גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #20133 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 20133   
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני י''ט בתשרי תשע''א    08:51   27.09.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

אנטישמיות בתחפושות שונות  

 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.09.10 בשעה 09:11 בברכה, ליה
 
לאנטישמיות פנים רבות ותחפושות ומסיכות מגוונות.

70 הזאבים רוקחים בליבם כל העת מזימות יצירתיות ורעות כדי להכריע את הכבשה ישראל.

לא מובנת לזאבים העובדה שהם לא מצליחים.

הכבשה חיה בכרם שחומה מגנה עליו,ובתוכו הצליחה הכבשה לייצר שפע.

לזאבים מפריע שיש לה כרם משלה.

הם סובבים את החומות ללא הרף,יום ולילה על מנת למצוא את הפירצה המיוחלת שתאפשר את הכניסה לכרם ואת הריסת הכרם וגירוש הכבשה.

הכרם היא ארץ ישראל,והזאבים רוצים לגנוב אותה.כל הזאבים.

הם רוצים להיכנס לכרם ולהשמיד אותה.

איש לא זקוק לכרם הזו.לזאבים כרמים טובות יותר.זה רק רצון שלישראל לא תהיה כרם,אפילו לא כרם קטנטונת.

ובאמת,מי ששוקע בקריאת ולימוד ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל,אינו יכול שלא לתמוה כל יום יותר ויותר על הסיפור המשונה הזה.

וכי כיצד יכול עולם שלם,רחב ידיים ועצום משאבים להתעסק מזה אלפי שנה אך ורק בשטח קטנטן וחסר חשיבות שתקוע במדבר כלשהו במזרח התיכון,ובעם קטן שבניו מועטים כל כך,ובמורשת הרוחנית של העם הזה שכלל לא מיועדת להיות נחלתם,והם מנחילים אותה לעצמם מבלי שזה אפשרי.

הברית החדשה והקוראן הן דוגמאות מצויינות לעיוותים שנוצרים מגניבה קניינית ,רעיונית ורוחנית זו.

האם דבר כזה מתיישב עם ההגיון האנושי הקר והבהיר?

שום הגיון אין בהתעסקות האובססיבית הזו, שפנים כה רבות יש לה.

זה מעשה חסר הגיון,חסר פשר,שאין לו תקנה כלשהי,שנמצאת בטווח האפשרויות האנושיות.

איש לא יכול לרפא את המחלה הסופנית שתקפה את גופה ומוחה של האנושות כולה כמו חיידק טורף.

רבים מבני עמנו נדבקו אף הם בחיידק האנטישמיות הטורף הזה ,והם הם העומדים בראש מלבי אש השינאה לעם ישראל לאורך הדורות כולם.

היה זה יהודי כידוע שהפיץ את עלילת הדם על אפיית מצות הפסח עם דם של ילד נוצרי.יהודי מומר שרצה לנקום בקהילה.

ולאיזה גודל מפלצתי התגלגל השקר הזה, ועדיין צובר תאוצה.

האנטישמיות הבלתי מוסברת נשענת על בסיסים שונים.

יש אנטישמיות על בסיס דתי שהופצה על ידי הנוצרים הראשונים, שהיו כמובן יהודים,והאשימו את העם כולו באי הכרה באלוהותו של אותו ישו שלדעתם היה משיח.אנטישמיות זו מושרשת כל כך עמוק בליבות הנוצרים ,עד שלעולם לא תתקון ותיעלם.

מי שמסתובב בספרד ובפורטוגל,בפולין ובאוקראינה ובמקומות רבים בעולם, עלול להיפגש בחיה הרצחנית הזאת כשהיא חושפת את שיניה בדיוק כפי שהיא חשפה אותן אז,כשהיהודים שהתנצרו, האשימו את העם שדחה אותם מקירבו, בכפירה במשיח ,ובהריגת האל,עד כמה שזה יישמע מטורף לחשוב כזו מחשבה.

זוהי האנטישמיות העתיקה שמקורה באמונה הדתית הנוצרית.עם ישראל רצח את אלוהים.טמטום ורוע אנושי בהתגלמותו.

סוג שני של אנטישמיות נובע מהקנאה הבוערת של הגויים בחוכמתו וביכולותיו המדהימות של העם היהודי. 30% מפרסי הנובל על קידום האנושות ועל יצירתיות בכל תחומי החיים הוענקו לבני עמנו.

עם ישראל הוא עם יחיד בעולם כולו ,שבמשך אלפי שנה חידד ופיתח את מוחות ילדיו בצורה מקסימלית.

לימוד התורה,המשנה והגמרא שרווח עד לתקופת ההשכלה לפני 200 שנה בכל קהילות ישראל, היה בעצם הפיכת כל ילדי ישראל למשפטנים כבר מילדותם.

שכן מהו בעצם לימוד התורה?

התורה המשנה והגמרה זה אוסף ענק של חוקים ומשפטים הנוגעים לכל תחומי החיים של האדם.החיים כלאום,החיים כחברה צודקת מוסרית ככל האפשר ורחמנית לבניה,והחיים כמשפחה וכפרט בתוך הכלל.

אם כן,לימוד תורה הוא בעצם לימוד של תורת המשפט והמוסר,של האפשרי והבלתי אפשרי,של מה מותר ומה אסור,של כיצד לנהוג כאשר המצב הוא כזה,וכיצד לנהוג כאשר הוא אחר.כיצד למצוא את הפשרה בין הכוחות והאינטרסים השונים הפועלים על המציאות.

זו התמצית של לימוד התורה.

כבר מגיל 3 נשלחו ילדי ישראל ללמוד את האלף בית,לשנן פרקי תורה בעל פה,לשבת ולשמוע על פתרונות למצבים משפטיים מכל הסוגים, ולזוכרם,ואף להוסיף עליהם פתרונות יצירתיים משלהם.בכך עסקו ילדים בקהילות ישראל.

לא בלימוד משפטים כפי שהוא מתבצע היום באוניברסיטאות על ידי שינון ולימוד בע"פ של חומר הלימוד לבחינה,כי אם לימוד שמשתף את הילד,שמאתגר אותו למצוא הסברים,פתרונות משפטיים,מסקנות שעדיין לא הוצגו וכדומה.

מכאן צמח המוח היהודי הייחודי.

וגם החיים הקשים בין הגויים אתגרו את המוח היהודי לאורך כל ההיסטוריה היהודית.אך לא רק.

יש להבין שניצוץ הגאונות היהודית רק הלך והתפתח עם חלוף הזמן וההיסטוריה,שכן הוא התקיים כבר באברהם אבי האומה,ובמשה רבנו המקורי,ובדוד,ובשלמה,וכך בדמויות כה רבות בעברנו המשותף.

איזה עם נוסף התברך במבול כזה של חוכמה וחכמים ?

אף עם.

המצער הוא ,שהיום הפסיק עם ישראל לחנך את ילדיו לחשיבה מקורית ועצמאית, ואינו דואג עוד כלל לפיתוח מוחם של ילדיו,ולהיפך.העם עושה כל שביכולתו באמצעות מערכת חינוך הרסנית וכושלת לנוון את מוחם,לא לאתגר אותם,ולהרוס את מה שנבנה בעמל כה רב במשך אלפי שנה.מערכת חינוך שמבוססת על חופשות אינסופיות וחוסר מעש מוחלט בכל התחומים.

אם כך,הגאונות היהודית,והייחודיות ביכולת האינטלקטואלית היהודית, הן הסיבה לאנטישמיות גויית חובקת עולם.

קינאה מהולה בפחד היא הסיבה לאנטישמיות זו.

והסיבה השלישית לשינאת ישראל נובעת מהסיבה השניה.מי שחכם ונבון ,וגם נרדף בו זמנית ,יפתח תמיד יכולות-על.

לזה דואג הטבע.

כושר שרידותו של עם ישראל הוא מפתיע.

מקוריות ללא תחרות זה סימן ההיכר של עמנו במיטבו,וזה איום לא קטן על האנושות,וזו סיבה לתלות בנו, שמרגיזה את האומות ובו זמנית מותירה אותן תלויות בנו וביכולותינו בצורה חסרת אונים.

תלות זו וחוסר האונים הנלווה לה, מייצר שינאה בוערת ומבעבעת המחפשת כל סיבה על מנת להאשים את עם ישראל במתועבים שבפשעים נגד האנושות.

רק כך מצליחות האומות לצנן את בעירת שינאתן,וזעמן על התלות ביכולותינו ,אותן הן חוות כהשפלה כלל אנושית בלתי נסבלת.

כאשר השליכה שרת החוץ הנורווגית את התפוזים הישראליים מסלסלת הפירות שלה ודרשה להביא תפוזים ספרדיים במקום,שלחו לה בפקס הצעה להשליך בו זמנית את הפלאפון ואת המחשב שלה, כיוון שרכיבים עיקריים וחשובים בהם, הם תוצר הגניוס והיכולת הישראלית.

זו האמת והיא לצערנו לא נאמרה לה על ידי ישראל, כי אם על ידי בני עמה.מן הראוי היה שבני עמנו יגיבו על אירוע כזה כנדרש.אך בני עמנו שותקים אל מול מעשה לא לגיטימי וחצוף כזה.

כתוצאה משינאה גויית עוצמתית זו,פיתחו היהודים במשך דורות השהייה בגלות,הכפפת ראש,והתנהלות יהודית אופיינית, שניתן לתאר אותה כהתנהגות של מי שמנסה מתוך חוסר ברירה לעבור על פני חיה טורפת מבלי לעורר את תשומת ליבה וזעמה ,ועושה זאת על ידי צמצום נוכחותו ועצמיותו לאפס,תוך נסיון לבצע כל תזוזה באיטיות שלא תעיר חימה.

התנהגות כזו אינה פועלת לטובתנו כאשר אנו בארצנו.

ההכרזות והדרישות של רבנים ושל מנהיגים בני דורנו פה בארצנו,שלא להרגיז את האומות, שגויות לחלוטין, ונובעות מחוסר הבנה מוחלט בפסיכולוגיה האנושית.

אי ההתגרות כביכול בגויים מרגיזה את הגויים עוד יותר.

רק התנהגות תקינה אמיצה ומחוברת למציאות ולאמת שלנו, תוכל לעצור דברים כאלה.

איש לא קונה את ההצגה היהודית-ישראלית הזו,שסיגלו לעצמם כל מנהיגינו, של התרפסות והזדחלות מצטדקת.

להיפך.היא מציתה עוד יותר חימה וזעם כלפי ישראל,כיוון שהיא נתפסת כהעמדת פנים מלאכותית,וזה באמת מה שהיא.

(על מי אתם באים לעבוד ! כך הם חשים).

ועובדה שההתקפות הלא רציונליות והאלימות עלינו נמשכות ואפילו מתגברות ככל שאנו יותר שטוחים אפיים ארצה בצימצום הנוכחות לאפס,ובזחילה עם האף על האדמה.

יש רק תקנה אחת למצב.

רק אחת.

לוותר מיד ולתמיד על המחשבה השוררת במוח היהודי שאין להתגרות בגויים.

יש לאמץ דווקא את ההנחייה המקראית ליעקב אבינו שירא מאחיו עשו:

אל תירא עבדי יעקב!

עלינו לא לירוא עוד מאיש ומאף אומה.

עלינו לעמוד זקוף ולומר את האמת שלנו, ורק שלנו, במלוא גרוננו, ועם כל נוכחותנו.

עלינו להציג לפני האומות כולן את מעשיהן המחפירים,גם אם תרצינה לשמוע וגם אם לא.

הבקורת שלנו היא לגיטימית,והיא מחוייבת המציאות.אסור לנו להסתירה,לבלוע אותה ולשאת אותה בתוכנו כרעל מצמית.

הדרך בה מבטא ליברמן את האמת של ישראל היא הדרך בה יש לנהוג.

היא תבריא אותנו ורק היא תייצר את ההרתעה שחייבת להיווצר מחדש בין עם ישראל לבין האומות.

עלינו להציב מיד את הגבולות שביטלנו כשהפכנו עצמנו לאסקופה נדרסת.

עלינו לכבד את עצמנו בכל מחיר,ובכך לשקם את כבודנו האבוד ואת זכויותנו לעמידה זקופה ולכבוד,ויש לנו זכות כזו.על הישגינו ותרומתנו לאנושות כולה, מאז ומתמיד.

וגם ללא הישגינו,יש לנו זכות לכבוד ,כפי שלכל אומה יש זכות לכבוד.

כאן,באשכול אציג את תחפושותיה השונות של האנטישמיות.

כאשר יודעים שאלה תחפושות המסתירות שינאה קמאית,קל יותר לנסות לקרוע את המסיכות שעל פני 70 הזאבים שמייחלים לחיסולה של הכבשה.

עלינו להציג את התחפושות הללו על כל במה לאומית ובינלאומית ובכל הזדמנות,ולא לשכוח אף פרט.

כששמעון פרס מלהג על כך שההיסטוריה אינה חשובה, עלינו להפנות את האוזן החרשת להטעייתו החמורה.

רק ההיסטוריה חשובה,ומי שמכיר אותה ידע לנווט את עצמו כך שימנע את חזרתה של ההיסטוריה על עצמה.

שמעון פרס ודומיו הגלותיים ,מלאים באותה גישה שגוייה ומזיקה שמקורה בהנחייה שאסור להתגרות בגויים.

האמת של ישראל אינה התגרות בגויים.פה בדיוק קבור הכלב,ופה הטעות המייצרת ישראל המוכנה להיות קורבן המועלה על מזבח סלידת הזאבים.

על הכבשה לשוב ולהפוך לזאב.היא יודעת איך להיות זאב.היא היתה זאב כאשר קיימה מלכות בארץ ישראל.

אני קוראת לכבשה לחזור להיות הזאב שעליה להיות על מנת לשרוד בין 70 הזאבים.עליה להשליך את הפשרנות והפחד הגלותי מעליה ולהתחבר לימי הקדם שלה.

עליה לזכור את הציווי האולטימטיבי שיוביל אותה לזקיפות האמת שלה:

אל תירא עבדי יעקב!

ליברמן חייב לקבל חופש פעולה,ולשמש דוגמה ליישום הציווי המקראי הזה.

הוא כבר עושה זאת בהצלחה רבה,וכבשי הדולי ההיסטריות חייבות להפסיק לנסות לעצור בו.

ליה



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  נתניהו נכשל ולא קרע את המסיכה מעל פני האנטישמיים ליה 27.09.10 09:35 1
     הרבה פרמטרים חסרים כמו -מי עומד מאחורי הסכסוך? ליה 27.09.10 11:21 2
         המשותף למקבלי פרס נובל לשלום היא שינאת ישראל ליה 02.10.10 08:13 3
             הסיפור שלא סופר על הנכבה היהודית ליה 07.10.10 23:03 4
                 האם יכולה להיות אוטו-אנטישמיות ? ליה 29.10.10 20:35 5
                     לימודי המזרח התיכון בארה''ב הפכו לנחלתם של מורים ערבים ליה 29.10.10 21:11 6
                         אנטישמים גרמנים ואחרים נסמכים על אוטו אנטישמיים כאבנרי ליה 31.10.10 18:48 7
                             בריטניה,צרפת וגרמניה פועלות בארה''ב נגד ישראל ליה 09.11.10 23:21 8
                                 הג'יהאד מוביל היום אנטישמיות חמורה ומסוכנת. ליה 16.11.10 09:02 9
                                     פרופ' דינת פורת- אנטישמיות חדשה? מדינת ישראל ליה 22.11.10 15:58 10
                                         האנטישמיות בחו''ל משקפת את האנטישמיות מבית ליה 14.12.10 19:10 11
                                             עובדי שגרירות בריטניה בשירות הטרור ליה 04.01.11 10:29 12
                                                 היום אי אפשר להשתמש באנטישמיות הישנה והבסיסית ליה 09.01.11 11:25 13
                                                     אדלשטיין לעורך ה'גארדיאן': תתנצל ליה 05.02.11 20:48 14
                                                         בקרוב במערב: ''שבוע האפרטהייד הישראלי'' ליה 07.02.11 09:07 15
                                                             כשישראל מנצחת היא חייבת להתחנן כדי לזכות בשלום ליה 08.02.11 21:33 16
                                                                 ג'יסטריט תומך באירגון טיולי שיטנה לישראל ליה 25.02.11 10:44 17
                                                                     Helen Thomas :''Jews are NOT semites ליה 27.02.11 09:39 18
  יפן קבעה שאסור לנו לבנות 1600 יחידות דיור בי-ם ו... ליה 16.03.11 11:21 19
  אבבא באולפן לאטמה +כתוביות עברית ליה 21.03.11 13:36 20
  The UN's Song of anti-anti-Semitism ליה 01.04.11 11:45 21
  נורבגיה: להפציץ את ישראל אם היא תפעל נגד חמאס בעזה ליה 03.04.11 02:59 22
  החמלה האוניברסלית כביכול של העולם על ילדים היא סלקטיבית ליה 07.04.11 09:09 23
  13 April 2011, 15:52BBC casts Iron Dome as ‘weapon’ in ליה 14.04.11 08:43 24
  בי.בי.סי. מציג את סוללת ההגנה ''כיפת ברזל'' כנשק התקפי ליה 14.04.11 08:49 25
  מנהיגי אירופה שואפים לחסל את המדינה היהודית /פרופ וייס ליה 18.05.11 10:22 26
  Antisemitism- Not what you thought it was ליה 14.06.11 16:29 27
  Let's blame the Jews / פאט קונדל ליה 18.06.11 19:00 28
  העולם הנוצרי שואף לשליטה כלל עולמית והפיכת האנושות כולה ליה 22.06.11 23:04 29
  Europe Died in Auschwitz ליה 08.07.11 10:47 30
  דעה: זובין מהטה - איך אתם נראים מבחוץ / העצני ליה 12.07.11 18:33 31
  הזרם האנטישמי הבינלאומי נגד מדינה יהודית / ימיני ליה 17.09.11 13:44 32
  Anti-Israel bullies ליה 01.10.11 16:12 33
  סרנדון: ''האפיפיור הנוכחי נאצי''! ליה 10.11.11 21:51 34
  האנטישמיות הנוצרית למדינת ישראל ליה 02.12.11 19:29 35
  נתניהו כמשל / ד''ר ישראל בר ניר ליה 05.12.11 00:21 36
  האם פאנטה האמריקני פועל מתוך גישה נוצרית אנטישמית? ליה 05.12.11 00:26 37
  האיחוד האירופי הוא ציר הרשע ליה 20.12.11 10:00 38
  פרופ' נורווגי: ישראל אשמה ברצח שביצע ברייויק / ימיני ליה 25.12.11 11:08 39
  הנה קטעים מהמכתב שנשלח מאונסק''ו לעורכי המגזין: ליה 31.12.11 21:17 40
  מדינת ישראל היא מפיצת האנטישמיות מספר 1 בעולם! ליה 22.01.12 08:13 41
  דו''ח גרמני: שנאת יהודים מוטמעת בחברה הגרמנית ליה 26.01.12 09:22 42
  Goodbye Sweden ליה 21.03.12 13:25 43
  Useful idiots for Palestine - Pat condel ליה 21.03.12 13:32 44
  ''ידיה של אשטון טובלות בדם'' ליה 22.03.12 17:07 45
  הפרופ' מאוקספורד, ותואר אצולה לקטרין אשטון ליה 23.03.12 01:56 46
  פרו-פלסטינים מתפרעים בפאנל ח''כים בארה''ב ליה 27.03.12 18:23 47
  ישראל מסייעת לאסד לשפוך דם מוסלמי - בשביל מצות לפסח ליה 31.03.12 11:09 48
  שבדיה תהיה המדינה המוסלמית הראשונה באירופה / קונדל ליה 03.04.12 18:13 49
  במשך 6 עשורים הסתיר גראס את עברו כחבר ב'וואפן אס.אס' ליה 05.04.12 23:54 50
  גרמניה החדשה / בן דרור ימיני ליה 10.04.12 12:15 51
  לינור: המפגינים הזרים המתעמתים עם צה''ל נולדו אנטישמים ליה 16.04.12 21:45 52
  פעילי השמאל שנרצחו על ידי ברייויק קראו לחרם על ישראל: ליה 08.09.12 19:06 53
  בריטניה: ''אוניברסיטה באריאל - מחסום בפני השלום'' ליה 11.09.12 10:47 54
  הרש''פ מפיצה טרור שקרים ושנאה ליה 28.09.12 07:07 55
  בארה''ב: תמיכה בטרור האיסלאמי ואנטישמיות גלויה באוניברסיטת נורת'איסטרן שבבוסטון ליה 07.10.12 07:43 56
  הפרוטסטנטים בארה''ב: ישראל אשמה בהפרת זכויותיהם של הפלסטינים ליה 19.10.12 07:04 57
  ''יש כנסיות שטוענות שישו היה פלשתיני'' ליה 07.11.12 12:57 58
  הכנס הגדול להשבת הרכוש שנגזל מיהודי אירופה ליה 25.11.12 16:56 59
  שר החוץ ליברמן במסר לעולם: ''היחס לישראל - כמו לצ'כוסלובקיה ב-1938'' ליה 12.12.12 22:39 60
  אילו יש''ו ואמו מרים היו חיים היום סביר להניח שהיו קורבנות ללינץ' מצד הפלסטינים ליה 17.12.12 22:58 61
  האיחוד האירופי ינסה לכפות הסדר מדיני ליה 26.12.12 09:05 62
  הפעילות הבריטית כנגד ההעפלה ליה 27.12.12 22:48 63
  שירות הביטחון האוסטרלי ''שרף'' את בן זיגייר / רון בן ישי ליה 17.02.13 07:49 64
  בכיר בממשל בוש: ייתכן שישראל אחראית לשימוש בנשק הכימי בסוריה ליה 04.05.13 18:49 65
  פרופסור הוקינג היקר ליה 10.05.13 05:12 66
  הצלב האדום נוטע לכבוד מחבלים ליה 15.05.13 10:48 67
  התנגדות למדינה יהודית: גם זו אנטישמיות / בן דרור ימיני ליה 05.05.14 15:18 68
  הביקור הלא קדוש של פרנציסקוס ליה 28.05.14 07:23 69
  ההיסטוריה מכה שוב. על ביקורו המסוכן של האפיפיור בארץ הקודש / ד''ר בכור ליה 28.05.14 07:44 70
  אפיפיור פוליטיקלי קורקט / אראל סג''ל ליה 05.06.14 09:04 71
  פאט קונדל על הצביעות: כשבסוריה טובחים העולם שותק ליה 24.08.14 08:26 72
  ''העולם אובססיבי נגד היהודים והפך אותם לסמל של דברים שהשתבשו בעולם'' / מתי פלדמן ליה 22.11.14 08:52 73
  Caroline Glick om Europas behandling af Israel (og jøder ליה 15.12.14 23:18 74
  השרה שקד: ''החרם על ישראל הוא אנטישמיות בגלימה חדשה'' ליה 04.06.15 09:09 75
  מעניין אם השתיקה תימשך גם כשנפעיל את זכותנו להגן על עצמנו ליה 07.06.15 11:42 76
  נתניהו על בית הדין בהאג: ''צבועים וצינים'' ליה 17.07.15 08:18 77
  האיחוד האירופי: ישראל מבצעת טרנספר לפלסטינים בסוסיא ליה 21.07.15 09:41 78
  ארגון הבי.די.אס תרם תרומה מכרעת להתגברות האנטישמיות בעולם ליה 29.09.15 09:53 79
  חבר פרלמנט שוודי, קנט אקרות', עונה לשרת החוץ השוודית וולסטרום האנטי ישראלית ליה 16.01.16 16:21 80
  האנטישמיות בלייבור - לא עשבים שוטים ליה 09.05.16 08:34 81
  ועדה של האיחוד האירופי ממליצה לתבוע מישראל פיצויים על הריסת מבנים בגדה ליה 07.11.16 08:53 82
  פרופ' שמואל טריגנו מאוניברסיטת סורבון בפריז ומכון הרצל: באירופה רוצים בהיעלמותה של ישראל ליה 23.04.17 09:29 83
  שוברים שתיקה ובצלם: הכסף הגרמני שחותר תחת ריבונות ישראל / ביגמן וצוויק / מידה ליה 25.04.17 13:31 84
  דנמרק תממן ארגונים אנטי ישראליים ליה 18.05.17 08:19 85
  שגרירות שווייץ לקחה חלק במימון של קמפיין נגד חוק המסתננים ליה 03.11.17 09:30 86
  ''לגרמניה יש השפעה רבה על העמדות האנטי-ישראליות של האיחוד האירופי'' / מידה ליה 09.12.17 19:40 87
  ראש הלייבור הבריטי היה חבר בקבוצת פייסבוק פלסטינית ניאו-נאצית • תגובתו: הוספתי ללא ידיעתי ליה 10.03.18 18:04 88
  האירופים מצליחים לקדם מדיניות אנטישמית כי המדינה היהודית נותנת להם אישור ליה 03.01.19 18:28 89
  בחסות ממשלות אירופה: כך מכשירה מועצת הכנסיות העולמית אלפי פעילי BDS בתוך ישראל ליה 14.01.19 18:30 90
  מה יעלה בגורל יהודי ארה''ב - ד''ר גיא בכור ליה 07.07.19 08:12 91
  ארגוני שמאל גרמניים עומדים מאחורי טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי שיתקיים הערב ליה 08.07.19 07:33 92
  סערה בגרמניה: ''המוזיאון היהודי - אנטישמי'' ליה 13.07.19 10:17 93
  סערה בגרמניה: ''המוזיאון היהודי - אנטישמי'' ליה 13.07.19 10:33 94
  כך נכנעה גרמניה לאש''ף / אלדד בק ליה 12.06.20 17:59 95
  סקר חדש: הישראלים לא מודעים למימון אירופי של ארגוני שמאל ליה 23.03.21 10:06 96
  אנטישמיות במסווה: קווים לדמותה של האנטישמיות העכשווית / מידה ליה 07.07.21 16:01 97

     
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני י''ט בתשרי תשע''א    09:35   27.09.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. נתניהו נכשל ולא קרע את המסיכה מעל פני האנטישמיים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
כפי שדיין אומר בצדק,בנה נתניהו את ההגנה על כרעי תרנגולת.

עכשיו התרנגולת כורעת ומתרסקת.נתניהו חשב שהוא חכם,אך הוא טיפש גדול.כל מי שהולך הלאה עם השקר הגדול בהיסטוריה ומנסה לתמרן אותו יוצא מתומרן.

היה על נתניהו מרגע הפתיחה להצהיר על מדיניות חדשה ועל חשיפת השקר הערבי הגדול בהיסטוריה.

הוא יודע מספיק היסטוריה על מנת להתמודד מול השקר ולהכריעו,אך טיפשותו הובילה אותו לקוראלס.

הצרה שאנחנו כבולים לאחוריו,והגיליוטינה תנחת על כולנו.

לנתניהו אף פעם לא היה כושר מנהיגות אמיתי.הכל היה להג.

כמו ברק שכולו פאסאדה קרטונית שמסתירה אפסות מוחלטת ורדיפת בצע וכוח.

שני האנשים האלה מובילים אותנו להרס ולהנצחת הסכם שיגנוב מאיתנו את חבל הארץ שעל שמו אנו קרויים יהודים.

יהודה היא שלנו בלבד,אך מוצעת למכירה לפולשי ערב הנקראים ערבים על שם ארצם.

יש להפיל את ביבי לפני שהסכין תרד!

לשקר אין רגליים ורק האמת מנצחת תמיד.על ביבי היה לדעת זאת וללכת בדרכו של צ'רצ'יל ולא של המתמרן הטיפש צ'מברליין וניירות השלום עימם חייך ונופף.

איזו נפילה ואיזו בושה.

איך הסכים אחד כמו ביבי למעשה הקפאה נלוז כזה?

מה הוא חשב שהוא ישיג?

הוכחה ניצחת?

הוא לא יודע שאנו הכיבשה והיתר 70 הזאבים?אוי!

שום דבר לא ישכנע את הזאבים לנטוש את הכיבשה.

על הכיבשה להילחם .

על הכיבשה להפוך לזאב!היא יכולה.

יש לה את זה ורק כל הביבים והציפים והברקקים מייצרים מאיתנו כבשה עלובה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני י''ט בתשרי תשע''א    11:21   27.09.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. הרבה פרמטרים חסרים כמו -מי עומד מאחורי הסכסוך?  
בתגובה להודעה מספר 1
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.09.10 בשעה 11:30 בברכה, ליה
 

הרבה פרמטרים חסרים כאן כמו מיהם האנשים ומי הגוף האמיתי העומד מאחורי הסכסוך.

חובה להכיר את "בילדרברג", "סדר עולמי חדש", "המועצה ליחסי חוץ", CFR, (נא להקליק מושגים אלו בוויקיפדיה וביוטיוב) על מנת להבין למה קיים הסכסוך ואת מי באמת הוא משרת.

כמו כן - האו"ם שבמשך שנים קיים וניהל מערך חינוך בראשות רוברט מיולר.

http://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Muller

נא לקרוא לעומק כדי להבין אילו רעיונות שאב אותו רוברט, איך הוא הנחיל אותם באו"ם ואיך זה משפיע עלינו (ילדי חמאס לדוגמה - אונר"א) עד היום.

כתמצית אותו רוברט הוא אנטישמי רציני והוא ניזון (ומעריץ) מאנטישמית רצינית עוד יותר.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1662

תגובית 306



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
שבת קודש כ''ד בתשרי תשע''א    08:13   02.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. המשותף למקבלי פרס נובל לשלום היא שינאת ישראל  
בתגובה להודעה מספר 2
 
  
ביהמ"ש: כלת פרס נובל תגורש מהארץ

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/162/076.html?hp=1&loc=3&tmp=5114

עתירתה של מייריד קוריגן מגווייר נגד מניעת כניסתה לישראל למשך עשור נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי בפ"ת והיא תגורש תוך 48 שעות.

תגובית:

הכלה הלא רצויה.איפה היתה הכלה יפת הנפש לפני עשר שנים כאשר עשו את הלינץ' בשני החיילים? איפה היתה הגברת מאירלנד כאשר רצחו בדם קר את האם עם ארבע הבנות בדרך הביתה,ובעוד הרבה מקרים? לפני פחות מחודש הייתי בגרמניה ,וראיתי בכניסה לבתים ישנים, לוחות קטנים מברונזה שעליהם חקוקים שמות היהודים שגרו שם לפני ששרפו אותם במחנות, ובספרד עוד יש ציורים על כנסיות, של ילדים שמספרים שהיהודים משתמשים בדמם לאפיית מצות.אז גברת נכבדה! לכי הביתה וכבסי את בגדי הכלה שלך!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ששי ל' בתשרי תשע''א    23:03   07.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. הסיפור שלא סופר על הנכבה היהודית  
בתגובה להודעה מספר 3
 
  

הסיפור שלא סופר על הנכבה היהודית

מסמך מ-1936 חושף היחס ליהודים במדינות האיסלאם: "הביאו שגשוג בפלסטינה אך המוסלמים טבחו בהם". בין החותמים: סבו של חאפז אסד

בן-דרור ימיני

כמדי שנה יציינו היום הפלסטינים, ורבים אחרים בעולם, את "יום הנכבה", יום האסון, כלשונם, של ההכרזה על מדינת ישראל. מאות אלפי ערבים הפכו לפליטים. חלקם ברחו, חלקם גורשו. ה"נכבה" הלכה והועצמה לממדי ענק. המיתוס הגדול נוצר.
אסד האב צילום ארכיון: אי-פי

אלא שביום הזה, וגם שנים רבות לפניו ואחריו, היו אלה יהודי מדינות האיסלאם שסבלו מסדרה ארוכה של מעשי טבח, פוגרומים, הפקעות רכוש וגירוש.

מסמך שנחשף כאן לראשונה, מראה כיצד התייחסו המוסלמים ליהודים באותן שנים, ומה היה מעמדם.

בשנת 1936 שלחו שישה אישים עלאווים מסוריה מכתב לשר החוץ הצרפתי, ובו הם כתבו: "היהודים הביאו איתם שלום ופיתוח, גרמו לשגשוג בפלסטינה, ולא נישלו אף אחד. למרות זאת, המוסלמים הכריזו עליהם מלחמת קודש, ולא היססו לטבוח בנשים ובילדים. גורל איום ונורא מצפה ליהודים אם המנדט יסתיים, והמוסלמים יתאחדו". אחד מחותמי המכתב הוא לא אחר מאשר אבי סבו של בשאר אל-אסד, נשיא סוריה.

הפלסטינים העדיפו דימום על שיקום
היהודים לא הפכו את "הנכבה" שלהם לאתוס המכונן, כמו הפלסטינים. להפך. כמו עשרות מיליוני פליטים אחרים בעולם, הם העדיפו לרפא את הפצע.

הניצחון הגדול של הנכבה הפלסטינית הוא בהסתרת הנכבה האמיתית, החמורה הרבה יותר: הנכבה היהודית. מאות יהודים נרצחו בלוב, במרוקו, בסוריה, בעיראק, במצרים ובעדן בסדרה של פוגרומים. המסכת הזאת נותרה בצל. הפלסטינים, לעומת זאת, העדיפו דימום על שיקום. הם גם משלמים את המחיר.

טבח דיר יאסין הפך לאחד מציוני הדרך בנכבה הפלסטינית. אין שום צורך להסתיר את מה

שנעשה שם. חפים מפשע נהרגו. היו מקרים נוספים, לא רבים, של התנהגות שיש לחשוף אותה וראוי לגנות אותה, אך אסור להשאיר בצל את מעשי הפוגרום, החמורים הרבה יותר, שבוצעו ביהודים באותם ימים ובאותן שנים.

מעשי הטבח הללו אכן פגעו ביהודים. זה קרה לפני השלטון הקולוניאלי, ומיד לאחריו. לפי מיתוס ידוע, ההתנכלות ליהודים נבעה מהמפעל הציוני. גם זה שקר. הפוגרומים של אותן שנים היו המשך לסדרה ארוכה וקשה של מעשי טבח ביהודים לאורך מאות שנים. זהו סיפורה העצוב של הנכבה שהוסתרה. הנכבה היהודית.

הסיפור המלא על הנכבה היהודית היום במוסף שבת של מעריב ובמהלך סוף השבוע באתר nrg

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/891/062.html?hp=1&loc=3&tmp=252




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ל שבת קודש כ''ב בחשון תשע''א    20:35   29.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. האם יכולה להיות אוטו-אנטישמיות ?  
בתגובה להודעה מספר 4
 
  

על שינאה עצמית ועל סיפורו הלא יאומן של הקולנוע הישראלי/ד"ר גיא בכור
האם יכולה להיות אוטו-אנטישמיות, כלומר אנטישמיות מצד יהודים? אנטישמיות שחותרת פנימה?

השאלה הזו עמדה במרכז דיון אינטלקטואלי פנים-יהודי מרתק אך גם מעורר חלחלה, אחד המוזרים במאה העשרים, בין שני הוגי דעות גרמניים יהודיים (שניהם התנצרו): אוטו ויינינגר - Otto Weininger, ותיאודור לסינג-
Theodor Lessing.

וויניגר (1880-1903) היה דמות מוזרה ביותר: צעיר ממוצא יהודי, שהתנצר, וזכה לפרסום עולמי בגיל צעיר מאוד, אך כבר לאחר מותו, בשל תיזה סוציולוגית שחיבר. היתה זו תחושת השנאה העצמית בשל היותו יהודי, שהביאה אותו לבסוף להתאבד כשהוא בן 23. הוא כה נגעל ממקורו היהודי, כה בוש בו, עד כי פיתח כמה תיאוריות אנטישמיות על "האופי היהודי", תיאוריות שזכו לפרסום מאוחר קצת יותר בגרמניה הנאצית. תועמלני המפלגה הנאצית טענו כי אם יהודי כותב כך, הוא בוודאי יודע על מה הוא כותב. הם הביאו את ויינינגר כהוכחה לצדקת טענותיהם. האוטו-אנטישמיות הונפה לצדקת האנטישמיות.

טענותיו מרכזיות של ווינינגר (בפראפראזה):

היהודי אינו מכבד את עצמו או את אבותיו. הוא לעולם לא יעמוד על מילתו, אלא יחפש את דרך הפשרה והכניעות. הוא כפוף, לעומת זקיפות הקומה של הגוי.

ליהודי יש צורך להיטמע ולהתמזג. הוא לא יבליט את העצמי-יהודי שלו. הוא מתווך מטבעו.

ליהודי אין זיקה אמיתית לעבר שלו. הוא יביט תמיד קדימה.

היהדות כמוה "כנשיות", חלשה, ערמומית, תחבולנית.

מן היהדות אין נרפאים לעולם, שכן היא פגם נפשי מולד. מן הסיבה הזו, הסביר, כי למרות שהתנצר, האופי היהודי ירדוף אותו תמיד, ולכן אין בעצם סיבה לחיות.

על טענותיו של ווינינגר, שפורסמו בכתבי עת מדעיים, וברצינות גמורה, כהד לתורת הגזע שחלחלה אז לחיים האקדמיים במרכז אירופה, היתה גם ביקורת מתוך העולם היהודי. אחד בולטים בביקורת היה הוגה הדעות היהודי תיאודור לסינג (1872-1933). גם הוא התנצר, אך מאוחר יותר חזר ליהדות, בעקבות אירועים אנטישמיים בהם צפה, ואף הפך לציוני נלהב.

במאמרו מתח לסינג ביקורת קשה על אותם אינטלקטואלים יהודיים, כדוגמת ווינינגר, הבזים למוצאם. לסינג טען כי הוא יודע על מה הוא מדבר, גם הוא היה כזה: מומר ואנטי יהודי, עד שחזר ליהדות. כתרופה לחוליים היהודיים האלה הציע לסינג את הציונות.

טענותיו המרכזיות של לסינג באשר לאינטלקטואלים היהודיים (בפראפראזה):

האינטלקטואל היהודי לוקה באוטו-אנטישמיות, גם אם אין הוא חש כך. הוא בז לעצמו, דבר שגוי לעולם לא יחוש.

האינטקטואל היהודי תמיד יאשים את עצמו בכל דבר, גם אם אין לו שום קשר לאשמה. כיוון שגם הגויים מאשימים את היהודים בכל דבר, זה מתחבר.

היהודים האינטלקטואלים תמיד יעריצו את "האחר", הגוי, ויבוזו לבני עמם. הם יבנו את האחר, שכן הם חכמים ממנו.

האינטלקטואלים היהודים יטו להתבולל, מתוך ראייתם את היהדות כנחותה, ולכן עליהם "להשביח" את "עצמם".

גורל שני היהודים הללו היה מר. ויינינגר בחר להתאבד, כהוכחה לכך שמי שבטעות נולד יהודי, אין הרבה טעם לחייו; ואילו לסינג נרצח בידי הנאצים.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=840



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ל שבת קודש כ''ב בחשון תשע''א    21:11   29.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. לימודי המזרח התיכון בארה''ב הפכו לנחלתם של מורים ערבים  
בתגובה להודעה מספר 5
 
  
דניאל בגוב האקדמיה
מאת מרים פוקס
מעריב
1 באוקטובר, 2002

http://he.danielpipes.org/article/1608

דניאל פייפס, מזרחן אמריקני נודע, הגיע למסקנה כי פרופסורים אמריקנים סוחפים את הסטודנטים ואנשי הסגל לעמדות קיצוניות נגד ישראל. כדי להילחם בתופעה הוא הקים אתר אינטרנט מיוחד המפרסם את שמות הפרופסורים והאוניברסיטאות הללו וגם קורא לסטודנטים לדווח על מקרים דומים שאירעו אצלם בקמפוס. שומר ישראל "ישראל היא מדינה הדוגלת בעליונות וגזענות, ועל מדינה מאוד גזענית יש לאיים"; "מורשת קורבנות השואה שייכת לעם הפלשתיני. למדינת ישראל אין זכות על מורשת השואה". התבטאויות אלה ועוד רבות דומות, שנאמרו לאחרונה על ידי פרופסורים אמריקנים ליברלים, ממחישים את עוצמת הרגשות האנטי ישראליים שמחלחלים בקמפוסים בארצות הברית ואת היקפם. כבר לא מדובר במרצה אחד או שניים הפועלים במחתרת באיזו אוניברסיטה נידחת. אמירות מהסוג הזה הפכו כבר ל"פוליטיקלי קורקט" והן נשמעות גם באוניברסיטאות יוקרתיות כמו הרווארד, קולומביה, סטנפורד, ברקלי ועוד. ולא מדובר רק במילים. גם הפגנות, עצומות ואף קריאות להחרים כסף מישראל יצאו מהקמפוסים האמריקניים.

ביטוי לחומרת המצב ניתן היה לשמוע בדבריו של נשיא אוניברסיטת הארווארד, לורנס סאמרס, שאמר במפגש לציון פתיחת שנת הלימודים: "רגשות אנטי ישראליים מוצאים עתה יותר ויותר תמיכה בקרב קהילות אינטלקטואליות פרוגרסיביות, בעוד אנטישמיות והשקפות אנטי ישראליות מובהקות היו באופן מסורתי מנת חלקם של אנשי ימין פופוליסטים שחינוכם מוגבל. אנשים רציניים נוקטים פעולות שהן הלכה למעשה אנטישמ יות". לחששותיו של סאמרס הצטרף גם לורנס ביקאוו, נשיא אוניברסיטת טאפט בבוסטון, שציין כי אף הוא מוטרד מסימנים המצביעים על עלייה באנטישמיות בקמפוסים.

אבל יש מי שלא מסתפקים רק בביטויי דאגה. המזרחן דניאל פייפס (ראו מסגרת) הקים בשבוע שעבר את "קמפוס ווטש", אתר אינטרנט שמטרתו "לתקן את הנזק שכבר נגרם בקמפוסים באמריקה על ידי אנשי אקדמיה", באמצעות "מעקב ואיסוף נתונים על פרופסורים המפיצים דיס-אינפורמציה, הסתה ובורות".

מייסדי האתר מסבירים את הסיבות להקמתו בכך שאנשי האקדמיה אינם מקבלים את עמדות רוב הציבור באמריקה ואת מדיניות הממשלים השונים בנושא המזרח התיכון. למשל בעוד ארה"ב לוחמת נגד הטרור, האקדמאים מקטינים את מידת הסכנה של המוסלמים הקיצוניים. בעוד המדיניות רואה יתרונות ביחסים קרובים עם ישראל, רבים מאנשי האקדמיה העוסקים בנושאי המזרח התיכון מציגים את הציונות כנצר גזעני של האימפריאליזם ומאשימים את ישראל כגורם בלעדי לסכסוך.

דעות קדומות אלו, אומרים מקימי האתר, נובעות משתי סיבות: אקדמאים בדרך כלל אינם אוהבים את ארצם ועוד יותר את ידידיה, ובראשם ישראל. הסיבה השניה היא שלימודי המזרח התיכון בארה"ב הפכו לנחלתם של מורים מארצות ערב שמביאים לאוניברסיטאות את השקפותיהם. כדי להילחם בריבוי המקרים מציין האתר את שמותיהם של אותם פרופסורים ואנשי אקדמיה שהתבטאו ברוח זו בנושאי זכויות הפלשתינים והאיסלאם הקיצוני, ומדווח על פעילויות בקמפוסים נגד ישראל וישראלים. לאור ריבוי המקרים נראה שלמקימי האתר צפויה עבודה רבה. כך למשל כ600- פרופסורים, סטודנטים ואנשי צוות של הארווארד ו-אם.אי.טי. חתמו לפני כמה חודשים על עצומה שבה נכתב: "על אוניברסיטאות לנצל את השפעתן - הפוליטית והפיננסית - כדי לעודד את ממשלת ארה"ב וממשלת ישראל לכבד את זכויות האדם של הפלשתינים. זאת בכך שיימנעו מלקבל תרומות מישראל ומחברות המוכרות נשק לישראל". במקרה אחר, הופיע פוסטר בעיתון של אוניברסיטת קולומביה בו נכתב: "ב1945- היינו כולנו יהודים, עכשיו כולנו פלשתינים".

ויש באתר גם מקום לדיווח של קוראים על הנעשה בקמפוס שלהם במגוון נושאים ותחומים, כמו "מילגות הקשורות למזרח התיכון, הרצאות, כיתות ופעילויות אחרות הרלוונטיות לעבודה שלנו". הפנייה הזו גורמת לעצבנות רבה בקרב אנשי אקדמיה, הרואים בו דיכוי חופש הדיבור. פרופסור ח מיד דאבאשי מאוניברסיטת קולומביה, ששמו מוזכר ברשימה באתר, אומר: "מדובר במקארתיזם של חופש הביטוי". עמיאל אלקלעי, פרופסור לעברית בקווינס קולג', אומר: "זו צורה חדשה של טרור".

מול הטענות האלה אמר דניאל פייפס, ל"ניו יורק טיימס" כי "אנחנו מעורבים במאבק רעיוני ואין מקום להעלות במקרה זה את נושא חופש הדיבור". פייפס הביע את תקוותו שהאתר יביא לדו שיח חדש על המדיניות במזרח התיכון, שכן לדבריו לימודי המזרח התיכון במרבית האוניברסיטאות מציגים רק פרשנות אחת שיש לה נטיה שמאלנית בנושאי הטרור וחוסר הסובלנות.

אלא שלא תמיד גורם האתר לתגובות בכיוון הרצוי. כמאה אנשי אקדמיה מכל רחבי ארה"ב, ביקשו לצרף את שמם לרשימה של אלו ששמותיהם הוזכרו באתר. חלק מהם עשו זאת כמחאה על הפגיעה בחופש האקדמי, אחרים מתוך הזדהות עם דעותיהם. כך למשל כתבה ג'ודית באטלר, פרופסור לספרות השוואתית מברקלי, ל"קמפוס ווטש": "למדתי שהארגון שלכם מכין תיקיות על פרופסורים במוסדות אקדמיים אמריקניים המתנגדים לכיבוש הישראלי והאכזריות שלו ותומכים באופן פעיל בזכות הפלשתינים להגדרה עצמית. הייתי רוצה ששמי יופיע ברשימה של מי שנאבקים בעד הצדק".

בינתיים זוכה האתר להתעניינות רבה. כ3,500- אנשים נכנסים אליו ביום, גם אם רבים מהם עושים את זה כדי להביע את מחאתם. אבל פייפס לא נבהל, שכן זה ממחיש לתפיסתו, את העובדה שיש מונופול מחשבתי על לימודי מזרח תיכון באוניברסיטאות בארצות הברית. ואם כך, הרי שיש חשיבות רבה באתר כמו "קמפוס ווטש".

חזה את ה11- בספטמבר
דניאל פייפס, ד"ר להיסטוריה איסלאמית ואחד המזרחנים הבולטים בארצות הברית, הוא מנהל מכון המחקר "פורום המזרח התיכון", העוסק בקידום ענייניה של ארה"ב במזרח התיכון. אחד האמצעים לכך, על פי המכון, הוא יחסים קרובים עם דמוקרטיות כמו ישראל וטורקיה.

פייפס היה בין המזרחנים הראשונים שהתריע נגד האיום של האיסלם הקיצוני וכבר בשנת 1995 כתב: "רוב אנשי המערב לא שמים לב, אבל מלחמה הוכרזה באופן חד-צדדי על אירופה ואמריקה".

את השכלתו האקדמית רכש פייפס באוניברסיטת הרווארד שבה קיבל את הדוקטורט בהיסטוריה. שש שנים למד בחו"ל, בהן שלוש שנים במצרים. עם תום לימודיו לימד פייפס באוניברסיטה של שיקאגו, בהרווארד ובקולג' של הצי האמריקני. הוא עבד בתפקידים שונים במחלקת המדינה של ארה"ב ובמחלקת ההגנה.

פייפס כתב 11 ספרים, ביניהם ארבעה על האיסלאם, האחרון בהם "האיסלאם הלוחמני הגיע לאמריקה" שיצא לאור השנה, ושלושה ספרים העוסקים בסוריה. כמו כן הוא בעל טור בעיתונים "ניו יורק פוסט" ו"ג'רוזלם פוסט" ופרשן מבוקש בתוכניות טלוויזיה. כתביו תורגמו ל18- שפות. כיום חבר פייפס בכוח המשימה המיוחד לטרור וטכנולוגיה של משרד ההגנה האמריקני.

http://he.danielpipes.org/article/1608



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''ג בחשון תשע''א    18:48   31.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. אנטישמים גרמנים ואחרים נסמכים על אוטו אנטישמיים כאבנרי  
בתגובה להודעה מספר 6
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.10.10 בשעה 18:51 בברכה, ליה
 

בדור השלישי לאחר מפלת הנציונל-סוציאליזם, נתפשה האנטישמיות כטעונה פחות מבחינה רגשית, וזאת על אף הוויכוח עם גולדהאגן, בעקבות הופעת ספרו "תליינים מרצון בשירות היטלר" והפולמוס סביב אתר הזיכרון לשואה שהוקם בברלין.

במבט לאחור אומר גם דוד גל, שאיש לא תאר לעצמו שתוך שנים מעטות תחזור האנטישמיות ותהיה כה מקובלת ומובנת מאליה עד שפוליטיקאים חשובים כמו יורגן מלמן מהליברלים, וקורט בידנקופף מהנוצרים הדמוקרטים, וכן ראש ממשלת הסן רולנד קוך יוכלו לבטא בגלוי דעות אנטישמיות מבלי לשלם על כך מחיר פוליטי ובלי לעורר התקוממות ציבורית נגדם. להיפך, ההתקפות האנטישמיות של מלמן נגד ישראל, האמפטיה שלו למתאבדים הפלסטינים, וה"השלכה" שהוא עושה באומרו שאריאל שרון ומישל פרידמן אחראים להתגברות האנטישמיות, זכו לתמיכה רחבה. מי שנכנס באותה תקופה לאתרי האינטרנט של המפלגה הליברלית מצא מאות הערות אנטישמיות מפורשות, החל מהתבטאויות על "הקשר היהודי העולמי" ועד ההשוואות השגורות בין אריאל שרון ואדולף היטלר.

אנטישמיות גלויה כל כך וחסרת בושה הבאה ממרכז החברה ולא משוליה לא היתה אפשרית באמצע שנות ה-90, כשבגרמניה עוד הורגש "הצורך בנורמליזציה של ההיסטוריה הגרמנית, ובזהות קולקטיבית". כדי ליצור אותן נזקקו ל"רה-הלטיביזציה, לסידור העובדות מחדש, ולהתכחשות למה שהיה." אך גם אז היו אנטישמים מוצהרים רבים שלחמו נגד פרויקט "הגליל". כפי שמעיד גל: "אנחנו עלינו עליהם רק מפני שהם עלו עלינו." ברגע ש"הגליל" החל לפעול התחילו להשמע עלבונות ומילות גנאי, ובמערכת נתקבלו אי מיילים מלאי גידופים, "לא רק הסתה אנטישמית ברמה הנמוכה ביותר, אלא סתם לכלוך," כדברי גל. בנוסף, ניסו האקרים לשתק את האתר. בעקבות התגובות האלה היה צורך להרחיב את הרעיון המקורי וליצור פורטאל אינטרנט להחלפת דעות בין יהודים במישור נוסף: מאבק פעיל נגד אנטישמים ונאצים. במאבק הזה המאמץ הוא לא להיקלע לוויכוחים אין סופיים בתוך המבנים שיצרו האנטישמים - על מנת לא לקבל מראש את כללי המשחק, אלא להתמקד בשליטה על מנועי החיפוש באינטרנט.

אנטישמים, ניאו נאצים וגזענים מנסים להגיש את האידאולוגיה שלהם למשתמש באינטרנט בצורה מובנת, באמצעות מילות מפתח. כל המושגים הקשורים ליהדות "ממלאים תפקיד מרכזי בתעמולה הנציונל סוציאליסטית. היינו הך אם מדובר ב"עודף של זרים בגרמניה", ב"חברה רב תרבותית" או ב"שֵד של הגלובליזציה", על פי התיאוריה הנציונל סוציאליסטית, מאחורי הכל עומדים תמיד האסטרטגיה של "היהדות העולמית", "החוף המזרחי של אמריקה", ו"הקשר היהודי הבין לאומי". בכל העולם האנטישמיות היא המכנה המשותף הנמוך ביותר של הימין הקיצוני. מילים כמו: יהדות, שבת, ישראל וציון הן מילות מפתח מרכזיות בהפצת שקר, שנאה ואלימות.


סקרים מראים ההתעניינות שבגרמניה בקונפליקט במזרח התיכון וביהדות הוא גדול ביותר, "אך רוב האנשים בגרמניה יודעים מעט על יהדות עד שאין ביכולתם להבדיל בין שקר לאמת." הדעה הרווחת היא שהיהדות היא "גוש מונוליטי" שמייצג את אותן דעות. דעה זו לכשעצמה כבר כוללת בחובה דעה קדומה, שהרי אם אצל היהודים יש תמימות דעים, כי אז קצרה הדרך לחשד שמאחורי כל דבר מצוי לובי יהודי או ציוני כל יכול, שמושך בחוטים, מאחורי הקלעים כמובן, כמו באמריקה, למשל.

הנימה הזאת התגלתה גם אצל ראש ממשלת גרמניה, שרדר, בעניין הפיצויים לעובדי הכפייה, וגם אצל שר ההגנה לשעבר שרפינג.

בניגוד למעט העתונים היהודים בגרמניה, כמו הידישה אלגמיינה ווכנצייטונג, הביטאון הראשי של הוועד היהודי בגרמניה, שומר "הגליל" על עצמאות מלאה. "אנחנו מנסים לתת מקום לכל הדעות שהן מחוץ לזרם המרכזי, למשל קולות מתנועות השלום הישראליות שאליהן לא מתייחסים בחוגים היהודיים בכבוד."

בהקשר לתדמית היהודי בגרמניה מצביע גל על דימוי אנטישמי נוסף: הזיהוי בין יהודים וכסף, דימוי מושרש היטב בגרמניה. כך למשל הצהיר דובר ארגון attac – ארגון נגד גלובליזציה: "העובדה שהממשלה הקציבה לוועד המרכזי של היהודים שלושה מיליון יורו לקידום היהדות במדינה, היתה הקש ששבר את גב הגמל. מדוע לשלם זאת כשקופת המדינה ריקה? מדוע ההתרפסות הזאת לפני הארגון היהודי?" הדיווחים על תאוות הבצע היהודית, כביכול, בתקשורת הגרמנית מראים עד כמה הזיהוי בין יהודים וכסף הוא קבוע (הזיהוי הזה אינו נחלת האידאולוגיות הימניות הקיצוניות בלבד).

התקשורת היהודית בגרמניה נאלצת להילחם באנטי ישראליות הגואה הזאת. דוד גל ממקם את "הגליל" בשמאל, אבל נתון בדילמה: "אם האנטישמים תוקפים את שרון כ'אדולף שרון' ברור שעלינו להגן עליו, גם אם איננו מסכימים עם דרכו הפוליטית. כמונו כאופוזיציה הישראלית הפנימית, שבגרמניה אוהבים להשתמש בה כ'עדי מדינה'. אין עוד ישראלי שמקבל הד גדול בעתונות הגרמנית, בכל הקשת הפוליטית, כמו אורי אבנרי. אמירות על ישראל, שעלולות להישמע אנטישמיות, מובאות לרוב כציטוט מדברי ישראלים או יהודים.

כך התקבלה בשמחה השוואתו של אורי אבנרי בין רצח משתפי הפעולה בשטחים הכבושים למעשי המחתרת הציונית בשנות הארבעים. זמן קצר אחר כך הזכיר אודו שטיינבאך, מנהל האוריינט אינסטיטוט הגרמני, ארגון ממלכתי למחצה, את המתאבדים הפלסטינים ואת לוחמי גטו ורשה בנשימה אחת. כלי התקשורת הגרמנים וכמוהם הפוליטיקאים מרבים להשתמש באנלוגיות כאלה. גל רואה בכך אסטרטגיה של התנקות מאשמה. לדבריו, כבר בכניסת הצבא הישראלי לביירות
ב-1982 הזכיר השבועון הידוע די צייט את גטו ורשה. אז דיברו נציגי "הירוקים" אפילו על "שואת הקורבנות של הקורבנות". מהימין ועד לשמאל אין יותר טאבו על השוואות כאלה, שכל מטרתן להפוך את הקורבן לתוקפן.

יוצא שההשוואות האלה קובעות בהדרגה את תפישת הקונפליקט במזרח התיכון. כך נקלטו גם אירועי ג'נין אפריל 2002 ודווחו כטבח. דיווח כזה על התנהגות הצבא הישראלי בג'נין שבדיעבד התברר כגוזמה או המצאה, ענה על הצורך של אנשים רבים בגרמניה לעשות רדוקציה של הקונפליקט עד כדי צמצום חלקם של הפלסטינים והפיכתם לקורבנות של הקורבנות בלבד.

זאת אחת הסיבות שלדיווחים בגרמניה על ישראל יש משמעות אחרת מאשר לדיווחים בישראל ובאמריקה. ועל כן יש לקרוא כל משפט בשני רבדים ולבדוק אם הדיווחים העובדתיים אינם יכולים לשמש כבומרנג נגד כוונות הכותב.

לכל זה, אומר גל, יש השפעה שלילית על האפשרות ליצור שיח יהודי ללא אילוצים חיצוניים, כפי שהוא קיים בישראל למשל. "ברגע שאתה נפתח אל העולם, באים הצופים הלא יהודים, המעוניינים, ואם תרצה או לא תרצה אתה נתון לפיקוח."

http://israel.hagalil.com/kesher/hagalil-he.htm



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום רביעי ג' בכסלו תשע''א    23:21   09.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. בריטניה,צרפת וגרמניה פועלות בארה''ב נגד ישראל  
בתגובה להודעה מספר 7
 
  

מכון מחקר:בריטניה,צרפת וגרמניה פועלות בארה''ב נגד ישראל

מכון המחקר האמריקאית Middle East Forum כותב בדיווח נרחב על המשפיעים העיקריים על מדיניות החוץ האמריקאית כלפי ישראל.

לא הערבים בארה"ב הם שמנסים לשנות את המדיניות נגדנו, אלא האירופים.

האיחוד האירופי כולו, ובפרט "ידידינו" בריטניה, צרפת וגרמניה פועלות ללא הרף נגד ישראל בארה"ב.

בדו"ח מפורט, כותב המחקר מביא מספר דוגמאות להשפעה הרעה (כלפינו) של אירופה על וושינגטון, כולל למשל, העובדה שאירופה רואה את החיזבאללה כמפלגה פוליטית שלה זרוע צבאית, ולא כאירגון טרור...

גילוי מעניין הוא שמניעת הערבויות מישראל בזמנו ע"י הנשיא בוש הראשון היתה יוזמה בריטית, של ראש ממשלת בריטניה אז, ג'ון מיג'ור...

The Arab Lobby: The European Component

In the early 1980s, there was a palpable concern among staffers at the American Israel Public Affairs Committee (AIPAC) of the looming rise of an Arab-American lobby aimed at challenging the pro-Israel community. The National Association of Arab-Americans (NAAA), founded in 1972, was at a high point, and in 1980, former U.S. senator James Abourezk established the American-Arab Anti-Discrimination Committee (ADC). In 1985, James Zogby added the Arab American Institute. Some pundits predicted that AIPAC had finally met its match, and a few of AIPAC's own top supporters were alarmed. The Arab-American lobby looked as if it was on an upward trajectory.

An Arab-American Lobby?

Hezbollah's secretary general Hassan Nasrallah publicly admitted that without European Union aid and backing, "our funding moral, political, and material support will ... dry up."

However, attempts to mobilize Americans of Arab origin in a crusade against Israel have been limited by the fact that this agenda is not a critical interest for the majority. About two thirds of Arab Americans (63 percent) derive from Christian minorities in the Middle East, who have suffered at the hands of extremist Arab-nationalist and Muslim groups in their home countries. More than half of all Arab Americans are Lebanese and Syrian Christians, who know the damage done to Lebanon by Syrian Baathists, Palestinian terrorists, and the Shiite Hezbollah. A third of all Arab Americans are Maronite Christians and are more faithfully represented by organizations such as the American Lebanese League, devoted to saving Lebanon from Arab extremists, rather than organizations crusading against Israel or supporting the Palestine Liberation Organization (PLO). Only a minority of Arab Americans, then and now, seeks to support organizations whose sole or main purpose is conducting political action against Israel; and some of those who are attracted to the anti-Israel agenda are so radical that such organizations do not want them.

The largest Arab-American group, the American-Arab Anti-Discrimination Committee (ADC), attracts recruits by combating anti-Arab bias and stereotyping inside the United States, a cause understandably closer to the hearts of many mainstream Arab-American families than importing into the United States the struggle against Israel that brought so much misery in their countries of origin. The National Association of Arab-Americans, which focused on the Israel agenda, has ceased to exist altogether since it merged into ADC in 2001. Today, Arab-American organizations are a factor in the Middle East debate but certainly have not risen to a level that can challenge the influence of the American friends of Israel.

A Petrodollar Lobby?
Another issue that raised concern in the pro-Israel community in the 1980s was the growth of a "petrodollar lobby" in the United States, fueled by the giant oil companies and embassies of Middle East countries such as Saudi Arabia, awash in a flood of money since the Organization of Petroleum Exporting Countries (OPEC) quadrupled oil prices in the 1970s. AIPAC founder Isaiah Kenen had described the Arab lobby as a "petro diplomatic complex." Steven Emerson wrote about the petrodollar lobby in his 1985 best-seller, The American House of Saud, revealing how Arab embassies and firms that seek Arab contracts employ prominent U.S. figures such as former Senate Foreign Relations Committee chairman William Fulbright, former White House aide Frederick G. Dutton, former secretary of the treasury William Simon, former Texas governor John Connally, former budget director Bert Lance, and former vice president Spiro Agnew.

Yet it is difficult to see significant evidence of the impact of the petrodollar lobby in the Arab-Israeli sphere or any major effort on their part to interfere in the bilateral relationship between the United States and Israel. Oil firms, Arab embassies, and their lobbyists do have considerable influence in the sphere of energy policy, and on some Persian Gulf issues, including arms sales to Arab gulf states. But their main focus is on the rich and comparatively moderate Arab countries, not Israel's less prosperous neighbors such as Egypt, Jordan, Syria, Lebanon, and the Palestinians. And they have shown no signs of seeking to do battle against AIPAC and the friends of Israel. In fact, on a few select projects (notably Turkey policy and the Baku-Ceyhan Caspian pipeline), AIPAC and their interests have aligned and the two lobbies have in fact cooperated with each other. Even when they differed, as on Iran, it was a clash of interests about economic sanctions rather than an ideological dispute about Iran itself.

Europe as the Real Arab Lobby
Long experience in Washington leads to a different and somewhat surprising conclusion. The strongest external force pressuring the U.S. government to distance itself from Israel is not the Arab-American organizations, the Arab embassies, the oil companies, or the petrodollar lobby. Rather, it is the Europeans, especially the British, French, and Germans, that are the most influential Arab lobby to the U.S. government. The Arabs know this, so their preferred road to Washington often runs through Brussels or London or Paris. Nabil Shaath, then Palestinian Authority "foreign minister," said in 2004 that the European Union is "the ally of our choice."

The Arabs consider Europe to be the soft underbelly of the U.S. alliance with Israel and the best way to drive a wedge between the two historic allies.

The Europeans are particularly formidable in their influence over U.S. Middle East policy because of four advantages. First, although there exist subtle differences, many European leaders share a broad set of common beliefs about Israel, the Palestinians, the Arab world, and the Middle East conflict that are considerably closer to the Arab perspective than to Jerusalem's point of view, and closer to the Arab end of the spectrum than the prevailing views of U.S. policymakers.

Second, they—especially representatives of Britain, Germany, and France—have easier and closer access to U.S. officials up to and including the president than do either the Arabs or the Israelis.

Third, the Europeans couch their presentations within a wider framework of shared values and interests and mutual trust with the United States, so the message is taken more seriously than if it came from an unelected leader of an Arab society vastly different from the United States.

Fourth, U.S. officials believe that it is in the national interest to keep the European allies happy, lest they change to an independent European policy toward the Middle East, falling under the sway of such Europeanists as former European Union commissioner for external affairs Christopher Patten. Thus, for example, Patten said in July 2010, "The default European position should not be … if the Americans don't do anything, to wring our hands. We should … be more explicit in setting out Europe's objectives and … try to implement them."

The direct access to the president that is available to the prime minister of the U.K., the president of France, and the chancellor of Germany has less to do with the personal chemistry that may exist between them and any given U.S. president than with the objective importance of their countries to the United States. Britain, France, and Germany are three of the top six economies in the world and three of the top six military powers, as ranked by defense expenditures. Two of them—France and Britain—are among the five permanent members of the U.N. Security Council who hold the power to veto. The same two are among the world's leading nuclear powers. Four European countries—France, Germany, Britain, and Italy—sit among the Group of Eight (G8), a forum also including the United States, Canada, Russia, and Japan. The British, French, and German governments have the greatest influence over the foreign policy of the European Union and the greatest influence over Europe's voice in the Middle East Quartet (which consists of the United States, the EU, Russia, and the U.N.).

The United States also has a longer and deeper history of shared values and common interests with the major European countries, and fewer conflicting interests, than with Russia, China, or any Arab nation. For sixty-five years, Britain, France, and Germany have been our key allies in the United States' principal military and political alliance, the North Atlantic Treaty Organization (NATO). Their opinions are stated in a moderate tone and are deemed to be more reasonable than the majority of Arab countries. There is a presumption on both sides that they are America's principal partners, the ones whose interests Washington must always take into account, and who can be expected to give greater deference to America's own needs.

This presumption of shared interests also gives European counterparts privileged access and enhanced credibility with senior members of the U.S. bureaucracy

at the National Security Council, the Department of State, the Pentagon, and within the intelligence community and other agencies. Assistant secretaries, office directors, and senior advisers give special weight to the opinions of their French, German, and British counterparts and spend more time with them than they do with the Arabs. These Europeans also have easy access to members of Congress and their senior staffs.

1,000 Lobbyists vs. One Lonely Guy
A dramatic example of how European intervention can drive a wedge between the United States and Israel occurred nearly twenty years ago in the sharp confrontation between President George H.W. Bush and Jerusalem. The untold story about this was the role of a European leader, British prime minister John Major, in provoking what may have been the worst episode ever to occur between a U.S. president and the government of Israel. It was a famous clash but one that might well not have occurred but for the European leader's intervention.

The Kuwait war had just ended in 1991, and President Bush announced on March 6 his intention to convene an international conference on peace in the Middle East. At the same time, the Soviet Union was in its final stages of collapse, and Soviet Jews who had been prevented from emigrating were flooding out. More than 200,000 had already arrived in Israel, and a tidal wave of more than one million was expected to follow imminently. Israel faced grave challenges to absorb such an enormous influx, equal to 20 percent of its existing population. On May 5, 1991, the Israeli ambassador to the United States, Zalman Shoval, announced that Israel would soon ask Washington for $10 billion in loan guarantees to help provide housing for one million Soviet immigrants expected to arrive during the next five years.

The Palestinians feared that the new immigrants would settle in the disputed territories. President Bush and his secretary of state, James A. Baker, declared that if any new loan guarantees were to be granted they would have to be linked to a commitment by Israel not to use the money in the territories. A mechanism would have to be found to ensure that the loan guarantees would not be used to support settlement activity, lest the international conference announced by the president be undermined.

To permit time to find a formula, Prime Minister Yitzhak Shamir agreed to delay Israel's official request for the loan guarantees for three months until September 6. During the summer of 1991, Secretary Baker made numerous trips to the region, looking for a way to avoid a collision between the loan guarantees and the peace process. A few AIPAC colleagues and I were involved in some of the behind-the-scenes negotiations, conducted primarily by Elyakim Rubinstein, the Israeli government secretary, Secretary Baker and his staff, and Senator Robert Kasten, Jr. (Republican of Wisconsin) on behalf of pro-Israel members of Congress, and Ambassador Shoval.

By mid-August, we were relieved to learn, via communication with Baker and his staff, that a solution acceptable to Washington had been devised. The president had not yet approved it, but Baker was confident that he had a formula that would be acceptable to all sides. For AIPAC, this was a matter of paramount importance because it affected the fate of a million imperiled Jews, a historic effort to initiate a peace process, and the bilateral relationship between Israel and its most important ally.

George H. W. Bush was vacationing at his family's summer home in Kennebunkport, Maine, in late August 1991 when British prime minister John Major and his wife Norma visited. It was the kind of informal quality time directly with the president, unmediated by aides and advisers, that makes European leaders so influential on issues like the Middle East. Major had just told the Egyptian press that Israeli settlements, including those in East Jerusalem, were "illegal" and "damaging" to the peace process, and he wanted Bush to stand up to Israel. Baker was pressing the president to compromise, but the British leader urged him to take an absolute stand.

Bush returned from Kennebunkport with his mind changed according to subsequent reports from U.S. officials. To Baker's surprise, the president rejected the package of assurances the secretary had carefully assembled and decided to throw down the gauntlet to Israel and its supporters. On September 6, 1991, he asked Congress for a 120-day delay on the loan guarantees "to give peace a chance."

Six days later, Bush went a step further. On September 12, more than 1,000 Jewish leaders from around the country descended on Capitol Hill to lobby lawmakers for the loan guarantees. President Bush responded by calling a news conference the same day to warn that he would veto loan guarantees if Congress insisted on approving them despite his plea for a 120-day delay. He also criticized the pro-Israeli lobbyists, saying,

We're up against very strong and effective … groups that go up to the Hill … There were something like a thousand lobbyists on the Hill working the other side of the question. We've got one little guy down here doing it. … The Constitution charges the president with the conduct of the nation's foreign policy … There is an attempt by some in Congress to prevent the president from taking steps central to the nation's security. But too much is at stake for domestic politics to take precedence over peace.

Asked what was the lowest point in the history of U.S.-Israel relations, many experts would pick this clash over the loan guarantees. It was, at the very least, one of the most serious setbacks in the relationship. But the role of a British prime minister in undoing months of effort by the mediators and instigating the clash has never been exposed until now. It is an example of the way a key European can interact with the highest decision-maker in the United States and move him toward the Arab point of view and away from Israel.

Europe Is Closer to the Arabs
This kind of European influence is difficult to track because it occurs behind-the-scenes, invisible to the public. It covers a wide range of Middle East issues: pushing Washington to pressure the Israelis to make concessions to the Palestinians; urging engagement with terrorist organizations such as Hamas on the theory that it will moderate them; getting Washington to restrain Israeli security measures such as the "fence," targeted killings, the blockade of Gaza, and allegedly excessive use of force; and provoking intensified opposition to Israeli settlement activity, especially in Jerusalem.

There are many suppositions why Europeans tilt against Israel and toward the Arabs. For one thing, the Middle East is a place where Europeans can flaunt their foreign policy independence from the United States without responsibility for causing catastrophic results because they assume that the United States will protect Israel from any dire consequences such may produce. For another, Europe depends more heavily on trade with the Arab world and on Arab oil exports than does the United States.

For example, the Arab gulf states are a $300 billion import market for world products, compared to Israel's $50 billion imports. Europe may also have a desire to appease the "strong horse" in the region (e.g., Israel has but one vote in the U.N.; the Arabs have twenty-five votes, the Muslim nations, fifty votes). Then there is the guilt among many Europeans over their discredited imperial past, leading them to falsely view Israelis as oppressing Third World peoples. Then, again, it may be the growing influence of Europe's own Muslim populations (e.g., Arabs in France, Turks in Germany, South Asians in Britain) and their need to keep such segments of their domestic populations as quiescent as possible. Some analysts suggest that there may also be an element of satisfaction at being free to censure Jews in Israel, relieving European guilt over responsibility for the Holocaust. Finally, it may be that the Europeans simply do not understand that Israel is a democracy at war, living in a mortally dangerous neighborhood, which must act in self-defense in ways that may seem excessive to onlookers in a benign environment such as twenty-first-century western Europe (even though the Western democracies and the United States have used harsher means than Israel in wars far removed from their own territory).

Deadlines for a Palestinian State
One of the things the Europeans want from Washington is intensified pressure on Jerusalem to make concessions in peace negotiations, in order to get an agreement with the Palestinians. Europeans like the idea of deadlines, international conferences, verbal and economic pressure on Israel, and other devices, to dislodge the Israeli government from what they tend to see as its "intransigence."

For example, in 2002, the Europeans hatched the idea of a "road map" with deadlines for the creation of a Palestinian state to force Israeli-Palestinian negotiations to a conclusion. On September 17, 2002, European officials presented a plan to Washington that they had drafted with Palestinian participation and endorsement. Jerusalem strenuously objected to deadlines that ignored Palestinian noncompliance with past signed obligations, and U.S. officials expressed reservations about the European approach because the blueprint was too detailed at too early a stage. But Secretary of State Colin Powell, nonetheless, joined the EU, the secretary general of the United Nations, and Russian foreign minister Igor Ivanov in signing the Quartet statement announcing "a concrete, three-phase implementation road map that could achieve a final settlement within three years." German foreign ministry spokesman Andreas Michaelis said that the content of the Quartet pact was "nearly identical" to proposals put forward by EU foreign ministers. EU Middle East envoy Miguel Angel Moratinos said it was "a European idea and not an American idea." It was a vehicle for European and U.S. pressure on Israel.

Washington was able to condition the road map deadlines, however, by insisting that the plan be "performance based." While the road map announced "clear phases, timelines, target dates, and benchmarks," the Bush administration forced the Quartet partners to agree that

progress between the three phases would be strictly based on the parties' compliance with specific performance benchmarks to be monitored and assessed by the Quartet … Progress … will be based upon the consensus judgment of the Quartet of whether conditions are appropriate to proceed, taking into account performance of both parties.

However, by 2010, the road map has still not produced a Palestinian state, and the Europeans are again growing impatient about the slow pace of negotiations. European leaders are beginning to revert to their original concept of deadlines and a date certain to force an earlier result. In July 2009, Europe's foreign policy chief Javier Solana called for the U.N. Security Council to recognize a Palestinian state by a certain deadline even if Israelis and Palestinians had failed to agree among themselves:

After a fixed deadline, a UN Security Council resolution should proclaim the adoption of the two-state solution ... set a calendar for implementation ... accept the Palestinian state as a full member of the UN ... If the parties are not able to stick to it , then a solution backed by the international community should be put on the table.

Solana's plan is a classic example of the pressure paradigm: Frustrated by the slow pace of direct negotiations between the parties, the world powers seek to dictate a final status outcome, especially to Israel.

French foreign minister Bernard Kouchner moved in the same direction in February 2010: "One can imagine a Palestinian state being ... recognized by the international community, even before negotiating its borders. I would be tempted by that." Kouchner and his Spanish counterpart Moratinos wrote that the European Union "must not confine itself to the … outlines of the final settlement;" it "should collectively recognize the Palestinian State ... There is no more time to lose. Europe must pave the way."

The EU as a whole has not gone this far yet. In November 2009, the Palestinians formally asked the EU to urge the U.N. Security Council to recognize a unilaterally declared state, only to be told that conditions were not yet ripe for such a move. But in March 2010, under EU pressure, the Quartet set a 24-month deadline for final settlement of the conflict and the creation of an independent Palestinian state. Kouchner said: "France supports the creation of a viable, independent, democratic Palestinian state ... by the first quarter of 2012."

Engagement with Terrorist Organizations
Another persistent theme of European policy is pressure on U.S. administrations to engage with terrorist organizations on the theory that such engagement will moderate their behavior.

The PLO: For years, the U.S. government had a strict policy of not negotiating with the PLO until it renounced terror. The Ford administration affirmed it in writing in 1975: The United States "will not recognize or negotiate with the PLO so long as the PLO does not recognize Israel's right to exist and does not accept U.N. Security Council Resolutions 242 and 338." In 1985, President Reagan signed it into law. In November 1988, Yasser Arafat finally bowed to the U.S. conditions and renounced armed struggle, and Reagan authorized the first contacts between U.S. officials and the PLO.

The Europeans never accepted the idea that recognition of the PLO should be conditioned on it renouncing terror and accepting Israel's right to exist. Fully eight years before Arafat seemingly renounced terror and recognized Israel, the European Economic Community, including the governments of Britain, France, and Germany, warned Washington in the 1980 Venice declaration, that the PLO had to "be associated with negotiations ... to exercise fully right to self-determination." Throughout the period that U.S. administrations shunned the PLO as a form of pressure to induce it to renounce terror, European leaders condoned contact with the organization and various forms of recognition and tried to move the U.S. policy.

Hezbollah: A similar tension exists today between European and U.S. policies toward Hezbollah. The U.S. State Department designated Hezbollah as a foreign terrorist organization in 1997, and U.S. officials have repeatedly called on EU governments to implement a similar ban to allow their own law enforcement and intelligence agencies to curb Hezbollah operations. Hezbollah's secretary general Hassan Nasrallah publicly admitted that if the EU did this, "our funding moral, political, and material support will ... dry up." But EU foreign policy chief Solana claimed in July 2006 that the EU did not have enough evidence to determine whether Hezbollah should be listed as a terror organization. Two-hundred and thirteen members of Congress wrote to Solana in protest. In June 2009, Solana went even further and met with a Hezbollah official who had been elected to the Lebanese parliament, saying that "Hezbollah is a member of the Lebanese society."

Likewise, several European countries, led by France, have told Washington that Hezbollah is a legitimate Lebanese political party with a military wing, not primarily a terrorist organization, as if the idea of an armed political party is not a contradiction in terms. In 2005, French president Jacques Chirac rebuffed a U.S. request to add Hezbollah to the EU terrorist blacklist, arguing that it is an important part of Lebanese society. In 2006, Italian foreign minister Massimo D'Alema said that "apart from their well-known terrorist activities, they also have political standing and are socially engaged." In July 2007, French foreign minister Kouchner hosted a meeting that included Hezbollah in an effort to broker a Lebanese political compromise, in spite of objections expressed by ninety-one U.S. congressmen. A Ministry of Foreign Affairs spokesperson declared, "Hezbollah is an important political group fully integrated into the political scene." The spokesperson was prompted to make this statement only two years after the assassination of former Lebanese prime minister Rafik al-Hariri, for which Hezbollah leader Nasrallah has stated that he expects a U.N. tribunal to indict members of his group, and twenty-two years after the October 1983 attack on the Beirut barracks where fifty-eight French paratroopers were killed, an act for which Hezbollah leader Imad Mughniyah was indicted by a U.S. grand jury in 1985 and for which a U.S. federal judge found Hezbollah to be guilty in 2003.

Although the Europeans may not yet have succeeded in getting Washington to accept Hezbollah as a legitimate political party, they have contributed to an environment in which such a shift will be a growing temptation for U.S. leaders as Hezbollah tightens its noose around Lebanon.

Hamas: European policy toward Hamas is somewhat different than its stance toward Hezbollah. Under U.S. pressure, the military wing of Hamas was put on the EU terror list in December 2001, and its "political" wing was added to the list in September 2003. Hamas's violent takeover of Gaza in June 2007 placed conflicting pressures on the Europeans. The violence of the Hamas putsch, the organization's fierce ideological doctrine, and the firing of thousands of Qassam rockets into Israel since the Gaza takeover, cast doubts even among the most gullible Europeans that the organization was in fact evolving in a moderate direction. But the reality that Hamas has control over the people of Gaza, a population for whom many Europeans feel a special responsibility, reinforces the belief that it must be deemed a partner, both for the delivery of humanitarian aid (even if a terrorist organization might siphon off funds) and for political negotiations over the future of Gaza.

Many Europeans still believe that engagement with Hamas will result in a moderation of its position; for them, the terror listing is an impediment. In August 2007, Italian prime minister Romano Prodi called for dialogue with Hamas:

Hamas exists. We should not ignore this fact. It's a complex structure that we should help to evolve toward pro-peace positions ... One must push for dialogue so that it happens ... There will be no peace in the Middle East as long as the Palestinians are split in two.

Javier Solana, then the European Union's foreign policy chief, said in 2006 that it was "not impossible" for Hamas to change. "I don't think the essence of Hamas is the destruction of Israel. The essence of Hamas is the liberation of the Palestinians." This idea is disputed by statements by Hamas itself, reiterating its longstanding commitment to Israel's destruction as a prerequisite to the establishment of an Islamic state in the whole of Palestine.

French foreign minister Kouchner thinks there will not be an Israeli-Palestinian peace agreement without Hamas at the table. He said in January 2009 that "we realized this long ago— that Hamas was one of the interlocutors" in the Middle East peace process and that "we believe we will have to talk to them when they ... agree to start negotiations." A ministry spokesman said that Paris would be ready to talk to a Palestinian unity government that included Hamas as long as it "respects the principle of the peace process."

Lord Patten, EU commissioner for external relations, 2000-04, says the sole condition for talks with Hamas should be an agreement to a ceasefire even if Hamas refuses to accept past signed agreements. Massimo D'Alema, Italy's foreign minister, 2006-08, believes that Hamas is more like the Irish Republican Army (IRA) than akin to al-Qaeda. Sweden granted a visa to a Hamas minister in 2007, and the former Finnish foreign minister, Erkki Tuomioja, claimed that Hamas "is not the same party it was" before it won the 2006 elections. Benita Ferrero-Waldner, the EU's external relations commissioner, 2004-09, announced that she would review the EU ban on direct aid to the Hamas-led Palestinian government though she backed away from this position after Hamas seized control of Gaza and arrested Fatah officials in June of 2007.

These European voices advocating political negotiations with Hamas have not yet convinced either EU officials or Washington. The main obstacle is not Jerusalem's objections but reluctance to undermine the Palestinian Authority headed by Mahmoud Abbas and Salam Fayyad. But if the "moderates" led by these two slip, resistance to pressure from supporters of negotiations with Hamas may begin to erode. Many Europeans may simply not have the fortitude for a long struggle with implacable foes and may be easily lulled into wishful thinking that the West can moderate Islamic extremists simply by talking to them.

Israel's Security Fence Is "Illegal"
A third continuing theme of the Europeans is that many of the measures that Israel employs to assure its security are excessive and disproportionate if not actual violations of international law. This is how Europe sees Israel's security barrier, its targeted killings of known terrorists, its blockade of Gaza, its campaign against Hezbollah in Lebanon, and its settlements in the West Bank. Europeans are constantly urging Washington to restrain Israel.

Israel's security fence against terrorist infiltration, under construction since 2003, has strong support among the Israeli public because the barrier has been effective in preventing suicide attacks. A recent public opinion poll finds that "it is hard to find any issue in Israel about which there is so wide a consensus." When there was no fence, during the first three years after the launch of Arafat's al-Aqsa intifada in September 2000, Israel suffered ninety-three suicide attacks that left 447 Israelis dead and 4,343 Israeli civilians wounded. In the most recent four years, since most of the fence has been completed, the number of attacks has declined to fewer than five a year, and the number of Israelis killed by terrorists has averaged fewer than ten per year.

Washington has acknowledged the importance of the barrier for Israel's security but expressed concern about its route wherever it deviates from the pre-1967 line. In the words of President George W. Bush:

The barrier being erected by Israel as a part of its security effort must be a security, rather than political, barrier. And its route should take into account, consistent with security needs, its impact on Palestinians not engaged in terrorist activities ... It should be temporary rather than permanent, and, therefore, not prejudice any final status issues, including final borders.

The Europeans, on the other hand, have been unanimous and firm in opposing the construction of the fence since its inception. On November 18, 2003, the European Council urged Israel "to stop and reverse the construction of the so-called security fence inside the occupied Palestinian territories, including in and around East Jerusalem, which is in departure of the armistice line of 1949," adding that the fence was not only unacceptable but also "in contradiction to the relevant provisions of international law." On July 20, 2004, all twenty-five members of the European Union voted for a resolution in the U.N. General Assembly, opposed by the United States, demanding the barrier's removal. The European Council reiterated in its "Conclusions" of December 8, 2009, that the "separation barrier where built on occupied land illegal under international law."

Europe affected U.S. policy on the fence by funding a sophisticated PLO diplomatic team, the elite Palestinian unit known as the Negotiation Support Unit of the PLO (NSU), headed by Palestinian chief peace negotiator Saeb Erekat. The NSU is funded by Britain's Department for International Development and has also received financial support from the governments of Denmark, the Netherlands, Norway, and Sweden. It consists of more than twenty professionals who periodically lobby Washington policymakers on behalf of the PLO with the participation of Palestinian advisers including Diana Buttu (Canadian-Palestinian), Michael Tarazi (American-Palestinian), Omar Dajani, and Amjad Atallah. A high point in the work of the NSU was a dramatic PowerPoint presentation on Israel's security fence given to National Security Adviser Condoleezza Rice by the NSU's Stephanie Koury (a Lebanese American from Texas) during a visit to the West Bank on June 28, 2003. Hours later, Rice shocked and angered members of the Israeli cabinet when she asked them to "reconsider" the fence. Koury's presentation caused the Bush administration to become much more critical of the security fence. A few days after the Koury briefing, an AIPAC colleague and I met with Rice privately and heard an unfiltered expression of her reaction to Koury. Three weeks later, the NSU team flew to Washington to make the presentation to other U.S. officials and members of Congress. Rice's anger over the fence was the low point of relations between Washington and Jerusalem during the George W. Bush years, and Palestinian lobbying funded by the Europeans achieved it.

Israel's Targeted Killing of Terrorists Is "Illegal"
Israel follows a policy of targeted killings of terrorists who are preparing specific acts of violence or operationally engaged in organizing, planning, financing, and arming such operations. The purpose is to prevent imminent attacks when Israel does not have the means to make an arrest or foil the attacks by other methods. Israeli security officials believe that this policy keeps potential bomb makers on the run and serves as a deterrent to militant terrorist operations. Israelis also believe that targeted killings have less impact on Palestinian non-combatants than would a military incursion into a Palestinian population center aimed at their capture. On December 13, 2006, the Supreme Court of Israel ruled that targeted killing was a legitimate form of self-defense against terrorists within specified rules of conduct. The Israeli public strongly supports the policy of targeted killing: 90 percent in one poll, 75 percent in another.

U.S. State Department spokespersons have at times expressed disagreement with the Israeli policy of targeted killings, for example, on August 8, 2001, November 5, 2002, and April 17, 2004. In reality, Washington accepts the Israeli policy as long as it seeks to neutralize imminent threats. The United States itself has become the world's leading practitioner of targeted killings according to a recent report by the U.N.'s special rapporteur on extrajudicial executions. The George W. Bush administration used drones to attack militant targets forty-five times. The Obama administration has increased the attacks to fifty-three in 2009 and to thirty-nine in the first half of 2010 in Pakistan alone, according to the New America Foundation, which also found that drone strikes since Obama took office had accounted for approximately 450 deaths, about one-quarter of them civilians. Michael E. Leiter, head of Obama's National Counterterrorism Center, defended the policy on July 1, 2010, saying that it would be "wholly irresponsible" not to stop those plotting to harm Americans. Like the Israeli public, majorities of Americans support targeted killings of terrorists.

But the Europeans have shown less tolerance than do Americans for the Israeli policy. On December 13, 2002, the European Council called upon Israel "to stop excessive use of force and extrajudicial killings, which do not bring security to the Israeli population." On November 18, 2003, the council said targeted killings were unlawful and urged Israel "to abstain from any punitive measures which are not in accordance with international law, including extrajudicial killings and destruction of houses." On January 17, 2004, EU spokesman Diego Ojeda said that the "European Union has spoken on several occasions against so-called extrajudicial killings of suspected terrorists." In February 2010, President Nicolas Sarkozy declared France's "irrevocable condemnation of what is nothing less than an assassination" by Israeli agents of a Hamas commander in Dubai. In December 2007, the Palestinian Centre for Human Rights produced a harshly critical paper on the illegality of "extrajudicial execution" by Israel, a publication "produced with the assistance of the European Union."

There is an element of hypocrisy in the European claim that Israel's use of targeted killings is unlawful because some of the European governments that approve these statements engage in the practice themselves. In July 2010, a British official revealed that a U.K. spy agency pinpoints the hiding places of al-Qaeda and Taliban chiefs in Afghanistan and Pakistan for targeted killings by U.S. drones. British agents attempted to kill German field marshal Irwin Rommel during the North African campaignand did kill SS Obergurppenführer Reinhard Heydrich in 1942. In May 1987, in Loughgall, Northern Ireland, a British special operations unit killed eight Irish Republican Army (IRA) militants who were preparing to attack a police station. A year later, on March 7, 1988, British security forces killed three IRA militants in Gibraltar as they walked toward the border with Spain. In July 2010, the French government acknowledged that its security forces assisted in killing six terrorists in Mali linked to al-Qaeda to prevent a terrorist attack in Mauritania.

Israel's Blockade of Gaza Is "Illegal"
On May 31, 2010, French ambassador Gérard Araud told the U.N. Security Council that Israel's blockade of Gaza is illegal and unsustainable and should be lifted. Araud added that Israel's use of force against the Turkish flotilla was unjustifiable and disproportionate. British prime minister David Cameron agreed: "The Israeli attack on the Gaza flotilla was completely unacceptable ... Gaza must not be allowed to remain a prison camp." Meanwhile Foreign Secretary William Hague told the House of Commons that the blockade of Gaza was "unacceptable and unsustainable." The British ambassador to the U.N. demanded that Israeli restrictions on access to Gaza be lifted to allow unfettered access and the unimpeded flow of humanitarian aid, commercial goods, and persons to and from the enclave, which, he said, was among the highest international priorities of the new British government. Former EU commissioner Patten argued that the Israeli blockade was "immoral, illegal, and ineffective."

Here again the European position is hypocritical. From 1993 to 1996, twelve European navies participated in a NATO-Western European Union blockade known as "Sharp Guard," enforcing both an arms embargo and economic sanctions on the former Yugoslavia. This involved the navies of Belgium, Denmark, France, Germany, Greece, Italy, the Netherlands, Norway, Portugal, Spain, Turkey, and the U.K. Some 74,000 ships were challenged; almost 6,000 were inspected at sea, and more than 1,400 were diverted and inspected in port. Had there been violent resistance to this blockade, all the parties enforcing it were committed to the use of force. The fact that no one dared to challenge this powerful blockade prevented violence from occurring, not any principled objection to the use of force. Nonetheless, the Europeans at the U.N. Security Council continue to put Israel on the defensive about its Gaza blockade, making it more difficult for Washington to support Israel's right to self-defense under article 51 of the United Nations charter.

The Europeans evidenced a similar attitude in July 2006 when Israel went into Lebanon in response to Hezbollah attacks. An agreed statement by the EU presidency stated, "The European Union is greatly concerned about the disproportionate use of force by Israel in Lebanon in response to attacks by Hezbollah on Israel." French foreign minister Philippe Douste-Blazy agreed that Israel's strikes were "a disproportionate act of war" and said that the French government supported "Lebanon's demand for a referral to the United Nations Security Council as soon as possible."

Israeli Settlements Are "Illegal"
President Ronald Reagan said in 1981 that Israel's settlements were "ill-advised," "unnecessarily provocative," and "an obstacle to peace," but he also said that they were "not illegal." This distinction has been the implicit policy of all successive U.S. administrations since Reagan. The George W. Bush administration added a further distinction between settlement blocs on territory that the Palestinians are expected to cede to Israel in a land swap in future negotiations (as Arafat agreed as part of the Clinton parameters negotiated at Camp David in 2000), versus isolated settlements deeper in the West Bank interior on land expected to fall under eventual Palestinian sovereignty. President Bush considered that the settlements in the West Bank interior were more problematic while the blocs on land to be swapped could be accommodated. Barack Obama apparently has rejected these Bush refinements, and his administration seems to consider all Israeli settlements equally problematic. But even Obama has not returned to the pre-Reagan assertion that the Israeli settlements are illegal.

However, on this issue, again Europe is closer to the Arab side and is more critical of Israel than the United States is. On June 13, 1980, the European Economic Community, the precursor to the EU, affirmed in its Venice declaration that "these settlements, as well as modifications in population and property in the occupied Arab territories, are illegal under international law." On December 8, 2009, the EU Council reiterated this belief: "Settlements ... demolition of homes and evictions are illegal under international law."

The juridical premise on which the European policy is based is that Israel is occupying land taken from another sovereign power. But the pre-1967 boundary was nothing more than a demarcation of the positions held by opposing armies when the fighting stopped in 1949, never recognized by either side as a permanent political border. Nor has the Jordanian occupation of the West Bank prior to 1967 been recognized by any country apart from Britain and Pakistan. The West Bank is disputed rather than occupied territory, so the Geneva Convention cannot be applied as the Europeans seek to do. The Europeans are reifying a temporary holding line that existed for less than eighteen years (1949-67) while ignoring realities that have lasted for twice as long (1967-2010).

For Israelis, more important than an arcane legal dispute is the practical impact of declaring all Jewish communities across the pre-1967 line to be equally illegal. That statement, if true, would mean that more than half the Jews in Jerusalem, the nation's capital, are living unlawfully on somebody else's land in homes the Israelis built and paid for in completely Jewish, established communities including Gilo, French Hill, and Pisgat Ze'ev, which are across the previous armistice line. Israelis do not consider these to be settlements at all. It would mean that Maale Adumim, a sprawling metropolis of 36,500 people, is lumped together with nearly unpopulated dots on the map. It would also mean that the militarily indefensible pre-1967 line is recognized under international law as permanent, in contravention of a fact that was implicitly acknowledged by Security Council Resolution 242, which envisaged Israel's retention of some territories captured in the 1967 war.

European intervention often inflames controversies over settlements between Washington and Jerusalem, frictions that have had a particularly destructive effect in the case of the Obama administration. Martin Indyk, an adviser to Obama's secretary of state Hillary Clinton and Middle East envoy George Mitchell, said recently: "I don't think that ... Barak Obama, Hillary Clinton or George Mitchell—want to get waylaid again by an argument about settlements the main challenge which is to reach an agreement on what the borders of the Palestinian state will be ... The settlement issue will be resolved as a result of that." European pressure has pushed the Obama administration to emphasize the thorniest part of the settlement issue, Jewish housing in Jerusalem. Bill Clinton wisely avoided this minefield even when, in 1995, the Yitzhak Rabin government gave approval for 5,000 new housing units to go up in East Jerusalem because, as an adviser said, "To take action now ... would be very explosive in the negotiations, and frankly, would put us out of business as a facilitator of those negotiations."

Conclusion
European leaders are the most effective external force urging the U.S. government to move away from Israel and closer to the Arabs. Europe is not hostile to Israel on every issue, and not every European intervention with U.S. officials is meant to move U.S. policy in the Arab direction. But, on the whole, the Arab road to Washington runs through Paris, London, and Berlin.

Steven J. Rosen served for twenty-three years as a senior official of the American Israel Public Affairs Committee. He is now director of the Washington Project of the Middle East Forum.


http://www.meforum.org/2774/arab-lobby-europe

https://rotter.net/forum/scoops1/38161.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי ט' בכסלו תשע''א    09:02   16.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. הג'יהאד מוביל היום אנטישמיות חמורה ומסוכנת.  
בתגובה להודעה מספר 8
 
  

האנטישמיות חיה ובהחלט בועטת בדורנו

ראיון מיוחד: המומחה פרופ' רוברט ויסטריך קובע כי הג'יהאד מוביל היום אנטישמיות חמורה ומסוכנת.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211563



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ט''ו בכסלו תשע''א    15:58   22.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. פרופ' דינת פורת- אנטישמיות חדשה? מדינת ישראל  
בתגובה להודעה מספר 9
 
  

פרופ' דינת פורת- אנטישמיות חדשה? מדינת ישראל

http://www.youtube.com/watch?v=u9b36TM_aRE&feature=related



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום רביעי ח' בטבת תשע''א    19:10   14.12.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. האנטישמיות בחו''ל משקפת את האנטישמיות מבית  
בתגובה להודעה מספר 10
 
  

הטלוויזיה הממלכתית השבדית משדרת בתזמונים קבועים ב "פריים טיים", תוכניות אנטי ישראליות מוטות לרעת ישראל.

אמש למשל שודרה "תכנית לסיכום אירועי השנה שחלפה לפי סדר כרuנולוגי.

ישראל ו "עופרת יצוקה" קיבלו את הכבוד המפוקפק בפתיחת התוכנית בת השעה.

לא היה צורך בנבואה או בידע עתונאי כל שהוא בשביל להבין מיד לאן נושבת הרוח, מתוך שש או שבע דקות של סיקור המבצע 'עשר שניות בערך הוקדשו באמצע הכתבה בצילום אנשים ששמעו את אזעקת האזהרה על נפיל, "קאסם" בשדרות,

cnal כל הזמן שהיה לפני ואחרי, סיפרה המגישה בקול שלו ורגוע, כאילו היה מדובר בהגשת מתכון ערב, על הישראלים "צמאי הדם", שרצחו 1500 "חפים מפשע" ,הרסו בתי ספר, בתי חולים וכדומה.

כך גם ערוצים בנורבגיה, ואני מניח שגם בדנמרק זהו המצב.

נ.ב את הריגת (או רצח כל אחד לפי ראותו) 70.000 בני אדם במתקפת הצבא נגד המורדים ב"סרי לאנקה" הזכירה העורכת ביעף של ארבע - חמש שניות.
והשאלה העולה במוחי, כיצד הגענו למצב זה, ואיך אפשר לשכנע אנטישמים השונאים את ישראל כתחלופה לשנאת היהודים, ה "מסורתית" לדווח אמת. והמסקנה :לחלק מאיתנו ישנו מקום של "כבוד" בהפצת השנאה ליהדות ככלל, ובפרט לישראל .

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=806&page=3

תגובית 23




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי כ''ח בטבת תשע''א    10:29   04.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. עובדי שגרירות בריטניה בשירות הטרור  
בתגובה להודעה מספר 11
 
  

עובדי שגרירות בריטניה בשירות הטרור

העיתון הבריטי "טלגרף" דיווח אמש כי בין החשודים באספקת הנשק למתכנני הפיגוע בטדי - עובדי שגרירות בריטניה.

העיתון הבריטי "טלגרף" דיווח אמר (שני) כי שלושה ערבים שעבדו בקונסולייה הבריטית בירושלים חשודים במכירת הנשק למתכנני הפיגוע באצטדיון טדי בירושלים.

משרד החוץ הבריטי אישר את הפרטים ומסר כי הוא אוסף מידע באשר לחשדות נגד שני העצורים. במשרד הבהירו כי העובדים אושרו על פי נהלי הביטחון של הקונסוליה והרשויות הישראליות.

ביום ראשון הותר לפרסום כי השב"כ ומשטרת ירושלים עצרו שני מחבלים ממזרח ירושלים השייכיים לתנועת חמאס שתכננו, בין היתר, לשגר טיל אל עבר אצטדיון הכדורגל "טדי" בירושלים, במהלך משחק של בית"ר ירושלים.

השניים, מוסא חמאדה בן 40 מצור באהר ובאסם אל עומרי, בן 32 מבית צפאפא, מואשמים כי פעלו יחד במסגרת תנועת חמאס ותנועת האחים המוסלמים בירושלים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213660



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון ד' בשבט תשע''א    11:25   09.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. היום אי אפשר להשתמש באנטישמיות הישנה והבסיסית  
בתגובה להודעה מספר 12
 
  

היום אי אפשר להשתמש באנטישמיות הישנה והבסיסית בסגנון יהודי עם אף גדול, קרניים, תאב בצע ,ומכין מצות עם דם של ילדים נוצרים, זה כבר לא עובר מסך ולא לגיטימי.

לכן האנטישמים בעולם מצאו דרך להסתיר את האנטישמיות שלהם במסווה "דיפלומטי" .

כך הם יכולים להטיח שקרים ועלבונות ,ועוד לתת לזה לגיטימציה.

ארגוני השמאל האנטי-ציוניים והאנטי-ישראלים (וכנראה גם אנטי-שמיים) הם דבר מוכר, שתמיד ליווה את עם ישראל במשך הדורות.

אותו גייס חמישי שתמיד העדיף להתחבר לאויב בניסיון להציל את העור של עצמו.

מה שקורה בסוף שהם אוכלים אותה,ואם הספינה טובעת הם יטבעו יחד איתה ,אם הם רוצים, וגם אם לא.

בניגוד לעבר הלא רחוק התחדש וקם בעם ישראל קול חדש.

קול שבז לפסיביות היהודית הישנה, קול שמבטא נכונות לצאת לקרב על העקרונות שלו ולא מפחד מהאויב.

בע"ה אנחנו ננצח ,ולמינים ולמלשינים אל תהי תקווה!

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2056#resp_blog_166534

תגובית 332



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ראשון ב' באדר א' תשע''א    20:48   05.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. אדלשטיין לעורך ה'גארדיאן': תתנצל  
בתגובה להודעה מספר 13
 
  
אדלשטיין לעורך ה'גארדיאן': תתנצל

השר אדלשטיין פנה לעורך 'הגארדיאן' הלונדוני בדרישה לפרסם הודעת התנצלות, בעקבות פרסום מכתב למערכת המצדיק פעולות הטרור הפלסטיני.

שר ההסברה והתפוצות, יולי יואל אדלשטיין (ליכוד) פנה לעורך 'הגארדיאן' הלונדוני בדרישה לפרסם הודעת התנצלות והבהרה בעיתונו.

הדרישה באה לאחר שהעיתון, התיר לפרסם מכתב למערכת הטוען כי פעולות הטרור של הפלסטינאים הן מוצדקות ובכך קורא להרג אזרחים ישראלים.

אדלשטיין כתב לעורך, מר איין בלאק, כי הוא תומך נלהב של חופש הביטוי, אולם גם מכתבים למערכת ראוי שיעברו צנזורה של עורך והוסיף כי בכך למעשה מצדיק עיתונו בעקיפין את פעולות הטרור שבוצעו בלונדון.

בנוסף, הורה אדלשטיין למנהל לשכת העיתונות הממשלתית, מר אורן הלמן, לזמן את כתבת ה'גארדיאן' המוצבת בישראל לשיחת נזיפה ולהביע את מורת רוחו מהמעשה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215066

תגוביות:

1.אדלשטיין-הפסק לבלבל את המוח!!! המדינה שלך העניקה את "פרס ישראל" לכמה וכמה יודו-נאצים שקראו לרצוח מתנחלים!!!השמעת אז את קולך? אני לא שמעתי.
כשכתבת יהודיה, (כמובן), סיפרה בגארדיאן את סיפור חילמי שושה והאשימה את הקב"ט שהוזעק למקום הסכנה,בכך שהפיל את השאהיד והיכה בראשו בקת הרובה, דבר שלא היה ולא נברא, כולכם שתקתם. וכמה "רבנים", כמובן, "ממלכתיים" יצאו לנחם את הורי השאהיד, במקום לפעול לשחרור קורמן ממעצר סדום,ובמקום לתמוך באשתו ההרה, שנאלצה להסתדר לבדה.

2.השר אדלשטיין,יש לך כאן,מתחת לאף,תמיכה פעילה בטרור הפלשתינאי,
טפל בה לפני שאתה מתגולל על האנטישמים באירופה.

3.תתרכז באנטישמים היהודים שנמצאים פה בארץ ומנסים להרוס את מדינת ישראל בתמיכה של מדינות זרות וגורמי טרור.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ג' באדר א' תשע''א    09:07   07.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. בקרוב במערב: ''שבוע האפרטהייד הישראלי''  
בתגובה להודעה מספר 14
 
  
בקרוב במערב: "שבוע האפרטהייד הישראלי"

במערב נערכים ל"שבוע האפרטהייד הישראלי". היעד: הצגת ישראל כמדינה גזענית שיש להביא לקריסתה. האם הפעם ניערך בזמן?

הם נערכים, ואנחנו?

עדיין לא מאוחר להתכונן. יש עוד כחודש ימים עד למתקפת הדה לגיטימציה הבינלאומית על ישראל, ולנו, אזרחי ישראל, נותר לקוות שהממונים במשרד החוץ ובמשרד ההסברה נערכים ל'שבוע האפרטהייד הישראלי' שצפוי להתקיים במהלך החודש הבא.

במהלך השבוע המדובר צפויה ישראל לעמוד תחת מתקפת הסברה בינלאומית כפי שמתקיים מדי שנה מאז ועידת דרבן בשנת 2001. זאת כאשר היעד המרכזי של הפעילות הכוללת היא להציג את ישראל כמדינה גזענית כדוגמת משטר האפרטהייד שקרס בדרום אפריקה.

במרכז המידע למודיעין ולטרור עוקבים אחר ההיערכות לקראת השבוע ומציגים בראש ובראשונה את חזית אתר האינטרנט הרשמי של הקמפיין, חזית בה נראית "מפת פלשתין השלמה" ללא זכר לישראל, וזאת כהוכחה למגמותיו האמיתיות של השבוע כולו.

במהלך השבוע יתמקדו פעילים בהפצת תעמולה אנטי ישראלים בקמפוסים מדינות שונות במערב. באתר השבוע הוגדרה מטרת הפעילות כ"חינוך דעת הקהל במערב להפנמה שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית". זאת במגמה לקדם מהלך של חרם כללי על ישראל ובכך להביא לקריסת הממשל בה.

המארגנים מקפידים לשמור את רשימת האתרים בהם תבוצע הפעילות בסוד בשלב זה, אם כי ידוע שבבריטניה יתקיים השבוע בימים שבין 21 ל-21 במרץ, בעוד בארצות אירופה האחרות ובצפון אמריקה כבר ב-7 עד ה-20 בחודש.

במרכז המידע למודיעין מציינים כי בשנה שעברה התקיימו האירועים ביותר מ-50 ערים ברחבי העולם, בעיקר בקמפוסים, וביניהם לונדון, אוקספורד, ניו-יורק, שיקאגו, טורונטו, אמסטרדם ומדריד. על פי הערכת אנשי המרכז מארגני האירועים צפויים שלא להסתפק בפעילות רק בערים בהם התקיימו הפעילויות בעבר, אלא ינסו להרחיב את הפעילות לערים נוספות.

על אחד המרכזים המובילים את אירועי השבוע האנטי ישראלי מספרים אנשי מרכז המידע: מדובר בארגון על המכנס תחתיו מספר ארגונים. הארגון הוא Boycott, Divestment and Sanctions - "גוף-על זה, השואב השראתו מועידת דרבן הראשונה (2001), הוקם בשנת 2005, אותה שנה בה החלו אירועי "שבוע האפרטהייד הישראלי". הוא מונה מספר רב של ארגונים בלתי ממשלתיים, פלסטינים ולא פלסטינים. אחד המוקדים החשובים שלו מצוי בראמאללה משם פועלת "ועדה לאומית" לקידום החרם הבינלאומי על ישראל. BDS פועל לקידום חרם על ישראל, בתחומים שונים ובכלל זה מניעת השקעות כלכליות בה, קידום הטלת סנקציות עליה ומניעת קשרים תרבותיים, אקדמיים או קשרי ספורט עימה (כפי שנעשה בעבר נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה)".

עוד מציינים במרכז המידע כי מלבד העיסוק הנרחב בהשוואת ישראל למשטר האפרטהייד נוצל "שבוע האפרטהייד הישראלי" בשנים האחרונות להפצת מסרים נוספים המכפישים את ישראל מתוך מגמה לבודדה ולהפוך אותה למדינה "מצורעת" תוך קידום חזון חיסולה. בין השאר מזכירים שם את העלאת הטענה כי ישראל מבצעת "טיהור אתני" נגד הפלשתינים, דרישה למימוש השיבה הפלשתינית לכל המקומות מהם ברחו ב-1948, קריאה להחרמת ישראל במישור הכלכלי, החברתי והתרבותי ותביעה ל"סיום הכיבוש והקולוניזציה של כל האדמות הערביות", זאת מתוך הקביעה שאדמות ישראל כולה אינן אלא אדמות פלשתין.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215142



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום רביעי ה' באדר א' תשע''א    21:33   08.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. כשישראל מנצחת היא חייבת להתחנן כדי לזכות בשלום  
בתגובה להודעה מספר 15
 
  
אריק הופר היה פילוסוף אמריקאי לא יהודי. כתב טורים בעיתונים וכמה ספרים. נולד ב-1902 ומת ב-1983. השאיר אחריו תשעה ספרים וקיבל את אות הנשיא למען החירות. ספרו הראשון, "המאמין האמיתי" זכה להכרה כקלאסיקה. לימד באוניברסיטת קולומביה בלוס אנג'לס.

להלן אחד הטורים שלו משנת 1968. המאמר נכתב לפני 40 שנה!! יש אמיתות שלעולם לא משתנות.

מעמדה יוצא הדופן של ישראל /מאת אריק הופר לוס אנג'לס טיימס, 26.5.68

היהודים הם עם יוצא דופן.מה שמותר לאומות אחרות אסור על היהודים.
אומות אחרות מגרשות מאות, אפילו מיליוני אנשים, ואין בעיית פליטים. רוסיה עשתה זאת, פולין וצ'כוסלובקיה עשו זאת, תורכיה זרקה מיליון יוונים, ואלג'יריה – מיליון צרפתים. אינדונזיה זרקה השד-יודע-כמה סינים – ואיש לא מדבר על פליטים. אבל במקרה של ישראל, הערבים העקורים נעשו לפליטים נצחיים.

כולם מתעקשים שישראל חייבת לקבל חזרה כל ערבי וערבי.ארנולד טוינבי מודיע, שגירוש הערבים הוא אסון גדול יותר ממה שעשו הנאצים.

מדינות אחרות, כשהן מנצחות בשדה הקרב, הן מכתיבות את תנאי השלום,אבל כשישראל מנצחת היא חייבת להתחנן כדי לזכות בשלום.

כל אחד מצפה מהיהודים להיות הנוצרים האמיתיים היחידים בעולם הזה.

מדינות אחרות כשהן מובסות שורדות ומשתקמות, אבל אם ישראל תובס היא תוחרב.

אילו נאצר ניצח ביוני האחרון הוא היה מוחה את ישראל מהמפה, ואיש לא היה נוקף אצבע להציל את היהודים.

אין מחויבות אחת ליהודים מצד כל ממשלה שהיא, שתהיה שווה את הנייר שעליו היא כתובה.

בכל העולם זועקים וזועמים כשאנשים מתים בוייטנאם או כששני שחורים נהרגים ברודזיה. אבל כשהיטלר טבח ביהודים איש לא מחה נגדו.

השוודים, שמוכנים עכשיו לבטל את היחסים הדיפלומטיים עם אמריקה בגלל מה שאנו עושים בוייטנאם, לא השמיעו ציוץ כשהיטלר רצח יהודים. הם שלחו להיטלר מחצבי ברזל וכדורים מיסביים, ונתנו שירותים לרכבות החיילים שלו בדרך לנורבגיה.

היהודים הם עם מבודד בעולם.

אם ישראל תשרוד זה יהיה אך ורק בזכות מאמצים יהודיים,ומשאבים יהודיים.

ברגע זה ישראל היא בן הברית היחיד המהימן וללא תנאי.

אנחנו יכולים לסמוך על ישראל יותר מאשר ישראל יכולה לסמוך עלינו.

צריך רק לדמיין מה היה קורה בקיץ האחרון אילו הערבים ותומכיהם הרוסים ניצחו במלחמה, כדי להבין כמה הישרדותה של ישראל חיונית לאמריקה ולמערב בכלל.

יש לי תחושה שלא עוזבת אותי ; מה שיקרה לישראל יקרה לכולנו.

אם ישראל תיספה השואה תהיה עלינו .



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי כ''א באדר א' תשע''א    10:44   25.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. ג'יסטריט תומך באירגון טיולי שיטנה לישראל  
בתגובה להודעה מספר 16
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.02.11 בשעה 10:47 בברכה, ליה
 
Were J Street's attempts to infiltrate Birthright/Taglit stillborn?
More than 250,000 young Jewish adults have visited Israel on Taglit/Birthright's trips to Israel. The phenominally successful program has done more to instil a love of and solidarity with Israel among young Americans than any other program, camp, or campus activity.

That's why Birthright has also been a target for anti-Israel organizations, such as "Birthright Unplugged," a radical, BDS (boycott, divestment, sanctions) organization. This is what Birthright Unplugged offers students:

"In 6-10 days, we visit Palestinian cities, villages and refugee camps in the West Bank and spend time with internally displaced Palestinian people living inside Israel."

One of Unplugged's favorite sites for its visiting missions is the "Sheikh Jarrah" (Shimon Hatzaddik) neighborhood of Jerusalem.


"We started our trip in East Jerusalem. Our last several groups have seen firsthand the aggressive evictions of Palestinians in East Jerusalem. This summer the Sheikh Jarrah neighborhood continued to be besieged by settlers and bulldozers."


The "Sheikh Jarrah Solidarity" project is also one of J Street's favorite programs. The organization will be honored by J Street at its conference in Washington next month, and J Street U's Jerusalem branch gives tours to students in the formerly Jewish neighborhood.


Below is J Street U's announcement of its Birthright trip. Presumably, the "full contours of the Palestinian-Israeli conflict" described below will include a visit to the Sheikh Jarrah protests.

Save the text below, the sign up page has already been removed from J Street's website. It appears that someone at Birthright realized just how bad an idea J Street's partnership would be for the pro-Israel organization.

J Street U Announces Birthright Trip!

January 26, 2011 J Street U is very happy to announce that we will be leading a free, ten-day Taglit-Birthright trip this summer titled, “Explore Israel: Progressive Zionism and Social Justice.” 




This trip is an incredible opportunity to connect with the Israel that isn’t on the front page or in the guide books. Move beyond the headlines, and see what’s really happening on the ground.
If you’re Jewish, age 18 – 25, and have yet to take a peer group trip to Israel, we strongly encourage you to sign up and be the first to know when registration opens.


Click here to make sure you’re the first to know when registration opens for the J Street U facilitated Taglit-Birthright Israel trip this summer.


If you’re not eligible for the trip, but you know someone who might be interested, please share the link with them.
The trip is a chance to appreciate the vibrancy of Israel’s history, culture and landscape from a perspective that acknowledges your Jewish and progressive values.
The best way to discover the richness of Israeli society and the full contours of the Israeli-Palestinian conflict is to travel around Israel and meet people from the diverse groups of the region. There is simply no substitute for seeing the land and connecting with the people. 




On the trip, we’ll speak with members of Israeli civil society working to advance the goals of democracy and human rights. Our itinerary will provide a cross-section of Israeli opinion. This trip is a gift of Taglit-Birthright Israel and will be provided by The Israel Experience, Ltd

http://www.jikileaks.com/search?q=TAGLIT+J+STREET

http://www.jikileaks.com/

קיראו על אירגון ג'יסטריט האנטי-ישראלי:

הודעות:23,24,25,26,27 באשכול:

הוקמה ועדת מעקב יהודית ציונית לאומית בישראל

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=20459&forum=gil&omm=27&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''ג באדר א' תשע''א    09:39   27.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. Helen Thomas :''Jews are NOT semites  
בתגובה להודעה מספר 17
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.02.11 בשעה 09:44 בברכה, ליה
 
Helen Thomas on CNN Joy Behar "Jews are NOT semites, most of them came from Europe"

http://www.youtube.com/watch?v=AOv_Ll_Pl08&feature=player_embedded#at=287

Helen Thomas Exposes the synagogue of Satan...

http://www.youtube.com/watch?v=B_rUebpB-EI&feature=related



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי י' באדר ב' תשע''א    11:21   16.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. יפן קבעה שאסור לנו לבנות 1600 יחידות דיור בי-ם ו...  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
בשנה שעברה קבעה יפן שאסור לישראל לבנות 1600 בתים בירושלים

ב- 11 למרץ קבעה יפן בשנה שעברה - שאסור לישראל לבנות בירושלים - 1600 בתים. האם יש קשר למה שקרה ב- 11 במרץ השנה? לא יודע אבל ל- 1.6 מיליון אזרחים יפנים אין מים.

הנה מקור הידיעה:

http://www.mofa.go.jp/announce/announce/2010/3/0311_01.html

Statement by Press Secretary/Director-General for Press and Public Relations, Ministry of Foreign Affairs, on the decision of the Government of Israel regarding the construction of housing units at settlements in West Bank including East Jerusalem

March 11, 2010
Japanese

The Government of Japan deplores the decisions of the Government of Israel to give permission for the construction of 1,600 housing units in East Jerusalem in addition to 112 units in West Bank just after the Israeli and Palestinian leadership’s acceptance of the start of indirect talks. The Government of Japan does not recognize any act that prejudges the final status of Jerusalem and the territories in the pre-1967 borders. Japan demands that the plans should not be implemented.


The Government of Japan continues to request strongly that both parties will act in a way that enhances mutual confidence. Japan sincerely hopes that the indirect talks in the peace process will swiftly develop into the resumption of direct talks between the two parties.

**************

1.6 mil. households still without water

Japan's health ministry says at least 1.6 million households are still without water after Friday's massive earthquake and tsunami.

As of Wednesday, the water was still off in 320,000 households in Fukushima Prefecture, 290,000 households in Miyagi, 110,000 households in Iwate, and 670,000 households in Ibaraki.

The water shortages may increase, as communication lines are still down in some of the devastated areas.

The health ministry has dispatched 309 water trucks to areas where large numbers of people are without water.

Wednesday, March 16, 2011 12:17 +0900 (JST)

http://www3.nhk.or.jp/daily/english/16_23.html

****************

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=141405

תגובית:

כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב, וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

הנביא עמוס פרק א' - זוכרים את הדברים?

כֹּה אָמַר יְהוָה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת־הַגִּלְעָד׃ 4 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד׃ 5 וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת־אָוֶן, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן; וְגָלוּ עַם־אֲרָם קִירָה אָמַר יְהוָה׃ פ

6 כֹּה אָמַר יְהוָה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם׃ 7 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה; וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ׃ 8 וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן; וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל־עֶקְרוֹן, וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים, אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ

9 כֹּה אָמַר יְהוָה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי־צֹר, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם, וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים׃ 10 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר; וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ׃ פ

11 כֹּה אָמַר יְהוָה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו, וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ, וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח׃ 12 וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן; וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה׃ פ

13 כֹּה אָמַר יְהוָה, עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי־עַמּוֹן, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ; עַל־בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד, לְמַעַן הַרְחִיב אֶת־גְּבוּלָם׃ 14 וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ; בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה, בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה׃ 15 וְהָלַךְ מַלְכָּם בַּגּוֹלָה; הוּא וְשָׂרָיו יַחְדָּו אָמַר יְהוָה׃ פ

כל מי שצא נגד זכותנו על הארץ וילחם בנו בשיטות שונות ומשונות ,יפגש עם גורל מר כנראה.

אני זוכרת שלפני מספר ימים היתה משלחת יפנית בישראל ובמסיבת עיתונאים זכור לי שהיפנים הודיעו שבכוונתם לזמן מפגש ועידת שלום כלשהו.עכשיו אין ליפנים זמן להתעסק בועידות כלשהן.

יש להם עיסוקים משלהם למכביר, ולשנים רבות.


תמונה של הכורים: נראה ממש גרוע





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ט''ו באדר ב' תשע''א    13:36   21.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. אבבא באולפן לאטמה +כתוביות עברית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 21.03.11 בשעה 13:40 בברכה, ליה
 
אבבא באולפן לאטמה +כתוביות עברית

http://www.youtube.com/watch?v=mvvSCUGhujQ&annotation_id=annotation_355940&feature=iv

אברי גלעד קורא לסייע ללאטמה

http://www.youtube.com/watch?v=EXQOdQUFlOQ&feature=related



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי כ''ו באדר ב' תשע''א    11:45   01.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. The UN's Song of anti-anti-Semitism  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
The UN's Song of anti-anti-Semitism

http://www.youtube.com/watch?v=Uit1dO92Fbc&feature=relmfu

לאטמה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''ח באדר ב' תשע''א    02:59   03.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. נורבגיה: להפציץ את ישראל אם היא תפעל נגד חמאס בעזה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
NORWAY: SOCIALIST LEFT PARTY TO VOTE ON MOTION CALLING FOR BOMBING
ISRAEL IF IT ACTS AGAINST HAMAS IN GAZA
Tundra Tabloids 29 March 2011

It’s come to this. The junior partner in the Norwegian government, the
Socialist Left Party of Kristin Halvorsen, (Sosialistisk
Venstreparti), plans to vote on a measure calling for military action
against Israel if it decides to act against the Hamas in Gaza. Norway,
Israel and the Jews blog informs the Tundra Tabloids of the following:
Socialistic Left dubious moral tradeoff for bombing Libya: Use armed
force against Israel

NIJ: The SV annual convention goes to vote. The deranged junior
partner in the current government coalition will among other proposals
vote on a motion to use armed force against Israel should it attack
Gaza.

The motion is the blood money required to pay off SV card carrying
members who find it hard to accept that they have taken the nation to
war, again. Last time it did so was back in 1999, when the party
backed the NATO bombing of Serbia. As a result, we got ourselves
involved in a war crimes probe because of high number of civilian
casualties and bombing illegal targets.

Therefore, the only way it can be palatable to bomb Libya for these
morally deranged people is if Israel can be bombed too.

Here is the less than lucid reasoning behind the motion:

- The credibility of the world community in its confrontation with the
Gadafi regime is undermined when there is no reaction against other
states in the region who commit injustices against civil population.
The greater world community must therefore also react against Israeli
air attacks on the Gaza strip.

So the rationel behind the recent action taken against the Libyan
regime is gaining ground in the circles of the Norwegian Left (and
most likely here in Europe as well) that something similar should be
taken against the Israelis, in the event that the Jewish state reacts
against terrorism. It’s an outrageous proposal to say the least, but
we’re talking about Norwegian politicians here, many of whom still
blame Israel for the failed peace plan that bears the name of their
capital.

Prof. M. McGonagall, editor of the Israel, Norway and Jews blog, does
us all a big favor in keeping a sharp eye on what passes for normal
political discourse in Norway, it’s absolutely stunning for the rest
of us though.

NOTE: Remember, Kristin Halvorsen is the same woman while as Finance
Minister in the Norwegian government, participated in an anti-Israel
demonstration where shouts of "kill the Jews” we heard, and appeared
smiling. She’s now Minister of Education. Also, make sure that you
read NIJ’s:

The strange world of Trond Andresen – one of the NTNU initiators of
the Boycott Israel campaign and

Dershowitz on Norway: ‘A quiet and implicit boycott…’

SV allows for military force against Israel
In a proposal to the congress by a unanimous editorial committee
opened it for the world community to intervene militarily against
Israel if the country goes to the attacks on Gaza.

The proposal focuses on Norway’s participation in the Libyan war, is
also committed to act against Israel., Writes aftenbladet.no.

- The world’s credibility in the confrontation with the Gaddafi regime
is weakened when the reaction to other states in the region who commit
atrocities against civilians fail. The world community must also act
against Israeli aircraft attack in the Gaza Strip, "the proposal for
comment.

There was a proposal to send the statement back to the editorial
committee, but this did not get a majority in the Assembly. On the
other hand went into the congress to postpone the matter until Sunday.
- Available options

Secretary of State Roger Sandum believes the proposal does not add up
to the shelling of Israeli positions.

- There are a number of other ways to act against Israel, "he says to
Eve magazine.

Earlier in the day asked him how Eve magazine deputy Bard Vegard
Solhjell looked at this question. He replied as follows:

- I think the important thing is to urge Israel not to bomb and attack
the Palestinian territories. And demand an end to occupation and a
different policy from the Israeli side.
- Stop arms sales

- But should the world community to intervene with Israel if they are
ready to bomb Gaza?

- I believe that if many more countries like Norway and did not traded
arms with Israel, it would be able to have a real impact on Israeli
politics. They are extremely dependent on the sale and import of
weapons.

- If it could be a wider support for it, it would give a real
noticeable effect. Other types of things that would put the power
behind the demands to the Israeli government, I mean the international
community must consider and Norway to work for, "said Solhjell to
Aftenbladet.

Posted March 29th, 2011 by pk
http://europenews.dk/en/node/41655

http://europenews.dk/en/node/41655



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי ג' בניסן תשע''א    09:09   07.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. החמלה האוניברסלית כביכול של העולם על ילדים היא סלקטיבית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ילדים בעיניים נוצריות / אוהד קמין

שר ההגנה של ארה"ב מסר לתקשורת כי בלוב רוצחים אנשיו של קדאפי אזרחים ומניחים את גופותיהם באתרים שמופצצים על ידי נאט"ו כדי לזכות בנקודות תקשורתיות. מכך ברור כי קדאפי מודע לעוצמת הנשק התעמולתי שקיים במותם של אזרחים וילדים, שכן בעולם המערבי אין ספק בכך שכל האחראי למות ילדים - שהם ה"חפים מפשע" האולטימטיביים - הוא אשם בעיני דעת הקהל של העולם הנוצרי.

בהקשר זה ניתן לראות כתואמת-נצרות את פעולת התקשורת הישראלית, אשר שירתה את החמאס בכך שבלעה והקיאה כמעט ללא עיבוד או ביקורת את הזבל התקשורתי שהועבר לה על ידי ארגון הטרור, אשר התלונן על ישראל שירתה טיל שהרג משפחה ובה ארבעה ילדים.

שוב הביאה הריגתם של ילדים התנצלות נוצרית מצד התקשורת בישראל על מעשה זה של צה"ל, מה שבלט במיוחד בשל כך שהתקשורתנים הישראליים לא אמרו דבר בגנות המתקפה על ישראל.

בכלל, נראה שיש רק ילד אחד שעליו אין העולם הנוצרי חומל - הילד היהודי המתגורר בישובי חבל עזה.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=150119



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי י' בניסן תשע''א    08:43   14.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. 13 April 2011, 15:52BBC casts Iron Dome as ‘weapon’ in  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
13 April 2011, 15:52BBC casts Iron Dome as ‘weapon’ in Israel’s ‘vastly superior arsenal’
Wed. 13 Apr. 2011 @ 15.52 –

BBC correspondent describes new Israeli missile-defence system as a weapon, before juxtaposing it with coverage of civilian deaths in Gaza.

The BBC News website today carries a two and a half minute video report by Jon Donnison, the BBC’s Gaza correspondent, on the lull in violence between Israel and Hamas. ‘Uneasy truce brings peace to Gaza’ opens with footage of Hamas militants firing rockets from a cemetery, before cutting to Israel’s new ‘Iron Dome’ system, which is designed to intercept and destroy such projectiles before they strike civilian areas in Israel.

Donnison’s description and framing of the Iron Dome system is in stark contrast to The Guardian’s coverage from yesterday. Just Journalism noted that ‘Israel warns Iron Dome still at experimental stage’, by Conal Urquhart, emphasised the need for a defensive system in southern Israel:

‘Since 2001 more than 8,600 rockets have hit southern Israel, killing 28 people and injuring hundreds more. The range of the rockets is increasing – from the 10km Qassams to the Grad rockets with a range of 40km – easily able to hit Beersheba. 800,000 Israelis are now within range.’

Despite Iron Dome having only defensive capabilities, Donnison describes it as a new ‘weapon’ in Israel’s already ‘vastly superior’ armoury:

‘And Israel has a new weapon in its vastly superior arsenal: Iron Dome, a missile defence shield…Israel hopes the shield will give relief to its threatened communities’.

While no footage is provided of life in these communities – where, for example, it is illegal for properties to be built without bomb shelters – the report then cuts to a mass funeral procession in Gaza, as Donnison emphasises that it is Palestinians that are the primary victims of the recent outbreak of violence:

‘But in Gaza, outgunned by four days of heavy Israeli airstrikes, in terms of casualties, Palestinians came off much worse.’

Donnison’s reporting juxtaposes the Iron Dome system with the greater numbers of casualties on the Palestinian side, ignoring several key issues. No mention is made of the fact that, unlike Israeli responses which target Palestinian combatants, Palestinian rocket fire from Gaza deliberately targets Israeli civilians – as evidenced by last week‘s firing of a state-of-the-art missile at an Israeli schoolbus in which and Israeli teenager was critically injured.

Further, Donnison does not mention that part of the reason for the higher level of civilian casualties in Gaza is that, unlike Israel, Hamas and other Palestinian groups deliberately endanger the lives of non-combatants by firing from civilian areas, as recently documented by the Palestinian Centre for Human Rights.

Indeed, instead of discussing the role that Hamas plays in jeopardizing Gazans’ lives, Donnison instead emphasises their alleged attempts to maintain a cease-fire, and non-military aspects – including their environmental credentials:

‘The military face of Hamas is a familiar one. But the Islamic movement, elected here five years ago, also has to govern. That means education, health; even going green.’

http://justjournalism.com/the-wire/bbc-casts-iron-dome-as-%e2%80%98weapon%e2%80%99-in-israel%e2%80%99s-%e2%80%98vastly-superior-arsenal%e2%80%99/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי י' בניסן תשע''א    08:49   14.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. בי.בי.סי. מציג את סוללת ההגנה ''כיפת ברזל'' כנשק התקפי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
BBC casts Iron Dome as ‘weapon’ in Israel’s ‘vastly superior arsenal

Wed. 13 Apr. 2011 @ 15.52

BBC correspondent describes new Israeli missile-defence system as a weapon, before juxtaposing it with coverage of civilian deaths in Gaza.

The BBC News website today carries a two and a half minute video report by Jon Donnison, the BBC’s Gaza correspondent, on the lull in violence between Israel and Hamas. ‘Uneasy truce brings peace to Gaza’ opens with footage of Hamas militants firing rockets from a cemetery, before cutting to Israel’s new ‘Iron Dome’ system, which is designed to intercept and destroy such projectiles before they strike civilian areas in Israel.

Donnison’s description and framing of the Iron Dome system is in stark contrast to The Guardian’s coverage from yesterday. Just Journalism noted that ‘Israel warns Iron Dome still at experimental stage’, by Conal Urquhart, emphasised the need for a defensive system in southern Israel:

‘Since 2001 more than 8,600 rockets have hit southern Israel, killing 28 people and injuring hundreds more. The range of the rockets is increasing – from the 10km Qassams to the Grad rockets with a range of 40km – easily able to hit Beersheba. 800,000 Israelis are now within range.’

Despite Iron Dome having only defensive capabilities, Donnison describes it as a new ‘weapon’ in Israel’s already ‘vastly superior’ armoury:

‘And Israel has a new weapon in its vastly superior arsenal: Iron Dome, a missile defence shield…Israel hopes the shield will give relief to its threatened communities’.

While no footage is provided of life in these communities – where, for example, it is illegal for properties to be built without bomb shelters – the report then cuts to a mass funeral procession in Gaza, as Donnison emphasises that it is Palestinians that are the primary victims of the recent outbreak of violence:

‘But in Gaza, outgunned by four days of heavy Israeli airstrikes, in terms of casualties, Palestinians came off much worse.’

Donnison’s reporting juxtaposes the Iron Dome system with the greater numbers of casualties on the Palestinian side, ignoring several key issues. No mention is made of the fact that, unlike Israeli responses which target Palestinian combatants, Palestinian rocket fire from Gaza deliberately targets Israeli civilians – as evidenced by last week‘s firing of a state-of-the-art missile at an Israeli schoolbus in which and Israeli teenager was critically injured.

Further, Donnison does not mention that part of the reason for the higher level of civilian casualties in Gaza is that, unlike Israel, Hamas and other Palestinian groups deliberately endanger the lives of non-combatants by firing from civilian areas, as recently documented by the Palestinian Centre for Human Rights.

Indeed, instead of discussing the role that Hamas plays in jeopardizing Gazans’ lives, Donnison instead emphasises their alleged attempts to maintain a cease-fire, and non-military aspects – including their environmental credentials:

‘The military face of Hamas is a familiar one. But the Islamic movement, elected here five years ago, also has to govern. That means education, health; even going green.’

http://justjournalism.com/the-wire/bbc-casts-iron-dome-as-%e2%80%98weapon%e2%80%99-in-israel%e2%80%99s-%e2%80%98vastly-superior-arsenal%e2%80%99/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי י''ד באייר תשע''א    10:22   18.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. מנהיגי אירופה שואפים לחסל את המדינה היהודית /פרופ וייס  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.05.11 בשעה 10:32 בברכה, ליה
 
אנו מוחים בכל תוקף על דבריך בענין פינוי התנחלויות.
האם לא די בשפיכות הדמים שגרמת ע"י הסכמי אוסלו?

האם כל מה שמטריד אותך כנשיא ביום העצמאות, הוא הרס ההתיישבות היהודית והפיכת לב הארץ למדינת טרור מוסלמית?

במצב הנוכחי, כשאתה ממשיך לרדוף את העם והארץ, תוך חריגה מסמכותך ושימוש בתפקידך לרעה, הרי הלגיטימיות שלך כנשיא המדינה, אינה עולה על זו של אסאד בסוריה או של קדאפי בלוב.

*****
ב"ה, י"א אייר תשע"א

מר שמעון פרס

בית הנשיא, ירושלים

שמענו את דבריך בענין ה"מחוייבות לפירוק התנחלויות", ואת קביעתך כי על המתנחלים לבחור, בין התפנות וקבלת פיצויים לבין התכנסות בשלושה גושים. כל זאת לאחר שידועות לך בודאי התוצאות המרות של הגירוש מיישובי גוש קטיף.

אנו מתכבדים לשלוח אליך מצו"ב מסמך משפטי שנכתב על ידי המשפטן הבינלאומי עו"ד הווארד גריף, בנושא ריבונות העם היהודי על יהודה ושומרון. כדאי לך לשנן היטב את מסכת הטיעונים החוקיים, כדי להוציא מלבך טעויות חמורות המשגות אותך בדרכך.

על פי המוכח במסמך זה, הזכויות של העם היהודי על ארץ ישראל המערבית על פי המשפט הבינלאומי, הן בלעדיות. זו הייתה עמדתו של פרופ′ יהודה בלום נציג ישראל באו"ם לאחר מלחמת ששת הימים, ועמדתו של יעקב הרצוג שגריר ישראל בקנדה בויכוחו המפורסם עם ההסטוריון הבריטי טוינבי.

לצערנו הרב, ממשלות ישראל החל משנת תשכ"ז, בחרו להתעלם מזכויות אלו והעדיפו לכנות את ליבה של ארץ ישראל כ"שטח מוחזק לצרכי בטחון". בשל ההתנכרות הזאת, התפתחו התביעות הכלל עולמיות כי על היהודים לוותר על ארצם לטובת אויביהם.

בראשית דרכך, מר פרס, קידמת בעצמך את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, אבל לצערנו הרב הצטרפת אחר כך אל המאבק הפלשתיני, יזמת וטיפחת את תהליך השלום אשר הוכח כהרסני יותר מכל גורם אחר לקיומו של העם היהודי.

ייאמר ברורות: אין לך או לכל גורם אחר במדינת ישראל, כל סמכות ורשות, לגרש יהודים מארצם ולמסור את נחלתם הנצחית לערבים. זהו מעשה בגידה בכל מובן ועל פי כל חוק, הן מבחינת משפט התורה והן, להבדיל, מבחינת המשפט הבינלאומי.

אנו מוחים בכל תוקף על דבריך בענין פינוי התנחלויות.

האם לא די בשפיכות הדמים שגרמת ע"י הסכמי אוסלו?

האם כל מה שמטריד אותך כנשיא ביום העצמאות, הוא הרס ההתיישבות היהודית והפיכת לב הארץ למדינת טרור מוסלמית?

במצב הנוכחי, כשאתה ממשיך לרדוף את העם והארץ, תוך חריגה מסמכותך ושימוש בתפקידך לרעה, הרי הלגיטימיות שלך כנשיא המדינה, אינה עולה על זו של אסד בסוריה או של קדאפי בלוב.

כל יהודי יכול לחזור בתשובה בכל עת וכדאי שגם אתה תתחיל לשקול זאת. עד שלא תעשה כן, איננו מכירים בתפקידך ובכל מה שאתה מתיימר לייצג.

ארגון "נאמני ארץ"

http://ne-israel.com/

הזכויות והחובות הלאומיות של העם היהודי על ארץ ישראל נובעות מההבטחה האלוקית המתקיימת על אפו וחמתו של העולם ושל ההנהגה הישראלית המתכחשת לצור מחצבתה:

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמוֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת: בראשית פרק טו, יח

הרובד המשני כלול בזכויות העם היהודי על ארץ ישראל על-פי המשפט הבינלאומי

המצ"ב:

הווארד גריף

עורך-דין ונוטריון

מחבר הספר The Legal Foundation and Borders of Israel under International Law

רח' דוד גויטיין 13/2

פסגת זאב מזרח, ירושלים 97782

טלפקס 02-656-0085

דוא"ל: [email protected]

ירושלים תובב"א

ז' בשבט ה'תשע"א

12 לינואר 2011

לכבוד

הוד מעלתם

ריכרד פון וייצקר
קריס פאטן
הוברט וודרין
אנדריאס פן אכט
פרנס אנדריסן
ג'וליאנו אמאטו
לורנס יאן ברינקהורסט
הנס פן דן ברוק
הרווה דה שארט
רולנד דומא
בניטה פרירו-ולדנר
פיליפ גונזלס
טרזה פטריסיו גווייא
לנה הילם-וללן
ליונל יוספין
ז'אן פרנסווא-פונסט
רומאנו פרודי
מרי רובינסון
מונה סהלין
הלמוט שמידט
קלייר שורט
חאווייר סולאנה
תורוולד סטולטנברג
פיטר ד' סת'רלנד
ארקקי טואומיויה
ואירה ויקה-פרייברגה

גבירותי ורבותי המכובדים,

הנדון: מכתבכם לנשיא מועצת אירופה מקבוצת מנהיגי אירופה לשעבר

מרשי, ארגון "נאמני-ארץ", אשר הרב שלום דב בער הלווי וולפה יושב בו ראש, העביר אלי לעיון ולתגובה את מכתבכם (להלן: המכתב) שנשלח רשמית בשם קבוצת מנהיגי אירופה לשעבר ב-2 לדצמבר 2010 אל נשיא מועצת אירופה, הרברט פן רומפוי, ואל הנציג העליון למדיניות בענייני חוץ ובביטחון, הגב' קתרין אשטון.

העתקי מכתבכם נשלחו ב-6 לדצמבר 2010 גם לראשי ממשלות האיחוד האירופי וגם לשרים לענייני חוץ באיחוד האירופי.

המכתב קורא למועצת אירופה לנקוט צעדים ליישום מדיניותה המוסכמת להקים "מדינה פלשתינית ריבונית, בעלת רצף טריטוריאלי ובת-קיימא" בארץ-ישראל כדי לקדם את "פתרון שתי-המדינות", וזאת "במסגרת זמן ברורה".

המכתב מוקיע את היישובים הישראליים במה שמכונה "השטחים הפלשתיניים הכבושים", ובכללם "מזרח ירושלים", כבלתי-חוקיים – וקורא לנקוט נגד ישראל צעדי ענישה בשל מעשיה, כדי לאלצה לציית לעמדות האיחוד האירופי.

המכתב מרחיק לכת עד לקביעה שעל שרי החוץ של האיחוד האירופי לבקר ב"מזרח ירושלים" "בדחיפות כדי להסב את תשומת הלב לשחיקת הנוכחות הפלשתינית במקום, וכן לדווח לאיחוד האירופי ולהביא בפניו רשימת הצעות לשים קץ להידרדרות המצב בשטח ואף להפוך את מגמתה."

מרשי נדהם, שלדעת קבוצתכם יש לכם הזכות ואף החובה להתערב כה בגלוי ובתקיפות בענייניהן של מדינת ישראל ושל ארץ-ישראל, להציב לכם סדר-יום פרו-ערבי ואנטי-יהודי, ולהיות הבורר מטעם עצמו בשאלת מה על מדינת ישראל לעשות כדי להשביע את רצונו של האיחוד האירופי וזאת – מחשש להפעלת סנקציות נגדה.

מדינת ישראל וכן יהודי מדינת ישראל אינם מחוייבים בשום דרך שהיא למלא אחר דרישותיכם החצופות והשערורייתיות אשר, אם ייושמו, עלולות להוביל להשמדתה של מדינת ישראל ואף לשואה מחודשת.

הבנתכם בעניין המעמד המשפטי של פלשתינה – ארץ הנקראת בפי היהודים "ארץ-ישראל" (להלן: ארץ-ישראל) מאז ימיו של יהושע בן-נון לפני יותר משלושת אלפים שנה והרבה לפני שהשתמשו לראשונה בשם "פלשתינה" בטקסטים יווניים ורומיים – איננה דומה כלל לאמת המשפטית וההיסטורית.

פלשתינה איננה ומעולם לא היתה ארצו של עם ערבי בשם "פלשתינים", כפי שהנכם מניחים בטעות.

מעמדה המשפטי של ארץ-ישראל היה מאז ומעולם – מאז תחילת ההיסטוריה האנושית הרשומה – ביתו הלאומי של העם היהודי, ולכן הוקצתה הארץ במלואה לעם היהודי בכפוף למשפט הבינלאומי.

מעמדה המשפטי של ארץ-ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי לא שונה מעולם באורח חוקי, אז נקבע ככזה בהחלטת סן רמו ב-25 לאפריל 1920 – אעפ"י שנעשו מאמצים בלתי-חוקיים רבים לשנותו.

בהקשר זה הנני מתייחס במיוחד להחלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות מס' (II)181 מה-29 לנובמבר 1947, שבה הומלץ על חלוקת הארץ לשתי מדינות, האחת יהודית והאחת הערבית, בניגוד לסעיף 5 של כתב המנדט על ארץ-ישראל, סעיף שהיה עוד בתוקף משפטי מלא באותם הימים ואשר אסר מפורשות על חלוקת שטח הארץ בכל דרך שהיא.

החלטה זו – שנדחתה על-הסף על ידי כל ארצות ערב וכן על-ידי המנהיגות הערבית המקומית – הפרה גם את סעיף 80 ממגילת האו"ם עצמה, סעיף ששימר את הזכויות היהודיות לארץ הנתונה למנדט, ובכל זה – הזכות לייסד מדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל בלתי-מחולקת.

מסמכים נוספים האומרים לחלק את הארץ ולהקים מדינה ערבית חדשה בארץ-ישראל – אף הם בלתי חוקיים, ובכללם – הסכמי ישראל-אש"ף שנחתמו בשנות ה-1990.

במסגרת הסכמים אלה, הוקמו "הרשות הפלשתינית" על ניהולה את חלקים מיהודה ושומרון, הנקראת עתה "פלשתינה" באו"ם; כל זה נעשה בניגוד לזכויות המשפטיות היהודיות על כל ארץ-ישראל בכפוף למשפט הבינלאומי וכן בכפוף למשפט החוקתי והפלילי של מדינת ישראל.

במטרה לבסס את עמדתכם התומכת בפתרון שתי-המדינות, הנכם מסתמכים על מסמכים שונים, אשר לא ניתן לאפיין אפילו אחד מהם כמסמך מחייב במסגרת המשפט הבינלאומי.

מסמכים אלה כוללים, בין היתר, את "תוכנית מפת הדרכים לשלום" משנת 2003; החלטות שונות של מועצת הביטחון, ואת יוזמת השלום הערבית.

מדינות האיחוד האירופי, או בנפרד או ביחד, אינן רשאיות לשנות למפרע את מעמדה המשפטי של ארץ-ישראל כפי שנקבע במקור, בכפוף למשפט הבינלאומי.

מעמד זה הוא בחינת מעשה מוגמר המחייב מבחינה משפטית, ואיננו נתון לשינוי סיטונאי.

לנהוג אחרת פירושו ששני העקרונות – עקרון הזכויות הנרכשות על-פי חוק ועקרון ההשתק – החלים במקרה הזכויות היהודיות על ארץ-ישראל, אין להם כל ערך קבוע וניתן להתעלם מהם בכל עת – בניגוד לסדר המשפטי הבינלאומי הקיים.

אולם ההיפך הוא הנכון: לאחר שהוענקו זכויות והוכרו בכפוף למשפט הבינלאומי בהתאם לאמנות והסכמים מחייבים, אינן נתונות עוד לביטול על-פי גחמותיו של האיחוד האירופי, במיוחד כאשר פועלים ללא הסכמתו של הצד הנוגע ביותר לעניין, ז"א, העם היהודי ונציגו, מדינת ישראל.

אפילו אז לא ניתן לוותר משפטית על הזכויות היהודיות לארץ-ישראל, בשל מגבלות הדין היהודי.

למעשה ומבחינה משפטית, הזכויות המשפטיות של העם היהודי לארץ-ישראל אינן ניתנות לביטול, לשינוי או להעברה לצד שלישי כל עוד מתקיים העם היהודי כאומה נפרדת. אילולי כך, לא היה המשפט הבינלאומי מכיר בזכות העם היהודי לבנות מחדש את ממלכתם שנעלמה לפני מאות שנים רבות למרות העובדה שלא היתה קיימת במשך אלף ותשע מאות שנים.

מכתבכם מצביע על בורותכם המוחלטת והמדהימה בכל הקשור לזכויות המשפטיות היהודיות על ארץ-ישראל בכפוף למשפט הבינלאומי כפי שנוסח על-ידי בעלות הברית הראשיות במסמכים שונים שגובשו מיד בתום מלחמת העולם הראשונה.

באותן השנים יועדה פלשתינה-ארץ-ישראל באופן בלעדי לעם היהודי, לשם שיקום הריסות ביתו הלאומי, בעוד העמים הערביים זכו בחלק הארי של שטחי הקיסרות העותומנית בסוריה, במסופוטמיה, בחצי-האי ערב ובצפון אפריקה.

עובדה זו היא שהביאה בהמשך להקמתן של עשרים ואחת מדינות ערביות ומדינה יהודית אחת, הסדר משפטי ופוליטי גלובלי שאושר פה אחד על-ידי המדינות שהצטרפו לחבר הלאומים.

יש לחזור ולהדגיש, שבכפוף להסדר זה לא יועדה פלשתינה לשמש כמדינתו של עם ערבי בשם "הפלשתינים".

למעשה, המונח "פלשתינים" התייחס תחילה ליהודי ארץ-ישראל במשך כל תקופת המנדט, ונדחה בבוז על-ידי האוכלוסייה הערבית המקומית, שהעדיפה להיות חלק מסוריה עצמאית.

כיוון שפלשתינה-ארץ-ישראל היתה הבית הלאומי היהודי, בכפוף למשפט הבינלאומי, מגוחך וחסר-כל-היגיון לכנות כל אזור שהוא בתוך פלשתינה, במיוחד את חבלי יהודה שומרון ועזה, כ"שטחים פלשתיניים כבושים" בידי ישראל.

כינוי זה מהווה שימוש שגוי לחלוטין במינוח, שימוש שגוי, המעיד על בורות המשתמש בו, בכל הנוגע להיסטוריה המשפטית והדיפלומטית של פלשתינה-ארץ-ישראל.

בכפוף למשפט הבינלאומי, כפי שזה בא לידי ביטוי במנדט על ארץ-ישראל, ליהודים הותר – ואף זכו לעידוד – להתיישב בכל חלקי ארץ-ישראל.

על-כן, התייחסויותיכם ליישובים יהודיים "בלתי-חוקיים" ב"ירושלים המזרחית", וביהודה ושומרון חסרות יסוד הן לחלוטין, וההאשמה שאתם מפנים כלפי ישראל, אין בה אפילו גרגיר אמת אחד.

יתר-על-כן, אין ישות משפטית בשם "מזרח ירושלים".

ירושלים היא עיר מאוחדת בריבונות ישראל – בדיוק כפי שברלין הינה עיר מאוחדת בריבונות גרמניה – ובהתאם לכך, מוטב שתחדלו מהשימוש במונח חסר כל קיום רשמי.

מסמכי המשפט הבינלאומי העיקריים שייסדו את הריבונות המשפטית היהודית על כל ארץ-ישראל או על פלשתינה המנדטורית לשעבר – ולא רק על שטח מדינת ישראל – הם כלהלן:

א) החלטת סמאטס מה-30 לינואר 1919, שאומצה בוועידת פריס לשלום. החלטה זו כללה את "פלשתינה" כאחת משש הטריטוריות המנדטוריות שיוקמו; המונח "פלשתינה" כפי ששימש ב-1919 לא היה אלא מילה נרדפת ל"בית הלאומי היהודי", כפי שמעידים הן הצהרת בלפור מה-2 לנובמבר 1917, והסכם פייצל-וייצמן מה-3 לינואר 1919. החלטת סמאטס, הנקראת על שמו של המדינאי הדרום-אפריקני יאן כריסטיאן סמאטס, נכללה כסעיף 22 לאמנת-היסוד של חבר הלאומים שהקימה את שיטת המנדטים.

ב) החלטת סן רמו מה-25 לאפריל 1920 שאומצה על-ידי בעלות הברית הראשיות – בריטניה הגדולה, צרפת, איטליה ויפן. היא הועידה את פלשתינה כולה לשיקום הריסות הבית הלאומי היהודי, בהתבססה על הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ-ישראל.

ג) אמנת הגבולות הצרפתית-בריטית מה-23 דצמבר 1920, שקבעה את הגבול הצפוני והצפון-מזרחי שבין ארץ-ישראל לסוריה-לבנון. אמנה זו הבהירה מעבר לכל ספק שיהודה, שומרון ועזה – בין היתר – יהיו חלקים מהבית הלאומי היהודי.

ד) המנדט על ארץ-ישראל שאושר ב-24 ליולי 1922 על ידי מועצת חבר הלאומים. כתב המנדט מפרט את כל זכויות היהודים על ארץ-ישראל, ובמיוחד את זכות ההתיישבות היהודית בכל חלקי הארץ.

ה) האמנה האנגלו-אמריקנית באשר למנדט על ארץ-ישראל שנחתמה ב3-לדצמבר 1924 והוכרזה על-ידי נשיא ארה"ב קלווין קולידג' ב-5 לדצמבר 1925 – נעשתה עקב כך – בכפוף לסעיף VI של חוקת ארה"ב – לחלק מהמשפט העליון של ארה"ב. במסגרת אמנה זו הכירה ארה"ב בפלשתינה בלתי-מחולקת כבית הלאומי היהודי. מדיניותה השוטפת של הזרוע המבצעת של המימשל האמריקני בזכות "פתרון שתי-המדינות", המתכחשת לזכות ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון מהווה כתוצאה מכך הפרה של המשפט הציבורי האמריקני.

ו) סעיף (70)(1)(b) של אמנת וינה על חוק האמנות משנת 1969 מאריך את תוקפן של הזכויות המשפטיות של העם היהודי על ארץ-ישראל, זכויות הנגזרות מן המנדט הכלול בתחולת האמנה. הנוסח העברי של סעיף (70)(1)(b) הוא כדלקמן:

סעיף 70

התוצאות של סיום תוקפה של אמנה

אלא אם כן נקבע אחרת באמנה או אם הצדדים לאמנה מסכימים אחרת ביניהם, סיום תוקפה של אמנה באשר לקביעותיה או בהתאם לאמנה הנוכחית:
א)...

ב) אינו משפיע על כל זכות, חובה או מצב משפטי של הצדדים שנוצר על-ידי יישום האמנה קודם לסיום תוקפה.

קביעה זו של המשפט הבינלאומי מהווה למעשה קידודה של נורמה משפטית שהיתה קיימת זמן רב לפני שגובשה אמנת וינה הנ"ל (1969). מכאן, כל הזכויות המשפטיות והריבונות דה יורה שזכה בהן העם היהודי בכפוף לכתב המנדט המשיכו להתקיים במלוא תוקפן לטובת מדינת ישראל בתום תוקף המנדט בחצות הלילה שבין ה-14 ל-15 למאי 1948 – ובמיוחד, זכות ההתיישבות היהודית.

ז) סעיף 80 של מגילת האומות המאוחדות גם הוא מהווה קביעה של המשפט הבינלאומי, הנוגעת ישירות לזכויות המשפטיות היהודיות על ארץ-ישראל. הנוסח העברי של סעיף זה מובא להלן:

סעיף 80

אלא אם כן יוסכם אחרת בהסכמי נאמנות יחידים-שיביאו כל שטח משטחים אלה אל תוך שיטת הנאמנות, ועד לגיבוש הסכמים כאלה, שום אמירה לא תפורש כאילו היא באה לשנות בכל דרך שהיא כל זכות של כל מדינה או עם או תנאי כלשהו של מסמכים בינלאומיים קיימים אשר המדינות החברות באומות המאוחדות עשויות בהתאמה להיות צדדים להם...

עיקרו של סעיף 80 של מגילת האו"ם הוא שהוא בא לשמר את כל הזכויות המשפטיות של העם היהודי על ארץ-ישראל בכפוף למנדט על ארץ-ישראל, שהיה עוד בתוקף כאשר אושררה מגילת האו"ם כאמנה בשנת 1945. כל שינוי או תיקון בנוסח המנדט לפני סיום תוקפו ב1948- יוכל היה להתבצע בהסכם נאמנות שייכרת בין המדינות הנוגעת בעניין במישרין. כיון ששום הסכם מעין זה לא נכרת בפרק הזמן הרלבנטי קודם לסיום תוקף המנדט, כל זכויות העם היהודי על ארץ-ישראל הגזורות מכתב המנדט נשתמרו בשלמותן, במיוחד – הזכות להתיישבות יהודית בכל חלקי פלשתינה המנדטורית, זכות שאתן בבורותכן מתכחשים לה.

סעיף 80 נותר בעל ערך, ככוח מגן בטוח מפני כרסום מטעם האו"ם בזכויות הלאומיות היהודיות בשטחים שהוחזרו לעם היהודי, שטחי ירושלים המזרחית, יהודה ושומרון.

קבוצת המנהיגים-לשעבר האירופאים פשוט התעלמה מהמסמכים האמורים לעיל של המשפט הבינלאומי, והחלה את ניתוחה או את הבנתה של המצב במזרח התיכון משעת פרוץ מלחמת ששת-הימים של יוני 1967.

בכך שאימצתם את רגע המוצא הלא-נכון כדי להעריך את הסכסוך הערבי כולו עם ישראל, ניסיתם – כנראה בהתאם לנוחותכם – למחוק מן הזיכרון את כל ההיסטוריה המשפטית והדיפלומטית שבאה בעקבות פירוק הקיסרות העותומנית ב-1918.

מכאן מתאפשר לכם, כביכול, לשנות את מעמדה המשפטי של ארץ-ישראל, כדי להתאים אותו למגמות הפרו-ערביות שלכם, ובכך להתעלם מן הזכויות המשפטיות היהודיות לכל הבית הלאומי היהודי, כפי שהן עוגנו במשפט הבינלאומי בין השנים 1919 ל-1925, זכויות התקפות עד עצם היום הזה.

בעוד הריבונות היהודית על ארץ-ישראל מוכרת במשפט הבינלאומי באמצעות המסמכים המשפטיים שצוינו לעיל, לא קיים אף מסמך מחייב במשפט הבינלאומי, המכיר בזכויות ערביות (שאתם מכנים בצורה שקרית "פלשתיניות") על הארץ הזאת.

למרות עובדה מוחלטת זו, השמה ללעג את כל הצעותיכם והמלצותיכם, בחרתם לעקוף את מחסום האמת הזה, בדרך של המצאה והאמנה בזכויות ערביות "פלשתיניות" כביכול על ארץ-ישראל, זכויות החסרות כל יסוד במשפט הבינלאומי, והאסורות – יתר-על-כן – על-פי תורת ההשתק, המגינה על הזכויות הנרכשות של העם היהודי על ארץ מולדתו, ובכלל זה על מה שאתם מכנים בצורה לא-מדוייקת "מזרח ירושלים" ו"הגדה המערבית", כאילו הממלכה ההאשמית של ירדן עודנה שלטת בשטח זה.

אם תיכון מדינה ערבית חדשה – "פלשתין" – על-פי הצעתכם, תוגבל מדינת ישראל לגבולות שכונו על-ידי שר החוץ של מדינת ישראל ב-1967,אבא אבן, "גבולות אושוויץ".

יתרה מזו; כינונה של "מדינה פלשתינית" בלב הבית הלאומי היהודי יוליד שאיפה ערבית להשיב לעצמם את שאר "פלשתין", ז"א, אותם שטחים המהווים את מדינת ישראל.

במצב כזה יכוונו מרגמות וטילים ויירו למרכזי האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, ויולידו מלחמה חדשה ואולי אפילו השמדת המדינה היהודית.

בכך שהינכם קוראים לכינונה של מדינה ערבית אירידנטית בלב ארץ-ישראל, הינכם מביעים ביודעין או שלא ביודעין (לבחירתכם!) את שאיפתכם לחיסולה של המדינה היהודית, מטרה שהערבים שואפים לה מאז החלו היהודים לשוב בשנות ה-1880, למולדת אבותיהם תוך היענות לקריאת התנועה הציונית.

מרשי הנחה אותי להזכיר לנשיא לשעבר של גרמניה, ריכארד פון וייצקר, שאביו, בעומדו בראש משרד החוץ של הרייך השלישי בהנהגת אדולף היטלר, ושר החוץ שלו פון ריבנטרופ, פעל ללא לאות לקדם את תוכניתו השטנית של היטלר לחסל את יהודי אירופה, כפי שנתגלה במחקר שנתפרסם לא מזמן על-ידי צוות בינלאומי של היסטוריונים ידועי-שם.

במסגרת דו"ח המשתרע על יותר מ-900 עמודים, מוזכר צו שנחתם על-ידי מנכ"ל המשרד, פון וייצקר, והופנה לכפופים לו, להביא להעברת יהודי צרפת לתנורים ולתאי הגזים של אושוויץ.

הוד מעלתו פון וייצקר-על-ידי הוספת שימך וחתימתך לאיגרת הרשע שנתחברה על-ידי קבוצת המנהיגים האירופיים לשעבר (EFLG), הינך שם את עצמך כמסייע לקידום השמדת יהודי ישראל. האם ברצונך באמת לחזור על פשעי אביך ולסיים את מלאכת הרייך השלישי?

אם אינך חפץ בכך, עליך להסיר פומבית את שימך ואת חתימתך מאיגרת הרשע הזאת, תוך תקופה של לא יותר משלושים יום, מיום קבלת מכתב זה.

אכן, מרשי דורש שלא רק נשיאה-לשעבר של גרמניה, אלא כל אחד ואחד מחבריה המכובדים של קבוצת המנהיגים האירופיים לשעבר, אשר שמו וחתימתו מתנוססים על המכתב שהופנה לנשיא מועצת אירופה – יסיר את שמו מן המכתב ההוא ויפרסם התנצלות פומבית לעם היהודי, ובמיוחד לכמעט ששת מיליוני היהודים בישראל, על שתמכו במזימה כה רעה ובלתי-חוקית, מזימה השקולה כנגד קשר פלילי נגד העם היהודי, לשלול ממנו את מולדת אבותיו, מזימה, העלולה לגרום לשואה חדשה במאה העשרים ואחת.

אם לא תיענו לדרישת מרשי תוך אותו פרק זמן של שלושים יום, הינכם מוזהרים כולכם שיינקטו נגדכם, בנפרד ובמשותף צעדים משפטיים בבית-משפט אירופי, שם תיתבעו לשלם פיצויים הולמים על תמיכתכם בתוכנית לחיסולה של מדינת ישראל ושלילת הזכויות המשפטיות היהודיות לכל שטחי הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל, זכויות שהוכרו חוקית במסגרת המשפט הבינלאומי על-ידי מדינותיכם כאשר היו הן חברות בחבר הלאומים.

בכבוד רב,

הווארד גריף, עו"ד

העתקים: הרמן פון רומפוי,

נשיא מועצת אירופה

הגב' קתרין אשטון,

נציגה בכירה לענייני חוץ ולמדיניות ביטחון

הווארד גריף

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=163077



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי י''ב בסיון תשע''א    16:29   14.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. Antisemitism- Not what you thought it was  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Antisemitism- Not what you thought it was

http://www.youtube.com/watch?v=naE5T2gSpHI&feature=player_embedded

גרמני: אני שונא יהודי

כך נראית שיחה בין יהודי שמשפחתו נרצחה בשואה לגרמני התומך במעשי הנאצים. "זה נורא להסתכל לך בעיניים", אמר הגרמני ליהודי.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ראשון י''ז בסיון תשע''א    19:00   18.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. Let's blame the Jews / פאט קונדל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Let's blame the Jews

http://www.youtube.com/watch?v=eIesXORjBps&feature=related



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום חמישי כ''א בסיון תשע''א    23:04   22.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. העולם הנוצרי שואף לשליטה כלל עולמית והפיכת האנושות כולה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
העולם הנוצרי שואף לשליטה כלל עולמית והפיכת האנושות כולה לנוצרית, שכן זו המשימה אותה הטיל יש"ו על תלמידיו. (בדבריו לתלמידו פטרוס: דוג נפשות במקום לדוג דגים).

את אותה שאיפה ממש יש לעולם המוסלמי המתאווה לשלוט בעולם, ולהפוך את האנושות כולה למאוסלמת, תוך הקמת ה"אומה" בדאר אל סלאם. איסלאם=מושלם. רק כך הם יגיעו על פי תפיסתם התיאולוגית לשלמות, למושלמות עם רצון האללה שלהם.

אם כך נותרנו לבדנו בעולם, קמצוץ קטנטן שאין לו שאיפת השתלטות והשלטת דתו, ומטרתו אחת בלבד על פי העמדה התיאולוגית שלנו: להשליט בעולם את המוסר והצדק האבסולוטיים. אנחנו העם הנאור היחידי בעולם כולו, לפי תפיסתי!

איזה הבדל עצום.

נותר לנו רק לקוות שאכן ההבטחה התנ"כית של כוח עליון היא לתמוך בנו תמיד למרות היותנו מיעוט מבוטל בים של אויבים ורודפים, עם מטרות השמדה דתיות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי ו' בתמוז תשע''א    10:47   08.07.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. Europe Died in Auschwitz  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.07.11 בשעה 11:02 בברכה, ליה
 
Europe Died in Auschwitz By Sebastian Villar Rodriguez September 23, 2005

I was walking along Raval (in Barcelona) when all of a sudden I understood that Europe died with Auschwitz. We assassinated 6 million Jews in order to end up bringing in 20 million Muslims!

We burnt in Auschwitz the culture, intelligence and power to create.

We burnt the people of the world, the one who is proclaimed the chosen people of God.

Because it is the people who gave to humanity the epic figures who were capable of changing history (Christ, Marx, Einstein, Freud...) and who represent the origin of progress and wellbeing.

We must admit that Europe, by relaxing its borders and giving in under the pretext of tolerance to the values of a fallacious cultural relativism, opened its doors to 20 million Muslims, often illiterates and fanatics that we could meet, at best, in places such as Raval, the poorest of the nations and of the ghettos, and who are preparing the worst, such as the 9/11 and the Madrid bombing and who are lodged in apartment blocs provided by the social welfare.

We also have exchanged culture with fanaticism, the capacity to create with the will to destroy, the wisdom with the superstition. We have exchanged the transcendental instinct of the Jews, who even under the worst possible conditions have always looked for a better, peaceful world, for the suicide bomber.

We have exchanged the pride of life for the fanatic obsession of death. Our death and that of our children.

What a grave mistake we made!

http://209.157.64.201/focus/f-news/1491866/posts

והגירסה העברית:

אירופה שבקה חיים לכל חי באושוויץ

טיילתי ברחוב בברצלונה, כאשר לפתע התגלתה לי אמת נוראה: אירופה מתה באושוויץ.

הרגנו ששה מליון יהודים והחלפנו את מקומם ב20 מליון מוסלמים. באושוויץ שרפנו תרבות, מחשבה, יצירה, כשרון. הכחדנו למוות את העם הנבחר, נבחר באמת, כי יצאו ממנו גדולים ונפלאים ששינו את פני העולם.

התרומה של העם הזה היא בכל שטחי החיים: המדע, האמנות, המסחר הבינלאומי ובמיוחד הם היו המצפון של העולם. אלו הם האנשים ששרפנו.

ותחת מסווה של סובלנות, ומכיוון שרצינו להוכיח לעצמנו שנרפאנו ממחלת הגזענות שלקינו בה, הלכנו ופתחנו את שערינו ל20 מליון מוסלמים, שהביאו לנו טמטום ובערות, קיצוניות דתית וחוסר סובלנות, פשע ועוני שנובעים מחוסר רצון לעבוד ולפרנס את משפחותיהם בגאווה.

הם הפכו את ערינו היפות בספרד לעולם השלישי, טבול בזוהמה ובפשיעה.

סגורים בדירות שהם מקבלים חינם מן הממשלה, הם מסתודדים ומתכננים פעולות רצח והרס נגד מארחיהם התמימים.

וכך, בעליבותנו, החלפנו תרבות בשנאה פאנאטית, כושר יצירה בכושר הרס, אינטיליגנציה בפיגור ובאמונות טפלות. החלפנו את רדיפת השלום של יהודי אירופה ואת כשרונם להמשיך ולקוות לעתיד טוב יותר לילדיהם, את ההצמדות לחיים בכל הכוח כי החיים הם הקדושה עצמה, ברודפי מוות, באנשים אכולי תאוות מוות לעצמם ולאחרים, לילדינו ולילדיהם.

איזו שגיאה נוראה עשתה אירופה האומללה.

מאת: סבסטיאן וילאר רודריגז. זהו תמצות ממאמר שהתפרסם לאחרונה באחד מעיתוני ספרד.

***********

אירופה מתה באושוויץ הוא שמו של מאמר שהופץ בדואר אלקטרוני וברשת האינטרנט החל משנת 2004, ובו טוען הכותב שאירופה המיטה אסון על עצמה, כשהחליפה את מיליוני היהודים שנרצחו במהלך השואה במהגרים מוסלמים, מתוך רצון לכפר על הגזענות שאפשרה את השואה.

לדברי הכותב, בעוד היהודים תרמו תרומה גדולה לתרבות האירופית, המוסלמים מפיצים טרור ושנאה. הכותב, המזדהה כעיתונאי ספרדי בשם סבסטיאן וילר רודריגז, טוען שהתובנות שמפורטות במאמרו הכו בו לפתע בעת שיטוט בברצלונה.

המאמר תורגם לשפות רבות, ביניהן עברית. אתרי אינטרנט פרו יהודים רבים פרסמו אותו מתוך הבעת אהדה לתוכנו.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94_%D7%9E%D7%AA%D7%94_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A5



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי י' בתמוז תשע''א    18:33   12.07.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. דעה: זובין מהטה - איך אתם נראים מבחוץ / העצני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אנחנו "נראים רע מבחוץ" לא באשמת מעשינו או מחדלינו, כי אם מסיבה עתיקת יומין שאינה תלויה בנו - שנאת היהודים.

זובין מהטה, החוגג יובל שנים לקשר המופלא שלו עם הפילהרמונית, התראיין לערוץ 10, אך למרבה הצער הראיון היה יותר עגמומי מחגיגי. אני מקווה, אמר, שהבעת פני מבטאת את מורת רוחי מהמצב בארץ. מבטכם מופנה פנימה ואתם מאשימים את CNN והניו-יורק-טיימס בביקורת השלילית עליכם: אינכם רואים, איך אתם נראים מבחוץ! ועוד אמר המנצח הדגול שערי ישראל מלאות רחובות על שם אישים כבן-גוריון, ז'בוטינסקי וארלוזורוב, אך המנהיגים הנוכחיים - אין לצפות שרחובות ייקראו על שמותיהם.

מדבריו הקשים של המאסטרו מתבקשת המסקנה שהאחרים – הספרדים, האיטלקים ובוודאי האנגלים, הצרפתים, האמריקנים – אינם "נראים רע מבחוץ", ולפחות – כ'כ רע כמונו. ואם כן, נותר לשאול האם מבפנים, במציאות, אנחנו באמת רעים יותר?

למשל, האם בלכידות הפנימית – ארגוני חסד ומעשי חסד, התנדבות והתגייסות למען הכלל - אנחנו נופלים מהם? האם מפגרים אנחנו בתוחלת החיים שהיא מן הגבוהות בעולם? ואיך להסביר, שבסקרים רוב הנשאלים מתעקשים להשיב שחייהם כאן מאושרים? ושמא ירודים אנחנו מהם במספר הלומדים ובפרסומים המדעיים, במוסדות התרבות והדעת, בספרות, בתיאטרון או ברמתה של התזמורת הפילהרמונית? ואם כל כך רע אצלנו, איך זה שבאים אלינו מכל העולם להתרפא וגם לרכוש יידע - בחקלאות, בהיי-טק , בהפקת אנרגיה סולרית, באמצעי לחימה, ואיך מדינה כ'כ קטנה היא מעצמת לוויינים וייצואנית נשק מס' 5 בעולם? וכל זאת, בעודנו קולטים מיליוני עולים ושרויים במלחמה?

ואולי חסרים אנחנו דמוקרטיה? או חלילה שופכי דמים, שהנפגעים האזרחים מידינו מרובים מקורבנות נא'טו בלוב ובאפגניסטן? ושמא נרמסים אצלנו חופש הדת או שלטון החוק? ואם זה "הכיבוש", מדוע תורכיה, למשל, שכבשה את צפון קפריסין, אינה "נראית רע מבחוץ"?

סבר פלוצקר כותב על כלכלתנו ( 17.6.11) : ..."מדינה שבה אין לממשלה גרעון, שהאבטלה בה ירדה לאחת הכי נמוכות בדור.. שזרים חייבים לה נטו 60 מיליארד דולר, שכלכלתה צומחת בקצב של 5.5%, שהבנקים שלה.. לא מקבלים גרוש סיוע הצלה.., שמשקיעי חוץ מתדפקים על דלתותיה..."
האם זהו ש"נראה רע מבחוץ"?

במסיבת המתגייסים הגדולה ביותר אי פעם (20.000 משתתפים) הודיעה האלופה החדשה אורנה ברביבאי, שבשנה האחרונה 80% מהמתגייסים ביקשו לשרת כלוחמים: איזו מדינה "הנראית טוב מבחוץ" מגיעה למספרים כאלה?

מתבקשת המסקנה, שאנחנו "נראים רע מבחוץ" לא באשמת מעשינו או מחדלינו, כי אם מסיבה עתיקת יומין שאינה תלויה בנו - שנאת היהודים. וכאן החוקיות היא הפוכה: ככל שנהיה יותר טובים ויותר בעלי הישגים, יותר תשנא אותנו סביבתנו העוינת. והוסיף תיאודור לסינג בספרו "השנאה העצמית היהודית" שאת השנאה הזאת היהודים מפנימים ומשליכים על עצמם, כי זה האופי שלהם: שכל העמים מאשימים באסונותיהם את מי שמכה אותם ורק היהודים שואלים 'איפה חטאנו?' – ומיד מאשימים את עצמם.
ולכן ייאמר למהטה, ידידנו הטוב והנאמן, שכשהוא רואה את היהודים מכים על חטא, אל ייקח זאת ברצינות. זה רק ספורט, ספורט לאומי שכזה.

ואשר לגדולי האומה שרחובות נקראו על שמותיהם, גם הם, בחייהם, שבעו מרורים. אפילו על משה רבנו נאמר (ספרי, דברים) שאם הקדים לצאת אל העם, אמרו שמא יש לו בעיות בבית ואם אחר לבוא, אמרו "יושב ויועץ עליכם עצות עם אשתו"...

גילוי נאות: כשלעצמי, הייתי קורא רחוב על שם בנימין נתניהו אולי רק ברמאללה, למרות הישגיו הרבים כראש ממשלה. זאת, מפני שההיסטוריה לא תשכח את כוונתו להקים על אדמת א"י מדינה לעם זר. אלא, מסופקני אם בגלל זה זובין מהטה פוסל את שמו מלהיקרא על רחוב בישראל.

אם כן, למה?

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9682

תגוביות:

1.Zubin Mehta 's best friend is Barenboim
This will explain his views



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
שבת קודש י''ח באלול תשע''א    13:44   17.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. הזרם האנטישמי הבינלאומי נגד מדינה יהודית / ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
גם בלי קשר להצבעה בעצרת האו"ם... התגבש זרם השולל את עצם קיומה של מדינה יהודית, ומעמיד בראש דרישותיו את "זכות השיבה".

לא שיש זכות כזאת, אבל היא נועדה לממש את עיקר העניין: שלילת הבית הלאומי ליהודים.

הזרם הזה כולל אינספור פעילי גופים בלתי ממשלתיים שמסתתרים רובם תחת הכותרת המסלפת של "זכויות אדם", גופים איסלאמיסטיים, אנשי אקדמיה, ורוב הזרמים הפלסטיניים, ובכלל זה החמאס והפתח.

הזרם הזה, שיש לו נציגות גם בתוכנו, ראוי להיקרא, בפשטות, הזרם האנטי-יהודי.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2848#resp_blog_275719



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
   16:12   01.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. Anti-Israel bullies  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Anti-Israel bullies' hard-centre bites in chocolate shop campaign


IN Brisbane next Saturday, a group of anti-Israeli protesters will march on a Jewish-owned chocolate shop as part of a radical national campaign that risks morphing into an ugly platform for anti-Semites.

The targeting of the Israeli-owned Max Brenner chocolate shop chain in Australia by a coalition of anti-Israeli groups is testing the limits of the law, ethics and tolerance. Nineteen protesters were arrested and three policemen injured early last month when a rally outside a Max Brenner shop in Melbourne, similar to the one planned for Brisbane, turned violent.

The spectacle of protesters breaking the law in an attempt to harm a legal Jewish business was all the more abhorrent because it invited obvious historical parallels to the anti-Semitic targeting of Jewish businesses in 1930s Nazi Germany. The violence was so damaging to the pro-Palestinian cause that even some Palestinian groups were critical of it.

"People who were there told me it was really out of hand and pretty stupid the way they did it," says Jim Barr, president of the country's peak pro-Palestinian group, the Australia Palestine Advocacy Network. "We certainly don't want to create public sympathy for Max Brenner, which is what we did. I support the Brenner campaign but it needs to be done well."

What concerns many people about the Max Brenner campaign, apart from the shadow of history, is that it is directed against something that, although foreign owned, is a legitimate legal business in this country. That it is a chocolate shop only underlines the tenuous nature of claims that it bears some responsibility for Israel's military and human rights policies in the occupied territories.

"In a democratic society anybody should be allowed to protest, but I find it really distasteful that a Jewish business is being targeted in this way," Australian Workers Union national secretary Paul Howes says. "If people are upset about the handling of the Middle East process then fine, but why don't they protest outside the Israeli embassy and direct their protest to the Israeli state rather than a Jewish business? If people do not like the policies of the Australian government, I wouldn't expect there to be a protest outside the RM Williams store."

But Samah Sabawi, spokeswoman for the advocacy group Australians for Palestine, defends the targeting of Max Brenner because it makes a greater impact than traditional protests.

"Standing outside an embassy is not always the most effective form of protest," she says. "We live in a democratic society and we have a choice of different types of campaigns."

The Max Brenner campaign in Australia is part of the global campaign known as Boycott, Divestment and Sanctions, which seeks in part to boycott Israeli businesses as a means of pressuring Israel to improve its human rights record. The campaign in Australia involves a loose alliance of the radical Left, including greens, unions, socialists and Marxists, in addition to at least 14 separate pro-Palestinian groups.

As well as targeting Max Brenner, the group also seeks to target the Israeli-made skin-care range Jericho, which sells in Australia. Jericho's apparent crime is that it derives its products from the Dead Sea when, in the words of Green Left Weekly, "the indigenous Palestinian people who live on the land surrounding the Dead Sea are regularly denied access".

Max Brenner himself, whose real name is Oded Brenner, is a 43-year-old Israeli-born and New York-based pastry chef and chocolate maker whose only obvious personal connection to the Israeli military was the fact that he, like other Israeli men, had to complete mandatory military service as a young man.

In 1996 Brenner set up his first chocolate store in Israel and in 2001 his rapidly expanding chain of Max Brenner stores was swallowed by the much larger Strauss Group, Israel's second largest food and beverage company, which employs more than 11,000 people in 16 countries. But Strauss also sells food and care packages to the Israeli military, in the same way that many Australian and US companies provide goods and services to their own troops.

Strauss Group chairwoman Ofra Strauss says providing goods to soldiers is unremarkable in Israel. "For us, Israeli soldiers are not army; Israeli soldiers are our kids," she told Forbes magazine in January. "And when children of this country are in need, we will be there."

Says Ted Lapkin, a conservative commentator and former employee of the Australia/Israel Jewish Affairs Council: "What is wrong with providing care packages to Israeli soldiers who are defending their country against terrorists?"

The BDS movement likens itself to the boycott movement against the apartheid South African regime in the 1970s and 80s.

Veteran pro-Palestinian campaigner and former Palestinian envoy in Australia Ali Kazak says that during the anti-apartheid struggle, boycotts on South African businesses were considered to be legitimate weapon of protest. "South African Airways and other businesses were targeted, so if it was OK for the apartheid regime, why not for Israel?" It's a connection deeply offensive to many in Australia's Jewish community.

"The Israel-Palestinian conflict is a struggle between two nations, not a struggle for equality within one nation," the Executive Council of Australian Jewry's executive director Peter Wertheim says.

"Within Israel all citizens, including Jews, Arabs and Druze, have the same voting and legal rights . . . Jews and Arabs use the same public transport, eat at the same restaurants, shop at the same malls and play in the same sports teams.

"The BDS campaign in Australia is not really about economic pressure, it's about demonising and vilifying Israel."

Union leader Howes says: "If they are trying to equate the campaign against apartheid in South Africa with a campaign against a Jewish chocolate shop, they've got rocks in their head."

Wertheim says the common link between the anti-Jewish Nazi boycotts in the 30s and the present Max Brenner campaign in Australia is that "both are based on the calculated orchestration of hate".

It is the historical echoes of the Nazi era and the refusal of the protest groups to recognise this, that makes the Max Brenner campaign so abhorrent not only to the Jewish community but also to many in the wider community.

Both sides of politics in Victoria have condemned the campaign and last week the Baillieu government asked the Australian Competition & Consumer Commission to examine whether the activists in Melbourne had breached laws relating to secondary boycotts.

Even Greens leader Bob Brown has distanced himself from the BDS campaign, saying it is not part of the Greens' national policy, despite new Greens senator Lee Rhiannon having previously backed the campaign.

Foreign Minister Kevin Rudd expressed his distaste for the campaign last month by having a very public coffee at the same Max Brenner store with Michael Danby, the Jewish MP for Melbourne Ports.

Rudd told reporters anyone with historical memory should deplore boycotts of Jewish businesses. " as an individual citizen - that is me, K. Rudd - I am here because I object to the boycotting of Jewish businesses," he said.

Late last month a group of prominent Australians, including journalist Jana Wendt, comedian Sandy Gutman (aka Austen Tayshus) and former Labor Party president Warren Mundine met at a Max Brenner shop to voice their disapproval of the violent protests against the chocolate chain. "It's a truism, but we can't afford to ignore the lessons of history," Wendt said. "As the daughter of refugees whose lives were critically affected by both fascism and communism, I'm grateful for what Australia has to offer."

Under attack, the coalition of 14 pro-Palestinian groups that form the rump of the socialist-green-Palestinian alliance promoting the Max Brenner campaign accuses its enemies of seeking to repress the movement and deny it the right to free speech.

"The active attempts to repress Australian organisations that work to promote Israel's accountability before international law is beyond reproach," a coalition of Palestinian groups said in a joint statement last weekend.

Yet supporters of those same groups are keen to repress others who debate the issue.

A news article in The Weekend Australian last week, which outlined the positions of each side of the debate, was attacked by one BDS supporter, anti-Israeli Jewish blogger Antony Loewenstein, as being typical of "a paper that loves the smell of bombed Muslims in the morning".

The organisers of the Max Brenner campaign maintain that it is political, not racist.

"We stress that the BDS movement is an anti-racist movement that rejects all forms of racism including anti-Semitism and Islamophobia . . . they do not target any particular religious or ethnic group," says the coalition of pro-Palestinian groups.

But is this really the case?

"Not all criticisms of Israel are anti-Semitic," the ECAJ's Wertheim says. "But the protesters are wrong when they say that no criticisms of Israel are anti-Semitic.

"There is clearly an overlap. Some of the writings and slogans of the BDS movement have descended into rantings about Jews controlling the world and similar racist generalisations."

Kim Bullimore, a spokeswoman for the Coalition Against Israeli Apartheid, which helped organise the Max Brenner protests, says the group has a democratic right to boycott businesses.

"The boycott tactic has a long tradition in liberal democratic society and was used by Gandhi and Martin Luther King," she says.

But former AIJAC employee Lapkin says the Max Brenner campaign crosses the boundary of common decency in a country such as Australia.

"This is not a freedom of speech issue," he says. "It is a specific and deliberate attempt to shut down the operations of a legal business and that is beyond the bounds of democracy and free speech."

http://www.theaustralian.com.au/national-affairs/opinion/anti-israel-bullies-hard-centre-bites-in-chocolate-shop-campaign/story-e6frgd0x-1226118406097



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ששי י''ד בחשון תשע''ב    21:51   10.11.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. סרנדון: ''האפיפיור הנוכחי נאצי''!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
יחסו של האפיפיור לאיום על ישראל מתאים לדבריה של סרנדון: "האפיפיור הנוכחי נאצי"!

הרב הראשי יונה מצגר אמר אחר הצהריים לאפיפיור בנדיקטוס ה-16 שהעולם שותק על איומי נשיא איראן להשמיד את ישראל כפי ששתק לפני 73 שנה בליל הבדולח והיה עד להשמדת 6 מיליון יהודים בידי הנאצים.

בתשובה ענה יוזף אלויס רצינגר המכונה בנדיקטוס ה- 16 ששירת בוורמאכט במלחמת העולם השניה כך: אני מתפלל למען השלום בירושלים ובארץ הקודש.

דבריו הרתיחו אותי!

מה זאת אומרת שהוא מתפלל "למען השלום בירושלים ובארץ הקודש"?

האם הוא מתפלל לשלום שישרור בארץ הקודש אחרי שנושמד?

שכן מילה אחת על האיום על מדינת ישראל לא נשמעה שם.

לא על מדינת ישראל, ולא על עם ישראל.

רק ארץ הקודש!

איזו חוצפה.

על ארץ הקודש לא חל שום איום מר רצינגר!

קיראו:

"האפיפיור הנוכחי נאצי"

http://e.walla.co.il/?w=/6/1869054

http://www.iba.org.il/bet/?type=1&entity=799403

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=227982



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ל שבת קודש ו' בכסלו תשע''ב    19:29   02.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. האנטישמיות הנוצרית למדינת ישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
האנטישמיות הנוצרית למדינת ישראל

עו"ד יורם שפטל מביא מספר דוגמאות מההיסטוריה לגזענות מצד נוצרים נגד מדינת ישראל.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDEIE&c41t4nzVQ=EEJ



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ט' בכסלו תשע''ב    00:21   05.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. נתניהו כמשל / ד''ר ישראל בר ניר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נתניהו כמשל

מעמדו של נתניהו, ראש ממשלת ישראל, כשק החבטות הבין לאומי, קבל לאחרונה חיזוק נוסף. ה"פופולריות" של נתניהו הגיעה לשיאים חסרי תקדים. אין כמעט פגע או חולי ממנו האנושות סובלת שנתניהו איננו נושא באחריות, מלאה או חלקית, עליו. לא בדקתי את סדר היום של וועידת האקלים העומדת להתכנס בימים אלה בדורבן, בדרום אפריקה, בחסות האו"ם, אבל לא תהיה זו הפתעה אם מושב מיוחד יוקדש לדון במידת ההשפעה שיש למתן אישורי בניה בירושלים ע"י נתניהו על התחממות כדור הארץ.

הנושא ש"עשה כותרות" הפעם היתה גסות הרוח שהפגינו נשיאי ארה"ב וצרפת בעת שביטאו את תיסכוליהם מהעובדה שבנימין נתניהו איננו מוכן לרקוד לפי החליל שלהם. השיחה בין השניים, שהתקיימה בארבע עיניים, "זכתה", שלא במתכוון, לכיסוי עיתונאי נרחב. במהלך השיחה נשיאי צרפת וארה"ב הביעו בלשון מאוד לא דיפלומטית את דעתם האישית על ראש ממשלת ישראל.

לפני שאמשיך, מספר מלים על מהות הדברים שנאמרו. הדיווח בעיתונות מייחס לסרקוזי, נשיא צרפת, את המשפט הבא אינני יכול להפגש יותר עם נתניהו – הוא שקרן (Je ne peux plus voir Nétanyahou, c'est un menteur - אני מביא את הדברים בשפת המקור, צרפתית, כי למיטב ידיעתי סרקוזי איננו מנהל שיחות עם מנהיגי מדינות אחרות באנגלית). תגובתו של אובאמה, בלשון עממית, היתה לך יש טענות? לי יש אותו כל הזמן. הגירסא הרשמית היתה קצת יותר מהוקצעת לך כבר נמאס ממנו, אבל אני צריך צריך להתעסק אתו יום יום (You’re fed up with him, but me, I have to deal with him every day). הארוע - תוכן הדברים, ויותר מכך העיתוי של הפרסום, מטיל צל כבד על פגישת הקווארטט עם נתניהו שנועדה לקבוע לו"ז לקידום "תהליך השלום". השאלה המתבקשת עכשיו היא על מה בדיוק ידונו בפגישה הזאת? האם בכלל אפשר לקיים דיון ענייני באווירה כזאת? מה בדיוק הם יגידו לנתניהו? ויתרה מזאת, מה הם מצפים לשמוע? מן הראוי היה שנתניהו ישיב להם באותה מטבע, אבל זה כמובן לא יקרה.

בכל מקרה, כאשר יתברר שוב שלא הושגה כל התקדמות, נתניהו יוצג פעם נוספת כמי ש"הכשיל" את השלום. אינני פוסל על הסף את האפשרות שזאת היתה מלכתחילה מטרת ה"תרגיל". כמקובל בארועים מסוג זה, "כללי הטקס" חייבו את סרקוזי להתנצל, והוא הסביר למנהיגים יהודיים אתם נפגש, ש"דבריו הוצאו מהקשרם" - "ידיעות אחרונות" מיום 26 בנובמבר (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4153027,00.html). נו באמת, מעניין לדעת אם מי שהוא מהנוכחים בפגישה טרח לשאול את סרקוזי באיזה הקשר הדברים יכלו להאמר? הביטוי "דברי הוצאו מהקשרם" הוא תרוץ מקובל של כל שקרן.

בדבריו של אובאמה על נתניהו אין הרבה חדש – לא בתוכן ולא בסיגנון. היחסים העכורים בין שני המנהיגים האלה מעולם לא היו בגדר סוד. מצדו של אובאמה, לפחות, גם מעולם לא נעשה כל נסיון להסתיר את זה, למעט מס שפתיים לצורך מערכת הבחירות. עד היום אובאמה לא הפנים את העובדה שהוא זה שנושא במלוא האחריות למבוי הסתום אליו נקלעו המגעים בין ישראל לפלשתינאים, והוא מתעקש לראות בנתניהו את הגורם לכך שהפלשתינאים מסרבים להפגש עם ישראל על מנת לדון בהסדר כל שהוא.

סרקוזי זה סיפור קצת שונה. בראש ובראשונה הוא לא באותה ליגה. לצרפת ישנן הרבה יומרות אבל יש הרבה מן הגוזמא בהתייחסות אליה כאל מעצמת על או כאל מעצמה בכלל. המציאות הלא כל כך נעימה אתה סרקוזי צריך להתמודד יום יום היא שהוא עומד בראש מעצמת בלון שאפילו ב"מגרש הבית" שלה, האיחוד האירופי, יש לה מעמד של "כינור שני" בלבד. צרפת לא זכתה לניצחון צבאי באף אחת מהמלחמות בהן היא היתה מעורבת מאז ימי נפוליון, וזה נושא שמטריד מאוד את הצרפתים, גם אם הם לא מרבים לדבר עליו. "גדולתה" של צרפת (La Grandeur de la France) היא מוטיב החוזר בכל הנרטיבים שלהם. הכלכלה הצרפתית גם היא לא מי יודע מה –הם עדיין לא הגיעו לרמה של איטליה או של יוון, אבל הם גם לא בדיוק ברמה של גרמניה. יכולתה של צרפת לתרום מה שהוא חיובי לסכסוך במזרח התיכון היא מצומצמת ביותר, להיות מויש'ה גרויס על חשבונו של נתניהו זה אמצעי ל"הפגנת נוכחות" – גם אנחנו בעסק, גם לנו יש מה לאמר. ה"הבנה" בה הדברים התקבלו ע"י מנהיג מעצמת העל מס' 1 בעולם וודאי תרמה להרגשתו הטובה של סרקוזי. השאלה היא אם זה גם תרם מה שהוא נוסף. זאת גם שאלה טובה מה בדיוק זה היה צריך לקדם.

לגופו של עניין, מה או מתי נתניהו אמר או הבטיח מה שהוא לסרקוזי ולא עמד בדיבורו? נכון, הוא אישר בניה בהתנחלויות ביהודה ושומרון וכן בירושלים. זה לא מצא חן בעיניו של סרקוזי. אבל נתניהו מעולם לא הבטיח לסרקוזי (וגם לא לכל מנהיג אחר לצורך הדיון) שהוא יימנע מלעשות זאת. נתניהו סרב להאריך את הקפאת הבניה הזמנית בהתנחלויות מעבר למועד עליו התחייב, וגם זה לא מצא חן בעיניו של סרקוזי. אבל נתניהו הודיע מראש שזה בדיוק מה שיקרה בתום מועד ההקפאה. איפה כאן השקר? נתניהו הצהיר שהוא מקבל את העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" וזה עדיין לא התממש? למיטב הבנתי על מנת שהפיתרון הזה יתממש שני העמים צריכים להסכים לו, ובינתיים מי שמסרב אפילו לדון בו זה הצד הערבי ולא נתניהו, שלא לדבר על כך שהצד הערבי מסרב אפילו להכיר בקיומו של "עם שני". איפה כאן השקר?

וכאן אנו מגיעים לעיקר. לסרקוזי יש בעיה אמיתית. לאורך כל הדרך נתניהו סרב לקבל את התכתיבים שלו, והוא ממשיך בדרך "הנלוזה" הזאת גם היום, וזה בהחלט מרגיז. מנקודת מבטו של סרקוזי זה מצב בלתי נסבל. אחרי ככלות הכל מי זה הנתניהו הזה? בסך הכל הוא ראש ממשלה של ארצונת מחורבנת (a shitty little country) כפי שבמשרד החוץ הצרפתי רואים את מדינת ישראל. אחד כזה מעיז לאמר "לא" לסרקוזי? על זה סרקוזי צריך לעבור לסדר היום? איפה נשמע כדבר הזה?

אצל אובאמה המצב איננו שונה בהרבה. הוא לא ירד לרמה של סרקוזי, והוא גם נמנע מלנקוט ב"שם המפורש". אבל צורת התבטאותו לא הותירה מקום לספק מה הוא חושב על נתניהו.

מדיניותו של נתניהו שנויה במחלוקת. על זה אין וויכוח. ישנם גם כאלה הרואים בה טעות הרת אסון. אבל הוא ראש ממשלתה של מדינה ריבונית שנבחר לתפקידו באופן דמוקרטי, ויש לו מנדט מהציבור שבחר בו לנהל את מדיניותו כפי שהוא מבין את צרכיה של המדינה. הטחת כינויי גנאי ברמה של גן ילדים היא לא הדרך ההולמת ליישב חילוקי דעות. היא וודאי לא בסיס נאות לשיתוף פעולה בין מדינות שאמורות להיות בעלות ברית.

קלישאה החוזרת על עצמה פעם אחר פעם במהלך הדיונים העוסקים בסכסוך הישראלי ערבי, היא הביטוי צעדים מעוררים אמון (Confidence Building Measures). אלה צעדים בהם הצדדים אמורים לנקוט על מנת שתושג התקדמות כל שהיא,. קצת קשה לראות בהתבטאויות הנשיאותיות האחרונות צעדים שיכולים להוביל לבניית מערכת יחסים המושתתת על אמון הדדי.

לסיום החלק הזה, סיפור מהעבר. בקיץ 2003 התקיים כאן בטלוויזיה דיון לרגל מלאת 25 שנים לחתימת הסכמי קמפ דייויד. הדיון שודר באחת מרשתות CSPAN העוסקות במתרחש בפוליטיקה בוושינגטון. למיטב זכרוני המשדר הספציפי הזה היה בחסותו של אירגון AIPAC. מבין המשתתפים בדיוני קמפ דייויד רק ג'ימי קרטר, נשיא ארה"ב לשעבר השתתף בדיון. בגין, סאדאת ודיין כבר לא היו בין החיים, ומצבו הבריאותי של עזר וייצמן לא איפשר לו לקחת חלק. ביחד עם קרטר, גם אהרון ברק ואלייקים רובינשטיין, שהיו במשלחת הישראלית, הוזמנו לקחת חלק בדיון. אף נציג מצרי לא השתתף (אינני יודע אם זה בגלל שלא הזמינו או בגלל שהם סרבו לשלוח נציג). במהלך הדיון קרטר התלונן שבגין "רימה" אותו - שהוא התחייב לעצור את מפעל ההתנחלויות ולא עמד בדיבורו. אהרון ברק השיב לו בנימוס במלים אלו כבוד הנשיא, אני רשמתי את הפרוטוקולים של הדיונים, ולא נאמר בהם שום דבר על עצירה או הפסקה של מפעל ההתנחלויות (Mr. President, I was the one who took notes of the negotiations. Nothing was mentioned about the settlements) – אינני ערב לנוסח המדוייק, כי זה התרחש לפני יותר משמונה שנים ולא הקלטתי את הדיון. קרטר הגיב בשתיקה, אבל הבעת פניו העידה שהוא לא הרגיש בנוח כשאהרון ברק העמיד אותו במקומו. אני מרשה לעצמי לשער שאם סרקוזי ייפגש אי פעם עם קרטר לשיחה בארבע עיניים, יהיה להם נושא משותף לדון בו.

התקשורת והאליטה ה"נאורה" במדינת ישראל פיתחה מיתוס על פיו זהותו של העומד בראש הממשלה היא הגורם הקובע את יחסיה של ישראל עם אומות העולם. המיתוס הזה משמש להם כתרוץ להצדקת מערכת השיסוי וההסתה אותה הם מנהלים דרך קבע נגד הממשלה והעומד בראשה. לציבור הם מספרים שה"עליהום" של התקשורת והאליטה ה"נאורה" נגד נתניהו איננו נובע ממניעים אישיים, שרק "טובת המדינה" היא בראש מעייניהם, כי רק הדחת נתניהו מראשות הממשלה היא מה שיביא את הגאולה לעם היושב בציון.

ה"דיאלוג" הצרפתי אמריקאי האחרון, והפרסום שניתן לו ברחבי העולם, היה כמשב רוח גבית עבור החבר'ה האלה. "אתם רואים? זה לא רק אנחנו. הנה גם גדולי עולם חושבים על נתניהו את מה שאנחנו אומרים כל הזמן . . ." האפשרות שסדר הדברים הוא הפוך, שה input ממנו ניזונים אותם "גדולי עולם" הוא כל כולו מתוצרת כחול לבן, כלל לא עולה על דעתם. גם כאשר ישנה מודעות להדים הבינלאומיים של ההסתה שלהם, הם אינם חושבים שיש מקום להנמיך קצת את הטון. מאמר קודם (http://www.mideast.co.il/p-2_a-417/) עסק בנושא בהרחבה.

על פי השקפת עולמה של האליטה "הנאורה", בראש ממשלת ישראל צריך לעמוד לא מי שהציבור בישראל בחר בו, אלא מי שיהיה מסוגל לקבל תכתיבים מגורמי חוץ – בעגה שלהם זה נקרא "לקבל החלטות כואבות". קצת קשה להבין מה ה"היגיון" לפיו צריך תמיד להתכופף כאשר גורמי חוץ דורשים זאת, אבל זה נשמע כמו פרפראזה על דבריו של אריק שרון בזמנו – מה שרואים משם לא רואים מכאן.

אין הגדרה מדוייקת לאיזה גורמי חוץ ראש הממשלה חייב לציית. זה תלוי בנסיבות. בדרך כלל זה נשיא ארה"ב, אבל לא בהכרח. לפעמים הנשיא מאציל מסמכויותיו למזכירת המדינה או לנציג אחר מטעמו. אבל זה יכול להיות מזכיר האו"ם, וזו יכולה להיות הקנצלרית הגרמנית או כל מנהיג אירופאי אחר, ואסור כמובן לשכוח את "שרת החוץ" או את "השליח המיוחד" של האיחוד האירופי. ואם לא די בכל אלה, מעל שמי המזרח התיכון מרחפת רוחו של "הגדול מכולם" - תום פרידמן מהניו יורק טיימס.

תליית הקולר בנתניהו היא מיתוס. מיתוס ותו לא. לאמונה הזאת אין כל בסיס. בהשאלה מאימרה של טלייראן (Talleyrand), מי שהיה שר החוץ הצרפתי בתקופת נפוליון, לחשוב כך זה יותר גרוע מטעות, זו טיפשות. הבעיה היום איננה נתניהו כמו שבעבר היא לא היתה בגין. היא אף פעם לא היתה ראש ממשלתה של מדינת ישראל. למי שכבר שכח, היו לא מעט "חריקות" בתקופת שמיר, וגם רבין המנוח "זכה" לטעום את ה"הערכה מחדש" של היחסים בתקופתו של קיסינגר. הבעיה היא בכלל לא במישור הפרסונלי.

אין ספק שלאישיותן של הנפשות הפועלות יש מידה מסויימת של השפעה על היחסים בין מדינות. זה לא יכול להיות אחרת. אבל אלו הן רק הפרעות "מסדר שני", ובדרך כלל השפעתן זמנית בלבד. הבעיות בהן מדינת ישראל נתקלת במערכת יחסיה עם אומות העולם הן במישור שונה לחלוטין. הן נובעות ממהותה ואופיה של המדינה ולא מאישיותו של העומד בראש ממשלתה.

מדינת ישראל היא חריג, חריג שבעולם לא יודעים איך "לאכול" אותו. כל המגעים, וכל ההסכמים הנחתמים בעקבותיהם, של ארצות שונות בעולם עם עמי האזור הם תמיד עם השליט של המדינה בה מדובר. עד גל המהומות שהחל לטלטל את האזור במהלך השנה האחרונה, הלגיטימיות, או למען הדיוק, חוסר הלגיטימיות, של השליטים/מישטרים באזור לא מנע קיומם של יחסים תקינים אתם. כל עוד השליט "סיפק את הסחורה", האמצעים בהם הוא נקט על מנת לשמור על כסאו היו "עניין פנימי" בלבד, והשאלה אולי כדאי לשמוע גם מה שיש לעם להגיד כלל לא עלתה על הפרק. היום אנחנו שומעים על "אובדן הלגיטימיות" של שליטים שהודחו כמו מובאראק או קדאפי, וכן על זו של שליטים אחרים להם מצפה כנראה גורל דומה, כמו אסד, אבל זו המצאה של החודשים האחרונים. השאלה איך ומתי השליטים האלה זכו ל"לגיטימיות" שלהם היא נושא לדיון נפרד (זה שדה מוקשים כי אפשר באותה מידה לשאול את השאלה הזאת על מספר גדול של מדינות בהן עדיין אין איום ישיר על יציבות המישטר, כולל לפחות שתיים מבין החברות הקבועות במועצת הביטחון). האמת הפשוטה היא שזה נוח מאוד לעשות עסקים עם שליטים של מישטרים רודניים. זה הרבה יותר נוח מאשר להתעסק עם שליטים שצריכים להתחשב בדעת הקהל בארצותיהם. שליטים החייבים להעמיד את החלטותיהם ומעשיהם להכרעתו של ציבור בוחרים, שליטים שהעם יכול להחליף אותם במערכת הבחירות הבאה הם פרטנרים מאוד לא נוחים לעשות אתם עסקים. וכך, במשך עשרות שנים, עם או בלי "לגיטימיות", העולם התייחס לרודנים כאל פרטנרים ראויים, פרטנרים שמוצדק לתמוך בהם ולהעניק להם סיוע כלכלי וצבאי בסכומי עתק. בו בזמן הוא עצם עין והתעלם ממצבה העגום של האוכלוסיה בארצות האלו. Business as usual היה שם המישחק.

הסיפור הזה לא התחיל מהיום. הוא החל עוד לפני שמדינות האזור זכו לעצמאות. המעצמות הקולוניאליות שחילקו ביניהן את רסיסי האימפריה העותומנית בתום מלחמת העולם הראשונה התייחסו לתושבי האזור כאל "ילידים" (Natives) שאינם בשלים לנהל בעצמם את עינייניהם. זה היה המשך טבעי ליחסן אל תושבי מושבותיהם באפריקה ובאסיה. יותר מאוחר, כשהאמריקאים הגיעו לאזור אחרי מלחמת העולם השניה, הם "נכנסו לנעליים" של הבריטים והמשיכו את "המסורת". זה התאים למדיניותה של ארה"ב בכל העולם במסגרת המלחמה הקרה. על מנת לחסום את התפשטות הרוסים הם קיימו קשרים ותמכו במשטרים רודניים באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית ללא כל התחשבות בעמי הארצות האלו. לעתים קרובות אפילו נגד רצון העמים האלה (החלפת אליינדה בצ'ילי בגנרל פינושה היא דוגמא מצויינת). בגלל הנוחיות של הרגע הם נמנעו מלחשוב על ההשלכות לטווח ארוך של מדיניות כזאת. האפשרות שלא לעולם חוסן, שכאשר המישטרים האלה יתמוטטו במוקדם או במאוחר זה יפעל כמו בומרנג נגדם, הודחקה. התהפוכות העוברות על העולם הערבי בשנה האחרונה הן התממשות אזורית של התהליך הזה. האמריקאים עדיין משלים את עצמם ש"מה שהיה הוא שיהיה" ושהם לא יתקשו למצוא שפה משותפת עם מי שיבוא במקום הרודנים שהודחו. מדיניותו של אובאמה, המונחית ע"י ה"מומחים" לענייני העולם הערבי במחלקת המדינה, מתבססת על האמונה שזה מה שיקרה. אבל המומחים האלה גם מאמינים שאם מדינת ישראל תמנע מבניה בירושלים יהיה שלום באזור.

מדינת ישראל היא חברה דמוקרטית במשמעות המערבית של המושג. בתור שכזאת היא נטע זר באזור, אי דמוקרטי בים של חברות שבטיות נחשלות ומישטרים טוטאליטריים המקיפים אותו מכל עבר. הבוחשים בקלחת המזרח התיכון רואים בנתניהו "אגוז קשה", תמהוני עקשן שאיננו מוכן להתפשר למען איזו פיקציה שהם קוראים לה "שלום". נוח להשתמש בנתניהו כאליבי לכך שהמגעים להשגת הסדר נקלעו למבוי סתום, אבל בו בזמן זו התעלמות מהעובדה שבניגוד ל"פרטנרים" אחרים באזור, נתניהו איננו פועל בחלל ריק, והוא איננו יכול לא להתחשב ברצון הציבור שבחר בו. מעבר להיבטים האישיים של היחס לנתניהו וממשלתו, התקשורת בישראל גורמת נזק בלתי ישוער בכך שהיא מעלימה את העובדה שמדיניותו של נתניהו נהנית מתמיכה רחבה בציבור הישראלי. זר הניזון מעיתונים כמו "הארץ" ו/או "ידיעות אחרונות" כלל לא מודע למציאות הזאת.

לנגד עיניהם של העוסקים ב"מלאכת השלום" עומדות דמויות של ראשי ממשלה כוחניים שכיהנו בעבר, שנהגו ל"צפצף" על דעת הקהל כולל הציבור שבחר בהם, ולא היססו לקבל החלטות הרות גורל באופן שרירותי, לפעמים על חודו של קול ולפעמים גם זה לא – צורת התנהגות שאיננה שונה בהרבה מזאת הנהוגה בארצות אחרות באזור. הם היו רוצים שגם נתניהו ינהג כך.

ביל קלינטון, נשיא ארה"ב לשעבר, נתן ביטוי לגישה הזאת כאשר אהוד ברק החליף את נתניהו בראשות הממשלה ב 1999. הוא תאר את הרגשתו כזו של ילד המקבל צעצוע חדש (I'm eager as a kid with a new toy). בתשובה לשאלות עיתונאים, שלא ראו את ההתבטאות הזאת כמחמאה לברק, קלינטון הבהיר התבטאותי לא באה להביע התנשאות (I don't think it's patronizing at all). לכאורה דבר פעוט, לא מה שהוא שבגללו צריך ללכת לרב, אבל כל מי שמכיר את החיים הפוליטיים בוושיגטון, יודע ששם אין פליטות פה ודברים אף פעם לא נאמרים כלאחר יד. לצד המקבל בדרך כלל אין ברירה, והוא נאלץ לבלוע את הצפרדע. התנצלויות הן בגדר מס שפתיים בלבד ולעתים קרובות ההתנצלות יותר חמורה מהאמירה המקורית. שום נשיא, לאורך כל ההיסטוריה של ארה"ב, לא הרשה לעצמו לכנות מנהיג של מדינה אחרת "צעצוע", גם לא מנהיגים של מדינות שיחסיהן עם ארה"ב לא היו ידידותיים. לאור מה שקרה אחר כך לא יהיה בכך משום הגזמה לאמר שברק עמד בציפיות.

היו בעבר הרבה סיבות למתוח ביקורת על נתניהו וגם היום עדיין יש, אבל הוא לא נתן שיתייחסו אליו כאל צעצוע. לא בתקופתו של קלינטון, וגם לא היום. ביל קלינטון לא אהב את זה, וכמוהו גם מנהיגי העולם היום. לאחרונה קלינטון שב והעלה את הבעייתיות הכרוכה בכך שנתניהו פועל במסגרת דמוקרטית. הוא מאשים את נתניהו שהוא מונע מהשלום לבוא לאזור בכך שהוא נענה לדרישות הציבור שבחר בו ומתעקש ליישם את המדיניות שהרוב מקרב ציבור הבוחרים בישראל תומך בה. נו באמת, איך הוא מרשה לעצמו? זו גם טענתה העיקרית של האליטה ה"נאורה" בישראל נגד נתניהו.

לציבור החי בתוך הבועה השמאלית יש השקפה משלו על מהותה של הדמוקרטיה. בהשאלה מהבדיחה המפורסמת על הציפורים והקפה מתקופת הצנע, בעולם שמשמאל, משמעותה של דמוקרטיה היא לא "יירצו – יאכלו, לא יירצו – לא יאכלו", אלא "אצלנו הם יאכלו גם אם הם לא יירצו". עם השקפת עולם כזאת אין זה מפליא שתחת חסות החופש הדמוקרטי הם נוקטים בצעדים שמשמעותם היא הרס הדמוקרטיה. אין להם ספק שדרכם היא התגלמותה של הדמוקרטיה ה"אמיתית", אבל זה רק מלמד שהדג אף פעם לא יודע שהוא רטוב.

המאמר עסק ביחסם של "גדולי עולם" לנתניהו, יחס שבניגוד לנסיונות הנואלים להציג אותו כבעיה אישית של נתניהו, הוא יחסם של המנהיגים האלה למדינת ישראל ולעם היושב בתוכה. אבל למטבע יש גם צד שני. עם יחס כזה ועם התבטאויות כאלו מצד "הפרטנרים" שבאים ל"השכין שלום באזור", מי שהוא חושב שאפשר להתייחס אליהם באמון? שאפשר לסמוך על הבטחות שלהם? שאפשר לקחת ברצינות את מה שהם אומרים? במשך שלוש שנות כהונתו כנשיא, אובאמה לא החמיץ אף הזדמנות להסתכסך עם נתניהו. המצב הדרדר לרמה בה עצם ישיבתו של אובאמה עם נתניהו בלי לעזוב את הפגישה באמצע על מנת "להשכיב את הילדים" היה בחזקת "התפתחות חיובית" ביחסים. אחרי כל זה יש למי שהוא אלו שהן אשליות לגבי הסיכויים להשיג הסדר? עד לארוע האחרון בפגישה עם סרקוזי, רווחה התחושה שהמצב אולי לא נעים, אבל הוא לא כל כך נורא – "לפחות הם לא צועקים ומגדפים אחד את השני". עכשיו גם את זה כבר אי אפשר להגיד.

מצבו של נתניהו דומה לאדם המנהל מו"מ למכירת הדירה שלו עם מתווך דירות. בזמן שהוא יושב בסלון ומתמקח על התנאים, רעייתו, הילדים וקרובי משפחה אחרים צורחים מהמטבח בקולי קולות – די נמאס, תפסיק עם השטויות, אל תתעקש על המחיר, תחתום, תחתום כבר.

אסיים בקוריוז מהימים האחרונים, המלמד על "סינדרום נתניהו". במהדורת דצמבר של The Foreign Policy Magazine, עיתון המופיע בוושינגטון (http://www.foreignpolicy.com/articles/2011/11/28/the_fp_top_100_global_thinkers?print=yes&hidecomments=yes&page=full) מתפרסמת רשימה של מאה הוגי דעות מובילים Top 100 Global Thinkers (לא מצאתי תרגום מדוייק למושג Global Thinkers), לשנת 2011. הרשימה מכילה שורה של שמות שעל מרביתם לא שמעתי עד היום. במקום ה 28 ברשימה מופיעים שמותיהם של מחמוד עבאס וסאלם פאיאד מהרשות הפלשתינאית, אבל לא על אלה רציתי לדבר. גם לישראל יש נציגות ברשימה. נו, איך אפשר בלי? אבל רק במקום ה 63. שם מופיע שמו של מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר. ומה מקנה לו את הזכות להכלל ברשימה? היותו האיש היחיד במדינת ישראל המוכן להתנגד לנתניהו (being the last man in Israel to stand up to Benjamin Netanyahu

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=243243



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ט' בכסלו תשע''ב    00:26   05.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. האם פאנטה האמריקני פועל מתוך גישה נוצרית אנטישמית?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
האם כשפאנטה האמריקני משפיל ועורך מניפולציות לישראל זה מתוך גישה נוצרית אנטישמית לא מודעת?

האמריקני הזה מאשים את ישראל באי חזרה לשולחן הדיונים (ה"ארור" כהגדרתו) עם הערבים, על השבר ביחסים עם הטורקי ארדואן, ובסכנה לשלום הכלכלה המקרטעת של ארה"ב ושל חבריו באירופה. פאנטה - בוא נבדוק מדוע אתה מאשים את ישראל בדברים שאינה אשמה בהם!

מנין נובעת האובססיביות הלא נורמלית, שחרגה מכל פרופורציה אנושית נורמטיבית של התעסקות בישראל, בלי לנוח רגע?

הכל נובע מהגישה התת מודעת הנוצרית דתית שיש להשמיד את העם היהודי (פיזית או באמצעות ניצורם), כיוון שלא תיתכן נצרות המתקיימת במקביל ליהדות בעולם!

אחרי שתבינו זאת, תוכלו לרדת לדעתם של הגויים הנוצרים שתוקפים את ישראל ובאים אליה בדרישות הזויות השכם והערב אותן הם מתרצים בטענות ובתואנות משוללות הגיון כלשהו.

להלן בחדשות השעה 9:00 דבריו של פאנטה:

שר ההגנה של ארה"ב מזהיר שתקיפה ישראלית באיראן עלולה להביא להסלמה שנתחרט עליה.

הוא הזהיר את ישראל מפני תקיפה באיראן כיוון שלדבריו קשה לפגוע במתקני הגרעין ,ותקיפה תעכב רק בשנתיים את פרוייקט הגרעין של איראן, והזהיר שצעד כזה יסכן חיילים אמריקניים ואת הכלכלה האמריקנית והאירופית.

לדבריו על ישראל מוטלת האחריות להסתכן ולהפיח חיים בשיחות עם הפלסטינים.

כשנשאל מה עליה לעשות לדעתו, הוא ענה שעליה לחזור לשולחן הדיונים הארור, ולדבריו וואשינגטון אינה מצליחה לגרום לישראל לעשות זאת, והפציר בה לפעול כדי להשיב לתיקנם את קשריה הדיפלומטיים עם המדינות החולקות עימה את האינטרס ליציבות איזורית כמו טורקיה מצרים וירדן.

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=1&entity=804346&topic=307

הנה:

האנטישמיות הנוצרית למדינת ישראל

עו"ד יורם שפטל מביא מספר דוגמאות מההיסטוריה לגזענות מצד נוצרים נגד מדינת ישראל

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDEIE&c41t4nzVQ=EEJ

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=243801

https://rotter.net/forum/scoop s1/16061.shtml#10




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי כ''ד בכסלו תשע''ב    10:00   20.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. האיחוד האירופי הוא ציר הרשע  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.12.11 בשעה 10:03 בברכה, ליה
 
איך הוקם מגדל בבל האירופי שמכונה האיחוד האירופי והוא לא מאוחד, יודעים?

עונשו של האיחוד האירופי מתקדם יפה! מגדל בבל זה - שהקמתו נעשתה תוך דריכה פושעת ומכוונת על מדינת ישראל יתבלבל, יבולבל, ויחוסל! קיראו את ספרה של בת יאור אירוערביה, ותזדעזעו!

על כל מעשה רע מקבלים עונש בהתאם.

מי שקרא את הספר אירוערביה, על מעשי החתרנות המזעזעים והפושעים של צרפת, לצורך הקמת האיחוד הנוראי הזה, לא יכול שלא לשמוח לאידו של האיחוד שהוקם על בסיס פשעים נגד העם היהודי, ומדינת ישראל.

קיראו על מזימתה של צרפת לגבור על כוחה של ארה"ב באמצעות יצירת מפלצת של איחוד המבולבלים הבלבלים הבבלים האלה, ובאמצעות איחוד יזום עם העולם הערבי המוסלמי.

צרפת היא שהגתה ויזמה את הצפת אירופה בערבים לשם כך.

כך הצמיחה צרפת האנטישמית את האיחוד המלאכותי הזה שכל מטרתו היתה קיעקוע ארה"ב כמשקל כנגדה.

עכשיו הם מחפשים את החברים שלהם.

הם רצים לבקש עזרה מארה"ב אותה שאפו למוטט.

והם מקבלים אצבע משולשת.

וגם אם ישראל תסבול מהתרסקותו של מגדל בבל זה, מן הראוי שיתרסק! שכן כתוב אורריך אאור ומברכיך אברך. אין ספק שאת האיחוד האירופי יש לאור וחזק!

אירוערביה ספרה של בת יאור הוא ספר חובה מרתק, ומפחיד, המספר על מעשיה הלא יאומנו והחתרניים של צרפת נגד ישראל וקיומה.

ארור האיחוד האירופי!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=255609

לעיון:

1.אירוערביה: הציר האירופי-ערבי

השם אירוערביה מטרתו ללעוג לאירופה ולהציגה כיישות הכנועה לערבים.

אירוערביה: הציר האירופי-ערבי (אנגלית: The Euro-Arab Axis), ספר מאת בת יאור, היסטוריונית וסופרת בריטית, יהודיה ילידת מצרים, חלוצה בחקר המושגים ד'ימי (לא-מוסלמי שהוא בן חסות נסבל, בעל זכויות מופחתות) וג'יהאד (מלחמת קודש) בדת האסלאם.

הספר מתעד את יחסו של האסלאם ללא-מוסלמים ואת המגעים, ההנחיות וההסכמים החשאיים, שהתקיימו בין ראשי מדינות אירופים לבין מנהיגים של העולם הערבי, שהביאו, למה שבת יאור קוראת "אירוערביה" וליצירת מדיניות חוץ משותפת המבוססת על עוינות כלפי ישראל וגם כלפי ארצות הברית.

השם אירוערביה (Eurabia) הוא הלְחֵם בין Europe ל- Arabia ומטרתו ללעוג לאירופה ולהציגה כיישות הכנועה לערבים. השם רווח באתר הבלוג הפוליטי Little Green Footballs.

אירוערביה: הציר האירופי-ערבי, מאנגלית: אריה חשביה ‬, ‫ ירושלים : שוקן, תשס"ח 2008.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%94:_%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99

2.אירוערבּיה הוכיח את קיומה של תופעת כניעה כללית של אירופה לאיסלאם. זקונט, הארץ.

בת יאור

ספר החושף לראשונה כיצד עלה האיסלאם באירופה, ומתאר את שלבי הפיכתה לנספח תרבותי ופוליטי של העולם הערבי־מוסלמי – אֵירוֹעַרַבְּיָה.
בשנים האחרונות אנו עדים לעליית כוחו של האיסלאם ברבות ממדינות אירופה. תהליך זה לא קרה ביום אחד, אלא הוא תוצאה של שרשרת הסכמים שחתמו מדינות אירופה השונות עם מדינות מוסלמיות במשך עשרות שנים. מטרתן של מדינות אירופה הייתה להבטיח אספקת נפט לאירופה, ובתמורה הן התחייבו לקבל מהגרים מוסלמים כמתיישבים בארצותיהן במסגרת "חילופי תרבות". הסכמים אלה גרמו להאצת ההתיישבות המוסלמית באירופה, לבנייה של מסגדים ומדרסות בעריה השונות ולשגשוגו של האיסלאם המקומי ככוח פוליטי.
באמצעות מסמכים, פרוטוקולים, הסכמים ועדויות מוכיחה המחברת כיצד התחייבה אירופה להשלים עם הנורמות הדתיות והפוליטיות של המהגרים המוסלמים, וכיצד היא משלימה עם דרישותיהם ההולכות וגוברות מתוך פחד מפני אי־שקט חברתי וטרור.

בת יאור, ילידת קהיר, היא חוקרת חלוצית בנושא השתלטות האיסלאם על המערב באמצעות ג'יהאד או על־ידי כפייה תרבותית, ופרסמה ספרים אחדים בנושא זה.

מן הביקורת

"הספר מסביר בעזרת הסכמים ומסמכים רבים, כיצד האיחוד האירופי הולך ונכנע לשנאה האיסלאמית ומוותר על הערכים של אירופה עצמה. קוראים המחפשים אחר פתרון הולם לסכסוך הישראלי־פלסטיני יזדעזעו לקרוא את העדויות המובאות בספר... הספר קורא תיגר על הדמוניזציה של ישראל המתפתחת באירופה, והוא ספר חובה לכל המעוניין בשלום מזרח התיכון. זוהי גם אזהרה לאירופה שלא להסכים ללחצים אנטי אמריקאיים ואנטי ישראליים, שנועדו לעוות את ערכיה הבסיסיים."

מרטין גילברט

"שום כותב לא הצליח יותר מבת יאור להסב את תשומת הלב של הציבור לאופייה המזיק של הקיצוניות המוסלמית. חוקרים בעתיד יקבעו כי המונח שנטבע על־ידי המחברת, 'אירוערביה' , הוא נבואי. מי שרוצה לחיות בחברה חופשית צריך להיות ער לכך. לערנותה של בת יאור אין מתחרים."

ניאל פרגוסון

"אנשים אשר עדיין שרויים באפלה בעניין השפעת הדיאלוג האירו־ערבי על חייהם, עשויים להתמרד נגדו בעתיד – במצב זה הם יכירו בספרה של בת יאור כספר נבואי. ייתכן גם שהם ישקעו בחוסר אונים לתהומות ה'ד'ימיות', ובמקרה זה יתעלמו מספרה של בת יאור והוא לא יהיה בר־השגה. בכל אחד משני המצבים – בת יאור היא קסנדרה הרואה למרחוק."

דיוויד פרייס-ג'ונס, נשיונל רוויו

"הספר אירוערביה רהוט ומכיל מידע בכמות מהממת על תרבות הג'יהאד ומבוסס כאמור ברובו על מסמכים וציטוטים מהחלטות מועצת האיחוד האירופי... השפה שבה כתוב הספר שוטפת, אינטלקטואלית, נעימה לקריאה."

מאיר עוזיאל, מקור ראשון

"ליטמן עשתה בספרה עבודת תחקירנות למופת והוכיחה את קיומה של תופעת כניעה כללית של אירופה לאיסלאם."
אמנון זקונט, הארץ

"חשוב לקרוא את הספר כדי לעמוד מול המציאות ולא להתכחש לה."
רבקה סנה, הזמן השלישי

"ספר מרתק."

רחל שוורצבוים, זו עירי

שם הספר

אירוערבּיה

שם המחבר

בת יאור

שם המתרגם

אריה חשביה

שפת המקור

אנגלית

שם הספר בלועזית

Eurabia - The Euro-Arab Axis

שם המחבר/ת בלועזית

Bat Ye'or

סוג

היסטוריה, מדעי המדינה, מדעי החברה

כריכה

רכה

פורמט

21X13.5

שנת הוצאה לאור

2008

מספר עמודים

456

מחיר

99.00 ש"ח

דאנאקוד

40-10033

ISBN

978-965-19-0726-5

http://www.schocken.co.il/?CategoryID=189&ArticleID=1018

3.כריסטופר ברדר, ספר חובה, על 'אירוערביה', נתיב 104, יוני 2005

http://www.acpr.org.il/nativ/articles/2005_3_book-reviews.pdf

4.How Europe Became Eurabia
By: Bat Ye’or
Monday, July 26, 2004

The EU is now the "Christian" arm of the Pan-Arab world.

Last Tuesday, the 25 nations of the European Union (EU) voted unanimously to supporta United Nations Resolution condemning Israel’s defensive fence (ignoring that this barrier was constructed to keep jihadist murderers from entering the nation via Judea and Samaria). The EU’s craven, morally bankrupt stance was sadly consistent with Eurabian policies evident now for three decades. In fact, the EU has been completing a slow metamorphasis into the "Christian" arm of the Pan-Arab world, different in religious observation (or lack of same) but united in its views of Israel and America.

The European Community (EC), and later the EU, has been aligned with Arab policy regarding Israel and the United States since its June 1977 declaration. Disruption of the Western alliance by separating Europe from America, and the piecemeal destruction of Israel were the pillars of the Euro-Arab alliance that gave birth to Eurabia. The formation of this tactical alliance can be traced clearly to a document issued 24 years ago. Prompted by fears of Khomeini's Shi’ite theocracy in Iran, international Arab terrorism and the rise of oil prices, the EC adopted the 1980 Venice Declaration. This declaration made clear that the EC, under French leadership, had adopted Pan-Arab conditions regarding Israel without qualification, including: the 1949 armistice as Israel’s legitimate borders;Arab sovereignty over East Jerusalem; an Arab Palestinian state; the recognition of the PLO as the sole representative of the Palestinians, as well as its participation in all negotiations, and the obligation of Israel to negotiate with Arafat, exclusively; and the refusal to recognize a separate peace between Israel and any Arab country, for the resolution of the "Palestinian problem." By adopting all those conditions (which contradicted UN Resolution 242) Europeans could in turn justify their ahistorical designation of Judea and Samaria as occupied Arab land. Ultimately, the entire European effort to delegitimize and vilify Israel hinges upon this inaccurate, disingenuous formulation. In the 1970s and 80s, the Communist bloc and the burgeoning Euro-Arab alliance granted international legitimacy to the denial of Israel’s rights by the PLO. France, and to a lesser extent Germany, directedthe entire European Community foreign policy in accord with Arab-Islamic sentiments. A careful reading of the Venice Declaration (1980), theFez Islamic Conference (1980), the Amman Arab Summit (1980), and the Taif-Mecca Islamic Summit (1981) reveals the similarities between the European and Arab positions in relation to Israel. Europe’s modified wording is just a fig-leaf.

This subterfuge allows the EU to pose as a “neutral” agent between Israel and the Arab world and to retain a role in the peace-for-terrorists-process. At the Durban circus in September 2001, European representatives tried in vain to conceal the anti-American and anti-Semitic animus that permeates Eurabian policies, most visibly through the collusion of Eurabian and Arab NGOs. And again, during the recently completed International Court of Justice proceedings in The Hague, Eurabian judges employed similar tactics but joined their colleagues from the Muslim world in finding Israel’s anti-terrorist barrier “illegal” (and thus denying the Jewish state its legal right to self-defense).

Beyond a fleeting awareness, the overwhelming majority of Europeans and Americans do not understand the new Eurabian entity, which only the first step in a steady progression toward its Arabization and Islamization. Europe has evolved from a Judeo-Christian civilization, with important post-Enlightenment/secular elements, to a "civilization of dhimmitude," i.e., Eurabia: a secular-Muslim transitional society with its traditional Judeo-Christian mores rapidly disappearing.

This evolution of Europe has been duplicated internally within every EU country. This deliberate, comprehensive process has taken place through several means: the control ofMiddle Eastern Studies departments at European universities, and the re-writing of historical textbooks;allowing Euro-Arab bodies to screen cultural exchanges and publications relating to Islam and the Arab Muslim world for unwelcome content; taboos imposed on issues related to immigration and Islam; disinformation campaigns demonizing Israel (and America), while fostering a comprehensive and “brotherly” alliance between EU and Arab League countries on the political, economic, cultural, and social levels; and the servile obedience of the EU's mainstream media to all these initiatives.

Most recently, this program of Euro-Arab symbiosis has been codified in a detailed report entitled, “Dialogue between Peoples and Cultures in the Euro-Mediterranean Area.” Released last October, this report (whose contributors included Umberto Eco and Tariq Ramadan) was to establish complete interdependence between Europe and the Arab-Muslim world. Romano Prodi, President of the European Commission, established the High-Level Advisory Group which stated the aims, policies, and routine functions of the foundation. The Advisory Group mandated that the foundation have complete financial and administrative independence in managing its budget and in choosing its partners. In support of this remarkable request, the Advisory Group argued that the foundation needed considerable resources to cover its activities that would be extraordinarily expensive, as they will encompass all the countries of the EU. The Advisory Group further justified such conditions by invoking its lofty aim, which “is nothing less than peace itself.” And this “peace” -- accomplished through “brotherly love” and “dialogue” between the North and the South of the Mediterranean -- will be achieved by a total economic, political, and cultural fusion.

This May (2004), the EU followed this report up by accepting the creation of the Euro-Mediterranean Foundation for the Dialogue of Cultures, named after Anna Lindh, the Swedish minister murdered by a deranged man. Lindh was a staunch defender of Arafat and advocated an economic boycott of Israel by the EU, a policy long desired by Eurabian politicians. Not surprisingly, the Anna Lindh Foundation draws inspiration from the spirit of Edward Said, the latedhimmi ideologue bent upon subverting Western culture, and values. The Anna LindhFoundation endeavors to fight what it dubs “Fortress Europe” on Arab immigration issues, and to establish a totalitarian academic structure which alone will be entitled to teach and publish material on the Euro-Arab Mediterranean. It will also monitor the texbooks and university curricula for all of the EU. Moreover, the Foundation promotesthe vision of a unified Euro-Mediterranean world where people are not even defined as being from the North or the South, (terms considered too provocative as they might evoke visions of a once-Christian North and a very Muslim South). The Euro-Arab continent will instead be populated by an amorphous mass called only “Us,” without acknowledged ethnic, national, or religious features. In reality, Europe is creating a gigantic Muslim community, or “umma,” which is also inhabited by an anonymous (and precipitously dying) European dhimmi population.

One can choose to ignore it, but Eurabia is a tangible entity. Eurabia has a discernible historical development, and its functionaries are now well entrenched in each European parliament, and at the head of the European Commission. Often Javier Solana merely parrots the Arab League's Amr Moussa, or the Palestinian Authority's Yasser Arafat. Hence Solana's parrots the pan-Arab refrain that no reforms can be achieved in any Muslim country before the settlement of the Arab-Israeli conflict, reiterating the same fatuous statements made by Amr Moussa. The EU continues to proclaim that all negotiations must be conducted with Arafat alone and that the Middle East conflict is at the center of world politics. Those two assertions were repeated endlessly at the Fez, Amman, and Taif Summits (1980-81). The EU’s unlimited funds finance anti-Israeli and anti-American campaigns, as well as the "dialogue" industry. Regarding Israel in particular, it appears as if the EU has become the obsequious mouthpiece of the Arab League.

This Eurabian ethos operates at all levels of European society. Its countless functionaries, like the Christian janissary slave-soldiers of past Islamic regimes, advance a jihadist world strategy. Eurabia cannot change direction; it can only use deception to mask its emergence, its bias and its inevitable trajectory. Eurabia’s destiny was sealed when it decided, willingly, to become a covert partner with the Arab globaljihad against America and Israel. Americans must discuss the tragic development of Eurabia, and its profound implications for the United States, particularly in terms of its resultant foreign policy realities. Americans should consider the despair and confusion of many Europeans, prisoners of a Eurabian totalitarianism that foments a culture of deadly lies about Western civilization. Americans should know that this self-destructive calamity did not just happen, rather it was the result of deliberate policies, executed and monitored by ostensibly responsible people. Finally, Americans should understand that Eurabia’s contemporary anti-Zionism and anti-Americanism are the spiritual heirs of 1930s Nazism and anti-Semitism, triumphally resurgent.

http://archive.frontpagemag.com/Printable.aspx?ArtId=12077

5.את האנטישמיות הכלל עולמית מולידה ומניקה אירוערביה כחלק מהפוליטיקה שלה, ומסתמכת על בוגדים ישראלים שיוציאו אותה אל הפועל!

6.הפרוטוקולים של זקני בריסל

עדי שורץ, הארץ, 19.6.06

המבוכה שאוחזת באירופה ביחס לאיסלאם היא כר פורה להתחזקות עמדות קיצוניות. בת יאור, למשל, אינטלקטואלית יהודייה שנויה במחלוקת שזוכה לעניין הולך וגובר, טוענת שאירופה משועבדת לעולם הערבי והמוסלמי - והכל באשמת ההנהגה

החטא הקדמון הוא של לשארל דה גול. מאוכזב מאובדן הקולוניות הצרפתיות באפריקה ובמזרח התיכון, כמו גם מהירידה בקרנה של פאריס בזירה הבינלאומית, החליט נשיא צרפת בשנות השישים ליצור ברית אסטרטגית עם העולם הערבי והמוסלמי כדי להתחרות בדומיננטיות של ארצות הברית וברית המועצות. הברית הזאת נהפכה לעמדת הקהילה האירופית, שמו הקודם של האיחוד האירופי, במהלך שנות השבעים, אז התפתח דיאלוג אירופי-ערבי ענף. אלא שהברית הזאת, שבמסגרתה התירה אירופה את הגירתם של מיליוני מוסלמים לתחומה ונקטה מדיניות אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקאית, תביא בסופו של דבר, ולמעשה כבר הביאה, להפיכתה של אירופה ליבשת משועבדת לעולם הערבי והמוסלמי. אירופה מתה, ובמקומה קמה Eurabia.

התזה מעוררת המחלוקת הזאת שייכת לבת יאור, שם העט של אינטלקטואלית יהודייה אוטודידקטית, שנולדה במצרים וחיה כיום בשווייץ. את שמה האמיתי היא מסרבת לחשוף, מטעמי ביטחון לדבריה. אבל התזה שלה היא רק הפתיח למסקנות מרחיקות לכת ואמירות קיצוניות על חלקם של מנהיגי אירופה בכניעה לאיסלאם. אם בעבר התגובה לדבריה היתה התעלמות כמעט מוחלטת, הרי שכיום, במבוכה השוררת באירופה על רקע היחסים המורכבים עם העולם המוסלמי, היא זוכה לאוזן קשבת יותר, אך היא עדיין רחוקה מרחק רב מהזרם המרכזי האירופי. בשבוע שעבר הוזמנה לירושלים כדי להרצות בכנס של המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון.

"מדובר בטרנספורמציה של יבשת אירופה, שהיא תוצאה של מדיניות מכוונת", אומרת בת יאור בראיון. "אנחנו הולכים כעת לקראת שינוי מוחלט של אירופה, שתהיה איסלאמית יותר ויותר, ותיהפך ללוויין פוליטי של העולם הערבי והמוסלמי. הרבה אירופים מתנגדים להתפתחות הזאת, אבל מכיוון שהם לא מודעים לאסטרטגיה הזאת ולמכניזם שלה, הם לא מבינים אותה. לעתים הם מפגינים את התנגדותם בדרכים נואשות. יש הרבה שנאת-זרים, יש גילויים של איסלאמופוביה, ולעתים מהגרים מוסלמים מותקפים כך סתם ברחוב. אבל המהגרים אינם אשמים. המנהיגים האירופים הם שהחליטו על הברית עם העולם הערבי, שבמסגרתה הם התחייבו לקבל את הגישה הערבית והמוסלמית כלפי ארצות הברית וישראל. מדובר לא רק במדיניות חוץ, אלא גם בסוגיות שמעסיקות את החברה האירופית מבפנים, כמו ההגירה, האינטגרציה של המהגרים והרעיון שהאיסלאם הוא חלק מאירופה".

ספרה האחרון של בת יאור, Euroabia - The Euro-Arab Axis, שיצא לאור באנגלית ב-2005, לא היה יכול להתפרסם בזמן טוב יותר מבחינתה, בדיוק כאשר שאלת השתלבותם של המהגרים המוסלמים ביבשת וצביונה התרבותי של אירופה עולה שוב ושוב לדיון. הפיגועים במדריד ובלונדון, פרשת הקריקטורות של הנביא מוחמד, רצח הבמאי ההולנדי תיאו ואן גוך והמהומות לפני כחצי שנה בפרברי פאריס הפכו את השאלות האלה לקריטיות יותר ויותר. אירופה, בעלת אתוס פלורליסטי ודמוקרטי, השתהתה בתגובה לתופעות אלה, אם כי כיום מסתמן שינוי במדיניות ההגירה ומתן האזרחות בחלק מהמדינות. שר הפנים של צרפת, ניקולא סרקוזי, זוכה בתשואות תודות ליחסו הקשוח למהגרים, וגרמניה מנסה להחמיר את הקריטריונים לקבלת אזרחות.

ההשתהות הזאת איפשרה את התחזקותן של גישות קיצוניות במיוחד כלפי ההגירה המוסלמית. באגף הפוליטי מדובר בתנועות הימין הקיצוני. בקרב חוגים אינטלקטואליים, מדובר בין השאר באישים כמו העיתונאית והסופרת האיטלקייה הפרובוקטיווית אוריאנה פלאצ'י, שחיברה באחרונה טרילוגיה בעניין האיסלאם ואירופה שנמכרה במילוני עותקים; חברת הפרלמנט ההולנדית ממוצא סומלי, איאן הירסי עלי; וגם בת יאור. כל אלה אמנם מתנגדים לימין הקיצוני ולביטויי האלימות שלו, אך מתריעים כי אירופה כציוויליזציה חילונית, נאורה ובעלת רקע יודאו-נוצרי, גוועת. במקומה, אומרת בת יאור, תבוא ציוויליזציה משועבדת לכוחות איסלאמיים ולאידיאולוגיית הג'יהאד שהם מקדמים.

דעותיה של בת יאור הפכו אותה לדמות מעוררת מחלוקת, אך גם העובדה שהיא אינה אקדמאית ושמעולם לא לימדה בשום אוניברסיטה. את מחקריה היא מנהלת באופן עצמאי. מאז שנות השבעים פירסמה בת יאור, כיום בת 71, כעשרה ספרים, שרובם עסקו בחיי המיעוטים הנוצריים והיהודיים בארצות האיסלאם. את מחקרה האחרון היא מבססת על התנהלות מוסדות באיחוד האירופי, ובעיקר על פרוטוקולים של "הדיאלוג האירופי-ערבי" (EAD), שמטרתו, לדבריה, לכונן ברית אסטרטגית באמצעות הידוק הקשרים הפוליטיים, הכלכליים, הדיפלומטיים והתרבותיים. תוצאותיו, לדבריה, הם התאבדות אירופית.

מה מניע את אירופה בברית הזאת?

בת יאור: "מה שהביא את אירופה לקבל את המדיניות הצרפתית היה משבר האנרגיה אחרי מלחמת יום הכיפורים. עניין נוסף הוא ביטחוני, משום שטרוריסטים פלשתינאים התחילו להכות באדמת אירופה בסוף שנות השישים. המדיניות הזאת נועדה להגן על אירופה מפני איום הטרור".

איך את מסבירה אם כך את הפיגוע בלוקרבי או את הפיגועים במדריד ובלונדון, שהתרחשו למרות הברית הזאת?

"טרור הוא דרך ללחוץ על אירופה, שמגלה חולשה, כאשר ארצות ערב מעוניינות להשיג ממנה משהו. במדריד אין הוכחה שהיתה מעורבת ממשלה ערבית מסוימת, אבל באופן כללי אפשר לומר שאירופה נמצאת תחת איום טרור מתמיד. הטרור הוא אמצעי להפעיל לחץ על מדינות אירופה להיכנע כל הזמן לדרישות הנציגים הערבים. לאירופים היו מטרות משלהם בדיאלוג הזה, ולערבים היו מטרות אחרות. לפעמים הערבים מאיימים על אירופה באמצעות סגירת ברז הנפט. הם דורשים, לדוגמה, שאירופה תתבטא כל הזמן בזכות הפלשתינאים ונגד ישראל".

אירופה החליטה במודע לקבל על עצמה את התרבות והפוליטיקה הערבית?

"קודם כל צריך להבחין בין מדיניות הממשלות לבין דעת הקהל. כאן מדובר בהחלטה של פקידים וראשי מדינות באיחוד. האירופים קיוו לפתוח באמצעות הדיאלוג האירופי-הערבי אופק חדש לשליטה בעולם הערבי. בסופו של דבר, אירופה היא זו שיצרה את יאסר ערפאת ואת ממשלת חמאס הנוכחית".

מה התסריט הגרוע ביותר? לאן אירופה הולכת?

"אם זה ימשיך ככה, נגיע למצב שבו אירופה תהפוך לווסאל, ללוויין של העולם הערבי, שהוא גדול יותר מבחינה מספרית. מבחינה דמוגרפית אנחנו כבר מפסידים. החלל שנוצר באירופה יתמלא על ידי ילדי מהגרים. כבר כיום אנחנו יודעים שבצרפת ילדי המהגרים מתנגדים לתוכנית הלימודים הצרפתית ולא רוצים ללמוד על השואה. הם רוצים היסטוריה ערבית-מוסלמית ומתנגדים להיסטוריה אירופית. זאת איסלאמיזציה של התרבות. אירופה תיהפך ליבשת שמקבלת הוראות מארגון המדינות האיסלאמיות. קח לדוגמה את שערוריית הקריקטורות. מיד התחילו כנסים נגד איסלאמופוביה, חאווייר סולאנה התנצל לפני מדינות ערב והעורך הדני שפירסם את הקריקטורות נאלץ להתפטר.

"הדיאלוג האירופי-הערבי כולל מדיניות של חיסול ישראל ושל דה-לגיטימציה שלה. יש באירופה ברית מוחלטת עם הפלשתינאים. אומרים, לדוגמה, שישראל היא הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם. או היוזמה בבריטניה לארגן חרם אקדמי כדי לבודד את ישראל. זאת דרך לעשות דה-לגיטימציה לישראל, ולמנוע את זכותה להתגונן".

"עד שנות השמונים היא לא היתה מקובלת בכלל", אומר פרופ' רוברט ויסטריך, ראש המרכז לחקר האנטישמיות על שם וידאל ששון. "זלזלו בפרסומים שלה בחוגים האקדמיים. רק כשברנרד לואיס פירסם את הספר Jews of Islam עם ציטוטים מבת יאור, התחילו להתייחס אליה. שינוי אמיתי כלפיה הסתמן בשנות התשעים, ובעיקר בשנים האחרונות. כיום יש יותר מודעות לפן הקנאי של האיסלאם".

ויסטריך, מארגן הכנס בירושלים בשבוע שעבר, אומר שהזמין את בת יאור כדי לדון בשאלה אם תופעת הרב-תרבותיות טובה ליהודים. מצד אחד, לדבריו, המוסלמים אינם רוצים להשתלב בחברה האירופית, ומצד שני, אירופה דוגלת באידיאולוגיה של רב-תרבותיות אך לא יודעת כיצד לקלוט אותם. הרב-תרבותיות נתפשה בעבר כמשרתת את היהודים, אך כעת, כשביבשת יש כמיליון יהודים וכ-20 מיליון מוסלמים, נוצר מצב חדש. לדבריו, המושב שבו נשאה דברים היה הסוער ביותר בכנס, כאשר אחד המשתתפים, מוסלמי מצרפת, התפרץ לעברה וטען שנפגע מדבריה.

בת יאור: "זכיתי להכרה קודם בארה"ב. באירופה הוזמנתי בהתחלה רק לכנסים קטנים. אפילו לא נהגו לצטט את שמי בפרסומים. בארה"ב אני בטוחה שפיגועי 11 בספטמבר העירו אנשים, כולל בקהילה היהודית שהתעלמה ממני קודם, משום שהיא שייכת יותר לשמאל. אחרי שהעבודה שלי התפרסמה בארה"ב, היא זכתה גם לחשיפה באירופה".

היא מציינת בגאווה שספרה האחרון, שיצא לפני כחודשיים בצרפתית, מוצע למכירה בשדה התעופה שארל דה גול, אבל אומרת שעם החשיפה גברו גם הניסיונות להכפישה. בשנה האחרונה נגררה פעמיים לבית המשפט בפאריס, לאחר פרסום ראיון עמה בשבועון הצרפתי "לה פואן". פעם אחת תבעה היא את השבועון, ולאחר מכן תבע הוא אותה.

"בת יאור עוסקת בהחלטות שהתקבלו לאורך זמן באמצעות הדיאלוג האירופי-הערבי", אומר ויסטריך. "אמרתי בכנס שאפשר לקרוא לזה 'הפרוטוקולים של זקני בריסל'. אבל בשונה מ'הפרוטוקולים של זקני ציון', שהיו זיוף מוחלט, כאן יש מסמכים והשאלה היא שאלה של פרשנות. אפשר בהחלט להתווכח על הפרשנות שהיא נותנת לפרוטוקולים. אני עצמי איני רואה זאת כך, אבל יש תהליכים מסוימים שהיא מתארת שהם נכונים ומדאיגים, למשל היחס הכפול לטרור והעניין הפלשתיני. מה שמעניין בהקשר האירופי הוא הפער, ואפילו התהום, שנוצר בין האליטות - הפקידות, התקשורת, האקדמיה והכנסייה - לבין דעת הקהל. בסקר שנערך באחרונה בגרמניה ענו 83% את התשובה 'קנאות' לשאלה 'מה זה איסלאם?' 60% אמרו שיש התנגשות בין ציוויליזציות. זאת הסיבה שבת יאור זוכה היום ליותר תשומת לב".

דעותיה בעניין סיכויי האינטגרציה של המוסלמים ועתידה העגום של אירופה מקנים לה תומכים רבים בחוגי הימין הקיצוני האירופי. "חלק מהרעיונות שכתבתי עליהם מקובלים היום מאוד", אומרת בת יאור, "לפעמים גם בימין הקיצוני ובתנועות גזעניות. לדעתי, זה רע. תקיפת מוסלמים, לפעמים גם פיסית, היא דבר טיפשי".

בכל זאת, קל היום יותר ליהודי צרפתי לזכות במשרה טובה מאשר למוסלמי צרפתי. איך זה מסתדר עם התיאוריה שלך?

בת יאור: "תלוי איפה. יש חרם מסוים על יהודים בזירה הפוליטית. יהודים לא יכולים להגיע לכל מקום. האוניברסיטאות, לדוגמה, נשלטות על ידי פלשתינאים. יש אמנם יהודים בפרלמנט, אבל הם חייבים לקבל על עצמם את המדיניות הפרו-ערבית, אחרת יחרימו אותם".

מדוע אם כך נתנה אירופה לרבבות מוסלמים להירצח במלחמה האחרונה ביבשת, בקוסובו ובבוסניה?

"אירופה לא רצתה להכעיס את רוסיה, שהיתה בעלת ברית של הסרבים. גם ארה"ב התערבה רק אחרי הטבח בסרברניצה, משום שקודם זה נראה כמו מלחמת אזרחים, שבה כולם הרגו את כולם".

ומדוע שיתפה אירופה פעולה במלחמה האמריקאית באפגניסטאן?

"באפגניסטאן אלה היו מוסלמים שהפילו את הטליבאן. הרעיון היה לעזור למוסלמים. עיראק היא מקרה מיוחד. לצרפת היו יחסים טובים מאוד עם סדאם חוסיין, והרבה חברות צרפתיות הרוויחו כסף מתוכנית 'נפט תמורת מזון'. עיראק היתה נקודת הציר של המאבק, משום שסדאם היה גיבור של אנטי-אמריקאיות ושל אנטי-ישראליות".

אם כך, אי אפשר לסמוך על אירופה שתסייע לפתור את משבר הגרעין עם איראן.

"לא. האירופים לא יעשו מאום כדי להגן על ישראל. אם כבר, הם יעשו משהו משום שאיראן מאיימת על מדינות מוסלמיות אחרות, שיש לאירופה יחסים טובים אתן. אירופה לא מתעניינת בכלל בעתיד ישראל".

נמלטה ממצרים, השתקעה בשווייץ

בת יאור נולדה בקהיר ב-1935 לאב איטלקי ולאם צרפתייה. אביה ויתר על אזרחותו האיטלקית ב-1938, עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה, והחליף אותה באזרחות מצרית. ב-1957 נאלצה המשפחה לעזוב את מצרים, בגלל היותם יהודים. "אני אוהבת את מצרים ואת המצרים", היא אומרת, "ואין לי שום טינה אליהם. הרבה מוסלמים ונוצרים היו אדיבים מאוד אלינו. היתה אז מדיניות של נאצר של מעצר יהודים ופגיעה בהם. אחרי המלחמה ב-1956 גבר החשד כלפי היהודים, ורבים מהקהילה היגרו ממצרים. היה חרם כלכלי ומקצועי על יהודים בכל מיני תחומים. לא היה לנו שום עתיד שם. היו גם התקפות אלימות נגד יהודים. בסופו של דבר עזבנו בצורה מאוד דיסקרטית, תמורת ויתור על האזרחות המצרית והתחייבות שלעולם לא נחזור למצרים ושאנחנו מוותרים על כל תביעה מממשלתה".

בת יאור הגיעה עם משפחתה ללונדון כחסרת נתינות וחוותה חיים קשים של פליטות. היא נישאה לבריטי, וב-1960 עברו שניהם להתגורר בשווייץ. רוברט ויסטריך, שפירסם את אחד ממאמריה הראשונים בכתב עת מדעי בלונדון, אומר שבת יאור היתה הראשונה שדנה במושג Dhimmitude (בני חסות תחת שלטון האיסלאם) וניסתה ולהבין את מרקם היחסים בין יהודים, נוצרים ומוסלמים בעולם האיסלאמי. "היא שברה את המיתוס של הדו-קיום הנהדר בין יהודים למוסלמים. עד אז התזה המקובלת היתה שהאנטישמיות היא תופעה נוצרית, ובת יאור הראתה שהמצב בארצות האיסלאם לא היה שונה מאוד. היהודים קיבלו אמנם הגנה מסוימת מהשלטונות, אבל כל עוד הם, והנוצרים, קיבלו את מעמדם כאזרחים סוג ב'. העבודה שלה היתה תיקון הכרחי בהיסטוריוגרפיה, אבל לפעמים כשעושים תיקון - הוא יוצא חד מדי. יוצא מדבריה שהכל היה רע תחת האיסלאם".

המזרחן פרופ' שמעון שמיר אומר, כי "האמונה בחברה הערבית היא שהיהודים והנוצרים נהנו משוויון וחיו ללא שום בעיות תחת השלטון המוסלמי. המוסלמים טוענים שעד בוא הציונות האיסלאם היה מאוד סובלני כלפי היהודים. הטענה הנגדית של בת יאור היא שהמעמד שבו הם חיו היה מעמד משפיל. הבעיה היא שהיא הציגה רק צד אחד של המצב. אבל העבודה שלה היא עבודה מרשימה".

http://www.7th-day.co.il/hateror/haprotokolim.htm

7.Jihad and Human Rights Today

מאת בת יאור: האירופים חברו למוסלמים למלחמת ג'יהאד נגד ישראל!

An active ideology incompatible with universal standards of freedom and equality.

By Bat Ye’or

Human rights and the concept of jihad are two incompatible ideas. In Judeo-Christian societies, the concept of human rights is based on the biblical interdiction against killing, and the equality of all human beings. Though it has religious roots, this notion of human rights evolved mainly from the 19th century in a secular European and American framework. It then acquired a universal character, proclaiming the equality of all human beings and the inviolability of their natural human rights. But it was only after World War II that this concept became the core of an international legal system, as a tool to prevent political abuses and to protect civil populations from genocidal policies.

Other major civilizations — including the Chinese, Hindu, and Islamic — have also conceived legal systems which protect the rights of their citizens. However, in the Islamic case, specifically, the 54 Muslim countries of the Organization of the Islamic Conference have conceived their own human-rights charter, contained in the 1990 Cairo Declaration on Human Rights in Islam.

This document states in its preamble, and in articles 24 and 25, that all its provisions are in conformity with the sharia, the religious Islamic law, which has primacy. Moreover, it proclaims that God has made the Islamic community (umma) the best nation — and, hence, its role is to guide humanity. We can see here the differences between the Cairo Declaration and the Universal Declaration of Human Rights, which does not refer to any religion or to the superiority of any group over another, but stresses the absolute equality of all human beings.

The institution of jihad belongs to a religious, Islamic domain, outside the realm of Western universalism and secularism. These two domains do not meet. Secular laws can be changed, abrogated, or ameliorated, but jihad regulations are believed to express divine commands. By definition, human beings can neither discuss nor scrutinize the divine will, and so those jihad obligations — attributed by the theologians to Allah — place jihad in the domain of faith. I would like to emphasize strongly that jihad is a special domain of Islamic law. Not all Muslims know it, and many reject its ideology. It would be a great mistake to believe that each and every Muslim identifies with the jihad-war ideology.

The ideology of jihad was formulated by leading Muslim theologians and scholars from the 8th century onward. Their voluminous writings make clear the notion of jihad as a holy war of conquest. Ibn Abi Zayd al-Qayrawani (d. 966), for example, stated,


Jihad is a precept of Divine institution... We Malikis maintain it is preferable not to begin hostilities with the enemy before having invited the latter to embrace the religion of Allah, except where the enemy attacks first. They have the alternative of either converting to Islam or paying the poll tax (jizya), short of which war will be declared against them...

Jihad ideology separates humanity into two hostile blocs: the community of Muslims (Dar ul-Islam), and the infidel non-Muslims (Dar ul-Harb). Allah commands the Muslims to conquer the entire world in order to rule it according to Koranic law. Hence Muslims must wage a perpetual war against those infidels who refuse to submit. This is the motivation for jihad. It is based on the inequality between the community of Allah and the infidels, as was re-emphasized in the Cairo Declaration. The first is a superior group, which must rule the world; the second must submit. The current relevance of this ideology is apparent, and disturbing.

For example, Al-Muhajiroun, an Islamist newspaper in London, published an article on January 27, 2001, which declared:


Upon the establishment of the Islamic State, the whole world will potentially be Dar ul Harb since the foreign policy of the Islamic state is aimed at conquering the world... Once the Islamic State is established anyone in Dar ul Harb will have no sanctity for his life or wealth hence, a Muslim in such circumstances can then go into Dar ul Harb and take the wealth from the people unless there is a treaty with that state. If there is no treaty, individual Muslims can even go to Dar ul Harb and take women to keep as slaves.

Such an attitude assumes that the infidels have no rights and are totally dehumanized. It breeds hatred and contempt and has led to historical negationism, and the destruction of non-Muslim cultures. Moreover, such views are not confined to the most radical Islamists. They were confirmed in the Proceedings of the Fourth Conference of the Academy of Islamic Research, held in 1968 (General Organization for Government Printing Offices, Cairo, 1968), and regularly since then by eminent Islamic scholars. These authoritative pronouncements have recapitulated the theory of jihad in a manner completely consistent with the Al-Muhajiroun statements.

The theory of jihad against the infidels is composed of two parts: the ideology, and the military institutions aimed at implementing this ideology. According to these rules the infidels without a treaty have no rights at all: they can be deported, reduced to slavery, abducted for ransom, or killed. Women and children can be taken into slavery. Infidels can be spared by a temporary treaty which should not go beyond ten years. The treaty must conform to Islamic rule and serve Islamic interests, hence a ransom should be paid. The infidels who submit to Islamic rulers are given a pledge of security against the rules of jihad, so long as they accept a condition of humiliation, and of total inferiority to Muslims.

Jihad is therefore a genocidal war, according to the modern definition of genocide. It encourages terrorism against civilians and does not differentiate between innocent civilians and soldiers. All infidels without a treaty of protection can be killed. Jihad does not recognize universal human rights, for there is no equality between Muslims and infidels, and no reciprocity between Muslims and infidels in legal matters. Jihad warriors do not accept that either the Geneva Conventions or the conventional rules of war have any validity for them.

Jihadists have associated the notion of a reward in paradise with the practice of killing infidels. Killing at war was, and still is, practiced by all societies. In the Judeo-Christian tradition, wars, because they imply the acts of killing, are hateful and peace is praised. In the jihadist ideology, it is war that is praised, along with the killing of the infidels. Tragically, jihad ideology will not disappear soon. It is shaping the minds of a generation of young Muslims in many countries. Jihad ideology is a well-constructed system, created after the death of the prophet Mohammed. It has remained alive and well since then — except under secularized Muslim governments like that of Turkey, after the Kemalist revolution. It is delusional and dangerous to maintain that this ideology is rooted in social deprivation, backwardness, injustice, or despair. Moreover, paying subsidies to suspend global jihad terrorism is tantamount to paying a tribute to terrorist states, and buying one's own peace and security as temporarily ransomed privileges — instead of living by the principles of universal human rights, which proclaim the inviolability of every human being. Societies that pay a tribute to survive are destined to disappear.

— Bat Ye'or (www.dhimmi.org) is the author of three books on jihad and dhimmitude, The Dhimmi: Jews and Christians Under Islam (1985), The Decline of Eastern Christianity Under Islam: From Jihad to Dhimmitude (1996), and Islam and Dhimmitude: Where Civilizations Collide (2002). This essay was written in collaboration with Andrew G. Bostom, M.D., an associate professor of medicine at Brown University School of Medicine.

http://old.nationalreview.com/comment/comment-yeor070102.asp

8.בישראל לא מבינים את המצב

הבעיה היא שבישראל לא מבינים את הבעיה. זה מסוכן מאד משום שכפי שהתרשמתי בשיחותי.

בראיון ל"אנכי" מסכמת בת יאור את ביקורה בישראל: "מצאתי כי הארגומנטציה שבה נתקלתי חלשה מאד. הבעיה היא שבישראל לא מבינים את הבעיה. זה מסוכן מאד משום שכפי שהתרשמתי בשיחותי במשרד החוץ, הדיפלומטים שם אינם מבינים את האינטריגות בקהילה האירופאית וכיצד עובדת המערכת שם ומורכבויותיה, במיוחד בכל האמור בהגירה מוסלמית באירופה הנתמכת כעת על ידי המדיניות של האיחוד האירופאי. זאת בעיה שחשוב כי ישראל תבין כי ישראל יכולה להשיג תמיכה ובריתות בתוך אירופה שיכולות לשנות את מדיניות אירופה אם תשתמש היטב בקלפים שבידה".

"במקום להניח לדברים להתנהל בדרכם ההרסנית מאד" מסבירה בת יאור, "ישראל יכולה לשנות זאת על ידי פעולה באירופה עם קבוצות אירופאיות פרו-ישראליות, זאת הסיבה שאמרתי כי האירופאים אינם אנטישמים זאת התרבות שהיא אנטי שמית ואנו יכולים לעבוד עם הקבוצות האלו יחד עם אמריקה. אך עלינו לדעת היכן הבעיות לבצע את האנליזה הנכונה ועלינו לכרות את הבריתות הנכונות"...

על ישראל להיזהר שלא "תאבד את איזונה, ואת שיפוטה הנכון לגבי המדיניות", אומרת בת יאור, "כי היא ניצבת בפני אתגרים רבים והמצב בעייתי, אתם מוקפים מוקפת באויבים חזקים, האויבים הם לא רק המוסלמים אלא גם אירופה, שזה יותר גרוע מהמוסלמים, למרות שהם מעמידים פנים כחברים לכם. ואולי גם אמריקה תשתנה ולכן עליכם להיות מאד חזקים ומאד רציונליים ומאד זהירים בתקופה זאת. אך יחד עם זאת יש באירופה גם אנשים טובים פרו-ישראליים המביטים בישראל גם כמדריך..."

"אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה אני חושבת שהציויליזציה שלנו, הנקראת יהודו-נוצרית, שפיתחה מושגים של זכויות אדם, דמוקרטיה, כבוד לחוק, הפרדת החוק מהפוליטיקה וכל הגורמים האחרים, שיש להם חשיבות רבה לממשל תקין, כל זה ייעלם".

"ישראל דומה לעמוד תמך בעולם"... "אני יודעת שזה לא התפקיד שבחרנו אך זאת המשימה שהוטלה עלינו, זאת משימה שנבחרה עבורנו, ואם ניפול, או אם נבגוד, העולם ייכבש על ידי האיסלם וישלט על ידי חליפות עולמית. זה יהיה העתיד, יש אנשים שנלחמים נגד זאת והם מביטים בישראל כמדריך. לכן היו חזקים, היו זהירים, מה עוד אוכל לומר"....

לשאלה אם היא אופטימית או פסימית ביחס לעתיד עונה בת יאור: "אני מחשיבה את עצמי כריאליסטית ואני חושבת שלמרות שעד לפני שנתיים-שלוש חשבתי שאירופה גמורה, משום שלא נשמעו דברים נגד המדיניות הזאת... אך מאז הקריקטורות של מוחמד ואירועים רבים אחרים כגון סרטו של חירט וילדר, והתגובה של האירופאים שבחרו ממשלות אחרות יש יותר דיונים בענייני הגירה וסירוב למדיניות השריעה והרבה יותר מודעות. וסוג הממשלות השתנה, מרקל ברלוסקוני וסרקוזי מכירים בטעות של המדיניות האנטי-ישראלית והם רוצים לשנות זאת. ועלינו להמשיך ולחזק מגמה זאת".

הספר הבא

בת יאור חוזרת לעבודה קדחתנית בשוויץ, הספר הבא שלה שהוזמן על ידי המוציא לאור האיטלקי כבר בהכנה; הספר יבחן את ההתפתחויות במדיניות האירופאית מאז הפרסום של "אירוערביה" בשנת 2005.

אנחנו כאן נותרים עם הדילמה – להיות או לא להיות, מודעים...

http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=545&Itemid=1

9."אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה העולם שאנו מכירים ייעלם!

'בת יאור' - האישה עם האצבע בסכר

מאת בועז ארד | 11 ביוני 2008

ההיסטוריון מרטין גילברט אמר עליה: "ספרה – שהינו מדויק ב-100 אחוז – הינו קריאת אזעקה אשר בסופו של דבר תמנע את אשר היא מתריעה מפניו מלהתרחש..." על מצב העולם היא אומרת: "אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה אני חושבת שהציויליזציה שלנו, הנקראת יהודו-נוצרית, שפיתחה מושגים של זכויות אדם, דמוקרטיה, כבוד לחוק, הפרדת החוק מהפוליטיקה וכל הגורמים האחרים, שיש להם חשיבות רבה לממשל תקין, כל זה ייעלם".

בסוף שבוע שעבר התארחה חוקרת התרבות וההיסטוריונית ג'יזל ליטמן, הנושאת את שם העט 'בת יאור', באולפני הטלוויזיה הישראלית. בראיון עם יעקב אחימאיר, הסבירה את מקור השם 'בת יאור': "נולדתי במצרים, אני מצרית ונאלצתי לעזוב את מצרים בצער וכאב גדול, נאלצתי לעזוב אותה בעקבות כמעט מליון פליטים יהודיים שגורשו ממדינות ערב". (לצפייה בראיון ביוטיוב). "הבנתי" הסבירה 'בת יאור', "כי כל חיי וכל מחקריי נקבעו על ידי הטרגדיה של היותי פליטה יהודייה ממדינה ערבית".

בת יאור נולדה בקהיר למשפחה יהודיה בת המעמד הבינוני, משפחתה נאלצה לעזוב את מצרים בשנת 1957 כתוצאה מהתעמרות שהופעלה על ידי המשטר המצרי בעקבות מבצע סואץ. "הייתי עדה להרס, בשנים ספורות, של קהילה יהודית חיונית שחייתה במצרים במשך יותר מ2600 שנה והתקיימה מאז ימי הנביא ירמיהו. ראיתי את ההרס והבריחה של משפחות, מנושלות ומושפלות, הרס בתי הכנסת שלהם, את הפצצות ברובע היהודי ואת הטרור שהוטל באוכלוסיה שוחרת שלום. חוויתי באופן אישי את קשיי הגלות, את האומללות של חיסרון המדינה – ורציתי לרדת לשורש כל זאת. רציתי להבין מדוע היהודים מארצות ערב, כמעט מליון איש, חלקו עימי את החוויה הזאת". במהלך שהותה בבריטניה כפליטה 'חסרת מדינה' הכירה את בעלה, ההיסטוריון דיוויד ליטמן, יליד בריטניה, עימו היא חולקת את חייה עד היום בשווצריה.

עבודתה המחקרית

בעשורים האחרונים פיתחה 'בת יאור' קריירה אינטלקטואלית חוץ ממסדית שהצטיינה במחקר קפדני ומקיף ובהצגת תפיסת עולם מובנית המארגנת את העולם המבולבל, לכאורה, של אירועים מפוזרים המתרחשים בממשק התרבויות שבין האיסלם למערב בקווי מתאר ברורים. קווי מתאר אלו מעוגנים בתחקיר מפורט מאין כמוהו המעמיק אל שורשי המחשבה התרבות והפוליטיקה האסלמית.

שמונה מספריה שפורסמו עוסקים בהיסטוריה של חיי הלא-מוסלמים במזרח התיכון, ובמיוחד בהיסטוריה של הנוצרים והיהודים החיים במעמד הד'ימיות. בין המסגרות הבינלאומיות הרבות בהן הרצתה, נכללות האומות המאוחדות, עדות בקונגרס האמריקאי ובסימפוזיונים באוניברסיטאות המובילות במערב.

השם 'בת יאור' אותו אימצה כשם העט שלה, הינו ילוד הברקתו הספרותית של אהרון אמיר אשר תירגם לעברית את ספרה "הד'ימים – בני חסות, יהודים ונוצרים בצל האיסלם" מצרפתית ומאז הוא משמש כשם עט שהכתיר את ספריה ומאמריה.

האינטלקטואלים במערב, כמו גם רוב אמצעי התקשורת שהחרו אחריהם, לא אהבו את התמונה אותה שרטטה בת יאור בספריה וביטלו אותה ביחס של לעג והתעלמות. מלבד דבקותה חסרת המורא, שני גורמים פעלו לשינוי היחס הזה; אירועי הטרור של העשור האחרון בארה"ב ובאירופה שהסבו את תשומת הלב לכך ש"משהו חולה בממלכה..." כמו גם התעוררות של ההתעניינות אקדמאית במחקריה שאותה הוביל פרופ' ברנרד לואיס שציטט אותה במחקרו "יהודי האיסלם" בשנות ה-80'.

ההיסטוריון הבריטי הנודע מרטין גילברט (אשר מוכר כביוגרף הרשמי של ווינסטון צרצ'יל וזוכה להכרה כאחד מענקי המחקר ההיסטורי בימינו) הגדיר את 'בת יאור' כמומחית מוכרת בנושא היהודים והנוצרים בארצות האיסלם ובהתייחסות לספרה האחרון "אירוערביה – הציר האירופאי ערבי" ציין: "קראתי את ספרה של בת יאור. אותה אני מכיר ומחזיק לה הערכה עמוקה עבור מאבקה... אני אומר כי ספרה – שהינו מדויק ב-100 אחוז – הינו קריאת אזעקה אשר בסופו של דבר תמנע את אשר היא מתריעה מפניו מלהתרחש".

ניאל פרגסון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, כתב עליה: "שום כותב לא הצליח יותר מבת יאור להסב את תשומת הלב של הציבור לאופייה המזיק של הקיצוניות המוסלמית. חוקרים בעתיד יקבעו כי המונח שנטבע על ידי המחברת 'אירוערביה' הוא נבואי. מי שרוצה לחיות בחברה חופשית צריך להיות ער לכך. לערנותה של בת יאור אין מתחרים".

אחד המושגים החשובים אותם הגדירה והסבירה בת יאור הינו מושג ה"ד'ימיות". "הד'ימיות" כך הסבירה: "הינה התוצאה הישירה של הג'יהאד. היא מגלמת את כל החוקים האיסלמיים שיושמו במשך האלף על האוכלוסיות הנכבשות, יהודים ונוצרים, שחיו בארצות שנכבשו על ידי הג'יהאד ואוסלמו. את החזרה של אידיאולוגית הג'יהאד מאז שנות השישים, ושל מנהגי ד'ימיות בארצות מוסלמיות המיישמות את חוק השריעה האיסלמית, או מושפעות ממנו. אני מדגישה... את אי ההתאמה בין מושגי הסובלנות המבוטאים באידיאולוגיית הד'ימיות הגיהדיסטית, ומושג זכויות האדם המבוסס על שויון כל בני האדם וזכויותיהם שאינן ניתנות להעברה"

רוברט ספנסר החוקר האמריקאי העוסק ביחסי האיסלם והמערב ראה בבת יאור "חלוצת ההשכלה בנושא הד'ימיות, האפליה הממוסדת וההתעמרות בלא-איסלמים תחת החוק האיסלמי", ספנסר טוען כי 'בת יאור' הפכה את התחום של "לימודי המזרח התיכון" שהאקדמאים שעסקו בו חששו מידי מכדי לטפל בו והעדיפו להתעלם ממנו לתחום לימוד אקדמאי.

את החשש הזה אפשר היה לחוש בשבוע שעבר גם בחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב בו התארחה 'בת יאור', לרגל צאת ספרה "אירוערביה" בעברית. בסיום הרצאתה ניתן היה לזהות את הדי הטיעונים הרגילים נגדה מצד אנשי הסגל האקדמאי (לצפייה בקטע ביוטיוב). בדרך כלל נוטה הביקורת האקדמאית נגדה לנוע בטווח שבין טענות ל"חד צדדיות" וחוסר הצגת המורכבות על ידה וכשביקורת זאת נתקלת בשפע הפירוט הקפדני אותו היא מציגה יש הנוטים להציגה כמעוררת פאניקה הרואה "קונספירציות" מנותקות מעובדות ומהמציאות.

דוברי השמאל בעיתונות הבריטית והאמריקאית מגדירים אותה "מן הקולות הקיצוניים ביותר בימין היהודי" וכ"מפיצת תיאורית קונספירציה הקרובה לגרסה מוסלמית של הפרוטוקולים של זקני מכה של המאה ה -21" .

בהרצאתה בתל אביב בשבוע שעבר סקרה בת יאור את עיקרי ספרה "אירוערביה" תוך שהיא מפרטת את תהליך עליית האיסלם באירופה ואת ההבטים הפוליטיים והתרבותיים של הכרסום האסלמי המתמיד בעצמאות התרבותית והפוליטית של אירופה.

בראיון לטלוויזיה הישראלית הסבירה: "בספר אני מציגה אידיאולוגיה ואסטרטגיה שמטרתה לאחד בין יבשת אירופה למדינות ערב המוסלמיות וליצור תרבות אירו-ערבית, אסטרטגיה אירו-ערבית וסימביוזה אירו-ערבית. זו מטרתן של אירופה והמדינות הערביות מוסלמיות - ליצור אחדות, מה שנקרא "חברה ים-תיכונית", שאותה תייצג האסטרטגיה הזאת שמאחדת את אירופה עם העולם המוסלמי. ברגע שהיא נולדה, מטרתה הייתה ליצור יחידה אסטרטגית גדולה כנגד אמריקה וכמובן גם נגד ישראל"...

התהליך שהונע על ידי הדיאלוג האירו-ערבי שימש בתחילה על מנת לבסס מדיניות אירופאית עצמאית מול ארה"ב ולהבטיח את האינטרסים הכלכליים של אירופה מול ספקיות הנפט הערביות, אך במהרה הפך באמצעות ועידות פרוטוקולים ומסמכים רבים למדיניות אנטי-אמריקאית ואנטי-ישראלית המסכנת גם את קיומה של ישראל וגם את החירות באירופה עצמה.

על מצבה של אירופה מסבירה בת יאור: "האירופאים לא רוצים יותר מלחמה. הם נאחזים בחוזקה ברעיון השלום וכיוון שהם אינם רוצים מלחמה, הם לא רוצים לראות את קיומה של המלחמה. הם מכחישים את מושג המלחמה וכשהם הותקפו בידי הטרור הם התכחשו לקיומו של טרור ג'יהאדי בכדי ליצור בסיס של שלום עם העולם המוסלמי"..."אנו כבר רואים, וזה חשוב, את הכנסת חוקי השריעה לאירופה בנושא רצח על כבוד המשפחה ובנוגע לאפליית נשים וגם לכך האירופאים מתכחשים... זו דחייה חזקה של חירויות האזרח וזכויות האדם, שהן בבסיס הציוויליזציה שלנו".

בישראל לא מבינים את המצב

בראיון ל"אנכי" מסכמת בת יאור את ביקורה בישראל: "מצאתי כי הארגומנטציה שבה נתקלתי חלשה מאד. הבעיה היא שבישראל לא מבינים את הבעיה. זה מסוכן מאד משום שכפי שהתרשמתי בשיחותי במשרד החוץ, הדיפלומטים שם אינם מבינים את האינטריגות בקהילה האירופאית וכיצד עובדת המערכת שם ומורכבויותיה, במיוחד בכל האמור בהגירה מוסלמית באירופה הנתמכת כעת על ידי המדיניות של האיחוד האירופאי. זאת בעיה שחשוב כי ישראל תבין כי ישראל יכולה להשיג תמיכה ובריתות בתוך אירופה שיכולות לשנות את מדיניות אירופה אם תשתמש היטב בקלפים שבידה".

"במקום להניח לדברים להתנהל בדרכם ההרסנית מאד" מסבירה בת יאור, "ישראל יכולה לשנות זאת על ידי פעולה באירופה עם קבוצות אירופאיות פרו-ישראליות, זאת הסיבה שאמרתי כי האירופאים אינם אנטישמים זאת התרבות שהיא אנטי שמית ואנו יכולים לעבוד עם הקבוצות האלו יחד עם אמריקה. אך עלינו לדעת היכן הבעיות לבצע את האנליזה הנכונה ועלינו לכרות את הבריתות הנכונות"...

על ישראל להיזהר שלא "תאבד את איזונה, ואת שיפוטה הנכון לגבי המדיניות", אומרת בת יאור, "כי היא ניצבת בפני אתגרים רבים והמצב בעייתי, אתם מוקפים מוקפת באויבים חזקים, האויבים הם לא רק המוסלמים אלא גם אירופה, שזה יותר גרוע מהמוסלמים, למרות שהם מעמידים פנים כחברים לכם. ואולי גם אמריקה תשתנה ולכן עליכם להיות מאד חזקים ומאד רציונליים ומאד זהירים בתקופה זאת. אך יחד עם זאת יש באירופה גם אנשים טובים פרו-ישראליים המביטים בישראל גם כמדריך..."

"אם אמריקה תלך בעקבות ההתפתחות באירופה אני חושבת שהציויליזציה שלנו, הנקראת יהודו-נוצרית, שפיתחה מושגים של זכויות אדם, דמוקרטיה, כבוד לחוק, הפרדת החוק מהפוליטיקה וכל הגורמים האחרים, שיש להם חשיבות רבה לממשל תקין, כל זה ייעלם".

"ישראל דומה לעמוד תמך בעולם"... "אני יודעת שזה לא התפקיד שבחרנו אך זאת המשימה שהוטלה עלינו, זאת משימה שנבחרה עבורנו, ואם ניפול, או אם נבגוד, העולם ייכבש על ידי האיסלם וישלט על ידי חליפות עולמית. זה יהיה העתיד, יש אנשים שנלחמים נגד זאת והם מביטים בישראל כמדריך. לכן היו חזקים, היו זהירים, מה עוד אוכל לומר"....

לשאלה אם היא אופטימית או פסימית ביחס לעתיד עונה בת יאור: "אני מחשיבה את עצמי כריאליסטית ואני חושבת שלמרות שעד לפני שנתיים-שלוש חשבתי שאירופה גמורה, משום שלא נשמעו דברים נגד המדיניות הזאת... אך מאז הקריקטורות של מוחמד ואירועים רבים אחרים כגון סרטו של חירט וילדר, והתגובה של האירופאים שבחרו ממשלות אחרות יש יותר דיונים בענייני הגירה וסירוב למדיניות השריעה והרבה יותר מודעות. וסוג הממשלות השתנה, מרקל ברלוסקוני וסרקוזי מכירים בטעות של המדיניות האנטי-ישראלית והם רוצים לשנות זאת. ועלינו להמשיך ולחזק מגמה זאת".

הספר הבא

בת יאור חוזרת לעבודה קדחתנית בשוויץ, הספר הבא שלה שהוזמן על ידי המוציא לאור האיטלקי כבר בהכנה; הספר יבחן את ההתפתחויות במדיניות האירופאית מאז הפרסום של "אירוערביה" בשנת 2005.

אנחנו כאן נותרים עם הדילמה – להיות או לא להיות, מודעים...

לרכישת הקלטת וידאו של הרצאת בת יאור בישראל הקישו כאן

מראי מקומות:

– הד'ימים – בני חסות, יהודים ונוצרים בצל האיסלם, תרגום אהרון אמיר, עריכה מדעית פרופ' משה שרון, הוצאת כנה, ירושלים 1986. המקור הצרפתי יצא לאור בפריס, שנת 1980.

- Sir Martin Gilbert A History of the Twentieth Century, Volume III: 1952-1999 P127 " Most of those who went elsewhere did so as ‘stateless refugees, among them Gisele Orebi (later Gisele Litrman), who was to become the acknowledged expert on the plight of Jews and Christians in Muslim lands, and their vigorous champion: her book The Dhimrni. Jews and Christians under Islam, written under the pen name Bat Ye’or, brought the issue of continuing discrimination to a wide public."

Ruthie Blum. One on One with Sir Martin Gilbert: Hindsight and aforethought. The Jerusalem Post. The Jerusalem Post.“I've read Bat Yeor's book. I know her and have a great respect for her sense of anguish. She has studied the way in which the European Parliament

and European institutions have become infiltrated by thoughts and legislation which are essentially seeking to appease fundamentalist Islamic activity – the ultimate dominance of the caliphate and Sharia law in Europe" "I'm saying that her book – which is 100 percent accurate – is an alarm call that will ultimately prevent what she's warning about from taking place."”

Review reproduced on the back cover of Eurabia: The Euro-Arab Axis.

Brian Lamb: Robert Spencer interview (transcript), C-SPAN, August 20, 2006

"אירוערביה", בתרגום אריה חשביה, הוצאת שוקן.

Adi Schwartz from Haretz.com 'The protocols of the elders of Brussels' "Bat Ye'or's opinions have made her a controversial figure, as has the fact that she is not an academic and has never taught at any university. She conducts her research independently. Since the 1970s, Bat Ye'or, who is now 71, has published about 10 books, most of which deal with the life of the Christian and Jewish minorities in Muslim countries. "

Smith, Craig R.The World; Europe's Jews Seek Solace on the Right, February 20, 2005

Rod Dreher: Damned If You Do, National Review Online, October 29, 2002

מגאזין רואים עולם בטלוויזיה הישראלית – מוצאי שבת 31 במאי.

http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=545&Itemid=1




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''ט בכסלו תשע''ב    11:08   25.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. פרופ' נורווגי: ישראל אשמה ברצח שביצע ברייויק / ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ישראל,מתברר, עומדת מאחורי הטבח שביצע אנדרס ברייוויק בנורבגיה.

נשמע מטורף? ובכן, זה מה שטוען פרופסור אולה טוננדר, מהמכון לחקר השלום באוסלו, במאמר שפרסם לאחרונה בכתב עת אקדמי (Nytt Norsk Tidsskrift). אפשר לפטור את הדברים כטירוף. אלא שהטירוף האקדמי זוכה לבמות מכובדות. ככל שמדובר בשנאת יהודים - סליחה, ישראל - נשברים מדי פעם שיאים חדש. המאמר הזה הוא שיא חדש.

טאונדר מוכיח את התזה שלו בעזרת תאריכים.

הפיגוע יצא לפועל ב-22 ביולי, בדיוק ביום השנה לפיצוץ מלון קינג דיוויד על ידי האצ"ל.

הבעיה איננה בכך שיש פרופסורים שאחוזים בטירוף. ג'ורג' אורוול כבר אמר שיש רעיונות שהם כל כך מטופשים, שרק אינטלקטואלים יכולים להעלות אותם. הבעיה היא, שלצורך פרסום מאמר בכתב עת אקדמי יש צורך במסלול מסוים. יש עורך. יש לקטורים. והנה, המאמר עבר את כל השלבים.

רצינו לקוות שעלילות דם יישארו בתחום של שוליים מטורפים, משמאל או מימין. תקוות שווא. כדי לפרסם מאמר כזה, יש צורך בטירוף קולקטיבי. ובעיקר באווירה מסוימת. פעם אנטישמית.היום אנטי-ציונית.

ייתכן שהח"מ צריך להתנצל על עצם פרסום הביקורת. הרי יש רבים, גם בתוכנו, שיטענו שהביקורת עצמה היא "פגיעה בחופש הביטוי האקדמי", וכי פסילה של מאמר כזה היא מקרתיזם מסוכן. מול הטירוף הזה, בחסות אקדמית, נקווה שלא יהיה צורך במקרתיזם.

* * *

והמצעד נמשך. זה לא רק בנורבגיה. זה קורה גם במוסד האקדמי היוקרתי ביותר בעולם.

ובכן,מתברר שבתי ספר באזור בוסטון קיבלו חומרי לימוד שכללו הסתה נגד ישראל, שמבצעת רצח נשים ערביות. באותו מקור נטען גם שהערבים גילו את אמריקה לפני קולומבוס. מתברר שמי שמפקח על חומרי הלימוד הללו הוא "Outreach Center" שפועל במרכז ללימודי המזה"ת בהרווארד.

ראש המרכז הוא אחד, פול בראן.

והנה, מתברר שאותו בראן הוא עוד איש אקדמיה שמקדם את ה-BDS.

כשדן חלוץ הגיע ללמוד בהרווארד, הוא התלונן שמדובר ב"פושע מלחמה", וביקש לסלק אותו.

הבשורה הטובה היא, שבתי הספר הורידו את החומרים המסיתים מרשימות הקריאה.

הבשורה הרעה היא,שבעוד שנים לא רבות יהפכו התלמידים לסטודנטים. מה שהם לא הספיקו לקבל בבתי הספר,הם עלולים לקבל אצל בראן ודומיו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3124&page=4#responses



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ראשון ו' בטבת תשע''ב    21:17   31.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. הנה קטעים מהמכתב שנשלח מאונסק''ו לעורכי המגזין:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הנה קטעים מהמכתב שנשלח מאונסק"ו לעורכי המגזין:

"...ולהבא, אם אתם רוצים לעסוק בחשיפה ובביקורת של מה שאתם מכנים "הישות הציונית", מן הראוי שתתעמקו בטכניקות העידון והרמזנות שנהוגות בחוגים האינטלקטואלים של השמאל האירופי.

איננו מעוניינים במבוכה נוספת.

ישנן כיום דרכים מתוחכמות יותר לשמור על העמדה האנטי ציונית."
(תרגום: י.ש.)

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3175#responses

תגובית 220



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''ז בטבת תשע''ב    08:13   22.01.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. מדינת ישראל היא מפיצת האנטישמיות מספר 1 בעולם!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.01.12 בשעה 09:04 בברכה, ליה
 
מדינה שלא סוגרת עיתון כמו עיתון הארץ, ולא מעמידה לדין כותבים כגדעון לוי, מדינה שיש לה בג"צ המאוייש עם אנשים שנויים במחלוקת לאומית, ומדינה שמתירה לקרן סוכנת זרה מארה"ב ולראשי ממשלות מאירוערביה להמשיך ולממן בתוך שיטחה אירגוני גולדסטון המפיצים דיבתה, היא מפיצת האנטישמיות מספר 1!

נמאס לשמוע על האנטישמיות בעולם ועל נזקיה למדינה ולעם היהודי. נמאס לקבל נתונים מדו"חות אוויליים ומיותרים אותם מייצרת מדינה שאינה מכבדת את עצמה כמדינת ישראל.

המדינה שראש ממשלתה מונע חקיקה נגד הקרן הזרה שחדרה לכל פינה, והציפה גם את כל מערכת המשפט באנשיה ובבוגרי התוכנית המשפטית מטעמה ומטעם אותו הרמן שווארץ היהודי האמריקני שייסד אותה, היא מפיצת האנטישמיות מספר 1 בעולם!

מדינה שבה פועלים אלפי אירגונים ממומנים בכסף אנטישמי זר, נגד הלגיטימיות שלה, היא האשמה מספר 1 באנטישמיות בעולם כנגדה!

מדינה בה משמש כנשיא אדם שהקים מרכז שלום בשותפות עם אנטישמים נודעים כג'ימי קרטר, ומרכז השלום שלו משמש אירגון גג לאירגוני גולדסטון - היא אשמה מספר 1 באנטישמיות בעולם!

במקום שתפעל להצלת עצמה, פועלת המדינה הזאת להכפשת עצמה, וכורה בור עמוק אליו יוכלו לזרוק את גוויתה המתה, אותה היא עצמה עוזרת להמית!

איזו מדינה בעולם היתה מאפשרת פעילות הרסנית כנגדה באין מפריע?

מדוע מגן אהוד ברק על אירגוני הקרן הסוכנת הזרה, ומונע בגופו חקירת מעשיהם ועצירת המימון הזר?

מדוע מונע נתניהו בגופו את אותם הדברים, ואף את שינוי מתכונתו של בית המשפט הגבוה לצדק? מדוע מונע ביבי שימוע לשופטים שיבטיח שלבג"צ יגיעו רק אנשים הראויים לשבת שם?

מדוע מונעים חברי ליכוד כסער, איתן, מרידור ובגין הקמת ועדות חקירה לבדיקת המימון הזר ומטרותיו?

מדוע מאפשר אהוד ברק הצפת המדינה בפולשים ופושעים זרים ומסוכנים מאפריקה? ומאיפה התקציבים לאיכלוסם ואחזקתם בארץ?

מדוע פוסק בג"צ של המדינה הזאת, שעל המדינה לשלם להם מענקי לידה ולאפשר להם לעבוד כאן? הרי אחר כך כשנרצה לגרש יאמרו שאנחנו פושעים.

מדינת ישראל היא האשמה בהפצת האנטישמיות בעולם, ועד שתפעל לסגירת עיתון כעיתון הארץ שמשמש פלטפורמה לאויבי ישראל להפצת משנתם, אין לה על מה להלין ושתפסיק היא ואדלשטיין להנפיק לנו דוח"ות על אנטישמיות בעולם.

מי שרוצה לשנות את המצב חייב לפעול לשינוי המצב בתוך המדינה, לפני שהוא בא לעולם בטענות!

שראש הממשלה יואיל לראות את הדבשת של המדינה ושל הממונים על בטחונה, לפני שיציג את דבשתו של מי מדרי העולם!

מדינת ישראל מפיצת האנטישמיות מספר 1 בעולם!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=275775

**

לעיון:

1.האם עיתון הארץ ועיתון הניו יורק טיימס לא אוייבים מסוכנים של המדינה? הניו יורק טיימס מייצג את הבית הלבן, ועיתון הארץ את מחלקת המדינה האמריקנית, שהתנגדו להקמת מדינת ישראל, ולא שינו את דעתם עד היום.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=275218

2.האשכול: המסע האנטי ישראלי יהודי מיוצר בישראל

התגלה לנו כל סיפור הקרן לישראל חדשה, האירגונים הלא ממשלתיים החותרים נגד המדינה וקיומה היהודי, והשתלטות אנשי האג'נדה נגד המדינה היהודית, על כל עמדות המפתח לשליטה על המדינה היהודית.

https://rotter.net/forum/gil/19929.shtml

3.בחבר הנאמנים של מכון פרס לשלום משתתף אוהב ישראל הנודע ג'ימי קרטר

ג'ימי קרטר

Hon. Mr. Jimmy Carter Former President of the U.S.A, Nobel Peace Prize Laureate & President, The Carter Center

ג'יימס בייקר

Hon. Mr. James A. Baker

אוהב ישראל נוסף:

טרייה לרסן

Mr. Terje Roed Larsen

http://www.peres-center.org/ArticleBoardheb.asp?cc=020205&cat=2642

באשכול: שמעון פרס כמשל - למהרסייך ומחריבייך שממעייך ייצאו

https://rotter.net/forum/gil/20622.shtml#6

4.להלן שמות האירגונים בפורום אצל פרס במרכז השלום - כולל אלה שלמדנו להכיר אחרי דו"ח גולדסטון:

Al- Quds Association for Dialogue and Democracy
Al- Quds Dialogue Center
Al Tareeq- The Palestinian Institution for Development and Democracy .
All for Peace Radio
All Nations Caf'e
Arabian Culture & Information Center
AREEN- The future Vision Society for Capacity Development
Art For Peace (AFP)
Bat Shalom
Bringing Peace Together
Budo for Peace
CARE
Combatants for Peace
crossroads- Collaborative Routes in the Middle East
Economic Cooperation Foundation-ECF
Emek Shaveh
Friends of the Earth Middle East- FOEME
Geneva Initiative- (Peace Education)
GISHA-Legal Center for Freedom of Movement
Givat Haviva
Hewar Center for Peace & Development
Hope Flowers School
Humans Without Borders
Interfaith Encounter Association
International Alliance for Arab-Israel Peace (Pal-Isr) / "copenhagen group"
International Peace & Cooperation Center (IPCC)
Ir-Amim
Israel/Palestine Center for Research and Information (IPCRI)
Israel-Syria Peace Society
Jerusalem Center for Women
Jerusalem Institute for Israel Studies
Jerusalem Peace Makers
Just Vision
Keshev- The Center for the Protection of Democracy in Israel
Kufia
Lev Ha'Ir Community Administration
Machsom Watch
Macro Center for Political Economics
Mechuyavut -- Commitment to Peace and Social Justice
mepeace.org
Middle East Program, JDC Israel
Middleway- Compassionate Engagement in Society
Mifgash (Encounter) for Conflict Transformation
Negev Institute for Strategies of Peace and Development (NISPED)
Neve Shalom - Wahat al Salam Village
Olive Tree Movement
On the Left Side
OneVoice
Ossim Shalom Social Workers for Peace and Social Welfare
Our Heritage
Palestine-Israel Journal
Palestinian Agency for Food & Agriculture (PAFA)
Palestinian Association for Education and Development (PAED)
Palestinian Center for Alternative Solutions
Palestinian Center for Dialogue
Palestinian Center for Media & Development
Palestinian Family Forum for Equality
Palestinian General Federation of Trade Unions (PGFTU)
Palestinian Jurist's Forum
Palestinian Peace Coalition
Palestinian Youth Union for Cooperation of Peace
Panorama- Center for Dissemination of Democracy & Community Development
Parents Circle-Families Forum
Partners for peace
Peace and Democracy Forum
Peace Now
Peace Research Institute in the Middle East (PRIME)
Peace Sails
Qaffin Sports and Culture Club
Rabbis for Human Rights
Sabbareen Institution
Sadka- Reut friendship village
Save a Child's Heart
Seeds For Peace
Shatil
Shira'- Laborer ’s Association for Studies & Development
Shorouq- Women's Society
Sulha Peace Project
Tantoura Center
Tawasul
The Arava Institute for Environmental Studies (AIES)
The Arik Institute For Reconciliation, Tolerance and Peace
The Association for the Commemoration
The Center for Democracy and Community Development
The Center for Educational Technology (CET)
The Center for Emerging Futures
The Citizens’ Accord Forum Between Jews & Arabs in Israel
The Council for Peace Initiatives
The Future Vision Society for Development the abilities-AREEN
The Inter-Religious Coordinating Council in Israel
The Israeli-Palestinian Science Organization - IPSO
The Jerusalem Intercultural Center
The Palestinian House for Professional Solutions (HPS)
The Palestinian Peace Society
The Peres Center for Peace
The Van Leer Jerusalem Institute
Trust - Emun
Ulpan Akiva
Wa'ad
Wi'am
Wifaq- The Center for Conflict Resolution and Reconciliation (CCRR)
Windows for Peace Channels of Communications
Women Legal Activists for Human Rights
Yesh Din
Young Israeli Forum for Cooperation
Zman Midbar- Peace Time

http://www.peres-center.org/SectionProjectheb.asp?cc=02110201

https://rotter.net/forum/gil/20622.shtml#3

הודעה 3

5.שמעון פרס! אתה אישית אחראי לרצח מאות ישראלים / מנחם בן

https://rotter.net/forum/gil/20622.shtml#34

הודעה 34

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb52f4&id=2364#responses

6.האנטישמיות הנוצרית למדינת ישראל

https://rotter.net/forum/gil/20133.shtml#36

הודעה 35

7. 10% מחברי הסגל האקדמי בישראל מסומנים כאנטי-ציוניים

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1622714?=&utm_source=mivzakimnet&utm_medium=ticker&utm_campaign=mivzakimnet




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי ב' בשבט תשע''ב    09:22   26.01.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. דו''ח גרמני: שנאת יהודים מוטמעת בחברה הגרמנית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
שנאת יהודים מוטמעת בחברה הגרמנית

דו"ח מיוחד חושף נתונים מטרידים סביב האנטישמיות בגרמניה. מסתבר שלמרות המאמצים שנאת יהודים מוטמעת בחברה הגרמנית.

התחושה ה"אנטי-יהודית" מוטבעת בחברה הגרמנית, כך על פי דו"ח מומחים שהוכן על פי בקשת הפרלמנט הגרמני משנת 2009. מנסחי הדו"ח סבורים כי המחשב הוא הגורם העיקרי שסייע להפצת רעיון הכחשת השואה, הפלג הימני-קיצוני ונקודת המבט האסלאמית הקיצונית. הדו"ח מדבר גם על התפשטות של האנטישמיות בקרב אנשי הזרם המרכזי בחברה.

דו"ח המומחים צפוי להתפרסם כבר בשבוע הקרוב. כך על פי דיווח של רשת BBC.

על פי הדו"ח, גרמניה נמצאת בין שאר מדינות האיחוד האירופי בנוגע לרמת האנטישמיות שבה. האנטישמיות הרבה ביותר מתגלה בפולין, הונגריה ופורטוגל.

עוד מצוין בדו"ח כי הקהילה היהודית בגרמניה חוותה מעין תחייה מאז נפילת חומת ברלין. לפני שנת 1989, הקהילה היהודית בגרמניה מנתה פחות מ-30,000 בני אדם, אך הצטרפות יהודים לגרמניה, בעיקר ממדינות ברית המועצות, העלתה את מספר הנפשות בקהילה היהודית בגרמניה לכ-200,000 בני אדם.

ביום שישי נשא נאום נשיא גרמניה, כריסטיאן וולף, לציון הכנס שנערך על ידי צמרת המפלגה הנאצית בשנת 1942 בוונסי. הנשיא וולף הבטיח שגרמניה תשמור על זיכרון השואה בחיים, ולעולם לא תנטוש את העם היהודי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/232340

תגוביות:

1.גם מדינת ישראל שונאת יהודים...

2.תקראו את הטוקבקים ב"הארץ" ותיראו כי שנאת היהודים בשמאל היא לא פחותה מזו שאצל האנטישמים בגרמניה, ואולי אף עולה עליה.

2.שלמה המלך כבר אמר "מה שהיה הוא שיהיה". אין חדש תחת השמש.

3.הם עמלק ולא פלא שהם שונאים אותנו. כתוב בגמרא שהם התיישבו בגרמניה! בבלי, מסכת מגילה דף ו' ע"א: "אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים קמט) אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה? אמר יעקב לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע תאות לבו. זְמָמוֹ אַל תָּפֵק - זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין, מחריבין כל העולם כולו".



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי כ''ז באדר תשע''ב    13:25   21.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. Goodbye Sweden  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
http://www.youtube.com/watch?v=zZtc2ma2GEQ



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי כ''ז באדר תשע''ב    13:32   21.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. Useful idiots for Palestine - Pat condel  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
http://www.youtube.com/watch?v=LeGYAfh9A1k



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי כ''ח באדר תשע''ב    17:07   22.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. ''ידיה של אשטון טובלות בדם''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
"ידיה של אשטון טובלות בדם"

הרב שמואל אליהו תקף את דברי שרת החוץ של האיחוד האירופי והוסיף, "אנחנו עם צדיק ואל תתנו לאשטון לבלבל לכם את הראש".

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, התייחס בפינתו השבועית בתכנית 'מתכוננים לגאולה' עם טוביה רוזנפלד, לרצח היהודים בטולוז ולדבריה של קארין אשטון, "הדבר החמור מכולם אלו דבריה של שרת החוץ של האיחוד האירופי, קארין אשטון".

נזכיר כי אשטון אמרה סמוך לפיגוע, "אנחנו חושבים על מה שקרה היום בטולוז, אנחנו זוכרים מה קרה בנורבגיה בשנה שעברה, אנחנו יודעים מה קורה בסוריה, אנחנו רואים את זה קורה בעזה ובאזורים אחרים בעולם".

"זו עלילת דם", הגדיר הרב אליהו בפינתו.

הרב אליהו הוסיף, "מי גרוע יותר - הכמרים שרקמו את עלילות הדם, או הגויים שהלכו לעשות פרעות ביהודים? אותו גוי נבער שאמרו לו שהיהודים מערבבים דם של נוצרים במצות והוא משתולל עם גרזן בגטו היהודי ושופך דמים, או אותו כומר שיושב ומשלב ידיים ואומר אני לא עשיתי כלום רק סיפרתי לציבור מה היהודים עושים? ודאי שהמסית הוא הכי גרוע".

"אשטון יותר גרועה מהרוצחים", אמר רבה של צפת, "ויחד איתה גם אלו שמארגנים את 'שבוע זכויות האדם' בעולם, אלו שסיפרו שאנחנו הרגנו 15 ילדים בעזה לאחר המתקפה על הדרום וכל היהודונים השפלים שמצטרפים לאשטונים למיניהם".

"על בלעם נכתב 'תיבש עינו של אותו רשע'. ייבשו עיניה של אותה רשעה ושל כל שונאי ישראל. תימק לשונם בפיהם. איך הם לא מתביישים להשוות אותנו לגרועים שברוצחים".

הרב אליהו הוסיף כי "מטרתם היא לשבור את רוחנו, לגרום לנו לדיכאון ופחד ולגרום לכמה יהודים לחשוב שאנחנו גרועים מכולם. אבל האמת אינה כן, אנחנו עם קדוש 'אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו' - זו המציאות האמיתית. אנחנו לא חלק מהם, לא חלק מהרשעה של אירופה או של אשטון ואסד. הם כולם רצחנים שידיהם טובלות בדם ואנחנו עם צדיק. אל תתנו לאשטון לבלבל לכם את הראש".

בסיום דבריו התייחס הרב אליהו לשפע הגשם שירד במהלך החורף, "צריך לעשות מסיבת הודיה על כמויות הגשמים שירדו לנו. כמו שהרב אליהו זצ"ל היה רגיל לומר 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' אם אדם מתחיל ב-'הודו לה' כי טוב', אז יהיה 'כי לעולם חסדו'".

בסוף דבריו בירך הרב את עם ישראל "יהי רצון שכמו שה' משפיע עלינו שפע גשמי, כך ישפיע עלינו שפע רוחני של טהרה, קדושה, שמחה, חירות, גאולה של משיח".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/235567



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי כ''ט באדר תשע''ב    01:56   23.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. הפרופ' מאוקספורד, ותואר אצולה לקטרין אשטון  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
http://www.youtube.com/watch?v=M2dbIwjmqCQ&feature=player_embedded#!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי ד' בניסן תשע''ב    18:23   27.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. פרו-פלסטינים מתפרעים בפאנל ח''כים בארה''ב  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Brandeis student protest disrupts Israeli MK panel in Boston, MA March 26 2012

http://www.youtube.com/watch?v=9bMwHD6jiHM&feature=player_embedded#!

משלחת חברי כנסת ובה חברה גם ח"כ ליה שמטוב (ישראל ביתנו) הגיעה אתמול בערב (שני) לביקור בבית כנסת קונסרבטיבי בארצות הברית, אולם במהלך הפאנל בטרם עלו לבמה, קמו במפתיע מפגינים פרו-פלסטינים ושיבשו את מהלך הדיון.

חברי המשלחת לבוסטון מטעם קרן רודמן הגיעו לבית הכנסת "עמנואל" במסצ'וסטס בו נערך פאנל פומבי בהשתתפות חברי הכנסת אופיר אקוניס, ליה שמטוב (ישראל ביתנו), פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), ראלב מג'דלה ואילן גילאון, שהוזמנו למקום על ידי הקהילה היהודית בבוסטון.

ח"כ שמטוב סיפרה כי המפגינים שישבו בין 700 אורחים הורידו לפתע חולצות וצעקו "פלסטין החופשית" כשעל החולצות הכחולות שלבשו נכתב "מדינת אפרטהייד".

בבית הכנסת שנערך מראש לתרחיש הפגנה היתה נוכחות מתוגברת של שוטרים ומאבטחים שהשתלטו בתוך דקות על המפגינים והרחיקו אותם מן האולם. לאחר שהמפגינים הוצאו נמשך הדיון ללא הפרעות.

ח"כ שמטוב סיפרה כי לא ציפתה להתפרצות כזאת. "כעשרים מפגינים החלו לצעוק 'פלסטין חופשית' והורידו את חולצותיהם כשהוזמנו לבמה. זה היה נורא מפחיד". ח"כ שמטוב הוסיפה כי במשלחת חבר גם עמיתה הערבי מג'דלה שהיה השר הערבי הראשון. "המפגינים צריכים להתעורר. בסוריה טובחים והם שותקים. בטולוז רוצחים ילדים יהודים והם שותקים. זאת פשוט דמגוגיה זולה".

מבוסטון צפויה להמשיך המשלחת להרצאות באוניברסיטת הארווארד כחלק מתכנית המתקיימת בחסות קרן רודרמן בשיתוף עם אוניברסיטת ברנדייס, שתפגיש את חברי הכנסת עם מושל מסצ'וסטס, דיוואל פטריק, גזבר מדינת מסצ'וסטס סטיב גרוסמן, הסנטורים סקוט בראון (רפו'—מסצ'וסטס) וצ'אק שומר (דמו'-ניו יורק); נשיא אוניברסיטת ברנדייס פרד לורנס, ראשי ארגונים יהודים, מועצת הנאמנים של אוניברסיטת ברנדייס, ראשי הקהילה היהודית בבוסטון ופילנתרופים מובילים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/235789



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
שבת קודש ח' בניסן תשע''ב    11:09   31.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. ישראל מסייעת לאסד לשפוך דם מוסלמי - בשביל מצות לפסח  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Osama Al-Mallouhi of the Syrian Opposition Suggests Jews Use Syrian Blood for Passover Matzos

http://www.youtube.com/watch?v=CKN9-J4dPxg&feature=player_embedded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי י''א בניסן תשע''ב    18:13   03.04.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. שבדיה תהיה המדינה המוסלמית הראשונה באירופה / קונדל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.04.12 בשעה 18:18 בברכה, ליה
 
וידאו: פט קונדל מראה כיצד תהפוך שבדיה למדינה המוסלמית הראשונה באירופה.

פט קונדל - אתאיסט מוצהר וקומיקאי בריטי לשעבר - מספיד את שוודיה שהתאסלמה עקב מדיניות ההגירה המוסלמית וריבוי התרבויות חסרות הרסן, משבח את היהודים, ומדגיש שהשנאה ליהודים נסובה בגלל הקוראן שאפילו אינו מזכיר את הפלסטינים.

העיתונות השוודית - המסובסדת ע"י הממשלה - מסתירה מהציבור השוודי כי הסיבה לכך ששוודיה הפכה לבירת האונס של אירופה היא המהגרים האפריקנים והמוסלמים מהמזרח התיכון. לעומת זאת בנורבגיה, המשטרה הודיעה שכל 41 מעשי האונס שפוענחו בוצעו בידי מוסלמים, והיו מעשי אונס מאוד אלימים.

Goodbye Sweden HEB SUBS

להתראות לך שוודיה

http://www.youtube.com/watch?v=KVt-oeBx0kE



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ששי י''ד בניסן תשע''ב    23:54   05.04.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. במשך 6 עשורים הסתיר גראס את עברו כחבר ב'וואפן אס.אס'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נתניהו נגד חתן פרס נובל: "נבער ומביש"

"השוואה מבישה שאומרת מעט על ישראל - והרבה על גראס, אדם שהסתיר את עברו באס.אס", אמר נתניהו על חתן פרס נובל לספרות.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מגנה בחריפות את דבריו של הסופר הגרמני גינטר גראס שטען כי ישראל מסכנת את השלום והשווה אותה לאירן.

"ההשוואה המבישה שערך גראס בין ישראל לאירן, משטר המכחיש את השואה וקורא להשמדת ישראל, אומרת מעט מאוד על ישראל והרבה מאוד על מר גראס", כתב נתניהו בהודעתו. "זוהי אירן, לא ישראל, המהווה איום לשלום העולם וביטחונו, וזוהי אירן - ולא ישראל, המאיימת בהשמדה על מדינות אחרות".

"זוהי אירן, ולא ישראל, התומכת בארגוני טרור המשגרים טילים על אזרחים חפים מפשע", המשיך ראש הממשלה בהודעה. "זוהי אירן, ולא ישראל, שתומכת בטבח שעורך המשטר הסורי באזרחיו. אירן רוגמת נשים, תולה הומוסקסואלים ומדכאת באכזריות את עשרות מיליוני אזרחיה שלה".

"במשך שישה עשורים הסתיר גראס את עברו כחבר ב'וואפן אס.אס'", תקף נתניהו. "לכן, אין זו כנראה הפתעה שהוא מגדיר את המדינה היהודית היחידה כאיום הגדול ביותר לשלום העולם ומתנגד להצטיידותה באמצעים להגנה עצמית. אולם, אנשים הגונים בכל העולם צריכים לגנות בחריפות את ההצהרות הנבערות והמבישות הללו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/236245



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי י''ח בניסן תשע''ב    12:15   10.04.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. גרמניה החדשה / בן דרור ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אל תתרשמו מהגינויים נגד גינטר גראס. הסקרים בארצו מוכיחים כי 60אחוזים מהתושבים חושבים שישראל עוסקת "בהשמדה", לא פחות.

מאז פרסום הפואמה על סכנת ישראל לשלום העולם, זוכה גינטר גראס בעיקר לגינויים מבני ארצו. רק הימין הקיצוני, השמאל הקיצוני ואיראן, חברי הקואליציה הידועה, שולחים לו ברכות. גם אלה שאמורים להיות ידידיו טוענים שהוא חצה את הקווים האדומים.

לפי הדיווחים על הגינויים, מישהו עוד עלול להגיע למסקנה שגראס הוא קשיש סנילי ממורמר שמבטא עמדה שולית, אנטישמית, שעבר זמנה. גראס, יש מי שחושב, הוא גרמניה הישנה. המבקרים שלו הם גרמניה החדשה. כך שכדאי לעשות סדר בדברים.

זה למעלה מעשור מצביעים הסקרים על כך שגרמניה חוזרת לימים אפלים. בסקר שנערך באוניברסיטת בילפלד בשנת 2004 טענו 50 אחוז מהגרמנים כי ישראל מתנהגת כלפי הפלסטינים כפי שהנאצים התנהגו כלפי היהודים.

68 אחוז מהגרמנים הביעו את העמדה שישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים. השמדה. לא פחות. מכיוון שאלה היו ימי האינתיפאדה, היה אפשר לחשוב שמדובר בעניין זמני. אלא שהשנים חולפות. העמדות נשארות.

מחקר מקיף שהוזמן על ידי הבונדסטאג והוגש בינואר השנה, מצביע על כך שאין שינוי ממשי. 40 אחוז מהגרמנים חושבים שישראל נוהגת כמו הנאצים, ו-60 אחוז חושבים שישראל עוסקת ב"השמדה". הממצאים מטרידים. סקרים נוספים חושפים את העובדה שישראל נתפסת, בעיני רוב הגרמנים, כ"מדינה המאיימת על שלום העולם".

כל עלילה היא בשם "קידום השלום"

זה בדיוק מה שחשבו הנאצים על היהודים בשנות ה-30. זה בדיוק מה שחושבים הגרמנים היום על ישראל. זה בדיוק מה שטוען גראס. כדאי להזכיר עוד משהו. הפואמה האנטישמית של גראס לא פורסמה רק בגרמניה. באותו היום היא פורסמה בעיתונים נוספים באירופה, כמו "לה רפובליקה" באיטליה.

אם אכן מדובר בפואמה עלובה ואנטישמית, כפי שטוענים עכשיו מבקריו של גראס, איך זה שהיא בכלל פורסמה? ואיך זה שלא רק בעיתון אחד, אלא בשורה של עיתונים באירופה?

לרוב האירופאים אין מושג ירוק על הסכסוך הישראלי-ערבי.

הגרמנים, ולא רק הם, טוענים שישראל עוסקת ב"השמדה", אף על פי שכמות ההרוגים הפלסטינים בשנה קטנה יותר, הרבה יותר, מכמות ההרוגים בתאונות דרכים בגרמניה בחודש אחד.

הם רואים טלוויזיה. כשיש תמונות מהאזור - הן בנוסח אחיד. חיילים או מתנחלים נגד פלסטינים תמימים, או חיילים מול "פעילי שלום" על ספינות שמנסות להגיע לעזה. הצמרת האינטלקטואלית וקרנות גרמניות ממשיכות באותו קו שמצייר את ישראל כמפלצת. הכל במסגרת "פעילות למען השלום". זה מה שקורה כשכל עלילה על ישראל היא בשם "קידום השלום".

גרמניה הישנה, גרמניה החדשה

אין שום צורך להיות אנטישמי מלידה. יש צורך רק בחשיפה לשיח הגרמני הנוכחי כדי להפוך לאנטישמי. לפי סקר של הבי-בי-סי משנת 2011, ל-65 אחוז מהגרמנים יש עמדה שלילית כלפי ישראל. לפי ד"ר ג'וליאן ווטצל, ממחברי הדוח שהוגש השנה, בקרב כ-50-40 אחוז מהגרמנים, הביקורת המוגזמת על ישראל היא ביטוי לאנטישמיות.

האגדה שמפיץ השמאל מספרת ש"ביקורת של ישראלים על ישראל מצילה את כבודה של ישראל ומוכיחה שישראל היא מדינה דמוקרטית".

עדיין לא פגשתי גרמני או אירופאי אחד שנחשף לתעשיית השקרים מתוצרת עצמית, והמסקנה שלו הייתה: וואו, איזו דמוקרטיה מופלאה. העובדות מוכיחות שכאשר חוזרים על שקר אלף פעמים - ועל כך שישראל היא מפלצת - המסקנה היא שמדובר במפלצת. לא בפודל.

זה לא שאין מקום לביקורת. ודאי שיש. אלא ששקרים אינם ביקורת. דמוניזציה אינה ביקורת. הגנה עצמית מפני טרור איננה ג'נוסייד. אבל זה בדיוק הרושם שיוצרת תעמולת זוועה.

גינטר גראס, למרבה הצער, איננו החריג. הוא מבטא את הרוח הגרמנית. עשר שנים של תעמולת אימים אנטי-ישראלית מובילה לתוצאה העגומה הזאת. האנטי-ציונות הפכה להיות התחליף ה"כשר", הפוליטיקלי קורקט, לאנטישמיות הישנה.

זה גם הסיפור של חתן פרס נובל גינטר גראס. האיש שהצטרף בצעירותו ל"היטלר יוגנד", ובסוף המלחמה התנדב ל"וואפן אס-אס", הוא אכן גרמניה הישנה. הבעיה היא שהוא גם גרמניה החדשה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/356/481.html?hp=1&cat=479

תגוביות:

1.הקרן לאנטישמיות החדשה מחפשת לתרום לעמותת שנאה לישראל.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום שלישי כ''ה בניסן תשע''ב    21:45   16.04.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. לינור: המפגינים הזרים המתעמתים עם צה''ל נולדו אנטישמים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
עירית לינור על רקע תקיפת פעיל השמאל: "אוכלים קצת כאפות, לא נורא".

זעם בחוגי שמאל וברשתות החברתיות בעקבות התבטאויותיה של עירית לינור הבוקר (שני) בתוכניתה "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, זאת על רקע אירוע התקיפה של סא"ל שלום אייזנר את פעיל השמאל הדני.

בהתייחס לפעיל, אמרה לינור כי "כל אותם אנשים שרוצים לפתור בעיות שאין להם מושג בהן בגלל שהם נולדו וימותו אנטישמיים...מגיעים לכאן לקייטנה אתגרית. הם לא הולכים לעשות את זה בסוריה ובאירן כי הם יודעים ששם יירו בהם".

בהמשך ציינה לינור כי "אני רוצה לשלוח מכאן לשלום אייזנר שהוא לא צריך להוכיח שהוא (פעיל השמאל) שבר שתי אצבעות. זו חבורת אנטישמיים שבאו להיות צדיקים על חשבוננו. מזמן אנשים הבינו שלא מדובר בפעילי שלום, אלא פעילי שמאל. מה יודע המפגין על החיים שלו. מדובר במכות, אוכלים קצת כאפות, לא נורא".

"לינור ממשיכה להשתמש בבמה שניתנה לה על מנת להוציא אגרסיות אלימות ולהצדיק שימוש בלתי סביר בכוח", אמר מזכ"ל שלום עכשיו, יריב אופנהיימר. "מצער שקנה המידה של התנהגות מוסרית והולמת עבור עירית לינור נמצא בסוריה או באירן והיא מבקשת להשוות את הנעשה בשטחים דווקא לשם. ללא קשר לזהות המפגינים, שימוש באלימות על ידי קצין בכיר הוא בלתי לגיטימי ויש לגנותו באופן נחרץ. מעניין מה תהיה תגובתה של לינור אם היא זאת שתחטוף 'כאפה' משוטר או חייל במהלך ההפגנה".

"מזל שצה"ל לא פועל על פי המלצות הגברת לינור והשעה את הסא"ל המכה עד למיצוי החקירה", מסר בתגובה ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) בתגובה לדברים.

http://b.walla.co.il/?w=%2F3050%2F2525260

תגוביות:

1.למה למי הרביצו? למי שהגיע כדי למחות על קיום המדינה!!!

2.כל מילה אמת לאמיתה ואין לי אלא להעריץ אותך על אומץ ליבך לעמוד מול החונטה השמאלנית שרומסת כל מי שלא חושב כמוה.

3.האנרכיסטים האלה מקבלים כסף טוב בשביל הפרובוקציות. מדובר באוסף בטלנים שבמקום לעבוד משכירים עצמם לקרנות אנטי ישראליות. הפרסום והמכות שחטף יספקו לו עוד כמה משכורות. לא לדאוג לו. סיכון מקצועי.

4.אופנהיימר הוא שכיר חרב של שונאי ישראל.

5.לינור הצליחה להראות (שוב) איך השמאל הישראלי פועל. עירית לינור בסך הכל דיברה בשעשוע על אותו מתנדב מדנמרק שאין לו קשר לישראל ו/או לפלסטינים, וטענה שהוא בחר לבוא דווקא לכאן כי לכל היותר הוא יחטוף כאפה (ויזדקק לשני תפרים בפה).

זה מוציא משלוותו את השמאל הישראלי כי אי אפשר להתייחס בקלות ראש לאירוע הזה "בלי קשר לזהות המפגין".

אז קודם כל זכור לי שכששוטר היכה בעמונה מול המצלמה נערים שישבו על רצפת חדר, באמצעות ידית של אלה, לא רק שלא שמענו מאותם יריב אופנהיימרים וניצן הורוביצים התבטאות דומה, אלא שאדרבא אותו שוטר מעולם לא שילם מחיר על האלימות שלו. הוא זכה לגיבוי ממהמערכת ומהתקשורת.

שנית, אותו מפגין מדנמרק סיפר הבוקר לוואלה כי הקבוצה שלו נעצרה בידי חיילים ועמדה כך כמחצית השעה. הוא סיפר שאחרי כן הם החליטו להמרות את הוראות הצבא ולהמשיך (בכוח) בהפגנה על הכביש.

מבחינת השמאל, בגלל שהמפגין מחזיק בדעות הנכונות, זה לא נחשב להפרת החוק ולכן איש מהם לא קרא לעצור את פורע החוק הזה.

6.ניצן הורוביץ גם היה ילד כאפות, ומשום כך הוא מתלהם.

7.שעיתון הארץ יזדעזע כמו שימון מהנדס השלום וכל השמאל.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ראשון כ''ב באלול תשע''ב    19:06   08.09.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. פעילי השמאל שנרצחו על ידי ברייויק קראו לחרם על ישראל:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.09.12 בשעה 19:11 בברכה, ליה
 
כמדי שנה בעונה זו של הקיץ עורכים צעירי מפלגת העבודה הנורבגית (AUF) מחנה קיץ אידיאולוגי.

הפעם עמדה ישראל במרכז ההתעניינות במחנה שנערך באוטויה - Utøya.

יום לפני הטבח, שר החוץ הנורבגי יונאס גאר סטור יחד עם פדרסון, מבקרים במחנה הקיץ באוטויה, ואת פניהם מקדם שלט "חרם על ישראל".

מאחורי הקו הנוקשה והבלתי מתפשר נגד ישראל, עמד יושב ראש AUF אסקיל פדרסון.

יומיים לפני הטבח הנורא אמר פדרסון בראיון לדגנבלדט:

"לא לדיאלוג עם ישראל! כן לצעדים קשים נגד ישראל!

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2905584&forum_id=771

http://politisk.tv2.no/nyheter/st%C3%B8re-om-israel-palestina-konflikten-%E2%80%93-okkupasjonen-ma-opph%C3%B8re-muren-ma-rives-og-det-ma-skje-na/





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי כ''ד באלול תשע''ב    10:47   11.09.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. בריטניה: ''אוניברסיטה באריאל - מחסום בפני השלום''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.09.12 בשעה 11:03 בברכה, ליה
 
שר החוץ של בריטניה, וויליאם הייג, אמר כי הוא מאוכזב מהחלטתה של ממשלת ישראל לאשר את שדרוג המרכז האוניברסיטאי באריאל - לאוניברסיטה מן המניין.

"הדבר מוביל לאוניברסיטה הראשונה בישראל שתוקם מעבר לגבולות הקו הירוק, ובהתנחלות בלתי-חוקית על פי החוק הבינלאומי", הסביר הייג בהודעה רשמית של משרד החוץ הבריטי. לדבריו, זה "מבסס עוד יותר את הנוכחות הישראלית בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ומעמידים מחסום נוסף בפני השלום".

במקביל, העריך גורם מדיני, עשויה ההחלטה לעורר את פעילותם של פעילי חרם פרו-פלסטיניים, שינסו לגייס ארגוני סטודנטים ומרצים בבריטניה, להטיל חרם אקדמי כולל על ישראל.

מלבד חומרת המעשה, לטענת הייג, גם התזמון בו הוא נעשה שגוי. "המהלך מגיע דווקא בעת בה אנו מרחיבים את שיתוף הפעולה בין האוניברסיטאות בבריטניה ובישראל, לאחר שהממשלה הבריטית נקטה עמדה נחרצת מול המערערים על הלגיטימיות של ישראל באמצעות החרמת מוסדות חינוך ותרבות". בסיום הודעתו, הדגיש הייג כי הוא "קורא לממשלת ישראל לשקול מחדש את עמדתה בעניין, בשל חומרת ההשלכות".

הממשלה אישרה ההכרה: "חלק בלתי נפרד מישראל"

אתמול אישרו שרי הממשלה את ההכרה במרכז האוניברסיטאי באריאל כאוניברסיטה. בפתח הישיבה הביע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תמיכה במהלך. "אני מדגיש שאריאל היא חלק בלתי נפרד מישראל וכך היא תישאר בכל הסדר עתידי", ציין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה. "הקמת אוניברסיטה באריאל היא חלק מסדרת הפעולות שאנחנו עושים לחיזוק ההשכלה הגבוהה בישראל".

"אני חושב ששבע אוניברסיטאות זה לא מספיק", הוסיף ראש הממשלה. "אני לא מקבל את הגילדה הסגורה. אני אוהב לפרוץ מונופולים וקרטלים בכל תחום, וכך גם בתחום הזה. אם למישהו היה ספק מה עמדתי בעניין – חשוב שתהיה אוניברסיטה נוספת, וחשוב שהיא תהיה באריאל".

http://news.walla.co.il/?w=%2F9%2F2566728&fb_source=message

תגוביות:

1.גם הקסאמים מעזה הם "מחסום בפני השלום" .

2.צרור ברכות לאריאל, עיר במדינת ישראל, מדינת היהודים.

3.שמישהו יספר לשר הנכבד שהמנדט הבריטי הסתיים לפני שישים ומשהו שנים, ושעוד שישים ומשהו שנים מהיום (או אולי עוד לפני) אוניברסיטת אוקספורד המכובדת תהיה גם כן שטח כבוש. והמבין יבין...

4.למה רק כשזה קשור לישראל כל אחד נדחף בעינייני הפנים שלנו? אם לא מפריע לו לראות רצח עם בסוריה לצבוע הזה, למה שיפריע לו מוסד להשכלה גבוהה בישראל?

5.שוכחים את ההיסטוריה ואת המנדט של בריטניה לבנות מדינה ליהודים על שטחה של כל פלשתינה, כולל על עבר הירדן המזרחי. בריטניה קרעה את עבר הירדן על דעת עצמה ובניגוד למנדט שקיבלה מחבר הלאומים, כדי למסור את השטח שלא כדין לנסיך סעודי ולכמה בדואים שהביא עימו משם. עכשיו עליה לשמור על שתיקה. הגדשה המערבית היא חלק מארץ ישראל המערבית שנותרה כולה למדינה היהודית. היהודים קיבלו 20.000 קמ"ר מתוך ה- 80.000 שהובטחו להם. מדינה פלשתינית הוקמה על ידי הבריטים על שטח של 60.000 קמ"ר ושמה ירדן והיא החלק הארי של פלשתינה שהובטחה ליהודים על ידי חבר הלאומים.

6.לך ללונדונסטאן ועזוב אותנו בשקט.

7.כל אחד דוחף את אפו ומנסה לנהל חיים שלא שייכים לו.

8.מעניין שהבריטים שכובשים את השטחים הללו: אנגווילה, ברמודה, איי הבתולה הבריטיים, איי קיימן, איי פוקלנד, גיברלטק, מונטסרט, פיטקרן, סנט הלנה, אסנשן, טריסטן דה קונה, איי ג'ורג'יה הדרומית, איי סנדוויץ' הדרומיים, אקרוטירי, דקליה, הטריטוריה הבריטית בקויינוס ההודי, איי טורקאס וקאיקוס, צפון אירלנד, ווילס וסקוטלנד, יש להם את עזות המצח לגנות אותנו על מה שאנו עושים בשטחים בבבעלותנו מזה למעלה מ-4,000 שנים!

9."שלום" = חיסול מדינת היהודים בלי להתאמץ.

10.ב- 1967 מדינת ישראל שיחררה בעקבות התוקפנות הירדנית, את השטחים שיועדו גם בהסכמי סן-רמי 1920 וגם לפי החלטת חבר-הלאומים - למדינה לעם היהודי.

11.למה כל פוץ דוחף את האף שלו לענייניה הפנימיים של ישראל?

12.יהיה קשה להאבק בבוסים של הקרן החדשה, אבל נעבור גם את זה.

13.מי שקיבל מנדט להכין כאן תשתית לחזרתם של היהודים אל ארצם, ובמקום זאת עשה את ההיפך, וגם הכניס לכאן מסתננים (מתנחלים ערבים!!!) שמילאו את הגדה המערבית, שבה חיו בימי קדם אבותינו, אינו יכול להטיף מוסר, כי, הכיבוש האמיתי הוא כיבוש האדמה היהודית בידי המסתננים הערבים שלפני ואחרי קום המדינה!!!

14.שמישהו ילחש לו באוזן בהפסקה שהוא חי בסרט. על איזה שלום הוא מדבר?

15.הגיע הזמן להפסיק את ההתערבות של האנטישמים בכל תחומי חיינו.

16.מי בכלל שאל אותו? האם אנחנו מתערבים בענייניה של אנגליה? מה זה הטון המתנשא הזה, כאילו אנחנו עדיין איזו מושבה אנגלית במזרח הלא תרבותי.

את הבעיות שלהם האיש האומלל הזה כבר פתר?

ואם כבר, אז למה לא שמענו דבר כשהרשות חתמה על הסכם עם החמאס? האם זה לא 'מחסום בפני השלום'? וחוץ מזה, על איזה שלום הוא מדבר ההזוי הזה?

אבו מאזן הוא מושחת מאין כמוהו, שרק עכשיו מעז עמו להתקומם נגדו, וכל מעשיו והתבטאויותיו נועדו לא כדי לכונן שלום, אלא כדי לדאוג לתזרים המזומנים שהולכים אליו ואל מקורביו.

שלא לדבר על זה שהאיש הזה משקר במצח בריטית נחושה - ההגדרה המשפטית של הימצאותנו ביהודה ושומרון על פי החוק הבינלאומי אינה 'כיבוש' (אלא שטח שיש לגביו מחלוקת שצריכה להתבהר במשא ומתן).

אריאל מעולם לא היתה ולא תהיה בכלל המשא ומתן, דין אריאל כדין רמת אביב, ולכן הקמת אוניברסיטה באריאל אינה יכולה להיות מחסום בפני השלום.

אפילו אובמה התייאש מאבו מאזן, והוא כבר לא מנסה אפילו ללחוץ יותר על ישראל, מפני שאובמה הבין מה שהאנגלי הזה לא הבין - אין לפלסטינים שום כוונות שלום.

היו פה 'מנהיגים' שהיו מוכנים לתת להם הכל, והם סרבו, מפני שהכל זה לא מספיק. מבחינתם אנחנו צריכים ללמוד לשחות.

די כבר עם הניצול הציני של המצב הטראגי הזה כדי לתת דרור לאש האנטישמית הבוערת בכם.

לא רוצים יחסים אקדמיים איתנו, לא צריך, גם ככה אנחנו מביאים הביתה פרסי נובל.

אסור בתכלית האיסור לתת לכל זב חוטם אנטישמי לאיים עלינו.

כניעה לאיומים כאלו, כמוה ככניעה לטרור, וידוע שכניעה מולידה אצל הטרוריסט (גם זה בחליפה ועניבה) תאוות רצח גדולה יותר.

אנחנו לא תחת שלטון אנגלי. הספר הלבן (שהיה שחור משחור) הוא לא יותר ממושג בלימודי ההיסטוריה, ולא ניכנע לשום איום של שונאינו.

הקמנו את המדינה הנפלאה הזו, שהיא מהמובילות בתחומי אקדמיה רבים (ידעתם שחוקרי איסלאם מכל העולם כולל העולם הערבי, אין להם ברירה אלא להסתמך על מחקרים רציניים ביותר של חוקרים ישראלים. כן, כמה שזה ישמע מצחיק, ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בחקר האיסלאם).

לישראל יש הישגים נפלאים במדע ובמחקר, ואין פלא שרבים מעוניינים בשיתוף פעולה אקדמי איתנו.

מי שלא רוצה, לא צריך, נסתדר גם בלעדיו.

לא הייתי מתפלא אילו יתברר שהצהרתו של האנטישמי הנבוב הזה באה בעקבות פניה של אנשי אקדמיה שמאלניים מישראל, שיעשו הכל, כולל הכל, כדי למנוע הקמת אוניברסיטה באריאל (הם הרי רגילים להיות השטינקרים של וועדות שחוקרות אותנו, ומוסרים מידע לכל דורש על כל אבן שהוזזה ביהודה ושומרון, ומתחננים לאירופאים שיחרימו אותנו, ופונים לאמנים שלא יופיעו פה, וכותבים מאמרים מלאי שטנה כנגד חיילי צה"ל. בקיצור חבר בוגדים נאלחים).

טוב עשתה ממשלת ישראל שאישרה את הקמת האוניברסיטה באריאל, ואני מזמין את הציבור כולו להתכונן ליום בו תתפרסם פסיקת הבג"ץ בעתירת ראשי האוניברסיטאות, מפני שיש לי חשש כבד שהבג"ץ לא יתאפק מלחבוט שוב בהתיישבות ביהודה ושומרון.

על ציבור נאמני ארץ ישראל להקים קול צעקה אם הדבר הנורא הזה יקרה.

אסור לאפשר לבג"ץ לשלוט במדינה.

זה מנוגד לחלוטין לדמוקרטיה.

זו למעשה הנחתת חרב חדה על ראשה של הדמוקרטיה.

המחאה על התערבות בג"ץ בנושאים שלא אמורים להיות חלק מהמנדט שלו, במדינה דמוקרטית בה יש ממשלה נבחרת, צריכה להיות תחת הכותרת 'בג"ץ הורס את הדמוקרטיה'.

17.הגיע הזמן להגיד לבריטים את האמת בפרצוף המכוער שלהם. הם יצרו את הסכסוך היהודי ערבי. הם שדדו את האוצרות של כל הקולוניות שלהם. הם התעללו וגם רצחו שרידי שואה בדרכם לישראל והרשימה עוד ארוכה. הם האחרונים שיכולים להטיף לנו. הגיע הזמן לומר את זה פעם אחת בקול ברור ולא להתייחס לכללי הנימוס המדיני.

18.בגללם יש לנו בעיות עם הערבים כי הם הכניסו אותם למדינה.

19.אותה מקהלת אווזים שוב ושוב. קבוצת זהבה גלאון וקבוצת חנין הן כמו חבורות רחוב שלא עושות כלום ורק מחכות בפינה למצוא את התרוץ להשתלח בממשלה נבחרת. למה? מי אתם דב חנין וזהבה גלאון? מי שמכם לשר ומושל? יש לכם מה לומר, תאמרו זאת לקהלכם פנימה ולא לציבור ששוטם אתכם. הרי אתם קמצוץ בעם, עלה נידף ברוח. רעש וצילצולים. אתם והתקשורת השמאלנית מוכנים לדרוס אלפיים שנות מורשת והיסטוריה של עם ישראל בעבור נזיד עדשים. בזיונרים כולכם.

20.די להתרפס בפני גויים! לפי המשפט הבין לאומי זכותה של מדינת ישראל לבנות בשטחים השנויים במחלוקת (לפי הגדרתם).

21.לעיון האשכול: יהודה ושומרון אינם שטחים כבושים. את השקר המציא השמאל!

https://rotter.net/forum/gil/23759.shtml




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי י''ב בתשרי תשע''ג    07:07   28.09.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. הרש''פ מפיצה טרור שקרים ושנאה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
"שקרן, שונא ומסית"

דני דיין: נאומו של אבו מאזן היה כל כולו זעקת הקוזק הנגזל. כולו שיטנה נגד מדינת ישראל. גרשון מסיקה: הרש"פ מפיצה טרור ושנאה.

מועצת יש"ע הביעה שאט נפש מהתקפותיו של אבו מאזן על מדינת ישראל במהלך העצרת הכללית של האו"ם.

"דבריו הם התעלמות ואף עידוד למעשי האלימות וההסתה היומיומיים מצד הערבים כלפי המתיישבים ביש"ע", נמסר בהודעת המועצה.

דני דיין יו"ר מועצת יש"ע מסר כי "אבו מאזן הפך היום לא רק מכחיש שואה אלא גם ממציא נכבה. נאומו היה כל כולו זעקת הקוזק הנגזל. כולו שיטנה נגד מדינת ישראל ואזרחיה. כשזה האיש העומד מולנו - שקרן, שונא, מסית - הדבר האחרון שצריך להעניק לו הוא מדינה".

ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, אמר "מתאים למכחיש השואה אבו מאזן לעוות את המציאות ביהודה ושומרון.

כזבי הנוכל אבו מאזן, שדם נרצחי הטבח במעלות על ידיו, משלימים את כזבי אחמדינג'אד. מאות אלפי המתיישבים חיים בשלווה ובשלום, בעוד הרש"פ מפיצה לכל האזור טרור ושנאה", אמר מסיקה.

אבו מאזן, נאם הערב בפני עצרת האו"ם בניו יורק. בנאום תוקפני במיוחד כלפי ישראל אמר "התקפות של מליציות טרוריסטיות ישראליות הפכו למציאות יומיומית. אנחנו נאלצים להתמודד במתקפות נגד עמנו, מסגדינו, כנסיותינו, בתינו ובתי הספר שלנו".

אבו מאזן הוסיף כי, "ההסלמה של מתקפות מתנחלים לא מפתיעה איש כי הן תוצאה של המשך כיבוש ושל מדיניות ממשלה שמעודדת את מפעל ההתנחלויות ותוצאה של תרבות גזענית ודעות קיצוניות המושרשות בחוקי האפליה נגד הפלשתינים. הם מספקים תירוץ אחר תירוץ לפשעי המתנחלים". לדבריו, "ועדות חקירה צבאיות מפברקות תירוצים לחיילים שביצעו פשעים מלחמה, עינוי והתעללות באזרחים חפים מפשע".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244642

תגוביות:

1.ואת פושעי אוסלו יש להעמיד לדין!!!

2.אימוץ דו"ח השופט לוי הוא התשובה לאבו מאזן. מי סופר אותו?

3.על אבו אדולף מאזן מכחיש השואה ממליץ שמעון פרס.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''א בתשרי תשע''ג    07:43   07.10.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. בארה''ב: תמיכה בטרור האיסלאמי ואנטישמיות גלויה באוניברסיטת נורת'איסטרן שבבוסטון  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.10.12 בשעה 07:59 בברכה, ליה
 
האנטישמיות מרימה ראש בארה"ב, והפעם באוניברסיטת נורת'איסטרן שבבוסטון.

בסרטונים שפורסמו בשבועות האחרונים נראו מרצים ופרופסורים באוניברסיטה, מציגים תמונה שקרית וחד צדדית בסכסוך הערבי-ישראלי, וכן גם תמיכה גלויה בטרור האיסלאמי. כל הפרטים +הסרטונים שנחשפו.

בסוף החודש שעבר, נחשפו סרטונים שפורסמו באוניברסיטת נורת'איסטרן שבארה"ב, ע"י הארגון "אמריקאים למען שלום וסובלנות".

הסרטונים מראים את המציאות באוניברסיטה בבוסטון: לימודי איסלאם קיצוני, ותמיכה בטרור ואנטישמיות גלויה בקרב הסטודנטים.

בסרטון חדש שפורסם בשבוע שעבר, נראה כיצד פרופסור דניס סאליבן ומרצים אחרים מנצלים לרעה את החופש האקדמי, על מנת לקדם שקרים נגד ישראל, ואנטישמיות כפי שהוגדרה על ידי משרד החוץ האמריקאי.

סאליבן הוא פרופסור בכיר אשר מנהל את ה"מרכז לשלום, תרבות ופיתוח של המזרח התיכון", באוניברסיטת נורת'איסטרן.

בסרטון נראה הפרופסור מציג לסטודנטים תמונה לא מציאותית, שקרית וחד צדדית של הסכסוך הערבי-ישראלי.

"נראה בבירור כי פרופסור סאליבן הרכיב את החוג עליו הוא מופקד, כך שיחדיר לסטודנטים גישה עויינת המייצרת דמוניזציה כלפי המדינה היהודית, אשר מרבים להשוות בינה לבין המשטר הנאצי”, אמר ד"ר צ'ארלס ג'ייקוב, העומד בראש ארגון "אמריקאים למען שלום וסובלנות".

הוא הוסיף: "מי שיצפה בסרט יבין כי תוכנית הלימודים של פרופסור סאליבן מכילה מספר נושאים מרכזיים שאינם אלא שקרים מובהקים ואנטישמיים".

בסרטון מרואיינים יהודים המביעים דאגה לנוכח ההרצאות של פרופסור סאליבן.

"משרד החוץ האמריקאי הגדיר באופן ברור למדי מהי "אנטישמיות חדשה", והסרט מראה שהחומר שסאליבן מלמד את הסטודנטים באוניברסיטת נורת'איסטרן לא עומד בקריטריונים שקבעה הממשלה האמריקאית”, אמר ג'ייקובס.

בסרט יש קטע בו שאהיד עלאם, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת נורת'איסטרן, אומר לסטודנטים שהם צריכים להיות "גאים" בהיותם אנטישמים.

רוב הסטודנטים באוניברסיטה אימצו דעות אנטי-ישראליות, בעוד שסטודנטים תומכי ישראל הופחדו עד כדי כך שהם חוששים ונמנעים מלהביע את דעתם.

הסרטון הקודם שפרסם ארגון "אמריקאים למען שלום וסובלנות", עסק בתכנים איסלאמיים קיצוניים אשר הוחדרו לחומרי הלימוד באוניברסיטה ע"י מרצים איסלאמיים, וע"י הכומר הראשי של האוניברסיטה.

הכומר הראשי של האוניברסיטה, עבדאללה, המקורב לאימאם (ראש המסגד ומנהל התפילות) במסגד האמריקאי בבוסטון, נצפה כשהוא תומך בטרור האיסלאמי, ואף קרא לשחרור מחבלים מאירגון אל-קעידה.

ג'ייקובס טוען שהבעיה עם הפצת דעות אנטי-ישראליות ואנטישמיות אינה מוגבלת לקמפוס.

"זאת בעיה לאומית שהגיעה לסדר היום הציבורי לראשונה בשנת 2004 כאשר התפרסם הסרט 'קולומביה לא מחמיאה', שתיעד את הדרכים בהן הטילו אימה על סטודנטים יהודיים באוניברסיטת קולומביה”.

"על הקהילה היהודית בבוסטון להתערב”, אמר ג'ייקובס. "הדממה העולה מה"ליגה נגד השמצה" בבוסטון היא מאכזבת במיוחד. אנטישמיות בקמפוסים צריכה להוות דאגה עבורם", הוסיף.

אנטישמיות באוניברסיטת נורת'איסטרן

Anti-Semitic Education at Northeastern University

http://www.youtube.com/watch?v=A9mmOilcDA4&feature=player_embedded

תכנים איסלאמיים קיצונים באוניברסיטת נורת'איסטרן - הכומר הראשי של האוניברסיטה, עבדאללה

Islamic Extremism @ Northeastern University

http://www.youtube.com/watch?v=50YgDPSheVk&feature=player_embedded

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=402511




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי ג' בחשון תשע''ג    07:04   19.10.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. הפרוטסטנטים בארה''ב: ישראל אשמה בהפרת זכויותיהם של הפלסטינים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.10.12 בשעה 07:22 בברכה, ליה
 
בוטל דו שיח בין יהודים ופרוטסטנטים בארה"ב

ארגונים יהודיים גדולים בארה"ב ביטלו השתתפותם בכינוס עם מנהיגים פרוטסטנטים לאחר שראשי הכנסיות ביקשו מהקונגרס לשקול מחדש את הסיוע הצבאי האמריקני לישראל.

ארגונים יהודיים גדולים בארצות הברית ביטלו את השתתפותם בדו-שיח עם מנהיגים פרוטסטנטים לאחר שראשי הכנסיות ביקשו מהקונגרס לשקול מחדש את הסיוע הצבאי האמריקני לישראל.

בפנייתם לקונגרס אמרו ראשי הכנסיות כי 2 הצדדים, ישראל והפלסטינים, אחראים לסכסוך במזרח התיכון ושניהם סובלים ממנו, ואולם ישראל אשמה בהפרת זכויותיהם של הפלסטינים ואינה עומדת באמות המידה לקבלת סיוע צבאי מארצות הברית.

הרב סטיבן וֶרְניק מהתנועה הקונסרבטיבית אמר כי מדובר בהאשמות דוחות, מצערות ולא-מוסריות.

הכינוס המשותף לנציגי היהודים והנוצרים היה אמור להתקיים בשבוע הבא.

http://www.iba.org.il/bet/?entity=879053&type=1

*****

מייסד הזרם הפרוטסטנטי מילא תפקיד גורלי בהתפתחות האנטישמיות בתרבות המערבית:

400 שנה לפני הולדתו של היטלר, ב- 1543, כתב מרטין לותר, מייסד הזרם הפרוטסטנטי, את ספרו היהודים ושקריהם, כתב שיטנה אנטישמי חריף, בו נטען כי היהודים הם "מרעילי בארות וחוטפי ילדים".

בחלק האחד-עשר של החיבור הוא עונה לשאלה 'מה עלינו, הנוצרים, לעשות ביהודים?':

להעלות באש את בתי הכנסת ובתי הספר שלהם.

להחריב את בתיהם.

לשרוף את ספרי התפילה שלהם ואת התלמוד.

לאסור על רבניהם ללמד.

לאסור עליהם לנוע בדרכים הראשיות.

להחרים את רכושם ולאסור עליהם לעסוק במסחר.

ולגייס את "התולעים הרעילות ומטילות הארס" הללו לעבודות כפיה או לגרש אותם אחת ולתמיד.

ארבע-מאות שנה לאחר מכן, השתמשו הנאצים בהוצאה מחודשת של הספר, בהפגנות הראווה בנירנברג שארגנו גבלס ואלברט שפאר עבור היטלר.

הספר נישא בידי המפגינים והוצג לראווה.

למו"ל העיתון הנאצי "דר שטירמר" ניתן עותק ראשון של הספר כאות הוקרה.

הן העורך והן המוציא לאור של "על היהודים ושקריהם" ב"כתבי מרטין לותר"...קובעים, כי ספרו של לותר "מילא תפקיד גורלי בהתפתחות האנטישמיות בתרבות המערבית"...

הדעה הרווחת בקרב היסטוריונים מאז מלחמת העולם השניה היא, שלביטויי האנטישמיות של לותר היתה השפעה רבה ובת קיימא במהלך המאות שמאז הרפורמציה.

http://www.humanitas-international.org/showcase/chronography/documents/luther-jews.htm

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%A8



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי כ''ב בחשון תשע''ג    12:57   07.11.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. ''יש כנסיות שטוענות שישו היה פלשתיני''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
המרכז העולמי של בני ברית והעמותה האקומנית למחקר תיאולוגי בישראל קיימו אמש במעלה החמישה בפרוזדור ירושלים - התייעצות סגורה בהשתתפות כמה עשרות אישים נוצרים מצפון אמריקה ואירופה.

מטרת ההתייעצות היתה לדון בעמדות האנטי-ישראליות השוטפות את הכנסיות הפרוטסטנטיות המסורתיות במהלך 20 השנים האחרונות ויותר.

המטרה של וועדת התיאום, שאותה ייסדו לפני כשנתיים המרכז העולמי של בני ברית והעמותה האקומנית למחקר תיאולוגי בישראל – היא ליצור גשר והבנה עם העולם הנוצרי - כדי להביא לקירוב בין הכנסיות הנוצריות למדינת ישראל.

ההתייעצות עם הגורמים הנוצרים, תומכי ישראל, תימשך בימים הקרובים – והיא מתקיימת בעיתוי משמעותי במיוחד – כשבועיים אחרי ששבעה ארגונים יהודים מובילים בארה"ב – כולל ארגון בני ברית העולמי – ביטלו דיון משותף עם נציגים פרוטסטנטיים - לאחר שאלה שלחו מכתב לצירי הקונגרס בו דרשו לקיים הערכה מחדש של סיוע הצבאי האמריקאי לישראל, לקראת ביטולו האפשרי.

משתתפי הכנס הגיעו לישראל מארה"ב, קנדה, גרמניה, הולנד, פינלנד, נורווגיה, אוגנדה ובריטניה. הם משתייכים לכנסיות, שחלקן מגנות בצורה חריפה ביותר את מדינת ישראל.

במושב הפתיחה אמש נשא דברים הרב שלמה ריסקין, מייסד המרכז להבנה ושיתוף פעולה בין יהודים לנוצרים. הרצאתו עסקה בנושא "מדינת ישראל כרכיב בסיסי ביחסי יהודים-נוצרים היום".

לדבריו, יש להתמקד ברכיבים שמאחדים את הנוצרים והיהודים: אהבה לבורא עולם, חמלה, מוסריות ושלום. "מה שמאחד אותנו חשוב הרבה יותר ממה שמפריד. בעיקר כנגד האסלאם הפונדמנטליסטי, שמטיף לג'יהאד ולמלחמה"אמר הרב.

לדבריו, "על היהודים והנוצרים להשמיע קול מאוחד של אהבה לאלוהים ובכך נוכל לפנות אל האסלאם המתון, לחזק אותו, ולהציע לו להצטרף אלינו". הרב ציין, כי בית לחם הפכה לעיר רפאים לנוצרים כיום. שכן, מרבית הנוצרים שם גורשו.

הכומר ד"ר פאול ווילקינסון מאנגליה, המשתייך לכנסייה קטנה התומכת בישראל, אמר כי האסלאם הגיע היום לעמדה שבה העולם מפחד לגנותו.

לדבריו, מנהיגים אנטי ישראליים תופסים היום עמדות מפתח והשפעה בכנסיות. הוא דיבר על כך שישנן כנסיות הטוענות היום שישו היה בכלל פלשתיני ולא יהודי ועל כך שהעולם הערבי תובע את ישו לעצמו. הוא מתח ביקורת נוקבת על המגמות היום בכנסיות הפרוטסטנטיות - בכל הקשור לתעמולה החריפה המתנהלת נגד ישראל. לתעמולה זו שותפים גורמים אסלאמיים ופלשתיניים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/246450

תגוביות:

1.זה חדשות זה? ישו היה פלסטיני, והפלסטינים תלו אותו,
וסנטה קלאוס היה שאהיד.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון י''א בכסלו תשע''ג    16:56   25.11.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. הכנס הגדול להשבת הרכוש שנגזל מיהודי אירופה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
משפחותיהם של אלפי יהודים שהשאירו דירות באירופה בעת הכיבוש הנאצי והקומוניזם מנסות שנים לקבלן בחזרה. נציגי 47 מדינות יפעלו בכנס להאיץ המהלך.

המאבק האינסופי, הסיזיפי, של יהודים להשבת רכושם שנגזל בשואה ובתקופת השלטון הקומוניסטי, עולה שלב: מחר ייפתח בפראג הכנס הבינלאומי הגדול ביותר שיעסוק בנושא.

נציגים מ-47 מדינות יגיעו לארמון צ'רנין בעיר, לאירוע המאורגן על ידי המכון האירופי למורשת השואה, בשיתוף משרד החוץ הצ'כי. מדובר ברכוש עצום - רבבות דירות ובניינים שנגזלו מיהודים שהושמדו על ידי הנאצים והקומוניסטים או נמלטו מפניהם.

מדינות אלה, רובן מאירופה והיתר תומכות ביוזמה, חתומות על "הצהרת טרזין", אמנה בינלאומית שנחתמה בשנת 2009 ועוסקת בהשבת נכסים שהוחרמו על ידי השלטון הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה. המשתתפים יבדקו עד כמה אכן מילאו המדינות החתומות על ההצהרה את מחוייבותן להשיב את הרכוש היהודי שנגזל לבעליו המקוריים, ולהפיק לקחים כיצד ניתן לשפר את התהליך.

המלצות לממשלות

בתום הדיונים ימליצו המשתתפים על שורת צעדים חדשים שעל ממשלותיהם לנקוט כדי להאיץ את השבת הרכוש וכן כיצד ניתן להגביר את מעורבותם של אמצעי התקשורת ומוסדות בינלאומיים שונים בנושא.

בין האישים הבולטים שינאמו בכנס יהיו סגן שר החוץ הצ'כי, יירי שניידר, חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל, שגריר ארה"ב לשעבר לאיחוד האירופי, סטיוארט אייזנשטט, ואישים נוספים רבים מרחבי העולם, בהם ראשי ארגונים יהודיים העוסקים ברווחת ניצולי השואה והשבת רכוש יהודי שהוחרם.

"הטרגדיה של השואה שינתה את פני אירופה לנצח", אומר שניידר, שנאומו יפתח את הכנס. "הנאצים, הפאשיסטים ומשתפי הפעולה שלהם רצחו מיליוני בני אדם וגזלו את רכושם. במשך שישה עשורים התמודדנו עם הבעייה כיצד לדאוג לרווחתם של הניצולים, איך לפצותם על הרכוש שהוחרם וכיצד להעביר את מורשת השואה לדורות הבאים".

שנידר התייחס גם לכנסים דומים בנושא השבת הרכוש היהודי שהתקיימו בעבר ואמר: "למרות ההישגים שהגענו אליהם בעקבות הכנסים בשנת 1998 בארה"ב ובשנת 2009 בפראג, עדיין נותרו נושאים חשובים רבים הזקוקים למענה".

יהודה עברון הוא נשיא הוועד להשבת רכוש יהודי שנגזל בשואה - ארגון המייצג יותר מ-3,000 ניצולי שואה ובני משפחותיהם המנסים לקבל בחזרה את הרכוש שהותירו כאשר נמלטו מציפורני הנאצים. עברון, שכבר העיד בעבר מספר פעמים בפני הקונגרס האמריקאי, הפרלמנט האירופי ובכנסים שונים בעולם, מספר כי התסכול רק הולך וגובר.

בפולין בלבד, הוא מספר, ישנם בין 15 ל-20 אלף יהודים המבקשים לקבל בחזרה את הרכוש שהותירו במדינה, בעיקר דירות ובניינים, אך בתי המשפט והרשויות במדינה אינם משתפים פעולה.

"יש לנו הבטחות מראשי ממשלה ושרי חוץ, שלא מומשו", אומר עברון. "רק לאחרונה החלה ממשלת ישראל להיות מעורבת יותר בנושא, אך זה עדיין לא הביא לפיתרון. ממשלת פולין טוענת כי הסיבה העיקרית לאי השבת הרכוש היהודי לבעליו המקוריים היא כסף, אבל להשיב את את הרכוש לא עולה דבר. למרבה הצער, הם ממשיכים למכור את הרכוש הזה למשקיעים פולנים וזרים. מרבית המקרים נידונים בבתי המשפט בפולין יותר מעשר שנים וגם אם תזכה במשפט, זה ייקח עוד שנים רבות לקבל בחזרה את הנכס שלך".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/417/877.html?hp=1&cat=666&loc=133




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום חמישי כ''ט בכסלו תשע''ג    22:39   12.12.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. שר החוץ ליברמן במסר לעולם: ''היחס לישראל - כמו לצ'כוסלובקיה ב-1938''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
שר החוץ ליברמן, ממשיך לתקוף את העולם, שיצא נגד ישראל בשבוע האחרון, אחרי ההכרזה על בנייה בשטח E1. "הקהילה הבינלאומית נוהגת בישראל כפי שנהג העולם בהסכם מינכן בו הסכים המערב לפייס את גרמניה של היטלר".

שר החוץ, אביגדור ליברמן, שב ומתח הבוקר (רביעי) ביקורת על הקהילה הבינלאומית, בנוגע ליחסה לישראל. "רבים ממנהיגי העולם יקריבו את ישראל מבלי להניד עפעף", אמר ליברמן בנאומו בוועידה הדיפלומטית של הג'רוזלם פוסט בהרצליה, בהשתתפות עשרות דיפלומטים מכל רחבי העולם. "ההתייחסות של מדינות העולם לביטחון ישראל מזכירה לי את ההתייחסות לצ'כוסלובקיה ב-1938. לא נהיה צ'כוסלובקיה. לא נתפשר על ביטחון ישראל". שר החוץ התייחס באמירה זו להסכם שחתמו בריטניה וצרפת עם גרמניה הנאצית ("הסכם מינכן". ט"ש) במסגרתו הסכימו מדינות המערב להעביר את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה לידי היטלר במטרה לפייסו ולמנוע מלחמה, שפרצה בדיוק שנה מאוחר יותר.

"זה כנראה מעצבן שיש רק מדינה אחת משגשגת ודמוקרטית באזור, שהיא אי של דמוקרטיה בין משטרים דיקטטורים. פעם אחר פעם הקהיליה הבינלאומית נמנעת מלגנות את אסד והג'יהאד העולמי", המשיך ליברמן. "בגלל שהם צריכים את השווקים הערבים הם מחפשים איזון ומשיגים אותו על על ידי גינוי ישראל. אנחנו מדינה אחת קטנה. 7.5 מיליון אנשים".

ליברמן טען כי האירופים החליטו ללחוץ רק על ישראל. "הקהיליה הבינלאומית מתעלמת מעידוד הטרור על ידי הרשות, קריאת כיכרות ברמאללה על שם דלאל מוגרבי (מחבלת פלסטינית שעמדה בראש החוליה שביצעה את הפיגוע בכביש החוף בשנת 1987 ונהרגה במהלכו. ט"ש), גביעים בתחרויות טרור על שם רוצחים, מתעלמים מזה שהם שפטו למוות אנשים על זה שמכרו אדמות ליהודים. מנהיגים לא נותנים את הדעת על הברחת הנשק לעזה על ידי חמאס. הם עוצמים את עיניהם ל-12 אלף הטילים שמאיימים על אזרחינו. ישראל מתמודדת עם איומים מתמידים על שטחנו מסיני, טילים על אילת, טילי חיזבאללה מאיימים על הצפון"

http://news.walla.co.il/?w=/9/2595953

תגוביות:

1.סוף סוף יש מדינאי ישראלי שאומר את האמת. את כל הענין מארגן החבר אובמה. תודה ליברמן.ישר כוח.

2.סוף סוף עמידה יהודית איתנה

3.ליברמן הוא מנהיג אמיתי ועדיף על כל הפוליטיקאים בישראל.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום שלישי ה' בטבת תשע''ג    22:58   17.12.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. אילו יש''ו ואמו מרים היו חיים היום סביר להניח שהיו קורבנות ללינץ' מצד הפלסטינים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
"מחשבה לכבוד הכריסטמס:

אילו ישו והאם מריה היו חיים היום, כיהודים בלי ביטחון, סביר להניח שהיו קורבן ללינץ' מצד פלסטינים עוינים בבית לחם. נקודה למחשבה".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/422/840.html?hp=1&cat=666&loc=4




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי י''ג בטבת תשע''ג    09:05   26.12.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. האיחוד האירופי ינסה לכפות הסדר מדיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
באיחוד מאסו בקיפאון המדיני ואומרים לא עוד. על פי הדו"ח, חידוש המו"מ כבר לא מעניין את האירופים שיפעלו לכפות הקמת מדינה פלסטינית ב- 2013

ביום שני התכנסו 50 מבכירי משרד החוץ באולם "אבריאל", בו מתקיימות בדרך כלל הפגישות המדיניות עם שרי חוץ זרים שמבקרים בישראל. הישיבה הארוכה, שהחלה אחר הצהריים, הסתיימה מאוחר בערב, לאחר חמש שעות של דיונים.

הדיון הממושך התקיים כחלק מגיבוש הערכת המצב המדינית של משרד החוץ. בזה אחר זה הציגו ראשי האגפים השונים את הניתוח שלהם לגבי מעמדה הבינלאומי של ישראל ב-2012 והדרכים לקדם מהלכים מדיניים בשנה הבאה.

התוצר של דיונים אלה, שיסתיימו בעוד כשבוע, יהיה מסמך שיוגש אחרי הבחירות לשר החוץ ולראש הממשלה הבאים. ואולם קיימת אפשרות לא רעה שבשני התפקידים יחזיק אותו אדם - בנימין נתניהו. המסמך לא יכלול רק את הערכת המצב המדינית, אלא גם המלצות למדיניות עבור הממשלה הבאה בנושאים כמו תהליך השלום, היחסים עם ארה"ב והאיחוד האירופי, המשבר עם טורקיה וההתמודדות עם התמורות בעולם הערבי.

כאשר נכנסה ציפי לבני למשרד החוץ החלה להנהיג הערכת מצב שכזו מדי שנה, אולם כאשר החליף אותה אביגדור ליברמן, הוא החליט לבטלה. ליברמן אמנם נהג לאפשר לדרג המקצועי לדבר בחופשיות בדיונים, כשהוא מאזין בקשב רב, אך היה מסכם אותם באמירה לפיה הוא אינו מסכים לאף מלה שאמרו הדיפלומטים. כעת, כשליברמן נאלץ להתפטר, יכולים אנשי משרד החוץ לקדם את הערכת המצב השנתית ביתר קלות.

התחושה בדרג המקצועי במשרד החוץ בימים אלה היא שמעמדה הבינלאומי של ישראל נפגע מאוד בארבע השנים האחרונות, במיוחד מול האיחוד האירופי. הרקע לכך הוא הקיפאון המדיני וההתנהלות סביב המהלך הפלסטיני באו"ם, בדגש על גל הבנייה בהתנחלויות.

ב-18 בדצמבר, כמה ימים לפני שהתכנס דיון הערכת המצב, הופץ במשרד החוץ דו"ח פנימי שעסק במדיניות האיחוד האירופי כלפי ישראל ותהליך השלום עם הפלסטינים. הדו"ח, שחובר לאחר המהלך הפלסטיני באו"ם והמחאות החריפות באיחוד האירופי נגד גל הבנייה בהתנחלויות, נכתב בשפה דיפלומטית, אולם מי שקורא אותו בקפידה יכול לראות בו צפירת אזהרה מדינית.

לדברי פקיד ישראלי בכיר, הדו"ח מצביע על כך שאחד האתגרים שאיתם תצטרך הממשלה החדשה בישראל להתמודד ב-2013 הוא לחץ כבד מצד האיחוד האירופי להתקדם בנושא הפלסטיני. הדו"ח קובע כי למרות שבשלב זה אין יוזמות שלום מפורטות חדשות מצד אישים בינלאומיים, קיימת התפכחות באיחוד האירופי מיכולתו של התהליך המדיני במתכונתו המוכרת, כלומר משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים, להביא לפתרון.

התסריט המרכזי שממנו מזהירים במשרד החוץ הוא ניסיון של האיחוד האירופי לכפות על ישראל ועל הפלסטינים הסדר מדיני, שלא במסגרת משא ומתן ישיר. "האירופים נוטים יותר מבעבר לקדם את הקמתה בפועל של מדינה פלסטינית במקביל לתהליך המדיני וללא התניה נדרשת בין המסלולים", נכתב בדו"ח.

במשרד החוץ השוו בין נוסח ההחלטות של שרי החוץ של האיחוד האירופי בשנים האחרונות וסימנו שינוי משמעותי בהחלטה האחרונה. בניגוד לעבר, נמחקה הנוסחה כי הדרך הטובה ביותר להתקדמות היא משא ומתן ישיר. במשרד החוץ סבורים שמדובר ברמז לחיפוש דרך לקידום הפתרון של שתי מדינות גם בהיעדר רצון של הצדדים.

"ניכרת הבנה גוברת באיחוד האירופי של חוסר האפקטיביות של התהליך הנוכחי", נכתב. "הבנה זו מלווה בקריאות חוזרות ונשנות למציאת ערוצים חדשים להתקדמות... לאירופים לא די עוד בהכלה (של הסכסוך, ב"ר) - הדגש מבחינתם אינו על עצם קיומו של משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים אלא על הצורך במהות ובהתקדמות מהירה לפתרון קבע. זאת עקב הכרה של האיחוד האירופי בכך שבהיעדר התקדמות תחול הידרדרות בשטח".

דיפלומט אירופי בכיר ששוחח עם "הארץ" אמר דברים דומים. "האיחוד האירופי חושב שצריך תהליך שלום בפורמט חדש כדי להביא להתקדמות עוד ב-2013", ציין. "אנחנו חושבים שצריך לנסח פרמטרים בינלאומיים לסיום הסכסוך. לא נסכים יותר ששני הצדדים יישבו בחדר לבד ואנחנו נגיד כן לכל מה שהם יעשו".

כיום השניים שמובילים את הקו האקטיביסטי באיחוד האירופי הם שר החוץ הבריטי וויליאם הייג ועמיתו הצרפתי לורן פאביוס. גרירת הרגליים הישראלית והפלסטינית נמאסה עליהם, המשך הבנייה בהתנחלויות מרתיח אותם והפאסיביות האמריקאית מתסכלת אותם. בראייתם, רק התקדמות לעבר מדינה פלסטינית עצמאית, תחזק את ביטחון ישראל ותשמר את צביונה הדמוקרטי. לדעתם, המשך הקיפאון בשנה הקרובה, יעמיד את כל אלה בסכנה אמיתית ויפגע באינטרסים של האיחוד האירופי כולו.

"ניתן דגש גובר מצד האיחוד האירופי לצורך במימוש פתרון שתי המדינות במהרה וניכרת נחישות לפעול בשטח כדי להגן על אפשרות יישומו", נכתב בדו"ח. "יימשכו הניסיונות האירופים לחזק את האחיזה הפלסטינית בשטחי המדינה העתידית, זאת תוך אתגור מתמשך של השליטה הישראלית בשטח, באזורי B ו-C". באזור B יש לישראל שליטה ביטחונית בלבד ובאזור C שהוא רוב שטח הגדה המערבית, יש לישראל שליטה ביטחונית ואזרחית.

יש לציין כי למרות ששוררת באיחוד האירופי הסכמה על הצורך הדוחק בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני קיימת מחלוקת בין 27 המדינות החברות לגבי האמצעים להשבת הצדדים למשא ומתן. הוויכוח מתמקד בשאלה עד כמה ללחוץ על ישראל, במיוחד בסוגיית ההתנחלויות והאם לעבור לנקיטת סנקציות מעשיות נגדה.

דו"ח משרד החוץ קובע כי הפעילות האירופית נגד ההתנחלויות צוברת תאוצה ומתבצעת לא רק בתגובה להחלטה או הודעה ישראלית ספציפית על בנייה חדשה. להערכת המשרד, האירופים צפויים להמשיך ולגנות בחריפות כל בנייה בהתנחלויות ואף לפעול להגבלת תפוצה של מוצרי התנחלויות באיחוד האירופי, אולם לא לנקוט בשלב זה צעדים חריפים יותר.

"לעת עתה נראה שידם של אלה באיחוד האירופי שמצדדים באיפוק יחסי מול ישראל הינה על העליונה", נכתב בדו"ח. "עם זאת, חשוב לזכור שהמניעים לכך אינם בהכרח הבנה של האילוצים הפוליטיים הישראלים...האיפוק האירופי היחסי למול ישראל מותנה בתרומתו לקידום הקמת מדינה פלסטינית".

הדרג הפוליטי בישראל יצא בשבועיים האחרונים בהתקפות חריפות נגד האיחוד האירופי, אולם דו"ח משרד החוץ קובע כי בהחלטה האחרונה של שרי החוץ האירופים דווקא היו מרכיבים חיוביים. כך למשל, בפעם הראשונה אימצו שרי החוץ האירופים את עמדתה של ישראל והצהירו כי סיום התביעות ההדדיות הוא חלק חיוני מכל הסדר שלום. בנוסף, במשרד החוץ סבורים כי הגינוי הנחרץ שהשמיע האיחוד האירופי לשימוש בטרור ככלי פוליטי והדגש על מניעת הברחות נשק לעזה נועדו להביע תמיכה חזקה מבעבר בצורכי הביטחון של ישראל.

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1893871




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום ששי ט''ו בטבת תשע''ג    22:48   27.12.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  63. הפעילות הבריטית כנגד ההעפלה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הפעילות הבריטית כנגד ההעפלה

הבריטים לא חסכו מאמצים במלחמתם כנגד ההעפלה. ניתן לחלק את המאמצים למספר תחומים:

התחום הצבאי: בתחום הצבאי פעלו הבריטים ראשית להשגת מודיעין בדרכים שונות לגבי נמלי היציאה, דרכי ההובלה של הפליטים ודרכי רכישת האספקה והדלק לאוניות. המודיעין הבריטי לאחר מלחמת העולם השנייה היה בין הטובים מסוגו, פריסתו באירופה הייתה טובה וארגונו היה מקצועי ומיומן. לפיכך, הבריטים הצליחו למפות כמעט את כל הפעילות של המוסד לעלייה ב' באירופה.

כתוצאה מהמודיעין הטוב שהיה ברשותם, הפעילו הבריטים כוחות ליירוט תנועת האוניות. כוחות אלה כללו אוניות סיור קלות יחסית שנעו בכל מרחב הים התיכון, מטוסי סיור והפצצה שליוו חלק מהאוניות, ומשחתות שפעלו על גבול המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, רדפו אחר אוניות המעפילים, נגחו בהן וחסמו את דרכן לחוף. בנוסף, הופעלו על חופי ארץ ישראל תחנות רדאר לאיתור אוניות הקרבות אל החופים (הידועה שבהן הייתה בסטלה מאריס). כוחות שיטור חופים הופעלו על חופי ההורדה על מנת לתפוס את המעפילים ואנשי היישוב שסייעו בהורדתם.

התחום המדיני והמסחרי: בתחום המדיני, ניסו הבריטים להפעיל את כוחם הדיפלומטי על ממשלות המדינות מהן יצאו המעפילים ולחצו עליהם לעצור את הספינות. אולם, באנדרלמוסיה ששררה באירופה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, לא היו פעולות אלה יעילות ביותר. כמו כן היו ממשלות (כמו באיטליה ובצרפת) שהעלימו עין בכוונה מפעילות ההעפלה, מתוך הזדהות עם סבל היהודים לאחר השואה, עקב קשרים שהיו להם עם ההנהגה הציונית וכן עקב מרירות כלפי הבריטים, תולדת מלחמת העולם השנייה. לפיכך ניסו הבריטים את כוחם בהפעלת אמברגו מסחרי על גורמים מסחריים פרטיים, כגון חברות ספנות. גם בתחום זה הייתה הצלחתם חלקית ביותר. אמנם, חברות ספנות גדולות לא סייעו למפעל ההעפלה, אך תמיד נמצאו ספנים שהסכימו לשתף פעולה עם השליחים הציוניים, תוך סיכון עצמי וכלכלי לא מבוטל (לספינות לא היה כל ביטוח וההפסד על ספינה שטבעה היה מוחלט).

תחום ההסברה: הבריטים הפעילו רשת שידורי רדיו ברחבי אירופה להעברת מסריהם. בין יתר המסרים בלטו שידורי תעמולה שהופנו כנגד הציונות, שאף לא נעדרו מהם לפעמים נימות אנטישמיות, וכן הדלפות מכוונות בעיתונות הבריטית והבינלאומית עם אינפורמציה מסולפת כנגד מפעל ההעפלה (כמו שהספינות חמושות ועתיד להתחולל קרב בינן לבין המשחתות). ערוצי התעמולה פעלו הן מול היהודים והן מול סייענים ואנשי ספנות לא יהודים. הטענה המרכזית כנגד מפעל ההעפלה הייתה, שהציונים מובילים יהודים בעל-כורחם לארץ ישראל, תוך שהם מבטיחים להם הבטחות-שוא וגוזלים מהם דמי נסיעה. הם כינו את אניות המעפילים "ספינות עבדים" ואת מארגני ההעפלה כינו "רודפי בצע", שכביכול נטלו את כספי התורמים היהודים לכיסם‏‏.

טביעת "פאטריה" ו"סטרומה"

החרפת המדיניות של הבריטים בנוגע להעפלה בימי המלחמה באה לידי ביטוי מוחשי בשני אסונות גדולים: טביעתן בים של ספינת הגרוש "פאטריה" ושל ספינת המעפילים "סטרומה".

בסוף 1940 נתפסו 3 ספינות מעפילים גדולות: "מילוס", "פסיפיק" ו"אטלנטיק", ובהן 3,500 מעפילים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. 1,800 נפש מהם הועברו לאוניית גירוש בשם "פאטריה" שנועדה להישלח לאיי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי לכל תקופת המלחמה, זאת על מנת להרתיע מעפילים אחרים מלבוא לארץ ישראל. "ההגנה" החליטה למנוע מהספינה להפליג על ידי חבלה בה, וחבריה מסרו לאנשי צוות האונייה מטען חבלה שנועד לגרום נזק למנוע האנייה. אולם, מחוסר ידע, הוכן מטען גדול מדי והחור הגדול שנפער בה עקב הפיצוץ גרם לשקיעתה על צידה. מרבית המעפילים הצליחו להינצל אך 216 טבעו, בנוסף ל-51 אנשי הצוות וחיילים בריטיים. ניצולי פאטריה הועברו למחנה המעצר בעתלית והיו מיועדים להיות מגורשים לאיי מאוריציוס. רק לאחר מחאות נמרצות בארץ ובאנגליה הבריטים נסוגו מכך, אולם הם התעקשו לגרש את מעפילי "אטלנטיק" שרק חלק מנוסעיה הועבר לאוניית הגרוש. תוך שימוש בכוח ולאחר מאבק ממושך עם המעפילים, הצליחו לבסוף הבריטים להעביר את המעפילים למאוריציוס. על כך ספגו שלטונות המנדט ביקורת חריפה, אף בתוך בריטניה.

ב-1941 החמיר מצבם של יהודי ארצות הבלקן ובעיקר של יהודי רומניה תחת השלטון הפשיסטי של יון אנטונסקו. בסוף 1941 אורגנה ברומניה על ידי תנועת בית"ר והרוויזיוניסטים הספינה "סטרומה", ועל סיפונה הועמסו 769 מעפילים. היא הייתה ספינה קטנה ורעועה, ציודה היה מיושן וסבל העולים בה היה רב. כשהגיעה לחופי איסטנבול, ביקשו הטורקים להיפטר ממנה עקב לחצם של הבריטים וגררוה ללב ים, אך בשל הקלקולים הרבים שהתגלו בה היא התקשתה לנוע. כל אותו זמן ניהלה הסוכנות היהודית משא ומתן עם שלטון המנדט על מנת לאפשר את כניסת המעפילים לארץ ישראל. הבריטים סירבו לכך, אפילו על חשבון מכסת הסרטיפיקטים, ולאחר מכן ניאותו לאפשר מכסות כניסה רק לילדים מבין המעפילים. ב-23 בפברואר 1942, בעודה עוגנת מחוץ למים הטריטוריאליים של טורקיה, התרחש פיצוץ והאונייה טבעה עם כל נוסעיה, למעט אחד. ההשערה הרווחת מדברת על תקיפה בידי צוללת רוסית, שסברה בטעות שהאונייה היא גרמנית. טביעת "סטרומה" הייתה האסון הקשה ביותר בתולדות ההעפלה. היישוב בארץ זעם והאשים את הנציב העליון הרולד מקמייקל באסון, בגלל שסירב לאפשר למעפילי האונייה להיכנס לארץ. אף פורסם כרוז עם תמונתו של מקמייקל כ"מבוקש" על רצח מעפילי סטרומה.

באותה תקופה התרחשו אסונות ימיים נוספים. באוגוסט 1943 הוטבעה הספינה לילי על ידי צוללת איטלקית בקרבת עכו וצמד מלווי הפלי"ם טבעו. האונייה "מפקורה", שהפליגה מרומניה ב-1944, טורפדה על ידי צוללת בים השחור. 390 מעפילים נספו ורק 5 ניצלו. שלוש אוניות מעפילים נוספות, "ג'יפו", "רים", "פנצ'ו" טבעו, אך נוסעיהן הצליחו להינצל ונכלאו במחנות מעצר במושבות הבריטיות. ב-1946 טבעה האונייה "רפיח", כל המעפילים ניצלו ונכלאו בקפריסין.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%94%D7%A2%D7%A4%D7%9C%D7%94



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון ז' באדר תשע''ג    07:49   17.02.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. שירות הביטחון האוסטרלי ''שרף'' את בן זיגייר / רון בן ישי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מי שסיבכו בכוונה את "האסיר X" ותרמו בעקיפין תרומה מכרעת לכך שהתאבד היו איש או אנשים שפעלו בשירות ביטחון הפנים האוסטרלי ASIO. הם שיסו בו עיתונאים כדי שיחשוף את מעלליו בשירות המוסד. האם הייתה זו יוזמה אנטי-ישראלית נקמנית ומדוע הם ממשיכים להדליף גם עכשיו?

בן זיגייר היה קורבן.

ממה שכבר התפרסם בתקשורת האוסטרלית והבריטית אפשר ללמוד שהוא היה קורבן של להיטות יתר ואי-זהירות מצד מפעיליו בישראל וכנראה גם קורבן של אישיותו.

מה שמרגיז מכול הוא שהולך ומתברר שמי שסיבכו בכוונה את איש המוסד ותרמו בעקיפין תרומה מכרעת לכך שהתאבד היו איש או אנשים שפעלו בשירות ביטחון הפנים האוסטרלי ASIO

צירוף הפרטים שפורסמו מעלה את התמונה הבאה: זיגייר ועוד שניים מעמיתיו, גם הם ילידי אוסטרליה ובעלי אזרחות אוסטרלית, גויסו למוסד בתחילת העשור שעבר. אחרי כמה שנים בשירות המוסד באירופה, נשלחו השלושה חזרה לאוסטרליה. המטרה העיקרית הייתה להנפיק לעצמם דרכונים חדשים אותנטיים. החוק האוסטרלי מאפשר לאדם לשנות את שמו, ולהוציא דרכון שתואם את שינוי השם בכל שנה קלנדרית. עובדה זו נוצלה על ידם, כך טוען שירות הביטחון האוסטרלי, כדי להנפיק כמה דרכונים בשמות שונים שמטשטשים את זהותם היהודית ומאפשרים להם להופיע כאוסטרלים ממוצא אנגלו-סקסי.

זיגייר, למשל, הוציא ארבעה דרכונים בארבע השנים ששהה באוסטרליה. לטענת האוסטרלים, המוסד זקוק לדרכונים כאלה - אחרי שעברו "טיפול" קטן - כדי לאפשר ללוחמים או מרגלים להיכנס למדינות אויב כמו סוריה ואיראן, ולבצע בהן משימות בזהות בדויה.

אפשר להבין שזיגייר, ואולי גם חבריו, לא נשלחו בעצמם לבצע משימות ב"ארצות יעד", אולם הדרכונים שהוציאו שימשו אנשים אחרים שפעלו שם בזהות בדויה. מכאן שזיגייר לא היה בדובאי כפי שטען עיתון כוויתי.

באותו הזמן, תקופת האינתיפאדה השנייה, הגדיל המוסד מאוד את נפח הפעילות שלו באשר למעקב וסיכול פרויקט הגרעין האיראני ובמקביל גם לסיכול הברחות הנשק ופיגועי הטרור שאיראן עומדת מאחוריהם, כמו למשל העברות נשק וסיוע אחר לסוריה, לחיזבאללה ולארגונים הפלסטינים. הקפיצה הזו בהיקף הפעילות התרחשה אחרי שראש הממשלה שרון מינה בספטמבר 2002 את מאיר דגן לראש המוסד והציב לו כיעד פעולה עיקרי את הנושא האיראני על היבטיו השונים.

מגבירים עירנות

בתקופה זו אירעו כמה תאונות עבודה מביכות, שעל פי הפרסומים סיבכו דיפלומטית את מדינת ישראל עם כמה מידידותיה. אירוע אחד היה ב-2004 בניו זילנד, אחת מידידותיה הקרובות של אוסטרליה. אירוע נוסף היה חיסול מבחוח, איש ההברחות של חמאס, שבמהלכו נחשף שימוש רחב בדרכונים אותנטיים של יהודים - בכלל זה בעלי אזרחות אוסטרלית - על ידי לוחמי המוסד. כך טוען לפחות ראש משטרת דובאי. אם בכך לא די, התפוצצה באוסטרליה ברעש תקשורתי גדול פרשייה שבה טען ה-ASIO כי דיפלומט ישראלי מהשגרירות בקנברה ניצל קשר רומנטי כדי לאסוף מידע על פעולות ממשלת אוסטרליה.

הדיפלומט, אמיר לאטי, גורש מאוסטרליה בינואר 2005. על רקע זה נראה שניתנה הוראה למשרדי הממשלה שם להגביר עירנות ביחס למה שעלול להתפרש כפעילות ישראלית שקשורה בעקיפין או במישרין באיסוף מידע. ואמנם, ב-2009 התריע המשרד שמנפיק דרכונים על שינוי השמות התכוף, שלווה בהוצאת דרכונים חדשים על ידי בן זיגייר ועמיתיו.

ההתרעה הועברה ל-ASIO, שאחראי לביטחון פנים ולסיכול ריגול בתחומי אוסטרליה. בעקבותיה, נראה כי שירות הביטחון החל לעקוב אחריהם ובשלב מסויים גם זימנם לחקירה.

לפי העיתון האוסטרלי The Age ועיתון נוסף מהעיר בריסביין, זיגייר הפך לחשוד העיקרי בעקבות דברים שאמר או בעקבות דברים שסיפר עליו אחד מעמיתיו, אולם זה קרה לפני המשבר הדיפלומטי בין אוסטרליה לישראל, שפרץ בעקבות חיסול מבחוח. לפיכך, לאוסטרלים לא הייתה עילה לכאורה לפעול נגד זיגייר מפני שלא ריגל נגדם ולא ביצע פעולות ריגול אחרות בשטח אוסטרליה.

המנדט של השירות הוא לסכל ריגול או פעילות חתרנית וטרוריסטית רק נגד אוסטרליה או בתוך גבולותיה. לא הייתה לו גם כנראה ראיה מוצקה שנעשה שימוש לא חוקי בדרכונים שזיגייר ביקש להנפיק.

ייתכן גם שממשלת אוסטרליה, שהייתה באותה תקופה ידידותית מאוד לישראל, העדיפה להעלים עין לטובת שיתוף הפעולה המודיעיני, שהיה הדוק וטוב, בין המוסד ואמ"ן לבין ה-ASIS, שירות הביון האוסטרלי בחו"ל.

אבל לאנשי ASIO שעסקו בנושא - לפחות למקצתם - הייתה כנראה אג'נדה משלהם.

הם לא ויתרו בנקל על הטרף הישראלי.

אם מחמת תסכול או בגלל גאווה מקצועית שנפגעה או סתם אנטי-ישראליות ואולי מפני שהבחינו, שזיגייר הוא החולייה החלשה בסיפור וכי עוד לחץ ישבור אותו ויגרום לו להודות ולספר על מעלליו בשירות המוסד.

נראה ששני היהודים האוסטרלים האחרים שנחקרו לא סיפקו קצה חוט ארוך מספיק. לכן הם החליטו להשתמש בתקשורת כמנוף לחץ.

לא בגד, לא עמד בציפיות

הכוונה הייתה לשסות את התקשורת בזיגייר כנראה במטרה לשכנע אותו שמעשיו נחשפו וכי אין טעם להסתיר עוד ולהסתבך עם שלטונות אוסטרליה.

חקירת ה-ASIO החלה בקיץ 2009.

מבחוח חוסל בפברואר 2010. בסוף אותו חודש, כשהעניין בנושא בשיאו, פירסם The Age כתבה שמספרת כיצד שלושה ישראלים צעירים בעלי אזרחות אוסטרלית קיבלו דרכונים תחת שמות שונים שבאמצעותם נכנסו לאיראן, סוריה ולבנון.

העיתונאים שכתבו את הסיפור היו ג'ייסון קטסוקיס וג'ונתן פרלמן, שהיו בארץ במסגרת עבודתם והכירו את הסצינה הישראלית. קטסוקיס לא ניסה להסתיר את העובדה שהמקור לסיפור היה "איש מודיעין" אוסטרלי. כדי להצדיק את המעקב אחר היהודים בעלי האזרחות הכפולה, נמסר לעיתונאים שזיגייר, בהיותו סטודנט, הרבה להתרועע ולהתחבר עם סטודנטים מערב הסעודית ומאיראן. משמע - זיגייר ביצע פעילות ריגול על אדמת אוסטרליה ולכן הייתה עילה לעקוב אחריו.

בתקופה שאיש המודיעין האוסטרלי הדליף לקטסוקיס את המידע היה זיגייר בישראל. לפי כל הסימנים והעדויות, הוא חזר ארצה מרצונו ואף דיווח למפקדיו במוסד כי הוא נחקר באוסטרליה. סביר שידע, וגם סיפר, שגם חבריו נחקרו. אבל עוד לפני חיסול מבחוח התקשר אליו קטסוקיס ושאל אותו לגבי הדרכונים ופעילותו בשירות המוסד.

קטסוקיס טוען שקיבל מ"גורם אלמוני" בישראל את מספר הטלפון של זיגייר וכך הצליח לדבר איתו אבל ייתכן מאוד שהמקור לא היה דווקא ישראלי.

בכל מקרה, זיגייר הכחיש באוזני קטסוקיס שפעל בשירות המוסד אך הראה נכונות להמשיך בדיאלוג עם העיתונאי, מה שעורר את תחושתו של קטסוקיס כי בעל דברו מעוניין להמשיך בקשר וייתכן מאוד שבסופו של דבר ידבר ויספר לו את הסיפור המלא. קטסוקיס המשיך להתקשר וייתכן מאוד שזיגייר באמת התרכך וסיפר. הכתבה שהתפרסמה בעיתון כנראה תרמה להתפתחות בכיוון זה.

בשלב מסויים הוחלט שיש די ראיות כדי להצדיק מעצר וחקירה. השאר ידוע. המעצר התבצע בבידוד ותחת שם בדוי מפני שהשמות על הדרכונים השונים שהוציא, כולל שמו המקורי, היו רשומים וידועים. זיגייר לא היה מבכירי המוסד. הוא היה כנראה, לפחות בסוף שירותו, במעמד של מעין "תומך לחימה" במלחמה החשאית. לכן לא צריך להשתומם שאיש מצפוני וחדור מוטיבציה ציונית לוהטת כמוהו לא יכול היה לשאת בנטל האשמה והתאבד. הוא לא בגד ולא עשה מעשה זדון. הוא פשוט לא עמד בציפיות של משפחתו וסביבתו ובעיקר - בציפיות שלו מעצמו. זה היה כנראה נטל כבד מנשוא לנפשו המיוסרת.

עומדת בעינה השאלה למה הדליפו ב-ASIO את הסיפור לעיתונות. הרי הם ידעו שבעשותם זאת הם "שורפים" אזרח אוסטרלי ומסכנים את חייו של עמית משירות ביון ידידותי שהממסד האוסטרלי נהנה ממוצריו במישרין ובעקיפין.

האם עשו זאת בסמכות וברשות או שזו הייתה יוזמה אנטי-ישראלית נקמנית של אדם או גורמים בשירות, שפעלו על דעת עצמם?

למה אנשים מקהילת המודיעין האוסטרלית ממשיכים גם היום להדליף פרטים על מעשיו?

למשל, העובדה שהוא ועמיתיו הועסקו בחברת תקשורת שבסיסה באיטליה והיא סוחרת בפריטי תקשורת ואלקטרוניקה עם איראן.

האם אותם אנשים הם שהחזירו לכותרות את הסיפור הישן הזה?

כתב ABC טוען שהמקור הוא ישראלי.

יש סיבות טובות לחשוב שהייתה גם יד אוסטרלית בהכנת הכתבה ובפרסומה. ייתכן שלעולם לא נקבל תשובות על שאלות אלה אבל לכל מי שקצת מתעמק בפרשה ברור שלארגון מודיעיני אוסטרלי אחד לפחות הייתה תרומה ממשית לטרגדיה של זיגייר ומשפחתו.

תגוביות:

1.מדינות משחקות בהתאם לאינטרסים שלהן ולא בהתאם לאינטרסים של מדינות אחרות. אם ניו זילנד רוצה להתקרב לערבים (שמייבאים את כל הכבשים מפה) אז ניו זילנד חושפת שלושה סוכני מוסד (שלומיאלים) שגונבים דרכונים, במקום לחשוף את עשרות הערבים שגונבים ממנה דרכונים.

ישראל צריכה להתחיל לשחק משחק של גדולים ולא משחק של קטנים ובמקרה הזה זה אומר "להעניש" את האוסטרלים בחשיפת אותם "עיתונאים" אוסטרלים בעזה, שהם מרגלים.

המסר יובן מהצד השני, כי אם אין מסר - ממשיכים כרגיל.

2.אם בכירים ישראלים כמו דגן ודיסקין וחבר מרעיו מדליפים סודות מדינה בכל הזדמנות, מדוע שהאוסטרלים לא יעשו זאת? זו מדינה דפוקה של שמאלנים אכולי שנאה עצמית ולכן דפוק מי שמוסר נפשו עליה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4345567,00.html




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
שבת קודש כ''ד באייר תשע''ג    18:49   04.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. בכיר בממשל בוש: ייתכן שישראל אחראית לשימוש בנשק הכימי בסוריה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ראש לשכתו של שר החוץ לשעבר קולין פאוול טוען שישראל פעלה כדי להפליל את משטר אסד. לדבריו, המשטר הישראלי חסר כישורים בתחום הגיאו-פוליטי

פקיד בכיר לשעבר בממשל הנשיא בוש, ששמש כראש לשכתו של שר החוץ דאז קולין פאוול, אומר שיתכן שישראל היא זו שהפעילה נשק כימי בסוריה במסגרת מבצע תרמית שנועד "להפליל" את משטרו של הנשיא אסד.

הקולונל לורנס ווילקרסון, ששימש כראש המטה של פאוול בין השנים 2002-2005, אמר בראיון לרשת "קרנט" שישנן רק ראיות קלושות לכך שהממשל הסורי הוא זה שהפעיל את הנשק הכימי, שאולי המורדים עשו זאת - ושישנה סבירות שמדובר "במבצע 'דגל כוזב' (FALSE FLAG) של ישראל".

כשנשאל על ידי המראיין מדוע ישראל היתה נוקטת בפעולה כזו, השיב ווילקרסון: "כי בישראל מכהן משטר חסר כישורים בתחום הגאו-אסטרטגי והגיאופוליטי. ראינו ראיות מדהימות לכך כשהנשיא אובמה היה צריך לומר לראש הממשלה נתניהו – תרים טלפון לאנקרה, אידיוט, ותוציא את עצמך מהבידוד בו אתה נמצא עתה".

ווילקרסון בן ה-63, טייס קרבי לשעבר וקולונל בצבא ארצות הברית, היה עוזר מזכיר המדינה בתחילת העשור הקודם ובשנת 2002 מונה להיות ראש המטה של פאוול. הוא היה אחראי, בין היתר, על איסוף המידע ששימש את פאוול בהופעתו בפני מועצת הביטחון בפברואר 2003, כשהציג ראיות לכאורה למאגרי הנשק הלא קונבנציונלי המצויים בידי שליט עיראק סדאם חוסיין.

לאחר פרישתו בשנת 2005, הפך ווילקרסון למבקר חריף של ניהול המלחמה בידי הנשיא בוש. היום הוא מרצה באוניברסיטה היוקרתית "ווליאם ומרי" ומשמש כפרשן טלוויזיה לעניינים מדיניים וצבאיים.

הכינוי "FALSE FLAG', שמקורו בלוחמה ימית, ניתן לפעולות צבאיות שבהן אחד הצדדים מתחזה לגורם אחר כדי להטעות את האויב או כדי להסיט מעצמו אחריות. ווילקרסון, שבעבר כינה את המידע שהציג פאוול כ"תעלול", העלה את טענותיו על האפשרות שישראל היא זו שהפעילה את הנשק הכימי בסוריה ברשת "קרנט" שהיתה שייכת בעבר לסגן הנשיא לשעבר אל גור ושנקנתה לפני מספר חודשים על ידי אל-ג'זירה.

ווילקרסון טען שישראל "נמצאת היום במצב מסוכן ביותר מאז 1948" בגלל ההתפתחויות באזור. "אובמה צריך להיות זהיר מאוד כדי לא להחריף את המצב. לנתניהו אין מושג (CLUELESS) בקשר לכל זה. אני מקווה שאובמה הבהיר לו את המציאות הגאו-אסטרטגית", אמר.

במסיבת עיתונאים שכינס ביום שלישי השבוע, אמר הנשיא ברק אובמה כי "יש 'ראיות מסוימות' שנעשה שימוש בנשק כימי בסוריה. אך מדובר בהערכה ראשונית המבוססת על מידע מודיעיני. שימוש בנשק כימי הוא בגדר משנה משחק באזור, אך הקהילה הבינלאומית צריכה להיות בטוחה בהערכה שהשימוש בנשק זה אכן נעשה", אמר אובמה.

יום לפני שנשיא ארה"ב אמר את הדברים, גורם מדיני בכיר בישראל אמר כי לארגוני המודיעין במערב מידע מוצק וחד משמעי על שימוש שעשה צבאו של בשאר אסד כנגד המורדים. לדבריו, "לא מדובר פה בהערכות מודיעיניות לגבי שימוש בנשק כימי אלא בהוכחות, ואפילו מעבר להוכחות. יש חומר גלם כבד לגבי שימוש שעשה צבא אסד בנשק כימי. זה ידוע לכל סוכנויות הביון. כל גורמי המודיעין עודכנו. לאף אחד אין פקפוק או ספקות בנושא".

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2011379




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי א' בסיון תשע''ג    05:12   10.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. פרופסור הוקינג היקר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
שמעתי ברדיו שהחלטת לבטל את השתתפותך בוועידת נשיא ישראל והצטרפת לחרם האקדמי נגד מדינת ישראל. לא יכולת לבחור תאריך מתאים יותר מהשמיני במאי, יום כניעתה של גרמניה הנאצית ב-1945 ויום גיוסי לצבא הכיבוש הישראלי ב-1985, להשמעת קול רם וצלול נגד כיבוש ודיכוי.

אני מבקש אפוא להביע את הערכתי למחאתך האמיצה. אני בטוח שזהו רק הצעד הראשון. יש עוד הרבה כיבוש ודיכוי בעולם, וקולך הצלול והאמיץ נגד הכיבוש עוד יישמע ברמה.

כידוע לך, בריטניה עדיין כובשת ומדכאת בצפון אירלנד, סקוטלנד, ויילס, גיברלטר, איי המאלווינס ועוד שטחים רבים ברחבי העולם. לכן אני צופה שתצטרף לקריאתי – להחרים את בריטניה.

שוודיה עדיין כובשת את לפלנד. מכאן ציפייתי שתקרא – להחרים את שוודיה.

ספרד עדיין כובשת ומדכאת בחבל הבסקים ובקטלוניה. אין ספק שתקרא – להחרים את ספרד.

רוסיה עדיין כובשת שטחים רבים באירופה ובאסיה. לבטח תקרא עמי – להחרים את רוסיה.

איטליה עדיין כובשת את לומברדיה ומחוזות נוספים. אני משוכנע שאני מבטא את דעתך בקריאתי – להחרים את איטליה.

ארצות הברית עדיין כובשת שטחים אינדיאניים ושוללת את זכותם של האינדיאנים להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית. נוסף על כך, ארצות הברית עדיין כובשת את קליפורניה, טקסס, ניו-מקסיקו ושטחים נוספים שנלקחו בכוח ממקסיקו בשנת 1848. לכן, אני בטוח שתצטרף לקריאתי – להחרים את ארצות הברית.

קנדה כובשת את קוויבק. אני יכול לשמוע אותך קורא: Vive le Québec Libre (תחי קוויבק החופשית) – להחרים את קנדה.

כל מדינות האדם הלבן ביבשת אמריקה נוסדו על חורבות שטחים אינדיאניים. לכן – להחרים את אמריקה.

סין עדיין כובשת ומדכאת בטיבט. לכן, הבה נתאחד בקריאה – להחרים את סין.

אוסטרליה עדיין כובשת ומדכאת את האבוריג'ינים ושוללת את זכותם להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית. לכן – להחרים את אוסטרליה.

טורקיה עדיין כובשת את אלכסנדרטה, צפון קפריסין וחלק מכורדיסטאן. הבה נקרא יחדיו – להחרים את טורקיה.

איראן עדיין כובשת ומדכאת בווזיריסטאן, בלוצ'יסטאן ובחלק מכורדיסטאן. ללא ספק מסקנתך היא – להחרים את איראן.

עיראק עדיין כובשת את שארית כורדיסטאן. מעקביותך המפורסמת נובע - להחרים את עיראק.

סוריה כובשת את הר הדרוזים ושוללת את זכותם של הדרוזים להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית. וודאי שקריאתך הבאה תהיה – להחרים את סוריה.

הערבים עדיין כובשים ומדכאים את האשורים ומיעוטים אחרים בארצות הסהר הפורה וצפון אפריקה. מכאן שבקרוב נשמע את קריאתך – להחרים את הערבים.

זוהי רשימה חלקית של כיבושים ומעשי דיכוי ברחבי העולם. אולם, היות והכיבוש הישראלי הוא העתיק בזמן (החל עם המפץ הגדול), הגדול בשטח והחשוב מכל – האיום והזוועתי ביותר, אין ספק שאתה צודק בהציבך את ישראל ראשונה במסע החרם שלך נגד הכיבוש. אך אני משוכנע שזוועות הכיבוש הישראלי מעורר הפלצות לעולם לא יעמעמו את רגישותך המוסרית העדינה לעוולות קטנות יותר.

שלך

ד"ר מרדכי א' שורץ

המחלקה לכלכלה וניהול

האוניברסיטה הפתוחה

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/11210

תגוביות:

1.כיבוש אינו עוולה!

לא קונים ארץ בסופרמרקט, אלא בכיבוש והתיישבות. כך זה היה בכל העולם ובכל התקופות בהיסטוריה. המאמר מראה שעיקרון זה בעצם מקובל על כל עמי העולם כלפי כל עמי העולם - חוץ מכלפי היהודים. להם ורק להם אסור לכבוש את מולדתם ההיסטורית. אין צביעות אנטישמית מחליאה מזו.

יתרה מזו, ביחס ליש"ע אפילו אי אפשר לדבר על "כיבוש" כיון שהשטחים הללו נכבשו מירדן ומצרים ולא מ"פלשתין", מדינה שמעולם לא היתה קיימת. אלא שאלה הם דקדוקי עניות. מה שקובע את בעלותו של עם על ארץ הוא הכיבוש והחזקה. שום דבר אחר. לכן א"י שלנו!

2.הערבים הגיעו לכאן בשנים 1921-1939 קודם הם היו במקום אחר.
עד 1921 היו כאן מעט מאוד ערבים. רובם הגיע לכאן בשנת 1921 ועד 1939. אז ניתן להם לחזור למדינות ערב, שם המולדת שלהם ותפסיקו לספר בלופים.

3.גם לפי החוק הבינלאומי אין כאן כיבוש, כי לא נכבש משום מדינה. גם אילו נכבש ממדינה, "התוקפן משלם את מחיר תוקפנותו" לשון החוק. כך שילמה גרמניה לצרפת בחבל אלזס-לורן ולפולין בחלקים נרחבים, דנציג (היום גדנסק) ביניהם. לא זו בלבד אלא שהגרמנים עד האחרון שבהם סולקו מאותם שטחים. מעולם לא היתה יישות מדינית בא"י אלא יהודית. כל השאר - כובשים. לקינוח: ועידת סן רמו של חבר הלאומים קבעה שכל א"י ההיסטורית, כולל עבר הירדן המזרחי שייכת לעם היהודי והאו"ם אימץ זאת. על כך הסתמך גם דו"ח לוי הנטוש.

4.במקרה הטוב שרלטן. פרופסור יובל נאמן ז"ל, מגדולי הפיזיקאים בדורנו, אמר על הוקינג שבמקרה הטוב הוא שרלטן וכי אין בין התיאוריות ההזויות שלו ובין פיזיקה ולא כלום. האיש הוא בעל דמיון מפותח שמפריח מדי כמה שנים איזושהי נפיחה שגורמת לכל יפי הנפש להזיל ריר. אלמלא היה נכה קשה איש לא היה רואה בו גאון כזה גדול וכמובן שאיש לא היה מנצל אותו לעשיית מיליונים מה"הצגות" שלו ובערבית אומרים: "לך ואל תחזור".




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי ו' בסיון תשע''ג    10:48   15.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  67. הצלב האדום נוטע לכבוד מחבלים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
באירוע משותף לצלב האדום והסהר האדום הפלסטיני ניטעו עצים לכבודם של 'אסירים וותיקים', כפי שמכונים מחבלים שנכלאו על מעשי רצח.

בטקס לרגל יום השנה ה-150 של הצלב האדום והסהר האדום הפלסטיני, נטעו שני הארגונים 150 עצים על שמות "אסירים ותיקים" פלסטינים. ארגון 'מבט לתקשורת הפלשתינית' המדווח על האירוע מציין כי הרשות הפלסטינית משתמשת במונח "אסירים ותיקים" בהתייחסותה לאסירים הנמצאים בכלא לתקופה הארוכה ביותר, ובמרבית המקרים מדובר באסירים שנידונו למאסרי עולם על מעשי רצח בודדים או רבים.

על פי הדיווח ג'יאורג'יו פראריו, נציג הפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב והסהר האדום, השתתף בטקס שנקרא "כבודי הוא חירותי," לכבוד המחבלים "הוותיקים."

אשי המכון דיווחו לאחרונה כי עיסא עבד-רבו, שרצח שני סטודנטים שטיילו באזור ירושלים, כונה "ותיק האסירים" של מחוז בית לחם. עבד-רבו הואדר לאחרונה על ידי יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.

על דבר האירוע נכתב ב'אל-חיאת אל-ג'דידה' תחת הכותרת "150 עצים עם שמות של אסירים ניטעו בג'נין": "הצלב האדום הבינלאומי והסהר האדום הפלסטיני נטעו אתמול, בשיתוף עם המועצה הכפרית זבובא שבמערב ג'נין, 150 עצי פרי הנושאים את שמותיהם של האסירים הוותיקים היושבים בבתי הכלא של הכיבוש. הצלב האדום והסהר האדום ערכו טקס תחת הכותרת 'כבודי הוא חירותי' בכפר זבובא, לרגל 150 שנה להקמתם. ניטעו עצי פרי בכניסה לכפר, שעליו הוקמה חומת הסיפוח וההתרחבות הגזענית, אשר בלעה אלפי דונמים".

ב'מבט' מצטטים מתוך אתר האינטרנט של הסהר האדום הפלסטיני, שם נכתב כי "תכניות, פרויקטים ואירועים" שלהם ממומנים על ידי הצלב האדום הבינלאומי. לדברי אנשי 'מבט' "יש משמעות לכך שהצלב האדום הבינלאומי מממן לא רק את התקציב הכללי של הסהר האדום הפלסטיני, אלא מממן עם גם "פרויקטים ואירועים." הכתבה בעיתון הרש"פ על הטקס לא ציינה אם הצלב האדום מימן את הטקס ישירות, או רק השתתף באירוע שעסק בהאדרת הטרור".

ב'מבט' מציגים את רשימת המחבלים שנידונו למאסר עולם בודד או למספר מאסרי עולם והוגדרו באמצעי התקשורת הרשמיים של הרש"פ כ"אסירים ותיקים (חלקם שוחררו מאז): כרים ומאהר יונס, עיסא עבד רבו, אוסאמה אל-סילאוי, מוחמד תורכמאן, נאסר אבו סרור ומחמוד אבו סרור, זייד יונס, איברהים אל-טקטוק, אכרם מנסור, אחמד כעאבנה, נאא'ל ופח'רי ברגותי, סמיר קונטאר, ג'מאל חוייל, ג'מאל טיראוי וג'מעה אדם.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/255943

תגוביות:

1.זה אותו "צלב אדום" ש"מגן דוד אדום" גאה לבושתנו להיות שותף שלו. אנחנו לא זקוקים לשיתוף פעולה עימו.

2.איגרת ל"צלב האדום" - התבוננו בעברכם: שפיכות דמים ארוכת שנים. אתם אותו אירגון ששתק כשרצחו הגרמנים ימ"ש את היהודים.

3.הבעיה היא לא בצלב האדום אלא בסיוע שמדינת ישראל מסייעת לו
כמו גם ארגון "TIPH" הפועל בחברון באופן שיטתי נגד יהודים - מתוקף הסכמה כתובה של מדינת ישראל.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ה' באייר תשע''ד    15:18   05.05.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  68. התנגדות למדינה יהודית: גם זו אנטישמיות / בן דרור ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נמאס מהצורך להצטדק: לעם היהודי גורל משותף וזכות למדינה שבה לא ירדפו אותו. למדינות רבות אחרות יש דת מוגדרת ולאומיות, אך משום מה ישראל היא היחידה בעולם ששוללים את זכותה להתקיים

מדינה סלובנית? מה זה בדיוק? מה היה כל כך רע לסלובנים במדינה המשותפת עם הסרבים, הבוסנים, הקרואטים? הרי אף פעם לא הייתה מדינה עצמאית בשם סלובניה. עכשיו יש. ויש גם את קרואטיה, ואת הרפובליקה בוסניה-הרצגובינה ואת הרפובליקה סרפסקה, ואת קוסובו שהיא כמעט מדינה. הרי אירופה מאוחדת, אז מי צריך ישויות נפרדות, ועוד במחיר של מאות אלפי קורבנות, מעשי טבח וטיהור אתני של מיליונים?

למען האמת, קצת נמאס מהצורך להצטדק על קיומה של ישות יהודית. הרי כל מצורע שמתנגד לקיומה של מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי תומך נלהב בלאומיות פלסטינית, והוא אף פעם לא הרים קול נגד הישויות הלאומיות שהן בעצם הבסיס לרוב מדינות העולם. כך שלהתנגדות למדינה יהודית צריך לקרוא בשמה: לא אנטי-ציונות אלא אנטישמיות. משום שכל התנגדות ייחודית לזכויות של יהודים, ורק של יהודים, כפרטים או כקבוצה, היא אנטישמיות.

אבל, הם עונים לנו, יש סתירה בין 'יהודית' ל'דמוקרטית', ולכן, יש צורך במדינת כל אזרחיה. האמנם? וכי קרואטיה איננה קרואטית ודמוקרטית? וכי סלובקיה איננה סלובקית ודמוקרטית? אבל יהדות היא דת, ולא מדינה, הם עונים. נו, באמת. וכי מהי ארמניה? גם דת וגם לאום. ולרוב מדינות הלאום יש גם זהות דתית. לפעמים היא מעוגנת במסמך המכונן. אפילו לדנמרק יש זהות כזאת, אוונגלית-לותרנית, שמעוגנת בסעיף 4 בחוקה. וכך גם אנגליה האנגליקנית. אבל אין להם טענות למדינות אחרות. רק למדינה היהודית.

אז כן, נמאס להתגונן ולהצטדק. מדינה יהודית היא מדינה שבה חבר בני אדם שמרגישים בעלי זהות משותפת, תרבות משותפת, מורשת משותפת – הקימו מדינה כדי לממש את זכותם להגדרה עצמית. מדינה שבה הם אינם עוד מיעוט זר, אחר ונרדף. מדינה שיש בה רוב יהודי שמממש את הריבונות. העם היהודי הוא עם, ולא רק דת, משום שזו ההגדרה העצמית של רוב היהודים בישראל, והם אינם זקוקים לשום אישור ממועצת שלילת הזכויות של כוחות הקדמה.

היהודים הם עם, משום שכאשר יהודים סבלו במקום אחד, תמיד היו קהילות יהודיות שעזרו וקלטו. כשאחד מאבות אבותיי סבל מרדיפה בעיראק, הוא היגר לתימן. כאשר יהודים נרדפו ברוסיה, הם מצאו מקלט גם בקרב קהילות יהודיות בתוניס ובמצרים. כאשר יהודי סוריה סבלו מעלילת דם ויהודי מרוקו מסדרה של פוגרומים, יהודי צרפת התגייסו לעזור להם. זו לא הייתה רק תחושה של גורל משותף ושל ערבות הדדית. זו הייתה המציאות ההיסטורית.

המדינה היהודית הדמיונית

שוללי המדינה היהודית לוקים בהיפראקטיביות יצירתית. לא לילד הזה פיללנו, הם טוענים, ומבכים את מותה של הדמוקרטיה הישנה, של שנות ה-50 וה-60, ומקוננים על היהדות הדורסנית, הפשיסטית, הלאומנית, שהולכת ומשתלטת על ישראל. אין ברירה, הם אומרים לנו, חייבים לבחור בין מדינת כל אזרחיה לבין מדינה יהודית. אברום בורג, והוא רק משל, הפך את הטענה הזאת למוטיב המרכזי שלו.

הבעיה היא, כמובן, שאין שום קשר בין תיאורי הזוועה הללו לבין המציאות. לפי כל מדד אפשרי, מדינת ישראל של היום היא הרבה יותר ליברלית, דמוקרטית וחופשית לעומת שנות ה-50 וה-60. אבל הפוסט-ציונים חייבים לצייר לעצמם, ולעולם הרחב, מדינה חשוכה כדי שתהיה להם הצדקה לשלול את קיומה. פעם יצרו יהודי דמיוני ודמוני. היום מציירים מדינה דמיונית ודמונית. פעם עשו את זה אנשים חשוכים. היום עושים את זה אלה שמתחזים למתקדמים ולנאורים.

השוללים מוסיפים וטוענים, שבמדינה יהודית יש זכויות ליהודי העולם, גם אלה שאין להם שום קשר לישראל, אבל אין זכויות למי שאינם יהודים. שוב הם משקרים. בארה"ב יש איטלקים. הם אוהבים אוכל איטלקי. הם מבקרים באיטליה. הם קשורים לתרבות האיטלקית. אבל אף אחד אינו טוען שאיטליה אינה דמוקרטית, רק משום שיש איטלקים במדינות אחרות, או בגלל שיש לא איטלקים באיטליה.

טענת השוללים מופרכת גם משום שאיש אינו שולל את זכויותיהם של ג'ורג' קרא או של סלים ג'ובראן במדינת ישראל. האחד שופט בבית משפט מחוזי והשני בעליון. כשמסתתמות טענותיהם, הם אומרים שבישראל לא יוכל להיות ראש ממשלה ערבי. הם צודקים. בסלובקיה, שהתפצלה מצ'כוסלובקיה, לא יהיה ראש ממשלה צ'כי, בצ'כיה לא יהיה ראש ממשלה סלובקי, ובקרואטיה לא יהיה ראש ממשלה סרבי, למרות שבכל המדינות הללו יש מיעוטים לאומיים. האם מישהו טען שהמדינות הללו גזעניות? וכי קיומם של מיעוטים שולל את הזכות למדינת לאום? גם כאן, המוסר הכפול עובד שעות נוספת. הטענות הן רק, ואך ורק, נגד מדינת הלאום היהודית.

אפשר להמשיך עוד ועוד. הבעיה היא, שמועצת שלילת הזכויות זוכה להשפעה. במפגשים עם תלמידי תיכון וסטודנטים, יש סימנים לערעור על עצם הצדקת הקיום. השיח הפוסט-ציוני, שבנוי על אוסף אדיר של שקרים - מחלחל. הוא כבר שולט לחלוטין בעיתון של אנשים שחושבים שהם חושבים. הוא בוודאי נפוץ בשיח האינטלקטואלי בעולם הרחב. אם זה מה שאומרים באקדמיה ובתקשורת בישראל – מדוע שהם יעניקו הצדקות לקיומה של מדינה יהודית.

מדינה עם רוב יהודי

צריך להוסיף הערת אזהרה. מדינה יהודית מחייבת רוב יהודי. אנחנו רחוקים מאיבוד הרוב הזה, אבל יש בינינו דוחקי קץ. הם רוצים סיפוח והענקת זכויות לעוד שניים, שלושה או ארבעה מיליון איש. יהיה בסדר, הם אומרים, ושולפים תחזיות דמוגרפיות אופטימיות. ובכלל, הם מבטיחים, גם אם נעניק להם אזרחות, הם לא יגיעו לקלפיות. כך שכל מה שנותר לנו הוא להתמכר לכדורי ההרגעה וההרדמה, ולזרום בבטחה אל עבר המציאות הדו-לאומית. זה לא יקרה ביום אחד. זה ייקח שנים. ואל דאגה, הם חוזרים ואומרים, יהיה בסדר. השמאל הפוסט-ציוני מפעיל את הדמיון כדי ליצור מדינה יהודית חשוכה. הימין הפוסט-ציוני מפעיל את הדמיון כדי ליצור מדינה דו-לאומית רגועה.

אבל, טוענים משמאל ומימין, הרי גם אם ניפרד מערביי יש"ע, עדיין אנחנו נותרים עם למעלה מעשרים אחוז ערבים בתוך ישראל, וברבות השנים – הם יהפכו לרוב. ובכן, זה קצת מזכיר לי את הטענה על אדם שעלול לטבוע באגם במיקום שבו גובה המים הוא שני מטר. המציל מבקש להעביר את הטובע למקום שבו גובה המים הוא רק חצי מטר. אני לא רוצה לעבור, אומר הטובע, משום שבעוד מאה וחמישים שנה, גם כאן גובה המים יגיע לשני מטר.

ובכן, בעוד מאה וחמישים שנה יכולים לקרות הרבה דברים. אולי תתחיל מגמת נגד בעולם המוסלמי. אולי המשטר הנוכחי באיראן יתמוטט. אולי יגיעו מיליון יהודים לישראל. מה שברור הוא, שהחשש מטביעה בעוד מאתיים שנה אינו מוביל למסקנה שיש להעדיף טביעה בעוד עשר שנים.

ב"קיר הברזל", בשנת 1937, הבהיר זאב ז'בוטינסקי שהמדינה שתקום תשמור על "שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם" למי שאינם יהודים. אבל תנאי מוקדם לכך, הבהיר ז'בוטינסקי, הוא רוב יהודי. משום שיהודים מעניקים זכויות לערבים, אבל ערבים אינם מעניקים זכויות למיעוטים. מרחץ הדמים בסוריה, בעיראק, בסומליה, בסודן – מבהיר את העניין.

מדינת ישראל רחוקה משלמות. היא עדיין בחיבוטי דרך. היא בסכסוך מתמשך. היא סובלת מפערים פנימיים בלתי נסבלים. אבל בהתבוננות היסטורית,

מדובר באחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים ביותר של העידן המודרני. יהודים משבעים תפוצות. יהודים שלא חיו במסורת של דמוקרטיה. יהודים שהגיעו חסרי כל, רובם כפליטים בגלל רדיפות – הקימו מדינת לאום חופשית, עצמאית ודמוקרטית.

זו מדינה שהתרומה שלה לאנושות, בפרסומים מדעיים, בפיתוחי חקלאות, במערכות השקיה, בתעשיית ההיי-טק, פר-קפיטה, היא כנראה הגבוהה בעולם. ולמרות זאת, זו המדינה היחידה בעולם שרבים, גם מתוכנו, קמים עליה כדי לשלול את זכות קיומה. הם זוכים להרבה במות. גם כאן, בגיליון המיוחד הזה. אולי, מי יודע, זו עוד הוכחה שמדובר בסיפור הצלחה.

ועוד משהו, הפעם אישי לחלוטין: בעקבות השינויים בעולם העיתונות, זה ככל הנראה המאמר האחרון שלי במקור ראשון. היה לי עונג לכתוב בבמה המכובדת הזאת. אף פעם לא זכיתי לנאצות, למרות הדעות החולקות והמרגיזות שהבעתי כאן. הייתי במיעוט, אבל נהניתי מכל רגע. תמיד, אבל תמיד, התגובות היו ענייניות. זה לא מעיד שום דבר עליי. זה מעיד על קהל הקוראים האיכותי של העיתון הזה. נותר לי רק לומר תודה – לקוראים, לכותבים, לעורכים, ולאחל להם, לכם, המשך מוצלח. חג עצמאות שמח.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/577/102.html?hp=1&cat=404&loc=10



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי כ''ח באייר תשע''ד    07:23   28.05.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  69. הביקור הלא קדוש של פרנציסקוס  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
עו"ד אליקים העצני מותח ביקורת על ההתרפסות מול האפיפיור, "הוא אימץ למעשה את הנרטיב הפלשתיני, איפה הכבוד העצמי שלנו"?

עו"ד אליקים העצני קובע בפינתו השבועית בערוץ 7, כי שוב הוכח שישראל נכנעת ומתרפסת מול מבזיה, "גלה כבוד מישראל, זו ההרגשה ביום ביקור האפיפיור, האורח הפוגע והמארח שבולע עלבונו".

לדבריו במהלך הביקור אימץ האפיפיור באופן מלא את הנרטיב הפלשתיני, "פרנציסקוס הקפיד לקרוא להם מדינה ושיבץ בנאומיו את הביטוי האש"פי, 'פתרון צודק', שזו מילת הקוד להחזרת הפליטים וחזרה לקו הירוק.

"הפגישות שלו במחנה הפליטים בדהיישה, מה זה אם לא תמיכה בזכות השיבה? ההצטלמות שלו עם אבו מאזן על רקע חומת ההפרדה בבית לחם מה זה אם לא תמיכה במאבק הפלשתיני"?

העצני קובע כי פרנציסקוס הקפיד להימנע מיצירת הרושם שירושלים היא בירת העם היהודי, "היו חסרות לו כמה מאות מטרים מבית לחם והוא בבירת ישראל, אבל כדי לסמן את אי הכרתו, הוא המריא במסוק ירדני מבית לחם לנמל התעופה בן גוריון ורק משם הוא המריא במסוק אחר לירושלים, ובכך רצה ליצור את הדימוי שרק בנמל התעופה בן גוריון הוא נכנס לשטח הריבוני של מדינת ישראל ולא מירושלים".

לדבריו היענותו המיידית של נשיא המדינה שמעון פרס לנסיעה לתפילה משותפת עם אבו מאזן בוותיקן, היא יריקה בפרצוף הממשלה, "אבו מאזן קיבל מתנה משמיים, נשיא המדינה מכיר בו למרות ההחלטה של הממשלה לנתק מגע מהרשות כל עוד היא שותפה לחמאס. האם פרס מנסה לבשל לנו תהליך מדיני חדש שיצא מהוותיקן"?

"בשעה זו כשניצב מולנו אפיפיור פרו פלשתיני ומולו שותק כמו דג ראש הממשלה. המסקנה היחידה היא שהגיע הזמן להחליף את ראש הממשלה. הוד קדושתו פרניציסקוס משווה בין ילדי הפליטים בדהיישה לניצולי השואה ביד ושם. הוא משווה בין גדר ההפרדה לכותל המערבי.

"האפיפיור אימץ באופן מלא את הנרטיב הפלשתיני ואיך הגיב הצד הישראלי, איך ראש הממשלה הגיב על הטענות שלהם לבעלות על הארץ, מה היה לנתניהו להשיב על כך מול אלף עיתונאים, כמעט וכלום. כדרכו הוא נמנע מלהעלות בארץ ובעולם את תביעת הזכות של העם היהודי על ארץ ישראל. הוא משתיק בשיטתיות את קולה של האמת היהודיות והציונית ואולי זה הזמן שהליכוד צריך להחליפו במנהיג שלפחות מאמין במצע מפלגתו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/277038

תגוביות:

1.כשהוא עוד היה ביבי נתניהו הוא היה אשף ההסברה. מאז שהפך לביבי פרסיהו הוא אלוף ההסברה של אש"ף.

2.הפאפא לא השתתף, בילדותו, בשיעורי-תנ"ך...!!! הפאפא לא מכיר את התנ"ך. לא יודע ולא כלום...! אם הוא שותק בשמעו שאותו האיש היה פלשתיני (לא פחות ולא פחות...!) - משמע, שאינו מבין ואינו יודע כלום מן התנ"ך...!!! זה אותו הקתולי ואותו האנטישמי של מסעי-הצלב, של האוטו-דה-פה ושל האינקוויזיציה. כשם שהערבים הם אותם הערבים וכשם שהים הוא אותו הים... הפוליטקלי-קורקט שלו מלא בשנאת-ישראל...!!!ומה מבין שימון פרס בתפילה??? מאימתי הוא מתמצא בסידור התפילה???!

3.אל לנו להטיח אשמה בעמי העולם שאינם מכירים בבירתנו ירושלים, בעוד מנהיגינו אינם טורחים כלל לדבר ולהשמיע קול ברור וצלול על זכותנו הבלעדית על ארצנו ובירתנו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי כ''ח באייר תשע''ד    07:44   28.05.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  70. ההיסטוריה מכה שוב. על ביקורו המסוכן של האפיפיור בארץ הקודש / ד''ר בכור  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ההמלצה שלי גם לאור ההתנהגות של האפיפיור הזה ברשות הפלסטינית, לא לשנות בשום מקום את הסטאטוס קוו הדתי לאומי, שכן שינוי אחד יגרור דרישה לאינסוף שינויים אחרים ושדי העבר ממתינים. ראו הוזהרתם!

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=2561



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי ז' בסיון תשע''ד    09:04   05.06.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  71. אפיפיור פוליטיקלי קורקט / אראל סג''ל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אפיפיור דת האהבה ביקר אותנו, אך בדרך הותיר כמה שנאות קטנות-גדולות, כמו הזנת התעמולה האנטי-ישראלית בעולם וליבוי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התקשורת שלנו אולי מגישה לו בחפץ לב את הלחי השניה, אבל בשביל זה בדיוק יש אראל סג"ל.

אני לא זוכר איזה קומיקאי אמריקני אמר זאת (אשמח אם תאירו את עיני) אבל אני מסכים איתו לחלוטין: "פוליטיקלי קורקט הוא רעיון שאומץ על-ידי מיעוט שמאלני ליברלי כשבמרכזו עומדת הטענה ההזויה שאפשר להרים חתיכת חרא מהצד הנקי שלה".

תקינות פוליטית היא תופעה בזויה המשחיתה את המחשבה החופשית. מכבסת מילים ורעיונות המרטשת את המסר ומרדדת את השיח.

יש לסייג כמובן. חוקי התקינות הפוליטית לא חלים על "ליברלים" שמאלניים, להם דווקא מותר לקלל, לנאץ, לגחך ולבוז. המוסר הכפול מאפשר להם לאמץ שיח מתלהם, בוטה ולא מנומק כלפי הימין והשמרנים, קרי החשוכים.

אפשר לנסות להגדיר את ה"פוליטיקלי קורקט" כחוק הקובע שכל התרבויות והרעיונות שווים, בתנאי שנצא מנקודת הנחה שהציביליזציה המערבית המבוססת על התרבות היהודית-נוצרית היא שורש כל הרע בעולם.

אגב, במקור המושג 'תקינות פוליטית' לקוח מתוך "הספר האדום הקטן" של היו"ר מאו. בראשית שנות ה-60 הוא אומץ על-ידי השמאל הקיצוני במערב ומאז שטף אותנו צונאמי של מוסר כפול, צדקנות, התחסדות והכאה על חטא עד זוב דם.

התקינות הפוליטית מונעת אמירת אמת: מוסלמים רוצחים מוסלמים, מוסלמים רוצחים נוצרים, מוסלמים רוצחים יהודים, מוסלמים מטביעים וטובעים בדם חפים מפשע, אבל השטן הגדול הוא...ישראל.

מושיטים את הלחי השניה

דוגמה טובה ניתנה לנו השבוע. האפיפיור פרנסיסקוס (מספר 226) ביקר אצלנו והתקשורת הישראלית עמדה בדום מתוח. כל הסכינים לשחיטת פרות קדושות הושבו לנדנן – בכל זאת, האפיפיור של העניים, ההוא שנוסע בחיפושית חבוטה, לא איזה רב חשוך. אבל עיזבו תחושות בטן, בואו נדבר עובדות.

דומה שאין איש שלא נחשף לתמונת האפיפיור פרנסיסקוס עומד נוגה ומהורהר ומניח יד על גדר ההפרדה. תמונה שווה אלף מילים קובעת הקלישאה, ואפשר להעריך שהתמונה הזו נכנסה לפנתיאון שנאת ישראל כמייצגת את ה"אפרטהייד".

התקשורת העלובה, העולמית והישראלית כאחד, לא טרחה לציין שהאפיפיור עמד מתחת לכתובת באנגלית (לא בערבית) המשווה בין בית-לחם לגטו ורשה. עוד נשוב לנקודה הזו.

אח"כ האפיפיור עשה עיקוף עצום וטס מבית-לחם ללוד לקבלת הפנים הרשמית, חלילה שלא להגיע הישר לירושלים ולהכיר בה כבירת ישראל. הוא עלה להר-הבית עם המופתי המסית, וזה האחרון יילל בדמעות תנין על פגיעה במסגד אל-אקצה ובחופש הפולחן.

באותה שעה ממש, שני עיתונאים דתיים (יאיר שרקי ואסף גיבור) הוזהרו על-ידי המשטרה שלא יעזו למלמל תפילה או להתנדנד חס וחלילה. בכל זאת, צריך לשמור על חופש הפולחן המוסלמי במדינת ישראל, ובחור עם פאות שממלמל תפילה עשוי לפגוע מאוד ברגשות המאמינים העדינים.

ואפרופו חופש פולחן: במצרים האחים המוסלמים מחוץ לחוק, כאן הם עומדים בראשות עיריית אום-אל-פאחם תחת מעטה התנועה האסלאמית, ומעמידים נציגות בוטה וקולנית בהר-הבית שפועלת על אוטומט בכל שעה שיהודים דתיים מבקרים על ההר.

בנוסף, בעוד שאצלנו ציינו בחגיגיות את ביקור האפיפיור, הכנסייה הקתולית השמיטה שלושה אירועים משמעותיים בסדר היום של הפאפא: הביקור בכותל, הנחת זר על קבר הרצל, ופגישה עם רה"מ נתניהו. אולי שכחו, אולי לא רוצים להכעיס את הערבים בעלי המעי הרגיז.

הכתובת על החומה

לא מעט סופרלטיבים נכתבו אודות ביקור פרנסיסקוס ב"יד ושם". כולם מחו דמעה בקצב אחיד כשהאפיפיור ברך ניצולת שואה. אנא הרשו לי להיות מעט סקפטי. הרבה מאוד שלדים בארון יש לכנסייה הקתולית בהקשר לרדיפת יהודים. צר המקום לספר על ההיסטוריה של העם היהודי והנצרות. די להזכיר שבשואה הכנסייה בעיקר החרישה, דממה דקה ומאכזבת מדת שעל דגלה חרוט "אהבה".

לענייננו, פחות הטרידה אותי העובדה שהאפיפיור בחר לציין ביד ושם את האנושות שנפגעה במלחמה ונמנע מלציין באופן קונקרטי את ששת מיליוני היהודים שהושמדו.

הרבה יותר מדאיגה התמונה שהזכרתי קודם, בה האפיפיור מצטלם בגדר ההפרדה תחת גרפיטי המשווה בין תושביה השבעים של בית-לחם (תוחלת חיים גבוהה מאשר בטורקיה) לבין מאות-האלפים שחיו בגטו ורשה בעוני מנוול, רעב אכזרי, מחלות והתעללות, שסופם מוות ומחנות ריכוז.

וכך עמד האפיפיור, ודה פקטו – אם להשתמש בלטינית כראוי למעמד זה – הכחיש שואה.

יש בתמונה כדי למרק את המצפון הנוצרי האירופי: הנה ראו, הקורבנות הם היום הקלגסים. אבל חמור מכך, זה לא סוד (וגם האפיפיור יודע) שהרדיפה הגזענית בבית-לחם מופנית אך ורק כלפי נוצרים מידי מוסלמים. הנוצרים בורחים באימה, אבל איזה יופי, כולם עשו פרצופים מרוצים, פקידי הרשות יד ביד עם הקרדינלים.

נכון להיום, באופן פרדוקסלי, אבסורדי או אירוני, תבחרו מה שתרצו, המקום הבטוח ביותר עבור הנוצרים של המזרח-התיכון הוא מדינת היהודים. ישראל היא המדינה היחידה במזרח-התיכון שבה גדל שיעור האוכלוסייה הנוצרית בחצי-המאה האחרונה. לא בכדי העז לומר הכומר האנגליקני הראשי של בגדד כי "המקום הבטוח היחיד לנוצרים במזרח-התיכון הוא ישראל".

הנצרות, שערש לידתה במזרח-התיכון, נרדפת בבית גידולה, עד כדי חשש בעיראק ובסוריה לטיהור אתני שיטתי שמטרתו "לנקות" את האזור מנוצרים. הכס הקדוש לא יכול להתארח בסוריה ולמחות על צליבת נוצרים, וגם לא ייפרס עבורו שטיח אדום בבגדד על-מנת שיבכה על עריפת ראשי נוצרים וגירוש המוני. אפילו מצרים תהיה מסוכנת בהתחשב ברדיפת הקופטים.

אכן, טבח, אונס, המרות דת בכפייה, גביית דמי חסות, חטיפת נערות צעירות, עריפת ראשים, צליבה, הפצצת כנסיות ושריפת כנסיות, הם מנת חלקם של נוצרים באזור. אבל את הכס הקדוש מעניינת חומת ההפרדה, שנועדה למנוע מחלאות אדם להתפוצץ באוטובוסים.

אינטרסים ותקינות פוליטית טמאה חברו לקשר שתיקה של הכנסייה. וכרגיל חוזרים לשעיר לעזאזל הקבוע. היהודים. סליחה...ישראל.

ביקור בשירות האסלאם

ויש עוד נקודה, שלא רבים (אם בכלל) שמו דעתם עליה. גם ממני היא כמעט וחמקה, אלמלא ד"ר ירון סרי, אחד ממאזיני התוכנית שלי ברדיו שעדכן אותי בחי. כמה סמלי שביקור האפיפיור בהר-הבית נפל על התאריך מיוחד וחגיגי באסלאם: העשרים ושבעה לחודש רגַ'ב (החודש השביעי בלוח השנה המוסלמי. משמעות המילה היא כבוד, ועל כן החודש מכונה "החודש המכובד"). ביום הזה אירע אירוע מכונן בתולדות האסלאם וכתוצאה מכך גם בתולדות הסכסוך.

בעשרים ושבעה ערך מוחמד את המסע הלילי מן העיר מכה ועלה השמיימה ממסגד אל-אקצא. מאירוע זה, שנזכר בקוראן, מביאים המוסלמים ראיה על קדושת ירושלים באסלאם (אם כי פרשנות אחרת טוענת שאל-אקצה בכלל נמצא בסעודיה).

ליל המיראג' נחגג על-ידי הסונים, למעט הסלפים. גם הכותל קשור תרתי משמע, משום שעל-פי אמונתם, קשר מוחמד את סוסתו בוראק לכותל הדמעות שלנו.

הר-הבית, אל-אקצה, הם מוטיב מכונן בלאומיות הפלסטינית. באינספור בתים פלסטינים תלויה תמונת ההר. הנרטיב שלהם מבוסס עליו. תמהני אם לא היתה כוונת מכוון בלו"ז הביקור. על התקשורת הישראלית אין מה להלין. מדובר בסחבה עלובה, מנוגבת מכל ידע היסטורי וחסרת זיקה אמיתית לשורשי האומה. אבל איפה היו משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה? אשכרה אידיוטים שימושיים בשירות התעמולה הפלסטינית.

http://mida.org.il/2014/05/31/%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%9c%d7%99-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a7%d7%98/

'מידה' - ילדים יהודים מותקפים על-ידי המון ערבי בהר הבית 22.4.14

https://www.youtube.com/watch?v=ppPPM3R0X4U




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''ח באב תשע''ד    08:26   24.08.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. פאט קונדל על הצביעות: כשבסוריה טובחים העולם שותק  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.08.14 בשעה 08:40 בברכה, ליה
 
הסופר והעיתונאי פאט קונדל תוקף את צביעות המערב הנאלם אל מול מעשי טבח מזוויעים ונזעק רק מול ישראל.

כשזה קורה בסוריה די בכמה ציוצים רפים בטוויטר

"מאז ומתמיד הצביעות הייתה מאד "מתקדמת", אך כל כך הרבה ממנה מסתובב באוויר לאחרונה, עד שכמעט אתה חש צורך ללבוש אפוד מגן... קל מאד לבקר מישהו ממרחק. אך אף אחד מהאנשים המוחים כיום כנגד ישראל, לא היה מתנהג אחרת באותן נסיבות, ורבים מהם היו נוהגים הרבה יותר גרוע, וזאת בדיוק הסיבה מדוע הזעם הסלקטיבי שאנו עדים לו, מעורר רצון להקיא.

היכן הייתם אתם, כל המתקדמים ההומניטאריים, כאשר אסאד, טבח אלפים רבים בסוריה, או באשיר בסודן? היכן היו כל אותן הפגנות ההמונים הזועמות למען האנשים הללו, או למען קורבנות הטבח בניגריה? או למען האלפים שנרצחו בעיראק ממש לאחרונה? שהועמדו מאות מאות בשורות ופניהם כלפי מטה, בתוך תעלות, והוצאו להורג בדם קר – מאד מעניין – היכן הייתם אתם אז? כמה ציוצים רפים בטוויטר, ולאחר מכן… שיישרף העולם.

אבל היהודים בישראל, סוף סוף הגיבו לכך שהם מותקפים ללא הרף על ידי טרוריסטים איסלמיים ותיכף ומיד העולם כולו יצא מדעתו. אנשים ממלאים את הרחובות ומתחילים לדבר על פשעי מלחמה… ובכן, כולנו יודעים שהחמאס ביצע פשעי מלחמה אמיתיים מדי יום ביומו, ואיש לא שם על כך קצוץ.

בריוני החמאס נלחמים כ נ ג ד החירות של בני עמם

עיתונאים "מתקדמים" מתמקדים באופן בלעדי בילדים שנהרגו באופן טראגי, משום שהחמאס משתמש בהם כמגנים אנושיים, בהאשימם את ישראל, כמובן, אך אם מחפשי האמת הללו העשויים ללא חת, היו באמת דואגים לילדי עזה, הם גם היו טורחים לומר לנו שמנהרות הטרור של החמאס נבנו תוך שימוש בעבודת ילדים, ומאות ילדים מתו. המתקדמים הנאורים אוהבים לומר לנו ש"חייבים לשחרר את פלסטין", ביודעם באופן מוחלט שהבריונים של החמאס אינם נלחמים כלל למען החירות, הם נלחמים כ נ ג ד החירות.

כל אדם בעזה שמעז להפגין ולמחות כנגד ההרס שאותו מביא החמאס על ראשם, מוצא להורג מיד, כפי שהוצאו להורג עד כה יותר משלושים בני אדם במהלך העימות הנוכחי. עד כדי כך הם חופשיים.

המקום היחיד במזה"ת שבו כולם חופשיים, הוא ישראל

המקום היחיד במזרח התיכון שבו כולם חופשיים, הוא ישראל. המדינה המתורבתת היחידה באזור, שבה יהודים וערבים – חופשיים לעסוק בענייניהם ולקיים את אמונתם בכל דרך שבה הם בוחרים. היהודים והערבים יכולים ואכן משרתים בצבא, בבית המחוקקים ובבית המשפט הגבוה לצדק, מכיוון שישראל היא מדינה חופשית בעלת זכויות שוות לכולם. שאר האזור, נשלט על ידי התרבות הערבית-מוסלמית, תרבות שלילית ביותר – גזענית, שונאת נשים, שהיא הכול – פרט לחופשייה. כל היסטוריה רבת תהילה, שאולי היתה לה אי פעם בעבר, נעלמה מזמן, וכיום היא איננה אלא תרבות של רחמים עצמיים, נטל על האנושות ומטרד ארור לכל העולם המתורבת.

יהודים הם אחוז קטן מאד מאוכלוסיית המזרח התיכון, ויש להם חלקיק ארץ קטנטן בלבד, עמו הם היו לגמרי מאושרים, אלמלא היו מותקפים שוב ושוב על ידי מספר צבאות ערביים בו זמנית, שמחויבותם המוצהרת היא רצח עם. ואני מתכוון לרצח עם אמיתי, בניגוד לרצח עם המושתת על פנטזיות. כמו פנטזיית האפרטהייד, שאתם, הפרוגרסיביים הצבועים תומכי החרם, אוהבים לקשקש לגביה.

הערבים מעדיפים לשמר את אומללות הפליטים כנשק פוליטי נצחי

כאשר הם מותקפים, היהודים מפתיעים את העולם, בכך שהם נותנים לערבים את הבעיטה המגיעה להם. ואכן ערבים רבים מצאו את עצמם עקורים, אך לא מאף מדינה שנקרא אי פעם "פלסטין", משום שהארץ עצמה לא החיתה שייכת לשום מדינה, ולכן היא איננה "כבושה" – אלא נתונה במחלוקת.

יתרה מזאת, מרבית הערבים שעזבו את הגדה המערבית, לא גורשו כלל מביתם, הם עזבו מרצונם כאשר צבאות ערב הפולשים הבטיחו להם שאוטוטו הם יוכלו לשוב לבתיהם בבטחה, לאחר שכל שכניהם היהודים ייטבחו. ובכן, מה לעשות, זה לא עבד כך, כמובן.. וכעת, הצאצאים שלהם עדיין חיים במחנות פליטים במדינות ערב, במצב של אפרטהייד כפוי, לאחר שנאסר עליהם להשתלב שם בחברה, לעבוד, לקבל טיפול רפואי, וזאת משום שהערבים, שיכולים היו בקלות רבה להקל על הסבל שלהם, מעדיפים, תחת זאת, ל נ צ ל אותו כנשק פוליטי נצחי.

האם שמעתם אי פעם על מאות אלפי היהודים שגורשו ממדינות ערב?

כפי שראינו בעזה, בשימוש של מגנים אנושיים, לא ממש אכפת להם מבני עמם, הם נוהגים לעשות בהם שימוש חד פעמי, השתמש וזרוק. מצד שני, מה שאנחנו אף פעם לא שומעים עליו, הם מאות אלפי היהודים, שגורשו בכפייה ממדינות ערב, מדוע? כי הם נקלטו במהירות על ידי ישראל, מדינה מתורבתת, ומסיבה זו הם אינם מתגוררים עוד במחנות פליטים. אך מה בנוגע לאדמתם שלהם שנגזלה? מה בנוגע לזכות השיבה ש ל ה ם ? בוא נאמר, שישראל שכחה מכל זה, ושכחה מכל המתקפות הרצחניות על בני עמה, ונניח שהיא שוכחת את כל הרטוריקה התמידית צמאת הדם של שנאת היהודים בהווה, אתם יודעים, למען השלום וכל זה… ומסכימה לחזור לגבולות 1967, שדרך אגב, כיום בלתי אפשרי להגן עליהם כלל כנגד נשק מודרני, כיצד הם ימנעו מהערבים לתקוף אותם שוב?

הצעות? מישהו?

"מתקדם" = התאבדותי

אולי להאמין לדבריהם כשהם אומרים שהם לא יתקפו, ובכן, זה יהיה… אהמממ.. מאד "מתקדם "… התאבדותי למעשה, וכל אחד יודע זאת. ולמרות זאת, נראה לי שזה בדיוק מה שכל כך הרבה אנשים "מתקדמים ונאורים" היו רוצים לעשה לראות. הם רוצים לראות את היהודים של ישראל מסכימים לעמדה, שבה בלתי אפשרי בעבורם להגן על עצמם, ולבטוח בערבים שיניחו להם ברוב טובם לחיות בשלום.
כל המאמין ברצינות שזהו תרחיש ריאלי, הוא כל כך הוזה, עד שכדאי לו לקחת תרופות.

"גם ללוחמי טרור מגיע לקבל זכויות אדם!" בואו ניתן להם מעבר גבול חופשי למען השלום

ערבים מוסלמים לא נתנו מעולם לאף אחד לחיות בשלום. ובטח ובטח שלא יתחילו בכך עם היהודים, שכן הם הבהירו זאת שוב ושוב לכל מי שרק היה מוכן להקשיב להם, וכנראה זה לא כולל אף אחד בתקשורת המערבית המוטה בנחישות כה רבה, ואשר דואגת בקפדנות כה רבה שלא ליידע על כך את "הקונצנזוס הפרוגרסיבי" , כדי לשמר אותם בורים ואנטי ישראלים באופן מובהק. כתוצאה מזה, הפרוגרסיבים הנאורים, לעולם לא יהיו מרוצים עד אשר ישראל לא תיכנע ותיתן שיטבחו את אזרחיה, למען השלום. פתחו את הגבולות ותנו גישה חופשית ללוחמי טרור ומפגעים מתאבדים. שאחרי הכול, גם להם יש זכויות אדם, לא?

הוציאו את פנקסי השיקים, בעלי לב רחום שכמותכם, החמאס צריך להצטייד מחדש.

ובכן, איכשהו, לא נראה לי שהדברים יתרחשו בדרך זו. אבל כל מה שיעלה מהסכסוך הזה, דבר אחד ברור כשמש בצהריים, כל סיוע הומאניטרי עתידי שיינתן לעזה, ישמש מיד לבנייה מחודשת של המנהרות וחימוש החמאס, אשר בתורו, יתקוף שוב את ישראל, ללא שמץ של אכפתיות לרווחה של בני עמם. הוציאו את פנקסי השיקים שלכם, פרוגרסיביים מערביים בעלי הלב המדמם, מכיוון שכולנו יודעים שזה מה שאתם רוצים באמת! – כי אז תוכלו לפעול שוב מחדש על פי אותה פנטומימה של צדקנות עצמית, ואו אז, פעם נוספת, תוכלו לנקוט במוסר כפול וסלקטיבי, אי שם ממרחק בטוח".

***

פאט קונדל - Pat Condell, סופר, כותב קומדיות וגם קומיקאי, הוא אזרח בריטי שנולד באירלנד, ובמשך שנים כתב ונאם נגד ישראל, מתוך אמונה תמימה שישראל היא הצד הרע והתוקפני של הסיכסוך. לפני כמה שנים התפכח קונדל, ומאז הוא משתף את הציבור בתובנות החדשות שלו על הסיכסוך הישראלי-פלסטיני ועל אופיים הרצחני של המוסלמים הקיצונים. במונולוגים רהוטים וקצרים שאותם הוא מעלה ל-YouTube (הזוכים למיליוני צפיות), הוא חושף בגילוי לב את עמדתו ביחס לאיסלמיזציה באירופה, ולהשתנות איטית אך עקבית של התרבות האירופית ובכללה הבריטית. למרות שקונדל סופג איומי מוות רבים, הוא ממשיך לדבר באומץ על הדברים המתרחשים בפועל ומבקר את התקשורת המערבית על פחדנותה, על הימנעותה מדיווחי אמת על התנהלות אלימה ותוקפנית של מוסלמים רבים כלפי אזרחי המדינות האירופיות שאליהן הם פלשו ואשר אותן הם רוצים לשנות מבפנים. ריצ'רד דוקינס, אמר עליו "אין אף אחד שיכול להשתוות אל התערובת הנדירה של נועם ואכזריות שיש בפאט קונדל. תודה לאל שהוא לצידנו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/282516

**********

קונדל פרסם באתרי אינטרנט שונים עשרות סרטוני וידאו קצרים המכילים מונולוגים שלו. כל הסרטים יחד זכו למעל 45 מיליון צפיות.

קונדל ספג ביקורת לאחר שקישור למונולוג שלו תחת הכותרת "הצרה באסלאם" הגיע לידיהם של חברים בוועדת השלום והצדק של העיר ברקלי שבקליפורניה. בסרטון זה אומר קונדל שהאסלאם הינה "דת של מלחמה", שנשים שמכסות את פניהן מרצונן החופשי הן "חולות נפש" ושמוסלמים קיצוניים הינם "חזירים פרימיטיביים שהישגם היחיד בחיים הינו שנולדו עם איבר מין זכרי ביד אחת ועם קוראן ביד השנייה." חבר הוועדה אליוט כהן תיאר את הדברים של קונדל כ"פוגעים, לא מוסריים וגזעניים".

בתגובה האשים קונדל את כהן כ"מונע על ידי סדר היום האישי והפוליטי שלו שאין לו שום קשר איתי או עם סרטי הווידאו שלי." עוד טען קונדל כי הפופולריות של הסרטון "הצרה באסלאם" מוכיחה כי "יש קהל נלהב לרעיונות המוצגים באופן משעשע ולדעות שמצונזרות באורח קבע בתקשורת הבריטית, עקב תקינות פוליטית שגויה." קונדל פרסם גם סרטוני וידאו המבקרים את הנצרות, הנצרות הקתולית‏‏, היהדות‏‏, הכנסייה האנגליקנית והסיינטולוגיה‏‏.

כמי שחונך כקתולי ולמד בבתי ספר שונים של הכנסייה האנגליקנית, אמר קונדל כי "לעתים קרובות בזמן תפילת הבוקר הופרדתי מהמתפללים והוכנסתי לחדר אחר מזה שבו התקיימה התפילה. לא היה אכפת לי. כל הפנטומימה הזו נראתה לי חלולה כבר אז. ברגע שאתה מודע לתהום שבין מה שהאנשים מתיימרים להאמין בו לבין מעשיהם, קשה לקחת את תפילותיהם ברצינות."

בדברי ביקורת שנשא הסופר הנוצרי דינש ד'סוזה בחדשות AOL, אמר ד'סוזה: "אם המטיפים הנוצריים בטלוויזיה אשמים ביצירת מאמינים צרי אופקים וצדקנים, אשמת הסופרים האתאיסטים היא בכך שהם יוצרים מוקיונים כדוגמת קונדל." לעומת זאת, תמך הביולוג האתאיסט פול זכארי מאיירס בקונדל כשאמר: "שא דבריך, אחי!"

בשנת 2007 השתמש סר הרולד קרוטו, חתן פרס נובל לכימיה משנת 1996, באחד מסרטוני הווידאו של קונדל, בדברים שנשא בכנס "מעבר לאמונה". בסרטון השתעשע קונדל כש"ניסה" למצוא משהו טוב לומר על שלוש הדתות המונותאיסטיות. אחרי שהראה את הסרטון, העיר סר הרולד להנאת הקהל: "הביטו, יש לו כבר 28 סרטונים שם. לכו ותראו אותו... אם הוא עדיין חי".

ריצ'רד דוקינס, מחבר הספר "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת", אמר ש"פט קונדל הוא יחיד במינו. אין אף אחד שיכול להשתוות אל התערובת הנדירה של נועם ואכזריות שיש בו. הוא משתמש בתבונה הרהוטה שלו כדי ללכוד את השוטים הדתיים שהם מטרות ההומור חסר הרחמים שלו. תודה לאל שהוא לצידנו".

בשנת 2008 הפיץ אתר האינטרנט של דוקינס תקליטור שכלל אוסף של המונולוגים של קונדל, תחת הכותרת: "פט קונדל - אנתולוגיה".

קונדל הינו חבר "החברה החילונית הלאומית הבריטית" ויש לו קהל תומכים רב באינטרנט, בכלל זה מועדון מעריצים בפייסבוק.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

קונדל ידוע גם בדעותיו לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני שבהם ניכרת עמדתו הפרו-ישראלית תוך כדי שהוא תוקף בחריפות את הרשות הפלסטינית וחמאס שלפיו עסוקים אך ורק בקידום דעות אסלאמיות קיצוניות וטרור. הוא רואה בהנהגת הרשות חוסר רצון מוחלט להכיר בישראל כמדינה ובכך מטיל את מלוא האשמה על הרשויות בכך שלא הושג הסכם שלום עד כה. בנוסף, רואה קונדל את פעולות צה"ל כלגיטימיות לחלוטין, ומאשים את התקשורת הבינלאומית בכלל ואירופאית בפרט בכך שהן מעוותות את המציאות ומעודדת התפשטות של דעות אנטי-ישראליות ואפילו אנטישמיות. קונדל רואה את ישראל כמדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. לא פעם, בסרטוני הווידאו שלו, גינה קונדל בחריפות את מדיניותה של הרשות הפלסטינית והביע תמיכה מוחלטת במדיניות של מדינת ישראל.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%98_%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%9C

https://www.youtube.com/user/patcondell

הסרטונים של קונדל בתרגום לעברית (אתר חופש)




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שבת כ''ט בחשון תשע''ה    08:52   22.11.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  73. ''העולם אובססיבי נגד היהודים והפך אותם לסמל של דברים שהשתבשו בעולם'' / מתי פלדמן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
העיתונאי מתי פרידמן, שעבד בכלי תקשורת זרים, מתאר מציאות תקשורתית שבה צנזורה פלסטינית מופעלת באיומים, ישראל היא המסוקרת היחידה והעיתונאים לא מפעילים שיקול דעת - אלא הולכים בעקבות העדר

"נורא קל להיות עיתונאי שמסקר את הסכסוך מפה. בבוקר אתה מסקר את הלחימה ורומז שחיילי צה"ל מבצעים פשעים נגד האנושות, בערב אתה שותה בירה בתל אביב בבועה הנוחה שמספקים אותם חיילים". לא קשה למצוא טענות מסוג זה נגד התקשורת הזרה וסיקורה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני בקרב ישראלים רבים, שחושבים שישראל מקבלת יחסי ציבור גרועים ומוטים בעולם הגדול. אולם כשמתי פרידמן, עיתונאי שעבד בכלי תקשורת זרים ומגדיר את עצמו ליברלי ושמאלני, מחליט להרים מסך ולהאיר באור לא מחמיא את הנעשה מאחורי הקלעים - ההדים צריכים להיות משמעותיים קצת יותר ממחאות מקומיות קלושות.

וההדים אכן הגיעו: 60 אלף שיתופים למאמר ארוך, שפירסם במגזין "טאבלט", שמנתח את האופן שבו התקשורת העולמית סיקרה את המלחמה בעזה היו אחד ההישגים המפתיעים בקריירה של פרידמן, עיתונאי שסיקר את המזרח התיכון וענייני יהודים ופירסם את הספר "תעלומת הכתר", שעסק במצוד אחר כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך, כתר ארם צובא. פרידמן, יליד קנדה שעלה לישראל ב-1995, היה ב–2006–2011 כתב ועורך בסוכנות הידיעות אי־פי, והמאמר שכתב בתחילת אוגוסט היה הניסיון שלו להאיר את הכישלון רחב הממדים של הסיקור התקשורתי העולמי של המלחמה בעזה. בשיחה עם Markerweek, מביתו בירושלים, מנתח פרידמן את הכשלים שהוא מזכיר במאמר.

הטיעון המרכזי של פרידמן לא מתמקד דווקא בציר האידיאולוגי, שמניע את הסיקור השלילי של ישראל.

הטענה הראשונה שלו היא שהסכסוך הישראלי־פלסטיני מקבל ממדים מנופחים לחלוטין ביחס לגודלו ולחשיבותו, ושהאדרתו גורמת להצגה של ישראל באור שלילי מאוד, באופן שתורם לביסוס מעמדה כמחרחרת צרות מהגדולות בעולם. פרידמן טוען כי העולם לא מגיב לאירועים כפי שהם מתרחשים, אלא לדרך שבה הם מתוארים בתקשורת.

"שתי תקלות מתרחשות במקביל", הוא אומר. "ראשית, הפרופורציה, שרואים לפי מספר הכתבים הזרים שתפקידם לדווח על ישראל. ובתוך זה יש גם תוכן. בתור מי שעבד בפנים ובתור ישראלי עם דעות שמאלניות, לא קיצוניות, אני חושב שההחלטות שמתקבלות בשלוחות של כלי התקשורת העולמיים הגדולים בארץ הן החלטות פוליטיות במסווה של החלטות עיתונאיות".

פרידמן מתאר מציאות תקשורתית של הליכה בעקבות העדר, של החלטה שרירותית לסמן את ישראל לא רק כסיפור גיאו־פוליטי חשוב הרבה יותר מממדיו האמיתיים, אלא כצד המסוקר היחידי כמעט בסכסוך, ושל דלת מסתובבת של עיתונאים שעוברים לעמותות פוליטיות בעולם. הוא מתאר כיצד צנזורה פלסטינית מופעלת באיומים, וכיצד ארגוני החדשות משתפים עמה פעולה באופן פעיל - בעוד שהפעלה של צנזורה ישראלית מדווחת בכתבות, הצנזורה הפלסטינית לא מוזכרת בכלל.

פרידמן הוא קול נדיר, אבל בהחלט לא בודד, שמשמיע ביקורת חריפה כזו על הסיקור העולמי.

לא שאין כלי תקשורת שהיו אוהדים במופגן לישראל, אבל רובם שייכים לימין השמרני בארה"ב, כמו רשת הטלוויזיה פוקס, ובמידה פחותה יותר "וול סטריט ג'ורנל" (שניהם בבעלות הטייקון רופרט מרדוק). עדיין יש רוב לטוענים שהתקשורת העולמית אוהדת מדי את ישראל, אולם הקולות הקוראים לבחינה עצמית נוקבת של תפקוד כלי התקשורת הגדולים בסיקור הסכסוך הישראלי־פלסטיני הולכים וגוברים.

השבוע פירסם "הארץ" מאמר של ריצ'רד מירון, לשעבר כתב הבי.בי.סי במזרח התיכון, שבו נכתב: "ישראל צריכה לעמוד באמות המידה לא של מדינות אחרות במזרח התיכון, כי אם של צבאות מערביים אחרים הפועלים בתנאים דומים. אולם בקריאה ובצפייה בסיקור מעזה, נראה שהתקשורת דורשת מישראל לעמוד בסטנדרטים אחרים לגמרי. מותם של אזרחים מתואר תדירות כתוצאה של נקמנות וצימאון לדם של ישראל... ראיתי במו עיניי כיצד פועלים צבאות מערביים במזרח התיכון, בבלקנים ובמקומות אחרים... עדיין יש לי תמונות שצילמתי בכפר באפגניסטן לאחר שמתקפה אווירית של ארה"ב השמידה מתחם של משפחה והרגה כ–50 אזרחים במהלך רדיפה אחר פעיל אל־קאעדה".

ריצ'רד בהר, עיתונאי חוקר בארה"ב שכתב ב"טיים" וב"פורצ'ן", פירסם ב"פורבס" תחקיר של יותר מ-20 אלף מלה, שכותרתו "האינתיפאדה של התקשורת: חשבון קלוקל ואמת מכוערת על 'ניו יורק טיימס' במלחמת ישראל־חמאס".

בהר ניהל במשך כמה חודשים תחקיר לגבי סיקורה של ישראל על ידי עיתונים זרים בכלל ו"ניו יורק טיימס" בפרט. הוא הצביע על כך שהכתב הראשי של "ניו יורק טיימס" בעזה בשנים האחרונות, פארס אכרם, היה אוהד של יאסר ערפאת. עביר איוב, שסיקרה עבור העיתון עד 2013, תמכה בחרם נגד ישראל.

"עיתונות רשלנית ועצלה, שטחית, שמשמיטה, מרמזת, נעדרת ידע היסטורי ורוויית שקרים מונעים על ידי אג'נדה", תיאר בהר את הסיקור המערבי. ספציפית הוא טען כי התקשורת נוקבת במספר ההרוגים בעזה בלי לייחס אותו למקור שממנו הגיעו הפרטים - משרד של חמאס, ולא משווה אותם לנתונים אמינים, לדבריו, של מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש מאיר עמית, שלא פורסמו בשום כלי תקשורת מערבי.

הוא מספר על כתב פלסטיני־צרפתי שדיווח על פעילות צבאית של חמאס בבית החולים שיפא וגורש מעזה, ועל שני כתבים של "וול סטריט ג'ורנל", ניק קייסי ותאמר אל גובשי, שמחקו ציוצים שבהם כתבו על פגיעה של טיל חמאס בשיפא ועל השימוש בבית החולים כמרכז למסיבות העיתונאים של חמאס. בהר טוען: "מגפה זו של רשלנות עיתונאית תורמת לסבלם של הפלסטינים ולאובדן החיים בעזה - היא מחזקת את חמאס... ושופכת שמן על מדורת האנטישמיות באירופה ובעולם".

מצדדים בפלסטינים כי הם לא לבנים

בעוד שמירון מודה שאינו יודע את הסיבה העמוקה לסיקור המוטה, לדבריו, נגד ישראל, מי שמוכן להצביע על תשובות אפשריות הוא טום גרוס, פרשן ליחסים בינלאומיים ולשעבר כתב המזרח התיכון של "סאנדיי טלגרף", שעמו שוחחנו השבוע.

גרוס כתב במהלך המלחמה מאמר ל"נשונל פוסט" הקנדי, שבו הפריך את הטענה שהבי.בי.סי הוא פרו־ישראלי, כפי שנטען בהפגנה של אלפים בלונדון באוגוסט.

"בי.בי.סי היה במשך עשרות שנים בחזית שסיפקה פלטפורמה עולמית לקיצונים פלסטינים. אחת מהכתבות של הרשות, ברברה פלט, אפילו הודתה בשידור כי היא בכתה מצער כשערפאת מת", כתב גרוס, שמאמריו מתפרסמים בעיתונים כמו "וול סטריט ג'ורנל", "גרדיאן" ו"הארץ". גרוס, מבקר חריף וותיק של הסיקור העולמי של ישראל, תומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים, ובעבודתו סיקר רבות נושאי זכויות אדם.

"רוב הישראלים חושבים שהתקשורת מוטה מפני שלערבים יש המון כסף, או שהם מוציאים הרבה כסף על יחסי ציבור", אומר גרוס. "נכון שיש להם כסף ושיש להם יחסי ציבור במערב. אבל לדעתי זה רק חלק קטן מהסיבה לכך. הסיבות העיקריות, לא לפי סדר, הן קודם כל שהתקשורת משוחדת לגבי נושאים רבים, לא רק לגבי ישראל ופלסטין - או בכוונה או באופן תת־הכרתי, או מפני שהם עצלים, אין להם זמן וכח לחקור. זה מאוד אנושי. בני אדם אינם אובייקטיביים", אומר גרוס.

"השאלה היא: מדוע הם מוטים יותר נגד ישראל מאשר כל נושא אחר?

יש תמהיל של סיבות. עיתונאים שעוסקים בחדשות חוץ רוצים לשנות את העולם ולהילחם נגד הכוחות הגדולים. הם מחפשים נושאים שמתאימים לזה. בעיניהם, ישראל היא בצד הכוחות הגדולים, כי בעיניהם היא מקורבת לארה"ב, אולי יותר ממה שהיא באמת. התקפה על ישראל היא התקפה על ארה"ב.

"סיבה נוספת היא שיש להם רגשות אשמה על כך שהם לבנים ומערביים. ישראל נתפשת כמדינה לבנה ומערבית, והפלסטינים הם לא־לבנים. רוב העיתונאים לא יודעים בכלל שקיימים יהודים מזרחיים. יהודים הם לבנים מבחינתם: עשירים וחזקים. הפלסטינים חלשים, חומים ולא לבנים. הם מצדדים בעניים הלא לבנים. בעיניי זה גזעני, כי ישראלים רבים אינם לבנים, ומפני שאין שום דבר אוטומטי בכך שהלבן צריך להיות אשם והלא לבן צודק".

כמו פרידמן, מביא גרוס דוגמאות להשמטות, התעלמות ואפילו שקרים, לדבריו. הוא מודה שהיה עד למקרים שבהם הופעל על עיתונאים לחץ לשנות או לא לפרסם כתבות, אולם לא מוכן לפרט. במאמרו הביא כדוגמה את הדיווח על כתב בי.בי.סי בעזה על חיי האזרחים בעזה - "לאף אחד אין חשמל" - בלי לציין שהחשמל של 70 אלף עזתים נותק בגלל טיל שירה חמאס.

"בי.בי.סי, לצד רוב התקשורת הבינלאומית, נמנע מלספר לנו כמה פלסטינים מתו כתוצאה מירי שגוי של טילים של חמאס", אומר גרוס. "בשבוע שעבר לפחות 100 טילי חמאס פגעו בטעות במטרות בעזה. הבי.בי.סי לא דיווח על הודאתה של אונר"א על הסתרת טילי חמאס בבית ספר שלהם".

פרידמן אומר כי מעבר לתמונה העגומה של התקשורת ותפקודה, לכל האמור יש השלכות אדירות על ישראל ועל הזירה הבינלאומית. "החשיבות ארוכת הטווח של המלחמה הקיץ, לדעתי, אינה במלחמה עצמה, אלא בדרך שבה היא תוארה לעולם... והחשיפה של האובססיה העוינת כלפי יהודים. המפתח להבנתה אינו בידי מנהלי אתרים ג'יהאדיסטיים, חובבי קונספירציות או פעילים רדיקליים, אלא בידי האנשים המשכילים והמכובדים שמאכלסים את תעשיית החדשות הבינלאומית; אנשים הגונים, רבים מהם, וחלקם עמיתיי לשעבר", כתב פרידמן במאמר, שהמשך לו יתפרסם בקרוב.

"זה נושא חשוב מכדי שישאר בידי אידיאולוגים או ארגוני הסברה וארגונים ממשלתיים. אי אפשר להבין את מה שקרה פה הקיץ ואת מה שקרה מבלי להבין את התקשורת. יש פה כמה מרכיבים שמייצרים את התמונה העגומה שאנו רואים", אומר פרידמן.

ישראל היא כפר על הר געש, לא הר הגעש עצמו

הדוגמה הראשונה שמביא פרידמן היא ממאמר ב"ניו יורקר" שסיכם את אירועי הקיץ (ב–4 באוגוסט, לפני רציחתו של העיתונאי ג'יימס פולי). במאמר הוקדש משפט אחד לאירועים בניגריה ובאוקראינה, ארבעה משפטים לרצח העם שביצעה דאע"ש ושלושים משפטים לישראל ועזה.

מכונית תופת בבגדד.

"בריטניה, אמריקה ומדינות אחרות הרגו הרבה יותר אנשים באפגניסטן ובעיראק משישראל אי פעם הרגה בעזה"

גרוס חוזר על טענות דומות לאלה של פרידמן: אלפי האנשים שנהרגו בשבוע אחד בתימן, בסוריה, בעירק, בלוב ובמדינות אפריקאיות לא הוזכרו כמעט, בשעה שכותרות הבי.בי.סי מלאות במלחמה בעזה. "לבי.בי.סי היו השבוע יותר כתבים בעזה משהיו בבגדד, בבצרה ובאפגניסטן בשיא המלחמות שם", אמר לגרוס כתב מלחמות ותיק. "צבאות בריטניה, ארה"ב ומדינות אחרות הרגו הרבה יותר אנשים באפגניסטן ובעירק משישראל אי פעם הרגה בעזה - והסיקור בעזה היה נרחב פי כמה וכמה, אף שהאפגנים והעירקים לא ירו אלפי טילים לערים בבריטניה ובארה"ב". בשיחה עמנו מדגיש גרוס את ההבדל בין התקשורת הערבית למערבית: "אני חושב שהתקשורת הערבית מתעניינת יותר במה שקורה בעירק. האובססיה לעזה היתה מערבית".

פרידמן מספר על ניסיונו בעבודה באי־פי: בתקופת עבודתו בסוכנות, 40 כתבים סיקרו את ישראל, יותר מאלה שסיקרו בסין, ברוסיה או בהודו, ויותר מכל הכתבים ביחד שסיקרו את 50 המדינות שבאפריקה מדרום לסהרה או בכל המדינות שבהן פרץ האביב הערבי.

"אני לא רוצה להיטפל לאי־פי. היא פשוט ארגון חדשות ממוצע, כך שהיא דוגמה שימושית. השחקנים הגדולים בעסקי החדשות פועלים בשיטת החשיבה הקבוצתית, וכשהם מאיישים את הדסקים שלהם, הם משקפים את התנהגות העדר. איוש הדסק הישראלי פחת מאז פרוץ האביב הערבי אמנם... אולם ישראל עדיין מנצחת כל דבר אחר", כתב פרידמן במאמר.

"היקף הסיקור מעניק לסכסוך חשיבות רבה בהשוואה למספר הזעום של קרבנות בו. ב–2013 כולה נהרגו 42 בסכסוך - מספר הרציחות החודשי בעיר שיקגו... הסכסוך בסוריה גבה חייהם של 190 אלף אנשים, 70 אלף יותר מכל האנשים שנהרגו בסכסוך הערבי־ישראלי במאה השנים האחרונות".

"ארגוני החדשות, עם זאת, החליטו שהסכסוך חשוב בהרבה מ–1,600 נשים שנרצחו בפקיסטן בשנה שעברה (271 מהן נאנסו קודם, 193 מהן נשרפו בחיים); ממחיקת טיבט על ידי המפלגה הקומוניסטית בסין; מהטבח בקונגו (יותר מ–5 מיליון מתים נכון ל–2012) וברפובליקה המרכז אפריקאית; ומלחמות הסמים במקסיקו (60 אלף מתים בין 2006 ל–2012). שלא לדבר על סכסוכים שאף אחד לא שמע עליהם בתאילנד ובהודו. הם מאמינים שישראל היא הסיפור החשוב ביותר עלי אדמות, או קרוב לכך".

אתה חושב שזה נובע מחוסר מקצועיות, מעצלות, או שיש מאחורי זה בסיס אידיאולוגי?

פרידמן מגחך: "יש עצלות. אבל רבים מהעיתונאים הזרים גם לא יודעים את ההיסטוריה. הם לא יודעים עברית או ערבית ואין להם אחיזה אמיתית במה שמתרחש, ובשל כך הם נדבקים לסיפור של העמיתים שלהם, ונעים עם העדר.

אי־פי הוא ארגון גדול והוא חלק מהעדר, כמו רויטרס. הם מקבלים החלטות זהות. הסיבה שלא ידענו שהמזרח התיכון עומד להתפרץ כמו הר געש היא שהתקשורת הזרה היתה עסוקה בלספור בתים בהתנחלויות. כשמסתכלים עמוק יותר על העיוות הזה, רואים שהוא חלק מתקלה מתמשכת בחמש השנים האחרונות - תקלה שעוד תיחקר בבתי ספר לעיתונות. ישראל היא כפר קטן על מדרון של הר געש, אבל התקשורת מתארת אותה כהר הגעש עצמו".

גרוס חוזר על אותו רעיון: "זו חשיבה קבוצתית - הם אפילו לא חושבים בבהירות. הם עוקבים זה אחר זה".

פרידמן מציע גרסה קצת יותר ספציפית למה שמניע את הסיקור: "מהניסיון הישיר שלי, מקבלי ההחלטות בעיתונות הם אנשים שעוינים את ישראל. הם רואים את עצמם כחלק מברית אידיאולוגית שכוללת עמותות וזרועות של האו"ם. העולם החברתי שלהם הוא מין קבוצה חברתית שעוינת את ישראל ותומכת בפלסטינים, ורואה בסיקור לא דרך להסביר לאנשים את הסיפור המורכב, אלא כלי נשק פוליטי שהם רשאים להפקיד בידי צד מסוים".

לכתבים העוסקים בתחום מובהר שישראל היא הסיפור. "אין ניתוח אמיתי של החברה הפלסטינית או האידיאולוגיה שלה, פרופילים של ארגונים מזוינים או תחקירים אודות הממשלה הפלסטינית. לא לוקחים ברצינות את הפלסטינים כאחראים לגורלם.

המערב החליט שהפלסטינים צריכים לרצות מדינה לצד ישראל, אז ייחסו את העמדה הזו לפלסטינים בתור עובדה, אף שכל מי שבילה זמן עם פלסטינים מבין שהדברים הרבה יותר מסובכים. לא חשוב לתקשורת מי הם ומה הם רוצים: הסיפור מכתיב שהם קיימים כקורבנות פסיביים של הצד הנחשב בסיפור". פרידמן מספר כיצד הוא וכתב נוסף הציעו כתבה על השחיתות ברשות הפלסטינית והעורך הודיע להם ש"שחיתות היא לא הסיפור".

פרידמן מנה את הדיווחים של אי־פי בין 8 בנובמבר ל–16 בדצמבר 2011 על "הכשלים המוסריים של החברה הישראלית" - חקיקה לדיכוי התקשורת, עליית השפעתם של החרדים, התנחלויות לא חוקיות, הדרת נשים - ומצא 27 כאלה, כלומר כתבה מדי יומיים. להערכתו, לא היה מספר כזה של דיווחים ביקורתיים על הרשות הפלסטינית או חמאס במשך שלוש שנים שלמות. אפילו האמנה של חמאס, שקוראת להשמדת ישראל, רצח יהודים ומאשימה אותם במהפכה הצרפתית והקומוניסטית, לא הוזכרה פעם אחת בדיווחי אי־פי, אף שחמאס זכה בבחירות בעזה.

בראשית 2009 קיבלו שני עמיתים של פרידמן מידע על הצעת שלום משמעותית של ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד אולמרט, לרשות הפלסטינית, שדחתה אותה. "זה לא דווח - וזה היה צריך להיות אחד הסיפורים הגדולים של השנה. הכתבים קיבלו מידע משני הצדדים ואפילו ראינו את המפה. אבל העורכים הבכירים החליטו לא לפרסם את הסיפור". הוא מספר כי הכתבים זעמו, אבל זה לא עזר להם. "הנרטיב שלנו הוא שהפלסטינים מתונים והישראלים סרבנים ומקצינים. הכתבה על אולמרט היתה מגחיכה את הנרטיב הזה".

האם יש טשטוש גבולות בין אקטיביזם לעיתונות, כפי שנטען לגבי ג'יימס פולי (אם כי ללא הצגת ראיות במקרה של פולי עצמו)?

פרידמן: "אני חושב שזה קורה. יש זליגה אמיתית של אקטיביזם לתוך העיתונאות. זה אקטיביזם פוליטי במסווה של עיתונות.

רוב האנשים שמחליטים מה תקראו ותראו תופשים את תפקידם לא כמישהו שמסביר מה קורה, אלא כתפקיד פוליטי.

הסיקור הוא נשק בידי הצד החביב עליהם.

אם אתה לא מסכים לפרסם את הסיפור הכי חשוב של השנה - אולמרט - כי זה יגרום לישראל להיראות טוב, אז אתה אקטיביסט. אתה פה לא כדי להסביר אלא להשפיע לטובת הצד שלך", הוא אומר בתקיפות.

פרידמן מצביע על דלת מסתובבת בין מקצוע העיתונות לבין מעורבות פוליטית: "יש מעבר של אנשים מהעיתונות לעמותות הבינלאומיות הגדולות ולאו"ם. העיתונאים לא רואים את הארגונים האלה, או את האו"ם, כמושאי סיקור, אף שהם מהגורמים הכי חזקים שפועלים פה. לא מסקרים אותם כי הם חלק מהעולם של הכתב. לכן אין סיקור ביקורתי של האו"ם אף שהוא גוף נפוח, לא יעיל ולעיתים מושחת. עיתונאי זר לא ייקח חופשה של שנה לעבוד במשרד החוץ הישראלי, אבל באו"ם כן. הקווים מאוד מטושטשים".

פרידמן מדבר במאמר על הצנזורה שמפעיל חמאס על הדיווחים העיתונאיים מעזה.
"כל עיתונאי ותיק יודע שחמאס מאיים על עיתונאים. ראיתי את זה בעצמי בפעולה".

הוא מתאר כיצד ביקש לדווח ב–2008–2009 על לוחמי חמאס שהתלבשו בבגדים אזרחיים כדי שיימנו עם הקורבנות האזרחים, אולם מדיניות הסוכנות היתה לא לדווח בגלל החשש לחיי הכתבים בשטח, ולא לדווח על הצנזורה, אלא אם הופעלה על ידי ישראל. באוגוסט השנה, מספר פרידמן, הגיש עורך החדשות של אי־פי בירושלים כתבה על איומי חמאס על עיתונאים: הסיפור הוקפא על ידי העורכים הבכירים ולא פורסם.

"היהודים הם הסמל של דברים שהשתבשו בעולם"

פרידמן טוען שיש פתרון שמאפשר לעיתונאים לסקר את חמאס בבטחה - מישראל, באמצעות ציטוט מקורות ישראליים ובדרכים אחרות. "העובדה היא שלא איומי חמאס הם הגורם: רוב הכתבים בעזה מאמינים שתפקידם הוא לתעד אלימות של ישראל נגד אזרחים פלסטינים. זאת תמצית הסיפור הישראלי. הם לא יודעים את השפה, הם בלחץ זמן וחוששים לחייהם. הם תלויים בעמיתיהם הפלסטינים ובמתווכים שחוששים מחמאס, תומכים בו, או שניהם. לא צריך בריונים של חמאס כדי שהעיתונאים יעוותו את העובדות או יספרו סיפור מגויס". בשל כך, כותב פרידמן, רק עיתונאים מארגונים קטנים ולא ידועים דיווחו על שיגור טילים מבתי מגורים. "פינלנדית, הודים, כמה אחרים. המסכנים האלה לא קיבלו את התזכיר".

הכשל של התקשורת מהדהד גם מהמאמר של מירון ב"הארץ": "התקשורת נרתעת מלהפנות את עדשת הביקורת כלפי עצמה - וככל הנראה תימנע מבחינה עצמית. עדיף להצביע על עוולותיהם של אחרים מאשר להודות בחסרונות עצמיים. התמונה שתיארה התקשורת בעזה 2014 והשלכותיה כבר נחרתו בתודעה של רבים בעולם, והיא תשמש כפרק נוסף בסיפור הבלתי נגמר הזה".

אתה מותח במאמר קו ישיר מהסיקור הזה לאנטישמיות בעולם. במהלך המלחמה בעזה יצאו כמה עיתונאים, ביניהם למשל "גרדיאן", וגינו את גילויי האנטישמיות, אף שנקט עמדה חריפה מאוד נגד ישראל בסיקור שלו.

פרדימן: "זה מחובר לחלוטין, ואין דוגמה טובה יותר לצביעות מהעיתון שהזכרת. אני נזהר לא להזכיר את המונח אנטישמיות: הוא מונח פשוט מדי שמסביר תהליכים יותר מורכבים ואפורים.

אני חושב שבמערב ומקומות אחרים יש דפוס חשיבה עמוק ועתיק שבו משליכים על יהודים את התכונות השליליות שרוצים לגנות. אם רוצים לומר על תאוות בצע, אומרים שהיהודים תאבי בצע. יהודים הם פחדנים. בעימות בין קפיטליזם לקומוניזם, הקומוניסטים מאשימים את היהודים בקפיטליזם והקפיטליסטים אומרים שהיהודים קומוניסטים. החטאים של האנושות - מיליטריזם וקולוניאליזם - את מי בחרו כדי לסמל את הרעות החולות האלה? את המדינה הקטנטנה של היהודים. העולם הרשה לעצמו, דרך התקשורת הבינלאומית, לחזור לאובססיה עוינת נגד יהודים, להפוך את היהודים לסמל של דברים שהשתבשו בעולם" (פנייה ל"גרדיאן" בבקשת תגובה לא נענתה).

גרוס נוגע גם הוא בנקודה הזו: הוא טוען שאם ישראל לא היתה מדינה יהודית, או מדינה של יהודים, כדבריו, היתה הרבה פחות הטיה. הוא מביא כדוגמה את הסיקור של צרפת, הנתפשת כמעצמה לבנה, במעורבותה בשלוש מלחמות באפריקה כיום. "אני לא מתווכח על צדקת המלחמה, אבל לתקשורת לא אכפת בכלל. אין כמעט עיתונאים מארה"ב או מבריטניה שמסקרים את המלחמה של צרפת במאלי או ברפובליקה המרכז־אפריקאית. אם צרפת היתה מדינה יהודית, הבי.בי.סי היה מריץ את הכתבים שלו לשם. הבי.בי.סי מתעניין יותר בעזה מאשר במלחמות שמנהלת המדינה שלו עצמו כדי להחליף ממשלות, כמו בעירק. אין שום סיבה לכך מלבד הטיה ודעות קדומות - לאובססיה עם עזה.

"זה לא משום שהם אוהבים את הפלסטינים או שהערבים משלמים להם: הם פשוט לא מרגישים בנוח עם יהודים. אני רוצה להדגיש שאני לא חושב שכולם אנטישמיים. רבים מעמיתיי בבי.בי.סי היו נחרדים לשמע הרעיון שהם אנטישמים. אבל איפשהו הם מרגישים טוב כי הם למדו בבית הספר על השואה, ואם הם יכולים להראות שהיהודים מתנהגים כמו נאצים, זה גורם להם להרגיש טוב יותר לגבי הקולוניאליזם של עצמם".

לא מעט אמריקאים, ביניהם ידוענים, יצאו בגינוי להתקפות ישראל בעזה. עד כמה המודעות הפוליטית שלהם מניעה אותם?

פרידמן: "אין שום מודעות. התגובות החריפות הן לסיקור הלא פרופורציונלי של גופי התקשורת הגדולים שהתבלבלו לחלוטין. בקיץ האחרון זה הגיע למצב קיצוני. אמצעי התקשורת הסכימו לשמש כחלק ממערך הלחימה של חמאס.

האסטרטגיה של חמאס ידעה שאפשר לסמוך על שיתוף הפעולה של התקשורת הזרה - שלא יראו שיגורים, לוחמים, שלא ידברו בכלל מה חמאס רוצה להשיג. מניסיון השנים האחרונות הם ידעו שהתקשורת הזרה תשתף פעולה. התקשורת הזרה הפכה את עצמה לנשק הקטלני ביותר של חמאס, ולכן אנחנו צריכים להבין את התקשורת. זה לא נושא שולי למחקר, אלא חלק מרכזי מהסיפור.

"'ניו יורק טיימס' נסחף עם כולם, עם התסריט שכל גופי התקשורת הגדולים היו שותפים לו. הם לא הראו לוחמים (בצד הפלסטיני), הם קיבלו את התפקיד של חמאס, הם קיבלו את ההנחיה של חמאס לא לדבר על האיומים. כשאתה לא חושף את קיומם של האיומים, אתה משלה את הקוראים שלך. זה דבר מאוד חמור.

"התוצאה של הסיקור הזה ולא של האירועים - כי אפשר להשוות את המבצע של צה"ל בעזה לכל מבצע אמריקאי מאז 2001 ואנחנו יוצאים לא רע - הוא שאנחנו גומרים את המבצע הזה עם איום של ארה"ב לעצור את אספקת הנשק אלינו. חמאס רואה זאת ומבין שהתוכנית שלו עבדה נפלא".

הסיכוי לשינוי בגישה הזו הוא זעום, מעריכים גרוס ופרידמן. "בשבוע האחרון המאמר שכתבתי סוקר ב'ג'ורנל' וב'וושינגטון פוסט', והתראיינתי ב-CNN", מסכם פרידמן. "יש סימנים שהם מוכנים לקחת את הטיעונים האלה ברצינות. אבל זה כמו נושאת מטוסים, אי אפשר לשנות כיוון בקלות. לא ראיתי בשש השנים האחרונות סיבה לאופטימיות. צריך להבין, כישראלים, שהמשחק הזה מכור כרגע".

http://www.themarker.com/markerweek/1.2424631

תגוביות:

1.אבל התקשורת כאן בישראל לא שונה מזו באירופה. זה לא קשור לפחד מהחמאס.
גם בתחומים אחרים, הסיקור הוא מאד מוטה. לא רק בהקשר הישראלי. התקשורת במערב לא שונה מהתקשורת בברה"מ. ברגע שמבינים שהמערב הוא כבר 4 עשורים ברה"מ מספר 2 אז הכל מסתדר.

2.גם הארץ נוהג כך. ראו את כתבותיהם של הס ולוי.

3.אני טוען שמוסד העיתונות פשט רגל סופית. אין עיתונאים, יש פעילים פוליטיים. אין דיווח, יש פרסום רק של מה שתומך באג'נדה האישית של קומץ אנשים שבאו למערכת מסויימת כדי לקדם מטרה פוליטית ספציפית.

4.לשפשף את העיניים. המאמר החשוב ביותר על ישראל בשנים האחרונות, ובהארץ... מתפרסם בתרגום לעברית כפרסומת(!) כי לא חשבו במערכת שמגיעה לו חשיפה, ובדה מרקר מופיע לחצי שניה וגם זה לא הכתבה המקורית אלא ריאיון עם המחבר, וגם זה במדור לא רלוונטי וצדדי. אתם בפאניקה, הא?

5.עיתון הארץ משמיץ את המדינה יותר טוב מהאנטישמים.

6.הניו יורק טיימס בראש חץ ההסתה נגד ישראל רובה ע"י יהודים גלותיים (תומס פרידמן בכל מאמר שני שלו). כך גם בבריטניה. הערבים נדהמים מההסתה של ישראלים יורדים מהשמאל הקיצוני שמנהלים שם עמותות המממנות הסתה תקשורתית כאן ונגדנו בעולם. מעניין למה אורי בלאו ברח לאנגליה...הבנתם?
עיין ערך החברים של אורי בלאו.

7.ישראל צריכה לאסור כניסת כתבים עויינים. שישתו בירה בעזה.

8."הארץ" עומד בשורה אחת עם כל עמיתיו בעולם המוזכרים בכתבה. המניעים הפסיכולוגיים אחרים, אבל התוצאה המחרידה אותה תוצאה. במקרה של "הארץ" זו כמובן וריאציה על תסמונת שטוקהולם. אם נאמין שהאשמה בנו, הרי שיש תקווה. נתנהג יותר טוב, הכל יהיה טוב. אז בואו נאמין שהאשמה בנו, ונהיה עוורים בכח לעובדות הטופחות על פנינו בעשרים השנה האחרונות. או במאה השנים האחרונות. תלוי לאיזה דור אנחנו שייכים. אבל הנקודה היא ש"הארץ" הפך, ובגדול, לבטאון של אקטיביסטים שמאלנים, במקום למדווח הוגן וישר של מה שקורה.

9.איפה כל מוחאי הכפיים אחרי אוסלו כשהתברר שהפלסטינים הפכו את מה שנתן רבין באמונה ובתמימות למשטח שיגורים לתל אביב?

10.ישראל זהו המקום היחיד שמאפשר סיקור מ"מקום הקרבות", עם בתי מלון מפוארים בתל אביב וחיים טובים. מקבלים חומרים מהצלם הפלסטיני שבעזה ישירות לפאב בבן יהודה. להקים עמדת בידוק לעיתונאים בארז.

11.יש סיבה למה זה קורה. אנחנו העם היחיד בעולם שמאפשר לבוגדים בתוכו להתקיים בלא מפריע. יהודים הם האויב הכי גדול של עצמם, אז על לנו להאשים את התקשורת הזרה.

12.ריצ'רד אינגרמס, עורך בריטי ותיק - ממייסדי "פרייבט איי", אמר פעם: "כשאני נתקל במשהו שנכתב על הסכסוך המזרח תיכוני שחתום עליו אדם בעל שם יהודי אני מדלג ופוסח עליו מיד". כדאי לזכור את דבריו כאשר מתפעלים ממאמר זה או אחר של אחד מבני עמנו. שערו בנפשכם איזה מאמרים מזהירים כתבו יהודים לפני השואה באירופה! ואז הרי היו עדיין שפע של יהודים משכילים ומבריקים - בניגוד לתקןפתנו. אך מה זה עזר להם?

13.ב-1900, בערך בזמן בו התחילו הדיונים על מדינה יהודית - האזור היה כמעט ריק מאדם. במונחים מספריים - בירדן ובישראל של היום חיו כ-500 אלף נפש. לא קיבלנו כלום במתנה - זו הארץ שלנו. לא היה גירוש כמעט - רובם ברחו. 19 שנים היו להם להקים מדינה לפני 1967. את בעיית 600,000 הפליטים הם הנציחו. היו 500 אלף על שטח ישראל וירדן של היום - 100 אלף קמ"ר - כמעט מחצית מבריטניה שבה כיום 60 מיליון. העם היהודי היה אז 11 מיליון. לא היה עם פלסטיני שזו המצאה של המאה ה-20. היו ערבים שגרו בסוריה, עיראק , פלסטינה - כולן חלק מהאימפריה העותמאנית.

14.מדהים שזה נמשך כ"כ הרבה שנים ואף אחד לא יוצא כנגד זה, פשוט דיקקטורה של התקשורת העולמית.

15.שנאת היהודים לא הומצאה בעזה. זו תופעה הסטורית ששורשיה בהתפתחות הנצרות מתוך היהדות כמין "קונקורנציה".





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
אור ליום שלישי כ''ד בכסלו תשע''ה    23:18   15.12.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  74. Caroline Glick om Europas behandling af Israel (og jøder  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Caroline Glick om Europas behandling af Israel (og jøder

https://www.youtube.com/watch?v=ynixNKiml4o



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי י''ז בסיון תשע''ה    09:09   04.06.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  75. השרה שקד: ''החרם על ישראל הוא אנטישמיות בגלימה חדשה''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
בדיון סוער בכנסת שרת המשפטים מתחה ביקורת על המחרימים את ישראל: "מדובר בארגונים פרו פלסטיניים קיקיוניים ואותם צריך להחרים"

"זה לא פוליטיקלי קורקט להיות אנטישמי אבל זה סופר אין להיות אנטי ישראלי", כך אמרה שרת המשפטים, איילת שקד, בדיון סוער במליאת הכנסת על BDS, תנועת החרם נגד מדינת ישראל.

השרה שקד אמרה: "מחרימי ישראל אינם חותרים לחלוקת ארץ ישראל אלא למחיקת מדינת ישראל".

לדבריה "מתנהל כיום קמפיין דה לגיטימציה רחב נגד מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, שמטרתו לא רק להשפיע על מדיניות כזאת או אחרת אלא להשחיר את מדינת ישראל לפגוע באינטרסים החיוניים שלה ובסופו של דבר לחסל את ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית".

שקד הזכירה כי התאחדות הסטודנטים הארצית בבריטיה שהצטרפה לחרם על מדינת ישראל סירבה להחרים את דאעש וטענה כי הקמפיין מבוסס על "דיס אינפורמציה ועל שקרים".

"המחרימים לא מדברים על יהודה ושומרון אלא על קיומה של ישראל. מדובר על אנטישמיות בגלימה חדשה, אבל עם אותם תסמינים של אנטישמיות. במאה הקודמת עשו דה לגיטימציה ליהודים, היום עושים דה לגיטיצמיה למדינת ישראל", אמרה שקד.

שרת המשפטים הוסיפה כי "בסוריה נשחטים מאות אלפי ילדים, נשים וגברים והעולם שותק. במדינות ערב מסביבנו נשים נאנסות, ראשים נערפים, והעולם שותק. באיראן מוציאים להורג הומואים והעולם שותק".

לדברי שקד, הפתרון למלחמה בתנועת החרם BDS היא להחרימם בחזרה. "צריך להפסיק לקיים איתם קשרים או לשתף איתם פעולה. מדובר בארגונים פרו פלסטיניים קיקיוניים ואותם צריך להחרים".

השרה הוסיפה כי "יש חיבור בין אנשיטמיות קלאסית לבין האסלאם הקיצוני שחודר למדינות אירופה ובין נאיביות פשוטה". דבריה של השרה הופרעו ללא הרף בקריאות ביניים של חברת הכנסת מיכל רוזין וח"כ עיסאווי פריג ממר"צ.
"הנרטיב שלכם שקרני, עלוב ומבוסס על פעולות טרור"

לאחר דבריה של שקד, עלה לדוכן השר אופיר אקוניס שאמר: "הבעיה של תנועת החרם היא לא קרני שומרון, אלא תל אביב, לא אריאל, אלא חיפה. הוויכוח הוא על שאלות היסוד".

דבריו שוסעו בקריאות ביניים ע"י חברי כנסת ממר"צ ומהרשימה המשותפת. השר אקוניס קרא לעבר חברי הכנסת הערבים: "כל הנרטיב שלכם הוא ברברי, שקרני, טרוריסטי ועלוב".

לאחר שחבר הכנסת באסל גטאס קרא לעברו שקרן, חבר הכנסת אוסמה סעאדה אמר: "אתה מסית נגד ציבור שלם", אקוניס השיב: "הנרטיב שלכם שקרני ועלוב, המבוסס על פעולות טרור עוד לפני שחייל ישראלי אחד שיחרר את יהודה ושומרון, הגולן ואת ירושלים בירתנו".

ח"כ אחמד טיבי קרא לעברו: "אתה עוד תלך לאו"ם".

בתגובה לכך אמר: "אתה תלך לקבר ערפאת, הארכי-טרוריסט הגדול ביותר ואני אלך לאו"ם. אתה שקרן גדול. אני מעולם לא הייתי יועצו של טרוריסט כמו ערפאת, אתה כן".

חבר הכנסת אורן חזן (הליכוד) אמר בדיון: "אין שום כיבוש, הכבושים היחידים שאני מכיר הם המלפפונים אצלי במקרר. אחר כך הוסיף: "ארץ ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל. הוא הציע לח"כים הערבים: "אם לא מוצא חן בעיניכם לכו לכהן בפרלמנט ברמאללה".

חבר הכנסת אוסמה סעאדה אמר: "לא יעזור לכם בית דין, הסנקציות ימשיכו כל עוד יימשך הכיבוש הישראלי בגבולות 67 ולא יעזרו ההסתות וסילוף העובדות של שרת המשפטים ושל השגריר החדש באו"ם, אופיר אקוניס, שמתרגל כאן את הג'וב החדש".

http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-479376

תגוביות:

1.אנו ניצבים מול קבוצות מאורגנות שמטרתן המשותפת היא:

א.יצירת דמוניזציה למדינת ישראל.

ב.יצירת דה-לגיטימיזצה למדינתנו ולעם ישראל, כלומר לעם היהודי כעם.

ג.לדחוף לתהליך של חיסולם של השניים.

זו אומנם פרצופה של האנטישמיות החדשה השואבת את כוחותיה האידיאולוגיים והכספיים מ:

א.אנטישמים קלאסיים.

ב."פרוגרסיבים" גזעניים אנטי-יהודיים.

ג.איסלמיסטים קיצוניים.

את המסרים של אנטישמיות זו אנו מוצאים באמנת אש"פ שהיתה אמורה להשתנות כבר ב-1993 אולם עד היום, מ-19964, היא ממשיכה לקרוא לחיסולה של מדינת ישראל, לטיהורה האתני מתושביה היהודיים ולקידום מטרות אלה בכל דרך שהיא.

כדאי לאנשי השמאל בארץ להתחיל להפנים את העובדה שפעילותם בארץ ומחוצה לה נעשית כתמיכה במי שרוצה לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את עמנו!!!

2.כשחברי מר"צ עומדים בכנסת ונותנים פומבי לדו"חות של שוברים שתיקה, הם לא מעבירים ביקורת על צה"ל, פעולה לגיטימית בפני עצמה, אלא שופכים דלק למדורה שמצית ה- BDS. הגוף הזה מוצא את הלגיטימציה שלו פה, בארגוני שמאל אנטי ציוניים שנתמכים כלכלית על ידי תומכי ה- BDS (מדינות ואנשים פרטיים) על מנת שיספקו להם את הנשק ליצירת הדה לגיטימציה והם מספקים להם את הסחורה. יש להכריז על ה- BDS ארגון עויין ולאסור על תרומות מתומכי ה- BDS ולאסור על קשרים עם ה- BDS. הארגון הזה הוא ארגון המפעיל טרור כלכלי על המדינה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ' בסיון תשע''ה    11:42   07.06.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  76. מעניין אם השתיקה תימשך גם כשנפעיל את זכותנו להגן על עצמנו  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
"הצביעות מתפשטת"

רה"מ נתניהו תקף את שתיקת העולם נוכח ירי הרקטות מעזה לעבר ישראל. "מעניין אם השתיקה תימשך גם כשנפעיל את זכותנו להגן על עצמנו".

ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף הבוקר (ראשון) בפתח ישיבת הממשלה את שתיקת הקהילה הבינלאומית נוכח ירי הרקטות מרצועת עזה לעבר יישובי הדרום.

"ישראל רואה בחמאס אחראי לכל ירי מרצועת עזה לשטחנו", הבהיר נתניהו. ''לא שמעתי שום גורם בקהילה הבינלאומית מגנה את הירי והאו"ם לא פצה פה. מעניין אם השתיקה תימשך גם כשנפעיל במלוא העוצמה את זכותנו להגן על עצמנו".

ראש הממשלה הדגיש, ''שיהיה ברור - הצביעות שמתפשטת בעולם לא תכבול את ידינו מלהגן על אזרחי ישראל. כך פעלנו וכך נמשיך לפעול''.

אמש, בשעה 21:37, נשמעה אזעקת "צבע אדום" באזור אשקלון. רקטה שנורתה מעזה התפוצצה בשטח פתוח באזור. בתגובה תקף כלי-טיס של חיל-האוויר תשתית טרור בצפון רצועת עזה ונסגר מעבר ארז וכרם שלום.

על רקע ירי הרקטות מעזה, צה''ל פרס הבוקר מערכת ''כיפת ברזל'' רביעית באזור העיר רחובות. עד כה נפרסו מערכות כיפת ברזל גם באשדוד, אשקלון, ונתיבות.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/299783




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי א' באב תשע''ה    08:18   17.07.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  77. נתניהו על בית הדין בהאג: ''צבועים וצינים''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים גינו ההחלטה לשקול מחדש חקירה של אירועי המרמרה. גם בשמאל האשימו: "פשוט חרפה"

המערכת הפוליטית נגד בית הדין בהאג: חברי כנסת מימין ומשמאל יצאו הערב (ה') נגד הודעת בית הדין בהאג לבחון מחדש את חקירת אירועי המרמרה ב-2010. ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף את בית הדין הבינלאומי ואמר כי "חיילי צה"ל פעלו מתוך הגנה עצמית כשעצרו ניסיון לפרוץ סגר ימי שבוצע בהתאם לדין הבינלאומי כפי שקבעה ועדה שמינה מזכ"ל האו"ם, ועדה בראשות שופט ביהמ"ש העליון ומשקיפים בינ"ל".

ראש הממשלה הוסיף וציין כי "בזמן שבסוריה אסד טובח ברבבות מבני עמו ,שבאיראן מוציאים מאות להורג, ובעזה חמאס משתמש בילדים כמגן אנושי, בוחר בית הדין לעסוק בישראל מטעמים פוליטיים ציניים. אל מול הצביעות הזאת החיילים שלנו ימשיכו לשמור עלינו בשטח ואנחנו נגן עליהם בזירה הבינלאומית".

שר הביטחון יעלון: "קריאת בית המשפט בהאג לפתוח בחקירה כלפי לוחמי הקומנדו הימי שהשתלטו על המרמרה, היא צבועה ושערורייתית. הלוחמים פעלו בהתאם לדין הבינלאומי והגנו על עצמם אל מול התנהגות אלימה של פעילי טרור. אנו מגבים לחלוטין את הלוחמים, וניאבק בחורמה כנגד כל ניסיון לפגוע בהם".

לדברי יעלון, "הניסיונות להשחיר את פניה של מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הם פוליטיים, ציניים ובלתי נסבלים, ומצעד האיוולת הזה מקבל משנה תוקף בעיקר נוכח מעשי הטבח חסרי המעצורים שמתרחשים במדינות שסביבנו. פעילותם המוטית של גורמים בינלאומיים, בשם ה'חוק' או 'זכויות אדם', נגד מדינת ישראל וחייליה, היא זו הפוגעת בחוק ובסדר העולמי".

ממשרד החוץ נמסר בתגובה כי "ישראל מגנה בחריפות את בקשתם של שופטי בית הדין הפלילי הבינ"ל מהתובעת לבחון מחדש את החלטתה לסגור את התיק בפרשת המרמרה. מדובר באירוע שבו פעלה ישראל מתוך הגנה עצמית ובהתאם לחוק הבינלאומי.

"האירוע נחקר ע"י ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בישראל ובהשתתפות משקיפים בינ"ל וכן ע"י ועדה של מזכ"ל האו"ם שאישרו זאת. לא ברור מדוע מתעקש ביה"ד להפנות את משאביו לעיסוק מיותר בתלונות ממניעים פוליטיים ציניים, במקום לעסוק בדברים לשמם הוקם – חקירת מעשי זוועה המוניים. ישראל מצפה שהחלטת התובעת תישאר בעינה".

ח"כ ציפי לבני ‏(המחנה הציוני) צייצה בטוויטר נגד בית הדין: "לא משנה כמה תהפכו את הסיפור, יש אמת אחת שכבר נקבעה. ההשתלטות על המרמרה הייתה כדין וחיילי צה"ל אינם פושעי מלחמה". כמו כן, ח"כ איציק שמולי מסיעתה מסר כי "זה שבוע שבו העולם שובר שיאים חדשים של צביעות - איראן תומכת הטרור מוחזרת למשפחת העמים וחיילי השייטת שהצליחו לעצור משט טרור נקראים לבית הדין בהאג. פשוט חרפה".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/709/978.html?hp=1&cat=404&loc=13

תגוביות:

1.רק ניוטרון יחסל את הבעיה האיראנית !

אם ביבי בוגי מתכננים תקיפה קונבנציונלית, אז החלילן האמריקאי פרסקי צודק ואנחנו הולכים לתבוסה מלאה עם 200 אלף הרוגים לפחות, כי צה''ל הטיפש, הגאה בהומואים שלו ומלא אימפוטנציה מבצעית ובריחת חיילים מול האוייב - כמו שליט - יכיל את הקונפליקט (שזה מאונן) ולא יעשה שום דבר חוץ מלחטוף טילים על הראש.

ולכן, אם לתקוף זה רק עם נשק יום הדין, שזה פצצות ניוטרון עם יריחו ובאופן סימולטני, בבוקר בבוקר מוקדם בדמשק, ביירות, עזה, טהרן, קום, ותשתיות אזרחיות של ייצור נפט, תשתיות פוליטיות, דתיות, ומרכזי שליטה של האוייב.

להכניס את כל האוייבים להלם, פעם אחת ולתמיד.

כמו שאומר הנביא זכריה פרק יד

וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר צָבְאוּ, עַל-יְרוּשָׁלִָם; הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל-רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם

(תופעת הלוואי של הניוטרון).

הרי עבור היום הזה עבדו יהודים טובים כבר עשרות שנים במטרה להציל את עם ישראל מכוונות השמדה.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי ה' באב תשע''ה    09:41   21.07.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  78. האיחוד האירופי: ישראל מבצעת טרנספר לפלסטינים בסוסיא  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
שרי החוץ של מדינות האיחוד האירופי הודיעו שהמשך הסטטוס קוו "אינו אופציה", וקראו לישראל להפסיק גירוש פלסטינים והרס בתים בגדה, וכן להסיר את המצור מרצועת עזה. עם זאת, הם גינו את ירי הרקטות מעזה

שרי החוץ של מדינות האיחוד האירופי התכנסו היום (שני) בבריסל לישיבה שעסקה בתהליך השלום במזרח התיכון. בסיומה, פרסמו השרים הצהרה שכוללת טענות קשות כלפי ישראל.

בראשית ההצהרה הודיעו שרי החוץ כי המשך הסטטוס קוו בגדה המערבית וברצועת עזה "אינו אופציה", והזהירו כי פתרון שתי המדינות הולך ומתרחק "בשל עובדות שנקבעות בשטח".

בהצהרה הודגש כי האיחוד האירופי אינו מכיר בחוקיותן של ההתנחלויות שמעבר לקו הירוק. ההצהרה תקפה בחריפות את הצעדים שבהם נוקטת ישראל בגדה המערבית, הכוללים, לפי ההצהרה, גירוש של בדואים, הגבלת תנועה של פלסטינים, אלימות מצד מתנחלים והרס והפקעה של נכסים פלסטיניים, כולל כאלו שהוקמו במימון האיחוד האירופי.

בסעיף 5 של ההצהרה נאמר כי לישראל תוכנית לביצוע "טרנספר בכפייה" של תושבי הכפרים סוסיא ואבו נוואר שבדרום הר חברון.

שרי החוץ של האיחוד קראו לישראל לבטל את התוכנית ולהפסיק את הרס התשתיות והמבנים בכפרים וכן לאפשר בנייה פלסטינית בשטחי C, על מנת לסייע לפיתוח כלכלי של האוכלוסייה המקומית.

בהצהרה צוין כי בראש סדר העדיפויות של תהליך השלום נמצא המצב ההומניטרי הקשה ברצועת עזה. השרים אמרו כי הרקטות שנורו לאחרונה בידי קבוצות חמושות ברצועת עזה לעבר ישראל הן "דבר שאינו מתקבל על הדעת" וקראו לכל הצדדים לשמור על הפסקת האש.

שרי החוץ ציינו לטובה את צעדיה של ישראל להקלת הכנסת חומרי בניין לרצועה, אך אמרו שדרושים צעדים "חיוביים נוספים" מצדה של ישראל, הכוללים הסרה מוחלטת של המצור המוטל על הרצועה ופתיחה מלאה של מעברי הגבול.

באשר לפלסטינים, ההצהרה קראה לכלל הפלגים הפלסטינים להימנע מאלימות ולהשלים את תהליך הפיוס. זאת, כדי לאפשר את תפקוד המוסדות הפלסטיניים באופן שיקדם הקמת מדינה פלסטינית. שרי החוץ ציינו כי בראש ובראשונה יש להשיב את הרשות הפלסטינית לניהול רצועת עזה.

http://news.walla.co.il/item/2874556

תגוביות:

1.אוטוטו כשדעאש יתמקמו להם באירופה ויהפכו אותה על פיה נראה מה ידברו אז...להרוס בניה לא חוקית בבית אל זה בסדר אבל חס וחלילה שניגע להם בבניה לא חוקית. כמו שכל יפי הנפש זועקים כשלא מוכרים דירות לערבים אבל תראו לי כפר אחד שיהודי יכול לקנות שם דירה. חבורה של צבועים.

2.הטרנספר היחיד שנעשה כאן הוא ליהודים בגוש קטיף. כל השאר הוא קישקוש מוחלט של אירופה הפרו איסלמיסטית והאנטישמית.

3.זה התחיל עוד מהסבא של אלה שהיו קאפו והתגנבותם לישראל כדי לא לעמוד לדין על פשעים נגד האנושות ועכשיו הם כאן להרוס את המדינה היחידה שלנו. השמאל הרדיקלי הם דור המשך של הנבלות האלה.

4.האיחוד האנטישמי. כל העולם גועש ורועש. רציחות של ילדים, אונס נשים, עריפת ראשים ומה שמעניין את שונאי ישראל זה החבלנים הפלסטינים. עוד מעט דעאש מגיע אליהם.

5.אין מקום במדינת ישראל לכל כך הרבה ערבים עוינים. אין לנו מדינה רחבת ידים כמו צרפת ושבדיה. האיחוד האירופי רוצה 'שקט תעשייתי' מצד המוסלמים הרבים מדי שהיגרו אליהם ולא ממש איכפת לו להחריב את ישראל בשל כך. ולמעשה למה שיהיה לו איכפת?

6.באיזו זכות מדינות אירופה מתערבות בעניינינו? האם אי פעם עזרתם לנו שאנחנו צריכים להוקיר לכם טובה? האם אי פעם התערבתם בפשעי שאר העולם כדי שנראה שבאמת אכפת לכם מאנשים וזו לא אנטישמיות זולה? מה לנו ולכם? תתעסקו בארצות השקטות שלכם. מה אתם יודעים על הסכסוך? יושבים תחת הפלורוסנטים עם כוסיות שמפניה ומנסים לנהל את העולם משם. קודם תתעסקו בניגריה, סודאן, תימן, סוריה ושאר מדינות ערב שטובחות באזרחיהן שלהם יום יום. צבועים.

7.אירופה מממנת ובונה בכמויות עצומות מבנים קבועים ויבילים בשטחי C, עבור הפלסטינים כמובן, ללא שום היגיון בהקשר לפיתרון שתי המדינות, למעט השמדת עם ישראל.

8.שוב האיחוד האירופי הגזען אומר את דברו. נתניהו צריך להיות חזק ולהגיד לעולם שהם צריכים להפסיק עם האנטישמיות ולהפסיק להאשים רק את ישראל, כי זה הכי קל, כי אנחנו מקשיבים.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי ט''ז בתשרי תשע''ו    09:53   29.09.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  79. ארגון הבי.די.אס תרם תרומה מכרעת להתגברות האנטישמיות בעולם  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
צפו בקטע: ההסברה הטובה ביותר שישראל יכולה לבקש

שווה צפייה: סרטון שמתפשט בימים האחרונים ברשת וצובר תאוצה - עיתונאי ופעיל זכויות אדם פלשתיני מציג את נקודת המבט של הרוב הדומם הפלסטיני על הסכסוך עם ישראל. צפו בקטע

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001070054




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שבת ו' בשבט תשע''ו    16:21   16.01.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  80. חבר פרלמנט שוודי, קנט אקרות', עונה לשרת החוץ השוודית וולסטרום האנטי ישראלית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
https://www.youtube.com/watch?v=WjSsKvO-1xI

חבר פרלמנט שבדי לשרת החוץ השבדית - את משקרת

https://www.youtube.com/watch?v=pSGFwx423zE




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני א' באייר תשע''ו    08:34   09.05.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  81. האנטישמיות בלייבור - לא עשבים שוטים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
גל ההתבטאויות נגד ישראל במפלגה הבריטית אינו תופעה חדשה • מדובר בהידרדרות רבת שנים ביחס המפלגה אלינו, החל ממלחמת ששת הימים ועד כניסת נציגי האוכלוסייה המוסלמית למפלגה • פני השמאל הבריטי

מאז היבחרו של ג'רמי קורבין לראשות מפלגת הלייבור הבריטית וביתר שאת בשבועות האחרונים, עם פרסומן של התבטאויות אנטי־ישראליות ואנטישמיות, צפה השאלה - מה קרה ללייבור? במשך עשרות שנים התקיים קשר אמיץ בין הלייבור לציונות ומאוחר יותר למדינת ישראל. משלחות של ההסתדרות ביקרו בבריטניה, משלחות של האיגודים המקצועיים של בריטניה ביקרו בארץ, ופוליטיקאים ממפלגת העבודה הרגישו כמעט בבית בביקוריהם במוסדות הלייבור. היו גם חיכוכים יוצאי דופן, אך ככלל, ישראל שימשה מודל סוציאליסטי לחיקוי.

מה, אם כן, גרם לשינוי שעיצב את הלייבור של היום? ראשית, יש להזכיר שהתבטאויות אנטי־יהודיות מצד אנשי לייבור אינן תופעה של החודש האחרון. רק מהעשור האחרון אפשר לשלוף שלל אמירות המשוות את ישראל לנאצים, מבינות פיגועי התאבדות ומאשימות את ישראל בקצירת איברים.

השינויים הדמוגרפיים בבריטניה מאז שנות ה־60 והתעצמות "הקול המוסלמי" עשויים לספק הסבר פשוט לשינוי, בייחוד על רקע העובדה שחלק ניכר מההתבטאויות האנטישמיות האחרונות הגיע מצד פוליטיקאים מוסלמים, שמספרם בפרלמנט הגיע לשיא בבחירות 2015. מספר המוסלמים בבריטניה ב־1961 היה 50 אלף בלבד, וב־2011 מספרם כבר עמד על יותר מ־2.7 מיליון, קרוב ל־5% מהאוכלוסייה. היהודים, לשם השוואה, מנו לפי המיפקד האחרון 263 אלף, כ־0.5% מהאוכלוסייה.

אולם הדמוגרפיה מהווה הסבר חלקי. כך, למשל, לונדון, שבחרה ב־2000 בקן ליווינגסטון האנטישמי כראש העיר, העדיפה ב־2008 את בוריס ג'ונסון הפרו־ישראלי, למרות גידול בשיעור המוסלמים בעיר. יש חוקרים הסבורים שמלחמת ששת הימים, שהפכה את ישראל ממדינה קטנה וצודקת לאימפריה מזרח־תיכונית, גרמה לשינוי העמדות בשמאל. כלומר ישראל, בעיני הסוציאליסטים מעודדי ההפיכות ואוהדי הנדכאים עלי אדמות, עברה מהפך מ"דוד" ל"גוליית".

עליית הנושא הפלשתיני לסדר היום העולמי, בעזרת ארגוני הטרור, סיפקה לשמאל את ה"דוד" החדש. הניצחון הדרמטי במלחמת ששת הימים שימש עילה להקמת ארגונים אנטי־ישראליים בבריטניה, שפעלו במימון ערבי ליצור שינוי בדעת הקהל. אולם למלחמה היתה השפעה מוגבלת. ראש ממשלת בריטניה וראש מפלגת הלייבור בזמן מלחמת ששת הימים, הרולד וילסון, היה פרו־ישראלי ויחסו לא השתנה בעקבות המלחמה. גם סקרים שנערכו בבריטניה אחרי מלחמת ששת הימים לא שיקפו סחף לכיוון אנטי־ישראלי - בלייבור בפרט.

חשודים בציונות

בסוף שנות ה־60 ובשנות ה־70 התרחש באקדמיה תהליך שלא קשור לישראל ישירות, אך השפיע על יחס הלייבור לישראל. תיאוריות על כוח, מגדר, גזע והאופן שבו ההגמוניה משתמשת בכלים שונים לשלוט במיעוטים, קנו להן אחיזה משמעותית ויצרו אויב חדש. האויב היה כל מה שקשור לאימפריאליזם, לאדם הלבן, לחזק, לארה"ב. ארגוני השמאל בבריטניה ראו במלחמת וייטנאם הוכחות לכל תחושותיהם האנטי־אמריקניות. הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל יזם ב־1966 את בית הדין לפשעי מלחמת וייטנאם, שהרשיע את ארה"ב פה אחד בכל סעיפי האישום נגדה.

תפיסה זו, שראתה בארה"ב את תמצית הרוע ואת העולם השלישי באשר הוא כטוב, הציגה את ישראל כזרוע אימפריאלית של ארה"ב ולעיתים אף כמי שמתמרנת את ארה"ב באמצעות הלובי היהודי.

אם בכל זאת יש מלחמה שאפשר לראות אותה כנקודת המפנה ביחס הלייבור לישראל, רבים זיהו אותה כמלחמת יום כיפור. המלחמה, ומשבר הנפט שבא בעקבותיה, סימנו כי הערבים עדיין מהווים כוח משמעותי במזרח התיכון: צבאית, כלכלית ואנרגטית. בפרוץ המלחמה הטילה הממשלה השמרנית אמברגו על משלוח נשק למזרח התיכון, מה שפגע בעיקר בישראל. בהצבעה בפרלמנט על המהלך הפרו־ערבי תמכו באמברגו 15 חברים מהלייבור ו־75 נמנעו. היה זה מפגן סרבנות מהגדולים שהיו בלייבור נגד ההנהגה הפרו־ישראלית.

לקראת סוף המלחמה מדינות ערב שלפו את "נשק הנפט" וגרמו לפגיעה כלכלית ומורלית במערב. החוויה הקשה שנוצרה בבריטניה כתוצאה מהשפעות חרם הנפט חיזקה את הטענה כי יש לאמץ מדיניות פרו־ערבית, כדי לשמור על האינטרס הבריטי. הצגת האינטרס הבריטי כתלוי בערבים העניקה לגיטימציה להאשמת תומכיה של ישראל ב"נאמנות כפולה" ובהעדפת האינטרס הישראלי.

החלטת האו"ם ב־1975 שהשוותה את הציונות לגזענות, העניקה לאנטי־ישראלים נשק יקר ערך, שאיפשר להם להפלות ולהחרים כל מי ש"חשוד" כציוני. וכך, קואליציות סטודנטים של ערבים, מוסלמים ואנשי שמאל קיצוני החלו לאשר באיגודי הסטודנטים החלטות האוסרות קיום תאים יהודיים בקמפוסים. פרסום ספרו של אדוארד סעיד, "אוריינטליזם", ב־1978, העניק להתנהלות אנטישמית זו חסינות מפני ביקורת נגדית שהוצגה כהתנשאות אוריינטליסטית.

עלייתו של הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון ב־1977 חיסלה את היחסים המיוחדים בין הלייבור לבין ישראל, שעד אז הונהגה על ידי מפלגת העבודה, הלייבור הישראלי. בגין היה שנוא על ידי הבריטים, כמעט בכל שדרות ההשפעה, והעובדה שהיה אפשר לתלות את הרעת היחסים בבחירה הבעייתית של הישראלים במפלגה לאומנית כביכול, רק סייעה לאנשי הלייבור להצדיק את השינוי שחל בה. באופן רשמי, ממשלת הלייבור המשיכה ביחסים קורקטיים עם ישראל, אך בסניפי המפלגה ובאיגודים המקצועיים, שהיו בעלי השפעה מכרעת, השינוי כבר הורגש.

מלחמת לבנון הראשונה ב־1982 הביאה את עיתוני השמאל הקיצוני להציג את בגין, אריאל שרון וישראל בבוטות - כנאצים המשמידים את הפלשתינים והלבנונים. בעיתוני שמאל מרכזיים הם הוצגו כנאצים באופן מרומז. גופים שונים בלייבור התחרו ביניהם בקבלת החלטות אנטי־ישראליות קשות, ומאז היחסים בין הלייבור לישראל כבר לא חזרו לעצמם.

התופעה האנטישמית המכוערת, שמתגלה בימים אלו, אינה חדשה - ובוודאי אינה נחלת "עשבים שוטים". לצערנו, היא מה שהשמאל הבריטי הפך להיות.

http://www.israelhayom.co.il/article/379043




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ו' בחשון תשע''ז    08:53   07.11.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  82. ועדה של האיחוד האירופי ממליצה לתבוע מישראל פיצויים על הריסת מבנים בגדה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הוועדה לענייני המזרח התיכון במוסדות האיחוד האירופי בבריסל החליטה להמליץ ל–28 המדינות החברות בארגון לשקול לבקש מישראל פיצויים על הריסת מבנים ותשתיות שאת הקמתן מימנו בשטחי סי בגדה המערבית, כך אמרו ל"הארץ" דיפלומטים אירופים וישראלים. במשרד החוץ בירושלים רתחו על ההחלטה ומחו עליה בפני האיחוד ובפני כמה מן המדינות החברות בו.

שני דיפלומטים אירופאים ושני דיפלומטים ישראלים, שמעורים בפרטי ההחלטה, ציינו כי ההחלטה התקבלה בישיבה שקיימה לפני כשבועיים ועדת המזרח התיכון באיחוד, שמכונה גם ועדת MaMa. בוועדה חברים מומחים למזרח התיכון מכל 28 המדינות החברות. החלטות הוועדה אינן מחייבות אלא משמשות בסיס להחלטות שעלולות להתקבל בהמשך בוועדה המדינית־ביטחונית של האיחוד האירופי (PSC) או במועצת שרי החוץ.

הדיפלומטים האירופאים ציינו כי הסיבה להחלטה היתה המבוי הסתום שאליו נקלע המשא ומתן בין ישראל לבין האיחוד בנוגע למצב בשטחי סי, שבהם שולטת ישראל גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה אזרחית.

האירופאים דרשו, בין היתר, לעצור הריסת מבנים פלסטינים שלטענת ישראל נבנו באופן לא חוקי, ובהם גם מבנים רבים שהוקמו במימון אירופי. הצדדים קיימו יד לפני כמה חודשים כמה סבבי שיחות שהסתיימו ללא תוצאות.

לדברי הדיפלומטים האירופאים, הפסקת השיחות הביאה לכך שכמה מדינות בעלות עמדה ביקורתית יותר כלפי ישראל דרשו לקבל החלטה חריפה שתתחיל מהלך של בקשת פיצויים מישראל על מיזמים במימון אירופי שנהרסו. הדיפלומטים האירופאים ציינו כי גרמניה התנגדה באופן מוחלט למהלך כזה והצליחה לרכך את ההחלטה. לבסוף נוסחה ההחלטה כהמלצה בלבד, ונכתב בה כי המדינות החברות באיחוד האירופי יכולות לבקש פיצויים מישראל אם הן מעוניינות בכך. בנוסף, החליטה הוועדה להגביר ולהחריף את אופן ונוסח הגשת המחאות והגינויים להריסת מבנים בשטח סי שהוקמו במימון אירופי.

אף שמדובר בהחלטה לא מחייבת של ועדה בדרג נמוך יחסית, במשרד החוץ בירושלים רתחו על המהלך. ראש המערך המדיני במשרד החוץ אלון אושפיז ובכירים נוספים במשרד קיימו שיחות קשות עם שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג־אנדרסן, ועם שגרירי כמה מדינותבולטות באיחוד. בין השאר, הם טענו כי ההחלטה מהווה חידוש של המהלכים האירופיים נגד ישראל, שהוקפאו מאז ההחלטה על סימון מוצרים מההתנחלויות.

הדיפלומטים האירופאים ציינו כי בכמה שיחות בשבועיים האחרונים הבהירו שגרירים אירופאים לבכירי משרד החוץ כי הזהירו את ישראל וביקשו לשנות את מדיניות הריסת המבנים בשטח סי, אולם לא נענו. "אתם יכולים להאשים רק את עצמכם", אמר אחד השגרירים לבני שיחו הישראלים.

במאי העביר השגריר פאבורג־אנדרסן מסר חריף ביותר לישראל בנוגע להריסת מבנים של פלסטינים בשטחי סי, ובהם גם כאלה שהקמתם מומנה על ידי האיחוד. בפגישה עם מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב מרדכי בשבוע שעבר הזהיר השגריר כי המשך ההריסות בהיקפים אלה עלול להביא לפגיעה ביחסים בין האיחוד האירופי לבין ישראל.

מתחילת 2016 חלה עלייה משמעותית בפעילות של המינהל האזרחי נגד מה שישראל מגדירה כבנייה בלתי חוקית של פלסטינים בשטחי סי, במיוחד כזו שממומנת על ידי האיחוד האירופי. בעוד שהאיחוד האירופי טוען כי הבנייה שהוא מממן מהווה סיוע הומניטארי לתושבים הפלסטינים, ישראל טוענת כי מדובר במהלך מדיני שנועד לסייע לפלסטינים לקבוע עובדות בשטח.

הסיבה העיקרית לעלייה במספר הריסות הבתים היתה לחץ פוליטי כבד של עמותת הימין "רגבים", שמסתייעת בחברי כנסת כמו מוטי יוגב ובצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי. שני הח"כים קיימו דיונים רבים בנושא בוועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ודרשו ממתאם הפעולות בשטחים וממשרד החוץ לפעול נגד הפעילות האירופית בשטחי סי. הלחץ של חברי הכנסת מהימין ושל המתנחלים לקדם הריסת מבנים פלסטיניים, כולל כאלה שמומנו על ידי מדינות אירופיות או האיחוד האירופי, גבר עוד יותר על רקע הכוונה להרוס את המאחז הבלתי חוקי עמונה ומבנים בלתי חוקיים בהתנחלויות נוספות.

בפרלמנט האירופי מופעל לחץ הפוך על שרת החוץ של האיחוד, פדריקה מוגריני, מצד חברי פרלמנט שדורשים לפעול בתקיפות נגד ישראל בשל הריסת מבנים שממומנים על ידי האיחוד או מדינות החברות בו. לצד שירות החוץ של האיחוד האירופי, עם המדינות המממנות הקמת מבנים ותשתיות לפלסטינים בשטחי סי נמנות כמה מבעלות הברית המרכזיות של ישראל ובהןגרמניה, איטליה, בריטניה, צרפת ופולין. הריסת מבנים או אפילו הוצאת צווי הריסה בלבד יצרה מתיחות רבה בין ישראל לבין אותן מדינות, ודרישת פיצויים מצד חלק ממדינות אלה עלולה להביא למשבר מדיני של ממש.

http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.3114503




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון כ''ז בניסן תשע''ז    09:29   23.04.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. פרופ' שמואל טריגנו מאוניברסיטת סורבון בפריז ומכון הרצל: באירופה רוצים בהיעלמותה של ישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
פרופ' טריגנו מנתח מהלכים ואמירות של מנהיגים אירופים כעדות לתפיסה העומדת מאחורי מהלכי האיחוד האירופי: שאיפה להיעלמותה של ישראל.

בעוד ימים אחדים יתקיים באוניברסיטת בר אילן כנס מיוחד שיתמקד באתגר המאבק באנטישמיות, כנס שמאחוריו עומדים מרכז דהאן והמחלקה למאבק באנטישמיות של ההסתדרות הציונית.

בין הדוברים באירוע צפוי להיות גם פרופסור שמואל טריגנו מאוניברסיטת סורבון בפריז ומכון הרצל, מומחה לאנטישמיות באירופה המערבית ולטעמו מאחורי התנהלותן של מדינות אירופה עומדת לא פחות מאשר תפיסה המצדדת בהיעלמותה של מדינת ישראל מהמפה.

לטעמו של פרופ' טרינגו הנכונות האירופית להכלת מדינת ישראל היא לכל היותר כמעין מחנה הומניטארי ליהודים נרדפים, אך לא מעבר לכך.

לדבריו זה בדיוק מה שנאמר בנאומו המפורסם הגנרל שארל דה-גול ב-67 אחרי מלחמת ששת הימים "כשתקף את הרודנות והשליטה של היהודים. הוא אמר דברים שניתן לראות אותם כנבואה למה שקרה עד עכשיו.

מבחינתם הצדקת קיומה של ישראל כמדינה היא רק כתוצאה של השואה. זה מעין פיצוי שהאומות נתנו ליהודים אחרי השואה, אבל הפיצוי הזה מגיע רק לקרבנות ויורשיהם. בתפיסתם לישראל אסור לצאת מהגבולות של הפיצוי הזה והקורבניות הזו. לא להיות מדינה ריבונית".

פרופ' טריגנו חוקר את הסוגיה החל משנת 2000, כתב עליה ספרים, פרסם מאמרים, הופיע בכנסים ונשא הרצאות בארץ ובאירופה, ולטעמו הריבונות הישראלית היא הנושא המטריד ביותר מבחינת האירופים.

"במשבר האנטישמי, שהוא היום אנטי ציוני, זוהי הריבונות של המדינה היהודית. יש בשנאה הזו חלקים ששייכים לפוליטיקה הבינלאומית וחלקים ששייכים למיתוסים ולזיכרון שנוצר בעיקר בצרפת ובשאר מערב אירופה".

לדבריו התפיסות הללו לא נשארות במרחב הצרפתי בלבד אלא גולשות וקיימות גם בשאר מדינות האיחוד האירופי.

"מה שמאחד את המדינות הללו היא הירושה של העבר הנוצרי, שיש בה את זרעי השנאה לישראל. זו התחרות בין המערב לישראל הנצחית וזה מה שמתעורר היום. את זה הישראלים לא מבינים וחושבים שהם מתקבלים כנורמאליים בעיני העולם. זה לא נכון. ישראל נחשבת בעיני המערב כ'הישראלי הנצחי', על כל מה שאומר המיתוס הזה".

פרופ' טריגנו סבור כי בין שלל הביטויים לתפיסה האירופית הזו ניתן למצוא גם את הפרמטרים המיוחדים בהם נבחנים מעשיה של ישראל הנדרשת לעמוד בסטנדרטים מוסריים כמעט בלתי אפשריים בזירה המדינית, הצבאית והמשפטית.

עוד הוא מציין כי מתוך גישה זו מנסה אירופה לקדם מהלכים מדיניים מול הרש"פ, מהלכים שכולם באים על חשבונה של ישראל ומכרסמים במעמדה ובריבונותה, זאת בעוד בישראל קיימים "יהודים מסכנים שנופלים בפח הזה וחושבים שמדובר בענייני טריטוריה ושלום. זה לא נכון. זה לא מה שברוח הדברים וצריך להבין את זה, אבל הישראלים שמרגישים נורמאליים ובריאים שכחו את הזיכרון של 'היהודי הנצחי'. בחזית המיתוס אנחנו נעדרים".

טריגנו מציין כי הנכונות האירופית לפעול למען ישראל נובעת אך ורק מפן החמלה שבהם, כפי שהגדיר זאת בשעתו דה גול כשאמר ש'אם אתם עומדים על סף המוות נתערב'. "כל מה שאתם עושים מעבר לכך זה מוגזם ולא מתקבל", מפרש טריגנו.

עוד מעיר פרופ' טריגנו ומציין כי באיזכורי ועידת פריס המתקרבת מדברים על שבעים מדינות שותפות למהלך והדבר מזכיר את המספר ההיסטורי במסורת ישראל על שבעים האומות לצידם חי עם ישראל ככבשה בין שבעים זאבים.

"הציפייה שלהם מהוועידה הזו היא להכניס את ישראל להסדר פוליטי שיהיה אסון עבורה. חשוב שהישראלים לא יפלו בפח הזה, שלא יחשבו שאנחנו אשמים כפי שמנסים להכניס לנו לתודעה".

עם זאת טריגנו רואה בהתנהלותו בשנים האחרונות של ראש הממשלה סימנים מעודדים להתנערות והפנמת החובה הישראלית שלא לשחק על פי הכללים המוכתבים לישראל על ידי האירופים.

כך בין השאר גם בתגובתו של נתניהו להצבעה באו"ם. "השאלה היא אם אתה משחק את המשחק או שובר אותו. אנחנו מתקרבים לשבירה שבה היהודים לא ישחקו בכללי המשחק שנכפים עליהם".

טריגנו שב ומתריע מתפיסתם של ישראלים השבויים וכבולים בתיאוריה לפיה האנטישמיות נובעת משאלות של מדיניות ושטחים או של מדינה פלשתינית, אך הוא משוכנע ש"אם תקים מדינה פלשתינאית הבעיה תימשך באינסוף בעיות אחרות".

"מה שחשוב הוא שהיהודים לא ירגישו אשמים. צריך להרגיש קודם כל לגיטימיים והדבר השני הוא הלגאליות – הצדקה משפטית לצד המוסרית. ההצדקה המוסרית מייסדת את ההצדקה המשפטית, אבל חשוב לייצר מהפכה תודעתית נפשית בעם היהודי, לדעת שיש לנו זכות להתקיים".

על הפלונטר שלתוכו אירופה הכניסה את עצמה ובעקבותיה גם ארצות הברית של אובמה, אומר טריגנו כי הפוליטיקלי קורקט של ממשלים שלא רצו להאשים מוסלמים בהתקפות אנטישמיות הוביל להגדרות מעוותות של התקפות אנטישמיות. הגדרות אלה הסתירו את המימד האנטישמי מההתקפות והגדירו אותן כ'מתח עדתי'. זאת על פי תפיסת ממשל ז'וזפה שהסתיר מאות מקרים של תקיפות אנטישמיות כדי שלא להתעמת עם האוכלוסייה המוסלמית ועם עולם האסלאם שבחוץ.

בשם גישה זו, הותקף מי שהעז לדבר על אנטישמיות, כגזען ולאומן, בעוד גם היום נשיא צרפת מקפיד לומר שצרפת ואירופה במלחמה, אך נזהר שלא לומר מיהו האויב במלחמה הזו, דברים המזכירים את התבטאויותיו של הנשיא האמריקאי אובמה שהקפיד שלא לומר 'טרור מוסלמי'.

"אובמה ניסה להפעיל אירופיזציה על ארצות הברית והכניס את ארצות הברית לאותו תהליך. לא ניתן להבין את מה שקרה בבחירות האחרונות בלי להבין את ההשלכות של מה שאובמה עשה בכך".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/337449

תגוביות:

1.בכל מקום בעולם רוצים שיהודים יביאו להם תועלת ולשנוא יהודים בו זמנית. זו גם סיבה שגורמת ליהודים להתבולל.

2.דברים מדוייקים. נחזור עליהם בלי הפסקה.

3.מטה הגסטפו מספר אחת זה האו"ם. מטה הגסטפו מספר שתיים זה האיחוד האירופי. שני ארגונים אלה הם מאפיות שיש להן רק מטרה אחת והיא השמדת מדינת היהודים - מדינת ישראל, על ידי כל מיני תירוצים על שטחים. את אף אחד בעולם לא מעניינים הפלסטינים. הם משתמשים בפלסטינים כדי לחסל את מדינת היהודים.

4.הצרפתים מובילים קו אנטי ישראלי ואנטי יהודי באירופה. להתנער מהם פוליטית. לקיים רק קשרים כלכליים.

5.חזק ביותר. אט אט פגה ההשפעה של שטיפת המוח השקרית ה'אקדמית' כביכול רבת השנים בתשקורת ובכל מקום אפשרי של השמאל, בעל תכונות ההרס העצמי, שממש חדרה לכל פינה גם אלינו מבלי משים, כאילו אלו אקסיומות ברורות והכל מתחיל להיפרם. זה שהוא לא נמצא תחת ההשפעה המקומית הפרופסור הנכבד גם עוזר לו לראות את הדברים יותר נכון.

אני זוכר לפני עשור ויותר כשהייתי בחו"ל הייתי פוגש את החברה מרמת אביב וכדומה והם תוך תקופה בהתבוננות מהצד, בנעשה בישראל, הפכו ימניים וכמעט כהניסטים...




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי כ''ט בניסן תשע''ז    13:31   25.04.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  84. שוברים שתיקה ובצלם: הכסף הגרמני שחותר תחת ריבונות ישראל / ביגמן וצוויק / מידה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ארגוני השמאל ששר החוץ הגרמני מתעקש לפגוש אינם "מבקרי ממשל" הפועלים במסגרת המשחק הפוליטי הלגיטימי. מדובר בארגונים בעלי מטרות מדיניות הממומנים בידי מדינות זרות, ובהן – גרמניה

שר החוץ הגרמני זיגמר גבריאל התייחס הבוקר לאולטימטום שהציב בפניו נתניהו, שלפיו פגישתם תבוטל אם יתעקש לפגוש את ראשי 'שוברים שתיקה' ו'בצלם'. גבריאל טען בתגובה כי לגיטימי שייפגש עם אנשי הארגונים הללו שכן הם "מבקרי הממשלה", ו"אי אפשר לקבל תמונה מלאה ומקיפה של מצב מדינה אם נפגשים רק פקידי ממשל".

למעשה, אין דבר רחוק יותר מהאמת.

ראשית, חשוב לזכור כי הארגונים הללו מצהירים באופן גלוי כי לפעילותם יש מטרה מדינית ברורה: הפסקת הכיבוש והקמתה של מדינה פלסטינית. חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, נאם במועצת הביטחון של האו"ם למען מטרה זו, ו'שוברים שתיקה' מצהיר על כך בכל הזדמנות. אלה אינם ארגוני זכויות אדם "רגילים" שלפחות חוסים תחת כסות של מטרה הומניטרית. מדובר בארגונים פוליטיים-מדיניים מובהקים, שיש להם מטרה מדינית גלויה.

לא רק זאת: כמו ארגוני שמאל רבים, 'שוברים שתיקה' ו'בצלם' נתמכים באופן מסיבי על ידי מדינות זרות, ובאופן ספציפי על ידי גרמניה.


לפי מכון המחקר NGO מוניטור, בשנים 2016-2012 הועברו מטעם ממשלת גרמניה יותר מ-33 מיליון שקלים לארגוני שמאל קיצוני בישראל ולארגונים פלסטיניים. 'בצלם' ו'שוברים שתיקה' קיבלו באותן שנים יותר מ-7 מיליון שקלים מהממשלה הגרמנית. מרבית הכספים הללו מועברים דרך קרנות גרמניות, הזוכות לתקצוב קבוע על ידי הממשלה בברלין.

לפי NGO מוניטור, הארגונים שזוכים למימון גרמני עוסקים ב"לוחמה משפטית" נגד ישראל, מקדמים קמפיינים של BDS, מאשימים את ישראל ב"פשעי מלחמה, "שואה תרבותית", "גזענות", "אפרטהייד", שואפים "להגביר את המודעות הציבורית לנכבה הפלסטינית" ומפיצים עלילות דם אנטישמיות קלאסיות.

ארגון 'זוכרות', לדוגמה, הפועל לקידום רעיון זכות השיבה של מיליוני 'פליטים' פלסטינים וחיסולה של ישראל כמדינה יהודית, זכה בארבע השנים האחרונות ל-11 מענקים שונים מממשלת גרמניה בסכום העולה על מיליון שקלים. ארגון קיצוני נוסף שזוכה לתמיכה נדיבה מהממשלה הגרמנית הוא 'קואליציית נשים לשלום', שקיבל בין 2012 ל-2016 קרוב ל-5 מיליון שקלים מקרנות גרמניות הזוכות למימון ממשלת גרמניה. 'קואליציית נשים לשלום' נחשב לאחד הארגונים הישראלים המובילים בקמפיין ה-BDS נגד בנקים ישראליים וזרים, חברות אבטחה, תשתיות אזרחיות וחברות פרטיות, ואף קרא לממשלות זרות "לאפשר העמדה לדין של פושעי מלחמה ישראלים", בהם אישים ישראלים בכירים וקציני צה"ל.

משרד החוץ הגרמני, שבראשו עומד השר גבריאל, תומך גם הוא באופן ישיר בארגוני שמאל קיצוני בישראלי. בשנת 2014 קיבל הארגון 'רופאים לזכויות אדם' קרוב ל-80 אלף שקלים ממשרד החוץ של גרמניה. מדובר בארגון שבמהלך מבצע 'צוק איתן' הביע הארגון הבנה לטרור הפלסטיני, והתייחס למחבלי החמאס כאל "לוחמים".

הממשלה הגרמנית מימנה בעבר גם ארגונים פלסטיניים שנהגו להפיץ עלילות דם אנטישמיות. בשנים 2014-2011 העבירו קרנות גרמניות הזוכות לתמיכה ממשלתית קרוב לחצי מיליון שקלים לארגון הפלסטיני 'מיפתאח', שפרסם האשמות נגד ישראל על "טבח", "רצח עם תרבותי", "פשעי מלחמה", ו"אפרטהייד". הארגון הפלסטיני אף הפיץ מאמר החוזר על עלילת הדם הקלאסית כי יהודים חטפו ורצחו את ילדי הנוצרים כדי להשתמש בדמם.

יריקה בפרצופה של ישראל

גוף שפועל במימון ממשלה זרה איננו סתם פעיל חופשי בחברה האזרחית, אלא נציגן של מדינות זרות הפועל בתוככי החברה הישראלית. מכיוון שכך, הפעילות של 'שוברים שתיקה' ו'בצלם' חורגת מהמשחק הפוליטי המקומי, ולפגישה איתם ישנה משמעות דיפלומטית ומדינית רבה.

כאשר שר החוץ וסגן הקנצלר נפגש עם ארגונים שממשלתו מטפחת והקשורים אליה בהון רב, הוא לא עושה זאת רק כדי "לקבל מידע" שאי אפשר לקבל מ"פקידי ממשלה". זוהי פגישת עבודה לכל דבר ועניין. כך, השר האורח מקיים פגישות עם השגריר הגרמני, עם נספחי סחר ותרבות, וגם עם הארגונים הפוליטיים הגרמניים שפועלים בישראל. מי שחותם על הצ'קים רוצה לראות מה עושים עם הכסף, לבדוק מה אפשר לשפר ולשמר, לתת הנחיות ואולי גם לקבל כמה טיפים לפני הפגישה עם ראש הממשלה נתניהו.

ההקבלה לארגוני אופוזיציה בגרמניה היא פשוט בדיחה. ההקבלה האמתית היא כזו: משרד החוץ הישראלי מממן במשך שנים ארגונים המכפישים את צבא גרמניה, קוראים להפלת מרקל ומטיפים לכניעה גרמנית לדרישות בדלניות, ועושים זאת בפורומים בינלאומיים תוך גיוס האו"ם ודעת הקהל העולמית נגד גרמניה. כשממשלת גרמניה מנסה לחוקק חוקים שיגבילו את החתרנות, ארגונים במימון ישראלי מגייסים את האופוזיציה ואת התקשורת לבלום זאת, וכדי להוסיף חטא על פשע, נתניהו הולך לפגוש אותם באופן גלוי לפני שיחתו עם הקנצלרית.

האם מרקל הייתה מקבלת זאת בהבנה? האם היא הייתה מבליגה על כך בשקט ומשדרת עסקים כרגיל? אין סיכוי.

זוהי יריקה בפרצוף שאף מדינה ריבונית לא הייתה סובלת. ואם הימין בישראל היה נוהג כך, גם התקשורת הישראלית הייתה מבקרת אותו בתקיפות, ובצדק. אבל כשמדובר בארגוני שמאל שמטרתם המוצהרת היא לגרום לשינוי מדיני, מותר למדינות זרות לעשות פה הכל. גם לממן, גם לחתור וגם לירוק. יום אחרי יום השואה, לפחות ניתן לצפות למעט הגינות.

http://mida.org.il/2017/04/25/%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%95%d7%91%d7%a6%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%a1%d7%a3-%d7%94%d7%92%d7%a8%d7%9e%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%97%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%aa/#comment-54841




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי כ''ב באייר תשע''ז    08:19   18.05.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  85. דנמרק תממן ארגונים אנטי ישראליים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
שר החוץ הדני המבקר בישראל יצהיר מחר ברמאללה על העברת 30 מיליון ש"ח לארגונים קיצוניים המכפישים את ישראל.

שר החוץ של דנמרק אנדרס סמואלסן המבקר בישראל, צפוי להגיע מחר (חמישי) לסבב פגישות ברמאללה, ובהתאם למסמכים רשמיים שפורסמו ע"י ממשלת דנמרק יצהיר על המשך העברת מימון בסך 30 מיליון ש"ח (56 מיליון DKK) למנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי.

המנהלת היא מנגנון מימון של ממשלות שוויץ, דנמרק, שבדיה והולנד, הפועל מאוניברסיטת ביר זית ברמאללה.

המנהלת מתארת את מטרתה כניסיון "להשפיע על השינוי ההתנהגותי של אלה המחויבים להגן על זכויות הפלסטינים והישראלים". עם זאת, חלק גדול מתקציבה מועבר כמימון ליבה לארגונים פלסטינים קיצוניים המסיתים לאלימות וטרור, פעילים בקמפיין ה-BDS ברחבי העולם, הגשת כתבי אישום נגד בכירים ישראלים בבית הדין הבינלאומי בהאג ושימוש בדמוניזיציה והאשמות שווא בדבר "אפרטהייד" ו"פשעי מלחמה".

הפעילויות שמסגרת זו מקדמת אינן עולות בקנה אחד עם התמיכה הרשמית של דנמרק בתהליך השלום ובפתרון שתי המדינות, ושוללות את הלגיטימציה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

אולגה דויטש, ראש דסק אירופה במכון המחקר NGO Monitor, אמרה כי "ההחלטה של שר החוץ הדני לפעול לקידום המנהלת במהלך ביקורו היא מטרידה. לא סביר שההחלטה הזו התקבלה מבלי לקיים שיח ציבורי מעמיק בעניין בפרלמנט הדני, באופן שיאפשר דיון על העברת כספים ממשלם המסים הדני לארגונים שמסיתים לאלימות, מאדירים את הטרור ומקדמים אנטישמיות ו-BDS".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/346646

תגוביות:

1.על מה יש לנתניהו לדבר עם הדני? כשם שנתניהו לא נפגש עם שר החוץ הגרמני, כך צריך היה לסרב להיפגש עם הדני. כל התומכים באירגוני טרור ובאירגונים המכפישים את ישראל צריכים להבין שהם אינם רצויים בישראל. יש לקרוא לשגרירים שלהם ולנזוף בהם. יחד עם הנזיפה צריכים להעמיד אותם על העוול שהם שותפים לו. ישראל צריכה משרד הסברה.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי י''ד בחשון תשע''ח    09:30   03.11.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  86. שגרירות שווייץ לקחה חלק במימון של קמפיין נגד חוק המסתננים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מסמכים שהוגשו לרשם העמותות מגלים: שגרירות שווייץ בת"א העבירה 31,080 שקלים למוקד לפליטים ומהגרים. המטרה: הפקת סרטון נגד חוק הפיקדון שחוקקה הכנסת, כדי להמריץ את המסתננים לעזוב

בדיווחים שהוגשו לאחרונה לרשם העמותות נחשף כי שגרירות שווייץ העבירה תרומה בסך 31,080 שקלים למוקד לפליטים ומהגרים, שנועדה "להפקת סרטון בנושא חוק הפיקדון".

מדובר בקמפיין שמנהל הארגון נגד חוק שחוקקה הכנסת כחלק מהתמריצים שנועדו לעודד עזיבה מרצון של מסתננים לא־חוקיים מישראל. על פי החוק, שוהה בלתי־חוקי העובד בישראל יפקיד 20 אחוזים משכרו בפיקדון מיוחד שיוחזר לו כאשר יעזוב את המדינה, לצד מענק חד־פעמי של 3,500 דולר הניתן לעוזבים מרצון.

נגד החוק, שנכנס לתוקפו בחודש מאי האחרון, הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי שורה של ארגוני שמאל הקוראים לבטל אותו בטענה שהוא פוגע במסתננים. בחודשים האחרונים מתנהל קמפיין ציבורי נגד החוק, לקראת דיון שקבע בג"ץ בנושא בדצמבר.

עתה נחשף כי חלק מקמפיין זה, הכולל סדרת סרטונים שהפיק המוקד לפליטים ומהגרים בהשתתפותם של ידוענים כמו עלמה זהר, אורי גוטליב, רננה רז ואוהד נהרין, מומן בין השאר על ידי שגרירות שווייץ. בסרטונים אלו מספרים הידוענים את סיפורם האישי של כמה מסתננים בליווי מוזיקה דרמטית, והם נחתמים בשקף שחור הקורא: "אומרים לא לחוק הפיקדון".

המוקד לפליטים המהגרים הוא ארגון הפועל להשארתם של המסתננים בישראל ומתנגד באופן עקבי ליוזמות הממשלתיות השונות שנועדו להתמודד עם האתגר. תקציבו של המוקד בשנת 2016 עמד על 3,993,307 שקלים, ועם התורמים נמנים הקרן החדשה לישראל, האיחוד האירופי וסוכנויות או"ם שונות.

"כמעט מדי יום אנו עדים להתערבות בוטה ואנטי־דמוקרטית של ממשלות זרות בנעשה במדינת ישראל", אמר מתן פלג, יו"ר תנועת "אם תרצו", הפועלת לעצירת מימון זר לפעילות פוליטית בישראל, "מדובר לא רק במימון ארגוני תעמולה הפועלים נגד חיילי צה"ל, אלא גם ארגונים הפועלים לשינוי המדיניות של מדינת ישראל באמצעות בג"ץ או דרך חקיקה, ממש כמו במקרה הנוכחי של ממשלת שווייץ. זה מעשה אנטי־דמוקרטי במהותו, הפוגע בריבונותה של ישראל".

יונתן יעקובוביץ מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית, יוזם החוק, אומר: "מכיוון ששווייץ מקשיחה לאחרונה את עמדתה כלפי מהגרים לא־חוקיים מאריתריאה וסודאן, תמוה שהיא בוחרת להתנגד לחוק במקום לאמץ אותו כמודל מידתי והומניטרי להתמודדות עם הסתננות לא־חוקית".

מהמוקד לפליטים ומהגרים נמסר: "אנו מודים לכל מי שתומך בזכותם של מבקשי מקלט לקיים את עצמם בכבוד, במיוחד משהממשלה והכנסת החליטו לפעול באופן הפוך ולהביא את מבקשי המקלט לפת לחם. מדינת ישראל הריבונית בחרה להצטרף לאמנת הפליטים, והגיעה השעה שתקיים את חובותיה, המוסריות והמשפטיות כאחד, ותאמץ מדיניות מקלט הוגנת תחת רדיפה של מבקשי מקלט".

משגרירות שווייץ נמסר: "שווייץ תומכת בארגונים לא־ממשלתיים הפועלים בישראל בשדה ההומניטרי באמצעות תקציבים העומדים לרשות השגרירות לפרויקטים קטנים. מחויבות זו היא חלק מהמסורת ההומניטרית של שווייץ".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/900/999.html?hp=1&cat=404




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שבת כ''א בכסלו תשע''ח    19:40   09.12.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  87. ''לגרמניה יש השפעה רבה על העמדות האנטי-ישראליות של האיחוד האירופי'' / מידה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מרקוס פרצל הוא אחד הפוליטיקאים הגרמנים היחידים שתמכו בהכרזה ההיסטורית של טראמפ בנוגע לירושלים.

בראיון מיוחד הוא חושף את האווירה שמתחוללת במסדרונות הפרלמנט האירופי, ומבהיר: "יש עוד שורה של פוליטיקאים שחושבים כמוני"

מרקוס פרצל מודה, שבעבר הוא היה אחד מאותם גרמנים רבים, שחשבו שאין יותר אנטישמיות ועיקמו את אפם בסלידה בכל פעם שמישהו העלה את הנושא לדיון - עד שנבחר לפני כשלוש שנים לפרלמנט האירופי מטעם מפלגת הימין ״אלטרנטיבה לגרמניה״.

האווירה האנטי-ישראלית האנטישמית השוררת במסדרונות מוסדות האיחוד האירופי ובאולמות הפרלמנט האירופי גרמה לפרצל, 44, להבין שהוא טעה. כיום, פרצל - שעזב לאחרונה עם רעייתו, פראוקה פטרי, לשעבר מנהיגת ה״אלטרנטיבה״ את מפלגת הימין הפופוליסטית וייסד מפלגת ימין חדשה בשם ״המפלגה הכחולה״ (כחול הוא צבען של מפלגות ״החופש״ הלאומיות באירופה), הוא אחד הפוליטיקאים הגרמנים היחידים, שהביעו תמיכה ב״הצהרת ירושלים״ של דונלד טראמפ.

בניגוד מוחלט לעמדת ממשלת גרמניה. ״ירושלים היא בירת ישראל״, אומר פרצל ל״ישראל היום״, ״היא הוגדרה כך על ידי ישראל. לכן, הכחשת המציאות על ידי גרמניה, מדינות אירופה והאיחוד האירופי אינה רלוונטית. זו יותר בעיה אירופית מאשר בעיה של ישראל. יש עוד שורה של פוליטיקאים שחושבים כמוני. אך, הפחד בגרמניה לבטא זאת בפומבי הוא מאוד גדול.

"זה מעניין לנוכח העובדה, שהקנצלרית שלנו הצהירה בעבר שההגנה על ישראל היא אינטרס לאומי עליון של גרמניה. בה בעת, יש בגרמניה אווירה חברתית, שבה פוליטיקאים רבים מפחדים להודות באופן ברור במציאות הישראלית".
מדוע יש פחד?

"מהתוצאות הפוליטיות שיהיו לנקיטת עמדה כזו. זה עניין, שנוגע לחופש הדעה. הדיון הפוליטי בגרמניה הוא באופן ברור פרו-פלסטיני ואנטי-ישראלי, בניגוד מוחלט לכל ההצהרות הרשמיות. נאומים פוליטיים בסוגיה זו מתחילים תמיד באמירה, שלדובר אין דבר נגד היהודים, אבל - צריך להיות אפשרי להביע ביקורת נגד ישראל.

"ואז, מובעת בדרך כלל הערכה פוליטית שמסתיימת בכך שישראל תיעלם מהמפה תוך כמה שנים. אני שומע את זה לא רק בגרמניה, אלא גם כאן, בפרלמנט האירופי. למעשה, כאן אפילו לעיתים קרובות יותר. ככל שמרחיקים יותר שמאלה בקרב צירי הפרלמנט, כך נעשה יותר קשה לאותם צירים להסתיר את החזות האנטישמית והאנטי-ישראלית שלהם.

"כמעט כל סיעות הפרלמנט אימצו עמדה חד צדדית של גינוי ההתנחלויות והם מזניחים לחלוטין את מה שקורה בצד הפלסטיני, את הפגיעה בחוק ובזכויות שמתבצעת במימון אירופי. ויש התעקשות על תהליך שלום, שישראל מתקשה מאוד לזהות. בכל פעם שנכשל מאמץ להחיות את תהליך השלום מטילים את האשמה על ישראל.

"ויש גם היאחזות ברעיון פתרון שתי המדינות, למרות שברור לחלוטין שהמדינה השנייה רוצה להביא להיעלמותה של ישראל. האירופים לא מקיימים קשרים עם צפון קוריאה, כי היא רוצה להשמיד את דרום קוריאה, אך לא מאמצים את אותה המדיניות מול ארגונים שדוגלים בהשמדת ישראל ברצועת עזה או ביהודה ושומרון".

זה כולל פחד מטרור ואלימות?

עבור פוליטיקאים רבים באירופה הטרור עדיין אינו נושא בעל נוכחות. אני נדהם לראות עד כמה הטרור, שאנו חווים גם באירופה, לא חדר למודעות האנשים. אם מסתכלים על מה שישראל עברה בשנים האחרונות, אפשר לראות מה עתיד להתרחש באירופה. אנשים עוד אינם מבינים זאת, ולכן אני לא חושב שמדובר בפחד מטרור

אם היה פחד מטרור היו כבר ממזמן מיישמים מדיניות אחרת. אני חושב שזה ביטוי של שנאה עצמית, ולישראל יש את המזל הרע שרואים בה אומה אירופית ועושים השלכה של השנאה העצמית האירופית על ישראל.

מה ההשפעה הגרמנית על העמדה האירופית בכל הקשור לישראל?

ההשפעה של גרמניה עצומה. הרבה ממה שקורה כאן, בפרלמנט האירופי, מגיע מגרמניה. וזו בושה. כאן, בבריסל, מתקבלות החלטות אנטי-ישראליות אחת אחר השנייה. מעניקים להחלטות הללו שמות אחרים: תהליך השלום במזה״ת וכדומה. אך מתחת הכותרת היפה הזו יש עמדות אנטי-ישראליות עקרוניות, שלהן מובטח תמיד רוב גדול.

גרמניה הייתה יכולה להבהיר שהיא אינה יכולה לתמוך בדברים הללו מסיבות היסטוריות. אם גרמניה, באמצעות הקנצלרית או שר החוץ, הייתה מטילה וטו במוסדות האיחוד, אני בטוח שלא היינו שומעים יותר על החלטות אנטי ישראליות בפרלמנט האירופי. ממשלת גרמניה הייתה יכולה להשפיע באופן ברור.

ואינך רואה הבדל בין נציגי השמרנים של מרקל לסוציאל-דמוקרטים בעניין?

כלל לא. אין אפילו הבדלי ניואנסים ביניהם, למרות שלזכות השמרנים אני יכול לומר שיש ביניהם עוד כמה קולות בודדים פרו-ישראליים. אבל העמדה הרשמית של סיעת השמרנים כלל לא שונה מזו של הסוציאל-דמוקרטי.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/905/564.html?hp=1&cat=404

תגוביות:

1.כל פעם, כשניסו לכפות על מדינת ישראל משהו בכוח, כמו האמברגו הצרפתי, רק יצאנו מחוזקים. במקרה של האמברגו הצרפתי יש לנו תעשיות מדהימות בישראל וטכנולוגיות שלעולם לא יהיו לאף מדינה אחרת.

זמן להגיד שדווקא אחרי שראינו את האנטישמיות מרימה ראש, לא מקבלים יותר את השטנה האירופאית ומשם רק להתפתח ולעשות מה שטוב למדינת ישראל על אפן וחמתן של מדינות אירופה האנטישמיות.

2.כפי שידענו מתמיד, אנטישמיות היא לא רק פתולוגיה חשוכת מרפא, אלא מתחזקת ומתעצמת! והניאו נ א צ י ם הגרמנים הם העדות הבולטת ביותר! השואה לא הספיקה להם, הם רוצים להשלים את המשימה!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שבת כ''ג באדר תשע''ח    18:04   10.03.18   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  88. ראש הלייבור הבריטי היה חבר בקבוצת פייסבוק פלסטינית ניאו-נאצית • תגובתו: הוספתי ללא ידיעתי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
חשיפה: עד כמה שבועות לפני בחירתו להנהגת הלייבור ב-2016, ג'רמי קורבין, היה חבר בקבוצת פייסבוק בעלת השם הנחמד "פלסטין חיה", ובה תכנים ניאו-נאציים, הכחשת שואה ותכנים אנטי-שמיים נוספים כולל שלילת זכות קיומה של ישראל.

קורבין לא רק כתב פוסטים בקבוצה, אלא אף השתתף בה בפעילות נמרצת כגון ארגון פגישות בין החברים.

קורבין, שבעבר חיבק את חמאס, לא הכחיש את חברותו. אך התגונן שהוא לא ידע שהוא נוסף לקבוצה, למרות שכאמור הוא היה פעיל בה מאוד.

http://imagizer.imageshack.com/img924/2882/Qd6qaD.jpg


http://imagizer.imageshack.com/img924/2288/1a8P8R.jpg

https://home.bt.com/news/uk-news/corbyn-admits-fb-palestine-group-membership-but-denies-seeing-anti-semitic-posts-11364256721542

https://www.thesun.co.uk/news/5753438/corbyn-facebook-group-anti-semitic-posts/

https://rotter.net/forum/scoops1/458535.shtml

תגוביות:

1.חלק מהפרסומים בקבוצת השנאה הם של אקדמאים ישראלים כמו שלמה זנד האוטו-אנטישמי הידוע. כמה לא מפתיע שהשמאל האנטי ציוני והימין הניאו נאצי חיים ביחד בשלום ובשלווה בקבוצת פח הזבל האנטישמית הזו. כמו נאצי טיפוסי.

2.יש לציין רק שהחשיפה היא של דיוויד קולייר, בעל הבלוג הפרו-ישראלי "Beyond the great divide".

קישור: http://david-collier.com/exclusive-corbyn-antisemitism

באתרו הוא חושף שבין חברי הקבוצה גם האנטישמי הישראלי, גלעד עצמון וכמו כן פוליטיקאים נוספים כמו ג'קלין ווקר, דייוויד וורד ו-ג'ני טונג, מכחיש השואה היהודי, פול אייזן ואף מנכ"ל "שוברים שתיקה", אבנר גבריהו ו-רבקה וילקומרסון מנכ"לית "JVP" ואפילו יולנדה קנל, כתבת ה-BBC ועוד "אוהבי ישראל" רבים הקשורים לארגוני שמאל/זכויות אדם כאלה ואחרים.

עוד חשיפה מעניינת שלו מתוך קבוצת הפייסבוק היא לסיבה שבה נורו הפעילים במשט לעזה ומי באמת היה הראשון לתקוף:

"הוא היה אחראי לחלק ממקרי המוות על סיפון המאווי מרמרה. אם לא היה מפרק מנשקו חייל טרוריסט ישראלי, הם מעולם לא היו מתחילים לירות. זה מספיק. לרובכם אין מושג על מה אתם מדברים"
http://david-collier.com/wp-content/uploads/2018/03/291014-8.jpg

את הדברים כתבה גרטה ברלין בתגובה לדיון על קנת' או'קיף, לוחם מארינס לשעבר ושונא ישראל נוסף שהיה על משט המרמרה, ולדבריה היה הסיבה שבגללה חיילנו החלו לירות. ברלין היא ממקימי ארגון "Free Gaza Movement" שגם התבטאה בעבר על כך שהמוסד אחראי לפיגוע במשרדי המגזין הצרפתי "שארלי הבדו". כך ששוב, לא מדובר באוהדת העם היושב בציון וזה בלשון המעטה.


פה ניתן לראות את ג'רמי קורבין משבח את חברו, הד"ר מאדס גילברט שעל מעלליו ניתן לקרוא כאן: "שנאה במסווה הומניטרי: הרופאים שמחוברים לארגוני טרור" https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4557515,00.html
http://david-collier.com/wp-content/uploads/2018/03/corbynmadsgilbert.jpg

באתר ה-BBC Watch המנטר את הדיווח על ישראל בערוץ הבריטי, ציינו כי מספר מחברי הקבוצה התארחו בעבר בתוכניות של הביביסי וכתבת הערוץ אף חברה בקבוצה.

קישור: https://bbcwatch.org/2018/03/07/bbc-reporter-revealed-to-be-member-of-secret-anti-israel-facebook-group

בצילום המסך ניתן לראות את דבורה פינק מהארגון "יהודים למען חרם על מוצרים ישראלים" כותבת כי היא מעדיפה את הכינוי "ציונאצי" על פני "יהודינאצי" בתגובה לחבר קבוצה אחר.
http://david-collier.com/wp-content/uploads/2018/03/jew-nazi.jpg


צירוף מקרים? ברור שלא. אני מאוד מקווה שהתקשורת בארץ לא תתעלם מזה, זה אמור לפתוח מהדורות חדשות בארץ, לא פחות.

קישור לדוח בן 280 העמודים שחיבר דיוויד קולייר ובו הוא חושף את חברי הקבוצה ושנאתם לישראל וליהודים:

חלק 1: http://david-collier.com/wp-content/uploads/2018/03/180305_livereport_part1_FINAL.pdf

חלק 2: http://david-collier.com/wp-content/uploads/2018/03/180305_livereport_part2_FINAL.pdf




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום חמישי כ''ו בטבת תשע''ט    18:28   03.01.19   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  89. האירופים מצליחים לקדם מדיניות אנטישמית כי המדינה היהודית נותנת להם אישור  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נטישת ממשל טראמפ השבוע את המועצה לזכויות אדם של האו"ם הייתה במובן מסוים צעד משמעותי לא פחות מהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים

כמו המהלך ההוא, גם הפעם הזוכה הגדולה היא ישראל והנפגע המרכזי הוא האיחוד האירופי, משום ששלילת זכויות מישראל הינה הנדבך המרכזי במדיניותו.

אבל לפני שנגיע לאירופה, כדאי להבין את מהות המהלך האמריקאי. המועצה לזכויות האדם של האו"ם הוקמה ב־2006 על חורבותיה של ועדת האו"ם לזכויות האדם. ממשל בוש הביא לפירוקה של הוועדה, מפני שהאנטישמיות האובססיבית שלה מנעה ממנה להתמודד באופן רציני עם תופעת הפרת זכויות האדם. ממשל בוש קיווה כי המועצה החדשה תשמש גוף רציני לטיפול בסוגיה, ולצורך כך ביקשו להגביל את החברות בה למדינות דמוקרטיות. אולם עד מהרה התקווה האמריקאית התבדתה, וכמו בוועדה הקודמת - מדינות ששוללות זכויות אדם השתלטו על המועצה החדשה.

כמו הרכב חברותיה, גם האנטישמיות של הוועדה שחוסלה הפכה במהרה למוקד העיקרי של המועצה החדשה. ב־2007 אישרה המועצה את סעיף 7 בפרוטוקול שלה, הקובע שישראל היא המדינה היחידה בעולם שתשמש כנושא קבוע בדיוניה.

התוצאות לא איחרו לבוא: בין 2006 ל־2016 גינתה המועצה את ישראל 68 פעמים. באותה תקופה היא גינתה 20 פעמים את סוריה, תשע פעמים את קוריאה הצפונית, ואיראן זכתה לשישה גינויים בלבד.

בשנה החולפת ישראל גונתה עוד חמש פעמים - יותר מכל מדינות העולם ביחד.

טבלת הגינויים מפגינה אמת פשוטה: המועצה איננה מתעסקת בהגנת זכויות אזרח. היא קיימת כדי לשלול את זכות הקיום של ישראל, וזאת תוך שלילת המושג זכויות אדם. הרי אם יש אמת מידה אחת לישראל ואחרת לשאר מדינות העולם, אין כל משמעות למונח זכויות אדם.

השגרירה האמריקאית לאו"ם ניקי היילי הסבירה שההחלטה לנטוש את המועצה לא הייתה גחמה של רגע. במשך 17 חודשי כהונת טראמפ, היא ואנשיה עסקו במגעים אינטנסיביים עם עמיתיהם באו"ם בניסיון לתקן את הפגמים המובנים במועצה. לטענת היילי, שני גורמים הביאו לכישלון מאמצי הרפורמה שלה. ראשית ולא במפתיע, מדינות השוללות זכויות אדם - לרבות רוסיה, סין, קובה ומצרים - פעלו במישרין למניעת כל שינוי במועצה. הגורם השני שעליו הצביעה היילי היה, לדבריה, מתסכל יותר מהראשון. "יש מדינות רבות שחברות במועצה לזכויות אדם ושותפות לערכים שלנו", אמרה. "הן נבוכות מההתעללות האובססיבית נגד ישראל. הן שותפות לשאט הנפש שלנו מצביעות של מדינות כמו קובה, ונצואלה, קונגו ואחרות שמכהנות במועצה. אולם רבות מהן סירבו לערער את הסטטוס קוו. נתנו להן הזדמנות אחר הזדמנות בחודשים רבים של התייעצויות, אולם הן סירבו להביע עמדה שלא מאחורי דלתיים סגורות. חלקן אפילו הודו כי הן חיות בשלום עם הפגמים הבולטים של המועצה, כל עוד הן יכולות לנצל אותה כדי לקדם את סדר היום הצר שלהן במבנה הקיים שלה".

במילים אחרות, היילי האשימה את מדינות אירופה בחבלה במאמצי הרפורמה של ארה"ב.

על פי המדווח, האיחוד האירופי פסל את המאמצים של היילי ואנשיה לבטל את סעיף 7, וזאת בשל טענת המדינות כי הן מצביעות כגוש ובלגיה התנגדה לביטול הסעיף.

היילי יחסה את ההתנגדות הזו למה שכינתה "פשרה מוסרית" ופחדנות, אולם האמת חמורה יותר: האירופים לא מצדדים במבנה האנטישמי של המועצה, משום שהם פחדנים, ולא משום שהם נותנים לבלגיה זכות וטו. עבורם מבנה המועצה מקדם את האינטרסים שלהם כגוש.

היטיב לבטא את האינטרסים האירופיים הללו, ובאופן עקיף גם את הכוונות של אירופה, שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון.

בעקבות הודעת הפרישה של האמריקאים, טען ג'ונסון בפני המועצה כי גם בריטניה לא אוהבת את סעיף 7, ובעוד שישה חודשים תצביע נגד כל הצעת החלטה המועלית לדיון מכוח הסוגיה הקבועה הזאת.

משם עבר ג'ונסון לנאום על חשיבות הקניית 12 שנות לימוד לכל הבנות בכל העולם. אולם למועצה לזכויות האדם של האו"ם יש אפשרות להשיג את המטרה הנעלה הזו בערך כמו שלמיקרונזיה יש סיכוי להכתיב את מחיר הנפט העולמי. וזה כל העניין.

נאומו של ג'ונסון מדגים באופן כמעט מושלם את מהות המערכה האירופית נגד ישראל: מצד אחד, האירופים בעד מטרות נשגבות, ומצד שני, לא עושים דבר לקדמן.

בפועל הם משקיעים מאות מיליוני יורו בחתרנות ובפגיעה ישירה בישראל, בזכות קיומה ובזכותה להגן על עצמה, וזאת בשם "זכויות אדם".

האירופים צריכים את שילוב המילים "זכויות אדם" כדי להסתיר את המערכה שלהם נגד ישראל.

המועצה לזכויות האדם של האו"ם מקדמת אותה ועל כן היא יקרה להם. כדי להבין זאת מספיק להעיף מבט בשמות שלל העמותות הרדיקליות בישראל וברשות הפלסטינית שהאירופים מממנים במיליוני יורו: בצלם, יש דין, שוברים שתיקה, האגודה לזכויות האזרח, כרם נבות, זוכרות, גישה, עמק שווה ועוד.

מהשם "בצלם" לא הייתם יודעים שמדובר בארגון שפועל בזירה הדיפלומטית לגבות מחיר מישראל על פעולות שהיא נוקטת כדי להגן על עצמה, עד שהיא תהסס להתגונן בפני טרור. אך זה בדיוק מה שמנכ"לית בצלם לשעבר, ג'סיקה מונטל, אמרה לאנשי השגרירות האמריקאית בפגישה ב־2010 שהודלפה ב"ויקיליקס".

לא הייתם מנחשים שהארגונים "יש דין" ו"שוברים שתיקה" קיבלו מענק מהאיחוד האירופי כדי להפליל חיילי צה"ל באופן אישי בגין פשעי מלחמה מדומים. אולם בשבוע שעבר חשף "ישראל היום" את הפרויקט החדש שהאיחוד האירופי מקדם באמצעות ארגונים אנטישמיים אלו.

וזה מביא אותנו לישראל.

בשבוע שעבר נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מנהיגי גרמניה, צרפת ובריטניה, שלוש מדינות שיחד משלמות עשרות מיליוני שקלים בשנה לארגונים שפועלים בשליחותן כדי לשלול את זכות קיומה של ישראל.

נתניהו נסע לדון איתם בנושא האיראני. אומנם חשוב, אבל פספוס משמעותי. ישראל איננה יכולה להתמודד לבד עם אירופה. אנחנו חלשים מדי. מאזן הסחר מוטה לטובתם בצורה משמעותית. אבל אנחנו גם לא יכולים לשבת בצד ולתת לאמריקאים לעשות את העבודה בשבילנו.

האירופים חותרים תחת ממשל טראמפ גם בזירת מדיניות החוץ וגם בתחום הסחר הבינלאומי.

באמצעות הגנה על ישראל הממשל מקעקע את הלגיטימיות המוסרית של אירופה להטיף מוסר נגד וושינגטון.

ישראל בינתיים, ולא בטובתה, יושבת בצד ונותנת לממשל להוביל את המערכה בלעדיה.

היילי לא אמורה להיות הקול החזק ביותר במערכה בעד ישראל. אנחנו אמורים למלא את התפקיד הזה. זה יעזור לה וגם לנו.

ג'ונסון הרגיש בנוח כאשר דיבר במועצה לזכויות האדם כי ישראל לא חשפה את עורמתו.

ישראל לא חושפת את הכספים האדירים שבריטניה שופכת על ארגונים תומכי טרור נגד ישראל, היא לא חוסמת את פעילותם בחוק.

זאת בדיוק כפי שהיא לא מתחילה כל דיון עם מנהיגים זרים בדרישה כי יעבירו את השגרירות שלהם לירושלים, כאילו האפליה הזאת בסדר בעינינו.

האירופים מצליחים לקדם מדיניות אנטישמית כי המדינה היהודית נותנת להם אישור.

האמריקאים כבר החליטו שהאנטישמיות של אירופה פוגעת באינטרסים שלהם ועל כן הם פועלים לפגוע בה. אבל אנחנו הנפגעים העיקריים, וכדאי שנתחיל להיות הגורם העיקרי שנלחם נגדה.

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-646943

תגוביות:

1.בכל מדינה מתוקנת הארגונים הללו היו מוצאים מחוץ לחוק!

ראשי ארגוני הרשע והבגידה ופעיליהם היו מבלים בחדרי החקירות בחשד לבגידה וחתירה תחת אושיות המדינה...

לאחר הליך תקין וצודק, היה מוגש כתב אישום ולאחריו משפט הוגן וחוקי.
היה ונמצא שהם עברו על חוקי המדינה ובגדו בה הם צריכים להינמק בכלא
עד סוף ימיהם...

מה שקורה היום הוא פארסה אחת גדולה. הם עסוקים בלמלא את חשבון הבנק שלהם בכסף מתועב. הם מרעילים את מדינת ישראל בשינאה, במשפט עוול, במינוי פקידים מושחתים שהשתלמו בכסף זר על מנת למשטר אותה לכדי דיקטטורה אפלה ומרושעת.

איננו מדינה מתוקנת. הדיפ סטייט של פקידי השמאל הקיצוני שולטת בכל מוקדי הכח, בכל ועדות המינויים ואין פוצה ומצפצף. מתי הממשלה תשים סוף לסקנדל המתמשך ותתחיל להשליט את מדיניותה שלשמה היא נבחרה?




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ח' בשבט תשע''ט    18:30   14.01.19   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  90. בחסות ממשלות אירופה: כך מכשירה מועצת הכנסיות העולמית אלפי פעילי BDS בתוך ישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
בחסות ממשלות אירופה: כך מכשירה מועצת הכנסיות העולמית אלפי פעילי BDS בתוך ישראל

דו"ח חדש ומקיף של מכון המחקר NGO Monitor חושף כיצד מועצת הכנסיות העולמית (WCC) מפעילה בישראל תוכנית המכשירה פעילים זרים להובלת קמפיינים אנטי-ישראליים בחו"ל. "תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל" (EAPPI), הכשירה מאז שנת 2002 קרוב לאלפיים פעילים הנכנסים לארץ במסווה של תיירים במטרה לתעד את פעילות כוחות הביטחון הישראליים באזורי חיכוך – כל זאת במימון נרחב מממשלות אירופה וארגונים כנסייתיים.

עם סיום ההכשרה וחזרתם לארצות המוצא, פעילי EAPPI מובילים קמפיינים של BDS, לובי בקרב מקבלי ההחלטות ולוחמה משפטית נגד ישראל. הדו"ח מתעד כיצד פעילות זו מלווה לעיתים בהפצת תיאולוגיה אנטישמית. עוד הדו"ח מראה כי הפעילים הם חלק מקבוצות עבודה רשמיות שנועדו לאסוף מידע בשביל סוכנויות האו"ם, שמופיע לאחר מכן בדו"חות האו"ם נגד ישראל.

EAPPI היא תוכנית הדגל של מועצת הכנסיות העולמית, והיחידה שמפעילה המועצה באזורי סכסוך. בכירים במועצת הכנסיות רואים בישראל את האשמה הבלעדית ל"קשיים איתם מתמודדים הנוצרים בארץ הקודש", שוללים את הקשר בין מדינת ישראל להיסטוריה היהודית בארץ ואף מסווגים נוצרים תומכי ישראל ככופרים. במהלך הכנת הדו"ח, נפגשו חוקרי NGO Monitor עם בכירים במועצה על מנת לשפוך אור על הסתירות בין המטרות לפעילות בשטח וחוסר ההתאמה בסכומי התרומות. רוב התגובות לא הבהירו את הנקודות הללו.

הפעילות של EAPPI נעשית בשיתוף פעולה עם ארגונים ישראליים ופלסטיניים, חלקם מעורבים בהפגנות אלימות, קידום BDS, וקמפיינים להעמדת חיילי צה"ל לדין. מסמך רשמי של התוכנית מפרט שיטות פעולה כגון "מחאה נגד האפרטהייד והקולוניאליזם", "סנקציות והשעיית סיוע אמריקני לישראל", "אתגור ישראל בבתי משפט מקומיים ובינלאומיים", ו-"חרם כלכלי". בנוסף, ל-EAPPI אין כל רישום משפטי רשמי בארץ או בחו"ל. הפעילות בארץ נעשית באין מפריע וללא פיקוח מצד הרשויות הישראליות, בחסות הגוף הכנסייתי Jerusalem Interchurch Center, שבראשו עומד יוסוף דהאר, שידוע בהתבטאויותיו האנטישמיות.

מועצת הכנסיות מקציבה לתוכנית מיליון וחצי דולר בשנה, כאשר מקורות המימון הם ארגונים כנסייתיים ברחבי העולם, ממשלות זרות וסוכנויות או"ם. הארגונים הכנסייתיים מגייסים ומכשירים את הפעילים בארצות מוצאם ואחראים גם לתיאום הפעילות נגד ישראל לאחר חזרתם. לדוגמה, בין השנים 2015-2013 הממשלה השבדית העבירה 2.5 מיליון אירו ל-EAPPI דרך מועצת הכנסיות השבדית. עבור השנים 2019-2017 המועצה השבדית הקצתה 1.7 מיליון אירו. בשנים 2018-2017 משרד החוץ הנורבגי העביר חצי מיליון דולר דרך הארגון הכנסייתי Norwegian Church Aid, וסוכנות האו"ם לילדים, יוניצ"ף, העניקה בשנים 2017-2016 751 אלף דולר לתוכנית. מענקים דומים הגיעו מממשלות קנדה, יפן, פינלנד וגרמניה. חלק גדול מאותם ארגונים כנסייתיים הם בעצמם שחקנים ומממנים מרכזיים בקמפיין נגד ישראל.

פרופ' ג'ראלד שטיינברג נשיא מכון המחקר NGO Monitor מציין כי: "בשנתיים האחרונות קיבלנו עשרות פניות מקהילות יהודיות ונוצריות ברחבי העולם שהסבו את תשומת ליבנו לתפקיד המרכזי שיש לבוגרי התוכנית בהובלת קמפיינים אנטי-ישראלים. יש לחשוף בפני הציבור ומקבלי ההחלטות בישראל את כל הנתונים על התוכנית, על מנת שיהיה ניתן לגבש מדיניות סדורה בנושא ולפתוח בדיאלוג מול נציגי המדינות והכנסיות המממנות. כל הממצאים מראים כי EAPPI היא תוכנית פוליטית שאינה קשורה לקידום או שמירה על זכויות אדם. מדובר בפלטפורמה להפצת שנאה, אנטישמיות וחרם נגד ישראל ואין שום סיבה שממשלת ישראל תמשיך להתעלם מפעילות שכזו."

לקריאת הדו"ח המלא:

https://www.ngo-monitor.org.il/reports/eappi-2019/

******

תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל: תוכנית ההכשרה האנטי-ישראלית של מועצת הכנסיות העולמי

תקציר

פרויקט הדגל של מועצת הכנסיות העולמית (WCC) נקרא "תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל" (EAPPI). זהו אינו ארגון רשום (לא בארץ ולא בחו"ל), אלא פרויקט שמביא מתנדבים בינלאומיים לגדה המערבית על תקן תיירים.

מאז שנת 2002, תוכנית EAPPI הביאה לישראל מעל ל-1800 פעילים פוליטיים לתקופה של שלושה חודשים, לאחר שאלו עברו הכשרה בארץ מוצאם אצל ארגונים מקומיים הנקראים "מתאמים לאומיים" (בדרך כלל ארגוני סיוע כנסייתיים המזוהים עם מועצת הכנסיות). ההכשרה כוללת הסברים אודות אופי התוכנית, דרכי התמודדות עם צה"ל והמשטרה ודרכי הכניסה למדינת ישראל.
בתום שלושת החודשים, רבים מאותם הפעילים חוזרים לארצותיהם ומקדמים בהן קמפיינים אנטי-ישראלים כולל את קמפיין החרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS), וכן מאשמים את ישראל ב"אפרטהייד", משווים בינה לבין גרמניה הנאצית ואף משתמשים בתיאולוגיה אנטישמית.

הארגונים המוגדרים כ"מתאמים לאומיים" פעילים גם הם בקמפיינים שונים של דה-לגיטימציה נגד ישראל ואף עובדים בשיתוף עם פעילי EAPPI בעת חזרתם.
התוכנית זוכה למימון ממספר מקורות, כולל מועצת הכנסיות העולמית והמתאמים הלאומיים עצמם. מימון מממשלות שונות שמיועד לפרויקט עובר דרך המתאמים הלאומיים, ודרך סוכנויות או"ם כגון UNICEF.

EAPPI היא חלק מ"קבוצת עבודה" של האו"ם, החברים בה מספר סוכנויות או"ם וארגונים לא-ממשלתיים. קבוצת עבודה זו, בין השאר, מתאמת ומתכננת קמפיינים אנטי-ישראלים הקשורים לנושאים בגדה המערבית. לטענת מתאם תוכנית EAPPI, "אנו עושים עבודה מנהלתית רבה המזינה את מערכות האו"ם".
פעילי EAPPI חוברים דרך קבע לארגונים לא-ממשלתיים קיצוניים ישראלים ופלסטינים, כולל קבוצות המקדמות BDS, מעורבות בהפגנות אלימות ופועלות להאשים את ישראל בפשעי מלחמה בפורומים בינלאומיים.

מבנה התוכנית, המימון, הפעילות והאתגרים שהיא מציבה צריכים להיבחן לאור התבטאויות אנטישמיות בוטות1 של בכירים בארגון שאחראי על התוכנית – מועצת הכנסיות העולמית.

זאת תוכנית המתנדבים הגדולה ביותר שמפעילה מועצת הכנסיות העולמית באזורי סכסוך. תוכנית דומה נוסתה בקולומביה אך הופסקה. לא נמצאו עדויות או נתונים לתוכניות דומות באזורי סכסוך אחרים.

המלצות:

לממשלות המממנות – על הממשלות לפעול באופן מידי ומקיף להערכה מחודשת של המימון לתוכנית זו, על מנת להבטיח שהוא אינו מנוצל לקידום חרמות, לוחמה משפטית, אנטישמיות וליבוי הסכסוך. יש לגבש מדיניות ברורה וקווים מנחים למנגנוני המימון השונים תוך שקיפות מלאה, מתן גישה ציבורית להליכי קבלת ההחלטות ומסמכים.

לממשלת ישראל ונבחרי הציבור – מאחר וממשלת ישראל הגדירה את המאבק בדה-לגיטימציה כיעד אסטרטגי, מן הראוי שתגבש מדיניות סדורה המבוססת על עובדות ונתונים. יש לקיים דיאלוג ביקורתי אל מול נציגי הממשלות המממנות כמו גם נציגי הכנסיות המעורבות בתוכנית.

למועצת הכנסיות העולמית – מועצת הכנסיות העולמית אינה יכולה לצפות לשיפור תדמיתה בארץ ובקרב קהילות יהודיות ברחבי העולם כל עוד היא שוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומגדירה את תומכיה הנוצרים ככופרים. רק התנערות מוחלטת מהתיאולוגיה האנטי-ישראלית והערכה מחדש של מבנה תוכנית EAPPI, יוכלו להפוך את מועצת הכנסיות לשחקן הוגן ורלוונטי.

רקע ומרכזיות הפעילות הפוליטית

תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל (להלן: EAPPI), נוסדה ב-2002 כפרויקט הדגל בהקשר הסכסוך הערבי-ישראלי של מועצת הכנסיות העולמית (להלן: מועצת הכנסיות), שמקום מושבה בג'נבה, המייסד והמנכ"ל לשעבר של הארגון הישראלי "הוועד הישראלי נגד הריסת בתים", טוען שהוא אחד ממקימי התוכנית EAPPI בג'נבה. בשנת 2015, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים נסגר בהוראת בית המשפט, זאת לאחר שרשם העמותות הגיש בקשת פירוק לאור העובדה שהארגון לא דיווח על תרומות מישות מדינית זרה, לא הגיש דוחות שנתיים, לא הגיב לבקשת הרשם, לא דיווח נכונה על חברי הוועד והשתמש שלא כחוק בשם העמותה'>2. מטרתה הרשמית של התוכנית היא "לראות את החיים תחת כיבוש, להיפגש עם פלסטינים מקומיים וישראלים הרודפים שלום צודק, לשנות את מעורבות הקהילה הבינלאומית בסכסוך ולקרוא לה לפעול נגד חוסר הצדק באזור". התוכנית מביאה פעילים בינלאומיים ("מלווים אקומוניים") לגדה המערבית, הנכנסים באמצעות ויזת תייר. ב-15 השנים האחרונות, התוכנית הביאה יותר מ-1,800 מתנדבים לאזור.

ליבת הפעילות היא "נוכחות מתמשכת של 30-25 פעילים בשטח, לתקופה של שלושה חודשים המציעים ליווי, נוכחות מגנה ומתן עדות… ניטור ודיווח של הפרות זכויות אדם… עמידה לצד קבוצות מקומיות של שלום וזכויות אדם… וקידום מדיניות"3. לפי המתאם הראשי של התוכנית, ד"ר אווי בוארסמה, מרכיבי הניטור כוללים גם "עבודה מנהלתית רבה המזינה את מערכות האו"ם".


פעיל EAPPI גרמני
תמונה מאתר האינטרנט של EAPPI בגרמניה
http://www.eappi-netzwerk.de/bewerben-sie-sich-jetzt/

כאשר הפעילים מגיעים לישראל, ניתנת להם "הכשרה של עשרה ימים בירושלים לפני הציוות שלהם לאזורים שונים". התוכנית כוללת "הכשרה לקידום מדיניות בעת החזרה למדינת המוצא". לאחר מכן, הפעילים נשלחים ל"מזרח ירושלים, קלקיליה/טול-כרם, יריחו, דרום הר חברון, חברון, בית-לחם וינון". הפעילים נוכחים גם בנקודות בידוק של צה"ל, נקודות חיכוך בין אזרחים ישראליים ופלסטינים ובין כוחות הביטחון והפלסטינים – כולל בעיר העתיקה בירושלים וברחבת הכותל.

בסוף שלושת חודשי ההתנדבות, הפעילים משתתפים בתדרוך בן יומיים, הכולל בין היתר "מתן עצות לדיבור מול קהל וקידום מדיניות".

לדברי EAPPI, במסגרת "קידום המדיניות הנרחב" של התוכנית, פעיליה "פוקחים את עיניהם של קהילות, כנסיות וממשלות למציאות הכיבוש". לפי EAPPI, פעילות זו כוללת עבודה בישראל ו"בחזרה במדינות המוצא שלנו… קידום מדיניות הוא כלי להגביר פעילות בינלאומית למען שינוי. אנו חולקים עדויות ממקור ראשון עם מנהיגים דתיים, מקבלי החלטות, תקשורת, חברה אזרחית, אנשי עסקים, כדי שהם יוכלו לשנות את המדיניות הציבורית… מודעות בינלאומית גבוהה תגביר את הלחץ על אלו המבצעים הפרות זכויות אדם ותסייע להגן על אזרחים מהפרות אלו". בהתאם לכך, פעילים רבים של התוכנית משתתפים ומובילים קמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל (קמפיין ה-BDS) בעת חזרתם לארצות המוצא.

מבנה ארגוני

מועצת הכנסיות העולמית

תוכנית EAPPI מוגדרת כפרויקט של מועצת הכנסיות העולמית ומשקפת את האידאולוגיה והתיאולוגיה של הארגון. אלו כוללים תמיכה "בחרם בינלאומי של סחורות ושירותים מההתנחלויות הישראליות הלא-חוקיות בשטחים הפלסטינים הכבושים", עידוד "כנסיות חברות להימנע מהשקעות או קשרים כלכליים אחרים לפעילות הלא-חוקית בשטח כבוש", קידום מסמך החרם "קיירוס פלסטין"". אחד ממחברי המסמך הוא רפעאת עודה קסיס, לשעבר המתאם הבינלאומי של EAPPI וראש הפרויקט בין השנים 2005-2007.'>4 משנת 2009 ומלחמה ב"ציונות נוצרית".5
יתרה מכך, בכירים במועצת הכנסיות העולמית שוללים דרך קבע את הקשר בין מדינת ישראל המודרנית להיסטוריה היהודית בארץ ישראל ומשווים את ישראל לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד ולגרמניה הנאצית. ב-20 ליוני, 2017, באירוע תחת הכותרת "התייעצות בית לחם לחמישים שנה לכיבוש", מזכ"ל מועצת הכנסיות, ד"ר אולב פיקס טבייט, הצהיר "שמעתי על הכיבוש של מדינתי במהלך חמש שנים במלחמת העולם השנייה כסיפור מהורי. עכשיו אני רואה ושומע את הסיפורים מחמישים שנות כיבוש…". לפי הגדרת האנטישמיות שאומצה על ידי האיחוד האירופי ב-1 ליוני 2017, השוואת ישראל למשטר הנאצי נחשבת כהתבטאות אנטישמית.

באוגוסט 2015, בכנס "ישראל: מבט פלסטיני נוצרי", שנערך בחסות קמפיין ה-BDS, הכומר רוברט סמית' מתאם ל-PIEF מטעם מועצת הכנסיות העולמית הצהיר "תיאולוגיה נוצרית שתומכת בציונות היא כפירה… זאת למידת שקר שחייבים להתמודד עמה… זה חיוני שכולנו נבין שישראל התנכ"ית והישראלים העתיקים אינם קשורים באף מהות או חומר למדינת ישראל המודרנית…" בנוסף אמר כי, "החברה הישראלית מלאה בגזענות ופריבילגיות לבהירי העור…".
בנוסף, ב-15 לספטמבר 2016, טבייט וג'ים ווינקלר (הקונסול הלאומי של כנסיות ישו בארה"ב), פרסמו הצהרה וטענו כי "אנו רואים הקבלה בין המשבר בישראל ופלסטין לבין המאבק לצדק גזעי בארצות הברית והמאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה… אף אחד לא יכול להחזיק עם שלם תחת לחץ ואלימות כל כך הרבה שנים ולא לצפות לתגובה אלימה. אנו לא תומכים באלימות, אך אנו יודעים שאנשים מאבדים תקווה ואמונה ביעילות של אמצעים בלתי אלימים". (ההדגשה אינה במקור)

רוברט סמית', מנהל משותף של PIEF ב-WCC מדבר בכנס BDS בדרום אפריקה.
צילום מסך מסרטון וידאו ביוטויוב של BDS דרום אפריקה, 27.09.2015:
https://www.youtube.com/watch?v=etTBIHHYq6M

התיאום של התוכנית מתבצע על ידי צוות היושב במשרדי מועצת הכנסיות בג'נבה, תחת השם "מחלקת בניית שלום של העדים הציבוריים ושל השירותים לאחר", בראשות הכומר ד"ר אווי בוארסמה 6. הגיוס, ההכשרה והתיאום לפעילות פוליטית נעשים על ידי ארגונים כנסייתיים ב-22 מדינות שונות, המוגדרים כ"מתאמים לאומיים". לדוגמא, בבריטניה ובאירלנד, EAPPI מנוהלת על ידי הכנסייה הקוויקרית בבריטניה בשמם של עוד 16 ארגונים שותפים, כולל Christian Aid, Pax Christi, CAFOD ו-Trocaire. בדנמרק, התוכנית מנוהלת על ידי הארגון Dan Church Aid. בנורבגיה על ידי Norwegian Church Aid. בשוויץ על ידי HEKS-EPER ו-Peace Watch ואילו בהולנד על ידי הארגון Kerk in Actie.

כל הארגונים המצוינים לעיל מעורבים בעצמם בקמפיינים אנטי-ישראלים ואף מממנים דרך קבע ארגונים פוליטיים ישראלים ופלסטינים (ראו להלן).
EAPPI אינו רשום באופן רשמי בישראל, למרות שפעיליו מזדהים כנציגי ארגון רשמי וליבת פעילותו נמצאת בישראל. לפי WCC, ל-EAPPI "אין רישום משפטי רשמי במדינת הפעילות", אלא "קיים ארגון מקומי אשר מתפקד כאפוטרופוס" עבור התוכנית. בישראל, EAPPI פועל בחסותו של "המרכז הירושלמי הבין-כנסייתי" (JIC). לפי אתר האינטרנט של EAPPI, JIC, בראשותו של יוסוף דהר (ראו להלן), מספק גם "הדרכה ותיאום לסניפים המקומיים".

מספר ארגונים ישראלים ופלסטינים מקומיים מתפקדים בשם "
ד"ר זועבי זועבי, מייסד ומנהל הארגון הלא-ממשלתי W'iam, משמש מזכיר ומתאם התוכנית המקומית של EAPPI.

המתאמים הלאומיים

פעילי התוכנית מגויסים ממדינות המוצא שלהם, במקומות בהן התוכנית ייסדה "משרד תיאום לאומי".7 בין היתר, למתאמים הלאומיים אחריות על גיוס "מתנדבים" (שהופכים לפעילים בהמשך), כיסוי הוצאות של התוכנית באופן מלא או חלקי (תלוי במדינה), ועריכת הדרכות והכשרות לפני הנסיעה לישראל. לדוגמא, לפני הנסיעה של הפעילים מנורבגיה, הם למדו בנורבגיה על "ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל המצב הנוכחי, הממד הדתי, החוק ההומניטארי הבינלאומי, על התוכנית, מקומות, אבטחה, עבודת צוות ועבודה עם התקשורת…". בדנמרק, לפי דוח של Dan Church Aid משנת 2015, סופקו לפעילים "חומרי לימוד, כולל סרטוני וידאו שיכשירו אותם להתנדבות ולשיטות דיווח על הפרות זכויות אדם".

המתאמים הלאומיים אחראים גם על המשך הפעילות הפוליטית של הפעילים, עת חזרתם למדינות המוצא. הם מגדירים זאת כ"פעילות פוליטית ועבודה לבניית מודעות". EAPPI מסבירים כי זהו "חלק מרכזי בתוכנית" ושלמתאמים הלאומיים "ציפיות שונות למספר המאמרים הנכתבים בעת שהותם של הפעילים כמו גם הרצאות ואירועים לאחר חזרתם. מתנדבים עם כישורים ספציפיים כמו צילום וידאו או צילום סטילס ירצו אולי לערוך תערוכות או סרטים תיעודיים בשיתוף עם המתאם הלאומי".

בנורבגיה לדוגמא, הארגון הכנסייתי Norwegian Church Aid (להלן: NCA), "מתאם את התרומה הנורבגית ואחראי לגיוס, הכשרה, הצבה והמשך הפעילות לאחר החזרה עם המלווים האקומניים באופן שנתי". בכיר לשעבר שעסק בפעילות הפוליטית של EAPPI, נאדר חאנה, הסביר כי "NCA מעורבים בגיוס, שזהו הדבר החשוב ביותר. הם עורכים את הפרסום – מקיימים את הראיונות, הם מקבלים את טפסי המועמדות, בודקים את המבחנים, והם בוחנים אותם לפני הגעתם. כשהם חוזרים לביתם, NCA גם אחראים לתאם את הפעילות הפוליטית שלהם… NCA גם מממנים ומאפשרים למועמדים להשתתף בתוכנית זו".

מימון

בשנת 2017 מועצת הכנסיות העולמית הקצתה 1.3 מיליון דולר לתוכנית EAPPI. מתוך סכום זה, 803,000 דולר נועדו לפעילים מאוסטריה, אוסטרליה, גרמניה, שוויץ, דנמרק, בריטניה, אירלנד, נורבגיה, שבדיה, פינלנד וארה"ב, בשיתוף פעולה עם גופי או"ם שונים.

לפי המחקר של NGO Monitor, רוב המימון ל-EAPPI מגיע למועצת הכנסיות דרך ארגונים כנסייתיים מקומיים, המתפקדים גם כמתאמים לאומיים. דוגמאות:
ב-2018, הארגון הכנסייתי השוויצרי HEKS-EPER העניק 300,000 פרנק שוויצרי ל-EAPPI וב-2016 העניק 225,000 פרנק שוויצרי . ב-2015, רבע מסך הכנסות הארגון הגיעו מהממשלה השוויצרית. על פי נתונים של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ב-2018 העניק הארגון הכנסייתי HEKS 56,615 דולר ל'משרד המשותף בפלסטין של ACT Alliance / Dan Church Aid – NCA" לתוכנית EAPPI.

הארגון הכנסייתי הבריטי CAFOD העניק 25,000 פאונד ב-2018 ו- 30,000 פאונד ב-2017 ל-Quaker Peace and Social Witness לשימוש על ידי EAPPI. בשנים 2016-2015, CAFOD זכה למימון מהאיחוד האירופי, בריטניה ואירלנד.
בין השנים 2019-2017 EAPPI תקבל 328,995 כתר דני מארגון הסיוע הכנסייתי הדני DanChurchAid ובין השנים 2016-2014, קיבלה 281,451 כתר דני. DanChurchAid מקבל מימון מדנמרק והאיחוד האירופי.

ב-2018, / ACT Alliance דיאקוניה אוסטריה העניק 10,112 דולר, ACT Alliance / Finn Church Aid העניק 97,638 דולר, ACT Alliance / Norwegian Church Aid העניק 64,038 דולר ו-ACT Alliance / United Church of Canada העניק 7,464 דולר ל- ל'משרד המשותף בפלסטין של ACT Alliance / Dan Church Aid – NCA' לתוכנית EAPPI.

המחקר של NGO Monitor מתייחס גם למימון הממשלתי המועבר לתוכנית EAPPI. גם לאחר התכתבות בין מכון המחקר NGO Monitor לנציגי EAPPI בג'נבה, לא ניתן להבין כיצד נתונים אלו משתקפים בדוחות הכספיים של מועצת הכנסיות העולמית:

נורבגיה:

EAPPI נחשב ל"פרויקט המרכזי" של תכנית "קהילות מאמינות ותכניות בניית-שלום בישראל-פלסטין", אותה מפעילה ה-%NCA.8 תכנית זו ממומנת על ידי המחלקה לעניינים הומניטאריים של משרד החוץ הנורבגי.

ב-2018-2017 משרד החוץ הנורבגי העניק 4,052,534 כתר נורבגי (כ-500,000 דולר) ל-EAPPI. בשנים 2015-2011, נורבגיה העניקה 13.7 מיליון כתר נורבגי (כ-2.2 מיליון דולר) ל-EAPPI ולארגון הישראלי השותף לו, רבנים לזכויות אדם.

בשנת 2015, התמיכה ב-WCC, "בנוסף למימון ל-EAPPI" עמדה על 2.6 מיליון כתר נורבגי. (כ-350,000 דולר)

בנוסף, לפי מערכת הדיווח של ארגון האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים (להלן: UN-OCHA), בשנת 2015, הממשלה הנורבגית העניקה 287,323 דולר, באמצעות הארגון Save the Children, למספר ארגונים ושותפים שונים לרבות EAPPI, YMCA, מרכז הפיתוח של מען, והמרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ולפתרון סכסוכים (PCDCR).

שבדיה:

Swedish Mission Council, המקבלת מימון ממשלת שבדיה, ציינה כי היא תקצה ל-EAPPI 6 מיליון כתר שבדי (כ-700,000 דולר) כל שנה מ-2019-2017 (סה"כ 18 מיליון כתר שבדי, כ-2.1 מיליון דולר)

בשנים 2015-2013, הממשלה השבדית (באמצעות הסוכנות השבדית לשיתוף פעולה ולפיתוח בינלאומי – SIDA) העבירה 2.5 מיליון דולר למועצת הכנסיות השבדית, לטובת תוכנית EAPPI (711,803$ ב-2015; 874,648$ ב-2014; 921,206$ ב-2013).

גרמניה:

"הארגון Bread for the World תומך ב- EAPPI באמצעות קרנות כנסייתיות, תוך תרומה לעלויות המשותפות של המשרד בג'נבה, ועלות ההכשרה וההצבה של 15-10 מתנדבים מגרמניה". הארגון Bread for the World מקבל מימון נרחב מהממשלה הגרמנית.

פינלנד:

ב-2015, הארגון הכנסייתי Fin Church Aid ציין כי משרד החוץ הפיני הוא מקור המימון המרכזי לפרויקט התיאום הגלובלי של EAPPI, והעניק 122,000 אירו ל-EAPPI לטובת "קמפיין לאחריות משותפת". על פי הדו"ח השנתי של Fin Church Aid לשנת 2015, הארגון שלח עשרה מלווים אקומניים בתוכנית בעזרת סיוע של משרד החוץ הפיני, ושלושה מלווים במימון יוניצ"ף ל-EAPPI עבור פרויקט "נגישות לחינוך".

ב-2013, פינלנד העניקה 222,673 דולר "לתכנית הליווי האקומנית השבדית בפלסטין ובישראל" (באמצעות FEAPPI/Finn Church Aid).

UNICEF (סוכנות האו"ם לילדים):

מאז 2013, סוכנות UNICEF מהווה צינור למימון ממשלתי נרחב ל-EAPPI לטובת הפרויקט "אבטחת גישה מוגנת ובטוחה לבית הספר כמענה ראשוני לקהילות הפגיעות בשטחים הפלסטינים הכבושים".

בשנים 2016–2017 EAPPI וארגון Christian Peacemaker Teams קיבלו 751,853 דולר לטובת יישום תוכנית UNICEF "לבתי ספר בטוחים".
לפי UN-OCHA , בשנת 2015 קנדה העניקה ל-UNICEF 790,514 דולר לטובת פרויקט של EAPPI.

בשנת 2015, ממשלת יפן וועדת יוניצ"ף הלאומית/צרפת העניקו 486,799 דולר באמצעות UNICEF למספר ארגונים ושותפים, לרבות EAPPI, כמו גם לאגודה לזכויות הילד – פלסטין (DCI-P) למרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR),מועצת הפליטים הנורבגית (NRC), ארגון בצלם, War Child Holland ,OCHA, OHCHR, UNRWA, ואחרים לטובת פרויקט בשם: "דווח על עניינים הומניטאריים ותגובה משפטית באמצעות תיעוד של הפרות חמורות נגד ילדים המושפעים מסכסוך מזויין".

בשנת 2013 ממשלת יפן העניקה 538,004 דולר ל-UNICEF. EAPPI שימש כשותף מבצע שנועד "לספק גישה מוגנת ובטוחה לחינוך לטובת קהילות פגיעות במיוחד בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, שבהן עניין הביטחון משפיע על הגישה לחינוך".

בנוסף, ב-2018, EAPPI קיבלה שני מענקים דרך "קרן חירום הומניטרית לשטחים הפלסטינים הכבושים", שהיא "קרן חירום משותפת התומכת בהעברת סיוע הומניטארי אסטרטגי לטיפול בצרכים בעלי עדיפות גבוהה, תוך שמירה על הגמישות להגיב למצבי חירום או אירועים בלתי צפויים." מענק אחד בסכום של 244,558 דולר, העבירה הקרן ליוניצ"ף לטובת פרויקט של EAPPI יחד עם (Christian Peacemaker Team (CPT, ל"אבטחת גישה מוגנת ובטוחה לבית הספר." אחת מהפעולות המתוכננות היא "
קרן החירום העניקה גם 249,999 דולר ל'משרד המשותף בפלסטין של ACT Alliance / Dan Church Aid – NCA" לטובת תוכנית EAPPI ה"מספקת נוכחות מגינה" במזרח ירושלים, "כדי לספק נוכחות מוגברת וממוקדת של הגנה ."
קידום מדיניות, לובי, פעילות פוליטית ומשפטית
המחקר של NGO Monitor זיהה מספר רב של פעילויות והצהרות מצד פעילי EAPPI המוכיחות את מעורבותם ותפקידם המרכזי בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל.

פעילי EAPPI שחוזרים לארצות מוצאם ידועים בקרב קהילות יהודיות ברחבי העולם בפעילות שלעיתים גובלת בהסתה ואנטישמיות. ביולי 2012, ויויאן ווינמן, מי שהיה בזמנו נשיא מועצת הנציגות היהודית בבריטניה, תיאר את EAPPI כ"תכנית מסיתה ומפלגת…שבוגריה חוזרים לארצותיהם עם השקפות עולם פשטניות ורדיקליות. חברי הקהילה היהודית ברחבי המדינה סבלו מהטרדה והתעללות במהלך מפגשי ה-EAPPI".

לפי מועצת הנציגות היהודית בבריטניה, EAPPI "סייע לייצר אקלים של עוינות כלפי ישראל במסגרת הכנסייה של אנגליה." מעבר לכך, "הנרטיב של ה-EAPPI מבוסס על חווייתם של מתנדבים שבילו חודשים ארוכים בקרבת הפלסטינים בשטחים, ורק חצי יום בישראל ואז חוזרים להרצות בפני קהלים שיודעים מעט מאוד או לא כלום על חיי היום יום של החיים משני צדי הסכסוך".

הפרסום המרכזי של EAPPI, "אמונה תחת כיבוש"(Faith Under Occupation) , פורסם ב-2012 בשיתוף עם מועצת הכנסיות והמרכז הירושלמי הבין-כנסייתי (JIC), ורואה בישראל האשמה הבלעדית לקשיים איתם מתמודדים הנוצרים "בארץ הקודש". המסמך מכיל רשימה של המלצות כגון, "מחאה נגד האפרטהייד והקולוניאליזם", "סנקציות והשעיית סיוע אמריקני לישראל", "אתגור ישראל בבתי משפט מקומיים ובינלאומיים", ו-"חרם כלכלי".

פעילי התוכנית (מלווים אקומניים – Ecumenical Accompaniers)
פעילי EAPPI (המלווים האקומניים), עושים שימוש נרחב בהצהרות לא מדויקות ומתבטאים בצורה מסיתה, בבלוגים שהם כותבים, בהרצאות ומצגות שהם מעבירים, בקמפיינים ציבוריים ובמדיה חברתית.

במהלך אירוע פומבי שנערך בספטמבר 2017, שבו דיבר פעיל EAPPI הכומר גורדון טימברס מהכנסייה הפרסביטריאנית של קנדה, משתתפת מהקהל ביקשה להעיר הערה: "אני לא יודעת כמה אנשים פה ראו את המודל של תאי הגזים… כמה מהדברים האלה ממש הזכירו לי את המודל שם ואני לעיתים תוהה האם יש יהודים שרואים את המודל וחושבים על מה שנעשה כאן…." בתשובתו טימברס לא מחה על ההשוואה המופרכת אלא ענה שהוא "מעריך את השאלה … תודה על זה, כי יש קווי דמיון. כל הניירות האלה והגבלת התנועה והמחסומים וכל הדברים האלה, כן, זה גורם לאנשים לחשוב." (ההדגשות לא במקור)9

פעיל נוסף מקנדה "וחבר ותיק באמנסטי אינטרנשיונל" אמר בהרצאה שהעביר כי "ישנם שלטים בכל רחבי הגדה המערבית בכל פעם שכביש מוביל לאזור A היכן שלרשות הפלסטינית יש שליטה מלאה, שאומרים שזה לא חוקי עבור ישראלים לנסוע בדרך זאת ולהיכנס לאזור זה. אוסרים עליהם על פי חוק וזה לכאורה מסוכן לחייהם. כמובן שאני מעולם לא חשתי כלל בסכנה, חשדתי שהסיבה האמיתית לשלטים היה למנוע מהישראלים לראות מה קורה שם…. (ההדגשות לא במקור, 0:15-1:01)

ב-17 באפריל 2018, כומר (minister) בכנסיית סנט פול קנדה שהתנדב ב- EAPPI בבית לחם, כתב כי "מצעד השיבה" מתמקד בזכויותיהם, המובטחות תחת אמנת ג'נבה לחזור לאדמה שאבות אבותיהם התגוררו בה עוד לפני ההיסטוריה המתועדת … שורשי "מסע השיבה" חוזרים עד לשנת 1948, בהתמודדותם עם התקפות טרוריסטים בידי הכוחות הישראליים 750,000 פלסטינים ברחו מכ – 600 כפרים ועיירות". (ההדגשות לא במקור)

פעילה בתוכנית שגם תרמה לכתיבת דו"ח מרכזי של EAPPI בשנת 2013 "חינוך תחת כיבוש", שיתפה את הזו התמונה האנטישמית הזו בדף הפייסבוק שלה:

בלוג שוויצרי של EAPPI , שנכתב על ידי הפעילים, הציג ראיון עם מנאל תמימי (מ-10 ביוני 2017). תמימי עושה שימוש לעתים תכופות ברטוריקה וחומרים ויזואלים אנטישמיים ואלימים ברשתות החברתיות. לדוגמא, תמימי צייצה (1 באוגוסט 2015), "אני שונאת את מדינת ישראל ומאחלת לה אינתיפאדה שלישית בקרוב, שאנשים יתקוממו ויהרגו את המתנחלים הציונים בכל מקום". ביום כיפור 2015 תמימי צייצה: "הערפד הציוני חוגג את יום כיפור שלו בשתיית הדם הפלסטיני, כן הדם שלנו טהור וטעים אבל הוא יהרוג אתכם בסוף". האו"ם הסיר את תמימי מרשימת "מגני זכויות האדם", אחרי ש-NGO Monitor הגיש תלונה בנושא.

בשנת 2016 פעילי EAPPI השתתפו באירועי שבוע האפרטהייד בפרטוריה, דרום אפריקה, וב-2017 באוניברסיטת נלסון מנדלה. באתר האינטרנט של קמפיין ה-BDS בדרום אפריקה נכתב גם כי פעילים בולטים של EAPPI השתתפו באירועי שבוע האפרטהייד במקומות אלו. פעיל דרום אפריקני שהשתתף בתכנית EAPPI פעמיים, קרא לשיתוק מערכת הבנקים הישראלית, תוך קריאה ל-SWIFT (רשת בנקים בינלאומית) להטיל סנקציות נגד ישראל. לדבריו "אם אנחנו יכולים לפתח את המומנטום לסנקציות נגד בנקים ישראלים, אז כל העצמה של הצבא הישראלי נעשית לא-רלוונטית…זה הבסיס האמתי לתמיכה בתכנית ה-BDS… ללא גישה ל-SWIFT…כל הכלכלה תקרוס במהירות…הגיע הזמן לומר שקרבנות השואה נהפכו עכשיו למדכאים". (ההדגשה אינה במקור)

פעילEAPPI מדבר בשבוע האפרטהייד הישראלי בדרום אפריקה.
צילום מסך מסרטו וידאו ביוטויב של BDS דרום אפריקה, 14.04.2016:
https://www.youtube.com/watch?v=cH3qJNAc6iU

ב-6 בפברואר 2014, ארבעה פעילים השתתפו בדיון בוועידה לשיתוף פעולה וליחסים בינלאומיים בפרלמנט של דרום אפריקה. משם יצאו בהצהרה: "אנו דורשים סנקציות צבאיות, דיפלומטיות ופיננסיות מקיפות נגד מדינת ישראל עד שתציית לכל החלטות האו"ם והחוק הבינלאומי ותסיים את הכיבוש". (ההדגשה אינה במקור)

פעיל EAPPI מארה"ב אמר במהלך הרצאתו כי הוא "השתתף במסע לאורך הויה-דלרוזה הפלסטינית … בכל תחנה התיחסנו לסבל המתמשך של העם הפלסטיני וקישרנו אותו עם ארועי יום שישי הטוב המקוריים במהלך כיבוש אחר לפני 2000 שנה" (38:15-38:46 הדגש לא במקור) בנוסף, הפעיל קידם קמפיין BDS נגד ישראל, וטען כי "סודה סטרים מאוד פופלרית בארה"ב… אם אתם רוצים לתמוך בחרם נגד סודה-סטרים… יש לי כרטיסים כאן שאשמח אם תקחו… והיום אחה"צ אני הולך להצטרף לקול יהודי לשלום (Jewish Voice for Peace) להפגנה החודשית שלהם לחרם"…(36:00-37:00 הדגש לא במקור).

ב18 ביוני 2017, פעיל EAPPI מבריטניה (אשר השתתף בתוכנית מאפריל עד יולי 2016) העביר הרצאה בשם :"עדי ראייה-סיפורים מהגדה המערבית וישראל" בכנסיית ליברפול. הפעיל טען כי "הממשל הישראלי מנסה לכפות תוכנית העברה על כל הקהילות של הבדואים ולהעבירם לעיירות… מצלצל מוכר? דרום אפריקה? מזכיר לי את מה שהבריטים עשו לאבורג'ינים לפני 200 שנה, ומה עם מה שקרה עם האינדיאינים הילידים בארה"ב? ". הוא הוסיף כי "הממשלה הישראלית אינה מתירה יחס גדול יותר של פלסטינים של ערביים ישראליים ממה שקיים, יש כיום כ-39% מכלל האוכלוסיה, אבל ישראל רוצה להוריד את המספר הזה שיהיה 30 אז זה אחד הסיבות להרס בתים… ולעיתים קרובות כאשר הערבים הישראלים נענשים, איך הם נענשים? הם יכולים להישלח לגדה המערבית, להוציא אותם מישראל, או גרוע יותר לעיתים נשלחים לעזה, וזאת עובדה!" (06:40, 09:00, 1:05:30).

ב-3 במרץ 2018, פעילי EAPPI קיימו מפגש עם מנכ"ל ארגון "מרכז מען לפיתוח" סאמי חאדר, עם פעיל מען חמזה זבידאת ועם אנשי שגרירות נורבגיה. פעיל מען חמזה זבידאת משויך לארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין" המוכר כארגון טרור על ידי ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי וישראל. זבידאת, עובד בארגון כמתאם באזור בקעת הירדן. חמזה זבידאת הוא הפעיל השני במען המוכר כמשויך לארגון החזית העממית. הפעיל הראשון, אחמד אל עדיני, המתאם של מען בעזה, היה מפקד החז"ע בדיר אל בלח. יצוין, כי בעקבות חשיפתם של השניים כשייכים לחזית העממית בכתבת תחקיר של עיתון "הדיילי טלגרף", הפסיקה ממשלת אוסטרליה מימון לארגון בסך של 21 מיליון דולר לשנה.

פעילי EAPPI נפגשו לסיורי למידה על מזרח ירושלים עם מחמוד ועלי ג'ידה בני דודים שנכלאו על ידי ישראל למשך 17 שנים בגין ביצוע "התקפות רימוני יד" נגד אזרחים ישראליים בירושלים ב-1968 כחברי החזית העממית לשחרור פלסטין.

פעילי EAPPI בפינלנד פעלו לקידום נושא סימון המוצרים מההתנחלויות שהוביל האיחוד האירופי, "ופנו אף לחברי פרלמנט אירופאים במהלך הביקור השנתי של ה-EAPPI בבריסל שאורגן על ידי ה-WCC".

בינואר 2017, שלושה פעילי EAPPI הופיעו בפני הוועדה לאיחוד האירופי בפרלמנט האירי בנושא "העליה הדרמטית בהרס והפקעת מבנים פלסטינים ע"י הצבא הישראלי בגדה המערבית ומזרח ירושלים ב-2016" תוך התמקדות ב"הרס של סיוע הומניטרי שמומן על ידי האיחוד האירופי" והמליצו בין השאר שהוועדה תקרא לשר החוץ והסחר "להעלות את סוגיית הגידול הדרמטי בהרס של סיוע הומניטארי במימון האיחוד האירופי, במועצה הבאה של מועצת החוץ של האיחוד האירופי, וכי וועדה זאת, תבקש גם להתעדכן על בסיס קבוע במאמצים שנעשים על ידי אירלנד לדחוף להפסקה של הפרות כאלו של המשפט הבינלאומי בגדה המערבית ובמזרח ירושלים."

במאי 2016, פעילת EAPPI בלונדון סיפרה על חוויותיה בחברון. במהלך המצגת, היא האשימה את "הלובי היהודי" ואת השפעתו בארה"ב כהסבר מדוע "הנוצרים האוונגליסטים אינם רגישים למצוקה הפלסטינית". בנוסף, היא הביעה תמיכה "בזכות השיבה" של הפלסטינים, קראה לחרם מקיף על מוצרים ושירותים מישראל, והאשימה את ישראל בהרג פלסטינים בחברון "שטוענים שהיו להם סכינים, אבל למעשה יש סרטונים שמראים שהסכינים נשתלו בידיהם לאחר הירצחם". (ההדגשה אינה במקור)

הפעילה האוסטרלית איירן בניטז מצוטטת במאמר המופיע באתר האינטרנט של הארגון הכנסייתי האוסטרי Diakonie. במאמר העוסק בתכנית EAPPI, היא מאשימה את הצבא הישראלי ואת המתנחלים בהתקפות "שגרתיות" נגד "האוכלוסייה הפלסטינית". המאמר מסכם כי "בניטז, כמו הקולגות שלה בעבר, תתרום להתפקחות באוסטריה ביחס למצב המתוח בפלסטין. היא מתכננת הרצאות בפני קהלים שונים ובתי ספר, והיא זמינה לראיונות, שאנו שמחים לתת".
בנובמבר 2014, תשעה פעילים נפגשו עם בכירים באיחוד האירופי בבריסל, שם "לחצו על האיחוד האירופי לנקוט באמצעים יותר אפקטיביים נגד ההתנחלויות הלא-חוקיות, הריסת בתים ועקירת אוכלוסייה בכפיה בשטחים הכבושים הנשלטים בידי הרשויות הישראליות".

מכון המחקר NGO Monitor מצא מצגות רבות שנוצרו ע"י פעילי EAPPI, המתאמים הלאומיים, ה-WCC ועוד שותפים מקומיים אחרים.10 נראה כי חלק ממצגות אלו נועדו לגייס פעילים לתוכנית, בעוד שאחרות מתמקדות יותר במתן מידע כללי. מספר מצגות מתייחסות להקמתה של מדינת ישראל כנכבה ("אסון"), לקידום זכות השיבה הפלסטינית, ולהכחשת ההיסטוריה היהודית וקשריה עם ישראל. לדוגמה, מצגת שנוצרה על ידי אשת הכמורה ג'ואן פישר, הפעילה ב- EAPPI, קןראת לאנשים לתמוך ב-BDS, מציגה תיאור היסטורי לא מדויק של הסכסוך ומציגה ציטוט מאיש דת פלסטיני "אנחנו מבינים את הסבל של אחינו ואחיותינו היהודים בשואה, אך אתה לא מתמודד עם עוול אחד על ידי יצירת עוול אחר."

מתאמים לאומיים

חלק גדול מהמתאמים הלאומיים שותפים בעצמם לקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל, ובנוסף מממנים מספר ארגונים המעורבים בקמפיין הלוחמה המשפטית וה-BDS נגד מדינת ישראל:

המרכזת הארצית של EAPPI בדרום אפריקה, Dudu Mahlangu-Masango, חתומה על מכתב מנובמבר 2012 שנשלח לנשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומא שאומר, "ישנם עזתים המעורבים בירי טילים – מתוצרת ביתית – על ישראל, ובעוד שאנו מתנגדים לכך, מדובר בצעד של עם מדוכא המתמודד עם אלימות חמורה יותר מצד ישראל וגם בתגובה לאלימות השיטתית והמתמשכת של ישראל כלפי העם הפלסטיני…הממשלה שלנו צריכה לשים לישראל אולטימטום: אם אזרח נוסף ייהרג, השגריר הישראלי ישלח בחזרה לישראל והשגריר שלנו שם יוחזר…בנוסף, אנו קוראים לממשלה שלנו ולארגוני החברה האזרחית לקדם חרמות משיכת השקעות וסנקציות רחבות יותר נגד מדינת ישראל." (ההדגשה אינה במקור) ב-15 למאי, 2018, במהלך ראיון טלוויזיוני, כשנשאלה לגבי עצירת היחסים הדיפלומטים של דרום אפריקה עם ישראל, היא ענתה ״באתי מהמערכת האפרטהייד של דרום אפריקה…כשמה שהם היו עושים היה פסול וראוי לסנקציות, אז אני מסכימה, סנקציות מוחלטות בין דרום אפריקה לישראל היא הדרך החוצה".

בבריטניה ובאירלנד, תוכנית EAPPI מנוהלת על ידי Quakers in Britain בשם 16 כנסיות וארגונים שותפים, לרבות Christian Aid, CAFOD, ו-Trocaire. לפי EAPPI-בריטניה, "בעוד שהסניף של אירלנד ב- EAPPI בריטניה אינו חבר בתנועת ה-BDS ואינו מסנגר על ה-BDS, אנו תומכים בזכות הארגונים והאזרחים להיות מעורבים באמצעים דמוקרטים ולגיטימיים אלו למחאות לא אלימות. אנו בהחלט תומכים ופועלים לסיום הסחר עם ההתנחלויות והשטחים הפלסטינים הכבושים". (ההדגשה אינה במקור ). הקווקרים הצהירו בנובמבר 2018 כי לא ישקיעו בחברות המרוויחות מהכיבוש של פלסטין
ב-1 ליוני 2018, מספר ארגונים בריטיים חתמו על מכתב המביע את ״דאגתם״ מהחלטתה של בריטניה לא לתמוך בוועדת חקירה של האו״ם על אירועי עזה. בין החתומים היו סניף EAPPI בבריטניה, הסניף באירלנד, סיוע רפואי לפלסטינים (MAP), וור און וונט, הקווקרים בבריטניה, הסוכנות הקתולית לפיתוח בינלאומי וכריסטיאן איד (שלושת האחרונים הם המתאמים של EAPPI בבריטניה) וארגונים נוספים. שיתופי פעולה אלו אינם חדשים. בשנת 2014, יצא לאור ספר המתאר את כנס קיירוס פלסטין ״מקיירוס בריטניה – הצלחות ואתגרים״, שם מוסבר כי ״השנה היו לנו מספר הצלחות ל בבריטניה. עבדנו כקואליציה עם ארגונים פלסטינים מובילים כמו קמפיין הסולידריות הפלסטיני, EAPPI, CAABU, המשלחת הפלסטינית ועוד״

הארגון הכנסייתי הנורבגי NCA (ראו לעיל), המנהל ומתאם את תוכנית EAPPI בנורבגיה, הוביל את הקמפיין "סגרו את פרצת הנשק!" הקורא לרשויות הנורבגיות לעצור את "מכירת הנשק לישראל". הארגון חתום יחד עם CCFD-Terre Solidaire (ארגון כנסייתי צרפתי המממן בין היתר ארגונים פוליטיים ישראלים ותומך בקמפיין ה-BDS) על מכתב מיוני 2016, הקורא לאיחוד האירופי לקיים את חובותיו המשפטיות ולדרוש "שישראל תישא באחריות להפרות של המשפט הבינלאומי שהיא מבצעת ולהגן על זכותם של יחידים וארגונים לקחת חלק בתנועת ה-BDS המונהגת על ידי הפלסטינים למען הצדק והשוויון". יחד עם המועצה האקומנית, מחה ה-NCA נגד "חברות בינלאומיות הנהנות מפיתוח וייצור בשטחים הכבושים בניגוד לחוק הבינלאומי: אין להשקיע בחברות הפעילות בסיוע או בשימור הכיבוש, כולל התנחלויות וגדר ההפרדה בגדה המערבית ומזרח ירושלים".

הכנסייה המאוחדת של קנדה (UCC) היא הארגון המשלח את הפעילים מקנדה לישראל. UCC תומכת בקמפיין החרם של מוצרים ישראלים המיוצרים בגדה המערבית ומזרח ירושלים. בספטמבר 2017, פעילה בשם ג'ן מקינטרי, דיברה בפני הוועידה השנתית של הרשת המאוחדת למשפט ושלום בפלסטין ובישראל (החברות ב-UNJPPI מחייבת "נאמנות לכנסיה המאוחדת של קנדה"). בפוסט שכתבה בבלוג שלה באוקטובר 2015, כי "48 שנות הכיבוש הישראלי (שהוא אינו חוקי על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי) בפלסטין, המלוות בהפרות חמורות של זכויות אדם ובפרט במהלך החודשים האחרונים, הוביל מספר צעירים פלסטינים להגיב באלימות. מיואשים ומתוסכלים ומשוללים כל יכולת לשאת נשק, הם פנו לשימוש בסכינים כאמצעי לדקור חיילים ואזרחים ישראלים". (ההדגשה אינה במקור)

בשנת 2014, EAPPI ו-Finn Church Aid ערכו סיור הרצאות בקמפוסים באוניברסיטאות מרכזיות וטענו כי ישראל מפלה את האוכלוסייה הפלסטינית ו"רודפת" ילדים פלסטינים. הוועד הציבורי נגד הריסת בתים – פינלנד (ICHAD-Finland), ארגון מרכזי בפעילות האנטי-ישראלית בהלסינקי, קידם אף הוא את הסיור.

בגרמניה, תוכנית EAPPI מנוהלת על ידי מספר ארגונים, הכוללים את איגוד הכנסיות הפרוטסטנטיות והמיסיון בגרמניה (The (Association of Protestant Churches and Missions in Germany – EMW, Bread for the World ושלושת הארגונים המשלחים: Pax Christi, Berlin Mission ו Evangelical Mission in Solidarity. רשת בוגרי EAPPI, EAPPI Netzwerk, האחראית על לובי ופעילות תמיכה בארגון, חתומה על קריאה ב-2014 "להשעיית הסכם ההתאגדות של האיחוד האירופי-ישראל" וגינו בחריפות את "הטבח האחרון של ישראל בפלסטינים ברצועת עזה הנצורה".

תמונה מתוך The Tundra Tabloids, פברואר 2014:

,http://tundratabloids.com/2014/02/eappi-in-finland-demonizing-jews-of-judea-samaria-and-hebron/

בשבדיה, תוכנית EAPPI מאורגנת בין השאר על ידי מועצת הכנסיות השבדית יחד עם וועדת היגוי. וועדת ההיגוי כוללת "נציגים מדיאקוניה (Diakonia) וסביל סקנדינביה". סביל תומך ב"פתרון של מדינה אחת" שמשמעותה חיסול ישראל כמדינה יהודית ודוגל ב"תיאולוגית שחרור" הטוענת שהפלסטינים הם ייצוג מודרני של סבלו של ישו. זה כולל דימויים של "רצח אל" ותאולוגיית ההחלפה"- האומרת כי ברית האמונה בין העם היהודי לבין אלוהים בוטלה ו"הוחלפה" בברית בין אלוהים לבין הנצרות- המשמשים להכפשת ישראל והיהדות.
בארה״ב, פעילי EAAPI נבחרים להשתתף בתוכנית באמצעות סניף EAPPI ארה״ב.

בשיתוף פעולה עם שירות הכנסיה העולמי, סניף EAPPI ארה״ב נתמך על ידי כנסיות לאומיות כגון הכנסיה הנוצרית (מאמיני ישו), הכנסיה האפיסקופלית, הכנסייה האוונגליסטית-לותרנית באמריקה, הכנסיה הפרסביטריאנית, הכנסייה המאוחדת של ישו והכנסייה המתודיסטית המאוחדת. בנוסף, הארגון הנוצרי Global Ministries מתפקד כאחד מהמתאמים הלאומיים של EAPPI בארה״ב ותרומות לסניף מועברות דרכו.

ב-18 למאי, 2018, המנהל השותף של Global Ministries, הכומר ג׳יימס מוס פרסם מכתב תחת הכותרת ״הנכבה המתמשכת״ בו הוא מצהיר כי ״15 במאי מוכר אצל הפלסטינים כיום הנכבה. זה מגיע יום לאחר שהישראלים חוגגים את יום העצמאות שלהם. השנה יצוינו 70 שנה לכך שמדינת ישראל נוצרה ו750 אלף פלסטינים גורשו והופקעו מרכושם, דבר שהוביל ליצירת הפזורה הפלסטינית ולאוכלוסיית פליטים שמונה כיום 5 מיליון״.

ב-12 לאפריל, 2018, Global Ministries, פרסמו מכתב תחת הכותרת ״זכות הפליטים, הזכות להפגין באופן שקט, הזכות לכבוד״ עליו חתומות כל הכנסיות התומכות בסניף EAPPI ארה״ב ושני ארגוני BDS – Pax Christi ו-American Friends Service Committee. במכתב מצוין כי ״יותר מ-1.3 מיליון מ-2 מיליון תושבי עזה הם פליטים. ההפגנות בעזה הן עמידה על זכויות הפלסטינים…לפליטים הפלסטינים יש את זכות השיבה לביתם ופיצוי על אובדן הרכוש, לפי החלטת האו״ם 194… אנו קוראים לארצות הברית… לגנות את הפעולות האלימות והבלתי-מבחינות של ישראל בתגובה להפגנות שלא מסכנות בשום אופן את הביטחון של מדינת ישראל או אזרחיה, ושמטילות את האחריות על ישראל, על מנת להבטיח שלא נעשה שימוש בסיוע אמריקאי בדרכים שעלולות להפגיש את ארה״ב עם החוק הבינלאומי, בהינתן שיותר מ-3 מיליארד דולר סיוע צבאי מועבר לישראל כל שנה.

מסגרות בינלאומיות

משנת 2007, נציגים רשמיים של EAPPI משתתפים בקבוצת העבודה של אשכול ההגנה (Protection Cluster Working group – PCWG) ובקבוצת הליבה של אלימות מתנחלים (Settler Violence Core Group – SVCG) – שתי הקבוצות הן חלק מפורום של קבוצות עבודה של האו"ם המורכבות מסוכנויות האו"ם ומארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים ומקומיים. על פי UN-OCHA "זהו הפורום המרכזי בשטחים הכבושים הפלסטינים לשיתוף פעולה ותיאום כולל של פעילויות התומכות בהגנה בפעולות הומניטריות. חברי קבוצת העבודה של אשכול ההגנה נפגשים פעם בחודש ובעת הצורך, על מנת לדון בנושאים שונים".

תפקיד EAPPI בקבוצות אלו הוא "הגשת דו"חות על תקריות המדווחות ל- SVCG, לסוכנויות או"ם ולשחקנים רלוונטיים אחרים. השתתפות במפגשים של כוח המשימה סילוואן / כוח המשימה מזרח ירושלים ו-AIDA ואשכול החינוך". כאמור, הפעילים "מנטרים הפרות של זכויות אדם ועושים הרבה עבודה מנהלית המוזנת למערכות האו"ם." (ההדגשה אינה במקור)

משנת 2013, EAPPI קיבלה מימון מיוניצ"ף עבור פרויקט בשם: "גישה מוגנת ובטוחה לבתי ספר כתגובת חירום לקהילות פגיעות בשטחים הפלסטינים הכבושים." בבקשת המימון של יוניצ"ף ב-2017, מצוין בין השאר כי: "עליה במספר מקרי ההתנכלות של חיילים ומתנחלים כלפי ילדים ומורים בבתי הספר נרשמו … על ידי המלווים האקומניים" חמורות נגד ילדים המושפעים מסכסוך מזוין" הפרויקט הינו חלק מקבוצת עבודה שמובילה יוניצ"ף. במסגרת קבוצת העבודה של יוניצ"ף להפרות חמורות נגד ילדים, (ראו מחקר של NGO Monitor "יוניצ"ף וקבוצת העבודה: הקמפיין להכנסת צה"ל לרשימה השחורה של האו"ם") EAPPI מוגדרת כתורמת מידע למסד הנתונים של קבוצת העבודה, על ידי מעקב ודיווח של מקרים לכאורה, של הפרות זכויות הקשורות לחינוך (בתי ספר).עם זאת, כמפורט בדו "ח זה, לפעילי ה – EAPPI אין מיומנויות מחקר הבנה והניסיון הנדרשים כדי שיוכלו לעמוד במשימה זו.

"תוכנית תגובת סיכום של אשכול ההגנה" מפרטת את האופן שבו מידע שנאסף על ידי EAPPI מנוצל בכל מנגנוני האו"ם, כולל ברמה הגבוהה של דיווח על ידי המזכיר הכללי. בתוכנית נכתב כי EAPPI יהיה פעיל במתן "הגשת דוחות על תקריות לקבוצת הליבה לאלימות מתנחלים (SVCG), לסוכנויות האו"ם ושחקנים רלוונטיים אחרים..."

כמו כן דו"ח של יוניצ"ף משנת 2013 מוסיף כי EAPPI מספק "ניטור ורישום חודשי בנקודות בידוק, לקהילה הבינלאומית וסיפקה דוח תקריות אחד בנושא הגבלות גישה בחברון. בנוסף …. "לפחות משלחת אחת בשבוע, המייצגת משלחות דיפלומטיות ,כנסיות, ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים ולאומיים ביקרה במספר מקומות שבהם ניתנה נוכחות מגינה." בדו"ח אחר של "הכנסייה הלותרנית אוונגלית בירדן וארץ הקודש" נכתב כי ב"2011 EAPPI קיבלה מעל 1800 מבקרים ב 155 משלחות שהגיעו ממעל 30 ארצות שונות, חלק מהמשלחות היו VIP כולל חברי פרלמנט, מנהיגי כנסיות ודיפלומטים." (ההדגשות לא במקור)
בנוסף, EAPPI מתאמים את הפעילות שלהם עם "ארגונים אחרים המספקים נוכחות מגנה כמו אונר"א, UN-OCHA, משרד נציב זכויות האדם של האו"ם, UNICEF במקומות בהם הם מוצבים,TIPH (חברון), CPT (חברון, דרום הר חברון) ו- Operation Dove (דרום הר חברון)".

פעילי EAPPI מדווחים לנציגי או"ם.

צילום מסך מסרטון וידאו ביוטיוב של WCC, 09.05.2014:
https://www.youtube.com/watch?v=3b6x3_8lg9E&t=14s

ארגונים מתאמים ברמה המקומית

הפורום האקומני פלסטיני ישראלי (Palestinian Israel Ecumenical Forum – PIEF): הפורום הוא פרויקט של מועצת הכנסיות שהוקם ב-2007 במטרה "להאיץ ולתאם פעולות חדשות וקיימות של הכנסייה לתמיכה בשלום, שמטרתם לסיים את הכיבוש הלא-חוקי (של שטחים פלסטיניים) בהתאם להחלטות או"ם ולהפגין את מחויבותה לפעולה בין-דתית לשלום ולצדק המשרת את כל עמי האזור." לפי EAPPI, פורום זה הוא אחד "מהשותפים המבניים של מועצת הכנסיות (WCC) ושותף מרכזי של EAPPI".

כמו מועצת הכנסיות ו-EAPPI, גם PIEF ומנהיגיו השמיעו הצהרות פוליטיות בנוגע לישראל ולסכסוך. PIEF מארגן מדי שנה את "השבוע העולמי לשלום בפלסטין ישראל" (World Week for Peace in Palestine Israel – WWPPI). בשנת 2014 נושא הכנס היה "שלח את עמי" ("Let my people go"), המתייחס ל"אדאמיר, ארגון המשויך לארגון הטרור "החזית העמית לשחרור פלסטין", ומגדיר אסיר פוליטי כ"מישהו שנעצר על בסיס התנגדותו לכיבוש פלסטין".

רוברט סמית', מנהל משותף של תוכנית ה-PIEF, השתתף ב-2017 בכנס הבינלאומי העשירי של ארגון סביל יחד עם ג'ף הלפר, עומר ברגותי ופעילים בולטים נוספים ב-BDS. הכנס כלל "ביקור חוויתי בנקודת ביקורת עם EAPPI", בנוסף במסר יום הנכבה 2014 של סמית' ומונא מושהאר, מנהלי תוכנית ה-PIEF, נכתב כי "הנכבה נמשכת היום… מדינת ישראל ממשיכה את הרכישה החמדנית של אדמות פלסטין והדיכוי השיטתי וניצול העם הפלסטיני… הדבר היחיד שישנה את מדיניות והתנהגות ישראל הוא לחץ בינלאומי…".

המרכז הבין-כנסייתי בירושלים (The Jerusalem Inter Church Center – JIC):

המרכז הבין-כנסייתי בירושלים הוא "פרויקט של מספר כנסיות בירושלים, מועצת הכנסיות העולמית ומועצת הכנסיות של המזרח התיכון". לפי אתר האינטרנט של PIEF, מטרת המרכז היא "נקודת תיאום לפעולות האקונומיות… סיפוק מידע, ניתוח ודוחות לקהילה האקונומית".

המרכז מארח את משרד EAPPI בירושלים ומספק "הדרכה ותיאום עם הכנסיות המקומיות". הוא ממוקם במתחם סיינט אן שבעיר העתיקה בירושלים, השייך לממשלה הצרפתית ומוגדר כשטח דיפלומטי. הרשויות הישראליות אינן רשאיות להיכנס למתחם ללא אישור הממשלה הצרפתית.

בראש המרכז יושב יוסוף דהר, אחד מהעורכים של "מסמך קיירוס פלסטין. ב-2015 דהר דיבר באירוע BDS תחת הכותרת "ישראל: נקודת מבט פלסטינית נוצרית."

ב-2010 דיבר בכנס בשטוקהולם, שם אמר: "אנחנו תומכים ב-BDS אנחנו מאמינים בתוצאות שה-BDS עשוי להביא ולמעשה אנחנו…. אומרים שמערכת מלאה של סנקציות הייתה צריכה להיות מיושמת על ישראל כבר לפני זמן רב…. אנו קוראים לאחינו ואחיותינו ללכת על חרם. תחילה באופן אישי ואז לשכנע את הכנסיות ושהכנסיות ישכנעו את ממשלותיהם…".

שותפים נוספים

Wi’am – ארגון לא ממשלתי פלסטיני המקדם קמפיינים של BDS נגד ישראל, משתמש ברטוריקה של "אפרטהייד" ומנסה להכפיש את ישראל באמצעות תיאולוגיה נוצרית. ד"ר זוע'בי זוע'בי, מייסד ומנהל הארגון, הוא נציג בקבוצת ה-LRG ומתאם התוכנית המקומית של EAPPI מיוני 2017. באוגוסט 2014, אמר זוע'בי בכנס, בהתייחסו למבצע צוק איתן, "הם התחילו בגדה המערבית עם הסיפור על שלושת הילדים שנעלמו ועד הבוקר אנחנו לא בטוחים מה קרה איתם" (ההדגשה לא במקור). בניגוד לדבריו, גלעד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח נחטפו ונרצחו ב-12 ביוני 2014, וגופותיהם נמצאו ב-18 ליוני 2014.

הקואליציה הארצית של ארגונים נוצריים בפלסטין (National Coalition of Christian Organizations in Palestine-NCCOP) – קואליציה של ארגונים נוצרים וארגונים כנסייתיים בגדה המערבית, עזה ומזרח ירושלים. NCCOP ארגן את טקס השקת "השבוע העולמי לשלום בפלסטין ישראל". הטקס התקיים במתחם של ארגון Wi'am וכלל הצגה של ספר על אסירים פלסטינים שפורסם על ידי מועצת הכנסיות בשיתוף עם אדאמיר, והאגודה הבינלאומית לזכויות הילד – פלסטין (DCI-P), שניהם ארגונים פלסטינים לא-ממשלתיים עם קשרים לכאורה לארגון הטרור חזית העממית.

ב-12 ביוני 2017, NCCOP פרסם מכתב פתוח למועצת הכנסיות בו הוא מבקש מהם "להכיר בישראל כמדינת אפרטהייד; לגנות באופן חד משמעי את הצהרת בלפור כבלתי צודקת ו…לדבר על תמיכה בצעדים כלכליים שיפעילו לחץ על ישראל להפסיק את הכיבוש ואף יותר מכך לתמוך בפעולות נגד ישראל בתחום הספורט התרבות והאקדמיה… קוראים להפסקת הכיבוש, אפרטהייד ואפליה וקבלה של פליטים שיחזרו לאדמותיהם ורכושם. בתגובה למלחמה של ישראל נגד ה-BDS, אנו מבקשים מכם להגביר אמצעים אלו."

בתגובה, הנהגת מועצת הכנסיות כתבה כי היא "תביא את המכתב לפגישה הבאה של מועצת המנהלים בנובמבר 2017 בעמאן, ירדן. בנוסף, מועצת הכנסיות מזמין את חברי הכנסיות שלו ושותפיו ברחבי העולם לקרוא ולשתף את המכתב כקול מקומי של הפלסטינים כיום".

צוותי משכיני השלום הנוצריים (Christian Peacemaker Teams – CPT) – כמו EAPPI, גם CPT שולחים מתנדבים לאזורי סכסוך, כולל לגדה המערבית. הם אינם מקיימים קשר עם החברה הישראלית, שבים לכנסיות בארצות מוצאם ופועלים לטובת קמפיין ה-BDS. EAPPI ו-CPT נפגשים "מדי כשבועיים בחברון לשתף מידע ולתאם סיורים בעיר ושאר פעילויות". בשנת 2010 CPT-פלסטין "החליט לתמוך באופן רשמי בתנועת החרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS)…". בשנת 2015 CPT ו-EAPPI היו ארגונים שותפים שיישמו פרויקט של UNICEF במימון קנדי "סיוע במצבי חירום – חינוך בחירום והגנה על ילדים."

מחסום ווטש – חברות במחסום ווטש נפגשות עם "מתנדבי EAPPI ומשתפות מידע".
ימק"א מזרח ירושלים (The East Jerusalem YMCE – JAI) – הארגון מקדם BDS ומשתמש ברטוריקה הכוללת האשמות על "אפרטהייד", "נפגשים עם צוותים של EAPPI בהגיעם לפלסטין, מזמינים צוותים להשתתף ברבות מהפעילויות והתוכניות של JAI, מתאמים קבוצות ביקור ומשלחות לפגישה עם צוותים של EAPPI בנקודות ובמיקומים שונים".

האגודה לסוכנויות הפיתוח הבינלאומי (Association of International Development Agencies – AIDA) – הארגון פעיל משנת 1967, ומהווה "פורום מתאם של מעל 80 ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים הפועלים בשטחים הפלסטינים הכבושים". EAPPI חבר ב-AIDA, יחד עם ארגונים שונים הכוללים את הארגונים הכנסייתיים Dan Church Aid, HEKS EPER ו-NCA.

שוברים שתיקה – פעילים בקידום האשמות ב"פשעי מלחמה" נגד ישראל, המבוססות על "עדויות" אנונימיות שאינן ניתנות לאימות. כפי שצוין על ידי EAPPI, "מאחר שהרבה מהעבודה של EAPPI כוללות מעקב ובקרה אחר הטיפול באנשים במחסומים המאוישים על ידי חיילים ישראליים זה טבעי עבור משתתפי התכנית לעבוד עם שוברים שתיקה". (ההדגשה אינה במקור)

בצלם – לפי פעילי EAPPI "הם עזרו לבצלם לספק מידע ותצלומים על פעולות כמו עקירת עצי זית של פלסטינים במהלך התפשטות מתנחלים ישראלים".

רבנים לזכויות אדם – על פי דו"ח של NCA, "EAPPI ורבנים לזכויות אדם תורמים להגנה על אוכלוסיות פגיעות, רבים מהם בכפרים בדואים… דרך הרשתות שלהם, NCA, EAPPI ורבנים לזכויות אדם פעלו ישירות מול שרים ובכירי ממשלה כמו גם דרך מדיה חברתית, דבר שהוביל ללחץ פוליטי פנימי ובינלאומי על ישראל".

מסקנות

זאת הפעם הראשונה שנעשה מחקר מקיף החושף את המבנה הארגוני של תוכנית EAPPI, מקורות המימון שלה ומטרותיה. הדוגמאות שהובאו לעיל הן רק חלק קטן מסך הפעילויות אשר משתתפי התוכנית מעורבים בהן, הן בארץ והן במדינות המוצא.

מנתונים שבידינו, העמדות וההתבטאויות של בכירי מועצת הכנסיות עומדות בסתירה גמורה עם הרצון המוצהר של הארגון לשיפור היחסים עם מדינת ישראל. יצוין כי במהלך חודשי כתיבת הדו"ח, התכתבו חוקרי NGO Monitor עם בכירים במועצת הכנסיות על מנת לשפוך אור על שאלות שעלו, סתירות בין מטרות מוצהרות לפעילות בשטח ועל חוסר שקיפות בתהליכי המימון. רוב התגובות לא הבהירו את הנקודות הללו.

המחקר מראה כי למועצת הכנסיות העולמית, למתאמים הלאומיים ולתוכנית EAPPI, יש תפקיד מרכזי ביותר בקמפיינים שונים של דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, כולל תיאום פעילויות אלו בגדה המערבית עם ארגונים נוספים. החל מהתבטאויות אנטישמיות בוטות של בכירים במועצת הכנסיות, דרך הכשרה מאורגנת ועד לפעילות ברחבי העולם, אין מן הנמנע להסיק ש EAPPI-היא תוכנית פוליטית אשר אינה קשורה לקידום או שמירה על זכויות אדם.

Footnotes

ראו את הגדרת האנטישמיות של האגודה הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA) והחלטת הפרלמנט האירופי בנושא (1 ליוני, 2017).

ג'ף הלפר, המייסד והמנכ"ל לשעבר של הארגון הישראלי "הוועד הישראלי נגד הריסת בתים", טוען שהוא אחד ממקימי התוכנית EAPPI בג'נבה. בשנת 2015, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים נסגר בהוראת בית המשפט, זאת לאחר שרשם העמותות הגיש בקשת פירוק לאור העובדה שהארגון לא דיווח על תרומות מישות מדינית זרה, לא הגיש דוחות שנתיים, לא הגיב לבקשת הרשם, לא דיווח נכונה על חברי הוועד והשתמש שלא כחוק בשם העמותה

בציטוטי המקור "קידום מדיניות" מופיע כמילה Advocacy

מסמך קיירוס פלסטין קורא לחרמות, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל, מכחיש את הקשר היהודי למדינת ישראל באמצעות טיעונים תיאולוגיים, ומאשים את ישראל באופן בלעדי באחריות לסכסוך. המסמך כולל בתוכו בין היתר הצדקות לטרור נגד אזרחים ישראלים ומגדיר זאת כ"התנגדות חוקית": "חלק מהפלגים הפלסטינים בחרו בדרך המאבק המזוין. ישראל השתמשה בזה כתירוץ להאשים את הפלסטינים בטרור והצליחה לעוות את טבעו האמיתי של הקונפליקט, תוך שהיא מציגה זאת כמלחמה ישראלית בטרור, במקום כיבוש ישראלי שהתנגדות פלסטינית חוקית שואפת לסיים". כמו כן, במסמך מוזכר כי "שורשי ה'טרור' הם באי-צדק האנושי וברשע של הכיבוש". אחד ממחברי המסמך הוא רפעאת עודה קסיס, לשעבר המתאם הבינלאומי של EAPPI וראש הפרויקט בין השנים 2005-2007.

לדוגמא, הוועידה המרכזית שלהם נערכה בעיר טורנדהיים, נורבגיה בתאריכים 26-22 ליוני, 2016. שם קראו ל"כנסיות החברות במועצת הכנסיות העולמית, הכמורה הרלוונטית והשותפים האקומניים… להכיר בנצרות ציונית כסוג של קיצוניות נוצרית המסכנת את הקהילות הפלסטיניות הנוצריות הילידות".

הכומר דוקטור אווי בוארסמה, היושב בג'נבה, מכהן כמתאם בינלאומי לתוכנית EAPPI מאז 2016. קודמו בתפקיד היה מנואל קונטרו, שכיהן במשך שמונה שנים.

אם למועמד אין מתאם לאומי בארץ המוצא, הוא מתבקש ליצור קשר עם "נציג אזור מזרח התיכון – Norwegian Church Aid או עם המרכז הירושלמי הבין-כנסייתי".

76 מהמימון של הארגון מגיע ממשרד החוץ הנורבגי.


ראה גם מצגת שנוצרה ע"י הJIC, מצגת שנוצרה ע"י EAPPI-US, ומצגת שנוצרה ע"י ה-WCC.

https://www.ngo-monitor.org.il/reports/eappi-2019/




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ראשון ד' בתמוז תשע''ט    08:12   07.07.19   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  91. מה יעלה בגורל יהודי ארה''ב - ד''ר גיא בכור  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  

https://mail.google.com/mail/u/0/#inbox/LXphbRLrghxkrJjWCKMBFcGFhtvKhqZBLCbgngLzhHg?projector=1




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שני ה' בתמוז תשע''ט    07:33   08.07.19   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  92. ארגוני שמאל גרמניים עומדים מאחורי טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי שיתקיים הערב  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.07.19 בשעה 08:04 בברכה, ליה
 
הטקס מנוהל ומובל על ידי ארגון "לוחמים לשלום" בישראל, אך מבדיקתי
נמצא כי מאחוריהם עומדים מס' ארגונים גרמניים שככל הנראה מממנים את האירוע ותורמים לקיום הטקס האלטרנטיבי היום בערב. חלקן ממומנות על ידי תקציב ממשלת גרמניה(שמימנו את הטקס בשנה שעברה.

קיצרתי כמה שאפשר והבאתי יותר קישורים להתרשמות:

https://www.facebook.com/events/965002097036308


1. ארגון Bildungswerk Berlin der Heinrich-Böll-Stiftung
https://www.facebook.com/bildungswerk.boell

ארגון שמאל גרמני(לא ממשלתי) העוסק בין היתר בזכויות אדם, פוליטיקה
וסביבה ירוקה

2.ארגון EAPPI Netzwerk Deutschland (השלוחה הגרמנית)

מדובר בארגון "תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל"
פועל במאבק כנגד "הכיבוש בשטחים" - במזרח ירושלים ובאיו"ש
ממומן על ידי וועד הכנסיות העולמי WCC
עלו לאחרונה לכותרות בנושא הפיקוח בחברון

https://www.oikoumene.org/en/press-centre/news/eappi-serves-as-global-peacemaker-notes-outgoing-coordinator

פרטים נוספים ב- Ngo-Monitor
https://www.ngo-monitor.org.il/reports/eappi_update_2016/

3. ארגון "לוחמים לשלום - הידידים בגרמניה"

https://www.facebook.com/CfPGermany

4. ארגון ForumZFD

ארגון שמאל גרמני הפועל במזרח ירושלים
ועוסק בין היתר בסכסוך הישראלי-פלסטיני בהיבט התרבותי והפוליטי
ביסוס הנרטיבים של הצדדים וחיים במשותף. ממומן על ידי ממשלת גרמניה
https://www.forumzfd.de/en/israel-palestine

דף הפייסבוק

https://www.facebook.com/forumZFD

דו"ח הכספים והפעילות (בין היתר מממשלת גרמניה)

https://www.forumzfd.de/system/files/document/GB%202017%20Final%20english%20webversion_0.pdf

צוות הארגון

https://www.forumzfd.de/en/employees

https://www.ziviler-friedensdienst.org/de/aktuelles/israel-palastinensische-gebiete-geteiltes-leid

קישורים לאירוע שהם פרסמו

https://www.ziviler-friedensdienst.org/de/20-jahre-zfd-israel-palaestina?fbclid=IwAR1N7u2GyEFYeIVyhiuAXlFyrF0htmKyOdohPRKTsvwMwhkykqmPSwxbf5A

שידור הטקס בשידור חי ב-20:00

https://cfpeace.org/live/?fbclid=IwAR2mCgqGWf4C_8Wz_HRMF9ueVWgS9hwZBRn34ajBFc6Vgx-ih-T_SbXISgY

דף האירוע 07/05/19

https://www.forumzfd.de/de/veranstaltung-am-7-mai-geteiltes-leid-bringt-hoffnung

כאן צוות הארגון

https://www.forumzfd.de/en/employees

https://rotter.net/forum/scoops1/550425.shtml#1

https://rotter.net/forum/scoops1/550425.shtml#1

תגוביות:

1.

2.ממשיכים את השואה. גרמנים בגיבוי בית המשפט.

3.הניסיונות של הגרמנים להראות כאילו אנחנו מה שהם היו ברורים לכולם חוץ מלממשלה שמאפשרת לארגונים שנתמכים על ידי ממשלות זרות להתרוצץ כאן חופשי ולהשפיע על מרקם החייים במדינת היהודים.

4.הבעיה אינה ארגוני שמאל מחו''ל, אלא אנשי שמאל קיצוני כאן בתוכנו, ומפלגות שמאל כמו כחול לבן, מר"צ, חד"ש והעבודה - התומכות חלקן בשתיקה.

5.טקס הזיכרון האלטרנטיבי. ראוי או לא ראוי? פרובוקציה זולה או מפגן נאורות?

אנחנו דווקא רוצים לדבר על מי מממן את הטקס שמשתלט לנו על השיח הציבורי בכל יום זיכרון ואיך זה קשור לממשלת גרמניה.

לוחמים לשלום, המארגן המרכזי של הטקס, הוא ארגון פוליטי הפעיל בקמפיינים אנטי-ישראליים, מביע תמיכה בדרישה הפלסטינית לזכות השיבה ומהווה קרקע פוריה לפעילים פוליטיים קיצוניים (דוגמאות בתגובה הראשונה, כולל קריאה לאלימות וחיבור עם ארגונים קיצוניים באירופה). ממומן בעיקרו על ידי קרנות גרמניות (נוצריות, ממשלתיות ופרטיות), הקרן החדשה לישראל, ולאחרונה קיבל מענק משגרירות שוויץ בישראל.

בין השנים 2012-2017, לוחמים לשלום קיבלו סיוע במימון הטקס ממספר ארגונים פרטיים ומקרן רוזה לוקסמבורג, הקרן של מפלגת השמאל הקיצוני הגרמנית דה-לינקה, היחידה שלא חתמה על ההצהרה בפרלמנט גרמני להבטחת קיומה של ישראל. רוזה לוקסמבורג, מקבלת 95% אחוז מהתקציב שלה מממשלת גרמניה.

בשנת 2018, צצו שני מענקים יוצאי דופן למימון הטקס בשנה שעברה, לצד רוזה לוקסמבורג. 45 אלף שקל מהארגון הנוצרי הגרמני AGEH , ו-49 אלף שקל מארגון אזרחי בשם forumZFD.

ארגון forumZFD ממומן ברובו על ידי ממשלת גרמניה, ומציין בדוחות השנתיים כי כל הפרויקטים בישראל-פלסטין ממומנים על ידי משרד הפיתוח של הממשלה הפדרלית הגרמנית. ז"א, המקור הישיר של 49 אלף השקלים שלוחמים לשלום קיבלו מ-forumZFD למימון חלק מהטקס בשנה שעברה, הוא ממשלת גרמניה עצמה.

נכון לעכשיו, למעט קמפיין גיוס המונים שהארגון מנהל, אף אחד לא באמת יודע מי המממנים לטקס שיתקיים הערב.

אז אירוע שנוי במחלוקת, ששולט על סדר היום הציבורי - מראש הממשלה ועד בית המשפט העליון - ואף אחד לא מדבר על מי מימן אותו והאם הגרמנים עדיין מעורבים. שווה דיון לא?

NGO MONITOR

https://www.facebook.com/NgoMonitor/photos/a.512623655425740/2305501606137927/?type=3&theater

6.הפוסט של הקרן החדשה לגבי האירוע היום

בג״צ איפשר לפלסטינים ופלסטיניות לקחת חלק גם השנה בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני | مراسم يوم الذكرى الفلسطيني الا (שיתקיים מחר בגני יהושע) ושמסריו הם פיוס, שלום ותקווה. בכך גם העביר לראש הממשלה מסר של מגבלות הכוח מחד וכיבוד האדם, כל אדם, מאידך.

"כאן מונחת הליבה של חופש הביטוי, של האוטונומיה האישית, זו המעניקה לכל אדם את האפשרות לכתוב ולעצב את סיפור חייו על פי דרכו שלו", נימק השופט יצחק עמית את פסק הדין, "בסיפור החיים של כל משפחה שכולה יש צער, כאב וגעגוע אין קץ ליקירה. אל לשר הביטחון להתערב בדרך בה משפחה מבקשת לבטא את השכול הפרטי שלה, את העצב והיגון על לכתו ללא עת של אהוב ליבה".

עו״ד גבי לסקי שייצגה את העותרים מסרה: ״הצדק נעשה היום בבית המשפט העליון, ומחר בערב הוא גם ייראה כשכמאה פלסטינים ייכנסו בשערי פארק הירקון בתל אביב ויקחו חלק באירוע המשמעותי והחשוב הזה שמתקיים כבר 14 שנים ומוסיף להוות מגדלור של תקווה כשמסביב יהום הסער".

הקרן החדשה לישראל גאה בפורום המשפחות השכולות Parents Circle Families Forum منتدى العائلات الثكلى ובלוחמים לשלום על שגם השנה, למרות ההתנגדויות, לא ויתרו על קיום הטקס. כבוד גדול עבורנו לתמוך באירוע החשוב הזה.

הגיעו לטקס בהמוניכם והצטרפו יחד אתנו לאמירתו המרכזית והחשובה: לא לייאוש, כן לתקווה!

בג"צ מציג מאבק בין התגלמות הצדק עלי אדמות לשליט המרושע. אין ארגון יותר גרוע מהקרן לישראל חדשה.

7. בג''צ הריבון חייב את כולנו להתקפל בפני מיעוט ולתת למשפחות של טרוריסטים נאצים כניסה לארץ ביום כזה, כי חופש דיבור של אויבים יותר חשוב, והמשפחות השכולות שרוצות לעשות טקס כזה, זכותן, רק לא עם משפחות מחבלים על אדמת ישראל. בושה של פסיקה ובזיון שאין בישראל חוק סוכן זר.

8.מעניין עד כמה בג״צ מסונף וקשור לגרמניה.

9.שידור מהטקס

https://www.facebook.com/maiik.meshulam/videos/2682270981801057/

10.גם בפרדס חנה מתקיים בשעה זו טקס אלטרנטיבי

https://www.facebook.com/events/426564134767369/

11.לוחמים לשלום מורכבים גם ממחבלים:

קצת על תנועת 'לוחמים לשלום', מארגני טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, ומשתתפיה.

קודם כל הגדרת התנועה מויקיפדיה:
לוחמים לשלום היא תנועה שהוקמה בשנת 2005 על ידי קבוצת ישראלים ופלסטינים אשר לדבריהם "לקחו חלק פעיל במעגל האלימות באזורנו: ישראלים כחיילים בצבא ההגנה לישראל והפלסטינים כלוחמים למען חרותה של ארצם פלסטין מן הכיבוש הישראלי

נצפה בסרטון של נטע חזן פעילת הארגון בערב יום הזיכרון, היא מונה שם את השמות של
האנשים שלא קיבלו היתר להיכנס לישראל מתחומי הרשות, לטענתה "בגלל הכיבוש והמחסומים".

לחץ כאן לצפיה דרך Facebook
נטע חזן:
"הרבה פעמים מאשימים אותנו הפעילים בלוחמים לשלום ומסיתים נגדנו בטענה שאנו זוכרים רוצחים ומאדירים את שמם. זה לא נכון. אני לא זוכרת רוצחים, אני זוכרת קרבנות. אנשים שקיפחו את חייהם בשל הסכסוך המתמשך בו אנו חיים"

בין השמות -אחמד אל חילו
פרטים עליו:

גר ביריחו בן 42, נשוי, ויש לי ארבעה בנים.

בתחילת האינתיפאדה, כשהייתי בן 15, הצטרפתי לחמאס. זרקתי אבנים והכנתי דגלים פלסטינים, משום שהאמנתי שזו הדרך היחידה לשחרר את ארצי. בשנת 1992 נעצרתי לשבעה חודשים.

בזמן שהייתי עצור החלו שיחות השלום. משפחתי באה לבקר אותי בכלא, וסיפרה לי שמותר להניף את הדגל הפלסטיני בכל מקום ביריחו. שאלתי את עצמי למה איבדתי 7 חודשים מחיי בכלא על כך שהכנתי דגל פלסטיני, אם עכשיו הדגל הפלסטיני חוקי. התברר שיש דרכים אחרות למחאה, מבלי שיהיה צורך להסתכן בהרג או מעצר. לכן החלטתי לנתק את קשריי עם החמאס ולהצטרף לפתח.... מתנדב בארגון הסהר האדום הפלסטיני

איך זה סוקר ע"י "לוחמים לשלום"

דיווח: נמנעה הגעת פעילי שלום פלסטינים לטקס

משרד הביטחון סירב היום (ה', 27/4/2017) לאשר את כניסתם של 225 פלסטינים לישראל להשתתפות בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני שיתקיים זו השנה ה-12 בתל-אביב. זאת לאחר שמארגני הטקס קיבלו אישור ביטחוני לכניסת 170 פלסטינים לבקשות שהוגשו באופן פרטני מוקדם יותר השבוע.

הודעת שר הבטחון הגיעה בעקבות שאילתא דחופה שהגישה יו״ר מרצ ח״כ זהבה גלאון. בעקבות ההודעה אמרה גלאון: ״הביטול של משרד הביטחון את האישורים הוא ניסיון לטרפד כל סיכוי לאירוע משותף של ישראלים ופלסטינים לציון בדרך שונה ואלטרנטיבית של יום הזיכרון.״

מתנועת לוחמים לשלום נמסר בתגובה להחלטה: "...אנחנו קוראים למתאם פעולות הממשלה בשטחים ולשר הביטחון לאפשר לפלסטינים פעילי לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות להגיע ולקחת חלק בטקס".

עוד מ"פעילי" הארגון מתוך האתר

חן אלון הוא במאי תיאטרון, מנחה קבוצות ומרצה באוניברסיטת תל אביב. חן שירת במשך 4 שנים בצבא הישראלי ולאחר מכן שירת בשירות מילואים כקצין מבצעים, לאורך 11 שנים. מאוחר יותר הפך חן להיות סרבן שירות וכתוצאה מכך ריצה עונש מאסר בכלא.

נור שחאדה גר עם אשתו בטולכרם בגדה המערבית. כיום בן ארבעים, עובד סוציאלי. בעברו, היה מבוקש בישראל ומנהיג מפלגת הפתח מקומית...אחר כך החלטתי להשתתף בהתנגדות.. באותו זמן התגלה שצה"ל הרעיל בית ספר לבנות, ותלמידות חלו מאד תוך זמן קצר הפכתי למבוקש בישראל. תוך כדי ריצה, הפכתי לאחראי על האגף הפוליטי והצבאי של מפלגת הפתח המקומית. היינו מוכנים להילחם בכיבוש בכל דרך, כדי להשיג חירות עבור הפלסטינים. באותו זמן רציתי גם להתחתן, אבל למבוקש היה קשה למצוא אישה.

בלוחמים לשלום אני שמח לדבר עם החיילים הצעירים שהניחו את נשקם ומצטערים על מה שעשו. אני יכול לסלוח להם. אבל אם הייתי פוגש חייל צה"ל מבוגר, לקראת סוף חייו, שפתאום מבקש סליחה מתוך פחד מהמוות, הוא לא היה זוכה לקבל את סליחתי. מי שאינו שופט את עצמו אינו ראוי לסליחה, אלא לשיפוט בידי אחרים. באשר לעצמי, מעולם לא האמנתי בהרג חפים מפשע, וכל מה שעשיתי נועד להגן על אדמתי, ולכן אני מאמין, שאיני זקוק לסליחה על שום דבר שעשיתי.

אורן קליסמן, בן 30, הוא תלמיד בחוג לפיזיקה באוניברסיטת ת"א.
ואז, בפברואר 2002 הגיעה נקודת מפנה גדולה עוד יותר עבורי: נערכה התקפה על נקודה צבאית ישראלית ליד רמאללה, במהלכה הרג פלסטיני חמוש 6 חיילים. זה היה שוק אדיר לצבא הישראלי הכל-יכול: לא רק שהוא הרג 6 חיילים, הוא גם הצליח להסתלק ללא פגע. כתוצאה מכך, 24 שעות אח"כ קיבלנו פקודה יוצאת דופן – לחסל את כל קציני המשטרה הפלסטינים בשורה של מחסומים בכל הגדה המערבית. המלה "נקמה" לא נזכרה אף פעם, אבל היה ברור לנו שאנחנו אמורים לנקום את מות החיילים. הקטע הקשה בשבילי היה להיווכח שהצבא שלנו פועל מתוך רגש נקם, ואני מצטער לומר שכתוצאה מכך נהרגו 15 שוטרים פלסטינים חמושים. ביחידה שלנו כינינו את הפעולה "התקפת טרור", ואילו ביחידה אחרת הם לקחו את זה הלאה וקראו לה "טבח". התגובה הצבאית הרשמית היתה ששוטרים אלה היו מחבלים, אבל אני לא מאמין לזה בכלל, כי לא היה שום ניסיון לעצור אותם. מאוחר יותר דיברתי על כך בארגון "שוברים שתיקה" – קבוצה של חיילים לשעבר המעבירים בקורת על השיטות בהן פועל הצבא בשטחים הכבושים. הסיפור שלי הודפס אח"כ בעיתון ישראלי

אני סולימאן אל-ח'טיב מכפר חיזמה בצפון-מזרח ירושלים. גדלתי במשפחה שנאבקה בכיבוש וגם ניזוקה ממנו באופן ישיר. התפיסה שעליה גדלנו בבתים שלנו היתה תפיסה שלפיה הפתרון הצבאי הוא הפתרון היחיד האפשרי. בגיל 12 הצטרפתי לתנועת פתח ועשינו את הדברים שעושים בגיל הזה: זריקת אבנים, כתיבת ססמאות, קצת בקבוקי מולוטוב. זה היה בשנת 86, לפני האיתיפאדה הראשונה וכמו שאמר החבר חן, יכול להיות שגם אנשים שנמצאים פה ניזוקו מדברים שאנחנו עשינו. כשהייתי בן 14 אני וחבר שלי דקרנו חיילים ישראלים. עצרו אותנו. אני הייתי בן 14 ונשפטתי ל-15 שנות מאסר

בניגוד למה שמספרים לנו על "הצבא המוסרי בעולם", שלעולם לא יפגע בחפים מפשע, יש אינספור סיפורים כאלה. של פלסטינים שנורו למוות על ידי חיילים בלי הצדקה. ברחוב, בבית, במכונית, על הגג, בהפגנה לא אלימה, בשדה ליד ביתם כשהם רצים הרחק מהחיילים וחוטפים כדורים בעורף, בהפצצות שמחקו משפחות שלמות. ולמעט אלאור אזריה אחד – כמעט אף חייל אף פעם לא יושב בכלא, אף קצין שהורה על ביצוע הפעולה (או שירה בעצמו) לא מוצג כ"מחבל", והתדמית המושלמת של הצבא נשמרת איתנה בתודעה שלנו. אבל כל המקרים האלה קיימים, ולהרוגים האלה יש קרובי משפחה, וחלקם רוצים נקמה, וחלקם רוצים רק למנוע את המשך ההרג המיותר.

מקורות:

https://tv.social.org.il/updates/52697

ויקיפדיה

https://www.facebook.com/notes/%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%93-%D7%90%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%91%D7%98%D7%A7%D7%A1-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99-452014/722711617751801/

http://cfpeace.org/?lang=he

https://mekomit.co.il/%D7%9B%D7%9A-%D7%90%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0/

https://mekomit.co.il/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D/




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שבת י' בתמוז תשע''ט    10:17   13.07.19   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  93. סערה בגרמניה: ''המוזיאון היהודי - אנטישמי''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מיצג חדש במוזיאון שבמינכן תוקף את ההתיישבות היהודית בנגב

מיצג חדש במוזיאון שבמינכן תוקף את ההתיישבות היהודית בנגב • עובדים במוזיאון: "המיצג משתמש בביטויים אנטישמיים, זאת לא ביקורת אלא הסתה"

מוזיאונים "יהודיים" בגרמניה ממשיכים לקדם במימון של הרשויות המקומיות תעמולת שנאה נגד ישראל והציונות.

לאחר הסערה שעוררה תמיכתו של "המוזיאון היהודי" שבברלין בתנועת החרם האנטישמית BDS, ותערוכה מעוררת מחלוקת שהוצגה בו על ירושלים, מתגייס המוזיאון היהודי שבמינכן לפעילות אנטי-ישראלית.

תערוכה זמנית חדשה, "אמור שיבולת", שנפתחה לפני ימים ספורים ועוסקת בסוגיית גבולות ועימותים אתניים, כוללת מיצג בעל תוכן אנטי-ישראלי בהקשר למדיניות הפרחת המדבר - אחד מרעיונותיה המרכזיים של הציונות.

המיצג הראשון של הצלם האמריקני ממוצא אפגני, פאזאל שייח׳, שמתגורר בשווייץ, כולל 12 צילומים שעוסקים - לפי ההסבר הרשמי בתערוכה, "בהשלכות הברוטליות וההרסניות של מדיניות ההתנחלות והפיתוח הישראלית בנגב על האוכלוסייה הבדואית".

המיצג, שנקרא "פריחת המדבר", מורכב מצילומי אוויר "שמספרים את פינויים בכוח של כפרים בדואים לא חוקיים, ואת המדיניות והפעולות שננקטו כדי להעביר מבתיהן קהילות מקומיות, שעבורן המדבר היה במשך דורות בית ומקור פרנסה".

ההסבר במיצג ממשיך במתקפה ארסית על עבודת "הקרן הקיימת לישראל": "במקרה הזה הגבול אינו חומה או גדר אלא יער, חגורה ירוקה שננטעה סביב לבאר שבע במסגרת התוכנית הישראלית להפריח את המדבר, שעבורה קק"ל שיטחה לאדמה כפרים בדואים, עקרה עצים וגנים ויישרה את השטח. שינוי הנוף באמצעות בניית בסיסית צבאיים, מרכזי תעשייה, יישוב וייעור, מראה עד כמה לא טבעי יכול גבול 'טבעי' להיות".

המיצג עורר תגובות זועמות בקרב ארגונים יהודיים במינכן. אך המוזיאון היהודי, שכמו המוזיאון היהודי בברלין, אינו קשור לקהילה היהודית המקומית, אלא ממומן על ידי הרשות, שמעניקה גיבוי מלא לאוצר התערוכה הישראלי, האומן פעיל השמאל בועז לוין, שמתגורר בברלין. בקטלוג לתערוכה מוצג לוין כיליד "ירושלים, ישראל/ פלשתין".

הקרן הקיימת לישראל יוצאת בביקורת תקיפה נגד ההשמצות כלפיה במסגרת התערוכה. "המוזיאון הופך לחלק ממערכה ששמה לה לגרום נזק לארגון הישראלי הוותיק ביותר לאיכות הסביבה", כך נמסר בתגובה לפניית "ישראל היום". "בתערוכה מוצגות טענות שהן בגדר הוצאת דיבה. קק"ל מעולם לא הרסה יישובים או ביצעה פעולה בכיוון זה. ההאשמה לפיה קק"ל מסייעת למיליטריזציה של ישראל היא השמצה טהורה. אנו דואגים למקורות מים, לייעור ולפיתוח גישה אקולוגית לטבע".

יפה פלוהר, נשיאת קק"ל גרמניה, אמרה בתגובה: "בלתי נסבל שמוזיאון גרמני יתמוך באמצעות תערוכת אומנות בהתקפות בלתי מבוססות נגד קק"ל, וכשמדובר במוזיאון 'יהודי' מכובד, העניין הופך לכואב יותר. אנחנו דורשים מהמוזיאון לפרסם מיד הבהרות לטענות הכוזבות הללו. זה יהיה מצער אם המוזיאון, גם שלא בכוונה, יהפוך לזרוע של הסתה חד צדדית נגד קק"ל ונגד מדינת ישראל".

התערוכה עוררה גם מחאה בקרב עובדי המוזיאון הלא-יהודיים, שטענו שהיא כוללת הסתה נגד ישראל ונרטיבים אנטישמיים.

"אפשר לדבר על הבעיות שיש לאוכלוסייה הבדואית בנגב, אבל ההסבר למיצג הזה הוא אגרסיבי ועושה שימושים בדימויים אנטישמיים עממיים, שנפוצים בקרב האוכלוסייה הגרמנית שלא בהכרח מכירה את המציאות בישראל. זו אינה ביקורת, אלא הסתה", אמר ל"ישראל היום" אחד הגורמים שמעורבים במחאה נגד המוזיאון.

מקור: https://www.israelhayom.co.il/article/673461

תגוביות:

1.יש להגיש בקשה לצו סגירה. לתבוע בגין הוצאת דיבה. למצוא את נקודת התורפה של מי שעומד מאחורי המיזמים האנטישמיים ולחשוף את שקריו. זוהי מלחמה על התודעה - והתודעה היא המפתח לנצחון. אסור לתת ל"אמנים" האלה לנצח, לעצב את תודעת הקהל ולהשפיע עליו.

2.הגיס החמישי מבפנים ומבחוץ הוא בגדר "אמנים"?

3.התערוכה מציגה תמונות שקריות שכבר נדונו בבית המשפט הישראלי. כיון שכך, תביעה משפטית היא הדרך הפשוטה. בית המשפט בישראל פסק שאין להם כל זכות על האדמה ולא היתה להם מעולם.

השילוב של צלם מוסלמי אפגני עם חלאה סמולנית ממוצא ירושלמי הוא חומר נפץ פוליטי, שאין לו יד ורגל באמנות, אלא החרבת העולם האמנותי האמיתי. הכנסת רדיפה פוליטית אנטי ישראלית למוזיאון של יהודי מינכן, היא הבזיון האוטו אנטישמי והאנטישמי הגדול מכולם.

3.מילא הגרמנים. איתם באמת אין לי בעיה. הם היו שונאי ישראל ונשארו כאלו. הם לא השתנו. הבעיה שלי זה עם הישראלים! למה? ועוד במקום שבו הומצאה ההריגה הסיטונאית של יהודים. פשוט לא מבין. למה?

4.בועז לוין הוא גרמני אנטישמי מבחירה. העובדה המקרית שנולד בירושלים נופחה לכלי לחליבת כספים ומעמד. ישנם הרבה כאלה שהם אזרחי ישראל ומתגוררים בישראל.

5.יאיר נתניהו צדק. הגרמנים ממנים בקביעות אירועים אנטישמים ובכללם ארגוני BDS ושותפיהם ומשם הקרן החדשה ו"מר"צ" שואבים.

6.בינואר 2004 הוצג בשוודיה המיצג "שלגיה וטירוף האמת" של ה"אמן" הקומוניסט-השוודי-אנטי ישראלי דרור פיילר, בו הוצגה תמונתה של המחבלת שביצעה את הפיגוע במסעדת מקסים, כמלאך השט בבריכת דם.

שגריר ישראל בשוודיה צבי מזאל חיבל במיצג (ניתק את התקע מהשקע), בטענה שהוא מעודד רצח עם.

עתון הארץ יצא להגנת המיצג ודרש את ראשו של מזאל.

מחול השדים שהעתון הפריח הוביל להחזרת השגריר לבירור, קבלת גיבוי משר החוץ וראש הממשלה, והחזרתו לתפקיד.

המיצג הבא של דרור פיילר היה ארגון משט המרמרה לעזה.

צבי מאזל, שנרדף ככוח שחור, הוכיח שהיה הנאור היחיד בין זאבי הפונדמנטליזם ש"הארץ" נמנה עליהם.

7.אתם יודעים שעד עצם היום הזה אין מוזיאון שואה בברלין?

8.הבעיה זה שמי שמנהל את המוזיאון הוא יהודי אנטישמי.

9.כך זכורה לי רשומה אוסטרית מהמאה ה- 13: "בשנה זו עלו על המוקד כל יהודי אוסטריה".

10.היה צריך לגרש את הבדואים לסיני. הם בלאו הכי גרים באוהלים. זה לא היה משנה להם.

11.צריך לשלול אזרחות מבוגדים אנטישמיים. מקומם לא איתנו.

12.גרמניה משחקת משחק כפול כהרגלה. יהודים אתם נוסעים לעבוד באושוויץ, אבל בדרך נהפוך אתכם לסבון. גם כאן. ניתן לכם לקנות צוללות אבל נשלם מיליארדים למחבלים שירצחו אתכם!!!

13.הבעיה היא לא רק הגרמנים אלא פעילי שמאל ישראלים ששטופים בשנאה פנאטית למדינת ישראל, ובועז לוין הוא רק דוגמה לכך. על ממשלת ישראל לפעול נגד התופעה ברמה הלאומית.

14.אפילו האו"ם הכיר בריבונות הישראלית בנגב ושהאוכלוסיה הבדואית אינה ריבונית. עכשיו אפילו לא מעניין אותם האו"ם. הם קוראים בקול להרס מדינת ישראל.

15.לא היה צריך לאפשר לבדואים להכנס לישראל מסיני.

16.זאת הגרמניה שקוראי הארץ אומרים לנו שאנחנו צריכים ללמוד ממנה. זאת גם הגרמניה שמממנת את אותו עיתון שמטיף ללמוד ממנה ושלל עמותות שמאל וארגוני BDS (למרות החוק). אין ולא היתה מעולם גרמניה אחרת!

17.גרמניה האנטישמית זאת המדינה שאזרחי המדינה רצים ומוכרים את נפשם אליה

18.שראל יכולה עכשיו לשנות את הדברים באחת!
אנחנו כבר לא מדינה קטנה ומגמגמת כמו בימי המערך - זה נגמר
יש להודיע שהתערוכה הזאת פוגעת בחוק פוגעת בעם היהודי ובציונות!
ולכן על הגרמנים להוריד את המייצג ההזוי השקרי הזה תוך 48 שעות!
ואם לא - נתחיל בשילוח השגריר מכאן בהמשך נשלח להם אולי את בדואים למינכן מיידנק ברגן-בלזן דכאו
ואני לא מוכן לשמוע סיפורים מספיק אם האנטי-ישראליות האירופאית -
יש להילחם בהם באופן קשה וחד-משמעי!

19.גרמניה אינה עוד ! זאת הפעם השניה שהיא נכחדת פעם הראשונה במלחמת העולם השניה . והיום היא לא תצא מהבור שמרקל חפרה לה . תהנו עם אידיאולוגית האיסלאם. אני מחכה לימי פיגועים בדוייצלנד בשביל לצאת בשמחה ברחוב עם דגל ישראל נתנופף ולהגיד אנחנו נשאר ואתם נעלמים

20.גרמניה נאצית. מרקל נאצית. נאציזם 2.0.
1. מרקל אומרת ליהודים, ירושלים לא שלכם. זה ניאונאציזם.
2. מארקל אומרת ליהודים, יהודה לא שלכם. זה ניאונאציזם.
3. מרקל אומרת ליהודים, צאו מיהודה. זה ניאונאציזם.
4. מרקל אומרת ליהודים, יהודה תהיה יודנריין 2.0 זה ניאונאציזם.
5. מרקל אומרת ליהודים, מספיק לכם גטו חול ברוחב 13.5ק"מ לחוף הים. זה ניאונאציזם.
6. מרקל אומרת ליהודים, נקים ביהודה מדינה ערבית נאצית ג'יהאדית. זה ניאונאציזם.
7. בירת המדינה הערבית נאצית תהיה ירושלים. מזרח ירושלים(!!!). זה ניאונאציזם ברברי.
8. מרקל נאצית. גרמניה נאצית. ניאונאצית.
9. מ.ש.ל.
אין דרך ממשית להוציא את הנאציזם מהגרמנים.
Es gibt keine wirkliche Möglichkeit, den Nationalsozialismus aus den Deutschen herauszuholen.

21.כדאי לבדוק טוב ולראות האם עיתון הארץ + הקרן לישראל חדשה + הווקסלרים + מפלגת מר"צ + ה: BDSניקים הנאלחים - ידם לא במעל או כספם המסריח!!

22.הממשלה הגרמנית מצאה עכשיו דרך להביע את האנטישמיות שלה - להקים ולממן מוזאון "יהודי" שעושה דמוניזציה ודה לגיטימציה לישראל!!! הכי מזעזע כאן היא העובדה שהמוזאון הזה הוא מעשי ידיה של הממסד הגרמני שאינו מסוגל אפילו להסתיר את החולי שלו, וממשיך לגרום ליהודים להמשיך ולחיות את אותה עוצמת האנטישמיות והשנאה החולנית!!

23.ברור לכל שצאצאי הפושעים השטנים האחראיים לאינקוויזיציה לגטאות לרדיפות היהודים לפוגרומים לגרושים לשואה
הם מאותו זן מזוהם, ההבדל היחיד הוא שכיום ישראל מדינת הלאום של העם היהודי שבירתה ירושלים בצפונה בדרומה במזרחה במערבה ובמרכזה חזקה כפי שלא היתה מעולם
ובזה ומתעבת את הנאצואירופאים הזוחלים לרגלי האיססלם השטני.

23.אנשים כמו בועז לוין גורמים לי לאבד את האמונה באנושיות. אין גבול להתרפסות של השרץ האוטו אנטישמי בפני צאצאי משמידי עמו ובפני אלה ששואפים להשלים את המלאכה.

24.ומה ישראל חושבת לעשות בנידון?

25.פאזאל שייח'- ממש האירופאי החדש.

אומנות מודרנית היא זבל טהור, רוב ה"יצירות" דוחפות פוליטיקה שמאלנית כזאת או אחרת.

26.גרמניה היא לב הרוע וההסתה נגד ישראל מאז ומעולם. משם מגיע המימון של רוב הפעילות האנטישמית העולמית.

27.ישראלים אנטישמים בשלוב גרמנים אנטישמיים תמהיל מסוכן, יש להכות בהם בכיס ע"י תביעות משפטיות .

28.במסווה של ליברליזם ואחריות מזויפת לסבל, ננקטת דה לגיטימציה של ההתיישבות היהודית בארץ. זהו הכשר ברור להנצחת העונש המושט על היהודים: גלות ועבדות. וכל זאת רק כי היהדות היא דת האם (אב) שאינה מבקשת להתפשט כדי להשפיע, שאינה מצריכה כיבוש כדי להיות להלכה מתפתחת.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שבת י' בתמוז תשע''ט    10:33   13.07.19   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  94. סערה בגרמניה: ''המוזיאון היהודי - אנטישמי''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.07.19 בשעה 10:52 בברכה, ליה
 
סערה בגרמניה: ''המוזיאון היהודי - אנטישמי'' | מיצג חדש במוזיאון שבמינכן תוקף את ההתיישבות היהודית בנגב

מיצג חדש במוזיאון שבמינכן תוקף את ההתיישבות היהודית בנגב • עובדים במוזיאון: "המיצג משתמש בביטויים אנטישמיים, זאת לא ביקורת אלא הסתה"

מוזיאונים "יהודיים" בגרמניה ממשיכים לקדם במימון של הרשויות המקומיות תעמולת שנאה נגד ישראל והציונות.

לאחר הסערה שעוררה תמיכתו של "המוזיאון היהודי" שבברלין בתנועת החרם האנטישמית BDS, ותערוכה מעוררת מחלוקת שהוצגה בו על ירושלים, מתגייס המוזיאון היהודי שבמינכן לפעילות אנטי-ישראלית.

תערוכה זמנית חדשה, "אמור שיבולת", שנפתחה לפני ימים ספורים ועוסקת בסוגיית גבולות ועימותים אתניים, כוללת מיצג בעל תוכן אנטי-ישראלי בהקשר למדיניות הפרחת המדבר - אחד מרעיונותיה המרכזיים של הציונות.

המיצג הראשון של הצלם האמריקני ממוצא אפגני, פאזאל שייח׳, שמתגורר בשווייץ, כולל 12 צילומים שעוסקים - לפי ההסבר הרשמי בתערוכה, "בהשלכות הברוטליות וההרסניות של מדיניות ההתנחלות והפיתוח הישראלית בנגב על האוכלוסייה הבדואית".

המיצג, שנקרא "פריחת המדבר", מורכב מצילומי אוויר "שמספרים את פינויים בכוח של כפרים בדואים לא חוקיים, ואת המדיניות והפעולות שננקטו כדי להעביר מבתיהן קהילות מקומיות, שעבורן המדבר היה במשך דורות בית ומקור פרנסה".

ההסבר במיצג ממשיך במתקפה ארסית על עבודת "הקרן הקיימת לישראל": "במקרה הזה הגבול אינו חומה או גדר אלא יער, חגורה ירוקה שננטעה סביב לבאר שבע במסגרת התוכנית הישראלית להפריח את המדבר, שעבורה קק"ל שיטחה לאדמה כפרים בדואים, עקרה עצים וגנים ויישרה את השטח. שינוי הנוף באמצעות בניית בסיסית צבאיים, מרכזי תעשייה, יישוב וייעור, מראה עד כמה לא טבעי יכול גבול 'טבעי' להיות".

המיצג עורר תגובות זועמות בקרב ארגונים יהודיים במינכן. אך המוזיאון היהודי, שכמו המוזיאון היהודי בברלין, אינו קשור לקהילה היהודית המקומית, אלא ממומן על ידי הרשות, שמעניקה גיבוי מלא לאוצר התערוכה הישראלי, האומן פעיל השמאל בועז לוין, שמתגורר בברלין. בקטלוג לתערוכה מוצג לוין כיליד "ירושלים, ישראל/ פלשתין".

הקרן הקיימת לישראל יוצאת בביקורת תקיפה נגד ההשמצות כלפיה במסגרת התערוכה. "המוזיאון הופך לחלק ממערכה ששמה לה לגרום נזק לארגון הישראלי הוותיק ביותר לאיכות הסביבה", כך נמסר בתגובה לפניית "ישראל היום". "בתערוכה מוצגות טענות שהן בגדר הוצאת דיבה. קק"ל מעולם לא הרסה יישובים או ביצעה פעולה בכיוון זה. ההאשמה לפיה קק"ל מסייעת למיליטריזציה של ישראל היא השמצה טהורה. אנו דואגים למקורות מים, לייעור ולפיתוח גישה אקולוגית לטבע".

יפה פלוהר, נשיאת קק"ל גרמניה, אמרה בתגובה: "בלתי נסבל שמוזיאון גרמני יתמוך באמצעות תערוכת אומנות בהתקפות בלתי מבוססות נגד קק"ל, וכשמדובר במוזיאון 'יהודי' מכובד, העניין הופך לכואב יותר. אנחנו דורשים מהמוזיאון לפרסם מיד הבהרות לטענות הכוזבות הללו. זה יהיה מצער אם המוזיאון, גם שלא בכוונה, יהפוך לזרוע של הסתה חד צדדית נגד קק"ל ונגד מדינת ישראל".

התערוכה עוררה גם מחאה בקרב עובדי המוזיאון הלא-יהודיים, שטענו שהיא כוללת הסתה נגד ישראל ונרטיבים אנטישמיים.

"אפשר לדבר על הבעיות שיש לאוכלוסייה הבדואית בנגב, אבל ההסבר למיצג הזה הוא אגרסיבי ועושה שימושים בדימויים אנטישמיים עממיים, שנפוצים בקרב האוכלוסייה הגרמנית שלא בהכרח מכירה את המציאות בישראל. זו אינה ביקורת, אלא הסתה", אמר ל"ישראל היום" אחד הגורמים שמעורבים במחאה נגד המוזיאון.

https://www.israelhayom.co.il/article/673461

תגוביות:

1.יש להגיש בקשה לצו סגירה. לתבוע בגין הוצאת דיבה. למצוא את נקודת התורפה של מי שעומד מאחורי המיזמים האנטישמיים ולחשוף את שקריו. זוהי מלחמה על התודעה - והתודעה היא המפתח לנצחון. אסור לתת ל"אמנים" האלה לנצח, לעצב את תודעת הקהל ולהשפיע עליו.

2.הגיס החמישי מבפנים ומבחוץ הוא בגדר "אמנים"?

3.התערוכה מציגה תמונות שקריות שכבר נדונו בבית המשפט הישראלי. כיון שכך, תביעה משפטית היא הדרך הפשוטה. בית המשפט בישראל פסק שאין להם כל זכות על האדמה ולא היתה להם מעולם.

השילוב של צלם מוסלמי אפגני עם חלאה סמולנית ממוצא ירושלמי הוא חומר נפץ פוליטי, שאין לו יד ורגל באמנות, אלא החרבת העולם האמנותי האמיתי. הכנסת רדיפה פוליטית אנטי ישראלית למוזיאון של יהודי מינכן, היא הבזיון האוטו אנטישמי והאנטישמי הגדול מכולם.

3.מילא הגרמנים. איתם באמת אין לי בעיה. הם היו שונאי ישראל ונשארו כאלו. הם לא השתנו. הבעיה שלי זה עם הישראלים! למה? ועוד במקום שבו הומצאה ההריגה הסיטונאית של יהודים. פשוט לא מבין. למה?

4.בועז לוין הוא גרמני אנטישמי מבחירה. העובדה המקרית שנולד בירושלים נופחה לכלי לחליבת כספים ומעמד. ישנם הרבה כאלה שהם אזרחי ישראל ומתגוררים בישראל.

5.יאיר נתניהו צדק. הגרמנים ממנים בקביעות אירועים אנטישמים ובכללם ארגוני BDS ושותפיהם ומשם הקרן החדשה ו"מר"צ" שואבים.

6.בינואר 2004 הוצג בשוודיה המיצג "שלגיה וטירוף האמת" של ה"אמן" הקומוניסט-השוודי-אנטי ישראלי דרור פיילר, בו הוצגה תמונתה של המחבלת שביצעה את הפיגוע במסעדת מקסים, כמלאך השט בבריכת דם.

שגריר ישראל בשוודיה צבי מזאל חיבל במיצג (ניתק את התקע מהשקע), בטענה שהוא מעודד רצח עם.

עתון הארץ יצא להגנת המיצג ודרש את ראשו של מזאל.

מחול השדים שהעתון הפריח הוביל להחזרת השגריר לבירור, קבלת גיבוי משר החוץ וראש הממשלה, והחזרתו לתפקיד.

המיצג הבא של דרור פיילר היה ארגון משט המרמרה לעזה.

צבי מאזל, שנרדף ככוח שחור, הוכיח שהיה הנאור היחיד בין זאבי הפונדמנטליזם ש"הארץ" נמנה עליהם.

7.אתם יודעים שעד עצם היום הזה אין מוזיאון שואה בברלין?

8.הבעיה זה שמי שמנהל את המוזיאון הוא יהודי אנטישמי.

9.כך זכורה לי רשומה אוסטרית מהמאה ה- 13: "בשנה זו עלו על המוקד כל יהודי אוסטריה".

10.היה צריך לגרש את הבדואים לסיני. הם בלאו הכי גרים באוהלים. זה לא היה משנה להם.

11.צריך לשלול אזרחות מבוגדים אנטישמיים. מקומם לא איתנו.

12.גרמניה משחקת משחק כפול כהרגלה. יהודים אתם נוסעים לעבוד באושוויץ, אבל בדרך נהפוך אתכם לסבון. גם כאן. ניתן לכם לקנות צוללות אבל נשלם מיליארדים למחבלים שירצחו אתכם!!!

13.הבעיה היא לא רק הגרמנים אלא פעילי שמאל ישראלים ששטופים בשנאה פנאטית למדינת ישראל, ובועז לוין הוא רק דוגמה לכך. על ממשלת ישראל לפעול נגד התופעה ברמה הלאומית.

14.אפילו האו"ם הכיר בריבונות הישראלית בנגב ושהאוכלוסיה הבדואית אינה ריבונית. עכשיו אפילו לא מעניין אותם האו"ם. הם קוראים בקול להרס מדינת ישראל.

15.לא היה צריך לאפשר לבדואים להכנס לישראל מסיני.

16.זאת הגרמניה שקוראי הארץ אומרים לנו שאנחנו צריכים ללמוד ממנה. זאת גם הגרמניה שמממנת את אותו עיתון שמטיף ללמוד ממנה ומממנת שלל עמותות שמאל וארגוני BDS (למרות החוק). אין ולא היתה מעולם גרמניה אחרת!

17.גרמניה האנטישמית זאת המדינה שאזרחי המדינה היהודית רצים ומוכרים לה את נפשם.

18.ישראל יכולה עכשיו לשנות את הדברים באחת!
אנחנו כבר לא מדינה קטנה ומגמגמת כמו בימי המערך - זה נגמר.

יש להודיע שהתערוכה הזאת פוגעת בחוק, פוגעת בעם היהודי ובציונות!

ולכן על הגרמנים להוריד את המיצג ההזוי השקרי הזה תוך 48 שעות!

ואני לא מוכן לשמוע סיפורים מספיק אם האנטי-ישראליות האירופאית -
יש להילחם בהם באופן קשה וחד-משמעי!

19.גרמניה אינה עוד! זאת הפעם השניה שהיא נכחדת. בפעם הראשונה במלחמת העולם השניה והיום היא לא תצא מהבור שמרקל חפרה לה. תהנו עם אידיאולוגית האיסלאם.

20.גרמניה נאצית. מרקל נאצית. נאציזם 2.0.

1.מרקל אומרת ליהודים, ירושלים לא שלכם. זה ניאונאציזם.

2.מרקל אומרת ליהודים, יהודה לא שלכם. זה ניאונאציזם.

3.מרקל אומרת ליהודים, צאו מיהודה. זה ניאונאציזם.

4.מרקל אומרת ליהודים, יהודה תהיה יודנריין 2.0 זה ניאונאציזם.

5.מרקל אומרת ליהודים, מספיק לכם גטו חול ברוחב 13.5 ק"מ לחוף הים. זה ניאונאציזם.

6.מרקל אומרת ליהודים, נקים ביהודה מדינה ערבית נאצית ג'יהאדית. זה ניאונאציזם.

7.בירת המדינה הערבית נאצית תהיה ירושלים. מזרח ירושלים(!!!). זה ניאונאציזם ברברי.

8.מרקל נאצית. גרמניה נאצית. ניאונאצית.

9.אין דרך ממשית להוציא את הנאציזם מהגרמנים.

21.כדאי לבדוק טוב ולראות האם עיתון הארץ + הקרן לישראל חדשה + הוקסלרים + מפלגת מר"צ + ה: BDSניקים הנאלחים - ידם או כספם לא במעל.

22.הממשלה הגרמנית מצאה עכשיו דרך להביע את האנטישמיות שלה - להקים ולממן מויזאון "יהודי" שעושה דמוניזציה ודה לגיטימציה לישראל!!! הכי מזעזע כאן היא העובדה שהמוזיאון הזה הוא מעשי ידיו של הממסד הגרמני שאינו מסוגל אפילו להסתיר את החולי שלו וממשיך לגרום ליהודים להמשיך ולחיות את אותה עוצמת האנטישמיות והשנאה החולנית!

23.ברור לכל שצאצאי הפושעים השטנים האחראיים לאינקוויזיציה, לגטאות, לרדיפות היהודים, לפוגרומים, לגירושים ולשואה הם מאותו זן מזוהם. ההבדל היחיד הוא שכיום ישראל מדינת הלאום של העם היהודי שבירתה ירושלים בצפונה בדרומה במזרחה במערבה ובמרכזה חזקה כפי שלא היתה מעולם ובזה ומתעבת את הנאצו-אירופאים הזוחלים לרגלי האיסלם השטני.

23.אנשים כמו בועז לוין גורמים לי לאבד את האמונה באנושיות. אין גבול להתרפסות של השרץ האוטו אנטישמי בפני צאצאי משמידי עמו ובפני אלה ששואפים להשלים את המלאכה.

24.ומה ישראל חושבת לעשות בנידון?

25.פאזאל שייח' - ממש האירופאי החדש.

אומנות מודרנית היא זבל טהור, רוב ה"יצירות" דוחפות פוליטיקה שמאלנית כזאת או אחרת.

26.גרמניה היא לב הרוע וההסתה נגד ישראל מאז ומעולם. משם מגיע המימון של רוב הפעילות האנטישמית העולמית.

27.ישראלים אנטישמים בשילוב גרמנים אנטישמיים זה תמהיל מסוכן. יש להכות בהם בכיס ע"י תביעות משפטיות.

28.במסווה של ליברליזם ואחריות מזויפת לסבל, ננקטת דה לגיטימציה של ההתיישבות היהודית בארץ. זהו הכשר ברור להנצחת העונש המושת על היהודים: גלות ועבדות וכל זאת רק כי היהדות היא דת האם (אב) שאינה מבקשת להתפשט כדי להשפיע, שאינה מצריכה כיבוש כדי להיות להלכה מתפתחת.

29.שר העלייה חיים משה שפירא: קצינות אס.אס. לשעבר הסתננו לארץ

במסיבת עיתונאים שערך שר העלייה חיים משה שפירא ב- 22 בנובמבר 1948

פירט השר שפירא על הכוונה למנוע עלייה נוספת של "נשים נוכריות" שלדבריו שנישאו ליהודים...

בנוסף טען שיש בידו הוכחות כי בין הנשים הנוכריות שהגיעו ארצה "יש גם קצינות אס. אס. לשעבר שנישאו ליהודים מטעמים מובנים".

**

אנו רואים מדי יום התגלות של תופעות שקשה להאמין שמקורן בעם היהודי. זה אולי ההסבר למציאות הזו.

https://www.israelhayom.co.il/article/610097

https://rotter.net/forum/gil/27898.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום ששי כ' בסיון תש''פ    17:59   12.06.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  95. כך נכנעה גרמניה לאש''ף / אלדד בק  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מחקר חדש חושף כיצד התקרבה מערב־גרמניה לפלשתינים בשנות ה־70, תוך כניעה לטרור ולסחטנות • עורך המחקר: "במקום אחריות היסטורית, גרמניה גילתה חוסר אמפתיה מחריד ליהודים"

ביום שלישי, 10 בפברואר 1970, בשעה 8:30 בבוקר, המריאה טיסת אל על 435 מנמל התעופה לוד, כשפניה ללונדון. במטוס הבואינג 707 היו 52 נוסעים ו־11 אנשי צוות. בין הנוסעים היו גם השחקנית חנה מרון והשחקן אסי דיין, בנו של שר הביטחון דאז, משה דיין, שנסעו לאודישנים לסרט "כנר על הגג".

בשעה 12:30 נחת המטוס לעצירת ביניים במינכן. 34 נוסעים ירדו מהטיסה, האחרים המתינו כ־20 דקות באזור המעבר בטרמינל. כשעלו לאוטובוס שהיה אמור להסיעם בחזרה למטוס, הופיעו במקום שלושה מחבלים ערבים, חמושים ברימונים ובאקדחים, וניסו להשתלט על האוטובוס. הקברניט אורי כהן השתלט על אחד המחבלים, רימון התפוצץ בידו של המחבל וקטע אותה. נהג האוטובוס הגרמני לא נענה לקריאות הנוסעים, שביקשו ממנו לא לתת למחבל לעלות לאוטובוס. הוא פתח את הדלתות, וחלק מהנוסעים הצליחו לרדת, אבל אחד המחבלים השליך פנימה רימון. אריה קצנשטיין, חיפאי בן 32, זינק על הרימון והקריב את חייו כדי להציל את האחרים. 11 מהנוסעים נפצעו, ובהם חנה מרון, שנפצעה קשה ורגלה השמאלית נקטעה.

שלושת המחבלים - שני ירדנים ומצרי, חברי ארגון הטרור "ועד הפעולה למען שחרור פלשתין" של ד"ר עיסאם סרטאווי (לימים מבכירי פת"ח) - נלכדו על ידי רשויות ביטחון הפנים של מערב גרמניה. הם סיפרו כי התכוונו לחטוף את המטוס ללוב ולדרוש מישראל את שחרורם של עשרות אסירים ביטחוניים בתמורה לבני הערובה. משפטם נדחה שוב ושוב מסיבות ביורוקרטיות לכאורה, אבל למעשה, הגרמנים לא ששו לקיים משפט שיהיה סיכון ביטחוני. בסוף ספטמבר 1970 שוחררו השלושה במסגרת עסקת חילופי שבויים בין ממשלת מערב גרמניה לחזית העממית לשחרור פלשתין, לאחר חטיפה של שלושה מטוסים. שחרורם סלל את הדרך לפיגוע הקטלני שבוצע במינכן כעבור שנתיים - טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדה.

מחקר שהתפרסם בימים אלו על יחסו של משרד החוץ המערב־גרמני לישראל בין השנים 1967 ל־1979, חושף את הכניעה של מערב גרמניה לטרור הפלשתיני, ואת התפקיד המשמעותי שמילאה הדיפלומטיה במדינה באימוץ מדיניות ההתרפסות מול הפלשתינים.

"הפלשתינים למדו מהר מאוד שבגרמניה, כמו במדינות אחרות, הטרור נושא פירות, וכשהם סוחטים את ממשלת מערב גרמניה - היא נכנעת", אומר עורך המחקר, ד"ר רמקו למהויס (37), מנהל משרדי הוועד היהודי־אמריקני בברלין. "המסקנה הזאת עולה באופן ברור משיחות שקיימו נציגי משרד החוץ הפדרלי עם נציגים פלשתינים. למרות היחס הידידותי של הפלשתינים, הם הבהירו לבני שיחם שאם לא יפעלו בהתאם לרצונו של אש"ף - לא יוכלו הפלשתינים לערוב לכך שלא יהיו עוד פיגועים על אדמת גרמניה. הצד הגרמני מאוד פחד מכך.

"הדבר המחריד בעיניי הוא שבמשרד החוץ הגרמני כלל לא נערך דיון על מציאת תגובה נחושה לסחטנות הפלשתינית. איש לא אמר, 'לא ניתן לטרוריסטים או לפלשתינים לסחוט אותנו'. באופן מותנה ומיידי הם הרימו ידיים ושחררו טרוריסטים.

"אפשר היה להגיב אחרת. מצאתי מסמך של מחלקת המדינה האמריקנית, שבו נכתב מפורשות: 'אנחנו יכולים לדבר עם אש"ף, אבל לצורך כך עליו לעמוד בתנאים מסוימים - להכיר בזכות הקיום של ישראל, להפסיק לאיים על בעלי הברית שלנו'. היתה רשימת תנאים אמריקנית לדיאלוג. בצד הגרמני לא היה דבר כזה כלל".

עם כינון היחסים הדיפלומטיים בין מערב גרמניה לישראל, במאי 1965, ניתקו רוב מדינות ערב את יחסיהן עם בון והידקו את קשריהן עם מזרח גרמניה הקומוניסטית. "כינון היחסים עם ישראל היה אסון למדיניות של משרד החוץ המערב־גרמני", מדגיש למהויס, שקרא במשך שלוש שנים אלפי מברקים, דו"חות, ניירות עמדה ומסמכים אחרים בארכיון משרד החוץ בברלין. "13 מדינות ערביות ניתקו מייד את היחסים עם מערב גרמניה, כפי שאיימו לעשות.

משרד החוץ התנגד בתוקף לכינון היחסים עם ישראל, והדיבורים הרשמיים על יחסים מאוזנים עם ישראל ועם מדינות ערב היו תרגיל, שנועד להסתיר את העמדה האמיתית של משרד החוץ, שנטתה לצד הערבים.

"צריך לזכור שבמדינת ישראל היו אז כ־3 מיליון איש, מול עולם ערבי הרבה יותר מאוכלס; זו היתה מדינה אחת מול 20 מדינות ערביות, שאליהן התווספו מדינות האסלאם; והערבים שלטו אז במשאב החשוב ביותר לכלכלת העולם, הנפט, בעוד למדינה היהודית הקטנה לא היה הרבה מה להציע.

יתרה מזאת, ישראל היתה דמוקרטיה ליברלית, וכל מדינות ערב היו דיקטטורות שאיימו מדי יום לחסלה. לכן, כבר אז לא היה אפשר להתייחס לשני הצדדים באותו אופן, והמינוח 'מדיניות מאוזנת' נועד להציג ניטרליות מזויפת".

הטרור הערבי נגד ישראל, באמצעות ארגונים פלשתיניים, תפס תאוצה אחרי התבוסה המוחצת שנחלו מדינות ערב במלחמת ששת הימים. הארגונים שמו דגש על פיגועים מחוץ לגבולות ישראל, במטרה לקעקע את מעמדה בעולם. הפעם הראשונה שבה הגיעו הפיגועים לאדמת מערב גרמניה היתה בספטמבר 1969, כשטרוריסטים השליכו רימון יד לעבר שגרירות ישראל בעיר בון, אז בירת מערב גרמניה. למרבה המזל, איש לא נפגע.

המתקפה על מטוס אל על במינכן, חמישה חודשים לאחר מכן, סימנה את תחילתו של הטרור האווירי הפלשתיני באירופה. 11 ימים לאחר ניסיון החטיפה במינכן התפוצץ מטען נפץ בתא המטען במטוס אוסטרי שהמריא מפרנקפורט והיה אמור להמשיך לתל אביב לאחר נחיתת ביניים בווינה. הטייסים הצליחו להנחית את המטוס בפרנקפורט ולמנוע אסון כבד. נוסף על כך, הפקידו המחבלים במשרד הדואר המרכזי של מינכן חבילת נפץ, שיועדה לעלות לתא המטען של מטוס אל על. בסופו של דבר, הועלתה החבילה למטוס סוויסאייר שטס לתל אביב, התפוצצה בשמי שווייץ והביאה למותם של 74 נוסעים ואנשי צוות.

שלושה ימים אחר כך העביר שגריר גרמניה בירדן, הנס־יואכים הילֶה, דיווח למשרד החוץ הגרמני על פגישה שהתקיימה בין אחד מעוזריו לבין עיסאם סרטאווי. הילה כתב שאישר את המפגש "כדי שיהיה ניתן להעריך באופן טוב יותר את האיום ואת הסכנה מצד הארגון לאזרחים גרמנים בירדן". סרטאווי (שב־1983 נרצח בעצמו בידי מתנקש פלשתיני בשל מגעיו עם גורמים ישראליים) הביע צער על כך שניסיון חטיפת המטוס במינכן התפתח לכדי קרב, אך הבהיר שארגונו בחר במערב גרמניה מאחר שהיתה "מאוד פרו־ישראלית". סרטאווי הדגיש כי מטרת הפעולה היתה להביא את הציבור המערב־גרמני לחשיבה מחודשת על הסכסוך הישראלי־פלשתיני, וכי אינו יכול להבטיח שחברים בארגונו לא יחליטו, בניגוד להנחיותיו, לבצע פיגועים נוספים.

על פי המסמך, התחייב איש השגרירות "לפעול לכך שכלי התקשורת בגרמניה לא ידווחו באופן לא ענייני על הפיגוע ועל ארגונו של סרטאווי, ולא יפיצו חשדות נגד ערבים ופלשתינים".

כבר בשלב זה, במקום למחות על הפגיעה באזרחים ישראלים ואחרים חפים מפשע, הניפה הדיפלומטיה בגרמניה דגל לבן. חמור מכך: היא ניאותה להתגייס למען התעמולה הפלשתינית. סרטאווי, לפי הדיווח, סיים את הפגישה בהצעה מפתה: "הוא הביע את נכונותו לא לבצע עוד פיגועים על אדמת גרמניה ונגד מוסדות גרמניים, אם שלושת חברי ארגונו, שנעצרו בניסיון החטיפה במינכן, ישוחררו".

זמר קצר אחר כך הגיע שר החוץ הישראלי, אבא אבן, לביקורו הרשמי הראשון במערב גרמניה. הוא קרא למארחיו לדרוש מממשלות ערב דין וחשבון על תמיכתן באש"ף ובפעולות הטרור שלו. ימים ספורים לאחר מכן נפגש שגריר גרמניה בירדן, הילה, עם המלך חוסיין. על פי הדיווח שהעביר אחר כך למשרד החוץ בגרמניה, הוא לא הזכיר בשיחה אפילו במילה אחת את העובדה שירדן מארחת על אדמתה את ארגון הטרור שביצע את המתקפה על מטוס אל על במינכן.

בתחילת יולי 1970 נפגש הילה לראשונה עם נציג בכיר של ארגון פת"ח, שהציג את עצמו כ"אבו חסן". למהויס מעריך בוודאות כמעט מוחלטת שמדובר בעלי חסן סלאמה, לימים מראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיה אחראי לטבח הספורטאים הישראלים במינכן.

הילה דיווח למשרד החוץ הגרמני: "ציינתי בפני סלאמה שמשלוחי נשק גרמניים לישראל פסקו באופן מוחלט, ושממשלת גרמניה, ובעיקר הקנצלר (וילי) ברנדט, פועלים באופן עקבי למען ניטרליות (גרמנית; א"ב) במזרח התיכון. המדיניות הזו רחוקה מלעורר התלהבות בישראל. ציינתי גם כי הממשלה פועלת להראות לפלשתינים שהיא מעוניינת בקשר טוב עימם. ככלות הכל, העברנו 50 מיליון מארקים כדי להקים מגורים הולמים לחורף לפליטים פלשתינים במחנה הבקעה".

ב"מחנה הבקעה", 20 קילומטרים מצפון לרבת עמון, אימן אש"ף את חברי ארגון הטרור הגרמני "סיעת הצבא האדום" ("כנופיית באדר־מיינהוף"), ארגון שהטיל את חיתתו על מערב גרמניה ועל העולם כולו. השגריר הגרמני בירדן היה מודע לכך, אך המליץ לאחראים עליו לא להעביר לירדנים בקשת הסגרה של שניים מראשי הארגון, אנדריאס באדר וגודרון אנסלין, שהיו מבוקשים בגרמניה, כדי לא לפגוע בקשר עם ארגוני הטרור הפלשתיניים.

הילה הסביר כי "העברת הבקשה תהיה מסוכנת למדיניות החוץ של מערב גרמניה. בכל משרדי הממשלה הירדניים יושבים חברים או אוהדים של ארגון ההתנגדות המזוין (אש"ף). אם ייוודע דבר העברת הבקשה, ייווצר בדעת הקהל הרושם שמדובר במהלך עוין נגד ארגון ההתנגדות הפלשתיני".

בד בבד, הגביר הילה את מאמציו להביא לשחרור שלושת המחבלים שהיו כלואים במינכן. בעקבות ביקור שערכו נציגי הסהר האדום הפלשתיני אצל השלושה, המליץ הילה לשחרר באופן מיידי את אחד מהם, מוחמד אל־חאנאפי, ממוצא מצרי, "מסיבות פוליטיות, למען ביטחון התעופה האזרחית הגרמנית ונציגויות דיפלומטיות גרמניות במזרח התיכון ובאירופה". הוא המליץ לגרש אותו לאלג'יריה. העילה: חברי הסהר האדום דיווחו לו כי אל־חאנאפי, שהיה אז בן 24, סובל מהתקפי דיכאון קשים, ושאם ימות בכלא הגרמני, יהיו לכך השלכות שליליות ביותר על מעמדה של גרמניה בעולם הערבי.

המתקפות הפלשתיניות לא נשארו בגבולות גרמניה. ביולי 1970 חטפו מחבלים מהחזית העממית מטוס של חברת אולימפיק ודרשו לשחרר שבעה מחבלים, שהיו בכלא היווני. אתונה נכנעה. בתחילת ספטמבר חטפו אנשי החזית העממית לשחרור פלשתין שלושה מטוסים - של TWA, סוויסאייר ופאן אם - והנחיתו שניים מהם ברבת עמון ואחד בקהיר. מטוס בריטי נחטף כמה ימים לאחר מכן, וגם הוא הונחת בירדן.

המחבלים בירדן החזיקו בני ערובה אמריקנים, ישראלים, גרמנים ושוויצרים. הם הפרידו את היהודים משאר הנוסעים, ודרשו שחרור מחבלים שכלואים במערב אירופה ובישראל, ובהם שלושת המחבלים ממינכן. ממשלת גרמניה אותתה מייד על נכונותה להיענות לדרישות החוטפים, ואף לחצה על ישראל להיענות לדרישות: דיפלומט גרמני נועד בלונדון עם נציג הקונגרס היהודי העולמי והביע דאגה מכך שבני ערובה ישראלים ויהודים לא ייכללו בעסקה.

מחשש לפעולה צבאית לשחרור בני הערובה, העבירו המחבלים את הנוסעים למקומות מסתור ופוצצו את המטוסים. בכך הסתיימו ניסיונות התיווך של הצלב האדום, והחלה הספירה לאחור לקראת המאבק בין צבא ירדן לארגוני הטרור הפלשתיניים, שקיבל מאוחר יותר את השם "ספטמבר השחור".

באווירה מתוחה זו החליטה ממשלת מערב גרמניה לשגר לרבת עמון את מנכ"ל מפלגת השלטון הסוציאל־דמוקרטית, האנס יורגן וישנבסקי, תומך נלהב של תנועת המאבק לשחרור לאומי באלג'יריה ובעל קשרים ענפים בעולם הערבי. בירושלים הוא נחשב פרו־ערבי.

לאחר שמשלחת הצלב האדום עזבה את ירדן, נפגש וישנבסקי עם אבו מאהר (אחמד חוסיין אל־ימאני), ממקימי "החזית העממית", שהודיע לו שארגונו מוכן לשאת ולתת בנפרד עם המדינות הנוגעות בדבר.

וישנבסקי שיגר מברק דחוף לבון ודרש הודעה פומבית מיידית של הקנצלר ברנדט על שחרור המחבלים מהפיגוע במינכן. גם שגריר גרמניה בירדן המשיך ללחוץ לשחרור המחבלים, וב־27 בספטמבר שיגר בקשה לבון: הוא כתב כי החזית העממית לא הוחלשה לחלוטין בירדן, וכי "רצונה לקבל תמורה עבור העבודה (חטיפת המטוסים; א"ב), שטורפד בגלל האירועים, הוא בוודאות גדול יותר כעת".
למחרת אישרה לשכת הקנצלר את שחרורם של שלושת המחבלים, וב־30 בספטמבר הם עזבו את גרמניה. בדיעבד, לא היה כל צורך בשחרורם. רוב בני הערובה הגרמנים שוחררו על ידי חוטפיהם, והשניים שנותרו שוחררו במהלך העימות הצבאי בין ירדן לארגוני הטרור.

בשנים 1984-1968 בוצעו במערב גרמניה 48 פיגועי טרור פלשתיניים, מתוך 293 בכל רחבי אירופה. החמור שבהם היה רצח 11 הספורטאים הישראלים במינכן בספטמבר 72' על ידי שמונה מחבלים מארגון "ספטמבר השחור".

האחראי לתכנון ולביצוע של הפיגועים היה בן שיחו של שגריר גרמניה בירדן, עלי חסן סלאמה. חמישה משמונת המחבלים חוסלו בפעולת החילוץ הכושלת בשדה התעופה הצבאי פירסטנפלדברוק שבמינכן, ושלושה נוספים נלכדו. ראש המוסד דאז, צבי זמיר, שנשלח לגרמניה כדי לעקוב אחר ניסיונות החילוץ של הספורטאים, שאל את מקבילו הגרמני מה בכוונת רשויות ארצו לעשות בטרוריסטים החיים, שכן הפלשתינים יכולים לחטוף מטוס של חברת לופטהנזה ולאלץ את הגרמנים לשחרר את שלושת המחבלים. ראש שירות הביון הגרמני השיב שאינו יכול להבטיח שזה לא יקרה.

במהלך התקיפה בכפר האולימפי השמיע הקנצלר ברנדט ביקורת פומבית כלפי מדינות ערב. אך שר החוץ שלו, ואלטר של, מיהר להבהיר כי מינכן היתה "מקרה ברור של טרור, שממשלות של מדינות מסוימות לא היו אחראיות לו באופן ישיר". דעת הקהל הגרמנית, מצידה, הגיבה בזעם על הטבח ועל כך שהטרוריסטים נתפסים במדינות ערב כגיבורים.

יום לאחר הטבח שיגר שגריר גרמניה בקהיר, האנס־גאורג שטלצר, מכתב ארוך לממונים עליו, שבו המליץ להימנע מביקורת חריפה על מדינות ערב, מאחר שאין להן כל השפעה על מעשי ארגוני הטרור. "ככל שהכעס הזה יכול להיות מובן ומבוסס, נראה לי ראוי לפעול למיתון דעת הקהל הגרמנית, ולנסות להימנע מהאשמות בלתי מבוססות נגד ממשלות ערביות ומהכללות נגד ערבים", כתב שטלצר. הוא המליץ לממשלתו להעביר לבירות ערב מסר, שלפיו הפיגוע לא יפגע לרעה ביחסים בין שני הצדדים. שוב, דאג דיפלומט גרמני לתדמיתו של הצד הערבי בגרמניה לאחר פיגוע טרור שבו נרצחו ישראלים.

במברק מאוחר יותר הוא אף מבקש לגלות הבנה כלפי הטרוריסטים: "גם אם אנחנו חייבים לגנות בתוקף את התנהגותם של המחבלים במינכן, צריך להבין את העמדה הערבית, הרואה בפדאיון צעירים אידיאליסטים שפעלו מתוך ייאוש בגלל מצב החירום במולדתם, ושממשלות ערב לא יכולות להתכחש להם - בין שמחשש לפעולות תגובה של הפדאיון נגדן ובין שמתוך סולידריות ערבית. סולידריות זו התחזקה לנוכח התגובה הישראלית נגד מחנות פליטים בלבנון ובסוריה".

ברוח המלצה זו, הגיב שר החוץ לדרישת חברי בונדסטאג לצנן את היחסים עם מדינות ערביות שלא גינו את הטבח: "ברור שצריך להתייחס לזעם המוצדק, אבל החיים נמשכים".

"כשבוחנים את התגובות במשרד החוץ לטבח במינכן, עולים הקור וחוסר האמפתיה שבהם התייחסו לאירוע", מציין למהויס. "הם אמרו 'החיים צריכים להימשך', בלי שום רגש למשמעות של הפיגוע ולמעמד ההיסטורי שלו בעיני הישראלים. מהמסמכים לא עולה שהאירוע גרם לזעזוע כלשהו, או שהיו התנגדות בקרב פקידי משרד החוץ לגישה הרשמית ודרישה לתבוע מהפלשתינים לשאת באחריות למעשה.

"היקף חוסר האמפתיה מחריד גם בלי קשר להיסטוריה. 11 אנשים נרצחו על ידי טרוריסטים, ולא נראה שמישהו במשרד החוץ הגרמני באמת הזדעזע. הם ידעו ש'ספטמבר השחור' היה חלק מאש"ף, ושבניגוד לשקרי ערפאת, הארגון הזה לא פעל על דעת עצמו. אבל כל זה לא גרם לדיפלומטים הגרמנים לשמור מרחק, אלא דווקא לרצות בדו־שיח עם אש״ף, במחשבה שכך יהיה אפשר למנוע פיגועים בגרמניה. הרעיון הזה מלווה את המגעים עם אש"ף לאורך כל הדרך".

מסמך פנימי שאיתר למהויס מאוקטובר 72', פחות מחודש אחרי הטבח במינכן, מעיד על כך שמשרד החוץ הגרמני ידע היטב על הקשר בין "ספטמבר השחור" לפת"ח, ושארגון הטרור החדש נועד לשמש הסוואה שאפשרה לפת"ח להתנער מאחריות לפעולות טרור שביצעו אנשיו. "הנהגת פת"ח מבקשת למנוע בכך פגיעה באהדה כלפיה, פגיעה בשמה הטוב ובמעמדה. לצורך העניין, הארגון ('ספטמבר השחור') ופעולותיו הם מחתרתיים. את המערך הארגוני מספק שירות המודיעין של פת"ח, וכן עומדים לרשותו סכומי כסף משמעותיים של פת"ח. הפעולות מאושרות על ידי ערפאת עצמו".

שר הפנים דאז, הנס־דיטריך גנשר, אסר פעילות של ארגוני הסטודנטים והפועלים הפלשתינים בגרמניה, גירש מאות שוהים ערבים בלתי חוקיים והורה על ביקורות גבול קפדניות של ערבים שנכנסו למערב גרמניה. ואולם, אנשי משרד החוץ הגרמני גילו התנגדות רבה לצעדים האלה, והם בוטלו כעבור זמן מה. הגישה הפייסנית של מערב גרמניה כלפי אש"ף נמשכה.

"במשרד החוץ כלל לא דאגו ליחסים עם ישראל, אלא לתדמית של הערבים בתקשורת המערב־גרמנית", מוסיף למהויס. "לא היתה כל תחושת אשמה לגבי השתלשלות העניינים הרשלנית, שגרמה למותם של תשעה ספורטאים במהלך ניסיון החילוץ הכושל (שניים נוספים נרצחו כבר בכפר האולימפי; א"ב). הדעה השלטת היתה שהגרמנים עשו הכל נכון, בלי טעויות. גם ישראל, מצידה, הגיבה באופן די פייסני. גולדה מאיר נזהרה מאוד בביקורת שלה". גולדה היתה מקורבת מאוד לקנצלר מערב גרמניה וילי ברנדט ולא רצתה לפגוע בסיכויי בחירתו מחדש בבחירות שנערכו בנובמבר.

נבואתו של ראש המוסד זמיר הגשימה את עצמה מהר מאוד. בבוקר 29 באוקטובר 1972 חטפו טרוריסטים פלשתינים מטוס של חברת לופטהנזה, שהיה בדרכו מדמשק לפרנקפורט דרך ביירות, אנקרה ומינכן. החוטפים דרשו את שחרור שלושת המחבלים שנעצרו לאחר רצח הספורטאים הישראלים. ממשלת מערב גרמניה נכנעה לדרישות עוד באותו יום, השלושה הוטסו ללוב, ונוסעי המטוס הגרמני שוחררו.

עד היום, יש הטוענים שחטיפת המטוס נעשתה בתיאום בין אש"ף לגרמניה, כדי לשחרר את הגרמנים מהעול של העמדת הרוצחים לדין. למהויס לא מצא אישור לכך במסמכי משרד החוץ, אולם מציין כי אגון באהר, מיועציו הקרובים של הקנצלר ברנדט ומי שכיהן כשר לעניינים מיוחדים באותה תקופה, אמר ב־2009 בראיון ליומון ״פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" כי "המחשבה הזו נראית בעיניי לגיטימית. לא עדכנו אותי בפרטים".

ביום שחרורם של המחבלים, שיגר מנהל מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ הגרמני מברק לשגרירות בתל אביב, שבו כתב: ״להאשמות שממשלתנו נכנעה ללוחמי הגרילה הפלשתינים ובכך מעודדת פשעים חדשים מהסוג הזה, יש לומר שהממשלה הפדרלית לא יכלה לקבל החלטה שהיתה מעמידה בסכנה את חיי הנוסעים והצוות במטוס החטוף". המברק הסתיים באמירה המעידה יותר מכל על העמדה הגרמנית: "מדובר כאן בתוצאות של סכסוך, שהאחריות לפתרונו מוטלת על כל הצדדים".

ישראל זעמה על שחרור המחבלים. שר החוץ אבן זימן את השגריר הגרמני, יסקו פון־פוטקאמר, לשיחת נזיפה, שבה אמר לו: "במקור, ממשלת מערב גרמניה רצתה לפעול למען חזית מאוחדת נגד הטרור. כעת הטרור רשם לזכותו ניצחון גדול".
בד בבד, זימן אליו שר החוץ הגרמני, של, את שגריר ישראל, אלישיב בן חורין, ואמר לו כי מדיניות מערב גרמניה כלפי המאבק בטרור לא השתנתה, ואפילו נעשתה תקיפה יותר - אבל לא עמדה בפני הממשלה שום ברירה אחרת. השר דחה כל ביקורת על פעולות ממשלתו, ואף מתח ביקורת על דיווחי התקשורת בישראל.

לשכת הקנצלר גילתה רגישות רבה יותר למצב. האחראי למזרח התיכון בלשכה, פר פישר, פנה למשרד החוץ הגרמני בשאילתה אם לזמן את שגרירי גרמניה בביירות ובטריפולי להתייעצויות בגרמניה, כמחווה כלפי ישראל. האחראי למחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ הגרמני, הלמוט רדיס, דחה את הרעיון בבוז: "אנחנו לא צריכים עכשיו לשפר את היחסים עם ישראל על חשבון היחסים עם מדינות ערב", כתב. שר החוץ ואלטר של, לימים נשיא מערב גרמניה, חתם על המסמך.

מבחינת משרד החוץ הגרמני, משבר טבח הספורטאים הסתיים בלי שתינקט מחווה כלשהי כלפי ישראל, וחשוב יותר - בלי שייפגעו הקשרים עם מדינות ערב.

הכניעה הגרמנית סללה את הדרך לקשרים רשמיים בין מערב גרמניה לאש"ף. אש"ף דרש ש"כמו בבירות אירופיות אחרות (לונדון, פריז, ז'נבה; א"ב) יוצב נציג של הארגון במשרדי הליגה הערבית, שיקיים מגעים עם גורמים בצד הגרמני העוסקים בסוגיות הקשורות לפלשתינים". דרישה נוספת היתה לחתום על הסכמי ייצוג דומים לאלה שנחתמו עם ספרד, איטליה ויוון (לספרד לא היו אז קשרים דיפלומטיים עם ישראל, ליוון היתה רק נציגות דיפלומטית נמוכת דרג בתל אביב; א"ב).

הפלשתינים אף דרשו תמיכה כספית גרמנית באש"ף. במברק שנשלח ב־28 בפברואר 1973, חצי שנה לאחר הטבח במינכן, הנחה רדיס את השגרירות להעביר 50 אלף מארקים כתמיכה לסוכנות הידיעות "וואפא", שעסקה בהפצת תעמולה פלשתינית. בארכיון משרד החוץ הגרמני לא נמצא אישור לכך שהכסף אכן הועבר, אך נמצאה הנחיה של רדיס להסתיר את השימוש שנעשה בכסף, כדי למנוע הסתבכות דיפלומטית.

בהתאם להנחיות, השגריר בביירות, ולטר־גאורג נובאק, קשר קשרים עם אש"ף. ב־19 במארס הוא נועד עם עבדאללה פרנג'י, יו"ר איחוד הסטודנטים הפלשתינים במערב גרמניה, שעזב את גרמניה לאחר הטבח במינכן, ודן עימו בעיקר בשיגור נציג של ארגון הטרור למערב גרמניה.

בפגישה הדגיש נובאק כי ארצו מצפה מאש"ף להפסיק את הפיגועים נגד מטרות גרמניות, והוסיף כי ממשלת מערב גרמניה רוצה לפעול למען עתידם של הפלשתינים, מתוך זהות גורל היסטורית: "כעם שלא מכבר חווה בעצמו את ניסיון הפליטוּת (נובאק התייחס ל־12 מיליון העקורים הגרמנים בתום מלחמת העולם השניה; א"ב), אנחנו מרגישים מחויבים באופן מיוחד להבין את מצבם של הפלשתינים. זהו בסיס נאות ליצירת יחסי אמון".

ההשוואה ההיסטורית הזו בולטת מאוד מול היעדר כל התייחסות לשואה בהתכתבויות הפנימיות של הדיפלומטים הגרמנים. "האחריות ההיסטורית לא מילאה שום תפקיד בעמדת משרד החוץ הגרמני כלפי ישראל", אומר למהויס. "לאחר הסכם השילומים מ־1952 אמרו הדיפלומטים הגרמנים: ׳זהו, עניין השואה סגור. שילמנו, ומרגע זה והלאה, ההיסטוריה כבר לא ממלאת תפקיד׳.

"נקשרות לכך גם האשמות אנטישמיות, שלפיהן הישראלים והיהודים רוצים להשיג רווחים פיננסיים מהשואה. זה בא בעקבות התייחסויות חוזרות ונשנות של דיפלומטים ישראלים להיסטוריה בפגישות עם עמיתיהם הגרמנים. הדיפלומטים הגרמנים התלוננו על כך, די מזעזע לראות את זה.

"לומר 'ההיסטוריה לא קשורה אלינו, שילמנו וזה מספיק', מראה את הקור שאפיין את הגישה של מדיניות החוץ הגרמנית, וגם את הבורות כלפי סבלם של הניצולים וכלפי האחריות ההיסטורית. מחריד לראות כמה מהר אחרי השואה עוברים הדיפלומטים הגרמנים לסדר היום, ובה בעת מדגישים את הטראומה ההיסטורית שנגרמה לערבים עם הקמתה של ישראל. כלומר, ההיסטוריה מילאה עבורם תפקיד בהתאמה לצורכיהם".

העובדה שרבים מהדיפלומטים המערב־גרמנים חיו בגרמניה הנאצית השפיעה על הגישה הזו?

"לא בדקתי את הביוגרפיות האישיות של הדיפלומטים, אבל כשקוראים את ההתבטאויות האנטישמיות שלהם, ברור שהשפעת התקופה הנאצית מילאה תפקיד. זה עולה מהמסמכים ומהדימויים שלהם ביחס ליהודים ולישראל. מדובר בתפיסות אנטישמיות קלאסיות.

"פאול פראנק, שהיה באותה תקופה (1970-1974) מזכיר מדינה במשרד החוץ וממלא מקומו של השר במשך כמה שנים, שירת בוורמאכט במלחמת העולם השניה. בזיכרונותיו הוא מתייחס לסכסוך בין ישראל לערבים כאל 'גידול ממאיר', המאיים על העולם כולו.

"השימוש הזה בדימוי ביולוגי, סרטני, שייך לדימויים הקלאסיים של האנטישמיות הביולוגית. גם הטענה שהיהודים גורמים לכך שגורל העולם יהיה תלוי בסכסוך הזה, מזכירה את האנטישמיות הנאצית. אפשר להניח שהוא לא אימץ את הרעיונות הללו רק בעת כתיבת זיכרונותיו, אלא האמין בהם עוד לפני כן. לכן צריך גם להעריך מה היתה ההשלכה של התפיסות הללו על גיבוש מדיניות החוץ.

"האנטישמיות הפתוחה במסמכים הפתיעה אותי. פקידים הרגישו שהם יכולים לכתוב את הדברים הללו, בידיעה שזה לא יפריע לאיש. ומי יודע מה נאמר בשיחות ביניהם על יהודים ועל ישראל. זה לא היה ייחודי רק למשרד החוץ הגרמני, אני מניח שזה היה נפוץ גם בשאר משרדי הממשלה. רוב הפקידים אז התחנכו בגרמניה הנאצית. הפליא אותי שלא היתה התנגדות לעמדות הללו, שלא היה כלל דיון. מלחמת ששת הימים, הפיגועים במינכן, מלחמת יום כיפור - כל אלה לא הביאו לחשיבה אחרת.

"לדעתי, היתה לכך סיבה נוספת: המשיכה של הגרמנים לאוריינטליזם, למזרח, לערבים. ההתלהבות מ'הפרא האציל' והתפיסות הרומנטיות של העולם הערבי, שהן מסורות ותיקות בגרמניה. זו היתה תפיסה גזענית חיובית, אידיאלית".

ב־5 באפריל 1973 נפגש השגריר הגרמני בביירות עם אבו יוסוף (מוחמד יוסוף אל נג'אר), ראש המחלקה המדינית של אש"ף ואחד מסגניו של ערפאת. בין שאר תפקידיו, היה אבו יוסוף גם קצין המודיעין של "ספטמבר השחור". השיחה נועדה לסלול את הדרך להעמקת הדיאלוג בין שני הצדדים, והיוותה העלאה משמעותית של דרג המפגשים.

חמישה ימים לאחר מכן חוסל אבו יוסוף בלבנון על ידי צה"ל במבצע "אביב נעורים". הפלשתינים הקפיאו לתקופת מה את הקשר עם הגרמנים - בין היתר מאחר שחשדו שהשגריר בביירות שיתף פעולה עם הישראלים.

הקשר התחדש בסוף אותה שנה, אחרי מלחמת יום כיפור, במסגרת ועידה של הצלב האדום הבינלאומי שהתקיימה בטהרן. שגריר גרמניה בביירות, ולטר־גאורג נובאק, נפגש בוועידה עם נביל נאסר, מי ששימש סגן יו"ר אגודת הסטודנטים הפלשתינית. נאסר הבהיר שערפאת אינו מעוניין בהחזרת המגורשים לגרמניה או בתרומות כספיות, אלא בשיגור נציג רשמי של אש"ף לבון. השגריר הגרמני ביקש כי "אש"ף יעשה ככל יכולתו כדי למנוע בעתיד פעולות טרור על אדמת גרמניה או נגד אזרחים ומוסדות גרמניים בחו"ל", והפלשתינים הסכימו לדרישה. מסמך פנימי של משרד החוץ מינואר 1974 סלל את הדרך לנורמליזציה של היחסים ולפתיחה של נציגות של אש"ף במערב גרמניה, בקובעו שאין כל נוהל משפטי, שמחייב את ממשלת מערב גרמניה לקבוע עמדה בעניין.

הטרור השתלם. עבדאללה פרנג'י חזר למערב גרמניה ב־1975 כנציג אש"ף, ומאוחר יותר כנציג הרשות הפלשתינית, תפקידים שמילא עד 2005 (כיום הוא מכהן רשמית כמושל עזה מטעמו של יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן; א"ב). במקביל אפשרה גם מזרח גרמניה הקומוניסטית לאש"ף לפתוח נציגות דיפלומטית במזרח ברלין.

באותה שנה הגישו בכירים במשרד החוץ שני ניירות עמדה בנוגע לעמדה הגרמנית ביחס לשאלה הפלשתינית, ולפיהם מומלץ לשמור על קשר עם אש"ף ולהכיר בארגון כנציג הפלשתינים, ברוח החלטות הליגה הערבית והאו"ם. במקביל, משרד החוץ הגרמני אימץ עמדה אפולוגטית כלפי הטרור הפלשתיני.

״אנחנו צריכים לחיות עם אש"ף ואש"ף איתנו", כתב ולטר יסר, ראש המחלקה הפוליטית של משרד החוץ המערב־גרמני. "במוקדם או במאוחר, אש"ף יהפוך לממשלה פלשתינית גולה, וממנה תצא הממשלה של שטח ערבי בפלשתינה. האשמת אש"ף בטרור לא מאפשרת התקדמות. ההיסטוריה מראה שהרבה תנועות עצמאות לאומיות, לא רק במזרח התיכון, השתמשו לפחות זמן מה בטרור".

https://www.israelhayom.co.il/article/770005

תגוביות:

1.העונש של גרמניה זה הערבים והאיסלאם!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום שלישי י' בניסן תשפ''א    10:06   23.03.21   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  96. סקר חדש: הישראלים לא מודעים למימון אירופי של ארגוני שמאל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
על רקע החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לפתוח בחקירה נגד ישראל, יצאה בימים האחרונים תנועת "ישראל שלי" בקמפיין, תחת הסלוגן "כשהאירופים צוחקים – אנחנו בוכים".

המטרה, לדברי הארגון, היא "לחשוף את התערבות ממשלות אירופה בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, באמצעות מימון ארגונים ישראליים הפועלים לשנות את מדיניות הממשלה".

במסגרת הקמפיין, נערך סקר באמצעות "דיירקט פולס", שבוחן את מידת המודעות בישראל לנושא המימון האירופי לארגונים מקומיים. מהסקר עולה כי רק כמחצית מהנשאלים, מודעים במידה רבה לקיומו של מימון כזה.

76 אחוזים, סבורים כי הממשלה צריכה לעשות יותר כדי למנוע מימון אירופי.

באופן ספציפי יותר, 83 אחוזים חושבים שהמדינה צריכה למנוע את האפשרות לממן גופים האוספים מידע לתביעות כלפי חיילי צה"ל, ואחוז דומה מהנשאלים סבורים כי יש למנוע אפשרות למימון של גופים המסייעים בכניסת מסתננים לישראל.

השאלות בסקר הן כלליות למדי, ולא מצויינים בהן שמות של ארגונים ספציפיים או מדינות תורמות. אך מלבד הסקר, ב"ישראל שלי" מביאים דוגמאות למימון כזה ומציינים למשל כי לאחרונה ראש הממשלה נתניהו ערך סיור בדרום תל-אביב, במהלכו אמר כי ישראל מטפלת בהוצאת המסתננים הבלתי חוקיים.

מול האמירה הזו, מובא הנתון לפיו בין השנים 2018 ל-2020, נתרמו 4.7 מיליון שקלים מהאו"ם, האיחוד האירופי וגרמניה, עבור ארגונים המסייעים למהגרים הבלתי חוקיים, ונלחמים בהוצאתם מישראל.

דוגמה נוספת נוגעת לחקיקה חדשה בדנמרק נגד מימון זר לבניית מסגדים בשטחה.

מולם מביאים בישראל שלי נתונים לפיהם בין השנים 2016 ל-2020, מימנה דנמרק ארגונים ישראלים בכ-14 מיליון שקלים. בהם נכללים שוברים שתיקה, גישה, מי מרוויח (ארגון שמקדם חרם על ישראל), ירושלים דלמטה ("פרויקט המקומות הקדושים"), וכן בצלם, שקבעה לאחרונה כי בישראל שורר אפרטהייד, בין היתר בשל קיומו של חוק השבות.

דיווח מורחב על הסטנדרט הכפול של דנמרק:

https://rotter.net/forum/scoops1/687791.shtml

שרה העצני כהן, יו"ר ישראל שלי, אומרת: "הגיע הזמן לעצור את ההתערבות האירופית הזרה בענייניה הפנימיים של ישראל. יחד עם כסף זר ומימון מסיבי של ארגונים ישראליים – האירופים משפיעים על סדר יומה של מדינת ישראל בהתערבות בוטה וגסה בריבונותה של ישראל. זה טירוף שלא היה מתקבל בשום מדינה אחרת".

ממצאי הסקר:

- 50% מהישראלים לא מודעים להיקף הפעילות של ממשלות אירופה בישראל באמצעות מימון ארגונים ישראליים.

- 65% מהישראלים טוענים כי מדינת ישראל צריכה לאסור מימון זר לגופים שגורמים נזק למדינה ולחיילי צה"ל.

- 77% מהישראלים חושבים שממשלת ישראל לא עושה מספיק על מנת לעצור את פעילות הארגונים שפועלים במימון ממשלות אירופה.

- למעלה מ-85% מהישראלים ענו כי ממשלת ישראל צריכה לעצור מימון אירופי מארגונים האוספים מידע לתביעות כנגד חיילי צה"ל בחו"ל.

- למעלה מ83% מהישראלים ממשלת ישראל צריכה לעצור מימון אירופי מארגונים המסייעים בכניסת מסתננים לישראל.

- כמעט 70% מהישראלים השיבו כי ממשלת ישראל צריכה לעצור מימון אירופי של ארגונים העותרים לבג"ץ כנגד הריסת בתי מחבלים.

נתון מרכזי נוסף, כמעט 70% מהישראלים טוענים שמעורבות האיחוד האירופי באופן חד צדדי בפוליטיקה בישראל פוגעת בתדמית האיחוד בעיניהם.

https://www.makorrishon.co.il/news/325799

תגוביות:

1.



לחץ כאן לצפיה דרך Facebook

2.השמאל תומך באויב.

3.הקדנציה הזאת צריך להעלות שוב את חוק העמותות הזרות במתכונת מורחבת.

4.מן המפורסמות הוא שהאירופים אוהבים את היהודים וישקיעו כל סכום על מנת לעזור להם.
עוד כשקראו לסבא שלי "ז'יד לך לפלשתינה" ואחר כך הסיקו את התנורים באושוויץ בגופות משפחתו, כוונתם היתה אך ורק טובה.

5.זה מה שקורה כשהתקשורת היא שופר תעמולה של השמאל. אני לא אתפלא אם העיתונאים ממומנים על ידי האנטישמים באירופה...

6.המפלגה היחידה שחרטה על דגלה את המאבק במימון הזר - היא מפלגת נעם - שהצטרפה לרשימת הציונות הדתית.

7.מנדלבליט לנתניהו: אין בסמכותך לאסוף מידע על עמותות שמאל

ההנחיה נמסרה בתגובה לפנייה של עו"ד שחר בן-מאיר ליועמ"ש, במסגרתה טען בן-מאיר כי נתניהו והממשלה חרגו מסמכותם כשהודיעו בחודש אוגוסט האחרון כי הם פעלו מול האיחוד האירופי לעצירת המימון לגוף הפועל בארץ בשם – "המועצה להגנה על החירויות" • לדברי לשכת נתניהו הגוף מערער על זכות קיומה של מדינת ישראל".

8.למה לא להעתיק לכאן את חוק הסוכן הזר האמריקני, ככתבו וכלשונו?

9.כל האנטישמים למדו. לא צריך תאי גזים. מספיק לממן עמותות שמאל והרצאות בפני הצבא.
להכניס גיס חמישי לתפקידים בכירים בצבא ולפורר את המדינה מבפנים. הגלות השלישית בדרך.

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001261228



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
26178 הודעות
יום רביעי כ''ז בתמוז תשפ''א    16:01   07.07.21   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  97. אנטישמיות במסווה: קווים לדמותה של האנטישמיות העכשווית / מידה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הרדיקליות של השמאל הפרוגרסיבי הפכה אותו לבית חם ונעים לגורמים אנטישמיים, ושנאת ישראל והיהודים מתפשטת בו כשריפה בשדה קוצים

בשנים האחרונות עולה רמת האנטישמיות בעולם עם מקרים רבים של אפליה, אלימות מילולית ואלימות פיזית. נראה כי השנאה והתוקפנות כלפי יהודים הגיעה לשיאים חדשים שלא נראו כמותם שנים רבות. אפילו הנשיא הטרי של ארצות הברית, ג׳ו ביידן, נאלץ להתייחס לעלייה בתוקפנות כלפי יהודים בארצו, בעיקר על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והצטרף לשורה של מנהיגים בעולם אשר כבר גינו את העלייה בתופעת הגזענות כלפי יהודים.

שנאה וסלידה כלפי יהודים אמנם עתיקת יומין וגיל האנטישמיות בעולם כגילה של היהדות עצמה, אך במאה העשרים ואחת ישנם הסברים חדשים לאנטישמיות הגואה. אם בעבר, או לפחות אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה, עמי העולם התחשבו ביהודים ובזכות שלהם לחופש, ריבונות וצדק, אזי שהיום ״השאלה היהודית״ נמצאת שוב על הפרק – מה הוא מקומם של היהודים בחברה ובפרט מה מקומה של ישראל בעולם? אפילו את מגפת הקורונה (COVID-19) ייחסו ליהודים ולישראל בדיוק כפי שייחסו את המגפה השחורה במאה הארבע עשרה ליהודים.

בשונה מן העבר, גזענות היא תופעה פחות מקובלת חברתית, פחות ״פוליטיקלי קורקט״, בעיקר בחברות פרוגרסיביות וליברליות כמו אירופה וצפון אמריקה. נוצר מצב בו האנטישמיות קיימת, גואה, אך אינה נחשבת כגזענות. אפילו פעילי זכויות אדם הפועלים נגד גזענות שותפים להפצת השנאה כלפי יהודים מפני שהם מלבינים או מצדיקים שנאה כלפי יהודים או כלפי ישראל. מעניין לגלות שהיהודים בעולם סובלים מגזענות הן מימין והן משמאל, הן מניאו-נאצים ולאומנים והן מפעילי זכויות אדם כחלק מהברית האדומה-ירוקה (אדום הוא צבעם של הסוציאליסטים ואנשי השמאל, ירוק הוא צבעם של אנשי האסלאם).

זוהי תופעה חברתית ותודעתית מעניינת מפני שקבוצות אחרות הסובלות מגזענות, למשל מוסלמים, אסייתיים או שחורים, בדרך כלל סובלות רק מגזענות של קבוצה אידיאולוגית אחת – הימין הקיצוני. אם כך, כיצד נוצר מצב בו השמאל הפרוגרסיבי והליברלי דווקא הוא מגביר את השנאה והעוינות ליהודים ולישראל? במאמר זה אמנה את הסיבות וההסברים לאנטישמיות המתחבאת מאחורי מסווה של זכויות אדם והגנה על המולדת ואסביר כיצד אנטישמיות עקיפה מסכנת את ביטחונם ומעמדם של היהודים בעולם.

אנטישמיות מהי? תמצית רעיונית לשנאת היהודים

גילה של האנטישמיות הוא כגיל היהדות עצמה והביטויים לתופעה זו הם דעה קדומה, אפליה, סלידה ונקיטה בעוינות ואלימות כלפי היהודים. אחת הדוגמאות העתיקות ביותר לאנטישמיות היא כמובן מגילת אסתר המספרת כיצד המן הרשע ניסה להשמיד את כל היהודים (במאה החמישית לפנה״ס) אך אם ברצוננו להתבסס על מקרים מפורטים יותר מבחינה היסטורית נוכל להתבסס כמובן על אנטישמיות פגאנית טרום-נוצרית בה היהדות התבדלה מאד מהדתות הפוליתאיסטיות בהיותה מונותאיסטית. למשל, לאחר מרד החשמונאים בשנת 167 לפנה״ס וסירובם של היהודים לנהוג לפי ערכי התרבות היוונית גזר אנטיוכוס הרביעי (אפיפאנס) גזירות כגון איסור קיום הדת היהודית וכפיית פולחן אלילים (168 לפנה״ס).

נקודת ההזנק או ״ההנפקה בבורסה״ של האנטישמיות הייתה כאשר קונסטנטין הגדול החיל את הדת הנוצרית על כלל האימפריה הרומית בשנים 312-313. בן לילה הפכה כל האימפריה הרומית לזו המאשימה את היהודים במגוון האשמות והמפורסמת בהן היא זו המאשימה את היהודים ברצח יש"ו. לאחר צליבת יש"ו, במאה הראשונה, טען שאול התרסי (פאולוס) שהיהדות איבדה את כתר הנבחרות של ״העם הנבחר״ וזה עבר לנצרות.

לאחר מכן, לאורך המאות ועם מסעות הצלב (אשר כוונו בעיקר נגד מוסלמים), סבלו היהודים מרדיפות ואפליה אשר התבטאה בהאשמות כזב (עלילות דם) ובאפליה פשוטה, למשל, איסור על בעלות אדמה או סוסים או איסור על החזקת משרה ציבורית. ב-1290 גירשו את היהודים מאנגליה. ב-1306 ו-1364 גירשו את היהודים מצרפת. ב-1492-1497 גירשו את היהודים מספרד. העובדה שלא נמצאו (כמעט) יהודים בממלכת אירופה לא טיפלה בתופעה – תופעת שנאת הזרים נותרה בזמן שהזרים כלל לא נמצאו.

התרבות האנטישמית נותרה. במקביל לסלידת הנוצרים מהיהודים סלדו גם המוסלמים מהם והאשימו את היהודים בדחיית מוחמד. יתרה מכך, החדית׳ המוסלמית ממצבת את היהודים כמי שאחראים על מות הנביא.

בדילוג גס על תהליכי רפורמציה ותהליכים פוליטיים וחברתיים רבים אחרים אשר קרו בעיקר באירופה, היהודים החלו לסבול גם מן הנאורות וההשכלה ומפיתוחו של המדע. מקורות הנאורות אמנם נעוצים במאות ה-16 וה-17 אך ניסיונם הגובר של היהודים לעבור תהליך אסימילציה באירופה של המאה ה-19 גרר תגובות בלתי רצויות. היו אלה אשר טענו שיהודים יכולים להשתלב בחברה האירופאית והיו אלה שטענו נגד.

כך או כך, הנאורות ו״המדעיות״ של הדברים ובפרט תאוריות כמו הדרוויניזם החברתי הובילו רבים בחברה האירופאית לאמץ את תורת הגזע ואת הרעיון הבסיסי לפיו ישנם גזעים איכותיים יותר ואיכותיים פחות. אך המדע לא עזר ליהדות וליהודים אשר סבלו מעל לאלף שנות עוינות נוצרית. באירופה, באופן די טבעי, החליפו את השנאה הנוצרית וההאשמות על מות יש"ו בהסברים ״מדעיים״ יותר – למשל, שהגזע היהודי נחות יותר ואינו מסוגל לערכים אירופאיים. במקביל, בעלי דעה רבים אף טענו שיש"ו, אשר היה במקור יהודי, מוצאו מהגזע הארי. אחרים אף השתמשו בתאוריית הגזע ובתרבות האנטישמיות בת אלפי השנים לתועלת פוליטית.

שנאת יהודים כלל לא הוגדרה כאנטישמיות עד לשנת 1879 בה תועד העיתונאי הגרמני וילהלם מאר עושה שימוש במילה. אנטישמיות נהפכה לכלי פוליטי משמעותי באירופה. למשל, ראש העיר של וינה קרל לואגר, אשר נבחר ב-1897, השתמש באנטישמיות כבסיס לתעמולה פוליטית. מתנגדיו של לואגר טענו שזה עושה שימוש בהפחדה ושקרים. לפני שלואגר נבחר, קראו מתנגדיו, למשל חבר הפרלמנט האוסטרי פרדיננד קרונווטר או הפעיל הסוציאליסטי הגרמני אוגוסט בבל כי לואגר עושה שימוש בטיפשותם של ההמון.

הם טענו כי ״אנטישמיות היא הסוציאליזם של הטיפשים״ (מגרמנית: Sozialismus der dummen Kerle). כוונתם הייתה כמובן לכך שלואגר עושה שימוש תועלתני מאד בתרבות האנטישמית אליה הורגלו תושבי וינה ואירופה בכלל. הוא מצא שעיר לעזאזל אשר נגדו היה אפשר לאגד את רגשות הלאומיות עם רגשות אי-צדק וקושי חברתי-כלכלי. לואגר לא היה הראשון, ולא האחרון, אשר השתמש באנטישמיות למטרותיו. כפי שטען פרופ׳ רוברט ויסטריך ז״ל בספריו הרבים, הסיבות התאולוגיות, החברתיות והפוליטיות באירופה הובילו בסופו של דבר לניסיון השמדת העם היהודי – השואה.

תמצית זו של האנטישמיות דלה ואיננה מספקת אך מטרת מספר שורות אלו היא לא לפרט את כלל ההיסטוריה של התופעה אלא להניח קווי יסוד רעיוניים – לאנטישמיות סיבות והסברים רבים, למשל הסברים תיאולוגיים המאשימים את היהדות בהרג המשיח או הנביא, הסברים חברתיים וכלכליים המסבירים למה היהודים גורעים מהחברה המקומית או מנסים לשלוט בה, הסברי מדע כזב (פסוידו-מדע) לפיהם היהודים נחותים יותר ביולוגית. יחד עם זאת, בסיס האנטישמיות נותר דומה – שנאת האחר לצורך תועלת אישית, מקומית או לאומית או תירוצים לקשיי היומיום.

אנטישמיות בשמאל: כיצד מתנגדי גזענות מקדמים גזענות נגד יהודים

אנטישמיות זו גזענות, שנאת האחר, שנאת היהודי השונה אותו מאשימים בכלל בעיות החברה האנושית. אל מול הגזענות ישנה אידיאולוגיה אשר דווקא מקדמת ומקדשת את שוויון האדם – הסוציאליזם. לאידיאולוגיה זו פרשנויות רבות ומקורות שונים אך בסיסה הוא שוויון חברתי וכלכלי. אחת התקופות המקושרות ביותר עם השוויון היא המהפכה הצרפתית של 1789 בה קודשו ההיגיון והמדע על פני הדת, השמרנות והאבסולוטיזם. מוטו מוכר מתקופת המהפכה (ויש לציין אחד מכמה גרסאות) הוא ״חירות, שוויון, אחווה״.

במהלך תקופת הנאורות ובעיקר לאחר המהפכה הצרפתית נהנו היהודים באירופה מתמיכה מסוימת ומסויגת בנוגע לניסיונות אסימילציה בחברה האירופאית. כידוע, ניסיונות האסימילציה כשלו בסופו של דבר כאשר רגשות הפופוליזם, הלאומיות ותורת הגזע עלו לשלטון, בעיקר משנות השלושים של המאה העשרים ועד לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה.

לאחר השואה קיבלו יהודים רבים את תמיכת אומות העולם (בין היתר גם כתוצאה של ההתמדה ההסברתית והדיפלומטית של התנועות הציוניות אשר קרתה גם לפני השואה). בסופו של דבר, היהודי החלש והגלותי זכה לנחלה וריבונות בארץ ישראל. אך אליה וקוץ בה – משלקחו היהודים את גורלם בידיהם, הפכו בן לילה מאלה שהשמאל הפוליטי תומך בהם לאלה שהשמאל דווקא מתנכר להם ומבקר אותם.

לאחר תקומתה של מדינת ישראל ב-1948 נולדה תופעה המכונה ״אנטישמיות חדשה״ והפכה להיות נפוצה מאד על רקע המחלוקות והמלחמות בין ישראל למדינות ערב, על רקע הסכסוך בין ישראל לפלסטינים וכמובן על רקע המלחמה הקרה בה תמכה ברית המועצות במדינות ערב כחלק מההתנגדות למערב. כחלק ממאבק זה בין המעצמות קידמה ברית המועצות גם תעמולה אנטי-ציונית אגרסיבית.

כחלק מכלי הדה-לגיטימציה אימצו מדינות ערב את הסטריאוטיפים והדעות הקדומות המבוססות על אנטישמיות ועל שנאת יהודים ובמהלך השנים פיתחו מיתוסים הקשורים ליהודים ולמדינת ישראל. האגף הקיצוני יותר של מדינות ערב, האסלאם הקיצוני, אף הרחיק וטען שהאימפריאליזם, הדמוקרטיזציה והגלובליזציה, כל אלו הגיעו מהיהודים ויש להילחם בכולם יחד במערכה אחת. החיבור בין המעצמה הסוציאליסטית החזקה ביותר בעולם, מדינות ערב אשר סבלו לפני כן מקולוניאליזם ואנשי השמאל ותומכי זכויות האדם בעולם הוליד תהליך מעניין מאד של שינוי בדמותו של היהודי.

לאורך ההיסטוריה היה היהודי חלש, גלותי ונרדף. לאחר תקומת ישראל הפך היהודי בן לילה לחזק ועקב הפסדם של מדינות ערב הפך גם למנצח וכובש. משצלחה את מלחמת העצמאות ב-1948 ומשניצחה ניצחון עז במלחמת ששת הימים ב-1967 הפכה ישראל, מבחינה תפיסתית, למדינה כובשת. יתרה מכך, בזמן שהצד המפסיד ספג מהלומות וחלקו התפזר במדינות השכנות, הצד שהוכרז כחזק, הצד הישראלי והיהודי, שינה את מעמדו לא רק בארץ ישראל אלא גם בעולם. יהודי התפוצות תמיד היו מלומדים, לפחות כחלק יחסי מהאוכלוסייה לצידה חיו.

עקב כך, באירופה, צפון אמריקה ואף מדינות אחרות יהודים רבים חיזקו את מעמדם החברתי והכלכלי. בחצי השני של המאה העשרים התהפכו היוצרות והיהודים, לפחות מבחינה תפיסתית, הפכו להיות בעלי מעמד גבוה יותר ממעמדם של שכניהם הפלסטינים. שיא ההתלכדות של הגישות האנטי-ציוניות והאנטי-אימפריאליסטיות הגיע בשנת 1975 עם החלטה 3379 באומות המאוחדות – החלטת ״ציונות היא גזענות״. בסופו של דבר, ההחלטה שונתה, אך עצם מיצובה של זכות היהודים למדינה וריבונות כגזענות תרם אף הוא לאנטי-ציונות ואנטישמיות.

מבחינה פילוסופית, ישראל הפכה להיות ההגמון החזק והשולט המדכא וכובש את החלשים – הפלסטינים ושאר מדינות ערב. בהתאם להגותם של מישל פוקו או פרנץ פאנון, הפלסטינים הפכו להיות המדוכאים שאינם יכולים להשתחרר מכבלי השליטה והקולוניאליזם כל עוד אינם מתנגדים וכל עוד אינם נהפכים שווים וקוראים תיגר על אלה אשר לכאורה שולטים בהם. אך כיצד להיאבק בהגמון החזק? לפי פאנון יש לנהוג בכל דרך על מנת להשיג את המטרה, גם באלימות וטרור.

דעות אלו מקובלות בעיקר בקרב אנשי השמאל הרדיקלי והפוסט-קולוניאלי אשר טוענים, כהקבלה למאבקי שוויון הגזע בין השחורים ללבנים בארצות הברית, שהפלסטינים הפכו להיות העבדים השחורים החדשים בזמן שהיהודים ומדינת ישראל הפכו להיות הלבנים השליטים. כך, אנשי שמאל רדיקלי וכמובן אנשי אסלאם קיצוני מתעלמים לחלוטין מהיסטוריה בת אלפי שנים של רדיפות ואפליה כנגד יהודים וממצבים אותם כגזענים והרשעים החדשים של המאה העשרים והמאה העשרים ואחת.

בנוסף, ההסברה השמאלנית ובפרט זו של הברית האדומה-ירוקה חשובה מאין כמוה לתהליך סימון המטרה היהודית. דוגמא מובהקת לכך היא כמובן ועידת דורבן (דרום אפריקה) מספטמבר 2001. איראן ומדינות אחרות החליטו לקיים את ״ועידת האו״ם נגד גזענות ושנאת הזר״ כחלק מקידום החלטה 52/111 בה הוחלט להקים ועידה נגד גזענות (משנת 1997). הוועידה כללה בעיקר ביקורת והשמצה נגד ישראל וכללה מעל ל-1500 ארגונים וצידדו בה תומכים רבים בעולם.

הוועידה אורגנה על-ידי מדינות העוינות לישראל אך הוצגה במעטפת שאינה אנטי-ישראלית אלא אנטי-גזענית. כך, בלי לדעת מה עתיד לקרות בוועידה השתתפו ותמכו בה אלפי ארגונים ואנשים. הרי מי לא יתמוך בוועידה נגד גזענות? ישראל וארצות הברית פרשו מן הוועידה. כך, אנשי האסלאם הקיצוני והמדינות העוינות לישראל קידמו אסטרטגיית שנאה אשר האשימה אך ורק את ישראל ובו בזמן קראו לישראל מדינה גזענית. אכן, ביקורת על ישראל לגיטימית ונחוצה כפי שביקורת על כל מדינה אחרת נחוצה.

אך עצם מיצובה של ישראל כמדינה גזענית גרם לתהליך אנטישמי בו יהודים תומכי ישראל בעולם החלו להיות מסומנים כגזענים בעצמם. בתהליך זה עקפו למעשה שונאי ישראל את המסננת החברתית לגזענות וקידמו גזענות נגד יהודים בלי לקרוא לכך גזענות או אנטישמיות. למעשה, מבחינה תפיסתית, אם ישראל היא מדינה גזענית ויהודי תומך בה, הוא מסומן כמי שתומך בגזענות ולכן הוא עצמו גזען, מה שכמובן לא נכון. נראה כי אנשי האסלאם הקיצוני הונו את אנשי השמאל וממשיכים להונות אותם גם כיום בהפגנות פרו-פלסטיניות תמימות לכאורה בהן הדבר התמים היחיד הוא השם. בפועל, נשמעות בהן קריאות לרצח יהודים ומניפים בהן דגלים של ארגוני טרור.

כחלק מתמיכה עיוורת של השמאל הקיצוני (בעיקר באירופה) בדרישות מדינות ערב, הפלסטינים וכמו כן מעליית ההגירה מהמזרח התיכון אל ארצות המערב, נוצרה הברית האדומה-ירוקה אשר מחזקת עוד יותר את האנטישמיות. אנשי השמאל הקיצוני אמנם אינם גזענים במובן הקלאסי של המילה, הם אינם לובשים מדים נאצים ומצדיעים בזיג הייל (Sieg Heil) אך הליכתם העיוורת אחרי דרישות הקיצוניות האסלאמית והמזרח תיכונית מלבינה ועושה לגיטימציה לאנטישמיות קלאסית ודתית.

אכן, אנשי השמאל הקיצוני קוראים לשוויון, חירות, אחווה וכמובן מקדמים זכויות אדם. כעת רק נשאלת השאלה – אילו זכויות אדם? כפי שזה נראה, זכויות האדם של היהודים חשובות פחות מאלה של אחרים. התנועה הציונית פעלה שנים רבות לקידום עלייה יהודית והקמת מדינה ריבונית. הפלסטינים ושאר מדינות ערב היו תחת כבלי השלטון הקולוניאלי שאיננו יהודי אלא בריטי ואירופאי. מעניין אם כך כיצד אנשי אירופה מלבינים גם את העבר הקולוניאלי שלהם ומדגישים את זה הישראלי. במקום לבקר את ישראל, אולי עדיף לאומות הערביות לבקר דווקא את אירופה.

אנטישמיות בימין: גזענות במסווה הגנה על המולדת והגנה על טהרת הגזע

אנטישמיות בצד הימני הקיצוני של המפה הפוליטית איננה חדשה כלל. אנשי עליונות לבנה או ניאו-נאצים יכולים למנות מספר סיבות לשנאת יהודים. כפי שכבר הוסבר, ישנן סיבות דתיות עמן אנשי ימין קיצוני מסבירים את התנהגות היהודים – מרגע שיש"ו נצלב עברה הבחירה לנצרות ויש להעניש את היהודים. ישנן סיבות פסוידו-מדעיות וכהמשך ישיר של תורת הגזע מסבירות שהגזע היהודי הוא הנחות ביותר ומעליו נמצא הגזע הארי ומפני שהגזע היהודי גורע מהחברה האנושית ואף צורך משאבים יקרים, יש להסירו מהמשחק.

בנוסף, ישנן סיבות חברתיות-כלכליות ופוליטיות המסבירות כיצד היהודים שולטים בהון, בשלטון ובתקשורת. כפי שפרופ׳ ג׳ונתן פאקס ואנוכי גילינו בספרנו Why do People Discriminate Against Jews? עיקר השנאה והאפליה נגד יהודים היא האמונה בתיאוריות קונספירציה המבוססות בעיקרן על שליטה וכסף. תמצית האנטישמיות בימין הקיצוני היא זו – אנשי העליונות הלבנה והניאו-נאצים, בין אם אלה דתיים או פגאניים, טוענים שהגזע היהודי, וכמובן מוסלמים, אסייתיים, לטינים ושחורים, מסכנים את המשך השליטה והקיום של הגזע הלבן הטהור. נוצר אם כך, אידיאליזם מוסרי בו היהודים נתפסו כאחראים לסיכון הגזע הלבן.

לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, גזענות ישירה הפכה פחות מקובלת בחברה הליברלית והפרוגרסיבית, בעיקר באירופה וצפון אמריקה. אנשי עליונות לבנה וניאו-נאצים נאלצו להישאר בשולי החברה בפרט כשכוחם הפוליטי נחלש מאד עקב תבוסתה של גרמניה הנאצית וניצחון בעלות הברית. בבריטניה, צרפת, רוסיה, ארצות הברית ואף קנדה נתפסו אנשי הימין הקיצוני כחלק מתומכי גרמניה הנאצית עמה המדינות הללו נלחמו.

בארצות הברית המאבק המוצלח של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים תרם אף הוא לכך שהימין הקיצוני הפך להיות לגיטימי פחות. אנשי העליונות הלבנה בארצות הברית אמנם ספגו מפלות פוליטיות וחוקתיות אך קידוש חופש הביטוי סייע להם להישאר במודעות החברתית.

מרבית האפליה והפעולות האלימות בארצות הברית הופנו כלפי אפרו-אמריקאים. בהמשך, ובעיקר לאחר פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, הפנו אנשי הימין הקיצוני את האצבע המאשימה כלפי מוסלמים כחלק מהתהליך המדיני והחברתי בו מוסלמים נתפסו כתומכי טרור – דבר המוכר כתאוריית הסקיוריטיזציה. כמובן שאנשי העליונות הלבנה לא שכחו להאשים את המהגרים מדרום אמריקה בשאר הבעיות החברתיות ובפרט בבעיות סחר הסמים והפשיעה.

הימין הקיצוני מאשים את המוסלמים, הלטינים, השחורים ואף את האסייתיים בכלל הבעיות החברתיות והפוליטיות. יחד עם זאת, ובאופן גורף, כלל קבוצות הימין הקיצוני, אנשי העליונות הלבנה והניאו-נאצים, מאשימים את היהודים בתכנון התכנית הזדונית. הם טוענים שהיהודים הם המוח מאחורי כלל הבעיות החברתיות והפוליטיות וכי שאר הגזעים והקבוצות הם בסך הכל הכוח. לכן, כדי למנוע את התפוררות הגזע הלבן יש להגיע למוח – ליהודים.

יתרה מכך, אנשי הימין הקיצוני אף הפיצו את הקונספירציה על ניסיון רצח עם לגזע הלבן (White Genocide) וטוענים שהגירה או עירוב גזעי (למשל בנישואין) נועדו לגרום להשמדת הגזע הלבן. יתרה מכך, הם אף מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל מפני שלטענתם זו דוחפת את האסלאם הקיצוני לאירופה ולצפון אמריקה כחלק מתהליך אשר אמור לשרת את היהודים – תהליך בו הגזע הלבן ושאר הגזעים ילחמו אחד בשני בזמן שהיהודים צופים מן הצד.

דבר מעניין נוסף הוא הסתירה הפנימית בין ההתנגדות ליהודים לבין תאוריית הגזע. בהיררכיית הגזעים היהודים נמצאים בתחתית ומוגדרים כגזע הנחות ביותר אך יחד עם זאת הגזע האיכותי ביותר, הארי, נלחם בעיקר בגזע נחות זה וטוען שדווקא גזע זה מסכן את קיום הגזע הלבן הטהור. אם כך, הגזע החזק ביותר חושש דווקא מפני הגזע החלש ביותר ולא משאר הגזעים. האם דבר זה לא גורע מטענת העליונות? אם החזק ביותר חושש מהחלש ביותר, אזי שהוא כבר אינו החזק ביותר.

(מקור: Carlos Latuff)

בשנים האחרונות הימין הקיצוני באירופה ובארצות הברית מתחזק בעיקר על רקע ההגירה הגדולה לשם ממדינות שונות בעולם וכמובן עקב העובדה שמהגרים רבים אינם משתלבים בחברה המקומית אלא מנסים להחיל עליה את ערכי תרבות האם שלהם או לכל הפחות נוהגים כפי שנהגו והתרגלו להתנהג במדינות האם שלהם. אנשים רבים באירופה ובצפון אמריקה מוצאים עצמם נלכדים במלכודת ההלבנה והלגיטימציה של הגזענות. אלה שלא ראו עצמם כגזענים החלו לתמוך באנשי ציבור קיצוניים ובאידיאולוגיה ימנית ולאומנית.

כך, נוצר מצב בו האפליה והאלימות נגד יהודים, מוסלמים, לטינים, שחורים ואחרים לא נחשבו לגזענות אלא להגנה עצמית – הגזע הלבן בסך הכל מנסה להגן על עצמו מאויבים חיצוניים. תהליך זה גרם לעליית כוחם של אנשי הימין הקיצוני. למשל, בארצות הברית אלה טוענים שהם מתנגדים למוסלמים עקב תמיכה בטרור, מתנגדים ללטיניים עקב סחר בסמים ופשיעה, מתנגדים לאסייתיים עקב הפצת מחלות (כמו הקורונה למשל) וכמובן מתנגדים ליהודים משום שאלה הם הראש מאחורי כל התכנית הזדונית הזאת להכחדת הגזע הלבן. כך, הגזענות מסווה ומלבינה את עצמה משום שלכאורה זו איננה גזענות כלל אלה בסך הכל הגנה על המולדת ועל המשך קיומו של הגזע הלבן.

סיכום – מה הוא עתידה של השאלה היהודית?

אנטישמיות זוהי תופעה חברתית עתיקה אשר מוצאת דרכה בכל פעם מחדש אל ההווה. ישנן סיבות רבות ואין ספור הסברים לאנטישמיות, החל מהסברים הקשורים לדת, לחברה, לכלכלה או לפוליטיקה. היהודים אמנם הקימו לעצמם מדינה ב-1948 ולכאורה לקחו את גורלם בידיהם אך כפי שציינתי בפתיחת מאמר זה, אליה וקוץ בה. הן אנשי הימין הקיצוני, הן אנשי השמאל הקיצוני ותומכי האסלאם הקיצוני מתנגדים לישראל וליהודים. כיום, היהודים נרדפים לא רק עקב דתם ואמונתם אלא גם בגלל מדינתם.

האנטישמיות מסווה עצמה עם הסברים מפולפלים של זכויות אדם או הגנה על המולדת
כפי שכבר הסברתי. נוצר מצב בו ממצבים את מדינת ישראל כמדינה גזענית ואם יהודים תומכים בה הם עצמם נחשבים לגזענים. עצם ההכללה הזאת היא לכשעצמה גזענות מובהקת אך הברית האדומה-ירוקה וגם אנשי ימין רבים מסרבים להפנים זאת. יתרה מכך, גם יהודים אשר מתנגדים לישראל יכולים להיות מסומנים על ידי אחרים ולסבול מאנטישמיות. אחרים מאשימים את היהודים ואת מדינת ישראל בקשירת קשר ותכנון מזימות אשר אמורות לשלוט בחברה האנושית או לפגוע בה.

נכון, אנטישמיות אינה כה מקובלת ומוחצנת בעולם כפי שהיה בעבר, אך אין זה מצביע על דעיכתה. להיפך, עצם העובדה שהאנטישמיות מסווה עצמה עם הסברים מפולפלים של זכויות אדם או הגנה על המולדת גורמת לכך שהאפליה והסלידה מיהודים רק תגבר מתחת לפני השטח, מפני שקשה לטפל במשהו שאנו לא רואים או מרגישים ישירות.

אם נמשיל את ההתקדמות והאסימילציה היהודית וגם הישראלית בעולם לספינה אשר שטה ונתקלת בקרחון נוכל להבין היטב את המצב. הספינה אמנם פוגעת בקצה הקרחון אשר נראה זניח מאד אך מתחתיו מתחבא הקרחון האמיתי – זה אשר יכול להטביע את הספינה. הפתרון לבעיה זו הוא כמובן טיפול בבסיס העמוק של הבעיה ולא בניסיון לעקוף או לעלות על קצה הבעיה.

ד״ר לב טופור הוא חוקר אנטישמיות וסייבר והינו עמית מחקר בכיר במרכז לחקר סייבר מחקר ומדיניות באוניברסיטת חיפה. המחבר (ביחד עם פרופ׳ ג׳ונתן פאקס) של הספר Why Do People Discriminate Against Jews? בהוצאת Oxford University Press. מאמריו פורסמו בכתבי עת רבים ובפרט בכתבי עת העוסקים באנטישמיות כמו Journal of Contemporary Antisemitism או Israel Affairs.

https://mida.org.il/2021/07/06/%d7%90%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%98/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות