ישראלים שווים  

ראיתי את התוכנית על הטיפול שהעניקה מיכל הנקראית סופר נני למשפחת אנגל.במשך כל הצפייה בכיתי.המשפחה הציגה עמדה מלאת פקפוק ביכולתה של מיכל לשנות את המצב החמור והעצוב עד בלי די ששרר בבית.

שני ילדיהם הקטנים מאד סבלו ממצב מקובע ששני הוריהם השאירו בבית אחרי מות האח הגדול בן ה- 6.חדרו הפך למוזיאון לזכרו,כל הבית קפא ונותר עם האבל הלא מעובד והמחניק שההורים יצרו.אפילו השעון עצר מלכת והראה את שעת המוות של רותם.ארבע ורבע,ומאז חדל לתקתק.

שני הקטנים נכנסו למסלול מאד לא תקין של הפרעות התנהגות הקשורות באח המת ובשימור זיכרו.מאד כאב לי לראות את מצבם.הם מתוקים.

כאשר נכנסה מיכל דליות לביתם הכל התבהר במוחה תוך זמן קצר ביותר.

היא מיד ראתה שיש להוציא מהבית ומחיי הילדים את נוכחותו של המת,כאילו הוא עתיד לחזור עוד רגע הביתה,לחדרו,למיטתו,לנעליו,ולמשקפיו,שעמדו וחיכו לו בחדרו,מלווים במסרי ההורים שרותם לא חדל להתקיים והוא עתיד להופיע.

כאב לי מאד לראות איך הילדים נזהרו בכבודו,התעסקו בקיומו וחשיבותו, על חשבון קיום עצמם וחשיבותם הם, ואימצו את הייתכנות שאו..טו..טו.. הוא חוזר, ויהיה זקוק לחדרו וליתר חפציו,כמו גם למקומו החשוב וגוזל תשומת הלב במשפחה.(זאת היות והיה חולה אנוש לפני מותו,והיה מאושפז בבתי חולים זמן רב).

מיכל אשה חכמה מאד מאד.אני מעריצה את יכולותיה האדירות בתחום הבנת נפש האדם, ופיענוח תגובותיה ומעשיה.

תוך מספר ימים היא ריפאה ממש את ילדי המשפחה,אלון ונדב.בעיקר נגע לליבי כאבו של אלון,ושמחתי לא פחות מהוריו,כשישב סוף סוף לשולחן האוכל וביקש לאכול עוד ועוד.משוחרר,חופשי לנפשו הוא,ויכול להמשיך בחייו שלו.עכשיו הוא הרשה לעצמו לאכול,לטעום,לחוש התרגשות ושימחה,ולחיות.

עכשיו היה מותר לו לחיות סוף סוף.

זהו.הסתיים עבורו הפרק המקפיא, בו היה עליו לקחת על עצמו את שימור זיכרו של אחיו,על ידי אימוץ התנהגותו ובעיותיו עם האוכל.

מעכשיו הוא התיר לעצמו להיות אך ורק אלון,בן השלוש,המתוק,החמוד,החכם כל כך,המעורר רצון לחבק אותו ולתת נשיקה.הוא חזר והתחבר עם זכות הקיום של עצמו,ושיחרר את רותם המת,לעולם המתים.

מיכל הגישה למשפחה הזו,כמו לרבות אחרות,חבל הצלה שהוציא אותם מהמים המקפיאים והעמוקים בהם עמדו לטבוע ולשקוע למצולות.

אני מעריצה אותך מיכל.על יכולותיך. על הרצון הטוב שלך.על הלב הטוב שלך.על חוכמתך ועל המצוות הענקיות שאת עושה ,ומצילה עימן נפשות ילדים והורים השקועות בתהומות נשיה.מעניקה להם חיים חדשים ומרפאה נכויות קשות.

יישר כוחך

ליה

להלן הקישוריות לסרטונים לצפייה בתוכנית על משפחת אנגל:

1.http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/super_nanny-s3/VOD-c2a309a66166721006.htm

סופר נני: הטרגדיה של משפחת אנגל
עודד אנגל מספר על ההתמודדות עם מות בנו בן ה-6 רותם, כיצד השתבשה שגרת החיים של משפחתו, והתהליך השיקומי שעברו יחד עם סופר נני, מיכל דליות.

2.הקישורית התקינה לחלק ב' ולסיום המדהים:

http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/super_nanny-s3/VOD-40ca73386f66721006.htm

משפחת אנגל - חלק ב'
משפחת אנגל איבדה את בנם הבכור, רותם, לפני כשנתיים. מאז מותו, ההורים לא רואים טעם בענישת ילדיהם, מאידך הם מבינים שהם נוהגים שלא כשורה. הם מתקשים בהצבת גבולות וכתוצאה מכך נוצרו בעיות משמעת ובעיות אכילה. סופר נני מגיעה לבית כואב ואבל ויחד עם המשפחה גורמת להם לצאת לדרך חדשה.

הצלחת הפרוייקט גרמה להתעניינות רבה של תחנות כוח ומפעלי פלדה סינים וקוריאנים נוספים.

מספר חברות התחילו מיידית במשא ומתן לרכש של מערכות דומות.

הפרוייקט מטפל בגזי הפליטה של מערכת דוודי החימום שמספקים את הקיטור והמים לחימום שדה התעופה העצום החדש בבייג'ין.

המערכת מסננת את הגזים הרעילים שנוצרים כתוצאה משריפת פחם, והופכת אותם לדשן חקלאי.

זוהי המערכת היחידה בעולם שמסוגלת לטפל בשלושת הגזים הרעילים בו זמנית.

המערכת זולה יותר ויעילה יותר מכל מערכת מקבילה שקיימת בשוק העולמי.

ישראל מצטיירת פעם נוספת כענקית טכנולוגיה שמסוגלת לייצר את הפתרונות השונים הנחוצים לסין בזמן אמת.

חברת "Zhong Poleris" בתיאום עם חברת לקסטרן פתחה במשא ומתן מזורז עם מספר מפעלי פלדה ותחנות כוח למימוש מהיר של פרוייקטים דומים.

לקסטרן http://www.lextran.co.il

Zhong Poleris www.zpoleris.com

המדען הראשי במשרד התמ"ת מברך על ההובלה הישראלית את ענף הביוטכנולוגיה, אך קובע: הנהנים מההישגים שלנו – חברות זרות...

גאווה ישראלית, רווחים - כבר לא כל כך...

במסיבת העיתונאים במשרד האוצר שנתקיימה היום אמר המדען הראשי בתמ"ת, אבי חסון: "כשמסתכלים על תעשיית מדעי החיים בישראל (הביוטכנולוגיה) אנו רואים שאין דומה לה בעולם כולו. יש לנו הרבה סיבות להתגאות שעה ש 700 חברות ישראליות פעילות בתחום".

חסון סייג את דבריו באומרו: "זו תעשייה שאמנם מגיעה להישגים מדעיים אדירים אך אינה מצליחה למנף את ההישגים להצלחה כלכלית. מי שנהנה מההישגים המדעיים של תעשיית מדעי החיים בישראל הן חברות זרות ובינלאומיות הרוכשות את הפטנטים הישראליים".

עוד קבע בדבריו כי "קרנות הביוטק מהוות נדבך חשוב ומספקות מענה לפערי המימון והניהול המקצועי כאחד. לכן, זהו כבוד גדול שאורבימיד היא הסנונית הראשונה המובילה את הקרן החדשה בפעילות משותפת עם צוות ישראלי חזק ומנוסה".

את דבריו חתם חסון ואמר כי "אנו, במשרד התמ"ת ובשיתוף האוצר, עושים כל מאמץ וחושבים כל העת איך לסייע לתעשיית מדעי החיים הישראלית – לפרוץ".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/217972

תגובית:

התופעה הזו היא ישנה נושנה. אמת היא שהפעילות המדעית בישראל היא הגבוהה ביותר בעולם. אבל בין science ו- engineering יש הבדל גדול. אנו לא מצליחים ליצר את הרעיונות המדעיים שיש לנו, כי אנחנו פשוט לא מסוגלים לשבת ולשבת ולטחון את הרעיון לרמת ייצור כלכלי של מוצר, שניתן למכור אותו. סע ליפן, סע לגרמניה וראה כיצד פיתוח של רעיון הופך למוצר נמכר. אנחנו או עצלנים או גאונים יותר מדי מכדי להגיע לדרגת ה- production .

את אורי צבי גרינברג היכרתי אישית כשהייתי בן 16 או 17 בערך. זה התחיל, אני זוכר, בשיר ענקי שפירסם ב"הארץ". כידוע, במשך שנים, נהג "הארץ" לפרסם בחגים את שיריו ארוכי השורות של אצ"ג על פני עמודים שלמים. תארו לכם עמוד וחצי , למשל, של "הארץ" במתכונתו הגדולה שכולו שירה של אצ"ג. ואז קראתי את שורות הפתיחה הבאות (החרוזות, לעומת רוב השיר הענקי ההוא הכתוב בפרוזה שירית) מתוך חטיבת השירים הקרויה "מסכת המתכונת והדמות/ לסעיף סלע עיטם", שהממו אותי ביופיין. תרשו לי לצטט מן הזיכרון:

שִׂימוּ לֵב אֶל הַנְּשָׁמָה: לֶשֶׁם ,שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה

אֲשֶׁר אוֹרָהּ שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר הַחוּץ שֶׁל הַחַמָּה

וַאֲשֶׁר נוֹטֶה לַעֲרֹב וְהִיא דַּמְדָמִית בְּרִדְתָּהּ

בְּפִרְכּוּס כְּנָפַיִם מַטָּה אֶל עַפְרוֹתֶיהָ הַחֲשֵׁכִים

וְטַל לֵילִי אֵינוֹ יוֹרֵד עָלֶיהָ, כִּי בָּא מִמֶּנָּה

כגיזת הַצֶּמֶר הִיא בְּדִּמְעָה, כִּי בְּדֶמַע אֶרְאֵנָה:

אֵי בִּמְבוֹא יערותיה בָּא נָמֵר עֲדֵי כְּלוֹת זַעַם

שֶׁנָּשַׁך עַצְמוֹ לָמוּת

הוּא מַתְכֹּנֶת לָהּ וּדְמוּת.

כעבור שנים גיליתי כי אורי צבי גרינברג עשה כאן שימוש בפיוט תפילה ידוע, והשורות "שימו לב אל הנשמה: לשם, שבו ואחלמה/ אשר אורה שבעתיים כאור החוץ של החמה" (שאומרות לנו בעצם שהנשמה שלנו זוהרת יותר וקורנת יותר מכל שמש, ואיכותה היא איכות אבני הקודש של הכהן הגדול בבית המקדש: לשם, שבו ואחלמה) כלל אינן שלו. אבל ההמשך כמובן לגמרי גרינברגי: על הנמר שנושך עצמו למות, מתאבד על האמת שלו.

באתי אליו לשיכון הווילות ברמת גן (שיכון ותיקים שבו התגורר, לאחר שקיבל מגרש מעיריית רמת גן) מאוהב בשירתו הגדולה. זה היה בית גן צנוע ופשוט ברחוב המרגנית בשיכון ותיקים, שם גר עם אשתו עליזה, משוררת גם היא (ואשה יפה עד היום, אם לשפוט על פי הפעם האחרונה שראיתי אותה). אני מקווה שתסלח לי אם אזכיר כאן את סיפור אהבתה שהתפרסם ממילא לאורי צבי גרינברג. היא היתה נשואה לחוקר הספרות מרדכי שליו (כן, כן, אביה של הסופרת הלוהטת צרויה שליו), שהעריץ את שיריו של אצ"ג. והנה, מן המיפגש המשולש בין מרדכי שליו ואשתו עליזה לבין אצ"ג התפתח סיפור אהבה בין אצ"ג לעליזה, אשתו של מרדכי שליו, שהתגרשה מבעלה והתחתנה עם אורי צבי גרינברג. מי אמר שהיה משעמם פעם?

היכרתי את אורי צבי גרינברג ב-1965 בערך. ברוב הבתים לא היה אז טלפון. אתם יודעים. ויום אחד פשוט התדפקתי על דלתם (זה מה שהיה נהוג אז אם רצית לבוא למישהו, והיה בזה יתרון מהותי), נער מעריץ. הם קיבלו אותי יפה מאוד. הייתי אז, בגיל 17, מבקר ספרות ב"למרחב" וב"ידיעות אחרונות",ולאורי צבי גרינברג היה בהחלט מה לומר לי. הוא היה איש לא גבוה, ג'ינג'י, מחוספס , רזה וכפוף מעט במראהו, ששיעשע אותי במנהגים הפשוטים שנהג. אני זוכר אותו מתעצבן למשל שוב ושוב על רעשי דלת ההזזה בין הסלון למרפסת הגן, שכל פעם שנפתחה השמיעה את הקול שמשמיעה דלת הזזה, וזה פחות או יותר שיגע אותו כל פעם מחדש. אני זוכר שיר נעורים שציטט לי בעל פה (שאחר כך מצאתי אותו בכרך שיריו המוקדמים, שערך דן מירון ): שיר בעל עוצמה גדולה באמת שכתב בעודו נער, ויש בו שמץ של נבואת שואה ("מן הגן זורמת אַמַּת דם"):

שְׂעִירֵי שְׁחוֹר בלילה בצרו פרחים.

סחפם סער פרא אל הים.

ידעתי זאת. אני בחלום חזיתי:

מן הגן זורמת אֲמַת דם...

ואני השכמתי קום בִּזְהַב השחר,

ולא ידע איש זולתי סוד הפז,

ותהי הארץ שטופת זהב כולה -

והקיץ גז...

מן הפגישות איתו שנמשכו במהלך השנים, אני זוכר תפזורת של תמונות ומשפטים, כשהלהט העיקרי שלו היה ללא ספק להט פוליטי. על שירה כמעט לא דיבר. על פוליטיקה כן. כל הזמן.

על רפיסות המנהיגים. על הפקרת הר הבית לערבים. על המנהיגות שאיננה מבינה מה עומד לפניה ואיננה מבינה את עוצמת ישראל. ועוד דיבר למשל על דנטה (אותו הכיר כנראה מתרגומי ז'בוטינסקי): "קשה לי להגיד את זה על משורר גוי, אבל דנטה היה משורר אלוהי", אמר. ועוד דיבר למשל על הנסיעות לחלל שהתרבו אז , ולעג לתקווה למצוא חיים מחוץ לכדור הארץ: "לא ימצאו שום דבר", קבע. מי שמבין את המעשה האלוהי בכדור הארץ שלנו שנבחר מכל הכוכבים , מבין שאין סיכוי למצוא משהו אחר בעולם אחר. אז מה אם הכוכב שלנו הוא צדדי וקטן, גם אנחנו, עם ישראל, עם קטן שנבחר מכל העמים. דווקא הוא ולא אחר. לאורי צבי גרינברג לא היה ספק בכך. ולאלתרמן, שחתם אז על כרוז ארץ ישראל השלמה, קרא אורי צבי גרינברג באהבה גדולה:"הזמיר". אני זוכר גם דיבור חשוב של אשתו, עליזה טור מלכא, שהסבירה לי כמה לימודי התנ"ך האוניברסיטאיים מקולקלים, והזכירה בין השאר את פרופ' טור סיני, שחשב שהפסוק "מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִיחַ" מתוך ספר איוב הוא פסוק שגוי ("כי הרי אין למים ריח" הסביר טור סיני, והציע להחליף רי"ש בדל"ת ולקרוא "מדיח", מלשון הדחת מים. כלומר, השפרצת מים, על פי מקור ערבי כלשהו), ועליזה טור מלכא יצאה מהאולם, כי לא יכלה לסבול יותר :"מה, הוא לא מבין שיש למים ריח?". כמה שנאה, ובצדק מוחלט, את האקאדמיזציה של התנ"ך באוניברסיטאות.

בסופו של דבר אם לצטט את עיקר הבשורה של אורי צבי גרינברג, זו היתה ההבנה העמוקה שניסה להנחיל שאין כמונו עם נבחר לאלוהים, שאין כמו העברית ואין כמו ארץ ישראל ואין כמו ירושלים ("כל העולם לא כדאי לנו באין כבוד מקדש ירושלים") ואין מבלעדי אלוהים ("מעטים מאוד מאמיניך", כתב באחד משיריו, ואצ"ג היה ללא ספק אחד מהם). הוא גם רצה שננהג באומץ גדול מול העולם, שנספח, שנתנחל, שלא נסגיר את הר הבית לידי הוואקף הערבי, שלא נפחד משום דבר. לי,כמבקר, הציע הצעה אחת שקיבלתי מאז ועד היום: לא לדבר בלשון כללית, אלא לנקוב בשמות. אם אני אומר שמשקרים אצלנו, להגיד בדיוק מי משקר. אם אני אומר שמזייפים, להגיד מי מזייף. שמות, שמות ,שמות. קיבלתי בשלמות את העצה המצויינת הזאת.

בשיר שהוא אחד החשובים והיפים בשיריו, "שיר העוּגָבָר" (גם הוא שיר מחורז, בניגוד לרוב שיריו, שהמילה "עוגבר", עוגב-גבר, היא ליבו) , המופיע בספר "רחובות הנהר", מתאר אורי צבי גרינברג את כל המהלך הנפשי והרוחני שעבר, החל מהתמכרות צעירה לאירופה, לאירופאיות, ל"שדרות תפוחים בלבלוב האביב" (מה שקרוי "יפהפיותו של יפת"), דרך צימאון לא מוגדר לאיזושהי גדולה ("וים ברהבו לי אומר: /לך בגדולות. הסר פה מגג תבן נמוך" - כלומר, קריאה פנימית בהשראת הים הגדול לפרוץ את התקרות הנמוכות הכפריות של בתינו אל עבר איזשהו גודל ושמיימיות), ועד להבנת ייעודו המרכזי כמשורר עברי, "באוהלו של שם". זה מתחיל בהבנת מידרג הסולם האלוהי בעולם הזה. מה גבוה ממה: הציפור גבוהה מהיער, אבל מעל לציפור מונחים השמים והזוהר השמימי שלהם, וגבוה מעל גבוה מעליהם הם הגעגועים שלנו (בלשון אצ"ג: הכוסף, הכיסופים, שהם הגעגועים הרוחניים). אלה מגיעים למקומות הכי גבוהים. אין גבוה, אין רחוק, אין עמוק מהגעגועים הרוחניים שלנו:

הבט אל היער ולמעלה ממנו - העוף:

ולמעלה ממנו - עיגול הנגוהות, וממעל

לנוגה - הַכּוֹסֶף עולה, רק הַכּוֹסֶף עולה:

רק הַכּוֹסֶף יכול ומגיע לשם אין-בלתו.

ולאן מכוונים הגעגועים הרוחניים שלנו? הם מכוונים לאלוהים ולבית המקדש בירושלים (ובעיני, לא למשמעות המאוסה של הקרבת קורבנות וכו', אלא למשמעות של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" כלומר, בתוך לבבם). אורי צבי גרינברג מגלה את ייעודו, וייעודו הוא לנגן על העוגב הקדמון של בית המקדש את געגועי הנפש הניצחיים שלנו לאלוהים ולציון. כלומר, בעצם להעמיד במרכז חיינו את אלוהים וציון והתנ"ך והעברית וכל העניין כולו:

העוגב הקדמון של מקדש אלוהיך בהר,

הוא הכלי לניגון זה הכוסף, היה עוגבר:

אתה ועוגב המקדש - כגיבור ושלטו.

ואמרתי : אמן, כי אכן לי נודע הדבר.

מה חסרתי עד כה בניגון הכלים:

בנם של אבלי ציון אין בלתם-אבלים

בנם של קדושי אלוהים אין בלתו באלים:

שני מיני אדם בעולם: נימולים - ערלים.

הֱיֵה עוגבר, הנופים אפלים

בניגון כלות נפש לפאתי שחרית תַּגִּיהֵם!

את ההבדלה הגזענית לכאורה בין "נימולים" "ערלים" אין להבין כפשוטה(שהרי גם הערבים נימולים, ואין מי ששנא את הערבים יותר ממנו:"זאבי ערב בציון" הוא קרא להם). הנימול כאן הוא האדם הרוחני

היהודי בניגוד לכל שאר העולם הערל. נימולות במובן זה היא הרוחניות שהוארה מבפנים ׁ(והיא בהחלט לא שייכת רק ליהודים חס וחלילה) :"הנופים אפלים. בניגון כלות נפש לפאתי שחרית תגיהם". להגיה (כלומר, להאיר, לשפוך נוגה) על הנופים האפלים ולהגיה אותם באור העברי, הציוני, היהודי, האלוהי, להזכיר לעצמנו שאנחנו העם הנבחר (כן, כן, מה לעשות) - זהו עיקר ייעודו כמשורר. ובמקביל, לתקוף את השמאל, את בעלי השכל הקטן והמחשבה הקטנה, המוגבלת, המפוחדת :"השכל ההוא הקטן כאפרוח רופס הוא". תמיד משעשע לקרוא את השמצותיו על השמאל:

אין זאת כי אפשר לשנות מהלך הירדן

אך אין לְיַשֵּׁר את המוח אשר התעקם

אפשר לעשות הר למישור , וּבִצָּה לשדה לחם

אך אין לרפא סוציאליסט יהודי מתחכם

כשפרצה מלחמת ששת הימים וחזרנו לשטחי ארץ ישראל שהיו כבושים (כן, פעם כינינו ככבושה את ירושלים שהיתה בידי חוסיין. את הכותל הכבוש. את הר הבית הכבוש. היום זה להיפך), אי אפשר היה שלא להיזכר באורי צבי גרינברג שניגן את הגעגועים האלה בחיינו הרבה קודם. למעשה, מלחמת ששת הימים היתה המלחמה שהוא ניבא, שהוא רצה, שהוא ניסה לקרב: "אני רואה את סיעת אווירוני מעל הר הבית", כתב בחזון, שנים לפני מלחמת ששת הימים. ואין דבר שהוא שנא יותר מן המנהיגים הקוראים להבלגה מול הרצח הערבי (במקרה זה פרעות שהתרחשו אז בתל-אביב) כפי שכתב למשל ב"ספר הקטרוג והאמונה":

והנה בא לביתי הבכיין הנמהר

ויגד: בשולי תל אביב הרוגים.

ובתים בוערים... היישוב במיצר - - -

אמרתי: אמן, אכן קם הדבר

שניבאתי עליו בשירת הימים

שנבחתי עליו בין דמים לדמים.

אין נוחם בפי. הרועים המרמים

עודם עלי כס - ולרגלם הדמים.

"הרועים המרמים" הם מנהיגינו כמובן. אלה שרוצים לנהוג ב"תבונה" ב"הבלגה", ואצ"ג מסתכל נדהם וכאוב ב"בחורי תל אביב" שאתמול נשאו את אלונקות הרוגינו מן הפרעות הערביות והיום הם מלקקים גלידה ("שנהרג - ייקבר, והנשאר - הרי חי!", כפי שכתב באירוניה מרה):

תמול רגמו ערביאים את אַחַי ודקרום.

תמול כיתשו ערביאים פני אחי, כְּבֵית בַּד

והיום נשאום בחורי תל אביב- - -

אני חתמתי עינֵי הנושאים - במבט.

ובערב ראיתי בְּאֵלֶּה עֵינַי

את אלו שנשאו הרוגים,

מחזיקות גביעי גלידה לפיהם.

כך זה, הרהרתי, אצלנו נוּגִים!

אורי צבי גרינברג לא אכל גלידה. הוא כאב את כאב האומה עד תום. כאב באמת. התייסר באמת.

וברור מה הוא היה אומר,למשל, על מטחי הטילים מעזה: לתקוף, לתקוף , לתקוף.

לא לחזור וללקק גלידה אחרי שילדינו נהרגים. זאת הצוואה הרוחנית שלו, שממשיכה להדהד בחיינו, הרבה מעבר לשירים עצמם בנפלאותם.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb52f4&id=2355#responses

http://www.youtube.com/watch?v=imk0lQcRzf4&feature=player_embedded

תגובית:

We were 650,000 Jews against the rest of the Arab world
No IDF (Israeli Defense Forces) or Air Force. We were only a
Small group of stubborn people with nowhere to go

היינו 650,000 יהודים כנגד שאר העולם הערבי. ללא צה"ל (צבא הגנה לישראל) או חיל אוויר. היינו רק קבוצה קטנה של אנשים עקשנים עם שום מקום לאן ללכת.

Remember: Lebanon , Syria , Iraq , Jordan , Egypt , Libya , and

S Audi Arabia , they all attacked at once. The state that the

United Nations "gave" us was 65% desert. We started it from

Zero.

זכרו: לבנון, סוריה, עירק, ירדן, מצרים, לוב וערב הסעודית, כולם תקפו בעת ובעונה אחת. המדינה שהאומות המאוחדות "נתנו" לנו הייתה 65% מדבר. התחלנו את זה מאפס.

Only 41 years ago, we fought three of the strongest countries
In the Middle East , and we crushed them in the Six Day War

רק לפני 41 שנים, נלחמנו נגד שלוש המדינות החזקות ביותר במזרח התיכון, וריסקנו אותם במלחמת ששת הימים.

Over the years we fought different coalitions of=2 0Arab countries
With modern armies and with huge amounts of Russian-Soviet
Ammunition, and we still won

במהלך השנים נלחמנו בקואליציות שונות של 20 מדינות ערב עם צבאות חדשניים וכמות עצומה של תחמושת רוסית – סובייטית, ועדיין ניצחנו.

Today we have a beautiful country, a powerful Army, a strong
Air Force, an adequate Navy and a thriving high tech industry
Intel, Microsoft, and IBM have all developed their businesses
Here

היום יש לנו מדינה יפיפייה, צבא רב עוצמה, חיל אוויר חזק, חיל ים הולם ותעשיית הי-טק משגשגת. אינטל, מיקרוסופט, ו- I.B.M פיתחו כולם את עסקיהם כאן.

Our doctors have won important prizes in the medical
Development field

הרופאים שלנו זכו בפרסים חשובים בתחום הפיתוח הרפואי.

We turned the desert into a prosperous land.

הפכנו את המדבר לאדמה פורחת ומשגשגת.

We sell oranges, flowers, and vegetables around the world.

אנחנו מוכרים תפוזים, פרחים וירקות בכל רחבי העולם.

We launched our own satellite! Three satellites at once! We
Are in good company; together with the USA (280 million

Residents), Russia (220 million residents), China (1.3

Billion residents) and Europe ( France , England and Germany

35 million residents), we are one of the only countries in the

World that have launched something into space!

שיגרנו את הלווין שלנו! שלושה לווינים בעת ובעונה אחת! אנחנו בחברה טובה: יחד עם ארה"ב (280 מיליון תושבים), רוסיה (220 מיליון תושבים), סין (1.2 ביליון תושבים) ואירופה (צרפת, אנגליה וגרמניה 35 מיליון תושבים), אנחנו אחת מהמדינות הבודדות בעולם ששיגרו משהו לחלל!

Israel today is among the few powerful countries that have

Nuclear technology & capabilities. ( We will never admit it,

But everyone knows.)

ישראל היום היא בין המדינות הבודדות החזקות, שהיא בעלת טכנולוגיה ויכולות גרעיניות. (אנחנו לעולם לא נודה בזה, אבל כולם יודעים).

To think that only 65 years ago we were disgraced and

Hopeless.

לחשוב שרק לפני 65 שנים היינו מבוישים וחסרי תקווה.

We crawled out from the burning crematoriums of Europe .

We won in all our wars. With a little bit of nothing we built

An empire.

Who are Khaled Mashal (leader of Hamas) or Hassan Nasrallah

(leader of Hezbollah) trying to frighten us? They are amusing us.

זחלנו החוצה מהמשרפות הבוערות של אירופה.

ניצחנו בכל המלחמות שלנו. עם מעט מכלום בנינו אימפריה.

מי אלו חלאד משעל (מנהיג החמאס) או חסאן נסראללה (מנהיג החיזבאללה) המנסים להפחיד אותנו? הם משעשעים אותנו.

As we celebrate Independence Day, let's not forget what this

Holy day is all about; we overcame everything.

בזמן שאנחנו חוגגים את יום העצמאות, בואו לא נשכח מהי המהות של היום הקדוש הזה: התגברנו על הכל.

We overcame the Greeks,

התגברנו על היוונים,

We overcame the Romans,

התגברנו על הרומאים,

We overcame the Spanish Inquisition,

התגברנו על האינקוויזיציה הספרדית,

We overcame the Russians pogrom,

התגברנו על הפוגרום הרוסי,

We overcame Hitler , we overcame Germany and overcame the

Holocaust,

התגברנו על היטלר, התגברנו על גרמניה והתגברנו על השואה,

We overcame the armies of seven countries.

התגברנו על הצבאות של 7 מדינות

Relax chevray (friends), we will overcome our current enemies.

הירגעו חבר'ה, אנחנו נתגבר גם על האויבים הנוכחים

Never mind where you look in human history. Think about it,

The Jewish nation, our condition has never been better than now.

So let's lift our heads up and remember:

לא משנה לאן שנביט בהיסטוריה האנושית. תחשבו על זה, העם היהודי, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר מאשר עכשיו.

אז בואו נישא ראשנו מעלה וזכרו:

Never mind which country or culture tries to harm us or erase us

From the world. We will still exist and persevere. Egypt ? Anyone

Know where the Egyptian empire disappeared to? The Greeks?

Alexander Macedon? The Romans? Is anyone speaking Latin

Today? The Third Reich? Did anyone hear news from them lately?

=0 D

לא משנה איזו מדינה או תרבות מנסה לפגוע בנו או למחוק אותנו מהעולם. אנחנו עדיין קיימים ושמורים.

מצריים? מישהו יודע לאן האימפריה המצרית נעלמה? היוונים? אלכסנדר מוקדון? הרומאים? האם מישהו מדבר לטינית היום? הרייך השלישי? האם מישהו שמע חדשות מהם לאחרונה?

And look at us, the Bible nation – from slavery in Egypt , we are

Still here, still speaking the same language.

Exactly here, exactly now.

והסתכלו עלינו, העם התנ"כי – מעבדות במצרים, אנחנו עדיין כאן, עדיין מדברים את אותה השפה.

בדיוק כאן, בדיוק עכשיו.

Maybe The Arabs don't know it yet, but we are an eternal nation.

All the time that we will keep our identity, we will stay eternal.

אולי הערבים עדיין לא יודעים את זה, אבל אנחנו עם נצחי.

כל זמן שנשמור על זהותנו, נשאר נצחיים.

So, sorry that we are not worrying, complaining, crying, or fearing…

אז סליחה שאנחנו לא דואגים, מתלוננים, בוכים או פוחדים.....

Business here is beseder (fine). It can definitely be much better,

But it is still fine. Don't pay attention to the nonsense in the media,

They will not tell you about our festivals here in Israel or about the

People that continue living, going out, meeting friends.

העסקים כאן בסדר. זה בהחלט יכול להיות טוב יותר, אבל זה עדיין בסדר. אל תשימו לב לשטויות בתקשורת, הם לא יספרו לכם על החגיגות שלנו כאן בישראל או על האנשים שממשיכים לחיות, לצאת ולפגוש חברים.

Yes, sometimes morale is down, so what? This is only because we

Are mourning the dead while they are celebrating spilled blood. And

This is the reason we will win after all.

נכון, לפעמים המורל נמוך, אז מה? זה רק בגלל שאנו מבכים את המתים בזמן שהם חוגגים על דם שנשפך. וזו הסיבה לכך שאנו ננצח למרות הכל.

Please forward this e-mail to all of your Jewish friends

Everywhere in the world. You are all part of our force to

Keep our existence.

בבקשה העבירו מייל זה לכל חבריכם היהודים, בכל מקום בעולם. כולכם חלק במאמץ שלנו לשמור את קיומנו.

This e-mail may help some of us lift our heads up and be

Proud to say:

מייל זה עשוי לעזור לחלק מאיתנו לשאת את ראשינו מעלה ולהיות גאים לומר:

I AM A JEW

אני יהודי

נכתב ע"י ישראלי בשם דן ספורן

המצנח שיונע במדחפים ויהיה בעל מוטת כנפיים מאוד גדולה, מתוכנן לשאת עד טון מטען לחיילים בקווים קדמיים.

המצנח הממונע שמפתח אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) במשרד הביטחון בשיתוף אלביט מערכות עובר לשלב הפיתוח, כך מפרסם עיתון "במחנה".

המצנח שמכונה "הפיל המעופף", שיונע במדחפים ויהיה בעל מוטת כנפיים מאוד גדולה, מתוכנן לשאת עד טון מטען לחיילים בקווים קדמיים ובהמשך אף לפנות פצועים מהחזית לעורף. כמו כן המל"ט אמור להיות מסוגל לטוס במזג אוויר סוער ולנחות בשטח הקרב גם במקומות בלתי סלולים.

בשלב ראשוני, אלביט מערכות צפויה לפתח כמה אבות-טיפוס של מל"טי המטען הכבדים, ועל פי הערכות הראשון בהם אמור להיות מוכן לניסוי בתוך כשנתיים. טווחם של ה"פילים המעופפים" יהיה מוגבל בשל משקלם ובשל הקרבה של רוב זירות הקרב הפוטנציאליות של ישראל.

ראש מדור הצנחה וטג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ) במחלקת הציוד הלוגיסטי באט"ל, רס"ן יוסף שני אמר לעיתון "במחנה" כי הדבר ימנע סיכון חייהם של טייסים ואנשי צוות אוויר בטיסה לא מוגנת בשטח אויב וכן יאפשר הגעה הציוד לנקודה מאוד מדויקת. רס"ן שני אף ציין כי בשנה הקרובה יכנס לשימוש בצה"ל "המצנח המונהג" מל"ט שאף הוא צפוי להעביר ציוד לכוחות בשטח, ונע בצורה עצמאית ומגיע למיקום המדויק שנקבע לו.

יש לציין כי ה- AirMule, הכטב"מ שפיתחה חברת אורבן אירנאוטיקס גם הוא לטובת חילוץ פצועים משדה הקרב ולהעברת ציוד ואספקה לכוחות בשטח כבר נמצא בנסויי אוויר מתקדמים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/225296

אלה לא ימים קלים, וזו לא הייתה שנה קלה. האביב הערבי מצמיח בעיקר קוצים, גם להמונים שחוללו ומחוללים אותו, וגם לאלה שתלו בו תקווה של שינוי. המחאה החברתית, הגדולה ביותר בתולדות ישראל, חשפה פערים, מצוקות חברתיות, והעלתה את רמת הציפיות לשינוי, שספק אם יוגשמו. הבידוד המדיני רק הולך וגדל. כל נאום חשוב של ראש הממשלה נתקל במבול של מאמרים ופרשנויות שהופך את בנימין נתניהו למחרחר מלחמה.

זה הרקע. לרגעים נדמה שמצבנו מעולם לא היה גרוע יותר. אלא שאו אז מגיעה לישראל משפחת חברים מצרפת. מעמד בינוני. תושבי עיר גדולה. דירה נאה ופרנסה בכבוד. מדי שנה הם מבקרים בישראל. כבר מתחילים לדבר עברית. לפני חודש הם החליטו שזהו, הם עוברים לישראל. השתגעתם? אני שואל. ממש לא, הם עונים. לרגעים נדמה שצריך לשמוע אותם, ואת שכמותם, כדי להבין שלמרות המצוקות החברתיות, הבידוד המדיני, החינוך הקלוקל, הדורסנות הקואליציונית שרומסת את הרוב לטובת קבוצות לחץ - למרות כל אלה, ישראל היא עדיין מקום שכדאי לחיות בו. ישראל היא לא האופציה הטובה ביותר. היא אחת האופציות הפחות גרועות. נכון, מאות אלפי ישראלים חיים בחו"ל. אבל אם למישהו נדמה שכולם שם חיים טוב, כדאי לבקר בכמה שכונות פחות זוהרות במדינת ניו-יורק. התקשורת בישראל, צריך להזכיר, מופקדת על מחלקת העוולות. כשאותה תקשורת עוסקת בישראלים בעולם, את המקום הראשון תופסת בר רפאלי. הרושם שנוצר הוא קצת מעוות. ישראל היא לא רק עוולות. החיים בחו"ל הם לא רק זוהר נוצץ ללא הפסקה.

* * *

ההכנסה לנפש בישראל היא מכובדת, אבל עדיין יש לנו לאן לחתור. אנחנו במקום ה-28 בעולם, עם הכנסה לנפש, במונחי כוח קנייה, של 29,602 דולר. הרבה יותר מסעודיה. במונחי תוחלת חיים, מצבנו הולך ומשתפר. אנחנו במקום השמיני בעולם, צמודים לשבדיה, עם תוחלת חיים שמתקרבת ל-81 שנים. למרות כל הצרות והעוולות, בישראל חיים יותר מאשר בצרפת, בנורבגיה, בהולנד באיטליה וברוב ארצות המערב. הישג מדהים למדינה שמורכבת ממהגרים שהגיעו מעשרות מדינות, בעיקר מזרח אירופה וארצות ערב, שבהן תוחלת החיים הייתה ונותרה הרבה יותר נמוכה.

כשמגיעים למדד האושר, מתברר שאנחנו במקום שלא היינו חולמים עליו. בדיקת האושר היא עניין מסובך. יש סקרים שונים שמציגים תוצאות סותרות. גם מכון גאלופ, הקצת יותר רציני ויוקרתי נכנס לתמונה, וביצע מחקר שהתפרס לאורך ארבע שנים (2005-2009). סוקרי המכון בדקו אלפי נשאלים ב-155 מדינות. למקומות הראשונים הגיעו דנמרק, פינלנד, נורבגיה, שבדיה והולנד. עד כאן אין כל חדש. אלה המדינות שנחשבות למובילות. אבל כאן מגיעה ההפתעה. ישראל נמצאת במקום השמיני. ספק אם זו הייתה התוצאה גם לאחר המחאה החברתית, אבל זו התוצאה למרות שהמחקר התבצע בימים שבהם עברה ישראל גם את ההתנתקות, גם את מלחמת לבנון השנייה וגם את התחממות הדרום מול החמאס בעזה. ישראל ניצבת במקום גבוה, לפני אוסטרליה, שוויץ וארה"ב, ולפני כל שאר ארצות אירופה. אם למישהו היה רושם שזה המקום שממש מסוכן לחיות בו - אז טעינו. גם תוחלת החיים הגבוהה, כעניין אובייקטיבי, וגם "מדד האושר", כעניין סובייקטיבי, מעידים שיש לנו גם סיבות לאופטימיות.

* * *

מבחני ידע בינלאומיים מציגים תמונה עגומה על תלמידי ישראל. אלא שאיכשהו, בתהליך שהוא עצמו מחייב הסבר נפרד, כאשר מגיעים אותם תלמידים לתחומי הפיתוח, היצירה, המדע, ההיי-טק, הפטנטים, הם הופכים לבעלי הישגים מדהימים. לא מדובר בנתון אחד. מדובר בסדרה ארוכה ונמשכת של נתונים. כך, למשל, בישראל יש 1.8 פרסומים מדעיים לשנה לאלף נפשות. הסקר האחרון בתחום מתייחס לשנת 2006. אלא שכאשר משווים את הפרסומים לעשור שלפני כן, מתברר שישראל מצויה בקו עלייה. ההישג הישראלי מעמיד אותה במקום מכובד, לאחר שווייץ, עם 3 פרסומים לאלף נפשות, שבדיה עם 2 פרסומים, ובאותו מקום יחד עם נורבגיה ואנגליה, ולפני ארה"ב וצרפת, עם 1.1, או גרמניה, עם 1.2.

מצבה של ישראל משתפר כאשר בודקים מיהם הצעירים שזוכים למלגות מחקר יוקרתיות. אחד הגופים החשובים ביותר בעולם למימון מחקרים הוא מועצת המחקר האירופית (ERC). מדי שנה מוגשות אלפי בקשות, שמתוכן זוכות הצעות המחקר הטובות ביותר למלגות מכובדות. לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, הוגשו 4080 בקשות, ו-480 מדענים צעירים זכו. המדינות המובילות הן בריטניה (62 מיליון נפשות), שזכתה ב-124 מלגות; גרמניה (81 מיליון נפשות) - 64; צרפת (65 מיליון נפשות)- 57; הולנד (17 מיליון נפשות) - 47. ישראל (7.4 מיליון נפשות) זכתה ב-22 מלגות. מה שחשוב יותר הוא, שבדיקה השוואתית מגלה שיחסית למספר הנפשות, ישראל הגיעה למקום הראשון. גם בשנים קודמות המצב היה דומה. אכן, אלו נתונים קצת מפתיעים על רקע הישגי החינוך הנמוכים של תלמידי בתי ספר יסודיים במבדקים השוואתיים.

