אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #26725 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 26725   
סוויץ
חבר מתאריך 10.4.11
5277 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:08   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

המכון הישראלי לדמוקרטיה והפוליטיזציה הלא-פוליטית של צה''ל  

 
   עבר עריכה לאחרונה בתאריך 16.05.13 בשעה 09:27 על-ידי פילוביץ שחף (מפקח)
 
תחקיר מזעזע של "מידה" שאלמלא היה כ"כ מובן מאליו, היה גורם בכל מדינה מתוקנת לועדת חקירה רצינית.

מעט ארוך, אבל אם אתם ממש רוצים לראות איך הבטן שלכם מתהפכת, תקראו.


להלן התחקיר:
כתיבת מסמכים סודיים עם צה"ל וגניזתם, ניסיון לעצב תודעה קולקטיבית היסטורית, לחץ על ציבור המתלבטים בנוגע להתנתקות, האשמת צה"ל ביחס מועדף למתנחלים, קריאה לקצינים בכירים לדרוש מן הממשלה שינוי מדיניות, המלצה להקטין את צה"ל המלווה באזהרה שהימין ישתלט עליו, ניסיון לשנות את אופי הצבא וקריאה לא לחתור לנצחון במאבק בטרור, ועוד. כך ניסה המכון הישראלי לדמוקרטיה להשפיע על צה"ל ובאמצעותו גם על הדרג המדיני


לפני כשבועיים חשפנו ב'מידה' את בקשתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה לקבל הקצאת קרקע מעיריית ירושלים. הקצאה שכזו אסורה אם המכון מבצע פעילות פוליטית, ולפיכך אין פלא שתגובת המכון הייתה כי עיסוקיו אינם פוליטיים. בדברים שלהלן נספק דוגמא מרכזית לאופן הפעולה של המכון, על-מנת לבחון את הגדרתו כ"לא-פוליטי".

הנושא שיוצג להלן הוא 'פורום צבא-חברה', שיתוף-פעולה ממוסד בין המכון לצה"ל, שעליו הייתה גאוותו של המכון במשך זמן רב במהלך שנות ה-2000. תיחשף כאן לראשונה מעורבותו הגדולה של המכון בתכנית התנתקות, כולל מסמך סודי שכתב המכון יחד עם צה"ל, מסמך שנגנז והוסתר מעיני הציבור. הדברים יאירו טפח מן האופן שבו פעל המכון לקידום מטרותיו האידיאולוגיות.

פורום צבא חברה
"פורום צבא-חברה" הוקם בתחילת שנות ה-2000 על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. הפורום הפגיש את בכירי המכון עם צמרת צה"ל, כדי לדון עימם במגוון נושאים שהמכון התעניין בהם: אופי הצבא, מאפייני הגיוס, המלחמה בטרור, השפעת הצבא על הכלכלה, ועוד. בסיום רוב המפגשים – היו לפחות שמונה – פרסם המכון ניירות עמדה ופרוטוקולים, הכוללים הן את סמל המכון והן את סמל צה"ל.

מדוע שיתף צה"ל פעולה עם מכון מדיניות פרטי? קשה להבין, ולאור הציטוטים שיובאו להלן, קשה עוד יותר להצדיק. ואמנם, נראה כי צה"ל התעשת בשנים האחרונות והפורום אינו פעיל יותר. כדי להבין מדוע נסגר הפורום, ולפני שנעבור לדיון בתכנית ההתנתקות, נספק מספר דוגמאות שיאפשרו להתרשם ממה שהתחולל במפגשים בין בכירי צה"ל והמכון.

הטפה "לא-פוליטית"
עיון בפרוטוקולים שפורסמו (לא כולם יצאו לאור) למפגשי פורום צבא-חברה, מעלה תמונה לפיה אנשי המכון מנסים להשפיע על קציני צה"ל ליישם מדיניות ברוח המכון. הם מופיעים כ"מומחים" לחברה הישראלית, ומציגים את פרשנותם כמסירה אובייקטיבית של עובדות, שאמורה להשפיע על עיצוב המדיניות הבטחונית. מדובר בנסיון להפוך את צה"ל לסוכן של השקפותיהם האידיאולוגיות והפוליטיות של בכירי המכון (הנעות בדרך-כלל בתווך שבין המרכז-שמאל לשמאל מובהק).

נאמר מראש: זכותו של המכון הישראלי לדמוקרטיה לנסות להשפיע על צמרת צה"ל. השאלה שבמוקד ענייננו אחרת: האם הנסיון להשפיע על צמרת צה"ל – ודרכה על נבחרי הציבור – הוא פוליטי וכולל עיסוק בנושאים פוליטיים מובהקים, או שמא, כפי שהמכון מעדיף להציג זאת, מדובר בעיסוק נייטראלי בנושאים מופשטים הנוגעים לעקרונות הדמוקרטיה.

בכדי להדגים את הדברים, נפתח בדרישתו של העמית הבכיר פרופ' מרדכי קרמניצר – היום סגן נשיא המכון ומי ששימש מאז כיו"ר הוועדה שהרכיבה את רשימת "מר"צ המחודשת" – שאנשי הצבא ילחצו על הדרג המדיני בהקשר המאבק בפלסטינים (ההדגשות כאן ובהמשך שלנו):

אנחנו סובלים עכשיו מטעות אופטית חמורה. עד התקופה האחרונה ממש היה קונסנזוס ישראלי חסר תקדים של מאבק שבו אנחנו לחלוטין צודקים ... וזה הדבר החשוב ביותר במה שנוגע למוטיבציה ולצידוק הגיוס לצבא. יש סיכוי סביר שהתמונה הזאת תשתנה בעתיד הקרוב ושיהיה ויכוח פוליטי חריף בישראל ... אם הדבר הזה יקרה, הוא עשוי לשנות את התמונה מקצה אל קצה, והתפקיד שלכם, אנשי הצבא, הוא לומר לדרג המדיני שאם המצב הזה אכן ייווצר, תתקבל תמונה שונה לגמרי מבחינת הנכונות לשרת. אני לא אומר שכולם יהיו סרבנים, אבל היום אנחנו יודעים שהאופציות לסרב הן מאוד מגוונות ... כולנו הפנמנו את לקחי לבנון".

על מנת להבהיר את סוג המדיניות שחפץ קרמניצר לקדם, נפנה למקום בו הוא מסביר לקציני צה"ל הבכירים כי לא רק שאסור לצה"ל לסגור שטחי קרב לתקשורת, אלא גם שצה"ל לא באמת יכול לנצח במלחמה עם הפלסטינים, ולכן עליו לשנות את יעדי המלחמה שלו ולהפסיק לבקש ניצחון:

בעת לחימה שאיננה לחימה של צבאות, קשה מאוד לשכנע שמוצדק לסגור שטח, זה מעורר חשד ועוינות ... לדעתי, אי-אפשר לנצח במלחמה התקשורתית הזו בגלל תנאי המסגרת; במציאות יש כיבוש מתמשך, ויחסי הכוחות בין הצדדים אינם ניתנים לשינוי. צריך להכיר בזאת כדי לא לטפח ציפיות שווא ... אפשר לעבוד רק על מזעור נזקים ... על כן חובתו של הצבא בהערכת הסיכויים של המלחמה הכוללת היא לשבץ את הנתון הזה בתוך המשוואה, לתת לו את המשקל היאה לו בעולם המודרני ולהגיד דבר שהוא נגד האתוס של הצבא, שלפיו חייבים לנצח".


הדוגמאות עוד רבות, אך לשם הגיוון נעבור לעמית בכיר אחר, פרופ' ירון אזרחי, המטיף לצמרת צה"ל לשנות את יעוד צה"ל מצבא לוחם לצבא משכין שלום ברוח כוחות האו"ם:

כדי שהצבא יהיה צבא העם, צריך לשנות את הצבא ולהתאים אותו לעם ... אני הייתי מציע שהצבא יפנה למדינת ישראל ויסביר שהאתוס של צבא העם, שהיה חזק וספונטני בזמנו, לא יכול להתקיים עוד בנסיבות העכשוויות ויש ליצור מסגרת אינקלוסיבית כוללת חדשה … אנשים יקבלו תפקידים, יעסקו במשימות לאומיות חשובות, בתחום המים, בתחום הניקיון, בתחום הסביבה, וכן הלאה.

זו, כמובן, אינה הצעה בעלמא, אלא ביטוי לדעתו כ"מומחה" לחברה הישראלית, לפיה הצבא ממילא יהיה חייב לשנות את ייעודו כצבא לוחם:

השאלה המרכזית ... היא באיזו מידה ערכים כמו שמירת כבוד האדם, מתיישבים מעצם ההגדרה עם צבא שצריך למלא כהלכה את תפקידו בתנאי לחימה ... לצה"ל כמו לצבאות אחרים היום בעולם, אין בעניין הזה שום אופציה. יש שינויים רדיקליים בתודעה של הנוער ... הדימוי העצמי של האדם הצעיר היום נמדד לפי נכונותו, או ליתר דיוק אי נכונותו, לקבל מרות.

ועוד, פרופ' אזרחי אף מנסה לשכנע את צמרת צה"ל שהשימוש בו הוא ביטוי "לפוליטיזציה":

הדבר הכי חמור שקורה כאן … הוא הפוליטיזציה הקיצונית של השימוש בכוח בתוך הקו הירוק ומחוץ לקו הירוק … יש פה פוליטיזציה לא מבוטלת של הסוגיה מהו שימוש לגיטימי בכוח הצבאי של המדינה. הדבר הזה מקשה מאוד.

עמדה זו מעניינת במיוחד, לאור עמדת המכון ביחס לשימוש בצה"ל במסגרת תכנית ההתנתקות שתוצג מיד; במקרה זה המכון לא רק תמך בשימוש בצה"ל, אלא גם עודד וסייע. אבל אולי יותר מכל מעניינת התייחסותו המרומזת וה"לא-פוליטית" לשירותו וקידומו בצה"ל של הימין הדתי, אשר לדעת אזרחי שואף למלחמה:

המוטיבציה לשרת ועידוד המוטיבציה לשרת היא אזרחית. המוטיבציה להילחם ועידוד המוטיבציה להילחם היא פוליטית. בתנאים שלנו, חשוב לדעתי מאוד להקפיד על ההבחנה הזאת. לטענתי, יש אנשים שמתגייסים ליחידות קרביות משום שיש להם מוטיבציה להילחם גם כשאין מלחמה, משום שיש להם אידיאלים מסוימים. כאשר הקבוצה הזאת הופכת לקבוצה מאוד משמעותית בקרב הקצונה, יש סכנה שמוטיבציה לשרת תטושטש ותיראה כחופפת את המוטיבציה להילחם. זה יהיה כישלון.

פרופ' ידידיה שטרן, עמית בכיר נוסף שאף היה סגן נשיא המכון, מעוניין גם הוא להקטין את הצבא, אך גם הוא מודאג מכך שבעקבות זאת ישתלטו עליו אנשי ימין:

אני הולך לכיוון … יצירת צבא מילואים מקצועי. עם זאת ברצוני להציג … טיעונים המקשים על התפתחות זו … יש לחשוש שהמשרתים בו יהיו בעלי אידיאולוגיה הומוגנית יחסית … בל נשכח שאנו שולטים בעם זר. איזה סוג צבא אנחנו רוצים שישלוט בעם זר? איזה מן אנשים יהיו שם? … יש לוותר על הרומנטיקה של צבא מילואים שמורכב מבט"שים ומתעסוקות ומיחידות טנקים גדולות.

גם על קצה המזלג נקל לראות כיצד מנסים אנשי המכון להשפיע על צמרת צה"ל ולטעת בהם אמונות ועמדות שונות מתחום האידיאולוגיה והפוליטיקה. איך נכנה אחרת את הטענות כי הפעלת כוח מעבר לקו הירוק היא חסרת סיכוי ובעייתית מבחינת הלגיטימציה שלה (הימים, נזכיר, הם ימי שיא הטרור ומבצע 'חומת מגן')? כי הסרבנות היא תופעה מובנת? כי יש להיזהר בקידום מתנחלים? איך נבין אחרת את הדרישה של קרמניצר כי קציני צה"ל יציגו לדרג המדיני את הערכותיו הפוליטיות? ומה משמעות ההמלצה להקטין את צה"ל ולוותר על ייעודו כצבא לוחם (מבלי שהימין יתפוס בו מעמד מוביל, כמובן), אם לא עיסוק פוליטי מובהק? כל אלו עולים מן הפרוטוקולים הגלויים, אך ישנם מפגשים שלא תועדו, למשל הדיון ב'מוסר, אתיקה ומשפט בלחימה' משנת 2003, שבוודאי היה מעלה מטעמים "לא-פוליטיים" נוספים.

ישפוט הקורא האם הסוגיות, הדרישות והרעיונות שהעלו אנשי המכון בפני צמרת צה"ל אינם פוליטיים, ואם לא מדובר בנושאים שיש לעסוק בהם בדרג המדיני ועל הצבא להימנע מהם, בוודאי בעבודה מול מכון מדיניות פרטי. האם לא היו טוענים כך בדיוק גם אנשי המכון, לו היו הטענות המושמעות הפוכות ומגיעות מימין? צה"ל ראוי לגינוי על כך שהרשה לראשיו להיחשף להטפה שכזו ממכון מדיניות פרטי, ומן הסתם זהו גם הרקע להפסקת שיתוף הפעולה, אך כאמור כאן אנו מתעניינים בשאלה מה בדיוק עושה המכון הישראלי לדמוקרטיה. התשובה, למי שאינו בעל אינטרס, לא נראית מסובכת במיוחד. השיא, בכל אופן, עוד לפנינו.

פורום צבא-חברה מתנתק
בהתאם לעמדותיו ה"לא-פוליטיות", תמך המכון הישראלי לדמוקרטיה בהתנתקות בלהט רב ועשה כמיטב יכולתו לקדמה. טרם ההתנתקות, הקימו המי"ד וצה"ל צוות מיוחד לעיסוק בהתנתקות, שחולק (כמיטב המסורת הצה"לית) לשלושה תתי-צוותים: האחד עסק ב"השפעת העימות המתמשך על עמדות הציבור הישראלי וההשלכות על מרחב הלגיטימציה הציבורית של צה"ל" ועמדה בראשו פרופ' תמר הרמן. השני נקרא "השפעת פעילות צה"ל בעימות על עמדות החברה הפלסטינית", ובראשותו עמד אפרים לביא. השלישי טיפל ב"ציפיות הציבור הישראלי מצה"ל במסגרת ההינתקות – ביצוע אקט מדיני שנוי במחלוקת בהיעדר קונצנזוס כולל", ועמדה בראשותו לא אחרת מאשר עו"ד טליה ששון – מחברת 'דו"ח המאחזים' המפורסם ובעבר מועמדת מטעם מר"צ לכנסת – והשתתף בו פרופ' מרדכי קרמניצר.

