קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #23661
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום שני י''ד בטבת תשע''ב
10:00 09.01.12 |
  
 
|
פשע אוסלו הוא המתועב שבפשעים נגד העם היהודי מאז השואה
| |
מהו פשע אוסלו?הפשע השלם מורכב מן החלקים הבאים: אבן היסוד והבסיס של פשע אוסלו זה הכנסתם וגיוסם של עשרות אלפי מחבלים רוצחים לליבת ארץ ישראל במסווה של משטרה פלסטינית. משטרה היא מכשיר של כל ישות מדינית בעלת טריטוריה לאכיפת חוק, ועשרות אלפי מחבלים רוצחים הוכנסו על נשקם ו/או גוייסו מבין ערביי יהודה ושומרון, ולאחר שגוייסו ניתן להם נשק ברשות ובסמכות של ממשלת ישראל ומדינת ישראל. זו אבן היסוד של פשע אוסלו. מרכיב נוסף של פשע אוסלו הוא כינון של ממשלת טרור בראשותו של אחד הרוצחים המתועבים ביותר באנושות מאז אדולף היטלר, יאסר ערפאת, והקמתה של ממשלה בלב ארץ ישראל בראשותו, שהתברר מיד שהיא ממשלת טרור לכל דבר ועניין, שלא רק שלא נלחמה בטרור אלא עודדה אותו. תוצאות מיידיות מפשע אוסלו: מאות ישראלים נהרגו בין השנים 1994-השנה בה פיזית החלו המרצחים בפיקודו של ערפאת להיכנס לתוך ארץ ישראל, עד שנת 2000. אלה השנים מאז הסכם אוסלו - אבל לפני תחילתה של מלחמת אוסלו. אלה השנים הראשונות של פשע אוסלו. בשנים הראשונות של פשע אוסלו קיפחו מאות ישראלים את חייהם כתוצאה ישירה מפשע אוסלו, כי ממשלת ערפאת עודדה טרור בכל דרך אפשרית. מלחמת אוסלו שפורצת כתוצאה ישירה מפשע אוסלו, מביאה לשיאו, את רצח היהודים בארץ ישראל כולה, ולא רק ביהודה ובשומרון, כי הרוב המכריע של הנרצחים אינו מיהודה ושומרון, למרות שכל תזוזה ביהודה ושומרון הפכה לסיוט ולרוויית סכנות, ועשרות מתנחלים נרצחו בדם קר על ידי מרצחי החמאס, שערפאת היה אמור כזכור להילחם בהם. מלחמת אוסלו התאפיינה בפיגועי תופת רצחניים שלא נודעו כמותם, והיא תוצאה ישירה מפשע אוסלו. תופעת המתאבדים המרצחים היא ממש תוצאה ישירה של פשע אוסלו, כי לפניו לא נהרג יהודי אחד כתוצאה מהתאבדות מחבלים, משום שעל מנת שדבר כזה יוכל לצאת לפועל צריך תשתית שלמה של טרור, שיכלה לקום רק כשצה"ל לא שלט על כל רחבי ארץ ישראל, ולא היתה בה רשות שלטון טרוריסטית לכל דבר ועניין, שאיפשרה את הקמתה של תשתית טרור כזו, ושאיפשרה את התאבדותם בכל מקום. כל זה התקיים רק בגלל פשע אוסלו. וגם אחרית דבר מלמדת על כך. עדיין למרבה האסון קיימת רשות ערבית שלטונית על 40% משטחי יהודה ושומרון, אבל אחרי מבצע חומת מגן, המציאות הבטחונית שונתה לא רק משום שהטרור הוכה. טרור יכול להתאושש, אך הסיבה שהטרור לא התאושש אחרי המבצע וחוסל כמעט לחלוטין היא, משום שצה"ל השיב לעצמו בפועל את השליטה המלאה על כל שטחי יהודה ושומרון, וזו הסיבה לשקט הכמעט המוחלט. צה"ל אמנם לא יושב במרכזי הערים, אך שולט ופועל בכל שטחי יהודה ושומרון, וכאשר יש מעשה טרור כמו רצח משפחת פוגל, הרשות הערבית אינה מונעת אותו, אלא מחפה על המרצחים, ורק פעילות צה"ל והשב"כ בתוך השטחים של הרשות, מביאה לכך שהרוצחים נתפסים ונשפטים ונידונים למאסרי עולם שלא בטוח שהם ירצו אותם - ראו מקרה שליט. לפני פשע אוסלו לא היה מקרה אחד של רצח יהודים באמצעות התאבדות מחבלים. מיגורה המוחלט של תופעת המתאבדים הושג רק משום שצה"ל הוא האחראי היחיד על הבטחון ביהודה ושומרון, מה שמעיד שרק פשע אוסלו הוא הגורם האחראי היחיד ואין בלתו למעשי הטבח הנוראיים של רצח יהודים במשך למעלה מ-10 שנים על ידי המרצחים שהוכנסו לארץ, ומדובר על רצח המוני של כמעט 2000 יהודים שנרצחו בעידוד של ערפאת ושל המשטרה הפלסטינית שבאה לעולם אך ורק כתוצאה מפשע אוסלו. פשע אוסלו אינו אחראי רק לרצח המונים שהתבצע בגללו, כי אם גם להרס חיי הכלכלה של ישראל שנהרסו כתוצאה מיידית ממנו. פשע אוסלו הביא לכך שהכלכלה במדינת ישראל נהרסה לחלוטין החל משנת 2000 ועד לפחות מחצית 2003, כתוצאה ישירה ובלעדית של פשע אוסלו, כי כשפתחנו רדיו וטלביזיה וראינו כל יום פצצות חיות מתפוצצות ורוצחות ישראלים בכל מקום בארץ, כולל בקניונים, זה הביא לכך שהכלכלה שותקה כמעט לחלוטין. בעת שלטון נתניהו היתה צמיחה כלכלית בקצב של 7% עד 8% לשנה, וגם בשנה בה כיהנה ממשלת הזדון של אהוד ברק, התשתית הכלכלית והתפיסה הכלכלית שיצרה ממשלת נתניהו המשיכה את הצמיחה, גם בתקופה של אותה ממשלת ברק, עד לתחילת מלחמת אוסלו. אבל בשנים 2001 ו- 2002 היתה צמיחה שלילית. מצבה הכלכלי של מדינת ישראל היה קטסטרופלי. הדולר הגיע ל-4.95ובאותה תקופה עמדו להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל. נוצר גירעון כבד מאד בסחר החוץ של ישראל, בכלכלה של המדינה, והיא עברה את התקופה הגרועה ביותר מאז שנת 1996 ועד היום. לא זו בלבד שהכלכלה לא צמחה, אלא היא צנחה כתוצאה ישירה מהטרור האוסלואידי. ולא מדובר רק בהרס הכלכלה אלא גם בדה-מורליזציה מוחלטת בציבור, משום שהציבור חש חוסר אונים. נראה היה כי אין תשובה לטרור הברברי הרצחני הזה, ושנידונו לחיות עם רוצחים ערבים שכל יום מתפוצצים והורגים עימם עשרות יהודים, מבלי שנראתה באופק דרך לעצור את זה. אבל גם בכך העניין לא נגמר. כתוצאה מהמשך התפתחות פשע אוסלו, הגענו היום למצב בו אזרחי ישראל חשופים להתקפות מרצועת עזה שבה לא היה מבצע חומת מגן ב' כפי שהיה ביהודה ובשומרון שנכבשו עד הסנטימטר האחרון, ובכך למעשה שוחררו לחלוטין משלטון הטרור של כנופיות המחבלים של ערפאת. אמנם מעזה אין לנו טרור של מתאבדים, כי יש גדר והיתה גדר עוד בטרם צה"ל נסוג מרצועת עזה על פי מתווה פשע אוסלו, עזה גודרה והיתה סגורה כמעט הרמטית, אבל כיום יש לנו תופעה של למעלה ממיליון תושבי ישראל שחשופים לירי של פצמ"רים,קסאמים, קטיושות וגראדים כתוצאה ישירה של פשע אוסלו. פשע אוסלו גם הביא עימו כמתבקש את הויתורים הנוראיים שממשלת הזדון של אהוד ברק ויתרה בקמפ דיוויד בשנת 2000 ובמפגשים נוספים בטאבה ובבסיס צבאי אמריקני. הויתורים כללו את מסירת כל קודשי ישראל למעט הכותל, לידי מרצחיו של ערפאת, לרבות ובמיוחד את הר הבית - המקום הקדוש ביותר לעם ישראל מזה 3000 שנה - הכל כתוצאה מהמדרון המדיני החלקלק של פשע אוסלו, מדרון מדיני של ועידת קמפ דוויד, שלא עלה בכלל על דעתם של יוזמיו מוליכיו ומבצעיו, שלא להמשיך ולהתדרדר אל אותו מדרון. פשע אוסלו גם הביא לגירוש רבבת יהודים מגוש קטיף - מצפון רצועת עזה, וגם מצפון השומרון. גם גירוש זה הוא תוצאה ישירה של פשע אוסלו שיצר בעזה מפה של ניתוק גוש קטיף מרצף טריטוריאלי, כאשר דרך הגישה אל גוש קטיף חשופה לחלוטין לטרור ולהתנכלות של המרצחים של ערפאת ושל החמאס, וזה מה שהביא בסופו של דבר למעשה התבוסתני הנורא של גירושם של כל המתיישבים משם. ועל מנת שזה לא ייראה שיש כוונות להישאר לנצח ביהודה ושומרון אז גם גירשו את המתיישבים מארבעה יישובים בצפון השומרון, וזה הביא כמובן לעלייתו לשלטון של ארגון הטרור חמאס. כל החלקים הללו מביאים ליצירתו של פשע אוסלו, שהוא המתועב שבפשעים שבוצעו כנגד העם היהודי מאז השואה. ****
"פשע אוסלו" / חלק א' עו"ד יורם שפטל מסביר מהו פשע אוסלו, מה היו תוצאותיו המיידיות ומה תהיינה תוצאותיו בעתיד הרחוק יותר: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHGDHH&c41t4nzVQ=EEJ ******
*
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=267737
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום שלישי ט''ו בטבת תשע''ב
11:40 10.01.12 |
|
|
1. מדוע עשתה ממשלת הזדון שרבין הקים את פשע אוסלו?
בתגובה להודעה מספר 0
| |
כדי להבין את פשע אוסלו יש לעמוד על הרקע שקדם לו והביא לכך שהוא בוצע.ראשית יש לזכור שבחנוכה 1987 החל גל טרור ערבי ביהודה שומרון ובחבל עזה, שהאוייב הערבי קורא לו אינטיפאדה, וכך קוראים לו גם משרתיו בפוליטיקה ובתקשורת בישראל, ואכן משרתים רבים היו לו גם בפוליטיקה וגם בתקשורת. שר הבטחון היה אז יצחק רבין. היתה אז ממשלת אחדות לאומית, שכוננה בעקבות הבחירות בהן קיבל הליכוד 40 מנדטים והעבודה 39 מנדטים. למרות שהליכוד יכול היה להקים ממשלה עם המפלגות הימניות האחרות כיוון שהיו להם 61 מנדטים, הוא כונן אותה עם מפלגת העבודה שהזדרזה והסכימה להיכנס לממשלה והפעם ללא רוטציה. באותן שנתיים בהן היה רבין שר בטחון באותה ממשלה, החל אותו גל טרור ערבי. בהיותו שר בטחון לא נעשה דבר כדי לחסל את הטרור הערבי הזה. כלום. לא הוצאה אפילו הוראה לצבא לחסל את הטרור הזה, דבר שניתן היה לביצוע ואכן בוצע בהמשך על ידי ארנס כשר בטחון בממשלת שמיר, אחרי סילוקו של רבין ממשרד הבטחון. סילוקו בא בעקבות "התרגיל המסריח", שם שרבין נתן לנסיון הנואל של פרס לתפוס את השלטון בלי בחירות על ידי קנוניה פוליטית, ושרבין היה שותף מלא לסרחון התרגיל הזה עד דקה אחת לפני שהוא נכשל. בעקבות כשלון התרגיל המסריח, סולק רבין ממשרד הבטחון,ושמיר הקים ממשלה לאומית ביחד עם המפלגות הדתיות. שמיר מינה את ארנס לשר הבטחון, והם החליטו לחסל את גל הטרור הזה. בפחות משנה גווע גל הטרור הזה באמצעות מחסומים ופעולות יזומות. במקביל בקיץ תש"נ פלש סדאם חוסיין לכווית, ומי שהיה מראשון מוחאי הכפיים לסדאם היה ערפאת. משהסתיימה המלחמה בתבוסה של סדאם, ולערפאת לא היה שום ידיד ותומך, וגם לא לרבע מיליון הפלסטינים שהיו משת"פים של סדאם בכווית, סולק עד אחרון הפלסטינים מכווית. נוצר מצב שגל הטרור הערבי דוכא לחלוטין מהמבט הבטחוני, ומההיבט המדיני ערפאת נמצא במצב הגרוע ביותר. במקביל נוצר הליך שנקרא ועידת מדריד, שהיה נצחון מדיני מזהיר של יצחק שמיר שלא נכנע למכבש לחצים של ג'ים בייקר מזכיר המדינה - ושר החוץ של ארה"ב באותה תקופה, שרצה לכנס ועידה בינלאומית בה יטול האו"ם תפקיד מכריע, ומדינות אחרות גם ישתתפו במשא ומתן. כמובן שהיו לחצים שאש"ף, כלומר ערפאת, יקח חלק במשא ומתן. כל הלחצים נהדפו על ידי יצחק שמיר. הועידה התכנסה ללא נציגות כלשהי של אש"ף, וכל מדינה שרצתה לשלוח אפילו משקיף בלבד, היתה חייבת לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל, במידה ולא היו לה קודם לכן, והתוצאה הישירה היתה שסין והודו, שהחרימו דיפלומטית את ישראל מאז כינונה, כוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, ובפעם הראשונה מדינת ישראל הפכה להיות מדינה שיש לה יחסים דיפלומטיים עם הרוב המכריע של האנושות. בנוסף לכך, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, מדינה מתועבת כסוריה, שהתנגדה בכל מהותה לכל מגע מדיני עם מדינת ישראל, הסכימה במסגרת כינונה של ועידת מדריד לנהל משא ומתן ישיר, פנים אל פנים, מול מדינת ישראל, לגבי הסכם שלום. עם מצרים כבר היה לנו אז שלום, ובאשר לירדן, הוקמה משלחת ירדנית - פלסטינית, אבל הפלסטינית ללא אש"ף, שהיתה אמורה להסדיר את מערכת היחסים בין ירדן, הפלסטינים ומדינת ישראל. על מדינה פלסטינית כלל לא דובר בועידת מדריד. זה בכלל לא היה על סדר היום. על סדר היום היה משא ומתן ללא תנאים מוקדמים, וזו היתה פסגת ההישגים המדיניים של יצחק שמיר כראש ממשלה. כך, בעקבות טקס הפתיחה (שלא היה חגיגי בשל הדברים שנשא שר החוץ הסורי), החל בפועל משא ומתן ישיר בין ישראל לסוריה, ובין משלחת פלסטינית ומשלחת ישראל. המשא ומתן הזה לא נשא שום תוצאות, ובינתיים התקרבו הבחירות בישראל. במערכת הבחירות הזו, לא האשים רבין, שהביס את פרס בהפרש קטן, ולאחר 15 שנים חזר להיות יו"ר העבודה, את העמדות הערביות בכשלון המשא ומתן, אלא דווקא את ממשלת ישראל. הוא התחייב התחייבות חד משמעית שאם ייבחר, ממשלה בראשותו תקיים משא ומתן רצוף ופורה עם המשלחת הירדנית - פלסטינית (להזכיר ללא דריסת רגל של אש"ף), והבטיח שבסיום שישה עד תשעה חודשים של משא ומתן, הוא יחתום על הסכם שלום עם המשלחת הירדנית - פלסטינית. זאת היתה הבטחת הבחירות המרכזית של יצחק רבין במערכת הבחירות ההיא, כאשר הוא מגלגל באופן לא משתמע לשתי פנים את האשמה על כשלון המשא ומתן על ממשלת שמיר, שבסך הכל שמרה על האינטרסים של מדינת ישראל, וכמובן התנגדה בתוקף להקמתה של מדינה פלסטינית על חלק כלשהו של ארץ ישראל שמן הים עד הירדן - הלא היא ליבתה של ארץ ישראל. את הביקורת שלו על כשלון השיחות מתח רבין על ממשלה לאומית פטריוטית, והאשים אותה ולא את האוייב הערבי בכשלון. באשר לרמת הגולן והמשא ומתן מול סוריה, גילה רבין יותר אחריות, והבהיר שהויתורים היחידים במסגרת של משא ומתן עם הסורים, יהיו ויתורים על סנטימטרים ולא יותר, ולא היתה האשמה כלפי ממשלת ישראל בראשות שמיר, שהיא אשמה במבוי הסתום שהיה גלוי לעין וברור לכל שלא ניתן לפתור אותו ולא ניתן להתגבר עליו. נוצר מבוי סתום במשא ומתן עם סוריה, בדיוק כפי שהיה מול המשלחת הירדנית - פלסטינית. מפלגת העבודה ניצחה בבחירות האלה וקיבלה 46 מנדטים, ומר"צ שותפתה קיבלה 12 מנדטים, אבל למרות זאת לשתי המפלגות האלה ביחד לא היה רוב בכנסת. לעומת זאת לכל המפלגות של המחנה הלאומי והדתי היו 59 מנדטים, והמפלגות הדתיות התחייבו לפני הבחירות שהן תשובנה להקים בראשות הליכוד את אותה ממשלה שכיהנה לפני הבחירות. אז איך בכל זאת הצליח יצחק רבין להקים את ממשלתו הראשונה? זאת באמצעות איום שהשמיע הכתבלב שלו חיים רמון, שרבין לא יהסס להקים ממשלה בישראל שיהיו לה 61 קולות שיישענו על המפלגות הערביות האנטישמיות שלא מכירות בכלל במדינת ישראל כמדינה יהודית. האיום הזה השפיע מאד על ש"ס ומנהיגה, וש"ס היא זו שנתנה את הרוב היהודי לרבין, וכך קמה ממשלת רבין, שיותר מאוחר היתה ראוייה הרבה יותר לתואר "ממשלת הזדון", משום שזו הממשלה שעשתה את הסכם אוסלו. מדוע בעצם עשתה ממשלת הזדון שרבין הקים את פשע אוסלו? במערכת הבחירות הודיע רבין במפורש שלא יהיה שום משא ומתן עם אש"ף, ששום הסכמים לא יהיו עם אש"ף, ושיהיה משא ומתן אך ורק עם משלחת ירדנית - פלסטינית בלי אש"ף. רבין הסביר שמשא ומתן בהנהגתו ובניהולו והודות להיותו מאד נבון וגמיש, יניב בתוך 6 עד 9 חודשים הסכם שלום עם אותה משלחת. אך עברו 6 חודשים וגם 9 חודשים וחלפה אפילו שנה תמימה, והסכם לא היה, ונוצר מבוי סתום לחלוטין עם המשלחת הירדנית - פלסטינית. באותה עת ובו זמנית, במשך חצי שנה, ללא שום רשות וללא שום סמכות, ניהל ביילין עם כנופיית אנשים נוספת באוסלו, משא ומתן על הסכם עם מרצחיו של ערפאת, שפרטיו ותוצאותיו הנוראיות הוצגו בחלקה הראשון של התוכנית. כך בא לו לעולם הסכם אוסלו שבאופן מובנה, ובאופן וודאי, היה חייב להתדרדר לפשע אוסלו. הסכם אוסלו אכן התדרדר לפשע אוסלו מיד עם תחילת ביצועו הלכה למעשה, שכן אחת התוצאות המחרידות של הסכם זה היה רציחתם של כ- 2000 ישראלים, וזו רק אחת מתוצאותיו המחרידות, אם כי המחרידה מכל. את הפשע הזה יש מקום להגדיר כחמור בפשעים שבוצעו נגד העם היהודי מאז השואה. בהמשך יוצגו היבטים אחרים של הפשע הזה. ************ "פשע אוסלו" / חלק ב' עו"ד יורם שפטל: מהו בדיוק פשע אוסלו http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHGDHJ&c41t4nzVQ=EEJ
*********** לעיון: פשע אוסלו הוא המתועב שבפשעים נגד העם היהודי מאז השואה http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=267737 "פשע אוסלו" / חלק א' עו"ד יורם שפטל מסביר מהו פשע אוסלו, מה היו תוצאותיו המיידיות ומה תהיינה תוצאותיו בעתיד הרחוק יותר: http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHGDHH&c41t4nzVQ=EEJ
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום ראשון ה' בשבט תשע''ב
10:06 29.01.12 |
|
|
3. עיר ערבית על מגרון למניעת חיבור מעלה אדומים לירושלים
בתגובה להודעה מספר 0
| |
מאת פרופ' הלל וייסעכשיו? לגרש את נתניהו! נתניהו דחק עצמו לפינה! בידכם הדבר להיפטר מאסון נורא או להמשיך את קיומו עד ליהודי האחרון. נתניהו מאיים על שריו. מי שיצביע נגד חוק הכשרת מגרון - יפוטר!
אם יש ה' בלבבכם הצביעו נגד! אם תהיו קבוצה משמעותית של שרים וחברי כנסת, יצטרך נתניהו להחליט האם לבטל את הבחירות בליכוד. או האם להתפטר. כלומר האם לעזוב מיד את הליכוד, ולהקים מפלגה עם אהוד ברק וללכת בעקבות שרון.
שרים וחברי כנסת! זו ההזדמנות הבלתי חוזרת והחד משמעית להיטהר מדרך אוסלוולהציל את עם ישראל.
אם תיכנעו איש לא יאמין לכם יותר, כי בחרתם בדרך שסללתם לחורבן, וכל הדרך הפוליטית שלכם תרד לטמיון. שוב לא יהיה מכשול בדרכו של נתניהו שהתחייב להקים את מדינת האויב בארץ ישראל, לגרש את יהודי יש"ע, או להפקירם לשלטון האויב, ולהמיט אסון על כל תושבי הארץ והאזור.
נכון שתצטרכו להתארגן מיד ביחד עם המפלגות הקטנות, ביחד עם החרדים. תצטרכו לעזוב את "המחנה הלבן".
נתניהו אינו הראשון לחורבן.
נשיא מדינת ישראל, ממשיכו של אורי אבנרי, אמר בשבוע שעבר כי 'פלשתין' כבר קמה, ולא אמר זאת רק בהבל פיו המהביל. הוא היזם של מפעל הבגידה הלאומית. הוא האחרון לציון והוא יקצור את פירות ביאושיו.
כידוע המנהיגים ה"פלשתינים" חוזרים ומציינים בעקשנות ראויה לציון כי אף יהודי לא יכול לגור באזורי יהודה ושומרון לאחר שפרס, נתניהו וברק יצליחו להקים את המדינה הגזענית ביותר בעולם, ולהשלים את מפעל חייהם, להמשיך את השואה על העם היהודי, עד שלא יוותר יהודי אחד. כך לפחות מכריזים אבו מאזן ומשעל.
ההנהגה הישראלית היא הנהגה עויינת, שגזלה, טימאה והחריבה רוחנית ופוליטית את מדינת ישראל ומוסדותיה. תכלית המדינה כיום היא קידום הגזענות הערבית והאנטישמיות העולמית, וסימון כל יהודי עם זקן ופיאות וכיפה גדולה כגזען. רק מי שמתגייס לשירות ב"צבא הגירוש לישראל" ומוכן לשירת הנשים, נחשב בעיני הציונים החדשים - לשומר ציון. הוי התוחבים את הזימרה אל אפכם.
לכן ארור יהיה כל מי שיצביע עבור נתניהו, בין בהצבעה על חוק ההסדרה, בין בבחירות עכשיו בליכוד, ובין בבחירות לכנסת. נתניהו וכל המפלגות התומכות ברעיון המדינה הפלשתינאצית.
העם היהודי חייב להקים את הנהגתו ומוסדותיו מחדש ולהעניק זכות הצבעה המושתתים רק על יסודות לגיטימיים המיועדים לאלה שאינם מוכנים לדבר שלום עם שונאי ישראל.
