ההיסטוריון אביתר בן צדף קובע: הצבא העניק צל"שים ללא בקרה וללא כללים, תוך התעלמות מהראויים לכך ומנגד העדפת קצינים ובכירים.

אאגודל טקסט

פרסום ראשון: ח' סיון תשע"ב, 29/05/12 07:05
שמעון כהן

במכון ז'בוטינסקי יחל היום (ג') סמינר מיוחד שיעסוק בלקחי מלחמת יום כיפור ותחקירי המלחמה, בניצוחם של אנשי הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות. בין הנושאים שיועלו לדיון בסמינר צפויה לעלות גם סוגיית הצל"שים בצה"ל בכלל ובעקבות מלחמת יום כיפורים בפרט. מאחורי חקירת סוגיית הצל"שים עומד ההיסטוריון אביתר בן צדף הבוחן את הסוגיה מזה כעשור שנים. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עמו על הסוגיה כולה תוך התמקדות בצל"שי מלחמת יום כיפור.

כשהוא מתמצת את טענותיו אומר בן צדף כי צה"ל העניק צל"שים באופן בלתי תקין, לא על פי פקודות מטכ"ל ולא על פי ההיגיון המקובל המחייב הוכחה של אירועים. "המלחמה לא תוחקרה", הוא קובע וכשהוא מתבקש לתת דוגמא לדבריו הוא מזכיר את 11 או 12 הצל"שים שניתנו לחיילים וקצינים מגדוד 890 על הלחימה בציר טרטור וכיבוש החווה הסינית, קרב שטרם תוחקר.

לדבריו סיפורי הגבורה שסופרו בעקבות המלחמה לא נועדו אלא לכסות על כשלון גדול. עם זאת הוא מוסיף ומציין כי היו כמה גיבורים אמיתיים שקיבלו צל"שים על מעשים אמיתיים, אך לא כולם היו כאלה.

עוד מספר בן צדף כי צה"ל כלל לא יודע מי קיבל צל"ש, לא יודע מי הומלץ לצל"ש ולא מחזיק תיעוד בנושא. בהקשר זה הוא מזכיר את פעילותו הפרטית והעצמאית של עופר דרורי, אזרח המרכז את נתוני הצל"שים, אך גם הוא לא הצליח לאסוף את כל הנתונים על כל הצל"שים שכן הצבא מבולגן בתחום זה, ואולי, לטעמו של בן צדף, גם בתחומים נוספים.

בן צדף רואה ביחס לנושא הצל"שים מעילה באמון והוכחה לכך שצה"ל אינו מתחקר אירועים ואינו מפיק לקחים. לטענתו מדובר במדיניות הנמשכת עוד מימי מאורעות 36' ועד לימינו אלה, מדיניות המובילה את הצבא לשוב אל אותם ליקויים ואותם כשלים. זו הסיבה, הוא מדגיש, שאנחנו דורשים את איזרוח תחקירי הקרבות.

דוגמא להיעדר תיעוד הוא מציג באירוע בו עלה סא"ל לספר על חלקה של חטיבה 14 ששחררה את החווה הסינית, אך מהר מאוד הסתבר לו שהשומעים אינם מאמינים לדבריו כיוון שקיבלו עוד ועוד נתונים לא נכונים. "קמו חניכים קצינים ואמרו לו אתה לא יודע על מה אתה מדבר. גדוד 890 ואהוד ברק כבשו את החווה הסינית. בפועל איציק מרדכי נכנס לחווה הסינית רק אחרי שהצבא המצרי איפשר לו להיכנס לשם. אחרי מטח יריות ראשון הגדוד התפרק לחלוטין ולא תפקד עד שבאו לוחמי חרמש למיניהם וחילצו אותו ממקום רבצו", אומר בן צדף וקובע כי על פעולות שכאלה אנשים זכו בצל"שים, ובאופן שכזה נמחקו פעולות גבורה של אחרים. "אבל זו רק דוגמא אחת ויש דוגמאות רבות אחרות".

בן צדף מוסיף ומספר כי בשנות תחקור הסוגיה גילה יחס של בוז או יחס מוזר לנושא הצל"שים בצה"ל. בהקשר זה הוא מזכיר את ההחלטה שהתקבלה בחטיבת 'גולני' שלא להעניק צל"שים אלא להרוגים בלבד, וזאת כדי למנוע מריבות וויכוחים. כך גם הוא מזכיר את החלטת הצנחנים שהתקבלה אחרי כיבוש החרמון שלא להמליץ על איש לצל"ש, החלטה שאותה קיבל המח"ט נדל, ואכן לבד מרופא שלחם בגזרה אחרת איש לא זכה בצל"ש. "גם כך נמחקו סיפורי גבורה".

עוד מזכיר בן צדף בדבריו כי הציבור הישראלי אינו מכיר את פרטי המלחמה למעט מספר מצומצם של קרבות בהם חטיבה 7 בעמק הבכא, החרמון הישראלי ולא החרמון הסורי, החווה הסינית והצליחה, אך "היו עוד מבצעים שלא יודעים עליהם...".

על חלוקת הצל"שים מציב בן צדף עוד סימני שאלה כשהוא תוהה כיצד קורה שמספר עצום של בעלי דרגות בכירות זכו בצל"שים, הרבה מעבר למספרם היחסי. לדבריו כאשר בדק את האירועים, שתחקירם נכתב בשפה שלא ניתן לבדוק ממנה דבר, התברר שקצינים בכירים זכו בצל"ש על פעילות שהייתה ממילא חלק מתפקידם ולא היוו חריג כלשהו מתפקידם, ואם לא די בכך הרי שלעיתים ביצעו את תפקידם ברמה פחותה מזו שנדרשו ובכל זאת זכו בצל"ש.