הנימוקים לבקשה1. בתיק דנן הוגשה בקשה לפטור את המבקשות מתשלום אגרת תביעה בגין נזקי הפרשה שנודעה כ"קרטל המזון".
2. נכון לכתיבת שורות אלה, טרם ניתנה כל החלטה בבקשת זו לפטור מאגרה.
3. ביום 14.9.2004 בעת שמנהל המבקשות שהה במרכז קניות גדול בת"א, ניגש אליו אדם בלתי מוכר לו, וטען מספר דברים, שיש להם נגיעה לתיק אשר בנדון, ואשר מנהל המבקשות חש חובה להעלות במסגרת דנן.
4. בהערת אגב ייאמר, כי אין זו הפעם הראשונה שמנהל המבקשות נתקל בעוברי אורח המזהים אותו, ככל הנראה נוכח הפרסומים הרבים בשני העשורים האחרונים על מאבקיו החושפים אותו בתקשורת.
5. אותם האזרחים נוהגים לעתים להביא בפני מנהל המבקשות עובדות שונות, דעות ומסקנות, ומוסיפים לעתים דברי עידוד, ביקורת, וכיוצ"ב. ואולם דברים שאמר אזרח זה – אשר לא הזדהה בפני מנהל המבקשות בשמו המלא – היו יוצאי דופן בתוכנם, בנחרצותם וחלקם הותיר את מנהל המבקשות המום למדי.
לחצים לכאורה על השופט סוקול
6. להלן עיקרי המידע אשר נמסר מפי אזרח זה שהציג עצמו כ"יודע דבר":
א. פיקנטי (המבקשות) לא תקבל פטור מאגרה שביקשה, ולא היה סיכוי לבקשה כזו מלכתחילה נוכח הכוחות שפעלו על השופט רון סוקול, אשר דן בבקשת הפטור.
ב. הופעלה מערכת לחצים חוץ-שיפוטיים על רון סוקול, ששימש עד לאחרונה רשם בית-המשפט המחוזי בחיפה ומונה כשופט בית-המשפט המחוזי בחיפה, על מנת שפיקנטי לא תקבל את הפטור שביקשה מתשלום אגרת תביעה. ניסו להפעיל לחצים לפיהם פיקנטי לא זכאית לקבל את הפטור מאגרה, בין היתר בטקטיקת השכנוע שסכום התביעה "מנופח" ו"מופרז" לטענתם. בכוונה לא ביקשו בזמן את חקירת המומחה מטעם פיקנטי. ניסו להוביל, לחלופין, שההחלטה בבקשה תעוכב על סף התיישנות התביעה.
ג. "אסם" ו"תנובה" אשר עלולות לספוג פגיעה בהכנסותיהן אם תתברר התביעה של פיקנטי במלואה, ניסו להוביל מערכת קשה של לחצים על השופט סוקול ועל מקורביו, בין היתר באמצעות שליחיהן, עו"ד רם כספי ועו"ד פנחס רובין, המיודדים עם השופט סוקול ועם חותנו, השופט בדימוס תיאודור אור.
ד. כמו כן עו"ד רם כספי ועו"ד פנחס רובין שלחצו מטעם "אסם" ו"תנובה" שלא לתת את הפטור המבוקש הנם, בנוסף, חברים אישיים של השופט מיכה לינדנשטראוס, נשיא בית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר אמור לדון בערעור אפשרי על בקשת הפטור מאגרה.
ה. השופט לינדשטראוס, חברם האישי על רובין וכספי אשר לחצו מטעם "אסם" ו"תנובה", המליץ על מינוי של רון סוקול לתפקיד שופט בבית-המשפט המחוזי.
ו. ההמלצה של השופט לינדנשטראוס לקדם את השופט סוקול נעשתה בזמן שבפני השופט סוקול תלויה ועומדת הבקשה של פיקנטי לפטור מאגרה בתביעתה נגד, בין היתר, קבוצות "אסם", ו"תנובה" שולחותיהם של רובין וכספי.
ז. עו"ד רם כספי, אשר פועל כנגד "פיקנטי", מייצג במקביל את נציגות השופטים בראשות השופט מיכה לינדשטראוס בענייני פנסיה מול משרד האוצר.
