פרצופה של הפגנה היום: ''עזה מדממת צדק חברתי'' וידאו ..  

מראיין: ובכן פרנק, יש לך שיער ארוך. האם זה הופך אותך לאישה? זאפה:לך יש רגל מעץ. זה הופך אותך לשולחן?

טיפ לעיתונאים: תחשוב טוב יהיה טוב

ענפים רבים יבולו, יפלו מעלינו, אך גזענו חי וקיים לעד

‏
על פני כל אחיו נפל ‏
‏ ‏
אנו נמצאים בתקופה קשה, ויש לדעת מה עושים במצב שכזה?
לקראת סוף פרשת "חיי שרה" נאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוהים את יצחק בנו ‏וישב יצחק עם באר לחי רואי" (בראשית כה', יא').
אברהם נפטר, יצחק - הדור השני - ממשיך דרכו של אברהם, הברכות שהקב"ה הבטיח ‏לאברהם מתחילות להתקיים ביצחק.
ההמשך הישיר היה צריך להיות בפסוק יט': "אלה תולדות יצחק בן אברהם..." ובהמשך ‏‏"ויזרע יצחק... בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' " (שם כו', יב'), ותיאור כל חיי יצחק. אך ‏התורה מפסיקה לעסוק ביצחק ועוברת לעסוק בתולדותיו של ישמעאל. וכך נאמר בפס' יב': ‏‏"ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם ואלה ‏שמות בני ישמעאל בשמותם לתולדותם..." ובסוף הפרשה בפסוק יח' נאמר: "... על פני כל ‏אחיו נפל" ומביא בעל הטורים: " 'על פני כל אחיו נפל' וסמיך ליה 'ואלה תולדות יצחק' (שם ‏כה', יב'-יח'). לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק", ‏דהיינו - אברהם מסמל את הגלות, הוא נולד בחו"ל ועולה לארץ, הוא יוצא מן הארץ פעמיים, ‏אברהם נלחם עם מלכים, עמים שונים. לעומתו, יצחק - נולד וחי את כל חייו בארץ, "עולה ‏תמימה" יצחק מזכיר את הפסוק: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" (תהילים קכו', ב'), ‏העוסק בגאולתם של ישראל, ב"שחוק" של מחר.
והאריז"ל מביא שיצחק היינו אותיות "קץ-חי" שכשמגיעים לקץ, לגאולה, יש לישראל חיות ‏חדשה.
נמצינו למדים, שיצחק מייצג את הגאולה.
ובעל הטורים משמיענו שהמעבר בין הגלות המיוצגת ע"י אברהם ובין הגאולה המיוצגת ע"י ‏יצחק עוברת דרך ישמעאל, וזאת לאחר שישמעאל מגיע למצב של "על פני כל אחיו נפל".
כיום, אנו נמצאים בסוגיא של ישמעאל, כמעבר בדרך אל הגאולה השלימה. הגר סובלת אצל ‏שרי והיא בורחת אל המדבר ושם היא פוגשת מספר מלאכים כשכל מלאך אומר לה דבר אחר. ‏אחד המלאכים אומר לה: (בראשית טז', יא') "הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי ‏שמע ה' אל ענייך". והקושי הוא - אם הטעם לשם ישמעאל הוא "כי שמע ה' " בעבר, היה ‏צריך לקרוא לו "שמע אל" ולא "ישמעאל" ע"ש העתיד?
וצ"ל שזו כוונת השאלה של ר' אליעזר בן הורקנוס בפרקי דר' אליעזר פרק לב': " וקראת שמו ‏ישמעאל" ולמה נקרא שמו ישמעאל? (והרי כתוב בפירוש בתורה "כי שמע ה' אל ענייך" ועל ‏כרחך - שהשאלה היא - דהוי ליה למימר "שמע אל") ומשיב - "שעתיד הקב"ה לשמוע בקול ‏נאקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים. לפיכך נקרא שמו ‏ישמעאל שנאמר: 'ישמע אל ויענם' (תהילים נה', כ')", ומבואר מדברי ר' אליעזר בן הורקנוס - ‏שלמילה ישמעאל יש משמעות כפולה: א. ה' שמע להגר. ב. ה' עתיד לשמוע לישראל שיצעקו ‏עקב הצרות שיעשו להם ישמעאל.
ומובא בפרקי דר' אליעזר (שם): "ר' ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידים בני ישמעאל ‏לעשות בארץ באחרית הימים ואלו הם: ימדדו את הארץ בחבלים, יעשו בית הקברות למרבץ ‏צאן אשפתות, ירבה השקר, ירחק חוק מישראל, ירבו עוונות בישראל, יבנו את הערים ‏החרבות, יפנו דרכים, יטעו גינות ופרדסים, יגדרו פרצות חומות ביהמ"ק ויבנו בנין בהיכל".
ומצאנו עוד קודם לכן, בעניין בלעם הרשע שאומר לבלק נבואות קצרות על העתיד: "... וישא ‏משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל" (במדבר כד', כג') ודרשו חז"ל (פרקי דר' אליעזר פרק לב') ‏‏"אמר בלעם משבעים לשונות שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל, ‏הואיל והשווה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה בימיו שנאמר אוי מי ‏יחיה משמו אל".
ומבואר שבלעם אומר לבלק - אני בעצם לא הצלחתי לקלל את ישראל אך בעתיד יעמוד מול ‏ישראל עם שבשמו כתוב שמו של הקב"ה והוא יעשה צרות לעם ישראל. וזה מבוטא במילה ‏‏"אוי" המבטאת את צערם של ישראל בתקופה זו.
ומצאנו עוד קודם לכן: ביחס לבני ישמעאל נאמר בבראשית "ואלה תולדות ישמעאל בן ‏אברהם... ואלה שמות בני ישמעאל... בכור ישמעאל נביות וקדר..." ובפס' יד' נאמר: "ומשמע ‏ודומה ומשא", ומבואר - הרי לישמעאל היו שנים עשר בנים, מדוע לא כללו גם את משמע ‏ודומה ומשא באותו פסוק.
ודרשו חז"ל (מדרש הגדול פרשת חיי שרה): " 'ומשמע ודומה ומשא' - שאנו שומעים חרפתינו ‏ושותקים... נושאים עולם ודוממים, ועליהם אמרה תורה 'אוי מי יחיה משומו אל' ".
ולאור כל הנ"ל, יש להקשות - מדוע לישמעאל יש כוח מיוחד יותר מכל העמים ומדוע דווקא ‏ישמעאל זוכה להרע לישראל עד שמביאם למצב של "אוי מי יחיה משומו אל"?
ועוד יש לשאול - יעקב אבינו, בלילו האחרון בארץ ישראל, לקראת יציאתו אל בית לבן, חולם ‏חלום: וז"ל המדרש (מדרש רבה פרשת אמור): ר' נחמן פתח- 'ועתה אל תירא עבדי יעקב' ‏‏(ירמיה ל', י') מדבר ביעקב, דכתיב 'ויחלום והנה סלם מוצב ארצה' (בראשית כח', יב') אמר ר' ‏שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם. אמר ר' ברכיה... מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה ‏של בבל - עולה ויורד, של מדי - עולה ויורד, של יוון - עולה ויורד, של אדום - עולה ויורד...".
וצריך עיון - מדוע הקב"ה לא מראה לו את מלכות ישמעאל?
על קושי זה מיישב המהר"ל בספרו "נר מצווה" : "מלכות ישמעאל לא ירשה את כוחה ‏ממלכות ישראל כי את כוחו ותוקפו נתן לו ה' יתברך בפני עצמו בשביל שהיה מזרע אברהם".
אלא שעדיין צריך עיון אם כן - מה נשתנה עשיו מישמעאל, שהרי אם מעמדו המיוחד של ‏ישמעאל נובע מכך שהוא בנו של אברהם, הרי גם עשיו הוא נכדו של אברהם וגם בנו של ‏יצחק?
כדי ליישב את הקושיות הנ"ל נעסוק בסוגיית פיקוח נפש.
במשנה בסנהדרין פ"ד מ"ה מובא: "לפיכך נברא אדם יחיד ללמדך שכל המאבד נפש אחת ‏מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל - מעלה ‏עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".
ולכאורה דברים אלו צריכים עיון - מהו העניין של "כאילו איבד / קיים עולם מלא"? דאומנם - ‏הריגה של פלוני הוא דבר נורא ואיום אך מהו "איבד עולם מלא"? על איזה עולם מדובר כאן? ‏אולם הפשט הוא שהקב"ה יוצר את האדם לבד ואומר לו - יש לך פוטנציאל עצום לבנות עולם ‏מחד, ולהרוס עולם מאידך. ולכן, כאשר ראובן הורג את שמעון, שמעון מת ובלשון התורה הוא ‏נקרא חלל, כמבואר בפרשת "שופטים" : "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך ‏לרשתה..." (דברים כא', א'), ומדוע הוא נקרא חלל? חלל, היינו במשמעות של ריק. דהיינו - ‏כאשר האדם נהרג באמצע הדרך - נוצר חלל, הוא לא הספיק לבנות ולנטוע. וכך הדברים גם ‏בין אדם למקום.
הקב"ה אומר לאדם שיהנה מן העוה"ז כרצונו אך הוא מבקש מהאדם שיקח אותו כשותף ‏עימו, וכאשר האדם טוען כלפי הקב"ה שבשלב מסויים הוא מעוניין בהפסקה כלשהיא, ברגע ‏זה לא נעימה לי נוכחותך עימי - הרי זה קרוי "חילול ה'" והיינו - שהקב"ה רוצה להיכנס ואני ‏לא נותן לו, אז נוצר חלל ומתמעטת הקדושה והטהרה.
טיטוס ידע מהו חילול ה', וכמבואר בגמ' על הפסוק: "ואומר אי אלהימו צור חסיו בו" (דברים ‏לב', לז')- זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה. מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית ‏קדשי הקודשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס ‏והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר: "שאנו צורריך בקרב מועדיך שמו ‏אותותם אותות...", ומבואר שטיטוס רצה לעשות מעשה מזעזע כדי לגרום לחילול ה' חמור ‏ביותר, כך שהקב"ה יהיה בבחינה של "חלל". אך הקב"ה משיב לו: חילול ה' יכול לעשות רק ‏מי שבכוחו לעשות קידוש ה', וכמבואר ב"נפש החיים" שמחשבה פסולה של יהודי משפיע ‏קשות בעולמות עליונים אך המעשה הנתעב ביותר של הגוי פוגע רק בעוה"ז, כאן.
ופרשת "אמור" נאמר: "ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם ‏המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' " (ויקרא כב', לב'-לג'). ודרשו על כך ‏ב"תורת כהנים" בפרשת "אמור": " 'המוציא אתכם מארץ מצרים' (שם לג')- על תנאי הוצאתי ‏אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתמסרו עצמיכם לקדש את שמי להיות לכם לאלהים", דהיינו - ‏הקב"ה דורש קידוש ה' שכן על תנאי זה הוציאנו מעבדות לחירות. קידוש ה' מתחיל בקדושת ‏האדם עצמו, ורק לאחר מכן, ניתן להתפיס את הקדושה לקדושת הארץ, לקדושת הזמן.
כשעם ישראל יורד למצרים הוא מכונה "גוי גדול" ואילו כשעם ישראל יוצא ממצרים ומקבל את ‏התורה הוא מכונה "ממלכת כהנים וגוי קדוש" וסיבת ההבדל היא - כשירדו למצרים- הצרות ‏של פרעה הם שאיחדו את עם ישראל והיינו גוי גדול אך לאחר שקיבלנו את התורה - הייעוד, ‏השאיפה המשותפת הם שמאחדים את ישראל להיות גוי קדוש.
כאשר כל אחד מישראל מבין שהקדושה תלויה בו - אז ניתן ליכנס לארץ ולממש את היעוד, ‏וקדושת האדם מתחילה בברית המילה. ובפרשת "לך לך" נאמר: "ונתתי לך ולזרעך אחריך ‏את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלקים, ויאמר אלוקים אל ‏אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני ‏וביניכם ובין זרעך אחריך הימול לכם כל זכר" (בראשית טז', ח'-י').
ובמדרש (מובא ב"תורה שלימה") דרשו חז"ל: "ונתתי לך - מכאן שלא ירשו ישראל את ארץ ‏כנען מאבותיהם אלא בזכות המילה, על מנת כן ניתנה הארץ לאברהם על שימול, ועל-כן ‏ניתנה ליצחק וליעקב על שימולו ועל דבר זה ציוה הקב"ה ליהושע לימול את ישראל בעת ‏שבאו ליכנס לארץ, שאלמלא לא היו מולין - לא היו יכולים ליכנס לארץ". דהיינו - המפתח ‏לכניסה לארץ הוא ברית המילה.
ומצאנו שישמעאל עזב את הבית בגלל שהוא גורש משם וכמ"ש: "כל אשר תאמר אליך שרה ‏שמע בקולה" (בראשית כא', יב'). ולאחר שלושים וחמש שנה - ישמעאל חוזר לבית אביו.
בגמרא במסכת סנהדרין מובא דין ודברים בין יצחק וישמעאל וז"ל חז"ל: "אחר הדברים ‏האלה" (בראשית כב', א') - ר' לוי אומר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. א"ל ישמעאל ליצחק: ‏אני גדול ממך במצוות, שאתה מלת בן שמונת ימים ואני בן יג' שנה. א"ל: ובאיבר אחד אתה ‏מגרה בי? אם אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח, מיד "והאלהים ניסה את אברהם".
דהיינו, יצחק מלמד את ישמעאל שהברית היא רק כיוון דרך לקדושת האדם, לקדושת הבית. ‏מקדושת המילה האדם לומד להסיר את הערלה מהשפתיים - כפי שנאמר אצל משה "ואנכי ‏ערל שפתיים", מהאוזניים - שנאמר "ערלה אוזנכם משמוע", מהלב - שנאמר "ערלי לב", וכך ‏האדם עולה במדרגות קדושה. ואילו ישמעאל סבור שיש רק את קדושת המילה ותו לא.
ומובא בזוהר פרשת "לך לך": "ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בעבור המילה ההיא ‏שבהם, ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה כשהוא ריקם מהכל זמן רב. כמו ‏שהמילה שלהם ריקנית בלי שלימות והם יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם, עד שתכלה ‏זכות ההיא של בני ישמעאל ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם".
ומתבאר - שבכוח המילה, ישמעאל עתיד לשלוט בארץ הקדושה. אלא שצ"ע - מהו העניין של ‏‏"לשלוט בארץ הקדושה כשהוא ריקם מהכל"? ומה שייך שלטון על מקום ריקן?
וע"כ צ"ל שאין הכוונה לריקנות כפשוטה, אלא כאשר המצב הרוחני של ישראל הוא בכי רע, ‏כשאין חופה וקידושין ע"פ תורת ישראל וכשיש רצון להתרחק מכל זיק של יהדות וכל אשר ‏יחפוץ איש יעשה - אז יש מקום לישמעאל, כי מה שנשאר זה רק ברית המילה. וכשישראל ‏באים לירש את הארץ רק בזכות המילה - אז בא ישמעאל וטוען - זכות המילה שלי גדולה ‏יותר, שכן אני מלתי בגיל יג' שנה, ומסירות הנפש שלי היא גדולה יותר! ועל-כן, עלינו לדעת ‏שהמאבק בין ישראל וישמעאל אינו על קרקע סתם אלא זהו מאבק של דת, של אמונה.
וכך כתב הרב קוק באגרות הראי"ה באגרת קכ"ד: "... והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי ‏הגויים באין זכר לקדושת ישראל באמת המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזוייפת ‏בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום ‏שהפנים כולו הוא אינו יהודי העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולבסוף גם-כן לשנאת ‏ישראל וארץ ישראל כאשר כבר נוכונו ע"פ הניסיון - היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר ‏גודל האסון. אבל בה' בטחתי שלא יתן למוט רגלינו, וכל חרד לדבר ה'... יעמוד על דגלינו ‏ונתחיל ליסד בציון פינת יקרת... על בסיס טהרת האמונה...".
תגובתינו לטענתו של ישמעאל על מסירות נפשו במילה צריכה להיות שאנו מוכנים למסור את ‏הכל למען ה' יתברך וכמ"ש: "אדם כי ימות באהל" שנמית עצמנו באהלה של תורה. האחריות ‏מוטלת על כל תלמידי הישיבה להוסיף תורה ויראת שמים מתוך ההכרה שהמאבק הוא רוחני.
ומצאנו שבימי עזרא ונחמיה עלו עימם לארץ כל דלת העם, וכשבא עזרא ללמדם את תורת ‏משה - באו עם נשותיהם הגויות ועם ממונם הגזול וכו', וכאשר שמעו את דברי התורה - הם ‏בוכים וקורעים את בגדיהם.
ויש לשאול - כיצד הצליח עזרא לעורר את פחותי העם לתשובה? אלא עזרא גילה את היסוד ‏העיקרי של היהדות: שלמרות ירידת הדורות - יש לדעת שישנו מושג של "לב שומע".
יש הבדל בין כשמדברים אל האוזניים ובין שמדברים אל הלב. וזה אמנם לא פשוט - אך צריך ‏לדעת לדבר גם אל דלת העם, הרחוקים ביותר. ומבואר שעזרא תיקן שיקראו בשבת במנחה, ‏ומדוע? משום יושבי קרנות, שגם אלה שלא התפללו שחרית - יבואו למנחה וישמעו קריאת ‏התורה ובעקבות זאת הם ישתפרו, וירצו לבוא להתפלל גם שחרית.
החתם סופר כותב בהקדמתו שישנה הבטחה שמי שתורם חלק מזמנו עבור כלל ישראל יקבל ‏את שכרו ולא יפסיד בכך שעזב את לימודו הפרטי.
וכך בנידון דידן - ישמעאל מוסר את נפשו על ברית המילה ובכך מחייב אותנו למסור נפשינו ‏על לימוד התורה וקיום מצוותיה.
בקוראן לא מוזכרת כלל ציון ולא ירושלים. ולכאורה אין לישמעאל כל טענה, אך י"ל שאין אנו ‏זקוקים לכך שכן כ"כ במדרש רבה "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה..." א"ר יצחק ג' הן שנקראו ‏בשמם לפני הקב"ה עד שלא נוצרו, ואלו הן יצחק ושלמה ויאשיהו. ביצחק כתיב (בראשית יז', ‏יט'): "אבל שרה אשתך יולדת לך בן...". בשלמה מה הוא אומר (דברי הימים א'- כב', יט'): ‏‏"הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו". ‏ביאשיהו כתיב (מל"א יג', ב'): "ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' ‏הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו". ויש אומרים - אף ישמעאל באומות "הנך הרה וילדת בן ‏וקראת שמו ישמעאל" (בראשית טז', יא').
ולכאורה צריך עיון - הרי מצינו במקום אחר שדרשו חז"ל שבעה שנקראו בשמם עד שלא ‏נוצרו? ועוד, מהו "יש אומרים אף ישמעאל באומות" - הרי כך כתוב מפורש בתורה?
אלא הביאור הוא: יצחק אבינו, בהר המוריה, מגלה את החיבור בין שמים וארץ במקום ‏המקדש. שלמה המלך, מגלה את הסוד הזה לכל באי עולם "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל ‏העמים" (ישעיהו נו', ז'). יאשיהו דואג שהמקום הזה יהיה קדוש גם בחורבנו, שכן שלמה - ‏בבנותו את ביהמ"ק ידע שהוא יחרב ועל כן הוא בנה מתחתיו מנהרות כדי שיאשיהו יוכל לגנוז ‏שם את ארון הקודש.
וכן כתב הרמב"ם בפ"ד ה"א מהלכות בית הבחירה: "אבן היתה בקודש הקודשים במערבו ‏שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן ובעת שבנה שלמה את הבית וידע ‏שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו ‏המלך וציווה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר 'ויאמר ללויים המבינים לכל ישראל הקדושים ‏לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה ‏עבדו את ה' אלקיכם' (דברי הימים ב'- לה', ג') ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה ‏וכל אלו לא חזרו בבית שני".
וא"כ - יאשיהו משאיר את קדושת המקדש גם כאשר הוא חורבנו, וע"ז מביא המדרש: " וי"א ‏גם ישמעאל באומות" שאם ישראל מתנתקים מהחיבור ליהדות אז גם ישמעאל מצטרף ואומר ‏שלו יש זכות מכוח ברית המילה.
לעומת זאת, עשיו מוותר על הבכורה ובזה הוא גם מוותר על הארץ, וכך נאמר בפרשת ‏‏"תולדות": "וירא עשו כי רעות בנות כנען... וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל ‏בן אברהם..." (בראשית כח', ח'-ט'). דהיינו, שעשיו מנסה לחזור ולהתקרב דרך נישואיו לבת ‏ישמעאל, אך עשיו לא מצליח בכך, כי זה כבר מאוחר מידי, הוא כבר ויתר על הכל.
לעומת זאת, ישמעאל מעולם לא ויתר, ולמרות שירושלים לא כתובה בקוראן, ישמעאל ‏מרגישים את החיבור, וכשישראל מנסים להתרחק מהבית - הם מאבדים גם חלק מהבית ‏הכללי, מארץ ישראל, ונותנים מקום לישמעאל.
ובבעל הטורים פרשת "לך לך" מובא על הפסוק "וקראת שמו ישמעאל" (בראשית טז', א'): "ד' ‏במסורת, 'וקראת שמו ישמעאל', 'וקראת אתכם הרעה' (דברים לא', כט') 'וקראת שמו עמנואל' ‏‏(ישעיה ז', יד') 'וקראת ישועה חומותיך' (שם ס', יח') שע"י קריאת ישמעאל קראת הרעה אבל ‏ע"י קריאת עמנואל - וקראת ישועה חומותיך".
וזהו היסוד שביארנו - שככל שישראל יתחברו לשורשם, ליסוד הקדושה, לבחינת "עמנואל" - ‏יזכו לישועה השלימה, ועמנואל - היינו החיבור המוחלט בינינו ובין הקב"ה.
ונוסיף עוד: מובא בחז"ל (ילקוט שמעוני במלאכי) יוסף בגימטריא "ציון", וכל מה שקורא ליוסף ‏‏- קורא לציון. וכשרוצים להבין את מהותה של ציון בימינו, יש לבחון את יוסף. כאשר כל בני ‏משפחתו מגיעים, יוסף אומר להם שהוא ילך לשכנע את פרעה שיושיבם בארץ גושן בהיותם ‏רועי צאן, והרי זו תועבת מצרים. ולכאורה צ"ע - מדוע יוסף מקבל את בני משפחתו בקרירות ‏כזו?
אלא הרועה צאן הראשון היה קין, קין מביא פשתן, הבל הביא בהמות שלא נגזזו, ובילקוט ‏שמעוני מבואר דהינו - צמר. ובתנחומא - משמע שבעצם הביאו פשתן וצמר, והינו המקור ‏לשעטנז. קין - עובד אדמה, עבודת האדמה היא חשובה אך היא מסוכנת. האדם - במשך כל ‏חייו מסתדר רק עם עצמו, הוא לבד, ובכל הטבע - הפשתן מסמל את ה"לבד". ובלשון חז"ל ‏פשתן קרוי "בד" כי זה גדל בד בבד, כל אחד בנפרד. לעומתו, הבל - רועה צאן, מדבר עם ‏הצאן, הולך ומדבר עם הסובב, ובטבע - הצמר מסמל את הביחד, הרבה חוטים יחד. ולכן, ‏כשמחברים את קין והבל, הצמר והפשתן, הרי זה שעטנז ואין לזה קיום, ועל-כן קין הורג את ‏הבל.
ואחר כך מצאנו ששרה אומרת לאברהם "גרש האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא', י'). ‏ובהספד על שרה אומר אברהם "דרשה צמר ופשתים" (משלי לא', יג') ובילקוט שמעוני בסוף ‏משלי מובא: "הדא הוא דכתיב 'גרש האמה הזאת ואת בנה' ". דהיינו שאברהם מבין כעת ‏שהחיבור של יצחק וישמעאל הוא שעטנז ועל-כן היה מוכרח להפריד בין הצמר ובין הפשתים ‏וז"ש "גרש האמה הזאת ואת בנה".