תוצר העבודה המאומצת היה מסמך משותף שיצא באפריל 2005, חתום על-ידי הקצינים המשתתפים ואנשי המכון, בשם "צבא וחברה בַעימות המוגבל". המסמך מהווה שיא בתהליך הפוליטיזציה שאותו הוביל המכון בצה"ל. נייר העמדה מפליל הן את צה"ל והן את המכון: צה"ל דן בו בנושאים שאסור לצבא במדינה דמוקרטית לעסוק בהם, והמכון מקדיש עצמו לקידום הנושא הפוליטי ביותר שעמד אז על סדר היום. ועוד, בניגוד למסמכים אחרים, אין כאן אפילו עלה תאנה של נציג הימין או מראית עין של דיון, אלא המסמך מביע עמדה ברורה והמלצות לפעולה. יתר-על-כן, בניגוד למסמכים אחרים של המכון וצה"ל, מסמך ההתנתקות מסווג בסיווג צבאי ("מוגבל"); במילים אחרות, צה"ל והמכון הישראלי לדמוקרטיה כתבו יחד מסמך מסווג, אשר הוסתר לאחר מעשה ואינו נגיש לציבור.

בדיעבד, לאור תוכנו השערורייתי הניסיון להסתיר את המסמך מובן למדי. ההתנתקות, מסתבר, לא השאירה את המכון ה"לא-פוליטי" נייטראלי.

"עיצוב תודעת הציבור"
בכל מדינה מתוקנת, מסמך העבודה שכתב צה"ל עם המכון הישראלי לדמוקרטיה היה הופך לסקנדל רבתי. כך, למשל, תחת הכותרת הכללית "יחסי צבא חברה במסגרת תהליך ההינתקות", בסעיף "מטרת עבודת הצוות", מגדיר המסמך שלושה ציבורים שונים באוכלוסיה הכללית: (1) אלו המקבלים את ההתנתקות; (2) המתנגדים החריפים; (3) המסתייגים (שעמדתם אינה בטוחה). לגבי המסתייגים נכתב: "ציבור זה סומן על ידינו כיעד מרכזי לפעילות, שכן יתכן וניתן להשפיע על עמדתו ועל התנהגותו". הדיון השערורייתי בהשפעה על עמדות והתנהגות הציבור אינו מקרי. "עיצוב תודעת הציבור על ידי מערכת הסברה" הוא יעד מרכזי המוגדר בפירוש במסמך.

אם כן, כבר בפתיחה אנו מוצאים הגדרה של יעדים פוליטיים: חלוקת האוכלוסייה לפי יחסה לתכנית מדינית, וסימון של אחד מהם כיעד לפעילות של "עיצוב תודעה". המסמך ממשיך ומפרט בכל הנוגע ליעדי ואמצעי ההסברה, כולל חלוקת תפקידים לדרג הפוליטי:

תוכנית ההינתקות היא מהלך מדיני שהתקבל בהליך דמוקרטי מלא – ראוי שנקודה זו תועלה על-ידי אנשי חוק ומשפט (כגון שופטים בדימוס, אנשי מדע המדינה ואנשי ציבור) ... לגבי הרציונאל העומד ביסוד תוכנית ההינתקות – צריך להציג רציונאל ברור לתוכנית. ראוי כי רציונאל זה יוצג על-ידי הדרג המדיני.

המסמך מציג לא רק פעולה פוליטית, אלא גם פרשנות פוליטית. כך מוצגת במסמך עמדת הנהגת יש"ע בנוגע למשאל עם, רעיון שהמסמך ה"לא-פוליטי" מתנגד לו נחרצות (כידוע, עבור ה"דמוקרטים" בישראל אין דבר יותר אנטי-דמוקרטי מאשר דמוקרטיה ישירה, המייתרת את כל מרכזי הכוח שהם מתחזקים):

הנהגת יש"ע מעוניינת בקיום משאל עם מחמת מספר טעמים:

משאל עם עשוי להביא לשינוי ההחלטה;
משאל עם יאפשר השהיית התהליך עד התמוססותו;
עצם קיום משאל עם ותוצאותיו, יכולים לאפשר שליטה טובה יותר בתגובות הציבור אותו הם מנהיגים ולמיתון עוצמת המאבק כנגד התוכנית.
העיסוק בפוליטיקה לא נפסק כאן. להלן העמדה המוצגת במסמך בנוגע לימין הטוען כנגד צה"ל שהפך לפוליטי:

עבר משקל הכובד של העירוב של צה"ל בדיון הפוליטי דווקא לגופי הימין. בעבר אלה לא רק שנתנו לצה"ל לגיטימציה מלאה, אלא אף זכו ליחס מועדף מן החיילים ומפקדיהם, ומשום כך, בין השאר, גינו כל מחאה פוליטית נגד צה"ל כלא לגיטימית. התובנה כי הלגיטימציה הפוליטית של צה"ל בימין היא תלוית דבר לא הייתה סוד נסתר.

בהערת שוליים לקטע נכתב:

על יחסי הגומלין החזקים בין צה"ל לבין קהילת המתנחלים בשטחים ראו למשל את חוות הדעת בנושא המאחזים הבלתי מורשים של עו"ד טליה ששון , עמ' 265: "לולא היחס הסלחני של חיילי צה"ל לא היו המתנחלים מעזים לפעול כך. מעשה זה מעיד כי להבנת המתנחלים הפעילים בהקמת המאחזים, צה"ל אינו ממלא את תפקידו כאוכף חוק, שהם בעלי הבית האמיתיים במקום, שמי שיקום נגדם - יזכה לנחת זרועם בכוח.

כדאי לקרוא את שני הציטוטים שוב, משום שקשה להאמין שכך נכתב בחוברת שצה"ל חתום עליה. ברור למדי שלא איש צבא כתב טענות שמאליות-רדיקליות שכאלו (אפשר אולי לנחש שהן מבית היוצר של טליה ששון). צה"ל כמובן אשם ששיתף פעולה עם הוקעתו כארגון פוליטי ימני שעושה איפה ואיפה, אך החדרת הטענות הללו לצה"ל במסגרת פורום צבא-חברה, בחוברת סודית, הייתה נחשבת במקומות אחרים, מתוקנים קצת יותר מאשר הנורמות שמציג המכון הישראלי לדמוקרטיה, להרבה יותר מסתם "פוליטית". ונזכיר כי הדברים הללו מופיעים בחוברת שאיננה מציגה דיון פלורליסטי, אלא דעה שגובשה בצוותי החשיבה שבנה המכון.


הזיכרון ההיסטורי
עוד נקבע במסמך: "כיוון שהאחריות ליישום התוכנית היא ממלכתית יש לפעול הן בתוך הצבא והן בחברה, במגוון של ערוצים לקידום יישומה". אם כן, מכון מדיניות פרטי קורא לפעולה, הן בחברה והן בצבא, כדי לקדם יישום של תכנית מדינית מובהקת. יתר-על-כן, כותבי המסמך מקדישים שיקול דעת רב לנושא "עיצוב התודעה" הקולקטיבית ההיסטורית שתיצור תכנית ההתנתקות. הם מעוניינים לעצב תודעה זו מתוך הסתכלות קדימה:

השאלה "הגדולה" בהקשר של התקשורת במהלך ההינתקות, היא מה אנו רוצים שיהיה הזיכרון הקולקטיבי הישראלי מפינוי הישובים ותפקידו של צה"ל במסגרתו. להבנתנו, האסטרטגיה התקשורתית במהלך פינוי הישובים צריכה, בין היתר, לסייע לעצב את התודעה הישראלית הציבורית (והצבאית) גם בזיקה ל"יום שאחרי".

כל זה, אלא מה, "לא-פוליטי". וכך גם הדעה ה"לא-פוליטית" המעניינת הבאה:

הן בימין והן בשמאל, לא כל שכן במרכז הפוליטי, לא נעלמה הגישה שעמדה בבסיס תהליך אוסלו, כי רק הסדר מדיני, יבטיח, בטווח הארוך, שלום וביטחון לישראל ולתושביה.

שערורייה פורתא
הדוגמאות בחוברת עוד רבות. קל לראות עד כמה החוברת פוליטית ומוטה מבחינת תוכנה. נזכיר שוב, הנושא הוא תכנית מדינית מובהקת, שהייתה שנויה במחלוקת פוליטית חריפה. החוברת הוצגה בכנס שערך המכון בהרצליה יחד עם המטכ"ל, שהמסמך האמור היווה לו מעין סיכום-מראש. בשלב מסוים קרא אחד מן המוזמנים חלק מן המובאות המצוטטות לעיל והביע מחאה נמרצת על הפוליטיזציה של צה"ל הנשקפת מהן. בסוף דבריו פנה לרמטכ"ל ושאל אותו בפומבי: האם החוברת משקפת את עמדת צה"ל? בעקבות הדברים קמה מהומה, והרמטכ"ל הודיע שלא היה מודע לתוכן המסמך (שקציניו חתומים עליו), וכי המסמך איננו מייצג את עמדת הצבא. למען הסר ספק אף הוצאה על כך הודעה מפורשת לעיתונות:

מדובר במסמך שנכתב כחלק מעבודת הכנה וכבסיס לדיונים בכנס בנושא 'צבא-חברה בעימות המוגבל', שקיים צה"ל בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה. המסמך, שנכתב על ידי צוות בראשות עו"ד טליה ששון, אינו מסמך צבאי ואינו מהווה את דעת הצבא – אלא שימש כאמור כבסיס לדיונים.

ברור כי לולא המהומה שקמה, היה המכון משיג את מטרותיו: מסמך צה"לי גדוש בהצהרות פוליטיות, שבו מגבה צה"ל את טענות השמאל המדיני, ובונה תכנית פעולה שלמה (ו-"לא-פוליטית", כמובן) לעיצוב התודעה הציבורית ההיסטורית בצל תכנית ההתנתקות. עצם העובדה שהמסמך נגנז (לאחר ששימש כ"בסיס לדיונים") והצבא התנער ממנו נחרצות, מעידה כאלף עדים על הטייתו החמורה והפוליטיזציה העמוקה הנשקפת ממנו. נציין גם כי לאחר מכן הקשר (לפחות הגלוי) בין המכון הישראלי לדמוקרטיה וצה"ל דשדש עד שהופסק.

ניסוי מחשבה קצר
מכיוון שאנו בוטחים ביושרו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ננסה לנחש מה הייתה עמדתו לו היה ארגון חוץ-פרלמנטרי פרטי אחר מעורב בסתר בעיצוב תפיסות ודרכי הפעולה של צמרת הצבא, לפיהן היה מביא את הצבא להביע עמדות כגון החובה לערוך משאל עם בנוגע להתנתקות, או כי על הצבא להבהיר למדינאים שהתכנית מסוכנת, או כי יש לעצב את תודעת העם ההיסטורית שמדובר באסון רבתי, או שיש לזהות מגזרים לא משוכנעים כדי לשכנעם להתנגד לתכנית.

האם המכון הישראלי לדמוקרטיה היה מסביר שמדובר בסך-הכל בתופעה "לא-פוליטית" ומבורכת מבחינה "דמוקרטית"? המקרה הבא עשוי לסייע לפתרון השאלה. כאשר מחו אנשי המילואים אחרי מלחמת לבנון השנייה ודרשו מראש הממשלה דאז אהוד אולמרט להתפטר, תוך שהם מבטיחים להמשיך לשרת ולהילחם בכל תנאי וללא סייג, יצא נשיא המכון ד"ר אריק כרמון בנחרצות להגנת אולמרט תוך שהוא קורא למכתב המילואימניקים: "תופעה מסוכנת וחסרת אחריות המאיצה את הפוליטיזציה בארגון שהרחקתו מהפוליטיקה חייבת להיות מוחלטת".

אלו הן, אם כן, הגדרותיו של כרמון: פוליטיזציה של הצבא בפורום סודי המורכב מאנשי מר"צ של המכון בזמן תכנית ההתנתקות? דמוקרטיה א-פוליטית במיטבה; מחאה אזרחית של חיילי מילואים נאמנים נגד ראש הממשלה שכרמון תומך בו? אנטי-דמוקרטיה פוליטית מסוכנת.

אולי כעת ברור יותר מהו הגיון הדברים שלפיהם מגדיר המכון את פעילותו כלא-פוליטית.

תגובת המכון הישראלי לדמוקרטיה:

הטענה מחזקת את תגובתנו כי המכון הינו גוף לא פוליטי ולא מפלגתי!
צה"ל אינו משתף פעולה עם גופים פוליטיים ולו המכון היה גוף שכזה המפגש לא היה מתקיים!!!
הפרסום המדובר הינו סיכום של מפגש שנעשה לפני ההינתקות עם ראשי הצבא בראשות סגן הרמטכ"ל דאז דן חלוץ.
התכנים המוזכרים בו הינם תכנים שהועלו לדיון על-ידי ולבקשת נציגי הצבא בעקבות החלטת הממשלה על ההינתקות.
הדיון המוזכר הינו אחד מתוך כמה שהתקיימו במסגרת פרויקט "צבא חברה" במהלך השנים במסגרתו המכון מהווה פלטפורמה לבכירי הצבא לקיום דיונים בהשתתפות אנשי אקדמיה, אנשי שטח ועוד, כדוגמת דיון על העברת בסיסי צה"ל לנגב, שילוב נשים בצבא ועוד.
כאמור, צה"ל אינו משתף פעולה עם גופים פוליטיים ולו המכון היה גוף שכזה המפגש לא היה מתקיים.

http://mida.org.il/?p=10768
.
.
המכון הישראלי לדמוקרטיה והפוליטיזציה הלא-פוליטית של צה''ל...עוד ארגון חתרני מבית היוצר של הקרן לישראל חדשה (NIF) (*)
https://www.facebook.com/notes/%D7%A9%D7%97%D7%A3-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5/%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%96%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%9C%D7%90-%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%A6%D7%94%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%97%D7%AA%D7%A8%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A6/10151598184284378



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  המכון לדמוחארטה הוא אירגון שמאלני והתגובה שלהם משעשעת PASTE 14.05.13 17:14 1
     התגובה שלהם ניתנת לבחינה חיפושית 14.05.13 17:17 2
         מסכימה עם חיפושית nesi 15.05.13 10:41 16
         תחקיר זה מגלה הכל על המכון הזה: הון שלטון וקשרי המכון / איילת פישביין ליה 18.05.13 12:15 17
     עוד ארגון חתרני מבית היוצר של הקרן לישראל חדשה (NIF) Atlas 14.05.13 17:23 4
  מעודד לראות שיש אתרים כאלה כמו מידה, חיפושית 14.05.13 17:18 3
     הכותב רן ברץ הנו אחד משני חושפי הקרן לישראל חדשה כבר בשנת 2003 lurker 14.05.13 17:57 9
         מסמך מרתק. תודה! Isrtv 15.05.13 03:45 12
         לורקר ידידי, קבל את המסמך המדובר שנחשף כאן במלואו ב-2003: פילוביץ שחף 15.05.13 04:19 13
         יש מי שמנהל את המדינה. אנונימית 15.05.13 10:31 15
  לצערי‏ ‏הצבא‏ ‏אכן‏ ‏עבר‏ ‏פוליטיזציה‏ ‏שמאלית‏ ‏קיצונית‏ ‏מאז‏ ‏ההתנתקות פלאי 14.05.13 17:26 5
  איך לכל הארגונים הכי מסכני דמוקרטיה, תמיד יש את השמות הכי תמימים? סוויץ 14.05.13 17:45 6
  ירון אזרחי הנו פעיל שמאל קיצוני. בתמונה - מכריז על הקמת ''מדינת פלסטין'' lurker 14.05.13 17:53 7
     כן.. אבל הוא יודע לעשות הפרדה בין דעות עניניות לפוליטיות, הוא מאד מוכשר... סוויץ 14.05.13 17:58 10
  בכירי המכון גם מרוויחים לא רע מהדמוקרטיה- הנה הכסף. RonRon 14.05.13 17:57 8
  מומלץ לקרוא את האשכול הזה בפורום מסמכים lurker 14.05.13 18:03 11
     וכאן: פילוביץ שחף 15.05.13 08:36 14

     
PASTE
חבר מתאריך 18.4.11
37698 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:14   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. המכון לדמוחארטה הוא אירגון שמאלני והתגובה שלהם משעשעת  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חיפושית
חבר מתאריך 4.2.02
49874 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:17   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. התגובה שלהם ניתנת לבחינה  
בתגובה להודעה מספר 1
 
   וזה צריך להיות הצעד הבא של כותב התחקיר.

