חייבים לכבוש מחדש את מדינת ישראל היהודית כי המדינה - אין אותה יותר!  

נבזלין הגיש ערעור על הרשעתו לבית הדין לזכויות האזרח בהאג.

נבזלין מצטרף לשותף אחר של "הארץ", אלפרד נוון דומונט, בעל חברת דומונט שאוברג מגרמניה, ששיתפה פעולה עם המשטר הנאצי.

קרן נדב בבעלות נבזלין שקנה 20% בעלות על עיתון הארץ - מחזיקה את בית התפוצות בשנים האחרונות.

אנשי NIF השתלטו על משרות בכירות בבית התפוצות, דרך אותה הקרן.

לפני מספר חודשים מונתה רביי רפורמית, דליה תיבון לגזיאל, חברת רבנים
שומרי משפט, למנהלת יחידה למנהיגות חינוכית בבית התפוצות. המנכ"ל שמונה לבית התפוצות, אבינועם ארמוני, היה מנכ"ל הקרן לישראל חדשה בעבר!

*****

לאטמה | פתאום האוליגרך אינו שנוי במחלוקת

עיתון "הארץ" דיווח כי המיליונר ליאוניד נבזלין רכש 20% ממניות העיתון, לפי שווי חברה של 700 מליון ש"ח.

מו"ל "הארץ" עמוס שוקן אמר כי "ההשקעה החדשה היא סיום מוצלח לתהליך היכרות וליבון המטרות של החברה ובעלי מניותיה שנמשך כשנה בינו לבין ליאוניד נבזלין, ושבהצטרפותו כשותף וכחבר מועצת המנהלים בחברה, יש חיזוק משמעותי נוסף על ידי איש עסקים מנוסה ואדם שלפעילות ולעניין שלו בתחומי היהדות והחינוך יש ערך מוסף חשוב".

מה ששוקן שכח לומר בדברי הברכה החגיגיים שלו הוא שאיש העסקים המנוסה הוא דמות "שנויה במחלוקת", או לפחות, כך נכתב עליו בעיתון "הארץ" לפני פחות משנתיים בכתבה שאין לטעות בנימתה הצינית, על מסיבת יום ההולדת שערכו לנבזלין נכבדי ישראל ושועיה. מאיה דינשטיין, החתומה על הכתבה ההיא, תיארה בסרקזם עדין את האירוע, לאחר שרמזה על אופיו המפוקפק של חתן השמחה:

""כיום מעורר השם נבזלין רתיעה במגזר העסקי", נכתב עליו רק לפני ארבע שנים. שלשום, כך מתברר, כבר אף אחד לא נרתע. בכירי הארץ חיבקו את החבר החדש שהתקבל למגדל השן הישראלי".

הנה לכם הוכחה שעבודה עיתונאית מקצועית באמת לא מתיישנת לעולם. הוסיפו גרשיים סביב המילה "הארץ" במשפט הנ"ל והכתבה עדכנית ורעננה. נסו להשוות בין התיאורים השונים שמספק "הארץ" לנבזלין לפני ואחרי הרכישה. אורן פרסיקו מ"העין השביעית" ניסה, מעניין מה תמצאו אתם.

נבזלין אמנם נחשד בעבר באהדה לאתרים "ימניים" וסטיות חמורות אחרות מהקו המפלגתי, אך על כל פשעים תכסה אהבה. אהבה ו-20% מ-700 מליון ש"ח כמובן.

תגוביות:

1.לורקר: זו עסקה ששני הצדדים בה מרויחים ועם ישראל מפסיד. עמוס שוקן קיבל זריקת עידוד להמשך קיום העיתון. הוא לא צריך אותנו. מספיק לו שיצליח לפגוע במדינת היהודים באמצעות כתבות השטנה שלו באנגלית, שמצוטטות בכל משרדי החוץ בעולם ומעמידות כל מסביר ושגריר ישראלי בבעיה.

נבזלין, שהבין מי יוכל להצילו - עשה שמאלה פנה והתחבר ל"אליטה" השמאלנית ואת ההגנה הטובה שלו קיבל כעת מהעיתון של אותן "אליטות". אף שופט/יועץ משפטי בארץ, לא יעז אפילו לחשוב להסגיר אותו יותר לרוסיה.

***

הטורים של אלדד יניב עוברים למגזין ''ליברל'' של ליאוניד נבזלין

בין כותבי "ליברל": הדיפלומטים האמריקאים דניס רוס ואליוט אברמס, השחמטאי גארי קספרוב וכן עמנואל רוזן ששב לעולם התקשורת פורסמה רשימת הכותבים במגזין "ליברל" של ליאוניד נבזלין בעריכת רותם דנון. בין הכותבים אפשר למצוא גם את הדיפלומטים האמריקאים דניס רוס ואליוט אברמס ואת השחמטאי האגדי והפעיל הפוליטי גארי קספרוב.

"ליברל", המוגדר כמגזין איכות לפוליטיקה, תקשורת ותרבות, ייצא לאור ביום חמישי הקרוב, -15 במאי. המגזין צפוי לכלול תחקירים, כתבות עומק, פרופילים, ניתוחים, טורים אישיים, מדורים וסאטירה.

בין הכותבים הנוספים גם עמנואל רוזן, ששב לעולם התקשורת לראשונה מאז שהתפוצצה הפרשה הנושאת את שמו; ואלדד יניב, שפרסום טוריו הנפיצים הופסק באתר וואלה.

עוד יכתבו במגזין: רן אדליסט, רונית ורדי, נינו אבסדזה, נדב איל, נדב פרי, אודי סגל, דנה ויס, עמית סגל, ירון טן ברינק, צביקה האוזר, אסי שריב, דני איילון, ראודור בנזימן, בעז גאון, הדס ריבק, דורון פישלר, יאיר רוה, גדי להב, רוגל אלפר, שי גולדן, יובל נתן, אמנון לוי ורינו צרור.

המגזין יופץ במאות נקודות מכירה ברחבי הארץ, ובהן ברשתות צומת ספרים וסטימצקי, במחיר של 39.90 שקל. הוא יימכר גם למנויים, במחירי היכרות מיוחדים לרגל ההשקה.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000937353&obref=obnetwork

*****

"אוהבים אותך", בירך פרופ' רבינוביץ' את האוליגרך החוגג ליאוניד נבזלין

על רקע אולם "תיאטרון זהויות" בבית התפוצות, התכנסו מאות חוגגים, בהם שרים, ח"כים, בכירי המשק ומערכת הביטחון לשעבר, כדי לציין את יום הולדתו של המולטי-מיליונר השנוי במחלוקת ליאוניד נבזלין

קדמת מוזיאון בית התפוצות בתל אביב הנמצא במתחם האוניברסיטה הוארה שלשום בתאורה צבעונית ועל רחבת הדשא נבנתה במה גדולה. מאות המוזמנים התבקשו מראש להימנע מלהביא מתנות. תפריט משובח, בר אלכוהול מושקע ובעל השמחה שעמד כל העת בכניסה לקבל את פני האורחים. אולם "תיאטרון זהויות" בבית התפוצות, שבו מוצגות תערוכות אמנות מתחלפות, הפך לתפאורה בהצגת יחיד בכיכובו של ליאוניד נבזלין - יו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון בהווה, ואוליגרך שנוי במחלוקת בעבר המבוקש על ידי שלטונות רוסיה.

לרגל חגיגות יום הולדתו החמישים של האוליגרך נכנסו בשערי בית ההיסטוריה של העם היהודי כל השמנה וסולתה של ישראל: שרים, חברי כנסת, בעלי הון, בכירי קהילת העסקים הישראלית, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, אישי חברה ישראלים ושגרירים. בין באי האירוע היו גם השרים דן מרידור, יצחק בוז'י הרצוג, יולי אדלשטיין, שר המשפטים לשעבר הפרופ' דוד ליבאי, שגריר ישראל באו"ם לשעבר דני גילרמן והרב הראשי לשעבר ישראל לאו. הזמרים גידי גוב ושרית חדד ואיש הטלוויזיה אייל קיציס השתתפו בחלק האמנותי של הערב. ואולם כל מי שציפה ל"אירוע אוליגרכים קלאסי", על כל המשתמע מכך בדמיון הישראלי, נחל אכזבה שכן הקוויאר והדוגמניות נשארו בחוץ הפעם.

בתום ארוחת הערב הוזמנו כולם למופע בהנחיית קיציס שנראה מעט נבוך לפתוח את האירוע במשפט, "כפי שאני מכיר את ליאוניד הוא היה מעדיף להגיע היום לאירוע בג'ינס וטי שירט". אחר כך באו סרטים על נבזלין שתיארו באריכות את פועלו הרב להצלת המורשת היהודית. על המסך התחלפו תמונותיו, מלוות בקריינות נחרצת אשר תיארה את עברו כסטודנט מוכשר שסבל מאנטישמיות אך לבסוף הצליח להגיע אל נחלתו והקים בית בישראל.

"אתה שונה מקבוצת האוליגרכים"

מוקף בשועי הארץ שחזרו ודיברו על תרומתו האדירה לעם היהודי, למורשת, למדינה ולעם בישראל באשר הוא, הוצג נבזלין כענף האחרון בו אוחזים יהודי מדינת ישראל. "אתה נותן לנו בסיס נפלא של עבר", בירך הרב לאו.

"אתה עושה כל כך הרבה עבור העם היהודי", השתפך ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי; "תרומתך לארץ אדירה", המשיך יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי; "אתה כל כך שונה מקבוצת האוליגרכים", הטעים מפקד חיל האוויר לשעבר, איתן בן אליהו. ואכן, נבזלין עשה הכל על מנת להשכיח מכולם את השתייכותו לאותה קבוצה שהפכה בארץ לשם נרדף לכסף מפוקפק, קשרים בעייתיים ועבר שעדיף לא להתפאר בו ובוודאי שלא לדבר עליו. "פשוט אוהבים אותך", סיים איתמר רבינוביץ', נשיא אוניברסיטת תל אביב לשעבר.

לקראת הסוף עלה לבמה בעל השמחה וסיפר בעברית, בעודו מקריא מן הדף, על אהבתו הרבה למדינת ישראל שהפכה למולדתו, והודיע כי יתרום 24 מיליון דולר להקמת מוזיאון חדש ליהדות בשטח בית התפוצות. "כיום מעורר השם נבזלין רתיעה במגזר העסקי", נכתב עליו רק לפני ארבע שנים. שלשום, כך מתברר, כבר אף אחד לא נרתע. בכירי הארץ חיבקו את החבר החדש שהתקבל למגדל השן הישראלי.

נראה כי הרבה נעלמים היו באירוע, אך המרכזי שבהם היה עברו של נבזלין - התוכנית האמנותית תיארה את חייו של נבזלין מימיו כסטודנט להנדסה ברוסיה בשנות ה-70 ודילגה היישר לשנות ה-2000, אז שימש יו"ר הקונגרס היהודי ברוסיה, ומשם ל"מציל בית התפוצות" כיום, כהגדרת פרופ' רבינוביץ'. ואולם 20 שנים קריטיות מחייו, השנים בהן צבר את הונו, נעלמו כלא היו.

באמצע שנות ה-90 רכש נבזלין יחד עם עוד ארבעה שותפים את חברת הנפט יוקוס הודות לתהליך ההפרטה וההתפרקות של רוסיה מנכסיה. נבזלין היה למספר שתיים ביוקוס - חברת הנפט הגדולה והעשירה ביותר ברוסיה באותם ימים - שנסחרה יותר מאוחר לפי שווי שוק של 33 מיליארד דולר, העסיקה כ-120 אלף איש והפכה את בעליה, מיכאל חודורקובסקי ושותפיו, לאנשים העשירים במדינה אז.

באותה עת שהוגדרה לא פעם כ"תקופת הדמוקרטיה האוליגרכית" היו חודורקובסקי ונבזלין חברים בקבוצה מצומצמת שלא רק החזיקה בידיה את ההון האדיר של מעצמה שהתפרקה, אלא גם טמנה ידה עמוק בתוך הניהול השוטף של המדינה.

במסגרת סרט דוקומנטרי "מבצע היורש" של הבמאי אלכסנדר גנטלב, הודה נבזלין כי החברה שבבעלותו מימנה בעבר מועמדים במפלגות השונות שלאחר בחירתם לדומה (בית הנבחרים הרוסי) הפכו לאנשים "שלהם" במערך השלטון.

מרואיין נוסף בסרט, האוליגרך אלכסנדר סמולנסקי, מספר כי בתחילת שנות ה-2000 היתה ליוקוס חבילת שליטה בבית הנבחרים הרוסי: "כשקודרין (שר האוצר) רצה להעביר חוק היו אומרים לו לך לחודרוקובסקי, תסגור אתו, ואז נעביר". במקביל להיותו איש עסקים, נבזלין מילא שורה של תפקידים בכירים בממשל, בין היתר יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הבית העליון בפרלמנט.

מוקד כוח מחוץ לקרמלין

בשנת 2001, לאחר הבחירות לפרלמנט הבין פוטין, הנשיא דאז, כי החל להתהוות מוקד כוח מחוץ לקרמלין והחל בתהליך הלאמה אגרסיבי של יוקוס. בעקבות תהליך ההלאמה השכיל נבזלין להבין כי הרוחות ברוסיה השתנו, והוא נמלט באוקטובר 2003 לישראל. שותפו, חודרוקובסקי, שנשאר ברוסיה - נאסר בגין העלמת מס, ובמשפט בזק נשפט לשנים רבות בכלא.

נגד נבזלין עצמו החל להתנהל משפט שלא בפניו כאשר הוא מואשם בשורה של עבירות כלכליות ואף בעבירת הזמנת רצח של שותפיו העסקיים. עם פתיחת המשפט הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי. בתחילת 2004 הגישה רוסיה לישראל בקשת הסגרה של נבזלין והסגרתו הפכה לסלע מחלוקת בין שתי המדינות. לפני כשנה הורשע נבזלין ברוסיה בכל סעיפי האישום ונידון למאסר עולם. נציגיו הגיבו להרשעתו כי הינה ביטוי מובהק לרדיפה פוליטית מצד רוסיה, ומדינת ישראל, מצדה, דחתה את כל בקשות ההסגרה. נבזלין מצדו נשאר, החל להרחיב את עסקיו בישראל והיה לנדבן פעיל. בית התפוצות בו חגג אתמול את יום הולדתו היה לאחד הפרויקטים המרכזיים בהם השקיע נבזלין ובמהרה מונה ליו"ר חבר הנאמנים הבינלאומי.

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1282344

*****

*****

תנועת 'אם תרצו' הצטרפה למאבק הארגונים הציוניים בארה"ב המנסים להוציא את הקרן החדשה לישראל והארגונים הנתמכים על-ידה מן המצעד הציוני שיתקיים בניו-יורק בראשון ביוני.

'אם תרצו', שמרבית פעילותה עד כה התמקדה בקמפוסים בישראל, פתחה במסע הסברה נרחב שמוקדו בארצות הברית. מסע ההסברה עולה באמצעות הרשתות החברתיות, בעיתונים דוברי אנגלית ועברית ברחבי קהילות של יהודים ושל ישראלים לשעבר בצפון אמריקה.

מסע ההסברה מצביע על הדימיון בין הטרמינולוגיה בה משתמשים ארגונים הנתמכים על-ידי הקרן החדשה לישראל לבין הטרמינולוגיה בה משתמשים ארגוני חרם בינלאומיים קיצוניים, המאשימים את ישראל בפשעי מלחמה, גזענות וטיהור אתני.

מנכ"ל תנועת 'אם תרצו', מתן פלג, אמר כי "כתנועה ציונית הפועלת בזירה הישראלית, אין לנו ברירה אלא להצטרף למאבק הארגונים הציוניים נגד השתתפות הקרן החדשה לישראל במצעד שתכליתו לייצג את פניה היפות של הציונות. זאת נעשה באמצעות חשיפה נוספת של פניה האמיתיות של הקרן ושל אופייה האנטי-ישראלי והאנטי-ציוני במהותו".

ב'אם תרצו' מציינים, כי דבריה של דוברת הקרן החדשה לישראל, נעמי פייס, למעריב (11.4) מוכיחים יותר מכל את הטענות נגד הקרן.

ב'אם תרצו' מזכירים את דברי הדוברת, לפיהם "מכיוון שהיא (הקרן) מתנגדת לכיבוש ולפעולת ההתנחלות שבאה בעקבותיו, לא תימנע מלתמוך בארגונים המעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן, או אי שימוש בשירותי חברות הפועלות בהן".

ב'אם תרצו' אף מציינים, כי מכיוון שרוב החברות הישראליות פועלות ביהודה ושומרון, הרי שהקרן החדשה לישראל מכשירה עידוד אי צריכה ואי שימוש בשירותים של אלפי חברות במשק הישראלי.

בתנועה מסבירים, כי הניסוח "עידוד אי צריכת מוצרים" מהווה דרך מכובסת לומר - עידוד של חרם. חרם גורף. כאן מתגלה אופייה האמיתי של הקרן החדשה.

תנועת 'אם תרצו' מפיצה בימים אלה עשרות אלפי עלונים בארץ ובחו"ל המציגים סקירת התבטאויות נבחרות של ארגונים הנתמכים על-ידי הקרן החדשה לישראל, בכירים ובכירים לשעבר בקרן ובארגונים הנתמכים על ידה, וכן פעילויות שונות, המראות את הדמיון לטרמינולוגיה בה משתמשים ארגוני חרם בינלאומיים.

מקור: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/276389

לאחר כמה עשורים שבהם מתקיימים במדינת ישראל דיונים על מתן תקציבי חינוך עודפים (דיפרנציאליים) לחלשים, עומד משרד החינוך לראשונה לממש את המהלך. שר החינוך, שי פירון, בגיבוי תקציבי של משרד האוצר, קיבל החלטה ההיסטורית על הסטת תקציבים ממערכת החינוך היהודית החזקה למערכת החינוך החלשה מאוד של הערבים. עיקר ההסטה התקציבית תיעשה מתקציבי מערכת החינוך הממלכתית־דתית, שככל הנראה תאבד מאות מיליוני שקלים מתקציבה. הסטה מסוימת, שהיקפה לא ידוע, תיעשה גם מבתי הספר החזקים ברשויות החזקות במרכז.

באוצר מתקיימים דיונים לגבי היקף התקציב שהוא יוסיף, שצפוי להסתכם ב–400–600 מיליון שקל. בסך הכל, על פי הערכות, התקציב הדיפרנציאלי לבתי הספר היסודיים ולחטיבות הביניים יגדל מכ-400–600 מיליון שקל בשנה כיום לכ–1.2–1.5 מיליארד שקל - המספרים המדויקים עדיין לא נמסרו. מדובר כמעט בהשלשה של התקציב המופנה למערכות החינוך החלשות בישראל. תקציב החינוך הממלכתי וחטיבות הביניים מסתכם כיום בכ–12 מיליארד שקל.

ההחלטה על התקציב הדיפרנציאלי נועדה לטפל בבטן הרכה של מערכת החינוך הישראלית - במבחן פיז"ה האחרון דורגה ישראל שנייה בעולם (אחרי טייוואן) בעומק הפערים החינוכיים בה. הפערים בישראל עמוקים בהרבה גם ממדינות מתפתחות רבות, כמו מדינות ערב.

ההחלטה תביא לחלוקה מחדש של תקציב החינוך לפי עשירונים חברתיים־כלכליים. החלוקה תעשה לפי נוסחאות שכבר קיימות במשרד החינוך (נוסחת שטראוס), אבל התקציב שיופנה לחלוקה מחדש יהיה גדול בהרבה מבעבר. בפועל, הנשכרים העיקריים מהתקציב העודף יהיו התלמידים בשכבות הסוציו־אקונומיות הנמוכות ביותר, ובעיקר התלמידים הערבים.

ההחלטה של פירון כרוכה כמובן במחיר תקציבי וגם פוליטי כבד. משרד החינוך מתכוון לממן כמחצית הגידול בתקציב הדיפרנציאלי ממקורותיו שלו, כלומר להסיט כספים מחזקים לחלשים. במקרה הזה, מדובר בעיקר בהסטת כספים ממערכת החינוך שמקבלת את התקציב הגדול ביותר, מערכת החינוך הממלכתית־דתית (חמ"ד), למערכת החינוך הערבית.

לשם המחשה, במונחים של שעות לימוד, תלמיד חטיבת הביניים בחינוך הממלכתי־דתי מקבל הקצאה של 48 שעות לימוד, לעומת 40–41 שעות בחינוך הממלכתי הרגיל, ורק 35 שעות שמקבל תלמיד ערבי. כלומר, התלמיד הערבי מקבל תקציב הנמוך ב–27% מזה שמקבל תלמיד יהודי בחינוך הממלכתי־דתי, וזאת על אף שמערכת החינוך הערבית היא המערכת הכושלת והחלשה ביותר בישראל. כך, שיעורי הנשירה בתיכונים הערבים מגיעים ל–32%, וציוני התלמידים הערבים במבחנים הבינלאומיים מפגרים ב-20% אחרי ציוני התלמידים היהודים. יתר על כן, רק 23% מבוגרי התיכון הערבים הם בעלי תעודות בגרות שעומדות בדרישות הקבלה של האוניברסיטאות, לעומת 47% בקרב היהודים.

התקצוב הגבוה של החינוך הממלכתי־דתי נובע מתקציבים גבוהים (לא מיותר שעות לימוד) למימון של בתי ספר קטנים יחסית, בשל פיזור האוכלוסייה ובשל ההפרדה של בנים ובנות. בנוסף, בתי הספר הממלכתיים־דתיים מקבלים תקציבים יקרים למימון לימודי קודש ותפילות. לעומת זאת, במערכת החינוך הממלכתית־ערבית הכיתות גדולות מאוד, וכמעט ואין בה תקציבים ייחודיים - בתי הספר הערביים לא מפתחים תוכניות לימוד מיוחדות, וגם אינם יודעים לתבוע תקציבים בעבור תוכניות כאלה.

לכן, כדי לממן את הגדלת התקציבים למערכת החינוך הערבית, מתכוון משרד החינוך לערוך שינוי מבני עמוק בתקציב שלו. במקום שלושה סלי תקציב נפרדים - תקציב לשעות תקן, תקציב לשעות מיוחדות (בערך 25% משעות התקן), ותקציב של סל שירותים - המשרד מתכוון לעבור לסל שעות אחד. שעות התקן, וכל השעות המיוחדות, יאוגמו ביחד לסל שעות אחד. התקצוב הדיפרנציאלי, שעד היום התבצע רק על בסיס שעות התקן, יתבצע מעתה על סל השעות המלא. המהלך הזה לבדו יגדיל את התקציב הדיפרנציאלי בכ–25%.

משרד החינוך לא מתכוון בשלב זה להכניס גם את סל השירותים לתוך הסל האחיד, מכיוון שהדבר דורש הסדרה כוללת של מערכת היחסים בין האוצר־חינוך והשלטון המקומי. כלומר, סל השירותים יישאר בפועל מחוץ להקצאה הדיפרנציאלית, ולכן החזקים (בתי הספר היהודיים החזקים) ימשיכו לקבל יותר מתוך סל זה, שהוא מהותי בהיקפו. בנוסף, התקציבים של יום לימודים ארוך לא נכנסו לסל המאוגם החדש, כך שגם יום לימודי ארוך ממשיך להיות מוקצה בצורה שאינה דיפרנציאלית.

עולה מכל אלה, כי התקצוב הדיפרנציאלי - גם לאחר המהלך מרחיק הלכת של פירון - ישאר עדיין חלקי בלבד, אבל הוא ללא ספק יהיה משמעותית יותר גדול מהתקציב שהוקצה עד כה למערכות החינוך הערביות החלשות.

על פי הערכות משרד החינוך, סך השעות המוקצות באופן דיפרנציאלי יגדל מכ–5% (מתוך הסל המאוגם הכולל) לכ–10%–15% מהשעות. כתוצאה מכך, התקציב שיקבל תלמיד ערבי חלש יהיה גבוה ב-60% מזה של יהודי חזק, והתקציב לכיתה יהיה גבוה ב-40%. ועדיין, כאמור, ישאר כנראה פער תקציבי לטובת הכיתות היהודיות החזקות.

ההחלטה של פירון להסיט את מרב התקציבים מהחינוך הממלכתי־דתי היא רבת תעוזה לאור העובדה שהוא עצמו מגיע מאוכלוסייה זו. בנוסף, תהיה פגיעה כלשהי גם בתקציבים שמקבלים בתי הספר החזקים ברשויות החזקות של מרכז הארץ. בשני המקרים, פירון יוצא נגד מוקדי כוח פוליטיים רבי עוצמה - ועדיין לא ברור מה תהיה תגובתה של מפלגת הבית היהודי להחלטה. גם ראשי הרשויות החזקות צפויים להתנגד בתוקף. במשך כל השנים נמנע משרד החינוך מהכרזה על תקציב דיפרנציאלי, אף שאין מחלוקת מקצועית בדבר הצורך בו, בשלל החשש מעימות עם הרשויות החזקות. יש לציין כי ההחלטה על שינוי התקציב אינה דורשת אישור של הכנסת או הממשלה, אלא נמצאת בסמכותו המלאה של שר החינוך.

כדי לרכך במעט את ההתנגדות הצפויה של החינוך הממלכתי־דתי מתכוון פירון להעניק לו גם הטבות. כך, חלק מהתקציבים המיוחדים שמקבל החינוך הממלכתי־דתי כיום מכורח החלטות פוליטיות, ייכנסו לבסיס התקציב. בנוסף, משרד החינוך יסכים לממן על חשבונו את הפרדת הכיתות לבנים ולבנות בכיתות ה'־ו', ובתנאי שבבתי הספר הממלכתיים־דתיים יחדלו להפריד בין המינים בכיתות א'־ד'. המשרד גם ייזום סגירה של בתי ספר קטנים, ומימון ההסעות לבתי ספר גדולים מרוחקים יותר.

משרד האוצר, יש לציין, הוא תומך נלהב של ההחלטה להעמיק את התקציב הדיפרנציאלי, ובמשך השנים אף ניסה לאכוף מהלך כזה על משרד החינוך. מהסיבה הזאת המשרד הסכים כבר להקצות כ–400 מיליון שקל למימון המהלך, וכרגע מתנהל דיון בין שני המשרדים על 180 מיליון שקל נוספים שמשרד החינוך תובע מהאוצר למימון המהלך.

חלוקת התקציבים תיעשה, כאמור, על פי נוסחאות סוציו־אקונומיות. מאחר שמרבית התקציב אמור לזרום למערכת החינוך הערבית, ומאחר שהמערכת הזאת סובלת מבעיות ניהוליות קשות, במשרד החינוך הוקמה ועדה פנימית, בראשותה של גילה נגר, אשר תקבע את דרכי חלוקת התקציב בתוך מערכת החינוך הערבית. הכסף יוקצה למטרות כמו שיפור ההכשרה להשכלה גבוהה, העמקת לימודי העברית, תוספת של תקציבים לחינוך הלא פורמלי (בשעות אחר הצהריים - מתנ"סים וחוגים), שינוי תוכנית הלימודים, שיפור הכשרת המורים הערבים וכן תרגום של כל ספרי הלימוד החדשניים לערבית.

http://www.themarker.com/news/1.2325751

תגוביות:

1.מדינת היהודים הוקמה כדי לחזק, לפאר, להשריש, להשכיל, להעשיר ולהתעסק ברווחת ערביה על חשבון יהודיה.

מצד שני - הכי קל, מסיימים עם המילים "שלום ודמוקרטיה" ובכך הטיעון הוכח... נ.ב. את המילה "יהודי" לא רשמתי כי היא כבר נעלמה לבקשת אבו-מאזן.

מכיוון שקיבלתי תגובות וטענות רבות מצד שמאל, שרובן לא השתנו בפסיק בעשרים השנים האחרונות (ובכלל לא היו קשורות לעניין הנדל"ן), החלטתי שכדאי לרכז את הטענות ואת התשובות שלי להן אחת ולתמיד.

שאלה: למה חשובה ההכרה של הצד השני במדינת ישראל כמדינה יהודית? העיקר שהוא מכיר במדינת ישראל.

תשובה: בחיים, בכל התייחסות שלך לצד השני אתה חייב ללמוד אותו. זה נכון בהתאהבות, סקס, קשר רציני, נישואים, ריב, פרידה או כל סיטואציה אחרת. הדבר נכון ביחסים בין יחיד ליחיד, בין קבוצה ליחיד, בין יחיד לקבוצה ובין קבוצה לקבוצה. עצם אי ההבנה למה ההכרה הזו כל כך חשובה ומשמעותית מעידה בעיקר על שואל השאלה. היא מעידה שהוא לא חקר את הצד השני והוא מחליט מה הפתרון על פי הסטנדרטים ותפיסת העולם שלו מבלי שהוא בודק האם היא מקובלת/מתקבלת ע"י הצד השני באופן מלא.

מי שחושב שמספיק שאנחנו נכיר בעצמנו כמדינה יהודית לא מבין כלום בלאומים ובסכסוכים שביניהם. מלכתחילה סכסוך בין לאומים נובע מאי הכרה של הלאום אחד בזכותו של הלאום השני באותה פיסת קרקע ולכן הם נלחמים עליה. הם כן מכירים (לרוב) בזכותו של הלאום השני להתקיים על קרקע אחרת. הגרמנים והצרפתים מכירים בקיום הלגיטימי האחד של השני, אך במשך שנים הם לא הכירו, באופן הדדי בלגיטימיות לריבונות על חבל ארץ "אלזס לורן".

נכון לעכשיו הערבים לא מכירים בזכותנו להתקיים על שום פיסת קרקע מארץ ישראל ולכן זהו שורש הסכסוך. הגבולות של הסכם החלוקה ב- 1947 (מה שבעצם היה השטח שעליו הוכרז בהצהרת העצמאות) היו קטנים בערך פי שנים מגבולות 67 (הקו הירוק). בכל זאת הערבים הכריזו מלחמה וע"פ כל הפרוטוקולים הקיימים הם ניסו לבצע בנו השמדת העם (רצו לסיים את מה שהנאצים לא הצליחו לסיים).

מי שרוצה לטעון שהערבים ביו"ש היום אינם דומים לערבים שהיו אז והם ללא אותן המטרות, מוזמן להוכיח זאת (ולא רק לומר זאת). עד אז, כדאי שישאל את עצמו למה אבו מאזן כל כך מתנגד להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית.

טענה: אבל יהדות זו דת ולפיכך זה גזעני להיות מדינה יהודית שמפלה את אזרחיה הערבים.

תשובה: יהודים הם עם - כך ראה בהם כל העולם וכך הם ראו את עצמם מאז ומקדם. לא סתם הם ביכו את נפילת בית שני לכל אורך הגלות עד שנפוליאון אמר להם (ביום שהוא עבר במקרה ליד בית כנסת בתשעה באב) שעם שעדיין זוכר את מולדתו 1800 שנה לאחר שנחרבה יזכה לחזור אליה ולהקים בה מחדש בית לאומי. זה שהיהדות היא גם דת לא אומר שהיא אינה לאום. "העם היהודי" היה מוכר לנו עצמנו ולעולם ולא רק מהבחינה הדתית – כל התנועות הציוניות שבאו משמאל כשבראשן בן גוריון, התייחסו אל היהדות כאל לאום לא פחות מאשר כאל דת (ואף יותר). ההתייחסות במגילת העצמאות היא ל- "עם היהודי" ולא אל "עם ישראל", והשימוש בשם "ישראל" עבור המדינה יכול היה להיות גם אחר כמו "יהודה" - בסופו של דבר המטרה היתה לא להשאיר את עשרת השבטים בחוץ ולתת פתח לקליטתם, אך נכון לאותו הרגע וביחס ל- 2000 השנים האחרונות, ידעו רק על צאצאי שבט יהודה שהם הצאצאים של בני ישראל. מומלץ לראות את ההרצאה הבאה https://www.youtube.com/watch?v=e69qu25UVLI אשר מסבירה למה כל כך הרבה קובעים באופן שגוי שהיהדות אינה לאום אלא דת.

מכיוון שיהדות הינה לאום אין שום דבר גזעני במדינה יהודית על פני כל מדינת לאום אחרת. מדינת ישראל היא כבר היום מדינת כל אזרחיה מכיוון שלכל האזרחים בה יש זכויות אזרחיות שוות. זכויות אזרחיות וזכויות לאומיות אינן חופפות. כל מדינת לאום דמוקרטית נותנת זכויות אזרחיות שוות לאזרחיה, אך לא זכויות לאומיות שוות – אלו שני דברים שונים לחלוטין. מי שהיום קורא למדינת ישראל - "מדינת כל אזרחיה" הינו נבער במקרה הטוב ושקרן במקרה הרע, מכיוון שהוא בפועל קורא ל- "מדינת כל לאומיה", כלומר שלכל הלאומים שבה יש מקום בשפה, בסמלים, בחגים ובהווי. זוהי קביעה שבעצם לעם היהודי לא מגיעה פיסת שטח אחת קטנה בעולם שבה יש לו מדינה שהיא רק שלו וזו בעצם ראיה אנטישמית מובהקת. אם הערבים אזרחי ישראל רוצים גם זכויות לאומיות הם יכולים לארוז את מטלטליהם ולהגר למדינת הלאום שמתאימה להם, בדיוק כמו שכל יהודי בעולם שרוצה לקבל זכויות לאומיות עולה לארץ ישראל ומשאיר מאחוריו את הארץ שבה נולד (גם אם הוא כמה דורות שם).

טענה: ההסכם (בין ישראל לרשות הפלסטינית) חשוב מכל מיני בחינות - הוא חשוב כי אם באמת הרשות ״תמסור לנו את המפתחות״, אז מהר מאד נשים לב שיש, או שבקלות עוד מעט יהיה, רוב לא יהודי בין הירדן לים, ואני כן רוצה כאן רוב יהודי, כי אני כן מאמין ורוצה מדינת לאום יהודית.

תשובה: נכון להיום המגמה היא שהיהודים מולידים יותר ויותר ילדים וכבר לא נופלים בילודה ביחס לערבים. הירידה העצומה בילודה באירופה, במדינות האיסלאם וגם במדינות ערב, הינה תוצר של תהליכים עמוקים שקשורים למפגש בין דת לבין מודרניזציה (מי שרוצה באמת להעמיק מוזמן לקרוא את הספר "ציביליזציות גוועות"). האוכלוסיה היחידה שהעלתה את הילודה שלה בשני העשורים האחרונים היא קבוצת היהודים החיים בציון (א"י), והכוונה אינה רק לדתיים וחרדים אלא גם לחילונים. בנוסף יש הרבה עליה ומעט ירידה ומצד שני יש הגירה שלילית של צעירים ערבים מיהודה ושומרון וצפויים לנו גלי עלייה מאוד משמעותיים כתוצאה מאנטישמיות שכבר השתרשה ועכשיו גדלה ומתעצמת באירופה. הסיכוי שלא יהיה רוב יהודי בין הירדן לים שווה לסיכוי שאני אצמח בלורית...

טענה: הסכם חשוב מכיוון שהוא נותן לנו יותר לגיטימיות לתקוף חזרה בכל מקרה טרור או פגיעה בנו. ברגע שהם מדינה לכל דבר אז אין פה שום חוסר צדק במלחמה בינינו.

תשובה: אם מתייחסים למעמדנו בעולם וללגיטימיות שיש לנו לאורך שנים, רואים שדווקא הויתורים החוזרים ונשנים שלנו לאורך השנים העלו את הלגיטימיות שלנו בטווח הקצר אך הורידו את הלגיטימיות שלנו בטווח הארוך. הסבר ארוך ומוכח ניתן למצוא במאמר שכתבתי לפני כמה חודשים

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=765418

לפיכך לא תהיה לנו שום לגיטימיות מיוחדת לתקוף בעתיד, יותר מאשר יש לנו עכשיו. אולי אפילו פחות.

טענה: יש כיבוש שהוא לגיטימי ומחייב או כזה שלא פוגע בשום דבר (דוגמת רמת הגולן) ויש כיבוש שלא בהכרח שווה את המטרה שלו (שטחים מסויימים ביהודה ושומרון שאין בהם מספיק הצדק בטחוני והם באמת גורמים לסבל של אנשים).

תשובה: מצחיק שהדוגמה שניתנת היא רמת הגולן, מכיוון שהסיבה שרמת הגולן היא משמעותית מבחינת בטחון הינה בדיוק הסיבה שיהודה ושומרון חשובים עוד הרבה יותר מבחינת בטחון – המבנה הטופוגרפי. הגובה של הרי יהודה והשומרון מאפשר לצפות על כל השפלה ועל כל מרכז הארץ. במידה ולא נהיה שם יהיה ניתן ליירט מטוס בעזרת טיל כתף שיש לכל פלוגת חי"ר פשוטה. רק המחשבה על הנזק הכלכלי שייגרם לישראל ממטוס שנופל פעם אחת (התרסקות של התיירות ושל ההשקעות בישראל) מעלה בי חלחלה, ואני כמובן לא מדבר אפילו על החלחלה שעוברת בי מכמות ההרוגים שיכולה להיות כאשר ממרום הרי יהודה ושומרון, הערבים יוכלו לעשות בנו מטווח מבלי שנוכל להגיב באמת (בדיוק כמו שאנחנו לא באמת מגיבים על הירי מעזה).

טענה: כולם יודעים ששתי מדינות לשני עמים זהו הפתרון הסופי.

תשובה: א. זה באמת כנראה הפתרון הסופי...

ב. זה לא הפתרון היחיד מכיוון שרוב מוחלט של העם לא מאמין בו ומי שרואה את עצמו כדמוקרט צריך לקבל את ההכרעה הדמוקרטית. האמירה החוזרת ונשנית באמצעי התקשורת וע"י השמאל הישראלי, שזהו הפתרון הסופי והיחיד ואין בילתו, לא עושה את האמירה הזו נכונה – גם אם חוזרים על דבר שגוי אלף פעם, זה לא הופך את הדבר לנכון. בעצם – מי אמר בכלל שיש פתרון?

ג. זוהי גישה שמובילה רק לכישלון ידוע מראש מכיוון שהיא מציגה לצד השני שאנו מוכנים לעשות הסכם בכל מחיר וזה רק מעלה את המחיר. גם אם שואפים להסכם, עדיין חשוב שתהיה לנו תוכנית חלופית, כמו שיש לצד השני (פניה ישירה למוסדות האו"ם), מכיוון שמשא ומתן בין שני צדדים יכול באמת להתקיים רק אם שני הצדדים באמת רוצים בו ואם לשניהם יש מה להרוויח וגם מה להפסיד. נכון להיום ההתנהגות שלנו מבהירה לפלסטינים שאין להם מה להפסיד ולכן המשא ומתן לא יוכל להיות אמיתי ולהוביל לסיום הסכסוך. ההתנהגות שלנו הביאה אותנו למצב שבו אנו צריכים לעשות ויתורים רק ע"מ שהצד השני יאות לדבר איתנו.

ועכשיו אני מציב אתגר:

שלום הושג ברוב מוחלט של המקרים לאורך ההיסטוריה, כאשר הצד החזק הכתיב לצד החלש את תנאי הכניעה, בהתניה שאם הוא לא יהיה מוכן לקבלם, הוא ימשיך לכתוש בו עד כליה. אולי יש מקרים שבהם היו שיחות של ממש בין הצדדים וויתורים הדדיים, אך הם לא ממש ידועים לי. מי שימצא לי דוגמה אחת בהיסטוריה שבה הצד החלש (זה שהפסיד בלחימה) הכתיב לצד החזק את תנאי השלום (כניעה), מקבל ממני הבטחה להצביע בבחירות הבאות שמאלה מהליכוד.

מכיוון שהניסיון לעשות שלום מעולם לא נוסה בדרך זו, הסיכוי שדרך זו תביא שלום, שווה לסיכוי של הרבה דברים נוספים שמעולם לא נוסו כמו - שיצמח לי שיער אם אני רק אמרח ריבה כל בוקר על הקרקפת, או שאני אגבה עוד כמה סנטימרים אם אני אוכל פעם ביום פלפל חריף.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=935714

לעיון נוסף האשכול:

תוכנית השלום שלי: נצחון ישראלי

עו"ד איתמר בן גביר המייצג את אחד המותקפים מטעם ארגון "חוננו" אמר: "אם היה מדובר במקרה הפוך, סדר היום בישראל היה עוסק רק בנושא הזה, התקשורת היתה מורחת כותרות אדומות, המשטרה היתה מבצעת מעצרים וציפי לבני שמעון פרס ואפילו ראש הממשלה היו מגנים."אבל כשמדובר ביהודי שסופג אלה בראש, הצביעות חוגגת והתקשורת שותקת. אנו דורשים מהמשטרה למצות את הדין, להגיש כתב אישום ולבקש את מעצרו של התוקף עד לתום ההליכים".

קבוצת צעירים יהודים הותקפו על ידי ערבים בערב חג השבועות סמוך לשער האשפות בירושלים. אחד מהם נפצע באורח קשה, נזקק לטיפול רפואי ואושפז בבית החולים.

לדברי הצעירים, הם צעדו לכיוון רחבת הכותל המערבי כאשר בירידה מהר ציון לשער האשפות, אחד מהם עצר להתפנות בצד הדרך. החבורה המשיכה ולפתע הבחינה כי ערבי כבן 35 תוקף את הבחור שעצר.

הצעירים מיהרו לעזור לחברם, אולם למקום הגיעו מספר ערבים נוספים, חלקם חמושים באלות. בשלב זה היכה אחד הערבים באלה את אחד הבחורים היהודים ופגע בראשו.

הצעיר שנפצע פונה לבית החולים הדסה עין כרם כשהוא סובל משבר בגולגולת ומדימום פנימי כתוצאה ממכת האלה. הוא סיפר כי הערבי החל לצעוק עליו, טען כי מדובר בשטח השייך לו והחל לחנוק אותו. המשטרה עצרה את הערבי התוקף ומעצרו הוארך.

בארגון ''חוננו'' אומרים כי "לא יתכן כי בכל עימות בין יהודים לערבים, המשטרה מיד מאשימה את היהודים, כביכול אנחנו עדיין בתקופת המנדט הבריטי. חוסר הרגישות זועק לשמיים כאשר לא ממתינים אף רגע וחוקרים באזהרה פצוע המאושפז במחלקת טיפול נמרץ, והכל בשל טענות שווא של ערבי שכמעט גרם למותו".

עו"ד איתמר בן גביר המייצג את אחד המותקפים מטעם ארגון "חוננו" אמר בתגובה כי "אם היה מדובר במקרה הפוך, סדר היום בישראל היה עוסק רק בנושא הזה, התקשורת היתה מורחת כותרות אדומות, המשטרה היתה מבצעת מעצרים וציפי לבני שמעון פרס ואפילו ראש הממשלה היו מגנים.

"אבל כשמדובר ביהודי שסופג אלה בראש, הצביעות חוגגת והתקשורת שותקת. אנו דורשים מהמשטרה למצות את הדין, להגיש כתב אישום ולבקש את מעצרו של התוקף עד לתום ההליכים", אמר בן גביר.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/277567

תגוביות:

1.אין לצפות ממשטרע אימפוטנטית שונאת עמה עם שר ממש מוגבל ואף טיפש, לפעול נגד ערבים.

2.התקשורת השמאלנית ממשיכה בשטיפת מוחם של הישראלים. היא מדווחת על כל פינצ'ור של גלגל או ריסוס של קיר, אבל כשערבים יורים ביהודים וזורקים כל יום אבנים ובקבוקי תבערה כבר אין לזה ערך תקשורתי.

3.לקרוא ולא להאמין...פשוט אין מילים...להיות עם חופשי בארצנו עלק...

4.חייבים ללכת בעיר העתיקה עם נשק. אי אפשר לסמוך על המשטרה! ערבי כזה היה חייב לקבל כדור בראש!

סגן יו"ר הכנסת, ח"כ משה פייגלין (הליכוד ביתנו), ביקר (שני) במתחם קבר דוד בירושלים לאור המיסה הנוצרית שנערכה במקום היום ואתמול, בנוכחות נזירים וכמרים.

''כל החששות התבררו כנכונות. כל ההרגעות כשקרים", סיפר פייגלין בעמוד הפייסבוק שלו וקבע כי ''קבר דוד נמסר לריבונות הכנסייה בשיטת קביעת העובדות בשטח - בדיוק כמו הר הבית''.

השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', הבטיח אמנם ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ מירי רגב, כי הסטטוס קוו בענייני תפילות במתחם קבר דוד ואולם הסעודה האחרונה יישמר אך למרות זאת התקיימה במקום מיסה נוצרית.

מוקדם יותר היום סיפר לערוץ 7 הרב דביר טל, רב בישיבת דוד המלך המסופחת לישיבת התפוצות, על האירוע לו היה עד ואותו תיעד במצלמתו. לדבריו במיסה המדוברת השתתפו נזירים ונזירות רבים השייכים לכנסייה הקתולית, כנסייתו של האפיפיור.

במהלך המיסה הקטירו קטורת שריחה התפשט במתחם כולו עד לציון דוד המלך עצמו. משתתפי המיסה הגיעו למקום כשהם מצוידים בצלבי ענק שמוקמו באולם. יצוין כי דיווח נוסף שהגיע לערוץ 7 מיעקב סביליה, איש ועד נאמני קבר דוד, מספר גם על נרות שהודלקו במקום כשהם מונחים על ריצפת האולם בצורת צלב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/277769

תגוביות:

1.ממשלת שמד! ממשלת סדום ועמורה שאין בינה ובין היהדות כלום!

2.מדינת ישראל נוסדה לשם שתי מטרות בלבד: להשיב לכאן את ממלכת הצלבנים שהוחרבה וליצור עם פלסטיני שמעולם לא היה ולא נברא. אחרי שהמשימות תושלמנה יתאבד העם כמו אז במצדה, כדי לא להישחט על ידן!

https://www.facebook.com/arieh.king/posts/320115931476979?fref=nf

בשעות הבוקר (09:00) צפויים כ-300 תיירים כמרים לפקוד את קבר דוד המלך ולטמא אותו ולחללו.

יש לכולם מספיק זמן להתארגן ולהגיע לקבר דוד המלך שבהר ציון ולמלא את המקום מפה לפה ביהודים.