* * *

בכתבות קודמות על הישגי ישראל עסקנו בשורה של תחומים. המצב, מתברר, רק משתפר. תנובת החלב של הפרות בישראל, היא עדיין הגבוהה בעולם (10,208 ליטר בישראל, לעומת 6,139 באיחוד האירופי). ישראל גם מובילה בתנובה הגבוהה בעולם לענפי גידול מסוימים, בפיתוח זנים חדשים ועמידים למזיקים של גידולים שונים (כך, למשל, קילוגרם אחד של זרעי עגבניות "סאמר סאן", של חברת "זרע ג'נטיקס", עולה 350 אלף דולר, פי 6 מזהב), ועוד. אותה חברה פיתחה זן נוסף של זרעי עגבניות, "נינט", שלפי התחזיות יזכו לנתח של 40% משוק העגבניות האירופאי.

בשנים האחרונות הולך ומתפתח תחום תעשיות המים. כבר היום ישראל מחזיקה בשיא עולמי של מחזור מי שופכין (75%), לבדה בצמרת. שאחריה צועדת ספרד, עם 20%. שיטות ההשקיה שפותחו גורמות לכך שבישראל מופק המוצר החקלאי הרב ביותר ליחידת מים. באשקלון נמצא מפעל התפלת המים המתקדם והגדול בעולם, שיכול להפיק מטר מעוקב במחיר הנמוך ביותר בעולם.

על הישגי ההיי-טק, פיתוח תרופות, טכנולוגיות מתקדמות - תקצר היריעה מלספר. כאשר עלה בבריטניה עניין החרם על ישראל, כתב בלוגר בריטי, ברי שור, שאם כבר חרם, אז כדאי ללכת עד הסוף. הוא ביקש מכל בריטי שתומך בחרם לגשת למחשב שלו, ולבדוק כמה מהתוכנות ומהרכיבים הם בני פיתוח ישראלי. ואז, לגשת לארון התרופות, ולבדוק כמה מהן מבוססות על מחקר רפואי מישראל. השנים עוברות ואיתן עוד המצאות ופיתוחים. ישראל היא המובילה בפיתוח סטנטים לצורך ניתוחי לב. האם מישהו מתומכי החרם מוכן לוותר על הפיתוחים הללו? חוות חקלאיות של ישראלים, שמבוססות על שיטות השקיה מתקדמות ועל ידע ישראלי הוקמו ברחבי העולם השלישי. הן מצילות מיליונים מרעב. האם מישהו מתומכי החרם מוכן להטיל חרם על הידע הזה לשירות האנושות? האם תומכי החרם הם הומניסטים, או שמא חבורת נוכלים חסרי לב? לא שזה ירגיע את שונאי ישראל המקצועיים, אבל נדמה שמול מצעד המגוחכים הזה, כדאי להציב את מצעד התרופות, העובדות וההישגים. וחשוב מכך: הקריאות לחרם נגד ישראל נובעות מתעשיית שקרים משומנת, שאין לה שום קשר לעובדות (בעבר כבר עסקנו בכך). ובנוסף, בהתחשב בהישגיה של ישראל בתחומי המדע, החקלאות, ההשקיה ופיתוח תרופות - חרם נגד ישראל הוא פשע נגד האנושות.

* * *

ברמה האסטרטגית, לנוכח האביב הערבי, שאיננו בדיוק אביב, המשבר עם תורכיה וההתגרענות האיראנית, נדמה שמצבה של ישראל בכי רע. ולא היא. ישראל ניצבת מול שינויים שעשויים להיות דווקא לטובתה. מצרים וסוריה מתמודדות עם כלכלות מתמוטטות. הן יצטרכו לדאוג לעצמן לפני שהן דואגות למשהו אחר. נכון שחלק מזעם ההמונים הופנה גם כלפי שגרירות ישראל, ונכון שתמיד יהיה מי שירצה להפנות את הזעם לכיוון היהודים. זה היה כך לפני שהייתה ציונות, לפני שהייתה ישראל, ועם המחלה הכרונית הזו אנחנו חיים כבר אלפי שנים. מה שברור הוא, שמצרים וסוריה עוברות תהליך נמשך של היחלשות. לא שזה צריך לשמח אותנו. להפך. ישראל צריכה לייחל לשכנות חזקות ודמוקרטיות. אלא שהדבר האחרון שהמדינות הללו יכולות להרשות לעצמן היום הוא עימות עם ישראל. גם תורכיה מתמודדת עם בעיות כלכליות ודמוגרפיות, שקצת מגחכות את השאיפות האימפריאליות של ארדואן. ייתכן אף, שההתלהמות ההולכת וגוברת של הדמוקטטור התורכי, שטובע בביצה של גידופים ושקרים, עומדת ביחס ישר לתהליך ההיחלשות של תורכיה.

בספר עמוס נתונים שפרסם העיתונאי דויד גולדמן, How Civilizations Die, מנתח המחבר מגמות עולמיות, ומגיע למסקנות הפוכות מאלה שרווחות בינינו היום. הפונדמנטליזם האיסלאמי, טוען המחבר, רק ילך ויאבד מכוחו. גם לתורכיה ולאירופה לא מנבא גולדמן טובות, בין השאר, עקב ירידה דרמטית, עד כדי הכחדה עצמית הדרגתית, בשיעורי הילודה. אישה איראנית, כותב גולדמן, שגדלה במשפחה בת שש או שבע נפשות, יולדת היום 1.7 צאצאים. כמו בארצות אירופה. אולי אפילו פחות. רק לשתי ישויות מנבא גולדמן עתיד טוב יותר. הראשונה היא ארה"ב, שבניגוד לאירופה, עדיין לא איבדה את האמון בערכי העולם החופשי; והשנייה, ואף יותר, היא ישראל. המשותף לשתי המדינות הללו הוא ששיעור הילודה בהן מצוי מעל 2.1. זה המינימום הנדרש כדי למנוע הכחדה עצמית.

הספר, יורשה לי להודות, עמוס נתונים שמובילים למסקנות שעומדות בניגוד לדברים שפורסמו בטור זה בשנים האחרונות. בהנחה שהנתונים הסטטיסטיים נכונים, גם הח"מ צריך לעשות חשבון נפש. לא ששפע הנתונים הזה פותר לישראל את בעיית הפערים, מחירי הדיור, התחרדות מערכת החינוך, פלישת המסתננים או סכנת הקמתה של מדינה דו-לאומית. אבל הנתונים והמגמות שמוצגים בספר מציגים תסריט גלובלי קצת שונה מהמקובל, תוך תיאור העתיד הישראלי בצבעים קצת יותר ורודים. גם הדוגמאות ההיסטוריות, על מדינות שסבלו מסכנות קיומיות, והתגברו עליהן, מעמידים את מצבה של ישראל היום באור קצת שונה.

* * *

לפני כחמש שנים הצעתי ליצור מדד חדש - תרומה לאנושות לנפש (contribution to humanity per capita). השנים שעברו, והישגי ישראל מאז, מחייבים אותי לחזור על ההצעה. ישראל רחוקה מלהוביל במדדים כמו הכנסה לנפש או צדק חברתי. אבל אם היה נוצר מדד שבודק תרומה של כל מדינה לאנושות - המצאות מדעיות, פיתוח תרופות, פיתוחים חקלאיים, שיטות השקיה וחיסכון במים - ישראל הייתה זוכה במקום גבוה. יחסית לגודלה, מותר להניח שישראל הייתה תופסת את המקום הראשון.

לצערנו, בתחום אחד ישראל מובילה כבר חמש שנים: סקרים גלובליים חושפים את התדמית האיומה של ישראל בעולם. לפי ה-BBC למשל, ישראל היא "המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם". לא תמיד אנחנו במקום הראשון. לעתים גם איראן, צפון קוריאה ופקיסטן נאבקות איתנו על הפסגה הלא מחמיאה.

יש פער מדהים בין ישראל האמיתית, זו של המדע, החקלאות והפיתוח, לבין התדמית של ישראל, כ"מסוכנת לשלום העולם". הפער הזה כבר ליווה אותנו בעבר. זה הפער בין היהודי בעיני האנטישמים, שהוצג כ"מסוכן לאנושות", לבין היהודי האמיתי, שהתרומה שלו לאנושות, בתחומי הרפואה והמדע, הייתה אדירה. לישראל, נחזור ונאמר, אין שום פטור מביקורת. חלק מהביקורת מוצדקת. אלא שעדיין אנחנו מצויים במצב של פער מדהים בין ישראל האמיתית, התוססת, החוקרת, המפתחת, התורמת לאנושות, לבין ישראל שמשתקפת מפרסומים עיתונאיים ואקדמיים.

גם אנחנו, צריך להודות, מתעלמים לפעמים מישראל האמיתית. הרי אנחנו, כאן בעיתונות, מופקדים על מאבק בעוולות. וכל מילה טובה, על ההישגים, על היבולים ועל הפיתוחים, עלולה לצרף אותנו לאסכולת העיתון "פרבדה" הזכור לרע. אלא שלפעמים, למשל בראש השנה, מותר לנו להביט גם בחצי הכוס המלאה. לא מדובר רק בהישגים מדידים. מדובר גם בחיי היום-יום. ברבות מהערים באירופה, ילד בן שמונה או עשר לא יכול לרדת לרחוב לבדו. בישראל זה אפשרי. המשפחות שמגיעות לישראל - מגיעות כי טוב כאן. הבירוקרטיה בישראל, למרות כל בעיותיה, ויש בעיות, היא עדיין הרבה יותר גמישה, ואפילו יעילה, לעומת רוב המדינות המתוקנות.

כך שמותר לסיים במשהו אופטימי: ישראל אינה זקוקה למצעד צבאי. לא טנקים ולא טילים ארוכי טווח. ישראל זקוקה למצעד של זרעי עגבניות, פטנטים מדהימים, פיתוחי תרופות, טכנולוגיות לטיהור מים ושיטות השקיה. לא שזה מה שיפתור כמה מהבעיות הקשות שישראל מצויה בהן. לא שזה צריך למנוע עיתונות קוצפת ונושכת. אלא שהשלילה הפכה אצלנו לעיקר. אנחנו מאוהבים בהלקאה חיצונית ועצמית. כך שכולנו זקוקים לתזכורת. יש לנו גם במה להתגאות. מותר לנו להתבונן גם במצעד ההישגים.

ושתהיה לנו שנה טובה. שנת פיתוח ויצירה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2867

באנגלית:

https://docs.google.com/document/d/1dlnY5G9S5DoeQrqqovUZiiAJU1cP8I_c8dPMAF5oaDA/edit?pli=1#

By Spengler

Like the vanishing point in a perspective painting, long-term projections help us order our perceptions of what we see in front of us today. Here's one to think about, fresh from the just-released update of the United Nations' population forecasts: At constant fertility, Israel will have more young people by the end of this century than either Turkey or Iran, and more than German, Italy or Spain.

Population aged 15 to 24 years, Israel vs selected countries

Source: United Nations Population Division

With a total fertility rate of three children per woman, Israel's total

population will rise to 24 million by the end of the present century. Iran's fertility is around 1.7 and falling, while the fertility for ethnic Turks is only 1.5 (the Kurdish minority has a fertility rate of around 4.5).

Not that the size of land armies matters much in an era of high-tech warfare, but if present trends continue, Israel will be able to field the largest land army in the Middle East. That startling data point, though, should alert analysts to a more relevant problem: among the military powers in the Middle East, Israel will be the only one with a viable population structure by the middle of this century.

That is why it is in America's interest to keep Israel as an ally. Israel is not only the strongest power in the region; in a generation or two it will be the only power in the region, the last man standing among ruined neighbors. The demographic time bomb in the region is not the Palestinian Arabs on the West Bank, as the Israeli peace party wrongly believed, but rather Israel itself.

The right way to read this projection is backwards: Israelis love children and have lots of them because they are happy, optimistic and prosperous. Most of Israel's population increase comes from so-called "secular" Israelis, who have 2.6 children on average, more than any other people in the industrial world. The ultra-Orthodox have seven or eight, bringing total fertility to three children.

Europeans, Turks and Iranians, by contrast, have very few children because they are grumpy, alienated and pessimistic. It's not so much the projection of the demographic future cranked out by the United Nations computers that counts, but rather the implicit vision of the future in the minds of today's prospective parents.

People who can't be bothered to have children presumably have a very dim view of days to come. Reams have been written, to be sure, about Europe's demographic tailspin. Less has been said about Persian pessimism and Anatolian anomie.

Paradoxically, this makes Israel's present position dangerous, for its enemies understand that they have a very brief window in which to encircle the Jewish superpower. The collapse of Egypt and possibly that of Syria shortens this window. Nothing short of American support for a unilateral declaration of a Palestinian state on the 1949 armistice lines followed by economic sanctions against Israel, though, is likely to make a difference, and this seems unlikely.

Israel already is a high-tech superpower. Israeli leads the Group of 7 industrial nations in patent applications. As Professor Reuven Brenner of McGill University wrote in the January 2010 issue of First Things:
Today Israel's venture capital industry still raises more funds than any other venue except the United States. In 2006 alone, 402 Israeli hi-tech companies raised over $1.62 billion - the highest amount in the past five years. That same year, Israel had 80 active venture capital funds and over $10 billion under management, invested in over 1,000 Israeli start-ups.

Maintaining the stunning progress of the past decade will be a challenge, because Israel's high-tech sector received a one-time boost from Russian emigration. As Brenner observes:
Of the million Russians who moved to Israel during the 1980s and 1990s, more than 55 percent had post-secondary education, and more than half held academic and managerial positions in their former country ... This made Israel the world leader in the scientist and engineer workforce, followed by the United States with 80 and Germany with 55 scientists and engineers per 10,000 members of its labor force.

Israel's prowess in the arts matches its accomplishments in technology and business. Israel has become something of a superpower in that most characteristically Western art form, classical music. In a July 21, 2010, survey of Israeli music for the webzine Tablet, I wrote, "Israelis take to classical music - the art form that most clearly creates a sense of the future - like no other people on earth, to the point that music has become part of Israel's character, an embodiment of the national genius for balancing hope and fear."

Israel has one the largest local audience for chamber music recitals of any country in the world, and its leading musicians occupy top slots around the world - for example Guy Braunstein, concertmaster (principal violin) of the Berlin Philharmonic.

This, I believe, explains the implacable hostility of Israel's neighbors, as well as the Europeans. It is the unquenchable envy of the dying towards the living. Having failed at Christianity, and afterward failed at neo-pagan nationalism, Europe has reconciled itself to a quiet passage into oblivion.

Israel's success is a horrible reminder of European failure; its bumptious nationalism grates against Europe's determination to forget its own ugly embrace of nationalism; and its implicitly religious raison d'etre provokes post-Christian rage. Above all, it offends Europe that Israel brims with life. Some of Europe's great nations may not survive the present century. At constant fertility, Israel will have more citizens than any of the Eastern European countries where large numbers of Jews resided prior to the Holocaust.

Total population, Israel vs selected Eastern European countries (constant fertility scenario)

Source: United Nations Population Division

In the constant fertility scenario, Israel will end the century at a median age of 32, while Poland will have a median age of 57. That is an inherently impossible outcome, because in that case most of Poland's population would be elderly dependents. To support them, the remaining young people would have to emigrate and work overseas (perhaps in Israel).

The Muslim world, meanwhile, is turning grey at an unprecedented rate. Turkey's and Iran's median age will surpass the 40-year mark by mid-century, assuming constant fertility, while Israel's will stabilize in the mid-30s. Europe will become an impoverished geriatric ward.

Median age in years (constant fertility assumption)

Source: United Nations Population Division

The implications of these trends have not escaped the leaders of the affected countries. "If we continue the existing trend, 2038 will mark disaster for us," Turkish President Recep Tayyip Erdogan warned in May 2010 (see The heart of TurknessAsia Times Online, March 23, 2011).

I do not know whether Erdogan chose the year 2038 by statistical projection, or whether he consulted the Muslim counterpart of Harold Camping, but it will do as well as any. Iran's President Mahmud Ahmadinejad, meanwhile, has warned repeatedly of "national extinction" if the country's low birth rate persists.

What happens to Egypt and Syria in this scenario is of small importance. Neither country will come out of the present crisis in any condition to fight, if they come out of it at all. Egypt's social structure - with two-fifths of the country immured in extreme rural poverty, and another quarter starving on thin subsidies in Cairo and Alexandria - simply is not viable.

It needed only one swift kick to shatter, and that came from the doubling of food prices. The rebellion that deposed Hosni Mubarak made things much worse; the collapse of tourism and other sources of foreign exchange, the jump in import prices, and flight capital have left Egypt without the funds to cover half its annual import bill. The country will be broke by year-end, despite US President Barack Obama's aid package (The hunger to come in Egypt Asia Times Online, May 10, 2011).

Development economists have known for years that a disaster was in the works. A 2009 World Bank report on Arab food security warned, "Arab countries are very vulnerable to fluctuations in international commodity markets because they are heavily dependent on imported food. Arab countries are the largest importers of cereal in the world. Most import at least 50 percent of the food calories they consume." The trouble is that the Arab regimes made things worse rather than better.

Egypt's rulers of the past 60 years intentionally transformed what once was the breadbasket of the Mediterranean into a starvation trap. They did so through tragedy, not oversight. Keeping a large part of one's people illiterate on subsistence farms is the surest method of social control.

Crop yields in Egypt are a fifth of the best American levels, and by design, for no Egyptian government wished to add more displaced peasants to the 17 million people now crowded into Cairo. Syrian President Basher al-Assad made a few tentative steps in this direction, and got a 100,000 landless farmers living in tent cities around Damascus (Food and Syria's failure Asia Times Online March 29, 2011).

Gamal Abdel Nasser, Anwar Sadat and Mubarak did not invent the system. Post-revolutionary Russia imprisoned its peasants on collective farms; as the Mexican historian Enrique Krauze showed (in his 1992 book TextosHereticos), post-revolutionary Mexico emulated the Stalinist model of social control and imposed its own system of collective farms during the 1930s.

Mexico eventually dumped a fifth of its population on its northern neighbor, mainly rural people from the impoverished south. The remaining Mexican poor provided an inexhaustible source of foot-soldiers for the drug cartels with which the Mexican government is fighting a low-intensity civil war.

Egypt, the most populous Arab country, postponed these problems for three generations. It is governable only by military rule, de facto or de jure, because the military is the only institution that can take peasants straight from the farm and assimilate them into a disciplined social structure.

There is no civil society underneath the military. The collapse of Mubarak's military dictatorship came about when food price inflation revealed its incapacity to meet the population's basic needs. But the collapse of military rule and the flight of the army-linked oligarchy that milked the Egyptian economy for 60 years is a near-term disaster.

In place of the orderly corruption over which Mubarak presided, there is a scramble on the part of half-organized political groups to get control of the country's shrinking supply of basic goods. Civic violence likely will claim more lives than hunger.

Refugees from Libya and Tunisia have swamped the refugee camps on the closest Italian island, and hundreds have drowned in small boats attempting to cross the Mediterranean. By the end of this year, tourists on the Greek islands may see thousands of small boats carrying hungry Egyptians seeking help. Europe's sympathy for the Arab side may vanish under an inundation of refugees.

Events are most likely to overtake diplomacy. The sort of economic and demographic imbalances implied by the projections shown above reflect back into the present. Chaos in Egypt, Syria and other Arab countries probably will pre-empt the present focus on Israel and the Palestinians. It would not be surprising if the Palestinians were to mount another Intifada, or Egypt and Syria were to initiate one last war against Israel. It might be their last opportunity.

But I rate the probably of another war at well under 50%. The internal problems of Egypt and Syria are more likely to make war too difficult to wage.

http://www.atimes.com/atimes/Middle_East/ME24Ak01.html?sms_ss=facebook&at_xt=4dda87ae1e1e5d42%252C0

*************

ישראל תהיה מעצמה עולמית עד סוף המאה

מניהול מרדפים חמים אחר יעד מודיעיני בקצה השני של העולם, דרך איסוף מודיעין בזמן אמת מזירת התרחשות רחוקה ועד לירי של טיל קטלני ומדויק לעבר טרוריסט בכיר - מערכות הלחימה הבלתי מאוישות שמפעילים צבאות מודרניים הן כבר מזמן לא סתם צעצועים יקרים. הצנזורה מגבילה באדיקות את הדיווחים אודות השימושים המלאים שלהם בצה"ל, אולם למראה הביצועים של מערכות מקבילות בצבאות מערביים אחרים - חלקן נחותות בהרבה מבחינה טכנולוגית מאלה שבידי ישראל - אפשר לתת לדמיון להתפרע.

לפני מספר שבועות התכנסו מפקדי חיל האוויר מן העבר וההווה, ראשי התעשיות הביטחוניות ובכירים ממערכת הביטחון לחגיגה סודית בבסיס פלמחים לציון 40 שנה לטייסת המל"טים הראשונה של החיל, טייסת שהפכה בשנים האחרונות לחלק מ"הזרוע הארוכה" של צה"ל. והיא לא היחידה. בבסיס אחר באזור המרכז, פועלת טייסת מתקדמת יותר, חוד החנית של הכלים הבלתי מאוישים של צה"ל, שלכליה היכולת להגיע לכל זירה שיכולה לעניין את מערך המודיעין הישראלי. גם לאיראן.

אל החגיגה הסודית בפלמחים לא הגיע חלוץ תוכנית המל"טים של ישראל, ד"ר דוד הררי. הוא היה עסוק מדי בענייני ההפקה של כנס בינלאומי חשוב בתחום כלים בלתי מאוישים שיתקיים לראשונה בתל-אביב: מצביאים, אנשי פיתוח, מהנדסי אווירונאוטיקה בעלי שם, חוקרים, טייסים ובכירים בחברות ביטחוניות מובילות מכל העולם יבואו לישראל כדי להתרשם ממעצמת הנשק שצמחה במזרח התיכון, הרבה בזכות פריצת הדרך בתחום המערכות הבלתי מאוישות.

ד"ר הררי, שביום העצמאות האחרון קיבל מידיהם של נשיא המדינה וראש הממשלה את פרס ישראל להנדסה, כבר בן 70, פנסיונר של התעשייה האווירית, לא שוכח לרגע איך כל זה התחיל: "כשהתחלתי לעבוד על תוכנית המל"טים, בתוך הבית, בתעשייה האווירית, צחקו עליי ועל אנשי הצוות שלי", הוא נזכר. "כל זה היה לקראת סוף שנות ה-70 ורוב האנשים בחברה לא האמינו לי, כולל חברי מועצת המנהלים. כולם נשאו אז עיניים לעבר פרויקט הדגל הגדול, הנוצץ והיוקרתי - מטוס הלביא. אבל בינינו, את הלביא היה קל יותר לפתח. היו יכולים ללכת לבואינג, לספוג קצת השראה ולבנות. באותו הזמן לא היו בכלל מל"טים בשום מקום והיינו צריכים לעשות יש מאין. היינו עקשנים, למרות שצחקו מאיתנו, אמרו לנו שא נחנו ילדים שמשחקים בצעצועים. עכשיו תראה לאן הגיע הלביא ולאן הגיעו המל"טים".

מבצע שלום הגליל היה טבילת האש של המל"ט הראשון, "זהבן", והתיאבון של חיל האוויר למל"טים נפתח. "הזהבן ידע לטוס רק 4 שעות ומשקלו הכולל הגיע לכ-220 קילוגרמים. המצלמה שלו שקלה 25 קילוגרמים. כשרצינו להגדיל את היקף הפעילות של הכלי הבא, היינו צריכים לבנות מטוס חדש, גדול יותר. הכול עניין של אבולוציה".

בהיותה מעצמה של כלים לא מאוישים, תופסת ישראל מקום של כבוד בצמרת רשימת יצואניות הנשק הגדולות בעולם לצד ארצות-הברית, צרפת, בריטניה ורוסיה. נתוני משרד הביטחון מספרים שהיקף המכירות של התעשיות הביטחוניות הישראליות הסתכם אשתקד בכ-9.6 מיליארד דולר. לחלק ניכר מהמכירות האלה אחראיות אלביט מערכות והתעשייה האווירית, שמתחרות ראש בראש בשוקי העולם.

במענה על השאלה מה יקרה מכאן, ובעיקר כיצד שומרים על המקום בצמרת שוק רווי, אומר מנכ"ל התעשייה האווירית יצחק ניסן, שכמו בחיים, כך גם בעולם הכלים הבלתי מאוישים, לא מסתכלים לאחור. "מסתכלים כל הזמן קדימה, מחפשים את התכונות ואת התוכנות החדשות, אלה ששוברות שוויון, ורצים איתן קדימה. צריך ליצור חזון, לחשוב מהר ובעיקר להחליט כי אין מקום לעכבות. צריך לנצח. זה מה שעשה אותנו אימפריה וזה מה שישאיר אותנו כאלה".

הנה סקירה של כמה מהכלים הלא מאויישים שמפותחים בישראל.

ים - בלי סיפון ומעקה

הספינה הבלתי מאוישת "סילבר מרלין" זוכה בינתיים לעדנה רק בתצוגות התכלית שעושה החברה המפתחת אלביט מערכות, לרוב על קרקע יבשה; רוב הצבאות במערב עדיין מעדיפים להתבונן על ביצועי הכשב"מים (כלי שיט בלתי מאוישים) מהצד ומנסים להתגלח על הניסיון ועל הלקחים של מפעילים אחרים. בימים של קיצוצים בתקציבי הביטחון של מדינות רבות, אף אחד לא עומד בתור להשקיע הון באמצעי שמידת תרומתו למערכה טרם הובררה. לאנשי אלביט מערכות יש סבלנות והרבה אמונה בכלי שמסוגל לבצע מגוון משימות באופן אוטונומי, תוך שליטה מרחוק. בין היתר הוא מסוגל לאתר מוקשים ימיים שמסכנים כלי שיט מאוישים, לחפש ולהציל ניצולים באירועים קיצוניים של טביעת כלי שיט, להגיע במהירות ובתנאי ים קשים אל כל כלי שיט חשוד ולספק מודיעין אודות כוונותיהם של היושבים על סיפונו.

שורה של אמצעים שפיתחו חטיבות האלקטרו-אופטיקה, היבשה והתקשוב של אלביט מערכות הותקנו על גבי הסילבר מרלין והפכו אותה למערכת לחימה ששטה במהירות ושיודעת לצלם, לתצפת, לזהות, לכרוז ואם צריך - גם לפתוח באש. מערכת המחשב שמפעילה את הספינה פותחה במקור עבור כלי טיס בלתי מאוישים וכך, תחנת השליטה שממנה היא נשלחת לפעול בין הגלים יכולה להפעיל בו-זמנית גם מל"ט.

קטן יותר מסילבר מרלין הוא "סטינגריי", שמזכיר בצורתו אופנוע ים. באלביט מערכות, שפיתחה גם אותו, אומרים כי הכלי מיועד להגנה על נמלי ים, לניהול אירועים חריגים ולהערכת נזקים או במקרים אחרים - לאימון תותחנים בירי לעבר מטרה נעה.

לא מן הנמנע שישראל תהיה בין המדינות הראשונות בעולם שיפעלו להטמעת הכשב"מים בפעילות הביטחון השוטף של חיל היום: האתגרים של חיל הים הולכים ומתרחבים, וכוללים בלימה של משטים, סיכול של הברחות נשק לרצועת עזה, מניעת חדירת מחבלים ואניות תופת לתחומי המים הישראליים, ובו-זמנית הרחבת הפעילות בגזרת ים סוף וכל זאת - כשיש עכשיו הרבה מאוד תגליות גז בלב ים שעליהן יש להגן.

אוויר - פרפרי תעתוע

אירועי הלחימה באינתיפאדה השנייה, ניתוח קרבות באפגניסטן ובעיראק וחשיבה על צרכי שדה הקרב העתידי האיצו בשנים האחרונות את פיתוח הכלים הרחפניים בתעשייה האווירית. ומה שפותח, אומרים שם, הוא רק ההתחלה.

הרחפניים הם כלים שקטים וערמומיים שמסוגלים לרחף מעל סמטאות שורצות מחבלים ולספק לכוחות - שנמצאים בסמוך ועתידים לפרוץ אל אותן סמטאות - צילומים בזמן אמת על המתרחש מעבר לפינה.

אחד הכלים מהסוג הזה הוא "תעתוע", המוגדר בידי מפתחיו בתעשייה האווירית כ"פלטפורמה מרחפת חשאית וקטנה לשימושים אורבניים". משקלו כ-4 קילוגרמים בלבד והוא מרחף באמצעות שני רוטורים. הוא נישא אל זירת ההפעלה בידי כוחות חי"ר או כוחות מיוחדים וסמוך לזירת הפעילות ממריא אנכית, בדומה למסוק, חג בשקט מעל אזור הפעילות ומצלם. בסרטון שממחיש את פעילותו, הוא נראה חג מעל שני חשודים שמנהלים שיחה. הם נכנסים בינתיים למבנה סמוך ועולים לחדר בקומה שנייה. תעתוע ממשיך לעקוב אחריהם, תוך שהוא מציץ מבעד לחלון ומשדר כל העת את תמונותיהם. בתע"א אומרים כי תעתוע מסוגל לרחף במשך חצי שעה וכי המצלמה שלו מסוגלת לשדר ביום ובלילה.

תעתוע לא לבד: התעשייה האווירית חשפה בשנה האחרונה את ה"עטלף", הנושא מצלמה שמשדרת מודיעין בזמן אמת אל הכוחות הפועלים בשטח. העטלף מקבל את האנרגיה שמפעילה אותו מכבל שמחובר לכלי רכב על הקרקע. אספקת האנרגיה השוטפת מאפשרת לו לפעול בלי הגבלת זמן. בתעשייה האווירית אומרים כי ניתן לפרוס את הכלי במתארים שונים תוך דקה ואז, לקבל תמונות ראשונות מגובה של כ-100 מטרים.

למשימות מורכבות יותר, שמתקיימות בתנאי שטח נרחבים יותר מציעים מהנדסי תע"א את "ברדלס", מטוס ללא טייס שיודע גם להמריא ולטוס אופקית. כמו מסוק הברדלס יכול גם לרחף במקום במשך דקות ארוכות בעת הצורך.

יבשה - במקום פטרולים

בסוף השנה שעברה קיים מכון הייצוא כנס בינלאומי ראשון בישראל העוסק בתחום הגנת המולדת. מדובר בניסיון לחשוף ארגונים וגופי ביטחון מהעולם לטכנולוגיות ישראליות שיכולות לשמש להגנה על תשתיות מדינה כמו שדות תעופה, תחנות כוח, נמלי-ים, כורים גרעיניים, גבולות ועוד. זאת, על רקע התרחבות ההשקעה של משטרות בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר.

בין הפיתוחים הבולטים שהוצגו לבאי הכנס נמנה ה"אמסטף", רכב רובוטי בלתי מאויש שהמציא עמוס גורן, יוצא השב"כ. כעת הוא מנסה לקדם את שיווקו של הכלי באמצעות חברת תעשיות רכב בנצרת, לאחר שכבר הדגים את יכולותיו בפני כמה משלחות רכש של משטרות וארגוני אבטחה ממדינות שונות. לדבריו, הכלי פועל כחלק מקבוצה של כלים מאותו סוג, שמכסים תאי שטח גדולים בקרבת אתרים מוגנים. הכלים מסוגלים להתקרב במהירות אל כל פולש, לשדר את תמונתו לחדר בקרה מרוחק, להמתין לפקודה המתאימה, לקרוא לו לסגת או לפתוח באש. לדבריו, די ב-5 אמסטפים כדי להגן על נמל התעופה בן-גוריון.

לפני כחודש וחצי ביקר מנכ"ל משרד הביטחון אודי שני במפעל תעשיות רכב בנצרת והתרשם מהכלי של גורן, שהוצג כפתרון להגנה על הגבול הארוך והפרוץ שבין ישראל למצרים. שני הבטיח לחשוב על זה.

עוד לפני שגורן ברא את האמסטף, החליטו התעשייה האווירית ואלביט מערכות לשתף פעולה והקימו ביחד את החברה "ג'יניוס", המפתחת ומייצרת את הרכב הקרבי הבלתי מאויש "גארדיום". הכרב"מ (כלי רכב בלתי מאויש) מסוגל לנסוע במהירות של עד 80 קילומטרים לשעה ומשמש את צה"ל במשימות הסיור שלו לאורך גדר המערכת בעזה מאז 2008. בכוחו של הכלי לשאת מטענים במשקל כולל של כ-300 קילוגרמים, לרבות חיישנים מתקדמים ומצלמות שמאפשרות לו לבצע פעולות לאיסוף מודיעין חזותי.

"מאוד קשה בתחום של כלי רכב בלתי מאוישים", אומר נשיא אלביט מערכות, יוסי אקרמן. "העולם עדיין לא הבין את הפוטנציאל שטמון בהם. בצה"ל יש כמה כלים, אך הפער במסה ובהיקף שבין הכלים האוויריים לכלים היבשתיים הוא פער של 15 שנה. עדיין לא הצלחנו לשכנע את הלקוחות הפוטנציאליים בעולם שמדובר בכלי כדאי מבחינה כלכלית, וכדאי לזכור גם שאנשי היבשה נחשבים לשמרניים יותר מאנשי האוויר: כל החלטה שלהם מדברת על רכש של מאות רבות של כלים משוריינים מאוישים וקשה להם לשנות תורות לחימה".

מודיעין - רפואה - הפרד המעופף

"בתחום המסוקים הבלתי מאוישים אנחנו עדיין בוסריים למדי ויש המון מה לעשות שם", אומר ל-G רב-סרן גיל, סגן מפקד טייסת מל"טים בחיל האוויר. אבל כנראה שזה הולך להשתנות: במרחק כמה שניות טיסה מבסיס פלמחים שוקדים צוותי פיתוח של שתי חברות שונות מיבנה, על שתי מערכות לא מאוישות שפועלות על העיקרון של המראה ונחיתה אנכית, בדומה לזה של מסוק.

את הפרויקט הראשון מובילה אירונאוטיקס עם המסל"ט (מסוק ללא טייס) "פיקדור", שאמור להמריא מסיפונן של ספינות קרב למשימות איסוף מודיעין ותצפית. האבטיפוס של פיקדור מוצג כעת לראווה באחד ההאנגרים של החברה. הוא אפור, מזווד ומסקרן בצורתו, ועדיין רחוק מלהיות מוצר מוגמר שמוצע לשוק.

בחברת אורבן-אירונאוטיקס, מפתח טייס המסוקים ד"ר רפי יואלי כלי מעופף שלדעתו יגדיר מחדש את התעבורה האווירית: בשלב ראשון, הוא מייעד את האייר-מיול (פרד מעופף - תמונתו בתחילת הכתבה), שהוא בונה בשקדנות משנת 2007, לפינוי פצועים ולהעברת אספקת תחמושת ומזון לאזורי לחימה.

"גורם המוות מספר אחת במסוקים הוא פגיעת להבי הרוטור בחפצים", הוא מסביר את השיקול שהוביל אותו ואת אנשי הפיתוח של האייר-מיול להטמין את הרוטור בתוך גוף הכלי, מה שיאפשר לו לטוס בתוך ערוצי נחל, סמוך למבנים ובקרבת צמרות עצים ולנחות בגמישות כמעט בכל מקום.

מבחינת יואלי, האייר מיול הוא התשובה לצורך של פינוי פצועים תחת אש. שני תאי פינוי לפצועים הממוקמים בצדי הכלי ממוזגים ומעל הפצוע מותקנת מצלמה שמתעדת את מצבו ומשדרת בזמן אמת אל המרפאה באזור הכינוס. למקרה שמצבו הרפואי יאפשר לו לתקשר - הוא יוכל לעשות זאת באמצעות מיקרופון ומערכת שמע שמותקנים בתא.

חיל הרפואה ומפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) מלווים כבר 4 שנים את הפרויקט של יואלי וברקע עוד מספר חברות חיצוניות שמשקיעות בו. עד כה הושקעו במיזם כ-13 מיליון דולר, ובקרוב אורבן-אירונאוטיקס תצא לסבב נוסף של גיוס הון. בינתיים הפרד המעופף ממריא לגובה של עד שני מטרים. זה קורה בשדה ניסוי במרכז הארץ, כשהוא קשור היטב לקרקע - בשל הגבלות של מינהל התעופה האזרחית. בשנה הבאה הוא יילקח לניסויי טיסה חופשיים יותר בנגב. "אנחנו נצליח. זה ברור לי לגמרי. אי אפשר אחרת", אומר יואלי. ומי בדיוק הפצוע שיסכים לטוס בלי טייס? זה עדיין לא כל-כך ברור, אבל נזכיר שבעבר בני אדם פחדו להשתמש גם במעליות.

קרב - מתקפת הדומינייטור

עוד התעשייה האווירית ואלביט מערכות מתחרות על שיווק מל"טי הדגל שלהן, מנסה החברה הצעירה אירונאוטיקס מיבנה לנגוס בנתח העסיסי באמצעות מל"ט משלה, דומינייטור 2. הכלי הזה לא תוכנן להיות בלתי מאויש ועד כה הוא צבר עשרות אלפי שעות טיסה ברחבי העולם, תמיד כשההגאים מוחזקים בידי טייס ובדרך-כלל כשמאחוריו עוד 3 נוסעים. אבל אז הבין מנכ"ל אירונאוטיקס אבי לאומי שאפשר לקחת את המטוס AD-42 של דיאמונד האוסטרית, שכבר הוכיח אמינות ויכולות, להסב אותו לכלי בלתי מאויש ולהפוך ללהיט בתחום בלי שיצטרך להשקיע הון ושנות מחקר. התוצאה, כלי טיס בלתי מאויש ששוקל כשני טונות - פי שניים ויותר מהמל"טים הקלאסיים של התעשייה האווירית ואלביט - מונע בשני מנועים ובשל הספק החשמל שהם מייצרים מסוגל לשאת מגוון מטענים במשקל כולל של כ-450 קילוגרמים. הוא מסוגל לשהות באוויר בלי הפסקה עד כ-30 שעות ולטוס בגובה מרבי של כ-30 אלף רגל.

"הפלטפורמה עברה את כל האישורים ואנחנו רק הלבשנו עליה את התשתית שהופכת אותה לבלתי מאוישת, עם מערכת לניהול טיסה באמצעות כרטיס אלקטרוני שפיתחנו", מספר לאומי ל-G. "זה מאפשר למטוס לבצע פעולות סיור ימי ואיסוף מודיעין בכל טווח, בזכות מערכת תקשורת לוויינית שאנחנו מפתחים".

בחודשים האחרונים פתחה אירונאוטיקס את קו הייצור של המל"ט החדיש, ובינתיים מחכה להזמנות. צה"ל מצדו העדיף שני כלים אחרים. עד שבקריה יזהו את הפוטנציאל בכלי של לאומי, הוא מקווה שיצליח למכור אותו לארגוני ביטחון ולצבאות ברחבי העולם, גם ליישומים של הגנה על גבולות, של סיורים מעל מתקני תשתית רגישים, של איסוף מודיעין בתא שטח נרחב ועוד. כשזה יקרה וההזמנות יזרמו, לאומי מפנטז על בניית מפעל ייצור גדול בדרום הארץ. עם זאת, גם הוא יודע שהדרך אל לבו של הלקוח אי-שם בברזיל, בקנדה או בסינגפור עוברת דרך הקריה ודרך מקדם המכירות הכי טוב שיש לחברות הישראליות שעוסקות בתחום: חיל האוויר הישראלי.

תחנות כח, מפעלי פלדה, ובעצם כל מי ששורף פחם דיזל או מזוט, פולט לאטמוספירה גזים רעילים, שהעיקרים שבהם הם: SO2 ;NOx כמו גם אדי כספית.

טכנולוגיה ישראלית חדשנית מסוגלת לסנן את שלושת הגזים הרעילים במערכת אחת. זאת ועוד, המערכת גם הופכת את המפגעים לדשן חקלאי.

מערכת כזאת מוקמת בימים אלה במפעל פלדה גדול בחבל שנדונג שבסין.

הטכנולוגיה הישראלית של חברת לקסטרן http://www.lextran.co.il/ פותחה בחממה בקצרין, ומותקנת בימים אלה במפעל פלדה בחבל שנדונג בסין.

עד היום היה צורך בהתקנת 3 מערכות נפרדות לטיפול בכל אחד מהגזים הרעילים.

הטכנולוגיה הישראלית מטפלת בכל שלושת המפגעים במערכת אחת ובנוסף מערכת זאת מסננת מעל ל- 99% SO2,
99% מהכספית וכ- 90% מה- NOx, כלומר, הסינון אפילו הרבה יותר טוב מבמערכות הנפרדות.

מאחר וזאת מערכת בודדת במקום 3 מערכות, המערכת זולה משמעותית גם בהוצאות התקנה וגם בהפעלה, תופסת הרבה פחות מקום, יעילה יותר ובנוסף היא הופכת את המפגעים לדשן חקלאי.

לב המערכת הוא מגדל הסינון.

המגדל בשנדונג יהיה בגובה 30 מטר ובקוטר של 14 מטר.