המציעים התומכים בהעתקה, עתידים לשלם לא רק מחיר פוליטי, אלא מחיר כבד ביותר בספרי ההיסטוריה כמפתים, מסיתים ומדיחים שגלגלו את שטיח ההתיישבות היהודית אל הקו הכחול, ובתוכו צררו את מדינת ישראל ואת כל שיבת ציון, ופינו את הארץ לחיל פרס ומדי וכל הנילווים בני ישמעאל, עשו ועמלק.
פתרו המפתים לעצמם בדרך קלה ובהטעיית הציבור בשמיטת עקרון "לעולם לא עוד", שעליו מרבה לאחרונה הנבל העיקרי שבסרט, להסתמך. זה שאמור להיות אחראי לתקיפה באיראן, הלא הוא ראש הממשלה, ובינתיים יועציו מחפשים צילום מתחת לחצאית של ר'.
"לא תגיע אלינו הרעה" אמרו יהודי הונגריה בינואר 1944, רק שם בפולין זה קרה. כך אומרים כרגיל אנשי השלום. בטל-אביב כלה חורף ואנחנו לא נושענו.
הטלטול התזזיתי מדיבור על כך שהתקיפה באיראן עוד רחוקה לדיבור על כך שהסנקציות האירופאיות לא יועילו ככל שתחולתן היא הקיץ הקרוב הוא כרגיל שתי דעות הפוכות, תוך כדי דיבור של מבלבל אחד. דעות שאין תכליתן לבלבל את האויב כי אם לבלבל את אומרן ולבלבל את הציבור. אין פלא שהאירופאים הרוחשים רע אומרים שנתניהו שקרן.
אם הסכנה היא מיידית מה החיפזון להמשיך במומנטום גירוש היהודים? אין זאת כי ליבוי הזיקה בין בושהאר ליצהר תקפה, ומי שאחראי לליבויה הוא נתניהו עצמו! מה המוטיבציה לגרש ולעקור יהודים בידי יהודים? אם המופתי אומר שצריך להשמיד את היהודים, מדוע השלטון מסייע למופתי?
מה פירוש העתקה? פינוי השטח למדינה הערבית שנתניהו הציע כפתרון של שלום. פינוי שטח אסטרטגי לבנין עיר פלשתינית נוספת שתנתק את מרחב צפון מזרח ירושלים היהודי - מעלה אדומים - יריחו, ותפנה את המרחב לשכונות הערביות הדרומיות של ירושלים להתחבר לאלה שעוד לא קמו במימון הגרמני, והמיועדות לחסום את חיבורה של מעלה אדומים לירושלים. הישובים היהודים הללו הם עצם בגרונו של העולם. היהודון נקרא לשלוף אותה מלוע הארי כדי שיבוא התן, הזאב והצבוע ויטרוף, ואין מציל.
יהודי אחד סיפר לי בשבוע שעבר שהוא מתכוון לקנות שטח בקנדה על יד העיר אדמונטון בחצי גודלה של מדינת ישראל. אולי זאת ההעתקה המדוברת?
אם נתניהו יצליח באיומיו וישרוד את הטלטלה לאחר הבחירות בליכוד, אם תתקיימנה, אזי יידע כל יהודי של ממש, כי הוא לא יוכל להמשיך ולשבת עם נתניהו באותה הסירה הטובעת. טיטאניק הפכה לאלטלנה.
האם כל מה שנותר הוא רק הקפטן הבורח, או שלא תהיה ברירה אלא להקים את ישראל היהודית מחדש. http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=280227 * פינוי שטח אסטרטגי לבנין עיר פלשתינית נוספת שתנתק את מרחב צפון מזרח ירושלים היהודי - מעלה אדומים - יריחו, ותפנה את המרחב לשכונות הערביות הדרומיות של ירושלים להתחבר לאלה שעוד לא קמו במימון הגרמני, והמיועדות לחסום את חיבורה של מעלה אדומים לירושלים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום ראשון ה' בשבט תשע''ב
11:00 29.01.12 |
|
|
4. האם ביבי ממשיך לקדם ביתר שאת את פשע אוסלו?
בתגובה להודעה מספר 0
| |
האם ביבי וברק מכינים שטח פנוי לבניית עיר ערבית חדשה במימון גרמני על חורבות המאחזים? כותב פרופ' וייס: "מה פירוש העתקת מגרון? פינוי השטח למדינה הערבית שנתניהו הציע כפתרון של שלום. פינוי שטח אסטרטגי לבנין עיר פלשתינית נוספת שתנתק את מרחב צפון מזרח ירושלים היהודי -מעלה אדומים - יריחו, ותפנה את המרחב לשכונות הערביות הדרומיות של ירושלים להתחבר לאלה שעוד לא קמו במימון הגרמני, והמיועדות לחסום את חיבורה של מעלה אדומים לירושלים. הישובים היהודים הללו הם עצם בגרונו של העולם. היהודון נקרא לשלוף אותה מלוע הארי כדי שיבוא התן, הזאב והצבוע ויטרוף ואין מציל". המשפט המזעזע הזה נכתב על ידי פרופ' הלל וייס בכתבתו בה הוא קורא לציבור להצביע עבור פייגלין לראשות הליכוד. בכתבה מתחוורת תמונה מפחידה על פי הפיענוח של פרופ' וייס, שמטרתו של ביבי היא פינוי שטחים מהתיישבות יהודית, לצורך בניית ערים ערביות נוספות במימון גרמני, שישמשו חסם לחיבור שכונות הלווין של ירושלים אל העיר עצמה. האם ביבי באמת משרת אג'נדה של המעצמות המתאוות לחסל את המדינה היהודית שמפריעה להן ביחסיהן עם העולם המוסלמי מאז הוקמה? את התחושה הרווחת היום בציבור הרחב ניתן בהחלט לסכם בדבריו של פרופ' וייס האומר: "ההנהגה הישראלית היא הנהגה עויינת שגזלה, טימאה והחריבה רוחנית ופוליטית את מדינת ישראל ומוסדותיה. תכלית המדינה כיום היא קידום הגזענות הערבית והאנטישמיות העולמית, וסימון כל יהודי עם זקן ופיאות וכיפה גדולה כגזען. רק מי שמתגייס לשירות צבא הגירוש לישראל ומוכן לשירת הנשים נחשב בעיני הציונים החדשים לשומר ציון. הוי התוחבים את הזימרה אל אפכם". ידוע שביבי הוא חבר במועצה האמריקנית ליחסי חוץ. מה תפקידו בעצם ומה מניע אותו? אין על כך כל תשובה ברורה ודבר זה צריך להדאיג כל יהודי שחש שהדברים המתנהלים בישראל אינם תקינים ומתנהלים בצורה מאד חשודה! משרתם של מי הוא ביבי? הנה קיראו את המידע המאד מדאיג וחסר הפשר וההסבר: בנימין נתניהו חבר ב- CFR-ארגון ליחסי חוץ של ארה''ב הקישור לאתר הרשמי של ה-CFR המפרסם את רשימת חבריו: http://www.mega.nu:8080/ampp/roundtable/CFRL-Rlist.html#N ביבי הוא חבר מס. 2804 ב-CFR. 2804.NETANYAHU BENJAMIN,, 1988 annual rpt Council of Foreign Relations -CFR המועצה ליחסי חוץ – המועצה נוסדה בשנת 1921 בארה"ב כהתפתחות טיבעית מתוך 'קבוצות השולחן העגול'. המועצה מתפקדת כ"צוות חשיבה" בנושאים פוליטיים, כלכליים וביטחונים הנוגעים לארה"ב ולכלל העולם.
"המועצה" נחשבת על ידי רבים כגוף בעל ההשפעה הגדולה ביותר על
הפוליטיקה העולמית. המועצה צמחה מתוך גוף בשם "החקירה" בן כ 150- מומחים בתחומים הרלוונטים ליעוץ לנשיא וודרו ווילסון באשר לנושאים הקשורים ליציאתה של ארה"ב ממלחמת העולם הראשונה לאחר 1918 . למעשה צמחה המועצה ונישלטה עם הקמתה על ידי ג'י. סי. מורגן מעשירי הבנקאים הבינלאומים בעולם, במשותף עם משפחת רוקפלר.
מהקמתה היתה המועצה פתוחה לבני כל הדתות, והגזעים (כולל יהודים וכושים), אך לא לעירוב מינים (נשים לא היו חברות במועצה בשנותיה הראשונות) עיקר פעילות "המועצה" מוכוונת על ידי גוף פנימי למועצה הניקרא "תוכנית הלימוד של דוד רוקפלר" ונישלט כמובן על ידו. כיום מונה המועצה כ 4,300- חברים, חלקם גם מישראל. חלקם של החברים הינם חסויים ובוודאי שדיוני המועצה נישמרים תחת מעטה סודיות כבד. למועצה אתר אינטרנט משלה וכן מוציאה באורח קבע דו-ירחון לעניני פוליטיקה, פיננסים וביטחון.
התיזה של המועצה להשגת שילטון עולמי, נוסחה על ידי 'קולונל' האוס ,מיזמי ההתארגנות בראשית המאה העשרים, בכך כי יש ליצור משברים עולמיים ולהציע להם את הפיתרון המועדף על ידי חברי המועצה.
המחיר (הרצוי לטעמם), יהיה הגברת השליטה הממשלתית על אמצעי הפיננסים והייצור של הלאום תוך שחברי המועצה 'מוכרים' את הרעיון לציבור באמצעות התקשורת הנימצאת בשליטת המועצה ומשכנעים הציבור כי הפתרון המוצע (ממשלה עולמית בעלת סמכויות נירחבות), הוא המחיר הסביר שיש לשלמו על מנת להסיר את עקבות המשבר מעל האומה ואת השלום לעולם (קשה להמנע למצער מקשר אסוציאטיבי בין המשבר הכלכלי האחרון והשתלטות הממשלות על נכסים אסטרטגים בכל רחבי העולם).
על מנת להרחיב ולהעמיק השפעתה / שליטתה של "המועצה" על קובעי המדיניות העולמית הקימה המועצה מכון מחקר רב מוניטין הצועד יחדיו עם המדיניות המוצהרת והניסתרת של "המועצה".
מכון המחקר של המועצה נוקט בצעדים הבאים על מנת להפיץ משנתו בין קובעי המדיניות האמריקנית: פרסום ספרים ומאמרים של חוקרי המכון, כנסים וסדנאות, הופעות בפני בית הנבחרים והסנט, מינוי חוקרי המכון לתפקידים רשמיים. נוסיף כי האמצעי
המוצלח ביותר אשר מופעל על ידי "המועצה" והמכון המסונף אליה הוא בפשטות רכישת אותם מקבלי החלטות ובעלי השפעה כחברים מן המניין "במועצה" ובכך מובטח כי הוראות בכירי "המועצה" יבוצעו.
גם כאן קשה להמנע מהקשר הנסיבתי כמו גם העובדתי בנוגע לפעילות "המכון הישראלי לדמוקרטיה" בראשותו של ד"ר כרמון ותרחיש פעולותיה של "המועצה ליחסי חוץ" האמריקנית (עולמית). הקורא מוזמן לעקוב אחר המשבר הבינלאומי הבא שאמור להתפתח (איראן, אפגניסטאן, פקיסטאן וצפון קוריאה), תחת משמרתו של הנשיא באראק חוסיין אובמה והדרכים המוצעות לפתרונו.
למותר לציין כי אובמה כמו גם ג'ורג' בוש לפניו הינו חבר ב'מועצה ליחסי חוץ' כמו באירגונים נוספים כגון ה'בוהמיין גרוב'. הנוסחה של קולונל 'האוס' מתארת את הדרך להשתלטות ממשלה עולמית כ"לחץ מלמעלה" (אלו המממנים– הבנקאים הבינלאומים ומקבלי ההחלטות בממשל, חברי "המועצה"), ו"לחץ מלמטה" (על ידי אירגונים אנרכיסטים הממומנים ניכבדות על ידי קבוצות "הלחץ מלמעלה" כגון: אס. די. אס., ואיי. די. ואיי., הפנתרים השחורים, 'קומון קוז – "המטרה המשותפת"), אשר ישכנעו, בדרך האלימינציה וחוסר חלופות אחרות לכאורה, את הציבור בנחיצות ממשלה עולמית חזקה כאשר תהליך זה יחל מהטלת משטר צבאי תחילה.
עמוד 27 "לחץ מלמטה" הינו הפשע ברחובות,אנרכיה מתוזמנת ומומרצת על ידי מימון חברי 'המועצה, שילהוב יצרים של קבוצות שמאל קיצוני המאמינות כי הן פועלות כנגד הממסד, אך למעשה משמשות כ'אידיוטים מועילים' בידי 'המועצה', אשר פעילותם תפחדנה את האדם ברחוב. ומנגד ה"לחץ מלמעלה" דהיינו, איום גרעיני או כאוס גלובלי, ההולך ומתעצם על שלום העולם.
כנאמר, הפיתרון המוצע לאיומים "מלמעלה ומלמטה" יובא ויאומץ כפיתרון הממשלה העולמית הטוטליטרית.
הרוח החיה מאחורי המועצה מאז ייסודה ועד ימינו היא משפחת רוקפלר האמריקאית (ממוצא גרמני) היא אחת מהמשפחות העשירות בארה"ב שעשתה את רווחיה העצומים מעסקי הנפט בסוף המאה ה 19- , בעיקר באמצעות
"סטנדרד אויל", החברה שהיתה ידועה אז בתור מונופול והיום פועלת תחת השם "אקסון מוביל". המשפחה מתעסקת בעיקר בתעשייה, בנקאות ופוליטיקה .כל עסקי המשפחה מנוהלים בידיהם של לערך 150 מבני המשפחה באשר קשרי דם מהווים נידבך חשוב בעיסקי משפחה זו כמו בכל ההתארגנויות המתוארות בפרק
זה. דוד רוקפלר התבטא בנאום פומבי כדלקמן: "יש החושבים כי אני ומשפחתי מעורבים באינטרנציונליזם ובקשירת קשר עם גופים אחרים בעולם על מנת לבנות מבנה אקונומי ופוליטי יותר מאוחד, עולם אחר אם תרצו. אם זו
האשמה אזי אני מודה באשמה וגאה בכך". יש לציין כי הראשון שהשתמש בהקשר מעשי במושג "סדר עולמי חדש" היה אדולף היטלר בכוונו לכך כי גרמניה הנאצית היא שתוביל "סדר עולמי חדש" לאחר מלחמת העולם השניה.
המונח "סדר עולמי חדש" שגור ביותר בפיהם של דוד רוקפלר (הגרמני) וחברים אחרים מ"המועצה ליחסי חוץ".
באותו הקשר יש לציין את פילוסופיית הזרם "האיאוגני" או תורת האיאוגניקה", מונח שהוטבע על ידי החוקר פרנסיס גלטון בשנת 1883 בספרו "הכשרון האנושי", הגורסת כי על נוהיה להשביח את הגזע האנושי תוך
התערבות ברביה והתורשה האנושית. "האיאוגניקה" שואפת להשבחת הגנטיקה האנושית ולהפיכת המין האנושי ל"טוב" יותר מהדורות שקדמו לו.
באם נישמעים הדברים מוכרים לקורא הממוצא, אין הדבר בכדי. "תורת האיאוגניקה" שימשה הבסיס לחוקי נירנברג בגרמניה הנאצית ול"תוכנית אוטנסיה" במסגרתה הומתו או עוקרו מאות אלפי חולים כרונים וחולי נפש
במהלך שנות השילטון הנאצי בגרמניה. כמובן שהניסויים המחרידים בבני עמנו במחנות ההשמדה נבעו וניסמכו כולם על התורה האיאוגנית.
במהלך שנות השלושים למאה הקודמת תרמה משפחת רוקפלר את הסכומים הגבוהים והמשמעותיים ביותר להקמת "המכון לרפואה על שם קייזר וילהלם" בגרמניה, אשר כלל בתוכו את המכון לפסיכיאטריה, חקר המוח והכימיה כמו גם לכ 30- מכונים נוספים במסגרת מכון קייזר וילהלם. בין המכונים הללו חשוב לציין את "מכון קייזר וילהלם לתורשה, אנתרופולוגיה ואיאוגניקה" שנתן ביסוס לתורת הגזע הנאצית ולטיהורי הגזע שהינחו את היטלר במסעי הרצח שלו.
בתקופת המלחמה קיבל "המכון לרפואה של קייזר וילהלם" חלקי גופות ושאר אברי אנוש ישירות מד"ר מנגלה.
על מנת לסבר את האוזן מיהו ומהו זה העומד מאחורי כל פעילות "המועצה ליחסי חוץ" נביא דברים נוספים בשם אומרם: דוד רוקפלר:
"צריך לייצב את כמות האוכלוסין בעולם וזאת יעשה וינוהל באופן המיטבי בידי חברות פרטיות".
לטעמו של רוקפלר הרי חייבת להיות מוקמת ממשלה עולמית בה יככבו בעלי הון פרטיים ואוליגרכים פיננסיים, פוליטים וביטחונים, אשר לא יידרשו לבחירות חוזרות, משאך מונו לתפקידם. אלו יוחלפו על ידי מועצה של בעלי הון בינם לבין עצמם ללא מעורבות כלשהי של המוני הפלבאים ברחבי העולם.
האוכלוסיה העולמית "תצומצם" לכמיליארד נפש בכל רחבי העולם. ההמונים יהוו את כוח העבודה הזול והזמין אשר יעמוד לרשות הממשלה העולמית בכל אשר תיפנה או תחפוץ.
המשפחה בניצוחו של דוד רוקפלר הינה גם הרוח החיה מאחורי מועדון ה"בוהמיין גרוב" שתיאורו הלא מחמיא מובא בהמשך.
עיון בקובץ העובדות לעיל ולאור המימון האדיר לו זכו הנאצים מעושר המשפחה לפני ובמשך מלחמת העולם השניה, מעלה את ההשערה כי במקרה זה, כמו גם בהקשר המהפיכה הקומוניסטית,הנאצים שימשו כ"אידיוטים המועילים" של משפחת רוקפלר (הגרמנית-אמריקנית).
המועצה פועלת לפי תוכניות סדורות ואחת מאלו היא ריכוז השליטה באמצעי התקשורת האמריקנים בידי קבוצות ההולכות ותופחות כמו גם מתמעטות בהתאמה, רובן ככולן נימצאות בשליטת חברים באירגון "המועצה ליחסי חוץ" ומתואמות באורח הדוק ביניהן (ראה דיאגרמה מצורפת). בשנת 1983 עדיין היתה התקשורת האמריקנית נישלטת בידי 50 חברות בעוד שבשנת 2004 הצטמצם מספר זה ל 5- בלבד.
עמוד 28 הדבר מלמד על המגמה המובלת בידי "המועצה ליחסי חוץ" לשליטה גורפת בידי חברות פרטיות מעטות (החברות כמובן במועצה) בכל האמור לחיי האזרחים בעולם בעידן המודרני.
על העיתונים הנימצאים בשליטה מוחלטת של חברי "המועצה" נימנים העיתונים, בתי ההוצאה והשידור המשפיעים ביותר על הפוליטיקה האמריקנית, האירופית כמו גם הבינלאומית כגון:
'וושינגטון פוסט', 'הניו-יורק טיימס', 'לוק', 'פורצ'ן',
'לייף', 'טיים', 'מק גריו היל', 'טריביון', 'גארדיאן',
'הארלד', 'שוסטר אנד סימון', 'ראנדום האוס',
'הארפר', סי.בי.אס., אנ.בי.סי., 'וייקינג פרס',
'מקמילן' ועוד מאות אחרים. ניטען כי כל ראשי הממשלה במדינת ישראל של סוף שנות התישעים כולל קודמו של בנימין נתניהו היו והינם חברים ב"מועצה ליחסי חוץ".
מאידך, ידוע היה כי הנשיא ג'והן פיצ'ג'רלד קנדי סירב להיות חבר
ב"מועצה" ובכך שמר על קו עצמאי משלו אשר במרבית המקרים נגד חריפות את קו "המועצה". כל קישור להירצחו ולעובדה זו הינו על אחריות הקורא בלבד. גם אם אין הוכחות בדוקות, הרי שהעימות בין חוסיין אובמה האמריקני לבין ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו מעיד לכאורה כי גם נתניהו אינו משמש חבר באירגון
"המועצה ליחסי חוץ" והדבר עומד כמובן לזכותו. להלן רשימה מייצגת חלקית של הקונגלומרטים, ומנהליהם כמובן, החברים ב"מועצה ליחסי חוץ":
• ABC News • Alcoa • American Express • AIG • Bank of America • Bloomberg L.P. • Boeing • BP • CA, Inc. • Chevron • Citigroup • Coca-Cola • De Beers • Deutsche Bank • Duke Energy • ExxonMobil • FedEx • Ford Motor • General Electric • GlaxoSmithKline • Google • Halliburton • Heinz • Hess • IBM • JPMorgan Chase • Kohlberg Kravis Roberts • Lockheed Martin • MasterCard • McGraw-Hill • McKinsey • Merck • Merrill Lynch • Morgan Stanley • Motorola • NASDAQ • News Corp • Nike • PepsiCo • Pfizer • Shell Oil • Sony Corporation of America • Tata Group • Time Warner • Total S.A. • Toyota Motor North America • UBS • United Technologies • United States Chamber of Commerce • U.S. Trust Corporation • Verizon
• Visa עיון ברשימה, תוך שהקורא מצויד בתובנות האפשריות הנובעות מהאמור בפרק זה , יבהיר ללא קושי מדוע הדברים קורים בעולמנו למרות שלא אמורים הם לקרות. החבורה לעיל מאגדת בתחומה מאות ביליוני, אפשר אף טריליוני דולרים של עוצמה פיננסית וכמובן העוצמה הפוליטית הנגזרת ממנה.
עמוד 29 חשוב לציין את שמות האנשים הנימצאים במעגל המייעצים והיועצים הקרוב כיום לבאראק חוסיין אובמה. יתבונן וישפוט הקורא בעצמו. ניראה כי חברי "המועצה ליחסי חוץ" מוודאים כי אובמה יתנהג "כשורה", גם אם הוא עצמו חבר "המועצה":
זביגנייב בז'ז'ינסקי – חבר "המועצה ליחסי חוץ", "הועדה התלת צדדית" ו"בילדרברג". אנטוני לייק – פעיל "המועצה ליחסי חוץ" ואחד מאנשי "הפרוייקט למאה אמריקנית חדשה". ריצ'ארד קלארק – פעיל ב"מועצה ליחסי חוץ". איבו דאלדר – פעיל "המועצה ליחסי חוץ" ו"הפרוייקט למאה אמריקנית חדשה". דניס רוס – חבר המועצה ליחסי חוץ", "הועדה התלת צדדית", ו"הפרוייקט למאה אמריקנית חדשה".
לורנס קורב – חבר "המועצה ליחסי חוץ". ברוס ריידל – חבר "המועצה ליחסי חוץ". סטפן פלין – חבר "המועצה ליחסי חוץ". מדלן אולברייט – חברת הדירקטוריון של "המועצה ליחסי חוץ". מירב החוקרים העוסקים במעקב אחר פעולות "המועצה ליחסי חוץ" תמימי דעים כי זה הגוף המוניטרי אשר איפשר את קיום המהפיכה הקומוניסטית בברית המועצות.
יתרה מזו, לפי עדותו של לנין הרי ללא מימונם האדיר של "הבנקאים הבינלאומיים" המהפכה הקומוניסטית לא היתה שורדת ומתרסקת כמגדל קלפים.
המממן העיקרי (כ 20- מיליון דולר של אז – מיליארדים היום) היה "יעקב שיף" מחברות הבנקאות הגדולות של הזמן ההוא, וחבר "המועצה". העדות לכך ניתנה על ידי נכדו בשנת 1949 בראיון ל"ניו-יורק אמריקן ז'ורנל".
מממנים נוספים של הפעילות הקומוניסטית היו: מקס וורבורג עבור הקומוניסטים הגרמנים, ואלפרד מילנר(מייסד "אגודת השולחן העגול"), יחדיו עם סר ג'ורג' ביוכנן בעבור הקומוניסטים האנגלים.
זאת אף זאת, גרמניה הנאצית לא היתה יכולה לפתוח במלחמת העולם השניה ללא מימון כבד של חבורת "הבנקאים הבינלאומים" החברים ב"מועצה ליחסי חוץ".
