אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית מחשב לפורום סקופים  |  אפליקציית רוטר ל-וינדופון

גירסת הדפסה   שלח לחבר          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #22658 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 22658   
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    08:34   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל  
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 07.09.11 בשעה 08:45 בברכה, ליה
 
באשכול זה ירוכז חומר המציג את הקרטליזם הנוהג בישראל כבתוך שלו, ואת דרכי ההטעייה והולכת השולל של אנשי השמאל הקוראים לחיסול הקפיטליזם החזירי בשעה שבישראל אין ולא היה מעולם קפיטליזם.

ישראל נאנקת תחת יצול קרטליזם חזירי ביותר של השמאל, שאינו מאפשר תחרות חופשית כנהוג בשיטה הקפיטליסטית התחרותית האמיתית.

אנו חיים בעולם של סילוף מונחים והטעייה מכוונת בסיסמאות המכוונות רק להפלת ממשלת הימין, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לגיטימיות, ולא לחיסול הקרטליזם החזירי.


              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל ליה 07.09.11 08:37 1
  קרטליזם - קריאה למבקר המדינה ליה 07.09.11 08:38 2
  ישראל - קרטליזם ולא קפיטליזם כי בישראל אין שוק חופשי ליה 07.09.11 08:50 3
  קוטג' בלונדון - 3 שקלים בלבד ליה 07.09.11 08:53 4
  אזרח, דופקים אותך ליה 07.09.11 08:57 5
  שלום לאלתר וחונטות ההון הקרטליסטי ליה 07.09.11 09:01 6
  קרטליזם: ליה 07.09.11 09:02 7
  מונופול ליה 07.09.11 09:03 8
  רשות ההגבלים העסקיים ליה 07.09.11 09:05 9
  ''נמאס לי מהסוציאליזם החזירי'' ליה 07.09.11 13:17 10
  נמאס מהסוציאליזם החזירי - כנס יסוד ל''ליברלית החדשה'' ליה 09.09.11 11:18 11
  העם דורש צדק חברתי, פירושו שהעם רוצה לשלם יותר מיסים ליה 21.09.11 17:13 12
  פרופ' מואב: אסור לתת לסוציאליסטים להפוך את ישראל ליוון ליה 01.10.11 09:41 13
  הסיוט הסוציאליסטי ב''מדינת הרווחה'' שהיתה כאן פעם ליה 30.10.11 14:37 14
  דפני ליף - את שפת הבהמות שלך כדאי שתבדקי מיד! ליה 30.10.11 14:47 15
  ''המצב בדרום אינו דוחה הדרישה לצדק חברתי'' ליה 03.11.11 09:59 16
  סוציאליזם חזירי בהוראת הקרן הזרה האמריקנית החדשה ליה 01.03.12 09:24 17
  ההסתדרות והמונופולים הגדולים שלה עם היד על השאלטר ליה 05.03.12 11:04 18
  עומרי פדן, הזכיין הישראלי של מקדונלדס ממקימי שלום עכשיו ליה 15.04.12 10:22 19
  האיש שהתמודד עם הסוציאליזם, וניצח ליה 05.05.12 12:43 20
  האם יש צורך באיגודי עובדים / ג'ון גודמן ליה 05.05.12 13:08 21
  אבירי ה''צדק החברתי'' רוצים הרבה הרבה פריירים. הם רוצים את כולנו - משה סילמן ליה 22.07.12 15:56 22
  אולפן שישי: יחימוביץ ההמומה, תוקפת את שטרסלר שהביך אותה בשידור ליה 22.09.12 08:35 23
  יחימוביץ הצבועה תקפה את שטרסלר למרות שהרוויחה פי 9 מעובדים זוטרים ליה 23.09.12 20:26 24
  העובדות מדברות בעד עצמן: ישראל מדינה שוויונית יותר משבדיה ליה 18.10.12 12:36 25
  לפיד ידרוש לאסור השבתת נמלי התעופה והים? ליה 28.04.13 07:43 26
  זו השופטת שיצרה את החזירות הריכוזיות ועושק האזרח! WB 04.05.13 10:16 27
  כך הפך קואופרטיב התחבורה הגדול בישראל ללשכת העבודה של בכירי האוצר ליה 08.06.13 16:01 28
  השר כץ: ועד נמל אשדוד סוחט את המדינה ליה 15.06.13 21:41 29
  שר התחבורה לנמלים: עוד תתחננו להפרטה ליה 15.07.13 07:02 30
  קיבוצים מספסרים באדמות מדינה ליה 20.11.13 13:10 31

       
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    08:37   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 07.09.11 בשעה 08:48 בברכה, ליה
 
בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל שהתעשר על חשבוננו

אותם אלה ששדדו את הקופה הציבורית כשישבו בשלטון, והתעשרו בצורה אגדית הודות לשוד ,הם הם בעלי המפעלים וקווי הייצור שפועלים כקרטלים כוחניים, שממשיכים לשדוד את הציבור עד היום. בניהם האנרכיסטים שטופי המוח צווחים קפיטליזם קפיטליזם - אבל מדובר בהמשך הבולשביזם החזירי!!!

במשך עשרות השנים בהם שלט השמאל בארץ חלבו אנשיו את הקופה הציבורית בלי חשבון.

מיליונים זרמו לכיסיהם הפרטיים תוך שימוש בשיטות הונאה חסרות בושה.

הקיבוצים נהגו להכריז על גירעונות תמידיים בסכומי עתק אשר כוסו תמיד ללא השתהות על ידי קופת המדינה.

המיליונרים עם בריכות השחיה ידעו איך חולבים את כספי כולנו ומתעשרים ומתעשרים ומתעשרים.

כל המשפחה קיבלה הטבות, דירות, קרקעות, זכויות, ומה לא - והכל בקריצות עין ובקצב מסחרר.

כך קמה לה לפתע שיכבה של עשירון עליון שכסף נוזל לו מהאוזניים.

הגנבים העשירים החלו להשקיע בכל מה שניתן להשקיע. הם צברו הון, קרקעות, תפקידים, והתברגו לכל עמדות המפתח, כשהם משדרים לאומה כולה: לשלטון בחרתנו.

איש לא ביקש מהם דין וחשבון, איש לא ידע מה נעשה מאחורי הקלעים, ואיש לא יכול היה לעצור את ההשתלטות הכוללת שלהם על המשק הישראלי.

היום יש לנו אותם מאחורי כל ייצור וכל מוצר.

בקריצת עין ממשיכה השיטה לעבוד.

כל קופסאות הקוטג' נמכרות במחיר אחיד.

כל מוצרי הצריכה יקרים.

פירות וירקות במדינה שמגדלת אותם, יקרים יותר מאשר במדינות הרוכשות את אותם מוצרים מאיתנו.

הריכוזיות מאפשרת להם להמשיך ולחלוב את כולנו.

לא!

אין בישראל קפיטליזם - ומעולם עדיין לא היה פה קפיטליזם.

אחד מחוקי הבסיס של קפיטליזם, זו תחרות חופשית ואמיתית על כיסו של הצרכן באמצעות שירות טוב יותר, ומחיר זול יותר.

אז איפה הקפיטליזם החזירי הזה?

יש לנו עדיין שוק בולשביקי חזירי ביותר, הנמצא לפות בידי כמה משפחות עשירות כקורח, שעושרן נצבר הודות לקירבת אבותיהם לצלחת של מפלגת העבודה לדורותיה, ולקופת אוצר העם והמדינה.

בנימין נתניהו!

נצל את המחאה המאורגנת של הקרן החדשה ופרק עד היסוד את הקרטליזם, באמצעות חקיקה בלתי מתפשרת שתבטיח שוק חופשי ותחרות אמיתית על ליבנו וכיסנו.

גם לישראל מגיע סוף סוף, אחרי עשרות שנים של קרטליזם בולשביקי, קפיטליזם אמיתי עם תחרות חופשית על כיסנו!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=197344


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    08:38   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. קרטליזם - קריאה למבקר המדינה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   לחקור את הקרטליזם בענף המזון.

אנו: קבוצת המחאה "קונים פחות, שוברים מחיר"


טוענים שהקרטליזם בענף המזון גרם בצורה ישירה נזקים קשים וגדולים לציבור הצרכנים בישראל כתוצאה ממחדל כשל השוק שנגרם בענף המזון.

מחדל כשל ריכוזיות השוק בענף המזון והמכולת בישראל, כשל שנוצר זה למעלה מעשור שנים וגרם עד כה לדעתנו, לנזקים כבדים ומצטברים, של למעלה מ - 100 מיליארד ש''ח לציבור הצרכנים ולעשרות אלפי עסקים קטנים ובינוניים.

לדעתנו כתוצאה ממחדלי הכשל בענף המזון שנולד בעקבות שאיפתם העסקית הדורסנית והקפיטליסטית של בעלי הון בחסות הרגולציה, בעלי הון עוצמתיים דומיננטיים הקיימים בענף שפעלו להגיע לנקודת שליטה ריכוזית על כמעט כל יכולת כושר התחרות של מרכיבי ענף המזון, הכוללים את הרשתות הציבוריות, רשתות השיווק הפרטיות, מינימרקטים והמכולות במגזר הקמעונאי בישראל

הכשל בענף המזון ובניית הקרטל בענף היא תוצאה של קבלת אשורים למיזוגים עסקיים ואנטי תחרותיים בעליל, אשר גרמו במבחן ראיית טובת כלל ציבור לפגיעה ברמות המחירים ולשחיקה משמעותית ביותר ביכולת כושר התחרות של כלל ענפי המגזר הקמעונאי והיצרני, תחרות שאמורה להיטיב עם הצרכני ופעילות הקרטל מונעת אותה.

הנתונים בענף המזון בישראל מלמדים אותנו:

א. רמת הריכוזיות בענף המזון בישראל הכוללת את ספקי המזון והסקטור הקמעונאי בו , היא גבוהה מאוד יחסית למדינות העולם המערבי.

ב. הריכוזיות בישראל נשלטת ע"י שישה ספקים דומיננטיים, ששולטים ללא עוררין בשוק ואף מכתיבים ואחראים על כ-60% אחוז מנפח המוצרים המסופקים לענף.

ג. נתוני הריכוזיות והקרטל מאפשרים להבחין שישנם שני רשתות שיווק קמעונאיות גדולות השולטות בכוחניות אגרסיבית על מעל כ- 60% מנפח המכירות בענף המזון.

ד. ישנם עשרות מפעלים יצרניים קטנים, חלקם אף בפריפריה שהריכוזיות בענף אינה מאפשרת להם תחרות הוגנת על כיסו של הצרכן הישראלי, ותוצרתם לא מוצגת בפני קהל הצרכנים, יצרניים מסיימים נאלצים במקרה הטוב לייצא את תוצרתם, במקרה הגרוע לסגור את המפעל.

לדעתנו רמת הריכוזיות בישראל שהיא בין הגבוהות בעולם, היא הגורם המרכזי שמשפיע על אי שיווי משקל תחרותי בענף, פוגעת בשוויון התחרות, פוגעת בצרכני ענף המזון, והיא מהווה את המרכיב הגבוה של רמת מחירים הגבוהה יחסית, לשאר שווקי העולם. הריכוזיות פוגעת בראש ובראשונה בנו הצרכנים שנאלצים לקבל מוצרים ומחירים מוכתבים ע"י הריכוזיות שבונה קרטליזם.

אנו כקבוצת מחאה צרכנית החלטנו לנקוט עמדה ולפעול למען שינויים מבניים בענף המזון, אנו כקבוצה חשופים לקרטליזם, להשפעותיו ובפרט לעוצמתו האדירה בקשרי הון-תקשורת-שלטון, לקבוצת המחאה יש "עד מדינה" פוטנציאלי שיכול לסייע למבקר המדינה לפרק את הקרטליזם בענף המזון.

מעבר למחאתנו הציבורית אנו רואים אף חובה לציין בפני מבקר המדינה את הנושא החברתי הבא שישפיע על כל החברה הישראלית מעבר לרמות המחירים בענף המזון:

א. סל קניות המזון הממוצע של משפחה ישראלית עומד כיום על כ- 3,500 שקלים בחודש.

ב. פעילות מבקר המדינה לשבירת הקרטליזם יכולה לסייע בהורדת המחירים לצרכן עד 20% מסך עלות סל מוצרי המזון.

ג. ירידה זו בסל המזון אמורה להשפיע באופן מידי על עצירת העמקת העוני בישראל ואף הוצאתם של רבבות משפחות מקו העוני, הורדת המחירים תשפיע מיידית ותצמצם פערים חברתיים, ההורדה תאפשר מיידית את העמקת חינוך הילדים במשפחות המוחלשות במדינה.

אנו כחברי הקבוצה ואזרחי מדינת ישראל מאמינים שעל מבקר המדינה מוטלת החובה לבדוק ולחקור היטב את הקרטליזם בענף המזון, ואף להסיק את המסקנות הנכונות וזאת לאור דרישתם הצודקת של נפגעי קרטל המזון הדורסני, אנו גם מאמינים שמבקר המדינה לאחר שיסיים את חקירתו ידרוש לקיים וליישם את מסקנות החקירה, לתועלת כלל הציבור בישראל.

אנו גם מודעים לכך שרק ממשלת ישראל יכולה להקים וועדת חקירה ממלכתית, אנו מאמינים שמסקנות חקירת מבקר המדינה יובילו את ממשלת ישראל להקים וועדת חקירה ממלכתית לקרטליזם בענף המזון.

בכבוד רב למבקר המדינה ושלוחותיו המקצועיות

קבוצה – קונים פחות, שוברים מחיר

אנו מצרפים את חתימתנו לבקשה שמוביל חברנו אלי סתוי יו"ר פורום מזון ומכולות.

אתר מבקר המדינה - צרפו את בקשתכם לחקירת הקרטליזם בענף המזון.

http://www.atzuma.co.il/mazon 1


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    08:50   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. ישראל - קרטליזם ולא קפיטליזם כי בישראל אין שוק חופשי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הדעה הרווחת בציבור הישראלי היא שהחל משנות ה-80, המדינה הישראלית עברה שינויים כלכליים מעמיקים ועברה ממודל סוציאליסטי למודל קפיטליסטי ניאו-ליברלי.

תוכנית הייצוב של מודעי משנות ה-80, ההיתר להחזיק מטבע זר, הפרטה הדרגתית אך קונסיסטנטית של נכסים לאומיים, קיצוץ בקצבאות ובתשלומי ההעברה, הורדת המיסוי על חברות עסקיות ופתיחות הבורסה והשווקים לכניסתם של שחקנים זרים, קיצוץ נמשך בהוצאות הממשלתיות וייבוא של טכנולוגיות, מוצרים ואף כוח עבודה אנושי זר, כולם מהווים ביטוי מובהק לכך.

שינויים אלו במשק הישראלי מביאים להיווצרתן של רעות חולות ברורות, כמו הפיכתו של חלק גדול משוק העבודה לעובדי קבלן ללא זכויות סוציאליות, ליצירת פערים מפחידים ובלתי נתפשים בין המעמד הכלכלי הגבוה לבין המעמד הנמוך תוך חיסול מעמד הביניים, שמצטמצם בהדרגה, ולצמיחה של משפחות הון ששולטות במשק כבתוך שלהם.

הולכות ונוצרות כמה קבוצות הון ריכוזיות שידן בכל ויד כל בן.

בענפים חשובים ומשמעותיים בשוק הישראלי הצרכן הישראלי "נהנה" מתיאום מחירים, שהינם תמיד גבוהים ודומים להפליא, ומשירות גרוע.

רמת השחיתות עולה פלאים, כשבכירים במגזר הציבורי פוליטי מקושרים לעסקות מפוקפקות עם המגזר העסקי. פרי הבאושים של עסקאות מפוקפקות אלו מגיע לדרגים הגבוהים ביותר של הפוליטיקה הישראלית, כפי שזה בא לידי ביטוי בחשדות הנדונים בבתי המשפט במסגרת כתב אישום חמור נגד ראש ממשלת ישראל בעבר, אדון אהוד אולמרט.

לכאורה, צודקים הארגונים החברתיים שגורסים כי ישראל מתרחקת ממצב של סוציאליזם טהור, וכי ההתרחקות מהסוציאליזם דרדרה את ישראל לתהום משפחת מדינות העולם השלישי.

אף על פי כן, ארגונים אלו טועים כאשר הם מוצאים את האשם בשיטה הקפיטליסטית, שהיא בעיניהם אם כל חטא ופשע.

ובכן הכצעקתה?

עיון בהגות קפיטליסטית מלמד שישראל רחוקה מלהיות מדינה קפיטליסטית כמו המרחק בין הסוציאל דמוקרטיה השבדית לדיקטטורה בברית המועצות.

קפיטליזם משמעו שוק חופשי בו המדינה לא נותנת הטבות כספיות למקורבים במכרזים, אלא תחרות כלכלית שמשמעותה היא יצירת חברות רבות שצריכות לתת לצרכן את התמורה הטובה ביותר במחיר הנמוך ביותר.

מכירה של נכסים לאומיים בנזיד עדשים למקורבים פוליטיים וכלכליים לא נכללת בקטגוריה של קפיטליזם, כמו שמדינה שרומסת כל סממן של חירות אישית ותחרות כלכלית פרטית איננה נופלת לקטגוריה של סוציאל-דמוקרטיה.

במדינה קפיטליסטית אמיתית לא ייווצר מצב בו 10 משפחות שולטות בעשרות אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי.

בארצות הברית חברות ענק כמו וול-מרט אינן שולטות באחוזים ניכרים מהתוצר הלאומי הגולמי האמריקאי, ואין מצב בו קבוצות עסקיות ענקיות מחלקות בניהן שוק מסויים ומונעות את עצם קיום התחרות בו. בשוק קפיטליסטי אמיתי לא היו מחלקים מענקים בשווי מיליארדי שקלים למקורבים, ללא אמות מידה וקריטריונים ברורים לחלוקה, שסופה היא שהכסף מגיע לקבוצות הכלכליות החזקות במשק. נכסים לאומיים לא היו מופרטים בהערכת שווי נמוכה במיוחד, ולא היו צצים חקירות ודיונים משפטיים של פעולות אלו, כפטריות אחרי הגשם.

מצב בו נכסי המדינה נמכרים בפרוטות לקבוצה של מספר משפחות הון כל יכולות איננו קפיטליזם והוא נוגד במובהק את התיאוריה הקפיטליסטית שמדברת על "היד הנעלמה" שבה יש תחרות חופשית ללא התערבות ממשלתית לטובת הקבוצות החזקות במשק, התערבות שהינה בגדר "יד רוחצת יד".

התיאוריה הקפיטליסטית איננה מדברת על תיאום מחירי עמלות הבנקים והסלולאר על ידי שלוש קבוצות חזקות, אלא עוסקת בפתיחת השוק למתחרים רבים ככל האפשר, ללא העדפה רגולטורית של מתחרה אחד על משנהו.

לכן, המאבקים של הארגונים החברתיים הינם צודקים, אך עליהם לדייק במינוחים – הם לא נלחמים נגד הקפיטליזם, הם נלחמים נגד קרטליזם, סיאוב ושחיתות שמייצגות מדינות עולם שלישי מנוונות ולא קפיטליזם שעדיין מושל בכיפה בכל העולם המערבי המתועש והעשיר. אותו קפיטליזם מצא גרסא מרוככת בדמות הסוציאל דמוקרטיה, שמכירה בחשיבות התחרות וקיומו של השוק החופשי, אבל מווסתת ומחלקת את תוצריו לטובת כלל רבדי האוכלוסייה.

למדינת ישראל אין שוק כלכלי ענק כמו השוק האמריקאי, ולכן לא הגיוני לקיים בה שוק חופשי לחלוטין, החף מהתערבות ממשלתית לטובת כלל שדרות האוכלוסייה. במדינה שנמצאת תחת איום קיומי ומותקפת חדשות לבקרים על ידי ארגוני טרור כאלו ואחרים, במדינה שהאתוס המכונן שלה הוא הסולידריות החברתית ושותפות הגורל הקיומית, במדינה שמיטב בניה מוותרים על השנים היפות ביותר שלהם לטובת הגנה על המולדת והשתתפות בנטל, אין מקום לקיומו של שוק חופשי מוחלט בו אדם לאדם זאב והמדינה מפקירה את אזרחיה לגורלם. שוק חופשי אמיתי לא אפשרי במדינה קטנה כמו ישראל, ולכן החלופה היא שוק חופשי במסגרת קורפורטיסטית שתבטיח צמיחה כלכלית מחד גיסא, ואת האפשרות לקיום ברווחה לכלל אזרחי המדינה, מאידך גיסא.

אם הממשלה באמת רוצה שיהיה שוק חופשי בישראל, שתוריד את המיסים המטורפים שמוטלים על המעמד הבינוני במדינה. אם היא מתכוונת להמשיך למסות את אזרחי מדינת ישראל כמו בשבדיה, אז שתתאים את עצמה למודל השבדי ממסד ועד טפחות.

בינתיים, חשוב שנדע נגד מי מתנהל המאבק החברתי במדינה – הקרטליזם, לא הקפיטליזם!!!

http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=326169

Tomerke


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    08:53   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. קוטג' בלונדון - 3 שקלים בלבד  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   איך נמגר את הקרטליזם?

הלאה "הרשות למען הקרטל"!

בעקבות חרם הצרכנים על הקוטג' הודיעה תנובה כי היא מורידה את מחירו של הקוטג' ל- 5.90 ש"ח. מיד באו שטראוס וטרה והתיישרו עם תנובה על האגורה...

"המתחרים" לא העזו לעקוף את תנובה בסיבוב!

מה זה אומר?

לי זה אומר שיש פיקוח על מוצרי המזון! - נכון?

הם מפקחים האחד על השני.

הם לא מעזים להתחרות האחד בשני.

למה הם צריכים את זה?

הרי יש להם קרטל והקרטל שלהם מכתיב לנפשות הפועלות, מה מותר ומה אסור ולעזאזל הרגולטור.
רגולטור? איזה רגולטור? היכן מדינת ישראל בכל הסיפור הזה?

אז, זהו חברים. לא צריך את רשויות השלטון. הן אינן עושות את מלאכתן נאמנה.

הן אינן דואגות לאזרח הקטן ולכן כעת, שרוליק הקטן לוקח על עצמו להמשיך במאבק.

מה עושים? ראו בהמשך.
_____ ____

כיצד זה התחיל?

הפרסום הראשון היה בגלובס:

מוצרי מזון ישראליים זולים יותר בארה"ב

פורסם בתאריך 13/06/11 - מחירי מוצרי מזון המיוצרים בישראל נמכרים בחוץ לארץ (ארה"ב אנגליה וכו') במחירים הנמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים בישראל - כך עולה מבדיקת "גלובס". מדובר במוצרים של החברות ויסוצקי, אסם, מטרנה, עלית, יד מרדכי, יכין וקבוצת יבנה. * בישראל אין לחברות הוצאות שינוע - ובכל זאת כאן יותר יקר * בכיר לשעבר בתעשייה: "ספקים מעטים שולטים כאן בשוק".

מיד עם הפרסום בגלובס החלה מחאת הקוטג' בפייסבוק.

הפרסום הבא היה בערוץ 2: קוטג' בלונדון - 3 שקלים בלבד

בישראל משלמים יותר על מוצרי מזון בהשוואה לעולם - אפילו אם מדובר במותגים ישראליים כמו במבה ושקדי מרק.

דווקא בלונדון הידועה במחיריה הגבוהים, קוטג' של תנובה באותה אריזה עולה פחות ממחצית מחירו בישראל. דוגמאות של מחירים בש"ח בלונדון, לעומת מחירים בש"ח בישראל של מותגים ישראלים:

במבה 1.39 בלונדון לעומת 2.79 בישראל

קוטג' 3.33 בלונדון לעומת 7.45 בישראל

ביצים 5.50 בלונדון לעומת 12.99 בישראל

דגנים 11.12 בלונדון לעומת 21.49 בישראל

מעתה רק אנחנו מפקחים על עצמנו! הלאה "הרשות למען הקרטל"!

מדובר על מחירי אותם מוצרי מזון ישראלים, שנמכרים בחו"ל במחיר מופחת בהרבה ממחיר של אותם המוצרים בארץ.

http://cafe.themarker.com/post/2246503/


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    08:57   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. אזרח, דופקים אותך  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   סיורים וירטואליים בסופרמקטים באנגליה ובארה"ב

עכשו זה רישמי: בבדיקה שערך איגוד לשכות המסחר, נמצא כי סל המזון הישראלי - על בסיס התוצר לנפש - הוא הגבוה ביותר בעולם, ועולה לישראלי האומלל בסביבות פי 2 ויותר מאשר לאזרח ברוב ארצות המערב.

http://www.news1.co.il/archive/001-D-49670-00.html?tag=17-35-44&au=True

אנו מדברים גבוהה גבוהה על המצב הביטחוני ועל אסטרטגייה ופוליטיקה גלובלית, ונשמט מתשומת ליבנו המצב בסופר-מרקט ובתחנות הדלק.

בארה"ב, על העלאה של 2% במחיר הדלק קמה צעקה גדולה, כמעט מרי אזרחי, ונשיא ארה"ב וסנטורים רבים מוצפים ברבבות מכתבי מחאה. באלג'יר על העלאה זעירה במחיר החומוס יוצאים המונים חמושים וזועמים לרחובות ומאיימים להפיל את המשטר. וכאן, העלאה של 5 עד 10 אחוז מידי פעם בפעם היא עניין של יום ביומו.

הישראלי משלם עבור דירתו פי 4 בערך מאזרח אירופי, ומשועבד רוב חייו לנכס הנדלני שברשותו. האם שעבוד זה, כמו גם המתח הרב שבמצב הביטחוני והעצבים המותשים בפקקי התנועה הענקיים (פרי הביאושים של אי השקעת מיסיו בבניית תשתית כבישים ראוייה) מונעים ממנו להבחין כי לבשר הקפוא מוזרקים מים - לעיתים עד 60% ממשקלו? וכי הפסטרמה והנקניק מוצפים בכימיקלים רבים דבר הקרוי בלהטוטנות מילולית נוכלית "בשר מעובד"...

האם הנוכלים הקוראים לעצמם "מוסכניקים" המטפלים במכוניתו ודורשים מחירים משונים עבור תיקונים לא ברורים, וצערו על החור שנפער בכיסו בעקבות התיקון התורן - מונעים מהאזרח המצוי להבחין כי החומוס טפל ברוב חדוות העמילן שהתווסף לו, וכי חלק ניכר מהקמח בלחם הוחלף במספוא לבהמות?

בשוק הפירות היבשים שולטת המאפייה המקפיצה את המחירים. הפאלפל - המאכל הלאומי הישראלי - עשוי ברובו מקמח ופיתות טחונות, ולשמן הממוחזר עשוי להתווסף גם שמן מנועים. הגלידה הישראלית הינה כמעט תמיד על בסיס שומן צימחי מבחיל ולא חלב ושמנת, כמקובל במערב. ועוד "מנמקים" לו את העניין בשקרים במצח נחושה על כך "שכך היא הגלידה בכל מקום בעולמנו".

והאזרח הישראלי הסבלן נושא הכל בדממה. רק שידפקו את הערבים, או את החרדים, או את הימניים הקיצוניים הללו, ומה עם הקיבוצניקים המתנשאים - בקיצור, שיכניסו לכל מה שזז - איש איש ונטיותיו הפוליטיות.

ועבדכם הנאמן מתריע על כך זמן רב:
קראו את כתבת התחקיר המאלפת וניספחיה, בלווי סיורים וירטואליים בסופרמקטים באנגליה ובארה"ב -

"בני המעיים והעבודה בעיניים"

http://www.news1.co.il/archive/003-D-3974-00.html?tag=18-38-29&au=True

http://www.news1.co.il/archive/003-D-6668-00.html?tag=2-08-31&au=True



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    09:01   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. שלום לאלתר וחונטות ההון הקרטליסטי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   תנופת הפרע של חונטת ההון הקרטליסטי

הנה לפנינו מר איקס. שופע נופת צופים של הזדהות עם העניין הפלשתיני והכורח לעשות שלום בכל מחיר, תמורת ויתורים מפליגים לאויב. לועט דברי נאצה צדקתניים כלפי ה"פשיזם" הישראלי, החל בשרון וכלה באפי איתם ושאול יהלום. סגנונו הצדקני ושופע הדוגמטיות והמליצות הריקות באיצטלה של ליברליות, המגנה ובולם בלגלוג ושיסוי כל מחשבה רעננה מאחורי חזות נינוחה של נבערות צדקתנית, דומה שהולם את הופעתו ההדורה.

בפרט כשהוא מצית סיגר האבאנה משובח, תוך אמירה ברוח צינית משהו על "האומללים הללו שלא ידעו להסתדר כראוי". הוא ששרת 25 שנה בצה"ל, ואחר השתלב בחוגי אליטות ההון הקרטליסטי הגדולות, אלה כשכמה מידידיו הפחות מצליחנים שרויים בפריפריה שלהם מבחינת הרטוריקה והגינונים הצדקתניים/נחרצים. כמעט שאין הוא נוהג להתרועע עם עמך, פרט ליציאות סדירות עם שני כלבי טרף ענקיים אפופי נביחות פרע לסיבוב ברחוב לייד וילת הפאר שלו. הוא בא ממשפחת אפרטצ'יקים מפא"יניקית נישאה ונחשב לשמנה וסלטה.

בזמנו נהג אף להפגין אנוכיות קרירה המתנערת מכל אחריות אישית בטון נחרץ המהדהד "צודק" תוך חקיינות מבולבלת, בהתאמה לגחמותיו המזדמנות, חקיינות רטורית לפילוסוף המנוח ד"ר משה קרוי אבי ה"אגואיזם הרציונלי" במקומותינו.

אתחיל בשאלה האם מר איקס הוא איש שמאל? האם הוא מבין דבר או חצי דבר בכלכלה מדינית, במדיניות רווחה סוציאליסטית, האם הוא אמון על רגשות חמלה? או סולידריות חברתית?

התשובה ברורה למדי.

אז למה בכל זאת הדבר מכונה במקומותינו "שמאל" בניגוד לשימוש המקובל בעולם במושג?. כי כאן נהוג לקרוא "שמאל" לכל המשים עצמו בעל ברית עם העניין הפלשתיני.