לבחון את הפרסומים של המכון הזה, לבחון את עמדותיהם הפוליטיות
הגלויות של העובדים בו, ולראות האם המכון הוא פוליטי או לא..

זאת תגובה שמזמינה תחקיר, וכל גולש עם קצת זמן יכול להרים תחקיר
מפואר. ניראה מה אז יהיו התגובות של המכון הזה..



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
nesi
חבר מתאריך 15.1.13
2068 הודעות
יום רביעי ו' בסיון תשע''ג    10:41   15.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. מסכימה עם חיפושית  
בתגובה להודעה מספר 2
 
   זו בדיוק העבודה שעושה בן דרור ימיני עם הקרן החדשה.

יש דרכים למצוא את המידע הזה ולחשוף אותו לאור השמש
דרוש תחקירן חרוץ!

המכון לדמוקרטיה הוא גוף פוליטי וההכחשות הנמרצות שלו
רק מלבות את האש על הכובע שלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
17510 הודעות
שבת קודש ט' בסיון תשע''ג    12:15   18.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. תחקיר זה מגלה הכל על המכון הזה: הון שלטון וקשרי המכון / איילת פישביין  
בתגובה להודעה מספר 2
 
   המכון הישראלי לדמוקרטיה הצליח בשנים האחרונות לרכוש לעצמו מעמד מיוחד בישראל. הוא מוצג כמכון מחקר מוביל בדעת הקהל וכגורם רב השפעה על הכנסת והממשל בישראל. רק מעטים יודעים כיצד הוא פועל, על האינטרסים העומדים מאחוריו, ובכלל - על פעילותו הבעייתית והעדפתו המוגזמת על-ידי גורמים בכנסת ובמשרד ראש הממשלה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה מוחזק על-ידי מיליארדר יהודי אמריקני, ברנרד מרכוס, חבר מועצת המנהלים של חברת "צ'ויס-פויט" - הסוחרת במודיעין אזרחי. למכון יש נגישות למידע בצה"ל, במשרדי ממשלה, בכנסת, ובמשטרה. מטרתו המוצהרת של מייסדו היא לחולל "רפורמה פוליטית בישראל".

כדי לממש את המטרה המכון לדמוקרטיה שוכר המכון אישים בכירים מן האקדמיה, חלק ניכר מהם משפטנים. כך למשל, בשנת הכספים החולפת הגיעה עלות שכרו של נשיא המכון, ד"ר אריה כרמון, ל- 1,408,287 שקל, כולל מכונית צמודה, שהועמדה לרשותו מאמצע השנה. פרופ' מרדכי קרמניצר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, קיבל מהמכון בשנה החולפת שכר בעלות של 424,474 שקל. קרמניצר קיבל שכר גבוה גם בשנים קודמות.

עם הפרופסורים שקיבלו בשנים האחרונות שכר מהמכון נמנים: פרופ' רות גביזון מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית: 437,110 שקל, פרופ' דוד נחמיאס, בעבר מהאוניברסיטה העברית וכיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה: 532,354 שקל, פרופ' אשר אריאן מאוניברסיטת חיפה: 432,375 שקל. בשנת 2004 שילם המכון משכורת שנתית גם לדן מרידור, בעבר ח"כ ושר משפטים, בעלות של 404,374 שקל .

"האח הגדול" האמריקני

ברנרד מרכוס, היו"ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה, הוא מבעלי "הום דיפו" ודוגל בכלכלת שוק קיצונית. הוא נמנה עם חבר מנהלי obt - חברת מודיעין אזרחי גדולה ומבוססת שהתמזגה ב- 2000 עם "צ'ויס פוינט". יחד הפכו לחברה הגדולה ביותר בארה"ב בתחום המודיעין האזרחי.

"צ'ויס פוינט" סוחרת במידע על חברות מסחריות, פושטי רגל, עבריינים, וכן בנתונים אישיים של אזרחים במדינות שונות, כולל ישראל. בעיתונות האמריקנית היא כונתה לא אחת: "עינו הפקוחה של האח הגדול", ברוח הסיוט של ג'ורג' אורוול.

במהלך הבחירות לנשיאות "צ'ויס-פוינט" סיפקה למטה בוש רשימת נתונים על עשרות אלפי אזרחים אמריקנים שהצבעתם פסולה בגלל היותם עבריינים, רובם תומכי המפלגה הדמוקרטית. בכך סייעה לו לזכות בבחירות. לאחר הבחירות קנה משרד המשפטים של ממשל בוש מ"צ'ויס-פוינט" מידע על מהגרים לא חוקיים ב- 67 מיליון דולר.

ידידו של מרכוס הוא ג'ורג' שולץ, יו"ר של כבוד במכון לדמוקרטיה, ששימש כשר חוץ ומזכיר המדינה האמריקני. אבל יותר מכל הוא מזוהה עם תאגיד הבנייה, הנשק והנפט "בכטל" - חברה פרטית של המילארדר האמריקני ריילי בכטל, שבה שולץ כיהן כנשיא. ריילי בכטל מונה על-ידי בוש כחבר בוועדת היצוא, שמטרתה לייעץ לנשיא כיצד לייצר שווקים לחברות אמריקניות בחו"ל, ואחרי המלחמה, זכה תאגיד "בכטל" בחוזה ענקי של 680 מיליון דולר לבניית הפרויקטים הגדולים בעירק: נמלים ימיים, נמלי תעופה, טיהור מים ומפעלי חשמל.

"מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית"

מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991. הוא מימן את בניין המכון הממוקם בשכונת היוקרה טלביה בעלות משוערת של 5 מיליון דולר. מאז ההקמה הוא התורם בעיקרי של המכון, באמצעות "אגודת ידידים" בארה"ב שהוא עומד בראשה.

האגודה הוקמה בעקבות חששות שהביעו מרכוס ושולץ, שמא העובדה שלמכון יש מממן עיקרי אחד, תיפגע בתדמיתו הדמוקרטית. שניהם דחקו במנהל כרמון לגייס יותר כסף מבעלי הון בישראל, אבל הוא לא הצליח ועד היום רוב התקציב בא מארה"ב. באחת הישיבות דיווח כרמון: "המכון היום מנוהל על-ידי מי שהקים אותו והשאלה שהוא שואל היא 'מה קורה אחרי'. בהמשך הודיע ש"מרכוס התחייב כל שנה לקחת על עצמו לפחות 40% מהתקציב ובמידה שהמכון לא יצליח לגייס את ה- 60% הנותרים - הוא התחייב להשלים".

אחד הרעיונות ליצור חיץ בין מרכוס למכון היה להקים קרן של 50 מיליון מיליון דולר, שפירותיה יזינו את התקציב השנתי של המכון המגיע למעט יותר מ - 5 מיליון דולר בשנה.

מבראשית, מרכוס עמד על כך שהמכון לדמוקרטיה יתמקד בתוכנית ל"רפורמה פוליטית בישראל". כך למשל, כאשר אוניברסיטת תל אביב רצתה להפעיל עם המכון לדמוקרטיה תוכנית הקשורה לעם היהודי, מרכוס התנגד וכרמון נאלץ לסגת. הוא דיווח על כך להנהלה ונימק: "בשל העובדה שברנרד מרכוס הסכים להיות יו"ר afidi ומשום שהוא רוצה למקד את המאמץ על רפורמה פוליטית".

אולמרט-טורבוביץ-ברק והרפורמה הפוליטית ש- "מרכוס רוצה"

הקשר של אולמרט למכון לדמוקרטיה עובר דרך עו"ד יורם טורבוביץ, ראש הסגל של לשכת אולמרט, ששימש כחבר הוועד המנהל של המכון עד אמצע שנת 2005 ומופיע עד היום ברשימת חברי עמותת המכון.

טורבוביץ הוא גם החוט המקשר בין אולמרט, אהוד ברק והרעיון לחולל שינוי מרחיק לכת בשיטת הממשל בישראל. הרעיון החל לקרום עור וגידים לאחר בחירת אהוד ברק לראשות הממשלה ב- 1999. עו"ד יורם טורבוביץ מונה אז על-ידי ברק ומנכ"ל משרדו יוסי קוצ'יק, לעמוד בראש ועדה לביצוע רפורמה במבנה פעולות הממשלה ומשרדי הממשלה השונים.

המכון קיים מעקב אחרי בחירות 1999 באמצעות פרופ' אשר אריאן, והכין תוכניות עבודה לממשלת ברק ל"100 הימים הראשונים". כרמון דיווח אז לאסיפה הכללית, כי פרופ' דוד נחמיאס, ממקבלי השכר במכון, החל לעבד יחד עם לשכת ראש הממשלה למען גיבוש "רפורמה בשרות הציבורי"; וכי איש מכון נוסף, פרופ' ידידיה שטרן, התבקש על-ידי הנהלת הקואליציה לשבת בראש ועדה "שתבדוק דרכים להשלים את חוקי היסוד במדינת ישראל".

המעורבות הגלויה בפוליטיקה הרתיעה באותו זמן חלק מחברי המכון, אלוף רפאל ורדי, שמונה על-ידי ברק לעמוד בראש ועדה לבדיקת רשות השידור "אני הייתי מאוד נזהר מפעילות פומבית פוליטית בתקופה הזאת - לא לעסוק בדברים, אשר יגרמו למישהו לחשוב שאנחנו מעורבים באיזשהי צורה, או מנסים להתערב לטובת איזשהו צד". טורבוביץ הסכים אתו, "ברור שיש לנו סכנה של שיוך למפלגות שמאל בהיותנו מצויירים כיפי נפש".

בהמשך ביקר ורדי את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה "אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית", טען. כרמון השיב לו: "כל מה שאנחנו עושים זו עמדה פוליטית".

קשר הפרופסורים

חותמי "מודעת הפרופסורים" - שיצאו נגד מבקר המדינה במסגרת קמפיין מאורגן שנועד להחליק את חטאיו של אולמרט - קשורים לאולמרט ול"קדימה" ברשת של נאמנויות ואינטרסים:


פרופ' אמנון רובינשטיין הוא משפטן, נשיא המרכז הבינתחומי בהרצליה - מוסד אקדמי פרטי, שהוקם על-ידי חבר קרוב וותיק - פרופ' אוריאל רייכמן, מייסד המרכז הבינתחומי. רייכמן, שהוצג בימים האחרונים על-ידי אולמרט כאחד מ'מבשלי' שינוי שיטת הממשל בישראל, הצטרף ל"קדימה" וקיבל הבטחה מאריאל שרון לקבל את תיק החינוך. אבל כשאולמרט נתן את התיק ל"עבודה" הוא פרש מהכנסת. אנשי "קדימה" טענו אז שהוא רוצה את תיק המשפטים. רובינשטיין, כך פרסם העיתונאי אמנון אברמוביץ, הוא מועמדו של אולמרט לנשיאות. אולמרט גם הציע לרובינשטיין לעמוד בראש ועדת הבדיקה הממשלתית למלחמת לבנון השנייה, תפקיד שרובינשטיין העדיף לא לקבל. רובינשטיין עומד בראש ועדה בין-משרדית לגיבוש מדיניות ההגירה בישראל, שהגישה את מסקנות הביניים שלה לאולמרט בפברואר השנה.


פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן מקורבת לאמנון רובינשטיין ונמצאת אתו בוועדה הבין-משרדית לגיבוש מדיניות ההגירה. כמו כן היא חברת הוועד המנהל של המכון לדמוקרטיה. זילברשץ פרצה לתודעה הציבורית כשהגנה על בכיר בבר-אילן שהורשע בהטרדה מינית וצוטטה במוסף הארץ באומרה: "אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אומנם לא גרייס קלי אבל אני נראית לא רע לגילי ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי".


פרופ' שלמה אבינרי, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית - נחשב לאיש שמאל מובהק, אבל עשה הסבה מקצועית ל"קדימה". הוא צידד בשרון ובפינוי גוש קטיף וכשהוקמה "קדימה" הוא פרסם מאמר תמיכה במפלגה. אבינרי מרצה במרכז הבנתחומי בהרצליה וחבר בוועדת ההגירה בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין.


פרופ' יואב דותן, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, הוא הדמות החיוורת ביותר מבין חמשת החותמים. דותן התנגד לוועדת חקירה ממלכתית למלחמת לבנון השנייה והוא משתתף בפרויקט הדגל של המכון לדמוקרטיה: "חוקה בהסכמה".


אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. כרמון הינו גיסו של רייכמן - איש "קדימה". בעמותת המכון חברים שניים מאנשיו הקרובים של אולמרט: יורם טרובוביץ, ראש סגל לשכת אולמרט, ועו"ד יהודה רווה, המלווה את אולמרט עוד מימי היותו ראש עיריית ירושלים.

מידע על צה"ל

ב- 2001 התחיל המכון לדמוקרטיה לקיים מפגשים עם צה"ל בהם השתתפו הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל, חמישה אלופים, ושמונה תתי-אלוף וכן מג"דים, ומח"טים במילואים. הנושאים שנדונו היו שירות של נשים בצבא, כבוד האדם בצבא, ושירות המילואים. כמו כן הועלו נושאים אסטרטגיים מובהקים כגון, האם הצבא הוא צבא העם או שהולכים לכיוון של צבא מקצועי וההיבטים הכלכליים". בסוף כל מפגש הופקה חוברת.

אריק כרמון דיווח לאסיפה הכללית של המכון על המפגשים ועל "מספרים די קשים" הנוגעים לשיעורי הגיוס לצה"ל: "אנחנו מגיעים למצב שבו רק חמישים אחוז משכבת הגיל מתגייסת, שליש משכבת הגיל הולכת ליחידות קרביות".