המימון נעשה באמצעות בנק מנדלסון מאמסטרדם, הולנד, הנשלט על ידי אמ. וורבורג ומאוחר יותר באמצעות בנק ג'י. הנרי שרדר וסניפיו בפרנקפורט, לוזאן ופריס.
המימון האדיר שזרם לבנקים הגרמנים ערב מלחמת העולם השניה, איפשר לנאצים ולרוסים יחדיו לחסל (לרצוח) כ 80,000,000 - נפשות משך המלחמה העולמית השניה ולהעמיד, אכן כן, את העולם על סיפו של 'סדר עולמי חדש'.
"וועידת סן-פרנסיסקו" שהתכנסה בשנת 1945 לשם הקמת מוסד האומות המאוחדות כללה 74 מחברי "המועצה ליחסי חוץ" עליהם נימנו גם מספר סוכנים סמויים סובייטים חשובים אשר נימנו על חברי המועצה.
הרעיון להקמת האו"ם נהגה עוד בשנת 1940 על ידי "הועדה לבעיות שלאחר המלחמה" אשר אוישה רובה ככולה על ידי חברי "המועצה". יצויין כי הועדה ניתכנסה עוד לפני כניסת ארה"ב למלחמה, עובדה היכולה לרמז על מעורבות הקבוצה בפרוץ המלחמה העולמית השניה ועל החתירה של חבריה להקמת ממשלה עולמית טוטליטרית.
אפשר וחיוני להביא דברים בשם אומרם, של אותם אנשים בעלי השפעה ש"היו שם" וחזרו לספר את שראו עיניהם וניקבעה דעתם אודות מעצבי "הסדר העולמי החדש". ברי כי יהיה מופרך בתכלית לחשוד באישים להלן כי מטרתם היא ליצור פניקה או לתמוך בתאוריות קונספירציה:
עמוד 30 בנימין ד'יזראלי – (שלנו) ראש ממשלת בריטניה במאה התשע עשרה – "העולם נישלט על ידי אנשים שונים בתכלית ממה שמדמיינים אלו שלא נימצאים מאחורי הקלעים".
ג'יי אדגר הובר – ראש האף. בי. איי. לשעבר – "האדם הופך לנכה בהיפגשו עם קנוניה כל כך ענקית, שהוא אינו יכול להאמין כי אכן היא קיימת".
פרנקליו דילאנו רוזוולט – נשיא ארה"ב לשעבר – "דבר לא קורה בטעות בפוליטיקה, אם משהו קרה, אתה יכול להיות סמוך ובטוח כי הדבר תוכנן כך".
ג'ון פיצ'ג'רלד קנדי – נשיא ארה"ב לשעבר (נירצח, השאלה מי עומד מאחורי רציחתו עומדת. אפשר ויש להפנות שאלה זו לעבר הסי. אי. איי.) – חשוב לציין כי קנדי לא היה חבר בהתארגנות "הסדר העולמי החדש" ואף
התנגד נחרצות לדרכו של אירגון ה'אילומינטי' –כדלקמן: "אנו מתמודדים מסביב לעולם עם קנוניה ענקית וחסרת רחמים המסתמכת בעיקר על אמצעים סמויים להרחבת השפעתה, על הסתננות במקום פלישה, על הסתה במקום
בחירות, על הפחדה במקום רצון חופשי, על גרילות בלילה במקום צבאות ביום".
"זו מערכת שגייסה אמצעים אנושיים וחומריים עצומים לצורך בנייתה של מכונה מתקתקת ויעילה המשלבת מבצעים צבאיים, דיפלומטים, מודיעינים, מדעיים ופוליטים"...כך התבטא בנושא ג'ון קנדי.
אלברט איינשטין – מדען – "למעמד השולט יש את בתי הספר והתקשורת תחת האצבע. עובדה זו מאפשרת לו לשלוט ברגשות ההמונים".
תאודור רוזוולט – נשיא ארה"ב לשעבר – "מאחורי הממשלה הרישמית, המדומה, יושבת לה ממשלה בילתי ניראית שאינה שומרת אמון ואינה לוקחת אחריות על מעשיה כלפי העם".
דוד רוקפלר – בנקאי אמריקני וראש "המועצה ליחסי חוץ" ,או שמא נכנהו ללא כל אירוניה, "נשיא תבל" : "אנו עומדים על סיפה של טרנספורמציה גלובלית. כל שאנו צריכים הוא את המשבר הגדול הנכון והאומות יקבלו את הסדר העולמי החדש".
ג'ימס וורבורג – בנקאי אמריקני, יועץ לנשיא פרנקלין דילנו רוזוולט וחבר בכיר ב"מועצה ליחסי חוץ" – "בין אם נרצה בין אם לאו, השאלה היחידה היא האם הממשלה העולמית תושג בכיבוש או תהיה לנו 'ממשלה עולמית' בהסכמה".
הנרי קיסינג'ר – שר החוץ האמריקני לשעבר וחבר בכיר במועצה ליחסי חוץ -"היום האמריקנים יחרדו כאשר חיילים של האו"ם יכנסו ללוס אנג'לס לעשות סדר, מחר הם יהיו אסירי תודה. זה יהיה נכון במיוחד אם יאמר להם
שישנו איזה שהוא איום חיצוני אי שם, אמיתי או מדומה, אשר מאיים על עצם קיומנו. ואנו ניתמה, האם לאור הדברים לעיל עדיין ניתן לקרא לאנשי האילומינטי, אנשי "הסדר העולמי החדש" הוזים וחולמים ומעשיהם הינם אך תאוריית קונספירציה"?
באם הארזים מתבטאים כפי הנאמר לעיל, מה נאמר אנו, אזובי הקיר? עמוד 31 קרן קרלייל – קבוצת השקעות סגורה ואקסקלוסיבית, עליה נימנים מעשירי ובעלי ההשפעה בעולם. נוסדה בשנת 1987 , בעלת הון עצמי של כ 85 - מיליארד דולאר המושקעים ב 64- קרנות אחרות מסביב לעולם.הקבוצה מהווה את הקצפת בעוגת "המועצה ליחסי חוץ" המאגדת בתוכה עוד קבוצות מגוונות אחרות כדוגמת 'קרן קרלייל'.
שיטת הקרנות בתוך אירגון "המועצה", מאפשרת שמירת סודיות מירבית באשר למטרות וכיווני "המועצה" אשר לא נחשפים ברגיל לציבור. הקרן עצמה הפועלת כתאגיד פרטי, אינה חשופה ואינה מחויבת לציבור האמריקני כך שהרכב חבריה
והשקעותיה נישאר חסוי. כל שידוע הוא כי החברים נימנים על בעלי העוצמה הגדולה ביותר מבין "הבנקאים הבינלאומים" וראשי הקונגלומרטים התעשייתיים בעולם.
הקבוצה אוחזת בניכסי נדל"ן רבים סביב העולם כמו גם בעלת אינטרסים ממוניים בתעשיות הנשק המרכזיות של ארה"ב. על הקבוצה נימנים בעלי השפעה רבה כגון משפחת בוש, שר החוץ לשעבר ג'ימס בייקר (דוקטרינת בייקר למזרח התיכון, עצמו אנטישמי ונוגד ישראל וותיק, היא המתווה כיום את מדיניות באראק חוסיין אובמה.שניהם חברי "המועצה ליחסי חוץ"), שר ההגנה האמריקני לשעבר פרנק קרלוצ'י ועוד רבים אחרים.
רבים מאמינים כי בכוונת הקרנות האדירות אשר הוקמו על ידי "המועצה ליחסי חוץ" ו"קבוצת בילדברג" כדוגמת "קרן קרלייל", על מנת להאדיר הונן באמצעות תיווך של סחורות ושרותים בין מדינות באמצעות "הבנקאים
הבינלאומים" ולא היא. עשיית הרווחים הינה מישנית לעיקר, והוא ,מטרות השליטה של "הבנקאים הבינלאומיים" במדיניות ובפוליטיקה העולמית.
כל הפעילות המוניטרית של "הבנקאים" נועדה ליצור חובות והתחיבויות של
מדינות וגושים לבעלי הבית האמיתיים, אלו "הבנקאים". משנוצר החוב באמצאות אספקת סחורות ושירותים הרי הושגה המטרה, דהיינו, המדינה החייבת כפופה מעתה והלאה להוראות והנחיות "הבנקאים הבינלאומים" בכל האמור למדיניותן והתנהלותן הפוליטית.
משאך נוצרת השליטה של ההון הזר בשילטון הרי כפיפות המדינה לבעלי ההון הושלמה ומנוצלת בדרכים רבות ושונות למטרות בעלי הקרנות ("המועצה ליחסי חוץ" למשל) וזאת למשך שנים רבות, כאשר גם מקומו של הרווח המוניטרי העצום
אינו ניפקד בהמשך. כאן אם כן טמונה סכנת הגלובליזציה. בתנאים ובפיקוח הולם הגלובליזציה יכולה להביא ברכה לעולם, במיוחד לעולם השלישי, אך משיוצאים הדברים משליטה וקבוצות ואירגונים חיצונים וזרים הופכים בעלי הבית האמיתיים
על קובעי המדיניות המקומית באמצעות עניבת החנק של החוב הלאומי המוניטרי, הרי שכאן נעוץ כל הרע שאנו מיחסים לגלובליזציה ובדין.
קרן פורד – קרן פורד נוסדה על ידי תעשיין הרכב הנרי פורד 1863-1947 . הנרי פורד היה אנטישמי ידוע, הועמד לדין ונאלץ להתנצל על אמירות אנטישמיות פומביות רבות כמו גם בעבור הוצאת פירסומים אנטישמים
בוטים. קרן פורד פועלת מאז השקתה בשנת 1936 כארגון עצמאי,מוסד שאינו למטרות רווח ושאינו ממשלתי.הקרן נותנת מענקים דרך מטה החברה בניו יורק ותריסר משרדי משנה הפרוסים ברחבי העולם. בשנת הכספים 2005 היא העניקה 512 מיליוני דולרים ( 512.000.000 )כמענקים עבור פרוייקטים שונים ברחבי העולם חלק נכבד מהתרומות הועבר לאירגונים לא ממשלתיים בישראל.
קרן פורד אינה אירגון במתכונת האירגונים המתוארים בפרק זה אך ללא המימון והתמיכה אשר קרן זו מעניקה מסביב לגלובוס, לפי תוכנית סדורה, לכל אירגון חתרני קפיטליסטי ומרכסיסטי אשר בסיומו של יום יהווה נידבך נוסף בדרך להקמת ממשלה עולמית טוטליטרית, לא היו מתאפשרים כל אותם זעזועים גלובלים ההופכים את חיי אזרחי העולם לאומללים.
מבקרי הקרן כמו נשיא אוניברסיטת בינגהמפטון לשעבר, ג'יימס פטראס, ביקרו את הקרן בשל קשרים לכאורה עם הסי.אי.איי ,ועל כך שהקרן מהווה למעשה ככסות וכזרועה הארוכה של סוכנות הביון המרכזית האמריקנית ה CIA,להתערבות חתרנית במדינות שונות סביב לעולם, כמו למשל מעורבות עמוקה ב"תוכנית מרשל" האמריקנית.בין השאר הועברה עליה ביקורת בשנת 2003 על ידי סוכנות החדשות :"הסוכנות הטלגרפית היהודית",בשל תמיכתה באירגונים לא ממשלתיים שלפי דעתם לקחו חלק בפעילויות אנטישמיות ואנטי ציוניות בוועידה העולמית נגד גזענות שנערכה בשנת 2003 בדרבן.
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf באשכול: https://rotter.net/forum/gil/21574.shtml **** קישורית לכתבה של פרופ' וייס: עיר ערבית על מגרון למניעת חיבור מעלה אדומים לירושלים? מאת פרופ' הלל וייס : עכשיו? לגרש את נתניהו! http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=280227 באשכול: פשע אוסלו הוא המתועב שבפשעים נגד העם היהודי מאז השואה https://rotter.net/forum/gil/23661.shtml#3
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום שלישי י''ד בשבט תשע''ב
10:33 07.02.12 |
|
|
5. רבין הומר''ץ ע''י מר''צ - והתוצאות הן פשע אוסלו!
בתגובה להודעה מספר 0
| |
עוה"ד יורם שפטל מסביר מהן התוצאות שרצו להשיג פושעי אוסלו באמצעות פשע אוסלו, בעודם מתבססים על טיעונים חסרי שחר וחסרי אחריות:פשע אוסלו היה אמור לשפר את מצבה הבטחוני של ישראל באמצעות הקמת גורם ערבי שיילחם בחמאס ויצר את צעדיו. על הבסיס הזה הסתלק צה"ל מחלקים משמעותיים מיהודה ושומרון. מה שנוצר כתוצאה מכך היה שבמקום המציאות שצה"ל הוא האחראי על הבטחון, נוצרה מציאות שאף אחד לא אחראי על הבטחון. פשע אוסלו הוא רחב היקף, הסתעפויות רבות לו ותוצאות הרות אסון נובעות ממנו. יוסבר מדוע הסכם אוסלו הוא פשע אוסלו. בהיבט הבא של פשע אוסלו נבחן את תפיסות היסוד לכאורה שיש לו (עם דגש על המילה לכאורה). תפיסת היסוד בה"א הידיעה של פשע אוסלו היא שערפאת יילחם עבורנו בטרור. ביטא אותה לא פעם ולא פעמיים בלשונו הציורית, ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שאמנם לא יזם את פשע אוסלו, ואפילו הגדיר את ההסכם שיצר את הפשע כ"הסכם מלא חורים כמו גבינה שוויצרית", אך היה ראש ממשלה, והפשע אירע במשמרת שלו למרות העובדה שהוא ראה בו פגמים קשים לדבריו. זה כנראה ההסבר לכך שהוא היה ראש וראשון למסבירים לציבור הישראלי את מהותו של הפשע, ולמה הוא בא לעולם. ובכן תפיסת היסוד היתה שערפאת יילחם בחמאס בלי בג"צ ובלי בצלם. לכאורה זה נשמע מאד מאד יפה. מה טוב יותר מאשר גוף שיילחם בטרור החמאסי שהיה טרור ילדותי כמעט עד פשע אוסלו, ופשע אוסלו הוא שנתן לו תעצומות אדירות ושדה פעולה נרחב וחופשי לחלוטין, אבל גם ברמת הטרור שעשה החמאס לפני פשע אוסלו, מלחמה בטרור העלוב של אז של החמאס, נראתה כדבר מבורך. לדעתי התפיסה הזו באופן מובנה מוטעית. זה כמו לומר שניתן לשאוף להנחלת הדמוקרטיה בעולם באמצעות סטאלין ומאו טצה טונג. כמו שזה נשמע מגוחך, ושום אדם שפוי לא יחשוב שניתן להפיץ דמוקרטיה באמצעות מפלצות רוצחי מיליונים כסטאלין ומאו טצה טונג, כך ממש באותה מידה, הרעיון שהארכי-טרוריסט, השונא ישראל, גדול רוצחי-הילדים היהודיים מאז השואה, הוא ולא אחר, יילחם ללא פשרות בלי בג"צ ובלי בצל"ם, בעיקר בלי בג"צ, כי בג"צ שם מקלות רבים ביכולתה של ישראל להיאבק בטרור הערבי לשיטתו של רבין, ובצדק רב, אם כי למרות המקלות ששם בג"צ, ישראל חיסלה את הטרור במבצע חומת מגן כפי שלא דוכא טרור מתפרע בשום מקום בעולם. אבל עצם התיזה הזאת, עצם המחשבה, שערפאת - הוא ולא אחר, יילחם ללא חת וללא פשרות בטרור ערבי שמופנה נגד מדינת ישראל, זה פשוט אבסורד. זה כמו גם להגיד למשל שנילחם בהכחשת השואה בעזרת הדוקטור להכחשת השואה אבו אדולף מאזן, זה הרי אבסורד שלא נשמע כמותו. זה כמו למנות את אבו אדולף מאזן מכחיש השואה ליושב ראש "יד ושם", כאות הוקרה על הדוקטורט שלו, שכל כולו הכחשת שואה ואפילו גרוע מכך. תפיסת הבסיס על פניה לא יכולה להחזיק מים, היא אבסורדית ונועדה מלכתחילה לכשלון. תפיסה שניה אמרה שברגע שנעשה מערפאת אדם שעומד בראש מדינה למחצה, במקום ראש כנופיית טרור, אז עצם הרצון לא להפסיד את מה שיש לו ביד, יהווה עבורו תמריץ לשמר זאת. כלומר שגם אם הוא יעשה זאת לא משום שהתנער מוסרית מהטרור, הרי שבכל זאת הרצון לשלוט, יביא אותו לידי כך שהוא ידכא כל נסיון של החמאס להרים ראש ולהמשיך בטרור נגד ישראל כדי להביא להשמדתה. התפיסה נשמעת מאד הגיונית, אבל אי אפשר לנתק את העובדה שמי שעומד לבצע את התפיסה הזאת, זה אדם שכל מהותו היא טרור, ובלעדי הטרור אין לו שום זכות קיום, ולכן גם התיזה הזאת שמסתמכת מבחינה הגיונית שלטונית פוליטית על האינטרס של ערפאת, לא החזיקה מים. הוא לא חיפש חצי מדינה או שלושת רבעי מדינה. את כל האזהרות הללו ביחס לתפיסה הזו אמרו רבים לא בדיעבד, אלא מלכתחילה, לפני שהפשע הזה החל לקרום עור וגידים בשטח, ולפני שערפאת הוכנס ליהודה שומרון ועזה. תפיסת היסוד השלישית נועדה להוות חגורת בטחון במידה ושתי תפיסות היסוד שהביאו למהלך, תתבררנה כמוטעות. לפני הסכם אוסלו היה ערפאת מבודד לחלוטין בטוניס, והיה בשיא השפל המדיני שלו, ואיש לא התעניין בו. הוגי הסכם אוסלו סברו שערפאת שהם שיחררו אותו מהבידוד המוחלט בו היה נתון אחרי שתמך בסדאם חוסיין בצורה בלתי מסוייגת בעת שפלש והשמיד את כווית כמדינה, יהיה אסיר תודה להם ולא יעז לאכזב. עוד הם אמרו שאם למרות הכל יתברר שהוא לא עומד בציפיות ובכל זאת יהיה טרור מיהודה שומרון ועזה, או אז נחזיר את המצב לאחור ונחזיר אותו בחזרה לטוניס. הרבה יותר קל לעשות מהלך מופקר כמו פשע אוסלו, אך הרבה יותר קשה להחזיר את הגלגל לאחור. גם אם מבצעי פשע אוסלו התכוונו באמת להגלות את ערפאת בחזרה לטוניס אם לא יספק את הסחורה, הם היו צריכים להבין היטב, שמבחינה מדינית, אנשים מהסוג שלהם, שתמיד מפוחד מהפריץ הגוי, ובמיוחד מארה"ב, לא יעזו לעשות זאת, שכן אלה הם אותם האנשים שהעדיפו לא לתת את המכה הראשונה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ב-1973 כדי להראות לאמריקאים שאנחנו ילד טוב ירושלים, ובכך הובילו למלחמה ש- 2500 ישראלים קיפחו בה את חייהם. האנשים האלה היו בהחלט בצמרת המדינה במלחמת יום הכיפורים והיו צריכים לדעת על סמך הנסיון האישי שלהם, שהם לא יעזו לגלגל אחורנית את הגלגל. מדובר באנשים שתפשו משרות לא פשוטות. רבין היה שגריר לשעבר בארה"ב, רמטכ"ל לשעבר. פרס היה שר בממשלה שלאחר מלחמת יום הכיפורים וגם בממשלה שלפני מלחמת יום הכיפורים. הם היו צריכים ואמורים לדעת על סמך הנסיון האישי שלהם, שמדינת ישראל היא המדינה האחרונה שניתן לסמוך עליה, במיוחד תחת שלטונם, שהיא תלך למהלך מדיני כה מרחיק לכת מול התנגדות נחרצת כמובן של העולם כולו, ובאמת תעז לגלגל את הגלגל לאחור עד טוניס. לכן גם זו תפיסה בסיסית חסרת שחר. והחמור ביותר זה שהתברר ומיד, שפניו של ערפאת היו לסיוע לחמאס באמצעות מתן חופש פעולה מלא שלא היה לו כל עוד כוחות צה"ל שלטו בכל יהודה ושומרון, ושמצבו של החמאס שופר ללא היכר הודות להכנסת ערפאת לארץ. כלומר, פשע אוסלו שהיה אמור לייצר שיפור בבטחון ישראל באמצעות ערפאת, הירע את מצבה של המדינה קשות, ולא רק שערפאת לא נלחם בחמאס ובטרור, אלא להיפך, סייע לחמאס באמצעות הענקת חופש פעולה מלא שלא היה לו כאשר צה"ל שלט ביהודה ושומרון. בעקבות השיפור שחל במצבו של החמאס ולא במצבה של ישראל באמצעות פשע אוסלו, כפי שסברה התפיסה של פושעי אוסלו שעתיד לקרות באמצעות ערפאת, נוצרה מציאות שאף אחד בעצם לא היה אחראי על הבטחון. ערפאת כמו ערפאת הקים 15 מנגנוני בטחון במרכאות, שבכלל לא עסקו בבטחון מול החמאס, אלא עסקו במאבקים פנימיים בינם לבין עצמם, שיטה ערפאתית ידועה, כדי שערפאת יחזק את מעמדו בתור בורר בין הכנופיות למיניהן של מה שמכונה למרבה הלעג מנגנוני הבטחון הפלשתינים, ולכן מצבה הבטחוני של מדינת ישראל הורע קשות ביחס למצב שהיה לפני פשע אוסלו, עוד לפני שהתחיל גל טרור אדיר של החמאס, ולכן היתה חובה לפרוע את השטר בגלגול ערפאת וכנופייתו חזרה לטוניס. מה עשו פושעי אוסלו במקום להחזיר אותו לטוניס? הם הודיעו לנו שהקורבנות של מעשי הרצח ההמוניים באמצעות מחבלים מתאבדים, שיטה שלא היתה קיימת לפני פשע אוסלו, הם קורבנות השלום. מעשי הרצח מאז החזרתו של ערפאת ארצה נעשו בשיטה שלא היתה קודם לכן, באמצעות מחבלים מתאבדים. זה סוג טרור שלא היה קודם לכן, וקיומו היה תוצאה ישירה של פשע אוסלו. מדוע? משום שנוכחות צה"ל והשב"כ, ושליטתם בשטח כולו קודם לפשע אוסלו, מנעה הקמת תשתית קבועה לטרור כזה. התשתית לטרור כזה נוצרה רק כשערפאת שלט באותם חלקים שצה"ל נסוג מהם. כדי שרוצח ערבי ייצור תרחיש של רצח המוני באמצעות ההתאבדות שלו, צריכה להיות תשתית טרור שלמה מסביבו, שתכין את חומרי הנפץ, תסיע, תסתיר, וכו', והתשתית הזאת לא יכלה להיווצר כאשר צה"ל שלט ביהודה ושומרון, אך כמובן שהיא נוצרה באין מפריע כשערפאת שלט באותם חלקים שצה"ל נסוג מהם, ולכן התחיל טרור מסוג שלא היה כמותו בעבר. מיד התברר שהמצב הבטחוני של מדינת ישראל לא זו בלבד שלא השתפר כתוצאהה מפשע אוסלו, אלא הורע באופן קיצוני. במקום לפרוע את שטר ההבטחה להחזיר את ערפאת לטוניס, התחילו לספר לנו שזה "קורבנות השלום", ואמרו שלא ניתן לקיצוניים להכתיב את סדר היום. כלומר יש איש מתון במרכאות כפולות ומכופלות, הלא הוא ערפאת ימח שמו וזיכרו, שנותן יד חופשית לטרור רצחני משתולל ומתפרע, ומה עושה ישראל בתגובה למצב הזה? היא אומרת שהיא לא תיתן לקיצוניים להכתיב את סדר היום, וכך, ישראל מאפשרת לקיצוניים לבצע את זממם, באמצעות ערפאת "המתון" במרכאות, שנותן יד חופשית לקיצוניים. כלומר מוצגת תמונה שיקרית שהקיצוניים הם היוצרים בפועל את התרחיש של רצח המונים, ולא ערפאת "המתון". זה מה שאמרו לנו מול הטרור המשתולל: "קורבנות השלום" ו"לא ניתן לקיצוניים להכתיב לנו את סדר היום". זה היה אז המשפט החביב על כל שרץ ממר"צ: "הקיצוניים משני הצדדים". ז"א שהשרץ ממר"צ המצוי, רואה את ברוך מרזל ואת המרצחים של החמאס על אותו מישור, ומגדיר אותם "הקיצוניים משני הצדדים". מר"צ היתה אז כמובן בממשלה, ומר"צ היתה אז כמובן הכוח המניע של הפשע הזה. איך אמר יוסי שריד לפני הבחירות? יומר"ץ רבין! ואכן מר"צ הצליחה מאד להמר"יץ את רבין לאחר הבחירות, ואנחנו רואים אכן את התוצאות של ההמר"צה הזאת. התוצאות הן כמובן פשע אוסלו. http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=286931 ************* פשע אוסלו" / חלק ג' עו"ד יורם שפטל מסביר מהן התוצאות שרצו להשיג פושעי אוסלו באמצעות פשע אוסלו, בעודם מתבססים על חשיבה תבוסתנית וחסרת אחריות. http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHHJEE&c41t4nzVQ=EEJ ************* לעיון האשכול: הפרה הקדושה ששמה רבין - להפסיק את הפסטיבל https://rotter.net/forum/gil/20329.shtml#1 ************* לעיון האשכול: אין למסור את אדמות הנגב לבדואים ללא משאל עם! https://rotter.net/forum/gil/23558.shtml הודעה 30 - העיסקה המסריחה של ממשלת רבין וח''כ א-סאנע / קלמן ליבסקינד ************ לעיון - מאת ליה: http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P500.jsp?prs=219175 ************
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום ראשון כ''ו בשבט תשע''ב
10:05 19.02.12 |
|
|
6. עו''ד שפטל: מדוע יש להתעקש על ההגדרה ''פשע אוסלו''!