ממשלת ישראל: מרכז המקומות הקדושים + משרד הדתות + משרד לענייני ירושלים, כולם שותפים לחלול ה' הנורא הזה. מי שנתן את ידו והסכים היום (יום שני) לפינוי היהודים מקבר דוד המלך, לא נשכח להם ולא נסלח להם.

רבני ירושלים בכלל ורבני העיר העתיקה בפרט פנו אלי לפני כשעה וביקשוני לקרוא להמוני בני ישראל לפקוד את הקבר ולהתפלל ולזעוק לאבינו שבשמיים להסרת סכנת חלול קבר דוד המלך.

אנא סייעו לנו, אנשי סיעת ירושלים מאוחדת ולתומכי המאבק למען קבר דוד המלך והפיצו פנייה זו לרשימות התפוצה שלכם.

להתראות ביום רביעי בבוקר בקבר דוד המלך.

אריה קינג

יעקב ועשו

בכדי לענות על שאלה זו יש להתבונן בסיפור לידתם של יעקב ועשו. כבר בהתחלה מתגלית מחלוקת בין יצחק לרבקה לגבי מי הוא הבן המועדף, כפי שהתורה מספרת (בראשית כה, כח): "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב". יצחק אבינו נותן עדיפות לעשו כיון ש"ציד בפיו", וישנם מספר פירושים על עניין זה (ראה שיעור "עשו הוא אדום"). לעומת יצחק אבינו, רבקה אוהבת את יעקב. אהבה זו היא תמוהה ביותר, איזו סיבה יש לרבקה להעדיף את יעקב על פני עשו. הרי מפשט הכתובים עולה כי עשו היה האישיות המובילה במשפחתו של יצחק אבינו, כמו שנאמר (בראשית כז, א): "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו הגדול". אף רבקה עצמה מודעת לעובדה זו, שכן על רבקה עצמה מסופר (בראשית כז, טו): "ותיקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר איתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן".

לכולם ברור שהגדלות נמצא אצל עשו ולא אצל יעקב אבינו. ניתן להבין את התלהבותו של יצחק אבינו מעשו. עשו הוא הבן הבכור ויש בו את היכולות הנדרשות מאיש העולם הגדול. עשו הוא אדם המסוגל לכבוש את העולם, הוא אינו מפחד מעבודת שטח. עשו מסוגל לקחת את רסן הפוליטיקה. והרי התחום שבו הקב"ה מעונין לפעול בעולם הזה באמצעות עם ישראל זהו התחום הפוליטי, שכן לאברהם לא נאמר: ואעשך לדת גדולה, אלא נאמר לו (בראשית יב, ב): "ואעשך לגוי גדול", כלומר: מטרת האומה הישראלית היא להיות עם גדול, כוח פוליטי בעל השפעה גדולה בעולם הזה. לכן ברור מדוע יצחק מעדיף את עשו, אין כל קושיה על כך. ניתן לומר אף שזו היא הבחירה הטבעית. נכון שעשו הוא רשע, אך הוא יכול לחזור בתשובה, ואז הוא יוכל להיות גדול הדור, גם צדיק וגם בעל הכוח הפוליטי. ואילו יעקב אמנם צדיק, אך נראה שלעולם לא יהיו ברשותו הכוחות המעשיים הדרושים להנהגת ותיקון העולם. יעקב אבינו, על כל צדקותו, הוא בעל אישיות חלשה (בראשית כה, כז): "איש תם יושב אוהלים". תפקידו של יעקב אבינו במשפחת יצחק הוא לבשל את הנזיד במטבח ולחכות שאחיו הגדול יחזור הביתה מהשדה. אם כך מאיזו סיבה רבקה אוהבת את יעקב? הסיבה לכך היא שבתקופת ההריון, כאשר רבקה הייתה בספק לגבי האופי של הילד העומד להיוולד נאמר לה (בראשית כה, כג): "ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר".

לרבקה נאמר בנבואה שבנה הצעיר עתיד לגבור על הבן הגדול, ולכן רבקה אהבה את יעקב. כנראה שיצחק אבינו לא ידע על נבואה זו, ולכן אהב יותר את עשו שנראה מתאים יותר להמשיך את האומה הישראלית. רבקה יודעת על פי הנבואה שמי שבתחילה יראה כחלש יותר עוד יעבור מהפך ויקנה מעלה יותר עליונה מאשר מי שנראה כחזק עכשיו, מעלה יותר עליונה גם בתחום הרוחני וגם בתחום הפוליטי. האהבה של רבקה היא ליעקב שעתיד לגבור על היעקוביות שבו, לקנות את מידת (בראשית לב, כט): "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". אם כן, רבקה אוהבת את יעקב העתיד להיות ישראל.

יעקב + עשו = ישראל

יצחק אבינו לעומת זאת, לא שמע את הנבואה שניתנה לרבקה, ולכן הוא סבר שהאומה הישראלית ממשיכת דרכו של אברהם אבינו תוקם על ידי שני שבטים: שבט יעקב ושבט עשו. שבט יעקב ייתן את הכוח וההשפעה הרוחנית, ואילו שבטו של עשו ייתן את הכוחות הפוליטיים והמדיניים. זוהי תוכניתו של יצחק אבינו: יעקב + עשו = ישראל. אך התוכנית האלוקית הייתה שונה. הקב"ה רצה שיעקב ייקח את כוחו של עשו ויהפוך לישראל. יש לחבר את העוצמה הפוליטית של עשו ליעקב על מנת להביא לעולם מושלם.

תוכניתו של יצחק אבינו באה לידי ביטוי גם בנתינת הברכות לבניו. יעקב אבינו מגיע לקבל את הברכות כאשר הוא לבוש בבגדי עשו. יצחק אבינו חש שיש כאן צורך בברור (בראשית כז, כא – כג):

"ויאמר יצחק אל יעקוב גשה נא ואמושך בני האתה זה בני עשיו אם לא. וייגש יעקוב אל יצחק אביו וימושהו ויאמר הקול קול יעקוב והידיים ידי עשיו. ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשיו אחיו שעירות ויברכהו"

התורה אומרת לנו שיצחק לא הכירו. הוא חשב שאין זה יעקב, שהרי "הידיים ידי עשיו", אך זהו גם לא עשו שכן "הקול קול יעקב". מדוע יצחק אבינו לא החליט במי מדובר?

אלא יצחק אבינו הבין שאין זה משנה אם האדם שלפניו הוא יעקב או עשו. העיקר הוא שלפניו עומד אדם המתאים לתיאור של: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", כיון שרק מי שיש לו את קול יעקב ואת ידי עשו ראוי לקבל את הברכות. יצחק אבינו סומך על הקב"ה שיזמן לפניו את האדם הנכון. ואכן כאשר עשו מגיע לקבל את בירכתו והאמת מתגלה ליצחק אבינו הוא מאשר את הברכות הראשונות (בראשית כז, מ): "ואת אחיך תעבוד".

יצחק אבינו מבין שרצונו של הקב"ה הוא שיעקב ילבש את בגדי עשו ולא שעשו יחקה את קולו של יעקב. למרות זאת מצאנו לאורך ההיסטוריה האנושית גם תהליכים הפוכים, שדווקא עשו מנסה לדבר בקולו של יעקב. הכנסיה הנוצרית היא ביסודה ידי עשו והיא שמה בפיה את קול יעקב. יש כאן שיעבוד של הקודש לכוחות הטומאה במקום שהכוחות הטבעיים ישועבדו אל הקודש. הקב"ה בחר ביעקב, ולכן רבקה אוהבת אותו כיון שהיא יודעת שיעקב עתיד להתפתח והוא יהיה ראוי להוליד את האומה הישראלית.

יעקב – כשלון פוליטי

בתפילת העמידה אנו אומרים שאלוקינו הוא אלוקי שלושת האבות: אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. אלוקי האומה הישראלית מורכב משלושת צדדי האלוקות כפי שהם באו לידי ביטוי אצל אבות האומה. אם היינו מקבלים רק את אלוקי אברהם, אזי הדת היהודית הייתה דת שכולה אהבה חסד ורחמים, כפי שאברהם אבינו הכיר את מידת החסד של הקב"ה. דת שלא מכירה בצדק ובמשפט. למעשה זוהי הנצרות, המעריצה רק את אלוקי אברהם.

אם היינו מקבלים רק את אלוקי יצחק, הדת היהודית הייתה דת של מידת הדין והמשפט בלבד ללא חסד ורחמים. דת הדומה במידה מסויימת לאיסלם. ואם היינו מקבלים רק את אלוקי יעקב, הדת היהודית הייתה הדת של יהדות הגולה. יהדות של חולשה, של הערצה תיאולוגית למצב של חולשה, חרדיות. הקב"ה הוא אלוקי כל שלושת האבות ומתוך כך הוא אלוקי ישראל, רק על ידי הצרוף של שלושת הגישות השונות. רק לאחר שיעקב לקח את מידת הדין מעשו הוא היה יכול להיקרא ישראל.

אנחנו מוצאים אצל עם ישראל בתור יעקב חולשה מתמדת. המהר"ל בספרו נצח ישראל מסביר מדוע עם ישראל כל כך לא מוצלח בתחום הפוליטי. עם ישראל הוא עם עתיק יומין, מאז ימי אברהם אבינו האומה הישראלית קיימת כארבעת אלפים שנים. ולמרות תקופה ארוכה זו, היו רק שלוש תקופות קצרות בהן הייתה לעם ישראל הצלחה פוליטית: מלכות דוד ושלמה, מלכות אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה ומלחמת ששת הימים (אולי ניתן להוסיף את תקופת יהושע בן נון). כלומר מתוך ארבעת אלפים שנים, רק כמאתיים שנים הייתה הצלחה פוליטית לעם ישראל. מה הסיבה לכך? מסביר המהר"ל שבתוך עם ישראל קיים מנגנון פנימי של הכשלה עצמית בכל פעם שעומדים בפני הצלחה פוליטית.

יעקב אבינו נוצר מטיפה ראשונה ואילו עשו מטיפה שנייה (כשפופרת, מי שנכנס ראשון יוצא אחרון), ולכן ברחם רבקה יעקב היה למעלה ואילו עשו היה למטה. לכן גם נטייתם הטבעית היא בהתאם: נטייתו של יעקב לעולם הבא ונטייתו של עשו לעולם הזה. לעשו כבר מובטח העולם הזה, כל דאגתו היא כיצד יזכה לעולם הבא ולכן הוא רב עם יעקב. לצורך זה המציאו בני אדום תאולוגיה שלמה שנועדה להושיע את הנשמה מן האבדון. הם מניחים שאכן העולם הזה שייך לאדם, אך נשמתו צפויה לאבדון בגלל חטא אדם הראשון, ולכן הם המציאו את הנצרות על מנת לקחת את העולם הבא מיעקב. אצל יעקב המצב הוא הפוך. ידועה המשנה בתחילת פרק חלק (סנהדרין צ.): "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"

יהודי צריך להתאמץ מאד בכדי להפסיד את העולם הבא שלו. האתגר של יעקב אבינו הוא לכבוש את העולם הזה. לכן עם ישראל מתאמץ להצליח מבחינה מדינית, אך תמיד נכשל (ניתן אולי לומר שאנחנו מכשילים את עצמנו, מעין פגם מולד). הסיבה לכך היא שעם ישראל יודע שהוא אינו שייך לעולם הזה ולכן אסור לו להצליח יותר מדי, זה לא שייך לו. העולם הזה שייך לגויים, ולא לעם ישראל. ההצלחה תבוא כאשר העולם יתעלה, אז נוכל לכבוש את העולם מידי אדום.

שני סוגים של שקרים

עיקר עניינו של יעקב אבינו הוא סבלנות אדירה, פילוס דרך מסובכת בעולם מורכב שלא מתאים לו. עד שבסוף התהליך העולם הופך למתאים לו. הרב צבי יהודה היה אומר שעניינו של יעקב הוא הסיבוכיות, המסוגלות להיות ישר בעולם מסובך (מאוד קל להיות ישר בעולם ישר, החכמה היא להיות ישר בעולם עקום).

ראשית הסיבוכיות מופיעה כבר בתחילת דרכו של יעקב אבינו: בקניית הבכורה ואחר כך בלקיחת הברכה, הכל באופן מסובך ולא ישר. הגמרא אומרת (סנהדרין צא.):

ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא (בראשית כז, יב): "והייתי בעיניו כמתעתע", וכתיב התם (ירמיהו י, טו): "הבל המה מעשה תעתועים".

כלומר שהגמרא לומדת שמי שמשקר הוא עובד עבודה, והיא מוכיחה זאת דווקא מיעקב אבינו אבי האומה הישראלית הנלחמת בעבודה הזרה. אכן זהו לימוד משונה. על מנת להבין זאת יש לקרוא את המשך הפסוקים (ירמיהו י, טו – טז):

"הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו"

ירמיהו הנביא מרגיש כי קיימת אפשרות לחשוב שיעקב אבינו משקר ולכן כאילו עובד עבודה זרה, ולכן הוא אומר בפירוש שאין השקר שייך ליעקב. צריך להבין שיש שני סוגים של שקרים. יש שקר שהוא ההיפך מהאמת, שמטרתו היא לצאת מהאמת וזוהי העבודה הזרה. אך יש שקר שרק נראה כשקר במציאות העולם, אך למעשה הוא נובע מאמת פנימית יותר ומטרתו לשבור את השקר שבעולם ולחשוף את האמת הפנימית. יעקב אבינו אומר לרבקה: "והייתי בעיניו כמתעתע", כלומר יצחק יחשוב שיעקב משקר, אך למעשה יעקב אינו משקר כלל, אלא רק נראה ככזה. יעקב אבינו בא מתוך ראיה פנימית של המציאות, ומטרתו היא לתקן את העולם, ולכן הוא משנה מפני השלום, השלום האמיתי.

זוהי גבורה להיכנס למצבים מסובכים מבחינה מוסרית בכוונה תחילה על מנת לנסות ולתקן את העולם. יעקב אבינו היה יכול לנהוג גם באופן אחר. יעקב אבינו היה יכול להחמיר על עצמו (בבחינת "שב ואל תעשה" עדיף מלשקר), אבל הוא קם ולקח לידיו את האחריות המוסרית כיון שידע שעתיד להתברר שהוא זה שראוי לקבל את הברכות. הרב קוק אומר שעם ישראל מסתמך על העתיד ולא על ההווה, עם ישראל יודע שבעתיד תתברר האמת ומכוח זה הוא ממשיך לפלס את דרכו בעולם. גם יעקב אבינו ידע זאת, הוא קיבל זאת מרבקה אמו. אלא שליעקב אבינו יש יחסי ציבור גרועים מאוד ומעשיו לא נראים מוסריים. גם שמו מעיד על כך: יעקב – משהו לא ישר (ישעיהו מ, ד - "והיה העקוב למישור"), וכן עשו אומר עליו (בראשית כז, לו): "ויעקבני זה פעמיים"

לפעמים זה לא נעים ללכת בדרך שנראית לא מוסרית. נראה כאילו יעקב אבינו מסדר את עשו, מנצל אותו.

יעקב אבינו בגלות

הסיבוכיות שביעקב אבינו ממשיכה גם כאשר הוא יוצא לגלות. יציאתו של יעקב אבינו לגלות הינה יציאה מיוחדת במינה. זוהי הגלות הראשונה של עם ישראל, ויעקב אבינו מחדש את דמותו של היהודי הגולה. התורה מתארת את פגישתו של יעקב אבינו עם מנהיגי העולם בצורה מעניינת. נסביר את הפגישה פסוק אחר פסוק (בראשית כט, א – יב):

"ויישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים"

פגישתו של יעקב עם מנהיגי העולם (הרועים) מתרחשת ליד הבאר. הבאר היא מקור המים העיקרי של הצאן, ואם אין מים הצאן ימות. כלומר הבאר בשדה היא מקור החיים, המים. ואין מים אלא תורה. אך ישנה בעיה: "והאבן גדולה על פי הבאר"

מקורות המים סתומים, ישנה אבן גדולה על פי הבאר.

"ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן"

כלומר על מנת לפתוח את הסתימה יש צורך באחדות בין כל העדרים ובין כל הרועים, מנהיגי העולם.

"והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה"

מיד לאחר שהצאן שותה שוב מחזירים את האבן על פי הבאר. הסיבה לכך היא שהאחדות מושגת לזמן קצר בלבד. כיון שיש לכל העדרים אינטרס משותף, אך לא קיים אמון ביניהם, הם חושדים אחד בשני ולכם הם צריכים מנגנון שיפקח על השימוש במי הבאר, כיון שכל אחד רוצה לדעת כמה שותה השני. ואז מגיע יעקב אבינו.

"ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם"

יעקב אבינו מנסה ללמד את מנהיגי העולם את תפיסתו, שהבסיס המוסרי הוא האחווה בין העמים. עליהם להבין שכולם שווים, כולם נבראו יש מאין. לכולם יש בורא אחד ולכן כולם שווים מצד המקור שלהם.

"ויאמרו מחרן אנחנו"

עונים לו הרועים שהם מחרן, באנו מחרון אפו של עולם. תפיסת האחווה של יעקב אבינו היא תפיסה יפה מאוד, אך היא לא שייכת אלינו, אנו חיים בעולם אכזרי שכל אחד דואג לעצמו.

"ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור"

יעקב אבינו מנסה לברר האם אנשי העולם האכזר שמעו על אברהם אבינו, על משפחתו של נחור. האם הגיעה אליהם באופן זה או אחר האמונה באל אחד (האם יש לכם תנ"ך בספריה?).

"ויאמרו ידענו"

הרועים אומרים, שהם מכירים באל אחד למרות שהם לא מקיימים את מצוותיו. יש להם תנ"ך בספריה אך לא הולכים לפי מה שכתוב בו.

"ויאמר להם השלום לו"

יעקב אבינו שואל את הרועים האם הם קלטו את המסר מהתנ"ך, על השאיפה לשלום בין כולם ועל תיקון העולם.

"ויאמרו שלום"

הרועים מודים שאכן הבינו את המסר על השלום והאחווה.

"והנה רחל בתו באה עם הצאן"

יעקב אבינו אומר שאם העמים הבינו את המסר של התנ"ך ואת המטרה של תוכניתו לתקן את העולם, אזי יש סיכוי למצוא מביניהם את היסוד להקמת האומה הישראלית.

פגישת יעקב ורחל

בדיוק בנקודה זו מתחיל סיפור פגישתם המוזר של יעקב ורחל:

"ויאמר הן עוד היום גדול לא עת היאסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו"

נראה שכאשר יעקב רואה את רחל קרבה לבאר הוא מבקש משאר הרועים ללכת, כאילו אומר: אולי תשאירו אותי ואת רחל לבד.

"ויאמרו לא נוכל עד אשר ייאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן"

הרועים אומרים שזה בלתי אפשרי כעת, כיון שטרם הגיעו כל העדרים.

"עודנו מדבר עימם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא.ויהי כאשר ראה יעקוב את רחל בת לבן אחי אימו ואת צאן לבן אחי אימו וייגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אימו"

מה היתה מטרתו של יעקב במעשה זה? האם הוא רצה להרשים את רחל בעוצמת כוחו?

"ויישק יעקב לרחל ויישא את קולו ויבך. ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה"

כל הסיפור אינו מובן. בתחילה יעקב אבינו גולל את האבן לבדו ומשקה את צאן לבן. אחר כך הוא מנשק את רחל, אחר כך בוכה בקול, ורק בסוף הוא מספר לרחל בי הוא בן דודה והוא בא להתחתן איתה. אין פלא שרחל בורחת מיד הביתה לספר לאביה. מדוע יעקב בוכה? המפרשים אומרים שהרועים האחרים שהיו ליד הבאר צחקו על יעקב אבינו ולכן הוא בכה.

מדוע יעקב אבינו שוב הולך בדרך המסובכת? הרי יעקב אבינו היה יכול בפשטות לומר לרחל: אני בן דודך, ואחר כך להשקות את הצאן ולנשק לה, ואז רחל לא הייתה בורחת והרועים לא היו צוחקים על יעקב. ואילו בפועל נראה שיעקב אבינו שוב הצליח לסבך את עצמו, והוא גרם לכך שהרועים צוחקים עליו.

יש להבין את השורש העמוק של הסיפור. יעקב אבינו נושק לרחל מיד בתחילת פגישתם, כיון שבאותה שעה הוא הבין שמצא את הנשמה דרכה תיבנה האומה הישראלית. ולכן חשוב שהפעולה הראשונה במפגש תהיה נשיקה. זה לא היה מעשה יצרי שנבע מדחפים גשמיים, אלא מעשה שנבע מטעמים עליונים. היצר היה רחוק מאוד מיעקב אבינו, עד כדי כך שהחליפו את אשתו והוא לא הרגיש בכך עד הבוקר שלמחרת. יעקב אבינו היה בעל אישיות אדירה, אידיאלית.

נישואיו של יעקב

הוכחה נוספת לגדולתו של יעקב אבינו ניתן לראות מהאופן בו הוא מבקש מלבן לשאת את רחל לאחר שבע שנות עבודה (בראשית כט, כא):

"ויאמר יעקוב אל לבן הבה את אישתי כי מלאו ימיי ואבואה אליה"

רש"י על הפסוק אומר: אפילו קל שבקלים אינו אומר כך! אלא להעמיד תולדות אמר כך. כלומר יעקב אבינו השתמש בלשון זו כיון שכל כוונתו הייתה להעמיד תולדות. אבל עדיין היה יכול להשתמש בלשון עדינה יותר? מסביר ר' צדוק מלובלין שיעקב אבינו תיקן את חטאו של אדם הראשון. לאחר שאדם הראשון חטא נוצרה אצלו הבושה. לפני החטא נאמר (בראשית בף כה):

"ולא יתבוששו"

כלומר לא היתה בושה. כיון שאצל יעקב אבינו לא היה חטא כלל, לא הייתה אצלו בושה, ולכן היה יכול לדבר בלשון כזו על רחל. אין במעשיו אלו של יעקב אבינו שפלות רוחנית. לכן גם ברור שהנשיקה שנישק יעקב אבינו את רחל הייתה מצד ההתחברות הרוחנית של נשמותיהם. לכן גם יעקב אבינו לא הסביר את פעולותיו ולא הציג את עצמו, כיון שמצווה הבאה לידך על תחמיצנה. אם היה יעקב אבינו דוחה את הנשיקה על מנת להסביר את עצמו, התיקון היה אובד.

אבל יש מחיר למי שהולך בגישה זו. והמחיר הוא שהרועים צוחקים על יעקב אבינו, ולכן הוא בוכה. לא איכפת ליעקב אבינו שצוחקים עליו, שהרי אין לו בושה. אלא יעקב אבינו בוכה מכיון שהוא רואה שהרועים לא מבינים את מעשיו. הם לא מבינים שכל מעשיו נועדו לטובתם של הרועים עצמם ולתיקון העולם, ועל כך יעקב אבינו מצטער. לכן הוא מתנהג לכאורה באופן לא מקובל ולא מוסרי, כיון שהוא יודע שבעתיד יבינו את מהות מעשיו (מעין "מנשקים ובוכים").

הסיבה לחוסר הבנתם של הרועים את פעולותיו של יעקב אבינו נעוצה בעובדה שקיים פער גדול בין ההתפתחות המוסרית של ישראל לבין ההתפתחות המוסרית של הגויים, ורק לעתיד לבוא יוכלו הגויים להבין את המוסריות שבפעולות ישראל.

גם נישואיו של יעקב אבינו אינם פשוטים. לבן הארמי מרמה אותו ובמקום רחל נותן לו את לאה. כאשר יעקב אבינו מתלונן בפני לבן על כך, עונה לו לבן (בראשית כט, כו):

"ויאמר לבן לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה"

ויעקב אבינו מסתפק בתשובה זו של לבן. מדוע יעקב אבינו לא מתווכח עם לבן, מדוע הוא לא טוען שסיכמו שהוא עובד עבור רחל ושלבן היה צריך להודיעו מלכתחילה על מנהג המקום? אלא יש להבין שבתשובתו של לבן מסתתרת ביקורת חריפה מאוד על יעקב אבינו. לבן אומר שהוא יותר ישר מיעקב אבינו שכן לבן לא נותן את הצעירה לפני הבכורה, ואילו יעקב אבינו כן ביצע את ההחלפה, והוא הצעיר קיבל את הברכות במקום אחיו הבכור. לבן בא בטענה אל יעקב אבינו, מה פתאום הוא רוצה ללמד מוסר, הרי לבן הארמי יותר מוסרי ממנו.

ויעקב אבינו שותק. הוא לא עונה על טענתו של לבן. ליעקב אבינו יש מה להשיב, אך עדיין לא ניתן לומר זאת. בפרשת כי תבוא נאמר (דברים כו, יט):

"ולהיותך עם קדוש לה' אלוקיך כאשר דיבר"

ולהיותך נכתב בלי האות 'ו'. ובעל הטורים אומר במקום: בלי ו', שאין הווית קדושתן ניכרת כל כך בעולם הזה . לא ברור מדוע עם ישראל טוען לבכורה ולכן יעקב אבינו בוכה ונותן שירמו אותו, עד לרגע בו הוא יוצא מהנחיתות המוסרית בה הוא נמצא.

זהו תהליך הדרגתי שמתרחש לאט, ומגיע לשיאו עם לידתו של יוסף. כאשר רחל יולדת את יוסף היא אומרת (בראשית ל, כג – כד):

"ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמור יוסף ה' לי בן אחר"

יוסף הוא ההיפך הגמור מעשו. עשו הבכור מנסה להרוג את אחיו הצעיר, ואילו יוסף הבכור נולד על מנת שיולד לו אח נוסף. רש"י מסביר שנולד יוסף – נולד שטנו של עשו. יש עליונות מוסרית של יעקב אבינו על עשו, ולכן מיד אחר כך נאמר (בראשית ל, כה):

"ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקוב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי"

כעת כאשר יש ליעקב אבינו את היתרון המוסרי הוא יכול לעזוב את לבן ולחזור לארץ כנען ולהתעמת עם עשו אחיו.

המפגש עם עשו

כאשר הפגישה עם עשו מתקרבת, יעקב אבינו שוב נתקף חולשה מוסרית, והוא מתפלל לקב"ה (בראשית לב, יב):

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והיכני אם על בנים"

ואומר המדרש שיעקב אבינו פחד להיהרג, אך גם פחד שיאלץ להרוג. כלומר יעקב אבינו לא הרגיש שיש לו רשות מוסרית להילחם עם עשו. לכן היה צריך יעקב אבינו לעבור ניסיון שיהפוך אותו ראוי למלחמה עם עשו. ואכן המדרש אומר שהאיש עמו נאבק יעקב אבינו היה שרו של עשו.

לאחר שיעקב מכניע את שרו של עשו מתרחש ביניהם דו שיח מעניין. יעקב אבינו דורש ששרו של עשו יברכו. ואכן הוא זוכה לברכה (בראשית לב, כט):

"ויאמר לא יעקוב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"

עד למאבק הזה בין יעקב לשרו של עשו, היה מקום לומר שיעקב אבינו היה לא בסדר, שהוא לקח את הברכות במרמה. אבל כעת שיעקב אבינו התמודד בהצלחה עם שרו של עשו מתברר שאכן מלכתחילה הברכות הגיעו ליעקב אבינו. ורק אז יעקב אבינו הופך לישראל – כאשר יש לו את ההכרה המוסרית בצדקתו.

שכם

המפגש עם עשו עובר בשלום, ומיד אחר כך התורה מספרת (בראשית לג, טז – יח):

"וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה... ויבוא יעקוב שלם עיר שכם"

מדוע התורה אומרת יעקב ולא ישראל? אלא, כעת יעקב עומד מול התמודדות מוסרית קשה יותר מהדילמות הקודמות. שכן הפעם על יעקב אבינו להתמודד עם אנשים שלא רוצים להרוג אותו. כאשר אדם מתמודד עם מישהו שרוצה להורגו, אזי קל מאוד להיות מוסרי. אך כעת יעקב אבינו מגיע לשכם, ושם הוא פוגש באוכלוסייה שהייתה במקום לפניו, ולכן יעקב אבינו שוב נמצא בהתלבטות מוסרית מה נכון לעשות, ולכן שוב שמו נקרא יעקב.

הדרך בה יעקב אבינו בוחר היא עשיית שלום עם יושבי שכם (בראשית לג, יח – יט):

"ויבוא יעקוב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם וייחן את פני העיר. וייקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה"

הגמרא אומרת:

"וייחן את פני העיר" – אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם.

יעקב אבינו פיתח את יושבי שכם, נתן להם חינוך וכלכלה והיטיב עימם. למעשה יעקב אבינו לימד את יושבי שכם כיצד לשאת נשים, על מנת שיקימו חברה תרבותית: מטבע – אלו הם הקידושין, מרחצאות – טבילה במקווה, ושווקים – זוהי הכתובה. יעקב אבינו רצה לרומם את אנשי שכם אל מעל לטבע, לקרבם יותר למשפחתו.

מדוע יעקב אבינו בוחר דווקא בשכם? כיוון שהוא מרגיש שייתכן וניתן לשלב אותם בתהליך הקמת האומה הישראלית. ליעקב היו שנים עשר בנים ורק בת אחת – דינה. מכל בן נוצר שבט שמהותו ואיפיונו נקבעו על ידי אבי השבט, כך שלא היה ניתן לשלב גורמים אחרים. יעקב אבינו חשב שניתן להקים שבט שלוש עשרה שיוכל לקבל השפעות חיצוניות מאומות העולם על ידי נישואי דינה. יעקב אבינו חשב שניתן להסתדר עימם, לוותר מעט על מנת לשלבם יחד לאומה אחת.

התוצאה של מהלך זה היא שאדוני הארץ, שכם בן חמור אונס את דינה ובכך מגלה את פרצופו האמיתי. הוא עדיין ברברי, כל הדיבורים על שלום והשתלבות היו דיבורים בלבד ("רפורמות"). ותגובתו של יעקב אבינו (בראשית לד, ה):

"ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד בואם"

כלומר יעקב אבינו שמע מה שקרה, אך לא עשה דבר. יעקב אבינו ידע שבני שכם התנהגו לא יפה, אך סבר שאולי ישתפרו בהמשך, ואולי יהיה ניתן להסתדר עימם בעתיד. אך תגובת האחים שונה לגמרי (בראשית לד, ז):

"ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה"

לאחים יש קנאות לאומית, הם מרגישים שבמעשה זה נפגעה כל האומה. הויכוח בין יעקב אבינו לבניו הוא הויכוח בין העמדה היעקובית לעמדה הישראלית. האחים דורשים לעשות מבצע צבאי להענשת הפושעים, אך דעת יעקב אבינו בנושא היא הפוכה (בראשית לד, ל):

"ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי"

לכאורה ליעקב אבינו יש טענה מצוינת, המבצע של שמעון ולוי העמיד את כל המשפחה בסכנה קיומית. ותשובת האחים (בראשית לד, לא):

"ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו"

האחים כלל לא עונים לטענתו של יעקב אבינו. יעקב אבינו הציג טיעון ברמה האסטרטגית, ואילו הם משיבים תשובה רגשית. אלא יש דברים שהם מעבר לחשבון המתמטי היבש. פגיעה חמורה בכבוד האומה אינה ניתנת למחילה.

מיד אחר כך הקב"ה מצווה על יעקב אבינו (בראשית לה, א):

"ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך"

הקב"ה אומר ליעקב אבינו שעליו שוב להתגבר על עצמו ולהפוך מיעקב לישראל. רק אז ה' קורא לו שוב ישראל, לאחר שיעקב אבינו מבין שהוא עליון מבחינה מוסרית גם על יושבי הארץ.

יעקב אבינו במצרים

מספר שנים מאוחר יותר, אנו מוצאים את יעקב שוב עוזב את ארץ כנען ויורד למצרים (בעקבות יוסף). ובדרך למצרים, בבאר שבע הקב"ה מתגלה ליעקב אבינו בחלום (בראשית מו, ג):

"ויאמר אנוכי הקל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצריימה כי לגוי גדול אשימך שם"

הקב"ה נגלה אל יעקב אבינו רק כאלוקי יצחק ולא כאלוקי אברהם. הסיבה לכך היא שגם אברהם אבינו ירד למצרים. אך על יצחק אבינו הקב"ה אסר לעזוב את הארץ. ולכן השאלה היא האם הירידה מצרימה מקובלת דווקא על אלוקי יצחק שאסר זאת בעבר.

בהזדמנות זו הקב"ה קורא ליעקב אבינו בשם חדש (בראשית מו, ב):

"ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקוב יעקוב ויאמר הנני"

בתחילה נקרא יעקב, אחר כך נקרא ישראל, וכעת הוא נקרא יעקב יעקב. משמעות הכפלת השם היא שליעקב אבינו יש שני אופנים של חיים בעולם הזה. כאשר הוא נמצא בגלות אזי הוא יעקב, אך כאשר הוא מתגבר אזי הוא נקרא בשם ישראל. זהו סוד נצח ישראל. סוד החלפת הזהות לפי הצורך. אך יש סכנה גדולה בכך, כיון שלא תמיד יודעים מתי יש להיות יעקב ומתי יש להיות ישראל, ויש להיזהר בכך מאוד.

רמז לדבר ניתן למצוא בפסוקים הבאים (בראשית מז, כח – כט):

"ויחי יעקוב בארץ מצריים שבע עשרה שנה...ויקרבו ימי ישראל למות..."

הדמות של יעקב היא זו שחיה ואילו דמותו של ישראל תמיד קרובה למות. לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל הישות העיקרית היא של יעקב, אך תמיד קיימת שארית קטנה של זהות לאומית שפועמת בעם. רק כאשר יש התרוממות גדולה באומה הישראלית אז ניתן לראות שיעקב הוא למעשה ישראל. יתכן שלכך התכוונה הגמרא באומרה יעקב אבינו לא מת. שכן הגמרא אומרת על הפסוק (ירמיהו מו, כז):

"ואתה אל תירא עבדי יעקוב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים ושב יעקוב ושקט ושאנן ואין מחריד"

מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. אולי הכוונה היא שיעקב אבינו לא מת כיון שדרך דמותו עם ישראל לומד את סוד הקיום הנצחי. השאיפה היא שישראל יהפוך ליעקב לנצח. הגמרא אומרת (בבא בתרא נז):

שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון.

יופיו של יעקב אבינו דומה ליופיו של אדם הראשון. יעקב אבינו באמצעות זהותו המיוחדת משיב לאנושות את הפרצוף המקורי של האדם.

ברכות יעקב אבינו לבניו

הדבר האחרון שיעקב אבינו עושה בחייו הוא לקבוע מי ימשיך את דרכו. יעקב אבינו קובע דרך מי מבניו תתגלה השיטה הנצחית של האומה. יש שיטות שונות בין הבנים ולכן יעקב אבינו מברך אותם לפני מותו, ודרך הברכות ניתן ללמוד על אופיו של כל שבט, ומי מהם ראוי להיות ממשיך הדרך והנהיג את האומה.

ראובן – אמנם בכורו של יעקב אבינו, אבל פחז כמים. ראובן דוגל בפתרון מיידי על ידי נקיטת צעדים פזיזים. הוא לא צופה לעתיד ולא רואה את ההשלכות העתידיות של מעשיו בהווה.

שמעון ולוי – יודעים להילחם, אך כוחם נובע מקיצוניות דתית. לפעמים יש צורך באנשים כאלה (לאחר חטא העגל, החשמונאים), אך לא ניתן לבסס את ההנהגה באופן קבוע על פנאטיות דתית.

יששכר – תלמיד חכם, "וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול" (בראשית מט, טו) מעדיף שמישהו אחר יתעסק בפוליטיקה העיקר שיהיה אפשר ללמוד תורה (ועדיף שיתן תקציבים).

זבולון – הסוחר הבינלאומי, מעדיף את האינטרסים הבינלאומיים הרחבים על האינטרס הצר של האומה. מול עיניו מה שטוב לכל האזור, עוסק בפיתוח אזורי.

גד – איש צבא, מבין רק את הצרכים הצבאיים והביטחוניים, אינו מסוגל לנהל מדינה מבחינה כלכלית וחברתית.

אשר – להיפך מגד, איש עשיר מבין בכלכלה בלב. אין לו את היכולת להנהיג מהבחינות האחרות.

נפתלי – "איילה שלוחה הנותן אמרי שפר" (בראשית מט, כא). איש התרבות והמדע (אולי גם ספורט – אילה שלוחה), גם לו יש יכולת בתחום בודד בלבד.

דן – גם הוא איש מלחמה, אך נוקט בשיטת הגרילה, נחש. זה טוב לתקופה של השתחררות משלטון זר (שמשון, המחתרות), אך לא ניתן לשלוט באופן זה.

יוסף – לכאורה ראוי להיות המנהיג יש לו את כל התכונות הנדרשות, אלא שאינו אהוב על אחיו. מנהיג צריך להיות מקובל ואהוד על ידי עמו.

בנימין – "זאב יטרף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בראשית מט, כז). בנימין טוב רק להתחלה או לסוף , אך לא ניתן לבסס עליו מדינה, אינו עקבי לאורך זמן. לכן המלך הראשון היה שאול (וכן מרדכי).

יהודה – יש לו את כל היכולות להיות המנהיג, וכן יש לו אהדה מקרב אחיו, "יודוך אחיך" (בראשית מט, ח). ליהודה יש גם תכונה חשובה נוספת, בניגוד לראובן ליהודה יש סבלנות. יהודה מתחיל כגור אריה, מתחיל בקטן. אך קמעא קמעא, הוא גדל עד שהופך ללביא. יהודה יודע שהסוד טמון בהמתנה לשעת הכושר. והוא מחכה לזמן המתאים ביותר בכדי למשוך את האהדה של כל השבטים ולהביא לגאות האומה.

http://ravsharki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=1531:15311531-1531&catid=195&Itemid=100513

לפני חודשים מספר, זומנתי לפגישה עם הגאון הרב שמחה הכהן קוק שליט״א, רבה של רחובות ויו״ר ״ועד נאמני דוד המלך״. הדיון בפגישה נסוב סביב ביקור האפיפיור והמחוות המסוכנות שממשלת ישראל מתכננת.

כבר אז, החלה מערכה ובמסגרתה פעלנו כתף אל כתף, יחד שבטי ישראל מכל העדות והחוגים, הכל למען שמירת מתחם קבר דוד בידיים יהודיות. והמשך קיומו של אירוע הדגל בהר ציון, המתקיים בכל מוצאי שבת, עת נערכת במקום סעודת מלווה מלכה המונית, בליווי שירה וריקודים. כנבחר ציבור, החלטתי להשתדל לפתוח את השבוע, בפרקי תהלים על קברו של כותב הספר דוד מלכא משיחא ע״ה.

בהמשך, יזמתי את חתימתם של חברי מועצת העיר ירושלים וחברי ההנהלה, שנרתמו ברובם הגדול וחתמו נגד שינוי הסטטוס קוו הנהוג במקום עשרות בשנים. לאחר ביקור האפיפיור, החלו להקניט את חברי ועד נאמני דוד המלך ופעיליו באמירות, שכביכול, שיקרנו לציבור: "הנה, האפיפיור בא ולא קרה כלום".

אך המעשים המטורפים שנעשו ביממה האחרונה במתחם קבר דוד, הוכיחו, לצערנו, שצדקתי וכל אותם מזלזלים ומקניטים טעו והטעו. מי שהעדיף להאמין לאלקין ואהרונוביץ׳ ולא לרב קוק, יש לו חלק במעשים המבישים שנעשו בקבר דוד, כאשר הוצאו מתפללים יהודים בכוח ממתחם הציון והוכנסו למקום כוהני עבודה זרה עם צלמים ופסלים.

לצערי- רבנים בכירים, הנושאים במשרות רשמיות במדינת ישראל, העדיפו עד כה ומעדיפים גם כעת כאשר לעינינו מופר הסטטוס קוו בן כ-100 שנה, שלא 'ללכלך את ידיהם' במאבק נגד הנצרות שמנסה לחלל את קודשי ישראל כקבר דוד במקרה דנן.

ממה הם חוששים? וכי כשיש ספק קל שבקלים שמא יפגע קבר דוד מלך ישראל, האם יש מקום לשתיקתם הרועמת?

לפחות הציבור לא שותק, ואמש השתתפתי במחאה ציבורית במתחם קבר דוד והצהרתי ששבירת הסטטוס קוו מסוכנת והכנסת פסלים וצלבים לקברו של דוד המלך לא תעבור בשתיקה. התפללנו במקום מנחה, אותה סיימנו באמירת "עלינו לשבח" בתקווה "להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתו".

הכותב אריה קינג הוא יו"ר סיעת 'ירושלים מאוחדת' וחבר מועצת העיר ירושלים.

(נכתב בסיוע ר' יהונתן יוסף, ממנהיגי המאבק למען הצלת קבר דוד המלך)

http://www.kooker.co.il/%d7%a6%d7%9c%d7%9d-%d7%91%d7%94%d7%99%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%99%d7%a0%d7%92-%d7%97%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%a6%d7%94-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa/

תודה לאל, עידן האריסטוקרטיה כבר מזמן מאחורינו. מעמדות האצולה העשירים והמשכילים אינם נהנים עוד מפריביליגיות רשמיות המקנות להם עדיפות על-פני ה"המון", ועקרון שלטון החוק כופף אליו את כלל האזרחים בשווה – עשיר כעני.

אך סילוק הפריביליגיות החוקיות לא ביטל את האריסטוקרטיה ה"טבעית"; בכל אומה תימצא תמיד השכבה העשירה והמשכילה יותר, זו שנהנית מנגישות גבוהה לשפות, לספרות, לתרבות ולעסקים. כך, גם אחרי השוואת האזרחים בפני החוק, תנאי החיים ונסיבותיהם לא הושוו ולא יושוו לעולם. האליטות כאן כדי להישאר.

האם האריסטוקרטיה הטבעית הזו היא קבועה ונוקשה, או שיש בתוכה ניידות? מחד גיסא, ככל שהדמוקרטיה איתנה והכלכלה חופשית יותר, כך הניידוּת המעמדית גוברת ושוויון ההזדמנויות מאפשר למוכשרים להשתלב בפסגה. מאידך גיסא, המסורת והחינוך המשפחתי להשכלה ולשפות, לצד ההון שעובר בירושה, הם גורמים מייצבים שמאטים את התחלופה ומסייעים בידי האליטה "לשכפל" את עצמה.

בכל אופן, לשכבה החברתית העליונה בעלת הכשרון, ההשכלה וההון, יש אחריות רבה לשגשוגה של החברה. ראשית, ההשכלה ויתרונות השפה שעומדים לרשותה מאפשרים לה להיות "סוכנת" בשירות הלאום. היא יכולה לתווך בינו ובין המתרחש בעולם, ולשמש כחלוצה באימוצם של חידושים ותופעות מרחבי תבל – תרבותיים, ספרותיים, מדיניים וכד'. שנית, ההון הרב מאפשר לה טווח התנסויות "ושגעונות" רחב, שעשוי להוליד חידושים שיתפשטו לבסוף גם בהמון. בתחילת דרכה, למשל, היתה המכונית גחמה יקרה של עשירים בלבד (שניקרה עיניים ועוררה איבה), אך הון תועפות שהוציאו הללו על קנייתה העניק חמצן לתעשייה ואיפשר את המשך פיתוחה והנגשתה להמון.

או כפי שהיטיב להתנסח האייק:

המנהיגות של אנשים או קבוצות היכולים לתת גיבוי כספי לאמונותיהם חיונית במיוחד בתחום הפעילות התרבותית, באמניות היפות, בחינוך ובמחקר, בשמירה על יפי הטבע ועל אוצרות ההיסטוריה, ומעל לכל בהפצת רעיונות חדשים בתחומי הפוליטיקה, המוסר והדת ... צריך שנציגים של כל ההשקפות והטעמים השונים, יוכלו לתמוך באמצעיהם ובמרצם באידיאלים שהרוב עדיין אינו שותף להם;

יקצר המצע מלנסות לספר כאן את הסיפור הארוך על כל האידאלים הטובים שהוכרו רק לאחר שחלוצים ספורים הקדישו את חייהם ואת הונם למאמץ...;

דוגמה מקומית מפורסמת לדבריו של האייק היא המאבק שהנהיג אליעזר בן-יהודה לתחיית השפה העברית. קומץ מובחר של משכילים ומלומדים ה"משוגעים לדבר", הצליח להחזיר לעם ישראל את השימוש היומיומי בשפה שאבדה.

כך, אליטה אמיתית מודעת היטב ליכולותיה ולמשא האחריות שרובץ על כתפיה. היא איננה מתנכרת אליהם, אלא נוטלת חלק פעיל במפעל הלאומי מתוך צניעות, מעורבות עמוקה ודאגה לשגשוג ורווחת הכלל. ואין זה משנה מהן השקפות חבריה – העיקר הוא "תודעת השירות".

גם זהבה גלאון נגד מאמצי הביטחון של צה"ל

אליטת השמאל מתנכרת לתפקידה

ביום שישי האחרון, נערך כנס העשור לארגון 'שוברים שתיקה'. הארגון, שכמעט בהגדרה עוסק בהכפשת ישראל בעולם, ושדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה התבסס בחלקו על עדויות פעיליו, התנאה בכנס בשורה ארוכה של ח"כים, אמנים, אנשי אקדמיה ותקשורת (יוסי שריד, זהבה גלאון, דרור פויר, שאנן סטריט, אבירמה גולן, ניסים קלדרון, א.ב. יהושע, אורית קמיר, יולי תמיר, חיים גנז ועוד ועוד).

ההארד-קור של האליטה השמאלית—שהיא כרגע במקרה גם האליטה הכמעט בלעדית של ישראל באקדמיה, בתקשורת ובכלכלה—הביע אפוא תמיכה והזדהות עם אחד ממפעלי השנאה העצמית והבגידה הגדולים שקמו לעם ישראל; זוהי אולי הדוגמה החיה והמוחשית ביותר, אך בוודאי לא היחידה, לאבדן הדרך ופריקת העול המוסרי של אצולת השמאל.

בגידה בעם זו אמנם מילה חריפה, אך המציאות לא רחוקה מכך. האם מסיבת החשק של הכפשה בזירה הבינלאומית, הטפות מוסר צדקניות והתנשאות בלתי-נסבלת על ה"המון" – הבאים לידי ביטוי מושלם ב'שוברים שתיקה' – הן ממאפייניה של אליטה אמיתית ואצילית?

האם אליטה חדורת שליחות ואחריות, הפועלת מתוך צניעות ותודעה לאומית מפותחת, תבוז למנגנונים הדמוקרטיים של ה"עמך" ותנצל את כישוריה האקדמיים והבינלאומיים כדי לבודד אותו ולהוציא את דיבתו רעה?

חד משמעית לא. אנשים שרואים עצמם חלק מלאום ושחשובה להם הצלחתו ופריחתו, לעולם לא ינהגו כך.

לא בכדי רוחש הרחוב איבה ל"סמולנות"; מפני שהוא חש נבגד בדיוק בגלל מופעים מעוררי קבס שכאלה. מפני שהוא חש שמדובר באליטה שלוחמת בו במקום ללחום למענו. . אך זוהי לא גזרת גורל שאליטות יהיו שנואות. אין שום מניעה שהשדרות הרחבות של הציבור יחושו חיבה ואף הערצה לשכבת העילית, ובלבד שירגישו שהיא בצד שלהם ולא להיפך.

סיפורה העצוב של אליטת השמאל הישראלית, הוא סיפור על אנשים משכילים, מוכשרים ומבוססים היטב, שבחרו להתנכר ולהתנשא, להטיף ולהכפיש, לזלזל ולסרס, במקום לעשות את אשר מוטל עליהם מתוך סולידריות אמיתית ודאגה לאומית כנה.

את האליטה הזו צריך להחליף.

http://mida.org.il/2014/06/09/%d7%94%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a1%d7%a8%d7%97%d7%95/

צפו במארב המשטרתי שנכשל.

שוטרי יס"מ שהתחפשו לחיילים וניסו לייצר פרובוקציה במרכז הישוב יצהר, התגלו בידי התושבים אשר צילמו אותם והביכו אותם עד שנאלצו לעזוב את המקום בבושת פנים – צפו בתיעוד.

נסיון של המשטרה לייצר פרובוקציה ביצהר, ככל הנראה בכדי לעורר סערה תקשורתית שתקל על ההחלטה להאריך את תפיסת ישיבת עוד יוסף חי, נכשל לאחר שהשוטרים המחופשים לחיילים התגלו בידי התושבים.

האירוע החל בסביבות השעה 21:00 בערב. ג'יפ תצפית צה"לי (זריז) נעמד לפתע באמצע כביש העלייה במרכז הישוב, בצורה מוזרה.

תושבים אשר הגיעו למקום לברר מה כוונת החיילים, גילו עד מהרה כי נכנסו להצגה של ממש. שני חיילים יצאו מהרכב ופתחו את מכסה המנוע, בכדי להציג מצג שווא לפיו הג'יפ נתקע. אולם בתוך רגעים ספורים הבחינו התושבים כי מדובר בחיילים מוזרים למדי. בצוותי התצפיות הנוסעים בדרך כלל בג'יפ המיוחד מוצבים חיילים סדירים, אולם ה"חיילים" אשר יצאו מהג'יפ היו כבני 30, ללא נשק או אפוד, ומדיהם היו מרושלים בצורה יוצאת דופן. בנוסף הם לא נעלו נעליים צבאיות ולחלקם בצבצו אקדחים מתחת לחולצת המדים.

כעבור רגע נוסף הבחין אחד התושבים במצלמת GOPRO מותקנת על חלון הג'יפ, ותושב אחר דיווח כי כוחות יס"מ התמקמו ברחוב שמעל הכביש.

התושבים הבינו כי בכוונת השוטרים המחופשים היה לעורר פרובוקציה ולבצע מעצרים, והחלו לצלם מכל הכיוונים. במקום התאספו תושבים רבים אשר שרו שירים והבהירו לשוטרים כי משימתם נכשלה. כעבור מספר דקות הגיעה למקום סוואנת יס"מ אשר ליוותה את השוטרים המחופשים אל מחוץ לישוב, אז הסתבר כי כוחות משטרה נוספים המתינו בעלייה ליצהר.

ביצהר מעריכים כי ככל הנראה האירוע התרחש אמש בכדי שיוכלו לרכך ציבורית את החלטת שר הבטחון להמשיך ולכבוש את ישיבת עוד יוסף חי למשך שלושה חודשים נוספים.

יש לציין כי מדובר באירוע המתרחש ביומו הראשון בתפקיד של מח"ט שומרון הנכנס שי קלפר.

בעבר אירעו מספר מקרים בהם התחפשו שוטרים ממחוז ש"י לערבים וייצרו פרובוקציות. אירועים כאלו התרחשו בחוות גלעד, סוסיא וגבעת רונן שבשומרון. חלקם נכשלו וחלקם הובילו למעצרים של מתיישבים וגררו ביקורת ציבורית.

עו"ד עדי קידר מארגון חוננו מסר בתגובה לפרובוקציה המשטרתית: "לצערנו מחוז ש"י לא לומד מטעויות העבר וממשיך לבצע פרובוקציות כנגד המתיישבים היהודים במטרה להוביל למעצרים. מדובר בפעולה פסולה שבתי המשפט ביקרו אותה בעבר. אנו שמחים כי האירוע הסתיים כפי שהסתיים ולא במעצרי שווא של תושבים כפי שראינו במקרים אחרים".

http://www.hakolhayehudi.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%a8%d7%91-%d7%9e%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%99-%d7%9e%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%a7-%d7%9e%d7%99%d7%a6%d7%94%d7%a8-%d7%91%d7%91

תגוביות:

1.על זה מתבזבזים המיסים שלי? די לשלטון המנוכר. רוצים שלטון מחובר לקודש ולמוסר.

חשיפה בועדה לביקורת המדינה: קליניקה משפטית באוניברסיטת חיפה מסייעת לאסירים ביטחוניים שחלקם הורשעו בגין רצח. יו״ר הוועדה לביקורת המדינה אמנון כהן (ש״ס) כינס היום (ב') דיון שמטרתו לחקור את הפעילות של קליניקות משפטיות הפועלות באישור ובמימון חלקי של משרד החינוך.

נציג תנועת ״אם תרצו״ ד"ר שחר גולן סיפר בישיבה כי מתוך כ-20 תיקים בהם עסקה הקליניקה המשפטית שפועלת לצד הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה - 8 תיקים הם של אסירים ביטחוניים שהורשעו בעברות טרור וריגול. כאשר לאחרונה התווסף תיק נוסף.

בין היתר דווח כי עו״ד כביר שהיתה מפעילות של הארגון ״עדאללה״, מנחה את הסטודנטים בקליניקה. כמו כן, באתר בשפה האנגלית שמפרט את מטרות הקליניקה צוטטו פרקים שלמים מהמצע של ״עדאללה״.

פרופ' גד ברזילאי, דיקן פקולטת המשפטים באוניברסיטת חיפה אמר בתגובה כי פעילת ״עדאללה״ לא מנחה יותר את הסטודנטים בקליניקה המשפטית שליד האוניברסיטה. בנוסף ד"ר שחר גולן הבהיר כי עו״ד כביר התפטרה מארגון עדאללה על מנת להמשיך בעבודתה בקליניקות המשפטיות, אבל ממשיכה לסייע לאסירים הביטחוניים.

יו״ר ארגון נפגעי טרור ״אלמגור״ מאיר אינדור אמר כי הציע לדיקן אוניברסיטת חיפה פרופ' שפירא להקים קליניקה משפטית שתטפל בזכויות של משפחות נפגעי טרור. הוא אמר שהרעיון טוב אך לא הגיב על הצעה שקיבל לפני כארבעה חודשים אז נערך דיון בנושא בועדה לביקורת המדינה.

בועדה פרץ עימות בין חברי הכנסת שמעון אוחיון לקרין אלהרר.

אוחיון מחה על פעילותה של הקליניקה בחיפה.

אלהרר שלמדה משפטים במסגרת התוכנית של הקרן החדשה שמממנת גם את עדאללה, התייצבה להגנתה של הקליניקה. לדבריה "עלינו לייצג את הנרדף גם אם זה לא נעים". כאשר נשאלה אם בעיניה אסירים ביטחוניים שהורשעו בגין פעילות טרור הם ״נרדפים״ , השיבה אלהרר כי ״הם נרדפים אם זכויותיהם נפגעות״.

שר החינוך הרב שי פירון אמר בתשובה על השאלה מה בכוונתו לעשות על מנת למנוע סיוע לאסירים ביטחוניים במימון משרד החינוך השיב: ״פעילת עדאללה עבדה שם בשנת 2008, את השאלה יש להפנות לשר סער״.

יו״ר הועדה לביקורת המדינה ח״כ אמנון כהן אמר בסיכום הישיבה כי הוא מנחה את המל״ג לבדוק מי מעניק אישורים לקליניקות המשפטיות, מי מממן את פעילותן והאם הן מקבלות מימון מגופים חיצוניים.

אם לא יקבל תשובות מספקות, הבהיר, יפנה בתום ארבעה חודשים למבקר המדינה.

באוניברסיטת חיפה פועלות שמונה קליניקות משפטיות. ביניהן קליניקה למשפט ימי, לעניינים טכנולוגיים, לזכויות נשים, קליניקה לזכויות האסיר וקליניקה לזכויות המיעוט שמוגדרת באתר ״קליניקה לזכויות המיעוט הערבי פלסטיני״. בין היתר דואגת הקליניקה לזכויות האסיר למימוש זכויותיהם של רוצחיהם של החיילים יאיר תורג׳מן ואברהם ברומברג.

סטודנטית מאוניברסיטת חיפה שהשתתפה בישיבת הועדה סיפרה לאחר הישיבה כי מספר סטודנטים למשפטים שקלו להגיע לישיבת הועדה, כי פעילות הקליניקות מנוגדת לערכיהם, אבל חששו מהתנכלות מצד המרצים.

פרופ' גד ברזילי, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, אמר בתגובה כי "הקליניקות המשפטיות פועלות על פי שיקולים מקצועיים בלבד ובהתאם למטרות פדגוגיות. אני שמח שהועדה קיבלה את עמדת הקליניקות המשפטיות, ולפיה מערכות הבקרה האיכותיות הקיימות כיום מספיקות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/585/840.html

תגוביות:

1.מעשה זה בנוסף לתמיכה הכללית בכל מעשה אנטי ציוני, אנטי ישראלי באוניברסיטה זו. חושבני כי הגיע הזמן לסגור אותה או להפסיק כל תמיכה והעברת תקציבים. אוניברסיטה חמאסית לא במדינתנו!

2.למה אין להם קליניקה לטיפול בזכויות של הנאצים הקשישים וצאצאיהם.
גם להם מגיע טיפול מסור. פשוט מעורר חלחלה. אוניברסיטה של גיס חמישי. לא ברור מדוע מדינת ישראל תומכת באירגונים תומכי טרור שמנצלים את הדמוקרטיה בישראל על מנת להשמידה בכל אמצעי.

3.כנסת ישראל הפכה לתוכנית ריאלטי - "סמרטוט נולד". זוכת הפרק האחרון היא קארין אלהרר, עוד כלבה שעוזרת לפעילי טרור כלואים, על גבם של נפגעי טרור.

4.הלפיד הכבוי יפה הבלורית ובלי תואר וחברי סיעתו יימחו בקרוב מדפי ההיסטוריה. אין להם עתיד!

5.אוניברסיטת חיפה הבית והחממה של המחבלים.

6.יש לסגור את הברז.

7.https://www.youtube-nocookie.com/embed/07Hvd1Z4_TY?rel=0

8.אצל יש עתיד התאספו כלבות שמאל חולות כלבת.

9.לא יאומן. חברת כנסת שתומכת בטרור.

10.אם פייגלין היה ראש ממשלה, נשיא האונברסיטה היה מפוטר עוד היום!

11.זה היה בכנסת הקודמת. ליברמן וח"כ דוד רותם הביאו הצעת חוק לוועדת השרים לחקיקה את החוק שיגביל את הפעילות של הקרן "לישראל חדשה". הכל היה מוכן ואז נתניהו קיבל טלפון משמעון פרס אשר ביקש ממנו למנוע את החקיקה.
לתדהמת כל אנשי הימין, נתניהו וגדעון סער הפילו את החקיקה וסרבו להביא אותה להצבעה בכנסת. רק פייגלין יפעל נגד הקרן.

http://www.nrg.co.il/online/iphone.php?page=http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/262/019.html?hp=1

12.הגיע הזמן לשות ניקוי אורוות באקדמיה הישראלית שבגדה בעם ישראל. גם התשקורת הצטרפה למעשה הנבלה.

13.היהודים הם היועצים הכי טובים של השונאים שלהם.

14.גד ברזילי הובא מת"א כי שם כבר הקיאו משמאלניותו. עמוס שפירא פחדן ששומר על כיסאו. את אוניברסיטת חיפה יש להפריט ולהופכה למכללה פרטית על 9.000 הערבים הלומדים בה.

15.הקרן החדשה להשמדת ישראל מממנת לימודים לסטודנטים למשפטים כדי שהללו ישרתו אותה לאחר מכן.

16.אוניברסיטת חיפה סניף של החמאס. למדתי שם וראיתי זאת.

17.אוני' חיפה סייעה למחבלים עוד בזמן שר החינוך השמאלני גדעון סער. גדעון סער שתול בליכוד של הקרן ''לישראל חדשה''.

18.להוציא את הקרן לישראל החדשה וגרורותיה אל מחוץ לחוק.

19.קארין אלהרר היא ח"כית מטעם סיעת "יש עתיד". מי שחשב שבעל הפרצוף היפה מהטלוויזיה בא לכנסת לעבוד ו"לשפר את מצב מעמד הביניים הקורס" ובחר בו, צריך לדעת איזו פמליה שמאלנית-קיצונית ניצבת מאחוריו במפלגה:

עופר שלח - הדמגוג. קרייריסט חסר מעצורים. מומחה בלכתוב ולהגיד המון מבלי להגיד כלום ומבלי לקחת אחריות על כלום.

יפעת קריב - האשימה את "הכיבוש" ו"העדר "שלום"" כסיבה להטרדה מינית של סטודנטיות בהר הצופים ע"י ה"צעירים".

ח"כ רות קלדרון - המפתיעה אותנו מדי פעם בפליטות פה הזויות ונראה שהיא מנסה לקמבן זיקה בין היהדות והמסורת היהודית לשמאל קיצוני.

ח"כ יעקב פרי. על האיש אין לי מה לכתוב מחוסר ידע, אך הוא בא ממפלגת "קדימה", מפלגת התקשורת המושחתת שנולדה בספין כתחליף ל"אבודה" וגמרה כמפלגה המושחתת ביותר לפחות ב- 20 השנים האחרונות, כי בראש רשימת השחיתות בארץ יושבת לה בכבוד רב מפא"י ההיסטורית ואותה ממש קשה לנצח בנפוטיזם, שחיתות ופרוטקציות.

גם שי פירון קשור לקרן החדשה וגם פרס זכויות האדם מטעם הקרן החדשה לישראל הוענק לו בטקס שנערך בלונדון.

בין מקבלי הפרס בשנים הקודמות נמנים: פרופ' אליס שלבי, עו"ד דן יקיר והרב שי פירון.

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-250944-00.html?t=150152

20.צריך להפסיק עם הבזיון הזה שהסמולנים מקבלים תקציב מהמדינה כדי לעזור למחבלים. שיעשו כמו טלי פחימה. רוצים לתמוך בהם? תעברו צד ותתנתקו מאיתנו.

21.שי פירון הוא איש הקרן החדשה וכנ"ל מפלגת יש עתיד ומרבית אנשיה. ההחלטה של פירון לאפשר מעתה לבתי הספר לקבוע 30% מחומר הלימוד בעצמם נעשתה כדי לאפשר לקרן ולאירגוניה דרך המטה המסונף של קרמניצר להחדיר 30% חומר לימוד מטעם הקרן החדשה ואירגוני זוכרות ואירגון אברהם.

גם יתר האירגונים יכניסו חומרי לימוד ושטיפת מוח.

כנ"ל בקיץ שפירון אירגן כביכול קייטנות בית ספר. זה מיועד לחדירת הקרן לידידות מטעם הכנסיה הנוצרית והקרן החדשה שללא ספק תחדיר את מדריכיה במסווה של מדריכים חברתיים. הנושא שנבחר תואם אף הוא לאג'נדת הקרן לחיסול: האחר הוא אני. כלומר לי אין זהות כי האחר חשוב יותר והוא שווה כמוני. למשל המסתנן המוסלמי האפריקני והערבי והנוצרי והמזרח אסייתי וכל השאר. כולם חשובים ממני ולכן הם במקומי ולכן לילדים נאמר שהאחרים הם אני. ההשתלטות על המדינה הושלמה ועכשיו מייצרים את הגיס החמישי שיחסל אותה מבפנים סופית. קיראו את הסידרה הנקראת - כך השתלט השמאל על בג"צ ומערכת המשפט - כל הפרקים שנכתבו עד עכשיו מסבירים כיצד בוטלה המדינה על ידי השמאל במירמה.

שי פירון טוען כי בימין מכפישים אותו בשל הקשר שלו לקרן החדשה לישראל.

קבלתי פעם כסף מהקרן החדשה לישראל ומאז הגדירו את הזהות שלי הרב פירון הוסיף, "הקרן החדשה לישראל עשתה גם הרבה דברים חשובים של רווחה וחינוך. החרמות והתפיסה הנלוזה שיש אנשים שהם אוייבי העולם מחזקות את התפיסות ההופוכות ממה שאותם אנשים רוצים לקדם וזה לא ראוי. כל פעם מחדש אני נדהם שאני מגיע למקומות בצד מסויים מעבר לקו הירוק - שם דבר ראשון הם רוצים לדעת למה קיבלתי כסף "מהקרן החדשה לישראל?"...

הרב פירון אמר בעניין העמותות הפוליטיות, "יש כנסת ושם מכריעים את הדברים. אני אעשה הכול כדי להסביר שזה פתטי".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/248918

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=739011

המפגינים יציגו בפני זועבי "צו גירוש" שנכתב עבורה. הצו מורה כי על זועבי לעזוב את ארץ ישראל ואת תפקידה בכנסת.

אנחנו כועסים על חנין זועבי על שברגעי הסולידריות הקשים, רגעים בהם כולנו מאוחדים מאחורי בנינו - בין אם מסכנים הם את חייהם ב'מרמרה' ובין אם הם פשוט נחטפים מהוריהם - בדיוק ברגעים הללו באה האשה הרעה הזו ועושה לנו אצבע משולשת. אנו רותחים מזעם וכמובן בצדק.

אבל צריך לזכור שני דברים:

א.מי שאשם באמת זו לא חנין זועבי אלא מערכת המשפט שביטלה את החלטת נבחרי הציבור ואיפשרה לה לשוב ולהיבחר לכנסת. כל עוד נמשיך לבטל את ריבונות העם בפני הבג"צ, כל עוד תהיה לנו 'מישפטוקרטיה' במקום 'דמוקרטיה' - ה'זועביס' יוסיפו לחגוג.

ב.וזה העיקר. כל עוד איננו מסיימים את הכיבוש ומחילים ריבונות מלאה בארצנו, כל עוד אנו עצמנו מכריזים השכם והערב שאנו כובשים בארצנו - ימשיכו כל ה'זועביס' לטעון שהם לוחמי חופש - ואנו נמשיך ליילל.

סקר שהתפרסם (קישור לסקר) אתמול מוכיח שהפתרון שהצעתי - "סל הגירה" לערבים תושבי יו"ש שרוצים לעזוב את הארץ הוא ריאלי ומבטא את רצון רוב צאצאי המהגרים הערביים שהגיעו לארצנו בעקבות הציונות.

כאלף מיליארד (טריליון) ש"ח שהשקיעה עד היום מדינת ישראל בהזיה המשיחית של תהליך אוסלו

http://manhigut.org/wp-content/uploads/2014/05/TheCostofOslo.pd

היו בקלות רבה יכולים להפוך למנוע של חילופי אוכלוסין מרצון בו ערבים היו מהגרים ממזרח ירושלים ויו"ש, לאירופה קנדה ואוסטרליה או לארצות ערב, וזוגות צעירים ועולים חדשים היו בונים ערים לתפארת ומפריחים את הארץ.

אנו כופים את שלטוננו על מי שאבותיהם פנטזו להשליך אותנו לים. עכשיו כשהם מבינים שזה לא יקרה צריך לתת לילדיהם מוצא – סל הגירה נדיב - כדי שיוכלו לחזור לארצות מוצאם או ללכת לכל מקום שיבחרו.

מי ירצה לקלוט אותם?

ביום העצמאות האחרון, הוזמנתי לנאום באירוע חגיגי של קהילת יהודי טורונטו.

כשנחתתי הועברתי לדלפק דיפלומטי, בסמוך לאגף בו נקלטים המהגרים הטריים.
היה שם תור ענק של מהגרים מכל מדינות העולם השלישי.

"מה אתם עושים איתם" - שאלתי את המנהלת שטיפלה במסמכי, "אנחנו מצמידים אותם למשפחות, מלמדים אותם את השפה וקולטים אותם" - אמרה המנהלת.

"מישהו כאן מבין אנגלית" – צעקה פתאום פקידה אחת אל עבר ההמון.

"אחד המהגרים הרים את ידו"

"תשאל את חבריך – אולי יש למישהו 10 דולר" (לא ברור לי למה, אולי היתה זקוקה לכך שמישהו ישלם עבור איזה טופס...).

האיש פנה בשפתו לקהל, לאיש לא היו עשרה דולרים בכיס.

"אמרי לי" – פניתי למנהלת – "אם היו מגיעים לכאן מהגרים עם מאה אלף דולר בכיס, אנשים שחיו כל חייהם לצידה של מדינה מודרנית, כיצד הייתם נוהגים בהם?".

פניה של המנהלת אורו: "היינו פורסים לפניהם שטיח אדום".

האזינו לראיון שנתתי בנושא:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=961419

כאשר נכנס ראש המוסד, תמיר פרדו, ביום חמישי שעבר לדירה ברחוב השדות 7 ברמת השרון שם התקיים חוג הבית אליו הוזמן כבר ישבו בסלון כמה מהאנשים החזקים והמקושרים ביותר במשק הישראלי. היו שם יו"ר תנובה רווית בר־ניב, מנכ"ל יורוקום מוטי אלמליח, יו"ר הבורסה אהרון נויבך, יו"ר חברת הנדל"ן מנרב אחזקות אברהם קוזניצקי, מנכ"ל רכבת ישראל בועז צפריר, מנכ"ל בית ההשקעות אקסלנס עוזי דנינו ועוד כ–20 אנשי עסקים אחרים.

כל הנוכחים בחוג הבית היו חברים בגוף בשם "פורום ראשי החברות במשק". הפורום כולל כמה עשרות מנכ"לים ויושבי ראש של החברות העסקיות הגדולות בישראל. עבור הזכות לקחת חלק במפגשי הפורום משלם כל אחד מהחברים סכום של למעלה מ-5,000 שקל בשנה.

לא ברור האם פרדו ידע כשהוזמן לחוג הבית ש"פורום ראשי החברות במשק" אינו גוף וולונטרי אלא שמדובר בחברה בע"מ לכל דבר ועניין. לפי תחקיר "כלכליסט" ב–2010 עמדו רווחי החברה על 400 אלף שקל. יותר מכל, לא ברור מדוע החליט פרדו לקיים את אחת ההופעות הנדירות שלו לפני קהל דווקא מול גוף שכולו זועק "יחסי הון־שלטון".

בעלת הדירה בה התרחש האירוע היא נוגה קינן, מייסדת הפורום ואחת הנשים המקושרות ביותר במשק. קינן גם עומדת בראש חברה אחרת בשם "פורום מנהלי הכספים". לפי תחקיר "כלכליסט" מינואר 2011, קינן החזיקה בכל המניות של חברת "פורום ראשי החברות במשק" ומשכה משכורת של 80 אלף שקל בחודש.

מאז הקמתו של "פורום ראשי החברות במשק" ב–2006 נפגשים חבריו בביתה של קינן מדי כמה שבועות עם חברי כנסת, שרים, פקידי ממשלה בכירים, קציני צבא ומשטרה. אנשי העסקים שחברים בפורום זוכים להיכרות בלתי אמצעית עם אותם בכירים בפורום אינטימי וסגור שמפגשיו אינם זוכים לרוב לכל פרסום פומבי.

מעבר להיותה מקושרת בעולם העסקי, קינן מחוברת ללא מעט פוליטיקאים. אחד מאותם פוליטיקאים שנעזר בקינן היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפי תחקיר "כלכליסט" קינן היתה בצוות חשיבה שנתניהו הקים ב–2009 כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי. בנובמבר 2009 נתניהו מינה את קינן לאחת משלושה חברים בוועדה שבחנה מועמדים לתפקיד נציב שירות המדינה.

בחזרה לחוג הבית. כבר בפתח דבריו הודה פרדו כי זו הפעם הראשונה שהוא משתתף באירוע מהסוג הזה. הוא היה מודע לכך שדבריו עלולים לדלוף ולכן ביקש מכל הנוכחים להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם בכניסה לדירה. ככל הנראה, מה שבעיקר הטריד אותו היא האפשרות שדבריו יוקלטו וימצאו דרכם לאחד מערוצי הטלוויזיה.

אתמול נחשפו ב"הארץ" התבטאויותיו של פרדו בפגישה בסוגיות כמו הסכסוך עם הפלסטינים, הגרעין האיראני והמצב בעיראק. אולם חלק גדול של ההרצאה עסק בסוגיות ניהול פנימיות של המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים. בפני 30 אנשי עסקים חשף פרדו פרטים שנגעו גם להיקף הפעילות המבצעית של הארגון החשאי בראשו הוא עומד. "מדי חודש אנחנו מוציאים לפועל מספר ארבע ספרתי של פעולות מבצעיות", אמר ראש המוסד לאנשי העסקים לפי אחד המשתתפים בפגישה.

לאחר מכן הוא סיפר על השינוי הארגוני שהתרחש במוסד בשנה האחרונה תוך שהוא משתמש בשפה לא דיפלומטית כלפי בכירי סוכנות הביון הישראלית. "עשינו מהפך טוטאלי לפני שנה... הפרימדונות במהלך התהליך היו ראשי האגפים", אמר פרדו. "מעליהם בנינו קומה של מנהלים לפי נושאים שכל אחד משתמש ביכולות של כל שאר האגפים...זו היתה לידה מחדש של הארגון".

על אף שהיה ברור לו שמדובר במעמד חריג, פרדו לא ביקש אישור מנתניהו להשתתף במפגש. מלשכת ראש הממשלה נמסר: "נתניהו לא ידע מראש על כוונת פרדו להגיע לחוג הבית". מי שניסה לברר את התשובה לשאלה הזו היא התנועה לאיכות השלטון, ששיגרה אתמול מכתב בנושא לנתניהו בעקבות הפרסום ב"הארץ".

אתמול נפגשו נתניהו ופרדו באירוע לציון 50 שנה לאגף המבצעי במוסד. פרדו ניסה לתקן את הרושם שעשו דבריו, בהם ציין שהסכסוך עם הפלסטינים מסוכן מהגרעין האיראני. "המוסד מחויב בראש ובראשונה למנוע מאיראן להגיע ליכולת גרעינית צבאית", אמר, "זו משימת העל שלנו".

www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2368971

תגוביות:

1.המדינה פשטה את הרגל.

2.ראש המוסד שותף בחברה בבעלות נעם לניר שמגלגלת מאות מיליונים במקלטי מס.

תחקיר "הארץ" חושף כי עסקי התיירות הרפואית של לניר, שבהם שותף תמיר פרדו, רשומים בקפריסין ובאיי הבתולה ומחזיקים בכ-40% משוק המגלגל 1.5-1 מיליארד שקל בשנה

ראש המוסד תמיר פרדו מחזיק בכ-2% מחברה שרשומה במקלטי מס ומגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה. מדובר בחברת תיירות מרפא של איש העסקים נעם לניר, שעשה את הונו מעסקי ההימורים באינטרנט, כך עולה מתחקיר המתפרסם היום ב"הארץ".

החברה ביססה את פעילותה על תשתיות הבריאות הציבוריות, וספגה ביקורת על גזל משאבים מחולים ישראלים ועל היעדר שקיפות. לניר ונאמני החברה מסרבים בעקביות לספק פרטים על רווחיה, על בעלי המניות ועל המדינות בהן רשומות החברה וחברות הקשורות אליה, אך מתברר שהן נרשמו בקפריסין ובאיי הבתולה.

פרדו עזב את המוסד ביוני 2009, אחרי 29 שנות שירות, אבל כעבור שנה וחצי חזר לשמש כראש הארגון. סמוך לפרישתו הצטרף פרדו לעסקי תיירות המרפא, שאיש העסקים המולטי־מיליונר לניר נכנס אליהם באותה עת.פרדו לא קיבל שכר בעד עבודתו בחברה אך הוגדר כאחד המייסדים וקיבל 2.5% ממניותיה. זו אחזקה לא מהותית לכאורה, אך מדבריהם של עובדים בחברה עולה כי הנתח של פרדו ברווחים אמור היה להניב לחשבון נאמנות שלו מאות רבות של אלפי שקלים מדי שנה.

ב-2013 הגיעו הכנסות בתי החולים מתיירות מרפא לכ-800 מיליון שקל, אבל משיחות עם פעילים בענף עולה כי עסקי תיירות המרפא בישראל מגלגלים כ-1-1.5 מיליארד שקל בשנה. "לייף טרי מרקטינג" של לניר ושותפיו, ובהם גם ראש המוסד פרדו היא החברה הגדולה בישראל, ולפי הערכות של בקיאים בתחום היא מחזיקה בנתח של כ-40%-50% מהשוק.

לייף טרי מרקטינג רשומה תחת בעל מניות אחד בלבד - עמנואל (עמי) עזיאל - רואה חשבון שמחזיק ב-100% מהמניות. לניר ועזיאל רשומים כדירקטורים בחברה. זאת, למרות של"הארץ" נודע כי בעסקי תיירות המרפא שותפים בין היתר לניר (בעל השליטה), פרדו וכן אורון צל, רון בר און, ועזיאל. שלושת האחרונים הם שותפים של לניר לרוב עסקיו, הפרטיים והציבוריים, כבר יותר מעשור. הם החלו את דרכם עם לניר כבר בעסקי ההימורים באינטרנט שהונפקו ב–2005 בבורסה בלונדון, והפכו אותם למולטי־מיליונרים.

עסקי תיירות המרפא של לניר רשומים תחת חברה בשם "מש סייפרוס" הרשומה בקפריסין. המנהל של מש סייפרוס הוא כריס סיידרס, שגם הוא מלווה את לניר כבר שנים רבות, ושימש בעבר מנהל הכספים של עסקי ההימורים באינטרנט של לניר (חברת אמפייר אונליין). מש סייפרוס הוקמה באפריל 2010, בצמוד להקמת החברה העוסקת בתיירות המרפא.

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה כי "תמיר פרדו חתם על הסכם ניגוד עניינים עם כניסתו לתפקיד ראש המוסד, על פי הנהלים וכמקובל בתפקידים מסוג זה בשירות המדינה". בשיחת טלפון עם "הארץ" סירב לניר להתייחס לרישום של בעלי המניות בעסקי תיירות המרפא.

http://www.themarker.com/news/1.2360777

3.ראש המוסד לתפקידים מיוחדים של מדינת צפון-תל-אביב.

4.אם הפרסום נכון צריך לפטר אותו. זו שחיתות מהזן המסוכן ביותר למדינת ישראל.

5.הכל פה בפשיטת רגל. וכי המשטרה לא רקובה לגמרי מהיסוד? והצבא?

6.ראש המוסד...? חוג בית...? לאן הגענו? שערוריה!

7.הוא מופיע גם בבר מצוות? מה זה "חוג בית"?

8.מצטער, תמיר! האיום הגדול ביותר על המדינה הם היהודים. ישות מדינית-יהודית מעולם לא שמרה על עצמאותה יותר מ-200 שנה.

9.עוד אחד שמחפש ג'וב ב"תעשיית השלום". כבר ראינו שורה ארוכה של בכירי מערכת הביטחון שנעשו עשירים מאד אחרי שפרשו כאשר הם הופכים להיות מליצי יושר של התהליך המדיני, ע"ע יעקב פרי ומאיר דגן, רק שהדבר היחיד שיש להם לומר הוא "אני מבין בביטחון. מי אתם שתחשבו אחרת". אף פעם הם לא באמת מנמקים למה.

יש לי 2 דברים לומר לאדון פרדו:

1.מה אני חושב על אנשי בטחון שחושבים "אם אני מומחה לביטחון אומר ככה, אז הציבור צריך לקבל את דעתי", אתה ממש לא רוצה לדעת.

2.אם אתה חושב שפצצה אטומית בידי איראן היא סכנה זוטרה לעומת הפלשתינים, הייתי מצפה לנימוק של ממש.

10.הנה גם ראש המוסד התחיל כנראה לקבל כסף מגורמים עויינים ומביע דעות שמאל.

11.האיום הקיומי היא מחלת השנאה שתקפה את השמאל הקיצוני - ההסתה הפראית שלהם והעלילות בכל העולם כנגד המדינה, הקריאה שלהם בחוץ לארץ להחרמת המדינה, פשעי השנאה כנגד מתיישבי שומרון ויהודה, ההסתה שלהם ורצונם במלחמת אחים ולהחרמה כלכלית בין יהודים ליהודים בתוך הארץ. הם הם הסכנה הגדולה לקיום העם והמדינה --- האויב הפנימי הוא האויב המסוכן ביותר.

12.הבעיה המרכזית היא שראש המוסד עורך חוג בית בפני אנשי עסקים. לגמרי הון שלטון.

13.בשבוע שעבר חיילי צה"ל כיכבו בבר מצווה והשבוע ראש המוסד מככב במופע מרכזי לאנשי עסקים.

14.עוד שמאלני פוסט ציוני. שילך הביתה!!!

15.ראשי המוסד והשב"כ הם איום על בטחון ישראל.

16."ההתנתקות מעזה טובה לביטחון" נכתב במכתב האלופים לפני ההתנתקות...

"ההתנתקות מעזה טובה לביטחון", כתבו שורת קצינים בכירים במילואים מצה"ל, המשטרה, השב"כ והמוסד.

בין החותמים על המכתב: רב-אלוף צבי צור והאלופים אברהם אדן, אביהו בן-נון, שמואל איל, זאב אלמוג, יאנוש בן-גל, אביעזר יערי, שלמה להט (צ'יץ'), אריה לוי, זאב ליבנה, עמוס לפידות, מנחם מרון, נחמיה קין, צבי זמיר, אברשה טמיר, הרצל שפיר, יצחק חופי, נתן שרוני, יצחק בריק, דני יתום, דני רוטשילד, חיים ארז, גדעון שפר, גיורא רום וגור יוחנן.

במשטרה: רב-ניצב אסף חפץ ונחמיאס יוסף והניצבים: אריה עמית, שאול גבעולי, גבריאל נגל, משה טיומקין, ברוך לוי, מאיר נוביק, יצחק ערן, אריה ביבי, אנוש גבעתי, דויד אורן ויעקב בינג.

ואיך אפשר בלי ציפי לבני?

ציפי לבני 2005: "ההתנתקות מעזה תחזק את מעמדה של ישראל. היא תחזק את הפת"ח "המתונים" ברצועת עזה ותאיץ את האפשרות להגיע להסדר שלום. אני חושבת שההתנתקות טובה לישראל כי רצועת עזה לא תהיה יותר בעיה שלנו, לא נשלוט שם. בשביל מה אנחנו צריכים לשלוט על ציר פילדלפי ולמנוע הברחות? מצרים פועלת למנוע הברחות וזה יחזק את שיתוף הפעולה שלנו עם מצרים".

בנימין נתניהו על ההתנתקות החד צדדית מעזה: "הטילים יגיעו לבאר שבע, אשקלון ואשדוד".

ציפי לבני על דברי נתניהו על ההתנתקות, תחילת 2006: "שוב הימין מהלך עלינו אימים. טילי קטיושה על באר שבע, אשדוד... אשקלון? בסדר, הימין מתלהם ומדמיין, אנחנו רואים שהגבול עם לבנון שקט שנים אחרי היציאה שלנו, אין טילים על הצפון, אותו דבר תשיג ההתנתקות מעזה".

17.מיליון וחצי בדואים בנגב תוך כ- 50 שנה לפי מכפיל אוכלוסין של 15. זה איום חברתי ודמוגרפי חמור בהרבה מ"הפלשתינים". הבעיות שזה ייצור -תעסוקה, מגורים, חינוך, רפואה - לאומנות ופשיעה וכד', הן הבעיות שבגינן הנגב יוכרז כאיזור "לא ישראלי" או כל מינוח אחר שיתאר מובלעת בעלת גוונים אתניים ספציפיים וזה לא משהו "מעבר לקו הירוק". זה אצלנו כאן ממש, מיידי ומאיים. אבל אף אחד לא מתייחס לאיום הזה ברצינות.

18.חלם או פרשת ריגול? יושעה לאלתר ראש המוסד וייעצרו לחקירה כל חברי חוג הבית. איך לכל הרוחות עוסק ראש המוסד בסקירת שינויים ארגוניים פנימים במוסד והערכות מצב גיאו-פוליטיות בחוג בית פרטי?!

19.הבעיה הקיומית של ישראל: פוסט ציונים בעלי דרכון זר שעובדים אצל גורם זר. אין צורך במידע מודיעיני רגיש להבין שאת הנזק והפשע הגדול ביצעה חבורת "אוסלו" כשהביאה עלינו את מחבלי טוניס והקימה עלינו ביו"ש ועזה את "חמסטאן" ממנו המדינה תסבול שנים רבות. גם ממשיכי דרכם מחבלים ביסודות המדינה היהודית ומקומם בכלא. או-אז אפשר יהיה להתקדם לשלום.

20.מעבר לים, מעבר לים, - התדעו, ציפורים, הדרך לשם? מעבר לים, במדינות הים, שם מקלטי המס, שכחתי מה שמם...

21.הבעיה המרכזית בפניה עומדת ישראל היא "ערביי ישראל", או בשמם האמיתי - הפלסטינים המתגוררים בישראל. עם אחר שיושב בארצך ורוצה להרוס אותה הוא
באמת בעיה!

בימים הקרובים יתקיים כנס מיוחד סביב ספרו של אל"מ במיל רז שגיא 'נלחמות בצה"ל', הספר העוסק בפגיעת השירות הקרבי של בנות הן בצבא והן בבנות עצמן.

בין הדוברים הצפויים בכנס יהיה גם המדען הראשי לשעבר במשרד החינוך, ד"ר גבי אביטל, עמו שוחחנו ביומן ערוץ 7 אודות דבריו הצפויים בכנס.

ד"ר אביטל רואה בספרו של אל"מ רז שמגיע מתוך המערכת "הישג גדול", כלשונו. אביטל מספר כי אליס מילר שעוררה את סוגיית שילובן של בנות בקורס טייס הייתה סטודנטית שלו בהיותו מרצה בטכניון וכששאל אותה מדוע עוררה את כל הסוגיה השיבה לו שחשוב לה להשתלב בקורס טייס לשם מימוש עצמי. אביטל מזכיר כי בבג"ץ מילר החליט בית המשפט כי יש לפתוח את שערי הצבא בהתאם למגבלות שיבטיחו שלא תהיה פגיעה בכשירות המבצעית של הצבא. ארגוני הנשים, מספר אביטל, לקחו את הפסיקה הזו והפכו את משמעותה על פניה, העבירו את הדיונים בנושא מוועדת חוץ וביטחון שלה הם שייכים לוועדה למעמד האישה, ועדה שבאופן טבעי הוזמנו תומכי שילובן של נשים וזאת מתוך אג'נדה ברורה שתכליתה סירוסו של הצבא, כלשונו של אביטל.

בהקשר זה מזכיר ד"ר אביטל את מעורבותה של הקרן לישראל החדשה המבקשת בפעילותה להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה ובהדרגתיות פועלת מאז שנת 99' לשינוי פניה של החברה בישראל, בין השאר גם תוך הפעלת פמיניזם רדיקאלי. אביטל מחריף את דבריו ואומר כי "הטרור הפמיניסטי רדיקאלי מונע דיון ענייני על שילוב חיילות בצה"ל. הדיון נסחף לכיוון שבו מעוניינות אותן פמיניסטיות רדיקליות לסרס את הצבא", הוא אומר ומציין כי נימוק חיצוני של אותן פמיניסטיות הוא לאפשר מקפצה נוחה ממדרגה גבוהה בצבא לתפקידים מובילים בחברה שמחוץ לשורות הצבא.

בהמשך הדברים מזכיר אביטל את סוגיית הפגיעה הגופנית בחיילות, סוגיה שהתבררה על ידי מחקר של קצין רפואה ראשי. לדבריו המציאות כיום היא קיומו של לחץ חברתי מאסיבי שמונע מכל אדם להתבטא באופן חופשי ולומר את עמדתו מחשש שיבולע לו.

בנושא הפגיעות הגופניות בנשים מזכיר אביטל פגיעות ברחם, פגיעות בסידן, נזקים בברכיים ועוד. כל אלה מהווים פגיעה ארוכת טווח בחיילות לאין ערוך יותר מאשר הפגיעה בחיילים. לדבריו יש להקשיב למי שהיה במקומות הללו כדוגמת המפקדת הבכירה ביותר בארה"ב שהציגה במחקר שביצעה את הפגיעות הללו תוך דגש לפגיעות בלתי הפיכות המכות בחיילות.

לצד פגיעות אלה מציין ד"ר אביטל את הפגיעה המבצעית באופיין של היחידות. לדבריו הוכח כי ארבעה חברי צוות בטנק ישנו את התנהגותם והלכידות שבינם לבין עצמם, לכידות הכרחית לצורך המבצעיות, במידה ויהיה צוות זה בנוי מגברים ונשים יחדיו.

"צבא הוא כלי מלחמה שמטרתו לתפקד באופן מושלם ולהביא למקסימום נפגעים אצל האויב ולמינימום נפגעים אצלנו. כל מה שמשבש את המשימה הזו לא תקין", אומר אביטל ומזכיר כי על מנת לאפשר שילובן של בנות הורדו סטנדרטים ובכך למעשה הונפקו לוחמים פחותים במוכנותם וכשירותם המבצעית.

עם זאת הוא מציין כי בתפקידים שאינם קרביים יש לא מעט תחומים בהם לחיילות יתרון משמעותי על הבנים, אך "במערך הלוחם והקרבי אסור שתהיינה נשים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/279574

תגוביות:

1.כשם שלא מכניסים בנות לקבוצות כדורגל וכדורסל עם בנים כי ההפסד ידוע מראש, הרי ודאי שבלוחמה בנות אינן בכושר כמו בנים. לא יכולות לרוץ כבנים, לא יכולות לשאת נשק וציוד כנדרש מבנים וצריך להגן עליהן יותר בשעת קרב ועוד ועוד, הכל דברים שאינם שוויוניים בין בנים לבנות בתחום היכולות. האוייב אינו מכניס בנות לשורותיו ואנחנו צריכים לעמוד מולו בכוחות מקסימלים. במקום זאת יש לנצל את הייחודיות שלהן בפעילויות שצריך אותן ואת תרומתן. לראשי המדינה אין מאבטחות כי...? גם אני לא הייתי רוצה אותן כמגינות עלי. אשה לוחמת יותר טובה מאיש אבל לא בשדות הקרב!

2.הצביעות הגדולה היא שאף ארגון נשים לא מערער על כך שאין נשים בקבוצות ספורט גברי ולא מצייץ. למה במונדיאל לא רואים אף אשה? למה אין שם שופטות? התשובה הפשוטה היא שהפמיניסטיות הרדיקליות רוצות לקעקע את חוסנו וכוחו של צה"ל בטענות מזוייפות.

3.כ"כ שקוף ששילוב הנשים בכל היחידות נעשה כביכול בשם השוויון,
אך המטרה העיקרית היא פשוט להחליש את צה"ל כדי שלא ינצח ולמטרה הזו לא איכפת להם להקריב אפילו את בריאות הבנות ולא שהם מסתפקים בזה. הם מטפלים היטב גם בקצונה הגבוהה. נראה שהקריטוריון היחיד לעליה בדרגה בצה"ל היא דרגת השמאלנות ו"הנאורות". המשימה שלהם כבר הושלמה כי כל צמרת צה"ל מורכבת משמאלנים.

4.שילובן בקו ראשון הוא פשע כלפיהן וכלפי בטחון המדינה!!! הצבא יתפקד הרבה יותר טוב בלעדיהן!!! לנשים יש הרבה תפקידים חיוניים במקומות אחרים - כולל בזמן מלחמה!!!

5.הכרתם פעם אישה שגופה מתאים לתפקידי לוחמה?

6.חיילים וחיילות בתוך טנק אחד - כך אי אפשר להילחם!

מהומה במליאת הכנסת במהלך דיון אישי שעסק בנושא גל המהומות, ההסתה וגילויי הגזענות והאלימות במדינה, במסגרתו התייחסו חברי הכנסת גם למבצע צוק איתן.

במהלך הדיון אמר ח"כ אברהים צרצור (רע"מ תע"ל) "אני רוצה למנות בפניכם את שמותיהם של חלק מהקורבנות הפלשתינים שנפלו ב24 השעות האחרונות". ח"כ צרצור מנה את השמות ואמר "אלה שמותיהם של חלק מהקורבנות שנרצחו על ידי גיבורי צבא הגנה לישראל"

ח"כ משה פייגלין (הליכוד) שניהל את הישיבה הגיב ואמר: "אחרי שכינית את חיילי צה"ל שיצאו גם להגנתך רוצחים, אתה עכשיו יורד מן הדוכן".

הסדרנים נאלצו להוריד בכח מן הדוכן את ח"כ צרצור שאמר לח"כ פייגלין: " אין זה מכבודי לעמוד מול פאשיסט נאצי כמוך"

גם ח"כ אחמד טיבי הקריא את שמות הפלשתינים שנהרגו ואמר לחברי הכנסת אורית סטרוק שמחתה, "אולי תסתמי את הפה כשאני מקריא שמות של אנשים שהרגתם אותם באמצעות טילים, אתם לא מתביישים. צה"ל מבצע פשעי מלחמה".

ח"כ מסעוד גנאים מרע"מ תע"ל: אתם הרגתם ורצחתם לא רק בעזה. אתם מתפארים שיש לכם צבא ואנשי ביטחון עם מוסר, אז לא אתם לא מוסריים. אתם טבחתם ורצחתם ובעזה עד עכשיו רוצחים והצבא הוא צבא של רוצחים.