ב- 2005 - מפגשי המכון עם צה"ל התחדשו במסגרת פרויקט "צבא-חברה". פרופ' ברוך נבו, העומד בראש הפרויקט, דיווח לאסיפה הכללית על הקשיים: "קושי אחד הוא התלות ביחסים אישיים מאחר שאין הסכם כתוב בין המכון לבין הצבא. הדברים מתנהלים על בסיס יחסים אישיים ומסורת של יחסי אמון שנבנו בין אריק לבין הרמטכ"לים ואלופי הפיקוד שלהם. קושי נוסף כרוך ברגישות צה"ל לנושאים שונים. רשימת המשתתפים האורחים מוגשת לחוות דעת הצבא לפני כל כנס. ייתכן מצב שהצבא יפסול השתתפות אחד האזרחים. המכון חייב להיות רגיש ביותר ולהסכים לפשרות בנושאים שונים על-מנת לשמור על דיאלוג פתוח וכן".

תקשורת מגויסת

המכון לדמוקרטיה מבצר את מעמדו באמצעות הפגשת אנשי הון ושלטון בכנס קיסריה שמכניס לקופתו מאות אלפי דולרים בשנה. יו"ר הוועד המנהל הוא אלי הורוביץ, יו"ר טבע, וחבר בולט הוא איש העסקים אהרן דוברת.

הביטאון "העין השביעית" הוא אמצעי נוסף. העורך הוא איש הארץ עוזי בנזימן. העיתונאי נחום ברנע "מידיעות אחרונות" הוא אחד הכותבים הקבועים. ולא בחינם, כמובן. מספר המנויים על הביטאון אינו עולה על כמה מאות והוא מתקיים מתרומות. באחד הדיונים של הנהלת המכון הועלתה שאלת כדאיותו והוחלט להמשיך בשל חשיבותו ביצירת קשר לתקשורת. המכון הזמין ב- 2001 מעיתונאי הארץ יאיר שלג נייר עמדה על "המשמעות הפוליטית של פינוי יישובים", אבל הוחלט לא לפרסמו. בנוסף מפרסם המכון את עצמו באתרי האינטרנט Ynet ו- walla.

אישים המוערכים על-ידי המכון קיבלו את אות הדמוקרטיה, כאשר אמות המידה שנקבעו לבחירת הזוכה הן: "תרומתו של המועמד לביצור ערכי הדמוקרטיה בעולם, או בארצו". הזוכה הראשון היה ג'ורג' שולץ ואילו הזוכה השני היה אדוארד שוורנאדזה, לשעבר נשיא גרוזיה, שקיים שלטון יחיד ושנוא בגרוזיה, הודח וברח מארצו לאחר שהואשם בזיוף בחירות. אירוע הענקת האות לשוורנדזה הכניס למכון לדמוקרטיה 100 אלף דולר ורק אחד מחברי המכון, כך עולה מהפרוטוקולים, אלוף (מיל.) רפאל ורדי, חשב שהנבחר הוא "אישיות בעייתית".

המונופוליסט כקרבן

ניירות העמדה של המכון לדמוקרטיה מקדמים אידיאולוגיה של טיפוח ההון. כך למשל הכין המכון נייר עמדה בשם "המונופוליסט כקרבן", שבא "להגן על זכויותיהם של מונופוליסטים מכוחה העדיף של המדינה".

נייר עמדה אחר שהוכן על-ידי המכון הוא "הצעה לארגון מחדש של מערכת החינוך הציבורית בישראל" של רונית תירוש ופרופסור ויקטור לביא שהציע לרסק את מערכת החינוך הממלכתית הישראלית ובמקומה להקים מינהלים אזוריים בשליטת הרשויות המקומיות. נייר עמדה זה היה הבסיס למסקנות ועדת דוברת שבראשה עמד איש העסקים שלמה דוברת, בנו של חבר הוועד המנהל של המכון לדמוקרטיה, אהרן דברת.

המכון הפיק עבור מי שהיה יו"ר ועדת כספים בכנסת וכיום שר האוצר, אברהם הירשזון, נייר עמדה לרפורמה בשוק ההון שהוצג בכנס קיסריה ב- 2004 כאלטרנטיבה להמלצות ועדת בכר.

התועלת שבשחיתות

ב"מודעת הפרופסורים" המוקיעה את מבקר המדינה ואת יועצו לענייני שחיתות, על שהם עלולים, כביכול, "לשתק את התנהלותו של ראש הממשלה הנבחר", מהדהדת תפישה שפותחה ב"מחקר" שנערך במכון לדמוקרטיה על-ידי דורון נבות ועו"ד נאוה בן-אור, בהדרכתו של פרופ' מרדכי קרמניצר, שהוא כאמור לעיל, אחד ממקבלי המשכורות הגבוהות במכון לדמוקרטיה.

בראיון המופיע באתר המכון טוען נבות ש"לא בטוח שיש עלייה בשחיתות, אלא שהכיסוי התקשורתי והעיסוק הציבורי בתופעה גברו". נבות מדגיש "שקיימים חוקרים ומשפטנים שטוענים שלא בהכרח ולא בכל מצב השחיתות פוגעת בדמוקרטיה. יש המדגישים את התועלת בשחיתות מבחינה כלכלית ויש המדגישים את התרומה שעשויה להיות לה מבחינת הדמוקרטיה. אבל בפועל הטענות האלה נכונות רק אם משווים את השחיתות למצב גרוע יותר כמו סיאוב שלטוני מוחלט, שרירותי או אימפוטנטי לגמרי".

בהמשך מפתח נבות את התפישה ש"שחיתות היא לא בהכרח מחלה ממארת והיא לא בהכרח אישהו שד שנמצא כל הזמן בכל מקום"; וכי "שחיתות היא לא בהכרח הרסנית במובן שמקובל לטעון כלפיה. אם אינה מתרחשת בממדים כפי שהיתה בזאיר למשל, או בארגנטינה בשנים מסוימות, הרי שהיא פשוט פוגעת ברווחת התושבים ובאיכות חייהם, אבל היא לא בהכרח ממוטטת את המדינה והחברה".

חוקה בהחדרה

המכון לדמוקרטיה מקדם בהשקעה של מיליונים את כתיבת "חוקה בהסכמה", והעמיד לרשות ועדת חוקה חוק ומשפט תקציבים לקידום הנושא. ב"חוקה בהסכמה" ניתן דגש על זכויות העשירים ונראה שפחות על זכויות חברתיות כגון: הזכות לחינוך, לבריאות לפנסיה וכד'. המכון מחדיר את "חוקה בהסכמה" למערכת החינוך כנושא לתלמידים הנבחנים בבגרות בהיקף של 5 יחידות וזאת באמצעות "מטה שנהר קרמניצר" של משרד החינוך, שהוקם על-ידי אמנון רובינשטיין בהיותו שר חינוך. רובינשטיין אף 'זכה' לביקורת מבקר המדינה על מינויים לא תקינים במטה זה. פרופ' עליזה שנהר ופרופ' מרדכי קרמניצר הם חברי עמותת המכון לדמוקרטיה. שנהר כתבה עבור משרד החינוך את נייר העמדה בנושא יהדות ואילו קרמניצר את נייר העמדה בנושא אזרחות.

תגובות

תגובת המכון לדמוקרטיה:

"פעולות המכון נגזרות מסדר היום שלו, משיקולים מקצועיים. כשהמטרות העומדות לנגד עיניו הן שיפור הדמוקרטיה והשיח הציבורי בישראל. לא התקבלה תמורה כספית עבור פעולת אלה, להיפך, המכון משקיע משאבים לטובת הדמוקרטיה בישראל.

המכון מבצע מחקרים, כנסים, ימי-עיון ומעלה הצעות, במסגרתם אנו משתפים פעולה עם מוסדות רבים כגון בנק ישראל, משרד האוצר, צה"ל חברי כנסת, שרים, אוניברסיטאות ועוד. המכון אינו מקבל עבורם תמורה כספית. יתרה מכך, חשוב להדגיש כי אין מדובר במתן שירותים עבור המשתתפים, אלא בתוצרים שהמכון מפיק והם מיועדים לשימוש נרחב, מתוך כוונה לשפר את הדמוקרטיה הישראלית".


לשכת ראש הממשלה:

"המכון לדמוקרטיה לא ביצע כל עבודה עבור הממשלה, לרבות לשכת ראש הממשלה".


דובר הכנסת גיורא פורדס:

"ניירות העמדה והשרותים שניתנו על-ידי המכון לוועדות הכנסת, לא עברו ועדת מכרזים והכנסת לא שילמה עבורם".


משרד החינוך:

"מטה קרמניצר-שנהר מטמיע את דוחות המטה באמצעות פעילות משותפת עם הארגונים - האגודה לזכויות האזרח, מרכז רבין לשלום, יסודות, מרחבים, המכון הישראלי לדמוקרטיה. בהתייחס לתוכנית 'חוקה בהסכמה' הרי שזו מהווה אחד מנושאי המטה אשר עוסקים בתחום הדמוקרטיה במדינת ישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית".

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

לעיון האשכול:

האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?

http://rotter.net/forum/gil/19930.shtml

http://rotter.net/forum/gil/25571.shtml#11



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Atlas
חבר מתאריך 8.9.09
32337 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:23   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. עוד ארגון חתרני מבית היוצר של הקרן לישראל חדשה (NIF)  
בתגובה להודעה מספר 1
 
  


עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא, אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי: "כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי"


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חיפושית
חבר מתאריך 4.2.02
49874 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:18   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. מעודד לראות שיש אתרים כאלה כמו מידה,  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מגזין מראה ועוד, שהם במות לפרסומים ימניים באיכות גבוהה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
lurker
חבר מתאריך 18.9.05
15764 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:57   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. הכותב רן ברץ הנו אחד משני חושפי הקרן לישראל חדשה כבר בשנת 2003  
בתגובה להודעה מספר 3
 
   לצערי אין לי את החוברת המקורית, שבה מצורפים גם המסמכים הרלבנטיים.


דו"ח ראשוני - 'הקרן החדשה לישראל' מאת: משה איפרגן ורן ברץ

נכתב עבור העיתונאי דויד בדין

ראשי פרקים

הקדמה עמ' 2

חומר הגלם עמ' 5

ממצאים עיקריים עמ' 6

עדויות עמ' 7

אסטרטגיית הפעולה של הקרן

א. ארגון ואופן פעולה עמ' 11

דוגמא: מאבק האמהות החד הוריות עמ' 14

ב. תכלית האסטרטגיה – שבירת האחדות הלאומית עמ' 16

מאבק הקרקעות עמ' 17

מאבק הסרבנים עמ' 19

פלורליזם דתי עמ' 20

בית המשפט העליון עמ' 21

חרדים ועיירות פיתוח עמ' 22

ועדת אור עמ' 22

מספר עובדות נוספות עמ' 23

המלצות עמ' 24

רשימת המסמכים המצורפים עמ' 25

הקדמה

שוו בנפשכם ארגון לא נבחר, אשר אינו מזוהה כארגון פוליטי, אשר מפעיל כמעט את כל המחאות החברתיות, המארגן ומנהל מאות עמותות וארגונים, המממן כמעט את כל הכנסים, המייעץ לכל הגופים, המפעיל כמעט את כל ההפגנות, בקיצור, קובע כמעט את כל המהלכים של השמאל בישראל.

נשמע דמיוני?

לא ולא.

v ארבע אמהות

v מאבק האדמות של הערבים בישראל (כולל פסק דין קציר בעניין קעדאן)

v מאבק הדיור וקרקעות הקיבוצים והמושבים של 'הקשת הדמוקרטית המזרחית'

v הקמת ועדת אור וההשתתפות המכריעה של ארגון עדאללה

v תנועת הסרבנים ושיתופה עם גוש שלום

v ויקי כנפו ומאבק האמהות החד הוריות

v נשות הכותל

v מאבק החילוניים בדתיים (עמותת עם חופשי)

v מאבק הסטודנטים בתקופת נתניהו כראש ממשלה

v הבג"צים של התנועה לאיכות השלטון

v המחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה

v המסקנות של מרכז אדווה

v מחאת הבדואים

v מאבק למען חרם על מוצרים מיש"ע

v מאבק למען נישואים חופשיים מכל הסוגים

v גיור רפורמי

v המלחמה של החברה להגנת הטבע וארגונים ירוקים בפיתוח יהודי בנגב ובגליל

v מימון פרויקטים להכרה בזכות השיבה הפלשתינית

וזוהי רק רשימה חלקית.

כל המאבקים הללו, כפי שיעידו העובדות שיוצגו להלן, מנוהלים ונשלטים על ידי 'ארגון-על' יחיד, ארגון שחדר כמעט לכל ארגוני המחאה הלא נבחרים בישראל (חלק מהם אף הקים בעצמו) והפך ל'מניפולאטור-העל' המתזמן את פעילותם והקובע את מהלכיהם.

עצם הפעילות של עמותות, אגודות, ארגונים ותנועות הוא כמובן לגיטימי במסגרת דמוקרטית. אלא שמרגע שכל אלה הופכים לכלי משחק בידיו של שחקן-על, שאינו חייב בדין וחשבון (הוא אפילו אינו רשום בארץ אלא בארה"ב), מרגע שהמחאות, ההפגנות, הפניות לבג"ץ, המחקרים, הפרסומים והדרישות מן הכנסת והממשלה הופכים לרשת מסועפת ומתוחכמת של תעמולה פוליטית בלתי פוסקת, תעמולה אשר אינה מודה בשאיפות הפוליטיות המניעות אותה, יורדת הלגיטימיות לטמיון.

במידה שבה נותן השלטון בארץ למערכת שכזו להתנהל באין מפריע, הוא פוגע בכללי המשחק הדמוקרטיים בארץ ישראל. הוא מעניק לכוח פוליטי מוסווה להשפיע מבלי להיבחר, מבלי לתת דין וחשבון ציבורי, מבלי לשאת באחריות ותוך גניבת דעת הציבור על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות. אסור לשלטון לשתף פעולה על ידי העלמת עין מתופעה זו.

במיוחד חורה הדבר כאשר מדובר בארגון שמטרותיו מזוהות עם השמאל הקיצוני ביותר. זאת משום שברור, הן לציבור והן לארגון עצמו, כי לעולם לא יוכל להוות כוח פוליטי משמעותי בקרב היהודים במדינת ישראל. אלא שדווקא משום כך בחר הארגון להשתמש בדרכים לא כשרות להשגת מטרותיו. ודווקא משום כך יש להתייחס אליו בכובד ראש ולא להקל ראש בחשיבותו או הישגיו.

הארגון האמור הוא הקרן החדשה לישראל.

מסמך זה מנסה להוכיח שתי נקודות מרכזיות. האחת היא כי הקרן היא ארגון בעל מטרות פוליטיות, מטרות שכללי המשחק הדמוקרטיים מחייבים להעמידן באופן ברור להכרעת הבוחר לשם קידומן. השנייה היא כי מטרותיו של הארגון מנוגדות לחלוטין לכל המטרות שלשמן הוקמה התנועה הציונית ומדינת ישראל, כלומר, כי מדובר בארגון פוסט-ציוני.

הקרן החדשה לישראל חולשת (מבלי להיות מוכרת) על מה שנתפש בציבור כפעילות ספונטאנית, התנדבותית, אותנטית.

