קלמן ליבסקינד: ''מדינת החופש הגדול'' (*)  

מנכ"לית שתי"ל, רונית הד, טענה באזניי בשבוע שעבר כי הגוף שהיא מנהלת הוא הכי שקוף שיש. כשבקשתי לדעת איפה אפשר ללמוד עליו משהו שלחה אותי אל מעבר לים, מקום מושבה של הקרן האם. אם לפחות הקרן, שאחרי דו"ח "אם תרצו" בפרשת גולדסטון נדמה שאין עוד צורך להציג אותה, היתה מפוקחת על ידי גורם כלשהו בישראל, ניחא. אלא שכמו שתי"ל, כך גם הקרן החדשה, שטביעות אצבעותיה נמצאות בכל פינה בארצנו הקטנטונת, לא יושבת איתנו כאן. הקרן, כאמור, היא חברה אמריקאית, הרשומה בקליפורניה ויושבת בוושינגטון.
בשנות השמונים של המאה שעברה רשמה החברה האמריקנית הזו שתי עמותות בישראל. האחת, נושאת את שמה של הקרן. האחרת, את זה של שתי"ל. כמה שנים פעלו העמותות הללו, תחת השקיפות שאותה מחייב החוק הישראלי, עד שנמאס להן.
בתחילת 1995 פנה עו"ד אופיר כץ, פרקליט החברה האמריקנית, לרשם העמותות וביקש למחוק את העמותות בישראל. "מרשתנו, ניו ישראל פאנד, חברה נכרית הרשומה בישראל", כתב, "יזמה בשעתו הקמת ורישום שתי העמותות שבנדון...בפועל לא קיימו העמותות הנ"ל ואין הן מקיימות גם עתה כל פעילות שהיא. כל הפעילויות שיועדו לעמותות אלו נעשו, בסופו של דבר, ישירות על ידי מרשתנו ואין כל צורך או הצדקה לקיומן ולרישומן של העמותות". מאז, מזה כ- 16 שנה, רשומה הקרן בישראל כחברה זרה ומפעילה מטעמה את שתי"ל, שכאמור הוא שם של מותג בלבד, לא של גוף משפטי שמישהו יכול לבקר.
כשהחל המאבק של ארגוני הקרן החדשה לישראל נגד היוזמה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, שתבדוק מי עומד מאחורי מימון הגופים שעושים דה לגיטימציה לצה"ל, הסבירו חסידי הקרן כי החקירה מיותרת. אין צורך בשום ועדת חקירה, הסבירו, הכל אצלנו שקוף. כעת מתברר ששום דבר לא שקוף. לפחות לא כאן. שני הארגונים הללו, שמניעים עשרות ארגונים ומהלכים פוליטיים בכל הרמות, מנוהלים מעבר לים בלי שהם חייבים דיווח לאיש. לרשויות בישראל אין שום אפשרות לבדוק מי תורם להן, מהיכן מגיע הכסף ולאן הוא הולך.

לפני שלוש שנים פנה שתי"ל אל ארגון האומות המאוחדות וביקש להצטרף כיועץ למועצה הכלכלית חברתית של האו"ם. מסמכי בקשת ההצטרפות מלמדים שלא רק שמדובר בארגון שאיננו ישראלי כלל ועיקר, אלא שאת פעולותיו כאן לשינוי החברה הישראלית מממנות, בין השאר, מדינות אירופה. כך, לדוגמא, בשנת 2007, השנה שבה הונפק המסמך, מוזכרים האיחוד האירופי, ממשלת שוויץ וממשלת הולנד כמי שתרמו לשתי"ל מיליוני שקלים.
ספק רב כמה פוליטיקאים, שראו בשתי"ל ובאנשיה גורם לגיטימי ורצוי בפעילות הפרלמנטרית והציבורית שלנו, יודעים בכלל שמדובר בשלוחה של ארגון זר, שאין לו עוגן ממשי בארץ, ובארגון שאיש לא יכול לדרוש ממנו דין וחשבון.
בין אם תוקם ועדת החקירה הפרלמנטרית למימון הארגונים ובין אם לאו, יש תנאי אחד שעליו מדינת ישראל הריבונית לא יכולה לוותר. מי שרוצה להשפיע על הנעשה במערכת המשפט, בחברה, בפוליטיקה ובמדיניות החוץ של ישראל, מוזמן לעשות את זה. זה חלק מהמשחק הדמוקרטי. אבל את המשחק הזה צריך לשחק כאן. תחת עינינו הפקוחות. לא בקליפורניה. לא במימון ממשלות זרות.

והעולם בוחש

את השיטפון של הכספים הזרים שמוזרמים לארגונים שונים בישראל, בניסיון להשיג השפעה פוליטית, אפשר לחלק, בגדול, לשלושה חלקים. כסף שמגיע מתורמים פרטיים, כסף שמגיע מקרנות בינלאומיות וכסף שמגיע מממשלות זרות. אם על הלגיטימיות של שתי הקבוצות הראשונות ניטש עדיין ויכוח ציבורי, נדמה שזו של השלישית חייבת לרדת מסדר היום.
בשנים האחרונות נראה שכמעט אין באירופה מדינה שלא מצאה את הדרך להלחם בהכרעת הרוב בישראל. אם ביחסים בין מדינות מקובל שעיסוק של מדינה אחת בנעשה אצל חברתה נעשה באמצעים דיפלומטיים, הרי שישראל הפכה למדינה היחידה בעולם שויתרה על כך והיא מאפשרת לידידותיה לתחוב אל בין קרביה את זרועותיהן ולהפוך בהן ככל העולה על רוחן. באירופה הבינו כבר מזמן שבמקום לצאת בהצהרות נגד מדיניות הסיכולים של צה"ל, עדיף לממן עמותה ישראלית שתגיש עתירה לבג"צ נגד המדיניות הזו ובמקום לצאת בהצהרות בוטות נגד ריבונות ישראל בירושלים, קל יותר דיפלומטית לשלם לעמותה ישראלית שתצא בקמפיין בעניין.
ממשלת ישראל מחליטה על הריסת בית? שוויץ, שבדיה, הולנד, דנמרק וספרד מעבירות כסף ל"ועד נגד הריסת בתים" ונלחמת נגד החלטת הממשלה. המדינה עוצרת חשודים בפעילות טרור? ממשלות אנגליה, הולנד, גרמניה ואירלנד משלמות כסף ל"יש דין" שתעתור לבג"צ נגד. פנים אל פנים מנהלות איתנו מדינות אירופה יחסים של כבוד הדדי. מאחרי הגב הן משקיעות את מיטב כספן במלחמה נגד מדיניות הממשלה שבחרו אזרחי ישראל בקלפי.

הבחישה הזו, הסמויה מהעין, מטרתה מהפך מדיני ישראלי בלי הותרת טביעות אצבעות. אם ממשלת נתניהו היתה נתפסת כשהיא מממנת בעשרה יורו ארגון אופוזיציוני בנורבגיה, היתה ממשלת אוסלו מזעיקה בתוך שעה את השגריר שלה בתל אביב להתייעצויות. אצלנו, מדינת החופש הגדול, הכל מותר. אין גבולות. כל דיכפין ייתי ויערבב.

מחקר מאלף של "המכון לאסטרטגיה ציונית" וארגון "NGO MONITOR" חשף את קצה הקרחון של התופעה הזו. הממצאים שנאספו לימדו כיצד משקיעות מדינות אירופה כספי ענק ביוזמת ז'נבה הישראלית כדי להשיג בישראל את מה שלא הצליחו הבחירות הדמוקרטיות להשיג, כיצד הן מממנות ארגונים הקוראים לסירוב פקודה והרודפים את חיילי צה"ל וכיצד הן מחזיקות כלכלית את "עדאללה", "האגודה לזכויות האזרח", "עיר עמים" ו"שלום עכשיו", שנאבקות במדיניות הממשלה.

המחקר מצא כי הארגונים שנבדקו, ואשר ממומנים על ידי ממשלות זרות, הגישו בעשור האחרון 440 עתירות לבתי משפט, רובן בעניינים הקשורים בסכסוך הישראלי ערבי, בפעילות צה"ל, בחקירות השב"כ, בגדר ההפרדה, בהריסות בתים ובעוד נושאים דומים. האיחוד האירופי, בריטניה, נורבגיה, גרמניה, אירלנד, ספרד, פינלנד, בלגיה, צ'כיה, הולנד, שבדיה, שווייץ ודנמרק העבירו בשנים האחרונות לעמותות פוליטיות של השמאל הקיצוני בישראל כ- 90 מליון שקלים, שעליהם ניתן לשים את האצבע. אפשר להעריך במידה של זהירות כי הסכומים האמיתיים גדולים פי כמה. ראשית, משום שמדובר ב- 17 ארגונים שנבדקו מתוך מספר גבוה בהרבה של ארגונים בעלי מטרות דומות שמקבלים תרומות. שנית, משום שחלק מהארגונים, שמבקשים לשמור על עמימות, נרשמים כחברה בע"מ במקום כעמותה וככזו הם אינם חייבים, לפי חוק, לדווח לאיש על מקורות המימון שלהם. שלישית, משום שעוד מאות מיליונים מגיעים לארגונים ולעמותות פוליטיות ישראליות דרך קרנות בינלאומיות זרות, שחלקן ממומנות בעצמן על ידי ממשלות.

לא מדברים על כסף

תראו מה קורה כשבית המשפט מבקש להסיר מעט את המסכה מעל ארגון שחי מכספים שמגיעים מעבר לים. לפני כחצי שנה התנהל באולמה של השופטת עינת רביד, בבית משפט השלום בתל אביב, דיון בערר שהגישה קבוצת תושבים מבית ג'אלה נגד תוואי גדר ההפרדה. אל המערערים ביקשו להצטרף, כמומחים, גם אנשי המועצה לשלום ובטחון, במעמד של ידידי בית המשפט.
שמונה קצינים בכירים במילואים, אנשי המועצה, חתמו על תצהיר התומך בטענות הערבים. מדובר באלופים עמוס לפידות, אביעזר יערי, אברהם אדן ונתי שרוני, ניצב שאול גבעולי, תתי האלופים יהודה גולן ואילן פז, ואלוף משנה שאול אריאלי. בדיון הראשון, כשעלו ראשוני הקצינים הבכירים אל דוכן העדים, החל נציג המדינה, עו"ד ניצן בן ארויה, לחקור אותם אודות האינטרסים שלהם ואודות מקורות המימון של הארגון שלהם.
אנשי המועצה, שלא אהבו את השאלות, הגיעו לדיון הבא מיוצגים על ידי עורכת הדין טליה ששון, יוצאת הפרקליטות ומרצ וחברה אף היא במועצה. "אין מקום לחקור את מקורות המימון של המועצה לשלום ובטחון", התלוננה עו"ד ששון בפני השופטת והודיעה לה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאם האלופים במיל' יישאלו שוב מי מעביר להם כסף הם ימשכו את התצהיר שלהם ויעזבו את ההליך. "כשעולה אלוף בצה"ל על דוכן העדים אין מקום לשאול אותו את השאלות הללו", אמרה ששון. השופטת רביד, שמעה וכתבה החלטה. "עם כל הכבוד למועצה לשלום ובטחון...אי אפשר למנוע שאלות שקשורות גם למהות של המועצה...כל מי שרוצה להגיש פה חוות דעת או תצהיר - נחקר, לרבות לגבי המניעים שלו. אין מה לעשות". ששון משכה את התצהיר של קציני המועצה ואלה קמו יחד איתה ועזבו את האולם. אם בגלל ההליך הזה צריך לספר לבית המשפט מאיפה מגיע הכסף, אז שהחברים מבית ג'אלה יסתדרו לבד.