ובהמשך, יוסף מספר את חלומותיו לאחיו, ובחלום - יוסף מספר "והנה אנחנו מאלמים ‏אלומים..." (בראשית לז', ז') וזהו השדה. והרי אנחנו רועי צאן? והצמר לא מסתדר עם פשתן. ‏וע"כ האחים חוששים מהחיבור הזה ורוצים להרוג את יוסף "לכו ונהרגהו" (שם יט'). עד שבא ‏יהודה ואומר להם נלמד מהסבתא - משרה, שיש פתרון אחר והוא - ההפרדה בין הצמר ובין ‏הפשתים, וז"ש "לכו ונמכרנו לישמעאלים" (שם כז').
ואז יוסף עוזב את הבית ולאחר שנים הוא עומד מול פרעה, ופרעה מספר לו את חלומו, שבע ‏פרות שדופות אוכלות את הפרות הבריאות. ויוסף מקשה - הרי לא מראים לאדם בחלומו דבר ‏לא נורמלי ולא מצאנו שפרה אוכלת פרה?!
וע"כ פרעה חוזר ומספר שהיו פרות יפות תואר, ואחריהם שבע פרות רקות בשר. ואז יוסף ‏אומר - אימי רחל היתה יפת תואר ויעקב עבד עבורה שבע שנים, ואילו "ועיני לאה רכות" ‏‏(בראשית כט', יז') . ועל-כן, יוסף מבין שאין זה נורמלי שאח מוכר אח כשם שלא נורמלי שפרה ‏אוכלת פרה.
והחלום השני של פרעה עוסק בשיבולים. "את אשר האלוקים עושה היגיד לפרעה" (בראשית ‏מא', מה') והיינו - מה שה' עשה עימי לפני שנים - ה' מראה לפרעה. ולכן יוסף טוען שעליו ‏להגשים את החלום השני בו השמש והירח משתחווים לי. וע"כ - יוסף דואג שכל בני משפחתו ‏יגיעו למצרים ואז אומר להם יוסף - אנו במצרים מפני שחשבתם שאנו שעטנז, אני הפשתן ‏ואתם הצמר, וזו טעות, כי גם אנו וגם אבותינו - רועי צאן, וע"כ אנו ביחד. אם נבין שאנו ביחד, ‏נוכל לצאת ממצרים, וכך אם עם ישראל יבין שהוא ביחד , אז נוכל לצאת מצרת ישמעאל.
וציון דורשת את מה שדורש יוסף. וכך דרשו על חז"ל על הפסוק "ציון היא דורש אין לה" - ‏מכלל דבעי דרישה!
ולכן צריך לשמוע ולהשמיע ללב את הצורך באחריות על הכלל "כי איך אעלה אל אבי והנער ‏איננו איתי" (בראשית מד', לד').
וזאת ע"י עמלות של תורה ושמירת שמצוות והקירוב אל כלל ישראל, ובזה יקויים בנו הפסוק ‏‏"המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד, ה' הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו" (תהילים כ', ט'-‏י'). וכדברי בעל הטורים- "שע"י 'וקראת שמו עמנואל' נזכה בע"ה ל'וקראת ישועה חומותיך' ". ‏
הרב מאיר גולדויכט שליט"א

להלן סיכום של השיח הפתוח בנושא ספטמבר שהתקיים אמש בשדרות ח"ן בתל-אביב. אנחנו מודות לכל המשתתפים והמשתתפות ומקוות שלא נסתפק בכך ושהפורום הנפלא הזה ימשיך להתקיים, לדבר, להסביר ולעשות. בתור התחלה אנחנו מעלות כאן את הכיוון הכללי שרווח בשיחה ורעיונות ספציפיים לעשייה, נשמח אם נוכל להמשיך את הדיון בדף הפייסבוק, לפחות עד מעגל השיח הבא שיתקיים בשבוע הבא במאהל רוטשילד, פרטים מדויקים בהמשך...

רוב משתתפי הדיון הסכימו כי אסור לנו להתייחס להכרזה הפלסטינית כאסון אלא כהזדמנות פז לסיום הסכסוך ולתקיפת הממשלה על סדר העדיפויות המדיני המעוות שלה שמעדיף כיבוש ומלחמה על שלום, זכויות, ביטחון ושגשוג. כמו כן הוסכם כי חשוב למנף את הפורום הזה לעשייה ולמחאה נרחבת.

10 רעיונות לעשייה שהועלו בשיחה שקיבלו את תמיכת רוב המשתתפים (לפי מבחן מחיאות הכפיים) :

1. לקיים פעילויות הסברה וחינוך נרחבות בכל רחבי הארץ, הועלתה הצעה להסביר את המצב הכלכלי הירוד אליו נקלע אם נמשיך לסרב להכיר במדינה פלסטינית בזמן ששאר העולם יכיר בה – חרמות, סנקציות, בריחת השקעות ומפעלים וכיוצא בזה. ישראל תהיה מבודדת ותפשוט את הרגל. כלומר התנגדות למדינה פלסטינית תפגע בנו.
2. להמשיך לזרוע את זרעי המחאה – להפיץ את הדיון הפתוח שקיימנו בכל המדינה.
3. לדרוש מביבי בצורה פשוטה- הרסת את המדינה מבפנים ועכשיו אתה הורס אותה מבחוץ. הסדר או תתפטר!
4. להקים מפלגה /פלטפורמה פוליטית חדשה שתחרוט על דגלה צדק חברתי ושלום. עדיף שתורכב מהדור הצעיר ותשתמש בשפה החדשה ובדרכי הפעולה החדשות. הצעה נוספת- גם אם לא תהיה מפלגה חדשה, כן להתכונן לבחירות הבאות והביא לשיעורי הצבעה גבוהים יותר ומלומדים יותר- שאנשים ידעו למי ולמה הם מצביעים ומה הם מקבלים בתמורה.
5. לקיים את השיח הפתוח הבא בשדרות רוטשילד, לא להתבודד ולבודד את המחאה הזו מהמחאה החברתית-כלכלית, אלא לחבר אותן יחד, להצטרף, לקשר בין הכל ולא לפחד לומר - צדק חברתי ושלום! הדעות בנושא ההצטרפות למחאה החברתית-כלכלית היו חלוקות, אך כן הייתה הסכמה על הזכות והצורך להגיע למאהלים עם המסר של ספטמבר ולהציף אותו.
6. להפגין סולידריות עממית של יהודים וערבים: להצטרף למחאות הלא אלימות המתוכננות של הפלסטינים, לארגן צעדות מקבילות ישראליות אל הגבול, לקבל את פניהן בפרחים, לחגוג איתם. להביא גם את הצד השני, הפלסטיני, בצורה זו או אחרת למאבק יחד איתנו.
7. במידה ומתחיל בלגן בעקבות ההכרזה (צה"ל סוגר הפגנות לא אלימות וכו') אסור לנו להשתתף בו. עלינו להשבית את המדינה ולהקים אוהלים כניסה לקריה בת"א. הצעה נוספת הייתה לסרב- לסרב לקפל את המאהלים לטובת האחדות הלאומית וההתגייסות לצה"ל, לסרב להשתתף בפעילות שמדכאת את המחאות הלא אלימות. לסרב להפרדה בין יהודים וערבים ולפעול לשיתוף פעולה וסולידריות.
8. לצרף למאבק שלנו את האוכלוסייה הערבית הישראלית- ללמוד ערבית, לקרוא לערביי ישראל לנצל את ההזדמנות הזו לביעור הסקטורליזציה הישראלית ולמידור שלהם מהחברה הישראלית ולהצטרף אלינו, לשתף פעולה בעשייה.
9. לחשוב מחדש על אסטרטגיית פעולה של השמאל, טרמינולוגיה חדשה, מטרות חדשות ושיח חדש (ברוח המחאה).
10. למצוא דרך לגייס את התקשורת לחבק גם את המחאה הזו ובמקביל להיעזר בתקשורת אלטרנטיבית כדי להעביר לציבור את מה שקורה ומה שאנחנו עושים.

ולסיום, שוב תודה ענקית לכל מי שהגיע/ה למפגש ההיערכות הראשון לקראת ספטמבר, משמח לגלות שלמעורבות האזרחית אין גבולות! אנחנו מקוות שמיד אחרי הדיון הבא נצליח להקים צוות עשייה מצומצם יותר אך מעשי יותר שיאחד ויעבד את כל הרעיונות שעלו ועוד יועלו, ויתחיל לארגן את הוצאתם לפועל. בהצלחה לכולנו!

אבל ברור שזו לא היתה כוונה, בושה וחרפה!

ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF)
http://rotter.net/forum/gil/18350.shtml