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.02.12 בשעה 10:31 בברכה, ליה
מאת עו"ד יורם שפטל:מה שמאפיין אותנו זה זכרון קצר ולכן אף אחד לא זוכר שבשלהי שנת 1994 תחילת 1995 רבין ופרס התפארו שוב ושוב בשקט הנפלא מהיבט של קטיושות וקסאמים. המהלך של פשע אוסלו הצליח. הם אמרו לנו עוד דבר. שהסכם אוסל,ו הוא ולא אחר, ימנע הקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן. בנאומו האחרון של רבין, הוא הדגיש במפורש שהמתווה המדיני של אוסלו יהיה פחות ממדינה, וישתרע על שטח שלא דומה בכלל לגבולות 67. לדבריו דווקא הסכם אוסלו ימנע זאת. היום אין אדם אחד ששותף לפשע אוסלו שאינו תומך במדינה פלשתינית, מתוך השקר המתועב שזה משרת את האינטרס הישראלי. מה שחמור ביותר הוא, שהתפיסה הזאת לא התמוטטה אפילו עם תחילתה של מלחמת אוסלו בראש השנה, בראשון לאוקטובר בשנת 2000. גם כאשר כל העסק קרס לחלוטין, עסק שעשו אותו לטענתם כדי למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית, או אז בכל הכוח, ממש בכל הכוח, השמאל שהביא עלינו את הפשע הזה, דחף לקראת הקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן. ואם לא די בכל אלה, הרי אותם אנשים בממשלת האחדות של שרון שקמה כתוצאה מהמחאה הציבורית נגד פשע אוסלו, בגלל התוצאה שלו, קרי מלחמת אוסלו החל מראש השנה 2000, אותם האנשים, ובראש ובראשונה שמעון פרס, עשו הכל כדי למנוע ולדחות ככל האפשר את מבצע חומת- מגן, דבר שהביא עלינו אסון בדמות של למעלה מ- 400 רצוחים מהפשע של הרצח ההמוני בדולפינריום, ועד לתחילתו של מבצע חומת-מגן. הנה כי כן כל תפיסות היסוד שהובילו למהלך האיום והנורא הזה - קרסו. "איום ונורא" זו לא סתם איזו מליצה, כי אם מילים שמאחוריהן מסתתר אוקיינוס של דם, אוקיינוס של הרוגים, 1700 ויותר. דרך אגב, משרד הבטחון מסרב באופן מופקר לחלוטין לפרסם כל השנים כמה אנשים נרצחו מאז חתימת פשע אוסלו ועד היום. מספרים כאלה ממש לא ניתן לקבל ממשרד הבטחון. מדוע? כי בראשו של משרד הבטחון עומדים במרבית התקופה הזו (אם כי לא בכולה) אנשים שהם מיוזמיו של פשע אוסלו. אם זה אדון ברק, או אם זה אדון אליעזר, שהם מהבולטים ומהמסוכנים שבמבצעיו של הפשע הזה. הנקודה הזאת מביאה אותנו לסיכום הנושא: מדוע יש להתעקש על ההגדרה "פשע אוסלו" ורק "פשע" ולא - הסכם - טעות - פאשלה - רשלנות וכדומה, אלא אך ורק "פשע אוסלו"? מדוע? משום שכל הנסיבות מצביעות שאכן יש כאן פשע!!! ומדוע? כפי שאמרתי, מיד מתחילת ביצוע הפשע התבררו התוצאות הנוראות מביצועו. (זה לא לקח שנים כמו למשל לגבי הקטיושות והקסאמים שלגביהן לקח 8 שנים, ועדיין למרבה החרפה של כל ממשלות ישראל, כמובן גם ממשלות הליכוד, ומרבית הזמן הליכוד מחזיק את הגה השלטון, ממשיכים הערבים לירות על המדינה). למרות התוצאות הנוראות של פשע אוסלו שהחלו מיד אחרי ביצוע הפשע, המבצעים לא נקטו באף אחד מהצעדים שהם הבטיחו לנו שהם ינקטו, לפני ביצוע הפשע. הם הרי הבטיחו שאין לנו מה להפסיד. אם הנחותינו תתקיימנה, הרווחנו. אם לא, נשלח את ערפאת בחזרה לטוניס. אך מה נעשה במקום זאת כשהתברר מהר מאד שהכל קרס? כלום, ולהיפך, העמיקו את התהליך. כל פעם נתנו לערפאת שליטה על שטח גדול יותר. ממשלת פשע אוסלו במהלך הראשון נתנה את עזה ואת יריחו תחילה, וכאשר היה ברור לכל שהמהלך של אוסלו א' נכשל, עשו את אוסלו ב'. והנה הסתבר לציבור שכל הדיבורים על "נעשה נסיון", "נלחם בלי בג"צ ובלי בצל"ם" וכדומה, היו דברי שקר שנועדו לתרץ לציבור הישראלי את הפשע המתועב הזה, על מנת למכור לו את הדבר שנראה הכי אבסורדי בעולם אך שבוע לפני שהוא נעשה מהסיבות שקרו לאחר שהוא נעשה, ושכל בר-בירב יכול היה לחזות אותן באופן ודאי ומוחלט לפני שקרסו כל הנחות היסוד. המסקנה היא לכן, שהכניסו הנה את ערפאת וכנופייתו לא כדי שהוא יילחם בחמאס, לא כדי שהוא יעשה את זה בלי בג"צ ובלי בצל"ם, לא מפני שבאמת באמת חשבו שאם ניתן לו משהו שהוא בין חצי לשלושת רבעי מדינה, הרי מאותו רגע יש לו מה להפסיד ואז הוא יתנהג כמו מדינאי ולא כמו רוצח, ולא כמו שאמרו לנו, שאם כל זה לא יצליח נגלגל אותו חזרה לטוניס. לא! אלה היו כולם שקרים מוחלטים. ערפאת הוכנס ארצה כדי להכשיר את הקרקע להקמתה של מדינה פלשתינית, אפילו שהרמאים הנוכלים בני הבליעל שהכניסו אותו לארץ, אמרו שהם עושים את זה, בכדי למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית. ממש לא. הם עשו את זה בידיעה ברורה שהם מכניסים יחד עם ערפאת עשרות אלפי רוצחים, שימשיכו לגייס עוד אלפי רוצחים כמותם מבין תושבי יהודה ושומרון הערבים. הם עשו את זה בידיעה ברורה שהרוצחים מצויידים בנשק כחיל-רגלים לכל דבר ועניין. הם עשו את זה בידיעה ברורה שזאת תהיה תשתית הטרור נגד מדינת ישראל. הם עשו את זה בידיעה ברורה שזאת תהיה התשתית שבמסגרתה החמאס יוכל לפעול כאוות נפשו. זאת לא היתה תקלה שקרתה כתוצאה מכך שהיו תפיסות שקרסו. זאת תקלה שקרתה משום שלא היתה שום קריסה בתפיסות. התפיסות לא היו קיימות בפועל. את התפיסות הללו מכרו באופן שיקרי מתועב ובזוי לציבור הישראלי, מתוך ידיעה ברורה שמעמידים את אוכלוסיית ישראל כולה בסכנה לטרור נוראי. שכן התיעוב של מחנה השמאל שהתרוקן מכל תוכן חלוצי, התיישבותי ושל שרות האומה החל ממלחמת ששת הימים, בתחילה לאט לאט, ובמהירות שיא מאז שהוא סולק מהשלטון ואז איבד את העניין שלו בקיומה של המדינה כיוון שהוא איננו שולט בה, כי התפיסה של השמאל איננה סתם שלטון דמוקרטי, המונח שמקובל עליהם זה "הגמוניה של מעמד הפועלים". מעמד הפועלים זה כמובן הביורוקרטים של מפא"י. "הגמוניה" - לא דמוקרטיה. "הגמוניה". וכשנשמטה לנצח לא רק ה"הגמוניה", אלא היכולת אפילו לשלוט במובן דמוקרטי, כי רוב הציבור מאס בהם לנצח, הם איבדו עניין בתרחיש הנפלא שנקרא מדינת ישראל. ובהחלט הם רוצים, רוצים ממש, בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן, ולכן בא הפשע המתועב הזה לעולם, מתוך ידיעה ברורה לסיכונים הוודאיים, שיתממשו הלכה למעשה כתוצאה מהפשע הזה, כלומר, הכל נעשה כאן בכוונת מכוון, בדם קר, תוך ידיעה ברורה וציפיה ברורה לתוצאות, ובכל זאת הלכו על המהלך הזה. השילוב של שני הגורמים האלה, כלומר, השילוב של "עוצמת מעשה העבירה" ושל "כוונת המכוון" להביא לפשע הזה בכל מחיר, הוא שעושה את הסכם אוסלו ל"פשע המתועב ביותר שנעשה כלפי העם היהודי מאז תום השואה". אבל בכך הפשע לא הסתיים. כאשר התברר מיד מלכתחילה, כלומר מיד אחרי ראש השנה בשנת 2000, שהמהלך הזה אין לו תוחלת, ובהמשך התחיל להשתולל ולהתפרע כאן טרור שלא היה כמותו, לא במספרים, לא בכמויות, לא בעוצמה ולא בשיטות, כאשר כל זה התברר, ואל נשכח, המהלך באופן רשמי, כך לשיטת דובריו, נועד למנוע הקמתה של מדינה פלשתינית, כאשר כל זה קרה, חלה הקצנה מדינית תבוסתנית מצד מבצעי הפשע, והחל מרציחתו של רבין, בגלוי, לא רק אומרים שאין מנוס, אלא פועלים באופן פוזיטיבי להקמת אותה מדינת טרור איומה ונוראה, שתהיה המדינה המשוקצת והמתועבת ביותר עלי אדמות, אבל היא לא תקום, היא לא תקום. מבצעי הפשע רוצים בכל נפשם ומאודם שהיא תקום גם אחרי שהתברר להם שהמהלך שהם עשו כדי ל"מנוע את הקמתה של מדינה פלשתינית" קרס, ולכן הם מקצינים עוד יותר את המהלך הזה. עניין נוסף זה הסירוב העיקש והמרושע לבקש סליחה מעם ישראל. ללכת לבתי הקורבנות לכרוע ברך לבקש מהם סליחה על כך שפשע אוסלו יצר את התשתית המדינית והטרוריסטית לביצוע הפשע הזה. למה אין בקשה של סליחה ומחילה? כי אין רצון להודות שעסקינן בפשע. למה אין רצון להודות שעסקינן בפשע? כי ההודאה הזאת תביא את השמאל כולו לחד-ספרתיות בבחירות הראשונות שלאחר ההודאה הזאת, כלומר חיסול פוליטי מוחלט של מחנה השמאל. "פשע אוסלו" / חלק ד' http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHHJEF&c41t4nzVQ=EEJ ************* http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=293800
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום חמישי י''א באייר תשע''ב
10:03 03.05.12 |
|
|
7. פרופ' בן ציון נתניהו: כל הנחות אוסלו שגויות ומופרכות!
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.05.12 בשעה 10:10 בברכה, ליה
בן-ציון נתניהו בראיון ב-1998: "אין דבר כזה עם פלסטיני""עמנו מסיח את דעתו מהמתרחש סביבו. אחד הדברים החמורים שהתרחשו אצלנו בדור האחרון הוא השתלטות האמונה השמאלנית חסרת השחר". ראיון של ארי שביט עם אביו של ראש הממשלה, כפי שפורסם במוסף הארץ לפני 14 שנה: אסור לנו לסגת משטחים האם אינך מאמין כלל באפשרות של שלום בזמננו עם הערבים? "במציאות המקפת אותנו, הרעיון של שלום אמת הוא אשליה. זוהי הנחה דמיונית שאין לה שום יסוד במציאות. אמנם ייתכן שלום חלקי, שלום מעורב בטרור, שיתקיים בתנאי שיהיה לנו כוח הרתעה מספיק. אבל ההנחה שייתכן כאן שלום אמיתי, שלום כגון זה שבין שוויץ לאיטליה או בין צרפת לבלגיה, היא הנחה שאין לה על מה לסמוך. זוהי מין אמונה תפלה שאותה אנו מטפחים כדי לרמות את עצמנו וכדי להקל על העולם העוין אותנו להוליך אותנו שולל, שכן ההתנגדות האובייקטיווית תהיה תמיד קיימת. והמתנגד תמיד יארוב לנו. תמיד יחפש את נקודות התורפה שלנו, יחכה לגילויי חולשה מצדנו ואז יתקוף". האם דעתך היא, איפוא, שלנצח תאכל חרב, שעד עולם נחיה על חרבנו? "אמרתי לך ששלום לא-מושלם אפשרי רק אם יהיה מבוסס על הרתעה חזקה. והרתעה זו כרוכה, כמובן, בשמירה מעולה על נכסינו האסטרטגיים ובחיזוק כוחנו הלאומי הכללי. אבל בעיקרו של דבר, סבור אני שכל עוד קיימות בעולם אפשרויות של התלקחות, צריך כל עם להיות מוכן למלחמה. האנושות עדיין רחוקה מלפתור את בעיית המלחמה, היא רחוקה ממצב שבו יכתתו העמים את חרבותיהם לאתים. ולכן המבנה היסודי של הקיום המדיני כפי שהוא, מחייב כל עם לשמור על חרבו ולהיות מוכן להשתמש בה. ועל אחת כמה וכמה עמנו, החי באזור שאנו נמצאים בו". "הפתרון הריאלי היחידי במצב זה הוא להיות די חזק. כשיש בידיך כוח מספיק, גם אויביך המרים ביותר זהירים בהתנהגותם כלפיך, ולא יביאו את התנגדותם אליך לידי ביטוי בפועל. לכן אין בעניין זה מקום לסנטימנטליות. מי שאינו רוצה שהחרב תאכל אותו, צריך קודם כל לדאוג לכך שתימצא בידו חרב". האם על פי השקפתך עצם הרעיון של נסיגה הוא רעיון פסול? "המחשבה התולה תקוות בנסיגה היא בדרך כלל מחשבה פגומה מיסודה. מפני שנסיגה מחלישה בצד השני את ההבנה שההתפרצות האלימה אינה משתלמת. כשאנו נסוגים, או מגלים אפילו נכונות לסגת, אנו הורסים את התהליך החינוכי הזה שרק הוא יכול להשכין שקט יחסי. על כן, גם בלא קשר לזכויות שלנו בארץ, גם מבחינת הניתוח הריאלי בלבד, ברור לגמרי שביסודו של דבר, אף אם לא בכל התנאים, הנסיגה לא רק שאינה מועילה, אלא מזיקה. היא מוכיחה לערבים שההתנגדות האלימה יש בה תועלת, ועל כן היא מעודדת אותם להמשך ההתנגדות. מפני כן מוכרח אני לומר, שמבחינה עקרונית, לא הייתי מסכים לשום נסיגה. אני רואה בשיטה המדינית התולה תקוות בנסיגה, שיטה מדינית שגויה". האם פירוש הדבר שאתה דוחה על הסף את הרעיון של שטחים תמורת שלום? "הרעיון של שטחים תמורת שלום הוא רעיון מופרך. כל הקונצפציה הזאת מבוססת על בלימה. אין אני אומר שבשום מקרה אין אתה יכול למסור שום שטח שהוא. אבל זאת רק כשאתה משוכנע שבטלה העוינות ושבתמורה אתה מקבל נכסים ריאליים חלופיים ושלום שיש לו סיכוי להתקיים, וזה אינו המצב אצלנו. העוינות כלפינו אינה נחלשת כלל כשאנו מוסרים קרקע לערבים. הלא אחרי זמן הם עצמם באים ואומרים לנו: מה נתתם לנו, לא נתתם לנו דבר. פשוט החזרתם לנו את מה שמלכתחילה גזלתם מאתנו". "על פי השקפתי אחרי מלחמת ששת הימים הגיעה ישראל לנקודת שיא היסטורית. היה לנו אז הבסיס להפוך את מדינתנו למעצמה חזקה שקיומה מובטח. עמד לרשותנו מצע טריטוריאלי רחב דיו הן כדי לפתח את חבלי הארץ ששיחררנו וליישב בהם מיליוני יהודים והן כדי להרתיע את אויבינו ולהקים פה סוף סוף כוח שגם המתנגדים לנו ייאלצו להתחשב בו ולהכיר בו". "להערכתי אפשר היה לעשות אז את המעשה היחידי שיש בו פתרון: לספח את השטחים. אם באותו רגע, כשהיינו במלוא כוחנו, היינו פונים בצורה הראויה לדעת הקהל העולמית ובייחוד האמריקאית, היינו יכולים לשכנע את האמריקאים ואולי גם חלק מן האירופים לתמוך בפתרון הזה, או לכל הפחות להשלים עמו. היינו יכולים לשכנע אותם שסיפוח ישרת את האינטרסים שלהם". לא הייתי מוותר על עזה מה בדבר הבעיה הדמוגרפית? האם סיפוח לא היה הופך את ישראל למדינה דו-לאומית? "אני מאמין שאילו היינו משאירים את סיני ואת שטחי ארץ ישראל המערבית בשליטתנו, היה כל השטח הזה הופך לאזור של שגשוג כלכלי ושל התיישבות יהודית כבירה. ואם היינו יודעים כיצד לנהוג במיעוט שבתוכנו - בכבוד ובהגינות אך בתקיפות - לא היתה בכך בעיה קשה ביותר. אם התושבים הערבים היו רוצים להיות אזרחים ישראלים נאמנים - מוטב. אם לא, אם היו רוצים להיות אזרחים ירדנים, הרי היתה נשארת בידם הברירה". "לכן, על פי אותה תפישה, אני לא הייתי מוותר גם על עזה. אחרי הכל, עזה היא מקום אסטרטגי ממדרגה ראשונה. לא במקרה נפוליון נעצר שם. כי עזה היא נקודה שמי שמבקש לשלוט על החוף ממצרים צפונה אינו יכול לוותר עליה. גם לא הייתי מתרגש מן העובדה שיש בעזה מיליון בני אדם. מי שחושב שכאשר הוא יוצא מעזה הוא נפטר ממיליון ערבים שבה טועה, הוא אינו נפטר מהם כלל. הוא פשוט מקים להם בסיס שיאפשר להם במוקדם או במאוחר לתקוף אותנו". מי שוויתר על סיני, מי שעשה את ההסכם מרחיק הלכת ביותר של שטחים-תמורת-שלום הוא הליכוד, המחנה הלאומי, מנחם בגין. "נכון. ואני באמת התנגדתי לכך, וגם הבעתי את התנגדותי לבגין, שהתפתה לחשוב שאם ימסור את סיני יוציא את מצרים ממעגל המלחמה וכתוצאה מזה לא תעזנה מדינות ערביות אחרות לתקוף אותנו ונהיה פטורים ממלחמות ונוכל לשמור על ארץ ישראל. כל ההנחות הללו היו שגויות. הן היו רצויות כמובן, אבל לא נתמכו על ידי המציאות. את מצרים לא הוציא ממעגל המלחמה, את סיני מסר וגם את שלמותה של ארץ ישראל לא הבטיח. להיפך. את כל השטח העצום והכוח העצום שהיה לנו איבד מבלי לקבל תמורה של ממש". האם אתה חושש שביום מן הימים מצרים תחזור למעגל הלחימה? "אני כמובן מקווה שדבר זה לא יקרה - לטובת מצרים ולטובתנו. מצרים הפסידה רבות מן המלחמות שניהלה נגדנו ואם תחזור על ניסיונות אלה רק תחריף את הבעיות הפנימיות החמורות שהיא עומדת בפניהן. אבל בפועל, היא עדיין מסרבת לקיים עמנו יחסי שלום אמיתיים. מצרים עדיין לא שינתה את עמדתה הבסיסית. גם היום היא איננה רוצה שתיכון כאן מדינה יהודית חזקה, ומנסה להצר את צעדינו בכל דרך אפשרית. לכן השלום עם מצרים הוא שלום לא שלם". הטעות הפטאלית של פרס מה יחסך להסכם אוסלו? מה היתה התגובה שלך כשנודע לך על חתימתו? "אומר לך בפשטות: דעתי היתה שאלה שחתמו על הסכם אוסלו, היו משוללים כל יכולת של שיפוט ריאלי בעניינים מדיניים. הם הלכו אחר דמיון משונה שהיה פרי של אמונה חסרת בסיס בנכונותם של אויבינו הקיצונים ביותר לעשות עמנו שלום-אמת. אבל מה שציער אותי ביותר היה החלטת הכנסת; חשבתי בלבי כי עם אשר בית הנבחרים שלו מקבל הסכם כזה עדיין אינו בשל לחיי מדינה. זהו עם שאינו יודע היכן הוא נמצא, אינו יודע לאן הוא הולך, ואינו יודע מה צפוי לו". "התעוררו אצלי אז החששות החמורים ביותר לעתידו של העם היהודי. בטוח הייתי ששום עם אחר לא היה מסכים להיכנס לתוך מלכודת כזו באופן נלעג שכזה. לא הגרמנים, לא השוודים, לא האנגלים. עמים אלה היו רואים שהם מוקפים אויבים המבקשים להשמידם, ועל כן היו נזהרים מאוד מלסייע לאויביהם. ואילו אצלנו נתגלתה אינפנטיליות מדינית. ובלי מחשבה, בלי התבוננות במציאות, ממהרים להכניס לארץ עשרות אלפי מחבלים ולספק להם את הבסיסים והאמצעים שיקלו עליהם להשיג את מטרתם. נוהגים כאותו שוטה המכניס את צווארו במו ידיו לתוך חבל התלייה". האומנם הסכם אוסלו הוא הסכם כל כך מסוכן? "הסכם אוסלו הוא מלכודת שאותה טמנו לנו הערבים ואויבינו בין האירופים בכוונה תחילה. אבל אליהם אין לי טענות. טענות יש לי כלפי אלה שנכנסו לפח. הרי האשמה היא בעכבר, לא במלכודת. ואלו נכנסו בעיוורון גמור ונלכדו, ומשכו את כולנו עמהם לתוך המלכודת הזאת, שעדיין אינני יודע כיצד ניחלץ ממנה, למרות כל המאמצים הגדולים שנעשים בכיוון זה". "והרי המעשה שעשו הוא מעשה טירוף ממש. האם לא ידעו על תוכנית השלבים של ערפאת? האם לא שמעו עליה? אמנם תנועת העבודה נכשלה תמיד בראיית המתהווה, ובכל זאת לא האמנתי שיעשו מעשה כל כך נואל. אין לי ספק שגולדה מאיר, למשל, לא היתה עושה מעשה כזה. היא לא היתה מוסרת למבקשי נפשנו את לב הארץ כבסיס. היא לא היתה מעניקה לערפאת מכשיר השמדה כזה, שבלי כל ספק יופעל כנגדנו". "מה שהפליא אותי ביותר בנוגע לאוסלו היה התפקיד שמילא פרס בעניין זה. היו לי הזדמנויות להיפגש אתו ולשוחח עמו פעמים לא מועטות לאחר מות בני הבכור יוני ומצאתי בו אדם בעל רגישות אנושית רבה ובעל סגולות חשובות אחרות. אף על פי שנוכחתי עד מהרה שלא היינו תמימי דעים בעניינים מדיניים שונים, גיליתי שיש לו הבנה נכונה של בעיית הטרור ושל ההכרח שלא להיכנע לו. הערכתי אז את פרס כאדם בעל כושר מנהיגות מעולה ובעל יכולת השפעה, שרק בודדים בעמנו ניחנו בה. חשבתי בלבי, שאילו עלה אדם זה על הדרך המדינית הנכונה היה יכול לתרום רבות וגדולות להבטחת עתידו של עם ישראל". "על כן כשנתפרסם הסכם אוסלו ונתפרסם חלקו של פרס בהסכם זה, נדהמתי. לא האמנתי שאדם כמותו ישגה באשליות כאלו ויוליך את המדינה כולה לטעות כל כך פטאלית. לא האמנתי שאדם כמוהו יהזה הזיות כאלו על יחסי שכנות נפלאים ועל מזרח תיכון גן-עדני, הזיות שטיבן האמיתי מתגלה יום יום על ידי מעשיהם והכרזותיהם של נושאי חלומותיו". "גם כמה מן הדעות שפרס השמיע בשנים האחרונות נראות לי מסוכנות ביותר. אם אומרים לעם כעמנו, שכל שורשי חייו נעוצים בהיסטוריה שלו, ש'להיסטוריה אין ערך', או אומרים לעם כמו שלנו שנאבק על זכויותיו במולדתו ההיסטורית ש'אין ערך לגיאוגרפיה', הרי הורסים בפועל את עצם היסודות הרגשיים והנפשיים של כל המאמץ הלאומי שלנו. ואם מוסיפים ואומרים לנוער שלנו ש"שום אידאה שבעולם אינה שווה את חייו של אדם אחד", מערערים בכך את הבסיס האחרון שעליו אנו יכולים להישען. אמירות אלה, והחדרתן להכרה הציבורית שלנו, מסוכנת לא פחות מפצצות של השמדה. "לכן אני סבור, עם כל הצער שבדבר, עם כל החידה הסתומה המועמדת לפני, על ידי השינוי העצום שחל בעמדותיו של פרס, שהתנועה הלאומית היהודית צריכה להשלים עם הרעיון שאדם רב כישרונות זה לא יוכל עוד לשרת את ענייניה ושהיא צריכה להימנע מלהטיל עליו כל תפקיד אחראי, שבאמצעותו הוא עלול לגרום לה - מחמת השקפותיו - נזק בלתי הפיך". http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1694581
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | שבת קודש י''ג באייר תשע''ב
09:18 05.05.12 |
|
|
8. ראיון מדהים עם יוסי ביילין לאחר החתימה על הסכמי אוסלו
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ראיון מדהים ב ''מעריב'', עם יוסי ביילין לאחר הסכמי אוסלובראיון עם אברהם תירוש, מיד אחרי חתימת ההסכם (''מעריב'', 26.11.1993): ביילין: תשאל אותי אם אני שלם, אגיד לך שלא. מה, זה מאה אחוז בטוח? אין לי הרבה מאוד סימני שאלה? אני לא ישן בלילה בשקט, והמבחן הגדול ביותר של ההסכם הזה יהיה מבחן של דם. תירוש: כלומר? ביילין: המבחן יהיה בחודשים ובשנה - שנתיים שלאחר יישומה של האוטונומיה בעזה וביריחו, והקמת המשטרה הפלשתינית. זו תקופת הסתתמות הטענות. אם חלילה יחלוף זמן סביר ואי אפשר יהיה להתגבר על הטרור, לא יוכלו הפלשתינים לטעון: אין אנו יכולים מתוניס למנוע טרור, הרי אין לנו משטרה. תירוש: ואז מה? ביילין: אם יתברר שהם לא מתגברים על הטרור - זה הסדר זמני, ועם כל הקושי שבדבר לא תהיה לנו ברירה, אלא לחזור ממנו. אם נראה שרמת האלימות לא יורדת, לא נוכל להמשיך הלאה, ובוודאי לא נלך למימוש של הסדר קבע. ואם לא תהיה שום ברירה, צה''ל יחזור למקומות שהוא עומד לעזוב בחודשים הקרובים''. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/364/507.html?hp=1&cat=404 אולמרט: כסף אמריקאי הכשיל את תהליך השלום עם הפלסטינים תגובית 14
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום רביעי ג' באב תשע''ג
08:55 10.07.13 |
|
|
9. פייגלין: אי החלת ריבונות הביאה להסכמי אוסלו ומי שאשם בהסכם אוסלו הוא מנחם בגין
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ח"כ משה פייגלין השתתף היום באירוע של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן, "הנהגת העם לא רצתה את ירושלים", הדגיש.ח"כ משה פייגלין (ליכוד) השתתף היום (ראשון) באירוע של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן ותנועת "קול אחד", בסימן 20 שנים להסכמי אוסלו. בכנס בהנחיית ד"ר מרדכי קידר, השתתפו גם ח"כ איתן כבל, מזכ"ל מועצת יש"ע לשעבר דני דיין וד"ר יאיר הירשפלד, מאדריכלי ההסכם. במהלך הכנס אמר ח"כ פייגלין כי "מי שאשם באסון שנקרא אוסלו הוא מנחם בגין. הסכמי אוסלו באו לעולם משום שמדינת ישראל סרבה להחיל את ריבונותה על שטחי ישראל ששוחררו בששת הימים. הנהגת העם לא רצתה את ירושלים שנפלו בידינו. אמר את הדברים יוסי שריד ואנשי שמאל אחרים". "ביסוד ההסכמים נמצא הבסיס של להפרד מיהודה ושומרון וירושלים. הסכמי אוסלו נועדו לכפות להיפטר מהשטחים הארורים כפי שכינה אותם יוסי שריד והשלום היה המטרה האחרונה של ההסכמים הללו. ברור היה אחרי זמן קצר שהשלום הוא לא המטרה בכלל. הגיע רק יותר שפך דמים נוראי".