למה?

ככה.

האם ביילין הוא איש שמאל?

רן כהן, שהציע אג'נדה חברתית, הוא שמאל, זה אני מבין. אך האיש נדחה בבחירות במפלגתו, ובמקומו עלה ה"במקום שמאל", second-hand Beilin - האם ביילין היציע אג'נדה חברתית או כלכלית? לא. רק עניין הקונפליקט הישראלי פלשתיני.

האם איש הבלייזר ההדור, כמוהו כמר איקס, האם יש לו דבר וחצי דבר עם השמאל? לא כלום. אבל "לא כלום" זהו ביטוי ממעיט. מדובר בחוגים חברתיים, שלא רק שאין להם דבר עם שמאל וחמלה אנושית פשוטה. אלא, ההיפך מזה - הם הגרעין הראקציוני, הגזעני, והדכאני ביותר באוכלוסיה.

יוצאי חוגים המקורבים לעשירון העליון, זה שברובו אינם אנשי כלכלה חופשית, אלא אנשי הון קרטליסטי שנעשה בחסות המדינה. וחלקם יוצאי מערכת הביטחון שהשתלבו במערכות ההון הקרטליסטי, וכל הוויתם היא גזענות, צדקתנות רטורית ובוטחת בעצמה או יותר נכון, בריקנותה הקשה. כזאת המסווה את טבעה הדוגמטי והנחשל במצג של מעין יושרה ועקרונות; חוסר סובלנות נוראה, וחוסר רגישות אנושית מדהימה, אטימות מחרידה לכל מה שחי - ולעיתים כה קרובות.

מה פשר חבירת אנשי החונטות של ההון הקרטליסטי ומסתודדי הגנרלים עם הנושא הפלשתיני?

ההסבר פשוט.

הסכסוך הינו גורם מתסיס בחברתנו. תכופות, מלחמה מעוררת דחפי חיוניות אנושית ובסיסי סולידריות חברתית.

אבל אנשים כמו מר איקס רוצים "שקט ושלום" ומוכנים לשלם על זה כל מחיר, אף ששיקול דעת סביר מראה שבשלב זה היתכנותו וסיכוייו של שלום כזה נמוכים עד שואפים לאפס.

מה פשר הכמיהה האובססיבית הזאת?

שקט ל- מה?

החונטות שונאות את רוח התסיסה והחיוניות האנושית. שאיפתם - אוכלוסיה כנועה, לה הם בזים מלכתחילה. לא בכדי מלאו את הטלויזיה הישראלית בטלנובלות ברוח לטינו אמריקנית (שגיבוריהם עוטי החליפות ההדורות והברלנטין דומים כשתי טיפות מים להדר הבלייזר של הביילין למינהו) על-מנת לסמם ולשתק את החשיבה של עמך. שכן, שאיפתם חופש לקרטליזם כלכלי בחסות הממסד תוך הזרמת כספי מדינה ומיסוי כבד למטרה זאת. הדבר מנוגד לכל רוח של כלכלה ותחרות חופשית. לשם כך יש להשליט צפידות ודיכוי ולנטרל את המחשבה החופשית. המשך הקונפליקט ניתפס על-ידם אינסטינקטיבית כמדרבן את ניגודה של הצפידות הכנועה - רוח חופשית ותוססת.

לכן הם שואפים "לסגור את הסכסוך" תוך "עסקה עם הפלשתינים". אחר כך יפנו לדכא את שאר ביטויי הרוח האנושית החיה המאטה את תנופת הפרע של חונטת ההון הקרטליסטי.

http://www.news1.co.il/archive/003-D-5415-00.html?tag=2-10-37&au=True


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    09:02   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. קרטליזם:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   קרטליזם (מדיניות של קרטלים, יצירת מונופול כלכלי)

cartelism

קרטליסט, דוגל בקרטליזם (מדיניות של קרטלים, יצירת מונופול כלכלי)


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    09:03   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. מונופול  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מונופול אינו נוצר בפועל במצב של תחרות חופשית

מונופול (מיוונית: μόνος, "מוֹנוֹס" - אחד ו-πωλεῖν, "פּ‏וֹלָיֶן" - למכור) הוא מונח המגדיר בעלות או שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו. בתחום הכלכלה מגדיר המונח מצב בו בשוק של מוצר (או שירות) מסוים קיים מוכר אחד בלבד (מה שמקנה לאותו גורם, הקרוי בעל המונופול או מונופוליסט, שליטה בתחום פעילות בשוק, לרוב תוך הגבלה של התחרות בו). דוגמאות למונופולים יכולים להוות הכנסייה הקתולית בימי הביניים באירופה, ובישראל: חברת החשמל, רשות הנמלים (בטרם הפרטת הנמלים) חברת "אגד" בישראל בתחום תעבורת הנוסעים בישראל, בטרם הותרה פעילות גורמים נוספים.

ראוי להבחין מונח זה ממונחים מקורבים כמו מונופסון, המייצג מצב שבו יש רק קונה אחד למוצר או שירות או אוליגופסון, שבו יש מספר בודד של קונים למוצר או שירות; קרטל, שהיא תופעה דומה ומקושרת של שליטת מספר חברות שביניהן יש הסכמה חלקית; ואוליגופול, שבו יש מספר קטן של מוכרים בשוק, עם או בלי התארגנות קרטלית.

מאפייני מונופול

למונופול מספר מאפיינים מובהקים, אותם ניתן למצוא בכל מונופול אמיתי, כזה הנהנה מיציבות בשוק (בניגוד למונופול זמני או חולף):
•מוכר בודד: מונופול טהור קיים בתעשייה שבה גורם אחד הוא היצרן של מוצר או ספק שירות מסוים. גורם או חברה עשויים להיחשב מונופול גם אם נתח השוק של כל המתחרים גם יחד זניח (פחות מאחוז או שניים).

•היעדר חלופות קרובות: השירות ייחודי ואינו ניתן להחלפה על נקלה. לדוגמה, יצרן חומוס השולט ברוב השוק אינו יכול להיחשב מונופול לעולם, שכן למוצר שהוא מציע יש חלופות דומות.

•שליטה במחירים: לחברה או גורם בודד שליטה מוחלטת או קרובה למוחלטת בהיצע התעשייתי כולו במוצר או שירות מסוים, ויש להם השפעה ניכרת על גובה המחיר בו מוצע השירות או המוצר.

•חסם כניסה: במצב של מונופול טהור, אסורה ההתחרות בבעל המונופול. במצב של מונופול שאינו טהור מוצבים חסמי כניסה משמעותיים, המונעים למעשה, גם אם לא להלכה, כניסה של גורמים אחרים.

סוגי מונופולים

ניתן להבחין בין סוגי מונופולים על–פי נסיבות היווצרותם ועל–פי אופן התנהגותם בשוק. על–פי גישה זו, ניתן להבחין בין מונופול באישור ממשלתי ומונופול על פי חוק, המבוססים על מדיניות ממשלתית או חקיקה ונהנים ממעמד מונופוליסטי בזכות קביעה בחוק; מונופול טבעי, שהוא תוצר של מבנה העלויות בשוק (היינו, שרק גורם אחד מסוגל להתחרות בשוק); ומונופול תחרותי, שהוא מונופול שנוצר בעקבות תחרות חופשית. על–פי גישה אחרת, המקובלת בעיקר על בעלי גישה התומכת בקפיטליזם ובליברליזם, מונופול טבעי אינו נוצר בפועל במצב של תחרות חופשית ואילו מונופול תחרותי אינו ראוי להיקרא מונופול, כיוון שמעמד השליטה שלו בשוק אינו יציב, כנדרש ממונופול ולכן עשוי להשתנות באופן טבעי בכל זמן נתון.

הבחנה אחרת בין סוגי מונופולים נוגעת לאופן בו מוצע השירות או המוצר. בתחום זה, ישנם מונופולים אנכיים, השולטים באספקת שירות או מוצר לכל אורך הדרך, מחומר גלם ועד למוצר הצריכה המוצע לצרכן. דוגמה טיפוסית לכך יכולות להוות חברות לאספקת חשמל, השולטות לרוב גם בהפקת החשמל, גם בהולכתו וגם באספקה ובטיפול בצרכן. מונופול מסוג שני הוא אופקי: שליטה בגזרה רחבה של שירותים או מוצרים מסוג מסוים. לדוגמה, חברה המוציאה לאור את רוב המגזינים הנמכרים במדינה מסוימת עשויה להיחשב בעלת מונופול אופקי.

הבחנה נוספת בין סוגי מונופולים נוגעת לאופן בו נקבע המחיר כלפי פלחי אוכלוסיה שונים. בתחום זה ישנו המונופול הפשוט, בו למעשה נקבע מחיר אחד עבור כל השוק, ומונופול מפלה מושלם שהינו מונופול אשר קובע רמה שונה של מחירים לפלחי שוק שונים לפי רצונו. דוגמה למונופול הפשוט הוא דוכן הפופקורן בקולנוע בו המחירים גבוהים (ללא אלטרנטיבה) אך אחידים. דוגמה למונופול מפלה מושלם היא רופא מומחה או עו"ד הגובים שכר דיפרנציאלי (שונה) מכל לקוח ולקוח לפי בחירתם וע"י כך להשיא למקסימום האבסולוטי את הפדיון.

מונופול על פי חוק

מונופול על–פי חוק הוא מונופול שבו ישנו איסור מפורש בחוק, תקנה או נוהל, על תחרות באספקת מוצר או שירות, כשהשליטה באספקת מוצר או שירות זה מוענקת לגורם אחד. מונופול על–פי חוק עשוי להיות על מוצר או שירות מקומי או כלל-ארצי ויכול לגעת בכל סוג של שירות או מוצר. מונופול על–פי חוק, באישור ממשלתי או בגיבוי ממשלתי מכונה לעתים גם מונופול כופה.

לדוגמה, רשות השידור בישראל נהנתה ממונופול על–פי חוק בתחום שידורי הטלוויזיה הארציים למן תחילת שידורים אלו ועד שנת 1992. מונופולים דומים היו לחברת "בזק" על שיחות טלפון מקומיות, לחברת "פלאפון" על שירותי טלפון סלולרי, לחברת החשמל על אספקת חשמל או לחברות הכבלים על שידורי הכבלים באזורי הארץ השונים. מנקודת מבט זו, ניתן לראות גם בבלעדיות המוענקת לגופים כמו "ביטוח לאומי" או משרד החינוך על שירותים מסוימים מונופול.

לרוב, נהוג להבחין בין מונופולים ממשלתיים או בבעלות ממשלתית, כמו משרדי ממשלה או חברות ממשלתיות; ומונופולים בבעלות פרטית, הנהנים מבלעדיות על מתן השירות או המוצר שבמונופול. מונופולים מן הסוג השני מכונים גם מונופולים באישור ממשלתי. ההבדל העיקרי בין שני סוגי הגופים הוא שעל גופים פרטיים בעלי מונופול מוטל לרוב פיקוח באמצעות רשויות פיקוח, בעוד שעל חלק ניכר מהמונופולים הממשלתיים אין פיקוח כלל או שהפיקוח הוא מנהלי ולא רגולטיבי. לדוגמה, חברות פרטיות מפוקחות על–ידי רשות ההגבלים העסקיים ואילו גופים ממשלתיים מפוקחים על–ידי מבקר המדינה.

ויקיפדיה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    09:05   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. רשות ההגבלים העסקיים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   האם מונופול ניצל לרעה את מעמדו

רשות ההגבלים העסקיים הינה רשות ממשלתית אשר הוקמה בשנת 1994 מתוקף חוק ההגבלים העסקיים, והיא אמונה על שמירת עקרונות התחרותיות במשק במדינת ישראל.

בראש הרשות עומד הממונה על ההגבלים העסקיים, אשר ממונה על אכיפת דיני ההגבלים העסקיים, הן באמצעות כלים אזרחיים, הן באמצעות כלים פליליים והן באמצעות כלים כלכליים. הממונה על ההגבלים העסקיים היום הוא פרופ' דיויד גילה. קדמו לו בתפקיד רונית קן, עו"ד דרור שטרום, ד"ר דוד תדמור וד"ר יורם טורבוביץ'. הרשות הוקמה בתקופת כהונתו בתפקיד של טורבוביץ', והממונה שקדם לו, זאב גלמור, היה פקיד במשרד התעשייה והמסחר.

תפקידי הרשות מתחלקים לשלושה תחומים:

•תחום ההסדרים הכובלים: תחום זה אוסר על אנשי עסקים וגופים עסקיים לתאם פעולות באופן הפוגע בצרכן, כמו למשל יצירת קרטלים ותיאום והסכמה על מדיניות דומה בנושאי מחירים, אזורי מכירה או איכות מוצר.

•תחום המונופולין: תחום זה אוסר על חברה המחזיקה בלמעלה מ־50% מנתח השוק (בתחומה), לנצל לרעה את מעמדה בצורה שתביא לפגיעה בציבור או תמנע תחרותיות.

•תחום המיזוגים: תחום זה נותן את הסמכות לממונה על ההגבלים העסקיים לאשר או לא לאשר איחוד בין חברות שונות, במקרה שהאיחוד עלול לפגוע בתחרות. אמות המידה שעל הרשות להפעיל באישור מיזוגים נתונה במחלוקת. בית הדין להגבלים עסקיים קבע:

"על המתנגד למיזוג הנטל להוכיח כי המיזוג פוגע באופן משמעותי בתחרות, כנובע מכך שהתערבות בזכות להתקשר על דרך מיזוג היא בגדר הגבלה ופגיעה בזכויות יסוד. לא ניתן לפגוע בזכויות יסוד ללא ראיות של ממש לפיהן הפגיעה הכרחית.

לעומת זאת, בלא לקבוע עמדה חד משמעית בנושא כתבה השופטת אילה פרוקצ'יה שהחקיקה בנושא מרמזת לכאורה על "נקודת מוצא של החוק לפיה חברות שחל עליהן פרק המיזוג לא תתמזגנה אלא אם כן הוכח כי למיזוג זה לא תהיה השפעה מהותית שלילית על התחרות"‏

כל התאגידים הגדולים במשק, כגון הבנקים, חברות הביטוח, חברת החשמל, בזק, מקורות וכו', נתונים לפיקוח שוטף על ידי הרשות.

סעיף 43(ה) לחוק ההגבלים העסקיים קובע שקביעה של הרשות להגבלים עסקיים מהווה במסגרת כל הליך משפטי, ראייה לכאורה לנקבע בה. בית המשפט העליון קבע שהקביעה היא ראיה לכאורית בעלת משקל ממשי‏.

ערעורים על החלטות הרשות להגבלים עסקיים מוגשים לבית הדין להגבלים עסקיים.

רשות ההגבלים העסקיים מבצעת אכיפה מנהלית, בהתאם לסמכויותיה על פי חוק ההגבלים העסקיים. כך לדוגמא, הממונה על ההגבלים העסקיים מוסמך על פי חוק לקבוע שפעילותו של גוף עסקי מסוים מהווה מונופול, קרי חברה בעלת נתח שוק מרכזי בשוק הרלוונטי. הממונה גם רשאי לקבוע ששיתוף פעולה בין שני גופים עסקיים או יותר מהווה הסדר כובל אשר מטרתו היא למעשה ליצור קרטל, שהוא הסכם בין שיתוף פעולה בין שתי חברות אשר פוגע בתחרות בענף. למשל, במצב בו שתי חברות מסכימות ביניהן שימכרו מוצר מסוים באותו מחיר. כמו כן, הממונה רשאי לאשר או שלא לאשר מיזוג בין חברות ורשאי לקבוע האם מונופול ניצל לרעה את מעמדו.

ויקיפדיה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי ח' באלול תשע''א    13:17   07.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. ''נמאס לי מהסוציאליזם החזירי''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ...הגיע הזמן להגיד את האמת: נמאס לי, אין בי כח יותר. פשוט נמאס לי.

נמאס לי מהסוציאליזם החזירי של אנשים שרוצים לחיות על חשבון אנשים אחרים.

נמאס לי משטיפת המוח התקשורתית נגד הליברליזם, הקפיטליזם, החופש.

נמאס לי לראות כמות עצומה של בורים ועמי ארצות חסרי השכלה כלכלית בסיסית שדורשים "צדק חברתי", מונח ללא כל משמעות אמיתית או תוכן ברור, כאשר הם בסך הכל רוצים לחזור לימים העליזים של הכלכלה המתוכננת על ידי המפא"י וההסתדרות.

נמאס לי מכך שרוצים לחזור למציאות של ישראל ענייה, דפוקה, בה הדרך היחידה להתפרנס היתה הפנקס האדום וקשרים עם הכנופייה המפא"יניקית.

נכון, ישראל היתה יותר שוויונית ממה שהיא עכשיו, משום שכולם היו עניים. משפחות שלמות התגוררו בדירה קטנה של 50 או 60 מטרים מרובעים. לאנשים לא היו כל המכשירים שהופכים את חיינו לנוחים וטובים יותר, למרות שאותם מכשירים כבר היו קיימים בחו"ל. איכות החיים היתה על הפנים. גם תוחלת החיים היתה הרבה יותר קצרה ממה שהיא היום.

נמאס לי שאין פה שוק חופשי אמיתי.

הפרוטקציוניזם הישראלי, בשם "ההגנה" על התעשייה המקומית, לא נתן לייבא לארץ שום דבר. זוכרים כאשר "קריסטל" היתה הברירה היחידה במכונות כביסה? ככה זה היה בכל ענפי המשק.

גם היום דופקים אותנו בכל מיני צורות. שוק החלב, ה"קוטג'", או שוק הדבש, לדוגמה. דרך אגב, על הדבש ומחירו המופקע תשמעו בימים הקרובים. אבל כמעט בכל דבר. מכס, מיסים, מרעין בישין שונים ומשונים.

נמאס לי, אמרתי לכם.

מה היה פה שהיה כל כך טוב בעבר? הרוח, אולי. אולי. נגיד. אבל החומר?

באיזה סוג של מדינה דמיונית ה"חברתיים" הסוציאליסטים האלה חיו?

אנשים פה היו יותר עשירים בשנות ה-50? ה-60? ה-70? ה-80? ה-90? לפני 5 או 10 שנים? על מה בדיוק הם מדברים?

אולי היו יותר תמיכות סוציאליות פה? לא בטוח, אבל נגיד. אז מה? ממתי תמיכות באנשים שלא עובדים הם דבר חיובי?

באירופה, ברוב המדינות אנחנו בעיצומה של התמוטטות מדינת הרווחה, שקורסת תחת עולה הכספי, וההפקרות המתמשכת שהיא גורמת. לזה אנחנו נושאים את עינינו? ליוון? לפורטוגל? לאיטליה? לצרפת? לאנגליה?

מישהו רוצה כרגע להתחלף עם ארה"ב עם למעלה מ-9% אבטלה מוחלטת ו- 16.2% אבטלה חלקית? להזכירכם, בישראל יש "רק" 5.5%. 5.5% יותר מדי שניתן לוותר עליהם אם נמשיך בתהליך הליברליזציה של המשק הישראלי.

מדינת הרווחה בזבזנית, יוצרת תלות, מקטינה תעסוקה ועולה הון תועפות. מישהו צריך לשלם עבור זה. או שאולי מישהו באמת חושב שכסף גדל על העצים שישנם במשרד ראש הממשלה?

גם רמת המיסוי היתה מטורפת לגמרי בארץ בימים הטובים ההם. מס הכנסה של 60%, 70%, ועוד מס חברות של כמעט 40%. השוק השחור חגג פי עשר מהיום, כמעט בכל תחום. לא דיברו על טייקונים אז, משום שכמעט אף אחד, למעט מקורבי שלטון המפא"י המושחת, היה יכול להתעשר בארץ. אף אחד.

יזמים? ירדו לחו"ל. הייטק? הצחקתם אותי. המוצר היחיד, כמעט, שמדינת ישראל ייצאה באותם ימים טובים היה תפוזים. לא, לא שבבים. תפוזים.

נמאס לי, אני אומר לכם.

הממשלה, בדמות הפקידים והפוליטיקאים, שלטה על הכלכלה הישראלית ועל החיים של האנשים. רוצים לחזור לזה?

בואו לא ניפול במלכודת הנוסטלגיה. מדינת ישראל היתה מדינה הרבה פחות עשירה ומוצלחת ממה שהיא היום, לא מעט בזכות הרפורמות הכלכליות הליברליות, הקפיטליסטיות, שנעשו פה בשלושת העשורים האחרונים. אין לנו במה להתבייש. הפוך, זה מקור לגאווה!

אבל איבדנו את הדרך. תחת לחץ התקשורת והשמאל, אנחנו היום מתביישים מהמילה "קפיטליזם".

הבולשביסטים המציאו צמד מילים חדש: "קפיטליזם חזירי". איזו שטות. על אותו משקל אפשר גם להגיד יהדות חזירית. למה לא? במושגים האורווליאנים של הסוציאליסטים, ממילא, למילים אין שום משמעות.

אנחנו מתביישים להשתמש במילה "חופש". כאילו שהקפיטליזם אינו השיטה הכלכלית הטובה ביותר, ולמעשה היחידה שמסוגלת ליצור עושר. כאילו שהקפיטליזם, שהיא מערכת של עסקאות רצוניות בה אנשים מפיקים רווח מזה שהם מרצים אנשים אחרים על ידי מכירה חופשית של מוצרים או שירותים, אינו גם השיטה המוסרית ביותר, בוודאי לעומת הסוציאליזם, המבוסס על שוד הקופה הציבורית לטובת אינטרסים של כנופיות וקבוצות לחץ.

רק שוק חופשי מסוגל ליצור עושר ואך ורק הוא מוסרי, יהודי וצודק. בוודאי לא המערכת הדפוקה של הסוציאליסטיים.

החלטתי להתקומם. נמאס לי.

ביחד עם עוד אנשים טובים וחשובים, אנחנו פותחים את התנועה הליברלית החדשה. התנועה איננה מפלגתית. אנחנו רוצים לקדם את רעיונות הליברליזם, הקפיטליזם והחופש במדינת ישראל.

יש הרבה מאוד אנשים בישראל שמזדהים עם רעיון החופש ואנחנו רוצים אותם איתנו.

אז אם גם לכם נמאס, היכנסו לאתר שלנו

http://www.liberal.co.il

והצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו

http://www.facebook.com/groups/174244599304069.

יש לנו השבוע, ביום חמישי, ט' באלול (ה-8 לספטמבר), בשעה 19:30, בבית הסופר בתל-אביב, רחוב קפלן 6, כנס הקמה.

בואו לשמוע ולהשמיע ולהיות חלק מהמהפכה הליברלית.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/225543

תגוביות:

1.כל הכבוד, סוף סוף מישהו מדבר לענין.

2.נכון מאוד. לא עליתי ארצה כדי לחיות שוב במדינה קומוניסטית.

3.בגלל הוועדים החזיריים של "הסוציאליזם" חצי מהעובדים היום הם
"עבדי קבלן".


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום ששי י' באלול תשע''א    11:18   09.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. נמאס מהסוציאליזם החזירי - כנס יסוד ל''ליברלית החדשה''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   שיחה עם בועז ארד, דובר התנועה הליברלית החדשה. אמיר וייטמן:

"נמאס לי מהסוציאליזם החזירי של אנשים שרוצים לחיות על חשבון אנשים אחרים.

נמאס לי משטיפת המוח התקשורתית נגד הליברליזם, הקפיטליזם, החופש".

היום, ט' באלול (ה-8 לספטמבר למנינם), בשעה 19:30, בבית הסופר בתל-אביב, רחוב קפלן 6, כנס הקמה. בואו לשמוע ולהשמיע ולהיות חלק מהמהפכה הליברלית.

שיחה עם בועז ארד, דובר התנועה הליברלית החדשה - 04:10 דק'

נמאס לי לראות כמות עצומה של בורים ועמי ארצות חסרי השכלה כלכלית בסיסית שדורשים "צדק חברתי", מונח ללא כל משמעות אמיתית או תוכן ברור, כאשר הם בסך הכל רוצים לחזור לימים העליזים של הכלכלה המתוכננת על ידי מפא"י וההסתדרות...

Kr8 - כנס היסוד: נמאס מהסוציאליזם החזירי

http://www.youtube.com/watch?v=yZJ9jV_wBOc&feature=player_embedded

שיחה עם בועז ארד, דובר התנועה הליברלית החדשה - 04:10 דק'


להורדה: בועז ארד התנועה הליברלית החדשה 0410.mp3

להטמעה:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=197894

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=scoops1&om=18520&omm=0&viewmode=threaded


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי כ''ב באלול תשע''א    17:13   21.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. העם דורש צדק חברתי, פירושו שהעם רוצה לשלם יותר מיסים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   שיחה עם בועז ארד דובר התנועה הליברלית החדשה לגבי פרסום מדד החופש הכלכלי של ישראל שהוא נמוך מאוד, כלומר במקום ה- 80 מתוך 140 מדינות. הדרישה שהממשלה תחלק יותר כסף ליותר אנשים פירושו שעליה לגבות יותר מיסים מאלו שעובדים יותר, כדי שתתן אותו לאלה שעובדים פחות או בכלל לא.

שיחה עם בועז ארד דובר התנועה הליברלית החדשה - 11:00 דק'

שיחה עם בועז ארד דובר התנועה הליברלית החדשה - 11:00 דק'

להורדה: בעז ארד הדרישה לצדק חברתי כמוה לקחו מאיתנו עוד מיסים 1100.mp3
להטמעה:

בועז ארד משמש כדובר התנועה הליברלית החדשה ומנהל תקשורת שיווקית עבור חברות תוכנה וטכנולוגיה. בעבר שימש בתפקיד עמית מחקר ודובר במכון ירושלים לחקר שווקים. כמו"כ היה חבר בצוות המערכת של המהדורה העברית של "ביזנסוויק" וכתב טור קבוע במוסף הכלכלי של מקור ראשון.

בועז הוציא לאור ועורך מאז שנת 1987 את כתב העת "אנכי" המוקדש לפילוסופיה של איין ראנד (www.anochi.com ( וכן ייסד ושותף לכתיבת "הבלוג הירוק" העוסק בנושאי סביבה. מאמריו וניירות עמדה אותם כתב בנושאי צבא מקצועי, זכויות ניצולי השואה, חינוך סביבתי, ונושאים נוספים העוסקים בקידום חופש אישי וכלכלי מופיעים בתדירות רבה במדייה הישראלית.

לתנועה הליברלית החדשה אתר חדש: http://liberal.co.il/

מדד החופש הכלכלי: ישראל מדורגת במקום ה-83 מן 141 מדינות

ירידה של שני מקומות משנה שעברה. מאז 2005 נפל הדירוג של ישראל ב-35 מקומות. ישראל דורגה במקום ה-53 על המערכת המשפטית והגנה על זכויות קניין, לעומת זאת המדינות הסקנדינביות מדורגות ב-5 מתוך 7 המקומות הראשונים.

ישראל מדורגת במקום ה-83 בעולם מבחינת חופש כלכלי, כך עולה מהדו"ח השנתי של החופש הכלכלי העולמי, שפורסם היום (ג'). מאז 2005 הדירוג של ישראל נפל ב-35 מקומות, על פי מכון ירושלים לחקר השווקים (JIMS), שפרסם את הדו"ח בארץ. בשנה שעברה ישראל דורגה במקום ה-81.

"הדו"ח מכניס לקונטקסט את מחאות מעמד הביניים על יוקר המחיה", אומרת קורין סאור, מנהלת מכון ירושלים. "רמת החופש הכלכלי בישראל היא בירידה. עליית יוקר המחייה מקושרת ישירות להיעדר חופש כלכלי ותחרותיות".

שוק הרכב – בתת קטגוריה המודדת את תשלומי המכס על מוצרים מסוימים ישראל מדורגת במקום ה-121. סאור מציינת כי העדר החופש הכלכלי מורגש במקרה זה על ידי כל ישראלי הרוכש מכונית. מיסים על רכבים מיובאים בישראל גבוהים פי 5 מאשר ברוב המדינות באירופה. המיסים הגבוהים ומגבלות הייבוא פירושם שכמעט ואין תחרות בשוק הרכב, כך שהישראלים משלמים יותר ונהנים מפחות אפשרויות מאשר בשוק תחרותי.

סקטור הבנקאות – "מגבלות כניסה לבנקים חדשים, בין אם מקומיים או בינלאומיים, והנטל הרגולטורי המוטל על הבנקים, מובילים ליצירת קרטלים ומחירים גבוהים", אומרת סאור. סקטורים שבהם הצרכנים נהנים מחופש הבחירה, הם אלה שבהם הם גם נהנים ממחירים נמוכים. הצרכן הישראלי גילה זאת לפני כמה שנים, כאשר מחירי השיחות הבינלאומיות נפלו ברגע שהתאפשרה תחרות לבזק.

גודל הממשלה – התחום שבו החופש הכלכלי של ישראל הוא הנמוך ביותר הוא גודל הממשלה, עליו קיבלה ניקוד של 4.6 מתוך 10 (מדורגת במקום ה-127). הניקוד בקטגוריה הזו מבוסס על אחוז מס שולי, שיעור תשלומי העברה ביחס לתמ"ג ובעלות ממשלתית על חברות והשקעות.

השוואה למדינות סוציאל–דמוקרטיות –

אולם גם ביחס למדינות סוציאל דמוקרטיות בעלות ממשלות גדולות ישראל מפגרת בתחומים רבים. ישראל קיבלה ציון של 6.0 (דירוג במקום 53) על המערכת המשפטית והגנה על זכויות קניין, לעומת זאת המדינות הסקנדינביות מדורגות ב-5 מתוך 7המקומות הראשונים.

רגולציה ובירוקרטיה –

ישראל מדורגת במקום ה-107 מבחינת רגולציה, הרבה מאחורי מדינות כמו איסלנד, דנמרק, שבדיה והולנד. ישראל קיבלה ציון נמוך במיוחד בתחום עלויות הבירוקרטיה (4.2). עבור תחרות מבנקים זרים, קיבלה ישראל ניקוד של 6 (דירוג במקום ה-94).