ח"כ פייגלין הגיב ואמר: כפי שהבטחתי מי שיכנה את חיילי צה"ל רוצחים לא יישאר במליאה ולו שנייה אחת, ואני מבקש להוציא את ח"כ גנאים מהמליאה

ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) שעלה לנאום לאחר מיכן אמר: להגיד על חיילי צה"ל רוצחים זו הסתה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/279701

תגוביות:

1.ח"כ ערבי - אוקסימורון משעשע. כנסת ישראל הנכבדה לא אמורה לכלול בה אזרחים לא יהודים. אכן רעיון פאשיסטי, נאצי או לאומני. את המושג "ציונות" המציא הרצל והחזון שעמד בעיני רוחו כלל את "מדינת היהודים" ולא את מדינת כל אזרחיה...ההגדרה הבן גוריונית הזו באה בעקבות מציאות עקומה שבה לא טיהרו את האדמה כמו שצריך לפני קום המדינה...אם יש ערבי שלא נוח לו עם קיומה של מדינת היהודים, שיואיל בטובו לקום ולעוף מכאן לכל רוחות השמיים, שכן אין לנו שום צורך בגיס חמישי...מספיק הצרות שאנחנו מייצרים לעצמנו ברוב עוונותינו.

2.לבדוק מחדש את נאמנות הערבים למדינת ישראל. כל מי שלא יהיה מוכן
לחתם על נאמנות לא יהיה אזרח אלא רק תושב.

חבר מועצת העיר יחרים היום את טקס קריאת הרחוב על שמו של ישעיהו ליבוביץ' בגבעת רם. "פיו הפיק טינופת והפיץ דיבה על חיילי צה"ל".

אריה קינג, חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת "ירושלים מאוחדת", הודיע כי לא ישתתף היום (ראשון) בטקס קריאת רחוב על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז''ל בגבעת רם בבירה.

"טעות מרה תעשה מחר עיריית ירושלים, העירייה שזכיתי להיות מחברי הנהלתה", אמר קינג. "הצעירים בטח לא יודעים מי הוא ישעיהו ליבוביץ', זכיתם שגדלתם בדור שלא שמע את הגיגיו הרדודים''.

לדברי קינג, ליבוביץ' "רכש" את תשומת הלב הציבורית לא בגלל כתביו, מאמריו וספריו שללא ספק היו יחודיים ותרמו רבות ללומדי היהדות. "ישעיהו 'רכש' את תשומת הלב הציבורית בארץ ובעולם ב'זכות' פיו שהפיק טינופת והפיץ דיבה על חיילי צה"ל, אותם הוא כינה 'יודונאצים' ואת המסתערבים השווה ללא פחות ולא יותר מלארגון החמאס", טען.

קינג תקף את חברי ועדת שמות הרחובות בירושלים ואמר כי הם מנותקים מהציבורי הישראלי והירושלמי. "ציבור שמחבק את צה"ל בכל הזדמנות, לא יגיע לטקס קריאת הרחוב על שמו של אחד מאחרוני המוהיקנים שידעה ישראל ושצמח מתוך הציבור הדתי".

"אם יש משהו שמנחם אותי בטקס מחר", הוסיף קינג, "זה המיקום שבו יונצח שמו של ליבוביץ'. ברחוב בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. אין מקום מתאים יותר להנצחת שמו. האוניברסיטה העברית מסמלת יותר מכל מוסד אחר את השתלטות הפוסט-ציוניות על מוסדות ההשכלה האקדמית בישראל, האוניברסיטה העברית היא אחת מהמוסדות הציוניים שהוקמו בתקופת טרום-המדינה למטרה ציונית ובעשורים האחרונים פועלת כגוף פוסט ציוני לכל דבר ועניין.

"אז אל תחפשו אותי שם בטקס בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה הערבית", סיכם אריה קינג וקרא לחברי מועצת העיר להיעדר מהטקס, "להנצחת אדם שאת פרסומו קנה תוך תקיפת חיילי צה"ל, תוך הוצאת לשון הרע על חיילים והשוואתם לנאצים, לא פחות".

בטקס יישאו דברים נשיא האוניברסיטה העברית הפרופ' מנחם בן ששון ונכדו של ליבוביץ', יוחאי עופרן. במהלך הטקס יעניק ראש העיר ניר ברקת את שלט הרחוב ממוסגר לבני משפחתו של ליבוביץ' ויוסר הלוט משלט הרחוב.

''כשהייתי סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית היה קורס אחד שהיה אהוב עלי במיוחד, 'הפילוסופיה של הביולוגיה'", סיפר ברקת. ''המרצה היה לא פחות מפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל ובשל כך עד היום אני זוכר כמעט את כל תוכנו של הקורס המרתק ואת דרך ההוראה הייחודית לו.

"פרופ' ליבוביץ נחשב לבולט שבין הוגי הדעות במאה ה-20, מדען רב תחומי במדעי הטבע ובביוכימיה, הוא שימש כעורך האנציקלופדיה העברית וכפרופסור באוניברסיטה העברית. בשל היותו איש אקדמיה ומדעים הוחלט כי הרחוב על שמו ייקרא בגבעת רם", הסביר ראש העיר.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/282535

ישעיהו ליבוביץ' - יש יהודונאצים

https://www.youtube.com/watch?v=vKZtzmjm-FM

בערב שבת, 6.9.14, נחשף במסגרת התכנית "יומן" של ערוץ 1 בהנחייתה
של איילה חסון, שבמהלך בדיקת המשטרה וחקירתה את הרמטכ"ל לשעבר
גבי אשכנזי ואנשי לישכתו בעניין "פרשת הרפז" – נפגשו גבי אשכנזי
ודודי כהן, שהיה אז מפכ"ל המשטרה, והממונה על השוטרים שחקרו את
אשכנזי, פעמיים בלשכת הרמטכ"ל ואנשי הלשכה דאגו למחוק מיומן הפגישות
של אשכנזי את דבר קיום הפגישות.

כמו כן התקיימו במהלך תקופה זו עשרות שיחות טלפון בין גבי
אשכנזי לדודי כהן.

עולות כאן שתי אפשרויות:

הפגישות היו במסגרת מלוי תפקידם הממלכתי.
שני האישים הנם חברי ילדות/מכרים טובים מהצבא.

ורק במקרה ובלא תשומת לב נמחק דבר קיום הפגישות.

אולם, במידה שאין הדבר כך, נשאלת השאלה מה פשר התגייסות המפכ"ל
דודי כהן להפגש פעמיים עם גבי אשכנזי, ממש באותה עת שאנשיו חוקרים
את הרמטכ"ל, וגם לשוחח אתו מספר רב של פעמים.

לפניכם שני קטעים שלאורם, כל אחד יוכל להעלות השערה מושכלת משלו
לגבי גורם נוסף שיכול להסביר את הרקע לפגישה ולהסתרתה.

נתחיל עם דודי כהן.

דודי כהן, מפכ"ל המשטרה בדברי פתיחה והנחיה לחניכי קורס פיקוד וניהול בכיר (תתי ניצבים וניצבי משנה) בחודש אוגוסט 2010, במכללה לקצינים בכירים ע"ש שאול רוזיליו.

נוכחים בחדר, מלבד המפכ"ל:

החניכים - קציני המשטרה
אנשי "קרן יוזמות אברהם" – בראשות המנכ"ל, מוחמד דראושה.

ואלו דבריו של המפכ"ל:

"אני מקוה שבקורס הזה, הצלחתם לראות ולגשר על פערים ולצאת מהתפקיד
האמיתי שלכם בחיי היום יום, ולהסתכל על מערכות בראיה כוללת וגם על המשטרה.

יש נושאים שאנחנו לא מבינים בהם, גם אני לא מבין בהם, וזה לא בושה
להביא שותפים חיצוניים בכדי לקדם את הארגון.

לקרן אברהם יש פה שיתוף פעולה איסטרטגי, יעדים איסטרטגיים.
נצטרך להעמיק את שיתוף הפעולה בראיה ארצית!

אני חושב שאמרתי הכל!!"

"קרן יוזמות אברהם" ממומנת ע"י קרנות שמאל אנטי ציוניות בארה"ב, כולל הקרן לישראל חדשה (שתי"ל) וכן ע"י שגרירויות של מדינות זרות (את התכנית הספציפית הזו, שנקראה בשם הכיסוי, כיאה לארגוני חזית של NIF ומדינות אירופה - "שיטור בחברה משוסעת", מימנה וליוותה השגרירות הבריטית ושגריר בריטניה היה נוכח בטקס הסיום יחד עם אנשי "קרן יוזמות אברהם").

במהלך הקורס חולקו לקציני המשטרה עותקים של "החזון העתידי" של ערביי ישראל, לחיסול המדינה היהודית והחלפתה ב"מדינת כל אזרחיה" הערבית.

פרטים נוספים כאן: החזון לחיסול ישראל נלמד בקורס בכיר במשטרה

וכעת גבי אשכנזי.

מר אשכנזי נפגש בחודש דצמבר 2007 עת כהן כרמטכ"ל, יחד עם אהוד ברק שהיה אז
שר הבטחון, עם הגנרל האמריקאי, ג'יימס ג'ונס, ואנשי צוותו.

וזה מה שהיה לאיש צבא, לובש מדים, שאמור להתרחק מפוליטיקה – לומר לאמריקאים:

מתוך דיווח סודי של שגרירות ארה"ב בישראל מתאריך 20.12.2007.

מה המסר שרצה איש הצבא הבכיר להעביר לאמריקאים, בהתבטאות פוליטית, שמאלנית
ולגמרי לא מדויקת, שלחלוטין לא צריכה להיאמר ע"י איש צבא, כאשר אפילו הממונה
עליו, שר הבטחון, הפוליטיקאי והאזרח, לא התבטא כך בפגישה עם זרים. וודאי שלא
בהסתמך על סקרים שנויים במחלוקת (ולא נזכיר את סקרי האמת ותוצאות הבחירות בפועל)

מה אם כן המניע של המפגשים בין דודי כהן וגבי אשכנזי?

פגישה לגיטימית ותמימה?
חברים טובים שעוזרים אחד לשני?
שני שמאלנים מובהקים, ש"גורם על"/"אח גדול" דאג שיסייעו אחד
לשני בעת צרה? (ולרגל כך נקרא דודי כהן לדגל?)

https://rotter.net/forum/scoops1/137281.shtml

תגוביות:

1.גם ניסיון ההפללה של ברגמן ע''י ארז וינר ראוי לתחקיר מעמיק.

עוברים מהגנה להתקפה: לראשונה מאז הדרדרות היחסים בין המדינות, ישראל פותחת במתקפה הסברתית ודיפלומטית נגד טורקיה. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון נאם בכנס המכון למדיניות נגד טרור ודרש מהקהילה הבינלאומית לגלות קו מוסרי אחיד ונחרץ נגד הטרור.

"טרור הוא טרור הוא טרור בכל מקום וכך יש לפעול נגד. העולם סבלן ופייסני מדי כלפי מדינות תומכות טרור, בראשן איראן. טורקיה וקטאר הן התומכות הגדולות של חמאס. שתיהן חברות מלאות בעולם, כאשר אחת מהן חברה בנאט"ו", דברי יעלון. בביקורת מרומזת על ארה"ב הוסיף כי "המלחמה בטרור מתעלמת מהמדינות האלה ומהתופעה המדהימה הזו, שבה שתי המדינות הללו חברות בארגונים בינלאומיים בה בשעה שהן מעודדות טרור", אמר יעלון.

ל-nrg נודע כי ההתקפה של יעלון על טורקיה, שעד היום לא נשמעה כמותה, אינה מקרית. ראש הממשלה נתניהו החליט להפנות אצבע מאשימה גלויה כלפי קטאר וטורקיה, מאחר ושתיהן מקורבות למערב ביד אחת אבל מקדמות את האסלאם הטרוריסטי ביד השנייה.

אף שהמשבר עם טורקיה נמשך כבר כחמש שנים, נתניהו הקפיד עד היום שלא לבקר את הטורקים. יתירה מכך, בסיום ביקורו של הנשיא אובמה בישראל, לפני שנה וחצי, הוא אף התנצל בפני ראש הממשלה הטורקי ארדואן. לאחר מכן יזם משא ומתן לפיצוי נפגעי המרמרה הטורקיים – מו"מ שלא עלה יפה.

כעת לראשונה, ישראל עוברת להתקפה, במאמץ להרחיק בין שתי המדינות המתחזקות, לבין ארה"ב ומעצמות המערב. מטה ההסברה הלאומי כינס בשבוע שעבר עשרות נציגים של ארגוני הסברה חוץ ממשלתיים והציג באוזניהם את הנקודות שישראל עומדת להציג בתקופה הקרובה בפני הקהילה הבינלאומית. בתדרוך נסקרו טיעונים מוכרים אודות איראן וההשוואה בין חמאס ל-ISIS אך לראשונה נוסף גם המסר על טורקיה וקטאר. בישראל רותחים במיוחד על כך שטורקיה היא חברה בברית הצבאית של מדינות המערב, נאט"ו, בה בעת שארדואן תומך בפומבי בחמאס.

יעלון הוסיף אמש בהקשר זה כי "מפקדת טרור חו"ל של חמאס יושבת באיסטנבול. סלאח ערורי (מבכירי חמאס) הוא האיש שיושב שם. איפה העולם בעניין הזה? כשמדברים על מלחמה בטרור, זה מתחיל מהאם עוברים לסדר היום על תופעה מהסוג הזה, מדינות כאלו שתומכות בטרור בפעילות טרור בלי להסתיר". עוד אמר שר הביטחון כי "למערכת הבינלאומית חייב להיות תפקיד קריטי בהבהרת הדברים, ולא בחשבונות ואינטרסים אד הוק. חוסר הבהירות אינה משרתת את המלחמה בטרור אלא ארגוני טרור".

יצוין כי ראש הממשלה נתניהו צפוי לנאום בעוד שבועיים וחצי בעצרת השנתית של האו"ם בניו יורק, ויתכן שיתקוף את הטורקים גם מעל במה זו. עם זאת בשלב זה עדיין לא התקבלה החלטה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/619/623.html?hp=1&cat=404&loc=1

תגוביות:

1.יש כבר להתחיל בתביעות נגדיות מול טורקיה על מתן מקלט לטרוריסט שתכנן את חטיפת הנערים!

2.כל ישראלי צריך להחרים סחורות ונסיעות וכל קשר כלכלי עם טורקיה. הגיע הזמן שנניף את דגל הלאום.

3.סוף סוף. טורקיה מדינה אנטישמית ומסוכנת לישראל מכל הבחינות.

4.דבר ראשון - להכיר רשמית בשואת הארמנים!

5.טורקיה היא הבקו"ם של דאעש - וישראל מספקת לה מודיעין...

6.לפי הספר של קלינטון, דאווטולו שקל לתקוף את ישראל - ברק מכר להם תחמושת.

7.ביבי כבר אמר במסיבת עיתונאים בצוק איתן שטורקיה, קטאר ואירן תומכות בחמאס.

8.הגשת תלונה למזכ"ל נאט"ו תביך את אובמה ואת האירופאים.
ה-PKK הכורדי (שלוחם היום בדעאש) הוכרז ע"י ארה"ב ואירופה כארגון טרור רק בגלל לחץ טורקי.

9.כמאמר חז"ל: "הרשעים לא היו כ"כ אמיצים, אלמלא הצדיקים היו כ"כ פחדנים".

10.די לספינים! להדיח את גנץ למנות את גלנט לאלתר!!! אין תחליף לרא''ל יואב גלנט!!! תחזירו אותו. בעוד כ- 14 ימים החמאס שוקל לפתוח במתקפת רקטות חדשה על אזרחי ישראל, ורמטכ"ל הכלניות לא יעמוד במבחן גם בפעם הבאה. גלנט יוכל להביא לשינוי המציאות האומללה שבה אירגון קיקיוני של רוכבי חמורים וגמלים משגר הפצצות ארטילריות על מרכזי הכלכלה הישראלית ומשבש חיים ל- 5-6 מיליון אזרחים והופך את תושבי דרום הארץ לפליטים בארצם, שלא לדבר את השבתת שדה התעופה הבינלאומי היחידי של המדינה. צריך אסטרטג אמיתי ולא סדרן פרחים פואטי בגרוש עם כתמי קיורטוש וקפה לטה על החולצה. יוחזר גלנט לאלתר!!!

11.סוף סוף. הכבוד הלאומי הוא הפגוש הקידמי של הבטחון הלאומי.

12.ישראל לא מעבירה כל חודש כספים לחמאס בעזה, ונותנת לו חשמל וגם מספקת מוצרים שונים, כולל מתכת ובטון?

לא מבינים שם בממשלה כמה מגוחכים הם גורמים לנו להיראות כשהם עושים את כל זה אך בו-זמנית מעלים טענות נגד טורקיה על שהיא "תומכת בחמאס"?

13.ישראל למדה על בשרה: לא משיגים כלום בהתרפסות. פשרה וכניעה מזמינים לחצים נוספים.

"כדי להסביר עד כמה ממשלת ישראל משותקת, אני אוהב להביא את הסיפור הבא", אומר צבי האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה וכיום עורך דין פרטי. "פעם, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע למתנ"ס בקריית שמונה ושמע שהולכים לסגור את הספרייה עקב היעדר תקציבים. הוא ביקש להזרים לספרייה כסף, אבל אז גילה שהוא לא יכול. היועצים המשפטיים לא אפשרו לו. הם שאלו: על איזה בסיס כלכלי? מאיזה תקציב? איך אפשר להפלות בין מתנ"סים? בסוף היה צריך לעשות לוליינות בלתי אפשרית כדי להעביר כמה שקלים למתנ"ס הזה. היה צריך להחליט על 'תמיכה במרכזים קהילתיים', שזה יהיה ב'אזורים סמוכי גבול וביישובים מאוימים', אבל רק כאלה ש'נקלעו לחדלות פירעון' ושכל זה יתייחס 'לשנת 2011'".

זו לא הדוגמה ההזויה היחידה. האוזר מספר על סיור שערך ראש הממשלה בשפרעם, יישוב ערבי, לרגל פתיחת שנת הלימודים. התלמידים נאספו באולם הספורט, ראש הממשלה הגיע והתחיל להזיע: באולם לא היה מזגן. נתניהו החליט להבטיח לבית הספר מזגן, אך הכניס את עצמו לצרה: כיצד היועצים המשפטים יאשרו מזגן דווקא לאולם הספורט הזה? ואם המזגן לא יגיע, מה יקרה לתדמיתו של ראש הממשלה? האם תושבי שפרעם הערבים יסיקו מכך שמפלים אותם לרעה?

כפי שכל אחד מתושבי ישראל יודע היטב מההתנהלות היומיומית מול מוסדות המדינה, הממשלה לא ממש מתפקדת. במקרה הטוב, היא נעה בתוך התוואי הקיים והישן, שנקבע לפני שנים, ומספקת את השירותים שתמיד סיפקה. לממשלה ולכל אחד מהשרים יש בשנים האחרונות יכולת מעטה מאוד לקבוע חזון, להנהיג רפורמות ולקחת את המדינה לכיוונים חדשים. השרים לא יכולים לעשות את מה שהם רוצים, והתוצאה היא שהמשילות בישראל סדוקה לחלוטין. אבל מדוע?

צבי האוזר: "בשלטון מתפקד סדר הדברים הוא כך: מוצאים פתרון, מעצבים מדיניות ומקבלים עבורו תמיכה ביורוקרטית. אצלנו זה הפוך: קודם קובעים את גבולות הגזרה הביורוקרטיים, אחר כך קובעים מדיניות בתוך מסגרת גבולות הגזרה הללו ורק בסוף מכריזים על החזון"

לאחר ששימש מזכיר הממשלה של נתניהו, להאוזר יש משנה סדורה, שאותה הוא אפילו מציג בפני פקידי ממשלה חדשים. "כיום", הוא אומר, "לא היה אפשר להכריז על מדינת ישראל. היו שואלים מדוע ההכרזה נערכה בבית פרטי ולא במשרד ציבורי, מדוע לקחו כיסאות מבית קפה ואם אין מדובר בתרומה לא חוקית, הכיצד לא צורפה חוות דעת משפטית, מדוע לא נבחנו חלופות, מהי עמדת המשרדים הרלוונטיים ואיך ייתכן שאין ייצוג הולם לנשים".

החזרה לבן גוריון ולהכרזת המדינה אינה מקרית, שכן האוזר מחלק את היסטוריית המשילות של מדינת ישראל לשתי תקופות שונות. הראשונה היא זו של שלטון מפא"י, מ־1947 עד 1977, שבה עקרון הפעולה והמבחן הקובע היה מבחן התוצאה. הדרג הנבחר היה מביא את תפיסת עולמו, קובע סדרי עדיפויות, פועל על פי שיקול דעת ו"שכל ישר" ולבסוף מיישם את הפתרון הנקודתי. בעולם הזה, היועצים המשפטיים היו סומכים את ידיהם על החלטות השרים, אולי גם רושמים פרוטוקול – ובזה הסתיים תפקידם.

ככה אי אפשר לעבוד

לטענת האוזר, הכל השתנה ב־1977 כאשר מנחם בגין עלה לשלטון. "לאחר הטראומה של מלחמת יום הכיפורים ואובדן האמון במפא"י על רקע השחיתויות של אשר ידלין, אברהם עופר ולאה רבין, הגיע בגין והכניס לשירות המדינה את האתוס שלו: 'יש שופטים בירושלים', 'הפרדה בין המדינה למפלגה'".

המשמעות המעשית, אומר האוזר, היתה מעבר משלטון שממוקד בתוצאות לשלטון שממוקד בתהליכים. התקשורת גרמה לאובדן אמון של הציבור בדרג הנבחר, היא העצימה את הדרג המשפטי, וכך נהפך הדרג הנבחר לתלוי בו. "כיום, שר יכול להחליט על חזון, אבל כאשר הוא יישב עם היועצים המשפטיים שלו הם יסבירו לו שהוא לא יכול לעשות את מה שהוא רוצה. יתפתח משא ומתן שבסופו, במקרה הטוב, יביאו היועצים לשר כמה חלופות אחרות. הוא אולי יבחר באחת מהן, אבל כזו שכלל לא דומה לחזון שלו.

"ואם כך, מי המשפיע, או הקובע במדינת ישראל? האם זהו השר או היועץ המשפטי?", שואל האוזר, ומצייר ממשלה לא תפקודית שבה השרים יכולים לעשות מעט מאוד.

האם זה רע? כן, אומר האוזר, אבל מבקש מיד להבהיר: "שלא יובן שאני נגד הליך משפטי תקין. הדרג הנבחר בישראל הרוויח ביושר את החשדנות נגדו. עם זאת, השיטה הנוכחית לא מאפשרת לממשלה לתפקד".

האוזר מסביר: "הממשלה רוצה להוסיף שוטרים כדי להתמודד עם פשעים של מהגרי עבודה בערד? אי אפשר, זו החלטה לא שוויונית כלפי ערים אחרות; רוצים לעודד גיוס לצה"ל ולהעניק הטבות תעסוקה בשירות המדינה? אי אפשר, זה לא שוויוני כלפי מי שלא שירתו מטעמים מוצדקים. "כל החלטה עובדת דרך ייסורים משפטית. היועץ המשפטי צריך לאשר הצעת החלטה לממשלה. עליו לקבל את עמדת כל היועצים המשפטיים של כל המשרדים הנוגעים לעניין. הצעת ההחלטה צריכה להיות מלווה בחוות דעת משפטית, בכתב. אחרי פרסום סדר היום של הממשלה צריכה להתקיים ישיבה של המשנים ליועץ המשפטי לממשלה במשרד המשפטים. לאחר מכן היועץ המשפטי צריך להעביר הערות להצעה, ולבסוף להיות נוכח בישיבת הממשלה הרלוונטית. זה טירוף.

"מבחינת הדרג המשפטי והפקידות הבכירה, הפוליטיקאי הוא האדם שהם צריכים להיות כלב השמירה מפניו. הדרג הזה מאמין שתפקידו לאזן את הדרג הנבחר, שבו הם רואים ליקויים מרכזיים. השרים, כלומר הדרג הנבחר, לא מבינים כלום. השר מגיע לתקופת זמן קצרה, לשנים בודדות, ואחריו יבוא שר אחר עם מדיניות אחרת. והפקידות תמיד חושדת שלשר יש שיקולים זרים: יש לו מרכז מפלגה, יש מגזרים באוכלוסייה שלהם הוא נאמן, ומי יודע אולי יש לו גם שיקולים אישיים, כלומר, שאיפה לגנוב. התוצאה היא שהתפתח אתוס שלפיו הקשר עם השרים והממשלה הוא לא של ביצוע אלא של משא ומתן - ובמשא ומתן הזה להרבה שחקנים יש זכות וטו: היועץ המשפטי יכול לפסול החלטה, משרד האוצר יכול לפסול, החשב הכללי יכול לפסול, ונציבות שירות המדינה יכולה לפסול מינויים והחלטות בנוגע כוח אדם. בתשעה מתוך עשרה מקרים, אם היועץ המשפטי מתנגד, השר הממונה פשוט יחליט לוותר על החזון שלו ולעבור הלאה. בשאר המקרים הוא יקבל המלצה לעשות משהו אחר, העיקר לבוא ולגזור את הסרט ולהודיע שזה משהו שהוא עשה".

אי סבירות קיצונית

האוזר הוא לא היחיד שזיהה זה כבר את הכישלון התפקודי של הממשלה. ח"כ אבישי ברוורמן, שר לשעבר וכיום יו"ר ועדת הכלכלה, אמר בישיבת הממשלה ב־2010: "דה פקטו, הממונה על התקציבים, החשב הכללי והיועץ המשפטי הם תפקידים חשובים יותר מאשר ראש הממשלה". שר אחר, עוזי לנדאו, אמר באותה ישיבה: "בכל התהליך שהתקיים ב־20 השנים האחרונות, עם האווירה של 'מושחתים נמאסתם', מוציאים את הסמכויות מידי שרים ומותירים בידיהם את מלוא האחריות. ולא רק שמוציאים את הסמכויות מידי המשרדים הנוגעים בדבר, אלא קיים הממסד המשפטי שמבצר את אותן רשויות. במצב הזה יכול לשבת חשב כללי בדיון מסוים, ראש הממשלה יקבל החלטה, והחשב הכללי יאמר 'אני לא הולך לבצע את זה'".

הניסוח החד ביותר לבעיה נמצא בדו"ח שהכין פרופ' מנואל טרכטנברג לאחר המחאה החברתית, לסיכום דיוני הוועדה שנשאה את שמו. כך נכתב בדו"ח: "נדרש כי לצד הליכי ביקורת יסודיים ושמירה עיקשת על טוהר המידות תובטח יכולת התפקוד השוטף של משרדי הממשלה, ויכולתם של פקידי ציבור להפעיל שיקול דעת, לקבל החלטות ולהניע תהליכים מורכבים".

מנחם בגין הפך את היועצים המשפטיים מכלי מסייע למשקולת

"בשורה התחתונה", אומר האוזר, "בשלטון מתפקד שזיהה בעיה, סדר הדברים היה צריך להיות כך: מוצאים פתרון (החזון), מעצבים מדיניות, ומקבלים תמיכה ביורוקרטית. אצלנו זה הפוך: קודם קובעים את גבולות הגזרה הביורוקרטיים, אחר כך קובעים מדיניות בתוך מסגרת גבולות הגזרה הללו, ורק בסוף מכריזים על החזון. זה חזון שמעוצב על ידי הדרג הפקידותי והמשפטי. אם פעם היועץ המשפטי היה צריך להודיע לדרג המבצע אם החלטה היא חוקית או לא, כיום הרף המשפטי עולה כל הזמן. מ'לא חוקי' זה עבר ל'אי סבירות קיצונית', משם זה קפץ ל'לא סביר', נסק ל'יתקשה להגן', וכיום היועצים מדברים על 'ספק אם ראוי'".

אבל אם המעבר להליך תקין היה מיועד למנוע אי שוויון, גניבות והחלטות שרירותיות, לדעת האוזר המצב הנוכחי מערער את האמון של הציבור בשיטה הדמוקרטית. "לא תהיה אצלנו הפיכה צבאית במובן של טנקים מול הכנסת, אבל יכולה להיות הפיכה במתכונת של חיפוש אחר איש חזק, כזה שיגרום למערכת לתפקד", הוא אומר. "חוסר האמון בשיטה נובע מהפער בין בעלי הסמכות האמיתית, שהם המשפטנים, לבין הנושאים באחריות, שהם הדרג הנבחר. יש פה תסמונת שאותה אני מכנה 'ש"ג הפוך' – הדרג הנבחר נענש על אף שאין לו יכולת ביצוע. הממשלה הרבה פחות חזקה ממה שחושבים. אם אתה שואל אותי מי המשפיעים האמיתיים, אני אענה לך שזהו היועץ המשפטי באיזה משרד שתוקע את הכל, או הרפרנט באוצר שגם הוא שם וטו על החלטות ממשלה. אלה אנשים שאיש לא מכיר את השמות שלהם, וגם מעולם לא נראה תחקיר על דרך הפעולה שלהם. כל דבר לוקח שנים, ומבחינת הציבור - דבר פשוט לא קורה".

האם ניתן לשנות במשהו את התלות של הממשלה בפקידים ואת התפקוד שלה?

מדד המשילות: איפה אנחנו בהשוואה בינלאומית?

"המבחן צריך להיות האינטרס הציבורי. יש לקבוע קריטריונים של זמן, שבו הפקידים והביורוקרטיה צריכים לספק תשובות. צריך גם לקבוע מדיניות אחרת לניהול סיכונים משפטיים - מותר לקחת קצת יותר סיכונים כדי לאפשר למערכת לתפקד. הרי טעויות תמיד יהיו. כל עולם המאכערים מתקיים בגלל הפקידות והשיטה הנוכחית. היעדר שיקול הזמן הוא זה שמחייב את הציבור להפעיל מאכערים ולוביסטים. אפשר לחשוב על כמה דרכים, למשל הוצאה החוצה של חוות דעת משפטיות, או תחרות בתוך הממשלה כך ששר או פקיד יוכלו לקבל חוות דעת מכמה גורמים. הרי לא תמיד יש צורך בהתמחות מיוחדת".

האם גם רגולטורים הם גורמי וטו, אנשים שמעכבים את החזון של הדרג הנבחר?

"תלוי איך מביטים על זה. אפשר לראות את הרגולטור כזרוע ארוכה של השר, ואפשר לראות אותם כחללית שהתנתקה מהמשרד האם. הבעיה המרכזית שלהם היא שהם לא רואים את התמונה הכוללת ואת סדרי העדיפויות הלאומיים. אם רגולטור לענייני סביבה מחליט לסגור מפעל בעוטף עזה כי התקרה נמוכה מדי בחצי מטר, הוא עושה את העבודה שלו. אבל מה אם המפעל הוא המעסיק היחיד בכל האזור? מי יאזן את ההחלטה שלו?".

אם כבר מדברים על החלטות ממשלה, מי בפועל מקבל את ההחלטות בענייני מלחמה?

"הממשלה לא תקבל החלטה בניגוד לעמדת הצבא, כפי ששר לא יקבל החלטה בניגוד ליועץ המשפטי. זה לא בסדר: לשר יש את הסמכות והוא לוקח את האחריות. למה כל דבר הוא עניין משפטי? ראש הממשלה יכול לעשות שמיניות באוויר, ובסוף החלטות לא מתבצעות. היועצים המשפטיים הם אנשים שהתוצאה לא מעניינת אותם. הם רואים לנגד עיניהם רק את התהליך ואת המשפט, ולא את האינטרס הציבורי. אנחנו לא דנמרק, יש לנו אתגרים גדולים מאוד".

http://www.themarker.com/magazine/1.2426786

תגוביות:

1.אכן, השמאל ביטל את מהפכת 77 על ידי הפיכה משפטית אותה הובילו אהרון ברק ויורשיו. רק ב- 2005, עת היה צורך לעקור יהודים מביתם, חזרה לפתע המשילות בענק, כעוף החול...

מרקוס כתב אז "השחיתות יכולה לחכות", חשין סגר את האי היווני ואמר בראיון להארץ ש"מה לעשות העם רצה התנתקות"...(!) טליה התגייסה בששון לדו"ח המאחזים "המקצועי" וכל שופטי בג"ץ, במפגן 'דמוקרטיה' נדיר דחו את עתירות המתיישבים המסכנים שלא היה להם סיכוי מלכתחילה במשחק המכור הזה (למעט אדמונד לוי ז"ל, צדיק בסדום). כל זה כמובן תחת חיפוי ארטילרי כבד של אמנון אברמוביץ' (הזכור מהאתרוג), ושי ניצן ומני מזוז שעצרו אוטובוסים ופתחו תיקים על 'הסתה' ו'העלבת עובדי ציבור' בצרורות של אוטומט לכל מי שהלך ברחוב עם חולצה כתומה (מישהו אמר חופש הביטוי?) או אז הראה הדרג המשפטי משילות מהי.

אז רץ הדרג המשפטי קדימה וממש, כהנדסה קרבית, פילס את המוקשים המשפטיים בדרכו של שרון...נזכור ולא נשכח!

"עיזרו לנו, תוקפים אותנו ערבים. הצילו בבקשה", הבהבה הודעת הסמס שהופיעה על צגי מוקד המשטרה בצפון. כפי שהתברר, השולחת היא כבדת שמיעה שהותקפה בזמן שנסעה עם חבריה מהיישוב לבון לכיוון עכו, והותקפה באבנים. על-פי עדות הנוסעים, מיד לאחר שיצאו מהיישוב הגיח מאחוריהם רכב מסוג אאודי בצבע בורדו-שחור, שבתוכו חמישה ערבים. "הם הוציאו את הגוף שלהם מתוך חלון הרכב ויידו לעברנו אבנים וחפצים שפגעו ברכב שלנו", סיפרה לאחר מכן אחת הנוסעות לכתב 'וואלה!', שדיווח על האירוע.

המותקפים כבדי השמיעה פתחו במנוסה מהירה, תוך שהם ממשיכים לדווח למוקד המשטרה באמצעות מסרונים. אלו היו דקות קשות: מרדף מטורף במהירות של 140 קמ"ש בכבישים צרים ומסוכנים, כשלכל אורך הזמן ממשיכים הרודפים ליידות אבנים לעבר הרכב המותקף. "רעדתי בלי סוף, הייתי בטוחה שבסוף נמות", סיכמה זאת אחת הנוסעות.

המרדף הסתיים רק לאחר ששני כלי הרכב התנגשו בעצמה בסמוך לצומת אחיהוד, ורכבם של התוקפים הוצא מכלל פעולה. למרות הנזק, החליט הנהג המותקף להמשיך בנסיעה ובכך הציל מעשה את חייהם של הנוסעים כולם.

אירוע זה, שהתרחש לפני כחודש, ממחיש היטב את השינוי באווירה אותו חשים תושבי הצפון.

שמעון, תושב ותיק בצפון המכיר היטב את הנעשה בשטח, מרגיש זאת היטב. ב-6 ליולי התארח שמעון כהרגלו בבית המלאכה של אחד מחבריו הערביים באזור התעשייה בכפר טמרה, בזמן בו התחילו המהומות בכפר. "במסגרת העבודה שלי אני מסתובב יום יום בכפרים בגליל, אבל זו הפעם הראשונה שבה פחדתי לצאת מהכפר עם הרכב", הוא יספר לאחר מכן. ובאמת, באותו יום להפגנות באזור טמרה היה "ריח עז של אינתיפאדה": בחסות דגלי פלסטין וצמיגים בוערים, התפרעו בכפר מאות מפגינים, חלקם רעולי פנים, תוך יידוי אבנים וירי זיקוקים לעבר השוטרים שניסו למנוע את חסימת כביש 70 – מעורקי התחבורה הראשיים בצפון.

שמעון מכיר היטב את הצפון, ובמסגרת עבודתו הוא בא במגע יומיומי עם האוכלוסייה הערבית. "בשנים האחרונות המצב הולך ומתדרדר" הוא מספר, "אני רואה את זה מקרוב, אני פוגש אותם כל יום ומדבר איתם, אני חי איתם. התחושה היא שאי-אפשר לדעת מתי העסק יתפוצץ אבל ברור שהכיוון לא טוב".

למרות שרוב התקיפות בחודשים האחרונים כללו בעיקר זריקת אבנים ומכות בידיים חשופות, ישנן עדויות רבות על כך שבשטח נפוצים אמצעי לחימה מסוכנים הרבה יותר: רובים, רימונים ואמצעי חבלה נפוצים בכפרי הצפון, בכמות שלא הייתה מביישת מיליציה קטנה בסוריה.

רכז הביטחון באחד מן היישובים בצפון טען בשיחה עם 'מידה' כי מספרי כלי הנשק הבלתי-חוקיים בכפר הסמוך מוערכים באלפי יחידות. משהו על סדרי הגודל של התופעה אפשר ללמוד מהודעת המשטרה כי במהלך השנה החולפת נתפסו כ-250 אמצעי לחימה במחוז הצפון, ביניהם אקדחים, רובים, רימונים, מטענים ולבנות חבלה.

גם תנועות האסלאם הרדיקליות מתחזקות לאיטן. בחודש שעבר פרסמה המשטרה על סגירת משרדי "עמארה אל-אקצא ואל-מקדסת" מבית התנועה האסלאמית. הארגון פעל בשיתוף פעולה עם תנועת החמאס בירושלים. ובאחרונה אף התבשרנו על צעירים ערבים החוברים לארגונים הלוחמים בעיראק וסוריה. דווח על צעירים בני הכפרים יפיע, אום אל-פאחם, איכסאל ומן העיר נצרת שהצטרפו לשורות דאע"ש או ג'בהת אל-נוסרה. היקף המצטרפים מוערך בכמה עשרות, תופעה שולית לכאורה אך במגמת עליה.

המהומות בכבישים ובעיירות הערביות בימי 'צוק איתן' וגם אחריו, הבהירו למי שעוד פקפק כי הסכנה בגליל עלולה להיות מוחשית מאוד. יותר ויותר ישראלים תושבי הצפון מתרגלים למציאות של כבישים חסומים, יידויי אבנים וסכנה אישית גוברת, ומתח מתמיד שיכול להתלקח בכל רגע למהומה רבתי.

אך פרצי האלימות הם רק קצה הקרחון: מתחת לפני השטח מתרחש תהליך ארוך ועקבי של אבדן הריבונות באזור. מי שמרגישים זאת יותר מכל הם החקלאים ובעלי העדרים, אלו שחיים מהאדמה ומסתובבים בשטח על בסיס יומיומי. כששומעים את סיפוריהם מתגלה התמונה המלאה: התנכלויות, מלחמה כלכלית, לילות ללא שינה, התנגשויות אלימות ומאבק עיקש על הקרקע מעידים כי למרות שמדינת ישראל קיימת קרוב ל-70 שנה, מבחינה אפקטיבית היא עדיין לא שולטת בשטח.

התשה חקלאית

על הר הקוץ, סמוך ליישוב מסד, נמצא שטח המרעה של הבוקר קובי צרפתי. אך מתוך כ-1,200 דונם למרעה עליהם הוא משלם דמי שימוש לרשויות המדינה, בפועל הוא מצליח להשתמש בפחות ממחציתם. כשעולים לשטח מבינים מיד מדוע: בכל כמה מטרים מוטלות על האדמה שאריות של גדרות הרוסות ומוטות ברזל עקורים. מסתבר שזה עניין שבשגרה. במהלך לילה בודד ניתן להגיע מהכפר הסמוך עילבון, ולחתוך בשיטתיות קילומטרים של גדר: "זה קורה כל הזמן", אומר אוריה, מנהל מרחב הצפון של ארגון 'השומר החדש'. חיתוך הגדר פוגעת למעשה ביכולת לרעות בקר בשטח, שכן לא ניתן כך לשלוט בבהמות או למנוע פלישה של עדרים אחרים. עדר פולש שאוכל את העשב גורם לנזק בלתי-הפיך: "כל עונה, החקלאי מקבל את המרעה שלו פעם אחת. יש גשם, צומח המרעה וזהו, צריך לחכות עכשיו לעונה הבאה" אומר אוריה. חיתוך הגדרות הוא חלק ממלחמה על השטח, שנועד להתיש את החקלאים ששומרים על האזורים הפתוחים.

"הפרה הפולשת אוכלת את האוכל של העז, והעז גם ככה בקושי כלכלית. עכשיו תצטרך גם להוסיף לה הוצאות על אוכל?" מסביר פלג אברוצקי, בעל עדר עיזים. "זה לא הגיוני כלכלית. ולכן הרבה מאוד משקים נסגרו. אין עדרי עיזים במרעה כבר".

לרשף ול'שומר החדש' ניסיון עגום עם יכולות האכיפה של המדינה. לפני כחצי שנה הם הביאו לשטח קבוצה של ארבעים סטודנטים מתנדבים מארה"ב, שלקחו חלק בבנייה של טרסה שנועדה ליצור חציצה בין שמורת הטבע לבין שטח המרעה של קובי צרפתי. תוך כדי השהות בשטח הגיעו למקום כעשרה נערים בדואים שהתמקמו בחשאי בנקודה שולטת בשטח והתחילו ליידות לעברנו סלעים. רשף, שהזעיק מיד את המשטרה, לא ציפה לתגובה שכזו: "מגיע השוטר ושואל האם יש בכלל טעם לרשום דו"ח תלונה" הוא נזכר בתדהמה. "אתה אומר לעצמך: זה אירוע שאנשים יכלו להיהרג בו! כשאני מפחד לבוא עם קבוצה לשטח בגליל, זה אבדן ריבונות".

במלחמת ההתשה נגד החקלאים נעשה שימוש גם באמצעי לחימה נוספים, ובשנים האחרונות הפכו ההצתות לכלי נפוץ ביותר. ההצתות מכלות את שטחי המרעה, ופוגעות ביכולתו של החקלאי להתקיים בשטח.

ביבנאל, למשל, נרשמים בכל קיץ כ-30-20 הצתות במסגרת ניסיון עקבי של משפחה בדואית להשתלט על שטח של 7,000 דונם. "הם מציתים כל קיץ ואומרים בצורה די ברורה שעד שהחקלאי שם, יהודה מרמור, לא נשבר, אנחנו לא עוזבים", מספר רשף. "הבעיה אצל יהודה שאלו שטחים כל כך נרחבים שקשה להגיע אליהם על הרכסים ולכן צריך להזמין מטוסי כיבוי שמבצעים 4-3 גיחות, מדובר בנזק של בין עשרות למאות אלפי שקלים", הוא אומר.

הנטל הכלכלי עבור שירותי הכיבוי, שלא במפתיע, יוצא מכיסו של משלם המיסים, אך לא רק; מסתבר שגם על חיתוך הגדרות אנחנו משלמים. רשות המרעה במשרד החקלאות משלמת בין 25 ל-50 ש"ח לכל מטר גדר שנחתכה. אם מתחשבים באורך הגדר שנחתכת בכל שנה בהר הקוץ בלבד, הרי שכבר מגיעים לסכומים של מאות אלפי שקלים.

אך למרות השתתפות הציבורית, נטל הנזקים לא יורד מכתפיהם של החקלאים. מכיון שהחקלאי נחשב לאחראי על השטח, הוא למעשה צריך לשלם גם על עבירות המבוצעות כנגדו. אם יש שריפה בשטח, הרי שלפי חוק החקלאי נושא בעלות הזמנת מכבי האש: "בתור חקלאי שהעסק שלו נשרף אתה חושב אם בכלל כדאי לך להזמין כבאית שתעלה אלף ש"ח", מספר ל'מידה' פלג אברוצקי מחוות 'עין כמונים'. לפעמים מדובר ממש בסיפור קפקאי: "אם עכשיו בא לכאן פקח של המדינה ורואה פלישה לשטח של החקלאי, מי שמקבל את הדו"ח הוא החקלאי משום שתפקידו הוא לשמור על השטח מפני פלישות" אומר פלג, ומוסיף: "יש פה איזו איוולת של מערכת שלא מסוגלת לראות את התמונה הגדולה של נטל ההוצאות בגין חיתוכי גדרות וכיבוי שריפות באינספור אירועים".

גניבות ושוד

אך בלי ספק, הבעיה החמורה ביותר היא הגניבות. פריצות למשקים, גניבות בקר וצאן או ציוד חקלאי גורמות לנזקים כבדים, וגוררות עמהן עלויות אבטחה כבדות שדי בהן לבדן לפגוע בכדאיות הכלכלית של החקלאות באזור.

את המכה הכי גדולה ספג פלג אברוצקי בלילה שבו חזר משירות מילואים במבצע 'עופרת יצוקה'. בשל העובדה שפלג היה מותש לאחר הלחימה הממושכת, הצליחו הגנבים לגנוב מהחווה שלו 'עין כמונים' שליד כרמיאל, לא פחות מ-200 עיזים מהעדר. "אם הייתי במצב רגיל, הגניבה הזאת לא הייתה מתרחשת" משחזר פלג בשיחה איתנו. ומדובר בהחלט במכה קשה: "מבחינה כלכלית עם גניבה של 200 ראש, אתה גומר את הקריירה", הוא אומר.

במקרה הזה היה לפלג מזל. מכיוון שהגנבים היו פלסטינים תושבי השומרון, מערכת אכיפת החוק של מחוז ש"י הצליחה להחזיר את הבהמות. אם הגנבים היו ערבים מקומיים, אזרחי מדינת ישראל, סביר להניח שהסיפור היה נגמר אחרת לגמרי.

זו לא הערכה בעלמא: במקרה דומה, בו נגנבו 60 טליות מהמושב שרונה על-ידי בדואים מהכפר טובא-זנגריה, התהליך היה מסובך להחריד: בית המשפט חייב את בעל העדר לערוך בדיקות ד.נ.א. יקרות על חשבונו, למרות שהטליות כולן היו מסומנות מראש. ובסופו של דבר חלק מהבהמות נשארו אצל הגנבים. "מבחינת בית המשפט לא עשו להם יותר מדי, למרות שהיה ברור שזה הם” אומר פלג, "הפשע ממש משתלם. ההרגשה היא מאוד מתסכלת". עד כדי כך הם הדברים, עד שבאחד המקרים כשהלכו פלג וחבריו למשטרה כדי להחזיר עיזים גנובות סירבו השוטרים בכלל לרדת לשטח ולבדוק.

אך למרות שפלג הצליח לבסוף להחזיר לידיו את העיזים הגנובות, התהליך היה קשה. ולא רק בגלל מערכת המשפט: במהלך המשפט הבעירו פורעים מתושבי האזור את המתבן שבחווה ורגמו את השומרים באבנים. "הרגשתי שמשהו לא כל-כך טוב. כנראה לא היה לי ממש כוח לשמור באותו לילה וביקשתי מאח של חבר טוב שלי מאמירים שישמור" הוא מספר. הגנבים, שהופתעו מנוכחת השומרים, התקרבו אליהם והמטירו עליהם אבנים. האבנים פגעו בשמשות ובמנוע, ונהג הרכב כבר החל לשלוף את נשקו. פלג מיהר להתקשר למשטרה, והופתע למשמע התשובה: "לא, זה לא אנחנו" אמרו בצד השני השוטרים מתחת כרמיאל "תתקשר לראש פינה, תנסה שם". "למרות שאמרתי להם שגנבים נכנסו לי עכשיו למשק וברחו זה לא הזיז לאף אחד", הוא נזכר. אבל דבר אחד מיד הקפיץ את השוטרים: "אמרתי להם חבר'ה, היה פה ירי", מספר פלג. "איך שאמרתי ירי, תוך שניה הגיעו לפה שני שוטרים והתחילו לחקור אותנו. ורצו לקחת את הנשק. בסוף הם ויתרו לנו".

כפי שכבר הבנתם, כשמדובר ביהודים לא תמיד המשטרה מוותרת כל-כך בקלות. תשאלו למשל את הבוקר יהודה מרמור מיבניאל, הנמצא במאבק התשה ארוך מול משפחת בשיר מהכפר ערבּ אל-הייב, שמנסה להשתלט על שטחי המרעה שלו. חלק מבני המשפחה הזו, הם שוטרים במג"ב וחלקם אנשי צבא קבע, לכאורה משפחה נורמטיבית. אך יש להם גם כמה צדדים לא נורמטיביים: "הם ניסו לחסל אותי כמה פעמים בנשק חם, ירו עליי תשעה כדורים וגם ניסו לתקוף אותי בנשק קר. ואת העובד שלי פירקו במכות בשטח לפני כמה שבועות" מספר מרמור ל'מידה'. הבחור שירה במרמור וגנב את הנשק שלו, אמנם נתפס והורשע, אך בית המשפט הטיל עליו עשרים חודשי מאסר בלבד.

למרבה האבסורד, מי שנאלץ לשלם את המחיר בעקבות התקיפות הללו היה מרמור עצמו, שהמשטרה דאגה להחרים לו את האקדח. כאשר שאל מרמור את מפקד התחנה מדוע הוא עושה זאת הסבירו לו שהם חוששים שהוא עלול "לאבד את זה" יום אחד ולירות בפורצים, וכדי למנוע תקריות מצערות, המשטרה מעדיפה להותיר אותו לא נשק. "וזה שיש לערבים נשקים והם מאיימים באמצעות עליי, זה לא מפחיד אותו?" תוהה מרמור בכאב.

זה לא הכל: לפני כשנה נגנב עגל מהשטח של יהודה מרמור על-ידי שני אחים ממשפחת בשיר. המשטרה הצליחה לתפוס את הגנבים בשעת מעשה יחד עם העגל. עד מהרה התברר כי אחד מהם הוא גשש בצה"ל והשני שוטר מג"ב. השניים היו עצורים במשך חמישה ימים ולאחר חקירת מח"ש הוגש כתב אישום גם כנגד הגנב השוטר, והתיק עבר לפרקליטות. למרבה הפליאה, מיד אחרי ששוחררו ממעצר הבית, חזר השוטר לתפקידו. אם לא די בזאת, לאחרונה התברר כי הפרקליטות סגרה את התיק וכעת הוא נפתח רק בשל לחצים כבדים שהפעיל מרמור בסיוע תנועת 'רגבים'.

רוצים ביטחון? שלמו פרוטקשן

אם יש נושא רגיש בצפון הרי שהוא נושא 'דמי החסות', אותם משלמים חקלאים רבים מחוסר ברירה. כפי שיעיד הסיפור הבא: באחד מהיישובים בצפון הגיעו אנשי כנופיה לביתו של חקלאי, דפקו על הדלת ואמרו: "אנחנו רוצים 12,000 ש"ח כל חודש או שאין לך עסק". החקלאי, שסירב בתוקף להיכנע לסחטנות, גילה עוד באותו לילה כי הלול שבבעלותו עולה באש על 25,000 תרנגולותיו. מאז ארגון 'השומר החדש' מסייע לו בשמירה, אך ברור שזו הדרך הקשה. מי שמסוגל לשלם מעדיף לעשות זאת ולא לחיות בחרדה.

תשלום דמי חסות נפוץ לא רק בחקלאות. ממידע שהגיע לידי 'מידה' עולה כי באחד מאזורי התעשייה הגדולים בגליל המערבי ישנם מספר מפעלים המשלמים דמי חסות באופן קבוע, וכך גם קבלנים בפרויקט תשתית גדול במדינת ישראל. על בעיה זו כמעט שאין פוצה פה: איש אינו רוצה לצאת בפומבי נגד הריבון בשטח.

כשבוחנים את המשמעויות האסטרטגיות של היקפי הפשיעה החקלאית מתברר כי לפשיעה הפלילית במהותה יש השלכות לאומניות נרחבות. בכפר הנשיא למשל, החליטו לנטוש 3,000 דונם לאחר שסבלו הצקות חוזרות ונשנות מהבדואים תושבי טובא-זנגריה. זה היה תהליך ארוך שלקח 15 שנה, אך בסופו של דבר נרשמו האדמות הללו באופן חוקי על שמם של תושבי טובא זנגריה. "כך מגלים כי לטווח הארוך הפשיעה הזו משתלמת" אומר רשף.

בקיבוץ עמיעד קרה תהליך דומה, הפעם בהיקף של לא פחות מ-30,000 דונם. גם פה הלחץ הפלילי עשה את שלו: "בוקר אחד הם קמו עם 6,000 דונם של גדר חתוכה, אחר כך שלוש הצתות במהלך הקיץ בהם נשרפו כליל 10,000 דונם. ולכל זה נוסף אפקט של הרתעה – ראשים כרותים של עגלים" מסביר רשף. מדובר בשטח נרחב ביותר "זה מקביל לפעמיים העיר רעננה. אתה יכול להתחיל ללכת על זה שבוע ואתה לא תסיים. והקיבוץ פשוט נטש את זה. מדובר במרעה איכותי, צמוד כנרת, אין הרבה מרעה כזה בארץ ישראל", הוא אומר.

ארגון 'השומר החדש' מקבל פניות מחקלאים ברמה השבועית. בשנה שעברה לבדה, התקבלו למעלה ממאה פניות של חקלאים לעזרה. המשמעות המצטברת היא קטסטרופלית: למשבר הריבונות יש גם מחיר בקרקע.

זרועו הקצרה של החוק

קל לבצע עבירות נגד חקלאים בשטחים פתוחים והסיכון להיתפס נמוך. מכיוון שלא ניתן לפרוס שוטרים בכל מקום ניתן היה לצפות שהענישה תהיה מחמירה ומרתיעה. למרבה הצער, בפועל אפילו כאשר נתפסים עבריינים, לא מוגשים כתבי אישום והתיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור. וגם כאשר מוגשים כתבי אישום, מוטלים עונשים מצחיקים ולא-מרתיעים. כך, בין 2009 ל-2012 נפתחו כ-254 תיקים על פשיעה חקלאית כשברוב המוחלט של המקרים לא הוגשו כתבי אישום.

בשנה שעבר יזמה חברת הכנסת איילת שקד חוק שנועד להחמיר את הטיפול בפשיעות החקלאיות, ולשנות את סיווגן המשפטי מהרמה הנמוכה ביותר של "חטא" ל"עוון" החמורה יותר. שינוי זה נועד בין היתר למנוע את סגירתם של התיקים מחוסר עניין לציבור. אך למרות הציפיות הגבוהות השינוי בחוק לא הביא לשינוי בשטח: למרות שמאז כניסתו של החוק החדש נתפסו עבריינים רבים, המצב לא השתנה כלל, ככל הנראה בגלל מדיניות הפרקליטות שלא ממהרת להחמיר בתביעה. כפי שהסביר באחת ההזדמנויות השיח' של הכפר חג'אג'רה לאוריה רשף: "החוקים שלכם הם בגדר המלצה בשבילנו. אתם תמשיכו לשחק לפי החוקים שלכם, לנו יש את החוקים שלנו".

חוסר הרצינות מצד רשויות החוק משפיעה גם על דרגי השטח, כפי שהעיד האלוף (במיל.) עוזי דיין המתנדב ב'שומר החדש'. ב-27 ביוני שמר דיין על חוות האחים אביטל הסמוכה לטובא-זנגריה, שבאותו זמן נפלה קרבן לשריפת לולים וטרקטור. במהלך המשמרת עבר במקום סיור של מג"ב, ושוחח עם המתנדבים. לאחר שמפקד הסיור התלונן כי בתי המשפט לא עושים מספיק לאכוף את החוק הוא תדרך את המתנדבים: "אם אתם נתקלים בהם אל תעשו כלו, אם מאיימים עליכם תנו להם הכל, כסף, כל דבר… אלו מסוכנים". דיין וחבריו חייכו בעגמומיות, לקחו כמה צינורות ברזל ליתר ביטחון והמשיכו בפטרול. "הלילה היה שקט", סיכם דיין בעמוד הפיסבוק שלו, "אבל אנחנו לא. ככה לא שומרים על ארץ ישראל!".

בניה לא-חוקית

כל מי שנוסע צפונה יכול לראות במו עיניו את ההיקפים הנבחרים של הבניה הלא חוקית. על פי ההערכות בכל שנה ישנן כ-3,000 התחלות בנייה ובסך הכל בסביבות ה-70,000 מבנים בלתי חוקיים בצפון. יישובים שלמים בנויים שלא על-פי תכנון, עם תשתיות מאולתרות ברמה נמוכה. במרבית המקרים מדובר על בנייה צמודת קרקע רחבת ידיים, המשתרעת על-פני שטח רב.

מקובל לטעון כי הקושי באכיפה נובע מהיעדר תכנון ומכך שלתושבים הערבים אין אלטרנטיבה חוקית לבניה מוסדרת. למרות שכיחותה, טענה זו כבר לא משקפת את הנעשה בשטח. היעדר התכנון שאפיין את המציאות לפני 15-10 שנים כבר לא קיים: ברוב הכפרים קיימות כיום תכניות המאפשרות בניה והתרחבות, אלא שתכניות אלו לא נאכפות ולא מבוצעות בפועל.

הבניה בעיירה דלית אל-כרמל היא אחת הדוגמאות המובהקות לכך. מכיוון שלעיירה הייתה חסרה תכנית, ולאור העובדה שכ-71 אחוזים מבתיה נבנו באופן לא-חוקי, החלה המדינה בעדכון תכניות המתאר למקום מתוך כוונה להלבין את מרבית המבנים הקיימים, ולקבוע כללים ברורים להמשך הבניה והפיתוח במקום.

התכנית החדשה בשם הקליט "ע.ד. 300" יצאה לדרך לפני כמה שנים, כשהיא כוללת הגדרות ברורות של אזורי חיץ חקלאי האסור לבניה, ושטחים ירוקים המקיפים את הכפר. לכאורה, תכנית נאה ביותר. אך את תושבי הכפר זה לא מעניין. כבר במהלך אישורי התכנית, בנו התושבים בצורה פרועה וללא מגבלות בשטחים אליהם התייחסה התכנית החדשה, והפכו את התכנון ללא-רלוונטי בעליל. כפי שציינה מבקרת עיריית דלית אל-כרמל בדו"ח על תחום הבניה ברשות:

הבניה הבלתי חוקית מתבצעת כאשר ישנו חשש מתכנית 'המתבשלת' בשטח טרם הפקדתה – קביעת עובדות בשטח כדי למנוע הפקעת הקרקע לצורכי ציבור, כאשר בדרך כלל המחיר (הקנס) נמוך מעלות הקרקע המופקעת, קל וחומר כשלא קיימת לבעל הקרקע אופציה אחרת לבניה.

התושבים למודי הניסיון מכירים היטב את הדינמיקה. בתים שנבנו מחוץ לתחומי תכניות המתאר, זכו "להלבנה" כל אימת שהוצגה תכנית חדשה. כך קרה גם לאחר אישור 'ע.ד. 300' בחיץ החקלאי.

בדצמבר 2012 פנתה תנועת 'רגבים' לוועדה המקומית לתכנון ובניה בדרישה לאכוף את החוק על כ-103 מבנים בלתי חוקיים שנבנו בשטח החקלאי ובשטחים אחרים שאסורים בבנייה. אחרי כשלושה חודשים, בהם הוועדה המקומית העבירה את האחריות לוועדה המחוזית, שהאשימה בתורה את משטרת ישראל, פנתה רגבים לבית המשפט על מנת לחייב את הוועדה לתת מענה כנדרש על פי חוק.

התשובה שסיפקה הוועדה באמצעות עורכי דינה הייתה לא פחות ממדהימה: "אין בכוונת הוועדה לנקוט בהליכים באשר ל-103 המבנים שבתחום מרחב התכנון שלה, בין השאר בשל היעדר נתונים רלוונטיים... הועדה נוהגת על פי מדיניות אכיפה המדרגת את נושא האכיפה לפי סדר עדיפויות מסוים תוך דגש על בנייה חדשה".

לגודל החוצפה, דרשה הוועדה גם תשלום של 50,000 ₪ עבור הפקת מידע על המבנים הבלתי-חוקיים המובאים בעתירה, למרות שהפקת מידע מסוג זה הוא בדיוק מתפקידיה המוגדרים של וועדות התכנון והבניה. אנשי 'רגבים', שזיהו כי כ-70 מהמבנים המדוברים נמצאים עדיין בתהליכי בניה ונחשבים "בניה חדשה", בה הבטיחו בוועדה שיטפלו, המשיכו את הלחץ.

האירוע המטלטל הבא לא איחר להגיע: במסגרת ההתכתבויות נחשף כי יוסף מישלב, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, פנה למנכ"ל משרד הפנים בבקשה למנוע את הליווי שמעניקה המשטרה לפקחי הבנייה. הממונה על אכיפת החוק עושה כל שביכולתו כדי למנוע אכיפה אפקטיבית ברכס הכרמל. דו"ח מבקרת עיריית דלית אל-כרמל בנושא הבניה, מתעד תמונה שערורייתית של שחיתות יוצאת דופן: תכניות המוגשות לוועדה בידי מהנדס ומאושרות בידי אותו אדם ממש (כעת בתור מהנדס הוועדה), הכשרת מבנים בדיעבד, הטלת קנסות מגוחכים, הקצאות קרקע ואישורים תמוהים, נראות כחלק מההתנהלות היומיומית של הוועדה.

סיפור הפיקוח על הבנייה בדלית אל-כרמל אולי אינו ייחודי, אך הוא ממחיש את אופן ההתנהלות גם במקומות אחרים בצפון. תנועת 'רגבים' הגישה עתירה על אחד-עשר מבנים לא-חוקיים שנמצאו בהליכי בנייה בפאתי מג'ד אל-כרום בדצמבר 2012, אחרי שגורמי האכיפה טענו שמתקיים טיפול אך השטח הוכיח אחרת. למרות פניות רבות של תנועת 'רגבים' בבקשה לעצור את תהליכי הבנייה בעודם מתקיימים, עדיין כמעט שלא נעשה דבר.

במג'ד אל-כרום למשל, השתמשו בשיטה מוכרת ויעילה למסמס את האכיפה. לוועדת תכנון ובניה ישנם שני כלים לאכיפת הבניה: צווים מנהליים וצווים משפטיים. בעוד שהצו המנהלי ניתן על-ידי הרשות המקומית, והיא אחראית לאכוף אותו במקום, הצו השיפוטי מגיע לבית המשפט שלאחר דיונים ממושכים פוסק בעניין. למרות שלצו המנהלי תוקף מוגבל של 30 יום, הוא מתברר ככלי אפקטיבי הרבה יותר לאכיפה ומאפשר מימוש מהיר של צווי הריסה.

אז מה עושים במג'ד אל-כרום? פשוט מאוד: נותנים רק צווים שיפוטיים, מתוך ידיעה שהדיונים בנושאים אלה יארכו חודשים רבים. מכיוון שהעומס על מערכת המשפט הוא גדול, עד שיינתן פסק הדין תסתיים כבר בניית המבנה, ייכנסו לתוכו משפחות ופינוי והריסה שלו יהפכו למשהו הרבה יותר מסובך.

המשטרה מנפחת את המספרים

אולם גם כאשר הצדדים המשפטיים מתנהלים כראוי, יש בעיות נוספות. מכיוון שמימושו של צו הריסה תלוי בסיוע משטרתי, לא ניתן לאכוף בפועל ללא שיתוף פעולה של המשטרה.

לצורך כך, החליטה הממשלה על הקמה של כוח אכיפה משטרתי ייעודי לטובת אכיפה בתחום התכנון והבנייה – מתפ"א (מפקדת תיאום פעולות אכיפה). על-פי החלטת הממשלה, כוח משטרתי זה, המונה מעל 100 שוטרים, צריך לבצע כ-500 מבצעי הריסה בשנה. מתפ"א מדווח פעמיים בשנה על פעולותיו לממשלה. העובדה שבדוחות האחרונים, דווח על אחוזי ביצוע מרשימים של למעלה מ-250% מהמכסה הנדרשת, גרמה לארגון 'רגבים' להרים גבה ולחקור את העניין.

"ביקשנו לראות את הדיווחים האלה, וגילינו שאין קשר בין הדיווחים לבין המציאות בפועל" מספר ל'מידה' ישי חמו, רכז צפון של הארגון. למרות הקמת הכוח החדש, הליווי המשטרתי של האכיפה הוא נמוך. על-פי חמו, כשמשרד הפנים מבקש לבצע צווי הריסה הוא נענה בשלילה. ההריסה האחרונה שבוצעה בוואדי עארה למשל, הייתה לפני שנה וחודשיים, וגם זאת בעקבות עתירה לבג"ץ של רגבים על מבנה שהיה עליו צו הריסה לא ממומש במשך 38 שנים.

אז על מה מדווחת המשטרה? חמו גילה את השיטה: מתפ"א מחשיבים בדוחותיהם כל מבנה שנהרס, גם כאלו שנהרסו באופן עצמאי על-ידי העבריין. וחמור יותר: המשטרה נוטה להחשיב כל אלמנט כמבנה נפרד "כך למשל תחנת דלק לא-חוקית. כל אלמנט בתחנת הדלק מקבל תיק בניין. כלומר, כל שלד, כל משאבה, כל פחון, היציקה, כל אחד מאלו מקבל תיק בניין כאילו מדובר במבנה של עשר קומות. מבחינת הדו"ח אין הבדל בין יציקה של מטר על מטר לשלט שתקעתי עם שני בזנ"טים" אומר חמו. כך יוצא שעל הריסה של תחנת דלק כזו, ניתן לזכות ב-20-15 רישומים בדו"ח.

בנסיעה בשטח ניתן לראות אינספור מבנים לא-חוקיים הפרוסים על אדמות מדינה בשטחים פתוחים לחלוטין, גם לא בסמוך לכפרים: שטח מגודר פה, אתר פסולת מאולתר שם, מגרטות רכב, מחצבות מאולתרות ומה לא.

אנחנו מגיעים לשטח פתוח בסמוך ליישוב פלך שהתחילו בו עבודות חציבה לא-חוקיות. כאשר הגיע למקום פקח של הסיירת הירוקה, מפעיל הבאגר הוריד את הכף על הג'יפ שלו ומעך אותו לחלוטין. כאשר הוא נעצר, טען מפעיל הבאגר שהוא חדש במקצוע ולא יודע איך להפעיל את הדחפור כראוי. "יש תמונות של ג'יפ מעוך. לך תוכיח שהוא עשה את זה בכוונה" אומר חמו.

את גודל הקושי שמציבות פעולות האכיפה בפני המשטרה ניתן ללמוד מכך שעבור הריסת בית אחד צריך לפעמים כוח משטרתי של מאות שוטרים. בשנת 2012 בוצע צו הריסה של בית בודד בביר אל-מכסור, בסמוך לצומת המוביל ומחוץ לגבולות תכנית הבינוי של הכפר. במהלך ההריסה, ירדו מאות מתושבי הכפר לכביש וחסמו את צומת המוביל למשך שעות רבות, תוך גרימת נזק רב. בשל האירוע, נלמד הלקח, ובבית שנהרס באבו-שרקייה לאחרונה, הגיעו לא פחות מ-700 שוטרים לשטח כדי לשמור על השקט.

זהו המצב היום בגליל: בהיעדר ריבונות אפקטיבית, האיש החזק הוא השולט – כנופיות הפרוטקשן, הגנבים, הפולשים והעוברים על החוק. כאשר הביטחון האישי והשמירה על הרכוש מוטלים כבר בספק, חבל ארץ עצום הולך ונשמט אט אט מידה של המדינה.

http://mida.org.il/2014/10/23/%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%93/

ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, המנהיג החשוב ביותר של תנועת העבודה, אומר במו פיו שהערבים מבקשים להשמיד את ישראל, שאינו מוכן לוותר על ירושלים והגולן, שאינו מאמין שיהיה שלום עם הערבים. אילו היה נתניהו אומר את הדברים, היה מוקע מיד כימני קיצוני.

https://www.youtube.com/watch?v=jXb5FXtSuJ4

תגוביות:

1.דוד בן-גוריון יחיד בדורו ולצערנו נותר יחיד עד עצם היום הזה. אם ניקח את כל חברי מפלגת העבודה ונעשה אותם לאיש אחד, תראו גמד-ננסי עומד ליד דוד בן-גוריון ומוחם של כל אלה, נכנס בקלות לנעלו השמאלית של דוד בן גוריון. הלך דוד בן - גוריון, הלכה שכינה ממפלגת העבודה.

2.צריך להבין שמתקראי שמאל של היום הם כקוקיה, מקננים בקן לא להם. מתקראי שמאל של היום בפשוט הם תנועת הבגידה והחיסול של ישראל. בן גוריון היה שמאלן מתפשר לעומת בגין, אבל לעומת ביבי המושפע ומוכוון על ידי תנועת הבגידה, בן גוריון היה ימין קיצוני. כך בוודאי היו מכנים אותו בתישקורת הבוגדנית הנוכחית, ימין קיצוני הזוי. כך הבוגדים בציונות מתגדרים באיצלטת ציונות, ראו את לבני ובוז'זז-י וההורסים את הדמוקרטיה מתגדרים בדמוקרטיה ושלטון החוק וראו בג"צ שהרס הן את הדמוקרטיה והן את שלטון החוק.

***********

הראיון המלא:

דוד בן גוריון - ראיון 1971

אביגדור לבונטין, שלום רוזנפלד ודוד פדהצור מראיינים את דוד בן גוריון

https://www.youtube.com/watch?v=LZrLa09D0p8

בילדותי ברל כצנלסון היה מישהו מהצד השני. אני לא עברתי צד ואת ילדיי אמשיך ללמד על תורת ז'בוטינסקי. האחדות של הרצוג ושלי היא בבחינת גר זאב עם ברל – הבנתי, הבנו, שחייבים לצאת למאבק משותף מול הקיצוניות שמאיימת לפגוע בערכים ששני המנהיגים הגדולים האלה – כצנלסון וז'בוטינסקי – האמינו בהם וחינכו עליהם. בבחירות האלה אנחנו יוצאים לקרב על עתידה של מדינת ישראל – זהו קרב על הציונות, על מגילת העצמאות. זהו קרב שבו מחנה ערכי, גדול וחזק מתאחד מול הימין הקיצוני כדי להחזיר את ישראל לעצמה ואת המדינה לאזרחיה.

בגדול, ציפי לבני לא מעניינת והאיחוד של התנועה עם העבודה הוא בעיקר עבודה בעיניים ופליטת כדור לפני תחילת הקרב. תזמון אינו הצד החזק של הרצוג. מרוב לחץ שלבני תסגור עם לפיד, הוא התחפש לשטיח. בינתיים הצמד נשחק. אין לי טענות ללוליינות האידיאולוגית של לבני, אופורטוניזם אני מכבד. תכונה אנושית עתיקה ונושנה שלא נס ליחה בעולם הפוליטי. פעם זה כלנתר, פעם זה גולדפרב ושגב, ופעם זו לבני. מה שפחות נסלח לפוליטיקאי רציני היא בורות וסילוף. לבני יוצאת לקרב על דמותה של מדינת ישראל ועושה שימוש בברל כצנלסון וזאב ז'בוטינסקי כמי שהחזיקו בערכים מתונים, ערכים שהאמינו וחינכו עליהם, ערכים המנוגדים מן הסתם לימין הקיצוני, שהגברת לבני אוסרת מלחמה עליו כדי לנצח בקרב על מגילת העצמאות. מילים כדורבנות ומתוכן המסר ברור, לבני והרצוג הם ממשיכי דרכם של ברל וז'בוטינסקי, נתניהו ובנט הם ימין קיצוני הרחוק ת"ק על ת"ק פרסה ממשנתם המתונה של ברל, ז'בוטינסקי ובן גוריון. וואלה?

הטרנספר של ברל

עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב, הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בודאי לא. בחשבון אחרון – הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות... אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה 'אל מחוץ לארץ ישראל' פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק.

את הדברים הללו לא אמר הרב כהנא, אלא אחד ששמו ברל כצנלסון, בנאום במועצת איחוד פועלי ציון - התאחדות, בשנת 1937. זה היה בעקבות המלצות ועדת פיל באותה שנה לפיה יש לחלק את הארץ ולבצע חילופי אוכלוסין בין המדינות היהודית והערבית (כדוגמה ציינה הועדה את הטרנספר בין טורקיה ויוון)‏.

בניגוד לרבים בממסד הציוני, כצנלסון התנגד לרעיון חלוקת הארץ אבל כן תמך בטרנספר. בן גוריון משיקולים טקטיים זמניים, תמך בחלוקה ובהמלצות הועדה. "אם יתכן להעביר ערבים מכפר אחד לשני בתוך תחומי המנדט הבריטי – קשה למצוא איזה נימוק פוליטי או מוסרי נגד העברת אותם הערבים משטח העומד תחת שלטון יהודי לשטח שיעמוד תחת שלטון ערבי", טען בן גוריון. "אנו לא היינו יכולים להסכים להעברה – גם אם היא מוצעת ומוצאת לפועל על ידי אנגלים - אילו הייתה ההעברה כרוכה בנישול, כלומר בהריסת הקיום הכלכלי של האנשים המועברים. אבל גם מתוך חסידות יתירה וקפדנות מוסרית מקסימלית אי אפשר להתנגד להעברה, המבטיחה למועברים גם תנאים חומריים מספיקים וגם ביטחון לאומי מקסימלי, כפי שמחייבת ההעברה המוצעת על ידי הוועדה. בשביל הערבים שנתיישבו במדינה ערבית יהא בהעברה זו משום סיפוק מלא ושלם של מאווייהם הלאומיים, ואם ההעברה תבטיח להם גם תנאי-חיים חומריים לא גרועים מאלה שהיו להם במקומם הישן – ורק בתנאי זו תיתכן ההעברה – הרי גם מבחינה אישית וכלכלית אין לראות בהעברה כל פגיעה במצבם ובזכויותיהם".

אין לנו קיטבגים עם מורשת

‏רעיון חלוקת הארץ לשתי מדינות נולד במסקנות ועדת פיל (1937) שקמה בעקבות פרוץ המרד הערבי ב-1936 (בעצם, האינתיפאדה הראשונה). משום מה, נוטים להתעלם ממסקנה נוספת והיא רעיון הטרנספר שהופיע בהמלצות הועדה. כל בכירי הממסד הציוני הסכימו לרעיון ה"פאשיסטי", ה"חשוך" והלא מתון בעליל של העברת אוכלוסיה ממקומה. ההיסטוריון בני מוריס מצטט בספרו את דוד בן גוריון מיוני 1938, ישיבת הנהלת הסוכנות היהודית: "נקודת המוצא לפתרון שאלת הערבים במדינה היהודית (לפי תכנית החלוקה של ו. פיל)... היא עקירתם למדינות ערב... לאחר שנהווה רוב גדול בעקבות הקמת המדינה – נבטל את החלוקה. נתפשט על כל ארץ ישראל... המדינה היא רק שלב בהגשמת הציונות... להכשיר את הקרקע להתפשטותנו בארץ כולה". הכי מתון שאפשר. בן גוריון מנסח תורת שלבים ציונית. גם אם נתעלם משאלת ההיתכנות ומההשלכות לימינו, ברור שמבחינה מוסרית ערכית, רעיון הטרנספר היה מקובל אז.

וכן נסכם ונאמר, שכל הדיבור העבש על ארץ ישראל הישנה והטובה ועל אבות הציונות שהיו מתונים ודמוקרטים לפחות כמו דוברים בכנס של הקרן החדשה הם הבל ורעות רוח. עד שנת 66' הכפרים הערבים היו תחת ממשל צבאי, השב"כ היה זרוע מפלגתית ועדיין רב הנסתר על הנגלה. הניסיון לנכס היום את בן גוריון, ברל, ז'בוטינסקי או בגין כדוברי המחנה השפוי והמתון הינו מעשה מגונה בפומבי.

ראשית, היום זה היום ומה שקרה אז – היה אז. אין לדעת כיצד היו נוהגים ונוקטים ברל, בן גוריון וז'בוטינסקי נוכח המציאות הנוכחית. לא אני יודע איך, לא מר בנט ולא הגברת לבני. ובכל זאת, אם להסתמך על התבטאויות ובודאי על מעשים, הרי שהפרשנות החופשית של לבני והרצוג למה היו אומרים היום אבות הציונות נוכח "המצב", אין לה הרבה על מה להתבסס. כפי שההיסטוריה בלי פילטרים מלמדת אותנו. ואני מדגיש, גם אני לא יודע מה היה אומר ברל הציוני הסוציאליסט על עו"ד הרצוג ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן, ומה היה חושב על תנודותיה הפוליטיות של ח"כ ציפי לבני.

כשמאיר שטרית (עוד פליט לבני) התגאה ביוני 2006 בכנס בחירות של קדימה, כי "התנתקנו מכל האידיאולוגיות למיניהן. זה הייחוד של קדימה. יושבים כאן חברי מפלגת העבודה לשעבר, חברי הליכוד לשעבר, וחברים שלא היו במפלגות אחרות קודם לכן. כבר אין לנו קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון על הגב. אנחנו מסתכלים רק לעתיד". זה היה שטחי, חלול ורדוד ותוסיפו בעצמכם סופרלטיבים שליליים, אבל – האיש דיבר אמת. אמת עלובה שהתגלגלה עד כדי שני מנדטים בבחירות האחרונות, אבל אמת. ציפי לבני וכל כנופיית "מה בן גוריון היה אומר", פשוט מבלבלים את השכל עם ילקוט הכזבים.

Palestinian_refugees

בנט לא עשה את זה. פליטים ערביים בורחים מהגליל, 1948

מבצע 'מטאטא' של מפלגת העבודה

לסיום, למיטיבי לכת וקרוא. טקסט נוסף שמרחיב את היריעה.

ביום רביעי, י"א בתמוז התשנ"ג , 30 ביוני 1993, התקיימה הישיבה המאה-ואחת-עשרה של הכנסת השלוש-עשרה. בשעה 17:11 הזמין היושב-ראש רפי אדרי (עבודה) את ח"כ רחבעם זאבי ז"ל (מולדת) להעלות את הצעתו לסדר היום, הצעה מס' 1949 בנושא: תנועת העבודה לאן? זאבי ביקש לדבר בעקבות הצעת חוק של ח"כ תופיק זיאד לפסול את מפלגתו, הצעה שזכתה לתמיכה של חלק מחברי מפלגת העבודה.

"אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנוכחים, גדלתי וחונכתי בתנועת העבודה הציונית, החל מבית אבא ובית-חינוך לילדי עובדים, דרך תנועת הנוער וההכשרה בקיבוץ, ועד לשירות בפלמ"ח וחברות בקיבוץ, ואף רעייתי היא בת קבוצה. בתחנות אלה של חיי לימדוני לאהוב את המולדת ולהכירה, להאמין בציונות גדולה ואקטיביסטית, לשרת את העם בהתנדבות וללא שיור...

בפלמ"ח ובצה"ל למדתי, שהפתרון לסכסוך היהודי-הערבי טמון בהיפרדות העמים, מה שקוראים טרנספר. ממנהיגי בתנועת העבודה, ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון, למדתי ש'כל פקפוק שלנו בהכרח הטרנספר הזה, כל ספק שלנו באפשרות הגשמתו, כל היסוס שלנו בצדקתו - עלולים להפסיד שנסה היסטורית שאינה חוזרת', ציטוט מדברי בן-גוריון; וכי 'עלינו קודם כול להשתחרר מרפיון המחשבה והרצון והדעה הקדומה, שהטרנספר הזה לא ייתכן', ציטוט מדברי בן-גוריון; וכי 'ייתכנו מצבים אשר יעשו העברת אוכלוסים רצויה לשני הצדדים', ציטוט מדברי ברל כצנלסון.

יגאל אלון פיקד על מבצע 'מטאטא', שבו סולקו הכפרים הערביים שבין טבריה לצפת, ואפילו השם שנתן למבצע אומר על כוונותיו. יגאל אלון פיקד על כיבוש צפת וגירוש תושביה הערבים. יצחק רבין הורה לגרש את ערביי לוד ורמלה במצוותו של בן-גוריון.
וכך היה בכל החזיתות - בעכו, ביבנה, בבית-שאן, בבאר-שבע ובכל מקום שהדבר התאפשר.

ולא רק בתש"ח, גם במבצע 'קדש', שהיה בסיני, סילק אלוף פיקוד הצפון את הכפרים הערביים מהאזור המפורז המרכזי, ושמו של האלוף - יצחק רבין. במלחמת ששת הימים סילק דדו את כל הכפרים הערביים מרמת-הגולן באישורם של רבין, דיין ואשכול, ושלושתם מפא"יניקים. עוזי נרקיס סילק את כפרי לטרון ואת תושבי מחנות הפליטים ביריחו באישורם של הנזכרים לעיל. לוי אשכול הקים מחלקה ב'מוסד', שתפקידה לעודד טרנספר מרצון של ערבים מיש"ע, וגולדה מאיר ירשה אותו והמשיכה באותה דרך.

כל אלה היו טרנספריסטים שבאו ממפלגת העבודה. הם לא נמנו עם 'מולדת', אבל 'מולדת' הולכת בדרכם. אומנם איננו גורסים טרנספר בכפייה או גירוש כפי שדרשו וביצעו מנהיגי מפא"י, אלא אומרים טרנספר בהסכמה או טרנספר מרצון. כל הקיבוצים שאני מכיר התיישבו במקומם של כפרים ערביים שנקנו, או שברחו, או שנכבשו, או שטרונספרו. וכל ההתיישבות העובדת, פאר היצירה של תנועת העבודה, מבוססת על טרנספרים.

אני מבקש לבוא חשבון עם חברי כנסת מהעבודה על תמיכתם הנלוזה והמפוקפקת בהצעת חוק של חבר הכנסת זיאד, הידוע כ'ציוני ותיק ודורש טובת המדינה משחר הקמתה. תמכתם בהצעה, שלפיה אסור לי ולחברי ב'מולדת' ולכל ישראלי ללכת בדרכם ובעקבותיהם של בן-גוריון וברל.לפי זיאד ומחאמיד, להטיף לאמנה הפלשתינית התובעת את חיסולה של ישראל - מותר; להטיף לתמיכה בארגוני מחבלים - מותר; להטיף לפעול נגד צה"ל 'בכל האמצעים' - מותר. אבל להטיף לכך שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל, בלי שותפים - זוהי עבירה; להטיף לכך, שכל עם חוזר לארץ אבותיו כדי שתיפסקנה המלחמות - זוהי עבירה. אינני יודע אם תמכתם בזיאד כי אתם בדעתו, או שאתם משלמים לו אתנן בשל שותפותו ב'גוש החוסם'.

כאשר היה בן-גוריון לראש ממשלה, הוא מינה ועדת טרנספר להוצאתם של הערבים. לעומתו, רבין כשהיה לראש ממשלה, בחר כשותפים את שרידי הקומוניסטים האנטי-ציונים שרוצים לעשות טרנספר למפלגה ציונית של לוחמים וחלוצים. כיצד לא יבשו הידיים ולא כיסתה כלימה את פניכם כאשר הצבעתם יחד אתו? האומנם בשביל לשלוט מותר הכול, גם לחבור לשטן ולשונא? זקנותה של תנועת העבודה מביישת את נעוריה ובחרותה. לעת בלותכם דבק בכם הסרטן הממאיר של אובדן הדרך, המצפן והמצפון.

לשיטתכם ולשיטתו של 'המשורר' מנצרת, צריך להוציא את בן-גוריון רטרואקטיבית אל מחוץ לחוק. צריך לשרוף את כתביו ואת כתבי ברל, המטיפים לטרנספר ולסילוק הערבים מארץ-ישראל, ואוי לנו, שאנחנו עומדים כעת בקריית בן-גוריון.

האומנם אתם ממשיכיהם של בן-גוריון, של מפא"י, של 'אחדות העבודה'? או שכתר זה ראוי דווקא לאחרים? ואהיה ראשון השמחים אם אתם תחזרו למקורות התנועה שלכם, למשנתם של האבות המייסדים. אתם הרימותם את הידיים לתמוך בהצעת חוק אנטי-דמוקרטית של סתימת פיות. אתם, אבירי זכויות האזרח והחופש לסוגיו ולצורותיו, וכל זאת כדי לגמול ל'צדיק' מנצרת על תמיכתו בממשלת הכניעה והתבוסנות. תופיק זיאד הוא מנהיגה של מפלגה שסגדה לסטלין, הרודן והרוצח הכי גדול במאה שלנו, האיש שביצע טרנספרים בכפייה למיליוני בני-אדם, לעמים שלמים. הוא היה האלוהים שלהם, 'שמש העמים' קראו לו. עכשיו זיאד מדבר על מוסר"?

http://mida.org.il/2014/12/28/%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%98%d7%95%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a8%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%9c%d7%90-%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%94-%d7%a9%d7%aa%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%95/

כל הממשלות לדורותיהן הפכו החלטה לכאילו חוק שאסור להתפלל בהר הבית.

יש שם זקנות ערביות שמקבלות משכורת על מנת לקלל יהודים שעולים לשם.

איך ייתכן שלא נותנים ליהודים להתפלל במקום קדוש?

https://rotter.net/forum/scoops1/178924.shtml

בנט תיאר מצב בלתי נסבל שנמשך כבר שנים רק מפני שאנשים פוחדים שיאשימו אותם בגזענות, כותב העיתונאי הוותיק נח קליגר.

ותיק עיתונאי ידיעות אחרונות נח גליגר מתקשה להבין את הסערה סביב דבריו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט כשהודיע כי בכוונתו לטפל במכת הגנבות.

"הרבה רעש וצלצולים היו אחרי נאום הערבים הגנבים של נפתלי בנט באוניברסיטת תל־אביב. אך זה הזמן והמקום להודות על האמת — תוכן הנאום הוא האמת לאמיתה", כותב קליגר.

"למעשה, כל מילה אשר אמר מנהיג הבית היהודי היא עובדה. עובדה שאותה מכירים כל הישראלים, יהודים וערבים, כבר שנים רבות. איזה תושב ישראלי אינו יודע על מכת גניבות רכב וציוד חקלאי? מי מאיתנו לא ער לעובדה שאלפי אם לא רבבות בתים צמחו ללא כל רישיון על אדמות מדינה מהנגב ועד הגליל? מי אינו יודע שיש בשטח של מדינת ישראל אזורים רבים ורחבים שהם משום מה על תקן 'מחוץ לתחום' לגבי המשטרה.

אז במה בדיוק 'פשע' נפתלי בנט? הוא רק אמר בפומבי את הדברים שרוב הציבור בישראל אומר אחד לשני בכל מפגש ובכל הזדמנות. גם אלה שמסתייגים מדבריו של בנט מכירים את העובדות, אז על מה הרעש? בנט לא שיקר ולא המציא דבר. בנט תיאר מצב בלתי נסבל שנמשך כבר שנים רק מפני שאנשים פוחדים שיאשימו אותם בגזענות", כותב קליגר.

"חשוב להבין שהדברים לא היו מנותקים מהקשרם. בנט הודיע כבר שהוא ידרוש את תיק ביטחון הפנים כתנאי לכניסה לממשלה הבאה, ולכן הוא הסביר שכאשר מפלגתו תהיה בקואליציה היא תדאג לשינוי במדיניות ובגישה של המשטרה ומוסדות החוק כלפי אותה מכת מדינה גוברת והולכת. בנט לא התכוון לפגוע באוכלוסייה זו או אחרת, אלא להציג את הבעיות בשטח. האם הוא טען שכל הערבים הם פורעי חוק? ודאי שלא. אז מדוע ייעלב אזרח ערבי שליו ושומר חוק מדבריו?

כולי תקווה כי כאשר יגיעו בנט ואנשיו לשלטון הם באמת יטפלו בבעיית הגניבות. רק אז יבינו כל אלה שצעקו בקהל שהיה צריך להכיר במציאות לפני שנים רבות. זו חזקה מסיסמאות מתייפייפות", דברי קליגר.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/292716

תגוביות:

1.נח קליגר צדיק. נח קליגר נותן גיבוי ובצדק לבנט. הוא אומר מה שבנט טוען ולא מתנצל, שבגלל מדיניות של מדינת בננות אנו חיים כבר במציאות בלתי נסבלת בה דווקא ערבים בונים ובונים במירמה - כשכל המדינה יודעת שהרוב הערבי הוא שגונב מהיהודים והמשטרה נמנעת מלעשות סדר. כל הכבוד לבנט ולקליגר. כאשר בנט יהיה בשלטון המדינה תראה אחרת.

יו"ר הבית היהודי בראיון לשבועון 'ישראלי': "כוחות גדולים בשמאל עובדים נגדנו, אין לי ספק שהמצביעים שלנו חוזרים הביתה".

השר נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי מתייחס בראיון לשבועון 'ישראלי', 21 יום לפני הבחירות, לכוחם של הסקרים, לטענות על שינויים במפלגה וליחס לענייני דת ומדינה.

בפתח הראיון נדרש השר בנט לסוגיית המנדטים שמעסיקה את ראשי המפלגה בשבועות האחרונים. לדבריו, המצביעים חוזרים הביתה. "כוחות גדולים בשמאל עובדים נגדנו", מציין בנט, "הרי אנחנו ה'נודניקים' של הממשלה. רוצים לשחרר מחבלים? רק אנחנו מתנגדים. רוצים להקים מדינה פלסטינית? שוב רק אנחנו נגד. מגישים חוקים הפוגעים בצביון היהודי של המדינה? רק אנחנו דואגים שהם לא יגיעו לספר החוקים. אני חושב שההיצמדות לסקרים מעט מסוכנת. אני אומר את זה גם על סקרים שהראו שמונה עשר וגם על כאלה שהראו אחד עשר, סקר מלמד על מגמה ולא יותר מכך. בפועל אין לי ספק שהמצביעים שלנו חוזרים הביתה, עוד שבוע ועוד שבוע זה קורה. כרגע אנחנו צריכים לא להתבשם משום מגמה אלא פשוט לעבוד קשה".

והמגמה?

"המגמה היא של התאוששות. אין ספק שכמה החלטות לא נכונות שקיבלנו פגעו בנו, וכמי שעומד בראש המערכת הציבורית הזו אני לוקח על עצמי את האחריות המלאה. טעויות הן חלק מחיינו, מי שלא עושה לא טועה. צריך התגייסות גדולה של הציבור כעת, לא מספיק לשכנע את עצמך, אתה צריך להביא את המעגל הקרוב והבינוני שסביבך אל 'הבית היהודי' היחיד שיש לנו".

למה האובססיה הזו למנדטים? אפשר לתת למפלגה לגדול בקצב שלה. ממה אתה חרד?

"זו הרבה יותר מאובססיה. זה גורל המדינה. אני דואג לגורל של עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל - כפשוטו. אני דואג לגורל הזהות היהודית שלנו. עמדנו לבד מול גלי חקיקה - שבלמנו אותם - כאשר על כל חוק שהפלנו קראו לנו 'חשוכים', ומי שקרא לנו בשמות אלה אותן מפלגות שהיום מדברות גבוהה גבוהה על החיבור לציבור הדתי. אני דואג לגורל ההתיישבות ביהודה ושומרון. אני לא סומך על מפלגות אחרות שישמרו על ארץ ישראל – הרבה מפלגות ומנהיגים התחילו בימין וסיימו עמוק בשמאל ולא חסרות דוגמאות: שרון, אולמרט, לבני. גם 'הליכוד' התנגד פעם למדינה פלסטינית עד 'נאום בר אילן'. לכן אני סומך רק על 'הבית היהודי' - המפלגה היחידה שמתנגדת למדינה פלסטינית על הגבול".

בנט מדגיש עוד בראיון כי המנדטים הם שיכריעו בסופו של דבר את עתיד ההתיישבות ובלימת הנסיגות הבאות. "מה שייתן לנו כוח לעמוד בפרץ אלו אצבעות בכנסת. אם בשנת 2005 היו לנו חמישה עשר מנדטים ולא שלושה, לא הייתה התנתקות. חד משמעית. חשוב לדעת את זה! אנחנו לא מספר חברי כנסת בתוך מפלגה שתומכת במדינה פלסטינית, אנחנו מפלגה העומדת בפני עצמה שיש לה עמדות מוצקות מאוד בכלל התחומים. אם יהיו לנו חמישה עשר או שבעה עשר מנדטים נוכל לדחוף לפיתוח ההתיישבות בצורה משמעותית, לחיזוק דמותה של המדינה כמדינה יהודית, לחיזוק ולתקצוב מערכות החינוך ועולם התורה".

אחת הטענות המרכזיות נגד 'המפלגה המחודשת' היא השאיפה למפלגת 'ליכוד ב'. בנט דוחה על הסף טענה זו. "בשום פנים ואופן. אני לא רוצה להיות 'ליכוד ב', בבחירות האלה יש יותר הרגשה ש'הליכוד' רוצה להיות 'בית יהודי ב'. יש את 'הליכוד' ומי שרוצה לתמוך בהם – זה בסדר. הבסיס של המפלגה שלנו הוא מחויבות לדרך. אנחנו מחויבים באמת לעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. זו לא סיסמה, זו האמונה שלנו. זה החיבור שלנו לדרך, לשורשים, להיסטוריה היהודית, לאידאולוגיה שלנו, המחויבות שלנו לתורה, אין לה אח ורע ב'ליכוד' או בשום מפלגה אחרת. אנחנו לא ז'בוטינסקי, אנחנו התנ"ך. אני יודע שבלעדי אחת משלוש הצלעות במשולש הנצח שלנו הכול יתפרק. הציונות הדתית תישאר לעד הלב של המפלגה. לב שנפתח ומכיל בתוכו ציבורים שונים בהחלט, אבל לב של ציונות דתית. אני מאושר מכל מי שמצטרף אלינו שאינו דתי. אני כאן כדי לחבר - או כמו שאורי אורבך ז"ל אמר: "'הבית היהודי' הוא לא גשר שכולם דורכים עליו, אלא גשר שכולם מתחברים ממנו".

בסוגיית שמירת הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה אומר בנט בראיון כי: "בקדנציה הקודמת מנענו חוקים רבים מאוד, יותר מחמישים הצעות חוק, ש'יש עתיד' ואחרים ניסו לחוקק יחד עם 'התנועה' של לבני ואנחנו עמדנו בפרץ.

אנחנו ולא אף מפלגה אחרת. אנחנו נכנסנו לזירה, חטפנו וניצחנו. אנחנו נשמור בקדנציה הבאה על הסטטוס קוו שקבע בן גוריון בענייני 'דת ומדינה' - הוא ידע למה עשה את זה. הסטטוס קוו שנוצר על ידי בן גוריון ונשמר עשרות שנים עד היום הוא אחד הנושאים הרגישים בישראל ובסך הכל המנגנון הזה שמר במשך השנים על אחדות החברה הישראלית, ועל מרקם היחסים העדין בין חילונים, דתיים וחרדים. זהו אינטרס עליון שלנו כעם, להמשיך לשמר את האחדות הזו".

על ההשפעה של הבית היהודי ביחס להחלטות הרות גורל לעתידה של ישראל, אומר בנט כי הבית היהודי לוקחת חלק מכריע בהנהגת המדינה.

"אנחנו לגמרי לא 'סרח העודף'. אנחנו המצפן. בממשלה זו, לראשונה אי-פעם, לא ישבנו עוד בספסל האחורי, לראשונה לקחנו חלק בהנהגת המדינה והשפענו בגדול: העברנו את חוק משאל העם, העברנו את החוק נגד שחרור מחבלים, יזמנו את המבצע להשמדת המנהרות ב'צוק איתן', קידמנו בניית רבבות בתים בכל רחבי הארץ לפתרון מצוקת הדיור, טיפלנו ברווחת עובדי הקבלן, קידמנו טיפול ורווחה בגיל השלישי, ועוד כהנה וכהנה פעולות ומעשים רבים וטובים. לצערי גם טעינו ושגינו ולעתים לא דייקנו, אבל היינו חלק מהנהגה וחלק ממשהו חדש שהתחיל. עשינו היסטוריה. אתה יודע מה, לא עשינו, אנחנו עושים היסטוריה".

מה החלום שלך?

"החלום שלי? וואו. כמו כל אדם אני חולם על שלום. לא שלום כמו שהרגילו אותנו מאז ימי אוסלו אלא פריחה אמיתית של עם השולט בארצו וחי בה בשלום ובשלווה. השלום שלי הוא לא חומוס בדמשק, אלא עולם יהודי רוחני, יזמי, טכנולוגי ויצרני פורח".

בסיום הראיון מבקש בנט להדגיש כי מדינת ישראל נמצאת בעת חרום ואסור ליפול לשאננות. "באתי לעבוד, באתי לשנות מציאות שמתקרבת אלינו. זוהי עת חרום.

גם לפני הבחירות של ההתנתקות איש לא העלה בדעתו איך הקדנציה תיגמר. אם נהיה שאננים - לא נהיה. אני מבקש מחבריי בציונות הדתית לבוא הביתה, לחזק את הבית. ציוני דתי שלא מצביע ל'בית היהודי' - כורת את הענף שעליו כולנו, כולל הוא בעצמו, יושבים. לא מספיק רק להצביע ל'בית היהודי' - צריך גם להביא את המעגל הקרוב והרחוק. עכשיו. לא יהיה מישהו אחר שיעשה את זה בשבילנו", אומר בנט.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/293602

ללוח הזיכרון שבאתר ההנצחה לחללי פעולות האיבה בהר הרצל נוסף שמו של הנער הערבי משועפט, מוחמד אבו חדיר, שנרצח בידי יהודים לפני כתשעה חודשים וגופתו נשרפה ביער ירושלים.

שמו הוסף גם לאתר האינטרנט הממשלתי שבו מונצחים חללי פעולות האיבה. עם הגשת כתבי אישום נגד החשודים ברציחתו הכיר בו משרד הביטחון נפגע פעולות איבה. כך דווח בקול ישראל.

בארגון נפגעי הטרור "אלמגור" זועמים ודורשים להסיר את שמו מלוח הזיכרון בהר הרצל ומאתר האינטרנט. לטענתם, הנער נרצח לא על קיום המדינה אלא מתוך טירוף של פושעים פליליים.

בהודעת "אלמגור" נאמר כי אין להשוות בין רצח אקראי שנעשה בידי אנשים ששפיותם מוטלת בספק לפעולות ממוסדות של מדינות וארגוני אויב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/296972

נאומו הראשון של ח"כ סמוטריץ' מעל דוכן הכנסת. "בארץ ישראל לא תקום מדינה פלסטינית, לא כי אין פרטנר אלא כי זו הארץ שלנו". צפו

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/297804

https://www.youtube.com/watch?v=CZQG5vfY2vI#t=69

נאום הבכורה בצלאל סמוטריץ

שמעתי את חבר הכנסת בהלול מדבר על זה שיש הגדלה לגרעינים התורניים. אנחנו גאים בזה. בשביל זה נבחרנו. איפה דגל ההתיישבות של העבודה?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/298289

https://www.facebook.com/photo.php?v=1595634150692255

הכנס ייערך היום באוניברסיטה הפתוחה, בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן לאוטמן. החוקרת ערכה מחקר בקרב מנהלי בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים מכל הארץ ומכל המגזרים - חינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי ובחינוך הממלכתי - ערבי. במחקר, שנערך בחודשים האחרונים על רקע הבחירות לכנסת ה-20, נחשפת תמונה מאוד בעייתית.

מהסקר עולה שרבים מהמנהלים חשים כי משרד החינוך לא רוצה לתת הנחיות או מתחמק מלתת הנחיות ברורות בנושא: "אם יש הנחיה לחינוך לדמוקרטיה במשרד החינוך, זה בגדר סוד", אמר מנהל בית ספר יסודי בחינוך הממלכתי שהשתתף במחקר. מנהל נוסף בחינוך הממלכתי אמר כי "החינוך לדמוקרטיה במרתף. זה תפוח אדמה לוהט. במשרד החינוך חוששים איך יתרגמו את זה, איך בתי ספר לא ייקחו צעד רחוק מדי". המנהלים הביעו צורך ממשי להתייחסות של משרד החינוך לנושא ולתכנית סדורה בנושא של משרד החינוך.

החשש בקרב מנהלים בחינוך הממלכתי ערבי גבוה במיוחד

עוד עולה מהסקר, כי הדמוקרטיה מתקשרת באופן אסוציאטיבי לשמאל ולחילוניות וכי יש שחיקה גדולה בעקבות התחלופה התדירה של שרי החינוך והדגשים שהם מביאים עמם.

כמו כן, עולה מהסקר כי בקרב מנהלים בחינוך הממלכתי ערבי, החשש מעיסוק בסוגיות של דמוקרטיה גבוה במיוחד בשל פחד מתגובות התלמידים: מצד אחד הם חשים מבוכה אל מול שאלותיהם הקשות של התלמידים על אפליה וחוסר שוויון, ומצד שני הם חוששים שעיסוק בנושא ילבה את התסכול בקרב התלמידים ויגרור ביטויי זעם.

מנהל תיכון בחינוך הממלכתי-ערבי סיפר כחלק מהמחקר כי "יש מקרים שבשעת חינוך תלמידים אומרים הלוואי ויפלו טילים על המדינה. המורים מפחדים להגיד ככה או ככה, שיצטטו אותם והם יאבדו את העבודה שלהם, או שיגידו משהו שיגיע לממונים". מנהלים מהחינוך הממלכתי-ערבי ציינו כי הם נדרשים להתמודד עם הגזענות משני כיוונים: גזענות כלפי ערבים בחברה הישראלית וגילויי גזענות של תלמידים ערבים כלפי היהודים.

לדברי פרופ' תמי הרמן מהאוניברסיטה הפתוחה "המחקר מציג את הפער הרחב בין הרצון לומר את 'הדברים הנכונים', כגון כמה חשוב מאוד לחנך לדמוקרטיה ודברים מסוג זה, לבין חוסר בכלים וקושי ערכי שלא מטופל כיאות להתמודד עם הקונפליקטים".

המחקר התבסס על ראיונות עומק בקרב 50 מנהלי בתי ספר בכל רחבי הארץ, ראיונות המחקר נערכו במשך חמישה חודשים, שבמהלכם התקיימו בישראל הבחירות לכנסת ה-20. על רקע הקיטוב, הקונפליקטים, הפערים והסתירות שעלו בראיונות, בלטה הסכמה אחת, משותפת, אחידה וחד-משמעית: הצורך ב"קול קורא לחינוך לדמוקרטיה בכל בתי הספר" וציפייה להתייחסות ברורה וכוללת של משרד החינוך לנושא זה.

http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-479173

תגוביות:

1.את הרגשות והתחושות של הציבור איש לא ישנה בדיבורי סרק בכיתות. האוייב מר, שנוא מפחיד וצמא דמנו והשמדתנו - ומעשיו מבעיתים כל אדם שפוי והמילה דמוקרטיה הפכה אכן למילה דוחה שמזכירה לנו את הקרן החדשה ואת אירגוני שוברים שתיקה ובצלם ודומיהם במימון זר.

השמאלנים החתרנים השניאו את המילה ואת תוכנה - דמוקרטיה, כי כששמאלנים ובג"צ בראשם מטיפים בלהט לא שפוי על דמוקרטיה כוונתם ביטול המדינה היהודית וזה כמובן לא יעבור לעולם.

רצונם הברור הוא הפיכת המדינה היהודית לאמריקה חדשה - מדינת כל לאומיה. וברור שלא יהיה כדבר הזה. זו מדינת הלאום היהודי בלבד. לערביי ארץ ישראל יש כבר מדינה משלהם בירדן.

מדינת ישראל זו מדינה יהודית - והדמוקרטיה ליהודים מוכרת בתורה בדמות ההנחיה "אחרי רבים להטות". זו לא המצאה חדשה של אף אחד.

אבל ברור שלא תיתכן בארצנו דמוקרטיה המיועדת לערבים כיוון שפירושו של דבר הוא שיהיה לנו נשיא, ראש ממשלה, רמטכ"ל ושר בטחון ערבים וברור לכל שזה יהיה קץ היהודיות שלנו במדינה היהודית שלנו, לכן כל הדיבורים על דמוקרטיה הם לא יותר מזריית חול והעמדת תמונה שיקרית לחלוטין.

רק משניאים את המילה הזו ואת מה שהיא מייצגת עבורנו היהודים - דהיינו - השתלטות ערבית על חיינו ועל מדינתנו ולא שום דבר אחר. כל היתר זה שקר. מה דמוקרטי בזה שערבים עוברים לגור ביישוב קהילתי של יהודים שחפצים לחיות על פי דתם או יהודיותם? זה דמוקרטיה?

אמר על כך זאב ז'בוטינסקי שלעולם לא יסכים שיהיה פה רוב ערבי או שלטון ערבי, אז למה להמשיך בהעמדת הפנים ופמפום השקר שלא ייתכן? הרי העם והצעירים כלל לא קונים זאת ולהיפך. ככל שתגבר התעמולה השמאלנית המאוסה והשיקרית הזו, כך תיגבר ההסתייגות של הדור הצעיר מכל דבר שעלול לפגוע ביהודיותה של המדינה במאה אחוז מלאים!

מדינת ישראל הוקמה אך ורק כמדינה יהודית. במגילת העצמאות לא מדובר על מדינה דמוקרטית אלא על הענקת זכויות פרט כמיטב היכולת ולא תוך ביטול עצמיותנו וצרכינו הגוברים על כל דבר אחר ותמיד.

2.הטבע הוא שקובע: כל עוף למינו ישכון.

גזר הדין שניתן לאורי ברעם, שהסית נגד שי ניצן, קובע למעשה שהמתנחלים מופלים לרעה. אנחנו לא משוגעים, יבוא יום ושי ניצן יועמד לדין על האפליה שנקט נגדנו, הוא וחבריו שהביאו לאי צדק

אתמול ניתן גזר דין מעודד בפרשת אורי ברעם, שקרא ב־2011 לרצוח את שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה דאז. ברעם נידון למאסר על תנאי ולעבודות שירות בלבד אף על פי שהפרקליטות ביקשה לשלוח אותו למאסר ממושך. אבל יש משהו משמח מזה; השופטת נאוה בכור מבית משפט השלום בכפר סבא חיזקה את טענות הימין בדבר אפליה מתמשכת נגדו. גזר הדין מאתמול פוסק שאנחנו נורמלים. אנחנו לא פרנואידים כמו שניסו לצייר אותנו, כי באמת רודפים אותנו, באמת מפלים אותנו, וזה חייב להיפסק.

בית המשפט קיבל את טענות ההגנה מן הצדק, שהוגשו בידי עו״ד קידר מארגון ״חננו״, וקבע ששי ניצן נהג באכיפה בררנית בכך שסגר אוטומטית תלונות שהוגשו נגד אנשי שמאל וערבים בגין הסתה לפגיעה ביהודים, מתנחלים וחיילי צה״ל. ברעם אומנם הואשם בהסתה, אבל טענות ההגנה בנוגע לאכיפה סלקטיבית של שי ניצן, שקודם מאז לתפקיד פרקליט המדינה, הוגדרו כ״שערורייתיות״.

״מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לבין אוגוסט 2010 משקף התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים ומסיתים לאלימות, טרור או גזענות, כלפי חיילים, יהודים, ואף שר בממשלת ישראל״, כתבה השופטת בכור בפסק הדין.

״ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות תורתית, כללית וכמעט נגועה באוטומטיזם בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב האפשרות הממשית בעבירת ההסתה. כך כיצד קריאות המוניות ל׳מוות ליהודים', 'סירוס המתנחלים' ו׳הרג חיילים' אינן יכולות להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ״ל?״, תמהה השופטת, ״האם כל אלה לא נפגעים כתוצאה ממעשי אלימות או טרור כמעשה שביומיום כמעט?״.

כשסולן להקה באירוע התרמה של אנרכיסטים קרא לרצוח את אהוד ברק שר הביטחון (״דמיינו את הראש של אהוד ברק תקוע על בזנ״ט״) ולאחר מכן התנצל, זה הספיק בשביל ניצן לסגור האת התיק נגדו. אבל כשברעם התנצל - רכבת הפרקליטות שעטה מולו במלוא כוחה. ככה ייעשה לאיש שלא מיישר קו עם דעתו של פרקליט המדינה.

אי צדק יוצר תחושת קיפוח, ואי אמון גובר במערכות הצדק. או כמו שהשופטת אמרה אתמול: ״מתעצמת גם תחושה שמנגד על אפליה פסולה נגד המחזיקים בדעה מנוגדת, וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית״.

אנחנו לא משוגעים, אנחנו באמת מקופחים. יבוא יום ושי ניצן יועמד לדין על האפליה שנקט נגדנו, הוא וחבריו הגורמים למתנחלים ולאנשי ימין לסבול מאי צדק, מרמיסה, מהתאכזרות, מהתעמרות ומתחושת קיפוח המעלה דמעות רותחות בעיניים. עד אז - נתנחם בגזר הדין הזה.

http://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-478993

תגוביות:

1.שי ניצן נהג באכיפה בררנית בכך שסגר אוטומטית תלונות שהוגשו נגד אנשי שמאל וערבים בגין הסתה לפגיעה ביהודים, מתנחלים וחיילי צה״ל. ברעם אומנם הואשם בהסתה, אבל טענות ההגנה בנוגע לאכיפה סלקטיבית של שי ניצן, שקודם מאז לתפקיד פרקליט המדינה, הוגדרו כ״שערורייתיות״.

״מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לבין אוגוסט 2010 משקף התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים ומסיתים לאלימות, טרור או גזענות, כלפי חיילים, יהודים ואף שר בממשלת ישראל״, כתבה השופטת בכור בפסק הדין.

״ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות תורתית, כללית וכמעט נגועה באוטומטיזם בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב האפשרות הממשית בעבירת ההסתה. כך כיצד קריאות המוניות ל׳מוות ליהודים', 'סירוס המתנחלים' ו׳הרג חיילים' אינן יכולות להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ״ל?״, תמהה השופטת, ״האם כל אלה לא נפגעים כתוצאה ממעשי אלימות או טרור כמעשה שביומיום כמעט?״.

כשסולן להקה באירוע התרמה של אנרכיסטים קרא לרצוח את אהוד ברק שר הביטחון (״דמיינו את הראש של אהוד ברק תקוע על בזנ״ט״) ולאחר מכן התנצל, זה הספיק בשביל ניצן לסגור האת התיק נגדו. אבל כשברעם התנצל - רכבת הפרקליטות שעטה מולו במלוא כוחה. ככה ייעשה לאיש שלא מיישר קו עם דעתו של פרקליט המדינה.

אי צדק יוצר תחושת קיפוח, ואי אמון גובר במערכות הצדק. או כמו שהשופטת אמרה אתמול: ״מתעצמת גם תחושה שמנגד על אפליה פסולה נגד המחזיקים בדעה מנוגדת, וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית״.

ח"כ ינון מגל (הבית היהודי) פנה הבוקר (שני) ליו"ר וועדת ביקורת המדינה, קארין אלהרר, וביקש ממנה לזמן לצורך בירור את ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, ואת הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי.

מגל ציין כי בקשתו לזמן את השניים באה בעקבות דברים שנאמרו אמש בכנס הג׳רוזלם פוסט, מהם עולה כי השניים סרבו לכאורה לבצע את הנחיית ראש הממשלה, להיערך לתקיפה באיראן.

בכנס שנערך אתמול נכנס ראש המוסד לשעבר דגן לעימות עם העיתונאית קרוליין גליק, כתבת מעריב והג'רוזלם פוסט, לאחר שגליק טענה בפניו כי על פי פרסומים זרים אשכנזי ודגן מנעו את התקיפה באיראן וסירבו להיערך אליה.

דגן השיב לגליק, כי "אף פעם לא סירבנו פקודה של ראש הממשלה. יש לנו מערכת חוקית. לגייס שלוש דיביזיות זו החלטה של הממשלה. אם זה היה מתקבל בדרך חוקית, היינו מצייתים". לדבריו, "גם הקבינט וגם ראש הממשלה צריכים לפעול לפי החוק. מה שהוא ביקש מאיתנו הוא משהו שצריך להיעשות בפורום אחר".

אשכנזי הוסיף בפאנל, כי "ראש הממשלה שאל לדעתנו לגבי תקיפות. לפי מקורות זרים בתקופתי גם היו יכולות גרעיניות באזור, נתקבלה החלטה וניתנה פקודה. אף אחד לא מסרב להחלטה של ממשלה. הכנו את האופציה הצבאית אבל אף פעם לא התערבנו בשיקול הדעת של הממשלה. אף אחד לא יכול להתעלם מהמערכת המשפטית בישראל, גם לא נתניהו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/299858

תגוביות:

1.חבר הכנסת ינון מגל פנית לאשה שהיא עצמה שייכת לאג'נדת הקרן החדשה.

קרא:

ח"כ קארין אלהרר מ"יש עתיד" המתנגדת לחוק העמותות היא בוגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה.

ח"כ קארין אלהרר היא אחת הבוגרות הראשונות של תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל שמפעילה את כל העמותות הרעות האלו.

את התנגדותה העזה לחוק מיסוי מימון אירגוני שמאל שחותרים תחת קיומה של ישראל ובטחונה היא הביעה אתמול כך:

"מדובר בעוד הצעה פשיסטית במסווה של ציונות מבית 'הבית היהודי', ששם לו למטרה לבטל כל מאפיין דמוקרטי במדינת ישראל. ביטולם של חופש הביטוי וריבוי דעות מקומם בדיקטטורות חשוכות ולא אצלנו".

דבריה של קארין אלהרר מוזרים נוכח הביקורת החריפה של השופט בדימוס מאיר שמגר על המימון הזר הזורם לכיסי אירגונים לא ממשלתיים בישראל ממדינות זרות:

השופט בדימוס מאיר שמגר, הביע את מורת רוחו ממימון עמותות על ידי מדינות זרות, ואמר בשנת 2012: "אני חושב שתמיכה בגוף פוליטי על ידי ממשלה זרה היא דבר שהיה צריך להפחיד כל אדם המאמין בדמוקרטיה אמיתית" ואף כינה התנהלות זאת כ"לא תקינה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267061

לעיון באשכול:

https://rotter.net/forum/gil/20264.shtml#244

בשבוע שעבר נפל דבר על המרקע בישראל, טוב נו אולי לא "דבר", יותר בכיוון של אברי גלעד נפל על יולי נובק, מנכ"לית שוברים שתיקה, אבל בכל זאת. אני אפילו לא יודע למה הריאיון הזה עורר כל כך הרבה תגובות, פוסטים ודיונים. אולי כי זה כמו לראות דוב קוטב במדבר - מין מחזה כל כך נדיר שכשאתה רואה אותו אתה שואל את עצמך אם זה באמת מה שאתה רואה.

לא כי ראיונות מסוג זה הם כל כך נדירים באופן כללי, הם קיימים בשפע, מספיק להיכנס ליו-טיוב ולחפש כמה מהקטעים ששודרו בתוכנית לונדון וקירשנבאום למשל, שבהם נראים אנשי ימין למיניהם חוטפים מצמד המגישים הוותיקים. לעומת זאת, אם תחפשו ריאיון שבו נציג עמותת שמאל נשאל שאלות קשות בנוגע לאג'נדה או למימון של ארגונו, תאלצו לנדוד כנראה לעמודים הקצת יותר רחוקים מעמוד התוצאות הראשון.

עוד הרבה לפני יום חמישי, כשהגעתי לאולפן "העולם הבוקר" של אברי גלעד, אני נסערת. בראיון הייתי יחסית מאופקת, אבל אני בוערת מבפנים. זה ממש לא שורף אותי - אלא גורם לי להמשיך קדימה ביותר אמונה בדרך. אבל כן, זה לא מרפה, אף לא לרגע. לא שלא ידעתי שאברי גלעד הוא פופוליסט פאנאט, אבל לא תיארתי לעצמי כמה רחוק הלך עם איבוד הערכים הבסיסיים ביותר של חברה דמוקרטית: חופש ביטוי, מקום להשמיע ביקורת ובעיקר כבוד לאדם באשר הוא אדם. קל וחומר אם הזמנת והתעקשת שאותו אדם (אישה, במקרה שלי) - יגיע בשעה ...

שלא תבינו לא נכון, ריאיון מסוג זה הוא לא מהאהובים עליי. הנציג הבכיר של ראיונות כאלה מימין בדרך כלל הוא מיודענו חבר הכנסת הטרי שרון גל, שהחל לקיים אותם עוד בתקופת המחאה החברתית, אף שאז הוא עשה זאת בעדינות יחסית ובצורה מתונה והוגנת לטעמי, אך לאט-לאט התאהב גל בתדמית הנובח הטלוויזיוני והעלה אנשים לשידור בעיקר כדי לשמוע את עצמו מדבר.

אז למה הריאיון הזה עורר כל כך הרבה תגובות, כולל פוסט באורך הגלות של מנכ"לית שוברים שתיקה שהזדעזעה מהעובדה שמישהו העז לא להאזין לה בעיניים דומעות? אולי בדיוק בגלל זה, בדיוק כמו שאנחנו עוטפים כל דבר במילים שמאתרגות אותו, כמו שעטפנו הפגזות טילים במונחים "טפטוף וזליגה", כמו שאנחנו ממהרים לדבר אחרי כל פיגוע על "המחבל הבודד", כך עטפנו ארגונים פוליטיים ואנטי ישראליים במילים מכובסות כמו "ארגוני זכויות אדם", וכשמגיש טלוויזיה מדבר עם פעיל של ארגון זכויות אדם הוא לא מתנהג כמו מגיש טלוויזיה שמראיין פוליטיקאי, או אויב.

וזה כואב עוד יותר כשזה מגיע מאברי גלעד, הילד הטוב שצמח בגל"צ וקיבל את כל הכלים כדי להפוך לעוד מגיש מכיל ומכבד של ארגוני ההשחרה האלה. גלעד הוא לא בריון, הוא לא מתלהם והוא בטח לא איש ארץ ישראל השלמה. הרבה יותר נוח לגברת נובק ולחבריה להתראיין אצל מראיינים מסוגו של שרון גל, שם התסריט ידוע והרווח כולו שלה. אבל אברי? הוא לא אמור להיות משלהם?

ארגון "שוברים שתיקה" יצא מזמן מגבול הלגיטימיות של רוב הציבור הישראלי, ולכן אין שום סיבה שנציגיו ירגישו בנוח כשהם מגיעים להתראיין באולפני טלוויזיה. אפשר להמשיך להזמין אותם ולתת להם לטנף על כל לוחמי צה"ל, אבל אין שום סיבה שיגרמו להם להרגיש בבית. רק חבל שברוב אולפני הטלוויזיה בישראל הם מרגישים בבית בדיוק כמו שהם מרגישים כשהם מייצגים את הצד הפלסטיני בוועדת הבדיקה של האיחוד האירופי. טוב נו, לא בכל מקום אפשר לשים אברי גלעד.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/703/501.html

תגוביות:

1.מסתבר שהשמאלנים מטומטמים ברמות על או פשוט אומרים מה שהאנטישמים מהקרן לישראל חדשה משלמים להם להגיד.

2.גדול אין-ספור מונים מול אותה מנכ''לית יולי של שוברי שתיקה נלעגים.

3.ניתן לכמת בדיוק רב כמה חיילי צה"ל נפלו באשמה ישירה של שוברים שתיקה. יום אחד תתנו את הדין בבית המשפט.

4.מסתבר שצה''ל בהתנהגותו מסכן את צבאות המערב. הרי גם במערב לא יודעים לצלצל לאזרחים להתפנות, להודיע לאזרחים מראש וכו'. זה יוצר כעס בצבאות המערב כי הם יצטרכו לנהוג לפי "הסטנדרטים" של צה''ל.

להלן קישור לכתבה בנושא:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4670614,00.html

5.צריך לשים גבול לשמאל הקיצוני, אין לזה אח ורע מקום בעולם. הם גורמים נזק עצום.

6.יצא לי לשוחח עם פעיל ב''שוברים שתיקה''. להלן חלק מעדותו:

''...התשלום על עדות אנונימית מחייל נע בין 10-15 אלפי יורו...הכסף מופקד בחשבונות יעודיים בשוויץ ובלגיה...''.

''...במהלך המבצע האחרון, קיבלנו מהחמאס מידע אודות אזרחים בשדה הקרב, את המידע העברנו לקצינים בצה''ל בזמן אמת. תכניות רבות שונו בזכותנו''.

''...אתה תראה שבסופו של יום, זו הדרך הטובה והמהירה ביותר, להביא לנסיגה כוללת ומוחלטת של ישראל מהשטחים הכבושים''.

הפעיל ביקש להישאר אנונימי, כששאלתי מדוע, הוא ענה ''אם יגלו שדיברתי, זה הסוף שלי ושל המשפחה שלי''.

7. 1. על הדו״ח שלהם הם שלשלו כמה מאות אלפי יורו טובים לכיס. 2. חיילי ומפקדי צה״ל הצילו חיים. 3. בזמן שאנשים פה רצים למקלטים הם מנהלים קשרים ענפים עם האויב. 4. הם חוששים לחייהם כי הם מודעים לכך שהם ארגון אוטואנטישמי שעובד בשירות סוכנים זרים שידם בכל ויד כל בם...

8.ברגע שאתם בוגדים בחייל ישראלי מקומכם בכלא. במדינה אחרת היו מוציאים אותכם להורג ולא נותנים לכם להשמיע את דעתכם הבוגדנית.

9.יעל נובק? זו לא אותה אחת שאמרה בתשובה לשאלה למי היא משווה את פעולות צה''ל כדי לקבוע שהם פשעי מלחמה: ''אנחנו משווים את הדברים לעצמנו. אני לא חושבת שעם ישראל צריך לקבוע את ערכיו לפי הגויים. לי יש דרך אחרת, יש לי ערכים משלי''.

כן, זו אותה אחת. אז ה''גויים'' טובים מספיק בשביל הגברת כדי לקחת את הכסף שלהם ולרוץ אליהם לספר כמה היהודים רעים, אבל הערכים שלהם לא טובים מספיק בשבילה. היא צריכה להגיד תודה רבה לאברי גלעד שהוא לא שאל אותה על האמירה הזו, שמעידה שלא רק שהיא לא מתביישת בצביעות שלה, אלא אפילו מתגאה בה.

10.השימוש שלה במילה ''כיבוש'' בהקשר של יו''ש ועזה, מהווה עשיית דין נפרד למדינת היהודים מזה של שאר העולם. יו''ש ועזה לא היו תחת שלטון מוכר, ונתפשו במלחמת מגן לאחר תקיפה מתוכם ומי שמחריג את היהודים משאר האומות, נקרא אנטישמי.

11.אברי גלעד האיש הכי הגון ורהוט בתקשורת הישראלית. תמיד חותר לאמת ואין כל חשיבות בעיניו מה המחיר שהוא עשוי לשלם.

12.יולי נובק, את ההיפך הגמור מכל מה שאת מטיפה לו! את אידיוטית שימושית בשירות הפסיכופטים של האסלאם. בושה לאינטילגנציה, בושה למוסר, בושה למין האנושי שצללים כהים מסוגך עלו מתהום הנשייה וכבשו להם מקום בשיח של בני התרבות.

13.ברור לי שלהעיד נגד חיילנו בחו''ל זה סוג של בגידה.

14.פשוט מביש שיש כמה שמאלנים שעיקר מטרתם בחיים היא השחרת מדינת ישראל.

15.''שוברים שתיקה'' חצה מזמן את סף הבגידה.

16.אברי נדיר לא רק בין אנשי התקשורת אלא בין בני האדם. ראש מלא, מוח חושב ולב אוהב.

שגב כהן, מנהל בית הספר לקולנוע יהודי, "תורת החיים" שמח מאוד לשמוע על היוזמות החדשות של שרת התרבות מירי רגב לעודד יוצרים לאומיים.

"אני חושב שמדיה ותרבות הם אחד האמצעים הכי חזקים היום, שדרכם אפשר להשפיע ולהציג דברים. במשך הרבה שנים הכוח היה אצל השמאל, היו הרבה אמירות, הצגות וסרטים שהמסר שלהם לא היה בדיוק בעד ארץ ישראל ומדינת ישראל והדברים האלה לא נעצרו על ידי הממשלה השלטת. עכשיו זה עלה לפני השטח ומרגישים שיש רצון לעשות מהפך כדי שיעשה שימוש נכון בכלי הזה", אמר בראיון לערוץ 7.

לדבריו בית הספר לקולנוע 'תורת החיים' גאה לייצר סרטים ברוח אחרת, "התלמידים שלנו באים מרקע דתי והתוצרים שלהם באים מתוך העולם הפנימי שלהם. יש סרטים על חינוך, זוגיות וגם מתנחלים. סרטים על ההתנתקות כמו בזוהר הרקיע ועוד. סרטים שלנו גם זכו בפסטיבלים בחו"ל כמו הסרט זרע קודש שנותן הצצה לציבור שלא מכירים מספיק".

כהן אומר שאט אט מתחילים להכיר בבית הספר ויצירותיו, "במשך שנים רבות לא היתה לנו אחיזה בתקשורת, אבל האינטרנט שינה את התמונה, הבמה נהייתה יותר פתוחה ואפשר בקלות להגיע לכולם, זה פתח את הערוצים.

השנה קיבלנו בפעם הראשונה את התקציב הראשון. זה אמנם לא מדגדג את הסכומים של בתי הספר האחרים לקולנוע, אבל זאת התחלה.

אנחנו מצפים מאוד שהשרה החדשה תכיר אותנו טוב יותר ויהיה חיבור טוב. אנחנו בסך הכל רוצים לומר את דברנו ויש לנו מסרים רבים.

עם ישראל היה אלפיים שנה בגלות ויש הרבה מה לומר דרך כלי המדיה וטוב שיש בתי ספר שהציבור התורני יוכל דרכו לומר את דברו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/301277

תגוביות:

1.מירי רגב ראוייה לתפקיד שנתניהו הועיד לה. סוף סוף נוכל לצפות בסרטים בעלי משמעות ואהבת הארץ ואזרחיה.

עשור לגירוש מגוש קטיף, המעורבים שוברים שתיקה. הם יוצאים מהחורים, משכפ"ץ הדרגות והתואר ומודים: הגירוש היה טעות. מהלך אכזרי, נמהר, לא מתוכנן ובמבחן התוצאה - כישלון חרוץ. זה לקח עשור ועשרת אלפים מגורשים, אבל בסוף זה קרה.

אלוף במיל' גרשון הכהן זו רק דוגמה אחת. אחרת, נרחבת יותר, אפשר לקבל מהפרסום של אלכס פישמן בידיעות אחרונות בסוף השבוע האחרון. "צה"ל היה לא יותר מקבלן ביצוע", מצטט פישמן את אחד האלופים שהשתתפו בגירוש. "הערכות אמ"ן והניתוחים האג"מיים לגבי מה שצפוי בחזית עזה אחרי הפינוי הבליטו בעיקר את היתרונות. אם היו קולות שונים בצבא הם לא נשמעו באותה עת".

האלופים לא ידעו. כשידעו, סיפקו סיוע טכני, משלים; דיוני קבינט לא נערכו. גם כשנערכו, תחזיות והערכות קודרות נדחקו הצידה ואת מקומן תפסו תחזיות ורודות; השב"כ התפייט על זאב וכבש, שלום ושלווה; ואפילו פרויקטור חדש הוצנח מחיל האוויר היישר לכס הרמטכ"ל. והיה גם אחד, אריק שרון. כשם שבנה - כך גירש והרס. בלי להיוועץ, לשקול או להתחשב בדעת הדרגים השונים, לבד בקוקפיט. בעצם, לא לבד. יועצי החרש מפורום החווה - אחד פרסומאי, שני קצין, שלישי בשלן יוזמות מפוקפקות - יצרו קבינט מדיני-ביטחוני אלטרנטיבי, ובהבל פיהם נזרקו אלפי ישראלים מביתם תוך ימים ספורים.

באותו עיתון, עמודים ספורים אחרי פישמן, משתבח גלעד שרון בפרויקט הגמר של אביו.

אצלו הכל טוב, תודה ששאלתם. "עם ישראל לא רצה להיות בעזה, לא רצה לשרת שם במילואים ולא שבניו יעסקו שם בבט"ש", כותב שרון ג'וניור. "כל אחד יכול לדמיין איזה גיהינום היה שם עכשיו עם כל המנהרות והחטיפות". לקרוא ולא להאמין. המציאות לא מפריעה לשרון הבן לכבס את אסון הגירוש. הרי אותו עם ישראל, זה שלא רצה להיות בעזה עם כל המילואים והחטיפות, קיבל אותם בגרסה משופרת ישר לפרצוף.

מחטיפת שליט, דרך שלושה מבצעים עקובים מדם, חזרה ישראל על כוחותיה הסדירים והמילואים להתבוסס בבוץ העזתי. עשרות מנהרות מתפתלות תחת גזרת עוטף עזה והשב"כ, במקרה הטוב, יכול רק להתפלל לחלון הזדמנויות שבו ניתן יהיה להשמידן. הגיהינום, גלעד שרון, כבר נפתח תחת רגלינו. קראו לו "צוק איתן": חטיפות היו שתיים, ניסיונות לחטיפה היו יותר, ורק גבורת הלוחמים ומזל גדול לא הותירו את חמאס עם חיילים או אזרחים חיים בידיים.

"היציאה מעזה היא צעד הפיך", כותב גלעד שרון. "לעזה חזרנו כמה פעמים, ובכל זאת, לבד משוליים סהרוריים איש לא הציע להישאר שם. אם זו היתה כזאת טעות, למה לא לתקן"?

המציאות בדרום מספרת סיפור אחר

ובכן, היציאה מעזה היא אבן שטיפש אחד זרק לבאר. כל בר דעת יודע שאת אלפי התושבים, הבתים, מוסדות הציבור, בתי הכנסת והמדשאות שנהרסו כהרף עין כמעט בלתי אפשרי להקים מחדש. גם את אסון אוסלו אנחנו מבכים, אבל לא מבקשים להחזיר את המצב לקדמותו בשל חוסר היתכנות. הנזק עצום, והתיקון יקר. יקר מדי. את הטעות הזו, שהביא עלינו אביו של גלעד שרון, גם אלף חכמים לא יצליחו לתקן.

נמשיך.

"בשנת 2004 לבדה נורו הרבה יותר רקטות ופצצות מרגמה מאשר ב-2005 (אחרי היציאה) וב-2006 גם יחד", כותב שרון. מדובר במניפולציה במקרה הטוב. שרון כולל בחישוב את פצצות המרגמה (שהגיעו לאלפים ב-2004) וכורך אותן עם ירי הרקטות שהיה מועט יחסית באותה שנה. אלא שהשימוש שעשו הטרוריסטים ברקטות רק התפתח באותה תקופה. הירי המאסיבי הגיע, ניחשתם נכון, מיד לאחר הגירוש.

לפי נתונים שפרסם השב"כ, בשנת ההתנתקות, 2005, נורו 401 רקטות מרצועת עזה. ב-2006 המספר טיפס ל-1,722. ב-2007 העזתים ריחמו עלינו וירו רק 1,276 רקטות. מאז, בהתאם להסלמה ולמבצעים ברצועה, ירי הרקטות פחת וצמח לסירוגין. בשנת צוק איתן, אגב, הגענו לשיא חדש של 3,173 רקטות. וזה עוד לפני שספרנו את פצצות המרגמה. גלעד שרון יכול לשחק עם הנתונים, אבל המציאות הביטחונית בדרום מספרת סיפור אחר לגמרי.

והדובדבן: "כמעט כל המפלגות חשבו שתמורת הסכם צריך לפנות את עזה.

אבל הסכם היה ונשאר בלתי ניתן להשגה. ואפילו היה בר-השגה, הסכם עם הפלסטינים אינו שווה כלום". לכן, כשאנחנו מסתלקים מהרצועה, נעשה את זה בחופזה, בלי לשפר או להתייעץ עם כל הדרגים, בלי לדאוג לביטחונות, לתמורה או לערבויות מהקהילה הבינ"ל, נצא ונברח כל עוד נפשנו בנו ושייחנקו עם מעבר רפיח. לנו יישארו ליטופים קצרי-טווח מכמה דיפלומטים אירופים והבטחה אחת, לא ממומשת, להגיב בעוצמה על כל ירי שיתבצע מעזה המנותקת.

ובפועל?

לא גיבוי בינלאומי ולא אשראי; לא תגובה חריפה ולא גב דיפלומטי; לא טיפול יעיל בטרור ולא שליטה ביטחונית מבחוץ. רק כאוס וגלי לחימה, דם ודו"חות - זה חריף וזה "מאוזן" - זה מאשים אותנו בכל וזה מאשים אותנו ברוב, בואכה הכל.

בכל שנה ניזכר ונבכה את ההרס והאסון, וכמו בכל שנה, במקום לשתוק מבויש בפינה, יבוא חוכמולוג אחר ויגיד לנו "מהלך כואב, אבל אמיץ ומוצלח".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/705/789.html?hp=1&cat=479&loc=11

תגוביות:

1.הגירוש של רבבת היהודים רק משום שהם יהודים הוא הפשע המתועב בתולדות המדינה. את פירות הביאושים של הפשע שילמנו בריבית דה ריבית ובמאות הרוגים ואלפי פצועים. שרון המושחת שרצה להתחמק מכתב אישום גייס את רוב התקשורת, הפרקליטות והשופטים השמאלנים כמשת"פים. הוא הדיח את בוגי שהביע את דעתו והחליף אותו בחלוץ העבד הנרצע שלא התאים לתפקיד הרמטכ"ל כפי שראינו במחדלי מלחמת לבנון השניה. גלעד שרון הוא הבן המושחת שכל כישוריו זה להיות הבן של: הוא קיבל מיליון שקל בתור "יועץ" לעיניני כלום בפרשת האי היווני. עדיף שיסתום את פיו, שיתבייש ויישאר בחווה המושחתת.

2.ומה ציפיתם? שפוליטיקאי יודה במשגה? יספר שמשהו במעשיו היה שגוי? ראיתם פעם פוליטיקאי מודה שטעה?

כדאי מאוד לראות ראיונות עם ד"ר ביילין או אורי סביר, אדריכלי הסכם אוסלו: פילפולים, ברברת מתחמקת ומתחכמת, שקרים, חצאי שקרים ותירוצים!

דוגמא נוספת היא דב חנין, שפרסם בפייסבוק גבבת שקרים המאשימים בהתמוטטות המשק היווני את האיחוד האירופי ובמיוחד את גרמניה ששפכו מיליארדים לחור השחור הזה - יוון. זה אותו דב חנין שאם יקבל שלטון ישאיר את כולנו ללא מדינה, עניים מרודים לובשי סחבות - הוא יודה אז במשהו?

לא! הוא יאשים אותנו בכשלון.

3.מי עוד מאמין שזה היה מעשה חכם? מי?

4.לפנות את הקיבוצים בעוטף עזה מיד! לא צודק כלפי צה''ל!

5.ואחרי כל זה לא מכירים בעולם כלל בכך שיצאנו מעזה והיא עדיין נקראת שטח כבוש. ולא מדובר רק על דעת הקהל, אלא הכרזות של מנהיגים וכמובן... של האו''ם.

6.ההתנתקות מהמציאות. כל ההערכות על פירות ההתנתקות נגוזו כאד מעופש. ''העולם יבין'' אדמת עזה תרעד'', ''קסאמים שמאסמים'' ועוד ועוד. אבל המציאות מעולם לא הפריעה להוגי השמאל לדורותיו. אלה החיים ותודה לאל שרוב יהודי ישראל מבינים את זה.

7.מדהים שיש עדיין תומכים בהתנתקות. מטומטמים ורעי לב.

8.השמאלנים כמו צ'מברליין שהיה ''מפוכח וריאליסט'' במינכן של 1938 ליד צ'רצ'יל...ה''ימני משיחי מחרחר המלחמה''. שקרים, הזיות, התנשאות ריקנית. פחדנות. טפשות. בעיקר טפשות המתובלת במנה גדושה של פחדנות.

9.פושעי הגירוש לדין. הגיע הזמן שאלו שעדיין בחיים יתנו את הדין על מהלך חסר אחריות, בלתי הפיך, שנעשה בשביל קומבינות וג'ובים. אריק שרון פשוט העיף את מי שלא התיישר לפי הגחמה שלו.

10.אילו הצבא היה נשאר בעזה היה המצב שם היום כמו בהיהודה ושומרון...
הבעיה היא שגם אחרי שהסכמי אוסלו קרסו הצבא לא נכנס ממש לעזה אלא הסתפק בהגנה על היישובים, מה שהגביר את המתקפות והעלה את המחיר בחיי אדם
ואם מישהו משלה את עצמו ששלושת המבצעים האחרונים בעזה מאז ההתנתקות, על מאות הרוגיהם הם הסוף, שרק ידמיין לעצמו מה יקרה כאשר דאעש ישלוט בעזה ויתחיל לשגר נשק כימי ופצצות רדיואקטיביות 'מלוכלכות' לכיוון ישראל. עם דאעש זו מלחמת דת טוטאלית בה אין עם מי להגיע להסכמות...

11.במבצעים השונים שבאו אחרי הבריחה היינו צריכים לאסוף חיילים בשקית... אני לא מזכיר שמות רק מפאת כבודם, אבל כולם יודעים שהיו זוועות בצוק איתן ובעופרת יצוקה ובכל המלחמות האחרות שניהלנו ושעוד נגזר עלינו לנהל בגלל הנסיגה מעזה. ועוד משהו: הכוחות והמשאבים שישראל נאלצת להשקיע היום בגיזרת עזה הרבה יותר גדולים משבעת הגדודים ששהו שם לפני הנסיגה ולא היו בלחימה יומיומית. עכשיו צריך 3 אוגדות ששומרות על כמה אלפי אנשים.

12.מאז הגירוש כל מדינת ישראל תחת מתקפת טילים. מבחינה כלכלית, רפואית ונפשית תחשבו עלות מול תועלת.

13.ההתנתקות היא פועל יוצא של מלחמה כושלת ותוצאה כושלת ב-1967. היהודים כבשו שטחי מולדת אך לא הורישו את יושב הארץ. חיו ב''נדמה לי'' שהם יהיו כובש נאור, והנכבשים יהיו אסירי תודה על גורלם תחת הכובש הנאור.

14.ההתנתקות הצליחה לשמור את שרון מחוץ לכלא. למי אכפת אם המחיר הוא גירוש של אלפים ומותם של מאות רבות עד כה.

15.''אלפי יהודים תקועים בטריטוריה ערבית מוקפים בים אוכלוסייה ערבית'' - זה תיאור מדויק של ההתנחלות שנקראת ישראל - רק במיליונים. אשליית הגבולות היא בגלל שאנחנו לא מקשיבים לערבים...הם לא מכירים ב''גבולות'' שנוחים לשמאל ההזוי. להזכירכם, הארגון לשחרור פלשתין הוקם בשנת 1964 - שלוש שנים לפני שהתנחלנו בגבולות החדשים.

"מי שלא תוקף את הטרור סופו שהטרור תוקף אותו", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לתקשורת עם פרסום הידיעה על תפיסתו של מוחמד אבו-שאהין, המחבל שרצח את דני גונן הי"ד ליד דולב בתחילת תמוז.

משפט פשוט, קליט וחזק, היכול בקלות לשמש סיסמת בחירות מצוינת. כמה אירוניה טמונה בכך שהמשפט מתאר נאמנה את המערכת שבראשה עומד הדובר עצמו - בנימין נתניהו.

הרוצח מוחמד אבו-שאהין, בן 30 מקלנדיה, היה כלוא בעבר בכלא הישראלי בשל מעורבותו בפיגועי דקירה וירי. ממשלת ישראל נכשלה כישלון מר במשימתה להגן עלינו מאבו-שאהין. המחבל היה בידי הרשויות, אך אלה שחררו אותו, חופשי לתכנן את הפיגוע הבא. מוחמד לא פעל לבד כמובן. סייעו לו אמג'ד עדואן ששימש כתצפיתן באזור הרצח, ואסאמה אסעד שהסתיר בביתו את האקדח ששימש לרצח. שניהם שוחררו מהכלא הישראלי, אמג'ד במסגרת הנהלים הרגילים ואסאמה במסגרת "עסקת שליט".

"עסקת שליט" ספגה וסופגת גינויים מהצד השפוי של המפה הפוליטית בישראל (אם כי לא גינוי חריף מדי, ודאי לא חריף כפי שהיה מופנה כלפי ראש ממשלה מהשמאל על אותו מהלך), אך הגינוי הזה מחטיא את ייעודו.

הנה לפנינו דוגמה מצוינת.

על שחרורו של אסאמה מהכלא במסגרת העסקה היו מוחים, על שחרור של המחבל השני, אמג'ד, לא ידע ולא מחה איש. מה ההבדל? אם כבר, השחרור של אמג'ד פסול ומקומם הרבה יותר. תמורת שחרורו של אסאמה לפחות קיבלנו בחזרה את החייל המסכן שנרדם בשמירה ונשבה על ידי האויב. מה קיבלנו תמורת שחרורו של אמג'ד? כלום. שחררנו מחבל בחינם, רק בגלל שהפרוצדורה ציינה שעונשו הסתיים.

זו שטות כמובן.

עונשו של מחבל לא יכול להסתיים לעולם. מחבל איננו אסיר פלילי שהחברה מייחלת לשיקומו וחזרתו לשורותיה. מחבל הוא חייל אויב. זו עובדה שלא ניתנת לשינוי. במלחמה אנו הורגים חיילי אויב לא בגלל מעשיהם, אלא בגלל השתייכותם. כשהפצצנו את מטוסי חיל האוויר של המצרים על הקרקע במלחמת ששת הימים לא ביררנו אם החיילים המצרים ששכנו בבסיסים ובשדות התעופה עברו על החוק, מהו הסעיף המסוים שעליו עברו, והאם הוא מצדיק את נטילת חייהם או את פציעתם בפצצות מהאוויר.

כמה טיפשי זה היה לו היינו מבצעים בדיקה כזו. אבל זו בדיוק הבדיקה הטיפשית שאנו עושים לחיילי האויב הפלסטיני שקוטלים בנו שוב ושוב בסכין, ברובה ובאבן, וכבר הפילו בנו הרבה יותר חללים מכל מטוסי חיל האוויר המצרי.

משום מה, במקום להרוג אותם מיד - אנו עוצרים אותם כאילו היו מפגינים בשדרות רוטשילד ששברו חלון ראווה. שופטים אותם משפט פלילי עם ייצוג משפטי הוגן ומטילים עליהם עונש סמלי שבסופו הם משתחררים וחוזרים לביתם בלא פגע (מאוששים כלכלית כי הרשות הפלסטינית משלמת כסף למשפחתם).

מדינה שמנסה "לשקם" מחבלים במקום לחסל אותם מיידית היא בטח לא מדינה ש"תוקפת את הטרור". להיפך, היא מכילה ומפייסת אותו. ומי שלא תוקף את הטרור, אתם יודעים מה קורה לו נכון?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/709/551.html?hp=1&cat=479&loc=10

תגוביות:

1.העם דורש וידוא ירי.

2.גם בעניין מיידי האבנים ישראל לא מסוגלת להתמודד. במקום לאפשר לחיילים לירות במיידי אבנים, הם בורחים, כי אסור לחיילים להגיב. אם היו מגיבים כמו המח"ט, לא היינו רואים יותר את התופעה הזו. אותו דבר עם הדני שקיבל אם 16 בפנים מקצין. היום הוא כבר לא יעיז לבוא לכאן כדי להתגרות בחיילי צה"ל. רק תגובות החלטיות מצה"ל ישנו את המצב. גם במקרה של המרמרה. אם צה"ל היה מגיב בכוח מלכתחילה, במקום לשלוח חיילים עם רובי צבע, לא היה נוצר מצב שהיה צורך להרוג את המתפרעים, כי הם היו רואים שצה"ל נחוש במשימה שלו. אולי כשהדור הנוכחי של הזקנים ייעלם והדור החדש יקח את ההגה לידיו ישתנו דברים.

3.בארה''ב היה מקבל 30 שנה בכלא בלי קשר אם זה טרור או פלילי.

4.הכחדה מיידית של חלאות הזן הלא אנושי מונעת פיגועים בעתיד.

הציונות הדתית עדיין איננה הרוב במדינת ישראל רבתי אך היא הצליחה לתרום תרומה מכרעת להקמתה, דה פאקטו כמובן, של "מדינת יהודה", כתב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/303893

תגוביות:

1.מי שאשם בהופעתם של הטרוריסטים היהודים המשיחיים המשוגעים מהגבעות הם האימפוטנטים שמפקירים את היהודים ונוהגים בערבים בכפפות של משי.

כמו שבג"צ וביהמ"ש העליון (שזה, אגב, למי שלא יודע, שני דברים שונים), נכנס לוואקום שיצרה הכנסת והממשלה והוסיפו לנו חוקה מטופשת ומתחמי סבירות אידיוטיים, כך גם המטורפים מימין נכנסו לוואקום שיצרה מערכת הביטחון שאיפשרה ליהודים להירצח בסיטונאות מאז אוסלו, ועוד תחת הסיסמא, שאפילו לכתוב אותה מעלה זעם וחלחלה, "קורבנות השלום".

באותה צורה, יש לראות את הילד המסכן הערבי, שהוא עצמו, באמת לא אשם בדבר, כ"קורבן השלום" ולבקש מהערבים להפגין "איפוק", כי מדובר ב"מתנגדים לשלום" שהם במיעוט.

זה שמאפשרים להר הבית להיות מנוהל ע"י קבוצת קיצונים הורסי ארכיאולוגיה, לאפשר לאנשים להתפרע שם ולצרוח "אללה אכבר" ולשמש מטרד במקום ציבורי בהכרח מעודד קיצוניות מהצד השני.

אם הייתי רואה שיש אנשים (ערבים) שיכולים להיכנס לבנק, בנוכחות שוטרים ושומרים שנמצאים שם ולקחת בכוח כסף מהכספת וללכת הביתה, בלי מסכה, בלי כלום, עם חיוך, אחרי שדחפו את הפקיד ואת האזרח הנורמטיבי שניסו למנוע את העבירה, מגרשים אותם מהבנק ועוצרים אותם ומוציאים נגדם צו הרחקה מהבנק.

וזה דוגמא שמדגימה בדיוק מה שקורה שוב ושוב במציאות כל יום.

הבנק מודיע שיש לו הפסדים בגלל הלקיחות מהכספת אז הוא מעלה את העמלות לכל הלקוחות.

בתגובה, קבוצה של כמה לקוחות (יהודים / מתנחלים) באה ולוקחת בכח גם היא מהכספת כי נמאס לה להפסיד על לא עוול בכפה.

ואז פתאום יש עליהום ענקי נגד הקבוצה הזו בתואנה שהציבור של המתנחלים הוא גזלן ופוגע בכל הלקוחות של הבנק וצריך לגרש אותם מהבנק ולהחרים את כספם.

2.ברגע שתוקם מדינת יהודה נעבור לשם ונשאיר את כל המשיחיסטים השמאלנים כמו דיסקין שיהיו קורבנות השלום של עצמם.

3.הקרציה מתלוננת שהכלב מתגרד.

ואיפה אבישי רביב התורן? מי מחליף אותו? שנים שהשב"כ מפעיל כנופיות מתנכלים. כל התג מחיר התחיל אצלם. את מי הם משקרים? כל המטרה לפנות ישובים.

למעלה מעשרים נערים קיבלו בתקופה האחרונה צווים מינהליים המגבילים אותם בהגבלות שונות, בצורה דרקונית ללא משפט.

על הנערים הוטל שלא לצאת מפתח ביתם בשעות הערב ועל חלקם אף הוטל מעצר בית מלא למשך כל שעות היום. כמו כן, נאסר עליהם להיכנס לאזור יהודה ושומרון, לירושלים ועל חלקם נאסר להגיע לישוב יד בנימין או צפת. בנוסף, נאסר עליהם ליצור קשר עם מספר מחבריהם. על חלקם אף נאסר ליצור קשר עם 16 מחבריהם.

"הצו הביא גם לאכזבה וגם לשמחה", אמר נעם וגנר בשיחה עם הקול היהודי. "האכזבה היא שבמקום לפגוע באויב, מערכת הבטחון פוגעת בנו, והשמחה על כך שכנראה הם סימנו אותנו כאנשים שפועלים למען עם ישראל". וגנר (18), התגורר בגבעות שבאזור בנימין וכעת נתון במעצר בית לילי למשך חצי שנה בבית הוריו שבמעלה אדומים. "אנחנו נשארים שמחים ובוטחים בה'", מוסיף וגנר.

www.hakolhayehudi.co.il/news/%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%98%D7%97-3442

http://www.hakolhayehudi.co.il/pics/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9C1.jpg

https://rotter.net/forum/scoops1/240555.shtml#182

תגוביות:

1.הדמוקרטיה מצפצפת עליהם. הם ילמדו איך להתנהג בצורה דמוקרטית?
אולי מי שנתן להם מעצר מנהלי בלי משפט ובלי ראיות ילמד מה זו דמוקרטיה ולא הם. כשהחמאס מדבר על התקוממות הוא מדבר על רצח המוני של יהודים,
על מחבלים מתאבדים שיתפוצצו בתוך בתי קפה, מסעדות ואוטובוסים, על עשרות טילים שישוגרו לגוש דן, על מחבלים שיחדרו ליישובים דרך מנהרות ויבצעו טבח.

כשיהודים מדברים על התקוממות זה כל כך רחוק מהדברים האלו, גם בצורת הדיבור וגם בכוונה של הדברים. אלו יהודים שחיים במציאות ביטחונית קשה
והצבא לא מספק להם הגנה בגלל הממשלה שמסרסת את הצבא, אז הם מדברים מדם ליבם. כואב להם שיהודים נרצחים פה ודם יהודי נשפך כמים ואין תגובה הולמת על כך. כואב להם לראות יהודים שמושלכים לבית סוהר בלי שום ראיות או משפט צדק. כואב להם לראות איך בג"צ בעד הערבים ונגד היהודים. אז מה הם יעשו? ישבו בשקט? הם זועקים. מה עושה ילד קטן שכואב לו? שותק? הוא צורח.

2.אני חושב שהם מתכוונים לומר שתג מחיר זה סימפטום שנוצר ממצב של צבא עם ידיים קשורות וחוסר ביטחון ליהודים. במקום להחזיר ליהודים את הביטחון בוגי נלחם בסימפטום וביהודים וזה רק גורם להעצמת תחושת חוסר האונים ולעוד יותר תג מחיר. במילים אחרות, לשיטתם, אם הצבא ייצור הרתעה בשטח לא תהיינה פעולות תג מחיר.

3.לא נראה לי שזה כל כך דמוקרטי לקחת ילד בן חמש עשרה ולהגביל אותו ללא משפט. זה לא עומד בשום מבחן דמוקרטי ובטח לא במשפט ובג"ץ. ובקשר להתבטאויות שלהם, ישנם חברי כנסת ערבים שמתבטאים עשרות מונים גרוע מהם. שיגרת הפיגועים בירושלים רבתי והשומרון זאת הפקרות ואפשר להבין את מה שהם רשמו. הם בסך הכל ילדים. כמובן שאין הצדקה לקחת את החוק לידים! מצד שני שלטון דמוקרטי מחוייב לעשות הכל כדי להגן על אזרחיו ובישראל אם אזרח נהרג או נפצע בפיגוע והפייסבוק לא גועש, אז הכל בסדר ומצפים ליום שקט יותר ושההרוג יכנס בשקט לסטטיסטיקה. זאת התחושה.

4.בינתיים ההזויים היחידים הם אלו שעוצמים עיניים מול הטרור הערבי וקונים את הזיות התקשורת על מסוכנותם של כמה בני 15 מיישוב כזה או אחר...

5.בינתיים אין נגדם שום הוכחה ממשית, הכל באוויר. אשמתם היחידה שהם גרים בגבעות והמדינה מעוניינת לפרק את הגבעות כדי לסחוט את הישובים לקווי מיתאר של גיטאות וכך להוביל לקריסתם. אבל לא נורא. עשו זאת למתנחלים כבר כל כך הרבה פעמים שהתרגלנו.

6.לבי על הנערים המסכנים ולבי לבי על המדינה שתחת להלחם בטרור נלחמת בבניה. אנשים חוששים פה להביע אמפתיה לנערים המסכנים האלו. הפכנו להיות מדינת משטרע חשוכה ומסוכנת. לו המשטר הנוכחי היה קיים בשנות טרום הקמת המדינה, זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין (מנהיגי האצ"ל) היו מקבלים צווים מינהלים מהקיבוצניק הרפתן השמאלני בוגי יעלון.

הימין נבחר ושוב השמאל שולט פה ביד רמה בצורה דיקטטורית שאינה מביישת מדינות עולם שלישי מהסוג הגרוע ביותר.

7.עמדתם הקיצונית נובעת מפשיטת הרגל המוסרית של המדינה כלפי המתיישבים היהודיים ונכונותה לוותר על עקרונות חיוניים לעם ישראל, כמו הבטחת בטחון האזרחים, אכיפת חוק שוויונית, שמירה על חבלי מולדת. לכן אני אישית, למרות שאיני מסכים עם דרכי פעולתם, מסרב לגנות אותם, וגם מצפה שהמדינה תכבד את כללי המשחק של משטר דמוקרטי, כמו שהיא יודעת לעשות מול כל אוכלוסיה אחרת החולקת באופן מהותי על התנהלותה (מסתננים, אתיופים, חרדים, מחבלים), ותכבד את זכויות האזרח של הנערים האלה. כל שימוש בשפה אלימה כלפיהם, המצדיק את הפרת הזכויות האזרחיות שלהם והמפלה אותם לעומת אוכלוסיות אחרות, מגונה.

8.הימין האידיאולוגי כבר לא מרגיש ששירותי הביטחון הם שלנו אלא הם של האויב. הכוונה למשטרה, לשב"כ ולמערכת המשפט. המשטרה השב"כ ובעיקר בג"צ והמנהל האזרחי משרתים את הערבים ולא את היהודים.

9.האפלייה באכיפה היא בעיה שנטועה עמוק במערכת המשפט הישראלית המעוותת. לא מתייחסים מספיק לבעיה הגדולה המתקראת בג"ץ ושלוחותיה, ולכן גם לא ידברו על זה בשום מקום. התקשורת תנפח יותר מקרים של טרור יהודי, הטרור הערבי יוזכר רק במקרים חריגים.

כמו כן - נחשף האתר החדש של התנועה

http://www.zehut.org.il/

הקופה הלאומית לבניין ארץ ישראל הוקמה על ידי תנועת 'נחלה' על מנת לסייע לתנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון ולפעול לגאולת קרקעות ובתים ברחבי יהודה ושומרון, הקמת יישובים חדשים, פעולות הסברה וחינוך דור חלוצים חדש.

באמצעות הקרן החדשה מבקשים בתנועה להיות למעשה "קופת קק"ל הכחולה" של ימינו, ולהוכיח לממשלה ולמקבלי ההחלטות כי עם ישראל רוצה לראות את המשך הבנייה וההתיישבות ביהודה ושומרון, על אף המאמצים הנגדיים לעצור כל תנועת מחרשה על הקרקע.

בין המצטרפים לקריאה לחדש את הקופה הכחולה לבד מהשרים שצפויים להשתתף בהשקה גם הרב חיים דרוקמן, ראש ארגון רבני דרך אמונה, הרב ברוך אפרתי, תנועת 'קוממיות', תנועת 'רגבים', 'מטות ערים' ראשי סניפים בליכוד וארגונים רבים נוספים.

הקרן הלאומית לבניין ארץ ישראל הציבה יעד לגייס הון ציבורי על ידי הפעלת עם ישראל כולו. "בלב כל יהודי בארץ ובעולם פועמת נקודת הקשר לארץ ישראל. רגש עמוק זה כלפי הארץ מחפש דרכי ביטוי.

לא כל יהודי יכול להיות פעיל באופן אישי בהקמה של ישוב חדש או בפעולה של רכישה. כל יהודי ויהודי יכול לקחת חלק בהמשך התהליך הציוני על ידי תרומה. שותפות של העם כולו תייצר את ההון הנחוץ כל כך להמשך תהליך גאולת הארץ ויהדק את הקשר בין העם לאדמתו", מסבירים מארגני המיזם.

עוד אומרים שם כי התרומה לקרן תיעשה על ידי קופות שיחולקו ברחבי ארץ וברחבי העולם, כאשר היעד הינו שבסופו של דבר בכל בית בישראל ובקרב יהודי העולם תועמד קופת הקרן. בשבועות האחרונים כבר החלה הרצה של 2,500 קופות ברחבי הארץ והמבצע זכה עד כה להצלחה רבה.

בברכתו למיזם אומר הרב חיים דרוקמן: "אנחנו מצווים להמשיך בתהליך של בניין הארץ, ולשם כך, יש צורך לגאול את כלל חלקי הארץ שעדיין לא נמצאים בידינו". השר ישראל כץ: "אני בהחלט מאמין כי הגיע הזמן לחדש את הקופה הכחולה הן בשל הצורך החינוכי של שיתוף העם בבניין הארץ והן בשל גיוס משאבים פיננסיים הנחוצים היום כל כך לגאולת אדמות בכל חלקי הארץ".

השר אורי אריאל מברך ואומר: ״אני מברך את תנועת נחלה ודניאלה וייס על הקמת הקרן החשובה. אמשיך לסייע ולהגדיל את ההתיישבות היהודית בכל רחבי הארץ וכמובן ביהודה ושומרון ביתר שאת״.

השרה גילה גמליאל מברכת אף היא על מיזם הקופה הלאומית ומדגישה כי "הקופה הלאומית תיצור את קשר הזהות והשייכות שהיה חסר כל כך בתקופת הגירוש. זהו מיזם חשוב מאין כמותו, בדרך ללגיטימציה כלל ישראלית להתיישבות".

חברת הנהלת תנועת נחלה, דניאלה וייס, מסכמת ואומרת: "בעבר הלא רחוק התגייסו המוני בית ישראל באמצעות הקרן הקיימת לישראל לרכישת קרקעות והקמת ישובים בהיקף נרחב. למרות כברת הדרך שנעשתה, המשימה עדיין לא הסתיימה - ישנן קרקעות רבות אשר עומדות על שיממונן ומחכות שיבנו אותן ויישבו בה משפחות ומתיישבים רבים.

בשטח ישנה הקפאה שקטה והממשלה פשוט אינה בונה ביהודה ושומרון בשל סיבות רבות, ביניהן לחץ מצד גורמי חוץ דוגמת ארה"ב ואירופה וכן ארגוני שמאל שמשקיעים משאבים רבים בכדי לעצור את התיישבותם של יהודים רבים ביהודה ושומרון ובמרחב כולו. אנחנו מאמינים כי אלה שרוצים לראות את תנועת ההתיישבות נמשכת ביתר שאת על ידי גאולת קרקעות, יתרמו מכספם לטובת המשך המפעל הענק הזה של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/306224

המערכה על המשך היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית נמצאת ברגע קריטי, שבו כל ויתור עלול להוביל אותה לדיקטטורה

1.הגמרא, במסכת סנהדרין, דנה בשאלה מאלו עבירות חייב אדם להימנע גם במחיר קיפוד חייו, ומסיקה שיש רק שלוש עבירות כאלו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

אולם, אז מוסיפים האמוראים הסתייגות קריטית, לפיה רשימה זו תקפה רק בימים רגילים. אולם, "בשעת גזירת מלכות" חייב אדם להימנע, גם במחיר אובדן חייו, אפילו מ"שנויי ערקתא דמסאנא". על פי הסברו של רש"י הכוונה היא שאם יהודים נוהגים לקשור את שרוך הנעל בדרך אחת, והגויים קושרים בדרך אחרת, בשעת השמד יש להקפיד על הקשירה כדרכם של יהודים, אפילו במחיר איבוד החיים.

2.הדמוקרטיה הישראלית בסכנה. קשה להפריז בעוצמת הסכנה הנשקפת לשיטה הדמוקרטית מצד קבוצה של פקידים ששמו להם למטרה להתעלם התעלמות מוחלטת מעקרון הפרדת הרשויות ועקרון שלטון הנבחרים.

ראש וראשון לקבוצת הפקידים הללו הוא היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. אם עד לאחרונה חשבנו שוינשטיין לא סופר רק את נבחרי הציבור, לאחרונה התברר שהוא לא סופר אפילו את השופטים. במכתב שאין לו אח ורע הודיע וינשטיין על החלטתו להתעלם מהחלטתה של שופטת בית הדין האזורי לעבודה בעניין משחקי ליגת הכדורגל בשבתות.

וינשטיין כנראה התרגל שמותר לו הכל, מאחר שכך הוא נוהג במערכת יחסיו מול נבחרי הציבור ומקבלי ההחלטות. היועצים המשפטיים, ובעיקר היועץ המשפטי לממשלה ואנשי צוותו, כבר מזמן שכחו שהם בני תמותה רגילים וגם לסמכויותיהם ישנם גבולות מסוימים. חומת הדמוקרטיה הולכת ונפרצת לנגד עינינו.

3.קו החזית במערכה הזו איננו קל לסימון, ולעתים ישנם כאלו שאינם מבחינים היטב בחלקים חשובים שלו. דוגמה טובה לכך היא פרשת מינוי המפכ"ל הבא של משטרת ישראל.

השאלה מי יהיה המפכ"ל חורגת הרבה מעבר לשאלת התאמתו של מועמד זה או מועמד אחר. השאלה נוגעת לרובד הבסיסי ביותר של עקרון שלטון הנבחרים. האם הכוח למנות את ממלאי התפקידים החשובים והמשמעותיים במדינה נתון בידי נבחרי העם, או שהוא נלקח מהם על ידי אוליגרכיה פקידותית שממנה את עצמה ושולטת בעצמה.

כבר ציינתי בעבר שגל הירש איננו המועמד המועדף עלי אישית כמפכ"ל, אולם זאת היתה בחירתו של הדרג הנבחר, במקרה הזה השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. אם ארדן ירצה לשנות את הבחירה ולהביא מועמד אחר מחוץ לשורות המשטרה זה לא יהיה אסון.

אולם, אם ארדן יכנע וימנה את אחד מנציבי המשטרה, ויהיה זה הניצב הראוי ביותר, ניתן יהיה לסמן בכך את נפילתו של עוד מעוז, אחד האחרונים שעוד נותרו בחומת הדמוקרטיה הישראלית המתפוררת. בנקודת הזמן הזו אסור לשר ארדן להיכנע ללחצים, הוא חייב למצות את המהלך ולהצליח למנות מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה, להיהרג פוליטית, ולא לעבור. ממש כמו עם אותם שרוכי הנעל בשעת השמד.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/306252

תגוביות:

1.המוסד השלטוני העליון במדינה דמוקרטית הוא הכנסת. אמנם גם לה יש לשים ריסונים, אולם בסופו של דבר היא הקובעת. כאשר הכנסת רופסת, נכנסים אותם גורמים המוזכרים כאן ופועלים כראות עיניהם. קיימת במדינה תופעה של אימוץ שיטות חרדיות על ידי החילונים. מול מועצת גדולי התורה, הם הקימו את "מועצת גדולי החברה" הלא הוא הבג"צ וכן את מעמד "גדול הדור" שדעתו מכרעת בכל, והוא היועץ המשפטי לממשלה. חברי הכנסת מועלים בתפקידם ואינם לוקחים אחריות עליו.

2.אין דמוקרטיה בישראל. בשביל לשמור על מה שנקרא דמוקרטיה - שופטי בג"צ וחבריהם מהפרקליטות ויועצי המשפט השונים - נוהגים כדיקטטורים.

בשנת תרמ"ב (1882) נפתחה תקופה חדשה בתולדות עם ישראל בה עלו לארץ ישראל 30,000 יהודים מלאי התלהבות ומרץ לחדש חיים יהודיים בארץ ישראל, להפריח שממה, להקים יישובים, לעסוק בעבודת האדמה ולסלול את הדרך לתקומת העם בארצו. בפרק זה החלה ההתעוררות לסחוף חלקים נרחבים של העם בכל תפוצותיו. ההתעוררות החלוצית הזו והצלחותיה בהקמת ישובים בתנאים קשים, ובפיתוח חקלאות נגד כל הסיכויים, הביאה בעקבותיה דיונים סוערים בקונגרסים הציוניים בדבר הצורך להרחיב את שטחי הקרקע עבור ההתיישבות המתחדשת.

בקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 העלה צבי הרמן שפירא את הרעיון להקים קרן לאומית של העם היהודי לרכישת אדמות בארץ ישראל. ארבע שנים לאחר מכן, בקונגרס הציוני ב – 1901, הוכרז על ייסוד הקרן הקיימת לישראל. השלבים הראשנים של רכישת קרקעות הניבו יבול דל יחסית.

במשך 20 שנה נרכשו 25,000 דונם בלבד. אדמות קרני חיטים, אדמות חניתה, ביריה, כנרת ועוד ועוד נרכשו על ידי הקק"ל והיא אף תמכה בשלבים הראשונים של הקמת תל-אביב, העיר העברית שצמחה מן החולות. עם זאת, הפער בין ההתלהבות החלוצית מחד גיסא ושטחי הקרקע המועטים שעמדו לרשות המתיישבים מאידך גיסא, יצר לחץ על ראשי היישוב בארץ ואילץ אותם לשנס מותניים ולעשות מעשה שימריץ את תהליך רכישת הקרקעות.

"הועדה הארצית לתרומות הקרן הקיימת לישראל בארץ ישראל" החלה בתהליך גאולת קרקעות שהגיע להיקפים של מאה אלף דונם בשנה ובהמשך אף למאתיים אלף דונם בשנה. בזמן הקמת המדינה עמדו רכישות הקק"ל על קרוב למיליון דונם.

באותה תקופה, התעוררו שאלות רבות סביב תפקידה של הקק"ל בתוך המציאות החדשה. הקק"ל היתה חיונית דווקא במציאות החדשה של מדינת ישראל בכך שבסמכותה, כמייצגת העם היהודי בכל תפוצותיו, היה לגאול קרקעות ולפתח התיישבות עבור הציבור היהודי. במשך השנים העשירה הקק"ל את מרחב פעולותיה ועסקה בייעור, בטיפול בפרויקטים של משק המים, בעזרה מגוונת לישובים וערים ואף המשיכה בגאולת קרקעות.

מלחמת ששת הימים אמורה הייתה להיות עמדת זינוק היסטורית עבור הקק"ל אך בפועל, המובן מאליו לא התרחש מעצמו, ובשל זהירות פוליטית, פעולות הקק"ל בתחומי יהודה ושומרון הגיעו להיקפים קטנים ובעיקר באזורים הסמוכים לקו הירוק ובאזור ירושלים.
הרי הטרשים ביהודה ושומרון חיכו בדממה מתוחה לגאולתם. 70% משטחי יהודה ושומרון עמדו שוממים לחלוטין כאשר עם ישראל שב אליהם במלחמת ששת הימים.

למעלה מארבעה מליון דונם אדמות מדינה חיכו לגאולה. ואכן, ההתיישבות היהודית שהחלה צעדיה בגוש עציון ובחברון, יצאה לדרך נועזת בעקבות מלחמת יום כיפור והרי הטרשים כוסו אחד אחר השני במרבד של ישובים יהודיים פורחים.

המהפכה העצומה שהתרחשה בלב ארץ-ישראל עוררה מנמנומם הממושך את הכפרים הערביים שסבלו מהזנחה ואדישות מצד הכובש הירדני. חבלי ארץ שלמים החלו להתעורר מתרדמה של מאות שנים. במשך תקופה של 48 שנה קמו 250 ערים וישובים יהודיים ובהם 400,000 מתיישבים. החלה להתפתח חקלאות יהודית מרשימה. הגפן אשר נעלמה מהשומרון בתהליך הרסני של מאות שנים חזרה לפרוח ולתת פריה בשפע. ענפי חקלאות שונים החלו להתפתח. מוסדות חינוך ומפעלי תעשיה ויוזמות תיירות מגוונות הפכו לאבן שואבת לציבור מכל רחבי הארץ. אך האוכלוסיה הערבית לא נשארה אדישה לנוכח התמורות שחלו בשטח והחלה לדחוף לתהליך מואץ של השתלטות על 2 מליון דונם אדמות מדינה.

פרישת ההתיישבות, היקפה ועוצמתה, אשר ינקו השראתם ממנהיגי גוש אמונים ובראשם הרב משה לוינגר והרב חנן פורת זכרם לברכה, יצרו מציאות חדשה בתולדות עם ישראל; עם ישראל חזר אל לב ארצו לא רק ככובש במלחמת נצחון אלא כבעל בית השב אל ארצו שלו, מטפח אותה בחיבה רבה ונאחז בה בעוצמה.

אך המלאכה לא תמה. הארץ נשארה הרבה מאד לרשתה כדברי הקדוש ברוך ליהושע בן נון לאחר 14 שנות כיבוש והתנחלות.
בעשור האחרון ממשיכה תנועת נחלה ליישם את היעדים שהציבה תנועת גוש אמונים - לישב את כל מרחבי ארץ-ישראל . תנועת נחלה אינה מסתפקת בפיתוחם של הישובים הקיימים ומכשירה גרעיני התיישבות המיועדים להקמת נקודות התיישבות חדשות – הר אלישע מדרום לעפרה, ניר-יה – דרומית למעלה שומרון, כוכבא ליד חלחול, רגב – מזרחית לשכם ומקומות רבים נוספים.

במציאות החדשה שנוצרה ביהודה ושומרון, מתעורר מחדש הצורך לחדש תנופה של גאולת אדמות כדי לצאת מהמצור ומההקפאה שנכפו על ממשלת ישראל על ידי ארה"ב ואירופה ועל ידי ההשתלטות הערבית על אדמות מדינה.

מזה מספר חודשים יצאה תנועת נחלה ביוזמה לחידוש הקופה הלאומית לבניין ארץ-ישראל וזאת מתוך מחשבה שחייבים לפרוץ את חומות הגטאות שנכפו על ההתיישבות ביהודה ושומרון. יש לשים לב כי הדריכה במקום ביהודה ושומרון בכל הנוגע ליוזמות התיישבות מקרינה על ההתיישבות בנגב ובגליל שנתקלת בקשיים רבים. תנועת נחלה החלה בהפצת אלפי קופות ברחבי הארץ וזכתה לאהדה רבה. האפשרות שניתנת לכל יהודי לבטא את אהבתו לארץ ישראל ואת רצונו לחזק את האחיזה בכל מרחביה, מעוררת שמחה רבה ומחזקת את האמונה ביכולתו של עם ישראל להיאחז בלב הארץ אל מול ניסיונות חוזרים ונשנים של העולם לקרוע מעם ישראל את מקור החיים של קיומנו בארץ ישראל.

הקרן הקיימת קמה בשעה שגור אריה יהודה קם מרבצו והחל לשוב לארץ ישראל. עתה, מדינת ישראל חזקה ועוצמתה מעוררת השתאות בקרב אומות העולם. עם ההתפעלות מעוצמתה של ישראל גוברים כוחות הבלימה וההרס מצד העולם. לפיכך מתעורר צורך דחוף לנקוט יוזמות שתגרומנה לכך שהמפעל הציוני יואץ דווקא באותן נקודות בהן העולם רוצה לבלום את הממשלה.
אנשי ציבור רבים, ראשי מועצות, ראשי ערים, תנועות הנוער והגופים ציבוריים כמו קוממיות, רגבים, מטות ערים, רבני דרך-אמונה ועוד, הצטרפו ליוזמה של גיוס הון עממי לגאולת אדמות בכל מרחבי ארץ-ישראל.

לפני 100 שנה ההתיישבות בארץ ישראל הייתה בבחינת תינוק רך שנים שאם לא תומכים בו הוא אינו יכול להתקיים. היום, עם ישראל חזק בארצו, אך עם זאת כוחות ההתנגדות העולמיים למדינת ישראל פועלים בעוצמה רבה, ואכן גם עתה - כאז, עם-ישראל נמצא בשעת מבחן גורלית. וכמו פעמים רבות בשעת מבחן ההתעוררות של העם יש בכוחה לנסוך רוח חדשה בממשלת ישראל, להדוף בכוחות מחודשים את לחצי העולם ולצאת לפרק חדש בו תגבר האחיזה של עם ישראל בכל חלקי הארץ וביהודה ושומרון – לב ארץ-ישראל, ביתר עוז.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/13975

"מה הבדיחה הזו"?

בעקבות הסרטון בו השתלטו כוחות הביטחון שלשום על המחבלת שניסתה לדקור אנשי ביטחון בתחנה המרכזית בעפולה, נדהם ח"כ ינון מגל (הבית היהודי) מהדרך בה התמודדו כוחות הביטחון עם האיום הבטחוני מולם.

"איבדנו את האינסטינקט הבסיסי שלנו", אמר מגל הנסער בראיון לתוכנית הבוקר עם אורלי וגיא, כשהוא מתייחס לתקרית מול הישראלית מנצרת אסראא עבד. "עומדים שם איזה 10 חמושים, זזים קדימה ואחורה, מחסניות נופלות, אחת עם ארטיק, אחד עף לו הקשר, מה הבדיחה הזו? בנאדם שמאיים בסכין, צריך לירות לו כדור בראש. פשוט מאוד".

מגל לא חושב כי יש לנסות להשתלט על המחבל בעודו בחיים ולבצע תחקיר מודיעיני - וסבור כי הנוהל שהזכיר היה צריך להיות תקף גם כלפי רוצחים יהודים מסוימים. "אל תחשבו על זה במונחים של גזענות. ביגאל עמיר ברור שהיתה תקלה שלא חיסלו אותו, וגם את שליסל היו צריכים לחסל. כשמישהו שולף סכין ופוגע בחפים מפשע, לא צריך לחשוב. יש פה מלחמה, דוקרים פה אנשים".

"שכחתם מה זה אויב"

חבר הכנסת, איש תקשורת בעבר, תקף את המגישים על "האידיאולוגיה שאתם מייצגים במשך עשרות שנים", ואמר כי יש לכך קשר למצב הנוכחי. "אתם שכחתם מה זה אויב", כעס מגל, "אנחנו נשארנו עם ירושה שאתם השארתם לנו - שאחרי האינתיפאדה הראשונה רבין נכנע לטרור ועשה את הסכם אוסלו המופקר והמופרך. את התוצאות ראינו באינתיפאדה השנייה ועד היום.

"לפני אוסלו, רוב העולם היה איתנו נגד מדינה פלסטינית", המשיך מגל במתקפה, "כל האיוולת שמדובר פה בעם, שיש פה כביכול עם פלסטיני - אין עם ולא תהיה לו מדינה, וצריך לגדוע לו את התקווה. הערבים צריכים לדעת שמי שבמלחמה מניף סכין, אז אנחנו יכולים להגיד שלום לחבר תת-מקלע, וחבר פראבלום, ויכולים לא רק לספור אינתיפאדות אלא רק נכבות. מי שפותח במלחמה, שייקח אפשרות שישלם מחיר כבד".

מגל, הבוקר. "צריך לגדוע את התקווה שתהיה מדינה פלסטינית"

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1152196&utm_source=mivzakimnet&utm_medium=rss&utm_campaign=mivzakimnet

בתגובה להנחיית מנהל מד"א לטיפול במחבלים פצועים קשה לפני יהודים, דורש ח"כ בצלאל סמוטריץ' לתקן את ההנחיות בנושא.

מנכ"ל מד"א אלי בין סיפר היום (רביעי) כי הנחיות הארגון מחייבות להעניק סיוע רפואי ראשוני למחבל פצוע, אף אם בזירת הפיגוע מוטל אזרח שנפצע אך מצבו טוב יותר משל המחבל.

בתגובה לדברים פנה ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) למנכ"ל מד"א אלי בין, וקרא לו לשנות לאלתר את ההנחיה. בפתח מכתבו שיבח והעריך סמוטריץ' את פעולות הצוותים והמתנדבים של הארגון הפועלים במסירות להצלת חיים בימים אלה.

עם זאת כותב ח"כ סמוטריץ כי הזדעזע לשמוע את הנחיית בין. "התבטאותך זו עומדת בניגוד מוחלט למוסר האנושי והיהודי", כתב סמוטריץ' לבין.

הוא הוסיף כי "אין אפשרות לקבל מצב בו ארגון הפועל מטעם מדינת ישראל ומשמש כארגון עזר רשמי שלה, ינחה באופן כזה את צוותי ההצלה שלו. לא יתכן כי אגודה ציבורית המעוגנת בחוק המדינה, תקפח את בריאותו של אזרח המדינה משום שהטיפול ניטל ממנו ומוענק למחבל שבא ליטול חיים, לפגוע ביהודים ולנעוץ סכין בריבונותה של מדינת ישראל והעם היהודי".

עוד כותב ח"כ סמוטריץ' למנהל מגן דוד אדום כי "הדעת לא סובלת כי ארגון רפואה הקיים מכוח המדינה יונחה להשאיר אזרח פצוע ולמנוע ממנו טיפול, יתכן אף תוך מחיר של איבר או הליך שיקומי ארוך זאת בעת שהטיפול הרפואי נלקח ממנו ומוענק למחבל המתועב שבא לרוצחו נפש. אין אמנה בינלאומית כלשהי שניתן לתלות בה את הטרוף המוסרי הזה".

סמוטריץ' דורש לערוך בירור בעל פה עם אלי בין וכותב כי אם ההוראה לא תשתנה לאלתר, יאלץ לפעול בדרכים אחרות באמצעות הכלים העומדים לרשותו כחבר כנסת.

סמוטריץ' מבהיר לבין וכותב "אבהיר ואדגיש כי אין בכוונתי לשקוט אם מצב זה לא יתוקן, אפעיל את כל כוחי על מנת להשיב את השפיות להנחיות הארגון היקר, מגן דוד אדום בישראל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/307801

תגוביות:

1.מרוב רצון להישמע יפה נפש הוא מעוות את המוסר היהודי. קודם כל מטפלים בפצועים יהודים ורק אחר כך במחבלים.

2.מנכ"ל מד"א שבוי במילים המכובסות של התקשורת השמאלנית "מפגע" ו"פיגוע". מדובר ב"רצח" וב"רוצח". והיות וכוונת הרוצח לרצוח רק יהודים כי הם יהודים, יש לקרוא לו "נאצי".

3.זה מה שקורה כשמד"א כפוף לצלב האדום. עצם העובדה שראש ארגון ישראלי מעז להודות שמבחינתו אין הבדל בין ישראלים לאויביהם המוכחים זו פגיעה מזוויעה בהרתעה הישראלית, ויש לשקול את המשך הגיבוי שאנחנו נותנים למד"א - לפחות כל עוד האו"מניק הזה עומד בראשו. צעד ראשון שמתבקש: לא לתרום דם דרך מד"א. יש מספיק ארגונים שעוסקים גם הם בהתרמת דם וצריך לעשות זאת רק דרכם. צעד שני: שלא נצטרך, אבל אם חלילה כן - מזעיקים את אנשי "הצלה" 1221*. מד"א מחוץ לתחום.

כעת על הדוכן

לצפיה

1.יש משהו לא הגון בחלק גדול מהביקורת שהאופוזיציה מטיחה עכשיו בבנימין נתניהו סביב גל הטרור הנוכחי. ראשית, משום שאין ויכוח על כך שהעילה המרכזית לפיגועים ולרציחות - "מסגד אל־אקצא בסכנה" - היא עלילה שאין לה שום בסיס במציאות. שנית, משום שגם קוסם אינו יכול לנצח טרור כזה בתוך יום, ואת דרך הטיפול של ראש הממשלה במתקפת הסכינים הזאת יהיה אפשר לבחון רק לאורך זמן. שלישית, משום שכאשר אבו מאזן מדבר עלינו במונחים של רוצחי ילדים, מוטב לו - למי שמכר אותו כל השנים כסבא הטוב, כמבוגר האחראי וכאופציה המתונה - שיחריש.

אבל כל זה לא יכול לשמש כתב הגנה עבור ראש הממשלה. נתניהו, ואת זה כבר אפשר להגיד בפה מלא, הולך ושוחק בהתנהגותו המהוססת, באמירותיו הסותרות ובמדיניותו החלשה, את כל מה שיקר וחשוב לנו.

לא בביטחון פוגע יו"ר הליכוד אלא במשהו עמוק הרבה יותר.

באמונה בצדקת הדרך. נתניהו מחליש את מעמדנו בירושלים, מרסק את הלגיטימיות של מפעל ההתיישבות ושומט את הקרקע תחת הטענה לזכותנו על מקום בית מקדשנו.

בפרפרזה על ה"כן ולא" של שמעון פרס מתעמולת הבחירות של הליכוד ב־1984, אין כמעט נושא בעל חשיבות שנתניהו לא אמר לגביו בשנים האחרונות דבר והיפוכו. עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי לדעת מה הוא באמת חושב, מה הוא רוצה ולאן הוא חותר.

על נושא המדינה הפלסטינית נדמה שכבר נאמר הכל. קודם, ב"נאום בר אילן", הוא הביע תמיכה ברעיון; לפני הבחירות חזר בו ממנו; ורגע אחריהן חזר בו מהחזרה.

אבל המדינה הפלסטינית זה כלום. בנאומיו האיש אינו משאיר ספק בנוגע למה שהוא חושב על ההתיישבות ביהודה ושומרון. ארץ ישראל כולה שלנו, לנצח נצחים. ובשטח? בשטח זה כמה שנים שנתניהו לא מאשר תוכניות בנייה מעבר לקו הירוק. בני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים וליכודניק ותיק, אמר לי השבוע ששום תוכנית בנייה לא אושרה אצלו מאז חזר נתניהו לשלטון לפני שש שנים. חיים לוינסון הראה השבוע ב"הארץ" כיצד ב־20 השנים האחרונות בנה נתניהו ביו"ש פחות מאהוד ברק, פחות מאהוד אולמרט ופחות מאריאל שרון. פחות מכו־לם.

אם השמאל רוצה לחזור לגבולות 67' ולכן מתנגד לבנייה, זה מובן ולגיטימי. אבל כמה זמן עוד אפשר להמשיך עם הבלוף הזה של להישבע אמונים לארץ ישראל, לבקר ערב הבחירות במכינה בעלי ולאסוף שם קולות, ובמקביל לא לאפשר להניח שם בלוק? כמה זמן אפשר לעבוד על כולם?

אם נתניהו היה מסביר שהוא בונה רק בגושים, שהרי עליהם אפילו בוז'י הרצוג לא מתכוון לוותר, היה אפשר אולי להבין מה הוא רוצה. אבל מעלה אדומים? איך אפשר להבין הקפאה בפועל של תכנוני בנייה בהיקף ענק שכזה? הרי אין איש שפוי במפלגות הציוניות שחושב שמעלה אדומים לא תישאר על כנה בכל תסריט שהוא. אז מאיפה בא הרעיון לאסור עליה התפתחות?

חשוב להבין שסוגיית הבנייה אינה עוד עיסוק בפתרון בעיות דיור. מדובר בתפיסת עולם. בהצהרת כוונות שאין חשובה ממנה. מקצה העולם ועד קצהו מביטים בראש ממשלת ישראל ומבקשים לדעת מה עמדתו. בית אל שלנו או לא? אריאל מועמדת להריסה או לא? החלטנו להישאר במקומות הללו או לסגת מהם? כי אם ראש הממשלה לא בונה במעלה אדומים - הפרשנות הבינלאומית ברורה. מעלה אדומים בסימן שאלה. מעלה אדומים אינה כמו נס ציונה. מעלה אדומים מתנדנדת. לא הרצוג החליט על כך, נתניהו החליט.

נתניהו, בהסכמה בשתיקה של נצי הליכוד ושל מתנחלי הבית היהודי, מודיע בפומבי לעולם כולו שההתיישבות בעייתית.

אבל למה ללכת עד מעלה אדומים? בשנים האחרונות, זאת יודע כל חבר בוועדה לתכנון ולבנייה, אין אפשרות לבנות בחלקיה המזרחיים והצפוניים של ירושלים בלי אישור אישי של ראש הממשלה, אישור שאינו מגיע. למה? כי בכל פעם "לא זו העת". פעם זה האמריקאים, פעם זה הגרעין האיראני, פעם זה הצורך לגייס את העולם מול הטרור. ראש הממשלה יכול לעמוד שוב ושוב על במות בכל העולם ולהכריז שירושלים המאוחדת תישאר שלנו לנצח נצחים, הוא יכול גם לקבוע שלא ייתכן שמישהו יגיד לנו היכן לבנות בבירתנו והיכן לא, אבל מתברר שזה ייתכן גם ייתכן.

נתניהו, בהחלטותיו לא לבנות בירושלים, שם את בירת ישראל על שולחן המו"מ. במו ידיו. במו החלטותיו. במו מחדליו. וזה עוד בלי להתעמק בנסיגה של כל סמלי הריבונות הישראלית מחלקים חשובים בעיר ובהשלמה שלו עם מציאות שבה יהודים לא יכולים עוד לעלות לומר קדיש על קברי יקיריהם בהר הזיתים. אם בכל פעם שהממשלה עשתה קולות של בנייה ברמת שלמה היו שמים שם עשרה בלוקים, לא שכונה היה אפשר להקים במקום אלא מדינה עם 1.5 מיליון תושבים.

אין איש שפוי שיטען שאדם עם מודעות היסטורית כמו של נתניהו אינו מבין מהו הר הבית ומה חשיבותו של מקום המקדש. ומה עשה ראש הממשלה עם המודעות הזאת? העמיק העמק היטב את ההכרה שמדינת ישראל לא באמת מרגישה שיש לה מה לחפש במקום הזה. המסר ברור וגם קליט. אם חברי כנסת לא יכולים לעלות אל ההר, אם יהודים עומדים בכניסה מושפלים כשערבים נכנסים במסלול ירוק, כאילו הכוהן הגדול בא מגדודי אל־אקצא, אם מוסלמי יכול להתפלל ויהודי נעצר כשהוא רק ממלמל - המשמעות ברורה. ראש הממשלה לא חושב שזה שלנו. אין דרך אחרת להסביר את זה. אין איש שמתייחס כך למקום שהוא מאמין שהוא ביתו.

ואם מנהיג העם היהודי מתנהג כאילו הוא עצמו לא משוכנע ששם נמצא סלע קיומנו, מה לנו כי נלין על ג'מאל זחאלקה שגורס שלא בית מקדש עמד שם אלא מסגד.

אם נתניהו היה אומר משהו מכל זה לפני הבחירות, הייתי מחריש. אבל נתניהו סובב את כולנו בכחש - כך כשבטקסטים מלאי הפאתוס שלו על הבנייה בירושלים הוא נשמע כמו הורדוס; כך כשבהבטחות שלו בנוגע להתיישבות נדמה כאילו מדובר בדגם משופר של זמביש; כך כשהבטיח לנו ממשלה לאומית ורגע לאחר הבחירות החל לעשות הכל כדי לשלב בה את בוז'י וציפי, אלה שסיפר לנו שיביאו את דאע"ש עם טנדרים לירושלים ואותנו עם נגמ"שים לכותל. "הרצוג ולבני מסתירים את כוונותיהם לגבי ירושלים", הבהיל אותנו יומיים לפני הבחירות, ואנחנו אכן נבהלנו, "אנחנו שומרים על אחדות בירושלים. אנחנו בונים בירושלים. זו אינה דרכו של השמאל או של ציפי ובוז'י".

את דו"ח אדמונד לוי ז"ל אתם זוכרים?

הרי כמעט ארבע שנים עברו מאז הקים נתניהו בעצמו את "הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון", וכמעט שלוש שנים וחצי מאז הגישה את המלצותיה. ומה קורה מאז? ראש הממשלה, שהזמין את הדו"ח הזה, מפחד לאשר אותו. עזבו את סוגיית הבנייה. נניח שיהיה אפשר להשלים מחר את כל מה שאנחנו לא בונים היום. אבל המסר.

איזה מסר מעביר מנהיג המחנה הלאומי לעולם כולו? יהודה ושומרון שלנו או לא שלנו? ירושלים היא נושא לדיון או לא?

חמור לא פחות הוא שבמרובע היחסים של ארה"ב־אירופה־ישראל־הפלסטינים העמיד אותנו נתניהו על הצלע הנמוכה והחלשה ביותר. עמדת הנסחט הקבוע. עמדת הקורבן האוטומטי לכל ניסיון פרוטקשן.

אנחנו גם לא בונים ביהודה ושומרון, גם לא בונים בירושלים, גם משחררים מחבלים וגם רואים בעיניים כלות כיצד הפלסטינים גם עושים טרור וגם אינם נדרשים לתרום דבר.

אם ראש הממשלה היה חושב שהוא נותן משהו על חשבון השלום שיבוא, מילא. אבל מכיוון שאחרי ברק ואולמרט אין איש אחד שחושב שהסכם כלשהו נמצא בפתח, ראש הממשלה יודע שהוא משלם במיטב כספנו עבור סחורה שלא תגיע לעולם.

נתניהו משדר בעיקר חשש והססנות.

כל מי שמסתכל עליו מבחוץ מבין בנקל שמדובר באדם שאפשר לכופף אותו. בראש ממשלה שלא נחוש בשום דבר. במי שבשיחת טלפון אחת באנגלית או בהערה אחת של דובר הבית הלבן אפשר להפוך כל החלטה שלו.

במזרח תיכון שבו החזק מנצח, בנימין נתניהו שם אותנו בעמדה של מי שהם גם חלשים וגם לא משוכנעים שהם צודקים ואלה כבר לא עניינים טקטיים של עוד דירה בפסגת זאב או עוד גן ילדים ביצהר. אלה החיים עצמם.

ועוד הערה אחת. לפני הבחירות קראתי כאן לחברי העיתונאים להיות שקופים ולגלות למי הם מצביעים. לגבי עצמי סיפרתי שכמחאה נגד המתקפה הגסה נגד נתניהו אצביע לראשונה בחיי לליכוד. הליכוד עשה בדברים שלי שימוש בקמפיין. זכותו. חובתי שלי, דווקא על רקע כל זה, לא להסס מלבקר אותו.

2.יש מערכון אחד מצחיק במיוחד ב"חמישייה הקאמרית" שבו החברים מתחרים מי מהם היה האחרון שראה את יצחק רבין. נזכרתי בו השבוע כשראיתי בערוץ 10 את "לא חשבתי שהוא יצחק", סרט המתרכז בדמותו של דביר קריב, איש שב"כ בעברו, שכל מה שאפשר להגיד עליו זה שבניגוד לחברי החמישייה הקאמרית הוא "הראשון שראה". לא את רבין, את יגאל עמיר.

נדמה שכבר הרבה זמן לא היה כאן איש שהצליח לעשות מסע יחסי ציבור מרשים כל כך סביב סיפור שלו עצמו היה בו תפקיד שולי כל כך. קריב לא שירת בתפקיד בכיר כלשהו. הוא גם לא חקר את יגאל עמיר. אז מה הסיפור שלו? הוא הגיע ראשון למתקן בפתח תקווה שאליו נלקח עמיר מיד לאחר שנעצר, והספיק להעביר איתו כמה רגעים עד שהגיעו החוקרים האמיתיים.

שלל הראיונות והכתבות על קריב יכול לבלבל בקלות.

אם שוכחים לרגע שקריב היה אז בסך הכל בן 27, אפשר היה לחשוב שמדובר במחזיק תיק רצח רבין בשב"כ.

זה קורה משום שרוב אנשי השירות פורשים לגמלאות בלי לרוץ לתקשורת, מה שמשאיר את הזירה פנויה למעטים שכן עושים את זה, והופך כל מי שמתראיין לסוג של ראש שב"כ. ליאור אקרמן, בכיר לשעבר בשירות שהתראיין בעצמו לסרט, כתב בדף הפייסבוק שלו לאחר שצפה בו כי ציירו את קריב "כמי שעשה תפקידים לא לו וכאילו הכל נסב עליו, בזמן ששימש עובד זוטר".

אבל זה רק הרקע. הסיפור עצמו מעניין הרבה יותר. הסרט, יותר משהצליח להעלות בי מחשבות על הרצח, על רבין או על עמיר, גרם לי להרהר ללא הפסק מי האחראי למחדל שהביא אדם כמו קריב למקום עבודה רגיש כל כך.

קריב, בפנים רציניות להחריד, מספר על דילמה קשה שעבר לאחר שיחה ראשונית עם הרוצח. "שאלתי אותו אם הוא רוצה קפה. הוא רצה. ואני מסתכל על הקפה ומתלבט. מתלבט אם לירוק לו בקפה או לא... הגיע לו שאני אירק לו בקפה. לא ירקתי".

לרגע אתה לא משוכנע אם זה סיפור אמיתי או פרודיה על משהו. אבל הקפה היה רק הפתיח. קריב, מתברר, החדיר למתקן החקירות, בניגוד מפורש לכללים, את האקדח שלו. "החלטתי שתי החלטות. אחת, שאני יורה ביגאל עמיר ומחסל אותו. השנייה, שאני עוד לא עושה את זה". אחר כך, בהמשך, הגיע גם הרגע של קריב לרצוח ממש. "צריך להרוג אותו. אני עם אקדח. אני צריך להרוג אותו. עכשיו... אני כבר אחרי שהחלטתי לעשות את זה".

כדי לחסוך מכם את המתח נספר שברגע האחרון, לאחר שתיאר את ידו המזיעה והרועדת, הוא בחר לא לירות. לא משום שבמדינה מתוקנת איש חוק לא יורה בנחקר, גם אם הוא מאוד מאוד לא בסדר ואפילו אם הוא רצח את ראש הממשלה, אלא כי "הבנתי שאם אני הורג אותו אז הוא ניצח ואני לא רוצה שהוא ינצח".

היה רגע אחד במהלך הצפייה שהכתה בי ההכרה שדביר קריב הוא בעצמו סוג של יגאל עמיר. זה היה כשאיש השב"כ הסביר שחשב אז ש"בשביל מדינת ישראל צריך לשלם מחיר ולהרוג אותו". כשקריב אומר "אותו" הוא מתכוון לעמיר, אבל פתאום נזכרתי שזה בדיוק המשפט שאמר עמיר עצמו כשחיפש הצדקה לרצוח את רבין.

אבל מעבר לכל, הסרט הזה עשה שירות איום ונורא לשב"כ.

במשך שנים מסבירים לנו שמדובר בארגון רציני. שיש שם אנשים שאפשר לסמוך עליהם. אנשים קרי רוח ושקולי דעת שיודעים מתי צריך לעצור במעצר מינהלי כדי למנוע פיגוע ומתי צריך לטלטל כדי לחלץ מידע ופתאום, כשרואים טיפוס מסוגו של קריב, כזה שמחפש איך לירוק לתוך הקפה של הנחקר שלו או איך לירות לו בראש באמצע החקירה, אתה שואל את עצמך אם לא כדאי לחשוב שוב לפני שנותנים אמון במה שקורה מאחורי קירות הארגון הזה.

ועוד משהו קטן. אם לא יגאל עמיר היה יושב שם אלא מחבל פלסטיני או סתם נחקר אחר, היינו מסתכלים על אנשים כמו דביר קריב כעל אנשים משובשים שלפני הכל מומלץ לקחת להם את הנשק ואת רישיון הנהיגה. העובדה שהירייה והיריקה תוכננו לפגוע ברוצח ראש הממשלה, היא ורק היא מאפשרת עדיין לדף המרצה של קריב לספר שמדובר ב"איש חינוך בנשמתו הלוחם למען הדמוקרטיה הישראלית".

[email protected]

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-502860

תגוביות:

1.קלמן ממך הייתי מצפה ליותר חוכמה ויושר. קודם כל אזכיר שבלי ביבי מזמן כבר לא היו התנחלויות, כי ישראל התחייבה לפנות את כ-ו-ל-ן בהסכם אוסלו תוך שנים ספורות, וביבי ברוב גאונותו הצליח למצוא פרצה בהסכם. שנית, בוא נזכור רגע מי היה נשיא ארה"ב כששרון ואולמרט היו ראשי הממשלה - נכון, ג'ורג' בוש, האוונגליסט שמאמין שכל היהודים ורק היהודים צריכים לחיות בארץ ישראל השלמה.

ומי נשיא ארה"ב בתקופת נתניהו?

נכון, חוסיין אובמה ולפני כן קלינטון השמאלן וצר לי לומר לך, אבל ביבי עומד מול הרשעים בבית הלבן חזק מאוד. מי יתן ונזכה לכהונה שלו במקביל לכהונת נשיא רפובליקני ואז באמת יהיה אפשר לעשות דברים. בינתיים הוא מונע אסונות. חשבתי שאתה חכם יותר ומבין את זה. מבקש שתתייעץ איתי להבא לפני שאתה כותב פוסט הסתה כזה, אלא אם כן העיתון השמאלני שאתה עובד בו מבקש ממך לכתוב נגד נתניהו, שיתכן שזאת הסיבה למה שהעלאת על הכתב פה.

2.ביבי מציל אותנו ואת המדינה.

ההיגיון שהינחה את מעצבי המדיניות של ישראל במשך שנים רבות, ההיגיון המנחה את ראש הממשלה להכיר במדינה פלסטינית מפורזת בלב הארץ, ההיגיון המנחה את "התהליך המדיני", הוא הכבוד למושג "גבול".

עד כאן, ולא יותר, אנו כאן והם שם. קו ירוק, קו כחול, קו אדום, שטחי הפרדה, כוחות או"ם, כוח בינלאומי, וידוא תוואי הגבול.

פריצה של הגבול הוא אירוע של אסון. גבול בין מדינות הוא קדוש – כה קדוש עד כי אירופה מוכנה לצאת למלחמה כלכלית על רוסיה, כיוון שהאחרונה לא כיבדה את הגבול בינה לבין אוקראינה.

כל ההיגיון הזה נעלם בגלי ההגירה האימתנית מן העולם המוסלמי אל מערב אירופה. לפתע פתאום אין גבולות, אין חוקי הגירה, אין ביקורת על זהות הנכנסים למדינה, אין עונש על הגירה בלתי חוקית.

כל דכפין ייתי ויאכל, כל דכפין יבוא ויפשע. מי שמתנגד לקליטה הכפוייה של זרים מוחלטים הנושאים איתם אידיאולוגיה של כיבוש אלים הוא פשיסט, שונא זרים, איסלאמופוב, ושלל הבעות סלידה ובושה.

פתאום העולם המוסלמי הבין כי איש אינו עומד בדרכו למימוש ההיג'רה, לכיבוש בכוח ההמון שעליו חלמו זמן כה רב. פתאום החלו לנוע בלי לבקש רשות, או ויזה, או כל הליך המחייב ללכת בדרך החוק של המדינה המקבלת. לאחר שהיגרו בכוח ההמונים, משליטים המהגרים את דרכיהם על סביבתם, תוך התעלמות אלימה מן החוקים המקומיים.

אין נאמנות למולדת

רצועת עזה היא מעבדת הניסוי של מדיניות החלוקה.

אם הערבים יסכינו לחיות ברצועה בצפיפות המקבילה לזו של מישור החוף היהודי, אם ישכילו לבנות לעצמם דוכסות איסלאמית כמו לוקסמבורג, המקיימת יחסי שכנות טובה עם שכנותיה שמעבר לגבול, אם יוותרו על רעיון הפלישה, אז יש היגיון בחלוקת הארץ למען השלום. מזה כ-20 שנה שמדינת ישראל עורכת את הניסוי, בדרגות הולכות ומתקשחות של היפרדות. אך במקום לשאוף להיפרדות מכובדת, עוסקת הדוכסות האיסלאמית בחתרנות בלתי נלאית (זה המזרח התיכון החדש) מעל ומתחת לגבול, לגדר, לחומה, מן הים מן היבשה, באמצעים צבאיים, מדיניים וטרור, במטרה לבטל את הגבול ולפלוש לישראל. השיא הנוכחי הגיע בסוף השבוע כאשר שלחה הדוכסות אלפי שהידים בכוח כדי לפרוץ את הגבול, בהנחה שישראל, כמו אירופה, לא תוכל לעמוד בפני פלישה המונית של בלתי חמושים.

בשיחה עם ד"ר יצחק נוי, הילל פרופ' משה צימרמן העומד בראש המרכז לחקר גרמניה באוניברסיטה העברית, את גרמניה הצדיקה הקולטת את גלי המהגרים המוסלמים. לו הייתה ישראל צדיקה כגרמניה, הייתה גם היא קולטת את הפליטים מסוריה ובכך משפרת את תדמיתה הפשיסטית בעיני הישראלים שכבר בחרו בגרמניה כמקום שטוב לחיות בו יותר מבישראל, גער הפרופסור במארחו. כמנחה, לא היה נעים לנוי להנחית על אורחו מנה אחת אפיים. התגובה הנכונה היא שישראל כבר עכשיו היא בית מאונס ל-3 מיליון מוסלמים, וכדי שגרמניה תהיה "צדיקה" כישראל, עליה לקלוט 30 מיליון מוסלמים.

וזו הנקודה העיקרית.

המוסלמים של ארץ ישראל אינם שונים מן המוסלמים הפולשים עכשיו לאירופה.

המניע לפלישה הוא כתמיד ביזה של מי שכבר ייצר את העושר. אין להם נאמנות למקום, והמושג מולדת אינו רלוונטי עבורם. יש ג'יהאד, יש כיבוש, יש הכנעה, יש שלטון, יש ח'ליף, אבל אין ארץ מולדת שנאמנים אליה.

הפוך לחלוטין מן העם היהודי שממנו מנסה צימרמן להיבדל, הגם שהוא שותה לרוויה מן הבאר, ויורק לתוכה בה עת. העם היהודי נאמן לארץ ישראל, לאורך אלפי שנים, ובכל מקום אחר הוא אורח בלבד, רצוי או לא. כשלא ירצה להיות אורח, הוא מתבולל ואינו עוד יהודי, כיוון שיהודי משמעו נאמן לארץ ישראל.

הפלישה המוסלמית, אם לאירופה ואם דרך רצועת עזה וסיני, מבטלת לגמרי את רעיון החלוקה של ארץ ישראל. שתי מדינות לשני עמים מחייבת קבלת מושג שאינו קיים מבחינתם – גבול.

כיום ברור שאין גבול שלא ייפרץ ברגלי ההמון המוסלמי בגיבוי מאחור של מנהיגיו ומסיתיו. לכן גם הצורך בסיפוח רשמי של השטחים ששוחררו משלטון מוסלמי ב-1967 לשטחים ששוחררו משלטון מוסלמי ב-1918 – מיותר.

השטח המצוי מערבית לירדן הוא יחידה אחת. נקודה.

השאלה האמיתית היא עד מתי אפשר לסבול את נוכחותם של מוסלמים בשטח המדינה היהודית בעודם מסכנים את חייהם של היהודים כנורמה קיומית?

לשאלה זו ישנן שתי תשובות.

האחת, עד ליום שבו יחליטו היהודים לעשות את העבודה שלהם בעצמם במקום להסתמך על עבודה ערבית. כל אותה פריסה ענקית של שוטרים וחיילים בסדיר ובמילואים היא למעשה מיותרת. לו כל אותם שוטרים וחיילים היו עושים את העבודה שהערבים עושים היום, היו הערבים נאלצים למצוא את פרנסתם במקום אחר.

השניה, עד ליום שבו אירופה הסופגת עכשיו גלי הגירה ענקיים תחליט לסגור את גבולותיה, הפנימיים והחיצוניים, ולצאת למלחמה על האויב שקיבלה לתוכה.

מלחמה זו תהיה עקובה מדם ואכזרית לא פחות מן המלחמה המתנהלת בסוריה שבה המיעוט העלווי מקבל את כל הסיוע שיוכל לקבל – מרוסיה, איראן ועושי דבריה – כדי להרוג ולהגלות את מבקשי נפשו. כמו שאיש לא יודע מה ילד יום, שבוע, שנה או עשור בסהר הפורה (שבינתיים הופך למדבר!), כך אין איש יודע מתי יפרצו המלחמות הפנימיות באירופה המתאסלמת.

בישראל ששליש ממנה מוסלמי, יודע כל יהודי שנפשו תלויה לו מנגד מפחד שמא מוסלמי יחליט בהחלטה של רגע לנעוץ בו סכין, מברג, בקבוק שבור או לדרוס אותו במכונית דוהרת.

באירופה לא הגיעה הפלישה המוסלמית לאותן שיטות, ולכן חלק מן האירופים יכולים להשלות את עצמם שחלוקת ארצם עם האיסלאם אפשרית. עד מהרה יגלו שלאיסלאם אין גבולות, שכיבוש איסלאמי אינו שונה מעשית מכיבוש נאצי, וכי שלושת הדורות של החיים הטובים תחת פקס אמריקנה וגאסט ארבייטרס הלכו לבלי שוב. ואם יש עדיין באירופה דור צעיר שרוצה לחיות חיי חופש – הם יילחמו.

http://www.maraah-magazine.co.il/show_item.asp?levelId=65963&itemId=27&katavaId=5295&itemType=0

בשיחה עם "ישראל היום" אמר כי "מובן שהחוק אינו קשור לעימותים הנוכחיים עם הערבים, אולם הצורך בהעברתו מתחדד לנוכח האירועים הביטחוניים האחרונים".

לדבריו, "החוק עבר שנים של עבודה וריכוך בניסוחים בסעיפים השונים, כולל בזמן שבו לא הייתי בכנסת וכדי להתאימו לציבור רחב יותר. עכשיו, כשכולם שומעים בבירור איך הערבים מקללים את ישראל ומשמיעים אמירות שארץ ישראל אולי לא שייכת ליהודים, אני חושב שהחוק מתבקש עוד יותר".

על מעורבותו של רה"מ נתניהו בניסוח החוק אמר דיכטר כי "הקפדתי מאוד על קווי המתאר ששלח רה"מ, אך אני חושב שאחד הדברים שהוא לא קבע הוא הסעיף שמדבר על ירושלים כבירת מדינת ישראל. אני לא מניח שהוא יבקש לשנות את זה".

בנוגע לסיכויים להעברת החוק בממשלה ובכנסת אמר דיכטר כי הם "טובים מאוד. רוב אנשי מפלגת העבודה לא שותפים לאמירה שהחוק הוא אנטי־ציוני, ואף אחד ממי שראה את החוק לא הגדיר אותו אנטי־ציוני. החוק מייחד את ישראל להגדרה עצמית עבור העם היהודי. כלומר, ישראל לא יכולה להיות מדינת לאום של שום עם אחר. זה חוק ברוח מגילת העצמאות, ואני מזכיר לכל מי ששכח כי במגילה מופיעות המילים מדינה יהודית, אבל לא המילה דמוקרטית. אם החוק הוא אנטי־ציוני, כך גם מגילת העצמאות".

לדברי דיכטר, "החוק מקבע מאוד ברור את זכויות המיעוטים ואת החופש הפולחן שלהם. קבענו שעברית היא שפת המדינה, ולערבית יש מעמד מיוחד ומשודרג. החוק עוסק גם בשמירה על מקומות קדושים ומאפשר למיעוטים להקים יישובים על פי סגנונם ובהתאם לחוק".

במחנה הציוני הביעו ביקורת על הצעת החוק ואמרו כי "חוק הלאום הוא חוק אנטי־ציוני, אנטי־יהודי ואנטי־דמוקרטי. אחרי שרה"מ ניסה לשכתב את ההיסטוריה השבוע, אסור שישכתב גם את מגילת העצמאות".

http://www.israelhayom.co.il/article/323323

חתן פרס ישראל, הזמר יהורם גאון, מספר כי גל הטרור חיזק אצלו את ההבנה שהפלסטינים כלל לא רוצים מדינה פלסטינית, והמאבק אינו על טריטוריה כזו או אחרת.

"אני נמצא כאן מספיק שנים כדי להסתכל אחורה ולהגיד באמת ובתמים שהיו כאן ניסיונות אמיתיים לכונן שלום. היו כאן מספיק ראשי ממשלות שניסו. היו כאן מספיק משאים ומתנים", אומר גאון בראיון ליובל אברמוביץ' בעיתון ''ישראל היום''.

לדבריו ייתכן שגם ישראל אשמה בכך שאין עדיין הסכם כלשהו עם הפלסטינים, אולם הם אשמים יותר מאיתנו. "אנחנו חיים כבר שנים בתחושה שאם נחזיר שטחים כאלו או אחרים, ייכון פה שלום אדיר וניסע לשתות קפה בשוק של דמשק. אבל נוכח האירועים האחרונים אני מתחיל להבין שזה הרבה יותר מורכב, עמוק, שורשי, ובעיקר - לא סיפור של טריטוריה".

"כשאני פותח את האינטרנט ורואה ילדה פלשתינית אוחזת בידה סכין יותר גדולה מזרועותיה ומגופה, מניפה אותה מעל ראשה ואומרת למראיין שהחלום שלה הוא לשחוט יהודי - זאת מהלומה עבורי. אני יושב ותוהה, האם אפשר לעשות שלום עם מי שזהו חינוכו? שזאת שטיפת המוח שהוא עובר? אני לא יכול שלא לשקוע בדיכאון נוכח ילד בן 13 שרץ עם סכין ותוקע אותה בגופו של ילד בר מצווה אחר".

גאון שואל, ''איך אפשר יהיה להגיע להבנות בין הצדדים אם זה החינוך שיש שם? איזה גבר הוא צפוי להיות, ילד שיונק מגיל 13 מחשבות שצריך לשחוט יהודים?

"חייתי בירושלים שלפני כיבוש ירושלים על ידי צה"ל, ואני זוכר היטב את המשפחות שנשחטו בפרוזדור ירושלים, כשעדיין לא היתה כלל וכלל מחלוקת על שטחים. כל זה מביא אותי לתהות למה בעצם לא קמה מדינה פלשתינית בשטחים האלה בזמנו? בן־גוריון קיבל רצועה קטנה לאורך החוף והקים מדינה, מפני שהוא פשוט רצה להקים מדינה. מדוע הם לא הקימו להם מדינה? הרי היו להם הרבה אפשרויות".

הסיבה, לדבריו, היא שהפלסטינים כלל לא רוצים מדינה. "המאורעות האחרונים גורמים לי לחשוב שבעצם כל הרצון של הצד השני הוא שאנחנו פשוט לא נהיה כאן, ולא משנה מה נעשה.

"הכל התחיל כשהיהודים הראשונים הגיעו לכאן, לפני מאה שנים, כדי לגאול את האדמה ולהקים פה יישוב. אז התחיל המאבק. זה מאבק דתי לכל דבר ועניין.

"ירושלים היא המקום שבו, על פי כל האמונות והדתות, הקץ יגיע. היהודים מאמינים שמשיח בן דוד יופיע בה, הנוצרים מאמינים שישו ישוב להתגלות, והמוסלמים מאמינים ששם תהיה מלחמה עקובה מדם, כפי שכתוב בקוראן. סבא שלי קבור בהר הזיתים עם הרגליים לכיוון שער הרחמים, כדי שיהיה בין הראשונים שיהיו עם המשיח.

"הבעיה היא שמבחינת המוסלמים ארץ ישראל היא אדמת ווקף, וכל דבר שנכבש אי פעם על ידי המוסלמים הוא אדמת קודש, ואי אפשר לוותר עליו. אף ערבי מוסלמי לא יחתום על מסמך שיש בו ויתור על זכויות השיבה, כי מי שיעשה זאת לא יחיה יום אחד נוסף על פני האדמה. ילד בן 7 ממחנה הפליטים בשועפט מסתובב מגיל אפס עם שרשרת שעליה תלוי מפתח של 'ביתו הכבוש ביפו'. זה החינוך".

הוא מדגיש כי כל האמירות לפיהן 'יהודים כובשים את הר הבית' הן קשקוש מוחלט. "הפלשתינים פשוט אלופים ביחסי ציבור. הם ראו את מיליוני הפליטים שברחו מסוריה ושאר מדינות האזור והגיעו לאירופה בגלל הסכסוכים הפנימיים של הסונים, השיעים, דאעש ושאר הקבוצות, שבכלל לא מתעניינות בבעיה הפלשתינית. הם ראו שכל העולם מתעסק בפליטים האלה ומוצא להם פתרונות, והיו צריכים למשוך תשומת לב לבעיה שלהם.

"אז הם קמו והתחילו לזעוק שאנחנו כובשים להם את הר הבית, שזאת אמירה נפיצה ומסוכנת, שיכולה להניע מיליוני מוסלמים ברחבי העולם. זה הבל, לנוכח העובדה שישראל היא מהמדינות הדמוקרטיות היחידות ששומרת בחירוף נפש על המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים בירושלים. יש בישראל כבוד גדול לכל המקומות הקדושים בירושלים, אפילו יותר מהיחס של החמאס, שבמבצע 'עמוד ענן' שיגר טילים לכיוון ירושלים".

יהורם גאון מוסיף, "זה סכסוך בן מאה שנה, ושלא יבלבלו לנו שהוא עוסק במקומות קדושים ובשטחים, כי אני בעד החזרת שטחים ובעד השקט. הסכסוך הוא בעצם קיומנו. ופה הבעיה הגדולה, העצב הגדול והשבר הגדול".

"היום אנחנו מסתובבים ברחובות ירושלים והערים האחרות, ואין לנו יותר שום געגוע או חלום. הבניין עומד, אבל חסרה רוח חדשה למלא אותו. הרוח שלנו כבתה, וזה עיקר הבעיה. ההנהגה שלנו חייבת למצוא משהו שילכד אותנו, שהוא לא רק פחד, סכסוך ואימה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/308964

תגוביות:

1.יהורם היקר, למה אחרי שנוכחת פעמים רבות שהפלסטינאצים לא רוצים אותך פה, אפילו לא בבני ברק, אתה ממשיך לנדב שטחים? אולי נפסיק כבר לנדב שטחים שלא היו אף פעם שלהם ונדבר על התנחלויות, כפי שאני התנחלתי בחיפה.

2.למה לעזאזל צריך טונות של סכינים כדי שאנשים שפויים יתעוררו?! לא הספיקו לכם שתי אינטיפדות? שלשה מבצעים? מלחמות? פשע אוסלו?

3.שיפנו את 180 ההתנחלויות הערביות שלהם בתוך מה שמכונה הקו הירוק! נצרת, טייבה, כפר קאסם, טירה, אום אל פאחם וכל השאר!

4.מה טוב בזה שנותנים לצמאי דם לגור בארץ??? מה שהצליח ב- 1948 שמאיפה שגירשו אותם יש שקט צריך למחזר היום.

5.יחסי הציבור שלהם מנוהלים ע"י "גאוני" השמאל הישראלי.

6.כל השמאלנים יודעים שהם טעו בדרכם רק לא נעים להם להודות בכך. יש להם תשמאלנת דאון.

7.הפצת שקרים אינם על תקן של יחסי ציבור! לא אלופים ולא בטיח! שקרנים!

8.לא מדובר ב"סכסוך" אלא במלחמת דת. ה0מול מתעקש להתכחש לכך
אבל זה לא יעזור. רק עכשיו יהורם הגאון וחבריו מתחילים לתפוס שכאשר אתה מטמין את ראשך בחול אז מגיע מישהוא ונועץ לך סכין בגב, לא בגלל שהוא "מתוסכל" או מחפש פיתרון לאיזה שהוא "סכסוך". הוא פשוט לא רוצה את המשך קיומך. נקודה. זה לא התחיל "לפני 100 שנה" אלא לפני 1500 שנה. מהרגע שקם מוחמד והמציא את ה"דת" השטנית וצמאת הדם שלו.

9.יש אנשים שאומרים זאת כבר שנים. לפני מאות ואלפי ההרוגים והפצועים.

10.אולי הגיע הזמן לתת את השלטון למי שהבין כל הזמן מה שהבנת
רק עכשיו? הרב כהנא אמר זאת כל הזמן.

11.השמאל העלוב אלוף בהלקאה עצמית. זו היתה ונשארה הבעיה!

12.אתה עוד נחשב בצד המרכזי במפה הפוליטית בשונה מהרבה זמרים שבשבילם הארץ היא סתם חתיכת אדמה. איך אתה עדיין חושב שאם ניתן להם אדמה מאדמתנו יהיה שקט?

13.מי שמכיר את הראש הערבי ומקפיד לא להתיישר עם מנהיגינו המנהלים מדיניות אנטי ישראלית, יודע היטב שהערבים, על כל כתותיהם, רוצים רק להשמיד את עם ישראל. כל כת ושיטותיה. חבל שרק עתה הגעת למסקנה זו. דם רב ויקר נשפך כאן. אלפי משפחות שכולות, יתומים, אלמנות ופצועים רבים כבר יש לנו. אבל לפחות כרגע ניתן לומר שאתה התפכחת אבל ממשלתנו עדיין לא התפכחה. פרט לכך, מדינת ישראל שומרת על 'קדשי' דתות אחרות אבל לא, לצערנו, על קודשי ישראל. דוגמה חיה היא בית הכנסת שרוצים להחריב.

14.שמעון פרס עבר את גיל 90 ועוד לא הבין את זה.

ח"כ ינון מגל (הבית היהודי) עורר סערה היום (שני) במליאת הכנסת כשעלה לדוכן במהלך הצעת אי-אמון בנושא "אפליה ממוסדת נגד המגזר הערבי", ופנה ליושבי המליאה בשפה הערבית. "שלום עליכם, בני דודים. אני פונה אליכם בשפה הערבית כי אני רוצה שתשמעו את האמת", פתח מגל. "המנהיגים שלכם לא אומרים לכם את האמת. אנחנו שבנו לארצנו אחרי 2,000 שנה בגלות. לא תשמעו על אף אירוע דומה לזה בהיסטוריה - זו מולדתנו היחידה", אמר. "אל-אקצא לא בסכנה – המסגד נמצא מחוץ לתחום של בית המקדש שלנו, ואין שום בעיה איתו. אנחנו מתפללים להקמת בית מקדשנו במהרה בימינו".

מגל המשיך: "הטרור והאלימות לא יוציאו אותנו מפה. תשתחררו מהחלום שביום מן הימים היהודים יעזבו את האדמה. אנחנו פה, על האדמה הזו, לעולם. הסתכלו סביבכם. מה אתם רואים? המזרח התיכון נחרב, אבל פה גן עדן. תראו מה בנינו ב-67 שנה. אימפריה. ותראו את הרשות הפלסטינית. 20 שנה. מה בניתם? תראו את רצועת עזה. עשר שנים בלי יהודי אחד. מה בניתם? כלום. כל הכסף שלכם מוקדש לניסיון לחיסול ישראל, אבל זה לא יעזור. אתם לא הורגים אותנו בגלל הכיבוש או ההתנחלויות. האמת היא שאתם הורגים ושונאים אותנו בגלל שאנחנו בעלי הבית פה".

לאחר מכן, הבהיר כי מבחינתו לא תקום מדינה פלסטינית בשטח שבין הירדן לים. "לא למדתם את השיעור ופתחתם באינתיפדה ב-1987, ב-2000 וגם עכשיו. כל סנטימטר וכל נשק שנתנו לכם לצורך השלום השתמשתם בהם נגדנו. אני אומר לכם: תלמדו את השיעור מההיסטוריה. אל תיפלו שוב לאותו פח ותדעו את האמת: מדינה פלסטינית לא תקום בין הנהר לים. לרשות הפלסטינית היום יש נשיא, ממשלה, משטרה ורשויות. הדו-קיום אפשרי, השלום אפשרי, הביטחון אפשרי - אבל זה צריך להיות הדדי".

http://news.walla.co.il/item/2909421

תגוביות:

1.כל הכבוד. מקורי וחודר להם לראש.

2.כל מילה-פנינה! האמת ישר לפנים! הם יודעים רק להחריב - אנחנו לבנות.

3.כל הכבוד. ככה צריך להמשיך. תעמולה נגדית בשפה הערבית.

4.כל מילה בסלע!!!

5.חבר כנסת מגל. אין עליך! אתה חבר הכנסת הכי טוב שקיים במשכן הזה.

6.מגל -אתה מלך. רק מלראות את ארשת הפנים של הח"כים הערבים והשמאלנים מתרחב הלב. הרווחת בגדול את התוספת במשכורת! עשית לי את היום.

7.תותח! כשמדברים בשפה שלהם זה נשמע הרבה יותר חזק!

8.זו האמת ואין בלתה. אין!

9.סוף סוף מדברים באותה שפה. עכשיו כולם מבינים את כולם.

10.כל הכבוד לינון הישר וההגון. בהחלט חכם.

חברי הכנסת מציינים כי "התנהגות זו נאסרה לפני שנים רבות בחוק העונשין. אולם בחקיקה לא נמצאה התייחסות לעצם המקום בו מתרחשת ההסתה והקריאה לאלימות".

"הצעה זו באה להבטיח כי במקרים אלו של הסתה לטרור, קריאה להתקוממות עממית, שילהוב הרוחות כנגד מדינת ישראל, תחסם ותעקר תשתית ההסתה על ידי הוצאת צו סגירה למבנה. וזאת בכדי להבטיח את שלום הציבור ולהילחם בהסתה הגוברת ובתשתית המבנית של המסיתים", מבהירים יוזמי ההצעה בדברי ההסבר לחוק.

"הצעה זו דומה להצעה אותה הגישה ממשלת צרפת בימים האחרונים, בעקבות רצף פיגועים שגבו קורבנות רבים. בהגשת הצעה זו מכריזה מדינת ישראל כי הטרור הוא אתגר בינלאומי שמדינות מכל העולם צריכות להתאחד במלחמה נגדו".

יוזם ההצעה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' הדגיש כי יש למגר את ההסתה לטרור. "נשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו. בטרור צריך לטפל מהשורש ולא רק בנקודות הקצה. מכונת ההסתה הערבית המשומנת היא המצע שעליו צומח הטרור והגיע הזמן לטפל בו. לא נאפשר את השימוש במסגדים ככר פורה להסתה ולטרור".

"היום אנחנו אומרים די. די להסתה בשם הדת, די לרצח בשם הדת. הגיע הזמן להחזיר את ההרתעה למדינת ישראל, והחוק הזה שולח מסר ברור- מקום בו יהיה הסתה -ייאטם. מה שנכון כתגובה לטרור בצרפת נכון כתגובה לטרור בישראל וכן בכל מקום אחר בעולם", אמר סמוטריץ'.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/739/290.html?hp=1&cat=404&loc=21

אלוף פיקוד המרכז רוני נומה עבר ליד משמרת המחאה של ברוך מרזל בחברון. "אמנם קוראים לך נומה אבל כדאי שתתעורר", אמר לו פעיל הימין.

שיחה קצרה מאוד נרשמה הבוקר (שישי) בין אלוף פיקוד המרכז רוני נומה לפעיל הימין ברוך מרזל שהקים משמרת מחאה סמוך למערכת המכפלה, בעקבות גל הטרור הערבי.

מרזל קרא לעברו של האלוף, "אמנם קוראים לך נומה אבל כדאי שתתעורר, יהודים נשחטים בארץ ישראל".

אלוף הפיקוד נומה, "אתה פוגע בי מתחת לחגורה".

מרזל השיב, "את גנאדי קופמן דקרו כאן מעל החגורה בלב והוא שוכב במצב אנוש ואתם לא עושים כלום לטפל בבעיה".

אלוף הפיקוד נומה השיב, ''אנחנו משתדלים לפעול''.

מרזל: "אני אתן לך עצה מה לעשות, כל מה שאתה חושב והמח"ט חושב תעשו בדיוק ההפך, אתם מדברים עם ערביי חברון יידיש אבל הם רק מבינים ערבית".

בשלב זה פנה מרזל למח"ט חברון בן עזרא שעמד בסמוך ושאל אותו, "נכון שכבר לפני שנה הזהרתי אותך שכיוון הפעולה שאתם הולכים יביא לפיצוץ בחברון"?

מרזל חתם את השיחה, "אתם בחורים טובים אבל ערבים זה לא התחום שלכם. המצב ילך ויחמיר אם תמשיכו לשפוך בנזין במקום מים על התבערה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/311769

העיתונאי והמגיש אברי גלעד חוזר למסך של ערוץ 20 עם "החודש העברי" - סדרת ספיישלים חדשה שבמרכזם יעמדו אירועים משמעותיים בלוח השנה העברי.

בין השאר תעסוק הסדרה באירועים הבאים: מותו של אברהם שטרן "יאיר", פינוי ימית, הקמת גוש אמונים, מאבק הפנתרים השחורים, מורשתם של הרמב"ם ומשה רבנו ועוד.

הפרק הראשון בסדרה שישודר מחר (שלישי) בשעה 20:00, יוקדש לאברהם "יאיר" שטרן. אברי גלעד והאורחים באולפן: יאיר שטרן (בנו), הסופר רם אורן, חברו ללח"י אליעזר בן עמי, והגרפולוג איילון בן יוסף יתחקו אחר האישיות הכריזמטית של מייסד הלח"י והמשורר ויצעדו יחד לאורך תחנות בחייו, הצדדים השונים באישיותו וינסו להבין מה היה הכוח שלו, זה שהותיר רושם עצום, ותיעוד כה רב למי שהיה רק בן 35 במותו.

מיד אחרי הדיון באולפן בשעה 20:40 ישודר הסרט התיעודי בבימויו של בנו, יאיר שטרן: "בדמי לעד תחיי" - חייו, פועלו ומותו של אברהם שטרן – "יאיר", מייסדה ומפקדה הראשון של מחתרת הלח"י. בנו יאיר, יוצא למסע אישי ומרגש בתחנות החיים של אביו – משורר, לוחם ומדינאי - מעיר הולדתו בפולין ועד דירת המסתור בת"א בה נרצח בשנת 1942.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/312909

מאמר המערכת של עיתון "הארץ" שפורסם היום (שישי) תוקף בחריפות את יו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, בעקבות החלטת משרד החינוך שלא לאפשר ללמד בבתי הספר את ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה".

ב"הארץ" אומרים כי מדובר בהחלטה אומללה ותוקפים את אנשי החינוך שפסלו את הספר שעורר סערה. "לנימוקים שבהם השתמשו בכירי המשרד כדי להצדיק את הפסילה קשר רופף, אם בכלל, לחינוך, במובן המקובל של הכשרת תלמידים להבנה טובה, ובדרך כלל מורכבת יותר, של המציאות.

"דומה כי מטרות אלה אינן בראש סדר העדיפויות של משרד החינוך תחת נפתלי בנט, וגם לא בתחתית הרשימה", נכתב בעיתון.

ב"הארץ" טוענים כי הנימוקים לפסילת הספר שהשמיעה יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, דליה פניג, "אינם אלא מכבסת מלים לגזענות מכוערת. קשה להאמין שבכירה במשרד החינוך משתמשת בטיעונים כמו 'שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות', ו'יחסים אינטימיים... בין יהודים ושאינם יהודים נתפשים בקרב קהלים גדולים בחברה כאיום על הזהות הנפרדת'.

"דברים אלה, והגיבוי המהיר להם מטעם השר בנט, הם תחנה נוספת במסלול האינדוקטרינציה הלאומנית שראשי משרד החינוך מצעידים בו את תלמידי הזרם הממלכתי. מסלול זה כולל, בין השאר, את שכתוב ספר הלימוד באזרחות, כך שידגיש את ה'ממדים היהודיים', חיזוק המרכזים להעמקת הזהות היהודית בבתי הספר הממלכתיים, והרחבת תוכניות כמו 'מסע ישראלי' שמפעילה עמותת 'מבראשית'.

"בנט ושליחיו", נקבע בעיתון, ''הופכים את משרד החינוך למינהלת זהות יהודית. הם משעבדים את הציבור החילוני למטרותיהם הפוליטיות, ומבקשים להפוך אותו לדתי־לאומני. בישראל חי ציבור גדול החפץ בערכים דמוקרטיים וליברליים, וקץ בדכאנות גזענית ולאומנית שמוכתבת לו מהממשלה".

"גם אם יחזור בו שר החינוך, ויבטל את הפסילה המכפירה של 'גדר חיה', אין בכך די. שתיקתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מוכיחה שהממשלה כולה, על זרועותיה השונות, מדרדרת את ישראל לתהומות של חושך וגזענות''.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/313248

תגוביות:

1.תודה לבנט! המאמר המחמיא ביותר לנפתלי בנט ולממשלה.

2.הארץ זה עיתון של שונאי ישראל. לא להירתע ולהילחם בו ובכל הסמול!

חיסלו לימודי יהדות, חיסלו התעמקות בתנ"ך ולימדו ברפרוף מכוון ובדרך מבטלת קשר אליו ואל ארצנו העתיקה חדשה, רופפו את הקשר בינינו לבין מורשתנו בכל דרך והיום לדור הצעיר אכן אין קשר, דיברו נגד, הפיצו שינאה למדינה ולציונות, לימדו לתעב את הדתיים ואת הדת, לימדו לאהוב את הרוצחים שלנו, לרחם עליהם - האכזריים ולהתאכזר ליהודים.

היינו בדקה התשעים שהתגלה הכל ונחשפה המפלצת הרפורמית והקרן החדשה במימון קרן פורד הנאצי ובמימון אירגוני ביון זרים. בדקה התשעים כשגילינו את המפלצת ג'ורג' סורוס והבן שלו בדמותו, בדקה התשעים גילה לנו סנואדן את עומק החתרנות האמריקנית המתועבת נגד המדינה.

עכשיו התגלו מסמכי הילרי קלינטון שמציגים עדר שונאי ישראל יהודים או פוסט יהודים, כשהם מנחים אותה כיצד לקעקע אותנו ואת זכותנו על ארצנו, תוך, כפי שהם מתארים זאת, החזקת רגלינו קרוב לאש!

עכשיו משהכל ברור וגלוי (לא הכל, יש עוד הרבה צואה באורווה ויש להרים את השמיכה שהניח השמאל על הצואה כדי שלא נראה אותה), יש להקים ועדת חקירה בכנסת למתרחש בכל מוסד ומוסד בארץ.

העיתונות, הרדיו, הטלביזיה, המשפט ובראשו בג"צ, בנק ישראל, הייעוץ המשפטי לממשלה ולכנסת, לנקות הכל. זה התחיל לקרות למגינת ליבם!

זדורוב נשלח משמים כדי להרים את השמיכה המכסה על כל הצואה. כנ"ל גולדסטון והדו"ח נגד ישראל בהנהגת אירגוני רווח כספי על חשבון בטחון ילדינו בצבא וחיינו בארצנו.

הסוף לכל זה חייב להגיע והוא בדרך!

לכל דבר יש סוף כידוע.

בסוף זה ננוחם!

*********

לעיון האשכול: ההתבוללות בישראל מייצרת נזקים חמורים לעתיד המדינה והעם היהודי בארץ

בישראל נוצרת התבוללות מסוכנת ביותר המייצרת אנשים שהם יהודים על פי היהדות ומוסלמים על פי האיסלאם. יהודים על פי היהדות ונוצרים על פי הנצרות.

התהליך דומה לתמנון רב זרועות שיכה בנו בעוד זמן לא רב.

לימודי היהדות, התנ"ך וההיסטוריה היהודית בארץ כמעט נוטרלו לחלוטין בקרב הילדים החילוניים בבתי הספר הממלכתיים על ידי גורמי השמאל, שדאגו לסלקם מתכני הלימוד.