"אנחנו צריכים להחליט", אמר פייגלין, "אם ירושלים לא קדושה כדי להלחם עליה אפשר לעבור לחולון. לארץ ישראל לא באנו בשביל שלום. לארץ ישראל באנו להגשים ייעוד. ברגע שיהיה שלום עם הזהות היהודית שלנו יהיה לנו שלום". "באוסלו נפל דבר, כל ראשי הממשלות הקפידו מאוד לעשות שלום עם השכנים ולא להכיר את הארגון לשחרור ארץ ישראל מכולם - אש"ף. ברגע שיצחק רבין לחץ את ידו של ערפאת שהוא ראש הארגון לשחרור פלסטין הוא הכיר בטענה של הצדק ובאותו רגע אבדה המדינה היהודית".
ח"כ כבל השיב לפייגלין ואמר כי אחרי רצח רבין לא הייתה שנת שלום אצלנו, "אני אוהב את הארץ ומוכן להקריב את חיי למענה. זאת איננה שאלה איך הצד השני מתנהל. ביטחון הציבור בישראל הוא ערך עליון ולפני הכל. אני אעשה את הכל כדי להביא שלום לאזור הזה". "אני לא מאמין בשלום נצחי. כל שביל ביהודה ושומרון נגוע בהיסטוריה היהודית. מעולם לא חיפשתי סממן הירואי אצל הצד השני, אבל גם שאין פרטנר נעשה הכל להביא מזור ושלום לארץ". "חוץ מפייגלין", אמר כבל, "אף אחד לא רוצה פה לבטל את ההסכם עם מצרים. אני לא בטוח שיהיה שלום אבל אני יודע שבהתנהלות הישראלית אנחנו החזקים פה ונמשיך להיות המעצמה כאן. אבל אני יודע שלא לעולם חוסן. המאבק שלנו הוא לא רק המאבק שלנו היום, הוא איך הארץ הזאת תראה בעוד מאה שנים. האחראיות היא שלנו".
"קשה לי עם הסיפור של לשלוט על עם אחר. קשה לי כאדם. וזאת לא בושה להגיד את זה. לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הם היו שולטים בנו. לכן אני אומר לכם, כשההורים שלי הגיעו מתימן אני בטוח שהחלום שלהם היה להגיע לכאן כדי שתהיה מדינה יהודית. אני לא בטוח שבדרך שאנחנו מתנהלים שאנחנו משאירים לנכדינו ונינו מדינה יהודית. אני רואה לנגד עיני מדינה אחת לעם אחד עם רוב ערבי. אוסלו היה דבר נכון אני לא מתכוון להתנצל על זה שניסינו לעשות שלום".
דני דיין אמר כי "התוכנית שלנו היא ליישב את הארץ בכמה שיותר יהודים. היא הולכת להתבצע ומתבצעת בשטח והיא הכי אפקטיבית כרגע". "יהודה ושומרון תישאר לתמיד באחיזה ישראלית, שום ריבונות זרה. שמעון פרס נמצא בירדן עכשיו הוא אמר : הפתרון הוא שתי מדינות לשני עמים. מדינה ישראלית ומדינה פלסטינית זו לצד זו. באמירה זו נעוצים כל הצרות והאסונות שאוסלו הביא לנו. רבין לא רצה למחוק את אופייה של המדינה היהודית". "מי שחושב שאופייה המדיני יקבע ע"י ספירת ראשים הוא לא מבין כלום. מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית אם אנשים יקראו פרק בתנ"ך אבל כמדינה היא תמשיך רק כאשר לא נתנתק בשורשים והם בארץ הזאת. אם מה שמחזיק אותנו פה זה לשבת לאכול אבטיח על הים אז אפשר לעשות את זה במקום אחר. חברון ואלון מורה ושאר הישובים אמורים להחזיק אותנו כאן".
דיין הוסיף כי הסיבה לכישלון אוסלו היא משום שההסכם היה מבוסס על "רעיון שאין לו סיכוי תיאורטי. בטח ובטח לא מעשי. לא יכול להיות מצב שקבוצה אתנית תשלים עם השתלטותה של קבוצה אחרת מי שחשב שאפשר לשים קו בין הירדן לים זה יפתור את הבעיה היה נאיבי ולא חכם ועדיין כזה. שתי מדינות בהגדרה לפי מתווה אוסלו הוא בלתי ישים. אנחנו מסתובבים כפורפרות והמשא ומתן עקר ויש שלושה אנשים כמו ג'ון קרי שהוא מוזר שמעון פרס ולבני שעדיין מאמינים בשתי מדינות". http://www.inn.co.il/News/News.aspx/256521 תגוביות: 1.אני מחכה ליום בו העם יחליט שמשה פייגלין ראוי וצריך להיות ראש ממשלת ישראל. העם זכאי למנהיג יהודי סוף כל סוף. 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | אור ליום ראשון א' 'באדר ב תשע''ד
19:25 01.03.14 |
|
|
10. גל ברגר: 20 שנה להסכם אוסלו / רשת ב'
בתגובה להודעה מספר 0
| |
התמלול: שחף פילוביץגל ברגר: היינו יכולים לדעת כבר אז, בספטמבר 1993, שכך זה יתגלגל, הסכם אוסלו שסימל הבטחה עבור רבים ואסון עבור רבים אחרים התרסק אל קרקע המציאות. יש יאמרו תמימות, יש יאמרו תחושת שליחות ושובע ממלחמות עמדו אז לנגד עיניהם של שר החוץ שמעון פרס וסגנו – יוסי ביילין. אחרי 20 שנה – מי שמנו לשפוט? הערוץ החשאי באוסלו, בירת נורבגיה החל בינואר 93 ונוהל בידי יאיר הירשפלד ורון פונדק, שהיו בשליחות סגן שר החוץ יוסי ביילין. שר החוץ פרס, מעיד ביילין, עודכן רק כעבור חודשיים מרגע השקת הערוץ, השאלה מתי עודכן ראש הממשלה רבין, עודנה במחלוקת. במאי אותה שנה צורף מנכ"ל משרד החוץ אז, אורי סביר, לשיחות החשאיות, עכשיו – כבר פורמאלית, כעבור 3 חודשים בדיוק, ב– 20 באוגוסט 93, חתם סביר בחשאי, על הצהרת העקרונות מול אבו-עלאן. עוד כמה ימים חלפו עד שדלף הדבר לתקשורת והארץ לא שקטה. הנה מקצת הקולות של אותם הימים של סוף אוגוסט-תחילת ספטמבר 1993. תכנית הבוקר מאז: הממשלה אישרה הלילה ברוב גדול את טיוטת ההסכם עם הפלסטינים. השרים שטרית ודרעי – נמנעו. אורי אריאל: ניתוח המצב אומר שיש פה מעשה של בגידה לאומית, פעם אחת כלפי הבוחרים ופעם שניה כלפי ארץ ישראל. אריק שרון: צריך להבהיר את הסכנה שבהסכם הזה. זה לא רק שמביאים מחבלים פנימה, מביאים את ערפאת, שהוא, הייתי אומר, האיש הכי מתאים לתואר של פושע מלחמה, שהיה צריך לעמוד לדין בירושלים. משה נוסבאום: יותר מ- 1500 מפגינים, אולי כבר אלפיים הגיעו לכאן, הם מניפים כרזות ושלטים שהבולט בהם: ארץ ישראל בסכנה, בשלט אחר נאמר: שמעון פרס, בנורבגיה מכרת את מדינת היהודים. מפגינים ברקע: הצילו! רבין הבוגד, רבין הבוגד! קריין: בתל אביב הפגנת המונים היתה אמש בככר מלכי ישראל בתל אביב. ההפגנה אורגנה על ידי השמאל ומפלגת העבודה. פרס: 27 שנים שירתתי את בטחון ישראל, מעולם לא הרגשתי שאני שותף להחלטה שכל כך משרתת את הבטחון כמו ההחלטה הזאת. קריין: ההפגנה התנהלה בסדר מופתי, המשטרה עיכבה לחקירה 8 מפגינים מהימין, והסיום היה שייך למירי אלוני (מירי אלוני שרה את שיר השלום). קריין: ישראל ואש"ף יחליפו בימים הקרובים אגרות בדבר הכרה הדדית, ארה"ב מציעה את יום שני הבא, 13 בספטמבר, כתאריך אפשרי לחתימה על הסכם עקרונות בין ישראל לאש"ף. קריין: עודנו מדברים והנה בשעה זאת ממש, חותם יאסר ערפאת בטוניס על הסכם ההכרה ההדדית עם ישראל בנוכחות שר החוץ של נורבגיה. רינה מצליח: ההתרגשות פה עצומה, אנחנו פה בלובי של מלון הילטון, ראינו לפני דקות אחדות פוסע לתוך הלובי את שר החוץ הנורבגי, הוא אומר לי: אכן, עוד הלילה אני מתכוון להגיע לירושלים להחתים גם את יצחק רבין על המסמך שאני אקבל בקרוב מיאסר ערפאת חתום, ולהמשיך לוושינגטון. קריין: סגן השר ביילין, מה אומרים עשר דקות לפני שחותמים על הכרה הדדית עם אש"ף? ביילין: קשה להאמין שזה אמיתי, אנחנו עדיין צריכים כנראה הרבה זמן בשביל לעכל את זה, היו אנשים אשר חיכו הרבה שנים לרגע הזה, היו אנשים אשר התפללו שהרגע הזה לא יגיע לעולם, אני מאמין שאנחנו מתחילים חיים חדשים. קריין: ראשון נכנס ראש הממשלה יצחק רבין ואחריו האורח מנורבגיה, ועם חיוך רחב על הפנים שר החוץ שלנו – שמעון פרס. קריין: זהו, חתמו. העניין הזה נגמר. ישראל גם משפטית וחוקית הכירה באש"ף. קריין: זהו, בשלב הזה, 9 בספטמבר, 93 הושלם למעשה הליך ההכרה ההדדית בין ישראל לאש"ף וחילופי המכתבים בין רבין וערפאת. עוד ארבעה ימים בלבד עד לחתימה של פרס ואבו-מאזן על הצהרת העקרונות בטקס חגיגי בבית הלבן. רבין: הגענו להכרה ולמסקנה, שאנחנו מוכרחים כבר ומה לעשות – שלום לא עושים עם ידידים, עושים עם אויבים מאוד לא סימפטיים. פרס: יש לנו צה"ל חזק שלא היה אף פעם, עם כושר הרתעה. אל תפחידו את העם!(צועק למישהו בכנסת) מיושנים! מיושנים! אנשי האתמול! בעוד עשר שנים אתם כולכם תהללו את זה. מה אתה מאיים עליי על קטיושות באשקלון?! מה לנו לשבת בג'בליה? דוד לוי: לפנינו דבר שלא היה עולה על הדעת – אט-אט בשיטת הסלמי אנחנו מקבלים את תכתיבי אש"ף. דרך זו, מצעידה אותנו לא להסכם שלום, אלא לשבר לאומי,לצערי הרב. נתניהו: אנחנו איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעסק בחגיגות נאיביות כאלה, אנחנו יודעים מי זה אש"ף, אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק, מה שצורם לי במיוחד הוא שהממשלה איננה מוכנה להגיד לציבור את האמת, היא צריכה להגיד את האמת בפשטות: אנחנו מקימים מדינה פלסטינית בקווי 67. מנגינת רקע ערבית ומישהו ערבי מדבר: אני, אני כמו שאני באויר ככה שאני מדבר, זה פעם ראשונה שקורה לנו, זה כמו חלום. מספיק אני חושב, לא? כבר 30-40 שנה שולטים בנו, עכשיו צריך לשלוט בעצמנו. עכשיו אני רוצה לעשות מה שאני רוצה. תודה רבה לרבין ולערפאת. הדקה האלה אנחנו מחכים לה יותר ממאה שנה. אינשאללה יהיה שלום ומי שונא שלום? זה, מילת שלום עצמה, תסביר מה זה שלום? זה מילה, מילה הכי גדולה. שלום. סלאם. אחלה מילה זה. קריין: אבל, הפיגועים נמשכו גם ביממה שקדמה לטקס הרשמי בוושינגטון. קריין אחר: שר החוץ שמעון פרס מדבר בישיבת הממשלה המיוחדת שנתכנסה בלילה, כי לא תהיה חתימה על מסמך העקרונות בלי הפסקת הטרור. קריין: ערב חתימת הסכם העקרונות, הסכם השלום בוושינגטון, היום, עדיין פיגועי טרור. קריין: שלושה חיילי צה"ל נהרגו הבוקר בפיגוע בשכונת זייתון בעזה, קדם לפיגוע הרצחני, ניסיון פיגוע המוני שנמנע בנס. קריין: עכשיו השעה 07:30 אנחנו שומעים על פיגוע נוסף – בכביש אשדוד -אשקלון היתה הערב תקרית חבלנית, מחבל חמוש ברימון וסכין עלה על אוטובוס של אגד בקו 300 לגן יבנה. קריין: אנחנו חוזרים אל הבית הלבן אל המדשאה שם תזמורת המארינס מאחורינו מנגנת והנכבדים מתחממים בשמש הנעימה של ספטמבר בוושינגטון וממתינים. קריין: לחיצת היד ההיסטורית בין ראש הממשלה רבין לבין ראש אש"ף יאסר ערפאת. שמעון פרס. זה קרה רבותיי והקהל פרץ בשאגה אדירה וקם על הרגליים. יאסר ערפאת יזם את הצעד הזה, ניגש אל יצחק רבין. קריין: זוהי היסטוריה בהתהוותה! ראש הממשלה יצחק רבין: We who have fought against you, the Palestinians, we say to you today, in a loud and a clear voice, enough of blood and tears ... enough! קריין אומר משהו בערבית. קלינטון: שלום, סלאם ופיס גל ברגר: בראיה פלסטינית ההישג הכי גדול של הסכם אוסלו היה שנוכחותם כאן הפכה עובדה קיימת, כך אומר לפחות אומר בכיר אש"ף יאסר עבד רבו, שהיה חלק מאותה חמישיה בצד הפלסטיני שידעו על השיחות החשאיות בזמן אמת. "הפכנו עובדה שאיש אינו יכול להתכחש לה" אומר עבד רבו, "העלנו את העם שלנו על הנתיב בדרך לעצמאות. קודם לכן זה היה רק תיאוריה או חלום, כעת, אנו נוגעים במציאות". (עכשיו יאסר עבד רבו נשמע אומר את המשפט הזה באנגלית) גל ברגר: ערוץ אוסלו אם כן, נוהל בחשאי, גם ראשי קהיליית המודיעין אז, ראש המוסד שבתאי שביט, ראש אגף המודיעין של צה"ל אורי שגיא וראש השב"כ, השר כיום, יעקב פרי, יודעו, מי יותר, מי פחות. הם לא קיבלו עדכון פורמלי יזום מצד הקברניטים על השיחות או התקדמותן, וגילו על הערוץ או מהחומר המודיעיני במהלך האיסוף השוטף, או משמועות, שאיששו לאחר מכן מראש הממשלה. ראש המוסד שביט מספר כאן לראשונה, הוא שמע על ערוץ אוסלו לראשונה מפיו של חוסיין מלך ירדן, שלא אהב, בלשון המעטה, את הערוץ הנפרד עם הפלסטינים. ראש המוסד, שבתאי שביט: אני לא קיבלתי עדכון מאף אחד. לא מראש הממשלה,לא מפרס, לא מאף אחד. לא דיברו איתי, לא שאלו אותי, לא ביקשו את חוות דעתי. לי כראש המוסד הגיע מידע על שיחות אוסלו מפיו של המלך חוסיין. מראיין: השיחה הזאת התקיימה בטלפון או שזה היה במפגש? שבתאי שביט: זה היה במפגש פנים אל פנים. מראיין: אתה זוכר איפה הוא? שבתאי שביט: בירדן. חוסיין התעקש שבאוסלו מתקיים משא ומתן עם הפלסטינים והוא דרש לקבל הסבר על כך. הוא רצה להבין איך זה שמדינת ישראל מנהלת משא ומתן בשני מסלולים מקבילים בו זמנית והמלך התעקש שההתרחשויות באוסלו רציניות, עד כדי כך שבאחת ההתבטאויות שלו הוא אמר לנו: הוצאתם עלי גזר דין מוות. הוא כעס ואני חושב שהוא כעס בצדק. ראש אמ"ן, אורי שגיא: עקבנו אחרי המגעים האלה והיינו מראים, זה חומר מאוד רגיש שלעיתים לא היו מפיצים אותו אז פרט לרמטכ"ל ולראש הממשלה, אני לא זוכר עוד אנשים ששיתפנו אותם במה שהתגלה לנו כתוצאה ממפגשים בין ישראלים לפלסטינים, מה שלימים קרוי תהליך אוסלו וכל אימת שראינו מפגשים וראינו דיבורים וראינו תקשורת או שמענו תקשורת, היתה הסבת תשומת לב הקברניט מיידית. בשלב מסויים כשהרגשתי שאני מתחיל כבר להטריד, אז שיתף אותנו ראש הממשלה, את הרמטכ"ל ואותי, בשיחה בלתי פורמלית – הוציא את כל העוזרים למיטב זכרוני ואת המזכירות ואת ההקלדות ואז הוא אמר: יש תהליך, אני מברך עליו, זה נעשה ברשות. מרגע שרבין הבין שיודעים ואי אפשר כבר לשחק את המשחקים, אז כבר הייתי בסוד העניין. ראש השב"כ, יעקב פרי: אני לא הייתי מופתע וידעתי שמתרחש משהו באחת ממדינות סקנדינביה. שוחחתי על כך עם ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין והוא כמובן אישר לי את אותן שמועות שידעתי גם ממקורות רשמיים, גם ממקורות חצי רשמיים, וגם כמובן מאיזשהו סבב של ידיעות מודיעין שהייתי מעיין בהן באותן שנים. ערב לפני החתימה קיבלתי טלפון ממי שקיבלתי, מטעמים ברורים אני לא אחשוף את המקור גם היום. מראיין: ישראלי? יעקב פרי: ישראלי, ישראלי, כן. ואמר לי: האם אדוני ראש השירות יודע שהולך להתקיים מחר טקס חתימה באוסלו? אמרתי לו: אני מודה לך על האינפורמציה, לא אישרתי לו אם אני יודע, לא אישרתי אם אני לא יודע והחלטתי לצלצל לראש הממשלה, הערתי אותו, השעה היתה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, אחת או שתיים בלילה ושאלתי אותו: יצחק, האם אתה יודע ששמעון עומד מחר לחתום? הוא אמר לי: הרגע, חזור למיטה, בקולו הסמכותי והעמוק. אני יודע, הדברים מתואמים איתי ונדבר על כך מחר. גל ברגר: שבתאי שביט ואורי שגיא מבהירים כי ההחלטה שלא לעדכן אותם או להיוועץ בהם לגיטימית מבחינתם, שגיא מטיל ספק בתבונה שבהחלטה הזו ואילו שבתאי שביט אומר כי הליקוי מצוי דווקא במקום אחר. ראש המוסד, שבתאי שביט: התהליך, כפי שהוא התקיים, לא היה תקין. אתה הולך לדבר עם האויב שלך, זה לא יכול להיות עסק פרטי של מישהו. זה המדינה צריכה להחליט על זה. מה שאני רואה לנגד עיני זה ששר וסגן שר, שמכהנים בממשלת ישראל, שמעון פרס ויוסי ביילין, מובילים מהלך מדיני מבלי שקיבלו על כך אישור או הסמכה מהממשלה שבה הם כיהנו. יש מינימום של עבודת מטה ואתה יכול ללכת לעשות דבר כזה רק אם יש לך את בירכת הממשלה שאתה יושב בתוכה. אני לא חושב שחלה עליהם חובה להתייעץ עם ראשי שירותי המודיעין או ראשי שירותי הבטחון. אין לי על זה טענות. ראש הממשלה רוצה – מתייעץ עם ראש המוסד שלו, לא רוצה – הוא לא מתייעץ עם ראש המוסד שלו וזה בסדר. אני פקיד ממונה. הוא יכול להחליט שדעתי לא מעניינת אותו, כי אחרי הכל, ראשי השירותים הם פונקציונרים ממונים, הם