ח. בנוסף, עו"ד רם כספי, אשר פועל כנגד "פיקנטי", הנו חבר אישי של השופט מיכה לינדנשטראוס.
ט. בנוסף, עו"ד אלי זהר, דירקטור בקבוצת "אסם", היה מעורב במינויי הועדה לבחירת שופטים בראשות חברו האישי ולקוחו, שר המשפטים יוסף טומי לפיד. יוסף טומי לפיד מבקש לחלץ את חברו הטוב אלי זהר מבירור התובענה של פיקנטי, שכן אז ייחשף מלוא היקף פעולתו של אלי זהר כנגד פיקנטי.
י. יוסף טומי לפיד, חבר אישי ולקוח של עו"ד אלי זהר, אשר ניהל בעבר מאבק אישי נגד פיקנטי, תמך במינוי רון סוקול לשופט מחוזי.
יא. יוסף טומי לפיד לא גילה בדיוני הועדה לבחירת שופטים אשר נגעו לבחירתו של סוקול כי יש לו עניין אישי בתיק הנדון אצל השופט סוקול בזכות היותו בעל דין בעצמו נגד פיקנטי בעבר וכן נוכח חברותו עם אלי זהר מ"אסם", המפעילה לחצים נגד פיקנטי בהווה. טומי לפיד הודה בעבר שהוא מעריץ של אלי זהר, ושאף לרצות את מאווייו של יועצו המשפטי האישי וחברו הטוב.
יב. הלחצים אשר הופעלו על שופטים שלא לתת את הפטור המבוקש מאגרה ל"פיקנטי", כדי למנוע את בירור התביעה של "פיקנטי", נבעו בנוסף גם מהצורך להגן על מי שכיהן בעבר כממונה על ההגבלים העסקיים ד"ר דוד תדמור. (בתביעה של "פיקנטי" בגין קרטל המזון, מתוארים מחדליו של תדמור, אשר כשל בהגנה על האינטרסים של הצרכן הקטן ושל פיקנטי. - מ.ב. ). עו"ד כספי רצה להגן לא רק על קבוצת "אסם" אלא גם תדמור שהוא שותף בכיר במשרד עו"ד כספי.
יג. פרופ' גבריאלה שלו, "האורים ותומים" בעיני רוב שופטי ישראל בתחום דיני החוזים, ואשר שופטים רבים מסתמכים עליה בפסקי הדין שלהם ונהנים לבלות בחברתה, הנה חברה של יוסף (טומי) לפיד, חברה של אלי זהר ודירקטורית ב"אסם". אלי זהר דאג לסדר לגבריאלה שלו את התפקיד ב"אסם".
יד. נוסף על כל אלה, השופט רון סוקול עבד בעבר במשרד עורכי דין ש. פרידמן אשר ייצג את קבוצת "תנובה", ואשר היה בעלים של מניות בחברת תנובשות בע"מ שהיתה שותפה בשותפות עוף חיפה הקשורה לתנובה. (הן "עוף חיפה" והן קונצרן "תנובה" נתבעים בידי פיקנטי בתביעה אשר בקשת הפטור מאגרה הנלווית אליה נדונה אצל השופט סוקול. - מ. ב. ).
7. מנהל המבקשות סירב לקבל את דברי האזרח כפשוטם, שכן אין זו הפעם הראשונה שאזרחים בעלי חוש צדק מפותח כזה או אחר ניגשים אליו ובפיהם מגוון של עובדות או טענות. מנהל המבקשות הוסיף, כי עובדתית, חוות הדעת היחידה אשר קבילה הנה זו של המומחה מטעם המבקשות, ד"ר בנימין אילן, חוות דעת אשר לא נסתרה כהוא זה, בין היתר משום שהנתבעות ביקשו לזמנו אל דוכן העדים באיחור. ואולם אזרח זה היה נחוש ועיקש.
8. לגיבוי טענותיו לכאורה הוסיף בין היתר אותו האזרח כי :
א. ניתן לבדוק את מערכת החברויות והקשרים שמניתי בפניך, ושחלקה אולי ידוע לך. אל תצפה לראות מסמך סודי שבו מישהו מהחבורה הנ"ל סיכם על איזושהי קונספירציה אשר נוגעת לפיקנטי. הדברים הללו לא עובדים בשיטה הזו. הדילים אינם כתובים אבל במבחן התוצאה אין ספק שהם קיימים.