הגז מגיע בסופו של דבר לארובה של 300 מטר.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=242532

רובוט בצורת נחש שזוחל בין מכשולים, דחפור בלתי מאוייש שמפנה זירות מטענים, רכב אוטונומי שמבצע משימות מעקב, ורובוט שמחקה את מעוף הפרפר - הם חלק מרשימת הכלים הרובוטיים שמפותחים בישראל. ממש כמו בסרטי מדע בדיוני מתמלא שדה הקרב ברובוטים מתקדמים. כעת, תסריט לפיו הרובוטים יפעלו בלהקות ויידעו לתקשר ביניהם ללא התערבות בני אדם - כבר אינו דמיוני. למעשה, מדענים ואנשי התעשיות הביטחוניות בישראל כבר פועלים כדי לממש אותו.

בגיליון פברואר-מרס של ישראל דיפנס הובאה סקירה מקיפה על כלי טיס בלתי מאויישים (כטב“מים) שמיוצרים בישראל, ואולם גם כלים בלתי מאויישים שמיועדים למשימות בים וביבשה, הולכים ומתרבים. חלק מן האמצעים נרכשים בחו“ל – לטובת משימות של לוחמה אורבאנית או ביטחון שוטף לאורך הגבולות. רובוטים רבים אחרים פותחו במסגרת שיתוף פעולה בין צה“ל, מנהל הפיתוח והתשתיות במשרד הביטחון (מפא“ת), התעשיות הביטחוניות וכן מרכזים אקדמיים מובילים. כרב“מים לאורך הגדרות כלי רכב בלתי מאויישים (כרב“מים) כבר נמצאים בשימוש צה“ל וגופי ביטחון נוספים.

אחד הרכבים הוא ה“גארדיום“ - Guardium UGV, רכב אוטונומי להגנת גבולות, אותו פיתחה חברת ג’יניוס (G-nius), השייכת במשותף לתעשייה האווירית ולאלביט מערכות. הרכב הבלתי מאוייש מאובזר בחיישנים, שמאפשרים זיהוי מכשולים בטווחים קרובים וארוכים, תוך שידור תמונה תלת ממדית לחדר הבקרה. הרכב הוא חלק ממערך האבטחה של שדה התעופה בן גוריון. צה“ל משתמש בו למשימות ביטחון שוטף מסביב לרצועת עזה וכן לאורך קטעים של גדר ההפרדה בגדה המערבית. ניסיון לשלב את הרכב גם במשימות איסוף מודיעין בגבול הצפון נחשב ככישלון. ה“גארדיום“ יכול לנוע גם בציר לא מוכר. הוא יכול לשמש ככוח קדמי לקבוצת לוחמים בשטח אויב, וכן נועד למשימות של פתיחת צירים, מארבים, תצפיות, אספקה לוגיסטית וסיוע בפינוי רפואי.

רכב אוטונומי נוסף שפיתחה חברת G-nius נקרא “אוונגרד“ והוא נושא מצלמות קדמיות ואחוריות, המאפשרות תצפית היקפית של 360 מעלות. ה“אוונגרד“ יכול לשאת מגוון של מטענים יעודיים (מטע”דים) אלקטרו-אופטיים, וכן ממסרי תקשורת, משבשי תשדורת ועמדות נשק קלות בקוטר 7.62 מ“מ. בימים אלה נמצא בפיתוח גם ה“תאלוס“ (TALOS (Transportable Autonomous Patrol רכב אוטונומי להגנת גבולות ושטחים נרחבים, אותו מפתחת התעשייה האווירית במסגרת פרויקט משותף עם קרן המחקר והפיתוח האירופאית. ל“תאלוס“ יכולות זיהוי, איתור, מעקב והתחקות אחר רכבים והולכי רגל החשודים כמשיגי גבול. המטרה בשלב זה של הפרויקט היא להדגים מערכת אוטונומית, מודולארית וניידת לאבטחת גבולות יבשתיים.

רובוטים בשטח אורבאני

חברת אלביט מערכות פיתחה בשיתוף חברת גלילאו מכשירי תנועה את ה“וייפר“ (VIPeR (Versatile, Intelligent, Portable Robot המיועד ללוחמה בשטח אורבאני. הרובוט, ששוקל 12 ק“ג, ניתן לנשיאה על ידי לוחם בודד. הוא מסוגל לטפס על גבי מדרגות ומכשולים שונים על מנת לבצע מגוון רחב של משימות. ניתן להפעילו עד לטווח של שני קילומטר ולמשך זמן של שמונה שעות ויותר. על ה“וייפר“ ניתן להתקין מצלמה, שתשדר תמונות משטח פעילותו בזמן אמת. ניתן להתאים את גלגליו לתנאי הדרך ולהוסיף לו מערכות נשק שונות כמו תת-מקלע עם כוונת ומציין לייזר או משגר רימונים.

אלביט חשפה גם את ה“מיני-וייפר“ (MiniVIPeR) הזעיר, ששוקל רק 3.5 ק“ג. את הרובוט הזה ניתן להשליך לתוך מבנה, שממנו ישדר תמונות. כמו כן, ניתן לשגר אותו למשימות צילום בתעלות ובמנהרות. גם רובוט ה“איידרייב“ (Eyedrive), מוצא את מקומו בתוך האפוד של הלוחם. הוא הופעל לראשונה במבצע “עופרת יצוקה’’ ברצועת עזה בינואר 2009. משקלו 3 ק“ג בלבד והוא מצויד ב-6 מצלמות. גם אותו ניתן להשליך אל תוך מבנה - שממנו ישגר צילומים שיעובדו במחשב לכדי תמונה פנורמית. ניתן להתקין על ה-Eyedrive אמצעי ירי, שישמידו, בפקודה מרחוק, מטענים וחפצים חשודים, לפני שהחיילים נכנסים למתחם סגור.

במשימות אבטחה שולחים את הרובוט גם אל מתחת לכלי רכב, כדי לוודא שלא הוצמדו אליהם מטענים. חברת ODF optronics שמייצרת רובוט זה, פיתחה גם את ה“אייבול“ (i(Eyeball, כדור בגודל רימון יד, במשקל 500 גרם, שמשדר מתוך כל חלל שאליו הוא נשלח, תמונות באיכות גבוהה. במסגרת שיתוף פעולה עם חברת רמינגטון טכנולוג’יס האמריקאית, משווק ה-Eyeball גם לחילות נוספים, מעבר לצה“ל. רובוט זעיר נוסף הוא ה“פינצ’ר“ מתוצרת רפאל. רובוט זה מסוגל לשגר רקטות בגודל של עפרונות באורך 20 ס“מ, כדי לנטרל פצצות ומטעני צד. מצלמה, שמותקנת על ה“פינצ’ר“, מסייעת לו לאתר פצצות ולכוון את הרקטות מרחוק.

יחידת יהל“ם, המרכזת את הכוחות המיוחדים של חיל ההנדסה, מפעילה רבים מן הרובוטים שגויסו לצה“ל בשנים האחרונות. סיור בבסיס היחידה במרכז הארץ, חושף את הרובוטים השונים שלה כמעט בכל פינה. רובוט גדול, שלא ניתן להתעלם ממנו בבסיס יחידת יהל“ם, הוא “כתר פז’’ - טרקטור המופעל בשלט רחוק ומשמש לפינוי מטענים ומוקשים. הכלי הזה פותח כפרויקט משותף לטכניון בחיפה ולחברת רפאל. התעשייה האווירית חשפה בשנת 2009 רובוט אחר - “רקס“ (REX) - רכב בעל 6 גלגלים, שמיועד לנשיאת ציוד עבור כוחות קרקע. לרובוט יכולת נשיאת מטען של עד 200 ק“ג. הוא יכול לנוע לצד החיילים במשך 72 שעות ללא צורך בתדלוק.

התעשייה האווירית מפתחת עבור צה“ל גם את “פו הדב“ – דחפור בלתי מאוייש שנשלט מרחוק, על בסיס הדחפור המוכר “די-9“ של חברת “קטרפילר“ מארצות הברית. כאשר הדחפורים הבלתי מאויישים החדשים ייכנסו לשירות, הם יחליפו את “רעם השחר“ - דחפור בלתי מאוייש וממוגן שפותח על ידי צה“ל עצמו, לשימוש בזירות רוויות טילים ומטענים. “פו הדב“ אמור להיות מופעל בצורה בטוחה ונוחה, באמצעות מערכת שליטה שנקראת “דב חכם“. עוד פיתוח רובוטי של התעשייה האווירית הוא צלחת מרחפת ETOP i(Electric Tethered Observation Platform)i. מדובר באמצעי תצפית רתום לכבלי חשמל, שמסוגל לשאת ציוד במשקל 20 קילוגרם לגובה מאה מטר.

המעבדה לרובוטיקה ממוזערת בתעשייה האווירית, שעוסקת בפיתוח טכנולוגיות זעירות, על גבול הננו-טכנולוגיה, מפתחת בימים אלה גם רובוט זעיר המכונה “פרפר“, שכן הוא מחקה את תנועות החרק במעופו באוויר. ה“פרפר“ מרחף באוויר באמצעות נפנוף של ארבע כנפיים ו“חותר“ קדימה בזכות הדחף שמפתחות הכנפיים, במקביל. הפרפר, שנשלט מרחוק, כולל מערכות היגוי ותקשורת, מנוע וסנסורים. משקלו 12 גרם בלבד, ואורכו - 20 ס“מ.

נחילים ולהקות

האפשרות ששדה הקרב יתמלא ברובוטים שיילחמו אלה באלה, משני הצדדים של שדה הקרב, עדיין קיימת רק בסרטי המדע הבידיוני, אבל השלב הבא, שכבר עובדים על יישומו, הוא פיתוח רובוטים שיידעו להשתלב בשדה הקרב, לצד לוחמים בשר ודם, ורובוטים שיפעלו כ“להקות“ או “נחילים“ תוך כדי תקשורת רציפה בינהם.

כך למשל, מערכת הביטחון הישראלית, מממנת במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן פיתוח של אלגוריתם, שיאפשר לרובוטים לערוך סיור “קבוצתי“ ולהתריע מפני חדירות אויב. ההנחה היא, שכאשר הרובוטים עובדים בקבוצה, גם אויב שיודע עליהם הכל, יתקשה לחדור את רשת ההגנה שלהם, משום שלא יוכל לחזות את תנועתם. הרובוטים אמורים לחלק ביניהם את הגזרות בלא התערבות יד אדם, ולהגיב במהירות לכל פלישה, ובכך להחליף את סיורי החיילים.

לכל רובוט יש חיישנים מגוונים, כמו מצלמת וידיאו ואמצעים לזיהוי גלי קול. מידע שייקלט מחיישנים המוצבים על גבי רובוטים שונים בלהקה יוכל להתחבר לכדי תמונה אחידה, עשירה בפרטים. טכנולוגיה נוספת, שאליה מכוונים בישראל, היא שימוש בנחילי רובוטים בשדה הקרב. הכוונה היא שרובוטים זעירים ינהגו כמו נחילי חרקים: מאות רובוטים קטנים ייזחלו בשטח נתון, ויהיו מסוגלים לקבל החלטות באופן משותף.

“המימוש של הרעיון עוד רחוק“, מודים מומחים ישראליים שמתמצאים בתחום, “אבל לגבי יישומים שונים של הרובוטים, המציאות כבר עכשיו עולה על כל דימיון".

הכתבה פורסמה במלואה בגיליון מספר 2 (אפריל-מאי) של ישראל דיפנס

http://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=483&ArticleID=1377

אחת מההצלחות האדירות של ההיי-טק הישראלי היא ללא ספק חברת אורביט תקשורת Orbit Communication Systems.

חברת אורביט היא לא בדיוק סטארט-אפ, החברה נוסדה לפני כ-50 שנה אבל היא עובדת בתחום מאוד מודרני – תקשורת לוויינית, מערכות מעקב ומערכות לניהול תקשורת ושמע במטוסים, גם בתחום האזרחי וגם בתחום הצבאי. מידי יום כמעט החברה מפרסמת עוד עסקה עם חברה או ממשלה להספקת או החזקת מערכת תקשורת לוויינית.

בין ההשיגים בחודש האחרון: אורביט מספקת תמיכה ושירותים למערכות תקשורת לווייניות המותקנות על אניות הצי של חיל הים מוביל באירופה תמורת כ – 4.5 מיליון שקלים לשנה; החברה תספק מערכות דיגיטליות לניהול תקשורת לחברת סיירה נאבדה המתמחה בחיפוש בצר וחמרים אחרים בכרייה, בהיקף של כ – 2.8 מיליון שקלים; אורביט תספק מערכות לניהול תקשורת למטוסים לחברת Embraer, אחת מיצרניות המטוסים הגדולות בעולם, בהיקף של כ – 2.4 מיליון שקלים; ועוד.

כל הפיתוח של החברה נעשה בארץ, לרוב במרכז של החברה בנתניה.

השבוע, אורביט הודיעה על קבלת הזמנה לפיתוח ואספקה של מערכת תקשורת לווייניות VSAT (לווין זעיר) מהדור החדש, המיועדות להתקנה ברכבות מהירות. עם המערכת החדשה יופיעו זמני גלישה לנוסעים ברכבות .

כבר היום פועלות עשרות מערכות תקשורת לוויינית VSAT של אורביט ברכבות מהירות של SNCF. מערכות אלו פועלות בתדרי Ku-Band, אבל לאחרונה נכנסה לפעולה באירופה תקשורת לוויינית בתדרי Ka-Band – מערכת הרבה יותר מהירה. מערכות אלו עתידות לשמש את חברת הרכבות הצרפתית להמשך פריסה של שירותי אינטרנט על קווי הנוסעים ולאפשר קצבי תקשורת גבוהים בהרבה מהדור הנוכחי ובכך לענות על הביקוש ההולך וגובר לתקשורת רחבת פס ברכבות.

תקשורת לוויינית הינה פתרון עדיף על פני תקשורת סלולרית אשר לעתים אינה מתאימה לאספקת תקשורת אמינה ורציפה לכלי תחבורה הנעים במהירויות גבוהות, אומר אבי כהן, נשיא ומנכ"ל אורביט. "אנו שמחים על כך שלקוח מוביל הפקיד בידינו את הפיתוח של הפתרון הראשון בעולם העושה שימוש במערכות VSAT המבוססות על תדרי Ka-Band ומיועדות לרכבות מהירות. טכנולוגיית Ka-Band הינה ההבטחה הגדולה של תקשורת לוויינים רחבת פס בעתיד והבחירה באורביט לפרויקט זה מהווה אישור למובילות הטכנולוגית של החברה."

למרות המים הכלכליים הסוערים והדיונים על קיצוצים אפילו בתקציב הביטחון - משרד האוצר ומשרד המדע הגיעו להסכמה: סוכנות החלל הישראלית תוקם מחדש בהשקעה של כ-165 מיליון שקל, שאמורה להזניק את תעשיית החלל הישראלית לייצוא של מיליארד דולר בתוך כ-5 שנים.

"ישראל היא מעצמה בתחום החלל", מסביר שר המדע דניאל הרשקוביץ, שקידם את המהלך. זה השר היחיד בממשלה הנוכחית שהצליח להגדיל את תקציב משרדו ביותר מפי שניים וצפוי-אם הכל ילך כשורה - למנף את הייצוא של ישראל במכפילים גדולים אף יותר. "כשנכנסתי לתפקיד ראיתי את הפוטנציאל האדיר שיש בתחום החלל", אומר השר, שעיניו נשואות מעלה-אל הכסף הגדול שעשוי להגיע מהשקעה בענף.

ישראל נחשבת מובילה עולמית בשורה של תחומים בחלל, בהם לוויינים קלי משקל ולווייני תצפית מופעלי רדאר. את התעשייה מובילות כ-20 חברות שונות הפועלות בתחומים של פיתוח וייצור לוויינים, מכירת שירותי תקשורת וציוד קרקע התומך בלוויינים. 11 לוויינים ישראליים קיימים היום, 8 מהם סובבים בחלל ולפחות 5 מתוכם לווייני תצפית. עד כה ישראל לא תרגמה את ההישגים לכסף, וכאן נכנס לתמונה הרשקוביץ, שמעוניין להפוך אותה למעצמת חלל אזרחית, כפי שהיא מובילה את התחום הצבאי.

היתרון הטכנולוגי וגודלו העצום של שוק החלל העולמי, המוערך ב-250 מיליארד דולר, מצביעים לטענת הרשקוביץ על פוטנציאל אדיר ובלתי ממומש. מתוך הסכומים האדירים המוקצים לענף בעולם כ-120 מיליארד דולר המסחריים, שרובם לוויני תקשורת. בתחום זה ישראל מפגינה את יכולותיה, ובו, על-פי תוצאות ניתוח שהזמין בשנה שעברה משרד המדע, היא יכולה לצמוח לייצוא בהיקף של 6-4 מיליארד דולר בשנה בתחום האזרחי בלבד. אם תעשה זאת יהווה הענף (בניכוי ייצוא היהלומים) עשירית מסך הייצוא.

בין החברות המובילות בתחום נכללות התעשייה האווירית, שמב"ת שבבעלותה עוסק בייצור לוויינים, אלתא מערכות העוסקת בפיתוח אנטנות, אל-אופ בתחום המצלמות המתקדמות, רפאל ועוד. "ישנם תחומים רבים בתעשייה שהינם פרטיים, חלל לעומת זאת הוא עסק שמתנהל ברמה אחרת לגמרי", אומר הרשקוביץ ומציין: "ייתכן שזה ישתנה בעתיד, אבל נכון להיום מדינות הן שמשגרות בדרך כלל לחלל".

לא נאס"א ישראלית

תקציבה של סוכנות החלל הישראלית, שהיה בשנת 2011 3.7 מיליון שקל, יזכה לתוספת של 165 מיליון שקל עבור שנתיים. זינוק זה ישנה לחלוטין את פניה של הסוכנות הקטנה שתקציבה צפוי לעבור את זה של משרד המדע עצמו, שעמד בשנה האחרונה על 103 מיליון שקל בלבד. אך השינוי הדרמטי בתקציב הסוכנות לא צפוי להפוך אותה לסוכנות לשיגור חלליות ולחקר הכוכבים כמו המקבילה האמריקאית, אלא רק לגרום לה להתנהל על-פי דגם משודרג של המדען הראשי במשרד התמ"ת שבו תפקידה לסייע במימון פרויקטים גדולים בתחום החלל וביצירת קשרים עם סוכנויות זרות. עם שיתופי הפעולה הנבדקים בימים אלה נמנים פרויקט הלוויין ונוס עם הצרפתים, פרויקט לווייני עם האיטלקים ואפשרויות שונות לשיתוף פעולה עם הסוכנות הרוסית.

"עוד פרויקטים פירושם עוד מקומות עבודה", אומר הרשקוביץ, "נכון להיום אנחנו לא מנצלים אפילו אחוז קטן מהפוטנציאל שלנו".

תוספת התקציב המשמעותית שיקבל המשרד בשל הגידול בתקציב סוכנות החלל אינה היחידה: סעיפים נוספים של תקציב המשרד, אשר תומכים גם הם בחיבור שבין מדע ותעשייה, יזכו להגדלה. כך למשל, קרן המחקרים האסטרטגיים, המחברת בין מחקר בסיסי לבין מחקר תעשייתי, צפויה להכפיל את תקציבה לכ-100 מיליון שקל, ובמרכזי המחקר האזוריים יגדל המימון מ-15 מיליון שקל ל-27 מיליארד שקל בשנה.

קריאת כיוון לשחקנים חדשים

"היעד הוא למנף את תשתית החלל שנבנתה פה לצורכי ביטחון למשק, לכלכלה, למדע ולמגזר האזרחי", אומר יו"ר סוכנות החלל, פרופ' יצחק בן ישראל, "הרעיון הוא לחזק את התעשייה הקיימת כבר היום כדי להיות שחקן מוביל בתחומים נוספים בתחום טכנולוגיית התעופה והחלל, שאינם צבאיים".

לטענת בן ישראל, לא ניתן להסתמך אך ורק על המגזר הפרטי בקפיצת המדרגה במקרה זה: "יש דברים שהסיכון בפיתוח שלהם גדול, וקיים כשל שוק כיוון ששום חברה לא רוצה להסתכן בהם גם אם פירותיהם מרובים", אומר בן ישראל ומדגים: "יש קבוצת צעירים המכונה Spaceil שמעוניינת לבנות חללית קטנה ולא מאוישת לנחיתה על הירח. הקבוצה מתחרה על פרס של כ-20 מיליון דולר שגוגל עתידה להעניק לקבוצה הראשונה שתעשה זאת. 20 מיליון דולר נשמע כמו הרבה מאוד כסף, אבל בסדרי גודל של חלל מדובר בדמי כיס. עם זאת, הצלחה בפיתוח טכנולוגיה שתוכל לשלוח חללית כזו בתקציבים של עשרות מיליונים בודדים היא בעלת פוטנציאל מכירות של מיליארדים רבים".

"בעיניים של חברה עסקית מדובר כמעט בזריית כסף לרוח או ליר, אבל בעיניים של מדינה שרואה את התמונה הרחבה, גם אם הקבוצה לא תהיה ראשונה, היא תפתח טכנולוגיות ופתרונות שישתלמו בגדול למשק כולו", אומר בן ישראל ומציין כי מדובר בפרויקט בעל פוטנציאל לזכות בתמיכת סוכנות החלל על משאביה החדשים.

"כאשר מדינה משקיעה כמות משמעותית של משאבים בתחום מסוים, מדובר בקריאת כיוון לכלל השחקנים בו. אני מאמין שההשקעות של סוכנות החלל יזכו למכפילי כוח משמעותיים לאחר שהמדינה תפקיד "דמי רצינות" המעידים שהיא מוכנה להשתתף ולדחוף לקפיצת מדרגה כזו", הוא מוסיף.

תקצוב של 165 מיליון שקל כמעט לשנים 2013-2012, שזוכה לו בשלב הראשון סוכנות החלל, הינו תוצאה של עבודה מקיפה של צוות בראשות בן ישראל שמינו הנשיא וראש הממשלה לפני כשנתיים. המלצת הצוות היתה להקצות תקציב של כ-300 מיליון שקל לסוכנות. "ההערכה שלנו היתה כי בהינתן סכום כזה ניתן יהיה להגיע למכירות של 5-3 מיליארד דולר בשנה בתחום החלל", אומר בן ישראל ומציין: "לאור הבנה שהושגה היעד הוא מיליארד דולר, אבל אני מקווה שאם הפרויקט יוכתר כהצלחה מימון נוסף לא יהווה בעיה".

השמיים הם רק הגבול התחתון

"בתחומים מסוימים, ובעיקר בתחום הלוויינים הקטנים והזריזים, אנחנו מהמובילים בעולם, כך גם בתחומי הצילום בחלל וציוד המכ"ם", אומר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי, "בהשקעה מתאימה ישראל יכולה לגזור נתח משמעותי מתעשיית הלוויינים. חברות כמו רפאל, שמוכרות מנועים לווייניים וכבר עושות היום חיל, יוכלו לעשות קפיצת מדרגה בזכות התוכנית הזאת".

"כפי שכיום אנחנו עושים חיל בתחום הייצוא הביטחוני, כך עלינו לדעת איך להשקיע משאבים כדי לקצור פירות גם בתחום החלל האזרחי המסחרי, שיש לו פוטנציאל גדול לא פחות", אומר ענבר. עוד הוא אומר כי היעד שהציבה הממשלה הינו בר השגה וכי אפשר להגיע לייצוא בהיקפים גדולים עוד יותר: "על רקע גודלה העצום של התעשייה הזאת השמיים הם רק הגבול התחתון".

בנימוקיה למתן פרס ישראל, המוסיפה לו כבוד ראוי ואף מכבדת את הפרס עצמו, ציינה, ועדת פרס ישראל, בראשות פרופ’ מיכאל רבין, כי; "תרומותיו החשובות של פרופ’ קשדן, ל’תורת החבורות’. שהיא היא אחת מהתורות המרכזיות ב’מתמטיקה’ כולה, הכוללות את הגדרת תכונת קשדן, ותרומות ל’גאומטריזציה’ של ’תורת ההצגות’".

פרופ’ דוד קשדן, מ’האוניברסיטה העברית’ בירושלים, הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה וחקר מדעי המחשב לשנת תשע"ב, 2012, כך בישר אמש, (ב’), שר החינוך, מר גדעון סער. בנימוקיה למתן פרס ישראל, המוסיפה לו כבוד ראוי ואף מכבדת את הפרס עצמו, ציינה, הוועדה, בראשות פרופ’ מיכאל רבין, כי; "תרומותיו החשובות של פרופ’ קשדן, ל’תורת החבורות’. שהיא היא אחת מהתורות המרכזיות ב’מתמטיקה’ כולה, הכוללות את הגדרת תכונת קשדן, ותרומות ל’גאומטריזציה’ של ’תורת ההצגות’".

תורת החבורות, היא ענף של המתמטיקה (במסגרת האלגברה) העוסק בחקר המבנה האלגברי הקרוי; חבורה ובפונקציות משמרות המבנה שמוגדרות עליו, הנקראות הומומורפיזמים. התורה נחשבת אחת מאבני היסוד של המתמטיקה כולה ושימושיה מתפשטים לפיסיקה ותורת הקוונטים ולמדעי המחשב. פרופ’ קשדן, מוכר כאחד המתמטיקאים המובילים בעולם בעשורים האחרונים.

ועדת פרס ישראל, בתחום חקר המתמטיקה וחקר מדעי המחשב, כללה את פרופ’ מיכאל רבין, פרופ’ הלל פורסטנברג, פרופ’ אביעזרי פרנקל, ופרופ’ נגה אלון.

קשדן, הוא מתמטיקאי ישראלי, פרופסור מן המניין ב’אוניברסיטה העברית בירושלים’, עמית מקארתור, חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, זוכה פרס רוטשילד (2009), וב’פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב’ (2012), "על תרומתו ל’תורת החבורות’ ותרומתו לגאומטריזציה של ’תורת ההצגות’".

◄ פרופ’ דוד קשדן – קורות חיים

דוד קשדן, (נולד ב-1946) בעיר מוסקבה, תחת השם; דימיטרי אלכסנדרוביץ’ קשדן. הוא קיבל תואר דוקטור בשנת 1969 בהנחייתו של אלכסנדר קירילוב. לאחר מכן, הוא היה מהתלמידים המובילים בסמינר הידוע של ישראל גלפנד, בין השאר היה חבר בו יוסף ברנשטיין מ’אוניברסיטת תל אביב’. בשנת 2004, עלה קשדן, ארצה, ומאז מכהן כפרופסור מן המניין בחוג למתמטיקה בפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים.

מאז שנת 1990, הוא חבר באקדמיה האמריקאית למדעים, ומאז שנת 2006, הוא חבר ב’אקדמיה הלאומית הישראלית למדעים’. בשנת 2008, נבחר ל’אקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים’.

◄ חזרה בתשובה

עקב התנצרות חברו החל להתעניין ביהדותו, קבע לו זמן ללימוד תורה עם חברותא, ובהדרגה חזר בתשובה. מאז, לאורך כל השנים הוא מקפיד על קביעת עיתים לתורה למרות שעיקר עיסוקו הוא במתמטיקה.

בשנת 1975 הוא עבר לארצות הברית, שם לימד ב’אוניברסיטת הרווארד’, ואף היה ראש המחלקה למתמטיקה 3 שנים. במקביל שינה את שמו ל’דוד’.

◄ מחקר

קשדן, נודע בשיתופי הפעולה שלו במחקריו עם מתמטיקאים אחרים, בעיקר; ישראל גלפנד, ג’ורג’ לוסטיג, גריגורי מרגוליס.

קשדן, זכה במענק מטעם הקרן לעידוד מצוינות; עמית מקארתור בין השנים; 1995-1990.

אחד מתלמידיו מ’הרווארד’, בשם; ולדימיר ואבוצקי, קיבל את מדליית פילדס בשנת 2002, ומשמש כפרופסור מן המניין במכון למחקר מתקדם.

פרופ קשדן, נודע בעיקר בעקבות ’תכונת קשדן (T)’ שפיתח בשנת 1967, הקשורה ל’תורת ההצגות של חבורות’, ומהווה תחום מחקר פורה, עד היום.

http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=18161&cid=778

זהו לוחם. מקדש את ערך הניצחון בכל מחיר. חותר למגע. מבין שלמען המדינה יש ליטול סיכון ואף למות.דוידי, מהנערצים והנועזים במפקדי הצנחנים, בעל עיטור העוז, הלך לעולמו בגיל 84, אבל התקשורת העויינת את העם והארץ בקושי מזכירה אותו.

תא"ל אהרון דוידי היה ממייסדי חטיבת הצנחנים. הוא לחם במלחמת העצמאות בחטיבת הנגב, והשתתף בכיבוש העיר באר שבע. הוא השתתף בפעולות תגמול רבות בשנות החמישים, כולל "חץ שחור" בעזה. על גבורתו שם, זכה בעיטור העוז. במבצע קדש פיקד על גדוד בקרב המיתלה, ובמלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש שארם א-שייח, והעיירה קנטרה (הוא פיקד על חטיבת הצנחנים לאחר פציעתו של רפול ז"ל).

כך תיאר את פעולת חץ שחור:

"יש לציין שזו היתה הפעולה הכי טובה והכי לוחמנית שביצענו בתקופה ההיא...במהלך חיי השתתפתי בהרבה פעולות...תמיד השתדלתי להיות מלפנים...בכל מקרה, אני זוכר שחזרנו למחנה וכל אחד התעסק עם המחשבות שלו. אני מעולם לא הייתי ממש סנטימנטלי, וחשבתי לעצמי: 'היתה פעולה, אז היתה. מה שחשוב זה להתרכז בפעולה הבאה'".

זהו לוחם. מקדש את ערך הניצחון בכל מחיר. חותר למגע. מבין שלמען המדינה יש ליטול סיכון ואף למות.

להלן סיפורו המלא, כולל אלבום תמונות:

http://www.202.org.il/Pages/Footer/eduyot/korot/davidi/1920.php

בעל עיטור העוז, תא"ל (מיל') ד"ר אהרון דוידי, מהנערצים במפקדי חטיבת הצנחנים בשנות ה-50 וה-60, נפטר בשבת בביתו שבקריית אונו לאחר מאבק ממושך במחלה, והוא בן 84.

תא"ל (מיל') דוידי השאיר אחריו אשה, שלושה ילדים, נכדים ונינים. הוא יובא למנוחות היום, בשעה 15:30, בבית העלמין של קיבוץ גבעת השלושה. דוידי שירת בהגנה ובפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות השתתף בקרבות הנגב. במהלך שירותו בגדוד 890 של הצנחנים התבלט כמפקד קרבי נועז. בין השנים 1953 ל-1956 נטל דוידי חלק בכל פעולות התגמול וכן זכה בעיטור העוז על חלקו במבצע "חץ שחור" ברצועת עזה, לאחר שנטל פיקוד כששמע כי מפקד הפלוגה, סעדיה אלקיים, נהרג. בפעולה זו הביא לניצחון בקרב. בנוסף ניהל דוידי את קרב החילוץ במעבר המתלה במבצע קדש ב-1956, וכן השתתף במבצעים רבים נוספים ופיקד עליהם.

בהמשך דרכו הצבאית מונה לתפקידים בכירים בצה"ל ושימש, בין היתר, קצין חי"ר צנחנים ראשי הראשון בצה"ל. כמו כן הקים את חטיבת המילואים הראשונה של הצנחנים, שעליה גם פיקד. במלחמת ששת הימים, כאשר רפול, ששימש מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה, נפצע, מילא דוידי את מקומו בראש הכוחות שפעלו בתעלת סואץ. אחת מהאגדות שנקשרו לשמו היתה שהוא נשאר עומד בכל פעולה צבאית, ואמר שכך "קל לו יותר לחשוב". כשפרש מהצבא פנה דוידי ללימודים גבוהים בחו"ל וקיבל תואר דוקטור בתרבות דרום-מזרח אסיה. ב-2010 הוענק לו פרס מוסקוביץ' לציונות על פעילותו והישגיו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=290083

הראש היהודי איננו מאבד את עוצמתו, אלא הולך ומשתבח, מתפרס על עוד ועוד תחומים.

בערוץ 4 של הטלביזיה הבריטית מדברים על הנושא בהערצה גלויה.

מדינה של 7 מיליון אזרחים, מתמודדת בכבוד עם ענקי הטכנולוגיה של עמק הסיליקון בארה"ב, ועם ההיי -טק של סין, הודו ויפן.

ישראל, כך אומר מגיש התוכנית הפכה מארץ הקודש למקום עליית הרגל של הטכנולוגיה המודרנית.

startup rename

ישראל עמק הסיליקון החדש!

בשנים האחרונות מתנהל במעבדה הזאת אחד המחקרים המסקרנים ביותר של עולם האווירונאוטיקה. שני המדענים, ריבק ווייס, מנסים לפתח שיטה שתאפשר להם לשלוט מרחוק על מעופם של חרקים, כאילו היו כלי טיס לכל דבר ועניין.

ריבק: "האתגר הוא לתת לחרק לעוף ולהתערב רק כשרוצים".

במקום לבנות מהיסוד כלי טיס זעיר בגודל של סנטימטרים בודדים, החוקרים מנצלים 300 מיליון שנים של התפתחות אבולוציוניות שעשתה את העבודה בשבילם. "כדי לבנות מזל"טים בגודל של חרק, צריך מערכת בקרה, שליטה, אנרגיה", אומר וייס, מחלוצי חקר האווירונאוטיקה באמצעות בעלי חיים, שהיה עד לא מזמן המדען הראשי של משרד המדע והטכנולוגיה. "כאן, אנחנו פשוט נותנים לחרק לאכול קצת עשב והרווחנו את כל צעדי הביניים".

הניסויים, שנערכים בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, ממומנים על ידי צבא ארצות הברית.

וייס לא מוכן לפרט יתר על המידה באשר ליישומים המתוכננים, והוא מוסיף שגם לו הם לא ברורים עד תום. אפשר רק לדמיין כיצד תיראה זירת קרב – או שדרה עירונית –כשמעליה מרחפים חרקים נושאי מצלמות וכל מטען אחר שניתן למזעור.

בשלב הראשון של המחקר, המדענים בוחנים כיצד מופעלים השרירים השונים של חרק בכל רגע ורגע במעופו. לשם כך, שתי מצלמות מיוחדות התלויות מעל הסימולטור מתעדות את תנועותיו הזעירות ביותר של החרק המעופף, ברזולוציה של אלפיות השנייה.

במקביל, אלקטרודות המוחדרות לשריריו השונים מתעדות את האותות החשמליים שמתקבלים מגופו בעת המעוף. לאחר מכן יכולים החוקרים לראות אילו אותות חשמליים קשורים לאילו תנועות. כך הם מקודדים את תנועת החרק לשפה של אותות חשמליים.

באמצעות הקידוד הזה, החוקרים יודעים לשדר לשרירי החרק את האותות החשמליים המתאימים שיכתיבו את תנועתו.

"אנחנו מקבלים מפה שאומרת שאות א' בשריר ב' גורם, למשל, לפנייה של החרק ימינה", מסביר וייס. "אז אני יכול להכין תוכנית עם הוראות משלי לחיה הזאת. אני מכניס לה את האות ג' לשריר ד' שגורם לו לפנות שמאלה".

המחקר בתחום התפתח רק בעשור האחרון בעקבות מזעור מכשירי האלקטרוניקה, וכיום ישנן עוד כחמש-שש מעבדות ברחבי העולם שעורכות ניסויים דומים.

נראה שהניסוי המוצלח ביותר עד כה נערך באוניברסיטת מישיגן, שם הצליחו חוקרים לשלוט מרחוק על מעופם של חרקים למשך זמן מה. במעבדה בחיפה החוקרים הצליחו לשלוט על תנועת החרקים כאשר הם מחוברים לסימולטור. הם יכולים ליצור שורה של הוראות שמכתיבות את תנועת החרקים למספר דקות.

"הדבר הבאמת חשוב הוא לא רק להפעיל את החרק מרחוק", אומר ריבק, מומחה לביומכניקה של תנועת בעלי חיים. "האתגר הוא לתת לחרק לעוף, לתת לו לעשות מה שהוא יודע לעשות טוב, ולהתערב רק כשאנחנו רוצים". כרגע החוקרים אינם מצליחים לעשות זאת. כאן ניצב האתגר המרכזי שלהם.

האם החרקים סובלים?

"אני לא יודע, ואני לא יודע אם מישהו יודע להגיד", אומר ריבק, "אבל הניסויים שאנחנו עושים מאוד מאוד לא פולשניים. בהשוואה לניסויים בבעלי חיים זה משחק ילדים", הוא אומר. "תקנות הלסינקי לניסויים בבעלי חיים לא מטפלות בענייני חרקים, רק ביונקים וציפורים. חרקים לא נחשבים", מוסיף וייס. "אחרי שמשתילים את האלקטרודות אנו לא צופים שום כאב כי האות החשמלי הוא אות טבעי של החרק עצמו. אנחנו רק אומרים לחרק מתי לעשות מה באמצעות האותות שלו".

ב-2007 ניסתה תלמידת מחקר של וייס, אור רוסו, לערוך ניסויים דומים שמטרתם שליטה על תנועת חולדות. הכוונה היתה להשתמש בחולדות לחיפוש ניצולים בהריסות. "יש להן חוש ריח אז הן יכולות למצוא את הניצולים", אומר וייס.

החוקרת הדביקה לשפמי החולדות, המשמשים כחיישנים, מגנטים קטנים. לאחר מכן החולדות הוכנסו לצינור שבו יכלו לפנות ימינה או שמאלה, כאשר רק בצד אחד נמצא מזון. "כאשר החולדות ניסו להתקרב למזון, הפעלנו שדה מגנטי כך שהמגנטים זזו ונתנו את ההרגשה שהן נתקלות בקיר", אומר וייס. "זה גרם להן להתרחק מהמזון, אבל אחרי שלושה ניסיונות החולדות התפכחו והבינו שמרמים אותן". זה יופי של פרויקט, אבל הוא לא עבד כי החולדות חכמות מדי". בעקבות הניסויים הללו, הוא אומר, "עברנו לחיות לא חכמות מספיק, כמו חגבים".

המעבדה של ריבק ווייס אינה מתמקדת רק בשליטה על חרקים.

השניים גם בוחנים כנימות, חיפושיות וחגבים כמקור השראה לפתרונות הנדסיים שונים. באחד המחקרים שלהם עקבו השניים אחר תכונה מיוחדת של הנתוזיות. כאשר החיפושיות הללו נופלות על הקרקע, הן מקפיצות את עצמן עד שהן נופלות ארצה כשרגליהן על הקרקע. על בסיס תצפיותיהם, החוקרים פיתחו שיטה מכנית מקבילה שיכולה לשמש ליישומים שונים.

מחקרים מהסוג הזה נערכים בתחום מחקר בשם ביו-מימטיקה, שעוסק בחיקוי הטבע. "מתברר שיש הרבה שאפשר ללמוד מהטבע, בפעילות של שרירים לדוגמה. למשל ציפורים יכולות לנדוד מאירופה לארץ על גרמים בודדים של שומן", אומר וייס. "בכל התחומים אנחנו רואים שהאבולוציה היתה מעבדה במשך מיליוני שנים, ועכשיו אנחנו לומדים להשתמש בתוצרים שלה".

http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1680980

מרכז המו"פ של מיקרוסופט בישראל קיים היום את כנס החדשנות השנתי Think Next 2012 שמתקיים זו השנה הרביעית ברציפות. האירוע עמד בסימן היצירתיות כמרכיב מרכזי בחדשנות הטכנולוגית (Spark Creativity in Technology). השתתפו בו מאות מוזמנים מתעשיית ההיי-טק, מפתחים, מנהלי פיתוח, טכנולוגים ראשיים, יזמים וחברות סטארט-אפ, קרנות הון סיכון, סטודנטים וחוקרים מהאקדמיה ועוד.

בכנס נחשפו כ-40 טכנולוגיות חדשות: 20 מתוכן של חברות סטארט-אפ ישראליות, שנבחרו מבין למעלה מ-100 מועמדות, ומהאקדמיה ו-20 טכנולוגיות פרי הפיתוח של מרכזי המחקר ומרכזי המו"פ של מיקרוסופט ברחבי העולם ובישראל.

