החרדים נושאים בעול המלחמה בהתבוללות ואיבוד הזהות היהודית בישראל ובעולם  

תראו איך ההיסטוריה חוזרת.

ראשי אוניברסטאות וחבריהם חותמי העצומות הסידרתיים מייצגים את השמאל כולו. זה השמאל המייצג הכל חוץ מיהודיות וישראליות. קיראו ולא תאמינו עד כמה מספר הסיפור העתיק את המצב הנוכחי של עמנו:

מרד החשמונאים

מרד החשמונאים היה מרד של יהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית בארץ ישראל, ובתומכיה המתייוונים, שהתחולל בין השנים 167 ל-160 לפנה"ס. לצד מאבק לעצמאות מדינית היה המרד, בין היתר, מאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל. מצד אחד מרבית העם, נאמני המסורת, ומהצד השני אליטה מתייוונת, שמטרתה שינויים מרחיקי לכת באופייה של החברה היהודית, בחסות השלטון ההלניסטי.

ריבוד מעמדי

עד תקופת שלטון היוונים, חיו היהודים או כישות עצמאית (תקופת בית ראשון) או כאוטונומיה תרבותית-דתית תחת שלטון אימפריות שונות (תחילת ימי בית המקדש השני). במרכז האוטונומיה היהודית עמד בית המקדש, אשר היווה מרכז רוחני עיקרי, סביבו התרחשו פעילויות חברתיות שונות, בלתי מעוצבות באופיין.

החברה היהודית אופיינה בסממנים אנארכיים (ללא שלטון מרכזי) , והבדלי המעמדות נבעו בעיקר מהבדלי עושר כלכלי, ולא מזכויות שלטוניות. המרכז השלטוני הפנימי היה בית המקדש, שכאמור, עיקר פעילותו הייתה דתית. שלטון האימפריה נותר חיצוני, ומעורבותו בתהליכים האנארכיים הפנימיים הייתה דלה.

לעומת מצב זה, האימפריה היוונית הייתה שונה במהותה, בשל נטייתה הייחודית להלניזם, כלומר, לשילוב תרבותי של העמים הכבושים בתרבות היוונית. מתוקף השיטה ההלניסטית, התהווה תהליך של התייוונות, שמשמעותו עירוב סממנים יווניים בתרבות היהודית.

צורת התרבות היוונית הייתה אוליגרכית מטבעה, כלומר מבנה השלטון היווני התבסס על קיומה של שכבת אזרחים שלטת, שהיוו את עילית העם. היוונים שאפו להפוך את ירושלים לפוליס יוונית, בה נהוגה אזרחות. האזרחות העניקה לשכבות העליונות של העם היהודי זכויות ומנהגים מיוחדים, אשר הפרידו אותן משאר שכבות העם, ולמעשה קבעו אותן כשכבה שלטונית, וזאת בניגוד לשיטה האנרכית אשר נהגה לפני כן.

עלייה זו במנהגים יווניים, הביאה לחיזוקם של מרכזי תרבות יווניים, בעוד שמעמדו של בית המקדש כמרכז תרבותי דעך. למעשה, עברה הנהגת העם מהנהגה דתית-רוחנית-אנארכית, לשליטה אזרחית-ריכוזית בעלת נטייה לאריסטוקרטיה (זכויות יתר אציליות).

זכויות היתר פגעו במעמדות הנמוכים, שנהנו לפני כן מזכויות שוות בפני הרשות הדתית (שלא הבחינה בין יהודים עניים לעשירים), וההבדלים הכלכליים הפכו להבדלי שליטה. פער מעמיק זה היווה מרכיב מרכזי בתהליך התהוות מרד החשמונאים, שהתבסס על השכבות העניות הפגועות.

שינוי שיטת המיסוי

עד לתקופת השלטון ההלניסטי, נקבע המיסוי באופן פשוט, על ידי קביעת מכסות-מס ועמידה בהן. המיסוי היה הביטוי העיקרי לשלטונה של האימפריה, והמיסים נגבו באופן קבוע.

מלבד המיסוי החיצוני, הונהג מיסוי פנימי לבית המקדש, כמעשרות. מעשרות אלו נקבעו באופן שווה לכל משפחה, ונגבו מכל המשפחות היהודיות בלי הבדלי מעמד. מס זה, אשר שימש לתחזוקת בית המקדש ולא הצריך מערכת גבייה רחבה, ביטא את ההתנהלות האנארכית של היישוב היהודי, שכן הוא לא היה מס לצורכי שלטון אלא לצורכי דת.

שיטת המיסוי של האימפריות ההלניסטיות הייתה שונה, ובה נקבעו נציבים מתוך העם הכבוש. לנציבים אלו הוענקו זכויות מיסוי חופשיות, והם נאלצו לעמוד במכסה קבועה. אי עמידה במכסת המס הנגבה חייבה את הנציב להשלים את הסכום מכספו הפרטי, בעוד שגביית יתר הותירה את הנציב עם עודף כספי. שיטה זו יצרה מעמד של נציבים עשירים, אשר גבה מס לצורכי רווח אישי ולא על-מנת לספק את צורכי האימפריה. תהליך זה הציב את המעמדות השונים בעימות סביב גובה המס, אשר ליבה אף הוא את מרד החשמונאים.

גזירות השמד

בשנת 167 לפנה"ס הנהיג אנטיוכוס הרביעי גזירות קשות על העם היהודי. קיום המצוות נאסר, ובמיוחד נאסרו ברית המילה ושמירת השבת, ואף נכפתה על היהודים אכילת בשר חזיר. מכאן שנפגעה זכותם של התושבים היהודים לחיות לפי דיני אבותיהם. הפולחן הדתי בבית המקדש בוטל, ותחתיו הונהג פולחן אלילי פגאני. אלה שהתנגדו לגזירות נענשו באכזריות על ידי החיילים הסלאוקים. גזירות קשות אלה היו רקע לסיפורים דוגמת חנה ושבעת בניה וסיפורו של אלעזר הזקן, ועל פי ביקורת המקרא - לכתיבת ספר דניאל. גזירות שמד אלה הניעו את המורדים לפעולה, והיו בין הסיבות המיידיות לפרוץ המרד.

עד אשר קיבלו היהודים אוטונומיה שהלכה והתרחבה עם הזמן. כבר בימיו של יונתן, אחיו של יהודה ויורשו, התרחבה האוטונומיה היהודית, ובימיו של שמעון, אחיו הגדול, הפסיקו היהודים לשלם מס לאימפריה, ובשנת 140 לפנה"ס הכריזו על הקמת ממלכת החשמונאים, ממלכה עצמאית מהשלטון הסלאוקי. עם זאת, למרות ניצחון השמרנים, ההתייוונות לא נעלמה מארץ ישראל. בדורות הבאים לאחר כינון העצמאות המדינית היהודית בארץ ישראל, בלטו מנהגים יווניים רבים בקרב האליטה השלטונית. הדבר ניכר גם בבחירת שמות המלכים - המלכים האחרונים של הממלכה בחרו לעצמם לא פעם שם יווני.

שלטון בית חשמונאי, שבא בעקבות המרד, היה תקופה של עצמאות מדינית ועוצמה צבאית. הייתה זו תקופה של זוהר ופריחה לעם היהודי ולתרבות היהודית. תקופה של רווחה כלכלית, שנבעה מהורדת נטל המסים ששולמו למדינות החוץ ששלטו ביהודה, ומההתרחבות הטריטוריאלית של גבולות הממלכה, כמו גם מההשתלטות על נמלים ועל דרכי המסחר. אולם העצמאות היהודית לא האריכה ימים, וכעבור כשמונים שנות עצמאות, בשנת 63 לפנה"ס, החלה דריסת רגלה של האמפריה הרומאית בארץ ישראל על ידי המצביא גנאיוס פומפיוס מגנוס, שמוטט סופית את שרידי האימפריה הסלאוקית. מאז נחלשה בהדרגה העצמאות היהודית עד לחורבן בית שני בשנת 70 בקירוב.

השלכות המרד על היהדות

היחס למרד במקורות היהודיים

התייחסות למרד החשמונאים מופיעה לפי חז"ל כבר בנבואות שונות במקרא, כמו למשל הכתוב בספר זכריה, המתאר מצב עתידי בו עם ישראל יילחם נגד היוונים ויזכה לישועה וניצחון בעזרת האלוהים ובשמו:

וְעוֹרַרְתִּי בָנַיִךְ צִיּוֹן עַל בָּנַיִךְ יָוָן וְשַׂמְתִּיךְ כְּחֶרֶב גִּבּוֹר. וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ, וַאדֹנָי ה' בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן. ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם... וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא.

המקורות הכתובים של חז"ל, מאוחרים למרד החשמונאים ובדרך כלל מופיעה בהם התייחסות חיובית למרד, כזו הרואה את ניצחון החשמונאים גם הוא כביטוי לקיום ההבטחה בתורה שעם ישראל יתקיים לנצח. כך, למשל, אומר התלמוד על הפסוק: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם":

לא מאסתים - בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. ולא געלתים - בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול. לכלותם - בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר. להפר בריתי אתם - בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות.

אימרה זו מעמידה את מתתיהו והחשמונאים בכללם בשורה אחת עם מנהיגי ישראל שהחזיקו מעמד במצבים קשים ותרמו להישרדותו של העם היהודי.‏

קביעת חנוכה כיום מועד לדורות מבטאת אף היא את יחסם החיובי של חז"ל למרד. בשלהי תקופת בית שני הועלתה על הכתב מגילת תענית, המפרטת עשרות ימי מועד במשך השנה, שאסור להתענות בהם. מגילה זו כוללת את חנוכה ועוד מועדים רבים על ניצחונות מקומיים של החשמונאים. לאחר חורבן בית המקדש בטלו המועדים הכלולים במגילה זו, פרט לחנוכה, מפני חשיבותו.

לחנוכה והלכותיו לא הוקדשה מסכת מיוחדת במשנה, בניגוד לשאר החגים, אך יש לחג זה ציונים אגביים במשנה, המלמדים על ציון היום ועל הדלקת נרות.‏ יש הרואים בהיעדרה של "מסכת חנוכה" ביטוי להסתייגות של חז"ל משלטון החשמונאים,‏ או צנזורה פנימית מפחד השלטון הרומי.‏

בספרות חז"ל פזורות כמה הלכות שנקבעו על ידי החשמונאים במהלך המרד, והן שימשו את חז"ל כתקדים שראוי להסתמך עליו. כך, למשל, מסופר שהחשמונאים עשו תחילה את מנורת המקדש החדשה משיפודי ברזל, כתחליף למנורת הזהב, והתלמוד לומד מכאן שבהיעדר אפשרות לעשות מנורת זהב, ככתוב בתורה, ניתן לעשותה מכל מתכת שהיא.‏

מן המקורות היהודיים בימי הביניים ראויות לציון שתי התייחסויות בולטות למרד החשמונאי. בדברי הרמב"ם‏ מופיעה התייחסות חיובית, כרקע להלכות חנוכה:

בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות... וצר להם לישראל מאד מפניהם... עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה‏ עד החורבן השני.

מקור מפורסם אחר הוא יחסו המורכב של הרמב"ן, המשבח את המרד, מחד, ומאידך תוהה על נפילתם של רוב בני מתתיהו בקרבות, ומעניק לכך פשר רוחני, כעונש על תפיסת השלטון על ידם:‏

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם - נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים, המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם - נפלו ביד אויביהם בחרב... בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד... ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים.

חגים וימים טובים לזכר המרד ותוצאותיו

יום ניקנור

יום ניקנור הוא יום טוב קדום בי"ג באדר. נקבע לרגל ניצחונו של צבא יהודה המכבי על ניקנור וצבאו בקרב חדשה בשנת 161 לפנה"ס.

נוסח הסיפור בסכוליון למגילת תענית:‏

בתלת עשר ביה יום ניקנור. ניקנור פולמרכוס של מלכי יון היה, והיה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש, ומחרף ומגדף: 'מתי תיפול בידי ואהרסנה'. וכשתקפה יד בית חשמונאי ירדו לתוך חילותיו וחתכו את ראשו וקצצו את איבריו ותלאום כנגד בית המקדש. אמרו: פה שדיבר בגאיות ויד שהניפה כנגד בית המקדש – נקמות יעשה בהן. יום שעשו כן עשאוהו יום טוב.

סיפור דומה מופיע בספר מקבים א'‏‏:

היהודים לקחו את השלל ואת הביזה וכרתו את ראש ניקנור ואת ידו הימנית, אשר נטה בגאווה; הביאו את הראש ואת היד לירושלים ויתלום. והעם שמחו מאוד ויעשו את היום ההוא יום שמחה רבה, ויקבעו לחוג בכל שנה את היום ההוא, שלושה עשר באדר

על פי מגילת תענית יום ניקנור הוא יום טוב ואסור להתענות בו, אך לאחר חורבן בית שני מגילת תענית בטלה‏‏, ובאותו תאריך נקבעה תענית אסתר. אמנם, נראה כי בארץ ישראל המנהג של יום ניקנור המשיך גם לאחר החורבן, ועל כן תענית אסתר נדחתה אצלם לאחר פורים.‏‏

במגילת תענית מוזכרים ימים נוספים שציינו בימי בית שני כימים טובים לזכר ניצחונות שהיו בתקופת החשמונאים, לדוגמה בכ"ג באייר כאשר הצליחו להסיר את מצודת החקרא.

חנוכה

חג החנוכה הוא חג יהודי ובו שמונה ימי הודאה, שתיקנו חכמי ישראל לזכר הניצחון במרד החשמונאים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן, ומצוין בעיקר בהדלקת נרות חנוכה.

המקורות הראשוניים לחנוכה הם ספרי חשמונאים א' - ב'. בספר חשמונאים א' מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

– ספר חשמונאים א'

יצוגי המרד בתרבות וביצירה היהודית

מרד החשמונאים, על פי האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו -מנורת הכנסת
מרד החשמונאים נהפך למיתוס חשוב בזיכרון הקולקטיבי של האומה הישראלית, וצויין כניצחון של מעטים מול רבים. מרד זה היוה בשנים מאוחרות יותר השראה למרידות רבות בהן ניסו היהודים להשתחרר משיעבוד זר בארץ ישראל. לאחר כשלונות חוזרים וקשים של מרידות אלה, ועם העמקת הגלות, התפתח מיתוס חלופי שהעביר את מוטיב הניצחון למוטיב של נס רוחני - נס פך השמן ואילו מוטיב הניצחון הלך והטשטש עד לעלייתו מחדש כערך חינוכי על ידי תנועת התחייה הלאומית היהודית בעת החדשה‏.

שוחרי הלאומיות היהודית והציונות ראו באירועי העבר, כגון מרד החשמונאים, מעין הדרכה ואף חזון. כך למשל, הוצג המרד במחזותיהם שלאהרון אשמן - "אלכסנדרה החשמונאית -ומורדי הגיטאות", יעקב כהן - "ינאי ושלומית - והממלכתיות הישראלית המחודשת", וכן במחזותיו של משה שמיר - "מלך בשר ודם - ומחיר הקיום בתוך ההיסטוריה" ו-"מלחמת בני אור - המהפכה החברתית". גם הפופולריות לה זכה הספר אחי גיבורי התהילה, ספר עלילתי המבוסס על המרד משקפים זאת. הציונות ראתה עצמה במובנים רבים כממשיכת דרכם של החשמונאים וימי החנוכה היו לה לימי הקרן קיימת לישראל. על כך כותב ההיסטוריון בן ציון דינור:

"ועם התנועה הציונית היו ימי החנוכה ימי זיכרון וימי מפקד לכל התנועה. ימי כינוסים וועידות, ימי אספות גדולות וקטנות. כל יחיד וכל ציבור חושב בימים האלה את חשבון עולמו: מה לבינתיים הבאתי לבניין הגדול אשר אנו בונים, בית לישראל בארצו? ומה מרץ ואמונה, התנדבות ופעולה נאמנה פעלתי לגאולות הארץ? חג חנוכה היה לחג של ה״מתנדבים בעם״.

– ספר המועדים, כרך ה', עמ' 197

עם זאת יש לציין כי בשימוש המחודש במיתוס הגבורה והניצחון הוסר לעתים המרכיב של העזרה האלוהית והודגש המרכיב של גבורת עם ישראל כמי שגאולתו תלויה רק במעשי ידיו בלבד. לעתים בהתרסה כמו במילים: "נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו".‏ או בצורה מעודנת כמו בקאנון המפורסם‏:

"מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל, אוֹתָן מִי יִמְנֶה? הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר גּוֹאֵל הָעָם. שְׁמַע! בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, מַכַּבִּי מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה, וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל.".

– כתב מנשה רבינא

עמדה כזו המבליטה את הצורך בהסתמכות על כוחו העצמי של האדם, דומה בחלקה לגישתו של בר כוכבא ששלל הסתמכות על ניסים, כדברי חז"ל שהיה בר כוכבא אומר בעזות מצח, לפני יציאתם לקרבות האיומים מול הרומאים: "ריבונו של עולם אל תעזור ואל תפריע"‏. מאידך העמדה המעודדת את ההשתדלות המעשית מצד האדם תוך הכרה באפשרות של עזרה מהאלוהים גם כשהסיכוי נראה קלוש, מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך, כמו בדברי יהונתן בן שאול במרד נגד הפלשתים:

"וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהוָה לָנוּ כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט".

– שמואל א יד' ו'

עמדה זו היא שעמדה בפני החשמונאים במלחמתם כמעטים מול רבים כלומר מול האמפריה הסלווקית ותומכיה.

גם בקרב התנועה הציונית היו מי שדגלו בגישה המאמינה שדברים הנראים כבלתי אפשריים יכולים להצליח כדברי ברל כצנלסון בישיבת הנהגת היישוב בהיערכות להגנת אצבע הגליל:

"...כנראה שאנו עומדים פה בוויכוח ישן, ויכוח שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו. יש "מעשיות" שעושה את החשבון מראש - לעזוב, ויש מעשיות אחרת, המתעקשת שלא לעזוב עד הרגע האחרון. ואז יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי".

– דוד שחר, "מגלות לקוממיות" עמ' 213

יש הסוברים כי הבלטה של מרכיב הגבורה האישית תוך הנגדתו למרכיב האמונה הציבורית, השפיעה על התודעה וההתנהגות הקולקטיבית בחלק ממלחמות ישראל‏.

בשנות ה-40 פעלה תנועת הנוער הדתית ברית החשמונאים ששאבה את סמליה וערכיה ממרד החשמונאים, ובכל תנועות הנוער הציוניות בארץ ובתפוצות הבליטו רבות את גבורת החשמונאים.

עוד לפני הקמת מדינת ישראל, בחנוכה של שנת ה'תש"ה (1944) נוסד בישראל מנהג "מרוץ הלפיד מכפר מודיעין". לפיד שהודלק בקברות המכבים ולאחר טקס בהשתתפות ותיקי וצעירי אגודות הספורט הלאומי כארגוני המכבי הצעיר והגדנ"ע, יצאו רצים אל ערי ישראל להעברת הלפיד. בין הדברים שנאמרו באחד הטקסים מטעם מרכז המכבי‏:

"האש שאנחנו מביאים מקברות המכבים צריכה להדליק לא רק את נרות החנוכה אלא גם את ליבות האנשים של הנוער ואף של חברי הכנסת, צריכה להלהיב את רוח המכבים ולהחדיר את הרצון לבכר את טובת האומה על כל אינטרסים אחרים".

– ספר המועדים, כרך ה, עמ' 212

דברים דומים לכך נכתבו בעבר גם על ידי הרב קוק רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל:

"הברק האלוהי שבנשמת החשמונאים נתפוצץ לנצוצות, כשיתקבצו לאבוקה אחת, ישוב להיגלות".

– מגד ירחים לחודש כסלו

מסורת מרוץ הלפיד בחנוכה מתקיימת מדי שנה בערים שונות ברחבי הארץ בסימן "אורם של גיבורים"‏, זכר החשמונאים מועלה בגני הילדים ובמוסדות חינוך וציבור.

מדי פעם כשמתקיים משחק כדורסל תחרותי של נבחרת ישראל מול נבחרת יוון הוא מוזכר בהומור כקרב נוסף בין המכבים ליוונים.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D

****

לעיונכם:

תגובית:

צודקים רונית מטלון וחבריה ל"דרך". הויכוח בישראל הוא כבר מזמן לא בין ימין לשמאל!

הויכוח האמיתי הוא בין פרו ערבים לפרו ישראלים. היא וחבריה פועלים בכל מאודם לקעקע את מדיניות ישראל ונבחרי הציבור הנוכחיים שלה, ולכן אינם יכולים להיכלל בין הפרו ישראלים. אדם פרו ישראלי אינו יכול לפעול נגד המדינה שהוא בעדה. הגיעה העת לקרוא לילד השפל הזה בשמו האמיתי, ועוד יותר מכך הגיעה העת לפעול לניטרולו המיידי בחיי ארצנו!

ארז תדמור על התבוסתנות של "אנשי הרוח"

http://www.youtube.com/watch?v=1AKVIIx66hg&feature=player_embedded

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=374678

*

לעיון האשכול:

הבוגדים היהודים - חייבים לפעול ומיד!

https://rotter.net/forum/gil/20102.shtml

לעיון נוסף:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P500.jsp?prs=219175

****

אוניברסיטת באר שבע במקום ה-323 בדירוג העולמי

https://rotter.net/forum/gil/20136.shtml#78

תמונה: lib.cet.ac.il

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=375043

ארגון רבני 'צהר' מפיץ בימים אלו מסמך המפרט את חזונם לשיפור וחיזוק מעמדה של הרבנות הראשית לישראל בין ההצעות: מינוי דיינים המחויבים לפסיקות הרבנות הראשית, ניסוח הסכמי קדם נישואים ועידוד לחתום עליהם, עידוד גיור של צעירים מזרע ישראל, מינוי דיינים המחויבים לפסיקות הרבנים הראשיים, סטנדרט הלכתי אחיד לתעודת כשרות ועוד.

החוברת תהיה חלק מקמפיין לקראת ימי התשובה בזיקה ליום פטירתו של הראי"ה קוק ויכלול אפיליקציית בדף הפייסבוק של צהר שתבקש מהציבור לבחור מה הנושא שהכי חשוב לו שבו תפעל הרבנות הראשית וקמפיין אוטובוסים רחב שמנחיל את מורשתו של הרב קוק לציבור הישראלי כולו, תחת הסיסמה "המורשת שלו-הדרך שלנו".

החוברת, עליה חתומים נשיא 'צהר' הרב יעקב אריאל ויו"ר הארגון הרב דוד סתיו, כוללת שורה של נושאים בהם עוסקת הרבנות הראשית ובכאלה בהם היא צריכה לעסוק ביתר שאת עם עקרונות פעולה שיקרבו את הרבנות הראשית ויחזירו אותה להיות גוף משפיע השייך ורלוונטי לכלל ישראל ולא לציבור הדתי בלבד.

הרבנות הראשית לישראל, הייתה בעיני מקימה הראי"ה קוק זצ"ל, שהשבוע חל יום פטירתו ה-77, משפיעה ומעצבת את פניה של החברה הישראל במגוון תחומים. הרב קוק ראה בין השאר ברבנות הראשית את ה"כוח הנעלה שהחזיק את נשמת האומה ועורר אותה לחיים שלמים ומתוקנים".

מתוך רצון לחזק את מעמדה של הרבנות הראשית לישראל בקרב כלל ישראל, ולהשיב לה את הרלוונטיות לכל ישראלי החי בארץ, עמלה 'צהר' על מתווה מעשי לעיצוב דרכה של הרבנות הראשית לישראל.

המסמך מפרט את המשימות העיקריות של הרבנות הראשית בדורנו ומציג את עיקרי המדיניות הרבנית הנדרשת בכל אחד מהנושאים המפורטים.

המסמך קובע בין השאר כי לשימור מעמדה של הרבנות יש להקים בית מדרש שתפקידו יהיה לברר סוגיות יסוד בנושאי דת ומדינה, להעביר חוות דעת על הצעות חוק לפני דיון והצבעה עליהן. בנושא בתי הדין רבניים קובע למשל המסמך כי ימונו דיינים המחויבים לפסיקות הרבנות הראשית ולמסורת הפסיקה של הרבנים הראשיים הקודמים מהראי"ה קוק זצ"ל ועד הרב עובדיה יוסף.

המסמך קובע כי תפקידה של הרבנות הוא לעודד את גיורם כהלכה של עולים חדשים מזרע ישראל ותיזום פעילות בקרב בני נוער וילדים להקניית יסודות היהדות. הרבנות המקומית על פי מתווה זה תהיה מחויבת להכיר בגיורים של בתי הדין לגיור של הרבנות הראשית וכן של צה"ל.

חידוש נוסף שמציע המסמך של הרב אריאל והרב סתיו הוא בתחום הכשרות. העיקרון המנחה את הרבנים הוא שהרבנות הראשית צריכה לשאוף שגם אדם חילוני יאכל אוכל כשר ולכן יש לקבוע סטנדרט הלכתי לתעודת הכשרות הממלכתית ורק לבית עסק הדורש זאת תנופק תעודת 'מהדרין' בכפוף בעמידתו בהחמרות נוספות על הסטנדרט הרגיל.

המסמך גם קובע כי הרבנות תפעל לניתוק קשרי עובד מעביד בין המשגיח לבעל העסק.בנושא השמיטה קוראים הרבנים לרבנות הראשית ללכת על פי פסיקתם של הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם ולפעול באחריות כלפי החקלאים היהודיים ולהסתמך על 'היתר המכירה'.

המסמך, עוסק בעוד נושאים רבים כגון: רבנות הקהילה (רב קהילה יעבור רענון מדי שנתיים בנושאים שונים) , גירושין ( הרבנות תנסח הסכמי קדם נישואים קבילים על פי ההלכה והחוק ותעודד זוגות לחתום על מסמך כזה) קבורה (הרבנות תכשיר רבנים להתמודדות עם מקרי מוות וליווי השארים ברמה ההלכתית והנפשית) ועוד ועוד.

הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר אמר: "כתלמידו של הרב צבי יהודה זצ"ל בנו של הראי"ה קוק ספגתי בישיבת 'מרכז הרב' את חשיבותה של הרבנות הראשית והשמירה על מעמדה על מנת לחזק ולבצר את מדינת ישראל כמדינה יהודית ולשמר את החיבור של כלל ישראל לתורה. מטרת המסמך הזה באה להרים את קרנה של הרבנות הראשית, לעדכן את תוכן עשייתה על מנת שיתאימו לציבור בישראל ולצרכים שלו ולא רק לציבור הדתי, שגם הוא לעיתים מחפש את האמירה הרוחנית במקומות אחרים. המציאות היום היא כואבת. זו מציאות שבה יותר ויותר זוגות נישאים בחו"ל, בתי עסק מעדיפים לוותר על תעודת כשרות, קשיים מיותרים מוערמים על גרים. המשך מצב זה יביא להפרדת הדת מהמדינה דה פקטו. אנו צריכים להתעורר ולתקן וליישם כי רק רבנות ראשית חזקה, תוכל למלא את חזונו של הרב קוק כשהקים אותה".

הרב סתיו עוד הוסיף ואמר כי ארגון רבני צהר מנסה ככל יכולתו להשפיע על המציאות במדינת שיראל בתחומים רבים המופיעים בחוברת:"בתחומים שבהם צהר יכלה להשפיע היא בהחלט נכנסה ופעלה. אם זה בתחום הנישואין, בתחום בירור היהדות, במיזם 'צהר לחקיקה', בהפעלת מניינים מיוחדים המסבירים פנים לציבור החילוני, שיעורי תורה לרבים ובעוד זירות רבות. אני מאמין שזה יוכיח שהדבר אפשרי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/243087

בג"צ עוסק בהדרה של כל מי שאינו "משלנו" מכל תפקיד שיש עמו כוח.