ב. ל"אסם", כידוע לך, כוח רב, ואין היא בוחלת בניסיונות השפעה פסולים על שופטים וגורמי ממשל, עד כמה שזה יישמע אולי מוזר. כך למשל, הצליחה קבוצת "אסם" לאחרונה לכופף את כל ההתנגדויות לקבלת מענק בשווי של מיליוני דולרים שניתן לה מתנה מטעם מדינת ישראל. פקידי משרד האוצר ואנשי התנועה לאיכות השלטון התנגדו לכך כי קבוצת "אסם" תקבל מענק של מיליוני דולרים נוכח ההחלטה שלה להעביר את מפעל סלטי "צבר" שבשליטתה לאזור קריית-גת, בין היתר משום ש"סלטי צבר" של "אסם" ממילא היתה צריכה להעביר את המפעל שלה למקום אחר משום שמשרד הבריאות חייב אותה לעשות זאת בהעדר רישיון למפעלה. 8 חודשים פעל המפעל "סלטי צבר" ללא רישיון, ולחץ כבד של "אסם" הוביל לכך כי יינתן רישיון יצרן למרות הליקויים הקשים, וכל זאת על מנת שהדבר לא יתפרסם בתקשורת. העברת המפעל לקריית-גת לא יגרום להגדלת מעגל המועסקים אלא לפיטורין, ובכל זאת מדינת ישראל החליטה להעניק מתנה גדולה ל"אסם".
ג. דוגמה נוספת לכוח הרב של קבוצת "אסם" הנה העובדה כי עד היום הממונה הנוכחי על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום, טרם הוציא את המסקנות שהובטחו לגבי קרטל בענף המזון, למרות שכבר בשנת 2003 הבטיח דו"ח עם מסקנות סופיות וכתבי אישום.
ד. גם עו"ד רם כספי לא בוחל בהפעלת לחצים כבדים על משפטנים בכירים. כל מי שבקי בפרשת "הפגישה הלילית" יודע אלו גבולות כספי יכול לחצות עבור משהו שחשוב לו.
9. מנהל המבקשות לא הסתיר מאותו האזרח, כי על סמך התרשמותו מהדיונים שנערכו אצל השופט סוקול הוא מאמין דווקא כי במקרה של השופט סוקול מדובר לכאורה בשופט ענייני ומקצועי, אשר אין חשש, ולו קל שבקלים, שמאן דהוא יצליח לגרום חלילה להטות משפט, על אף הלחצים אם אכן מופעלים. ואולם האזרח היה נחוש:
א. אל תהיה תמים. כפי שלחצו על השופטת ורדה אלשיך שקיבלה מידע שגוי עליך – כך גם מנסים להזרים מידע שגוי לשופטים סוקול ולינדנשטראוס.
ב. הלחצים על שופטים גורמים נזק עצום למערכת המשפט (ראה פרשת השופטת אלשייך) ושופט שמסתיר את קשריו מסבך את המערכת עוד יותר, ולכן יש לחשוף את מערכת הקשרים תוך הקפדה על שקיפות מלאה.
ג. השופטת ורדה אלשייך ניסתה להסתיר את קשרי החברות שלה עם אלי זהר נוכח בקשות הפסלות של פיקנטי כנגדה בעבר, והצליחה להוליך שולל לא רק את פיקנטי אלא גם את נשיא בית-משפט עליון אשר דן בערעור על הבקשה, ואשר האמין לשופטת אלשיך שהיא איננה חברה של אלי זהר מ"אסם". אבל בדיעבד מסתבר שפיקנטי צדקה, בטענות שלה והשופטת אלשיך ואלי זהר הנם חברים קרובים כבר שנים. ניתן לבדוק זאת כי בין היתר אלי זהר אפילו הודה בכך בעיתון "הארץ". השופטת אלשיך ממשיכה לפעול נגד פיקנטי בדרכים שונות.
10. בנקודה זו, אשר בה הוזכרה פרשת השופטת אלשיך, ידע מנהל המבקשות מידיעתו האישית, כי במקרה של השופטת אלשיך "פיקנטי" אכן נפלה קורבן לשופט, אשר מסרב לגלות כי הנו מוזן בדרכים חוץ משפטיות, ומסרב לפסול את עצמו תוך שהוא מסתיר את המהות האמיתית של קשריו עם בעל דין.
השופטת אלשיך הסתירה את קשריה האישיים עם עו"ד אלי זהר מ"אסם"
11. מנהל המבקשות בדק את דברי המקור והתברר כי בנקודה זו אכן ראיון שהעניק עו"ד אלי זהר לאחרונה לאביבה לורי מעיתון "הארץ" (פורסם ביום 28.7.2004) מאשש את מה שאלשיך עצמה הכחישה, אבל היה מנוגד למציאות: שהיא ועו"ד אלי זהר חברים קרובים.
12. וכך מעיד עו"ד זהר בכתבה בהארץ, המצורפת בזאת כנספח א' לבקשה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה:
"מעיד על כך עו"ד אלי זהר, שהוא גם חבר קרוב: "מאז שהיא התחתנה עם ידידי יוסי אלשיך, אנחנו כל השנים בקשר ידידותי, הם מבאי ביתינו ואנחנו מבאי ביתם, אבל היא לא מינתה אותי לעולם. זה ההפסד שלי. אולי היא חושבת שזה יהיה יותר נאות אם היא לא תמנה אותי. עובדה". (ההדגשה בקו - של הח"מ).
13. בתיק פרוק 595/97 המרצה 3178/97 ביקשה המבקשת מס' 1 כאן, ניצולת הקרטל בע"מ, את פסילתה של השופטת אלשיך מלשבת בדין נוכח קשריה עם עו"ד אלי זהר דירקטור ב"אסם". המרצה 3178/97 מצורפת בזאת כנספח ב' לבקשה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.
14. בהחלטתה בבקשת הפסלות בהמרצה 3178/97 דנן הסתירה השופטת אלשיך את קשריה האמיתיים האישיים הישירים עם עו"ד אלי זהר הדירקטור מ"אסם", יריבתה המרה של "פיקנטי".
15. השופטת אלשיך טענה בהחלטתה בהמרצה הנ"ל מיום 30.10.1997 בעמ' 43 מול השורה 19 כי:
"עו"ד אליהו זוהר ובעלי אמנם ידידים. מתוך הבקשה וממנה בלבד, למדתי, לראשונה שעו"ד זוהר יושב בדירקטוריון חב' אסם השקעות. אינני מוצאת בעובדה זו אתחלתא כדי שבית המשפט יפסול את עצמו". (ההדגשה בקו – של הח"מ).
16. קביעתה זו של השופטת אלשיך לגבי קשריה עם עו"ד אלי זהר היה בה גילוי של חצי אמת בלבד, ואי שיקוף של האמת העובדתית המלאה אשר בה מחוייב כל שופט הגון.
17. כעולה מהכתבה בעיתון "הארץ", אשר בה חשף עו"ד זהר את האמת אודות יחסיו עם השופטת ורדה אלשיך – אין עו"ד זהר חבר של בעלה של השופטת בלבד אלא חבר קרוב של השופטת עצמה, המתארח בביתה ומארח אותה בביתו. ולהבדל זה משמעות אדירה מבחינת מבחן החשש הממשי למשוא פנים המונע משופט לשבת בדין.
18. יתר על כן, מאותה הכתבה בדיוק עולה, כי השופטת אלשיך לא נישאה רק לאחרונה ליוסי אלשיך, אלא כבר לפני 24 שנה. מכאן עולה כי חבריו של יוסי אלשיך, אלי זהר בתוכם, הפכו להיות חבריה של השופטת ורדה אלשיך כבר לפני כחצי יובל שנים.
19. זאת ועוד, מהכתבה הנ"ל מעיתון "הארץ" עולה עוד, כי ההיכרות בין אלי זהר לשופטת אלשיך משתרעת עוד מימי נעוריה, כאשר היה מדריך שלה בצופים.
20. בהחלטתה האמורה, המגלה טפח ומכסה טפחיים, התעלמה השופטת אלשיך מגילוי העובדות המאוד רלוונטיות הנ"ל, ופגעה בכך באמינות החוק, מוסדותיו ונציגיו בעיני הציבור, תוך הטעיית פיקנטי והציבור הזכאי כי שופטו ידווחו לו עם מי מבעלי הדין ופרקליטיהם הם עומדים בקשר כלשהו.
21. גורם נוסף שהוטעה במעשיה ובמחדליה של השופטת אלשיך היה לא אחר מאשר כב' נשיא בית-המשפט העליון אהרון ברק. מובן שאין לצפות כי נשיא בית-המשפט העליון יבלוש אחר שופטי ישראל ויתחקה אחר מעשיהם וקשריהם. אין זה יאה ואין זה לכבוד מערכת המשפט. אשר על כן, ראוי וסביר כי גרסתו של שופט לגבי מהות קשריו עם בעל דין בקשור לתיק אשר נדון בפניו תהיה מלאה, כוללת ומדויקת, מבלי שיצטרך להישאל שאלות נוספות בידי בית-המשפט שלערעור הדן בבקשות פסלות.
22. באין גרסה מדויקת ואמינה מפי השופטת אלשיך לגבי טיב קשריה עם עו"ד זהר, הייתה מונחת בפני כב' הנשיא ברק רק חצי האמת, והוא החליט לפיה (בסיפא לס' 12 להחלטת השופט ברק בע"א 3700/99 המצורפת בזאת כנספח ג' להחלטה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה) כי:
"אכן, עצם ההיכרות – של בן זוגה של כב' השופטת – עם דירקטור בחברה – אינו מבסס במקרה שפני חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילתה של כב' השופטת מלישב בדין. על כן, דין הערעור להידחות". (ההדגשה בקו – של הח"מ).
23. פרופ' ברק סבר עוד בהחלטתו כי תפקידם של עו"ד זהר ועו"ד הייק, חבריה של משפחת אלשיך, בדירקטוריון אסם הנם "פורמאלי" בלבד (הרישא לס' 12 להחלטתו הנ"ל). לח"מ לא היה מוכר באותה העת מוסד "הדירקטור הפורמאלי" בחברה.
24. וכך, בחסות הערפל בדבר טיב יחסיה המדויקים עם עו"ד אלי זהר שכונה על ידה בהחלטתה בריחוק-מה "אליהו" (בניגוד לשמו הידוע בפי כל ובניגוד לדרך שבה היא מכנה אותו בפגישותיהם המשותפות), המשיכה השופטת אלשיך לקבל מידע בדרכים חוץ-שיפוטיות מקבוצת "אסם", אשר בה מכהן חברה, אלי זהר, כדירקטור.
25. ביום 25.10.2000 התקיים דיון בפני השופטת אלשיך בתיק 590/97, אשר נגע גם למבקשת מס' 1, ניצולת הקרטל בע"מ, ולמנהלה הח"מ.
26. במהלך הדיון ציינה השופטת אלשיך בפני הנוכחים בדיון לגבי מר בדש כי:
"ידוע לבית-המשפט כי המבקש מסתובב בכל מיני מקומות ולבית-המשפט הוא נמנע מלהגיע. כשהוא טס לרוסיה ומדבר בקול רם במטוס עד שכל המטוס שומע אותו על עסקים שיש לו, הוא רק לא חושב שמישהו יידע שהוא נסע לרוסיה".
27. מידע זה אשר נמסר לשופטת אלשיך מפי גורמים אינטרסנטיים עלומים היה שגוי בתכלית ונועד להטעות את בית-המשפט ולהציג את מר בדש כמי שנמנע, בכזב מלהתייצב בבית-המשפט.
28. מנהל המבקשת לא היה מוכן לעבור לסדר היום נוכח מסע דיסאינפורמציה שמנהלים יריבים עסקיים היוצרים קשר עם שופטים מחוץ לאולם הדיונים ומזינים אותם במידע שגוי ומכפיש.
29. אי לכך, פנה מנהל המבקשות ביום 29.10.2000 בבקשה אשר בה ביקש, כי השופטת אלשיך תמסור את מקור המידע, היקף המידע ונסיבות מסירת המידע השגוי הנ"ל אליה.
