לשכת עוה''ד בחרה נציגיה לוועדה למינוי שופטים  

קיללת שופט בכדורגל? כתבת סטטוס נגד פוליטיקאי? סתם דיברת על מישהו מאחורי הגב? חוק לשון הרע קובע שבמקרה תביעה אתה עלול לשלם פי 6 מהמצב כיום, גם אם לא נגרם נזק. מומחים מסבירים למה "חוק ההשתקה" עלול לפגוע בכולנו

תומר ולמר
פורסם: 21.11.11, 11:10

בהערכת הפיצוי בשל הנזקים הכלליים יכול בית-המשפט להעזר בעדות הנפגע עצמו על העלבון והסבל שחווה ובעדותם של אחרים היכולים להעיד מה עבר על הנפגע בשל פרסום לשון הרע עליו. אך אין הכרח בעדויות אלה. בית-המשפט יכול לקבוע את הפיצוי בשל הנזקים הכלליים לפי התשתית העובדתית הכוללת שהונחה בפניו, כלומר לפי מהות הדיבה וחומרתה, נסיבות הפרסום, מעמדו של הנפגע ועוד שיקולים רבים אחרים המלמדים על חומרת - או קולת - הפגיעה ונסיבותיה או על סיבות אחרות להגדלת סכום הפיצוי או להקטנתו.

נחזור עתה אל העיקר: בית-המשפט אינו מוגבל בסכום הפיצויים הכלליים שהוא רשאי לפסוק. נמצא שלכאורה השיג התיקון של ח"כ מאיר שטרית משנת 1998 תוצאה הפוכה מכוונת יוזמו, שכן הוא הגביל את סמכות בתי-המשפט לפסוק פיצויים כלליים עד לסכום של 50,000 ש"ח או 100,000 ש"ח, לפי המקרה, בלבד, שעה שבפועל הם פסקו לפני התיקון סכומים גבוהים מאלה בהרבה כפיצויי נזק כללי. ואכן, היו בתי-משפט שהחליטו כי סמכותם הוגבלה כלשון התיקון לחוק. תוצאה זו היתה הרסנית לנפגעי לשון הרע, שכן תביעת דיבה שבה מוכח נזק מיוחד היא תופעה נדירה ביותר. ברובן ככולן של תביעות הדיבה לא ניתן להוכיח נזק מיוחד והתביעה היא לפיצוי הנזקים הכלליים. רק במאמץ רב עלה בידי לשכנע את בית-המשפט העליון, בעניין תביעת הדיבה הידועה של שרנסקי נגד נודלמן, לתת לתיקון החוק "פרשנות יצירתית", שלא לומר מתחכמת, שעיקרה אותו למעשה מכל תוכן ומנעה את תוצאתו ההרסנית. בית-המשפט העליון קיבל את טענתי ופסק שהתיקון לחוק יחול רק מקום שאין בפני בית-המשפט נתונים כלשהם אפילו באשר לנזק הכללי שנגרם - ואילו בכל מקרה שיש בפניו נתונים כאלה אין הוא מוגבל בסכום הפיצויים שהוא רשאי לפסוק בגין הנזק הכללי. כך הפך התיקון לחוק לאות מתה והוסרה פגיעתו הרעה בנפגעי לשון הרע (עליהם הוא ביקש להגן...), שכן קשה לתאר מקרה שבו לא יהיו בפני בית-המשפט נתונים באשר לנזק הכללי שנגרם - הרי לשון הרע שפורסמה, היא עצמה כבר מעידה על הפגיעה, העלבון וההשפלה שנגרמו לתובע, ומה גם שברובם ככולם של המקרים התובע גם יעיד על כך.

והנה, אחרי כל אלה באים המציעים, ובתוכם ח"כ מאיר שטרית, ומציעים עתה תיקון שני, לפיו יועלה הסכום המירבי של 50,000 ש"ח ל-300,000 ש"ח או ל-500,000 ש"ח ללא צורך בהוכחת נזק(ולכפל הסכומים במקרה של זדון ואף לפי חמישה במקרה של סירוב לפרסם את תגובת הנפגע). לפי ההצעה החדשה, נוסח התיקון הראשון יישאר בעינו, זולת שינוי הסכומים המירביים כאמור. על כך פרצה הסערה. אך מובן הוא שאין זו אלא "סערה בכוס מים", שכן התיקון המוצע משאיר בעינה את ההלכה שנפסקה בפרשת שרנסקי נגד נודלמן וגם תיקון זה (אם יתקבל) כקודמו לא יהא איפוא אלא בבחינת אות מתה ולא ישפיע על סמכותו של בית-המשפט, לכאן או לכאן, לפסוק פיצוי, ללא הגבלת סכומו, בגין הנזקים הכלליים. לכל היותר הוא ישמש, אוליי, כאיתות מצד המחוקק לבתי המשפט שמן הראוי לפסוק פיצוי ממשי בתביעות לשון הרע, אלא שבתי המשפט אינם זקוקים לאיתות זה, שכן כבר מזמן הם קבעו שיש להעלות את רף הפיצויים בתביעות דיבה, בעיקר נגד כלי תקשורת המפיקים רווחים מסחריים מפרסומי הדיבה, פרסומים המעלים את תפוצתם.