בשל מסך העלטה הפרוש על פעילותה, מסוגלת הקרן לייצר דעת קהל המשרתת את מטרותיה. אדם הנחשף יום-יום לשטיפת מוח מתמדת, מבלי שידע כי מדובר למעשה בתעמולה פוליטית ומבלי יכולת להתגונן, מושפע ממנה בהכרח ובלי דעת. הוא סבור כי לפניו מציאות, אולם למעשה הקרן החדשה לישראל היא גם המפיקה, גם הבמאית וגם התסריטאית, ולפניו לא פחות מאשר הצגה מסוכנת.

את הבמאי ואת ההצגה יש לחשוף ולהשכיל להתגונן מפניהם. העובדה שהקרן החדשה לישראל תומכת במאות עמותות העוסקות בזכויות אדם ודמוקרטיה מסתירה את העובדה העקרונית: הקרן החדשה לישראל היא עצמה אחת הסכנות הגדולות לדמוקרטיה בישראל.

הקרן החדשה נמנעת בכל מחיר מלחשוף את שאיפותיה הפוליטיות, שכן אז תהיה חסרת השפעה, בדומה לשאר המפלגות המזדהות עם שמאל קיצוני. שאיפתה של הקרן היא להשפיע על הפוליטיקה הישראלית ככוח חיצוני אשר אינו חייב לתת דין וחשבון על מטרותיו הפוליטיות, כוח לא שקוף, מוסווה, מוסתר, אמורפי, כוח המסוגל להשפיע על דעת הקהל מבלי להיחשף.

חוסר הלגיטימיות של פעילות הקרן מתבטא לא רק בקידום מטרות פוליטיות מבלי להזדהות ככוח פוליטי (עניין חמור כשלעצמו), או בהצבת מטרות פוסט-ציוניות הוא מתבטא גם בשקר ובהטעיה של הציבור הרחב, שהפעילות האמיתית מוסתרת ממנו, בשקר ובהטעיית התורמים, אשר לרוב אינם מודעים למטרה שתרומתם משרתת בפועל, בשקר ובהטעיית המדינה והממשלה לצורך תיקצוב, ואפילו לעיתים בשקר ובהטעיית חלק מן הארגונים הפועלים בחסות הקרן עצמה, שכן הם לא תמיד שותפים למטרות הקרן. על רשת שקרים זו להיחשף!

כאן מוצג מחקר ראשוני בקווים כלליים, היכולים להוות צעד ראשון לחשיפתה הציבורית המלאה של הקרן החדשה לישראל.

חומר הגלם:

המסמכים העיקריים עימם עבדנו, אשר חלקם מצורפים למסמך זה, כוללים חומר רב ומגוון:

א. מסמכים פנימיים המצביעים על מטרותיה האסטרטגיות של הקרן: לדוגמא מסמך מצגת מיוני 2003 המציג את אסטרטגיית העל של הקרן או מסמך המציג תוכנית חומש של הקרן לשנים 2001 עד 2006. ועוד.

ב. מסמכים המציגים את מרחב ההתקשרויות של הקרן עם עמותות וארגונים בישראל, מגוון עצום של גופים וארגונים המקיף מעל 330 ארגונים שונים ומשונים.

ג. מסמכים המציגים מעורבות ואינטרסים של הקרן במערכת הפוליטית בישראל.

ד. מסמכים גלויים – אתרי האינטרנט של הקרן החדשה לישראל, שתי"ל (שרותי תמיכה וייעוץ לארגונים - הזרוע המבצעת של הקרן בישראל) ושאר העמותות הנתמכות על ידי הקרן. מסמכים שחולקו לציבור ע"י הקרן, שתי"ל והעמותות.

ה. תיעוד אצל רשם העמותות.

ו. חומר נוסף הושג בעזרתם של עיתונאים החוקרים את הקרן, באמצעות האזנה לראיונות רדיופוניים מוקלטים של אנשי הקרן וכד'.

ממצאים עיקריים

שתי מטרות על פוליטיות ולא מוצהרות של הקרן:

א. הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67.

ב. הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה.

שתי מטרות העל הללו שלובות, ולכן קשה להפריד ביניהן במסמכי הקרן. חשוב להדגיש כי אלו הן מטרות פוליטיות, אשר החפץ בהשגתן רשאי להציג את עמדתו לציבור ולבקש גיבוי פוליטי. אך אליה וקוץ בה (מבחינת הקרן). העובדה כי המטרות הללו מבטאות אינטרס ערבי, אינה מאפשרת צבירת כוח פוליטי משמעותי, למצער בקרב היהודים. לכן פנתה לאפיק הפעולה אותו נסקור כאן.

חשוב להדגיש: הקרן אינה מודה במטרותיה הפוליטיות באופן גלוי ורשמי בשום מסמך הנגיש לציבור הרחב. אנשי הקרן עצמם וארגון שתי"ל (שרותי תמיכה וייעוץ לארגונים - הזרוע המבצעת של הקרן בישראל) מכחישים בציבור את העובדות בדבר כוונותיהם שוב ושוב. משום כך חלק מן המסמכים שיוצגו להלן הם מסמכים פנימיים אשר אינם גלויים לציבור, אשר הושגו באופן לא רשמי.

אין באמור כדי לרמוז כי עיקר המידע סודי. ישנו מידע גלוי רב הפזור במקומות שונים, אשר גם בו כשלעצמו, כאשר הוא נאסף, נערך ומוצג באופן שיטתי, די כדי להציג תמונה טובה של מטרות ופעילות הקרן. המסמכים הפנימיים משמשים בעיקר בכדי להוכיח כי אנשי הקרן מודעים למעשיהם ולתכליותיהם הפוליטיות.

היקף ועומק הפעילות של הקרן, למרות שאינם סודיים ברובם, אינם ידועים. במסגרת התמונה שנציג, נראה כי מדובר בארגון שחדר, מחוץ לאור הזרקורים, כמעט לכל השכבות והאוכלוסיות בישראל, והמפעיל לחץ מתוזמן ומתוכנן על השלטון, באמצעות מנגנונים, ארגונים ואמצעים נוספים, המגובים בתקציב גדול.

עדויות

מטרת חלק זה הוא להוכיח כי לקרן שאיפות פוליטיות ברורות, וכי מטרות

אלו מודעות לה היטב.

העובדה כי המטרות האמיתיות מוסתרות מקשה על חשיפתן. באלפי מסמכים שנבחנו לא מצוינות המטרות האסטרטגיות של הארגון באופן מפורש. בכל זאת, מסמכים אחדים יוצאים מכלל זה. הראשון שיוצג הוא מכתב פנימי ממנהל הקרן החדשה לישראל, אליעזר יערי, לצוות המנהלים ולצוות הקרן החדשה, מן היום שאחרי בחירות 1999, בחירות בהן זכה אהוד ברק.

באופוריה ובהתרגשות הרבה שאפפה אותו ואת אנשי הקרן ביום זה, חושף יערי הרבה יותר מאשר נאמר אפילו בתכתובות האישיות שבין אנשי הקרן. במכתב נחשפות לא רק מטרותיה הפוליטיות של הקרן אלא גם דרכי פעולתה. המסמך שיוצג אחריו הוא מצגת פנימית שנערכה ב-2003, ובה מסוכמת השנה הקודמת ונמנות מטרות אסטרטגיות וקווי פעולה עתידיים.

1. כך נפתח המכתב של יערי: "אתמול בלילה התרחש דבר גדול בישראל. החברה הישראלית, במופע מדהים של דמוקרטיה, הצליחה הן לסלק מהממשלה קואליציה ביזארית ששילבה קיבעון פוליטי, הידרדרות אתית ושמרנות דתית וחברתית והן לספק לחברה הישראלית סיכוי נוסף. בסופו של חשבון כל אחד מאיתנו אנשי ההנהלה, צוות, מתנדבים ואלפי תורמים יכול לחוש סיפוק מהערכים המבוטאים בתוצאות הבחירות ומהדרך שבה הושגו. בלתי אפשרי להביט במה שקרה מבלי לראות את טביעות האצבעות הברורות והאמיצות של הקרן החדשה לישראל ושל שתי"ל.

וכך מסתיים המכתב: "היום יום גדול לישראל: הוכחנו ששינוי חברתי יכול לגבור על (overturn) הכוח הפוליטי. במשך השנים הקרן החדשה לישראל הזינה ועמדה מאחורי אותו הפוטנציאל אשר בין לילה התפרץ כהר געש. משום כך ברצוני להודות לכל אחד ואחד מכם ולהצביע במיוחד על האתגר החדש, המבוטא בשמנו: אנו הקרן החדשה לישראל וביכולתנו להיות כוח חשוב ביצירתה של ישראל חדשה".

כל מילה נוספת על המטרות הפוליטיות והשלטוניות של הקרן מיותרת.

2. במצגת פנימית אשר הוצגה בפני אנשי הקרן ביוני 2003 הוצג סיכום של התוכנית האסטרטגית של הקרן החדשה. המצגת מתחילה בציטוט אמירתו של רה"מ שרון מה-27.5.2003: "הכיבוש הוא נורא לנו, לכלכלה ולפלשתינאים".

נשאלת השאלה, מדוע ארגון לא פוליטי מתחיל את המצגת השנתית שלו באמירה על הכיבוש המוצגת כהישג? האם כנס סיכום תקופתי של בנקאים או של עובדי מדינה היה יכול להיפתח כך? קשה למצוא פרשנות הגיונית אחרת מאשר הקביעה כי מדובר בפתיחה משועשעת של שותפי סוד, היודעים כי הם מקדמים את סיום הכיבוש והמתבשמים בניצחון האידיאולוגי שלהם.

בהמשך מסכם הארגון כי לאחר בחירות 2003 ניכרת ירידה פוליטית של אלו שהם בעד פשרה מדינית ובעד מדינת רווחה (כלומר, השמאל). בניסוח האתגרים שמציבה לעצמה הקרן במצגת מצוי המשפט: "מתנחלים וחרדים הם עדיין קבוצות מועדפות", ביטוי והשקפה השמורה לשמאל, ואשר אין לה כל קשר להשקפה בדבר "זכויות אדם" או "קידום הדמוקרטיה". לאחר מכן מצוין בתוכנית הפעולה כי על הקרן ושתי"ל להמשיך את העבודה בנושא הקרקעות ולהמשיך ולהרחיב את המאבק כנגד התוכנית הכלכלית (של נתניהו).

תחת הכותרת: האזרחים הפלשתינאים של ישראל נכתב במצגת כי הקרן תגביר את פעילותה בסוגיות הבדואים ותמשיך ביוזמה הפלשתינאית של שתי"ל והקרן החדשה. בהמשך המסמך מציגה הקרן באופן ברור את עמדתה הפוליטית באומרה כך: "על הקרן החדשה לישראל להציג תוכנית קונקרטית להתמקדות בסיום הכיבוש". זהו משפט קריטי, החושף את המוטיבציה הפוליטית שמאחורי המונחים היפים והמרובים המסתירים אותה. סיום הכיבוש אינו מטרה מוצהרת של הקרן בשום פרסום ובשום אמירה, ולא בכדי הוא מוצנע ומופיע רק בשימוש פנימי.

הערה: ישנו חשד סביר שקיים קשר ישיר בין הקרן החדשה לישראל לבין "הסכם ז'נבה" שהתפרסם לאחרונה.

ישנן עדויות נוספות, עוד מספר פליטות קולמוס במסמכים פנימיים, מהן ניתן ללמוד על מטרות העל הפוליטיות של הקרן החדשה לישראל. כך למשל במסמך מן ה-12.06.2003 שנשלח על ידי שלומית ירקוני (בכירה לשעבר בקרן) ל'ועדת התוכניות', מסוכמים דיוני "השולחן העגול" של הקרן ושתי"ל באשר לאסטרטגיה הכללית. במסמך כתובה, תחת הכותרת "שלום, זכויות אדם, גזענות והפלייה", הפיסקא הבאה: "... ברור שיהיה זה בלתי אפשרי לפתור את הבעיות הפנימיות בישראל, הכלכלה, הפלייה חמורה בין קבוצות אוכלוסין, גזענות, הסתה ואיכות הממשל – אלא אם כן יימצא פתרון פוליטי לפלשתינאים בשטחים הכבושים".

במכתב שנשלח ב- 20.4.2000 ל'וועדה המוציאה לפועל' ע"י 'קבוצת התכנון האסטרטגי' נאמר במפורש, תחת הסעיף "אסטרטגיות", בסעיף קטן 8: "להביא את נושא "מדינת כל אזרחיה" לדיון הציבורי. אגב, בסעיף קטן 4 נאמר: "להגביר את רגישות בתי המשפט להבדלים תרבותיים". שני הסעיפים הללו מעידים על גודל ההשפעה שמייחסים לעצמם אנשי הקרן החדשה (השפעה על בתי המשפט!), כמו גם הכוונה האמיתית, המוסתרת בדרך כלל: ישראל כמדינת כל אזרחיה.

ניתן להסיק על מטרות הארגון גם על ידי בחינת חלק מן הארגונים שהוא מממן ומסייע להם בייעוץ והכוונה. כאן נביא רק מספר דוגמאות בולטות מבין עשרות ומאות דוגמאות אפשריות.

1. הקרן החדשה לישראל תומכת בארגון 'בת שלום – רשת נשים לקידום השלום'. ארגון זה פועל במרץ לשם מה שקרוי 'סיום הכיבוש'. בעלון שחילק הארגון נשאלת השאלה 'מה עשית היום כדי להפסיק את הכיבוש?'. העלון מפרסם רשימה של עשרות מפעלים המצויים בגולן וביש"ע וקורא להחרמתם. בעלון מודות הנשים לגוש שלום, ארגון שמאל קיצוני, שסיפק להם את רשימת המוצרים הללו.

2. מועדון 'חלונות' הוא עמותה ישראלית לכל דבר. המימון מגיע מתרומות באמצעות הקרן החדשה לישראל בארץ ובחו"ל. מנהלת חלונות, רותי עצמון, פועלת על מנת לשכנע את הציבור בעמדה הפלשתינית לגבי זכות השיבה. כמו כן מחלק 'חלונות' עשרות חוברות וכרוזים למען זכות השיבה. לדעתה חלק גדול מאזורי הכפרים שמהם יצאו הפליטים ריקים וניתן לממש בהם את זכות השיבה. 'חלונות', בשיתוף פעולה עם מפלגת חד"ש, מארגנים סיורים של פליטים מהשטחים למקומות מהם גורשו / ברחו.

3. להלן רשימה חלקית של הארגונים הידועים בהם תומכת הקרן אשר מצביעה באופן ברור על תכלית פעולתה של הקרן : בצלם, עדאללה, מוסאווה, המרכז הערבי לתכנון, אגודת הארבעים, אלראבטה (אגודה למען ערביי יפו), העמותה למאבק בגזענות נגד החברה הפלשתינית בישראל, עמותת כפר קאסם לחינוך ותרבות בלתי פורמלי, ועוד רבים. הרשימה החלקית הזו אומרת את הכל.

מחקר נוסף ומעמיק יותר יחשוף את המוטיבציות של כלל הארגונים הללו, את התמיכה המקיפה של הקרן בהם ואת הפעילות הפוליטית האנטי-ציונית שהם עוסקים בה.