לא הנבחרים. אבל הממשלה, היא הממשלה הנבחרת. ראש אמ"ן, אורי שגיא: כל אימת שלא משתפים את המודיעין, את הגופים המקצועיים ובעיקר את אגף המודיעין, גם את המוסד, שיש לו יכולת מחקרית וגם את השב"כ, זה יכול להיות לגיטימי מחד גיסא, אבל מאוד לא נבון מאידך גיסא, כי יש פה בכל זאת ניסיון מצטבר לא מבוטל של אנשים שכל תכליתם היא לנסות להסתכל על זה בעיניים טיפה יותר אובייקטיביות. אני לא חולק על הלגיטימיות של ההחלטה של ראש הממשלה ומי שפעלו בשמו. זו זכות של מנהיג. ראש אמ"ן הוא אחד מהכלים שיש לראש הממשלה, אבל אני מעלה ספק באשר למידת התבונה, כי הרי אם אתה לא סומך על הרמטכ"ל ועל ראש אמ"ן, גם הרמטכ"ל נוטרל. הם יודעים סודות מדינה הרבה יותר רגישים. אז ממה אתה חושש? גל ברגר: לא רק שקהיליית המודיעין נותרה מחוץ לתמונה, גם בצד הפלסטיני נשמר ערוץ אוסלו בסוד. חנן עשראווי למשל הופתעה מכך שהצדדים הגיעו למסמך חתום. באנגלית: "המסמך עצמו הוא שהטריד אותי אז", היא נזכרת, "אבו מאזן הציג לנו, לפייסל חוסייני ולי את המסמך עצמו בטוניס, עיינתי בו ואמרתי "זה יכול להיות אסון אמיתי. אפשר עוד לשנות משהו?" והוא השיב: "שום דבר, הכל כבר חתום בראשי תיבות". שאלתי "איך עשיתם זאת בלי שום דיון?" אבו מאזן אמר לנו: "זה הכי טוב שאנחנו יכולים לקבל, ההנהגה תוכל לשוב הביתה ולערפאת זה היה מאוד חשוב." מראיין: שניים נמצאים איתנו על הקו, אורי סביר, אז מנכ"ל משרד החוץ תחת השר שמעון פרס וסגנו יוסי ביילין, כמובן אחד מאדריכלי הסכם אוסלו, ופרופסור איתמר רבינוביץ', אז שגריר ישראל בוושינגטון. שלום לשניכם. נתחיל איתך, אורי סביר. מרגע שאתה נכנס לערוץ החשאי באוסלו, ב- 20 במאי 1993, חולפים 3 חודשים בדיוק עד הרגע שבו אתה חותם בראשי תיבות עם אבו עלא בראשי תיבות על הצהרת העקרונות, מה שלימים ייקרא "הסכם אוסלו". כשאתה יצאת לדרך, אורי, אתה שיערת שזה ילך כל כך מהר? אורי סביר: אתה נתת הרבה עבודה מקדימה של צוות לא פורמלי שניהל משא ומתן. דובר על הסכם עקרונות ולא על הסכם פרטני, והיות והמשא ומתן התנהל על פי דרישה שלנו בחשאיות מוחלטת, היה צורך לסיים אותו יחסית מהר והיתרון הגדול שאז היו מנהיגים שידעו לקבל החלטות, החלטות קשות, החלטות לא פופולריות, והעדר יכולת מנהיגות כזו, לא מאפשרת תהליך כיום. מראיין: החשאיות אני מבין גם היתה מאוד חשובה לקברניטים עד כדי כך שגם ראשי מערכת הבטחון, רובם או כולם מודרו. לזה היה תפקיד לעניין הזה של הצלחת המגעים? אורי סביר: אני לא מאמין שמשא ומתן חשוב, מדיני, יכול להתנהל שלא בחשאיות. אני זוכר שרבין הנחה אותי להתנות את כל המגעים שלנו בחשאיות מוחלטת וכששאלתי אותו מדוע ההכבדה הזו, הוא השיב שאם הפלסטינים ישמרו על סוד, סימן שהם רציניים. מראיין: אם אני מחזיר אותך לאותו לילה, ליל החתימה, תאר לי מה קורה שם בחדר באוסלו, מי נמצא שם, האוירה, התחושות. אורי סביר: הקימה בשתיים בלילה, כאשר אנחנו הוברחנו לתוך המעון הרישמי שבו שהה פרס, בנוכחות כעשרה אנשים, פרס, שר החוץ הנורבגי, אבו עלא והמשלחת שלו והמשלחת שלנו, חתמנו אבו עלא ואני בראשי תיבות, אמרנו מספר מילים. זה היה רגע מרגש ומוזר. הבנו שמתרחשת כאן תפנית היסטורית, הרחק מעין המצלמה ומתשומת הלב העולמית. מראיין: אגב, למען ההיסטוריה, למיטב ידיעתך, מר סביר, מתי ראש הממשלה הרבין הוכנס בסוד העניין? אורי סביר: בתחילת 93 כאשר התחילו המגעים הלא רשמיים באוסלו, הוא היה במלוא התמונה והדבר המאוד חשוב שהיה באותה תקופה הוא שיתוף פעולה מלא והדוק בין רבין לפרס. מראיין: פרופסור איתמר רבינוביץ', אתה אז השגריר שלנו בוושינגטון, אבל יש לך עוד כובע, אתה חובש עוד כובע באותה עת, אתה גם ראש המשלחת הישראלית לשיחות עם הסורים, אחד מערוצי המשא ומתן הפורמליים שהוקמו בעקבות ועידת השלום במדריד, אתה האמנת אז, פרופסור רבינוביץ', שהסכם עם הפלסטינים יבוא קודם? פרופסור רבינוביץ': לא. האמת היא, שיותר חשוב מכך, שגם רבין לא ידע איזה מהמסלולים יבשיל קודם לכן. מבחינתו, מי מהמסלולים שיבשיל קודם הוא זה שעליו או בו תתרחש ברכת הדרך. מראיין: למיטב ידיעתך, החשאיות הזו שדיברנו עליה עם אורי סביר, על ערוץ אוסלו, נשמרה גם מול האמריקנים? פרופסור רבינוביץ': רק בצורה חלקית. לאורך תקופה ארוכה, האמריקנים תודרכו הן על ידי הנורבגים והן על ידנו, במין ערוץ פרטי בין סגן שר החוץ יוסי ביילין לדיפלומט האמריקאי דן קרצר, לאחר מכן, לתקופה מסוימת, הערוץ הזה נסתם וערב השיחה החשובה בין מזכיר המדינה כריסטופר לרבין, שבה רבין, נתן לו את הפקדון של נכונות עקרונית ומותנית לסגת מן הגולן, שוב ניתן תדרוך מלא על הסכם אוסלו המתגבש על ידי אותו יוסי ביילין ואותו דן קרצר. מראיין: כשנודע להם על כך שערוץ אוסלו הבשיל, מה היתה התגובה של ממשל קלינטון כפי שאתה זוכר אותה? פרופסור רבינוביץ': ראשית, במהלך הפגישה שבה בוצע הפקדון, מזכיר המדינה כריסטופר שאל את רבין: "אם כך, מה יהיה בערוץ הפלסטיני?" ענה לו רבין: "אם יהיה הסכם עם סוריה, נעשה עם הפלסטינים הסכם מצומצם יותר – רק עזה בלי יריחו. לאחר מכן, היה כעס אמריקאי, אבל כמו במקרים אחרים, הם התעשתו ובאותה פגישה שבה מזכיר המדינה כריסטופר תודרך על ידי שמעון פרס על הסכם אוסלו, כריסטופר ביקש כמה דקות הפסקה, הוא הלך לצלצל לנשיא קלינטון, חזר ואמר: "מקובל עלינו, אנחנו ניתן יד" והם מילאו תפקיד מאוד חשוב בהפיכת הסכם אוסלו למשהו הרבה יותר רחב. מראיין: אני רוצה להודות לכם, פרופסור איתמר רבינוביץ' מאוניברסיטת תל אביב, נשיא מכון ישראל בוושינגטון ואורי סביר, נשיא מרכז פרס לשלום, תודה רבה לשניכם. גל ברגר: אנחנו ממשיכים בתכנית המיוחדת 20 שנה להסכם אוסלו ואנחנו עוברים לאבו עלא. אבו עלא שהוביל באוסלו את צוות המשא ומתן הפלסטיני וגם היום, 20 שנה אחרי, הוא אומר, ההסכם הזה, הסכם אוסלו, היה טוב לתקופת מעבר של חמש שנים כפי שנועד לשמש. הוא לא היה טעות ולא פס מן העולם, בפועל אומר אבו עלא, הכל עדיין מבוסס על אוסלו – המעברים, המסחר, חלוקה לשטחי a,b ו - c. אם אוסלו מת, הוא אומר, היה צריך לבוא עם דבר מה חדש ולקבור אותו, אך זה לא קרה. (עכשיו שומעים את אבו עלא אומר את כל הנ"ל ולהלן –באנגלית). קיוויתי, אומר אבו עלא, שהחלוקה לשטחי a,b ו- c תגווע מאליה, אבל לצערי זה לא קרה. ומה חושבת השלישיה? שלישיית ראשי קהיליית המודיעין על הסכם אוסלו והאם באגף המודיעין של צה"ל היתה אז דיעה אחת? ראש המוסד, שבתאי שביט: הסכם אוסלו, בפרספקטיבה היסטורית – הוא כישלון. ההסכם הזה נועד להיות מהלך ראשון, גדול, מאוד עקרוני שלאחריו צריך לבוא השלום האמיתי, הממוסמך הממוסד. זה לא קרה ולא חשוב מהן הסיבות. אני הכרתי את ההנהגה הפלסטינית דרך הפריזמה של המודיעין ואני באופן אישי לא נפגשתי, לא קיימתי שיחות. באחת הפעמים שראש הממשלה הציע לי להפגש עם ערפאת, אמרתי לו "תשמע, אני מעדיף לא. יש לך את פרי שהוא יושב על התיק הזה, שידבר איתם. אני לא מדבר איתם. אני אוסף עליהם מודיעין". ראש השב"כ, יעקב פרי: התבקשתי על ידי יצחק רבין ז"ל, יחד עם מי שהיה אז סגן הרמטכ"ל, אמנון ליפקין שחק ז"ל, לצאת לסדרה של פגישות עם גורמי בטחון פלסטינים באירופה ושם פגשנו לראשונה את ג'יבריל רג'וב ואת מוחמד דחלאן. הפגישה הראשונה היתה במלון מסוים על שפת אגם ז'נבה וכשנכנסנו אמנון ואני ללובי של המלון ראינו את ג'יבריל ודחלאן, זיהינו אותם, הם זיהו אותנו. עלינו כל אחד לחדרו, נכנסנו אחר כך למערכת דיונים שארכה כפי שאמרתי כמה סופי שבוע ארוכים והגענו לכמה הצעות להסדרים בטחוניים שחלקם גם התחילו דרך אגב לעבוד. אין ספק שכאשר אתה אחרי 20 שנה ואתה רואה מה קרה בסכסוך, לאן הלכו הפלסטינים, לאן הלכה מדינת ישראל, איזה עומק הפילוג וחילוקי הדעות בתוכנו על נושא עתיד השטחים או על נושא המשא ומתן, ייתכן והייתי אז חושב אחרת אבל זאת חכמה בדיעבד. אני חשבתי שהסכם אוסלו כהסכם מסגרת וכהסכם שמתווה דרך הדרגתית לסיומו של הסכסוך, יכול בהחלט לעבוד, אלא שההיסטוריה חשבה אחרת. ראש אמ"ן, אורי שגיא: למודיעין היו שתי גישות, היתה גישה בחטיבת המחקר יותר מחמירה, יותר פסימית והיתה גישה מסוימת, שאני במידה מסוימת שייכתי את עצמי אליה, שאמרה שצריך לתת לזה או אפשר להניח שיש לזה סיכוי כלשהו, בהינתן תנאים מסוימים. שתי הגישות כאחד חשבו שההסכם עצמו הוא הסכם לא טוב. עד הירצחו של רבין אני חושב שהפלסטינים, התכוונו, על פי הפרשנות שלהם, אני רוצה להיות זהיר בלשוני, להתקדם בהילוך המדיני, או אם תרצה בנשק המדיני. למצות את זה עד תום. אני חושב שהם התכוונו להמשיך בתהליך. אפילו אם, ופה אני מקשה על עצמי, אפילו אם זה היה משיקולים טקטיים – בואו נסחוט מהישראלים מה שרק אפשר ונחזור לדרך של לקבל את הכל אחר כך. גל ברגר: בישראל חלוקים עד היום בשאלה, האם אוסלו היה מעשה רמייה של יאסר ערפאת כבר מראשיתו. בכירי אש"ף, חנן עשראווי ויאסר עבד רבו מכל מקום בטוחים – בלי ערפאת – לא היה הסכם. "ראיתי את המהפך שהוא עבר ממהפכן לאיש של שלום, הוא ידע לרתום את האנשים אחריו" אומרת חנן עשראווי, יאסר עבד רבו מוסיף: "ברגעי הכרעה, כשכולם היססו, ערפאת ידע לסמן את הדרך. לא יכולנו לזוז סנטימטר בלעדיו". תכנית 20 שנה להסכם אוסלו - רשת ב' של קול ישראל https://www.youtube.com/watch?v=JvpUxip6zvQ 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום שני כ''ט באדר ב' תשע''ד
18:24 31.03.14 |
|
|
11. פייגלין על אולמרט: כל מי שידיו לו בתועבה הזו של גירוש יהודים - נענש בסופו של דבר
בתגובה להודעה מספר 0
| |
סגן יו"ר הכנסת ח"כ פייגלין, התראיין לטלוויזיה הרוסית, ונשאל: האם הוא חושב שאולמרט הורשע בקבלת שוחד, בגלל ההתנתקות. פייגלין הגיב: "כל מי שידיו לו בתועבה הזו של גירוש יהודים מאדמתם, נענש בסופו של דבר, התחושה הזו מגיעה גם אל הציבור הפחות מסורתי".וכך כותב ח"כ פייגלין: "כרגע ראיינו אותי לטלוויזיה ברוסית והשאלה הראשונה ששאלו היתה "האם אתה חושב שזה קרה לו (לאולמרט) בגלל ההתנתקות..." אין לי חלק בנסתרות, עוד לא הזדמן לי להציץ מעבר לפרגוד ובורא עולם לא מדווח לי מה הם שיקוליו. אבל כשכתב הטלוויזיה ברוסית, שאל אותי את השאלה הזו, הבנתי שתחושת הבטן הזו, שכל מי שידיו לו בתועבה הזו של גירוש יהודים מאדמתם, נענש בסופו של דבר, התחושה הזו מגיעה גם אל הציבור הפחות מסורתי. בשבילי אולמרט זה עמונה. אולמרט זה ראש הממשלה שראה כיצד שרון עצר את החקירות נגדו באמצעות חורבן וגירוש והחליט שהוא רוצה גם - ובגדול. 'התכנסות' הוא קרא לזה. אח"כ פתח אולמרט במלחמה בכדי לחזור ממנה כמנצח ו"לתת רוח גבית להתכנסות" - כלשונו. כלומר אולמרט הביא למותם של חיילים ואזרחים במלחמה שלא היה בה שום הגיון (טילים כבר לא נורו ואיש לא חשב שכך יגיע צה"ל אל חייליו השבויים בידי החיזבאללה) מלבד מיצובו כגיבור מלחמה כזה שתהיה לו מלוא הלגיטימציה להחריב את כל ההתנחלויות, להביא "שלום" וכמו שרון, לזכות בתהילת עולם ובחנינה מצד אלו המחליטים נגד מי יוגש כתב אישום פלילי וציבורי ומי יכובס. אבל לישראלים, טראומת ההתנתקות הספיקה, ישראל הובסה באותה מערכה והתמונה הזו היתה תחילת הקץ של האיש המתועב שעמד בראשות הממשלה". http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=894626 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום ראשון א' בתמוז תשע''ד
14:35 29.06.14 |
|
|
13. אף אחד לא מאמין בשלום, אבל תפיסת השמאל שולטת / אמנון לורד
בתגובה להודעה מספר 0
| |
דווקא עם קריסת כל התפיסות של השמאל אל סלעי המציאות הוא ממשיך לשלוט בשדה הרעיוני והרוחני שמכוון את הפוליטיקההאם הקו הירוק, אותו קו שביתת הנשק שנקרא לפעמים קווי 4 ביוני 67', הקו שמעולם לא הוכר, דווקא הוא ישרוד בקדושתו? בשבועות האחרונים, כשיאה של מלחמת האזרחים הערבית הגועשת מסביב לישראל בשלוש השנים האחרונות, נמחקו קווי הגבול במזרח התיכון. לא רק קווי גבול נמחקו. עמים שרשומים כסעיפים בדרכונים ובנציגויות או"ם אינם קיימים יותר. ההשלכות של כל ההתרחשות הזאת מרחיקות לכת, מעבר לאיומים הביטחוניים על ישראל. אם כי זהו סעיף חשוב בתפריט, שאי אפשר להתעלם ממנו. מה שחשוב באמת הוא איך הקריסה העיראקית-סורית-לבנונית משפיעה על ישראל. כמו כל דבר בעולם. ועוד יותר מכך, מה המשמעויות לגבי השמאל הישראלי. רק כדי שנבין במה מדובר. בכל הסמטוֹחה הזאת יש כעשרה מיליון עקורים או פליטים או איך שתרצו לקרוא לזה. כמיליון נדדו מסוריה ללבנון, עוד כמיליון בירדן. מי יודע כמה יתווספו אליהם כשעיראק נמסה כמו צ'רנוביל איסלאמיסטי. האם יש איזושהי חשיבות למיליוני הפליטים האלה? זהו אסון הומניטרי. אבל האם זה מעניין מישהו, ובייחוד האם זה מעניין את עורכי וכותבי סידור התפילה היומי שנקרא גם 'הארץ'? לחלוטין לא. בעולם קיימים רק הפליטים הפלסטינים, אלה שכבר יותר מחצי מאה שוכנים בשכונותיהם ובארצותיהם השונות שאליהן הגיעו בבריחה מארץ ישראל ב-1948. אין פליטים במזרח התיכון. יש רק "סוגיות הליבה" שהחשובה ביניהן היא "בעיית הפליטים". אין כאן עסק עם חשיבה רציונלית, אלא עם אמונה. ועם אורז לא מתווכחים. זה התחיל במה שהיה צריך להספיק לכל מייסדי הדתות החדשות: החל ב-1993, כאשר אוטופיית השלום, כמו כל תרופה, עברה לשלב הניסויים בבני אדם. מאז עברה קריסת השלום כמה שלבים, לכל אחד הייתה הקרונשטדט שלו; עד שהיום הפכה אוטופיית השלום לסיסמה ריקה. איש אינו נותן אמון בתועמלני השלום, החל בשמעון פרס והאפיפיור וכלה באבו-מאזן ובגדעון לוי. המפוכחים יותר מבינים שסיסמת השלום מכסה על לוחמה פוליטית אכזרית שמטרתה חיסולה הפיזי או המוסדי של ישראל, והפקרת אזרחיה למשטר "זכויות האדם" של קואליציית האדום-ירוק, השמאל והאיסלאמיסטים. להסכמי אוסלו הגיעו הישראלים עם מילות שיר השלום של חברי קיבוץ נירים: "עוד תראו רבותיי שיגיע היום / אצלנו בגבול יהיה עוד שלום. / ואנחנו ניסע לחאן-יונס לסרט / עם עבדול והאב בערבית מדוברת. / את מגדל השמירה לחופו של הים אז נוביל. / ובראש המגדל ישב לו בשקט מציל. / הוא ייקח משרוקית וישרוק, / אדוני אל תלך שם רחוק! / וזוגות ישחקו בכדור והכול כרגיל. הכוונה, למי שלא בקי בגיאוגרפיה, לחוף הנפלא שממנו נעקר אבינדב ויתקון שחשב ב-2005 שהכול כרגיל. חוץ משירת הים שאיננה, הכול כרגיל. ספק אם מישהו בנירים עוד זוכר את השיר. הפלסטינים כיתתו את הצינורות של מגדל השמירה לקסאמים. אבל אחרי כישלונותיהם של יצחק רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריק שרון ואהוד אולמרט להביא שלום, כל אחד בדרכו, עדיין נשארה התשתית הרעיונית, התפיסתית. אלא שאם אי פעם הייתה משמעות מילולית לביטוי "הקרקע נשמטה מתחת לרגליים", הנה זה מה שקרה בשלוש השנים האחרונות ובייחוד בשבועות האחרונים בארצות המרחב המקיף את ישראל.