אורח הכבוד השנה היה ריק ראשיד, מנהל המחקר העולמי של מיקרוסופט שהגיע לביקור ראשון בישראל יחד עם משלחת של כ-25 מבכירי החברה. ראשיד אחראי על גוף המחקר Microsoft Research שמתמחה במחקר בסיסי ומחקר יישומי בתחום מדעי המחשב והנדסת תוכנה. גוף מחקר זה, שהוא מהגדולים בעולם בתחומו, מעסיק 850 חוקרים ב-10 מעבדות ברחבי העולם לרבות ישראל. ראשיד הוא האחרון בשרשרת ארוכה של בכירי החברה שהגיעו לכנסי Think Next וביניהם: צ'י-לו, קרייג מונדי וריי אוזי

יורם יעקובי, מנכ"ל מרכז המו"פ של מיקרוסופט בישראל: "כבכל שנה הכנס משקף מגמות טכנולוגיות חדשות שיעשירו ללא הכר את חוויות המשתמשים בשנים הקרובות. הראשונה היא המיזוג וההשתלבות בין העולם הווירטואלי לעולם הפיסי. מגמה זו היא למעשה שילוב של הדור הבא בתחום ה-NUI (ממשק משתמש טבעי), הפיכת כל משטח לתצוגה, וטכנולוגיה של מציאות מדומה. מיזוג העולמות יוצר תרחישים חדשים ומלהיבים שטרם נראו. השנייה, היא היכולת לנצל באופן חכם את כמויות המידע הבלתי נתפסות שנוצרות כיום בעולם ולרתום אותן לחוויות משתמש חדשות. גופי המו"פ של מיקרוסופט בארץ ובעולם וסטארט-אפים ישראליים מפתחים טכנולוגיות חדישות בתחומים הללו והן נחשפו לראשונה היום בכנס".

היכנסו לקישורית לצפות בסרטון:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/236900

התקציב: 45 מיליון שקל ל-4 שנים ■ החסות: משרד ראש הממשלה ■ המסגרת: ארבע אוניברסיטאות ■ כוח האדם: 100 חוקרים ב-12 צוותים ■ התכלית: הפחתת התלות העולמית בנפט ■ היעד: פיתוח סוללה לרכב חשמלי ולאגירת חשמל עד 2015

בהליך שקט, נטול סיקור תקשורתי, סימנה באחרונה ישראל עבור קהילת המחקר האקדמי יעד לאומי אסטרטגי חדש: פיתוח סוללה. לא סתם סוללה, אלא כזו שתוכל להניע רכב חשמלי למרחק של 500 קילומטר בלי טעינה, או לאגור חשמל שיוצר באנרגיית השמש

לפני חודש כונן בישראל המרכז הלאומי להנעה אלקטרוכימית, שיושק פומבית בסוף החודש. המרכז יתוקצב בארבע השנים הקרובות ב-45 מיליון שקל. הוא יאגד 12 קבוצות מחקר, שבהן כ-100 חוקרים מארבעה מוסדות אקדמיים - אוניברסיטת תל אביב, הטכניון, אוניברסיטת בר אילן והמרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון. מטרת המרכז היא לתקצב מחקרים ופיתוח של טכנולוגיות חדישות לאגירת חשמל.

"לנפט אין עתיד, הן מבחינה פוליטית והן בגלל המחסור שיהיה בו", אומר יו"ר המרכז, פרופ' דורון אורבך, מהמחלקה לכימיה באוניברסיטת בר אילן. "יש מהפכה מחשבתית שמתחילה אצל הפוליטיקאים, מחלחלת לחברות הרכב ויורדת לחברות הסוללות - הולכים על רכב חשמלי. למעשה, כבר עכשיו ניתן להשתמש בו כי טווח נסיעה של 150 ק"מ מתאים למשל לישראלי הממוצע - ובכל זאת אנחנו רוצים להגדיל אותו".

המצברים - טכנולוגיה של 100 שנה

כשהנפט מתייקר המחקר מתגבר

"ההצלחה הגדולה ביותר של האלקטרוכימיה המודרנית היא סוללת הליתיום הנטענת, ליתיום-יון", מסביר אורבך. "זו סוללה טובה מאוד בעבור מכשור אלקטרוני, אבל כדי להניע בעזרתה מכונית צריך הרבה סוללות כאלה.

כיום, סוללה כמו זו שמתקינה חברת בטר פלייס שוקלת 300 ק"ג, ומספקת אנרגיה לנסיעה של כ-150 ק"מ. אנחנו רוצים להגדיל את טווח הנסיעה בלי להוסיף משקל ונפח לסוללות".

כדי לפרט את הפתרונות שמחפשים במרכז המחקר, מסביר קודם אורבך כיצד פועלת סוללה: "המטבע העובר לסוחר בכימיה הוא אלקטרונים. המתכות הן יסודות שנותנים אלקטרונים, ואל-מתכות לוקחות אלקטרונים. ברגע שיש מגע בין יסוד שנותן אלקטרונים ליסוד שאוהב לקבל אלקטרונים, נוצרת זרימה של אלקטרונים.

בכימיה רגילה, היסודות נמצאים במגע ישיר. באלקטרוכימיה היסודות מופרדים במעין חוט שמעביר אלקטרונים. את החוט אפשר להעביר דרך מקלט רדיו, נורה או מכונית חשמלית, ובכך להכריח את האלקטרונים לעשות עבודה חשמלית".

הבעיה המרכזית, לדברי אורבך, היא משקל הקטבים של הסוללה, שבהם מרוכזות התרכובות שנותנות ומקבלות אלקטרונים. בקטבים אלה נצברים יוני הליתיום - שכמותם קובעת את יכולת הסוללה להכיל אנרגיה. בסוללה רגילה הקוטב שמוסר אלקטרונים (השלילי) מורכב מגרפיט, ואילו הקוטב הקולט אלקטרונים (החיובי) מורכב בדרך כלל מתחמוצת מנגן. קבוצות המחקר בעולם מנסות למצוא חומרים קלים יותר עבור הקטבים הללו.

במרכז מפתח צוות חוקרים סוללה שבה הגרפיט מוחלף בסיליקון, והמנגן מוחלף בגופרית. כך, כל קוטב יכול להכיל הרבה יותר אטומי ליתיום, וקיבולת הסוללה עולה. "הסוללה שאנו מפתחים תכיל לפחות פי שניים מטען חשמלי מאותה יחידת משקל", צופה אורבך. "המשמעות היא, שאם סוללה ששוקלת כ-300 ק"ג מספקת אנרגיה לנסיעה של 150 ק"מ, עם הסוללה החדשה אפשר יהיה לנסוע 300 ק"מ בלי להוסיף משקל".

אורבך מספר כי טכנולוגיה חדישה יותר, הנמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים, ומנסה להקטין את משקל הקוטב החיובי - באמצעות שימוש בחמצן שבאוויר. "המאבק שלנו כרגע הוא לאפשר לתהליך הזה להתרחש באופן מחזורי. אם נצליח, מקור מחצית החומר הפעיל יהיה האוויר, וכך נוכל לייצר סוללות בחצי משקל או אפילו ברבע משקל, לאותה כמות אנרגיה. סוללה של 300 ק"ג תספיק אז לנסיעה של 500 ק"מ", אומר אורבך.

איך מנצלים את אנרגיית השמש בלילה?

בעיה נוספת שבה נתקלות כיום יצרניות הרכב החשמלי היא קצב הפריקה המוגבל של הסוללה. כלומר - שחרור אנרגיה רבה בטווח קצר, כמו שנדרש בהאצה של מכונית. לשם כך, מפתחים במסגרת המרכז סופר-קבלים, המסוגלים לספק את האנרגיה במהירות הרצויה. "הם מורכבים מחומרים פחמניים בעלי שטח פנים גדול מאוד, עד 2,500 מ"ר לגרם. אם מפעילים מתח, זה קבל שיכול לצבור הרבה מאוד מטען חשמלי שניתן לשחרר מהר", מספר אורבך.

פיתוח כזה אמור לתת מענה לאחת הסוגיות הבוערות כיום בעולם המדעי - אגירת אנרגיה. סוללות מתקדמות יכולות להקטין את התלות שלנו גם בדלק כמו פחם וגז טבעי המשמשים לייצור חשמל. שמש ורוח, למשל, אינן עומדות בהכרח לרשות תחנות הכוח באופן רציף ולכן אגירת אנרגיה היא אחד החסמים העיקריים שעומדים בפני ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.

"סופר-קבלים יכולים להיות פתרון טוב לאחסון חשמל סולארי בלילה, כי על הקרקע אין מגבלה של משקל או נפח", אומר אורבך. לדבריו, המגבלה הגדולה בנושא האחסון היא מספר מחזורי הטעינה והפריקה שבהם יכולה סוללה לעמוד. כדי לפתח מערכות אחסון אנרגיה שמשק חשמל שלם יוכל להסתמך עליהן, נדרשות מערכות המסוגלות לעמוד באלפי מחזורים יומיים כאלה לפני שידרשו טיפול או החלפה. סופר-קבלים, שהשחיקה בהם אפסית, יכולים להתאים למשימה זו.

השלב הבא במחקר יהיה שיפור המצברים המוכרים במכוניות של ימינו, המתבססים לדברי אורבך על טכנולוגיה בת יותר מ-100 שנה (מצבר עופרת-חומצה). "סוללה של רכב נותנת כמה מאות מחזורים ומתה. זה לא מספיק, כי אי אפשר להסתמך על סוללות שצריך להחליף כל שנתיים-שלוש. אבל אם משלבים בה חומרים מתקדמים, ניתן להגדיל את מספר המחזורים לכמה אלפים, ואז מקבלים סוללה שתספיק ל-10-15 שנה. זה כבר סביר", מסביר אורבך.

60% מהנפט העולמי - לתחבורה

כינון תוכנית פיתוח הסוללה הוא אחד הצעדים במסגרת התוכנית הלאומית להפחתת התלות העולמית בנפט לתחבורה, שאושרה בינואר אשתקד בממשלה ותוקצבה ב-1.5 מיליארד שקל עד 2020. התוכנית, שמנהל משרד ראש הממשלה, נהגתה בידי המועצה הלאומית לכלכלה בראשות פרופ' יוג'ין קנדל, ונועדה לתמוך במחקר ובפיתוח של תחליפי נפט בתחבורה, כמו שימוש בדלקים ביולוגיים, תחליפי דלק מגז, רכב חשמלי והגברת הנצילות במנועים.

עד כה לא צברה התוכנית תאוצה רבה בשטח, ואף היא נתקלה בקשיים ביורוקרטים. רק בחודש הקרוב צפוי להתמנות מנהל רשמי ראשון ליישום התכנית. המנהל בפועל כיום הוא סגנו, הכלכלן שגיא דגן.

המרכז הלאומי להנעה אלקטרוכימית הוא לפיכך רק אחד מבין כמה אפיקים שנועדו למצוא תחליף לשימוש בדלקים מבוססי נפט לתחבורה - והשני שמוקם לצד המרכז לביו-דלקים. ההחלטה על התוכנית להפחתת התלות בנפט התקבלה לאור הערכות כי מחירי הנפט ימשיכו להאמיר בשנים הבאות בעקבות הביקושים הגואים בעיקר בהודו ובסין, ויביאו להגברת התלות האסטרטגית המסוכנת של מדינות המערב במדינות לא דמוקרטיות ואף עוינות לישראל, השולטות במאגרי הנפט המתדלדלים.

הנפט ותוצריו הם רכיב מהותי בכלכלה המודרנית בגלל התלות בהם בענפי התחבורה והתעשייה. כ-60% מהנפט המופק בעולם משמש להנעת כלי רכב, ולפיכך מתמקדת התוכנית בתחליפי נפט לתחבורה. התוכנית שואפת להרחיב לא רק את המחקר האקדמי בנושא, אלא גם את יישומו בפועל.

לשם כך, כוללת התוכנית גם הקמת מרכז סיוע וייעוץ רגולטורי לחברות המעוניינות לבחון טכנולוגיות חדישות בישראל, מימון של עד מיליון דולר לפיילוט, ואף הקמת קרן הון סיכון ממשלתית שתשקיע במיזמים הנבחרים 33% מההון - עד 8 מיליון דולר לפרויקט.

http://www.themarker.com/dynamo/1.1709023

רבים מבאי הפורום הכירו את ישעיהו רוטר אישית. לרבים כאן יש היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה וויכוחים אידיאולוגיים איתו. אני לא זכיתי להכירו. ואני רוצה לחלוק אתכם כמה מהרהוריי מהלילה החשוך הזה בו ניצן אור כבה. בתור אחד שלא הכיר. יש שיגידו שגדולתו בדעותיו, או באישיותו, או בידיעותיו, או בשנינות לשונו.

לדעתי, גדולתו בכך שלא היה שם. הוא בנה בית ונתן לאורחיו לעשות בו כבשלהם. במקום להוליך את קוראיו ברצועת חנק לטיול בוקר קצרצר כמו במקומות רבים ברחבי האינטרנט הישראלי צר המידות, הוא הפקיד בידינו את המפתחות לבית שהוא בנה בעשר אצבעותיו.
זה היה החידוש הגדול בנוף הישראלי החנוק משהו של מכולת רעיונות מאובקת משנות הצנע האידיאולוגיות, עם קוטג’ אחד ולחם פרוס אחיד אחד.

הוא לא חשש מסופרמרקט גדול ומואר של אידיאות, מחירות הדעת וחירות הדעה, מעגלת קניות גדולה ומגוון העמוסה לעייפה ברעיונות ומחשבות ודעות חלוקות. הוא המציא את הרעיון הזה בשיח הציבורי הישראלי - שכל אחד יכול לבוא ולומר את שיש לו.
כך, פרופגנדה והלעטה בדעה מוכוונת מלמעלה של מועדון סגור של כתבני פוסטרים מפלגתיים, אשר לנו יועד מקום צופים בגלריה, פינתה מקום לשטף בלתי עצור של מקהלת קולות, של אנשים שיודעים או רוצים לדעת את האמת, כי זה בבשרם ובנשמתם. והתברר שמקהלת קולות זאת גם יודעת יותר, וגם בוחנת לעומק יותר, וגם חדה יותר מהקריינות המיכנית של נציגי וסייעני ההסתדרות האינטלקטואלית המתיישרת לפקודות מלמעלה.

כאן, במשחקיה של הפורום, התלבנו סוגיות חמורות והתבררו דעות גורליות, הופרכו שקרים של השתקה ועיוות האמת, והועמדו דברים על דיוקם החד, הבלתי מתפשר, המואר באור בהיר של חופש דעה וחופש מידע. כאן, תוך כדי משחק של תגובות ותגובות נגד, נעשה המעשה המכונן של חברה מתוקנת וחופשית באמת, מעשה החתירה אל האמת הצרופה, בכל מחיר, אמת שאין עליה מונופול. אמת חסרת פניות. אמת שנמצאת אי שם בין כולנו, באמצע המעגל. אמת שקורעת ניצני אור מהחושך של הסתרה והתלהמות והמון מוסת.

זה היה החידוש הגדול שהאיש הזה הביא אל השיח הציבורי - האפשרות של כולנו להיות חלק מהמעשה הנורא והאציל של בירור האמת המשותפת לכולנו, אמת רחבה מיני ים כי היא נפרשת על כל הקשת הרחבה של הדעות החלוקות, אמת שצורפת אותנו כיחידים, להיות עם אחד, חברה אחת. כמו שפנינו חלוקים, כך דעותינו חלוקות, אך מתוך שטף דברים פועם ליבנו, לב של עם אחד.

הוא יצר עבורנו את ההזדמנות שנהיה אנחנו בעצמינו הערובה הטובה ביותר לחירות של כולנו, שיחד, מכל גווני הקשת של החברה הישראלית, נילחם על הזכות המשותפת שלנו להיות חופשיים לדעת ולהביע דעה. זו ההבטחה הטובה ביותר עבור כולנו שנזכה לחיות בחברה פתוחה ודמוקרטית, ושנוכל להוריש חברה פתוחה ודמוקרטית גם לילדינו ולנכדינו. חברה פתוחה לדעת, חברה שתיתן לכולנו תקווה של עתיד בים הגועש של נבערות ושנאה שסביבנו, חברה עליה אמר הנביא ישעיהו, “מלאה הארץ דעה ה’ כמים לים מכסים”.

ישעיהו רוטר היה איש שנתן ללב המשותף שלנו, לב הרוחש חירות וידע, לפעום, גם ברגעים הקשים, גם במקומות הקשים. גם כשהיינו צריכים להלחם על הדמוקרטיה השברירית שלנו בגופינו, בקולינו. כואב שלבו של האיש הזה שלא הכרתי, נדם.

ישעיהו רוטר, אני אסיר תודה לך על כך שלא הכרתי אותך. כי אז הכרתי רבים וטובים ואת דעותיהם, והכרתי ובחנתי אף את עצמי ואת דעותיי. כי אתה עמדת בצד ונתת לנו לנשום לרווחה ולדבר בקול בבית הנפלא ועצום המימדים הזה שבנית, רוטר.נט.

נעים להכיר. לי קוראים Ferenci. יהי זכרך ברוך.

יום קשה לדמוקרטיה בישראל. עלינו להמשיך להיות מגדלור של זכות הציבור לדעת וחופש הדעות, מול גלי הפרופגנדה המגוייסת של צהובוני ישראל.

כך נהפוך את ניצן אור לאלומת אור חזקה שתאיר את חשכת הנבערות, ויחד נהפוך את החברה הישראלית לשותפות הנאורים. יהי זכרו של פורץ דרך זה ברוך! לזכרו, נמשיך. לאורו, נלך.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=348168

נתניהו העניק במהלך הפגישה לשמידט "דודל" (לוגו גוגל בעיצוב מותאם) שצייר בהתאם להצעות שקיבל מגולשים בישראל.

הציור מורכב מדגל ישראל, אדם היושב תחת שמשייה, וגבישים אותם גילה פרופ' שכטמן שזכה בפרס נובל השנה, כסמל לכך שישראל עומדת בחזית המדע והטכנולוגיה.

נתניהו אמר: "זוהי ישראל: מדע, שמש וגוגל".

שמידט ציין כי נתניהו הוא המנהיג הראשון בעולם שצייר דודל.

במהלך הפגישה העניק שמידט לראש הממשלה תמונה ממסוגרת של מגילת ישעיהו כסמל לפרויקט המגילות הגנוזות שגוגל מובילה יחד עם מוזיאון ישראל, וביחד הם מעלים לאינטרנט את המגילות הגנוזות, כחלק מהחלטה של גוגל לקדם את שימור ההיסטוריה והמורשת ברשת.

בנושא שימור ההיסטוריה קרא ראש הממשלה לאזרחי המדינה להעלות סרטונים ישנים לערוץ ארכיון המדינה ביו-טיוב כדי לשמר את הזיכרון הלאומי.

נתניהו הודה לשמידט על המתנה ואמר: "זה העבר וזה העתיד" (בהתייחסו למגילה הגנוזה ולדודל).

יו"ר גוגל ציין בפני ראש הממשלה כי למרות שזהו ביקורו הראשון בישראל הוא רואה בה את מדינת הסטארט-אפ, ומעריך שהעובדה שהאזרחים מתגייסים לצבא נותנת להם יתרון עצום כעובדים בתעשיית ההיי-טק. לרוב לדעתו, הם יותר בוגרים, עצמאיים ומסודרים ביחס לעובדים אחרים, והדרך הטובה שלהם להתמודד עם סביבה תחרותית מביאה אותם להישגים רבים.

שמידט אמר לראש הממשלה: "אנחנו מעריכים את המהנדסים הישראליים, שאיכותם אדירה, הם מפתחים פה דברים שמשתמשים בהם בכל העולם".

ראש הממשלה אמר ליו"ר גוגל: "ככל שהמדע יחדור ליותר מקומות כך העולם יהיה טוב יותר. אנחנו רוצים שהאינטרנט יגיע למדינות שמונעות גישה, והתרומה שלכם בנושא זה היא פנומנאלית".

יו"ר גוגל ענה בתגובה: "ההחלטה להשקיע בישראל היא בין ההחלטות הטובות ביותר שגוגל עשתה".

בפגישה דובר על שיתוף פעולה בין מדינת ישראל לגוגל, בין השאר בתחום הרפואה, המדע, וההגנה מפני התקפות סייבר.

בפגישה דנו גם בתחליפי נפט שיכולים להפוך משטרים מסויימים לפחות משמעותיים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/239798

בלב ירושלים פועל יוסי מתתיהו, אמן יודאיקה צעיר המחבר בין המסורת היהודית בת אלפי השנים, ובין עולם העיצוב החדשני והמודרני.

רבים מקשרים אמנות יהודית לבית סבא וסבתא, לפמוטי שבת כבדים ועמוסי קישוטים, לעולם דתי ישן ולא מעודכן. האמן יוסי מתתיהו מנפץ את כל הסטיגמות האלו ומוכיח שאפשר גם אחרת .

יוסי מתתיהו הוא אומן ירושלמי, בוגר בצלאל, אשר בעיצוביו מציג גישה חדשנית בכל הנוגע לעיצובים בתרבות היהודית., ועיצוביו מתאפיינים בקווים מינימליסטים ונקיים.

בעיני מתתיהו עולם המסורת היהודית אינו שייך לעבר, זה עולם חי ונושם בעל חשיבות מכרעת לחיינו בעולם המודרני. התרבות היהודית היא אבן היסוד, נקודת המוצא לכל תהליך של עיצוב מודרני ובכוח של העיצוב להוסיף ולהעשיר את היום-יום היהודי ולטעון מאותו במשמעויות נוספות.

כל אחד מהעיצובים המוצגים בסטודיו הירושלמי נוצר לאחר תהליך ארוך של מחקר אשר אפשר למתתיהו לממש את חזונו האמנותי תוך כדי התאמה לעקרונות הלכה ומסורת יהודית.

יצירותיו של מתתיהו הן דינמיות ומעוררות במתבונן רצון לגעת ולהפעיל אותן, ביניהן ניתן למצוא קערת פסח המקשרת בין זיכרון החג למושג הזיכרון בעולם המחשבים, סט כוסות קידוש אשר עיצובן החדשני מאפשר מזיגה מהירה של היין לכל המשפחה, עיצוב למים אחרונים אשר מתחבר למוטיב של טיפת מים בתנועה, חנוכייה מודולרית בה ניתן לשנות את צבעי הקנים ומבוססת על תנועה, משיכה והתנגדות, עיצוב לספירת העומר, המשתמש במוטיב "החשבונייה" ואשר משמש גם כפמוטי שבת ועוד.

עבודותיו האומנותיות של מתתיהו הוצגו בתערוכות במוזיאון ישראל ירושלים, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, בית התפוצות, מוזיאון יהדות איטליה ובמוזיאונים שונים בחו"ל.

כמו כן זכה השנה מתתיהו להישג מרשים נוסף כאשר מדליה אותה עיצב נבחרה לשמש כעיטור הנשיא, אות כבוד ממלכתי שיעניק השנה נשיא המדינה, שמעון פרס, לשישה אנשים אשר תרמו תרומה יוצאת דופן לישראל.

יוסי מתתיהו מגשים את תפיסת עולמו ומגשר בין עולמות שונים גם בחייו הפרטיים: מתתיהו בעל האורח החיים החילוני, נשוי לעינת, אשר גדלה בבית דתי וגם היום מקיימת אורח חיים יהודי בני הזוג מגדלים יחדיו את ילדיהם במושב קהילתי במרכז הארץ ובחיי היום יום שלהם מוכיחים כי אכן ניתן לגשר בין העולמות ולאחד בין המסורת היהודית לתרבות העכשווית.

לצפייה והקשבה היכנסו לקישורית:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/240198

ועדת המשנה לנושא החלל, בראשות ח"כ זאב אלקין, סיירה היום (שלישי) במפעל "חלל" של התעשייה האווירית, שעיקר פעילותו הוא בתחום ייצור ושיגור לוויינים.

בסיור השתתפו חברי הכנסת זאב אלקין, אברהם מיכאלי, רוברט טיבייב ודניאל בן סימון, כמו גם צוות הועדה.

עיקר הסיור עסק בהכנות הסופיות לשיגור לוויין התקשורת עמוס 4. הלוויין, שעליו עובדים כעת סביב השעון כדי לסיים את הכנתו הסופית, ייצא בקרוב לחו"ל לסדרת ניסויים אחרונים ולהרכבת מערכות אחרונות, וישוגר לחלל לקראת אמצע 2013.

מנהל מפעל "חלל", עפר דורון, תיאר את התפתחות סדרת לווייני התקשורת "עמוס" וציין כי עם השנים עלה משקלם של הלווייניים כמו גם מורכבות רכיבי התקשורת.

מנכ"ל התעשייה האווירית, מר יוסי וייס הודה לחברי הכנסת ולשרי הממשלה על תמיכתם האקטיבית בתוכנית החלל בישראל, והוסיף:

"עמוס 4 הוא לוויין התקשורת הגדול והמשוכלל ביותר שנבנה בישראל ויאפשר לחברת "חלל תקשורת" לשרת לקוחות באסיה, אירופה ואפריקה".

לחברי הכנסת הוצגה גם הקפיצה הטכנולוגית במימוש לוויין עמוס 6, הלוויין אשר חברת "חלל תקשורת" החליטה לאחרונה לרכוש מן התעשייה האווירית וששיגורו מתוכנן לשנת 2015.

ח"כ זאב אלקין, יו"ר הועדה סיכם ואמר כי הוא "מעודד מכך שבסיור הזה ניתן להביט קדימה אל "עמוס 6". הוא הודה לממשלת ישראל על תמיכתה בתוכנית החלל בישראל ועם זאת הוסיף כי ועדת המשנה לנושא החלל תוודא שהממשלה עומדת בהתחייבויותיה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/243673

...

הוא מוכר כיערן פורץ גבולות, במה שהוא משווה ל...מכירת אורז לסינים, או קרח לאסקימוסים. ברנד: "בעולם נוטעים יותר ויותר איקליפטוסים, לשימוש בתעשיית הנייר ובדומיה כדי לשחרר מכך את היער הטבעי. שתי צרעות קטנות, בגודל של מילימטר עד מיליטר וחצי, יצאו מאוסטרליה, מולדת האיקליפטוס וחדרו ליערות האיקליפטוסים בכל העולם, כולל אגן הים התיכון. מזיקים כאלה נישאים לכל מקום על כנפי הגלובליזציה. די שאדם יעבור ליד יער בדרכו לנמל התעופה ומזיק שייצמד אליו יעבור איתו לצד השני של העולם ויגרום לנזקים בהיקף אדיר".

אותן שתי צרעות מזיקות הגיעו גם אלינו?

"גם אלינו! בעניין הזה אין הנחות. מכיוון שריסוסים כימיים לא באים אצלנו בחשבון, החלטנו לצאת למלחמה נגדן עם פרופ' צביקה מנדל ממכון וולקני. במקרים כאלה אנחנו, בקק'ל, חוברים לאנשי אקדמיה. הלכנו על חיפוש אחר האוייבים הטבעיים לשתי הצרעות במקום המוצא שלהן, באוסטרליה. איתרנו אותם בתום פרויקט שנמשך שבע שנים ועם האישורים המתאימים שבהם הצטיידנו ייבאנו אותם לארץ. כיום, מדינה שבה רק 15 אלף הקטרים (150 אלף) איקליפטוסים, טיפה בים, כלום, מי סופר אותנו בכלל, היחידים בעולם שמחזיקים אותם אוייבים טבעיים. וכך, מעצמות-יער כמו סין, הודו, תאילנד ודרום אפריקה, פונות אלינו ונעזרות בנו".

אגב, איך זה עובד?

"האויב הטבעי שבידינו, סוג של צרעה אוכלת בשר, טורף את הצרעה המזיקה, שהיא צמחונית ומחסלת את עלי העצים".

ברנד יוצא לחו"ל לא רק עם קומנדו הצרעות שלו, אלא גם בשליחויות מקצועיות אחרות. בין השאר יצא לא רק לפיליפינים ולמזרח טימור כדי לייעץ שם איך להקים משתלות של עצי-יער, אלא גם לאינדונזיה, מדינת האיים המוסלמית הגדולה, שבין השאר שולטת גם בחלקו המערבי של האי טימור וכידוע נמנעת מקשרים דיפלומטיים עם ישראל.

במה אתה ואנשיך יכולתם לסייע למדינת ענק כמו אינדונזיה, שבה יש פי 30 יותר תושבים מאשר בישראל?

"צריך להבין שתהליכי מדבור לא קשורים רק לנושא של מדבר. גם באזור מאוד גשום, נגיד שיש בו אפילו 1,600 מ'מ גשם בשנה, אם אתה לא מתנהל בו נכון, אתה עלול להפוך אותו למדבר. ראיתי מקום שבו כרתו את היערות, התחיל סחף והשכבה הפורייה העליונה נסחפה ותוך זמן לא רב האזור המיוער והירוק הפך למדבר. עם המומחיות שלנו עצרנו אצלם את התהליך השלילי. באותה תופעה נתקלנו גם בפיליפינים, שם יש תופעה של כריתה לא חוקית של עצים ביערות. כך התמוטטו יערות ונוצר סחף שקבר כפרים שלמים.

"באסיה פעלנו גם בתאילנד, שם השתמשו בריסוס כימי נגד הצרעות, דבר שעצרנו ובהודו נפוצו סביבנו כותרות בנוסח 'חוקרים ישראלים הצילו לנו את יערות האיקליפטוס!' אנשי-מקצוע ממדינות אלה ואחרות הגיעו ארצה כדי להשתלם בנושא".

ולא רק אסיה. ברנד: "יצאנו לרואנדה שבאפריקה, ארץ אלף הגבעות, כדי לפעול בכפר נוער ייחודי שבו משוקמים כ-500 יתומים, קרבנות רצח העם שהתרחש שם ב-94. הקימה אותו אן היימן, תורמת יהודייה מארצות הברית, שקראה לנו, קק'ל, לבוא ולעזור. לאחר בדיקת היתכנות שערכתי בשטח, משיקים שם משתלה חקלאית-יערנית בנוף ירוק להפליא. המטרה היא שבבוא הזמן הנערים שנמצאים שם יעבירו את הידע שהם רוכשים במקום לכפרים שלהם. כמו-כן, הם לומדים איך לגדל בחממות, דבר שלא היה להם הידע הבסיסי לכך. אנחנו לא מצטמצמים שם רק בנושאי יער, אלא גם תורמים בתחום השבחת עצי הפרי. שרת החוץ של רואנדה באה לגזור את הסרט".

"זאת לא רק היציאה לעזרת ארצות מתפתחות", אומר ברנד. "אנחנו עורכים בארץ השתלמויות לאנשי-מקצוע מאפריקה, מאסיה וממדינות הדרום של ברית המועצות לשעבר. בתחום שלנו ישראל הקטנה נחשבת למעצמה. יערן מקמרון שהשתלם אצלנו אמר משהו כמו 'לאחר שלמדתי בצרפת ייעור וגם השתתפתי בקורס אצלכם. הגעתי למסקנה שכל התיאוריה שלמדתי בצרפת לא שווה דבר בעוד שדווקא אצלכם למדתי ייעור נכון'. כשאני שומע דברים כאלה, אני בשמים'..."

"בשבילי יש בדברים האלה מעין סגירת-מעגל", מוסיף ברנד. "אמי עלתה ארצה מהשואה ב-43', כאחת מ'ילדי טהרן'. היא הייתה מספרת לי איך ה'ג'וינט' הציל באותה תקופה ילדים יתומים מאירופה, הכבושה על-ידי הנאצים ובדרך-לא-דרך הביא אותם לארץ-ישראל. מצאתי עצמי יושב באיזה אי-שם ברואנדה וחשבתי על אמי, מרים, פליטת מלחמה יתומה שהצילו אותה והנה כעבור כמעט 70 שנה, אני, דוד בנה, בא ועוזר בדרכי לילדים יתומים באפריקה. רק המחשבה על זה מרגשת אותי".

ברנד מתגורר במושב בית-יהושע, בשרון. רעייתו, אורלי, יועצת חינוכית. יעל, 29, בתם הבכורה, הלכה בעקבות אביה, סיימה לימודים לתואר שני בפקולטה לחקלאות ברחובות ועובדת במכון וולקני. יובל, הבן האמצעי, לומד הנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב ואייל, בן הזקונים, מתגייס בנובמבר.

לאחר שאביך לקח אותך ליערות, מה איתם?

"שלושתם ילדי-טבע, יודעים לזהות את כל עצי היער ממרחק של קילומטרים. בטיולי תנועת הנוער יודעים שאם יש שאלה בבוטניקה, פונים לברנד".

במושב מטפח ברנד מטע אפרסמון בעזרת ילדיו, "מה שקושר אותם עוד יותר לטבע". בצמוד לבית יש לו גינת תבלינים לצד בוסתן של עצי פרי ו"פרדס קטנצ'יק". כן, הוא מאלה שמביאים את העבודה הביתה. "אני עושה אצלי ניסיונות", מספר ברנד. "כששמעתי על זן איקליפטוס שקצב הצימוח שלו מואץ, לפני שהבאתי אותו לקק'ל, קודם בחנתי אותו אצלי ותוך שנתיים הוא גדל לגובה של 12 מטר".

לאן אתה בורח מעיסוקיך?

"אולי תתפלא, אבל ל...אפייה. בתחביב שלי אני קונדיטור שמתמחה במנות אחרונות. בכך אני לגמרי אוטודידקט. גם לכאן מתגנבת לא פעם העבודה, כשאני משלב פירות בעוגות שאני אופה. לצד האפייה, אני אוהב הליכה בחיק הטבע, סרטים, מוזיקה וביליארד. לא משעמם לי..."

לסיכום, ישראל, שבעבר הצביעו עליה כעל מדינה מדברית, איך רואים אותה כיום עמיתיך בעולם?

"כיום, אנחנו נחשבים למדינה מאוד יערנית. אם נשווה את שטח היערות כיום למה שהיה, נאמר, לפני מאה שנה, אנחנו מהמדינות הבודדות שהוא עלה בהן בהרבה. יש סימוכין לכך. מארק טוויין, לאחר ביקורו בארץ ב-1867 כתב בספרו 'מסע תענוגות לארץ הקודש' שזאת ארץ אומללה ומסכנה שלא ראה בה ולו עץ אחד. יש לנו צילומי אוויר מלפני עשרות שנים שמראים הרים חשופים בשטחים שהם מיוערים כיום. יש לנו סיבה טובה לטפוח לעצמנו על השכם".

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52247-00.html

כך מגלה אהוד גלר (מייסד ושותף מנהל, פרטנרס מדיקה) בכנס ההשקעה בישראל המתקיים בניו יורק.

"מהנדסים מיומנים, רופאים ורוקחים יצרו טכנולוגיה כזו. ישראל היא שנייה לנפש, בחברות ביו. בגלל עלויות נמוכות בישראל, ישנן הזדמנויות בשפע".

http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/379429

המחקר הזה לא יכול לדרג ואפילו לא להעריך את היכולות הסודיות בתחום הגרעיני הטקטי, לוחמת הסייבר, הרובוטיקה ועוד פיתוחים שטרם נחשפו.

מומחה צבאי העריך באזני שלאחר שיקלול נתונים נוספים ישראל ממוקמת במקום ה- 4 אחרי ארה"ב, רוסיה וסין.

GFP provides a unique analytical display of data covering global military powers with statistics compiled through various sources. All manner of countries are considered in the ranking, a spectrum helping to produce a near-complete comparison of relative military strengths from across the globe. The user should note that nuclear capability is not taken into account for the final ranking for this listing is purely a "numbers game" meant to spark debate and including nuclear weapons would clearly defeat its purpose. Therefore GFP comparisons are for consideration in a conventional war based solely on each individual nation's capabilities on land, at sea and through the air while including logistical and financial aspects when waging total war. Sources are stated whenever possible though some statistics are estimated if official numbers are not available.

Final Thoughts

It goes without saying that lists such can be completely subjective, though the GFP intention is to be wholly unbiased.

The final GFP rankings are based on a formula taking some 45 factors into account and compiling totals against each country, applying bonuses and penalties as needed to generate this list.
Country Ranks 1 through 30...

http://www.globalfirepower.com/

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=431684

באלמר דיבר במסגרת אירוע Discovery 2012, שנערך בגני התערוכה בהשתתפות 5,000 מלקוחות החברה ושותפיה העסקיים.

לדבריו, "ישראל שופעת חדשנות ויזמות עסקית - טכנולוגית. כמות חברות ההזנק והפיתוחים בה מדהימה. אני צופה המשך שיתופי פעולה חדשים עם עוד ועוד חברות ישראליות, בזכות החדשנות הזורמת בעורקי המפתחים הישראלים".

"אני מאוד מופתע מכך שאנו במיקרוסופט נמצאים בעסקי החומרה", אמר המנכ"ל בחיוך, "הפתעה כזו לא הרגשתי מאז שהעיפו אותי מבית הספר לפני כמה וכמה שנים".

הוא ציין, כי בימים האחרונים נמכרו כבר יותר מארבעה מיליון רישיונות של חלונות 8 וציטט את הפרשנות של סוכנות הידיעות AP, לפיה "מערכת ההפעלה חלונות 8 מגשרת על הפער בין המחשבים הנייחים, המחשבים הניידים והטלפונים החכמים". לדבריו, "המשתמשים מחפשים אחר מכשירי מיחשוב שיענו על שני צרכים שונים שלהם - עסקיים ואישיים, וזה מה שאנו מספקים ביחד".

באלמר ציטט את הבלוגר הטכנולוגי ג'וש טופולסקי מ-The Verge, שכתב: "מי היה מאמין שבשנת 2012 תציג מיקרוסופט את הטלפון החכם משולב - התוכנה הנועז ביותר"?

באלמר השיב, כי מטרת החברה היא להלהיב את הצרכנים במגזר הפרטי מצד אחד, ולהמשיך ולהיות פעילים בעולם ה-IT הארגוני מהצד השני. "חלונות 8 תספק לנו את היכולות הזו", קבע.

בהיבט התוכנה, אמר באלמר, כי "חלונות 8 מציעה ביצועים טובים יותר, ובין היתר מנצלת רק מעט מהזיכרון. היא מספקת חוויית משתמש טובה יותר ממתחרותיה, ולכן יש עתיד למיליארדי המשתמשים ב-PC.

ה-PC הוא רכיב המיחשוב החכם ביותר. הטלפונים החכמים עדיין לא שם - אבל הם יהיו שם".

לדבריו, "מערכת ההפעלה החדשה מספקת את החיבור המיטבי בין אנשים, מכשירים, יישומים ומידע. ככה אתה יכול לדעת בזמן אמת מה קורה עם קבוצת הכדורגל שלך, מה מצב המניות שלך, מה חדש במועדון הבאולינג שלך ומה שלום האנשים היקרים לליבך".

"זו אחת מההשקות החשובות ביותר בהיסטוריה שלנו", אמר באלמר, "והיא טומנת בחובה גם הזדמנות עסקית חשובה ביותר עבורנו. נצמח במהירות בעולם הטלפונים החכמים. נשקיע הון עתק בשיווק חלונות 8, חלונות פון 8 (Windows Phone 8) ו-Surface. אני מאוד נרגש מהמעמד".

דני ימין, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, אמר באירוע כי "מדי פעם, לכל אחד מאיתנו יש רגעים בחיים אותם הוא שומר ונוצר בליבו. כך חשתי הבוקר, כשנפגשנו - סטיב באלמר ואנוכי, עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא דיבר על עתידה הכלכלי של המדינה ועל החשיבות של ההיי טק הישראלי. אנו ואתם - לקוחות ושותפים - מייצגים חלק ניכר מהפוטנציאל שנתניהו דיבר עליו. אני חש גאווה, אך גם אחריות ואחווה כלפיכם".

מערכת ההפעלה החדשה שהושקה, אמר ימין, "מתאימה למשתמשים הישראלים. היא אלגנטית ולא מתפשרת. זו ההשקה הכי חשובה שלנו זה עשור. אנו היום מביאים בשורה לצרכן הישראלי ולמפתח הישראלי".

מולי אדן, נשיא אינטל (Intel) ישראל, הציג את שתי משפחות המעבדים המתאימות לחלונות 8 של מיקרוסופט ולטאבלטים ולאולטרה - בוקים העומדים לצאת בחודשים הקרובים לשוק. הוא ציין, כי בקרוב תוציא אינטל 80 אולטרה - בוקים מבוססי חלונות 8, מתוכם 40 עם מסכי מגע. לדבריו, יש לאינטל שתי משפחות מעבדים המתאימות למחשבים נייחים, ניידים, טאבלטים ואולטרה-בוקים, שעליהם יותקנו מערכות ההפעלה חלונות 8: האחת, משפחת Core עבור אולטרה-בוקים והשניה משפחת אטום (Atom) לסוגי הטאבלטים בעלי מעבדים עם הספק נמוך יותר.

לדברי אדן, אינטל ערכה בדיקות בקרב עשרות אלפי בני אדם, שהעלו כי ב-80% מהמקרים מעדיפים המשתמשים להשתמש במסכי מגע ולא עם מקלדת, וזו התכונה המרכזית של חלונות 8. הוא סיכם באומרו, כי השילוב בין מסכי המגע, חלונות 8 והמעבדים החדשים של אינטל, יעורר מחדש את שוק המחשבים האישיים.

