גם ''ישראל היום'' מעוותים ומייפים את מחאת השמאל - תמונה  

הנה מה שבוחר העיתון לספר על המרידה הפנימית שהחלה
בשורות סרבני הגיוס והאנרכיסטים של מאהל רוטשילד.

.."יש פה כמה חבר'ה שרצים לתקשורת ולא מקשיבים לנו. אנחנו רוצים לגבש את העמדות שלנו
בצורה מסודרת" טען אורי פורת משוכני מאהל רוטשילד...

ומה באמת כתבו האנרכיסטים המורדים כלפי המארגנים: דפני ליף, סתיו
שפיר, יגאל רמבם, איציק שמולי, רגב קונטס, ונוספים:

..מעטים פה מאמינים כי יציאתם של מייסדי המחאה לרחוב הייתה ספונטאנית, או כי נבעה ממצוקת דיור של גב' ליף. הסברה הרווחת היא, כי הדברים תוכננו - ובקפידה תוכננו - כאקט פוליטי (מבריק, יש להודות). זוהי רק דוגמה לחוסר האמון, כלפי מי שמצטיירים בציבור הרחב כמנהיגי המחאה. הטענות כלפי הנהגת החוץ קשות ביותר, הן על רמת המאבק הן על הרמה האישית. רמת המאבק, לאמור אינספור טעויות מהותיות שנעשו. הרמה האישית, לאמור נתק מוחלט מהמאהל ומאנשיו, מידור, חוסר שקיפות, שקרים, צביעות ובעיקר התנשאות. אין דרך נעימה לומר זאת: הנהגת החוץ מתנהלת בדיקטטורה, תוך דורסנות פנימית; היא שנואה על רוב דיירי מאהל רוטשילד. תחושת אנשי המאהל כלפי "הנהגתם" היא: רימיתם אותנו ובגדתם בנו. הבטחתם כי תשתפו, הבטחתם כי תהיה שקיפות, ואֲחזתם עיניים...

דוגמא שניה:

התקיימה הפגנה של אנשי חינוך כנגד משרד החינוך.

זו התמונה שבחר "ישראל היום" להביא.

אולם מאחר שידוע שבין אנשי הסגל הזוטר שהפגינו יש עוכרי ישראל
לא קטנים, ושהוקם פורום מורים שמאלנים בירושלים, במסגרת
"סולידאריות שייח' ג'ראח".

לא היה צריך הרבה כדי למצוא את האמת גם מאחורי ההפגנה הזאת.

המובילים והמארגנים, גם כאן, הנם אנרכיסטים עוטי מסכות כמו
חבריהם בשאר הארץ.

צילמה מיכל פתאל