30. בהחלטתה מיום 30.10.2000 (בש"א 27654/00 בתיק פש"ר 590/97 המצורפת בזאת כנספח ד' לבקשה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה) הודתה השופטת אלשיך כי המידע השגוי נמסר על ידה (ס' 2 להחלטתה הנ"ל):
"המידע לא נמסר בבית-המשפט ע"י המשיבים אלא ע"י ביהמ"ש ועל כן אין מקום שביהמ"ש יורה למשיבים דבר כלשהו לעניין זה". (ההדגשה בקו – של הח"מ).
31. המשך טיפולה של השופטת אלשיך גרם למינוי מנהל מיוחד לחברות פיקנטי שהנו מומלץ מטעם "אסם" ועושה דברה. מפרק חברות אלה הגיש לימים תביעה כנגד אותו מנהל מיוחד עושה דברה של "אסם", אשר הסתיימה בפשרה בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.
32. אין ספק כי טיפול ללא משוא פנים בענייני תשלובת פיקנטי היה מותיר את המבקשות פעילה מרכזית בשוק המזון. רף המחירים היה מאוזן, המוני צרכנים היו יוצאים נשכרים, כמו גם אלפי עובדים שהיו יכולים למצוא מקומות עבודה בפיקנטי. המבקשות לא היו נזקקות להגיש תביעה כה מקיפה ולבקש פטור מאגרה.
33. מנהל המבקשות איננו יכול כמובן לדעת האם אכן נרקם דיל אשר חלק ממנו כולל דחייה או עיכוב במתן הפטור מאגרה למבקשות. ואולם מה שניתן לדעת בבירור הוא, כי הבקשה הנוכחית לפטור מאגרה הוגשה ביום 21.1.2004. מנהל המבקשות נחקר בבית-המשפט ביום 23.5.2004, ועד כתיבת שורות אלה, בחלוף 4 חודשים נוספים, טרם ניתנה החלטה בבקשה, על אף שסגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, כב' השופט גינת קבע בעבר כי אם תוגש תביעת המבקשות עם אותם הנתבעים – תידון תביעתן כאילו הוגשה ב-2001. אי לכך הזדרזו המבקשות להגיש תביעה מתוקנת מבלי להוסיף או לשנות את רשימת הנתבעים. במקרה דנן ישנו חשש כי עיכוב יתר במתן החלטה עלול להוביל לתאריך שהנו על סף ההתיישנות.
תאומים נפסל להעניק שירותים לנציגות השופטים. רם כספי – לא.
34. דבר נוסף אשר ניתן לאמת מתוך המידע אשר נמסר למנהלה המבקשות נוגע לעו"ד כספי ולשיטותיו. לגבי עו"ד נכבד זה כבר נקבע בעבר בע"פ 90 / 526 עו"ד שרגא בלזר נ' מדינת ישראל מה (4) 133 (פרשת "הפגישה הלילית") כי כספי הפעיל לחצים שאינם כדין על עד וסיבך בכך עורך דין נכבד נוסף, תוך ניסיון לשוות מעמד של נייטראליות ויוקרה:
"בלהיטות היתרה של כספי לסייע ללקוחו עמר גרר לתוך העניין עורך-דין נוסף, אשר ממנו ציפה למתן מעטה של ניטראליות ויוקרה, שיסתיר את אשר יהיה בפגישה ויהווה מעין קישוט של המטרה למענה הוזמן אזולאי. בית המשפט קמא ציין, כי לפי הערכתו כספי גם לא היה מעוניין למסור לעורך-דין ארנון פרטים מדויקים בעניין הליכי החקירה שהתחילה. היעדר הזהירות במתן הסכמה לקיום