מה היינו עושים בלי הבקעה דוֹגמת השלום של השמאל מבוססת קודם כול על עובדות מוצקות: יש עם פלסטיני, יש לו טריטוריה שנמצאת תחת כיבוש. המסקנה מהתהליך הגעשי של המזרח היא שאין בדיוק עם פלסטיני. גם אין לו טריטוריה. אם אין עם עיראקי ואין עם סורי ואין עם לבנוני – למה אנחנו צריכים לחשוב שיש עם פלסטיני? ואני לא מתכוון במובן הגולדאי. גם אם "העם הפלסטיני" הוא המצאה סובייטית-ערבית, עדיין הוא יכול להתגלות כמציאות נתונה אם הטריק מצליח. ובמשך הרבה שנים זה הצליח. עם התפרקות המזרח התיכון לעדות, שבטים וקווי עימות דתיים, לא נשאר מ"העם הפלסטיני" דבר. אפילו הניצוץ המלחמתי האנטי-ישראלי לא מוליד תבערה. נשאר אבו-מאזן, נשאר גדעון לוי, נשארו אורי אבנרי ועמירה הס. נשאר סידור התפילה היומי שיש בו אינפורמציה מעניינת על לוח שידורי המונדיאל. עכשיו לא רק שאין שלום, אין גם עם מי לעשות שלום. גם אם יוכח שישוע מנצרת לא קם לתחייה, זה לא יפריע לאפיפיור וכל הקרדינלים לצפות להופעתו השנייה. כמו שהקהל בפארק הירקון מצפה להדרן. זה אולי ניצחונו הגדול של השמאל. שדווקא עם קריסת כל התפיסות שלו אל סלעי המציאות, הוא ממשיך לשלוט בשדה הרעיוני והרוחני שמכוון את הפוליטיקה. ככל שמנהיג השמאל, האפיפיור שלו, ברק אובמה, כושל יותר ושוגה יותר, כך מתחזק כוחו. זה לא מתבטא באחוזי תמיכה, אם כי עצם העובדה שעדיין אין קריסה מוחלטת של התמיכה הציבורית בו אומרת דרשני – אלא ביכולתו הדווקאית להפעיל את מכשירי השלטון שבידיו בצורה שרירותית. ללא לגיטימיות חוקתית, ללא רציונל מדינתי ומדיני. כי ככה מתאים לו. אם לשמאל בישראל ובארצות הברית לא הייתה אחיזת צבת על תודעת האליטה, המוסדית התקשורתית והאקדמית, אנשים כמו אובמה ושמעון פרס כבר היו מגורשים במקלות ואבנים ממקום מושבם. מי שרוצה להסתכל במבט מפוכח וצונן על החיזיון הנורא של התפשטות ארגון הח'ליפות האסלאמית על פני עיראק סוריה, לבנון וגבולות ירדן – יכול להסתפק במסקנות המדיניות האסטרטגיות הנוגעות לישראל. המצב החדש באזור עושה לבקעת הירדן את מה שעשתה ההתפוררות הסורית לרמת הגולן. עד לפני שנתיים שלוש עוד עסקו קברניטי הביטחון, המדיניות והאידיאולוגיה ביישום חשיבה של שלום תמורת נסיגה לקווי 4 ביוני בכנרת. אם לא שלום, לפחות הקונספציה שגרסה את הוצאת סוריה מציר הרשע – להפוך את בשאר אסד לחלק מהתפאורה המערבית המתקדמת, ולהשאיר את איראן וחיזבאללה בבידודן. זה נשמע כל כך רחוק עכשיו. כאילו לקוח מסיפורים על הסדרים מדיניים של הרותנים עם איזה מלך סרבי או רומני נשכח. מה נשאר מכל זה? אלון ליאל. אז עכשיו זה קורה לבקעת הירדן. היו בין קברניטי הביטחון ב-1967 כאלה שגרסו שכמו שלקחנו את הגולן, צריך היה גם להיאחז ברמה הירדנית כדי לביית את הגלעד ודרומה. היום, לאור התנועות המהירות של ארגוני הח'ליפות האסלאמית, כדאי לרענן את המפות של עבר הירדן. התביעה להיאחז בבקעה נשענה בעבר על האיום המיושן של דיוויזיות שריון שעלולות להיערך לתנועה מערבה דרך ירדן. כמו שהאיום הספציפי הזה נחלש אם לא עבר מהעולם בגִזרה הסורית, כך הוא נחלש מאוד בחזית המזרחית. אבל ישנם איומים חדשים, ואלה לאו דווקא המסגרות הצבאיות הישנות של מדינות ערב הלא-קיימות. כיוון שמוסכם שנסיגה מהירדן פירושה שהג'יהאדיזם האיסלאמיסטי יפלוש עד לפאתי כפר-סבא, לערי המשולש הערביות, ברור שכל הרצועה הגיאוגרפית הזאת "במובנה הרחב ביותר", כפי שהתבטא יצחק רבין, יורדת משולחן קלפי המיקוח המדיניים. דין הבקעה כדין רמת הגולן. http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/589/144.html?hp=1&cat=666&loc=11#talkback תגוביות: 1.השלב הבא יהיה תפישת הגלעד והתנחלות עליו! הכל מסובב כדי שישראל תממש את ההבטחה העתיקה לה. כתוב ששתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן! הנבואה מתממשת. עלינו להגיע גם לגדה המזרחית ולהתיישב בה כי היא שלנו. האל מסובב את הלא נתפש וארץ ישראל המזרחית תחזור לשליטתנו גם היא. גם שם נתיישב וניאחז ואת הסעודי נשלח לסעודיה עם בדואיו וערבייו. אין מקום לשני עמים בארץ ישראל על פי התורה. אברהם אבינו בעצמו שילח את ישמעאל אל ארץ קדם לפני מותו ומנע את שהותו בארץ המובטחת לבנו יחידו יצחק. הנבואה מתגשמת צעד אחרי צעד בדרך כה פלאית שנראתה בלתי אפשרית לפני שנה אפילו. בקרוב צה"ל על הרי הגלעד ועימו המתנחלים ועם ישראל! 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
19630 הודעות | יום שני ה' בתשרי תשע''ח
10:38 25.09.17 |
|
|
14. פרופ' שלמה בן עמי הרים ידיים: ''גם עם ממשלת שמאל לא היה שלום''
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.17 בשעה 12:45 בברכה, ליה
הרחק מהביצה ומספסלי הכנסת, פרופ' שלמה בן עמי, שר החוץ בשלהי ממשלת ברק שובר שתיקה ארוכה בראיון נדיר ומציג תמונה קודרת: הפלסטינים פספסו הזדמנות שלא תחזור ואוסלו הזיק יותר מאשר הועילהרחק מהביצה ומספסלי הכנסת, פרופ' שלמה בן–עמי מעדיף להשקיף על המצב מהצד, כשהוא מפוכח מאי פעם ורחוק מלהיות אופטימי. לפני 17 שנה, כשר לביטחון הפנים אצל ראש הממשלה אהוד ברק וכשר חוץ בשלהי כהונת ממשלתו, היה מהאחרונים שראו את האור בקצה המנהרה: הסדר קבע שיסיים את הסכסוך הישראלי–פלסטיני. החלום, כידוע, התנפץ לרסיסים. "היום אין תהליך ואני לא רואה שיהיה בעתיד הנראה לעין", בן–עמי שובר שתיקה ארוכה בראיון חג מיוחד למוסף. "הממשלה תמיד יכולה לנסות לחדש את המו"מ, אבל התנועה הלאומית הפלסטינית נמצאת בפשיטת רגל, אובדן דרך מוחלט. אפשר להגיד שזה אחד מהישגיו של בנימין נתניהו. הוא תרם תרומה גדולה לפירוק, אם כי חלק נמצא גם בדנ"א שלהם. הפלסטינים מתקשים לקבל הכרעות היסטוריות על סיום הסכסוך". מה חלקו של נתניהו? "הוא נסיך הערפל. אם ראש הממשלה אומר 'המדיניות היא להישאר לנצח ביהודה ושומרון ולספח את השטחים', אני יכול להסכים או לא, אבל אכבד. לא יודע לאן הוא מוביל. אם אתה אומר דברים סתמיים על חידוש המו"מ, בלי תנאים, זו חיה מוזרה, כי כבר קבעת תנאים: ההצהרה 'הם חייבים להכיר במדינה יהודית'. זה הבל הבלים, לא הולך לשום מקום. אני גם לא מקבל את האשליה שאם השמאל היה בשלטון היינו מגיעים להסכם. הגוף שלנו מלא פצעים מאותו מו"מ". מתי התפכחת? "האמנתי בזמנו במתווה שהציע הנשיא קלינטון. ישראל לא אמורה להסכים מעבר לאותו מתווה, הפלסטינים דחו אותו, וזו בכייה לדורות מבחינתם. אין ממשלה בישראל, בעתיד הפוליטי הנראה לעין, שיכולה להגיע למתווה כזה. תנועות לאומיות צריכות לקבל הכרעות גם כשהן לא מושלמות. הפלסטינים כשלו והובילו אותנו ביחד איתם לחור השחור שבו אנחנו נמצאים". שברנו את המפרקת את המתווה הציג קלינטון בדצמבר 2000, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה שפרצה אחרי כישלון ועידת קמפ דיוויד בקיץ אותה שנה. הגבול בינינו לבין הפלסטינים היה אמור להתבסס על קווי 1967. כמעט כל שטחי הגדה היו עוברים לריבונות פלסטינית, כמו שטחי רצועת עזה, וביניהם מעבר בטוח. ישראל, על פי ההסכם, הייתה מספחת את גושי ההתנחלויות, אבל בתמורה מעניקה לפלסטינים שטחים בנגב. השכונות הערביות בירושלים היו מתכנסות תחת ריבונות פלסטינית, כולל הר הבית. הכותל המערבי תחת ריבונות ישראלית. בעיית הפליטים נשארה עמומה, אבל בסוף הייתה אמורה להגיע הצהרה על סיום הסכסוך והתביעות ההדדיות. הצד הישראלי השיב בחיוב, הפלסטינים דחו את ההצעה. "ערפאת היה אניגמה קשה לפיצוח", אומר בן–עמי. "היו לי הרבה שעות איתו. הוא היה אמן הלשון הכפולה ואי הבהירות. יכול להיות שפחד מרגע ההכרעה". ואתם לא חששתם? "החברה הישראלית השתנתה, זזה ימינה, יש הדתה. חברה שונה בהרכב הסוציו–פוליטי ממה שהייתה בשנת 2000. אז האמנו שהסכם עם הפלסטינים יוביל לקרע פנימי, אבל חשבנו שבעזרת המכשירים של הדמוקרטיה נוכל להתגבר. לעשות שלום זה תמיד יותר קשה מלצאת למלחמה. בשלום אתה מוביל עם מפולג. כל אחד רוצה בתנאיו. במלחמה, אם היא לא מטופשת, אתה מוביל עם מלוכד. האמנו שהדמוקרטיה והמוסדות יתפקדו והרוב ינצח". לערפאת לא היה כוח? "הוא היה משוכנע שבמסגרת ההסכם יצטרך להתרחק מהאתוסים המכוננים. לא הולכת להיות זכות שיבה, יהיו הסדרים בירושלים שהם לא בדיוק מה שחשב, יישארו חלק מההתנחלויות. הבין שדבר כזה יגרום לפילוג ואצלו זה יוביל למלחמת אזרחים. הוא דחף אותנו למקום שבו שברנו את המפרקת. את התנאים שלו שום קואליציה אצלנו לא הייתה יכולה לקבל". ועוד לא היה אז חמאס כל כך חזק. "זו הטרגדיה הנוראית שלהם ושלנו. הוא היחיד שחתימה שלו על הסכם הייתה יכולה להיחשב לגיטימית אפילו בעיני חמאס. האדם הזה לא רצה לחתום והוא לא קיים יותר. שם מתחילה ההידרדרות של התנועה שהיום היא מפולגת. בראשה מנהיג שלזכותו אפשר לומר שניסה את הדרך הדיפלומטית, אבל הוא לא בדיוק פופולרי. היום התנועה צריכה להמציא את עצמה מחדש. אין הבנה על הדרך וגם אין אמון בפתרון שתי המדינות". גם אצלנו אין אמון בפתרון הזה. "אם תעשה סקר אצל הישראלים תמצא שהרוב בעד פתרון שתי מדינות, אפילו בגבולות 67'. ייתכן כי גם אצל הפלסטינים תקבל רוב, אבל זו תמיכה שאין לה משמעות. לא תמיכה שמביאה אותם לצאת לרחוב ולצעוק. בשעת האמת שני הצדדים רואים קושי גדול לבצע הבקעה. בעיני הפתרון הוא ההצלה של הפרויקט הציוני, כי בלעדיו זו מדינה דו–לאומית. אבל הפתרון לא מספיק אטרקטיבי לשני הצדדים". אין גמישות. "ונניח שיש? אנחנו סובלים מעודף היסטוריה ועוני בגיאוגרפיה. בקושי אפשר לקיים כאן מדינה אחת, שלא לדבר על שתיים. תסתכל מהזווית הישראלית למה זה לא אטרקטיבי. זה פלוס מינוס לחזור לגבולות 67' ובתנאים של היום זו רעידת אדמה פוליטית, כי זה יחייב תנועה דמוגרפית כזו או אחרת. מאמץ טיטאני. אנשים שזורקים את הסיסמא ‘סוף לכיבוש' לא יודעים על מה הם מדברים. עסק מורכב, מסובך, שמחייב הנדסה דיפלומטית, סיוע בקנה מידה גדול בשיקום הפליטים ברחבי העולם הערבי, ואותנו להתנתקות מהשטחים ולא רק מההתנחלויות. יש ענפים רחבים של מוסדות ישראליים שנמצאים שם, משרד הביטחון, התשתיות. עולם ומלואו". אז אתה לא רואה סוף לכיבוש? "סוף לכיבוש זו סיסמא חסרת תוכן, סתם זורקים אותה. החלטת מועצת הביטחון 425 אומרת שישראל תיסוג מלבנון. היא לא תבעה מהצדדים מו"מ. החלטה 242, שהיא הבסיס לתהליך השלום, אומרת שישראל צריכה לסגת לגבולות בטוחים ומוסכמים. זו הזמנה למו"מ. היו ממשלות שלא הלכו למו"מ עם כוונות, אבל היו כמה שכן ולא הגיעו להסכם. יש הוגה דעות פלסטיני, יזיד סאיע, איש מרשים, פרופסור באוניברסיטת קיימברידג', שבזמן האינתיפאדה השנייה כתב מאמר מבריק: 'ערפאת: אנטומיה של מרידה'. הוא כתב שדינה של האינתיפאדה להיכשל, כי אין לה מטרה בת השגה. הרי מה רוצים מהישראלים? מקסימום תחזיר אותם לדיונים ושוב יתווכחו על הר הבית. אז אם מתווה קלינטון הוא סוף הכיבוש, בסדר, יש סוף לכיבוש". למה פתרון שתי המדינות לא אטרקטיבי מבחינת הפלסטינים? "זה ייגמר מבחינתם במיני מדינה, סנדוויץ' בין מדינות שלא ידועות באהבת יתר אליהם. המדינה הפלסטינית לא תקבל את הפתרון שחלמה עליו בנושא זכות השיבה, ולכן עלולה להיות בלתי לגיטימית בעיני הפלסטינים בעצמם. לצערי יש שם גם התמכרות לתרומות בינלאומיות. אנחנו נמצאים ברחוב ללא מוצא". לא להרגיז טראמפ דווקא נראה די נחוש. "הנשיאות הזו היא בין סטנד–אפ קומדי לפארסה טרגית. אדמיניסטרציה שלא מסוגלת להרים פרויקט שמחייב עבודה דיפלומטית כמו הסכסוך הישראלי–פלסטיני. לא מאמין שייצא מזה משהו ונתניהו יודע ומשתדל לא להרגיז את הנשיא. אם תסתכל על ההיסטוריה של התנועה הציונית, תראה שתמיד כשעמדה בפניה בחירה, דמוגרפיה או טריטוריה, היא בחרה בדמוגרפיה. החלטת אריאל שרון לבנות חומה היא תבוסה פוליטית ואידיאולוגית לימין. הוא מקבל את העיקרון שמה שמעבר לחומה שייך להם. הרי זו הייתה תוכנית של השמאל בכלל. הוא בנה ואחרי זה התנתק מעזה, מדוע? העניין הדמוגרפי. ייתכן שבאחד הימים יימצא ראש ממשלה שיבין שאי אפשר להגיע להסכם ויעשה את מה שהיה בראשו של שרון. ואגב, אהוד אולמרט נבחר על הטיקט הזה. סוג של התכנסות, יציאה חד–צדדית, בתיאום או בלי, אבל כדי לשמור על ההומוגניות הדמוגרפית". נדרש אומץ כדי לקבל החלטות כאלה. "מנהיגים שעשו דברים גדולים לעתים בגדו בציבור בוחריהם. שרון, אפילו בגין ובמידה מסוימת רבין. שרבין יסיים את חייו תוך כדי שירת 'שיר לשלום' ויהיה על אותה במה עם אביב גפן, שלא שירת בצבא? תהליך השלום דחף אותו לפינה שלא הייתה שייכת לחלק מציבור בוחריו. אם אתה רוצה לעשות מעשים גדולים, לא תוכל לשמור רק על הבסיס שלך. את דה–גול שמו כנשיא צרפת כדי להחזיק את אלג'יריה והוא החזיר אותה". מי כן היה מסוגל להחליט באומץ? "במיוחד ממשלות אולמרט וברק. קלינטון אמר לי פעם על ברק: 'לא נתקלתי מעולם באיש אמיץ כזה'. ברק הסכים לחלק את העיר העתיקה. הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי של הפלסטינים ואנחנו נקבל את הרובע היהודי והרובע הארמני. על זה קלינטון אמר שההחלטה של ברק הייתה יכולה לשמש בסיס לפריצת דרך". "ברק איש נבון, בעל קריאה נכונה של המציאות הבינלאומית, אבל לא פוליטיקאי. הוא ראש הממשלה היחיד, ככל שאני זוכר, שנכנס לתהליך מדיני מתוך הסתכלות קדימה ולא בגלל משבר. רבין נכנס לאוסלו בגלל האינתיפאדה הראשונה. הוא היה צריך את ערפאת כקבלן משנה כדי לדכא אותה. ברק הלך למהלך בלי סיבה הנראית לעין. ראה את הטיטאניק. אמר שאנחנו יכולים להתנגש בקרחון וזה הזמן להסדר שלום. הוא אדם שראוי למדינה שיהיה במוקד קבלת ההחלטות. מבין נכון את הדילמות. יש לו תכונות של מנהיג ברוטאלי שיכול ב–24 שעות להחליט לחלק את העיר העתיקה. היחיד שאני רואה היום שמסוגל להכרעות כאלו, אבל אין לו את התכונה שפוליטיקאי חייב. אתה צריך איתך אנשים. להגיע לשלטון אי אפשר דרך הטוויטר". ואולמרט? "נפגשתי איתו לעתים קרובות ודיברנו הרבה על פתרון ירושלים. הציע הסדרים מיוחדים בעיר העתיקה, בינאום העיר, כולל מתן הביטחון לצד שלישי. זה דבר נועז ביותר וגם אותו הפלסטינים דחו. אני מעריך את אולמרט. הוא היה ראש ממשלה גדול, חשוב ואמיץ, במיוחד כשמביאים בחשבון מאיפה בא ואיזו תפנית מדהימה ביצע. אז גם עם האומץ הכי גדול והמהפך הכי גדול בקרב מדינאי ישראלי, עדיין נשארת במרחק גדול מהפלסטינים. זו הטרגדיה". לא הזכרת את רבין. "ממשלת רבין לא עמדה במבחן הסדר הקבע, אלא הסדר ביניים שזה עולם שונה לחלוטין. אני לא מאלה שקונים את הטענה שתהליך השלום מת עם הירצחו של רבין. אני מסופק אם במו"מ לגבי הסדר קבע הוא היה מגיע למרחקים שאנחנו ואולמרט הגענו. יש לי ספק אם קלט מה זה אומר ולאן זה אמור להגיע. חלוקת ירושלים, חזרה לגבולות 67'. אני זוכר שלאה אמרה שאם בעלה היה יודע לאן הגענו עם התהליך, הוא היה מתהפך בקברו. הרי הוא הגיע לנושא הפלסטיני כתוצאה מכישלון המו"מ עם סוריה. אם היה מצליח שם, אני לא חושב שהיה עושה את אוסלו. ובהסכם אוסלו, במידה רבה, פוזרו המוקשים שבבוא הזמן פוצצו את התהליך". זו האנדרטה של השמאל. "אני מסביר לך כמשקיף שהיה באיזשהו שלב גם שחקן. הרי ההסכם נעשה כדי לעקוף מו"מ שהתנהל בוושינגטון עם מנהיגי השטחים שביקשו את סיום הכיבוש ומדינה פלסטינית. רבין ופרס לא היו בנויים לזה וגם חשבו שהעם לא בנוי לקפיצה ההיסטורית. הם הגיעו באוסלו להסכם עם ערפאת שמחזיר לו את עזה ויריחו ומשאיר חמישה נושאים, בהם ירושלים, ההתנחלויות, הביטחון והפליטים, שעליהם נדבר בעתיד. ערפאת היה חותם על הסכם שאפילו לא מזכיר הגדרה עצמית? לדעתי הסכם אוסלו עניין את ערפאת כשלג דאשתקד. אתפלא אם בכלל קרא אותו". עד כדי כך? "מה הדבר החשוב ביותר שהתחולל בתנועה הלאומית הפלסטינית מאז שנוסדה? האינתיפאדה הראשונה. זה לא היה ערפאת. עשו את זה נערי האבנים וההנהגה המקומית שכללה את חנאן עשראווי ופייסל חוסייני, אלה שהוא תיעב. אמרתי לו: ‘אתה מדינאי'. הוא היה חוזר ואומר: ‘לא, אני פוליטיקאי'. מבחינתו היה חשוב לחזור לשטחים כדי לקבל את המושכות ולשים בצד את ההנהגה המקומית. באוסלו הייתה אי–בהירות. הוא אמר: כשאגיע לזה, נערבב משהו". למה זה מיקש אותנו? "כמו שהפלסטינים לא התייחסו לאוסלו כמשהו ברור, גם אנחנו. פרס, גם ארבע שנים אחרי, התנגד למדינה פלסטינית. תמיד שאל: 'בשביל מה צריך'? רבין דיבר על משהו שהוא פחות ממדינה. כשבאנו למו"מ על הסדר הקבע, ראינו את הרפרנס בהסכם אוסלו. שם לא הייתה דוקטרינה לגבי הסדר קבע. אי–הבהירות גרמה לצדדים לקבוע עובדות מוגמרות כדי להשפיע על אופי ההסדר בעתיד. הישראלים באמצעות בניית ההתנחלויות והפלסטינים באמצעות טרור. יצרת את מה שקיסינג'ר אהב להגדיר 'אי–בהירות קונסטרוקטיבית'. באנו למו"מ על הסדר הקבע בהנחה שאנחנו הולכים לפתור את הבעיות של 67' בפשרה. הם באו במטרה לפתור את 67', אבל גם את 48', שאלת הפליטים וכיוצא בזה. לכן מתווה קלינטון הוא לדעתי הגבול הקיצוני ביותר שממשלה בישראל יכולה להגיע אליו, ולא הצלחנו. ערפאת דחף את כולם לתהום ואפילו לא שכנע אותו שבצד השני שרון עומד להתמנות לראש ממשלה". רק אפוקליפסה אחרי פרישתו מהפוליטיקה, היה בן–עמי ממקימי מכון טולדו לשלום בספרד ועסק לא מעט בפתרון סכסוכים. במסגרת הפעילות בילה ימים ארוכים בקולומביה, שם סייע לחתימת הסכם שלום בין הממשלה לכוחות הגרילה, שסיים מלחמת אזרחים עקובה מדם וגם זיכה את הנשיא חואן מנואל סנטוס בפרס נובל לשלום. בן–עמי נכח בטקס. "כמה נהרגו במאה שנה בסכסוך הערבי–ישראלי? 