אסטרטגיית הפעולה של הקרן

א. ארגון ואופן פעולה

מעבר לכל התכנים והמטרות הפוליטיות שהבאנו בקצרה עד כה, האסטרטגיה שבה נוקטת הקרן היא מה שהופך אותה לארגון בעל עוצמה והשפעה רבים כל כך. האסטרטגיה הבסיסית של הקרן היא קיום מאבק פוליטי מתמיד בממשלה מבלי להזדהות ככוח פוליטי. האמצעי שבו משתמשת הקרן למימוש מאבק זה הוא הקמה, ניהול והשתלטות על מאות עמותות וארגונים מסוגים רבים ושונים.

הקרן החדשה לישראל מחלקת את המערכת החברתית והפוליטית בישראל לכמה קטגוריות. במסמך של שתי"ל מופיעים "ערכי הליבה" הבאים:

- זכויות האדם והאזרח

- צדק חברתי

- פלורליזם (דתי ותרבותי)

- זכויות פלסטינים אזרחי ישראל

ניתן גם להוסיף לאלו איכות סביבה ומאבקי נשים בנושאים שונים.

עבור כל קטגוריה כזו ישנן קבוצות שונות בעלות אינטרסים מגוונים. למשל, צדק חברתי יכול לכלול זכויות דיור, זכויות אוכלוסיות בעלות מגבלות, זקנים, עולים חדשים, ועוד. לכן, כדי לקדם את התחום כולו, יש להפעיל קבוצות שונות שתפעלנה עבור אינטרס של כל קבוצה. באופן טבעי קבוצות כאלה קמות ויורדות בהתאם לאינטרס כאשר כל קבוצה פועלת עבור עצמה, ללא מסגרת אידיאולוגית או ארגונית כוללת.

הרעיון הבסיסי של הקרן ושתי"ל הוא ליטול את כל הארגונים בכל תחום ולחבר אותם לכלל מאבק משותף. כך ניתן לחבר ארגונים שונים ומשונים תחת אחת ממטרות העל של הקרן, שאינן תמיד קשורות לארגון המסוים. בדרך זו פועל כל ארגון בנפרד וכל קבוצות הארגונים יחד, תחת מעטה אידיאולוגי שלא היה להם קודם. למשל, כשאמהות חד הוריות נאבקות, מלבד המאבק המסוים שלהן, הן נאבקות עבור אידיאולוגיה כלכלית שמאלית, שאותה מעוניינת הקרן לקדם. אידאולוגיה זו עשויה לכלול גם, לדוגמא, התבטאויות נגד הבזבוז הכלכלי שב"כיבוש" או תקציב ההתנחלויות (כפי שאמנם התבטאה ויקי כנפו), למרות שאין זו מטרה מוצהרת של הקרן להלחם בכיבוש או במתנחלים.

יתרה מזאת, מרגע שקיימות מספר קואליציות של ארגונים תחת הקטגוריות השונות, מצליחה הקרן לקדם השקפת עולם פוליטית מקיפה ביותר, שאינה באה לידי ביטוי במטרות של הקבוצות השונות עצמן, אלא היא מוטמעת ומוסתרת בארגון הכולל, במבט העל, שאותו לא עשוי לראות מי שאינו מצוי היטב הן בפרטים הרבים והן בתמונה המקיפה והכללית ביותר של פעילות הקרן ושתי"ל.

הקרן הקימה והשתלטה על מאות ארגונים ועמותות (כשלוש מאות ושלושים רשומים על ידי הקרן) תוך יצירת קואליציות בין הארגונים עבור פרויקטים שונים שהקרן מעוניינת לקדם.

למשל, תחת הכותרת של זכויות אזרח פועלים ארגונים כגון 'האגודה לזכויות האזרח', בצלם, ארגוני זכויות נשים, ארגוני זכויות ערבים, ארגונים רפורמיים, הקשת הדמוקרטית המזרחית, ועוד, כלומר, עשרות ארגונים שכל אחד פועל עבור סקטור מסוים וביחד הם מהווים קואליציה המקדמת תחום שלם. בכל פעם שמתנהל מאבק שהקרן מעוניינת בהצלחתו, היא מגייסת, בעזרת שתי"ל, את כלל הארגונים הרלוונטיים לשם הפעלת לחץ על הממשלה (דוגמאות יופיעו בהמשך).

פעולת ההשתלטות של ארגון שתי"ל על הארגונים השונים נעשית במסווה של ייעוץ והכוונה. למעשה תפקידו של שתי"ל הוא לוודא שהגוף מקדם את מטרות הקרן ולוודא שהארגון יכול להחזיק את עצמו מבחינה כלכלית והנהגתית. במידה וכך, הוא מעביר את ההנהגה של הארגון סדרה של סדנאות וקורסים בחינם, בהם הוא מכשיר את ההנהגה מבחינה אידיאולוגית ומעשית. הסדנאות והקורסים כוללים אינדוקטרינציה של שמאל כלכלי ומדיני.

לאחר שלב זה מקבל הארגון תמיכה כספית וייעוץ חינם מהקרן ומשתי"ל ומתחייב לדווח באופן שוטף על כל פעולותיו. שתי"ל דואג לכך שתיקצובו את הארגון יהווה רק חלק מתקציב הארגון ומסייע לאנשיו לקבל תמיכות מגופים שונים, הן ממשלתיים והן אחרים. כך מצליח שתי"ל להפעיל ארגונים בתקציב גבוה הרבה יותר מאשר התקציב שהקרן נותנת בפועל. כך גם מכפילה הקרן עשרות מונים את יכולותיה.

הקרן ושתי"ל דאגו גם ליצור קשרים עם גופים וארגונים ממשלתיים רבים (משרדי ממשלה, עיריות ומועצות מקומיות). בכך משיגה הקרן שיפור משמעותי ביכולתה להשפיע על מהלכי הממשלה עצמה. למעשה הקרן הופכת עצמה, על ידי ההשתלטות על הדרג המצוי בין ההחלטה הממשלתית לביצוע בפועל, למתאמת הפעילות שמממנת הממשלה. כך היא יכולה ליישם בכספי הממשלה והעיריות רבות ממטרותיה. למשל, כשראשות מקומית מעבירה תמיכה לארגון וולונטרי השייך לקרן, מדובר למעשה בתרומה לקרן. ישנם לא מעט עובדי ממשלה שהיו בעבר אנשי הקרן (גם בפרקליטות, רבים הם בוגרי ההכשרה המשפטית שמממנת הקרן – פרוייקט שיוצג מיד).

קיומם של מאות ארגונים הפרושים ברחבי הארץ אשר מקיימים מאגר כוח אדם של אלפי אנשים, חלקם הגדול אנשי מקצוע (משפטנים, כלכלנים, אקדמאים וכיו"ב), הזמינים לכל פעילות, הופכת את שתי"ל לארגון הציבורי החזק ביותר במדינה. במקרים רבים חזק ומשפיע יותר מהרבה גופים ממשלתיים. עוצמה זו חייבת להיות מודעת לשלטון, אשר לעיתים רבות נלחם בצללים ורוחות רפאים, שכן תמונת המאבק המלאה אינה נהירה לו דיה.

התיאום בין הארגונים הוא קריטי מבחינת הקרן להשגת מומנטום ציבורי. למשל, מרכזים מחקריים רבים שהקרן שותפה להקמתם, למימונם ולתפקודם השוטף, לא יפרסמו בסמיכות זמנים מחקרים המקדמים את מטרות הקרן, וזאת על מנת לפרוס את האפקט ולהשיג רציפות ביצירת דעת הקהל. מדובר כאן למשל על מרכז אדווה, המכון הדמוקרטי הישראלי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, האגודה לזכויות האזרח וכיו"ב.

דוגמא: מאבק האמהות החד הוריות

כדוגמא ניתן לבחון את מאבקה של ויקי כנפו. מאבק זה היה פרי תכנון של הקרן החדשה ושתי"ל.

במסמך שצוין לעיל, מן ה-12.6.2003, נאמר כי "הקרן שמחה להודיע כי השלב הראשון של התוכנית באשר לתקציב המדינה, המעודדת הקצאה שוויונית יותר של תקציב התמיכה הציבורית, החל. אלי שהרבני נשכר כמתאם הפעולות של שתי"ל בפרויקט, והחל לבצע את התוכנית".

התוכנית המפורטת במסמך כוללת: ייעוץ, תיאום והפעלת ארגונים שונים מול משרדי ממשלה, יצירת קואליציות, משא ומתן עם אקדמאים לביצוע מחקרים על תקציב המדינה, בניית ספרייה של חומר בנושא התקציב, איסוף מידע ועוד.

לקראת סוף חודש יוני מפרסמת "ידיד", עמותה גדולה הפרושה על פני כל הארץ, הפועלת תחת חסותה של ח"כ יולי תמיר, תחת פיקוח של שתי"ל, וממומנת על ידי הקרן החדשה (והממשלה), מסמך הקרוי "מקיצוצים למחאה חברתית". המסמך כולל פירוט של כל הדרכים להלחם בממשלה, כולל "ליצור את הקרקע לפעילות חברתית קהילתית שתתועל לפעילות פוליטית בהמשך" ו"... ליצור את תהליך המרי האזרחי", לא פחות.

ניתן לסלוח לממשלה על שהיא שותפה למימון תנועת שמאל רדיקלית שחרתה על דגלה קריאה ליצירת מרי אזרחי. המדינה לא יכולה לעקוב אחר כל שקל וכל תנועה, ארגון או אגודה. אולם האם גם התמיכה של שתי"ל והקרן החדשה, שזהו מקצועם וכל תכלית קיומם, יכולה להיות תמימה?

כשיצאה ויקי כנפו לדרך היא לוותה על ידי יואל מהרשק מהתנועה הקיבוצית, האיש המפעיל מטעם הקרן גם את "כיכר הלחם". אנשי כיכר הלחם היו חלק אינטגרלי במאבק של ויקי כנפו. במאהל עצמו נמצאו ארגוני נשים שונים הפועלים במימון הקרן החדשה, למשל: אחותי, אחת מתשע, אמח"ה (ארגון משפחות חד הוריות), אשה לאשה, סינגור קהילתי (הידועה כ"קבוצה הירושלמית" ואשר הוצגה באופן שקרי כמתנגדת לויקי כנפו, בעוד שלמעשה היה המאבק המדומה יוזמה תקשורתית של הקרן ושתי"ל לשם הגברת השפעתו של המאבק על הציבור), יוזמות חדשות, נצ"ח, ועוד.

כזכור, תוך כדי ניהול מאהל המאבק של ויקי כנפו הופיעו במאהל ארגונים שונים ומשונים. ארגוני בדואים מהדרום אשר מחו על הרס בתים בלתי חוקיים (אחד הפרוייקטים של שתי"ל). הגיעו ערבים מהגליל. הגיעו נציגי התנועות הרפורמיות למיניהן. התקיימו כינוסים של ארגונים פמיניסטיים במאהל. כל אלה הם ארגונים מפרוייקטים שונים של הקרן ושתי"ל.

תוך כדי המאבק פורסמו מאמרים שונים של אקדמאים הקשורים בעמותות של הקרן ושתי"ל (למשל, מחקר חדש של מרכז אדווה) ועוד כהנה וכהנה. כל הארגונים הללו, ארגונים ששתי"ל מארגנת והקרן החדשה מממנת, יצרו הד תקשורתי רב וניסו להעצים את המאבק, להחיותו ולקדמו. בשילוב כוחות הם ניסו להשיג הישג פוליטי. אלא שאם היה גלוי שיתוף הפעולה המושג על ידי הכוח המכוון, אם היו ידועים האינטרסים המשותפים, התיאום מראש, העדר הספונטניות, המקריות ותום הלב, היה כנראה המאבק נתפס בעיני הציבור אחרת לגמרי.

מאבק שנראה בתחילה תמים ועממי, מתגלה כפרויקט מתוכנן, מתוזמן, ממומן ומשומן של ארגון פוליטי בעל לוגיסטיקה מתוחכמת ומיומנויות ניהוליות מרשימות. מתברר שתחת כסות המאבק הספונטני והאותנטי מסתתר לא רק תכנון רב אלא גם אמצעים ומימון רב.

בהערה קצרה נוסיף כי אורנה שמעוני, מראשי תנועת ארבע אמהות (שהביאה לנסיגה מדרום לבנון), הייתה אחת היועצות המרכזיות של ויקי כנפו.

ויקי כנפו ומאבקה הם רק דוגמא לסוג המחאה שאמור להפוך לכוח פוליטי שמנהלת הקרן. בהמשך יובאו עוד רבים.

ב. תכלית האסטרטגיה – שבירת האחדות הלאומית

הזכרנו בתחילה ששיטת הפעולה הבסיסית של הקרן החדשה מול הממשל היא יצירת מאבקים רבים ומגוונים בו זמנית ולאורך זמן. בשיטה זו מצליחה הקרן לערער את כוחו הפוליטי של הממשל הישראלי. החלשת כוחו של הממשל מאפשרת לקרן להשיג תוצאות טובות יותר עבור מטרות הקרן.

ריבוי המאבקים ה"חברתיים" יוצר בפועל בחברה הישראלית אוירה של סכסוכים מתמידים בין קבוצות בחברה. סכסוכים אלה מחלישים אצל הפרטים את ערך הזהות הלאומית ובמקומו מופיע האינטרס הקבוצתי או המעמדי. הפרטים בחברה מרגישים שהם נלחמים על לחמם מול ריבוי של קבוצות המתחרות עימם, ונאלצים לדאוג קודם כל לעצמם ולקבוצת הייחוס המיידית שלהם. כשהאינטרס הסקטוריאלי מכונן את שאיפותיו, פעולותיו וזהותו של הפרט, נדחקת הזהות הלאומית.

יש להודות כי המסקנה שהקרן מעמידה לעצמה כתכלית להחליש את האחדות הלאומית שהקנה הפרוייקט הציוני, היא ספקולטיבית. אין מסמכים המעידים כי אנשי הקרן חושבים באופן זה, אך היות ומדובר בניתוח פסיכולוגי וסוציולוגי (כמעט מטאפיסי), אין זה מפתיע.

בכל זאת ישנן העובדות, עובדות רבות, האומרות דרשני. כיצד ניתן להסביר באופן אחר את ריבוי מאבקים המתוזמן (שיוצג מיד) המתוקצב בעשרות מיליונים ואשר מושקע בו מאמץ ותכנון של עשרות שנים? כיצד ניתן להסביר את תקציבי הקרן המוטים בבירור לטובת האוכלוסייה הערבית? כיצד ניתן להבין את ההודאות באינטרסים הפוליטיים והתמיכה הברורה באגודות פרו-פלשתיניות? כיצד ניתן להסביר שאין אפילו אגודה ציונית אחת הנתמכת על ידי הקרן? שאין ארגון מסורתי אחד? ששקל אחד, מבין מאות המיליונים שהוצאו, לא הוצא לטובת זכויות מתנחלים או ארגון נשים בעל זיקה ימנית?

האם לא מתגלה כאן תבנית חוזרת, המתגלה גם במחוזות פוסט-ציוניים אחרים (פוליטיים, אקדמיים ואחרים) בארץ ובעולם? גם העובדה כי ישנם קשרים בין מאיישי המחוזות הללו לאנשי הקרן אומרת דרשני (למשל למפלגת חד"ש ולאנשי אקדמיה הידועים בעמדותיהם הפוסט-ציוניות).