"לישראל דרך ארוכה"

"אחת הדרישות של המפגינים היא לאמץ את מודל מדינת הרווחה הסקנדינבי", מסבירה סאור. "אך כשמשווים את הכלכלה הישראלית לכלכלות הסקנדינביות, מגלים שלישראל דרך ארוכה עד שתשנה את הכלכלה שלה בהתאם, והיא כוללת ביצוע רפורמות לשיפור היעילות של המערכת המשפטית, הורדת הבירוקרטיה וסקטור בנקאות תחרותי".

ישראל קיבלה את הציונים הגבוהים ביותר בתחומי יציבות המטבע (8.8, מקום 55) וחופש המסחר הבינלאומי (7.1, מקום 45). המיסוי הגבוה על מוצרי יבוא מסוימים כמו רכבים, וגודלו הקטן יחסית של סקטור המסחר מנעו מישראל לקבל ציונים גבוהים יותר.

הדו"ח מבוסס על נתונים מ-2009, ובמקום הראשון מדורגת הונג קונג, לפני סינגפור, ניו זילנד ושוויץ. ואילו במקום האחרון דורגה זימבבוואה, ולפניה מינאמר, וונצואלה ואנגולה.

ארצות הברית ירדה שלושה מקומות למקום העשירי, בשל עליית ההוצאות והגברת הרגולציה כתגובה להאטה הכלכלית.

מדד החופש הכלכלי נוצר על ידי חתן פרס נובל מילטון פרידמן ופרופ' פול ווקר בשנות ה-70. מכון פרייזר הקנדי בשיתוף עם מוסדות עצמאיים ב-85 מדינות (כולל מכון ירושליים) מחברים את הדו"ח.

לאורך השנים, המחקר הראה כי אנשים המתגוררים במדינות עם חופש כלכלי גבוה, נהנים מרמות גבוהות יותר של שגשוג, חירות אישית גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=204049

תגוביות:

1.במקום לדרוש חופש כלכלי המפגינים דורשים עוד "ערבות הדדית"...
כלומר עוד מיסים ועוד בירוקרטיה ממשלתית.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
   09:41   01.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. פרופ' מואב: אסור לתת לסוציאליסטים להפוך את ישראל ליוון  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 01.10.11 בשעה 10:00 בברכה, ליה
 
פרופ' עומר מואב, יועצו הפורש של שר האוצר, טוען כי המחאה מחטיאה את האשמים האמיתיים; המגזר הציבורי שחייב להיות חופשי יותר; השתמטות החרדים ושלטון הוועדים; ובעיקר, אסור לתת לסוציאליסטים להפוך את ישראל ליוון.

אז אתה מתגעגע?

פרופ' עומר מואב מהאוניברסיטה העברית, היועץ לשעבר שר האוצר שטייניץ, שוב איננו מתמהמה עם התשובה. גם על רקע התמורות המשמעותיות המתחוללות במדיניות הכלכליות על רקע מחאת האוהלים, הוא איננו מצטער ורומז: להיות באוצר בימים אלו זה אפילו יותר מתסכל.

"לפעמים זה טיפה חסר", אומר מואב, המתמחה בצמיחה כלכלית, "אבל נראה שממילא נתניהו הקים ועדה עוקפת משרד אוצר, ככה שנראה לי שלהיות שם זה לא כיף גדול. ההתערבות הזאת בנושא של קביעת המדיניות הכלכלית היא דבר מטריד, כיוון שבסופו של דבר יש פה פגיעה ביכולתו של האוצר להנהיג את המדיניות הכלכלית. היה פה משרד ממשלתי ששימש עד עכשיו כשומר החותם של המשמעת התקציבית. היחלשות שלו עשויה לסמן את ההתרופפות שלה. העזיבה של בכירים רבים את האוצר קשורה ללא ספק לקיטון שחל בכוחו".

כמו בסקנדינביה

מואב היה הסנונית הראשונה בגל התפטרויות של בכירים שמינה שטייניץ. היא כללה בין השאר את מנכ"ל המשרד חיים שני, ראש אגף התקציבים אודי ניסן ויועץ שר האוצר אביעד שי, שעזב כדי להפוך ליועץ של זהבית כהן המנהלת את פעילותה של קרן אייפקס בישראל. כמשקיף מהצד על התמורות והשינויים במדיניות ובשיח הכלכלי מציין מואב כי ממשלת ישראל נמנעת מלהילחם בחזקים באמת, החרדים וועדי העובדים, וכי מעמד הביניים המוחה מפספס את הסיבה האמיתית ליוקר המחיה. "יש פה פחות מדי קפיטליזם, לא יותר מדי", הוא אומר.

מואב, הנחשב כאחד מהאינטלקטואלים הציבוריים התומכים בצורה התקיפה ביותר בכלכלה חופשית, מצא את עצמו בשנה האחרונה באותו צד של המתרס עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. הוא , יחד עם שורה ארוכה של כלכלנים ופעילים חברתיים, הרכיבו קונצנזוס נדיר של תמיכה במסקנות ועדת ששינסקי. כעת, על רקע המחאה החברתית, הוא מפתיע פחות - מצד אחד הוא תוקף את הדרישות של אלו המכנים את עצמם מנהיגי המחאה, ומאידך הוא מזדהה עם התסכול שדחף את המעמד הבינוני לרחוב.

"אני תומך במחאה, לא כי אני תומך במסרים של חלק ממנהיגי המחאה. המעמד הבינוני משלם מסים כאילו היה חי במדינה סקנדינבית ומקבל תמורה מאוד נמוכה מהממשלה. בתחומים כמו איכות החינוך, איכות הסביבה ותחבורה ציבורית למשל, אנחנו מקבלים תמורה מאוד נמוכה לכסף שאנו משלמים", הוא אומר, ומוסיף על הטענות כלפי השירותים החברתיים עוד שלושה סעיפים כואבים. "תקציב הביטחון גדול ומופרז, חוסר היעילות של המשק הציבורי וסדר עדיפויות קלוקל. בסיכומו של דבר התוצר בישראל לעובד הוא שני שלישים מזה של האמריקאי, והסיבה העיקרית לזה היא חוסר יעילות של הכלכלה הישראלית".

" המחאה שהתחילה כמחאה על יוקר המחיה בקוטג' ואחר כך בדיור היא מחאה מאוד מוצדקת", אומר מואב. "אחרי הכל העובדות הן די ברורות: ישראל היא מדינה מאוד יקרה, ממגוון רב של סיבות, בעיקר היעדר תחרות, הנובע גם מקבוצות ריכוז וגם מרגולציה. מכון התקנים הוא אחד מהאשמים העיקריים וכן כל מיני מכסים ומכסות המסייעים בעיקר לסקטור החקלאי".

מדוע האוצר לא מטפל בזה?

"קשה מאוד לטפל בבעיות האלו כיוון שמדובר בסבך מורכב מאוד של אינטרסים. עם זאת, המוחים טועים כאשר הם צועקים לנתניהו ואנשיו שהם הלכו יותר מדי לכיוון של קפיטליזם וכלכלת שוק. מדובר בסופו של דבר בטענה שנובעת מחוסר הבנה. הבעיה היא לא שהלכו יותר מדי לכיוון של כלכלת שוק, אלא שלא הלכו מספיק ".

יודעים להתחמק

על רקע סיומה של מחאת האוהלים ופעולתן הקדחתנית של ועדות יונה-ספיבק וטרכטנברג, האמורות להציע סדר יום חדש שיהווה תשובה ללקחי המהפכה, התעורר הדיון הציבורי בתפקידה של המדינה וכן בגבולות הגזרה הראויים לשיח החברתי כלכלי. בעוד הממשלה, טרכטנברג ושר האוצר מצהירים כי השינויים העיקריים בתקציב המדינה יתקיימו בתוך המסגרת הקיימת, מצהירים אחרים - דפני ליף וחלק ממנהיגי המחאה, פעילים חברתיים ופוליטיים המשתייכים לשמאל הסוציאליסטי - כי כדי לשנות את סדרי העדיפויות של המדינה יש להגדיל באופן משמעותי את ההוצאה הממשלתית גם במחיר של שבירת מסגרת התקציב.

לטוענים בעד פריצת מסגרת התקציב והגדלת הגירעון הצטרף גם שר הביטחון אהוד ברק, אשר כינה את המחאה "מרגשת", וטען כי אין שום סיבה לקדש את תוואי הגירעון הקיים. אלא שברק, שצידד בהגדלת ההוצאה הממשלתית גם לנוכח המשבר העולמי האחרון, לא הסתפק בכך ואף תקף את שטייניץ ופקידי האוצר בצעד אותו מכנה מואב "שיא הצביעות".

מואב : "מצד אחד הוא מדבר על מחאה חברתית, ומצד שני הוא מתנגד לקיצוצים במערכת הביטחון. הרי בסופו של דבר הגדלה משמעותית של תקציב הממשלה תבוא ממסים שיוטלו על הציבור הרחב ולא על העשירים. זה לא כי ככה אני רוצה שיקרה, אלא כי כך זה קורה. העשירים יודעים להתחמק בצורה יותר יעילה מתשלום מסים, ובסופו של דבר כשמנסים להכביד עליהם את עול המסים מגלים שלהון יש רגליים, ושהוא יכול לעזוב את המדינה שלך אם אתה ממסה אותו יותר מדי".

יש לך דוגמאות?

"בוודאי. בישראל היה מס ירושה, אבל הוא בוטל כי היה קשה לגבות את הכסף. אני רוצה לציין כי אני לא מתנגד מבחינה ערכית-אידיאולוגית למס כזה, אלא מבחינה פרקטית בלבד. שרי אריסון וההון של אבא שלה נמצא ככל הנראה בישראל כי פה אין מס ירושה ובארצות הברית כן. אנשים, בעיקר עשירים, עושים מה שהם יכולים בשביל להתחמק מתשלום מיסים, קשה לגבות מעשירים מסים".

בצעדים אחרים שמטרתם לגבות מסים גבוהים יותר מבעלי ההכנסות הגבוהות או להצר את צעדיהם הוא דווקא תומך. דוגמה ראשונה: יישום מסקנות ועדת ששינסקי. דוגמא שנייה: עמדת הממונה על ההגבלים העסקיים המבקש לגרום לכך שדלק ונובל המחזיקים כיום בשדה לוויתן, ייאלצו למכור את חלקם כדי לעודד את התחרות במשק. "עכשיו שאין את הגז מהמצרים, יש חשש שגם הם יכולים להתחיל לעשוק אותנו", מסביר מואב, וחוזר למחאה החברתית: "על המגמה של הרחבה תקציבית לקחו טרמפ, גם הצוות של ספיבק ויונה שטענו שיש להגדיל את הגירעון של הממשלה ולפיכך להעלות את המיסוי. זו תפיסה לגיטימית, אבל בסופו של דבר להציג אותם כצוות חסר פניות זה פשוט לא נכון".

"אני מוריד את הכובע בפני מי שמוכן לתת מכיסו כדי לעזור לחרדים", אומר מואב. "הרי העלאת מסים לצורך הורדת גיל הזכאות לחוק חינוך חובה חינם תסייע בסופו של דבר לחרדים, כיוון שיש להם מספר ילדים גבוה יותר. אני לא נגד הרחבת גיל חינוך החובה, אלא שאנחנו צריכים להיות מודעים לכך שאופן השימוש בתקציב ותכני הלימוד לא ייקבעו על ידי המוחים - ובסופו של דבר כל הקצאה של כסף לחינוך היא כסף למשפחות מרובות ילדים שמרוכזות במגזר מאוד מסוים".

אני מבין שאתה מאוד מוטרד מהתנהלות החרדים?

"אני חושב שהבעיה הכי אקוטית שיש כאן היא הבעיה החרדית. בין השאר כי האוכלוסייה שלהם גדלה בצורה כה משמעותית. כל עוד הוויכוח המרכזי בישראל הוא בנוגע לעתיד השטחים, אז מפלגות סקטוריאליות כמו אלו החרדיות יוכלו להמשיך לקבע את העוני של הציבור שלהן. בסופו של דבר אל מול הסוגיות המדיניות לאף אחד לא אכפת, המפלגות הגדולות מוכנות לוותר להן על משהו כדי לשמור את השלטון אצלן ולהשפיע בעניינים שכאלה".

אז יש לך ביקורת גם על המחאה?

"כן. בסופו של דבר אם הקריאות להרחבת התקציב ייענו, השימוש בכסף הזה לא יופנה בדיוק למטרות להן המוחים פונים. הלחץ להגדיל מימון למערכות סקטוריאליות עולה, ובסופו של דבר לא יהיה לחץ לרפורמות חיוניות. בסופו של דבר הפתרון הזה - הפתרון הקל - רק יחריף את מצבו של המעמד הבינוני, הפתרונות הקשים הם הנכונים גם פה: הגדלת התחרותיות, ייעול המגזר הציבורי והסרת חסמים".

חוסר יעילות קיצוני

עוד לפני שעולה השאלה הוא יורה את התשובה - אלא שבמקום לטעון כמו רבים אחרים, כי ישראל איננה יכולה להיות שוודיה, נורווגיה או דנמרק, הידועות כמדינות שהצליחו לחבר כביכול בין שגשוג כלכלי למערכת ביטחון סוציאלי, הוא טוען דווקא את ההפך: יש לנו הרבה מה ללמוד, אלא שאנחנו צריכים ללמוד מהם את הדברים הנכונים.

"אנחנו רואים כי חברת הכנסת שלי יחימוביץ' זוכה לפופולריות רבה, על רקע עליית הסיסמה הקוראת לסדר יום סוציאל-דמוקרטיות, אבל מדובר בלא יותר מסיסמא ריקה", הוא אומר, "אחרי הכל גם יוון הכושלת וגם דנמרק המשגשגת הן מדינות סוציאל - דמוקרטיות, ויחי מוביץ' רוצה לדחוף אותנו לכיוון של יוון. אם אנחנו רוצים להצטרף דווקא למדינות היותר מצליחות במועדון הסוציאל-דמוקרטיות, אנחנו צריכים ללמוד מה הן יודעות לעשות נכון.

"בדנמרק יש גמישות בשוק העבודה, כך למשל אפילו במגזר הציבורי שלהם אין קביעות. זאת בעוד יחימוביץ' וחבריה מקדשים את הקביעות במגזר הציבורי שלנו, ורוצים אפילו להעתיק אותה כמה שיותר למגזר הפרטי. העובדה כי בדנמרק מעניקים גמישות למעסיקים רק מגדילה את הביטחון התעסוקתי בה, כי היא הופכת את כלכלת המדינה כולה למשגשגת יותר ומגדילה את היצע המשרות. כך, מדי יום עוברים את הגשר ממאלמו שבשוודיה לקופנהגן שבדנמרק עובדים רבים שנהנים מהשגשוג של שוק עבודה גמיש ופורח".

אז אתה בעד החיקוי של המודל הזה?

"התפיסה הסוציאל-דמוקרטית המודרנית המאפיינת את מדינות סקנדינביה היא של שוק חופשי, קפיטליסטי, תחרותי שבו הפרטה היא לא מילת גנאי. למעשה מפריטים כל דבר שהגיוני להפריט. הרציונל של התפיסה הזאת הוא כי ניתן להשתמש בעוגה הגדולה שמייצר השוק הפרטי, כדי לייצר מגוון רחב של שירותים".

לצד החרדים, הנתפסים אצל מואב כאחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לכלכלה הישראלית בטווח הבינוני והארוך, הוא גם מוטרד לדבריו מוועדי העובדים החזקים.

הוא טוען כי כוחם הרב איננו הופך למטרה ציבורית ופוליטית דווקא משום שעוצמתם הרבה מרפה ככל הנראה את ידיהם של הפוליטיקאים הנבחרים.

"לצערי אני לא רואה שממשלת ישראל משתמשת במשבר כדי לטפל באחת מהרעות החולות של המשק - ארגוני העובדים הגדולים השולטים בין השאר במונופולים הגדולים.

כולם מכירים את החשודים הרגילים: נמלי הים והאוויר, חברת חשמל, רכבת ישראל ומקורות. גופים שלמעשה הופרטו בפועל כיוון שעברו לשליטה מלאה של אנשים פרטיים - מנהיגי העובדים המנהלים אותם בחוסר יעילות קיצוני".

אז מדוע לא מטפלים בהם?

"לא מסוגלים לטפל בהם כיוון שהם יושבים לך על השאלטר.

התפיסה הסוציאליסטית הישנה יצרה פה מפלצת, אשר בסופו של דבר כדי לטפל בזה יצטרכו לשלוח את צה"ל לכבוש את חברת החשמל ואת הנמלים".

אתה מתנגד למושג "קפיטליזם חזירי".

"בישראל יש את המשפט קפיטליזם חזירי, זה לא הקפיטליזם שחזירי אלא בני האדם. אני חושב למשל שההתנהלות של ועדי העובדים בישראל, אין דומה לה בעולם המערבי מבחינת הברוטליות והחזיריות.

בסופו של דבר המצוקה של הציבור בישראל נובעת מזה שיש פה יותר מדי מערכות, גופים ואנשים שעושים קופה על הגב שלנו - פשוט צריכים להוריד אותם מאיתנו".

http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/291/092.html?hp=16&cat=1901

תגוביות:

1.אם הוא היה בשמאל היה מקבל כותרת ראשית והיו קוראים לו ''איש רוח''.

2.כל הכבוד לפרופ' מואב. הלוואי ואנשים כמוך היו מרכיבים את ועדת טרכטנברג ומנהלים את כלכלת ישראל. העצוב הוא שבכל הסיקור הטלוויזיוני של המחאה וההפגנות, לאף ערוץ לא היה האומץ להזמין אותך בכדי להציג את האמת בפני קהל רחב של צופים.

3.כל מילה חכמה כל משפט יהלום.

4.מזמן לא נתקלתי במישהו שהוא גם פרופסור וגם חכם.

5.הקומוניסטים באים-האנרכיסטים באים / אהרון רול

האם אי פעם התעכבנו לחשוב אודות חלקם של בני עמנו באסון הנורא, ברצח הסיטונאי הקומוניסטי-בולשביקי כנגד מתנגדים פוליטים שלא נפל מרצח העמים אותו ביצעה המפלצת הנאצית? שהרי מרבית חברי הפוליטבירו של ברית המועצות והמוציאים לפועל של רצח העם הרוסי לפני, תוך ולאחר מלחמת העולם השניה' היו יהודים (גם מרבית הגנרלים הרוסים של אותה התקופה היו יהודים).
אנו מדחיקים באדיקות ולא בכדי, כי משך תקופה זו נערכו טיהורים באוכלוסיה הרוסית והיהודית אשר הגיעו במצטבר לכלל 25,000,000 נירצחים בשיטחי רוסיה הסובייטית.

בני עמנו, ממנהיגי רוסיה הסובייטית של התקופה, הם מהאחראים הראשיים, המוציאים לפועל, לרציחות הסיטונאיות של רוסים ובני עמים אחרים (כולל מבני עמם היהודים).

ההבדל העקרוני בין הבולשביקים לנאצים הוא זניח ואינו מהותי. הנאצים רצחו בעיקר את השונים גזעית, בעוד שהבולשביקים רצחו בעיקר את השונים אידיאולוגית. הנאצים שחששו מהתקשורת העלימו פשעיהם (דרך הארובות המעשנות ואמצעים אחרים) בעוד שהבולשביקים אשר שלטו ללא מיצרים במדיה לא טרחו להעלים עקבות פשעיהם ובפשטות טייבו שדות סיביר במליוני גוויות קורבנותיהם.

וכעת, עדיין קיימים בינינו אנשים השבויים בחלומות הגדולה של הימים הרצחנים ההם.

הם הוזים כיצד באיבחת כדור קלצ'ניקוב יישרו את ההדורים (ראה מאות התבטאויות מתועדות ברוח זו של אנשי "רוח" בינינו כנגד מתנגדים אידיאולוגים), יכניסו מתנגדים פוליטים למחנות הסגר לעבודה בכפיה ולמוות ברעב ומחלות.

אין המדובר ברוסיה שחדלה להיות בולשביקית מזה שני עשורים, אלא בישראל של שנת 2011.

נשמע מופרך?

אנא עיינו בהסתה לרצח ושמד של אנשי אקדמיה ורוח כנגד אחיהם היהודים בארץ ישראל משך העשורים החולפים. אנשים אלה מתעבים דמוקרטיה. לטעמם הדמוקרטיה הינה אך מכשול העומד בפניהם למילוי תאוותיהם האידיאולוגיות המתמקמקות.

אלה אנשים המתעבים את זכויות האזרח אשר הדמוקרטיה מעניקה, אך משתמשים בתרוץ "זכויות האזרח" על מנת לקעקע את הדמוקרטיה ולהעלות תחתה משטר קומוניסטי.

לא משטר קומוניסטי כלכלי בלבד, באשר המשטר הקומוניסטי אינו יכול להתקיים ולו יום אחד תחת הדמוקרטיה, ולכן מכוונים הם להשלטת משטר טוטליטרי על ראשינו.

עלינו להפנים כי אנו נמצאים במלחמה בת שתי חזיתות. האחת למול האיסלאם הרדיקלי המקדם מלחמת תרבויות ודתות נגדנו, והשניה גם היא מלחמת דת, דת הקומוניזם הרדיקלי, דת בני החושך הבולשביקי במלחמתם בבני האור הדמוקרטי.

הללו מבינים היטב כי הציבור בארצות המערב שבע רצון למדי מהשיטה הדמוקרטית (עם יוצאים מהכלל זניחים) ולכן הדרך היחידה להטות לב ההמון מהדמוקרטיה ושיטתה הכלכלית הקפיטל-סוציאלית היא ביצירת אנרכיה, בייזום מצב אשר ההמון יחוש כה רע עם מצבו (עקב האנרכיה שהם יצרו) עד כי יכרע על ברכיו ויתחנן לדמות חזקה, משופמת, איש פלדה...משובט דג'וגשווילי, שקם מקיברו וצץ בישראל.

די להאזין למובילי המחאה החברתית מבין אנשים המתוייגים משום מה בכינוי הנלעג "אנשי רוח", על מנת להשתכנע כי לא מחאה חברתית היא שעל דעתם אלא מהפך כולל בשיטה החברתית והשלטונית, דהיינו, השלטת הקומוניזם הבולשביקי על מדינת ישראל, חד וחלק.

אם ניזכר, הרי שמובילי המחאה כבר פסלו את וועדת טרכטנברג עוד לפני שהתיישבה בכיסאותיה, ובוודאי לפני שהחלה בדיוניה. תגובות אותם אנשים שמבינים בנושאים כלכליים כחמורים במרק פירות (סליחה עם החמורים. הם עליונים על מספר מובילי מחאה). ברור כשמש כי מובילי המחאה לא קראו כלל את דו"ח טרכטנברג, ואם קראו הרי שלא הבינו את שעיניהם רואות.

הללו אינם רוצים בשינוי, אינם רוצים בשיפור תנאי חייהם של הניזקקים, לגביהם הללו הנצרכים הינם "האידיוטים השימושיים" אשר יש לנצל תמימותם באורח בזוי למטרותיהם, הללו לטעמם אך דומן החוצות הבא לשמן את גלגלי "המהפכה" הקומוניסטית-אנרכיסטית שלהם.

ממש כ"אחינו" היהודים הקומוניסטים בברה"מ אשר ניצלו את ההמון הרוסי לשם מילוי תאוותיהם האידיאולוגיות בזמנים עברו. הללו רוצים במהפכה, ובאנרכיה שתבוא בעיקבותיה, כך שיוכלו לתפוס השילטון בהינף יד.

הרעיון כי נפלים חסרי כישורים מינימליים כחברי "הוועדה האלטרנטיבית", ומובילי מחאה כספיבק ויונה מעזים להזות כי בידם לשלוט באורח מושכל ורציונלי במדינה תחת איום קיומי כישראל, חייב להעביר צמרמורת קרה של דחייה ותיעוב בלב כל שומע.

תומכיהם מקרב אזרחים מהשורה, אשר כוונותיהם ראויות אך מוחם סתום, אינם מבינים כי הם מובלים בידי בניהם, נכדיהם וניניהם של הרוצחים היהודים מהנוראים בהסטוריה האנושית, אלו הם הערפדים מגואלי הדם, היהודים של המהפכה הסובייטית הקומוניסטית, אשר מצאו מקלט בישראל עם החל מסע הטיהורים הסובייטי כנגדם בתום מלחמת העולם השניה.

הם אינם משיגים כי הם יהיו הראשונים להיות מושלכים ל"גולאגים" בנגב (כמטפורה) אם אנשים כפרופ' יונה ומשובטיו הבזויים, יעלו כאן לשלטון.

כל יפיופי הנפש המגלגלים עיניהם לשמים, ובעינים סומות תומכים בהמשך המהפכה הבולשביקית הנירקמת ממש לנגד עינינו בארצנו, נותנים ידם בתמיכתם זו, להרס מבפנים של המדינה היהודית היחידה בחלד.

המחאה החברתית לא סיימה תפקידה (במידה ותשכיל לבדל עצמה מהשרלטנים הפוליטים והקומוניסטים הזוחלים במחילות תת קרקעיות מתחת לרגליה).

המחאה וכוונותיה היו ועדיין ראויות בהחלט, אך יש להבין כי עברנו מהשלב הראשון ההכרחי, שלב יצירת המחאה, לשלב הבא (אשר אינו בהכרח האחרון), שלב מילוי דרישות המחאה.

לכל המעיין ברצינות ובהתעמקות בדו"ח טרכטנברג, יתבהר שהוועדה עשתה עבודתה ברצינות, בלב שלם, בתחושת שליחות ובהבנה עמוקה, לצרכי החברה בישראל לנוכח היעדים הלאומים הניצבים בפנינו, ואשר לא פסו עם מחאת האוהלים, תוך הכרת המגבלות והמטלות הלאומיות הנוכחיות והעתידיות הניצבות בפנינו.

הדו"ח הינו מאוזן, הוא אינו שובר את הכלים אלא משכללם, ובכך יתרונו וערכו הרב עבור כולנו.

הדו"ח אינו נותן תשובות לכל עוול, עוולה וקילקול בחברה הישראלית ואל לנו לצפות לכך.

אין סיכוי כי ניתן ליישר ההדורים באיבחת דו"ח.

עיוותים של עשרות בשנים לא יתקונו תוך שבוע. הדו"ח מכיר בכך כי הינו אך הצעד הראשון במסע בן אלף מילין אשר סופו הינו האור בקצה המנהרה. הדו"ח נותן משקל להנחה כי שינוי חברתי יסודי אינו ענין לשנה או שנתיים אלא אפשר ויחלפו דורות, אם בכלל, במידה ונהיה נחרצים דיינו לתמוך בשינויים המוצעים.

ניכר הוא כי מסקנות וועדת טכטנבג הן הדבר הטוב ביותר לעת הזו אשר קרה למחאה. ביצוען יאפשר להתניע תהליך ארוך טווח, אשר בהמשכו ניתן יהיה לזהות ניצני שינוי חברתי. התעלמות או קריעת הדו"ח תבטל את כל ההישגים עד עתה של המחאה, ותעמיד את המוחים במחנה נגדי לכלל הציבור.

קבל עם ועדה יושב מושב הליצים לשם הטחת אלות, אלה שלשת הזחוחים ומדושני העונג מעצמם, יצירי כפיה התפלצתיים של התקשורת: קונטס, דפני ושפיר, כאשר ברי לכל צופה ומאזין כי אין להם מושג כלכלי ירוק באשר פיהם שח, ומנסים לסובב באצבע צרדה את עם ישראל בתמיכת תקשורת אווילית, תוך קטילת דו"ח טרכטנברג שאין כל ביטחון (לאור עלגותם הבולטת לעין כל) כי מסוגלים הם להבין, או הבינו את הכתוב בו.

מהצד השני של המצלמות ניצבים עילגי תקשורת לא פחותים מהם, אשר עניני רייטינג וקומוניזם משמשים אצלם בהמולה קקופונית, בתזזית ובערבוביה גדולה, תוך שנותנים פיתחון פה לאלה הנלעגים המרצדים לפנינו על המסך.

לאלה מהקוראים אשר יטענו כי השלשה הללו הם שיצרו את המחאה נרגיע.

זו אגדה אורבנית מקודמת-תקשורת מתאנפת. הם לא יצרו את המחאה.

המחאה נהגתה, נוצקה, מומנה ונוצרה עבורם מבעוד חודשים ארוכים (במחצית 2010 לערך) ולא בישראל אלא מעבר לים (ראה הערכים: "אוטפור", "הקרן לישראל חדשה", ארגון ג'יי-סטריט",ג'ורג' סורוס).

הנהלת המוחים נבחרה לתפקידה כבובות על חוט, כמריונטות, מפאת היותם חלושי דעת, סרבני שרות, משתמטי שרות, אנרכיסטים וקומוניסטים, דהיינו, ההרכב המנצח לצורך זה.

המחאה נוצרה על מנת לטלטל את מדינת ישראל לתוך מצב של אנרכיה, חדלות-שלטון והחלפת שלטון, לשם חיסולה של המדינה היהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה (הפלשתינים).

המחאה נשענה על אי נחת מבחינה חברתית ומצוקות אמיתיות, על מנת להשיג מטרות שכלל אינן קשורות עם צדק ורווחה חברתית.

מזלנו שהציבור בישראל, בחושים בריאים וביצר קיום יוצא דופן, השכיל להפריד מיד בין המטרות המנוגדות, אימץ את מטרות השינוי החברתי המוצדק, ודחה נמרצות את האנרכיה המתוכננת.

היוזמים רצו לקלל ויצאו מברכים.

אל לקורא להסיק כי לאור האמור לעיל עבר זמנה של המחאה הצודקת בבסיסה, אלא שהכיוון חייב להשתנות. דו"ח טרכטנברג, גם אם אינו נוגע ומכסה כל פינה, שהרי אינו מסוגל לכך אובייקטיבית, הרי שהוא התחלה הולמת מאוזנת והגיונית.

על המחאה לחדול מסיסמאות ריקות מבית היוצר של הקרן לישראל חדשה, "קדימה" ו"השמאל הלאומי", אשר בכוונת מכוון היו אטומות, ולא נטו לפתרונות הולמים, כמצוות "אוטפור" מלומדה, לשם שימור המחאה, על מנת להחריב את העולם העכשווי, תוך חזרה לעולם קודם, חשוך, שעבר זמנו ואבד עליו הכלח, זה העולם הבולשביקי-קומוניסטי.

באורח מעוות קושרים מובילי המחאה את עניינו של גלעד שליט בענייני "צדק חברתי". צריך להיות לוליין מילים ועמום שכל, על מנת לכרוך שני הנושאים הללו יחדיו.

מה צפוי לנו כעת? חפירות "צדק חברתי" בין "כתמי השמש"?

הללו שם התבלבלו, שיר האינטרנציונל האדום בדבר "עולם ישן עדי היסוד נחריבה..." הוא-הוא כיום העולם הישן הקומוניסטי הרצחני אשר עלינו להחריבו. העולם החדש הוא עולמנו הדמוקרטי, הנאור, החופשי, הפתוח והמתקדם שלא כעולם הישן החשוך, המפגר הקומוניסטי אשר צלל לתהום הנשיה.

על המחאה לעבור כעת מהכיכרות ותחת הנהגה ראויה יותר לעבר "המסדרונות", ולפקח על ביצועו של דו"ח טרכטנברג.

כמובן שצפויים שינויים אי-פה אי שם מהנאמר בדו"ח, כי עלינו לזכור שהוועדה סיימה דיוניה בזמן שיא, ואפשר שהשתרבבו טעויות להנחותיה ומסקנותיה.

על המוחים לכוון כעת את המערכת הפוליטית באמצעות שדולות בכנסת, ולהקים צוותי מעקב יעודיים, למעקב אחר קיום המלצות הדו"ח.

המחאה אמורה כעת ללחוץ על הממשלה ועל חברי הכנסת למלא רובם ככולם את המלצות דו"ח טרכטנברג, ורק אם זה לא יסתייע, לצאת שוב לכיכרות, אך הפעם בעבור מטרה ראוייה וממוקדת.

יש להניח לממשלה ומוסדותיה לפעול בהתאם לדו"ח לפחות במשך השנה-שנתיים הקרובות, ללא הפרעה משמעותית, למעט תיקונים עקב סטייה בולטת או אי ביצוע המלצות הדו"ח.

אזי, ייאספו מנהיגי המחאה (והפעם אנשים ראויים, בוגרים יותר בבקשה), למרתון דיונים מסכם אשר יבחן את שנעשה, את שהצליח ואת שכשל ואת הכיוון להמשך.

אפשר ויתברר כי לזמן ההוא יהיה צורך בהקמת וועדה נוספת אשר תעביר את הדיונים הילוך, לקראת השיפורים הנוספים הנידרשים.

במידה ויתנהלו המוחים בשום שכל, בקידום מטרות המחאה החברתית הפנים ישראלית ולא הלעומתיות הפוליטית מוכוונת מדינות הים, רובן ורובם אנטישמים בעליל, הרי שעלינו לתמוך בה בכל לב. במידה ויעמדו מובילי המחאה במריים באורח לעומתי אנטי-ישראלי, אנטי-רווחה ואנטי צדק חברתי הרי שאל לנו להושיט ידנו לעברם. ירצדו להם הללו על המסך ואנו נפנה לעניינינו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=207544



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום ראשון ב' בחשון תשע''ב    14:37   30.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. הסיוט הסוציאליסטי ב''מדינת הרווחה'' שהיתה כאן פעם  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מטרתה המוצהרת של "מחאת האוהלים" היתה לתקן את העיוותים המטילים עול בלתי שוויוני על מעמד הביניים, ובמיוחד את מחירי הדיור שהרחיקו כל כך הרבה ישראלים שאינם עניים מדירה משלהם.

הרוח האדירה שהרימה את המאבק להצלחות חסרות תקדים הבהילה את הממשלה, את בעלי ההון ואת ראשי המשק והם הבינו מהר שעליהם לנקוט בצעדים אמיתיים ובלתי פשוטים מבחינתם כדי להרגיע את המחאה שהפכה לקונצנזוס וחצתה את כל המחנות המסורתיים.

המבחן לכוונות האמיתיות של מובילי המחאה החל לאחר גל ההצלחה הראשון.

לו באמת היו מעוניינים בשינויים חברתיים אמיתיים היה עליהם לדרוש כמה נקודות מוגדרות.

בראש ובראשונה פעולה יעילה שתוביל להורדת מחירי הדיור. יצירת היצע של קרקעות הורדת מיסוי על קרקעות, בניה וחומרי בנין.

בנוסף היה עליהם להתרכז בדרישות נקודתיות כגון טיפול בעמלות העושק בבנקים, הפחתת הריכוזיות במשק, אילוץ יצרני המזון להפחתת מחיר אמיתית וקבועה של כמה מוצרים בסיסיים, הורדת מיסי דלק המובילים להתייקרות בכל דבר, חינוך וכו'.

אך לא כך הם נהגו.

מדינת ישראל היא באמת ובתמים אי של יציבות בעולם העובר משבר כלכלי אדיר. בשעה שאירופה, ארה"ב ויפן ניצבות בפני בעיות בלתי פתירות, אצלנו התעסוקה היא בשיא חיובי של כל הזמנים, רזרבות מטבע החוץ מרקיעות שחקים, הפעילות העסקית והצמיחה מפתיעות לטובה.

ההברקה של שר האוצר, שטייניץ, להגדיר תקציב דו שנתי, העניקה למשק את המתנה היקרה ביותר שכלכלה יכולה לבקש – יציבות.

הבעיות במשק, כולל אלה הפוגעות במעמד הביניים אינן אלא עיוותים שניתן וצריך לתקן.

אבל מהפכה???

לקלקל את היציבות הזו, להרוס את המצב הפנטסטי של הכלכלה הישראלית, שהוא כמעט על טבעי? יצאתם מדעתכם?

ה"מומחים" של המחאה חזרו ודיברו על "מדינת רווחה", תוך התקפה מרה על התהליכים שהתרחשו במדינה ב- 30 השנה האחרונות.

לצעירים שבינינו נזכיר איך נראה הסיוט הסוציאליסטי ב"מדינת הרווחה" שהיתה כאן עד שנות ה-80.

קרוב משפחה שלי, קצין בכיר במודיעין, היה מוזעק לבסיס בתל אביב ע"י שליח שבא ברכב לביתו בפתח תקווה, כי לא נמצאו קווי טלפון פנויים באיזור מגוריו.

לאחר שהטלפוניה יצאה מידי פקידי "משרד הדואר" והפכה לחברת בזק שחייבת להרוויח, החדיר המנכ"ל, יצחק קאול, לעובדים את התובנה כי ככל שיהיו בידי האזרחים יותר קווים, כך יתנהלו יותר שיחות והחברה תרוויח יותר כסף.

מאותה סיבה נוצרה פתאום מוטיבציה למהר ולתקן קווי טלפון שהתקלקלו.

התוצאה היתה שכעבור זמן קצר קיבל האזרח הקטן, שבינתיים הפך ללקוח הנכבד, קו טלפון תוך שבוע, במקום תוך כמה שנים, והקו הזה כשהתקלקל, תוקן תוך יום במקום תוך שבועיים. כשקמו לבזק מתחרות, חלה הפחתה נוספת במחירים.

עוד דוגמה חביבה מהימים הנפלאים של "מדינת הרווחה":

עמדנו, אשתי ואני בתור ב"לשכת המס", כך הרשתה לעצמה קופת חולים לכנות את משרדיה הראשיים בירושלים.

השעה היתה 9 בבוקר, שני פקידים אדישים מול שני תורי ענק.

הפקיד בתור שלנו מפסיק את הפעילות, שולף סנדוויץ' ואוכל בנחת מול שורת האנשים העומדת מולו חסרת אונים.

זה לא בריא לאכול מהר.

כשהגיע, לבסוף, תורנו, התברר שצריך לצלם מסמך. מה עושים? אשתי ממתינה ואני רץ למרכז העיר לצלם, כי בקופ"ח לא היה, כמובן, מכשיר צילום. כשחזרתי לאחר רבע שעה התברר שהפקיד המתין בנחת ולא ביקש מאשתי לזוז כדי לטפל בהמשך תור עד שאחזור. היא דווקא הציעה לו לקבל אחרים בינתיים, אך הוא הרגיע אותה – "זה בסדר".

איך השתנה שלטון הפרזיטים הללו?

ביום שהופרטו קופות החולים וכל לקוח יכול לקום ולעבור לקופה המתחרה.

למעשה, הגופים שהופרטו הם הגופים שמתפקדים במדינה.

פעם הכל תיפקד כאן כמו חברת החשמל, שרותי הכבאות או המשטרה.

מאז ההפרטה והתחרות כל השרותים הפכו ליעילים, זולים ומתפקדים, בעוד כל מה שבידי הפקידים והמדינה נראה כפי שנראה.

תודעת השרות, המילים האדיבות "אנא המתן ותיענה לפי התור" – זה חידוש של 30 השנה האחרונות, מאלה שה"מומחים" מבקשים למחוק ולרכז מחדש את הכל בידי המדינה, ולהחזיר אותנו ללא בושה, לגהינום ההוא.

מובילי המחאה המסוחררים מהצלחתם איבדו את המעצורים והם דורשים את פתיחת התקציב, קיצוץ אדיר בתקציב הביטחון, "מדינת רווחה", ואפילו "מהפכה"- העם! דורש! כל מיני דברים!

אחת הדרישות בדו"ח "המומחים" היתה לעשות שלום וכך לייתר את תקציב הביטחון.

איזה רעיון! כמה פשוט! איך לא חשבו על זה קודם?

אם כך, גם אני "מומחה".

אני מציע להפסיק את הפשע ולקצץ בתקציב המשטרה, הרי המון כסף יתפנה כשייעלם הפשע. גאונים.

המרכיבים הסוציאליסטיים, האנרכיסטים והקומוניסטיים אצל חלק מפעילי המחאה, הפכו להיות בולטים ומאיימים, ו"ועדת המומחים" שלהם התבררה כאנשי שמאל מהשוליים הרדיקליים, חלקם קומוניסטים, סרבני שרות ותמהוניים.

כל ההצעות הממשלתיות, כולל הצעות מרחיקות לכת, נדחות על הסף.

התקשורת שניפחה את דפני ליף לכוכבת המרכזית, עודדה אצלה את השחצנות, החוצפה והדיבור הגנגסטרי שלה כלפי ראש הממשלה:

"זו גם הפעם האחרונה שאני פונה ישירות לראש הממשלה. הזמן שלך, ביבי, הולך ואוזל", "אנחנו הופכים לאזרחים ענקיים ממש, שלידם נראים כל ראשי הממשלה, השרים והנגידים כננסים מפוחדים".

דפני, וכל המחאה, יצאו מאיזון ומתגלים כעזי מצח, לא חכמים, מגלומנים, לא ענייניים ואף תוקפנים.

הציבור התחיל להבין עם מי יש לו עסק.

כ-20,000 איש בלבד הגיעו לכיכר רבין למרות פרסום החינם מרחיק הלכת מצד התקשורת להפגנה ולהופעות החינם של שלום חנוך והחמישיה הקאמרית, זהו כישלון צורב לדפני ליף וחבריה, ואגב, גם לאמנים שהופיעו.

השורה התחתונה היא שחבורה רדיקלית ובלתי הגונה ניסתה להשתמש במעמד הביניים לעורר מהפכה סוציאליסטית קיצונית ולפחות להפיל את הממשלה, תוך העמדת פנים כאילו צרותיו של מעמד הביניים בראש מעייניה.

הבעיה הגדולה שנוצרת היא שהמטרות החשובות, המוצדקות, אלו המטרידות את הציבור נפגעות כעת כתוצאה מההתנהלות הצינית של מובילי המחאה.

הניסיון לרכב על מסרים המקובלים על הרוב להשגת מטרות פוליטיות הזרות לרוב הציבור, מטרפד את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה לתקן עיוותים כלכליים וחברתיים גדולים שחיוני היה לטפל בהם עם אחריות ציבורית הולמת.

מכאן שדפני ליף וחבריה דווקא הם שהעניקו למעמד הביניים מכה שממנה יקשה להתאושש במהרה. לא פשוט להרים מחדש מאבק לאחר האכזבה מהסיבוב הקודם.

"הגיע הזמן שהמפתחות למדינה יהיו בידיים שלנו" היא הצהירה לאחרונה.

רק זה עוד חסר לנו.

http://rotter.net/blogs/boaz/


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום ראשון ב' בחשון תשע''ב    14:47   30.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. דפני ליף - את שפת הבהמות שלך כדאי שתבדקי מיד!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  

דפני ליף - אנחנו בחרנו בנתניהו ולא בך. את שפת הבהמות שלך כדאי שתבדקי מיד!

את הבולשביזם והקומוניזם שאת חושבת שתצליחי לכפות על מדינת ישראל באמצעות החוצפה והגסות שלך כדאי שתשכחי. אנחנו כבר שכחנו ולא רוצים להיזכר בהם. את מגוחכת.

שמעתי את צווחותיך הגסות בפנייתך החצופה אל הממשלה הנבחרת בישראל לה את מודיעה מה את דורשת.

מי את בכלל ללא המימון הזר מאחוריך?

ההיסטריה בקולך היא תוצאה של המציאות הטופחת על פרצופך ועל פרצופה של נעמי חזן.

העם לא סובל את האג'נדה הפוסט ציונית של הקרן עבורה עבדת, ולא חשוב כמה פעמים תגידי "העם שלי" זה לא ישנה דבר.

לא תנכסי אותנו!

העם שלך?

אנחנו לא העם שלך!

אנחנו עם ישראל - זה שאירגון שתי"ל של הקרן החדשה הזרה מנסה לחסל את זכותו למדינה יהודית בארץ ישראל.

סיפרת לנו בתקשורת שלא התגייסת לצה"ל כי את סובלת מאפילפסיה, לא?

זה כולל גם בעיות בזיכרון?

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=217931


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום חמישי ו' בחשון תשע''ב    09:59   03.11.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. ''המצב בדרום אינו דוחה הדרישה לצדק חברתי''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מדינת תל אביב – עובדה מוגמרת

הבסיס העקרוני הבולט ביותר ל"צדק חברתי" היא הערבות ההדדית בין חלקי העם.

זו האחריות הקולקטיבית שאנו חשים כלפי האחר בימי שמש כמו גם בימי סגריר. רק הערבות ההדדית תביא ציבורים בעלי הכנסה סבירה ומעלה לתמוך בחלוקת עוגת התקציב כך שתרומם שכבות עניות ונחשלות בנינו.

לכן נראית הפגנת העשרים אלף במוצאי שבת בכיכר רבין כה נלעגת ותלושה. הכיצד הצפונבונים התל-אביבים יכולים לחצרץ "צדק חברתי", בעודם מקעקעים בעצם נוכחותם בכיכר ביום המסוים ההוא את הערבות הההדדית החייבת לשרור בנינו.

באותו העת בה זימרו רקדו ושמחו שמחה ריקנית אלו המפגינים בכיכר,הומטרו על ראש כמיליון אזרחי ישראל בדרום הארץ גשמי רקטות ארוכות טווח.

אנשים נהרגו ונפצעו, רכוש אבד, כל אזור הדרום היה בכוננות ספיגה הנמשכת עד היום, ילדים הרטיבו במיטותיהם מרוב פחד, רבים היו ניפגעי חרדה והמבוגרים חשו אין אונים לנוכח הרעה המתרגשת על ראשם מהרקיע, ואילו הנלעגים המשיכו בנאומיהם, מחולותיהם, שיריהם והצגותיהם, כאילו ואין מחר, כאילו והם מנותקים מההוויה הישראלית, כאילו שייכים לעם אחר.

אכן בועת תל אביב קיבעה עצמה ברגליהם של המפגינים, כתזכורת עלובה ניבזית ומקעקעת האחריות ההדדית בעם.

בהפגנת העשרים אלף חווינו את הקלוקל הנחות והבזוי בעם ישראל.

העמומים הללו דורשים את חלוקת העוגה התקציבית הלאומית שתיטה לכיוונם, ואם כך, מדוע זה כה רבים מהם משתמטים מנשיאה לאומית בעול?

הללו אינם רואים פסול בדרישתם כי הלאום, אנו כולנו, ייענה לגחמותיהם, אך באותה הנשימה משתמטים מתרומה לאותו לאום.

עולם הפוך, עולם מבהיל, עולם אשר האבות המייסדים לא חלמו כי אי פעם יתגשם בארץ ישראל זה מקרוב נוסדה. זה העולם ממנו ברחו אבותינו ממזרח וממערב והתכנסו ליצירת עולם טוב יותר בארץ ישראל. הם קיוו לענבים וקיבלו באושים לאחר שחלפו שניים עד שלשה דורות בלבד.

אל ההפגנה לא הגיעו אנשי הפריפריה, לא החלכאים והנדכאים העניים והחלשים. בהפגנה זו השתתפו באורח בלעדי שלשה עשירונים עליונים של החברה הישראלית, דהיינו העשירונים השביעי, השמיני והתשיעי המאכלסים את צפון תל-אביב ובנותיה.

זו אוכלוסיה שבעה, אשר הפרוטה מצויה בכיסה, אשר חיה מעבר לאמצעיה כאילו אין מחר, ודורשת מכלל הציבור לממן את חוסר אחריותה. בטלנותה ורדיפתה את החיים "הטובים והיפים" דוחפת אותה להשיג הטבות אשר אינן מגיעות לה.

זו אוכלוסיה של דור אבוד, פוסט ציוני, פוסט יהודי ופוסט דמוקרטי, דור של משתמטים משרות קהילתי צבא או שרות לאומי, אשר אינה רואה פסול בכך, אלא מקור לגאווה.

זה הינו דור מתיוון, דור של עובדי כוכבים ומזלות, דור של מחוללות הבעל ועשתורת.

זו אוכלוסיית שמאל קיצוני קיקיוני, חבורות של אנרכיסטים ומשועממים, המכלים ימיהם בברים רוויי אלכוהול וסמים בלילות, וחלקם משליכים אבנים ומיצרים פרובוקציות כנגד חיילי צה"ל בימים בזירות בילעין ושכונת שמעון הצדיק.

הללו מחפשים את המחר שלעולם לא יגיע באשר אינם מוכנים לעשות מאמצים כי יגיע וכל ענינם הוא בסחיטת התקציב הציבורי למענם בלבד, ליטרת הבשר שלהם היא בראש מעייניהם ותו לא, רק לשם כך מוכנים הם לצאת ולהפגין.

העשירונים התחתונים, אלה הנזקקים, אינם כלל מעיניינם. מנוחתם אינה נטרדת בכך כי מילוי דרישותיהם / גחמותיהם, תותיר את חמשת העשירונים התחתונים ללא פתרון הולם למצוקתם, מפאת מוגבלותו המדודה והקשוחה ובדין, של התקציב הלאומי.

נזכיר לקורא את מטרות מארגני המחאה, אלה המממנים האנטישמים מארצות הים ועוזריהם האוטו-אנטישמים בתוככי מדינת ישראל כדלקמן:

1. הפלת ממשלת הימין והמלכת ממשלת שמאל רדיקלי וערבים, לשם יצירת מדינת כל אזרחיה אשר ברבות הזמן תהפוך למדינה פלשתינית נקיה מיהודים (היכן יהיו היהודים נשאיר לדמיון הפרוע של כל קורא).

2. פגיעה אנושה בתקציב הביטחון אשר תפגע אנושות ביכולת הלחימה הצה"לית ותחייבו לכניעה לסחטנות ערבית, ובעקבותיה את ממשלת ישראל ליצירת"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים.

אכן, קיימים במוחים גם אנשים מן היישוב העמלים כאחד האדם לפרנסתם ומתקשים לשרוד בחיי היום יום. אך אלה בטלים בשישים לעומת הרוב המכריע של ראשים חלולים, חסרי מחשבה והגיון ישר, השטופים בחלומות ליברליזם אוניברסלי פוסט יהודי וציוני ואנרכיזם הרסני, אשר נכחו בהפגנת העשרים אלף.

נבצר מהעמומים הללו להבין כי על מנת לקיים צדק חברתי חייבים אנו בראש ובראשונה בקיום לאומי פיזי וכלכלי.

ללא אבטחת קיומנו, מה בצע לנו ב"מדינת רווחה", ב"צדק חברתי"?

האנוכיות המעוותת והמרושעת של מארגני ההפגנה ומשתתפיה הביאה אותם לברוש בזלזול את הלחץ והדחק שתושבי הדרום עומדים בו, להפוך את הערבות ההדדית למושג תלוש ומרוחק שאינו מעניינם כלל וכלל.

אין דבר המעניין אותם למעט ליטרת הבשר שלהם, תוך יצירת אנרכיה בתוככי מדינת ישראל.

"המצב בדרום אינו דוחה הדרישה לצדק חברתי" זעקו המטורללים בכיכר בגרון ניחר. אכן, הם שילמו מס שפתים לאזרחי הדרום – כן, וודאי איכפת להם – כשלג ד'אשתקד, שאם לא כן לא היו מקיימים את ההפגנה הנלעגת הזו במועד בה התקיימה. מעולם לא נראה הניתוק של בועת תל-אביב כה נילעג.

הנזקקים לאשורם, אלה מדירים רגליהם ממושב הליצים הבועתי התל-אביבי, מקומם לא יכירם בכיכר רבין אשר ההפגנה מליל שבת שם ביזתה אותו ואת זיכרו.

הנצרכים אינם רואים עצמם חלק ממוחי השמנת הצעירים המשועממים, אשר חלקם הניכר בא עם כפית הכסף מבית אבא בפיו, חלקם בטלנים שאינם מוכנים לעבוד לפרנסתם ומייחלים לחיי בטלה על חשבון המדינה, חלקם הניכר משתמטים באמתלות שיקריות משרות צבאי, חלקם מסוממים, וכולם מעולפים עד דלא ידע מהאלכוהול הניגר כמים בכל אתר ואתר.

בכיכר רבין נכחו אך כ- 20,000 איש, דהיינו, המיץ של הזבל התל-אביבי.

כבר כעת ברור כי המחאה שוקעת.

התקשורת טרטרה באוזנינו שבועות לפני ההפגנה ובדמעות שליש, הפצרות, בקשות ותחנונים לבוא להפגנה במוצאי שבת ו....עם ישראל הפנה להם את גבו. העם בבירור תומך ברעיונות המחאה אך מתעב את ראשיה ומארגניה ובדין.

המחאה הגיעה לשלב בו נדרש מנהיג, ואין כל ספק כי "דפנה ליפשיץ" אינה מסוגלת להנהיג דבר, אינה מוכשרת דיה, עילגת, אינפנטילית, שיטחית באורח מביך,בעלת אגו נפוליאונצ'יקי נלעג ומטורלל, תלושה מהמציאות, יציבותה בספק רב, הינה בית חרושת לסיסמאות ריקות ונבובות בהכוונת "צוות המומחים" בעיני עצמם בלבד, וניכר כי מרבית הציבור מאס בה ובחבריה להנהגה לחלוטין.

עמיתה להנהגת המחאה שמולי יו"ר התאחדות הסטודנטים, כבר עידכן את הציבור בטיבם האנטי יהודי וציוני של "דפנה ליפשיץ" וחבריה להנהגה. לדבריו חייב היה לשקוע בוויכוחים מרתונים לפני כל הפגנה בדרישתו, אשר נדחתה מכל וכל על ידי דפנה ליפשיץ, סתיו שפיר וקונטס, כי יונפו דיגלי ישראל משך ההפגנה (במקביל לדיגלי אש"ף) ויושר ההמנון הלאומי "התקווה" בסיום כל הפגנה.

עוד מפניני גסת הרוח ליף: " אנחנו הופכים לאזרחים ענקיים ממש, שלידם נראים כל ראשי הממשלה, השרים והנגידים כננסים מפוחדים", ואיך נישכח את:האולטימטום האווילי "ביבי זו הפעם האחרונה שאני פונה אליך באופן ישיר", והרי כבר ציינו את המגלומניה הנפוליאונצ'יקית בה שרויה האשה המוזרה והנוורוטית הזו.

המוחים חייבים להצמיח מנהיג אשר ידע לשמש דוגמא לציבור עבור כל ציבור המוחים והרוב הישראלי הדומם, זה אשר ידע לפעול באורח פרגמטי ולהשיג הישגים, צעד צעד עבור השכבות החלשות בעם.

המחאה נצרכת למבוגר אחראי. (ליפשיץ לא שרתה, השתמטה משרות צבאי ובמיוחד משרות לאומי, הסיתה להשתמטות של אחרים, פעילת הקרן לישראל חדשה הבזויה, כינתה את חיילי צה"ל רוצחים ופושעי מלחמה, חברה באירגונים אנרכיסטים – אכן רזומה שכולו שלילה מנהיגותית).

ולכל האמנים המגיעים להפגנות המחאה.

זה היה נראה נחמד בתחילה אך הפך למאוס. האמנים שהופיעו לשעשע את הקהל, בעוד דרום הארץ מתפוצץ מהפגזות, קיוו לעשות קופה, לחלוב אהדה ציבורית אשר תתבטא בנקודות מכירת הכרטיסים להופעותיהם, אך ההיפך קורה.

הללו יחלו להרגיש את נחת זרועו (וכספו) של הציבור, אשר מאס בהצגה הסחרירית בהם לקחו חלק. אין ספק כי שלמה ארצי כבר חש זאת בחשבון הבנק שלו ועל הויכברגר המטורלל ושלום חנוך שימיו הטובים מאחוריו, חבל להכביר מילים.

המחאה הפכה להיות מחאה לשם מחאה, הנשענת למצער בלבדית על תושבי בועת-מדינת תל-אביב המתיוונת, לפי כל כללי האנרכיזם הבינלאומי אשר אין לו דבר וחצי דבר עם ההוויה היהודית והישראלית.

אל לו לציבור להיגרר אחר הפרובוקציות האינפנטיליות הללו.

אם ימשיכו המוחים בכך, אם ימשיכו לברוש בבוז את צרור הצעדים הנכונים הננקטים בידי הממשלה עקב דרישות המוחים עצמם, עלינו כולנו, כל הציבור השפוי, להתנער מהם, שילכו באשר ילכו אך חלקנו לא יהיה עמם.

סימוכין:

המאמר של"דפנה ליפשיץ" בידיעות 28 אוקטובר 2011 יום לפני ההפגנה הכושלת. יש לשים לב למירב התגוביות למאמר המבטאות חוסר נחת,תעוב, ומיאוס כנגד ליפשיץ. מתוך למעלה מ-1000 מגיבים, כ- 85%מאסו בה ובדין, חלקם אף באורח קיצוני.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P712.jsp?arc=222223

האזרח הגדול / דפנא ליפשיץ

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4140550,00.html

גם בוואלה הביעו מירב המגיבים בתגובות התעוב והמיאוס מליפשיץ והמחאה בכלל:

עשרות אלפים הפגינו בכיכר: העם דורש העם מקבל

http://news.walla.co.il/?w=/90/1872462

אהרון רול

amroll@sympatico.ca


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום חמישי ז' באדר תשע''ב    09:24   01.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. סוציאליזם חזירי בהוראת הקרן הזרה האמריקנית החדשה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   אנו שומעים רבות במקומותינו ומחוצה להם אודות "הקפיטליזם החזירי", אלא שבאורח פלא נעדר מהשיח נושא "הסוציאליזם החזירי".

מדוע?

האם הסוציאליזם כה מושלם וחסר פגמים שאינו עומד לשאלה ולביקורת?

ברי כי אין סיכוי שבעולם כי הסוציאליזם מושלם שהרי אם כך היה, היה כל העולם נתון תחת צורת החיים הסוציאליסטית. ובאשר; ברי כי אין הסוציאליזם מהווה את צורת החיים הבלעדית המועדפת על מרבית בני האנוש חייבים אנו לתמוה, הכיצד אין רבים המעזים לבקרו כיאות?

יש להודות ביושר, לאחר ניכוי התקינות הפוליטית הנפוצה במנות גדושות במקומותינו, כי הסוציאליזם הישראלי הוא חזירי.

אנו נעסוק בהיבט אחד בסוגיה, והוא נושא יחסי העבודה במדינת ישראל ומדוע נראה כי החברה הישראלית מקרטעת, ולא בכדי, כתוצאה ישירה של עירעור האיזון ביחסי העבודה במשק.

על מנת להסיר ספק, אין כותב המאמר בא לערער על זכותו של העובד להתאגד באירגון הבא ליצגו ביחסי העבודה למול הנהלת החברה. כמו כן, אין כל צל של עירעור באשר לזכותו של העובד באמצעות הוועד אליו הינו מסונף לשבות כל אימת שזכויותיו הלגיטימיות והחוקיות עומדות בסכנה.

אלא שבין ההצהרה לעיל לנעשה בתחום יחסי העבודה במקומותינו קיים פער ניכר.

כבר ציינו רבות בעבר את נושא עירעור האיזון שבין זכויות הפרט לזכויות הכלל במדינת ישראל כאשר המטוטלת נעה באורח חד מדי לעבר זכויות הפרט וכנגד זכויות הציבור. שביתה הבאה להעניק הטבות מפליגות לעובדים שלא כדין על חשבון כלל האזרחים, אשר יקבלום לא מפאת הצדקה ברורה, אלא אך משום שהינם משביתים שרות חיוני לציבור וידם קלה לכן על המפסק של המשק הישראלי, אינה שביתה לגיטימית ויש למנעה.

הדוגמא הנאותה הינה חופש הביטוי במדינת ישראל אשר הינו חיוני מאין כמוהו לתקינות המשטר הדמוקרטי. אך כאשר חופש הביטוי חצה קו אדום (והוא חצה, הו כמה שהוא חצה) הרי מעתה ואילך, חציית הקו האדום אינה לגיטימית ויש לקעקע ביד ברזל את סרח העודף אשר גלש לרשות להסתה, לשקר והכפשה, עם כל הזהירות, המדתיות והרגישות המתבקשות, למען רווחת כלל האזרחים (הכוללים, הפלא ופלא, את כלל הפרטים).