בצהריים פתח מרכז המו"פ של מיקרוסופט את אירוע החדשנות Think Next Special Edition בהשתתפות באלמר בנמל תל אביב.

באירוע השתתפו כ- 1,500 איש מראשי תעשיית ההיי-טק, מנהלי פיתוח, טכנולוגים ראשיים, יזמים וחברות סטארט אפ, אקסלרטורים, קרנות הון-סיכון, חוקרים מהאקדמיה ועוד. אירוע Think Next, שמתקיים זו הפעם החמישית, נערך במסגרת מאמציה של מיקרוסופט לקדם את תעשיית ההיי-טק בישראל ובמיוחד את מגזר הסטארטאפים, שעם כ- 500 מהם היא מקיימת פעילויות קידום ושיתופי פעולה מגוונים מדי שנה. באירוע נחשפו 20 מאותן חברות סטארטאפ.

עוד הוצג באירוע ה-Sniff controller של מכון ויצמן.

המדובר במכשיר פשוט המודד שינויים בלחץ באף, וממיר את המידע לאותות חשמליים. המכשיר עשוי לסייע לאנשים משותקים, בכך שיאפשר להם לכתוב טקסט, לגלוש באינטרנט, ואף לנהוג בכיסא גלגלים חשמלי באמצעות אפם.

http://www.pc.co.il/?p=101923

אלה לא ימים קלים, וזו לא הייתה שנה קלה. האביב הערבי מצמיח בעיקר קוצים, גם להמונים שחוללו ומחוללים אותו, וגם לאלה שתלו בו תקווה של שינוי. המחאה החברתית, הגדולה ביותר בתולדות ישראל, חשפה פערים, מצוקות חברתיות, והעלתה את רמת הציפיות לשינוי, שספק אם יוגשמו. הבידוד המדיני רק הולך וגדל. כל נאום חשוב של ראש הממשלה נתקל במבול של מאמרים ופרשנויות שהופך את בנימין נתניהו למחרחר מלחמה.

זה הרקע. לרגעים נדמה שמצבנו מעולם לא היה גרוע יותר. אלא שאו אז מגיעה לישראל משפחת חברים מצרפת. מעמד בינוני. תושבי עיר גדולה. דירה נאה ופרנסה בכבוד. מדי שנה הם מבקרים בישראל. כבר מתחילים לדבר עברית. לפני חודש הם החליטו שזהו, הם עוברים לישראל. השתגעתם? אני שואל. ממש לא, הם עונים. לרגעים נדמה שצריך לשמוע אותם, ואת שכמותם, כדי להבין שלמרות המצוקות החברתיות, הבידוד המדיני, החינוך הקלוקל, הדורסנות הקואליציונית שרומסת את הרוב לטובת קבוצות לחץ - למרות כל אלה, ישראל היא עדיין מקום שכדאי לחיות בו. ישראל היא לא האופציה הטובה ביותר. היא אחת האופציות הפחות גרועות. נכון, מאות אלפי ישראלים חיים בחו"ל. אבל אם למישהו נדמה שכולם שם חיים טוב, כדאי לבקר בכמה שכונות פחות זוהרות במדינת ניו-יורק. התקשורת בישראל, צריך להזכיר, מופקדת על מחלקת העוולות.

כשאותה תקשורת עוסקת בישראלים בעולם, את המקום הראשון תופסת בר רפאלי. הרושם שנוצר הוא קצת מעוות. ישראל היא לא רק עוולות. החיים בחו"ל הם לא רק זוהר נוצץ ללא הפסקה.

* * *

ההכנסה לנפש בישראל היא מכובדת, אבל עדיין יש לנו לאן לחתור. אנחנו במקום ה-28 בעולם, עם הכנסה לנפש, במונחי כוח קנייה, של 29,602 דולר. הרבה יותר מסעודיה. במונחי תוחלת חיים, מצבנו הולך ומשתפר. אנחנו במקום השמיני בעולם, צמודים לשבדיה, עם תוחלת חיים שמתקרבת ל-81 שנים. למרות כל הצרות והעוולות, בישראל חיים יותר מאשר בצרפת, בנורבגיה, בהולנד באיטליה וברוב ארצות המערב. הישג מדהים למדינה שמורכבת ממהגרים שהגיעו מעשרות מדינות, בעיקר מזרח אירופה וארצות ערב, שבהן תוחלת החיים הייתה ונותרה הרבה יותר נמוכה.

כשמגיעים למדד האושר, מתברר שאנחנו במקום שלא היינו חולמים עליו. בדיקת האושר היא עניין מסובך. יש סקרים שונים שמציגים תוצאות סותרות. גם מכון גאלופ, הקצת יותר רציני ויוקרתי נכנס לתמונה, וביצע מחקר שהתפרס לאורך ארבע שנים (2005-2009). סוקרי המכון בדקו אלפי נשאלים ב-155 מדינות. למקומות הראשונים הגיעו דנמרק, פינלנד, נורבגיה, שבדיה והולנד. עד כאן אין כל חדש. אלה המדינות שנחשבות למובילות. אבל כאן מגיעה ההפתעה. ישראל נמצאת במקום השמיני. ספק אם זו הייתה התוצאה גם לאחר המחאה החברתית, אבל זו התוצאה למרות שהמחקר התבצע בימים שבהם עברה ישראל גם את ההתנתקות, גם את מלחמת לבנון השנייה וגם את התחממות הדרום מול החמאס בעזה. ישראל ניצבת במקום גבוה, לפני אוסטרליה, שוויץ וארה"ב, ולפני כל שאר ארצות אירופה. אם למישהו היה רושם שזה המקום שממש מסוכן לחיות בו - אז טעינו. גם תוחלת החיים הגבוהה, כעניין אובייקטיבי, וגם "מדד האושר", כעניין סובייקטיבי, מעידים שיש לנו גם סיבות לאופטימיות.

* * *

מבחני ידע בינלאומיים מציגים תמונה עגומה על תלמידי ישראל. אלא שאיכשהו, בתהליך שהוא עצמו מחייב הסבר נפרד, כאשר מגיעים אותם תלמידים לתחומי הפיתוח, היצירה, המדע, ההיי-טק, הפטנטים, הם הופכים לבעלי הישגים מדהימים. לא מדובר בנתון אחד. מדובר בסדרה ארוכה ונמשכת של נתונים. כך, למשל, בישראל יש 1.8 פרסומים מדעיים לשנה לאלף נפשות. הסקר האחרון בתחום מתייחס לשנת 2006. אלא שכאשר משווים את הפרסומים לעשור שלפני כן, מתברר שישראל מצויה בקו עלייה. ההישג הישראלי מעמיד אותה במקום מכובד, לאחר שווייץ, עם 3 פרסומים לאלף נפשות, שבדיה עם 2 פרסומים, ובאותו מקום יחד עם נורבגיה ואנגליה, ולפני ארה"ב וצרפת, עם 1.1, או גרמניה, עם 1.2.

מצבה של ישראל משתפר כאשר בודקים מיהם הצעירים שזוכים למלגות מחקר יוקרתיות. אחד הגופים החשובים ביותר בעולם למימון מחקרים הוא מועצת המחקר האירופית (ERC). מדי שנה מוגשות אלפי בקשות, שמתוכן זוכות הצעות המחקר הטובות ביותר למלגות מכובדות. לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, הוגשו 4080 בקשות, ו-480 מדענים צעירים זכו. המדינות המובילות הן בריטניה (62 מיליון נפשות), שזכתה ב-124 מלגות; גרמניה (81 מיליון נפשות) - 64; צרפת (65 מיליון נפשות)- 57; הולנד (17 מיליון נפשות) - 47. ישראל (7.4 מיליון נפשות) זכתה ב-22 מלגות. מה שחשוב יותר הוא, שבדיקה השוואתית מגלה שיחסית למספר הנפשות, ישראל הגיעה למקום הראשון. גם בשנים קודמות המצב היה דומה. אכן, אלו נתונים קצת מפתיעים על רקע הישגי החינוך הנמוכים של תלמידי בתי ספר יסודיים במבדקים השוואתיים.

* * *

בכתבות קודמות על הישגי ישראל עסקנו בשורה של תחומים. המצב, מתברר, רק משתפר. תנובת החלב של הפרות בישראל, היא עדיין הגבוהה בעולם (10,208 ליטר בישראל, לעומת 6,139 באיחוד האירופי). ישראל גם מובילה בתנובה הגבוהה בעולם לענפי גידול מסוימים, בפיתוח זנים חדשים ועמידים למזיקים של גידולים שונים (כך, למשל, קילוגרם אחד של זרעי עגבניות "סאמר סאן", של חברת "זרע ג'נטיקס", עולה 350 אלף דולר, פי 6 מזהב), ועוד. אותה חברה פיתחה זן נוסף של זרעי עגבניות, "נינט", שלפי התחזיות יזכו לנתח של 40% משוק העגבניות האירופאי.

בשנים האחרונות הולך ומתפתח תחום תעשיות המים. כבר היום ישראל מחזיקה בשיא עולמי של מחזור מי שופכין (75%), לבדה בצמרת. שאחריה צועדת ספרד, עם 20%. שיטות ההשקיה שפותחו גורמות לכך שבישראל מופק המוצר החקלאי הרב ביותר ליחידת מים. באשקלון נמצא מפעל התפלת המים המתקדם והגדול בעולם, שיכול להפיק מטר מעוקב במחיר הנמוך ביותר בעולם.

על הישגי ההיי-טק, פיתוח תרופות, טכנולוגיות מתקדמות - תקצר היריעה מלספר. כאשר עלה בבריטניה עניין החרם על ישראל, כתב בלוגר בריטי, ברי שור, שאם כבר חרם, אז כדאי ללכת עד הסוף. הוא ביקש מכל בריטי שתומך בחרם לגשת למחשב שלו, ולבדוק כמה מהתוכנות ומהרכיבים הם בני פיתוח ישראלי. ואז, לגשת לארון התרופות, ולבדוק כמה מהן מבוססות על מחקר רפואי מישראל. השנים עוברות ואיתן עוד המצאות ופיתוחים. ישראל היא המובילה בפיתוח סטנטים לצורך ניתוחי לב. האם מישהו מתומכי החרם מוכן לוותר על הפיתוחים הללו? חוות חקלאיות של ישראלים, שמבוססות על שיטות השקיה מתקדמות ועל ידע ישראלי הוקמו ברחבי העולם השלישי. הן מצילות מיליונים מרעב. האם מישהו מתומכי החרם מוכן להטיל חרם על הידע הזה לשירות האנושות? האם תומכי החרם הם הומניסטים, או שמא חבורת נוכלים חסרי לב? לא שזה ירגיע את שונאי ישראל המקצועיים, אבל נדמה שמול מצעד המגוחכים הזה, כדאי להציב את מצעד התרופות, העובדות וההישגים.

הקריאות לחרם נגד ישראל נובעות מתעשיית שקרים משומנת, שאין לה שום קשר לעובדות (בעבר כבר עסקנו בכך). על הרקע הזה, בהתחשב בהישגיה של ישראל בתחומי המדע, החקלאות, ההשקיה ופיתוח תרופות - חרם נגד ישראל הוא פשע נגד האנושות.

* * *

ברמה האסטרטגית, לנוכח האביב הערבי, שאיננו בדיוק אביב, המשבר עם תורכיה וההתגרענות האיראנית, נדמה שמצבה של ישראל בכי רע. ולא היא. ישראל ניצבת מול שינויים שעשויים להיות דווקא לטובתה. מצרים וסוריה מתמודדות עם כלכלות מתמוטטות. הן יצטרכו לדאוג לעצמן לפני שהן דואגות למשהו אחר. נכון שחלק מזעם ההמונים הופנה גם כלפי שגרירות ישראל, ונכון שתמיד יהיה מי שירצה להפנות את הזעם לכיוון היהודים. זה היה כך לפני שהייתה ציונות, לפני שהייתה ישראל, ועם המחלה הכרונית הזו אנחנו חיים כבר אלפי שנים. מה שברור הוא, שמצרים וסוריה עוברות תהליך נמשך של היחלשות. לא שזה צריך לשמח אותנו. להפך. ישראל צריכה לייחל לשכנות חזקות ודמוקרטיות. אלא שהדבר האחרון שהמדינות הללו יכולות להרשות לעצמן היום הוא עימות עם ישראל. גם תורכיה מתמודדת עם בעיות כלכליות ודמוגרפיות, שקצת מגחכות את השאיפות האימפריאליות של ארדואן. ייתכן אף, שההתלהמות ההולכת וגוברת של הדמוקטטור התורכי, שטובע בביצה של גידופים ושקרים, עומדת ביחס ישר לתהליך ההיחלשות של תורכיה.

בספר עמוס נתונים שפרסם העיתונאי דויד גולדמן, How Civilizations Die, מנתח המחבר מגמות עולמיות, ומגיע למסקנות הפוכות מאלה שרווחות בינינו היום. הפונדמנטליזם האיסלאמי, טוען המחבר, רק ילך ויאבד מכוחו. גם לתורכיה ולאירופה לא מנבא גולדמן טובות, בין השאר, עקב ירידה דרמטית, עד כדי הכחדה עצמית הדרגתית, בשיעורי הילודה. אישה איראנית, כותב גולדמן, שגדלה במשפחה בת שש או שבע נפשות, יולדת היום 1.7 צאצאים. כמו בארצות אירופה. אולי אפילו פחות. רק לשתי ישויות מנבא גולדמן עתיד טוב יותר. הראשונה היא ארה"ב, שבניגוד לאירופה, עדיין לא איבדה את האמון בערכי העולם החופשי; והשנייה, ואף יותר, היא ישראל. המשותף לשתי המדינות הללו הוא ששיעור הילודה בהן מצוי מעל 2.1. זה המינימום הנדרש כדי למנוע הכחדה עצמית.

הספר, יורשה לי להודות, עמוס נתונים שמובילים למסקנות שעומדות בניגוד לדברים שפורסמו בטור זה בשנים האחרונות. בהנחה שהנתונים הסטטיסטיים נכונים, גם הח"מ צריך לעשות חשבון נפש. לא ששפע הנתונים הזה פותר לישראל את בעיית הפערים, מחירי הדיור, התחרדות מערכת החינוך, פלישת המסתננים או סכנת הקמתה של מדינה דו-לאומית. אבל הנתונים והמגמות שמוצגים בספר מציגים תסריט גלובלי קצת שונה מהמקובל, תוך תיאור העתיד הישראלי בצבעים קצת יותר ורודים. גם הדוגמאות ההיסטוריות, על מדינות שסבלו מסכנות קיומיות, והתגברו עליהן, מעמידים את מצבה של ישראל היום באור קצת שונה.

* * *

לפני כחמש שנים הצעתי ליצור מדד חדש - תרומה לאנושות לנפש (contribution to humanity per capita). השנים שעברו, והישגי ישראל מאז, מחייבים אותי לחזור על ההצעה. ישראל רחוקה מלהוביל במדדים כמו הכנסה לנפש או צדק חברתי. אבל אם היה נוצר מדד שבודק תרומה של כל מדינה לאנושות - המצאות מדעיות, פיתוח תרופות, פיתוחים חקלאיים, שיטות השקיה וחיסכון במים - ישראל הייתה זוכה במקום גבוה. יחסית לגודלה, מותר להניח שישראל הייתה תופסת את המקום הראשון.

לצערנו, בתחום אחד ישראל מובילה כבר חמש שנים: סקרים גלובליים חושפים את התדמית האיומה של ישראל בעולם. לפי ה-BBC למשל, ישראל היא "המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם". לא תמיד אנחנו במקום הראשון. לעתים גם איראן, צפון קוריאה ופקיסטן נאבקות איתנו על הפסגה הלא מחמיאה.

יש פער מדהים בין ישראל האמיתית, זו של המדע, החקלאות והפיתוח, לבין התדמית של ישראל, כ"מסוכנת לשלום העולם". הפער הזה כבר ליווה אותנו בעבר. זה הפער בין היהודי בעיני האנטישמים, שהוצג כ"מסוכן לאנושות", לבין היהודי האמיתי, שהתרומה שלו לאנושות, בתחומי הרפואה והמדע, הייתה אדירה. לישראל, נחזור ונאמר, אין שום פטור מביקורת. חלק מהביקורת מוצדקת. אלא שעדיין אנחנו מצויים במצב של פער מדהים בין ישראל האמיתית, התוססת, החוקרת, המפתחת, התורמת לאנושות, לבין ישראל שמשתקפת מפרסומים עיתונאיים ואקדמיים.

גם אנחנו, צריך להודות, מתעלמים לפעמים מישראל האמיתית. הרי אנחנו, כאן בעיתונות, מופקדים על מאבק בעוולות. וכל מילה טובה, על ההישגים, על היבולים ועל הפיתוחים, עלולה לצרף אותנו לאסכולת העיתון "פרבדה" הזכור לרע. אלא שלפעמים, למשל בראש השנה, מותר לנו להביט גם בחצי הכוס המלאה. לא מדובר רק בהישגים מדידים. מדובר גם בחיי היום-יום. ברבות מהערים באירופה, ילד בן שמונה או עשר לא יכול לרדת לרחוב לבדו. בישראל זה אפשרי. המשפחות שמגיעות לישראל - מגיעות כי טוב כאן. הבירוקרטיה בישראל, למרות כל בעיותיה, ויש בעיות, היא עדיין הרבה יותר גמישה, ואפילו יעילה, לעומת רוב המדינות המתוקנות.

כך שמותר לסיים במשהו אופטימי: ישראל אינה זקוקה למצעד צבאי. לא טנקים ולא טילים ארוכי טווח. ישראל זקוקה למצעד של זרעי עגבניות, פטנטים מדהימים, פיתוחי תרופות, טכנולוגיות לטיהור מים ושיטות השקיה. לא שזה מה שיפתור כמה מהבעיות הקשות שישראל מצויה בהן. לא שזה צריך למנוע עיתונות קוצפת ונושכת. אלא שהשלילה הפכה אצלנו לעיקר. אנחנו מאוהבים בהלקאה חיצונית ועצמית. כך שכולנו זקוקים לתזכורת. יש לנו גם במה להתגאות. מותר לנו להתבונן גם במצעד ההישגים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2867

Boycotting Israel – a crime against humanity

By BEN-DROR YEMINI

The gap between vibrant, researching, developing and contributing Israel and the country portrayed in the media and in academic papers is vast.

Considering Israel’s accomplishments in science, agriculture, irrigation, pharmaceuticals and more, boycotting Israel is a crime against humanity. Israel, with all its problems is still a good country to live in and one to be proud of.

These aren’t easy days and it wasn’t an easy year. The Arab spring is turning out to be a bumpy ride for those who staged it and for those hoping it will bring about change. The social protest in Israel, the largest the country has ever seen, exposed gaps and social grievances and led to high expectations of change that will likely not come to fruition. Israel’s diplomatic isolation is increasing and every speech Prime Minister Binyamin Netanyahu makes is met with a long list of columnists and commentators denouncing him as a warmonger.

This is the background to a visit from our friends, a middle class family from a large city in France, with good jobs and a nice apartment. They visit Israel every year, and by now have picked up some Hebrew. Last month they decided that the time had come to move to Israel. “Are you crazy?,” I asked them, and they answered “not at all.” Sometimes you need to listen to them and to others like them to understand that despite social concerns, diplomatic isolation, the declining education system and the political impasses, Israel is still a good place to live. Israel may not be the best option available, but it certainly isn’t the worst.

True, many Israelis live abroad, but if you think they’re all living it up, you should go visit some neighborhoods in New York. When dealing with Israel our media tends to show bad things and when discussing Israelis abroad they tend to focus on Bar Rafaeli, so the perceptions are slightly skewed. But Israel isn’t all bad, and living abroad isn’t a bed of roses either.

Israel’s income per capita is reasonable, though we still have a way to go. We are 28th in the world in terms of power purchasing power (our $29,602 is much higher than Saudi Arabia, for example). In terms of life expectancy we are making progress and are currently eighth in the world (behind Sweden) with a life expectancy of nearly 81. Despite all our troubles, we live longer than the French, Norwegians, Dutch, Italian and most western countries. This is an amazing accomplishment considering Israel’s population is made of immigrants from dozens of countries mainly from Eastern Europe and Arab countries where life expectancy was and remains much lower.

When it comes to the happiness index we are in a place we would never dared dream of years ago. In general, quantifying happiness is a tricky business and some polls contradict each other. The more reliable Gallup company came out with research spanning four years (2005 – 2009) polling thousands of people in 155 countries. At the top of their list of happiest countries were Denmark, Finland, Norway, Sweden and Holland. I’m guessing you haven’t fallen off your chair reading that since those countries are considered leaders in quality of life. But here comes the surprise: Israel is ranked eighth in that poll.

I doubt we would still score that high after the social unrest of recent months; however, the poll was taken during a period when Israel went through the Gaza disengagement, the Second Lebanon War as well as the unrest on the southern border with the Hamas-controlled Gaza Strip. Israel is ranked higher than Australia, the United States and all of Europe. If anyone had the impression that this is a very unpleasant place to live, they were wrong.

INTERNATIONAL ACADEMIC tests paint a pretty dismal picture of Israeli students. But somehow, in a process which itself requires explanation, the same students achieve amazing results in the fields of research and development in hi-tech and science. For that reason Israel has 1.8 scientific papers published per 1000 people (2006 statistics). When compared to the previous decade, it is evident that Israel is on the rise.

This record puts Israel in good company, behind Switzerland with 3 publications per 1000 people, Sweden with 2; in the same place as the UK and Norway and before the USA and France with 1.1 or Germany with 1.2.

The Israeli story receives more support when checking the list of young scientists awarded prestigious scholarships. One of the world’s most important organizations granting these scholarships is the European Research Council, which receives thousands of applications a year. According to a recent finding, 4080 scholarship requests were made, of which 480 young scientists were selected. The leading countries are the UK (population 62 million) with 124 scholarships, Germany (81 million) – 64, France (65 million) – 57, Holland (17 million) – 47. Israel, with its population of 7.4 million, received 22 scholarships, which means that per capita, Israel is the leader. Previous years’ data show the same trend.Indeed, these are surprising figures considering the low grades achieved by Israeli students.

I’VE WRITTEN in the past about Israeli achievements in many areas. It seems things are only getting better. Milk production of Israeli cows is the highest in the world (10,208 liters per cow per year vs. 6,139 liters in the EU). Israel also leads the world in agricultural output in several fields, and in developing new pest resilient strains of crops (for example, one kilogram of “summer sun” tomato seeds produced by Hazera Genetics sells for $350,000, roughly 7 times the price of gold). The same company also developed new tomato seeds which are projected to reach a 40 percent share of the European tomato market.

In the past few years the water industry, too, has seen a lot of development. Already, Israel holds the world record in recycling treated water, 75%, well ahead of second place Spain (20%). Irrigation techniques developed in Israel enable farmers to produce the largest quantity of produce per water unit. The desalination plant in Ashkelon is the world’s largest and most advanced, producing water at the lowest cost per cubic meter.

Israel’s achievements in the fields of hi-tech, pharmaceuticals and advanced technologies are well known. When the boycott idea was being discussed in Britain, a British blogger, Barry Shore, requested that boycotters treat all Israeli products the same. He asked every Brit to check how much of his computer’s hardware and software were developed in Israel and then to open the medicine cabinet and check how many of the medicines are based on research conducted in Israel. As the time goes on more inventions and developments are added to the list, and Israel is now the world leader in heart surgery stents. Are any boycotters willing to give all these developments up?

Farms based on advanced Israeli irrigation techniques and know-how are established in many third world countries and are saving millions from hunger. Do the boycott backers want to ban this knowledge from mankind? Are the boycotters humanists or just hatemongers? I know these facts won’t persuade “professional” Israel haters but it is our duty to show these people the long list of achievements and facts, and to explain that boycotting Israel is really a crime against humanity.

All that said, no country is free of criticism and some of the criticism is warranted. Still, the gap between vibrant, researching, developing and contributing Israel and the country portrayed in the media and in academic papers is vast. We must also admit that we here in Israel also tend to ignore the real Israel. We focus on being watchdogs and fear that any positive article or compliment about Israel’s achievements will label us as Pravda. But sometimes we are also allowed to look at the half-full cup. We love internal and external criticism , but sometimes we need a little reminder that there are things we should be proud of.

The writer is a researcher, jurist and a journalist. The article is reprinted with the permission of ‘Maariv.’

http://www.jpost.com/Opinion/Op-EdContributors/Article.aspx?id=240707

מערכת ההגנה האקטיבית כיפת ברזל, שחצתה הלילה את רף 200 יירוטים של רקטות ששוגרו מרצועת עזה מאז החל מבצע עמוד ענן, ובכך למעשה הכפילה את כמות היירוטים שביצעה מאז היירוט הראשון באפריל 2011, רשמה הצלחה נוספת במבצע: גידול של 2 אחוזים בממוצע באחוז ההצלחה של היירוטים, לכ-87 אחוז.

מתברר כי מפתחיה ממינהלת חומה במינהל פיתוח ואמצעי לחימה ותשתיות במשרד הביטחון, הצליחו לגרום לה להצליח באמצעות שדרוג מערכות. אחד מהשדרוגים מקנה שימוש חסכני בחלק גדול מהיירוטים, באמצעות שימוש בטיל מיירט (טמי"ר) אחד, במקום שניים, כפי שהיה בשנה הראשונה המבצעית של המערכת.

עם מטחי הרקטות הבלתי פוסקים, לצד מלאי הטמי"רים הנתון, מדובר במכפיל כוח למערך ההגנה האווירית. "בסבבים קודמים אכן שוגרו שני טמי"רים לעבר המטרה, אך המדיניות השתנתה ככל שחיל האוויר למד והבין את המערכת וצבר ביטחון עצמי. "כיום ממומשת מדיניות חסכנית, כך שבמעט מקרים מיירטים באמצעות שני טמי"רים", הסביר ל-ynet ראש תכנית כיפת ברזל במינהל חומה סגן אלוף יוסי.

מהנדסי משרד הביטחון ורפא"ל עמלו בימים האחרונים, סביב השעון ובמרוץ נגד הזמן, במטרה להעביר את הסוללה החמישית של כיפת ברזל לחיל האוויר, בשל החרפת ההסלמה בדרום והירי לעבר מרכז הארץ.

הסוללה המשודרגת, עם יכולות זיהוי, דיוק, טווח ויכולת יעילה להתמודד עם מטחים ועם ירי של כלל סוגי הרקטות ואיומים נוספים, היתה אמורה להיקלט בצה"ל בחודש ינואר 2013, אך היא נמסרה היום בצהרים והוצבה באזור גוש דן.

"אנחנו עובדים סביב השעון, בנוסף לעבודה שלנו בשטח, ללמוד מיירוט ליירוט כדי להשתפר עם הלוחמים והלוחמות", אמר סא"ל יוסי. "כרגע הסוללה הזו נמצאת באתר האינטגרציה שלנו, שם מרכיבים את כל מרכיבי הסוללה ובודקים את רכיביה בדיקה אחרונה מקצה לקצה כדי לוודא שהכל פועל כמו שצריך.

"בחודשים האחרונים ביצענו תחקירים טכנו-מבצעיים של הסבבים האחרונים ושיפרנו את יכולות המערכת עוד לפני צריבת האלגוריתמים והתוכנות החדשות. הצלחנו לכווץ עבודה של חודשיים וחצי ליומיים וחצי". סא"ל יוסי סיפר עוד כי "מיום ליום אנחנו מבינים שיכולותיה של כיפת ברזל מבחינה טכנולוגית הן רק קצה הקרחון ממה שהיא מסוגלת לעשות אל מול כלל האיומים.

האמריקנים התקשרו אלינו ושאלו בפליאה: איך הצלחתם כך בצורה עצמאית לייצר מוצר שלא קיים בכלל בעולם? זה רק גורם להיזכר מדוע בחרנו בסופו של דבר, למרות שהיו שהתנגדו לכך, בפתרון הטילנות ולא בפתרונות הלייזר או התותחנות".

שר הביטחון, אהוד ברק, יביא מחר לאישור הממשלה הצעה להרחבת ההצטיידות במערכת כיפת ברזל ב-750 מיליון שקל נוספים, המורכבים מתקציב ישראלי וסיוע אמריקני. הסוללה השישית כבר נרכשה ותגיע לחיל האוויר בשנה הבאה והתקציב החדש יאפשר הצטיידות בסוללות נוספות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4306941,00.html

תגוביות:

1.צריכים לבזוז איזה פרס נובל בחשיכה ולתת למפתחים. פשוט אין מילים, הצלתם חיים והפכתם את העורף לאיתן יותר.

2.כל הכבוד! כל אחד מהם היה יכול להיות מיליונר בחו"ל אבל עובד כאן למעננו.

3.לא יותר זול לפוצץ את פילדפי?

ה"תעתוע" (ghost בשמו המסחרי), פותח על ידי מפעל מלט בתעשייה האווירית. משקלו כארבעה קילוגרמים, והוא מיועד לספק תמונה מודיעינית בסביבה אורבאנית בזמן אמת לכוחות לוחמים.

המסוק ללא טייס נועד לסייר, בין השאר, לפני כוחות הנמצאים בפעילות ביטחון שוטף (בט"ש) ולהעביר צילומים של מוקשים ומכשולים אחרים המונחים על הציר או בצידו. הוא נוחת וממריא אנכית ומסוגל לבצע טיסה וריחוף תוך שמירה אוטומטית על מיקום וגובה.

ל"תעתוע" חתימה אקוסטית נמוכה ויכולת שהייה באוויר של כחצי שעה. ל"תעתוע" יכולת נשיאה של מטע"ד לתצפית יום או לילה. ה"תעתוע" מיועד לרמת הפלוגה ויופעל על ידי הלוחמים בשטח ונדרשת תקופת הכשרה קצרה על מנת להפעילו.

מערכת ה"תעתוע", הניתנת לנשיאה בשני מארזי גב על ידי הלוחמים, כוללת שני כלי טיס, מספר מצברים ומחשב נישא המהווה את יחידת השליטה והבקרה. בתעשייה האווירית מתכוונים להציע בהמשך את המסל"ט גם לשימושים אזרחיים.

צפו בביצועי המסל"ט:

UAV Ghost

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=ISXe18V8ICs

http://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=483&ArticleID=3695

בדו"ח שהתפרסם אמש (יום ה'), מדרג האו"ם את ישראל, נכון לסוף שנת 2012, במקום ה-16 מתוך 187 המדינות הנכללות במדד הפיתוח האנושי, אשר מדרג את מדינות העולם מבחינה כלכלית השכלתית ובריאותית.

מדובר בעליה של מקום אחד, לעומת הדירוג שניתן לישראל בדו"ח האו"ם מהשנה שעברה.

ישראל, שזכתה השנה לציון 900 (מתוך 1000), נמצאת מקום אחד בלבד מתחת לדנמרק, ובמקום גבוה יותר מזה של רוב מדינות האיחוד האירופי, בעוד שרק חמש מתוך 27 חברותיו מדורגות מעל ישראל: הולנד, גרמניה, אירלנד, שבדיה, ודנמרק; למעשה, מעל ישראל מדורגות רק עוד שלוש מדינות אירופאיות, שכולן אינן חברות באיחוד האירופי: נורבגיה, שוויץ, ואיסלנד.

יצוין כי דירוג זה ממקם את ישראל גבוה יותר מכל מדינות המזרח התיכון; לשם השוואה: המדינה הערבית המפותחת ביותר, קטר - השוכנת לחופו של המפרץ הפרסי עתיר-הנפט - ממוקמת רק במקום ה-36, בעוד שסעודיה - יצואנית הנפט הערבית הגדולה בעולם - מדורגת רק במקום ה-57. לבנון - המדינה הערבית היחידה בעולם שבראשה עומד מנהיג נוצרי - מדורגת במקום ה-72, איראן - מעצמת נפט אזורית החותרת להשגת נשק גרעיני - ממוקמת במקום ה-76, טורקיה - המתיימרת להתחרות עם ישראל ועם איראן על תואר המעצמה האזורית של המזרח התיכון - ממוקמת רק במקום ה-90, וירדן - בעלת האוריינטציה המערבית - מדורגת במקום ה-100. מצרים - הרואה את עצמה כמנהיגת העולם הערבי - ממוקמת במקום 112, רק שני מקומות מעל הרשות הפלסטינית - שזכתה לקבל דירוג בהיותה בעלת מעמד של "מדינה משקיפה לא חברה" באו"ם. סוריה - דורגה השנה במקום ה-116, ועירק - במקום ה-131. המדינה המזרח תיכונית שדורגה במקום הנמוך ביותר - היא תימן - במקום ה-160.

השנה מדרג האו"ם במקום הראשון את נורבגיה - שזכתה לציון 955, בעוד שעל המקום האחרון - מתחרות שתיים: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, וניז'ר: שתיהן זכו בציון 304 (מתוך 1000).

וזהו סדר שלושים המדינות הראשונות, מתוך 187 המדינות שדורגו:

1. נורבגיה. 2. אוסטרליה. 3. ארה"ב. 4. הולנד. 5. גרמניה. 6. ניו זילנד. 7. אירלנד. 8. שבדיה. 9. שוייץ. 10. יפן. 11. קנדה. 12. דרום קוריאה. 13. הונג קונג. 14. איסלנד. 15. דנמרק. 16. ישראל. 17. בלגיה. 18. אוסטריה. 19. סינגפור. 20. צרפת. 21. פינלנד. 22. סלובניה. 23. ספרד. 24. ליכטנשטיין. 25. איטליה. 26. לוקסמבורג. 27 בריטניה. 28. צ'כיה. 29 יון. 30 ברוניי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/253009

במשרדו החדש, הרחק מעין התהילה, חוגג גם השר יובל שטייניץ את הפקת החשמל מגז חברת הקידוח "תמר". האיש שנאבק על מיסוי המשאב הציבורי מול אחת המחאות האגרסיביות ביותר שידעה המדינה מעודה, לא שרד במשרד האוצר כדי ליהנות מפירות הקידוח. בכובעו החדש לעניינים בינלאומיים משקיף שטייניץ על ההמולה, שומע את התשואות וכמו משה על הר נבו - מביט מרחוק.

במשך ארבע שנים, הקדנציה הארוכה ביותר לשר אוצר מאז פנחס ספיר, התמודד שטייניץ עם המשבר הכלכלי העולמי, שביתת הרופאים והמחאה החברתית. אף אחת מהקטסטרופות הללו לא התישה אותו כמו המאבק על חוק הנפט. "זה היה הקרב הקשה ביותר בחיי", הוא מודה.

"ממש מלחמה לחיים ולמוות. יועצים באוצר הזהירו אותי שההתעקשות מול המשקיעים עשויה לעלות לי בתפקיד. חודש אחרי שהקמתי את ועדת ששינסקי (לבדיקת נטל המס הראוי על הפקת גז טבעי בישראל, שמ"ב) נפגש איתי יועץ אסטרטגי בכיר מאוד שלא אנקוב בשמו ואמר לי, שמע, באתי להציל אותך. כדאי שתמהר להגיע לפשרה, אחרת תתרסק. יפעילו נגדך ועדות חקירה, יחפשו דברים אפלים מעברך, יבדקו אם עישנת חשיש פעם, בגדת באשתך או אולי הרחבת מרפסת בלי רישיון. אם לא ימצאו אצלך משהו, יחפשו במשפחה המורחבת. וזה יהיה סוף הקריירה שלך כשר אוצר. אז לפני שאתה מפסיד את המשרד והולך הביתה, תעשה לעצמך טובה ותרד מוועדת ששינסקי".

איך הגבת?

"אני מודה שדי פחדתי. בפעם הראשונה במאבק חששתי שבאמת יחסלו אותי. כשהחלטתי לחייב את חברות האנרגיה במס על עתודות הגז והנפט, רוב צמרת האוצר הסתייגה מהמהלך. לא בגלל שהם חשבו שאני טועה, אלא מפני שהיו בטוחים שלא אצליח. אחד מראשי האוצר אמר לי, אתה הולך עם הראש בקיר, וכשהראש שלך יתרסק, כולנו נספוג את הרסיסים. הלובי של חברות האנרגיה כל כך חזק, שאין לך סיכוי מולן. אמרו לי, אתה צודק, אבל לא חכם. הביאו כדוגמה את אריק שרון שניסה להעלות מעט את המסים והתמלוגים על הגז, ולחץ אמריקאי כבד גרם לו לסגת מיידית מהיוזמה".

ארצות הברית לחצה גם עליך?

"הרגע השני המפחיד היה כשהתחילו הלחצים מהבית הלבן. חברות האנרגיה שכרו לוביסטים אמריקאים, כולל הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ששלח מכתבים וניהל שיחות כדי לפרק את ועדת ששינסקי ולעצור את חוק המיסוי. חברי קונגרס אמריקאים ביקשו ממני הבהרות. התחילה תחושה של לחץ כאילו אנחנו עושים משהו לא תקין ביחסי המסחר בין שתי המדינות. ניסיתי להסביר שאנחנו במקום הנמוך ביותר בעולם ברווחי מדינה ממאגרי נפט וגז, שאנחנו לא מקבלים כלום ושלאזרחי ישראל זכות מוסרית להרוויח מהמשאב הציבורי שלהם לא פחות מהחברות הפרטיות".

החברות טענו שהתבססו על חוזה מיסוי שנקבע מראש, ולכן השקיעו מיליארדים בקידוחים.

"לא היה שום חוזה. כשהחברות קיבלו רישיון לחיפוש גז, הן חתמו על סעיף שהמדינה תהיה רשאית להעלות את המסים והתמלוגים אם יימצא נפט בעתיד".

השארת להן משהו?

"אני לא פנאט. השארתי רווח לא קטן ליזמים. הם השקיעו בסיכון, לא היה ברור אם יצליחו. לכן הקמתי ועדה מכובדת בראשות פרופ' איתן ששינסקי שבדקה מה נהוג במדינות אחרות בעולם, ומאיזה שלב יגרמו המסים להברחת משקיעים או להפסקת החיפושים. הגענו לחוק מיסוי הוגן לכל הצדדים. אני לא פופוליסט. חיפשתי בדיוק את הגבול שבו המדינה יכולה לקבל כמה שיותר בלי שהיזמים ירגישו שהרווחים לא שווים את המאמץ. אבל חברות האנרגיה לא ויתרו בקלות. וכשראיתי את ההתנגדות הגדולה זה הפך אצלי למאבק עקרוני על הדמוקרטיה הישראלית. האם אנחנו נכנעים לארבע חברות גדולות שמסוגלות להפעיל לחץ עצום ומגייסות לובי חזק גם בארצות הברית, או שאנחנו דמוקרטיה מספיק איתנה כדי לעמוד על שלנו?"

איך הגיבה הכנסת?

"בחודשים הראשונים הקמפיין של חברות האנרגיה נגדי היה כל כך מסיבי, שהכנסת, הקוראת את רחשי לב הציבור, קיבלה החלטה שקראה לי לפרק את הוועדה ולסגת מהצעת החוק. הזמינו את יצחק תשובה, שמעו אותו, השתכנעו שהוא צודק והצביעו נגדי".

שטייניץ. ''במשפחה אומרים שיש לי דחפים, ושאם מאיימים עלי אני מתעקש''.

וראש הממשלה?

"השתדל לא להיות מעורב, למרות שהופעלו עליו לחצים מאוד כבדים. אפילו שר האנרגיה שלו ביקש שנוותר למחזיקי ניירות הערך בחברות הקידוח. בשלב מסוים נסעתי בעצמי לארצות הברית ונפגשתי עם בכירים בכלכלה כדי להבהיר להם שמבחינתי הנושא כל כך עקרוני, שלא אתפשר עליו גם אם אאבד את משרתי. אמרתי להם, אם תמשיכו ללחוץ יהיה פיצוץ. הסיפור כבר לא יישאר מאחורי הקלעים. ועוד אמרתי שאנחנו לא מדינת בובות או רפובליקת בננות, ושאם במדינות שונות בארצות הברית התחילו במסים נמוכים, וכשהתגלו מאגרי נפט משמעותיים העלו אותם, הם לא יכולים להכריח את ישראל להימנע ממשהו שהם בעצמם עשו בחצר האחורית".

רצה להמשיך

בנובמבר 2010 התפרסמה טיוטת מסקנות ועדת ששינסקי שהמליצה על הגדלת המיסוי על הגז הטבעי. "החלטתי ללכת קדימה", אומר שטייניץ היום. "במשפחה שלי אומרים שיש לי דחפים של דווקא, ושאם מאיימים עליי, אני מתעקש על אחת כמה וכמה". שלושה שבועות לאחר מכן קיבל טלפון מהבית הלבן. "גורם כלכלי בכיר מאוד רמז לי שהייתה לו שיחה עם אובמה. התקיימו כמה דיונים, והוחלט שארצות הברית לא מתערבת יותר בפרשה. הבכיר האמריקאי אמר: 'יש לך אור ירוק לעשות מה שאתה מוצא לנכון'. באותו רגע חשבתי לעצמי: הפעם נצליח. כי אם האמריקאים נסוגו, את הזירה המקומית כבר נדע להוביל".

השבוע החל עידן אנרגיה חדש. הרווח הנקי ממנו לקופת המדינה עומד על לא פחות מ-450 מיליארד שקל. "עשרות הפגנות ובג"צים ניסו לשכנע את הציבור ששר האוצר יבריח את המשקיעים וישאיר את הגז בבטן האדמה", חוגג שטייניץ. "השבוע הגז יצא מבטן האדמה, והכסף יגיע בעקבותיו".

שר האוצר לשעבר מקרין על סביבתו רוח רעננה, נינוחה. נדמה שתפקידו החדש כממונה על היחסים הבינלאומיים השמיט ממנו כל שארית של תזזית שאפיינה אותו בשבתו בראש המשרד המסובך והמורכב ביותר בממשלה. "יצאתי מעבדות לחירות", הוא מעיד על עצמו. "היו לי ארבע שנים ארוכות וקשות, אבל מלאות סיפוק, וזה הרי מה שחשוב בחיים".

סיפוק? בקדנציה האחרונה?

"קיבלתי מדינה עם אבטלה של 9.5 אחוזים כמו בכל אירופה וצמיחה שלילית. היום אני מחזיר את המשרד עם הצמיחה הגבוהה מכל מדינות המערב ואחוזי האבטלה הנמוכים ביותר. אני רואה מה שקורה היום בארצות הברית ובאירופה. ב-2009 היינו כמוהן, והעובדה שהצלחתי לחלץ את המדינה מהמשבר העולמי היא סיפוק עצום. בכל העולם נותנים לנו קרדיט גדול".

אתה מתגעגע?

"אם תוצאות הבחירות היו אחרות, אני מניח שהייתי יושב גם היום במשרד האוצר".

רצית להמשיך לכהן כשר אוצר?

"כן".

ולא אפשרו לך.

"ניצחנו בבחירות בנקודות ולא בנוקאאוט. לכן לא יכולנו לשמור לעצמנו את שלושת התפקידים הבכירים. גם בממשלה הקודמת לא היו לנו תיקי החוץ והביטחון. בממשלה הנוכחית מתוקף הרבה סיבות ונסיבות, דווקא החוץ והביטחון בידינו, ותיק האוצר עבר לשותף הקואליציוני הבכיר. זה לגיטימי".

אבל לא עדיף כבר משרד הפנים על "השר ליחסים בינלאומיים"?

"לא, להפך. ברגע שלא עמדו על הפרק משרדי החוץ והביטחון, המשפטים או האוצר, חשבתי שהמשרד ליחסים בינלאומיים מתאים לי. מראש ביקשתי אותו מראש הממשלה".

אז למה רצית את משרד האנרגיה?

"כי ראיתי שהמשרד הזה מתחיל להידלדל. פתאום אמרו: אי אפשר להעביר אליך את האחריות על הדיאלוג עם ארצות הברית, ואי אפשר להעביר אליך עוד כמה סעיפי אחריות כאלו ואחרים. לפני כן, כשנפגשתי עם ראש הממשלה, אמרתי לו: אם שר החוץ או המשפטים לא עומד על הפרק, אז אני מוכן ומזומן להיות השר ליחסים בינלאומיים, אבל רק בתנאי שאקבל סמכויות רחבות יותר מאלו שהיו ליעלון ולמרידור. זו הייתה ההצעה שלי מראש, וכשראיתי שזה לא עובד כמו שרציתי, אז פניתי לאנרגיה".

היית ראוי ליותר ממשרד האנרגיה או היחסים הבינלאומיים?

"ודאי, ואני באמת חושב שלראש הממשלה הייתה כוונה כנה למנות אותי לאחד מהם. רק שמסיבות שונות זה לא הסתייע".

יש הטוענים שאחת הסיבות היא רוח רעה שעברה ביניכם והעכירה את האווירה.

"בחיי, לא שמתי לב. תמיד יש כעסים או ויכוחים, אבל ביני לבין ראש הממשלה שוררת ידידות וברית פוליטית שנראית לי איתנה וחזקה. הבנתי וקיבלתי יפה מאוד את העובדה שהוא צריך למסור את תיק האוצר לשותפים הקואליציוניים. עד הבחירות חשבתי שאמשיך בתפקיד. אפילו התחלתי בהכנות הראשונות לתקציב מתוך הנחה שאמשיך לקדם אותו. אבל מיד לאחר הבחירות היה לי די ברור שיהיה שר אוצר אחר. אז המשכתי בהכנות כדי ששר האוצר החדש יוכל להמשיך במקומי מנקודה טובה יותר".

מה דעתך עליו?

"ברמה האישית יאיר לפיד עושה רושם מאוד סימפטי. יוצר תקשורת טובה. מאוד נעים לשבת איתו, והוא גם רוצה ללמוד מהניסיון שלי. הפגישות איתו היו בהחלט חוויה חיובית. יש לו תקציב לא קל, אבל כלכלה במצב טוב. אעשה הכל כדי לסייע לו להצליח".

לדעתך , הוא ניחן בכישורים לתפקיד?

"אני מקווה שכן. במשרד האוצר צריך בעיקר לקבל החלטות, ולפיד הוא אדם חכם. זה לא פגם שאין לו תואר אקדמי. כשאני נכנסתי לתפקיד, העובדה שהייתי דוקטור לפילוסופיה עבדה לרעתי בעיני חלק מהעיתונאים. ליאיר לפיד אין את הפגם הזה".

הפילוסופיה הגבוהה מאוד ריאלית.

"הפילוסופיה היא נשק יום הדין, כלי לא קונבנציונלי שמאפשר לך להטיל ספק בכל דבר ולחשוב באופן רענן. הפילוסופיה היא מקצוע שמשכלל את החשיבה בכל תחום ותחום. לפיד אולי לא פילוסוף, אבל הוא חכם ובעל כישרון, רואים את זה גם בכתיבה שלו, והוא מתחיל להבין שכשר אוצר יהיה עליו לקבל החלטות קשות".

במסגרת המשא ומתן לפיד עצמו פקפק במידת התאמתו למשרד.

"הוא ילמד ויבין. עם כל הכבוד, כלכלה ומקרו-כלכלה זה לא כל כך קשה. בני אדם המציאו את זה. בסופו של דבר, צריך במשרד האוצר שכל ישר ואומץ לקבל החלטות לא פופולריות. שר אוצר לא צריך לוותר על התדמית הציבורית שלו, אבל חייב להבין שלפחות בשנתיים הראשונות זה לא יהיה העיקר. רק כך הוא יוכל להצליח. אני חושב שלפיד מבין את זה".

ולכן כתב על ריקי כהן מחדרה?

"אני אומר שצריך לדאוג גם לריקי כהן מחדרה שמרוויחה 20 אלף שקל, וגם למסעודה משדרות שמרוויחה רבע מזה. צריך לחזק קודם כל את החלשים שבגלל הפריפריה או מסיבות אחרות הם בעלי שכר נמוך, ורק אחר כך את העובדים החזקים יותר. אנחנו עשינו את זה במידה מסוימת. החלתי מס הכנסה שלילי על כל המדינה, שהוא סיוע מותנה עבודה למשתכרים מעט. אם אתה עובד קשה ומרוויח משכורת נמוכה, תקבל מס הכנסה שלילי שהוא תוספת כספית לכל דבר. אבל אלו הנושאים המשניים.

"המשימה העיקרית הייתה ונשארה כלכלת ישראל. העולם עדיין כמרקחה. ארצות הברית בקשיים. אירופה קורסת. האיום הכלכלי על ישראל עדיין בתוקף. אנחנו במלחמת עולם כלכלית, ולכן המשימה העיקרית של שר האוצר החדש היא לא ריקי כהן מחדרה או מסעודה כהן משדרות, אלא צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה. אם הוא ישיג את זה, יוכל לעזור גם לריקי וגם למסעודה. אם ייכשל, כולם ייפגעו".

יש איזו נוסחה?

"כשר האוצר לשעבר כל דבר שאגיד עלול להגביל את חופש הפעולה של שר האוצר הנוכחי. ובכל זאת אומר שצריך לקצץ את תקציב הביטחון בכשלושה מיליארד כל שנה, ובסך הכל שישה מיליארד בשנתיים. זו משימה לא פשוטה, אבל אפשרית. רק תקציב הבינוי של משרד הביטחון, לא כולל את העברת עיר הבה"דים לנגב, עומד על כמה מיליארדים כל שנה. לא נורא אם נקטין קצת את הקצב".

וקצבאות הילדים?

"לא יהיה מנוס מפגיעה מסוימת גם בהן. אבל כשיש מס הכנסה שלילי, זה סוג של קצבאות ילדים להורים עובדים שמשתכרים מעט".

תפקיד כפוי טובה

גם אם ישמר את קצבאות הילדים ויגן על תקציב הביטחון, תפקיד שר האוצר ייחשב עולם כפוי טובה. שטייניץ שכלל את ההנחה הזו לכדי עליונות כשלא חשש להתעמת עם הרופאים ואנשי המחאה החברתית שבחרו לצאת לרחובות דווקא במשמרת שלו. "לא הרגשתי האיש הרע", מצהיר שר האוצר לשעבר. "הבנתי לגמרי את דרישות הרופאים, וגם אם לא יכולתי לתת להם כל מה שרצו, הלכתי הרבה לקראתם, רק שבתמורה היו גם לי דרישות מהם. למשל, שעון נוכחות. עד השעון הייתה מכה שבכל הארץ בשעות אחר הצהריים לא היו רופאים בבתי החולים".

למחאה החברתית התנגדת.

"מבחינה דמוקרטית המחאה החברתית הייתה תופעה מאוד מכובדת. יצאו עשרות אלפים, אולי יותר, למחות בשקט, בלי אלימות, נגד מחירי הדיור והקשר בין הוןשלטון. וכאן חשתי קצת תסכול, אני מוכרח להודות, כי רק שלושה חודשים קודם לכן סיימתי את מאבק השלטון הגדול בתולדות ישראל נגד בעלי ההון בחברות האנרגיה. היה מתסכל מאוד שסטודנטים, ששלושה חודשים לפני המחאה באו להפגין תמיכה במאבק מתחת לחלון שלי, הפגינו הפעם נגדי בהאשמה הפוכה. זה היה לי מאוד מוזר, כי כשר אוצר באמת לא התחשבתי באינטרסים של הטייקונים. הורדתי לחברות הביטוח את דמי הניהול, פעלתי מול בנק הפועלים, חברת כימיקלים לישראל ושלוש חברות הדלק. לא הבנתי למה באו נגדי בטענות".

לא היה לזה הד בפירות הפוליטיים של המחאה החברתית.

"הכשל שלנו היה הסברתי. לא מינפנו נכון את ההצלחות הכלכליות של הממשלה שבלטו גם בישראל וגם בהשוואה לביצועים הכלכליים של מדינות המערב וארצות הברית. ועדיין תחושת הסיפוק עצומה. במשרד האוצר יושבים האנשים המוכשרים והמשכילים ביותר שאפשר למצוא בסקטור הציבורי. חלק גדול מהם דוקטורים ופרופסורים לכלכלה ולמנהל עסקים. כשר אוצר אסור לך לוותר עליהם, אבל בסוף היום האחריות הישירה מוטלת רק עליך. אם יש צמיחה נמוכה ואבטלה גבוהה, לא מפגינים נגד בנק ישראל או ההסתדרות, אלא נגד שר האוצר. לכן שר האוצר צריך לשמוע את כולם, להפעיל שיקול דעת ולקבל את ההחלטות בעצמו.

"אני זוכר שבשבועות הראשונים שלי במשרד, לא היה ברור אם נצליח להתמודד עם המשבר הכלכלי. אז עבדנו מסביב לשעון על התקציב הדו-שנתי שהיה מאוד מהפכני וגם קצת שנוי במחלוקת. בגלל העומס הגדול נשארתי ללון במשרד על הספה. הייתי עובד עד שעות הלילה המאוחרות, תופס תנומה קצרה ובבוקר מקבל את הפקידים להמשך הדיונים. עבדנו במתכונת חירום, ולפעמים בלילות, ברגעי ההפוגה בין דיון לדיון, הייתי פותח את החלון בלשכה שלי, שייכנס קצת אוויר צח, וראיתי מרחוק את האורות של בתי ירושלים נדלקים עם החשכה - גבעת מרדכי, בית הכרם, אפילו גילה.

"הייתי אומר לעצמי אז, איזו אחריות לקחתי על עצמי. אם חס וחלילה אכשל בתפקידי, כל משפחה שנייה באורות שדולקים ממול תהיה ענייה כי אחד ההורים יהיה מובטל. היו אז מדינות שהגיעו ל-25 אחוז אבטלה, ואני חשבתי שאם גם אנחנו לא נצליח לבלום את הסחף, מהר מאוד כל משפחה שנייה או שלישית מהבתים המוארים תהיה אומללה. זה היה עומס האחריות במלוא מובן המילה. מאה טון על הכתפיים".

והיום הכתפיים משוחררות?

"משוחררות יותר, למרות שנהניתי מכל רגע. זה היה מרתק מבחינה אינטלקטואלית".

ובמשרד ליחסים בינלאומיים?

"אני חוזר לעסוק בנושאים שבהם כיהנתי בעבר כיושב ראש ועדות המשנה החשובות, כשכוננתי את הדיאלוג האסטרטגי בין הכנסת לסנאט ולבית הנבחרים האמריקאי. אני עוסק בנושאים עם תפיסת ביטחון מרתקת לא פחות מתפקידיי הקודמים באוצר. יש לי אחריות כבדה על תיאום הדיאלוג בנושא הגרעין האיראני, על המאבק בדה-לגיטימציה של ישראל. אני אחראי על שלושת הגופים הכי קריטיים לביטחון ישראל: המוסד, השב"כ והוועדה לאנרגיה אטומית. הם חשובים לא פחות מהצבא, רק פחות מתוקשרים ממנו".

מתאים לך לעבוד מאחורי הקלעים?

"אחרי ארבע שנים סוערות כל כך? כן. בהחלט".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/457/784.html?hp=1&cat=404&loc=2

תגוביות:

1.שטייניץ הוא אחד האנשים החכמים ובעלי חוט השידרה החזק ביותר בישראל. מתאים לראשות ממשלת ישראל!

לפי דו"ח קרן המטבע הבינלאומית - שפורסם במוצאי יום העצמאות ה-65 של ישראל, עולה כי בשנת 2012 עמד התוצר-המקומי-לנפש בישראל על 32,312 דולר בינלאומי, זאת לעומת תוצר-מקומי-לנפש של 32,021 דולר בינלאומי - באיחוד האירופי - המהווה את הכלכלה הגדולה והחשובה בעולם. כך מדווח לאתר ערוץ 7 הגולש אלי כהן.

בנתונים אלה עוקפים הישראלים כלכלית את עמיתיהם מהאיחוד האירופי - לראשונה מאז קום המדינה, ומעמידים את ישראל במקום ה-24 בקרב חברות-האו"ם המובילות בעולם - בין צרפת לדרום-קוריאה - מבחינת תוצר-מקומי-לנפש המחושב לפי דולר בינלאומי. יצוין כי דירוג זה אינו כולל את הונג קונג - שאינה מדינה ריבונית, וגם לא את טאיואן - שאינה חברה באו"ם.

בסך הכל, מתוך עשרים ושבע מדינות האיחוד האירופי, רק במיעוטן - הלא הן אחת-עשרה מדינות האיחוד שבצפון-מערב אירופה - גבוה התוצר-המקומי-לנפש מזה שבישראל במונחי דולר בינלאומי, בעוד שברוב מדינות האיחוד האירופי - הלא הן שש-עשרה מדינות האיחוד אשר שוכנות באגן הים התיכון ובמזרח אירופה - נמוך התוצר-המקומי-לנפש מזה שבישראל במונחי דולר בינלאומי.

תוצאה זו, הראשונה בהיסטוריה של ישראל, הושגה לא רק לאור התעצמות הכלכלה הישראלית, אלא בעיקר לנוכח היחלשותה של כלכלת האיחוד האירופי בעשור האחרון; היחלשות המוסברת, הן בגין הצטרפותן האחרונה של מדינות חלשות אל האיחוד האירופי: במיוחד אלו שהצטרפו רק לאחרונה - רומניה ובולגריה, והן בגין פגיעת המשבר הכלכלי העולמי בכלכלת האיחוד האירופי - יותר מכפי שהמשבר פגע בישראל.

התעצמותה היחסית של כלכלת ישראל - לעומת כלכלת האיחוד האירופי - צפויה להתחזק בשנים הבאות, תודות לגילוי האחרון של מאגרי הגז - באתרי הקידוח "תמר" ו"לויתן" שלחופי ישראל.

יצויין, כי שיטת השוואת תוצרי המדינות השונות על ידי קרן המטבע הבינלאומית - מבוססת על מטבע היפותטי תקני אחיד - המכונה "דולר בינלאומי": ערכו אמנם זהה לדולר האמריקני, אך שאר המטבעות שבשוקי העולם - כולל מטבע השקל ומטבע האירו, אינם מומרים לדולר הבינלאומי על פי שערי החליפין שבינם לבין הדולר האמריקני - אלא על פי השוואת מחירי המוצרים שבשווקים אלו למחירי המוצרים שבשוק האמריקני.

"עניין אישי" עם גרשון מסיקה, 61. תושב אלון מורה. נשוי לשוש ואב לחמישה. ראש המועצה האזורית שומרון

התחלה: תמוז תשי"ב, מעברת באר יעקב. משם זכורים "הצריפים, הצפיפות והשירותים שהיו מחוץ לבית". שישי מתוך שבעה ילדים. בן יחיד, כל השאר בנות.

יחיד: לא ממש. שני הבנים הגדולים מתו ממחלה במחנה ריכוז. "הוריי גרו בלוב, שם שלטו האיטלקים", במסגרת שיתוף פעולה של השלטון עם הנאצים הוקם מחנה ריכוז שאליו גורשו אלפים מיהודי לוב, ובשל הצפיפות ותנאי התברואה הגרועים "אחיי מתו מטיפוס. ביום האחרון ריכזו את כולם במגרש ורצו להרוג אותם. אבל הרוצחים התמהמהו וכולם ניצלו בנס".

דור שני: "השואה הייתה ברקע, בקוד התנהגות. זו הייתה עננה כזאת. נשארתי הבן היחיד ואמי עטפה אותי בצמר גפן. כל הילדות היא הייתה חרדה לי ולא הרשתה לי לצאת לטיולים". אבל הדברים לא חלחלו, "בצבא עשיתי הכול הפוך".

אשדוד: "אבי הוא התושב הראשון בעיר. בשנת 56' הגיעו אליו, אמרו שאמורה לקום עיר, וביקשו שיפתח שם את המכולת שלו". במשך 48 שעות התגורר האב לבדו עם ארבעה חיילים ואז הגיעו 17 המשפחות הראשונות. "הוא היה משרד הקליטה, הדואר, הבנק, המועדון, הכול. 24 שעות הוא התעסק בקליטת העולים". לבאר יעקב הגיע רק לשבת. כעבור שנתיים הצטרפה אליו המשפחה.

זוכר אותך מהמכולת: "מרוב ממתקים בחנות של אבא, אני לא יכול לראות היום ממתקים".

לימודים: יסודי בממ"ד רמב"ם. מהתקופה הזאת זכורה "הפשטות של החיים". לארוחת צהריים היו קונים חצי לחם "ומורחים אותו בסחוג", ו"היינו משחקים בכדורגל מסמרטוטים". המשחק היה על הכביש, כי "פעם בשנה עבר אוטו".

הדיתלו"ש: התיכון נלמד בממ"ד מקיף ב' בעיר. "בגרות ים תיכונית. כל הזמן הייתי בים". בבית הספר הזה הוא למד "איך להיות חילוני. הייתה מעטפת דתית, אבל בלי הערכים. הכיפה הייתה מתניידת: כיס-ראש-כיס".

צעד וחצי: בתקופת הנערות הייתה חברות באליצור אשדוד, במסגרתה שיחק בנבחרת הכדורסל בליגה א'. "הייתי ספורטאי מצטיין". אחרי התיכון היו לימודי עתודה של הוראת ספורט בגבעת וושינגטון כדי להתגייס ולתרום בתחום.

צבא: ההתחלה הייתה כמדריך ספורט, ואחרי קורס היה שירות כקצין ספורט של חטיבה 7, שירות בסיני ולבסוף כהונה של קצין ספורט פיקודי של הגדנ"ע בבית ליד. למרות העברת קורסי קרב מגע רבים, לא הייתה חזרה הביתה עם פנסים כחולים, "מי שיודע להילחם פחות הולך מכות". השחרור היה בדרגת סרן, "כי אהבתי את הספורט, אבל ככל שאתה עולה בדרגות אתה יותר מארגן מאשר מעביר".

דתלשל"ש: בצבא החלו לעלות התהיות "קודם על כך שעם ישראל עדיין קיים. זה פלא שאין לו סיבה. בנוסף מחשבות על מהות האדם: מאין באת ולאן אתה הולך". בעת השירות בבית ליד סידר לו גדי הרלניג, חבר מהלימודים ואחיין של הרב בנימין הרלניג שלימד אז בישיבת כפר הרא"ה, מגורים בכפר.

מכות תמורת תורה: "אז התחלתי לחזור בתשובה. הייתי מדריך את התלמידים בקרב מגע ותמורת זה קיבלתי מגורים ולמדתי עם השמיניות סדר ערב". בחתונה, שהייתה לא הרבה אחרי כן, ערך את הקידושין הרב נריה ורקדו החברים מהשמינית.

נפל האסימון: בזמן המגורים בכפר והשירות, הייתה גם השלמה לתואר ראשון במינהל חינוכי באוניברסיטת בר-אילן. וגם פגישה עם שוש. "עמדנו בתור לטלפון הציבורי וביקשתי ממנה אסימון. ראיתי שהיא מחייגת 08 ושאלתי 'מי יש לך באשדוד?' היא ענתה 'ההורים שלי', מתברר שהיא גרה רחוב לידי ולא ידעתי. זה הוביל לדיבורים שהסתיימו בחתונה".

שוש: "למדה תושב"ע כדי להיות מורה במקצוע, אבל כשבאנו לשומרון היא הייתה טבחית ומטפלת במעון וגם מורה לאנגלית, ובעיקר גידלה את הילדים".

הילדים: חמישה. שני בנים, שלוש בנות ותשעה נכדים. שלושת הנשואים גרים בשומרון, הבן הצעיר לומד ב'חיצים'. המקצועות כוללים תרפיה באמנות, בנייה, סטודנטית להוראת הלשון ומפיקת אירועים שלאחרונה "סועדת את שוש".

סועדת: בקיץ שעבר הוא חגג 60 ושוש הרגישה לא טוב. הרופא התעקש שלא לתת לה בדיקות, אז היא הלכה באופן פרטי וגילתה שחלתה בסרטן. כיום היא אחרי השתלה. "אנחנו אחרי הקושי הגדול", ובכל זאת, הציר הוא עבודה-בית חולים. "60 שנה אתה עובד בצורה מסוימת והעולם משתנה לך. פתאום אתה חי מבדיקה לבדיקה, ומקבל פרופורציה על החיים ושבריריות האדם".

וספה עם סירה: בתחילה זה היה הרכב שבו התנייד מכפר הרא"ה לאוניברסיטה. אחר כך היה מעבר למכינה בגבעת שמואל, "שם הייתי מורה לספורט ומדריך בפנימייה". בהמשך הוצע לו לחזור ללמד בסמינר בגבעת וושינגטון, שם הוא גם היה "אחראי על התרבות".

לשומרון: ביקור לשבת אצל אותו גדי הרלינג (היום הרב ומדריך הטיולים) באלון מורה הביא להתאהבות במקום. העלייה הייתה בקיץ תשמ"ב, "היינו בגל שהביא את מספר המשפחות במקום מ-30 ל-40". ההגעה הייתה ככוללניק לישיבה שהוקמה. "אבל למרות שהייתי צעיר, תוך שנה הייתי יו"ר מזכירות".

יו"ר: הוא התחיל כשהיו 40 משפחות ועזב כשהיו 320. התפקיד היה בהתנדבות, ולידו הוא רכש מבנים באשדוד ועסק ברכישה ומכירה, "מישהו מנהל לי את זה", והקים חברת הסעות שממנה התפרנס. אבל היו תקופות בהן "אתה יוצא בבוקר ולא יודע אם תחזור".

מזרח תיכון חדש: יש זיכרונות מלפני פרוץ השלום, כולל קניות וסידורים בשכם שהייתה "העיר שלנו" ואפילו ידידות הדוקה עם מוכתר של אחד הכפרים. במהלך השנים היה אובדן של הרבה חברים וילדי חברים, "אבל אף פעם לא הייתה הווא אמינא לעזוב. זה כבר נהיה בית".

בית: "היישוב הוא מקום מלא באידיאולוגיה של אנשים טובים וחמים, קהילה שהיא כמו משפחה".

שיקום: כשמוסדות שנקלעו לקשיים הגיעו לזמביש ולבנצי ליברמן לבקש כסף, הם אמרו: "לכו לגרשון, אם הוא אומר שיש סיכוי לשקם - בסדר". כך טופלו הגירעונות בישיבות 'חיצים', 'כינור דוד' וגם שבי שומרון. "קונצרן גדול הוא כמו משפחה, אתה לא יכול לחיות מעל היכולות שלך. במשפחה אתה ישר רואה את זה. במוסדות, אתה מתגלגל עד שהגירעון מגיע למיליון שקלים".

מועצה אזורית: הייתה בעבר התמודדות שלא צלחה. אבל כשליברמן הודיע שלא יתמודד, "התקשר אליי רוזנפלד מאבני חפץ והציע לי". מסיקה חשב שבני קצובר יותר מתאים, אך הלה סירב. "התייעצתי עם הרב שלי, הרב ששי מהרצליה, שהוא מגיש תה בבית כנסת ויש לו שידור ישיר למעלה". הרב אמר שמסיקה ירוץ ויזכה, אבל "שלא אקח יועץ אסטרטגי".

בלי יועץ: "החבר'ה במטה נדהמו מההחלטה, אבל מתברר שעשיתי הכי פחות טעויות. זכיתי ב-60 אחוזים מול 29, וזה היה מול מועמד של בנצי".

המטרות: בעקבות הגירוש מהגוש הובן ש"האויב הכי גדול של ההתיישבות הוא הבורות. הוחלט להביא לכאן קובעי מדיניות". מאז היו רבים. אברי גלעד אמר שחווה מהפך בסיורים, מנחם בן עבר להתגורר בצופים ו"אנשים מקבלים את הבום שתוך רבע שעה הם בעומק השטח, פוגשים פה וילות במקום צריף ועז ויש מפעלים ענקיים שבהם עובדים יהודים ופלשתינים בדו-קיום".

הבדיחה: "חברת כנסת שהגיעה לכאן ביקשה לראות על המפה איפה זה גוש קטיף, כאן בשומרון". היום זירת ההסברה נמצאת גם בחו"ל. "הקמנו מחלקת קשרי חוץ ונוצר קשר חם עם סגן יו"ר ועדת החוץ של האיחוד האירופי, ששוכנע לצאת מהדרך בין נמל התעופה לירושלים ולקפוץ לצופים". אחר כך הוא ביקש יום ביקור מלא, ומאז הוא מסדר למסיקה וצוותו פגישות עם עמיתיו, ומהווה שגריר הסברה לא רע באקלים הקריר של אירופה.

ניגריה: המחלקה יצרה קשר גם עם כומר ניגרי שיש לו 150 מיליון מאמינים ונוצרו עמו קשרים חמים. התמיכה שלו הפכה משמעותית בעת שהרש"פ פנתה לקבל הכרה בפני מועצת הביטחון של האו"ם. "בכל 20 השנים האחרונות, ניגריה תמכה בערבים בכל סוגיה שהייתה באו"ם. דיברנו עם הכומר והוא אמר 'אדבר עם הנשיא'. ניגריה לא תמכה וההחלטה נפלה". כן ירבו: הגידול באוכלוסייה סומן גם הוא כמטרה. "קיבלתי מועצה של 22 אלף תושבים והיום יש בה 31 אלף. הביקוש עצום ואין היום יישוב שאין בו בנייה. אחרי ההחלטה שלא ייבנו צמודי קרקע בין גדרה לחדרה, אנחנו האופציה היחידה לבית פרטי עם קהילה חמה במרכז". המטרה: להגיע עד סוף הקדנציה הנוכחית ל-45 אלף תושבים. הקדנציה הנוכחית: בתום הקדנציה הקודמת לא היו בחירות, בשל מחסור במתמודדים, וזו לו כבר קדנציה שנייה. פרס ניהול תקין מתקבל כל שנה "עוד מהתקופה שלפניי", והוא מוענק היום ליישובים שקולטים הכי הרבה. התקבל גם פרס חינוך ארצי וכן פרס מפיקוד העורף על מוכנות, וגם כוכבי יופי, "שאנחנו אפילו לא מפרסמים". ליכוד: הוא צורף למפלגה בעת הגירוש, כדי שישפיע "וכשנהייתי ראש מועצה צלצלו ואמרו 'אתה חבר מרכז'. אני חושב שבקדנציה הקודמת האורות היו גדולים מהצללים. אני בליכוד כדי שהוא יהיה נאמן לעקרונותיו והכנסנו לצמרת הליכוד קבוצה של אנשים שישמרו על המדינה וזהותה היהודית". אם זה לא היה המסלול: "הייתי בכל מקרה בעשייה ציבורית, כי זה חיידק שקיבלתי מאבי. אוכל לנוח רק כשאחזיר את המפתחות לבורא".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב: הוא בהחלט מאלה שמעירים את השמש וקם לפני ותיקין כדי להספיק חברותא לפני התפילה. בשעון חורף המשמעות הייתה 4:30, עכשיו יש הקלות משמעותיות והקימה מתרחשת ב?5:30. אחר כך יש הליכה ביישוב לצורכי ספורט, הפסקה של רבע שעה בבית לקפה ו"מה חדש בחדשות" ואחר כך נסיעה לעבודה. משמונה בבוקר ועד אחרון הלקוחות.

דיסק ברכב: דווקא חדשות, "אני פריק של זה". המחוג נע בין רשת ב' לגלי ישראל.

שבת: מתחיל בכולל יום ו' שמתנהל ביישוב, הכנת שניצלים ו"אין שבת בלי אורחים". החברים מתחשבים ולא מדברים בשבת על ענייני המועצה, למרות שמבחינתו "אני בשליחות ויכולים להטריד אותי בכל עת". לאור המצב, תשע השבתות האחרונות נחוו בבית החולים לצדה של שוש.

עיתים לתורה: מלבד הלימוד בבוקר ובכולל, בגלל ההרגל של קימה מוקדמת, גם בשבת נוצר מרווח של שעתיים בין הקימה לתפילה, והן מוקדשות ללימוד 'אור החיים' על התורה.

אוכל: "של אשתי. היא בשלנית טובה". למקומות הראשונים מגיעים הדגים, הקוסקוס ובעיקר המפרום. "בזה היא כמעט עברה את אמא שלי. היא מכינה את המאכל הזה יותר טוב מהאחיות שלי".

אחזקת הבית: תיק השניצלים שהוזכר, פינוי אשפה וקניות, אם יש רשימה. ההתנצלות: "הייתי מפונק, גדלתי בתוך צמר גפן עם שש אחיות".

מפחיד: "חולשה של ההנהגה הישראלית בזכותנו על הארץ. הם לא מקרינים את העוצמה שצריכה להיות בנושא למנהיג ישראלי. אני מקפיד לדבר גם על ענייני הביטחון, אבל מסביר שזכותנו בעיקר בגלל שזו הארץ שלנו". ההשלכות: "זה יכול להוביל להתקפלות כשיש לחץ לוויתורים. הם אומרים 'זה שלנו', ואנחנו לא".

דמות מופת: יפתח הגלעדי. "במאבק שלו מול בני עמון הוא אומר את אשר הוריש לכם כמוש - יהיה שלכם, ומה שהוריש לנו אלוקינו - שלנו. היו לו הרבה מינוסים אבל הוא ידע לומר שהארץ שלנו".

פנאי: היום המושג הזה לא קיים. ובכל זאת יש הקפדה על לקיחת כל המשפחה לנופש משותף בקיץ (חיספין) ובחנוכה (אילת). "קבוע, כל השבט בא".

משאלה: "שכל עם ישראל יהיה בארצו, חופשי משיקולים מדיניים. בקיצור, ימות המשיח".

כשתהיה גדול: "איך שאני מכיר את עצמי, עדיין אעסוק בפעילות ציבורית". פוליטיקה במגרש הארצי? כל האופציות פתוחות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/254554

מדענים בטכניון פיתחו ומימשו מכונת חישוב מולקולרית מתקדמת מסוג מתמר (Transducer). המחשב המולקולרי נבנה כולו ממולקולות ביולוגיות, כדוגמת דנ"א וחלבונים אשר מסוגלים להכניס שינויים בקודים גנטיים. מכשיר חסר תקדים זה יכול לבצע חישוב עוקב, כלומר, להשתמש בפלט של תהליך חישוב אחד כקלט חדש לחישובים נוספים. יתר על כן, תוצאות החישוב השונות בוטאו בצורת תכונות ביולוגיות, כגון עמידות של חיידקים לחומרים אנטיביוטיים שונים.

החוקרים הדגימו את יכולתו של המתמר על-ידי ביצוע חילוק של מספרים בינאריים ב- 3. בנוסף לכך, ביצעו חישוב עוקב על אחד הפלטים. מחקר זה בוצע על-ידי פרופ' אהוד קינן, יחד עם הפוסט-דוקטורטים ד"ר תמר רטנר וד"ר רון פירן מהפקולטה לכימיה ע"ש שוליך, וד"ר נטשה ג'ונוסקה מהמחלקה למתמטיקה באוניברסיטת דרום פלורידה. מחקר זה מתפרסם בכתב העת היוקרתי כימיה וביולוגיה (Chemistry & biology) השייך לבית ההוצאה לאור Cell.

המחשב ביולוגי יוכל לתקשר ישירות עם יצורים חיים

"ההתעניינות הגוברת בהתקני מיחשוב ביו-מולקולריים לא נובעת מהתקווה שלמכונות מסוג זה יהיה ייתרון על המחשבים האלקטרוניים במהירות חישוב או ביעילות ביצוע משימות חישוביות רגילות", מסביר פרופ' קינן. "היתרונות העיקריים של התקני מיחשוב אלו נובעים ממאפיינים אחרים. כפי שניתן לראות מעבודה זאת ומפרויקטים אחרים שבוצעו במעבדותינו, מערכות חישוב אלו יכולות לתקשר ישירות עם מערכות ביולוגיות ואפילו עם יצורים חיים."

"הממשק הישיר בין שני העולמות מתאפשר הודות לכך שכל הרכיבים של המחשבים הביו-מולקולריים, כולל חומרה, תוכנה, קלט ופלט, הם מולקולות ביולוגיות אשר "מדברות" ביניהן באופן לוגי בשרשרת של אירועים כימיים בני תיכנות. הקלט הוא מולקולה, אשר עוברת שינויים מתוכנתים, על-פי חוקים שנקבעו מראש (תוכנה). זאת כדי ליצור את הפלט המולקולרי, אשר יכול להשפיע על מערכות ביולוגיות".

"מכונת חישוב ביו-מולקולרית סינטטית"

פרופ' קינן מוסיף: "לתוצאות שלנו משמעות רבה משום שזוהי הפעם הראשונה בה מומשה במעבדה מכונת חישוב ביו-מולקולרית סינטטית מסוג מתמר, אשר מסוגלת לבצע חישוב עוקב וגם מייצרת תוצאות חישוב, המוצגות כתכונה ביולוגית חדשה. למרות שהמתמר המוצג בעבודה זו תוכנת לפתור בעיה ספציפית, הגישה בכללותה מאפשרת תכנות מגוון, אשר יכול להיות מיושם לפתרון בעיות אחרות. בנוסף לכוח החישוב המשופר, המתמר מציע יתרונות נוספים, כגון היכולת לקרוא ולשנות מידע גנטי, מזעור מכשירי החישוב לקנה מידה מולקולרי, והיכולת להפיק תוצאות חישוב בעלות השפעה ישירה על יצורים חיים."

"יישום המערכת החישובית על חומר גנטי יכול לא רק לבדוק ולזהות רצפים ספציפיים, אלא גם לשנות ולעבד את הקוד הגנטי. אפשרות זאת עשויה ליצור הזדמנויות מעניינות בתחום הביוטכנולוגיה ובכלל זה טיפולים גנטים", מסכם קינן.

http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3603217,00.html

גוגל מצטרפת למרוץ על רכישת Waze הישראלית ומציעה תמורתה לפחות מיליארד דולר - כך פרסמה הלילה סוכנות בלומברג. ההצעה הגיעה לאחר חשיפת "כלכליסט" בדבר משא ומתן שמנהלת Waze מרעננה לרכישתה על ידי פייסבוק, ככל הנראה בסכום של כ-850 מיליון דולר.

ההצעה של גוגל לא רק גבוהה יותר מזו של פייסבוק, אלא גם מאפשרת ל-Waze להשאיר את פעילותה בישראל. פייסבוק דורשת כתנאי לרכישת Waze את פירוק המרכז הישראלי של החברה ברעננה והעברת חלק מעובדיו למטה פייסבוק בסן פרנסיסקו. מייסדי Waze, אהוד שבתאי, אורי לוין ואמיר שנער, והמנכ"ל נועם ברדין, מתעקשים להותיר את המרכז, המעסיק כמאה עובדים, בישראל.

מנכ"ל Waze נועם ברדין

לפי בלומברג, אפל אינה מעוניינת ברכישת Waze וכך גם מיקרוסופט, בעלת מניות בחברה הישראלית. פייסבוק מנהלת מגעים קדחתניים לרכישת Waze, ולפי מקורות המקורבים לעסקה, השתיים כבר חתמו על הסכם "נו שופ", המחייב את Waze שלא לנהל משאים ומתנים נוספים. פייסבוק מעוניינת לרכוש את Waze כדי לשפר את יכולות החיפוש החברתי שלה, להוסיף לה שכבת מיפוי חברתית שבה המשתמשים מגלים היכן הם נמצאים כשהם ברכב, ולהוסיף משתמשי מובייל נוספים המבלים על גבי השירות שעות רבות בחודש.

גוגל עם זאת יכולה להוסיף יכולות זמן אמת לאפליקציית Google Maps החדשה. אפליקציית המפות של גוגל אינן כוללות כיום דיווחי משתמשים אלא עושות שימוש בעיקר באלגוריתמים כדי לחשב מהירות תנועה באזור מסוים.

בכנס המפתחים האחרון שלה בסן פרנסיסקו , Google I/O, הציגה גוגל תכונה חדשה באפליקציית המפות שלה, Dynamic Rerouting, תכונה המתחרה ב-Waze ומאפשרת לחשב את הדרך תוך התחשבות במהירות התנועה ובמאפייני דרך אחרים; עם זאת לא ידוע מאין שואבת גוגל נתונים אלה. ענקית האינטרנט עשויה לפתור את כאב הראש הזה באמצעות רכישת Waze, שנתוני התנועה שלה מוזנים בזמן אמת על יד המשתמשים ונחשבים לאמינים ביותר מבין כל אפליקציות הניווט הקיימות כיום.

http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3603261,00.html

1. ישראל אומן

מתמטיקאי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, 83, (גרמניה, ארה"ב) ישראל

בהיותו בן 8 נמלטו הוריו של ישראל אומן מגרמניה לארה"ב. 18 שנים לאחר מכן, במהלך מבצע קדש עלה לישראל. בתקופה הקצרה שהספיק ללמוד באוניברסיטת פרינסטון היה מן הראשונים לחקור את תורת המשחקים – תחום שפיתח אחר כך עם אחרים בישראל, שאותה הוא מגדיר כיום כמעצמה עולמית בתחום.

בפרס נובל זכה עם פרופ' תומאס שילינג על יצירת הבנה רחבה יותר של המושג רציונליות. בפשטות טען אומן כי גם פעולות שנתפסות כבלתי הגיוניות, למשל מלחמה, מּונעות משיקול דעת רציונלי. במחקרו פיתח כלים לניתוח מדויק של מערכות כלכליות, שבהן לקבוצות המשתתפים יש השפעה ניכרת על התוצאה, בעוד כל משתתף בפני עצמו הוא בעל השפעה קטנה מאוד. במחקרו ביסס אומן את תחום תורת המשחקים, שהפכה למכשיר עיקרי בתיאוריות כלכליות.

אומן, שומר תורה ומצוות, ביקש בחלק מעבודותיו למצוא עקרונות משותפים לתורת המשחקים ולפתרונות הנמצאים במסורת ישראל. בנו הבכור, שלמה אומן, נפל במלחמת לבנון הראשונה.

''עשיית שלום פשטנית עלולה לגרום למלחמה. מרוץ חימוש והרתעה הכוללת איומי מלחמה אמינים והשמדה הדדית מובטחת - עשויים למנוע מלחמה באופן מהימן''.

2. רות ארנון

כלת פרס ישראל למדעי הרפואה, פרופסורית לביוכימיה עם התמחות באימונוכימייה, 80, ישראל

3. שפי (שפרירה) גולדווסר

פרופסור להנדסת חשמל ב־MIT, פרופסור למתמטיקה במכון ויצמן, כלת פרס טיורינג לשנת 2012, 55, ארה"ב–ישראל

היא מנהלת חייה על ציר ישראל ־ארה"ב, ועוסקת בתחומים מתמטיים נשגבים מהשגתם של רוב בני אנוש. אבל כבר לפני 30 שנה רשמה על שמה שפי גולדווסר סכמות הצפנה הנחשבות ליעילות במיוחד בתחום הקריפטוגרפיה (ענף במתמטיקה ומדעי מחשב העוסק בשיטות לאבטחת מידע, הצפנה ותקשורת נתונים). הסכמות הללו, בסופו של תהליך, תורמות תרומה דרמטית לאבטחת הגלישה של כולנו: באינטרנט, בעת שימוש בכרטיסי אשראי או בכל פעם שאנו מזינים קוד ברשת ממוחשבת. בכספומט, למשל.

גולדווסר היא האישה השלישית בהיסטוריה שזכתה בפרס טיורינג (עם סילביו מיקלי)- הנובל של תחום המחשבים. הפרס ניתן לה "על עבודה מהפכנית, שהניחה את היסודות התיאורטיים לתורת ההצפנה בתחום הסיבוכיות, תוך המצאת שיטות חדשות וחלוציות לאימות יעיל של הוכחות מתמטיות בתחום תורת הסיבוכיות".

גולדווסר גם חברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים. בניגוד למקובל בענף מדעי המחשב, גולדווסר לא המירה את פיתוחה ליזמות הייטק מסחרית.

4. אברהם הרשקו

פרופסור לביוכימיה בטכניון, רופא,חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004, 76, (הונגריה), ישראל

בשלב מוקדם של חייו המקצועיים החליט לשנות את מסלול הרפואה שבו החל ופנה לביוכימיה. במחקריו באוניברסיטה העברית, בטכניון ובאוניברסיטת קליפורניה החל להתעניין במנגנוני פירוק חלבונים תאיים.

יחד עם תלמידו, לימים פרופ' אהרון צ'חנובר (מקום 8 ברשימת המדע), ועם הביולוג היהודי אמריקאי ארווין רוז, גילה את מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא. הוא מצא כי חלבונים המיועדים לפירוק מסומנים באמצעות קישור האוביקוויטין לחלבון. תגלית זו הביאה בין היתר לפריצת דרך בחקר הסרטן, בחקר מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.הרשקו הוא חבר האקדמיות הלאומיות למדעים של ישראל ושל ארה"ב. זכה בפרסים יוקרתיים רבים נוספים: פרס וולף, פרס אמ"ת, פרס ויצמן ופרס לסקר. הרשקו הוא ניצול שואה.

5.עדה יונת

פרופסור לביוכימיה במכון ויצמן, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009, 74, ישראל

עם תנאי פתיחה של ילדות ענייה ויתמות מאב הגיעה עדה יונת לפסגת השאיפות של מדען בן זמננו. בצעירותה סייעה בפרנסת משפחתה ובד בבד פיתחה קריירה של מדענית מבריקה. יונת ייסדה את המעבדה הראשונה בישראל לקריסטלוגרפיה (מדידת התבניות של גבישים לאחר שקרני רנטגן עוברות דרכן) של חלבונים.

מחקרה של יונת עסק בפענוח המבנה המרחבי של הריבוזום, המנגנון התוך תאי לתרגום הצופן הגנטי ולייצור חלבונים על ידי יצירת גביש אשר מוקרן בקרני רנטגן. היא החלה במחקר כבר בשנות ה־70. מאמציה נחשבו במשך שנים רבות לחסרי סיכוי בשל הקושי בהפעלת טכניקת הקריסטלוגרפיה על הריבוזומים. לפריצת הדרך הגיעה במכון מקס פלאנק לגנטיקה מולקולרית בברלין, עם פענוח שתי "יחידות המשנה" של הריבוזום. כתב העת המדעי "סיינס" בחר בעבודתה כאחת מעשר ההתפתחויות המדעיות המשמעותיות ביותר של שנת 2000.

מחקרה תרם רבות להבנת אופן הפעולה של תרופות אנטיביוטיות. מחקר המשך שלה על אודות ייצור החלבונים בריבוזום, עשוי לאפשר פיתוח תרופות אנטיביוטיות יעילות יותר מן הקיימות כיום.

6. שולמית לבנברג

פרופסור לביו–רפואה בטכניון, זוכת פרס קריל לשנת 2006, 44, ישראל

כמדענית צעירה באופן יחסי, שולמית לבנברג נמצאת לפני שלב הפרסים הבינלאומיים הגדולים. אולם יש סיבות רבות להעריך שבעתיד תתברג גם לרשימות אלה.

לבנברג היא בין המדענים המובילים בעולם בתחום ההנדסה הביו־רפואית. מחקריה, שעסקו בין השאר בהנדסת רקמות ליצירת כלי דם ושימוש בתאי גזע ופולימרים, היו פורצי דרך ביצירת רקמות אנושיות מתפקדות.

פרסומיה כוללים יצירת רקמת שריר מתאי גזע אשר הושתלה בהצלחה בעכברים, יצירת רקמת לב פועמת - לראשונה מתאי גזע עובריים אנושיים ועם מערך כלי דם. ממצאים אלו עשויים בעתיד לאפשר יצירת איברים חלופיים במקום אלו שנפגעו כתוצאה ממחלות או טראומות שונות, ובכך להוות נקודת תפנית בעולם הרפואה.

לבנברג, אם לחמישה ושומרת מצוות, למדה במכון ויצמן וב־MIT וכיום היא משמשת כראש מעבדה בפקולטה להנדסה ביו־רפואית בטכניון. בנוסף לכך שימשה כפרופ' אורח באוניברסיטת הרווארד.

ב־2006 המגזין "Scientific America" בחר בה כ"מנהיגת מדע" בתחום הנדסת הרקמות במסגרת פרסום רשימת 50 האנשים המשפיעים בעולם בתחום המדע והטכנולוגיה.

7. חיים (הווארד) סידר

פרופסור אמריטוס לביוכימיה באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לחקר הביולוגיה, חתן פרס וולף, פרס אמ"ת ופרס גרדנר, 70 (ארה"ב), ישראל

אחרי תואר ראשון מ־MIT, דוקטורט לרפואה מאוניברסיטת ניו יורק ושירות בן שנתיים בצבא ארה"ב, החליט חיים סידר לעלות לישראל. במחקריו התמקד בביוכימיה של התא וגנטיקת האדם. יחד עם פרופסור אהרון רזין גילה כבר לפני כמה עשורים את תהליך המתילציה – תהליך כימי שבו קבוצה של אטום פחמן ושלושה אטומי מימן נצמדים לחלק של הדנ"א ומשתקת את פעולתו על מנת שיבוא לידי ביטוי אך ורק במקום הראוי בגוף.

במשך שנים רבות ניסו סידר ורזין לשכנע את הקהילה המדעית בחשיבות התגלית עד שזכו להכרה ולפרסים יוקרתיים. שמותיהם מוזכרים גם כמועמדים לקבלת פרס נובל. מחקרם הוביל לשינוי נרחב במחקר הגנטי ובטיפול במחלות. כך למשל עוסקים מחקרים עדכניים בפיתוח תרופות למחלת הסרטן המבוססות על תהליך המתילציה.

הרקע האקדמי של סידר סיפק השראה לסרט "הערת שוליים", שיצר בנו הבמאי יוסי סידר.

8.אהרן צ'חנובר

פרופסור לביוכימיה בטכניון, רופא, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004, 66, ישראל

בדומה למורו ושותפו אברהם הרשקו, מקום 3 ברשימת המדע גם אהרון צ'חנובר נטש קריירה מתוכננת של רופא לטובת מחקר מתמשך. הוא למד רפואה במסגרת העתודה האקדמית של צה“ל ושירת כרופא קרבי. עם שחרורו פנה למחקר. בסוף שנות ה־70 הצטרף למחקרם של הרשקו ורוז על מערכת האוביקוויטין, האחראית לפירוק חלבונים בתוך התא.

עיקר מחקרו עסק בפענוח המנגנונים הקשורים ביציבות החלבונים בתא והמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות. במחקרו ביקש להבין מדוע נדרש הגוף האנושי לתחלופה יומיומית של כעשרה אחוזים מסך רכיביו ומהו המנגנון שמוציא את אותה תחלופה לפועל.

ממצאיו הביאו לפריצת דרך בחקר מחלת הסרטן ובחקר מחלות נוספות. מאז שזכה ב־2004 בפרס נובל עם הרשקו ורוז, קיבל כמעט 50 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמיים ברחבי העולם. עם הרשקו זכה בפרסים יוקרתיים נוספים – פרס וכטר, פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי, פרס מיכאל לנדאו למדעי החיים ופרס אמ"ת.

צ'חנובר, שהתייתם מהוריו בגיל צעיר, הוא אדם מאמין המגדיר עצמו דתי, אף כי אינו שומר מצוות. בין שלל תאריו הוא גם חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

9.רוג'ר דיוויד קורנברג

פרופסור לביוכימיה באוניברסיטת סטנפורד, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 66 ,2006, ארה"ב

עשרות מדענים יהודים זכו בפרס נובל. המקרה של רוג'ר דיוויד קורנברג מתבלט לא רק משום שהוזמן למעמד היוקרתי 47 שנים אחרי אביו (אחד משישה מקרים נדירים), אלא גם מפני שלתגליות שלו השלכות רוחב משמעותיות במיוחד.

אחד הגילויים המרכזיים לאורך עשרות שנות מחקרו הוא יצירתה של תמונה ממשית של תהליך השעתוק: מדנ"א לרנ"א ולחלבון.

קורנברג שרטט את תהליכי השעתוק בשמרים, באנזים רנ“א פולימראז 2 ושפך אור על תהליכי השעתוק במולקולות אחרות. ממצאיו סייעו להבין לא רק את השעתוק עצמו אלא גם את הטעויות שנופלות בו – טעויות אשר גורמות למומים מולדים, להתפרצות סרטן ולמחלות נוספות. קורנברג, בן לביוכימאים, נשוי לישראלית לשעבר פרופ' יהלי לורך, בתו של ההיסטוריון נתנאל לורך, והשניים מקפידים לערוך מעת לעת מחקרים באוניברסיטה העברית. בין שלל תארים ותפקידים אקדמיים קורנברג הוא גם חבר דירקטוריון בחברת טבע.

10. דן שכטמן

פרופסור מחקר למבנה החומר בטכניון, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 72 ,2011, ישראל

לא פחות משהתאמץ דן שכטמן על גילויו המדעי הדרמטי, היה עליו לשבור את סירובה של הקהילה המדעית לקבל אתהגילוי. במו עיניו ראה במעבדה מבנה גבישי א-סימטרי של חומר מוצק. ואולם, הממצא עמד בניגוד לתפיסה המקובלת באותם ימים. שכטמן, שנאבק על האמת, ספג השפלות אישיות ואקדמיות במשך שנים רבות, כפי שקורה לא אחת למי ששוחים נגד הזרם.

כששב אל הטכניון משנת שבתון בארה“ב הצליח לשוב ולאשש את התופעה. תגלית זו הובילה לשינוי ההגדרה המדעית של הגביש ולמציאת גבישים מסוגים נוספים שקיומם נחשב עד אז לבלתי אפשרי. יריבו המר ביותר היה הכימאי לינוס פולינג, שהיה פעמיים חתן פרס נובל ואשר היה בעל השפעה רבה על הקהילייה המדעית. עד יום מותו סירב האחרון להודות ששכטמן צדק בתגליתו. עם קבלת הנובל, שכטמן זכה לצדק מאוחר.

הוועדה הבוחרת:

• פרופ' הרב דניאל הרשקוביץ, לשעבר שר המדע
• פרופ' משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר אילן
• פרופ' רות כרמי, נשיאת אוניברסיטת באר שבע
• אלכס דורון, עיתונאי בתחום המדע

http://www.nrg.co.il/online/48/ART2/473/907.html?hp=48&cat=490&loc=4

תורת המשחקים

חרד משובו של הסוציאליזם

על מנהיגי המדינה: "כששידרנו חולשה, רימינו את הצד השני והבאנו על עצמנו מלחמה" על פתרון הסכסוך: " ליצור ביו"ש שתי ישויות, שישתמשו במערכות כבישים נפרדות" על צדק חברתי: "אם כשמדברים על זה רוצים סוציאליזם, יש לדעת שהשיטה הזו היא אסון" ועל השכול: "אני חי את הבן שלי שנפל, אבל לא רק אותו" פרופ' ישראל אומן בראיון מיוחד.

סיפור העקידה נוכח בחדר בכל זמן הראיון עם פרופ' ישראל אומן. נוכח כפי שהוא נוכח בחייו. נוכח כמו שתי תמונות העקידה העתיקות שאומן רכש בשנים האחרונות כדי לעטר את קירות ביתו, תמונות שכל אחת מהן מספרת סיפור עקידה שונה.

העקידה עולה כבר בראשית שיחתנו, כשאני שואלת את פרופ' אומן אם יש חוויה שצרובה בו במיוחד מתוך המכלול של ראש השנה. "בכל ראש השנה אני קורא בתורה בבית הכנסת שלי", הוא אומר. "רק בראש השנה, מפני שהקריאה עצמה, פרשת העקידה, משמעותית מאוד בחיים שלי".

מדוע?

"לא צריך להרחיב על הדבר הזה. מי שמכיר את קורות החיים שלי יבין את משמעות הדבר".

קורות החיים של אומן בן ה-81, זוכה פרס נובל לכלכלה על תרומתו לפיתוח תורת המשחקים, החלו בגרמניה, שם נולד. ב-38', כחודשיים לפני ליל הבדולח, היגרה משפחתו לארצות הברית, ובהמשך נשלח הבן-ישראל ללמוד בישיבה תיכונית במנהטן. לימוד התורה שספג בצעירותו, כך הוא מעיד, היווה בסיס איתן לרכישת השכלה בהמשך.

בתום שנות התיכון למד אומן לתואר ראשון במתמטיקה בניו-יורק סיטי קולג', ולתואר שני ודוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). ב-1955 עבר לאוניברסיטת פרינסטון, שם עסק בתורת המשחקים, תחום מחקר חדש באותה העת. בשנה הזו הוא גם נישא לאסתר שלזינגר, בתו של ד"ר אברהם שלזינגר, מנהל בית החולים 'שערי צדק'. כעבור שנה עלו בני הזוג ארצה והתיישבו בירושלים, כאן נולדו חמשת ילדיהם. הבכור שלמה, שנולד כשנה לאחר עלייתם ארצה, נפל במבצע שלום הגליל, מגן על הארץ שאליה הלך אביו. הווי אומר, עקידה.

איך אתה תופס את הניסיון שבו הועמד אברהם אבינו?

"זה באמת משהו קשה מאוד", מנתח פרופ' אומן. "אני מכיר שני פירושים מרכזיים, שלפי אחד מהם, אברהם אבינו דווקא נכשל בניסיון".

איפה הכישלון שלו?

"הוא צריך היה לסרב לקדוש ברוך הוא. העמידה בניסיון הייתה דווקא בסירוב, והוא נכשל כיוון שהסכים. זה פירוש אחד, וכעדות ותימוכין מביאים המצדדים בו את העובדה שהציווי לעקוד נאמר על-ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, וביטול הציווי הוא על-ידי מלאך. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מתרחק קצת, וגם בהמשך הוא לא מדבר שוב אל אברהם. זה היה הדיבור האחרון של הקדוש ברוך הוא, ומאז לא היה קשר ישיר ביניהם לאורך כל חייו של אברהם.

"אני לא מתחבר לפירוש הזה, בעיקר מפני שאנחנו מציינים בראש השנה את העקידה כנקודת שיא. בנוסף לזה, לאורך ההיסטוריה של העם היהודי - בתורה, בכל התפילות שלנו ובכל הלכות חז"ל - מסתמכים מאוד על סיפור העקידה. אז גם אם אפשר להסביר כך ברמה התיאורטית, הפירוש הזה לא מסתדר עם הסיפור הגדול יותר של עם ישראל לדורותיו".

אז מה בעצם קרה בעקידה?

"כשהפירוש הראשון נדחה, עולה השאלה: איך הקדוש ברוך הוא יכול לבקש משהו כזה מבן אדם? ולמה באמת אברהם אבינו הסכים? איך אפשר להבין את כל הסיפור? גם לכך אני מכיר שני פירושים, והם קצת סותרים זה את זה, ועם זאת שניהם חשובים. דברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע, נחלקים לשבעים לשונות. פירוש אחד אומר ש'מעשה אבות סימן לבנים'; שהניסיון לא היה ניסיון סרק, אלא בעל חשיבות רבה, מפני שעם ישראל לאורך כל הדורות יהיה חייב להקריב את עצמו. לא העם כולו, אלא כיחידים שיהיו חייבים להקריב את עצמם, ומה שיותר קשה: להקריב את בניהם. ואם הם לא יהיו מוכנים לכך, אזי הם לא ראויים להיות העם הנבחר. לפי זה, הניסיון שבו עמד אברהם יהיה ניסיון שגם בניו לאורך הדורות יעמדו מולו".

הפירוש השני, אומר אומן, מציג כיוון אחר לחלוטין: "אם אתה מוכן לעמידה בניסיון, לא תצטרך לעמוד בו. אם אתה מוכן להילחם גם במובן הפיזי, אבל בעיקר במובן הנפשי; אם אתה מכריז 'אני מוכן להקריב! אני עומד על מה שקדוש וחשוב ויקר לי, ומוכן להילחם על זה!' - בזכות הנחישות שתקרין, לא תצטרך להילחם. בדיוק כפי שבעקידה הקדוש ברוך הוא רצה לראות איך אברהם אבינו מוכן ללכת את כל הדרך בשבילו, ואז הראה לו שאינו צריך לעשות זאת".

זה נשמע כמו עיקרון מתורת המשחקים.

"יש קשר לתורת המשחקים", מאשר אומן. "הפירוש הזה שם את הדגש על התוצאה הסופית, על כך שהעקידה בכל זאת לא יצאה אל הפועל, ואילו הפירוש הראשון שם את הדגש על האפשרות שהעקידה כן הייתה יוצאת לפועל. בשני הפירושים, שלכאורה סותרים זה את זה, יש אמת".

הפירוש השני קצת סותר את מציאות חייך, כי אתה ורבים אחרים כן נאלצו להקריב את בניהם בפועל.

"כן, נכון. אבל בראייה רחבה התפיסה הזאת חשובה מאוד, כי הפירוש הראשון מדבר על יחידים, והפירוש השני מתייחס לאומה כולה. במלחמת לבנון השנייה, למשל, הכישלון היה בגלל שלא היינו מוכנים נפשית ללכת את כל הדרך הקשה שמחויבת בעת מלחמה. אנחנו לא רצינו להרוג וגם לא להיהרג, וכדי לחסוך בחיי אדם רצו מלכתחילה להימנע משימוש בכוחות קרקע ולנהל מלחמה על-ידי מטוסים. זה שאתה לא מוכן להרוג ולא מוכן להיהרג, זה בלתי אפשרי בסיטואציה של מלחמה, כי במלחמה הורגים ונהרגים. אבל אם היו מוכנים יותר, גם נפשית, אז בסופו של דבר לא היו צריכים להיהרג כל כך הרבה, וגם לא להרוג".

פרופ' אומן קם ומסביר את ציורי העקידה התלויים בסלון ביתו. בתמונה העתיקה מבין השתיים, שצוירה במאה ה-16, ניכר מאבק וכעס גלוי בפניהם של אברהם ושל המלאך. בציור השני, שצויר ככל הנראה בראשית המאה ה-18, הבעות הפנים שונות לחלוטין. "כאן המלאך לא כועס", מסביר אומן, "הוא רק מפעיל כוח כדי לעצור את אברהם. אברהם אבינו מאוד מופתע; הוא כואב ואינו מבין מה קורה. הצבע של יצחק שונה מזה של אברהם, ודומה יותר לצבעו של המלאך. זה כאילו מבטא שיצחק כבר אינו בין החיים. תביטי על הרגל של אברהם: היא מבטאת נחישות, ואילו היד מבטאת אהבה. זאת תמונה פנטסטית. ראיתי הרבה תמונות של ציירים מפורסמים שלא היו כל כך חזקות כמו התמונה הזו.

"התחלתי להתעניין בציורי התנ"ך של רבי-אמנים עתיקים לפני כמה שנים", הוא מוסיף. "כשאנחנו מסיירים במוזיאונים בחו"ל אני מתעניין בתמונות מהתנ"ך, אבל לעקידת יצחק יש מקום מיוחד אצלי".

זו זכות לתת שירות

אסתר, רעייתו הראשונה של פרופ' אומן, נפטרה ב-1998. כעבור שבע שנים, מעט לפני שזכה בנובל, הוא נשא את אחותה בתיה. הם מתגוררים בבית ירושלמי צנוע למדי. בסלון ניצב פסנתר כנף בעל עיצוב מיוחד, ואומן מספר שהוריו רכשו אותו ערב הגירתם לארצות הברית. "זה פסנתר סטיינווי (אחד משלושת יצרני הפסנתרים הטובים בעולם - ח"ש). כשההורים שלי ברחו מגרמניה היה אסור להם לקחת כסף, אז הם השקיעו את כספם בחפצים שונים שאותם ניתן היה לקחת, כמו הפסנתר הזה. כשאימא שלי עלתה ארצה מארצות הברית, היא הביאה את הפסנתר איתה".

אתה מנגן בו?

"אני לא מנגן. חלק מהנכדים שלי מנגנים בו, וגם הבן שלי שלמה היה מנגן. הוא היה מוכשר מאוד".

כשחזר מלוויית בנו, מספר אומן, הראשון שהגיע לנחמו היה הרב גוסטמן. "הוא היה הדיין האחרון בווילנה, תלמיד חכם עצום ואדם גדול בכל המובנים. הכרתי אותו היטב עוד קודם והתפללתי בישיבה שלו. המנהג הוא שהאבל פותח בשיחה, מפני שהמבקר אינו יודע מה מצב רוחו של האבל ועל מה הוא רוצה לדבר, אבל אני הייתי קצת במבוכה ולא ידעתי איך להתחיל. זה לקח אולי שלושים שניות, עד שהרב גוסטמן הפר את המנהג והחל לדבר על השואה. הוא סיפר על הבן שלו, ילד בן חמש, שנרצח והושלך למשאית שעליה הוערמו ילדים בצורה אופקית, זה על זה, בשכבות. הוא דיבר ביידיש, בקול שקט, הרבה זמן. הדברים שלו היו מאוד חזקים. ואז הוא אמר שהבן שלו, מאיר, מקנא בשלמה משלוש סיבות: הראשונה היא שלמאיר לא הייתה ברירה, ואילו שלמה שלי בחר את הדרך שלו. בנוסף, מאיר לא יכול היה להתגונן, בעוד שלמה גונן על עצמו ועל עמו. ולבסוף, הוא אמר, 'תראה איזה חיים היו למאיר ואילו חיים היו לשלמה'. שלמה חי חיים מלאים, גם במובן הרוחני וגם במובן הגשמי".

הזמן מקהה את הכאב?

"כן, אני חושב כך".

יש משהו מאופק באופן שבו אומן נושא את האובדן. לדבריו, משפחות שכולות נגררות פעמים רבות לתחושת חידלון, אך הוא אינו שותף לה. "אני חושב על הבן, ואנחנו טרחנו והוצאנו ספר מכתבים שלו שהם יפים מאוד, ואני חי את הבן שלי שנפל. אבל אני לא חי רק את הבן שלי שנפל. זה...", הוא מכה שלוש פעמים על ידית הכיסא, " צריך להמשיך הלאה".

כמי שבנו היה עילוי בתורה ובכל זאת התגייס לצבא, מה אתה חושב על ההשתמטות של חרדים מזה ושל חילונים מזה מחובת השירות?

"אני רואה את השירות בצה"ל כזכות. אתמול הייתי בהשבעה של הנכד שלי דביר, לוחם ביחידת שריון, וגם שם בטקס השתמשו במונח 'זכות'. אמרו שזאת זכות לשרת בצה"ל בכלל, וביחידה קרבית בפרט, ואני שותף לזה. גם שלמה, לפני שהתגייס, כתב לי על הזכות הזאת".

אומן מביא את ספר אסופת המכתבים של בנו, וקורא מתוכו: "איני יודע אם אצליח לסיים את המכתב הזה היום, משום שאנחנו עשויים לצאת בכל רגע לבקו"ם. ראשית כול, אני רוצה לומר שהצלחתי לעורר בקרבי רגש מסוים של אושר וזכות" - אומן מדגיש את המילה - "ערב השירות הצבאי. אני שמח שניתן לי להגן על חיי ועל חיי משפחתי ועל קיום המדינה הזאת ולהפסיק להיות תלוי באחרים בלי לתרום. ברמה הגבוהה יותר, זכות היא לי ליטול חלק פעיל בתהליך הזה ששמו מדינת ישראל, אשר יש לו ללא ספק משמעות רוחנית. אמת, דרושים מחשבה והרהור כדי לרכוש את הנכונות לתרום את כל מה שיש לך, כולל חייך, אך אני מרגיש שאני מוכן, פחות או יותר, לעשות גם את זה. וכשאני אומר 'מוכן', כוונתי להכנה שהיא עמוקה יותר מסיסמאות כוללניות או הצהרות דרמטיות".

המכתב הזה מתקשר לפירוש שנתת לעקידת יצחק - הנכונות להקרבה.

"כן, אבל אני רוצה להגיד משהו מעבר לזה. לא קל לחיות בארץ. יותר קל לחיות בחו"ל ויש הרבה יהודים טובים שעושים זאת, חילונים וגם דתיים. אז למה לנו הצרות האלה, לחיות בארץ? אנשים שואלים אותי: 'אתה באת מארצות הברית לארץ? למה לך?' לא אנשים מחו"ל שואלים את זה, אלא כאלה שנולדו כאן. ואני אומר: זאת זכות לחיות כאן! יש לי זכות גדולה לחיות בארץ ישראל, במדינת ישראל. אני בוחר בזה.

"הנושא הזה דומה לכל עניין ההשתמטות מהצבא. כששואלים אותי מה היחס שלי ליורדים או לאלו שאינם מתגייסים, אני אומר: אין לי שום בעיה איתם. שיהיו חזקים ובריאים ואני מאחל להם הצלחה. זה שהם לא רוצים? זבש"ם! הם מפספסים, לדעתי. בהרגשה שלי, אני מרוויח מההימצאות כאן. חרדים או חילונים שאינם הולכים לצבא, הם המפסידים. לי אין בעיה עם זה".

בכל זאת, יש דבר אחד שמפריע לאומן בנושא ההשתמטות: "היה זמן שכל התקשורת החילונית צלבה את החרדים מפני שהם משתמטים, והרוח הייתה שעל כולם לשרת בצבא. עכשיו זה כבר לא במודה, ואם מישהו מעלה את העניין שאיזה זמר או פעיל במחאה החברתית השתמט מהשירות הצבאי, ישר משתיקים אותו בטענה שזה לא רלוונטי. זה היה מותר בזמנו, נגד החרדים. אבל כיום, כשרבים משתמטים, הס מלהזכיר. יש בכך הרבה צביעות".

השירות הצבאי, שאתה מגדיר אותו כזכות, גבה ממך את הקורבן הכבד ביותר.

"כמו שכתב הבן שלי, זאת זכות לשרת, ואפילו אם נידרש להקריב את הקורבן העליון, גם אז זאת זכות. אני לא חוזר בי מזה. אני ממשיך ולא מצטער על כך שאסתר ואני חינכנו את הילדים כפי שחינכנו אותם, ואני לא מצטער על כך שעלינו ארצה".

שהגברת הראשונה לא תיעלב
הקשר של אומן עם צאצאיו - כולל 21 נכדים, שמונה נינים, וייתכן שעד ירידת שורות אלו לדפוס כבר נולד התשיעי - הוא הדוק וחזק. "אני אוהב לבלות איתם. עם חלק מהנכדים יש שיעורים, עם חלק אני יוצא לטיולים בארץ ובחו"ל. הם מבקרים כאן די הרבה ואני מבקר אצלם". כל בניו ונכדיו התגייסו לצה"ל, וכך גם חלק מהנכדות. השבט כולו המשיך בדרכו של פרופ' אומן, ונותר בתוך גבולות הגזרה של המחנה הדתי-לאומי ("נכון, זה נדיר"). כולם פנו ללימודי השכלה כללית, אבל לדברי אומן כולם גם תלמידי חכמים. "היה להם יסוד טוב מאוד, וכולם יודעים לפתוח דף גמרא, ללמוד ולהגיד דבר תורה יפה".

גם בראשית העשור התשיעי לחייו, אומן זקוף ונמרץ. על כושרו הגופני הטוב, הוא אומר, הוא שומר באמצעות סקי.

סקי?

"כן, אני עדיין עושה סקי. תחילה עשיתי סקי עם אשתי הראשונה ואני עדיין עושה זאת עם חלקים שונים של המשפחה. לפעמים אנחנו הולכים ביחד כולם - הילדים והנכדים עם בני זוגם, וגם הנינים, יותר מ-40 איש. כדי להצטרף למשפחה שלנו אתה חייב להבטיח ללמוד סקי".

זה כולל גם את בתיה?

"יש יוצאים מן הכלל", אומן אומר בחיוך.

גם לקבלת פרס נובל נסעה המשפחה המורחבת בשלמותה, אחרי שפרופ' אומן יישם כנראה טקטיקות הלקוחות מעבודתו המדעית. "נתנו לי מכסה של 16 אנשים שאני יכול להביא לחגיגות. אחרי משא-ומתן אישרו לי להביא כ-30, ולבסוף הבאתי 45. לא כולם היו משפחה: הבאתי גם תלמידים וקולגות. מכיוון שלא לכולם היה מקום, התחלקנו. חלק הלכו לטקס וחלק הלכו לארוחה החגיגית שלאחריו, ארוחה שבה השתתפו 1,300 אנשים".

מה אוכל יהודי דתי בארוחה כזאת?

"לא רק שהאוכל היה כשר, אפילו הביאו בשבילנו כלים חדשים מאותו סט כלים שבו ערכו את שאר השולחנות. גם האוכל שלנו היה עד כמה שאפשר דומה לזה שקיבלו שאר הסועדים. הייתה לי בעיה כשנכנסתי לאולם: לפי כללי הטקס הייתי אמור להושיט יד לאשת ראש הממשלה, שישבה לידי. בתיה ישבה במקום אחר, ליד איזה נסיך. בכל אופן, פתאום נזכרתי: מה יהיה עם נטילת ידיים? אם אצטרך לקום וליטול ידיים, זה יהיה מאוד לא נעים. אבל כשהתיישבתי, בא מלצר עם קערה גדולה, כמו ב'ורחץ' בליל הסדר, ויצא שעל המקום נוטלים כולם ידיים ולא רק אני. אגב, הרב של שטוקהולם בא לארץ קודם לכן במיוחד כדי להתייעץ איתי ולתכנן את הכול. הכול היה כשר ומאוד-מאוד מכובד".

הרגשת בעת קבלת הפרס שיש משמעות לכיפה שעל ראשך?

"בוודאי שהרגשתי, וטרחתי להבליט את הכיפה. זה היה מאוד חשוב לי. נבחרתי להגיד דברים קצרים לאחר הארוחה, בשמי ובשם העמית שלי שחלק איתי את הפרס, פרופ' תומס שלינג. התחלתי את דבריי בברכת 'הטוב והמיטיב' בשם ובמלכות, ומיד אחר כך תרגמתי את הברכה לאנגלית. אחרי שבירכתי בעברית, המשפחה שלי, שישבה ברובה בשולחן אחד ארוך, ענתה באופן ספונטאני 'אמן'. זה נשמע בכל האולם והיה מרשים מאוד".

ההפיכות לא משנות
עבודתו של פרופ' אומן שזיכתה אותו בנובל חוקרת מצבי עימות ואסטרטגיות לקבלת החלטות. על-פי העקרונות מתורת המשחקים, הוא בוחן גם את מערכת היחסים בין ישראל לארצות ערב. במאמר שכתב בנושא הסביר אומן כי מתקיימים כאן עקרונות "פרדוקס הסחטן": אחד הצדדים משדר אמינות וביטחון בדרישותיו המוגזמות, ובכך הוא מצליח לשכנע את היריב הרציונלי להיכנע לסחטנות. הצד הערבי פועל לדברי אומן על-פי פרדוקס הסחטן, כאשר בכל משא-ומתן הוא מציג עמדות פתיחה נוקשות ובלתי סבירות - אך משדר ביטחון ואמונה בדרישותיו, ודואג להבהיר לישראל כי לעולם לא יוותר על הדרישות הללו. ישראל מצדה משוכנעת שאם לא תיכנע לסחטנות הזו, תפסיד.

איך ההפיכות האחרונות בעולם הערבי עתידות להשפיע על היחס לישראל? אולי עכשיו יגיע שיפור?

"בארצות ערב אין דמוקרטיה ולא תהיה דמוקרטיה, ואילו הפיכות תמיד היו, אם כי בחמישים השנים האחרונות היו פחות. אני לא חושב שזה משנה משהו לגבינו".

יכול להיות שכל חילופי המשטרים יובילו דווקא למלחמה כלל-אזורית?

"אני לא מאמין במלחמה של כולם נגדנו. אני לא יודע הרבה, אני תיאורטיקן, אבל לא נראה לי שלחוסר היציבות באזור יש השפעה עלינו. יש בעיה עם הערבים של ארץ ישראל, אבל איני רואה בעיה עם ערביי האזור, כי אנחנו לא מאיימים על סוריה, ירדן, מצרים או לבנון, אז אין סיבה שיפתחו במלחמה".

אולי הסיבה תהיה שיותר קל למשטרים שם להאשים ולתקוף את ישראל מאשר להתמודד עם האזרחים שלהם?

"אני לא חושב שהם אומרים עכשיו שישראל אשמה בכול. הם עסוקים במשטרים הקודמים שלהם".

אתה רואה פתרון לסכסוך עם הפלשתינים?

"קודם כול, אני לא אוהב את המונח 'פלשתינים' כשהוא מכוון רק לערבים. ברגע שאנחנו מאמצים את המונח 'פלשתינים' רק בעבורם, אנחנו בעצמנו גורמים להפסדנו במערכה. פלשתינה ניתנה כמנדט לבריטים בשנת 1922 והיא הוכרזה כבית הלאומי של העם היהודי. על המטבעות של הבריטים היה כתוב בצד אחד 'ארץ ישראל' ובצד השני 'פלשתינה'. זאת אומרת שפלשתינה היא ארץ ישראל. זה לא אומר שערבים לא יכולים לחיות כאן, וזה גם לא אומר שאי-אפשר לחַלק, להגיע לאיזשהו הסכם שבמסגרתו תהיה להם מדינה או ישות דומה - אבל להגדיר רק אותם כפלשתינים זה אומר מיד שהם הילידים, שכל חבל הארץ הזה שייך להם, ושאנחנו קולוניאליסטים שאין להם כאן מקום. הקולוניות הרי עברו מן העולם, ואם כך, כמו שאומרת הלן תומאס (עיתונאית אמריקנית שנאלצה להתפטר בעקבות דבריה - ח"ש), עלינו לארוז את החפצים שלנו ולחזור למקום שממנו באנו.

"כששואלים אותי אם אני מכיר באופן אישי פלשתינים, אני אומר: 'ודאי, אני נשוי לאחת!'. לבתיה אשתי יש עדיין ניירות פלשתינים, תעודת זהות של פלשתינה. צריך להסדיר את היחסים בין יהודים לערבים בחבל הארץ הזה, אבל שניהם יכולים להיקרא 'פלשתינים'. כששומעים בתדהמה שהערבים אומרים שתל אביב וחיפה הן חלק מפלשתינה, אני אומר שהם בהחלט צודקים. זאת אכן פלשתינה, אבל היא שייכת גם להם וגם לנו".

אז איך היית מכנה את מי שמוגדרים היום כ'פלשתינים'?

"אפשר 'ערבי פלשתיני' או 'ערבי ארצישראלי'".

לא מדובר רק בסמנטיקה?

"זאת לא רק סמנטיקה. זה חשוב מאוד, ותמיד טועים בכך. כל הזמן מדברים על גבולות 1967. מה קרה ב-67'? ששת ימי בראשית היו אז? הרי לפני 67' הייתה 48', ועוד לפני זה, ב-47', היה הגירוש מכפר-דרום. הגירוש מכפר-דרום לפני שש שנים לא היה הראשון. בפעם הראשונה המצרים גירשו משם את היהודים, ובפעם השנייה היהודים גירשו את היהודים. יש היסטוריה ולא צריך ללכת אחורה אלפי שנים. הייתה תקופה קצרה, של 19 שנים בסך הכול, שבה אסור היה ליהודים שכף רגלם תדרוך בשטחים, אבל זה נגמר ב-1967 וחזרנו לכל פלשתינה. אז זה בסדר לעשות איזשהו הסדר עם הערבים הפלשתינים, אבל צריך לזכור שגם אנחנו מפלשתינה".
רקטה אחת - שתי פצצות
ההנהגה שלנו יודעת איך להתנהל מול הערבים?

"יש לנו בעיה: אנחנו מגלים סימני חולשה למרות שאנחנו לא חלשים. זה הדבר הכי גרוע לעשות. כי אם אתה חלש ואתה משדר סימני חולשה, זה בסדר; אבל אם אתה חזק ומגלה סימני חולשה, אתה גורם בעצמך למלחמה. אחד הדברים הכי חשובים ביחסים בינלאומיים זה לתת אינפורמציה נכונה, כדי שהצד השני יידע למה לצפות. הסביר את זה נכון תלמיד שעושה אצלי דוקטורט: אתה גורם לצד השני להתקיף אותך, ואז אתה יורד עליו חזק, וזה נגמר במלחמה. אגב, מדובר בבחור שמאלני מאוד, אחד שתוקף את בג"ץ משמאל".

והוא בחר דווקא בך כמנחה?

"הוא בחר בי ואני בחרתי בו. הנחיה של דוקטורט זה כמו חתונה, צריך שניים לטנגו הזה. בחרנו כך למרות שהוא ער לדעות הפוליטיות שלי ואני הייתי ער לשלו".

התיאוריה הזו, של צד חזק ש'בטעות' גורם למלחמה, התממשה אצלנו?

"במידה מסוימת אנחנו גרמנו לעצמנו להגיע למצב של 'עופרת יצוקה'. בזה שלא הגבנו להתקפות של חמאס בדרום הארץ במשך שנתיים, הפגנו חולשה למרות שאנחנו לא חלשים. נכון שהמבצע נתן שקט לזמן מה, אבל ראוי היה שלא להגיע למצב הזה. במידה מסוימת רימינו אותם ועודדנו אותם לתקוף אותנו. צריך היה להגיב באופן מידתי, מיידי ומוכרז מראש: 'אם אתם תשלחו עכשיו רקטה אחת, תקבלו בתגובה שתי פצצות למקום שממנו יריתם. זה יקרה תוך חצי שעה ואתם תגרמו זאת לעצמכם. אתם רוצים לשים שם אזרחים? בבקשה! אתם תגרמו את הנזק לעצמכם, אבל זה יקרה ומיד'. כך נמנעים. כך היה גם עם נסראללה במלחמת לבנון השנייה. הוא אמר שאילו ידע שכך נגיב, לא היה מתחיל איתנו. בשביל זה צריך להיות מוכנים נפשית להיהרג ולהרוג וללכת למלחמה".

גם הגירוש מגוש קטיף, אומר אומן, היה סימן מהדהד של חולשה, ולכן רק הרחיק אותנו מפתרון של שלום. "את הרושם הזה, שאנחנו מוכנים לגרש ולהתגרש מפלשתינה, יהיה קשה מאוד למחוק. יש לנו זכויות חזקות על הארץ הזאת. זכויות מלפני אלפי שנים, זכויות מלפני מאות שנים, וגם זכויות מהעת החדשה. כבר בשנת 1885 היה רוב יהודי מוחלט, למעלה מ-50 אחוז מהתושבים בירושלים היו יהודים. ב-1948 היו יהודים בכל פלשתינה. גם לערבים יש זכויות. אני לא חולק על זה. אני חושב שאסור לגרש אף אדם מהבית שלו, יהודי או ערבי, אבל על גירוש ערבים לא מדברים היום. מדברים רק על גירוש יהודים מביתם".

מה יכול להיות הפתרון לסכסוך?

"צריך ליצור שתי ישויות. יש ריכוזי אוכלוסיה יהודיים וריכוזי אוכלוסיה ערביים. צריך לחבר את היישובים היהודיים במערכת כבישים אחת, ואת ריכוזי האוכלוסיה הערבית במערכת כבישים נפרדת, ללא מעבר בין השתיים חוץ מנקודות מסוימות. זה פתרון שהוצע כבר, ואין שום סיבה שהוא לא יעבוד. ייקח עוד הרבה זמן, אבל בסופו של דבר, בטווח של כמה עשרות שנים, אני מאמין שנוכל להגיע לאיזשהו הסדר".

ההסתה האנטי-דתית נחלשה
המחאה החברתית שטלטלה את המדינה בחודשים האחרונים נוגעת ישירות לתחום מומחיותו של פרופ' אומן, הכלכלה, והוא לא נמנע מלהביע את דעתו השלילית על הדרישות שהעלו המוחים. הדברים יצאו מפרופורציה, הוא אומר. "וינסטון צ'רצ'יל אמר: 'הדמוקרטיה היא שיטה גרועה מאוד של ממשל, אבל מה לעשות - היא הכי טובה שיש לנו'. בפרפראזה על דבריו, אני מסכים שכלכלת שוק היא שיטה גרועה מאוד, אבל היא הכי טובה שיש לנו. יש בעיות עם כלכלת שוק, אבל הבעיות עם כלכלת רווחה, סוציאליזם למעשה, הן גדולות יותר. אם אנשים שמדברים על 'צדק חברתי' רוצים סוציאליזם, יש לדעת שהשיטה הזו היא אסון, גם בגדול וגם בקטן, גם בכל העולם וגם בארץ. ישראל לא התחילה להתפתח עד שלא נפטרנו מהסוציאליזם. הימים העליזים של פינחס ספיר היו הגרועים ביותר. הסוציאליזם תמיד נכשל, כי אנשים לא מוכנים לעבוד בשביל מישהו אחר".

הטענה היא שמערכת של חוקים מאפשרת לכמה משפחות בודדות לרכז בידיהן את ההון. האם זאת המציאות?

"זה קשור למערכת החקיקה, וצריך קצת לשנות אותה. למשל, את חוק ההגבלים העסקיים צריך לשנות כך שלא יגן על ההגבלים, אלא יפרק אותם. הבעיה היא שישראל זו מדינה קטנה שאנחנו גם לא רוצים שתהיה הרבה יותר גדולה, ומטבע הדברים במשק קטן יש ריכוזיות. אז נכון שהריכוזיות אינה טובה והיא גורמת לבעיה; מצד שני, חשוב שאנשים יבינו שאם יהיה שוויון, המשמעות היא שכולם, חוץ מכמה בודדים, יהיו בעלי הכנסה כמו של שני העשירונים התחתונים כיום".

אחד הנושאים שעלה בהקשר של חלוקת העושר הוא מס הירושה, ואומן מבקש להתייחס אליו באופן ספציפי: "המס הזה נחשב לפתרון חברתי מעולה, אבל האמת היא שמדובר בכלי מסובך. גם אם יטילו מס ירושה, העשירים לא ישלמו פרוטה. יהיה כדאי להם לקחת עורך דין ורואה חשבון ולעשות כל מיני שמיניות באוויר כדי לא לשלם. זה כך בכל מדינה. העשירים באמת אינם משלמים. מי שמשלם מס ירושה זה מעמד הביניים, כך שהמס הזה לא ישיג צדק חברתי".

איך כן אפשר לתת לעשירונים הנמוכים ולמעמד הביניים תחושה שיש להם עתיד?

"באמצעות שבירת הריכוזיות, באמצעות חינוך - שזה מאוד חשוב - ובאמצעות שוויון הזדמנויות".

החברה הישראלית תצליח לשרוד בעשורים הקרובים כחברה אחת, כמדינה אחת?

"אני מקווה שכן. אין הרבה סיבות לאופטימיות, אבל אני אופטימי", הוא מחייך ומוסיף: "יהיה בסדר".

אתה אומר את זה מתוך רציונליות או משום שאתה אדם אופטימי?

"אני מסתכל על העבר. עם ישראל בוודאי ישרוד. מדינת ישראל? אני מקווה. היו בתולדותינו ימים קשים. אפשר אולי לומר שקשים יותר מימינו. בתקופה של פרשת יוסל'ה שוחמכר עוד לא היה לי זקן, אבל כיפה הייתה לי ואנשים עצרו אותי ברחוב ושאלו 'איפה יוסל'ה?'. לבן שלי שלמה חטפו את הכיפה. בעיתון 'הארץ' כתבו על כך שבגבעת-שאול עומדת להיבנות שכונה חדשה, והיא 'חולשת על הכביש לירושלים'. אפשר היה להסיק מרוח הדברים כאילו חרדים הולכים להציב שם מכונות ירייה או משהו דומה. אחרי הכתבה הזאת ביטלתי את המנוי להארץ ומאז איני קורא אותו.

"אני זוכר שנכנסתי לתחנת בנזין שהיו בה משאבות עם שני צדדים, ורק בצד אחד היה תור ארוך. לא הבנתי למה, ופשוט נסעתי לצד השני שהיה חופשי והתחלתי לתדלק. אחד מאלו שעמדו בתור הארוך יצא מהאוטו ואמר: 'אתם הדתיים, כולכם אותו דבר'", אומן מחייך. "זאת הייתה האווירה. אני לא חושב שכיום יש אווירה כזאת. אני נוטה לחשוב שההסתה האנטי-דתית הפרועה שהייתה לפני שנים נחלשה".

אבל גם בלי הקרע בין דתיים לחילונים, יש כיום אווירה שאיש-איש לנפשו, ושהדבק המחבר כבר איננו.

"אני מקבל את האמירה הזאת. בעבר הייתה איזושהי הרגשה של 'ביחד' מול העולם החיצוני. כיום זה נחלש, והדבר נותן את אותותיו. אני חושב שזה התחיל במבצע שלום הגליל, אז התחילה להתפורר תחושת האחדות הזאת. ביום כיפור בהחלט עדיין הייתה אחדות, וגם במלחמות שלפניה. אבל אני מקווה שיהיה בסדר".

פורסם במקור: דיוקן, מקור ראשון

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-64719-00.html

תגובית:

לא רק פרופ' אומן חרד. גם אני רועד בכל גופי למחשבה שנחזור לימי מפ"אי העליזים כאשר כולם היו שווים, בעיקר אם היה להם פנקס חבר אדום.

טכנולוגיה ישראלית זו עברה שיפורים רבים ונמצאת בשימוש יחידות לחימה בטרור סביב העולם.

ה- Xaver 100 שפותחה על ידי Camero היא גלאי חיים אולטרה-נייד, נישא ועמיד. ה- Xaver 100 מספק ליחידות הצבא, גורמי אכיפת החוק ויחיודת חיפוש והצלה מידע אישי קריטי בזמן אמיתי עם הימצאות אנשים חיים מעבר לקיר, ומאפשר קבלת החלטות טקטיות טובות יותר בתרחישים מבצעיים כגון:

כניסה/תקיפה טקטית – מתריע בפני המפעילים על מציאות איומים פוטנציאליים.

שחרור חטופים – קובע במהירות באלו נמצאים אנשים.

חיפוש והצלה – גילוי אפקטיבי של אנשים לכודים או פצועים.

פריצה – תכנון לכניסות אפקטיביות ובטוחות.

הגנה על כוחות – יצירת "חלון וירטואלי" לגילוי איומים חיצוניים מתקרבים. הקניית יתרון מבצעי ברור ויכולת "לצעוד לתוך הנודע" .

ה- Xaver 100 נמצא בשימוש משתמשים ברחבי העולם. החברה הישראלית לא מוכנה לזהות לקוחות אלו.

i-HLS ISRAEL Homeland Security

Camero Xaver Through Wall Radar Introduction

http://www.youtube.com/watch?v=daIBw7JK_Rg

http://www.camero-tech.com/

************

Company Overview

Camero-Tech Ltd

Founded in 2004, Camero (Camero-Tech Ltd.) is a pioneer and leader in development and marketing of Radar based imaging systems. Camero’s resources draw on decades of experience providing solutions to major government and commercial customers. The company has a solid track-record of technological innovation and timely solution delivery to its worldwide customers.

Our Xaver™ line of through wall imaging systems have become the solution of choice for top military and law enforcement agencies throughout the world.

The Camero headquarters including its R&D center along with the global sales and marketing department is based in Kfar Netter, Israel. As an ISO 9001:2008 rated company, Camero is committed to ultimate Customer Satisfaction with the highest standards of design, development, and manufacturing.

Camero is working with world-class partners in order to bring its unique Through-Wall Vision solution to customers worldwide. For more information please contact us.

SK GROUP
Camero is a part of the SK GROUP, a leading global defense and security group that includes Israel Weapons Industries(IWI), Meprolight, Israel Shipyards, PI Systems, Uniscope and more.

http://www.camero-tech.com/about.php

הועידה מקרינה את הלגיטימציה של ישראל, את רצונו של עמנו חפץ החיים שרגליו נטועות בעבר העתיק ועיניו נשואות לעתיד.

חידושי המדע אינם פוסקים להצית את דמיונם של בנינו.

לועידה גדולה כזו יש חשיבות למעמדה של ירושלים ולכלכלתה של ישראל. ראשי תאגידים כלכליים שלא הכירו כלל את ישראל לפני הועידה למדו פה על גאונות ממציאנו ועל רוח החדשנות והיוזמה הבלתי פוסקת של צעירינו.

זו גם ועידת הסברה עבור התיירות ועבור השקעות במדינת ישראל.

אנו מתפללים שאלה שאינם ידידנו היום יהיו ידידינו מחר.

הועידה הוכיחה שהעם היהודי חפץ להתקבץ במקום אחד, שניתן להוסיף ולחזק את תחושת הסולידריות המשותפת לכולנו למרות השוני בקירבנו, כי המשותף לנו הוא המכריע באמת.

זו היתה הועידה העשירה ביותר ברעיונות שיכולה לעלות על הדעת.

להתראות בשנה הבאה בירושלים שלנו.

לצפייה בכל הסרטונים:

המדיה החדשה – האם עדיין מתחדשת?

המייקרים: כשטכנולוגיה, יצירתיות ו'עשה זאת בעצמך' נפגשים

המחר של החברה הישראלית – המאחד והמפריד

עד כמה הבנת האתמול מסייעת בעיצוב המחר?

יהדות ושוויון האישה

לאן מועדות פניו של האסלאם הפוליטי?

חילופי משמרות: המחר של מנהיגות העם היהודי

אמנות ותרבות: הגשרים של עולם המחר

המחר של 20 האחוזים – הקהילות היהודיות שאינן בישראל או בארה"ב

כלכלת ישראל – האם נערכת למחר?

זה הכל בראש שלך: איך באמת אנו מגבשים דעה?

כיתת אמן: גברת אייאן חירסי-עלי

כיתת אמן: פרופסור ג'נט ווינג

כיתת אמן: פרופסור דן גילברט

זה לא ממש התחום שלי אבל…

ארץ זבת חלב, דבש ו… גז טבעי

"תיקון עולם": טרנד חולף או יהדות צעירה חדשה?

שיחה בשניים עם אודי סגל

המחר של הכלכלה העולמית

הקמפוס כפרשת דרכים בחייו של הצעיר היהודי

רפואת המחר עם הפנים אל הפרט

חינוך במבחן המחר

הסדר העולמי נוכח אתגרי המחר

האם מחר יהיה טוב יותר?

כיתת אומן ד"ר דיויד ב. אגוס

כיתת אומן: ד"ר רות וסטהיימר

כיתת אומן: פרופ דפני קולר

מלחמות המחר- עולם שהוא לא בידיוני

כיתת אומן: פרופ דן אריאלי

חקר המוח המסע המופלא לתוך עצמנו

האם יש סיכוי למחר ירוק?

האם התקשורת הקלאסית נפלה ברשת?

עקרונות כלכליים מול ערכים חברתיים: הרמוניה או קונפליקט?

ליזום או להמתין: ישראל מול מזרח תיכון משתנה

מנהיגות שעושה את ההבדל בעיצוב המחר והענקת עיטור הנשיא לנשיא וויליאם ג'. קלינטון

http://2013.presidentconf.org.il/video/%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%a6%d7%91%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%a8/

איך זה קרה? איך הפכה מדינה זעירה ליצואנית המובילה בתחום?

http://www.gplanet.co.il/

כלי הנשק מיוצר על ידי חברת תעשיות נשק לישראל (IWI), בבעלות סמי קצב. מנכ"ל החברה הוא אורי עמית. סמנכ"ל השיווק הוא שלומי סבג.

בחירת כלי הנשק נעשתה על ידי ועדה עצמאית שבחנה מספר פרמטרים כגון: מועד כניסת הנשק לשוק, ביקורות ותגובות של אלו שהתנסו בנשק, החדשנות שבעיצוב ובתפקוד, היותו בעל ערך ללקוח הרוכש, והיכולת של כלי הנשק לייצג נאמנה את שוק נשקי הירי והציד.

כאמור, התבור נמצא מתאים בכל הפרמטרים ונבחר מבין מספר מועמדים כנשק השנה לשנת 2014. מדובר בזכייה והישג עצומים לכלי נשק ישראלי. על פי הערכות, ה"תבור" הפך להיות אחד מכלי הנשקים הנמכרים ביותר בארה"ב בחודשים האחרונים. הרובה מורכב בארה"ב, על ידי חברת בת של IWI בארה"ב, לאחר שהוכנסו בו התאמות לשוק האמריקאי שהופך אותו לחצי אוטומטי. מאז השקתו בארה"ב, נמכרו לא פחות מ-15 אלף רובים - מעל ומעבר לתחזיות המוקדמות והרובה הפך להיט בתקשורת האמריקאית.

בישראל רובה ה"תבור" נכנס לשימוש לפני כעשור. מאז הוא הוכנס לשימוש גם בקרב מערך המילואים. בשנים האחרונות עוברים כוחות החי"ר בסדיר ובמילואים לעשות שימוש בגרסת ה"מיקרו" של ה"תבור". לאחרונה פורסם בעיתון "במחנה" כי בצה"ל מתככנים להכניס גרסה משופרת של ה"מיקרו-תבור" לשימוש בחטיבות גבעתי, גולני ונח"ל.

http://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=483&ArticleID=5669

Altair, סטארטאפ קטן מהוד השרון, הודיע, שהוא מקדים את הענקית קוואלקום לאחר שזכה בעסקה להטמעת ערכת השבבים שלו FourGee-3100/6202 בכרומבוקס החדשים המיוצרים ע"י גוגל ו-HP. כך דווח בהודעה לעיתונות באתר ההודעות לעיתונות PRNewswire.

ערן אשד, (בתמונה) Co-Founder and Vice President of Marketing and Business Development ב- Altair: "העסקה דוחפת את Altair המייצרת שבב 4G/LTE לליגה חדשה לגמרי. זו באמת עסקה גדולה מאד עבורנו בפרט ול-4G בכלל. 4G הוא השוק העתידי וזו הסיבה, שיצרנית גדולה כמו קוואלקום נתנה לנו אפשרות להסתנן לשוק הזה, שהוא כרגע קטן בהרבה משוק ה-3G והוא לא מספיק גדול כעת לקוואלקום כדי להתחרות בנו. עכשיו, לאחר העסקה הזו, המצב ישתנה.

הכרומבוקס לא היו עד כה להיטים במכירות. גוגל לא מפרסמת נתונים. אולם, מנתונים שאספתי הם היו 10% מכלל המחשבים הניידים ו-20% מכלל המחשבים הניידים, שנמכרו למוסדות חינוך. זאת, עקב המחיר ההגיוני שלהם הנע בין 250 דולרים ל-500 דולרים, שהוא סביר בהחלט מול היכולות שהם מספקים.

עם 4G ניתן יהיה להתחבר מכל מקום במהירויות גבוהות, והמהירויות ביחד עם גורם המחיר יובילו למכירות מרובות של הכרומבוקס. לגוגל ול-HP יש גם הסכם עם וריזון לספק חיבורי 4G במחשבים הניידים החדשים. רשת 4G של וריזון הולכת ומתרחבת בארה"ב וזה גם יתרום למכירות. השבב של Altair מקשר את הכרומבוק לרשת דור 4 של וריזון.

המחיר הוא אטרקטיבי. מכשיר הכרומבוק 11 (הושק באוקטובר) עולה רק 279 דולרים לדגם WiFi ובתוספת של 100 דולרים מגיע גם עם חיבור 4G כדגם 11.6LTE. אולם, קונים, שיהיה להם חוזה ל-,4G ישלמו 50 דולרים פחות, ס"ה 329 דולרים, (בתוספת 10 דולרים לחודש עבור נתונים לווריזון). הכרומבוק 11.6LTE הוא כרגע היחיד עם קישוריות דור 4 בשוק, וגם הכרומבוק היחיד הזמין כרגע בתצורה כזו.

הסיבה, שהמחשבים הניידים יהיו כה זולים נובעת מגורמים רבים כולל ממרווח נמוך של השבב 4G שלנו (single-mode LTE chipset). זאת, לעומת שבב משולב 3G/4G יקר, שמייצרת קוואלקום. החסכון עובר לצרכן. זה הופך את הכרומבוקס ליותר אטרקטיביים. כאשר גוגל מתחייבת ל-4G זה הופך למיינסטרים ולמזלנו אנחנו שם ראשונים וגם נשגשג למרות תחרות עתידית. ע"י מיקוד על 100% שבב LTE ללא מרכיבי 3G היקרים, אנחנו נעזור לשותפים להוריד את מחיר תכונת הקישור ל-LTE".

http://www.telecomnews.co.il/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%92-%D7%90%D7%93%D7%99%D7%A8-%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%90%D7%A8%D7%98%D7%90%D7%A4-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99-Altair-%D7%92%D7%95%D7%92%D7%9C-%D7%AA%D7%98%D7%9E%D7%99%D7%A2-%D7%A9%D7%91%D7%91-4G-%D7%A9%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D.html

לא משנה לכמה ביקורת תזכה עבודתו של פרופ׳ אשל בן יעקב מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל־אביב - לזעזע אותו, כנראה, לא יצליחו. למחקר שלו המקדם ״לוחמת סייבר נגד הסרטן״, כהגדרתו, יש מתנגדים לא מעטים, אבל בן יעקב כבר מנוסה: לפני 20 שנה, כשרק החל לחקור את התקשורת בין חיידקים וטען שהם יצורים מתוחכמים, האמירה הזאת היתה חדשנית ומנוגדת לפרדיגמה השלטת. כיום, התגליות שלו הן בעצמן הפרדיגמה. בעוד כמה שנים, הוא מאמין, זה יקרה גם למחקריו בתחום מחלת הסרטן.

בן יעקב הוא מהחוקרים המובילים כיום בכל מה שנוגע לתקשורת והתנהגות חברתית של חיידקים, תחום שהעניין שלו בו נולד מתוך הרצון להבין את יסודות האינטליגנציה והקוגניציה. ״רצינו לבדוק האם יש הבדל בין מערכות חיות ומערכות דוממות, ואם כן מהו. היה טבעי להתחיל מחיידקים כי אלה היצורים הבסיסיים ביותר״, הוא אומר.

פרופ' אשל בן יעקב, בית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה, הפקולטה למדעים מדויקים, אוניברסיטת תל אביב. "חוקרים מקבלים כיום את העובדה שאנחנו לא מבינים את האלמנטים הבסיסיים שקשורים לסרטן: את יצירת הגרורות, ההופעה מחדש של המחלה ומדוע הסרטן מפתח עמידות לכימותרפיה כל כך מהר"

״כשהתחלתי, הרעיון שחיידקים הם יצורים חברתיים מתוחכמים היה חדש מאוד. ההנחה שלי היתה שלכל יצור חי, כולל חיידקים, יש ניצנים של יכולות קוגנטיביות ואינטליגנציה. לא ברמה של בני אדם, אבל כן יכולת לחוש את הסביבה, לקלוט ולזהות מידע רלוונטי, לעבד אותו ולפעול בהתאם. השאלה הגדולה היתה אם תהליכים אלה מתבצעים באופן אוטומטי או לא.

"אם תיקח שני חיידקים ותיתן להם את אותו מידע, עיבוד המידע יכלול אינטרפטציה. בדומה למצב שאם שנינו קוראים את אותו משפט - ומשפט, לצורך העניין, יכול להיות צירוף של מסרים כימיים שהחיידקים מקבלים - אתה מבין אותו ומגיב אחרת ממני, כי זה תלוי במידע הקודם שיש לך, בסביבה שבה קראת את המשפט, במצב הפנימי שלך וכן הלאה. היה מאוד קשה להוכיח שאצל חיידקים מתבצע תהליך דומה. אלה שאלות מושגיות המשיקות לפילוסופיה. אבל לבסוף הן תורגמו לניסיונות ולאבחנות ואפילו לאפליקציות״.

במקביל, חקר בן יעקב את ההתנהגות השיתופית של החיידקים ואת מושבות הענק שהם יוצרים. ההנחה המקובלת במדע באותם שנים היתה שכל החיידקים במושבה מסוימת הם עותקים זהים זה של זה. הרעיון שהם עוברים התמיינות וחלוקת משימות, מבצעים עיבוד מידע מבוזר, לומדים מהניסיון ואף מקבלים החלטות בצורה שיתופית היה בסתירה למקובל. בתוך קצת יותר מעשור הפך המחקר ממושמץ לנורמה בענף.

גם בנוגע לתקשורת שמקיימים תאים מציע בן יעקב תזה יוצאת דופן: כמו חיידקים גם תאי סרטן מתקשרים ביניהם ומסתמכים על שיתוף פעולה. מהטענה המסעירה הזאת נובעת גישה ייחודית לטיפול במחלה: פגיעה בתקשורת בין התאים הסרטניים. תפיסה זו של בן יעקב, שקוראת להבנה חדשה של המחלה, התקבלה טוב יותר. ״גם האונקולוגים מבינים שאנחנו תקועים״, הוא אומר. במקביל, הוא פיתח יחד עם ד״ר שי אפרתי מבית החולים אסף הרופא שיטה חדשה ולא קונבנציונלית לטיפול בפגיעות ראש באמצעות תא לחץ, שבעצמה מעוררת לא מעט התנגדות בארצות הברית.

איך נולד החיבור בין חיידקים לסרטן?

״ב־2012 פרסמתי מאמר רעיוני יחד עם פיזיקאי נוסף, פרופ׳ הרברט לוין, ועם פרופ׳ דונלד קופי מאוניברסיטת ג׳ונס הופקינס, שהוא הנשיא לשעבר של האגודה האמריקאית לחקר הסרטן. המסר העיקרי היה שצריך להסתכל על הסרטן כעל חברה של תאים חכמים המתנהגים באופן שיתופי, ועושים שימוש באמצעים משוכללים לנהל תקשורת מאוד מורכבת ביניהם. תוך כדי הפעולה המשותפת, התאים הסרטניים מפענחים את התקשורת בין תאים אחרים בגוף, כולל מערכת החיסון. זה מאפשר להם לא רק להתחזות לתאים נורמליים, אלא גם לשלוח מסרים שמבלבלים את מערכת החיסון עד כדי כך שבמקרים מסוימים היא עוזרת לסרטן להתפשט בגוף. כאשר הסרטן מותקף, למשל על ידי חומרים כימותרפיים, התאים פועלים יחד כדי לפתח עמידות ואפילו מקריבים את עצמם כדי לאפשר לחלק מהתאים להיכנס למצב רדום ולחמוק מסכנה. אלה הם התאים שגורמים להופעה חדשה של הסרטן לאחר שנראה היה כי הטיפול הצליח.

"הרעיון שהסרטן פועל באופן שיתופי כחברת על מקושרת של תאים מתוחכמים חדש ולא מקובל בממסד הרפואי. אני מאמין שמצב הדברים ישתנה בקרוב. חשוב לי להדגיש שאני לא יוצא נגד הממסד הרפואי - אני מגשר. היתרון שלי כפיזיקאי הוא שאני מגיע מבחוץ, אני לא מכיר סרטן מסוים על כל הפרטים שלו, אלא מסתכל על התמונה הכוללת ומנסה לגשר, תוך הבניית מודלים, בין גילויים במחקר על סוגי סרטן שונים, לגבי מערכת החיסון ואף לגבי חיידקי מערכת העיכול המשפיעים על המאבק בין הסרטן למערכת החיסון״.

מה ההבדל בין הגישה שלך לבין הגישה המקובלת כיום ללוחמה בסרטן?

״הגישה המקובלת לטיפול בסרטן היא שנלחמים בכוח של הסרטן ולא במוח שלו. בכימותרפיה למשל, אתה נלחם בכוח של הסרטן, בכך שהוא מתחלק מהר. הבעיה היא שאם אתה מסתכל על 42 השנים שעברו מאז שניקסון הכריז מלחמה על הסרטן ב־1971, רואים שאין שינוי בתמותה מסרטן. אם מנרמלים את הירידה בעישון ואת המודעות לחשיפה לחומרים מסרטנים, בגדול לא היה שינוי משמעותי בתמותה״.

מדוע בעצם?

״חוקרי סרטן מקבלים כיום את העובדה שאנחנו לא מבינים את האלמנטים הבסיסיים שקשורים לסרטן: את יצירת הגרורות, ההופעה מחדש של המחלה ומדוע הסרטן מפתח עמידות לכימותרפיה כל כך מהר. הסרטן גם יודע להיכנס למצב של תאים רדומים, שבו הוא כאילו נעלם לכמה זמן ולאחר מכן מופיע מחדש ובצורה מאוד אלימה. במובן הזה האסטרטגיה של הסרטן דומה לזו של חיידקים: הם מתרבים מהר, מתחלקים מהר והם משתמשים במנגנונים עתיקים, כאלה שהתפתחו במשך האבולוציה, כדי להתחמק מהגוף״.

יש עוד קווי דמיון?

״הגישה שלי ושל אחרים אומרת שתקשורת היא מרכיב מאוד חשוב בסרטן. אנשים עדיין חושבים שסרטן הוא חד־שבטי (Monoclonal), כשבעצם הוא רב־שבטי (Multiclonal). זאת מערכת שהיא בעצם חברה מרושתת הלומדת מניסיון ומתכננת לעתיד. התמונה החדשה מראה שהסרטן יודע מה הוא עושה ולמה. יש אקראיות, אבל היא נשלטת והיא חלק מפעולה מתוכננת ורבת שלבים.

"לדוגמה, לפני יצירת גרורות, הגידול שולח תאים - אנחנו קוראים להם תאים־מרגלים (Spying Cells) - שנעים מהגידול החוצה בתהליך שנקרא ניווט כימי. הם יוצאים מהגידול לכיוון כלי הדם, מרגלים באיברים שונים ובודקים איפה להקים מושבות. הגידול שולח חומרים שמחזירים אותם חזרה, והוא מכין תאים חדשים בהתאם למידע שתאי הריגול העבירו, והם יוצאים כדי להקים היאחזות. לא הכל בתהליך הזה ידוע לנו, אבל כנראה שהמרגלים מביאים אתם מידע, כמו למשל, מהם הדברים שהגידול זקוק להם כדי להקים גרורה״.

מה אפשר לעשות נגד אויב מתוחכם כל כך?

"לחזור לרעיון התנ״כי - בתחבולות תעשה לך מלחמה. להילחם במוח של הסרטן פירושו לבלבל אותו, להילחם ביכולת שלו לעבד מידע, בשיתוף הפעולה, בתקשורת והבקרה. צריך לגרום לסרטן להתעורר, לשלוח לו מסרים כוזבים, ואז להרוג אותו כשהוא פגיע. להוציא אותו מהמחילות ואז להרוג אותו.

"רעיון אחר הוא, למשל, 'לסמן'לסרטן שהולך להיות מצב של חוסר חמצן. הסרטן מכין את עצמו למצב של תת־חמצן על ידי יצירת רמה גבוהה של חומרי חמצון רעילים - ואז חושפים את המטופל לרמות גבוהות של חמצן בתא לחץ. חומרי החמצון בתאים הסרטניים גורמים למוות התאים. זו דוגמה פשוטה אבל אפשר לעשות את זה בדרך הרבה יותר מורכבת כשמבינים איך מוח הסרטן עובד״.

נתקלת בהתנגדות למסקנות האלה?

״התגובות היו, בגדול, פנטסטיות. עם זאת, הגשתי לאחרונה בקשה למענק מהמועצה האירופית למחקר (ERC) ואמרו לי שהתמונה שלי פשטנית מדי. הם דחו אותי״.

מתי יהיה אפשר ליישם את הגישה שלך בפועל?

״אפשר להתחיל ליישם את הדברים כבר מחר, אבל כנראה בחברה האנושית מעריצים את ההרואיות של הסבל. בכימו תוקעים מחטים, סובלים מבחילות ולוקחים כדורים נגד הבחילות, ולעומת זאת הגישה שלי - לפגוע בתקשורת של הסרטן - נראית פשוטה מדי״.

ועדיין, גם זו לא תרופת הפלא המיוחלת.

״אין תרופות פלא. צריך לשלב בין כמה גישות כדי לנצח. אתה צריך כל הזמן להשתנות ולהיות צעד אחד קדימה״.

http://www.themarker.com/magazine/1.2209032

בספרו מ-2002, שאל המזרחן ברנרד לואיס "מה השתבש בעולם האיסלם"? כעת יש לשאול בדומה, "מה הצליח במדינת ישראל"?

ראוי שהפסימיסטים הטוענים להתדרדרות מעמד ישראל בעולם יזכרו את האימרה היהודית הנושנה: "מה שאינך רואה בעיניך, אל תמציא בפיך".

זה נכון שקבוצות רבות נכנעות ללחץ של אלו המקדמים את נרטיב הקרבן הפלשתיני. אנשים אלו אכן תומכים בחרם מסוגים שונים נגד מדינת ישראל ואזרחיה.

אך לדאבונם של אלו, הם אינם תופסים את החוסן של מדינת ישראל בתגובה לשיקרי הנרטיב הפלשתיני.

הכלכלה הישראלית חזקה ויציבה ולא הושפעה כמעט מהמשבר הפיננסי הגלובלי ומהירידה בצמיחת הסחר העולמי.

התל״ג בישראל ב-2012 צמח ב-3.3% כאשר הגורם העיקרי לצמיחה היה תעשיית ההי-טק שבזכותה הגיע הייצוא מהמדינה בתחום זה ל-21.5 מליארד דולר. 52% מהייצוא היה מחברות ההי-טק שכללו את תחומי האלקטרוניקה, רפואה/תרופות, כימיקלים וכלי טיס.

יותר מכך, המחרימים חסרי מושג לגבי ההתפתחויות המשמעותיות בחברה הישראלית וההצלחה הכלכלית של המדינה.

הייאוש של הפסימיסטים לגבי החרם יוקל אם הם יהיו מודעים אף לחלק מהספור המתפתח — לא רק ההתפתחויות הטכנולוגיות עצמן אלא גם הענין שמראות מדינות העולם בהתקדמות זאת. בהווה, ליותר מ-250 חברות רב-לאומיות (multinational) יש מרכזי מחקר ופיתוח פעילים בישראל.

אינטל, למשל, מעסיקה כ-10,000 עובדים בישראל. מיקרוסופט במו״מ להסדרת מרכזי מחקר. IBM פותחת מרכז סייבר באוניברסיטת בן גוריון. חברה צרפתית משתתפת בהקמת שתי תחנות כוח. ולאחרונה, באמצע פברואר 2014, ישראל חתמה על עסקה עם ירדן לספק לה גז משדות תמר בערך של 500 מיליארד דולר. רשימת העסקים של ישראל עם העולם מגוונת ומתרחבת בהדרגה.

כדאי למחרימים חסרי הסקרנות ללמוד על כמה מההתפתחוייות הטכנולוגיות בישראל. אחת מהן, בידי קירה ראדינסקי שהוכתרה על ידי MIT כאחת מהממציאות הצעירות של 2013, פיתחה תוכנה המסוגלת לצפות אסונות מסוימים כולל אסונות טבע, מלחמות/קונפליקטים אלימים ופריצת מגיפות. הגישה הצליחה לצפות את פריצת מחלת הכולירע באנגולה ב-2006 והמגיפה בקובה ב-2012.

מלבד חברות ההי-טק המתמקדות בשוק העולמי של המדינות המפותחות, ישנן חברות ישראליות חדשות המגששות את כניסתן למדינות מתפתחות. ראוי שחברי האקדמיה המשוחדים מוסרית והתומכים בחרם של אוניברסיטאות ישראליות ידעו על חברה אחת הנתמכת על ידי אוניברסיטת תל אביב. זוהי IsraelDev שנוסדה על ידי קבוצת צעירים שהבינו שהטכנולוגיה הישראלית יכולה לבוא לשימוש בתחומים כמו חיסכון במים, ואנרגיה, פיקוח על חינוך ובריאות ותקשורת נוחה יותר בארצות מתפתחות.

היום, Israel Dev, כוללת מספר חברות וביחד מספקות חברות אלו שירותים רבים כמו שירותי ייעול רפואי וספקי בריאות אונליין, במדינות המתפתחות.

ראוי שהפסימיסטים הדואגים מפני בידודה של ישראל להפנים התפתחויות אלו ונטיית מדינות רבות כל כך, כולל ארצות ערביות, להתחבר ולשפר קשריהן עם ישראל.

באותו אופן, הבעייה למחרימים, גם אלו עם הכוונה הטובה ומוסריות ׳תנועת הצופים׳ (בארה״ב) היא שהם מתירים ללחץ חברתי ופוליטי להתגבר על הבנה הגיונית של מציאות חיי היום יום במזה״ת.

המחרימים קיבלו את הפיכת הבעייתיות המורכבת של יחסי ישראל והפלשתינים להפשטות אוניברסליות של טוב ורע. חסר להם המידע גם לגבי המדיניות הממשית של ישראל וגם לגבי חוסר הרצון של הפלשתינים להיכנס למו״מ.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=891587

What Went Right for Israel?

In his book published in 2002, Bernard Lewis asked "what went wrong" in the Islamic world, which had itself become conscious, by comparison with the West, that all was not well in its own society. As a corollary, it is timely to ask, "What went right in the State of Israel?"

The pessimists who proclaim the deterioration of Israel's international standing might remember the old Jewish saying: "What you don't see with your eyes, don't invent with your mouth." Yes, it is true that prejudiced individuals and groups, bigots, and short-sighted dupes in various sectors of life -- businesses such as the U.K. Co-Operative Group, international organizations such as Oxfam, academic bodies such as the Association for American Studies, mainstream churches such as the Presbyterians and the World Council of Churches, and trade unions such as the Teachers' Union of Ireland -- have succumbed to pressure from those advocating the Palestinian narrative of victimhood. Such prejudiced personnel do support some form of boycott of the State of Israel or its citizens.

Unfortunately for them, these boycotters are slow to appreciate the resilience of the State of Israel in responding to the fallacious Palestinian narrative. The Israeli economy is strong and stable, having escaped most of the problems caused by the global financial crisis of recent years that was responsible for a decline in world trade growth and a reduction in global import demand. Israeli GDP in 2012 increased by 3.3%, and GDP per capita by 1.5%. The driving force in the economy was the high-tech industry, which was responsible for exports worth $21.5 billion. The high-tech companies, mostly in pharmaceuticals, electrical components, chemicals, and aircraft, were responsible for 52% of the worth of total exports.

Even more, the boycotters are ignorant of the remarkable advances in Israeli society as well as in economic success. They are totally unaware of developments in Israel in the advances of intellectual property and of innovative technology.

The despair of pessimists about the boycott of Israel might be mitigated if they were aware of just part of a rapidly developing story -- not only of the extraordinary technological advances in the country, but also of the worldwide interest in those advances. The list of relationships is long, but some of this can be recounted. At present, more than 250 multinational research and development centers are active in Israel. The large Woodside Petroleum Company of Australia is joining explorations in the Israeli Leviathan offshore natural gas field; the company will have a 25% equity expected to be worth $2.7 billion. The Stavanger University in Norway has become a partner with Technion in the field of energy-engineering.

Intel, the California semiconductor chip corporation, has had a long and continuing relationship with Israel: this has meant billion-dollar investments, about 10,000 people employed, and research developments. A significant recent innovation is the 8088 microprocessor, designed at Intel's laboratory in Haifa. Bayer HealthCare in August 2013 agreed to pay the Tel Aviv drug discovery company Compugen $10 million for collaboration and a license agreement. The two companies will combine research to address issues in immunology and oncology and aim to find antibody-based cancer drugs.

Relationships have been particularly strong in the field of cyber-technologies. Lockheed Martin has recognized Israel's leadership in innovation and has entered a joint investment program with Israel's EMC. IBM is setting up a Cyber Center at Ben Gurion University. Microsoft is negotiating arrangements with Israel's research centers.

The French company, Electricité de France, is preparing to participate in constructing two large power stations in Israel. A surprising event is the activity in February 2014 on the Shanghai Stock Exchange. The Water Level Chip Scale Package, part of Israel's Infinity Group and linked to China, is the first company with a foreign co-founder to go public on the Shanghai Exchange. Israelis had a 38% share in equity of the company.

The most recent development, in mid-February 2014, is the deal between Israel and Jordan, according to which Israel will supply Jordan with gas -- about $500 million's worth -- from the Tamar natural gas field in the Mediterranean. The deal may be increased to a partnership between the two countries, amounting to about $30 billion. In addition, Israel is likely to sell $1.2 billion's worth of natural gas to the Palestinian Authority over a 20-year period and will probably sell gas to Turkey, in spite of present strained relations. These relationships stem from the output from the Tamar deposit, which began operations on March 2013 and which has an estimated 8.5 trillion cubic feet of natural gas. They will be enhanced when a larger Israeli deposit, Leviathan, which has an estimated 16-18 trillion cubic feet of gas, becomes operational in 2016.

In January 2014, the Israeli cyber-security company Aorato announced that it was receiving investments from a number of firms, including Accel Partners in Silicon Valley. About the same time, Adallom, an Israeli security company specializing in breakthrough technology in artificial intelligence and data protection, obtained funds from Index Ventures in London.

A number of businesses and countries have benefited from Israeli technology, such as the Israeli Dip-Tech company, which specializes in digital in-glass printers. The innovation is to use ceramic inks to transfer digitally images onto panes of glass, thus transforming buildings in artistic fashion. Among other sites and places where this process has been used are Barclay's Bank in Paris; Harlem Hospital in New York; the National Museum of Rock and Pop Music in Norway; a shopping mall in Moscow; a sports center in Perth, Australia; the Glass Farm in Holland; and the Mansueto Library at the University of Chicago.

The boycotters, lacking curiosity as well as information, might take note of some of Israel's technological developments. One is the innovation of a 27-year-old Israeli scientist named Kira Radinsky, who was named in 2013 to the list of young (under 35 years old) persons regarded as innovators by MIT. She developed a software tool that is able to predict certain disasters, including those of disease, violence, and natural catastrophes. This approach was successful in predicting the cholera outbreak in Angola in 2006 and the epidemic in Cuba in 2012. The approach, through a company called SalesPredict, is now being applied to business to help sales.

In addition to Israel's many start-up companies aspiring to global markets in developed countries, new companies have been exploring entrance into developing countries. The prejudiced members of academic institutions who have been active in advocating academic boycotts of Israeli universities might take special note of one company supported by Tel Aviv University. This is IsraelDev, founded by young entrepreneurs, which understands that Israeli technology can be used in areas of conservation of water, economy in use of energy, monitoring of health and education, and easier communications in developing countries.

The IsraelDev network now includes a number of companies. MigrantHealth streamlines medical care and health providers on line for the developing countries; PrePex developed a method to provide pain-free circumcisions to men in those countries. Other companies are engaged in related activities to meet challenges in the developing world.

The current pessimists about the possible isolation of Israel in the world ought to take account of all these developments and the inclination of so many countries, including Arab countries, to enter into and to increase relationships with Israel. In similar fashion, the problem for the boycotters, even those of goodwill and with the morality of Boy Scouts, is that they have allowed political or social pressure to overcome their rational understanding of the realities of Middle East life. The boycotters have accepted the Palestinian transformation of the real, complex problems in the relationship between Israel and Palestinians into universal abstractions of good and evil. They lack the information and taste of concrete detail about Israel's policies and the unwillingness of the Palestinian Authority to enter into negotiations. It is not true that he goes farther who does not know where he is going.

Michael Curtis is author of Jews, Antisemitism, and the Middle East

http://www.americanthinker.com/2014/02/what_went_right_for_israel.html