ה-N.G.O (הארגונים הלא ממשלתיים) בישראל ומחוצה לה,
מניעים בדומיננטיות את כיבוש המדינה היהודית.
להלן קטעים נבחרים:

המלצות

אנו מחשיבים כהישג בנסיעה זו, לכלול פגישות עם פליטים בתל אביב, אילת, ערד וירושלים, ולקבל הזדמנות ללמוד על מצבם הנוכחי.

מומלץ להם להתארגן כדי להבטיח יחסי עבודה טובים יותר מול U.N - הנציבות העליונה לפליטים, וליצור איתם קשר ועם הארגונים הלא ממשלתיים הישראליים.

אנו לוקחים חלק בראיונות בתקשורת הישראלית והאמריקנית, כולל פרסום שלושה סיפורים על ביקורנו, שיפורסם בג'רוזלם פוסט - העיתון היומי הגדול ביותר באנגלית, שמכסה את ישראל, המזה"ת, ואת הקהילה הבינלאומית.

אנו תקוה שביקורנו ישאיר את רוחם של הפליטים, עם מי שניפגש, ושהדו"ח שאנו מכינים עם המקושרים אלינו, יאפשר לנו להמשיך לעבוד לתועלתם.

"קול דרום סודן" למען חופש, מראה שהכלל של אחד מול אחד, של הפליטים הסודנים בישראל יקל על הקשר בין אוכלוסיית הפליטים הסודנים בישראל, ה-N.G.O והארגונים הלא ממשלתיים המקומיים, כדי להבטיח הבנה ושיתוף פעולה טוב יותר ולהגיש סיוע עם ארגוני הפליטים באזורים בעלי צרכים, סיוע משפטי, ולקחת חלק בפתרון בעיות.

דוגמה למסמך אזרחות זמנית

תרגום:
מרבית הסודנים התיישבו בתל אביב, אילת, ערד וירושלים.
רבים מהם מצאו עבודה ומתחילים להרגיש בבית.
האתגר הוא שהמועסקים ישיגו סטטוס של פליטים, שיקנה להם
שירותי רפואה, חינוך, במיוחד עבור ילדיהם, והוכחה על תנאי
העסקתם.
המסתננים החדשים המגיעים מדי יום מדרפור, משוכנים בבתי מחסה
באמצעות ארגון מסילה שמגיש להם עזרה רבה.
בכל מקרה - נשאר אתגר גדול

האפשרויות לחינוך

בבית ספר המופעל ע"י מתנדבים בערד, לומדים הרבה דרום סודנים
ודרפורים, שמצאו עבודה, ילדים צעירים ומבוגרים, יכולים ללמוד אנגלית

סיפור ההסתננות לישראל:
כשחצינו את הגבול, אשתי עברה מצד אחד ואני הלכתי אל הצד השני,
השוטרים המצרים שמו אותי בכלא כמעט שבוע, ואז הצלחתי לשלם להם כסף כדי שישחררו אותי.

ואז הגעתי לישראל ופגשתי את אשתי ואף אחד לא האמין.
אשתי הגיעה ב-8 לחודש ואני הגעתי לישראל ב-19 ולערד הגעתי ב-22 לחודש.
פגשתי את אשתי בקניון ואף אחד לא האמין לזה.