האם משרד החוץ הישראלי דוגל במדיניות של אפליה?  

מדובר במתן מלגת קיום בישראל למשך שנה, שבה מתחייב המלגאי להקדיש
32 שעות שבועיות לעבודה באחד מארגוני הקרן בישראל.

אביטל נשלחה לסייע לארגון "שוברים שתיקה"

http://www.nif.org/get-involved/fellowships/social-justice-fellowships/social-justice-fellows.html

היא לא היחידה. לפני כן נשלחו אחרים, מטעם הקרן, אף הם לשנה שלמה.
ביניהם, הסטודנטית לרבנות אמה קיפליי-אוגמן. תפקידה היה לסייע
לארגון "שוברים שתיקה" בארגון סיורים והפגנות בעיר חברון.

http://www.havurah.org/institute2009/courses/hebron-burial-ground-ghost-town

בתאריך 26.7.09 פורסמה כתבה זו בעיתון "הארץ"

"..משרד החוץ פנה בשבוע שעבר לממשלת הולנד והביע מחאה על המימון שהעבירה
שגרירות הולנד בתל אביב לארגון זכויות האדם "שוברים שתיקה", שפרסם באחרונה
דו"ח על שימוש לכאורה בפלסטינים כ"מגן אנושי" במבצע "עופרת יצוקה". צה"ל
הכחיש בתוקף את עדויות אנשי הארגון. ישראל אף ביקשה מממשלת הולנד לבחון מחדש
את המשך העברת המימון לארגון.

הקרן החדשה לישראל הנה חברה שרשומה גם בישראל וכפופה גם לחוקי המדינה.

נעמי חזן, נשיאת הקרן, היתה חברת כנסת וכנראה גם מקבלת פנסיה מהמדינה.
רחל ליאל, מנכ"לית הקרן, עבדה בשירות הממשלתי שנים רבות ונשואה לשגריר
לשעבר של מדינת ישראל.

הן ממשיכות לתמוך ולתקצב את "שוברים שתיקה", גם כעת.

האם יתכן שמשרד החוץ הישראלי מפלה לטובה את אזרחי ארצו? ולרעה, ממשלה
של מדינה זרה, אף אם ידידותית לישראל? האם קיימת במשרד החוץ הישראלי מדיניות
של "איפה ואיפה"?

האם לא הגיע הזמן שממשלת ישראל תואיל ותפנה גם לקרן לישראל חדשה, שהוגדרה
כבר כ"קרן לחיסול ישראל", ע"י עיתונאי בכיר, ותשאל גם אותה מספר שאלות?