הפגישה, במקרה האחד, או התייצבות לפגישה לפי הודעה טלפונית סתמית של מזכירתו של בן-עמי, במקרה השני, אין בהם, כשלעצמם, כדי לבסס אישום פלילי של הטרדה, שכן אין בהם מודעות למטרתה האמיתית של הפגישה המתוכננת כפי שתוארה לעיל ורצון לסייע למטרה זו. כאשר החלה הפגישה, העיר ארנון רק הערה אחת בראשיתה ושנייה בסופה: בראשית הדברים העיר, כי אין סיבה להניח שאזולאי לא יאמר אמת, ובסופה הפסיק את הישיבה ברגע שנודע לו כי אזולאי היה בחקירת מצ"ח. לו היה ארנון "הולך" פחות לקראת כספי כדי לקיים בקשתו, ייתכן שיכול היה להבחין כבר בשלב מוקדם יותר של הפגישה באיזכור החקירה של מצ"ח, אך חוסר עירנות כאמור אינה עולה כדי שותפות בהטרדה. אין אפשרות לייחס עבירה זו למי שלא היה מודע לעובדות, רק בשל כך שלא הבחין מוקדם יותר במשמעותן של העובדות, שבצבצו ועלו מבין מה שנאמר על-ידי כספי . הא ראיה, שארנון הוא שהפסיק את הישיבה על אתר, מיוזמתו, ומבלי שנתבקש לכך על ידי איש, ברגע ששמע מפיו של אזולאי כי נחקר במצ"ח. אין, על-כן, יסוד להניח, שהיה נוהג אחרת, לו היה מודע לעובדה זו כבר לפני כן. כאמור, ארנון גם לא יכול היה לדעת, מה הייתה מערכת הצעדים שנרקמו עובר לפגישה כדי להביא את אזולאי אליה, וכי עורך-דין בלזר התוודע לנושא, אשר עליו נתבקש להגן, רק רגעים לא רבים לפני הפגישה. לא כן יתר המשתתפים, שידעו היטב אימתי הוזמן בלזר ואימתי הגיע. דברי הפתיחה, אשר בהם הביע ארנון ביטחון כי אזולאי יאמר אמת, אינם חייבים להיחשב כמשולבים במהלכי ההטרדה, כחלק מהם, כפי שגרס בית המשפט קמא, שראה בהם אמירה מגמתית. הם גם יכולים להתפרש באופן סביר כהערת פתיחה נימוסית כדי לרכך את דברי הפתיחה התובעניים של כספי."
35. עו"ד כספי, אשר היה מייצג נתבעות בתביעת המבקשות, משמש כאמור כב"כ נציגות השופטים אשר בהם חברה גם השופטת אלשיך.
36. כאשר ביקשה נציגות השופטים להעסיק איש יחסי ציבור, פורסם בתקשורת כי נפסלה מועמדותו של משה תאומים מקבוצת "גיתם" לספק שירותי יחסי ציבור לנציגות השופטים נוכח היותו בעלים של חברה אשר הנה נתבעת בתביעה דנן, וכי אין זה ראוי ציבורית.
37. לא ברור מדוע מראית פני הצדק אשר היתה חשובה במקרה של תאומים לא היתה חשובה גם במקרה של עו"ד רם כספי, אשר מורשה לייצג את נציגות השופטים בראשות השופט לינדנשטראוס על אף שהוא מייצג ופעיל בתיק גדול בבית-המשפט המחוזי בחיפה כתיק דנן.
38. גם עו"ד רובין היה מעורב בהליכים שונים כנגד המבקשות. רצ"ב כנספח ה' לבקשה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה תכתובות בשם עו"ד רובין עם כלי תקשורת אשר העזו לסקר את מאבקן של המבקשות.