ומכאן לבורות ולדמגוגיה. אם מציעי התיקון ומצדדיהם טרם למדו עד היום את הדין ואת מה שאירע לתיקון הראשון, שמשמעותם היא שאין לתיקון המוצע כל משמעות מעשית - הרי הם פועלים מתוך בורות. אם יודעים הם את הדין ולמרות זאת מציעים את התיקון או מצדדים בו - הרי אין זו אלא דמגוגיה שכוונתה לשכנע את הציבור, שבחלקו הנכבד אינו אוהד את כלי התקשורת, כי הממשלה מגינה על נפגעי לשון הרע ותבוא חשבון עם התקשורת, שעה שלאמיתו של דבר התיקון הוא חסר כל משמעות מעשית. אם כך ואם כך, אין זו מחמאה למציעי התיקון ולתומכיהם. חבל שמציעי התיקון לא בחרו דרך יעילה באמת להגן על נפגעי לשון הרע. המציאות היא שרק במקרים נדירים מגישים הנפגעים תביעות דיבה, פחות ממקרה אחד מתוך אלף מקרים הראויים לתביעה. הסיבה לכך היא שגם על הנפגע הצודק בריבו לעבור דרך חתחתים ארוכה של הליכים משפטיים, בהם ממשיכים להכפישו, ואף כשהוא זוכה סוף סוף בפסק דין לטובתו, הפיצויים הנפסקים לו אינם מכסים אפילו את הוצאות המשפט שנגרמו לו בפועל. אם מציעי התיקון רוצים באמת להגן על נפגעי לשון הרע, מוטב שימירו את הצעת התיקון בהצעה על-פיה יהא חייב בית-המשפט לפסוק לנפגע שזכה בדינו את מלוא הוצאותיו המשפטיות בפועל, אלא אם יש טעמים מיוחדים לשלול ממנו הוצאות אלה או חלקן.

אשר לכלי התקשורת והנוהים אחריהם, אם מתוך בורות ואי לימוד הדין אחזה בהם בהלה רבתי עד שהקימו קול זעקה רמה מקצה הארץ ועד קצה, למרות שבפועל אין בתיקון המוצע כדי לשנות במאומה את המצב המשפטי - הרי אוליי יש גם בכך כדי לחזק את אלה הטוענים שדרכם של כלי התקשורת לפרסם דברים מבלי לבודקם תחילה כיאות. ואם בידיעת הדין פתחו כלי התקשורת ותומכיהם בהתקפה הרעשנית נגד התיקון המוצע, בשם חופש הביטוי כביכול, הרי אין זו אלא דמגוגיה שמטרתה לעורר את דעת הקהל נגד הממשלה, כאילו מתנכלת היא לחופש הביטוי, שעה שלטוענים כך יש מניעים אחרים להתקפתם עליה. אם כך ואם כך, לא על דרך זו תהא תהילתם, לא של כלי התקשורת ולא של אלה התומכים בצדק בחופש הביטוי ומבקשים להגן עליו.

לשלימות התמונה יצויין שהתיקון המוצע כולל גם הוראה המחייבת לפרסם את תגובת הנפגע במלואה. הוראה זו רצוייה היא, אך יש לתקן את נוסחה הגורף ולקבוע שאורך התגובה יהא סביר בנסיבות העניין ולא יהא בו משום פרסום לשון הרע על אחרים.

עו"ד לא הצביעו לפי אג'נדה כלשהי לא שמאלנית ולא ימנית - אלא על פי זהות הנבחרים. כמו שכתבתי קודם חלי בן ארי הנהיגה את מחוז חיפה בשתי הקדנציות הקודמות ועשתה עבודה מופלאה. היא היתה נציגת הלשכה בועדה לבחירת שופטים בקדנציה האחרונה וגם שם עשתה עבודה טובה. אני יכול להעיד ששוחחתי איתה מספר פעמים והיא מעולם לא התעניינה בדעות הפוליטיות של המועמדים לשיפוט אלא אך ורק ביושרם ובכושר עבודתם.

זו עמותת הדגל של הקרן הזרה - NIF (שתי"ל). הקרן החדשה לישראל.

האגודה הזו קבלה בשנת 2009 מעל ל-50 אלף דולר מגוף ערבי - WA
שמקושר לבנק האיסלמי ולקרנות "צדקה" של החמאס.

האגודה לזכויות האזרח הערבי, מזה זמן רב, אינה עוסקת
בזכויות אזרח אלא בקידום האג'נדה לחיסול המדינה היהודית.

יתכן ואת זה אינך יודע. שאל אותה בהזדמנות.

דרך אגב - חדוה רדובניץ, סמנכ"לית הקרן הזרה - הקרן לישראל חדשה.
זו שחשפה שהם מצפים להעלמות המדינה היהודית ולשלטון דמוקרטי ערבי,
היתה ראש סניף האגודה לזכויות האזרח בתל אביב.

רחל בן ארי, אדם פיש וחבריהם הנם אנשי שמאל קיצוני.

היה חבר ועדת ההיגוי של תכנית המשפטנים החתרנית של הקרן הזרה.

עיתון לשכת עורכי הדין - מחוז חיפה.
בדלתיים פתוחות
גיליון 14. מרץ-אפריל 2006

רחל בן ארי משתפת פעולה עם השקרים של NIF (שתי"ל).

שתי"ל אינה רשומה כעמותה באף מקום. אין עמותה כזו כלל וכלל.

שתי"ל הנה הכינוי של הקרן לישראל חדשה לזרוע הביצועית שלה
שמתפעלת (ייעוץ, הדרכה, שיווק..) עשרות ארגונים של סייעני
אוייב כגון - עדאלה, בצלם, יש דין, מוסאוא, מחסום ווטש ועוד

http://www.israelbar.org.il/uploadfiles/DP14.pdf