בכל אופן, גם במקרה שסוציולוג רב אומן יוכל לקבוע כי למרות כל העובדות לא ברור שהקרן מעוניינת להחליש את הזהות הציונית, זוהי ללא ספק אחת התוצאות העיקריות של מפעלה. כך למשל זהותם האתנית של חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית היא הזהות הקובעת מבחינתם, והיא משותפת להם ולערביי הגליל (לא אחת טוענים חברי הארגון שהם "ערבים יהודים"). מכאן שאין להם זהות משותפת עם המתנחל, החרדי, הקיבוצניק, מעמד הביניים וכו'. הויתור על הציונות (לעיתים – מתוך התבטאויות של ממש - הבושה בה), משותפת לרבים כל כך מארגוני הקרן היהודים, עד שקשה למצוא הסברים אלטרנטיביים לרוח הנושבת ממנה.

תחושה זו מתחזקת במיוחד לאור העובדה כי התפרקות החברה היהודית הופכת את מימוש מטרות הקרן שהוצגו לעיל (ושעליהן לא ניתן לחלוק) – מדינת כל אזרחיה ומדינה פלשתינאית – לקלות יותר לביצוע. כך הופך ערעור הזהות היהודית והציונית המשותפת של החברה היהודית עצמה, למטרת ביניים חשובה ביותר של הקרן. להלן מובאות מספר דוגמאות למאבקים שמנהלת הקרן מזה שנים ארוכות, ואשר אמורים להשיג מטרה זו.

מאבק הקרקעות

הפרוייקט החשוב ביותר של הקרן החדשה לישראל בימינו הינו השגת קרקעות לערביי ישראל בכל שטחי ארץ ישראל. מן הבדואים בנגב ועד הערבים בגליל. הקרן שואפת ליצור אוירה של דה-לגיטימציה סביב ערך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל - הוא ערך היסוד של הציונות. מאחר וקרקע היא משאב מוגבל, המאבק הוא דו ראשי. מחד עידוד מסירת אדמות לערבים, ומאידך מניעת התיישבות יהודית.

מאחר ומדינה יהודית היא ערך פסול בעיני אנשי הקרן (כיוון שהוא מנוגד לערך המגולם במטרה המוצהרת של מדינת כל אזרחיה) יש לדעתה לחלק את הקרקע באופן שווה לכלל האזרחים. משום כך חולשת הקרן על מאבק בעל חזיתות רבות אשר אמור להביא לריבוי קרקעות ערביות בארץ. לדוגמא:

1. מאבק הקשת הדמוקרטית המזרחית לפיתוח באדמות הקיבוצים קשור, מתוזמן ומוכוון על ידי הקרן החדשה ושתי"ל.

2. ישנם ארגונים ערביים רבים שהקרן מממנת אשר כל ייעודם הוא מאבק משפטי, חברתי ופוליטי לטובת הקצאת אדמות 'הקרן הקיימת לישראל' לערבים. למשל: אגודת הארבעים – להכרה בישובים ערביים, המרכז הערבי לתכנון, המרכז למאבק בגזענות נגד החברה הפלסטינית בישראל, עדאללה – לה מיוחס בג"ץ קציר במקרה קעדאן, מוסאוא, קרן אל אונה ועוד ועוד.

3. פסק דין קציר (קעדאן), מאבק בו שותפה הקרן, הוא דוגמא למגמה זו, וחמור מכך, הוא מראה כיצד בית המשפט העליון במדינת ישראל הפנים מגמה זו ופוסק בצורה כזו, ההופכת את כל הפרוייקט הציוני ללא מוסרי. הקשר של הקרן לבית המשפט העליון יידון בהמשך.

4. ארגוני איכות הסביבה, אשר רובם מנוהלים בעצת שתי"ל וממומנים על ידי הקרן החדשה, מתנגדים בכל האמצעים לכל התיישבות יהודית בגליל ובנגב. במסגרת המאבק בנושא איכות הסביבה מפעילה הקרן קואליציית ארגונים בכל רחבי הארץ. גוף מרכזי בקואליציה, הוא, למרבה התדהמה, 'החברה להגנת הטבע' (הממומנת במיליונים רבים על ידי המדינה). תחת הכותרת היפה מסתתרת המטרה האמיתית. תפקיד הקואליציה הוא למנוע ולעכב פרוייקטים של בנייה יהודית בשטחים שהקרן מייעדת לערביי ישראל השונים. הקואליציה מתמחה בפעולות מחאה ובבגצ"ים ובעיקר היא מתמחה בהגשת עררים לועדות מחוזיות שונות ולועדות תכנון ארציות בכדי לעכב פרוייקטים אלו. בקואליציה חברים, מלבד החברה להגנת הטבע, גם שאר ארגונים המפוקחים וממומנים על ידי הקרן: אדם טבע ודין, ארגוני הגליל, גרינפיס, מטה ירוק, התנועה לאיכות השלטון, מגמה ירוקה, פעולה ירוקה, הקשת הדמוקרטית המזרחית ועוד. גם כאן בולטת הצביעות. זיהום הסביבה של הערבים אינו מפריע לארגוני הקרן. האם לדעתם היהודים מזוהמים ומזהמים יותר?

מאבק הסרבנים

לפי השקפת הקרן, החלשת יכולת העמידה הצבאית היא אמצעי לכפיית הסכמים מדיניים המשרתים את האידיאולוגיה הפוליטית של הקרן, הסכמים אשר לא היו מתקבלים על דעת הציבור הרחב במצב רגיל. בנוסף לכך, הצבא הישראלי הוא המוסד המובהק של ביטוי העוצמה הלאומית היהודית. כל עוד הצבא הוא גוף חזק ודומיננטי בחברה הישראלית, הוא מהווה עמוד תווך של המפעל הציוני. החלשתו משרתת את החלשת הערך הלאומי בקרב היהודים וממילא את מטרות הקרן הפוליטיות.

מאבק הסרבנים כולו מגובה על ידי ארגונים הקשורים לקרן החדשה ולשתי"ל, כשהמרכזי ביניהם הוא גוש שלום. ראשי הסרבנים (איתי סבירסקי, ישי מנוחין ועוד), קשורים לארגוני הקרן החדשה, במיוחד לארגוני זכויות האדם.

כך לדוגמא, דן יקיר, יושב ראש האגודה לזכויות האזרח הוא אחד הסרבנים. כמו כן, איתי סבירסקי הוא בנו של דר' שלמה סבירסקי, מנהל מרכז אדווה. ישי מנוחין הוא יועץ בכיר בארגון שתי"ל עצמו. ועוד ועוד דוגמאות (למשל ענת מטר, ענת בילצקי, אורן יפתחאל וכד' הם אנשי אקדמיה הפועלים בארגוני הקרן המעודדים ומגבים באקדמיה ומחוץ לה את הסרבנות). אגב, סמי מיכאל, התובע כ"איש רוח" בבג"ץ לחקור את הפגזת שחאדה, הוא חבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל. כמו כן, אומץ לסרב היא תנועה הקשורה לקרן באופן עקיף.

הסרבנים הם לא יותר מכמה מאות במקרה הטוב, והם מנהלים מאבק שאינו מקובל. כיצד אם כן נמשך מאבק זה זמן כה רב ושב ועולה לדיון ציבורי סוער מדי פעם? הסיבה פשוטה. לא רק שרבים מהם ממש מקבלים משכורות מהקרן או משתי"ל, אלא שהמאבק מנוהל, מתוזמן וממומן לכל אורך הדרך על ידי אנשי מקצוע מהקרן ומשתי"ל. המאבק אינו מחאה ספונטנית של חיילים תמימים חסרי נסיון בפוליטיקה או מחאה, שכן לפקודתם המקצועית והמהוקצעת של אנשי שתי"ל והקרן, המנוסים ביותר במחאה ומיקסום האפקט הציבורי, יודעים הסרבנים להישמע היטב.

כאמור, ללא הארגון, המימון והניהול של הקרן ושתי"ל, היה המאבק הרעוע של מספר מצומצם של סרבנים גווע כנראה עוד בתחילתו. בעזרת הקרן ושתי"ל הוא הפך ממאבק לא חוקי ולא לגיטימי, שהיה אמור להיות חסר סיכוי, למאבק ארוך ובעל תוצאות רבות, אשר מגיע בצעדים בטוחים למימדים העלולים להוות סכנה לדמוקרטיה הישראלית. זאת משום שנוצר בציבור הרושם לא רק שהסרבנות מוסרית ופעולות צה"ל לא (בסקר האחרון שנערך ב-1.10.2003 הזדהו 18% מאזרחי המדינה עם הטייסים הסרבנים), אלא שיש תנועה רחבה של סרבנות בצבא.

פלורליזם דתי

מתברר כי אחד הפרוייקטים החשובים של הקרן הוא עידוד פלורליזם דתי. המרכז לפלורליזם יהודי, התנועה הרפורמית, התנועה המסורתית, רבנים שומרי משפט ועוד, הם כולם ארגונים המיועדים למטרה זו. מתוך ידיעה שהזהות היהודית הדתית האורתודוכסית מחזקת את הערכים הלאומיים הקשורים לארץ ישראל ולמדינה יהודית, פועלת הקרן על מנת לסרס את האלמנט הדתי מכל מטרותיו הלאומיות ולהופכו לפולקלור הנוגע לאדם הפרטי בלבד. מסיבה זו מפעילה הקרן את הארגונים שמטרתם לממש מטרה זו, במסווה של פלורליזם דתי ותרבותי.

יתרה מזאת, המהלך משרת, שוב, את ערעור האחדות הלאומית המבוססת על ערכי המסורת והזיקה היהודית לארץ ישראל. ניתן לציין למשל כי גלעד קריב, מראשי התנועה הרפורמית, היה ממנהלי המאבק של ויקי כנפו, והוא מראשי המעודדים את החתימה על מסמך נוסייבה-עמי איילון. האם ניתן להסביר את המוטיבציה המקשרת את שלל הפעילויות הללו אחרת?

פלורליזם, שוויון ודמוקרטיה הם הכסות שבה משתמשת הקרן כאמצעי להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. המאמץ של הקרן הוא להפוך את השיח בדמוקרטיה לשיח בסוג אחד בלבד של דמוקרטיה מדינית: מדינת כל אזרחיה, ולהעלים מן השיח את האפשרות הלגיטימית של דמוקרטיה לאומית.

כך מקווה הקרן להפוך את זכויות הערבים למובנות מאליהן, גם כאשר הן מנוגדות לזכות היהודים לקיים מדינה יהודית. במשפט אחד: הקרן מעוניינת להפוך את מדינת ישראל למדינה דמוקרטית על חשבון היותה יהודית. אלא שכרגיל היא עושה זאת לא על ידי הצגת טיעונים ופנייה לציבור באופן גלוי על מנת שיוכל לבחור, אלא בחוסר שקיפות, ברמייה, בשטיפת מוח ובתעמולה.

בית המשפט העליון

מערכת המשפט בישראל היא זרוע מרכזית לביצוע מטרות הקרן. לקרן החדשה בישראל פרוייקט ייחודי בו היא שולחת סטודנטים ישראלים מן השמאל להשתלמות משפטית בחו"ל, ולאחר שהם חוזרים, היא מפעילה אותם במסגרות השונות של הקרן. כך, התנועה לזכויות האזרח בישראל מלאה במשפטנים שהוכשרו בפרוייקט זה. המשפטן הידוע ביותר של פרוייקט זה הוא אביגדור פלדמן, העומד בראש החץ של הקרן במערכת המשפטית. למעשה, בשל הניסיון המשפטי הרב שבוגרי פרוייקט זה צוברים בבית משפט לאחר שהם שבים ומתמקצעים באחת האגודות של הקרן (למשל האגודה לזכויות האזרח), הם הופכים לא אחת לעובדי מדינה בפרקליטות. שם הם ממשיכים ליישם את האידיאולוגיה שליוותה ומימנה את כל תהליך הכשרתם, ולמעשה ממשיכים לתפקד כמשרתי הקרן החדשה.

במסגרת השימוש בבית המשפט העליון ניתן למנות כדוגמא את הארגונים הבאים הקשורים באופן הדוק לקרן ולשתי"ל: האגודה לזכויות האזרח, התנועה למען איכות השלטון בישראל, עדאללה, איתך - משפטניות למען צדק חברתי, מוסאווה המוקד להגנת הפרט, ועוד רבים. כל אלה מופיעים סדרתיים בבית המשפט.

העובדה שבית המשפט העליון בישראל הוא גוף בעל עוצמה ידועה בשל גישת האקטיביזם השיפוטי שהוא נוקט בה בשנים האחרונות, הופכת אותו למוקד ההשפעה המרכזי של הקרן החדשה לישראל. רוב ההצלחות שהקרן מייחסת לעצמה, קשורות בהצלחות בבית המשפט העליון. בג"צ קציר (קעדאן), הבג"צ נגד העינויים ובג"צ קרקעות הקיבוצים והמושבים הם דוגמאות בולטות.

כדי להדגיש נקודה זו נצטט מתוך מסמך המצגת שהצגנו לעיל, ובו, תחת הכותרת "שלום, זכויות אדם, גזענות ואפליה", נכתב בסעיף 2 כך: "הקרן החדשה לישראל צריכה לדאוג לאוטונומיה והייחודיות של בית המשפט העליון". נזכיר שוב את המשפט המופיע תחת הסעיף "אסטרטגיות": "להגביר את רגישות בתי המשפט להבדלים תרבותיים". ברור מכאן שהקרן מודעת היטב לתפקיד שבית המשפט אמור למלא במימוש מטרותיה, והיא לא רק דואגת לשימורו, אלא אף מנסה לטפח אותו ולהשפיע עליו כך שיהיה אפילו יותר יעיל עבורה.

חרדים ועיירות פיתוח

לאחר שמיצתה את עבודתה בקרב אוכלוסיית השמאל בישראל מנסה הקרן לצרף לכוחותיה את החרדים ואת תושבי עיירות הפיתוח. בשל היותם אנטי ציוניים, מהווים החרדים קהל יעד חשוב מאוד לקרן. במסמך המצגת נכתב כי על הקרן ושתי"ל: "למשוך שחקנים בקהילה החרדית לקרן".

השפעה בעיירות הפיתוח, בשל היותם אוכלוסיה חלשה ובעלת מצוקה אותה ניתן לנצל לצרכי המרדה נגד השלטון, היא אחד הפרוייקטים החשובים ביותר של הקרן בשנים האחרונות. פרוייקט השכונות שלהם אמור להוות לדעתם קפיצת מדרגה בכוחם להשפיע על השלטון. ברור גם ששינוי כזה יביא למפנה פוליטי גדול מאוד, שכן רוב העיירות הללו נחשבות למעוזי ימין. משום כך משקיעה הקרן בשנים האחרונות משאבים רבים בתעמולה בלתי פוסקת, על ידי ארגון, ייעול ואינדוקטרינציה של עמותות וארגונים בשכונות המצוקה.