120–130 אלף אנשים", הוא שואל ועונה. "שם 250 אלף ושישה מיליון נעקרו מביתם. זה סכסוך בממדים אפריקאיים. למה זה התאפשר? הבקעות מדיניות מתרחשות כשיש מצד אחד הבשלה של תנאים ובצד השני מנהיגות שיודעת לנצל הזדמנות. היום אין באזור שלנו בשלות ואין מנהיגות". מה היה הרקע להסכם בקולומביה? "שנים של הצלחה במלחמה בגרילה ושינויים בסביבה הפוליטית. קובה התפייסה עם ארצות הברית, ולגרילה, שהיא תולדה של המלחמה הקרה, לא היה מרחב פעולה. בטקס חתימת ההסכם אמרתי לנשיא שאני רוצה להיפגש אחרי החתימה עם אנשי הגרילה, וכמו שאתה יכול לתאר לעצמך, לא אוהבים שם את ישראל. המנהיג שלהם אמר: 'יש לנו הערצה גדולה אליכם'. לא הבנתי מה קורה והוא המשיך: 'ההסתדרות, הקיבוץ, החקלאות'. אמרתי לו: ‘זו ההוכחה הכי טובה שהיית הרבה שנים ביערות'". ובמעבר חד: לא דיברנו על עזה. "אנחנו לא נוהגים נכון עם עזה. צריך לתת מרחב לפיתוח, נמל עם פיקוח בינלאומי. אווירה של שינוי. המצור מוביל לשום מקום. שמעתי מומחים שאומרים שהם יותר חזקים היום מאשר בצוק איתן, אז בשביל מה? שאלתי פעם את אהרן יריב: 'מתי הבנת שפני המצרים לשלום'? הוא ענה: 'כשהם שיקמו את ערי התעלה'. אתה לא משקם ערים כדי שייהרסו. ההרתעה של חיזבאללה זו היכולת שלנו להרוס את לבנון ולא היכולת להרוס אותם. תן להתפתח. זה טוב לאינטרס של העולם ולתדמית הבינלאומית שלנו. ואגב, אצל הפלסטינים יש עכשיו שיח חדש: איך מקימים לתחייה את התנועה הלאומית מחוץ לפרדיגמה של שתי מדינות. שיח בקהילה האקדמית ובמכונים הגדולים. יתמקדו במאבק על זכויות אדם, בשוויון. יש קבלה שלא תהיה היפרדות בעתיד הנראה לעין ולכן צריך לווסת את האנרגיה לשיח אחר". גם אתה לא צופה שינוי? "השינוי יכול לבוא רק מזעזוע ענק. מלחמה גדולה, מגה–פיגוע בסדר גודל של 11 בספטמבר. משהו כמעט אפוקליפטי שישנה את הראש וייצור הכרח להבקעה עם הפלסטינים. לא רואה שצומח בישראל מנהיג שידאג לא רק לבייס הפוליטי שלו, אלא גם יהיה מסוגל להוביל למקומות שהבייס הפוליטי לא חלם עליהם". מהימין? "שרון בא מהימין ועם כל הכבוד לשמאל הוא זה שפינה שטחים והתנחלויות. אני מתקשה לראות מנהיג שיגיע משיח פדגוגי, איזה הילר לאומי. הסוגיה הפלסטינית היא לא עניין שאתה פותר בספרי דיפלומטיה. זה כמו להבקיע את הקוד הגנטי, משהו עמוק שכולל דת, היסטוריה, זיכרון, מוסר ועם מעט שטחים ואתוסים שמתנגשים". האליטות החדשות בן–עמי יודע שמהלך קיצוני הוא היום הרבה יותר קשה. השינויים בחברה הישראלית חדים, אבל לדבריו חזה אותם ב–1996, כשנתניהו ניצח את שמעון פרס בבחירות לראשות הממשלה. "בטלוויזיה אמרתי 'ניצחון ירושלים על תל אביב'", הוא נזכר. "ירושלים כמטפורה ליהדות ותל אביב כמטפורה לישראל החילונית, פרוגרסיבית, שמאלנית. לביבי היה חלק גדול, אל תשכח מה הייתה סיסמת הבחירות שלו". פרס יחלק את ירושלים. "סיסמא יותר חשובה - 'ביבי טוב ליהודים'. לא לישראלים, לא למדינה, אלא ליהודים. לכן הדגש על ירושלים. המהפכה החילונית, ציונית, איבדה את התנופה ובאו במקומה הדתיים הלאומיים. הגל החילוני נחנק וזה קשור למפגש עם נופי ארץ ישראל ויהודה ושומרון. לתנועה הציונית–חילונית, למפלגת העבודה, לא הייתה תשובה. תוסיף את הצורה שבה הישראלים רואים את תהליך השלום. 'אנחנו נתנו הכל והם עשו אינתיפאדה'. זה הנרטיב שדחף ימינה. לפעמים אני תמה על הזעם של נתניהו נגד האליטות. אלה אליטות מפורקות מנשקן. יש אליטות חדשות שהן יותר מזרחיות, דתיות. הן קובעות את רוח הזמן והתקופה". השמאל, שהיית חלק ממנו, נעלם. "השינויים שהתחוללו בחברה הישראלית הם העורקים שביבי יושב עליהם. למנהיג הפוטנציאלי של השמאל אין קהל שבוי. הוא צריך כל הזמן לכבוש. למנהיג הימין יש דתיים, מזרחים, מעמדות נמוכים, חלק ממעמד הביניים. ביבי כל הזמן מתחרה עם בנט כדי לשמור על הבסיס. לשמאל גם חסרה סבלנות כלפי מנהיגיו. אם מנהיג השמאל יגיד את מה שהשמאל רוצה לשמוע, הוא לא יגיע לשלטון. את שלי יחימוביץ' הורידו שאולה כשאמרה שההתנחלויות הן לא הבעיה. למנהיגות אפשר להגיע עם מנהיג פופוליסט נאור". כמו מי? "בבחירות 1992 הצהיר רבין שמי שיירד מרמת הגולן, גם בעת שלום, ייצא מדעתו. דבר ראשון שעשה אחרי שנבחר זה לפתוח במו"מ, הציע לאסד לחזור לגבולות 67'. לי יצא לטוס איתו בהליקופטר מתל אביב לרמת הגולן, שם כמעט תקפו אותו פיזית. אמר להם שלא יהיה מנוס מלעקור יישובים. לזה אני קורא פופוליזם נאור. אתה מתמרן את הכלים שהדמוקרטיה נותנת לך כדי להגיע לשלטון, כי בלי השלטון לא תוכל לממש את החזון. פופוליזם לא זר לדמוקרטיה. היא מזמינה אותו, בניגוד לדיקטטורות, שם אין התדיינות". אבי גבאי? "לא יודע, מאחל לו בהצלחה". הוא לפחות שמאל מזרחי. "העדה לא חשובה. ביבי אשכנזי, גם בגין היה. צריך כישרון פוליטי, שתהיה לך משיכה לציבורים שונים. סווטוניוס היה היסטוריון רומי לפני אלפיים שנה. הוא כתב ספר שבו תיאר איך יוליוס קיסר היה נכנס לאמפיתיאטרון ואומר 'אתן חיטה בחינם' וכולם היו מריעים. פומפיוס עשה את אותו דבר וקיבל בוז. זה מגע פופולרי. לביבי אין כזה, אבל הוא יושב על עורק של החברה ומנסה לשמור עליו. וגם כשהציבור בורח ימינה, הוא הולך בעקבותיו. זה חטאו כמנהיג ולא כפוליטיקאי, כי הוא חושב במונחים פוליטיים". איך הוא משמר את כוחו עם כל הפרשות? "מצע פוליטי של אנטי–שחיתות שייך לאנשים נאורים, לא של מצביעי ימין בהכרח. לא טוען שהם לא מוסריים, יש רק גישה אחרת. יש פה לדעתי גם משפטיזציה מוגזמת במערכת הפוליטית. לא בטוח שמה שקורה למשל עם שרה נתניהו זה נכון. לדעתי צריך להתרכז בדברים החשובים ובדברים האלה להיות נדיבים. זה לא פסול שמדינה תממן ראש ממשלה ונשיא גם בביתם הפרטי. זה מה שעושים באנגליה. יכול להיות שהאופי של הזוג מקומם בגישה ובהתנהגות, אבל לא על זה צריך להפיל אפילו את רעיית ראש הממשלה. עניין 'ידיעות אחרונות' והמתנות ממילצ'ן הם סיפור אחר". מדינה מושחתת? "ישראל נעשית דומה לרפובליקת בננות וזה מדאיג. לוי אשכול אמר בזמנו 'אל תחסום שור בדישו' כשהיו מקרי שחיתות, אבל היו מעט לעומת היום. פוליטיקה היא לא הבחירה הראשונה של האנשים הטובים". המצב רק מקצין את המלחמה בין השמאל לימין. "במידה רבה זו אשמת השלטון, שהפך מילים כמו 'שמאל' ו'שמאלנים' ללא לגיטימיות. הצליח להפוך את השמאל למה שהיו היהודים באירופה בתקופות האפלות. לחשוב שישראל צריכה לסגת מהשטחים ולהקים מדינה פלסטינית, כי זה טוב לציונות, נחשב לבגידה. תראה מה קרה למורה מהנגב, בחורה נורמטיבית שהביעה דעה על זכויות אדם. יש פה אינדוקטרינציה שמחלחלת וזו אשמת השלטון שלא מוכן לקבל קריאת תיגר עליו. ביבי השתבח במשך השנים כמנהיג פופוליסטי ודמגוג. דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב למען הרוב. מורסי נפל במצרים משום שחשב שדמוקרטיה היא משחק סכום אפס והמנצח לוקח את כל הקופה. מנהיגים כמו ארדואן, פוטין, ביבי וטראמפ נמצאים בשלטון ומתנהגים כמו באופוזיציה. הליכוד שולט כבר 40 שנה, ממשלות שמאל הן דבר שאיש לא זוכר, ועדיין הם מתנהגים כאופוזיציה. ביבי קצת מתקנא בארדואן, הוא לא רוצה ביקורת". יש גם משהו טוב בשלטון היום? "אי אפשר להתעלם מהישגי מדיניות החוץ. בזמננו המדיניות הייתה שבויה של הסוגיה הפלסטינית. לאן שלא הלכת, זה עלה. מדיניות החוץ קיבלה בשנים האחרונות מרחב תמרון. באפריקה ביבי עשה הבקעה ראויה להערכה. גם יפן, סין, הודו - אלה היו בחוד חנית האופוזיציה לישראל. היום ישראל היא ספקית הטכנולוגיה הצבאית מספר 2 בהודו, שהיא שוק אדיר". וזה קורה כשאין שר חוץ במשרה מלאה. "האירוניה היא שהדבר קשור במידה רבה לציבור שהוא לא בדיוק ביביסט, ההייטק. אני לא אומר שאין שם מצביעי ליכוד, אבל בגדול הוא ציבור ליברלי, פתוח, לא זה שיהדותו או בית הכנסת הם מרכז חייו. תסתכל על נושא הגז שהפך את ישראל לכוח מהותי במזרח הים התיכון. יש ברית עם יוון ואני מזכיר אותה לא בגלל חשיבותה אלא בגלל מי ששולט בה: השמאל הכי קיצוני. נביל שעת כתב מאמר שבו תקף את היוונים שבגדו בסוגיה הפלסטינית. זו הטענה שלי כלפי הפלסטינים. תנועה לאומית צריכה לנצל הזדמנויות כשהן מופיעות". שינית את הדעה הפוליטית במשך השנים? "עדיין שמאל אבל יש לי קריאה אחרת של התנועה הלאומית הפלסטינית. יהיה נכון לישראל להתנתק ולאפשר הקמת מדינה לצדנו, אבל שיניתי את שאלת חלוקת האחריות. חלק לא מבוטל נופל על ההנהגה הפלסטינית, שלא ידעה לקבל הכרעות. הסוגיה הזו, בסוף, היא פנימית, שלנו. אומות לא נרצחות, הן מתאבדות. האימפריה הרומית החזיקה מעמד מאות שנים, היו ניסיונות של שבטים גרמניים לחדור לתחומיה, אבל היא הייתה בריאה. ברגע שנרקבה מבפנים, התפוררה". אולברייט והאקסים פרופ' בן–עמי, שלא שייך היום לנוף הפוליטי, נכווה בזמן ששימש כשר לביטחון פנים. ועדת אור הטילה עליו חלק מהאחריות להתנגשויות בין כוחות הביטחון לערביי ישראל בזמן אירועי אוקטובר 2000. לא זו כנראה הסיבה לריחוק מאור הזרקורים. "אינטלקטואל" זו הרי כמעט מילה גסה היום, ואם אין את הדציבלים של דוד ביטן, סופך להשתרך אי שם מאחור. בן–עמי מרבה להסתובב בעולם. מרצה, מייעץ. פעם בחצי שנה נפגש עם מדליין אולברייט, שהייתה מזכירת המדינה האמריקאית. בפורום חברים שרי החוץ מאותה תקופה. נפגשים ומעלים את בעיות השעה. אפילו יש להם טי–שירט: "מדליין אולברייט והאקסים". "אני עסוק בכתיבת ספר על התופעה של יהודים שהתרחקו מהיהדות ותרמו בכך לתרבות המערבית", הוא עדכן. "פרויד, קפקא, רוזה לוקסמבורג, מרקס. מנסה לכתוב ביוגרפיה קולקטיבית ולהראות את היתרון בתרבות היברידית שלא תקועה בדת אחת אלא פתוחה ומגוונת. כנעניות מצרה אופקים. היהודים האלה הגיעו להישגים ברגע שיצאו מבית הכנסת כמרכז החיים". בגיל 74 יש לשר לשעבר הרבה מה לומר, אבל הוא כבר הבין שלא ישנה סדרי עולם. את הניסיון בזבז בזמנו בשיחות המרתוניות עם ערפאת ויועציו. "פרקים מסתיימים בחיים. ממחזרים בקבוקים ולא אנשים", הוא מחייך חיוך דק ומתמצת. תגוביות: 1.לפחות לשמאלן הזה יש קצת אינטגריטי להודות שטעה ולו חלקית. הוא קורא לזה "שאלת האחריות" והוא מפיל חלק ממנה על הפלסטינים (סוף סוף). ואני אומר - טמבל נשאר טמבל. הוא בכלל לא מבין על מה מדובר, על מה הסכסוך ולמה לא יכולה לעולם להיות הבקעה. פרופסורים נוטים להיות אנשים מאוד טיפשים. אפילו יותר טיפשים מסתם טיפשים שאינם משכילים. 2.הבעיה הדומיננטית של השמאל היתה באי קריאת המציאות. התקווה לשלום בריאה, אבל זה לא מחליף את ההבנה של מגבלות הצד שמולנו. הם דחו בעקביות את כל ההצעות שלנו, היו פיגועים רבים ואנשים לא רוצים לחזור להזיות של פעם. הערבים בגדה לא מעוניינים כלל בתהליכים. רע לכולנו אך זו משוואה ללא פתרון. יש דבר כזה. 3.בשביל לרקוד טנגו צריך שניים והיה רק אחד שרצה לרקוד. 4.בספטמבר 2015 (גוגל) בוז'י קרא להכניס עשרות אלפי פליטים מסוריה. אוי ואבוי לנו ולראשנו אם השמאל היה שוב בשילטון. היינו חוזרים לאוטובוסים מתפוצצים. תקופת "קורבנות השלום" בראשותו של רבין הגדול. השמאלנים אנשים מסוכנים מאוד. 5.חבל שכל פחדן עלוב נפש, שמוכן למסור שטחי מולדת לאויב הערבי תמורת כבוד וארוחת צהריים וערב עם קלינטון, או כל מנהיג אירופאי אחר, נקרא ״אמיץ״ ו״גיבור״ ומי שעומד באומץ וגבורה מול קלינטון, אובמה ואחרים ואינו מתכופף בפניהם ואינו מוכן למסור שטחי מולדת ולסכן את עם ישראל, נקרא ״פחדן״ ו״מושחת״. 6.אני מרגיש רחמים על אדם שיש לו תואר פרופסור שהגיע למסקנה שאי אפשר לעשות שלום עם הערבים אפילו אם היתה ממשלת שמאל. גם ילדים בגן יודעים זאת!!! ותודה על גילוי אמריקה!!! 7.סמולנים לא מסוגלים להיפרד מההזיה. זה לא תלוי בנו ולא חשוב מה ניתן להם. ערבים לא ירצו אותנו פה אפילו לא בת"א. זה או אנחנו או הם הולכים מפה, בהסכמה או בלי הסכמה - צריך לטאטא אותם מפה. 8.אכן ראש הממשלה ריאלי. שלום מול הפלסטינים בלבד אינו ניתן להשגה, והסיבה - הם לא רוצים! משום שאין להם יכולת להיפרד מחלום החזרה ליפו ונצרת. אותו חלום שליבה את מלחמת 48, שגרר אותם לנכבה, שהוביל את מדינות ערב להתנפץ עבורם ולא להשיג כלום, שהביא עליהם כיבוש ב- 67. "העם" בערבון מוגבל הזה, הביא חורבן על המזרח התיכון ובעיקר על עצמו. קללה רודפת אותו. מולם מדינה פורחת שב- 70 שנה הפכה למעצמה איזורית וכאן כל הסיפור. לא בכיבוש ולא בקשקוש. מה לא הציעו אולמרט וברק? ומה קיבלו? כן. צריך להיות ריאלים. הסדר ולא שלום מול הפלסטינים יוכל להיות מושג רק בהסכם איזורי ובאכיפה של העולם ומדינות ערב על ההנהגה שלהם, אם אפשר לקרוא לליצנים הללו הנהגה.
כל השאר לא יעזור! 9.שלום של אמיצים קרא עראפת להסכם אוסלו וצחק בלב צחוק רע וציני כל הדרך לאינתיפאדת האוטובוסים המתפוצצים...שלום של טיפשים ואכזריים, בין שני מנהיגים
אחד טיפש ואחד רע ומר. 10.מר בן עמי, אתה וחבר מרעיך המטורללים צריכים השתלת מוח במקרה הטוב או העמדה לדין פלילי בגין פשעים נגד עם ישראל במקרה הרע. 11.ברוך השם שהשמאל התפורר. 12.השמאלן "הנאור" לא מגיע בשכלו ותבונתו לקצה קצהו של הקרסול של הביביסט-הכינוי המבזה שהדביק בן עמי לימין. רק שהשמאל כשל בכל והימין, למרות שלא היה לו קול 60 שנה, צדק בכל ומהשתחרר מהחיבוק החונק של קונספציית השמאל, גם מצליח בכל התחומים, בכלכלה, בביטחון וביחסי החוץ של ישראל. יש גם תקשורת מעט יותר מגוונת, והבלי השמאל ושקריו מקבלים ברקסים מהתקשורת הימנית. עולים על הפייקניוז תוך שעות, כך שהתשקורת השמאלנית איבדה את אמינותה כמעט לחלוטין בעיני הציבור. 13."אש"ף הוא סוס טרויאני פאן-ערבי – מתנה שהקיצוניות הערבית מנסה לשכנע את המערב לקבל זה למעלה מעשרים שנה, כדי שזה יאלץ את ישראל להכניס מתנה זו בשעריה. התועמלנים הערביים צובעים את מתנתם בצבעיה היפים של הלגיטימיות, בפתוס של סבל, בביטויי אהבה לרעיונות המקודשים של החירות, הצדק והשלום. אבל מתנה צבועה ומוסווית זו מטרתה אחת, להיכנס דרך חומת המגן של ישראל, לחנות על הגבעות מעל תל-אביב, ולבצע משם בהדרגה את תכנית ההשמדה שלה. כל שמץ של הסכמה מצד המערב ומצד ישראל – כתבות השער הנדיבות, קבלות הפנים החגיגיות, מעמד המשקיף, השגרירויות, כל שטח שהצליח אש"ף אי פעם להניח את ידו עליו – כולם משמשים כדי להתקרב צעד אחר צעד אל המטרה. אמנם קשה לרבים לדמות לעצמם את הקיצונים הערביים משמידים את ישראל בדרך שהחריבו היוונים את טרויה. אך אין הדבר קשה למי שמכיר את תנאי קיומה של ישראל: מדינת אש"ף שתושתל 15 קילומטרים מחופי תל-אביב תהווה סכנת מוות למדינה היהודית – ממש כפי שערפאת מבטיח". (בנימין נתניהו, מקום תחת השמש). 14."שר החוץ בשלהי ממשלת ברק" - לא יודע פרופסור למה הוא, אבל למה אנחנו מצפים מעוד שותף להזיה הפוליטית של ברק? 15.טוב שהלכת ובבקשה אל תשוב לעולם. היית שחצן וכזה נשארת. היית עיוור וכזה נשארת. היית טיפש וכזה נשארת. מזל שלא הצלחת להחריב הכל והיום יש ראש ממשלה שלא קונה חתול בשק וחלום חייו איננו הקמת עוד מדינה מוסלמית מפוארת במזרח התיכון. מדינה שתהפוך תוך שנה מהיווסדה לאם כל הטרור הסלפי וכרגיל הכל יתפרץ עלינו. 16.הסכמי אוסלו היו כניעה לטרור הערבי...כבלנו לעצמנו את הידיים והרגליים...טעות איומה...ישראל קיבלה על עצמה התחייבויות ולא קיבלה כלום מהפלסטינים בתמורה...אפס... 17.לומר שאהוד ברק הוא מנהיג שיכול להוביל שינוי זה לעג לאינטלגנציה של עם ישראל. לאהוד ברק היה את כל האשראי בעולם מעם ישראל והוא הוכיח שאינו ראוי להנהיג את ישראל. כמו כן לא צריך את שלמה בן עמי לומר לנו שפתרון 2 מדינות לא ישים ולא ראוי, הוא צריך לשכנע את מחנה השמאל ההזוי שהוא גם שייך אליו. 18.חצי מהעם הבין את זה לפני עשרות שנים. השאלה היא איך הוא יכול לתקן מה שקילקל במשך שנים בתפקידו? זה לא חכמה להגיד טעיתי. השאלה איך אתה מתקן מה שקילקלת, והפרעת שנים לעצור את הסחיפה בלגיטימיות של ישראל, לדוגמא, כאשר יצרת רושם בעולם שאנחנו הבעיה? 19.כנראה שאדון בן עמי ראה את מה שאני ראיתי. מוסלמים שוחטים מוסלמים, שורפים מוסלמים, סוקלים מוסלמים, מטביעים מוסלמים, אונסים מוסלמים, מוכרים נשים וילדות בשוק כבהמות, מוסלמים הורסים את כל הארכיאולוגיה העולמית, מוסלמים מאכילים אמא יזידית בבשר בנה. ולא תאמינו, חי נפשי, אין שום כיבוש או יהודי בסביבה להאשים. יש רק מורשת מוסלמית! 20.הפרופסור...המפוזר..."מצע פוליטי של אנטי–שחיתות שייך לאנשים נאורים, לא של מצביעי ימין בהכרח". איזה משפט מקומם המסכם את הלך רוחך ונפשך...מעניין איך אתה מקבל את נאורות"הערבים" בהשוואה לימניים? מאמר סטיגמטי...עבר זמנו... 21.בן עמי מודה שהשמאל שגה בבוחן המציאות הבסיסי ביותר. התעלמות מהפלסטינים שיש להם משאלת מוות ולא מעוניינים להגיע להסכם והשמאל עם ראש בקיר חותר להסכמים כושלים. 50 שנה ועדיין מתיימר לכנות את מחנה השמאל "נאור". הוא עוד אומר שמחנה השמאל אינו שבוי של מנהיגיו. עוד שקר. הם בעטו בשלי יחימוביץ' כי הם לא מוכנים לשמוע דעה שונה משלהם. מנהיגי השמאל לשיטת בן עמי אכזריים ולא מוסריים. עם זה כולנו מסכימים. 22.גנב דעת מהמעלה הראשונה. ההייטק הוא יותר ימני מסמולני, זאת לא הפקולטה למדעי החברה, זה אנשים רציונליים ברובם. 23.כמה נלחמתם ביניכם מי ילקק יותר לערפאת הרוצח. חבורה של מטומטמים, בעיניך כל מי שמוכן למכור את המדינה בשקל הוא מנהיג גדול. 24.הוא היגר לספרד? בתור פרופ' להיסטוריה הוא לא יודע שהם גירשו אותנו פעם? 25.כמו בבגדי המלך החדשים, לפעמים לא צריך להיות פרופסור כדי להבין ולראות את המציאות. די במבט ישר ותמים. "חוכמתו" הרבה של ברק וחזיונותיו המדיניים המופלאים כפי שמתאר בן עמי הובילו את ישראל לעברי פי פחת וגבו קורבנות. המלך היה עירום. זה היה כל כך ברור שעראפת לא רוצה מדינה, אלא מעוניין להשמיד את מדינת ישראל. שאסור להאמין לו ואסור לתת "להם רובים" כאז כן היום. כסילים מתי תשכילו? 26.הבג"צ של השמאל שולט ולא הממשלה. הנזק שעשיתם באסון אוסלו לא ניתן לתיקון. 27.אפשר לתת להם רק אוטונומיה ורק עוד 2000 שנה. גם אנחנו חיכינו 2000 שנה. 28.לקח לפרופסור הנכבד הרבה שנים לקלוט את המציאות כמו להרבה שמאלנים הוזים והזויים. 29.רבין עשה את הטעויות האלה יחד עם כל החברה שסובבו אותו. אותם האנשים גם היום יעשו אותן השטויות עוד פעם, כי גם היום הם לא מבינים מה צריך לעשות, כי הם לא לומדים מן הטעויות. 30.היה חשוב לשמוע אותך פרופ' אחרי הרבה שנים ובטח אחרי שירדת מן הארץ. 31.בקיצר הגיע הזמן לשחרר את יגאל עמיר הצדיק. 
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
גירסת הדפסה