39. על קשריו של עו"ד רובין עם שופטים כבר עמדו רבים וטובים. בבג"צ 00 / 1622 יואב יצחק נ' נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק נד (2) 54 אמנם לא נתקבלה הבקשה לפסול את השופט תיאודור אור מלשבת בדינו של לקוחו של רובין, ואולם דומה כי דווקא פסק דין זה כולל בתוכו הלכה אשר יכולה לסייע במקרה שלפיננו:
"מה משמעות הכלל המורה לשופט שלא לישב במשפט, כאשר "קירבה חברתית" בינו לבין פרקליט המופיע מטעם מי מבעלי-הדין עלולה ליצור "מראית של חשש למשוא פנים"? אף שהכלל שבו מובאת ההנחיה האמורה מתייחס, בהינף אחד, גם לזיקות אחרות המקימות עילה לפסילתו של השופט (קירבתו המשפחתית או החברתית לבעל-דין או לעד מרכזי, קירבתו המשפחתית לפרקליט או נגיעה שהייתה לו בעבר לנושא הדיון), סבורים אנו, כי יש להבחין בין חלקיו. את חלקו של הכלל העוסק ב"קירבה חברתית" בין השופט לבין פרקליט המופיע לפניו אין, לדעתנו, לפרש כהנחיה לפסילה עצמית "אוטומטית" של השופט, אלא כהנחיה לשופט כי עליו לשקול אם בנסיבות העניין הנתון המובא לפניו, הופעת פרקליט שהוא ידידו, או חברו הקרוב, אינה עלולה להכביד על יכולתו לדון דין אמת, או להתפרש שלא כהלכה בעיני הציבור. כך, למצער, מתחייב מן הגישה, המקובלת עלינו, שלפיה ראוי להחיל את המבחן הרגיל של קיום אפשרות ממשית למשוא פנים, גם ביחס לחלק מן הזיקות האישיות של השופט שבעבר נתפסו כמקימות עילה לפסילתו ה"אוטומטית" (השוו ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, דברי השופט זמיר, בעמ' 623). אכן, יחסי ידידות וחברות בין שופטים לבין פרקליטים, שלרוב נובעים מרקע אישי משותף או ממעורבות בפעילות מקצועית משותפת בעבר, הם נפוצים ומקובלים בקהיליית המשפטנים. ככלל, אין בקיומם של יחסים כאלה כדי לשלול אפשרות של מפגש בין השופט לבין פרקליט שהוא חברו או ידידו, באולם המשפטים. בשונה מנגיעה אישית ישירה של השופט בנושא הדיון, ובשונה מקירבה משפחתית או חברתית למי מבעלי-הדין, יחסי חברותו של השופט עם פרקליט המופיע לפניו אינם יוצרים פסלות "אינהרנטית". השופטים מוחזקים כיודעים ואמונים להבחין בין עשייתם על כס המשפט לבין חייהם הפרטיים, וגם הפרקליטים, בהופיעם לפני שופט שמחוץ לאולם המשפטים הוא ידידם הקרוב, מוחזקים כיודעים לשמור על מידת הריחוק המתחייבת מן המעמד. עם זאת גם אין מקום לומר, כי בכל מקרה יהיה זה ראוי ששופט יכהן במשפט שבו מופיע פרקליט שהוא ידידו או חברו הקרוב. ואמנם תיתכנה נסיבות שבהן ייטיב השופט לעשות אם ימשוך את ידיו ממשפט כזה; לא, חלילה, מטעמים של נוחות אישית, אלא מחשש שבנסיבות העניין עלולה ישיבתו באותו משפט להכביד על יכולתו למלא כראוי את תפקידו השיפוטי, או ליצור מראית לא נאותה. השאלה אם לישב במשפט כזה, או להימנע מכך, נתונה בראש ובראשונה להכרעתו האישית של השופט, שאם לא יוכח אחרת, תוכל לרוב להתקבל כהכרעה מקצועית ומצפונית שאין עילה להתערב בה". (ההדגשה בקו – של הח"מ).
40. לגבי סוגיית עבודתו של השופט סוקול במשרד עו"ד ש. פרידמן אשר אשר ייצג את קבוצת "תנובה", ואשר היה בעלים של מניות בחברת תנובשות בע"מ שהיתה שותפה בשותפות עוף חיפה הקשורה לתנובה, מצורפים בזה תדפיסים מאת רשם החברות ורשם השותפויות המאשרים עובדה זו, כנספח ו' לבקשה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.
41. בנוסף מצורף בזאת כנספח ז' לבקשה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה דף תולדות חיים של השופט סוקול כפי שפורסם ע"י הנהלת בתי המשפט ועל פיו אכן עבד במשרד עו"ד ש. פרידמן.
42. במצב שנוצר, ישנו חשש ממשי למשוא פנים לפיו בית-המשפט הנכבד לא יהיה יכול, ולו למראית עין, למלא כראוי את תפקידו השיפוטי. על כן מתבקש בית-המשפט הנכבד לפסול את עצמו מלישב בדין בתיק דנן ולהעביר את הדון בתיק לשופט אחר
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