גם לא ניעף ונזכיר חזור והזכר כי האחריות הכוללת לכאוס ביחסי העבודה נופלת בראש הפירמידה על "בית המשפט העליון הישראלי" אשר קיעקע ברגל גסה, את האיזון העדין שבין שלושת הרשויות השלטוניות, חמס את השלטון לעצמו (דרך "המהפכה השיפוטית" והלכת "הכל שפיט") והפר בטיפשות אין קץ אך בכוונת מכוון, בהיותו שלוחם שלא בטובתו של כוחות אופל אנטישמים, חיצונים למדינת ישראל, את האיזון שבין זכויות הפרט לזכויות הציבור ולטובת זכויות הפרט (ראה ערכים "הקרן לישראל חדשה" ו"הסדר העולמי החדש").

בית המשפט העליון הוא שאחראי למשפטיזציה הארורה המקעקעת כל פינה דמוקרטית חיובית בחיינו וקורעת את מרקם חברתנו, והוא האחראי העליון לסוציאליזם החזירי אשר פושה במדינת ישראל בשנים החולפות.

פחד בית המשפט העליון נפל כה קשה על רשויות השלטון עד כי גם כאשר ברי כי השביתה אינה לגיטימית כולה או חלקה, אין פוצה פה ומצפצף כנגדה מאחר כי ברי שבית המשפט העליון יקפוץ כנשוך נחש להגן על זכות השביתה "המקודשת" (כפי שקופץ להגן על זכות הביטוי אשר חצתה בעליל כל קו אדום אפשרי), גם אם נסובה היא סביב סרוב ההנהלה לרכוש ערכת לכה לציפורניים ליושבת ראש הוועד.

נעיר גם כי כותב טורים אלה מאמין כי קפיטליזם "טהור" יכול לנזק ממש כמו הקומוניזם, ולכן אנו מקדמים בשנים האחרונות את תיזת השילוב המידתי שבין הקפיטליזם לסוציאליזם כשיטת ה-"קפיטל-סוציאליזם" כשיטה השלטונית כלכלית המועדפת והמתאימה ביותר לצורת החיים הדמוקרטית.

בשנתים החולפות התנסה המשק הישראלי בשרשרת שביתות אינסופית ועוד יד השביתות נטויה. דומה ומיד כאשר תמה שביתה בסקטור מסוים מיד פרצה שביתה אחרת בסקטור אחר.

שרשרת שביתות בלתי פוסקת לאורך שנים, חלקן הניכר פראיות, אשר גורמות למשק הישראלי נזקים אדירים. שרשרת שביתות אין סופית זו אינה אקראית, קיימת יד מכוונת בוטה הנשלחת מעבר לים ממשרדי "הקרן לישראל חדשה" הישר לאושיות קיומנו הכלכלי, החברתי ובעקבותיהם הקיומי.

ניתן בנקל לשער כי ללא שרשרת השביתות שאנו חווים וללא הנזקים הפיננסיים למשק, הרי כל השובתים המוחים וצווחני הכיכרות באשר לצדק חברתי, היו בחלקם מתייתרים, מאחר שקופת המדינה היתה מכילה את הממון הדרוש לרווחת האזרחים, ממון שעתה פרח ונעלם כתוצאה ישירה של לחצי וועדי העובדים הגדולים וההסתדרות, דהיינו, חוסר אחריות כולל ביחסי העבודה, שיפוי חזירי, בלתי מוצדק של עובדים מעטים במשק, גורם לאזרחים רבים להמשיך ולסבול חרפת רעב, חוסר טיפול רפואי הולם, חוסר טיפול גריאטרי נכון, וכן הלאה.

אנו בעיוורוננו מתלוננים אודות העשירון העליון "השודד" אותנו. הטענות בחלקן מוצדקות וחלקן קנטרניות וצרות עין.

אך יתרה מכך, איננו שתים ליבנו כי מיליארדי שקלים משולמים לשיכבת אוליגרכים כמלגזנים ומנופאים בנמלים, נהגי מכוניות כיבוי אש ברשויות הכיבוי, עובדי גריז ומחליפי שמנים במערכת הרכבות שלנו, וכדומה.

זה הינו הסוציאליזם החזירי המשלם משכורות עתק בקנה מידה עולמי לעובדים הראויים לשכר סביר, אך לא לשכר בקנה מידה אוליגרכי אשר בסופו של יום מוטל כולו על כתפי אלו אשר הכוח התאגידי אינו בידיהם.

רק ראו את הנעשה בחברת החשמל כדוגמא. המשכורות הדמיוניות וההטבות המפליגות גרמו לחובות עתק של מאות מליארדי שקלים בחברת החשמל, חובות שנופלים על כתפי כלל הציבור הנאלץ לשלם משוגות העובדים וההסתדרות בה מאוגדים העובדים והתומכת בהם בפעולות הסחיטה כנגד הממשלה, המקעקעת את האושיות הכלכליות של מדינת ישראל ורווחת אזרחיה.

מצב דומה קיים בנמלים. אנו מתלוננים על מחירים גבוהים של מוצרים מבלי להבין שמשכורותיהם הטייקוניות של עובדי הנמלים מייקרות משמעותית את היבוא לישראל, והשחיתות "הסוציאלית" של העובדים נופלת בסופו של יום על כיתפי כולנו.

למעמיקים נעיר שמאבקה של ההסתדרות למען עובדי הקבלן, מטרה ראויה ללא ספק, נוהלה כולה כקרדום לחפור בו על מנת לתעתע מוחות נילושים בינינו להאמין שההסתדרות פועלת לרווחת העובדים, בעוד שההסתדרות היא בעייתו הגדולה של המשק.

"בזכותה", בהתיצבותה למען משכורות אוליגרכיות לעשרות אלפי עובדים בוועדים הגדולים, קיים במדינת ישראל עוני, ומסכנות בשולי החברה.

אין אפשרות שלא להזכיר כי הקריסה הכלכלית של מדינות אירופה הגיעה בדיוק מסיבות אלה, דהיינו, פוליטיקאים רכרוכים ותקינים פוליטית אשר קנו שקט תעשיתי דרך "סוציאליזם" מזוייף באמצעות הוספת עוד ועוד שכר והטבות לעובדים, אשר יצרנותם העלובה ותרומתם בכך למשק אינה מצדיקה משכורות בקנה מידה אוליגרכי והתוצאה כמובן לא יכלה להיות שונה מאשר קריסה כלכלית ומובן כי גם חברתית בעקבותיה.

במידה ועלינו להניח ברמה גבוהה של וודאות כי שרשרת השביתות הנוכחית העוברת עלינו נדחפת בראש הפירמידה (תוך הפיכת העובדים לאידיוטים מועילים) על ידי גורמי חוץ אנטישמים-פוליטים בארצות הים, כדוגמת אירגוני "הסדר העולמי החדש" דרך זרועם הביצועית האמריקנית היא "הקרן לישראל חדשה", הבוטשת בשלט - רחוק בקירבנו באמצעות אירגון החזית שלה בישראל "שתי"ל", המדרבנים את הנהלות הוועדים "הסוציאליסטים" של החברות לשרותים אסטרטגים במשק (כגון חשמל, תחבורה, נמלים וכדומה), להגביר אי סדרים, יגון ואנחה על מנת להמאיס את ממשלת הימין על האזרחים.

כל זאת נעשה לשם שיכנוע האזרחים להצביע בקלפי כנגדה על מנת להפילה, וכך אנו חווים את ניסור הענף שעליו שוכנים כולנו מפאת צבר הכוונות הרעות ביותר בעולמנו עימו אנו משתפים פעולה ללא ידיעתנו וכלל ללא הסכמתנו.

שהרי, ברי לכל בר-בי-רב כי רווחת עובדי ואזרחי ישראל אינה כלל מעניינם של "החוצנים" הללו, כמוה כקליפת השום עבורם.

לקעקע את משטרנו הדמוקרטי היהודי והלאומי הם חותרים ותו לא, בעוד אנו האזרחים משמשים ככלי משחק פיוני במשחק "הסוציאליסטי" המתעתע הלזה.

וכיוון שמטרת יצירת אי השקט הכרוני והמתמשך ביחסי העבודה והחלפת ממשלת הימין בממשלת כניעה של שמאל רדיקלי על מנת להביא את ישראל על ברכיה ובכך לאפשר יצירת מדינת כל אזרחיה הפלשתינים בארץ ישראל, הרי שהממד המתואר כאן מקבל גוון מקיאוולי-שטני.

נוצר כעת מצב גרוטסקי, נלעג. בכך שאנו האזרחים משתפים פעולה אם במעשה ואם במחדל עם המתרחש סביבנו, אנו אחראים, חלקנו במודע ורובנו מבלי משים אך מתוך חוסר מעש ואזלת יד, לערעור המרקם החברתי הישראלי ובעקבותיו כמובן בערעור אפשרי של יכולת הקיום הלאומי שלנו

השאלה האם מודעים ועדי העובדים המדוברים שהם אך פיונים, בובות סמרטוטים עלובות בידי כוחות חיצוניים לישראל, אינה רלוונטית לענייננו.

די בידיעת העובדה שמדינת ישראל אינה נשלטת בפועל על ידי הריבון בה, הוא העם היהודי בארץ ישראל, אלא בידי כוחות-חוץ אנטישמים חורשי רעתנו מובהקים, כדי לאלצנו לעצור היכן שאנו נמצאים לשם חשבון נפש והחלפת דיסקט.

יש לקבוע כללים לשביתה לגיטימית במשק על ידי הטלת החובה באמצעות חקיקה, על הצדדים לסכסוך העבודה לעבור דרך תהליך של בוררות (בורר יחיד או צוות בוררות, הכל לפי הענין), אשר יקבע ראש וראשון אם ישנה עילה מוצקה ולגיטימית לשביתה והיא אינה שביתה פוליטית, לעומתית, סחטנית, שרלטנית וכדומה. משניתן פסק דינו של הבורר, או צוות בוררות יוגש זה לבית המשפט לשם אישור סופי.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=301138

**********

בנושא זה הקשיבו להרצאתו המאלפת של יורם שפטל:

עבודה מאורגנת - זכות השביתה - בוררות חובה

עו"ד יורם שפטל על המהפכה וגם על השביתות הכלליות והפראיות במשק אותן מייצרת ההסתדרות. על מעשי המחבלים המישקיים הנקראים ועדי עובדים, ועל החובה לעבור לבוררות חובה בישראל.

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHJFEG&c41t4nzVQ=EEJ


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום שני י''א באדר תשע''ב    11:04   05.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. ההסתדרות והמונופולים הגדולים שלה עם היד על השאלטר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   על הדבש ועל העוקץ

למרות הביקורת הנוקבת על הצעותיה של ועדת טרכטנברג, אחת ההצעות המבורכות של הוועדה כללה הקטנה ואף ביטול של המכסים שמטילה מדינת ישראל בתחום היבוא, הגורמים להעלאה ישירה של יוקר המחיה לכלל הצרכנים במדינה.

התועלת לציבור הנובעת מביטול המכסים נראית ברורה וישירה: ככל שתקטין מדינת ישראל את נטל המס על היבואנים, יזכה ציבור הצרכנים לרווח בשני היבטים: ראשית, בתחומים שבהם יש יבוא, הורדת המכס תביא לירידת מחירים ולהוזלת העלות לצרכן. שנית, הורדת המכסים תאפשר יבוא של מוצרים שטרם יובאו, שנטל המס עליהם העלה את מחירם לרמה שלא הייתה תחרותית בהשוואה למוצרים המקומיים.

ירי מכסים לכל עבר

דוגמה מייצגת היא שוק הדבש. כיום, ק"ג דבש נמכר בארה"ב במחיר של כ-16 ₪ לק"ג, בעוד שבישראל מחירו הוא כ-40 ₪ לק"ג. בשוק חופשי לחלוטין היינו מצפים מיבואנים לנצל את פערי המחירים העצומים, לייבא דבש לישראל ולמוכרו במחירים נמוכים יותר מן המחירים שבהם הוא נמכר כיום. בפועל, הדבר אינו מתאפשר, כיוון שמדינת ישראל מטילה מס של 255 אחוז על יבוא דבש, שאינו מאפשר ליבואן כזה להתחרות ביצרן המקומי.

הנזק לכל צרכן הוא ברור: הטלת המכס מעלה ישירות את מחיר הדבש לצרכן בכ-20 ש"ח לק"ג, ומחמירה את בעיית יוקר המחיה. למעשה, גם התועלת האפשרית מהטלת המכס – הכנסות לקופת מדינה, אינה מתקיימת כאן, שכן המס הוא כה גבוה, ששום יבוא אינו יכול להתבצע בתעריפים אלה.

לצד ענף הדבש, אשר נתח השוק שלו קטן ושולי, החלב הוא ענף נרחב הרבה יותר הסובל מתחלואים דומים. בענף זה יש מוצרים רבים שעליהם מוטל איסור יבוא, ועל מוצרים אחרים יש מס יבוא גבוה, שהופך את היבוא לבלתי משתלם. התוצאה הישירה של המגבלות הללו מורגשת בכל קנייה: לדוגמה, המגבלות האמורות מונעות מיזמים לייבא מגרמניה קוטג', אשר נמכר שם בפחות מ-3 ש"ח ליחידה. היוקר מורגש במוצרים נוספים: חלב, גבינות וכל מזון שמרכיבו העיקרי הוא חלב. התוצאה היא יצירת שוק מקומי בלתי תחרותי, שבין היתר איפשר לתנובה ולמחלבות הנוספות להעלות משמעותית את מחיר הקוטג'. היעדר התחרות ומגבלות היבוא מונעים מיזמים לייבא מוצר מתחרה זול יותר מחו"ל. בשוק חופשי המנגנון המונע מחברות להעלות את מחירי המוצרים והשירותים כרצונן הוא הידיעה כי יש חברות מתחרות אשר יספקו את אותו מוצר במחיר זול יותר. מגבלות היבוא הן מנגנון ההגנה על המחלבות, היודעות כי המדינה תספק להן הגנה מפני תחרות מחו"ל.

דוגמה נוספת שעלתה לאחרונה על סדר היום הציבורי היא ענף הטונה. בישראל, נכון להיום, אין דיג של טונה. כלל שימורי הטונה הנמכרים בארץ מורכב מקופסאות שימורים "מוכנות", ומקופסאות שימורים שיצרנים מקומיים, הקונים בנפרד דגי טונה, אורזים אותם בארץ. כיום, מוטל מס יבוא על שימורי טונה, המאפשר לאורזים המקומיים למכור את הטונה במחיר נמוך יותר ממחירי השימורים המוכנים.

כצרכן וכאזרח, ציפיתי למצוא הסכמה עם רבים מן המוחים בנוגע לנקודה זו, הפוגעת יותר מכל בעשירונים הנמוכים, המוציאים אחוז גבוה במיוחד מהכנסתם הפנויה על מזון וסובלים יותר מכל מן היד הקלה של המדינה על ההדק בירי מכסים לכל הכיוונים. אך דווקא עופר עיני ושלי יחימוביץ, מהלוחמים הגדולים למען זכויות ה"חלשים", הביעו התנגדות חריפה להמלצות בנוגע להורדת המכס.

טיעוניהם של יחימוביץ' ושל עיני מתמקדים כמובן בחשש מתוצאותיה של פתיחת השוק לתחרות – פיטורי עובדים וסגירה של מפעלים ותעשיות. לדברי יחימוביץ: "התעשיינים שעושים תעשיית אמת ולא כלכלה ספקולטיבית והעובדים במפעלים אינם ציבור? הכל זה צרכנות? אז הצרכן יקנה טונה בשקל פחות, אבל פיטורי עובדים יפגעו יותר בחברה". עיני הוסיף: "זוהי פגיעה אנושה בפרנסתם של עובדים מוחלשים ממילא מהפריפריה, שנזקה גדול לאין-שיעור מהתועלת בדמות הפחתה של כמה עשרות אגורות במחיר המוצר, אם בכלל".

מנפצי החלונות של צ'רלי צ'פלין

הנמקותיהם של יחימוביץ' ועיני אומנם הגיוניים בהיבט של סיבה ותוצאה. אך התבססות על מבחנים אלה להטלת מכסים מובילה למסקנות מגוחכות ומופרכות, כמו למשל שראוי כי נכפיל את המס על יבוא מכוניות כדי לעורר את תעשיית הרכב הישראלית; או כי כדאי להטיל מס של 400 אחוז על יבוא "סמארטפונים", על מנת להצמיח בישראל תעשיה בתחום, או כי ראוי שנטיל מס מיוחד על יבוא טלוויזיות שלמות ומורכבות, על מנת שתקום תעשייה שלמה שתייבא חלקי טלוויזיות ותרכיב אותן במפעלים מקומיים. אולי בכלל כדאי שנדחה את הסיוע הבטחוני של האמריקנים החצופים, שבאמתלה של סיוע, מעניקים לנו כלי נשק מתקדמים ובכך הם מונעים מאיתנו לייצר אותם בעצמנו.

גם שאר הציטוטים של עיני מעידים על חוסר הבנה: "הממשלה מנצלת באופן ציני את הזעקה שעלתה במחאה החברתית להוזלת מחירים, כדי להגשים את החלומות מבית אגף התקציבים של שוק חופשי בלתי מרוסן שבו שולטת תחרות בלתי מבוקרת". עיני, שאגב מרוויח כ35 אלף ₪ בחודש, אולי שוכח כי המחאה קמה בשל יוקר המחיה בישראל, שנובע בראש ובראשונה מהיעדרה של תחרות בלתי מבוקרת שתביא להוזלת מחירים. המכס המוטל על יבואני מוצרים הוא מס המוטל ישירות על הצרכנים, וגורם לכך שכולנו סובלים ממחירים גבוהים יותר בכל אותם תחומים, כמו דבש, טונה, חלב וירקות.

עיני ממשיך: "מדובר באבסורד של ממש. מחיר הטונה בארץ נמוך בהשוואה לממוצע העולמי. יש חמישה מפעלים בענף שכולם מייצרים באזורי פריפריה ומעסיקים כ-600 עובדים. עוד 1,600 עובדים מועסקים בעקיפין בייצור קופסאות, שמן וכדומה". האם זהו האבסורד, או שהאבסורד נעוץ בעובדה שהטלת המכס יוצרת שוק שלם של עובדים המועסקים באורח בלתי יצרני, ובכך נמנעת העסקתם בתחומים אחרים, יצרניים? האם איננו חיים את סיפורו של צ'רלי צ'פלין בסרט "הנער", שבו ניפץ אחד הנערים חלונות על מנת לספק לצ'פלין פרנסה? לפי התיאוריה של עופר עיני, על הממשלה לעודד שוק של זורקי אבנים וזגגים, שכן הפסקתה של פעילות זו תיצור אבטלה ותפגע בעובדים. נכון שבמבט נקודתי, העובדים הללו אינם עובדים לחינם, שכן הם אורזים דגי טונה בקופסאות, אך בראייה המערכתית, עבודתם חסרת תועלת למשק, שכן ניתן לקבל את אותו מוצר ארוז במחיר זה בלי להזדקק למשאב העבודה של המועסקים בתחום.

בטווח הארוך, טענתם של עיני ויחימוביץ, שפתיחת השוק ליבוא תיצור אבטלה, היא כמובן מופרכת לחלוטין. לידיעת הנכבדים, הנמלים (שבהם, אגב, מועסקים חבריו של עופר עיני, באמצעות ועד עובדים שדאג לכך שנתב ירוויח 80 אלף ₪ בחודש, ומנהל מוזיאון שאינו קיים ירוויח 60 אלף ₪ בחודש) מלאים בסחורה מיובאת: ממכוניות, דרך מוצרי חשמל ועד בגדים. עם זאת, נתוני הממשלה מדווחים על אבטלה של פחות מ-6 אחוזים, שהיא נמוכה יותר מבכל מדינות מערב אירופה וארה"ב. אם אכן כל אותו יבוא נורא יוצר אבטלה, היכן כל המובטלים? אם עיני צודק, האם לא היינו אמורים לשמוע על עשרות אלפי המפוטרים ב"מדינה שנוטשת את עובדיה בשטח ההפקר של התחרות החופשית"?

אומנם בטווח הקצר ייתכן כי פתיחת השוק ליבוא יגרום לפיטורי עובדים, ואף ייתכן כי תעשיות שלמות יימחקו לעד בישראל. אז מה? הרי איננו בדיוק סובלים מכך שאין יצור מקומי של טלוויזיות, או מכך שאין יצרן טלפונים סלולריים ישראלי. האם על מדינת ישראל לייצר את כל מוצרי הצריכה של אזרחיה? למדינות שונות יש מאפיינים ייחודיים, ולפיכך לכל מדינה יש יתרונות תחרותיים בתחומים אחרים. ובדיוק כשם שאיני מגדל בעצמי ביצים אלא רוכש אותם, כך גם על מדינת ישראל להתמקד בתחומי ייצור שבהם יש לה יתרונות, וליהנות מן המחירים הזולים שבהם ניתן לייבא מוצרים שבייצורם יש למדינות אחרות יתרון.

לא לשם שמיים

מובן שאין זו הפעם הראשונה שהיגיון דומה פוגע בכולנו. כבר בדיון על מכסי המלט, שהפכו את מפעל "נשר" המקומי למונופול, הבהירה לנו ח"כ יחימוביץ היכן היא עומדת: "גם אם תוכיחו לי שדירה לזוג צעיר תרד ב- ‎20 אלף דולר, אני עדיין חושבת שההסתכלות שלנו צריכה להיות לא תמיד דרך העיניים של הצרכן", וקינחה ב"לנוחי דנקנר יש מפעל והוא מספק מקומות עבודה לישראלים. וזה בעינַי כרגע ערך עליון יותר מהוזלת דירה בסכום כזה או אחר". כלומר, המסקנה היא שעדיף שכל הציבור ישלם יותר בעד דירות חדשות, ובעקבות כך יתמודד גם עם עלייה במחירי הדירות הקיימות, ולו רק כדי למנוע סגירת מפעל.

המצב בתחום הטונה דומה מאוד. פתיחת שימורי הטונה לתחרות חופשית אומנם עלולה להביא לפיטוריהם של העובדים הללו, אך היא תאפשר להם להתפנות ולעסוק בתחומים שבהם יצרנותם רבה יותר, ובכך יוכלו לתרום יותר לעצמם ולמשק. הותרת מכסי המגן על כנם אכן מונעת את פיטוריהם בטווח הקצר, אך מותירה אותם בתפקיד שבו תרומתם למשק נמוכה, ומונעת מהם לפתח כישורים בתחומים פרודוקטיביים יותר, שיאפשרו להם לשפר את כושר השתכרותם.

התנגדותה של ההסתדרות לפתיחת השוק ליבוא משרתת את האינטרסים שלה: ההסתדרות נשענת על בסיס רחב מאוד של עובדים "חלשים", המהווים חלק משמעותי מכוח העבודה בישראל, ומנצלת אותם ככלי מיקוח להגנה על המונופולים הגדולים והבזבזניים שלה: ועד חברת החשמל, ועד הנמלים, ועד רכבת ישראל וכיוצא באלה. כשההסתדרות מאגדת כמות כה גדולה של עובדים, היד האוחזת בשאלטר השביתה מאיימת יותר ומקשה על המדינה להיפטר מן המונופולים הללו העושקים את הכספים של הציבור בחוסר יעילותם. לכן, שמירה על כוחה של ההסתדרות להשבית את המשק מחייבת את עיני להחזיק כמות גדולה מאוד של עובדים "חלשים" במשק, כדי שיוכל לטעון שהוא הגיבור המציל אותם מידיהם של המעסיקים תאבי הבצע.

ההסתדרות משיגה מטרה "נעלה" זו במספר דרכים:

* במניעת היבוא, היא יוצרת מגזרים של עובדים שאינם יצרניים למשק, ומונעת מהם לרכוש מקצוע חלופי בעל פוטנציאל לקידומם הכלכלי.

* מכסי המגן שעליהם מגינה ההסתדרות בחירוף נפש, מעלים את המחירים לצרכן, ומנציחים את מצבם הכלכלי הירוד של אותם עובדים "חלשים", היות שהם אלה המוציאים אחוז ניכר מהכנסתם על צריכה של אותם מוצרי הבסיס היקרים.

* קביעת מגבלות חוקיות על המעסיקים – באמצעות איסור פיטורין, מתן קביעות, והטלת תשלומים נוספים על המעסיקים – משפרת קבוצה קטנה של ועדים הנהנים מחסינות, ולצידם יוצרת שוק של עובדי קבלן שאינם זוכים ליהנות מפריבילגיות אלה.

היום, כשהמדינה נוקטת מהלך בכיוון הנכון ומבקשת להפסיק את העיוות הזה, מתנגדים הסוציאליסטים לצעדים אלה באמתלה של שמירה על זכויות העובדים. ייתכן שהם באמת ובתמים חוששים מכך שעובדים אלה יאבדו את משרתם ולא יוכלו להתפרנס. עם זאת, אין ספק שהם חוששים הרבה יותר מכך שאותם עובדים יתעוררו ויגלו כי ההסתדרות משתמשת בהם ככלי משחק להשגת מטרותיה הפוליטיות, ולשימור כוחם של הוועדים הגדולים והמסואבים. כל זאת, על חשבון אותם עובדים שאינם סמוכים על שולחנה של ההסתדרות, וסופגים את עלויות המכסים, הפוגעים קשות ברמת חייהם ובכוח הקנייה של כספם. בינתיים, את החשבון מגישים לנו בכל ביקור במכולת וההפסד כולו שלנו.

אומנם בטווח הקצר ייתכן כי פתיחת השוק ליבוא יביא לפיטורי עובדים, ואף ייתכן כי תעשיות שלמות יימחקו לעד בישראל. אז מה?

http://www.maraah-magazine.co.il/show_item.asp?levelId=65285&ItemId=27&katavaId=2884&itemType=0


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום ראשון כ''ג בניסן תשע''ב    10:22   15.04.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. עומרי פדן, הזכיין הישראלי של מקדונלדס ממקימי שלום עכשיו  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   תגובית:

עומרי פדן, הזכיין הישראלי של מקדונלדס, למי ששכח, הוא ממקימי "שלום עכשיו". אחד השותפים לתמיכה באסון אוסלו ובמותם של אלפי יהודים.

כשיש היום נשק וטילים בידי אויבינו, יש לייחס זאת גם לטייקון השולט ב"מקדונלדס".

משפחת שטראוס, משפחת חרל"פ (יבואני מרצדס), משפחת פרופר, גיל שווייד, ארנון מוזס, כולם...כולם' שמאלנים קיצוניים וטייקונים, ששודדים את העם מצד אחד, ומצד שני מביאים עליו מוות, דם והרס ע"י עידוד פרטנרים ל"שלום".

http://rotter.net/forum/scoops1/20742.shtml

מאת עימנואל

עמנו א-ל

רשת מקדונלדס מורידה מחירים. משווה מחירים לארוחה בפריז

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4215930,00.html


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
שבת קודש י''ג באייר תשע''ב    12:43   05.05.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. האיש שהתמודד עם הסוציאליזם, וניצח  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   לפני שבועות אחדים, נאספו בבית כנסת בלונדון, חברים, קולגות לשעבר ומעריצים, כדי להזכיר את אחד האנשים הגדולים באמת של מחצית המאה הקודמת: ארתור סלדון.

סלדון נפטר בסתיו האחרון, 48 שנים לאחר שרלף האריס, אנתוני פישר והוא עצמו הקימו את ה-IEA (המכון לענייני כלכלה - Institute of Economic Affairs), כתגובה לאקלים הסוציאליסטי ולמדיניות הרווחה ששלטו בפוליטיקה הבריטית. סלדון ולורד האריס, כמו גם הכלכלנים התיאורטיקנים, פעלו באותה התקופה, כמעט יותר מכל אדם אחר, כדי לחלץ את בריטניה מן השקיעה בכלכלתה, בתקופה של אחרי המלחמה.

הם עודדו קיומו של דיון לגבי שוק פתוח ופתרונות ליברלים לבעיות כלכליות, בדרך שלא נראתה בבריטניה מאז המאה ה-19. הם פעלו להאיר את עיניהם של הוגי דעות וממשלות ברחבי העולם לדרך בה אפשר להבטיח חופש ושגשוג, יותר מכל אדם בריטי אחר מאז אדם סמית'. אופייני ומצער שרבים - אפילו במעמד השולט האוהב לזקוף לזכותו הצלחה כזו מהותית שהמדינה הזו זוכה לה - הינם בורים בכל הנודע להישגים האדירים הללו או שהם לוקחים אותם כמובנים מאליהם.

בשנת 1957 בריטניה שקעה לקונצנזוס הקֵינסיאני של התקופה שאחרי המלחמה, עם עסקה שנרקמה, פרמננטית, בין ממשלה מתערבת ורשלנית, הנהלה חלשה ופחדנית, ואיגודים מקצועיים אגרסיביים ומניפולטיביים. ככלכלה לאומית, נשארנו במרחק רב מאחורי מדינות אותן ניצחנו במלחמה והרחק מאחורי אמריקה.

סלדון ולורד האריס פעלו, כמעט יותר מכל אדם אחר, כדי לחלץ את בריטניה מן השקיעה בכלכלתה, בתקופה של אחרי המלחמה

סלדון, האריס ופישר הביטו אל מעבר לחומות המגן של התאגידים. הם טענו, לראשונה מאז ימי השגשוג הליברליים של העולם שלפני שנת 1914, שתפקידה של המדינה בחייהם של הפרטים צריך להיות מוגבל למה שהכרחי בלבד. צמיחה תושג בצורה הטובה ביותר על ידי עידוד השקעות בענפים היצרניים בכלכלה, דבר שיחידים נוטים לעשות כאשר מאפשרים להם חופש פעולה, מאשר בענפים לא-יצרניים המועדפים על ידי המדינה כאשר היא משתמשת, למעשה משתמשת לרעה, בכספי ציבור. על הענפים היצרניים, טענו, להיות כפופים לכמה שפחות כללים, ככל שמתאפשר, בכדי לעזור למקסם את הרווחים ולעודד תחרות. חיוני לכך הוא משטר של מיסים נמוכים וכפועל יוצא - הוצאות מדינה נמוכות.

האמונה היתה קפיטליזם, הרעיון עליו כתב סלדון את ספרו המפורסם בשנת 1990, ואשר היה מושא למתקפה מתמשכת, במרבית המאה ה-20.

משנתו של סלדון פותחת באמירה הבלתי מתנצלת והאופיינית: "לא צריך להגן על הקפיטליזם אלא לחגוג אותו. הצלחתו ביצירת תנאי מחיה גבוהים ומתפתחים להמונים מבלי להקריב חירות אישית מדברת בעד עצמה. רק החירש לא ישמע והעיוור לא יראה".

ניתן אפילו לומר כי סלדון אמר את דברו באנדר-סטייטמנט. לא רק שהקפיטליזם העלה את תנאי המחיה מבלי הקרבת החופש האישי, הוא אף הבטיח אותם. אין שום קשר בין קפיטליזם והדימוי של עובדים מדוכאים המשועבדים למנהלים גדולים, והמנוצלים על ידם. שווקים, שהינם ה"מִקדשים" לעקרונות אלה, מפגישים רוכשים ומוכרים של סחורה ועבודה, ומאפשרים להם חופש להפעיל את רצונם מה כן ומה לא, לקנות ולמכור.

אם הנקודה עדיין איננה ברורה, אז תחשבו על הדרך בה פועלת המערכת האלטרנטיבית: מניעת הזכות לקנות, להיות בעליו של רכוש פרטי, עבודה הקשורה באדיקות למדינה, ומדינה אשר מתיימרת לדעת את תפקידו את היחיד ומשפחתו ולפני הכל, הגבולות הסגורים של מדינות כדוגמת אלו החוסמים כניסתם של כוחות החופש פנימה ומונעים מהאנשים המשועבדים באמת מלצאת החוצה. ייתכן כי דיוויד קמרון אשר החליט לפני 10 ימים לקטלג את כל סיומות ה"יזם" למיניהם (בהתייחסות ספציפית לקפיטליזם וקומוניזם) כקיצוניים באותה מידה, מבין כעת כמה הוא היה טיפשי ופוגע.

בפתח ספרו, ציטט סלדון את מורו הרוחני וחברו פרידריך פון האייק : "אם נשאל מהו הדבר שאנשים חייבים יותר מכל לפרקטיקות המוסריות של אלו הנקראים קפיטליסטים התשובה תהא: את עצם חייהם..., "

סלדון נולד ב-1916 למשפחה יהודית ענייה במזרח לונדון. הוא היה ליברל כל חייו, כהמשך ישיר לג'והן ברייט, ולגלאדסטון. הליברלים-דמוקטים הנאו-סוציאליסטים גרמו לו ייאוש, ואין ספק שהיה רואה בתחרות מצידם, על המנהיגות, הזדמנות נדירה להחזיר למפלגתו את אופייה הכלכלי-ליברלי האטאביסטי, אשר נעלם.

הוא נטש את פעילותו האקטיבית במפלגה רק כאשר הקים את ה-IEA – אשר בשל היותו מוסד צדקה, היה עליו להיות מנותק מהפוליטיקה. משנתו הכלכלית לא היתה אפוא הצהרה הנאמרת מִמָרום (a de haut en bas) על ידי אדם עטוף בשפע ורווחה, הבטוח כי הוא יודע מה ייטיב עם אלה שהינם פחות ברי מזל ממנו. היא היתה מבוססת על הבנה אישית, עמוקה, שהדרך היחידה, בסופו של דבר, שבה אנשים משגשגים ומתפתחים היא כאשר מעודדים אותם לפתח את כישרונותיהם ויכולותיהם בעודם חופשיים מידיה הכובלות של מדיניות הרווחה.

ברוח זו, ובפתח ספרו, סלדון ציטט את מורו הרוחני וחברו פרידריך פון האייק: "אם נשאל מהו הדבר שאנשים חייבים יותר מכל לפרקטיקות המוסריות של אלו הנקראים קפיטליסטים התשובה תהא: את עצם חייהם..., רוב הפרולטריון המערבי, ורוב המיליונים של העולם המערבי, חייבם את קיומם להזדמנויות שמדינות מפותחות יצרו בשבילם. מדינות קומוניסטיות כגון רוסיה היו רעבות היום אלמלא הוחזקו אוכלוסיותיהם חיים בידי העולם המערבי".

כשסלדון וחבריו אמרו זאת בשנת 1957 הם לא רק היו היחידים שדגלו בפילוסופיה שכזו בבריטניה - הם היו די בודדים בכך בעולם כולו. מילטון פרידמן עדיין לא הגיח באופק. האייק, בעוד שהוערך מאוד ע"י החוג הליברלי-כלכלי, הגלה עצמו, מרצונו, מן הזרם המרכזי של תחומו.

האויב של האמונה הסלדונית היה תמיד החשיבה המוטעית או סנטימנטליות

בבריטניה רק פוליטיקאי רציני אחד – שר האוצר, אנוך פאוול – חלק הלך מחשבה זה. פאוול לימד עצמו תיאוריה כלכלית ע"י חזרה לאדם סמית', הייאק ועל ידי יישום ההיגיון הפשוט. לא היה זה מקרי שהוא התפטר מתפקידו כשר האוצר חודשים לאחר שה-IEA הוקם בנימוק, שנחשב אז משונה, שהגדלת היצע הכסף, כפי שראש הממשלה הארולד מקמילן ביקש לעשות, תגרום לאינפלציה.

פאוול החייה את הדוקטרינה הליברלית הישנה על פיה כל השחתה של המטבע נגרמה על ידי הממשלה, מכיוון שהאוצר שלט בסופו של דבר באספקת הכסף. עוד מימים שלפני קיינס, אף פוליטיקאי לא רצה להודות בכך, ופאוול הוחרם אינטלקטואלית מכיוון שעשה זאת; אולם לא ע"י סלדון והאריס, כמובן, אשר אימצו אותו אל ליבם. במשך שנות ה-60 של המאה ה-20 בעוד פואוול התרחק מהמפלגה השמרנית הם גם טיפחו את קית' ג'וזף, אשר הביא עימו לווסטמינסטר את רעיונותיהם ואת רעיונותיו של פאוול.

הוא פיתח אותם לא רק כביקורת על שליטתה של המדינה על המיסוי וההוצאות אלא, כתוצאה לוגית מכך, למגבלות על גודלה ופעולותיה, ועודד, במקום זאת, צמיחה מתוך אחריות אישית ועצמאות כלכלי. כך שסלדון הינו אחד מאותם אלה אשר השפיעו הכי הרבה על מה שהפך להיות ידוע כמהפכת תאצ'ר, ובכך עזר להפוך את בריטניה והעולם למודרניים יותר – ואני משתמש במילה זו ברצינות ולא כלאחר יד.

עדיין נותרו התפרצויות ביחס לקונספט המדומה, המכונה "כשל שוק", או מחאות הטוענות שהמדינה יודעת מה הכי טוב. אך אלה רק כִּחְכּוחים טרגיים מסוג אלה שהובסו. סלדון ניצח.

האויב של האמונה הסלדונית היה תמיד החשיבה המוטעית או סנטימנטליות. הארולד מקמילן נקט מדיניות פופוליסטית כשהתעקש להגדיל את ההוצאה הציבורית בסכום (שנראה יום טריביאלי) של עוד 50₤ מליון מכספי הציבור. התוצאות האינפלציוניות של הוצאה זו לא היו רלוונטיות מבחינתו. כל מה שראה לנגד עיניו היה הצורך שלו להתמודד בבחירות, בתוך מספר שנים, והוא לא רצה לחזור בו מקצבאות רווחה מסוימות ולגרום לאי נחת בקרב אלה שאותם ראה כמעמדות נמוכים יותר.

טד הית' היה בדעה דומה בקנה מידה גדול יותר, והוא המיט אסון כלכלי בשנת 1974. ב-1997, עם עלייתו של ראש ממשלה מטעם הלייבור אשר הודיע בפומבי על דבקותו ביעדים קשיחים להיקף ההיצע הכספי, ואשר מיהר להבטיח שלא להעלות מסים – מה שסלדון כינה "הקפיטליזם הבלתי נמנע" ניצח.

כעת, כשכלכלות ענק כגון סין והודו לומדות את הלקח הסלדוני, יכולתן לבחור לעצמן מנות, א'לה-כארט, מתוך התפריט של הקפיטליזם, הולכות ונעשות מוגבלות יותר.

עדיין נותרו התפרצויות ביחס לקונספט המדומה, המכונה "כשל שוק", ומחאות הטוענות כי מדיניות רווחה משחררת את האנשים מעוני ולא כולאת אותם בתוכה, או שהמדינה בהכרח יודעת מה הכי טוב. אך אלו רק כחכוחים טרגיים מסוג אלה שהובסו. סלדון ניצח.

קישורית למקור:

http://www.telegraph.co.uk/opinion/main.jhtml?xml=/opinion/2006/01/11/do1101.xml&sSheet=/opinion/2006/01/11/ixop.html

המקור: דיילי טלגרף, 11 בינואר 2006

תרגום: קרן נייזר

http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=158

* הערה:

ב-1968, המדינאי הבריטי אנוך פאוול נשא את נאום "נחלי הדם" המפורסם שלו, שבו הזהיר כי בהתירה הגירת-יתר, הממלכה המאוחדת "בונה לעצמה מדורת שריפת גופות" (מילים אלה קטעו קריירה שנראתה מבטיחה עד אז).

במאמר: המסגדים מתקרבים לאירופה / דניאל פייפס

http://he.danielpipes.org/article/1802


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
שבת קודש י''ג באייר תשע''ב    13:08   05.05.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. האם יש צורך באיגודי עובדים / ג'ון גודמן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ההגיון הכלכלי של איגודי העובדים הוא פשוט.

כמו בגילדות של ימי הביניים, מטרתו של ארגון עובדים היא להחזיק במונופול על אספקת עובדים לשוק.

באמצעות הכוח הזה, מגביל הארגון את אספקת העובדים ומבטיח לחבריו שכר גבוה מהממוצע.

מדוע איגודי עובדים מבקשים העלאות שכר והטבות אפילו במחיר חוסר תעסוקה של עובדים אחרים? משום שכל המונופולים מבקשים בסופו של דבר להקטין את התוצרת (עובדים במקרה שלנו) ולהעלות את המחירים.

נהוג לחשוב שיש הכרח בארגוני עובדים כדי לאזן את כוחם העדיף של המעסיקים. אך זה היגיון כלכלי מעוות.

האם נדרשת התארגנות של קונים כדי להתמקח עם רשת וול-מארט למשל? בוודאי שלא. המחירים בוול-מארט נמוכים לא בגלל התמקחות, אלא משום שיש לרשת מתחרים.

בצורה דומה, במשק משגשג תחרות בין מעבידים על העסקת עובדים היא המעלה את שכרם.

נהוג גם לחשוב שיש צורך בארגוני עובדים כדי להעלות אנשים מעל קו העוני. אך זה היגיון כלכלי מעוות עוד יותר.

ארגוני עובדים חזקים מסוגלים להבטיח שכר מעל הממוצע רק אם עובדים אחרים, שאינם מאוגדים או שמאוגדים בארגונים חלשים, נשארים מחוץ למשחק.

בנוסף, בדיוק כמו בגילדות של ימי הביניים, הרוב הברור של העובדים המאוגדים משתכרים משכורות מעל הממוצע.

הם נמצאים בעשירונים העליונים מבחינת התפלגות השכר, לא בעשירונים התחתונים (ראה מקרה עובדי מקורות, חברת החשמל והבנקים אצלנו – העורך).

ומי הם אלה שנותרים מחוץ לאיגוד?

בחינה היסטורית מראה כי בארה"ב מדובר בשחורים, בנשים ובמיעוטים אחרים.

או שנמנעת מהם ההצטרפות לאיגוד או שהם האחרונים לקבל עבודה במסגרת האיגוד.

אפליה על רקע גזעי ומיני (ופרוטקציה) באיגודי עובדים היא קשה ושכיחה הרבה יותר מאשר אצל מעסיקים. אך משום מה, מעולם לא שמענו על תביעה אזרחית נגד איגודי עובדים בעניין זה.

מדוע כל כך הרבה אנשים תומכים באיגודי עובדים?

משום שהם אינם מבינים דבר בכלכלה.

השאלה המתמיהה יותר היא מדוע כל כך הרבה כלכלנים תומכים באיגודי עובדים?

איני מצליח לחשוב על שום טיעון כלכלי שצריך לגרום לממשלות לעודד, או אף להסכים, ליצירתם של מונופולים שרירותיים בתחום התעסוקה, בייחוד מכיוון שבסופו של דבר המונופולים האלה מזיקים לא רק למשק אלא גם, ובעיקר, לעובדים מוחלשים פוליטית.

המקור: Health Policy Blog

http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=316


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום ראשון ג' באב תשע''ב    15:56   22.07.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. אבירי ה''צדק החברתי'' רוצים הרבה הרבה פריירים. הם רוצים את כולנו - משה סילמן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   משה סילמן הוא קרבן של מערכת הגבייה האימתנית של מפלצת הצדק החברתי - הביטוח הלאומי, שהפך חוב בן 5000 ש"ח בשנת 2003 לחוב בן 6 ספרות בשנת 2010.

משה סילמן שנטל את נפשו במו ידיו לא היה שכיר.

מערכת השוד והגבייה של הביטוח הלאומי לא גובה כסף משכירים, אלא רק מעצמאים קטנים שאין ביכולתם לממן עורך דין צמוד.

משה סילמן לא היה מובטל, לא היה חד הורית, לא היה בטלן, לא היה נכה.

משה סילמן היה עצמאי קטן, כמו מאות אלפי עצמאים קטנים, שרברבים, בנאים, קבלנים, שיפוצניקים, בעלי מקצועות חפשים, מסגרים וגננים.

וכמו כל אותם מאות אלפי עצמאים קטנים הוא שילם מיסים וכספי ביטוח לאומי כדי לפרנס מאות אלפי פרזיטים כדוגמת דפני ליף וחבריה שרוצים בתים ברוטשילד, ארוחות חינם בגן העיר, וגני ילדים חינם מגיל שלוש בשינקין.

מאות אלפי עצמאים קטנים נתונים בצבת גבייה אימתנית ומפיונרית כדי לפרנס את החד הוריות, המובטלים, החותמים על "כאילו אבטלה" והולכים אחר כך לעסקיהם.

וכשמשה סילמן לא שילם פעם אחת את חובו, הסתערו עליו אבירי ה"צדק החברתי" ומחוב של חמשת אלפים שקלים הפכו את חובו לחוב בן 6 ספרות, עד שאיבד את הרצון לחיות ושלח ידו בנפשו.

ולאנשי הצדק החברתי, לאנשי הקרן החדשה זה לא מספיק, הם רוצים את כולנו -משה סילמנים.

שנעבוד ונעבוד עד כלות נשמותינו, שיגבו מאיתנו את לשדנו, רק שנשלם להם שיוכלו לקנות בתים ברוטשילד בכספינו, כספים שאנחנו העצמאים הקטנים והעוסקים הזעירים הרווחנו בזיעת אפנו...

וחס וחלילה שלא נשלם ביטוח לאומי. הם ימררו לנו את החיים, עד שנמאס בהם.

אפילו מותו של משה סילמן הוא חומר בעירה לתעמולת הכזב והצביעות של הקרן החדשה לישראל. פתאום הפך להיות סלבריטי אחרי מותו...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=364286



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
שבת קודש ו' בתשרי תשע''ג    08:35   22.09.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. אולפן שישי: יחימוביץ ההמומה, תוקפת את שטרסלר שהביך אותה בשידור  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 22.09.12 בשעה 09:04 בברכה, ליה
 
אולפן שישי ערוץ 2

שטרסלר: יחימוביץ תומכת בועדים החזקים. עפ"י יחימוביץ המלגזן בנמל שמרוויח כדברי שטרסלר 50.000 ש"ח, הוא מסכן!

צפו:

http://www.youtube.com/watch?v=Ful0KilrTf4&feature=youtube_gdata_player

http://rotter.net/forum/scoops1/22116.shtml

תגוביות:

1.מה יהיה, היא תתקוף כל מראיין במקום לענות על שאלות קשות?

2.אחרי שצפיתי בסרטון מספר פעמים הגעתי למסקנה, חסר לנו וזאת תהיה ראש ממשלה.

3.הגיע לידי סרטון מן העתיד: שלי יחימוביץ מסבירה לוועדת השופט גרוניס (ועדת החקירה שהוקמה כזכור ב- 2014 לחקר המלחמה בה הובסה ישראל בידי איראן וחיזבאללה, הותקפה באלפי טילים על תל אביב, סבלה עשרות אלפי הרוגים ופצועים, המשק נהרס, ואולצה במועה"ב של האו"ם לקבל תנאי כניעה משפילים, תחת מטרייה גרעינית איראנית, מלחמה שפרצה כזכור אחרי שסיור חיילים ישראלי חצה בטעות את הגבול ללבנון לעומק של 42 ס"מ).

רוה"מ יחימוביץ שלי מסבירה לשופט גרוניס, יו"ר הועדה ונשיא בית המשפט העליון, מה שגרם להחלטתה לא לתקוף באיראן:

כולם טועים ורק אני צודקת (קטע מפורסם מתוך שתיקת הצופרים - מצגת על גולדה מאיר אחרי המלחמה)

http://www.youtube.com/watch?v=iZXq1RsilLo

(אה...רק תחליפו את השם של גולדה בשלי - קיבלתם בדיוק אותו דבר).

זאת אזהרה לאמהות השכולות של העתיד: אין פתרונות קסם, ומעמד האישה יכול לחכות.

שלי יחימוביץ לא יכולה להיות ראש ממשלה מהסיבה הפשוטה שהיא מעולם לא ניהלה או הקימה או פיקדה על כלום.

היא אישה של מילים.

וראש ממשלה הוא אדם של החלטות. קבלת החלטות במצבי אי ודאות וקיצון.

שום דבר בחיים של יחימוביץ לא הכין אותה לזה, והיא כבר אמרה שבהחלטות בטחוניות, מדיניות וכו' יש לה מבחר יועצים.

אוי לנו מאותם יועצים.

ראינו איך ראש המוסד תיפקד אחרי שקיבל ידיעה על מלחמה - חזר לישון.

וראש אמ"ן? טמן ראשו בחול.

ואלוף פיקוד הדרום? במקום להיות בדרום, בסיני, בשטח, עם חייליו, היה במלון בתל אביב כשהראש שלו בתוך חיילות.

ושר הבטחון? היה עסוק עם חיילות אחרות ועם גניבת עתיקות.

אלו היועצים שיהיו לשלי יחימוביץ. זה החומר שמסתובב פה.
וכו' וכד'.

אסור לסמוך על יועצים.

ראש ממשלה שאין לו שיקול דעת עצמאי משלו/ה - אסור שיהיה בתפקיד.

ראש ממשלה שלא יכול/ה ולא יודע/ת ולא מסוגל/ת להכריע בין עמדות סותרות של ראשי המוסדות הממלכתיים - אמ"ן, מוסד, צה"ל, מל"ל, וכו'- ולאזן בין השיקולים השונים וכו'- לא מתאימ/ה לתפקידה.

זה הלקח האמיתי של מלחמת יום הכיפורים.

4.במקום להגיב לנושא היא בחרה להתעסק במשכורתו של האיש. לכולנו ברור שמה שמתרחש בחברת החשמל או בנמלים או ברשות שדות התעופה עם הועדים הגדולים והחזקים זו קטסטרופה, והיא הסוציאליסטית שמנסה להיות פופוליסטית, חושבת שנקנה את בליל השטויות שלה. ממתי היא מבינה בכלכלה? אגב, שימו לב לקטע בו שטרסלר מדבר עליה בתחילת הוידאו. היא מרוב לחץ ממצמצת כמו פלורסנט בזמן הדלקה.

5.בקיצור שלי יחימוביץ הולכת על הוועדים הגדולים על מנת להיבחר לרה''מ.

6.זה בכלל לא משנה כמה שטרסלר מרויח. הוא לא פוליטיקאי והוא גם לא רץ לראשות הממשלה. יחימוביץ' תקפה את שטרסלר אישית כי לא היתה לה תשובה לדבריו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
אור ליום שני ח' בתשרי תשע''ג    20:26   23.09.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. יחימוביץ הצבועה תקפה את שטרסלר למרות שהרוויחה פי 9 מעובדים זוטרים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   יחימוביץ: בערוץ 2 הרווחתי 54,000 ש"ח לחודש

התקפה חריפה נגד יחימוביץ שהודתה שהרוויחה פי 9 מעובדים זוטרים, לאחר שתקפה את נחמיה שטרסלר על משכורתו השמנה. תגובת יחימוביץ: מה אני יכולה לעשות? זה מה ששילמו לי...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=396345



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום חמישי ב' בחשון תשע''ג    12:36   18.10.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. העובדות מדברות בעד עצמן: ישראל מדינה שוויונית יותר משבדיה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בשבוע שעבר התפרסמו נתוני סקר ההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והתברר - שומו שמיים - כי החמישונים העליונים, מוציאים יותר כסף מאשר התחתונים.

למעשה השוואה בינלאומית קצרה מלמדת כי מצב השוויון לא גרוע כלל, למעשה, נראה כי הפערים בישראל נמוכים יותר מאשר באלו של גן העדן הסקנדינבי שמתקני החברה שלנו נושאים אליה עיניים.

הסיבה שאנו לא מכירים בשוויון היחסי ממנו אנו נהנים היא כי אנו מסתכלים בנתון הלא נכון. (כתב רותם סלע)

על פי סקר ההוצאות ל-2011 הפער בין החמישון העליון לזה התחתון עומד על פי 2.5 - בעוד 20% העליונים בסולם ההכנסה הישראלי מוציאים 20,865 ₪ בחודש, הרי שבחמישון התחתון ההוצאה עומדת על 8,484 ₪. הפער הזה עשוי להיראות גבוה, אלא שלמעשה הוא קטן יותר מהפער בשוודיה שסקר ההוצאות שלה מלמד כי הפערים בין החמישונים בשני הקצוות מגיעים לפי 3.1 - כ-11,342 דולר בחודש לחמישון העליון אל מול 3,642 דולר לחמישון התחתון.

השוואה של הנתונים העדכניים ביותר שבידינו בפינלנד, בנורווגיה ובדנמרק (לא בכולן נערכים סקרי משקי בית מדי שנה) מעלה כי הפערים וההתפלגות בין החמישונים לפי הוצאות זהים לאלו שבישראל.

במציאות כזו, בה הפערים ברמת ההוצאות בין החמישון העליון והתחתון זהים או קטנים מאלו של מדינות סקנדינביה, המוצגות לעתים קרובות כדגם שאליו עלינו לחתור, עולה השאלה:

מה גורם לרעש, להמולה ובעיקר לפרסומים המציגים שנה אחרי שנה את ישראל כאחת מהמדינות הפחות שוויוניות בעולם? מה קורה פה?

התשובה היא ההתמקדות המוטעית בסקר הכנסות מפוקפק במקום בסקר ההוצאות המדויק יותר. בעוד פערי ההוצאות אצלנו עומדים כאמור על פי 2.5 בלבד, הרי שפער ההכנסות בין החמישון העליון לתחתון הוא פי 5.8, ובמספרים: החמישון התחתון מכניס לכיסו 4,900 ₪ בממוצע לחודש, אך מוציא 73 אחוז יותר מהכנסתו. כיוון שלבנקים בישראל אין יצר התאבדות מפותח הגורם להם לממן את הפער, הזה, הרי שההסבר לפער נעוץ במקום אחר.

הפער העצום בין הכנסות להוצאות נובע מכך שהחמישון התחתון בישראל המורכב ברובו מערבים וחרדים, נמנע בחלקו הגדול מדיווח על הכנסות ועובד ב'שחור'.

נסו לדמיין את המצב: על דלתכם מקיש סוקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ותובע מכם לדווח על כל הכנסותיכם. מצד אחד סירוב לשתף פעולה משמעו עבירה על החוק. מן העבר השני, ייתכן מאוד כי אותו משק בית תלוי בקצבאות להם הוא זוכה בשל אישור "אובדן כושר עבודה" של אב הבית ו/או דיווח לקוי על מצבת נכסים ומצב סוציו-אקונומי. הפתרון אותו הייתם מוצאים, מתוך דאגה לאפיק הפרנסה הקצבתי היה עשוי להיות פשוט מאוד לשקר.

אלא שהשקרים של החמישון התחתון, לא רק מעבירים במרמה כספים לקבוצות אוכלוסיה עצומות, אלא גם הופכים את תוצאות סקר ההוצאות לאבסורד, ומוציאים את דיבתה של ישראל בעולם.

כדי ללמוד על מצבה האמיתי של החברה הישראלית יש להתמקד בסקר ההוצאות, המודד את ההוצאות האמיתיות המרכיבות בסופו של דבר את המלבוש, המזון וקורת הגג מהם נהנים האזרחים, ולא את ההכנסות הפיקטיביות. מי יודע, אולי אפילו נגלה שאנחנו לא כל כך גרועים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4104



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום ראשון י''ח באייר תשע''ג    07:43   28.04.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. לפיד ידרוש לאסור השבתת נמלי התעופה והים?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   לפי דיווח ב"לילה כלכלי" בערוץ 10, חוק ההסדרים החדש יכלול סעיף שיאסור גם שביתה בחברת החשמל. כדי לפתור סכסוכים ייאלצו המבקשים לעבור בוררות, מלבד במקרים כמו הלנת שכר.

ניסיון לצמצם את כוחם של ועדי העובדים: שר האוצר, יאיר לפיד, צפוי להכניס לחוק ההסדרים איסור על השבתת נמלי הים, נמל התעופה בן גוריון וחברת החשמל, כך דווח אמש (חמישי) בתכנית "לילה כלכלי" בערוץ 10. הסעיף שהוכנס לחוברת השלישית של חוק ההסדרים יקשה על השבתה של המקומות הללו, המכונים לפי חוק "שירותים חיוניים".

לפי הדיווח בערוץ 10, כדי להגיע לפתרון סכסוכים באותם גופים, ייאלצו המבקשים לשבות לעבור להליך שנקרא "בוררות חובה", במסגרתו שופט או עורך דין בכיר ידון בתביעות שכרם. לבורר תהיה אפשרות להחליט אם לאנשי ההסתדרות מגיעה תוספת שכר או לא. עם זאת, במקרים של הלנת שכר או חוסר טיפול מתמשך בעובדים, יורשו העובדים לשבות.

כוחו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שמשתמש בנשק השביתה הכללית ושיתוק הנמלים כדי לקדם גם מאבקים אחרים במשק, דוגמת מאבק עובדי הקבלן, צפוי להיחלש בצורה בלתי מבוטלת אם החוק יעבור.

ביום שני האחרון לאחר יומיים של שיבושים בטיסות בעקבות רפורמת השמיים הפתוחים, הושג הסכם בין משרד האוצר לחברות התעופה הישראליות, אל-על, ישראייר וארקיע. מהסתדרות העובדים נמסר כי האוצר הסכים לממן 97.5% מהוצאות הביטחון של חברות התעופה, צעד שיאפשר לחברות לקבל תנאי תחרות הוגנים בענף התחבורה. "חבל שנדרשו יומיים של שביתה ופגיעה במאות אלפי אזרחים כדי להגיע לסיכום שניתן היה לקבל כבר ביום שישי", נמסר מההסתדרות.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אמר לאחר חתימת ההסכם כי "בסופו של המשבר, הממשלה התעשתה והבינה שדרישת העובדים לאפשר לחברות לשרוד ולקבל תנאי תחרות הוגנים מהווה אינטרס לאומי. חבל שנדרשנו להגיע לשביתה ולהפגנות והכנסה של אלפי משפחות לחרדה כדי להגיע לסיכום שיכולנו להגיע אליו במשא ומתן ענייני".

חוק ההסדרים: לימודי ליבה וקידום הפרטות

משרד האוצר הניח ביום שלישי האחרון טיוטה ראשונה של חוק ההסדרים לשנים 2013- 2014, וטביעות אצבעותיו של שר האוצר החדש ניכרות בה היטב. בין הסעיפים המוצעים: על שני בני הזוג לעבוד כדי לקבל הנחה בארנונה, לימודי ליבה כתנאי לתקצוב מוסדות חינוך, העלאת הגבייה ממסים וקידום הפרטות. עם זאת, יישום חוק הדיור הציבורי, שמופיע דרך קבע בחוק ההסדרים, נעדר מהטיוטה שהופצה, ולא ברור אם יצורף לחוק בהמשך. העלאת גיל הפנסיה לא מופיעה אף היא, אך לא מן הנמנע שתצורף בגרסה מתקדמת יותר של החוק.

חוק ההסדרים הוא קובץ של עשרות חוקים שונים המכילים רפורמות תקציביות ומבניות במשק, העוברות יחד כחוק אחד, במקביל להעברת התקציב. ברמה הרעיונית, מטרת החוק הייתה לאפשר העברת רפורמות הכרחיות הדרושות ליישום התקציב. עם זאת, במהלך השנים הלך החוק ותפח, ונוספו לו אלפי סעיפים שאינם רלוונטיים כלל לעניין תקציב המדינה. הטיוטה שהגיש לפיד הפעם נחשבת "רזה" והכרחית באופן יחסי, ואם לא יתווספו לה סעיפים נוספים בטרם תאושר בכנסת, ייחשב הדבר להפתעה של ממש.

http://news.walla.co.il/?w=/2686/2636716

תגוביות:

1.מדינת ישראל נמצאת כבת ערובה משנת 48. מספיק עם זה!

2.רעיון השביתה הוא ישן ופס מהעולם - יש דרכים אחרות.

3.לפיד - תמשיך עם רשות השידור. הגוף הכי מושחת שיש. גנבים.

4.מצפים שתרוצץ את הועדים. לפזר אותם. הם חושבים שהחברות שלהם ואנו עובדים אצלם, רק שכחו שזה להיפך.

5.קדימה לעבודה לפיד. אל תרחם.

6.צריך לחייב את הועד בנזקים שגרמה השביתה.

7.בארה"ב אסור לאף איגוד של חברה ממשלתית לשבות. מה תגידו על זה?

8.בהסתדרות לא עוסקים בהגנה על זכויות העובדים אלא בסחיטה וניפוח אותן הזכויות עוד ועוד.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
WB
חבר מתאריך 8.7.02
11893 הודעות
שבת קודש כ''ד באייר תשע''ג    10:16   04.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. זו השופטת שיצרה את החזירות הריכוזיות ועושק האזרח!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עלות ייצור המזון בישראל זולה מארה"ב ומאירופה. בישראל עלות שכר העבודה מחצית ממדינות אלו כמו כן בישראל מחיר החשמל זול יותר . מאזני חברות המזון בישראל מראות רווחים בדומה לעולם . אך בישראל מחירי המזון לצרכן פי שניים עד שלוש מאירופה וארה"ב בהתאמה. אזי ברור שחלק ניכר מהרווח נשאר בחו"ל ככספי תיווך והעברה לחברות על ייבוא וחברות משמשות כמקלטי מס. שוק המזון בישראל למעלה מ-60 מיליארד מה שאומר שלפחות 20 מיליארד ₪ כל שנה מועלמים ממס הכנסה בשיטות אלו ונשארים בחו"ל.
ככה חיסלו את פיקנטי והמערכת המשפטית שיתפה פעולה עם הקרטל כשפיקנטי ייצרו מוצרים זולים יותר ומכרו לציבור בזול יצרה חברת אסם קרטל של יצרנים פושעים ופשוט חיסלה את פיקנטי באמצעות "קרטל".ובהפעלת השופטת ורדה אלשיך VARDA ALSHECH נגד פיקנטי.אחר כך המחירים בשוק המזון דאו לשחקים. מה שיותר גרוע שהממונה על ההגבלים העסקיים אז דר' דוד תדמור ייצג קודם את דן פרופר-אסם, עצם את עיניו לפעולות החיסול, וקשר האליטות המשפטיות והעסקיות הגנו על זה. אחר כך מתפלאים שיש ריכוזיות ושהמחירים עולים. כעת בעלה מונה למנהל בחברת אסם בגיל 77 וכן בקואופ הרבוע הכחול . אלשיך אפשרה בדרך זו לאסם להרוויח מיליארדים, לכן :
"חובה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הטענות על חלקה של ורדה אלשיך VARDA ALSHECH בריכוזיות בשוק המזון ובדאית מחירי המזון כמו כן את ניגוד העניינים של אלשיך בתיק פיקנטי ובתיק קלאבמרקט כאשר בראשון נטען שיש לה קשר לחברת אסם ולאחרונה נודע שבעלה החל לכהן כדירקטור באסם והחמור הסתרת קשריה, בעלה יוסף מכהן במספר רב של חברות ובין היתר גם בנכסים והשקעות בע"מ ברשת הרבוע הכחול שגם הם מרוויחים מחיסול שתי החברות קלאב מרקט ופיקנטי ובשני המקרים חובה היה על השופטת ורדה אלשיך להודיע לצדדים ולפסול את עצמה אך היא בחרה להסתיר. חקירה קצרה לסיבות ריכוזיות המזון ולמחירים הגבוהים בארץ תוביל למסקנה הברורה שהשופטת ורדה אלשיך אשמה בכשל שוק זה במזיד ,פעם אחת כשחיסלה את חברת פיקנטי ,בשרות חברת אסם ופעם שנייה בחיסול קלאב-מרקט וספקיה הקטנים, פעולות אלו ששרתו את חברת אסם. ופעולותיה ההרסניות הועילו לרוחי חברת אסם במיליארדי שקלים מאז ההחלטות.. לא צריך להיות משפטן ו/או כלכלן דגול מספיק מוח בריא להבין שהגברת ורדה אלשיך פועלת בניגוד ליסודות החוק ומסכנת את חוסן הציבור כאשר בפועל היא גורמת לריכוזיות מטורפת המעלה את מחירי המזון למשפחה ב2000 ₪ בקרוב לחודש, בהשוואה למדינות בעולם. כמו כן היא מסכנת את חסכונות הציבור ע"י אישור תספורות באג"ח כאשר היא באמצעות היחצ"ן משה תאומים יוצרים מצגים כוזבים כאילו היא שומרת על המשקיע הקטן בעוד היא פוגעת בחסכונות הציבור מחד וגורמת להפקרות מחירים .לאחרונה בעלה בן ה-77 מונה לדירקטור בחברת אסם."ורדה אלשיך VARDA ALSHECH


לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

ורדה אלשיך VARDA ALSHECH
ורדה אלשיך VARDA ALSHECH

ורדה אלשיך VARDA ALSHECH


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
שבת קודש ל' בסיון תשע''ג    16:01   08.06.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. כך הפך קואופרטיב התחבורה הגדול בישראל ללשכת העבודה של בכירי האוצר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בוגרי אגף התקציבים "נוחתים" ב-20 השנים האחרונות בעמדות ניהול בכירות באגד, שמגלגלת מיליארדים בלי שקיפות ■‎‏ ומי אחראי על הסכמי הסובסידיות עם אגד? בדיוק, האוצר ■

ארבעה סיפורים באמתחתנו לסוף השבוע, אחד גדול ושלושה קטנים. לכאורה, אין ממש קשר ביניהם אבל יש בכל זאת חוט מקשר ונגיע אליו לקראת סוף המאמר.

מחובריזם וחבריזם, גרסת אגד ואגף התקציבים

מה אתם יודעים על אגד, תאגיד התחבורה הגדול בישראל?

כנראה לא הרבה. לבד מהסמל, אוטובוסים ירקרקים, אגד הוא קופסא די שחורה.

מדובר בישות משפטית ארכאית, קואופרטיב, שיש לו כ-2,000 חברים והוא מתנהל הרחק מאוד מהעין הציבורית, על אף שהוא מגלגל כמה מיליארדי שקלים בשנה, מחזיק כמה חברות בנות בתחומי תחבורה מגוונים, גם בחו"ל ומעסיק כ-7,000 עובדים (ראו תרשים).

אין שקיפות, אין שום מידע פיננסי גלוי, אבל יש חיכוך גדול מאוד עם המדינה. מדי כמה שנים עורך משרד האוצר הסכם עם אגד על היקף הסובסידיות שמגיעות מדי שנה למאות מיליוני שקלים. הכסף, אם כן, גדול, המידע לא קיים, והחיכוך לא מסתיים רק בסובסידיות. איפה שיש כסף גדול, יש הרי גם ג'ובים גדולים מאוד. ותראו מי זוכה בהם...

גל הרשקוביץ, הממונה על התקציבים הפורש, הגיע לתפקיד באמצע 2011 אחרי ששימש כמה שנים כמנכ"ל חברת אגד אירופה מקבוצת אגד (מ-2006). הרשקוביץ סגר מעגל, לאחר ששימש בין 1996 ל-2002 כרכז בריאות באגף התקציבים ועם פרישתו ועד לתפקידו באגד שימש כסמנכ"ל הכספים ומנכ"ל בפועל של חברת הגיחון, תאגיד המים והביוב של ירושלים. הרשקוביץ הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים. את הרשקוביץ באגד אירופה החליף אפי ארבל, לשעבר סמנכ"ל בשתי חברות ממשלתיות, נמל אשדוד ועשות אשקלון. ארבל, ראו זה פלא, הוא בוגר האוניברסיטה העברית ובוגר אגף התקציבים באוצר ושימש כ... ראש תחום הבריאות באגף.

חיים פלץ משמש כיום כמנהל הכספים של אגד. פלץ הוא בוגר האוניברסיטה העברית, יוצא משרד האוצר, שירת את המדינה במשך כ-14 שנה והגיע לתפקיד הרם של... סגן הממונה על התקציבים באוצר. בשנת 2000 החליט קצת לעשות לביתו, כמו שנהוג לומר. הוא שימש כסמנכ"ל הכספים של חברת ממן, המפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג ונותנת שירותי קרקע ולוגיסטיקה בשדות תעופה, עבר לשמש תקופה קצרה כמנכ"ל מועצת הצמחים (ממן מעניקה, בין היתר, שירותים לוגיסטיים ליצואנים חקלאיים) עד שנחת בסביבות 2007 בכיסא מנהל הכספים של אגד. ממן, המעסיק הקודם של פלץ, נמצאת בשליטת קבוצת תעבורה של משפחת לבנת, ששותפה, ראו זה פלא, בחברת "אגד תעבורה" יחד עם אגד.

חיים פלץ החליף בתפקיד מנהל הכספים של אגד את עופר לינצ'בסקי, אף הוא, איך לא, בוגר אגף התקציבים באוצר ובוגר האוניברסיטה העברית, שהתקדם שם עד לתפקיד בכיר, האחראי, בין היתר, על תחום התחבורה, כלומר גם על אגד. לינצ'בסקי פרש מהאוצר ב-2001 ומצא את עצמו בהמשך כמנכ"ל אגד החזקות ומנהל הכספים של אגד עד סוף 2006. אחרי הסטאז' שלו באגד בילה לינצ'בסקי שנתיים כמנכ"ל הרכבת (לא קדנציה נעימה במיוחד: תאונה קטלנית בבית יהושע, כתב אישום והסדר טיעון) וכשלוש שנים כמנכ"ל אפי אירופה של לב לבייב עד שנחת בשלהי 2010 בכיסא המנכ"ל של... חברת ממן, זו מהקטע הקודם, זו שבשליטת תעבורה של משפחת לבנת, ששותפה עם אגד בחברת "אגד תעבורה". לינצ'בסקי סוגר מעגל.

עופר לינצ'בסקי החליף בתפקיד את יוני שקד, אף הוא, כמובן, בוגר אגף התקציבים באוצר ובוגר האוניברסיטה העברית, שהמשיך "להתבגר" כ-10 שנים באגד, מתוכן זמן "התבגרות" בסטאז' של החיים כמנהל הכספים של אגד.

שקד פרש מאגד בסוף שנת 2000, אחרי שדילג מכיסא מנהל הכספים לכיסא מנכ"ל אגד תיור לתקופה קצרה מאוד של כארבעה חודשים. הוא פנה לעסקים פרטיים והקים את חברת הייעוץ הכלכלי המשגשגת "עדליא ייעוץ כלכלי", ומשמש כבר למעלה מ-10 שנים כמנכ"ל החברה וכבעליה. עדליא מציעה את שירותיה המצוינים בין היתר למשרדי הממשלה, שביניהם גם... משרד התחבורה. היא זכתה במכרז של שירותי ניהול וייעוץ על-ידי מינהלת התחרות בתחבורה הציבורית עבור משרד התחבורה. המינהלת הזו אמורה לסייע לאגף התחבורה בכמה מפעילויותיו כמו הוצאת אשכולות קווים למכרז, פרויקטים בתחבורה ציבורית, בקרה פיננסית, התחשבנות ותעריפים. מי מפעיל אשכולות קווים? אגד ודן כמובן. ולמה בכלל צריך מיקור חוץ לענייני מינהלות בתחום התחבורה? מה, אין מספיק עובדים במשרד התחבורה שיעשו את זה?

יוני שקד החליף בתפקיד את עופר ארדמן, אף הוא, איך לא, בוגר אגף התקציבים באוצר ובוגר האוניברסיטה העברית, וגם הוא בילה קדנציה יפה כמנהל הכספים של אגד. ארדמן החל לעבוד כרפרנט במשרד האוצר בתחילת שנות ה-80, התקדם עד לתפקיד של סגן הממונה על התקציבים ולקראת סוף שנות ה-90 מצא את עצמו במשרה הנחשקת באגד.

רגע, רגע, הקשר של ארדמן עם אגד לא הסתיים לאחר שסיים את תפקידו בקונצרן התחבורה בסביבות 1995. אז הוא דילג למשרה עוד יותר נחשקת: מנכ"ל נצבא אחזקות, אז חברה פרטית שהוקמה על-ידי חברי וגמלאי אגד, שיש לה שורה של נכסי מקרקעין המושכרים לאגד. ארדמן הוביל את נצבא להנפקה בבורסה בת"א בשנת 97' וגזר קופון מאוד יפה של לפחות כמה מיליוני שקלים (ואז זה נחשב הרבה מאוד). ארדמן סיים את "הסטאז'" בקבוצת אגד לאחר כ-10 שנים (גם באגד עצמה וגם בנצבא) ובשנת 2000 פנה לעסקים פרטיים. השליטה בנצבא, אגב, נמכרה ב-2006 לאירפורט סיטי של קובי מימון. ארדמן היה מעורב מאז בחברת נדל"ן ציבורית קטנה (גיא ייזום) והיום משמש כיו"ר אתגר, חברת ניהול תיקי ההשקעות של בנק מזרחי טפחות.

סיכום מנהרת הזמן, קרוב ל-30 שנה אחורה, בתחנות הנסיעה של החבורה המכובדת שהוזכרה כאן:

תחנת האוניברסיטה העברית מסיעה את האנשים לאגף התקציבים באוצר.

התחנה באגף התקציבים מסיעה אותם לתפקידים מגוונים כמו רפרנטים, רכזים וסגני ממונה.

משם הם נוסעים לקדנציה של כמה שנים טובות באגד, שהסכמיו עם המדינה (סובסידיות) עוברים כמובן דרך האוצר.

התחנה באגד מסיעה אותם הלאה, בין היתר, למשרות בגופים שהם שותפים של אגד וחוזר חלילה.

בקיצור, אגד הפכה ללשכת העבודה של אנשי אגף התקציבים באוצר.

סיכום העובדות, בשפה קצת יותר קלילה:

איך נוהגים לכנות את התופעה הזו היום?

נפוטיזם?

מקורביזם?

מסודריזם? מחובריזם? חבריזם?

והאם אלה לא בדיוק מילות הגנאי שבהן משתמשים אנשי האוצר, ובמיוחד אנשי אגף התקציבים באוצר, כדי להסית באמצעות הפראבדה שלהם והעיתונאים המחוברים אליהם, נגד חלקים אחרים במשק הישראלי?

ועוד עניין: האם אלה לא אותם אנשים שמדברים גבוהה-גבוהה על תחרותיות, שקיפות ואי-מעורבות ממשלתית? אכן, להטיף זה דבר אחד אבל לנחות בתאגידים שמייצגים בדיוק את ההיפך זה דבר אחר.

כמעט מיותר לציין שכל החבורה המכובדת הזו צברה זכויות בפנסיה תקציבית.

אין ספק, יש בישראל אנשים שיכולים לקבל את פרס ישראל על צביעות, צדקנות והתחסדות.

את מי משרתת העמותה בניהולו של דרור שטרום

"המכון הישראלי לתכנון כלכלי" הוא השם המפוצץ שמלווה את מנכ"ל המכון, דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. שטרום, כפי שאתם כבר בוודאי יודעים, הוא "חביב" הטור הזה, ותמיד לא בהקשרים חיוביים. אנחנו לא רוצים להיחשד באובססיביות, אבל שטרום הוא דוגמא מצוינת לפער העצום בין המציאות למראית העין, שעליה דיברנו בטור הקודם.

הוא היה אחד מאדריכלי ועדת בכר הכושלת שהובילה לריכוזיות העצומה בשוק ההון, להסדרי החוב, לשפע של ניגודי עניינים וגרוע מכול - לניפוח דמי הניהול לצרכנים; תקופת כהונתו כממונה על ההגבלים העסקיים לא זכורה במיוחד כיוצאת דופן ומרשימה, ובכל זאת שטרום זוכה לבמה תקשורתית חסרת תקדים ומוצג כבר-סמכא לכל עניין ודבר, מיצוא גז, דרך ריכוזיות ועד בכלל - במיוחד כמובן אצל העיתונאים המחוברים אליו שדבריו של שטרום נעימים מאוד לאוזניהם (או ההפך, כי השיטה ברורה: ספק לנו את הכותרת המתאימה, אנחנו נספק לך את הפלטפורמה ואת הפרגון).

השם שהודבק למכון של שטרום, "המכון הישראלי לתכנון כלכלי", הוא מטעה למדי, כאילו שטרום תפס בעלות על הישראליות ועל התכנון הכלכלי של ישראל. ובכן, לא היא. מתברר שמדובר בכלל בעמותה שמאחוריה עומד יוסי הולנדר, איש היי-טק (עשה אקזיט אדיר בחברת המימד החדיש), שמבלה את רוב זמנו דווקא בקליפורניה ולא בישראל (שיקולי מס? מקווים שלא).

שטרום, אם כן, הוא שכיר של העמותה, או "המכון הישראלי לתכנון כלכלי", בשמה המפוצץ. כמה עובדים מעסיק מכון המחקר הזה בעל השם המפוצץ? לא להאמין, ארבעה בקושי בלבד! שטרום, המנכ"ל, המכהן כבר 7 שנים בתפקיד, יועצת משפטית, יועצת במשרה מלאה ועוד יועצת במשרה חלקית בלבד. ועל התשתית הדקיקה הזו של "המכון הישראלי לתכנון כלכלי" (משרה וחצי למחקר) מופקות תלי-תילים של מסקנות ומילים ויחסי ציבור בלי פרופורציה. שטרום, מתברר, יודע לספק לנו דברים כה מוחלטים וכה מדויקים על בסיס עבודת מחקר דלילה יחסית.

אין ספק, הוא עושה למכון ולעצמו יחסי ציבור נפלאים, בניגוד מוחלט למציאות, ובא על שכרו באופן יוצא דופן. עלות שכרו של שטרום במכון מגיעה ל-45 אלף שקל בחודש, לא רע בשביל עבודה צדדית, ובסך הכול מהווה שכרו של שטרום מרכיב מהותי מהוצאותיה הכוללות של העמותה (משהו כמו רבע).

להולנדר, הרוח החיה מאחורי העמותה, יש דעות מוצקות מאוד בתחומי האנרגיה (אפרופו הוויכוח על יצוא גז). זו זכותו, כמובן, אבל זכותנו לדעת גם מה האינטרסים שלו, במיוחד כשמדובר באיש עסקים פרטי שמבלה רק זמן קצר מחייו בישראל. יותר שקיפות לא היתה מזיקה כאן. הרי בזכות השם היומרני של המכון ובזכות הקשרים של שטרום, הן בתקשורת והן במסדרונות המימשל, מצליחים השניים להסתובב במשרדים ממשלתיים ולהשתתף בדיונים בכנסת ובדיונים אחרים.

שטרום מייצג, אם כן, את העמותה, את מקימיה וכמובן את עצמו ובשום אופן לא את האינטרס הישראלי והציבורי, כפי שהוא רוצה שנחשוב. יותר מכול הוא מייצג את הולנדר ומקבל בשביל זה לא מעט כסף.

ובכלל, "עבודת מחקר" היא לעתים ישות דומה ל"הערכת שווי". אנשים סופר-מקצועיים, סופר-נחשבים וסופר-מפורסמים (בעיקר בעיני עצמם) עשויים לספק כל הערכה וכל עבודה כשבמסדרונות מוחם מרחף משהו שולי וזניח עד מאוד: השכר שהם מקבלים ממזמיני המחקר או הערכת השווי.

העמותה של הרב שי פירון: קיבל שכר חינוכי?

תכירו את עמותת "הכל חינוך"; בוועד המנהל של העמותה: דב לאוטמן, שלמה דוברת ואבי נאור; המטרה: קידום, שיפור והתחדשות מערכת החינוך בישראל; המנכ"ל ב-5 שנים האחרונות: הרב שי פירון, היום שר החינוך; מספר העובדים בעמותה: חמישה בלבד, ביניהם פירון המנכ"ל; עלות השכר של פירון היתה: כ-50 אלף שקל בחודש.

ייתכן שאנחנו סתם קטנוניים? האם יש מנכ"ל בסקטור הפרטי שמעסיק ארבעה עובדים ומקבל 50 אלף שקל בחודש?

השרלטנים של העמותות: הכסף הציבורי מגיע לכיס האישי

33,000 עמותות יש בישראל, 15,000 מהן פעילות שמגלגלות מיליארדים. חלקן עושות עבודות קודש בשביל הציבור, זו הרי המטרה של העמותות: מוסדות שפועלים לטובת הציבור ללא כוונת רווח. חלקן מוציאות שם רע מאוד לכל העניין הזה של עמותות ועושות עבודות קודש בעיקר ל"יזמים" שלהן ולכל אלה שקוראים לעצמם "מייסדים" של משהו. ה"יזמים" מקימים עמותות שמשפטית הן ללא כל כוונת רווח אבל בפועל הן מוקמות בשביל להפיק רווח בעיקר ל"יזמים".

הפיקוח על העמותות די רופף, תביא פתק מרואה חשבון על ניהול תקין וזה הכול.

יש כאלה שמנצלים זאת לרעה, מאוד לרעה (לא, לא מדובר כלל בשטרום ובפירון אלא בסוג אחר לחלוטין של אנשים). הם מתחברים לכסף הנכון ולאנשים הנכונים, בעיקר לפוליטיקאים הנכונים, ובעזרת מאכערים, מקורביהם בתקשורת, מגייסים תרומות לרעיון כלשהו, ליוזמה כלשהי, הזויה וגרנדיוזית ככל שתהיה. עם הכסף הזה הם חוגגים, חגיגת בזבוזים באמצעות כספם של אחרים. הם מתחברים לעטין הציבורי אבל מתרחקים מהעין הציבורית. הפוזה טהרנית, המעשים שרלטניים, לעתים על גבול השחיתות. פה מיליון, שם כמה מאות אלפים או עשרות אלפים, מהעמותה היישר לכיסם, לטובתם ולהנאותיהם האישיות. יש לא מעט טיפוסים כאלה בישראל - על רובם לא תשמעו לעולם.

מי יעצור את החגיגה השקטה של החזרזירים הקטנים

"חזירים גדולים - אוכלים אותם, חזירים קטנים - אוכלים הרבה", זה משפט יפה שלמדנו מאחד הקוראים שלנו והוא בסך הכול משקף את המוטו של המאמר הזה.

השיח הציבורי מתמקד כל העת בדברים המוכרים והגלויים (בעיקר כתוצאה מהשקיפות דרך חברות שנסחרות בבורסה): תאגידי ענק, תספורות, הסדרי חוב, חברות ציבוריות, שכר מנהלים בחברות הציבוריות, מונופולים, קרטלים, ועדים חזקים וכדומה.

הכול חשוב, אבל מרוב שזה כביכול עד כדי כך חשוב, כל הדברים המעוותים האחרים, שנמצאים עמוק-עמוק מתחת לרדאר והרחק-הרחק מהעין ציבורית ממשיכים בחגיגה הגדולה: השרלטנים של העמותות, המנהלים של הקואופרטיבים, להקות היועצים שחגים סביב משרדי הממשלה (זו מגיפה!) וסוחטים מהם סכומים אדירים, חוגגי הכסף השחור בישראל (לפחות רבע מהכלכלה הרשמית ואף יותר), מבעלי מקצוע חופשיים ועד משכירי דירות ועד בכלל, עשרות המיליארדים של השחור שמוחבאים על-ידי ישראלים בחו"ל וכדומה.

השופט איתן אורנשטיין, היושב בתיק אי.די.בי, התפלא לפני זמן קצר על הגידול העצום במספר האנשים שפונים לבית המשפט כדי להכריז על עצמם כפושטי רגל ("אנשים עומדים בתור"). ובכן, לא צריך להתפלא, וגם לא צריך להתרשם כאילו זה חלק מהמצב הכלכלי הלא נוח יחסי. זה פשוט משום שחלק לא קטן מ"פושטי הרגל" עושים תרגיל עוקץ: מסלקים הצידה כספים, מכריזים על עצמם בבתי משפט כעניים מרודים שלא מסוגלים לשלם את חובם, וממשיכים בחיי הראווה שלהם.

זוהי כלכלת הצללים של ישראל, הכלכלה הסמויה והלא-חשופה, והיא מפלצתית: שחור, מזומן, חשבוניות פיקטיביות, תלושי שכר פיקטיביים, הברחות לחו"ל, תרגילי עוקץ ועוד ועוד ועוד.

החזרזירים הקטנים ימשיכו לאכול הרבה, הרבה מאוד, כי הטייקון הגדול ביותר במשק, ממשלת ישראל, לא ממש רוצה לטפל בהם, אולי כי הממשלות לדורותיהן, כוללות לא מעט חזרזירים מהסוג הזה.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000850534#fromelement=hp_morearticles

תגוביות:

1.האוליגרכיה הישראלית בתפארתה ובגדולתה. אם מישהו חשב שמדינת ישראל היא דמוקרטיה הרי הוא טעה. מדינת ישראל היא אוליגרכיה קלאסית שנשלטת על ידי כמה אלפי משפחות ו"אנשי שלומם" שהפכו את המדינה למכרה הזהב שלהם ושחיים כאן כמו בגן עדן עלי אדמות בארמונות מלאים כל טוב ובנסיעות עתירות מנעמים לחו"ל. הם, ילדיהם, נכדיהם וניניהם מסודרים היטב גם במדינות המערב השונות.

2.לכן המדינה לא תחזיק מעמד. תמיד יקומו בסוף על הנוכלים וכך תיחרב הארץ...לא מגיעה לנו מדינה...

3.להטיל מס על הפנסיות החזיריות (למקבלי מעל 10,000 ש"ח נטו פנסיה בחודש) - לוקח בדיוק חודש.

4.כל מילה במאמר שווה זהב. הדגל שעליו מושתת השלטון במדינה הוא עושק, שחיתות ודאגה לחזקים על חשבון המוני העם. את הקומבינות של הון שלטון אפשר לראות בעין בלתי מזוינת . אנו רואים את נושאי המשרה המשתפכים ממשרדי הממשלה הישר לתאגידי הקפיטליזם החזירי תמורת משכורות עתק וזאת לאחר שצברו פנסיות לא מבוטלות בממשלה. בתוך שרשרת המזון הזו האזרח הקטן נטחן עד דק ואין מושיע. בכדי לצאת ממעגל השחיתות על הציבור לבער את החמץ באופן מוחלט ולהתחיל הכל מבראשית ולהנהגה המושחתת הייתי אומר: לא לעולם חוסן. הציבור מאס בשיטתכם ויום דינכם יגיע.

5.איך כל חבורת ה"מחוברים" הללו שמופיעים בכתבה, מעיזה לנהל לנו את החיים, לגזור עלינו גזירות ולקצץ לנו בשכר בזמן שהם גונבים את המדינה.

6.מהיום? איפה הייתם מיום הקמת אגד? גם איפה או מהיכן כל מנהלי חברות הענק? בנקים וכו`...או אולי כל המדינה בנויה כך?

7.אלי ציפורי תבורך. שוחט פרות קדושות מהימין ומהשמאל. חושף את פרצופם האמיתי של כל המקורבים להון ולשלטון. שחיתויות אמיתיות "שעיתונאים" מקורבים לא נגעו בהן נחשפות במערומיהן. מי האמין על הרב שי פירון בחור נחמד = נגוע.

8.עד שלא יתלו כמה אנשים בכיכר...לא יהיה סדר במדינה. השחיתות תמוטט את כולנו.

9.פירון לא קיבל רק מהעמותה. פירון קיבל תקופות ארוכות בחייו 2-3משכורות במקביל. מהעמותה של אולפנת ישורון ובמקביל מעירית פ״ת. ואולי קצת גם בתפקידו כרב בישוב?

10.הטירוף שמכונה "מפלגת העבודה" על קבוצות הבריונים החזיריים שלה מחריב את חיינו.

11."קואופרטיב" עוד ירושה ממורשת רבין הסוציאליסטית הרעה ויורשיה הבריונים יחימוביץ' ועיני.

12.צריך רק לבחון היסטורית כמה מראשי אג"ד הורשעו בפלילים. הרי החברה הזאת שולטת באמצעות מנהלים שהיסטורית, רובם הורשעו בפלילים וזה אומר הכל.

החברה הזאת אחראית מאז קום המדינה לניוון מכוון של התחבורה הציבורית האיטגרטיבית (רכבות, רכבות תחתיות, קישוריות עם תחנות רכבת, ייבוא אוטובוסים ועוד) כל זאת תוך מלחמות מלוכלכות עם ענף המוניות, עם מסיעים פרטיים ובעיקר עם ציבור המשתמשים בדרך (תאונות מחרידות).

לא צריך להיות כתב בכיר בגלובס להבחין כיצד גוף ששולט (בדרכים עקלקלות) במשרד התחבורה "מוותר" על קו תחבורה ציבורית, תמורת פיצויים, ממשיך לקבל עבור הקוים שנשארים בתיפעולו סובסידיות ואילו המפעילים החדשים לא מקבלים סובסידיות ואצלם המחירים אף ירדו (בהשוואה לעבר ה"אג"די".

13.הצביעות של אגף תקציבים נחשפת. השחיתות הרסה כל חלקה טובה במדינה הזאת.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
אור ליום ראשון ח' בתמוז תשע''ג    21:41   15.06.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. השר כץ: ועד נמל אשדוד סוחט את המדינה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   "ראיתי כמוכם את הדיווחים על מעללי יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. ועד נמל אשדוד סוחט את המדינה ואלון חסן סוחט את הנמל".

שר התחבורה ישראל כץ תקף הערב בחריפות את נמל אשדוד בעקבות תחקיר ערוץ 2 שדיווח על התנהלות קלוקלת לכאורה של יו"ר הוועד אלון חסן.

"ראיתי כמוכם את הדיווחים בערוץ 2 על מעללי יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. ועד נמל אשדוד סוחט את המדינה ואלון חסן סוחט את הנמל. פניתי אל שר האוצר שיורה לרשות החברות הממשלתיות לבדוק לעומק את הדברים ולהסיק את המסקנות הנדרשות.

רק במציאות של מונופולים שמחזיקים את המשק הישראלי כבן ערובה יכולות להתפתח תופעות מסוג זה".

"אבל הפתרון הוא הרפורמה בנמלים שתצא בקרוב לדרך. בניית נמלים פרטיים מתחרים גם בחיפה וגם באשדוד תייצר אלטרנטיבה תחרותית ותיאלץ את הנמלים הקיימים להשתנות ולהתייעל.

אני פונה לשלי יחימוביץ' ואומר לה: שלי היקרה לא מספיק לגנות את אלון חסן, צריך לתמוך ברפורמות שיפסיקו את שלטון המונופולים ויגבירו את התחרות".

"וליו"ר ההסתדרות עופר עיני אני אומר: עופר ידידי, תפגין מנהיגות, תסלק את אלון חסן ותתמוך ברפורמות. אל תיתן לאלון חסן וחבריו להרוס את המשק הישראלי. כל נמל חדש יוסיף מאות מקומות עבודה ויגדיל את התחרות שתיטיב עם כל אזרח ואזרח במדינת ישראל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/257552

****

קרב קשה בין יחימוביץ' ליו"ר ועד הנמל

בעקבות התחקיר בערוץ 2, יו"ר העבודה תקפה בחריפות את אלון חסן, "שליט ברפובליקת בננות", כתבה והוא ענה: "לא יודעת כלום".

כתבת תחקיר בערוץ 2 נגד יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד אלון חסן הביאה עליו מתקפה מצד יו"ר האופוזיציה ח"כ שלי יחימוביץ'.

"אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, לך הביתה", כך נפתח הפוסט של יחימוביץ'. "בית מפואר, בריכת שחיה בחצר, רכבי יוקרה, שלל עסקים פרטיים - חלקם באורח מסתורי עושים עסקים עם הנמל, העדפה של קרובי משפחה במכרזים, אווירת פחד וחשבון, סגירת הנמל לרגל אירועים פרטיים - ככה מתנהג שליט ברפובליקת בננות, לא יו"ר ועד".

"מנהיגי עובדים אמיתיים חיים בתוך עמם, לא מעליו", כתבה. "הם עסוקים יום ולילה בטובתם של מי שבחרו בהם, לא באיך לנצל את כוחם ולעשות הרבה כסף על הדרך".

"חסן מספק תחמושת קטלנית בידי מי שחלומם הוא שלא יהיו ועדי עובדים בכלל", התריעה. "אלה שהיו רוצים שכל העובדים בלי יוצא מן הכלל יהיו עובדי קבלן נטולי זכויות. אלון חסן, אתה לא מייצג עובדים באמת. אתה גורם נזק".

חסן הגיב לדברי יחימוביץ' בפוסט משלו בפייסבוק שבו כתב: "גברת יחימוביץ אני רוצה להגיד לך שחוץ מלדבר יפה, להתראיין וללכלך על כל העולם את לא יודעת כלום".

"עוד אני רוצה להזכיר לך שאותו אלון שאת מדברת עליו, לפני שהיית חברת כנסת ידעת לחבק ולנשק ולהתחנף רק בכדי שנעזור לך להיבחר בפעם הראשונה לכנסת. להזכירך גם בתקופה ההיא היו לי עסקים בבעלותי ועד כמה שאני זוכר פירגנת ואמרת שאני כישרוני".

הוא אמר כי ליו"ר העבודה הייתה אפשרות להשפיע מתוך הממשלה, אך היא דחתה אותה. "את יודעת רק להעביר ביקורת. חוץ מלדבר ולתת לציבור לשמוע מה שהוא רוצה את לא יודעת, לא מבינה ומפחדת", הבהיר חסן. "כן שלי את פחדנית וצריכים להחליף אותך כמה שיותר מהר".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/257550



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום שני ח' באב תשע''ג    07:02   15.07.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. שר התחבורה לנמלים: עוד תתחננו להפרטה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   שר התחבורה הבהיר ליו"ר ההסתדרות כי הוא לא מתכוון להיכנע לאיומי השביתה, "לא תתיישרו, לא תדברו - לא תקבלו".

שר התחבורה, ישראל כץ, לא מתרגש מסכסוך העבודה בנמלים, עליו צפויה ההסתדרות להכריז ועל איומי השביתה.

"אני רוצה לומר לעופר עיני וראשי הוועדים בנמלים שהולכים להכריז על סכסוך עבודה ושביתות – תשכחו מזה!".

"השיטות הישנות לא יעבדו", הדגיש כץ והוסיף כי, "מאסנו בבריונות, באיומים ובמונופולים שסוחטים את המשק על חשבון הציבור. לא ניכנע לאיומים ולשביתות".

שר התחבורה הבהיר לעיני, "לא תתיישרו, לא תדברו - לא תקבלו. הנמלים החדשים ייבנו ואתם תישארו עם נמלים מיושנים, בלתי יעילים, שאף ספינה לא תעגון בהם. בסוף עוד תתחננו להפרטה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/259149

תגוביות:

1.כץ ממנה רק שמאלנים במשרד התחבורה. ישראל כץ ממנה רק שמאלנים במשרד התחבורה: דן הראל - מגרש גוש קטיף הוא המנכ"ל, אילן לייזרוביץ - הכתב לענייני שטחים של ערוץ 2 הוא הדובר, יעקב גנות - נציג הערבים במשטרה - מנכ''ל רשות שדות התעופה, גדעון סיטרמן ממפלגת קדימה - ראש הדירקטוריון של נמל אשדוד, אמיר זיו-אב ממפלגת העבודה - מדען ראשי, דורון וייס מקורב של אהוד ברק - יו"ר דיריקטוריון הרכבת.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11318 הודעות
יום רביעי י''ז בכסלו תשע''ד    13:10   20.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. קיבוצים מספסרים באדמות מדינה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 20.11.13 בשעה 13:37 בברכה, ליה
 
למה לעבד את השדה ביזע, דם ודמעות אם אפשר פשוט לבנות עליה אולם אירועים? בקיבוצים חוגגים על קרקעות הציבור שקיבלו מהמדינה

צבי גוטליב ממושב עין הבשור יצא מבית המשפט המחוזי בתל אביב מאוכזב למדי. ערעורו נגד הפקעת חלקה שהוא מחזיק במושב עין הבשור נדחה, והוא חויב בהוצאות משפט בגובה 30,000 שקל. לכאורה, מדובר במקרה אפרורי למדי של ענייני מקרקעין ונדל"ן, אך למעשה סיפורו של גוטליב טומן בחובו סיפור מרתק על חוק בעל מאפיינים מיוחדים שנשכח ללא שימוש והעלה אבק, ועל הניסיון לחדש את השימוש בו, בינתיים ללא הצלחה משמעותית.

המקרה של גוטליב הוא קצה קרחון לתופעה נרחבת הרבה יותר. למי מאיתנו לא הזדמן פעם להיות אורח בגן אירועים כזה או אחר בצל עצי פרדס בשרון או בצפון הארץ? רבים מאוד מאותם גנים פעלו ופועלים גם היום ללא היתר, תוך הפרה בוטה של חוק ההתיישבות החקלאית. הביקוש למיקום ציורי לחתונות והקושי התמידי שבהחזקת שטח חקלאי הובילו רבים מן החקלאים למסקנה שיהיה זה רווחי יותר להקים בחלקותיהם אולמות אירועים. כך נולד לו ענף 'חקלאי' חדש שמגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה.

מבקר המדינה הקודם, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, התייחס אל הסוגיה בדו"ח שפרסם בשנת 2005: "גני אירועים רבים הוקמו והופעלו בשטחים הפתוחים שבאזור השרון במהלך יותר מעשר השנים האחרונות, בהפרה בוטה של הוראות חוק התכנון והבנייה וחוק רישוי עסקים. מציאות זו משקפת אזלת יד של רשויות האכיפה שנים רבות ויש בה כדי לעודד הפרת חוק". אזלת היד הזאת נגרמה, בין השאר, בשל רצונן של רשויות מקומיות להמשיך ולחלוב את תשלומי הארנונה שהניבו להן אותם גני אירועים.

חוק עם שיניים

נפתח בחוק ההתיישבות החקלאית. ראשית הסיפור בשנת 1966. ממשלת ישראל הגישה באמצעות שר החקלאות דאז, חיים גבתי, הצעת חוק שנועדה להבטיח שמירה על החקלאות בישראל ועל אדמות הלאום שהוקצו לפיתוח החקלאות, והועברו לשם כך לידי גורמים פרטיים. חוק ההתיישבות החקלאית נועד, למעשה, למנוע את התופעה שבה חקלאים, שקיבלו מן המִנהל רשות להשתמש באדמת הלאום לצורך עיבוד עצמי, יעבירו זכויות על הקרקע לצד שלישי בכל צורה שהיא.

"בזמן האחרון נמצא שחקלאים שקיבלו ממנהל מקרקעי ישראל נחלות על קרקע לאומית, במסגרת ההתיישבות המאורגנת, מזניחים את נחלתם כליל או מעבירים על דעת עצמם את זכות העיבוד לאחרים. מעשים אלה משבשים את התכנון החקלאי וסכנה מהם לכל מטרתה ודרכה של ההתיישבות החקלאית.

"בידוע שהקרקע נמסרת למתיישב לשם עיבוד עצמי, ולשם זה בלבד, והעברתה לאחר היא הפרת התנאים שלפיהם קיבל המתיישב את הקרקע", נכתב בדברי ההסבר שצורפו להצעת החוק.
השר גבתי הסביר אז בפני מליאת הכנסת כי הצורך בחקיקה זו נוצר לאחר שהתברר כי לא היה די בסעיפים הקיימים בחוזי החכירה של הקרן הקיימת לישראל ושל מנהל מקרקעי ישראל על מנת להתמודד עם התופעה המאוד לא רצויה הזאת. בשל כך, נקבע בסעיף 2 לחוק, שעבר סופית בשנת 1967, איסור הקובע כי "המחזיק או הזכאי להחזיק קרקע חקלאית ממקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל – על פי הסכם חכירה או על פי רשות, לא ינהג בקרקע שימוש חורג אלא על פי היתר בכתב".

לסעיף 2 המדובר נוסף סעיף המתייחס לסנקציה שעשויה להינקט נגד מפר החוק: "שר החקלאות, או מי שהשר הסמיכו לכך בהודעה ברשומות, רשאי לתבוע בוועדה הפקעת זכותו (של מפר החוק, א"ו) לגבי אותה קרקע חקלאית ולמכסה האישית שניתנה לגבי אותה קרקע". אותו שימוש חורג שהוזכר בלשון החוק הוגדר כהעברה או הקניה של כל זכות שיש למחזיק בקרקע, ואפילו רק בחלק ממנה, או שעבוד הזכות בקרקע לגורם שלישי. העברה זו כוללת הקניית זכות מגורים בקרקע החקלאית, הקניית זכות אריסות בקרקע או ביבול, הקניית זכות רכישת היבול בשדה, שעבוד היבול החקלאי ויצירת שותפות בקרקע או ביבול – במקרים שבהם השותפים אינם בני אותו יישוב ובמקרים שבהם השותפים אינם עובדים באופן שווה. מקרים שבהם שכר המחזיק בקרקע פועלים על מנת שיעבדו את הקרקע על חשבונו – לא נחשבים על פי החוק כשימוש חריג.

ללא ספק, ההגדרה שניתנה בחוק לשימוש חריג היא רחבה למדי. אך הסנקציות לא מסתיימות בכך. סעיף 11 לחוק ההתיישבות החקלאית קובע: "הוכח בוועדה (שבה נדונה על פי החוק הבקשה להפקעת זכות המחזיק על הקרקע, א"ו) שאדם זולת המחזיק או שכיריו עשה בקרקע החקלאית פעולות הקשורות בהכשרת הקרקע, בעיבודה, בזריעתה, בשתילתה, בטיפול בצומח הקשור בעיבודה, באיסוף יבולה או בשימוש במים לעיבודה, או נהג בה באופן אחר מנהג בעלים – תהא חובת הראיה על המחזיק שלא נהג בקרקע שימוש חורג".

מדובר בסעיף דרקוני, שכן הוא מנוגד לכלל העקרוני מהמשפט העברי, "המוציא מחברו עליו הראיה", לפיו נטל הבאת הראיות במשפט אזרחי מוטל על התובע. אלא שככל הנראה היה זה נוהל נצרך, לנוכח מצבים שבהם זהותו המדויקת ומעמדו המשפטי של הצד השלישי המשתמש בקרקע לא היו ידועים למדינה אך, מטבע הדברים, ידועים למחזיק בקרקע.

שר החקלאות דאז, גבתי, ציין בפני הכנסת כי הוא מודע ומסכים לכך שסעיף 11 המדובר הוא "סעיף קשה מאוד", אך הבהיר שחוק ללא אפשרות ביצוע וללא סנקציות – מוטב שלא ייחקק. "הניסיון מראה שבלי הסנקציה הזאת לא תהיה לעולם כל אפשרות להפעיל את החוק הזה בשום דרך מכיוון שתמיד האדם יוכל לומר: זה פועל שכיר, לא אריס, לא שותף, לא חוכר משנה וכיוצא בזה. אני מודה שהחוק הוא קשה, ובוודאי קשה לביצוע, אבל הוא חוק חשוב. ואם אנחנו מחשיבים אותו, אנו צריכים לנסח אותו כך שתהיה אפשרות להשתמש בו כמכשיר ושלא ישמש לנוי בלבד. על כן אין ברירה אלא לקבוע שחובת הראיה על המתיישב שלא נהג בקרקע שימוש חורג".

דבריו של גבתי על אודות הקושי בביצוע את החוק התגלו כמעין נבואה שהגשימה את עצמה. למרות תופעת הספסור בקרקעות חקלאיות, שניצניה נראו כבר בשנת 1967 ומאז היא רק הלכה וגברה, הרי שעד לשנת 2006 לא התנהל מאבק משפטי מסודר לאכיפת החוק.

שימוש רב שנים

המקרה של צבי גוטליב הוא אחד האחרונים, ולמעשה אחד הבודדים, שהגיעו עד לשלב פסק הדין. במקרה הזה, מדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שישב בדין בסוגיה כערכאת ערעור בעקבות ההחלטה להפקיע מגוטליב את הקרקע שבחזקתו. סקירת האירועים שקדמו לפסק הדין ולהפקעת הקרקע עשויה ללמד בקליפת אגוז על הבעיה שאותה חוק ההתיישבות החקלאית היה אמור לפתור.

הפרשה החלה בסיור שערך פקח של הסיירת הירוקה במושב עין הבשור בשנת 2007. באוגוסט באותה השנה גילה הפקח כי גוטליב משתמש בחלקת האדמה שנמסרה לחזקתו לצורך שימוש חקלאי באופן אחר לחלוטין. הפקח מצא במקום מתחם מגודר ושמור שבו החזיק גורם שלישי כלים הנדסיים, על אף שהחוק אוסר על כך באופן מפורש.

חצי שנה מאוחר יותר, בפברואר 2008, עדיין נמצאו במתחם טרקטורים שהיו שייכים לאותו גורם שלישי. בפגישה שנערכה אז טען גוטליב כי יעשה כל מאמץ לפנות את אותו גורם שלישי מן החלקה בתוך שבועיים. אותם שבועיים חלפו, וכן שבועות רבים אחריהם, וביוני 2008 צילם הפקח במתחם שלושה טרקטורים ומלגזה שאינם שייכים לגוטליב. כמה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2008, ביקש הפקח למסור לגוטליב כתב תביעה מטעם המדינה, אך הלה סירב לקבלו.

כתב התביעה כלל לא השפיע על התנהלותו של גוטליב, ובשנים 2009 ו-2010 עדיין נמצאו במקום כלים הנדסיים של גורם שלישי. במרס 2010 פגש הפקח עובד תאילנדי בחלקתו של גוטליב, והוא הוקלט כמי שטוען כי הקרקע היא בכלל בחזקתו של אותו מתקשר, גורם שלישי, שבבעלותו הטרקטורים. בשלב זה גם התברר כי גוטליב מלין בחלקתו עובדים זרים, ויחידת "עוז" של משטרת ההגירה נשלחה על מנת לבדוק את זהותם. בבדיקה התגלה כי כמה מהעובדים הזרים היו רשומים כעובדים של מעסיקים אחרים שאינם קשורים לגוטליב.

כאשר התכנסה ועדת הכרעה מכוח חוק ההתיישבות החקלאית לדון בנושא, טען בפניה גוטליב כי מעולם לא העניק לאיש זכות מגורים או זכות שימוש בקרקע. לטענתו, הכלים ההנדסיים שצולמו על ידי הפקח היו כלים שנשכרו על ידו לצורך העבודה החקלאית. אולם טענותיו לא עמדו לו. "לאחר ששמענו את העדים מטעם התובע ואת הנתבע... אנו נותנים אמון מלא בעדויות התובע ואיננו נותנים אמון בעדות הנתבע", קבעו חברי הוועדה. לדבריהם, אין במקרה זה מנוס מהפקעת המקרקעין מידיו של גוטליב. עוד הוסיפו בוועדה כי גוטליב לא ביקש להמיר את הפקעת המקרקעין בכופר, אך גם אם יבקש – אין לאפשר לו את הנתיב הזה, משום שהפרת החוק שביצע התבצעה באופן שיטתי לאורך שנים.

צבי גוטליב ערער על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך זה דחה את כל טענותיו, ובהן טענתו כי הפרקליטות לא הצליחה להביא את המתקשר, אותו גורם שלישי שפעל במקרקעין, או להוכיח את זהותו. "די להוכיח כי אדם כלשהו עשה בקרקע אחת מן הפעולות הנ"ל, ואין כל הכרח לציין בנוסף את זהותו המדויקת של אותו אדם. מטבע הדברים זהותו של הצד השלישי ידועה היטב למחזיק בקרקע, שהתיר לו את השימוש בה, ואין היא ידועה למשיבה", כתב השופט חגי ברנר בפסק הדין. לדבריו, "לנוכח התנהלותו של גוטליב, שהתמיד בעשיית השימוש החורג לאורך זמן, כולל במהלך ניהול המשפט נגדו, תוך התעלמות מהתראות חוזרות ונשנות שקיבל עוד קודם להגשת התביעה, לא היה מנוס להמיר את ההפקעה בכופר, אף אם גוטליב היה מבקש זאת".

אולם אירועים נעם וינד

פסק הדין, שניתן לאחרונה, מדגיש במסגרת דחיית טענותיו של גוטליב על אודות הצורך להוכיח את זהות הגורם השלישי, פן עקרוני נוסף בחוק ההתיישבות החקלאית, אשר אמור להקל על כל אותם גורמים שלישיים שמתקשרים עסקית בתום לב עם בעלי קרקעות חקלאיות, ואשר נאלצים לספוג מכה כלכלית בעקבות אכיפת החוק.

השופט ברנר ציין כי סעיף 12 לחוק ההתיישבות החקלאית קובע כי המתקשר יהיה זכאי לפיצויים או לכל תמורה מן המחזיק בקרקע על פי קביעת הוועדה. מטרת סעיף זה לתת הגנה למי שפעל כאריס או כמעבד של הקרקע, על פי ההנחה כי גם אם התקשר עם בעל הקרקע שלא כדין ושלא בזכות, הרי שהאשמה אינה תלויה בו. בשל כך הוצע מעין הליך פיצוי אזרחי מקוצר שימנע הזדקקות של המתקשרים הנפגעים לתביעות משפטיות נפרדות. "את הפיצויים זכאי המעבד לתבוע בפני אותה ועדת ערר, אשר לא תיתן כל אפשרות של סידור סופי עם מחזיק הקרקע", קבע החוק שצוטט על ידי השופט.

סכנת סגירה

נתונים רשמיים שמספק משרד החקלאות מעלים כי בין השנים 2006 ל-2013 נפתחו בפרקליטות מחוז תל אביב 172 תיקי תביעה נגד מפרי החוק. כאמור, לא קיימים נתונים על אודות תיקי תביעה קדומים יותר – מסוף שנות השישים ועד לשנת 2006.

במסגרת הניסיון של אנשי הפרקליטות לנסות ולהגיע למצב שבו מפרי החוק שבים לשמור על כל הוראותיו, הסתיימו 115 תיקים בהסכמי פשרה עם הצד שהפר לכאורה את הוראות חוק ההתיישבות. פשרה זו כללה, בדרך כלל, סילוק המשתמשים הלא מורשים מן הקרקע ותשלום קנס כספי. 21 תיקים נסגרו עוד בטרם הוגשה במסגרתם תביעה משפטית, ו-31 תיקים מצויים בשלבי טרום תביעה או שהוגשו לגביהם תביעות שעדיין תלויות ועומדות בפני ועדות הכרעה. רק חמישה תיקים שנדונו בפני ועדות ההערכה, ובהם תיקו של גוטליב, הגיעו לכדי פסק דין.

משמעות הדברים היא שהמקרים שבהם מצליחים לטפל אנשי פרקליטות המדינה – אותו צוות קטן מאוד שעליו הוטלה המשימה – הם טיפה בים. אם בשנת 1967 דובר על תופעה של חקלאים המזניחים את נחלתם כליל או שמעבירים על דעת עצמם את זכות העיבוד לאחרים באופן המשבש את התכנון החקלאי ומסכן את ההתיישבות החקלאית, הרי שברבות השנים הפכה התופעה למכת מדינה.
ייתכן שלאותו דו"ח של מבקר המדינה שהוזכר לעיל היה משקל מכריע בהתחלת מסע האכיפה הפעילה של חוק ההתיישבות החקלאית. אך לאיחור בן 40 השנים יש מחיר כבד.

למרות אותו דו"ח של מבקר המדינה, פועלים גם כיום עשרות רבות של גני אירועים ללא היתרי בנייה או שימוש. רשימה מפורטת של הגנים הפועלים ללא היתר מופיעה באתר משרד הפנים. ברשימה הנוכחית, העדכנית ל-10 בנובמבר 2013, ניתן למצוא 66 גני אירועים, ובהם גנים ידועים כמו יער הפקאן, מלון רמת רחל ונאות קדומים.

"בישראל פועלים עשרות גני אירועים, ללא היתר בנייה ו/או שימוש, וחלקם אף קיבלו מבתי המשפט צווי הריסה או סגירה. סיבות אלו אינן מונעות מבעלי הגנים להמשיך לקיים בהם אירועים מדי ערב, להציע אותם ללקוחות חדשים, ואף לחתום חוזה עם זוגות העומדים להינשא ולדרוש מהם תשלום ראשוני לפני תאריך האירוע", נכתב בהודעת משרד הפנים המתריעה בפני העומדים לשכור גן אירועים.

אמנם בהחלט ייתכן כי על פי סעיף 12 בחוק ההתיישבות החקלאית, יוכלו מזמיני האירוע לדרוש פיצוי מן המחזיק בקרקע במקרה שיינקטו נגדו צעדי אכיפה באופן שיביא לסגירת הגן ולביטול אירועים מתוכננים, אולם לא ברור אם הפיצוי שיקבלו ישפה אותם גם על נזקים שייגרמו להם מביטול הזמנות של נותני שירותים הקשורים לחתונה או לאירוע, כמו צלמים, תזמורת או די ג'יי ושירותי הסעדה.

הכשרה מלמעלה

סכנה נוספת שאורבת למאמצים הרבים שמשקיע אותו צוות קטן בפרקליטות המדינה המטפל בהפרות חוק ההתיישבות החקלאית, מגיעה מכיוונו של בית המחוקקים, שם התקיים רק לאחרונה דיון על אודות הכשרת הפעולה של גני האירועים. ב-11 באוגוסט קיימה ועדת הפנים של הכנסת בראשות חברת הכנסת מירי רגב (הליכוד) ישיבה, ובה הושוו אולמות אירועים למקורות האנרגיה החלופיים של ישראל.

"אולמות אירועים הם מנוע צמיחה למשק ומקור פרנסה נרחב", אמרה רגב בהקדמה לדיון, במה שנראה כסימון המטרה מסביב לחץ שכבר נורה. במהלך הדיון העלו נציגי גני אירועים טענות מתחום תכנון הבנייה, והתעלמו מן השאלה המהותית של השימוש הפסול בקרקע שנועדה לצרכים חקלאיים. לטענת משתתפים אחרים בדיון, מנהל מקרקעי ישראל מסרב להיענות לבקשות לשינוי ייעוד הקרקע במקומות שבהם פועלים גני אירועים.

סגן מנהל חטיבת השמירה על הקרקע במנהל מקרקעי ישראל, שי קרפ, ניסה במהלך הדיון להבהיר את עמדת המשרד: "קרקעות לייעוד מסוים צריכות להיקנות במכרז, כך גם גני אירועים. מדובר באנשים
שקנו קרקעות ללא מכרז לצרכים מסוימים, ומי שחורג ממטרת ההקצאה, ההסכם עמו מבוטל".

ח"כ רגב הביעה תרעומת על הדברים ואמרה כי בסופו של דבר, הקרקע תוקצה מחדש לבניית גן אירועים ולא לצרכים המקוריים. לדבריה, לאורך השנים הוקמו גני אירועים ואולמות, חלקם באישור וחלקם לא, אך כולם הוקמו בעידוד הרשויות המקומיות. "יש לראות איך כרגע מגיעים להסדר בנוגע לאולמות הקיימים, ומכאן והלאה איך יוצרים מדיניות אחידה וברורה. אני מבקשת להוציא מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, לשר הפנים ולשר השיכון והבינוי, הקורא לאשר מתן שימוש חורג ושינוי ייעוד באותם אולמות.

כמו כן, אני קוראת למשרדים לשבת וליצור עבודת מטה ברורה שתנחה מדיניות הסדרה של כל אותם אולמות. אני מבקשת לקיים דיון נוסף בתחילת המושב, ובו אני מעוניינת לשמוע איך המשרדים מתכוונים להסדיר את האולמות הקיימים. אני מציעה שיעשו זאת באמצעות שמאי שיאמוד את הערך של המקומות, ובעלי האולמות ישלמו את ההפרש. עד לאותו דיון, אני קוראת להקפאת ההריסות. לא ניתן להקל ראש בפרנסתם של אנשים", ציינה.

דיון כמו זה שהתנהל בוועדת הפנים של הכנסת אינו מפתיע. כמו מקרים אחרים שבהם מעורב כסף גדול, גם לענף אולמות האירועים, ובתוכם גני האירועים הפועלים על שטחים חקלאיים, יש שתדלנים שמקדמים את האינטרסים הכלכליים של בעלי האולמות. בדומה למקרים אחרים, האינטרסים הללו אינם זהים בהכרח לאינטרס הציבורי המגולם בחוק שנחקק בשנת 1967. אם כך הם פני הדברים, הרי שבהחלט אין זה מפתיע שלאחר ארבעים שנות הזנחת האכיפה של חוק ההתיישבות החקלאית, נאלץ הצוות הקטן מאוד שהופקד על הטיפול בתיקים מעין אלה לטפל במקרים נקודתיים במושב כזה ובנחלה אחרת, ואינו מסוגל לסתום את הפרצה הרחבה בציות לחוק.

עם זאת, יש גם מקום לאופטימיות זהירה, לפחות ברמה המקומית הנוגעת למקרים שכן טופלו, ובוודאי במקרים שבהם הסתיימה האכיפה בהפקעת הקרקע מידי המחזיק בה. כך קרה בעין הבשור ובמקרה של צבי גוטליב. מאז ניתן פסק הדין, וככל שההליך המשפטי בעניינו של גוטליב התקדם, הסתיימו הפרות חוק ההתיישבות החקלאית במושב. אפקט ה'למען יראו וייראו' עוד עשוי להשפיע באדוות מתרחבות, אם רק לא יפריעו לתהליך גורמים אינטרסנטים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/523/476.html?hp=1&cat=402&loc=14

תגוביות:

1.קיבוץ להב מספסר במים. הקיבוץ מקבל הקצבת מים מסובסדת ומוכר את המים לערבים בדרום הר חברון.

2.צריך לבודד את גן השחיתות של הבררה ממזרח אירופה כדי לטפל בתופעה.

3.מס של 180% על יבוא בשר רק כדי להגן על הקיבוצים הפרזיטים.

4.על הקיבוצים להחזיר את האדמות שגנבו.

5.מה עם הקניונים ופארקי מים, כמו אלו שבונים בגעש? אבל את המזרחיים מפנים אפילו מעמידר.

6.רק לערבי מותר לבנות איפה שבא לו ורק לקיבוצים מותר לסחור בקרקע שלא שייכת להם. כיהודי אזרח ישראל ששירת בצבא מגיע לי ולכל חייל משוחרר להקים בית בישראל ואת זה מונעים מאיתנו ואחר כך צועקים שהצעירים עוזבים.
איך לא יעזבו אם אתם לא מותירים לנו ברירה ובצורה הזאת אתם מחסלים את העם היהודי. תנו לחיילים משוחררים קרקעות לבניה. מדוע הקיבוצים זקוקים לאדמות? תנו ליהודים לבנות לפני שימכרו קרקעות למחבלים הערבים כי אין אמונה בקיבוצים תמורת כסף הם ימכרו את הלב והמדינה.

7.לשנות את הסעיף ל"להתפרנס בכבוד מאדמתו" לגבי כל חקלאי או חקלאי לשעבר ורק למנוע העברת הקרקע לערבים.

8.הקיבוצים, במשך שנים עושקים את המדינה!!!

9.להחזיר את עבודת האדמה לקיבוצים או שיוותרו על האדמות לחקלאים אמיתים.
יש קיבוצים עם אלפי דונמים שאין שם אפילו טרקטור.

10.אף אחד בממשלה לא יעז להתעסק עם הגנבים הכי גדולים במדינה.

11.גבעת השלושה: קאנטרי קלאב והשכרת שטחים למסחר. קיבוץ עינת - שטחי מסחר, בריכה לתושבי האיזור ואולם אירועים.

12.תחשיב המס לקיבוצים עדיין נעשה באופן קולקטיבי ולכן ההכנסות של המנהלים והבכירים מתחלקות לכוח העבודה הפוטנציאלי בקיבוץ - כולל כולם, והמס משולם לפי ממוצע ההכנסות המתקבל. כך הקיבוץ חוסך בין 2 ל-2.5 מיליון ש"ח בשנה בתשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי.

תכפילו את זה במספר הקיבוצים ותקבלו מושג מה לא מגיע לקופת המדינה.

קיבוצים המוגדרים מופרטים נהנים ממדיניות שנוצרה בתקופה אחרת - סוציאליסטית ותמימה, שהפכה בינתיים לכלי קפיטליסטי למהדרין; תכנון מס אגרסיבי בחסות חוק מיושן המאפשר לקיבוצים ללכת בלי ולהרגיש עם. גם לאמץ את כלליו של השוק החופשי, התחרותי והלא-שוויוני וגם לקטוף מיליוני שקלים כפירות של חלום שהיה ואיננו.

13.ומה עם מרכזי הקניות הענקיים שהוקמו על אדמה חקלאית? הקיבוצים מצפצפים על החוק ומקבלים גיבוי מלמעלה.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      
__________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
       


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
archive