ועדת אור

ועדה אור הוקמה בלחץ מסיבי של ארגונים ואישים הקשורים בקרן, בין השאר של שר המשפטים יוסי ביילין (הקשור הדוקות לקרן דרך תנועת שח"ר, המופיעה כאחת השותפות העיקריות של הקרן הן בעיצוב המדיניות והן בביצוע). הלחץ המתמיד הביא את אהוד ברק להקמת ועדת חקירה מן הסוג שהוקם (עם חברי ועדה שהבטיחו את תוצאותיה).

מיד לאחר המהומות הקציבה הקרן, בישיבת חרום, כספים רבים (מתוך תקציב מיוחד שהוקם לצורך העניין) וייעוץ מיידי לארגון "עדאללה", לצורך ייצוג הערבים בוועדה. היום ידוע כי יוזמות שליליות רבות הגיעו מארגון זה, שנתמך וגובה לכל אורך הדרך על ידי הקרן, כמו לדוגמא שכנוע המשפחות לא להסכים לנתיחות וכד', מהלכים שהיו אמורים לשבש את אפשרות החקירה הפלילית ולהפוך את המקרה כולו לפוליטי.

דו"ח ועדת אור נתפש על ידי הקרן כהישג עצום. אמנם, ללא כל ספק הועדה היא אחת ההצלחות האדירות שלה. זו דוגמא קטנה, הנראית במבט ראשון מקומית, מקרית, לא חשובה, אך למעשה היא תנופה חשובה לפעילות הקרן. בזכות הנסיבות שנוצרו, ארגונים שטופחו לאורך שנים, תקציבים גדולים וזמינים וכוח אדם מיומן וזמין, בקיצור, בזכות היתרונות של ארגון מהסוג שהקרן הקימה ויתרונותיו המובנים על פני השלטון הפוליטי, הצליחה הקרן להשיג מהמדינה גושפנקא לפעילותה האנטי ציונית רבת השנים.

הפניית תשומת לב 1: בעמ' 131 בדו"ח ישנו מסמך המציין את ההקשר הבינלאומי של הקרן ושל הפורום הישראלי הקשור בכך. כתוב במסמך כי בסיס פעולתו של הפורום הישראלי הוא: "אנטי אימפריאליזם, אנטי נאו-ליברליזם והאמונה כי עולם חדש אפשרי". בפעם האחרונה שבעולם דיברו על עולם חדש העם היהודי שילם מחיר כבד, אסור שהדבר יקרה פעם נוספת.

הפניית תשומת לב 2: יש לשים לב כי האקדמיה היא זירת השפעה מרכזית של הקרן, אנשי אקדמיה רבים חברים בארגונים מרכזיים של הקרן ובאותה עת מקדמים את רעיונות השמאל בין כותלי האוניברסיטה. יוזמת הסרבנות כולה נולדה באוניברסיטת ת"א. האוניברסיטה היא גוף ציבורי הממומן בכספי ציבור, אסור לתת לשמאל להפוך אותה לבסיס-אם רעיוני ופוליטי.

מספר עובדות נוספות

1. תקציבה השנתי של הקרן הוא מעל ל 25 מליון דולר !!!

2. הקרן מנסה להכניס אנשים מארגוניה לרשויות המקומיות בבחירות הקרובות באוקטובר 2003 ,במסווה של ארגונים ירוקים, ארגוני נשים וארגונים חברתיים למיניהם.

3. ארגונו של יוסי ביילין Economic Cooperation Foundation (ECF)

מקבל כסף מהקרן.

4. הקרן החדשה לישראל מקבלת מיליוני שקלים מהאיחוד האירופי, עובדה שהיא מנסה להסתיר.

מה שכתבנו עד כאן הוא אך מבט-על חטוף על תופעה שיש להמשיך ולחשוף ולהביא למודעות הציבור והשלטון. ישנם עוד דברים רבים בגו'...

המלצות

1. יש לאסוף חומרים נוספים ולהשתמש בנוכחיים לצורך הכנת מערך הסברה, לצורך תדרוך יסודי.

2. יש להקים אתר אינטרנט שבו יוכל הציבור הרחב ללמוד את הנושא.

3. יש לקבוע צוות משימתי שינהל נגד הקרן מאבק פומבי ותקיף.

4. יש לצייר את תמונת כל האישים הקשורים ל"תמנון" הזה ולפרסמה:

ג'נט אביעד, אודי ארנון וכל אנשי "שלום עכשיו" בעבר ובהווה.

ועוד דברים רבים אשר יאפשרו התמודדות עם התופעה רבת ההשפעה ואדירת המימדים שנחשפה כאן רק בחלקה.

דבר אחד איננו אפשרי והוא :אי עשייה.

משה איפרגן (02-5870669)

רן ברץ

החומר החשוב הגיע אלינו מאת העיתונאי דויד בדין.

רשימת המסמכים המצורפים

1. מכתבו של אליעזר יערי יום לאחר בחירות 1999 בהן נבחר אהוד ברק......14

2. מצגת שהוצגה לפני ראשי הקרן והמציג את עיקרי האסטרטגיה של

הקרן.................................................................................................17

3. מסמך בשם: "שתי"ל 2001 מבנה ארגוני מוצע"....................................29

4. מסמך בשם: "תכנון אסטרטגי—צוות קרקעות" .....................................43

5. שני מסמכים: של הקרן ושל עמותת "ידיד" –מאבקה של ויקי כנפו............49

6. מסמך שבו שתי"ל והקרן מציינים את הישגיהם בשנת 2002 ....................56

7. מכתב קצר של "ילדי השלום לישראל" לאליעזר יערי................................68

8. מכתב של אליעזר יערי,מנכ"ל הקרן בישראל, לשרת החינוך.......................70

9. בקשה ואישור של תקציב עבור תנועת נוער של מפלגת בל"ד.......................73

מסמכים חשובים:

10. כל הפרויקטים של שתי"ל וכל הקואליציות לגבי כל פרויקט..................79

11. התוכנית האסטרטגית של הקרן ביחס לאזרחים הפלסטינים" בישראל...92

12. כל הגופים של הקרן בישראל, 333 גופים ,הרשימה באנגלית.................104

מסמך המסמכים:

13. האינטרנציונל של הקרן החדשה, השאיפות ליצירת גוף בינלאומי........131

14. רשימת תורמי הקרן ב - 2002...................................................138

15. סיכום.................................................................................149



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Isrtv
חבר מתאריך 2.4.12
5660 הודעות
יום רביעי ו' בסיון תשע''ג    03:45   15.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. מסמך מרתק. תודה!  
בתגובה להודעה מספר 9
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי ו' בסיון תשע''ג    04:19   15.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. לורקר ידידי, קבל את המסמך המדובר שנחשף כאן במלואו ב-2003:  
בתגובה להודעה מספר 9
 

אשכול ראשי:


דו''ח ראשוני: ''הקרן החדשה לישראל'' - 3.10.2003
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5570&forum=gil&archive=
.
.
.


http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אנונימית
חבר מתאריך 2.4.12
8040 הודעות
יום רביעי ו' בסיון תשע''ג    10:31   15.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. יש מי שמנהל את המדינה.  
בתגובה להודעה מספר 9
 
   מזעזע. מפחיד. מסמר שיער.
לא שלא ידעתי קודם אבל המסמך הזה משאיר אותי פעורת פה.


מסתננים2017:"המדינה שלנו.לכם אין מדינה!" https://www.giveback.co.il/project.aspx?id=2171


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פלאי
חבר מתאריך 9.5.13
10260 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:26   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. לצערי‏ ‏הצבא‏ ‏אכן‏ ‏עבר‏ ‏פוליטיזציה‏ ‏שמאלית‏ ‏קיצונית‏ ‏מאז‏ ‏ההתנתקות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הצבא‏ ‏של‏ ‏היום‏ ‏שונה‏ ‏מהותית‏ ‏מהצבא‏ ‏בו‏ ‏שירתתי.


צניעות זו לא מילה גסה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
סוויץ
חבר מתאריך 10.4.11
5277 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:45   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. איך לכל הארגונים הכי מסכני דמוקרטיה, תמיד יש את השמות הכי תמימים?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
lurker
חבר מתאריך 18.9.05
15764 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:53   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. ירון אזרחי הנו פעיל שמאל קיצוני. בתמונה - מכריז על הקמת ''מדינת פלסטין''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
סוויץ
חבר מתאריך 10.4.11
5277 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:58   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. כן.. אבל הוא יודע לעשות הפרדה בין דעות עניניות לפוליטיות, הוא מאד מוכשר...  
בתגובה להודעה מספר 7
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
RonRon
חבר מתאריך 5.11.09
2745 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    17:57   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. בכירי המכון גם מרוויחים לא רע מהדמוקרטיה- הנה הכסף.  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   וזה קורה בכל שנה
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1254140

חדשות חינוך וחברה
חגיגת השכר במכון הישראלי לדמוקרטיה
עלות שכרו של נשיא המכון, ד"ר אריק כרמון, מסתכמת בכ-1.43 מיליון ש' בשנה. כרמון: השכר מידתי, אני מרוויח כמו בכירים במשק

אור קשתי 03.04.2009 13:492הוסף תגובה

עלות שכרו של נשיא "המכון הישראלי לדמוקרטיה", ד"ר אריק כרמון, עומדת על כ-119 אלף שקלים בחודש ומסתכמת בכ-1.43 מיליון שקלים בשנה. כך עולה מדוחות שהגיש המכון לרשם העמותות. בין 2004 ל-2007 עלתה עלות השכר הכוללת של כרמון בכ-123 אלף שקלים. עוד מתברר כי לפני כמה חודשים אישר הוועד המנהל של המכון תוספת של 15% לשכרו של כרמון.

פעילים בעמותות ובארגונים ציבוריים מתחו ביקורת על גובה השכר המשולם לכרמון. לדברי אחד מהם, גובה המשכורת מעיד על "השחתה ציבורית. בחברה כל כך מפולגת כמו החברה הישראלית, צריך לשאול מהי משמעותה של הדמוקרטיה לה מטיף המכון". בתגובה אמר אמש כרמון כי מדובר ב"שכר מידתי, שאיננו שונה משכרם של בעלי תפקידים בכירים במשק". לפני כשבועיים, קיבל המכון פרס ישראל בתחום מפעל חיים.

"המכון הישראלי לדמוקרטיה" נוסד ב-1991 על ידי ד"ר כרמון, יחד עם ברנרד (ברני) מרכוס, המשמש כיו"ר הבינלאומי של המוסד. תקציבו השנתי של המכון הוא כ-26 מיליון שקלים בשנה, המגוייסים דרך תרומות. המכון עוסק בקשת רחבה של נושאים, ביניהם תכנון מדיניות ועיצוב רפורמות בממשל, קידום חוקה ועקרונות דמוקרטיים, דת ומדינה, חינוך, ועוד. מדי שנה עורך המכון את "כנס קיסריה", בו משתתפים בכירי המשק והשלטון. "המכון הוא כיום המוקד בעל ההשפעה המקצועית והציבורית הרבה ביותר על השיח החוקתי והדמוקרטי בישראל", נכתב בנימוקים למתן פרס ישראל.

מערך ענף של תרומות אחראי לתקציב המכון. קרן שהקים ברנרד מרכוס, מבעלי רשת החנויות האמריקאית Home Depot למכירת כלי עבודה וציוד לבית ולגן, מעבירה חלק משמעותי מתקציב זה.

מבדיקת דוחות שהגיש המכון לרשם העמותות, עולה כי המשכורת החודשית שקיבל כרמון בשנת 2007 עמדה על כ-99,200 שקלים בחודש. סכום זה כולל בונוס, הניתן פעמיים בשנה, בגובה כ-37 אלף שקלים. כאמור, עלות שכרו של כרמון, המגלמת בתוכה מרכיבים נוספים כמו ביטוח מנהלים וקרן השתלמות, מסתכמת בכ-119 אלף שקלים בחודש. לפני כחמש שנים, היתה העלות החודשית של שכרו של כרמון כ-108 אלף שקלים.

הנתונים כלולים בדוחות על בעלי חמש המשכורות הגבוהות במכון. לשם השוואה, שכרם החודשי של בעלי תפקידים בכירים באוניברסיטאות, כמו נשיאים, רקטורים או מנכ"לים, נע בדרך כלל סביב כ-45 אלף שקלים, ואילו פרופסור באוניברסיטאות מקבל כ-25 אלף שקלים (מדובר במשכורות ברוטו).

"אם ד"ר כרמון מרשה לעצמו למשוך משכורת של כמעט 100 אלף שקל בחודש, אפשר לשאול להיכן נעלם חוש הביקורת של הוועד המנהל. מדובר בסכומים לא נתפסים בארגונים ציבוריים. אף אחד לא חולם על סכומים כאלה", אומר פעיל באחד הארגונים. לדברי גורם אחר, "'המכון הישראלי לדמוקרטיה' מבקר את רשויות המדינה על התנהלות לא תקינה ולא סבירה, ודורש מהן לעמוד בסטנדרטים מוסריים. תמוה מאוד שמוסד כזה מעניק משכורות עתק, שמנהלי תאגידים מתביישים לקחת".

"ארגונים במגזר השלישי חייבים להיות בעלי עקרונות שונים מאלה שמנחים את עולם העסקים", מוסיף מנהל עמותה ציבורית אחרת, "גם אם התורמים מתעקשים לתת משכורת גבוהה לכרמון ולאחרים, זה עדיין לא אומר שהאנשים האלה חייבים לקבל זאת".

בתגובה אמר אתמול ד"ר כרמון כי "המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עמותה ציבורית, והשכר נקבע על ידי ועד מנהל ציבורי. השכר שלי צמוד לשכרם של ראשי מכללות פרטיות, עם כל מיני התאמות, עליהן החליטה הנהלת העמותה. זהו שכר מידתי, שאיננו שונה משכרם של בעלי תפקידים בכירים במשק". הוא הוסיף כי "תמיד אפשר לבקר דברים כאלה או אחרים, וזה לגיטימי". פרופ' קרמניצר אמר כי "אינני מתבייש בשכר שאני משתכר, והוא נמוך בהרבה מאפשרויות השתכרות אחרות שעמדו לפני". פרופ' שטרן ביקש שלא להגיב לדברים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
lurker
חבר מתאריך 18.9.05
15764 הודעות
יום שלישי ה' בסיון תשע''ג    18:03   14.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. מומלץ לקרוא את האשכול הזה בפורום מסמכים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   האם המכון הישראלי לדמוקרטיה דמוקרטי?
http://rotter.net/forum/gil/19930.shtml

ריכוז של חומר שנחשף על המכון הישראלי לדמוקרטיה ברוטר, וכתבות
על המכון בתקשורת.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי ו' בסיון תשע''ג    08:36   15.05.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. וכאן:  
בתגובה להודעה מספר 11
 
המשטר הדמוקרטי - גרסת ד''ר כרמון (המכון הישראלי לדמוק')
http://rotter.net/forum/gil/15743.shtml


עו''ד מאיר שמגר מכין חוקה לישראל...
http://rotter.net/forum/gil/5219.shtml


.
.
.


http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות