אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית מחשב לפורום סקופים  |  אפליקציית רוטר ל-וינדופון

גירסת הדפסה   שלח לחבר          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #27118 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 27118   
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון כ''ה בתשרי תשע''ד    09:16   29.09.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!  
 
   לדבריו הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.

אין זה ראוי שכך יהיה.

זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.

יש לכנסת כלים לכך.

כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.

בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

*****

ההפיכה שביצעו אהרון ברק וכל שותפיו במערכת המשפט הנוכחית ללא סמכות או רשות מבית המחוקקים מייצרת מצב בו הציבור מפנה עורף למערכת המשפט בישראל ורואה בה את האוייב הלאומי.

מצב זה מסוכן מאד להמשך קיום המדינה ויש להאשים את חברי הכנסת מהמחנה הלאומי ובעיקר מהליכוד בכך שאינם מעיזים לחוקק את החוקים שיבטלו את שלטון השמאל שהתמקם בבג"צ לאחר שאיבד את כוחו בכנסת והפך אותו למרכז לפעילותו הפוליטית כדברי פרופ' מאוטנר.

לא ייתכן שעולם כמנהגו ינהג עוד!

נדרש שינוי מהיר ומרחיק לכת.

תגובות הציבור נגד בג"צ ופסיקותיו המקוממות מעידות טוב מכל דבר אחר על הלך הרוחות בישראל כלפי מערכת המשפט שאינה זוכה לאמון הציבור היהודי בארץ.

דוגמאות להלן:

תגוביות:

1.כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה - שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן - והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה - בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק - אבל בדיוק! - כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן - מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

2.המסתננים והשואה לא קשורים. מי שממשפחת ניצולי שואה, יודע שאת הוריו ניסו להפוך לסבונים. הם לא היו מהגרי עבודה בלתי חוקיים. להוריו היתה ארץ משלהם והבריטים מנעו את כניסתם למולדתם.

3.ישראל לא תקלוט את הזרים. ישראל אינה הפתרון של אפריקה. אפריקה היא הפתרון של אפריקה. הפתרון הוא לשכן את הפליטים במחנה פליטים עד יעבור זעם. לפחות עד שהגמדים של שלגיה יבצעו הפיכה במדינות שלהם, כי אם לא הגמדים, אז מי? הרי האזרחים ברחו.

4.שופטי שמאל הזויים שפשוט מרמים ומעוותים את הדין, כחבריה העליונים של אילנה דיין עם השקר של "אמת לשעתה". מהגרי עבודה בלתי חוקיים לא מקובלים ודינם גירוש בלי חוכמות, כך בארה"ב, כך באירופה, למה לא גם כאן? אתם נלחמתם שיבואו, ניהלתם אינתיפאדה משפטית במימון מדינות זרות עויינות, לא משום שאתם מוסריים, אתם לא ומעולם לא הייתם מוסריים, אלא רק משום נסיונכם לדרוס את הזהות היהודית של מדינת היהודים... אתם נבלי ונבזי השמאל הקיצוני שוב משתמשים בתעמולה אנטישמית, העולים מאתיופיה גם שחורים, הם גם אפריקאים ועם לא מעט בעיות אך מתקבלים באהבה, על רקע טענת יהודיות ומטרתה של מדינת היהודים, איננו מדקדקים בקטנות. אך נכון, שאלות של יהדות בענייני עולי אתיופיה, זה עניין אחד, אך הפיכת שאלה זו לשער גדול לכל האפריקאים, זו רמאות ונבזות. אז כן, שופטים הממומנים ע"י ועד העובדים שלהם בסגנון נמל אשדוד וחברת החשמל, לא ראויים לתפקידם ובוודאי שלא ראוי שינסו להיות מחוקקי על, אין להם הכשרה לכך, אין להם הסמכה לכך, אין להם שום יתרון על אחרים בכך, הם אנטי דמוקרטיים.

הגורמים לסבל זה, אלה השמאל הקיצוני ושופטי השמאל, אלה, שאין להם אחריות על דבר אך מנסים לחוקק, לקבוע מדיניות, להחליט מה מוסרי...כן, נמאסתם, רואים זאת בכל בחירות.

5.אין בישראל דמוקרטיה בגלל כנופיית בג"ץ וכנופיית בעלי ההון הדיקטטורים שרק מוח יהודי יכול להמציא.

6.בית משפט ישראלי אמור לתפקד כמגן על עם ישראל ולא לשמש כמסלול עוקף ממשלה וכנסת, שמנסה לכפות על הציבור את האידיאולוגיה של השמאל הקיצוני שחבר לגופים עוינים למדינה. בית משפט ישראלי אמור לדאוג לתושבי דרום תל אביב ולא לפולשים לא חוקיים מוסלמים ממדינות אויב. לא ייתכן שבית המשפט יתפקד כבועה אוטיסטית המנותקת מהמדינה בה הוא שוכן ובניגוד לאינטרסים של אזרחיה. בית משפט שבראש מעייניו נמצאים רווחתו של המרגל, הבוגד, המחבל, האויב והפולש מאפריקה הוא בית משפט שצריך לפזר ולהחליף. צריך להעיף מכאן לכל הרוחות את הפולשים הלא חוקיים מאפריקה ותומכיהם.

http://www.haaretz.co.il/blogs/misgav/1.2127372

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4431710,00.html

8.יש פיתרון מאוד פשוט, כל מסתנן שמגיע להעביר אותו ישירות למדשאות וגנים בצפון תל אביב צהלה רמת אביב ג,' כפר שמריהו והם כבר לבד אחרי האלף הראשון ימצאו את הדרך המשפטית להכשיר את החוק.

9.אם הכנסת או הממשלה היו מרשים לעצמם לפסול פסקי דין של בית המשפט היתה קמה זעקה תקשורתית ובצדק. אותה נורמה צריכה להתקיים גם כלפי ההתערבות הגסה של בית המשפט בחקיקה של הכנסת.

10.בג"צ הגרוע שבאוייבינו.

11.בג"ץ חבורת נבלות מכוערי נפש.

12.עדאלה מרים להנחתה והשופטים השמאלנים מכים ביהודים...יודנראטים.

13.חייבים לפרק את הבג"ץ המשוקץ והמומרץ! אם נמשיך לסמוך על "המנהיגים" ביבי נהנתניהו ושותפיו כדי לטפל בבג"ץ המומרץ והמשוקץ הזה, נמצא את עצמנו בלי מדינה יהודית...מתים.

14.צריך לפרק את הבג"ץ הארור! הוא הורס את המדינה!

15.בג"ץ מוסד מאוס.

16.מערכת המשפט הרקובה העצלה והמיושנת במערכות במדינת ישראל.

17.שלוש שנים זה לא אנושי למסתנן, זה עונש סביר רק למי שזרק נעל על שופטת.

18.אין לנו אמון באף מוסלמי בארץ ובעולם ובשופטי בג"צ!

19.בג"ץ איבד הרבה יותר מהדרום. הוא איבד את הלגיטימיות שלו.

20.אין שופטים בירושלים. יש בירושלים מקבלי משכורות, אנשים שמחויבים לאליטה שהם חלק ממנה. אנשים שחושבים איך יקבלו אותם באירופה בכנס הבא. לא מעניין אותם - לא המדינה ולא תושביה. הגיע הזמן לנקות את בתי המשפט מאופורטוניסטים ולמנות שופטים שטובת המדינה בראשם.

21.בלי ועם קשר למסתננים בג"צ הוא איום קיומי. יש לפזר את החונטה השלטת הזו ויפה שעה אחת קודם.

22.מבנה בית המשפט העליון מזכיר לי את הארמון של בשאר אסד - אותו הגיון אדריכלי בדיוק. אותו הגיון דיקטאטורי גם כן.

23.חונטת השמאל הקיצוני (שקורא לעצמו בג"צ) הם הם הפושעים האמיתיים.

24.אין צורך להפיל את בג"ץ באלימות. צריך ממשלה עם ביצים שתתעלם מבג"ץ. כמה דיויזיות יש להם?

25."אנחנו לא מתלהמים", אנחנו שונאים אותכם!

26.לשלוח את שופטי בג"ץ לסודן.

27.בג"ץ איום על הדמוקרטיה. הגיע הזמן לסגור את המוסד הזה.

28.בתי המשפט הפכו לאיום קיומי על מדינת ישראל.

29.שופטי בית המשפט העליון - חבורה של פלצנים מנותקים.

30.בג"ץ לא נותן לממשלה הנבחרת לנהל את המדינה.

31.מקומם של המסתננים - כל המסתננים - באפריקה ורצוי במהרה.

32.חובה למצוא פתרון חוקי ודמוקרטי שיפסיק את הדיקטטורה השיפוטית.

33.העליון עולם תחתון. אין שופטים בישראל. רוע ואווילות.

34.מדוע האוטובוסים עמוסי המסתתנים לא עצרו בקיסריה? הרצליה פיתוח? סביון? צפון תל אביב? מדוע רק בדרום תל אביב?

35.בג"ץ במדינת ישראל הפך ב- 30 שנה האחרונות לאנטי-ציוני במובהק. לעקוף את בג"ץ תמיד!

36.השמאל הפאשיסטי וסותם הפיות ממשיך לשלוט בישראל שלטון אכזרי ללא מיצרים באמצעות שתי זרועותיו הארוכות שהן התקשורת ובג"ץ!

37.יש לגרש את שופטי הבג"ץ יחד עם המסתננים מתוך ישראל.

38.במקום בחירות לכנסת נעשה בחירות ארציות לעליון. הם קובעים הכל.

39.אין ברירה, צריך לצאת לאינתיפדה.

40.בג"ץ זה טוב לשונאי ישראל.

41.לא יתכן שכמה שופטים שהתמנו בשיטת "חבר מביא חבר" יבטלו חוקי הכנסת. חייבים להקים בית משפט לחוקה שימונה באופן המייצג את העם שרק הוא יהיה מוסמך לבטל חוקים ויפה שעה אחת קודם! הגיעו מים עד נפש! כעת הם הגיעו למצב שכוחם אבסולוטי. הם בפועל מנהלים את המדינה. בשלב זה "הכוח" עלה להם לראש והם חדלו מכל ריסון עצמי מינימלי. התנהגותם לא מידתית בצורה קיצונית והם דומים לפילים בחנות חרסינה כשהם רומסים את כל המבנה החברתי של מדינת ישראל. מישהו חייב לשים לזה סוף!

42.מסתנן זה לא אחד שעבר על החוק?

43.בג"צ גזר גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

44.נמאס מהאקטיביזם השיפוטי שלהם!!!

45.we must take down the hunta even by a revolution

the fate of the corrupt hunta that took over the judicial system in israel must be sealed. by their will they must step down or brought down by the citizens brut force and even gun fire if nescessary

46.רק במדינה בזויה כישראל יכול שופט לפסול חוקי ממשלה.

47.האם זכויות מסתנן, מסכן ככל שיהיה, עולות על זכויות תושב הארץ? אף אחד לא כפה על המסתננים להגיע לכאן. הם לא פליטים משום שהגיעו דרך מדינה שלישית. שיתכבדו ויחזרו למולדתם. מדוע משלם המסים אמור לממן את שהותם בארץ? את בריאותם, רווחתם? אם כל כך רע להם מדוע כל מסתננת שניה בהריון?

48.כל מי שחרד לעתידה של המדינה חייב להצביע למי שיבטיח לרסן ולשנות את שיטת החבר מביא חבר של הבג"ץ.

49.אפריקאים לאפריקה. נמאס לראות אתכם בכל מקום!

50.הבעיה של כולנו היא בג"ץ שלא נותן לממשלה הנבחרת לנהל את המדינה.



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל ליה 29.09.13 09:32 1
  ייתכן שיש צורך בהתקוממות של הרוב נגד שלטון האוליגרכיה המשפטית העריצה / ימיני ליה 30.09.13 14:54 2
  כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך ליה 30.09.13 16:13 3
  ד''ר שגב: שולטת בנו אוליגרכיה משפטית המשחיתה את הדמוקרטיה ולא נבחרה מעולם לכך ליה 03.10.13 10:10 4
  ד''ר שגב תוקף את כפיפות המשטר בישראל למערכת המשפט בה יושבים בני דעה אחידה ליה 03.10.13 10:14 5
  המדינה מתנגדת לפינוי עמונה: יגרום נזק מדיני ליה 14.10.13 11:53 6
  מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני בישראל ליה 15.10.13 13:08 7
  רודפי צדק: קרב הבלימה של שופטי בג''ץ לשעבר ליה 31.10.13 08:43 8
  המשפטן ד''ר חיים משגב: ''שופטי העליון הם ממש לא נבחרי העם'' ליה 02.11.13 09:02 9
  דניאל פרידמן, הארנק החרב וחורבן הדמוקרטיה ליה 19.11.13 13:19 10
  כדי לעקוף את המכרזים הם המציאו את ועדות האיתור שמוצאות בדיוק את המועמד שרצו מראש ליה 20.11.13 07:36 11
  סטרוק: 'עובדות ולא סיסמאות' על שי ניצן ליה 20.11.13 11:45 12
  שי ניצן הוא מינוי חשוך של מערכת אטומה / אורי אליצור ליה 20.11.13 20:36 13
  עתירה לבג''ץ: הועדה לאיתור פרקליט המדינה הפכה לועדת מינוי ליה 21.11.13 12:40 14
  השמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג''צ ולמערכת המשפט ליה 22.11.13 10:12 15
  גורם בטחוני מציין: פונים לבג''ץ שעוצר באופן כמעט אוטומטי את הריסת המבנים ליה 22.11.13 11:31 16
  דניאל פרידמן נגד האקטיביזם השיפוטי ליה 23.11.13 13:09 17
  ח''כ פייגלין: שי ניצן מסוכן יותר מכל פשע מאורגן. פשיעה בשם החוק הרבה יותר חמורה! ליה 26.11.13 05:46 18
  מרד בבג''צ / בן דרור ימיני ליה 26.11.13 09:58 19
  אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה: ליה 27.11.13 09:25 20
  תמיהות על שיקול הדעת השיפוטי בישראל / בן דרור ימיני ליה 27.11.13 09:43 21
  רק 33% בוטחים במערכת המשפט ליה 28.11.13 11:14 22
  אהרון ברק שינה את שיטת המישטר בישראל ללא סמכות ליה 28.11.13 15:17 23
  ''צו בדבר שימוש מפריע'' משמש את היועץ המשפטי לאיזורי יו''ש להפקעת קרקעות מיהודים ליה 01.12.13 12:14 24
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 3 ליה 05.12.13 15:05 25
  מהי ''מדינה יהודית ודמוקרטית''? פרופ' רות גביזון תקבע ליה 09.12.13 11:37 26
  כך השתלט השמאל על מערכת המשפט - פרק 4 ליה 12.12.13 08:24 27
  רס''ן הר ציון מהפרקליטות הצבאית: בבג''צ אין לא צדק ולא חוק ואני מתבטא בעדינות ליה 18.12.13 10:04 28
  ''בבג''צ אין לא צדק ולא חוק ואני מתבטא בעדינות'' ליה 18.12.13 10:36 29
  אנו חיים בדיקטטורה של בג''צ. כבר 20 שנה שכל ההחלטות הפוליטיות מתקבלות בבג''צ ליה 18.12.13 21:19 30
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 5 ליה 19.12.13 10:19 31
  רגבים: איפה ואיפה בפסיקת בג''צ ליה 20.12.13 09:13 32
  איך ממנים שופטים בישראל ליה 21.12.13 12:10 33
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 6 ליה 26.12.13 11:00 34
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 7 ליה 03.01.14 13:43 35
  עו''ד יורם שפטל: כדי להתגבר על בג''צ יש לחוקק: חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים ליה 05.01.14 07:41 36
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 8 ליה 09.01.14 11:33 37
  הכנסת נגד העליון: שורת חוקים לצמצום כוחו ליה 11.01.14 17:47 38
  בימין מברכים: ''השמאל הרדיקלי עזב את העליון'' ליה 13.01.14 14:00 39
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 9 ליה 16.01.14 13:31 40
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 10 ליה 23.01.14 10:24 41
  האג'נדה של העליון / עו''ד יוסי דר ליה 23.01.14 13:54 42
  בג''צ תואם הקרן החדשה הניח תשתית משפטית לפעילות חוץ שלטונית ואף אנרכיסטית ליה 26.01.14 12:22 43
  פשיעה בשם החוק? עו''ד בן גביר קובע : שי ניצן מתווה מדיניות לרדיפת המתיישבים' ליה 30.01.14 07:26 44
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 11 ליה 30.01.14 10:54 45
  בצמרת עולם המשפט פועלת חבורת קושרים, הקוראת לעצמה בשם ''חבורת שלטון החוק'' ליה 01.02.14 21:20 46
  ”בג“ץ איבד אמון הציבור - ויביא למלחמת אחים“ ליה 06.02.14 06:47 47
  החלטת בג''צ מוזרה, בעייתית ומהווה התערבות מוגזמת בעינייני הכנסת/ ידידיה שטרן ליה 06.02.14 06:52 48
  החלטת בג''צ לא חוקית - פרשנות ליה 09.02.14 09:47 49
  בבג''צ קאעדאן ביישוב קציר החלה הדרך לנישול הציונים באמצעות מטווח משפטי ליה 09.02.14 11:21 50
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 12 ליה 10.02.14 12:43 51
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט וכך נמגר אותו משם - פרק 13 ליה 13.02.14 10:28 52
  שופטי בג''צ פשוט מנותקים מהמציאות ומפקירים את עם ישראל! ליה 16.02.14 00:02 53
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 14 ליה 20.02.14 15:53 54
  המנהל האזרחי - ארגון מקולקל הפועל בצורה שערורייתית! ליה 24.02.14 09:03 55
  השופט בדימוס טימן: המשטרה תופרת תיקים ומערכת המשפט בישראל היא סכנה לדמוקרטיה ליה 24.02.14 16:11 56
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 15 ליה 28.02.14 11:27 57
  יורם שפטל על 18 הדירות בבעלות אהרון ברק ומשפחתו ליה 03.03.14 08:08 58
  בכנס שלטון החוק בכנסת: בג''צ עירער את כללי הדמוקרטיה ואין לו מונופול על התבונה! ליה 03.03.14 19:54 59
  משה נגבי הוא שרלטן, סותם פיות, שקרן ומשרת נרצע של האוליגרכיה המשפטית ליה 21.03.14 17:25 60
  כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 16 ליה 23.03.14 11:51 61
  'ריקבון מערכת המשפט' ליה 31.03.14 11:44 62
  אלוף ניצן אלון: חתם על צו המפלה יהודים ליה 20.04.14 18:23 63
  שופט העליון סולברג נגד מורשת אהרון ברק: חירות קיצונית כזו גובלת בהפקרות! ליה 01.05.14 10:16 64
  ''נשיא בית משפט מחוזי קיבל שוחד, שופט בית משפט השלום בירושלים קיבל שוחד'' ליה 21.05.14 07:28 65
  פרופ' פרידמן: פוליטיקאים חוששים מהמשפטנים פן יבולע להם ליה 26.05.14 11:41 66
  רובי ריבלין: אין חוק עוקף בג''צ. כל חוק מחייב את בג''צ! ליה 14.06.14 10:19 67
  יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. בג''צ ומערכת המשפט - זה מוסד פוליטי ולא מקום ליה 17.06.14 07:29 68
  חוק המסתננים: שופטי בג''צ מנותקים / מאי גולן ליה 01.07.14 21:47 69
  המשפט הפלילי בישראל - מכונת מעצרים והרשעות חסרת תקדים בעולם המתורבת ליה 07.07.14 18:46 70

       
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון כ''ה בתשרי תשע''ד    09:32   29.09.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 29.09.13 בשעה 09:42 בברכה, ליה
 
פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג"צ הפך למוסד פוליטי.

זה חלק מתהליך.

בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.

זה ההסבר הראשון.

ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.

ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.

ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.

ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.

מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.

בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.

הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?

"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.

יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי - לוגיקה של "איים מבוצרים".

כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.

לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.

הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

פרופ' מנחם מאוטנר מדבר על בג"צ של אחרי מהפך 77'

http://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk

****

יורם שפטל בהרצאה מרתקת - הדיקטטורה של בג"צ 1/4

http://www.youtube.com/watch?v=Chdt-MdUsVQ&feature=related

***

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=312838


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני כ''ו בתשרי תשע''ד    14:54   30.09.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. ייתכן שיש צורך בהתקוממות של הרוב נגד שלטון האוליגרכיה המשפטית העריצה / ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 30.09.13 בשעה 15:20 בברכה, ליה
 
הגיע זמן עריצות / בן דרור ימיני

הדמוקרטיה הישראלית היא בדיחה עצובה. אנחנו בעידן המיעוטוקרטיה. עריצות היא דבר רע אבל נדמה שהגיע הזמן לעריצות הרוב כדי לדכא את עריצות המיעוטים.

היה נדמה לנו שזכינו בעצמאות, בדמוקרטיה, בחרות. אך לפני שיהיה מאוחר צריך להודות. לא חרות יש לנו כאן ולא דמוקרטיה, אלא שלטון זר ומוזר, עם מצג שווא של דמוקרטיה, במדינה שבה הרוב הולך ומאבד כל השפעה.

בשיעור הראשון במשפט חוקתי לימדו אותנו שדמוקרטיה איננה שלטון הרוב, אלא שלטון זכויות היסוד והגנה על מיעוטים משום שעם כל הכבוד לרוב, הוא אינו רשאי לשלול, למשל, זכות הצבעה של הג'ינג'ים, רק משום שיש רוב שסולד מהג'ינג'ים ולכן, המיעוטים זקוקים לזכויות.

עד כאן האגדה.

היא היתה נכונה במקומות אחרים ובזמנים אחרים.

בישראל הפכו את המשוואה.

הרוב זקוק להגנה מפני המיעוטים וייתכן, זה חומר למחשבה, שיש צורך בהתקוממות של הרוב. על רקע מה שקורה אצלנו, עריצות הרוב היא אופציה לא רעה. משום שבין עריצות המיעוטים לעריצות הרוב, עדיפה האחרונה.

לא מדובר במיעוט אחד. מדובר בסדרה של מיעוטים. מדי שבוע אנחנו זוכים לעוד תכתיב. לעוד סטירת לחי. לעוד עשרות או מאות מיליוני דולרים שצריך להעביר למיעוט המסכן. הרוב יכול לזעוק מכאן ועד להודעה חדשה. זה לא יעזור לו.

המיעוט שולט.

הבחירות הן אשליה. משום שאין כאן שלטון רוב. יש כאן כניעה של הרוב.

נסביר את הדברים.

כל מיעוט, בתחום שלו, עושה מה שהוא רוצה. זה נכון ל"מתקדמים", חלקם מהשמאל הפוסט והאנטי-ציוני, ששולטים בנפח הולך וגדל מתחומי התקשורת והתרבות. הם מכתיבים לנו את האג'נדה שלהם. הם מחלקים פרסים לעצמם. הם משמיעים את עצמם ומראיינים את עצמם וכל ביקורת נתקלת בתגובה הקבועה, על "חופש הביטוי והיצירה". בוודאי. בתנאי שזה שלהם ורק שלהם. את חופש הביטוי, נשמת אפה של הדמוקרטיה, הם הפכו לכוח הביטוי.

אוליגרכיה שיפוטית

זה נכון בתחום השיפוטי, כאשר קבוצת שופטים מצפצפת על הדמוקרטיה והופכת את "שלטון החוק" לשלטון השופטים.

הנשיא לשעבר, אהרן ברק, טיפח עד לזרא את הפסיקה לפי "הציבור הנאור". זו הסיבה שבג"ץ בראשותו הפך את נבחרי הציבור לפוליטיקאים קטנים, שחייבים להוציא מהם כמה שיותר סמכויות, תוך העברתן לשופטים.

התהליך הזה קרוי אצלו "דמוקרטיה".

זו הסיבה שהרכב בראשותו קיבל החלטה עקרונית שפוסלת את חוק האזרחות ומאפשרת, הלכה למעשה, את זכות השיבה. הקונצנזוס הלאומי דורש דבר אחד. העריצות של המיעוט המשפטי רומסת את הרוב המוחלט.

...הרוב נרמס. הגיע הזמן להגן עליו.

...יש רק ציבור אחד שאין לו ייצוג רציני.

הציבור הציוני השפוי, דתי, מסורתי וחילוני. הציבור שעובד ומפרנס ומחזיק את המדינה על הכתפיים.

הרוב הזה לא קיים.

הוא תמיד משלם את המחיר ואין מי שמגן על זכויותיו. הוא חסר אונים.

הרמיסה הזאת חייבת להיפסק. לא ברור איך עושים את זה. אין מקום לעריצות, אך היא כבר כאן. עריצות המיעוטים. כך שאין מנוס מהחזרת המטוטלת למקומה הנגדי. יש צורך בתקופת ביניים של עריצות הרוב.

...מותר לומר למנהיגות הנוכחית: נמאסתם. אם לא תתעשתו, אל תתפלאו אם הדמוקרטיה הישראלית הופכת לבדיחה עצובה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1047

תגוביות:

1.הביטוי "עריצות הרוב" הוא המצאה של הפרופגנדה האנטי-דמוקרטית. אם הרוב לא שולט, אז מי שולט? ניחשתם נכון, המיעוט. כלומר, כל מי שעושה שימוש בביטוי בפרופגנדה "עריצות הרוב" למעשה חותר להשלטת מיעוט כלשהו ולהפיכת המשטר הדמוקרטי לאוליגרכיה או אף לדיקטטורה.

אהרון ברק, למשל, שעשה שימוש רב בפרופגנדה זו, שאף להפוך את המשטר לדיקטטורה של תריסר שופטים בראשותו שממנים את עצמם, בדומה למועצת האייתוללות באיראן ובמידה רבה הצליח.

2.הבעיה שלנו היא שאין לנו מנהיגים שביכולתם להזיז דברים ולפעול בצורה נחרצת גם תחת התנגדות אלימה וזה ברור שאם לא יימצא כזה בהקדם אנו לא נשרוד כאן.

3.בבג"צ ובפרקליטות המצב הוא אסוני לחלוטין. קיראו את התחקיר על הקרן החדשה והפרקליטות:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני כ''ו בתשרי תשע''ד    16:13   30.09.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 30.09.13 בשעה 16:44 בברכה, ליה
 
תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.

בין בוגרי התוכנית:

1.הממונה על הבג"צים בפרקליטות

2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה

בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל "משפחה" של עשרות משפטנים המחויבים לאג'נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.

הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה"ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.

רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.

לא פעם קורה שגם העו"ד המייצג עותרים נגד המדינה וגם הפרליט המתייצב מולו בשם המדינה, שניהם אחים ל"משפחת הקרן" ושניהם מיישרים קו עם רוח הקרן ולשופטים לא נותר אלא לפסוק אלא עפ"י האג'נדה החדשה לישראל.

אגב, המושג "משפחת הקרן" לא הומצא כאן, אלא בפרסומים החדשים של הקרן שם הם מכונים בחיבה "משפחת הקרן".

***

כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html

תגוביות:

1.כל עוד הימין לא מחוקק חקיקה מתאימה, השמאל ימשיך להשתולל. כדאי שמצביעי הימין ידרשו מהנציגים שעבורם הם הצביעו, לחוקק חוקים מתאימים. למעשה חוק אחד קטן שומט סופית את כל המתקפה השמאלנית על מדינת ישראל. והחוק הוא: אין לחוקי יסוד במדינת ישראל כל מעמד חוקתי. כך ייעצרו גרורות הסרטן השמאלני. חוק נוסף הכרחי: יש להפריד לאלתר את תפקיד היועץ המשפטי מתפקיד התובע הראשי. תפקיד היועץ ייקבע רק ע"י ממשלת ישראל ללא כל התערבות מבחוץ. עכשיו בואו בטענות לחבורת הבוגדים שיושבת בכנסת ישראל!!! הצבעתם ביבי, קיבלתם אהרון ברק!!! נתניהו מנהיג רקוב לעם נבוב!

2.בשיטה מהפכנית ובדרך של חתרנות יבוא הקץ על קיומה של מדינת ישראל. "הקרן לישראל חדשה" פועלת במחתרת וזה מצב נורא ואיום שיביא חורבן על מדינת ישראל. המאמר הזה האיר את עיני, כי לא היה לי מושג על הסוסים הטרויאנים שהוכנסו ל"מערכת שלטון החוק" ומצד שני חשכו עיני בגלל המצב המדאיג!

3.אירגוני הקרן מהווים את חוד החנית של הגיס החמישי המקדם סדר יום חיצוני, אירופי או זר, על ידי יהודיי-חסות משומנים היטב וחסרי כל נאמנות ליהדות, לציונות ולמדינה...

4.אותו המצב במוסדות התכנון. הקרן החדשה לישראל השתלטה על מוסדות התכנון, החל מהועדות המחוזיות ועד למנהל התכנון במשרד הפנים. בנוסף היא מממנת גם את הארגונים הירוקים שנלחמים נגד כל הרחבה של ישוב יהודי (למשל בגליל) ומאשרים שטחים נרחבים להתיישבות בדואית וגם תומכים תמיד בהכשרת בנייה ערבית בלתי חוקית. נחוץ תחקיר טוב לגבי התחום הזה.

5.את "עמדת המדינה" במשפט קונים בכספי הקרן לישראל חדשה.

6.זכויות 'אדם' בישראל זה זכויות הערבי, המחבל, העוין, המסתנן הסודני, המהגר האוקראיני, רק לא זכויות היהודי. היהודי חייב לחלק את כבשת הרש שלו לכל העולם, הוא חייב לאבטח ולמגן כל בית ספר וכל בית קפה, אין לו אישור כניסה לערי אבותיו ואפילו לא לאתרים שלפי הסכמי אוסלו היו אמורים להיות שלו, הוא לא רשאי להקים בארצו ומכספי הקרן הקיימת שלו יישובים לבני עמו בלבד, אבל אם ינסה לקנות כמה בתים ולהחזיר את הנוכחות היהודית לפקיעין הוא יועף משם בפוגרום בגיבוי המשטרה ושום גוף זכויות אדם לא יגן עליו, כי הוא לא 'אדם'.

7.הקרן גם פועלת בתוך צה"ל בקרב ארגונים פמיניסטים שהשתלטו במימונה על האג'נדה של הנשים המשרתות בצבא תוך ערעור בוטה וברור של רוח הלחימה, ההקרבה והמסירות שצה"ל נדרש להם. מן הראוי שיובא תחקיר בנושא זה.

8.האמת שזה הכל עניין של זמן עד שיקום מישהו ויעשה מעשה גבורה.

9.אין חדש תחת השמש. רוב הדברים ידועים מכבר. טוב להזכירם כי תמיד קם דור חדש שלא ידע את פרעה שקם עלינו לחסלנו, אלא שעצם היות הפרעונים הללו במערכת, אומרת דרשני. נתניהו אינו נמנה על הבורים ועמי הארצות הטוענים כמו שאר ירקות עונתיים לכסא רה"מ ובכ"ז מטרפד כל אפשרות לקרוע את המסך מפרצופם של עוכרי ישראל. למה? כי גם ה"צדיקים" של שדולת א"י שומרים את ישבנם קרוב לכסא ככל האפשר ורק בחסות הבירבורים ללא תכלית, אפשר. מישהו ראה אותם מצביעים נגד רה"מ המכין לנו בסיוע אותם משפטנים את "שתי המדינות לשני עמים"?

10.גם לנו מגיע בילדרברג.

11.גיס חמישי מכרסם בישראל.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ט בתשרי תשע''ד    10:10   03.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. ד''ר שגב: שולטת בנו אוליגרכיה משפטית המשחיתה את הדמוקרטיה ולא נבחרה מעולם לכך  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 03.10.13 בשעה 10:16 בברכה, ליה
 
תהליך זה החל בשנות ה-80 עם מינויו של אהרון ברק ששינה את התפיסה השיפוטית שנהגה עד אז ויצר בישראל משפטוקרטיה, בג"צוקרטיה, קיסרות שיפוטית בה ההחלטות המהותיות מתקבלות על ידי משפטנים בצורה עקיפה או ישירה וישראל שוברת שיאים באקטיביזם שיפוטי בעולם כולו.

התפיסה השיפוטית המעוותת הזאת החלה בשל שתי הלכות שיפוטיות שהנהיג ברק:

1.הכל שפיט.

2.פתיחת שערי בג"צ בפני כולם. כל אחד יכול לעתור לבג"צ בכל סוגייה.

מי אשם? נבחרי הציבור.

על הכנסת לתקן את המצב המעוות הזה בו אנשים מעדיפים לעמוד ולשכנע 3 שופטים בצידקתם, במקום 120 חברי כנסת.

לא ייתכן שנמשיך במצב שהתהווה, בו קבוצה אוליגרכית קטנה מתיימרת להיות הרועה הרוחני והמוסרי של העם ולכן כופה עלינו את הדרכתה לגבי מה נכון ומה לא נכון.

כל המצב אינו תקין והביא להרס הדמוקרטיה.

לראיון המלא עם ד"ר שוקי שגב עם ירון דקל

החל מדקה 42:59

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=32&entity=710043&page=296


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ט בתשרי תשע''ד    10:14   03.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. ד''ר שגב תוקף את כפיפות המשטר בישראל למערכת המשפט בה יושבים בני דעה אחידה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 03.10.13 בשעה 10:22 בברכה, ליה
 
שולטת בנו אוליגרכיה משפטית

המשפטן ד"ר שגב תוקף את כפיפות המשטר בישראל למערכת המשפט בה יושבים בני דעה אחידה ברובם שמעולם לא נבחרו להכריע בכל סוגיה ציבורית.

אספקטים רבים לפרשת האלוף גלנט ומינויו המבוטל לרמטכ"לות ולצד האספקטים הצבאיים צפות ועולות סוגיות של יחסי משפט ומדינה.

ד"ר שוקי שגב מרצה בכיר למשפט חוקתי במכללה האקדמית נתניה, תוקף ביומן ערוץ 7 את התנהלות מערכת המשפט בישראל, התנהלות אותה הוא מגדיר כ"אוליגרכיה משפטית המשחיתה את הדמוקרטיה".

לטעמו האופן בו מתנהל המשטר בישראל כשהוא כפוף לחוקי ה"הכל בגי"ץ" אותם הנחיל נשיא העליון בעבר השופט ברק, הוא אופן המעקר את אושיות הדמוקרטיה ומציב את המערכת הציבורית כולה תחת שלטון של מי שמעולם לא נבחר לכך.

ד"ר שגב קובע כי התנהלות זו מעקרת מתוכנו את כל ההליך הדמוקרטי כאשר כל החלטה מוסרית, פוליטית וחברתית בעלת חשיבות מתקבלת באופן ישיר או בעקיפין על ידי משפטנים – שופטי בג"ץ, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, היועץ המשפטי של הכנסת ושאר "משפטנים בכירים".

הוא אף מאפיין את חבורת המשפטנים המושלים בכיפה וקובע כי לקבוצה זו מספר מכנים משותפים: היותם בוגרי הפקולטות למשפטים בישראל; נטייה שמאלה במפה הפוליטית, נטייה שגם אם אינה מובעת בפומבי ניתן לזהותה בקלות תוך קריאת פסקי הכרעותיהם בדין; בעלי מעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה; בני חמישים ומעלה ועוד. לזאת מוסיף שגב וקובע כי המאפיין הבולט של קבוצה זו הוא היותם גוף שלא נבחר על ידי הציבור ואינה נדרשת לתת דין וחשבון לציבור על הכרעותיהם.

שגב מזכיר בדבריו ביטויי השתאות של בכירי המשפטנים בעולם מהאופן הטוטאלי בו מתנהלת המערכת הציבורית בישראל, כאשר כל סוגיה צריכה לעבור דרך המסננת של שופטי בית המשפט.

גישה זו כונתה בידי השופט האמריקאי המוערך ריצ'ארד פוזנר כ"שודדי ים" ונשיא העליון בעבר ברק כונה על ידו כשודד ים.

"ישראל מקיימת שלטון ייחודי בעולם. אין אח ורע למה שקורה בישראל", אומר ד"ר שגב.

לטעמו מערכת המשפט חייבת ליצור לעצמה סייגים ועל פיהם ישנם תחומים שאל לה לשפוט ולדון בהם וישנם שאין להם זכות לטעון טענה משפטית בפניהם.

דוגמה בולטת לכך היא סוגיות צבאיות כדוגמת פרשת גלנט. הוא מזכיר שגלנט לא נמצא דובר שקר ולא הופעל נגדו כל הליך פלילי. במצב שכזה, סבור שגב, על מערכת המשפט להדיר עצמה מלדון בנושא, אלא אם תועלה סוגיה פלילית ברורה.

"היועץ המשפט היה צריך להגן על המינוי וראש הממשלה היה צריך לומר שזה המינוי שלו ולכן הוא יתרחש. הפוליטיקאים צריכים שלא לבטל את עצמם מפני המשפטנים".

לטעמו במידה ומערכת המשפט לא תדע לסייג את פעילותה ותמשיך לכופף את העם בפניה, יתרחש אחד משני התסריטים שעליהם דיבר הפילוסוף מרטין בובר – או שהענף יישבר או שהוא ישתחרר בעוצמה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215203

תגוביות:

1.זאת הסיבה מדוע אני מכנה את הבג"צ בכינוי 'בית הבושת':

א. כי התנהלותו הפושעת מהווה בושה לעם ישראל.

ב. כי בראשו עומדת 'מאדאם'.

ג. כי 'המאדאם' קובעת את הרכב המשמשות בהתאם לצורכי הקליינט.

הסבר: אם הקליינט סמולני - ההרכב סמולני ואם הקליינט ימני - אזי בשביל לפגוע בו היא ממנה הרכב הכי סמולני המצוי תחת ידיה. למעשה בבחירת ההרכב קובעת המאדאם באופן מוחלט וצפוי מראש את תוצאות 'המשפט'. כידוע: רק בבג"צ ההרכב נקבע בידי המאדאם לבדה, דבר שהינו אסור לחלוטין בערכאות הנמוכות יותר: שלום ומחוזי.

2.המבנה הוא לא מקרי ובא לשמר את השלטון בידי השמאל האנטי יהודי
במובן ההלכתי! הדמוקרטיה הינה סיסמה ריקה מתוכן והיא מתקבלת ע"י חוגים אלו רק במקרה שהתוצאה היא לטובתם!

3.הבג"צ שיצר אהרון ברק הוא אוליגרכיה אשכנזית וחילונית!

פרופ' רות גביזון: "שופטי הבג"צ מייצגים תת חברה בישראל: גברים, אשכנזים, חילונים. למה החברה בישראל צריכה לחיות לפי תכתיביה"? (ידיעות אחרונות. 21.11.95).

בן דרור ימיני משפטן ועתונאי: "בעניין שיוויון בג"צ חכם על המועצה הדתית בנתניה אך הרבה פחות חכם על עצמו. לשיטתו של ברק בבג"צ אין צורך בשיוויון." ("הארץ" 1.10.97).

עו"ד דרור חוטר ישי: בוועדה למינוי שופטים מצליח ברק להעביר כל מינוי במערכת בלי ביקורת פנימית ("הארץ" 1.10.97).

תום שגב, סופר והיסטוריון: בחירת השופטים החדשים בבג"צ נעשתה כמעט ללא דיון ציבורי. בג"צ התפתח בשנים האחרונות לגורם רב עוצמה בפוליטיקה הישראלית והוא כמעט בלתי חדיר לעין זר".

בני דון יחיא, פרופסור למשפטים: בג"צ זו אוליגרכיה אשכנזית. החתך החברתי של בג"צ שונה לגמרי מהחתך החברתי של כלל האוכלוסיה". ("הצופה" 19.2.99).

4.שופטי הבג"צ מהווים סכנה לביטחונה של מדינת ישראל. שופטי הבג"צ ממהרים כל הזמן להגן על האויב. יושבים שופטים כמו אהרון ברק ופוסקים כל מיני דברים. אני רוצה לראות את אהרון ברק שולח את הבן שלו לקרב ואומר לו לא להיכנס לבית חשוד על פי "נוהל שכן". כולנו זוכרים איך האמריקנים הורידו בניין של עשר קומות כי הם חשבו שסדאם חוסיין נמצא שם. כל האזרחים נהרגו ובסוף סדאם לא היה שם ואף אחד לא דיבר. לצערי בגלל פסיקות כמו של אהרון ברק יש היום הרבה הורים שכולים. הבג"צ של נוהל שכן הוא דוגמא טובה לכך, כי בגללו נהרגו אנשים שלנו שלא עשו שימוש בנוהל הזה. האזרחים בשכם ובעזה הם אזרחי אוייב וכשנכנס כוח צה"ל לעזה ולשכם חיי חיילינו קודמים להם.

5.בישראל שולטת חונטה משפטית שתפסה את השלטון בכוח. בג"צ הוא איום ברור ומיידי לדמוקרטיה הישראלית. חברי כנסת חייבים להילחם בתופעה ולהחזיר לעצמם את הכוח המוקנה להם לפי החוק.

6.מדובר בדיקטטורה לכל דבר ועניין!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני י' בחשון תשע''ד    11:53   14.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. המדינה מתנגדת לפינוי עמונה: יגרום נזק מדיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 14.10.13 בשעה 11:57 בברכה, ליה
 
המדינה מבקשת מבג"ץ שלא להורות על פינוי יתר החלקות שלא נרכשו בישוב עמונה, זאת מאחר שמדובר ב"סוגיה מדינית" ובשל "השלכות הרוחב".

המדינה הגישה הבוקר (שני) לבג"ץ בקשה להוסיף ולטעון כי אין לפנות את המבנים בישוב עמונה שהוקמו על קרקעות שלא נרכשו כולן או חלקן על ידי תושבי הישוב.

נציין כי מדובר באותן חלקות לגביהן לא היו "עותרים ספציפיים" והמדינה טענה כי בשל כך הן אינן חלק מהעתירה, אולם בג"ץ בתגובה לבקשה שהגישו עורכי הדין מארגון "יש דין" קבע כי צו הפינוי שהוצא נוגע להן.

כעת מבקשת המדינה לפתוח את הנושא לדיון פעם נוספת וזאת על סמך שתי טענות נוספות, אשר שתיהן מהוות למעשה מהפיכה בתחום אכיפת דיני המקרקעין ביהודה ושומרון.

תחילה טוענת המדינה כי לא ניתן לתת סעד של אכיפה בבג"ץ במקרה שאין "עותר קונקרטי" שהוא בעל הקרקע, זאת מאחר שבמקרה כזה לא ניתן להגיע לפתרונות חלופיים כדוגמת פשרה או ברכישה.

טיעון שני, מהפכני יותר, קובע כי במקום שבו אין עותר קונקרטי הטוען לבעלות על הקרקע הופכת שאלת האכיפה, ככל שמדובר בשטחי יהודה ושומרון, ל"עניין מדיני" ועל כן בג"ץ איננו יכול לעסוק בסוגייה זו.

"לגישת הדרג המדיני, פינוי בסדר גודל שכזה בתקופה שכזו עלול לפגוע באינטרס המדיני. אמנם כאשר מדובר על פגיעה בזכויות קנייניות של הפרט, ייתכנו מקרים בהם גם שיקולים מדיניים יידחו, אך כאשר מצד אחד עומדים שיקולים מדיניים כבדי משקל ומהצד האחר אין עותר קונקרטי הטוען לזכויות פרטיות – כוחם של השיקולים המדיניים גובר", נאמר בבקשה שהגישה המדינה.

טיעון שלישי, קריטי לא פחות, נוגע להשלכות הרוחב שעלולות להיות לפינוי מבנים שלא נבנו על קרקעות העותרים בעמונה על אלפי בתים נוספים ביהודה ושומרון. "למען שלמות התמונה נציין, כי בתחומי איו"ש מצויים עוד מבנים רבים המצויים בסטטוס דומה, וגם להיבט זה, שלו מטבע הדברים עשויות להיות השלכות מדיניות כבדות משקל וכן השלכות רוחב משמעותיות, יש לתת את הדעת הן על ידי הדרג המקצועי הן על ידי הדרג המדיני והן במסגרת ההכרעה".

תושבי הישוב עמונה בירכו על הגשת הבקשה. יו"ר מטה עמונה, אביחי בוארון, אומר כי "בקשת המדינה מאשרת את טענת תושבי עמונה כי ביהודה ושומרון ישנם 3000 בתים במעמד זהה וכי עמונה היא קצה הקרחון וחלק מהשיטה שהיתה נהוגה. כך, במודיעין עילית 1000 דירות על קרקע פרטית, בבית אל כ500 בעפרה 500 בעלי 250 ועוד. קבלת העתירה תביא ל'מגה התנתקות' ולפינוי עשרות אלפי יהודים מביתם ביו"ש".

לדבריו, "ארגון השמאל הקיצוני 'יש דין' יודע את זה ומנצל באופן ציני את בית המשפט כדי להשיג את ההישג הזה מכוח התקדים בעמונה. סוף סוף המדינה מתעשתת ומזכירה כי אין אף תושב פלשתיני ידוע שזכויותיו נפגעו בעמונה וכי מוכתר הכפר, העותר הציבורי, שהינו איש חמאס, איננו בעל זכויות כלל, אינו מייצג את האינטרס הכלכלי של הבעלים אלא רק אינטרס פוליטי של יש דין ושל ארגון חמאס ביהודה ושומרון".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/263681



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שלישי י''א בחשון תשע''ד    13:08   15.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני בישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 15.10.13 בשעה 13:14 בברכה, ליה
 
מינוי שופטים - הפתרון למשבר העליון

בית המשפט העליון הוא גוף רב-עוצמה. משעה שהתמנה, משתמש השופט בעוצמה זו ללא בקרה דמוקרטית. כך צריך להיות. אולם, האם אין זה מן התבונה, כי בטרם יופקד הכוח הזה בידיו לכל ימי חייו, תבחן הדמוקרטיה את המועמד באופן המקיף ביותר...?

בית המשפט העליון בישראל הוא הפחות דמוקרטי, המנותק ביותר מרצון הרוב מבין בתי המשפט הגבוהים לחוקה בארצות הדמוקרטיות.

שופטיו מתמנים למשרה קבועה עד גיל הפרישה, בלא אישור מצד גוף נבחר כלשהו - לא הכנסת, לא הממשלה וגם לא ראש הממשלה.

הם נבחרים על ידי ועדה למינוי שופטים הכוללת אמנם כמה נציגי ציבור, אך מורכבת ברובה מבכירי הממסד המשפטי - המתמנים בידי אותו הממסד. על פי חוק, שלושה מבין תשעת חברי הוועדה הם שופטים מכהנים בבית המשפט העליון והשפעתם על החלטות הוועדה מכרעת.

במילים אחרות, בישראל הרשות השופטת ממנה את עצמה.

מאז שהונהג ההסדר הסטטוטורי הנוכחי לבחירת שופטים בשנת 1953, צברו בתי המשפט עוצמה הולכת וגדלה.

היום, פעולות הרשות המבצעת ואף החלטות מנהליות של הכנסת נתונות לביקורת שיפוטית מרחיקת לכת ובית המשפט נוהג לבטלן כמעשה שגרה, כל אימת שהוא מוצא לנכון.

ב- 1992 העניקה הכנסת לבית המשפט גם את הסמכות לבטל חקיקה ראשית שאינה עולה בקנה אחד עם אופייה של ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית", תוך שהיא מותירה בידיו של בית המשפט את קביעת פירושם של המושגים הללו.

במקביל, דרישות הסף המסורתיות, מבחן ה"עמידה" (סטנדינג) ודוקטרינת ה"אי-שפיטות", שנועדו למנוע פלישה של הסמכות השיפוטית אל תחומים לא לה, פורשו מחדש עד אשר נעלמו בתהום הנשייה.

כתוצאה משינויים אלה ומן העובדה שבית המשפט העליון גם משמש כבית משפט גבוה לצדק (הערכאה הראשונה לדיון בעתירות נגד רשויות השלטון), הפך גוף זה לגורם מרכזי בקביעת מדיניות ציבורית.

למעשה, בית המשפט העליון פתח לרווחה את שעריו בפני כל אזרח המוטרד מעניין כלשהו בתחום המדיניות הציבורית - מיישום בלתי-הולם של החלטות ממשלה, דרך מינויו של נושא משרה ציבורית בלתי-כשיר, עד חקיקה הנראית לו כפוגעת בזכות שכשלעצמה אין לה בסיס בחוק הכתוב - ומעודד אותו לפנות לבתי המשפט, במקום לנציגיו הנבחרים, כדרך הקלה ביותר לתקן את המעוות.

במקביל לעלייה בכוחו, בית המשפט העליון נעשה, לאחר עשורים של מינוי עצמי, לגוף מנותק שאינו משקף את כלל החברה.

רק טבעי הוא ששופטים מומחים, הזכאים לבחור את מחליפיהם, יעדיפו למנות עמיתים הדומים להם בהשקפה, ברקע ובסגנון. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון מאופיין היום בהומוגניות אינטלקטואלית ומקצועית קיצונית.

כמעט כל השופטים הם משפטנים מקצועיים גרידא, תוצרים של מערכת השכלה משפטית, המאופיינת בצרות אופקים ובמונוליתיות אינטלקטואלית.

רק למעטים מהם יש הכשרה פורמלית רצינית (שלא לדבר על התמחות) בתחום כלשהו מלבד משפטים.

בשל בידוד זה מהמארג החברתי, נעים הציבור הישראלי ושופטיו במסלולים נפרדים בכל הנוגע לערכים ולהשקפות והם הולכים ומתרחקים זה מזה בהיעדר כל אמצעי שיקשר ביניהם.

אם לא תימצא דרך לקרב את הרשות השופטת אל החברה שהיא אמורה לשרת, בתי המשפט עלולים לאבד את הנכס שבלעדיו אין הם מסוגלים לתפקד - אמון הציבור.

"חוק" ו"צדק" הם מונחים חמקמקים. מלאכת השפיטה ובייחוד הפרשנות החוקתית, דורשת יותר ממיומנות טכנית ויושר מקצועי.

שופטי בית המשפט העליון ניצבים תמיד נוכח מגבלות החוק הכתוב ונאלצים להסתמך על התפישות והערכים שלהם עצמם בהכרעותיהם.

שופט בית המשפט העליון קובע אלו ערכים יבואו לידי ביטוי בפסיקה וקביעה זו תלויה במידה רבה בהשקפתו האישית ולא בניתוח מכני של טקסטים משפטיים. כפי שציין המשפטן צ'רלס לונד בלק מאוניברסיטת ייל, "זמן רב מאוד חלף מאז הפעם האחרונה שבה מי שהתעמק בנושא אחז באשליה שעבודתו השיפוטית של השופט אינה מושפעת ומעוצבת על ידי השקפת עולמו הכוללת, תפישותיו הכלכליות והפוליטיות ותחושתו, החדה או העמומה, לגבי התשובה הצודקת לשאלה הגדולה של זמנו... יהיה קשה למצוא מלומד מודרני בעל-מוניטין, שיטען אחרת".

אם כן, ההשפעה של השקפת עולמם של השופטים על החוק היא מובהקת והיא תורגש עוד יותר ככל שירבה בית המשפט לפסוק בסוגיות בעלות אופי חוקתי. מאחר שסוגיות אלו נסבות על עקרונות מופשטים, הפתרונות אינם מסתברים מאליהם ולכן ההכרעה דורשת מידה רבה של שיקול דעת אישי.

כמו כן, הסוגיות הללו הן בעלות ההשלכות המקיפות ביותר, הואיל וההכרעה השיפוטית בהן מקדשת ערכים לכדי חוקה.

בנוסף, אותם בתי משפט הדוגלים בפילוסופיה של אקטיביזם שיפוטי ובשל כך מכריעים בעניינים שאפשר היה להשאירם לשיקול דעתם של נבחרי הציבור, מרחיבים עוד יותר את השפעתה של השקפת עולמם של השופטים על ענייני הציבור.

לנוכח כל האמור, להרכבו של בית המשפט העליון נודעת חשיבות אדירה.

הרכב בית המשפט הוא-הוא שקובע אם ה"תמונה" אשר שופטיו יוצרים תבטא רק את השקפת עולמם הם, או גם את זו של האומה שתצטרך לחיות לפי פסיקותיהם.

השאלה, לפיכך, היא: כיצד יכולה האומה להבטיח שהחוג המצומצם אשר מופקד על גיבוש פסיקה אכן ישקף את ערכי היסוד שלה?

כיצד נמנע את הפיכתו של בית המשפט העליון למגדל שן שיפוטי, המנותק מאמונותיו ומשאיפותיו של הציבור, מבלי לחשוף אותו ללחצים הישירים של דעת הקהל? ובקיצור, כיצד נוכל ליצור רשות שופטת אחראית מבלי לסכן את עצמאותה?

הפתרון לדילמה זו, שאומץ על ידי כמעט כל המדינות הדמוקרטיות בעולם, הוא להפקיד את הסמכות למנות את שופטי הערכאות העליונות בידי מוסדות נבחרים המייצגים את הציבור ובד בבד להעניק לשופטים הגנה מלאה מפני לחצים חיצוניים משעה שיתמנו.

הדגם הראשון של הליך דמוקרטי למיון שופטים נקבע בחוקת ארצות-הברית לפני למעלה ממאתיים שנה. בבואם לקבוע הליך למינוי שופטים היו מנסחי החוקה מודעים לצורך באיזון העצמאות השיפוטית עם אחריות השופטים כלפי הציבור: רשות שופטת עצמאית, כך האמינו, היא "מחסום" נחוץ "בפני רצון הרוב לפרוק כל עול" ובה בעת היא מספקת לציבור הגנה חיונית מפני ניצול לרעה של סמכות מצד המחוקק והרשות המבצעת.

עם זאת, מנסחי החוקה האמריקנית ראו הכרח למנוע מן הרשות השופטת להפוך לאצולה סגורה שתכפה את ערכיה בניגוד לרצון העם.

הם השיגו את האיזון המבוקש כאשר הבטיחו לשופטי בית המשפט העליון כהונה לכל החיים, מחד גיסא והנהיגו נוהל בחירת שופטים שיהיה פתוח לציבור ונשלט בידי הרשויות הנבחרות, מאידך גיסא.

לפי השיטה האמריקנית, כל המועמדים לכס השיפוט הפדרלי, לרבות לבית המשפט העליון, מתמנים על ידי הנשיא, שנבחר באורח דמוקרטי ומינויים כפוף לאישור הסנאט, שחבריו נבחרים גם הם בבחירות כלליות בכל מדינה ומדינה.

מועמד שנבחר על ידי הנשיא מופיע בפני הסנאט במסגרת שימוע ציבורי פתוח, המעניק הזדמנות לסנאטורים לחקור עד תום כל נושא שיראו לנכון בנוגע לכישורי המועמד, ניסיונו, הפילוסופיה המשפטית שלו והקו האידיאולוגי המנחה אותו.

השימוע מתנהל כישיבה פתוחה של שאלות ותשובות והוא עשוי להימשך שעות, ימים או אף שבועות.

בעקבותיו מתנהל דיון פתוח בין הסנאטורים ולבסוף נערכת הצבעה לאישורו או לדחייתו של המועמד.

נוהל אישור הסנאט מחייב כל סנאטור "להבטיח שמועמד לכהונת שופט יקדם את התפישה החוקתית של הסנאטור ולא יחתור תחתיה...השקפותיו החברתיות, הפוליטיות והמשפטיות של המועמד הן כולן רלוונטיות".

ההיסטוריה של תהליך בחירת השופטים בארצות-הברית מחזקת טענה זו. במהלך מאתיים השנים מאז שהונהג הליך המינוי, "אחד מכל חמישה מועמדים" לבית המשפט העליון "נדחה על ידי הסנאט, במקרים רבים מסיבות אידיאולוגיות או פוליטיות. מתוך עשרים ותשע דחיות או מועמדויות שהוסרו מפאת התנגדות, כמעט שליש היו בשל השקפות המועמד בענייני ציבור".

חילופי הגברי השוטפים של שופטים הפורשים לגמלאות בשופטים חדשים הנדרשים לעבור שורה של משוכות דמוקרטיות, הוכיח את עצמו כגורם מאזן וממתן טבעי, אשר לאורך הזמן מנווט את בית המשפט בכיוונם של ערכי האומה היסודיים.

כך, למשל, כאשר נוצרה הסכמה ציבורית רחבה בארצות-הברית לתכניות הכלכליות של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט בשנות השלושים והארבעים, זכה רוזוולט לאישור הסנאט למועמדיו לבית המשפט העליון, שהיו שותפים להשקפה הכלכלית החדשה של האומה.

באופן דומה, כאשר אימצה החברה האמריקנית מחדש, במהלך שנות השמונים ושנות התשעים, את ערכי המשפחה השמרניים והתמתנה אצלה הנטייה לשוויוניות - השפיעו גם המינויים שנעשו באותה תקופה לבית המשפט העליון על מאזן הכוחות האידיאולוגי בסוגיות אלה בבית המשפט.

במהלך השנים, בית המשפט העליון בארצות-הברית נתן כמה וכמה פסקי דין שנויים מאוד במחלוקת, ואף על פי כן המשיך לזכות בהערכתו של הרוב המכריע של העם האמריקני.

הצלחה זו יש לזקוף לזכות העובדה שאזרחים שלא היו מרוצים מהחלטות בית המשפט הבינו כי בטווח הארוך הליך המינויים יכול לחולל שינויים בהרכב בית המשפט ובסופו של דבר גם באופיין של פסיקותיו.

יוצא אפוא כי בארצות-הברית, בית המשפט העליון חסין מפני לחצים יום-יומיים, אולם האזרח הפשוט אינו חש שהוא חסר ישע בעיצוב אופיו של בית המשפט בטווח הארוך.

ברבות השנים, הצלחתה המוכחת של השיטה האמריקנית שכנעה את רוב רובן של המדינות הדמוקרטיות בעולם לאמץ שיטה דומה.

אף שהמשטרים הדמוקרטיים השונים מגוונים מאוד ביחסם לתפקיד בתי המשפט ולאופן בחירת השופטים, ההנחה המשותפת לכולם היא שהערכאה העליונה תהיה קשובה לערכי היסוד של האומה ותכבדם, רק אם הסמכות לבחירת שופטיה תהיה מופקדת בידי נציגי הציבור הנבחרים.

במדינות מסוימות, בית המחוקקים הוא שבוחר את שופטי בית המשפט העליון.

בגרמניה, למשל, מחצית השופטים בבית המשפט הפדרלי נבחרים על ידי הבית העליון של הפרלמנט (הבונדסראט), יתר השופטים מתמנים על ידי ועדה של הבית התחתון (הבונדסטאג).

בשווייץ נבחרים שופטי בית המשפט הפדרלי בידי הפרלמנט, שעליו מוטלת החובה להבטיח ייצוג נאות לשלושת המגזרים הלשוניים של המדינה.

בארצות אחרות, הרשות המבצעת, שנבחרה באורח דמוקרטי, היא הממלאת את התפקיד המרכזי במינוי השופטים.

בשבדיה, למשל, כל שופטי בית המשפט העליון מתמנים על ידי הממשלה.

הליך דומה נהוג באוסטרליה, בקנדה, בבלגיה ובנורבגיה, שבהן להלכה, שופטים נבחרים על ידי המלך או נציגו, אף שבפועל הממשלה היא המציעה או המאשרת את המינוי.

ביפן, חמישה-עשר שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי הממשלה. כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה, חייבים שופטים אלה לזכות גם באישור הציבור בבחירות הכלליות הראשונות שלאחר מינויים.

כמה מדינות אחרות בחרו בדגם משולב של מינוי שופטים, כגון זה של ארצות-הברית, שבו מעורבים בית המחוקקים והרשות המבצעת גם יחד.

בצרפת, למשל, מתחלקים הנשיא וראשי שני בתי המחוקקים של הרפובליקה בסמכות למנות את תשעת חברי המועצה החוקתית - כל אחד מהם ממנה שלושה.

באוסטריה, מחצית מחברי בית המשפט נבחרים על ידי הממשלה הפדרלית, והמחצית השנייה על ידי הפרלמנט.

אותם דגמים חוזרים על עצמם ברחבי העולם הדמוקרטי.

הסמכות העיקרית במינוי שופטים ניתנה לנבחרי ציבור באיטליה, באירלנד, בדנמרק, בהונגריה, ביוון, במקדוניה, בסלובניה, בסלובקיה, בספרד, בפולין, בפורטוגל, ברפובליקה הצ'כית וגם ברוב המדינות הדמוקרטיות שנולדו מהתפרקות ברית-המועצות, כמו אסטוניה ולטביה.

גם מחוץ לאירופה וצפון-אמריקה, מדינות דמוקרטיות חדשות וותיקות כאחת כללו הוראות מפורשות המקנות את סמכות המינוי לנבחרי ציבור.

זהו, למשל, המצב באורוגואי, בארגנטינה, בבוליביה, בדרום-אפריקה, בדרום-קוריאה, בוונצואלה ובקוסטה-ריקה.

ברחבי העולם, פיתחו דמוקרטיות שונות מגוון תהליכים לבחירת שופטים, כל אחת בהתאם לתכונות המייחדות את מסורותיה ואת המבנה החוקתי שלה.

אולם כולן שותפות לעקרון היסוד שלפיו נושאי משרה שיפוטית חייבים לעמוד לפני מינויים במבחן דמוקרטי וכן להבנה שאין לפגוע כהוא זה בעצמאות המלאה של השופטים מרגע תחילת כהונתם.

בישראל, לעומת זאת, השופטים נבחרים על ידי - עצמם.

הצורך לאזן בין עצמאות שיפוטית לאחריות ציבורית לא יצר דילמה, מאחר שלא נעשה כל מאמץ להבטיח אחריות זו.

אף שהוועדה למינוי שופטים נראית, במבט שטחי, כמייצגת את האינטרסים של מגוון גורמים, לרבות כמה נבחרי ציבור, בחינה מעמיקה יותר של מבנה הוועדה ותפקודה מגלה שהיא מהווה, למעשה, מתכון בדוק לשליטתם של שופטי בית המשפט העליון בתהליך הבחירה.

לפי חוק יסוד: השפיטה, השופטים של כל הערכאות, לרבות שופטי בית המשפט העליון, מתמנים בידי ועדה לבחירת שופטים המונה תשעה חברים.

חברי הוועדה הם נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים של בית המשפט העליון שנבחרו על ידי בית המשפט, שר המשפטים, שר נוסף שהממשלה ממנה, שני חברי כנסת ושני נציגים של לישכת עורכי הדין.

במילים אחרות, רוב חברי הוועדה לבחירת שופטים - שלושת השופטים ושני נציגי לישכת עורכי הדין - אינם נבחרים על ידי הציבור הישראלי ואינם אחראים כלפיו.

ואכן, השילוב בין נבחרי הציבור ובין החברים האחרים בוועדה, יוצר גוף שהחלטותיו אינן מייצגות כלל ועיקר את הרגשות והמאוויים של הציבור.

אופייה הבעייתי של הוועדה מתברר כאשר בוחנים את האינטרסים המתנגשים של חבריה.

כל ארבעת הפוליטיקאים בוועדה מייצגים אינטרסים שונים.

לפי המסורת, אחד משני חברי הכנסת מייצג את הקואליציה והאחר את האופוזיציה ועל כן סביר להניח כי השניים יהיו חלוקים בדעותיהם כשתעמודנה על הפרק שאלות אידיאולוגיות.

שר המשפטים הוא חבר הממשלה הפחות מתאים לייצוג עמדות הציבור מול אלה של השופטים, בהיותו בדרך כלל עורך דין בעצמו, תוצר של המימסד המשפטי ומחויב לו לעתים קרובות ולפיכך, נטייתו הטבעית תהיה לחלוק על השר השני בוועדה, כאשר זה ינסה לבטא בוועדה את נאמנותו לעמדות הממשלה ולערכיו של ציבור הבוחרים שהעלה אותה לשלטון.

לעומת הפוליטיקאים, לחמשת נציגי המימסד המשפטי יש אינטרסים משותפים ברורים: שלושת השופטים הופכים מטבע הדברים לגוש הצבעה אחיד, השומר על האינטרסים של בית המשפט העליון ועל ההשקפות הרווחות בו.

יתר על כן, יש להניח שבחירת שני השופטים הנוספים לוועדה מושפעת במידה ניכרת, אם לא מוכתבת ממש, על ידי נשיא בית המשפט העליון, היושב בעצמו בוועדה.

באשר לנציגי לישכת עורכי הדין, מעמדם בהיררכיה המשפטית שהשופטים עומדים בראשה נמוך והם עלולים לשלם מחיר מקצועי כבד אם לא יישרו קו עם השופטים.

בפועל, שלושת השופטים בוועדה אכן מצביעים כגוש אחד והצבעתם היא הקובעת כמעט תמיד את התוצאה.

דוגמה טובה לכך היא מינויה של מי שהיתה פרקליטת המדינה, דורית בייניש, לכהונה בבית המשפט העליון בשנת 1995.

מינויה של בייניש כבר נשקל ונדחה בשנת 1993 משום שנציגי בית המשפט העליון בוועדה סברו שהיא פחות כשירה ממועמדים אחרים.

ההצבעה באותה עת היתה חמישה נגד המינוי וארבעה בעד: המתנגדים היו שלושת השופטים בוועדה, בראשות נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר ושני נציגי לישכת עורכי הדין. אף שארבעת נבחרי הציבור בוועדה היו מאוחדים בדעתם בעד המינוי, לא היה בכוחם להביא לקבלתו.

לפי הדיווחים שהובאו בעיתון הארץ, השופטים הציגו חזית מאוחדת בוועדה על אף "שמועות עקשניות" אודות חילוקי דעות חריפים ביניהם.

נושא המינוי שב ועלה שנתיים לאחר מכן, אבל בינתיים שמגר פרש מתפקידו והוחלף באהרן ברק, ידיד אישי ותיק של בייניש.

אף שבשנתיים שעברו לא השתנו כישוריה באופן משמעותי (היא עדיין שימשה כפרקליטת המדינה), היו תוצאות ההצבעה הפעם תשע בעד ואפס נגד מינויה.

מאוחר יותר הודה ברק כי הוא עצמו יזם את מינויה של בייניש.

פירוש הדבר הוא שמינויו של ברק לנשיא בית המשפט העליון הכריע את אופן ההצבעה של חמישה מתוך תשעת הקולות, הרוב בוועדה והפך את ההחלטה הקודמת על פיה.

ואין להמעיט בחשיבותו של מינוי זה. לפי המסורת, נשיאות בית המשפט העליון - משרה הנותנת בידי הנושאים בה כוח רב בהרבה מזה של שופט ראשי בבית המשפט העליון של ארצות-הברית למשל - מוענקת לשופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון.

כאשר יפרוש ברק בגיל שבעים, בשנת 2006, תהיה בייניש לנשיאת בית המשפט תחתיו. הווה אומר, שנתיים בלבד לאחר שמועמדותה של בייניש נדחתה ברוב קולות מפאת העדר כישורים, היה בכוחו של ברק לבחור בה במו ידיו כיורשתו.

כמובן, לא תמיד מסתדרים העניינים לשביעות רצונם של השופטים בפשטות כזאת, אבל עובדה היא שגוש-שלושת-השופטים הוא הקובע את התוצאה הסופית כמעט תמיד.

דוגמה לכך היא מינויו של יצחק אנגלרד, פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, לשופט בבית המשפט העליון ביולי 1997. הפעם התנגדו למינוי נציגי לישכת עורכי הדין, בהפגנה נדירה של עצמאות, משום שאנגלרד - חבר אישי ותיק של ברק ואבי המתמחה שלו - מעולם לא כיהן כשופט ואף לא עסק בעריכת דין.

אך המינוי אושר בכל זאת לאחר שברק יזם, על פי דיווחים בתקשורת, עיסקה שצירפה לשלושת קולות השופטים שניים מהפוליטיקאים חברי הוועדה, בהבטיחו מינויים עתידיים שיקדמו את האינטרסים האידיאולוגיים שלהם.

מינויי בייניש ואנגלרד ממחישים את המשקל המכריע של שלושת השופטים בהחלטות הוועדה.

כפי שציין מרטין אדלמן, מומחה לרשות השופטת הישראלית, "לפי הנוהג המושרש, המינויים לבית המשפט העליון טעונים הצבעה חיובית של כל שלושת השופטים שבוועדה". אכן, כמעט לא אירע שמועמד לבית המשפט העליון אושר או נדחה בניגוד לרצונם של השופטים היושבים בוועדה.

השפעת השופטים גלויה עד כדי כך שמגיני שיטת המינויים הנוכחית אף אינם טורחים להכחישה. במקום להודות בפגיעה החמורה בעקרון השלטון הדמוקרטי, הם נאחזים במצב הקיים כבמסורת מפוארת.

יצחק אולשן, שהיה נשיא בית המשפט העליון בשנים 1965-1953, סיפר בגאווה כי בתקופת כהונתו כמעט שלא היתה מחלוקת לגבי מינוי של שופטים. "במשך כל התקופה נתקבלו כל ההחלטות בוועדה כמעט פה אחד. לרוב היה שיתוף פעולה בין השופטים, עורכי הדין ושר המשפטים".

משה בן-זאב, שהיה היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968-1963, כתב ש"לא יתכן מינוי של אדם לכהונת שופט ובודאי שלא לכהונת שופט בביהמ"ש העליון, אם המינוי נוגד עמדה מאוחדת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון המשתתפים בועדה. קיוויתי שזהו הנוהג הבלתי-כתוב. אך אם אין הדבר כך, יש לדעתי לעגנו בחוק".

הצהרה מדהימה זו מובנת במלואה רק כאשר רואים כיצד נוצרה השיטה הקיימת ועד כמה עמל המימסד השיפוטי כדי להקנות לעצמו את סמכות המינוי.

לפי פקודת בתי המשפט שהיתה בתוקף כאשר החלו להרכיב את בית המשפט העליון בשנת 1948, המועמדים לכהונת שופט הוצעו על ידי שר המשפטים, אושרו על ידי הממשלה ואז אושרו סופית בכנסת - שיטה דומה לזו הנהוגה ברוב המדינות הדמוקרטיות.

היועץ המשפטי לממשלה דהיום, אליקים רובינשטיין, אפיין את השיטה ההיא כ"הסדר מתאים, המאפשר לרשות המבצעת למנות את השופטים לבית המשפט העליון - אך נותן את סמכות האישור בידי הרשות המחוקקת, משל לנעשה בארצות-הברית".

אולם עד מהרה נתברר שלא היה די בהסדר זה כדי להשריש נורמה של פיקוח דמוקרטי על תהליך בחירת השופטים.

בראשית שנות קיומה של מדינת ישראל, בתקופה שבה מוסדותיה עברו שינויים תכופים ותשומת לבו של הציבור הוסחה משאלות חוקתיות, המימסד המשפטי פעל בנחישות ובזריזות כדי לכבוש לעצמו את השליטה על הליך המינויים.

שר המשפטים הראשון, פנחס רוזן, המליץ ב- 1948 על לא אחר מאשר שותפו לשעבר למשרד עורכי הדין, משה זמורה, לתפקיד הנשיא הראשון של בית המשפט העליון.

במהלך חודשי האביב והקיץ של אותה שנה ניהלו רוזן וזמורה התכתבות אינטנסיבית וחיברו רשימה מוסכמת של מועמדים לאיוש יתר המושבים בבית המשפט העליון.

במהלך שנותיה הראשונות של המדינה, כל המועמדים שהופיעו ברשימת רוזן-זמורה, מלבד אחד, היו לשופטים בבית המשפט העליון ובהם כמה שנדחו כאשר מועמדותם הוצגה בראשונה.

יחד עם שר המשפטים רוזן, פתחו שופטי בית המשפט העליון במערכה כוללת להסרת הפיקוח של נבחרי הציבור על הרשות השופטת.

בשנת 1951 הגיש רוזן הצעת חוק שהכין בהתייעצות עם השופטים, אשר היתה אמורה לבודד את הרשות השופטת מרשויות השלטון הנבחרות.

"נחלת כל העמים הנאורים", דיקלם רוזן בפני הכנסת, "שכל שופט הוא בלתי תלוי ואינו עתיד ליתן דין על פסקיו אלא למצפונו בלבד".

בשנת 1953, לאחר כמה תיקונים קלים, נחקק חוק השופטים התשי"ג, אשר שלל מן הכנסת את הסמכות לאשר את מינויי השופטים.

מאותו רגע, השופטים נבחרו בידי ועדה דומה בהרכבה לזו הקיימת היום.

חשיבותו של הסדר זה מתבהרת בזיכרונות נשיאו השני של בית המשפט העליון, יצחק אולשן. הוא התנגד בזמנו למינוי הרב שמחה אשר לבית המשפט העליון הראשון, אך לא הצליח למנעו הואיל ולפי נוהל המינויים המקורי, לשופטים לא היה כל תפקיד בבחירת עמיתיהם.

כאשר הרב אשר הלך לעולמו בשנת 1953, זמן קצר אחרי שהונהגה שיטת המינויים החדשה, החלו חוגים דתיים לפעול למינוי שופט דתי במקומו, על סמך סעיף בחוק שהתיר מינויו של "משפטאי מובהק" (כגון רב או פרופסור למשפטים) גם אם לא היה חבר בלשכת עורכי הדין בישראל.

"בפעם הזאת", כותב אולשן, "תוך ידיעה מוקדמת כי אנו, שופטי בית המשפט העליון, ננקוט עמדה נוקשה, ירדה השאלה מעל סדר יומם של הבוחשים למיניהם".

במרוצת השנים עשה בית המשפט העליון כל שביכולתו כדי להגן על שליטתו בתהליך הבחירה, או אף להוסיף עליה.

בשנת 1978 קרא השופט מאיר שמגר (מאוחר יותר, נשיא בית המשפט העליון) להרחבת מספר השופטים בוועדה, לשם חיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט.

ובזמן האחרון פתח אהרן ברק במערכת מנע, כדי לנסות ולשכנע את הציבור שאין דבר הרסני יותר מהנהגת פיקוח דמוקרטי על בחירת השופטים.

בדברים שנשא בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת באוקטובר 1996, הזהיר ברק:

"ישמור אתכם אלוהים מניסיון להכניס פוליטיזציה למבנה ולאיוש של הערכאה השיפוטית העליונה. אלוהים שבשמים, כך לא עושים משפט חוקתי. זה יהיה אסון למדינה, אם המינויים לבית המשפט לחוקה יהיו פוליטיים...".

במאמץ בלתי-נלאה להשיג יותר ויותר עצמאות שיפוטית - עד ליצירת "חסם הרמטי" בין הרשות השופטת ובין נבחרי הציבור כלשונו של רובינשטיין - אימצה ישראל שיטה, שבה הרשות השופטת אינה אחראית כלפי איש.


שופטים מתמנים על ידי ועדה הנשלטת על ידי השופטים המכהנים ודיוניה נערכים בחשאי ואילו האומה נותרת ללא כל זכות להתערב בהכרעה מי יישם ויפרש את חוקיה.

בעניין זה ציין המשפטן זאב סגל כי "הכוונה העיקרית של השיטה היא לצמצם את אפשרות ההשפעה הפוליטית על מינוי השופטים המכהנים" - והשפעה פוליטית פירושה, בין היתר, "התערבות בתהליך מצד חברי בית המחוקקים והרשות המבצעת".

אין זה מפתיע ששופטי בית המשפט העליון מרוצים מאוד מן השיטה הזאת - נשיא בית המשפט העליון לשעבר שמעון אגרנט הגדיר אותה כ"טובה בעולם" - מאחר שתוצאתה היא שהשופטים יכולים לעצב את בתי המשפט בצלמם הם וכך הם אכן עושים.

מה קורה כאשר החברוּת בקבוצת אליטה נשלטת על ידי החברים עצמם?

התוצאה, כמעט תמיד, תהיה קבוצת אנשים שהשקפותיהם ודעותיהם דומות מאוד זו לזו.

בעוד שהחברה בישראל היא מן המגוונות ביותר בעולם - רוב רובם של אזרחיה הם עולים או בני עולים, המייצגים קשת רחבה של מסורות פוליטיות ותרבותיות - הליך בחירת השופטים יצר במהלך השנים בית משפט עליון חיוור, תפל ואחיד מבחינה אינטלקטואלית, שבו זוכות דעותיהם ודאגותיהם של רוב נכבד מהציבור הישראלי לייצוג מזערי, אם בכלל.

הבעיה איננה, כפי שטוענים לעיתים, ההומוגניות האתנית או הדתית של בית המשפט. אמנם הרכבו האנושי של בית המשפט העליון, מבחינת מוצא אתני ודתיוּת, הוא חילוני-אשכנזי לרוב, אבל מיקוד הדיון במאפיינים אלה מחטיא את העיקר.

ישנה הומוגניות מסוג הרסני יותר: אחידות וחד-גוניות השקפתית ותרבותית.

ניתן לציין למשל את העדר הגיוון המקצועי המאפיין את בית המשפט מאז שהונהג נוהל הבחירה הנוכחי בשנת 1953.

אחד-עשר השופטים שמונו בשנים 1953-1948 כללו חמישה שופטים מערכאות נמוכות יותר, שלושה עורכי דין פרטיים, דיפלומט אחד, פרופסור אחד לספרות יהודית ומנכ"ל של משרד ממשלתי.

לעומת זאת, שלושים ושניים השופטים שהתמנו מאז 1953 כללו עשרים ושלושה שופטים מן הערכאות הנמוכות יותר וחמישה פרקליטים בכירים במשרד המשפטים (שלושה יועצים משפטיים לממשלה ושני פרקליטי מדינה), שני פרופסורים למשפטים, פרופסור אחד למשפט עברי ועורך דין פרטי. זה האחרון, שהתמנה בשנת 1992, היה עורך הדין הפרטי הראשון שהתמנה מאז 1953.

הומוגניות מקצועית זו מלווה באחידות השכלתית.

איש מבין 15 השופטים הקבועים והזמניים המכהנים היום בבית המשפט העליון איננו בעל תואר אקדמי בכל תחום שהוא חוץ ממשפטים.

מגמה זו מדאיגה במיוחד לנוכח השכלתם הצרה של בוגרי הפקולטות למשפטים בישראל.

ברוב ארצות המערב, סטודנט למשפטים חייב לרכוש גם השכלה במדעי הרוח או במדעי החברה ובמהלך לימודיו הוא נחשף למידע בסיסי מגוון ורחב בתחומי התרבות והפילוסופיה.

בישראל, מנגד, סטודנטים למשפטים - היינו, השופטים לעתיד - פותחים ומסיימים את הקריירה האקדמית שלהם בהתמחות בתחום המשפט ובדרך כלל אינם נחשפים כלל לטקסטים הבסיסיים ביותר בתחומים אחרים - אפילו באותם התחומים שיש להם נגיעה ישירה לסוגיות שתבואנה לפניהם בעתיד.

לשופטים רבים נושאים כמו מחשבה מדינית, תיאוריה כלכלית, יחסים בינלאומיים, היסטוריה, ספרות ואמנות הם כספר חתום.

כפי שאליקים רובינשטיין מנסח זאת בלשון המעטה האופיינית לו: "השופטים שמונו לא היו, בדרך כלל, אישים הנודעים דוקא בפתיחותם לענייני ציבור וחברה...".

כל זה גורם לצרות אופקים שאינה הולמת כלל ועיקר את משימת הפסיקה.

על מנת לקבוע עד כמה פעולה או תחיקה מסוימות מתאימות, שופטים חייבים להביא בחשבון את השלכותיה של הפסיקה במגוון רחב של הקשרים.

כפי שכתב היסטוריון החוקה האמריקני יוג'ין רוסטו, "יש מרכיב פוליטי בפרשנות החוקה, הדורש ששופט יהיה בקיא ביותר בהיסטוריה ובחיי הציבור של המדינה".

בישראל, ידיעת ההיסטוריה והכרת חיי הציבור אין משמען רק לימוד הרעיון הציוני העומד ביסוד המדינה - שהוא עצמו כולל מספר זרמים מתחרים - אלא גם שורה של מגמות וגורמים היסטוריים נוספים: המשפט האנגלי המקובל, תורת הזכויות האמריקנית, הלאומיות האירופית, הסוציאליזם, הליברליזם, התרבויות השונות המרכיבות את המרקם החברתי ומורשת המשפט היהודי.

אולי אין זה סביר לצפות שכל שופט יהיה בקיא בכל דבר, אבל דווקא משום כך הגיוון האינטלקטואלי הוא כל כך חשוב, כדי שלבית המשפט בכללותו תהיה נגישות למסורות שונות אלו ופסיקתו תשקף תחרות בריאה ביניהן.

כפי שטען מזמן ג'ון סטיוארט מיל, בהעדר תחרות בין רעיונות, החשיבה נעשית סגורה בתוך עצמה, רפת כוח ורדודה.

חוסר כשירותו של בית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי לגבש את הפסיקה שהמדינה היהודית ראויה לה מתחוור והולך, בייחוד לאחר חקיקת חוקי היסוד בשנת 1992 - חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

שני החוקים הללו, שבתי המשפט מייחסים להם מעמד חוקתי, מעגנים את חירויות הפרט היסודיות וקובעים שאין לפגוע בהן אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית".

ערכים אלה נותרו ללא הגדרה, אבל נוסח החוק מאפשר רק טווח מוגבל של פירושים סבירים.

מאז הקמתה של ישראל, רעיון המדינה היהודית מצא ביטוי במספר רב של חוקים, כמו חוק השבות, חוקי החינוך המחייבים להנחיל תכנים יהודיים באמצעות מערכת החינוך הממלכתית וחוקים המבטיחים מעמד ציבורי מיוחד למנהגים יהודיים ייחודיים כמו השבת.

במקום לנסות לקבוע מהי מדינה יהודית על פי מסורת החקיקה הישראלית, נטה בית המשפט העליון, בהנהגתו של הנשיא ברק, לפרש מחדש את המילה "יהודית" כדי לשלול ממנה משמעות או תוכן כלשהם.

לפי ברק, יש להעניק לערכים יהודיים תוקף חוקתי רק במידה שהם מוכרים כערכים דמוקרטיים.

"ערכי היסוד של היהדות", כותב ברק, "הם ערכי היסוד של המדינה. כוונתי לערכים של אהבת האדם, קדושת החיים, צדק חברתי, עשיית הטוב והישר, שמירת כבוד האדם, שלטון החוק על המחוקק וכיוצא באלה, ערכים אותם הנחילה היהדות לעולם כולו... אכן, ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הם אותם ערכים אוניברסליים המשותפים לבני החברה הדמוקרטית".

הצהרה מעין זו מדאיגה במיוחד, משום שהיא קוראת תיגר על הכוונות שמאחורי ניסוח החוקים - כוונות שאין קושי לבררן, שכן שני החוקים נחקקו לפני שבע שנים בלבד.

אין צל של ספק שמשמעות המילה "יהודית" בחוקי היסוד נועדה להיות נבדלת מזו של המילה "דמוקרטית", כפי שנתפשה תמיד בשיח הציבורי הישראלי.

כוונתה הייתה לבטא ייחוד יהודי כלשהו - תרבותי, דתי, משפטי, סמלי, לאומי, או שילוב של אלה.

גם המחוקק הישראלי וגם האזרח מבינים בבירור שזו הכוונה בהגדרת אופייה ה"יהודי" של המדינה ולא ערכים דמוקרטיים כלל-עולמיים.

כדי להימנע מן המסקנה שברק וסיעתו מנסים לסכל במתכוון את כוונות הכנסת ולהתעלם מאמונות היסוד הגלומות בתודעת הציבור ביחס לאופי המדינה, נוכל רק ללמד עליו זכות ולומר, כי בית המשפט העליון בישראל כה מנותק ותלוש מן העולם האינטלקטואלי שבו חי הציבור, כה מרוחק מהאידיאלים שבהם מחזיקה החברה הישראלית, עד ששופטיו אינם ערים כלל לעיוות הפרשני המזדקר לעין שבשלילת ערכים יהודיים ייחודיים מן המדינה היהודית.

מצב הדברים הזה מדאיג מסיבה נוספת: חוקי היסוד הללו חוללו "מהפכה חוקתית" בישראל. לראשונה, מופקדת בידי בית המשפט הסמכות לקבוע בדיוק מה הם ערכיה של ישראל "כמדינה יהודית ודמוקרטית" ולבטל חקיקה של הכנסת אם היא נוגדת קביעה זו.

סמכות כזאת תובעת מהשופטים היכרות מעמיקה עם עולם ההגות והספרות הן של מחשבת ישראל והן של המחשבה הדמוקרטית.

ברם, מפאת המגבלות של הכשרתו המקצועית, שופט בית המשפט העליון בישראל אינו "בקיא ביותר", כלשונו של רוסטו, באף אחד מהתחומים.

מיעוט בעלי השכלה יהודית רחבה מבין היושבים על כס בית המשפט העליון מונע דיון רציני בערכיה היהודיים של המדינה.

בה בעת, רק למעטים מבין השופטים המכהנים היום יש היכרות רחבה עם המקורות הקלאסיים של ההגות הדמוקרטית וּודאי שאין הם "מומחים" בתיאוריה הפוליטית הדמוקרטית.

שופטי ישראל היום מומחים רק בחוק הישראלי - מומחיות שהופכת פחות ופחות רלוונטית ככל שסמכותם החוקתית החדשה מרחיקה אותם מהחוק היבש.

דוגמה נוספת לסוג הבעיות שמעורר בית משפט הומוגני ומנותק היא מבחן "הציבור הנאור" של השופט ברק.

כשהכריז ברק בשנת 1994 שיש ליישב את הסתירות בין הערכים הדמוקרטיים והיהודיים של המדינה "על-פי תפישותיו של הציבור הנאור בישראל", הוא ככל הנראה לא היה מודע להשלכות האנטי-דמוקרטיות המחרידות של השימוש במבחן זה - שלפיו ערכיה של קהילה מועדפת מסוימת ולא אלה של החברה כולה, הם שיעצבו את החוקה - ואף לא להשפעתה של נוסחה זו על יחסו של הציבור לבית המשפט עצמו.

אך כפי שניתן היה לצפות הביטוי עורר שערורייה.

העיתונאי בן-דרור ימיני האשים את בית המשפט של ברק בכך שהוא "עוקף את הדמוקרטיה, לכיוון של קבוצה ערכית השולטת בבית המשפט" ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, השתמש במונח "פונדמנטליסטים של המשפט" לתיאור אלו המאמינים שחובת השופטים לפסוק לפי ערכי "הציבור הנאור".

ברם, התוצאה המשמעותית ביותר של השימוש בנוסחת "הציבור הנאור" היתה שאותם חלקים בציבור שכבר חשו ניכור כלפי בית המשפט ההומוגני, הצביעו על הביטוי כהוכחה לדבר שחשדו בו זה מכבר: שבית המשפט העליון בישראל הוא גוף אליטיסטי, אקסקלוסיבי, המקדם את האינטרסים וההשקפות של קבוצה מסוימת, במקום להגן בנחישות על חופש וצדק לכל.

מאז נוהגים מבקרי בית המשפט העליון להזכיר את המונח "הציבור הנאור" כדבר שבשגרה.

כוונתו המדויקת של ברק בביטוי זה אינה נהירה (הוא התחמק מלהבהיר את משמעותו ובשנים האחרונות נמנע מלהזכירו), אך אין לזה נפקא מינה (נפקא מינה = השלכה מעשית):

השימוש החוזר והנשנה במבחן כה מעליב ומתנשא, המבטא בוז עמוק לערכי הציבור הרחב והמפגין חוסר מודעות מתמיה לנזק שיעולל לבית המשפט עצמו, יכול היה להיעשות רק על ידי נשיא המוקף בעמיתים תמימי דעים.

ההומוגניות של בית המשפט והפער המתרחב בין ערכיו לבין אלה של כלל הציבור כבר החלו לגבות מחיר בכרסום יוקרתו של בית המשפט.

במדינה דמוקרטית, אפילו היא צעירה יחסית כמו ישראל, הציבור בדרך כלל מיומן בזיהוי מקורות של כוח בלתי-מבוקר השולט בחייו.

ככל שמתרבים אותם חלקים בציבור החשים כי אופייה של המדינה אינו נקבע בידי נציגיהם הנבחרים, כי אם בידי מעין קליקה של משפטנים הממנים את עצמם, פגיעה באמון שרוחש הציבור לרשות השופטת היא בלתי-נמנעת.

כל רשות שלטונית, בסופו של דבר, תלויה באמון שהציבור רוחש לה, אך הדבר נכון במיוחד לגבי הרשות השופטת, שאין לה לגיטימציה הנובעת מבחירה ישירה על ידי העם.

כדי שבתי המשפט ייהנו מאמון זה, עליהם להיתפש בעיני הציבור כגוף המשקף ומיישם את הערכים המקודשים ביותר של האומה.

כפי שהסביר ארצ'יבלד קוקס:

בעוד עמדות בית המשפט יכולות לסייע בעיצוב הבנתנו-העצמית הלאומית, המקור שממנו נובעות החלטותיו חייב להיות האומה עצמה.

השאיפות שבית המשפט מבטא חייבות להיות אלו שהקהילה מוכנה לא רק להצהיר עליהן, אלא, בסופו של דבר, גם לחיות על פיהן. שכן כוחן של הפסיקות החוקתיות החשובות נשען על כושרו של בית המשפט להבין מהו רצון הכלל ועל יכולתו, על ידי מתן ביטוי לרצון זה, להוביל בסופו של דבר לקונצנזוס.

ייתכן שהסכנה החמורה ביותר הנשקפת לרשות השופטת בישראל נובעת מחוסר יכולתם של משפטנים רבים להבין את האמת הפשוטה שביטא קוקס.

לתפישתם, מערכת הנשלטת בידי קומץ שופטים המנותקים מדעת הציבור מחזקת את אמון הציבור בבית המשפט כדברי זאב סגל ש"העובדה שהוועדה לבחירת שופטים כוללת רוב בולט של משפטנים מונעת, במידה רבה, שימוש פוליטי לרעה בתהליך הבחירה ומבטיחה את אמון הציבור ברשות השופטת".

משמעותם המפוקפקת של דברי סגל היא שאילו התמנו השופטים בידי נבחרי ציבור, אזי היה העם בישראל מאבד את אמונו בשופטיו כי הציבור בארץ אינו מעוניין לממש את זכותו הריבונית לבחור את מי שימשול בו ושהוא מעדיף כי רשות שופטת שאינה נותנת דין וחשבון בפני איש תיקבע את החוקים שעל פיהם יחיה.

דרך חשיבה זו קוראת תיגר הן על השכל הישר והן על הרעיון הדמוקרטי.

כלשונו של מיכאל פאולסן, מומחה אמריקני לחוקה, "כל עוד בתי המשפט מפעילים כוח עצום, בלתי-סביר הוא וגם בלתי-צודק באופן עקרוני לדרוש כי העם יפתח יחס של אדישות מלאת-כבוד בנוגע לשאלות כיצד ועל ידי מי יופעל אותו הכוח".

תפקידו המתרחב של בית המשפט העליון בישראל כפרשן העקרונות החוקתיים של המדינה מחייב דמוקרטיזציה של תהליך בחירת השופטים.

השיטות הנהוגות בדמוקרטיות אחרות מעמידות בפנינו מגוון דגמים המבטיחים את הכישורים והעצמאות של היושבים על כס המשפט, תוך כדי הענקת סמכות המינוי לגופים נבחרים.

גירסה ישראלית של דגם מינוי השופטים האמריקני, שתפקיד בידי ראש הממשלה הנבחר את הסמכות להציע מועמדים ובידי הכנסת הליך שימוע פומבי לאישור המועמד או לדחייתו, תציב שתי משוכות דמוקרטיות נפרדות שתבטחנה בטווח הארוך את אחריותה של הרשות השופטת כלפי הציבור ובה בעת תימנע את הסכנה ששתי הרשויות הללו תפעלנה לבדן ובאופן בלתי-מבוקר.

ניתן להוסיף ולהקים ועדה בלתי-תלויה להערכה מקצועית, כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה גבוהה של יכולת מקצועית, על סמך קני מידה שייקבעו מראש.

המשך הנוהג הקיים של כהונה לכל החיים יבטיח את העצמאות המוחלטת של השופטים שצלחו את המשוכות הללו.

יהיו פרטיה של שיטת המינויים החדשה אשר יהיו, חיוני שיכוּנן הליך מיון דמוקרטי, שיאפשר לבית המשפט העליון לפסוק בשאלות הנוגעות לעקרונות החוקתיים של האומה ובד בבד ליהנות מאמון הציבור.

כנגד הדמוקרטיזציה של הליך המינוי תועלה בוודאי הטענה שהיא חותרת תחת עצמאות השופטים, אשר עלולים לחוש "מחויבות" כלפי אלה שהעניקו להם את סמכותם.

ככלות הכל, זהו הטיעון שהביא מלכתחילה להנהגת שיטת מינוי השופטים הקיימת היום בישראל.

אולם לטיעון זה אין שחר.

כל שופט שמשכורתו ומשרתו מובטחות לו לכל חייו, מחוסן הלכה למעשה מלחצים פוליטיים ואין זה משנה כיצד הגיע לתפקידו.

אין כל סיבה ששופט, שלא יפסיד דבר כתוצאה מהחלטותיו, יתיר לאיזו תחושה של "הכרת תודה" להשפיע על הכרעת הדין הנאותה.

אכן, חוקרי הרשות השופטת עמדו על נקודה זו שוב ושוב.

בארצות-הברית, למשל, ניסיון של יותר ממאתיים שנה בבחירה דמוקרטית של השופטים, מלמד ששופטי בית המשפט העליון פסקו לעתים קרובות באופן שונה לחלוטין מזה שציפו לו אותם גורמים שתמכו בבחירתם.

יתר על כן, קיים הבדל מהותי בין נאמנות מפלגתית לנאמנות אידיאולוגית.

ברור שאין למנות שופטים על פי קשריהם עם מפלגות פוליטיות, אך נאמנותו של שופט להשקפת עולם מסוימת, היא אמת מידה לגיטימית בתהליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון, מאחר שמשימת השפיטה כרוכה בהכרח - כפי שראינו - בהחלטות אידיאולוגיות והציבור זכאי שקולו יישמע באשר לבחירת ההשקפות המעצבות את ההחלטות הללו.

באשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה: אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך כינון חוקה, שבכוחה אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

הליך מתוקן למינוי השופטים צריך להגן בקנאות על עצמאותם של שופטי ישראל ולשחררם לחלוטין מלחצים פוליטיים ומהשפעות בלתי-רצויות אחרות, מעת כניסתם לתפקיד.

אבל סמכותה של הרשות השופטת בישראל חייבת להתבסס באופן ברור על אמון העם באמצעות הליך מיון ציבורי של המועמדים לכס המשפט.

רק בדרך זו יועבר המסר הדמוקרטי החשוב ביותר: שהשופטים הם, בסופו של דבר, משרתיו של העם. לא פחות ולא יותר.

http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/minuy.htm




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ז בחשון תשע''ד    08:43   31.10.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. רודפי צדק: קרב הבלימה של שופטי בג''ץ לשעבר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 31.10.13 בשעה 08:50 בברכה, ליה
 
לנוכח הצעות החוק המבקשות לצמצם את כוח ביהמ"ש, מזהירים שופטי העליון בדימוס דורנר, אנגלרד וגולדברג מערעור הדמוקרטיה. "מחר הם יבטלו את בג"ץ"

"יש לי הצעה לחברי הכנסת: למה שלא תבטלו את בג"ץ וזהו, למה אתם מדברים כל כך הרבה? תבטלו את בג"ץ, אתם הרי יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים", אומרת דליה דורנר, שופטת בית המשפט העליון לשעבר ונשיאת מועצת העיתונות. שלוש הצעות חוק של ח"כ יריב לוין מהליכוד ביתנו ושל ח"כ איילת שקד מהבית היהודי יעלו בקרוב בכנסת. על פי הצעות החוק, הכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון, מספרם של שופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים יצומצם משלושה לאחד, והכנסת תוכל לחוקק מחדש חוקים שבוטלו בידי בית המשפט העליון.

"לא התייעצתי עם שופטי בית המשפט העליון", אומר לוין, "אבל אני בטוח שחלקם חושבים בתוך לבם שאני צודק". שלושה שופטי בית המשפט העליון בדימוס, דורנר, אליעזר גולדברג ופרופ' יצחק אנגלרד, לא רק שאינם חושבים שלוין צודק, אלא גם משוכנעים שהצעות החוק מסוכנות. "אני לא יודע אם אלה הצעות מקוממות", אומר גולדברג, שסיים לאחרונה את תפקידו כנציב תלונות הציבור על השופטים. "שכל אחד יבחר את המילה המתאימה בעיניו. אני חושב שאלה הצעות לא ראויות".

ואילו פרופ' יצחק אנגלרד אומר: "הדבר המסוכן ביותר לבתי המשפט הוא פוליטיזציה. הבעיה היא שאנשים שתוקפים את בית המשפט העליון בכלל לא קראו את פסקי הדין. לא פעם אנשים בציבור, בבית הכנסת, מתווכחים איתי על פסק דין כזה או אחר. כשאני מתחיל לדבר איתם, מתברר לי שהם בכלל לא קראו את פסק הדין. חלק מהאנשים חיים ממה שמדברים ולא מבינים שבמהותו בית המשפט אמור לשמור על זכויות המיעוט".

שלושתם עוקבים בדאגה אחרי הניסיון, לדבריהם, לפגוע בבית המשפט העליון. "תמיד היו כאלה שלא היו מרוצים מבית המשפט העליון, זה לא חדש, אבל עד עכשיו המערכת מתפקדת כראוי בלי מעורבות פוליטית", אומר גולדברג. "אני לא מוצא סיבה לשנות את המצב הקיים. אם רוצים להרע את המצב הקיים, שיעבירו את הצעות החוק; אם רוצים להיטיב את המצב, לא זו הדרך".

פרופ' אנגלרד דווקא מבין את השנאה לבית המשפט. "בכל דיון משפטי תמיד יש צד אחד שמפסיד, ולכן תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו את בית המשפט. זה מתח טבעי, אם כי חז"ל אומרים שאסור לקלל שופטים. המסורת היהודית תמיד הייתה מודעת למתח שבין שופטים לפוליטיקאים. זה מגיע עד לימי התנ"ך. אבשלום הצליח להמריד את העם נגד דוד המלך, שנחשב שופט מוצלח. הוא עמד מחוץ לבית המשפט, ולכל מי שהפסיד אמר: 'אם אני הייתי מלך, היית מנצח'".

"בשנים האחרונות יש חברי כנסת שמציעים הצעות לא דמוקרטיות וקשות, ואני מצטערת על כך", אומרת דורנר. "בית המשפט חשוב למדינה שלנו. אם היינו דמוקרטיה עם חוקה, הם לא היו יכולים לעשות את זה. במדינה דמוקרטית אף רשות לא יכולה לעשות את מה שהיא רוצה. למרבה הצער, לכנסת הזאת יש יכולת לבטל אפילו חוקי יסוד. מבחינה תיאורטית, לרוב השולט יש אפשרות לעשות הכל. הם יכולים לבטל את חוקי היסוד. חוקי היסוד, שהם החוקה שלנו, אינם משוריינים, אבל יש לנו שריון פוליטי. אני מקווה שחברי הכנסת לא יעבירו את החוקים האלה. הכנסת צריכה להגביל את כוחה. אבל מה אני יכולה לעשות, כל שנה הפוליטיקאים מעלים הצעות כאלה, זה לא חדש".

איבה ותיקה

המתח בין הפוליטיקאים לשופטי בית המשפט העליון צץ ועלה כבר בימיה הראשונים של המדינה. בספרה "ישראל במשפט" כותבת פנינה להב כי באחת מישיבות הממשלה דרש דוד בן-גוריון ששופטי בית המשפט העליון ישנו את שמותיהם לעבריים. שר החוץ משה שרת מיהר להביע את דעתו על השופטים מחשש שלא יעשו כן. "אין להם כל כבוד עצמי", הוא אמר. שר המשפטים פנחס רוזן שנכח בישיבה שתק ולא הגיב. לשר המשפטים שבא אחריו, דב יוסף, לא הייתה דעה טובה יותר על השופטים. בנאום בכנסת בתחילת 1952 הוא שאל בציניות: "האם השופטים קדושים, בעלי כנפיים שירדו מן השמים ואפוטרופוסים מן הקדוש ברוך הוא, היודעים מה נכון ומה אינו נכון? הם בני אדם כמוני ויכולים לטעות כמוני, ומותר לי לבקר את פסקי הדין שלהם. אני חרד לגורל המשפט בארץ".

היחס לשופטים היה כה גרוע, טוענת להב, עד כי הם לא הוזמנו לאירועים רשמיים, משרד החוץ סירב להעניק להם דרכונים דיפלומטיים, נייר ניתן להם במשורה ואת פסקי הדין הם כתבו על הצד הריק של טפסים מנדטוריים שבצדם האחד כבר נעשה שימוש. הפוליטיקאים הביעו זלזול בשופטים גם באמצעות חקיקה. בעוד החוק לחסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם נחקק ב-51', חוק השופטים נחקק רק שנתיים אחר כך. ח"כ לוין, לעומת זאת, טוען שהצעות החוק שלו לא נובעות מרצון לרדוף את השופטים. "אני מציע לחזק את המשטר הדמוקרטי, אני רוצה בית משפט מגוון, פלורליסטי וחזק".

אבל כזה שנמצא תחת שליטת הפוליטיקאים. בכנסת הקודמת הצעת שמועמדים לשפיטה יעברו שימוע בוועדת החוקה של הכנסת.
"במדינות רבות נערך שימוע למועמדים לבית המשפט העליון. הניסיונות להשמיץ את מי שרוצה לעשות רפורמה נובעים מהיעדר טיעונים ענייניים. אני רוצה מערכת משפט חזקה, ולזה אני מוביל".

יכול להיות שאתה מוביל לפופוליזם ולא למערכת משפט חזקה? כמה חזקה יכולה להיות מערכת משפט שכפופה לפוליטיקאים?

"אני עוסק בנושא הזה מאז שהייתי פעיל בלשכת עורכי הדין. בנאום הראשון שלי בכנסת דיברתי על הנושאים האלה. אף אחד עדיין לא דיבר על זה, ואחרי שסיימתי לנאום, עיתונאים וחברי כנסת אמרו לי שהנושאים האלה לא מעניינים את הציבור, ואם אמשיך להתעסק עם זה, לא אבחר שוב. אבל מתברר שיש ציבור עצום שחושב שהדבר הזה מהותי והעיסוק בו חשוב וחיוני.

"אני בטוח שגם בכנסת תהיה לי תמיכה. אם השופטים היו יושבים בתיק של מכרזים, הם לעולם לא היו מאשרים שום מינוי במכרז כפי שהם נבחרים. הם לא היו מקבלים מצב שגוף מסוים שאמור לחדש את פניו - המכהנים בו בוחרים את מחליפיהם. אף רשות לא בוחרת את עצמה. בארצות הברית הנשיא מציע את המועמדים, והסנאט מאשר. שיטה כמו שלנו לא קיימת באף מקום בעולם".

מי יותר חזק

"עכשיו יתחילו להגיד לי אמריקה, אמריקה", אומרת דורנר. "אמריקה היא תרבות אחרת, וזה רע מאוד מה שקורה שם. במשפט של גור נגד בוש, כשאל גור ערער על תוצאות הבחירות בפלורידה בבחירות לנשיאות, על פי החוקה הם היו צריכים לערוך בחירות חדשות. אבל בניגוד לכל התיאוריות, הנשיא נתן צו מניעה וחיסל את אפשרות הבחירה מחדש, ופסק דין של שופטים פוליטיים אישר את הבחירה בבוש.

"אני לא מבינה מה הרעיון שהכנסת תבחר נשיא בית משפט עליון. אם הכנסת ליכודניקית, הנשיא יהיה ליכודניק. ואם אחר כך יהיו בחירות ומפלגת העבודה תעלה לשלטון, יבחרו נשיא לבית המשפט העליון מטעם מפלגת העבודה? שופט חייב להיות בלתי תלוי. יש לי דוגמה טובה לכך; השופט משה לנדוי קבע בפסק דין על אלון מורה שצריך להוריד את ההתנחלות כי היא יושבת על אדמות פלסטיניות. אחר כך התברר שהוא איש ארץ ישראל השלמה, אבל כשופט הוא שפט על פי הדין ולא על פי השקפותיו". השופט גולדברג מסכים עם דורנר. "לא כל דבר בארצות הברית ראוי לחיקוי, והמבין יבין", הוא אומר. "לנו יש מדינה עם הווי מסוים והיסטוריה מסוימת. אלה לא ההיסטוריה וההווי של ארצות הברית".

בישראל בוחרת את השופטים ועדה של תשעה חברים, שבראשה עומד שר המשפטים. מלבדו חברים בוועדה שר נוסף, שני חברי כנסת, שני נציגים של לשכת עורכי הדין ושלושה שופטי בית המשפט העליון - אחד מהם נשיא בית המשפט העליון. פרופ' דניאל פרידמן, שהיה שר המשפטים, הציע בעבר שרק נשיא בית המשפט העליון יהיה חבר בוועדה, ובמקום שני שופטים של בית המשפט העליון יישבו בוועדה שני נשיאים לשעבר של בית המשפט המחוזי. על פי ההצעה של לוין, את מקום שני השופטים מבית המשפט העליון יתפוס נשיא בית משפט מחוזי בדימוס ונציג אקדמיה. "איך יכול להיות מצב שבוועדה יש רק שני חברי כנסת, אבל שלושה שופטים?" מקשה לוין.

"יש עלינו התקפה נבזית של השמאל", אומרת ח"כ שקד. "חשוב לי שבית המשפט העליון יהיה חזק, אבל היום הרשות השופטת חזקה יותר מאשר הרשות המבצעת והמחוקקת. אנשים פוחדים לדבר על זה, אבל כל מי שנמצא במערכת יודע כמה בית המשפט העליון חזק. בסך הכל ניסיתי להוסיף פסקת התגברות לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. למה אהרן ברק ויצחק רבין יכלו לעשות את זה לחוק יסוד חופש העיסוק, ואני לא יכולה לעשות את זה לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו?"

אולי כי ברק הוא משפטן מכובד?

"את מבינה מה את אומרת? אנחנו מחוקקים ואנחנו רשאים לשנות חוקים, וזה לא עניין של שמאל וימין, אלא של השקפת עולם. בית המשפט לא צריך למשול. הוא לא הריבון. הכנסת והממשלה הן הריבון. אני מציעה לשופטים שמתנגדים להצעות החוק שידברו איתי, ואז הם יוכלו לראות שאני בעד בית משפט חזק. אני לא רוצה להחליש את בית המשפט. יש פה ויכוח בין שתי השקפות עולם, אקטיביזם קיצוני מול בית משפט שמרן".

בשנים הראשונות של המדינה בית המשפט העליון היה חלש וכפוף לדרישותיו של דוד בן-גוריון.

"לא צריך ללכת לקיצוניות. היום, לעומת זאת, בית המשפט עבר את הגבול, כמו במקרה של בג"ץ ראשי הערים, שבו בית המשפט נתן פרשנות משלו לחוק שקובע שראשי ערים מורשעים צריכים לעזוב את תפקידם. זאת שערורייה".

ביהדות מקובל ששופטים בוחרים שופטים. הסנהדרין מינו את עצמם.
"לא נתחיל להסתכל על מה שהיה פעם".

פרופ' אנגלרד דווקא סבור שאנחנו חייבים להביט על מסורות העבר. "חברי הסנהדרין מינו את חברי הסנהדרין. הרעיון של אי-תלות בפוליטיקאים הוא דבר בסיסי ביותר של מערכת המשפט. בית משפט על פי מפתח מפלגתי יהיה דבר נורא, מפני שהרוב יחליט נגד המיעוט וידכא אותו. אסור שהשופט ייבחר על ידי גוף פוליטי, שאחר כך הוא יהיה חייב לו נאמנות. ההליך השיפוטי מורכב מאוד. השופט נאמן לחוק ולא לפוליטיקאים. לא פעם קרה שחשבתי שהייתי משנה את החוק, ובכל זאת פסקתי על פיו מפני שאני נאמן לחוק. מינוי שופטים שנאמנים לאידיאולוגיה ולא לחוק הוא דבר מסוכן מאוד.

"בית המשפט כפי שהוא פועל היום הוא נכס עצום. ברוב מדינות העולם בתי המשפט מושחתים, בחלק מהמדינות בתי המשפט תלויים במי שמינה אותם. אצלנו המערכת איננה תלויה באיש ופועלת בלי שחיתות. מערכת משפטית כזאת היא האינטרס של כל אזרח, ואם רוצים שינוי זה, צריך להתנהל באמצעות שיג ושיח".

באופן מפתיע, דווקא הסעיפים בהצעת החוק שעוסקים ביכולת של הכנסת להחזיר חוקים שבוטלו בבג"ץ ברוב של 61 חברי כנסת - מקובלים על השופטים. "אין בזה שום פסול", אומר גולדברג. "הכנסת יכולה להחליט החלטות חקיקה שלא תואמות את ההחלטות של בית המשפט העליון. השאלה רק איך עושים את זה ובאיזה רוב. שינוי החלטה של בית המשפט העליון אינו דבר של מה בכך, ולכן צריך רוב מיוחס".

"אנחנו שופטים על פי החוקים, ולכנסת יש סמכות לקבוע את החוקים", אומרת דורנר. "זה מה שמדאיג אותי מפני שהכנסת יכולה לעשות הכל, והיא כבר עשתה דברים רעים כמו חוק מופז שמאפשר לשבעה חברי כנסת לפרוש מהסיעה, אפילו אם אינם מהווים שליש מהסיעה. אם אנחנו חפצי חיים, אנחנו צריכים בית משפט עליון עצמאי".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/516/732.html?hp=1&cat=402&loc=4

תגוביות:

1.מערכת המשפט מושחתת.

2.מערכת משפט שאינה אלא מפלגת השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבג"צ כדברי פרופ' מאוטנר.

3.הם בוחרים את עצמם. ביצעו הפיכת חצר מלווה בקבוצת חסידים מבין אנשי התקשורת שביחד כבשו את עולם התקשורת והמשפט - יש לסלקם בכוח! הם נטועים עמוק כיבלית סוררת וכגידול מושרש. חובה עלינו להשיב לנו את הדמוקרטיה ואת חבורת הנוכלים להעמיד לדין על ביצוע הפיכה כנגד הדמוקרטיה!

4.עורכי הדין הריקנים שהפכו לשופטי בג"צ משווים עצמם לרבנים חכמים בסנהדרין. מדובר בבועלי נידות ואוכלי שרצים כדברי הרב יוסף שעו"ד קורב השווה לחמורים הסבורים שהם בדרגת חשיבות של אלוהים.

5.פרופ' ריצ'רד פוזנר, שופט עליון בארה"ב קבע כי אהרון ברק הוא: שודד ים משפטי ודיקטטור שעבר על החוק יותר מכל אדם.

6.לחצופים בבג"צ: צריך לשפוט אותכם על כל רצח יהודי.

7.ישראל כבר מזמן אינה דמוקרטיה אלא דיקטטורה משפטית המתנהלת עפ"י השקפת העולם האישית של השופטים שבחרו את עצמם בעצמם והיא על פי רוב שמאלנית קיצונית.

8.יש להחליף את חומר הלימוד בפקולטות למשפטים שם משננים את המשפט הטורקי - מוסלמי והאנגלי - נוצרי ואת הררי הפסיקה האנטי ציונית ופוסט ציונית של אהרון ברק ניצול השואה. ניצולי שואה הם אנשים נכים בנפשם ועל פי היהדות אין להעמיד בראש מוסד ציבורי כלשהו נכה פיזית או נפשית בשל ראיית עולמו המעוותת. עכשיו רוצים משפט עברי ואת השמאלנים הפוליטיים בבג"צ לשלוח הביתה.

9.העם דורש לדעת מי בחר בכם להיות שופטים בעליון. אנחנו יודעים שלא הממשלה בחרה בכם, לא כנסת ישראל בחרה בכם ולא שום ועדה ציבורית בחרה בכם, אז מי בחר בכם לשופטי עליון?

אנחנו כופרים בחוקיותו של בית המשפט הזה לשפוט!

אנשיו נבחרו שלא כחוק בעליל כיוון שבכל מדינה דמוקרטית בעולם, לפרלמנט יש מעמד משמעותי בהליך בחירת שופטים והרשות היחידה שלא בוחרת שופטים, היא הרשות השופטת, נקודה.

האליטה הוותיקה האולטרה לבנה, השמאלנית, האשכנזית, קבעה בישראל אחרת.
היא התגלמותו של הרוע המוחלט. גנבה את השלטון בכוח, בעורמה ובתחבולות.

אתם פיראטים, נפוליונים, שודדי ים. כך אמרו עליכם מומחי משפט. אשרי השופט אשר ידון אותכם לחובה ביום הדין והדיין, אשרי השוטר העברי שיאסור אותכם מאחורי סוגר ובריח, אשרי האיש הגיבור שיגרור אותכם אחד אחד ואחד על אחד אל נהרות הירדן ויעשה בכם כמעשה אליהו הנביא בנביאי השקר, כי לא בצדק ומשפט חפצתם, אלא בהרס חלקת האדמה הקטנה האחרונה שנשארה ליהודים.

הייתם חלק בחורבן גוש קטיף, בעקירה ובגירוש של רבבות גברים, נשים, זקנים וטף וגרירתם במשאיות הבקר אל מחנות הפליטים, אל הבלתי נודע. הפשע הגדול ביותר נגד העם היהודי מאז השואה. החזירו לנו את המדינה, גנבים!

10.כנופית ברק מסוכנת יותר מכנופית אברג'יל.

11.אזרחי ישראל היהודים תובעים להחזיר להם את בג"צ, את הדמוקרטיה ואת החופש לבחור את גורלם ללא דיקטטורה שמאלנית קיצונית.

12.הדמוקרטיה מתגוננת מפני האקטיביזם הדורסני של חונטת בג"צ.

13.ריצ'רד פוזנר שופט בית משפט הפדרלי לערעורים בארה"ב: בית המשפט הישראלי משתמש בחוקים כבטיוטה שבית המשפט חופשי לשכתבה. מדוע התקשורת בישראל מסתירה זאת?

14.האקטיביזם השיפוטי של ברק הגיע לסוף דרכו וזה נראה נפלא.

15.ישראל נשלטת על ידי הבג"צ השמאלני האנטישמי בסיוע חייליו מהתקשורת השמאלנית האנטי לאומית. אין שום סממן דמוקרטי במדינה. כל סממן דמוקרטי בוטל. בפועל יש שלטון אימים ממרומי הפירמידה הבג"צית - תקשורתית באמצעות תפירת תיקים איומים נגד כל מי שמעז להתייצב נגדם. הסתה נגד עדות ומה לא. העם הוא הריבון ורק הוא יחליט! בתיכון למדתי אזרחות ולמדתי שבדמוקרטיה, העם צריך להתגונן מפני עריצים שונים המאיימים להטיל עליו את מרותם באופן לא דמוקרטי.

16.מדברים דמוקרטיה, מתכוונים שמאל וכך מגוייסים כל אותם שליטים בעבר ובהווה מקבוצת המיעוט השולטת בישראל דרך הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה ובתקשורת, להסביר, לאיים ולהילחם על המשך שליטתם במדינת ישראל ובעם באמצעות הסברים משפטיים, מצפוניים ומוסריים שיקריים מכל כיוון אפשרי ובכל זמן נתון - ברצף של בלבלת המשודרת בערוצי הרדיו והטלביזיה.

17.בית המשפט העליון שלנו על המסלול הנכון להיות הגוף המושחת במדינה.

18.הם לא נאורים. הם שונאים יהדות ואין להם מושג בדת ישראל בתנ"ך או בהיסטוריה שלנו.

19.דורנר היא התגלמות הצביעות והשקר.

20.לרוב הציבור אין אמון במערכת המשפט ולכן אין לה שום סמכות יותר!

21.קחו את שופטי בג"צ, שימו להם שמות ערביים ואף אחד לא יבחין בכך לפי הפסיקות שלהם.

22.תפקידו של בג"ץ במהותו הוא לא "לשמור על זכויות המיעוט", אלא לעשות דין צדק ולשמור על זכויות האנשים באשר הם וזה אומר לא לרמוס את זכויות הרוב בכדי להגן על זכויות המיעוט! את זה רוב הציבור מבין ושופטי בג"ץ מסרבים להבין, לכן יש כעת חקיקה שמטרתה להגביל את בג"ץ והיא מוצדקת לחלוטין.

23.אנגלרד המושחת טוען שרוב בתי המשפט בעולם מושחתים. מושחת בן מושחת!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שבת כ''ט בחשון תשע''ד    09:02   02.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. המשפטן ד''ר חיים משגב: ''שופטי העליון הם ממש לא נבחרי העם''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 02.11.13 בשעה 09:06 בברכה, ליה
 
שופטי העליון היו פוסלים את מגילת העצמאות

"ר חיים משגב, משפטן ומרצה למשפטים במכללה האקדמית נתניה, מברך על הצעות החוק החדשות של הליכוד והבית היהודי שנועדו לאזן את כוחו של בית המשפט העליון.

לדבריו הכנסת היא הנבחרת והיא זו שצריכה לייצג את הציבור ולא בית המשפט העליון, "הצעות החוק הללו באות לחזק את המשטר הדמוקרטי, בכל דמוקרטיה יש שלוש רשויות, הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. למרבה הצער הרשות השופטת במדינת ישראל נגסה בחלקים רבים של מערכות השלטון, וזאת בגלל חולשת השלטון המרכזי. את זה צריך לשנות".

ד"ר משגב טוען, שהאקטיביזם השיפוטי שהונהג על ידי השופט בדימוס אהרון ברק חייב להשתנות, "צריך להחזיר את האיזון למדינת ישראל, לא ייתכן שבמשך שנים שופטי העליון יתמנו בשיטת חבר מביא חבר, ושהם ישליטו את השקפת עולמם על 120 ח"כים, זה לא מצב בריא בשום מדינה בעולם".

הוא מברך על הצעת חוק הלאום שבמסגרתה ייכתב בחוק היסוד שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, "אני חושש לומר שאם היום היו מביאים את הכרזת העצמאות שנוסחה בקפידה רבה ושמוזכר בה פעמים רבות המושג מדינה יהודית, אז סביר להניח שהיום שופטי העליון היו פוסלים את הכרזת העצמאות".

לדבריו ההתנגדות של מפלגות השמאל להצעות החוק, אינה מפתיעה , "הרי בקרב העם היושב בציון הרוב היום הוא רוב ימני מובהק, השמאל מאבד עמדות והוא ראה עד היום את בית המשפט העליון כמאחז האחרון והוא ניסה דרכו לשלוט בחיים הלאומיים שלנו, זה טבעי שהם מנסים עכשיו להמשיך ולהיאחז בקרנות המזבח".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/264263

תגוביות:

1.התעוררתי בפסיקתו האחרונה של בג"צ לטובת המסתננים. אני שואל שאלה ולאף אחד אין תשובה: נגיד שהמסתננים האנסים והשודדים הם צדיקים גמורים, לאן שחרר אותם בית המשפט? יש להם כתובת בישראל? אני הגעתי לניו יורק עם ויזה חוקית ולא נתנו לי להיכנס עד שלא ראו שיש לי מלון שאני מתאכסן בו. גינות ציבוריות שייכות לילדים של אותן שכונות שההורים שלהם משלמים עליהן ארנונה. הן לא כתובת למסתננים.

2.נבחרי הציבור הם שאמורים להחליט מה טוב לציבור ולא 9 או עשרה ליצנים שרוצים לנהל לנו את המדינה והחיים בה. לא יעלה על הדעת שכמה אנשים שלא נבחרו על ידי הציבור גוברים על כנסת שלמה ועל הממשלה בפרט.

3.יו"ר הכנסת דליה איציק השמיטה את "מדינה יהודית" בצטטה מהמגילה.
היא הקריאה מעל הדוכן "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה בארץ ישראל - היא מדינת ישראל".

4.הצעת החוק רק מחזקת את מעמדו הדיקטטורי של בג"ץ כי היא מכירה בסמכות בג"ץ לפסול חוקים ומגבילה את יכולת הכנסת לחוקק חוקים עוקפי בג"ץ, לרוב של 61 ח"כים ולזמן מוגבל של 4 שנים.

צריך היה לתקן את חוק יסוד: השפיטה ולקבוע כי פסק דין שכולל פסילה של חוק, מהווה מכתב התפטרות מכהונת שופט, כך שפסק הדין איננו תקף.

5.שלטון השמאל באמצעות בג"צ ומערכת המשפט מתקרב לסופו המוחלט. לנכים פיזית או נפשית אוסרת ההלכה לתת לנהל מוסדות ציבור ולהחליט החלטות הנוגעות לחיי הכלל, כיוון שנפשם הסובלת נחשבת לנכות נפשית המונעת מהם מבט בריא על חיי העם. אלה אנשים מעוותים. את העיוות שבראיית העולם של אהרון ברק רואה היום כל העם היהודי בארץ. השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבג"צ במסווה של נאורות כדברי פרופ' מאוטנר. מדובר ברמאים שאיבדו שלטון וגנבו אותו מחדש ללא רשות או סמכות מאיש, באמצעות שני חוקים מחוררים ואמורפיים שעברו רק עם 32 אצבעות בכנסת אך שימשו את ברק ליצירת הפיכה שלטונית סמוייה. אהרון ברק נכה בנפשו מהשואה.

6.יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית. השופטים לא יבחרו את עצמם בעצמם יותר! רק הממשלות תבחרנה שופטים כמו בכל העולם הדמוקרטי ורק אחרי שימוע עומק בכנסת במהלכו תיבחנה עמדותיהם הציוניות היהודיות. גם ידיעתם במשפט עברי תיבחן כמו גם בתנ"ך ובהיסטוריה של העם היהודי מימי אברהם אבינו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שלישי ט''ז בכסלו תשע''ד    13:19   19.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. דניאל פרידמן, הארנק החרב וחורבן הדמוקרטיה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   חשוב לומר מיד בפתיחה כי על אף שהספר נכתב בידי משפטן, חתן פרס ישראל ושר המשפטים לשעבר פרופ’ דניאל פרידמן, ולמרות שרבים יעדיפו לראות אותו כהתקפה רבתי על בית-המשפט העליון, הרי לאמיתו של דבר מדובר בספר העוסק בסדרי שלטון בחברה דמוקרטית. ובנושא זה אין למשפטנים יתרון; ג’יימס מדיסון, למשל, אולי החשוב שבאבות החוקה האמריקנית, לא היה משפטן. ובכל זאת, הבעיה שמזהה פרידמן בסדרי השלטון בישראל קשורה באופן הדוק למערכת המשפט, וכאן בא לידי ביטוי יתרונו כמשפטן.

חשוב עוד להוסיף בפתיחה כי הספר כתוב בעברית מעולה. הוא מכיל 500 מראי מקום ומפתח שמות – אך חסר בו מפתח נושאים. אורכו של הספר אינו גורע דבר: חשיבותו רבה והקריאה בו מרתקת, גם אם לא מרנינה.

מסורת משפטית פרלמנטרית

פרידמן פותח בסקירה היסטורית קצרה של התפתחות המשפט המקומי החל מימי המנדט ותקומת ישראל, ועד מה שהוא מכנה סוף העידן הקלאסי של המשפט הישראלי, בערך באמצע שנות ה-80. בתקופה הקלאסית בית-המשפט נמנע בדרך כלל מלדון בהחלטות בעלות גוון פוליטי מובהק. עליונות המחוקק וכפיפות בית-המשפט לחוקי הכנסת היו מיסודות המשפט הישראלי, בדומה לאנגליה, שממנה ניזונה אז שיטת המשפט החוקתי שלנו. גם זכותה, ולא פחות חשוב, אפשרויותיה, של הממשלה לפעול – בכפוף לחוקי המחוקק – שאובה מהמסורת הבריטית.

העקרונות הללו הופיעו גם בפסיקה עצמה. בית-המשפט הכיר בכך שיש נושאים המסורים לשיקול הרשות המחוקקת או המבצעת, ולכן אינם שפיטים. כך, למשל, סירב בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק (בג”ץ), לעסוק בשעתו בעניין קשירת יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. יחד עם זאת, בית-המשפט העליון הגן על זכויות יסוד אזרחיות הנובעות מאופיה הדמוקרטי של המדינה, כמו זכות העיסוק או חופש העתונות.

בית-משפט מהפכני

בניגוד לכך, בית-המשפט שהחל להיווצר מאז שנות ה-80, ובייחוד מאז שנות ה-90, קרוי בפי פרידמן בית-המשפט המהפכני. לדעתו, עיקר המהפכנות נעוץ בכך שבית-המשפט נטל לעצמו במידה גוברת והולכת סמכויות שבימי בית-המשפט הקלאסי היו בסמכות הרשויות המחוקקת והמבצעת. בכך לא רק נפגעת הדמוקרטיה, אלא גם מתערערת יכולת השלטון לתפקד כהלכה.

מבנה דמוקרטי הוא מבנה מאוזן, שבו כוחן של הרשויות – המבצעת, המחוקקת והמשפטית – מוגבל על-ידי כוחותיהן של שתי הרשויות האחרות. מוכרות לנו הפרות איזון מצד הרשות המבצעת – כך נוצרת אוטוקרטיה, ובמקרים קיצוניים דיקטטורה. גם הפרת האיזון בידי הרשות המחוקקת ידועה – למשל, הרייכסטג הגרמני, שהעניק סמכויות דיקטטוריות להיטלר. אך הפרות איזון שלטוני בסדר-גודל שכזה על-ידי המערכת המשפטית הן נדירות, אם בכלל קיימות. וכאן היבט מרכזי לחשיבות העצומה שבספרו של פרידמן: הוא מזהה הפרת איזון שלטונית יוצאת-דופן וייחודית.

בין סבירות לחוקיות

רבים דשים בבעיית המשילות בישראל ומשלים את עצמם שזו ניתנת לפתרון באמצעות שינוי שיטת הממשל; די בהתרחשויות האחרונות בארה”ב כדי להוכיח שאין ממש בסברה זו. מנגד, פרידמן מזהה גורם ברור שבעטיו נקלעה ישראל לבעיית משילות: השתלטות הרשות השופטת, באמצעות בית-המשפט העליון, ובסיוע של מוסד הייעוץ המשפטי ופרקליטות המדינה. המערכת המשפטית גם גרמה לכך שהפקידות הפכה, במקרים רבים, לעליונה על נבחרי הציבור. הספר מתעד באופן מפורט מרשים את התהליך.

את ראשית המהפכה המשפטית רואה פרידמן בתקופת הנשיא מאיר שמגר, אך המהפכן המוביל היה הנשיא אהרון ברק, והחרתה החזיקה אחריו הנשיאה ביניש. הדרך שהתוו הפכה את בית-המשפט העליון למחוקק במשרה חלקית – חדירה מטרידה לתחום הרשות המחוקקת.

הדוגמא המובהקת לכך היא החלטת בג”ץ שיש להדיח מתפקידם את השר דרעי וסגן השר פנחסי בעקבות כתבי אישום שהוגשו נגדם. לא היה אז בחוק הסדר בנושא זה, וההחלטה נבעה מהעדפת ערכי בית-המשפט, שקבע שהמשך כהונתם בלתי-סבירה עד בלתי-סבירה באופן קיצוני, תוך שהוא מתעלם מחזקת החפות – מרכיב מרכזי בזכויות האדם. פרידמן מנתח חידוש זה: “אין ספק שהשופטים החילו נורמות שנראו להם ראויות. הן לא היו חלק מהדין הישראלי, אבל נהפכו לחלק ממנו לאחר שבית-המשפט למעשה חוקק אותן” (עמ’ 108). בעת כתיבת שורות אלה, שוב החליט בג”ץ, הפעם בניגוד לחוק הקיים, להדיח מתפקידם שלושה ראשי עיר שהוגשו נגדם כתבי אישום.

בהחלטותיו אלה קובע בג”ץ נורמות חוקיות. גם אם הן עדיפות על הנורמות שנקבעו בחוק, אין זה תפקידו; עניינו הוא פרשנות החוק הקיים, ולא חקיקה יש מאין. כך עוברת המשילות מהממשלה לבית-המשפט. כפי שקובע פרידמן:

הפסיקה הפכה את הבלתי-סביר בעיני בית-המשפט לבלתי-חוקי. נשיא בית-המשפט העליון לשעבר משה לנדוי כינה את השלטת ערכי בית-המשפט במסגרת השיפוט “כעין דיקטטורה שיפוטית” (עמ’ 342-3).

בג”ץ לא רק נטל לעצמו את הזכות להשפיע על הרכב הממשלה, אלא גם פסל מינויים בכירים בשירות הציבורי, למרות שממוני השרים לא הורשעו במשפט פלילי. גם בעניין זה נטל לעצמו הבג”ץ את תפקיד שומר המוסר והגביל את יכולת התפקוד של אלו שנבחרו לשלוט. כך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה. סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה. אדם ששר נותן בו אמון מפני שהוא מכיר אותו מקרוב יכול להיפסל דווקא משום שהשר מכיר אותו מקרוב. ועדה לאיתור מועמדים למנויים או לבדיקתם המוקדמת חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.

כך פסל בג”ץ, לא פעם, ללא בסיס בחוק, מינוי מנכ”ל של משרד ממשלתי או מינוי בכיר אחר, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון; אבל, כפי שפרידמן מראה (על יסוד סקרים), מעורבות בית-המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי-המשפט. ובכלל, כשמעורבות בית-המשפט נעשית מטעמים שמעבר לחוק, איך יודעים בכלל מה חוקי? כותב פרידמן:

בג”ץ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר-סבירות, וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת. זה יכול להיות דופי כלשהו בעברו של המועמד, התנהגות לא מוסרית, חוות דעת שלילית שניתנה עליו … ואף דברים לא ראויים, שאינם תקינים פוליטיים, שאמר המועמד מתישהו למישהו. התמונה המתקבלת היא קפריזית לחלוטין, כאשר בחלק מהמקרים עלול המועמד להיפסל על-ידי השופטים, ובמקרים אחרים, הנראים דומים, עשוי בג”ץ לאשר את המועמד. (עמ’ 219-20).

שופט בית-המשפט האמריקני לערעורים, ריצ’רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית-המשפט של אהרן ברק שלרעיון כי “כל החלטה של הממשלה שנחשבת ‘לא-סבירה’ היא גם לא-חוקית” אין אח ורע בדין האמריקני (“רודן נאור”).

כשבית-המשפט מעביר תחת שבט הסבירות את החלטות הממשלה והכנסת, ומעדיף את סבירותו שלו על סבירות הנבחרים, לא ייפלא שגם חברי-הכנסת עותרים לבג”ץ לבקש שם את ישועתם נגד החלטות של נבחרים אחרים. בג”ץ משמש להם במה ציבורית, בין שהוא נענה לעתירתם ובין אם לאו. פרופסור מנחם מאוטנר מצא כי הוגשו מאות עתירות ממין זה, המשתמשות במעורבותו הפוליטית של בג”ץ כמכשיר להשלטת מצע פוליטי. “בית-המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים” (עמ’ 115), קובע פרידמן, ומדגיש כי אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת.

יועצים, רועצים ועריצים

פרשה חשובה אחרת שפרידמן מקדיש לה מקום נרחב היא מעמדם של היועץ המשפטי והפרקליטות. הוויכוחים על היקף סמכויותיו של היועץ המשפטי החלו כבר בעת כהונת היועמ”ש הראשון. המחלוקת העצימה והביאה לכך שב-1962 מונתה ועדה בראשות שופט העליון שמעון אגרנט – שהתמנה 3 שנים מאוחר יותר לנשיא ביהמ”ש העליון – אשר התבקשה לקבוע כללים בתחום. הוועדה קבעה כי בכל הנוגע להחלטות על העמדה לדין, היועמ”ש עצמאי, אך בכל הנוגע לייעוץ משפטי לממשלה, זו איננה חייבת לקבל את דעתו.

אלא שביהמ”ש של אהרון ברק סבר אחרת, ובסדרה של מהלכים הביא לביסוסן של שתי הלכות שאין להן בסיס בחוק: האחת היא שהממשלה חייבת לקבל את חוות-דעתו של היועמ”ש; השנייה היא שהיועמ”ש רשאי לסרב לייצג את הממשלה בביהמ”ש, אם זו פעלה בניגוד לחוות-דעתו. כותב על כך פרידמן: “עלה בידי זמיר וברק להנהיג דין שקשה למצוא לו אח ורע בעולם – דין שערער את השלטון, פגע קשה בשלטון החוק והמיר את שלטון המשפט בשלטון המשפטנים” (עמ’ 166).

הדברים הגיעו לביטוי בוטה בפרשת הדחתם של דרעי ופנחסי. ראש הממשלה רבין התנגד בתוקף להדחה, אבל פרקליטת המדינה בייניש, שייצגה את הממשלה בבג”ץ, טענה טענות הפוכות ממה שרצה לטעון שולחה, ראש הממשלה. הנשיא ברק קבע שאין כאן בעיה: אמנם דעתו של ראש הממשלה הפוכה מזו שייצגה ביניש, אבל דעתה המשפטית היא זו המוסמכת גם בשמו. בכך הפך הבג”ץ את מי שאמור לשמש יועץ, לסמכות שבכוחה לדבר בשם ראש הממשלה, נוסף על כוחה לתת לממשלה הוראות.

אבל עליון על היועץ, גם בתחום סמכותו להעמיד לדין, הוא הבג”ץ. בית-המשפט העליון התערב גם בסוגיות העמדה לדין, והורה ליועץ ולפרקליט הצבאי הראשי להעמיד לדין את מי שנסגר תיקם הפלילי. כך הפך בג”ץ גם לתובע הראשי. פרשה מפורסמת היא זו של הבנקאים שבעת כהונתם ויסתו מניות. היועץ המשפטי דאז החליט לא להעמידם לדין מחוסר עניין ציבורי, אבל בג”ץ הורה לו להעמידם לדין בכל זאת. בזמנו שאלתי את אחד משופטי בית-המשפט העליון מדוע כך הוכרע, שהרי מלבד ההון שירוויחו כמה עורכי דין לא יצא מן המשפט שום דבר חשוב, נעניתי שלצדק אין מחיר, מסכם פרידמן.

בכך נקבע כי היועמ”ש הועלה למרום הפסגה, ורק הכיסא (בית-המשפט העליון) גבוה ממנו … השאלה, האם היועץ המשפטי לממשלה ימלא את התפקיד שנקבע לו בחוק, כלומר ייעץ לממשלה, או שמא במקום זאת ייהפך למפקדה אינה נוגעת לא לזכויות אדם ולא לסכסוך קונקרטי כלשהו. היא נוגעת לדרך בה המדינה מתנהלת ולשאלה מי מנהל אותה. אפשר כמובן לגרוס שאם ימשלו בה גופים שלא נבחרו בהליך דמוקרטי , ישופר מצבן של זכויות האדם. הניסיון האנושי, מכל מקום, מלמד שההיפך הוא הנכון (עמ’ 173).

הסיכום הזה מבטא בבהירות שאין למעלה ממנה את תמצית הנושא העיקרי שבו עוסק הספר. וזהו, כאמור, לא נושא משפטי.

לא שומרים על החוק. מכוננים אותו

הפוליטיקה של הפקידוקרטיה הנאורה

דוגמה עכשווית לכוח הבלתי סביר שצבר היועמ”ש בהשראת ביהמ”ש העליון, היא הגבלתו את מועמדות פרקליט המדינה החדש למועמד אחד שיוצע על-ידו. כלומר, הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר, וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי-סבירה בעיני יועציו המשפטיים. שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה מסתכן בפנייה לבג”ץ, בטענה שהוא פועל באופן בלתי-סביר. אירע גם בעבר שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד; “משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול”, כותב פרידמן (עמ’ 482).

פרידמן, כמובן, מודע היטב לתפקיד החשוב של בית-המשפט העליון בתחום ההגנה על זכויות הפרט. דווקא משום כך מטרידה אותו העובדה שרבים משופטיו באים מן הפרקליטות הציבורית, ומעולם לא ראו תיק דרך משקפי הסניגור. לא כך היה המצב בביהמ”ש הקלאסי. השינוי החל עם מינוי שמגר, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי והיועמ”ש לממשלה. אחריו הגיעו ברק (קודם לכן היועמ”ש), גבריאל בך (פרקליט המדינה), יצחק זמיר (יועמ”ש), דורית בייניש ועדנה ארבל (פרקליטות המדינה) ואליקים רובינשטיין (יועמ”ש).

עד להיותו של גרוניס לנשיא, כיהנו כנשיאים ראשי-תביעה בעברם במשך כמעט 30 שנים רצופות. “כל זה הגביר את תחושת הסימביוזה בין התביעה הכללית לבין בית-המשפט העליון”, מסכם פרידמן (עמ’ 200), ומזהה את הבעיה, בין היתר, באופן שבו נבחרים השופטים לעליון: לשופטים מכהנים, ובראשם הנשיא, יש משקל ניכר בוועדה לבחירת שופטים. השיטה הזו, טוען פרידמן בצדק, הופכת את בית-המשפט העליון למוסד הנתון לפוליטיקה שאינה פחותה מזו הקיימת בכל מוסד ציבורי. וזו סיבה מספקת שלא לראות בשופטי ביהמ”ש העליון מלאכים. זכורות בהקשר הזה התנגדותו של אהרון ברק למינויה של רות גביזון וטרפוד בחירתה של נילי כהן.

לכל אלה יש אמנם תוצאות מרחיקות לכת בתחום הדין הפלילי, וגם עליהן מדבר פרידמן רבות, אך זה נושא נפרד לגמרי מערעור סדרי השלטון. פרידמן בעצם כרך יחד שני ספרים שונים, אולי משום שרצה לרכז את מחשבותיו על מערכת המשפט בספר אחד. בסקירה זו אין המקום להתייחס לחלק זה של הספר.

הכל שפיט, אבל לא הכל שפיר

הוויכוח העקרוני בין ברק לבין מתנגדי הפילוסופיה שלו נודע כמחלוקת על “הכל שפיט”. כעיקרון, ניתן לחלק את כל הפעולות והאמירות לכאלה שמותרות על-פי החוק ולכאלה שאסורות על-פיו. אחת הטענות העיקריות של פרידמן היא שבית-המשפט העליון של ברק פלש לתחום העניינים שאינם אסורים על-פי החוק, וקבע שהם אסורים. בכך הוא חדר לתחומן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, בנימוקים של “אמון הציבור” ואמות המידה של סבירות ומוסריות.

בג”ץ הרחיק לכת במיוחד בהתערבות בסוגיות ביטחוניות. כך, למשל, הוא לא פסל על הסף עתירה בעניין הסנקציות שביקשה ישראל להטיל על רצועת עזה בשל ירי בלתי-פוסק של טילים ממנה. הוא דרש מקציני צה”ל לדווח לו בפירוט על כל נושא הכרוך בכך, עד כדי דיווח על מידת הספקת החשמל לרצועה. כותב פרידמן: “קשה להאמין שבית-משפט כלשהו בעולם היה עוסק בהשלכות שיש לסנקציות שמטילה מדינתו על אזור שבשליטת האויב, שלא לדבר על בחינתן לפרטי פרטים עד רמת כמות הליטרים ” (עמ’ 376).

לשיא הגיעו הדברים בעת מבצע “עופרת יצוקה”. כפי שכותב פרידמן: “חזרה התופעה שבה עתירות מוגשות תוך כדי קרב. קציני צה”ל נדרשו להתייצב לפני בג”ץ במהלך הלחימה, להסביר את פעולותיהם ולספר מה הם עושים כדי להגן על האוכלוסייה האזרחית, שהטרוריסטים פועלים מתוכה” (עמ’ 386). כך חדר בית-המשפט באופן מרחיק לכת לתחומי הרשות המבצעת, כשם שעשה ביחס לרשות המחוקקת.

התוצאה היא שהשליטה במדינה עברה במידה בלתי מבוטלת לגופים ממונים, שאינם נבחרים בהליך דמוקרטי, ושאינם חייבים בדין-וחשבון לציבור.


פקידוטוקרטיה; פרקליט המדינה משה לדור (משמאל) היועמ”ש לממשלה יהודה וינשטיין ושר המשפטים לשעבר יעקב נאמן.

הארנק, החרב וחורבן הדמוקרטיה

אלכסנדר המילטון כתב שלבית-המשפט אין ארנק או חרב, כלומר אין לו כוח שלטוני. כוחו במוסריותו, ואין הוא מסוכן לזכויות הפוליטיות של חוקת ארצות הברית. מכאן גם שמו של הספר, שכולו מיועד להוכיח שאין יסוד להשקפת המילטון בישראל, נוכח המהפכה המשפטית שאירעה בה.

מי שדגל בשלטון החכמים היה אפלטון, שהעדיף שלטון של מושל-פילוסוף שאין לו משלו שום שאיפה אישית אלא את חכמתו, על-מנת לשרת כראוי את הכלל. אצלו לא היה ערך לייצוג האזרחים או ערכיהם. אלא שאיש לא מאשים את אפלטון שהיה דמוקרט, או שראה כאידיאל את ערכי הציבור ואת זכותו לשלטון דמוקרטי. אצלנו, לעומת זאת, מדברים רבות על זכויות הציבור, אך שוכחים את זכות הציבור להיות מיוצג על-ידי נבחריו. בפסקי-דין מגן בית-המשפט על ערכי המדינה כדמוקרטית, ובה בעת פוגע בערכים אלה בעצמו. פרידמן מסביר כי זה איננו מאבק על שלטון החוק, אלא על השלטון עצמו.

כל הרוצה להבין את המערכת המשפטית בישראל, מאין היא באה ולאן היא הולכת, ראוי שיקרא את הספר המלומד והמלמד הזה. פרידמן אמנם מסיים את ספרו בנימה אופטימית: “סימני תפנית” הוא קורא לפרק האחרון. ובכן, ייתכן שיש סימנים, אך תפנית אין ותעדנה על כך ההחלטות האחרונות בעניין ראשי ערים שהוגשו נגדם כתבי אישום.

http://mida.org.il/?p=22357



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום רביעי י''ז בכסלו תשע''ד    07:36   20.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. כדי לעקוף את המכרזים הם המציאו את ועדות האיתור שמוצאות בדיוק את המועמד שרצו מראש  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 20.11.13 בשעה 07:49 בברכה, ליה
 
אריה אלדד על הדרך עוקפת הדמוקרטיה בה אילצה מערכת המשפט את הממשלה לקבל את שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה:

"אתמול בחמש התכנסה ועדת האיתור לבחירת "מועמד" לתפקיד פרקליט המדינה.

הממשלה בשבתה כחותמת גומי תאשר את המינוי של האדם היחיד שהוצג לה כמועמד אפשרי.

ועדת האיתור "התלבטה" שעות ארוכות בבחירת המועמד ורק באמצע הלילה הודיעה על החלטתה.

למרות ההצגה - אתמול בחמש פתחתי את שידור התכנית (אתמול עם הילה קורח) ב"רדיו ללא הפסקה" במלים הבאות:

שלום אני אריה אלדד ואני היום השוטר הרע.

היום אמורה ועדת האיתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה לבחור בשי נ...יצן לתפקיד פרקליט המדינה.

כלומר. יש עוד מועמדים אבל ההחלטה נפלה אצל וינשטיין וציפי לבני הרבה לפני שהכריזו על ועדת האיתור. הם רוצים אותו כי השקפותיו מתאימות להשקפותיהם ושלא יבלבלו לכם את המוח עם שום הליך תקין, שקוף, חוקי.

מכרזים זה לא בשביל משרד המשפטים.

כדי לעקוף את המכרזים הם המציאו את ועדות האיתור שמוצאות להן – ראה זה פלא - בדיוק את המועמד שרצו מראש.

פגשתי פעם פרקליט בכיר מאד במשרד המשפטים שהעיד בפני בכנסת כי מעולם לא נכשל בשום מכרז במשרד המשפטים כי מעולם לא ניגש למכרז שלא היה תפור מראש בשבילו.

בכל משרדי הממשלה יש מכרזים תפורים ומשרד המשפטים הוא הגרוע מכולם בענין זה ולכן שי ניצן, ששיקר בלא למצמץ לועדה בכנסת בנוכחותי – ייבחר היום לתפקיד . לזה קוראים אצלנו – שלטון החוק".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=736317

**********

איש השמאל הקיצוני שי ניצן - ימונה לפרקליט המדינה

עו"ד איתמר בן גביר על מינויו של עו"ד ניצן לתפקיד פרקליט המדינה: "יום שחור למערכת המשפט. לא נשכח לניצן איך רדף והתנכל לאנשי ימין, עמד מאחורי הבקשות לעצור נערים ונערות בתקופת ההתנתקות עד לתום ההליכים רק בשל חסימת כבישים, הקים צוות מיוחד נגד ההתיישבות ופעל בצורה מפלה וחסרת שוויון. המינוי רק יגביר את חוסר האמון במערכת המשפט והצדק של מדינת ישראל".

ח"כ משה פייגלין על שי ניצן: "איש שמאל קיצוני שבקיצוניים. מינויו של שי ניצן קובר את שרידי אמון הציבור במערכת המשפט. זה בדיוק כמו למנות את איתמר בן גביר, לנשיא בית המשפט העליון".

איש השמאל הקיצוני ניצן, שהיה כל העת המועמד המוביל לתפקיד, נבחר ברוב קולות על ידי ועדת האיתור, שראיינה אתמול גם את שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אבי זמיר, המשנה לפרקליט המדינה לשעבר יהושע למברגר ושופט בית המשפט המחוזי בירושלים צבי סגל.

בראש ועדת האיתור שבחרה את ניצן לתפקיד פרקליט המדינה החדש, עמד איש השמאל הקיצוני היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

שי ניצן - 180 כתבות קודמות:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/w?c=p:search;q:5E9:5D9:20:5E0:5D9:5E6:5DF

יריב לוין על מינוי שי ניצן: ''שוב, חבר מביא חבר, זהו הילוך מביש ושערוריתי''

היכנסו לסרטון בו מרואיינים שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, עורכת הדין רות דוד, וח''כ יריב לוין שבין היתר אומר: ''התהליך צריך להיות תקין, חייבים להביא מספר מועמדים ולא מועמד אחד בלבד שהוא בן טיפוחיהם של דורית בייניש ואהרון ברק ''שתפרו'' בעבור ניצן קודם לכן תפקיד מיוחד שלא היה קיים והוא, המשנה ליועץ הממשלתי לממשלה, ללא מכרז וללא שום הליך על מנת להכין אותו לתפקיד פרקליט המדינה''.

פייגלין בכנסת: קבלת הסיוע הכלכלי מארה"ב לישראל - מזיקה ולא מוסרית

פייגלין תקף את קבלת הסיוע מארה"ב והדגיש "זה גורם נזק כבד לישראל וגם "לא מוסרי שישראל שהיא "מדינה איתנה כלכלית" מארה"ב היא בצרות כלכליות פי כמה וכמה ממדינת ישראל וגם גורם לאבטלה גואה" פייגלין אף התיייחס למינוי שי ניצן לפרקליט המדינה "זה בדיוק כמו למנות את איתמר בן גביר לנשיא בית המשפט העליון" והוסיף כי "מינויו של שי ניצן קובר את שרידי אמון הציבור במערכת המשפט." צפו בדברים.

שרים מתנגדים למינוי איש השמאל הקיצוני שי ניצן - אך חוששים שיתפרו להם תיק!

ח''כ אורית סטרוק: ''שרים סיפרו לי כי הם אמנם מתנגדים למינוי שי ניצן אך לא יביעו התנגדות כיוון שהם חוששים שיתפרו להם תיק''. אם השרים חוששים מה נשאר לעמך לעשות? ניצן ידוע כמחרחר מלחמות נגד יהודים שאינם בצד הפוליטי שלו ושל מי שהכתיר אותו לפרקליט המדינה בכוונת מכוון מאד מכוונת למטרה ידועה מאד.

שיא חדש באולימפיידת המשחקים המכורים

רפי פרידמן אל ח"כי הבית היהודי: היום נקבע שיא חדש באולימפיאדת המשחקים המכורים. היום ימונה שי ניצן לפרקליט הלאומי. שי ניצן הוא מאיץ קריטי לעזיבת הממשלה. אתם עלה-תאנה, שאורכו ורוחבו 12 מנדטים: "הבית היהודי". מה אתכם, אחינו, נפתלי בנט ואורי אריאל ואחותנו, אורית סטרוק?

איש השמאל הקיצוני שי ניצן - ימונה לפרקליט המדינה

ניצן נבחר ברוב קולות ובחודש הבא יתחיל בתפקידו. ועדת האיתור למשרת פרקליט המדינה החליטה ברוב קולות להמליץ לשרת המשפטים למנות את עורך הדין שי ניצן, לתפקיד פרקליט המדינה ה-11.

השופט שמתמודד מול שי ניצן שוקל לפרוש כי הוא מרגיש שהוא רק קישוט, והבחירה כבר נעשתה

עשרות שופטים פנו בסוף השבוע לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל והפצירו בו לפרוש מההתמודדות על משרת פרקליט המדינה. השופטים ביקשו מהשופט סגל לפרוש, כמחאה על כך שהמירוץ תפור. כמה מהם טענו כי על השופט סגל לפרוש כדי להגן על כבודו ועל כבוד השופטים. השופט שוקל זאת כרגע. למי מכם שכבר בנה עליו אני מצרף תחקיר של המטה להצלת העם והארץ עליו, מדובר על שמאלן קיצוני...

המשטרה פתחה בחקירה נגד עו''ד שי ניצן - בחשד לשוחד והפרת אמונים

עו"ד שמעון הלוי: יהודה וינשטיין לא יאשר לפתוח בחקירה משטרתית נגד שי ניצן.

המשטרה פתחה לאחרונה בחקירה נגד עו"ד שי ניצן, עוזר היועץ המשפטי לממשלה, בחשד לשוחד, הפרת אמונים ועבירות נוספות. עו"ד ניצן חשוד שסייע לקרוב משפחתו לבטל צו גירוש שהוציא משרד הפנים כנגד פעילת שמאל קיצונית מגרמניה בשנת 2010 - בעת שהיה ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה (תיק משטרה פח 477286/2013). כולל הקלטה.

שי ניצן, אוייב ההתיישבות ביו"ש, מתקרב לכהונה כפרקליט המדינה

עדיין לא מאוחר כדי לפעול לבטל את הגזרה הבעייתית, בכתבה הזאת מוסבר כיצד ניתן לעשות זאת, כל אחד ואחד מכם יכול להשפיע.

הסתיים מועד הגשת המועמדות לתפקיד פרקליט המדינה

שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הוא המועמד המועדף לתפקיד על ידי וינשטיין העומד בראש ועדת האיתור. אתמול יום ה' הסתיים מועד הגשת המועמדות לתפקיד פרקליט המדינה. ח"כ סטרוק: "צריך ללמד זכות על שי ניצן שלא הוא התחיל את האכיפה המפלה נגד המתיישבים. קדמו לו עו"ד יהודית קרפ ועו"ד טליה ששון שהיום הן חברות בארגון השמאל הקיצוני - 'יש דין'.

ועוד.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/w?c=p:search;q:5E9:5D9:20:5E0:5D9:5E6:5DF


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום רביעי י''ז בכסלו תשע''ד    11:45   20.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. סטרוק: 'עובדות ולא סיסמאות' על שי ניצן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   תחת הכותרת 'עובדות ולא ססמאות' מבקשת חברת הכנסת אורית סטרוק להזים את הטענות לפיהן התנהלותו של ניצן הייתה מקצועית ולא פוליטית.

בעקבות הסערה סביב מינויו המסתמן של עורך הדין שי ניצן ולנוכח הטענות כי התנהלותו מקצועית בלבד, מציגה חברת הכנסת אורית סטרוק (הבית היהודי) קטעים מתוך דו"ח שהוכן על פעילותו של ניצן.

'עובדות ולא סיסמאות' היא כותרת דבריה.

את הדברים פותחת סטרוק בסקירה כרונולוגית של האירועים סביב ניצן:

במרץ 1998 נחשף בפני ממשלת נתניהו הראשונה עצם קיומו של "נוהל מעקב ותאום" שעיקרו אכיפת-יתר מפלה כנגד המתיישבים ביש"ע. הממשלה מחליטה שיש להביא לשינוי הנוהל ומטילה זאת על היועמ"ש רובינשטיין.

בספטמבר 1998 מודיע היועמ"ש רובינשטיין במכתב רשמי לשרי הממשלה על ביטולו של "נוהל המעקב והתאום" (זה הנוהל שהפעיל אכיפת-יתר על המתיישבים ביו"ש) ועל כך שמכאן ואילך הצוות היחיד שימשיך לפעול יהיה צוות לעבירות הסתה והמרדה, כלל ארצי וכלל מגזרי.

בספטמבר 2004 מונה ש"י ניצן לתפקיד יו"ר הצוות המשולב לטיפול בעבריינות אידיאולוגית ובאוקטובר אותה שנה כינס את הצוות וקיבל החלטה שהצוות יעסוק מעתה בעיקר באכיפת החוק ביש"ע וכן כי הטיפול בעבירות הסתה והמרדה כלל ארצי וכלל מגזרי לא יטופל עוד במסגרת הצוות אלא ע"י שי ניצן עצמו. (כך מובא במכתב ששלח ש"י ניצן עצמו לח"כ אלקין) – כלומר שי ניצן לקח לעצמו את החירות להפוך את היוצרות.

בדצמבר 2009 נחשפו חלק מהפרוטוקולים של צוות שי ניצן.

ועדת החוץ והביטחון קיימה מספר דיונים בנושא, וח"כ אלקין שעיין בפרוטוקולים ציין כי 12 מתוך 14 עסקו באכיפת החוק על המתנחלים והימין.

סטרוק מזכירה כי "משטרת מחוז ש"י היתה כפופה לצוות שי ניצן וסדרי העדיפות שלה הוכתבו ע"י הצוות. כך עלה הן מדברי קציני משטרה בוועדות הכנסת השונות והן מהפרוטוקולים שנחשפו בתקשורת.

בשנת 2009 בדקנו סטטיסטית את סדרי העדיפות של מחוז ש"י, על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של המשטרה".

ממצאי הדו"ח שהכינה סטרוק מגלים כי בתחום משאבי כח אדם קיימת הקצאה חסרת פרופורציה לאזורים אחרים בארץ, למרות אחוז פשיעה נמוך: במחוז ש"י יש שוטר לכל 241 תושבים לעומת: נתניה שוטר ל- 1045 תושבים, אום אל פאחם שוטר לכל 1200 תושבים, או לוד שוטר לכל 449 תושבים.

בסעיף 'תיקי חשיפה' כותבת סטרוק:

"תיקי חשיפה הם תיקים הנפתחים ביוזמת המשטרה בהעדר מתלונן. זו אכיפה יזומה שנוצרת מהנחיות ומהגדרת מדיניות ע"י הפיקוד הגבוה או ע"י הדרג המדיני ומתאפשרת רק אם במקביל מוקצה למטרה זו כח אדם ייעודי. במחוז ש"י מגיע מספר תיקי החשיפה לשיא והוא גדול בכ-80% מהממוצע הארצי.

אחוז הגילויים בתיקי חקירה מבטא את מספר תיקי החקירה בהם הצליחו החוקרים לאתר את החשודים ולבסס את הראיות נגדם. משום כך זה פרמטר מובהק של אכיפה יעילה ואיכותית ומשקף את המשאבים שהושקעו בתיק. המסקנה העולה שאחוז הגילויים גבוה בהרבה מהממוצע הארצי בכל התחומים מלבד תחום הביטחון- כלומר משאבי מחוז ש"י ממוקדים באוכלוסיה היהודית תוך הזנחה של אכיפה באוכלוסייה הערבית עד כדי הפקרת בטחון המתיישבים.

במבחן התוצאה, מסבירה סטרוק, "מדיניות אכיפת יתר משתקפת באופן מובהק בצומת ההכרעה על הגשת כתבי אישום.

הגרף המופיע בדו"ח מציג את שיעור כתבי האישום מסה"כ התיקים שנפתחו בכל מחוז. בעוד רוב המחוזות נעים בין 11-17 אחוז, במחוז ש"י מדובר על יותר מפי שניים: 38% כתבי אישום ביחס לתיקים שנפתחו".

בפועל אכיפת החוק שהנהיג צוות שי ניצן במחוז ש"י כללה גם: נהלים מחמירים כנגד מתנגדי ההתנתקות, המבצע האלים בעמונה, הריסת בית פדרמן על הרכוש באישון לילה, החרמת נשק מאזרחים בשל תיקים פליליים מינוריים.

עוד מספרת סטרוק על "מספר החלטות 'תמוהות' בלשון המעטה ולא ברורות של שי ניצן בתחום ההסתה". בהקשר זה היא מציגה שורה של פרסומים תקשורתיים המלמדים על התנהלות תמוהה זו.

בפרק הנוגע להליך מינויו של ניצן כותבת סטרוק: "הליך המינוי של שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה לא החל עכשיו, אלא לפני למעלה משנה. עם תום 8 שנים בתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים הודלף לתקשורת שוינשטיין מבקש למנותו ללא מכרז לתפקיד משנה ליועמ"ש.

ועדת ביקורת המדינה בכנסת דנה בנושא וביקשה חוות דעת ממבקר המדינה. עוד בטרם הושלמה חוות הדעת של המבקר, בראשית ספטמבר 2012 הביא וינשטיין לממשלה בקשה למנותו למשנה ליועמ"ש ללא וועדת איתור וללא מכרז, לתפקיד שלא היה קיים כלל עד אז, לא מוגדר ("תפקידים מיוחדים"), שוינשטיין התעקש שהוא חיוני ואינו סובל דיחוי. לשרים הוגשה חוות דעת מתפתלת המסבירה מדוע התפקיד חיוני ומדוע אין צורך בוועדת איתור או במכרז.

סטרוק מצרפת לדו"ח שלה את הקלטת דבריה של כתבת גלי צה"ל, אילאיל שחר וממנה עולה כי "השרים פשוט חוששים להתנגד כי...אולי תהיה חקירה בעניינם".

"לקראת המינוי הנוכחי בנה וינשטיין ועדת איתור נוחה לו כאשר ברור היה לכל שתפקידה לבחור בשי ניצן. היו לא מעט מועמדים ראויים שלא הגישו מועמדות משום שהבינו שמבחינת וינשטיין המטרה כבר סומנה מסביב לחץ".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/265736



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
אור ליום חמישי י''ח בכסלו תשע''ד    20:36   20.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. שי ניצן הוא מינוי חשוך של מערכת אטומה / אורי אליצור  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   קומבינה הכניסה את שי ניצן למסדרון המוביל לכיסא פרקליט המדינה, כבר בשנה שעברה. כך המערכת מצפצפת על הציבור

לפעמים תרבות היד-רוחצת-יד של האליטה הליברלית-שמאלנית עולה פתאום על גדותיה כמו כיור סתום, בשלולית שמשאירה אחריה סימני לכלוך שלא יורדים בשום ניקוי. מינויו המחוצף והמצפצף של שי ניצן הוא אחד הרגעים האלה. מערכת המשפט מצפצפת על הממשלה, על הציבור, ואפילו על מראית עין של נוהלי עבודה תקינים. העיתונות שותקת כי מדובר באיש "משלנו", רודף המתנחלים הנמרץ והמצטיין.

שרת המשפטים, מיסיס קלין, משתפת פעולה עם גניבת הסוסים של היועץ המשפטי. כל הנאורים מכל מגדלי השן מהנהנים בראשם ואומרים: מינוי ראוי, מינוי ראוי. ורק אמון הציבור במערכת המשפט מאבד עוד כמה קילוגרמים ממשקלו הירוד ממילא.

"ועדת האיתור" נתפרה מראש לפי מידותיו של שי ניצן. אחרי "דיונים כבדי ראש" היא מביאה לממשלה מועמד אחד בלבד: שי ניצן. לא, הם לא שמעו על כך שהאיש ודרכו בעייתיים בעיני לא מעט אזרחים בישראל. הם לא מעלים בדעתם שלממשלה הנוכחית אולי עדיף יהיה מישהו קצת פחות שנוי במחלוקת. ובעיקר - הם אף פעם לא חשבו על כך שוועדת איתור לא נועדה להחליט אלא לבדוק ולאתר. להביא בפני המחליטים כמה מועמדים מומלצים, שמהם תבחר הממשלה את המתאים ביותר.

וזה לא התחיל השבוע אלא כבר בספטמבר של השנה שעברה. שי ניצן סיים שמונה שנים בתפקיד "המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים". לפי החוק אי אפשר היה להאריך עוד את כהונתו. לפתע פתאום התברר שיש צורך קריטי לאייש תפקיד חדש שמעולם לא היה קיים קודם: "המשנה ליועץ המשפטי לתפקידים מיוחדים". אם זה נשמע לכם דומה לתפקיד שמילא קודם שי ניצן, זו טעות של האוזן שלכם. מדובר במשהו חדש ואחר לגמרי, ובמיוחד דחוף מאוד.

כל המערכת המשפטית זעקה: יאויש התפקיד החדש מהר, מעכשיו לעכשיו, אחרת לא נוכל לתפקד. ותתפלאו, למרות הזמן הכל כך קצר שעמד לרשותנו, כבר מצאנו גם את המועמד המתאים ביותר לתפקיד: עו"ד מוכשר מאוד שבמקרה בדיוק עכשיו התפנה מתפקיד קודם. קוראים לו שי ניצן. ביום חמישי בערב הודיעו לשרי הממשלה שביום ראשון בבוקר עליהם להצביע בעד או נגד. ולא, אין צורך במכרז ולא בוועדת איתור. למה? כי נורא דחוף ואי אפשר לעכב את זה. וחוץ מזה, תסמכו עלינו, אנחנו הרי משפטנים.

כך, בקומבינה הזו, הוכנס שי ניצן שנה מראש למסדרון המוביל לכיסא פרקליט המדינה. ומי שעדיין לא תופס כמה חושך יש בשיטות הפעולה האלה בכלל, ובמערכת המשפט במיוחד, כדאי לו לחזור ולהאזין למה ששידרה אילאיל שחר בגל"צ בשנה שעברה, כאשר היה על הממשלה לאשר בחטף את המינוי "החיוני ביותר" לתפקיד שהרגע נתפר. רבים משרי הממשלה, סיפרה הכתבת, אמרו לי שהיו רוצים להצביע נגד המינוי, אבל הם פוחדים להסתבך עם הפרקליטות, שיכולה לתפור תיק פלילי למי שמרגיז אותה.

ואחרי כל זה, אני לא חושב שמדובר בקנוניה שמאלנית אפלה של מאפיה שזוממת במודע להשתלט על העולם. זו הנטייה הטבעית של מערכת לשבט את עצמה ולהבטיח שהדור הבא שלה ייראה בדיוק כמו הדור הנוכחי. והנטייה הזו, עד כמה שהיא טבעית ואנושית, היא הנגע הכי חמור של מערכת המשפט בישראל, שלא יכולה להציל את עצמה מעצמה. רק ביקורת חריפה ועקשנית מבחוץ יכולה לתקן אותה ולהחזיר לה את אמון הציבור.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/523/652.html?hp=1&cat=479&loc=11

תגוביות:

1.פה חיים בסרט של דמוקרטיה אבל לא מבינים שבולשבקים חשוכים ורעים שולטים בנו. אפילו ביבי מפחד מהם.

2.מערכת המשפט הפכה למערכת השלטון בחסות שי ניצן ואהרון ברק. יש להחזיר החוק למערכת המשפט בלי איפה ואיפה.

3.מזמן איבדתי את האמון במערכת הכוחנית הזו. איך אפשר לתת אמון במאפיה?

4.מערכת המשפט בארץ "מקולקלת" והפשע המאורגן משגשג ופורח. האינדיקציה למערכת משפט מיטבית היא רמת הפשע. בארצנו העולם התחתון משגשג ואיבד את המעצורים כי מערכת המשפט פשטה את הרגל.

5. שי ניצן ידוע בבעייתיותו. הוא היה מהלך במסדרונות ומוביל תהליכים שאיש מלבדו איננו מעוניין בהם. דוחף, גורם שיהיו ישיבות והחלטות, כשכל הצוות המקצועי חושב ששינוי סעיף פלוני או אלמוני זה מיותר, מכניס את המערכת לסחרור וראוי היה לו שלא הובא לדיון.

הוא בעייתי מאוד כי הוא ממש 'מושך אש'. יש עו"ד נעימים ומבריקים לא פחות. היחס שלו למעצרים מנהליים סלקטיבי ומגעיל. זה לא עניין של שמאלני. זה פשוט מגעיל.

6.איזה ערך יש ליועץ משפטי שאינו מקובל על מחצית מהעם?

7.מדובר במאפיית המשפט בכיכובו של דון ברקורליאונה.

8.נתבעי הפרקליט הראשי ייחשבו בעינינו לוחמי חופש צחים. הפרקליטות אינה של העם. היא זרוע קולוניאליסטית זרה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי י''ח בכסלו תשע''ד    12:40   21.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. עתירה לבג''ץ: הועדה לאיתור פרקליט המדינה הפכה לועדת מינוי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 21.11.13 בשעה 12:45 בברכה, ליה
 
בתנועה למשילות ודמוקרטיה מוחים בקמפיין חדש על הדרך בה נבחר שי ניצן, "ריח חריף של משחק מכור סביב המינוי לתפקיד".

התנועה למשילות ודמוקרטיה השיקה הבוקר (ב') קמפיין וויראלי היוצא נגד הליך בחירתו הפסול של עו"ד שי ניצן לתפקיד פרקליטות המדינה.

התנועה למשילות ודמוקרטיה, מבקרת את התנהלות וועדת האיתור, אשר הציגה לאישור הממשלה מועמד אחד בלבד לתפקיד פרקליט המדינה, ובכך מנעה מנבחרי הציבור את היכולת לעשות את תפקידם, ולבחור את המועמד הנכון והמתאים ביותר לתפקיד.

הקמפיין הוויראלי הושק במקביל לעתירה לבג"צ אשר הוגשה הבוקר ע"י התנועה, גם כן במטרה לבחון מחדש את מינוי של ניצן.

יו"ר התנועה למשילות ודמוקרטיה יהודה עמרני: "אנו רואים בחומרה רבה את התנהלות וועדת האיתור, שהפכה בין לילה לוועדת מינוי".

"חשוב לציין כי אנו לא מבקרים את שי ניצן ומקצועיותו, אלא את הריח החריף של משחק מכור אשר עלה סביב המינוי לתפקיד", הוסיף עמרני.

לדבריו, "המצב אשר נוצר, בו ידיהם של מקבלי ההחלטות קשורות, ועליהם להיכנע לתכתיבי וועדת האיתור מבלי שיוכלו לבצע את תפקידם, פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט, ומהווה סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית, ולזה לא נוכל להסכים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/265817

ביבי - בנט / לא כשירים להחליט

http://www.youtube.com/watch?v=aI1kp-EQLkQ#t=21



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ששי י''ט בכסלו תשע''ד    10:12   22.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. השמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג''צ ולמערכת המשפט  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   השמאל בישראל איבד את כוחו בכנסת אך לא השלים עם החלטה דמוקרטית זו של הבוחר הישראלי ובשיטות אפלות השתלט על בית המשפט העליון ועל כל מערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו בלבד לשם ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו, עוקפת הממשלה והעם.
את תהליך הפיכת בג"צ והמערכת המשפטית כולה על כל זרועותיה השונות למרכז פעילות של השמאל החל אהרון ברק לבצע משהתמנה לשופט בבית המשפט העליון.

אהרון ברק הוא אדם ערמומי וחסר עכבות, שפרופסורים ומומחים למשפט בעלי שם עולמי עמדו על שיפלותו ועל חוסר המוסריות וחוסר כיבוד החוק שלו.

פרופ' פוזנר דייק וכינה אותו דיקטטור ואדם שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר והישווה בינו לבין נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניח אותו על ראשו. הוא מצא בו היבריס וחוצפה חסרת גבולות המעידה על זלזולו בעם בישראל ובתוצאות הבחירות והזהיר את מערכת המשפט האמריקנית מללמוד ממעשים נוראים אלה.

אהרון ברק הוא ניצול שואה ובשל חוויה משפילה ומזעזעת זו אין ספק שראיית עולמו עוצבה באופן מעוות ובלתי הפיך. זו נכות נפשית.

ההלכה היהודית אוסרת למנות מי שהוא נכה פיזית או נפשית לעמוד בראש מערכת ציבורית כלשהי, שכן נכות נפשית או פיזית משבשות את התנהלות האדם והוא עלול לפגוע בהחלטותיו ומעשיו בטובת הכלל.

אהרון ברק הוא דוגמא מצויינת לכך שההלכה פועלת נכון, שכן הוא אחראי על הרס הפרדת הרשויות במדינת ישראל על ידי הפיכתה של מערכת המשפט לממשלת על באמצעות המהפיכה החוקתית השיקרית שביצע ללא רשות או סמכות מהכנסת.

אהרון ברק הרס את מערכת המשפט והפך אותה למרכז פעילותו הפוליטית של השמאל.

מצד אחד של המתרס עומדים אירגוני השמאל הממומנים במימון זר, פראי ופושע ללא שום פיקוח ממשלתי או אחר עם מפלגות השמאל שעותרות ללא הרף בנושאים פוליטיים ומצידו השני של המתרס עומדת מערכת משפט פוליטית של השמאל ופוסקת פסקי דין לטובתם של גורמים עלומים אלה שמטרתם חיסול המדינה היהודית וזכותה הגוברת על כל זכות אחרת - להתקיים!

סימוכין:

פרופ' פוזנר הסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

פרופ' פוזנר : "אהרן ברק שודד-ים משפטי והחוק בשבילו הוא רק טיוטה. אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית. הוא האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר. בביקורתו כותב פוזנר: לישראל אין חוקה, רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר מחדש ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים.

תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק כלשהו ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס, שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד. ברק אינו מנסה להגן על גישתו השיפוטית כי אם לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת המשפט בישראל הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת בעצם את הדמוקרטיה.

בית המשפט בישראל הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, בית המשפט, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא חופשי לשכתבה.

ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' בעיניו ובעיני בית המשפט היא גם מטבעה בלתי חוקית. כך הוא קבע שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לביקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו. ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל.

ברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה".

http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062

לעיון האשכול:

http://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ששי י''ט בכסלו תשע''ד    11:31   22.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. גורם בטחוני מציין: פונים לבג''ץ שעוצר באופן כמעט אוטומטי את הריסת המבנים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בתנועת "רגבים", שמפקחת על התרחבות הבנייה הלא חוקית הפלסטינית בשטחי E1, טוענים כי הבנייה מתבצעת בעיקר בשבתות ובחגים, תוך ניצול היעדר פיקוח של המנהל האזרחי. "ההכנות לבניית המבנים, שכוללות בעיקר יישור שטח, מתבצעות במהלך השבוע ובסוף השבוע מגיעים קבלני הבנייה, בונים את המבנים ומאכלסים משפחות", אומר עובד ארד, רכז יו"ש ברגבים. הוא מוסיף: "בחופשת חול המועד פסח נבנו עשרות מבנים כאלו בנחל קידר. כשהמנהל האזרחי חזר מהחופשה הוא גילה מציאות חדשה".

גורמים ביטחוניים מציינים כי על מרבית המבנים הלא חוקיים יש צווי הריסה, אבל בגלל ההליכים המשפטיים אי אפשר לבצע אותם. "השיטה ידועה", אומר גורם במערכת הביטחון, "במקביל להגעת הכוחות למקום כדי לבצע את צו הפסקת העבודה או צווי ההריסה, יש פנייה לבג"ץ שמובילה באופן כמעט אוטומטי לצווי מניעה. הצווים הללו מהווים צווי חסינות מפני ההריסה. הדיונים שוכבים בבתי המשפט למשך תקופה ארוכה והריסת המבנים לא מבוצעת בפועל".

במימון הרשות: מאחז פלסטיני בשטח E1

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/363.html?hp=1&cat=404&loc=3

תגוביות:

תגוביות:

1.פרופ' דיסקין על צווי ביניים המנטרלים במקרה הנדון את פעולת הממשלה נגד הבניה הלא חוקית הערבית למשך שנים שבמהלכן מבססים הערבים את הבניה והופכים פחונים לארמונות ענקיים על קרקע גנובה:

לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

2.השמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג''צ ולמערכת המשפט

השמאל בישראל איבד את כוחו בכנסת אך לא השלים עם החלטה דמוקרטית זו של הבוחר הישראלי ובשיטות אפלות השתלט על בית המשפט העליון ועל כל מערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו בלבד לשם ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו, עוקפת הממשלה והעם.
את תהליך הפיכת בג"צ והמערכת המשפטית כולה על כל זרועותיה השונות למרכז פעילות של השמאל החל אהרון ברק לבצע משהתמנה לשופט בבית המשפט העליון.
אהרון ברק הוא אדם ערמומי וחסר עכבות, שפרופסורים ומומחים למשפט בעלי שם עולמי עמדו על שיפלותו ועל חוסר המוסריות וחוסר כיבוד החוק שלו.

פרופ' פוזנר דייק וכינה אותו דיקטטור ואדם שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר והישווה בינו לבין נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניח אותו על ראשו. הוא מצא בו היבריס וחוצפה חסרת גבולות המעידה על זלזולו בעם בישראל ובתוצאות הבחירות והזהיר את מערכת המשפט האמריקנית מללמוד ממעשים נוראים אלה.

אהרון ברק הוא ניצול שואה ובשל חוויה משפילה ומזעזעת זו אין ספק שראיית עולמו עוצבה באופן מעוות ובלתי הפיך. זו נכות נפשית.

ההלכה היהודית אוסרת למנות מי שהוא נכה פיזית או נפשית לעמוד בראש מערכת ציבורית כלשהי, שכן נכות נפשית או פיזית משבשות את התנהלות האדם והוא עלול לפגוע בהחלטותיו ומעשיו בטובת הכלל.