האם האסטרטגיות האלה משרתות את המפעל של שימור הליברליזם הישראלי? התשובה שלילית. הדרתו הבוטה של אחד מטובי בניה של הציונות הדתית, השופט נעם סולברג, גוזרת כליה על עתיד הליברליזם בישראל!

עלבון שלא במהרה ישכח - פרופ' מני מאוטנר

בימים האחרונים היינו עדים לקרב נוסף במלחמת התרבות הקיימת בישראל יותר משלושה עשורים בין הקבוצה הדתית לקבוצה החילונית-ליברלית. בראש המחנות הנצים ניצבים שני ממסדים משפטיים.

הרב זלמן מלמד והרב אליקים לבנון הם שניים מראשי ישיבות הציונות הדתית ביו"ש. מאז הסכמי אוסלו ב-1993 היו עשרות מקרים שבהם קראו רבני יו"ש לתלמידיהם שלא לציית להחלטות הממשלה והכנסת.

הרבנים דיברו בשמה של מערכת נורמטיבית חלופית למערכת הדמוקרטית-ליברלית, שבמסגרתה פועלות הממשלה והכנסת.

תיאודור אור הוא שופט לשעבר בבית המשפט העליון. העובדה שפסל לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה את מי שמכהן תחתיו במערכת המשפט, השופט נעם סולברג , היא הביטוי הבוטה ביותר לכך שבית המשפט העליון תופס עצמו ניצב בחזית מלחמת התרבות.

סולברג נחשב שופט מצוין, הממזג מקצוענות, אינטגריטי ואישיות נעימה.

השופט אור היה מודע ודאי לכל המידות הטובות האלה, ובכל זאת פסל אותו.

מדוע?

סולברג נתפס על ידו כמייצג את הצד האחר במלחמת התרבות.

מאז שהתפרצה מלחמת התרבות ניתן לאתר כמה מאפיינים חוזרים בפעולתה של הקבוצה החילונית-ליברלית.

ראשית, העתקה של פעילות פוליטית מהכנסת לבית המשפט העליון.

בשלושת העשורים האחרונים איבדה הקבוצה הרבה מכוחה בכנסת. היא הפכה אפוא את בית המשפט, לזירה חשובה לפעילותה הפוליטית. בית המשפט, המוסד המזוהה ביותר עם ערכי הליברליזם, שיתף פעולה עם הקבוצה והפך עצמו לשחקן המרכזי מטעמה.

שנית, חיזוק כוחה של הפקידות הבכירה של המדינה (משפטנים, אנשי אוצר, בנק ישראל) כמשקל נגד לכוחה של הפוליטיקה.

שלישית, השחרת הפוליטיקה על ידי הצגתה כמושחתת ובשותפות בסימביוזה של "הון-שלטון".

רביעית, הדרה של כל מי שאינו "משלנו" מכל תפקיד שיש עמו כוח.
פסילת סולברג על ידי אור היא דוגמה קיצונית אחרונה.

האם האסטרטגיות האלה משרתות את המפעל של שימור הליברליזם הישראלי?

התשובה שלילית.

התנהגותה של הקבוצה הליברלית גורמת להגברת העוינות של הציונות הדתית כלפיה ולאבדן שארית האמון שלה בבית המשפט העליון.

העלבון הקשה שספגה הציונות הדתית בשבוע שעבר, עם הדרתו הבוטה של אחד מטובי בניה, לא במהרה יישכח.

הוא גם יוביל להקצנה בעמדותיה כלפי בית המשפט.

השופטים צריכים לדעת זאת טוב מכולם: מי שיקרא את פסיקותיהם בנושאי אפליה ייתקל שוב ושוב בתיאור תחושותיהם הקשות של המודרים.

במקום אסטרטגיית המלחמה וההדרה, אני מבקש להציע אסטרטגיה חלופית המבוססת על הכללה ושיתוף פעולה. בטווח הבינוני והארוך אסטרטגיה זו תשרת טוב יותר את שימור הליברליזם בישראל.

ביסודה של אסטרטגיה זו עומדת ההבנה שיש לנהל מאבק על נפשה של הציונות הדתית.

קבוצה זו מחזיקה את המפתח לעתיד הליברליזם בישראל.

אם תקצין את הדתיות שלה ותחבור לחרדים, נגזר דינו לכליה.

אם תחזק את נאמנותה לליברליזם, נכונו לו עתידות.

הקבוצה הליברלית צריכה לחבור אפוא לציונות הדתית, במטרה ליצור עימה מסגרות של שיתוף פעולה לשמירת אופייה של ישראל כמדינה דמוקרטית וליברלית.

בהתאם לגישה זו יש לפעול בדרכים הבאות: ראשית, יש להכליל אנשים מהציונות הדתית במערכת המשפט. סולברג היה יכול לתפקד כיועץ משפטי, המשלב נאמנות מוחלטת לעקרונות היסוד של המשפט ושמירה על אורח חיים דתי. הוא גם היה יכול לשמש מוקד להזדהות של אנשי הציונות הדתית עם מערכת המשפט החילונית.

...בסוף השבוע שעבר פסל בית המשפט העליון חוק של הכנסת. נוכח זיהויו המוגדר של בית המשפט במלחמת התרבות, מהלכים כאלה שלו זוכים לתמיכה מוגבלת מעבר לתומכיו המובהקים...

שלישית, יש לפרק את יחידות הצבא הסקטוריאליות ולשלב את כל חיילי הצבא ביחידות מעורבות. זאת, כמובן, תוך יצירת תנאים מיוחדים לחיילים דתיים, כדי לאפשר להם קיום מצוות. אין כמו
מפגש של אנשים צעירים בתנאים של שירות צבאי כדי לחשל חברויות ארוכות שנים ולהוריד את העצימות של מלחמת התרבות.

ספרו האחרון של פרופ' מאוטנר הוא "משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת"

נעם סולברג הוא כרגע שופט בבית המשפט השלום בירושלים.

http://uripaz.wordpress.com/2007/11/03/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/

לאור ההחלטה, בחברה הכלכלית של מודיעין-מכבים-רעות, האחראית על תפעול הפארק, נערכים להגביל את הכניסה למקום במהלך חופשת חג הסוכות.

בכניסות הפארק יוצבו שומרים שיתירו לתושבי העיר ולאורחיהם בלבד להיכנס, לפי רישום כתובת המגורים בתעודות הזהות שלהם.

מלחמת ביבס בגוטרמן

פארק ענבה נפתח לציבור בתחילת שנת 2010 ופוקדים אותו מבקרים רבים. תושבי העיר השכנה, מודיעין-עילית, מרבים לבקר בפארק, בעיקר בחופשות הקיץ ובחגים. תושבי מודיעין-מכבים-רעות זעמו על "ההשתלטות החרדית" על המתחם, בעיקר לאחר שבמהלך חופשת חג הפסח האחרון אישה חרדית שביקרה במקום דרשה מתושבת העיר שהופיעה על במה בפארק להפסיק את הופעתה בטענה כי אין זה מכובד שאישה תופיע בפני גברים.

לדברי גורמים בעיריית מודיעין-מכבים-רעות, הכרזת ראש העיר מודיעין-עילית, יעקב גוטרמן, לפיה הכניסה לאתר הארכיאולוגי "חירבת בד-עיסא", שנמצא בשטח העיר החרדית, תותר רק לחרדים, חיזקה את החלטת העירייה להגביל את הכניסה לפארק ענבה. האתר הארכיאולוגי, שהוכר כ"אתר מורשת לציבור החרדי" והפעלתו מסובסדת על ידי המדינה, צפוי להיפתח בחודשים הקרובים לקהל המבקרים.

"הסיבות טכניות וכלכליות"

באתר עיריית מודיעין-עילית נכתב כי האתר "מיועד לאוכלוסייה החרדית ויותאם מרמת התכנים והפרוגרמה, ועד לכלל חוויית הביקור לאוכלוסייה זו, ויאופיין בפעילות חינוכית, תורנית וחווייתית".

בעקבות ההחלטה, הודיע ראש העיר מודיעין-מכבים-רעות ביבס לעמיתו גוטרמן כי אם ההחלטה תישאר על כנה, תופסק הכנסת האורחים לפארק ענבה.

החברה הכלכלית של מודיעין-מכבים-רעות הודיעה כי הגבלת הכניסה למקום נובעת מ"סיבות טכניות וכלכליות". כיוון שהחוק אוסר הגבלת כניסה למקומות ציבוריים בשל מקום מגורים, החברה הכלכלית קיבלה חוות דעת משפטית לפיה ניתן להתיר את הכניסה לפארק רק לתושבי העיר במועדים מיוחדים.

http://news.walla.co.il/?w=/90/2569367

תגוביות:

1.כמה דברים שלא תקראו בכתבה: א. מדובר בשנת בחירות בעיר מודיעין. לכולם ברור שמדובר בהחלטה פופוליסטית. ב. תושבי מודיעין עילית אנשים ישרים ושומרי חוק שלא הזיקו לאף אחד. מי שיפסיד זה רק החברה המפעילה שם. ג. כולם בעיר יודעים שהפארק ריק רוב ימות השנה. תושבי העיר בקושי משתמשים בפארק, ומדובר בהחלטה המושתתת על שינאת האחר.

2.אולי אנחנו כל הציבור נחרים את מודיעין? מה דעתכם? חוץ מהשמאלנים כמובן.

3.לא הבנתי למה סוגרים את הכניסה לציבור החרדי? לא נראה לי שזה בגלל שאין מקום לכולם כי יש מקום (מניסיון). וגם לא נראה לי שזה בגלל שאיזו אישה אחת חרדית לפני חצי שנה העירה לאיזו מישהי שלא תופיעה על הבמה. וזה גם לא נראה לי סוג של נקמה בחרדים, לפחות כך אני מקווה. אז למה?

4.אתם פשוט חולניים ועיוורים. כל הזמן חרדים. יש בעיה רצינית בכל חופי הארץ. ערביות עם כל השמלות עליהן נמצאות בכל חופי ישראל, וסודנים מציפים אותנו מכל עבר, ומישהו מצליח להסב את הזרקורים כל הזמן אל החרדים. שלא ייתקעו לכם סכין בגב! לא נורמלים, התעוררו!!!

5.יש בציבור החילוני הרבה בורות בכל הנוגע ליהדות. החרדים לא יכולים להכיל את הפריצות שלכם, בעוד שאתם החילונים כן יכולים להכיל את הצניעות שלהם. לכן הם זקוקים למקומות שמיועדים במיוחד לציבור החרדי, שזה אוטובוסים, קניונים, חופי ים וכו'. ויש מעט מאוד כאלה. ובכל זאת אתם החילונים כל הזמן משתלחים בהם ורודפים אותם. ובסוף אתם עוד מתלוננים כשחלק מהחרדים מחליטים במעשה נואש להפגין עם סמלי השואה, אחרי שהם מרגישים רדופים רק בגלל יהדותם.

*************

ההיסטוריה היהודית בכל הדורות מצביעה על כך שהרבנים, מדריכי העם, הצטיינו בעבר בגמישות מופלאה, ובחוכמה ורוחב אופקים נאור משל כל האומות.

הקריאות של חלק מהרבנים בימינו, מזכירות את אפלת ימי הביניים הנוצרית.

על הציבור המאמין לדרוש מהרבנים האלה לשלוט בעצמם! הם שמים את היהדות ללעג!

מי לא יגחך למשמע קריאת חבורת רבנים להתרחק מהאינטרנט ומהאייפון?

מדוע שלא יקראו להפסקת השימוש בכלי התחבורה הממונעים? לא יותר אותנטי לחזור לרכיבה על החמור?

התואר "רב" מוענק ביהדות לאדם בשל ידיעתו הרבה את התורה ואת ההלכה.

רבנים הדריכו את עמנו מאז קדמת דנא.

מי שמתעמק בספרות העניפה שהותירו אחריהם, נדהם מעומק החשיבה והחוכמה שלהם.

מצער להיווכח פעם אחר פעם, שבימינו לא ניתן למצוא ביניהם רבים הראויים לתואר - רב.

מי הם האנשים האלה המנסים להחזיר את הגלגל ההיסטורי לאחור?

הם מזכירים את המוסלמים, שעל מנת למנוע פיתוי הגבר על ידי יופיה של אשה, מכסים אותה באוהל אטום המאמלל את חייה, במקום להילחם כל אחד ואחד מהם בייצרו הרע ובתאוות הבשרים האישית שלו, כמתחייב מאדם מאמין!

נדמה שבינתם נסתתרה בשל אפלולית הגטו הרוחני בה הם הולכים ומסתגרים, כדי למנוע מעצמם ומצאן מרעיתם את הצורך הראשון במעלה של האדם המאמין - לא להתפתות כשהשטן מעמיד מהמורות בדרכם!

חשכת ימי הביניים כאן!

דרושים רבנים אמיצים שייצאו סוף סוף נגד תופעת ההסתגרות המאמללת והבזוייה הזו!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P712.jsp?cat=19329&cmd=new.main.page

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/244435

בעוד שבדורנו רבנים שהם כתת חגבים ליד הרמב"ם, תת חגבים, אוסרים את הכניסה להר הבית, אומר הרמב"ם שהוא נכנס להר הבית והתפלל לה' בדיוק במקום שבו עמד הר הבית.

ולכן, נא לרשום לפניכם בני ישראל: הרמב"ם אישית מתיר לעלות להר הבית, והוא עלה לשם בעצמו.

שפטל: "שלא כמו תתי הרבנים כיום, הרמב"ם הרשה לעלות להר הבית וגם עלה לשם בעצמו"

בהמשך לדבריו בפתיחת השעה, ממשיך עו"ד שפטל להקריא קטעים מתוך איגרות הרמב"ם - האזינו
20/09/2012 / 411

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FJEEMH&c41t4nzVQ=KL

***********

לעיון:

אגרת תימן
רבי משה בן מימון
תירגם: רבי נחום מערבי ז"ל
הנוסח מבוסס על הוצאת ליפסיה.
עיבד והוסיף כותרות: ידי יהודה איזנברג

תוכן המאמר:
הקדמה
גזרות שמד בתימן
שלוש צורות של כפיית דת
א. "כת אנסית": נסיון לכפות עלינו דתם
ב. "כת טוענת טענות": ניסיון להקשות על דתנו
ג. "הכת המתדמה לדתנו" - הנצרות
השוואת דתנו לדתות אחרות
ביאור נבואת דניאל על הדת המזויפת
שלושת הכתות האלה יאבדו
תולדות ישראל רצופים שמד
עם ישראל עמד בכל השמדות
אל תיבהלו מהשמד
מי שלא עמד בניסיון - אינו מבני ישראל
זכר מעמד סיני
לשמוח בסבל
אי אפשר להימלט מן היהדות
האיסלאם
ויכוח עם האיסלאם
"במאד מאוד" אינו מתאים למוחמד
הטענה מהפסוק "נביא מקרבך"
האמונה בנביא
האמונה בנביא מצד נבואתו ולא מצד מופת
נביא שאמר לבטל מצווה - יומת
חשבונות הגאולה
חשבון הקץ של רס"ג
גם את חשבון יציאת מצרים לא הבינו
אסטרולוגיה
עם ישראל יקום כאשר הכל יצפו לכישלונו
ניתוח אסטרולוגי ודחייתו
החישובים האסטרונומיים מטרתם לכפור בתורה
ביאת המשיח אינה תלויה בכוכבים
מתי יבוא המשיח?
חשבון הגאולה של רמב"ם
על משיח תימן
איך ייראה המשיח?
משיח תימן אינו משיח
על גלות ישראל בין הישמעאלים
תולדות נביאי השקר
שלוש השבועות

תקציר: אגרת ששלח רמב"ם לתימן כאשר הופיע שם נביא שקר, ובעקבותיו גזירות שמד. רמב"ם מסביר כיצד להבחין בין המשיח למתחזה למשיח, ועוסק בנביא ובהוכחה שהוא נביא אמת.

מילות מפתח: משיחי שקר, אגרת תימן, חשבונות גאולה, אמונה בנביא, ויכוח עם האיסלם.

הקדמה

מני אנא משה ברבי מיימון הדיין ברבי יוסף החכם ברבי יצחק הרב ברבי עובדיה הדיין ז"ל.
חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו.
לכבוד גדול וקדוש מר ורב יעקב החכם הנחמד היקר הנכבד, בן כבוד מר ורב נתנאל ז"ל, בן אלפיומי. ובכלל כל אלופינו אחינו כל תלמידי הקהילות אשר בארץ תימן.
ישמרם צורך ויגן בעדם אמן סלה.

על שרשי האמת יעידו גזעיהם,
ועל טוב המעיינות ישהידו נובעיהם.
ואומנם כי משורש האמת פרח נצר נאמן,
וממעיין החסד נהר גדול נמשך בארץ תימן.
להשקות בהם כל גנים. להפריח הניצנים.
והנה הוא לאיטו נדבר.
כל עייף וצמא במדבר.
ובו מצאו ספקם ודיים.
כל עוברי דרך ואיי הים.
לכן העבירו קול בספרד ובספרויים.
מקצה השמים ועד קצה השמים.
הוי כל צמא לכו למים.
והסוחרים כולם יחד לשואליהם עונים
כי מצאו מטע יפה ונעמן.
ומרעה טוב כל רזה בו ישמן.
ולרועיהם בו מרעה נאמן.
יושבי ארץ תימן.
וכי הם לדל נותני לחמו.
מסעד לעשיר מקדימי שלומו.
הליכות שבא קוו למו.
וידם לכל עוברי דרך מתוחה.
וביתם פתוחה לרווחה.
ועמם מצאו הכל מנוחה.
ונסו יגון ואנחה.
וכל היום הוגים בתורת משה.
הולכים בדרך הורה רב אשי.
רודפי הצדק.
ומחזיקי הבדק.
מעמידי עקרי התורה על תלם.
מקבצים נפזרי ה' במלולם.
מקימי כל המצות בדקדוקיהם במקהלותם.
אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותם.
ברוך ה' אשר לא השבית מקימי תורה ושומרי חוקים.
באיים הרחוקים.
כאשר הבטיחנו בטובו וחסדו.
על ידי ישעיהו עבדו.
ואתם האות כאשר הודיענו.
מכנף הארץ זמירות שמענו.
יסעדכם ה' להקים דת וחקה.
לשמור משפט וצדקה.
לנצור מצוותו ודתו.
לאחוז בבריתו. אמן סלה:
וכאשר הגיע אלינו כתבך יקירנו למצרים.
נעמו כל אוזניים.
כי תאווה הוא לעיניים.
והוא העיד בפנינו עליך
כי ממשרתי השם אתה העומדים בהיכלו.
החונים על דגלו
ומרודפי התורה ואהבי דתותיה.
השוקדים על דלתותיה.
יפתח ה' לך את מצפוניה.
וימלא לבך מצפוניה. ויהיו דבריה נר לרגליך.
ואור לנתיבתך:

וזה אשר אמרת ידידנו בכתבך, כי שמעת מקצת אחינו אנשי גליותנו ישמרם צורם,
שהם מהללים אותי ומרבים ומנשאים ועורכים אותי לגדולי איתנים -
לפי אהבתם סיפרו.
ובטובם ובחסדם דיברו וחיברו.
ודבר דבור על אופניו ממני שמע.
ואל אדם אחר אל תישע.
אני קטן מקטני חכמי ספרד.
אשר עדים בגלות הורד.
ותמיד אשקוד במשמרותיי.
ולא השגתו חכמת אבותיי.
כי ימים רעים וקשים פגעונו.
ובשלוה לא התלוננו.
יגענו ולא הונח לנו.
אבל רצתי אחר הקוצרים בכל שבילים.
ואלקטה בשבלים.
אקבץ הבריאות והמלאות.
והצנומות והרקות לא אבעט.
זה שבתי הבית מעט.
ולולי ה' שהיה לנו ואבותינו ספרו לנו.
לא השגתי המעט אשר אספור.
וממנו תמיד אשבור.

ועל אודות ידידנו תלמידנו ר' שלמה סגן הכוהנים החכם הנבון, אשר אמרת בכתבך כי הוא מרחיב פיהו במהללנו,
ומאריך לשונו בשבחנו.
לשון הבאי דבר בתשוקתו
והגדיל לספר באהבתו ובחמלתו.
ישמרהו צורו וגואלו, ויהיה כגן פורח.
ויחזירהו אלינו שלם ושמח.
ושאר ענייני כתבך אשר שאלת להשיבך עליהם
כך ראיתי להשיב בלשון קדר וניבו.
למען ירוץ הקורא בו.
בכל האנשים והטף והנשים.
כי תשובת עניינו אחד.
ראויה לעמוד עליה כל קהילותכם יחד:

גזרות שמד בתימן

הערה: רמב"ם מתייחס בדברים אלה למורד אבן תומרת, ולגזירת השמד של האלמוחידים במגרב, בשנת 1146, ובסרפד הדרומית בשנת 1148.

אמנם מה שזכרת מן העומד בארץ תימן שגזר שמד על ישראל, והכריח כל המקומות שיש לו ממשלה עליהם לצאת מן הדת. כמו שעשה הכנעני בארצות המערב. שמועה זו הסירה הדר פנינו. ורגזו וחלו עליה כל קהילותנו.

ובאמת יש לנו לומר עליה שהיא שמועה רעה אשר כל שומעה תצלנה אוזניו, שרפו לה ליבותנו ונתבלבלו מועצותינו. לצרות הגדולות האלה נמשכו לנו שמד בקצווי העולם ממזרח ומערב, ויהיו בני ישראל בתווך, אלה מזה ואלה מזה.

ועל העת הקשה הזאת שראה הנביא במחזה התחיל להעתיר בעדנו ולהתפלל עלינו. ככתוב עמוס ז' ה' "ואמר אדני אלהים חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא". ודבר זה לא יהרהר בו בעל אמונה, ולא ישליכהו מי שיש לו במשה אמונה. ואין ספק להיות אלו חבלי משיח. שהיו החכמים מבקשים מהבורא שלא יהיו מצואים בהם. וגם הנביאים היו מרעידים בהעלותם אותם על רעיוניהם, כמו שאמר ישעיהו כ"א ד' "תעה לבבי פלצות בעתתני" וגומר. וגם בספר הישר אמר הבורא "אוי" למי שיהיה מצוי באותו הזמן "משומו אל".

אבל מה שאמרת, שדעת קצת בני עמנו נעדרה ונתבלבלה ונעה לבבם והתחדש להם ספק ונתעלפה סברתם, וקצת לא סרו מאמונתם ולא נתעלפו ולא חרדו זה לזה. דבר זה כבר קדם על ידי דניאל ע"ה, כמו שהודיענו הבורא, כי בהאריך לנו הימים בגלותנו ובבא הצרות עלינו, יצאו רבים מן הדת ויתחדש להם ספק ויטעו. וסיבה זו תהיה בראותם דלדולנו ותוקף יד מוננו והתגברותם עלינו. וקצתם לא יתחדש להם ספק ולא תתבלבל סברתם שנאמר דניאל יב,י "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו". והוסיף לבאר לנו, שאפילו המשכילים ההמה, והמבינים שעברו עליהם צרות ועמדו כנגדם ונשארו באמונתם בה' ובמשה עבדו, עדיין יעברו עליהם צרות קשות ורעות יותר מן הראשונות שעמדו כנגדם, עד שיתחדש להם ספק ויטעו ויתעו עד שלא יתבאר להם כי אני מעט מזער, כמו שאמר דניאל י"א ל"ה "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד כעת קץ" וגומר.

ועתה אחינו חייבים אתם להטות אוזנכם ולשמוע מה שאסדר לפניכם, ותלמדוהו לטף ולנשים כדי שיתקיים להם מה שהסתפק מאמונתם, ויתחזק בנפשותם האמת שאין לזוז ממנה, ויצילנו הבורא ויצילכם מן הספק:

שלוש צורות של כפיית דת

א. "כת אנסית": ניסיון לכפות דת
דעו, שזאת היא תורת ה' האמיתית, שניתנה לנו ע"י אדון כל הנביאים הראשונים והאחרונים. שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם שנאמר דברים י ט"ו "רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה". ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך, אלא בחסדו של בורא וטובו שהתחסד אלינו והטיב לנו בשביל שקדמו לאבותנו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו. שנאמר דברים ז' ז' "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם" וגומר.

ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר דברים ד' ח' "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים" וגומר, קינאונו הגויים כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה, ורצונם להלחם בה' ולעשות מריבה עמו, ואלהים הוא ומי ירב לו. ואין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה עד זמננו זה, שכל מלך עובד עבודה זרה גובר או מכריח או מתגבר או אנס, שאין תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו, ולהפוך דתנו באונס בניצחון ובחרב. כמו עמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריונוס, והרבה כיוצא בהן. זהו הנוע האחד משני הנועים שהתכוונו בו לנצח החפץ האלהי.

ב. "כת טוענת טענות": ניסיונות להקשות על דתנו
אבל הנוע השני הם המחודדים משאר המלכויות, והחכמים מיתר הלשונות, כמו האדומים והפרסיים והיוונים, שאלו כמו כן שמו כוונתם לסתור דתנו ולהפר תורתנו בטענות שטוענים אליה ובקושיות שמחברים. ומגמתם בכל זה להפר התורה ולמחות עקבותיה בחיבוריהם, כמו שהתכוונו האנסים במלחמותיהם. ולא זה יצלח ולא זה, שהקדוש ב"ה בישר אותנו על ידי ישעיהו, שכל אנס או נצחן שיתכוון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זיין, ישבור הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו. וזה על דרך משל, כלומר שעצתו לא תשלם לעולם. כמו כן כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו, יצא מחויב מן הדין בטענתו, ויבטל אותה ולא תתקיים. כמו שנאמר ישעיהו נ"ד י"ז "כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאם ה'".

ושתי אלו הכוונות, כלומר הגויים המתכוונים לשתי אלו הכוונות, עלה בדעתם שבנין זה אינו נוח ליהרס, ואף על פי כן עשו אחווה להרוס יסודות הדת שהוטבעו במעבה נאמן, והם בכל זה מוסיפים יגיעה ועצב, והבניין יעמוד על חזקתו. והאמת יהתל בהם וישחק. כלומר הקב"ה שהוא האמת, יושב ומהתל ושוחק בהם על שהם מתכוונים בחלישות שכלם כוונה שאין לה תכלית. ועל זה העניין אמר דוד ע"ה ברוח הקודש, בראותו כוונתם לסתור דת האמת, ובראותו שהקדוש ב"ה יושב ומשחק בהם: תהלים ב' ג' "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו". ועדיין אנו בחונים ומנוסים בשתי הכתות האלה מיום מלכותנו וקצת ימי גלותנו.

ג. "הכת המתדמה לדתנו" - הנצרות
ואחר כך התחדשה כת אחרת, שמגדלת בעניינה ומיררה חיינו משתי ענייני הכתות, כלומר מכת ההתגברות ומכת הטענות והקושיות. וראתה בעצה להכחיד שם אומה זאת מדרך אחר, והוא שהתנכל בעצתו להתוודע בשם נבואה, ולחדש דת מבלעדי תורת ה', והודיע ברבים ששתי התורות מאת ה'. וכוונתו לחדש הספק ולהכניס מבוכה בלבותנו, בהיות התורה אחת הפך האחרת, ושתיהן מכונות לאלוה אחד, להיות זה מבוא ושער לסתור תורתנו.

וזו בתחבולה נפלאה אשר יעשה האיש הרע מאוד, שהוא ישתדל להרוג שונא עם התקיימו הוא, וכשילאה, ישתדל בעניין שייהרג הוא עצמו ושונאו. ותחילת מי שמצא זו הדעת, היה ישוע הנוצרי, והוא מישראל, והוא אף על פי שהיה אביו גוי ואמו ישראלית, העיקר בידינו "גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר", אולם נקראהו... להפליג בחרפתו. הוא הביא לחשוב שהוא שלוח מהשם לבאר ספקות התורה, ושהוא משיח היעוד לנו על יד כל נביא. ופרש התורה פירוש המביא לביטול כל התורה וכל מצוותיה, והיתר כל אזהרותיה לפי מה שכיוון. והרגישו החכמים ז"ל לכוונתו קודם שיתחזק פרסומו באומה, ועשו לו הראוי לו.

וכבר הקדים השם להודיענו זה על ידי דניאל, כי ישתדל איש מפריצי עמנו וכופריהם להפסיד התורה בהתפארו בנבואה, והכניס עצמו בעניינים גדולים, ואמר שהוא משיח, ושהשם יכשילנו, כמו שהכשילו. והוא אמרו דניאל י"א י"ד "ובני פריצי עמך יינשאו להעמיד חזון ונכשלו".

ואחריו לזמן ארוך עמדה דת מיוחסת אליו מאומת בני עשו, שלא הייתה כוונתו אליה ולא עלתה כמו כן במחשבתו, ולא הזיק שום דבר לישראל, ולא נולד בהם ספק לא לכלל ולא ליחידים, לפי שהתבאר להם חסרונו, ושנכרת ואבד בידינו עד שנעשה בו מה שנעשה.
הערת הסבר: רמב"ם מבדיל בין הנוצרים היהודים, שהיו בתחילת הנצרות, לבין הנוצרים הגויים, שקמו לאחר מכן.

ועמד אחריו משוגע ונהג כמנהגו, כלומר לשנות דתנו, הואיל ופתח בו הפתח. והוסיף עם כל זה כונה אחרת, שרדף אחר המלכות וביקש שישתעבדו לו. והתחדש מה שהוא מפורסם.

וכולם אין חפצם אלא לדמות שקריהם לדת ה', ולא תדמה המלאכה האלוהית למלאכה אנושית, אלא לתינוק שאין לו ידיעה באחד מהן.

השוואת דתנו לדתות אחרות
ואין הפרש בין דתנו זאת לשאר הדתות שרוצים לדמותם אליה, אלא כמו שיש ההפרש בין האדם החי המרגיש, ובין הצלם שפסלו האומן מעץ או שיצקו ממתכת, כלומר מכסף או מזהב, או שפיתח מאבן גלל, כלומר מאבני שיש וזולתו, עד שתקנו וציירו בצורת אדם. שהכסיל, שאינו יודע החכמה האלקית והמלאכה ההיא, בראותו הצלם ההוא בדמות אדם בכל משטחו הגלוי וכתבניתו ובדמותו ובמראהו, יחשוב שנעשה כמו שנעשה האדם, לפי שאינו יודע הפנימיות של שניהם. אבל החכם היודע הפנימיות של זה ושל זה, אז יודע שהפנימיות של זה הצלם אין שם תיקון מלאכה. וכן ידע שהפנימיות של אדם יש בה הנפלאות האמיתיות והמלאכות המורות על חכמת הבורא יתברך, בראותו עצביו נמשכים בבשר שהוא סיבת התנועה החפצית הנקרא בלשון ערב "עצל" ובלעז "מוסקול" באברי הבשר והתלכדם, ונטיית יתרותיו, ומקום דיבוקם, ולפיפת קישוריו, ואיכות גידולו, והרכבת אבריו ופרקיו ומוצא עורקיו המתנועעים, והעורקים שאינם מתנועעים, והתחלקם, וישוב נתחיו קצתם על קצתם החיצוניים והפנימיים, כל דבר ודבר על מתכונתו ותבניתו ובמקומו.

כן הדבר בכסיל שאינו יודע סתרי כתבי הקודש ופנימי המצות. כשירצה לערוך דתנו זאת אל דת המזויפת הנפעלת, יחשוב שיש ביניהם ערך ודמיון. הואיל וימצא בדת ה' איסור והיתר ובדת המזויפת הנפעלת כמו כן. ובדת ה' ימצא מיני עבודות ובנפעלת כמו כן מיני עבודות. ודת ה' יש בה צוויים הרבה ואזהרות ועונשים ושכר, וכמו כן בזאת המזוייפת הנפעלת. ואלו היה יודע פנימיותיהם, היה יודע שהדת האלוהית האמיתית, שחכמתה בפנימיותיה, ושאין לה שום צווי ולא אזהרה, שאין בפנימיות שלה דברים המביאים תועלת בשלמות האדם ומרחיקים ממנו נזק שמונע ממנו השלמות ההיא, ויגיעו לו בהם מעלות המידות ומעלות הדעות, להמון כפי יכלתם וליחידים כפי השגתם, ובהם יהיה הקבוץ האלהי המעולה והמגיע והחונה על שתי השלמויות האלו: כלומר השלמות הראשונה, שהיא התמדת קיומו בעולם הזה על מיטב העניינים הנאותים לאדם. והשלמות השנייה, שהיא השגת המושכלות כמו שהם בעצמם כפי כוחו של אדם.

וידוע כמו כן, שהדתות ההם המדמים לדתנו, הם דברים שאין להם פנימיות, אלא סיפורים ודמיונים שהתכוון להם המדמה לכבוד עצמו, ולאמור עליו שהיה כפלוני ופלוני. והתבארה עברנותו לנגד החכמים, ונעשה הדבר שחוק וליצנות, כמו שמשחקים מפעולות הקוף, כשידמה מעשיו למעשה אדם.

וכבר הודיענו הבורא ע"י דניאל ע"ה שדבר זה עתיד להיות, ושבאחרית הדבר יעמוד אדם ויגלה דת שתדמה לדת האמת, וידבר גדולות, ויאמר שירדה עליו רוח נבואה ונתן לו ספר, ושדבר הבורא עמו, ואמר הוא לבורא וכיוצא בזה מהרבות דבריו, אמר דניאל כשספר עמידת מלך אדום. ודימה עמידת משוגע , ואיך יהיה נוצח למלך אדום ולמלך פרס ויון, לקרן צומחת שארכה וגדלה, כמו שיתבאר זה מן הפסוקים להמון וליחידים שהם עניינים שנגלו במציאות, כלומר בעולם, ואין לפסוקים ההם פירושים אחרים אלא כפשטם. שכן אמר דניאל ז' ח' "משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרא מן קדמה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופום ממלל רברבן".

ביאור נבואת דניאל על הדת המזויפת
ואתה עיין בחכמת זה המשל ותראה נפלאות. אמר שראה הקרן הצעירה הצומחת ובעוד שהיה מתמיה על אריכותה ועל שהפילה שלוש קרנות מלפניה עד שראה לקרן ההוא עיניים כעיני אדם ופה מדבר גדולות. כלומר שהעומד הזה ידמה דת שתדמה לדת האלוהית, ויאמר שהוא נביא וירבה דברים. ובאר לנו דניאל שכוונתו תהיה להפוך ולבטל התורה הזאת שבידינו, ויתכוון לשנותה שכן אמר שם "ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן". ובאר לו הבורא יתברך לדניאל, שהוא עתיד לאבדו אחר גדולתו וגדולת אריכותו עם כל הנשאר מן האומות שקדמוהו.

שלושת הכתות האלה יאבדו
ושלשת המערערים האלה, כלומר הכת האנסית, והכת הטוענת טענות, והכת המתדמה לדתנו, כלם יאבדו. ואם תראה להם שום גבורה וניצחון בשום זמן, לא תעמד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא.

וכן גזר עמנו בוראנו יתברך, והבטיחנו מעולם ועד עולם, שכל זמן וזמן שיעמוד על שונאיהם של ישראל שמד, או שיתחדש עליהם שום רוגז שהוא, עתיד לסלקו ולהסירו. שכן אמר דוד ברוח הקודש, מספר בלשון האומה שמתרעמת מתוקף יד הגויים בנו ופשוט ממשלתם עלינו מתחילתנו, ואף על פי כן אין בהם יכולת להאבידנו ולמחות את שמנו, ואף על פי שרודפים אחרינו ומנגעים אותנו בשמדות וגזרות. שכן אמר דוד ע"ה תהלים קכ"ט א' ב' "רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי".

תולדות ישראל רצופים שמד

עם ישראל עמד בכל השמדות
ואתם אחינו, האינכם יודעים שבימי נבוכדנצר הרשע הכריחו את ישראל לעבוד עבודה זרה ולא ניצל מן הנמצאים אלא דניאל חנניה מישאל ועזריה, וסוף דבר השמידו הבורא יתעלה והאביד נימוסו וחזרה האמת למה שהייתה . וכן אירע בבית שני, כשגברה מלכות יון הרשעה וגזרו שמדות גדולות ומשונות על ישראל לאבד הדת, וגזרו עליהם חילול השבת ולהפר ברית מילה, ושיכתוב כל אחד מישראל בלבושו שאין להם חלק בה' אלוקי ישראל, ושיחקוק בקרן שורו כעניין הזה, ואחר כך שיחרוש בו. ועמדו בגזרה כמו חמישים ושתים שנה, ואחר כך איבד הקדוש ב"ה ממשלתם ודתותיהם יחד.

וכן תמצא לרבותינו אומרים ברוב המקומות: פעם אחת גזרה מלכות יון הרשעה שמד על ישראל, ושלום על ישראל, כך וכך גזרו עליהם. ואחר כך היה מבטל הבורא יתברך הגזרה ההיא והיה משבית אותה, והיה מבטל ומשבית הגוזר אותה. וכן אמרו חז"ל: "שמדא עביד דבטיל", וכבר הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה, שאע"פ שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם, הם יישארו ויעמדו, והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו. כמו שנאמר בראשית כ"ח י"ד "והיה זרעך כעפר הארץ". כלומר אע"פ שהם נתונים למרמס ולמרפס כעפר הזה שהכל דורסים, אותו סוף שיגברו וינצחו. וכן על דרך המשל כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו, ויישאר הוא והדורסים אותו לא יעמדו.

והנה באר ישעיהו עליו השלום והודיענו משמו של הקדוש ב"ה, שהאומה הזאת כל ימי היותה בגלות, כל מי שיעלה במחשבתו להתגבר עליה ולאנוס אותה, אפשר לו לעשות ויצליח, אבל באחריתו ישלח הקב"ה מושיע ויסיר ממנה חולייה וכאבה, שכן אמר ישעיהו כ"א ב' "חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי".

וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם. שכן אמר מלאכי ג' ו' "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". וכמו כן בשרנו והאמיץ אותנו יתברך שמו, שנמנע אצלו למאוס אותנו בכללנו, ואף ע"פ שנכעיסהו ונעבור על מצוותיו. שכן כתוב ישעיהו ל"א ל"ז "כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי הארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'". וכעניין זה בעינו הבטיחנו בתורה ע"י משה רבנו ע"ה, שכן כתוב ויקרא כ"ו מ"ד "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם".

אל תיבהלו מהשמד
ואתם אחינו, חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמיתיים ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם, ואל יפחיד אתכם תוקף יד האויב עליהם וחלישת אומתנו. שכל העניין הזה אינו רק ניסיון ובחינה להראות אמונתכם וחיבתכם בעולם, ושלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה' מזרע יעקב, הזרע הטהור והנקי, שנאמר עליהם יואל ג' ה' "ובשרידים אשר ה' קורא". באר שהם יחידים, והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני, ושמעו הדיבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית, וקבלו על עצמם המעשה והקבלה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם, שכן כתוב דברים כ"ט כ"ח "לנו ולבנינו עד עולם".

מי שלא עמד בניסיון - אינו מבני ישראל
וכבר הבטיחנו הבורא יתברך כאדם הנכנס ערב לחברו, ודי לנו בערבותו. והודיענו שכל מי שעמד על הר סיני, שהם מאמינים בנבואות משה רבנו בכל מה שבא על ידו, הם ובניהם ובני בניהם עד עולם. שכן אמר הקב"ה יתברך שמות י"ט ט' "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". לפיכך יש לדעת שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד ההוא שאינו מזרע האנשים ההם. וכן אמרו רבותינו ז"ל על כל המסתפק בנבואה, לא עמדו אבותיו על הר סיני. המקום יצילנו ויצילכם מן הספק וירחיק ממנו ומכם המחשבות המביאות לידי ספק ולידי מכשול.

לפיכך אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ, חייבים אתם לחזק קצתכם לקצתכם ולאמץ ולזרז הגדולים לקטנים והיחידים להמון, ותחברו אומתכם על דבר אמת שלא ישתנה ולא יופר, ולהרים קולכם באמונה שלא תיפול לעולם ולא תשחת. והוא להודיע לרבים שהקב"ה הוא אחד ולא כשאר האחדים. ולהודיע שמשה הוא נביאו ומדבר עמו, והוא אדון כל הנביאים והוא שלם מכולם, והוא המשיג מהקב"ה מה שלא השיג אחד מכל הנביאים לא לפניו ולא לאחריו.

ושספר תורה זה כולו, מבראשית עד לעיני כל ישראל, הוא דיבור מאת הבורא יתברך למשה רבנו. שנאמר במדבר י"ב ח' "פה אל פה אדבר בו". ושאין להפר ולא לשנות ולא להוסיף ולא לגרוע לעולם, ושלא תבוא מאת ה' תורה זולתה, ולא ציווי ולא אזהרה.

זכר מעמד סיני
וכמו כן זיכרו מעמד הר סיני, שציונו הקב"ה לזוכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשכחו אותו, וצוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו. הוא מה שנאמר דברים ד' ט' יו"ד "רק השמר ושמר נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוהיך בחרב". וראוי לכם אחינו שתגדלו בניהם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדרו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת. וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה כמו שגידלו הקב"ה שנאמר דברים ד' ל"ב "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך" וגו'.

ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות, שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו. והוא, שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא, ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו ע"י האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים ח"ו וכשיתגבר יד האנס. שכן כתוב שמות כ' כ' "כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". כלומר, שזה הנגלה עליהם בעניין זה, כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בהם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו.

ואתם אחינו, היו על בריתכם קיימים, ובדתכם מחזיקים, ועל אמונתכם נוהגים ועומדים. ושלמה המלך ע"ה דימה אותנו לאישה יפה בתכלית היופי שאין בה דופי, שנאמר שיר השירים ד' ז' "כלך יפה רעיתי ומום אין בך". ודימה שאר האמונות והסברות שרוצים להמשיכה אליהם ולהחזירה לאמונתם כאנשי הבליעל השטופים בזימה, והמפתים הנשים שהם בנות חיל להשיג מהן תאוותן המכוערת.

כן אירע לנו עם אלו שהם משיאים אותנו ומפתים להחזירנו לדתותיהם, ואולי נאחז ונסתבך בסבכי פחזותם ובענפי שקריהם. ואחר כך חזר בחכמתו בלשון תשובת האומה כאלו היא אומרת לאותם שהם רוצים לפתותה, ולהראות להם שסברתה מעולה מסברתם לאיזה דבר מתחזקים בי, התוכלו להראות לי כמו "מחולת המחנים" שיר השירים ד' א'. כלומר, שהאומה תטען כנגדם, ואומרת להם, הראוני כמו מעמד הר סיני שהיה בו מחנה אלקים ומחנה ישראל זה לעומת זה, אז אשוב לעצתכם. וזה המאמר הוא על דרך משל שם שם "שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים". ופירש "שולמית" - השלמה החסידה; ו"מחולת המחנים" - שמחת מעמד הר סיני שהיה בו מחנה ישראל, שנאמר שמות י"ט י"ז "ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר". ומחנה אלקים כמו שנאמר תהלים ס"ח י"ח "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש".

ראה חכמת המשל וסודו, שהוא החזיר מלת "שובי" ארבעה פעמים בזה הפסוק, להיות לרמז שאנו נרדפים ארבעה פעמים לצאת מן הדת בכל אחת מן המלכויות האלה הארבעה שאנו היום באחרונה מהם. והבטיחנו הקדוש ב"ה בתורתו ואמר, כי בהיותם מכריחים אותנו לאחוז בסברתם שנאמר דברים ד' כ"ח "ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם". אבל בכל זה לא יהיה זה בכלל בכל הארץ, ולא תיכרת התורה ממנו לעולם. והבטיח ואמר שם ל"א כ"א "כי לא תשכח מפי זרעו". ובאר לנו על ידי ישעיהו מבשר אומתנו, שהאות ביננו ובינו ית', והמופת המורה שלא נאבד הוא קיום תורת ה' ודברו ביננו. שנא' ישעיהו נ"ט כ"א "ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" וגומר. וגם התפארה אומתנו לפני הקב"ה על שתסבול צרות השמדות ותישא הצרות התכופות עליה. שכן כתוב תהלים מ"ד כ"ג "כי עליך הורגנו כל היום". זה דורו של שמד.

לשמוח בסבל
ויש עלינו לשמוח במה שנסבול ונישא מן הצרות ואבדת הממון והגלות והפסד עניינינו, שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול. וכל מה שייפול ממנו בעניין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח, ויאמר לנו על זה שמות ל"ב כ"ט "מלאו ידכם היום לה' ולתת עליכם היום ברכה". לפיכך ראוי להם שיברחו, וירדפו אחרי ה', ויכנסו למדברות ולמקומות שאין בהם ישוב, ושלא יחושו על התבודדם מאנשי סודם, וגם לא יחוסו על אבדת ממון, שכל זה דבר מועט ומיצער לנגד מלך מלכי המלכים הקב"ה, המולך על הכל, השם הנכבד והנורא הזה ה' אלקיך, ונאמן הוא לשלם שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא.

ובדרך הזה מצאנו החסידים הטהורים רודפים האמת ומשיגים אותה הם בורחים לדת האל מקצוות הארץ הרחוקות וישימו מגמותם למקומות החסידים, כדי שיוסיפו להם מאור התורה, כדי שישיגו בעניין זה מן הקב"ה מן הטובה. ואיך לא ימאס האדם ואיך לא יקוץ בארץ מולדתו ובבני משפחתו בשביל התורה כולה בכללה.

אי אפשר להימלט מן היהדות
והנה מצאנו איש אחד בין שאר בני אדם, כשלא ימצא די מחייתו במקום אחד עד שיקוץ בו ויצר לו מקומו, יצא משם למקום אחר. כל שכן כשיצר לו מקומו מצד תורתו ומצד אמונת האל, שלא יברח ממנו אל מקום אחר?! ומי שלא ייתכן לו לצאת בשום זמן, לא ינהל נפשו לאט, ויפשע בעצמו, ויעשה הפקר לחלל השבת ולאכול איסורים, ויעלה על לבו שפרק מעליו עול התורה, שהתורה הזאת לא יוכל להימלט ולהינצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו בין ברצונו בין שלא ברצונו, אבל הוא נענש על כל מצווה ומצווה שבטל מן הצווים, כלומר ממצווה עשה, וגם ייענש על כל מה שיעבור ממצות לא תעשה. ולא יעלה על הדעת שבהיותו עושה החמורות שלא ייענש על הקלות כדי שיפקיר עצמו להם. אבל ירבעם בן נבט, שחיק עצמות, ייענש על העגלים שחטא בהם והחטיא את ישראל, וכמו כן ייענש על שביטל מצות סוכה בסוכות. וזה העיקר יסוד מיסודי התורה והדת, ולמדוהו ועשו היקש עליו.

האיסלם

ויכוח עם האיסלם
הערת הקדמה: רמב"ם מתייחס כאן ל"פושע", הוא המומר שמואל אבן אבאס, שהמיר דתו בשנת 1163, וכתב נגד אמונת היהדות. הוא טען שהפסוק בבראשית והרבתי אתכם במאד מאד נאמר" על מוחמד, כי "במאד מאד" בגימטריה 92 - כמו הגימטריה של "מחמד". כמו כן הפסוק "הופיע מהר פראן" פורש כמתייחס למוחמד. ראה על כך עוד בפירוש אבן עזרא לדברים לג,ב, וכן באמונות ודעות לרס"ג ג,ח.

ומה שזכרתי מדבר הפושע שהכניס בלבות העם שמילת בראשית יז,כ "במאוד מאוד" הוא נאמר על משוגע, וכן מה שאמר דברים ל"ג ב' "הופיע מהר פארן" - רומז אליו. וכן מה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני". וכן הבטחתו לישמעאל בראשית י"ז כ' "ונתתיו לגוי גדול". דברים אלו כבר נדחו ונסתרו מרוב הרגלתם בפי הכל. ולא נאמר בהם שהם בתכלית החלישות בלבד, אבל אומרים שצחוק הוא והיתול לקחת מהם ראיה, והם דברים שאינם מביאים ספק בשום פנים ואפילו בלב ההמון. והפושעים בעצמם המשחקים בדברים האלו אין דעתם שכן הוא גם אינו מסתפק להם, אבל כוונתם באלה הדברים להתפאר בהם בפני הגויים ולהראות להם שהם מאמינים. אבל הקלון שאומר שמשוגע כתוב בתורה, וישמעאלים עצמם אינם מאמינים בראיות אלו ואינם מקבלים אותם ואינם לוקחים אותם לראיה, לפי שביטולה מבואר. ומפני שלא מצאו להם טענה בשום פנים בפסוק מפסוקי התורה, ולא בסברה ולא בדמיון כדי שיתלו ממנו, הוצרכו לומר שהחלפנו התורה ושינינו אותה, ושגררנו שם פלוני מן התורה.

ולא מצאו להם שום טענה להינצל יותר קרובה מזו, ואף על פי שהיא בתכלית ההריסה, וביטולה גלוי אפילו להמון כל שכן ליחידים. הואיל והתורה העתיקוה ללשון ארמית ולשון פרס ולשון יון ולשון לעז קודם שעמד הפסול כמה מאות מן השנים. ועוד שהיא מקובלת דור מפי דור ממזרח העולם ועד מערבו, ולא נמצא בכל זה שום חלוף כלל, ואפילו בדקדוקיה ואפילו בין קמץ חטף לשורק לא נמצא בה שום חלוף, ולא הוצרכו לטענה זו החלושה אלא שלא מצאו שום ספק בתורה.

וביאור הדבר ממה שכתוב "ונתתיו לגוי גדול", אין רצונו לאמור גדול בתורה ובנבואה, אלא במניין בלבד. וכבר נאמר בעובדי עבודה זרה "גויים גדולים ועצומים". וכן במה שאמר "במאד מאד", אילו הייתה הכוונה בו שיצא ממנו פלוני, היה אומר "וברכתיו במאד מאד" ואז היה אפשר להיתלות זה הטוען בחוט של קורי עכביש, לומר שעניינו אברכנו להיות מזרעו פלוני. אבל הואיל ואמר "במאד מאוד" אחר שאמר "והרבתי" - יורה הדבר שאינו אלא על דרך ההפלגה ברוב המניין.

והנה באר הקדוש ב"ה בתורה לאברהם אבינו ע"ה, שכל מה שהבטיחו הבורא יתברך מברכות ושיתן מצות לזרעו ויבדיל אותו מזולתם, שבשביל זרע יצחק נאמר בלבד זה ולא על זה האחר. והוא סמוך ומושג לברכת יצחק שנאמר בראשית כ"א י"ג "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא". ובאר בזה שהעיקר יצחק, וזה האחר טפל. ועוד ביאר בפירוש ואמר שם שם י"ב "כי ביצחק יקרא לך זרע". ועוד כשנסכים על ישמעאל שאפילו היות זרעו הרבה במניין, לא יהיה חסיד ולא יהיה לו חן בשלמות האנושי, כדי שתתפרסם בו ותתודע, אבל תתודע חסידותיך בזרעך החסיד והוא הזרע הבא מיצחק. וזה פירוש "יקרא" כמו שנאמר שם מ"ח ט"ז "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", כלומר יתפרסם בהם ויתודע. ואחר כך באר יצחק שהברכות ההם שהבטיח בהם לאברהם שבכלל הברכות ההם שיקים בריתו ותורתו של הבורא בזרעו. כמו שאמר לבניו "והייתי להם לאלקים".

ואחר כך ייחד יצחק והבדילו מישמעאל בכל הברכות האלו כמו שבארנו ויחדו בברית זולת ישמעאל כמו שנאמר שם י"ז כ"א "ואת בריתי אקים את יצחק". ואחר שאמר בשביל ישמעאל "הנה ברכתי אותו" - באר לנו הקב"ה עניין זה על ידי יצחק, שיעקב יוחד בכל הברכות האלו זולת עשו. והוא מה שאמר יצחק שם כ"ח ד' "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך".

הנה התבאר לנו שמעלת התורה שהבטיח בה הקב"ה לאברהם שתתקיים בזרעו, שיצחק הוא המיוחד בה, ואחריו יעקב מזרע יצחק. וכן מצאנו הנביא עליו השלום שנתן הודאה להקב"ה על הטובה הגדולה הזאת שכן כתוב תהלים ק"ה ט' "אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם".

"במאד מאד" אינו מתאים למחמד
ומה שיש לך לדעת, שזה השם שעלה בדעת הישמעאלים שכתוב בתורה שאחזו בו הפושעים, כלומר "במאד מאד" הוא מחמד, אינו מחמד אלא אחמד, כי הוא פשט המאמר שהם אומרים שהוא כתוב בתורה, וכשליחות המכזבים שהוא אבנגלוי ששמו אחמד. ומספר "במאד מאד" אינו עולה למספר אחמד שסוברים שהוא כתוב בתורה.

אבל מה שאומר "הופיע מהר פארן", בידוע שהוא פועל עבר, ואלו אמר "יופיע", אז יכול היה הטוען להתלוצץ ולהיתלות בו, אבל הואיל ואמר "הופיע" - הורה שהוא דבר שכבר עבר. וביאור הדבר שהוא מספר מעמד הר סיני, ואומר, כשנגלה על הר סיני, לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש, אלא נגלה מעט מעט לאט מראשי ההרים מראש הר לראש הר, עד שירד על הר סיני. ואמר דברים ל"ג ב' "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו". והדבר מובן למי שירצה לומר לישראל. והבן איך דייק: שפארן שהוא יותר רחוק, נאמר בו "הופיע", ושעיר שהוא יותר קרוב, אמר "זרח". וסיני, שעליו הייתה הכוונה, ובו שכן הכבוד, כמו שנאמר שמות כ"ד ט"ז "וישכן כבוד ה' על הר סיני" - אמר בו "מסיני בא". וכעניין זה ספרה דבורה כשספרה מעמד הר סיני, שהכבוד נגלה לאט לאט מהר להר, שכן כתוב שופטים ה' ד' "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו" וגומר.

ועל הדרך שביארוהו חכמים ז"ל שהקב"ה שלח נביא לאדום קודם משה רבנו להורות להם התורה ולא רצו לקבלה, וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוהו ממנו, ואחר כך שלח לנו משה רבנו וקבלנוה ואמר שמות כ"ד ג' "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". וכל זה דבר שהיה קודם מתן תורה. וכן באו המלות מורות על פעלים עוברים: "בא" ו"זרח" ו"הופיע" ואינם להבא.

הטענה מהפסוק "נביא מקרבך"
אבל הראיה שהם מביאים ממה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון". ואמרת שמקצתם הסתפק להם זה ומקצתם הסתלק מהם הספק באמרו "מקרבך". ולולי מלת "מקרבך" "מאחיך" הייתה זאת לכם לראיה במקום הזה.

יש לך לכוון שכלך שתתבונן במה שאומר לך.

דע שלא יעבור לשום אדם לקחת מילה אחת מעניין שכולו דבק ומתחבר, להיות לו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן העניין ומה שאחריו. כלומר שיעיין בתחילת המילה ההיא שסמך עליה מתחילת עניינה, ובאי זה עניין ופסוק, עד שישלים העניין, ואז ידע כוונת אומר העניין, ואז ייקח ראיה ממנו. ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו. ואלו היה זה עובר כמו כן ראוי לומר שהקב"ה הזהירנו שלא נשמע מן הנביא, שכן הוא אומר שם י"ב ב' "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא". וכן נוכל לומר שהקב"ה צונו לעבוד עבודה זרה ח"ו, שכן כתיב שם י"א ט"ז "ועבדתם אלקים אחרים והשתחויתם להם", והרבה כיוצא בזה. ודבר זה מבואר ביטולו, שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים, עד שידעו כוונת העניין מתחילתו ועד סופו, ואז יובן עניינו. והפסוק הזה, שהוא "נביא מקרבך מאחיך כמוני" ראוי לעמוד על מה שלפניו ושלאחריו, ממה שהוא דבק לעניין כדי יושבן, ולא ישאר בו ספק בשום פנים.

וביאור הדבר, שהוזהרנו בתחילת הפרשה מלהתעסק בקסמים ובמעוננים ובחכמת הכוכבים ובכשפים ובחברים, והדומה להם בדברים אלו שחושבים האומות שבהם יוכלו לדעת העתידות קודם שיתחדשו ומתכוונים אליהם. וכשהזהירנו ית' מלהתעסק בדברים אלו, אמר לנו שכל האומות חושבים שיודעים מה שיתחדש קודם שיתחדש מן הדרך הזה, ואתה לא תדע מזה הדרך מה שעתיד להיות, אבל תדע אותו על ידי נביא שאקים לכם להודיעכם העתידות, ויאמינו דבריו ולא יחטא בכל מה שיאמר, ותהיו יודעים העתיד להתחדש קודם שיתחדש מבלי קסמים וחברים ומאין דין הכוכבים וזולתם.

ואחר כך באר לנו שדבר זה יהיה בנו בלי טורח, ואמר שכל נביא שישלח אלינו להודיענו העתיד יהיה מקרבכם, כדי שלא תצטרך לשוטט אחריו מעיר לעיר, ולהלוך אחריו מהלך רחוק, זהו עניין "מקרבך". ואחר כן הודיע דבר אחר, ואמר ובהיותו קרוב מכם ובקרבכם יהיה מכם, כמו כן כלומר, מישראל, כדי שתהיה המעלה הזאת מיוחדת לכם, והיא לדעת מה יהיה. ולפיכך הוסיף במאמר ואמר "כמוני", שמא יעלה על דעתך הואיל וכתיב "מאחיך" יתכן להיות מעשו מישמעאל, לפי שמצאנו כתוב בעשו במדבר כ' י"ד "כה אמר אחיך ישראל" לפיכך הוצרך לאמר "כמוני", כלומר מבני יעקב. ואין "כמוני" בכאן להיות כמוהו במעלת הנבואה, שכבר אמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", והוא בעצם הפרשה המורה על מה שזכרנו. אמר דברים י"ח יו"ד י"א י"ג "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני". הנה התבאר והתאמת שהנביא הזה שהבטיח במקום הזה אינו נביא שיבוא במצווה ולא יחדש תורה, אבל הוא איש שלא יצריכנו לקסמים ולמעוננים ולחכמת הכוכבים, ונשאל ממנו מה שיארע לנו כמו שהאומות שואלים למעוננים ולקוסמים, שכן מצאנו שאול ששאל לשמואל על אבדה שאבדה לו. אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר, אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושבים ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים, ואף על פי שאינם מישראל, וכן חנניה בן עזור נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל. אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד יחוסו.

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/teyman-2.htm

"הנימוק כי דעתם של המוסלמים איננה נוחה אינו יכול כשלעצמו למנוע מיהודי לממש את זכוחו להתפלל בהר הבית".

שוטרים פינו בכוח יהודים שביקשו לעלות להר הבית

"אני סבורה כי יש מקום לאפשר תפילה יהודית בהר הבית באופן מובנה, במקום המיועד לשם כך", כתבה שופטת בית המשפט השלום מלכה אביב, בדיון על שחרורו של אחד העצורים שעלו להר הבית ביום שלישי.

במסגרת גל מעצרים של יהודים בהר הבית במהלך חול המועד, נעצרו כשבעה שומרי מצוות וביניהם קשיש בן 87, ראש תנועת 'מנהיגות יהודית' משה פייגלין וכן אלישיב שרלו – בנו של הרב יובל שרלו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=401714

מעצרו מסמל את השינוי העמוק שחל ביחס של הציונות הדתית להר הבית בשנים האחרונות ובשנה החולפת במיוחד.

למרות המעצרים האחרונים, בתנועות המקדש מסכמים בימים אלו שנה מוצלחת מאוד מבחינתם - בה הפכו נאמני הר הבית לסוגיהם, מזרם ימני קיצוני, משיחי ומוקצה על ידי חלק גדול מהציבור הדתי, לזרם מרכזי ובעל השפעה.

בתנועות המקדש מתגאים בשורה הולכת ומתארכת של רבנים שהסירו את האיסור לעלות להר הבית, ואף עלו אליו בעצמם, וכן במספרים הולכים וגדולים של יהודים שעולים להר הבית למטרות רוחניות.

השנה היתה גם הפעם הראשונה שבה הצליחו תומכי שינוי הסטטוס-קוו על הר הבית לגבש תוכנית פוליטית מעשית – הצעת חוק שהועלתה על ידי ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי) והתבטאות פומבית של ח"כ זאב אלקין (ליכוד), שקוראות, לראשונה מאז 1967, לשינוי המצב החוקי על הר הבית ומתן זמני תפילה ליהודים על ההר.

פייגלין מובל למעצר בחשד שניסה להתפלל בהר הבית - השופטת קבעה: מותר להתפלל כיחיד בהר

אחד המכשולים המשמעותיים שניצבו זה שנים בפני שינוי הסטטוס-קוו הרגיש בהר הבית, היה האיסור ההלכתי הנוקב על עליה לאתר, בשל בעיית הטהרה שהוא מציב ליהודי מאמין.

אלא שבשנים האחרונות נבקעו סדקים עבים בחומת איסור זו, לאחר שיותר ויותר רבנים מהציונות הדתית התירו את העלייה להר ואף עלו אליו בעצמם.

לצד הרב שרלו, ניתן למצוא ברשימה רבנים נוספים שנחשבים למתונים, בהם רבה של אפרת, הרב שלמה ריסקין, הרב יעקב מידן מישיבת הר עציון והרב חיים דרוקמן. אליהם יש להוסיף את הרבנים הקיצוניים - כמו שמואל אליהו, דב ליאור, ישראל אריאל ואחרים – שזה שנים ארוכות רואים בהר הבית אתר לפעילות רוחנית ופוליטית.

במחנה המתנגדים נותר עדיין רוב רובו של הציבור החרדי וכל הרבנים החרדים החשובים. גם רב הכותל והמקומות הקדושים, שמואל רבינוביץ', וכן הרב שלמה אבינר ואנשי ישיבת מרכז הרב נחשבים לשומרי החותם שאוסרים את העלייה להר.

"המתח הגאולי–משיחי סביב הר הבית עלול להבעיר את ירושלים ואת האזור כולו", מזהיר דוקטור גדי גבריהו, ממייסדי פורום תג מאיר, הפועל נגד ההקצנה בציונות הדתית. "ניסיונות העלייה והתפילה בהר הבית, בשילוב הצתות וחילול מסגדים על ידי אנשי תג מחיר עלולים להביא מחתרת קנאית לפגוע במסגדי הר הבית בסגנון המחתרת היהודית של שנות ה-80".

ואולם את הלהבה שהציתה הקואליציה הרבנית שהתירה את העלייה להר, קשה היה לכבות השנה, כאשר הנושא הפך לפופולרי יותר ויותר בציונות הדתית כולה ובימין בכלל. שינוי זה הורגש בין היתר בפריחה חסרת התקדים של תנועות העוסקות בהר הבית ובמקדש – כאשר לא פחות מעשרה ארגונים - בהם נאמני הר הבית, התנועה לכינון המקדש, מכון המקדש, נשים למען הר הבית ועוד – פועלים כיום תחת מטה משותף ורב פעלים.

המטה הצליח לנער מעצמו את התדמית המשיחית ומיצב את עצמו כגוף לגיטימי, כאשר בשנים האחרונות אפילו משרד החינוך מעודד עליית תלמידים להר הבית. המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, היה אורח הכבוד ב"ועידת המקדש האחרונה", וחברי כנסת רבים נוספים ביקרו בהר או הביעו תמיכה פומבית בתנועת המקדש השונות. להערכת תנועות המקדש, עד סוף השנה יעלו כ-15,000 יהודים דתיים על הר הבית, לעומת כ-9,000 בשנה שעברה.

הסברים שונים ניתנו לשינוי ביחס לסוגיה, החל בתגובה לטראומה של תוכנית ההתנתקות, עבור בשינוי הדורי ועד להתפתחות הלכתית. ואולם לדברי ח"כ אלדד, בראש ובראשונה זוהי תחושת גאווה. "השינוי קשור להעזה הולכת וגוברת בציבור הזה להתנתק מרגשות הנחיתות מול הרבנים האורתודוקסים", הוא אומר, "מה שהיה פעם בשוליים תופס היום תאוצה, והר הבית נתפש כאוונגרד ומושך אליו את הצעירים. אולי המבוגרים התרגלו לכך שהר הבית שייך לערבים ושאנחנו רק צריכים לחכות שבית המקדש ירד מהשמיים".

דובר מטה תנועות המקדש, יהודה גליק, אומר שמטרתו לשנה הבאה היא ש"יהודים יהיו חלק מהנוף בהר הבית". אבל בברכת "השנה טובה" שנשלחה מטעם המטה המשותף, מובע חזון רדיקלי בהרבה.

"מי ייתן שתהא זו שנת גאולה ...שנה שבה תוסר החרפה מעלינו, שנה שבה ייבנה הבית וישוב סוף סוף השלטון לבית יהודה", נכתב בברכה, שעוטרה בתמונת אבן השתייה שבמרכז מבנה כיפת הסלע. מי שקרא את הברכה והביט בתמונה, הבין בדיוק איזו חרפה ביקש כותב הברכה להסיר.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=401733

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P106.jsp?id=53786

גם בכוללים החרדיים בבני ברק הורגש המבצע בדרום. ביקרנו בבית מדרש בו הוחלט ללמוד 24 שעות ביממה למען החיילים והתושבים.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/247277

היכנסו לקישורית וצפו.

החרדים יזעקו געוואלד על שיהודים חרדים התפקדו לליכוד ומצביעים בו, אבל יהיו גם מי שיטענו כי דחקו אותם לפינה, לא מאפשרים להם להתפקד באגודת ישראל ולבחור את נציגיהם, אז הם עושים זאת בליכוד ושאגודת ישראל ודגל התורה תבואנה בטענות לעצמן בלבד.

אסור לשכוח לאיזה מצב נקלעה היהדות החרדית.

הנציגים הם חסידי גור, ויזניץ, בעלזא, ונציג הכלל חסידי. רוב רובו של הציבור החרדי אין לו ייצוג. בעיית הבעיות שהנציגות הזו היא לעולמי עד. לא מחליפים.

לפחות בקדנציה מסויימת שיתנו לחסיד קרלין או בויאן או כל מי אחר כדי שגם הם יוכלו מדי פעם לייצג את היהדות החרדית, אבל הם לא חושבים שזה בכלל נחוץ.

קבוצה שהיא יחסית קטנה באחוזים, למרות שיש לה מספר גדול של בשר תותחים בקלפי, השתלטה על הייצוג, ודוחקת רבבות ממצביעים פוטנציאליים של 'יהדות התורה' החוצה.

גם מי שהם חלק מן הקהילות הללו לא אוהבים את המציאות שהם אינם בוחרים את נציגיהם.

בכל העולם מקובל שמתקיימות בחירות פנימיות ואין כל סיבה מדוע שלא יהיו כאלו במפלגות החרדיות.

לכן הם פונים למקומות אחרים.

התהליך הזה של נשירה לכיוון המפלגות החילוניות היא בראשית צמיחתה, ותרשמו את מה שאני כותב כאן, שאם ימשיכו בהסדר הנוכחי של אי קיום מפקד ובחירות פנימיות, המצב הזה יילך ויחמיר ויותר חרדים יפנו למקומות אחרים.

אני מבין שזה מוזר לראות חרדים בקלפיות של הליכוד, אבל על ראשי 'יהדות התורה' לבוא בטענות לעצמם בלבד. הם גרמו למצב הזה.

http://dshch.blogspot.co.il/2012/11/blog-post_1617.html

https://rotter.net/forum/scoops1/15144.shtml#11

לראשונה נערך השנה "כנס קול חי" בבני ברק, לדיון מיוחד תחת הכותרת "מדינה בתוך מדינה". הדיון רב המשתתפים עסק בסוגיות הבוערות שעל סדר היום, בהנחיית אברהם פרסטר, משה גלסנר ובצלאל קאהן.

הפאנל הושמע במהלך ערב יום העצמאות ולמחרת ביום העצמאות ברדיו קול וחי והוא שודר גם באתר האינטרנט של הרדיו. הכנס, שהתקיים במלון ויז'ניץ ציפורי קלאס בבני ברק, כלל שלושה דיונים סוערים בנושאים הבאים - רבנות, יחסי חרדים-מדינה ויחסי תקשורת-חרדים.

בין המשתתפים: ח"כ ישראל אייכלר, השר לשעבר ח"כ עקב מרגי, ח"כ לשעבר יעקב כץ (כצל'ה), סא"ל במיל' הרב רמי ראב"ד, עו"ד דב הלברטל, יוסף שוינגר, יצחק נחשוני עורך "מרכז העניינים", בני רבינוביץ מ"יתד נאמן", יוני קמפינסקי מערוץ 7, ד"ר דרור אידר מ"ישראל היום", יועץ התקשורת מוטי מורל, וד"ר חיים שיין.

הקשיבו לדיון המרתק:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/254599

"גם אני ובני סובלים מההסתה נגד החיילים החרדים", מספר יהודה משי זהב, יו"ר ארגון זק"א, ומי שנחשב עד לפני כעשור סמל הקיצוניות של 'העדה החרדית' - והיום הוא אב לבן המשרת בחטיבת גולני בצה"ל.

משי חושב שאת קמפיין החרד"קים המתנהל בחודשים האחרונים נגד חיילים חרדים לא ניתן להגדיר טוב יותר מכפי שהגדיר אותו תת אלוף גדי אגמון, ראש חטיבת תכנון ומטה כוח אדם באכ"א, שהשווה אותו לתעמולה הנאצית של ה'דר שטירמר'.

"כולנו שייכים לעם היהודי", הוא אומר בשיחה עם 'בחדרי חרדים'. "וזוכרים את התקופה בה כינו אותנו בכינויי גנאי והתאכזרו לנו בשנאה תהומית. הקמפיין הזה שמלווה באלימות ובפשקווילים פועל באותן שיטות".

כשאנחנו מנסים להבין ממנו את מי אפשר להאשים, הוא אינו פוחד לומר את האמת: "אני בא בטענות לרבנים ולמנהיגים החרדים. מצד אחד דורשים מכולם לציית לרבנים, ומצד שני כשהרבנים נדרשים לקחת אחריות - הם לא עושים זאת. הרי אף רב לא נותן גיבוי לקמפיין הזה, אך מצד שני אין אחד שמגנה אותו".

לדבריו, "האבסורד הוא שלוקחים בחורים שלא באים לתקוף את החרדים - אלא להגן עליהם, ותוקפים אותם".

בנו של משי זהב התגייס תחילה לנח"ל החרדי, ומאוחר יותר עבר לשרת בחטיבת גולני. גם הוא מקורבנות הקמפיין: "הבן שלי סיפר לי שכשהוא עושה את דרכו הביתה ברכבת ישראל, עומדת שורה של בחורים ליד השירותים ומחליפה בגדים, כי הבחורים האלה חוששים לחזור לבתים עם מדי צה"ל, מחשש שיותקפו. זה קורה כאן, בישראל".

"אבל כשהבן שלי שאל אותי כיצד לנהוג", הוא לא שוכח להמשיך, "אמרתי לו שיחזור הביתה עם מדים. ואם מישהו יזיק לו, מה שהם יודעים לעשות - גם אנחנו יודעים לעשות.

"קירות הבניין שלי התמלאו בגרפיטי ולא פעם גם הודבקו עליהם פשקווילים. אני יכול להבין שלא כולם חזקים כמוני ולא כולם יודעים להשיב מלחמה, אבל בסוף השאלה היא אותה שאלה: 'איפה ההנהגה שלנו?'"

• צה"ל מסוגל לתת הגנה לחיילים החרדים?

"זה התפקיד של משטרת ישראל, הם לא נותנים הגנה כפי שהם נדרשים לעשות".

תא"ל גדי אגמון, השווה היום (ב') את קמפיין החרד"קים ואת התופעה בכלל לעיתון התעמולה הנאצי. "התופעה והסגנון שלה הם לא פחות מהדר שטירמר", הוא אמר.

קמפיין החרד"קים, הכולל מודעות רחוב, גרר התקפות נגד חיילים חרדים בשכונות החרדיות, לצד כתובות גרפיטי בבניינים בהם מתגוררים חיילים חרדים.

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=56276

תגוביות:

1.כל הכבוד למשי זהב. איזה אומץ לדבר על הבעיות של ההנהגה החרדית.

2.יש לתת לציירי הגרפיטי והעומדים מאחרי הקמפיין הזה טיפול שורש, באופן שירצו לשכוח את היום שנולדו.

3.העובדה שמשי זהב ובנו מתחברים לצה"ל היא הוכחה לכך שבקרוב תיוולד מהפיכה ענקית בעולם החרדי שיחבור למדינה וישנה את פניה.

מאות אלפי חיילים חרדים ישנו את פניו של צה"ל וישוו לו איכות ותעצומות חסרי תקדים.

נוכחותם בצבא תפגיש את הנוער המנותק מיהדות עם שורשיו ומהותו.

ניתן לחוש במהפיכה המתקרבת ולכן יוצאים כל הרבנים במסע הפחדה חרדקי ומה לא.

זה לא יעזור. עם ישראל יתחבר לעצמו ואנו בעיצומו של תהליך סמוי - גלוי זה!

התגייסותו של הבן של אדם כמשי זהב היא ההוכחה הניצחת לכך שהכל עומד להשתנות!

השתלבותו של המגזר החרדי בזירה העסקית, הפוליטית והציבורית היא לא רק אינטרס של חברה הישראלית, היא גם צורך קיומי של מדינת ישראל.

כשנדרשים היום לסוגיות המורכבות והרגישות ביותר הנוגעות ליחסי המגזר החרדי והמגזר כללי, בנושאי החינוך והעצמאות בחינוך, השירות הצבאי, הרווחה והתעסוקה, אני תמיד אומר לחבריי שעליהם לזכור דבר אחד: המגזר החרדי בישראל כבר איננו מיעוט. כאשר מדובר בציבור שמהווה כעשרה אחוזים מהחברה הישראלית, כאשר בשכבות גיל מסוימות בגילאי היסודי כמעט כל תלמיד יהודי שני הוא חרדי, תהיה זאת טעות מרה מצד כל פוליטיקאי לחשוב שהוא יוכל להכריע סוגיות אלה באמצעות כפייה, או על ידי שימוש באגרופיו הפרלמנטריים של הרוב.

המגזר החרדי איננו נדרש, ואסור שיידרש, "ליישר קו" עם איזו ישראליות מוכתבת מראש, אלא, יש לו חלק מהותי בעיצוב דרכה וגורלה של הישראליות הזאת.

בניגוד לאלו שטוענים ש"בניכוי החרדים והערבים, מצבנו מצוין", אני מאמין שלא ניתן לנכות את החרדיות מהישראליות. מספרית ומהותית, החרדיות היום היא רכיב מכונן בישראליות. לקול החרדי יש היום מקום מרכזי בזירה הציבורית, התקשורתית ובוודאי בזירה הפוליטית.

נציגי המגזר החרדי שימשו בשנים האחרונות בתפקידי מפתח בניווט הספינה המדינית הישראלית. אחת הוועדות החשובות בכנסת, וועדת הכספים, שבה מתקבלות הכרעות תקציביות בעלות השפעה דרמטית על פני המשק בישראל, נוהלה במשך שנים ארוכות וביד רמה על ידי נציגי המגזר החרדי. סגן שר הבריאות לשעבר, הרב ליצמן, היה בין שרי הבריאות הטובים והנחושים להם זכתה מדינת ישראל.

כאשר מביאים היום בחשבון את עוצמת ההשפעה שיש למגזר החרדי על פני המשק והחברה בישראל - מובן מאליו שהחרדים אינם יכולים להיות מודרים מהשולחן בו מתקבלות ההחלטות. אני מאמין בלב שלם שהאתגר האמיתי המונח לפנינו היום הוא להמיר את אותה מערכת היחסים הקלוקלת של רוב ומיעוט בין חרדים לציבור הכללי - במערכת יחסים של שותפות.

החברה הישראלית מורכבת מקבוצות שונות שתהום אידיאולוגית, תרבותית ודתית פעורה ביניהן. הסיכוי היחיד שלנו להבטיח עתיד משותף של רווחה ושגשוג מותנה ביכולתן של קבוצות אלה לכרות ברית אמיצה של שותפות אזרחית, כלכלית וחברתית ביניהן. אנחנו צריכים לפצח יחד כיצד מצד אחד המרחב הישראלי מאפשר לכל קבוצה כזאת ובפרט המגזר החרדי, לשמור בקנאות על דרכו התורנית והתרבותית, וכיצד מצד שני הדבר הזה נעשה במסגרת מדינה אחת, שחלילה אינה מתפצלת לשתיים.

את המתח הזה, שבין שמירה על ייחודיות לבין השתלבות אנחנו פוגשים היום בכל פינה: כך לגבי עצמאות החינוך החרדי וכך לגבי הפולמוס המתקיים היום באוניברסיטה העברית לגבי פתיחתו של קמפוס חרדי בשטחה. הסערה המתחוללת היום בסנאט האוניברסיטה העברית לגבי הצורך בהפרדה בין נשים וגברים בקמפוס החרדי היא דוגמא מאלפת למתח שבין רצונה של החברה הישראלית לפתוח את שעריה בפני המגזר החרדי לבין הקושי, הפחד והאתגר הכרוכים בכך.

אך לא רק האוניברסיטה העברית, משיקולים כבדי משקל, מתקשה לפתוח את שעריה בפני הציבור החרדי. לצערי, רבים וטובים, מתקשים לפתוח את שעריהם בפני הציבור החרדי, וזאת משיקולים כבדי משקל הרבה פחות. לצערי, רבים וטובים המדברים גבוהה גבוהה בסיסמאות של "שוויון בנטל", שוכחים ברגע האמת שצדו השני של מטבע ה"שוויון בנטל", הוא "שוויון ההזדמנויות".

ברית היסטורית

עוד בהיותי יושב ראש הכנסת נשלח אליי מכתב מיושב ראש אגודת הסטודנטים בקמפוס החרדי של קריית אונו. יושב ראש האגודה, סטודנט למשפטים חרדי מכף רגל ועד ראש, תיאר במכתבו את תלאותיהם של חבריו לספסל הלמודים שפרצו את חומות הישיבה והשקיעו את כל הונם ומעמדם בסביבה החרדית בלימודי משפטים.

הוא כתב לי כי בוגרי הקמפוס החרדי מתקשים מאוד למצוא מקום עבודה בתחום לימודיהם בין היתר בשל החזות החרדית שלהם: "מספיק מבט אחד על הפיאות הארוכות והמגבעת בשביל להראות להם את הדרך החוצה", כך אמר לי בשיחה טלפונית עמו.

בתגובה למכתבו פניתי במכתב אישי למנכ"לי משרדי ממשלה, לגופים כלכליים ומשפטיים מוסדיים ולפירמות פרטיות של ראיית חשבון ועריכת דין. כתבתי להם כי כולנו מכירים היטב את הסיסמא לפיה שילוב חרדים בשוק התעסוקה הינו משימה לאומית. אך, הוספתי, כעת הגיע הזמן כי נירתם כולנו, על מנת לצקת תכן ממשי בדברים, שכן לא יהיו עורכי דין חרדים או רואי חשבון חרדים אם המגזר העסקי והציבורי לא יפתחו את שעריהם בפני סטודנטים חרדים לצורך ההתמחות.

השתלבותם של חרדים במעגל התעסוקה ובעמדות השפעה בזירה הציבורית, האקדמית והפוליטית היא שעת מבחן.

היא שעת מבחן ליכולת של החברה הישראלית כולה לרקום יחסי שותפות ואמון בין האוכלוסיות והמגזרים השונים בחברה הישראלית.

היא שעת מבחן לחברה שחייבת לדעת לזהות ולתמרץ איכות וללמוד לאמץ את השונות התרבותית אל קרבה.

לא ניתן לנופף בחרב הקיצוצים והשוויון בנטל ובו בזמן להשאיר את הציבור החרדי מנותק מעמדות המנהיגות וההשפעה.

שוויון בנטל פירושו שהציבור הכללי מפסיק לראות בציבור החרדי אח חורג הנוטל חלק בחובות אך לא בזכויות.

משמעותו העליונה של שוויון זה, היא כריתת ברית היסטורית של שותפות אמת וערבות אמת בין הציבור הכללי לחרדי.

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=56492

גולש 'בחדרי חרדים', שלח את המאמר הבא ל'מייל האדום', בו הוא משיב לפרטי פרטים על מגוון טענות העולות תמידין כסדרן כלפי הציבור החרדי.

את המייל הוא פותח בהקדמה קצרה: "מסמך זה מבקש למתן את השנאה החילונית, כלפי הציבור החרדי. מסמך זה מקווה למצוא נתיב הסברה רציונלי ושכלי, מבוסס ו'יבש', ובעיקר מגובה חד משמעית על ידי הנתונים הרשמיים שידועים למדינת ישראל, אך לא הזדחלו לידיעת הקהל הרחב בצד החילוני, מה שגרם להתקבעות של הסטריאוטיפ החרדי ה'קלאסי'. מסמך זה מבקש לקרוא תגר על מה שנחשב כיום כנקודת מוצא אקסיומטית שאין להרהר אחריה - הפרזיטיות, הבטלנות, הנכלנות והנצלנות החרדית.

"כל הנתונים המובאים במסמך זה, ללא יוצא מן הכלל, עד האחרון שבהם, לקוחים מפרסומים שונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומובאים בדיוק עד האחוז הבודד, ובמקרים רבים עד עשירית האחוז. לא עיגלנו נתונים כלפי מעלה או מטה ולו במשהו, בשום מקום.

הקצבאות

הטיעון של הסתמכות על קצבאות הוא נכון, אך באופן חלקי למדי. הקצבאות הממשלתיות מהוות בדרך כלל 25 אחוזים בלבד ממקורות ההכנסה של משפחה חרדית ממוצעת. (בציבור החילוני רבים חושבים כי ההסתמכות על קצבאות היא 100 אחוז...) כך למשל בשנת 2011, הכנסה חודשית ממוצעת למשק בית בבני ברק, היתה 10,146 ₪. מתוכם, 6,222 ₪ מעבודה, 499 ₪ מהון, 892 ₪ מפנסיות וקופות גמל, ורק 2,532 ₪ מקצבאות ותמיכות, כאשר רק 1,449 שקלים מתוך התמיכות הנ"ל (כ-15 אחוז מההכנסה הכוללת של משק הבית) מגיעות מביטוח לאומי.

לחרדים יש הרבה הנחות בארנונה. בערים חרדיות למעשה 'אין ארנונה', ולכן כמעט ואין שירותי עירייה (למעט פינוי אשפה ופקיד שמטפל בטפסים של ההנחות לארנונה). כך למשל, העיר החרדית מודיעין עילית מנתה ב-2010 48,600 נפש, והוציאה באותה שנה סך 209,539,000 ₪, מה שאומר הוצאה של 4,311 ₪ לנפש. העיר תל אביב, לעומת זאת, הוציאה באותה שנה 11,633 ₪ לתושב.

בערים חילוניות נטען לעיתים קרובות כי החילונים מממנים לחרדים את השירותים המוניציפליים, אך יש לזכור שרוב השירותים העירוניים, ובעיקר בסעיפי תרבות, חינוך, ספורט, חברה ורווחה, החרדים לא נהנים מזה בשקל. אין חרדי בספריות עירוניות ובפסטיבלים מקומיים כמו במופעים ואירועי ספורט.

הרשויות המקומיות הוציאו ב-2011 סכום של 5.23 מיליארד ₪ על תרבות בלבד - החרדים לא נהנו מזה.

הממשל המקומי הוציא ב-2012 למעלה מ-17 מיליארד ₪ על חינוך ורווחה.

כעת אם ננכה כ-170 אלף חרדים המתגוררים בבני ברק, ועוד 140 אלף נוספים הגרים בישובים חרדיים (מודיעין עילית, ביתר עילית, אלעד, קרית יערים, רכסים, עמנואל), חיים עוד כ-440,000 חרדים בישובים מעורבים (מתוכם כ-160,000 בירושלים). הואיל והעיריות והרשויות המקומיות מנו ב-2010 כ-5.45 מיליון נפש לאחר ניכוי הישובים החרדיים, עולה אפוא כי החרדים היוו באותה שנה כ-8% מכלל התושבים בישובים הלא חרדיים.

על פי הנתונים במודיעין עילית, כל תושב קיבל מהעירייה 1,017 ₪ ב-2010, עבור חינוך ורווחה. אם נקבל את הנתונים האלה כמייצגים את החרדי הטיפוסי, הרשויות החרדיות הוציאו באותה שנה כ-316 מיליון ₪ על חינוך ורווחה. החרדים בישובים המעורבים, חלבו אפוא מרשויותיהם החילוניות 448 מיליון ₪ עבור חינוך ורווחה לילדיהם ומשפחותיהם, מה שמהווה 2.6% מכלל ההוצאה החילונית על חינוך ורווחה בישובים הלא חרדיים, בעוד שכאמור החרדים מהווים 8% לערך מאוכלוסיית ישובים אלה. המסקנה: הצריכה החרדית של שירותי עירייה בסיסיים של חינוך ורווחה, גם בעיריות חילוניות, מצומצמת למדי ומהווה רק כשליש מהצריכה הממוצעת של התושב החילוני באותם שירותי עירייה.

יתרה מזו: אם ניקח 440 אלף חרדים המתגוררים בישובים לא חרדיים, ונעניק לכל אחד 4,300 ₪ בשנה מקופת העירייה, כפי שראינו לגבי ההוצאה של עיריית מודיעין עילית, הצריכה החרדית של שירותי עירייה תסתכם ב-2010 ב-1.82 מיליארד ₪. סך ההוצאה של הממשל המקומי באותה שנה, בישובים הלא-חרדיים, הסתכם לעומת זאת ב-51.9 מיליארד ₪. זאת אומרת שהחרדים צרכו 3.5 אחוז מהוצאות העיריות הלא חרדיות שבהן התגוררו - הצריכה של התושב החרדי הממוצע נמוכה ב-57% מהצריכה של שכנו החילוני. כעת נצרף לכך את העובדה שהתושבים מימנו רק כ-67% מהוצאות הממשל המקומי, כשהיתר הגיע מסכום עתק של כ-17.4 מיליארד ₪ שהגיע כתמיכה ממשלתית, ונוסיף לכך כ-15 אחוז ארנונה שהחרדי הממוצע משלם, ונגיע למסקנה הסופית:

חרדי ברשויות לא חרדיות, מקבל על חשבון התושבים החילוניים רק כשליש מהצריכה העירונית שלו.

תעסוקה

רבות נטען גם לגבי זה שחרדים לא עובדים. קודם כל, בשנת 2011, 44 אחוז מהגברים החרדים עבדו (לעומת 85 אחוז מהחילונים). על כך חשוב להוסיף, כי חרדים רבים עובדים במה שלא נכלל בסטטיסטיקה הרשמית, וזאת לא עקב העלמת הכנסות, אלא עקב העובדה שמשלחי יד רבים בציבור החרדי לא נחשבים עבודה של ממש בעיניהם - רבים עורכים ספרים תורניים, רבים עובדים במכונים תורניים שונים, ורבים עוסקים בחינוך. בסיכום הכולל, בעוד שבציבור ישנה הרגשה ש'אין חרדים שעובדים', כמחצית הגברים החרדים עובדים. לגבי הנשים, שיעור העבודה שלהן נמוך משל חילוניות, אך גבוה ביחס לאמהות למספר ילדים דומה בציבור החילוני ובעולם כולו.

רוב החרדיות העובדות לא מרויחות כלום מהעבודה בסופו של דבר, אחרי שמורידים עלות מטפלת ומעונות וכו' וביטול הנחות ובעיות טכניות כתוצאה מהעבודה. תשאל: אם כן למה הן מולידות כל כך הרבה? תשובה: כי בא להן. אתה לא תחליט לשום אשה למה וכמה להביא ילדים. גם אם זה מעצבן את המצפון שלך, לראות כזו מסירות והקרבה למען התא המשפחתי, מה שלא היה לך עם שתי נשותיך הראשונות ואולי כמה שיבואו אחריהן.

יש לציין גם כי ישנם מעסיקים חילונים רבים, המסרבים בתוקף להעסיק חרדים. סקר שנעשה בקרב מעסיקים, העלה כי קבוצות האוכלוסייה שהם לא ירצו להעסיק הן, לפי הסדר: חרדים, ערבים, אתיופים, רוסים - חרדים נתקלים ביחס השלילי והמפלה ביותר משאר הקבוצות.

העדר השכלה

אז קודם כל, גברים חרדים הם בעלי בקיאות רחבה וידע רב, גם אם בדברים שניוטון ואיינשטיין לא חשבו עליהם.

ניקח בטלן חרדי קלאסי - ש"לא עושה כלום" בעוד עמיתיו לומדים בחטיבת הביניים ובתיכון. ובכן, בתיכון יש 5.5 ימי לימודים בשבוע, יום לימודים הוא כ-6 שעות, בניכוי הפסקות זה כ-5 שעות, ובניכוי הפרעות תלמידים ובזבוזי זמן - כ-3 עד 4 שעות. לעומת זאת בחור חרדי לומד יומית בשנים אלו בממוצע, אם לוקחים בחשבון שיעורים, סדרים ושיחות - בין פי 1.5 לפי 2.5 מהסך הנ"ל. בנוסף, רבים לומדים גם בסופ"ש.

וגם: בשנת 2011, 42 אחוז ממסיימי י"ב בחינוך הלא-חרדי לא היו זכאים לבגרות, מה שמעלה תהייה קלה מה הם עשו בתיכון. הציבור החרדי אינו מגיש לבגרות מטעמים אידיאולוגיים, ובמקום זאת הבנות עוברות מבחני חוץ אחרים, בהישגים נאים.

רבים מאלה שכן זכאים לבגרות, עברו בציונים שבין 55 ל-70. הבה נבדוק כמה הם למדו: על פי נתוני משרד החינוך, יחידת לימוד מתורגמת לכ-90 שעות כיתה. נכפול ב-21 יחידות לימוד של הבגרות - הגענו לסך של 1,890 שעות. מי שקיבל ממוצע של 70, מציג אפוא הספק של כ-1,323 שעות לימוד בתיכון, דהיינו 441 שעות בשנה, שמתורגמות ל-12 שעות ו-36 דקות כיתה בכל אחד מ-35 שבועות הלימוד בשנה (לתיכוניסט יש מדי שנה 17 שבועות חופש, לעומת 9 לחרדי).

מי שקיבל ממוצע של 55 לעומת זאת, ויש גם לא מעט כאלה, מציג הספק של 1,039 שעות כיתה בתיכון, 346 שעות בשנה, ובסיכום שבועי, בכל אחד מ-35 שבועות הלימודים הוא הנפיק 9 שעות ו-54 דקות של הקשבה למורה. למעלה מ-40 אחוז שלא זכאים כלל, כנראה גם לזה לא הגיעו.

וגם: 10.2% מהחרדים הם אקדמאים. לא הרבה, אבל בכל זאת משהו. 40% מהחרדים יודעים אנגלית כשפה נוספת; הרבה פחות מחילונים (72%) אך לא כל כך רחוק מדתיים (55%) ומסורתיים (57%).

ועוד בענין זה: מדינת ישראל, וכן ארגונים פילנתרופיים בולטים, מממנים לחרדים לימודי מקצוע ולעיתים אפילו חלק מכובד מתואר אקדמי. חילונים רבים מתרעמים על העובדה הזו, בטענה: "בעיה שלהם שהם לא למדו כלום! למה שלא יתנו לי מימון כזה מהמדינה?"

בענין הזה חשוב לשים לב כמה חסכה המדינה במשך 12 שנות לימודו של החרדי במוסדות לא מוכרים. ב-8 שנות היסודי מקבל הילד החרדי 55 אחוז מימון בלבד. בשנת 2008 שילמה המדינה על כל תלמיד חילוני בחינוך היסודי סך 19,176 ₪. על כל תלמיד חרדי חסכה אפוא המדינה בשנה זו 8,629 ₪. ב-8 השנים שבהן בילה הילד החרדי בין כתלי המוסד הבלתי מוכר, חסכה אפוא המדינה כ-69 אלף ₪. וזה עוד לפני שחישבנו את מה שחסכה המדינה בשנים שבהן הילד למד בישיבה, ולא בחינוך העל-יסודי הממלכתי, שעל כל תלמיד ותלמיד בו, משלמת המדינה מדי שנה למעלה מ-18 אלף ₪.

כיום מממנת המדינה לחרדי 100 אחוז מעלות מכינה קדם אקדמית, מה ששווה 17 אלף ₪, וכשליש מעלות הלימודים האקדמיים עצמם, מה ששווה כ-10 אלף ₪ נוספים. סך הכל 27 אלף ₪, סכום שעדיין לא מגיע ל-40 אחוז מהסכום שהמדינה חסכה על אותו ילד כשלמד ביסודי.

אם מצרפים לכך את העובדה שחלק מתלמידי החינוך הממלכתי, שקיבלו 100 אחוז מימון, לא למדו בפועל ולא עשו הרבה עם 224 אלף השקלים שהמדינה שילמה עליהם ב-12 שנות לימודיהם (אם 42 אחוז לא הגיעו לבגרות, כנראה שישנם כאלה), מוצאים ש-27 אלף השקלים האלה הם הוצאה מתקבלת למדי על הדעת.

הצבא

כיום חיילים רבים לא עושים כמעט כלום, ומה שכן עושים - למעשה לא שווה כלום. כמה חילונים ג'ובניקים סיפרו לי שבהיותם בצבא ביקשו מהם לעיתים אפילו לנכש עשבים בבסיס - ריפוי בעיסוק. ויש שאפילו זאת לא עושים - העיד לי ג'ובניק במיל. שראה חייל ששירת את המדינה באופן מקורי - הגיע ב-9 בבוקר להפעיל את הממטרות, וחזר ב-5 כדי לכבות אותן.

אחוזים גבוהים מהצבא בטלנים, ואלה שכן עובדים יכולים לקבל מכת התייעלות וזריקת מרץ שתשפר עשרת מונים את תפקוד הצבא, לצד חסכון של מיליארדים רבים בתקציבו.

וכן, ישנם גם עשרות אחוזים שקורעים את עצמם, וכל הכבוד להם.

הדברים הנ"ל אינם מצדיקים כלל וכלל את הפטור האוטומטי לחרדים, אך יש בהם כדי להעלות מחשבה מחדש לגבי הכדאיות של שילוב חרדים בכח בצבא, הכורע ממילא תחת נטל כח האדם העודף. היגיון בריא היה שולח את החרדים לשירות אזרחי, כפי שמקובל במרבית מדינות המערב - השירות הצבאי הוא אופציה, ורוב השמיניסטים עושים שנה של שירות אזרחי ויוצאים לחיים.

וגם: מקרב גברים חרדים בגיל 25-64 אשר גדלו בבית חרדי, 14% שירתו בצה"ל, מה שאומר שיש חרדים שעושים צבא. אמנם רובם עשו רק שלב ב', שהוא הכשרה מקוצרת ובסיסית ביותר, אך גם עולים רבים מבריה"מ לשעבר לא עשו יותר מזה, עקב נתונים אישיים זהים (גיל ובעלי משפחות).

פשיעה

למרות שהכותרות החילוניות מקפידות "לעשות חסד" עם הציבור החרדי ולציין לגבי כל פושע חרדי את עובדת היותו חרדי, עדיין אחוז החרדים הוא כ-12, בעוד שאחוז הכותרות ה"מחמיאות" הנ"ל הוא נמוך בהרבה.

ראוי גם לקחת בחשבון שמבין החרדים שעברו 'חיידר' חרדי באמת (לא תורני ודומיו), ובנוסף למדו ולו מספר שנים, בישיבה חרדית ולו כלשהי, כמעט ואין פשיעה, ורוב ה"חרדים" באותן כותרות אינם כאלה.

ועכשיו ניקח את תקציב המאבק בפשיעה - הוצאות הממשלה, המוסדות הלאומיים והרשויות המקומיות על סדר ציבורי, הסתכמו בשנת 2010 ב-356.3 מיליארד ₪ (הלמ"ס). היות ו-34.4 אחוזים מהמורשעים בשנה זו היו ערבים, נניח באופן גס שהמגזר היהודי אחראי בשנה זו על 65 אחוז מהסכום הנ"ל - 231.5 מיליארד ₪. אם נדמיין מצב בו כולם צדיקים ואדיבים ואין צורך כלל בהוצאה על סעיף זה - כל אחד מ-5.75 מיליון יהודי המדינה היה מקבל מהממשלה מדי שנה מענק בסך 40,260 ₪ לבזבוזים... עבור רבים מדובר במשכורת של עשרה חודשים... ואם נמחק גם את ההוצאה הפרטית על סעיף זה - חלק נכבד מאזרחי המדינה היו אוטומטית מכפילים את הכנסתם...

מצב זה הוא כמובן היפותטי לחלוטין, אך נניח שההוצאה על הסעיף הזה היתה למשל רק 4 אחוז מהנ"ל, אזי היה כל אזרח מקבל מהמדינה מדי שנה 38,649₪ לבזבוזים. ובכן, אחוז הפשיעה בציבור החרדי נמוך מאד מאד, ועומד על כ-4 אחוז מהפשיעה יחסית לחילונים, לפחות בקרב הנוער. נתונים? בבקשה.

פשיעה בקרב בני 12-18: בקבוצת גיל זו היו ב-2010 7,154 בעלי תיקים פליליים מקרב תלמידי משרד החינוך. בקרב בני ישיבות, לעומת זאת, היו בשנה זו 37 בעלי תיקים פליליים, כחצי אחוז מסך התיקים, לעומת כ-12 אחוז מהבנים בשכבת גיל זו. מסקנה: הפשיעה בציבור החילוני בגילאי 12-18 גבוהה פי 24 מהפשיעה החרדית.

לגבי הפשיעה בקרב המבוגרים, קשה למדי לחלץ נתונים שיבדילו בין חרדים לחילונים, כיון שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה מפרסמת התפלגויות מסוג זה בנושא הסדר הציבורי. אולם הנתונים מראים מתאם גבוה בין הפשיעה בקרב הנוער לפשיעה בקרב המבוגרים, ברוב ההתפלגויות החברתיות. בנוסף, חובה לציין נתון מדהים למדי - אחוז נפגעי העבריינות בקרב ישובים המשתייכים לאשכול חברתי כלכלי שבין 1-3 נמוך לעומת מקביליהם באשכולות 4-7, למרות שבמרבית המדדים, 'ההון האנושי' של האשכול הנמוך גרוע בהרבה ממקבילו הבינוני. ההסבר: באשכולות הנמוכים נמצאים הישובים החרדיים, בעלי שיעור פשיעה אפסי, המוריד דרסטית את שיעור הפשיעה הכולל של אשכולות 1-3, למרות שרובם ישובים ערביים שבהם שיעור הפשיעה גבוה באופן משמעותי מהישובים היהודיים.

בסעיף זה יש לזכור עוד, כי בנוסף למיליארדים היבשים, לפשיעה יש גם מחיר גבוה מבחינה חברתית - סבל פסיכולוגי, חשש של אזרחים, חרדות, ולאלה השפעה רבה על איכות החיים של החברה כולה, בהרבה תחומים. בנוסף, פשיעה גבוהה יותר משמעה הוצאה גבוהה יותר על שירותי רווחה - שאותם לא בדקנו בסעיף זה.

וגם: חוצפה שאין כדוגמתה מצד התקשורת להגיד "חרדי רצח" "חרדי גנב" בעוד שכשמדובר בחילוני לא מציינים את השתייכותו הדתית.

הגדיל לעשות אחד העיתונים שכותרתו זעקה "בחור ישיבה רצח את חברו בשל קטטה אישית". הסיפור המצטייר מיידית: השיעור כללי של ר' דוד כהן הסתיים. מוישי ויענקי יורדים לפנימייה ורבים. מוישי שולף רובה ויורה ביענקי. עגום. "איזה אלימות יש אצל בחורי ישיבות!" מזדעזע הקורא.

אלא שלא היה מדובר אלא בספק חוזרים בתשובה טריים עם כיפת עשר אגורות לבנה לראשם, שגרו במתקן לגברים הזקוקים להסתכלות בטחונית ופסיכיאטרית כאחד...

תרבות

בקטע התרבותי - זכותם של החרדים לחיות בתרבות שלהם, ואגב, זה קשה, קשה מאד. לחרדי ממוצע אין מועדונים פאבים ומסיבות, אין קולנוע, אין שבת בים, אין טלויזיה, אין מסעדות אמיתיות, אין פסטיבלים וכמעט שאין בילויים בכלל, למרבית החרדים אין טלפון חכם ולכן אינם יכולים להשתמש באינטרנט בדרכים, מה שהחילונים אינם יכולים להבין איך אפשר להסתדר בלעדיו, ולו להשגת מידע כמו זמני נסיעות בתח"צ, בנקים, דואר, בתי עסק, שירותי ממשלה ועוד. ומעל הכל - לחרדי/ה אין בשום אופן בן/ת זוג לפני החתונה - חלקים מהנוער חווים מצוקה גדולה, ורוב הנוער החרדי, ולמעשה גם הבגירים החרדים עד שהם מתחתנים, סובלים מהניתוק הזה, מי יותר ומי פחות. איננו עשויים מפלסטיק, הפיזיולוגיה שלנו זהה לשלכם, אלא שבשונה ממכם אנו נאלצים לסבול - ולשתוק.

בכל מה שנוגע לתרבות, ורבות מן הטענות החילוניות הן כאלה, אין מקום לדיון, ולא רק בגלל שאי אפשר לשנות תרבות, אלא גם ובעיקר בגלל שלא לגיטימי לשנות תרבות. אסור לשלוח יד גסה בתרבות האחר, כי זה פוגע בציפור נפשו וזו פגיעה חמורה ביותר, בפרט בנסיבות בהן ההתערבות היא ממסדית.

ככלל, החילונים אוהבים לקונן על שהחרדים רומסים את סמלי המדינה - וחשוב לזכור שחילונים רומסים את סמלי הדת בשבת, בתשעה באב, בפסח, ובאופן יומיומי בהתנהגות זוגית ברחוב, שבעיני החרדים היא לעיתים גועלית.

אולם האמת ששני הצדדים לא רומסים שום דבר - כל צד חי בתרבות שלו; בשביל חרדי לעשות מנגל ביום השואה (עשרות עשו זאת), זה כמו בשביל חילוני לטחון שווארמה בתשעה באב (רבבות עושים זאת). שום צד לא יכול לבוא בטענה לצד השני - תרבות זה טאבו.

אין לחרדים ענין לעשות "דווקא", בדרך כלל מה שנתפש כפגיעה או כרמיסה בעין חילונית, נובע מחוסר מודעות חרדית, בשל התרבות השונה. למעט מקרים מעטים כמו הליכה מופגנת בצפירה כדי לקבל צומי מהמצלמות החילוניות, (רבים מהחילונים אגב לא עומדים בצפירה, ולא רק בביתם), הרוב המוחלט של המקרים, לרבות אותם עשרות בחורי ישיבה שעשו מנגל ביום השואה, נעשים מחוסר תשומת לב. איש מאותם בחורים לא עשה "דווקא" ולמעשה רובם בכלל לא ידעו שהיום "יום השואה". לא נורא, גם רוב החילונים צריכים להסתכל ביומן כדי לבדוק באיזה תאריך, לועזי כמובן, חלים תשעה באב, י"ז בתמוז ותאריכי אבל אחרים. ולא בשביל להתאבל בהם, אלא כדי לדעת שהמסעדה הכשרה שמול הבית תהיה סגורה ויהיה צורך ללכת למסעדה אחרת.

בנוגע לחללי מערכות ישראל - בשום אופן אין חרדי שלא כואב על הנופלים, החרדים מגדירים אותם "מתו על קידוש השם", שביהדות זו דרגה עליונה שבעליונות, וחלקם אף מדליקים נר ביום זה, בביתם הפרטי.

ועוד באותו ענין: התרבות החרדית יכולה לעיתים לשמש מודל לחיקוי. הנה לקט נתונים מהסקר החברתי של הלמ"ס משנת 2009: 40% מהחרדים עוסקים בפעילות התנדבותית, כמחציתם יותר מ-10 שעות בשבוע. רק 16% מהחילונים עוסקים בפעילות התנדבותית, ורק 41 אחוז מהמתנדבים מקדישים לפעילות זו יותר מ-10 שעות בשבוע.

87% מהחרדים תרמו כסף בשנת 2009, לעומת 66% מהחילונים. וזה בזמן שחתך ההכנסה בציבור החרדי הוא הנמוך ביותר במדינה. הנתון מדהים עוד יותר כשבוחנים את סכום התרומות: 48.2% מהחילונים הסתפקו בתרומה של פחות מ-100 ₪ באותה שנה, אך רק 11.1% מהחרדים חשבו שדי בסכום זה. 14.7% מהתורמים החרדים, תרמו בין 500 ל-1000 ₪, בעוד שרק 7.4% החילונים הסכימו להזיל מכיסם סכום זה. לא פחות מ-44.8 אחוז מהחרדים שתרמו, נתנו סכום שמעל ל-1,000 ₪, לעומת 7.2% בלבד מהחילונים.

הנתונים הנ"ל מפליאים בעיקר אם בוחנים את ההכנסה הממוצעת של הציבור החרדי: 78.1% מהחרדים משתכרים פחות מ-2000 ₪ לחודש לנפש במשק בית, לעומת 15.5% בלבד מהחילונים. 51.5% מהחילונים מרויחים יותר מ-4000 ש"ח לחודש לנפש, לעומת 7.4% בלבד מהחרדים.

נציג אפוא את תמונת המציאות המלאה, בהתבסס על הנתונים הנ"ל, שתדגיש את התרומיות החרדית לעומת זו החילונית:

100 חרדים עומדים מול 100 חילונים.

מתוך החרדים, 78 חיים על 1800 ₪ בחודש, 15 חיים על 3000, ו-7 חיים על 5000.

מתוך החילונים, 16 חיים על 1800 בחודש, 33 חיים על 3000, ו-51 חיים על 5000.

סך ההכנסה השנתית של קבוצת החרדים: 220 אלף ₪. סך ההכנסה השנתית של הקבוצה החילונית: 382 אלף ₪.

87 איש מהקבוצה החרדית ו-66 מהחילונית ראו צורך לתרום.
11 מהתורמים החרדים נתנו 90 ₪, 20 נתנו 300 ₪, 14 נתנו 750 ₪, ו-42 נתנו 1,200 ₪.

32 מהתורמים החילונים נתנו 90 ₪, 24 נתנו 300 ₪, 5 נתנו 750 ₪, ו-5 נתנו 1,200 ₪.

הקבוצה החרדית תרמה סה"כ 67,890 ₪, כ-31% מהכנסתה.

הקבוצה החילונית תרמה 19,830 ₪, כ-5.2% בלבד מהכנסתה.

96% מהחרדים מרוצים מחייהם, לעומת 87% מהחילונים.

67% מהחרדים חושבים שבשנים הקרובות מצבם יהיה טוב יותר, לעומת 58% מהחילונים.

26% מהחילונים ציינו כי הם חשים בדידות לעיתים קרובות או לפעמים, לעומת 13% מהחרדים.

מחויבות לתא המשפחתי:

65% מהחילונים סבורים כי גירושין הם הפתרון הטוב ביותר לזוגות שאינם מצליחים להסתדר ביניהם, לעומת 29% מהחרדים.

40% מהחילונים סבורים כי הורה יחיד מסוגל לגדל את ילדיו טוב כמו זוג הורים, לעומת 10% מהחרדים.

31% מהחילונים סבורים כי להיות עקרת בית זה תפקיד מספק לפחות כמו עבודה בשכר, לעומת 67% מהחרדים.

32% מהחרדים חוו ב-2009 חילוקי דעות עם בן/בת הזוג, לעומת 45% מהחילונים.

17% מהחרדים חוו בשנה זו בעיות עם הילדים, לעומת 21% מהחילונים (על אף שבמשפחה חילונית ממוצעת יש 2.07 ילדים לעומת 6.53 במשפחה חרדית).

8% מהחרדים חוו בעיות עם ההורים (שאינן בעיות בריאות), לעומת 19% מהחילונים.

קווי המהדרין:

הסדר ההפרדה בתחבורה הציבורית הוא יעד לביקורת רבה מצד הציבור החילוני. טוב, את התרבות של החרדים הם לא יוכלו להבין. אבל חשוב שהם ידעו מספר דברים מענינים:

א. אשה חילונית יכולה לעלות על קו מהדרין ולשבת בחלקו הקדמי של האוטובוס, נקודה. אינני מדבר על אלימות או צעקות - אפילו מילה היא לא תשמע. כירושלמי נסעתי בשנה האחרונה ככל הנראה כ-100 נסיעות ויותר בקווי מהדרין. פעמים רבות ישבו נשים (גם חרדיות, אגב) מקדימה, ואיש לא חשב לנגוע בהן לרעה. הן דווקא הרויחו - באוטובוסים חילוניים יש יום יום הטרדות מכוערות מסוגים שונים, באוטובוסים חרדיים הסיכויים שזה יקרה נמוכים בהרבה.

ב. מעניין לציין כי באוטובוסים ארוכים של אגד מהסוג החדש, ישנם 14 מקומות ישיבה 'מקדימה', שמונה מקומות ישיבה נוספים 'באמצע', ועוד 16 מקומות ישיבה בחלק האחורי. בדרך כלל, 'האמצע' נתפס על ידי נשים, ולו בודדות, שהופכות את השטח הזה ל'סגור עבור גברים'. העובדה שהנשים האלה הן חרדיות מעידה שהן עדיין לא שמעו הרבה על הדרת נשים. כך שהגברים, שמהווים 50 אחוז מהנוסעים, מסתפקים לעיתים קרובות למדי בשליש מהמושבים, ורבע מהשטח הכולל של האוטובוס. וזאת כשאותן שלוש-ארבע נשים שיושבות בנתח האמצעי יכולות ליהנות ממקומות פנויים רבים בחלק האחורי. השתיקה מוחלטת! איש לא יאמר להן דבר. השתיקה במקרים כאלה בולטת במיוחד כשאשה יושבת ב'מרובע' בחלק הקדמי, מה שגורע מהגברים 4 מקומות ישיבה נוספים ומשאיר להם פחות מרבע ממספר המושבים הכולל של האוטובוס. גם אז הגברים לא אומרים מילה!

לא מאמינים? תעלו ותבדקו.

ההפגנות

מרבית ההפגנות מאורגנות, מיושמות וזוכות ללגיטימציה בקרב מיעוט מקרב הפלג הקרוי "העדה החרדית", שמרכזו בשכונת מאה שערים בירושלים. יודגש מיידית כי אפילו בקרב הפלג הזה, המפגינים הפתולוגיים הם מיעוט. מרבית תושבי מאה שערים שונאים את המפגינים, בזים להם והיו רוצים להשתחרר מעולם.

אישית בתור צעיר חרדי, לא הכרתי מעולם איש מהמשפחות המורחבות שלי משני הצדדים, איש משכניי לבנין, ואיש מבאי בית הכנסת שלי, שהשתתף ולו פעם אחת בהפגנה, למעט העצרות ההמוניות שאורגנו למשל בפרשת עמנואל ומספר עצרות ענק נדירות ובלתי אלימות, שאת מספרן בעשור האחרון ניתן לספור על כף יד אחת.

שום אדמו"ר לא קורא לאלימות, לרבות אדמו"רי תולדות אהרן ותולדות אברהם יצחק, מהמנהיגים הבולטים של מאה שערים. רוב ככל הפשקווילים למאותיהם המרוחים על קירות מאה שערים, מסתיימים בעשרות או מאות בודדות של אנשים המתקבצים סביב רמקול צרוד בחצר כזו או אחרת באזור מאה שערים, ושומעים בדבקות דרשה יבבנית מאישיות כלשהי. כן, אלה מרבית 'ההפגנות האדירות' שעליהן מבשרים הפשקוילים של מא"ש.

נוח לצלם 80 או 150 חרדים, חלקם נערים, המשתוללים, זורקים אבנים, שורפים פחים ומקללים שוטרים, זה מצטלם טוב ומאיים, אך אין שום זכות להטיח אשמה ביתר כשלושה רבעי מיליון החרדים החיים במדינת ישראל.

העובדה שהמנהיגות החרדית אינה מוציאה מחאות רשמיות נגד המעשים, היא עקב העובדה שהמפגינים לא זו בלבד שאינם חושבים לשאול בעצתה, אלא שהם אף מקללים, מגדפים, נלחמים באלימות ובגסות מחרידה נגד כל ההנהגה החרדית מקיר לקיר. לא רק ליטאים וחסידים 'רגילים', אלא אף רוב המנהיגים של הפלגים השונים בשכונת מאה שערים הקיצונית, סופגים בזיונות, קללות והצקות מאותה קבוצה בריונית.

אפילו חסידות תולדות אהרן, הקיצונית ביותר בעולם ככל הנראה, הסתייגה באופן פומבי וחד משמעי מאותם אלימים, לאחר שבאופן קבוע זיהו חלקים גדולים מהציבור החרדי, את אותם אלימים עם החסידות. לפני סוכות תשע"ב כל ירושלים היתה מלאה במודעות שבהן הדגישה החסידות, בעברית צחה, כי מעשי אלימות במא"ש אינם על דעתה וכי היא מסתייגת מאותם אלימים.

ותודה ל...

חילונים, בחנויות, מזנונים, דלפקים, רופאים, מרכזי ייעוץ, אחיות בבתי חולים, פקידי שירות ועוד ועוד, שברובם המכריע מתייחסים כלפינו באדיבות וסבלנות ונותנים שירות שווה ומאיר פנים לכולם ללא קשר להשתייכות הדתית שלנו. אנחנו יודעים שזה לא תמיד קל לכם, ואנו מצדיעים לכם!

http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=57085

כחמישה עשר אחוזים מבוגרי קורס המתכנתים האחרון של יחידת ממר"ם הצה"לית הם חרדים. כך מדווח אתר צה"ל.

על פי הדיווח לצוערי הקורס החרדים הותאמה במהלכו סביבת שירות התואמת את אורחות חייהם כלומר מדריכים גברים בלבד, מזון בכשרות מהודרת ושילוב של זמני לימוד תורני במהלך הלו"ז המוגדר של הקורס.

החיילים החרדים שבקורס הגיעו אליו במסגרת תוכניות שילוב החרדים של אגף התקשוב, אגף המודיעין, וחילות האוויר והים. במהלך טקס הסיום שהתקיים לפני ימים אחדים בבסיס ההכשרה של חיל התקשוב, בה"ד 7, אמר לחיילים החרדים מפקד לוטם, תא"ל דני ברן: "שילובכם בקורס מהווה תהליך משמעותי לצבא ולחברה. קבלת ההחלטות שהובילה אתכם לכאן אינה מובנת מאליה, ועל כך אני רוצה להודות לכם".

באתר צה"ל מציינים כי הקורס המדובר נחשב לאחד מקורסי הדגל של אגף התקשוב, יחד עם קורס 'מגן בסייבר', ומכשיר את חניכיו לפיתוח מערכות תוכנה מבצעיות ועורפיות כאחד, במטרה להגביר את יעילות צה"ל בשגרה ובחירום.
במרוצת ששת חודשי הקורס למדו הצוערים שפות תכנות שונות ומגוונות, ובקרוב ישתלבו במערכי פיתוח התוכנה השונים של צה"ל בזרועות היבשה, הים, האוויר והמודיעין, ובגופי הפיתוח וההדרכה של אגף התקשוב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/262502

האדמו"ר משומר אמונים, נכדו של התולדות אהרון השומר אמונים ומנהיג חסידות המתפרשת על פני ארבע ערים בישראל קיים השבוע סיור בשומרון.

במהלך ביקורו הגיע האדמו"ר למועצה האזורית שומרון שם נפגש עם ראש מועצת שומרון, גרשון מסיקה, וסגנו יוסי דגן, התארח בביתו של ראש ישיבת שבי שומרון, הרב שמידט, שהסביר לו את שיטת הסימנים המפורסמת אותה פיתח ללימוד גמרא.

בהמשך סיורו התארח בישוב יצהר וכן בכרמים במוקדים השונים בשומרון.

בסיור אמר האדמו"ר כי אין לעשות משא ומתן עם הציבורי הערבי משום שכהגדרתו "אם נותנים להם אצבע הם רוצים את כל היד". כמו כן התייחס לחקלאות בשומרון ואמר כי מרגש לראות בארץ ישראל חקלאים שמקפידים על המצוות, על קלה כבחמורה. ויהודים שומרי מצוות ששומרים על ארצנו הקדושה. "אני מזהה קדושה בציבור הזה. מקפידים גם על קשר עם הקרקע וגם על הקפדה על מצוות", אמר.

גרשון מסיקה ראש מועצת שומרון בירך על הגעתו של האדמו"ר ואמר: בשעה הזו, כוחנו באחדותנו. אין דבר חשוב יותר מלכידות ומהגעה להבנה בין הציבורים השונים בוודאי מול הציבור החרדי שהוא קרוב בתפיסת עולמו לציבור הדתי לאומי ורב המשותף על המפריד".

יצוין כי הסיור כולו התקיים כחלק ממיזם אותו מקדמת מועצת שומרון לקירוב בין ראשי המגזר החרדי וציבור הדתי לאומי. במסגרת מיזם זה מוזמנים לשומרון מדי שבוע ראשי קהילות, ראשי ישיבות, אדמו"רים ובכירים נוספים מראשי המגזר החרדי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/263093

לוחמי 'נצח יהודה' בטקס השבעה מרגש

230 חיילי הנח''ל החרדי הצהירו השבוע אמונים לצה"ל ולמדינת ישראל. "הגיוס הכי גדול שהיה באוגוסט האחרון, זכינו".

בועז אלברט מיצהר שהורחק מביתו באמצעות צו הרחקה מינהלי, הודיע אתמול (ד') לבית משפט השלום כי לא יסכים לחתום על שחרורו ממעצר, זאת בעקבות הדרישה כי ירצה את מעצר הבית ביישוב שערי תקווה ולא ביצהר.

"בעז יודע שהחלטתו חשובה לעם ישראל", אמר אלחנן אלברט, אחיו של בעז. "הוא מתכוון להמשיך ולשבת בכלא שלושה חודשים עד לסיום הצו ועושה זאת בצורה נחושה ומודעת, הוא מרגיש שליחות לומר שהצו האלוקי הוא מעל צו האלוף, ולכן לא יסכים לחתום על צו מנהלי שמורה לו לא להיכנס ליהודה ושומרון, ללא שהואשם בדבר".

אלחנן אלברט סיפר על תמיכה רחבה בבועז מצד משפחתו וחבריו הקרובים והרחוקים. "בני המשפחה והחברים תומכים ומחזקים אותו, שולחים מכתבים ופועלים על מנת להעלות למודעות את חוסר הצדק שבצווים מנהליים", סיפר.

מעמותת "חננו", המעניקה סיוע משפטי לאלברט נמסר כי "דרישתו של בעז אלברט לחזור אל בית מגוריו ביישוב יצהר, היא זכותו. אנו תומכים בעמדתו, וקוראים לבטל בהקדם את צו ההרחקה המנהלי אשר הוצא כנגדו, ולאפשר לו לחזור לחייו בהקדם".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/264714

תגוביות:

1.לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.

2.האלופים הנוכחיים, כולל כל צמרת צה"ל הנוכחית (ממנה מודר המחנה הלאומי) שמונתה על ידי אהוד ברק וקודמיו מהשמאל, שיושבים במשרד הבטחון עשרות שנים ברצף, הינם כולם שלוחה של בג"צ והיועצים המשפטיים לממשלה העומדים בצידו השמאלני של המתרס הפוליטי ונלחמים יחדיו בעזרת התקשורת העויינת נגד זכות היהודים בארצם! האלוף ניצן השנוי במחלוקת ציבורית עזה הוא דוגמא לאנשים האלה שמונו לכל אורך שדירת הפיקוד הצה"לית ושהופכת את הצבא לגוף פוליטי הפועל מתוך מניעים פוליטיים ופעמים רבות בניגוד למדיניות המוצהרת של הממשלה, המשותקת באמצעות האוליגרכיה המשפטית שביצעה במדינה הפיכה ללא רשות או סמכות ובאמצעותה ניטרלה את השלטון וניכסה אותו לעצמה בדרכי מירמה ועורמה.

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

הרב ליאור שליט"א מעולם לא אמר את הדברים שייחס לו ח"כ שטרן ודבריו בשקר יסודם, ואין לך הוצאת דיבה גדולה מזו. אנו מוחים על דברי הבלע, שכאמור, בשקר יסודם, ודורשים מח"כ שטרן להתנצל על דבריו.

כמו כן, הננו דורשים ממנו להסיר את חסינותו, כדי שאפשר יהיה להעמידו לדין בגין שקר והוצאת דיבה. חסינות חברי הכנסת לא נועדה כדי לאפשר להם להכפיש את שמו של כל אזרח במדינת ישראל, ובודאי לא של תלמיד חכם, איש ציבור, רב ומורה לרבבות מישראל. ההסתתרות מאחרי החסינות, היא ניצול לרעה, ושימוש ציני ומשחית בזכות המוענקת לח"כ.

אנו קוראים לחברי הכנסת לעמוד על כבודה של כנסת ישראל, ולא לאפשר לח"כ להוציא דיבה מעל בימתה. בנוסף, אנו מגנים את הצורה הנואלת של "מחאה" על ידי יריקה בפניו של ח"כ. אין זו דרכה של תורה, אשר דרכיה דרכי נעם, ונתיבותיה שלום.

על החתום:

הרב גבי קדוש יד בנימין -
הרב מיכאל הרשקוביץ נריה -
הרב אלחנן בן נון שילה –
הרב דוד דודקביץ יצהר -
הרב דוד משלוב חמד -
הרב יעקב מרגליות פרדס חנה –
הרב משה אלקבץ מעגלים -
הרב אליעזר מלמד הר ברכה –
הרב מרדכי רבינוביץ מעלה אדומים –
הרב עזריאל אריאל עטרת –
הרב רמי ברכיהו טלמון -
הרב משה ביגל מיתר -
הרב דני סטיסקין מעון -
הרב ש. יוסף ויצן פסגות -
הרב יחזקאל קופלד דולב -
הרב יהושע ון דייק רמג"ש –
הרב יאיר פרנק עמונה –
הרב נתן חי איתמר -
הרב דניאל מילר ת"א –
הרב צבי ארנון ניר גלים –
הרב יהודה שטרן אלקנה –
הרב שלמה רוזנפלד שדמות מחולה –
הרב יהושע שפירא רמת גן –
הרב עוזיאל ראובן טל מנשה –
הרב משה אודס צופים –
הרב דוד פנדל שדרות –
הרב יחזקאל יעקובסון שעלבים -
הרב גדעון פרל אלון שבות –
הרב שלמה אבינר בית אל –
הרב יהושע שמידט שבי שומרון –
הרב אייל יעקבוביץ ישיבת צפת –
הרב שלמה ויס בני דרום –
הרב גדעון בנימין נוף איילון –
הרב משה אליעזר רבינוביץ בית חגי –
הרב אליקים לבנון רב השומרון –
הרב בן ציון אלגזי כרם דיבנה –
הרב אליעזר ולדמן קרית ארבע –
הרב נעם ולדמן קרית ארבע -
הרב שאול דוד בוצ'קו כוכב יעקב –
הרב חיים ירוחם סמוטריץ' בית יתיר –
הרב יעקב פינגבויים קשת –
הרב משה אליה מכינה בית אל –
הרב אליהו רחמים זיני חיפה –
הרב ניר רוזנברג עינב -
הרב שמואל אליהו רב העיר צפת –
הרב חיים גנץ תל אביב –

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=712347

שגריר האפיפיור והותיקן בישראל הארכיבישוף ג'וזפה לצרוטו השיב היום לרב שטנצל ובדבריו כתב לו כי "גירסתך לפיה כלי הקודש מצויים בותיקן אינה מתקבלת".

עוד הוסיף כי "זה עומד בניגוד למה שאנחנו יודעים על חמישים השנים האחרונות בהן מתקיים דיאלוג מאוד ידידותי בין הכנסייה הקתולית לעם היהודי.

אילו הכלים היו בותיקן היו האפיפיורים האחרונים מחזירים אותם לבעליהם החוקיים.

אם ביכולתך לספק לי ראיות, אני אעביר זאת אישית לאפיפיור פרנציס".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=737614

תגוביות:

1.מהתשובה של נציג הותיקן בארץ משתמע שהאפיפיור כלל לא קיבל פניה זו
ומה פירוש פנייתך אינה מתקבלת?

מהתשובה ניתן להסיק שהאפיפיור עצמו כלל לא קיבל את המכתב שיועד לו ועונה מישהו שאינו נמצא ברומא ואינו יכול לרדת למרתפים האלה ולחפש את האוצרות היהודים ולענות תשובת אמת לפניה היהודית.

דבר מוזר שני שעל הרב לציין בתשובתו הוא שנאמר ש"הפניה אינה מתקבלת". מה הפירוש? שלא מסכימים לחפש או לגלות?

או שלא מסכימים כלל לתת ליהודים רשות לשאול שאלה כזו?

2.בשנים האחרונות עם ישראל אינו מפחד מאיש ופונה לכל האומות בדרישות צודקות. בקרוב יש להתחיל לדרוש הכרה באמת ההיסטורית של החלטת סאן רמו. המנהיגים הזוחלים שיש לעם שלנו אבד עליהם הכלח והם נמאסו על כולם. זו הסיבה שהשמאל איבד את כוחו בישראל בשל זחילתו המבישה והדוחה.

עכשיו זמן האמת!

להתחיל לדרוש הכרה בהחלטת האומות על בניית מדינה יהודית על כל שטחה של פלשתינה - ארץ ישראל ולתבוע לדין את בריטניה על קריעת עבר הירדן המזרחי מהשטח שיועד לנו.

רק כך יתחיל הדיון הכלל עולמי בזכותנו הלגיטימית על כל הארץ ויציג את כל השתלשלות ההיסטוריה, שעד לרגע זה אפילו לא מוכרת לכל יושבי הכנסת המתקראים "נציגינו". רבים מהם בורים ועמי ארצות בהיסטוריה של עמנו וארצנו. בורים מטעים ומוטים שיש לחשוף את תרמיתם.

וכמובן ברורה בורותם של כל ילדי היהודים בהשתלשלות ההיסטורית הזו שמוסתרת על ידי השמאל, המכוון את חומרי הלימוד במערכת החינוך הנשלטת על ידי אירגוני הקרן החדשה ומטה קרמניצר המסונף, שמכניס את התכנים של אירגוני הקרן החדשה לספרי הלימוד של היהודים ללא כל פיקוח יהודי רציני או אמיתי.

הבורות של הציבור מרקיעה שחקים בנושא זכותנו על הארץ וכאשר נפתלי בנט חושף מעט מזעיר השמאל משתולל.

יוזמה פרטית חייבת לקום כמו זו של הרב ולאתגר את כל העולם עם האמת באמצעות תביעה משפטית פרטית נגד בריטניה על המעשה שעשתה ב-1922 בניגוד לחוק ובניגוד למנדט שקיבלה על ארץ ישראל כולה - כשקרעה את עבר הירדן המזרחי והפכה אותו בניגוד לחוק ולתוכנית ולמנדט שקיבלה - למדינה ערבית נוספת של מספר בדואים ברשות נסיך סעודי שהובא לכאן בלי קשר להיסטוריה ולחוק!

3.במרתפי הותיקן אוצרות יהודיים נוספים ועלינו לדרוש אותם בחזרה. ספרי הגות יהודית והמון דברים וחפצים הקשורים לעם היהודי. מה להם ולותיקן?

הותיקן אינו עושה טובה לאיש שהוא מדבר יפה עם העם היהודי כפי שמשתמע מדברי הנציג שלו לרב היהודי הפונה.

החרדים העולים נימקו את עלייתם בכך שהם רוצים לבנות את בית המקדש. עשרות חרדים נוספים הושארו בחוץ על ידי המשטרה.

הרב ישראל פרטיג מדווח: 'עלינו להר הבית וראינו את המקום שומם ועזוב, מסגדים מטמאים את מקום מקדשנו, כואב לראות כך את המקום. אנו מצפים שעם ישראל יעלה להר הבית בהמוניו להסיר את השיקוצים ולבנות את בית המקדש.

נכון שיש אגדות חז"ל שבית המקדש ירד מהשמים אבל אין בכך שום מניעה לעלות ולבנות. גם את בית המקדש הראשון והשני בנו ולא חיכו לנפילה משמים'.

אנחנו נכנסים רק למקומות המותרים לפי כל השיטות והדעות. הלכנו סביב סביב בצמוד לחומה ממש. אין טעם להחמיר יותר. זה חומרה שמביאה קלקול, מכיוון שבמקום שיהודים טהורים יעלו ויקדשו את הר הבית, כל זב ומצורע וטמא עולים ונכנסים בכל מקום בהר.

לא מובן מדוע המשטרה מנעה מאיתנו לעלות להר הבית. אנחנו לא עושים שום בעיות, שום פרובוקציות, רק נכנסים מתפללים ויוצאים. המשטרה פוגעת בזכויות אדם בסיסיות. זכותנו לעלות ולהסתובב בהר הבית. נעשית כאן אפליה,

לחילונים, לתיירים ולמזרוחניקים המשטרה נותנת להלך חופשי על ההר ורק לחרדים מתנכלים.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=752149

בין התחומים בהם אני מקווה מאוד לתרום את חלקי, החלת הריבונות הישראלית ביהודה, שכן לכולם ברור שבסופו של דבר יוחל החוק הישראלי ביהודה ושומרון. היהודים ביהודה ושומרון הם האוכלוסייה היחידה במזרח התיכון שחיים תחת ממשל צבאי. את הבסיס המשפטי כבר הכין השופט אדמונד לוי. החלנו את החוק בירושלים ובגולן למרות מחאות מקיר לקיר. כעת הגיעה תורה של יהודה ושומרון.

ירושלים – במקום הקדוש שלנו, הר הבית, אין ליהודים זכויות יסוד. מוסלמי יכול לעשות פיקניק או פיפי אבל יהודי שיעז להגיד "שמע ישראל" ייעצר. לאבסורד הזה חייבים לשים סוף. מדינת ישראל צריכה לאפשר לרבבות היהודים המעוניינים בכך להתפלל בבטחה ובכבוד במושא כיסופי אלפיים שנה.

אני רוצה להוביל שיח ציבורי מתוך קשב, דווקא למי שלא חושב כמוני.

כמו כן, הייתי רוצה שתהיה משטרה חזקה ולא אלימה. פעם אחר פעם אנו נחשפים לאלימות המשטרה. עלינו להגיע למצב כזה שאנחנו דואגים לקואליציה מקיר לקיר האומרת בקול צלול וברור כי משטרה אלימה אינה משטרה חזקה אלא היא משטרה חלשה. על המשטרה לאפשר לאזרח את מירב החופש להביע את עצמו. כאשר הגורמים האחראים על שמירת החוק יפנימו ויקרינו אווירה אחרת תהיה לזה השפעה על כלל החברה.

http://the--temple.blogspot.co.il/search?q=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%A7+%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%91

הרב חיים פסח הורוביץ - דומ"ץ בעלז באשדוד ותלמיד בעל האמרי חיים מויז'ניץ זצ"ל - מצטרף להכרזתו של הרב מאיר הייזלר חבר בד"ץ קרליץ - שמותר לעלות להר הבית בזמן הזה.

באתר "בעולמם של חרדים" מובאת דו שיח של פעילים חרדים למען העליה להר הבית עם הרב חיים פסח הורביץ, ממנהיגי הציבור החרדי באשדוד, חבר בית הדין "רבני הקריות", ורבם של חסידי בעלזא באשדוד.

בחילוקי הדעות בין החזון איש הסובר שמצוות כיבוש ארץ ישראל היא אף בזמן הזה לשיטת סאטמר שאסור למרוד באומות עד בוא המשיח, סבור הרב הורביץ הוכרע כשיטת מרן החזון איש זצ"ל. בעקבות כך פנו פעילי הר הבית חרדיים לרב הורביץ ונפגשו עמו השבוע ארוכות (בליל י"ד טבת תשע"ד) במזכירות בד"ץ רבני הקריות של אשדוד.

במהלך הפגישה תיארו הפעילים את המצב העגום כיום בהר הבית ודיווחו גם כי בכירים במשטרה ובשב"כ מתאוננים על כך שהיהודים אינם באים לממש את זכותם על ההר. הרב הורוביץ נשאל מדוע החשמונאים הרשו לעצמם להיכנס ולכבוש את הר הבית בטומאה, וכיום יש שאוסרים זאת. הרב הורביץ ביקש לטעון - שהחשמונאים פעלו תחת אילוצי כיבוש ומלחמה והפעילים טענו שגם כיום זהו צורך כיבוש ומלחמה. "הרי כל זמן שאי אפשר לבנות את ביהמ"ק, מוכח שהמקום עדיין טעון כיבוש". "זה כבר לא תלוי בנשק או בטנקים, אלא בנוכחות יהודית בלבד", טענו הפעילים. "כמו שנאמר בתחבולות תעשה לך מלחמה", או כפי שקוראים לזה גורמי ההתיישבות יצירת עובדות בשטח".

בקשר לכך, העלה הרב הורביץ את השאלה "מה תעשו עם רש"י ובעלי התוספות הסוברים שבניין ביהמ"ק יירד מן השמים"? הפעילים השיבו שרש"י ותוס' מצטטים את המדרש תנחומא, שלעתיד לבוא (לאחר תחיית המתים) הקב"ה יעשה חומת אש מסביב לבית המקדש. אולם אין בכוונת המדרש הנ"ל לחלוק על הסִפְרֵי הקובע שיש מצווה לבנות את ביהמ"ק, בכל הזמנים ובכל הדורות, ככתוב ועשו לי מקדש.

הרב הורביץ תהה "מדוע אתם נופלים עלי - בזמן שיש רבנים יותר גדולים ממני"? הפעילים הבהירו לו שגורל מקום בית המקדש תלוי כעת על דברתו בלבד. מאחר שהוא מפורסם בעולם החסידי כולו, כדיין הפוסק לאמיתה של תורה, מבלי חששות או פחדים וחשבונות פוליטיים כלשהם. עוד טענו בפניו שגם המפורסם שהוא חבר נעוריו של האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, מן הימים שלמדו יחדיו אצל מרן האמרי חיים זצ"ל, מוסיפות לדבריו חיזוק נוסף.

בשלב זה הרב הורביץ הרהר ארוכות וניכר ששקע במחשבות. לאחר דקות ארוכות שאל: "מה יעזור אם הציבור החרדי יתחיל להיכנס ולבקר בתוך הר הבית???"

הפעילים הסבירו שאם המוני יהודים יתחילו להיכנס להר הבית מדי יום ביומו, אזי המשטרה תתחיל לבצע את הפסיקות וההצעות לחלוקת הר הבית בין ישראל לעמים במתכונת הנהוגה כיום במערת המכפלה. ממילא באותם הימים שהמתחם כולו יהיה בנוכחות יהודית בלבד כגון בשבתות, חגי ישראל, וראשי חודשים יוכלו להניח גדר ארעי מסביב לעזרה, שזוהי מצווה בפני עצמה והרגל נוכחות היהודים בהר הבית גם יוסיף בעלות ישראל על המקום ולאחריה כבר נוכל גם להקריב קרבן פסח כמצווה עלינו וכדברי החת"ס בתשובתו המפורסמת לחותנו הרע"א המופיעה בתשובות יור"ד סימן רל"ו.

הרב הורביץ הסכים עם הטענה הזו.

מכאן עברו לדון האם יש צורך בטבילה לפני העליה, שמטרתה כיבוש המקום לידי ישראל. הרב הורביץ לא הסכים לטענה שיש להתיר כניסה להר הבית ללא טבילה לצורך כיבוש. למרות ההלכה שבאם יש טרחה לחפש אוכל כשר בשעת מלחמה, מותר לחיילים לאכול נבילות וטריפות, אין להתיר כניסה להר הבית ללא טבילה על סמך זאת כיון שאין שום טרחה יתירה בטבילה. אולם, לגבי שטח העזרה עצמה - שם מותר להיכנס בימינו כאשר יש בכך צורך וחשיבות, אף בלא טהרת פרה אדומה כיוון שאין לנו כיום מאפרה.

על טענת הפעילים שישנו טורח מרובה בטבילה במקווה בגלל דיני חציצה וכד' השיב הרב הורוביץ שרוב דיני חציצה הינן מדרבנן בלבד ולצורך כיבוש הר הבית אפשר לוותר עליהן.

לשאלת הפעילים האם הם רשאים לפרסם זאת? השיב הרב הורוביץ בחיוב, ובחיוך רחב!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=769393

במחלוקת המפורסמת - בין שיטת החזון איש הסובר שמצוות כיבוש ארץ ישראל היא אף בזמן הזה - ולבין שיטת סאטמר הסוברת שאסור למרוד באומות עד בוא המשיח - אזי הרב הורוביץ מצדד כשיטת מרן החזון איש זצ"ל ולכן הפעילים החרדיים של הר הבית, נפגשו השבוע ארוכות (בליל י"ד טבת תשע"ד) עם הרב הורוביץ - במזכירות בד"ץ רבני הקריות של אשדוד, כאשר במהלך הפגישה אזי תיארו לו בעוגמה - שלמרות שישנה פסיקת בג"צ -הקובעת שהר הבית צריך להתנהל בחלוקה שווה כמו במערת המכפלה (רמדאן לערבים וחול המועד ליהודים) - הרי עכ"ז אזי הבכירים במשטרה ובשב"כ מתאוננים על כך - שהיהודים אינם באים לממש את זכותם על ההר, וכשהרב הורוביץ ניסה להשיב שמדובר באיסורי כרת ואי אפשר להתיר את זה, אזי הוא נשאל מדוע החשמונאים הרשו לעצמם להיכנס ולכבוש את הר הבית בטומאה -בה בעת שאוסרים זאת כיום, וכשהרב הורביץ ניסה להשיב ולטעון - שהחשמונאים פעלו תחת אילוצי כיבוש ומלחמה, אזי הפעילים הטיחו בו - וכי כיום זהו לא לצורך כיבוש ומלחמה - שהרי כל זמן שאי אפשר לבנות את ביהמ"ק- אזי המקום עדיין טעון כיבוש -וזהו כבר לא תלוי בנשק או בטנקים - אלא בנוכחות יהודית בלבד - כמו שנאמר בתחבולות עשה לך מלחמה - וכמו שקוראים לזה אצל גורמי ההתיישבות "עובדה פוליטית",
וכשהרב הורביץ ניסה לחמוק בטיעון "מה תעשו עם רש"י ובעלי התוספות - הסוברים שבניין ביהמ"ק יירד מן השמים" אזי הפעילים השיבו לו - שרש"י ותוס' מצטטים את המדרש תנחומא - שלעתיד לבוא (לאחר תחיית המתים) אזי הקב"ה יעשה חומת אש מסביב לבית המקדש - אולם אין בכוונת המדרש הנ"ל לחלוק על ה-סִפְרִי- הקובע שיש מצווה לבנות את ביהמ"ק- בכל הזמנים ובכל הדורות - בגלל הפסוק של ועשו לי מקדש,

וכשהרב הורביץ ניסה להבין "מדוע נופלים עליי - בזמן שיש רבנים יותר גדולים ממני" אזי הובהר לו שגורל מקום בית המקדש תלוי כעת על המילה שלו בלבד - ואין לו כל אפשרות להתחמק מכך - וזאת מאחר שהוא מפורסם בעולם החסידי כולו - כדיין הפוסק לאמיתה של תורה - מבלי חששות או פחדים וחשבונות פוליטיים כלשהם, וכן שהוא אף מפורסם כחברו הטוב של האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק - עוד מזמן שהם למדו יחדיו אצל מרן האמרי חיים זצ"ל,

ולאחר שהרב הורוביץ שקע במחשבות והרהורים ארוכים - אזי הוא לפתע שאל - מה זה יעזור באם הציבור החרדי יתחיל להיכנס - ולבקר בתוך הר הבית???

וכמובן שהפעילים היו דרוכים לרגע הזה - ולכן בתיכף ומיד אזי הם התחילו להסביר את חזונם - שברגע שאלפי יהודים יתחילו להיכנס להר הבית מדי יום ביומו - אזי במשך הזמן המשטרה תתחיל לבצע את פסיקת הבג"צ לחלוקה שווה בהר הבית - וממילא באותם הימים שהמתחם כולו יהיה בנוכחות יהודית בלבד (כגון: שבתות חגים וראשי חודשים) - אזי יוכלו להניח גדר ארעית מסביב לעזרה שזהו מצווה בפני עצמה - וממילא העולם כולו יתחילו להתרגל שיש ליהודים בעלות חלקית על המקום - כשלאחר מכן כבר לא תהיה בעיה להקריב קרבן פסח( כפי דעת החת"ס שזהו גם בזה"ז)...,

ואז הרב הורוביץ קבע - את הפסיקה - אשר תיכנס לדפי הזהב של ההיסטוריה - כדלקמן:

למרות שחז"ל קבעו - שבאם יש טרחה לחפש אוכל כשר בשעת מלחמה - אזי מותר לחיילים לאכול נבילות וטריפות - הרי אעפ"כ אין להתיר כניסה להר הבית ללא טבילה - וזאת משום שאין בזה טרחה יתירה - אולם לגבי השטח הקטן של העזרה - אזי מותר להיכנס לשם אף בלא פרה אדומה - ובתנאי שיש צורך וחשיבות בכך!!!,

ובתיכף ומייד - אזי הפעילים הנ"ל החלו להזדעק ולטעון - שגם לגבי טבילה במקווה - יש בכך טורח מרובה בימי הקור...,

ומאידך אזי הרב הורוביץ התעקש - שהוא אינו רואה אפשרות להתיר כניסה להר הבית - בלא טבילה באותו יום,

וכשהפעילים הנ"ל ניסו לטעון - שגם לגבי טבילה במקווה - יש בכך טורח מרובה - בגלל דיני חציצה וכד',

אזי הרב הורוביץ השיב - שדיני חציצה הינן מדרבנן בלבד - ולצורך כיבוש הר הבית -אזי אפשר לוותר עליהן,

וכשהפעילים הנ"ל המשיכו לטעון - האיך ינהגו בנשים - אשר רוצות להיכנס ולהתפלל שם???

אזי הרב הורוביץ קבע - שאכן לגבי הנשים - אזי הן פטורות לעת עתה - מלטבול במקווה - בכדי להיכנס להר הבית,

וכשהפעילים הנ"ל נפרדו בשאלה - האם הם רשאים לפרסם זאת???

אזי הרב הורוביץ השיב - בחיוב !!

ומעניין לעניין באותו עניין - אזי ראש ישיבת שפת אמת הרב שאול אלתר -נשאל את אותו שאלה - מדוע לחשמונאים היה מותר להיכנס ולכבוש את הר הבית בטומאה - ואילו בזמן הזה אוסרים זאת,

אזי הוא השיב - שישנם מפרשים אשר מבארים - שהחשמונאים עשו זאת מבחוץ בלבד, וכשהוא נשאל - האיך בדיוק הם כבשו את ביהמ"ק מבחוץ - בה בעת שביהמ"ק היה כמו מבצר - והאיך בדיוק הם טיהרו את ביהמ"ק מגופות האויב???

אזי הוא השיב - שבין כה וכה - כבר כתוב בספר ויואל משה - שכיבוש ארץ ישראל - איננה נוהגת בזמן הזה,

וכשהזכירו בפניו - את מכתבו של סבו האמרי אמת זצ"ל -שכיבוש ארץ ישראל נוהגת גם בזמן הזה,

אזי הוא הפטיר - אני לא יודע - זה מחלוקת -ואני לא רוצה להתיר זאת על הכתפיים שלי (נישט אוף מיינעפלייצעס...),

http://bshch.blogspot.co.il/2013/12/blog-post_9650.html

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=769393

הסטארט-אפ Call Me זכה הערב כ"חביב הקהל", בתחרות בה השתתפו 10 סטארטאפים חרדיים ישראלים ועוד 2 סטארטאפים מעורבים (אמריקאים-ישראלים), בתחרות שהתקיימה בבית מיקרוסופט בהרצליה.

הערב, יום רביעי 25.12.13, בהשתתפות מאות חרדים, יזמים מקהילת ההיי-טק, מנהלי חברות היי-טק, המדען הראשי, מנכ"ל משרד הכלכלה ועוד, התקיים אירוע ראשון מסוגו בישראל: במה ותחרות של סטארטאפים חרדיים.

האירוע התקיים בבית מיקרוסופט בהרצליה בשיתוף פעולה בין ארגון קמאטק (ביוזמתו של משה פרידמן שותף ומייסד קמאטק), ארגון קמח, ד"ר יוסי ורדי, החברות מיקרוסופט וסיסקו ובעידוד המשרד לכלכלה והפדרציה היהודית של ניו-יורק (UJA).

האירוע כלל חשיפת 10 סטארטאפים ישראלים חרדיים חדשים וכן יזמי הייטק חרדים אמריקאים הפועלים גם בישראל שהקימו סטארטאפים חרדיים אמריקאים-ישראלים (הוצגו גם 2 סטארטאפים כאלה).

בסיום האירוע הוכרז הסטארטאפ (מתוך 10 הסטארטאפים הישראלים שהציגו), שנבחר ע"י צוות שופטים מבכירי קהילת ההיי-טק הישראלית וקרנות הון הסיכון הקיימים כאן, וכן הוכרז הסטארטאפ, שהוא "חביב הקהל", שהשתתף באירוע.

הזוכה במקום הראשון קיבל פרס של 10 אלף דולרים מענק מקרן פיטנגו וכן 3000 $ מענק מ- U-Test.

המקום השני והשלישי קיבלו גם הם פרסים כספיים מקרנות הון הסיכון והמשקיעים שהיו באולם.

יורם יעקובי, מנכ"ל מרכז הפיתוח, מיקרוסופט ישראל: "אנו שותפים בקמאטק, כך שהתחום של יזמות חרדית מוכר לנו. אולם מעולם לא היו באולם אחד כל כך הרבה סטארטאפים חרדיים וזה בהחלט הצלחה גדולה.

הייחוד שלנו כעם ישראל זה לא רק העלאת רעיונות אלא הרצון לממש את הרעיונות. אני חושב, ששילוב חרדים בהיי-טק יעזור לנו למלא את החלל החסר בבוגרי מחשב ואנו מברכים על צמיחת הקהילה החרדית המפתחת דברים חדשים לעולם ההיי-טק".

משה פרידמן, שותף ומייסד קמאטק ויזם תחרות הסטארטאפים החרדיים (בתמונה למעלה- במרכז): "לפני כשנתיים פגשתי את ד"ר יוסי ורדי וסיפרתי לו על החשש שלנו ממגע עם קהילת הסטארטאפים החילוניים. יוסי שאל אותי: יש בכלל דבר כזה סטארטאפים חרדיים? את התשובה לשאלה הזו אפשר לראות כאן באולם. יש הרבה וטובים. העולם היזמי החדש נולד בבני-ברק. אנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם גורמים ממשלתיים ופרטיים ולהערכתי אנו הקפיצה הבאה בעולם היי-טק הישראלי".

עמית לאנג, מנכ"ל משרד הכלכלה אמר בכנס ש "היעדים המרכזיים שלנו הם:

1) לשלב בתעסוקה אוכלוסיות, שלא משולבות מספיק בעולם העבודה.

2) לטפח את העולם הטכנלוגי, לטפח את החדשנות. 2 האתגרים הללו משולבים במה שאנו רואים היום בתחרות הסטארטאפים החרדיים".

הסטארטאפים החרדיים הישראליים שהציגו:

1. CallMe - פלטפורמה לתקשורת "חמה" בזמן אמת בין הגולשים לבין האתר בו הם גולשים. את הסטארטאפ הזה חשפנו לראשונה בעבר כאן.

2. iSale - פלטפורמה מתקדמת לאנשי מכירות ניידים.

3. Linguistic Agents - פלטפורמה להבנת שפה טבעית, עם פתרון חדש לחיפוש קל ומתקדם בשפה טבעית במובייל. את הסטארטאפ הזה חשפנו לראשונה אתמול כאן.

4. MVB - פיתחו דיסק-או-קי בשם MVBDisk להעברת קבצים ללא מחשב. את הסטארט-אפ הזה חשפנו לראשונה בעבר כאן.

5. Humaney - מחברים בין מידע ואנשים באינטרנט לפי תחומי עניין בזמן אמת.

6. iRideShare - אפליקציה סלולרית לשיתוף נסיעות בין חברים ואנשים הנמצאים בקבוצה חברתית.

7. Project Button - משנים אתר או אפליקציה ע"י יצירת "כפתור שיחה" על המסך, שניתן לגרור אותו על המסך. יכול לשמש לשאלונים ולקניות וליצירת קשר מהיר עם המשתמש וצרכיו.

8. Pojo.me - מערכת לבניית אתרים ועדכונים מבוססת ענן ללא צורך בכל ידע, כולל אתר במובייל.

9. Webbing - בנייה עצמית של רשת חברתית לפי תחומי עניין. את הסטארטאפ הזה חשפנו לראשונה בעבר כאן.

10. "עבודות לחרדים" - פורטל נייח ונייד להנגשת עבודות לחרדים. סיפק עד כה עבודה לכ-500 חרדים.

הסטארטאפים החרדיים האמריקאים-ישראלים שהציגו:

1. VikiSense - פתרון ביומטרי ואבטחתי הכולל זיהוי פנים וזיהוי קול בדיבור, כולל זיהוי תוכן בווידיאו או בתמונה הנלקחת מהסמארטפון.

2. Vector Photonics - פתרון בתחום ה-Smart Home לתאורה חכמה, יעילה וחסכונית. יוצרים Intelligent Home כחלק מתפיסת ה- Intelli-Tings.

צוות השופטים המקצועי בחר את 3 הראשונים:

מקום שלישי: Linguistic Agents

מקום שני: iSale

מקום ראשון: "עבודות לחרדים". המנכ"ל - אביגדור רבינוביץ, בתמונה למעלה מימין.

במקביל לבחירת השופטים המקצועיים, נערכה הצבעה בקהל שהשתתף באירוע וחברת הסטארטאפ מבני ברק - CallMe זכתה במקום ראשון כ"חביבת הקהל".

שרי רוט, מנכ"ל CallMe זכתה כאמור במקום ראשון כחביבת הקהל ומופיעה בתמונה למטה מימין, עם זיקה אב-צוק מסיסקו ישראל.

http://www.telecomnews.co.il/%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%90%D7%A8%D7%98-%D7%90%D7%A4-%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%9B%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%98%D7%90%D7%A8%D7%98%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94.html

פצצת הזמן הדמוגרפית המטרידה את השמאל אינה העלייה היחסית בגודלה של האוכלוסייה היהודית אל מול האוכלוסייה הערבית בין הים לירדן - עלייה המוצגת באופן מסולף בידי ג'ון קרי וחבורה של אוטופיסטים אנכרוניסטיים - אלא הצמיחה האבסולוטית בגודל האוכלוסייה היהודית עצמה בד בבד עם הפיכתה של ישראל למדינה הדתית ביותר בעולם.

כפי שכותב הבלוגר יוסף בלוך מטיימס אוף ישראל, רוב האוכלוסייה היהודית בישראל היא למעשה דתית:

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 43% מהיהודים בישראל מגדירים את עצמם כחילונים, 9% כחרדים ו-48% הנותרים כ: מסורתיים (23%), דתיים (15%) או בין לבין (15%). בעוד בסקר הלמ"ס מוגדרות חמשת הקבוצות על פי מידת המחויבות שלהם להלכה היהודית האורתודוקסית (האם וכמה אתה "דתי?", הרי שבסקר מכון פיו שחקר את יהדות אמריקה זוהתה היהדות האורתודוקסית כעוד זרם.

פניה החדשים של החברה הישראלית: דתית ותאבת חיים

כ-57% מהישראלים לוקחים חלק ביהדות המכונה בארה"ב "אורתודוקסית" המכירה ביהדות הנורמטיבית ככזו הנטועה במסורת הרבנית (הנוכחות של הזרמים "המתקדמים": הרפורמים והקונסרבטיבים כמעט ואינה קיימת ולמעשה הינה בעיקר תופעה אמריקאית). אמנם ישראלים רבים המגדירים את עצמם כדתיים הינם רחוקים מלדקדק בכל מצוות ההלכה היהודית, אך ישנו פער משמעותי בין יהודיים דתיים לסירוגין המכירים בחשיבותם ובמקומם של המצוות, לבין היהדות "המתקדמת" הגורסת כי ניתן להמציא מחדש מצוות על פי נטייה וטעם אישי.

נראה כי הרוב הישראלי - ה-57% - הולך ומתרחב במהירות. במהלך מחצית מחודש דצמבר בו שהיתי בירושלים לצורך קידום המהדורה העברית של ספרי "ציביליזציות גוועות" - העוסק במשבר האמונה של אירופה והעולם המוסלמי - הופתעתי לגלות עלייה משמעותית במחויבות להקפדה על המצוות, גם בקרב אנשים שראו עצמם בעבר כחילונים למהדרין.

בישראל של היום הציבור הדתי גדול, מגוון ומעורב יותר ויותר: קרוב למחצית מהקצינים בצה"ל מגדירים את עצמם כדתיים לאומיים, וחלק גדול מהם עברו במכינות קדם צבאיות בהן משלבים לימודי יהדות, היסטוריה יהודית וכן אימונים פיזיים כהכנה לשירות צבאי; בחברה החרדית ניכרים גם כן שינוי איטי אך עקבי במסגרתו צעירים רבים בוחרים לעבוד במקום ללמוד במשרה מלאה; מפלגת הבית היהודי של נפתלי בנט יצרה בשביל הציבור הדתי לאומי כר חדש למעורבות פוליטית; ארגונים כדוגמת בית הלל ונפש יהודי מקרבים חילונים בחזרה לשמירת מצוות.

זוהי התפתחות מכריעה ומנוגדת לאינטואיציה: החברה הישראלית שוחה נגד הזרם החילוני והופכת להדוקה יותר בדתה בשעה ששאר העולם הולך והופך לחילוני. יתכן וההסבר טמון בתיאוריה שפיתח הסוציולוג הקתולי מארי אברסטאדט, שטען במאמר מבריק ב-2007 שאלו הם ילדינו המובילים אותנו לאמונה ולא להפך.

דמוגרפים מצביעים לא אחת על הקשר הקיים בין אמונה לעלייה בפריון: מארי טוען שהסיבתיות עובדת לשני הכיוונים - שהבאת ילדים מחזקת את אמונתנו לא פחות משאמונה מעודדת אותנו להביא ילדים. ישראל ראשונה בעולם המערבי עם 3.0 ילדים לאישה (במקום השני ארצות הברית עם 1.9). בניכוי הציבור החרדי מדובר ב-2.6 ילדים לאישה, עדיין מעל לממוצע של כל מדינות העולם המפותח.

כשלונו של הפרויקט החילוני

לא רק שהנתונים הללו ממסמסים את "פצצת הזמן הדמוגרפית" הכה מדוברת, הם גם משנים את דמותה של המדינה ולמעשה הם מאשררים את טיעונו בין מאה השנים של הרב קוק לפיו הזדהותם של היהודים עם ארצם תוביל אותם בסופו של דבר בחזרה לחיקה של היהדות.

יש לציין כי התחייה הדתית אינה מתרחשת על חשבונם של הערבים מחוץ או בתוך הקו הירוק. ההפך הוא הנכון - האוכלוסייה הערבית בין הנהר לים פורחת כפי שאף חברה ערבית לא פרחה אי פעם: חמישית מהסטודנטים הישראלים לרפואה ושליש מהסטודנטים באוניברסיטת חיפה הם ערבים. אוניברסיטת אריאל, "אוניברסיטת המתנחלים" המצויה בשומרון משרתת את האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית - את הקמפוס ממלאים נשים ערביות צעירות בכיסוי.
החלום של ג'ון לנון הולך ומתפוגג

הפריחה של הכלכלה הישראלית יוצרת ביקוש ער לצעירים בעלי אמביציה ויכולת. השמאל קורא לישראל "מדינת אפרטהייד" כפי שכינה את ארה"ב "מדינת פאשיסטית" בשנות השישים, אך המציאות מספרת כאמור סיפור שונה לחלוטין.

יתכן כי מי שמצוי מעבר לנקודת האל-חזור הוא השמאל הישראלי המצטמק המחזיק בחזון אוניברסאליסטי, אוטופי ומעורפל. האירופאים, על ניסיונם המבעית עם לאומיות מזועזעים לא פחות מהשמאל הישראלי, וכמוהם גם נוצרים ליברלים המתעבים את הנצרות האורתודוקסית ומכאן את הכיוון בו בחרה ישראל, ואינם מצליח להסתיר את סלידתם. מאידך, יהודים אמריקאיים מזרמים "מתקדמים" שברחו מהיהדות במהלך שלושת הדורות האחרונים, מודאגים מכך שישראל מאמצת את היהדות הנורמטיבית שהם עבדו כל כך קשה לסרס.

אסור לשכוח שליהודים אמריקאים מזרמים "מתקדמים" ולכאלה המצהירים על עצמם כחסרי דת, יש שיעור פריון נמוך יותר משל כל קבוצה אתנית או דתית באמריקה. אפילו אם רובם יתחתנו עם יהודים (והנתונים של סקר פיו מצביעים על כך שבעשור האחרון כ-70% מהם מתחתנים עם לא יהודים) הפריון הנמוך שלהם יחסל אותם בתוך מספר דורות.

בינתיים כ-74% מהילדים היהודים באזור ניו יורק משתייכים למשפחות אורתודוקסיות. התמורות הדמוגרפיות הללו צפויות להעביר את מרכז החיים היהודיים לישראל כבר בדור הקרוב, ולהפוך את הקבוצה המזדהה איתה יותר מכל - היהודים האורתודוקסיים - לזו שתיתן את הטון ביהדות אמריקאית קטנה אך דתית ומחויבת יותר.

אלו הן חדשות טובות ליהודים ולנוצרים. תפיסת העולם החילונית הפסידה: המדינה הראשונה ביצירתיות וחדשנות בהיי-טק היא גם האומה התעשייתית הדתית ביותר בעולם. אלו הן בשורות נוראיות ללניניסטים וללנוניסטים, שנוכחו לגלות כי העולם של השיר "Imagine" (דמיין) הינו בסופו של דבר לא יותר מיציר דמיון.

ישראל על כל פגמיה וכשליה, היא כפי שציין ההוגה פרנץ רוזנצווייג, "דוגמא ומופת לאומה"; מגדלור של תקווה לאנשים מאמינים בכל רחבי העולם. הרשימה הארוכה של אויבים שהכריזו עליה מלחמה היא אות כבוד. האם תצליח ישראל להתגבר על הקואליציה המושחתת שקמה לכלותה? ובכן, כפי שנאמר, בעזרת השם.

דיוויד גולדמן הוא סופר, אנליסט ומנהל הפעילות האמריקאית של בנק ההשקעות ראוריינט. בעברו כיהן בתפקידים בכירים בוול סטריט ואף נבחר כאנליסט המוביל בארה"ב בתחום האג"ח. גולדמן שימש כפובליציסט במגזין פורבס וכעורך First Things. הוא כותב את הטור "שפנגלר" - הנקרא על ידי מנהיגים פוליטיים, משקיעים וארגוני ביון ומושך למעלה ממיליון קוראים מדי חודש. ספרו ציביליזציות גוועות שיצא לאחרונה בתרגום לעברית מנתח את הלך הרוח המוביל לגוויעתן של ציביליזציות, ומציע לעולם החופשי דרכים חדשות להיערכות אל מול איומי עולם מוסלמי, שאין לו כבר מה להפסיד.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=a28b07a102084d28785d2d933122ebb1&id=4890

תגוביות:

1.עם ישראל האמיתי שונא את תרבות אשכנז שיובאה ע"י הבולשביקים
לישראל מגרמניה. תרבות גרמנית כעורה ואכזרית זו זרה למידות הטבועות בעם הקדוש (גם אם הוא חונך במסגרת כפייה בולשביקית אלימה).

וככל שיוסיפו האנטישמיים חולי הנפש להילחם באופן בלתי דמוקרטי ביהדות, כן הם ישיגו תוצאה הפוכה בפועל.

מה שרואים בתקשורת הישראלית איננו משקף אף במעט את המציאות.

עם ישראל (האמיתי) ינצח ובגדול.

כחמישית מהחרדים בגיל 39-25 למדו או לומדים לתואר אקדמי - כך עולה ממחקר העוקב אחר חדירת ההשכלה הגבוהה משולי הקהילה החרדית אל ליבתה. המחקר מאת ד"ר גלעד מלאך, שיצא לאור בימים האחרונים במסגרת מחקרי פלורסהיימר של האוניברסיטה העברית, עוקב אחרי תהליך שהחל רק לפני כ-15 שנה וכולל כיום אלפי נשים וגברים חרדים.

בהסתמך על הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבו פולחו המשתתפים לפי הגדרתם העצמית, הסיק מלאך כי בקרב חרדים בני 39-25 שיעור הלומדים ובעלי התארים עמד ב-2012 על 20.1%. זהו זינוק של 41% בהשוואה לסקר החברתי הקודם, שהתקיים ב-2007: מ-19,340 ל-32,723. לשם השוואה, במגזר היהודי הכללי חלה באותה התקופה רק עלייה קלה בשיעור הלומדים ובעלי התארים. לדברי מלאך, מפילוח הסקר עולה כי העלייה מהירה במיוחד בקרב נשים חרדיות - מ-21% ל-31%. בקרב הגברים, שיעור הסטודנטים ובעלי התארים עמד על 11%.

הלימודים מתבצעים כיום במכללות נפרדות לחרדים – כמו המכללה החרדית ירושלים, הקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו ומכון לנדנר – העורכות התאמות בדרישות הקבלה בתחום האקדמי ובתנאים נלווים, כמו הפרדה בין המינים. עם זאת, ככל שחולפות השנים גדל שיעור החרדים הלומדים במשולב, כמו באוניברסיטאות בר אילן והעברית, המפעילה אמנם מכינה קדם-אקדמית לחרדים, אך מסייעת לאלה מהם המשתלבים בפקולטות הרגילות. ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) מפעילה תוכנית רב-שנתית לעידוד המוסדות האקדמיים לשלב חרדים, ובמסגרתה, משנה לשנה, גם עולה הרף האקדמי הנדרש מהמוסדות.

מלאך סבור כי החדירה המהירה של האקדמיה לציבור החרדי לא היתה מתקיימת לולא הנהיגו המוסדות, בתחילת הדרך, התאמות גם בתחום האקדמי. "הסיפור של האקדמיה מעיד ששינויים חברתיים הם תהליך ארוך", אמר. "במבט על התהליך שנעשה, אני חושב שאי אפשר היה כמעט אחרת. אם לא היו נותנים בהתחלה תמריצים, גם מוגזמים, זה לא היה עובד. אם היו קובעים שחרדים חייבים ללמוד במוסדות הרגילים, חרדים לא היו באים. נכון ששוק העבודה דורש יותר תארים, אז התהליך התגבר, אבל בלי פשרות זה לא היה עובד. בעשור הראשון ות"ת והמועצה להשכלה גבוהה עשו פשרות גדולות, מבחינה הרמה האקדמית, מבחינת תנאי הסף, מבחינת הרמה האקדמית, ואפילו מבחינת הנכונות להקים מוסדות נפרדים, שזה דבר קשה לאקדמיה שרואה עצמה כאוניברסלית. זה היה נתיב הכרחי לשינוי גישה של החברה החרדית שהיא שמרנית ועוברת את השינויים בקצב שלה".

לדבריו של מלאך, נכון לשנת הלימודים תשע"ג (2013-2012) למדו במוסדות אקדמיים 7,254 חרדים. נתון זה כולל גם את 1,404 תלמידי המכינות הקדם-אקדמיות. מדובר בעלייה של כ-630% בהשוואה לשנת 2003, אז למדו כ-1,150 חרדים במסגרות השונות. בשונה מהערכות שמתפרסמות מעת לעת בתקשורת על מספר החרדים באקדמיה, מלאך מתבסס על רישומים פרטניים של הות"ת על כל סטודנט וסטודנטית. חרדי, לפי הגדרה זו, הוא בוגר מוסד חינוכי בפיקוח חרדי בגיל התיכון, כמו ישיבה קטנה או סמינר בית יעקב. הגדרה זו אינה כוללת סטודנטים חרדים שחזרו בתשובה, אבל מנגד כוללת סטודנטים שהיו חרדים ויצאו בשאלה. יצוין, כי בהתאם לגישה המקובלת בוות"ת, מלאך לא כולל בנתון 7,254 עוד 2,008 סטודנטים חרדים שלמדו בתשע"ג במסלולים להוראה, כמו בסמינר הקיבוצים ובמכללות חרדיות. רוב הסטודנטים החרדים (53%) למדו במכללות, שיעור גבוה מזה המקובל בכלל הסטודנטים בארץ (40%).

רק בימים האחרונים פורסם כי ביום העצמאות הקרוב תזכה עדינה בר שלום, יו"ר המכללה החרדית ירושלים, בפרס ישראל על מפעל חיים "בשל עשייתה פורצת הדרך לגישור על שסעים ופערים חברתיים וקידום ושילוב בין אורח החיים החרדי לפתיחות חברתית ולהשכלה גבוהה". מלאך עוקב אחר התפתחות המוסדות שבהם לומדים החרדים ומציין שלושה פורצי דרך – ד"ר גבי בוטבול, שהיה הראשון ליזום מסלול אקדמי ייחודי לחרדים, בסיוע יו"ר ש"ס אריה דרעי, שהיה אז שר הפנים, הרב יחזקאל פוגל, שמאז 2004 עומד בראש הקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו, והרבנית בר שלום, מייסדת המכללה החרדית.

היוזמות זכו להסכמות שקטות מצד רבנים, ובראשם הרב עובדיה יוסף, אביה של בר שלום, וכן הרב אהרן לייב שטיינמן, לפני שהנהיג את הציבור הליטאי, אבל מלאך מציין כי עלייתם של היזמים התאפשרה דווקא על רקע חולשת ההנהגה הרבנית. מי שעמד בראש הציבור החרדי-ליטאי, המנוח הרב יוסף שלום אלישיב, התנגד נחרצות ליוזמות שהוצגו לו במרוצת השנים בידי היזמים, וגם סמוך לפטירתו, לפני שנתיים וחצי, יצא בתוקף נגד מסלולים האקדמיים הייחודיים לחרדים. "יש למחות ולהזהיר מפני המגמות לשלוח יד בפך השמן הטהור, לעשות שינוי הרוח והמהות של הציבור החרדי", כתב.

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2278687

הקהילה החרדית היא 'קהילת חשיבה'. הם מבינים כי מה שהיה עד כה לא יכול להימשך אומר משה. 'האביב הערבי' קורה גם בקהילה החרדית. יש מקום בעולם החרדי גם לדברים כמו האינטרנט והטלפונים החכמים. אתה לא יכול להימנע מכך'...ב- 66 שנות קיומה של מדינת ישראל , החרדים שמרו על מרחק מהזרם המרכזי בחברה והקדישו את חייהם ללימוד תורה בהסכמת הממשלה.

יותר מרבע מכלל תלמידי כיתה א' בישראל הם חרדים. על פי סטטיסטיקה של הממשלה האומרת שאם מגמות אלו יימשכו, החרדים יגיעו ל- 15 אחוזים מאוכלוסיית המדינה עד 2025. נכון לעכשיו הקהילה מונה פחות מ -10 אחוזים מכלל 8 מיליון בני האדם בישראל. אלה המשרתים בצבא כבר ממותגים כמשתפי פעולה ומתמודדים בהטרדות ותקיפות על ידי קיצונים חרדים אומר משה וממשיך: הטיחו עלבונות בבני בן ה- 5. אמרו לו שהאבא שלו הוא 'חרד"ק' - שילוב מעליב של חרדים וחרקים.

הרבנים מפחדים משינויי התרבות (שלהם) אך לאט לאט זה מחלחל, מספר החיילים חרדיים הולך וגדל מ- 288 בשנת 2007 ל- 1870 בשנה שעברה. רומא לא נבנתה ביום אחד. חומות הגטו ייפלו יום אחד, הוא מוסיף, זה אפשרי, אנחנו חייבים לעשות את זה. זאת המלחמה שלנו. מנקודה זו הקרב מתחיל. זה הקרב על אחדות. זה מאבק כדי להביא אנשים לחיות יחד.

*******

BNEI BRAK (AP) — Moshe Prigan starts his day off just like many other men in the ultra-Orthodox city of Bnei Brak with his morning prayer. It’s only later that the routine takes an unexpected twist, when he puts on his air force uniform and heads to the Israeli military headquarters in Tel Aviv.
The 30-year-old captain doesn’t just serve in the military. He also recruits other ultra-Orthodox Jewish men to enlist, something the cloistered community traditionally has avoided doing.

But with Israel recently passing a contentious law to gradually increase ultra-Orthodox enlistment, soldiers like Prigan could symbolize a historic shift among those known in Hebrew as “Haredim,” or those who fear God.

“The Haredi community is a thinking community. They realize that what was cannot continue being,” Prigan said. “The Arab Spring is also happening in the Haredi community. There is a Haredi Spring taking place as the Internet and the smartphones develop. You can’t avoid it.”

For Israel’s 66 years of existence, the ultra-Orthodox mostly have kept their distance from mainstream society by sticking close to their insular neighborhoods and dedicating their lives to study and prayer. With government acquiescence, they also have skipped military service, which is compulsory for most Jewish men.

The issue of military service is at the core of a cultural war over the place of ultra-Orthodox Jews in Israeli society today.

Draft exemptions go back to Israel’s establishment in 1948, when the government allowed several hundred gifted students to pursue religious studies. The number of exemptions has grown over the years, with thousands of young religious men evading the draft to pursue seminary studies while most other Jewish men are conscripted for three years of mandatory service.

The exemptions have caused widespread resentment toward the ultra-Orthodox and were a central issue in parliamentary elections last year.

Ultra-Orthodox leaders have vowed to resist the new law. They insist their young men serve the nation through prayer and study, thus preserving Jewish learning and heritage, and by maintaining a pious way of life that has kept the Jewish faith alive through centuries of persecution. They fear integration into the secular military will undermine their lifestyle, in which older men often avoid the workforce and collect welfare stipends while continuing to study full time.

Leaders of the community say their ancient brand of Judaism is under siege and their followers would rather sit in jail than join the military. Tens of thousands have staged large demonstrations against the new law and warn of an uprising if it is carried out.

But quietly, ultra-Orthodox soldiers have been growing in numbers. According to the military, some 1,860 joined last year, up from 288 in 2007.

It’s a far cry from the high participation rates among secular and modern Orthodox youth, but nonetheless reflects a new openness in the community.

Due to its high birthrate and the relatively low participation in the workforce, the ultra-Orthodox community suffers from high unemployment and poverty. There’s been increasing questions over the ultra-Orthodox education system, which teaches students about Judaism but very little math, English or science.

Jewish ultra-Orthodox military captain Moshe Prigan, 30, lays phylacteries for his morning prayer at home in the ultra-Orthodox Jewish town of Bnei Brak, near Tel Aviv. (AP Photo/Oded Balilty)
Jewish ultra-Orthodox military captain Moshe Prigan, 30, lays phylacteries for his morning prayer at home in the ultra-Orthodox Jewish town of Bnei Brak, near Tel Aviv. (AP Photo/Oded Balilty)

More than a quarter of all Israeli first-graders are ultra-Orthodox and government statistics project that if these trends continue, the ultra-Orthodox could make up 15 percent of the country’s population by 2025. Currently, the community is less than 10 percent of Israel’s 8 million people.

The ultra-Orthodox have shown a growing willingness to allow those who are not full-time seminary students to join the military. But Yerach Tucker, a spokesman for the community, said that trend likely would reverse now that they feel under fire.

“Things were changing quietly behind the scenes but now it is a war,” Tucker said.

Some of those serving in the military have been branded as collaborators and faced harassment and assaults by ultra-Orthodox extremists. Prigan said he has had insults hurled his way and his 5-year-old son was even told that his father was a “Hardak” — an insulting combination of Haredi and insect.

But he says he is not deterred and thinks he represents the wave of the future.

“I tell my son that daddy is protecting the people of Israel, daddy is doing what is needed and that is what is important,” Prigan said.

“What the rabbis are afraid of is (their) culture changing. Slowly, slowly, it is seeping through. Rome was not built in a day. It’s a change that seeps through as this concept is collapsing. The walls of the ghetto will fall one day,” he added. “It is possible, we must do it. This is our war. From this unit a battle is starting, it’s a battle for unity, a battle to bring people together.”

http://www.timesofisrael.com/israels-ultra-orthodox-quietly-join-military/

בתקופה האחרונה סופג שר החינוך שי פירון ביקורת חריפה מגורמים שונים בציונות הדתית אשר מבקרים את פעילותו וטוענים כי דווקא הוא מחליש באופנים שונים את החינוך הדתי. הבוקר (ה') התראיין השר פירון ברדיו גלי ישראל ותקף באופן חריף את מבקריו "אני מקשיב לדברים האלה ואני חושב שתרמתי לחינוך הדתי יותר מהסך הכל של כל מבקרי מהמגזר הפוליטי. גם בתור מנהל בית-ספר, גם בתור ראש ישיבה, גם בתור מי שעשה הרבה מאוד לחינוך הדתי. כל מבקרי הפוליטיים בעסקנות הדתית ביחד לא תרמו את מה שתרמתי לחינוך הדתי" אמר פירון.

בתגובה לשאלת אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד בנוגע לתכנית הקייטנות של משרד החינוך ומעורבות הקרן לידידות במימונן ענה השר בכעס "איש לא התקשר לשאול אותי בעניין הזה. איש לא שאל אותי 'זה נכון? זה לא נכון?' האדם היחיד שדיברתי איתו, זה אני פניתי אליו. הרב צפניה דרורי, שאני התקשרתי אליו ביוזמתי ואמרתי לו 'הרב אני בכלל לא רוצה לנהל איתך עכשיו את הויכוח, אני רק רוצה לשאול מאיפה אתה יודע?' ענה לי הרב דרורי 'קראתי ב'דה-מרקר'. אני קצת נבוך מקמפיינים ופסקי הלכה שמתבססים על פסקי ה'דה מרקר".

השר פירון התייחס גם לנושא הקיצוץ בכספי החמ"ד והעברתן לחינוך הערבי "אנחנו מחלקים את המשאבים שלנו באופן כזה שהחלשים מקבלים טיפה יותר" ענה פירון והוסיף" אנחנו עושים את זה כדי לייצר מצב שהם יוכלו לסגור על הפערים של השקעת הבית והמשפחה, השקעת הרשות המקומית. הרי חינוך זה לא רק כספי מדינה זה גם כספים נוספים שנמצאים כאן ואי אפשר להרשות שהפערים ימשיכו להיות דרמטיים כמו שהם היום".

http://www.kipa.co.il/now/56958.html

תגוביות:

1.איפה התשובות? השר תוקף את מבקריו אבל בעצמו לא נותן תשובות ענייניות ואמיתיות לא על הקייטנות ולא איך יתכן שבמשפט אחד מתחייב לא לפגוע בתקציב החינוך הדתי ורגע אחר כך מעביר "טיפה" (אגב, כמה מאות מיליונים זה עדיין נקרא טיפה), ולא על הפגיעה האנושה בעצם החינוך הדתי בהחלטתו לבטל בגרויות במקצועות הקודש כשהתוצאה הפחתת שעות בהן וממילא רמת ידיעות וחיבור נמוכה יותר. (על תרומתו למוסדות אותם ניהל יש בהחלט דעות שונות בין מורי ותלמידי אותם מוסדות).

2."אתם לא יודעים את העובדות". אז אולי תעמיד אותנו, כבוד השר, על העובדות הנכונות? מקבלים כסף מנוצרים או לא? יש התערבות בתכנים או לא?
יש תכנית לחשוף את התלמידים ל´אורות´ שיש בנצרות? קדימה, דבר! אנחנו מקשיבים!

"כעבור 70 שנות מדינה ציונית רחמנא ליצלן, הנני שמח לבשר לך שחששותיך התבדו" – לרגל יום העצמאות ה-70 לישראל יהודה משי זהב במכתב לדודו הרב עמרם בלוי זצ"ל מנהיג נטורי קרתא. מיזם מיוחד של מקור ראשון:

לכבוד דודי היקר הרב עמרם בלוי זצ"ל, מנהיג נטורי קרתא,

בצעירותי הייתי חייל קטן במערכה, עת הצטרפתי להפגנות שאתה עמדת בראשן – אם זה מדי שבת בהפגנות נגד חילולי שבת, או באמצע השבוע נגד כל פרצה אחרת. אתה היית בשבילי הדמות של המצביא, המנהיג, הלוחם ללא חת וללא פשרות על עקרונות היהדות. אני זוכר איך עמדנו משתאים כל פעם מחדש נוכח המכות שהיית מקבל באהבה מידי השוטרים, או כשהיית נאסר שוב ושוב. גדלנו על סיפורי הגבורה שלך, כדוגמת הכנסת ראשך לחלון מכירת כרטיסים של קולנוע 'אדיסון' בירושלים כדי למנוע חילול שבת, כשמסביב הכו בך באלות עד שאיבדת את הכרתך.

על ברכיך גדלתי וחונכתי. מפיך שמענו שוב ושוב על הסכנה הגדולה הטמונה במדינה הציונית, עד כדי כך שלא פעם ביקשת לעבור את הגבול ולחסות בצילה של ממלכת ירדן. שמענו על גזרות השמד של השלטון הציוני, שכל מטרתו היא להעביר את עם ישראל על דתו ואמונתו. שמענו את אזהרותיך שלפיהן תוך כמה שנים לא יישאר שריד ופליט מעם ישראל. למדנו ממך על החשיבות של 'ההתבדלות' מכל מה שקשור למדינת הציונים: לא ליהנות ממקורותיהם ותקציביהם, וכל המשתתף בבחירות לכנסת המינים כאילו עובד עבודה זרה רח"ל. זוכר אני שאמרת פעם שהציונים הם השונאים הכי גדולים שיש לעם היהודי בעולם, גרועים יותר מהיוונים שבאו להשמיד את עם ישראל.

בדרשותיך הרבות באספות ציבוריות הייתי מזדעזע מסיפורים על אירועים שונים במהלך מסע השמד שניהל המשטר הציוני. "גזרות הקנטוניסטים" קראת להם. אמרת שהציונים אשמים בכל הצרות של עם ישראל, כולל השואה האיומה והנוראה.

משבגרתי, בלהט האמונה בשיטתך ובדרכך, הייתי גם אני מעורב בארגון של הפגנות ומחאות. נעצרתי אינספור פעמים, ועצמותיי רוסקו ממכות האלות של "הקלגסים הציונים". אבל אתה חינכת אותנו שכל סימן אדום בגוף ממכות האלה הוא עוד דרגה וצל"ש בסולם הדרגות הנעלה של "מסירות נפש", ולכן גם לא הרגשנו את הכאב.

כיום, לאחר 70 שנות מדינה ציונית רחמנא ליצלן, הנני שמח לבשר לך דודי היקר ז"ל, שחששותיך התבדו: יש לנו מדינה יהודית־ציונית נפלאה ומדהימה, המשמשת דוגמה ומופת לכל מדינות העולם. היא פורחת ומשגשגת כמעט בכל תחום: בביטחון, בכלכלה, בחינוך, בבריאות, בקליטת עלייה וגם ביהדות. כ־7 מליוני יהודים – מעל חמישים אחוז מהעם היהודי – כבר גרים במדינת ישראל, ובירושלים לבדה אנו מתקרבים למיליון תושבים, מה שלא בטוח שהיה אפילו בתקופת בית המקדש.

מי היה מאמין שכעבור 73 שנים מהשואה האיומה, שבה עם ישראל כמעט נכחד רחמנא ליצלן וכמעט לא נשאר זכר מעולם התורה והחסידות, תהיה לנו מדינה יהודית משלנו. מדינת ישראל. מדינה שבה עולם התורה יגיע לשגשוג שלא היה כמוהו בהיסטוריה של עם ישראל. מאז חזקיהו המלך לא היה כל כך הרבה לימוד תורה בארץ ישראל כפי שיש היום, ותתפלא לשמוע מיהו תומך התורה הגדול בעולם: השלטון הציוני. בכל שנה ושנה ממשלת ישראל משקיעה מיליארדי שקלים בעולם התורה.

קשה להאמין שרק לפני 75 שנה, לא לפני מאות שנים, יהודי לא מצא מדרך לכף רגלו. אף אחד לא רצה אותנו. היינו העם הנחות והבזוי ביותר, התגלגלנו בין מחנות ההשמדה ליערות אירופה כחיות הנתונות במלחמת קיום יומיומית. עם תום המלחמה הנוראה שב כל פליט ופליט לביתו, למדינה שלו, אולם היהודים היו היחידים בעולם שלא היה להם לאן לחזור, לא בית ולא מדינה. עד שהוקמה מדינת ישראל. אלפי דורות של יהודים חלמו על מדינה, והנה אנחנו זכינו במה שרבים לא זכו. מדינת ישראל קמה והייתה כנגד כל הסיכויים.

מי יגלה עפר מעיניך, דודי רבי עמרם, מנהיג נטורי קרתא, לראות שבמדינת השמד הציונית 73 אחוז מהאזרחים מדליקים נרות חנוכה, 78 אחוז צמים ביום הכיפורים, ובאמירת הסליחות האחרונות ליד הכותל המערבי משתתפים בכל שנה מעל 200 אלף איש. כמה היית צריך להילחם על כל כביש וכביש בשכונות החרדיות שייסגרו בשבת. כיום קשה להאמין שאפילו רחוב מאה שערים וכיכר השבת נסגרו רק אחרי אינספור הפגנות שאתה הובלת. במלאת 70 שנה למדינה הציונית, יש בה שבע ערים שבראשן עומד נציג חרדי, והכבישים שלהן סגורים הרמטית בשבתות ובחגים. בשאר הערים, בשכונות שבהן גרים חרדים, נסגרים הכבישים בשבתות כדבר המובן מאליו. כבר לא צריך להילחם.

המנון נטורי קרתא, שאותו היינו שרים בקול רם בהפגנות, אמר כי "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם אין אנו משתתפים. בדרך התורה נלך באש ובמים, לקדש שם שמיים". היינו מקבלים מכות רצח ואף נאסרים, ובטוחים שבכך קידשנו שם שמיים ברבים, ושמקומנו בגן עדן מובטח. והנה, במדינה הציונית דרגת "מסירות נפש" הגיעה למקום הנעלה ביותר, דוגמת מי שמהווה את ה־סמל למסירות נפש, התנא האלוקי רבי עקיבא. קרוב ל־24 אלף חיילי צה"ל הי"ד נהרגו בעת שמסרו את נפשם על קידוש השם, בהגינם בנפשם ובגופם על מדינת ישראל ועל עם ישראל.

לו היית יודע איזה נוער נפלא יש כאן. כמה פעמים בשנה אלפי בני נוער שגדלו וחונכו במדינה הציונית מתכנסים ליד שריד בית מקדשנו, ונשבעים על נכונותם למסור נפשם על קידוש השם בהגנה על המולדת ועל עם ישראל. כמה דמעות הזלתי בעת עומדי במעמד קדוש זה, כשראיתי את שני בניי מתגייסים, אחד לגולני והאחר לצנחנים, ונשבעים כך. אף אחד לא כפה זאת עליהם. הם עשו זאת מרצונם הטוב והחופשי, המוכיח שאין סתירה בין ספרא לסייפא.

"מדינת סדום ועמורה", כך כינית במאמריך בעיתון 'החומה' של נטורי קרתא את המדינה הציונית. אז שמע, דודי רבי עמרם ז"ל, כמה רוע של סדום יש במדינה הזו. המדינה המובילה בעולם במספר ארגוני החסד הקיימים בה.

הראשונה להציע עזרה וסיוע בכל אסון בעולם. מדינה הממחישה בפועל את המושג של ערבות הדדית, של "כל ישראל ערבין זה לזה". המדינה הציונית עושה כל שביכולתה כדי לעזור לכל יהודי באשר הוא בעת צרה או מצוקה, ולפעמים גם תוך כדי סיכון במבצעים שהם מעבר לדמיון, כדוגמת 'מבצע יונתן'. ולא רק זאת, אלא שרוב ארגוני החסד הגדולים במדינה הציונית נוסדו על ידי אנשים חרדים: 'יד שרה', 'עזר מציון', ארגוני 'הצלה', 'זק"א' שאני עומד בראשו, ועוד ועוד. ואת הארגונים האלה מאיישים אלפי חרדים שהמדינה הציונית עוד לא הספיקה להעבירם לשמד, רחמנא ליצלן, ומקדשים שם שמיים בארץ ובעולם.

במדינת ה"כוחי ועוצם ידי", כשיש חשש לבצורת, שר החקלאות מארגן תפילה המונית ליד הכותל המערבי כדי להתחנן להורדת גשמים. זו מדינה שממאה אחוז של היבול החקלאי שלה מפרישים תרומות ומעשרות כדין. מדינה שתומכת כלכלית בחקלאים שומרי שמיטה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

אז תנוח, דודי רבי עמרם ז"ל, על משכבך בשלום. כבר לא צריך להילחם. אמנם הדור שלך חשש בצדק מהמדינה הציונית, אך לאחר 70 שנה הוכח שמדינת ישראל, בעזרת השם, היא דווקא זו שמצילה ומגינה על עם ישראל, והיא המקום הבטוח ביותר והטוב ביותר לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות.

https://www.makorrishon.co.il/70-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/37779/

תגוביות:

1.לא ציינת את אחד הדברים, שכאדם דתי, אני רואה בו דבר מפעים. בכל בוקר, מדינת ישראל מקבלת עליה עול מלכות שמים, באמצעות הקראת קריאת שמע ברדיו הממלכתי, לפני חדשות השעה 6. בטוחני, שבשמים הדבר נרשם כאחת הזכויות הגדולות של המדינה.

2.המהפך שעבר משי-זהב עוד ייכנס לספרי ההיסטוריה. כל הכבוד על ההבחנה הנכונה ועל האומץ להכות על חטא.

3.כולם צריכים לעשות חשבון נפש. החרדים הקנאים בכל התקופות, אכן ראויים לכל גינוי. אבל גם היחס המבזה של הישראלים לחרדים - ראוי לכל גינוי.
הבדלנות וחוסר ההשתלבות של חלק מהחרדים בצה"ל, מקורן גם בחוסר הסובלנות והזלזול של הישראלי המצוי בחרדי המצוי. החרדי המצוי נתון ללעג ולקלס ולהשמצות ולסטריאוטיפים חסרי שחר וזהו לב הבעיה.

4."במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד." (בבלי, סנהדרין צ"ט א).

5.רק אשכנזים בולשביקים מומרים מתייחסים לחרדים בתיעוב וביזוי. כל מיני ערב רב שמאלני מהקיבוצים וכאלה שקוראים לכיפה שעל ראשו של יהודי חרדי "סמרטוט". לא תמצאו מזרחי שאפילו חושב כך כי זה כל כך מעוות. כל האחרים, מהליכוד וימינה מבינים שהחרדים גם הם צודקים ושיש לתת להם בשמחה ובאהבה לשמור על אורחות חייהם, גם בצבא וגם באקדמיה וגם במערכות השלטון. זה תהליך שקורה עכשיו באופן מתון, איטי ובקצב הנכון, אין צורך במהפיכות ובכוחנות בסגנון בולשביקי קומוניסטי אלים וגס.

6.יהודה משי זהב מקדש שם ה' ברבים. כחילוני הוא משמש לי סוג של מורה דרך שמנתב לי את ההערכה לדת משה וישראל כמו שאמרו חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה". מתפקיד הקמב"ץ של העדה החרדית המסוגרת בתוך עצמה הוא הפך להיות מגדלור מהבהב של אהבת האדם באשר הוא. אני מודה לאלוהים שעם ישראל התברך בעילוי כזה.

7."יהודה אתה יודוך אחיך". חזק ואמץ.

בערב שבת תצווה, שבת זכור, התכסו לוחות המודעות בבתי הכנסת ובריכוזים החרדיים בכל רחבי אשדוד בקול קורא מיוחד מטעם אדמו"רי ורבני העיר, שכותרתו "וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים" הקורא לציבור להתגייס בגופו אל מול פעילות כתות המיסיון הנוצרי באשדוד, שהתגברה בצורה מדאיגה בתקופה האחרונה.

חלקה הימני של המודעה, תחת הכותרת "זָכוֹר באשדוד" כללה תמונות מהפעילות המיסיונרית באשדוד, שנועדה למחות זכר ישראל רח"ל.

ב'קול קורא' נאמר בין היתר "נודע לנו מפעילי 'יד לאחים', ש"היקף הפעילות שלהם בעירנו חריגה, והם מצאו בקעה להתגדר בה, והם פועלים כאן בכל הכוח והעוז בכל מיני פיתויים למשוך עליהם קהל רב. כל שבוע ושבוע מגיעים לבית תיפלתם מאות רבות לקבל סיוע ומזון, ובכך מקרבים את דעת האנשים התמימים לדתם, על ידי דיבורים טמאים ושטיפת מוח".

"על כן באנו לחזק בזה את העוסקים בצרכי העיר והפעילים, שהתכנסו לטכס עצה איך לפעול על מנת להסיר השקץ הזה מעירנו, בין על ידי העמדת פעילים בשטח להזהיר את הבאים לשם שידעו שמדובר במיסיון, בין בהקמת קופה למען יוכלו להוציא את החרב מיד המצרי לחלק לנצרכים מזון ושאר סיוע ובכך להשבית את כל הפעילות של המיסיון בעיר. אנו תפילה שיערה עלינו ועל עירנו רוח טהרה להסיר הטמא והשיקוץ וכל הטועים ישובו לדת ישראל אכי"ר".

באופן נדיר, חתמו על ה'קול קורא' כל אדמו"רי אשדוד: כ"ק האדמו"ר רבי רפאל אבוחצירא שליט"א, כ"ק האדמו"ר רבי יקותיאל אבוחצירא שליט"א, בנש"ק האדמו"ר הרב שמואל טולדנאו שליט"א, כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג שליט"א, כ"ק האדמו"ר ממעליץ שליט"א, כ"ק האדמו"ר משומרי אמונים שליט"א, כ"ק האדמו"ר מצ'רנוביל שליט"א, כ"ק האדמו"ר מטאלנא שליט"א, וכן רבה האשכנזי הראשי של העיר הרב יוסף שיינין שליט"א, רבה הספרדי הראשי של העיר הרב חיים שמעון פינטו שליט"א, הרב שמואל דוד הכהן גרוס שליט"א – רב דחסידי גור, הרב חיים פסח הלוי הורביץ שליט"א – רב דחסידי בעלז, הרב צבי הירש ויז'ניצר שליט"א – רב דחסידי בעלז וכל רבני העדות והחוגים.

במקביל, גם בערב שבת האחרונה התאספו עשרות אברכים אשדודים מול הכנסייה המיסיונרית 'בית הלל' באזור התעשייה. הפעם, כדי למנוע פרובוקציה מיסיונרית של הפעלת שירים גויים מולם, הביאו אנשי יד לאחים ציוד הגברה גדול והנוכחים פתחו בריקוד אל מול פתחה של הכנסייה כשברקע מתנגן השיר "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".

במחלקה להצלה ממיסיון של יד לאחים אומרים כי בעקבות בקשתם הנפשית של רבני העיר, הם מצפים שבשעות ובימים הקרובים ירשמו מאות מתנדבים חדשים לפעילות ההסברה של יד לאחים מול הכנסיות המיסיונרית הפועלות באשדוד, בתקווה ובתפילה לסילוק הפעילות המיסיונרית מהעיר.

https://chabad.info/news/586503/

יו"ר יהדות התורה, חבר הכנסת משה גפני, אמר היום (שני) כי "אני אומר באופן ברור - יהדות התורה לא תהיה שותפה בשום קואליציה שלא תעביר את פסקת ההתגברות". את הדברים אמר במהלך דיון בוועדת הכספים וברקע הדיון במשפט נתניהו שהתקיים הבוקר.

"דרשנו את זה כל השנים, לצערי היו מפלגות בקואליציה שלא נתנו לזה לקרות", אמר גפני, "הפעם אנחנו נעשה לזה סוף ושידעו זאת כולם - תהיה פה הפרדה ברורה בין הרשות המחוקקת והרשות השופטת, תהיה פה פסקת התגברות על בג"ץ".

בד בבד, יו"ר תקווה חדשה גדעון סער התייחס למשפט ואמר: "זה יום קשה למדינת ישראל. זה נושא שפוליטיקאים מכל הצדדים לא צריכים להתערב בו. צריך לאפשר לנהל את ההלוך השיפוטי בלי התערבות פוליטית משום צד שהוא ובלי שום סוג של לחצים פוליטיים".

שר המשפטים והביטחון בני גנץ התייחס גם הוא למשפט: "יום שבו ראש ממשלה בישראל מתייצב בבית המשפט, הוא יום קשה ועצוב למדינת ישראל וכל אזרח בישראל מרגיש מחנק בגרון. זהו יום קשה ועצוב, אך גם יום חשוב שבו מבין כל אדם כי איש אינו חסין בפני החוק. כולם שווים בפני החוק. לא נאפשר לאיש להשחית ולפגוע במערכת המשפט. אנחנו עצרנו את הפגיעה בדמוקרטיה, הדפנו את ניסיונות הליכוד להחליש את בג"ץ", המשיך גנץ. "בלעדינו לנתניהו כבר הייתה חסינות ומשפטו לא היה מתקיים".

איתמר בן גביר, המועמד בבחירות מטעם רשימת הציונות הדתית, אמר כי "משפטו של ראש הממשלה הוא תוצאה של הפקרת שלטון החוק במשך שנים ארוכות בידי מפלגות השמאל, שהעניקו כוח אדיר לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה. בכנסת הקרובה נפסיק את שלטון הפקידים ואת הכוח הבלתי מוגבל של היועץ המשפטי לממשלה. כמו כן נגן על מעמדו של ראש הממשלה ונחוקק חוק צרפתי כיאה למדינה דמוקרטית אשר מאפשרת לראש הממשלה לתפקד".

כאמור, הדברים מגיעים ברקע חידוש משפטו של נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים. בדיון ניתנה תשובתו של נתניהו לכתבי האישום נגדו. נתניהו עצמו הגיע לאולם בית המשפט, אך עזב כעבור זמן קצר. נוסף אליו הגיעו לדיון גם הנאשמים הנוספים בתיקים - מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס ובעלי "וואלה" לשעבר שאול אלוביץ' ורעייתו איריס, שאישרו גם הם את המענה לאישומים.

https://13news.co.il/item/news/politics/state-policy/moshe-gafni-1207432/