''יש מרצים שהם בגיל של הבן שלי''  

"חווית הלימודים מרגשת אותי והכריך שמכינה לי רעייתי היקרה בכל יום בדיוק כמו לבני בן ה-14 עושה לי רק טוב''. סיפור של רצון, חלום והגשמתו.

אורי אלקובי, סטודנט ללימודי בניין במכללת נצרת עילית יזרעאל הוא אדם מלא אנרגיות חיוביות, הומור משובח ובעיקר רצון להתחדש כל פעם מחדש, אורי, נשוי לאפרת ואב לשלשה : אדיר, עמית ורועי, בן הזקונים בן ה-14. עד לפני שלש שנים אורי התפרנס בכבוד מעיסוקו בתחום הקולינריה, וניהל מטבח ביד רמה, אלא שאז התעוררה בעיה רפואית ברגלו והוא נאלץ לעבור סדרת טיפולים ובמקביל להחלים בביתו. ''אלו שלש שנים בהן מדדתי כל מרצפת, כל קיר, כל חלון בבית, אומר אורי בחיוך וברור כי עולם הדימויים של הנדסאי בניין בהתהוות יהיה מתחום זה. לאחר שלש שנים החליט אורי שזה הזמן המתאים ביותר לחזור למעגל הלמידה, ''בחרתי במכללה נצרת עילית בה התקבלתי בחום ובאופן מרשים במיוחד על ידי הצוות''.
לאורי לא היה רקע ישיר למקצוע הנדסאי בניין והקריירה בה בחר ללמוד, ולמרות זאת הנושא קסם לו, עניין אותו, מה עוד שבנו סיים בשנה האחרונה את לימודי ההנדסאי בניין.
''כמי שבא מעולם הקולינריה היצירתיות היא לחם חוקך, אתה כל הזמן יוצר, מנסה, מאלתר, בודק, משנה, כך גם בתחום הנדסאות הבניין, יצירתיות היא מתנה גדולה שקיבלתי ואני נהנה ממנה בלימודיי במכללה'' אומר אורי.
זו שנתו הראשונה של אורי בלימודי הנדסאי בניין במכללה, ''יצאתי למבצע הזה בשמחה ובאמונה כי החומר מעניין, המרצים טובים והמכללה תומכת ותוביל אותי להגיע להישגים משמעותיים בתחום. האווירה במכללה מקסימה, אני אמנם לא בן 18, ולומד עם חברה צעירים בשנות העשרים, זה עושה לי רק טוב,אך אני צעיר ברוחי ובנפשי, הגיל בתעודת הזהות לא מדבר אליי. יש סטודנטים חברים ש רואים בי דמות של מי שיכולים להתייעץ איתו בנושאים שאינם קשורים רק לחומר הנלמד. אני נהנה מהאווירה של החברה הצעירים, גם חלק מהמרצים הם בגיל של הילדים שלי. זה עושה לי רק טוב ואני מרגיש צעיר''. אומר אורי. המציאות הזו מזמנת לו רגעי הומור משעשעים במיוחד, ''בשיעור המתמטיקה אומרת המורה: 'נו סיימתם רק עכשיו ללמוד מתמטיקה בתיכון'' ואז אני אומר לה: 'אני את התיכון סיימתי לפני שאת נולדת' ''מחייך אורי.
אורי, המסתייע בביתו בכסא גלגלים ואילו למכללה מגיע עם קביים, חש מלא הערכה להיערכות המכללה והרצון הרב של הצוות להקל עליו את הניידות בתוך המכללה. ''כשאני אומר שהמכללה זה מקום מיוחד אני גם מתכוונן לכך, הצוות מאוד מאוד מתאמץ לסייע לי בשל הקביים, הצוות דואג שאלמד בכיתות שאין בהן מדרגות, שהנגישות תהיה הטובה ביותר, היחס המיוחד שלהם מחמם לי את הלב'' אומר אורי ומגלה כי הדבר היחיד בו הוא מתקשה כיום זה אורך זמן ההפסקות בין השיעורים. ''רק כאן יש לי קושי, אבל גם הוא נפתר, אומר אורי בחיוך ומוסיף: זמן קפה וסיגריה, לוקח לי קצת יותר מהאחרים, החבר'ה שלי במכללה קלטו את זה והם התגייסו ומביאים לי את הקפה''.
אורי מלא אופטימיות, הוא כבר מתכנן את היום בו יקבל את תעודת ההנדסאי ויכבוש עוד הר במסע חייו, עבודה במקום בו יוכל להביא לידי ביטוי את איכויותיו כהנדסאי בניין.
לקראת פרידה, אני שואל את אורי איך התחושה לצאת כל בוקר עם כריך ופרי מהבית, אורי צוחק בפה מלא ואומר: ''רק בשביל זה יצאתי, בכל בוקר רעייתי מכינה לבני בן ה-14 ולי כריכים עם שוקולד, חביתה, אבוקדו, פרי ובקבוק מים, וזה נושא לחיוך בכל יום ביני לבין רעייתי'' אומר אורי.
מקור : אני