אהרון ברק הוא דוגמא מצויינת לכך שההלכה פועלת נכון, שכן הוא אחראי על הרס הפרדת הרשויות במדינת ישראל על ידי הפיכתה של מערכת המשפט לממשלת על באמצעות המהפיכה החוקתית השיקרית שביצע ללא רשות או סמכות מהכנסת.

אהרון ברק הרס את מערכת המשפט והפך אותה למרכז פעילותו הפוליטית של השמאל.

מצד אחד של המתרס עומדים אירגוני השמאל הממומנים במימון זר, פראי ופושע ללא שום פיקוח ממשלתי או אחר עם מפלגות השמאל שעותרות ללא הרף בנושאים פוליטיים ומצידו השני של המתרס עומדת מערכת משפט פוליטית של השמאל ופוסקת פסקי דין לטובתם של גורמים עלומים אלה שמטרתם חיסול המדינה היהודית וזכותה הגוברת על כל זכות אחרת - להתקיים!

סימוכין:

פרופ' פוזנר הסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

פרופ' פוזנר : "אהרן ברק שודד-ים משפטי והחוק בשבילו הוא רק טיוטה. אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית. הוא האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר. בביקורתו כותב פוזנר: לישראל אין חוקה, רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר מחדש ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים.

תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק כלשהו ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס, שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד. ברק אינו מנסה להגן על גישתו השיפוטית כי אם לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת המשפט בישראל הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת בעצם את הדמוקרטיה.

בית המשפט בישראל הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, בית המשפט, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא חופשי לשכתבה.

ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' בעיניו ובעיני בית המשפט היא גם מטבעה בלתי חוקית. כך הוא קבע שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לביקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו. ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל.

ברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה".

http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062

לעיון האשכול:

http://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

לעיון האשכול:

הערבים קנו את אדמות יבנאל, ראש פינה ויסוד המעלה

http://rotter.net/forum/gil/20031.shtml#166


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שבת כ' בכסלו תשע''ד    13:09   23.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. דניאל פרידמן נגד האקטיביזם השיפוטי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 23.11.13 בשעה 13:45 בברכה, ליה
 
חיבור שר המשפטים לשעבר מעורר סערה בעולם המשפט. פרידמן ניסח את כתב האישום החמור, החריף והנוקב ביותר שיצא אי פעם נגד מהפכת האקטיביזם בארץ.

631 העמודים תחת השם "הארנק והחרב" הם אולי כתב האישום החמור ביותר, החריף ביותר והנוקב ביותר, שיצא אי פעם נגד מהפכת האקטיביזם השיפוטי בישראל ולא רק נגד המהפכה עצמה, אלא גם נגד מנהיגיה: מאיר שמגר, אהרון ברק ודורית בייניש.

ביקורת האקטיביזם השיפוטי איננה חדשה. פרידמן לא המציא אותה...

החיבור של פרידמן הוא מסמך מכונן...

הפרופסור אמריטוס למשפטים הוא לא עוד פובליציסט. האיש הוא פדנט לפרטים, משפטן העוסק רק בראיות ובעובדות ואקדמאי בנשמתו...

בפרס ישראל הוא זכה לפני שנים רבות על מפעל חיים של יצירה משפטית באקדמיה של טרום עידן הפוסט...התוצאה היא תיעוד מונומנטלי של שלושים שנות מהפכת האקטיביזם השיפוטי על מאות האירועים הקטנים שכוננו אותה...

לא לחינם העדיפו בממסד המשפטי להתעלם ולהחריש עד יעבור זעם.

נציג המערכת היחיד שהגיע לכנס ההשקה של הספר בשבוע שעבר היה מנכ"ל משרד המשפטים, גיא רוטקופף, תלמידו של פרידמן לשעבר. מלבדו, צמרת המשרד בעבר ובהווה העדיפה להתעלם.

דניאל פרידמן: "את החוק צריך לקבוע מחוקק ולא בית המשפט או היועץ המשפטי".

מאבק על כוח

המהפכה המשפטית נתפסה...כמאבק של השמאל בימין. פרופ' מאוטנר כתב במאמר מפורסם שהמהפך הפוליטי של 1977 גרר מהפך שיפוטי. אדוני הארץ בדימוס חיפשו דרך לעקוף את החלטת הבוחר ומצאו את בית המשפט העליון.

מאוטנר ניסח זאת כך: "ההגמונים לשעבר הגיבו על כישלונם ב'פוליטיקה של הבחירות' בהעתקת המאבקים הפוליטיים שלהם לזירה של בית המשפט העליון והם עשו זאת בדרך של הגשת עתירות לבית המשפט, שנועדו לשבש את מהלכיו של השלטון הנבחר".

העתירות הסיטוניות של השמאל היו לדידו הזמנה להנחתה: "בית המשפט חבר לקבוצה היהודית-חילונית הניאו ליברלית ושיתף עמה פעולה באופן הדוק ועקבי לשם הגנה על הערכים המשותפים לקבוצה ולו"...

לב המאבק לדעתו של פרידמן הוא פשוט מלחמה פרימיטיבית ועיוורת על כוח ושליטה. "דרוויניזים פוליטי", כהגדרתו, שפוגע במשילות של כל ממשלה באשר היא.

זה התאפשר כשמלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון והמשבר הכלכלי של שנות השבעים והשמונים הובילו למשבר אמון בשלטון המרכזי...שמגר וברק הריחו את החולשה של הדרג הפוליטי ועשו הכל על מנת לנצל את ההזדמנות ולנכס למערכת המשפטית כמה שיותר כוח וסמכויות.

המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה והפקידות הבכירה בפרקליטות...

"הארנק והחרב" מתאר את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.

העוצמה נרכשה דרך ריכוז מאמץ בארבעה אפיקים:

1.ביטול זכות העמידה ופתיחת שערי בג"צ לכל דכפין, תוך שימוש מופרז בעילות אמורפיות כמו "סבירות" ו"מידתיות" שיצקו למעשה את התוכן לדוקטרינת "הכול שפיט".

2.הרחבה דרמטית בסמכויות בית משפט השלום במטרה לרכז את מירב הערעורים השוטפים במחוזי ולפנות את משאבי בית המשפט העליון לעיסוק בסוגיות ציבוריות וחוקתיות, מה שהפך אותו למעין בית משפט לחוקה.

3.חקירות בלתי-פוסקות נגד נבחרי ציבור במטרה להלך עליהם אימים ולהחליש את כוחם, תוך גילוי מעורבות אקטיבית-פולשנית בכלל המינויים בממשלה ובשירות הציבורי.

4.פסילת חוקים ויצירת חקיקה פסיקתית עוקפת כנסת.

"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".

מורשת ברק

פרידמן לא התספק בכתיבה על המהפכה אלא גם חתר לאפיין את המהפכנים. הוא מראה כיצד החלו אצל אהרון ברק המהלכים השנויים במחלוקת, עוד בתקופת כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה.

אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים כללית, היה מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל בממשלת רבין. בתקופה זו צצו נגדו תלונות בדבר קשרים עסקיים שלו עם אישה בשם חוה ארליכמן, שעמה היו לו קשרים אינטימיים. הממשלה החליטה על מינויו לתפקיד, וכשבועיים לאחר מכן התקשר אליו היועץ המשפטי ברק וביקש ממנו להיפגש עמו בקריה. ברק שידל את ידלין לשוחח עם ראש אגף החקירות במשטרה, יעקב קדמי. פרידמן כותב כי "ידלין, העסקן המנוסה, גילה תמימות רבה. הוא לא הכיר את מערכת המשפט, והוא הרי נפגש זה עתה עם היועץ המשפטי לממשלה – אדם שתפקידו לכאורה לסייע לממשלה לממש בהקדם את מינויו. ספק אם היה ער לכך שליועמ"ש שני כובעים – של יועץ ושל תובע – כאשר קיים ניגוד ברור בין שני התפקידים".

בספרו "עדות" תיאר ידלין את תחושתו: "מולי ישב אדם מעורר אמון, שדיבר בנימה רכה – סמוך עליי, העניין יגמר כהרף עין". אבל זו הייתה אשליה. בשבועות שלאחר מכן נמשח ידלין בזפת ובנוצות. ברק לא הרפה עד שגרם למעצרו עד לתום ההליכים והוביל אותו לדין שבסופו הוא נשלח לחמש שנות מאסר.

"כעת הגיע תורו של רבין עצמו", כותב פרידמן. במרס 1977, זמן קצר לפני הבחירות, נחשף כי לאה ויצחק רבין מחזיקים חשבון דולרים בארה"ב. לפי החוק, היה ניתן לסיים את העניין בכופר ואכן רבין נפגש עם ברק כדי לסיים את הפרשה בדרך זו.

מאוחר יותר כתב כי "ברק נקט לשון רכה ופייסנית, הממעיטה מחומרת העניין. לאה הופתעה מאוד ונרגעה", אך לברק היו תכניות אחרות. סמכות ההמרה של ההליך הפלילי בכופר היתה נתונה לשר האוצר, אך היועמ"ש דרש ממנו להימנע מכך ולהגיש כתב אישום. הוא הודיע לשר שאם ישתמש בסמכותו, אזי הוא, ברק, יפנה לבג"צ. המהלך גרם לרבין להתפטר מתפקידו. לאה רבין הורשעה ונקנסה בסכום גבוה. פרידמן מציין כי "תחושת העוול שנשאה לאה רבין לא פגה כל ימי חייה. היא סירבה ללחוץ את ידו של ברק אפילו בטקס הקבורה של בעלה, לאחר הירצחו".

את פרשת ידלין ורבין משווה פרידמן להליך המינוי של פרופ' איתמר רבינוביץ' לשגריר ישראל בארה"ב. התברר שגם הוא החזיק חשבון דולרים בחו"ל, וחבר הכנסת גונן שגב הגיש עתירה לבג"ץ בעניין. הדיון התקיים בפני הרכב בראשות ברק. "רבין היה רגוע", סיפרה נעמי לויצקי בספרה כבודו. "הוא הגיב ואמר: אני מכיר אותם, הם יגנו על רבינוביץ' כי הוא אחד משלהם, אני לא דואג". ואכן כך היה: הפרקליטות התגייסה להגן על המינוי ורבינוביץ' טס לוושינגטון.

בנושא הסטנדרט הכפול, פרידמן מתייחס לפסיקה ששללה מהרב עובדיה יוסף את האפשרות להמשיך לכהן כדיין במקביל לפעילותו בתנועת ש"ס: "הפגיעה הקשה שחש הרב עובדיה היתה מלווה בהרגשה שהוא עומד לפני מערכת משפט שערכיה זרים לו, המתנכלת לו ולערכי היהדות שהוא מבטא. לכך הצטרף גורם נוסף: ככל שמרבה בית המשפט העליון להציב סטנדרטים ראויים ופעמים נשגבים לזולת, עולה התהיה אם הוא עצמו עומד בסטנדרטים האלה. בהקשר הנוכחי זכור שברק עצמו השתתף, גם לאחר מינויו לשופט במו"מ בין בגין לסאדאת בקמפ-דייויד. ברור שהיה זה מהלך פוליטי מובהק, אף שלא היה מפלגתי והוא אכן עורר ביקורת".


...ברק כופה את ערכיו על המערכת.

סיכול ממוקד

"טכניקת הסיכול הממוקד של מינויים פותחה בפרקליטות", כותב פרידמן. "הכלי הקטלני הזה כנראה לא הומצא בפארסת מינוי נגיד בנק ישראל בחודשים האחרונים.

יעקב נאמן נאלץ לפרוש מתפקיד שר המשפטים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום מופרך בגין עדות שקר. מינויו של רובי ריבלין לאותו תפקיד סוכל ב-2001 לאחר שנפתח נגדו תיק חסר שחר.

חיטוט בעברם של מועמדים ופרסום דופי זה או אחר שנמצא בהם העכירו בשנים האחרונות את האווירה והגיעו לממדים ששיבשו לחלוטין את הליכי המינויים לתפקידים רבים בשירות הציבורי.

התערבות נוספת שנויה במחלוקת היתה בעניינו של דן חלוץ. בעת שהיה מפקד חיל האוויר התראיין חלוץ לעיתון "הארץ". היה זה לאחר חיסול ממוקד של בכיר בחמאס, שגרם להרג של 14 פלסטינים שהיו בסביבתו של המחבל. "מה הרגשת?" נשאל הקצין וענה: "מכה קלה בכנף...וזה הכל"...

העתירה שהוגשה בעניין ביקשה להשעותו עקב עמדתו המוסרית כפי שהשתקפה בראיון. בניגוד למצופה, בית המשפט לא זרק את העותרים מכל המדרגות. הוא דרש מחלוץ להתייצב ולשטוח את עמדתו: "לא רק אישור או הכחשה של הדברים, אלא גם את עמדתו הערכית של המשיב לגבי האמירות".

לאחר הסבריו של חלוץ והתנצלותו, העתירה נדחתה, אך המסר המאיים היה ברור".

פרידמן טוען ש"התעניינות זו בהשקפת עולמם ובערכיהם של אזרחים, דומה להתעניינותה של הכנסייה הקתולית בהשקפת עולמם של מאמיניה כדי לבדוק שמא אינם כופרים חלילה בדוקטרינה הכנסייתית. גם המשטר הקומוניסטי ראה את גודל הסכנה שבהענקת תפקידים ציבוריים לכאלה הכופרים בתורתו. בג"צ נושא את דגל הליברליזם...וההיסטוריה מלמדת על כך ש...ליברליזם קיצוני יכול לגלות סימני דורסנות מפחידים".

הצד השני של משוואת המינויים הוא ההדחות

כך למשל בפרשת השר אריה דרעי וסגן השר פנחסי. הפרקליטות הגישה נגדם כתבי אישום בעברות שונות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. היועמ"ש חריש דרש את התפטרותם, אף על פי שלפי החוק לא היתה כל הוראה שציוותה על כך. רבין, שעמד בפני החתימה על הסכם אוסלו, היה זקוק נואשות להמשך השתתפותה של ש"ס בקואליציה ודרש לדחות את הפיטורים עד להכרעה במשפט. חריש יישר קו עם הפרקליטות ולא הסכים לייצג את רבין בפני בג"צ והוא נאלץ להסתפק בכך שרק מכתב מטעמו הוצג בפני בית המשפט. בג"צ אישר את החלטת הפרקליטות.

כשהקשה פרקליטו של פנחסי ושאל כיצד יכולה הפרקליטות לייצג עמדות סותרות – זו של היועמ"ש וזו של ראש הממשלה – קבע השופט ברק במהלך לוגי תמוה כי העמדה של היועץ המשפטי לממשלה היא העמדה של ראש הממשלה, גם אם ראש הממשלה עצמו לא חושב כך.

צריך לקרוא בשביל להאמין: "אין לומר שפרקליטת המדינה טענה לפנינו בשמם של שני לקוחות שענייניהם סותרים. היא טענה בשמה של רשות מוסמכת אחת – היא ראש הממשלה. נכון שדעתו של ראש הממשלה מר יצחק רבין שונה, אך לא עמדה זו היא שיוצגה לפנינו".

"תוצאות פסקי הדין הללו מרחיקות לכת", מסביר פרידמן. "בית המשפט התייחס בעצם לשיקול דעתו של ראש ממשלת ישראל בנושא פוליטי המצוי בתחום סמכותו, כפי שהוא מתייחס להחלטה של פקיד זוטר בדבר הענקת רשיון לפתיחת עסק.

גלישתו של בית המשפט להרכב הממשלה מהווה פגיעה חמורה בהפרדת רשויות וגוררת אותו אל תוך התחום הפוליטי. האם בית המשפט רשאי בכלל לקבוע קריטריונים להרכבת ממשלה"?

מנותקים מהשטח

מה זה "אמון הציבור" – תוכן ממשי ומדיד או פיקציה משפטית?

הנה דוגמה: "היועץ המשפטי לממשלה קבע כי לא ניתן להציג את מועמדותו של יואל לביא לתפקיד מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל בעקבות התבטאויות גזעניות שיוחסו לו. לאחר שלתפקיד נבחר אדם אחר, עתר לביא לבג"צ נגד החלטת היועץ. העתירה נדחתה תוך חזרה על הנימוק של ערעור האמון הציבורי. אך לביא הפתיע וטען כי הוא נבחר לראשות עיריית רמלה, עיר מעורבת, בתמיכה ניכרת של הציבור הערבי. לטענתו, זוהי הוכחה ניצחת לכך שאמירותיו לא פגעו כלל ב"אמון הציבור". השופטים דחו את דבריו וקבעו כי "אמון הציבור הוא מושג נורמטיבי שאינו נמדד בבחירות כלליות, אלא נקבע לפי אמות מידה משפטיות בהתאם לערכי היסוד של החברה בישראל".

לדעת פרידמן, גם פרשת בג"צ האחרונה בנושא ראשי הערים הוכיחה את הניתוק של בית המשפט מההוויה הישראלית. "אמות המידה המשפטיות" התגלו כריקות מתוכן לאחר שהציבור בחר שוב בשלושת ראשי הערים למרות כתבי האישום שהוגשו נגדם.

איפה עובר הגבול?

המתנגדים שלך טוענים שאתה מגן על המושחתים. יצאת להגנתם של רמון ואולמרט למרות התיקים שנפתחו נגדם. מה עם טוהר המידות בשירות הציבורי? היכן עובר הקו האדום שבו מוצדק לדרוש פיטורים של איש ציבור שסרח?

"יש לי שני דברים לומר על זה. הראשון הוא שבחלק גדול מהמקרים שהבאתי היה מדובר בעניינים פעוטים. במקרים כאלו חובה על היועץ המשפטי לממשלה לשקול גם את השיקול הציבורי.

בלתי מתקבל על הדעת שפקיד, בכיר ככל שיהיה, יוכל להפיל ממשלה בהינף קולמוס על כל שטות.

קח למשל את עבירת 'הפרת אמונים'.

עבירה המכילה סממנים דומים ספגה ביקורת חסרת תקדים מבית המשפט העליון בארה"ב. השופטים שם הגבילו מאד את השימוש בה ואסרו להשתמש בה באופן כללי במקרים של ניגוד עניינים.

כתבי אישום המבוססים על הפרת אמונים באים לרוב על עבירות מעורפלות שגורמות לענישה רטרואקטיבית. בשעת מעשה, האדם לא יודע אם מדובר על עבירה או לא. במשפט העברי קבוע ש"אין עונשים אלא אם כן מזהירים". לדוגמה, בפרשת צחי הנגבי והמינויים הפוליטיים, רבים נהגו כמותו ופתאום זה נהפך באופן רטרואקטיבי לעבירה. היה משפטן אנגלי שהסביר שזה ההבדל בין אדם לכלב. הוא דיבר על 'חוק הכלבים'. את האדם מזהירים מראש וכך הוא יודע מה לעשות. הכלב, לעומתו, חוטף מכות ומבין שקודם לכן עשה משהו לא בסדר".

בספר כותב פרידמן כי "ככל שהירבה העליון לעסוק בהפרת אמונים ובענייני מינויים בממשלה ובשירות הציבורי כך גברה בו הרטוריקה הצדקנית והמוסרנית שלו התוקפת בשצף קצף 'ניגוד עניינים' והמושג הזה הורחב מעבר לכל הגיון, עד כדי כך שכל קשר בין איש ציבור לחברו נהיה מיד 'ניגוד עניינים'".

הביקורת שלך היא גם על פרשת דרעי ופנחסי. דרעי ישב בכלא במשך שנים ארוכות, האם לאור מבחן התוצאה היה ראוי לאפשר לו להמשיך לשבת בממשלה?

"אתה לוקח אותי לנקודה השניה והיא שההדחה שלהם נעשתה ללא שום הסמכה בחוק...נקודת המוצא שלי היא שאת החוק צריך לקבוע המחוקק ולא בית המשפט או היועץ המשפטי, בוודאי בנושאים מרכזיים כאלה...

המצב היום בעייתי ביותר משום שאין שום בקרה על שיקול הדעת של הפרקליטות, לא לפני הגשת כתב אישום ולא לאחר המשפט. אין אצלנו מוסד של 'שופט חוקר' שמאשר כתבי אישום וכך, כשאין ביקורת ופקיד יכול להפיל ממשלה ולמעשה החסינות הפרלמנטרית התבטלה – נוצר מצב של כוח מסוכן מאד שמרוכז בפרקליטות ואצל היועץ המשפטי". האיום הפוטנציאלי בהחלט פועל את פעולתו. פרידמן מתאר כיצד היו טומי לפיד וצחי הנגבי מתנגדים מובהקים לאקטיביזם השיפוטי בימיהם כחברי כנסת, אך הפכו את עורם לבלי הכר מיד לאחר שמונו לתפקיד שר המשפטים. הם הבינו שאם ברצונם לשרוד הם חייבים ליישר קו עם המערכת.

קרבן ציבורי

כותב פרידמן: "המגמה הרדיקלית של זכויות אדם מייחסת משקל מירבי לזכויות של הפרט, תוך שהיא מתעלמת כמעט לחלוטין מהנזק הכבד לציבור ומהסכנות שההכרה בזכות מרחיקה הלכת של אותו פרט תגרום לפרטים אחרים או לכלל הציבור".

פרידמן מקדיש פרק מיוחד לנזקים שגרם בית המשפט בהתערבותו בשיקולי ביטחון.

"לאחר חטיפת המחבלים דוראני ועובייד כקלפי מיקוח לשחרור הנווט השבוי רון ארד, הוגשה עתירה בדרישה לשחררם. ברק דחה בתחילה את העתירה. אך "פרסום פסק הדין היכה את הקהילייה המשפטית הבינלאומית בתדהמה וברק נלחץ מעוצמת הביקורת ושינה את עמדתו וכתב פסק דין המבטל את פסק הדין הקודם שלו".

התוצאה היתה שצה"ל חייב לשחרר את הטרוריסטים.

הכך נוכל להילחם באויבינו, שהם יחזיקו באנשינו ולנו לא יותר להחזיק באנשיהם?" תהה חשין בדעת המיעוט. לאחר ששוחרר דיראני במסגרת עיסקת טננבאום, התיר לו בית המשפט לתבוע פיצויים מהמדינה בשל עינויים שעבר לטענתו בכלא. תביעת הפיצויים המופרכת אושרה על ידי העליון, אך ההחלטה הסופית בדיון הנוסף שנערך בעניין טרם ניתנה.

בפסקי דין נוספים ביטל אהרון ברק את "נוהל שכן", הגביל מאוד את השימוש בסיכולים ממוקדים, דחה את מסקנות ועדת לנדוי שהתירה שימוש בנוהל "טלטולים" במקרה של מעצר "פצצה מתקתקת" וגרם לממשלה להוציא הון עתק בגלל פיסקי דין שהורו על העתקת גדר ההפרדה".

פרידמן מציין שאפילו דו"ח גולדסטון עשה שימוש בפסקי בג"צ כדי לתקוף את המהלכים המבצעיים של צה"ל.

"ההתערבות הגיעה לשיאה", לדברי פרידמן, "עם היציאה למבצע חומת מגן. לא פחות מעשרה פיסקי דין ניתנו באותה תקופה ובגללם נאלץ צה"ל להסביר, להצטדק ולהתדיין עם כל נודניק שהחליט להגיש עתירה.

קצינים בכירים שהתייצבו בבית המשפט שוחחו טלפונית עם הגורמים בשטח כדי למסור לשופטים את הפרטים הכי מעודכנים.

צווים מוחלטים לא ניתנו כיוון שבמהלך הדיונים המתישים צה"ל התמקח בניסיון להגיע לפשרות עם העותרים. "טוב הוא שהצדדים לעתירות לפנינו הגיעו להבנה", ציין בית המשפט באחת מן העתירות. "בית המשפט הפך למפקח העליון על הכוחות בשטח", מסכם פרידמן.

בג"צ כובל את ידי צה"ל.

תחומים לא לו

כאשר נכנס צה"ל לבית לחם, פתחו 30-40 מבוקשים פלסטינים באש ופרצו לכנסיית המולד. בכנסייה היו מצויים אנשי כמורה שלא היו קשורים לאירוע וצה"ל נמנע מלפרוץ לכנסיה אך הטיל עליה מצור. המבוקשים ניצלו באופן ציני את מעמדו הדתי של המקום. מושל בית לחם וחברי הכנסת אחמד טיבי ומוחמד ברכה עתרו לבג"צ כדי לוודא שצה"ל "יקיים את דיני המשפט הבינלאומי באשר לאספקת מזון למבוקשים הנצורים".

פרידמן כותב כי בית המשפט דחה לכאורה את העתירה תוך שהוא מציין כי הוא לא מתערב באופן ניהול הלחימה והמשא ומתן. אך רק לכאורה, שכן דיון ממשי בעניין התרחש גם התרחש. העותרים חששו שהמזון שיוכנס למתחם על ידי צה"ל ייגזל על ידי החמושים ולא יגיע לידי האזרחים. השופטים שהוטרדו מסוגיה זו לא הירפו מנציגי הצבא. צה"ל הסכים לבסוף להצעת השופטים לאפשר לאזרחים לצאת מהמיתחם, לקבל אוכל ורק אז לשוב למתחם.

"קשה להניח שהדיון בבג"צ והמשא ומתן על הצעדים הנדרשים אינו כובל את ידיהם של אנשי הצבא ואינו משפיע על הפעולה", מאשים פרידמן. "כולם מבינים שרק היענות להצעותיו של בית המשפט עשויה למנוע מעורבות חריפה יותר באמצעות צו החלטי".

בג"צ לא סגר את דלתותיו גם בעתירות הנוגעות למדיניות כלכלית, על אף שבהן אין לשופטי העליון כל יתרון מקצועי או הבנה עודפת על הרשות המבצעת.

כך למשל בעתירה של "עמותת שיח חדש נגד שר התשתיות הלאומיות", דן העליון בהחלטתו של מינהל מקרקעי ישראל ביחס לאדמות שהוחכרו לשם עיבודן כאדמות חקלאיות.

המינהל בהנחייתו של שר התשתיות אהוד אולמרט, ביקש לשנות את ייעודן של הקרקעות למגורים כדי לסייע בפתרון בעיית הדיור. חוזה החכירה לא חייב את המדינה לפצות את החקלאים על האדמות, אך התפיסה היתה שכיוון שהחקלאים החזיקו באדמות שנים רבות, שמרו עליהן ועיבדו אותן, יש לפצות אותם.

ועדה בינמשרדית שהוקמה לצורך העניין קבעה כי הפיצויים היו גבוהים מדי. העתירה לבג"צ לא איחרה לבוא בטענה שהחלטת המינהל מיטיבה עם החקלאים על חשבון הציבור ופוגעת בצדק החלוקתי. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לא הסכים לייצג את הממשלה והעתירה התקבלה. ההחלטות בוטלו מבלי שבית המשפט יקבע מה גובה התשלום הראוי לחקלאים וכך הועדה שמונתה על ידי הממשלה כדי להמליץ ותו לא – הפכה למחליטה הסופית ואילו הממשלה הפכה לחותמת גומי בלבד.

האם לבית המשפט יש אחריות על משבר הדיור?

התשובה של פרידמן חיובית.

בעקבות העתירות נתקע הסדר הקרקעות למשך שנים ארוכות. העתירה הראשונה הוגשה בשנת 2000, אך פסק הדין בעתירה האחרונה בעניין ניתן רק בשנת 2011. בינתיים בעיית הדיור החריפה ואת התוצאות היה ניתן לראות במחאה החברתית של 2011. איש כמובן לא דרש מבית המשפט לשאת באחריות לתרומה שלו למצב.

סכסוך מתוקשר

על אהרון ברק מותח פרידמן ביקורת חסרת תקדים.

הוא מצייר אותו כתאורטיקן מנותק הכופה את ערכיו על המערכת. "אין אצלו הבדל בין מלחמה לשלום לביציות מוקפאות או לפרסומות ברדיו".

את יורשתו – דורית בייניש ואת תקופת הכהונה שלה, שבמהלכה כיהן גם פרידמן עצמו כשר המשפטים, הוא מתאר כמלחמת הכל בכל, שבה הנשיאה נאבקת על שימור הכוח בכל מחיר גם ללא כל הגיון...

הסכסוך של פרידמן עם בייניש הגיע לשיא במהלך כהונתו כשר משפטים, אז הפעיל מאמצים רבים כדי לרסן את הכוח הבלתי מוגבל שצבר בית המשפט העליון. חוק הקדנציות שהוביל, קצב את תקופת הכהונה של נשיאים וסגנים לשבע שנים בלבד. מלבד זאת יזם השר הקמת ועדה מייעצת לבחירת נשיאים וסגני שרים. פעולות אלו עוררו סכסוך מתוקשר ולא תמיד ענייני בינו לבין דורית בייניש.

אך עיקר העימות נגע לתיקון לחוק יסוד: השפיטה, שהשר ביקש להעביר אך ללא הצלחה. כשאנחנו מנסים לברר אילו הצעות חוק היה מקדם היום, מפנה אותנו פרידמן בראש ובראשונה לתיקון זה, שמעגן בחוק את יכולתו של בית המשפט העליון לפסול חוקים שנוגדים את חוקי היסוד, אך גם מאפשר לכנסת להתגבר על הפסילה ברוב של 61 חברים.

יש שטוענים כי בפועל הסיכוי שהכנסת תעשה זאת הוא קטן מאוד. אולי עצם מתן הגושפנקה לבית המשפט הוא בעייתי?

"בית המשפט בכל מקרה מממש את היכולת הזו, השאלה היא מה אתה עושה עם זה...אם יהיה מקרה של אינטרס מרכזי של המדינה ומה שאני חשבתי עליו בזמנו היה חוק האזרחות - מתן אזרחות לפלסטינים בעקבות נישואיהם לערבים ישראלים. אילו בג"צ היה פוסל זאת, אין לי ספק שהיה מקום להתנגד לכך".

אך פרידמן לא עוצר בכך.

"הדבר הקריטי הוא לצמצם או לשלול את השימוש בעילת חוסר הסבירות לגבי החלטות הממשלה ובמינויים בשירות הציבורי. יש להפריד את תפקידו של היועץ המשפטי מתפקיד התובע ולבטל את הכלל שבג"צ המציא שחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה ואת הכלל שהיועץ המשפטי יכול לטעון בבית המשפט טענות הפוכות לעמדת הממשלה ובמקביל לשלול מהממשלה זכות לייצוג עצמאי".

מהי עמדתך בנוגע להרכב הוועדה למינוי שופטים?

"אני בהחלט בדעה שכאשר לבית המשפט יש סמכויות כפי שיש לו היום, מידת ההשפעה של שופטי העליון על מינוי שופטים לעליון צריכה לרדת. צריך להוריד את ההשתתפות לשופט אחד או שניים מקסימום ובמקומם צריך להיות מינוי נוסף מהממשלה או מהאקדמיה".

לטענתו לאחרונה ניכרים צעדים לבלימתה של המהפכה המשפטית למרות פסיקות בעייתיות מבחינתו כמו בג"צ ראשי הערים. על השופטים לדבריו לאמץ תכונה אלמנטרית אחת, צניעות.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

תגוביות:

1.ברק נטל לעצמו סמכויות שלא כדין והדיח ראש ממשלה ברמייה. מקומו בכלא.
שמאלנים מושחתים השחיתו את המערכת המשפטית. כל החונטה של ברק היא חונטה של השתלטות בצורה לא חוקית על השלטון במדינה.

2.שופטי בג"צ ואירגוני השמאל הטמאים כבר דאגו שהמסתננים לא יתקרבו לרחביה, רמת אביב וכפר שמריהו.

3.השמאל הרמאי והגנב גנב את השלטון באמצעות השתלטות על בג"צ אחרי שאיבד
את כוחו בכנסת. השמאל גונב את המדינה מכל הבחינות.

פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג"צ הפך למוסד פוליטי.

4.פרידמן: יש לבטל את הכלל שבג"צ המציא, שחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה ולפצל את תפקיד היועץ המשפטי עכשיו!

5.לתקן מיד את חוק יסוד השפיטה כך שיאפשר לכנסת להתגבר על פסילה של חוקים ע"י בג"צ, ברוב של 61 חברים.

6.האם לבית המשפט יש אחריות על משבר הדיור? התשובה של פרידמן חיובית. בעקבות העתירות נתקע הסדר הקרקעות למשך שנים ארוכות. העתירה הראשונה הוגשה בשנת 2000, אך פסק הדין בעתירה האחרונה בעניין ניתן רק בשנת 2011. בינתיים בעיית הדיור החריפה ואת התוצאות היה ניתן לראות במחאה החברתית של 2011. איש כמובן לא דרש מבית המשפט לשאת באחריות לתרומה שלו למצב.

7.הטענה של תומכי האקטיביזם השיפוטי ששופטים הם ההיפך מפוליטיקאים, כלומר חפים מתאוות השררה והכוח והאידיאולוגיה הפוליטית ופוסקים רק לפי שיקולים משפטים עניניים היא הבל גמור. ההבדלים בין שופטים ופוליטיקאים הם קטנים בהרבה ממה שחושבים. הפוליטיקאים לפחות נבחרו תוך ידיעת מגרעותיהם מה שקשה לומר על שיטת מינוי השופטים הנוכחית בבג"צ שבו מיעוט מנציח את שליטתו במשחק שהוא מכור מראש. לכן ביטול בג"צ במתכונתו הנוכחית והחזרתו לימים של טרום המהפיכה החוקתית לא תהיה מתן משקל יתר לפוליטיקאים, אלא לפוליטיקאים שנבחרו בידי הציבור, וכך ראוי שיהיה בדמוקרטיה.

8.ההתערבות הגיעה לשיאה, לדברי פרידמן, עם היציאה למבצע חומת מגן. לא פחות מעשרה פיסקי דין ניתנו באותה תקופה ובגללם נאלץ צה"ל להסביר, להצטדק ולהתדיין עם כל נודניק שהחליט להגיש עתירה.

9.כותב פרידמן: "המגמה הרדיקלית של זכויות אדם מייחסת משקל מירבי לזכויות של הפרט, תוך שהיא מתעלמת כמעט לחלוטין מהנזק הכבד לציבור ומהסכנות שההכרה בזכות מרחיקה הלכת של אותו פרט שתיגרמנה לפרטים אחרים או לכלל הציבור".

10.פרידמן: "המצב היום בעייתי ביותר משום שאין שום בקרה על שיקול הדעת של הפרקליטות, לא לפני הגשת כתב אישום ולא לאחר המשפט. אין אצלנו מוסד של 'שופט חוקר' שמאשר כתבי אישום וכך, כשאין ביקורת ופקיד יכול להפיל ממשלה ולמעשה החסינות הפרלמנטרית התבטלה – נוצר מצב של כוח מסוכן מאד שמרוכז בפרקליטות ואצל היועץ המשפטי".

11.כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 1

השמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג"צ ולמערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו לכל התפקידים. השמאל משתמש במערכת המשפט בישראל כדי לגבור על ההחלטות של הכנסת ושל הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי. אנשי השמאל בזים לדמוקרטיה ואונסים את האג'נדה שלהם על הציבור. שופט אמריקאי בכיר, פרופ' פוזנר: אהרן ברק - הוא שודד-ים משפטי!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

12.גיס חמישי מכרסם בישראל. את ''עמדת המדינה'' במשפט קונים בכספי הקרן לישראל חדשה.

כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך

תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.
בין בוגרי התוכנית:

1.הממונה על הבג"צים בפרקליטות

2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה

בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל "משפחה" של עשרות משפטנים המחויבים לאג'נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.

הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה"ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.

רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html

13.יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון וכדאי שנחשוב איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות. אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

פרופ' מנחם מאוטנר מדבר על בג"צ של אחרי מהפך 77'

http://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk

14.בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה.

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

15.יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית. את השופטים תבחרנה רק ממשלות ישראל כמו בכל העולם הנאור ונקבל גיוון רעיוני ועדתי בבית המשפט שלנו. הוא לא שייך לשמאלנים. הבחירה תתבצע רק אחרי שימוע עומק בכנסת שיבהיר במהלכו מהן עמדותיו של המועמד בכל הנודע לזכותנו על הארץ הגוברת על כל זכות אחרת. כמו כן תבחנה ידיעות המועמד ביהדות בתנ"ך במסורת ובמורשת היהודית.

16.פרופ' דיסקין: הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.
על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

17.מערכת המשפט נגועה בשחיתות סטאליניסטית מכף רגל ועד ראש.

18.כנופיית בג״צ, הפרקליטות, מחלקת חקירות במשטרה, ״עיתונאים״ אנשי שלומם בעיתונות ובטלוויזיה, חוקרים במשטרה (לא נפרט מי ואיפה), אנשים בפרקליטות, שופטים, ״אגודות לזכויות״ למיניהן ובראש הפירמידה כנופיית האייטולות של בג״צ. אני יכול לכתוב ולפרט אבל, כולם מבינים למה אי אפשר...המדינה מנוהלת לא על ידי הממשלה.

19.כל שופטי העליון יחדיו זקוקים לשנות דור, כדי ללמוד את המעט שפרידמן שכח. ספרו החדש הוא, ככל הנראה, המחקר המשפטי החשוב ביותר שנכתב במדינה מאז הקמתה. אחד התסכולים הגדולים של מערכת המשפט נעוץ בכך שלא הצליחו להדביק לפרידמן אפילו בדל של התנהגות לא תקינה (שלא לדבר על עבירה כלשהי), אפילו לא עבירת תנועה, גם לא חניה ב"אדום לבן".

20.בג"צ יחסל את מדינת ישראל היהודית. בג''צ מייצג את הערבים, המסתננים והפושעים.

21.מי שמחפש ארגוני פשע באיצטלה של מחפשי צדק, מצא!

22.זה ברור לכל, בג״צ והפרקליטות הם הפושעים האמיתיים.

23.כנופיית שלטון החוק בראשות אהרון ברק רמסה את החוק ואת הדמוקרטיה.
חונטה של דיקטטורים נקלים שאימצו את הנרטיב הפלסטיני.

24.אכן שמגר, ברק ובייניש הפכו את מערכת המשפט בישראל לארגון פשע.

25.ההיסטוריה לא תאיר פניה לברק. פיראט זו ההגדרה הכי טובה ששמעתי עד כה.

26.תודה לילד שצעק שהמלך הוא עירום...

27.כפי שעולה מדבריו של שר משפטים לשעבר, חונטה שמאלנית קיצונית פנאטית לבנה אשכנזית-חילונית במהותה חטפה את השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל וסוחטת באיומים את הממשלות השונות. מהדברים עולה שכת של הזויים מתנהלת כמאפיה לכל דבר ועניין.

28.הגוף הקורא לעצמו בג"צ הוא האויב הגדול ביותר של המפעל הציוני.

29.מצחיק שבג"צ מבסס את החלטותיו על "אמון הציבור". איזה "ציבור" בדיוק?

30.בג"צ איבד את אמון הציבור וצריך להתפזר.

31.האם ניתן להניע את המטוטלת לכיוון מתקן בעזרת הכנסת? לדעתי לא. המערכת החיסונית שלנו נפגעה באופן אנוש כי יש בה משוב מחזורי הרסני
ולכן נדוננו לתהליך ממושך ואכזרי של גסיסה חברתית ולאומית איטית.

32.This man aharon Barak, requires medical attention

Looking at his polipy face he suffers from extensive HPV

possible human papiloma virus brain infection



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שלישי כ''ג בכסלו תשע''ד    05:46   26.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. ח''כ פייגלין: שי ניצן מסוכן יותר מכל פשע מאורגן. פשיעה בשם החוק הרבה יותר חמורה!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ח"כ פייגלין: "שי ניצן מסוכן יותר מדומרני"

חבר הכנסת מהליכוד דימה את פרקליט המדינה החדש לעבריין וטען שהמחלקה לתפקידים מיוחדים שבראשה עמד מסוכנת יותר מכל ארגון פשע מאורגן: "פשיעה בשם החוק הרבה יותר חמורה".

"שי ניצן והמחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה מסוכנים יותר מכל ארגון פשע מאורגן, כארגונו של שלום דומרני". כך, במילים אלו ממש, תיאר ח"כ משה פייגלין ממפלגת השלטון, הליכוד, את פרקליט המדינה החדש. בראיון בסוף השבוע לתחנת הרדיו הפנימית של המרכז הבינתחומי בהרצליה, לפני אישור המינוי בממשלה, הסביר פייגלין במילים בוטות את התנגדותו לבחירתו של שי ניצן למחליפו של משה לדור: "המינוי הזה הוא מינוי חמור ביותר, מינוי שמדרדר את המדינה".

חבר הכנסת דימה את ניצן לעבריין וטען כי האדם ניצן פסול עוד יותר מהליך מינויו. לדבריו, "פושע קטן פועל בניגוד לחוק, פושע בינוני עוקף את החוק, פושע גדול באמת משתמש בחוק". למאזיניו הוא הביא כדוגמה מדינה דרום אמריקנית: "נניח שאותה מדינה מחליטה להקים ארגון מיוחד שמטרתו לרדוף את מתנגדיו הפוליטיים של השלטון. למשל הוא מחליט שלגבי מתנגדים פוליטיים מותר להביא אותם לדין באופן קבוצתי. אפשר למשל להביא כיתה שלמה בבית ספר תיכון למעצר כי חושדים שאחד מחברי הכיתה סחר בסמים".

לדברי פייגלין, "נוהל כזה הרבה יותר מסוכן מכל ארגון פשע מאורגן. ואני טוען שיש ארגון כזה בישראל והוא נקרא 'המחלקה לתפקידים מיוחדים'. הראשונה שעמדה בראשו הייתה עורכת הדין טליה ששון וכיום עומד בראשו שי ניצן. הסכנה של האדון שי ניצן ופעולותיו במדינת ישראל עולה לאין ערוך על סכנתו של כל ארגון פשע מאורגן כדומרני ודומיו, משום שכאן מדובר בפושע שפועל בשם החוק המשתמש בחוק, ושם מדובר בפושע שפועל בניגוד לחוק".

הח"כ מהליכוד המשיך לתקוף את המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות וטען כי היא "מחלקה פוליטית". לדבריו, "כל מעשיה או 99% ממעשיה מכוונים אך ורק לציבור מאוד מאוד מסוים. הארגון הזה מסוכן למדינה מבחינה מוסרית ונמצא במקום הרבה יותר נמוך מכל ארגון פשע הפועל כפושע לכל דבר נגד החוק. אני אומר שוב - פשיעה בשם החוק או באמצעות החוק חמורה הרבה יותר".

לסיכום הסביר פייגלין מדוע לטענתו ניצן מונה לפרקליט המדינה: "הוא לא קיבל את המינוי כי מישהו בממשלה מאוהב בו או חושב שכישוריו המקצועיים הם מי יודע מה. הוא יקבל את המינוי כי פשוט המערכת, הפוליטיקאים, חוששים מהשכבה הזו". בסופו של דבר, רוב שרי הממשלה הצביעו בעד המינוי למעט שרי הבית היהודי והשר עוזי לנדאו מהליכוד ביתנו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4457831,00.html

תגוביות:

1.עם פרקליטות ובית משפט עבריינים שכאלו, פצצה ברכבם זה מצווה.

2."המחלקה לתפקידים מיוחדים"? ומהם התפקידים?שלה ומי ממנה את חבריה?
בכל מקרה זה נושא שחייב להיות מיד על הפרק שכן זו מחלקה שהוקמה בעבר ואחרי כן ניתנה הוראה לפרק אותה אבל ההוראה לא בוצעה והמחלקה ממשיכה לתפקד בניגוד מפורש לחוק.

3.אז מי ממשיך לתפעל אותה ובאיזו רשות? הפרקליטות, ברשות עצמה.

4.סוף-סוף מישהו יוצא באומץ נגד המאפיה המשפטית. בכל העולם נדהמו מהחוצפה של המאפיה המשפטית בישראל שלקחה לעצמה את השלטון בלי שבחר בה אפילו מצביע אחד והכל כמובן בשם החוק ו"הנאורות"...פושעים! פייגלין צודק!

5.שהחיינו וקיימנו שיש לנו שליח ציבור כזה. כל הכבוד על האומץ והיושרה הציבורית. מינוי שי ניצן הוא עלבון לדמוקרטיה ולמינהל תקין והמחלקה שבראשה הוא עמד היא בושה וחרפה לכל מדינה מתוקנת.

6.כל כבוד על האומץ לצאת בנחרצות שכזאת נגד הגוף המושחת שבמדינה. בצד ה"נכון" מחאה הינה חגיגה דמוקרטית. בצד הלא נכון זו סכנה לדמוקרטיה והמרדה. בדיוק בגלל זה אנחנו לא רוצים את שי ניצן בפרקליטות. זו הדרך בה הוא עובד.

7.האם ראיתם פעם פרקליט מדינה או יועמ"ש בעל דעות ימניות, שמתמנה על ידי ממשלת שמאל? אין מצב. רק הליכוד לא יודע לשלוט והפקידים המושחתים ממנים אחד את השני ומפריעים לנבחרים לממש את הבטחותיהם לציבור. כך גם לגבי השופטים. דוגמאות? מניעת גירוש המסתננים. גדר ההפרדה שהתוואי שלה מתחשב בכל פאלח ערבי אך לא בכמה הוא מסכן את חיי היהודים. ביטול נוהל שכן ועוד.

8.פייגלין אמר דברי חכמה רק שהחונטה ממשיכה לא לספור אף אחד.

9.קראת לילד בשמו וכל יתר אנשי הליכוד בממשלה הצביעו בעד החולירע הזה.

10.פייגלין בפריימריז הבא יימצא את עצמו בראשות הליכוד וכשזה יקרה גם אני אצביע ליכוד.

11.העם בוחר ימין ומקבל שמאל קיצוני. ביזיון. פייגלין ראש הממשלה הבא!

12.שי ניצן משרת את האויב.

13.מינויו של ניצן לפרקליט המדינה משול למינוי של טיבי לשר הבטחון. לא נורמלים בחיי, התאבדות מוחלטת.

14.שי ניצן, ניצן אלון, ציפי לבני וכד' - איזה מזל שהימין בשלטון!

15.צודק, זו החבורה שתופרת תיקים ליריביה. ליעקב נאמן, לרפול, לריבלין ועוד ושנוהגת להחזיק תיקים פתוחים כדי להשאיר תחושת איום. חבורה מושחתת ושמאלנית.

16.פייגלין כל הכבוד על האומץ!!! אומר את מה שכולם מפחדים להגיד.

17.אין היום הרבה אנשים אמיצים כמו פייגלין. מעטים מאד.

18.סוף כל סוף ח"כ שפוי בכנסת ישראל!

19.אין אדם במדינה שמאמין במערכת המשפט.

20.הדמוקרטיה הישראלית היא לא יהודית אבל מדינת ישראל יהודית.

21.העם מאס בחונטה.

22.מערכת המשפט היא אכן אירגון הפשע המאורגן הגדול בישראל. השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבג"צ ולמערכת המשפט על כל זרועותיה כפי שמסביר פרופ' מאוטנר. כל מערכת שנופלת קורבן לכוח פוליטי שמקומו לא בה, היא מאפיה ופשע מאורגן, שכן אחרת לא היתה מתארגנת במוסד הממלכתי החטוף ופועלת מתוכו כאילו הוא נכס שלה ושל השמאל. ישראל במשבר חמור ביותר במערכת המשפט ובמערכת השלטונית. רק מהפיכה ציבורית וחקיקתית תציל את המדינה מציפורני השמאל - שהוא כולו הקרן החדשה מהמסד ועד הטפחות. תראו לי שמאלן אחד בישראל שדרש חקירת המימון הזר ומעשי אירגוני הקרן החדשה הזרה האמריקנית NIF אחרי פירסום דו"ח גולדסטון כשהתברר שאת השקרים בדו"ח ייצרו אירגוני הקרן הזאת. לא היה אז ואין היום אחד כזה - כלומר השמאל כולו הוא קרן חדשה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שלישי כ''ג בכסלו תשע''ד    09:58   26.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. מרד בבג''צ / בן דרור ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 26.11.13 בשעה 10:08 בברכה, ליה
 
ההצבעות בעד שלושת ראשי הערים שהודחו על ידי בג"ץ לא היו בעד השחיתות אלא תגובה הולמת לפגיעה בשלטון החוק על ידי בג"ץ * כדי להבין כיצד הגענו למרד נגד בג"ץ צריך לקרוא את ספרו של פרופ' דניאל פרידמן, "הארנק והחרב", על פגיעתו הרעה של האקטיביזם השיפוטי

לתוצאות הבחירות בבת-ים, ברמת השרון ובנצרת עלית צריך לקרוא בשמן האמיתי: מרד באקטיביזם השיפוטי.

"דעתנו אינה נוחה, בפן הציבורי, מהתמודדותו של לחיאני על תפקיד ראש העירייה", כתבה בתחילת השבוע המשנה לנשיא, מרים נאור. בוודאי שדעתם אינה נוחה. אלא שזה הדדי. גם דעתם של התושבים "אינה נוחה" מהעובדה שבג"ץ רמס, ממש כך, את החוק המפורש.

איך וכיצד הגענו למצב שבו בג"ץ רומס את החוק המפורש, מאוד מפורש, והציבור מבהיר לו שעד כאן.

זה נמאס. פשוט נמאס.

כדי להבין את מחזה האבסורד שלפנינו צריך לקרוא את ספרו של פרופסור דניאל פרידמן, "הארנק והחרב". איך, בתהליך ארוך, שנמשך על עשרות שנים, הפך בית המשפט העליון לגוף פוליטי, כוחני, אינטרסנטי, תוך שימוש בהצדקות בנוסח "שלטון החוק" ו"אמון הציבור", שבסופו של יום רמסו את שלטון החוק ופגעו באמון הציבור.

פרידמן סוקר שורה ארוכה של פסיקות, הן של בית המשפט בעידן הטרום-כוחני והן בעידן הנוכחי. בית המשפט הקודם לא ויתר על זכויות אדם. להפך. הוא ביסס אותן. אבל הוא לא נזקק לאקרובטיקה משפטית ולא להצהרות חסרות טעם על "מהפכה", שהיתה פרי תיאבונו האדיר של אהרן ברק לכוח ועוד כוח.

פרידמן מציג איך ידע ברק לתמרן בין פרשות שונות, עם פסיקות הפוכות, משום שזה התאים לאינטרסים של ברק ואיך, בתהליך ארוך, הצליח ברק ליצור הרכב שופטים ממושמע וצייתני, שיפעל לפי הנחיות האדמו"ר ואיך הפכו שופטי בית המשפט, בהנחייתו של ברק, לאנשי משטרת המוסר וגרוע מכך: הם היו בבחינת נאה דורשים אבל לא נאה מקיימים.

הם יצרו, יש מאין, כללי התנהגות מחמירים לפוליטיקאים, אבל העניקו לעצמם פטור בדיוק מאותם כללים.

הם יצאו בשצף קצף נגד מינויים פוליטיים והפכו אותם לשחיתות ציבורית, בדיוק באותם ימים שהשופטים, הם עצמם, העסיקו את הבנים שלהם כמתמחים בבית המשפט העליון ובצמרת הפרקליטות.

הם פסלו החלטות שלטוניות מטעמים של "ניגוד אינטרסים", אבל קבעו שעליהם הכללים הללו אינם חלים. אסור לחברה או לאדם בכיר להיות מיוצג על ידי עו"ד שמקורב לשר. אבל מותר לחברה או לאדם בכיר להיות מיוצג על ידי עו"ד שמקורב לשופט.

הם הפכו את עצמם למלאכים, עד כדי כך שהם הצליחו לפטור את עצמם גם מכללי האתיקה. באמצעות הלכות ה"סבירות" וה"מידתיות" הם הפכו כל החלטה של השלטון להחלטה שאמורה להיבחן בכלי מדידה שנוצרו על ידי השופטים.

שיקול הדעת השלטוני הלך והצטמצם. המעורבות הגיעה לאבסורדים שאינם קיימים בשום מדינה בעולם. בג"ץ התערב בכמויות הדלק שצריך לספק לרצועת עזה, בג"ץ דן אנשי ציבור בגלל התבטאויות שחרגו ממתחם התקינות הפוליטית של קבוצות לחץ ("רעד בכנף"), בג"ץ כפה על קצינים להגיע לביהמ"ש בזמן מלחמה כדי לפקח על הסיוע ההומניטרי לרצועה והרשימה ארוכה.

פרופסורים נגד אקטיביזם

כבר בסוף שנות השמונים ובוודאי בשנות התשעים, היה ברור שהאקטיביזם השיפוטי איננו שלטון החוק אלא שלטון אליטה קטנה.

פרופסורים כמו אנדרי מרמור ופרופ' מנחם מאוטנר הצביעו כל הכיוונים המסוכנים ועל כך שמדובר בנטיות פוליטיות ולא כל כך תמימות. בהמשך הצטרפו אחרים לביקורת וביניהם רות גביזון, פרידמן עצמו, יואב דותן ואחרים. כולם פרופסורים מכובדים.

אבל ברק בז להם. הוא לחץ על הדוושה. האקטיביזם הפך לדורסני. המשנה לנשיא, השופט מנחם אלון ז"ל, מחה על הדורסנות הזאת בפסקי הדין עצמם. כך גם הנשיא לשעבר, משה לנדוי ז"ל, כשברק פגע בו אנושות בסוגיית "הלחץ הפיזי המתון" וגם הוא השמיע ביקורת בוטה. אלא שזו היסטוריה מושתקת.

חלק מהפקולטות למשפטים הפכו לפקולטות ללימודי ברק. לש"ס היה עובדיה. למשפטנים ממחלקת הציבור הנאור היה ברק.

פרידמן גואל את ההיסטוריה המשפטית משכבת הקוסמטיקה האדירה שהגנה עליה. חשיבותו של הספר מצויה דווקא בסקירה העניינית של הפרשות הרבות מספור.

זהו ספר חובה לכל סטודנט למשפטים, משום שכמעט לכל פסק דין שהם לומדים יש רקע שלפעמים כלל מאבקי כוח אישיים ואינטרסים מנוגדים והתחשבנויות קטנוניות וזהו ספר חובה לכל מי שיש לו עניין בהיסטוריה המשפטית האמיתית של מדינת ישראל, זו שתמיד מסתתרת מאחורי מילות הקסם של "שלטון החוק".

שום דבר מהדברים שחושף פרידמן וזה כולל אינטרסים ויצרים ומאבקים - אינו פוסל את הפסיקות. צריך להבין אותן ואת הרקע. צריך לבקר אותן. אבל צריך גם לכבד אותן. ומי שרוצה לשנות, וצריך לשנות, יתכבד לעשות זאת על ידי שינויי חקיקה.

מנגנון החושך

אחת הפרשות החמורות ביותר שפרידמן סוקר עוסקת ברדיפתו של דרור חוטר ישי, לשעבר נשיא לשכת עורכי הדין, שהוגשו נגדו כתבי אישום מופרכים, בעיקר בגלל שהשמיע דברי ביקורת על השופטים.

בסופו של דבר, הוא יצא זכאי אבל הדרך היתה ארוכה. לחוטר ישי היה כוח להיאבק נגד מנגנון הרדיפה. הוא ניצח. אבל מה גורלו של אדם קצת פחות חזק, שהפרקליטות החליטה שיש צורך לחסל אותו? הסיכוי שלו אפסי.

זה מפחיד לחשוב שמנגנון אדיר ומאוד חשוך, עסק ברדיפה אחרי אדם שהעז להשמיע ביקורת, גם אם בסופו של יום היה זיכוי וזה מפחיד לחשוב שאותו מנגנון, רק לפני שבע שנים, הגיש כתב אישום מופרך נגד מי שהיה אז שר המשפטים, חיים רמון וזה מפחיד לחשוב שכתב אישום מופרך הוגש גם נגד שר משפטים קודם, יעקב נאמן וזה מפחיד לחשוב שתיק פתוח שלא היה בו כלום, נשלף מאיזה ארון כדי למנוע את כניסתו של רובי ריבלין ללשכת שר המשפטים. הרי גם הוא לא היה יקיר המערכת אז שלפו נגדו תיק.

אי אפשר להבין את מערכת המשפט של ישראל ללא התייחסות לסדרת הפרשות הללו ויש עוד, משום שבמשך עשרות שנים "שלטון החוק" היה בפיהם של אנשי אותו מנגנון וחושך היה במעשיהם.

זו היתה גם שעתה הכעורה של התקשורת.

רוב הפרשנים הפכו לדוברים של אותו מנגנון. הם אפילו דרבנו אותו. זה לא רק נשמע מפחיד, זה אכן מפחיד. אף אחד מהמעורבים בפרשות החשוכות ההן לא שילם את המחיר. הביקורת היתה אפסית. התקשורת הפכה אותם ל"בני אור". הם היו נציגי הציבור הנאור. הם פעלו בשמו. במקום הוקעה, במקום חשיפה, כמעט כולם הפכו לשופטים.

פרידמן הוא בעל עמדה. בעבר הוא פרסם סדרת מאמרים ביקורתיים על המערכת. הוא מציין זאת שוב ושוב. אלא שאין בו שום נימה של התחשבנות אישית. השופט בדימוס מישאל חשין זכור לרע מההתבטאות הבוטה שלו נגד פרידמן, "נגדע את ידו של מי שיפגע בבית שלנו". אבל הנה, דווקא חשין מוזכר פעמים רבות בספר, דווקא בזכות פסיקותיו היותר ענייניות ושפויות בשורה של תחומים. פרידמן גומל לו טובה תחת רעה. מה שמחזק יותר, הרבה יותר, את גישתו העניינית של פרידמן.

פרידמן אופטימי מדי

בספרו טען פרידמן שהמטוטלת מתחילה לנוע לכיוון השני, גם בגלל עידן נשיאותו של ד"ר אשר גרוניס כנשיא בית המשפט העליון. פרידמן היה אופטימי מדי.

מורשת האימפריאליזם השיפוטי נמשכת ללא הפסקה.

המטוטלת ממשיכה לנוע לכיוון הלא נכון. פה ושם היו גם פסקי דין ראויים יותר. אבל הכוחניות נמשכת. החוק קובע שככל שמדובר בהליך פלילי, כהונתו של ראש עיר תפקע רק לאחר פסק דין סופי בעבירה שיש עמה קלון. אכן, יש סעיף נוסף בחוק שמעניק למועצה שיקול דעת לנוכח התנהגות בלתי הולמת של ראש רשות. אבל סעיף ספציפי אמור לגבור על סעיף כללי. לא בישראל.

משום ששיקול הדעת של מועצת חכמי בג"ץ חשוב יותר מחזקת החפות שמעוגנת בחוק.

גרוניס מציג את הגיחוך שבעמדת שופטי הרוב, שלמעשה רומסים את החוק המפורש. מה טעם בהוראת המחוקק להשעות ראש עיר רק לאחר הרשעה, הוא שואל, כאשר שופטי הרוב מחליטים על הדחה, כבר בשלב כתב האישום? כל כך פשוט וכל כך נכון. אבל הוא נותר במיעוט.

אחת התופעות שעליהן עומד פרידמן בספרו היא הסימביוזה בין התביעה לבין השופטים.

זה קרה משום שהפרקליטות הפכה לחממה לגידול שופטים. התוצאות בהתאם.

רוב עמודי ההחלטה מתחילת השבוע בעניינו של לחיאני הם חזרה מפורטת על טענות כתב האישום. חזקת החפות נמחקת.

טענות התביעה, ללא טענות ההגנה, תופסות את כל הבמה.

לחיאני לא התבקש להציג כתב הגנה ובכל מקרה, בג"ץ איננו הפורום לדיון בטענות הצדדים ולעומת זאת, אין התייחסות רצינית של בג"ץ לטענות לגופה של העתירה שהעלו באי כוחו של לחיאני.

אבל פעם נוספת, הפך בג"ץ לזרוע הארוכה של התביעה. האופטימיות של פרידמן היתה קצת מוקדמת.

צריך לקרוא את הספר, משום שתוצאות הבחירות בשלוש ערים מלמדות משהו. זה לא שהציבור בחר השבוע בשחיתות.

הציבור הצביע השבוע נגד הפיכתו של בג"ץ למועצת חכמים שמייתרת את הדמוקרטיה.

הכתובת רשומה על הקיר באותיות ענק. הציבור שמע את הפרשנים ואת השופטים, לא השתכנע והוציא פסק דין. זו הזדמנות פז לחשבון נפש ולשינוי כיוון. מערכות התביעה, המשפט והשיפוט משוועות לתיקון. לא כדי לפגוע בשלטון החוק. כדי להציל אותו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=4701

תגוביות:

1.בג"ץ הוא שריד ארכאי לימי המנדט הבריטי, שבגלל תקלה היסטורית (חוסר תשומת לב וחוסר הפנמה של משמעות המעבר משלטון זר למדינה ריבונית ודמוקרטית), הצליח "להתפלח" למדינת ישראל לאחר הקמתה. הגיעה העת לבטל את סעיפים 15(ג) ו-15(ד) לחוק יסוד: השפיטה ולבטל את בג"ץ כליל. בית המשפט העליון יישאר כבית משפט לערעורים אזרחיים ופליליים בלבד.

במקביל יש לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבמחטף משפטפטני מכוער של אייתוללות בג"ץ, הפך לפתע ל"חוקה" שמכוחה כביכול הם פוסלים חוקים של הכנסת (שלא לדבר על כל החוקים שמלכתחילה הכנסת נמנעה מלחוקק, מחשש ש"לא יעמדו במבחן בג"ץ".

בנוסף, חייבים להחזיר את הרועצים המשפטיים העלובים לגודלם הטבעי:... מדובר בפקידונים, שתפקידם לומר מה חוקי ומה לא חוקי ואם הממשלה רוצה לבצע משהו והחוק אינו מאפשר אותו - עליהם לומר איך יש לשנות את החוק כדי שהממשלה תוכל לבצע את מדיניותה. גם זה רק כשהם מתבקשים לספק ייעוץ. אף אחד לא שואל אותם מה "ראוי" ומה "לא ראוי", מה "סביר" ומה "לא סביר" ודעתם בעניינים האלה אינה מעניינת אותנו ואינה חשובה יותר מדעתו של כל אזרח אחר בישראל. אף אחד לא הסמיך אותם לנהל את המדינה או לתת "הנחיות" לנבחרי הציבור ולדרגים הביצועיים. הם כולה, פקידונים.

את נבחרי הציבור שסרחו או פישלו אנחנו יכולים לפטר בקלפי. את האייתוללות האלה אין שום דרך לפטר.

הם ממנים את עצמם, הם לא נותנים חשבון לאף אחד, הם לא נושאים באחריות כלפי אף אחד ואם הם מפשלים אין לנו שום דרך לשלוח אותם לכל הרוחות והם מינו את עצמם לפוסקים העליונים והאחרונים בכל סוגיה פוליטית, ערכית, כלכלית, ביטחונית.

9 מהם החליטו פה אחד שחוק עדין (נסו להסתנן לאוסטרליה ותבינו מה זה חוק נוקשה) שמקובל על רובו העצום של הציבור, לטיפול במגיפת הפולשים האפריקאים, הוא "לא מידתי". 9 פה אחד נגד דעת הרוב העצום של הציבור.

באוסטרליה נדחתה עתירה דומה שהוגשה נגד חוק המאפשר להחזיק פולשים זרים בכלא עד יום מותם, ללא משפט ואוסטרליה היא לא פחות דמוקרטית מישראל, יש בה הרבה יותר שטח והיא הרבה פחות צפופה מאשר ישראל כך שהיא יכולה להרשות לעצמה לקלוט גם מיליוני פולשים ובכל זאת בית המשפט באוסטרליה הבין שהוא חייב לשרת את אזרחי אוסטרליה ולא כל מיני פולשים מהעולם השלישי והוא הבין שכדי לעצור את השיטפון הזה, גם מאסר עולם ללא משפט הוא מאוד "מידתי" דווקא.

רק אצלנו 9 אייתוללות הצביעו פה אחד נגד רצונו של כל הציבור.

למה שרצונם של תשעה אידיוטים בגלימות שחורות, שכולה למדו משפטים (יש כמוהם עשרות אלפים), יגבר על רצונם של מיליוני אזרחי ישראל? על שום מה ולמה? למה מי הם בכלל?

הדבר הזה עבר כל גבול וברור לי שזה יפורק. השאלה היחידה היא כמה זמן זה יקח וכמה נזקים האייתוללות עוד יצליחו לגרום, לפני שנבחרי הציבור יתעשתו, יתגברו על הפחד מהחונטה וישימו לזה סוף, או לפני שהציבור יתעורר ויפנה לשיטת תחריר?

2.שופטי בג"צ מסכנים את המשך קיום העם היהודי.

3.בג"צ הוא המעוז של השמאל האנטישמי ואירגונים אנטישמיים. הם מנהלים מלחמת חורמה כנגד העם היהודי ומדינת היהודים לשם השמדתה וחיסולה.

4.אולי בכלל צריך לעצור ולחקור את שופטי הבג"צ ולהגיש נגדם כתב אישום על הסתה להפרת החוק, או אף על נסיון למרד...מעניין אם הם יתפטרו ברגע שיוגש כתב אישום כזה...

5.הפושעים האמיתיים יושבים בפרקליטות ובבג"צ. הם פועלים נגד המדינה.

6.איך המנגנון הזה עובד. שיטת הפעולה. הסבר קצר לדרך שבה הקבוצה של האייטולות פועלת. קודם כל, כל מי שמסכן אותם ואת המעמד שלהם או מישהו שלא מוצא חן בעיניהם או מישהו שהוא ימני לאומי וכדומה אוספים עליו חומר
במחלקה מסויימת במשטרה. הפרקליטות שיש שם עורכי דין שלהם ממציאה הצדקות למה יש להגיש כתב אישום ואחר כך בבית המשפט יש אנשים שמבצעים את ההוראות שלהם. לא אכתוב הרבה. אני מקווה שהבנתם את השיטה. ממציאים כתבי אישום כמו שהיה במשטרים הכי אפלים והכל נעשה בשם הצדק...כאילו.

7.חלק מהפקולטות למשפטים הפכו לפקולטות ללימודי ברק. לש"ס היה עובדיה. למשפטנים ממחלקת הציבור הנאור היה ברק.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום רביעי כ''ד בכסלו תשע''ד    09:25   27.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 27.11.13 בשעה 09:30 בברכה, ליה
 
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה: אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך כינון חוקה, שבכוחה אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

ולחשוב שמי שיושב בממשלה זו ממשלת ימין.

למה ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט מדינה ו...כל דבר אחר?

מפני שהליכוד הוא מפלגה שנשלטת בידי רדיקלים סמולנים אשכנזים מיישובים של 2-3 העשירונים העליונים ואילו הבוחרים הם בדיוק ההפך.

הליכוד הוא הונאה אחת גדולה.

לא ברור למה המטומטמים ממשיכים להצביע למפלגה הזו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/523/652.html?hp=1&cat=479&loc=12#talkback

תגוביות 141, 143, 145



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום רביעי כ''ד בכסלו תשע''ד    09:43   27.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. תמיהות על שיקול הדעת השיפוטי בישראל / בן דרור ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 27.11.13 בשעה 09:56 בברכה, ליה
 
ראאד סלאח, מנהיג התנועה האיסלאמיסטית בישראל, הועמד לדין על הסתה גזענית.

הדברים שלו כללו גם את משפט שלהלן: "אף פעם לא הרשינו לעצמנו ללוש את הלחם של ארוחת שבירת הצום בחודש רמדאן המבורך בדמם של ילדים"...

מתברר שהמשפט החביב הזה עמד במרכזם של שני דיונים משפטיים. האחד בפני השופטת מרים לומפ בירושלים והשני בפני השופט אוקלטון באנגליה, במסגרת החלטת השלטונות לאסור את כניסתו של המסית והמדיח למדינה.

נתחיל עם אנגליה. בדיקת הנאום כולו לא הותירה ספקות בנוגע לעובדה שנאום ההסתה של סלאח היה נגד יהודים. אבל ההגנה במשפטו של סלאח מצאה אחד שחשב אחרת.

זה היה ד"ר אילן פפה. מדיח ומסית ידוע בזכות עצמו. פפה הגיש חוות דעת מומחה. השופטים דחו על הסף את הטענה שהכוונה של סלאח היתה לאינקוויזיציה הנוצרית שהשתמשה בדם של ילדים מוסלמים והכרעת הדין הבהירה שלגרסה של פפה אין מקור וגם לא ידיים או רגליים.

ומה בישראל?

הסנגור המלומד, אביגדור פלדמן, העלה טענה דומה: הכוונה לא היתה למה שעשו היהודים לילדי הנוצרים...

טענה קצת מוזרה, משום שהנאום היה נגד ישראל והיהודים. אבל, הפלא ופלא, הטענה שנדחתה על הסף באנגליה התקבלה בישראל. מה קורה לנו?...

יש כאן תמיהות על שיקול דעת שיפוטי.

בית המשפט באנגליה לא קנה את "עדות המומחה" של פפה. בית המשפט בישראל קנה את הגרסה של פלדמן.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/431.html?hp=1&cat=479&loc=3

תגוביות:

1.לימיני: אם השופטת אינה שמאלנית היא מוכת פחד וטרור מפני ברק ושות'. פרופ' דיסקין התייחס לבעיה החמורה הרווחת בכל מערכת המשפט בישראל ומציין שכולם פוחדים מברק וכנופייתו ופוסקים כעגלים מלומדים. מי שלא מיישר קוו נחסם ולא מקודם או אפילו נבעט החוצה.

בפקולטות למשפטים בישראל מלמדים את חבורת העגלים את כל תורת שודד הים הדיקטטור שגנב את השלטון במירמה והעבירו לידי המשפטנים באמצעות פסקי דין הזויים וניפוח תפקידי יועצים משפטיים לכדי תפקידי שליטה אבסולוטית.

יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית ואת השופטים תבחרנה רק ממשלות ישראל המתחלפות. כך נקבל גיוון רעיוני ועדתי ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו תיבחנה עמדות עורכי הדין המועמדים לתפקיד (שכן מדובר בסך הכל בעורכי דין ולא בקדושים) ליהדות, למדינה היהודית, למורשת, לתנ"ך, להלכה ולהיסטוריה של עמנו!


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ה בכסלו תשע''ד    11:14   28.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. רק 33% בוטחים במערכת המשפט  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מערכת המשפט בישראל כיום אינה נהנית מיוקרה ציבורית יוצאת דופן וההערכה אליה אינה בהכרח חוצה גבולות. במחקר אורך המתקיים מאז 2000 במסגרת המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה, נבדקים כל שנה כמה מדדים הקשורים לאמון הציבור במערכת החוק והמשפט...

...ב-2007 מגיע שיעור המביעים אמון בבתי המשפט בישראל ל-33% בלבד. מגמה דומה של שחיקה מסתמנת גם כאשר בוחנים את אמון הציבור בבית המשפט העליון...

התמונה הכללית המתקבלת מתוך הנתונים שהצטברו לאורך השנים אכן מעידה על מגמה ברורה של שחיקה - הן באמון הציבור במערכת החוק והמשפט והן בהערכתו את המדדים השונים הקשורים לתפקודה.

אין כל ספק כי התמונה הניבטת אלינו עגומה ומצביעה על משבר עמוק בנושא תפישת ציבור את שלטון החוק ובמידת הלגיטימציה שאותה הוא מעניק או לא מעניק למערכת החוק והמשפט.

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1422339

http://dorontal.net/Barak.htm


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ה בכסלו תשע''ד    15:17   28.11.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. אהרון ברק שינה את שיטת המישטר בישראל ללא סמכות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 28.11.13 בשעה 15:43 בברכה, ליה
 
כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 2

אהרון ברק שינה את שיטת המישטר בישראל ללא סמכות או רשות מהכנסת. שינוי שיטת המשטר הוסתרה באמצעות הגדרה מטעה שהפילה את כולם בפח. מה פירוש "מהפיכה חוקתית"? אין דבר כזה בדמוקרטיה! מה שבוצע זו הפיכה לא חוקית בדרכי מירמה. עד היום לא טיפלה הכנסת במעשה ההפיכה הלא חוקית, מפחד תפירת תיקים לנבחריה, כפי שמעידה כתבת גל"צ אילאיל שחר, שהם אמרו לה בעצמם.

כאשר איבד השמאל את השלטון בישראל, חשב ברק להעביר את השליטה הפוליטית אל מערכת המשפט ובכך לעקר את שלטון המחנה הלאומי שזכה בבחירות הדמוקרטיות.

לשם כך השתמש בשני חוקי יסוד (חוק כבוד האדם וחרותו וחוק חופש העיסוק) שהועברו בכנסת על ידי דן מרידור שהיה בקשרים עימו ואולי אף לבקשתו.

חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק הם שני חוקים אמורפיים ומחוררים שאיפשרו לשופטים להכניס לתוך החורים כל פסק דין שהיה ברצונם תחת הכותרת: כבוד וחופש.

מיד משהתקבלו חוקים אלה בכנסת הם שימשו קרדום לחפור בו את הקבר לדמוקרטיה הפרלמנטרית של מדינת ישראל היהודית.

כדי לייצר מערך של אנשים שיפעלו לעיקור כוחה של הממשלה תמך אהרון ברק בהצעתו של הרמן שוורץ, יהודי אמריקני, להקים את תוכנית המשפטנים אותה מממנת גם הקרן החדשה NIF.

התוכנית הכשירה משפטנים שהקימו את רשת אירגוני השמאל שפעילותם העיקרית היתה והינה עתירה בלתי פוסקת לבג"צ לצורך עיקור פעולות ומטרות הממשלה וביטול חקיקה לאומית של הכנסת.

"הדמוקרטיה הפרלמנטרית" נכבשה והפכה על פי הגדרת הכובשים ל"דמוקרטיה חוקתית".

הדמוקרטיה החוקתית יוצרה באמצעות פסק דין בנק המזרחי של ברק הנשמע תמים לחלוטין ולא כך הוא.

לישראל אין כלל חוקה, בדיוק כמו שלבריטניה אין ולכן היא לא יכולה להיות דמוקרטיה חוקתית.

חברי הכנסת לא הבינו כלל את שהתרחש מתחת לאפם ומכל מקום היה מאוחר מדי, כיוון שבית המשפט פסק שמעתה כל חקיקה תיבדק על ידי בג"צ ותיפסל אם לא תעמוד באמות המידה של הנאורים אותם הוא מייצג בלעדית. מעתה החל תהליך שכל חוקי הכנסת וכל מעשי הממשלה אולצו לעבור בדיקות "מידתיות" שונות ומשונות.

בכך הושלמה ההשתלטות הלא חוקית על מערכת המשפט והשמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג"צ ולמערכת המשפט באופן מושלם.

מדינת ישראל הפכה מדמוקרטיה פרלמנטרית בה הפרלמנט קובע את מהלכי המדינה, לדמוקרטיה חוקתית, בה בג"צ ומערכת המשפט קובעים את מהלכי המדינה.

מדובר בדיקטטורה, בה בג"צ ואנשי מערכת המשפט והיועצים המשפטיים הנטועים בכל מקום, הם הקובעים בכל נושא פוליטי בו אמורה לטפל הממשלה, ללא יכולת לפטר או להיפטר מהם כאשר העם אינו מרוצה מתפקודם ומעשיהם.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

סימוכין:

1.

הכתבת המדינית של גלי צה"ל מספרת על תמיהתם של השרים על המינוי של עו"ד שי ניצן אך חוששים להצביע נגד, "זה עלול לסבך אותנו. אנחנו חוששים מחקירה בענייננו. יזכרו לנו וזה רק יסבך אותנו", אומרים השרים בשיחות הסגורות.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/243878

2.

מרידור אמר לפני הטקס: "זהו יום משמעותי עבורי. ברק השפיע על מערכת המשפט ועל החברה הישראלית. אנשים ברמה הזו לא מוצאים כל יום. יש מעטים כאלה בעולם וצריך להתגאות על כך שיש אדם כזה בתוכנו".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/479/173.html

3.

ארי שביט בראיון עם אהרון ברק:

שביט: יצרת דמוקרטיה חוקתית שהכנסת כלל לא התכוונה אליה!

ארי שביט לאהרון ברק: חשבת שאתה הופך באותו יום לאחד מהאבות-המייסדים של הדמוקרטיה הישראלית?

"בעצם מה שאתה אומר הוא שבית המשפט העליון יצר ב-95' את הדמוקרטיה החוקתית הישראלית על סמך החלטה של הכנסת, שהכנסת לא היתה מודעת לחלוטין למשמעותה".

http://www.mqg.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/tabid/351/Default.aspx

http://rotter.net/forum/gil/20101.shtml#422

4.

מי אתה דן מרידור?

-בכנסת ה-12 כיהן כשר המשפטים. בין השנים 1988–1990 לקח חלק במאמץ לחקיקת שני חוקי יסוד שנחקקו בשנת 1992.

-בסוף כהונתה של הכנסת ה-14 פרש מרידור מהליכוד ואף הכריז על כוונתו לרוץ לראשות הממשלה נגד בנימין נתניהו, אולם לבסוף חבר ליצחק מרדכי, רוני מילוא ואמנון ליפקין-שחק והיה ממייסדיה של מפלגת המרכז, שמטעמה נבחר לכנסת ה-15. בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

-בשנת 2002, לקראת סוף כהונתה של הכנסת ה-15 חזר מרידור לליכוד.

-הוא נתמנה לעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. (מכון של השמאל- ל).

-מרידור הביע תמיכה בקדימה בבחירות לכנסת ה-17‏.

-ב-9 בנובמבר 2008 הודיע על חזרתו לליכוד.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%9F_%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8

5.

"מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991. אולמרט-טורבוביץ-ברק והרפורמה הפוליטית ש- "מרכוס רוצה". אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה".

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

http://rotter.net/forum/gil/19930.shtml

6.

פרופ' דיסקין על חקיקת 2 חוקי היסוד על ידי הכנסת: "לדעתי חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

7.

תוכנית המשפטנים שמניבה את יבולי השמאלנים ששובצו כולם בשקט בשקט במערכת המשפט ב - 30 השנים האחרונות ובמקביל שובצו באירגוני השמאל של הקרן החדשה במימון זר לצורך עתירות לשותפיהם בבג"צ. (בתמיכת אהרון ברק והקרן החדשה).

פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי

הקרן החדשה לישראל מעניקה אחת לשנה פרס בתחום קידום זכויות האדם וצדק חברתי בישראל: "פרס הרמן שוורץ למשפט וצדק חברתי" (מייסד קרן המלגות למשפטנים של הקרן החדשה לישראל). מטרת הפרס היא לעודד עשייה בכלים משפטיים לקידום זכויות האדם והצדק החברתי בישראל.

http://nif.org.il/programs/herman

http://www.law.tau.ac.il/Heb/_Uploads/dbsAttachedFiles/ziv-schwartz-heb.pdf

************

לעיון:

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 1

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

***************


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון כ''ח בכסלו תשע''ד    12:14   01.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. ''צו בדבר שימוש מפריע'' משמש את היועץ המשפטי לאיזורי יו''ש להפקעת קרקעות מיהודים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   דו"ח אדמונד לוי המליץ לראש הממשלה ולממשלה כולה להכשיר את כל המאחזים ביו"ש, שהוקמו לאורך השנים בתמיכה ובעידוד ממשלתי.

מחברי הדו"ח, קבעו כי על יהודה ושומרון כלל "לא חלים דיני כיבוש" שכן אזורים אלו "מעולם לא היו חלק לגיטימי ממדינה ערבית כלשהי, לרבות ירדן".

נקבע ש"השליטה ביהודה ושומרון נמשכת עשרות שנים ואיש אינו מסוגל לחזות את סיומה, אם בכלל. מכאן, שעומדת לישראלים זכות שבדין להתיישב ביהודה ושומרון והקמת יישובים איננה בלתי חוקית".

אולם פסק דין יוצא דופן, שהוציאה ביום ה' ועדת העררים הצבאית, חושף ש"צו שימוש מפריע", משמש ככלי המרכזי של היועץ המשפטי של המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, אל"מ דורון בן ברק להפקעת קרקעות מחקלאיים יהודים בהתיישבות.

פסק הדין ניתן במסגרת ערר שהגישה חברת "משק אחיה".

משק אחיה קיבלה "צו שימוש מפריע" המורה לה לעקור כרמים שאותם היא מעבדת על שטח גדול של כ-80 דונם בבקעת שילה. מדובר בקרקע חקלאית שמעבדים יהודים למעלה מ-16 שנה.

כל זאת בשל פלסטיני תושב האזור שהגיש עתירה נגד המשק וראש המנהל האזרחי הוציא צו עקירה לחלקות משק אחיה.

משק אחיה באמצעות עו"ד דורון ניר צבי, הגיש ערר.

שופטי הערר קבעו חד משמעית כי הפלסטיני שטוען לבעלות על הקרקעות "לא הוכיח את בעלותו על המקרקעין נשוא הערר". הועדה קבעה כי הראיות שהביא הפלסטיני באשר לבעלות של אביו על חלקות מסויימות מתייחסות לכל היותר ל- 25 דונם באזור עמק שילה אשר מקומם לא הוכח".

אבל ההפתעה הגיעה בהמשך פסק הדין.

למרות האמור קבעה הועדה כי:

"העדר הוכחת הבעלות במקרקעין אינה מעלה ואינה מורידה, לאור ההגדרה הרחבה מאד של המושג 'מקרקעין פרטיים' בצו בדבר שימוש מפריע, הכוללת למעשה את כל הקרקעות שאינן בבעלות המדינה".

משמעות הדברים מרחיקת לכת.

לדברי הועדה כל קרקע שאינה רשומה כ"קרקע מדינה" מוגדרת למעשה כ"קרקע פרטית" גם אם שום עותר קונקרטי לא הוכיח עליה בעלות.

ההשלכה המעשית היא שהיועץ המשפטי ביו"ש - דורון בן ברק - יכול מעתה לעקור כמעט כל מטע או גידול חקלאי של יהודים ביהודה ושומרון, שכן רובן המוחלט של קרקעות אלו מוחזקות מכוח עיבוד וחזקה ואינן מוגדרות כקרקעות מדינה.

החלטת הועדה מגלגלת למעשה את תפוח האדמה הלוהט לפתחו של שר הבטחון משה (בוגי) יעלון, הממונה על פעילותו של אל"מ בן ברק, שנמנע עד כה מלהורות על ביטולו של 'צו שימוש מפריע'.

בכנסת זעמו אתמול וראשי שדולת ארץ ישראל מסרו למקור ראשון כי "ההחלטה היא כתב אישום חמור נגד "צו שימוש מפריע", הוא הצו שדו"ח השופט לוי כינה "דרקוני" וקבע שיש לבטלו.

ההחלטה מוכיחה שהצו גורם לאי צדק קיצוני. אנו קוראים לשר הבטחון לאמץ את רוח ההחלטה, לבטל לאלתר את צו שימוש מפריע ולהכריז שמעתה תיפסק רדיפת החקלאים היהודים, וסכסוכי מקרקעין יידונו רק בבית משפט".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=748629

תגוביות:

1.מערכת המשפט על כל זרועותיה כולל המינהל האזרחי אינה אלא מפלגת השמאל שאיבד את כוחו בכנסת והעתיק את פעילותו לכותלי בג"צ וזרועותיו.

***************

ועדת לוי: לבטל את הצו הדרקוני שחוקק צה"ל נגד יהודים

הועדה בראשותו של השופט לוי חשפה מציאות של אפליה קשה כנגד יהודים ביו"ש. דוגמא לכך הם דברי הביקורת הנוקבים בדבר השימוש בצו "שימוש מפריע במקרקעין", שהופעל כנגד יהודים בלבד, ואף תוקן בכדי לנשל יהודי מאדמה שעיבד.

לפני מספר חודשים פורסם בקול היהודי בהרחבה סיפורו של מיכאל לסנס, חקלאי תושב קדומים, שבעקבות עמדת המנהל האזרחי הורה לו בג"ץ לעקור מאות עצי זית שנטע סמוך לישוב.

למרות העובדה כי הערבים שטענו כי האדמות שייכות להם, לא הוכיחו בעלות על הקרקע, החליטו במנהל האזרחי להשתמש ב'צו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים', צו מיוחד שהופעל כנגד יהודים בלבד.

לסנס עתר באמצעות עו"ד דורון ניר צבי לועדת העררים וזו קיבלה את הערעור. השופטים הצבאיים אף מתחו ביקורת על כך שהצו מופעל אך ורק כנגד יהודים, וקבעו כי הצו לא יכול לחול במקרה של לסנס, שכן מדובר על שימוש בקרקע בתקופה של עד שלוש שנים, אולם לסנס מעבד את הקרקע במשך כחמש שנים.

אולם ראש המינהל האזרחי היה נחוש למנוע מלסנס לעבד את הקרקע.

בתשובה לעתירה שהגיש לבג"ץ עו"ד מיכאל ספרד מארגון השמאל 'יש דין', הודיע אלוף פיקוד מרכז כי לבקשת ראש המנהל האזרחי דאז תא"ל פולי מרדכי הוא משנה את החוק, כך שהצו יחול גם על מי עיבד את הקרקע למשך חמש שנים.

במילים פשוטות, כשקבעה ועדת העררים כי לסנס לא הפר את החוק, צה"ל החליט פשוט לשנות את החוק.

בהמשך עקר צה"ל כרם בבעלותו של משה דויטש מסוסיא תוך שימוש בצו דומה.

בראיון ארוך לקול היהודי גולל לסנס את סיפורו ותיאר את תחושותיו. "גם בסדום ובמקומות אחרים קיבלו החלטות חשוכות בדרכים חוקיות", אמר לסנס בכעס. "הפגיעה נעשית ביהודים בלבד. הערבים עושים מה שהם עושים, ואילו המדינה וצה"ל פועלים לטובת הערבים ומצרים את צעדיהם של היהודים בלבד".

נראה כי בימים האחרונים הגיע חיזוק לטענת האפליה של לסנס, דווקא מועדת לוי שהגישה לאחרונה את מסקנותיה.

בדו"ח שחיברו מתחו חברי הועדה בראשותו של השופט אדמונד לוי ביקורת חריפה במיוחד על השימוש בצו, כינו אותו "צו דרקוני", וקבעו שהצו נועד למנוע מההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון להרחיב את גבולה.

"על פי השקפתנו צו זה הינו דרקוני ושיטת משפט מתוקנת אסור לה שתשלים עם קיומו, גם אם הוא מנומק בצורך לשמור על הסדר הציבורי", כתבו חברי הועדה בדו"ח.

"לא ברור כיצד עיבוד חקלאי של קרקע שאינה קרקע מדינה ואין לה דורש מהווה הפרה של הסדר הציבורי… נראה אפוא כי הוגי הצו שמו לעצמם מטרה – למנוע מההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון להרחיב את גבולה, ונדמה כי המרצע יצא מן השק בחודש ניסן התש"ע, כאשר הורחבה הסמכות לדרוש פינוי של מי שלהחזקתו בקרקע טרם מלאו חמש שנים", כתבו חברי הועדה כשכוונתם למקרה של מיכאל לסנס.

חברי הועדה לא מסתפקים בפחות מאשר קריאה לביטולו של הצו.

"באשר לצו בדבר שימוש מפריע במקרקעין אנו סבורים שיש לבטלו", כתבו חברי הועדה. "ככל שיוחלט להותירו על כנו, אנו מציעים להורות על תיקונו במובן זה שהחלטתה של ועדת הערר לא תהיה בגדר המלצה בלבד אלא תחייב את ראש המנהל האזרחי לפעול על פיה".

עו"ד ניר צבי שייצג את לסנס, אמר בזמנו לקול היהודי כי השימוש בצו המיוחד החל בעקבות דו"ח המאחזים של טליה ששון. "ששון עצמה המליצה להשתמש בו בטווח של שנה בלבד, מאחר והוא כה פוגעני", ציין עו"ד ניר צבי.

בצה"ל לקחו את המלצותיה של ששון כמה צעדים קדימה, וזכו כעת לביקורת קשה מצד חברי הועדה שמינתה ממשלת נתניהו.

http://www.hakolhayehudi.co.il/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%9C%D7%95%D7%99-%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%95-%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%A7-%D7%A6%D7%94%D7%9C/


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי ב' בטבת תשע''ד    15:05   05.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 3  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 05.12.13 בשעה 15:32 בברכה, ליה
 
את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993. במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ. מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.

אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.

זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפוליטי של השמאל - בג"צ.

אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.

אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שיוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.

ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.

כך זה מתואר בויקיפדיה:

"בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".

מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.

ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ - "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"...

השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.

בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.

הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:

"המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"...

"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".

את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!

סימוכין:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
‏‏
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=751931

****

הפרקים הקודמים:

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 1

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 2

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#23


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני ו' בטבת תשע''ד    11:37   09.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. מהי ''מדינה יהודית ודמוקרטית''? פרופ' רות גביזון תקבע  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   שרת המשפטים ציפי לבני החליטה למנות את פרופ' גביזון למי שתנסח לראשונה את הביטוי החוקתי למדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית"

מהי "מדינה יהודית ודמוקרטית"? פרופ' רות גביזון תקבע - כך עולה מהודעתה של שרת המשפטים, ציפי לבני, שהודיעה הערב (ב') כי החליטה למנות את פרופ' גביזון למי שתנסח לראשונה את הביטוי החוקתי למדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית".

"הגיעה העת לפתור את המחלוקות ולגבש הסדר שיעשה את האיזון הראוי והנכון בין הערכים של המדינה כיהודית ודמוקרטית", מסרה שרת המשפטים.

החלטתה של לבני למנות את גביזון לתפקיד נעשתה בידיעת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וראשי מפלגות הקואליציה, יאיר לפיד ונפתלי בנט.


גביזון, כך הוחלט, תגבש בפעם הראשונה את הביטוי החוקתי למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – צירוף המופיע בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, שנחקקו בשנת 1992.

לדברי לבני, הצורך בעבודתה של גביזון כעת נובע מ"המחלוקות החברתיות והמשפטיות המהותיות, והצעות חוק שבהן כל צד במפה הפוליטית מנסה לכפות את השקפת עולמו".

כך למשל, הצעת "חוק הלאום" שהועלתה בכנסת בחודשים האחרונים. על-פי ההצעה של חברי הכנסת יריב לוין (ליכוד) ואיילת שקד (הבית היהודי), הקרויה "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", ייקבע כי ארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי בלבד. בסעיף נפרד נקבע כי בישראל חל משטר דמוקרטי.

בפנייתה של לבני לפרופ' גביזון כתבה השרה: "אני מאמינה שהגיעה העת לנסח הסדר חוקתי העוסק באופייה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, ומעגן את מרכיבי זהותה באופן המאזן ומשלב ערכים אלה, הן היהודי והן הדמוקרטי".

פרופ׳ גביזון, שנענתה להצעה, מסרה: "אני מודה לשרת המשפטים על האמון שהיא נותנת בי. אפעל במטרה לסייע בקידום הרצון לתת עיגון חוקתי לזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח העקרונות המפורטים בהכרזה על הקמת המדינה. במהלך עבודתי אבחן את ההצעות המונחות על שולחן הכנסת ואתייעץ עם הגורמים הרלבנטיים. לאחר שתגובש הצעה ראשונית, היא תימסר לשרת המשפטים ותועמד לדיון ציבורי כנדרש".

"לגביזון יש אג'נדה"

אין זו הפעם הראשונה שבה פועלת לבני, בכהונתה כשרת המשפטים, לקדם את פרופ' גביזון לעמדות ציבוריות. בכהונתה הקודמת כשרת המשפטים בשנת 2005, ביקשה לבני למנות את גביזון לשופטת בבית המשפט העליון.

היוזמה נתקלה בהתנגדות עזה מצד נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, שנימק את התנגדותו בכך ש"לרות גביזון יש אג'נדה", ודבריו חוללו סערה ציבורית עזה.

לבני אף הקפיאה אז במשך קרוב לשנה את עבודתה של הוועדה לבחירת שופטים ומנעה מינויים של שופטים לבית המשפט העליון, עד שיתגבש בוועדה רוב שיתמוך בגביזון. בסופו של דבר הוקדמו הבחירות, ועבודת הוועדה הוקפאה ממילא, ואחרי בחירות 2006 מונתה לבני לשרת החוץ ועזבה את משרד המשפטים.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000873524#fromelement=hp_morearticles

תגוביות:

1.זה לא רציני. לשם כך צריך גוף שמורכב מנציגי כל הזרמים. איך פרופ' למשפטים יכולה לעשות הגדרה שכל העם לא מצליח אלפי שנים? צריך לעשות דיון מעמיק איך לשלב את העשייה של החילוניות יחד עם רוח היהדות והתורה ולהפיק הגדרה של מדינה ודמורקטיה שתהיה אור לגויים. האם ירושלים היא "ייהרג ובל יעבור" או לא? למה? מתי מותר להתגמש והיכן? מה הגישה לשלום? מה הגישה למוסר? מה הגישה לחינוך?

2.דמוקרטית ויהודית היא תרתי דסתרי.

3.הכנסת לא תשלם "את המחיר" של דמוקרטיה לכל אזרחיה על חשבון "זכויות מיוחדות ליהודיה" וממילא לחוות הדעת של פרופ' גביזון לא תהא תכלית מעשית.

4.ולמה שהנבחרים המחוקקים לא יהיו שותפים? רק אליטה של שופטים שבחרו את עצמם בשיטת חבר מביא חבר? אין לי שום דבר נגד גביזון, אבל במחילה, שאלות כבדות משקל כאלה יש להביא להכרעת נבחרי העם, כראוי למדינה דמוקרטית במובן הפשוט של המילה דמוקרטיה - שלטון נבחרים. הבעיה עם השמאל שמבלבל בין דמוקרטיה לערכים ליברליים שזה לא אותו דבר ורוצה לכפות על כולנו את דעותיו בכל תחום: זכויות אדם, פמיניזם, יחס לחד מיניים ולהפלות, כניעה לטרור בצורה עיוורת, אפס זהות יהודית ומדינת כל אזרחיה במקום מדינת לאום יהודית ועוד מבית היוצר של השופטים הישראלים ממשיכי מורשת אהרון ברק. רוב הציבור לא מסכים איתם ברבים מן המקרים, ולכן שהם יחליטו עבורנו זה נוגד דמוקרטיה.

5.יש סתירה פנימית במשפט מדינה יהודית ודמוקרטית. במקום משפטן ואפילו יהיה זה משפטן עולמי ברמות על אפשר לשים גם קוף. מה יודע המשפטן ומה הוא מבין? גם ילד בן 5 יכול להיות משפטן. כנ"ל לגבי כלכלנים ושאר מקצועות החברה והרוח.

6.ומי היא בדיוק רות גביזון לקבוע מהי מדינה יהודית ודמוקרטית? האם השקפת עולמה השמאל ראדיקלית לא תשפיע על החלטתה? למה ציפי ליבני לא הטילה על אחמד טיבי וחאנן זועבי את המשימה? הרי הם היו מגיעים לאותה החלטה. אבל ישנה שאלה בסיסית הרבה יותר - מי זו ציפי ליבני?

7.הימין הרופס מאפשר לשמאל האובדני להשתלט על המדינה. זהו מתכון בטוח למלחמת אחים.

8.אחרי זה, היא תקבע מהי "אשה בתולה, בחודש תשיעי"...עוד לא ראיתם כלום.

9.אפשר לפזר את הפרלמנט הישראלי. נמצא הפתרון לכל בעיות החקיקה: שרת המשפטים תמנה מומחה לניסוח החוקה והחוקים.

10.אני ושכמותי נראה בחומרה רבה פעולה כה אגרסיבית באצטלה של הגדרות חוק ללא החלטת הכנסת שבה רוב מיוחד של 75% בהצבעה או משאל עם. מדינה יהודית כבר קיימת 65 שנה ואם שופטי ישראל מתקשים לפרש הרי ילכו לפסיקות הבג"צ ב- 65 שנות קיומה וימצאו שם הרבה הסברים למונחים אלה. אין כאן כל מחשבה או הבעת דעה באשר לפרופסור רות גביזון דעותיה וכישוריה, הבעת הדעה היא אך ורק לנחיצות העניין ולעצם הניסיון לקבוע תקדים לביצוע "אישרור" עבודה משפטית של 65 שנה של שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם. האם הגברת ליבני , כשרת המשפטים של מדינת ישראל, מכינה מחטף שיקבע הגדרה של השמאל למונח.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי ט' בטבת תשע''ד    08:24   12.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. כך השתלט השמאל על מערכת המשפט - פרק 4  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 12.12.13 בשעה 08:44 בברכה, ליה
 
פרופ' פרידמן מאשים את בג"צ ומערכת המשפט בכך שיצרו מצב חוסר משילות בישראל על ידי הפרת איזון שלטונית יוצאת דופן שלא קיימת בשום מקום בעולם.

הבעיה נוצרה כשהשתלטה הרשות השופטת באמצעות בית המשפט העליון ובסיועם של מוסד הייעוץ המשפטי והפרקליטות על תפקידי הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת), שיתקה אותן והחלה לבצע את תפקידיהן במקומן.

פרופ' פרידמן:

בג"צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.

בג"צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה. בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.

בג"צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.

סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.

הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.

שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג"צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.

בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.

מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.

"משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול", כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.

שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ'רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון "שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג"צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני".

פרופ' פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו "בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים" ומדגיש כי "אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת".

לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו - אבוד.

אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=758953

סימוכין:

http://mida.org.il/?p=22357

על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת

"רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013 לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים".

http://www.israelhayom.co.il/article/107807

הפרקים הקודמים:

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 1

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 2

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 3

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=751931

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#23



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום רביעי ט''ו בטבת תשע''ד    10:04   18.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. רס''ן הר ציון מהפרקליטות הצבאית: בבג''צ אין לא צדק ולא חוק ואני מתבטא בעדינות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   רס"ן יותם הר ציון, דובר ממלכתי מטעם הפרקליטות הצבאית בדיון בועדת חוץ ובטחון: "בבג"צ אין לא צדק ולא חוק ואני מתבטא בעדינות".

בדיון בועדה אומר נציג הפרקליטות הצבאית שבג"צ לא רק שלא מסייע במאבק של שמירת אדמות המדינה מפני השתלטות ערבית, פלסטינית, בדואית עליהן, אלא עושה הכל על מנת שההשתלטות הערבית המכוונת תצליח והמינהל האזרחי ומדינת ישראל ייכשלו.

****

השתלטות מכוונת על אדמות מדינה.

בכיר במינהל האזרחי: פלישות הפלסטינים בשטחי C אינן "בניה לא חוקית כזו או אחרת אלא השתלטות מכוונת על אדמות מדינה.

בתקופה האחרונה גורמים רבים בהתיישבות בכלל ובתנועת רגבים בפרט מצביעים על תופעה הולכת וגוברת של השתלטות פלסטינית בשטחי C.

כעת ניתן לטענה זו חיזוק מגורם רשמי של במינהל האזרחי. מנהל יחידת הפיקוח במינהל, מרקו בן שבת, חשף היום (שלישי) בוועדת המדינה של וועדת חוץ וביטחון כי מאחורי ההשתלטות הפלסטינית ישנה "יד מכוונת".

"בשנתיים שלוש האחרונות מתנהל מאבק על שטחי C" הוסיף בן שבת, "המאבק הוא לא כמו שהכרנו של פלסטיני בודד שהקים את הבית שלו באופן לא חוקי אלא בניה יותר ממוסדת".

בן שבת לא פירט מי היא אותה יד מכוונת, אולם גורמים המעורבים בנעשה ביהודה ושומרון מדווחים כי הוא כיוון לבכירים ברשות הפלסטינית הפועלים להשתלטות משמעותית על שטחי C כולל על אדמות מדינה.

כאמור, הדברים נאמרו במהלך דיון של ועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון בוועדת חוץ וביטחון בראשות ח"כ מוטי יוגב ובהשתתפות חברי כנסת בהם אורית סטרוק ואיילת שקד (הבית היהודי), נציגי צה"ל והמינהל האזרחי, גורמים בהתיישבות ותנועות אזרחיות בהם תנועת רגבים.

תחילה הציג מנהל הפעילות בתנועת רגבים, בצלאל סמוטריץ' את המציאות בשטח, בה שטחי C הופכים לאדמת מריבה. התמונות ותצלומי האוויר שהוצגו עשו את שלהם ולאחר מכן הסכימו המשתתפים כי המצב בשטח מדאיג מאוד.

עיקר הביקורת הופנתה למערכת המשפטית ובעיקר לשופטי בג"צ, אך באופן מפתיע את הביקורת מתחו לא רק הח"כים מהבית היהודי אלא גם הדוברים הממלכתיים האמונים על האכיפה והמשפט הצבאי.

נציגי המינהל האזרחי טענו כי ידיהם כבולות לאור צווי בית משפט וגם נציג הפרקליטות הצבאית, רס"ן יותם הר ציון, מתח ביקורת לא מרומזת על בית המשפט העליון כשטען "שהביטוח הטוב ביותר של פלסטיני שבנה באופן לא חוקי היא פניה לבג"צ".

דבריו של רס"ן הר ציון, רמ"ד פנים בפצ"ר, מכוונים למציאות המתרחשת מיד אחרי מתן צווי ההריסה על ידי המנהל האזרחי, בה פונים הפולשים הפלסטינים לבג"צ בטענה שיעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן אפשרות לפלסטינים זכות תגובה בבית משפט לטענות המנהל. כמעט בלי יוצא מן הכלל, שופטי בג"צ נותנים צו ביניים אשר מקפיא את הליכי האכיפה, ומאפשרים למעשה את המשך ההשתלטות הלא חוקית.

ח"כ אורית סטרוק טענה כי ליועמ"ש איו"ש יש מספיק כלים להפעיל כנגד אותם פולשים פלסטיניים אך אלו לא מפעילים את הסנקציות האפשריות כדוגמת "צו תיחום" משיקולים פוליטיים.

בדיון אף התברר כי התופעה החמירה לאור מעורבותם של גורמים זרים שמשקיעים כספים רבים במימון הבניה הלא חוקית. על כך הגיבה ח"כ איילת שקד ואמרה שחייבים לפעול בחקיקה כנגד ההתערבות ההולכת וגוברת של אותם ארגונים זרים להשתלטות פלסטינית דווקא בשטחי C דווקא באדמות מדינה.

"המחדל חייב להיפסק. פלסטינים משתלטים על אדמות מדינה בשטחי c בארגון שיטתי של הרשות הפלשתינית ובסיוע ארגונים זרים, ומדינת ישראל נאלמת דום. הכתובת למחדל היא ברורה: שר הביטחון יעלון, הוא האמון על הנושא והאחריות למתן תשובות ולמציאת פתרונות מוטלת על כתפיו." אומרים ברגבים, "הוסכם על כלל הגורמים שהשתתפו היום בדיון שקיימת אסטרטגיה פלשתינית ברורה ושיטתית ושנכון לעכשיו מדינת ישראל, על כלל מערכותיה, לא ערוכה ולא גיבשה את ארגז הכלים הנדרש כדי להתמודד מול התופעה הזו ולנטרל אותה".

עוד אומרים ברגבים כי "אחד החסמים המרכזיים שמונעים את אכיפת החוק וסילוק הפלישות הוא השימוש לרעה שעושים הפלשתינים במוסד העתירות לבג"צ. מאות עתירות תלויות ועומדות ולא מאפשרות את ביצוע פעולות האכיפה הנדרשות. יש משהו לא נורמלי בזה שדווקא בית המשפט העליון האמון על החוק הוא שמאפשר לעבריינים להמשיך ולהשתלט על הקרקע בצורה לא חוקית. על מערכת המשפט למצוא לכך פתרונות ולא לשמש כלי בידי הרשות הפלשתינית במלחמתה נגד ישראל".

בסיום הדיון סיכם יו"ר הועדה ח"כ מוטי יוגב: "ישנה השתלטות ערבית עוינת ובנייה בלתי חוקית על אדמות המדינה וסביב הכבישים לירושלים בחסות הרשות הפלסטינית ובסיוע ארגונים בינ"ל. ישנה גם אי אכיפה מצד מתאם הפעולות בשטחים והמנהל האזרחי, וכן אי מיצוי טיפול של הפרקליטות והמערכת המשפטית להסדרת ההתיישבות הערבית והבדואית ע"פ מדיניותה של ממשלת ישראל ולא של גורמים עוינים. זו תמונת המצב שהתגלתה לעיננו היום בוועדה".

יוגב ציין שלוש דרישות מהועדה לסיכום הדיון: "הועדה דורשת ממשלת ישראל ומשר הביטחון להסדיר את ההתיישבות הערבית פלסטינית בדואית, בשטחי יו"ש בכלל וב-E1 בפרט, בהתאם לחוק ולאינטרסים של ממשלת ישראל ולא בהתאם למדיניות גורמי חוץ עוינים.

הועדה דורשת מהמנהל האזרחי ורשויות החוק לאכוף את עבירות הבנייה וההשתלטות על קרקעות המדינה בסדר עדיפות סביב הכבישים הראשיים, סביב ההתיישבות היהודית ובשטח E1 האסטרטגי לבירת ישראל.

הועדה דורשת ממשרד החוץ וכן מהממונים על הארגונים הבינ"ל במתאם הפעולות בשטחים ובמנהל האזרחי, לאכוף את ההתנהלות הפרועה ללא חוק של ארגונים בינ"ל הפועלים בסיוע לגורמים העוינים לישראל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267206

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=767320


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום רביעי ט''ו בטבת תשע''ד    10:36   18.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. ''בבג''צ אין לא צדק ולא חוק ואני מתבטא בעדינות''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   רס"ן יותם הר ציון, דובר ממלכתי מטעם הפרקליטות הצבאית בדיון בועדת חוץ ובטחון: "בבג"צ אין לא צדק ולא חוק ואני מתבטא בעדינות".

לדברי נציג הפרקליטות הצבאית בדיון, בג"צ לא רק שלא מסייע במאבק של שמירת אדמות המדינה מפני השתלטות ערבית, פלסטינית, בדואית עליהן, אלא עושה הכל, על מנת שההשתלטות הערבית המכוונת תצליח והמינהל האזרחי ומדינת ישראל ייכשלו.

תחילה הציג מנהל הפעילות בתנועת רגבים בצלאל סמוטריץ' את המציאות בשטח, בה שטחי C הופכים לאדמת מריבה.

התמונות ותצלומי האוויר שהוצגו עשו את שלהם ולאחר מכן הסכימו המשתתפים כי המצב בשטח מדאיג מאוד.

עיקר הביקורת הופנתה למערכת המשפטית ובעיקר לשופטי בג"צ, ובאופן מפתיע את הביקורת מתחו לא רק הח"כים מהבית היהודי אלא גם הדוברים הממלכתיים האמונים על האכיפה והמשפט הצבאי.

נציגי המינהל האזרחי טענו כי ידיהם כבולות לאור צווי בית משפט וגם נציג הפרקליטות הצבאית, רס"ן יותם הר ציון, מתח ביקורת לא מרומזת על בית המשפט העליון כשטען "שהביטוח הטוב ביותר של פלסטיני שבנה באופן לא חוקי היא פנייה לבג"צ".

דבריו של רס"ן הר ציון, רמ"ד (ראש מדור) פנים בפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), מכוונים למציאות המתרחשת מיד אחרי מתן צווי ההריסה על ידי המינהל האזרחי, בה פונים הפולשים הפלסטינים לבג"צ בטענה שיעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן אפשרות לפלסטינים לזכות תגובה בבית משפט לטענות המינהל. כמעט בלי יוצא מן הכלל, שופטי בג"צ נותנים צו ביניים אשר מקפיא את הליכי האכיפה ומאפשר למעשה את המשך ההשתלטות הלא חוקית.

אחד החסמים המרכזיים שמונעים את אכיפת החוק וסילוק הפלישות הוא השימוש לרעה שעושים הפלשתינים במוסד העתירות לבג"צ.

מאות עתירות תלויות ועומדות ולא מאפשרות את ביצוע פעולות האכיפה הנדרשות. יש משהו לא נורמלי בזה שדווקא בית המשפט העליון האמון על החוק הוא שמאפשר לעבריינים להמשיך ולהשתלט על הקרקע בצורה לא חוקית. על מערכת המשפט למצוא לכך פתרונות ולא לשמש כלי בידי הרשות הפלשתינית במלחמתה נגד ישראל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267206

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=767320


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
אור ליום חמישי ט''ז בטבת תשע''ד    21:19   18.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. אנו חיים בדיקטטורה של בג''צ. כבר 20 שנה שכל ההחלטות הפוליטיות מתקבלות בבג''צ  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עו"ד שפטל רואה בישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט בשבוע שעבר הוכחה נוספת לכך שאנו "חיים בדיקטטורה של בג"צ", כהגדרתו.

בשבוע שעבר החליטה ועדת חוקה, חוק ומשפט בשבתה כוועדת חקירה פרלמנטארית לנושא האזנות הסתר, פה אחד, לתמוך בהמלצת שר המשפטים להקים ועדת בדיקה ממשלתית בכדי לבדוק את התנהלות המשטרה והפרקליטות בעניינו של השר חיים רמון.

בפינתו השבועית בערוץ 7 תקף עו"ד יורם שפטל את התנהלות הפרקליטות בוועדה ואמר כי הוא רואה בה חלק מהדיקטטורה של בג"צ השלטת, לדבריו, במדינה: "במדינת ישראל שורר משטר חוקתי שאין לו אח ורע בשום מקום בעולם, ואני מגדיר אותו - דיקטטורה של בג"צ. כבר כ-20 שנה שכל ההחלטות הפוליטיות נופלות לא בממשלה או בכנסת אלא בבג"צ".

"למשל תוואי גדר ההפרדה לא נקבע במשרד הביטחון או בממשלת ישראל בהסכמת הכנסת, אלא בבית המשפט העליון, בבג"צ והעובדה שאין לנו עד היום גדר שלמה ומלאה... זה רק בגלל עשרות צווי ביניים של בית המשפט העליון שמונעים את השלמת הגדר בירושלים ובכך מפקירים את העיר כולה לטרור, שרק פעילות מוצלחת במיוחד עם הרבה מזל מונעת מצב שבו בכל יום היה מעשה רצח באמצעות מתאבד בירושלים וכן איש אינו רואה מתי יקרה תהליך סיום הגדר כולה מחוץ לירושלים".

שפטל ציין כי הוא מביא דוגמאות אלו בכדי להתייחס לדיון שנערך השבוע בוועדת חוק, חוקה משפט בכנסת בעניין הקמת ועדת הבדיקה ממשלתית, לבדיקת פרשת האזנות הסתר והסתרתן מסנגוריו של רמון בפרשת משפטו: "אין כמו הדיון בוועדה כדי להדגים עד כמה אנו חיים בדיקטטורה של בג"צ".

"הפרקליטות היא על פי חוק חלק ממשרד המשפטים שבראשו עומד השר דניאל פרידמן. הוא דרש מהוועדה להקים ועדת בדיקה. לעומתו, פרקליט המדינה הכפוף לו שהוא עובד בכיר שלו, הופיע באותה ועדת כנסת והביע התנגדות חריפה ונמרצת להקמת הועדה. כלומר, הכפיפות של הפרקליטות לבדיקה ציבורית-שלטונית כל-שהיא, לא קיימת, כי איש לא יכול לומר לפרקליטות מה לעשות, ולפקח על פעולותיה, גם לא שר המשפטים עצמו".

"בג"צ מכפיף את כולם ומנצל את מעמדו וחולשתה של המערכת הפוליטית כדי לפסוק בעניינים שלהם ולמשפט ולא כלום והם פוליטיים גרידא", דוגמה נוספת לחוזקה של המערכת המשפטית יותר מאשר השר הממונה עצמו והתערבותה בנושאים פוליטיים גרידא מביא שפטל מכינוסו המהיר של בג"צ לדון בהפסקת החשמל לעזה, תוך 24 שעות בלבד.

"בג"צ זקוק גם לכך שהזרוע המרכזית והחשובה ביותר – הפרקליטות, לא תהיה כפופה בשום צורה לגוף שלטוני ולכן ייצר את הקשר בין הפרקליטות לבית המשפט העליון".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/176032

תגוביות:

1.רק בחירות דמוקרטיות לביהמ"ש העליון...!!! די לנפוטיזם ול"חבר מביא חבר"!!!

די להשפעת האליטות על הרכב בית המשפט העליון (כולל בג"צ)!!!

יש לבחור שופטים לביהמ"ש העליון כמו בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, כדלקמן:

רק שופט מחוזי, בעל ותק של 5 שנים לפחות, יוכל להגיש מועמדות לביהמ"ש העליון.

כל מועמד יציג את פרטיו האישיים, קורות-חייו, הישגיו האקדמיים, השתייכותו הפוליטית (כולל חברות בתנועת-נוער בעברו), ואף... את חוות הדעת עליו כשופט, (יכולת ההכרעה בשיפוט בצרוף מידע על התנהגות אישית) - כפי שמפורסם בחוזר הפידבק של לשכת עוה"ד, המעניק "ציון" לכל שופט ושופט...!

המועמדים ונתוניהם הנ"ל, יפורסמו בעיתונות ובאינטרנט באופן ענייני-יבש, ע"י משרד המשפטים, בלי זכות לפרסום אישי ו"תעמולת-בחירות" שאינם יאים למועמד לשופט.

מועמד שיתפרסם מחוץ לפרסום הרשמי הנ"ל - ייפסל.

ביום הבחירות לכנסת - ייערכו הבחירות לבית המשפט.

רק העם יבחר את שופטיו!!!


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי ט''ז בטבת תשע''ד    10:19   19.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 5  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בג"צ הוא מפלגת השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ. באמצעות תרגיל מלוכלך שנקרא "צו ביניים" חוסם ומונע השמאל בבג"צ כל פעולה של הממשלה והכנסת שלא מתאימה לעמדותיו הפוליטיות.

צו ביניים הוא עוד תרגיל מלוכלך של השמאל בבג"צ ובו הוא משתמש שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב בנושאים פוליטיים מבלי שיש לו נימוק כלשהו לצורך פסק דין.

פרופ' דיסקין טוען שכל נושא "צווי הביניים" שמוציא בג"צ חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או שצריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר. היתרון לשמאל בבג"צ בשימוש בצו ביניים הוא שעד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אבל הצו בתוקף.

לדבריו צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

דוגמא לשימוש בצווי הביניים הללו ניתנה השבוע בדיון בכנסת על בניה ערבית לא חוקית והשתלטות על אדמות המדינה. בדיון בועדת חוץ ובטחון אמר רב סרן יותם בן ציון מהפרקליטות הצבאית, שבג"צ נקרא אמנם בית דין גבוה לצדק אך בבג"צ אין לא צדק ולא חוק.

להיפך. בג"צ לדבריו מסייע להשתלטות ערבית, פלסטינית ובדואית לא חוקית על אדמות המדינה ומונע מהמינהל האזרחי וממדינת ישראל לשמור על אדמות המדינה מפני השתלטות ערבית עליהן בכך שהוא מונע באמצעות צווי ביניים את מימוש צווי הגירוש וההריסה שהוצאו לגבי הפלישות ושוד הקרקעות והבניה הלא חוקית שלהם.

במהלך הדיון בכנסת הוצגו לנוכחים תצלומי אוויר ותמונות שגרמו להם תחושת דאגה רבה מאד מהמצב שהתפתח בשטח ועיקר הביקורת הופנתה למערכת המשפטית ובעיקר לשופטי בג"צ ובאופן מפתיע דווקא מפי הדוברים הממלכתיים האמונים על האכיפה והמשפט הצבאי.

נציגי המינהל האזרחי טענו כי ידיהם כבולות לאור צווי בית משפט ונציג הפרקליטות הצבאית, רס"ן יותם הר ציון, מתח ביקורת חריפה ביותר על בית המשפט העליון והאשים "שהביטוח הטוב ביותר של פלסטיני שבנה באופן לא חוקי הוא פנייה לבג"צ".

דבריו של רס"ן הר ציון, רמ"ד (ראש מדור) פנים בפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), מכוונים למציאות המתרחשת מיד אחרי מתן צווי ההריסה על ידי המינהל האזרחי, בה פונים הפולשים הפלסטינים לבג"צ בבקשה שיעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן אפשרות לפלסטינים לזכות תגובה בבית משפט לטענות המינהל.

כמעט בלי יוצא מן הכלל, שופטי בג"צ נותנים צו ביניים אשר מקפיא את הליכי האכיפה ומאפשר למעשה את המשך ההשתלטות הלא חוקית.

אחד החסמים המרכזיים שמונעים את אכיפת החוק וסילוק הפלישות הוא השימוש לרעה שעושים הפלסטינים במוסד העתירות לבג"צ.

מאות עתירות תלויות ועומדות ולא מאפשרות את ביצוע פעולות האכיפה הנדרשות.

יש משהו לא נורמלי בזה שדווקא בית המשפט העליון האמון על החוק הוא שמאפשר לעבריינים להמשיך ולהשתלט על הקרקע בצורה לא חוקית באמצעות צווי ביניים.

גם עו"ד יורם שפטל מאשים את בג"צ בהנהגת משטר דיקטטורי המשתמש בצווי ביניים על מנת להחליט החלטות פוליטיות שלדבריו כבר 20 שנה אינן מתקבלות לא בכנסת ולא בממשלה אלא אך ורק בבג"צ.

לדבריו אפילו דבר כמו תוואי גדר ההפרדה לא נקבע במשרד הביטחון או בממשלת ישראל בהסכמת הכנסת, אלא בבית המשפט העליון, בבג"צ והעובדה שאין לנו עד היום גדר שלמה ומלאה זה רק בגלל עשרות צווי ביניים שהוציא בית המשפט העליון והם שמונעים את השלמת הגדר בירושלים ובכך מפקירים את העיר כולה לטרור, ורק פעילות מוצלחת במיוחד עם הרבה מזל מונעת מצב שבו בכל יום היה מעשה רצח באמצעות מתאבד בירושלים. בגלל בג"צ איש גם לא יודע מתי יקרה תהליך סיום הגדר כולה מחוץ לירושלים.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=768615

*****

"השתלטות מכוונת על אדמות מדינה"

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267206

******

פרופ' דיסקין: יש שלטון טרור ואימה של בית המשפט העליון

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

******

אנו חיים בדיקטטורה של בג"צ

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/176032

*****

הפרקים הקודמים:

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 1

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 2

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 3

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=751931

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 4

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=758953

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 5

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=768615

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ששי י''ז בטבת תשע''ד    09:13   20.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. רגבים: איפה ואיפה בפסיקת בג''צ  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בתנועת רגבים מתקשים להבין את היחס השונה של בג"צ לבניה בלתי חוקית של ערבים, לעומת בניה דומה של יהודים.

בג"צ דחה השבוע (רביעי) עתירה שהגישה תנועת רגבים נגד בניה ערבית בלתי חוקית ליד נווה צוף.

לפני כשנה עתרה "רגבים" לבג"צ נגד בית ערבי שנבנה בניגוד לחוק מצפון לישוב נווה צוף שבבנימין, סמוך לכפר דיר ניזאם. רק לאחר הגשת העתירה הגיע למקום פקח המינהל האזרחי ונתן למבנה צו הפסקת עבודה.

לאור דברי המינהל האזרחי בתשובתם לעתירה כי נקטו בהליכים נגד המבנה האמור, הסכימה רגבים למחיקת העתירה.

לאחר כחצי שנה ביקר במקום רכז השטח של רגבים וגילה כי לא בלבד שלא ננקטו כל צעדים מעשיים נגד הבית, אלא שלצידו נבנו מספר בתים נוספים. לאחר פניות חוזרות ונשנות למינהל האזרחי שלא נענו, עתרה רגבים לבג"ץ בשנית.

הפעם בחרו במינהל האזרחי להשיב לבג"צ, כי מאחר ומחזיקי הבתים החלו לקדם הליכים תכנוניים, מדובר בעתירה מוקדמת שדינה להימחק.

בדיון שהתקיים השבוע בבג"צ, סקר עורך הדין בועז ארזי מתנועת רגבים בפני שופטי בית המשפט העליון, שורה של עתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל נגד בניה יהודית ביהודה ושומרון, בהם עקבו שופטי בג"צ וליוו את התהליך המינהלי כדי לוודא שהמינהל האזרחי עושה את עבודתו נאמנה.

כדוגמה בולטת הציג עו"ד ארזי עתירה (3899/09) שהגיש ארגון השמאל 'שלום עכשיו' בשנת 2009, נגד שכונה שנבנתה על אדמות מדינה ביישוב נווה צוף, אשר באופן אירוני נמצאת סמוך לבניה הערבית הבלתי חוקים בעקבותיה הוגשה עתירת רגבים.

במקרה זה נדונה עתירת 'שלום עכשיו' על ידי בית המשפט במקביל לקיומם של הליכי הסדרה תכנונית ובמקביל לנקיטת הליכים פליליים, ונמחקה לפני שבועות ספורים, רק לאחר סיום ההסדרה התכנונית וקיומה של חקירה פלילית.

עו"ד ארזי ציין, כי באותו אופן פעל בג"צ בנוגע לעתירות שהגישו ערבים וארגוני שמאל כנגד בניה ביישובים עלי, כוכב יעקב ומצפה דני, וכן לגבי עתירת 'שלום עכשיו' בעתירת 'צווי התיחום' כנגד שישה מאחזים. בעתירה זו (7891/07) בה נתן לאחרונה בג"צ פסק דין חלקי, בנוגע למבנים שנבנו על גבי קרקע פרטית, אולם בהתייחס לאלו מהמבנים שנכללו בעתירה ואשר לא הוקמו על מקרקעין פרטיים העתירה נותרה תלויה ועומדת במקביל לקיומם של הליכי הסדרה.

למרות ההשוואה הברורה החליטו החליטו שופטי בג"צ, הנשיא אשר גרוניס, והשופטים פוגלמן וזילברטל, למחוק את עתירת רגבים, בהסתמך על טענת המינהל האזרחי כי נקט בהליכי אכיפה וכי מחזיקי הבתים החלו בהליכים תכנוניים.

בתנועת רגבים מותחים ביקורת חריפה על החלטת בג"צ.

"לא ניתן להתעלם מהתחושה החריפה ומאווירת איפה ואיפה השוררת באולם בג"צ. בית המשפט יכול להורות על מחיקתם של כל העתירות נגדם הגיש המינהל צווי הריסה, או ללוות את כולן עד להשלמת הליך המינהלי, אך לא ניתן לנהל מדיניות שונה ונפרדת המפלה לרעה את יהודי יהודה ושומרון", אומרים בתנועה.

עוד הוסיפו, כי עצם הטענה שהעלו נציגי הפרקליטות, לפיה לא ניתן לקיים הליכי אכיפה, נגד מי שהגיש בקשה בדיעבד להסדיר בניה בלתי חוקית, מהווה 'מתן חסינות אוטומטית' פסולה לעברייני בנייה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/266257


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שבת י''ח בטבת תשע''ד    12:10   21.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. איך ממנים שופטים בישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   http://www.youtube.com/watch?v=8YXSrt4XCcc



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ג בטבת תשע''ד    11:00   26.12.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 6  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 26.12.13 בשעה 11:21 בברכה, ליה
 
כחלק מהאסטרטגיה של אהרון ברק להעברת הכוח מהממשלה והכנסת שנבחרות על ידי העם לידי בג"צ, ששופטיו נבחרים בועדה של 9 אנשים שבהם 3 שופטים, הוא החליט לנקוט בעוד תרגיל שמאלני שנקרא "זכות העמידה".

מדובר במושג משפטי שפירושו, שבית המשפט פותח את שעריו לכל מי שרוצה זכות לעמוד בפניו ולתבוע בנושאים שאינם פוגעים בו כלל. באמצעות הרחבת זכות העמידה עקף ברק את הממשלה והכנסת והחל לבסס את ממשלת בג"צ שקובעת מדיניות ואף מחוקקת במקום הכנסת באמצעות השחלת "חקיקה" בפסיקותיה.

עד שנות ה-90 של המאה העשרים נדרש עותר בבג"צ להראות נזק ספציפי שנגרם לו על ידי המדינה ולכן הוא עותר נגדה. הפסיקה קבעה שעניין אישי באינטרס ציבורי אינו מספיק כדי להעניק זכות עמידה.

אולם, בתהליך הדרגתי, הקלו שופטי בית המשפט העליון בדרישות זכות העמידה והשופט ויתקון השמיע את דעתו כי אין לקבוע מסמרות בעניין זה: "עלינו להשתמש בשיקול-דעתנו ולהכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו". אחר כך הרחיקו שופטי בית המשפט העליון לכת ובריש גלי אמרו שגם עותר שלא יוכל להצביע על נגיעה אישית בו או על פגיעה אישית בו, יוכל להגיש עתירה לבג"צ.

היקפה של זכות העמידה נמצאת במחלוקת קשה בין תומכים למתנגדים, כאשר השמאל הפוליטי הוא זה שתומך בהרחבת זכות העמידה כדרך להגביר את כוח השופטים מול הממשלה והכנסת.

פרופ' מאוטנר שהוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה, שבאוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון, ניסח זאת כך: "ההגמונים לשעבר הגיבו על כישלונם ב'פוליטיקה של הבחירות' בהעתקת המאבקים הפוליטיים שלהם לזירה של בית המשפט העליון והם עשו זאת בדרך של הגשת עתירות לבית המשפט, שנועדו לשבש את מהלכיו של השלטון הנבחר".

עכשיו משנפתחה הדרך על ידי מתן זכות העמידה הלא מוגבלת בבג"צ של אהרון ברק לעתירות של כל דיכפין ובכל עניין, יכול היה השמאל הפוליטי לעתור בסיטונות ועל כל דבר ונושא ללא כל הגבלה.

העתירות הסיטוניות של השמאל היו עבור בג"צ הזמנה להנחתה: "בית המשפט חבר לקבוצה היהודית-חילונית הניאו ליברלית ושיתף עמה פעולה באופן הדוק ועקבי לשם הגנה על הערכים המשותפים לקבוצה ולו" וזאת למורת רוחן ההולכת וגוברת של קבוצות אוכלוסיה אחרות בעם שלא הזדהו כלל עם ערכי השופטים ואפילו התנגדו להם בתוקף.

לדעתו של פרופ' פרידמן המשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לחקר המשפט, הדבר נעשה פשוט כמלחמה פרימיטיבית ועיוורת על כוח ושליטה. לא יותר מ "דרוויניזים פוליטי", כהגדרתו, שפוגע במשילות של כל ממשלה באשר היא. זה התאפשר לדבריו בגלל שמלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון והמשבר הכלכלי של שנות השבעים והשמונים הובילו למשבר אמון בין העם לשלטון ושמגר וברק הריחו את החולשה של הדרג הפוליטי ועשו הכל על מנת לנצל את ההזדמנות ולנכס למערכת המשפטית כמה שיותר כוח וסמכויות.

העוצמה נרכשה על ידי הרחבה מוחלטת של זכות העמידה ופתיחת שערי בג"צ לכל דכפין, תוך שימוש מופרז בעילות אמורפיות כמו "סבירות" ו"מידתיות" שיצקו למעשה את התוכן לדוקטרינת "הכול שפיט" תוך הרחבה דרמטית של סמכויות בית משפט השלום במטרה לרכז את מירב הערעורים השוטפים במחוזי ולפנות את משאבי בית המשפט העליון לעיסוק בסוגיות ציבוריות וחוקתיות, מה שהפך אותו למעין בית משפט לחוקה מטעם עצמו.

כל זאת תוך פתיחת חקירות בלתי-פוסקות מטעם מערכת המשפט נגד נבחרי ציבור במטרה להלך עליהם אימים ולהחליש את כוחם, תוך גילוי מעורבות אקטיבית-פולשנית בכלל המינויים בממשלה ובשירות הציבורי ופסילת חוקים ויצירת חקיקה פסיקתית עוקפת כנסת.

"המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן ותוך כדי המאבק ניכסו השופטים לעצמם עוד ועוד כוח. מקרה נתניהו שהיה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון מדגים היטב את הנזק הגדול שגרמה החקירה הזו. בעקבותיה ראש הממשלה בישראל איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. כתוצאה מכך גם את פרקליט המדינה שהוא תפקיד כל כך מרכזי לממשלה, אין לה רשות למנות ואין לה שום השפעה על המינוי".

בד בבד פותחה בפרקליטות "טכניקת הסיכול הממוקד של מינויים", כותב פרידמן. "הכלי הקטלני הזה כנראה לא הומצא בפארסת מינוי נגיד בנק ישראל בחודשים האחרונים.

יעקב נאמן נאלץ לפרוש מתפקיד שר המשפטים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום מופרך בגין עדות שקר. מינויו של רובי ריבלין לאותו תפקיד סוכל ב-2001 לאחר שנפתח נגדו תיק חסר שחר.

חיטוט בעברם של מועמדים ופרסום דופי זה או אחר שנמצא בהם העכירו בשנים האחרונות את האווירה והגיעו לממדים ששיבשו לחלוטין את הליכי המינויים לתפקידים רבים בשירות הציבורי.

התערבות נוספת שנויה במחלוקת היתה בעניינו של דן חלוץ. בעת שהיה מפקד חיל האוויר התראיין חלוץ לעיתון "הארץ". היה זה לאחר חיסול ממוקד של בכיר בחמאס, שגרם להרג של 14 פלסטינים שהיו בסביבתו של המחבל. "מה הרגשת?" נשאל הקצין וענה: "מכה קלה בכנף...וזה הכל"...

העתירה שהוגשה בעניין ביקשה להשעותו עקב עמדתו המוסרית כפי שהשתקפה בראיון. בניגוד למצופה, בית המשפט לא זרק את העותרים מכל המדרגות. הוא דרש מחלוץ להתייצב ולשטוח את עמדתו: "לא רק אישור או הכחשה של הדברים, אלא גם את עמדתו הערכית של המשיב לגבי האמירות".

לאחר הסבריו של חלוץ והתנצלותו, העתירה נדחתה, אך המסר המאיים היה ברור".

פרידמן טוען ש"התעניינות זו בהשקפת עולמם ובערכיהם של אזרחים, דומה להתעניינותה של הכנסייה הקתולית בהשקפת עולמם של מאמיניה כדי לבדוק שמא אינם כופרים חלילה בדוקטרינה הכנסייתית. גם המשטר הקומוניסטי ראה את גודל הסכנה שבהענקת תפקידים ציבוריים לכאלה הכופרים בתורתו. בג"צ נושא את דגל הליברליזם...וההיסטוריה מלמדת על כך ש...ליברליזם קיצוני יכול לגלות סימני דורסנות מפחידים".

הצד השני של משוואת המינויים הוא ההדחות שכופה בג"צ.

לכן כפי שאומר פרופ' דיסקין ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית לשעבר ויו"ר ועדת המועצה להשכלה גבוהה למינהל ולמדע המדינה, שיש לצמצם ולהחזיר את ממדי זכות העמידה למידותיה בסוף שנות ה-90 ולא לאפשר לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

לדבריו, על מנת לצמצם את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בענייני המדינה.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=776565


***

הפרקים הקודמים:

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 1

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 2

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 3

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=751931

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 4

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=758953

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 5

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=768615

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

סימוכין:

1.http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94

2.http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

3.http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

4.http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#17

5.עו"ד יורם שפטל פותח סדרת תכניות חדשה שעיקרה הדמוקרטיה בישראל, שלוש הרשויות השלטוניות ומעמדו של בית המשפט הגבוה לצדק: "בניגוד לרשויות האחרות הרשות השופטת כלל לא נבחרת על-ידי הציבור".

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGKGHD&c41t4nzVQ=EEJ



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ששי ב' בשבט תשע''ד    13:43   03.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 7  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 03.01.14 בשעה 14:08 בברכה, ליה
 
ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.

בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים.

כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי - ציוני במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות הפסיקה שלו ולכן הוא כמעט וביטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל, דבר שהיה מציף את ישראל במאות אלפי ערבים. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג - 2003 הוא חוק ישראלי השולל הענקה של אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.

5 שופטים הסכימו לבטל את החוק מול 6 שלא הסכימו, כשברק ובייניש הובילו את המחנה שרצה לבטל את החוק וחתר תחת יהדותה של המדינה.

האבסורד הוא שהשמאל שטוען שהוא רוצה כביכול מדינה יהודית ולכן רוצה היפרדות מהערבים ביו"ש ובעזה באמצעות הקמת מדינה ערבית בלב הארץ, למרבה הפליאה לא מוחה על הצפת המדינה בערבים ובמוסלמים אפריקנים באמצעות פסיקות בג"צ.

החוק אומר שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה לא רשאי לעשות שום פעולה, למעט פעולה שהחוק התיר לו אותה במפורש.

אין שום חוק במדינת ישראל שמאפשר לבג"צ לבטל חוק של הכנסת ולכן בג"צ חורג מסמכותו ותוך רמיסת החוק נתן לעצמו את הרשות לחבל בחוקים של הכנסת.

בעולם יש בתי משפט שמותר להם לפסול חוקים של הפרלמנט וזאת משום שהחוקה התירה להם לפסול חוקים של הפרלמנט.

כשבג"צ פסל את החוק נגד הסתננות, הוא הפך את ישראל למדינת כל מסתנניה, בה להם יש זכויות הגוברות על זכויות אזרחי ישראל.

מהו אותו חוק הסתננות שבג"צ פסל, מה אומרים שופטי בג"צ בפסק הדין שלהם ואיך מתגברים על בג"צ?

בפסק הדין ההזוי טוענים השופטים שלא ייתכן שנפגע בזכויותיו של המסתנן לחיי חברה פה, לחיי משפחה פה, לעבודה על חשבון ישראלי שיפוטר למענו ולבריאות על חשבון הציבור.

מאיפה לוקח בג"צ את הרשות להגיד דברים כאלה בכלל?

הרי הזכויות עליהן מדברים השופטים הן אך ורק זכויות של אזרחי המדינה. כיצד זה מוקנה לשוהה לא חוקי שחדר למדינה באופן של ביצוע עבירה ובג"צ מקנה לו זכות לעבוד ולהינות מחיי חברה פה?

מבחינה משפטית יש להם רק זכות אחת והיא להיות מגורשים מהארץ למדינה שלישית שמוכנה לקבל אותם מרצונם. לא החוק כולא אותם כי אם הם עצמם.

בג"צ גם אומר בפסיקתו בנושא המסתננים, שיש לזכור שמאסר ללא קביעת אחריות פלילית צריך להתקיים רק במקרים נדירים בעוד בג"צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה. מדובר בצביעות שלא תיאמן.

כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ. במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.

עוד ממשיך בג"צ ואומר שכליאתם היא פגיעה אנושה בזכויותיהם, בגופם ובנפשם ומגדיל ומתפלסף שהמסתנן אינו נכנס לארץ ומאבד את זכויותיו היסודיות.

אך המסתננים כלל אינם אזרחים ולכן אין להם שום זכויות ואפילו לא זכות להיות כאן מבחינה משפטית.

את המסתנן יש להכניס למעצר עד הרגע שיגורש.

אלה הן ההצדקות של בג"צ לביטול החוק נגד ההסתננות.

בג"צ משתמש ברטוריקה ליברלית שחוקה שמנותקת מחיי העם ותושבי השכונות אליהן פלשו המסתננים האלה.

לא יכול להיות ששופטי בג"צ יאסרו בשם זכויות אדם על מדינת ישראל לכלוא מסתננים ולגרשם.

לא יכול להיות שזכויותיהם יקודשו וזכויות השכונות והעם היהודי בארץ יקופחו. זכותנו לשמור על ארצנו היהודית. ערב רב אפריקני בארץ ישמיד את המדינה היהודית ולנו יש זכות לשמור על מדינה יהודית. נימוקיו של בג"צ לפסילה הם שכאשר אנחנו שוללים את זכויותיו של המסתנן הוא לא יכול להינות משלל הבחירות שמציעים החיים החופשיים ותרבות פנאי. בג"צ אומר לנו בפסק הדין ההזוי שלו, שלמסתנן שאין לו בכלל זכות להיות פה, אם נכניס אותו לכלא נמנע ממנו את זכותו לעבוד כאן על חשבון אזרח ישראלי שיפוטר בגללו. כל מסתנן שיעבוד כאן הרי לוקח עבודה של ישראלי, כלומר בג"צ גם מעדיף לתת זכות עבודה לסודאני על חשבון הישראלי.

הרטוריקה הזו של בג"צ מושמעת רק כשמדובר בסוגיות קיומיות של המדינה כדי לחתור תחת המדינה ולפגוע ביכולותיה להילחם על זכות הקיום שלה כמדינה יהודית.

בג"צ אוסר על צה"ל לקיים נוהל שכן. בג"צ ביטל את האפשרות לגרש אל מחוץ ליו"ש רוצחים ערבים. בג"צ ביטל את יכולת כוחות הבטחון להרוס בתי מחבלים. ו- 5 מתוך 11 שופטי בג"צ רצו לבטל את חוק האזרחות ולפתוח את שערי הארץ לזרימה אינסופית של ערבים לכאן.

אבל כלפי אזרחי ישראל החוקיים בג"צ הוא אויב החרות בשל מדיניות המעצרים שלו ובשל פסיקותיו. הוא זה שמאפשר כליאתם של אלפים של נאשמים שמשפטם לא הסתיים בגלל השופטים שעוברים על החוק המחייבם לשפוט מיום ליום. לא בארה"ב ולא באוסטרליה ניתן לעצור עד תום ההליכים. הן מקדימות את שופטי בג"צ בשנות אור. אנחנו בחשיכה שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית בעולם.

כאשר פרש מנהיג בג"צ אהרון ברק, הגענו למספר ההזוי של 99.9% הרשעות במשפטים פליליים. זו הירושה של הליברל הגדול לבית המשפט שלנו.

חוקי אוסטרליה וארה"ב לעומת זאת מאפשרים מעצר לא מוגבל בזמן למסתננים ואפילו לפליטים.

האם שופטי בג"צ חושבים ברצינות שרגישותם לחרות גדולה יותר מזו של שופטי ארה"ב ואוסטרליה? הם רחוקים שנות אור מהם וחשוכים ביחס אליהם.

אז מהי התרופה נגד בג"צ, שתחסום את יכולתו לבטל חוק נגד הסתננות?

יש לחוקק אותו כחוק יסוד. חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים. בג"צ פסק בעצמו שהוא לא יכול לעשות שום דבר מול חוק יסוד.

בחוק צריך שיהיו 3 סעיפים:

א.כל מסתנן ייעצר לפרק זמן בלתי מוגבל (ואז הם יסעו למדינה השלישית במהירות הבזק והארץ תתרוקן מהם).

ב.איסור העסקה גורף עם עונשים כבדים למעסיקים.

ג.איסור השכרת דיור למסתננים עם עונשים לעוברים על החוק.

כך יהיה בג"צ חסר אונים לחלוטין מול החוק הזה.

הגיע הזמן שכנסת ישראל תאזור עוז ותחוקק חוק כזה אם רוצים שהמדינה תמשיך להיות מדינה יהודית ולא אבדנו.

פרופ' דיסקין, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית לשעבר ויו"ר ועדת המועצה להשכלה גבוהה למינהל ולמדע המדינה מתייחס אף הוא לביטול חקיקה של הכנסת על ידי בג"צ ואומר שבג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה. (בארה"ב בניגוד למצב בישראל, מתירה החוקה לבית המשפט העליון לעשות זאת).

לדבריו בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק מנוצלים לרעה לצורך התערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה, הוא מסכם.

באותו עניין כותב גם פרופ' פרידמן שהוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים: "המגמה הרדיקלית של בג"צ בנושא זכויות אדם מייחסת משקל מירבי לזכויות של הפרט, תוך שהיא מתעלמת כמעט לחלוטין מהנזק הכבד לציבור ומהסכנות שההכרה בזכות מרחיקה הלכת של אותו פרט תגרום לפרטים אחרים או לכלל הציבור".

פרידמן מקדיש פרק מיוחד לנזקים שגרם בג"צ מאותה סיבה בהתערבותו בשיקולי ביטחון.

"לאחר חטיפת המחבלים דוראני ועובייד כקלפי מיקוח לשחרור הנווט השבוי רון ארד, הוגשה עתירה בדרישה לשחררם. ברק דחה בתחילה את העתירה. אך "פרסום פסק הדין היכה את הקהילייה המשפטית הבינלאומית בתדהמה וברק נלחץ מעוצמת הביקורת ושינה את עמדתו וכתב פסק דין המבטל את פסק הדין הקודם שלו".

התוצאה היתה שצה"ל חייב לשחרר את הטרוריסטים.

הכך נוכל להילחם באויבינו, שהם יחזיקו באנשינו ולנו לא יותר להחזיק באנשיהם?" תהה חשין בדעת המיעוט. לאחר ששוחרר דיראני במסגרת עיסקת טננבאום, התיר לו בית המשפט לתבוע פיצויים מהמדינה בשל עינויים שעבר לטענתו בכלא. תביעת הפיצויים המופרכת אושרה על ידי העליון, אך ההחלטה הסופית בדיון הנוסף שנערך בעניין טרם ניתנה.

בפסקי דין נוספים ביטל אהרון ברק את "נוהל שכן", הגביל מאוד את השימוש בסיכולים ממוקדים, דחה את מסקנות ועדת לנדוי שהתירה שימוש בנוהל "טלטולים" במקרה של מעצר "פצצה מתקתקת" וגרם לממשלה להוציא הון עתק בגלל פיסקי דין שהורו על העתקת גדר ההפרדה".

פרידמן מציין שאפילו דו"ח גולדסטון עשה שימוש בפסקי בג"צ כדי לתקוף את המהלכים המבצעיים של צה"ל.

"ההתערבות הגיעה לשיאה", לדברי פרידמן, "עם היציאה למבצע חומת מגן. לא פחות מעשרה פיסקי דין ניתנו באותה תקופה ובגללם נאלץ צה"ל להסביר, להצטדק ולהתדיין עם כל נודניק שהחליט להגיש עתירה.

קצינים בכירים שהתייצבו בבית המשפט שוחחו טלפונית עם הגורמים בשטח כדי למסור לשופטים את הפרטים הכי מעודכנים.

צווים מוחלטים לא ניתנו כיוון שבמהלך הדיונים המתישים צה"ל התמקח בניסיון להגיע לפשרות עם העותרים. "טוב הוא שהצדדים לעתירות לפנינו הגיעו להבנה", ציין בית המשפט באחת מן העתירות. "בית המשפט הפך למפקח העליון על הכוחות בשטח", מסכם פרידמן.

בג"צ כובל את ידי צה"ל.

לסיכום: על הכנסת לחוקק חוקים שיגבילו את התערבות בג"צ בכל תחומי חיינו. בג"צ לא נבחר על ידי הציבור על מנת למשול. את סוגיית ההסתננות יש לפתור אחת ולתמיד כהצעתו של עו"ד יורם שפטל באמצעות חקיקת חוק יסוד מניעת הסתננות שיכלול עונשים כבדים לעוברים עליו וכחוק יסוד יהווה קיר מגן לישראל, שאותו בג"צ הפוסט ציוני החותר תחת מדינת היהודים ינוטרל לחלוטין מלבטל!

סימוכין:

1.http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ

2.http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

3.http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=784973

הפרקים הקודמים:

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 1

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 2

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=746835

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 3

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=751931

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 4

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=758953

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 5

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=768615

כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - פרק 6

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=776565

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון ד' בשבט תשע''ד    07:41   05.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. עו''ד יורם שפטל: כדי להתגבר על בג''צ יש לחוקק: חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 05.01.14 בשעה 07:55 בברכה, ליה
 
מהי התרופה נגד בג"צ, שתחסום את יכולתו לבטל חוק נגד הסתננות?

יש לחוקק אותו כחוק יסוד! בג"צ פסק בעצמו שהוא לא יכול לעשות שום דבר מול חוק יסוד.

כך יהיה בג"צ חסר אונים לחלוטין מול החוק הזה. בחוק צריכים להיות 3 סעיפים:

המסתננים אינם אזרחים ולכן אין להם שום זכויות ואפילו לא זכות להיות כאן מבחינה משפטית.

כשבג"צ פסל את החוק נגד הסתננות באמצעות טיעוניים הזויים, הוא הפך את ישראל למדינת כל מסתנניה, בה להם יש זכויות הגוברות על זכויות אזרחי ישראל.

מהו אותו חוק הסתננות שבג"צ פסל, מה אומרים שופטי בג"צ בפסק הדין שלהם ואיך מתגברים על בג"צ?

בפסק הדין ההזוי טוענים השופטים שלא ייתכן שנפגע בזכויותיו של המסתנן לחיי חברה פה, לחיי משפחה פה, לעבודה פה (על חשבון ישראלי שיפוטר למענו) ולבריאות על חשבון הציבור.

מאיפה לוקח בג"צ את הרשות להגיד דברים כאלה בכלל?

הזכויות עליהן מדברים השופטים הן אך ורק זכויות של אזרחי המדינה. כיצד זה מוקנה לשוהה לא חוקי שחדר למדינה באופן של ביצוע עבירה ובג"צ מקנה לו זכות לעבוד ולהינות מחיי חברה פה?

אז מהי התרופה נגד בג"צ, שתחסום את יכולתו לבטל חוק נגד הסתננות?

יש לחוקק אותו כחוק יסוד. חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים. בג"צ פסק בעצמו שהוא לא יכול לעשות שום דבר מול חוק יסוד.

בחוק צריך שיהיו 3 סעיפים:

א.כל מסתנן ייעצר לפרק זמן בלתי מוגבל (ואז הם יסעו למדינה השלישית במהירות הבזק והארץ תתרוקן מהם).

ב.איסור העסקה גורף עם עונשים כבדים.

ג.איסור השכרת דיור למסתננים עם עונשים כבדים.

כך יהיה בג"צ חסר אונים לחלוטין מול החוק הזה.

הגיע הזמן שכנסת ישראל תאזור עוז ותחוקק חוק כזה אם רוצים שהמדינה תמשיך להיות מדינה יהודית ולא אבדנו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=787253

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=784973

לעיון האשכול:

נותר לטפל במסתננים שבתוך המדינה - בין 60.000 ל- 100.000

http://rotter.net/forum/gil/26781.shtml#33

בג"ץ פסל את חוק המסתננים

"ההכרעה הערכית בדבר ערכיה של מדינת ישראל, התכלית הראויה והמידתיות, צריכה להיות בידי נבחרי הציבור. צר לנו שבית המשפט בחר להציב את עצמו כנגד הכרעת הציבור. אנו מקווים שהכנסת תדע להתמודד עם הפסיקה ותספק לאזרחי ותושבי מדינת ישראל את הביטחון ואת השמירה הראויה על גבולותיה של המדינה".

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000879782




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי ח' בשבט תשע''ד    11:33   09.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 8  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  

צה"ל גמור!

בג"צ כובל את ידי צה"ל, אומר הפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים - דניאל פרידמן ומתערב באופן ניהול המלחמה בתואנה שהוא מוודא שצה"ל "מקיים את דיני המשפט הבינלאומי" וכולם בצבא מבינים שרק היענות להצעותיו של בית המשפט עשויה למנוע מעורבות חריפה יותר של בג"צ באמצעות צווים החלטיים ולכן עושים הכל על מנת למנוע זאת.

כותב על כך גם המזרחן, ההיסטוריון והמשפטן ד"ר גיא בכור, ששימש כראש חטיבת לימודי המזרח התיכון בבית הספר לאודר לממשל, אסטרטגיה ודיפלומטיה של המרכז הבינתחומי הרצליה וקובע ש"אפשר לסכם ולומר שבג"צ ניצח לנו את הצבא ובעצם בג"צ ניצח לנו את הנצחון. כמו במלחמת לבנון האחרונה צה"ל כבר פשוט לא רוצה להילחם. זה הפך לצבא פציפיסטי ורק בלית ברירה שולחים מדי פעם את חיל האוויר לתקוף בעזה, בתגובה שבלונית, מפוהקת, ללא שאר רוח, ללא חשיבה, ללא שום תכנון.

זה כבר לא הצבא ששומר על האזרחים, אלא האזרחים ששומרים על הצבא, שחייליו מאופסנים בקסרקטינים כמו חיילי שוקולד שמורים היטב ואם חלילה בסיס טירונים ניזוק מקסאמים, אז מפנים אותו פנימה, אך את האזרחים כמובן, משאירים בשטח. בשיח הישראלי חיילים הרוגים שווים יותר מאזרחים הרוגים ולכן נזהרים בהם יותר.

מישהו התבלבל פה כי זהו "צבא ההגנה לישראל" ולא "ישראל להגנת הצבא".

איך הגענו למצב שהצבא שלנו, כן, צה"ל של כולנו, הוא גורם כמעט - פוליטי, המפעיל לחץ פוליטי שלא להתמודד צבאית; שבורח מעימות בכל החזיתות, כאשר בכירי הצבא לוחצים על הדרג הפוליטי להיכנס למשא ומתן שכולל ויתורים מסוכנים, העיקר לא להילחם?

איך איבד הצבא שלנו את ה"קילינג אינסטינקט" שהיה פעם למפקדיו, חדורי הבטחון העצמי, שהשמידו את חילות האוויר של צבאות ערב עדיין על הקרקע בשנת 1967?

איך קרה שהצבא אפילו חושש מעימות מוגבל עם כנופייה קטנה של טרוריסטים לא ממש מאומנים ולא בלבנון, אלא ברצועה הזעירה של עזה ולוחץ להמשך הרגיעה בכל מחיר, אפילו במחיר ריבונות חלקית סביב הרצועה ובמחיר הקרבת האזרחים?

איך כל זה קורה לנו, שואל ד"ר בכור, למרות מיליארדי השקלים שאנו משקיעים בצבא בשנה?

מדוע הביצועים שאנו מקבלים כל כך ירודים בחוסר המעוף שלהם, בינוניים, עם מטכ"ל מפוהק, מפונק, שמן מתקציבי ענק, שלא רוצה להתאמץ יותר מדי, ללכלך את הידיים, בדרך אל האזרחות ואל המנכ"לות באירגוני הסקטור הפרטי?

איך קרה שצבא המתוקצב בלא פחות מ-50 מיליארד שקל בשנה (2007), כאשר התקציב הזה אינו כולל את תקציבי המוסד, השב"כ, פיקוד העורף, משמר הגבול וסיוע לתעשיות בטחוניות במשבר, המסתכמים בעוד כמה מיליארדי שקלים, צבא כזה אינו פועל?

תשאלו בשביל מה אנחנו משקיעים סכום שהוא 17% מהתקציב הלאומי שלנו על אי עשייה ואפילו על אי הרתעה?

האם לא חבל על הכסף?

הסיבות לתוצאה המחרידה הזו הן:

1.עודף משפטיזציה גמר את היוזמה העצמית בצבא. למה להסתכן אחרי המלחמה בועדות חקירה מבזות בנוסח וינוגרד ואגרנט, בעריפת ראשים ובסיכון הקריירה כולה והרי כל עימות ייגמר ממילא בוועדת חקירה, כיוון שיהיו נפגעים.

בג"צ של אהרון ברק, כאשר זה הכריז שהכל שפיט, גמר את הצבא.

שום מפקד בכיר לא ייקח עוד סיכון. ההיפך!

כולם מסתתרים מאחורי היועצים המשפטיים.

האם בג"צ מרשה להפציץ בעזה?

מי ששולט היום בצבא אינו הרמטכ"ל אלא היועץ המשפטי לממשלה. מני מזוז הרי הכריז במלחמת לבנון האחרונה שזו היתה "מלחמה משפטית" ובמלחמה כזו אסור להמר, אסור להפתיע ואסור להציג גאונות צבאית שכן הדרג המשפטי צריך לאשר זאת קודם.

בג"צ ניצח לנו את הצבא ובעצם בג"צ ניצח לנו את הנצחון.

2.רסן של אירגוני "זכויות אדם" שמטרתם אינה בהכרח טובת ישראל, הקיף את הצבא שלנו בשני העשורים האחרונים. הם מגייסים כספים בחו"ל ומתפרנסים מלזנב בצבא מבפנים. כולם מכירים מי הם אירגונים אלה. באכיפת בג"צ האפקט שלהם בגימוד הצבא היה מרתיע ואפילו קטלני.

צה"ל יודע זאת ולכן הוא לא מעוניין לפתוח במערכה צבאית כלשהי, קטנה או גדולה, כי הוא יודע עם מי יש לו עסק, לא מבחינת האוייב, אלא היריב שבפנים והצרחות שיקומו כאן.

צה"ל פועל היום אך ורק על מיזעור נזקים ותבוסות ולא עוד על שיטת ההישגים והנצחונות.

האוייב קלט את התכונה המוזרה הזו שלנו והוא מנצל אותה כמובן. כך עשה נאסראללה במלחמת לבנון האחרונה כאשר מיהר להכתיר את העימות כנצחון שלו ואנו, מתוך תחושת הכשלון הפנימית, אמרנו אחריו אמן.

המונח פטריוטיות ואהבת המולדת משמשים למחבלים התקשורתיים (כהגדרת עו"ד שפטל) ככינויי גנאי והצבא מוצג כלא רלוונטי, נצלני, כובש ומטומטם.

כמה כיף להיות בעד השלום והפיוס בעולם! עם השיער המגודל וסימלי השלום.

אחח...איזה כיף במחנה הזה וכמה לא בוגר ולא אחראי.

כמה מצמרר היה לשמוע את יצחק רבין שר את "שיר לשלום" שנכתב בהשראת "שיער", דקות אחדות לפני שנרצח.

הקהל שלו לא רצה עוד מלחמות וצבא. הוא רצה הסדר שלום בכל מחיר.

בכל מחיר, אפילו של השמדתנו.

צה"ל יודע שהישראלים יקריבו את שדרות, את אשקלון ועוד ושאין לו גיבוי אמיתי בתקשורת צמאה לטרף ובג"צ ומשפטנים טורפים מחכים לו בפינה. זה מה שמונע ממנו לפעול, לא חיזבאללה ולא חמאס. הוא אינו מסתכל קדימה בחשש, הוא מסתכל לאחור על בג"צ ועל התקשורת והחשש הגדול ביותר שלו שהוא יישאר פשוט לבד.

מי שגוזז את מחלפותיו של צה"ל אינו האוייב - אלא בג"צ, אירגוני השמאל והתקשורת.

כל המזרח התיכון מחכך ידיים בהנאה לנוכח תהליך ההרס העצמי וסירוס הצבא הגדול באיזור. יש מי שעושה עבורם את העבודה בתוך ישראל.

מנהיגי ישראל יודעים שאין צבא להילחם עימו שכן בתוכו שתולים גורמי ההפרעה ולכן נכנעים בכל חזית אפשרית. זו הסיבה שאיבדנו את ריבונותנו מול פורעים בדואים ששודדים את האדמות, מול ערבים בגליל שבונים ללא היתרים, מול מסתננים לא חוקיים שמעזים פנים במקום להיות מסולקים משטח המדינה לאלתר, מול שר חוץ אמריקני חצוף ומול אירופה אנטישמית ששולחת לכאן מיליונים ומתפעלת פה בגיבוי בג"צ צבא חתרני מטעמה וללא כל בושה!

סימוכין:

1.http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

2.http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=913

3.http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213345

4.http://rotter.net/forum/gil/20135.shtml#52


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שבת י' בשבט תשע''ד    17:47   11.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. הכנסת נגד העליון: שורת חוקים לצמצום כוחו  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   חברי הכנסת איילת שקד ויריב לוין יקדמו במושב החורף כמה הצעות חוק שנועדו להצר את צעדיו של בית המשפט העליון. בהצעות: הגבלת סמכות בג"ץ לפסול חוקים, אפשרות לחוקק מחדש חוק שפסל בג"ץ, נשיא העליון ייבחר בכנסת והרכב הוועדה לבחירת שופטים ישונה. השר בנט תומך.

צמצום כוחו של בית המשפט העליון וטיפול יסודי ב"אקטיביזם השיפוטי" - זו המטרה של של שורת יוזמות חקיקה המכריזות מלחמה על סמכויותיו של בית המשפט העליון שיעלו במושב החורף של הכנסת שנפתח רק בשבוע שעבר. על הצעות החוק השנויות במחלוקת שוקדים בימים האחרונים יו"ר סיעת הבית היהודי איילת שקד ויו"ר הקואליציה ח"כ יריב לוין בתמיכת שר הכלכלה נפתלי בנט.

בין היתר מתכוונים חברי הכנסת לקדם שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, להגביל את סמכותו של בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת, להעביר את הליך בחירת נשיא העליון לאחריות הכנסת ולהעניק סמכות לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל בבג"ץ.

לוין ושקד סבורים שמדובר במהלכים מחויבי המציאות. ח"כ לוין ידוע כמי שגם בקדנציה הקודמת ניסה לקדם יוזמות חקיקה שיגבילו את כוחו של בג"ץ. בין היתר ניסה לקדם חוק שימוע לשופטים המחייב אותם להתייצב בפני ועדה מיוחדת בכנסת טרם ימונו. בימים הקרובים יגישו השניים חוק ולפיו בית המשפט יוכל לבטל חוק רק בהרכב מורחב של תשעה שופטים. תידרש הסכמה של שני שלישים משופטי ההרכב לפסול את החוק - וגם זאת בעילות מסוימות בלבד.

חוק נוסף שיקדמו השניים מבקש לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים כך שלבית המשפט העליון יהיה נציג אחד בוועדה ולא שלושה כמו היום. בעבר טענו חברי כנסת מהימין כי שופטי העליון הם "שמאלנים ומנותקים מהעם". באמצעות שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים מקווים הח"כים שגם אופן בחירת השופטים ישתנה.

"מטרת הצעה זו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים", נכתב בדברי ההסבר, "להרכב שיאזן בין היקף הנציגות של הרשות השופטת לזו של הרשות המחוקקת והמבצעת. זאת, תוך שימת דגש על הרכב שיבטא באופן נאמן את מגוון הדעות בציבור, ובה בעת יבטיח משקל הולם גם לגורמים המקצועיים (נציגי השופטים ולשכת עורכי הדין) ולנציגי האקדמיה. הצעה זו מחזקת את עקרון הפרדת הרשויות ואת הכלל שרשות אינה בוחרת את עצמה".

הכנסת תוכל לחוקק מחדש חוק שנפסל

במנותק מלוין מקדמת שקד חוק נוסף ובו תיקון לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנועד להבטיח כי לכנסת שמורה המילה האחרונה בנוגע לסוגיות עקרוניות. על פי הצעת החוק הזו, חוק שנפסל בבג"ץ, דוגמת חוק המסתננים, תוכל הכנסת לחוקק אותו שוב, ברוב מיוחד.

מטרתו של חוק יסוד זה, נכתב בהצעת החוק שגובשה ותונח על שולחן הכנסת בימים הקרובים, "לקבוע כי לכנסת, כנציגת הריבון במשטר דמוקרטי, שמורה זכות המילה האחרונה בסוגיות ערכיות עקרוניות, בדומה להסדר הקבוע כבר בחוק יסוד: חופש העיסוק תוך נטילת השראה מההסדר הקבוע בסעיף 33 לחוקה הקנדית. על פי ההסדר המוצע תהיה הכנסת רשאית לקבוע במקרים חריגים כי חוק מסוים הוא חוק ראוי ולפיכך יעמוד בתוקפו גם אם אינו עומד בעקרונות שקבע בית משפט בפרשנותו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

עוד נכתב בדברי ההסבר כי "לעתים קיים ויכוח ערכי אמיתי בין בית משפט לבין נבחרי הציבור ביחס לאיזון הראוי בסוגיה קונקרטית בין ערכיה החוקתיים של המדינה. במצבים מעין אלה נשאלת השאלה האם יש סיבה לקבוע כי הכרעתם הערכית של שופטים נכונה יותר מהכרעת הציבור באמצעות נבחריו".

בהמשך מוסבר: "נשאלת גם שאלת הסמכות: האם בדמוקרטיה חוקתית ראוי שלרשות השופטת תהיה עליונות מוחלטת על נבחרי הציבור או שבדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה בסופו של יום הריבונות מסורה לעם. הפתרון המוצע כאן הוא המודל הקיים בקנדה וקיים כבר בישראל ביחס לחוק יסוד: חופש העיסוק. על פי מודל זה, האחריות לשמירתה של החוקה לא מונחת רק לפתחה של הרשות השופטת אלא גם ובעיקר לפתחה של הרשות המחוקקת תוך דו-שיח חוקתי ציבורי מעמיק".

"סוף לשיטת חבר מביא חבר"

נוסף לכך, יקדם לוין במושב הקרוב חוק המבקש להעביר את סמכות בחירת נשיא בית משפט העליון לידי הכנסת: לוין מסביר כי הצורך בהסדרת "הליך ראוי" לבחירת נשיא בית המשפט העליון ומשנהו בכך ש"אמון הציבור במערכת המשפט, ובעיקר בבית המשפט העליון, הולך ויורד".

הוא מציע להעביר את הליכי בחירת נשיא בית המשפט העליון ומשנהו לכנסת, "בדומה לאופן שבו נבחרים בעלי תפקידים אחרים דוגמת נשיא המדינה ומבקר המדינה. דרך מינוי זו תבטיח מתן ביטוי הולם להשקפות הרווחות בציבור ותחזק את כוחה של הכנסת מול הרשות השופטת, באופן שישפר את האיזון בין הרשויות השונות, איזון אשר נפגע כתוצאה מהיחלשות הכנסת ומגישתם של חלק מראשי מערכת המשפט שבאה לידי ביטוי בטשטוש קו הפרדת הרשויות ובפלישה מתמשכת של הרשות השופטת לתחומיהן של הרשות המחוקקת והמבצעת".

לוין מסביר כי שיתוף הפעולה החדש בינו לבין השר בנט וח"כ שקד הוא "שלב נוסף וחשוב במאבק הממושך שאני מנהל לשינוי פניה של מערכת המשפט, להשבתה למסלול יהודי וציוני יותר. הגיע הזמן לשלב כוחות, ובמאמץ משותף לשים סוף לשיטה המעוותת שבה השופטים שולטים בתהליכי המינויים הנעשים בחדרי חדרים ובשיטת חבר מביא חבר. החוקים שאנו מקדמים נועדו לבצע את המהפכה בתחום המשפט, להשיב את האיזון בין רשויות השלטון ולהבטיח מערכת משפט בעלת גיוון אנושי, אשר תימנע מלפלוש לתחומים שבסמכותן של הממשלה והכנסת".

שקד מפרטת: "לכנסת, כריבון במשטר דמוקרטי, שמורה זכות המילה האחרונה בסוגיות ערכיות ועקרוניות. בעשרים השנים האחרונות התחוללה מהפכה חוקתית אשר החלישה את כוחם של הרשות המבצעת והמחוקקת ויצרה עליונות שלטונית לרשות השופטת".

"דוגמה טובה לכך", ממשיכה שקד, "היא התערבות בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה בכהונת ראשי הערים ודרישתם להתפטרותם בעת שהוגש נגדם כתב אישום. זאת אף שחוק ראשי ערים קובע בבירור מתי על ראש עיר להתפטר במקרה של הרשעה. אם הכנסת חושבת שראשי ערים צריכים להתפטר במקרה של הגשת כתב אישום, צריך לשנות את החוק, אך בית המשפט העליון לא צריך להתעלם מן החוק הקיים".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4442703,00.html

תגוביות:

1.נתחיל מזה שבתקופת רבין הוציא אהרון ברק צו שעיכב את גירושם של 400 אנשי חמאס בתגובה לרצח שוטר מג"ב - ניסים טולדנו, שגרם לפגיעה קשה במימד ההרתעה של המהלך. רבין חרק שן והחזיר את כולם לאחר שנתיים והגיע למסקנה שאי אפשר להילחם בטרור עם בג"ץ ועם 'בצלם'.

-מחק החלטות של בתי דין רבניים והורה לרשום את הגיורת הרפורמית שושנה מילר כיהודיה (כמובן שעפ"י היהדות אין דבר כזה רפורמים וגיור כזה לא הופך אותה ליהודיה וההשלכות של זה מובנות).

-בשלהי האינתיפאדה הראשונה שם קץ לנוהג של הריסת בתים של מחבלים רוצחים.

-ביטל את נוהל הטילטולים.

-ביטל את נוהל שכן.

-ביטל את גירושה של חנין זועבי מהכנסת שהיא כמובן היתה על המרמרה.

-לא איפשר לסגור את מטה אש"ף ב"אוריינט האוס".

-לא התיר לממשלת אולמרט לנתק את החשמל לעזה.

-שינה שוב ושוב את תוואי גדר ההפרדה.

-כפה על ישובים קהילתיים לקלוט גם תושבים ערבים.

-החריב את בתי עמונה.

-העתיק את מאחז מגרון.

לעומת זאת בהתנתקות החליטו השופטים פתאום לא להתערב בהחלטת הממשלה. נעמי לויצקי גילתה בספרה שאהרון ברק הורה לרשם בית המשפט לשבץ אותו בכל דיון על עתירה הקשורה להתנתקות, ואפשר רק לנחש מדוע.

--וכן ברק שאישר לממשלה לגרש את היהודים מרצועת עזה זה אותו ברק, שמנע ב- 2002 גירוש מיו"ש לעזה של קרובי מחבלים מתאבדים שהיו קשורים בעצמם לטרור...

נראה שמהצעות החוקים הללו אפשר להבין שבג"ץ הוא בעצם גוף שמאלני דיקטטורי המחוקק חוקים עפ"י ערכיו והגיע הזמן שנחזיר אותו למקומו האמיתי!
(מרבית הדברים לקוחים מספרו של חגי סגל "שטחים תמורת חלום").

2.שמונה מיליון הולכים להצביע ובסוף 10 הזויים מוטי שמאל עושים לכולם אצבע משולשת. גונבי סמכויות שלטון, מקומכם בכלא לא בבג"צ.

3.הריבון הוא העם דרך הכנסת והממשלה ואת זה שכחו במערכת המשפטית.
לכן דרוש מיד חוק יסוד שיקבע את גבולות הסמכות של בית המשפט לפסול ולאשר חוקים. אני חושש שישראל נמצאת בדרך להפיכה צבאית בלתי נמנעת אלא אם יוגבל כוחו המוגזם של בית המשפט.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני י''ב בשבט תשע''ד    14:00   13.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. בימין מברכים: ''השמאל הרדיקלי עזב את העליון''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ח"כ יריב לוין מהליכוד אמר כי "עם תום כהונתה לא תוכל עוד ביניש לקדם את האג'נדה הפוליטית בה היא מאמינה מכס המשפט"

חברי כנסת מהימין בירכו הבוקר על פרישתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.

יו"ר האיחוד הלאומי ויוזם חוק גרוניס, יעקב כץ (כצל'ה), אמר בכנס ירושלים:

"שלום לשופטת ביניש ולא להתראות. שופטת שנויה במחלוקת שהאידיאולוגיה השמאלית-רדיקלית שלה הנחתה אותה, והשפיטה היתה רק כלי עבורה". לדברי כץ, ביניש "שירטטה את המטרה בחץ, וסימנה את עיגול השפיטה סביבו. היא לקחה את החוק לידיים ועשתה בו כבתוך שלה. אחרי שחוקקנו את חוק גרוניס, השלב הבא יהיה חקיקה שבג"ץ לא יבטל חוקים, ומיד אח"כ - החלה רטרואקטיבית של החוקים שבוטלו".

ח"כ מיכאל בן ארי האשים את ביניש באפליה כלפי מתנחלים. בן ארי אמר כי "ביניש הנהיגה מדיניות מפלה וגזענית נגד יהודים. הכשירה בנייה ערבית לא חוקית, בעוד שכלפי מתנחלים נקטה באפס סבלנות, פגעה בזכויות מפגיני גוש קטיף ושלחה ילדים וילדות למעצרים עד לתום ההליכים בגלל הפגנות. אך ביניש תיזכר בעיקר כמי שהתבלבלה וסברה שהיא נבחרה לנהל את המדינה והכנסת והממשלה הם כלי שרת בידיה".

יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין, אשר מעורב בצעדי חקיקה שונים שמטרתם להגביל את כוחו של בית המשפט, טען דברים דומים.

לוין אמר כי "בית המשפט העליון, תחת הנהגתה של הנשיאה ביניש נקט גישה אקטיביסטית קיצונית, והפך את עצמו לשחקן במגרש הפוליטי. מיעוט שמאלי-רדיקלי, אשר נבחר בשיטה של 'חבר מביא חבר' ללא כל שקיפות, ניסה בשורה של פסיקות תמוהות ואף פוסט-ציוניות להכתיב את ערכיו לחברה כולה. די אם נזכיר את פסקי הדין אשר איפשרו את התמודדותם של מפלגת בל"ד וח"כ זועבי, שהעניקו זכות תביעה לדיראני ושהפקירו את שמו הטוב של קצין צה"ל סרן ר'. כל זאת, בצד דעת המיעוט של הנשיאה, אשר ביקשה לפסול את חוק האזרחות ולפתוח את שערי הארץ להגירה ערבית, שפירושה חיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית".

לוין הוסיף כי "עם תום כהונתה לא תוכל עוד הנשיאה ביניש לקדם את האג'נדה הפוליטית בה היא מאמינה, מכס המשפט, אלא לכל היותר תוכל לנסות ולהצטרף לחבריה היושבים על ספסלי האופוזיציה בכנסת. נותר רק לקוות כי בית המשפט העליון ישוב למלא את תפקידו המרכזי והחשוב כרשות שופטת, ולא כגוף המבקש לנהל את המדינה מעל ראשן של הרשויות הנבחרות".

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, תקף בראיון לגלי צה"ל את פסיקתה בעניין חוק טל. לדבריו, "קיבלנו ממנה פליק לפנים, זה היה נראה כאילו שהיא מתכוננת לפריימריז". הוא אמר כי מדובר ב"מעשה שלא ייעשה", והוסיף כי "בייניש לקחה את הנושא הרגיש הזה, שהיא יודעת שהוא לא מעשי ולא ניתן לעשות אותו בסכין חדה. מדובר בנושא מצפוני שנוי במחלוקת. הייתי רוצה ששופט חרדי יפסוק שלימוד תורה זה נשיאה בנטל".

גפני אמר עוד כי "לפי התנהלותה של ביניש בשבוע האחרון נראה שפניה לכיוון פריימריז. היא חיכתה ארבע שנים עם הכרעתה בנושא חוק טל והביאה אותו בימיה האחרונים בתפקיד". הוא הזכיר שהפסיקה נמסרה דקות לפני מהדורות החדשות בטלוויזיה ובתיאום עם התקשורת וטען כי "ביניש פעלה משיקולי פריים טיים. בנושא כה רגיש ומהותי לא חותכים בסכין חדה לעיני כל המצלמות".

פעיל הליכוד משה פייגלין, שהתמודד מול ראש הממשלה בנימין נתניהו על ראשות המפלגה, התייחס לפסק הדין האחרון שבו בחרה ביניש להיפרד מכסאה, כשהיא קובעת כי שימוש ברכב לא יביא לשלילת הבטחת הכנסה.

לדברי פייגלין, "בערמומיות רבה בחרה נשיאת העליון היוצאת להיפרד מתפקידה בהקראת פסק דין שאי אפשר שלא להסכים לתוכנו, אולם משמעותו היא פסילת חוק של הכנסת, ושהריבונות מצויה למעשה אצל שופטי העליון ולא אצל נבחרי העם. יש לקוות כי השופט גרוניס ינקה את השולחן מן המורשת הקלוקלת של שהותירו השופט אהרון ברק והאשה אשר מינה להמשיך את דרכו"...

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1652373

תגוביות:

1.לשופטי ישראל חסינות מוחלטת ומותר להם הכל

במדינות העולם מלבד ישראל חסינות השופטים הינה מוגבלת. למשל בארצות הברית מתדיין שרואה עצמו נפגע, יכול להגיש תביעה נגד השופט אשר חסינותו לא תעמוד לו.

בישראל חסינות השופטים הינה מוחלטת גם אם החלטה שיפוטית ניתנה מתוך רשלנות, זדון או מניעים מושחתים, אין לנפגע כל אפשרות להגיש תביעה נגד שופט. חסינות כזו הינה כפירה בשוויון ופגיעה קשה בניזוק.

ככלל לכל עובדי הציבור במדינה ישנה חסינות כזו מכמה טעמים:

1.בשל חשש לפגיעה קשה בתפקוד עובדי השירות הציבורי, שמא יהפכו להססנים ולנטולי יוזמה.

2.בשל חשש מפני שיבוש פעולת המינהל ולריבוי תביעות סרק ואיבוד זמן ומשאבים.

3.בשל חשש מפני עיוות שיקול הדעת.

4.בשל חשש מעומס כבד על הקופה הציבורית ומפני הצפת בתי המשפט בתביעות.

5.בשל רצון לשמור על כבוד הדדי שכן במשקרה כזה מתבקשת החלטת רשות שיפוטית בעניין החלטה שנתנה רשות שיפוטית אחרת.

לעובדי ציבור הוענקה חסינות חלקית שאינה כוללת התרשלות.

לבתי המשפט הוענקה חסינות מלאה.

כך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין:

"אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר - לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל אף פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו"

בישראל נהנתה הרשות השופטת מאמון מלא.

אך האם תוצאת אמון זה צריכה להיות מתן זכויות לרשות השופטת בלא הטלת החובות המוטלות על כל עובד ציבור אחר? נראה שהוחלט לנצל לרעה את האמון שנתנו אזרחי ישראל בבית המשפט, לאמור אם אזרחי ישראל נותנים אמון בבית המשפט הוא יכול להרשות לעצמו מה שבתי משפט בארצות אחרות לא יעלו על הדעת.

על סמך מה נתנו את אותו אמון מלא?

נראה שלא מתוך ידע על תפקודה, כי המידע היה מועט מאוד.

מדינה לא מפותחת זו התאפיינה בחוסר מידע לציבור. נראה שבזכות האתוס הציוני, "אנו בארץ לבנות ולהיבנות בה".

מי היה מעלה על הדעת שלאחר אלפיים שנות גלות, לאחר מה שעבר על עמנו יהיו אלו שופטים מתוכנו אשר ינהגו כשטנים.

במדינה צעירה שאוכלוסייתה ברובה חסרת תודעה דמוקרטית ורוב מדינאיה חסרי ידע מהי דמוקרטיה, לשופטים עזות מצח לדרוש ככל העולה על רוחם, וכמשפטנים להכין את הדרך לשליטה מוחלטת, לחוסר מחוייבות כלפי הציבור.

שר המשפטים הראשון פנחס רוזן (פרוגרסיבים, ליברלים עצמאיים) אשר כיהן ארבע עשרה שנה כמעט ברציפות עשה כל שנתבקש על ידי שופטים וכך הביא בשנת 1959 בפני הכנסת את החוק לתיקון פקודת הנזיקין האזרחיים.

הוא הרשה לעצמו להצהיר: "ברורה חשיבות העקרון של אי תלות השופטים, סעיף 13 לחוק השופטים, תשי"ג-1953 הקובע: "אין על השופט מרות זולת מרות החוק", "להבטיח את אי תלותה של הרשות השופטת בכל רשות אחרת במדינה. להבטיח משפט צדק, חופש ואומץ הכרעה בידי השופטים. אולם באותה המידה חשובה חסינות השופטים לא רק בפני ידן של שאר הרשויות במדינה, אלא גם מפני תוצאות אפשריות של הכרעותיהם ופסקי דינם".

לדעתו כפי שהתבטא: "אין ספק כי הצדק עשוי להיפגע, והאומץ הדרוש לשם חריצת משפט אולי ייעדר, אם יעמוד השופט מול האיום בהסקת מסקנות לרעתו מפסק דינו או ממעשים אחרים שהוא עושה תוך כדי מילוי תפקידו השיפוטי"...

לפי החוק העברי יש להטיל אחריות על מעשה שנעשה בזדון ולא רק ברשלנות, אך שר משפטים פנחס רוזן לא חשב שהטלת אחריות היא דרך נכונה וטען שאינו מעלה כלל על הדעת שדבר כזה יקרה. אם כך לא העלה כלל על הדעת שיקרה מה שקורה כדבר שבשגרה. יחד עם זאת טען "אבל לקבוע בחוק שהמדינה אחראית לנזיקין הנגרמים על ידי שופטים, בעוד שהשופטים חסינים - זוהי לדעתו דרך מאד בלתי אחראית. מכיוון שאותו לחץ מוסרי יורגש על ידי השופטים, והם כבר לא ירגישו את עצמם כל כך חופשיים בגישתם אל משפט".

נוסח פקודת הנזיקין האזרחיים 1944 מאפשר הגשת תביעה נגד המדינה בשל עוולה שביצע שופט, אך אינה מחייבת את בתי המשפט.

בועדת חוק ומשפט הוחלט שלא להכריע בשאלה. מכאן שזהו תפקידו של בית המשפט הפרשן המוסמך של החוק.

בכנסת קבעו שהראוי להעניק לשופטים חסינות אישית מפני תביעות בנזיקין. הכנסת העדיפה את רצון השופטים לחסינות, על פני טובת בעלי הדין הניזוקים. מאותם שיקולים חששו מהטלת אחריות על המדינה. אולם השאירו פתח לעשיית צדק לניזוק ומניעת עוול למי שנפגע מעוולה של שופט, לא רק למען הניזוק, אלא למען המערכת אשר יוגבר בה אמון הציבור.

האמצעי של האזרח לתבוע את המדינה הוא עתירה לבג"ץ.

אלא שבג"ץ הוא בית משפט ושופטיו הם אותם שופטים של בית המשפט העליון. אלו כלל אינם מעוניינים להודות בעוולות בית המשפט, מפני שמטבע בריאתה עושה כל מערכת סגורה ככל יכולתה לחפות על מחדלי חבריה. זה סוד הישרדותה של כל גילדה לאורך ההיסטוריה. הרי הם אלו שניסו באמצעות תחיקה בכנסת גם לבטל את אחריות המדינה על שופטיה, ומובן שלא יתנדבו לאשרה. די לראות מה קורה כאשר מוגשות עתירות לבג"ץ שלא בעניין שפיטה, העתירות ברובן נדחות והעותר מחוייב בקנס כבד.

המסקנה המתבקשת מכל אלו היא שבניגוד לכללי הדמוקרטיה המודרנית שמסדה הוא המוסר האנושי שמקורו במורשת ישראל, שופטי מדינת ישראל אינם ככל האדם.

הם לעולם אינם נתונים להשחתת מידות וכל פיקוח חוקי עליהם ואכיפתו מזיק לשמירת המידות שלהם. פרופ' טדסקי: "במקום הנטיה לריבוי החסינים, שאיפת המשפטנים צריכה להיות ביטול החסינות בכל מידת האפשר. החסינות אינה תופעה נעימה משום כפירתה בשוויון, פגיעתה בניזוק; ויש לברך על כל צמצום שיתחולל בה".

על פי, הענותו של שר המשפטים פנחס רוזן והענות הכנסת לדרישת השופטים, עקרון אי התלות השיפוטית קיבל מימד חדש, על פיו שופטים פיתחו אי תלות שיפוטית בחוק, באתיקה השיפוטית ובכללי הצדק הטבעי.

הם אינם חוששים ממרות הדין שהרי מי שאינו כפוף למרות כלשהי אין עליו כל מרות בוודאי לא מרות הדין. זו משפיעה על פעולותיו לטוב או לרע.

נוצר מצב מגוחך וחסר הגיון על פיו השופטים את האחרים, פטורים בעצמם מקיום חוקים וכללים. השופטת דפנה אבניאלי בעבודת המחקר לתואר דוקטור הסתייגה מהחסינות המוחלטת שהוענקה לשופטים. טוב שהסתייגות זו באה משופטת מכהנת וכך זוכה להתייחסות מה שהשכל הישר של כל אזרח אומר. נראה כי החסינויות הקיימות היום, רובן ככולן מיושנות, מיותרות ומזיקות והינן תוצר של הימנעות מעמידה בדרישות מקצועיות ומהתקדמות והתייעלות ראויה למען האזרחים.

ספק אם קיים נימוק ראוי ואמיתי המצדיק את קיומן של אותן חסינויות כלפי תאגידים ופקידי מימשל בהשוואה למקביליהם בשוק האזרחי.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי ט''ו בשבט תשע''ד    13:31   16.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 9  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   פרופ' מאוטנר ששמו פורסם ב- 2007 כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון, קובע שמתקיים בישראל משבר חמור ומסוכן לדמוקרטיה בכל הנוגע למערכת המשפט, אליה העתיק השמאל את פעילותו אחרי שאיבד את כוחו בכנסת. לדבריו בג"צ הפך למוסד פוליטי של השמאל.

פרופ' מאוטנר שהוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ולשעבר דיקן הפקולטה קובע שמתקיים בישראל משבר חמור שהוא מסוכן לדמוקרטיה, בכל הנוגע למערכת המשפט שהשמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו הפוליטית אליה.

לדבריו המשבר חמור ומסוכן מאין כמותו כיוון שבית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה מוחלט אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו.

השתלטות השמאל לצורך עקיפת השלטון הנבחר בישראל מתבססת על שליטה גם על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, גם על אגף התקציבים של האוצר, גם על משרד מבקר המדינה וגם על בנק ישראל.

באמצעותם מנטרל השמאל את מדיניות הממשלה ואת נסיונות החקיקה בכנסת, אותם הוא מכשיל ומונע תוך שהוא משקץ ומנאץ את הפוליטיקאים והופך אותם בעזרת התקשורת המגוייסת לשרותו, לבזויים ונחותים כביכול, ביחס אליו.

לדבריו המערכת הפוליטית והמערכת המשפטית נמצאות במשבר חמור ואחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

סימוכין:

1.פוליטיזציה של משפט, פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

3.פרופ' מנחם מאוטנר מדבר על בג"צ של אחרי מהפך 77'

http://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ב בשבט תשע''ד    10:24   23.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 10  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 23.01.14 בשעה 11:06 בברכה, ליה
 

נֶפּוֹטִיזְם הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם, ידידיהם, חבריהם או מכריהם, על פני אנשים אחרים. לנפוטיזם במוסדות ציבוריים משמעות שלילית.

ארבעת ילדיהם של אהרן ואלישבע ברק הם בוגרי לימודי משפטים, וכולם עברו התמחות אצל משפטנים שהגיעו בהמשך לבית המשפט העליון. תמר ברק התמחתה אצל השופטת איילה פרוקצ'יה בבית המשפט המחוזי; אחיה של תמר, אבנר ברק, התמחה אצל ידידת המשפחה השופטת דורית בייניש בפרקליטות המדינה; האחות השלישית, אסתר ברק, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון תאודור אור; והרביעית, מיכל ברק, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון גבריאל בך.

נשיא בית המשפט העליון ברק לא חידש כאן חידושים גדולים. הוא הלך בדרכם של קודמיו לנשיאות בית המשפט. שני בניו של הנשיא מאיר שמגר התמחו אצל השופטים אהרן ברק ומרים בן פורת. שני בניו של הנשיא יואל זוסמן התמחו אצל שלמה לוין ואצל דוד ברטוב.

זוהי רק המשפחתולוגיה שבראש הפירמידה.

תקצר היריעה מלמנות את כל בני המשפחה של שופטים ואנשי פרקליטות שהתמחו אלה אצל אלה. רשימה קצרה על קצה המזלג: בנו של שופט בית המשפט העליון יצחק אנגלרד, אסף, התמחה אצל הנשיא ברק כחצי שנה; לימור טירקל, בתו של השופט העליון יעקב טירקל, התמחתה אצל השופט בדימוס מנחם אילון; דניאלה בייניש, בתה של שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש, התמחתה אצל נאוה בן-אור, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, עמה עבדה בייניש כשכיהנה בתפקידים שונים בפרקליטות; ד"ר אריאל בן-דור, בנה של השופטת דליה דורנר, עשה את התמחותו בבית המשפט העליון אצל השופט שלמה לוין, ועוד הרשימה ארוכה.

"זהו בית משפט צר והדוק, מלוכד פנימית בנאמנות תקדימית. ומעל לכל, בקצה של תבנית צרה זו, במרום פירמידת הכח, הוצב נשיא השולט בכל מוקדי העוצמה, לא רק בבית המשפט העליון עצמו אלא במערכת המשפט כולה".

ואכן אהרן ברק הצליח לעצב את בית המשפט העליון בצלמו ובדמותו. בשנות כהונתו כנשיא מונו השופטים יעקב טירקל, דורית בייניש, יצחק אנגלרד, אליעזר ריבלין, אדמונד לוי, ואיילה פרוקצ'יה, כולם מומלציו שרצה לקדם.

סיפור קידומן של העוזרת של ביניש והעוזרת של אהרן ברק, מחדד את הרושם שהיושבים בראש המערכת לא מבינים מהן הנורמות המחמירות הנדרשות מהם. דנה כהן העוזרת המשפטית של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, נבחרה לכהונת רשמת בבית המשפט העליון. כדי לפנות לה את המקום מונתה העוזרת המשפטית של אהרן ברק וכיום רשמת בית המשפט העליון, גאולה לוין, לשופטת בתי הדין לענייני משפחה במחוז דרום.

יתכן שהשופטות החדשות ראויות מאין כמותן. יתכן שהן הטובות ביותר שניתן היה לבחור, אך בכל אופן הדרך החפוזה שבה הוכנסו לרשימת המועמדים, העובדה כי עוזרים משפטיים של נשיאי בית המשפט מקודמים על פני משפטנים ראויים מדלת העם, התחושה כי היה כאן טריק שנועד לסדר את הפאזל כאוות נפשה של נשיאת בית המשפט, מעלה טעם לפגם.

לולא ההיסטוריה העגומה של הנפוטיזם בבית המשפט העליון, לא היינו נדרשים כלל למינויים אלו. אבל די אם נזכיר כי בדרך פלא, לילדיהם של נשיאי ושופטי בית המשפט העליון תמיד נמצא מקום נחשק להתמחות.

דניאלה ביניש, בתה של הנשיאה הנוכחית, התמחתה אצל עו"ד נאוה בן אור, אז המשנה לפרקליטת המדינה. ביניש הבת התקבלה גם לעבודה בפרקליטות. קיבלה תקן מיד עם תום התמחותה והופיעה בבית המשפט העליון כפרקליטה באת-כוח המדינה. לאחר שבן אור פרשה מהפרקליטות, היא מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי, כמובן בדחיפתה של הנשיאה ביניש, חברת הוועדה לבחירת שופטים.

ילדיו של הנשיא אהרון ברק התמחו אצל משפטנים שהגיעו לימים לבית המשפט העליון. תמר ברק התמחתה אצל השופטת אילה פרוקצ'יה, אז בבית המשפט המחוזי, ואחר כך – מונתה כמובן על-ידי הוועדה לבחירת שופטים שבה כיהן ברק לבית המשפט העליון. אגב, יובל פרוקצ'יה - בנה של השופטת, התמחה אצל השופטת דליה דורנר, שבנה, ד"ר אריאל בנדור, עשה את התמחותו בבית המשפט העליון אצל השופט שלמה לוין.

אבנר ברק התמחה אצל הנשיאה דורית ביניש כשהיתה בפרקליטות המדינה, ביניש הגיעה לבית המשפט העליון מיד לאחר המינוי של ברק (האב) כנשיא וכחבר המשפיע ביותר בוועדה לבחירת שופטים. אסתר ברק התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון תאודור אור; מיכל ברק התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון גבריאל בך. ואפילו אלישבע ברק, רעייתו, התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן. ברק דאג למצוא מקום גם לבני חברים - בנו של שופט בית המשפט העליון יצחק זמיר, יורם זמיר, התמחה אצל אהרן ברק. וכך גם אסף בנו של יצחק אנגלרד, שופט בית המשפט העליון, והרשימה עוד ארוכה.

הריח העולה באפם של בני התמותה נוכח התופעה, רע מאוד...התוצאה על כל פנים עגומה: פני בית המשפט הושחרו שוב.

"מצב שבו בני משפחה של שופטים מצויים בפרקליטות אינו רק פוטנציאל לניגוד עניינים, אלא פוגע באמון הציבור במערכת המשפט. הנושא הזה מחריף והולך ככל שהדורות מתרבים וצריך לחשוב על כללים ברורים וסדורים כדי להרחיק את החששות הקיימים".

האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?

"לא".

"ישאל השואל: היכן יוצב הגבול ומתי תיפסק אותה 'שרשרת' של ניגוד עניינים? משהו השתבש במערכת, משהו התערער בשיטה".

לא בעלי הכישורים הטובים ביותר נבחרים כפי שאמרה בביקורת נדירה השופטת בקנשטיין אלא בעלי הקשרים הטובים ביותר הם שמקבלים שם עבודה.

בקנשטיין: "יש להכניס אנשים ראויים ואותי מטריד מאוד העניין שהרבה מאוד שופטים נבחרים לפי קשרים ולא כישורים".

על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים:

"שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן.

בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין".

האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?

"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".

מלישכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד:

"הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה".

כך מתנהלים הדברים במערכת המשפט:

ב-14 במארס התפרסמה ב"גלובס" ידיעה מאת משה ליכטמן ולפיה ביקש בנימין נתניהו, אז שר האוצר, למנות את ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרדו, כנציגתו במועצת מינהל מקרקעי ישראל (המינוי טרם יצא אל הפועל). אחותה, שולה בן צבי, היא ראש האגף החקלאי במינהל, שהמועצה אמורה לפקח על עבודתה. יותר מזה, אחיהן הוא מני מזוז, היועץ משפטי לממשלה, ובתוקף תפקידו הוא משמש בעצם מבקר-על של המועצה שאחותו היתה מועמדת לכהן בה ואחות אחרת ממלאת בה תפקיד ניהולי.

מתברר שבמשפחת מזוז אין ניגודי עניינים.

לפי הכללים שנקבעו בוועדת שמגר ב-97', היועץ המשפטי לממשלה משמש "יועץ-על" לכל היועצים המשפטיים בשירות הציבורי, וכולם כפופים לו ולהחלטותיו מבחינה מקצועית. כלומר, כבר עתה ימימה מזוז כפופה מקצועית לאחיה. זה עוד לא הכל. לפי הגדרת סמכויותיו, החלטות היועץ המשפטי לממשלה הן "מעין שיפוטיות", כלומר הוא בעל סמכות לפסוק כמעין-שופט ביחס להחלטות של אחותו וגם ביחס לאשתו.

אלינער מזוז אשתו מכהנת כמשנה ליועץ המשפטי של המשטרה ומעצם הגדרת תפקידיהם, מובן שהיא והממונה עליה כפופים מקצועית לבעלה. משרד המשפטים טוען בתגובה: "היועץ המשפטי לממשלה אינו נדרש מתוקף תפקידו, ואינו עוסק בפועל בשום עניין אישי הנוגע לאשתו או לאחותו". השאלה מה זה "אישי". אם ראובן מתלונן במשטרה על שמעון והמשטרה מחליטה לא לחקור את תלונתו, בהודעה שראובן מקבל על החלטת המשטרה משובצת הערה שהוא רשאי לערער על ההחלטה אצל היועץ המשפטי לממשלה. גם במקרה זה החלטתו של היועץ תהיה "מעין שיפוטית".

האם בעיית הקשרים המשפחתיים נבחנה ונשקלה כשהוחלט למנות את מני מזוז לתפקידו? מי שהמליצו עליו היו חברי ועדת איתור בראשות השופט בדימוס גבריאל בך. "הנושא נדון בוועדה והוחלט שאין בכך כדי לפסול אותו מלכהן כיועץ המשפטי לממשלה", אומר בך בתגובה. "לא בכל מקרה אדם צריך להיפסל בגלל קרבת משפחה".

מבחן הכניסה העיקרי למועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא בכך שהמועמד נושא בדמו את הצופן הגנטי של חסמב"ה - היא "חבורת סוד מוחלט בהחלט" הידועה.

אם אינך משתייך לאלה הנושאים בדמם את הצופן הגנטי הזה, לא תתקרב לבית המשפט העליון - גם אם אתה המוכשר שבמוכשרים להיות שופט מכל הבחינות האחרות.

סימוכין:

1.http://www.makorrishon.net

2.http://isra-family-court.blogspot.co.il/2013/06/blog-post_30.html

3.http://www.haaretz.co.il/misc/1.1050393

4.http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=311

5.האג'נדה של העליון

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-24021-00.html

6.בקנשטיין: שופטים נבחרים לפי קשרים ולא לפי כישורים

http://www.news1.co.il/MemberLogin.aspx?ContentType=1&docid=263953&subjectid=1

לאשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ב בשבט תשע''ד    13:54   23.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. האג'נדה של העליון / עו''ד יוסי דר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   פרופ' פרידמן בעצם משחק לידיהם של אלה הרוצים לשמר את בית המשפט העליון כמסדר סגור ואטום. מבחן הכניסה העיקרי למועמד לכהונת שופט בעליון הוא בכך שהמועמד נושא בדמו את הצופן הגנטי של החבורה הסודית. נאמנות בלתי מסויגת של חברי המוסד החשאי הזה.

שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן מבעיר צמיגים בצד הלא נכון של הרחוב. הרפורמות של השר יוצרות בציבור מסך עשן כה סמיך עד שהוא מסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות של מערכת המשפט, ובית המשפט העליון בעיקר.

מבחינה זו, פרופ' פרידמן בעצם משחק לידיהם של אלה הרוצים לשמר את בית המשפט העליון כמסדר סגור ואטום, שהעניינים בתוכו נחתכים הרחק מן העין הציבורית, וללא שקיפות שתאפשר פיקוח ובקרה.

בהזדמנות זו לא מיותר לספר לו לפרופ' פרידמן, שאחד מפירות הבאושים של העדר השקיפות בבית המשפט העליון הוא היכולת לחסום מועמדות של אדם - פרופ' נילי כהן למשל - לכהונת שופט בבית המשפט העליון, וזאת - בלא לחוש כל חובה לנמק ציבורית את החסימה הכוחנית הזו (עצם העדר הנמקה ציבורית להתנגדות למועמדותה של פרופ' נילי כהן - במיוחד לאחר שהשופט ברק הסיר את התנגדותו - עשוי לכאורה ללמד על כך שהיא נחסמה מטעמים לא ענייניים).

כי זאת לדעת: מבחן הכניסה העיקרי למועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא בכך שהמועמד נושא בדמו את הצופן הגנטי של חסמב"ה - היא "חבורת סוד מוחלט בהחלט" הידועה.

אם אינך משתייך לאלה הנושאים בדמם את הצופן הגנטי הזה, לא תתקרב לבית המשפט העליון - גם אם אתה המוכשר שבמוכשרים להיות שופט מכל הבחינות האחרות.

נאמנות בלתי מסויגת של חברי המוסד החשאי הזה

ברשימה קודמת הזכרנו את פרופ' יורם שחר כמי שניסה לעורר את הפרובלמטיקה שבה מתנהל בית המשפט העליון.

הנה, בין היתר, דברים שאומר פרופ' שחר על מבצר הכוח הזה:

"נוצר ריכוז חסר תקדים בידי בית המשפט העליון... זהו בית משפט צר והדוק, מלוכד פנימית בנאמנות תקדימית. ומעל לכל, בקצה של תבנית צרה זו, במרום פירמידת הכח, הוצב נשיא השולט בכל מוקדי העוצמה, לא רק בבית המשפט העליון עצמו אלא במערכת המשפט כולה.

בית המשפט לכל תולדותיו משיא את כוחו כלפי חוץ ואת כוח הנהגתו כלפי פנים על-ידי ניזול דרכי עבודתו והימנעות מחשיפתם לידע או לביקורת ציבורית.

להבדיל ממרבית בתי המשפט העליונים בעולם המערבי, אין בית המשפט העליון בישראל יושב בהרכבים קבועים, אך הוא גם אינו כובל את נשיאו בנהלים שקופים וקבועים לאיושם של מותבים.

כך גם איננו מקיים נהלים קבועים לדורותיו בשאלת דרכי ההכרעה במותב, סדרי ההשראה וההשפעה ההדדיים בין שופטי המותב...

כך לא עלו מעולם לדיון ציבורי כלשהו שאלות היסוד האתיות והמנהלתיות של תרבות ההכרעה בבית המשפט העליון...

שאלות אלה חיוניות לתרבות הפוליטית של מדינת ישראל הריבונית והדמוקרטית בה הציב עצמו בית המשפט העליון במעמד שווה לשתי רשויות השלטון האחרות והוא חולק עימן את הנהגתו של המוסר הציבורי".

עד כאן ציטוט מדבריו של פרופ' שחר.

נחזור ונדגיש את אשר כבר אמרנו: הבג"צ חשוב הוא למדינה וחיוני ביותר, וככל שהוא ירבה לבקר ולשפוט את הרשויות – כן ייטב.
אבל כל זאת בתנאי שדרכי ההכרעה וקבלת ההחלטות בתוך המוסד החיוני הזה תהיינה שקופות וגלויות.

ומה שפרופ' שחר בעצם אומר בדבריו, בין היתר, הוא שבית המשפט העליון יצר לעצמו דפוסי פעולה לא ברורים ולא קבועים ("ניזול דרכי עבודתו"), והוא מנצל את חוסר הבהירות והנזילות הזו של דפוסי עבודתו לצבירת כוח, הן כלפי חוץ - דהיינו כלפי הרשויות האחרות - והן כלפי פנים – כלומר כלפי מערכת המשפט בכללותה.

במילים אחרות, בית המשפט העליון יצר מצב שאינו מאפשר להתחקות אחר דרכי הפעולה שלו – דבר שמטבע הדברים מאפשר לו לצבור עוד ועוד כוח (שלא לדבר על החשש הטבוע במצב עניינים שכזה, להסתננות שיקולים זרים – אם לא מושחתים – להתנהלותו של בית המשפט העליון).

לא מיותר לציין בהקשר זה שפרופ' זאב סגל ופרופ' אריאל בנדור, שבוודאי אינם חשודים כמי שנמנים על אוייבי בית המשפט העליון, הביעו אף הם מורת רוח מכך ש"היבטים מהותיים רבים של פעולת בתי המשפט, ובית המשפט העליון בראשם, הם חשאיים – לעיתים לא פחות, ואולי אף יותר, מאלה של גופי מודיעין" (סוף ציטוט).

וכשזו תמונת המצב על דרכי התנהלותו של בית המשפט העליון, ברור שתנאי בל יעבור להתמיד בהתנהלות שכזו ולשמר אותה הוא החשאיות.

במילים אחרות, האג'נדה של בית המשפט העליון היא נאמנות בלתי מסוייגת של חברי המוסד החשאי הזה (כלומר השופטים) כלפי המוסד עצמו – תוך ביטחון מירבי שאיש מהם לא יספר סיפורים ולא יוציא פרטים לא רצויים אל מחוצה לו.

ואם אתה חשוד כמי שלא תעמוד בתנאי הזה של הנאמנות המוחלטת, תוך נכונות מלאה לשמור על מה שקרוי בפיהם של פרופ' סגל ופרופ' בנדור "היבטים חשאיים" בהתנהלותו של בית המשפט העליון, כי אז סיכוייך להתקבל לשורות הכת הסגורה הזו אפסיים – ללא קשר לשאלת כישוריך.

מכל מקום, פרופ' שחר זכה בעקבות דבריו לשטיפה פומבית ומבזה מאהרן ברק (שאף כינה אותו בבוז "אדון שחר"), עד שספק אם הוא ישכח אותה אי פעם.

אבל מה שיותר חמור: ההתגוללות הפומבית הזו של ברק על פרופסור שחר – שנעשתה באוניברסיטה בנוכחות אנשי אקדמיה רבים – העבירה מסר ברור לאנשי האקדמיה שנכחו באותו מעמד, ולאקדמיה בכלל.

והמסר הברור הזה אומר ומזהיר, שככה ייעשה למי מאנשי האקדמיה שיעז להפיץ מחשבות ופסוקי שטן שכאלה על המתרחש בתוככי העיר האסורה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-24021-00.html

תגוביות:

1. מרוב הוד כבודו לא רואים כבר יותר את הצדק...

שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש (בג"ץ 6728/06 ו- 7607/06). שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה"גבוה" ל"צדק": אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס.

"ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה". מלכים א', ג', ט'.

מרוֹב הוֹד כְּבוֹדוֹ לא רוֹאִים כְּבָר יוֹתֵר את האָרֶץ...
אִיש מבינינו איננו עוֹמֵד כלל בפֶּרֶץ
רַק שוֹפְטֵי "העֶלְיוֹן" בפסיקותיהם
מֵיטִיבִים, מַפְלִיאִים, מַדְהִימִים בִּיְכוֹלְתָם את הכּל לתָרֵץ
איש מביניהם אף אֵיננו טוֹבֵל וביָדוֹ שֶרֶץ.

מִפְּאַת הוֹד כְּבוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ לא רוֹאִים יוֹתֵר אֶת היַעַר
לא דוּבִּים, לא זְאֵבִים, לא פִּטְרִיוֹת, אֲפִילוּ לא כִּיפָּה אֲדוּמָה
לא שִלְגִיָה, לא גַמָּדִים, אַף לא, אוּלַי, סְתָם דְבוֹרָה, תְּאֵנָה, תוּתִּים או פִּרְחֵי-בָּר
הֵם שָם, מִמַעַל, בְּאַרְמוֹן השֶנְהָב: סְפוּנִים. נִינוֹחִים. נִישָאִים. מְדוּשָנִים. מְחוּסָנִים.
כְּנוּעִים. עֲלוּבִים. שוֹתְקִים. מְשוּתָקִים. מְרוּחֲקִים. מְנוּתָקִים.
נֶהֱנְתָנִיים. תּוֹעֲלְתָנִיים. נִקְלִים. נְלוֹזִים. פּוֹחֲזִים. בַּזִים. מְבוּזִים. מִתְבַּזִים.
מְרוּקָנִים. מְנוּוָנִים. מְאוּסִים. מְנוּמָסִים. מְנוּסִים. מְבוּסָסִים. לְעוּסִים. מְעוֹשִים. מִתְפַלְמֵסִים. מִתְפַּרְנֵסִים.

עַל כָּל צַעַד ושַעַל, מִכָּל פִּנָה, זָוִית וקֶרֶן מְכוּסִים.
מַרְקִיבִים. נִתְעָבִים (לֹא רַק) כְּמוֹ רִימוֹנִים רְקוּבִים. מְלַבְלֵבִים.
אַך חֲרִיפִים, מְפוּלְפָּלִים וְחַדִים מִתָּמִיד כַּתַּעַר.
אֲנַחְנוּ כָּאן, על פְּנֵי אֲדָמָה (טוֹבָה?) זו מִתַחַת, סוֹפְגֵי מוּסָר תּוֹכֵחָה וגַעַר.
מִי היה מַאֲמִין, כִּי עד כְּדֵי כך, ביניהם לבינינו יִיוָוצֵר כָזֶה, כּה רָחָב ועָמוֹק, אוֹתוֹ פַּעַר ? ? ?

הֵן כְּסִיל לא יבִין זאת, לא אֱווִיל, לא חָכָם, וודאי לא שוֹטֶה או איש בַּעַר
אֱלוֹהִים, שא-נא תְפִילָה, קַבֵּל מְחִילָה, פְּתַח לָנוּ בְּעֵת נְעִילָה את השַעַר.

מֵחֲמַת הוֹד כְּבוֹד מְאוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ,
רוּחַ כְּבוֹד אַהֲבַת-האָדָם וחֵירוּתוֹ הפוֹעֶמֶת, יוֹקֶדֶת בִּלְבָבוֹ.
שוֹכֶנֶת, שוֹרָה, לִפְרָקִים חָבוּיָה (עִיתִּים אֲבוּדָה) מְקַנֶנֶת (לֹא-תָּמִיד) בְּקוֹדְקוֹדוֹ
מַעֲלָתוֹ, כְּבוֹד זוּלָתוֹ, תְּזוּנָתוֹ, מְדוּשָנוּתוֹ, חָזוּתוֹ, חָזוֹנוֹ, מְזוֹנוֹ,
הֶגְיוֹנוֹ, פִגְיוֹנוֹ, אֲרֶשֶת פָּניו, לְשוֹנוֹ, קִלְשוֹנוֹ,
סַבְלָנוּתוֹ, סוֹבְלָנוּתוֹ, אִיפּוּקוֹ, שְבִיעוּת-רְצוֹנוֹ-העַצְמִית, קוֹר-רוּחוֹ, קוֹרַת-רוּחוֹ
שְנִינוּתוֹ, נְחִישוּתוֹ, נִמְרָצוּתוֹ, נֶחֱרָצוּתוֹ, עֶלְיוֹנוּתוֹ, הָגוּתוֹ, דַקּוּתוֹ, יַנְקוּתוֹ,
מוֹרָשְתוֹ, תוֹרָשְתוֹ, מַחֲרַשְתוֹ, יַבָּשְתוֹ, אִשְתוֹ (?) תִּלְבּוֹשְתוֹ,
עוֹמֶק אֱנוֹשִיּוּתו, הֵיקֵף תוּשִיָתוֹ, מִבְנֶה אִישִיוּתוֹ, עוֹצְמָת יֵישוּתוֹ,
...לא רוֹאִים יוֹתֵר את האָרֶץ
איש מִבֵּינֵינוּ כְּבָר אֵיננוּ עוֹמֵד כְּלָל בפָּרֶץ.

2.מחלת בית המשפט העליון סרטן. בית המשפט העליון חולה בסרטן. הוא צריך לעבור טיפול כימותרפי דחוף, הקרנות, יש גרורות מסוכנות. הדרך להילחם בסרטן היא לנסות להשמיד אותו ורק אז כשבית המשפט העליון יהפוך לשממה להתחיל לבנות את היסודות עם 2 הע"ודים החדשים שהצטרפו.

3.מעמדו הירוד של בית המשפט בקרב הציבור אומרת דרשני ועד כאן. פרופסור שחר אמר למלך ברק - אתה בלי בגדים. אנו רואים את מבושיך. לכן, ברק הגיב כפי שהגיב.

4.מאמר מדהים על שערוריה נמשכת. האם ייתכן שחברי הכנסת היו נבחרים במחשכים? שהממשלה היתה נבחרת בשיטה של חבר מביא חבר, ללא שום דין וחשבון לציבור? האם ייתכן שוועדות הכנסת היו מאויישות לא בהתאם לתקנון הכנסת (שמעמדו כשל חוק לכל דבר ועניין) - אלא בהתאם לגחמה של יו"ר?

כאן הוא שורש השערוריה, הנמשכת מזה שנים, ואיש לא זועק עליה מרה בכל פינה ורחוב: זרוע אחת מתוך זרועות השלטון, מרשה לעצמה להתנהל כמו חצר ביזנטית - עד לטופ ממש - ואנחנו עוד מרשים לעצמנו להיקרא מדינה דמוקרטית?

מה יועילו החכמים בתקנתם - הפרידו בין הרשויות, יצרו מנגנונים של איזונים ובלמים, בנו הגנות רבות מפני עריצות של פקיד זה או אחר, שמו מגבלות לכהונתו של ראש-ממשלה - אבל כאשר ההכרעות מתגלגלות לפתחו של בית משפט - הדמוקרטיה קורסת.

זו קטסטרופה מתקתקת: בית המשפט הוא הפוסק האחרון. אפשר לחוקק מיליון חוקים נאורים - אבל מי שמיישם את לשונם בסוף - הוא בית המשפט. ככה, אפשר ליצור מראית פני צדק במדינה - יש בחירות, הממשלה מתחלפת, חברי הכנסת מתפזרים - אבל אם האליטה שולטת על בית המשפט - בסופו של דבר, שום דבר לא ישתנה. נציגי העם יחוקקו חוקים - אבל הם לא ייושמו, או ייושמו בהתאם לטובת האליטה.

מדהים, פשוט מדהים. כמה צביעות, כמה ציניות: כל כך הרבה דיו נשפך על הטפת מוסר לכל העולם - וכאשר הדבר מגיע לפתחם - סותמים את הפה למי שמעז לצטט להם את עצמם ראו דוגמה של חיים רמון שציטט לוועדה לבחירת... סליחה, למינוי שופטים את הפסיקה של העליון על חובה לנהל פרוטוקול בוועדות ציבוריות...

תודה לך, עו"ד דר.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון כ''ה בשבט תשע''ד    12:22   26.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. בג''צ תואם הקרן החדשה הניח תשתית משפטית לפעילות חוץ שלטונית ואף אנרכיסטית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הקרן לישראל חדשה - לבנוניזציה של ישראל?

לאן חותרת הקרן לישראל חדשה? האם לבנוניזציה של המדינה היא משאת נפשה?

בשנת 1977, הלא היא שנת המהפך, עלה הימין, בראשותו של מנחם בגין - לשלטון. הקואליציה שהרכיב מנחם בגין, הגיעה למספר המכובד של 77 ח"כים לעומת 41 ח"כים של המרכז-שמאל.

מחנה השמאל לא היה כמובן עשוי ממקשה אחת, אבל הוא היה חדור רוח לחימה ופעילים בו אף השמיעו טענה, אשר תלווה את הממשלות הבאות שנים רבות: שלטון הליכוד איננו לגיטימי. אם לא נצליח להחליף את הליכוד, אולי צריך להחליף את העם, אמר יצחק בן-אהרון, מראשי המערך באמירה שנכנסה לספר המשלים והפתגמים של ישראל... גוש זה, מצא את תכלית עיסוקיו הפוליטיים במאבק על דעת הקהל מתוך הכנסת.

"נשרת את הציבור כאופוזיציה", אמרו. בשנים יבואו מצאו חלקים מהשמאל הפרלמנטרי את מקומם בממשלות ישראל, כאשר נוצר תיקו בין שני הגושים הגדולים, העבודה והליכוד. אבל היה לו "זנב", שמאל קיצוני דוגמת מרץ, שלא מצא את מקומו בקואליציות לימים יבואו.

אותו חלק מינורי של השמאל שנדחק-נפלט מהמערכת הפוליטית, מצא את עצמו מאמץ יותר ויותר דעות קיצוניות. הגלישה לתחום של מיליטנטיות אנרכיסטית ואיבה לכל המשתמע מהמושג "שלטון". הייתה רק שאלה של זמן. מעת שמושגים אלה נטמעו יותר ויותר במאבק הפוליטי מול "השלטון" באשר הוא, נצבעה פעילותו של השמאל המיליטנטי יותר ויותר בגוון אנטי ציוני ופרו פלשתיני. שילוב של פעילים אנרכיסטים נגד הכיבוש, עם אנשי ציבור מהשמאל הקיצוני חיזק מגמה זו.

הקבוצה החדשה גילתה חיש קל שהיא לא לבד. במבנה החדש של השמאל הפוליטי והקבוצות האנרכיסטיות, נמצא להן מעין "עזר כנגדם". מרצונו או שלא מרצונו, בטובתו או שלא בטובתו, התברר עד מהרה כי השותף, בן הברית. הוא לא פחות מבית המשפט העליון. במספר פסקי דין עקרוניים וחדשניים, חלקם ללא תקדים בחו"ל, הונחה תשתית משפטית לפעילות חוץ-שלטונית ואף אנרכיסטית.

קרוב לוודאי שהמערכת המשפטית לא נתנה על כך את דעתה מלכתחילה, ובוודאי מבלי שהתכוונה לכך מלכתחילה. פסק הדין הראשון קבע, כי כאשר על כף המאזניים השאלה מה עדיף, האמת או חופש הביטוי, חופש הביטוי עדיף. פסק דין אחר קבע את העיקרון שדי ב"אמת לשעתה", כדי להצדיק פסק דין אף אם מתברר כי הנתבע אכן שיקר. בדרך זו הונחה תשתית לפעילות פוליטית ענפה מאוד של גופים חוץ פרלמנטרים עויינים את המדינה הציונית, וסבורים כי כל מאבק להפלתה, אף אם הוא שקרי, אף אם הוא בחזקת עלילת דם, אין בו פסול.

אופייני ודוגמה למסלול שעשו פעילים, ולא נמנה כאן את כולם, מהמערכת הציבורית הרשמית אל חיקו של השמאל הקיצוני / רדיקלי, אפשר לראות בדרכה של נעמי חזן.

חזן הייתה פעילה בכנסת מטעם מרץ בשנים 2003-1992, ואף ייצגה את ישראל בפורומים בין לאומיים חשובים. משנכזבה תוחלתה להמשיך במרץ במקומות ריאליים (בסוף דרכה זו הוצע לה המקום ה-112 ברשימת מרץ לכנסת...), מצאה עצמה כנשיאת הקרן לישראל החדשה, שחיפשה איש ציבור ישראלי נכבד להתלות בו... כאן הייתה פעילה בין השנים 2012-1008. נקודת המשבר הייתה תמיכתה שלה ושל הקרן בדוח גולדסטון, וסירובה להתכחש לו גם אחרי שגולדסטון עצמו חזר בו מהאשמותיו בדוח.

דוח גולדסטון היה בחזקת אות ירוק לקיתונות שופכין שהוטחו בישראל. למדינה נגרם נזק כבד בעקבותיו. ובין התומכים בו, באופן מוצהר היו ארגונים שנתמכו על-ידי הקרן לישראל החדשה, ובראשם נעמי חזן. שגם היא סירבה להתכחש לו גם לאחר שגולדסטון עצמו חזר בו.

בשנים האחרונות התהליך האמור הולך ותופס תאוצה. של הקרן, מקצינה יותר ויותר. באחרונה התברר שהיא עומדת מאחורי גופים שתמכו במהגרי העבודה האפריקנים בהפגנותיהם המתריסות, במימון ובפעילות ארגונית של ממש.

בכנסת הקודמת וגם בכנסת הנוכחית, נקטו מספר ח"כים ביוזמה להפעיל את חוקי השקיפות גם על הקרן ונתמכיה. הועלתה הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, שתבדוק מי עומד מאחורי מימון הגופים שעושים, בין היתר, דה-לגיטימציה לצה"ל, תומכי הקרן החדשה לישראל נקטו בכל הדרכים האפשריות כדי לסכל את היוזמה.

חסידי הקרן טענו, כי אין צורך בוועדת חקירה, כי פעילות הקרן שקופה ממילא. מתברר שהאמירה הזו איננה נכונה. הקרן לישראל ושתי"ל (אחיה התאום של הקרן), מפעילים ארגונים ומהלכים פוליטיים בכל הרמות, כולל את המערכת המשפטית כאמור ובראשה בית המשפט העליון, הם מנוהלים מעבר לים בלי שהם חייבים דיווח לאיש. לרשויות בישראל אין שום אפשרות לבדוק מי תורם להן, מהיכן מגיע הכסף, ולאן פניו.

לפני שלוש שנים פנה שתי"ל אל ארגון האומות המאוחדות וביקש להצטרף כיועץ למועצה הכלכלית חברתית של האו"ם. את פעולותיו של שתי"ל לשינוי פני המדינה והחברה הישראלית מממנות, בין השאר, מדינות אירופה. כך, לדוגמה, בשנת 2007, השנה שבה הונפק המסמך, מוזכרים האיחוד האירופי, ממשלת שוויץ וממשלת הולנד כמי שתרמו לשתי"ל מיליוני שקלים.

לנוכח מסכת הפעילות העשירה הזאת, אי-אפשר שלא לשאול את השאלה שבראש המאמר הזה. לאן חותרת הקרן לישראל חדשה? האם לבנוניזציה של המדינה היא משאת נפשה?

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-89669-00.html

תגוביות:

1.נשגב מבינתי למה השב"כ לא מטפל בחתרנות? אירגוני הקרן מוציאים מסתננים שמקורם בארצות אוייב להפגנות ברחובות תל אביב. מי מגן עלינו?

2.לשב"כ יועץ משפטי שפוט סמול. הם בכל העורקים.

3.השב"כ אינו מטפל בחתרנות זו משום שהוא מזדהה עימה. צרת הצרות היא, שבזמן שהימין בשלטון - את מרבית המינויים החשובים תופסים אנשי שמאל. מרבית המינויים המובילים - נמסרים לאנשי שמאל ושמאל קיצוני (וינשטיין, שי ניצן, שפירא, אלון ניצן, לבני, ראשי התקשורת, גרוניס, פלוג ועוד).

4.מנתח נכון את ההתפתחות של אגף השמאל בפוליטיקה הישראלית, עד למצב שבו השמאל מהווה איום ממשי על קיומה של המדינה. קשה להסביר את התופעה של "מחריביך ומהרסיך ממך יצאו" בעם היהודי, אלא אם כן מאמינים שיש חולי עמוק בעם הזה, שלא מתרפא, גם לא אחרי 2000 שנה, גם לא אחרי שני חורבנות של בתי המקדש, וגם לא אחרי שנות גלות ארוכות. אחרי כל אלה, במקום שאנו נהיה עם הכי מלוכד שיש עקב כל סבלותינו בעבר, אנו מוצאים בקרבנו אלמנטים חתרניים, שאינם מוכנים לראות את העובדות - שאין פרטנר לשלום, שמטרת הערבים מאז ומתמיד היתה ועודנה, לסלק אותנו מכאן - והם יעשו הכל על מנת לפגוע באתוס של העם.

5.אני מצביע פייגלין מהיום שהבטיח להכניס את טיבי לכלא.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ט בשבט תשע''ד    07:26   30.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. פשיעה בשם החוק? עו''ד בן גביר קובע : שי ניצן מתווה מדיניות לרדיפת המתיישבים'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 30.01.14 בשעה 07:44 בברכה, ליה
 
ח"כ פייגלין התריע ש"שי ניצן מסוכן יותר מדומרני" ודימה את פרקליט המדינה החדש לעבריין, כשטען שהמחלקה לתפקידים מיוחדים שבראשה עמד מסוכנת יותר מכל ארגון פשע מאורגן: "פשיעה בשם החוק הרבה יותר חמורה".

עו"ד בן גביר קובע כי החששות בימין ממינוי שי ניצן לפרקליט המדינה מתממשות מדי יום – דרישות מעצר הזויות, רדיפה משפטית ועוד.

טרם מינויו של עו"ד שי ניצן לכהונת פרקליט המדינה התריעו רבים בימין הישראלי המשפטי והפוליטי מעליית מדרגה ברדיפת המתיישבים, וזאת לנוכח ניסיון העבר בתקופת ההתנתקות ואירועים אחרים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם עו"ד איתמר בן גביר המייצג מתיישבים רבים מול מערכת אכיפת החוק, וממנו ביקשנו לדעת אם אכן התרחישים מתממשים או שמא קיימת הפתעה באולמות בית המשפט.

תגובתו של עו"ד בן גביר לשאלה נשמעת נחרצת וברורה: "השטח גועש ורועש. מה שהזהרנו מתרחש כיום. אני לא יוצא מבית המשפט במשך שבועות. יש תחושה שחזרנו לימים של גוש קטיף ואף יותר מכך".

לדבריו התקופה האחרונה מתאפיינת במדיניות משפטית מכוונת הכוללת מעצרים תמוהים, הארכות מעצר על עבירות שוליות כמו הדבקת סטיקרים ועוד. עוד מוסיף בן גביר ומספר כי בניגוד לנהלים ולכללים המוכרים הפרקליטות מערערת על החלטות זיכוי ושחרור ללא כל סיבה ופעם אחר פעם היא נכשלת בערעוריה וממהרת לעלות לערכאה גבוהה יותר, מהשלום למחוזי ומהמחוזי לעליון כאשר סוג כזה של בקשה לערעור במחוזי היא בקשה נדירה ביותר ועל אחת כמה וכמה בקשת ערעור בעליון, ועם זאת הדברים מתרחשים כשגרת יומה של הפרקליטות נגד המתיישבים.

"התחושה היא שמאז מינוי שי ניצן יש אור ירוק למשטרה ולתביעות המשפטיות ולפרקליטות לעשות ככל העולה על רוחה", אומר בן גביר וקובע כי איש כבר לא מסתיר את הנתונים ובדיונים קמים נציגי המשטרה ומספרים כי את ההוראות להגשת ערעורים קיבלו ישירות מפרקליט המדינה. דוגמא אחת לכך, דוגמא אותה רואה בן גביר בחומרה מיוחדת, הייתה באירועי קוצרא, כאשר נציגי המשטרה נפנפו במכתב שהגיע לידיהם ועוד לפני שהשופט קבע כי בכוונתו לשחרר את העצורים הקטינים הקריאו מתוכו אזהרה ולפיה במידה והשופט יורה על שחרורם בכוונת פרקליט המדינה לערער על ההחלטה. מכתב זה, שבסופו שלד בר התברר כחתום על ידי המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד יהודה שפר, נועד להוות לחץ ישיר על שופט בשלב שלפני הכרעת הדין, מהלך שלא ייעשה בדרך כלל.

בן גביר מבהיר כי הוא אינו מתפלא כי זו המציאות שכן עו"ד ניצן, אותו הוא מגדיר כמוכשר מאוד ורהוט מאוד, נבחר לכהונתו לאחר שביצע בדיוק את המשימות הללו של רדיפת אנשי הימין ולא משום שהצטיין ברדיפת עברייני סמים וכנופיות פשע. "הבן אדם חוטא ומחטיא, רודף ומתנכל ובשביל כך בחרו אותו. כולם ידעו למה הוא מסוגל לעשות וכעת אנחנו חווים את הדברים פעם אחר פעם".

דוגמאות לרדיפה המיוחדת מציג בן גביר בעתירות המוגשות נגד לקוחותיו בעוון המוגדר בחוק כהפרת הוראה חוקית. מדובר בצו מינהלי המוצא ללא הוכחות בטענה שהלקוחות הפרו מעצר בית או שהיו במקום מסויים שבו לא היו אמורים להימצא. לדברי בן גביר אמנם מדובר בעבירה על החוק, אך עם זאת מדובר בעבירה שאינה מהווה עילה למעצר או להחזרה לכלא בכל מקרה אחר של עברייני סמים ושפיעה גם אם היא חוזרת על עצמה פעמים רבות. לעומת זאת כאשר מדובר במתיישבים או בתומכיהם כל חריגה מסוג זה זוכה לדרישה מיידית של הפרקליטות לעצור את החשוד עד תום ההליכים.

דרישות אלה, מספר עו"ד בן גביר, נדחות פעם אחר פעם על ידי השופטים עצמם שמבהירים כי לא ישלחו את הצעירים הללו לכלא מסיבות שכאלה ובתגובה ממהרים אנשי הפרקליטות להגיש ערר למחוזי בניסיון לקבוע עובדות משפטיות.

"רואים את המדיניות ומאיפה היא מגיעה. כולנו חווים זאת על בשרנו ומי שאחראי זה לא אחר מאשר שי ניצן שזו המומחיות שלו וזה מה שהוא התעסק בו מאז ומעולם".

באשר לתגובותיהם של השופטים מציין בן גביר כי ככל שהמדיניות שמנחיל פרקליט המדינה מקצינה, מבהירים השופטים שלא יהיו שותפים למדיניות זו. עם זאת סבור בן גביר כי עו"ד ניצן מכוון ליום בו אחד השופטים יסכים למדיניות זו ובכך ייווצר תקדים שיחייב את שאר השופטים.

"צר לי שזה מה שמדינת ישראל מתעסקת בו היום. כל המשאבים והאנרגיות מופנים לכך. את טובי הפרקליטים שולחים כדי להופיע מולנו בבתי המשפט. אלו הערבות במדינת ישראל. סטיקרים ששלוש ילדות הדביקו בעיר העתיקה. על זה קמה מערכת שלמה? זה דבר שצריך לעלות על שולחנו של פרקליט המדינה? אין פשע ואין עבירות קשות. אין שחיתות ציבורית. כל אלה לא קיימים על שולחן פרקליטות המדינה והעררים שהפרקליטות מגישה מתרכזים בדבר אחד, נוער הגבעות. ועל זה אני אומר – בושה וחרפה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/269814\

תגוביות:

1.השלטון הפך למינות. שי ניצן הינו עמלק במסווה של יהודי - גם הממונים עליו כנ"ל - ככה זה כשעם ישראל מתרחק מהתורה - ה' ירחם והקערה תתהפך על הרשעים.

2.שי ניצן, שלחתי "לך" חומר על שחיתות בבית המשפט, טפל בזה. כל מי שיחפש בגוגל ספר חינמי בשם "שחיתות בבית המשפט" מאת סהר שוקר, יכול להוריד את החומר בחינם ללא תשלום.

3.יראו עינינו וישמח ליבנו במפלת הרשעים הארורים בקרוב בימינו.

4.מה שהיה הוא שיהיה. תראו איך דאג כל השמאל במקהלה מתוזמרת היטב לסכל את פיטורי המורה המבזה את צה"ל. אילו הימין כולו (כולל יפי הנפש הרבים בתוכנו), היה עומד על הרגלים שהאיש לא ימונה, אולי הוא לה היה יושב שם היום.

5.פושעים! פייגלין צודק!

6.סוף סוף מישהו יוצא באומץ נגד המאפיה המשפטית. בכל העולם נדהמים מהחוצפה של המאפייה המשפטית בישראל שלקחה לעצמה את השלטון בלי שבחר בה אפילו מצביע אחד.

7.מינוי שי ניצן הוא עלבון לדמוקרטיה, למנהל תקין והמחלקה שבראשה הוא עמד היא בושה וחרפה לכל מדינה מתוקנת.

8.כשמערכת המשפט מושחתת ושמאלנית, כל מחאה ימנית יכולה להפוך לפלילית. עבור המערכת הזאת ושי ניצן בצד ה "נכון" מחאה הינה חגיגה דמוקרטית. בצד הלא נכון זו סכנה לדמוקרטיה והמרדה. בדיוק בגלל זה אנחנו לא רוצים את שי ניצן בפרקליטות. זו הדרך בה הוא עובד.

9.מילים כדורבנות - מערכת המשפט בישראל נגועה בעריצות שמאלנית.

10.החונטה ממשיכה לא לספור אף אחד.

11.כל חברי הליכוד בממשלה הצביעו בעד החולירע הזה.

12.שי ניצן נבחר על ידי ועדה ממנה וללא מתמודדים נוספים. כאשר זהו איש 0מול - הכל כשר. ליברמן נשפט על זה שכביכול השפיע על מינוי שגריר ובמקרה של שי ניצן ציפי ליבני מודה שהשפיעה על המינוי ואף אחד לא חושב להעמיד אותה לדין. פשוט מדהים. יש למנות ועדת ביקורת ציבורית שתחקור את מעשי הפרקליטות ובג"צ ותוציא לאור את כל העיוותים שם.

סימוכין:

ח"כ פייגלין: "שי ניצן מסוכן יותר מדומרני"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4457831,00.html


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ''ט בשבט תשע''ד    10:54   30.01.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 11  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 30.01.14 בשעה 11:41 בברכה, ליה
 

תפקידו של צה"ל כפי שמגדיר אותו החוק הוא "להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה".

את הדבר הזה שינה אהרון ברק באמצעות השחלת 2 מילים לפסק דין מטעמו, בעתירה נגד גירוש גוש קטיף. הוא הוסיף בעורמה וללא שום דיון בכנסת את המושג "תכליות מדיניות" לתפקידו של צה"ל ובכך הפך את צה"ל למכשיר פוליטי בידי ממשלות תוך כדי שהפך את עצמו למחוקק במקום לשופט.

לצבא יש כוח עצום אך אין זה מתפקידו ומסמכותו לאכוף חוק או החלטה
כלשהי. במדינה דמוקרטית אי אפשר לשלוח את הצבא לשבור שביתה למשל.

בכפר מימון, בימים 18 עד 20 ביולי 2005 התכנסו מתנגדים רבים מאד של הגירוש המתוכנן.

על פי החוק רק משטרת ישראל היא המופקדת על אכיפת החוק, שמירת הסדר הציבורי וביטחון הפנים במדינת ישראל.

שרון השתמש בצה"ל לביצוע פעולה משטרתית, שרק למשטרה מותר לבצע על פי החוק במדינה דמוקרטית ואילץ את הצבא לפעול באופן הנוגד את תפקידו על פי החוק הקובע שעליו להגן על המדינה ועל ריבונותה ושלום תושביה מפני אוייב.

כתרגיל ניסוי לגירוש מתיישבי גוש קטיף, הפעילה הממשלה את חיילי צה"ל במקום את המשטרה, בכדי להטיל מצור משטרתי על כפר מימון, במטרה למנוע מאזרחים אפילו להתקרב לכבישים המובילים אל הכפר.

הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, המורכב מלמעלה מ- 150 עורכי דין ומשפטנים, עתר ביום 3 באוגוסט 2005 לבית הדין הגבוה לצדק, בג"צ, נגד השימוש בצבא למטרות אכיפת סדר ציבורי על אזרחי ישראל, כלומר שימוש בצה"ל כאילו הוא כוח משטרה.

העתירה נדחתה מיידית על ידי אהרון ברק.

הוא לא רק דחה את העתירה, אלא השתמש בעתירה על מנת להשחיל לפסק הדין שלו את שתי המילים: "תכליות מדיניות", באמצעותן הפך את צה"ל למכשיר פוליטי בידי ממשלות.

לא עוד כוח לחימה אך ורק נגד האוייב, אלא גם כוח לחימה נגד אזרחי המדינה.

בפסיקתו, מצדיק שופט בג"צ אהרון ברק את השימוש שעשתה הממשלה בצה"ל כאילו הוא משטרה וקובע כי:

"ראוי והכרחי במקרים מתאימים לתגבר את כוחות המשטרה בחיילי צה"ל לשם הבטחת יישום ההתנתקות". (פסקה 70)

השופט הדגיש כי:

"התכליות המדיניות, הלאומיות והבטחוניות עליהן מבוססת תוכנית
ההתנתקות, הן כבדות משקל". (פסקה 101)

שימו לב מה קרה.

השופט ברק הצליח להשחיל בלי דיון בכנסת, "תיקון" לחוק "ייעוד צה"ל" על ידי זה שהכניס לתוך פסיקתו את המושג "תכליות מדיניות".

מושג זה אינו נמצא כלל בניסוח החוק המקורי וכך, בהינף קולמוס,
כאילו בלי לשים לב, הרחיב בג"צ את סמכותה של הממשלה להשתמש בצבא גם להשגת מטרות מדיניות פוליטיות!!!

לפסיקה זו יש השלכות מרחיקות לכת.

מעתה אין הממשלה מוגבלת בשימוש בצה"ל, שהוא כוח צבאי בעל מערכות נשק
אדירות להפעלתו כנגד אויבי המדינה. בג"צ התיר לממשלה להשתמש בצה"ל ככל העולה על רוחה, לרבות שבירת שביתות ודיכוי כל גוף פוליטי, המתנגד למפלגת השלטון!

פסיקה זו של השופט ברק היוותה את הבסיס המשפטי לשימוש בצבא הגנה לישראל
לשם גירוש יהודי חבל עזה וצפון השומרון ולהריסת יישוביהם.

פסיקה זו מהווה עד היום בסיס משפטי להרס כל יישוב ונטישת כל חבל ארץ.

כיוון שפעולות אלה חורגות ממטרות צה"ל, החוק משנת 1986 מעניק את הזכות המלאה לכל חייל שלא להשתתף בהן!

הטלת ביצוע פעולות כאלה על חיילים יכולה להיחשב כפקודה שברור וגלוי לחייל שהיא אינה חוקית ועל כן הוא לא יישא באחריות פלילית בגינה.

אך מה קרה בפועל?

חיילים אשר סירבו להשתתף בעצירת האזרחים המפגינים או להשתתף בהרס גוש קטיף נשפטו ונכלאו ונענשו ושמם הוכפש בתקשורת השכם והערב.

התנהגות זו של הצבא שהפך לפתע לכוח משטרה באמצעות פסק הדין שלתוכו השחיל ברק את שתי המילים "תכליות מדיניות", לא היתה חוקית.

החיילים המסרבים יכולים לתבוע את המדינה על הנזקים שנגרמו להם ופיצויים על ישיבתם בכלא, על בסיס ניתוח משפטי זה.

כאשר עתרה המועצה האזורית חוף עזה לבג"צ בטענה שחוק ההתנתקות סותר את
חוקי היסוד של מדינת ישראל, קבע אהרון ברק כי "התכליות המדיניות
הלאומיות והביטחוניות עליהן מבוססת תוכנית ההתנתקות הן כבדות משקל. הן נועדו להגשים מה שנראה לכנסת ולממשלה כצורך חברתי חיוני ומהותי שיש בו, אם אמנם יתממש, כדי להצדיק פגיעה בזכויות האדם של הישראלים המפונים".

כך ביטל השופט ברק גם את זכויות האדם של המתיישבים היהודים!

3 שנים קודם לביטול זכויות האדם של היהודים, אסר אהרון ברק גירוש של מחבלים משכם לעזה בתואנה ש: "מספר זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא-רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר, גם אם העברה זו אינה כרוכה
בחצייתו של גבול מדיני". כלומר זכויות האדם של הערבים גברו ואף ביטלו שיקולים בטחוניים!

לא כך כשמדובר בזכויות האדם של יהודים. זכויות האדם של היהודים התבטלו בקלי קלות עקירתם מבתיהם.

על הכנסת לתקן את החוק המגדיר את תפקידו של צה"ל על מנת לבטל את "החקיקה" הלא חוקית של אהרון ברק ולעקר את התוספת הלא חוקית שלא חוקקה בכנסת: "תכליות מדיניות".

צה"ל לא נועד לשום תכלית מדינית של פוליטיקאים ושופטים, כי אם אך ורק לתכלית צבאית, לצורך הגנה על המדינה ועל אזרחיה מפני האוייב!

**

סימוכין:

1.חוות דעת משפטית: שימוש בחיילי צה"ל להריסת בתים או לפינוי אזרחים ישראלים בכוח מישוב ביהודה ושומרון - פקודה בלתי חוקית בעליל

מרשתי, "המטה להצלת העם והארץ", מילאה את ידי להעביר אליך חוות דעת משפטית זו בנוגע לחוקיות ואי-חוקיות פעילות צה"ל כנגד מתיישבים ישראלים ביהודה ושומרון.

1. חוק-יסוד: הצבא קובע כדלקמן: מהות צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה."

2.ייעוד צה"ל שנקבע על פי החוק ופקודות מטכ"ל הוא: "להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה. "

3."הקוד האתי של צה"ל", אשר עוגן בפקודות מטכ"ל, קבע את מטרות צה"ל וערכי היסוד שלו כדלקמן:

"מטרת צה"ל היא, להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה."

"ערכי היסוד - הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה - מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה."

4.הצבא מחייב כל צעיר להתגייס אליו בגיוס חובה. החייל מתגייס ל"צבאה של המדינה" על מנת "להגן על קיומה ועצמאותה של מדינת ישראל". השימוש בצה"ל למטרות פוליטיות ומתן הוראות לצה"ל לבצע פעולות שמהותן ומטרותיהן הן פוליטיות, הינו בלתי חוקי בעליל. בדיוק כשם שפקודה לחיילי צה"ל לתקוף את הכנסת או להרוס בתים בגבעתיים היא פקודה בלתי חוקית בעליל, באותה מידה הפקודה לחיילי צה"ל להרוס בתים של אזרחי ישראל ביהודה ושומרון היא פקודה בלתי חוקית בעליל.

5.בג"צ קבע כי ניתן להשתמש בצה"ל, מעבר להגנה על המדינה, אך ורק להשגת "יעדיה הבטחוניים לאומיים של מדינת ישראל". בג"צ 7455/05 - הפורום המשפטי למען א"י, "קבוצת המשפטנים תשס"ה" ואח' נ' ממשלת ישראל ואח': "בנוסף לכוחו של צה"ל לפעול להגנת המדינה, הוא רשאי לפעול גם להשגת יעדיה "הבטחוניים-לאומיים"." הוראות שניתנו על רקע פוליטי, ממניעים ולשם השגת מטרות פוליטיות ברורות, כמו הריסת מאחז או בית במקום כלשהו, אינן יכולות להיחשב "יעדיה הבטחוניים – לאומיים" של מדינת ישראל, ועל כן אין לצה"ל סמכות למלא אותן. מכאן שפקודות הניתנות לשם יישום הוראות אלה הן פקודות בלתי חוקיות בעליל.

6.לגבי הטענה הנשמעת ממפקדי צה"ל כי "צה"ל הוא הריבון ביהודה ושומרון", הרי זו טעות מוחלטת. בג"צ קבע פעמים רבות כי המפקד הצבאי אינו הריבון ביהודה ושומרון. "נקודת המוצא הינה, כי בהפעלת סמכויותיו אין המפקד הצבאי יורשו של השלטון שניגף. אין הוא הריבון באזור המוחזק". (בג"צ 1661/05 - המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה - אריאל שרון ואח').

וכן: "המפקד הצבאי אינו חופשי להגשים בשטח המוחזק על ידו בתפיסה לוחמתית כל פעולה שביסודה מונח שיקול ביטחוני. שיקול דעתו של המפקד הצבאי מוגבל על ידי המערכת הנורמטיבית שבמסגרתה הוא פועל, ושממנה הוא יונק את כוחו. אכן, המפקד הצבאי אינו הריבון בשטח הנתון לתפיסה לוחמתית" (בג"צ 2056/04 - מועצת הכפר בית סוריק ואחרים נ' ממשלת ישראל ואח').

7.לגבי מצוות ישוב ארץ ישראל היא מצווה שבה מחויב כל יהודי, וחז"ל אומרים (תוספתא ע"ז פ"ד ה"ג) כי מצוה זו שקולה כנגד כל המצוות. פקודה לחייל יהודי לעבור על אחת ממצוות התורה, היא פקודה בלתי חוקית בעליל. כשם שחייל יהודי רשאי (ואף חייב) לסרב לפקודה לחלל שבת בכל מקרה שאינו פיקוח נפש (כפי שאמר הפצ"ר לשעבר, אלוף (מיל.) מנחם פינקלשטיין בכנס משפטנים), כך אין הוא רשאי למלא פקודה המהווה עבירה על מצוות ישוב ארץ ישראל, כגון הריסת בתים או גירוש יהודים.

8.ממשלת ישראל קבעה בהחלטתה מיום יז תמוז התשנ"ד 26.6.94, כשאימצה את דו"ח ועדת שמגר בעניין הארועים במערת המכפלה, כי בכל הנוגע לאכיפת החוק והסדר באיו"ש: "בנהלים ייקבע, כי האחריות והסמכות לנקיטת הליכי חקיקה ומשפט לגבי מתיישבים יהודים וישראלים אחרים, היא של משטרת ישראל. לא יחול שינוי בהסדרים הקיימים בנושא זה לגבי התושבים האחרים באיו"ש." מכאן שאכיפת חוקי הבנייה ביהודה ושומרון, כמו בכל מקום במדינה, הינו תפקיד המשטרה ולא הצבא.

9.זאת ועוד – סעיף 53 באמנת האג הרביעית, בנוגע להגנת אזרחים במלחמה, אוסר על צבא לתפוס או לפגוע ברכוש פרטי של אזרחים. שימוש בצה"ל להריסת בתים ופגיעה ברכוש של אזרחים ישראלים מהווה הפרת הדין הבינלאומי, ועלול לחשוף כל חייל או מפקד המשתתפים בכך לסכנת העמדה לדין בכל מקום בעולם, בגין הפרת החוק הבינלאומי.

10.לא זו אף זו: הכנסת החילה בחוק (חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשס"ז – 2007), את הדין החל בישראל על אזרחי ישראל באיו"ש. חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 קובע הוראות וסדרי דין מפורשים לגבי צווי הריסת בתים, שחיילי צה"ל, ההורסים בתים של מתיישבים ישראלים באיו"ש, אינם עומדים באף לא אחד מהם.

11.בג"צ קבע לאחרונה, בעתירה מס' 7192/08 "המטה להצלת העם והארץ" נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו ואח', כי "בעיקרון, עקירתו של אדם ממקום מגוריו פוגעת בכבודו, בחרותו ובקניינו. דירתו של האדם אינו רק קורת גג לראשו, אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי". לפיכך, חיילי צה"ל המשתתפים בעקירת מתיישבים והריסת בתיהם, פוגעים אנושות בכבודם, בחירותם ובקניינם של המתיישבים באיו"ש, ויש להפסיק זאת לאלתר ולהעמיד לדין את האחראים על כך.

12.סעיף 125 לחוק השיפוט הצבאי קובע: "אין חובה לקיים פקודה בלתי חוקית
לא ישא חייל באחריות פלילית לפי הסעיפים 123 ,122 ו-124, אם ברור וגלוי שהפקודה שניתנה לו היא לא חוקית." בית המשפט העליון פסק, כי חובה על כל חייל לסרב למלא פקודה בלתי חוקית בעליל.

13.ברור שעל כל חייל מוטלת החובה לא רק לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל, אלא גם להתריע עליה בפני חבריו. "המטה להצלת העם והארץ" מתכוון להגן משפטית על כל החיילים המועמדים לדין בהקשר זה. יש לאפשר לחיילים לקבל ייעוץ משפטי ולהיות מיוצגים בדין המשמעתי על ידי עורכי דין, בכל מקרה שהם עומדים בפני עונש מאסר כלשהו.

14.על הרמטכ"ל להורות לקציני צה"ל להימנע מלתת כל פקודה המורה לחייל להשתתף בהריסת בתים של אזרחים ישראלים באיו"ש, ואם ניתנה פקודה כזו, על פי הדין אין למלאה. כמו כן יש להורות על העמדתם לדין של המפקדים והחיילים שהשתתפו בהריסת בתים, בעקירת מתיישבים ישראלים או בפגיעה ברכושם, בגין מילוי פקודות בלתי חוקיות בעליל, בניגוד למצוות התורה, לחוקי מדינת ישראל, לדין הבינלאומי ולפסיקות בית המשפט העליון במדינת ישראל.

בכבוד רב,

אביעד ויסולי, עו"ד

http://www.mentalpreparation.org/BRPortal/br/P102.jsp?arc=43539

2.שוב לא ניתן / אמירה דור

המניפולציות שאיפשרו את גירוש היהודים מגוש קטיף 2005

http://www.mentalpreparation.org/BRPortal/br/P102.jsp?arc=41722

כל הפרקים הקודמים באשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
אור ליום ראשון ב' 'באדר א תשע''ד    21:20   01.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. בצמרת עולם המשפט פועלת חבורת קושרים, הקוראת לעצמה בשם ''חבורת שלטון החוק''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 01.02.14 בשעה 21:29 בברכה, ליה
 
פחד ותיעוב במערכת המשפט / עו"ד אביגדור פלדמן

מערכת המשפט לא ידעה שיש עין הצופה על כל מהלכיה זה שנים רבות. מחלון דירתו התבונן פרופ’ דניאל פרידמן בחשדנות, כשכנה חטטנית מאזור איסט־אנד בלונדון, בכל מה שקורה ברחוב המשפטי שלנו ורשם במחברת עבה מה שראה. כעת הוא הוציא ספר, "הארנק והחרב, המהפכה המשפטית ושברה" (הוצאת ידיעות אחרונות), ובאמת לא היה כדבר הזה.

פרידמן, בעל המראה המסוגף, שספרו הראשון היה "ביטוח רכב למנועי", רכש את מעמדו באקדמיה וקיבל פרס ישראל בזכות הספר למיטיבי לכת, "עשיית עושר ולא במשפט". ספר שיטתי מוקפד, משעמם כמו הרצאה של פרופסור אורח מצרפת על שירת הטרובדורים.

אך בין עשיית עושר ולא במשפט לביטוח כלי רכב ודיני חיובים שוכנת נפש רגוזה, יורקת אש וגופרית, שאינה בוחלת באירוניה מושחזת, במתן ביטוי לשנאות אישיות וסגירת חשבונות, וכאלה יש הרבה. הספר היה יכול בקלות להיקרא בשם "תיעוב ופחד במערכת המשפט".

קודם כל צמרת הפרקליטות, ואחריה, במרחק קצר, בית המשפט העליון ואלה שמילאו את שני התפקידים: אהרן ברק, יצחק זמיר, דורית בייניש, מישאל חשין ועדנה ארבל, לה הוא חש בוז בלא גבול. כך, למשל, הפרק העוסק בהתעצמות כוחו של היועץ המשפטי לממשלה קרוי "איך קרה שהיועץ עלה למעלה", על משקל השיר של רביעיית מועדון התיאטרון (נוסח עברי חיים חפר) "איך הפשפש עלה למעלה".

רק מי שהיישיר מבט אל תהומות העלבון וצרות המוח יכול לפענח טוב כל כך את המניעים האישיים, את הצביעות ואת ההתחסדות של מנהיגי המשפט, המסווים יהירות בקלישאות משפטיות על "אמון הציבור" בממשלה, בבית המשפט, או בכל־יכול; ואת קריאות הקרב של השופט ברק על "השלטת שלטון החוק בשלטון" והשלטת שלטון החוק במחוקק", שהפכו את בית המשפט העליון לכל־יכול על רשויות המדינה ובעל מונופול על החוכמה, המתחפשת לסבירות.

ופרידמן מצליף, אוי כמה שהוא מצליף. הוא מצליף כמי שאין לו כבר מה לאבד: על ידידים חדשים ויתר, לכסף ולמותרות הוא אינו זקוק כמדומני (יעידו על כך בגדיו, הנראים כאילו נפלו ממשאית עודפים), ואויבים חדשים לא יהיו גרועים כמו אלה הישנים. למשל, מישאל חשין, שאיים עליו שיגדע את ידו הקמה על בית המשפט העליון, וגבריאלה שלו, שתיארה אותו כילד המרטיב את מיטתו שוב ושוב ללא הבושה.

דניאל פרידמן דוהר על סוסו כמיכאל קולהאס בן ימינו. סיבותיו לכאורה ידועות והוא אינו מסתיר אותן, אך הן מסתוריות ועמוקות ככל תאווה אנושית קיצונית. פרידמן כמו אומר למערכת המשפט - לקחתם לי סוס, ואני אקח מכם את ממלכתכם הנוחה, המדושנת, ואבעיר את המועדון עד לאפר.

מאחורי גבו מציצה המחתרת הנרדפת של הלוחמים בכנופיית שלטון החוק: אריה דרעי וחברו הטוב חיים רמון, אביגדור ליברמן רוני בר־און, דרור חוטר ישי, יעקב נאמן, אריאל שרון ובניו, ובראש ובראשונה - אהוד אולמרט, שמינה אותו לשר המשפטים.

הספר מקבל ממדים אפיים כאשר פרידמן מזהה תבנית עתיקת יומין, ולפיה בצמרת עולם המשפט פועלת חבורת קושרים, הקוראת לעצמה בשם "חבורת שלטון החוק סוד מוחלט בהחלט". החבורה פועלת לסילוק כל שר משפטים (רמון, נאמן), יועץ משפטי (בר־און), ראש לשכת עורכי הדין (חוטר ישי), המעזים לצאת נגד האקטיוויזם השיפוטי האימפריאלי ואשר לא הגיעו מהמועדון הסגור שהוקם בטקס חשאי בחדר סטודנטים דל באוניברסיטה העברית בתחילת שנות ה–50. טקס שהוקם על ידי ברק, חשין, זמיר ויצחק אנגלרד, שנשבעו בברית דמים, כי רק הם ומי שהם יקבלו למסדר החשאי ימלוך בפרקליטות או בבית המשפט העליון.

בסיפור יש אלמנט דיקנסי טראגי: גם פרידמן הצעיר היה בחדר הזה (למרות מראהו החסר גיל, פרידמן הוא בן 78), אך סירב לערבב את דמו בדמו של מישאל חשין וללמוד בעל פה את עבודת הדוקטורט של ברק "אחריות שילוחית וטובת המעביד". לכן הודר מן הטקסים החשאיים, שבהם התקבלו למסדר של כנופיית שומרי החוק דמויות נוספות כבייניש וארבל.

האם זוהי נקמת הבן האובד, שנטרקה בפניו הדלת? נראה שלא. לפחות על פי הספר, עוד בשנות ה-80 הוצע לפרידמן כיסא בבית המשפט העליון, והוא סירב. נראה שגם הוא משתייך לאלה שאינם מצטרפים למועדון אשר מסכים לקבל אותם.

אינני יכול להשקיט את תנועת הלשון שלי, המלקקת את השפתיים לנוכח הספר הזה: מצד אחד, רכילות משובחת מחדרי חדרים, ומצד אחר - ואולי חשוב יותר - אומץ לב נדיר וכתיבה שיטתית, שמאחוריה איסוף ומחקר מדעיים, שאינם נופלים ממחקריו האחרים, שזכו לכבוד ותהילה בעולם המשפט. אני רואה בעיני רוחי, בארון הבגדים העצוב של הפרופסור אלפי כרטיסיות מסודרות על פי נושאים ותת־נושאים, הכוללים אלפי מראי מקום וקטעי עיתונים, ומדור מיוחד, עבה במיוחד, לכל מי שכתב אי פעם נגד פרידמן.

לראשונה בתולדות המשפט בישראל מציב מומחה אקדמי, שאיש לא יחלוק על כישוריו, מראה שחורה, שאינה נרתעת מחשיפת כל פגם ורשעות ויהירות ואטימות לב.

פרידמן אינו שוכח כלום ואינו סולח לכלום, ממעצרו המיותר והמבזה של אשר ידלין עד תום ההליכים, שגרם לו להסכים להסדר טיעון גרוע, עבור בהתאבדותו של אברהם עופר ובמשפט הגרוטסקי של חיים רמון ודרור חוטר ישי, ועד לפתק שכתבה נשיאת בית המשפט השלום עדנה בקנשטיין לשופטת שהרשיעה את חוטר ישי, זיוה הדסי־הרמן: "זיוה'לה באתי לאמר לך יישר כוח! עדנה". לא טפיחת "יישר כוח", נותן פרידמן למערכת המשפט, אלא סנוקרת מכוונת היטב, שכמוה לא ספגה מעולם.

http://www.themarker.com/misc/writers/1.3059

תגוביות:

1.מה לעשות כאשר כל הדברים שמתכנסים להיות "מערכת" הופכים במוקדם או במאוחר לגופים שיש להם בעיקר הפרשות, עד שלא נותר לנו אלא להבדיל בין מערכת שרואים לה את ההפרשות לבין מערכת שמסתירה את ההפרשות שלה.

אחד הפתרונות שעשוי להקל את הלחץ המופעל עליהם מצד אחד ואת הלחץ שהם מפעילים על הציבור מצד שני, הוא להחזיר את מוסד הבוררות למקום הראוי לו. אצל בורר הגון אין "פרשנות החוק" ואין גם פרקליטים שעושים את החוק פלסתר (זיוף, הונאה, רמייה).

2.שיפוט מוטה בגלוי ומחריב חברה.

3.מערכת המשפח היא צרה צרורה. גידול ממאיר אלים וקטלני שחייבים להסיר לחלוטין ולהקים מבראשית. אין שום תקנה למערכת הנוכחית ואין שום תקווה לעתיד המדינה הזו עם המערכת הנוכחית. המשפטפטנים כבר מזמן עברו כל גבול. מדינת כל משפטפטניה.

4.האחריות היא של הכנסת האמורה לחוקק חוקים שאינם מאפשרים פסיקה בלתי ראויה.

5.בג"צ עושה חוכא ואיטלולא מחוקים של הכנסת.

6.בראש המערכת המשפטית עד היום שולטת עריצות שמאלנית קיצונית.

7.הגיע הזמן לשנות את כללי המשפט כדי שהצדק יתגלה מיידית תוך יום יומיים ולא כמו בפרשת ראדה שלא חשוב אם הוא אשם או זכאי ההתנהלות של מערכת המשפט והמשטרה מגעילה, מפחידה, מרוששת את האדם והמשפחה וזו רק דוגמה מפורסמת אחת מיני אלף לסאוב הניכר גם בפרשיות אולמרט המושחת המקבל גיבוי מהמערכת המסואבת. אף אדם בישוב לא מאמין בחפותו ולא תעזור שום פסיקה. זוכרים את פרשת קצב? ויש כאלה אלפים, אלפים.

המערכת המשפטית חייבת להשתנות, להזדכך, להתייעל (די במשפט של שבוע + FMRI) על מנת להציל את הדמוקרטיה. לשנות את השיטה, כדי שהצדק והאמת ייעשו ללא התחשבות בפרנסתם של חברי הגילדה המשפטית הצוחקים כל הדרך אל הבנק...

8.כנראה שהביטוי "אור השמש מחטא" - לא מחטא את המערכת המשפטית. מאז זוכתה הארבלית בבית המשפט העליון, נפקחו עיני. עד אז האמנתי לתומי שאם יש עדיין משפט ללא מורא וללא משוא-פנים, הרי זה בדמוקרטיה העברית הראשונה. השופט ברק פסק שהגברת רימתה בתום-לב והיא החזירה את מאתיים אלף השקלים שניכסה לעצמה בהיותה תובעת, כפיצוי לשינוי מעמדה מן השיפוט המחוזי לכס התובעת. מסתבר שמשרד המשפטים נותן בוננזות נאות לכוהני היכלי הצדק. אלא שההיתר השערורייתי הזה היה מוגבל בתיארוך. זה לא הפריע לארבלית. משנודע הדבר, הוגשה עתירה לבג"צ. כאן צעד כבוד השופט ברק וחמל חמלה אבהית על תלמידתו. העתירה נדחתה.

9.יש ביקורת רבה נגד ברק מצד משפטנים ידועים בחו"ל:

Richard Posner, שופט אמריקני בבית המשפט לערעורים ומרצה בכיר באוניברסיטת שיקגו בבית ספר למשפט, כתב בספרו "The Enlightened Despot" - העריץ הנאור, ביקורת חריפה על אהרן ברק עם פרסום ספרו "שופט בחברה דמוקרטית" באנגלית. הוא טוען שתפיסת הפרדת הרשויות אל ברק היא שלבית המשפט העליון יש סמכות בלתי מוגבלת ולכנסת שהיא נציגת העם, קרי - הריבון, אין יכולת לפטר שופטים. ברק הפך את "השופט לחוק בעצמו" - a judge is a law unto himself.

גם השופט המפורסם Robert Bork שהוא גם פרופסור למשפטים ב-Yale University, ביקר קשות את ברק על כך שהוא רוצה להפוך את הרשות המבצעת והמחוקקת לכפופות לרשות השופטת! הוא תיאר את בית המשפט הגבוה לצדק בישראל כביהמ"ש הגרוע ביותר בעולם המערבי. לדעתו אין טעם שאזרחי ישראל יטרחו להשתתף בבחירות לכנסת ולממשלה כי היועץ המשפטי לממשלה וביהמ"ש יכולים להחליט הכול.

רובי בוזגלו

roby5167@fastmail.fm

לקוח מתוך מאמר "זאת לא דמוקרטיה: יש כאן דיקטטורה שיפוטית" שפירסמתי באוקטובר 2011 באתר המחלקה הראשונה.

10.בית המשפט העליון לא עושה כלל צדק. הפוליטיקה השמאלנית שולטת בכל, לכן הוא הפך לשנוא הציבור. לא דין ולא משפט. רק ואריאציה מביכה על הנושא.

11.מערכת המשפט מבחילה וכנ"ל האנשים שבה. אם דניאל פרידמן צודק, הרי שמערכת המשפט שלנו רקובה עד היסוד ויש לחסלה ללא דיחוי. אם פרידמן מעליל עלילות שווא, חייבים להעמיד אותו לדין על הוצאת לשון הרע.

12.הספר הוא ״ביטוח לרכב מנועי״, לא ״ביטוח רכב למנועי״...

13.שופטים קטנים, בינוניים, מוטים ונשלטים על ידי הפרקליטות.

14.אהרון ברק אדם שאצלו היה רק צד אחד בלבד - הצד שלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי ו' 'באדר א תשע''ד    06:47   06.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. ”בג“ץ איבד אמון הציבור - ויביא למלחמת אחים“  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עו“ד דב הלברטל, תלמידו של הרב אלישיב זצ“ל, טוען כי בית המשפט העליון הפך ”מגדלור של התרסה נגד ערכי היהדות“

החלטתו של בית המשפט העליון בנושא הגיוס, משוללת כל סמכות. שאלת גיוסם של בחורי הישיבות והגדרת הנטל בחברה היהודית, מפלגת את העם. לא ייתכן שהחלטתם של שבעה שופטים תכריע בשאלה כה קרדינאלית. מי שמם להכריע אם יש לגייס בחורי ישיבות או לא - הרי הם לא נבחרי העם. בדיוק כשם שלא ייתכן שבית המשפט העליון יחליט כי יש לשנות את שיטת הממשל מדמוקרטיה לדיקטטורה.

זו הסיבה שבית המשפט העליון הוא האחראי הישיר למלחמת התרבות המתנהלת במדינה, וחלילה, למלחמת אחים אם תפרוץ. אם היינו מעמידים את הבג“ץ בפני טריבונל השכל הישר, היה הבג“ץ יוצא אשם כמי שאינו מסוגל לייצר צדק. בהחלטות האנטי חרדיות, מתגלה הבג“ץ שוב ושוב כזרוע השלטונית המנותקת ביותר מרגשות העם היהודי. אם בית המשפט העליון מאבד את אמונו של מחצית מהעם, הוא איבד את הלגיטימציה שלו. הם לא רלוונטיים ואף גרוע מכך.


בית המשפט העליון הפך מגדלור של הסתה נגד היהדות

מנקודת מבט חרדית, בית המשפט העליון הוא הזרוע השלטונית המסמלת את כל מה שנוגד את ערכי קדושת ישראל, במגמתו החוזרת ונשנית להנחיל במדינה את ערכי הליברליזם וההומניזם, ובאמפתיה המיוחדת שלו כלפי הערבים. בתפיסה החרדית, בית משפט זה הוא מגדלור של התרסה נגד ערכי היהדות ותמציתה של ההשכלה החילונית שמטרתה לעצב במדינה זהות יהודית חדשה, חפה מכל יהדות אורתודוקסית.

השופטים הדתיים שבהרכב הבג“ץ, משמשים רק עלי תאנה להחלטות האנטי-חרדיות, שהם בעצמם שותפים להם. בג“ץ הוא מי שפתח במלחמת התרבות עם החלטתו לבטל את ”חוק טל“. זה יירשם כהישג היחיד והגדול שלו בביטול החוק. ”חוק טל“ היה רצון העם ופשרה מסתברת בין הציונות החילונית למגזר החרדי. כולם הבינו שסטטוס קוו זה הוא הכרח קיומי, עד שבא בית המשפט העליון ובהחלטתו פתח את המאבק האידיאולוגי.

עם קצת חזון, יכול היה בג“ץ להבין שלא יצליחו לגייס אפילו חרדי אחד. אם עד היום היו הבנות שקטות בתקופת הסטטוס קוו, בין השלטון לבין החרדים, גם הן נמוגו. לא היה דבר שקומם את גדולי הדור בכללם, ואת הרב אלישיב בפרט, מאשר עמדותיו הליברליות של הבג“ץ. האמירה של שופטי בג“ץ כי אל לרבנים להתערב בחוק, היא שהביאה את הרב אלישיב להוציא מאות לרחובות.

הבג“ץ לא הסכים להתערב בהחלטת הממשלה לשחרר מחבלים עם דם על הידיים, אך בקלות הוא מתערב בנושא דמיהם - תרתי משמע - של בני הישיבות.

זו פעם ראשונה בהיסטוריה של המדינה, שהמאבק בין החוק לבין ההלכה מגיע לידי עימות חזיתי. כי החוק שיקבע את חובת גיוסם של בני הישיבות, נוגד את ההלכה שקבעו גדולי הדור על האיסור המוחלט על הגיוס. במאבק זה, אין פשרות. חוק הנוגד את ההלכה אינו חוק. האמונה והמוסריות היהודית, תגבר על חוקי הבג“ץ. האגרוף המוסרי החרדי יגבר על אגרופה של רשות. החוק החדש, אם יתקבל, יתגלה גם כאנטי מוסרי כלפי החיילים המשרתים בצבא, כי אפילו מראית עין של שיוויון בנטל לא תהיה בו. איך יוכלו להישיר מבט כלפי החיילים?

בג“ץ הוכיח שוב כי הגנים מהם הוא מורכב, שייכים אך ורק לערכי התרבות המערבית, בהיותו חף מכל אהבה, רגישות והזדהות עם עולם הערכים היהודי. בהחלטותיו, חותר בית המשפט העליון למדינה דמוקרטית רב תרבותית, אך לא יהודית. בכך, ולא רק בכך, איבד בית המשפט העליון את הלגיטימיות המוסרית שלו והחלטותיו בעניין הגיוס בטלות מחוסר סמכות. מנקודת מבט יהודית, בג“ץ כבר מזמן חדל מלהיות רלוונטי.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/549/736.html?hp=11&cat=1107&loc=20


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי ו' 'באדר א תשע''ד    06:52   06.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. החלטת בג''צ מוזרה, בעייתית ומהווה התערבות מוגזמת בעינייני הכנסת/ ידידיה שטרן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ''בג''ץ הגזים - לא היה צריך לדחוק בכנסת''

פרופ‘ ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, תוקף את החלטת בג“ץ על הפסקת תקצוב תלמידי הישיבות בגיל גיוס: ”בית המשפט התערב באופן מוגזם“

פרופ‘ ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, תוקף את החלטת בג“ץ שקבע אתמול (ג‘) כי יש להפסיק לתקצב תלמידי ישיבות שהגיעו לגיל גיוס. בראיון ל-nrg מעריב טוען פרופ‘ שטרן כי ההחלטה ”מוזרה ובעייתית“ ומהווה התערבות מיותרת של הרשות השופטת בתהליכים שמובילה הרשות המחוקקת.

”רק בשבוע האחרון נקבע מועד להצבעות ביום שני וביום שלישי בכנסת, בוועדת שקד לשיוויון בנטל. הוועדה התחייבה על העברת החוק במרץ. כלומר, לא מדובר במשהו בלתי סביר. אז למה למערכת המשפטית היה חשוב להתערב דווקא עכשיו?“, תוהה פרופ‘ שטרן. ”נכון שזה נמשך זמן“, הוא אומר, ”אבל זה נושא מורכב ובחייה של אומה מקבלים החלטות כאלה בצורה רצינית. בג“ץ היה צריך לתת למהלך להבשיל באופן טבעי ולא לדחוף את הסוגיה אל הקצה“.

לדברי פרופ‘ שטרן, הנקודה העקרונית היא בשאלה האם המערכת המשפטית צריכה לדחוף את הכנסת לתהליך חקיקתי. ”אני לא טוען שזה בלתי לגיטימי לחלוטין מבחינת התהליך, אם יש מחדל קיצוני יש מקום אולי למערכת המשפטית להתערב. אבל אני לא חושב שהפעם מדובר במחדל רציני“, הוא טוען, ”במקרה של חוק טל, לקח לבית המשפט שלוש שנים לעסוק בזה. הפעם הכנסת עסקה בזה אז אני לא חושב שבג“ץ היה צריך לשלוף את ”נשק יום הדין“ דווקא עכשיו. זה מוגזם“.

עוד טוען פרופ‘ שטרן כי גם ההחלטה עצמה איננה הגיונית, מפני שמי שמשלם את המחיר הם תלמידי הישיבות - שאינם אשמים בעיכוב החקיקתי. ”האברכים בכלל לא בדיון - הם לא יוצגו בדיון, הם אינם אחראים לפעולה או למחדל, אם יש מחדל, של הכנסת. הטענה היא נגד הכנסת, שאיננה מחוקקת. מה רוצים מבני הישיבות? הם לא צריכים לשלם את המחיר, אין טענה נגדם“, הוא טוען.

פרופ‘ שטרן עצמו מאמין כי כבר בחודשים הקרובים יחל התהליך ההיסטורי של גיוס החרדים לצה“ל. ”אני מאמין שהיכולת של החברה הישראלית לגרום לצעיר החרדי לשרת שירות משמעותי, תלויה בטיב ההסדר שיבוא בסופו של דבר בכנסת“, טוען פרופ‘ שטרן, ”אם ההסדר יעליב את לומדי התורה, באמצעות איום בסנקציות פליליות, אנחנו הולכים לכישלון של כל המהלך. המהלך הזה רק יחזק את הקיצונים במגזר החרדי, שיובילו את המגזר החרדי למחוזות קיצוניים שהוא לא נמצא בו היום“.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/549/663.html?hp=11&cat=1102&loc=10



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון ט' 'באדר א תשע''ד    09:47   09.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. החלטת בג''צ לא חוקית - פרשנות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   יסוד מוסד בעתירות לבג"ץ הוא צירוף כל הנפגעים האפשריים כמשיבים לעתירה. נדמה ששופטי בג"ץ שכחו את הכלל.

לפעמים גם שופטים טועים, זאת עובדה פשוטה שיודע כל מי שהגיע פעם לאולמות בתי המשפט. אולם, טעות משפטית כל כך גסה של 8 שופטים, היא דבר מאוד נדיר.

למרות זאת נראה שהשבוע טעו 8 מתוך תשעת השופטים הדנים בעתירות המעודכנות בנושא הישיבות ושגגה של ממש יצאה מתחת ידם, ואני מדבר כמובן על צו הביניים לעצירת התקציבים לישיבות.

לשלוש העתירות בנושא צורפו יחדיו 9 משיבים, שר הביטחון, צבא הגנה לישראל, ראש ממשלת ישראל, ממשלת ישראל, הכנסת, שר החינוך, שר האוצר, החשבת הכללית במשרד האוצר והיועץ המשפטי לממשלה.

כל עוד עסקו העתירות בנושא גיוס בני הישיבות בגיוס עצמו, היה היגיון במשיבים שצורפו לשתי העתירות. לכאורה אמנם כל תלמידי הישיבות בארץ היו אמורים להיפגע מקבלת העתירות, אולם ברור לכל שלא ניתן לצרף לעתירה עשרות אלפי משיבים. לישיבות שבהן לומדים אותם תלמידים אין לכאורה מעמד בשאלה הזו, משום ששאלת הגיוס נמצאת בין התלמיד עצמו לבין המדינה והישיבה איננה נפגעת מעצם הגיוס.

אולם, כאשר עברה העתירה למישור התקציבי, וביתר שאת כאשר החליטו השופטים לדון בשאלה התקציבית, כאן כבר הישיבות הן הנפגע הישיר והשופטים היו חייבים לשמוע את דעתן. במקרה הזה גם לא היתה בעיה לקבוע מי ה"משיב", זאת מאחר שלכל הישיבות כולן יש ארבעה ארגונים מייצגים. אחד שמייצג את כלל הישיבות, שני ארגונים שמייצגים האחד את הישיבות הגבוהות החרדיות והשני את הישיבות הגבוהות הציוניות וארגון רביעי שמייצג את ישיבות ההסדר.

צירוף הארגונים הללו כמשיבים היה מאפשר להם לטעון גם בסוגיה העקרונית, אך לא פחות חשוב מכך בנושאים הטכניים. כך למשל יכלו אותם ארגונים להגיש בקשה דחופה לבג"ץ בטענה שפרשנותו המרחיבה והמיידית של שר האוצר לצו הביניים שניתן בעתירה איננה נכונה.

השגגה, אגב, איננה מוטלת רק לפתחם של השופטים. היא מוטלת בראש ובראשונה לפתחם של העותרים שלא מילאו את חובתם ובמקביל גם לפתחה של המדינה שהיתה חייבת לטעון גם היא שלא כל המשיבים הנדרשים צורפו לעתירה.

אולם, השאלה הקשה ביותר, היא האם אכן היתה כאן שגגה?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/270333

תגוביות:

1.השופט הערבי, ההוא שלא שר התקווה, שרת בצבא?

2.אצל בג"צ זה לא טעות אלא רשעות. אוסף של שמאלנים שונאי ישראל.

3.זה לא היה משנה את ההחלטה הידועה מראש.

4.בסופו של דבר החרדים ימרדו ותהיה מלחמת אזרחים. הם לא נותנים אפשרות אחרת. לא למדו לקח ממקרה קדאפי או שהם חושבים לשרוד כמו אסד? האויבים האלה הביאו אותנו למצב הנורא השפל והירוד. עם ישראל עומד בשפל ובפתח מלחמה עם אויבים מבחוץ וגם מלחמת אזרחים. אנחנו נגן על הילדים שלנו מהמפלצות האלה.

5.הצעירים הערבים הם לא חרדים ואין דינם להיפגע. פשוט נמאס מהצביעות הנבזית.

6.יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית ואת השופטים תבחר רק הממשלה
כמו בכל העולם הדמוקרטי ולא הם יבחרו את עצמם. יש לחוקק שהיועץ המשפטי צריך להיבחר על ידי הממשלה כמו בעבר ותפקידו הוא רק ייעוץ ולא אילוץ, שכן אחרת הוא נציג בג"צ וראש הממשלה בפועל מטעמו. די לגניבת השלטון של השמאל באמצעות מערכת משפט מושחתת ורקובה.

7.אז למה אף אחד לא מגיש בג"צ נגד הבג"צ?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון ט' 'באדר א תשע''ד    11:21   09.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. בבג''צ קאעדאן ביישוב קציר החלה הדרך לנישול הציונים באמצעות מטווח משפטי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   דעה: ציונות ערבית בהשגחת הבג"צ / ד"ר אביטל

ביום בו ברחוב התנין ביישוב רקפת ידורו בכפיפה אחת מוחמד ונמרוד, היישוב יתנדף.

יופי. עכשיו הכל נהדר. בג"ץ מחייב את ועד היישוב 'רקפת' שבגליל להקצות אדמה לזוג אדריכלים ערבים מהגליל.

בני הזוג המיוצגים על-ידי ארגון עדאללה, מרוצים עד הגג: "המקרה שלנו, שנמשך שש שנים מעיד כי כל מנגנוני ועדות הקבלה שקיבלו גושפנקה בחקיקה בכנסת הם שרירותיים, מפלים וחסרי כל הגיון חברתי".

מי שמבקש לדעת מיהו המחריב של הציונות שיקרא את השורות להלן.

אלה דברים שכתבתי לפני כשש שנים בסמוך לצו הביניים שהוציא בג"ץ בעניין ואשר פורסמו בעיתון "מעריב" ביום העשירי בטבת תשס"ח, 19.12.2007:

"לפני כחודש ימים עבר היישוב רקפת שבצפון מטווח משפטי על-ידי הבג"ץ. כמדווח בתקשורת, בית המשפט הורה בצו ביניים לוועד היישוב ברקפת לשריין חלקת אדמה לזוג ערבים מסכנין, לאחר שאלה לא עברו את ועדות הקבלה.

הטיווח כידוע החל בבג"ץ קאעדאן ביישוב קציר, שם הדרך לנישול הציונים החלה.

אמש פורסם בהרחבה ("גדר ההפרדה", ליאת שלזינגר, 'מעריב'] כי 45 משפחות מאום-אל-פאחם מתכוונות להצטרף לפרויקט הרחבת היישוב הקטן מי-עמי המופרד על-ידי כביש מהיישוב הערבי.

החידוש היחיד בסיפור הזה הוא שכותב שורות אלה תומך עד מאוד בצו הביניים ואפילו ממליץ מאוד לכפות על כל היישובים הקהילתיים לקבל ערבים כאוות נפשם, של הערבים כמובן. וכל זה למה?

כפי שידוע, מפלגת העבודה אשר דגלה ביישוב הנגב והגליל, שלטה במדינה על כל מוסדותיה, באופן רשמי עד לשנת 1977.

בשנים מאז 1967 ועד למהפך ההוא, הגליל פרח והתרחב, הנגב הצמיח חציר. כל כך מושלמת היתה התמונה, אלמלא העובדה שבגליל הוקם רק יישוב אחד (!) באחריותה של תנועת הנגב והגליל עד שבאו ה'ליכודניקים' והעזו ליישב גליל ונגב.

תוכנית המצפים ('ייהוד הגליל') עלתה במחשבה ובמעשה על-מנת למנוע השתלטות ערבית בגליל. אריאל שרון יישם אותה באדיקות. המתיישבים הראשונים היו תושבים מריכוזי הערים החפצים בסביבה ירוקה ואיכות חיים. לעומתם, היישוב מי-עמי אינו אלא היאחזות נח"ל משנת 1963 שהתאזרח, בימים בהם הנח"ל לחם וכבש, שמר על צביונו כמושב קטן בהם מכירים איש את רעהו אפילו באפילה.

עכשיו חומדים את אדמתו השכנים השלווים ממול לאור היום.

עו"ד המוביל את מהלכי הכיבוש הנאורים הללו הוא תאופיק ג'אברין, מיודענו מבג"ץ קאעדן. אז וגם היום הוא מנמק את צעדיו במתן חינוך ותרבות הוגנים לילדיהם הצעירים של קאעדאן, כמו ליהודים העשירים.

בינתיים ילדיהם בגרו, הסיבה נעלמה, אך מטרות הכיבוש התרחבו.

נניח לרגע את הציניות בתמיכתי בבג"ץ, הכוונה היא פשוטה: פילוח פשוט של ההצבעות לכנסת ביישובים הנ"ל מראה תמיכה ברורה בשמאל ועוד שמאל, כלומר, תומכי בג"ץ ודרכו באופן עקיף. עכשיו הם נפגעיו בכינון ישיר.

מה שנחשב כיעד של ממשלות ישראל, עד ליום הזה, יישוב הנגב והגליל במקום ההתנחלויות ביו"ש, נהפך לחוכא ואיטלולא על-ידי המימשל האמיתי בישראל, בית-המשפט העליון של מדינת היהודים.

יש להניח על השולחן את אמת האמיתות: הנהגת ערביי ישראל מובילה את הציבור הערבי לעימות ישיר עם 'מיטב בניה' של ישראל, קרי תומכי השמאל במובהק, ובמלחמה על הבית הירוק, כך נוהג השמאל לומר, כמו במלחמה. ביום בו ברחוב התנין ביישוב רקפת ידורו בכפיפה אחת מוחמד ונמרוד, היישוב יתנדף, בשעה בה ייחתם מכרז להקמת 480 בתים במי-עמי ובתוכם 45 ערבים, כובשים נאורים, יארזו נח"לאי מי-עמי גם את האקורדיון. צ'רקסיה כפולה לא תתנגן שם.

לפני שמנגינת הציונות תיפסק, מומלץ לשוב ולקרוא את המלצות הוועדה העליונה של ערביי ישראל – או לחילופין: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ"(במדבר,ל"ג)".

עד כאן הדברים מלפני שש שנים ללא שום תיקון. בהרכב השופטים ישב השופט אליקים רובינשטיין. כידוע, סליחות על-ידי בני אשכנז אין מתחילים בחודש אלול. הם מחכים לשופט המכובד שחתם על כתב פלסתר אנטי-ציוני, שהרי מצמד השופטות הנכבדות בייניש וארבל אין למה לצפות.

http://pnima.co/Articles/Article.aspx/9846

תגוביות:

1.ביטול בג"צ. אין בו כל צורך, לפחות לא ליהודים.

2.בג"צ מעוניין להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה.

3.כשם שכפה בג"צ עלינו ערבים ברקפת כך כפו עלינו רבין ופרס
את האיסלם הנאצי!

4.המדינה הזו היא בראש ובראשונה יהודית ולאחר מכן דמוקרטית. השופטים חייבים להיות נאמנים לקביעה הזו.

5.הדמוקרטיה היא רק ליהודים. לא יהיה ראש ממשלה ערבי, נשיא ערבי, רמטכ"ל ערבי, וכו'. לא יכולה להיות פה דמוקרטיה לערבים. יש להם את ירדן ובירתם היא עמאן. שם ילכו ויעשו להם דמוקרטיה ערבית כלבבם. פה תהיה דמוקרטיה יהודית עם ראש ממשלה יהודי, נשיא יהודי, רמטכ"ל יהודי ומדינה יהודית!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני י' 'באדר א תשע''ד    12:43   10.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 12  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 10.02.14 בשעה 14:26 בברכה, ליה
 

בית המשפט העליון בישראל פועל מבלי שקיבל לכך שום הסמכה מהכנסת כאילו אף פעולה של הרשויות אינה פוליטית מדי, שנויה במחלוקת מדי או זניחה מכדי לחמוק מהתערבותו הפעילה.

הוא חזק יותר מכל שלטון. הוא מאפיל בכוחו על המשטרה, על הרשות המחוקקת, וגם זו המבצעת.

הוא יכול במחי החלטה להזיז שר מכהונתו, ומפלגה מאפשרותה להתמודד.

את כוחו הבלתי רגיל ניכס לעצמו בג"צ בשל התיימרותו להציג עצמו מעל לפוליטיקה.

שימו לב להבדל בין תפקידו של נשיא בית המשפט העליון בישראל לזה של עמיתו בארצות הברית בנוגע לסמכות לקבוע את הרכב חבר השופטים שידון בכל תיק.

בארצות הברית נידונים העניינים המגיעים לבית המשפט העליון בפני כל תשעת השופטים, אבל בישראל נידונים רוב העניינים בפני הרכב מצומצם הכולל שלושה או חמישה שופטים.

בניגוד לארה"ב, בישראל מוסמך נשיא בית המשפט העליון לקבוע אילו שופטים יטפלו בכל עניין וכך, למעשה, הוא יכול לקבוע את התוצאה שתתקבל בנושאים טעונים מבחינה אידיאולוגית. זו התנהגות מקוממת.

אם שופטי בית המשפט העליון נוהגים כפי שאנו רואים כפוליטיקאים, יש להתייחס אליהם כאל פוליטיקאים ולכן האקטיביזם השיפוטי בישראל לא יוכל יותר להישאר בגדר נושא דיון אקדמי גרידא ואנו רואים שהדיון בנושא החל להגיע ביתר שאת לפורום הציבורי ולתקשורת הארצית.

יתד נאמן, העיתון היומי של הזרם החרדי הליטאי, פירסם על כך מאמר מערכת שהוקיע את ברק,(הכוח המניע שמאחורי האקטיביזם הגובר של בית המשפט), כ"אויב מסוכן" הן ליהדות והן לדמוקרטיה:

תמה הדמוקרטיה, תם שלטון העם...ובג"צ מתיימר להחליט בשבילי ובשבילך מה מותר לנו לחשוב ועל מה מותר לנו להיאבק.

המסקנה היתה שברגע שהשופטים ייחשפו לביקורת ציבורית מרסנת, הם יאבדו את מעמדם...וכוחם יפחת בהתאם, שכן עמדותיהם האחידות של שופטי בג"צ שבחרו את עצמם בעצמם הוצגו כסכנה לאושיות הדמוקרטיה וכאיום על זכות האזרח לעצב את הארץ בה הוא חי. העיתונים החרדיים סיימו בקריאה למקד את המאבק ב"כוח הכוחות של השלטון החילוני, בית המשפט העליון".

הם קראו לנהל מערכה "חכמה" שתציג את הניסיון הלא-דמוקרטי, הלא-ישר והלא מתקבל על הדעת, של אדם בשם אהרן ברק לכפות על עם ישראל את דעותיו הרחוקות מדעות הרוב המכריע של האזרחים היהודיים בישראל ואמרו שיש להציג אותו בדמותו האמיתית, כסכנה לאושיות הדמוקרטיה הישראלית, כאיום על חירויות האזרח לבחור לעצמו את הדרך בה תנוהל ארצו, ליטול בכוח "הפיכה משפטית" את הסמכות שאינה שלו ולא ניתנה לו מעולם, משום שאיש לא בחר בו והוא לא הציג למבחן ציבורי אמיתי את רצונותיו השלטוניים.

בהמשך קבע הציבור החרדי ש"אהרן ברק הוא עובד מר"צ" ויצא בקריאה:

"תימנע רודנות הבג"צ וייבחרו שופטי בית המשפט העליון על ידי הציבור".

בתגובה יצא דן מרידור נגדם בביקורת מוגזמת ("מסע הסתה חמור וחסר תקדים בתולדות המדינה"), וראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז כי בית המשפט העליון הוא "אבן יסוד בחברה הישראלית, ולא ניתן לפגוע במוסד החשוב והמרכזי הזה.

העיתונות החרדית, מצידה, לא נסוגה מול הלחץ. יתד נאמן, המשיך לפרסם כמעט מדי יום מאמרי מערכת שהצדיקו את עמדתו וחזרו על קריאתו לציבור להתייחס לברק כאל פוליטיקאי גרידא. עיתונים חרדיים אחרים הצטרפו גם הם למאבק. אך לבד מעיתונים אלה ומכמה פוליטיקאים חרדיים בולטים, לא נשמע כמעט אף קול שיגן על הדברים שנכתבו או אפילו על זכותם של העיתונים לאמרם.

אבל לאחר הפוגה של מספר שבועות שב הנושא ועלה.

הפעם היה זה עורך הדין דרור חוטר-ישי, יושב ראש לשכת עורכי הדין אז, שמצא עצמו בעין הסערה וגם הפעם הוצת הגפרור על ידי יתד נאמן, אשר פירסם ראיון ארוך עם חוטר-ישי שהתמקד בדעותיו על פעילותו של בית המשפט העליון.

מבלי לנקוב בשמו של ברק, האשים חוטר-ישי את בית המשפט בהתעסקות כה רבה בפעילויות לא-ראויות עד שאינו מספיק למלא את חובותיו הבסיסיות כבית משפט.

חוטר-ישי הבחין בין "צדק" ל"חוק", בטענה כי:

"בית משפט אסור לו לעשות צדק. בית משפט צריך לעשות רק משפט. הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לבית משפט, זה ששופט יהיה חופשי לעשות כל מה שבדעתו וכל מה שנראה לו לפי השקפת עולמו כנכון וצודק.

בית משפט צריך רק לעשות משפט ואת הגדרת המשפט קובע רק המחוקק.

הוא קובע את הנורמות המשפטיות ואם הוא קובע נורמות שאינן נראות בעיני העם, העם יכול להחליף אותו ולשנות את הרוב בבית המחוקקים.

את השופטים העם לא יכול להחליף והם ממונים לכל החיים ולכן תפקידם איננו לקבוע נורמות של מוסר".

עורך הדין חוטר-ישי - כמו העיתונים החרדיים - תקף כאן את בית המשפט מטעמים דמוקרטיים, בטענה שאם השופטים אינם נבחרים על ידי העם ולעם אין כל אפשרות לגרום להדחתם, אסור בשום אופן שתפקידם במדינה דמוקרטית יחרוג אל מעבר ליישום החוק כלשונו.

השימוש באמת מידה של "סבירות", לדידו של חוטר-ישי, הוא בדיוק חריגה מעין זו, הנוגסת בחופש הפעולה של נבחרי הציבור וכתוצאה מכך גם בדמוקרטיה עצמה:

"אתה מתחיל לבדוק את הסבירות ואת המידתיות, ואתה בעצם אומר 'אני המנהל', כי אתה שם את שיקול דעתך במקום שיקול הדעת של השלטון המפורט בחוק".

במקרים כאלה בית המשפט לא רק מחליף את שיקול הדעת של הממשלה בשלו, אלא שולל מהציבור את זכותו לשפוט את צעדי הממשלה בעצמו ובמצב כזה, קשה שלא להסכים עם דבריו של כותב מאמר המערכת ביתד נאמן, ש"תם שלטון העם".

ההסתייגות מאקטיביזם שיפוטי היא בשל המצב שנוצר בו בית המשפט העליון מבסס את הכרעותיו על אמות מידה של "סבירות", או על זכויות שהוא עצמו יוצר.

לא זו בלבד שפסיקות מסוג זה מסבכות את הרשות השופטת בהחלטות השייכות לזרועות אחרות של השלטון, אלא הן מונעות בפועל מן הציבור הרחב את היכולת להשפיע בנושא.

הבעיה עם בית משפט אקטיביסטי היא שהוא מבטל את זכותו של העם להתוות את גורלו.

כשהרשות השופטת כופה על העם ערכים שלא קיבלו גושפנקה מפורשת מהרשות המחוקקת וכופה את תפישת ה"סבירות" שלה על תפקודם של נבחרי הציבור, היא נוטלת מהעם את מושכות השלטון ותופעת הלוואי הבלתי נעימה של בית משפט אקטיביסטי כזה היא שהציבור חש שאין לו כל דרך להשפיע על המדיניות.

אזרחים המשתמשים בכל האמצעים הפוליטיים - בחירות, שדלנות, הפגנות וכולי - כדי לשכנע ממשלה לפעול בדרך זו או אחרת, יחושו באופן בלתי נמנע תסכול כאשר יגלו שפירות מאמציהם הושמו לאל על ידי רשות שופטת בלתי נבחרת, על סמך עקרונות שאינם מבוססים בחוק.

מאחר שגוף לא נבחר אינו יכול לייצג את ערכיו של עם, כפי שנבחרי ציבור יכולים, כל כפייה של ערכים הנקבעים על ידי בית המשפט על צעדים ממשלתיים, פוגעת מן הסתם באמון הציבור במוסדות הדמוקרטיה - במיוחד בתרבות כה מגוונת ודינמית כמו זו שבישראל.

בטווח הארוך, האקטיביזם השיפוטי הורס את אמון הציבור בדמוקרטיה עד היסוד.

למרות מיטב מאמציהם של מעצבי דעת הקהל בישראל, לא ניתן יהיה להשתיק את הוויכוח ההולך ומתעצם נגד האקטיביזם השיפוטי.

כל עוד ידבק בית המשפט בגישתם האקטיביסטית של אהרון ברק ובייניש, הוא ימשיך לפגוע בנקודות רגישות אצל חלק ניכר מהציבור הישראלי וקריאות תיגר כמו זו של חוטר-ישי יישמעו ברמה ללא הפסק.

הבחירה הניצבת בפני הנהגתה הפוליטית והמשפטית של מדינת ישראל היא או לעודד את הדיון, כיאה לדמוקרטיה, או לחסום אותו מתוך זלזול בחופש ביטוי אמיתי ולהמשיך לחבל במאמצים לשנות את המצב.

אם תלך ישראל בדרך השניה, היא תמצא את שלטון העם מעורער על ידי רשות שופטת בעלת נטייה לכפות את תפישת העולם שלה על אוכלוסייה שאינה רוצה בה.

רע בהרבה יהיה הניכור הגובר בקרב אותם מגזרים בחברה הישראלית - חתך רחב באוכלוסייה שאינו מוגבל לקוראי יתד נאמן - שימצאו עצמם מתנגדים לשיקול הדעת של בית המשפט, אך נתקלים בהשתלחות מוסרית ומשפטית שוצפת כל אימת שהם מביעים את דעתם.

מדינת ישראל הגיעה לשלב שבו אינה יכולה עוד להרשות לעצמה להשתיק את הוויכוח בשאלת האקטיביזם השיפוטי.

סוף-סוף נפתח הדיון בנושא ואנו מצויים כעת על פרשת דרכים, שבה חובה עלינו להחליט אם הערכים העומדים בבסיס חוקי המדינה ימשיכו להיקבע על ידי קבוצה קטנה של שופטים לא נבחרים, או שמא שאלות חיוניות מעין אלה יוחזרו לליבון בפורום הציבורי.

מעטות הן ההחלטות שתהיה להן השפעה גורלית יותר על דמותה של המדינה במהלך העשורים הבאים.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/tchelet/gordon2.htm

סימוכין:

1.מינוי שופטים - הפתרון למשבר העליון

http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/minuy.htm

2.אקטיביזם שיפוטי והדיון שאיננו

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/tchelet/gordon2.htm

כל הפרקים הקודמים באשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי י''ג 'באדר א תשע''ד    10:28   13.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט וכך נמגר אותו משם - פרק 13  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 13.02.14 בשעה 10:57 בברכה, ליה
 

פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית מאשים את הליכוד על שהוא מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.

בביקורתו הוא קובע שאין זה ראוי שכך יהיה.

בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.

הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".

פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.

היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותנו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.

יש לפורר את שלטון החונטה האוליגרכית הזו ולהשיב את מערכת המשפט לידינו.

לשם כך על הכנסת לחוקק חוק שיקבע שאך ורק הממשלה היא זו שבוחרת שופטים ולא הם בוחרים את עצמם באמצעות ועדה בה הם שולטים בעקיפין, כמו בכל העולם הדמוקרטי ורק לאחר שייערך להם שימוע עומק בכנסת.

ערבי יוכל לשמש בתפקיד אך ורק אם שירת בצה"ל והוא מוכן לעמוד דום למשמע ההמנון היהודי - התקווה - ומבין ומקבל שזו מדינה יהודית.

ח"כ יריב לוין מהליכוד מציע שהחוק יקבע שנשיא בית המשפט העליון ייבחר ע"י הכנסת.

לדבריו "דרך זו תבטיח מתן ביטוי הולם להשקפות הרווחות בציבור ותחזק את כוחה של הכנסת מול הרשות השופטת".

ואשר לטענה המופרכת שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך כינון חוקה, שבכוחה אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

עד היום מתקיימת תופעה שממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה ולא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

ולמה ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט מדינה ו...כל דבר אחר?

מפני שהליכוד הוא מפלגה שנשלטת בידי רדיקלים סמולנים אשכנזים מיישובים של 2-3 העשירונים העליונים ואילו הבוחרים הם בדיוק ההפך.

הליכוד הוא הונאה אחת גדולה.

לא ברור למה ממשיכים להצביע למפלגה הזו.

סימוכין:

1.האקדמאים / אברהם פריד

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44534-00.html

2.פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך (ערוץ הכנסת) עם עמנואל הלפרין, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010. לדבריו אין בישראל דמוקרטיה ומערכת המשפט הפכה לממשלת ומחוקק על.

האוליגרכיה המשפטית והפרת הפרדת הרשויות בישראל:

http://www.izs.org.il/heb/?father_id=289&catid=349

3.הצעת חוק של לוין: נשיא ביהמ''ש העליון ייבחר ע''י הכנסת

ידיעות אחרונות (12.1.10): "ח"כ לוין בהצעת חוק חדשה - הכנסת תבחר מחליף לבייניש".

לוין: "דרך זו תבטיח מתן ביטוי הולם להשקפות הרווחות בציבור ותחזק את כוחה של הכנסת מול הרשות השופטת".

ציטוט מדף הפייסבוק של הח"כ.

4.חוק השקיפות בהליכי מינוי שופטים לביהמ"ש העליון

ביום ראשון הקרוב תעלה הצעת חוק להנהגת שקיפות בהליכי מינוי שופטים לבית המשפט העליון ובמינוי הנשיא והמשנה לנשיא בית המשפט העליון.

החוק שיזמו חברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין מהליכוד, מבקש לקבוע הליך של שימוע בפני ועדת החוקה של הכנסת למועמדים לבית המשפט העליון ולכהונת נשיא או משנה לנשיא בית המשפט העליון, כדי לחשוף בפני הציבור את עמדותיו והשקפותיו של כל מועמד

מדוע חשוב לדעת מהן השקפותיו של שופט בעליון והאם זה לא עניינו הפרטי?

בית המשפט העליון הוא הערכאה השיפוטית הכי חשובה בישראל. חשוב שעם ישראל יידע מהן עמדותיו של השופט שיושב בעליון – כדי שהרכב השופטים בבית המשפט יהיה המאוזן ביותר שאפשר, ויתן ביטוי הולם לכל חלקי העם. צריך לזכור ששופטי העליון הם גם שופטים בבג"צ ובשנים האחרונות בג"צ נדרש להכריע בסוגיות ציבוריות חשובות ביותר, שנוגעות לביטחון המדינה, מוסר, ציונות, דת ומדינה ועוד.

איך בחרו עד היום שופטים לבית המשפט העליון?

ישנה ועדה לבחירת שופטים, אך ההרכב שלה יוצר מצב בעייתי שמעניק לשופטים החברים בוועדה רוב חוסם, שמונע מאנשים עם תפיסה שונה מזו המקובלת על השופטים עצמם, את האפשרות להתמנות לתפקידי שיפוט בעליון. החוק החדש יחייב הליך שימוע לכל שופט שייבחר ע"י הוועדה כמועמד ראוי ותהיה לו האפשרות לפסול מועמד אם יימצא שעמדותיו והשקפותיו מפרות את האיזון העדין של בית המשפט העליון

מדוע הליך השימוע צריך להתבצע דווקא בפני חברי כנסת? למה לא בפני וועדת מומחים?

משום שהכנסת היא בית הנבחרים הישראלי – העם מחליט מי יהיה חבר כנסת, והליך השימוע יאפשר לנציגי העם לשמור על האיזון החשוב כל כך גם ברשות השופטת.

ומה קורה במקומות אחרים בעולם?

מסתבר שישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה שופטים בוחרים שופטים לבית המשפט העליון. בארה"ב, צרפת, אנגליה, קנדה, אוסטריה, אוסטרליה, יפן, ניו זילנד, דרום אפריקה, שבדיה, אירלנד, ליטא וצ'כיה – בוחרת המערכת הפוליטית את נשיא בית המשפט העליון ובדר"כ גם את הרכב השופטים בו.

ובישראל? בישראל, השופטים בוחרים את השופטים!

http://www.myisrael.org.il/action/1211

5.התמונה המצורפת למעלה היא של דפנא ארז ברק, השופטת שהכניסה בייניש במקומה לבית המשפט העליון כשפרשה. בן ארי הזהיר שנתגעגע לפרוקצ'ה כשהיא תייצר פסיקות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A4%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%A7-%D7%90%D7%A8%D7%96

**************

לעיון האשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון ט''ז 'באדר א תשע''ד    00:02   16.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. שופטי בג''צ פשוט מנותקים מהמציאות ומפקירים את עם ישראל!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בג"צ מוביל אותנו לאסון!

שופטי בג"צ פשוט מנותקים מהמציאות ומפקירים את העם בישראל!

שופטים הסתומים וה"סוטים" האלה, גורמים לנזק בלתי הפיך למדינת ישראל ופוגעים קשות בתושביה!

הם מרחמים על כל הרוצחים, השודדים, המחבלים. רק לא מרחמים על אזרחים נורמטיביים ותמימים!!!

http://www.youtube.com/watch?v=6NGHJUDvsRo#t=219


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי כ' 'באדר א תשע''ד    15:53   20.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 14  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 20.02.14 בשעה 16:29 בברכה, ליה
 

יש לפזר את בית המשפט העליון. זוהי דיקטטורה - זה לא בית משפט!

זה הפך למוסד מוזר ולא חוקי, כולו חד גווני, כולו חד צלילי וחד ממדי, צר אופקים ובעל תפיסת עולם שאינה מקובלת על הציבור הרחב כלל וכלל, וצריך לומר אף מקוממת את הציבור הציוני היהודי הרחב בישראל.

בג"צ הוא מוסד שמייצר החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים הלאומיים-יהודיים במדינה היחידה בעולם, שהיא ביתם הלאומי של היהודים ורק סילוקם של שני חוקי היסוד הנוראיים: חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק ומחיקתם מרשומות המדינה יובילו לקץ מהפיכת 1992.

יש לבטל מיידית את שני חוקי היסוד שאהרון ברק הפך בצורה לא לגיטימית לכביכול חוקה.

על חוקים אלה הצביעו בסך הכל 32 חברי כנסת ואי אפשר להופכם לחוקה, כי לחונטה הפולנית התחשק.

לא רק לבריטניה יש מסורת דמוקרטית. גם לישראל יש מסורת דמוקרטית בניגוד להבלים שהפיץ אהרון ברק.

הסנהדרין היתה קיימת הרבה לפני הפרלמנט הבריטי. הקונגרס היהודי היה קיים הרבה לפני קום המדינה.

מספיק להתייחס אל העם כמו אל חבורת ילדים בלתי מחונכים שלא מגיעה להם דמוקרטיה. מגיעה לנו דמוקרטיה כמו לכל עם אחר! הגיע הזמן לפרק את הדיקטטורה השיפוטית של בג"צ ולהחזיר את השלטון לעם.

המסורת הדמוקרטית המשפטית התקדימית בבריטניה לקוחה מהדוגמה המקראית ואת המושג: It is not done הבריטים גנבו מהתנ"ך - שכן לבן אומר ליעקב אבינו שלא נהוג לחתן בחורה צעירה לפני שמחתנים את הבכירה ממנה בשנים. הוא אומר לו: כך "לא ייעשה במקומותינו".

הפרשנות של בג''צ לחוקים שחוקקה הכנסת מעוותת לחלוטין.

ברק הסביר: "אם בעבר החוק קבע את הזכות, הרי שהיום הזכות עלתה בדרגה והיא קובעת את היקף השתרעותו של החוק. אם פעם חוקי המעצרים קבעו את היחס לעציר, הרי שהיום זכויות העציר קובעות את היקף החוק".

מתברר כי שופטי בית המשפט העליון עושים שימוש נרחב ברטוריקה של כבוד האדם להנמקת פסקי הדין שלהם ולחיזוקם. במרבית המקרים הם יכלו להגיע לפסק הדין גם בלא הנמקה זו.

בית המשפט העליון של ברק החליט להאיר פנים לאוכלוסייה הערבית עד כדי כך שקבע שיש להכניס ערבי אפילו למועצת מינהל מקרקעי ישראל.

זה המשיך בפרשת היישוב קציר, בה קבע בית המשפט כי זכותה של משפחה ערבית להתגורר ביישוב יהודי, למרות הביקורת שזה פסק דין אנטי-ציוני.

המוקש שהניח בג"צ בדרכו של כל מי שרק יעז להתקרב לנושא התיישבות הערבים בערים היהודיות הוא פשוט ויעיל: גזענות.

כמו בנושאים רבים נוספים, גם בנושא היחס לערביי ישראל ולשוויון הזכויות כביכול שאותו דורש בג"צ ליישם בכל תחום, הפער בינו לבין הרחוב הישראלי מגיע לעיתים לידי אבסורד.

כשמדברים על שוויון, הכל צביעות.

ברור לכולם שאם נתייחס אליהם בשוויון זכויות, הלכה המדינה היהודית ויש כאלה שזה אכן חלום חייהם. כשבעבר הקימו יישובים עבריים, דיברו על עבודה עברית בגאון, גאלו קרקעות מידי ערבים – מישהו דיבר על גזענות?

חוק יסוד חופש העיסוק תוקן כך שרוב מיוחד של 61 חברי כנסת יוכל להעביר כל חקיקה שהיא, אפילו אם היא סותרת את עקרונות החוק. אולם אין סעיף דומה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זה הדבר הראשון שעל המחנה הלאומי לעשות ומיד.

עכשיו נדרשים חברי הכנסת לתקן גם את חוק כבוד האדם וחרותו, כך שרוב מיוחד של 61 חברי כנסת יוכל להעביר כל חקיקה שהיא, אפילו אם היא סותרת את עקרונות החוק וזאת בשלב הראשון, עד ששני חוקים מזיקים אלה יבוטלו כליל, או ירוקנו מתוכנם באמצעות חקיקה עתידית כפי שמציע פרופ' אבי דיסקין ולא רק הוא.

סימוכין:

1.נשיאי בג"צ חבורת פולנים:

http://go.ynet.co.il/InteractiveClass/Projects.aspx?Project=3275&cat=1058

2.ביהמ"ש העליון קורס – הגיע הזמן לפצל אותו. זה גם הזמן להפוך את המוסד המפלגתי הזה לבית משפט חוקתי / בן דרור ימיני

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/159/030.html

3.יריב לוין יוזם חקיקה ופועל לחיסולו של בג''צ במתכונתו זו

יריב לוין יוזם חקיקה עניפה בנושאים שונים ומוזנחים שאיפשרו את זחילת אירגוני הקרן לישראל החדשה לעמדות מפתח ופעילות חתרנית בכל שטח בחיי המדינה והעם, על מנת לחסל את המדינה היהודית ולהופכה למדינת כל אזרחיה.

http://www.yarivlevin.org.il/lawmaking.php?c=1

4.בגלל חשש של איש מפד''ל הועבר חוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.
לסעיף 1 בשניהם הוכנסה הגדרה מרחיקת לכת. וזו לשון הסעיף: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". כך במחי יד אחת נכנס בדלת הראשית עקרון שבעבר לא היה אפשר לחוקקו. לאחר שהכנסת הצביעה בעדו קמה זעקת שוד ושבר: ש"ס טענה, כי החוק הועבר במחטף חשאי.

http://amnonrubinstein.com/%D7%97%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8.html

5.הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב אלא משטר של זכויות

http://www.haaretz.co.il/misc/1.782533

6.הכיבוש השקט

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/6970/4

7.המוקש שהניח בג''צ בנושא חדירת ערבים ליישובים יהודיים

8.אקטיביזם שיפוטי והדיון שאיננו

חוק יסוד חופש העיסוק תוקן כך שרוב מיוחד של 61 חברי כנסת יוכל להעביר כל חקיקה שהיא, אפילו אם היא סותרת את עקרונות החוק. אולם אין סעיף דומה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/tchelet/gordon2.htm

הערה 10

9.חבורת פולנים השתלטה על בג"צ וחסמה את כל עדות ישראל האחרות וחלקי הציבור השונים מלהגיע למוסד הזה של כולנו!

10.הכנסת חייבת לבטל את חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק מיד!!! / פרופ' דיסקין

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=376267

***

לעיון האשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני כ''ד 'באדר א תשע''ד    09:03   24.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. המנהל האזרחי - ארגון מקולקל הפועל בצורה שערורייתית!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   "שק החבטות של כולם" הגן יועז הנדל על המנהל האזרחי ביו"ש והילל את אנשיו במאמר שבו הציג אותם כמי שממלאים את הוראות הדרג המדיני בתום לב וחוטפים את הזעם הציבורי במקומו.

ואכן, אנשיו נראים כמו חיילים, מדים, דרגות, לכאורה חלק בלתי נפרד מכח המגן שלנו. בפועל, חלק ניכר מפעולות המנהל האזרחי הינו פוליטי, חד צדדי, ומוקדש כיום ברובו לדיכוי הנוכחות היהודית ביו"ש.

המנהל הוקם כגוף מסביר פנים של הממשל הצבאי ביו"ש, לניהול הפעילות האזרחית כלפי האוכלוסייה הערבית. כתוצאה מהסכמי אוסלו יצאו 97% מהערבים מתחום סמכותו, ועם התפתחות "התהליך המדיני" הוסב ל"טיפול" באוכלוסייה היהודית.

הטיפול הינו מרושע ועוין, לא רק מתוקף ההוראות שהוא מקבל, כטענת הנדל, אלא גם מתוך מוטיבציה פנימית, מגמתית, של חלק מעובדיו של הארגון המשתמשים בסמכותם להשפיע על המדיניות בהתאם לדעותיהם האישיות, ואף להכתיב צעדים בשטח לדרג המדיני הרופס.

ברוכים הבאים ל"קן הקוקיה" ביו"ש, מרחב שבו אין דמוקרטיה, וחבורה קטנה של יועצים משפטיים ופקידים מנצלים חור שחור חוקי להתעלל באוכלוסיה היהודית, להחריב את בתיה ואת שדותיה, ולהצר את צעדיה ממניעים פוליטיים, לפעמים רק על דעת עצמם. מאז שהערבים, כאמור, עברו לניהול הרש"פ, ונוצר מצב קפקאי שרק האוכלוסייה היהודית נותרה תחת ממשל צבאי. המצב המעוות הזה הוליד כללי משחק מטורפים.

ביו"ש מתקיים "תהליך חקיקה" מעניין. היועצים המשפטיים ממליצים למפקד הצבאי, הוא כותב צו, וכך, ללא שום בקרה פרלמנטרית וציבורית, נולד חוק.

ליהודים נותר רק לפנות לבג"ץ, שאפילו אם היה הוגן (והוא לא), אינו יכול לדון בראיות, אלא רק בסוגיות עקרוניות, כך שיכולת ערעור על חקיקה עריצה ביו"ש אינה באמת קיימת. התשתית הדיקטטורית הזו מנוצלת למסע דיכוי מקומם נגד ההתיישבות.

קשה היה לבוא בטענות לזרוע הביצוע, המנהל האזרחי, לו היה מסתפק רק בציות להוראות המדיניות. אלא שמי שמכתיב את המדיניות הם היועצים המשפטיים, ולדרג הפיקודי לא נותר אלא לבצע.

דוגמאות? בבקשה. סרן רונית לוין, קצינת משפטים זוטרה במנהל, פרסמה לאחר שחרורה מאמר שממנו עולה שהיא זו שהמציאה את הצו בדבר "שימוש מפריע".

הצו הזה, שכונה ע"י ועדת השופט לוי "דרקוני", מאפשר לדלג מעל ההגנות שיש לאזרח בפני עריצות שלטונית המנסה להסיר בניה ועיבוד חקלאי, שבעיניה אינה חוקית. לוין אף טירפדה פרויקטים ענקיים בבקעת הירדן של בניית שכונות ומאגרי מים על אדמות מדינה בתירוץ של בדיקה מחודשת של מעמד הקרקעות שהוכרזו לפני שנים, ובכך עיכבה, בלמה וטירפדה את הפיתוח. כך, בקלות בלתי נסבלת, איפשר הארגון המקולקל הזה יוזמה שערורייתית לניטרול שטח עצום מהישובים בבקעת הירדן.

ראש המנהל הקודם, תא"ל מוטי אלמוז, צדיק בסדום, העז לסרב בשלב מסוים להשתמש בצו הדרקוני, עד שקיבל מכתב איום מחוצף וברוטאלי מיועמ"ש פיקוד מרכז, והתקפל.

בדו"חות פנימיים של המנהל שדלפו כתוב במפורש שהחל מתחילת 2008 פסקה כמעט האכיפה על הערבים ביו"ש. ב-2010, לרגל ההקפאה, הוכפל מספר הפקחים ורובם ככולם מופנים נגד ההתיישבות היהודית.

יש במנהל הוראה גורפת שבכל סכסוך קרקעות יש להעדיף את הערבים.

היועמ"ש הנוכחי, אל"מ דורון בן ברק, שאינו מחמיץ הזדמנות לפגוע בהתיישבות, טירפד את הוראת ראש הממשלה למסור לרוכשים היהודים את בית המכפלה בהמציאו נוהל חדש הדוחה את המסירה לשנים ארוכות.

קורסים בכירים של תיאום וקישור נוהלו ע"י ברוך שפיגל, חבר בעמותות שמאל קיצוני הממומנות ע"י האיחוד האירופי. מדריך בכיר שם היה שלמה גזית, חבר הנהלת "יש דין", שכתב בעבר כי הכיפות על ראשי חיילים מזכירים לו את צלב הקרס על סרטי השרוול של הנאצים.

לאחרונה היכה המנהל באזור קידה שבעמק שילה. כל המאחזים שם נמצאים באותו סטטוס - אדמת מדינה, בתוך "קו כחול" תכנוני להתיישבות עתידית, והמקבלים חשמל, מים ותשתיות ממדינת ישראל. באזור מאות בתים, שעל כולם תלוי צו הריסה פורמאלי, שברור שאין כוונה להפעיל, מתוך הבנה שהאזור עומד להיות מאושר בעתיד, בהתאם לרוח תשובת הממשלה לבג"ץ מלפני כ-3 שנים: "מה שעל קרקע ערבית פרטית יוסר, ומה שעל קרקע מדינה יאושר". הכל, פרט לאחד, ביתו של שגיא קייזלר, שמשום מה נהרס.

קייזלר הוא מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון שיחד עם ארגונים נוספים חילקו כרוזים בטירת צבי שם גר הפקח רועי אורבך, המתעלל לאחרונה בישובי האזור.

הפעולה הזו, החוקית לחלוטין, הובילה, לפי כל הסימנים, לנקמה של המנהל שהרס במחטף את ביתו של שגיא, על חלק מהרכוש שבתוכו, יתכן אף תוך הונאת שר הביטחון, בפעולה בעלת אופי מאפיונרי של חיסול חשבונות אישי. למה? ככה, כי הם יכולים.

מאוד מאכזב שיועז הנדל בחר להציג את המנהל כקרבן, "שק החבטות", ולא כארגון בעייתי, בלתי נשלט, השם ללעג את קובעי המדיניות. דבריו הבלתי בדוקים הם עיתונות מרושלת במקרה הטוב, או שבמקרה הרע מדובר בהעמדת פנים, חיפוי, והצטרפות לתעשיית ההכפשה התקשורתית המוכרת נגד ההתיישבות ביו"ש.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/12077

תגוביות:

1.לפני כשנה נשאל נכדו של בן גוריון יריב בן אליעזר מה היה עושה
סבו הגדול אילו היה היום ראש ממשלה. תשובתו היתה בת ארבע מילים 'עורף ראשים ומנקה אורוות'. דומני שהיה מתחיל במנהל האזרחי העושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס.

2.דבריו של יועז הנדל נכתבים תמיד מתוך שיקול דעת אלעזרי שטרני.

3.על יועז הנדל אין מה להרחיב. צרף אותו לאלעזר שטרן ודומיו...לעניין המנהל - מאלפים הנתונים אותם אתה מביא במאמר, אך קח בחשבון שהמנהל כפוף לשר הביטחון. אם בוגי הוא באמת מהמחנה הלאומי, יתכבד ויגאל אותנו מהעוכרים במנהל ההורסים כל חלקה טובה.

4.בוגי אשם. הוא יכול לטפל במנהל האזרחי ולא רוצה!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני כ''ד 'באדר א תשע''ד    16:11   24.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. השופט בדימוס טימן: המשטרה תופרת תיקים ומערכת המשפט בישראל היא סכנה לדמוקרטיה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מערכת המשפט בישראל היא סכנה לדמוקרטיה, והשופטים? חלקם לא מכירים את המילה זיכוי.

https://www.youtube.com/watch?v=o-ivaR-AVb8

תגוביות:

1.מערכת משפט רקובה מהיסוד ואין בה אמון.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ששי כ''ח 'באדר א תשע''ד    11:27   28.02.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 15  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 28.02.14 בשעה 12:00 בברכה, ליה
 

לקבוע בחקיקה שיועץ משפטי לממשלה נבחר על ידה ותפקידו רק ייעוץ ולא אילוץ!

הבעיה החמורה של ישראל נקראת היועץ המשפטי לממשלה. התפקיד הזה נופח לממדים שלאיש לא היתה כוונה לתת לו כלל ואהרון ברק הוא שניפח אותו לממדים המפלצתיים והלא דמוקרטיים הנוכחיים אותם יש לאיין בכנסת באמצעות חקיקה. יש לפעול לביטול פסק הדין הזה והשלכותיו החמורות.

יועץ אינו שליט על, אינו נבחר ציבור ואינו קובע מדיניות כיוון שהוא בסך הכל פקיד ממונה. הבעיה היא אופן מינויו אותו יש לשנות ולהחזירו לאופן הקודם שהיה לפני שאהרון ברק שינה אותו.

בישראל יש מערכת משפט גרועה ביותר המשמשת בעיקר כמרכז פעילות פוליטי לשמאל שאיבד כוחו בכנסת.

יועץ שלא נבחר על ידי הממשלה אלא נכפה עליה על ידי בג"צ, מאלץ אותה באופן סופי ובלתי פוסק לפעול על פי הנחיותיו!

יש לשים לכך סוף!

הממשלה ונציגיה הנבחרים חסומים מלפעול כמעט בכל תחום על ידי היועץ - הפקיד הממונה הזה. יועץ כשמו הוא רק יועץ ולא מאלץ.

הבעיה היא שממשלות ישראל הנבחרות מסתפקות כבר עשורים בלהתלונן ולייבב במקום לפעול לשינוי חקיקה ולשינוי המצב.

חברי הכנסת שרוצים לפעול לשינוי המצב הלא נסבל הזה, חייבים לחוקק חוק שיקבע שאת היועץ המשפטי בוחרת כל ממשלה לעצמה על פי דרכה האידיאולוגית, הבטחותיה לבוחרים ורצונה. יש גם לקבוע בחוק הנוגע למשרה הזו, שכאשר מתחלפת ממשלה היא זכאית לבחור לעצמה יועץ משפטי חדש בעצמה וללא צורך באישור מאיש ובטח לא מבג"צ!

התדרדרנו עד כדי כך בישראל שמנכ"ל משרד ראש הממשלה קובל על כך שהיועץ המשפטי מונע וחוסם את פעילויות הממשלה.

זה בלתי נסבל שבמדינה דמוקרטית שאמורה להתנהל באופן תקין, מתלונן מנכ"ל משרד ראש הממשלה על התנהלות היועץ המשפטי לממשלה אשר מונע קידומן של תוכניות לאומיות.

לדבריו: "היועץ המשפטי הוא שחקן וטו. כשיש מחלוקת בין רוה"מ, או שר, או הממשלה לבין היועץ המשפטי - המילה האחרונה היא של היועמ"ש".

עוד הביע לוקר אי שביעות רצון מכך שלא מצוייה בידו האפשרות לפנות לקבלת חוות דעת שניה זולת מהיועץ המשפטי, "אין אפשרות לקבל חוות דעת שניה בגלל שמי שצריך לאשר את זה הוא היועץ והוא אומר לא! ריסון עצמי לשחקן הוטו לא יספיק".

ושימו לב לחוצפה של נציגת היועץ המשפטי לממשלה בתשובתה לטענות נגד היועץ וכוחו הלא דמוקרטי, בה היא מודה שמי שמושל בארץ זו הפקידות הממונה (כלומר מפלגת השמאל במערכת המשפט) ולא נבחרי העם:

"שרים באים והולכים והפקידות תמיד נשארת. המשילות מוכוונת לטווחים קצרים, ממשלות מתחלפות בקצב ולמעשה השדרה המקצועית היא הפקידות שיש לה מומחיות, ידע ומקצועיות והיא נשארת לזמן ארוך".

להלן תגובת התנועה למשילות ודמוקרטיה ההמומה מהתשובה החצופה של נציגת משרד היועץ המשפטי:

בתנועה למשילות ודמוקרטיה אמרו בעקבות הדברים של זילבר כי "תפיסת העולם של משרד היועץ המשפטי פוגעת בשלטון החוק ואף מערערת על כללי הדמוקרטיה בישראל. חשוב להשיב את הברור מכל, לפיו היועץ המשפטי הינו יועץ והממשלה היא הקובעת את המדיניות".

ביחס לאמירתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה בה טען כי היועמ"ש חוסם תוכנית לאומית בימים אלו, אומר יו"ר התנועה, יהודה עמרני, כי "אם מדוייקים דברי מנכ"ל משרד רוה"מ לפיהם היועץ חוסם את מדיניות הממשלה - יש לנקוט אמצעים ולשנות את הכשל".

גם ראש ישיבת פ"ת, הרב יובל שרלו, מפרסם בדף הפייסבוק שלו מתקפה חריפה על היועץ המשפטי לממשלה בעקבות נסיונו לפסול את מועמדות הרב שמואל אליהו לרב הראשי. "על פניו, נראה לי כי בפסילת הרב שמואל אליהו הי"ו נחצו קווים חמורים מאוד על ידי היועץ המשפטי לממשלה", פתח הרב שרלו את דבריו.

לדבריו, "יסוד הבחירה צריך להיות בידי הציבור, או בידי מי שהציבור הפקיד בידיו את הבחירה – הגוף הבוחר. אני חושב שכל מי שרוצה בשלטון החוק הצודק צריך להצטרף למחאה על שימוש לא-ראוי בעמדת הכוח של היועץ המשפטי. אני קורא למערכת המשפט לצמצם את עצמה למקומות החשובים של פעילותה, ולא לראות את עצמה כקובעת לציבור מי יעמוד ייבחר על ידו, בקשת תפקידים רחבה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/259299

גם עו"ד יורם שפטל טוען כי הגיע הזמן לצמצם את התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה.

"אין אח ורע בעולם כולו למפלצת הזאת שצמחה פה בישראל שקוראים לה היועץ המשפטי לממשלה. זו יצירה מעוותת של הקהיליה המשפטית. בשנים האחרונות חיינו בעידן של דיקטטורת הבג"צ שהיתה אחראית על היועץ המשפטי לממשלה שגם נתן ייעוץ משפטי שוטף לממשלה וגם קבע את מי יעמידו לדין ואת מי לא. בג"צ בעזרתן האדיבה של ממשלות השמאל שלט גם בועדות המינוי השונות וככה קבע מאיזה רקע פוליטי יבוא היועץ".

לטענתו העידן של דיקטטורת השמאל הסתיים. "אני אינני זוכר דמוקרטיה שהתנהגה בצורה כל כך ברוטלית, תוך התעלמות גמורה מהכללים. היועץ המשפטי לממשלה תמך בגירוש חבל קטיף והיה שותף לכל המהלכים וככזה גם דאג להפליל את כל אלה שנקרו בדרכו ושהתנגדו לגירוש".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/194093

בן דורו ימיני כתב ש"המשפטיזציה המתגברת הופכת למפלצת שמובילה את ישראל למחוזות של התאבדות לאומית. הגיע הזמן להחזיר את הפרדת הרשויות, כדי להציל את ישראל מגדודי המשפטנים, השופטים, החוקרים והמבקרים".

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2321#responses

...ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, מפוחד...(מ)המשפטנים, (ש)רק אם ירצו, יהפכו אותו לכלי משחק בידיהם. הם יודעים לעשות את זה מצוין. תמיד מתוך רצון לשמירה על "שלטון החוק" ו"מנהל תקין" ושאר ירקות. הם מכניסים את אפם לכל מקום. הם בעלי השפעה אדירה. מוגזמת. אין עוד מדינה שבה האחיזה שלהם בשלטון הופכת לכל כך אנטי-דמוקרטית.

...מדי פעם קמות לנו ועדות שמציעות את שינוי שיטת הממשל. האחרונה שבהן, בחסות המכון הישראלי לדמוקרטיה, הגישה את הצעותיה לפני שבועות אחדים.

בראשות הועדה עמד נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, מאיר שמגר...אלא שיש בעיה.

כל ועדה שנשלטת על ידי אסכולת המשפטנים, תנציח את המיעוטוקרטיה, בוודאי בכל מה שקשור לשלטון המיעוט המשפטי. עצם העובדה שיותר מדי תחומים, ועדות, מינויים, מצויים בשליטת השיח המשפטי - היא חלק מהבעיה. משפטנים מבינים בתחום שלהם. אין להם שום יתרון בתחומים אחרים. אבל הם אימפריאליסטים. הם כוחניים. גם אם הכיסוי הוא "אקטיביזם משפטי" או "שלטון החוק". הם לקחו את שלטון המשפט והפכו אותו לשלטון המשפטנים.

...שינוי נוסף והכרחי מצוי בתחום המשפטי והשיפוטי. בניגוד למצב היום, שבו ממשלת הצללים השיפוטית עומדת מעל הממשלה, צריך לחזור לסדרי שלטון תקינים. הממשלה, למשל, היא זו שתמנה את היועץ המשפטי לממשלה. כך היה בעבר. כך חייב להיות. כך גם בכל מדינה שפויה.

מהפכה דומה חייבת להיות בתחום מינוי השופטים. הממשלה והכנסת ימנו את השופטים, בהליך שבו שלטון השופטים על המינויים ייפסק.

בניגוד לשטיפת המוח הקולקטיבית שבה אנו חיים, השיטה שבה שופטים ממנים שופטים היא ייחודית לישראל. אין עוד מדינה אחת בעולם עם שיטה כל כך אנטי-דמוקרטית. יש שתי מדינות, איטליה וספרד, שבהן שופטים מעורבים במינוי שופטים. מעורבים - אך לא קובעים בלעדיים ודומיננטיים.

כבר שני עשורים שהמשפטן הדגול, אהרן ברק, טוען שאו-טו-טו, מדינות אחרות צועדות בעקבות ישראל. אבל הזמן עובר. זה לא קורה. אף אחד לא מאמץ את העיוות הזה.

יש גם צורך בהשלמת חוקי יסוד שייתנו ביטוי להפרדת הרשויות.

המצב היום, שבו בג"ץ מתערב באספקת החשמל לעזה, ושופטת מחוזית כופה על המדינה חשיפת מסמכים הנוגעים לאספקת מזון לעזה - הוא סקנדל. וגם כאן, מדובר בעיוות שלטוני שאין כמוהו בשום מדינה מתוקנת בעולם.

ביהמ"ש העליון האמריקני לא היה מעז להתערב בתחומים כאלה.

...בבג"ץ התגבש רוב בעד זכות שיבה, גם אם בתירוץ של "איחוד משפחות". אין אבסורד כזה בשום מדינה. אסור שזה יקרה כאן. האיום עדיין לא הוסר. כך שעודף המשפטיזציה, (ו)חוסר המשילות... - כל אלה ראויים לריסון.

הצדקנים שבינינו, שהתרגלו להשליט את עצמם, בשם "שלטון החוק", יתחילו במסע האיומים שלהם.

אסור לוותר להם. פשוט אסור. השיטה שלהם מובילה את ישראל להתפרקות.

אפשר עדיין להציל את המצב. יש בישראל רוב דמוקרטי, יהודי וציוני. הרוב הזה חייב להחזיר לעצמו את השלטון.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2375#resp_blog_205893

ואת הדבר המכוער הזה חייבים להפסיק אחת ולתמיד:

מי מצפצף על החוק? משרד המשפטים ובתי המשפט

העסקת קרובי משפחה, מינויים בשיטת "חבר מביא חבר" והתעלמות מהצורך במכרזים - רשימה חלקית של ממצאי מבקר המדינה במשרד המשפטים ובהנהלת בתי המשפט.

בהנהלת בתי המשפט ובמשרד המשפטים, שתי הזרועות המובהקות ביותר של שלטון החוק, מתעלמים מהחוק ואף מפרים אותו. הממצא העגום הזה עולה מדו"ח מבקר המדינה, שבדק את סדרי קבלתם לעבודה של מזכירים משפטיים, עוזרים משפטיים, מאבטחים ומתמחים וגילה ליקויים חמורים. בנוסף - ואולי חמור אף יותר - בדיקת קירבת המשפחה בקרב עובדים בהנהלת בתי המשפט העלתה מסקנות קשות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3081656,00.html

מתברר שהפרקליטות שולטת על דעת עצמה ועוקפת את הדרג המדיני ומקדמת דו"ח ששון חדש

הפרקליטות (המייצגת כביכול את הממשלה אולם ללא רשותה וידיעתה) עתרה לבג"צ ומבקשת לבטל את האפשרות לקבל חזקה חוקית על קרקע ביו"ש על סמך עיבוד וחזקה שלה במשך 10 שנים, כפי שהמצב המשפטי כיום מאפשר.

כדי להוסיף חטא על פשע, המבנה המשפטי עליו מבוססת העתירה גורם לכך שבפועל קביעה זו תחול רק על יהודים, תוך יצירת אפליה חמורה נגד יהודים וזכויותיהם. המדובר הוא בסכנה של שלילת זכויות רטרואקטיבית מיהודים על אלפי דונמים או יותר, תוך סכנת גירוש של היהודים שמעבדים את הקרקע לאורך שנים, עקירת עצי פרי וגידולי שדה ומסירת הקרקע לערבים.

כמו כן, בנימוקי העתירה יש קביעות חמורות ביותר באשר למעמדה של מדינת ישראל ביו"ש ועל סמכויותיה בקרקע. המונח "המעצמה הכובשת" חוזר ונשנה מספר פעמים ביחס למדינת ישראל ויש הסתמכות חסרת תקדים בחומרתה על אמנת האג המגבילה את "המעצמה הכובשת" ביכולתה לבצע פעולות בקרקע. לנימוקים אלה השלכות מדיניות ומעשיות מרחיקות לכת גם על הקרקע למגורים ביהודה ושומרון.

בתגובה לחשיפה מסרו בתגובה בסביבתו של המשנה לראש הממשלה והשר לנושאים אסטרטגיים, משה בוגי יעלון, "כל עוד העניין נמצא בטיפול משפטי איננו רוצים להגיב, אך נדגיש כי הסוגיה נמצאת בסדר עדיפות גבוה לפתרון חיובי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/218764

לפלסטינים היתה אורה ושמחה ו... ששון.

מדינת ישראל וזכויות היהודים בה הולכות ומבוטלות על ידי מערכת המשפט ובראשה בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה הפועלים בפעולת מלקחיים.

יש לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולעקר אותו מכוחו באמצעות חקיקה ברורה. יועץ בלבד! נרצה נעשה כעצתך ולא נרצה לא נעשה כעצתך. החוק חייב לכלול אפשרות שהממשלה תוכל בכל עת להתייעץ ייעוץ משפטי גם עם עו"ד חיצוני כבחירתה.

והנה עוד יועץ משפטי שכוחו גובר על הכנסת הנבחרת. היועץ המשפטי לכנסת וגם לגביו יש לחוקק חוק שיפסיק את השלטון הלא נבחר הזה:

כך הפך היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, לדמות מפתח בעיצוב הדמוקרטיה בישראל

דיון בוועדת הפנים של הכנסת בתחילת ינואר היה מתוח. משרד הפנים הציג את הצעת החוק שגיבש, שעל פיה עובדים זרים שנישאו לישראלים ולא הסדירו את מעמדם החוקי - יגורשו לחו"ל לפרק זמן שעשוי להגיע עד לעשר שנים; רק לאחר מכן, יוכלו לנסות להסדיר מחדש את מעמדם. היועץ המשפטי לממשלה הסכים להצעת החוק, שרי הממשלה הבטיחו את תמיכתם.

אלא שהיועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, התייצב לדיון חדור רוח קרב, וטרף את הקלפים. הוא האשים את הממשלה בהתעלמות בוטה מפסיקות בג"ץ, ובניסיון להניח לפני הכנסת "מכשול חוקתי".

ארבעה חודשים אחרי הדיון ההוא, ביקורתו של ינון לא שככה. הוא הפך מפקיד שתפקידו לייעץ למחוקקים מאחורי הקלעים - לעוד זרוע בוחשת של בג"צ:

"מאוד התפלאתי שהממשלה הרשתה לעצמה להביא הצעה כזאת לכנסת", הוא אומר השבוע. "זה לא פשוט לצאת נגד הממשלה, אבל אני חושב שהיה שם סוג של ליקוי מאורות". לדבריו: "יועצים משפטיים הם גם שומרי הסף לתנאים המהותיים של הדמוקרטיה".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228462.html?more=1

לסיכום:

מישהו כאן התבלבל, הכנסת (הח"כים) היא הריבון בדמוקרטיה. התופעה של כל מיני פקידים שחושבים שבסמכותם למנוע או לשבש את עבודתו של הריבון, היא איום ממשי על סדרי השלטון בישראל. במקום הדמוקרטיה מתגלה עוד הוכחה למשפטיזציה של החיים הציבוריים שהושחתו על ידי בג"צוקרטיה. רק הציבור נמצא מעל חברי כנסת בדמוקרטיה. אין לאפשר לזרוע הזו של החונטה השמאלנית לטרפד הצעות חוק המיועדות לסייע למדינה במלחמתה נגד החתרנות הפנימית ונגד האוייב הערבי. היועץ הוא רק יועץ, והכנסת היא הריבון. אבל בישראל עם השלטון המעוות של מערכת המשפט במקום של הממשלה - היועץ המשפטי לממשלה שולט על הממשלה ועל משרד המשפטים. לשר המשפטים יש אפס סמכויות. לא רק הפרקליטות כפופה בלעדית ליועץ המשפטי לממשלה, אלא כל מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים כפופה ישירות ל- 5 המשנים של היוע"מ.

יש לעורר שוב את הדרישה לפיצול מישרת היוע"מ - והפעם לשלושה חלקים, הפרקליטות לחוד, חקיקה לחוד, ויישאר ליוע"מ רק הייעוץ.

גם פרופ' אברהם דיסקין, מומחה למדעי המדינה, במרכז הבינתחומי הרצליה מתריע שצריך לצמצם את כוחו של בית המשפט העליון, שהפך בית משפט לאוליגרכים ולשליטי על. לדבריו אין לתופעה זו אח ורע בארה"ב או באירופה ולכן הוא מצדד בשימוע לשופטים, ובמתן זכות וטו לועדת הכנסת לפסול שופטים שאינם מתאימים.

הם בוחרים את עצמם והפכו את עצמם לשליטי על שהסמיכו עצמם לפסול חוקים ואפילו לא לנמק את הסיבה לפסילה. בכל מקום אחר בעולם, נבחרי ציבור הם אלו שממנים את השופטים. יש הרבה סתירות וטעויות בחקיקה במיוחד בגלל העובדה שבית המשפט נטל לעצמו את הזכות להפוך חוקים מסויימים לחוקי על ולקבוע מידרג של חוקים שמבחינת האזרח הוא לגמרי שרירותי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=181288

הציבור חייב לדעת שהדוקטרינה הבריטית על פיה נוהג כביכול בג"צ אינה מכירה כלל בסמכותם של בתי המשפט להתערב בנעשה בין כותלי הפרלמנט וההליך במסגרתו מפרש בית המשפט את החוק - אינו הליך משפטי אלא פוליטי.

http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?FileName=/Minhali/Public/art_bdwl.htm

תבניתו של בית המשפט העליון בישראל (שהוקם על ידי הבריטים הקולוניאליסטים) הותאמה בזמנו לצרכי שלטון מקומי זר ולכן לבית המשפט מערכת מחושקת של סוכני אכיפה בכל מערכות השלטון. המבנה הזה לא עבר התאמה מאז ועד היום.

גורמים אחדים לעוצמתו חסרת התקדים של בית המשפט העליון נובעים מתהליך ההעתקה הדו-שלבי של המודל האנגלי, לכתחילה מאנגליה לארץ-ישראל ומשם למדינת ישראל. לכאורה הועתקה התבנית כמות שהיא, אלא שהבדלים מהותיים בסביבתו הקרובה והרחוקה של בית המשפט הולידו מיקום ומיצב (סטטוס) שונים מהותית. יודגשו שני הגורמים הבאים:

בתי המשפט הגבוהים של אנגליה מאויישים מזה כמה דורות במשפטנים מקצועיים ונעדר מהם גורם עממי כלשהו, ואולם ההכרעה השיפוטית לכל רוחבה של מערכת השיפוט שתחתיהם, נשלטת עדיין במידה ניכרת על-ידי הדיוטות הבאים ויוצאים מן המערכת.

אין ספק כי גורם עממי זה מגביל באורח משמעותי, הן את תוכנן וסגנונן של הנורמות היוצאות מבתי המשפט הגבוהים והן את מידת השליטה של הנהגת בתי המשפט הגבוהים על המערכת בכללותה. מידת כוחו של בית משפט אנגלי גבוה ללוש את המשפט המקובל מוגבלת מעצם העובדה שהלכותיו חוזרות לביצוע ישירות אל העם שאת משפטו הוא מקבל. על אלה יש להוסיף כי בעת העתקת השיטה מאנגליה לארץ-ישראל הביאו שופטי-העל אל השפיטה, השכלה רחבה שמעבר למשפט.

כל אלה נעדרים מן השיטה המקומית.

מן המערכת המקומית הוסרו בשלבי ההעתקה כל המרכיבים העממיים והשכלתם של שופטים מקצועיים לכל דרגותיהם מושפטה לחלוטין. תוצאתם של הליכים אלה היא שופטי-על היונקים משיטת האם האנגלית את מעמדם כיוצרי-דין, אלא שהם עצמם והמערכת שתחתיהם כולה פועלים במערכת סגורה של תרבות מקצוענית-משפטית שאיננה מרוסנת ואיננה מועשרת ממקורות חיצוניים.

לכל אורך תקופת המנדט הבריטי היה בית המשפט העליון של א"י שני בהירארכיה המוסדית, כשמעליו הועדה השיפוטית של בית הלורדים הבריטי (בכובעו כמועצת המלך הפרטית).

כך, למשל, כשישב כערכאה ראשונה כבית המשפט הגבוה לצדק, היה כפוף בפועל לערעור בפני ערכאה גבוהה ממנו. כך למשל גם כשקבע את הלכתו בדבר כפיפות עצמו לתקדימיו, נטל אסמכתא מבית המשפט לערעורים של אנגליה, ולא מבית הלורדים הגבוה ממנו.

משקמה המדינה ונשמטה הערכאה הגבוהה, הפך בית המשפט עליון באמת, בלא שקם הוא עצמו או קמו אחרים מעליו וביצעו את ההתאמות המתבקשות.

כך מצוייה שיטת המשפט הישראלית לאורך מרבית שנותיה במצב בו נמזגו בית המשפט החוקתי והמנהלי היחידי במערכת, לבית דין אחד היושב כערכאה ראשונה ואחרונה, כשהוא צמוד לבית המשפט העליון לערעורים אזרחיים ופליליים.

כך, למשל, דבק בית המשפט העליון הישראלי בעקרון התקדימיות העצמית, 35 שנים לאחר שהסיר עול זה מעל עצמו בית המשפט העליון של אנגליה, הוא בית הלורדים.

כל אלה יוצרים ריכוז כוח חסר תקדים בידי בית המשפט העליון.

מה אם כך תבנית הכוח הפנימי של מוסד רב עוצמה זה?

הוא חוסם ביקורת עליו.

כך לא עלו מעולם לדיון ציבורי כלשהו שאלות היסוד האתיות והמנהלתיות של תרבות ההכרעה בבית המשפט העליון.

שאלות אלה ורבות דומותיהן לא היו חיוניות כלל בעת שהוקמה תבניתו של בית המשפט בראשית ימיה של פרובינציה שולית של האימפריה הבריטית ברבע הראשון של המאה הקודמת, אך הן חיוניות לתרבות הפוליטית של מדינת ישראל הריבונית והדמוקרטית, בה הציב את עצמו בית המשפט העליון במעמד שווה לשתי רשויות השלטון האחרות והוא חולק עימן את הנהגתו של המוסר הציבורי.

http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?FileName=/Minhali/Public/art_bdwl.htm

הקושי עם בג"צ קשור בדעותיה האמיתיות של האוכלוסייה, ולא בטכניקת ייצוג זו או אחרת. כל ניסיון לפתור את הקושי באמצעות שליטה, נגוע בסתירה לכללים בסיסיים של המשחק הדמוקרטי.

http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?FileName=/Minhali/Public/art_bdwl.htm

לסיכום:

אנרכיה ואינפלציה של יועצים משפטיים מביאה את ישראל לאבסורדים
והאבסורד חוגג בשמים שאין להם גבול, וכך מצאנו "יועצת משפטית" של הכנסת (כאילו שהכנסת לא אמורה להיות אחראית על חקיקתה היא בסמכות שהואצלה לה מידי העם) המחליט שחוק זה או אחר איננו יכול להעלות להצבעה בקולות חברי הפרלמנט, משום שהוא נוגד לדעתה את הפארסה האפארטאצ'ית של הפרופסור אהרן ברק, הקרויה "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו", חוק שהוא לדעת רבים מחטף פיראטי המהווה לדעתו של אהרון ברק, יסוד היסודות ובסיס לחוקה של מדינת ישראל, חוקה, שמאז הכריז דוד בן-גוריון על האסיפה המכוננת המיועדת לחקיקתה "ככנסת הראשונה", לא נחקקה מעולם למדינת ישראל.

זאת ועוד, אותה יועצת משפטית של הכנסת עשתה דין לעצמה והחליטה עבור הכנסת והעם כולו, שחבר כנסת מרגל ובוגד המוסר לאויב מידע בעת מלחמה על מקום נפילת הטילים, יזכה בעזרתה הנדיבה לפנסיה ממשלתית גם כשהוא משרת את האויב ונמלט מהמשפט הישראלי.

ועל חוק ההתנתקות שהוא פסגת החקיקה הנפשעת שבאחריותו של היועץ:

"אבל כל חטאיך וכישלונותיך אלה כיועץ המשפטי לממשלה מלבינים כשלג לעומת פסגת החקיקה הנפשעת אותה הובלת בשקיקה ובנפש חפצה בתקופה שקדמה לגירוש תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, פעולה זדונית שהובילה להחרבת עשרות ישובים פורחים ולהרס של קהילות יהודיות שוקקות חיים בתשעה באב התשס"ה, אוגוסט 2005.

זו היתה חקיקה מנשלת, אכזרית, שגרמה לאלפים לאבד את נשמתם, כבודם ורכושם עלי אדמות. קשה להימנע מהשוואת החוק אותו הכינו אנשיך לכנסת ותוצאותיו, עם מעשי גירוש שקרו אך לפני פחות משבעה עשורים בידי צוררים מאבדי עמנו, בנוראה שבמלחמות אנוש.

בשם "הדמוקרטיה", תוך רמיסת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, תוך התעלמות מזכויותיו של העם היהודי בארץ ישראל, המצאת תואנות שווא המאששות את טענותיהם של הגרועים באויבנו, שאנו כובשים כביכול, שטחים לא לנו.

מבית היוצר שלך יצא הטיעון הנואל והשיקרי אותו קיבל אהרן ברק בפסיקתו נגד עותרי גוש קטיף, בדבר "תפיסה לוחמתית" כביכול, שבה מחזיקה מדינת ישראל את "השטחים הכבושים".

לא יועץ כי אם רועץ היית לנו

אתה אדוני היועץ הגנת על החקיקה הנוראה הזו, המכה בנו יום-יום בתעמולה זדונית, כמו בניסיון לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בכל שטחה, אותה מובילים הגרועים באויבי ישראל ברחבי תבל. לא דינא דמלכותא עמדה לדיון העקרוני הזה בפני עשרת שופטי חותם הגומי בבית המשפט העליון, כי אם דינא דקטלא (גזר דין מוות) של הזכויות המוקנות לעם היהודי בכל ארץ ישראל ובכל פיסת אדמה שלה.

לא יועץ כי אם רועץ היית לנו ומעשיך ייזכרו לדיראון עולם יחד עם מחוקקי העוון בכנסת ישראל בממשלת ישראל, ובבית המשפט העליון שהסיר הגנתו מציבור מגורשי גוש קטיף והשומרון, שם ללעג את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ופסל תקדימית ואת זכויותינו על ארץ ישראל.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44619-00.html

"בלי שלטון הרוב באמצעות הדרג הנבחר נשמט הבסיס הדמוקרטי של המשטר, ובלי משילות, אוחזת שתקת בזרוע המבצעת -שתקת אשר הגיעה בארצנו לדרגה כה גבוהה עד שהיא עצמה מהווה סכנה לקיומה של הדמוקרטיה הישראלית".

"קיימת מעורבות גדולה מדי של המערכת המשפטית. באמצעות מושגים כמו סבירות, מידתיות, צדק חלוקתי, פרשנות רחבה של החוק מעבר ללשונו תוך איזון אינטרסים, הרחיב בית המשפט את שיקול הדעת השיפוטי מעבר למידה על חשבון רשויות המימשל הנבחרות. הקושי אינו נובע רק מהמעורבות הישירה של בית המשפט העליון, אלא מהחלת נורמות הפסיקה על ידי הייעוץ המשפטי בכל משרד".

בלי יכולת שלטונית, גם לא תוכל המערכת המשפטית לתפקד. בלי שלטון אין שלטון חוק.

היועץ המשפטי לממשלה הוא גם זה העומד בראש התביעה וגם למעשה מחליט בעניין מדיניות התביעה למרות שקיים ביניהם ניגוד עניינים. שילוב סמכויות אלה הוא מצב לא סביר וחריג שאינו מקובל בדמוקרטיות אחרות. יתר-על-כן, לממשלה, כמו לכל גוף בישראל, יש זכות לקבל יעוץ משפטי עצמאי ואין זה סביר שמי שמייעץ לממשלה בבוקר, יהפוך לתובע של חבריה בערב.

הפרדה בין שני התפקידים השונים האלה תשרת טוב יותר את שני האינטרסים הציבוריים: אכיפת המשפט הפלילי ללא משוא פנים ומתן ייעוץ משפטי לממשלת ישראל.

http://amnonrubinstein.com/%D7%A1%D7%93%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D-%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%9E%D7%9F.html

לאור האמור חלה על הכנסת ועל הממשלה החובה להחזיר לישראל את הדמוקרטיה הפרלמנטרית שנשדדה ממנה על ידי משפטנים צרי אופק, שמאלנים, פוליטיים ולא דמוקרטיים, שהפכו אותה לדמוקרטיה חוקתית בה הועבר השלטון לבג"צ ולמערכת המשפט ללא רשות מאיש!

חקיקה עכשיו!

**********

האשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני ב' 'באדר ב תשע''ד    08:08   03.03.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. יורם שפטל על 18 הדירות בבעלות אהרון ברק ומשפחתו  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 03.03.14 בשעה 08:14 בברכה, ליה
 
http://www.youtube.com/watch?v=nDkVTk033uE#t=247


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
אור ליום שלישי ג' 'באדר ב תשע''ד    19:54   03.03.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. בכנס שלטון החוק בכנסת: בג''צ עירער את כללי הדמוקרטיה ואין לו מונופול על התבונה!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 03.03.14 בשעה 19:59 בברכה, ליה
 
ח"כ איילת שקד בכנס שלטון החוק בכנסת: בעיית המשילות במדינת ישראל נובעת מעודף משפטיזציה ובירוקרטיה ולא מאחוז החסימה.

חברת הכנסת איילת שקד (הבית היהודי) בשיתוף הפורום המשפטי למען ישראל ערכו היום (ב') כנס בנושא שלטון החוק.

הכנס דן בשאלת האקטיביזם השיפוטי ומעמדה של הכנסת כרשות מחוקקת אל מול מעמדו ההולך וגובר של בית המשפט העליון.

בראשית הדיון עלה לבמה שר המשפטים לשעבר הפרופסור דניאל פרידמן שתקף את חוק המשילות, "מה שישפיע על השאלה כמה דירות יבנו במקום מסוים לא תלוי בחוק הזה, אלא תלוי במשפטיזציה ובמערכת הבירוקרטית".

פרידמן השמיע ביקורת כלפי בית המשפט העליון, ש"גולש" לתחום החקיקה. "כשבג"צ פועל כמחוקק, התוצאה היא שהוא לא עובר את אותו המנגנון המבקר שכנסת ישראל עוברת. לשופטים אין את הראייה של השלכות הרוחב של החקיקה, והם מוציאים דבר חקיקה בקלות יתרה שיכולה להיות מרחיקת לכת".

"בית המשפט העליון מודיע שחוות דעת של היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה. מה הבסיס לזה? מאיפה זה בא? אין לזה שום בסיס. מה גם שיכול להיות שהיועץ המשפטי טועה...בנוסף הוא מודיע שלממשלה לא מגיע ייעוץ משפטי בבית המשפט. היא צריכה לקבל רשות מהיועץ המשפטי שהוא ייצג אותה, ואם היא רוצה שעו"ד אחר ייצג אותה היא צריכה לקבל רשות ממנו".

"אלו חוקים שמשבשים לגמרי את היכולת של הרשות המבצעת", הדגיש פרופ' פרידמן, "הפקיד שיושב במשרד המשפטים מוסמך לומר לממשלה 'אסור לך לקחת עו"ד', 'אני אומר לך כך וכך גם אם אני טועה' ועוד. זה דבר שלא יתואר".

ח"כ שקד הגיבה לדבריו של פרידמן ואמרה "אני נמצאת ביום מאד יוצא דופן כי אנחנו צריכים לאתגר את הקואליציה ולהעביר שני חוקים משמעותיים: חוק המשילות וחוק הגיוס. שניהם רגישים כל אחד בתחומו. אני מסכימה שלחוק המשילות אין קשר למשילות, השם הזה מטעה".

"אני מתמודדת עם חוק מאד מורכב, והיום כל הדיון היה סביב השאלה מה יגיד בג"צ. ערך השוויון בחיים הרי לא מוחלט. אנחנו רוצים לעשות את הדבר הנכון ביותר בחוק, תוך הבנה ששוויון מוחלט לא יהיה, ואנחנו כל הזמן נדרשים לאמירה מה יהיה בבג"צ. הכנסת מאבדת כך את יכולת הריבונות שלה, כאשר זו השאלה המרחפת מעל החדר. זה מגיע למקרים מגוחכים שמכניסים חלקים מהחוק להוראות שעה רק כדי שזה יעמוד בבג"צ ולא בגלל שאנחנו המחוקקים מאמינים בזה", סיפרה ח"כ שקד.

לאחר דברים אלו החל דיון בצוות בהנחיית עידן אבוהב וח"כ שקד, ובהשתתפות משפטנים מן השורה הראשונה; ד"ר שוקי שגב מהמכללה האקדמית נתניה, פרופסור אריאל בנדור מאוניברסיטת בר אילן, פרופסור רון שפירא מהמרכז האקדמי פרס ברחובות ופרופסור ברק מדינה מהאוניברסיטה העברית.

פרופסור רון שפירא אמר כי לאור המצב כיום, בו בית המשפט אחראי באופן בלעדי לענייני דת ומדינה, ואילו יתר ענייני המדינה, כגון חוץ ובטחון, מתנהלים בתוך הכנסת, "היכולת של הבית היהודי לעשות קואליציה שסוחרת בערכי דת ומדינה בתמורה לערכי חלוקת ארץ ישראל, למשל, מסוכלת במידה רבה כי דת ומדינה מחליטים בבניין אחר בירושלים. זה מתח חברתי בלתי פתיר. אני חושב שפרופסור נאמן מצליח היה להוביל פתרון בנושא הגיור, פתרון שהיה מוסכם על עם ישראל, אילו רק היו מרשים לו לנהל מו"מ בסוגיות שחוצות את גבולות הטיפול של גבעות סמוכות בירושלים".

פרופסור ברק מדינה התייחס לחוק הגיוס והפחד מפסילת בג"צ ואמר כי "לעניות דעתי 95 אחוזים שבית המשפט לא יפסול את החוק. בג"צ פוסל חוקים כאשר הכנסת לא דנה בנושאים באופן ענייני. זו הסיבה שביהמ"ש פסל את חוק טל ואת ההסדר בעניין אדמות הקיבוצים. לדעתי אין סיכוי שבית המשפט יתערב בהחלטה הזו של חוק הגיוס כי היא עניינית".

פרופסור אריאל בנדור אמר כי "בית המשפט העליון הוא פופוליסט, ובכך שהוא מחליט בשאלות ערכיות בנפרד מן המערכת הפוליטית הוא למעשה מונע את נשמת אפו של השיח הדמוקרטי וכך באמתלה פרוצדורלית קובע את סדר היום". ד"ר שגב הוסיף וטען כי "אין לבית המשפט העליון מונופול על התבונה ועל ההגנה על זכויות אדם".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/271928


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ששי כ' 'באדר ב תשע''ד    17:25   21.03.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. משה נגבי הוא שרלטן, סותם פיות, שקרן ומשרת נרצע של האוליגרכיה המשפטית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 21.03.14 בשעה 17:33 בברכה, ליה
 
"השרלטן מרשות השידור"

העיתונאי והפובליציסט בן דרור ימיני תוקף בחריפות את מי שמוגדר בקול ישראל פרשן משפטי - משה נגבי, ומכנה אותו "סותם פיות ושרלטן סדרתי".

הזמנתו של העיתונאי והפובליציסט בן דרור ימיני לאסיפת תמיכה בשידור הציבורי בוטלה ברגע האחרון לאחר שאיש רשות השידור המוגדר כפרשן משפטי משה נגבי הטיל וטו על השתתפותו באירוע.

בן דרור ימיני תוקף בבלוג האישי את האיש, "משה נגבי מגלגל עיניים צדקניות ומדבר על חופש הביטוי, כשלמעשה, מדובר בסותם פיות ושרלטן סדרתי".

ימיני מציין בטורו כי זו לא הפעם הראשונה שנגבי פועל מאחורי הקלעים לסתימת פיות. "נגבי נחשד בעבר בהעלמת ראיות כשהיה פרקליט צבאי. הוא הועבר מתפקידו. דן מרגלית סיפר על ניסיון לעסוק בעניין בערב חדש. נגבי הפעיל לחצים. השידור בוטל", כתב ימיני.

"האיש אינו רק סותם פיות. הוא גם שקרן. הנימוק של נגבי נגד השתתפותי היה שקראתי לפיטוריו. לא היה ולא נברא. פרסמתי מאמרי ביקורת נוקבים על הפרשנות המשפטית שלו, אבל אף פעם לא קראתי לפיטוריו. להיפך. כשהיה חשש כזה, גייסה אותי זהבה גלאון לקריאה למען המשך העסקתו".

ימיני מזכיר כי נגבי כינה את פרופסור דניאל פרידמן "רעה חולה ... תוקע סכין בגב".

"הוא איננו פרשן. הוא שילוב של צדקן, שרלטן ומשרת נרצע של האוליגרכיה המשפטית. הוא תמיד בעד החמרה. הוא תמיד בעד העמדה לדין. הוא תמיד יודע שהנאשם אשם וגם כשאביגדור קהלני זוכה בשתי ערכאות, נגבי המשיך להתגולל נגדו תוך כדי הטעיה. הוא תמיד בעד אקטיביזם עוד יותר קיצוני. הוא חזק בסיסמאות וחלש בעובדות. הוא תמיד מדקלם את העמדות שבין מר"צ לחד"ש. הוא תמיד מאיים עלינו בסכנות לדמוקרטיה".

"האיש ימשיך לגלגל עיניים צדקניות ולדבר על חופש הביטוי, תוך כדי סתימת פיות למי שאינו חושב כמותו. זה האיש. אני אמשיך לתמוך בשידור הציבורי למרות נגבי, תוך מאבק בתופעות מהסוג של נגבי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/273081

תגוביות:

1.הללויה! ימיני אומר בקול רם את שהיה צריך לומר מזמן!!!

2.ניתוח נכון של התופעה הנקראת משה נגבי.

3.איך אפשר להביא תמיד אותו פרשן ותמיד בעל אותן דעות??? יצור מחליא.

4.נגבי איש מכוער בחיצוניותו ובפנימיותו.

5.משה נגבי הוא שמאלן מהסוג המכוער ביותר.

6.כל מילה נכונה. נגבי הוא רעה חולה ותופעה מסוכנת.

7.עובדי רשות השידור - טפילים מוצצי דם. לסגור מבלי לחשוב פעמיים.
קרציות תשקורת. האגרה - מזון לקרציות.

8.אמת מארץ תזעק - ומלאה הארץ חבלני משפט, עד שיבוא יום הדין שאז תבוא המציאות חשבון עימם. רק שלא נאלץ כולנו לאכול את הסאה שהקדיחו.

9.כל מלה בסלע, נגבי הוא רעה חולה.

10.כל הסמולנים של רשות הרשע--- לפח.

11.לסגור את רשות השידור ולפטר את אוכל החינם נגבי העמלקי.

12.להגדיר את נגבי כפרשן זו הונאה. הוא פשוט תעמולן בזוי.

13.מדוע מנכ"ל רשות השידור מרשה לתופעה הזו להימשך? מי שסתום פיות לאחרים - הגיע הזמן לסתום לו את הפה.

14.ברשות השידור הממלכתי מן הראוי שיחליפו מדי כמה שנים את הפרשנים ויוכנסו דעות שונות או לפחות יובאו שניים לעומתיים באותו מעמד. פרשן נצחי כזה הינו גם עודד שחר, המקפץ בין הרדיו לטלוויזיה, ידו בכל, בכיין סדרתי, מופיע בכל תוכנית אפשרית ופשוט נמאס לראות ולשמוע את
קולו הבכייני והמוטרד תמיד...וכמעט תמיד כפרשן יחיד.

15.אני תוהה מתי תיפול הדיקטטורה הפולנית ששולטת בבג"צ, בפרקליטות וברשות השידור!?

16.נגבי הוא טרוריסט משפטי מהחבורה של אהרון ברק וערפאת.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=4918#responses




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון כ''ב 'באדר ב תשע''ד    11:51   23.03.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 16  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 23.03.14 בשעה 12:26 בברכה, ליה
 

שלטון החונטה. חבורה קטנה של עוטי גלימות שחורות בבג"צ מהתלת במדינה שלמה!

"צופר" ערך תחקיר ובו מספר ממצאים המתארים כיצד שולטת החונטה המשפטית של העליון על המדינה

בידיעה קודמת היום שסיקרה את ההתקפה של ברק על פרידמן, המנסה לשים קץ לשלטון החונטה המשפטית שייסד, כתבנו: "תפישת השלטון הבלתי חוקית של ברק נעשתה תוך ניצול המשטרה והפרקליטות שעמדו לצידו, ובעיקר תוך שימוש במדיה לשטיפת מוח של ההמונים. הכתבלב הבולט ביותר שעמד לרשותו היה פרשן משפטי, משה נגבי, שממשיך היום במלאכתו כשופר של מחליפת ברק בתפקיד, דורית ביניש".

בכתבה הנוכחית נחשוף משהו מן הדרך הפלילית בה שולטת החונטה המשפטית ברשות השידור באמצעות כתבים המשמשים לה שופר, ונתמקד בעיקרי שבהם, משה נגבי.

דוגמא לדרך בה משרת נגבי את אדוניו, ניתן היה לראות בזמן העימות שהיה לאחרונה בין ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ובין בית המשפט העליון, בראשות דורית ביניש, כאשר האחרונה ניסתה לאלץ את אולמרט לבנות ביישובי עוטף עזה מיגון, בניגוד לדעתו.

ברור שהחלטה מסוג זה היא פררוגטיבה של הזרוע המבצעת והתערבות של הזרוע המחוקקת בנידון זה אסורה. התערבות בג"ץ בראשות ביניש בנושא, היא חוליה נוספת בערעור מערכת האיזונים בין שלוש הזרועות של המדינה, דבר שהוא הרס הדמוקרטיה ותפישת שלטון בצורה לא דמוקרטית ע"י בית המשפט העליון. מובן אפוא ששר המשפטים, דניאל פרידמן, נתן גיבוי מלא לראש הממשלה, כאשר הלה סירב למלא אחר החלטת בג"ץ.

כאשר נשאל משה נגבי, בתוקף תפקידו כפרשן המשפטי של קול ישראל, על דעתו בעניין אמר:

"שר המשפטים פרידמן הוא הרעה החולה, הוא תקע סכין בגב המערכת המשפטית.....שר המשפטים לא נוהג כפי שנהגו קודמיו לתפקיד שהגנו על מערכת המשפט ובמיוחד על בית משפט העליון...."

באתר "גלובל רפורט", ביום 23.07.2007, נכתב בעניין זה:

"משה נגבי הוא כתבלב החצר של ביניש וזה בסדר כי גם לצד שכנגד לא חסר כתבלבים וחצרות. אלא שהוא מגן על מהלכים בלתי תקינים של ביניש ותוקף את שר המשפטים פרופ´ פרידמן בקביעות".

ומוסיף הכותב: "אלא שמשה נגבי שוכח לגלות לנו למה הוא עף מהפרקליטות הצבאית".

במה מדובר? את הקריירה שלו כמשפטן התחיל משה נגבי כתובע צעיר בפרקליטות הצבאית בעזה בשנות ה-70 הראשונות (לפני כ-30 שנה לערך). הוא נזרק חיש מהר משם, כאשר התברר שבמקום לעזור לפרקליטות לשפוט מחבלים, נפל עליו חשד כבד שסייע למחבל להימלט מעונש.

דן מרגלית, בספרו "ראיתי אותם", בהוצאת זמורה ביתן, 1997, חושף את הפרשיה האפלה בה היה מעורב משה נגבי, ושאותה חשף מי שהיה אז פרקליט צבאי בשם דניאל פרידמן. (זהות השמות היא מקרית בלבד, לא מדובר בפרידמן שר המשפטים דהיום, אלא במישהו אחר).

בספרו של מרגלית, בעמודים 246-247, הוא מתאר כיצד הופעל עליו לחץ כבד למנוע את חשיפת הפרשה בה היה מעורב נגבי.

הדבר החל כאשר "בתוכניתו של נסים משעל ´שיחת ועידה´ " הופיע "אהוד ברק" אשר "השמיע במרומז הערות בוטות על התנהגותו של הפרשן המשפטי משה נגבי אשר שימש כתובע במהלך שירותו הצבאי", כותב מרגלית, ומוסיף:

"לא היתה זו הפעם הראשונה, ששמעתי רמזים בפרשייה זו. כבר היו שקדמו לו. אך משהרשה לעצמו ברק למתוח ביקורת על נגבי – מיד קמה זעקה בתקשורת: איך הוא מעז?"

ממשיך מרגלית ומתאר כיצד התוודע לפרטי הפרשה "בעקבות פרסום בעיתון הצופה", ואז החליט להזמין "ל´ערב חדש´ – פרקליט גבוה וכסוף שיער, ובפיו סיפור המעשה". הפרקליט "היה עורך הדין דניאל פרידמן".

מתאר מרגלית את ששמע מפיו של פרידמן:

"הדבר היה בשנות השבעים הראשונות. נגבי שימש כתובע בבית הדין ברצועת עזה. פרידמן נשלח להיות אחראי על היחידה, כאשר התייצב לפניו אחד מאנשי השב"כ ובפיו תלונה תמוהה: שני ערבים נחשדו בהנחת מוקש והורשעו, והנה בכלא מצוי רק אחד מהם. היכן חברו?

פרידמן עיין בתיקים הנוגעים למשפט וזימן אליו את התובע משה נגבי.

להפתעתו, סיפר לי פרידמן, הסכים נגבי בבית המשפט להפחית מחומרת ההאשמות שיוחסו לאחד הנאשמים, ותקופת מאסרו הותאמה לכך שישוחרר עם מתן גזר הדין, או סמוך לו.

פרידמן יזם בירור עם משה נגבי. הוא (פרידמן – ש.ק.) סיפר לי (למרגלית – ש.ק.) כי נגבי טען שלא היו בתיק ראיות מספיקות...פרידמן רצה לבדוק. שוב חזר פרידמן אל התיק, ועתה הופתע לגלות כי ההודאה של הנאשם הפלשתינאי איננה, נעלמה לה. הוא הורה לחפשה ולא נמצאה. שררה מבוכה. חלפה שעה נוספת ואחת החיילות חזרה ובידה קרעים של ההודאה. היא מצאה אותם בחומר שנשלח לאשפה.

החשד נפל על נגבי, סיפר פרידמן, והוא (נגבי – ש.ק.) הכחיש. אך פרידמן לא רצה עוד את נגבי בשורותיו – בין אם נהג כך במתכוון, או ברשלנות, בין אם יוכח שהוא קרע את ההודאה ובין אם לאו.

הוא העביר את עניינו של נגבי אל הפרקליט הצבאי הראשי ד"ר צבי הדר בתוספת הודעה כי אינו רוצה לעבוד במחיצת תובע-משפטן כמוהו ביחידה...נגבי הועבר לשרת החיל החינוך".

מרגלית מסביר מדוע לשמע דברים אלו מפיו של פרידמן, הבין שמדובר בצעד מאד לא תקין: "או שנגבי חף מפשע...או שצריך להעמידו למשפט ולמצות את הדין".

כותב מרגלית: "סביר להניח כי נגבי נוסף 1997 היה דורש בתוכניותיו ברדיו, בטלוויזיה ובטורו במעריב לברר סוגיה כזאת עד תום".

"אביו, שהיה שופט בית הדין לענייני עבודה", כותב מרגלית "התלונן על העברת משה נגבי מהפרקליטות לקצין החינוך, אבל סיפרו לו מה מייחסים לבן, והעניין נרגע...אבל מה על זכות הציבור לדעת? מי כנגבי תבע זכות זו בכל שופרותיו? האם דווקא במקרה שלו יש להטיל חיסיון?"

"התקשורת, אותה תקשורת שמצליחה להגיע לכל מקום, לא פיצחה את הסוד – למה התכוון ברק...היא נכשלה על אף שהעובדות, בקווים כלליים, היו ידועות בפרקליטות הצבאית לד"ר הדר ולאמנון סטרשנוב ולאילן שיף. ולמי לא?

אלא מה? בתחושה קשה שאיני יכול להוכיחה נראה לי כי היה זה קשר שתיקה תקשורתי. נגבי הוא ´אחד משלנו´, ומפרש...את החוק על פרשיותיו השונות ברוחם של אלה בתקשורת שהם עירוניים, חילוניים ובמתחם העבודה-מר"צ" – מלמד אותנו מי שבקיא בנבכי התקשורת, כיצד באמת מתנהלים שם העניינים.

מכל מקום, באותה עת, לאחר שפרידמן מן הפרקליטות בעזה סיפר למרגלית על מעללי פיקודו, משה נגבי - כיצד נפל עליו חשד כבד שסייע למחבל להימלט מעונש, בלי שהדבר נחקר, שהרי אם אכן נכונים הדברים, מתעוררים חשדות כבדים לגבי מניעיו לסייע למחבל - ברור שהדבר צריך להיבדק.

ובכן, עתה, כאשר פרטי הפרשה, עליה רמז אהוד ברק נודעו למגיש "ערב חדש", מצא לנכון לחשוף את פרטיה לציבור. כותב מרגלית:

"ב´ערב חדש´ התנהל ויכוח סוער אם להצטרף למעלימי העין. שכן פרידמן הסכים להופיע לראיון ולומר את הדברים בעצמו ועל אחריותו המלאה. הזמנו, כמובן, את נגבי להתייצב מולו ולהשיב לו כפי הבנתו. הוא סירב. הצענו לו להגיב בכתב, או למסור לנו בטלפון את תגובתו מיד לאחר שיצפה בראיון עם עורך הדין פרידמן.

לא. והוא לא הסתפק בסירובו. נגבי הפעיל על יוסי רונן לחץ אדיר...למנוע את הופעת פרידמן בטלוויזיה. בינתים יצא פרידמן לדרך והגיע לבניין. המאפרת מלכה ישראל כבר עמדה להזמינו לתפוס את מקומו על הכורסה מול המראה כאשר עורכי ´ערב חדש´ נכנעו ללחצו של נגבי ושלחו את פרידמן הביתה".

עד כאן סיפור המעשה בספרו של מרגלית. הוא לא מרחיב בנושא "הלחץ האדיר" שהופעל ע"י נגבי. איזה כוח יש לעיתונאי להפעיל "לחץ אדיר" שימנע ממערכת "ערב חדש" לחשוף סיפור טוב אותו אימתה?

מאיפה יש לנגבי יכולת להפעיל "לחץ אדיר"?

באמצע שנת 2002 נערך סבב קיצוצים ופיטורים נרחב ברשות השידור, במסגרתו קיבלו גם ארבעה עובדים בכירים המועסקים בחוזה אישי, מכתבי פיטורין.

הראשון שבהם שקיבל מכתב פיטורין, היה הפרשן המשפטי של קול ישראל וערוץ 1, משה נגבי. תוקף החוזה האישי עימו הסתיים אז, ועל-פי הנחיית מנכ"ל רשות השידור, הוחלט שלא לחדש את החוזה עימו. נגבי קיבל את מכתב הפיטורין ביום 12.6.02, שבו הודע לו על סיום החוזה ועל אי חידושו.

אלא שעם פרסום הידיעות בנושא זה חלה תפנית. נגבי הוזמן כבר למחרת לנהל מו"מ על חידוש החוזה עימו.

מי התערב לטובתו של משה נגבי?

התשובה לשתי השאלות הללו מתבהרת, כאשר מתוודעים לפטרונית של נגבי ברשות השידור ולקשריה. מדובר בעו"ד חנה מצקביץ´, היועצת המשפטית של הרשות. על תפקידה של זו ומי עומד מאחוריה, ניתן ללמוד ממכתב ששלח הכתב לענייני משטרה של רשות השידור, אורי כהן אהרונוב, ביום 15.6.00, אל רפיק חלבי, מנהל חטיבת החדשות. כותב אהרונוב:

"הנידון פניית היועצת המשפטית של רשות השידור אלי רפיק!

אמש בשעה 19:00 לערך העברתי לעורך מבט ידיעה ולפיה חשוד העו"ד יחזקאל בייניש בתקיפת אשה בי-ם. טרם העברת הידיעה לעורך שוחחתי עם המתלוננת ("הוא תפס אותי בחוזקה ביד וניסה לחבוט בי ביד השנייה בראשי בלא הצלחה")

כמו כן שוחחתי עם המשטרה שאישרה את דבר התלונה. גם למר בייניש, בעלה של השופטת בייניש פניתי וקיבלתי את תגובתו.

לפתע בשעה 20:15 צילצלה חנה היועמ"ש של רשות השידור ובקול תקיף ביקשה הסברים לכך שהעברתי ידיעה בעניין זה...הגב´ חנה שלדעתי פנתה אלי בעקבות פנייה שקיבלה "מן המע´ המשפטית" לחצה עלי מאוד שאין מקום לשדר את הידיעה.

יש לציין שכבר בתחילת דבריה (בתחילת הלחץ שהפעילה) היא טרחה להזכיר יותר מפעם אחת שבימים אלה היא מטפלת בעניין "הקלטת שלי" ושלדעתה לא יהיה מנוס מלמסור אותה "להם". לבסוף השבתי לה שמדובר בעניין עיתונאי עקרוני ולא "בקלטת שלי"."

מכתב זה שופך כנראה אור על זהות הגורם שעמד מאחורי משה נגבי כאשר זה הפעיל "לחץ אדיר" למנוע את פרסום הכתבה אודותיו. הוא גם מבהיר את מערכת ההשפעות והלחצים המופעלים על התקשורת.

מושא הכתבה אותה רצה לשדר אהרונוב, יחזקאל ביניש, הוא בעלה של נשיאת בית המשפט העליון היום, ושופטת בית המשפט העליון דאז - דורית ביניש. הבעל היקר תקף אישה. הכתב לענייני משטרה של הרשות קיבל ידיעה על התקיפה, אימת אותה ורצה לשדר אותה. הוא פנה כמובן ליחזקאל ביניש לקבל תגובה. לא צריך להיות רבי עקיבא אייגר כדי להבין שביניש פנה מיד לאשתו. וכך, 3/4 שעה לפני שידור מהדורת "מבט", מתקבלת פנייה "מן המערכת המשפטית", לבטל את שידור הידיעה על תקיפת אישה ע"י בעלה של שופטת בית המשפט העליון.

ברור שלא דורית ביניש עצמה התקשרה לעורך "מבט". סביר להניח שהדבר נעשה ע"י היועצת המשפטית של הרשות. מן העובדות המתוארות בכתבה זו, כמו מממצאים אחרים, עולה שתפקידה העיקרי ברשות הוא לשמש כלי בידי החונטה המשפטית שייסד ברק.

יצוין, שצריך גם לשים לב לשיטות הסחיטה הפסולות, שבודאי יש להן היבט פלילי, אותן הפעילה מצקביץ´ על הכתב, כפי שעולה ממכתבו לעורך. אבל, כאשר יודעים מי עומד מאחוריה, לא פלא שהיא מסוגלת לנקוט בשיטות כאלו. מי יעיז לפתוח בחקירה, שלא לדבר על הגשת כתב אישום, נגד מי שחוסה בצילם של עוטי הגלימות השחורות מן העליון?

ביום 21/03/03 כותב קלמן ליבסקינד, ב"מעריב", על מעללים נוספים של יחזקאל ביניש. הפעם, בנוגע לפרשייה בה הוא חשוד בגניבת מאות אלפי שקלים מן התזמורת הסימפונית של רשות השידור. לאחר שהוא מתאר בהרחבה פרשה זאת ("צופר" כתב על כך ביום 29.10.07), מתאר הכתב את תפקידה של מצקביץ´ בפרשה:

"תהייה נוספת קשורה בהתנהלותה של עו"ד חנה מצקביץ´, היועצת המשפטית של רשות השידור. מצקביץ מונתה בשנת 97´ לחברה בהנהלת התזמורת מטעם רשות השידור ונשאה בתואר עד לפני כשלושה חודשים. מצקביץ´ לא דיווחה במהלך השנים על כל בעיה ניהולית. בשלהי 2001 שלחה היועצת מצקביץ´ דו"ח על אודות התזמורת לחברי הוועד המנהל של הרשות. במסמך נכתב כי במהלך השנה נמצאה התזמורת, למרבה הפלא, בעודף הכנסות של 200 אלף שקל. העובדות מלמדות שבאותה עת היתה התזמורת דווקא בגירעונות ענק של מיליונים, ורק באותה שנה תפח הגירעון בשניים וחצי מיליון."

כאן מתואר היבט אחר בתפקיד של מצקביץ´ ככלי בידי החונטה המשפטית, מלבד היותה מכשיר לקידום האינטרסים שלהם בתקשורת.

כאן היא מחפה על בעלה של נשיאת בית המשפט העליון דהיום, כאשר, ע"פ החשדות המועלים כלפיו, עסק בגניבת סכום עתק מן התזמורת של המוסד בו היא מועסקת כיועצת משפטית. במקום לדאוג לחשיפת זליגת הכספים מן המוסד, שזהו תפקידה כיועצת משפטית, היא דואגת לחפות על מי שחשוד בגניבתם.

באותה כתבה ב"צופר", הערנו בסיום: "יצוין שגב´ מצקביץ´ היא הפטרונית של משה נגבי, פרשן משפטי בקול ישראל, והשופר העיקרי של "כנופיית החוק" – כפי שמכנה אותם חיים רמון – במדיה.

כל ניסיון לאזן את הדיווחים המגמתיים שלו לטובת עוטי הגלימות השחורות מן העליון, או לסלק אותו מתפקידו – נתקל בהגנה של מצקביץ´ על מעמדו כפרשן המשפטי של רשות השידור".

ביום 25.1.04, פירסם נועם שרביט כתבה באתר nfc בו הוא מתאר את שיטות עבודתה של חנה מצקביץ´. בכתבה מדווח על מכתב שנשלח ע"י "ארבעת עורכי הדין באגף הייעוץ המשפטי של רשות השידור", בו הם מפרטים את מעלליה של היועצת המשפטית של הרשות, עו"ד חנה מצקביץ´.

נכתב במאמר, כי מדובר ב"ארבעת עובדיה: עורכי הדין יניר פלג, מרסיה צוגמן, ז´אנה קרני ותומר קרני...במכתב ששיגרו ליועצת המשפטית, להנהלת הרשות ולפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, מאשימים ארבעת עורכי הדין את מצקביץ´ בהאשמות חמורות ביותר.

בפתח מכתבם, מציינים הארבעה כי הדברים נכתבים ´בלב כבד, ולאחר שהגיעו מים עד נפש. השתכנענו, לאחר תקופה ממושכת, שהאופן בו מתנהלים הדברים בלשכה המשפטית של הרשות, אינו יכול להימשך עוד´.

´...במישור המקצועי´, טוענים עורכי הדין, ´...גם במקרים המעטים בהם מצליחים להגיע איתך לשיחה מקצועית-עניינית, ניתן לומר למצער שלא זכינו לכל הכוונה או ייעוץ המעידים על מומחיות מקצועית, בנושאים המשפטיים שבהם עוסקת הלשכה המשפטית, או על יכולת פרשנות לחומרים משפטיים, כנדרש ברמות אלה´."

"העובדים אף מאשימים את מצקביץ´ כי היא פועלת משיקולים זרים: ´לתחושתנו (ולעיתים לידיעתנו), עמדותייך המשפטיות מוכתבות פעמים רבות על-ידי שיקולים לא ענייניים, או על-ידי גורמים שונים ועלומים, אשר את עמדתם את יודעת להציג – אך לא לבסס או להסביר´.

´במישור יחסי העבודה´, טוענים עורכי הדין...אינך משתפת אותנו באינפורמציה רלוונטית לעבודתנו המגיעה אלייך, ומקיימת קשרים עם גורמים מחוץ לרשות ובתוכה בעניינים בעלי השלכה ישירה על עבודתנו, מבלי לעדכן אותנו ואף תוך הסתרת הדברים מאיתנו)...את מחלקת לטיפולנו את המטלות המגיעות ללשכה המשפטית, כאשר חוסר העניין והזלזול שלך בהן (כאשר אין מדובר בנושאים בעלי השלכה על מאבקייך הרבים) ניכר בכך שאינך טורחת להבין את מהותן...נוכחותך ברשות הינה לשעות מעטות בלבד מידי יום, אשר גם אותן נראה שאת מקדישה למאבקייך השונים, אותם את מציגה כאילו הם ´למען המינהל התקין´ ובעצם אינם אלא חלק ממסע צלב שלך כנגד גורמים שונים.

בשם מאבקים אלה את דורשת מאיתנו לא פעם להקדיש שעות ארוכות לחיפוש חומרים והכנת חוות דעת, אשר אם אינן תואמות את מטרותייך – את מטילה עלינו לתקנן´.

´...לא יכולנו להימנע מהתחושה שאת מונעת ממניעים לא ענייניים, אישיים, ויותר מכך אף משתמשת בנו במאבקייך כחיילים בלוח שחמט...אנו סבורים, ואומרים זאת בלב כבד, שהייעוץ המשפטי ברשות לוקה באופן קשה, הן ברמת הסמכות המקצועית העליונה, והן מבחינת הניהול ויחסי העבודה´."

עד כאן ציטוטים מתוך המכתב של עורכי הדין המועסקים ברשות. הכתב מגלה לנו בהמשך מי התערב לטובת מצקביץ´ כאשר פוטרה בשנת 2002 ודאג שתישאר בתפקידה:

"בתקופתו של אורי פורת כמנכ"ל...פורת פיטר את מצקביץ´...היועץ המשפטי לממשלה... התערב והורה לוועד המנהל של הרשות לבטל את הפיטורים. כתוצאה מכך, התפטר לבסוף אורי פורת".

למותר לציין את הקשר הסימביוטי בין הפרקליטות ובית המשפט העליון בראשות אהרון ברק אז, כדי להבין מי הפעיל את היועץ המשפטי כדי להשאיר על כנה את חנה מצקביץ´ – הזרוע של החונטה המשפטית ברשות השידור.

ממשיך הכתב לתאר את מערכת היחסים בין בית המשפט העליון ועושת דברו ברשות השידור:

"באפריל 2002, החלו שוב העימותים הישירים בין הלשכה המשפטית ולשכת המנכ"ל, כאשר מצקביץ´ נעזרת בגיבויים של מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר רובינשטיין ופרקליטת המדינה ארבל, ידידתה הטובה".

עולה בבירור מכתב זה, כיצד בגיבוי החונטה של העליון, ממשיכה מצקביץ´ בתפקידה, החיוני כל כך לבית המשפט העליון בהיותה כאמור אחד הכלים המרכזיים לשליטתו ברשות השידור, שליטה הנחוצה להמשך תפיסת השלטון הבלתי חוקית שביצע.

בחודש פברואר 2007 הגישה "האגודה לזכות הציבור לדעת" עתירה כנגד המשך העסקתה של היועצת המשפטית של רשות השידור, עו"ד חנה מצקביץ´. האגודה פירטה את היסטוריית העסקתה של מצקביץ´ ודרשה באמצעות עורכי הדין אופיר וייסבן ואברהם מורן לבטל את החלטת המשנה למנכ"ל רשות השידור, יאיר אלוני, להאריך את כהונתה ב-4 שנים נוספות החל מחודש אוגוסט 2005.

מצקביץ´, נבחרה לתפקיד ב-1997 במסגרת מכרז של רשות השידור, היתה אמורה לסיים את כהונתה במאי 2005 וזו הוארכה ב-3 שנים לאחר 8 שנים בתפקיד. הארכת הכהונה נעשתה ללא מכרז.

הקורא מבין כבר מעצמו שחרף הנתונים הנ"ל שהוצגו לבית המשפט והמצדיקים את קבלת העתירה, היא נדחתה ע"י הרכב השופטים בראשות השופטת איילה פרוקצ´יה, כי ברור הרי מה קורה כאשר החתול שומר על השמנת.

נראה גם, שהיועצת המשפטית של רשות השידור ניצלה את מעמדה כבת חסות של החונטה המשפטית, כדי לקדם את קרובי משפחתה.

רפי רוזנשטיין, המחותן של מצקביץ´ הועסק ע"י רשות השידור בשכר חודשי של 25,000 שקלים לביצוע עבודות גבייה.

ביום 22/12/02 הועלתה סוגיית קרוב המשפחה של היועצת המשפטית של רשות השידור לדיון בפני הועד המנהל. חברי הועד שאלו אותה על ניגוד האינטרסים, ומדוע לא דיווחה על כך. מצקביץ´ ענתה כי "הוא לא עובד". כלומר, ההגדרה של העסקתו איננה של "עובד", והיא צריכה לדווח רק קשרי משפחה עם עובדים.

אך ראו זה פלא.

כאשר הוחלט לקצץ בחוזים מופרזים ברשות, צמצום שהביא לחיסכון של כ-2 מיליון שקלים, אחד החוזים היה של אותו רפי רוזנשטיין. בנסיבות הקיצוצים הוחלט להעביר הצעה של המשך מתן השירותים של הנ"ל תמורת 15,000 שקלים בחודש, בעוד הוא, כאמור, גובה 25,000 שקלים.

ומי מתנגד?

המחלקה המשפטית בראשותה עומדת חנה מצקביץ´.

באיזו טענה?

מר רוזנשטיין עומד בתנאים הדרושים לשם הגדרתו כעובד וכי שינוי תנאיו באופן חד צדדי לא יעבור את הביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה.

כאשר נשאלה מדוע לא דיווחה על ניגוד אינטרסים, נימקה זאת בכך שמר רוזנשטיין, מחותנה, לא מוגד כ"עובד" ולכן היתה פטורה מלדווח על כך. אבל כאשר רוצה הרשות לקחת מישהו שיעשה את המלאכה של רוזנשטיין תמורת 10,000 שקלים פחות לחודש, חיסכון משמעותי לרשות הממומנת ע"י כספי משלם המסים, מתנגדת המחלקה המשפטית בראשותה, בטענה שהוא דווקא כן "עובד".

עד כאן, על קצה המזלג, כמה ממצאים המלמדים כיצד פועלת השיטה. כיצד מהתלת חבורה קטנה של עוטי גלימות שחורות בבית המשפט העליון במדינה שלמה. כיצד הצליחה להשתלט על המדינה וכיצד היא מנצלת זאת – כאשר רוממות החוק בלשונם של חבריה – לקדם את האינטרסים האישיים שלהם, כל זאת בשם ערכים מעוותים ומסולפים שנלקחו מן הלכסיקון של ניאו ליברליזם חילוני המייצג תרבות מנוונות של הפקרות ומתירנות.

בשם אותם ערכים, מונעים עתה שופטי העליון מן המדינה למלא את חובתה הראשונית – הגנה על אזרחיה – תוך שהם דואגים דווקא לאינטרסים של הפלסטינים אשר מחצרותיהם משוגרות רקטות לתוך יישובים בישראל.

וכאשר קם מישהו – שר המשפטים הנוכחי (פרופ' דניאל פרידמן) - ומנסה לשים קץ לשליטת החונטה המושחתת הזאת, מיד מגייסים חבריה את שופרם במדיה להכריז שדווקא "שר המשפטים פרידמן הוא הרעה החולה".

עולם הפוך ראיתי.

http://www.tsofar.com/zofar/see_article.asp?next=6942&cat_id=23

להלן תחקירו של קלמן ליבסקינד

סימפוניה צורמת

תחקיר: כך צברה תזמורת רשות השידור גירעון של מיליונים תחת ניהולו של עו"ד יחזקאל בייניש

התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, מוסד אמנותי איכותי שצליליו
מושמעים מעל בימות העולם ומייצגים את ישראל בכבוד, גוועת מאחורי
הקלעים. שני דו"חות ביקורת קשים במיוחד העוסקים בהתנהלותה הכספית של
התזמורת הונחו לאחרונה על שולחנם של מנהלי רשות השידור, ומעלים חשש
שכמה ממנהלי התזמורת ייאלצו לבלות בעתיד הקרוב במתן הסברים
להתנהלותם הבעייתית. בימים הקרובים צפוי להתגלגל תפוח אדמה לוהט גם
לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה, שיצטרך להחליט כיצד לנהוג בממצאים
החמורים שיונחו על שולחנו.

הממצאים מביכים על רקע הפרסום וההערכה שהתזמורת זוכה להם בעולם,
ובעיקר בשל הדמות הראשית המככבת בהם ­ עו"ד יחזקאל בייניש, בעלה של
שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש. עו"ד בייניש שימש ב- 14 השנים
האחרונות כיו"ר הוועד המנהל של התזמורת, ומזוהה איתה יותר מכל.

כשבייניש הודיע לפני כשבועיים על התפטרותו מהתפקיד, קשה היה למצוא
מישהו בתזמורת שהופתע מהמהלך. היחסים בין ההנהלה לבין נגנים רבים
בתזמורת הם לא משהו שבייניש יכול להתגאות בו. מהדו"ח עולה כי מצבה
הכלכלי של התזמורת בכי רע. היא שקועה בגירעון שנע בין 13 ל- 51 מיליון
שקל. היא חייבת מיליונים למס הכנסה, למע"מ, לביטוח לאומי, לספקים
ולבנקים.

לא ניתן לשחזר

בנובמבר 2002, בעקבות דרישתו של אברהם נתן, יו"ר רשות השידור, הגוף
המממן העיקרי של התזמורת (בנוסף לעיריית ירושלים, קרן ירושלים ומשרד
החינוך), נאלץ יו"ר ההנהלה, עו"ד יחזקאל בייניש, להסכים לבדיקה חיצונית של הנהלת החשבונות של התזמורת. מבדיקה חיצונית של רואי החשבון עובד ענטר
ושמעון אביטן, הראשונה שנערכה בתזמורת זה שנים, עולה תמונה של תוהו
ובוהו מוחלט. ארגון שהניהול התקין ממנו והלאה, שמגלגל כספים שקשה לדעת
מהיכן הגיעו ולאן הלכו.

כבר אחרי שהוגשו לו הממצאים הראשונים, החליט יו"ר רשות השידור לחסום כל
הזרמה נוספת של כסף לתזמורת. בדו"ח הסופי שהוציאו ענטר ואביטן בתחילת
השבוע הם מדווחים על "חשש לכאורה לביצוע עבירות על החוק" ועל "תנועות
כספיות מהותיות במזומן אשר לחלקן לא נמצא הסבר, תשלומים במזומן לגורמים
שונים מבלי לרשום את הסכומים בספרי התזמורת, אי רישום וממילא אי דיווח
לשלטונות המס בגין תשלומים שבוצעו במזומן והצגה בלתי נאותה של חשבונות
מסוימים בספרי התזמורת אשר הביאה בחלק מהמקרים להצגת רווח במקום
הפסד".

סקירה של פרוטוקולי ישיבות הנהלת עמותת התזמורת הסימפונית בשנים
האחרונות, מלמדת שהכתובת היתה על הקיר. רואה חשבון ענטר, שהיה מבקר
הפנים של העמותה, התריע כבר ביולי 2001 על המצב. "הפעילות בשנת 2000
בוצעה באמצעות הגורמים המממנים ולא בפעילות השוטפת", אמר. "אני לא
רואה שהתזמורת תוכל להמשיך לתפקד בתוך מספר חודשים". ארבעה חודשים
אחריו הזהיר אופיר אנג'ל, רואה החשבון של העמותה, בנוגע לדו"חות שערכו
קודמיו: "הדו"חות המבוקרים לא מוסדרים ומלאים טעויות ואי התאמות".

בדצמבר 2001 כתב עמנואל מודריק, חשב משרד התרבות, דו"ח משלו: "הגירעון
המצטבר לסוף 2001 יגיע ל­8,370,000 שקל והוא מהווה 40 אחוז מתקציב
התזמורת. מדובר בארגון שקיומו כארגון חי ופועל מוטל בספק". עוד קבע כי
"אין תיעוד המאמת את היקף התרומות בחו"ל ואופן הפקדתן".

בחודש שעבר התקיימה פגישה בלשכתו של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אהוד
אולמרט, בהשתתפות אנשי הנהלת התזמורת, יו"ר רשות השידור ואנשי קרן
ירושלים. הנוכחים הכירו את ממצאי רואי החשבון. חודש וחצי לפני כן הפנו רואי החשבון ענטר ואביטן שורה ארוכה של שאלות בנושא להנהלת התזמורת ולא
קיבלו תשובות. "יש כאן שאלות מטרידות מאוד על מאות אלפי שקלים שנפדים
במזומן בארץ ובחו"ל ומתגלגלים ללא כל רישום או דיווח", אמר אולמרט בדאגה.
"אני האחרון שאכסה על אי סדרים כספיים. יש לי אמון ביו"ר התזמורת אך
הדברים מתנהלים לא כמו שצריך".

זמן מה אחרי הישיבה העבירה הנהלת התזמורת לרואי החשבון את תגובתה
לממצאים. לפי תשובות אלה ניסחו את הדו"ח, העבירו אותו לוועד המנהל של
רשות השידור והעניקו להנהלת התזמורת כמה ימים נוספים כדי למסור את
גרסתה הסופית. משבוששה התשובה להגיע, נחתמו הממצאים סופית.

דוגמה בולטת לתנועה של כסף מזומן ללא רישום נוגעת למסע ההופעות של
התזמורת באירופה במאי 2001. בסיורים מהסוג הזה מקבלת הנהלת התזמורת
תשלום עבור הופעותיה מאמרגן מקומי המופקד על ארגון הסיור כולו. האמרגן
אמון על גביית הכספים עבור ההופעות ומעביר את תמורתם לתזמורת בניכוי
עמלה. מבדיקת רואי החשבון עולה כי כ- ­400 אלף פרנקים שווייצריים (כמיליון
שקל), פדיון הכנסות התזמורת ממסע ההופעות שנתקבלו מהאמרגן, לא נרשמו
בשום מקום, לא דווחו לשלטונות מס הכנסה ולא נמצא להם זכר במאזן השנתי
המבוקר של התזמורת בחתימתם של היו"ר יחזקאל בייניש והמנכ"ל זוסיא רודן.
למעשה לא ברור מה עלה בגורלו של חלק ניכר מהכסף. בתוך הסכום שלא דווח,
נמצאו גם שתי תרומות שקיבלה התזמורת, האחת בסך 10,000 פרנקים
שוויצריים והשנייה בסך 18,980 דולר.

"בקשתנו לקבלת הסבר מפורט המבוסס על מסמכי הכנסה והוצאה", כתבו עורכי
הדו"ח, "נענתה בתשובה: 'כיום לא ניתן לשחזר את נתוני הסיור בפירוט
הנדרש'". עוד נכתב בדו"ח כי כ- ­207,000 פרנקים שוויצריים במטבעות שונים
הועברו אל מנכ"ל התזמורת זוסיא רודן במזומן. גם הסכום הזה לא נרשם
בספרים. "לא נמצא הסבר לשאלה מדוע שולמו סכומים אלו במזומן וללא רישום
בספרי העמותה", נכתב בדו"ח.

תשובתו של רודן ל"סופשבוע": "קיים דו"ח של האמרגן שביצע את הסיור המפרט
את כל העברות הכספים ממנו ישירות אל חברת ההובלות, המלונות, חברת
הנסיעות וכו'. לגבי הסכומים שהועברו לידי במזומן, הם שימשו אך ורק לחלוקת
דמי אש"ל לנגנים, שכר אמנים ונגנים נוספים, והוצאות הפקה מיוחדות כמו
מוניות, כרטיס טיסה לנגנית שהיתה זקוקה לניתוח דחוף וכו'. כל ההוצאות האלה מתועדות אם בקבלות או בחתימות של מקבלי הכסף".

המטוס היה פנוי

מבקרת רשות השידור, רומה אבישי, שחיברה דו"ח ביקורת משלה על הנעשה
בתזמורת, גילתה התנהלות בעייתית דומה גם בנסיעה לפסטיבל באנקרה בשנה
שעברה. "ההכנסות מההשתתפות בפסטיבל נרשמו נטו", כתבה המבקרת וציינה
כי ברישומים אין פירוט עלויות והוצאות. "שיטת רישום הכנסות נטו נוגדת
כללים חשבונאיים מקובלים ומטשטשת את היקף ההוצאות וההכנסות האמיתי".

עוד מצאה כי לסיור הצטרפו תשעה מלווים, מהם שישה בני זוג של נגנים וכן
אשתו של המנכ"ל רודן, ששילמה עבור הטיסה 137 שקל. שני מלווים נוספים,
בהם עו"ד יחזקאל בייניש, לא שילמו עבורה כלל.

עו"ד בייניש: "אני לא שילמתי מכיוון שזו היתה טיסת צ'רטר והמטוס לא היה
מלא ממילא".

לאשתו של המנכ"ל, ורדה רודן, לא היתה זו נסיעה ראשונה עם התזמורת. בשנת
98' היא ליוותה את בעלה לסיור בברזיל. חברי התזמורת נדהמו אז לגלות את
שמה מככב בתוכנייה הרשמית של המסע, כחלק מצוות התזמורת. למי ששאל
הוסבר כי ורדה רודן מצטרפת כאשת יחסי הציבור של התזמורת.

המנכ"ל רודן בתגובה: "שמה של אשתי שורבב לתוכנייה בטעות, ובכל מקרה
התזמורת לא שילמה עבור נסיעתה. המלון מומן על ידי הפסטיבל ויש מסמכים
המעידים על כך. מאחר שלא התקבל ולא שולם כסף עבור המלון על ידינו, לא
הופיע הדבר בספרים. ייתכן שהיה נכון לנהוג אחרת. אולם אז היינו ניצבים בפני הקושי לבקש מהמארחים את הקבלות עבור האירוח שלנו. זה חוסר נימוס ומצב בהחלט לא נעים כלפי המארחים האדיבים. "טיסת הצ'רטר לטורקיה מומנה על ידי מנהלי הפסטיבל. מאחר שהיו הוצאות עודפות של מסי נמל ואבטחה, הנלווים שאינם מאנשי התזמורת ומהנהלתה שילמו את חלקם בסך 137 שקל לאיש.
המטוס הכיל כ- ­70 מקומות פנויים ולכן הוצע לכל נגני התזמורת שחפצו בכך
לצרף בני משפחה".

גם קשרי התזמורת עם המנצח לורנס פוסטר, מלמדים משהו על התנהלות
בעייתית. פוסטר, ידיד אישי של עו"ד יחזקאל בייניש מונה לפני שנתיים בלחצו
של בייניש ליועצה המוזיקלי של התזמורת. בדצמבר 2001 הגיעה לישראל
מקהלת בודפשט כאורחת התזמורת הסימפונית. מבדיקת רואי החשבון עולה
שב- ­24 בדצמבר 2001, נמשכו מחשבון התזמורת בבנק הפועלים בירושלים
22,620 דולר, כמאה אלף שקל במזומן.

בספרי הנהלת החשבונות נרשמה ההוצאה כתשלום אש"ל לנגנים ההונגרים. אבל
הבדיקה גילתה כי כנראה לא כל הסכום הגיע ליעדו. מאחד המסמכים שנבדקו
עולה כי הוסכם בין המנכ"ל לרואה החשבון של התזמורת, אופיר אנג'ל, כי 7,500 דולר מתוך הסכום הזה ישולמו ללורנס פוסטר, שאיננו קשור כלל למקהלה ההונגרית. דרישת התשלום לפוסטר אושרה בחתימתו של המנכ"ל רודן תוך ציון כי הסכום שולם באופן "סודי". תשלום זה, שהיה מחויב ברישום בספרים
ובתשלום מס הכנסה, לא נרשם שם מעולם, ומס במקור (25 אחוז בדרך כלל) לא
שולם בגינו. תשלום האש"ל פטור ממס.

רודן: "המקהלה מבודפשט קיבלה את כל הכסף שמצוין בדו"ח. המסמך שעליו
צוין סודי נכתב בהומור על שאלתה של מנהלת החשבונות, מאחר שזו ידעה היטב
את המקור הכספי שמר פוסטר יקבל ממנו את המגיע לו, דהיינו מהתזמורת, ולא
מכל מקום אחר. לכן התפלאתי ששאלתה עלתה מאחר שלא היה לה מקום. כל
שכרו של מר פוסטר מדווח על ידיו לשלטונות ארצות הברית ונעשה תיאום מס
מלא על מנת למנוע כפל מס. הסכומים ששולמו למר פוסטר מופיעים או בספרי
התזמורת או בדו"ח של הסיור".

במהלך הבדיקה סיפר המנכ"ל רודן כי התזמורת התחייבה לשלם לפוסטר 10,000
דולר לשנה, אבל טען כי שולמו מתוכם רק 3,500 "והיתרה טרם שולמה מחוסר
מזומנים". מממצאי הביקורת מתברר כי בניגוד לדיווחי הנהלת התזמורת, פוסטר
קיבל במהלך שנת 2001 לא פחות מ-­40 אלף דולר במזומן, יותר מפי עשרה
מהסכום המדווח. רוב הכסף שולם במזומן בחו"ל. למעט 3,500 הדולרים
המדווחים, שאר הסכום לא נרשם בספרים ולא שולם בגינו מס הכנסה.

"מדובר בהתנהלות של חנות מכולת", אומר גורם ברשות השידור. "איפה נשמע
דבר כזה שכספי ציבור יתגלגלו כך, בלי לדווח לאף אחד, בלי לרשום. רשות
השידור היא גוף ציבורי שממומן מכספי ציבור, ומי שמקבל ממנה תקציב חייב
לגלות שקיפות מוחלטת".

פסנתר ישן

בסוף דצמבר האחרון שיגר עו"ד יחזקאל בייניש אי­מייל "לכל חברי השואלים
מה קורה בתזמורת הסימפונית של ירושלים". במכתב יורה בייניש לכל הכיוונים
ומאשים במצב את כולם מלבד את ההנהלה ואת עצמו.

"אהוד אולמרט", הוא כותב, "עסוק בפוליטיקה ולא בבעיות העיר", מנכ"ל רשות
השידור יוסף בראל, "מנסה להראות כמה כוח יש לו...יש הנהלה חדשה לרשות
השידור", מסביר בייניש, "פוליטיקאים קטנים שמחפשים ג'ובים לקרוביהם
ולחבריהם. הם מנסים לשנות את הנהלת התזמורת, למנות את אנשיהם שאין להם
דבר עם תרבות או מוזיקה, מכיוון שהם חושבים שבתזמורת הם יוכלו להשיג
מהשתתפות בהנהלה כסף, כוח פוליטי, רכבים עם נהג צמוד וכל שאר הדברים
האלה שפוליטיקאים מחפשים". בצד של הטובים נמצאים אצל בייניש דן מרידור
וראובן ריבלין ש"סייעו לנו ותמכו בי אישית גם במילה טובה".

יוסף בראל ל"סופשבוע": "אין תופסים אדם בצערו, בכעסו ובמעידותיו. עמותת
התזמורת כפופה לוועד המנהל ולמוסדות רשות השידור ולא למנכ"ל. כל
ההחלטות, כולל ההחלטה שמבקרת הפנים של הרשות תערוך ביקורת, התקבלו
בוועדת הביקורת של הרשות. כשהמבקרת, הכפופה ליו"ר הרשות, הגישה את
ממצאיה, גם היא הואשמה על ידי עו"ד בייניש בהאשמות חמורות. לכן החליט
יו"ר הרשות, אברהם נתן, בתיאום עם עו"ד בייניש אישית על בדיקה מחודשת
שנערכה על ידי רואה חשבון ענטר".

נגני התזמורת מודעים למצבה לפרטי פרטים. בחודשים האחרונים כבר לא היה
ברור להם מאליו שיקבלו בסוף החודש את משכורתם. בקיץ האחרון למדו ממכתב
שקיבלו מקרן הפנסיה מבטחים, שהכספים שנוכו משכרם ושהתזמורת הפרישה
עבורם, לא הגיעו ליעדם.

ביולי שעבר נסעו היו"ר בייניש והמנכ"ל רודן לסיור בצרפת ובארצות הברית.
למבקרת הרשות רומה אבישי, שחשבה שהוצאות הנסיעה של השניים היו גבוהות
מדי, הם הסבירו כי נסעו לאסוף תרומות בעבור התזמורת ואפילו הצליחו לגייס
כ- ­200 אלף דולר. המבקרת ניסתה לאתר את הכסף ולא הצליחה. "הביקורת לא
מצאה סכום זה ברישום בהנהלת החשבונות", כתבה. לבייניש יש הסבר פשוט
לעניין. "כשאני פונה לאנשים בבקשה לתרומות, כל מה שאני מקבל זה
התחייבות לביצוע התרומה. אחר כך חוזרים אל התורמים מקרן ירושלים בארצות
הברית, שיכולה לזכות את התורם במס, ואם הם מצליחים לגבות את התרומות
הם מקבלים אותן עבורנו".

והם הצליחו לגבות את מה שגייסת?

"הם עכשיו בשלב שהם גובים את זה".

לפני שבועיים, בעקבות בחירות לוועד הנגנים, התחלף הוועד הקודם שזוהה עם
בייניש. לראש הוועד החדש נבחר ברוב גדול הוויולן ז'אן חיימזון, מגדולי
המתנגדים לבייניש.

לבייניש יש קשרים חבריים עם שורה של מוזיקאים ידועים ברחבי העולם. את
שמות החברים הוא מזכיר לחברי התזמורת, בעיקר בזמני מתיחות פנימית. עובדה
זו מעולם לא הוסיפה לו אהדה אצלם.

אישיות לא אהובה במיוחד בתזמורת היא הפסנתרן והמנצח דניאל ברנבוים, ידיד קרוב של בייניש. הידידות כה אמיצה עד שלפני כמה שנים חשף מקומון ירושלמי שבייניש דאג להוציא לו תלוש משכורת מהתזמורת. בייניש הסביר אז שברנבוים מייעץ לתזמורת. בתזמורת לא זכרו שום ייעוץ שכזה. ברנבוים הוא גם חבר ילדות של דורית בייניש, שאיתה למד בתיכון חדש בתל­ אביב. כשמונתה לשופטת בבית המשפט העליון הזמינה אותו בייניש לטקס בבית הנשיא.

כשברנבוים רכש לפני שבע שנים בית בשכונת ימין משה בירושלים, היה זה
בייניש שארגן עבורו את ענייני הרכישה.

לפני ארבע שנים הודיע ברנבוים כי החליט לתרום את פסנתר הכנף של אביו
לתזמורת. בייניש הפך את זה לאירוע חגיגי, ובמהלך אחת ההופעות הוסר הלוט
מן הפסנתר. בתזמורת התרגשו פחות. "מדובר בפסנתר ישן ומצ'וקמק", אומר אחד
הנגנים. "המחיר שעלה לנו להביא אותו למצב של נגינה היה בזבוז לא נורמלי".
כיום משמש הפסנתר לחימום עבור נגנים לפני שהם עולים לבמה.

גם את היוזמה לפתיחת הפסטיבל למוזיקה קאמרית שמתקיים בירושלים כבר
כמה שנים בחסות התזמורת, מייחסים בתזמורת לרצונו של בייניש לעשות מחווה
לידידו ברנבוים, או אולי לאשתו אנה בשקירובה, שמונתה לנהל את הפסטיבל.

דו"חות הביקורת מצביעים על הפסדים גדולים ועל הגדלה בגירעון התזמורת,
שגורם לה הפסטיבל. בייניש מתעקש כי חרף הנתונים שבדו"חות, הפסטיבל
דווקא רווחי וכי הנגנים מגיעים אליו בהתנדבות ומקבלים רק תשלום עבור
טיסות ואירוח.

הפסטיבל האחרון נפתח בספטמבר, ימים ספורים לפני ראש השנה. עלות הטיסה
של ברנבוים ורעייתו הגיעה ל- ­19 אלף שקל. אבל זו היתה רק ההתחלה. בדיקת
המבקרת העלתה כי חלק מהאמנים שהגיעו מחו"ל שוכנו על ידי התזמורת,
העומדת כאמור לפני קריסה כלכלית, במלון 'מצודת דוד' היוקרתי, לשעבר מלון
הילטון. גם מנכ"ל התזמורת, זוסיא רודן, העביר בחדר ב'מצודת דוד' את שלושת
ימי ראש השנה, הכל במימון התזמורת.

רודן: "במשך שלושת ימי ראש השנה נערכו שני קונצרטים וכשמונה חזרות
במקומות שונים בירושלים ובהרכבים שונים בהם נדרשה נוכחותי. כמי שהתגורר
ברעננה לא היתה לי אפשרות אחרת אלא לשהות במלון בירושלים, מה עוד
שאשתי שומרת שבת ורצינו להיות גם בבית כנסת, ומתוקף תפקידי גם קרוב
לאולם החזרות בימק"א. לאמנים שהגיעו ועזבו בטיסות לילה, נוכחותי היתה
דרושה לצורך טיפול בהם. למרות היות בית המלון יוקרתי, מחיר השהות לאורחי
הפסטיבל נמוך מאוד והינו בגובה של 50 דולר ללילה, שלכל הדעות הוא מחיר
זול. הייתי מעדיף לבלות את החג עם ילדי".

במוצאי ראש השנה התקיים קונצרט ואחריו נערכה ארוחת ערב מרשימה
למוזמנים במסעדת מונטיפיורי במשכנות שאננים. חודש ימים לפני כן העבירו
בייניש ורודן מכתב החתום על ידי שניהם לבעל המסעדה ובו לוח ארוחות
מתוכננות לימי הפסטיבל. לערב הזה תוכננה ארוחת ערב חלבית. ומי באוכלים?
יחזקאל בייניש ורעייתו השופטת דורית בייניש, שופט בית המשפט העליון
לשעבר יצחק זמיר, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ורעייתו נאוה, השר דן
מרידור ועוד.

עו"ד בייניש טוען כי מדובר בקוקטייל ולא בארוחה, והוא ניתן לתזמורת בחינם
על ידי משכנות שאננים.

מיכאל שילה, מנכ"ל משכנות שאננים, לא זוכר דבר כזה. "אם היתה ארוחה חגיגית בסיום קונצרט במונטיפיורי, זאת לבטח לא היתה הזמנה שלנו", הוא אומר. "זה לחלוטין לא סביר שמשכנות שאננים תעשה דבר כזה".

כך או כך, כעבור עשרה ימים הוגש לתזמורת החשבון ממסעדת מונטיפיורי
עבור הארוחות בכל שבוע הקונצרט, סך הכל 28,006 שקל. מדו"ח המבקרת עולה
כי מדובר ב- ­80 ארוחות בעלות של 308 שקל לארוחה, הוצאה נוספת על כיבוד
קל ושתייה, ו- ­2,880 שקל על הזמנת 36 בקבוקי יין.

שני ערבים קודם לכן סעדו בני הזוג בייניש עם כמה מהאמנים, הפעם במלון 'מצודת דוד'. עו"ד בייניש טוען בתגובה כי גם כאן שילם בית המלון את רוב הארוחה על חשבונו.

המבקרת מצאה תשלום של 5,279 שקל ששילמה התזמורת למלון עבור 22 סועדים, סך הכל 240 שקל לסועד בממוצע. לבייניש יש גם הסבר מדוע הוא ורעייתו צריכים ליטול חלק בכל הארוחות הללו. "מה, כל האמנים האלה באים בשביל אדון בראל? הם באים בשבילי. הם חברים שלי כבר 30 שנה".

חשבונית נוספת מראה על תשלום של 8,002 שקל, הפעם למסעדת הצריף. "מן
הראוי", כתבה המבקרת בהתייחס להוצאות הללו, "שארגון שנמצא בגירעון כבד,
לרבות חובות לשלטונות המס ולספקים יחסוך בהוצאות ראוותניות".

עו"ד בייניש: "הסעודות לא היו יקרות, מדובר בסעודות עבור האמנים שכולם
באים לארץ בחינם. מסעדת הצריף היא המסעדה הצמודה לימק"א, שם בוצעו
החזרות. מסעדת מונטיפיורי סמוכה למקום שבו לנו האמנים ואירוע קבלת הפנים
נערך במקום בהזמנת משכנות שאננים.

"במצודת דוד התארחו חלק מהאמנים. המלון תרם את מרבית הארוחה בערב ראש
השנה על חשבונו ואני הייתי שם עם רעייתי כי אני המארח. מדובר באורחים
אישיים שלי. הם הגיעו בשבילי".

כרטיסים בחינם

המבקרת העריכה כי הפרויקטים המיוחדים שיוזמת התזמורת, ובראשם הפסטיבל
למוזיקה קאמרית בניהולה של אנה בשקירובה, גורמים לגירעון של למעלה
ממיליון וחצי שקל לשנה. "הסכומים המוצגים לוקים בחסר ואינם מאפשרים
מדידה מהימנה של תוצאתם הסופית", העירה. "לפיכך, הגירעונות שנבעו
לתזמורת מפרויקטים אלו גבוהים מהמוצג בדו"חות הכספיים ומומנו ככל הנראה
מהתקציב השוטף".

בדו"ח מעלה המבקרת כמה סימני שאלה על התנהלותה של התזמורת גם בכמה
תחומים נוספים. כך בעניין משרד רואה חשבון אנג'ל שנבחר לנהל את חשבונות
התזמורת ללא מכרז וקיבל כמיליון שקל לשנה (כחמישה אחוזים מתקציב
התזמורת), כך גם בעניין הזמנות חינם לקונצרטים שמחולקות בסיטונות ועלותן
מגיעה ל- ­750 אלף שקל לשנה.

עוד מתריעה המבקרת על מחירי הטיסות הגבוהים שמשלמת התזמורת למשרד הנסיעות אלפא קלאב. המשרד נבחר על ידי הנהלת התזמורת ללא מכרז. ברשות השידור תמהים מדוע גוף שרוכש מאות כרטיסי טיסה מדי שנה לא זוכה להנחות ולכרטיסי חינם כמקובל. המנכ"ל רודן מסר בתשובה כי התזמורת אינה מקבלת כרטיסי חינם. היו"ר בייניש מסר מצדו שדווקא כן.

גם בעניין בחירת משרד רואי החשבון היקר התחלפו כמה גרסאות. בתחילה טען
עו"ד בייניש כי המשרד נבחר במכרז, אחר כך הסביר כי מדובר בבדיקה פנימית
של כמה הצעות שנתקבלו ממשרדים שונים. בביקורות, כאמור, לא נמצאה עדות
לשום מכרז שנעשה.

יחזקאל בייניש מסביר את עלותו הגבוהה של משרד רואי החשבון בצורך למחשב
את הנהלת החשבונות ולהנהיג בה נהלים חדשים. בנוסף לכך, הוא מסביר,
הביקורות המרובות שהוטלו על התזמורת, מחייבות אותה להעסיק את רואה
החשבון מעל מכסת השעות שתוכננה. בעתיד, הוא מבטיח, יפחתו התשלומים
לרואה החשבון.

סימני שאלה רבים מופנים בדו"ח גם לכיוונה של רשות השידור. "הרשות",
כותבת המבקרת, "שהיא המממנת העיקרית של התזמורת ומכסה כמחצית
מתקציבה השנתי, לא פיקחה בשנים האחרונות על פעולות התזמורת. לרשות
אמורים להיות תשעה מתוך 12 חברי ההנהלה. בשנתיים האחרונות מונו רק
ארבעה נציגים שגם ההשתתפות שלהם בישיבות היתה אפסית".

תהייה נוספת קשורה בהתנהלותה של עו"ד חנה מצקביץ, היועצת המשפטית של
רשות השידור. מצקביץ מונתה בשנת 97' לחברה בהנהלת התזמורת מטעם רשות
השידור ונשאה בתואר עד לפני כשלושה חודשים.

מצקביץ לא דיווחה במהלך השנים על כל בעיה ניהולית. בשלהי 2001 שלחה היועצת מצקביץ דו"ח על אודות התזמורת לחברי הוועד המנהל של הרשות. במסמך נכתב כי במהלך השנה נמצאה התזמורת, למרבה הפלא, בעודף הכנסות של 200 אלף שקל. העובדות מלמדות שבאותה עת היתה התזמורת דווקא בגירעונות ענק של מיליונים, ורק באותה שנה תפח הגירעון בשניים וחצי מיליון.

החניה של בייניש

יחזקאל בייניש והיועצת המשפטית חנה מצקביץ' קשורים גם לפרשה נוספת.

ב- ­15 ביוני 2000 הגישה תושבת ירושלים תלונה במשטרה כנגד עו"ד בייניש,
בטענה שתקף אותה פיזית אחרי ויכוח על מקום חניה. הכתב לענייני משטרה של
ערוץ 1, אורי כהן­ אהרונוב, קיבל מידע על המקרה. על המשך הדברים ניתן
ללמוד ממכתב ששיגר למחרת למנהל חטיבת החדשות, רפיק חלבי.

"אמש, בשעה 19:00 לערך העברתי לעורך 'מבט' ידיעה ולפיה חשוד העו"ד יחזקאל בייניש בתקיפת אשה בירושלים. בטרם העברת הידיעה לעורך שוחחתי בטלפון עם המתלוננת ('הוא תפס אותי בחוזקה ביד וניסה לחבוט בי ביד השנייה בראשי ללא הצלחה'). כמו כן שוחחתי עם המשטרה שאישרה את דבר התלונה. גם למר בייניש, בעלה של השופטת בייניש פניתי וקיבלתי את תגובתו.

"לפתע, בשעה 20:15 צלצלה חנה (מצקביץ' ­ ק.ל) ובקול תקיף ביקשה הסברים
לכך שהעברתי ידיעה בעניין זה. השבתי לה שיש ידיעות שאני שוקל ולבסוף לא
מעביר ויש ידיעות שאני מעביר.

הגברת חנה, שלדעתי פנתה אלי בעקבות פנייה שקיבלה מהמערכת המשפטית לחצה עלי מאוד שאין מקום לשדר את הידיעה, עד שלבסוף הסברתי לה שעליה לפנות לממונים עלי.

יש לציין שכבר בתחילת דבריה (בתחילת הלחץ שהפעילה) היא טרחה להזכיר יותר מפעם אחת שבימים אלה היא מטפלת בעניין הקלטת שלי ושלדעתה לא יהיה מנוס מלמסור אותה "להם" (כהן אהרונוב נחקר באותם ימים על ידי המשטרה בחשד להטרדת עד והמשטרה דרשה מהערוץ הראשון למסור לה קלטת שבה תועד האירוע ­ ק.ל).

לבסוף השבתי לה שמדובר בעניין עיתונאי עקרוני ולא 'בקלטת שלי'. בברכה,
אורי כהן ­אהרונוב".

מצקביץ': טעיתי בתום לב

תגובת היועצת המשפטית של רשות השידור, עו"ד חנה מצקביץ:

"ביום 7 בדצמבר 2001 הפיק משרד התרבות דו"ח בעניינה של התזמורת ואשר הונח זמן קצר לאחר מכן הן בפני יו"ר הרשות והן בפני המנכ"ל, אשר היו מודעים היטב למצב התזמורת ולגירעונותיה. רק לאחר מכן, ביום 26 בדצמבר, הונחה בפני הוועד המנהל חוות דעת מטעמי אשר הוכנה עבור חברי הוועד המנהל, לבקשתם.

לצערי, אכן נפלה טעות בתום לב באחד הסכומים שננקבו בחוות הדעת. לא היתה
כאן כל כוונת מכוון. לטעות האמורה לא היו כל השלכות מהותיות כאלו או
אחרות על הטיפול בעניינה של התזמורת.

"בעניין אורי כהן­ אהרונוב: המדובר במיחזור של טענות שנטענו נגדי עוד
מתקופתו של המנכ"ל הקודם של רשות השידור ואשר לא נמצא להן כל בסיס".

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/452/746

**

היועמ"שים שווים בדיקה / מתי גולן

יש יועצים משפטיים המנצלים מעמדם לטובות הנאה. מבקר המדינה, לטיפולך

יועץ משפטי הוא תואר המעורר אצל רבים כבוד ויראה. מייחסים ליועץ המשפטי יושר ויושרה, כמעט כאילו היה מדובר בשופט. במיוחד כך במשרדים ממשלתיים. במקומות אלה היועץ הוא הסמכות המשפטית העליונה, מה שמקנה לו כוח מעין שיפוטי. הוא זה שמחליט אם מכרז מסוים, למשל, מנוסח כראוי.

ברצותו יכול היועץ המשפטי לטרפד בקלות יוזמות ומינויים של המנהל. כל מה שהוא צריך זה לבוא אל מועצת המנהלים, בצורותיה השונות, ולומר כי המהלך שמציע המנהל בעייתי מבחינה משפטית. די בכך כדי להרתיע את המנהל ואת מועצת המנהלים, כי מי רוצה להסתבך בעשייה העלולה להתברר כבלתי חוקית.

מקרה זרביב

בצד היועצים המשפטיים העושים את מלאכתם נאמנה, יש כאלה המנצלים את מעמדם המיוחד כדי "לנהל", לרכוש כוח וטובות הנאה, או כדי לרצות את ההנהלה ובכך להיטיב עם עצמם...

המנהל התלוי ביועץ

לכאורה כפופים היועצים המשפטיים למנכ"ל המשרד. זה נכון פורמלית, אבל לא כל-כך בשטח.

כאשר המנכ"ל יודע שהוא תלוי ביועץ המשפטי שלו לצורך העברת החלטות ויוזמות, הרי שמטבע הדברים הוא נזהר בו ובכבודו. מה גם שכל מהלך של המנהל נגד היועץ גורר פנייה אל היועץ המשפטי לממשלה.

בדרך-כלל מקבל היועץ המשרדי את הגנת הפרקליטות...מה שפוגע מאוד בתדמיתו ובמעמדו של המנהל. במקרים לא מעטים יוצא, לכן, שבפועל המנכ"ל הוא זה שתלוי ביועץ המשפטי - ולא כפי שקובע החוק.

הכשרת רצונות

ככל שהארגון יותר פרוע, כך עולה חשיבותו של היועץ המשפטי, ומי לנו ארגון יותר מבולגן מרשות השידור?

במקום הזה יש יועצת משפטית בשם חנה מצקביץ. היא משמשת בתפקידה כבר עשרות שנים...

במקרים רבים חוות-הדעת של מצקביץ הן המכריעות את תוצאות המחלוקות...

היועץ נגד המנכ"ל

מה קורה אם המנכ"ל לא רוצה את ה"יועץ" שלו, מסיבות ענייניות? ובכן, היועצים יודעים גם כמה תרגילים מאוד לא משפטיים כדי לפעול נגד המנכ"ל. לאחרונה פורסם בעיתונות כי היועצת מצקביץ התעלפה בגלל התנכלות לכאורה של גורמים ברשות השידור.

אני לא מכיר את הסיפור, אבל מתוך היכרות קרובה של הרשות, אני יכול לומר שמצקביץ עצמה גרמה ללא מעט אנשים לעצור את נשימתם - אם בגלל פגיעה לא מוצדקת, ולפעמים לנוכח צעדים שלא מצפים להם מיועצת משפטית. ויש להניח שיש עוד יועצים משפטיים.

תחום שעוד לא נבדק

ככל שהארגון יותר רקוב, הוא זקוק ליועץ משפטי ישר, הגון וידען. בחלק מהמשרדים, לא זה המצב. אני חושב שהיועצים המשרדיים זכאים להגנת הפרקליטות, אחרת יתקשו לתפקד. אבל הציבור גם הוא זכאי להגנה מפני יועצים משפטיים שתפקודם אינו עולה בקנה אחד עם דרישות התפקיד החשוב הזה.

מאוד רצוי, לכן, שמבקר המדינה יבדוק מה קורה בתחום זה, כי ליועץ משפטי יש השפעה גדולה מאוד על המשרד, המוסד, או הארגון. בדיקה כזאת, ככל הידוע לי, מעולם לא נעשתה, ובהחלט הגיע זמנה.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000774899

תגוביות:

1.יש לאוורר את הלשכות המשפטיות במגזר הציבורי.

2.תבדקו את כל המכרזים ליועמש"ים - כולם תפורים מראש ע"י הנציבות ומשרד המשפטים.

3.משרדי המשפטים והאוצר אף פעם לא מקיימים מכרז אמיתי. כל המכרזים תפורים מאדיאולוגיה אליטיסטית. משרדי המשפטים והאוצר מרגישים שהם חייבים לזייף מכרזים כדי שחלילה לא יחדור למערכת גורם עם השקפה אחרת, בבחינת "האמצעים מקדשים את המטרה". הם מאמינים באמת ובתמים שהם מורמים מעם ואסור להם לפתוח את השורות לעמך.

4.המערכת המשפטית כולה בפשיטת רגל מוסרית.

5.משרד המשפטים אינו מאפשר כניסת כוחות חדשים מהשוק הפרטי ודורש שהמכרזים ליועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, יהיו רק מכרזים פנימיים לעורכי דין שמוכרים לו מתוך השירות, כך שמדובר במשחק מכור מראש ובקבלת שטנץ אחיד של יועצות משפטיות מתוך המערכת. באותה שיטה פועל משרד המשפטים כאשר מדובר במינוי של שר משפטים או יועץ משפטי לממשלה - כולם חייבים להיות מהחבר`ה ומי שמעז אחרת מוגש נגדו כתב אישום.

6.היועצים המשפטיים הפכו את תהליך קבלת ההחלטות לבדיחה. הם צברו עוצמה כזו שבמקרים רבים עברה ההחלטה לידיהם. בהרבה מקרים הם מנסחים את ההחלטה. תהליך המשפטיזציה שעובר תהליך קבלת ההחלטות בישראל מנציח ביוקראטיזציה ומאריך מאוד את קבלת ההחלטה. המשפטנים והיועצים המשפטיים הפכו לאימת הגורם שבידו הסמכות החוקית להחליט. ההחלטה עצמה הופכת במקרים רבים להתפלפלות מתפשרת עם פתחי חירום ליציאה. בקיצור הגיע הזמן להעמידם במקומם הראוי.

7.הבעיה שחלק מה הופך עם השנים לשופטים ואז הפיגוע המקומי הופך לפיגוע המוני.

8.יש לשלול מהיועץ את כל סמכויותיו פרט לאחת: זכותו ליעץ.

*****

למרות הקרע עם ההנהלה: יועמ"ש רשות השידור לא עוזבת

חנה מצקביץ' הודיעה כי אין בכוונתה לעזוב את התפקיד, למרות מה שמגדירים בוועד המנהל כ"אי-אמון" בה ■ המשנה ליועמ"ש, עו"ד אבי ליכט, יכריע בנושא

היועצת המשפטית של רשות השידור לא תוחלף, כך מסתמן. זאת למרות הקרע העמוק בין עו"ד חנה מצקביץ' ובין הנהלת רשות השידור והוועד המנהל.

בימים האחרונים הודיעה מצקביץ' כי אין בכוונתה לעזוב את התפקיד, למרות מה שמגדירים בוועד המנהל של הרשות "אי-אמון" בה, ומי שצפוי להכריע בנושא הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט...

בפגישה באוקטובר האחרון, אמרו יו"ר רשות השידור, אמיר גילת, והמנכ"ל, יוני בן-מנחם, לליכט כי הם איבדו את האמון במצקביץ', וביקשו ממנו לבחון דרכים לגבי המשך כהונתה...

במכתב ששלח לאנשי הרשות בדצמבר האחרון, כתב ליכט כי "מצקביץ' טענה כי הניסיונות להעבירה מתפקידה, לצד התעמרות מתמשכת בה ובלשכה המשפטית כולה, הם חלק מניסיון לפגוע בשומרי הסף ברשות. היא אף דחתה את ההצעה לתפקיד אחר או לפרישה מוקדמת"...

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000829537

תגוביות:

1.זאת לא המתעלפת הסדרתית?

2.חייבים לסגור את רשות השידור. הציבור לא מעוניין בה.

3.האם היא אוספת חומר מרשיע נגד ההנהלה?

4.מי יעזוב מקום כזה!? אפס מעשה מקסימום רווח...אפס שרות! מקסימום שינאה מהציבור.

***********

לעיון האשכול:

כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים

http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני כ''ט באדר ב' תשע''ד    11:44   31.03.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. 'ריקבון מערכת המשפט'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 31.03.14 בשעה 11:49 בברכה, ליה
 
עו"ד אליקים העצני: תומך במדינה פלסטינית? תוכל לקנות חסינות משפטית כמו אתרוג השמור בקופסא.

עו"ד וחה"כ לשעבר, אליקים העצני, מתייחס בפינתו השבועית בערוץ 7 לפרשת הולילנד וטוען כי מערכת המשפט הישראלית נוטה באופן ברור לצד שמאל של המפה הפוליטית.

לדבריו, מערכת המשפט מעריצה את "האתרוגים מהשמאל" בה בשעה שתרדוף עד כלות את אנשי הימין, כלשונו. "משהו רקוב במערכת הדין והצדק שלנו. אנשי ציבור החשודים בפלילים חמורים יכולים לקנות חסינות כמו אתרוג ששמור בקופסא, וכל זאת רק אם יעברו תהליך של שמד אידיאולוגי ויתמכו בהקמת מדינה פלשתינית".

הוא טוען כי גם אולמרט ואשכנזי קבלו את היחס המועדף - שהוא נחלתם הבלעדית של אנשי שמאל. "שרון היה ראשון האתרוגים, אך גם בפרשת הרפז היה ניסיון להרחיק את החקירה הפלילית מגבי אשכנזי שהיה הנאשם העיקרי רק בשל העובדה שהוא נחשב לתקוות השמאל.

"ניסו להלביש את התיק רק על הרפז, ואילולא מבקר המדינה, התרגיל היה מצליח. גם כעת, אולמרט כבר יצא זכאי בפרשות העיקריות, ואילולא התפנית של שולה זקן סביר להניח שהוא היה יוצא זכאי גם בפרשת הולילנד".

העצני סבור שהגיע הזמן לערוך בדק בית יסודי במערכת המשפט, "עוד לא הזכרתי את הגדול שבאתרוגים, את פסק הדין של הבג"ץ שהכשיר את הגירוש וקבע שהוא עומד במבחן כבוד האדם וחירותו. גם כיום שילטון החוק מפר את חופש הפולחן של היהודים בהר הבית, אך עוצם עין לנוכח העבריינות מהצד הפלשתיני.

"המערכת המשפטית חייבת לקבל את אמון העם ולקראת הבחירות הקרובות, יש ליחד במצעי המפלגות השונות, פרק שיעסוק ברפורמה יסודית בכל מערכות שלטון החוק, החל במשטרה וכלה במערכת המשפט", דברי עו"ד העצני.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/273641

תגוביות:

1.כרגיל: עו"ד העצני צודק...!!!

2.אם את שופטי בג"ץ יבחר גוף גדול ולא גוף שמורכב (או נכון יותר מורקב) בעיקר משופטים, יש סיכוי שיהיה פה פלורליזם.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום ראשון כ' בניסן תשע''ד    18:23   20.04.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  63. אלוף ניצן אלון: חתם על צו המפלה יהודים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בניגוד לפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים שאיפשר לפני כחצי שנה לראות את הבעלויות על מספר חלקות אדמה ביו"ש, חתם האלוף אלון לפני ליל הסדר על צו עוקף בית משפט שתואם לאג'נדה שלו:

מניעת רכישת קרקעות על ידי יהודים ורמיסת חופש המידע כך שלא יתאפשר ליהודים לדעת מי הם בעלי הקרקעות.

מקור: עמוד הפייסבוק של שמעון ריקלין:

https://www.facebook.com/profile.php?id=100005859872860&fref=ts

http://rotter.net/forum/scoops1/95009.shtml#63



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום חמישי א' באייר תשע''ד    10:16   01.05.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. שופט העליון סולברג נגד מורשת אהרון ברק: חירות קיצונית כזו גובלת בהפקרות!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בהופעה פומבית נדירה תקף סולברג את שיח הזכויות בישראל איבד פרופורציות. לדבריו, "המשפט הוא לא חזות הכל".

זה היה נאום נדיר ויוצא דופן של שופט בית המשפט העליון, שיוצא נגד המוסכמות של הקהילה המקצועית שלו ומגיע אל פורום ציבורי כדי להשמיע את דעתו האישית בסוגיות חשובות.

שופט העליון נעם סולברג השתתף השבוע בכנס רמלה השביעי שעסק במצב הכלכלי של מדינת ישראל ושם הוא תקף את "שיח הזכויות" ואמר בפה מלא שבגללו הגיעה ישראל אל נקודת קצה.

יש מאזרחי מדינת ישראל שכישוריהם, קשריהם, סגולותיהם או מזלם גרם להם לממש את זכויות הפרט, לעלות מעלה ולהצליח. אך לא מעטים הם האזרחים שמימוש זכויות הפרט לא הועיל להם ואינו מספק את מחסורם.

עיניהם רואות את העשירים המתעשרים עוד, רואות וכלות והם נותרים מאחור עם תחושת קיפוח וחיים מן היד אל הפה", קבע סולברג, שמתח לראשונה ביקורת פומבית על מדיניותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק.

"תוצאת לוואי לא רצויה של העלאת שיח הזכויות על ראש שמחתנו היא טיפוח אשליה כי המשפט הוא חזוּת הכל וכי הוא לבדו מסוגל להוביל לשינוי חברתי.

שעריו של בית המשפט פתוחים, הוא מעניק סעד כשיש עילה לעשות כן ועומד לימינו של הפרט בריבו עם הרשוּת. עם זאת, קצרה ידו של המשפט לעשות צדק עם כל אחד ואחד מבני החברה".

סולברג טען בדבריו כי "לא כל אחד מסוגל להפוך את חופש הביטוי למנוף להצלחה". לדבריו, "זכויות אדם הן מתכון להצלחה ולשגשוג אינדיבידואליסטי תחרותי, אך התחרות איננה בין שווים.

עיקרון השוויון, שאותו העלנו על נס, נותר לעתים מבויש, כסיסמה התלויה על בלימה, מבלי לספק את הסחורה. עמדת המוצא של כל אחד ואחד מבני החברה היא שונה, לפי סגולותיו ובית גידולו. יש כאלה שישיגו, ויש כאלה שייסוגו".

הוא סיפר על גיסתו, מורה בעיר רמלה, שאף אחד מתלמידיה לא יצא מן העיר במהלך החופשה בשל קשיים כלכליים. "שאלו בכיתה למי במשפחה יש מישהו עם תואר אקדמי? רק אחד השיב שאחותו לומדת לתואר ראשון. על דברים מעין אלה אמר השופט אדמונד לוי שהם פגיעה בכבוד האדם - תנאי מחיה שאינם מאפשרים התערות בחברה ומינימום של מימוש עצמי".

סולברג המשיך לתקוף את גישתו של הנשיא בדימוס ברק וטען כי "שיח זכויות הפרט לא יכול לשמש כשפה בלעדית.

אחת ההשלכות הפחות טובות של השיח הזה מצויה בתפיסה שלפיה נועדו זכויות הפרט להגן על חירותו של האדם, הן ואין בלתן. החירות נתפסת בעיניים ליברליות כחופש מהתערבות בחייו של הפרט".

לדבריו, שיח זכויות הפרט של ארה"ב למשל הביא "להיעדר חמלה, ולא לאמפתיה כלפי אדם משווע לעזרה. אנחנו רוחשים כבוד לאמריקה, אבל לא רוכשים את כל מרכולתה. חירות קיצונית כזו גובלת בהפקרות. לא אליה אנו מייחלים אלא לחירות עם אחריות; לא לניכור אלא לאחווה. 'ישראל ערבים זה בזה'".

שופט העליון אף תקף את ניסוחו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וטען כי חסרה בו מחויבות אנושית הדדית: "לזכויות המנויות בו אין גבול, אלא רק בהתנגשותן בינן לבין עצמן או בזכויותיהם של אחרים. אין בחוק היסוד חובה, והיא נדרשת, כדי לאזן את הזכות ולתחוֹם את גבולותיה. האדם הוא יצור חברתי, בתוך עמו הוא יושב, בקרב קהילתו. מוטלת על האדם אחריות חברתית".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/574/946.html?hp=1&cat=402&loc=4

תגוביות:

1.תחקיר שחיתות על אהרון ברק - האיש שהוא ומשפחתו מחזיקים 18 דירות בתל אביב וירושלים.

2.שוחד בעליון:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-79930-00.html?t=223932

3.קיראו על ברק שקבע שהכל שפיט בצורה לא דמוקרטית! כל הכבוד לשופט סולברג.

4.הארנק והחרב של פרידמן מסביר הכל.

5.כיתבו בגוגל: כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט וקיראו על גניבת השלטון וההפיכה הלא חוקית שביצע אהרון ברק.

6.הגיע הזמן שאנשים כמו סולברג ישפיעו. שבענו קיצוניים שעיניהם אל אירופה. ובלי קשר לדברי סולברג, אהרון ברק הוא אדם כוחני וצבוע שכמו רבים משליטי השמאל ניצל ערכים הומניסטיים כדי להשתלט על המדינה. בייניש הלא ראויה היתה בובה יציר כפיו, שהוא הוריש לנו כדי להמשיך לשלוט אחרי צאתו לפנסיה.

7.אהרן ברק ביצע הפיכה ונטל את השלטון מידי הפוליטיקאים ובמקביל השליט ביחד עם דורית ביניש וחבר מרעיהם בעליון שלטון פוסט ציוני. רק לשם המחשה דורית ביניש הכניסה לכאן במו ידיה למעלה ממאה אלף מסתננים!

8.הגיע הזמן לתקן את השטויות של ברק. זה שהיה פה שופט נרקיסיסט שטווה משנה מסוכנת, לא אומר שחייבים לשמר אותה עד אין סוף.

9.האשכנזים מהבג"צ 60.000 אלף פנסיה לחודש.

10.ממתינים לפסיקה של בג"צ בעניין סרן ר. בג"צ חייב לחייב את אילנה דיין
על זלזול בפרט ולבטל את טענת האמת לשעתה. אין דבר כזה. יש אדם וקצין שהיא הרסה אותו. אם בג"צ יכריע לטובת אילנה דיין אז הם מחקו את העליון.

11.עבור מרבית השמאלנים חולי הנפש, לזכויות זכאים רק מחבלים ואויבים ושאר האזרחים חייבים לשרת את החונטה בעבדות מודרנית.

12.השופט ברק גרם נזק גדול. הוא פסק כאילו ישראל היא מדינה באירופה, חוקי איחודי המשפחות שלו והחירות השיפוטית שנגעה לרוב לזכויות הפלסטינים ופחות לזכויות היהודים פגעו פגיעה קשה במדינה.

13.האם השפיות מתחילה לחזור? סוף עידן האדמו"ר ברק וחסידיו השוטים.

14.אכן ב-ק היה מוכה שגעון גדלות ככלב שוטה.

15.זה כבר ידוע לכל שברק הרס את המשפט והצדק במדינה.

16.מורשת הזכויות נטולת החובות היא בדיחה בכסות אקדמית.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום רביעי כ''א באייר תשע''ד    07:28   21.05.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. ''נשיא בית משפט מחוזי קיבל שוחד, שופט בית משפט השלום בירושלים קיבל שוחד''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עדותו של עו"ד בועז גוטמן - בכיר במשטרה לשעבר: שופטים לוקחים שוחד!

שוחד בלב לבה של מערכת הצדק.

מיהו נשיא בית המשפט המחוזי שקיבל שוחד?

השחיתות חוגגת, על פי עו"ד בועז גוטמן בדברים שאמר בפני הוועדה לביקורת המדינה: "נשיא בית משפט מחוזי קיבל שוחד, שופט בית משפט השלום בירושלים קיבל שוחד, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה קיבל שוחד"...

https://www.facebook.com/photo.php?v=696901933689920&set=o.443172775700123&type=2&theater

19 במאי 2014. הרי הקטע כולו:

https://www.youtube.com/watch?v=kiiTvFd-Fes



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני כ''ו באייר תשע''ד    11:41   26.05.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. פרופ' פרידמן: פוליטיקאים חוששים מהמשפטנים פן יבולע להם  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בעשוריה הראשונים של המדינה השופטים היו בעלי חינוך אירופאי מאופק, אך החליפו אותם שופטים יותר כוחניים; בית המשפט העליון מתערב בסוגיות לא לו, וממציא הלכות יש מאין; שופטים לא נבחרים על-ידי ציבור, ולכן אינם צריכים להתערב בהכרעות פוליטיות; מבחני הסבירות שמפעיל בג"ץ אינם שיטתיים, ולעתים הוא נוהג באיפה ואיפה • ראיון נוקב עם מבקרה הגדול של מערכת המשפט, שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן

את פרופ' פרדימן, חתן פרס ישראל לחקר המשפט, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, סופר ומומחה בעל שם, וכמובן – שר המשפטים בממשלת אולמרט – אני פוגש בדירתו בתל-אביב. האיש המרשים הזה, שלא היסס להתעמת עם הגווארדיה המשפטית הישראלית שרבים מהפוליטיקאים יראים ממנה, ואף החל להניע לוחות טקטוניים ביחסי הממשלה ובית המשפט העליון (עד שממשלת אולמרט נפלה), גדוש בביקורת מעמיקה ונוקבת על התנהלותם של בג"ץ, היועץ-המשפטי לממשלה והפרקליטות. היה מרתק.

נפתח בשאלת הבסיס: האם יש חוקה למדינת ישראל?

השאלה היא איך אתה מגדיר חוקה. אם בחוקה אנחנו מדברים על עקרונות שלאורם המדינה פועלת, אז ברור שיש למדינת ישראל חוקים משפיעים מאוד. חוק השבות, למשל, הוא דוגמה טובה לכך. מהבחינה הפורמלית הוא חוק רגיל לכל דבר, אך מצד שני יש לו השפעה דרמטית על צביון המדינה.

אך האם למדינת ישראל יש חוקה פורמלית, כתובה, במובן זה שהיא עומדת מעל בית המחוקקים ושיש פרוצדורה מיוחדת – למשל משאל עם – כדי לשנות אותה? ובכן, חוקה כזו אין לנו.

אם כך, מהי בעצם המהפכה החוקתית הישראלית? מה גרם לה להתרחש?

יש שתי תקופות מרכזיות בהיסטוריה המשפטית של ישראל: התקופה "הקלאסית" עד שנות ה-80, ותקופת המהפכה. כמובן, זו לא היתה התרחשות מהירה כמו נפילת הבסטיליה, ובתווך היתה תקופת מעבר מסוימת; כיום, על אף שהמהפכה עודנה קיימת ורבת השפעה, נראה שהיא כבר לא בשיאה וניכרת איזו מגמה מסוימת של בלימה.

מה גרם למהפכה? ובכן, זה עניין מורכב של הערכה הנוגעת לתהליכים חברתיים. להערכתי, חברו כאן שני גורמים מרכזיים: מצד אחד היתה התערערות משמעותית של המערכת הפוליטית. היא נחלשה מאוד. בתקופת שלטון מפא"י ולאחריה המערך היתה מפלגה דומיננטית שלטת, שניהלה את המדינה. כאשר היה בן-גוריון בראשות הממשלה אף אחד לא ערער על הסמכות שלו. אחר כך נבחר לוי אשכול ואחריו באה גולדה מאיר, שנהנו גם הם מסמכות איתנה. ואז הגיעה נקודת השבירה הגדולה: מלחמת יום הכיפורים. המלחמה ערערה לחלוטין את אמון הציבור בשלטון ובשיקוליו, וזה החליש אותו מאוד.

לאחר מכן, בתוך תקופה של ארבע שנים, התחולל המהפך הגדול ועליית בגין לשלטון. המהפך היה מלווה בזה שלא היתה עוד מפלגה דומיננטית באותה מידה של מפא"י הישנה: פרץ מאבק כוחות פוליטי, שמצד אחד התנהל בין שתי המפלגות הגדולות – המערך והליכוד; ומצד שני התנהלו מאבקים חזקים בתוככי המפלגות. לא היה עוד מנהיג מוסכם כמו בן-גוריון. כאשר יש לך התגוששויות בתוך המפלגות, וכאשר המפלגות עצמן נתונות למאבקים עם מפלגות יריבות ותלויות בחברות הקואליציה שלהן – שיכולות לערוק בכל רגע נתון לצד השני – אזי המערכת הפוליטית נחלשת באופן דרמטי.

הצד השני שגרם למהפכה, היה כניסתם של אישים בעלי "חינוך צברי" למערכת המשפט, שלא נקטו בגישת הריסון העצמי שאפיינה את בית המשפט הקלאסי בעשורים הראשונים של המדינה. השופטים "הקלאסיים" היו בעיקרם שופטים שהתחנכו בחו"ל על ברכי המסורת האירופאית, וברובם אף עבדו בתקופת המנדט הבריטי והיו רגילים למסורת האנגלית המאופקת. הם התחלפו באנשים בעלי אופי וחינוך שונה, "צברים", שגדלו בארץ או שעלו אליה בגיל צעיר – ושמסורת האיפוק והריסון העצמי לא הודגשה אצלם.

מהן ההשלכות המיידיות של המהפכה החוקתית על מבנה המשטר הישראלי? על הפרדת הרשויות?

ההשלכות הן בעיקר על חלוקת הכוח. במשטר דמוקרטי אנחנו מדברים על פיצול רשויות וביזור הסמכות. הרשות האחת שהיא בעצם הרשות הדמוקרטית זה בית המחוקקים, וכן ממשלה שפועלת מכוחו. אלה הן הרשויות הדמוקרטיות שאמורות לבטא את רצון הבוחרים. בית המשפט לעומת זאת, זהו גוף של בקרה, שבודק שהרשויות האחרות מתנהלות כחוק. הוא איננו גוף נבחר. כאשר אתה מעביר לו יותר מדי סמכויות, התוצאה היא שיכולת התפקוד של הממשלה והכנסת נפגעות בצורה קשה. התלות כיום במשפט או במשפטנים, המשפטיזציה, שיבשה את מערכות השלטון ואת יכולת המשילות שלהן בצורה מרחיקת לכת. כאן אנחנו נמצאים.

איפה רואים את הדברים הללו בצורה ברורה? האם זה נעשה באופן בוטה?

הדוגמאות הן רבות מספור. ניקח שתיים: בשנות החמישים חמישה חיילים שעברו את הגבול, ביניהם אורי אילן ז"ל, נתפסו על-ידי הסורים ונפלו בשבי. חודשים אחדים לאחר מכן צה"ל ביצע פשיטות וחטף קצינים סורים, עד שהסורים השתכנעו כעבור זמן לעשות חילופי שבויים. לעומת זאת, בג"ץ החדש אסר על מערכת הביטחון להחזיק "קלפי מיקוח". ניסו להחזיק כאן אנשי חיזבאללה שנפלו בשבי, במגמה לקבל מידע על הטייס הנעדר, רון ארד, אך בג"ץ התערב וקבע שאסור להחזיק בהם סתם, אלא יש לשפוט אותם ולאחר ריצוי עונשם, להחזיר אותם לצד השני.

אז אי אפשר יותר לקחת בשבי אויב?

זה באמת כבר לא ברור...; אם מדובר בקלפי מיקוח בלבד, אז כנראה שלפי בג"ץ לא.

זו הפסיקה. אחר כך רצו להוציא חוק "עוקף בג"ץ" בעניין, אבל חששו שבג"ץ יפסול אותו. אז מאימת בג"ץ המחוקקים ריככו את החוק, ועוד פעם ריככו, עד שלא נשאר ממנו יותר מדי.

דוגמה שניה היא בעניין משבר הדיור. בשנת 2002 מנהל מקרקעי ישראל החליט להגיע להסדר עם קיבוצים ומושבים כדי לקבל מהם בחזרה את הקרקע ובתמורה לשלם להם סכומי כסף. כעת, עלתה השאלה: כמה לשלם? היו שאמרו מעט, היו שהגדילו את הסכום. העניין הוא שזה נושא למיקוח, לא לפסיקה משפטית. בכל אופן, מסתבר שהגיעו עם הקיבוצים והמושבים להסדר כספי מסוים, אבל ועדה של פקידים ומומחים ובעקבותיה היועץ המשפטי לממשלה קבעו שמדובר בסכום גבוה מדי, וכמובן הלכו עם זה לבג"ץ. מה אמרו השופטים? היועץ אומר לכם שזה סכום גבוה מדי, אז אסור לכם לחתום כך את העסקה. ועוד הוסיף בית המשפט: "אנחנו לא יודעים על משבר דיור שמצדיק את העניין...". אז העניין נתקע בעקבות בג"ץ לעשר שנים.

זה מה שקורה כשהממשלה צריכה לפעול ב"סבירות" תחת פיקוח בית המשפט. למעשה, במסגרת המהפכה המשפטית קבע בית המשפט שני דברים חדשים: האחד, כל אדם יכול לפנות לבג"ץ בכל עניין, גם אם זה לא נוגע לו אישית, די בכך שהפניה חוסה תחת ההגדרה "עניין ציבורי". השני, בית המשפט יכול לבדוק האם השלטון נוהג בצורה סבירה.

התוצאה היא שכל החלטה ממשלתית שלא מוצאת חן בעיני מישהו, יכולה לשמש עילה לפניה לבג"ץ בטענה שההחלטה אינה סבירה, ובית המשפט יבדוק זאת. בעיניי, שאלת סבירות החלטה איננה עניין לבית המשפט אלא לנבחרי הציבור.

קח למשל את עניין המינויים בשירות הציבורי. הכל השתבש בתחום הזה. בעבר, ברגע שהוחלט למנות אדם שעומד בתנאי הסף שנקבעו בחוק, העניין נגמר. המינוי היה עובר ואיש לא היה מערער. היום לעומת זאת אפשר לומר שהמינוי הוא בלתי סביר. ולמה הוא בלתי סביר? כי המועמד לתפקיד אמר משהו שהוא לא פוליטיקלי-קורקט, או עבר איזו עבירת משמעת, או מישהו הגיש עליו בעבר הרחוק איזו תלונה. כל דבר כזה מגיע היום לבית משפט ומשבש את התהליך. היה למשל המקרה ששר האוצר רצה למנות מישהו לראשות רשות המסים, וועדה כלשהי המליצה על מישהו אחר. בית המשפט חייב אותו לקבל את המלצת הוועדה. התוצאות הן קשות; אם הממשלה איננה שולטת יותר על המינויים, אז היא ממילא כבר לא שולטת במנגנון ובכלל.

מבחני הסבירות אינם סבירים

האם היכולת הזו לפסול מינויים מעוגנת בחקיקה?

ההוראה בחוק היא כללית: בג"ץ יכול לתת סעד למען הצדק. היתה כאמור מסורת ותיקה מהתקופה הקלאסית מתי בג"ץ יכול להתערב: כאשר יש לך זכות עמידה. כאשר אתה בעל אינטרס אישי בפנייתך לבית המשפט. ולמה זה חשוב? כי תפקידו של בית המשפט להכריע בסכסוכים, להגן על הזכויות של אדם אחד מפני פגיעה על ידי מישהו אחר. אבל עכשיו, בג"ץ מאפשר לך לגשת אליו גם אם לא נפגעת בעצמך; מספיק שלא תזדהה עם המדיניות וזו עילה שתידון בבית המשפט. אם המדינה, למשל, מחליטה לקשור קשרים דיפלומטיים עם גרמניה, ולי זה לא מתאים – אני יכול ללכת לבג"ץ ולקבול על ההחלטה הממשלתית הזו, והוא מצדו יבדוק האם היא סבירה.

ברגע שאתה מתערב ככה במערכת קבלת ההחלטות הממשלתית על בסיס סבירות או "חוסר סבירות", אתה משבש את התהליך: כל מי שצריך לקבל החלטה שלטונית חשובה יודע שזה עלול להגיע לבג"ץ, ואז הוא מתחיל להתייעץ עם משפטנים למיניהם, ולמשפטנים כידוע יש כוח שמחייב לשמוע אליהם – וכל המשילות של נבחרי הציבור נהרסת. ככה גם לעניין המינויים. העסק התהפך, וההחלטות למעשה מתחילות בדרג המשפטי ולא הפוליטי. אם לא עברת את תנאי הסף המשפטני אין על מה לדבר.

האם באמת אפשר למצוא קוהרנטיות בכל ענייני הסבירות\מידתיות\מושגי שסתום שבית המשפט מחליט על-פיהם? האם יש כאן סיסטמתיות שאפשר להתחקות אחריה, או שמדובר במושגים מעורפלים ואמורפיים?

ברור שאין כאן כל שיטתיות. כאשר אתה בוחן את ההחלטות, מתי פסלו מינוי ומתי לא פסלו מינוי, מתי זה היה "סביר" ומתי "לא סביר", לא תבחין בקוהרנטיות. חוסר הוודאות הזה גם הוא כמובן מגביר את ערעור המשילות: אתה רוצה למנות מישהו לתפקיד ציבורי והקריטריונים המשפטיים לוטים בערפל, אז אתה לוקח מראש שוליים של ביטחון – וכך שורה של אנשים שהם אולי הכי מתאימים, אתה אפילו לא מתחיל להסתכל עליהם. כל מינוי לתפקיד יכול להתגלגל לבג"ץ וחייבים להביא זאת בחשבון.

יש לך דוגמה ספציפית על חוסר שיטתיות, איפה ואיפה, בפסילת מינויים של בג"ץ?

ניסו שחם התבטא בצורה פוגענית כלפי החרדים, ועתרו עם זה לבג"ץ לפני מינוי שלו בירושלים. בית המשפט אמר שזו היתה התבטאות לא מכובדת ולא ראויה, דיבר על כך באריכות בפס"ד וכו', אבל בסופו של דבר אישר את המינוי. לעומת זאת ראש עיריית רמלה, התבטא על הערבים באופן לא ראוי, וזה פסל אותו מלכהן כראש מנהל מקרקעי ישראל. איפה כאן השיטתיות? התבטאות של אדם הפכה נושא לבחינה של בג"ץ, וגם זו נעשית בצורה לא עקבית.

מלבד המהפכה החוקתית הראשית של ביקורת שיפוטית אקטיביסטית, אתה מתאר בספר מהפכה נוספת ביחס ליועץ המשפטי לממשלה.

אני חושב שזה היה הדבר הדרמטי ביותר שאירע במערכת המשפט הישראלית. שמו את היועץ המשפטי מעל לממשלה. פקיד נמצא מעל הדרג הנבחר. אין דבר כזה בשום מקום בעולם. בית המשפט פשוט קבע שחוות דעתו של היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה, אפילו כאשר הוא שוגה – ולא חסרות לנו דוגמאות שיועצים משפטיים שוגים. אז מה הממשלה צריכה לעשות כשהיא מקבלת חוות דעת שגויה?! בייחוד שיש שאלה גם מהו המצב המשפטי... הרי כל דבר יכול לעמוד לבחינה של סבירות ומידתיות.

אומר לך משהו שלא כללתי בספר שלי, הארנק והחרב: היתה פרשה של שביתת הפרקליטים במשרד המשפטים, המדינה הגיעה למשפט, והיועץ המשפטי לא הסכים שיקחו עו"ד מומחית בתחום דיני העבודה לייצג את המדינה. למעשה, הכריחו את השלטון להתפשר עם הפרקליטים. ידיה של המדינה נכבלו והיא לא יכלה להתמודד עם הפרקליטים.

השאלה היא מי מחליט מה צריך לעשות. הממשלה או המשפטנים?

בפרשת קו 300 לדוגמה, הממשלה החליטה להמליץ לנשיא להעניק חנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשה – למרות שהללו עדיין לא נשפטו – כיוון שהיה חשש כבד שעריכת משפט תפגע אנושות בשב"כ. בא היועץ המשפטי זמיר, ונתן חוות דעת שלא ניתן להעניק חנינה לפני משפט. כעת, מה המדינה אמורה לעשות עם חוות דעת כזאת? זה מחייב אותה? אז, כאשר זה קרה, בית המשפט קבע שזמיר טעה. אבל היום אנחנו נמצאים במצב שהיועץ המשפטי יכול לאסור על הממשלה לעשות מהלך מסוים, בגיבוי מלא של בג"ץ. הפיקוד העליון ברשות המבצעת הוא בידי פקיד, אדם שלא נבחר על-ידי הציבור ושלא צריך לתת דין וחשבון לאף אדם. זמיר אגב, פוטר ממשרתו בקונצנזוס נדיר והממשלה מינתה יועץ משפטי חדש, יוסף חריש, שהסכים להגן על עמדתה בבג"ץ, וכך עלה בידה להתגבר על חוות דעתו השגויה של זמיר.. אבל היום כבר בלתי אפשרי לפטר את היועץ.

ממציאים הלכות חדשות יש מאין

מאיפה כל זה הגיע? הרי ועדת אגרנט קבעה במפורש שאין חובה על הממשלה להקשיב ליועץ המשפטי שלה?

הם פשוט המציאו את זה. זמיר וברק החליטו לקבוע הלכה שהיא הפוכה ממסקנות ועדת אגרנט. הוועדה אמרה שדעת היועץ אינה מחייבת, והם קבעו שכן. יותר מזה, ברק אמר בפסק הדין שוועדת אגרנט "כבר קבעה שדעתו של היועץ מחייבת", למרות שזה לא נכון בעליל. הפוך לגמרי. הם פשוט המציאו הלכה חדשה ומשוללת יסוד, והדבר נקבע בבג"ץ מכוח סמכותו לקבוע הלכות מחייבות.

אם לכנסת יש אומץ, היא צריכה לשנות את החוק ולהגיד במפורש שמעתה חוזרים לכללים הישנים. הרי אין בעיה לבטל את ההלכה של ברק ולהחזיר בחקיקה את המצב לקדמותו; זה לא קשה. רק צריך לחוקק חוק והכל מסתדר. אבל קיים בקרב פוליטיקאים פחד מבית המשפט ומהיועץ המשפטי לממשלה. מה גם שהתנהלה תעמולה חזקה נגד מהלך כזה, כביכול בשם שלטון החוק. אף-על-פי שזה לא שלטון החוק, אלא שלטון המשפטנים.

אז נכון להיום הממשלה לא יכולה ייעוץ מבלעדי היועץ, ודעתו של היועץ מחייבת?

לא רק זה. אם מגישים בג"ץ נגד החלטת ממשלה בעניין מסוים, היועץ יכול לומר למדינה: העתירה מוצדקת, ואני גם אומר בבית המשפט שהעתירה מוצדקת בניגוד לדעתכם. ואגב, אסור לכם לקחת עורך דין אחר. אז מה הפלא אם הממשלה תפסיד בבית המשפט? עורך הדין שלה עצמה נגדה. כך היה בעניין פנחסי ודרעי: ראש הממשלה יצחק רבין רצה להשאיר אותם בתפקידם אך בג"ץ הורה לו לפטרם, בטענה שזה בלתי סביר שימשיכו לכהן כאשר כתב אישום הוגש כנגדם. מעבר לעובדה שזו פגיעה בלב הדמוקרטיה כאשר מערכת המשפט קובעת לראש הממשלה כיצד לפעול, ומעבר לעובדה שאין שום חוק שמחייב לפטר במצב הזה, היה שם גם מהלך משפטי יוצא דופן:

בג"צ מאפיל על בית מהחוקקים - הכנסת:

אחרי שהוגש הבג"ץ בדרישה לפטרם, היועץ המשפטי הכריז גם הוא שצריך לפטרם בניגוד לדעת הממשלה. מה בית המשפט כתב בפסק הדין? שראש הממשלה אמר שיש לפטר את השר. אבל איזה ראש ממשלה? הרי הוא אמר בדיוק הפוך! אלא שראש הממשלה זו מי שייצגה את היועץ המשפטי דאז, דורית בייניש. כאשר טענו כנגדם שרבין אומר ההיפך, הם אמרו שהוא לא הקובע; מה שקובע זה "ראש הממשלה הסביר" והמופשט. ממש כך! ראש הממשלה הסביר רוצה לפטר, לעומת רבין – שהוא כנראה לא ראש ממשלה סביר בעיני בית המשפט – שאינו רוצה לפטר.

אם נגענו בתעלולים משפטיים, המשפטן המפורסם ריצ'רד פוזנר אמר על ברק ש"הוא שובר את שיא העולם בהיבריס שיפוטי", וגם אתה לא חסכת ביקורת ממנו.

מסתבר שכאשר אתה נמצא במוסד ויש לך כוח, אתה רוצה עוד יותר כוח. אולי יש כאן גם אידאולוגיה: המוסד שאני עומד בראשו הוא כל-כך נאור וכל-כך חכם, שטוב יהיה אם יינתן בידיו יותר כוח. טוב יותר שאני אטפל בדברים מאשר האנשים הלא טובים והלא חכמים, שנבחרו על-ידי הציבור. וכך, הוא יכול להגיד אם זה סביר או בלתי סביר לקשור יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. אולי בעתיד הם גם יכריעו האם נכון או לא לתקוף באיראן...; בכל אופן, כאשר יש כסות אידאולוגית זה עוזר לשאיפות: "אני אמנם סולד מכוח, אבל כאן אין ברירה כי האחרים עושים דברים בלתי סבירים".

אתה מאשים בספר את בית המשפט בארכנות וטרחנות בפסקי הדין, בנפוטיזם, בחוסר עקביות ובהתנהלות של איפה ואיפה.

יש דברים שקשים להוכחה, אבל את העניין של אורך פסקי הדין קל מאוד להוכיח. כאשר אתה מתעסק בכל נושא אפשרי – משאלת גיוס החרדים ועד לשאלת השימוש בביציות שהוקפאו – וכותב בכל דיון כזה מאות רבות של עמודים, יש לכך מחירים כבדים. למשל, 11 שופטים כתבו 350 עמודים על שאלת הפינוי מרצועת עזה; מאות עמודים גם נכתבו על השאלה האם אישה גרושה יכולה לעשות שימוש בביציות מתקופת חיי הנישואין שלה, ובכך דן בית המשפט העליון בשני הרכבים מורחבים. אגב, באותו מקרה בסוף לא יצא כלום מהדיון הזה. בית המשפט אישר שימוש בביציות אולם בפועל לא עלה בידי האישה, בגלל סיבוכים וקשיים בהליכי הפונדקאות, לממש את הזכות שהוענקה לה ולהביא מהביציות ילד לעולם.

יש לכך השלכה קשה על ניהול המערכת, על העיסוק המרכזי בתיקים האזרחיים והפליליים ה"אפורים". זה נוח לברוח לנושאים הפילוסופיים והפוליטיים, ולהזניח את העיסוק האמיתי של בתי המשפט. רואים כמה זמן לוקח היום להכריע בתיקים אזרחיים, וכמה זמן זה לקח בעשורים הראשונים של המדינה.

שיבוש נוסף הוא השימוש שנעשה בחוק הפלילי, בעבירות מעורפלות כמו הפרת אמונים שאיננה מפורטת וברורה, כדי להטיל אימה על נבחרי הציבור. דוגמה לכך הם המינויים הפוליטיים שהיו דבר נפוץ בישראל, וקיימים בעוד מקומות בעולם המערבי. אין בעיה לחוקק חוק כנגד מינויים כאלה, ויש אפילו כל מיני מגבלות בחוק בעניין הזה, אך יום אחד הוחלט שמינויים פוליטיים הם עבירה פלילית, ועל כך הועמד צחי הנגבי לדין (אגב, הוא זוכה מעבירה זו, כאשר אחד השופטים התבסס על הגנה מהצדק).

פוליטיקאים חוששים מהמשפטנים

בהיותך שר, נתקלת במקרים שאנשים חששו להתעסק עם המערכת המשפטית פן יבולע להם?

כן. קל לראות שכמעט בלתי אפשרי להעביר חקיקה שמצמצמת את הסמכויות של מערכת המשפט.

אנשים פוחדים שזה יתנקם בהם. יש במערכת הפוליטית חשש גדול, פחד גדול, להתעמת עם מערכת המשפט.

גם אני וגם יעקב נאמן ניסינו להעביר חוקים שמצמצמים את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, ונתקלנו בקשיים גדולים. גם אני וגם נאמן רצינו להפריד את סמכויות היועץ ולפצל אותן בין שני נושאי משרה – הוא הרי גם יועץ, גם תובע כללי וגם מחוקק ומוציא הנחיות – אבל מזוז התנגד, ואנשים חששו להתעמת איתו. כשהיועץ אומר אל תעשו כך וכך, ואתה רואה שאנשים נרתעים.

מה באשר לאיפה ואיפה? האם בית המשפט עומד בסטנדרטים של שקיפות, ניגוד עניינים וכד' שהוא דורש מאחרים?

לא חסרות דוגמאות שבית המשפט הציב דרישות לגופים אחרים שהוא לא עמד בהן בעצמו. כך למשל, היה מקרה של עו"ד שהופיע בפני שופט שהיה חבר קרוב שלו, ולמרות זאת השופט לא נפסל מלדון בתיק. את אולמרט לעומת זאת, הרשיעו על שבעת שהיה שר טיפל בעניינים של לקוחות שהיו מיוצגים על ידי עו"ד מקורב אליו.

ספגת הרבה אש ממערכת המשפט בהיותך שר המשפטים. בייניש תקפה אותך בראיונות, ואהרן ברק התבטא ש"פרידמן הלך, אבל הפרידמניזם נשאר".

יש כאן תופעה מיוחדת. בית המשפט, בין באמצעות דוברים ומקורבים, בין באמצעות שופטים בדימוס, ניהל תעמולה ממשית בתקשורת. במידה רבה, מדובר היה בתעמולה לצורך הסמכויות שלו – לשמירה עליהן, להרחבתן, להצדקתן וכו'. אני לא חושב שזה ראוי.

לו היית יכול להשלים את המהלכים כשר משפטים, מה אתה חושב שדרוש היום כדי לבלום את המהפכה החוקתית?

ראשית, צריך לקבוע בחוק שחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה איננה מחייבת את הממשלה. כפי שנקבע כבר בוועדת אגרנט ולאחריה בוועדת שמגר.

שנית, לקבוע שהממשלה יכולה לבחור לעצמה את עורך הדין שייצג אותה. לא יכול להיות שאם היועץ המשפטי איננו מסכים עם עמדת הממשלה, הוא כופה עליה את הייצוג שלו וגורם לה להפסיד במשפט.

עוד יש להפריד את תפקיד היועץ המשפטי מתפקיד התובע, וכן להגדיר היטב את אופיו של תפקיד היועץ – דבר שניסיתי לעשות בעצמי – כעו"ד מייעץ שעניינו לסייע לממשלה לבצע את מדיניותה במסגרת החוק, לקדם את יוזמותיה, ולא "לתקוע מקלות בגלגלים" ולחפש נימוקים מדוע הפעולות שלה הן אסורות.

באשר לביקורת שיפוטית של בית המשפט על הממשלה והכנסת: אני חושב שהוא לא צריך להתערב בהחלטות ממשלה מטעמי סבירות, וכאשר חוקים נפסלו על-ידו, לכנסת צריכה להיות אפשרות להתגבר על הפסילה ברוב של 61 קולות. שזכות המילה האחרונה תהיה שלה. אגב, הכנסת יכולה לתקן את החוק ולסיים בקלות רבה את כל עניין הביקורת השיפוטית, כפי שברק הודה בעצמו, אך אני לא מרחיק לכת עד כדי כך.

הממשלה שכיהנת בה כשר משפטים התפזרה מוקדם מהצפוי בגלל נפילת אולמרט. מה הספקת לבצע בתקופה הקצרה הזו?

יש כמובן הישגים שהם לא במסגרת חקיקה. למשל הפסקת הנוהג של מינוי זמני לבית המשפט העליון, שהיה אמצעי שליטה של העליון במערכת כולה: היו ממנים שופט מחוזי למשך שישה חודשים או שנה לעליון, ואחר כך מחזירים אותו למחוזי – דבר שיצר תסכולים רבים. זאת לעומת אנשים שהגיעו מהפרקליטות וקיבלו ישר מינוי קבוע. אני הפסקתי את העניין הזה, ואני מקווה שתרמתי בכך משהו. עניין חשוב אחר שרציתי לקדם בחוק היה ביקורת על הפרקליטות. זה אמנם לא הושלם בזמני אך היום זה כבר נמצא בשלבים מתקדמים מאוד. עם זאת, לדעתי המהלך נעשה באופן שאינו משביע רצון, שכן הוא לא מעוגן בחקיקה אלא מתבסס על הסכמות פנימיות במערכת.

להערכתך, המהפכה החוקתית עומדת בפני בלימה וצמצום?

כרגע אני לא רואה שמישהו מנבחרי הציבור דוחף לכך. הפחד מהליכים פליליים מכריע את הפוליטיקאים.

אפשר להזכיר גם את השופט דנציגר שביטל לא מזמן את הלכת אפרופים בפרשנות חוזים, שחידש ברק.

נכון, ניכר ריסון מסוים בבית המשפט, אם כי עדיין מוקדם לדעת האם זו מגמה שתופסת תאוצה. אנחנו עדיין רחוקים מהחזרת המצב לקדמותו, וקשה לבטל במחי יד מהפכה שהתרחשה במשך עשרות שנים.

מדאיג: רוב מוחלט של התיקים מסתיימים בהרשעה

עסקנו רבות ביועץ המשפטי ובבית המשפט העליון, אך כמעט לא נגענו בשחקן מפתח נוסף: הפרקליטות. בולט במיוחד אחוז ההרשעות הגבוה שהיא משיגה: מעל ל-97%. כמעט כל מי שמוגש נגדו כתב אישום מסיים כעבריין.

יש טענה שהנתון אולי מופרז קצת, אך אין ספק שהמצב חמור מאוד. לא צריך בכלל כתב אישום. מספיק שפותחים בחקירה נגד איש ציבור והוא גמור. אין מגבלת זמן, קשה לנחקר לתפקד, וזה יכול להימשך ולהימשך שנים על-גבי שנים. לא צריך יותר מזה כדי לחסל קריירה של דמות ציבורית. ואם בסוף כן מגישים כתב אישום, רוב הסיכויים שתורשע.

היו הרבה מאוד מינויים לשופטים מתוך התביעה. אולי זה מסביר זאת קצת. שמגר, ברק ובייניש ישבו שלושה עשורים בנשיאות בתי המשפט, והם צמחו בפרקליטות. היתה להם השפעה דרמטית על המינויים, שצומצמה בתקופתי, ואחוז המינויים מתוך התביעה היה עצום.

נוצרה כך תרבות משפטית תביעתית.

לכן אני חושב שחשוב גם למנות אנשים מהשוק הפרטי לתפקידי שיפוט, שאינם באים מהתביעה, בתוספת לרשימת השינויים שמניתי לעיל. המינוי של דנציגר ומלצר למשל, שבאו מהשוק הפרטי ולא מהפרקליטות, היה מינוי תקדימי. אלה מינויים המוכיחים את עצמם. עד אליהם היה ריבוי של מינויים, מהפרקליטות והייעוץ לבתי המשפט. היו מצבים שאפילו מונו שניים יחד, היועץ ופרקליט המדינה, לכס בית המשפט העליון – רובינשטיין וארבל למשל. זרימה ממוסדות התביעה לבית המשפט, הדבר תרם גם למעין סימביוזה בין מערכת היעוץ והתביעה, למערכת המשפט.

אפילו אם רק 30% מהשופטים בערכאות השונות באים מהתביעה, וזו המומחיות שלהם, הסיכוי שנאשם יעמוד למשפט בפני שופט שהגיע מהתביעה הוא גבוה מאוד.

בכלל, הדרך שבה מתמנים שופטים, באמצעות ועדה שבה יש להם וטו אוטומטי, נותנת בידיהם כוח רב ועוזרת להם "לשכפל את עצמם".

אני חושב שהרבה תלוי בשרי המשפטים, שיש בידם לתרום שינוי המצב. אם השר הוא "יס מן", חותמת גומי, זה אכן מתנהל כך. אם יש שר דעתן, לבית המשפט יהיה קשה יותר. אני הייתי משנה את הרכב הוועדה, ומצמצם בה את ייצוג השופטים. ובכלל, מדוע שבוועדה שממנה שופטים למחוזי, לא יישבו שופטים מהמחוזי? למה רק מבית המשפט העליון?

בייניש דחפה להקמת בית דין לערעורים, ויש המעוניינים בהקמת בית דין לחוקה. מה דעתך?

בייניש אכן ביקשה להקים בית דין לערעורים שיקל את העומס שעל בית המשפט העליון, ויהפוך את העליון לבית משפט חוקתי. אני לא הסכמתי לכך בשום אופן. אני לא נלהב גם מבית משפט לחוקה. מה שכן אפשר לעשות זה להגדיל מעט את מספר השופטים בעליון, ולצמצם את מספר העניינים שבאים בפניו: לקבוע מה מגיע לדיון ומה לא. צריך כמובן להחזיר גם את זכות העמידה שתפחית את מספר הדיונים, ולבטל את הביקורת "מטעמי סבירות" שסיגל לעצמו בית המשפט.

בית המשפט לערעורים, מלבד שמדובר בגוף שקשה ויקר מאוד להקים אותו, רק יסרבל את המערכת. יהיו ארבע ערכאות, ודברים שנידונו בבית הדין לערעורים יגיעו עוד פעם לעליון, אמנם לא כעניין שבזכות, אלא רק לפי רשות שתינתן. במקום להוסיף שופטים לבית המשפט העליון, הם מנסים את הרעיונות המוזרים הללו...; הם הרי מתנגדים באופן קבוע להוספת שופטים לעליון, וכל תקן נוסף לעליון זו מלחמה. אבל זו הדרך הטובה ביותר לטפל בעומס שהם מתלוננים עליו.

לסיום, האם המשפטיזציה שמתרחשת בישראל היא בת השוואה לנעשה בעולם, או שאנחנו החלוצים שנמצאים בחזית?

אנחנו החלוצים. בארצות רבות בעולם המערכת הפוליטית אמנם נחלשת והמערכת המשפטית מתחזקת, אך הם לא מגיעים למה שמתרחש כאן. ארצות-הברית היא אמנם לא כמו בימי רוזוולט, וצרפת לא כמו בימי דה-גול, ובכל מקום יש קצת יותר משפטיזציה, אך לא בממדים שלנו. בארצות-הברית ואנגליה זה ודאי רחוק מכאן.

מה שנעשה כאן הוא בהיקף ובעוצמה אחרת לחלוטין.


http://mida.org.il/2014/05/23/%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%9e%d7%93%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שבת ט''ז בסיון תשע''ד    10:19   14.06.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  67. רובי ריבלין: אין חוק עוקף בג''צ. כל חוק מחייב את בג''צ!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 14.06.14 בשעה 10:55 בברכה, ליה
 
יו"ר הכנסת מדגיש בראיון לבטאון לשכת עורכי הדין את מה שצריך להיות מובן מאליו: בית המשפט כפוף לחוקי הכנסת

ריבלין מודאג מהתרופפות הריבונות בירושלים

מציין: "אני רואה שערביי ירושלים מרוצים מאד מכך שהם אזרחי ירושלים. הם מבינים כמה טוב שאנו חיים יחד ואני לא אומר זאת בשמץ פטרונות. אין מצב שהריבונות בעיר תחולק והעיר תישאר פתוחה. ירושלים תהפוך לבלפסט.

לחלק מן הפוליטיקאים במחזור שלו - ספטמבר 1939 - נגמר מן הפוליטיקה או שהפוליטיקה גמרה אותם. אחרים הסתבכו בפרשיות, פרשו או מצאו את עצמם מופרשים. ראובן ריבלין עדיין חי ותוסס את הפרלמנט וכל מה שבתוכו. כחיה פרלמנטרית ותיקה, יו״ר הכנסת מדבר בלי הפסקות, אך זוכר היטב את תחילתה של כל שאלה הנזרקת לעברו. גם את העיקר, גם את הניואנס. כמו יין פוליטי טוב, רובי" משביח עם השנים". יותר ניסיון פרלמנטרי. יותר הבנה של צאן מרעיתו - חברי הכנסת מכל הסיעות ובעיקר את אלה שרוצים מאד כותרת. הוא קורא להם מכורים. יש בהתנסחות מינון קדם -נשיאותי של זעם והדר רביזיוניסטי מן הדור הישן מותאם בהחלט לצרכי הזמן והמקום. יש יכולת עקיצה ממוקדת כלפי מי שמרגיז אותו. נותר גם שפע הומור היפה לבריאות. לא את כל הבדיחות ששמענו בראיון הזה נביא כאן - מחמת קוצר היריעה...

לשאלתו של מרדכי עפרי "האם ויתרנו בפועל על ריבונות ישראלית בכל חלקי העיר ירושלים", הוא משיב כי הוא "רואה בדאגה את התרופפות הנחישות" לקיים אותה. "אבל אני רואה שערביי ירושלים מרוצים מאד מכך שהם אזרחי ירושלים. הם מבינים כמה טוב שאנו חיים יחד ואני לא אומר זאת בשמץ פטרונות. אין מצב שהריבונות בעיר תחולק והעיר תישאר פתוחה. ירושלים תהפוך לבלפסט"...

עו״ד מרדכי עפרי: אמרת לאחרונה כי הכנסת היום היא מופקרת ובינונית. למה התכוונת?

ריבלין: כן. כך אמרתי. אנחנו מלאים בחוויה הישראלית. אנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית שכבר הגדרת תכליתה בקונפליקט. היכן מסתיימת היהודית ומתחילה הדמוקרטית? והאם אין ביהודית פגיעה בדמוקרטית - ולהפך.

מחד - הקבוצות החרדיות שעבורן יהודית היא ייהרג ובל יעבור. ולצידם בחוויה הישראלית אזרחי ישראל הערבים שהמנון התקווה אינו משאת נפשם שאינה נפש יהודי והיא אינה הומייה. וכך אנו נמצאים במצב שבו הקונפליקט המובנה כשלעצמו מספיק כדי לפרנס פרלמנטים בכל רחבי העולם שלא יהיה להם רגע אחד משעמם. הוסיפו את מיזוג הגלויות. רוסי מצד אחד ואתיופי מן השני. הוסיפו פער גדל והולך בין עשירים לבין עניים ולא רק בין פריפריה לבין מרכז. תמצאו שאין מקום בישראל שבו אין ויכוח. במקום העבודה או בבית ספר. ולפעמים אני רואה ילדי בתי ספר מגיעים לכנסת והם בקיאים בכל נבכי המחלוקת במדינה.

ועל כל אלה - מתחים בין הרשויות... העימות בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת באשר לשאלה מי הוא נציגו של הריבון.

הכנסת שנבחרה על-ידי הריבון שהוא הציבור בישראל - או בית המשפט העליון.

נוכח מציאות לעומתית זאת הכנסת היתה צריכה לומר את דברה, אך חברי הכנסת מתפרנסים אלה מאלה על-ידי ליבוי יצרים...

לצערי הרב חברי הכנסת מתפרנסים מן הקונפליקטים במקום לתת מענה לקונפליקטים...

עו״ד חיים שיבי: נשיאת בית המשפט העליון כיוונה דברים לאחרונה אל הבית הזה במסר שנשאה בכנס של העמותה למשפט ציבורי. היא הזכירה כי שיוויון עולה כסף והיא הזהירה מפני חקיקה שתגביל את בית המשפט העליון מפסיקה שיש לה גם עלות תקציבית. האם אתה תומך בחקיקה כזאת? ומה דעתך על אלה בכנסת המנסים למתג את בית המשפט העליון כאסופת אישים שאינה מייצגת את דעת הרוב בעם - ובראשם ח"כ בולט ומחוקק פעיל מסיעתך, יריב לוין?

ריבלין: יש שלוש רשויות. יש קונפליקט ביניהן אשר לתפקידן. חוק יסוד: חקיקה - טרם חוקק. אין לנו חוקה. חוק יסוד כבוד האדם וחרותו היה אות להכרזת מהפכה חוקתית. באתי לנשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק ואמרתי לו: מורי ורבי ולא לרבים אני קורא כך - (למדנו שמהפכה זה דבר שבא מלמטה והופך את הלמעלה. אף פעם לא שמעתי על מהפכה שבאה מלמעלה והופכת את הלמטה). לימדו אותי שזאת הפיכה ולא מהפכה. ואתם עם כל הכבוד ביצעתם הפיכה - והעם לא מסכים ומי הוא העם? נציגו של העם. הכנסת.

ואמר לי ברק: אנחנו נציגי העם לא פחות ואולי יותר מפני שאנחנו פופולריים יותר.

שאלתי אותו - ולא ידעתי את שיבוא - ומה יקרה אם תרד הפופולריות שלכם? וראה זה פלא: הנבואה שניתנה רק לשוטים הושמה בפי. ובאמת הפופולריות של בית המשפט העליון ירדה.

כאשר הבינו אזרחים ששיקול דעתם כפי שבא לידי ביטוי בבחירה הפוליטית שלהם לכנסת, נלקח מהם, הם באו ואמרו: רגע. וכך נוצר מצב שבו החיצים נשלחים לכל עבר. וחיצים שנשלחים לכל עבר הם לא טובים. אם לא נגיע לכלל חקיקת חוקה אנו חייבים לחוקק את חוק יסוד החקיקה והחוק הזה יקבע את הגבולות בין בית המשפט העליון לבין מוסדות השלטון האחרים ובעיקר כלפי הכנסת...

מדברים על חקיקה עוקפת בג״צ. אין חוק עוקף בג״צ. לפני השופט עומד החוק והוא נעשה על-ידי נציגו של הריבון...

לא יתכן מצב שבו כתוצאה מחוק יסוד כבוד האדם וחרותו - בית המשפט לא רק יבדוק את כוונת המחוקק אלא יבדוק אם כוונת המחוקק היתה ראויה ושאם לא ימצא אותה ראויה בעיניו יבוא בית המשפט וישים את עצמו במקום המחוקק. יביע את כוונת המחוקק כפי שצריך היה המחוקק להתכוון - ולא עשה כך. במילים אחרות - ביטול מוחלט של שיקול דעת המחוקק. באחד מן הכנסים בהם נטלנו חלק אמר הנשיא דאז ברק כי חוק הוא כמו שיר שהוציא המחוקק תחת ידו. הקורא את השיר - רשאי לפרשו.

אמרתי לכב׳ הנשיא: אדוני צודק. כאשר כתב ח.נ. ביאליק את "אל הציפור״ - יכול אתה לראות בו זמיר. פשוש. תוכי. עורב. אבל לא ניתן לראות את הציפור הזאת כפיל...

יש איפה להגדיר את גבולות ההתערבות של בית המשפט.

גם הרשות המבצעת בתמונה והיא הקובעת סדרי עדיפויות על-פי חובתה. לכך נבחרה. אם קבענו חוק שילוב שעל פיו אנו רוצים כי יסיעו את כל ילדי ישראל לבית הספר אם הם רחוקים ממנו - והממשלה לא קיימה את מצוות הכנסת, אז תפקיד בית המשפט לצוות על הממשלה לקיים את חוקי הכנסת. כמובן שהממשלה תשאל את בית המשפט מהיכן היא תשאב את הכסף. האם להוריד מהביטחון? מהרווחה? מהבריאותו ?בית המשפט יאמר - תשאלו את הכנסת שקיבלה חוק ברוב שדי בו כדי לחייב אותכם. זאת התערבות ראויה של בית המשפט העליון מול הרשות המבצעת.

או כאשר הכנסת מחוקקת חוק בהסכמת הממשלה שהוא אינו שיוויוני בעליל. אם למשל אתה קובע שהטבות מס ינתנו לישובי עוטף עזה - אך לא לכולם בעוטף עזה - הרי זאת הפליה מפורשת. אז בהחלט בית המשפט העליון יכול להתערב. אך בזמנו השופטת דורנר באה ואמרה בפסק דין שהראה כוונה - והשופט ברק הבין את גודל הסכנה באמירתה של דורנר - שחוק כבוד האדם וחרותו מאפשר לבית המשפט העליון להתערב בשיקול סדרי העדיפויות של הממשלה. רבותי מטוס חמקן אחד שווה שבעה בתי ספר בעלותו. יש לנו עוגת תקציב שאם נפרוץ אותה כולנו נסבול. אז האם יכול בית המשפט העליון לומר למדינה מה הוא שכר המינימום? אם החליט בית המשפט לפתור בעיה של קבוצה או של פרט מקופחים - האם אין החלטתו מקפחת אחרים? גם אני חושב - כמו דורנר - שלא צריך להשאיר רעבים בישראל, אך מהיכן יבוא הכסף?

שיבי: האם תתמוך או לא בחקיקה שתגביל את זכות בג״צ לפסוק הלכות שיש בצידן עלות תקציבית?

ריבלין: אני אתמוך בכל חקיקה שתאפשר את הפרדת הרשויות ללא סייג ושיעור...נציגו של הריבון בכל הקשור לחוקים ומדיניות - הוא בית המחוקקים. אין חוק עוקף בג״צ - כי כל חוק מחייב את בג״צ.

ליאון אמיראס: אנחנו חוזרים לשאלת היסוד - האם יש או אין סיכוי לחוקה בישראל.

בן-גוריון ציווה על הכנסת הראשונה לקיים חוקה תוך חצי שנה. ועדיין אין. חוקה צריכה לשרת את המיעוטים תחילה. את המיעוט החרדי ואת המיעוט הערבי. אך הערבים אינם מסכימים לחוקה בשל הגדרתה כחוקת מדינה יהודית ודמוקרטית. הם רוצים את מדינת כל אזרחיה או כל לאומיה. החרדים ירצו בחוקה ליהודים על-פי ההלכה או שגויירו על-פי ההלכה. לכונן חוקה בניגוד לדעתם של מיעוטים - כשהיא באה להגן עליהם בעליל תחילה - זאת סתירה מני וביי...

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-54858-00.html


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שלישי י''ט בסיון תשע''ד    07:29   17.06.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  68. יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. בג''צ ומערכת המשפט - זה מוסד פוליטי ולא מקום  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   המשפט.

את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל ולא הם יבחרו עצמם בעצמם ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו יובהר האם הם יהודים ציוניים אוהבי עמם או שונאי ישראל פוסט ציוניים ושונאי ההמנון שהדגל מפריע להם!

נמאס ממעורבותו של השמאל בבג"צ בכל נושא שלא קשור אליו כלל. זה אינו בית משפט והכרעותיו הן בדיחה, שכן הן הכרעות פוליטיות של מי שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ כדברי פרופ' מאוטנר, או במילים אחרות השתלט השתלטות לא חוקית על מערכת המשפט שלנו.

יש לבטל את חוק כבוד האדם וחרותו, שביטל בעצם את מגילת העצמאות בה נקראת ישראל רק מדינה יהודית והוסיף לה את ההגדרה "דמוקרטית" שבשמה מתערב בג"צ בכל נושא ועניין ודוחף את אפו לכל חור לא לו!

החוק הזה חוקק על ידי השמאלנים ובראשם דן מרידור. החוק סלל את הדרך לביטולה של המדינה היהודית ולהפיכתה למדינת כל אזרחיה ולמדינה ערבית בעצם.

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

"בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

**

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל

פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג"צ הפך למוסד פוליטי.

כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט / תחקיר יפעת ארליך

תוכנית המלגות הנדיבה של הקרן לישראל חדשה ממלאת את שורות הפרקליטות ובתי המשפט בשליחיה הנאמנים.
בין בוגרי התוכנית:

1.הממונה על הבג"צים בפרקליטות

2.המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

3.שלושה שופטים בישראל ופרקליט ארגון עדאללה

בשקט בשקט ובמשך 25 שנה הקימה הקרן החדשה לישראל "משפחה" של עשרות משפטנים המחויבים לאג'נדה השמאלנית והפרו-פלסטינית של הקרן.

הקרן מאתרת עורכי דין צעירים בעלי השקפת עולם מתאימה ושולחת אותם על חשבונה ללמוד לתואר שני בארה"ב תמורת התחייבות לעבוד אחר כך למען עמותות הבת של הקרן בישראל.

רבים מהם מאיישים היום עמדות בפרקליטות, באקדמיה וגם על כס המשפט.

לא פעם קורה שגם העו"ד המייצג עותרים נגד המדינה וגם הפרליט המתייצב מולו בשם המדינה, שניהם אחים ל"משפחת הקרן" ושניהם מיישרים קו עם רוח הקרן ולשופטים לא נותר אלא לפסוק אלא עפ"י האג'נדה החדשה לישראל.

אגב, המושג "משפחת הקרן" לא הומצא כאן, אלא בפרסומים החדשים של הקרן שם הם מכונים בחיבה "משפחת הקרן".

***

כך חדרה הקרן החדשה לישראל למערכת המשפט:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html

**

ד''ר שגב: שולטת בנו אוליגרכיה משפטית המשחיתה את הדמוקרטיה ולא נבחרה מעולם לכך

תהליך זה החל בשנות ה-80 עם מינויו של אהרון ברק ששינה את התפיסה השיפוטית שנהגה עד אז ויצר בישראל משפטוקרטיה, בג"צוקרטיה, קיסרות שיפוטית בה ההחלטות המהותיות מתקבלות על ידי משפטנים בצורה עקיפה או ישירה וישראל שוברת שיאים באקטיביזם שיפוטי בעולם כולו.
התפיסה השיפוטית המעוותת הזאת החלה בשל שתי הלכות שיפוטיות שהנהיג ברק:

1.הכל שפיט.

2.פתיחת שערי בג"צ בפני כולם. כל אחד יכול לעתור לבג"צ בכל סוגייה.

מי אשם? נבחרי הציבור.

על הכנסת לתקן את המצב המעוות הזה בו אנשים מעדיפים לעמוד ולשכנע 3 שופטים בצידקתם, במקום 120 חברי כנסת.

לא ייתכן שנמשיך במצב שהתהווה, בו קבוצה אוליגרכית קטנה מתיימרת להיות הרועה הרוחני והמוסרי של העם ולכן כופה עלינו את הדרכתה לגבי מה נכון ומה לא נכון.

כל המצב אינו תקין והביא להרס הדמוקרטיה.

לראיון המלא עם ד"ר שוקי שגב עם ירון דקל

החל מדקה 42:59

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=32&entity=710043&page=296

***

שופט העליון סולברג נגד מורשת אהרון ברק: חירות קיצונית כזו גובלת בהפקרות!

בהופעה פומבית נדירה תקף סולברג את שיח הזכויות בישראל איבד פרופורציות. לדבריו, "המשפט הוא לא חזות הכל".

זה היה נאום נדיר ויוצא דופן של שופט בית המשפט העליון, שיוצא נגד המוסכמות של הקהילה המקצועית שלו ומגיע אל פורום ציבורי כדי להשמיע את דעתו האישית בסוגיות חשובות.

שופט העליון נעם סולברג השתתף השבוע בכנס רמלה השביעי שעסק במצב הכלכלי של מדינת ישראל ושם הוא תקף את "שיח הזכויות" ואמר בפה מלא שבגללו הגיעה ישראל אל נקודת קצה.

יש מאזרחי מדינת ישראל שכישוריהם, קשריהם, סגולותיהם או מזלם גרם להם לממש את זכויות הפרט, לעלות מעלה ולהצליח. אך לא מעטים הם האזרחים שמימוש זכויות הפרט לא הועיל להם ואינו מספק את מחסורם.

עיניהם רואות את העשירים המתעשרים עוד, רואות וכלות והם נותרים מאחור עם תחושת קיפוח וחיים מן היד אל הפה", קבע סולברג, שמתח לראשונה ביקורת פומבית על מדיניותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק.

"תוצאת לוואי לא רצויה של העלאת שיח הזכויות על ראש שמחתנו היא טיפוח אשליה כי המשפט הוא חזוּת הכל וכי הוא לבדו מסוגל להוביל לשינוי חברתי.

שעריו של בית המשפט פתוחים, הוא מעניק סעד כשיש עילה לעשות כן ועומד לימינו של הפרט בריבו עם הרשוּת. עם זאת, קצרה ידו של המשפט לעשות צדק עם כל אחד ואחד מבני החברה".

סולברג טען בדבריו כי "לא כל אחד מסוגל להפוך את חופש הביטוי למנוף להצלחה". לדבריו, "זכויות אדם הן מתכון להצלחה ולשגשוג אינדיבידואליסטי תחרותי, אך התחרות איננה בין שווים.

עיקרון השוויון, שאותו העלנו על נס, נותר לעתים מבויש, כסיסמה התלויה על בלימה, מבלי לספק את הסחורה. עמדת המוצא של כל אחד ואחד מבני החברה היא שונה, לפי סגולותיו ובית גידולו. יש כאלה שישיגו, ויש כאלה שייסוגו".

הוא סיפר על גיסתו, מורה בעיר רמלה, שאף אחד מתלמידיה לא יצא מן העיר במהלך החופשה בשל קשיים כלכליים. "שאלו בכיתה למי במשפחה יש מישהו עם תואר אקדמי? רק אחד השיב שאחותו לומדת לתואר ראשון. על דברים מעין אלה אמר השופט אדמונד לוי שהם פגיעה בכבוד האדם - תנאי מחיה שאינם מאפשרים התערות בחברה ומינימום של מימוש עצמי".

סולברג המשיך לתקוף את גישתו של הנשיא בדימוס ברק וטען כי "שיח זכויות הפרט לא יכול לשמש כשפה בלעדית.

אחת ההשלכות הפחות טובות של השיח הזה מצויה בתפיסה שלפיה נועדו זכויות הפרט להגן על חירותו של האדם, הן ואין בלתן. החירות נתפסת בעיניים ליברליות כחופש מהתערבות בחייו של הפרט".

לדבריו, שיח זכויות הפרט של ארה"ב למשל הביא "להיעדר חמלה, ולא לאמפתיה כלפי אדם משווע לעזרה. אנחנו רוחשים כבוד לאמריקה, אבל לא רוכשים את כל מרכולתה. חירות קיצונית כזו גובלת בהפקרות. לא אליה אנו מייחלים אלא לחירות עם אחריות; לא לניכור אלא לאחווה. 'ישראל ערבים זה בזה'".

שופט העליון אף תקף את ניסוחו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וטען כי חסרה בו מחויבות אנושית הדדית: "לזכויות המנויות בו אין גבול, אלא רק בהתנגשותן בינן לבין עצמן או בזכויותיהם של אחרים. אין בחוק היסוד חובה, והיא נדרשת, כדי לאזן את הזכות ולתחוֹם את גבולותיה. האדם הוא יצור חברתי, בתוך עמו הוא יושב, בקרב קהילתו. מוטלת על האדם אחריות חברתית".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/574/946.html?hp=1&cat=402&loc=4

תגוביות:

1.תחקיר שחיתות על אהרון ברק - האיש שהוא ומשפחתו מחזיקים 18 דירות בתל אביב וירושלים.

2.שוחד בעליון:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-79930-00.html?t=223932

3.קיראו על ברק שקבע שהכל שפיט בצורה לא דמוקרטית! כל הכבוד לשופט סולברג.

4.הארנק והחרב של פרידמן מסביר הכל.

5.כיתבו בגוגל: כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט וקיראו על גניבת השלטון וההפיכה הלא חוקית שביצע אהרון ברק.

6.הגיע הזמן שאנשים כמו סולברג ישפיעו. שבענו קיצוניים שעיניהם אל אירופה. ובלי קשר לדברי סולברג, אהרון ברק הוא אדם כוחני וצבוע שכמו רבים משליטי השמאל ניצל ערכים הומניסטיים כדי להשתלט על המדינה. בייניש הלא ראויה היתה בובה יציר כפיו, שהוא הוריש לנו כדי להמשיך לשלוט אחרי צאתו לפנסיה.

7.אהרן ברק ביצע הפיכה ונטל את השלטון מידי הפוליטיקאים ובמקביל השליט ביחד עם דורית ביניש וחבר מרעיהם בעליון שלטון פוסט ציוני. רק לשם המחשה דורית ביניש הכניסה לכאן במו ידיה למעלה ממאה אלף מסתננים!

8.הגיע הזמן לתקן את השטויות של ברק. זה שהיה פה שופט נרקיסיסט שטווה משנה מסוכנת, לא אומר שחייבים לשמר אותה עד אין סוף.

9.האשכנזים מהבג"צ 60.000 אלף פנסיה לחודש.

10.ממתינים לפסיקה של בג"צ בעניין סרן ר. בג"צ חייב לחייב את אילנה דיין
על זלזול בפרט ולבטל את טענת האמת לשעתה. אין דבר כזה. יש אדם וקצין שהיא הרסה אותו. אם בג"צ יכריע לטובת אילנה דיין אז הם מחקו את העליון.

11.עבור מרבית השמאלנים חולי הנפש, לזכויות זכאים רק מחבלים ואויבים ושאר האזרחים חייבים לשרת את החונטה בעבדות מודרנית.

12.השופט ברק גרם נזק גדול. הוא פסק כאילו ישראל היא מדינה באירופה, חוקי איחודי המשפחות שלו והחירות השיפוטית שנגעה לרוב לזכויות הפלסטינים ופחות לזכויות היהודים פגעו פגיעה קשה במדינה.

13.האם השפיות מתחילה לחזור? סוף עידן האדמו"ר ברק וחסידיו השוטים.

14.אכן ב-ק היה מוכה שגעון גדלות ככלב שוטה.

15.זה כבר ידוע לכל שברק הרס את המשפט והצדק במדינה.

16.מורשת הזכויות נטולת החובות היא בדיחה בכסות אקדמית.

****

פרופ' פרידמן: פוליטיקאים חוששים מהמשפטנים פן יבולע להם

היו הרבה מאוד מינויים לשופטים מתוך התביעה. אולי זה מסביר זאת קצת. שמגר, ברק ובייניש ישבו שלושה עשורים בנשיאות בתי המשפט, והם צמחו בפרקליטות. היתה להם השפעה דרמטית על המינויים, שצומצמה בתקופתי, ואחוז המינויים מתוך התביעה היה עצום.

נוצרה כך תרבות משפטית תביעתית.

לכן אני חושב שחשוב גם למנות אנשים מהשוק הפרטי לתפקידי שיפוט, שאינם באים מהתביעה, בתוספת לרשימת השינויים שמניתי לעיל. המינוי של דנציגר ומלצר למשל, שבאו מהשוק הפרטי ולא מהפרקליטות, היה מינוי תקדימי. אלה מינויים המוכיחים את עצמם. עד אליהם היה ריבוי של מינויים, מהפרקליטות והייעוץ לבתי המשפט. היו מצבים שאפילו מונו שניים יחד, היועץ ופרקליט המדינה, לכס בית המשפט העליון – רובינשטיין וארבל למשל. זרימה ממוסדות התביעה לבית המשפט, הדבר תרם גם למעין סימביוזה בין מערכת היעוץ והתביעה, למערכת המשפט.

אפילו אם רק 30% מהשופטים בערכאות השונות באים מהתביעה, וזו המומחיות שלהם, הסיכוי שנאשם יעמוד למשפט בפני שופט שהגיע מהתביעה הוא גבוה מאוד.

בכלל, הדרך שבה מתמנים שופטים, באמצעות ועדה שבה יש להם וטו אוטומטי, נותנת בידיהם כוח רב ועוזרת להם "לשכפל את עצמם".

אני חושב שהרבה תלוי בשרי המשפטים, שיש בידם לתרום שינוי המצב. אם השר הוא "יס מן", חותמת גומי, זה אכן מתנהל כך. אם יש שר דעתן, לבית המשפט יהיה קשה יותר. אני הייתי משנה את הרכב הוועדה, ומצמצם בה את ייצוג השופטים. ובכלל, מדוע שבוועדה שממנה שופטים למחוזי, לא יישבו שופטים מהמחוזי? למה רק מבית המשפט העליון?

בייניש דחפה להקמת בית דין לערעורים, ויש המעוניינים בהקמת בית דין לחוקה. מה דעתך?

בייניש אכן ביקשה להקים בית דין לערעורים שיקל את העומס שעל בית המשפט העליון, ויהפוך את העליון לבית משפט חוקתי. אני לא הסכמתי לכך בשום אופן. אני לא נלהב גם מבית משפט לחוקה. מה שכן אפשר לעשות זה להגדיל מעט את מספר השופטים בעליון, ולצמצם את מספר העניינים שבאים בפניו: לקבוע מה מגיע לדיון ומה לא. צריך כמובן להחזיר גם את זכות העמידה שתפחית את מספר הדיונים, ולבטל את הביקורת "מטעמי סבירות" שסיגל לעצמו בית המשפט.

בית המשפט לערעורים, מלבד שמדובר בגוף שקשה ויקר מאוד להקים אותו, רק יסרבל את המערכת. יהיו ארבע ערכאות, ודברים שנידונו בבית הדין לערעורים יגיעו עוד פעם לעליון, אמנם לא כעניין שבזכות, אלא רק לפי רשות שתינתן. במקום להוסיף שופטים לבית המשפט העליון, הם מנסים את הרעיונות המוזרים הללו...; הם הרי מתנגדים באופן קבוע להוספת שופטים לעליון, וכל תקן נוסף לעליון זו מלחמה. אבל זו הדרך הטובה ביותר לטפל בעומס שהם מתלוננים עליו.

לסיום, האם המשפטיזציה שמתרחשת בישראל היא בת השוואה לנעשה בעולם, או שאנחנו החלוצים שנמצאים בחזית?

אנחנו החלוצים. בארצות רבות בעולם המערכת הפוליטית אמנם נחלשת והמערכת המשפטית מתחזקת, אך הם לא מגיעים למה שמתרחש כאן. ארצות-הברית היא אמנם לא כמו בימי רוזוולט, וצרפת לא כמו בימי דה-גול, ובכל מקום יש קצת יותר משפטיזציה, אך לא בממדים שלנו. בארצות-הברית ואנגליה זה ודאי רחוק מכאן.

מה שנעשה כאן הוא בהיקף ובעוצמה אחרת לחלוטין.


http://mida.org.il/2014/05/23/%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%97%d7%9c%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%9e%d7%93%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2

***

רובי ריבלין: אין חוק עוקף בג''צ. כל חוק מחייב את בג''צ!

יו"ר הכנסת מדגיש בראיון לבטאון לשכת עורכי הדין את מה שצריך להיות מובן מאליו: בית המשפט כפוף לחוקי הכנסת.

ריבלין מודאג מהתרופפות הריבונות בירושלים

מציין: "אני רואה שערביי ירושלים מרוצים מאד מכך שהם אזרחי ירושלים. הם מבינים כמה טוב שאנו חיים יחד ואני לא אומר זאת בשמץ פטרונות. אין מצב שהריבונות בעיר תחולק והעיר תישאר פתוחה. ירושלים תהפוך לבלפסט.

לחלק מן הפוליטיקאים במחזור שלו - ספטמבר 1939 - נגמר מן הפוליטיקה או שהפוליטיקה גמרה אותם. אחרים הסתבכו בפרשיות, פרשו או מצאו את עצמם מופרשים. ראובן ריבלין עדיין חי ותוסס את הפרלמנט וכל מה שבתוכו. כחיה פרלמנטרית ותיקה, יו״ר הכנסת מדבר בלי הפסקות, אך זוכר היטב את תחילתה של כל שאלה הנזרקת לעברו. גם את העיקר, גם את הניואנס. כמו יין פוליטי טוב, רובי" משביח עם השנים". יותר ניסיון פרלמנטרי. יותר הבנה של צאן מרעיתו - חברי הכנסת מכל הסיעות ובעיקר את אלה שרוצים מאד כותרת. הוא קורא להם מכורים. יש בהתנסחות מינון קדם -נשיאותי של זעם והדר רביזיוניסטי מן הדור הישן מותאם בהחלט לצרכי הזמן והמקום. יש יכולת עקיצה ממוקדת כלפי מי שמרגיז אותו. נותר גם שפע הומור היפה לבריאות. לא את כל הבדיחות ששמענו בראיון הזה נביא כאן - מחמת קוצר היריעה...

לשאלתו של מרדכי עפרי "האם ויתרנו בפועל על ריבונות ישראלית בכל חלקי העיר ירושלים", הוא משיב כי הוא "רואה בדאגה את התרופפות הנחישות" לקיים אותה. "אבל אני רואה שערביי ירושלים מרוצים מאד מכך שהם אזרחי ירושלים. הם מבינים כמה טוב שאנו חיים יחד ואני לא אומר זאת בשמץ פטרונות. אין מצב שהריבונות בעיר תחולק והעיר תישאר פתוחה. ירושלים תהפוך לבלפסט"...

עו״ד מרדכי עפרי: אמרת לאחרונה כי הכנסת היום היא מופקרת ובינונית. למה התכוונת?

ריבלין: כן. כך אמרתי. אנחנו מלאים בחוויה הישראלית. אנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית שכבר הגדרת תכליתה בקונפליקט. היכן מסתיימת היהודית ומתחילה הדמוקרטית? והאם אין ביהודית פגיעה בדמוקרטית - ולהפך.

מחד - הקבוצות החרדיות שעבורן יהודית היא ייהרג ובל יעבור. ולצידם בחוויה הישראלית אזרחי ישראל הערבים שהמנון התקווה אינו משאת נפשם שאינה נפש יהודי והיא אינה הומייה. וכך אנו נמצאים במצב שבו הקונפליקט המובנה כשלעצמו מספיק כדי לפרנס פרלמנטים בכל רחבי העולם שלא יהיה להם רגע אחד משעמם. הוסיפו את מיזוג הגלויות. רוסי מצד אחד ואתיופי מן השני. הוסיפו פער גדל והולך בין עשירים לבין עניים ולא רק בין פריפריה לבין מרכז. תמצאו שאין מקום בישראל שבו אין ויכוח. במקום העבודה או בבית ספר. ולפעמים אני רואה ילדי בתי ספר מגיעים לכנסת והם בקיאים בכל נבכי המחלוקת במדינה.

ועל כל אלה - מתחים בין הרשויות... העימות בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת באשר לשאלה מי הוא נציגו של הריבון.

הכנסת שנבחרה על-ידי הריבון שהוא הציבור בישראל - או בית המשפט העליון.

נוכח מציאות לעומתית זאת הכנסת היתה צריכה לומר את דברה, אך חברי הכנסת מתפרנסים אלה מאלה על-ידי ליבוי יצרים...

לצערי הרב חברי הכנסת מתפרנסים מן הקונפליקטים במקום לתת מענה לקונפליקטים...

עו״ד חיים שיבי: נשיאת בית המשפט העליון כיוונה דברים לאחרונה אל הבית הזה במסר שנשאה בכנס של העמותה למשפט ציבורי. היא הזכירה כי שיוויון עולה כסף והיא הזהירה מפני חקיקה שתגביל את בית המשפט העליון מפסיקה שיש לה גם עלות תקציבית. האם אתה תומך בחקיקה כזאת? ומה דעתך על אלה בכנסת המנסים למתג את בית המשפט העליון כאסופת אישים שאינה מייצגת את דעת הרוב בעם - ובראשם ח"כ בולט ומחוקק פעיל מסיעתך, יריב לוין?

ריבלין: יש שלוש רשויות. יש קונפליקט ביניהן אשר לתפקידן. חוק יסוד: חקיקה - טרם חוקק. אין לנו חוקה. חוק יסוד כבוד האדם וחרותו היה אות להכרזת מהפכה חוקתית. באתי לנשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק ואמרתי לו: מורי ורבי ולא לרבים אני קורא כך - (למדנו שמהפכה זה דבר שבא מלמטה והופך את הלמעלה. אף פעם לא שמעתי על מהפכה שבאה מלמעלה והופכת את הלמטה). לימדו אותי שזאת הפיכה ולא מהפכה. ואתם עם כל הכבוד ביצעתם הפיכה - והעם לא מסכים ומי הוא העם? נציגו של העם. הכנסת.

ואמר לי ברק: אנחנו נציגי העם לא פחות ואולי יותר מפני שאנחנו פופולריים יותר.

שאלתי אותו - ולא ידעתי את שיבוא - ומה יקרה אם תרד הפופולריות שלכם? וראה זה פלא: הנבואה שניתנה רק לשוטים הושמה בפי. ובאמת הפופולריות של בית המשפט העליון ירדה.

כאשר הבינו אזרחים ששיקול דעתם כפי שבא לידי ביטוי בבחירה הפוליטית שלהם לכנסת, נלקח מהם, הם באו ואמרו: רגע. וכך נוצר מצב שבו החיצים נשלחים לכל עבר. וחיצים שנשלחים לכל עבר הם לא טובים. אם לא נגיע לכלל חקיקת חוקה אנו חייבים לחוקק את חוק יסוד החקיקה והחוק הזה יקבע את הגבולות בין בית המשפט העליון לבין מוסדות השלטון האחרים ובעיקר כלפי הכנסת...

מדברים על חקיקה עוקפת בג״צ. אין חוק עוקף בג״צ. לפני השופט עומד החוק והוא נעשה על-ידי נציגו של הריבון...

לא יתכן מצב שבו כתוצאה מחוק יסוד כבוד האדם וחרותו - בית המשפט לא רק יבדוק את כוונת המחוקק אלא יבדוק אם כוונת המחוקק היתה ראויה ושאם לא ימצא אותה ראויה בעיניו יבוא בית המשפט וישים את עצמו במקום המחוקק. יביע את כוונת המחוקק כפי שצריך היה המחוקק להתכוון - ולא עשה כך. במילים אחרות - ביטול מוחלט של שיקול דעת המחוקק. באחד מן הכנסים בהם נטלנו חלק אמר הנשיא דאז ברק כי חוק הוא כמו שיר שהוציא המחוקק תחת ידו. הקורא את השיר - רשאי לפרשו.

אמרתי לכב׳ הנשיא: אדוני צודק. כאשר כתב ח.נ. ביאליק את "אל הציפור״ - יכול אתה לראות בו זמיר. פשוש. תוכי. עורב. אבל לא ניתן לראות את הציפור הזאת כפיל...

יש איפה להגדיר את גבולות ההתערבות של בית המשפט.

גם הרשות המבצעת בתמונה והיא הקובעת סדרי עדיפויות על-פי חובתה. לכך נבחרה. אם קבענו חוק שילוב שעל פיו אנו רוצים כי יסיעו את כל ילדי ישראל לבית הספר אם הם רחוקים ממנו - והממשלה לא קיימה את מצוות הכנסת, אז תפקיד בית המשפט לצוות על הממשלה לקיים את חוקי הכנסת. כמובן שהממשלה תשאל את בית המשפט מהיכן היא תשאב את הכסף. האם להוריד מהביטחון? מהרווחה? מהבריאותו ?בית המשפט יאמר - תשאלו את הכנסת שקיבלה חוק ברוב שדי בו כדי לחייב אותכם. זאת התערבות ראויה של בית המשפט העליון מול הרשות המבצעת.

או כאשר הכנסת מחוקקת חוק בהסכמת הממשלה שהוא אינו שיוויוני בעליל. אם למשל אתה קובע שהטבות מס ינתנו לישובי עוטף עזה - אך לא לכולם בעוטף עזה - הרי זאת הפליה מפורשת. אז בהחלט בית המשפט העליון יכול להתערב. אך בזמנו השופטת דורנר באה ואמרה בפסק דין שהראה כוונה - והשופט ברק הבין את גודל הסכנה באמירתה של דורנר - שחוק כבוד האדם וחרותו מאפשר לבית המשפט העליון להתערב בשיקול סדרי העדיפויות של הממשלה. רבותי מטוס חמקן אחד שווה שבעה בתי ספר בעלותו. יש לנו עוגת תקציב שאם נפרוץ אותה כולנו נסבול. אז האם יכול בית המשפט העליון לומר למדינה מה הוא שכר המינימום? אם החליט בית המשפט לפתור בעיה של קבוצה או של פרט מקופחים - האם אין החלטתו מקפחת אחרים? גם אני חושב - כמו דורנר - שלא צריך להשאיר רעבים בישראל, אך מהיכן יבוא הכסף?

שיבי: האם תתמוך או לא בחקיקה שתגביל את זכות בג״צ לפסוק הלכות שיש בצידן עלות תקציבית?

ריבלין: אני אתמוך בכל חקיקה שתאפשר את הפרדת הרשויות ללא סייג ושיעור...נציגו של הריבון בכל הקשור לחוקים ומדיניות - הוא בית המחוקקים. אין חוק עוקף בג״צ - כי כל חוק מחייב את בג״צ.

ליאון אמיראס: אנחנו חוזרים לשאלת היסוד - האם יש או אין סיכוי לחוקה בישראל.

בן-גוריון ציווה על הכנסת הראשונה לקיים חוקה תוך חצי שנה. ועדיין אין. חוקה צריכה לשרת את המיעוטים תחילה. את המיעוט החרדי ואת המיעוט הערבי. אך הערבים אינם מסכימים לחוקה בשל הגדרתה כחוקת מדינה יהודית ודמוקרטית. הם רוצים את מדינת כל אזרחיה או כל לאומיה. החרדים ירצו בחוקה ליהודים על-פי ההלכה או שגויירו על-פי ההלכה. לכונן חוקה בניגוד לדעתם של מיעוטים - כשהיא באה להגן עליהם בעליל תחילה - זאת סתירה מני וביי...

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-54858-00.html

**

בגלל בג"צ לא מסולקים מהערים המסתננים ששוב מחכים לפסיקתו המתמהמהת בספטמבר, בשעה שבזמן שחולף יולדים הללו עוד ועוד מסתננים חדשים ומשתרשים עמוק יותר במדינה לא להם! מקומם אך ורק במדינתם הענקית שם עליהם לנות את מה שלא מוצא חן בעיניהם ולא לפלוש לביתם של אחרים ולשנות אותם לעד!

לעיון האשכול: נותר לטפל במסתננים שבתוך המדינה - בין 60.000 ל- 100.000

האשכול ירכז מידע על כל מאמציה של ממשלת ישראל ושל כל זרועותיה למיגור תופעת ההסתננות לשטחה הריבוני של המדינה היהודית ולהוצאת כל המסתננים והשוהים הלא חוקיים וילדיהם מגבולות המדינה.
בישראל לא יכולים פולשים אלה לדרוש להכיר בהם כב"פליטים" ועצם הגשת בקשות מהסוג הזה חושף את ההונאה של מי שמוביל קו כאילו מדינת ישראל מחוייבת לבדוק את בקשות הפליטות של מסתננים אלה.

פליט הוא רק אדם שברח ממדינתו למדינה הגובלת עימה.

אף אחד מהאפריקנים והאחרים שפלשו לכאן תוך דריסת החוק אינו זכאי כלל להגיש בקשה מהסוג הזה.

הם פלשו ממצרים בה יש מחנות או"ם שמיועדים בדיוק עבורם ובמימון בינלאומי.

מי שמנסה לכפות בעורמה ותוך הטעיית הפקידות בישראל את בדיקות בקשות הפליטות מטעמם של המסתננים שלא כחוק הם אירגוני הקרן החדשה והשמאל, העותרים ללא הרף לבג"צ באמצעות המימון הזר הזורם לישראל ולכיסיהם התפוחים באין מפריע וללא שום פיקוח ממלכתי.

השמאל שאיבד את כוחו בכנסת והעתיק את פעילותו לבית המשפט העליון תומך ומקדם את חוסר אונה של הממשלה אל מול הקרן החדשה ופולשים מוסלמים ונוצרים שפלשו ומבקשים להשתרש פה על חשבון הציבור היהודי וזכויותיו על ארצו.

בתי המשפט ושלל היועצים המשפטיים כולל היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין תוקעים מקל בכל גלגל הצלה שניסתה הממשלה לייצר למדינה מפני הסתערות זרה ופולשנית זו על קופת הציבור שלה.

המסתננים עולים למדינת ישראל מיליארדים בשנה.

הם גורמים לנזקים חברתיים, דמוגרפיים, כספיים ותעסוקתיים אדירים.

מאות אלפי אנשים אלה מתגוררים בדירות שהיו מיועדות לאזרחי ישראל ומייצרים מחסור בלתי נסבל בתחום הדיור.

אין ספק שהם חלק מהגורמים לבור התקציבי הענק שנוצר למדינת ישראל.

עכשיו הגיע הזמן לעקוף כל מכשול משפטי ולהוציאם משיטחה של המדינה היהודית שמקומם לא יכירם בה!

על הממשלה והכנסת להתעשת אל מול בג"צ, מערכת המשפט, אירגוני הקרן החדשה וכל גורם שיהווה מכשול בדרך להוצאתם המהירה מכאן.

על כל אדם חלה החובה להילחם בארצו על הדברים שהוא רוצה לשנות בה ולא לפלוש למדינותיהם של עמים אחרים ולשנות אותן.

על עמי אפריקה לפתח את מדינותיהם ולהפסיק לחשוב שעמים אחרים חייבים לספק להם פתרונות כלשהם!

האשכול יעקוב אחרי ביצוע משימת הוצאתם מהארץ!

http://rotter.net/forum/gil/26781.shtml

לעיון האשכול הקודם:

ילדי זרים,מסתננים, מהגרים ושבחי''ם - הביתה!

http://rotter.net/forum/gil/20007.shtml#105

***

מסתננים בתל אביב (וידאו) מרגישים שהמדינה שייכת להם

http://www.youtube.com/watch?v=QBMxmS9Bh1U&feature=player_embedded

***

אהרונוביץ': צריך כלא חדש כל חודש למסתננים

לדבריו, כיום יש 155 אלף מסתננים בלתי חוקיים השוהים בתל-אביב, ערד, אילת ואשדוד. לדבריו, באזור התחנה המרכזית בת"א מכונסים 50 אלף מסתננים, ואילו באילת 15 אלף, המהווים למעלה מ- 10% מאוכלוסיית העיר.

אהרונוביץ' זועם עדיין על אי קבלת דרישותיו בדיון על התקציב בסוף השבוע, טען כי "הטיפול במסתננים צפוי לעלות ל-400 מיליון שקל בחודשים הקרובים".

השר אהרונוביץ' הזהיר מהתפרצות הפשיעה. הוא אמר כי אוכלוסיית הזרים בתל-אביב מפתחת תרבות משלה וכינה זאת "מדינה בתוך מדינה". "בין היתר יש להם בתי משפט עם שופטים ודיינים ומיסים שלהם, תוך התעלמות טוטאלית מהשלטון בישראל. מוקמים כנסיות ומסגדים, מתקיים הווי חברתי ותרבותי משלהם, ויש גם מקרי פשיעה ייחודית המתמקדת בשיכרות, אלימות, שוד, עבירות מין ועוד. לדברי השר, "נכון לעכשיו הפשיעה מתרכזת במגזר הזרים, אך אין ספק שזה שעון מתקתק אשר יפרוץ במוקדם או במאוחר לתוך ישראל".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3921240,00.html

לעיון:

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
אור ליום רביעי ד' בתמוז תשע''ד    21:47   01.07.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  69. חוק המסתננים: שופטי בג''צ מנותקים / מאי גולן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   באריתריאה כבר מתרגשים לקראת פסילת החוק שבלם את ההסתננות. את המחיר נשלם כולנו, חוץ מהאליטה והשופטים

בשבוע שעבר פרסם יהודה יפרח במוסף 'צדק' של העיתון "מקור ראשון" כי שופטי בג"צ עומדים, ככל הנראה, לבטל תוך שבועות ספורים את החוק למניעת הסתננות בגירסתו המתוקנת. באריתריאה השמועה תעבור כשדה קוצים: מדינת ישראל פתוחה לכיבוש.

בעיניי, לצעד כזה יש שלוש משמעויות: ראשית, שופטי בג"צ מנותקים לגמרי מהעם אותו הם אמורים לשרת; שנית, הם מנותקים מרעיון המדינה היהודית העומד בתשתית ישראל; ושלישית, הם חושבים ככל הנראה שיש כאן ישראלים רבים שלא מגיעות להם זכויות אזרח. זוהי התנתקות חברתית מהגרועות שידענו.

ההחלטה שתכבול את ידיה של ממשלת ישראל מלפעול נגד תופעת המסתננים תחדש את זרם המסתננים וגם תגרום לאלה שכבר כאן לגל של לאומנות – הם ירגישו שהם כבשו אותנו. אלפים יטפסו על הגדר בדרום בכל חודש, ללא פחד וללא מורא, כי אין חוק בישראל שיעצור אותם.

אתם מפחדים מזכות השיבה? תקבלו זכות שיבה אריתראית במלוא עוצמתה. בעיני שופטי בג"צ שווה לקחת את הסיכון ליהדותה של מדינת ישראל ובלבד שהמצפון לא יציק להם. האם מוצדק שתשעה שופטים יאיימו על יהדותה של ישראל?

בבית הספר הדמוקרטי שלמדתי בו, למדתי שדמוקרטיה היא שלטון העם. עכשיו אני מבולבלת – אם העם בחר את נבחריו ונבחריו בחרו עמדה מסוימת כלפי המסתננים, כדי להגן על מדינת ישראל - איך תשעה שופטים מכתיבים מציאות נוראה למדינה שלמה, ומכופפים את ידי הממשלה? זאת דמוקרטיה?


צילום: יוסי אלוני
הרחק מרמת אביב. 'ארץ המסתננים' בדרום תל אביב צילום: יוסי אלוני
אני רוצה לשאול אתכם, שופטים נכבדים, שאלה אחת: באיזו זכות אתם שופטים אותי לחיי פחד, סבל, זוהמה ואלימות סביב השעון – בלי שפשעתי מעולם. האם העובדה שאני גרה בדרום תל אביב, שנולדתי וגדלתי בשכונה שהיא זרה לכם – אומרת שגם תחושת הביטחון והזכות לחיים שפויים צריכה להיות זרה לי? למה, שופטים נכבדים, למה אתם בוחרים להעניק לעשרות אלפי מסתננים שכאן ולמאות אלפי מסתננים שבדרך – את הזכות להרוס את חייהם דווקא של האוכלוסייה החלשה בישראל. האם גם כלפי תושבי שכונת דניה, רמת אביב, הרצליה ושאר מעוזי האליטות הייתם נוהגים כך? האם אנחנו לא שווי זכויות אליכם? האם ערך חיינו לא שווה ערך לחייכם?

אירופה מוצפת במסתננים מאפריקה. אפשר לראות בבירור שחולשת החוק וההנהגה של האיחוד האירופי מובילה לשינוי דמוגרפי בולט. מאות אלפי מהגרים אפריקאיים בלב הערים, אובדן הביטחון האישי של האזרחים, הרס שווקי העבודה והתחזקות כוחות קיצוניים לאומיים. ארה"ב היום הופכת להיות מדינה אחרת בעקבות גלי הגירה ענקיים מדרום אמריקה. האם זה גורלה של מדינת ישראל? האם את מה שרואים מכאן לא רואים ממרומי כיסאותיהם של השופטים המכובדים?

שופטי בג"צ הנכבדים, אתם משאירים אותי עם שתי אופציות: האחת היא להרים ידיים ולוותר על המדינה שאותה למדתי וחונכתי כל חיי לאהוב ולהעריך. לוותר על אותה מדינה יהודית המובטחת לנו מאז ימי התנ"ך, אותו מקלט לפליטי השואה שאמור להגן עלי ועל צאצאיי העתידיים. לעזוב למקום אחר, מקום שהוא לא שלי, שכן ממילא על מה ששלי – אתם טוענים שאינו באמת שלי...

האופציה השנייה היא לצאת למלחמה. זה הקרב על חיי. המאבק על הבית הלאומי. 22,000 חללי צה"ל לא נפלו כדי שהמסתננים יקבלו כאן מדינה לתפארת, הם לא היו מגש הכסף של מדינת כל מסתנניה. האם מאות אלפי ילדים עניים, ילדים לאזרחים נאמנים במדינת ישראל צריכים לחלוק תקציבי רווחה מצומצמים עם מסתננים שלא רוצים להתאמץ אפילו במדינתם שלהם? לפי שופטי בג"צ, כנראה שכן...

זכורה לי ידיעה תקשורתית בה נאמר שלשופטי בג"צ ומשפחותיהם ישנם הסדרים מיוחדים שמספקים להם ביטוחי בריאות פרטיים, כך שאם מחר יקצצו את תקציבי הבריאות הציבוריים לשופטי בג"צ זה כנראה לא יזיז... גם אם תהיה תקיפה על מדינת ישראל, הם לא יצטרכו לעמוד ברחוב מכיוון שהמקלטים שלהם לא מלאים במסתננים – שפרצו את המקלט כדי להפוך אותו לפאב מאולתר.

האם ביטול החוק הזה מבשר את סופה של הציונות?

אני קוראת לכם ממשלת ישראל, חברי כנסת, שרים, אותם אנשים שאנחנו – עמך ישראל בחרנו להושיב על הכיסאות החמים כדי להגן עלינו. חוקקו חוק עוקף בג"צ שיגן עלינו - אפילו מעצמנו...

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/590/582.html?hp=1&cat=479

תגוביות:

1.הכאוס שהם יוצרים פה לא יפגע בהם. כולם מסודרים עם אזרחויות, דירות וחשבונות בנק שמנים וכשהכאוס שהם יוצרים במדינה ישתלט, הם כבר לא יהיו פה איתנו.

2.לא רק שאיבוד יהדותה של ישראל אינו מפחיד את שו(פ)טי העליון. נהפוך הוא. הם עושים ככל שיש לאל ידם לבטל את יהדותה של מדינת ישראל. הם חלק מאג'נדה כלל עולמית למחוק את מדינת ישראל ולהקים במקומה את מדינת כל תושביה. אם עם ישראל לא יתעשת ויקום על שו(פ)טיו/מחריביו, ישראל שאנו מכירים תישאר רק בתמונות.

3.יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בחקיקה בכנסת או בכל דרך אפשרית!
יש לחסל את כנופיית "שלטון החוק" ולשים סוף לדיקטטורה השיפוטית!

4.אין לבג"ץ שום לגיטימיות והוא חייב להתפרק לאלתר. אין אמון בבג''ץ
כמה גדול הבזיון הזה שנקרא בג"ץ. השפיטה הזאת מהווה המשך לפסקי דין קודמים ששומטים את הקרקע מתחת למדינה היהודית! מדינת ישראל מבוססת על "אפרטהייד" ועל "אפליה גזענית". חוק השבות הוא "גזעני" ...אז אולי נבטל את המדינה היהודית ונהפכה למדינת כל תושביה?! מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי! זאת תמצית מהותה של הציונות.
ואם העם ושמאלניו ההזויים ימשיכו בדרך זו ולא יעצרו ע"י האנשים השפויים שנשארו במדינתנו, לא ירחק היום והיא תהפוך לעוד מדינה ערבית "נאורה".
תושבי המדינה צריכים להתקומם ולהפגין נגד בג"ץ הסהרורי שמנותק מהעם! אין לבג"ץ שום לגיטימיות והוא חייב להתפרק לאלתר!

5.מה הם עושים פה בכלל? אין להם מדינות שלהם? אם יש שם מלחמה למה הם בורחים? אם יש שם דיקטטורה מה אנחנו אשמים? למה הם לא נאבקים?

6.עם משכורת שמנה של 100.000 ש"ח יש לשופטים דירות בחו"ל, כולל אזרחות.

7.אם הם פליטים אז למה הם לא במחנה פליטים? בשביל זה יש מחנות פליטים בעולם. לא?

8.אם השופטים הולכים כנגד הכנסת פעם אחר פעם, כנראה שישנה בעיה עם בג"ץ, או עם העם שאלה הם נבחריו. אז כל עוד אנחנו לא מפזרים את העם, לפחות נפזר את אלו שנגדו.

9.כבר עברו עשר שנים מאז שאולמרט ואישתו קיבלו את המסתננים בפרחים והתחילו את הפלישה האפריקאית לישראל. אם תמשיכו רק לדבר לא יקרה כלום. תתחילו עם אלה שמשכירים להם דירות ועסקים.

10.יש לחסל את בגצ במתכונתו הנוכחית. זה לא בית משפט אלא מרכז פוליטי שמאלני. לא עוד. את השופטים תבחרנה רק ממשלות ישראל ולא ועדה מטעם השמאל. כמו במערב אך ורק הממשלות תבחרנה שופטים ונקבל גיוון אידיאולוגי ופוליטי. יש לבטל מיד את חוק כבוד האדם שקבע שישראל אינה מדינה יהודית אלא יהודית דמוקרטית והפוסט ציוניים שההמנון מפריע להם לעמוד ולהזדהות מבטלים את המדינה היהודית צעד צעד. והכי חשוב שהכנסת תחוקק מיידית חוק הגנת המדינה מפני הסתננות שיחוקק כחוק יסוד הפעם ובושופטי בג"צ הפוסט ציוניים לא יוכלו לטפל עוד. בחוק יש לקבוע קנס למספקי דיור ועבודה לפושעים האפריקנים האלה. רק לפושעים אפריקנים יש אלפי דולרים כדי לפלוש למדינה לא להם. מקומם בארצם שם יילחמו על מה שהם רוצים לשנות.

11.שופטי בג"ץ לסודן. קצנו ביפי הנפש שפועלים להרוס את מדינתנו - מדינת היהודים - בקשקוש מלומד של מטומטמים. אם אסור לגרש מסתננים אולי מותר לגרש את שופטי בג"ץ - ויפה שעה אחת קודם.

12.צריך לעשות קדנציה של 3 שנים לשופטים ולשלוח אותם הביתה.

13.טעות! הם לא "מנותקים" - הם חלאות בני שטן. זאת האמת. הם בני שטן.
המטרה שלהם היא לחסל את מדינת היהודים. הם לא תמימים.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
11347 הודעות
יום שני ט' בתמוז תשע''ד    18:46   07.07.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  70. המשפט הפלילי בישראל - מכונת מעצרים והרשעות חסרת תקדים בעולם המתורבת  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 07.07.14 בשעה 19:39 בברכה, ליה
 
מדובר בעיוות משפטי חמור של רמיסת החירות על ידי בג"צ ומולה כיבוד של זכויות שלא קיימות בפועל.

כל הזכויות האלה שבג"צ המציא ולא קיימות כלל בחוק כבוד האדם וחרותו, זה במסגרת הפעילות של בית המשפט העליון לביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה באמצעות שימוש בפסיקה לצורך מתן מעמד חוקתי לערביי ישראל במדינת ישראל של זכות להיות גיס חמישי. בג"צ מקנה זכות שלא קיימת בחוק כבוד האדם וחרותו באמצעות הפסיקה שלו.

http://103fm.thepost.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GDJHKI&c41t4nzVQ=EEJ

1.מה עושים כדי לשנות זאת?

2.חובה לשמוע. לא יאומן. האם זה קורה בארצנו? האסון ששמו אהרון ברק, שמונה על ידי מנחם בגין, הייתם מאמינים.

3.השואה בפתח. אתם חיים בסרט. להוריד לחמאס את הראש. להוריד את המסכות. לכבוש מחדש את הר הבית. לשנות מדיניות הפגיעה באזרחים חפים מפשע. לפגוע בדת מוחמד השקרנית ולא לפחד מאף אחד. מי שפוגע בנו נשכים וניפגע בו ללא התרפסות. ישראל הפכה לגטו. מנהיגי המדינה הפכו לקלגסים ולקאפו של הסוכנים הציידים של האיחוד האירופי והדוד סם, שמונהגים על ידי נאצים אמריקאים שנותנים לשימון פרס מדליה באיצטלה של מכירת סוף העונה. את המלחמה הזו מממנים עשירי אמריקה ובריטניה ואנחנו הכלים של משחק הניצודים היהודים בגלל שהם אוהבים אותנו. שמור אותי מאוהבי. משונאי אשמר בעצמי. צריך להתאחד. תראו מסביב כמה זאבים מחכים לטרף מכל מדינות האיסלם. מפחיד. צריך להתכונן לשואה. אם לא יהיה שינוי להתכונן למלחמה. שלא תצפו מאמריקה שתעזור לנו. הם אפילו יתקפו אותנו בעצמם אם לא נשמע להם ולהוראותיהם. אל תאמינו לאף הבטחה. כל ההנהגה מכרה אותנו כצאן המובל לטבח.

4.מדינת דיקטטורה קנאית, שמאלנית, שהיא כל כולה אנרכיה, סתימת פיות באיומים ומעצרים לא חוקיים בחסות הבונים החופשיים שהעניקו לחתרן הבלתי נלאה, שמכר את נשמתו לשטן ורוצה גם אותנו בני ישראל למכור באיצטלה של דמוקרטיה שיוויונית, לאויבי נפשנו הבוגדים ביהדותם ומוכרים אותה לכל המרבה במחיר.

המשפט הפלילי בישראל - מכונת מעצרים והרשעות חסרת תקדים בעולם המתורבת - חלק ב'

http://103fm.thepost.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=GDJMLK&c41t4nzVQ=EEJ


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      
__________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
       


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
archive