אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #27789 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 27789   
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון א' בטבת תשע''ו    11:45   13.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!  

 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 13.12.15 בשעה 13:41 בברכה, ליה
 
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

בכך יעסוק האשכול.

****

פרופ' מאוטנר:

*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.




              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג''צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד... ליה 13.12.15 12:05 1
  שיא האקטיביזם זו ההחלטה שלפיה לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת! ליה 14.12.15 14:41 2
  שרת המשפטים: תפיסת אהרון ברק - ניתוק מערכת המשפט מהיהדות ליה 14.12.15 15:51 3
  פרופ' פוזנר מבכירי המשפט העולמי: אהרן ברק שודד-ים והחוק בשבילו הוא רק טיוטה ליה 22.12.15 12:08 4
  מכתב נדיר בחריפותו של נציבת הביקורת על הפרקליטות נגד פרקליט המדינה ניצן: ''אינו אומר אמת'' ליה 23.12.15 09:33 5
  בכירי הפרקליטות ליועמ''ש: בטל את נציבות הביקורת על הפרקליטות ליה 23.12.15 10:01 6
  משפט זדורוב: פרקליט המדינה משנה עמדה ליה 25.12.15 11:37 7
  מה הוציא את אהרון מהארון? / ד''ר גדי אשל ליה 25.12.15 19:50 8
  בג''צ פועל נגד יהדותה של המדינה ובאופן לא חוקי מבטל חוקים של הכנסת כיוון שאין לו רשות לכך ליה 26.12.15 11:36 9
  בג''צ פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך! ליה 26.12.15 11:42 10
  בג''צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה ליה 27.12.15 17:37 11
  הלובי המשפטי / בן כספית ליה 27.12.15 23:37 12
  בג''צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי ליה 27.12.15 23:41 13
  עו''ד עידן אבוהב: יש לצמצם את כוחו של בג''צ! ליה 30.12.15 15:50 14
  הפרקליטות יוצאת לקרב תקשורתי על שמה הטוב ליה 30.12.15 17:32 15
  רשת הקשרים המקצועיים בין שופטי בית המשפט העליון ליה 03.01.16 13:44 16
  דיסקין: שופטי העליון זו אוליגרכיה כוחנית של בורים ועמי ארצות תאבי שלטון, המשבטת את עצמה ליה 16.01.16 07:24 17
  על שימוש כמעט פלילי בעוצמת המשרה המשפטית כדי להתערב בהליכים פוליטיים ולחסל מועמדים להנהגה ליה 16.01.16 11:00 18
  במה שונה האיום והמעשה של פרקליט המדינה נגד ד''ר פורמן מאיום של אנשי העולם התחתון על עדים? ליה 16.01.16 13:00 19
  ''נסיגה מדו''ח גולדברג תשבית את מערכת המשפט'' ליה 17.01.16 11:40 20
  משה פייגלין: זדורוב בכלא רק בגלל יוקרת מערכת המשפט. חייבים לתקן את מערכת המשפט! ליה 17.01.16 21:30 21
  בדיון בעליון הציע מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה היהודי על מנת להכשיר את הכפר הערבי הלא חוקי ליה 06.02.16 11:21 22
  כשלראש הממשלה אין אמון במערכת המשפט ליה 09.02.16 18:58 23
  היועצת המשפטית נגד החרמת כספי טרור ליה 13.02.16 18:26 24
  לישכת עורכי הדין: ''לבחון מחדש מועמדות השופט רוזן לעליון'' ליה 15.02.16 12:18 25
  ''הביקורת של מרים נאור- טענות הקוזאק הנגזל'' ליה 31.03.16 06:06 26
  'משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת' / מנחם מאוטנר ליה 02.04.16 17:43 27
  כנסיית המשפט / פרופ' מאוטנר ליה 02.04.16 18:08 28
  השופטים פוגעים ברשות המחוקקת והמבצעת ומנטרלים אותן מלמלא את תפקידיהן ליה 04.04.16 10:13 29
  הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית היא שבישראל לא קיימים בלמים למערכת המשפט ליה 26.04.16 09:26 30
  דו''ח ארגון חותם: בג''צ מוביל את הפגיעה בזהות היהודית בישראל ליה 15.05.16 17:03 31
  גביזון: בדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית ליה 08.06.16 18:03 32
  היועמ''ש לא יכול לסתום למדינה את הפה / פרופ' דניאל פרידמן ליה 08.06.16 19:10 33
  סמוטריץ': ''בג''צ נתן רוח גבית לארגוני השמאל הקיצוני'' ליה 13.06.16 09:57 34
  לא נסכים ששופטים ינהלו את המדינה ליה 11.07.16 15:20 35
  המתח גואה לקראת הכרעת העליון בעניין – ''הסכם המדינה השלישית'' ליה 05.09.16 12:06 36
  כמו פלסטלינה: שופטי ביהמ''ש העליון לוחצים ומגמישים את החוקים כראות עיניהם ליה 11.09.16 11:26 37
  המשנה ליועץ המשפטי זילבר הנפיקה חוות דעת שמתבססות על הלכות בג״צ שאינן קיימות / ליבסקינד ליה 04.10.16 10:08 38
  יחסו של בן גוריון לשלטון החוק ולמערכת המשפטית ליה 15.10.16 12:36 39
  אהרן ברק: בית המשפט העליון הוא משפחה. אי־אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה / מידה ליה 06.12.16 08:30 40
  כתב אישום: בג''צ נגד הדמוקרטיה הישראלית / יורם שפטל וד''ר אלדד קולנשר ליה 20.03.17 00:36 41
  תלונה: זילבר פעלה בניגוד לתקשי''ר ליה 09.04.17 09:26 42
  יש הרבה טרוניות לבית משפט עליון ש-עצמון 12.04.17 20:06 43

     
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון א' בטבת תשע''ו    12:05   13.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג''צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד...  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 13.12.15 בשעה 13:48 בברכה, ליה
 
פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

החל מדקה 16:26

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג"צ הפך למוסד פוליטי.

זה חלק מתהליך.

בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.

זה ההסבר הראשון.

ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.

ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.

ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.

ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.

מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.

בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.

הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?

"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.

יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי - לוגיקה של "איים מבוצרים".

כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.

לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.

הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני ב' בטבת תשע''ו    14:41   14.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. שיא האקטיביזם זו ההחלטה שלפיה לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 14.12.15 בשעה 15:10 בברכה, ליה
 
פרופ' מאוטנר

פוליטיזציה של משפט ומשפטיזציה של הפוליטיקה:

"בשלושת העשורים האחרונים חלו שינויים מרחיקי לכת ביותר בפסיקה של בית המשפט העליון והשינויים הם משלושה סוגים.

קודם כל צמיחתו של אקטיביזם גורף.

מושג האקטיביזם לקוח ממדע המדינה האמריקאי והוא מתאר מצב שבו בית המשפט העליון נכנס בהחלטותיו לתחומי החלטה של רשויות שלטון אחרות.

על פי המבחן הזה היה לנו בית משפט אקטיביסטי ביותר.

אקטיביזם מתבטא בסילוקן של עילות פרלימינריות להגשת עתירות לבג"צ, ביטול עניין זכות העמידה, הרחבת השפיטה באופן רחב מאד ומבחינה מהותית פיתוחה של עילת הסבירות כאמצעי בהא הידיעה לפיקוח על המינהל הציבורי והשיא של האקטיביזם זה ההחלטה בעניין בנק המזרחי, שלפיה לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת. זו החלטה אקטיביסטית במיוחד משום שבישראל לא רק שאין הסמכה כזאת, אלא אין בכלל חוקה לישראל.

השינוי השני הוא שינוי בסגנון ההנמקה.

בית המשפט עבר מסגנון הנמקה טכני פורמליסטי, לסגנון הנמקה שחושף את המימד הערכי והחלוקתי בהחלטותיו.

השינוי השלישי מתייחס לתפיסה העצמית של בית המשפט. בית המשפט עבר מתפיסה בשלושים השנים הראשונות שלו על פיה תפקידו העיקרי להכריע בסכסוכים, לתפיסה אחרת לגמרי, שעל פיה הוא מוסד פוליטי שפועל כמו הכנסת, זאת אומרת קובע אילו ערכים ישררו בחיינו וגם כיצד תיעשה הקניית המשאבים המטריאליים במדינה.

השינויים מרחיקי הלכת האלה מעוררים חידה כפולה.

קודם כל איך זה שבתרבות מקצועית שבנויה על מסורת, זאת אומרת החלטה בהווה תוך מבט אל העבר, המסורת משתנה כל כך מהר? בתי משפט זה לא כמו פוליטיקה. פוליטיקה לא מחוייבת על ידי העבר בכלל. היא פועלת עם מבט לעתיד באילוצי ההווה. בית משפט פועל באילוצי המסורת של העבר שלו ובדרך כלל עם שינויים קטנים מאד של עקב בצד אגודל.

כאן יש לנו פתאום שורה נרחבת מאד של שינויים שקורים תוך זמן קצר, בניגוד לתרבות המקצועית של בתי משפט.

דבר שני, במשך זמן של כחמש עשרה שנה, למרות שבוצעו השינויים מרחיקי הלכת ביותר, הם לא זכו לשום ביקורת משום קבוצה. לא מהקבוצה המקצועית ולא משום קבוצה אחרת. הביקורת התחילה רק באמצע שנות התשעים למרות שהשינויים התחילו כבר בסוף שנות השבעים.

הוצעו כמה הסברים לדבר הגדול החידתי הזה.

אחד מתמקד בזה ששנות השמונים היו שנים של תיקו פוליטי וכיוון שהמערכת הפוליטית נכנסה לשיתוק, הבעיות הציבוריות תועלו ומצאו את עצמן מועברות לבית המשפט העליון. השני הוא טיעון שאומר שהיתה ירידה חריפה באמון הציבורי במערכת הפוליטית ולכן עברו למוסד שיש בו אמון יותר גבוה - בית המשפט העליון.

בעיני שני ההסברים האלה הם או במחוזות הנאיביות או במחוזות המטאפיזיקה ובמקומם אני רוצה להציע שני הסברים. אחד מתייחס לזה שבסוף שנות השבעים פרצה במלוא עוזה מלחמת התרבות בישראל ושני שמתייחס לכך שבשנות השמונים והתשעים אנחנו בתוך תפיסת עולם כלכלית חברתית ניאו ליברלית מהקיצוניות שקיימות בעולם.

אני אתחיל בהסבר הראשון. אני אתחיל במלחמת התרבות.

בשנות השבעים מתפרצת מלחמת התרבות שמלווה את העם היהודי מאז צמיחת תקופת ההשכלה במחצית השניה של המאה השמונה עשרה, אופציה ליברלית חילונית לעומת אופציה דתית הילכתית.

מי שמפורר את ההגמוניה זה בעצם גוש אמונים ובעקבות זה מתפרצת לגמרי ועולה על פני השטח השאלה איזה אופי תרבותי יהיה לישראל בעשורים הבאים, לאחר שלאורך כמעט כל המאה 20 נראה היה כאילו המאבק התרבותי הזה הוכרע באופן חד משמעי לטובת אופי תרבותי אחד, שהוא האופציה החילונית המערבית.

יש לנו מלחמת תרבות ויש לנו בפוליטיקה קבוצות חדשות רבות שלא היו בה קודם.

ההגמונים לשעבר צריכים עכשיו להתחלק עם הרבה מאד קבוצות בכוחם הפוליטי שהיה מוחלט בעבר ולכן הם מעתיקים את הפעילות הפוליטית שלהם מהפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון והופכים אותו למוסד בו הם מנהלים פוליטיקה.

בדקתי את כל 250 העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון מאז 1977 ועד 2005 ולא הפתיע אותי שבראש העותרים נמצאים חברי הכנסת של מר"צ, מפלגת העבודה ושינוי והעתירות שלהם הן תמיד עתירות פוליטיות בנושאים פוליטיים. הימין גם מגיש עתירות אבל תמיד על פגיעה אישית בזכויות שלהם. לעולם כמעט לא על מאבקים פוליטיים.

בית המשפט העליון שיתף איתם פעולה. הברית בין הקבוצה הזו החילונית ליברלית לבין בית המשפט העליון היא ברית של אנשים בעלי תפיסת עולם זהה. כולם פועלים באופן של סינכרוניזציה מוחלטת.

בזה בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק לבית המשפט העליון. היא העבירה אותו מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, גם ליועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית, שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בה הרבה מאד כוח.

ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.

ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עויינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם.

הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'.

נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.

הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.

מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים, שזו אותה קבוצה, כלומר את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.

בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.

הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?

"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.

יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עויינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי - לוגיקה של "איים מבוצרים".

כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.

לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.

הדמוקרטיה הישראלית נמצאת במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאת במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים.

אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה, אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות".

פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

מדקה 16 עד דקה 32




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני ב' בטבת תשע''ו    15:51   14.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. שרת המשפטים: תפיסת אהרון ברק - ניתוק מערכת המשפט מהיהדות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 14.12.15 בשעה 16:46 בברכה, ליה
 
בכינוס משפטי מתחה השרה שקד ביקורת על המהפכה החוקתית של השופט אהרון ברק. "הפך את המושג מדינה יהודית לסמלי בלבד"

שרת המשפטים איילת שקד אמרה היום (ב') כי היא אינה רואה סתירה בין היותה של ישראל מדינה "יהודית" ו"דמוקרטית", וקראה להפיכתה של המסורת היהודית לחלק אינטגרלי מעולם המשפט הישראלי. "לפי הפרדיגמה המוטעת המקובלת כיום, קיבלנו את התורה בסיני ואת המדינה הדמוקרטית באירופה", הסבירה השרה.

"קבלת חוקי היסוד החדשים בשנות התשעים, היתה חלק מתפיסה שתפסה את העולם הדמוקרטי כמי שסותר את ערכי העולם היהודי, וזאת למרות שהמילה דמוקרטיה כלל לא הופיעה במגילת העצמאות", אמרה שקד ב"פורום ארוחת הבוקר" שנערך באוניברסיטת בר אילן לרגל הקמת המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי, שעתיד להיחנך בסוף החודש הקרוב.

שקד התייחסה בדבריה למהפיכה החוקתית של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, ואמרה כי זו ייצגה את הניתוק של מערכת המשפט מערכי היהדות.

"חוקי היסוד היו שיקוף של תפיסה של אלו שרצו להגן על הדמוקרטיה מפני שלטון הדת היהודית. ברק למעשה הפך באמצעות הפרשנות שלו לחוקי היסוד, את המושג 'מדינה יהודית' לעניין סמלי בלבד. עניין שיש לו משמעות רבה אבל רק כשהוא מיישר קו עם ערכי הדמוקרטיה", נימקה.

"איני מקבלת את התפיסה הדיכוטומית שמחייבת לבחור מה אני יותר – יהודית או דמוקרטית. אני מאמינה שככל שנהיה מדינה יהודית יותר, נהיה מדינה דמוקרטית יותר, ושנהיה מדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר. הברירה בין ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לבין ישראל כמדינה דו לאומית אינה אמיתית".

בכינוס נכחו עורכי דין בכירים ומשפטנים מעולם האקדמיה. "בעשורים האחרונים יש שתי קבוצות דומיננטיות בחברה הישראלית. האחת מגדירה את עצמה כקבוצה יהודית ומזהה את העולם היהודי כמנוגד לעולם הערכים הליברלים והמודרניזם. העולם השני רואה בדמוקרטיה את סמל הליברליות המגנה על זכויות האדם ורואה ביהדות תפיסה עולם שמנוגדת לכך", כך אמר פרופ' שחר ליפשיץ, דקאן הפקולטה למשפטים העומד מאחורי הקמת המרכז החדש.

"מרגע שבית המשפט העליון אימץ את השפה הליברלית בעיקר בנושאים של דת ומדינה, ההכרעות שלו התאימו לקבוצה ה'דמוקרטית' ונתפסו כמאיימות בעיני הקבוצה ה'יהודית'.

כך הוא איבד חלק גדול מהלגיטימציה שלו, וזה לא מפתיע", הוסיף. "כדי לפתור את המצב הזה צריך לכונן שיח בין המחנות השונים, שיכלול התחשבות ב'ציפורי הנפש', ה'ייהרג ובל יעבור' של כל צד".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/742/646.html

תגוביות:

1.ערכי הדמוקרטיה המערבים מבוססים על הנצרות. בעולם המערבי לא היתה נטישה של הנצרות והקמת מערכת ערכים שאינה קשורה אליה. כמעט כל הוגי הדעות החשובים של הליברליות במאות הקודמות היו נוצרים מאמינים, שאימצו חלקים נרחבים מדת זו ועל בסיסה הקימו את המדינה הדמוקרטית ליברלית. מה לעשות שאנחנו לא נוצרים אלא יהודים ולא כל מה שמתאים להם, מתאים לנו. הדמוקרטיה בישראל שנוסדה על ידי יהודים למען יהודים ראוי לה שתתבסס על היהדות. הרעיון הנואל שברגע שנעשה זאת תקום כאן מדינת הלכה, הוא רעיון מטופש, שנועד לקבע את הדיכוטומיה של נאור דמוקרטי ליברל מערבי (נוצרי) מול חשוך יהודי איש ההלכה.

2.כבר במקורותינו מופיע הכלל הדמוקרטי: אחרי רבים להטות. דהיינו הרוב קובע!

3.יש לצמצם את הסמכויות שבית המשפט לקח לעצמו שלא כחוק כגון: ביטול חוקי הכנסת, התערבות בנושאים ביטחוניים-צבאיים, מדיניים, כלכליים, חוץ, דת ומדינה ומינוי בכירים. כמו כן, נשיא בית המשפט העליון והשופטים צריכים להיבחר ע''י הפרלמנט כמו ברוב מדינות המערב.

4.רק משוב עם "שיניים" על מערכת המשפט יוכל למנוע את המהפכות הללו לדיקטטורה המנוגדת לרצון הציבור.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שלישי י' בטבת תשע''ו    12:08   22.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. פרופ' פוזנר מבכירי המשפט העולמי: אהרן ברק שודד-ים והחוק בשבילו הוא רק טיוטה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: ''אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ו''החוק בשבילו הוא רק טיוטה'' .

אילו היה גורם ישראל כלשהו המזוהה עם הצבור הדתי או הלאומי מכנה את הנשיא בדימוס של ביהמ''ש העליון, בתואר המבזה והמשפיל שודד ים משפטי, בוודאי היתה קמה עליו התקשורת ושאר יפי הנפש מהשמאל כדי להסות אותו, למחות על הפגיעה בכבודו של בית המשפט.

אולם מתברר שככל שעם ישראל מתרחק משתלטנותו ועריצותו של ברק, הולך ומתברר כי הוא פעל על פי מוסר חלול של הפיראטים, שדדו, גנבו, חמסו וגזלו ,והכל מפני שהאנושות התעצלה להלחם בהם.

ומשהחליטה לעשות זאת עלה בידיה לחסל את התופעה.

האם ברק הוא פיראט (שודד ים) ששדד, גנב, חמס וגזל מדינה שלמה?

פעם לא היינו מעזים להעלות על דל שפתנו אמירה שכזו.

אבל מסתבר שזה מה שחושבים עליו לא רק נתינים ישראלים נבערים מתבונה ודעת, בלתי נאורים בעליל, אלא בהחלט בכירי ונאורי המשפט העולמי.

קחו למשל אישיות משפטית בינלאומית בכירה כמו פרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים בארה''ב, מחשובי המשפטנים בעולם, שפרסם בימים אלה באחד מכתבי העת היוקרתיים בארה''ב, 'ניו ריפבליק', בקורת נוקבת על ספרו של ברק שהופיע במהדורה אמריקאית: ''שופט בחברה דמוקרטית'' והזהיר את מערכת המשפט האמריקאית שלא להיגרר למודל של ברק.

פוזנר קבע במאמרו כי ''ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ומי ש''החוק בשבילו הוא רק טיוטה''.

שמעתם?

האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ... אהרן ברק.

האיש שכולם רוממו וקילסו את ''חכמתו המשפטית''.

המלך, כמו בסיפור העם הידוע, הוא ערום.

אבל אף אחד בישראל הנאורה עדיין לא העז לומר זאת (פרט ל'נייטיבס', הילידים, ה"בלתי נאורים" ), עד שבא פרופ' פוזנר והסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

במאמר הבקורתי החריף של פוזנר מזהיר המשפטן האמריקאי שאינו חשוד בהשתייכות לחוגים הדתיים ו/או הלאומיים בישראל: ''ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים.

כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס (יהירות, גאוה יצירה, בטחון עצמי מופרז) שיפוטי', זה היה קרוב מאד לאמת.

ברק יצר יש מאין, עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו''.

פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום המשפט והכלכלה, שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה כמרצה, לצד תפקידו כשופט.

בביקורתו כותב עוד פוזנר: ''לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.

שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח''כים בלבד''.

עוד כותב פוזנר: ''ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.

גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.

בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.

בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ''ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה''.

המשפטן האמריקאי טוען כי ברק ''פשוט הגדיר מחדש את הדמוקרטיה''

ומוסיף: ''ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;

ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ''ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;

והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;

ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ''ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;

ושביהמ''ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;

ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו''.

לא רק את הדמוקרטיה הגדיר ברק מחדש.

גם את המונח המשפטי פרשנות.

הוא מרשה לעצמו, אומר פוזנר, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכון המחוקק, בטענה ש''תפקיד המחוקק הוא לגשר על הפער בין הדין לחברה ותפקיד השופט בפרשנותו הוא לוודא שהחוק אכן מגשר בין הדין לבין החברה''.

מוסיף פוזנר: ''זה מוזר מאד. האם הוא רק מתווך בין הדין לבין החברה? נראה שברק מתכוון לכך, שכל חוק צריך לקבל פרשנות התואמת את רוח הערכים של מערכת המשפט.

במילים אחרות: מדובר במערכת אידיאית של השופט, שהרי במערכת המשפט אין מציאות של מיקשה אחת ומערכת ערכים משותפת ורוח אחידה''.

העובדה שברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל במרוצת שנות כהונתו באה לידי ביטוי על פי פוזנר גם בטענתו ששופט צריך לתת דעתו ל'תכלית האובייקטיבית... לממש את הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה'.

אמירה זו נותנת פתח רחב ביותר לשיקול הדעת של השופט, באופן שהוא אנטי תיזה למונח אובייקטיבי...

ביהמ''ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו''.

בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.

פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות, כמו למשל עיוות שמו של פרופ' פוזנר, שאותו הוא מכנה בספרו פרופ' רוברט פוזנר.

http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415

*****

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים פירסם ביקורת על ספרו של ברק ואמר כי הוא "שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ספג בימים האחרונים ביקורת חריפה על משנתו השיפוטית מצדו של אחד המשפטנים האמריקאים החשובים, הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט פדרלי לערעורים. בימים האחרונים פורסמה ביקורתו של פוזנר על המהדורה האנגלית של ספרו של ברק "שופט בחברה דמוקרטית", בכתב העת "ניו ריפבליק", ובה תוקף פוזנר את ברק במילים חריפות: "ברק שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי", כתב פוזנר, "הוא מעין שודד-ים משפטי".

לדברי פוזנר, "ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים. כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי', זה היה קרוב מאוד לאמת. ברק יצר יש מאין עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו.

רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".

פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום משפט וכלכלה שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה מרצה. הוא משמש שופט מ-1981...

בביקורתו על ספרו של ברק כתב פוזנר כי "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.

גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.

בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות שלה כיוונו מחברי דבר החקיקה. בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא משתמש בחוקים עצמם כטיוטה ראשונה שבית המשפט חופשי לשכתבה".

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062

http://news.walla.co.il/item/1098406

תגוביות:

1.האם טראומת ילדות של ילד הכלוא בין שני קירות צריכה להסב נזק לעם שלם? ההיסטוריה עוד תשפוט אותו, לא אנחנו! ומי יודע כמה דם יהודי נשפך בגלל חטא ההיבריס שהתערבב עם טראומת ילדות של מטורף אחד. דיקטטורה בהתגלמותה ומגלומניה במיטבה.

2.אהרן ברק, זמנך עבר

על 5 עמודים לא פחות, נמרח הראיון עם אהרון ברק, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון עד 2006, במוסף יום ששי של "ידיעות אחרונות", מהשבוע שעבר. אם סברנו שהשנים הרבות שברק הוא בבחינת גימלאי, אולי תרמו לתובנות של האיש ולראיה יותר כוללת, פרספקטיבה יותר רחבה שלו, לגבי ההוויה הישראלית המורכבת, בא הראיון הזה וטפח על פנינו. ברק היה ונשאר אותו ברק. הפעם הוא נעזר במראיינים הפוסעים מעדנות על בהונות רגליהם לידו, ומשתדלים מאד שלא להכביד עליו בשאלות מיותרות. כך לדוגמה נשמטה לחלוטין השאלה המתבקשת על הפסיקה האומללה של ביהמ"ש העליון לגבי מתקן חולות ופסילת הפתרונות שהוצעו על ידי הממשלה לפתרון בעיית מהגרי העבודה בדרום תל אביב. למעשה ביהמ"ש העליון נכנע לגורמי שמאל שונים וארגונים חוץ פרלמנטריים והעדיף באופן ברור את מהגרי העבודה על פני שלומם וביטחונם של תושבי דרום תל אביב.

לברק ניתן, בנדיבות רבה להגיד כל מה שעם לבו, אולם הוא לא נדרש לענות אף לא במילה אחת על אמירתו המפורסמת שסירסה את מערכות השלטון והחקיקה במדינה, האומרת כי "הכל שפיט". הוא גם טמן כזכור, מוקש רב עוצמה לניסיונה של שרת המשפטים דאז ציפי לבני, למנות את פרופ' רות גביזון, משפטנית מוערכת, לצוות ביהמ"ש. את סירובו נימק באמירה הדמוקרטית למופת, כי "יש לה, לגביזון אג'נדה שאינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון".

מדינת ישראל החמיצה הזדמנות אולי חד פעמית לצרף אושיה משפטית מוערכת ולרענן בכך את דימויו הפגום של המוסד המכובד. גביזון, שאיננה נמנית על הקאסטה הסגורה הזו, משום שדעותיה הפוליטיות והציבוריות שונות והיא שוללת את תפיסתו של ברק כי "הכל שפיט", לא ראויה לפיכך לשרת בקודש הקדשים של המשפט הישראלי. רק לבעלי האג'נדה של ברק מותר לכהן בקודש...

עוד אירוע שהכה גלים בקהיליה המשפטית ברחבי העולם ולא מצא ביטוי בראיון היא אמירתו של פרופ' ריצ'רד פוזנר, מרצה ידוע למשפטים המכהן כשופט פדרלי בארה"ב, שהשתמש בביטוי שודד ים לתאר את ברק, על שום הסמכויות שהוא נטל לעצמו בחוזק יד ממבני השלטון בישראל.

גם על כך לא נשאל ברק ולו מילה אחת.

אהרן ברק מפציע עכשיו מתוך ההריסות של הדמוקרטיה הישראלית והעדר המשילות הממאיר בישראל, שהוא במו ידיו ובמו פיו יצר.

מאבקו הנוכחי הוא לסכל את כוונותיה של שרת המשפטים איילת שקד וקבוצה גדולה של חברי כנסת להחזיר לכנסת את סמכויותיה כמחוקקת, שנגזלו ממנה על ידו ועל ידי החונטה שאורגנה על ידו במסגרת שליטתו במערכת המשפטית.

אהרן ברק, הצליח לעשות לתקשורת סיפוח זוחל. כשהמדיה מאמצת את דיברותיו, כאילו היה משה רבנו, אחת לאחת. האיש ששכנע את התקשורת לאמץ את תפיסתו המנפצת את התפיסה העקרונית של חלוקת הסמכויות במדינה, פתח עכשיו במערכה חדשה, הפעם נגד שרת המשפטים החדשה, על שום שהרהיבה עוז וכבר אמרה שתפעל לחיזוק הכנסת ולשיקום סמכויותיה כמחוקקת.

3.השופטים מושחתים, השרים מושחתים, אנרכיה. מה שנשאר זה לצאת לרחובות ולא בדממה, אלא בחורבן והרס. רק כך יבינו הורסי הדמוקרטיה, עושקי משאבי המדינה, מדכאי הציבור.

4.פרופסור פוזנר תודה מקרב לב על האמת!

5.ברק קבע שהכל שפיט - וכך כל איש ציבור ואיש צבא חייב ללכת עם עו"ד צמוד. כך אי אפשר לנהל מדינה והתוצאה תהיה ירידה ברמתם של אנשי ציבור והצבא.

6.כמה נכון. שופטים שעושים ככל העולה על רוחם ומדגימים את המשפט העגום: "טיפש זורק אבן לים ומאה חכמים לא יצליחו להוציא אותה".

7.אבוי לנו שאלו הם שופטינו. נמאס מבג"צ!

8.נמאס מהדיקטטורה של ביהמ"ש העליון.

9.אהרון ברק הוא מגדולי האויבים שקמו לעם ישראל. אסון משפטי.

10.הזהות היהודית גוברת על עקרון השוויון! ברק מה אתה עושה בארץ אם אתה לא מאמין ביהדות?

11.הגישה של ברק עוד תביא אותנו לאבדון. צריך לעצור את השתלטות מערכת המשפט על הדמוקרטיה.

12.סוף סוף מישהו אומר את האמת על ברק. נראה כמה עוד יעלה לנו הברק הזה?

13.ברק חבר כבוד בתנועה הרפורמית, שהיא הסכנה הגדולה לקיומנו הרוחני כעם.

14.אהרון ברק הוא סתם דיקטטור שעלה בתמיכת פושעי השמאל.

15.כל הכבוד לפוזנר שהוציא את האמת לאור.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום רביעי י''א בטבת תשע''ו    09:33   23.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. מכתב נדיר בחריפותו של נציבת הביקורת על הפרקליטות נגד פרקליט המדינה ניצן: ''אינו אומר אמת''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מתקפה חסרת תקדים ויוצאת דופן על פרקליט המדינה שי ניצן.

המאשימה: נציבת הביקורת על הפרקליטות.

במכתב ששולחת הערב השופטת בדימוס הילה גרסטל ליועץ המשפטי לממשלה, היא טוענת שניצן העביר ליועץ דיווח רצוף סילופים ואי אמירת אמת בפרשת מינוי הפתולוגית שכתבה חוות דעת בתיק רצח תאיר ראדה

עד היום, השופטת בדימוס הילה גרסטל די החרישה אל מול המאבק שניהלו נגדה עובדי הפרקליטות, שאף פעם לא קיבלו את גוף הביקורת כלגיטימי. לא עוד.

מה ששינה את כללי המשחק הוא הרגע בו גם פרקליט המדינה, שי ניצן, עלה להתקפה אישית נגדה - נגד גרסטל. במכתב חריף ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין תוקפת גרסטל בחריפות את ניצן, ומאשימה אותו באי אמירת אמת ובחוסר תום לב.

מה שפוצץ הכל היה הדו"ח בו כתבה על הדרך בה ניהלה הפרקליטות את ההליך המשפטי נגד הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן, לאחר שזו שנבחרה כדין במכרז לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית. הפרקליטות התנגדה בגלל ביקורת מקצועית קשה ביותר, שמתחו עליה השופטים בתיק זדורוב של תאיר ראדה; פורמן בזמנו סיפקה חוות דעת לסנגוריה לפיה בניגוד לעמדת התביעה, בזירת הרצח נמצאו ממצאים המעידים כי ראדה הותקפה בסכין משוננת ולא בסכין יפנית כפי שמתואר בכתב האישום. ביום רביעי, אגב, יכריע העליון בערעור על הרשעת זדורוב.

בדו"ח המיוחד, מותחת גרסטל ביקורת חריפה על הפרקליטות - זאת לאחר שנציגתה ביקשה לשנות תצהיר של ראש המכון חן קוגל שתמך בעמדת פורמן בתיק זדורוב, ובמינויה לתפקיד במכון.

נציגת הפרקליטות טענה שחוות דעתו היא שערוריה, שכן על המדינה לדבר בקול אחד; קוגל עמד על כך שהתצהיר יישאר כמו שהוא.

בעקבות הדו"ח של גרסטל כתב פרקליט המדינה כתב מכתב חריף ליועמ"ש, שבו טען כי ההכרעה של גרסטל ניתנה שלא כדין, ובניגוד לסמכותה. לדבריו, הפרקליטות פעלה מטעמו של היועמ"ש, שנמצא מחוץ לטווח הביקורת של גרסטל. אך כאמור, נפשה של גרסטל קצה ממסע ההשמצה הממושך והיא שלחה מכתב ליועץ שספק אם נשלח חריף ממנו במערכת המשפטית נגד פרקליט המדינה.

"המאמץ האדיר שמושקע על ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון", כתבה גרסטל, "אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

גוף הביקורת אינו אמור לעסוק בשיקול דעת משפטי של הפרקליטות אלא בתקינות הליכיה.

ניצן טוען במכתבו כי גרסטל חרגה מתפקידה, גם בכך שביקרה שיקול דעת משפטי של הפרקליטות.

על כך משיבה גרסטל: "אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי', אך ורק כדי להימנע מביקורת בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".

נזכור רק על מי נאמרות המילים הקשות הללו: על פרקליט המדינה.

על עצם הטענה כי המדינה צריכה לדבר בקול אחד, כותבת גרסטל כי הדברים מבוססים על שקר של פרקליט המדינה, לא פחות. לדבריה קוגל כלל לא היה עד מטעם המדינה. "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר... ד"ר קוגל לא היה עד מטעם המדינה, בא כוחה של ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".

גרסטל טוענת כי ניצן משחק משחק כפול: מצד אחד מתחבא מאחורי וינשטיין שנמצא כביכול מחוץ לתחום הביקורת, ומצד שני משתף פעולה עם פרקליטים שמחרימים את הגוף ובכך מפרים את הוראות היועמ"ש.

"ההסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נציבות הביקורת, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת. הגיעה העת לומר באופן נחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד גיסא חדשות לבקרים ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים, בבקשות להגנה לכאורה מפני הנציבות, תוך נסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך גיסא יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ", כותבת גרסטל.

בקרוב תפרסם שרת המשפטים תזכיר חוק שמסדיר את גוף הביקורת על הפרקליטות. אלא שזה כבר יהיה אחרי שמקימת הגוף איבדה אמון - פשוטו כמשמעו - בפרקליט המדינה.

ארגון הפרקליטים: "גרסטל איבדה את העשתונות"

מארגון הפרקליטים נמסר בתגובה: "האופן בו בחרה הנציבה להשתלח בפרקליט המדינה ובפרקליטות כולה מצביעה לדעתנו על איבוד עשתונות מוחלט וחציית קוים מצד עובדת מדינה בכירה נגד מערכת שלטון החוק. ההתנצחויות וההתכתשויות שמנהלת הנציבה נגד הפרקליטות בחודשים האחרונים, כמו גם העוינות העולה בבירור ממכתב זה אינם מאפשרים לה להמשיך בתפקידה, הדורש אובייקטיביות ויחסי עבודה תקינים עם מבוקריה".

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1165149

תגוביות:

1.הפרקליטות קן שרצים ורמיה! כל הכבוד לגרסטל!

2.חשפה את מה שמתנהל שם שנים. הגיע הזמן להדק פיקוח על ההפקרות הזו. גרסטל היא משכמה ומעלה.

3.העובדה שהפרקליטות שונאת ומחבלת בעבודת גרסטל מוכיחה שגרסטל עושה עבודה מעולה.

4.פרקליטות מושחתת ומסואבת. רות דוד.

5.גרסטל - כל הכבוד על האומץ! גרסטל עושה את עבודת הביקורת בצורה מצוינת וישרה. המשיכי כך ואל תפחדי מאיש.

6.שי ניצן הוא פקיד אלוהי. אלוהים ישמור.

7.אחרי מה שעשו לזדורוב אין לי שום אמון יותר במערכת ה"חוק" במדינת ישראל. מזועזע.

8.כל הכבוד לגרטסל. לא יאמן מה עושה פרקליטות מושחתת כדי לתפור תיק בישראל בשנות ה-2000. מסכן זדורוב שירקב על לא על בכפו עד סוף ימיו בגלל מערכת מושחתת של שוטרים שסרחו וכיסו על מקורבים-פרקליטות-ושופט עבריין שהודח בינתיים.

9.היום כבר כולם יודעים. שי ניצן שקרן פתלוגי, רודף יהודים, במיוחד את אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון.

10.צריך להעניק לך תואר אשת השנה, אישה יקרה. חזקי ואמצי.

11.תעשו סקר ותראו שרוב העם תומך בגרסטל.

12. מטפסים על עצים כה גבוהים ובדרכים שאינן כשרות וזאת על מנת
ובכדי להשיג הרשעות של חפים מפשע ובכדי לרצות.

13.גרסטל אישה מדהימה ואולי היחידה שעוד אכפת לה ומאמינה בצדק. אנחנו כולנו מאחורייך! את פשוט מדהימה. תודה על הכל! העם איתך.

14.הפרקליטים פוחדים מביקורת. בושה.

15.גרסטל אמיצה ואבירת שלטון החוק. מדאיג ומטריד מה שחושפת גרסטל ובה בעת נותן תקווה שיש כמותה. ישרה, נקיית כפיים, לוחמת צדק אמיתית שלא פוחדת לומר כשרבים כל כך מחרישים. הראויה להיות היועצת המשפטית לממשלה!

16.שי ניצן שקרן מדופלם. אם תלכו לפרוטוקולים של משפט הנשיא קצב תגלו שגם שם הוא שיקר במצח נחושה.

17.המאבק נגד ביקורת על הפרקליטות מבייש אותה.

18.אם שי ניצן משקר - אז כבר עדיף לפרק את המדינה! אני נדהם מכך שגרסטל לא מפחדת ממנו! האישה הזאת היתה צריכה להיות היועץ המשפטי לממשלה!

19.כמובן שהפרקליטות לא תתייחס לביקורת בדו''ח ולא תענה עליה, אלא תדרוש את פיטורי המבקרת. מנטליות שמאלנית טיפוסית רק בלי החלק של הגדרת הביקורת כ"הסתה חמורה לרצח".

20.'עובדת מדינה בכירה' כאילו פקידה במשרד החינוך...להזכיר להם שמדובר במי שאמורה ומונתה על ידי ה'חוק' לפקח עליהם?

21.דרוש נהג D9 אמר איש ציבור ישר...

22.הסניף של חד''ש - חיזבאללה לא מוכן שיבקרו אותו.

23.עצם המינוי של ניצן לפרקליט המדינה נגוע בשחיתות. תזכורת: ניצן סיים את תפקידו הקודם לפני שהתפנה תפקיד פרקליט המדינה. אילו היה פורש היתה בעיה טכנית להחזירו למערכת, כיוון שיש צורך במכרז פנימי. מה עושים? יצרו תקן חדש, שהוא אייש אותו מספר חודשים, וכשהתפנה התפקיד ניצן קודם להיות פרקליט המדינה והתקן בוטל כמובן מיד עם עזיבתו של שי ניצן.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום רביעי י''א בטבת תשע''ו    10:01   23.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. בכירי הפרקליטות ליועמ''ש: בטל את נציבות הביקורת על הפרקליטות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בכירים בפרקליטות קוראים ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לבטל את נציבות הביקורת על הפרקליטות – כך עולה ממכתב ששלחו היום (שלישי) לווינשטיין המשנים לפרקליט המדינה, שי ניצן, ומנהלי המחלקות בפרקליטות המדינה. זוהי תגובה ראשונה למסכת הקשה שגוללה אתמול הנציבה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, נגד ניצן. זהו פרק נוסף בקרב שמתנהל בתקופה האחרונה בין הפרקליטות לבין הגוף שאמור לבקר אותה.

"אתמול התוודענו דרך התקשורת לכך שהנציבה הטילה ללא כל יסוד דופי של ממש בהתנהלות פרקליט המדינה", כתבו המשנים. "מדובר במענה שמנוסח בלשון משתלחת ובוטה, הנציבה אינה בוחלת בפגיעה אישית בפרקליט המדינה. הפגיעה בפרקליט המדינה פוגעת במערכת התביעה הכללית כולה". לדברי הפרקליטים, דבריה של גרסטל "פגעו באמון הציבור במערכת אכיפת החוק".

הפרקליטים תוקפים את גישתה של גרסטל, לפיה היועץ המשפטי לממשלה אינו חסין מביקורת הנציבות. "זאת, למרות שידוע לכל כי הנציבות הוקמה כ'ידו הארוכה של היועץ'. לא נוכל לקבלאת עמדת הנציבה, אשר קנתה לעצמה סמכות, מכוח פרשנות בלתי סבירה ומרחיקת לכת. אם תתקבל עמדת הנציבה, משמעות הדבר כי הגוף המבוקר וכן היועץ המשפטי לממשלה, איבדו מחירותם המקצועית".

בהמשך מצרים בכירי הפרקליטות, על כי גרסטל תקפה באופן אישי את פרקליט המדינה שי ניצן. "יש להצר על כך שהנציבה, האמורה לבקר באובייקטיביות את החתומים מטה ואת כלל פרקליטי המדינה, בחרה להתמקד בגופו של אדם ולא בגופו של עניין". לסיום הם כותבים: "אנו רואים קושי של ממש להמשיך בשיתוף פעולה מקצועי עמה כגורם מבקר".

"במקום לקבל ביקורת, שי ניצן בחר לתקוף"

מכתב חריף ביותר שיגרה שלשום נציבת הביקורת על הפרקליטות (נבת"ם), השופטת בדימוס הילה גרסטל, ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, בו היא תוקפת את פרקליט המדינה, שי ניצן, על התנהלותו בעקבות פרשת רצח הילדה תאיר ראדה ומשפטו של הרוצח, רומן זדורוב. במכתב שפורסם לראשונה אמש בערוץ 10, כתבה גרסטל כי "צר לי שבמקום לקבל את הביקורת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה".

תחילת הפרשה כאשר ראש המכון לרפואה משפטית התבקש להעיד בבית הדין לעבודה לטובתה של ד"ר מאיה פורמן. הדיון עסק בפיטוריה של פורמן מתפקיד בכיר במכון, לאחר שהעידה לטובתו של זדורוב בתיק הרצח, בניגוד לעמדת הפרקליטות. הפרקליטות ביקשה מקוגל להשמיט חלקים בעדותו שתומכים בחוות הדעת של פורמן בתיק זדורוב.

בתפקידה כעומדת בראש הנציבות, מצאה גרסטל פגמים בהתנהלות הפרקליטות. היא קבעה שתצהירו של ד"ר קוגל חתום וגמור, וכי שינוי בו מהווה התערבות בעדותו של עד. פרקליט המדינה ביקש מוינשטיין להתערב ולבטל את חוות דעתה של גרסטל, בטענה כי גרסטל חרגה מסמכותה, שכן המהלך היה המשנות ליועץ המשפטי לממשלה, שאינן נמצאות תחת ביקורת הנציבות.

בעקבות חוות הדעת, כתב פרקליט המדינה ליועץ כי גרסטל חרגה מסמכותה כשביקרה פרקליטה, שפעלה בשליחותו של היועץ, שאינו כפוף לביקורת הנציבות. אתמול התקבלה תגובתה הזועמת של גרסטל. על פי מכתבה, הטענה כי היעוץ אינו כפוף לביקורת "מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת המאמץ האדיר שמושקע על ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון, אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

על הטיעון של הפרקליטות כי על התביעה לדבר "בקול אחד", כך שמי שעומד בראש המכון לרפואה משפטית אינו אמור להעיד אחרת מעמדת הפרקליטות, כותבת גרסטל כי "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר. היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, בא כוחה של ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".

בנוגע לד"ר פורמן כתבה גרסטל: "התנהלות הפרקליטות סביב כניסתה של ד"ר פורמן לעבודתה, לאחר שזכתה במכרז כדין מעוררת תהיות כבדות". לסיכום כתבה כי "אין זה סביר שפרקליט המדינה יפנה, מחד גיסא, חדשות לבקרים ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים, בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, ומאידך גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל, להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת, של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים, אשר הקימו את נבת"ם".

http://www.maariv.co.il/news/law/Article-518821

תגוביות:

1.תמיכה מלאה בנציבה: היא חושפת את הפרצוף האמיתי של הפרקליטות המתחסדת ומעמידת הפנים. יישר כוח לנציבה גרסטל.

2.לשקר אין רגליים. משפט זדורוב עומד על שקר ואין לו רגליים למרות שכל מערכת האכיפה העמידה פנים שהיא רואה רגליים. בדיוק כמו בסיפור המלך הוא עירום. גרסטל היא הילד שצועק שהילד הוא עירום. משפט זדורוב משמש כפצצה שנפלה על מערכת המשפט מכיוון לא צפוי בהחלט! השופטים כותבים דברים הזויים בפסק הדין העלוב הזה וטוענים שאכן יש טביעות נעלי ילדים בדם בשירותים, אך אין להם הסבר לכך ולא יימצא הסבר לכך לעולם. מה זאת אומרת אין לכך הסבר? יש לכך הסבר! חייב להיות הסבר. ההסבר הוא שהיה שם מישהו עם נעלי ספורט במידה של בני נוער שדרך שם בדם! אין בשירותים שום טביעת נעל של זדורוב ועל נעליו לא נמצאו עקבות דם כלשהם, למרות בדיקות מקיפות בכל השיטות הידועות. מכאן מובן שהוא רצח את תאיר בעודו מרחף באוויר, כאשר לצידו איזה נער או נערה שדורכים בשלוליות הדם העצומות. פסק דין שהוא בדיחה. חקירה משטרתית שהיא בדיחה. התנהלות של פרקליטות שהיא בדיחה. זו בדיחה מקברית והיא על חשבוננו!

כתבו אבותינו:

על דאטפך אטפוך! על שטיבעת טובעת!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ששי י''ג בטבת תשע''ו    11:37   25.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. משפט זדורוב: פרקליט המדינה משנה עמדה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   במכתב ששלח שי ניצן למנכ"ל משרד הבריאות כתב: "הוסרה העננה הכבדה" מעל ד"ר מאיה פורמן שהעידה מטעם ההגנה במשפט זדורוב

פרקליט המדינה, שי ניצן, שלח היום (יום ה') מכתב למנכ"ל משרד הבריאות, בו כתב "הוסרה העננה הכבדה" מעל ד"ר מאיה פורמן שהעידה מטעם ההגנה במשפט זדורוב. הפרשה עומדת במוקד הסערה שמעסיקה בשבועות האחרונים את הפרקליטות. מכתבו של ניצן נשלח בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בתיק, והוא נועד להבהיר כי יחסה של הפרקליטות לד"ר פורמן לא נבע משיקולים זרים והתבסס רק על החלטות בתי המשפט.

במכתב ששלח הערב למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, כתב ניצן כי פנייתו בעבר למנכ"ל הקודם פרופ' רוני גמזו, בה הביע את התנגדותו של ד"ר פורמן לתפקיד מנהלת היחידה לרפואה משפטית פתולוגית במכון הלאומי לרפואה משפטית, התבססה על הביקורת שהטיח בה בית המשפט המחוזי בנצרת במהלך משפט זדורוב.

ניצן דחה הערב את הטענות כי התנגדותו למינויה של פורמן לתפקיד נבעה מכך שהעידה לטובת זדורוב (לפני שהייתה עובדת מדינה, א.ס.). "כך כתבתי (למנכ"ל משרד הבריאות הקודם, א.ס.) ללא קשר לעמדת המדינה כמאשימה בפרשת זדורוב, אלא בהקשר של המדינה כמי שאמורה להסתייע בהליכים שונים בעדות מומחה, וקשה לה להסתמך על מומחה שנמתחה עליו ביקורת קשה, ואשר קיים סיכוי ממשי שבכל פעם שבה יעיד, יזכיר הצד שכנגד את הביקורת שמתח עליו בית המשפט", כתב.

בפסק הדין שניתן אתמול, קבעו שלושת שופטי בית המשפט העליון כי הם מקבלים את חוות הדעת של פורמן.

השופט יורם דנציגר, שכתב את דעת המיעוט, אף ביקר בחריפות את האופן שבו תוארה פורמן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.

כזכור, פורמן העידה כמומחית מטעם ההגנה וקבעה כי החתך שנמצא על סנטרה של תאיר ראדה ז"ל לא בוצע על ידי סכין יפני כפי שנטען, אלא באמצעות שכנית משוננת. עדות זו הייתה אחד המרכיבים שעליהם התבסס הערעור שהגיש זדורוב לבית המשפט העליון.

"גישתה תוארה, בין היתר, כ'רשלנית', 'לקויה' ו'מגויסת לתוצאה'. חוות דעתה תוארה כ'מוטה', 'מגמתית' ו'מרובת כשלים מקצועיים וכשלי מהימנות'. אמירות אלה, שספק אם כולן היו נחוצות להכרעה, עלולות לפגוע בשמה הטוב של ד"ר פורמן ואף עשויות לפגוע בפרנסתה. לא זו רמת הזהירות והריסון המצופה מבית המשפט במקרים כגון אלו", כתב דנציגר.

גם שני השופטים הנוספים שישבו בהרכב שדן בערעור, יצחק עמית וצבי זילברטל, טענו כי חוות דעת של פורמן עדיפה על זו של העד מטעם המדינה ד"ר קונסטנטין זייצב.

ניצן טען כי השופטים הביעו "עמדות שונות" בנוגע לחוות דעתה של פורמן, אולם ציין את העובדה כי כולם היו שותפים לביקורת על הסגנון שבו נקט בית המשפט המחוזי בנצרת – אותו סגנון שעמד בבסיס טענתו כי אין למנות את פורמן לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית.

לדבריו, אם פורמן הייתה מקבלת את הצעתו המקורית, לפיה תוכל להתמנות לתפקיד זמני במכון לרפואה משפטית וזאת תחת הגבלות משמעותיות, היא הייתה יכולה להיכנס לתפקידה היום בדרך קבע וללא תנאי.

מכתבו של ניצן נועד לדבריו להבהיר את עמדת הפרקליטות לנוכח פסיקת בית המשפט העליון שהסירה את "'העננה הכבדה' שהטיל בית המשפט המחוזי על מקצועיותה ואמינותה" של פורמן.

ניצן לא התנצל על היחס שננקט כלפי פורמן ועל העובדה כי הפרקליטות ניסתה למנוע את מינויה, ואף פעלה לשינוי תצהירים של עדים מטעם המדינה לשם כך.

יש שיראו בדבריו התנצלות מרומזת, ויש שיראו בהם התחמקות מלקיחת אחריות על המדיניות שננקטה כלפי פורמן. "לקביעות אלו אין כיום משמעות מעשית, אולם בוודאי שיש להן חשיבות ציבורית, לבטח מבחינתה של ד"ר פורמן", חתם ניצן את מכתבו.

כזכור, נציבת הביקורת על הפרקליטות השופטת בדימוס הילה גרסטל, מתחה ביקורת חסרת תקדים על התנהלותו של ניצן בנוגע לפורמן, וטענה כי הוא ושתיים מהמשנות ליועץ המשפטי לממשלה פעלו שלא כדין כשניסו למנוע את מינויה. ניצן עצמו הגיב בחריפות רבה למכתבה של גרסטל וטען כי זו חרגה מסמכותה. מעמדה של הנציבות והמתיחות בינה לבין צמרת הפרקליטות עדיין לא הוכרעו.

פורמן העידה כמומחית מטעם ההגנה וקבעה כי החתך שנמצא על סנטרה של תאיר ראדה ז"ל לא בוצע על ידי סכין יפני כפי שנטען, אלא באמצעות שכנית משוננת. עדות זו הייתה אחד המרכיבים שעליהם התבסס הערעור שהגיש זדורוב לבית המשפט העליון.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/744/619.html?hp=1&cat=402&loc=68

תגוביות:

1.הוא צריך ללכת הביתה.

2.ניצן המושחת חושב שכולם מטומטמים. מה לו ולמינויי רפואה במכון לרפואה משפטית?! ניהל נגדה מסע רצח אופי והביא להדחתה ביחד עם ה"שופט" המושחת, העבריין יצחק כהן (שהודח בינתיים בעצמו בלי קשר לזדורוב). חצה את כל הקווים האדומים ביחס לחושפת השחיתויות ד"ר מאיה פורמן היקרה. ולא רדף והשמיץ רק אותה אלא כל מומחה שטען למעשה שתפרתם תיק לזדורוב.

הוא "מתנצל" אחרי שבית הדין לעבודה החזיר אותה ואחרי שזה צייר אותו בעליון כמי שהוא - מושחת. כרגע הוא גם מנהל מסע רצח אופי ורדיפה נגד מי שממונה על הביקורת עליו ועל ה]פרקליטות - כבוד השופטת גרסטל, שחשפה אותו. הוא זה שהיה צריך להיות מודח. השחית את כל המידות. איזו "פרקליטות" זאת ולמה הוא הפך אותה? בושה!

א-ב-ל זו לא חוכמה מצד בית המשפט (שלא לדבר כבר על ה"התנצלות" עלאק שלו, אחרי שהמסע המכוער שלו כלפי ד"ר פורמן כשל).

זה שבית המשפט מנקה רופאה אמיצה זה חשוב אבל זה קל. בית המשפט ניקה בזה בעיקר את עצמו. את מי שהיה צריך לנקות, להתנצל בפני ילדיו על עשר שנים כמעט בכלא על לא עוול בכפו ולפצות במיליונים זה רומן זדורוב!!!

טייח פועל בניין פשוט מאוקראינה. לא רופאה בפרופיל גבוה ומעמד, שהשחרתה ממילא הבהירה לציבור עד כמה המערכת כולה רקובה.

עוף הביתה ניצן. עופו הביתה "שופטים" שמרשיעים אדם ללא בדל ראיה. עופו הביתה פרקליטים שקרנים ושוטרים מושחתים שמגינים על קרוביהם הרוצחים הצעירים.

3.הפרקליטות היא מוסד רקוב מהיסוד. אתמול בתכנית עובדה סופקו עובדות מזעזעות על התנהלות הפרקליטות, אבל זה היה הקטע הפחות חמור של התוכנית.

פרקליט מחוז תל אביב שהגיע לאולפן להגיב, הועמד מול הוכחות חותכות להתנהלות עבריינית של הפרקליטות וכנשאל ע"י המנחה אם בדעתו לתקן את הדורש תיקון, נתן מופע אימים של פסיכופט שחצן ונקמן.

זה החומר האנושי שמנהיג את הפרקליטות. הארגון הזה דורש ניקוי אורוות והבאת מנהל מבחוץ.

פרשת גל בק, הפרשה הנוספת שנחשפה וקשורה לקשר הבעייתי בין הפרקליטה פורר (מעריצת מכבי ת"א) והעו"ד מזרחי (בעלי מכבי ת"א), פרשת הרצח בואן גוך וההתנהלות העבריינית בעניין פורמן, כל אלה הינן קצה הקרחון.

4.שיעיפו כבר את החתן בר מצווה המושחת הזה.

5.התפרן הלאומי...לך הביתה וקח איתך את וינשטין, את זילבר ואת חצי מהפרקליטות. הפכתם את מערכת המשפט למיטת סדום שהאמת צריכה להיכנס לתוכה. אם היא קצרה מדי חותכים לה את הרגלים ואם היא ארוכה מדי מותחים אותה משני הצדדים. איש חוק ששכח מהו צדק.

6.כל הכבוד לד''ר פורמן. ניצחה מערכת ענקית וחזקה שניסתה להכפיש אותה על לא עוול בכפה. ניצן היה צריך להתנצל באמת.

7.מה זה אומר שמנהל המכון לרפואה משפטית מפחד מהפרקליטות? ד''ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, שנמצא בפועל בתפקיד משפיע יותר אפילו משופט בענייני רצח, חושש לבצע את תפקידו???

8.שי ניצן, אדם נכלולי ומניפולטיבי, בושה שהוא עומד בראש מנגנון צדק.

9.לא ברור אם ומתי תוסר העננה ממך, שי ניצן!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ששי י''ג בטבת תשע''ו    19:50   25.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. מה הוציא את אהרון מהארון? / ד''ר גדי אשל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   אהרון ברק יצא מהארון.

בנאום מטעם "הקרן החדשה לישראל" במרכז רבין בת"א ב-25.06.09, הודה אהרון שבמשך יותר מ-20 שנה, הוא התחזה לשופט העליון ברק. התחזה, כי מאחורי הגלימה המכובדת והפאסון השקול, עמד בשר ודם. אהרון הסמולן. סמולן, שבז ליהודים ("הם רוצים לזרוק את הערבים לים"); שנעול לקעקע את המדינה היהודית ולשים את מדינת - כל - אזרחיה תחתיה ("אני מאמין גדול במדינת כל אזרחיה") ושרגיש אך ורק לזכויות של ערבים, אך לא של יהודים, יהודים בכלל ומתנחלים בפרט. את דמם של אלו האחרונים הוא החל, שלא במפתיע, להתיר, בשלבים: "הם אולי שם בהפרת החוק", אם כי, דאג להרגיע בהמשך, 'לא כולם מפרי חוק'.

אמנם הפתעה של ממש אין כאן. הרי ברור כשמש ביום בהיר, שכבוד השופט העליון בגימלאות שכבש גם את שטחי התחיקה, החקיקה והפוליטיקה, הוא פוסט - ציוני מושבע. אנטי - ציוני שגייס את מערכת "שלטון החוק" להיות ראש החץ בסירוס ישראל, בהצלחה מרשימה.

אבל נשאלת השאלה, מה ראה כבודו לערטל דווקא עכשיו את נטיותיו/סטיותיו אלו, ודווקא בפרהסיא?

ובכן, לכך שתי השערות, שכל אחת מהן לכשלעצמה, מחייבת פעולה, פעולת תיקון. כי אין דומה הודאת גנב בגניבתו – גם אם זה שר אוצר, להודאת שופט עליון בנטייתו ובהטייתו את מערכת המשפט. כאן, במערכת המשפט, אנו נשארים עם ההטייה.

ובכן, ברור שלא במקרה יצא אהרון מהארון.

לא לטובת פרסום בעלמא. גם לא להכאה על חטא כמו שעשה השופט בדימוס מישאל חשין, כשהודה בגיוס הפוליטי של בג"צ לשמֵּר את האתרוג – שרון, כדי שתהיה התנתקות.

מישאל התוודה ב-25.06.06 לעיתון "הארץ" כדלקמן: "אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות". משהו שנראה כמו הרהור שני. אבל כאן זה לא המקרה.

כאן ברק מזדעק מול שתי ארכי-סכנות לאוליגרכיה הסמולנית השלטת: (א) הוועדה לבחירת שופטי בג"צ, ו-(ב) הסכנה שבעיגון מדינה יהודית. סכנה שעלתה לאחר הבחירות, ובמיוחד לאחר נאום נתניהו.

על הסכנה הראשונה מיותר להכביר מילים: ברק אכלס את בג"צ בבעלי השקפתו: דורית (בייניש) ואיילה (פרוקצ'יה) ודליה (דורנר) ועדנה (ארבל) וכד', ועיניו כלות מול הסכנה להשתלטות יהודית ("עויינת") על המערכת שלו. ומול סכנה כזו, גם איום שיגדע את היד, כבר לא עושה רושם.

אך את הנקודה השניה יש להבהיר.

למה דווקא הדגל הלבן של נתניהו מול ברק חוסיין אובמה בנאום בר-אילן, עורר את חמתו של אהרון ברק?

כזכור, קיפל נתניהו בבר-אילן את הדגל שעל בסיסו נבחר והכריז שהוא מוכן לחלוק את ריבונות האומה היהודית בארץ ישראל, עם "פלשתין". אבל, נתניהו מיקש כניעה זו באוסף סייגים, בתקווה שהפריץ יילך בטרם יוכל לחגוג על הכניעה. לא שבאמת אפשר להתכחש למילים שנאמרות קבל עם ועולם - ובוודאי לא בשם ישראל, אבל, במאמץ למצוא משהו לזכות נתניהו, אפשר לומר, שכנראה זו היתה כוונתו. אשר לטקטיקה, ידוע שזו דרכו, גם אם לרואים למרחוק ברור שהוא גם יאכל את הדגים המסריחים גם יגורש מהעיר.

בכל אופן, אחד הסייגים העיקריים שאמור לתקוע את רעיון העיוועים של "מדינה פלשתינית" בארץ ישראל המערבית, הוא: 'ישראל – מדינה יהודית'.

את העניין הטקטי הזה הבין אהרון ברק, ועל כך יצא קצפו ולא קצף בלבד, אלא מלחמת חורמה ברעיון. עד כדי כך שלא בחל בחסות הגלויה של "הקרן החדשה לישראל" – הגזבר של כ-40 ארגוני סמול וערבים עויינים, הפועלים להכחדת ישראל כ'מדינה יהודית'.

ולא זו בלבד:

אהרון ברק זיהה בדברי נתניהו איום קיומי על המורשת התחוקתית היסודית שלו: הקביעה שישראל מחזיקה את יהודה ושומרון "בתפיסה לוחמתית".

קביעה שהוא, אהרון ברק, יותר מכל אחד אחר, הכניס לישראל תרתי משמע.

ראשיתה בבג"צ "תמים" ב-1983. בג"צ 393/82. ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה, אגודה שיתופית לשיכון מורים חברי האגודה באזור יהודה ושומרון, תבעה את הממשל הצבאי על תכנון תחבורתי שמתנגש בתכנונה היא לבניית שיכון. תוך כדי הדיון ההוא, ובלי ששלומי ישראל צפו מה טמון במוקש, קבע אז אהרון ברק שבכיבוש עסקינן, וששלטון ישראל באיו"ש זמני וכו' וכו'. קבע והשאיר את המחוקק בהלם ובאלם.

סיפור נפרד הוא איך נוצר הוואקום ואיך מילא אותו אז אהרון ברק, כשלקח לעצמו את תפקיד מחוקק-העל, אך בדבר אחד אין ספק: זה הבסיס לכל בניין העל של האפליה כלפי היהודים באיזור איו"ש ולא זו בלבד. זה מה שמתדלק את התרסת אומות העולם נגד ישראל כיום: גזלנים אתם.

בפס"ד ה"התנתקות", כשדחו ברק וחבורתו את ערעור מועצת חוף עזה על הגירוש, הם נאחזו בקביעה זו כדי לטעון שחוקי כבוד האדם וחרותו, חופש העיסוק והקנין הפרטי, אינם חלים ב"שטחים". לכן, זה שנתניהו החל בנאום בר-אילן להזכיר את זכותנו על יהודה ושומרון (אמנם, עדיין רק "זכותנו". עוד לא: "חובתנו"!) וכרך את זה ביהודיות המדינה - גם אם בלית ברירה, זה איום קיומי על מפעל חייו של אהרון: שישראל כובשת שטחים לא לה. כי אם ישראל אינה מדינה של האומה היהודית, איזו זכות יש לה לתבוע את יהודה ושומרון – ערש האומה היהודית?

אבל, בהתקפתו זו חשף אהרון את עצמו.

לכן, אפשרי שדווקא מעז יצא מתוק: אמנם המצב בזירה המדינית כיום קשה יותר וכולם עסוקים בבלימה, אך אם יתחיל התהליך של בחינה מחדש של הקביעות הפוליטיות המוטות של אהרון ברק בתפקידו כשופט העל וכמחוקק העל המשולב של ישראל, עשוי להתחיל כדור השלג של התיקון. ובעצם, למה שזו לא תהיה ראשית הבלימה של התקפת בראכ חוסיין אובמה על ישראל?

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8343

תגוביות:

1.אדון אהרון ברק. צר לי שלא חיית בקרב עמך ועל כן אתה מרשה לעצמך לפגוע ברבים מעם ישראל ואני בתוכם, באמירה כל-כך אידיוטית :"הם רוצים לזרוק את הערבים לים". אינני יודע מה חלף במוחך ואיזה שד נכנס בך שהתבטאת כך ובכל זאת רציתי להודות לך על רעיון 'התשליך' המקורי שהענקת לכולנו. עד היום רצינו רק שיחזרו לארצות מהן באו כל אותם פולשים זרים, המכנים עצמם בשקר "העם הפלסטיני". כעת ובזכותך נפתחה בפנינו אופציה נוספת, "האופציה הים תיכונית". אתה שחינכת דורות רבים של משפטנים ושופטים מתנהג לעת זיקנה כתגרן בשוק מוסלמי בלונדון. אתה המלומד המבריק, הפכת למחרחר מלחמה, לאיש ריב ומדון, לגורם מפלג, המעמיק את הקרע בעם ישראל, כאילו לא היית חלק ממנו. ובכן הרשה לי לומר לך רק זאת: איננו אכזרים ועושי צדק לכאורה ואפילו איננו שונאים ערבים. אין לנו ולא היתה לנו כל כוונה לזרוק את הערבים לים, אך מכיוון שהעלת אופציה זאת, היינו שמחים לזרוק אותך ואת כל בית המשפט שעמדת בראשו הימה, אילו רק היה הדבר חוקי ואפשרי! כבר ביום כיפור בעת התשליך.

2.פסיקותיו של שונא ישראל זה, תוצרת כחול לבן, עלו לנו בדם. תמהיל עכור ומהביל של יוהרה, רשעות, סמולנות ובוז לעמו. בושה לנו, לעם ולמדינה שזהו הפרופיל של אחד המשפטנים ה"דגולים" שהשכלנו, או יותר נכון הסכלנו להעמיד. בא-רק לעקור אותנו מארצנו וזהותנו.

3.לאור עמדתו יש לפסול כל התקדימים המשפטיים שלו הן הנוגעים לענייני בטחון והן אלה הנוגעים לארץ ישראל במיוחד כל הנוגע להתנהלות צה"ל בשטחים מנוהל עצירת חשוד ועד לזכויות החיילים להוריד עצים לצרכי ביטחון .

יש לקבוע בחקיקה איסור לעשות שימוש בפסקי הדין שלו ו/או לקבוע שפסיקותיו אינן מחייבות. יאיר רבינוביץ עו"ד, טרומפלדור 63 פתח תקוה.

4.ברק בהפרעה. אילו האמינו הערבים שאנו מסוגלים לזרוק אותם לים הם היו
נוהגים בנו ביתר כבוד. הם הרימו ראש ושבו לחלומם עתיק היומין לזרוק אותנו לים רק בגלל שהם חשים שהחוכומה(השלטון והחוק) איתם. כך היה גם בתקופת המנדט. הערבים ידעו שהאנגלים מרשים להם לזרוק אותנו לים והפעילו טרור נגדנו. במלחמת ששת הימים הם למדו על בשרם שאת ישראל אי אפשר לזרוק לים ובמלחמה הם מפסידים והתנהגו אלינו בכבוד. עכשיו כשיש להם את אהרון ברק ושכמותו המוטיבציה שבה אליהם והם החליטו למחוק אותנו מהמפה בדרכי "שלום" ודמוקרטיה שמאלנית ובסיוע ביבי והליכוד ואת המחיר כמובן ישלמו קורבנות מערכת המשפט.

5."אומה מסוגלת לשרוד את כסיליה ואת תאבי השררה שבתוכה, אולם אין היא יכולה לשרוד את הבוגד שבקרבה. אויב בשער מסוכן פחות, ניתן לזהותו, שכן הוא נושא את דגלו בגלוי. אולם הבוגד מהלך חפשי בשערים, לחשו הערמומי רוחש במסדרונות, מתגלגל בחלונות הגבוהים. הבוגד מסתיר את פניו, הוא דובר בלשון המובנת לקורבנותיו, מופיע כמוהם ולובש את בגדיהם. הוא פורט על נימת השפלות הבזויה המצויה עמוק בלבו של כל אחד מהם. הוא משחית את נפש האומה. הוא פועל במסתרים, ממוטט אט אט בחשכת הלילה את אושיות האומה, הוא מזהם את הדרג הפוליטי עד שזה קורס לפניו. המרצח מסוכן פחות ממנו"! (מרקוס טוליוס קיקרו).

6.פס"ד ההתנתקות: 10 שופטים, נגד השופט אדמונד לוי, קבעו כדלקמן (ציטוט): "בית המשפט הגיע למסקנה כי חוק יישום ההתנתקות פוגע בזכויות האדם של הישראלים המפונים. במרכזן של הפגיעות עומדות הפגיעה בזכות לכבוד ולקניין. עם זאת, על רקע הפיצוי הראוי המובטח בחוק (בכפוף למספר תיקונים) ועל רקע זמניותה של התפיסה הלוחמתית, הפגיעה בזכויות הישראלים המפונים מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלה".

7.ברק והחונטה שלו היו אויבי הציונות והדמוקרטיה בארצנו. כל מי שמסתכל על החלטותיו ודעותיו יודה בכך. בשום דמוקרטיה בעולם לא קיימת מערכת משפטית היפראקטיבית ועל לאומית, כמו שברק בנה פה. בהבל החלטותיו הוא הרשה לעצמו לבטל חוקים שנבחרי העם העבירו, או לפרש אותם בצורה הנוחה לאידיאולוגיה שלו (חוק כבוד האדם וחירותו שבו תמכו בקושי 21 ח"כים הפך לחוק היסוד המשמעותי ביותר בחוק הישראלי!). מי נתן לו את הסמכות לעשות זאת? הוא לא נבחר ע"י אף אחד והוא לא ייצג אף אחד (מלבד את עצמו) ומעבר לזה הוא לא היה אחראי לתוצאות ההחלטות שלו. כשהוא אסר על הריסת בתים ששימשו למסתור לרוצחי ילדי חתואל ואימן לא עלה בדעתו להתנצל ולהכות על חטא. הוא דבק לכיסאו עד שנאלץ לצאת לגמלאות. הוא באופן שיטתי התעלם מהעובדה שערביי ישראל הם גייס חמישי בתוכנו, ולגביו היו להם רק זכויות ולא שום חובות.

רוב אם לא כל מה שד"ר אשל אמר כאן הוא אמת. ברק היה אחד האנשים ההרסניים ביותר לדמוקרטיה ולציונות. אגומאניאק ונכה מוסרית.

8.לא היה אוייב גדול יותר לעם ישראל שגרם לו נזקים אדירים יותר מכהן הבעל
אהרן ברק, וכוהנת העשתורת דורית בייניש ואותם משובטים בדמותם כצלמם,
ששופטי סדום צדיקים לעומתם. הם היוו שנים חוד החנית במלחמה בכל זיק של יהדות, בכל זיק של לאומיות יהודית, בכל זיק של יחס של ערגה למולדת.
רש"י כתב עליהם כבר לפני אלף שנה בפרושו לפרשת בחוקותי. ורדו בכם שונאיכם: שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם.

שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו' ג' - ד') "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג' ג') ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו.

9.זן חדש של ניצולי שואה מסוגם של ג'ורג' סורוס ואהרן ברק קם עלינו להכריתנו.

10.יש לבטל את כל פסיקותיו בעליון ובעיקר את פסק דין קעדן.

11.ד"ר גדי אשל חושף במאמרו החשוב את העובדה שמי שהיה השופט העליון שגרר את ישראל לפסיקות רבות בשנים האחרונות, לא היה, כפי שניסה להציג את עצמו, בעל דעה אובייקטיבית כלל, אלא פשוט אנטי יהודי. למעשה, ברק חושף באמירותיו את השקפתו לא רק לגבי הצדק, אלא לגבי היהודים בישראל. בעצם העובדה שהוא מציג אותם כמי שרוצה להיפטר מהערבים הוא מגלה שראייתו אותם קולקטיבית ומוטעית בו בזמן - אך הוא גם מנקה את הערבים משלל דוגמאות הקיים לאלימותם נגד היהודים. שווה לקחת ברצינות את דבריו של ברק, כפי שממליץ ד"ר אשל, ולהשתמש בהם כדי לבדוק מחדש את פסיקותיו הרבות לטובת הערבים בישראל.

נאום המחלוקת:

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1268599




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת י''ד בטבת תשע''ו    11:36   26.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. בג''צ פועל נגד יהדותה של המדינה ובאופן לא חוקי מבטל חוקים של הכנסת כיוון שאין לו רשות לכך  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עו"ד יורם שפטל:

"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, ברק 11 שנים ובייניש 6 שנים, יחד 17 שנים רצופות, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי-ציוני במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה, באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות הפסיקה שלו ולכן הוא כמעט וביטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל, דבר שהיה מציף את ישראל במאות אלפי ערבים. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג - 2003 הוא חוק ישראלי השולל הענקה של אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.

5 שופטים הסכימו לבטל את החוק, מול 6 שלא הסכימו, כשברק ובייניש הובילו את המחנה שרצה לבטל את החוק וחתר תחת יהדותה של המדינה.

האבסורד הוא שהשמאל שטוען שהוא רוצה כביכול מדינה יהודית ולכן רוצה היפרדות מהערבים ביו"ש ובעזה באמצעות הקמת מדינה ערבית בלב הארץ, למרבה הפליאה לא מוחה על הצפת המדינה בערבים ובמוסלמים אפריקנים באמצעות פסיקות בג"צ".

סימוכין:

בג"ץ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת י''ד בטבת תשע''ו    11:42   26.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. בג''צ פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   החוק אומר שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה לא רשאי לעשות שום פעולה, למעט פעולה שהחוק התיר לו אותה במפורש.

אין שום חוק במדינת ישראל שמאפשר לבג"צ לבטל חוק של הכנסת ולכן בג"צ חורג מסמכותו ותוך רמיסת החוק נתן לעצמו את הרשות לחבל בחוקים של הכנסת.

בעולם יש בתי משפט שמותר להם לפסול חוקים של הפרלמנט וזאת משום שהחוקה התירה להם לפסול חוקים של הפרלמנט.

כשבג"צ פסל את החוק נגד הסתננות, הוא הפך את ישראל למדינת כל מסתנניה, בה להם יש זכויות הגוברות על זכויות אזרחי ישראל.

מהו אותו חוק הסתננות שבג"צ פסל, מה אומרים שופטי בג"צ בפסק הדין שלהם ואיך מתגברים על בג"צ?

בפסק הדין ההזוי טוענים השופטים שלא ייתכן שנפגע בזכויותיו של המסתנן לחיי חברה פה, לחיי משפחה פה, לעבודה על חשבון ישראלי שיפוטר למענו ולבריאות על חשבון הציבור.

מאיפה לוקח בג"צ את הרשות להגיד דברים כאלה בכלל?

הזכויות עליהן מדברים השופטים הן אך ורק זכויות של אזרחי המדינה. כיצד זה מוקנה לשוהה לא חוקי שחדר למדינה באופן של ביצוע עבירה ובג"צ מקנה לו זכות לעבוד ולהנות מחיי חברה פה?

מבחינה משפטית יש להם רק זכות אחת והיא להיות מגורשים מהארץ למדינה שלישית שמוכנה לקבל אותם מרצונם. לא החוק כולא אותם כי אם הם עצמם.

בג"צ גם אומר בפסיקתו בנושא המסתננים, שיש לזכור שמאסר ללא קביעת אחריות פלילית צריך להתקיים רק במקרים נדירים, בעוד בג"צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה. מדובר בצביעות שלא תיאמן.

כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ. במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר, ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.

עוד ממשיך בג"צ ואומר, שכליאתם היא פגיעה אנושה בזכויותיהם, בגופם ובנפשם ומגדיל ומתפלסף שהמסתנן אינו נכנס לארץ ומאבד את זכויותיו היסודיות.

אבל הרי המסתננים אינם אזרחים ולכן אין להם שום זכויות ואפילו לא זכות להיות כאן מבחינה משפטית. את המסתנן יש להכניס למעצר עד הרגע שיגורש.

אלה הן ההצדקות של בג"צ לביטול החוק נגד ההסתננות.

בג"צ משתמש ברטוריקה ליברלית שחוקה שמנותקת מחיי העם ותושבי השכונות אליהן פלשו המסתננים האלה. לא יכול להיות ששופטי בג"צ יאסרו בשם זכויות אדם על מדינת ישראל לכלוא מסתננים ולגרשם.

לא יכול להיות שזכויותיהם יקודשו וזכויות השכונות והעם היהודי בארץ יקופחו. זכותנו לשמור על ארצנו היהודית. ערב רב אפריקני בארץ ישמיד את המדינה היהודית ולנו יש זכות לשמור על מדינה יהודית. נימוקיו של בג"צ לפסילה הם שכאשר אנחנו שוללים את זכויותיו של המסתנן הוא לא יכול להנות משלל הבחירות שמציעים החיים החופשיים ותרבות פנאי.

בג"צ אומר לנו בפסק הדין ההזוי שלו, שלמסתנן, שאין לו בכלל זכות להיות פה, אם נכניס אותו לכלא נמנע ממנו את זכותו לעבוד כאן על חשבון אזרח ישראלי שיפוטר בגללו. כל מסתנן שיעבוד כאן הרי לוקח עבודה של ישראלי, כלומר בג"צ גם מעדיף לתת זכות עבודה לסודאני על חשבון הישראלי.

הרטוריקה הזו של בג"צ מושמעת רק כשמדובר בסוגיות קיומיות של המדינה, כדי לחתור תחת המדינה ולפגוע ביכולותיה להילחם על זכות הקיום שלה כמדינה יהודית.

בג"ץ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון ט''ו בטבת תשע''ו    17:37   27.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. בג''צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מדובר בצביעות שלא תיאמן.

כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ.

במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.

בג"צ הוא אוייב החרות בארץ בשל מדיניות המעצרים שלו ובשל פסיקותיו. הוא זה שמאפשר כליאתם של אלפים של נאשמים שמשפטם לא הסתיים בגלל השופטים שעוברים על החוק המחייבם לשפוט מיום ליום.

לא בארה"ב ולא באוסטרליה ניתן לעצור עד תום ההליכים. הן מקדימות את שופטי בג"צ בשנות אור. אנחנו בחשיכה שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית בעולם.

כאשר פרש מנהיג בג"צ ברק, הגענו למספר ההזוי של 99.9% הרשעות במשפטים פליליים. זו הירושה של הליברל הגדול לבית המשפט שלנו. חוקי אוסטרליה וארה"ב לעומת זאת מאפשרים מעצר לא מוגבל בזמן למסתננים ואפילו לפליטים.

האם שופטי בג"צ חושבים ברצינות שרגישותם לחרות גדולה יותר מזו של שופטי ארה"ב ואוסטרליה? הם רחוקים שנות אור מהם וחשוכים ביחס אליהם.

בג"ץ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון ט''ו בטבת תשע''ו    23:37   27.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. הלובי המשפטי / בן כספית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עם פירסום פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת השוטר היורה שחר מזרחי, קם קול המחאה. הוא בא מימין ומשמאל, מלמטה ומלמעלה.

כל מי שעיניים בראשו והגיון בקודקדו הבין שמשהו כאן לא בסדר.

מיד אחר-כך, נחלצו הלוביסטים הרבים של בית המשפט העליון לעזרה.

מישהו חיצרץ בחצוצרה והחברים הגיעו בדהרה.

אם צריך, אני בא, אמר פעם מי שאמר, וצדק. אין בישראל לובי חזק יותר מהלובי של בית המשפט העליון. איפא"ק? פראיירים על ידם.

הבכיר שבין הלוביסטים הבליח בטלויזיה והודיע שמסכנים החברים בעליון (אלה המילים שלי), לא היתה להם ברירה. ברגע שפרטי המקרה כפי שנקבעו במחוזי לא ניתנים לשינוי, אז בייניש וחבריה פשוט היו מוכרחים להחמיר את עונשו של מזרחי המסכן.

זה היה יכול להיות באמת עצוב מאוד, אם זה היה נכון. זה, כמובן, רחוק מלהיות נכון. ידיו של העליון לא כבולות.

בעצם, אם נחשוב על זה, העליון הוא המוסד היחיד במדינה שידיו לא כבולות לכלום. לא לחוק ולא לפסיקה. הוא עליון עליהם. ברצונו, יקבע שהחוק סותר משהו, ויצפצף עליו. ברצונו, ישנה פסיקה. כזה הוא בית המשפט העליון שלנו, מאז פרצה "המהפכה החוקתית" של המהפכן אהרן ברק, ונקבע במסגרתה שעם כל הכבוד לכנסת, ולממשלה, ולדמוקרטיה, ולציבור, ולנבחרי העם, יש מוסד אחד שבאמת מנהל כאן את העניינים.

הוא דווקא לא לגמרי נבחר, אבל מילא.

מאז, נמשך מסע ההגנה הדרמטי הזה על בית המשפט העליון ונמשך במלוא עוזו.

אתמול, למשל, הופיע באחד העיתונים הכלכליים טור נוסף מאת איזה עורך-דין, שלא נעניק לו כאן פרסומת חינם, שקבע שהיתה "דיסאינפורמציה במסע למען שחרור השוטר שחר מזרחי". הוא גם הדביק סימן שאלה בסוף המשפט הזה. אותו עורך דין התקשר אלי פעם והעיר לי, במלוא הרצינות, ששכחתי לתת לו קרדיט בטור שכתבתי בעניין הסרט "ג'נין ג'נין" ומאבקם המוצדק של המילואימניקים שלחמו שם במוחמד בכרי השארלטן. נו, טוב. בשביל קרדיט בעיתון צריך להלחם. בשביל השוטר שחר מזרחי, כנראה שלא.

היו גם קוראים נזעמים ששיגרו מיילים. רובם ככולם טוענים שכל מי שביקר את פסק הדין של העליון, שהכפיל את עונש המאסר בפועל של מזרחי, פשוט לא מכיר את העובדות, לא קרא את פסק הדין, מתעלם מקדושת החיים, וכן הלאה.

אז בואו נעשה קצת סדר בדברים.

1.קראתי את פסק הדין מיד עם הינתנו לכל אורכו (דווקא די קצר). לא רק שקראתי אותו, השתדלתי להבין אותו. אני אוחז בתואר ראשון במשפטים (אוניברסיטת תל-אביב), מה שמקנה לי ידע מסויים בתחום (אם כי אני חייב להודות שהייתי סטודנט נוראי).

2.תזכורת: אחרי פסק הדין במחוזי, כמעט ולא נשמעה ביקורת. המחוזי הרשיע את מזרחי ודן אותו לעונש מאסר ארוך בפועל. 15 חודשים בפנים, לשוטר במדים, שקרתה לו תקלה מבצעית ולא נתפס במזימת פשע או שחיתות, זה עונש כבד. ועדיין, לאור העובדות שנחשפו בפסק הדין, לא ראיתי לנכון לבקר אותו. כמוני, רוב האחרים. לא היה מסע תקשורתי והעסק עבר רגוע יחסית.

3.הביקורת פרצה אחרי שהעליון, שניסה להיות הרבה יותר צדיק מהאפיפיור, בא ועשה את המעשה האיום שעשה. מעשה שמתעלם מההקשרים, מהסביבה, מהמצב, מתקנת הציבור, מרמת הבטחון האישי ברחובות, ממצבם של השוטרים, מהעובדה שחבר של מזרחי שוכב בתרדמת בבית החולים אחרי חוויה דומה שנגמרה אחרת, וכו' וכו'.

4.לעצם העניין: נכון. מסקנת בית המשפט היתה שמזרחי לא ירה כדי להציל את עצמו ולא היה כאן אלמנט של הצלת חיים. המכונית של הגנבים נסעה לאט, מזרחי עמד לצידה ולא מולה, וירה מטווח קצר מאוד. אני לא חושב שצריך לדחות את המסקנה הזו, למרות שאישית נדמה לי שאין שופט שיכול להכנס לנעליו של השוטר במצב כזה. נעליים של שוטר שיודע מה קרה לחבר שלו בסיטואציה דומה. נעליים של שוטר שחצי דקה קודם אותו פורץ מנסה לפגוע בו במברג, מטיח בו שלל קללות ונכנס למכונית מילוט במהירות. נעליים של שוטר שניצב בלילה מול פורצים אלימים במיוחד. לך תדע מה עובר לו בראש באותו שבריר שניה. אני לא מאמין שאפשר לנסות לייצר את המציאות הזו בין כתליו הממוזגים של בית המשפט (אין שום נפקות לעובדה שהשופטים "ביקרו באתר האירוע". זה לעשות צחוק מהעבודה). כשאתה צריך להחליט תוך עשירית שניה, לפעמים אתה טועה. לפעמים גם אם המכונית זזה לאט, נדמה לך שזה מהר. הרי החיים שלך תלויים שם מנגד.

ועדיין, לא התקוממתי נגד ההרשעה. גם לא נגד העונש הקשה בערכאה הראשונה.

התקוממתי נגד האדנות, השחצנות והעיוורון של העליון כשבא ובהינף קולמוס מכפיל את העונש.

בעודי כותב את הפוסט הזה (ראשון בלילה), אני רואה באתרי האינטרנט את הסיפור הטרי מהחוף בחיפה: פאבל, סבטלנה, הבן שלהם ועוד ידידה חזרו מהחוף למכונית, נתקלו שם בקבוצת אנשים אלימים שהקיפה את הרכב, כנראה בנסיון לגנוב אותו. פאבל ביקש מהם להתרחק, בתמורה חטף מכות רצח, דקירת סכין, ואושפז ברמב"ם במצב קשה.

מזל שיש אינטרנט.

אתם יודעים כמה סיפורים מהסוג הזה קורים כאן בשבוע? ועוד לא שכחתי את

ענבל עמרם, שגנב מכוניות תמים כזה, מהסוג הלא מזיק לכאורה, שחט אותה במכונית שלה במהלך נסיון גניבה. הרי ברוב המקרים המשטרה בכלל לא מגיעה. למה שתגיע? הרי כבר הפסקנו להזעיק אותה. למה שנזעיק? כמה פעמים מתברר שהשוטרים באים ולא מסוגלים, כי אין להם כלים.

כן, רבותי, הדברים קשורים זה בזה. אין כאן בדל של פופוליזם. כי העליון יכול היה לבוא ולקבוע שהוא לא מקבל את הערעור של השוטר. שהוא משאיר את ההרשעה על כנה. שהוא רואה בקדושת החיים ערך עליון. אבל, מאידך, הוא גם לא מקבל את הערעור של המדינה. והוא לא מגדיל את העונש. כי הוא רואה גם את המצב ברחובות שלנו. את אבדן ערך החיים. את העבריינים שיורים אחד על השני אש תופת ובדרך הורגים אותנו, את הדירות הנפרצות בעזות מצח בלתי נתפסת, את האלימות הגוברת ברחובות, את אבדן הפחד של העבריינים מהמשטרה, את חוסר האונים של המשטרה המורעבת שלנו, נטולת האמצעים, דלת המשכורת, שנשלחת למשימה בלתי אפשרית כל לילה מחדש וחוטפת אש מכל הכיוונים.

העליון היה יכול להידרש לכל זה. תפקידו להידרש לכל זה.

הוא צריך להוכיח שהוא לא מבוצר שם במרומי מגדל השן הירושלמי אלא פועל כדי לקדם את שלטון החוק. זה חשוב לשלוח מסר לשוטרים, אבל אפשר להוסיף, לצידו, גם מסר לגנבים. כל מי שחי כאן יודע שהחיים הפכו בלתי נסבלים. שהמורא של העבריינים התפוגג. שהם כבר לא מפחדים. עכשיו, בהצהרה המהדהדת האחרונה של העליון, זה גם קיבל גושפנקא רשמית. עכשיו, תדע כל אם של גנב רכב אלים, שנעשה הכל כדי להחזיר את בנה בשלום הביתה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להכנס לרכב, להניע ולנסוע. זה יכול להיות הרכב שלו, או המכונית הגנובה, מה שיבוא קודם.

לא, אני לא קורא לתת לשוטרים לירות בגנבים. אם זה היה המצב כאן, אפשר ופסק הדין היה הגיוני. אבל לא זה המצב כאן. אין בישראל גל של הריגת עבריינים על ידי שוטרים. ההיפך הוא הנכון.

משטרת ישראל נוקטת יד רכה, מימית, כמעט בלתי מורגשת.

מתי בפעם האחרונה נהרג פורץ? או גנב רכב? או שודד? העליון היה צריך להחמיר את העונש אם היינו בעיצומה של תופעה פסולה כזו. אבל חברים, התופעה היא הפוכה. אין בישראל גל של הריגת עבריינים, אלא גל גדול של הריגת אזרחים. זה מה שיש כאן. חיינו הם שהפכו למרמס. כל בריון ואלים מתפרע על הכביש, או בפארק, או על חוף הים, ואף אחד לא יכול לעשות לו שום דבר. למה? כי החוק מגן עליו.

אז זו הסיבה, רבותי הלוביסטים, שאני חושב שפסק הדין של בית המשפט העליון בעניינו של השוטר שחר מזרחי היה רע. אולי אפילו איום ונורא. כי העליון, בניגוד למה שנאמר, חופשי לעשות מה שהוא רואה לנכון. אם מצא לנכון לאמץ את העובדות שבפסק הדין של המחוזי, יכול היה גם לאמץ את גזר הדין.

בכדורגל קוראים לכלל המוזר הזה "חוק ההגיון", והוא החוק הכי רלוונטי ברוב המצבים. בסוף, צריך גם קצת הגיון בריא.

5.ואחרון חביב: לא, אין כאן "מסע להצלת שחר מזרחי". אין לי מושג מי זה שחר מזרחי ובחיים לא ראיתי או דיברתי איתו. המסע הזה הוא לא להצלת שחר מזרחי, אלא להצלתנו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb53f4&id=1504&page=1

תגוביות:

1.הנושא עליו אתה כותב, מעצבן לא רק אותך, אלא את כלל הציבור הציוני בארץ.

2.את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו תובררנה עמדותיהם באשר לדגל המדינה, והמנון התקווה. מי שמשהו מאלה מפריע לו - לא יוכל לשמש שופט בבית המשפט העליון של המדינה היהודית.

3.אם הכל שפיט אז גם השופטים שפיטים!

4.דבריך נכונים בכל מה קשור למערכת המשפט בארץ בכלל ובית המשפט הגבוה לצדק הערבי בפרט. כמו כן אהבתי את חשיפתך את הקרן החדשה לישראל.

5.הגיע הזמן לגמור עם הדיקטטורה של ביהמ"ש העליון ולהחזיר את השלטון לעם. לגמור עם הדיקטטורה של אהרן ברק וממשיכי דרכו בבית המשפט העליון. במדינה דמוקרטית החוקים נקבעים ע"י העם ונציגיו בבית הנבחרים, ולא ע"י חבר אריסטוקרטים במינוי עצמי.

6.השוטר עשה טעות וירה בגנב ערבי. בזה חרץ את גזר דינו.

7.מפסיקה לפסיקה יורד ערכו של בית המשפט בכלל והעליון בפרט בעיני הציבור. גם אחרוני הדמוקרטים שהאמינו במערכת המשפט (כמוני למשל) איבדו עכשיו את האמון סופית. בית המשפט מנותק. לא שייך לכאן. למה להיות שוטר? למה להזמין משטרה? וגם להגיב לבד אסור - אחרת תגיע לכלא. בקיצור - ממלכת העבריינים בתמיכת בית המשפט העליון. וכמו שבן כספית אומר, ותודה לך שאתה אומר זאת בקול רם - הם בכלל לא נבחרו - הם מונו - והועדה הממנה - ממנה את עצמה. חבר מביא חבר. הם לא מייצגים כלום וזו אינה דמוקרטיה.

8.את ברק מעריכים לא בגלל גדולתו אלא בשל שמאלניותו.

9.ברק לא יודע מהי מדינה יהודית, כי לא יכולה להיות מדינת כל אזרחיה אבל יהודית, זה משפט סכום אפס. בעיני "להיות בסדר" זה להילחם בכל אמצעי, במי שרוצה להשמיד את מדינת ישראל ובמי שבאמת רוצה להשליך אותי לים, במיוחד כשלרשותו 22 מדינות שרק 15% מהן מאוכלסות וממני הם רוצים לגזול את כבשת הרש שלי. זה בעיני עוול זועק ואי צדק, ואם את זה לא מבין מי שהיה "שופט עליון" אז תמהני מי הוא.

10.הפחד של אהרון - מעבר ההגמוניה בעליון לימין. אלה ששם מחריבים את המדינה כמדינה יהודית והם מובילים אותנו לאבדון.

11.אהרון ברק חותר להפוך את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. על כך הוא נלחם כל עשרות השנים כשעטה גלימת צדק וקיבל משכורת מכספי כולנו. מי שנמצא שם היום הם שלוחיו של ברק.

12.העליון הוא משלחת מדעית של חוצנים שמצליחים להפעיל חוקים מהכוכב שלהם, על התנאים של כדור-הארץ. הם אולי נושמים חמצן, אבל פסקי הדין שלהם ריקים ממנו.

13.הבעיה היא שכל השופטים הם בסך הכל עורכי דין בעבר.

14.יש לאפשר לממשלה לשלוט ולא לדיקטטורה השיפוטית.

15.בג"צ ביצע הפיכת חצר - יש מה לעשות!

בג"צ הוא חוד החנית של השמאל הישראלי וזרוע הביצוע והפיקוח של הקרן החדשה לישמעאל והכל בגלל מסמר קטן - או אם תרצו סעיף קטן באופן בחירת השופטים - תקנו את הפגם והסדר ישוב לכנו:

הרכב הוועדה למינוי שופטים:

3 שופטים

3 חברי איגוד משפטנים

3 נבחרי ציבור

כלומר רוב מוחלט ואוטומטי לציבור המשפטנים, כלומר כ 100 אלף משפטפטנים שהם מיעוט זניח, הם אלו שקובעים למעשה את גורל המדינה וחורצים דין בכל נושא העולה על דעתם! יש לשנות את הרכב הוועדה כך שכל חברי הוועדה יהיו נבחרי ציבור - בהתאם לתוצאות הבחירות כך שישקפו את רצון הבוחרים!

אהרון ברק התייחס לנושא וטען כי ייצוגיות אינה תכונה הנדרשת מבג"צ. אז הוא אמר! הוא לא קובע. הכנסת שהיא בית המחוקקים והמוסד העליון במדינה היא זו שצריכה לקבוע והכנסת חייבת לשנות את הסעיף השגוי שהביא עלינו את שלטון המיעוט! ולוואי שנשוב לזכות בשופטים כמו שמגר בעלי השקפת עולם ציונית ואחראית!

16.מאחר והמערכת מושחתת מהיסוד, ויש לה לובי חזק, אין מי שיתעסק איתם. בן כספית, לצערי הרב לא תוכל לעשות הרבה נגד המערכת הזאת, כי כמות המושחתים זה כבר הרבה מעבר, אנשים בכל המערכות נהנים מזה והם לא יהיו מוכנים לוותר על החיים הטובים ככה סתם רק בגלל שהם מושחתים.

יש להם צאצאים ומקורבים ואת עצמם שהם רוצים לסדר וזה שהם מושחתים זה חלק מנורמה בישראל.

אולי אם אחמדינג'אד יזרוק עלינו פצצה אז 50% מאיתנו ימות אבל יכול להיות של-50% הנותרים תהיה הזדמנות לבנות הכל מחדש כמו שצריך, ולא בצורה הרקובה של היום.

17.בן כספית. המאבק בבית המשפט העליון ובקרן החדשה לישראל ייזקפו לזכותך.

18.שביהמ"ש העליון ימשיך כך עד שכבר כ-ו-ל-ם יבינו שאין משפט בישראל.

19.בג"צ הוא הזרוע המבצעית של הקרן "לישראל חדשה".

20.חייבים להציל את ישראל מהחונטה השמאלנית ביינישית שהשתלטה על העליון.
אלה הם הדיקטטורים מאחורי הקלעים של ישראל. הם, בהשראתו של השמאלן הארור השופט ונשיא העליון לשעבר ברק נטלו לידיהם עוצמת דיקטטורה משפטית מעל לראשיהם של המחוקקים החוקיים הבלבדיים, חברי כנסת ישראל.

21.יש לאפשר לממשלה לשלוט ולא לדיקטטורה השיפוטית.

22.בג"צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי. הזרוע השניה שלו - התקשורת, הפכה היום פחות יעילה מחוסר אמון הציבור. הציבור אף מזהה אותה כגוף עויין למדינה ולציונות, לרוב בצדק, עקב תעמולת יתר וחוצפת יתר.

צריך לזכור שבג"צ לא תמיד היה כזה.

אחרי המהפך של 1977 ועלייתו של הליכוד לשלטון, השמאל השורשי, ששלט כאן 30 שנה, החל בטיפוח בג"צ כגוף שלטוני חליפי לקלפי. ברור שהוחדרו אליו בעיקר (ואולי רק...) האנשים ה"נכונים" ובעלי הדעות ה"נכונות".

ובדרך קרתה להם תאונה - התהליך הפך את בג"צ לא לכלי שלטון חליפי עבור מפלגת ה"עבודה", אלא לכלי שלטון של השמאל הממאיר, האנטי-ציוני, האולטרא-ליברלי, תומך הערבים ואוהב ה"שלום" בכל מחיר (העיקר שיהיה גבוה למדינת ישראל). המפלצת אף קמה על יוצרה, בעודה מעיזה היום לבטל חוקים שנחקקו בידי אנשים הנבחרים בקלפי.

בריסוק שלטונו הממאיר של הבג"צ והחזרת ערך הדמוקרטיה כערך עליון נביא את ישראל להיות מקום טוב יותר לחיות בו. לנו, הישראלים הפשוטים, אין עניין במהפכות חברתיות גלובליות, אנטי-לאומיות ואולטרא-ליברליות של השמאל הממאיר.

אין לנו עניין להיות קורבנות ה"שלום", ואין לנו עניין להיפגע מפושעים שמסתובבים ברחובות רק כי לבג"צ חשוב "כבוד האדם וחירותו" אפילו שהוא עבריין, מחייהם ושלוותם של האזרחים הנורמטיביים.

ובריסוק השמאל הממאיר - ננוחם.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון ט''ו בטבת תשע''ו    23:41   27.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. בג''צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בג"צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי. הזרוע השניה שלו - התקשורת, הפכה היום פחות יעילה מחוסר אמון הציבור. הציבור אף מזהה אותה כגוף עויין למדינה ולציונות, לרוב בצדק, עקב תעמולת יתר וחוצפת יתר.

צריך לזכור שבג"צ לא תמיד היה כזה.

אחרי המהפך של 1977 ועלייתו של הליכוד לשלטון, השמאל השורשי, ששלט כאן 30 שנה, החל בטיפוח בג"צ כגוף שלטוני חליפי לקלפי. ברור שהוחדרו אליו בעיקר (ואולי רק...) האנשים ה"נכונים" ובעלי הדעות ה"נכונות".

ובדרך קרתה להם תאונה - התהליך הפך את בג"צ לא לכלי שלטון חליפי עבור מפלגת ה"עבודה", אלא לכלי שלטון של השמאל הממאיר, האנטי-ציוני, האולטרא-ליברלי, תומך הערבים ואוהב ה"שלום" בכל מחיר (העיקר שיהיה גבוה למדינת ישראל). המפלצת אף קמה על יוצרה, בעודה מעיזה היום לבטל חוקים שנחקקו בידי אנשים הנבחרים בקלפי.

בריסוק שלטונו הממאיר של הבג"צ והחזרת ערך הדמוקרטיה כערך עליון נביא את ישראל להיות מקום טוב יותר לחיות בו. לנו, הישראלים הפשוטים, אין עניין במהפכות חברתיות גלובליות, אנטי-לאומיות ואולטרא-ליברליות של השמאל הממאיר.

אין לנו עניין להיות קורבנות ה"שלום", ואין לנו עניין להיפגע מפושעים שמסתובבים ברחובות רק כי לבג"צ חשוב "כבוד האדם וחירותו" אפילו שהוא עבריין, מחייהם ושלוותם של האזרחים הנורמטיביים.

ובריסוק השמאל הממאיר - ננוחם.

תגובית לתגובית 9

הלובי המשפטי / בן כספית

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb53f4&id=1504&page=4




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום רביעי י''ח בטבת תשע''ו    15:50   30.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. עו''ד עידן אבוהב: יש לצמצם את כוחו של בג''צ!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בתוך המשחק הדמוקרטי חייב שיתקיים איזון והאיזון הזה הופר.

בג"צ פסל מעט מעל 20 חוקים של הכנסת והיו חוקים שכמעט בוטלו ואנחנו לא יודעים עד היום מה היה קורה אילו בג"צ היה מבטל אותם וכיצד זה היה משפיע על אופיה של מדינת ישראל.

למשל חוק איחוד משפחות.

בג"צ כמעט ביטל אותו ורק על קולו של שופט אחד החוק הזה אושר. מה היה קורה לנו אילו החוק היה מבוטל ועשרות אלפי ערבים היו נישאים לערביי ישראל? ניקח למשל את חוק ועדות הקבלה שגם הוא אושר בבג"צ שוב על חודו של קול של שופט אחד. זה הרי קשור ישירות להתיישבות יהודית בתוך הקו הירוק.

בג"צ נכנס לסוגיות קונטרוברסליות (שנויות במחלוקת) וברגע שהוא מבטל בצורה חד צדדית חקיקה של הכנסת, הוא רומס את סמכותה.

אתמול נפל דבר חמור יותר מכל המקרים שעלו כאן. בג"צ ביטל את חוק ההסתננות הראשון ב- 2011 . הכנסת והממשלה התחשבו בו וקבעו מנגנון מרוכך. בא בג"צ ואמר לכנסת: אני מתעלם מרצון הרשות המחוקקת ומרצון העם ואני מבטל לחלוטין את החוק בשנית.

מה אמרו גרוניס והנדל בתוך פסק הדין?

הם קבעו שהפגיעה של החוק במסתננים היא מידתית ואילו התערבות בית המשפט בחקיקה של הכנסת איננה מידתית. גרוניס אומר פה מילים קשות. הוא מדבר על כך שבית המשפט משתמש בנשק לא קונבנציונלי. נשיא בית המשפט העליון בישראל אומר שזוהי הטלת פצצת אטום על סמכויותיהן של הכנסת והממשלה.

לכן אין מה לדבר על ביטול חוקים אלא להסתכל לאמת בעיניים ולקבוע שבית המשפט העליון דורס את סמכות החקיקה וניהול המדינה של הכנסת והממשלה וצריך להתחיל להגביל את זה.

שאלת צמצום כוחו של בית המשפט העליון בישראל זה עניין שתומכים בו טובי המשפטנים בישראל שחושבים שאין לשמאל מונופול על הנכונות המשפטית ושצריך להתחיל לדבר בצורה מאוזנת היום, על הדמוקרטיה בישראל. לא מדובר בקבוצה קטנה, אלא בקבוצה גדולה מאד של משפטנים בכירים ביותר.

האופציות לעשות זאת הן:

א.לשנות את שיטת מינוי השופטים. בכל מדינות המערב, כאשר יש בית משפט לחוקה, נהוגה שיטה למינוי שופטים שבה באה לידי ביטוי עמדת המחוקק ועמדת הרשות המבצעת - הממשלה והכנסת של אותן מדינות. יש לנבחרי הציבור אפשרות להשפיע על מינוי השופטים וזה מהותי.

ב.אנחנו יכולים לתקן את חוק כבוד האדם וחרותו ולהוסיף בו פיסקה שנקראת "פסקת התגברות" שאומרת שיהיו חוקים מסויימים שאפילו אם הם פוגעים בזכויות יסוד, עדיין יעמדו בתוקפם, כמו שעשו את זה בחוק יסוד חופש העיסוק, כשרצו למנוע יבוא של בשר לא כשר לישראל.

אבל טיפול השורש האמיתי צריך יהיה לאמץ את הצעת החוק של פרופ' דניאל פרידמן שקודמה על ידי חברת הכנסת איילת שקד ויריב לוין ומשום מה נבלמה.

הצעת החוק אומרת את המנגנון הבא: בג"צ יכול לבטל חוק, החוק עובר בחזרה אל הכנסת כאשר הוא עומד בתוקפו חצי שנה, בה הכנסת תדון בחוק ותחליט שאו שהיא מתקנת אותו, או שהיא מבטלת אותו, או שהיא משאירה אותו על כנו ברוב די גדול של חברי כנסת, למשך 5 שנים נוספות ואז הוא יבוא שוב לביקורת הערכאה השיפוטית. זה איזון נכון. זה דיאלוג שצריך לקיים אותו במדינה שבה הסוגיות השנויות במחלוקת הן חמורות וקשות.

חוק ההסתננות שבוטל על ידי בג"צ אתמול עשוי להשפיע על מדינת ישראל. אתם רוצים שכל תקציבי הרווחה והבטחון של מדינת ישראל יופנו לאותם אנשים שאנסו את הגבול, נכנסו לכאן בכוח ועושים כאן מה שהם רוצים ובית המשפט קבע שאי אפשר לגרש אותם חזרה?

העיוות הוא שגם כמסתננים לא חוקיים, קובע בית המשפט העליון שאי אפשר להחזיר אותם. משפטני משרד המשפטים לקחו על עצמם את ההכרזה הזאת, שאני לא מבין את המקור לה, שאי אפשר להחזיר אותם, אלא אם כן הם חוזרים מרצונם.

אל תטעו פה במה שקורה. יש פה בלבול כי בהכרזה של משפטני משרד המשפטים הכריזה בעצם מדינת ישראל, בניגוד לארצות הברית, בניגוד לצרפת, בניגוד לאוסטרליה, שהיא עם ידיים קשורות, ושהיא לא מחזירה אותם.

באוסטרליה בית המשפט העליון קבע ששני סעיפי חוק שנוגעים להרחקה של מסתנן והחזקה שלו במתקן שהיה ללא הגבלת זמן עומדים בתנאי החוקה.

בארצות הברית, הנשיא הליברלי ביותר, אובמה, גירש בתקופת הממשל הראשונה שלו 1.900.000 מהגרים וכל יום נעצרים 30.000 מהגרים לא חוקיים. צרפת מגרשת את הצוענים שחדרו לשיטחה ומתנהגים באלימות ובפשיעה כלפי התושבים.

מכעיס אותי לשמוע שאנחנו כביכול לא מוסריים. מה זה אנחנו לא מוסריים? חיילי צה"ל נהרגים בגלל עקרון טוהר הנשק. ישראל מטפלת באלפי ילדים עזתיים. התפישה הזאת שכאילו אנחנו לא מוסריים היא תפישה שאין לה על מה להישען. בפועל אנחנו אחת המדינות ואחת החברות המוסריות ביותר שקיימות בעולם המערבי ובעולם בכלל.

עו"ד עידן אבוהב בתכנית הכל דיבורים - צמצום כוחו של בג"צ

https://www.youtube.com/watch?v=Div1zobhZVI

עו"ד עידן אבוהב בתכנית הכל דיבורים - צמצום כוחו של

בג"צ



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום רביעי י''ח בטבת תשע''ו    17:32   30.12.15   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. הפרקליטות יוצאת לקרב תקשורתי על שמה הטוב  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   שי ניצן שיגר מכתב לפרקליטים שבו התייחס לביקורת שהוטחה לאחרונה בגוף, בייחוד סביב פרשת רומן זדורוב: "אין בדעתי להשלים עם סילופים וחצאי אמיתות". הוא התחייב "לפעול בכל במה ראויה להציג לציבור את העובדות כהווייתן"

שבועות לא קלים עוברים על פרקליטות המדינה, וכעת נראה שברחוב צלאח א-דין מתכוננים להשיב מלחמה – בזירה התקשורתית. פרקליט המדינה שי ניצן שלח אמש (יום ג') מכתב לכל הפרקליטים במדינה, שבו התייחס לביקורת שהוטחה בפרקליטות בשבועות האחרונים. "נפעל גם נפעל בזירה התקשורתית בימים אלה בכל במה ראויה שתאפשר לנו הצגת עמדה כהלכתה", כתב ניצן.

"בימים אלה רבו המתקפות על הפרקליטות ועל הפרקליטים, בשל מאורעות התקופה וייחודה, וכפועל יוצא מכך מהיקף הסיקור התקשורתי לו זוכה הפרקליטות בעת האחרונה בהקשרים שונים. יש המתקיפים מזה, אך כמובן שיש גם המשבחים מזה", כתב ניצן והוסיף: "איני פוסל ביקורת כלל וכלל, אך אין בדעתי להשלים עם ביקורת משתלחת, שיסודה בסילופים וחצאי אמיתות, וכשתוצאה ממנה נגרמת פגיעה בפרקליטות בכלל, ופגיעה בפרקליטים מסוימים בפרט".

ניצן ציין כי הוא מתכונן "להציג לציבור את העובדות כהווייתן", הן בנוגע לפרשת רומן זדורוב והן בנוגע לפרשות אחרות. "ייתכן שפרקליט טעה, אולם כל עוד הוא פעל ביושר, בתום לב ובדרך מקובלת, הוא זכאי לגיבוי מלא", קבע ניצן.

מהמכתב ניכר שפרקליט המדינה נערך ליציאה למערכת תקשורתית על שמה הטוב של המוסד שבראשו הוא עומד. ביום שני הוא כינס ישיבת הנהלה עם צמרת הפרקליטות ודוברי הפרקליטות ומשרד המשפטים. "במסגרת הישיבה הקדשנו כמה שעות לדיון על חשיפת הפרקליטות בתקשורת", הוא שיתף. "בישיבה הועלו רעיונות שונים, חלקם חדשניים, בנוגע לאופן ההתמודדות עם המצב הנוכחי, ואני מניח שאלה עוד ילובנו בעת הקרובה. ללא ספק, אנו חייבים לדברר עצמנו באופן אפקטיבי יותר ובכוונתו לפעול לכך בשיתוף יחידת הדוברות".

ניצן הוסיף כי הוא ימשיך לפעול בשיתוף פעולה עם ארגון הפרקליטים, ואמר כי עמדותיו של הארגון יועברו לשרת המשפטים איילת שקד וליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. הוא הוסיף: "לא אכחד, הפרקליטות חוותה באחרונה ימים לא קלים, אך אל ייפול רוחכם בשל כך. יחד נעמוד מול ביקורת בלתי הוגנת ונספק לה מענה הולם, במישור המשפטי והציבורי".

הטריגר לשליחת המכתב היה תחקיר של התוכנית "עובדה" שבו נטען כי ד"ר קונסטנטין זייצב, פתולוג מהמכון לרפואה משפטית, מסר חוות דעת שמשרתות את עמדת הפרקליטות גם בתיקים שבהם הראיות הובילו למסקנות הפוכות.

התחקיר שודר יומיים לאחר פסק הדין שניתן בתיק זדורוב, שבמסגרתו ניתנה חוות דעת של זייצב. בית המשפט המחוזי בנצרת, שהרשיע את זדורוב ברציחתה של תאיר ראדה ב-2006, העדיף את חוות דעתו של זייצב על פני עמדתה של ד"ר מאיה פורמן, שהעידה לטובת ההגנה.

המחלוקת בין השניים עסקה בשאלה אם אחד החתכים שנמצאו על גופתה של ראדה בוצע באמצעות סכין יפנית (כפי שנטען על ידי המשטרה) או באמצעות סכין משוננת, דבר שעשוי היה ללמד על כך שזדורוב לא ביצע את המעשים. על אף שפסק הדין הסופי בעניין זדורוב דחה את הערעור שהגיש, נקבע כי חוות הדעת של ד"ר פורמן, שספגה ביקורת חריפה מבית המשפט המחוזי, ראויה, ואפילו עדיפה על פני זו של זייצב.

כאמור, יומיים לאחר מכן התפרסם תחקיר ב"עובדה" שבו נטען כי בשורה של מקרים, וביניהם תיק זדורוב, זייצב פעל כדי "ליישר קו" עם עמדת הפרקליטות. יצוין כי בישראל כמעט לא ניתן להשיג פתולוג פרטי מטעם ההגנה, כך שעמדתו של הפתולוג מטעם המדינה יכולה להיות מכריעה ביותר.

"משפטיזציית היתר פגעה בפרקליטות"

"שמו של אדם – כבודו", הוסיף ניצן במכתבו. "לפרקליטים שננקבו שמותיהם במסגרת תוכנית עובדה ובמסגרת תוכניות אחרות שמתחו ביקורת על הפרקליטות יש שם טוב בזכות יושרם ופועלם במשך שנות כהונתם בפרקליטות, וכתבה כזו או אחרת אינה יכול לשנות את העובדות במציאות".

הבוקר התייחסה השרה שקד להתנהלות הפרקליטות מול ד"ר פורמן, שתוארה בדוח נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל, וטענה כי זו הייתה מוטעית. "הפרקליטות טעתה בהתנגדות למינוי של פורמן. משפטיזציית היתר פגעה בה", אמרה שקד. "הפרקליטות היא גוף חזק ועצמאי וחיוני שכך תישאר. אך מכיוון שזהו גוף כה חזק ועוצמתי, נדרש גוף ביקורת שייתן מענה לאזרח ושאין לו סמכות להתערב באופן מעשי בסמכויות התביעה, מבלי שיטיל עליה סנקציות, אלא אך ורק להתריע על תקלות, מתוך אמון במערכות הקיימות שידעו לתקן את הדרוש תיקון".

בדבריה התייחסה שקד למחלוקת בנוגע למעמדה של הנציבות בראשות השופטת בדימוס גרסטל, וחזרה על כוונתה לפרסם תזכיר חוק בנושא בזמן הקרוב. "נכון שכרגע יש מחלוקות לא פשוטות במשרד המשפטים על אופן עבודת הנציבות", היא אמרה. "הלידה הייתה לא קלה, אך טוב וחשוב שבא הגוף הזה לעולם. אני שוקדת בימים אלו על תזכיר חוק שיסדיר את מעמדה של הנציבות. מדובר במהלך שיגביר את אמון הציבור בגוף החשוב הזה", הוסיפה השרה.

בצהריים שיגרו 32 אנשי אקדמיה, רובם מתחום המשפט, עצומה לשרה שקד וליועץ המשפטי לממשלה וינשטיין ובה הביעו תמיכה בפעילותה של נציבות הביקורת על הפרקליטות וקראו לעיגון מעמדו וסמכותו של מוסד זה בחוק. "חשיבותה הרבה של מערכת אכיפת חוק עצמאית, חזקה והוגנת לקיום שלטון החוק במדינה אינה זקוקה להסבר", כתבו החתומים, בהם פרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' יואב דותן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. "משום כך, נודעה חשיבות רבה לתקינות פעילותה ולאמון הציבור בה".

"דוחות של נציבות הביקורת על מערך התביעה בשנתיים האחרונות תרמו לכך על ידי גילוי מספר כשלים בעבודת הפרקליטות, כגון ליקויים ביישום חוק זכויות נפגעי עבירה", הם הוסיפו, והתייחסו גם לפרשת זדורוב: "בשבועות האחרונים גם העלתה הנציבה סימני שאלה באשר להתנהלות הפרקליטות בהליך שהתקיים בבית הדין לעבור בעניינה של ד"ר פורמן רזניק. כל זה לא היה נחשף ומתברר ללא פעילותה של נציבת הביקורת. יש בכך כדי להדגיש את חשיבות המשך קיומה ותפקודה של הנציבות".

לסיכום, הם התריעו: "פגיעה במעמדה או בסמכויותיה של הנציבות בעת הזאת עשויה לפגוע בפגיעה קשה וארוכת טווח באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. אנו קוראים לכם לפעול במהירות כדי לעגן בחקיקה את מעמדה של הנציבות כרשות המוסמכת לערוך ביקורת מערכתית, בכלל זה על איכות פעילותה של המערכת ולברר תלונות פרטניות על התביעה ועל מערך ייצוג המדינה בערכאות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/745/536.html?hp=1&cat=404&loc=67

תגוביות:

1.שמאל צבוע מתחבר היטב לפרקליטות שעבורה בחינת האמת זו רק המלצה. שמאל צבוע ואף חלקו גם מושחת, מגבה על פרקליטות שנוהגת בחוסר יושר במקרים רבים. הפרקליטות תומכת בשמאל, ובמוסר הצבוע שלה, היא מוכרת את המדינה.

2.הדג מסריח מהראש. להחליף את הקודקודים ובראש ובראשונה את שי ניצן.

3.ראינו את השם הטוב בפרשת ברנס, כנופיית מע''צ, פיליסיאן וכעת זדורוב.

4.שמה הטוב? אין לה שם טוב. נהפוך הוא. יהירים, תאבי כוח, דורסניים, מטים ומשבשים משפט. מהלכים אימים על הרופאה? דורשים באיומים לשנות עובדות מהותיות בתצהיר? מסתירים האזנות סתר? לא מגלים לסניגור חומר חקירה שעשוי לזכות? על איזה שם טוב אתה מדבר? הסתכל במראה: מכוער, תרתי משמע!

5.שם טוב? ממתי? יש לכם שם רע. שם רע מאד. לכם ולכל מערכת אכיפת החוק. משטרה, עורכי הדין, פרקליטות ובעיקר בתי המשפט ובג"צ. לכל הנמצאים בכנופיה הרעה הזאת.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון כ''ב בטבת תשע''ו    13:44   03.01.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. רשת הקשרים המקצועיים בין שופטי בית המשפט העליון  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   יש ביקוש אדיר של בוגרי בתי הספר למשפטים לתפקידי התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת המשפט זוכים בהתמחות הנכספת?

הטיעון הרשמי הוא, שכל אחד ואחת מהם התקבל בזכות ולא בחסד.

נניח שאותם השופטים נדרשו להכריע בתביעה נגד בכירים בחברת בנייה ממשלתית, שרבות מדירותיה נמסרו לקרוביהם. הייתכן שהיו מזכים את הנאשמים, בטיעון שכל מקבלי הדירות היו זכאים לדיור ממשלתי?

לאהרן ברק, מתברר, יש משפחה מוכשרת במיוחד.

אשתו התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, כשבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה.

שניים מילדיהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בן אחד אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש והבת הרביעית אצל השופטת המחוזית אילה פרוקצ'יה (ששתיהן קודמו מאז לבית המשפט העליון).

אגב, מועמדותה של בייניש לעליון נדחתה בשנת 93', בשל התנגדות הנשיא מאיר שמגר. היא התמנתה לתפקיד רק ב-95', אחרי שברק החליף את שמגר.

על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים:

"שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן.

בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין.

כך, למשל, ביוזמת מנכ"ל משרד המשפטים ובגיבוי שרת המשפטים שונה לבלי הכר תהליך קליטת המתמחים במשרד המשפטים, אותו הליך המהווה את שער הכניסה למערכות המשפטיות הממלכתיות.

בהתאם ליוזמה, איתור המתמחים למשרד מתבצע בתהליך סינון ומיון באמצעות מכרז פומבי, וכולל מבחנים מקצועיים ומרכזי הערכה. בדרך זו ניתנת כיום הזדמנות שווה לכל מועמד להציג את מועמדותו.

"בנוסף ריענן מנכ"ל משרד המשפטים הנחייה קודמת, באופן שכיום חל איסור מוחלט על קליטת עובדים מכל סוג שהוא, שהינם קרובי משפחה, בכל סוג של קירבה משפחתית, של עובדים קיימים במערכת, אלא אם ניתן לכך אישור פרטני ובנסיבות מיוחדות, מאת המשנה למנכ"ל משרד המשפטים".

האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?

"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".

ומה בדבר בתי המשפט?

"ככלל, עניין קרבת המשפחה הוסדר כך שכל העסקה של קרובי משפחה טעונה אישור", מוסרת בתגובה הנהלת בתי משפט.

"אין העסקות של עוזרים משפטיים שהם קרובי משפחה של שופטים. הגדרת קירבת משפחה הורחבה אף מעבר למה שנקבע בתקשי"ר, כמו גם הגדרת יחסי כפיפות. הצעה פורמלית בעניין זה נערכת עכשיו. במובן זה, המשטר בבתי המשפט הוא עכשיו הרבה יותר נוקשה מאשר בגופי ממשל אחרים, כפי שמצפים.

"בנוגע לדיונים והופעות של עורכי דין - חלים כללי הפסלות הרגילים, ככל שהם נוגעים לעניין. זהו נושא המוסדר בחוק, ועל השופטים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכות בעניין זה.

"בכל הנוגע לבחירת שופטים - הסמכות היא של וועדת הבחירה. הוועדה צריכה להיות מודעת למכלול הנתונים ולפעול בהתאם לכך".

האם לדעת הנהלת בתי המשפט שופטים צריכים לפסול את עצמם במקרים של ניגוד עניינים?

"פסילה היא החלטה שיפוטית של השופט וניתן לערער עליה לנשיא בית המשפט העליון".

האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?

"לא".

מלישכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד:

"הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים, וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה.

עם זאת, לא כל מצב של קירבה משפחתית משמעותו ניגוד עניינים, ואין הצדקה למנוע מקרובי משפחה לעסוק באותו מקצוע ואפילו במערכות קרובות. חזקה על קרובי משפחה המשרתים באותה מערכת, שהבכיר בהם אינו עוסק בעניינים הנוגעים לזוטר שבהם אלא מעבירם לטיפול אחרים במערכת. במקרים שהדבר אינו ניתן לביצוע מן הראוי שאחד מן המעורבים יפרוש".

הקוראים מוזמנים להסיק בעצמם אם דברים אלה חלים גם על שופטים שקרובי משפחתם מועסקים בפרקליטות.

האתר של עזריאל שבתאי

http://azriel.co.il

http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=311




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת ו' בשבט תשע''ו    07:24   16.01.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. דיסקין: שופטי העליון זו אוליגרכיה כוחנית של בורים ועמי ארצות תאבי שלטון, המשבטת את עצמה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית מאשים את הליכוד על שהוא מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.

בביקורתו הוא קובע שאין זה ראוי שכך יהיה.

בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.

הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".

פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.

היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותינו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.

דיסקין בטח לא התכוון לכך, אבל אולי דווקא טוב שתהיה עכשיו הכרה בעוד אוניברסיטה. בשטחים. כי זו העברית, מהשטח המשוחרר שבהר הצופים, כבר שנים שלא החזירה לחברה הישראלית שום תמורה אינטלקטואלית אמיתית עבור הכסף האקדמי הרב הושקע בה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44534-00.html

פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010

המכון לאסטרטגיה ציונית

http://www.izs.org.il/?catid=349



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת ו' בשבט תשע''ו    11:00   16.01.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. על שימוש כמעט פלילי בעוצמת המשרה המשפטית כדי להתערב בהליכים פוליטיים ולחסל מועמדים להנהגה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   מלכת הלבבות / אברהם פריד

בייניש המלכה הזקנה עוד מגינה על צאצאיה

דורית ביניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה, מתנגדת לקיומה של נציבות הביקורת על הפרקליטות. ביניש היא אחד האנשים היחידים בישראל שמבין אישית את הנושא והתנגדותה מבוססת. כי לו היתה מוקמת נציבות כזו בימיה, בימים בהם היא מינתה את חברותיה לכל תפקיד אפשרי במערכת, ושיבצה את כל בנותיהן ובניהם לכל משרה וג'וב בפרקליטות, בבתי המשפט, בחברות הממשלתיות ובמשרדי הממשלה, ספק אם היא עצמה הייתה מגיעה לתפקידים שהתמנתה להם.

כל מי שזוכר את ימיה בפרקליטות, זוכר שחלק לא קטן מתהליך אובדן אמון הציבור בפרקליטות, שעכשיו דוהר ללא מעצורים, החל ונעוץ בה ובחברותיה המפורסמות כמו עדנה ארבל.

חוסר יושר אישי, תככים ציבוריים, נפוטיזם משפחתי ושימוש כמעט פלילי בעוצמת המשרה המשפטית כדי להתערב בהליכים פוליטיים ולחסל מועמדים ריאליים להנהגה - היו לחם חוקה של צמרת הפרקליטות.

מאז, השיטות עברו לכל השטח וכיום הן נחלת כל מחוזות הפרקליטות.

הנורמות של רות דוד ממחוז ת"א הן רק חלק קטן מהמתרחש. תשאלו את חיים רמון, שעוד לא מבין אפילו איך עשו לו את זה.

עיינו גם בפרשיות המדהימות - פרקליטת מחוז חיפה בזמנו, בפרקליטת מחוז צפון, ועוד.

לכן כשביניש מגינה על בנותיה, צאצאיה ומעשי ידיה, היא מגינה לא עליכם, ובטח לא על שלטון החוק. זוכרים את הביטוי הזה?

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-105695-00.html

תגוביות:

1.יש להסביר את המושג המוזר "שלטון החוק", המושמע באופן תדיר ע"י גנבי שלטון מקצועיים כמו שופטים, עיתונאים ושאר המלקקים לעגל הזהב של בד"צ מר"צ, המכונה בטעות בג"צ. אני חשבתי שבמדינה דמוקרטית, השלטון היחידי שקיים הוא "שלטון המחוקקים", שהם נבחרי הציבור בבחירות דמוקרטיות ושלוחיהם בממשלה ושהשופטים חייבים לפסוק לפי חוקים שחוקקה הכנסת ולא לפי גחמות ליבם באמצעות הפעלת "הלכת אפרופים" ההזויה - על חוקי הכנסת.

2.אהרון רול: "בכל אשר נפנה אנו חווים אנרכיה, חוסר משילות, כל ממזר מלך, איש הישר בעיניו יעשה, אין (אין, אפסו) שופטים בירושלים. הללו יצרו אמות מדת-שפיטה שונות לסקטורים שונים בהעדיפם אנשי שלומם האידאולוגיים תוך שמשנקים צוואר מתנגדיהם הפוליטים. התנהלות זו מובילה לניצני האנרכיה החברתית אותה אנו חווים כיום ולצערנו, זה הינו אך הקדימון החיוור לאשר עוד יבוא בעתיד.

מכירים את האמור לעיל לגבי מערכות המשפט ידוע היטב ובכל זאת "עיניהם עצומות לרווחה", הם מגבים את "שלטון החוק" דהיינו, שלטון השופטים, בעוד שחייבים הם לגבות את שלטון "מדינת החוק" דהיינו, שלטון נבחרי העם ואיזונם הראוי עם מערכת המשפט.

להערכתנו, קיימים נבחרי הציבור הנתונים לסחיטה מתמשכת ומתמדת מצד מערכת המשפט, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל העורמת במרתפיה "תיקים באפלה" כנגד נבחרי ציבור תוך תאום-איומים עם אנשי פרקליטות המקבלים הוראותיהם משופטי בית המשפט העליון, להשמישם אם הנבחר לא יתנהג כיאות (לטעמם).

ואכן הללו "הושמשו" פעמים רבות בשני העשורים החולפים. "תפירת תיק" נקראו אלו.

שיטה זו הופכת את נבחרי הציבור (רבים מהם מושחתים – אך לא כולם), למריונטות, בובות מרקדות על חוט בידי השליטים האמיתיים על מדינת ישראל, מערכת המשפט, הפרקליטות, התקשורת, הפיקוד הצה"לי הבכיר ופיקוד משטרת ישראל.

אל הריק (וואקום) השלטוני הזה נכנסו בנפש חפצה שרלטנים משפטיים, בעיקר חברי בית המשפט העליון בראשות אהרון (שחור הזקן) ברק ודורית (הנרצעת) בייניש, אשר בעזות מצח, בציניות, בגישה אנטי דמוקרטית בנוסח בולשביקי להלל, נטלו לידיהם סמכויות שאינן שלהם בנוסח פיראטי (כתיוגו של השופט האמריקני פוזנר) וגרמו לאנרכיה המשפטית והחברתית הקיימת במדינת ישראל.

הללו היטו את הכף באופן פוליטי התואם את גחמותיהם, בעוד זכויות הציבור נרמסו במאות פסקי דין שיקריים, נכלולים, פוליטים למהדרין, עד עפר.

לא בכדי נוקטת מערכת המשפט בדרך זו. רמיסת זכויות הציבור (אשר השלטון הוא חלק אינטגרלי שלו ומטעמו) והענקת זכויות יתר, בלתי מידתיות לפרטים, מאפשרת לכוהני-המשפח מבית המשפט העליון לשלוט ללא עוררין על כלל הציבור הישראלי, על כנסת ישראל ועל דרכה על ממשלת ישראל.

ציבורים גדולים המשתייכים למילייה "הנכון" מתנהלים בנוסח "כל דאלים גבר" באשר סמוכים הם ובטוחים כי כל רע לא יאונה להם וכנופיות "שלטון (הצחוק) החוק" יגבו את מעשיהם יהיה אשר יהיה.

מדינת ישראל צועדת לעבר אנרכיה בהכוונתו הברורה של בית המשפט העליון הישראלי ומערכת המשפט כולה ובמיוחד פרקליטות המדינה הנותנות יד חפצה ועולצת לכל האנרכיה הזו.

לטעמם, ככל שיהיה לאזרחי ישראל רע יותר כך בסופו של יום יצאו כנופיות החוק והאליטה הישראלית נשכרות יותר, באשר ייקל עליהם למצב ולשמר שלטונן עלינו במרמה וצדיה.

3.שופטי העליון פסלו את הנוהל של סגן שר המכהן כשר בפועל בטיעון שהחוק לא מאפשר זאת בצורה מפורשת. מעניין באיזה חוק יסוד הם מצאו סמכות מפורשת לבטל חוקים שמחוקקת הכנסת? ההתנהלות הזאת מזכירה לי התנהלות של קצין פרויקט צה"לי, שדרש שמכשיר מפותח יבצע גם א, ב, ו- ג'. אמרו לו: אבל אין שום דרישה כזאת באפיון המבצעי שצה"ל הכין! ומה היתה תשובתו? (יכול היה להיות שופט מצוין בעליון). כתוב באפיון שתכונות א, ב, ו- ג לא יהיו?

4.החוק מתיר לסגן השר לפעול בשם השר ככל שיורנו השר. אלא שבית המשפט העליון בשם שלטון החוק החליט הפעם - כאשר הממשלה אינה לרוחו לפסול זאת. נודע שבפעם קודמת כאשר הממשלה היתה לרוחו דוקא צידד בזה.

אכן החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה, כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי, אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים!

הכנסת אינה ממלאה את יעודה כאשר אינה שמה לכך קץ באופן נחרץ. על הכנסת להודיע לבית המשפט שהוא פורע חוקים. אפשר לתת לו ארכה לשנות דרכיו - מה שבטוח לא יעשה ואז לפזרו - גם תוך שימוש בכוח.

5.למרבה הצער, כל זמן שהליכוד לא יפעל נגד שלטון בג"צ, אנו נידונים להתגברות שלטון הפקידים הממונים מבית מדרשו של מעסיק העובד הזר שלא כחוק. איזה מזל יש לוינשטיין שהוא נשוי לאשת חייל שמימנה מכספה הפרטי את העובד הזר, שהסתובב בין רגליו של הפרקליט עתיר הניסיון, מבלי שלרגע הוא תהה אם יש אישור חוקי להעסקת העובד הזה הזה. באנגליה, נתפס חבר פרלמנט בפשע נורא: הוא חייב את חשבון ההוצאות שלו בשימוש בצפייה בקלטת כחולה בבית מלון. הוא התפטר מיד מתפקידו. באנגליה בניגוד לישראל, יש דברים שלא נעשים ע"י אנשי ציבור. היכן הוא והיכן ראש התביעה וינשטיין?

6.בייניש חיפתה תחילה על שופטים. בתור נשיאת בית המשפט העליון בייניש היתה גם אחראית על הנהלת בית המשפט, האחראי על נציבות תלונות הציבור על שופטים. כך אכן פעלה הנציבות כולה. חיפוי על שופטים ללא שום רצון להגיע לאמת. תלונות על שופטים היו מתבררות מול השופטים הנלונים וקביעתם של אלו האחרונים היתה סופית.

לאחר שהמתלונן לא התנגד לפניה לשופט, התלונה נשלחת כלשונה אל השופט. הנציבות ממתינה בסבלנות לתגובתו כשיחפוץ ומשזו מגיעה, היא מתקבלת כלשונה, כאמת עובדתית המהוה את היסוד לתשובת הנציבות למתלונן. דרך פעולתה של הנציבות מונעת חקירה ובירור עובדתי, לא כל שכן מענה לבעיות.

מקובל שלמתלונן ניתנת הגנה תוך כדי בירור ובמיוחד אם מתקיימים יחסי תלות. הנציבות על עובדיה התגלתה כחסרת מצפון מוסרי ושיטת בירור הנציבות על ידי פניה אל שופטים היא ללא התחקות אחר התנהלותם וללא חקירה כלשהיא.

ה"בירור" הוא בקשת תגובתם של שופטים ותו לו. אחת מטרתה - לשמר את עריצותם של השופטים על חשבון הציבור הסובל. נציבות התלונות לא רק חסרת תועלת עם כל עלותה, אלא מזיקה מאוד בכך שמוכיחה לשופטים כי מותר להם לנהוג כאוות נפשם וכל אשר יטענו יתקבל.

במשך השנים בה פועלת הנציבות, בית המשפט התדרדר לתהומות שלא היה בהן. הנציבה הראשונה דאגה בהצלחה לכך שנציבות תלונות הציבור על שופטים לא תהיה בפיקוח מבקר המדינה.

7.בייניש מחפה עכשיו גם על תובעים. עקב העיוותים הרבים של גופי התביעה כמו הפרקליטות, והעוולות הנוראות הנשנות, חיוני גוף חיצוני שיפקח. אילו עשה בית המשפט את מלאכתו נאמנה לא היה כל כך חיוני גוף כזה.

הבעיה היא שבית המשפט פועל בתאום כמעט מלא עם התביעה. היועץ המשפטי לממשלה לא שש בלשון המעטה להקמת גוף כזה. יתרה מכך הוא מתנגד נמרצות למתן אפשרות לציבור להתלונן למרות שתפקידו לדאוג לאינטרס הציבורי. בפועל היועץ המשפטי לממשלה דואג לאינטרסים של הממסד המשפטי. הפיקוח הינו על כל גופי התביעה, תוך מתן אפשרות לציבור להגיש תלונות לאחר סיום ההליך המשפטי והמבקרים יהיו שופטים בדימוס. טוב שתהיה ביקורת על כל רשויות התביעה ולא רק על הפרקליטות שרק חלק קטן מהתביעות מוגשות באמצעותה. גם קבלת תלונות מהציבור – למרות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, הינה הכרחית. אחרת אין משמעות לבקורת.

מועד הגשת התלונה יהיה על פי ההחלטה רק לאחר סיום המשפט. תובעים פורעים חוק לאורך כל הדרך. החל בהכנת כתב האישום שאינו נאמן לעובדות ותכופות הוא מיותר, דרך הסתרת חומר חקירה מעיני הנאשמים ובאי כוחם וגם מבית המשפט, עדויות שקר בעת המשפט, השתלחות והפרעה לעדות ההגנה.

שופטים אינם פוסלים התנהגויות פליליות מצד התביעה. בעת הדיון המשפטי הם אף משתפים פעולה. ערכאות ערעור אינם מתקנות זאת, היות וערכאות ערעור בדרך כלל מסרבות לעסוק בחומר ראיות, אלא עוסקות רק ב"טעויות משפטיות" תוך התעלמות גם מסתירות פנימיות בתוך הפרוטוקול. לעיתים אף מגדילים לעשות ומצדיקים את הפסיקה בתוספת מחזקת הרשעה שגם אינה מתאימה בשום דרך לפרוטוקול הערכאה הדיונית.

הגשת תלונה רק לאחר סיום המשפט, לאחר מעשה, מראש מונעת מעקב אחר כל אלו. בכך לא מסתיימת אי השפעת הפיקוח.

בית המשפט הוא הקובע וקביעתו נחשבת בעיני החקיקה הישראלית כמקודשת. כיון ששופטים הינם בדרך כלל מראש באופן בוטה לצד התביעה, לאחר שבית המשפט הרשיע גם אם לא בצדק ושיתף פעולה עם פשעי התביעה, שוב לא תיבדק התלונה אם בית המשפט צידד בתביעה ובמיוחד כאשר הממונים על פיקוח זה יהיו שופטים. נראה שהשרה קבעה את השלב להגשת התלונה בעצה אחת עם השופטים. זו עצת אחיתופל. מטרת הפיקוח היא לייצר דרך לגילוי ותיקון עיוותי דין ולא להנציח אותם. שופטים אינם חוששים כלל, כי אין בחינה של התיק כולו לאחר המשפט. שופטים קבעו, משמע כזה ראה וקדש. מצב זה חייב להשתנות כדי שהרמיה המשולבת תתגלה!

תלונות צריכות להתאפשר בכל שלב ובכל שלב יש לבדוק אותן. רצוי ביותר בזמן אמת ולגופן, באופן עצמאי בלא להתחשב בהחלטותיהם של גורמים אחרים. על שופטים כמו שאר יצורי אנוש, לדעת ששקרים ניתן לגלות כאשר גופים אחרים יבדקו את אותו הענין. עד כה החלטות שופטים מתגלות כעיוותים המאפשרים לתביעה להמשיך בסורה. הטלת התפקיד על שופטים בדימוס גרועה יותר מהמצב הנוכחי כיון שזה נותן הכשר נוסף. ברור שזו תוצאה של שילוב רמאויות - התביעה נוהגת בכל דרך מירמה ושופטים מאפשרים ומשתפים פעולה. פרופסור דניאל פרידמן כותב בספרו 'הארנק והחרב' אודות היחס הסמביוטי שבין הפרקליטות (וגם התביעה המשטרתית) לבית המשפט. אם גם שופטים הם אלה שמבקרים וגם רק אחרי המשפט אין תועלת בכך.

8.גם חלקה במניעת פסילת שופטים א':

"הבקרה העצמית" של בית המשפט – פסילת שופט. לפי בית המשפט אין בית המשפט זקוק לכל בקרה חיצונית והוא מפקח היטב על עצמו. אחת מדרכי הבקרה היא מנגנון פסילת שופט. סעיף 77א' לחוק בתי המשפט – עילות לפסלות שופט:
שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט.

יש לשופט עניין או כספי או אישי בהליך או בתוצאותיו או בנפשות הפועלות בבעל הדין או במיצגו.

אם השופט היה קודם מעורב בעניין אם ישירות או בדרך של קירבה משפחתית של מי מהנפשות הפועלות לעניין הנדון. על פי תיקונים מהשנים 2002 ו- 2004 בהתקיים עילות אלו ואם היה מעורב בטרם מינויו לשופט, עליו לפסול את עצמו. ישנם תיקונים לסעיף - הסתייגות אם יש דחיפות יתרה, אם העברה לשופט אחר לא תשנה את המצב, בטלים האיסורים.

כל אלו הם מצבים אוביקטיביים אותם לכאורה אין בעיה מיוחדת להוכיח אם כי שופטים הסתירו גם נסיבות אלו.

גם התנהגות פסולה של שופט בתהליך ניהול המשפט מהוה עילה לפסילתו.
גיבוש דעה לפני תום ההליכים. דעה מוקדמת אם הוא מביע דעתו על מהימנות בעל הדין בשלב מוקדם של הדיון בזאת מירב האפשרות למשוא פנים. גם אם השופט בטוח ביכולתו להתעלם מהראיות שראה ושמע ומהתרשמותו השלילית בנוגע לאמינות הרי כבר הביע דעה שלילית על מהימנותו.

קבלת ראיה על התנהגות שלילית קודמת גם אם דומה ועוד יותר אם פלילית של הנאשם כקבילה, לפני הרשעתו. החריג לכלל זה סעיף 163 אם הנאשם מספר ומביא עדים לאופיו הטוב באם זה ענייני להאשמה.

מעורבות יתר בהבאת ראיות, התבטאויות שיפוטיות בשלב מוקדם יחסית, לפני שנשמעו כל עדי התביעה והסנגוריה.

לקיחת חלק בעניינו של אחד הצדדים ובזאת השופט הופך לפרקליטו של צד במקום לדון בטענות.

חוסר סבלנות וסובלנות. גילוי עוינות ואיבה, חוסר ריסון בהערות ובגערות מיותרות. השתלחות אישית בבעלי דין ובבאי כוחם. השמעת הערות פסולות, לשון בוטה, ביזוי והשפלה של בעל הדין או עורך דינו ובמיוחד פגיעה בנאשמים ו/או בנתבעים ובסנגוריהם שתוצאתה היא אך ורק יצירת אווירה עויינת והרגשת אי צדק. אם כי הסייג: לא כל הערה או גערה הן עילה לפסילה.

שלילת הזכויות הדיוניות במשפט...

את כל אלו וכתוצאה מהן את האפשרות הממשית למשוא פנים, יש להוכיח. הדרך היחידה להוכיח זאת היא אם הן ישתקפו בפרוטוקול. כיון שעל הפרוטוקול אחראי לא אחר מאשר השופט עצמו, התבטאותו כלפי בעלי הדין לעולם אינה משתקפת בפרוטוקול. הרי אף שופט לא יגלה את פשיעתו הוא.

9.חלקה במניעת פסילת שופטים ב':

התנהגות שופטים בפועל: באשר לדעה קדומה, דעתם של שופטים בדרך כלל קבועה מראש. אם מדובר במשפט פלילי, דעתם של שופטים בכמעט כל המקרים הינה לצד המדינה, כלומר לצד התביעה, עוד לפני ששמעו עדות כלשהי. שופטים לא רק שאינם שומרים על לשון מרוסנת, אלא שהם מרבים לפגוע בכבודם של הצדדים והפרקליטים במיוחד. שופטים במקום להתייחס לאישום בלבד, רומסים את כבודם וחומסים את זכויותיהם של בעלי הדין.

בבוטות לא ניתנת לבעלי הדין אפשרות הוגנת להציג את טיעוניהם, ובמשפט פלילי שופטים לא חדלים מלהפריע בדרכים שונות, בגסות רוח, בצרחות, בהעוויות פנים אל המעיד בשעת עדותו – כדי להראות עוינות ולהוציא מריכוז את מי שלא חפצים ביקרו, ואף להפסיק עדותם של נאשמים. לכל אלו כמובן שהם אינם נותנים ביטוי בפרוטוקול. את הפרעותיהם והתפרצויותיהם בשאלות אינם רושמים אלא רק את מענה בעל הדין. עקב כך עדותו נראית מבולבלת, עם אמירות לא ענייניות. גם הפסקת העדות אינה מתבטאת בפרוטוקול. נהפוך הוא, הם מומחים לעריכה מחודשת כך שייראה כאילו סיים כל דבריו. ההתנהגות החמורה מכל כדבר שבשגרה היא זיוף תוכן הפרוטוקולים לשם הטיית משפט, כך שהעדויות תיראנה כמתאימות לפסיקה שהם חפצים בה.

אופן פסילת שופט: בערכאה בה מוגשת הבקשה, השופט הנילון אותו מבקשים לפסול, הוא אשר מכריע בה. כלומר, השופט אותו מבקשים לפסול עקב התנהגותו הפסולה, שופט את עצמו. ערעור על החלטת אי הפסילה צריך להגיש אך ורק לבית המשפט העליון וזאת בתשלום – על המרגיש נפגע משופט לשלם על כך ובנוסף באי קבלת הערעור תיתכן גם הטלת קנס – כתאוות הקנסות של בית המשפט. גרוניס תמיד קונס. שם תגובת השופט מתבקשת לעיתים רחוקות וגם כאשר היא מתבקשת היא איננה מועברת לעיון הצד המערער. כל ערעורי הפסילה על שופטים נדונים אך ורק על ידי נשיא בית המשפט העליון ובכך קובעת השקפת עולמו/ה. תוכן הדיון בבקשות לפסילת שופט מוסתר מעיני המבקש. לא מתקיימת חקירת התנהגותו של שופט, אלא מסתמכים רק על הפרוטוקול.

קיימת נציבות תלונות הציבור על שופטים שתפקידה לחקור, אך תלונה לנציבות אינה קשורה לפסילת שופט, מה עוד שמי שהגיש בקשה לפסילת שופט, הנציבות אינה מטפלת בו, כיון שבקשה לפסילה היא בסמכות אחרת. זאת ועוד, הנציבות אמנם לפי החוק מורשית לחקור בכל דרך, אך היא כפופה להנהלת בתי המשפט, הכפופה לנשיאות בית המשפט העליון, הקובעת את דרכי פעולתה של הנציבות והתוצאה היא אי חקירה.

בעבר, בעקבות בקשה לפסילת שופט היה הדיון נעצר עד לסיום הבירור. בשנת 2011 הונהג תיקון לפיו הבקשה אינה גוררת עצירת דיון ואותו שופט שנגדו הוצאה בקשת פסילה ממשיך לדון בתיק, כלומר התנאים עוד הוחמרו.

עקרונית המערכת אינה אוהבת פסילות רבות שפוגעות באמינות וביציבות. לפי בית המשפט בין יולי 2003 ליולי 2008 הוגשו בתחום האזרחי לבית המשפט העליון 413 ערעורים על בקשות פסלות. 24 התקבלו ו- 321 נידחו ו-48 נמחקו. בתיקים פלילים נםתחו 398 תיקים, התקבלו 30 ערעורים, נידחו 336. בית המשפט מגן על כבודו ועל כוחו, על חשבון זכויות היסוד של הציבור, עליו מפעיל בית המשפט איומים וכוח. לפי דעת נשיאי בית המשפט העליון, אהרון ברק ודורית ביניש "הדמוקרטים", החלטות השופטים לפסול או לא לפסול את עצמם הן במרבית המקרים נכונות.

10.חלקה במניעת פסילת שופטים ג':

אהרון ברק למד אמירה אותה לא הוא המציא ש"השופט עצמו עומד למשפט". למען התדמית שלו ייחס אמירה זו לעצמו ואמר: "בכל יום בו אני יושב על כס המשפט אני עומד למשפט", אך בכל הנוגע לשמירה על התנהגות השופטים בפועל לא נהג כך.

הוא ביטל את תקנות האתיקה עליהן עמל השופט מאיר שמגר. אם נשיא בית המשפט העליון מבטל במעשיו את חשיבות תקנות האתיקה אזי מדוע ימשיכו ללמד זאת? כיום בבתי ספר למשפטים ובבתי משפט אין חינוך לאתיקה. לא במכון להשתלמות שופטים ולא בלישכת עורכי הדין.

על פי החוק "שופט שמאיים על נאשם שאם לא יודה יישא בתוצאות, לוקה במשוא פנים ויש לפסול אותו לפי חוק בתי המשפט".

שופט איים על נאשם בהטלת הוצאות אם לא יודה. הנאשם דרש ממנו לפסול עצמו ולאחר שבקשתו נדחתה, עירער לנשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק. ברק קבע שהערת השופט לא מקימה עילת פסלות. הערעור נדחה. במקרה קודם איים השופט שאם הנאשם לא יודה יחמיר בדינו. אלא שבאותו המקרה הנשיא זוסמן פסל את השופט וכתב: "אין ספק ששופט שמאיים על נאשם שאם לא יודה יישא בתוצאות, לוקה במשוא פנים ויש לפסול אותו לפי חוק בתי המשפט".

אהרון ברק גם קבע שמי שמבקש פסילת שופט, עליו חובת ההוכחה, כי השופט הנידון לא יפסול את עצמו כיוון שזו משימה בלתי אפשרית.

לפי בייניש: בקשה לפסילת שופט יש בה משום פקפוק ביסוד האובייקטיביות השיפוטית, לכן אין להגיש בקשה זו כדבר של מה בכך"...

כך היא ביקשה לשמור על התדמית של השופט האובייקטיבי והמודע לטוהר תפקידו שהוא להציג את שופטי ישראל כאילו הם ברמה מקצועית ואתית גבוהה ביותר וליצור מצג ששופטים אכן נענים לציפיות להתנהגות מקצועית ומוסרית.

דורית בייניש המשיכה את מסורת אהרון ברק למנוע פסילת שופטים. היא חיזקה את החומה הבצורה סביב שופטים, למניעת אפשרות להביע ביקורת נגדם במהלך משפט ולא בחלה באיומים על עורכי דין.

באותה הדרך בה מנעה מנציב תלונות הציבור על שופטים מלבצע את תפקידו כיאות.

זוהי הדרך בה בית המשפט מבקר את עצמו. כלומר בית המשפט עושה הכל כדי להתעלם מהבעיות בו, אבל הציבור הינו עד וגם קורבן להתנהגות השופטים ועל כן לא ניתן עד בלי די להונות אותו.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת ו' בשבט תשע''ו    13:00   16.01.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. במה שונה האיום והמעשה של פרקליט המדינה נגד ד''ר פורמן מאיום של אנשי העולם התחתון על עדים?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הסיפור העצוב על הדיסלקטיות של הפרקליט שי ניצן, מעיין הנעורים של הגימלאי גולדברג ועל טוהר המידות הציבורי / אברהם פריד

המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, השופט אליקים רובינשטיין, שהיה בעברו היועץ המשפטי לממשלה וכל חייו שימש תמיד כעו"ד ויועץ בשירות המדינה (בלי שום רגע של נסיון חיים אמיתיים מחוץ למסגרת הציבורית המרופדת והמפנקת) מתנגד לביקורת על הפרקליטות. בעצם הוא מסכים שצריך ביקורת, אבל רק על הפרקליטות באופן תיאורטי ואמורפי, ולא על הפרקליטים שעובדים בה. בערך כמו לפתוח בחקירה תיאורטית על משפחות הפשע, אבל בלי לחקור את ראשיהן ואת האנשים הפעילים בהן.

לזכותו של רובינשטיין שהוא לא הסתיר את העובדה שגם אישתו עבדה בפרקליטות המדינה במשך 33 שנה. למזלם זה היה בימים שבכלל אי-אפשר היה להגיש תלונה כנגד מישהו בפרקליטות. אח, ימים מאושרים שחלפו ונגוזו. אז רובינשטיין רוצה להחזירם.

את עמדתו זו מסר רובינשטיין לחברו אליעזר גולדברג, שופט גמלאי מהעליון, שהיה מבקר המדינה ונציב הקבילות על השופטים וכיום בגמלאות, שאחרי שהוכיח אימפוטנטיות מוחלטת הן כמבקר המדינה והן כנציב קבילות, מונה על-ידי שרת המשפטים שלנו לבדוק אם צריך לקיים ביקורת על הפרקליטים. כזכור לכולנו, יש כבר במשרד המשפטים יחידת ביקורת פרקליטים, שהוקמה בגלל האיום שאם לא תהיה ביקורת פנימית אז הכנסת בעצמה תקים יחידה פלילית לחקירות פרקליטים, במיוחד לאור מה שהתגלה ומתגלה בכל בוקר מחדש על המתרחש בפרקליטות. זה לא מנע מהפרקליטים להחרים את היחידה הזו, לא לשתף עימה פעולה, מה שלא צריך להפתיע אתכם. גם ראשי וחיילי משפחות הפשע נאלמים ושומרים על זכות השתיקה כשנפתחת בעניינם חקירה.

מלכתחילה יש מקום לתמיהה מדוע מונה דווקא קשיש בן 84 לבחינת דברים רציניים הנוגעים לעתיד כולנו, שעה שהוא עצמו וכל חבריו השופטים לא התירו מעולם ואינם מתירים לשום אדם בגילו לשמש אפילו כמורה דרדקים בבית ספר יסודי, או כמרצה מן המניין באוניברסיטה או כסתם עובד במעבדה לבדיקות דם בקופת חולים. מעניין איפה נבדק ונמצא שהשופטים בישראל נולדו עם חסינות גנטית המונעת מהם אפשרות לשיטיון (אלצהיימר), לסניליות או לעייפות הגוף, המוח והנפש בכל גיל. אבל כעובדה, בישראל רק האזרחים הפשוטים מחויבים לפנות את מקומם בעבודה ולצאת לגמלאות בגיל 67. שופטים יוצאים לפנסיה בגיל 70 ורק אז מתחילים בקריירה האמיתית, בדרך כלל במינויים שהם מקבלים מטעם המדינה, עם תגמולים כספיים מדהימים שלא מתפרסמים לידיעת הציבור. תזכרו זאת בפעם הבאה שתנהלו בפניהם משפט או עתירה נגד משרד ממשלתי, וישפוט ביניכם שופט המצפה שבעוד שנה או שנתיים המשרד הממשלתי הזה ימנה אותו לתפקיד מתגמל כספית וציבורית. תבדקו כמה שופטים הוציאו פסק דין בסכסוך בין אזרח למשרד ממשלתי או רשות ציבורית ושנה אחרי זה קיבלו מהם עבודות ענק ואז תבינו את יסודות המשפט העברי. חביב מאוד, לא?

הסיבה ששרת המשפטים החדשה מינתה את גולדברג הקשיש לבדיקת הנושא הרגיש של הפרקליטות, היא רצונה שלא יהיה בעתיד מי שישיב לעיתונאים לשאלתם הצפויה מי סירס ושיתק את הביקורת על הפרקליטים ויספר בהוראת מי עשה זאת, שאלה שתעלה בציבור ביום שהכל יתפוצץ ותתגלה שוב עוד אחת מפרשיות המירמה והשקרים של בכירי הפרקליטות. לכן מונה גולדברג למשימה: הוא יודע לשתוק. בכלל, שופטים שהם בגמלאות מזה 20 שנה ויותר כבר לא עונים לשאלות הציבור. תנסו לשאול, למשל, את השופט בגמלאות צבי טל, לא על הבדיחה של החוק העלוב הנושא שמו, אלא גם למה הוא סידר ונתן לשופטת הילה כהן, זו שזייפה סדרה ארוכה של פרוטוקולים ופוטרה בשל כך, פנסיה ממלכתית לכל חייה, למרות שמלכתחילה לא הייתה זכאית בכלל לפנסיה, ובטח לא ממלכתית. תשאלו אותו. הוא לא ישיב לכם, כמו שלא השיב ולא הסביר איך הוא נתן בזמנו לעמותה בה כיהנה אשתו ולעמותות בהן כיהן עוזרו האישי, מיליוני שקלים מהוועדה לקביעת ייעודם של עזבונות לטובות מדינה שהוא עמד בראשה (כשופט בגמלאות כמובן). כמו כל שופט בגמלאות הוא מעולם לא ענה לשאלות הציבור. וכי מה תעשו לו? לכן גם מונה גולדברג.

אליקים רובינשטיין אמר לגולדברג שבימיו כיועץ משפטי לממשלה הוגשו בפניו בקושי 3 תלונות לשנה נגד פרקליטים (באופן אישי). לזאת הגיבה השופטת גרסטל, העומדת בראש יחידת הביקורת על הפרקליטים, שאם זה המצב, אז היחידה שלה בטח יכולה לטפל בתלונות הללו, כי זה לא מוסיף כל עומס עבודה. גרסטל בטח צחקה תחת השפם שאין לה, כי ברור שמוגשות ותוגשנה עשרות תלונות, כצפוי וכמתבקש נוכח המתרחש, אבל אם אליקים טוען שיש רק 3 - אז בבקשה...

הרקע כולו חמור יותר: פרקליטי המדינה מתנגדים לכך שתיעשה ביקורת על מעשיהם ויפורסמו שמות מי שסרחו. הם מוכנים לביקורת כללית, תיאורטית, אבל דורשים שהיא לא תוחל עליהם אישית. דהיינו, אם פרקליט יזייף מסמך, ישקר בבית המשפט, או יסגור תיק בגלל היכרות אישית עם החשוד (או היכרות כספית עם משפחתו. וגם זה קורה) אז הביקורת לא תבדוק זאת. נחמד. הם רוצים שהביקורת תוכל לכתוב דוח על זה שהקפה במזנון הפרקליטות לא טעים, או תוכל לבקר את הפרקליטות רק על ששכחה לשלוח לעיתונות דוח סטטיסטי על כמות מעצרי השווא השנה. יופי. והם מצפים שאנו נקנה זאת. באמצעות גולדברג הטייח.

ובעוד אליקים רובינשטיין מסביר לחברו הגמלאי הוותיק השופט גולדברג מדוע לא צריך לחקור תלונה אישית נגד פרקליטה שמעלימה מסמכים מתיק חקירה, שמוציאה ומשמידה בדיקות דנ"א שמוכיחות שהנאשם איננו הרוצח, או סוגרת בזריזות תיק חקירה של דורסת ילד (בלי קשר, כמובן, לקבלת תיקי גוצ'י, שעוני יוקרה או נסיעות לחו"ל), בו בזמן כתב שי ניצן, פרקליט המדינה, לשופטת הילה גרסטל, הממונה על חקירות פרקליטים, כי הוא בכלל לא התכוון לכך, כאשר כתב למנכ"ל משרד הבריאות, שלא לתת לרופאה ד"ר פורמן להיכנס לתפקיד שזכתה בו במכרז. וזה הסיפור:

ד"ר מאיה פורמן היא רופאה מהמכון הפתולוגי הממשלתי, שהעידה שחלק מהחתכים על גופתה של תאיר ראדה, התלמידה שנרצחה בבית הספר בקצרין, נעשו על-ידי סכין משוננת ולא בסכין יפנית, כפי שטענה התביעה. בעיית הפרקליטות הייתה שאם הרצח בוצע בסכין משוננת, ולא בסכין יפנית, אז רומן זדורוב, מי שכביכול "הודה" במשטרה שהוא רצח את תאיר באמצעות הסכין היפנית שלו, והודאתו היא ששימשה הבסיס להרשעתו, לא יכול להיות הרוצח. עדותה המקצועית של הפתולוגית פורמן סתרה את גרסת הפרקליטות. בסופו של יום, ביהמ"ש בנצרת לא קיבל את עדות פורמן והרשיע את זדורוב. קורה. בית המשפט לא חייב לקבל עדות כל מומחה, למרות שגם ראש המכון הפתולוגי של מדינת ישראל תמך בעמדת הפתולוגית פורמן וכתב מסמך ברור בנושא (והפרקליטות עשתה הכל כדי שביהמ"ש לא יידע על קיומה של חוות דעת זו).

בין לבין במהלך אירועי משפט זדורוב, זכתה ד"ר פורמן במכרז ממשלתי לניהול מחלקה במכון הפתולוגי. בשלב זה פנה פרקליט המדינה שי ניצן למנכ"ל משרד הבריאות, והתלונן בפניו איך ייתכן שרופאה פתולוגית שעובדת בשירות המדינה מוסרת בבית המשפט עדות המנוגדת לעמדה שמציגה לו פרקליטות המדינה, וניצן דרש ממנכ"ל משרד הבריאות למנוע ממנה מלהיכנס לעבודתה בתפקיד בו זכתה במכרז. משרד הבריאות נעתר לדרישה וד"ר פורמן הלכה לבית דין לעבודה ושם זכתה בפסק דין הקובע שזכייתה במכרז הייתה בדין ובצדק ובזכות כישוריה ושאין לאיש שום זכות או סמכות ליטול ממנה את התפקיד בגלל שעדותה המקצועית על ממצאי הנתיחה הפתולוגית של תאיר ראדה לא מתאימים לרצון ולאינטרסים של הפרקליטות. גם בשלב זה איש לא שם לב, או לא כתב מילה, על כך שמדובר בעצם בניסיון גס וברוטאלי של פרקליט המדינה ללחוץ, לאיים, להפחיד ולהשפיע על עדה מרכזית ביותר במשפט זדורוב, שעדיין התנהל באותם ימים בבית המשפט העליון. מה דעתכם על אדם שמוסר חוות דעת מקצועית וצריך להעיד ולהיחקר עליה מעל דוכן העדים, או שהיא משמשת ומונחת בפני בית המשפט העליון בדיון (שיכול להחזיר הנושא לדיון מחודש) ואז באמצע המשפט מודיעים לו שמישהו בעל עוצמה דורש מהמעסיק שלו לפטרו מהעבודה, לגזור חרפת רעב עליו ועל משפחתו וילדיו, בגלל שעדותו לא מתאימה לרצונות של מישהו? במה שונה האיום והמעשה של פרקליט המדינה נגד ד"ר פורמן מאיום של אנשי העולם התחתון על עדים לפני ובמהלך משפט?

הפעם הגיעה לנציבת התלונות נגד הפרקליטים תלונה קשה נגד שי ניצן ומעשיו, והנציבות ביקשה ממנו את הסבריו ושאלה מתוקף איזו זכות הוא פנה למנכ"ל משרד הבריאות ודרש לפטר את הרופאה פורמן מהמכון הפתולוגי הממשלתי. אגב, מנכ"ל משרד הבריאות עמד להישמע להוראת פרקליט המדינה, אלא שהשרה דאז, יעל גרמן, נעמדה על רגליה האחוריות והתנגדה לכך נמרצות ואף הבהירה כי מעשי שי ניצן הם מסוכנים ביותר, מפרים את החוק ומכילים השפעות הרסניות על כל המדינה. לזכותה של גרמן ייאמר שהיא הוכיחה שלפעמים דווקא נבחר הציבור הפוליטי, זה שאנו בזים לו תמיד, הוא שעשוי מחומרים הרבה יותר טובים ואיכותיים מאשר כל בכירי ה"סיביל סרוויס" שלנו, המתעטרים בנוצות מזויפות של שירות ציבורי נקי ומקצועי, אבל בעצם הם סתם פקידים חסרי כל עמוד שדרה מקצועי ומוסרי.

משדרשה הביקורת הסברים משי ניצן על סיבת רדיפתו את ד"ר פורמן ועל נסיונותיו לפטרה, הוא הבין שהפעם הוא נלכד בגלוי על מעשיו ושזה גלגל שעלול להיגמר בהדחתו ממשרתו. מיד ישב וכתב לשופטת גרסטל מנציבות התלונות שפתחה בחקירה נגדו, ש"לא הייתה לי כוונה במכתב זה להורות למנכ"ל שאסור לו לאשר את תחילת העסקתה (של ד"ר פורמן)... אם הובנתי אחרת, אבהיר כי לא זו הייתה כוונתי. בדיעבד, ייתכן שראוי היה לנסח את זאת בדרך אחרת".

מה לא הובן, שי ניצן? איזו כוונה בדיוק הייתה לך שהיה ראוי לנסחה אחרת? הרי כשפורמן הלכה לבית הדין לעבודה על שלאור מכתבך מנעתם ממנה להיכנס לתפקיד, אתה, כעומד בראש הפרקליטות, היית מי שהובלת והנחית את הפרקליטות לטעון ולהשיב לבית הדין שאין לתת לה להיכנס לתפקיד כי היא העזה להעיד נגד עמדת הפרקליטות. אז על מי אתה צוחק? וכי לא אתה הוא מי שכתב למנכ"ל משרד הבריאות כי (ציטוט): "אני פונה אליך בבקשה שלא לאפשר את התחלת העסקתה במכון, או לחלופין להשעות את תחילת העסקתה ולבחון אותה אחרי שינתן על-ידי העליון פסק הדין בערעור שהגיש רומן זדורוב". מה לא הובן במכתבך? וכי לא כתבת שיש למנוע את כניסתה לתפקיד בכלל, או לפחות עד גמר ההליכים המשפטיים בהם היא הייתה עדה? אתה חושב שכולנו מטומטמים ולא מבינים עברית?

אפשר, כמובן, להקל על שי ניצן ולטעון שאולי הוא דיסלקטי, ושכל מכתביו יוצאים לו הפוך ממה שהוא התכוון. זה קורה לו הרבה. עובדה: גם כשהוא הקריא ממסמך חסוי לבית המשפט העליון חלף זמן ואז נחשף המסמך והתגלה שהוא הקריא להם הכל הפוך לגמרי ממה שהיה כתוב שם. זה בהחלט קורה לו, למסכן. נכון שאי-אפשר לגנות אדם על דיסלקציה שיש לו, אבל בהחלט אפשר שלא למנות אחד כזה לפרקליט המדינה. כי אם זו לא דיסלקציה, אז תגובתו למבקרת היא פשוט היתממות, מצג שווא ושקר גס, וזה בהחלט מתאים אישית למי שעומד כיום בראש הפרקליטות וגם מתנגד שתהיה שם ביקורת.

וכאן עשתה גרסטל את הלא-ייאמן. היא קיבלה את הסברו של שי ניצן, שהוא לא התכוון, וסגרה את החקירה נגדו. אתם חושבים שגרסטל מאמינה לו? שהיא חושבת שהוא דיסלקטי ולא יודע לכתוב בעברית? אתם חושבים שהיא לא מבינה מה מתרחש, ואינה יודעת שניצן משקר מכף רגל עד ראש?

אבל גרסטל נמצאת עכשיו במאבק קשה נגד נסיון הפרקליטים למנוע החלת הביקורת עליהם. שי ניצן הוא בעל עמדת מפתח בקרב הזה, והוא שמלבה מאחורי הקלעים את מאבק הפרקליטים. גרסטל שיחררה כעת את צווארו מעניבת התלייה, כדי שהוא ירפה מהמאבק וישב בפינתו ולא ימשיך להמריד אותם. כאן היא טעתה. ובגדול.

לשי ניצן אין מושגים של הגינות במשחק. כמו לחלק מחבריו בפרקליטות. שי ניצן ימשיך להתסיס פרקליטים ולגבות את מאבקם נגד קיומה של ביקורת על מעשיהם. אם שי ניצן ודרכו (וחבריו) ינצחו, אנו עוד נתגעגע לימים שפרקליטות מחוז בכירות הסתפקו רק בבשמים ותיקי גוצ'י באלפי דולרים, וסגניותיהן רק העלימו והסתירו מסמכים מהנאשמים ובאי-כוחם. אם שיטות ניצן ינצחו, אנו נחזה בפרקליטות מדינה שתהיה זהה ומקבילה לפרקליטות המהוללת של עזה, או לתביעה של מצרים.

הקרב אם תהיה או לא תהיה ביקורת-אמת על פרקליטים בשירות הציבורי ומעשיהם מתחולל בימים אלה. בינתיים זה בידיים של גולדברג ושרת המשפטים, וזה לא מצביע על כיוון טוב. ייתכן שהכנסת תצטרך להתערב. נמתין ונעקוב. רק שבינתיים ועד אז, בכל מקרה שאתם מקבלים מכתב רשמי מהרשויות ומפרקליטות המדינה, לא יזיק אם תכתבו להן בחזרה שאתם מבקשים תחילה לדעת אם הם מתכוונים למה שכתוב במכתבם, או שאחרי שנה וחצי הם יכתבו ויטענו שהם בכלל לא התכוונו למה שהם כתבו. בדיוק כמו שעושה שי ניצן. המנהיג והמוביל של פרקליטי המדינה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-104786-00.html

תגוביות:

1.לפטר את ניצן ולחקור אותו. אנו חייבים לדרוש את פיטורי שי ניצן ולפתוח נגדו בחקירה פלילית על עבירות שעשה או נתן להן גיבוי. בהתנהגותו הבריונית הוא מושחת לא פחות מרות דוד.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון ז' בשבט תשע''ו    11:40   17.01.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. ''נסיגה מדו''ח גולדברג תשבית את מערכת המשפט''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 17.01.16 בשעה 21:08 בברכה, ליה
 
במכתב לשרת המשפטים קרא ארגון הפרקליטים לאמץ את מסקנות דו"ח גולדברג ולבסס לפיו את מעמד נציבות הביקורת על הפרקליטות

ארגון הפרקליטים פנה במכתב לשרת המשפטים איילת שקד ובו קרא לה לאמץ את מסקנות דו"ח גולדברג ולבסס על פיו את מעמדה של נציבות הביקורת על הפרקליטות, וזאת בניגוד לעמדה המתגבשת במחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים. "הטיוטה איננה דומה ואף רחוקה מרחק רב מאוד ממה שנקבע על ידי כבוד השופט גולדברג", כתבו הפרקליטים במכתב שנשלח בשבוע שעבר. גורם בכיר בפרקליטות העריך כי נסיגה ממסקנות דו"ח גולדברג תוביל: "להשבתת מערכת המשפט".

הפרקליטים שהתנגדו בהתחלה לעיגון מעמד הנציבות בחקיקה, מקווים ששקד תאמץ את מסקנות הדו"ח שנועד להסדיר בחקיקה את פעילות הנציבות. השופט בדימוס אליעזר גולדברג קבע בדו"ח שהגיש לשקד בחודש אוקטובר האחרון כי יש להקים גוף ביקורת פנימי במשרד המשפטים שיבחן את התנהלותה המערכתית של הפרקליטות, וזאת בנפרד מגוף נציבות תלונות ציבור שלא יוכל לנקוט בהליכים משמעתיים. גולדברג אף קבע שורה של הגנות על מעמדם של פרקליטים שנגדם הוגשה תלונה ספציפית.

לאחר הגשת הדו"ח פנתה שקד למחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים וביקשה ממנה להכין תזכיר לחוק שיסדיר מחדש את מעמד נציבות הביקורת על הפרקליטות. במכתב שנשלח הבוקר, כתבו אנשי ארגון הפרקליטים כי הם עיינו בטיוטה לפני שזו הוצגה בפני שקד, וטענו כי היא "עומדת בסתירה לתכלית שעמדה בבסיס דו"ח גולדברג ולעקרונות החשובים שהותוו במסגרתו, כמו גם להגנות החיוניות שנכללו במסקנותיו".

הפרקליטים הוסיפו כי הם התנגדו מלכתחילה להקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, וכי עצם נכונותם להסכים להשהות את העיצומים שנקטו נגד פעילותו הותנתה בפעילות השופט גולדברג וביישום מסקנות הדו"ח אותו כינו "פשרה משמעותית ולא פשוטה ביחס לעמדת ארגון הפרקליטים". לדבריהם, "סטייה מעקרונותיו וממסקנותיו (של הדו"ח – א.ס.) היא בעייתית ואף בלתי אפשרית עבורנו".

במכתב ששלחה יו"ר ארגון הפרקליטים עו"ד לימור פלד, התבקשה שקד "להתעלם מכל הלחצים ורעשי הרקע שמפעילים גורמים אינטרסנטיים, המנהלים מאבק עיקש ושיטתי בכל במה וזירה אפשרית לביטול ההחלטה לאמץ את מסקנות דו"ח גולדברג".

ככל הנראה מדובר ברמיזה לעבר תומכיה של נציבת הביקורת הנוכחית – השופטת בדימוס הילה גרסטל, שפרסמה מאז הקמת הנציבות מספר דו"חות חריפים המבקרים את פעילות הפרקליטות. בסביבתה של גרסטל מקווים כי מסקנות גולדברג לא יאומצו במלואן וכי גוף הביקורת לא יסופח למשרד המשפטים. בנוסף מקווים כי גוף הביקורת יאגד בתוכו הן את הביקורת המערכתית והן את הביקורת הפרטנית כלפי עבודת הפרקליטות והפרקליטים.

שקד עצמה אכן התבטאה בעבר כמי שמתכננת לאמץ את מסקנות הדו"ח וליישמן בחקיקה שתסדיר את מעמד הנציבות. "קראתי את דו"ח גולדברג עם היועץ המשפטי לממשלה, והחלטנו ליישם אותו בחקיקה. יש כבר תזכיר במשרד המשפטים שיפורסם בשבועות הקרובים, ואני מקווה שהחוק יאושר בעוד מספר חודשים. אני מקווה שיהיה מדובר בחוק מאוזן ושהגוף הזה לא יהפוך את הפרקליטות לרופסת, אלא למבוקרת יותר", אמרה שקד במהלך טקס חלוקת תואר "אביר איכות השלטון" מטעם התנועה לאיכות השלטון שנערך ב-16 לדצמבר בתל אביב.
"מתווה גולדברג הוא בעצמו פשרה כואבת של הפרקליטים"

אולם למרות הנאום, נראה כי שקד עדיין לא החליטה לדבוק בהמלצות הדו"ח. נראה שגם במערכת הפוליטית מופעל על שקד לחץ שלא לאמץ את מסקנותיו של גולדברג. בשבוע שעבר נרשמה הסכמה נדירה בכנסת, במהלך דיון שעסק בחוק נציבות הביקורת על הפרקליטות (הנבת"ם – א.ס.). בדיון במליאה אותו יזמה ח"כ ציפי לבני, הביעו חברי כנסת ממפלגות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, הבית היהודי ויש עתיד עמדה דומה, לפיה יש לדחות את המלצות השופט בדימוס אליעזר גולדברג שפרסם דו"ח ובו המלצות לגבי הסדרת מעמד הנציבות.

"פיצול של המערכת היום, גם אם הדבר מומלץ בדו"ח גולדברג, הוא דבר שיביא להריסתו של הגוף שהוקם. כל אזרח במדינה צריך לדעת שיש לו כתובת", כך אמרה ח"כ ציפי לבני, שהקימה את נציבות הביקורת בעת שכיהנה כשרת המשפטית בכנסת הקודמת. בדבריה היא פנתה לשרת המשפטים איילת שקד, וביקשה ממנה שלא לפצל את הנציבות, כפי שהציע גולדברג.

מנגד, העריך גורם בכיר בפרקליטות כי "אם בסופו של דבר הצעת החוק לא תהיה לפי מתווה גולדברג, ובמיוחד אם החלטה כזו תתקבל ללא הידברות, הפרקליטים ינקטו בצעדים הכי חמורים וקשים שיש שבהכרח יביאו להשבתת מערכת המשפט".

לדבריו, "מתווה גולדברג הוא בעצמו פשרה כואבת של הפרקליטים ובוודאי שאינו חלומם הוורוד. הנכונות של הפרקליטים לקבל אותו היא שעת כושר מצויינת להידברות וראשי המשרד יעשו טעות אם ינסו לכרסם מהדו"ח או לשנות אותו ובכך לדחוק את הפרקליטים למאבקים נוספים".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/748/815.html?hp=1&cat=404&loc=4




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון ז' בשבט תשע''ו    21:30   17.01.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. משה פייגלין: זדורוב בכלא רק בגלל יוקרת מערכת המשפט. חייבים לתקן את מערכת המשפט!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הח"כ לשעבר התייחס ב-103FM לפרשת תאיר ראדה: "התיק מלא פגמים, יש ספק סביר וחבר מושבעים היה משחרר אותו. שופטי העליון לא מחויבים לציבור, חייבים לתקן את מערכת המשפט"

מאות בני אדם הפגינו אמש בתל אביב למען רומן זדורוב, שהורשע שלוש פעמים ברצח הנערה תאיר ראדה לפני תשע שנים.

ההפגנה התקיימה יומיים בלבד לאחר שאביה של ראדה הלך לעולמו.

משה פייגלין, חבר הכנסת לשעבר מטעם "הליכוד", היה איש הציבור היחיד שנכח בהפגנה ואף דיבר בה. "הלכתי להפגנה בגלל הרגשה קשה מאוד שהצדק לא נעשה", אמר פייגלין לגבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה 103FM".

"לפי הסקרים 30-40% מהציבור מאמינים שהאיש שיושב במאסר עולם, הוא חף מפשע. אישי ציבור ופוליטיקאים הולכים לאן שהציבור הולך ולכן הייתי מצפה לראות שם 10 חברי כנסת ומפורסמים שונים. העובדה שאף אחד לא הגיע מלבדי, אומרת שאנשי הציבור מפחדים ממערכת המשפט, כולל ראש הממשלה ושרי הממשלה".

"התעמקתי בסיפור של זדורוב ומצאתי בו המון פגמים", ציין פייגלין. "למשל, הניסיון המדהים למנוע מסגנית ראש המכון הפתולוגי לבוא ולהעיד את העדות שלה. זה דבר מדהים. המערכת מונעת מאשת מקצוע מתוך המערכת להעיד עדות, שעלולה לערער ולקעקע את ההכרעה. הצדק לא יכול להיעשות באופן שבו מערכת הצדק בישראל בנויה, בפרט באופן שבו התנהלו החקירה והתביעה בתיק של זדורוב. אני לא יודע אם זדורוב אשם או זכאי, אבל יש כאן למעלה מספק סביר. שום ציבור, שלא מחויב לאינטרסים זרים, לא היה משתכנע מעל לכל ספק סביר שזדורוב חייב בדין. חבר מושבעים היה משחרר אותו".

"אילו אותם שופטי בית המשפט העליון היו מחויבים לציבור הרחב, אין לי ספק שההכרעה היתה שונה", טען פייגלין.

"אבל כיוון שזו מערכת שממנה את עצמה, משבטת את עצמה ואת ערכיה, הרי במודע או שלא במודע, יוקרתה של המערכת עומדת לפני עשיית הצדק, וזו הסיבה שזדורוב עדיין בכלא.

כיוון שאין שימוע ציבורי כאשר בוחרים את השופטים, נוצרת מערכת שלא משקפת את הציבור הרחב ואת ערכיו, אלא שוב ושוב ושוב רק את עצמה.

המשך ההגמוניה של המערכת הוא האינטרס העליון שלה לפני עשיית הצדק. כשמדובר בתיקים שיוקרת המערכת נשענת עליהם, אין זיכויים. התיקון חייב להיות כזה שיוביל לכך, ששופטי העליון, שעומדים בראש הפירמידה ומקרינים למטה, גם על הפרקליטות והמשטרה, יהיו מחויבים לציבור ולא לעצמם".

http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-522236




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת כ''ז בשבט תשע''ו    11:21   06.02.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. בדיון בעליון הציע מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה היהודי על מנת להכשיר את הכפר הערבי הלא חוקי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ההצעה המפתיעה של השופט מזוז

בדיון בעליון על פינוי כפר בדואי שהוקם על קרקע יהודית פרטית, הציע מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה על מנת להכשיר את הכפר הבלתי חוקי.

בבית המשפט העליון נידונה השבוע סוגיית הכפר אל זרנוג שבנגב. הכפר בו מתגוררים בני השבט הבדואי אבו-קווידר, נבנה על חלקת קרקע בבעלות יהודית פרטית שנרכשה לפני כ-85 שנה.

בני שבט אבו קוידר שהגיעו מרצועת עזה לישראל במהלך שנות ה-50, פלשו במהלך השנים לחלקה וכן לאדמות מדינה סמוכות ובנו במקום מעל שלוש-מאות בתים ללא היתר. למרבה האבסורד, גם מדינת ישראל בנתה לרווחת בני השבט מבני ציבור ללא היתר, בניגוד גמור לחוקי התכנון והבניה וליסוד החוקתי של זכות הקנין.

מאז שנות ה-80 ניהלה המדינה עם נציגי השבט משא ומתן בניסיון להעתיק את מגורי השבט למקום מוסדר, ובדצמבר 1998 חתמו המדינה וחלק מנציגי השבט הסדר מוסכם על פינוי השבט ליישוב רהט.

במסגרת ההסכם התחייבה המדינה למתן הטבות כלכליות נרחבות לבני השבט וכן התחייבה להימנע מלאכוף נגדם את דיני התכנון והבניה עד למועד המעבר, אולם במהלך 15 השנים האחרונות לא חלה כל התקדמות ממשית ביישום ההסדר, ובחסות ההסכם הוסיפו התושבים ובנו במקום עוד עשרות בתי מגורים.

יורשיהם של רוכשי הקרקע שבשנים האחרונות איתרו את החלקה שבבעלותם, גילו כי היא מוחזקת בידי פולשים ומאוכלסת במאות בתים. יחד עם תנועת רגבים הם עתרו בשנת 2012 כנגד המדינה שבנתה על גבי הקרקע שבבעלותם, ודרישתם לסילוק יד נענתה במלואה על ידי בית המשפט.

במקביל עתרו בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה כי המדינה תשלים את העברת בני השבט לרהט ותחזיר לידיה את החלקה שבבעלותם.

בית המשפט המחוזי דחה בינואר 2013 את העתירה, וקבע כי על המדינה להשלים את הליך התכנון בתוך שלוש שנים, ולאחר מכן ליישם את העברת השבט בתוך שלוש שנים נוספות. בעלי הקרקע ערערו לבית המשפט העליון מאחר וחלופת ההסדרה ליישוב בני השבט בעיר רהט, איננה ישימה לאור התנגדותה של העיר רהט כמו גם של חלק מבני השבט שפלשו לקרקע.

לאורך הדיון חזר השופט מני מזוז מספר פעמים על הרעיון לפיו על המדינה לשקול ברצינות את האפשרות להפקיע את הקרקע מידי בעליה היהודים ולהסדיר את היישוב הלא חוקי במקומו באופן של הלבנה למפרע.

"אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו", אמר מזוז לבא כח המדינה. "זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר, זה אומר להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום. לעומת זאת יכולים להיות שיקולים אחרים למה לא. אני שואל אם יש במסגרת המחשבה הכוללת כל התכניות לפתרון או ליישוב מחדש של הבדואים בדרום, האם לשטח זה יש ייעוד מוגדר".

בתגובה לדברי עירית רהט המתנגדת להצעת המדינה ליישוב את בני השבט בשכונה חדשה שתבנה עבורם בעיר, ציין בא כוחם של בעלי הקרקע, כי גם בתוך שבט אבו קווידר לא כולם מוכנים לעבור לרהט - מה שהופך את עמדת המדינה ללא ריאלית. הוא הוסיף כי יש לזכור שמדובר בקרקע פרטית שנגזלה מדי בעליה, ולפיכך יש לשקול רעיונות הסדרה חלופיים שעלו בעבר – כגון על אדמות מדינה ביישוב ערערה.

"איש לא מינה את אדוני כגורם מוסמך, או כממשלה שיכול להחליט איך מתכננים את מדינת ישראל. לכם יש אינטרס מאוד נקודתי כבעלי זכויות בנכס. חלק מהאשם הוא שלכם, שנזכרתם עשרות שנים אחרי שהמבנים האלה קיימים", אמר השופט מזוז בתגובה לדברים. "מתי היתה הפעם האחרונה שפינו יישוב מקרקע פרטית? כמה בתים היו שם וכמה שנים זה לקח? ממתי פינו 3000 אנשים מקרקע פרטית? למדינה יש את האילוצים שלה והיא תפעל לפי זה. זה לא בהכרח הדבר בסדר העדיפות הראשון של המדינה לטפל בבעיות המערערים".

בתנועת רגבים מביעים הפתעה מאמירותיו של השופט מזוז. "השופט מזוז יצר אבחנה בין פרשת אל זרנוג בה הוא ממליץ למדינה לנקוט בסעד של הפקעת הקרקע מבעליה – על מנת למנוע את פינוי היישוב, לבין מקרים שנידונו אך לא מכבר בבג"ץ- היישובים היהודים עפרה, בית אל, מגרון ועמונה, בהם נטען כי רק חלק מסויים מקרקעות היישוב הן בבעלות פרטית. במגרון ועמונה לא זו בלבד שבג״ץ לא העלה את רעיון ההפקעה, אלא דחה את בקשות המדינה למתן אורכה לשם מציאת פתרונות והורה למדינה לפנות את היישובים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/315605

תגוביות:

1.וכך מתגלה השקר שלהם כאילו הם היו חוק וסדר...רק שקר ואנטי ציוניות בלבוש של מדינת חוק.

2.אני לא מבין מה הם עושים שם סולברג ורובינשטיין, בגוב האנטי דתי והאנטי ציוני.

3.שופטי סדום!

4.יְהִֽי־אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם׃

5.כמובן שיתנו להם פיצוי על כל השנים שבנו בניה בלתי חוקית.

6.עכשין אנו מבינים את מי הם משרתים. הם חלק מהשתולים.

7.הנה הפוליטיזציה הכי בוטה במערכת המשפט! עד מתי מזוזים יעלוזו!

8.הסתננו מעזה, פלשו לאדמות פרטיות, ובסוף גם יקבלו כסף מהמדינה.

9.מזוז ראוי בזכות גדולה לכהן כנשיא ביהמ"ש העליון הפלשתיני. ילך לרמאללה ובא לציון גואל.

10.רשע מרושע המזוז הזה. המשפחה שלו בזה לו!!!

11.אם ניכנסו לשטח ישראל בשנות ה-50 מעזה ללא אישור, החזירו אותם לעזה וחיסכו מיליונים למשלם המיסים.

12.מאוד מתאים לו ולא מפתיע בכלל. לו היה בא לטובת יהודים היה מפתיע.

13.המזוז הזה התקדם רק בגלל מוצאו. אבל תמיד היה חלש במשפטים. ראו את הכתבה עליו במעריב מיום 2.11.2011

14.לכאורה תקדים שיכול לסייע במקרים הפוכים.

15.בג"צ = בלד = שונאי ישראל.

16.זה שופט זה? שופך דמים ובוגד בעמו. נוהג איפה ואיפה למימוש האג'נדה השמאלנית אנטי יהודית שלו. לא זכור לי שהציע הפקעת שטחים בבעלות ערבית (כביכול) בעמונה, בית אל, גבעת זאב ועוד ועוד. חוק אחד לטובת ערבים וחוק אחר לרעת יהודים. הנחמה שלנו שזו ממש עקבתא דמשיחא, בית הועד היה לזנות, האמת נעדרת.

17.זו כלל לא הצעה מפתיעה. היינו מופתעים לולא המשיך לשרת את שתולי שונאי ישראל מאירופה - בשמאל הישראלי. ממש לא מפתיע.

18.מפחיד, מפחיד, מפחיד!

19.המנוול הזה עם הפרקליטות והבג"צ מגרש יהודים והורס בתים. אני לא מאמין. אני מרגיש שאני בגלות. כל המערכות הולכות עם האויבים שלנו. על אותם מעשים שעושים יהודים,, הם מגורשים והורסים להם בתים ובתי כנסת ועכשיו מפקיעים קרקעות של יהודים לטובת ערבים פולשים? מה השתגענו? הכל הפוך במדינה הזאת. איפה כל הדמוקרטים שאומרים וצועקים כל יום "חוק הוא חוק"? איפה יעלון? איפה מר"צ? איפה מפלגת העבודה - המחנה הציוני? איפה כולם? אני בהלם! אני לא מאמין שאני בישראל. מרגיש כמו בגרמניה בשנות השלושים, כמו בארגנטינה בשנות ה-70 וכמו ברוסיה בתחילת המאה הקודמת.

20.מזוז רשע מרושע. מרחם על אכזרים ומתאכזר לבני עמו.

21.פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ. בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית. החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום. באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

לעיון האשכול:

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

22.פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה. אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון וכדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

לעיון האשכול:

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml

23.יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

לעיון האשכול:

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

24.שפטל: בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקותיו. ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

סימוכין:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=784973

25.תחת שלטון הבג"צ מותר לגנוב מיהודים, מותר לגרש יהודים מביתם,
מותר להתעלל בנערים יהודים, מותר לזלזל בדת היהודית, מותר לסתום להם את הפה, ואוי ואבוי אם ניגע בקצה ציפורנו של ערבי שגונב ורוצח חופשי חופשי.

26.עם שופטים כאלה אפשר לסגור את המדינה.

27.מדינת אפרטהייד! יש פה חוק (טוב) לערבים וחוק (רע) ליהודים!

28.יש מאזוזים בירושלים! עיר הצדק!

29.איש נקלה.

30.תזכור ידידי מזוז מהיכן באת. בתוניס התנהגנו בדרך הישרה - קל וחומר בארץ חמדה...

31.שופטי עוול ונושאי פני רשעים. הוא זכור לנו מימי ממשלת רבין הזכורים לדיראון. הוא יחליט מהו צדק ומהו יושר?





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שלישי ל' בשבט תשע''ו    18:58   09.02.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. כשלראש הממשלה אין אמון במערכת המשפט  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   אם ניתן היה לסמוך על מערכת המשפט שלנו, ההצעה להשעיית ח"כים לא היה מועלה לאוויר. אך נתניהו סובר שקל יותר לגייס 90 ח"כים מאשר לגייס את השכל הישר של מערכת המשפט

ההצעה האחרונה מבית היוצר של הקואליציה, מדברת על אפשרות להשעות חברי כנסת מכהונתם ברוב של 90 חברי כנסת. ההצעה הזו, שיש לקוות שהיא רק בלון ניסוי, כבר זוכה להתנגדויות מכל עבר, מימין ומשמאל.

אני מקווה שאין צורך לומר את הברור מאליו, מדובר בהצעה לא דמוקרטית, שתאפשר לרוב של חברי הכנסת, וכרגע לא משנה מהו הרוב הנדרש, לרמוס לחלוטין את הזכות לבחור ולהיבחר, ותשתיק את קולו של מיעוט. אין כאן כל כוונה להגן על חברי הכנסת הערבים שהזדהו עם טרוריסטים רצחניים. אבל הטיפול בהם לא צריך להיעשות באמצעי שכזה.

קל יותר לגייס 90 ח"כים, מאשר לגייס את מערכות המשפט

אולם, השאלה המעניינת באמת היא מה הוביל להצעה שכזו? מדוע הופרח בלון ניסוי שכזה. התשובה היא, שלמרות ההצהרות הנרגשות של נתניהו על האמון בבית המשפט ובמערכות שלטון החוק, אין לו כל אמון בהן.

חוק העונשין קובע מספר איסורים פליליים, שניתן לעשות בהם שימוש במקרים שכאלה: ס' 144ד2 לחוק העונשין קובע כי "המפרסם... דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, דינו מאסר חמש שנים". זאת מלבד האיסורים על המרדה והעבירות לפי פקודת מניעת טרור או חוקים אחרים שעוסקים בעניין.

חוקים נוספים שהיו יכולים למנוע את המציאות אליה אנחנו נחשפים כיום, עוסקים במניעת התמודדות לכנסת של חברי כנסת ורשימות ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוק היסוד בעניין תוקן מספר רב של פעמים, אולם בית המשפט העליון, בלי טיפת כבוד למחוקק ולחוקי היסוד, מקור סמכותו, החליט "לפרש" את החוק באופן שמבטל אותו לחלוטין.

אם ניתן היה לסמוך על מערכת המשפט שלנו, שתפעל בהתאם להוראות החוק, בלון הניסוי של השעיית חברי הכנסת כלל לא היה מועלה לאוויר. היועץ המשפטי לממשלה היה מורה למשטרה לחקור, מגיש כתב אישום, בית המשפט היה פוסק על פי החוק עונש מאסר, וחברי הכנסת העבריינים היו מוצאים את עצמם מחוץ למשכן.

נתניהו סובר, שקל יותר לגייס 90 חברי כנסת, מאשר לגייס את השכל הישר של מערכות התביעה, האכיפה והמשפט.

השאלה היחידה שנשאלת היא, אם לנתניהו אין כל אמון במערכת המשפט, מדוע הוא מתייצב פעם אחר פעם כנגד חברי מפלגתו וחברי הקואליציה שלו, ומונע רפורמות בדרכי מינוי השופטים, בעילות הביקורת החוקתיות או במוסד היועץ המשפטי לממשלה.

ממה מפחד נתניהו? התשובה לשאלה הזו צריכה להפחיד את כולנו.

http://news.walla.co.il/item/2932979

תגוביות:

1.כאשר מדובר על בטחון המדינה ולא לתת לדמוקרטיה להפוך לאנרכיה, לא מתפקידה של מערכת המשפט לקבוע את הכללים. הראשות הנבחרת היא אחראית להשלכות.

2.לא רק לנתניהו אין אמון במערכת המשפט ההזויה והשמאלנית והפועלת נגד הרשות המחוקקת ומקדמת אג'נדות שמאלנית מוסלמיות...אלא כל העם מאס בשופטים של חבר מביא חבר...ובכנופיית שופטים המתעמרת בממשלה ובחוקיה...מקדמת פסיקות אשר הורסות את יסודות המדינה היהודית מבפנים...שופטי העליון אשר אוזניהם עיניהם וליבם ערל לכל דבר שמריח יהודי...פתוח ואדיב לכל מסתנן וגונב גבול ולכל ארגון עוכר ישראל, לכל ארגוני השתולים, לכל ערביי השטחים וישראל ולכל החלטה אנטי ממשלתית וצבאית. שופטים אלה לא נבחרו על ידי העם וקומץ השופטים האנרכים משנים ומחליטים במקום 70 אחוז מאזרחי מדינת ישראל שהצביעו בשביל הממשלה המכהנת. השיטה של מינוי שופטים חייבת להשתנות. או שהם יכהנו שנתיים ויעופו לפנסיה או שתהיה איזה מערכת בחירה שגם לאזרחי ישראל יהיה מה לומר בבחירת שופטים. המצב של היום לא יכול להימשך. אם בית המשפט הוא הריבון לביצוע מדיניות הממשלה אז מה לנו ולממשלה, מה לנו ולבחירות. ניתן לקליקה המשפטית לנהל את חיינו, או שהעם ימצא דרך מקורית גם הוא להתעמר בשיטות חוקיות ומתעמרות נגד כל שופטי הבג"צ...אנו נגיע אליהם הביתה אחד אחד, ובאופן חוקי נמרר להם את החיים הפרטיים המוגנים עד היום. נבקש חקירות על רכושם, נבקש את מצב חשבונותיהם ונבדוק את מענקי האתנן. נשחרר רשימות על חייהם הפרטיים, על בגידותיהם, על הזימה בבתי המשפט, על שמור לי ואשמור לך, על מעטפות, על משוא פנים והטיית משפט. הרשימה ארוכה ואם היא תיושם חיי השופטים אשר עד היום ישבו על זרי עלי דפנה יהפכו צורבים יותר מכבשני הגהינום...

אזרחי ישראל הגיעה העת לפעול נגד שופטי העליון והבג"צ. באופן חוקי אבל כואב....אם הם לא מכבדים אותנו ולא את הממשלה שבחרנו באופן דמוקרטי, אין שום סיבה בעולם שנכבד אותם או ניתן להם טיפת כבוד...

3.תתעסק עם מערכת המשפט ויפלילו אותך.

4.לראש הממשלה אין אמון במערכת המשפט. למי יש???

5.למרות מאמציה של איילת שקד לצמצם את כוחו של בג"ץ ולהחזירו לגודלו הטבעי, ביבי יחד עם כחלון (ימני עאלק) מצרים את צעדיה. שינוי משמעותי בשיטת בחירת השופטים דיו להשיג את זה.

6.לאף אחד אין אמון במערכת המשפט מלבד לקומץ אקדמאים מרקסיסטים. החוק הוא שקר אחד גדול. לעולם לא יתקיים רוב כזה. גם אם יתקיים רוב של 120 חברי כנסת, השלטון האמיתי : מערכת המשפט + קומץ פקידים ינטרלו אותו. תכלית קיומה של מערכת המשפט בישראל, ארה"ב ואירופה: שימור הרודנות הפיאודלית של כנופית האקדמאים המרקסיסטית וצאצאיה והמרת דתה בכפיה של כלל האוכלוסיה לקומוניזם-ליברליזם.

7.מערכת המשפט כבר הוכיחה שאי אפשר לבנות עליה. תודה לכותב.

8.ביבי יודע שנגד כל אחד שינסה יופעל תיק אפל. בישראל אין לנו מערכת משפטית אלא שלטון גנוב של השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ ולמערכת המשפט. כל המערכת הזו חייבת לעבור מהפיכה יסודית מהמסד והטפחות!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת ד' 'באדר א תשע''ו    18:26   13.02.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. היועצת המשפטית נגד החרמת כספי טרור  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דנה היום (שני) בהצעה להסמיך את שר הביטחון לחלט רכוש מחשודים בעבירות ביטחון המדינה. הנוסח המוצע הובא לדיון במסגרת הדיון בהצעת חוק המאבק בטרור.

היועצת המשפטית של הוועדה טענה בדיון כי ההחרמה המנהלית המוצעת הינה הליך שפוגע פגיעה מוחלטת באזרח באופן קשה ולכן זה צריך להיעשות בבית המשפט. "בנוסף, העילה שהוצעה, היא עבירה פלילית ולשר הביטחון אין מומחיות בקביעה של מי עבר עבירה. זו מומחיות של בית המשפט וגם ההכרעה בין ניצים על זכויות רכושיות, היא מומחיות של בית המשפט.

"להחרמה יש היבט עונשי וגם מן הטעם הזה, לא ראוי לקבוע זאת כהליך מנהלי עם ביקורת שיפוטית דלילה במקום בהליך שיפוטי. ההליך לא יפגע במלחמה בטרור כי תפיסה ראשונית ממילא אפשרית וכל השאלה היא איך שוללים את הרכוש הסופי".

לדבריה, ברוב המדינות נהוג הליך של חילוט בבית המשפט ואפילו בשיטה האמריקנית שהמדינה נאחזת בה, ברגע שיש התנגדות להליך המנהלי מאת צד שטוען לזכות ברכוש, ההליך עובר לבירור בבית המשפט.

''מאחר שאין פגיעה במלחמה בטרור בהליך שיפוטי. אין כאן אלא הבעת חוסר אמון בבית המשפט. התרגלו לעבוד לפי תקנות ההגנה ורוצים לשמר אותן בחוק חדש. זה הכל", אמרה היועצת המשפטית.

נציג שירותי הביטחון הכללי השיב בכעס ליועצת המשפטית של הוועדה, "כתבת חוות דעת שלמה בלי שהיו בפנייך נתונים. את לא יודעת על מה את מדברת! כל הליך, ייקח כמה שנים. הטרור הנוכחי, הוא של יחידים שמושפע מהרשתות החברתיות ואנו נאלצים לפגוע ברכושם הפרטי. מדובר על שקי כסף, חלקי גנרטורים, חומצות, אלקטרודות ועוד, זה מניעה וסיכול, זה רכוש טרור. ברוב המקרים, איש לא בא לבקש בחזרה את הרכוש שמאוד ברור מה מטרתו.

"בשב"כ סבורים כי על מנת להילחם בטרור, חשוב שההליך יהיה קצר ולא כתחנת ביניים. זה קריטי עבורנו, אם יתקבל מודל אחר, אני צופה פגיעה בביטחון המדינה. זה ירחיב את ההיקפים של ההליכים השיפוטיים שלא נעמוד בהם. זה יטביע את הארגון בהליכים שיפוטיים שלא נעמוד בהם", הזהיר.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד רז נזרי אמר "בעולם אידיאלי, היינו מעדיפים שחילוט ייעשה בפני בית משפט. מי שייפגע מהחילוט, יוכל לבקש לעתור לבית המשפט. הזכות לחירות חשובה יותר מזכות הקניין ועדיין אנחנו רואים שהחוק מאפשר לעצור אדם במעצר מנהלי''.

נציג השב"כ השיב כי "התהליך מורכב גם ככה. בתהליך של חילוט והחרמה נדרשות לא פחות משש אינסטנציות בתוך השב"כ וכן פיקוח של שני יועצים משפטיים פנימיים. אחרי זה פונים לפרקליטות המדינה ולמשרד הביטחון. להוסיף את המקל הזה של האישור הסופי של בית משפט כהחלטה אחרונה, לא נוכל לקבל אותו. זה המודל, ואנחנו עומדים על זה בצורה נחרצת. שר הביטחון מקבל החלטה על תפיסה לפי תמונת המודיעין, ומי שרוצה, שיעתור לבית המשפט".

ח"כ בני בגין (הליכוד) העיר "קשה לי הביטוי שנשמע כאן, 'נצטרך לרוץ לבתי משפט', מוצע כאן פגיעה בזכות אזרח".

היועמ"ש של משרד הביטחון עו"ד אחז בן ארי אמר "היו מקרים שהחזרנו טובין על סמך השגה. זה קורה לעיתים רחוקות כי המנגנון מקיים ביקורת שיפוטית בכל הגורמים שמאשרים אותו. היצרן הכי גדול של מקרים כאלה, הוא מסוף כרם שלום. שם יש מאמץ של החמאס להחדיר מוצרים דו שימושיים. בשנה האחרונה נתפסו כ-150 פריטים כאלה. רק 10 עתרו לבג"ץ. אנו מזמינים את האנשים שלקחו מהם את הטובין לשימוע, ולא כולם מגיעים לשימוע".

עו"ד איתן פינקלשטיין מפרקליטות המדינה אמר "כאשר יש מידע מודיעיני, אנו משתדלים לפתח אותו לראיות ואז נלך עם החומר להליך שיפוטי. מדובר על פעולות שלא מבשילות לראיות כיון שהן חסויות. הדיון פה הוא האם נחלט רכוש עפ"י ראיות חסויות. לא מענישים אדם עפ"י ראיות חסויות אלא רק לצורך מניעה''.

ח"כ ענת ברקו (הליכוד) הדגישה כי "המציאות מורכבת והחוק חייב לאפשר להגיב באופן אפקטיבי ומיידי על מנת להילחם בטרור, ובמקביל לשמור על האפשרות ללכת לבית המשפט. הפרוצדורות המשפטיות המוצעות, ינוצלו כנגדנו".

ח"כ מיכל רוזין (מרצ) טענה כי"כל דיון בהצעת החוק הזו מביא אותנו לאותה דילמה בין הרצון לסכל טרור לבין השמירה על גבולות ברורים של זכויות האזרח. אני תומכת בעמדת הייעוץ המשפטי של הוועדה שמתנגד להצעה''.

יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) הגיב בחריפות, "תופסים נשק או כסף של ארגוני טרור, איזו ענישה יש בתפיסה הזו? זו מניעת טרור! זה כסף שנועד לביצוע פעולות טרור. אם על כל חילוט יזדקקו לרוץ לבתי המשפט, זה לא יגמר.

"ראיתי תיק אחד שנוהל ארבע שנים. כל המערכת תהיה עסוקה בהליך הזה. מוצע כאן תהליך שיעבור כמה אינסטנציות של גורמי משפט מתוך המערכת. נראה לך הגיוני שעל 5,000 ש''ח ינהלו תיק כמה שנים"?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/315777

תגוביות:

1.לבדוק על חשבון מי למדה בפקולטה למשפטים. מניח שזרועות הקרן מימנו אותה. גם כך בתי המשפט סתומים מעודף תיקים. אז דיון בנושא יקבע לעוד עשר שנים ולא יהיה רלוונטי בכלל, כמו שהריסת בתי מחבלים אחרי מספר שנים אינה רלוונטית ואינה מאושרת על פי רוב.

2.באירופה מחרימים רכוש גם מפליטים ולנו אסור לעשות אותו דבר לטרוריסטים.

3.אם יאפשרו, להחרים כספי טרור...התגובה המיידית תהיה אפקטיבית. תקטין את כח הטרור. זה לא כל כך רצוי למערכת המשפטית. מדוע? פשוט מאד! אם אתה נזקק למערכת המשפטית, בשביל לעשות פעילויות חיוניות לעם ולמדינה, אתה נותן למערכת כח וחשיבות. זה חשוב מאד לאנשים שנמצאים שם. כנראה שזו גם הסיבה שהם לא מאפשרים, מיד ובפשטות, דברים חיוניים. הם רוצים שירוצו אחריהם, וירגישו את כוחם. הם עושים זאת, גם במחיר פגיעה באינטרסים של המדינה, בטחונה, יהדותה ואולי עוד דברים שאיני בקי בהם.

4.עוד אחת משלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת כדברי מאוטנר והעתיק פעילותו לבג"צ ולמשפטפטנות. אנו במלחמה ומספיק עם כל האנשים האלה שתקועים בכל ועדה ודיון. הגיעו מים עד נפש. הממשלה צריכה לשלוט ולהחליט כיצד להילחם ולא לפחד וליפול מהרגליים של כל המשפטפטנים האלה. זה לא יכול להימשך עוד.

***

כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה - שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן - והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה - בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק - אבל בדיוק! - כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן - מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

4.אם יתנו לבוגי סמכות לעשות את זה, נראה לכם שבאמת יעשה זאת? הרי היחידים שהוא יעז להחרים להם רכוש זה יהודים. אז עדיף שחוקים כאלו לא יעברו.

5.היא רק יועצת. צריך לומר לה תודה ולפעול לטובת הציבור והמדינה. פעם היו קוראים לזה בטחון המדינה.

6.המדינה גם ככה היום כבר על כרעי תרנגולת בגלל עודף משפטיזציה. אנחנו צריכים מנהיג חזק שיגיד לפרקליטים, עד כאן! אתם לא נבחרתם לנהל את המדינה ולהוביל אותה.

7.מי שואל את היועצת המשפטית כל דבר? טירוף מערכות! הגיע הזמן שלא תערבו את המשפט בכל החלטה בטחונית שלכם. תתחילו להילחם בטרור עם הצבא. לא בבתי משפט ולא בוועדות - אלא בשדה הקרב. ולא לשאול אותם כלל.

8.הם עסוקים בפלפולי זכויות ואזרחי ישראל משלמים את מחיר הטרור!

9.חוסר אמון בבית המשפט על תמיכה עיקשת ב"מיעוט" אלים. הם קנו זאת ביושר.

10.מגוחך. השמאל בשלטון, לא הימין.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני ו' 'באדר א תשע''ו    12:18   15.02.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. לישכת עורכי הדין: ''לבחון מחדש מועמדות השופט רוזן לעליון''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   "לבחון מחדש מועמדות השופט רוזן לעליון"

בלשכה שוקלים להתנגד למינויו של השופט רוזן בשנה הבאה, זאת לאחר שבית המשפט העליון הקל בעונשו של אהוד אולמרט וגזר עליו שנה וחצי מאסר, תוך כדי מתיחת ביקורת על רוזן שגזר על רה"מ לשעבר 6 שנות מאסר וכינה אותו בוגד

גורמים בלשכת עורכי הדין סבורים כי יש לבחון מחדש את התמיכה במועמדותו של השופט דוד רוזן לבית המשפט העליון, על רקע פסיקת העליון, ששינתה באופן מהותי את גזר דינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, תוך מתיחת ביקורת נוקבת על רוזן מכיוון שופטי ביהמ"ש העליון.

כזכור, השופט רוזן הרשיע את אולמרט בשתי עבירות שוחד וגזר עליו עונש מאסר ממושך של שש שנים בכלא, ועונש דומה נגזר גם על ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי. השופט רוזן כינה את הנאשמים בוגדים וציין לגבי אולמרט כי "מדובר בפושע שמרבית זמנו הוקדש לפועלו הציבורי". השופט רוזן תקף את הנאשמים בחריפות. "יש במעשיהם של הנאשמים לקעקע את אמון הציבור במנהיגיו. בעברת השוחד יש כדי לזהם את השירות הציבורי. עובד הציבור שקיבל שוחד ניפץ אבן פינה בעבודתו, והוא בבחינת בוגד ואיש מעל".

"הריקבון שגרמו במעשיהם לא נותר בשטח הסגור. ריקבון זה תסס והרקיב כאמור סביבתו, ועל כן ראויים המה לעונשים שלא רק יבטאו בקול רם וצלול גינוי ושאט נפש – אלא יהא בעונשים כדי לשרש את אותו נגע ממאיר שפשה, שכן הסכנה הטמונה באותו נגע אינה סכנה תיאורטית, כי אם סכנה קרובה ומוחשית", תקף רוזן.

עם זאת, בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בסוף חודש דצמבר האחרון זוכה אולמרט לחלוטין מאישום השוחד הנוגע לפרשת הולילנד, ועונשו הופחת לשנה וחצי של מאסר בפועל. עונשו של לופוליאנסקי קוצר באופן דרמטי ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות בלבד. השופט עמית כתב על הכרעתו של השופט רוזן כי "חלק מקביעותיו של בית המשפט המחוזי התבססו על עדותו של דכנר כנקודת מוצא, מבלי שנמצאו די ראיות חיצוניות לתמוך בהן".

בלשכת עורכי הדין, אמרו הגורמים, סבורים כי לאור העובדה שערעורם של אולמרט ונאשמים נוספים התקבלו, גם אם באופן חלקי, הרי שהדבר צריך להוות שיקול בסבב המינויים הבא לבית המשפט העליון שיתקיים בסוף שנת 2017. יש לציין כי עמדתה של לשכת עורכי הדין היא בעלת חשיבות משום שיש לה שני נציגים בוועדה לבחירת שופטים. שני הנציגים של הלשכה הינם עו"ד אילנה סקר ועו"ד חאלד חוסני זועבי.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/754/318.html?utm_source=Taboola_internal&utm_medium=referral

תגוביות:

1.כל הכנופיה עולה עכשיו לגרום נזק לרוזן כך שיפחד להזיק לאחד מחברי הכנופיה במשפט הבא. לכן כל יהודי צריך להתעורר ולתמוך ברוזן נגד הבריונים של אולמרט וכנופייתו.

2.הון שלטון עולם תחתון. אולמרט ופואד בגדו ומכרו את המדינה בשם העשיה הציבורית. איפה הצדק?

3.פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניינו של אולמרט הוא הבדיחה הטובה
ביותר ששמעתי השנה. אמרות השפר שנזלו מפיותיהם על השופט רוזן זו נבזות ורשעות כאחד. אחת מהן: ספק אם אולמרט ידע שאחיו קיבל כסף מדכנר... חה חה חה.

4.רוזן איש הגון ללא מורא, התגובות כאן אומרות הכל. לישכת עו''ד אוהבת את העבריינים ואם ינקו את האורוות מאין תבוא פרנסתם? דוד רוזן יקר, אוהב אותך ואת פועלך האמיתי והאמיץ. מיכאל, מלשכת היועץ.

5.מערכת המשפט בישראל ועונשיהם המגוחכים עושים צחוק מהעבריינות הישראלית.

6.השופט רוזן מתאים לעליון יותר מרוב שופטי העליון דהיום! יש לו יושרה ויושר שאין להרבה שופטים...

7.הלישכה רוצה להנציח את השחיתות!!! השופט רוזן אדם חכם.

8.פסה''ד של העליון מוזר ביותר והוא נסיגה במלחמה בבני החושך.

9.ידוע שרק דעת רחביה חשובה, חכמה וצודקת.

10.מדינה שבה אולמרט יוצא בזול והשופט רוזן הוא זה שנפגע היא מדינה רקובה.

11.השופט רוזן - חזק ואמץ, אל תפחד ואל תוותר מול להקת המושחתים והחנפים הזו. ההתקפות עליך מראות עד כמה הריקבון עמוק. עד כמה רחוק יכולה להגיע נקמת המושחתים ומקורביהם. אנחנו צריכים אנשים אמיצים כמוך. אל תישבר.

12.צריך לדייק. הוא אמר: בוגד באמון הציבור ולא ''בוגד'' כפי שאוהבים לומר עליו.

13.צדק השופט שלא נבהל מסוללת ההגנה המשובחת שלקח הנתבע ופסק כפי הנדרש בחוק השווה לכווולם.

14.הוא לא מתאים לעליון כי הוא לא עושה הנחות ולא מחפש הסברים ותרוצים לזכוי מתחת לפנס. בית המשפט העליון משרתם של הקליקות החזקות = רוזן לא מתאים.

15.השחיתות היא מגפה, לא נלחמים בה במלים יפות. הקלו בה ראש וראו לאן היא הגיעה.

16.כרגיל - לחסום לוחם בשחיתות. מה חדש?

17.כל עוד החונטה המשפטית ממנה שופטים ברור שהשופטים החדשים שימונו יהיו משובטים כמו קודמיהם. שיטת מינוי השופטים בארץ הפכה ללעג בפי אישיות משפטית בארה''ב, ואני בטוחה שאיילת שקד מנסה לעשות ככל יכולתה כדי לשנות את שיטת המאפיה ''חבר מביא חבר'', אבל ביבי חוסם אותה וגם כחלון הימני עאלק. השופט רוזן ראוי וצודק, הלוואי וימונה, אבל נחיה ונראה איך תתנהג החונטה בנושא.

18.אם לא היה מדובר באולמרט איתם השופטים בילו במסיבות קוקטייל גם הם היו פוסקים 6 שנים. אדם מהשורה בוודאי לא היה זוכה מהעליון לשנה וחצי.

19.רוזן קיים את ''לא תגורו מפני איש''.

20.ממתי לישכת עורכי הדין ממנה שופטים? זוהי לישכת קן צרעות של מושחתים!

21.השופט רוזן צדיק יחידי בסדום. קראת למפלצת בשמה האמיתי. אולמרט אם היה נשפט במשפט צדק היה מגיע ליותר מ- 50 שנה.

22.חשיבה מושחתת של לשכת עורכי הדין. סוף סוף קם שופט אמיץ ורוצים להלקות את זה שמעז לקרוא למושחתים בשמם. בית המשפט העליון גם מזכה ומגלה הבנה לחברי כנסת תומכי טרור או לחבריהם מהפלג הצפוני היורקים ומקללים שוטרים ערבים. לקרוא לאולמרט מושחת זה נשמע למישהו הזוי? אולי לאלה שחיפשו בין השורות בבית המשפט העליון. תיקים פליליים כבדי משקל נהפכו לאבק לאחר הכתישה של בית המשפט העליון. מישהו(הם) התחלק(ו) על השכל, לכן המדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית. זהו איתות לשופטים לתת לשחיתות לצמוח. ישראל הפכה כבר מזמן למדינת עולם שלישי.

23.רוזן שלא היה מעולם חלק מהקליקה, משלם את המחיר וחבל.

24.רוזן לא יגיע לעליון. מפחדים שם מאנשים ישרים.

25.מי ששולח ידו בשחיתות בוגד במדינה.

26.מי מפחד מהשופט רוזן? המושחתים ובית המשפח העליון.

27.התחילו להטיל מוראם על שופטים הגונים?

28.כל הכבוד לכבוד השופט דוד רוזן!!! הייתי שמח לראות הרבה שופטים כמוהו בעליון. אולי זה מה שיחזיר את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. לצערי הוא לא ייבחר לעליון כי מאדם כזה, משכמו ומעלה, המערכת עצמה פוחדת. יוצא שאין לחפש צדק בבתי המשפט שלנו.

29.השופטים זה חממה של שמאלנים אז לא בא להם טוב.

30.רוזן איש אמיץ ורודף צדק. רק איש כמוהו ישנה ויוסיף מעט כבוד לעליון.

31.חייב להיבחר. היחיד שאפשר להאמין ולסמוך עליו.

32.האם דחיית ערעורו של זדורוב, על תיקו המחורר מבחינת ראיות, באותו שבוע עם קבלת ערעורו של אולמרט מ''חוסר תשתית ראייתית'' אינה מעידה על אופיים החד צדדי של הפרקליטות ובית המשפט כשזה בא בפסיקות וסגירת תיקים למקורבים?

33.לישכה מושחתת. רוזן צדק בכל מילה.

34.אין מועמד ראוי יותר לעליון מכבוד השופט רוזן.

35.דווקא רוזן הוא זה שצדק. בית המשפט העליון הפך להיות מכבסת מוסר של חונטה שמאלנית קיצונית. רוזן ראוי יותר מכל אחד אחר בעליון לעמוד בראשו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום חמישי כ''א 'באדר ב תשע''ו    06:06   31.03.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. ''הביקורת של מרים נאור- טענות הקוזאק הנגזל''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   שר התיירות יריב לוין תוקף בערוץ 7 את התערבות מערכת המשפט בניהול המדינה ומאשים את סיעת "כולנו" בהכשלת כל סיכוי לרפורמה בתחום.

בראיון לערוץ 7 שב השר יריב לוין ומביע את ביקורתו על התנהלות בג"ץ והתערבותו בסוגיות של משילות ושלטון.

זאת לנוכח התנגדות בג"ץ למתווה הגז ועל רקע דבריה של נשיאת בית המשפט העליון לפיהם לטעמה "חלק מהדברים שנשמעו, גם מטעם גורמים ברשות המבצעת וברשות המחוקקת, אינם מתאימים למדינה יהודית ודמוקרטית המכבדת את שלטון החוק ואת עצמאות הרשות השופטת".

דבריה של הנשיא נאור אינם מרתיעים את השר לוין, אחד האישים הבולטים בתביעה לרפורמה במערכת המשפט, שאומר כי הוא "מכבד מאוד את נשיאת בית המשפט העליון אבל קשה לי להשלים עם הטרוניות והטענות שלה בנושא.

''ראשית, האינסטינקט הבסיסי הזה שבו בכל פעם שמישהו מבקר את מערכת המשפט מיד הופכים את הביקורת הזו ללא לגיטימית ולהצמיד לה תארים חריפים ולהגדיר אותה כמנוגדת לערכיה של המדינה, אני חושב שזה לא מקובל לחלוטין. זה מעיד על היעדר הבנה בסיסית של מהי דמוקרטיה. בדמוקרטיה אפשר לבקר את הממשלה ואת הכנסת ואפשר וצריך לבקר גם את מערכת המשפט".

מוסיף השר לוין ואומר כי מעבר לכך גם לגופן של טענות הרי שמדובר ב"טענות הקוזאק הנגזל", כלשונו. "מה מבקשת נשיאת בית המשפט העליון לומר לנו? שביהמ"ש העליון יכול להתערב בתחומי הכנסת והממשלה, לרמוס את עקרון הפרדת הרשויות ברגל גסה וצריך לאפשר לו לעשות זאת באין מפריע ולכבד את החלטותיו ופסיקותיו מבלי לבקר אותם, בעוד כאשר הממשלה והכנסת פועלות על פי סמכותן בית המשפט אינו מכבד את הסמכות הזו ואינו מכבד את עקרון הפרדת הרשויות ובפסיקותיו רומס אותן פעם אחר פעם".

"אני חושב שההסתכלות הזו וההתייחסות הזו של נשיאת העליון מעידה על הלך הרוח שעומד ביסוד כל אותן פסיקות וביסוד המצב הבלתי תקין שאנחנו נמצאים בו", מחדד השר.

לנוכח העובדה שהחל מיומו הראשון בכנסת, ולמעשה מאז נאום הבכורה שלו כחבר כנסת, שב לוין וקורא לרפורמה נדרשת במערכת המשפט, נשאל כעת השר עד כמה התקדמה המערכת לקראת אותן רפורמות שהוא מדבר על נחיצותן וחשיבותן.

לדבריו עיקר ההתקדמות היא בהכרה הציבורית בצורך לקדם את הרפורמות הללו, אם כי בזירה הפוליטית תמיד ישנם מי ששמים מכשולים בקידום מהלכים משמעותיים בתחום זה. "עשינו התקדמות מאוד משמעותית בהבנה שהצלחנו להנחיל בחשיבות העצומה של הנושא הזה, ובעובדה שהשינויים הללו דרושים. יש חלקים נרחבים מאוד בכנסת ובציבור שתומכים בכך.

''צריך לזכור שלפני שבע שנים, בנקודת ההתחלה, דיברו גבוהה גבוהה בשבח המהפכה, או אם תרצה ההפיכה, שעשה נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק תחת הכותרת המוזרה לכשלעצמה 'המהפכה החוקתית' במדינה שבה אין חוקה.

''במישור הזה התקדמנו מאוד", הוא אומר וכאשר דבריו נקטעים בבקשה להתייחס לבחירתו במילה 'הפיכה' כדי לתאר את מהפכת 'הכול שפיט' של השופט ברק, הוא קובע כי "בהרבה מובנים זה המצב. כשקומץ אנשים תופס במוסרות השלטון ומכתיב את ערכיו ודרכו לציבור בניגוד להחלטות שמתקבלים על ידי הגופים הנבחרים, זה מצב שלא לא הולם התנהלות תקינה.

''זו לא התבטאות שלי. השתמשו בו רבים שרואים במהלך הזה היפוך היוצרות. ביהמ"ש העליון נוטל לעצמו סמכויות שאמורות להיות לרשויות אחרות".

לדברים הללו מוסיף כאמור השר לוין ומעיר כי בפועל הרפורמות המדוברות עדיין רחוקות והסיבה מסתבר היא תמיד פוליטית: "לצערי במישור הביצוע של השינויים עצמם, אנחנו רחוקים מהתקדמות ממשית. בכל פעם קמו לנו מכשולים אחרים. בכנסת ה-18 היו אלה השרים מרידור בגין ואיתן, בקדנציה הקודמת השרה לבני והפעם נתקלנו במכשול חדש בדמות סיעת 'כולנו' שהטילה וטו על חקיקה בתחום הזה".

על עמדתה זו של סיעת 'כולנו', סיעתו של שר האוצר משה כחלון, אותו מגדיר לוין כידידו הטוב, הוא אומר שאינו מבין את העומד מאחוריה ולהערכתו מצביעי 'כולנו' אינם רואים את המציאות הקיימת כחיובית ולא לבלימת רפורמות בתחום זה שלחו את נציגיהם לכנסת. "יש לנו הזדמנות לשינויים יסודיים ואני קורא לראשי 'כולנו' להסיר את הווטו ולהצטרף למהלכי השינוי הללו".

עם זאת מעריך לוין כי "בוודאות אני יכול לומר שאנחנו הולכים ומתקרבים למקום שבו השינויים הללו יתבצעו כשיהיה להם רוב גדול. ההבנה של הצורך בכך הולכת ומעמיקה. אין לי ספק שנראה שינויים בעניין הזה ומצב הרבה יותר טוב".

בניסיון להבין את מניעי הווטו של השר כחלון ומפלגתו נשאל לוין אם יתכן ומה שעומד מאחורי ההתנהלות הזו היא היותה של מפלגת 'כולנו' צעירה וככזו היא חוששת לפעול במהלכים דרמטיים הזוכים לביקורת נוקבת מצד רבים מאוד בתקשורת ובעיקר במערכת המשפט. לוין משיב ואומר שאינו בוחן כליות ולב, אך עד כה "לא שמעתי שום הסבר אמיתי לעניין, למרות ששאלתי לא פעם".

"בנאום הבכורה שלי עמדתי על העניין הזה כשהייתי קול בודד. היום יש קולות רבים מאוד. אני מאמין שאיש ציבור צריך להגיע לעשייה עם אומץ לב למאבק על הדברים שבעיניו הם חשובים ומי שמחפש מפלט באי עשייה כדי להימנע מהתמודדות אמיצה חוטא לשליחות שהוא נטל על עצמו, אבל אני לא יודע אם זו העמדה של 'כולנו'. אני רק יכול לומר שהעמדה שלהם מסכלת את היכולת לבצע מהלך בעל תמיכה ציבורית רחבה וגם רוב ברור בכנסת".

לקראת סיומה של השיחה עמו מתבקש השר לוין להציג בראשי פרקים את השינויים שאותם הוא רואה כנדרשים במבנה מערכת המשפט הנוכחית, והוא משיב: "הדבר הראשון והיסודי הוא שינוי שיטת בחירת השופטים – הבעיה היא לאו דווקא החקיקה שהיא דווקא בסדר, אלא היישום והפרשנות שלא פעם היא מעוותת, ואת זה אפשר לשנות בגיוון השופטים והכנסת אנשים בעלי עמדות שונות, והדרך להגיע לשם היא על ידי הוצאת השליטה של השופטים בהליכי הבחירה.

''השופטים לא רק מחזיקים בזכות וטו על כל החלטה בוועדה לבחירת שופטים, אלא שהם גם מחזיקים יחד עם נציגי לשכת עורכי הדין ברוב בוועדה והם יכולים להכתיב את המינויים שהם מבקשים לקדם. הוצאת השופטים מתהליך המינוי כפי שקורה ברוב הדמוקרטיות בעולם ובראשן ארה"ב היא מהלך חיוני ראשון".

בנוסף מציין השר לוין את הצורך בתיקונים בתחומים נוספים כמו בנושא זכות העמידה, תיקוני שקיפות בהליכי הדיונים בבג"ץ, תחימת מרחב הפעולה של בית המשפט בסוגיות בעלות השלכות מדיניות וכלכליות, הקמת בית משפט לענייני מקרקעים "שיפתור את המצב הבלתי נסבל שבו אנחנו נאלצים להתמודד לא רק עם בעיות בינלאומיות בנושאי ההתיישבות אלא גם בבעיות מלאכותיות מבית, והרשימה ארוכה אם כי הדגש הוא על נושא בחירת השופטים.

''לא מדובר בדברים מורכבים אלא בהחזרת המציאות למה שהיה בעבר וישימו אותנו במקום אחד וראוי עם דמוקרטיות מערביות אחרות ולמעשה יחזירו את הדמוקרטיה למקום שבו היא צריכה להיות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/319173

תגוביות:

1.מאפיה שלמה של פמיניסטיות ממר"צ שולטות בבג"צ, בפרקליטות, בתקשורת. זו דמוקרטיה?

2.הרשות השופטת אינה נבחרת על ידי העם, הכנסת, הריבון. כלומר אין דמוקרטיה. דברי השופטת נאור מקוממים, מפחידים, אנטי דמוקרטים וסותמים פיות. לב העניין הוא שהרשות השופטת אינה נבחרת על ידי העם, הכנסת, הריבון. כלומר אין דמוקרטיה.

3.הגיע הזמן לתבוע את עלבונם של הדמוקרטיה והצדק ממערכת המשפט! יריב לוין היקר. רוב העם מאחוריך!

4.שיא השחיתות והשיפלות. ארבל ובייניש ניסו לתפור תיק פלילי לשר המשפטים כי רצה לעשות רפורמה במשרד...ובתמורה במקום להיזרק לרחוב הן מונו לעליון. מושחתות לכלא.

5.ואולי כחלון העאלק רפורמיסט יתחיל לעזור לציבור שמתוסכל מקומץ פמיניסטיות ממר"צ ששולטות ברוב העם באמצעות שליטה על בג"צ והפרקליטות. כחלון תפסיק להתעלל בנו ותן יד ליריב לוין. נמאס לנו מהמאפיה השמאלנית בבג"צ.

6.לאיזו רמה מוסרית שפלה הגיע השמאל שהוא גאה בבגידה תמורת כספים מהאנטישמים האירופים ומהאיסלם הפרו-נאצי. שהמטרה בשבילו מקדשת את האמצעים לחתור תחת השלטון בכל הדרכים האפשריות, לשתול בוגדים במערכת המשפט, התקשורת ובמשרדי הממשלה, בכדי לגבות את הבגידה. לתמוך ולסייע לרוצחים הפרו-נאצים הערבים ולסייע להם תמורת הרבה כסף. אם את נימנית על החבורה הזו את בשפלות מוסרית שאין כדוגמתה.

7.מדוע, כאשר תוקפים השכם והערב, ללא הפסק, את המשטרה, לדוגמה, אין בכך משום התקפה על שלטון החוק, וכאשר מבקרים את בתי המשפט, הרי הדבר מהווה התקפה על הדמוקרטיה? אותי לימדו, שאחת מזרועות החוק, ולא הפחות חשובה מבין כולן, היא הזרוע המבצעת, ומדוע התקפה עליה היא פחות חמורה מביקורת על בית המשפט? לעיונך, השופטת נאור.

8.הדמוקרטיה אצלנו זו המצאה ישראלית יחודית. העם מצביע ימין ומקבל
שמאל.

9.יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם. את השופטים תבחרנה כמו בכל העולם אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ולא ועדת דילים מסריחים בראשות השופטים. בג"צ ומערכת המשפט כדברי פרופ' מאוטנר הפכו למרכז השלטון הפוליטי של השמאל שאיבד כוחו בכנסת. כמו כן יש לומר לגברת נאור ולחבריה המשובטים כך: אינכם קדושים ואינכם חכמים או יודעי כל. אתם בסך הכל עורכי דין שעברו קורס בן שבוע והתמנו על ידי משובטים אחרים לשופטים. אתה שמאלני קיצוני פוסט ציוני, אתה תיבחר, זה הכל. לעם היהודי כל המשחק הצבוע הזה כבר לגמרי שקוף היום. מהפיכת נגד ומיד. יש לבטל את חוק כבוד האדם הערבי וחרותו של האפריקני הפולש למדינה לא לו בניגוד לחוק ובתמיכת וגיבוי בג"צ שמעז לבטל חוקים של הכנסת הנבחרת, למרות שאיש לא נתן לו רשות לכך!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת כ''ג 'באדר ב תשע''ו    17:43   02.04.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. 'משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת' / מנחם מאוטנר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   תכניות חדשות להגמוניה הישנה

במבט ראשון נדמה שמשפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת, מאת מנחם מאוטנר, הוא שני ספרים בכריכה אחת. הראשון מציע ביקורת נוקבת וכנה להדהים על בית המשפט העליון, מן הסוג שנדיר לשמוע מפי אדם השותף לעקרונות האידיאולוגיים של מוסד זה. השני מגולל הצעה כנה הרבה פחות לאכיפת העקרונות הללו על מדינת ישראל באמצעים לא־דמוקרטיים.

לזכותו של מאוטנר, אחד המאורות הגדולים בעולם המשפט בישראל, עומדת המומחיות ההולמת דיון בנושא כבד משקל זה.

הוא שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, וכיום הוא מופקד בה על הקתדרה למשפט אזרחי השוואתי ולתורת המשפט.

מאוטנר לימד גם כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים בהרווארד, באוניברסיטת מישיגן ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא גרף פרסים ואותות הצטיינות רבים, ואחד מספריו, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי, שראה אור ב־1993, הוא עדיין אחד החיבורים המצוטטים ביותר בספרות העוסקת בהתפתחות מערכת המשפט בישראל.

מאוטנר פעיל גם בענייני ציבור: הוא היה חבר בוועדה להכנת הקודקס האזרחי של מדינת ישראל, שבראשה עמד השופט אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון; הוא ישב בראש ועדה ציבורית לבחינת הזכויות של אמנים מבצעים; ושמו נזכר בעיתונות כמועמד אפשרי לבית המשפט העליון.

המוניטין המקצועי הזה מעניק משנה תוקף לניתוח שמציע מאוטנר. אולם מה שהופך את משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת לספר חשוב הוא הניתוח עצמו, והראיות שמגייס הכותב כדי לגבות את טיעוניו.

חיבורו של מאוטנר מראה כיצד הגיבה אליטה ישראלית בעלת השקפת עולם ליברלית למציאות פוליטית וחברתית חדשה, שנטעה בה את ההכרה שהדמוקרטיה כבר אינה משרתת את האינטרסים שלה.

המלצתו של מאוטנר עצמו לשנות את הגדרתה של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" מספקת לנו מושג מסוים, מטריד למדי, לגבי כיוון התפתחותה של תגובה זו בעתיד.

מאוטנר אינו חוסך את שבטו מבית המשפט העליון.

כבר בעמוד הראשון הוא מציין כי מוסד זה עבר בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים "שינויים חסרי תקדים" בהיקפם ובתוכנם, וכי "לא מעט מהשינויים אינם מוכרים באף שיטת משפט הידועה לנו".

שלושת השינויים החשובים ביותר שהוא מציין הם "עלייתו של אקטיביזם גורף"; מעבר מסגנון פסיקה פורמליסטי להנמקות המבוססות על טעמים ערכיים; והחלפת התפיסה של בית המשפט את עצמו כ"מוסד מקצועני, שעיקר תפקידו להכריע בסכסוכים" ב"תפיסה שעל פיה הוא מוסד פוליטי. קרי: מוסד הנוטל חלק לצד הכנסת בתהליכים שבהם נקבעים הערכים החלים במדינה ומחולקים המשאבים החומריים במדינה", או, כפי שמאוטנר מנסח זאת במקום אחר, גוף שאמור "להשתתף בקביעת תוכן המשפט החל במדינה".

בעמוד השני הוא מסביר כיצד התאפשרו תמורות אלו.

"המפתח להבנת הוא השינוי ההיסטורי הגדול שהתחולל בישראל בסוף שנות השבעים: ירידת ההגמוניה של תנועת העבודה", כותב מאוטנר. "ההגמונים לשעבר", כפי שהוא מכנה את האליטה השמאלנית והחילונית שהחזיקה במושכות בשלושים שנותיה הראשונות של המדינה, חשו מאוימים לנוכח ההשלכות האפשריות של אבדן השלטון הפוליטי ב־1977 על עתידם האישי ועל אופייה של המדינה שהקימו. הם השליכו אפוא את יהבם על הזרוע השלטונית היחידה שנותרה בידיהם - הרשות השופטת. ובתי המשפט, שהיו שותפים לערכים ולחששות של אותם הגמונים לשעבר, שיתפו פעולה ברצון.

מאוטנר מנתח ביסודיות את השיטות שנקטה הרשות השופטת כדי להגביר את עוצמתה ואת טווח ההשפעה שלה:

ביטול הדרישות המוקדמות לזכות העמידה; הרחבה מסיבית של השפיטות; השימוש במבחן ה"סבירות" ובמבחן ה"מידתיות"; יצירת זכויות ונורמות חדשות, לעתים יש מאין; וטענתו של בג"ץ כי מסורה לו הזכות לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, אף שהדין אינו מסמיך אותו מפורשות לעשות זאת.

כל השיטות האלה, טוען מאוטנר, נועדו בעצם להעביר כוח מידי נבחרי העם לידי ההגמונים לשעבר.

סילוק ההגבלות על זכות העמידה והשפיטות, לדוגמה, אִפשר לבית המשפט לפסוק בעניינים שנחשבו בעבר לחורגים מסמכותו; השימוש במבחני ה"מידתיות" וה"סבירות" נתן בידו את הכלים להכריע אילו החלטות פוליטיות ואדמיניסטרטיביות עומדות באמות מידה אלה ואילו לא, תוך התערבות בוטה בשיקול הדעת הלגיטימי של המינהל הציבורי; והמעבר מהנמקה פורמליסטית, הנצמדת ללשון החוק, להנמקה המבוססת על "ערכי יסוד" - שאותם קבע בית המשפט עצמו - אִפשר לו לאכוף את השקפת עולמו על פעילות הרשויות האחרות.

במהלך מחוכם ומתחכם, הכריז בית המשפט שהערכים היקרים ללבו הם "התכלית הכללית" של כל חוק, הגוברת על "התכלית הספציפית" שבשמה נחקק. בעקבות כל הצעדים הללו, המדיניות אינה נקבעת עוד אך ורק על ידי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, אלא גם על ידי הרשות השופטת.

מאוטנר מספק מבוא מעולה לנושא, אבל גם מבקרים ותיקים של בית המשפט יֵצאו נשכרים מקריאת דבריו - ולו רק בזכות ההנאה הצרופה שיעוררו בהם טיעונים שרק "הגמון לשעבר" יכול להשמיעם: למשל, האמירה (המגובה בדוגמאות) שלא פעם אפשר לצפות מה יפסוק בית המשפט על פי קריאת עמוד המאמרים של עיתון הארץ: או הגילוי, בעקבות בדיקת כל העתירות שהגישו חברי כנסת בשנים 2005-1977, שעתירותיהם של פרלמנטרים ימנים, דתיים וערבים נסבות בדרך כלל על קובלנות אישיות, בעוד שאלה של חברי הכנסת מן השמאל עוסקות "כמעט ללא יוצא מן הכלל" בשאלות של מדיניות.

בפרפרזה על קביעתו המפורסמת של קלאוזביץ ניתן לומר שאותם חברי כנסת מן השמאל ראו בהתדיינות המשפטית את המשך המדיניות באמצעים אחרים - אמצעים שאפשרו להם להמיר תבוסה בממשלה או בכנסת בניצחון באולם בית הדין.

מאוטנר מספק גם שפע של פרטים היסטוריים מאלפים.

באחד הפרקים המרתקים בספר הוא מסביר כיצד הפך בית המשפט בישראל למבצר הליברליזם המערבי. בראשית המאה העשרים סברו משפטנים רבים כי שיטת המשפט של המדינה שבדרך צריכה לשאוב את השראתה מן ההלכה. הם לא רצו להקים תיאוקרטיה, אלא ליצור גרסה מתוקנת ומעודכנת של המשפט העברי, והם לא ראו בהלכה צו אלוהי, אלא דרך להעניק למערכת המשפט של המדינה החדשה את העומק ואת המסורת שנעדרו ממנה. כדי להפיץ את רעיונותיהם הם ייסדו כתבי עת ואפילו פקולטה למשפטים, והגישו הצעות לוועדה שהתבקשה, בשנת 1947, לנסח את חוקת המדינה שבדרך.

בסופו של דבר, טוען מאוטנר, הם נכשלו מסיבה אחת פשוטה: במשך שלושים שנה שלט בארץ המנדט, ובתי המשפט השתמשו אפוא במשפט הבריטי. מי שרצה להיות עורך דין או שופט צריך היה לפתח מומחיות בשיטה הזאת, בעוד שהיכרות עם ההלכה לא הועילה לו במאומה. משום כך, כמעט ללא יוצא מן הכלל, קברניטי המערכת המשפטית של המדינה החדשה היו בקיאים היטב במשפט המערבי, והרבה פחות מזה במשפט העברי.

יתר על כן, עזיבתה החפוזה של בריטניה את הארץ בשנת 1948 לא הותירה לוועדת החוקה די זמן להשלים את עבודתה; כדי למנוע היווצרות ריק לגאלי אימצה הכנסת הראשונה את המשפט המנדטורי על כרעיו וקרביו. כך אירע שלא רק פרשניו של החוק אלא גם דברי החקיקה עצמם נסמכו בכבדות על מסורת המשפט המערבי.

מאוטנר מצטט דברים שאמר בהקשר זה חבר הכנסת זרח ורהפטיג בשנת 1958: "אפילו החוקים המתקבלים פה בכנסת מתפרשים לאור המשפט האנגלי, ומבחינה זו נשארנו קולוניה אנגלית לכל דקדוקיה".

בפרק מרתק נוסף בוחן מאוטנר את ההיסטריה האפוקליפטית שפקדה את חוגי ההגמונים לשעבר לנוכח ניצחון הליכוד בבחירות ב־1977.

עשרה ימים אחרי אותו אירוע היסטורי פרסם העיתונאי דורון רוזנבלום מאמר בעיתון הארץ שבו גולל מונולוג דמיוני של "קול חרד", המתריע כי מדובר ב"תחילת הקץ של מדינת ישראל. לפחות - מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה עד כה".

שש שנים לאחר מכן כתב רוזנבלום שהדור שלו "אינו מבין מה קורה למולדת שלו, הנשמטת מתחת לרגליו". ב־1985 הזהיר חוקר הספרות והתרבות דן מירון כי מירושלים "עלולה לפרוץ אש מלחמת האזרחים, שלקראתה אנו מתקדמים צעד אחר צעד… כאן, בעיר הפרלמנט והממשלה, מתלקטים הכוחות שינסו לדכא או לבטל את הדמוקרטיה הישראלית".

בשנת 1984 פרסם עמוס קינן את הרומן הדרך לעין חרוד, המנבא הפיכה צבאית ימנית, שבעקבותיה תעלה לשלטון חונטה אשר תרדוף את השמאלנים ותוציא אותם להורג ללא משפט, תגרש את כל ערביי ישראל ותביא את המזרח התיכון אל סף שואה גרעינית. באותה שנה ראה אור פונדקו של ירמיהו, רומן מאת בנימין תמוז, החוזה את הפיכתה של ישראל למדינה חרדית הרודפת את מיעוט היהודים החילונים שלא מיהרו לנטוש אותה. מאוטנר מזכיר שההגמונים לשעבר אף לא נרתעו מהשוואות חוזרות ונשנות בין ישראל של שנות השמונים ובין גרמניה, איטליה וספרד של שנות השלושים.

http://tchelet.org.il/article.php?id=443




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת כ''ג 'באדר ב תשע''ו    18:08   02.04.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. כנסיית המשפט / פרופ' מאוטנר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בג"ץ תפס צד בוויכוח הפוליטי על דמות המדינה / פרופ' מנחם מאוטנר

"לפנים היתה הכנסייה לבדה שופטת מעשי אנוש, כותב הרמן בְּרוך ב'סהרורים', ואז ידע כל אדם כי חוטא הוא. כיום צריך החוטא להיות שופטו של רעהו החוטא, פן יתמוטטו הערכים ויגיעו לכלל אנרכיה, ותחת לבכות עמו אנוס האח לומר לאחיו: פעלת רע".

בציטוט זה, ולא במקרה דווקא מתוך יצירה ספרותית, בחר פרופ' מני מאוטנר לאבחן את המהפכה המשפטית שהוביל בזמנו פרופ' אהרן ברק בבית המשפט העליון. "אכן", ממשיך מאוטנר וכותב, "אלה המדגישים את התפקיד שממלא המשפט בהשלטתם של ערכים, טענו לא אחת כי בחברה חילונית ממלאים בתי המשפט, בתחום הקביעה וההשלטה של הערכים, תפקיד דומה לזה שממלאת הכנסייה בחברה הדתית. דימוי זה מתאים לתיאור התפיסה של בית המשפט העליון שלנו את תפקידו בשנות ה-80".

פרופ' מנחם (מני) מאוטנר (בן 56), לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ומומחה לדיני חוזים ולתחום המשפט והתרבות, הוא אחד המועמדים הרציניים לשבת בבית המשפט העליון בשנים הבאות. מספר פרופסורים למשפט הצטרפו למרוץ לבית המשפט העליון, ושמותיהם מתפרסמים לקראת כינוס הוועדה לבחירת שופטים. מועמדים נוספים הם: פרופ' מיגל דויטש (כבן 50) מאוניברסיטת תל-אביב, ופרופ' רון שפירא (בן 43) לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מועמדותו של פרופ' מאוטנר הוצעה על ידי שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. דברי הביקורת הנוקבים שלו הדהדו מייד עם פרוץ מהפכת "הכול שפיט" של הנשיא ברק.

ב-1993 ראה אור ספרו המאלף על תולדות המשפט בישראל, ששמו מסגיר את תוכנו: "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי" (הוצ' מעגלי דעת, 1993). היה זה החיבור הראשון שהתייחס בצורה רצינית לפוליטיזציה של בית המשפט העליון. מאז הופעתו, הספר הפך למצוטט ביותר בכתיבה על ההתפתחויות הנרחבות שאירעו במשפט הישראלי בשלושת העשורים האחרונים.

מאוטנר הצביע על תהליך מרתק של העברת הדגש בהנמקת פסקי הדין ובניסוחם, משיח של כללים לשיח של ערכים. הספר הוא אקדמי, ולכן התהליך מתואר באמצעות ניתוח הפסיקה ולא של אישים והשקפות. אבל ברור מי מוביל את המהלך שהספר מבקר: אהרן ברק, שבהרצאותיו מרבה לדבר על האבולוציה של המשפט לביטוי הנורמה של הערכים הראויים. "המשפט הוא ספוג ערכים", נוהג לומר ברק, "חשיבותו של המשפט כגורם ערכי תלך ותגדל". מאוטנר היה הראשון במשפט הישראלי שהציע המשגה זו, שצוטטה מאז במאות מאמרים אקדמיים ובעשרות מאמרים בעיתונות, שעסקו בפסיקתו של בית המשפט העליון.

שלטון האליטות

לדעת מאוטנר, האקטיביזם השיפוטי מתאר נכונה מגמות שהסתמנו בפסיקתו של בית המשפט העליון בשנות ה-80, אבל האקטיביזם המוגבר של בג"ץ היה רק מרכיב אחד במגמה רחבת היקף שהתפתחה בפסיקה, והיא מבטאת תפיסת עולם לא פורמלית המדגישה את הממד הערכי של המשפט ואת התפקיד שהמשפט ממלא במדינה ובחברה.

בבמה פחות אקדמית כתב מאוטנר דברים יותר מפורשים: "בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות", כתב מאוטנר במאמרו "המשפט הסמוי מן העין" (כתב עת "אלפיים", גיליון 16, 1998, עמ' 45).

מלבד ביטולה המעשי של זכות העמידה בבג"ץ ופתיחתו לכל דכפין, ברק חולל בתוך שנים ספורות שורה של מהפכות מפורסמות בתחומי משפט רבים. "מעטים הם בתי המשפט שבהיסטוריה שלהם ניתן לאתר עשור כל כך מהפכני, כמו זה של העליון שלנו בשנות ה-80", בדק ומצא מאוטנר בספרו, והצביע על הסבר סוציולוגי: הקבוצה ההגמונית, שמאז שנות ה-60 וה-70 הפכה ליברלית, איבדה הרבה מכוחה בפוליטיקה ובעיצוב תכני התרבות, ומכיוון שכך, העתיקה הרבה מהפעילות הפוליטית שלה לבית המשפט – מוסד המזוהה מאז קום המדינה יותר מכל מוסד אחר עם מערכת הערכים הליברלית. הקבוצה בעלת ההגמוניה התרבותית בישראל הישנה (של מפא"י) איבדה את כוחה האלקטורלי ב-1977, ומספר שנים לאחר מכן מצאה דרך לכפות מחדש את מרותה באמצעות הרשות השופטת.

האליטה "חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון. בג"ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון, במטרה לשבשם והבטיחו להם עולם ערכים בו ירגישו 'בבית'". הפכה את בג"ץ למין רשות-על, המסוגלת לאכוף את עצמה על האחרות, וביצרה את הרשות הזאת מפני השפעתן של שתי הרשויות הנבחרות – הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. כדי לקיים ולבצר את מעמד-העל שלהם, הם פיתחו השקפה האומרת שבדמוקרטיה ההכרעות לקידום התועלת הציבורית צריכות להיות של הפרלמנט, ואילו המימד הערכי של ההכרעות צריך להיקבע על ידי בתי המשפט, הפועלים במסגרת מסורת ארוכת שנים, בדומה לאופן שבו פועלים חכמי ההלכה במסגרת ההלכה.

מושג "האקטיביזם השיפוטי" לקוח ממדע המדינה האמריקאי, לפיו בית משפט עליון נחשב אקטיביסטי ככל שהוא מרבה להתערב בהחלטותיהן של רשויות שלטון אחרות; בית משפט נחשב מרוסן, ככל שהוא נוהג כבוד בהחלטות אלה.

מאוטנר מצא שעל פי אמת מידה זו – מאז שנות ה-70 היה בית המשפט הישראלי לאקטיביסטי ביותר. האקטיביזם שלו התבטא בפיתוח ובהפעלה של דוקטרינות המסדירות את הפנייה לבג"ץ (מתן זכות העמידה לעותר הציבורי; צמצום אי-השפיטות) ובפיתוח והפעלה של דוקטרינות של משפט מהותי (הפיכת הסבירות לאמת המידה העיקרית לפיקוח על המינהל הציבורי; פרשת בנק המזרחי, המאפשרת לבית המשפט ביטול חוקים של הכנסת).

מבין כל אלה, הבעייתיות העיקרית בעיני מאוטנר טמונה בצמצום אי-השפיטות. לטעמו, על בית המשפט להחזיר את הדוקטרינה למימדיה שלפני שנות ה-80, ולומר שענייני חוץ וביטחון של ישראל הם בלתי שפיטים. מאוטנר כשופט, ספק אם היה מתערב בפעילות צה"ל על פי "נוהל שכן"; ספק אם היה מורה להחזיר ללבנון את עובייד ודיראני; הוא היה דבק בפסק הדין הראשון של בג"ץ בנושא, שהורה על השארת השניים בישראל, ולא בפסק הדין השני בסוגיה, שהורה על החזרתם ללבנון.

אשר לזכות העמידה בבג"ץ, מאוטנר לא היה מונע לחלוטין מעותרים ציבוריים להגיש עתירות, אבל לשיטתו, הם לא יוכלו להיות העותר הראשוני. יהיה עליהם לאתר אזרח שנפגע באופן אישי מהמעשה המנהלי, ואם הוא ירצה לעתור בשם עצמו, הם יצרפו עצמם לעתירתו.

ההטיה הניאו-ליברלית

מאוטנר מבקר את הקו השליט במערכת המשפט גם מנקודת מבט חברתית. בספר "צדק חלוקתי בישראל" (קובץ מאמרים בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 448 עמ'), שמאוטנר היה העורך הראשי שלו, מוצגים מערכת המשפט הישראלית בכלל, וסדר היום של האקדמיה המשפטית בפרט, כסוכנים המרכזיים של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, וכמי שנותנים הכשר נורמטיבי ומשפטי להגדלת אי-השוויון החברתי בישראל. במבוא לקובץ מדגיש מאוטנר, שהשיח המשפטי הישראלי התעלם משאלות הקשורות לאי-שוויון כלכלי, ושלמרות האקטיביזם השיפוטי המאפיין את בית המשפט העליון, "שאלות הנוגעות בזכויות החברתיות של אזרחי המדינה לא נדונו כמעט בפסיקתו" (עמ' 34). מאוטנר מסביר תופעה זו בקשת שלמה של סיבות תחוקתיות, משפטיות, חברתיות וכלכליות.

מאוטנר מדגיש במבוא שמטרתו "להציב גם את שאלת הזכויות החברתיות על סדר היום של הקהילה המשפטנית" (עמ' 35), וזאת בניסיון "להיחלץ מסדר היום שהכתיבו פסקי הדין של בית המשפט העליון" (עמ' 34) ומן האקטיביזם השיפוטי על ההטיה הניאו-ליברלית המאפיינת אותו. באקטיביזם השיפוטי, כפי שפירש במקומות אחרים, רואה מאוטנר מעשה פוליטי לא פחות מאשר משפטי: מאז שנות ה-80 הוא משמש בידי "הציבור הנאור" – שהשופט ברק עשה עצמו לדוברו ולשופרו – אמצעי לשימור ההגמוניה התרבותית שלו, גם לאחר ששינויים דמוגרפיים ותרבותיים ערערו את הבסיס הפוליטי לשלטונו.

רן ברץ, דוקטורנט באוניברסיטה העברית שמרצה במרכז שלם על האקטיביזם השיפוטי של ברק, חולק עליו. "דבר אחד קיבל ברק מן המשפט האמריקאי, וזהו הריסון בנושא 'הארנק'. אמנם הצהיר כי הוא לא מתערב בענייני 'ארנק וחרב' (כך במקור), אך בפועל רק בענייני הארנק לא התערב. ועד שסוף-סוף מפגין ברק ריסון שיפוטי בנושא אחד בלבד, באים אנשי השמאל הכלכלי, ומבקשים לתפוס בעורמה את הגה השלטון הכלכלי דרך בית המשפט?", מתרעם ברץ. "הרי בכלכלה אינם מבינים, ובסוגיות מוסר וצדק הם גרועים מאחרון הרוכלים, שהרי הם לוקחים את פרי עבודתו של האחד ומוסרים אותו כפרס לעצלות האחר. כך שהכלכלה המנוונת שמנסה מאוטנר לכפות על ישראל, בניגוד לרצון הציבור, לא רק שתהווה עוד שלב מעוול באוזורפציה המשפטית הקיימת, אלא גם תביא את אזרחי ישראל עדי עוני ורעב אמיתיים, ולא מדומיינים כפי שיש היום".

הביקורת החברתית של מאוטנר על תפיסת ברק באה לידי ביטוי בולט בפולמוס סביב "הלכת אפרופים", שהיא הפסיקה המפורסמת של ברק ששינתה מן היסוד את דיני החוזים. מאוטנר, כאחד מחשובי החוקרים והמורים בתחום החוזים, מצא בה פרדוקס וסבר שפסיקת ברק נותנת יותר מדי משקל לנסיבות, ופחות מדי משקל ללשון החוזה, במסגרת פרשנות החוזה. אך מעבר לזה, "האקטיביזם של בית המשפט", הסביר בזמנו בראיון ל'מקור ראשון', "מנסה לרסן את חוסר ההגינות ואת האינדיבידואליזם של הצדדים לחוזה". ואולם, במקום שהריסון יופנה אל אותם חברות ובעלי עסקים שמניעים את עיקר הפעילות הכלכלית, מי שחשים את זרועו הארוכה הם השחקנים הקטנים שנפגעים מהחברות הגדולות. "עולם העסקים בעולם ובישראל מדיר את רגליו מבתי המשפט. השחקנים הגדולים מתכננים היטב את העסקאות ומלווים בייעוץ משפטי טוב. רוב העסקאות עובדות כהלכה לא מפחד בית המשפט, אלא מחשש לפגיעה במוניטין. זהו השוט האמיתי ולא הסעד של בית המשפט. הליכה לבית המשפט כרוכה בעלויות רבות: הוצאות על עורכי דין, בזבוז זמנם של המנהלים העסקיים ועוד. אנשי העסקים לא מגיעים לבתי המשפט, וכשהם מגיעים הם כמעט תמיד מתפשרים ולא מגיעים לדיון עצמו", אמר אז מאוטנר.

עוד מאירות אבחנותיו של מאוטנר באופן מרתק את זרמי העומק של מערכת המשפט הישראלית, שהושפעה רבות מתורת המשפט הגרמנית. על "גרמניותם" של בית המשפט העליון הישראלי כבר מהקמתו, ושל תורת המשפט הישראלית בכלל, עמדו גם חוקרים ישראלים אחדים.

במעט המאמרים שפרסם בעיתונות בעשור האחרון שם דגש על עבירת סוביודיצה – המבקשת לצמצם את הסיקור התקשורתי של הליכים משפטיים לדיווח ענייני והוגן – שהפכה מזמן לאות מתה בספר החוקים. גם לדעתו לא ניתן עוד להחזיר את המצב לקדמותו. "כל שניתן לעשות הוא לקרוא לשופטים העוסקים בדיני נפשות להזהיר עצמם מאוד מפני היגררות אחר התקשורת ודעת הקהל", סיכם במאמר ב"ידיעות אחרונות" ("דרשוביזציה של המשפט", 4.2.04).

רקורד של הצטיינות

מאוטנר השלים את התואר הראשון שלו בהצטיינות ואת התואר השני בהצטיינות יתירה באוניברסיטת תל-אביב, ואז נסע להשלים תואר שני נוסף ודוקטורט באוניברסיטת ייל היוקרתית בארה"ב. היה חבר הוועדה להכנת הקודקס האזרחי בישראל (בראשות ברק), יו"ר הוועדה הציבורית לבחינת הזכויות של אמנים מבצעים, ויו"ר ועדת המומחים של משרד המשפטים לרביזיה של דיני הבטוחות בישראל. במשך שנתיים היה פרופסור אורח בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מישיגן. ב-1996 נמנה עם הקבוצה של 20 המלומדים הראשונים מכל העולם שהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ניו-יורק צירפה לסגל שלה במסגרת תכנית ה-Global Law School. כמו כן, היה חוקר אורח במשך שנה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד.

בדרך קטף רשימה מכובדת של פרסים: בתקופת לימודיו בתל-אביב זכה בפרס מערכת כתב העת "עיוני משפט" על פרסום המאמר המבטיח ביותר על ידי משפטן צעיר, בפרס גולדשטיין על הצטיינות בלימודים, בפרס ספיר של מפעל הפיס על עבודת המוסמך הטובה ביותר, לקראת לימודיו בארה"ב זכה במילגת פולברייט, ובהיותו סטודנט למשפטים בייל זכה במלגת מקדוגל היוקרתית. עם שובו לאוניברסיטת תל- אביב נקלט כחבר סגל באוניברסיטה במסגרת מלגת אלון היוקרתית וקשת הקבלה (מקבלים אותה מדי שנה 10 מרצים צעירים בלבד מכל האוניברסיטאות בישראל). לימים זכה בפרס רקטור האוניברסיטה על הצטיינות בהוראה, ובפרס צלטנר למצוינות במשפט.

מאוטנר ערך ארבעה ספרי משפט, ופרסם (בינתיים) שני ספרים ומאות מאמרים בארץ ובעולם, בין השאר בכתבי העת המשפטיים של אוניברסיטאות ייל ומישיגן. יחסי הגומלין שבין המערכת המשפטית למוקדי כוח אחרים בחברה הישראלית יעמדו במרכז ספרו החדש של מאוטנר, "משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21", שייצא לאור בפברואר בהוצאות אוניברסיטת תל אביב ו'עם עובד'. מאוטנר סוקר בספר את השפעת הפסיקות המשפטיות על עולם התרבות בארץ ומותח ביקורת על חלק מגילויי האקטיביזם השיפוטי של המהפכה השיפוטית של הנשיא ברק. ספרו הנוסף על "משפט ותרבות", עומד להופיע השנה בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, במסגרת המחלקה שבה הוא מלמד פרשנות. כל אחד מהספרים הללו מכיל כ-400 עמודים.

סוציאל-דמוקרט נאה דורש ומקיים

עם רקורד משפטי כזה, עיוני ויישומי, סביר להניח שחברי הוועדה לבחירת שופטים יתקשו לדחות את הצעתו של שר המשפטים פרידמן למנות את מאוטנר לכס העליון.

מאוטנר פועל מאידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית בצורה עקבית. באחד ממאמריו תיאר את החברה הישראלית, ואת השדה המשפטי שבשנות ה-80 כהגמוניות הישנות המנסות לשמר את כוחן ולהשליט ערכים ליברליים באמצעות בתי המשפט. האליטות מתנערות כליל מערכים סוציאליסטיים מבית מדרשה של תנועת העבודה, פרשן מאוטנר. האינטלקטואלים עסוקים בשאלות של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני ובמאבקים מול הדתיים. למרות שידוע שהאינפלציה פגעה בשכבות החלשות, אין דיון בבעיות של עוני וחלוקת הכנסות. לדבריו, השינוי הוא גם בערכים שהכלכלנים בישראל אוחזים בהם: מערכים בעלי אופי סוציאל-דמוקרטי לערכים ניאו-ליברליים. כלומר, ישנה התאמה בין התיאוריות השולטות בשדה המדעי ובין מה שמקובל על האליטות בחברה הישראלית.

מאוטנר היה מהראשונים באקדמיה הישראלית שהצביעו על בעיות של צדק חברתי הנוצרות בעקבות השתלטות החשיבה הניאו-ליברלית. הכנס שערך בשנת 1998, ואשר שימש בסיס לספרו "צדק חלוקתי בישראל", נחשב ציון דרך בתהליך שבו הכירה החשיבה החברתית-כלכלית בישראל בקיומה של בעיית הפערים החברתיים.

עם זאת, מאוטנר היה האיש שבחרו ראשי הבנקים הגדולים, לאומי ופועלים, כשביקשו חוות דעת משפטית נגד הרפורמה של ד"ר יוסי בכר בשוק ההון ובמערכת הבנקאית. מאוטנר טען שמסקנות ועדת בכר אינן חוקתיות ואמר בישיבת הוועדה ש"אינן עומדות במבחן המידתיות. כפייה להיפרד מנכס היא פגיעה לא מידתית ולא חוקתית". מאוטנר כפר בכך שגופים לא-בנקאיים מסוגלים להניב עבור לקוחותיהם תשואות גדולות יותר מאשר גופים בנקאיים. לעומת זאת, ראה בניהול כספי הציבור על ידי הבנקים דרך להבטחת החסכונות של "האדם הקטן", על שום מנגנוני הפיקוח ההדוקים המופעלים במערכת הבנקאית ובגלל התרבות הארגונית השמרנית הנהוגה בבנקים.

חבריו מספרים שהאיש נאה דורש ונאה מקיים. כמרצה בכיר למשפטים, יזם את תכנית "הקבלה המיוחדת", תוכנית לקבלה ללימודים בפקולטה של תלמידים משכבות מצוקה, שאומצה מאוחר יותר על ידי כל הפקולטות האחרות בתל-אביב, ועל ידי שאר האוניברסיטאות בישראל. כמו כן, יזם את תכנית "מבואות משפט" להוראת משפטים על ידי סטודנטים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, תוך דגש על בתי ספר באזורי מצוקה. מאוטנר גדל אמנם במשפחה אמידה ברמת אביב, אבל הוא מנהל את חייו בצנעה. הוא אינו משתמש ברכב פרטי, אלא צועד ברגל לאוניברסיטה כשספריו בתרמיל על גבו. בדרך הוא שוחה מדי יום, גם בחודשי החורף, משך שעה בבריכה הפתוחה של האוניברסיטה.

מאוטנר משתדל לנהוג שוויון גם בהליכות ביתו. הוא מפורסם בכך שמשך שנים היה לוקח את ילדיו מהגן בצהריים, מאכילם, ושומר עליהם עד שעות הערב, כדי לאפשר לאשתו להשלים את חוק לימודיה.

הוא גם ישראלי ויהודי הגאה בזהותו. לא פעם הביע את הסתייגותו מהאופנה המתפשטת בקרב אנשי האקדמיה בישראל להתכתב ולפרסם מאמרים באנגלית. חלקם כבר לא מחזיקים יותר מקלדת עברית במחשביהם. בהרצאותיו מביע מאוטנר גאווה על הזכות שנפלה בחלקו לפרסם את מאמריו וכתביו דווקא בעברית. רגע המפנה בהתפתחותו היה בראשית שנות התשעים, כאשר שב משנתיים באוניברסיטת מישיגן. אז החליט להתמסר להבנת המשפט והחברה של ישראל, ומאז הוא מקדיש כמעט את כל מאמציו לכתיבה בעברית.

משפט וקולנוע

כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב התגלה מאוטנר כמנהיג אקדמי כריזמטי שידע לסחוף אחריו את הדור הצעיר בפקולטה. השינוי הייחודי שהיו עדים לו בתקופת כהונתו התבטא בהחלפת מערכת הלימודים הנוקשה במערכת גמישה מבחינת בחירת תכני הלימודים, צוות המרצים והשנה שבה נלמדים המקצועות. השינוי שהנהיג נתן מרחב מחייה לטעמים האינדיבידואליים של הסטודנטים. ביצועו המעשי של השינוי, שעבר בצורה חלקה ללא קשיים מנהליים או אקדמיים, היווה הצלחה מרשימה בפני עצמה.

בניגוד למקובל, דלת חדרו היתה תמיד פתוחה בפני כלל הסטודנטים ובפרט בפני נציגיהם. תלמידיו מספרים על מורה כריזמטי, אנושי וחכם. עבור רבים מהם היווה דמות לחיקוי, כאדם וכמחנך. מאוטנר הציג בפניהם תחומי עניין ומחקר חדשים שעניינם משפט ותרבות. הוא טוען שהספרות, הקולנוע והטלוויזיה מפיצים דימויים על דרכי הפעולה של המשפט, ובסופו של דבר משפיעים על הנעשה במסגרתו. תלמידיו מספרים על החזון שמאוטנר ביקש להנחיל להם – עיצוב המשפטן כאיש העולם הגדול, רחב ידיעה, משכיל ורב-תחומי המסוגל להיקשים מכל תחום ותחום.

אבל האם ניתן לדעת כיצד יתפקד כשופט? הלא גם אם רמת ההוראה שלו מעולה, השפיטה היא תחום שונה לחלוטין, הדורש מזג שיפוטי. תשובה לשאלה הזאת ניתן אולי למצוא במאמרו של מאוטנר, שבו נדרש למכתבו של השופט פרנקפורטר מ-1954 לילד בן 12, שביקש לדעת מהי הדרך הטובה ביותר שבה יוכל להכשיר עצמו לעסוק במשפט לכשיגדל. השופט הציע לילד לקרוא הרבה. כיצד ניתן להצדיק את הצורך של משפטנים בקריאה נרחבת של ספרות וספרי היסטוריה ובצפייה במחזות ובקולנוע? ובכן, "מי שחי בעולם המשפט, ומתרגל לחשוב על שאלות אנושיות וחברתיות רק באמצעות החומרים של המשפט" כותב מאוטנר, "מפתח תפיסה רזה ודלה של הקיום האנושי. קיים פער נורא בין המורכבות של הקיום האנושי ועושר המשמעות של חיי בני האדם ובין היכולת של המשפט לתפוס את הקיום האנושי ולתת משמעות לקיום האנושי. קריאה של ספרות יפה וספרי היסטוריה, וצפייה במחזות ובסרטים – חשובות למשפטנים כדי לשוב ולהזכיר להם שהמצבים האנושיים שהם עוסקים בהם מורכבים הרבה יותר ממה שניתן להעלות על הדעת באמצעות החשיבה המקובלת במשפט".

https://uripaz.wordpress.com/2007/11/03/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98/

מאוטנר: "בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות. חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון. בג"ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון, במטרה לשבשם. הקבוצה בעלת ההגמוניה התרבותית בישראל הישנה (של מפא"י) איבדה את כוחה האלקטורלי ב-1977, ומספר שנים לאחר מכן מצאה דרך לכפות מחדש את מרותה באמצעות הרשות השופטת. האליטה הפכה את בג"ץ למין רשות-על, המסוגלת לאכוף את עצמה על האחרות, וביצרה את הרשות הזאת מפני השפעתן של שתי הרשויות הנבחרות – הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. כדי לקיים ולבצר את מעמד-העל שלהם, הם פיתחו השקפה האומרת שבדמוקרטיה ההכרעות לקידום התועלת הציבורית צריכות להיות של הפרלמנט, ואילו המימד הערכי של ההכרעות צריך להיקבע על ידי בתי המשפט, הפועלים במסגרת מסורת ארוכת שנים, בדומה לאופן שבו פועלים חכמי ההלכה במסגרת ההלכה.

באקטיביזם השיפוטי רואה מאוטנר מעשה פוליטי לא פחות מאשר משפטי: מאז שנות ה-80 הוא משמש בידי "הציבור הנאור" – שהשופט ברק עשה עצמו לדוברו ולשופרו – אמצעי לשימור ההגמוניה התרבותית שלו, גם לאחר ששינויים דמוגרפיים ותרבותיים ערערו את הבסיס הפוליטי לשלטונו.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני כ''ה 'באדר ב תשע''ו    10:13   04.04.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. השופטים פוגעים ברשות המחוקקת והמבצעת ומנטרלים אותן מלמלא את תפקידיהן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ויהי בימי שלוט השופטים

שוב, הרשות השופטת חדרה לתחומי פעילותן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת, עד כדי פגיעה ביכולתן למלא את תפקידיהן.

החלטת בג"ץ בעניין מתווה הגז מהווה שלב נוסף בהתרחקותה של מדינת ישראל מן המתכונת של בלמים ואיזונים בין רשויות השלטון, שהיא כה חיונית לתפקודו של משטר דמוקרטי תקין.

הבלמים והאיזונים בין שלוש הרשויות – השופטת, המחוקקת והמבצעת – חיוניים לקיומו של משטר דמוקרטי, אבל הם אמורים לבלום ולאזן את שלוש הרשויות, ובהן גם הרשות השופטת. כאשר רשות זו חודרת לתחומי האחריות של אחיותיה, לא רק הרשויות האחיות נפגעות, אלא גם הרשות השופטת עצמה. חדירה חוזרת מסוג זה שוחקת את אמון הציבור ברשות השופטת, בשיקוליה ובהשקפותיה, אמון שהוא הבסיס לקיומה. אין פלא שככל שעולות התדירות והעוצמה של הפרת הבלמים והאיזונים על-ידי הרשות השופטת, כך מתעצמת הביקורת הציבורית עליה.

בתקשורת, שלפעמים מתנהגת כמי שרואה בעצמה רשות-על, מעל שלוש הרשויות הנ"ל, נהוג לתקוף ביקורת ציבורית ו/או פרלמנטרית מסוג זה, בין השאר באמצעות הביטוי השגוי והשחוק "חוף עוקף בג"ץ". חשוב לציין שאין חוק עוקף בג"ץ אלא בג"ץ עוקף כנסת, וככל שפעלתנות היתר של בג"ץ תפסול יותר חוקים של הכנסת, כך תידחק הכנסת לבצע את תפקידה וחובתה – חקיקה – לרבות בחינה ואף אישור מחדש של חוקים שאישרה בעבר, אף אם לא מצאו חן בעיני בג"ץ. הכנסת היא היא נציג הריבון, העם.

בהקשר הנוכחי – מתווה הגז – נשמעה פרשנות שפסלה את סעיף היציבות בטענה שאין ממשלה יכולה לחייב בהחלטותיה את הממשלות והכנסות העתידיות, למשל בעוד 10 שנים. דווקא זו היא נקודת האור בהחלטת בג"ץ, בבחינת מעז יצא מתוק. אם בתחום הכלכלי אין ממשלה רשאית להכתיב מציאות לטווח של 10 שנים, קל וחומר שאינה רשאית לעשות זאת לטווח של דורות בהקשר של ויתור על לב ארץ ישראל וגירוש מאות אלפי יהודים מיהודה ושומרון למען "שלום" או אפילו שלום, החלטה שהיא גורלית הרבה יותר.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14714

תגוביות:

1.הציבור חייב לדרוש מנציגיו בכנסת להגדיר מחדש יחסים בין הרשויות. במשטר דמוקרטי הגוף הנבחר הוא הריבון ולא יכול להיות מצב שקבוצה חזקה, שצברה כוח בלתי מוגבל שהחוק לא הקנה לה, מכתיבה לו את המדיניות ומבטלת את החלטותיו הלגיטימיות.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שלישי י''ח בניסן תשע''ו    09:26   26.04.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית היא שבישראל לא קיימים בלמים למערכת המשפט  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הביקורת של שקד על מערכת המשפט היא לא רק לגיטימית, אלא הכרחית כדי לשמור על איזונים ובלמים בין הרשויות. בארצות הברית, איש לא הרים גבה כשהתובע הכללי הטיח דברים זהים בבית המשפט העליון

הביקורת שמתחה שרת המשפטים איילת שקד על החלטת בית המשפט העליון בנושא מתווה הגז, העלתה את השאלה אם ראוי לחברי ממשלה למתוח ביקורת על החלטות שיפוטיות. למתבונן האמריקני ברור כי הניסיון לאסור ביקורת פוליטית על בית המשפט מסכן את הדמוקרטיה והופך את שלטון החוק לשלטון השופטים.

הלגיטימציה לביקורת מסוג זה ברורה מהאופן שבו נוצרות ההחלטות השיפוטיות. כאשר בתי משפט במדינות בעלות מסורות משפטיות אנגלו-אמריקניות פוסקות - גם בתיקים שגרתיים - הם נדרשים לתת הסברים בכתב.

השופטים נדרשים לנמק בצורה מפורטת את פסיקת בית המשפט.

מדוע זה נחוץ? אחרי הכול, הצדדים השונים כבר הציגו באריכות את עמדותיהם. מדוע שבית המשפט לא יסתפק בקביעת זהותו של הצד הצודק?

הסיבה לכך היא בגלל שכוחה של קביעת בית המשפט נובע מההיגיון שבה ומהנימוקים. מהיכולת להראות שהיא תואמת פסיקות קודמות ואת החוק הקיים.

ההנמקות מתפרסמות כיוון שהממשלה והציבור אינם אמורים לקבל את ההכרעות בהכנעה.

הדרישה לחשוף את ההנמקות מניחה מראש שיש לגיטימציה לבקר את החלטות בית המשפט על סמך ההיגיון או אי ההיגיון שלהן.

כל זה רלוונטי אף יותר לבית המשפט העליון בישראל, שלקח לעצמו את הכוח לפסול את פעולותיהן של ממשלות נבחרות - אפילו בהיעדר חוקה ובהתבסס על עקרונות כללים כמו "סבירות".

בדמוקרטיות מערביות אחרות עצמאות בתי המשפט היא חלק ממערכת של איזונים ובלמים: בתי המשפט בולמים את הענפים הפוליטיים, ולהפך. בלמים כאלה כוללים את הדוקטרינה של ריבונות פרלמנטרית, המונעת מבתי המשפט פסילת חוקים מסוימים, וכן את סמכות הממשלה למנות את השופטים.

בישראל לא קיים אף אחד מבלמים אלו.

למעשה, ביקורת פוליטית מילולית היא אולי הבלם היחיד שנותר, וגם הוא זניח ולא מאוד יעיל.

בארצות הברית, לעומת זאת, ביקורת על בית המשפט אינה רק לגיטימית, היא ממלאת תפקיד משמעותי בשיח הפוליטי.

בנאום השנתי החשוב ביותר שלו, נאום מצב האומה, ביקר הנשיא ברק אובמה את החלטת בית המשפט העליון בנושא מימון בחירות, וזאת בפני השופטים הישובים לפניו. סגן הנשיא ג'ו ביידן כינה את החלטתם "שערורייתית" ו"שגויה לחלוטין". הנשיא אובמה אף הרחיק לכת וקרא לשינוי החוקה על מנת להתגבר על החלטות בית המשפט העליון.

התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית תקף אף הוא את בית המשפט העליון. אחרי הפסד בהחלטה שנגעה לחוקי הצבעה, פרסם אריק הולדר הודעה בה הוא טוען שההחלטה מוטעית, שזהו "צעד אחורה" ושההחלטה "מנוגדת לערכינו הבסיסיים".

איש בארצות הברית לא חשב שהתבטאויות חריפות אלה סיכנו את שלטון החוק.

שלטון השופטים

אם כן, הביקורת על שרת המשפטים שביקרה את בית המשפט, דווקא היא זו שמסכנת את מה שנותר מהאיזונים והבלמים במערכת בישראל.

אין מקום יותר מוצדק לביקורת על בית המשפט מאשר לאחר ההחלטה על הגז. אין שום חוק ישראלי האוסר הסדרים מסחריים ארוכי טווח. יתרה מזו, הסכמי יציבות מחיר ארוכים פי שניים ושלושה מזה של מתווה הגז נפוצים בקרב מדינות בעלות משאבים פוסיליים.

בית המשפט עורר תובנה כללית – כלומר כזו שהוא המציא – שהממשלה אינה רשאית לחייב מסלול פעולה עתידי שלמעשה יגביל את האפשרויות של הממשלות הבאות, זאת למרות שזו המשמעות של רוב הסכמים הבינלאומיים. אפילו החלטות שגרתיות לגבי עובדי ממשל מגבילות את יכולת ההחלטה של ממשלות עתידיות.

התפיסה של בית המשפט בפסק הדין מהווה "גילוי" בדיוק כמו הגז הטבעי שמתחת לפני הים, אלא שהערך שלה הוא שלילי.

http://news.walla.co.il/item/2952791

תגוביות:

1.בג"צ התערב מספר פעמים באופן בוטה בהחלטות פוליטיות של הממשלה ולקח על עצמו להיות הריבון כאשר לא היה שום עניין משפטי. כמו ההחלטה על הגז, גדר ההפרדה והמסתננים. ככה אי-אפשר לנהל מדינה דמוקרטית. בקשר להחלטה על הגז איך אפשר לנהל מדיניות אם בג"צ יכול לפסול התקשרויות ארוכות טווח? כל פרוייקט במימדים גדולים יהיה אך ורק בהתקשרויות ארוכות טווח. כביש 6 (התקשרות 25 שנים), הרכבת התחתית, מתקני ההתפלה, עסקאות נשק עם מדינות רבות. כל התקשרות כזו היא ארוכת טווח ואף ממשלה שתיבחר לא יכולה להפסיק את ההתקשרויות ולכן החלטת בג"צ היא שערורייתית ומגוחכת. הדבר המגוחך ביותר הוא שבג"צ אומר שזה מונע מהממשלות הבאות לקבל החלטה אחרת.

2.השופטים הם ממשלת על, אפילו יותר מאשר נשיא ארה"ב. הכניעה מפניהם זו הסכנה האמיתית לדמוקרטיה והנשיא ריבלין הוא הנשיא הקטן, המזיק והטיפש ביותר שהיה לנו מאז יציאת מצרים.

3.בג״צ ממציא חוקים חדשים או שעובר על החוק.

4.נשיא המדינה מדבר שטויות, הוא רוצה להפגין נוכחות, תפקידו מיותר, יש לסגור את בית הנשיא, זה מוסד מיותר ובזבזני אין צורך במוסד זה.

5.בבית המשפט העליון יושבים מספר זקנים שחלקם תלוש קצת מהמציאות ומחליטים בכל נושא שבעולם, כולל בנושאים שאין להם מידע או נסיון. איש לא בחר בהם, הם התמנו על בסיס פוליטי, חברתי, עדתי וכו'. הממשלה הנבחרת (כל ממשלה!) חייבת לחוקק חוקים שבמקרים שבית המשפט טועה יש לבטל את פסיקת בג"צ ומותר בהחלט למתוח ביקורת במדינה דמוקרטית גם על בג"צ.

6.השמאל מגיע מהקומוניזם, אז ברור שיתמוך בדיקטטורות...

7.במדינה דמוקרטית החוק הוא בבואה של אורח החיים שרוצה רוב האוכלוסיה. בדיקטטורה, החוק הוא בבואה של אורח החיים שרוצה הקבוצה השלטת. מערכת המשפט של ישראל קיימת למען 2 מטרות: שימור הרודנות הפיאודלית המפלצתית של שכבת האקדמאים המרקסיסטית וצאצאיה. המרת דתה בכפייה של כל האוכלוסיה לקומוניזם-ליברליזם.

8.מדהים כמה שהשמאל מוכן לתמוך בדיקטטורה מתוצרת אהרון ברק, ממציא האקטיביזם השיפוטי החצוף והמתנשא, שהחליט ללא כל סמכות שהוא יקבע מי יהיו השחקנים, ומה תהיה התוצאה ואם לא הוא ישרוף את המועדון. אין גבול לחוצפתם של השופטים.

9.בג"צ אינו בית משפט לחוקה לכן אין לו שום סמכות להתערב במדיניות הממשלה והכנסת (אי שפיטות). תפקידו הוא לשפוט וליישב סכסוכים כלומר צריכה להיות זכות עמידה לבעלי אינטרס אישי בלבד וכמובן שצריך להפסיק את הנפוטיזם בהליך בחירת השופטים שממנים את עצמם בכך שבחירת נשיא בית המשפט העליון ומשנהו תעשה ע"י הכנסת כמו נשיא המדינה ולא בשיטת הסניוריטי.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון ז' באייר תשע''ו    17:03   15.05.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. דו''ח ארגון חותם: בג''צ מוביל את הפגיעה בזהות היהודית בישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   דו"ח ארגון חותם הסוקר את סיכום שנת הפעילות של הכנסת אל מול פסיקות בג"צ מראה מגמה ברורה: בכנסת שנבחרת בידי האזרחים נבלמת חקיקה אנטי דתית, בעוד בג"צ - גוף שלא נבחר בידי הציבור פועל באופן הפוך.

היום מציינים שנה להקמת הממשלה ותחילת פעילות הכנסת ה-20 ובארגון חותם –יהדות על סדר היום, מסכמים שנה ביחס לפעילות הכנסת בכל הנוגע לנושאי דת ומדינה.

בחותם מציינים כי בכנסת הנוכחית ישנה מגמת בלימה של חוקים אנטי דתיים או כאלו אשר פוגעים במעמד הרבנות הראשית וזהותה היהודית של המדינה, וכי אף אחד מתוך עשרות חוקים אלה לא עבר בקריאה טרומית.

יחד עם זאת אומרים בחותם כי אין די יוזמות חקיקה להגברת הזהות היהודית של המדינה וחלק ניכר מהחוקים שכן מקודמים הם רק חוקי בלימה עוקפי בג"צ.

הנקודה המרכזית העולה מן הדו"ח היא ההבדל במגמה בין מה שמתרחש בכנסת, המבטאת את רצון הציבור, לבין הליך הפוך הקורה בבג"צ, שאינו גוף נבחר.

בעוד שבכנסת כאמור אינם מקודמים חוקים אנטי דתיים, בבג"צ ישנה התערבות בוטה ומגמה לשינוי סדרי עולם בכל הנוגע לנושאי דת ומדינה.

כך מציינים בחותם את פסיקות בג"צ בנוגע לבתי הדין הפרטיים לגיור, סערת המקוואות, הרס בית הכנסת בגבעת זאב וההחלטה כי הרב הראשי אינו צד בהליך ועוד.

חלק מהניסיונות לעקוף את החלטות בג"צ באמצעות חקיקה נתקלו בהתנגדות מצד הגורמים בגזרת היועץ המשפטי לממשלה וביועץ המשפטי לכנסת, שהודיעו כי לא יוכלו להגן על החוקים בבג"צ.

מקור: http://www.srugim.co.il/148086-%D7%91%D7%92%D7%A5-%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%96%D7%94%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8?di=1




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום רביעי ב' בסיון תשע''ו    18:03   08.06.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. גביזון: בדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בואו נדבר קצת על שרה נתניהו ועל העובדה שהתקשורת – ברובה הגדול - עוסקת בתביעות בעניינה כמוצאת שלל רב ועכשיו גם מבקרת את עורך הדין שלה ש"מהלך אימים" על בית המשפט, גם מפי הנהלת בתי המשפט, נשיאת בית המשפט העליון, ושרת המשפטים.

אני מקווה שאיני צריכה לומר שאני נגד השתלחות בשופטים ובבתי משפט וגם נגד התעמרות בעובדים ונגד שימוש לרעה בכספי ציבור.

ממש נגד.

גם בדף הזה אני כבר "על הרקורד" בעניינים האלה.

אבל תחושת אי-הצדק שלי לפעמים מתקוממת במיוחד כלפי מה שנראה פגיעה באדם באמצעות מערכת המשפט משיקולים שלפחות אצל חלק מהשחקנים המרכזיים נראים לא ענייניים ולא הוגנים. כאשר תחושה כזו מצטרפת להתנהגות שנראית שוברת את כל העקרונות הגדולים של המערכת בהקשרים אחרים - אני נהיית מודאגת. מאוד.

לכן מה שאני חושבת – ואומרת – הוא שאנחנו משלמים עכשיו מחיר גבוה מאוד על כך שבאמת אין אמון ביושרה המקצועית של כל המערכות הרלבנטיות, שמזינות זו את זו – תקשורת, פוליטיקה וגם, נורא ואיום – משפט.

לא מפני שרוב השחקנים רעים או מושחתים, אלא מפני שהשיח והמטרות הפוליטיות משתלטים עלינו, וממש בלי משים אנחנו רותמים את כל הכלים להשגת המטרות שנראות חשובות, בלי קשר לשאלה אם נוכל אחר כך לעשות שימוש אמין בכלים האלה, שכל כך חיוניים לחוסננו כחברה וכמדינה.

בעניין של שרה נתניהו והתביעות המנוהלות בבית הדין לעבודה על ידי עובדים במעון ראש הממשלה יש לטעמי לא מעט קושיות.

אני עצמי אינני מבינה את התמונה הכללית, אבל גם לא עקבתי אחרי ראיות. אבל ההתנהלות סביב הפרשות האלה היא שוב עניין של "טובים" ושל "רעים".

הגב' נתניהו כאן היא ה"רע" התורן.

אז הנה שלוש נקודות שמפריעות לי מאוד:

1.נקבעים ממצאים עובדתיים קשים מאוד וגורפים מאוד, נגד הגב' נתניהו.

כתוצאה מהם המדינה מחוייבת לשלם סכומי פיצויים גבוהים על העסקה פוגענית. אבל מכיוון שהגב' נתניהו (אומרים לנו שהיא כך החליטה. אז מה?) אינה צד פורמלי למשפט, לא שומעים לה כאשר היא מבקשת לערער על ממצאים הפוגעים בה ובשמה הטוב, או לפסול שופטת מלדון בתביעה על העסקה פוגענית על ידי עובד שני, מיד לאחר שפסקה לטובת עובד אחר באותה עילה.

קראתי את הנימוקים לדחות את בקשת הפסילה ואת בקשת הערעור.

אני מכבדת את ההחלטות שניתנו.

אבל לא שוכנעתי.

נראה לי שההחלטות האלה מגלות עיוורון להקשר של התביעות ולתפקיד הציבורי והפוליטי שהן ממלאות. אי-הסכמה עם החלטות שיפוטיות אינה סיבה או הצדקה להשתלח. אולם לא חשבתי שההתייחסות הייתה במיוחד משתלחת ואני שמחה שעורך דינה של נתניהו התנצל.

עכשיו אני מבקשת לבדוק האם נכון להניח למציאות שבה גב' נתניהו היא הנאשמת הלא רשמית בהליך שמתנהל נגדה בעיקר על מנת לפגוע בהמשך כהונתו של בעלה כראש הממשלה הנבחר של המדינה?

2.מתנהלת חקירה דקדקנית נגד היבטים של התנהגותה של נתניהו שבוודאי אינם נעימים אבל די ברור שהם לא פליליים, וגם השאלה אם הם העסקה פוגענית תלויה הרבה מאוד באווירה הכללית של העבודה במעון ראש הממשלה.

מדובר באנשים מבוגרים ויש דרכים מקובלות יותר לסיים קשר עבודה לא מתאים מאשר מאבק מתוקשר במעסיקים שהם במקרה גם ראש הממשלה – שברור לגמרי שאינו מעורב בדפוסי ההעסקה האלה – ורעייתו.

יתירה מזו - ניסיון להעלות טענות כלפי אחד מהעובדים והתנהגותו שלו נדחה על הסף. טורד יותר – למרות שחלק מהתלונות כלפיו הן על הטרדה מינית – סוג תלונה שבדרך כלל זוכה ליחס מאוד אוהד מהתקשורת והפוליטיקאים - תלונה זו אינה נחקרת כמעט כלל?

לא אוכל לתת פירוט טוב יותר לקושי הזה משעושה קלמן ליבסקינד כאן:

http://www.maariv.co.il/journali…/journalists/Article-544347

3.גב' נתניהו זוכה לתקשורת מקוטבת כבר זמן רב.

אמנם יש גם עיתונאים שחשבו שיש לה קסם רב, אבל לפי הרבה מאוד תיאורים היא אינה אישה קלה בלשון המעטה. אבל יש בעולם המון אנשים לא קלים. ויש גם לא מעט בני זוג לא קלים של מדינאים בכירים, שמשפיעים בצורה זו או אחרת על תפקודם.

בעיני, בעיות התנהגות או אישיות של אשת ראש הממשלה אינן טעם טוב להדיח אותו מכהונתו.

לעומת זאת, כמו שטוען ליבסקינד, נראה שחלק גדול מההתנהלות סביב משפטי המעון וההתנהלות של גב' נתניהו נועדו להגביר את תחושת המיאוס מ"הזוג המלכותי".

די לקרוא את עמדתה העניינית של אבירמה גולן

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2958743

אבל גם את התגובות על הכתבה. או את רוב העיתונות בנושא, כדי לראות שהמטרה מאחורי גב' נתניהו היא בעלה, ראש הממשלה.

היא מעניינת אותנו רק כי פגיעה בה יכולה להיות הדרך להגיע סוף-סוף לתוצאה הפוליטית הרצויה בעיני אחדים של להחליף אותו.

שרה נתניהו אינה מעל לחוק. לא צריך לתת לה להתעמר בעובדיה. אבל אני מבקשת ממערכת אכיפת החוק לא להסתפק בפורמליזם ולנסות לתת משקל גם לעובדה שחלק מהתלונות הם לא נגד המעסיקה שהיא אולי פוגענית אלא נגד ראש ממשלת ישראל. הדבר דורש תבונה ושימוש נכון בכלים משפטיים. ובעיקר הוא דורש מדה רבה של אמון הציבור – אבל זה בדיוק מה שנהיה כל כך חסר בגלל ההתנהלות של השנים האחרונות.

אז גם לי יש בקשה מהמערכת המשפטית: נא לקבל החלטות מקצועיות זהירות.

קל יותר לנהל חקירה ולנהל משפט נגד דמויות ציבוריות, בעיקר כאלה שיש להם כוח וקשה לסלקם בדרך פוליטית, מאשר לסגור אותם. אבל חובתכם המקצועית והציבורית היא לא להשתמש בכלים פליליים בזוטי דברים. לפעול מהר וביעילות ובדיסקרטיות. להתמודד עם סוגיות בדרך שתהיה פחות גורפת ופחות פוגענית.

גם ליכולתו של ראש ממשלה נבחר להתנהל ולנהל את ענייני המדינה יש חשיבות וכך גם למסר הברור שבדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות או בהליכים פוליטיים ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית.

זה טוב לדמוקרטיה וזה טוב גם לחברה.

קשה עכשיו לדעת אם התקשורת או משפחת נתניהו עצמה יצרה את ההזמנה להציץ ברשות ובסמכות לפרטים האינטימיים של חייהם בביתם. אבל הגיע הזמן לחזור לכמה מהמנהגים הבריאים יותר של פעם. מותר לפעמים להסיט מבט גם כאשר מדובר בראש ממשלה שממשיך להיבחר מול תסכול גובר של אלה שמתנגדים לו עצמו או למדיניותו
.
מקור - דף הפייסבוק שלה

**

ואתם רוקדים? / אבירמה גולן

כמה צפוי זה היה. וכמה מקומם. איזו שמחה לאיד התפרצה והציפה את הרשתות החברתיות. סוף סוף ילכדו את הפושעת המסוכנת, האשה שמוטטה את הדמוקרטיה הישראלית, שסיחררה את ראשו של ראש הממשלה החלש והאומלל, ששיכנעה אותו לקנות רהיטי גן וגלידת פיסטוק ואלכוהול בלי די, שהביאה לו את מושיק גלאמין שיבכה על הטיח המתקלף והשטיח המוכתם, שהניסה אותו מהמכונית המשוריינת, שאלוהים יודע מה עוד היא עושה כשאנחנו לא מסתכלים.

סילחו לי על השאלה, אבל מה אתם רוקדים? ועל הדם של מי אתם רוקדים? מדובר באשת ראש הממשלה, שנבחר כאן בהליך דמוקרטי. מסריח, נגוע בגזענות, דוחה, אבל דמוקרטי. לפי כל הכללים. והיא אשתו. לא המפעיל הסודי שלו. אינכם סובלים אותה? באמת? מי אמר שצריך גם לאהוב ולחבק אשת ראש ממשלה? ואתם משוכנעים שהיא מנהלת אותו? אה. אז זאת הבעיה.

ובכן, אם מישהו באמת חושב ששרה נתניהו, ולא בנימין נתניהו, מנהלת את המדינה, צר לי עליו. בעצם לא כל כך צר כי מיזוגניה היא תכונה נבזית, וגם נשים לוקות בה לפעמים. כמה קל להיטפל ל"רעייתו". ולא בפעם הראשונה. זוכרים את גברת ברק וגברת וינשטיין, ששכרו עובדות זרות למשק הבית? מה, הבעלים שלהן חירשים אילמים? לא כשירים להעמדה לדין?

הנה החדשות המצערות: מי שמנהל את המדינה הזאת הוא בנימין נתניהו. ראש הממשלה. יותר מזה: הוא, ולא היא, האחראי לטירוף הפרנואידי שיוצא מהבית הזה ומהממשלה הזאת ומהמדינה הזאת כבר די הרבה זמן. הוא מוביל אותו. הוא יוזם אותו. הוא עמל ושוקד על הפרנויה כמוטיב מרכזי במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ. זה מה שהופך אותו למנהיג מסוכן. אבל גם בזה הוא לא לבד.

ממשלת ישראל כולה והקואליציה כולה וחלקים לא מבוטלים באופוזיציה (ע"ע יצחק הרצוג) מונעים על ידי אותו תסביך רדיפה. כל העולם נגדנו, וכל מי שמותח ביקורת על המדינה משתף פעולה עם BDS, ו"שוברים שתיקה" בוגדים, והערבים נוהרים, והשמאל — אמר שלשום יו"ר הקואליציה חבר הכנסת, דוד ביטן, ברשת ב' בתגובה על הפגנת השמאל — השמאל מסית נגד הימין! השמאל מסוכן!

לטירוף הפרנואידי הזה יש תפקיד: באמצעותו מצליחים נתניהו ואנשיו להסית את כולם נגד כולם, בכל התחומים, מהתקשורת ועד לצבא. וכשכולם שונאים את כולם ומתחרים בכולם וכשמעמד הביניים קורס, העניים זוחלים ורק קבוצה קטנה של פיאודלים שבעים המתחככים בשלטון נהנית מכל הזכויות — ה"משילות" עובדת, והדמוקרטיה הולכת לעזאזל. איש לא מרים ראש, והפחד משתיק ומשתק.

עכשיו, או ששרה נתניהו תועמד לדין ובעלה (הספרדי) יזעק את זעקת הקוזק הנגזל וההמון ירחם עליו ובסוף לא ייצא מזה דבר, או שהיא לא תועמד לדין ונתניהו יזעק שהשמאל אשם, ונפתלי בנט ואביגדור ליברמן ובצלאל סמוטריץ' ימשיכו בשלהם, עם תג מחיר ותג שנאה ותג חורבן, ואתם רוקדים?

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2958743?=&ts=_1465397160793

תגוביות:

1.מה שיפה כאן זה שאתם הלבנים השמאלנים תמשיכו להתעסק עם שרה במקום לראות היכן אתם עומדים וכך תמיד נהיה בשלטון ונמשיך לדכא את האליטה האשכנזית השלטת.

2.אבירמה את לא קוראת עיתונים? את לא רואה את הפגישות השבועיות עם שרים, נשיאים וראשי ממשלה שעולים לרגל לירושלים? את לא שמעת על הסכמים שנחתמים בירושלים עם מדינות כמו יפן וסין? תמשיכי לטמון ראשך בחול ולדמיין את משאלות ליבך שהן משאלות השמאל - שיהיה כאן כמה שיותר רע ואז אולי יקרה משהו, אולי הפיכה צבאית שמאלנית, כפי שמיחלים בעיתון הזה? אז תפנימי את וחבריך: הממשלה הזאת היא ממשלה נבחרת במשטר דמוקרטי לעילא. הרדיפה אחרי נתניהו ואחרי שרה נתניהו לא תעזור לכם. העם תומך בו וגם בשרה נתניהו. אף אחד לא קונה את השקרים וההשמצות של רביב דרוקר וחבריו.

3.רַק שִׁנּוּי קָטָן מִתְחַיֵּב - אֶת הַמָּגֵן דָּוִד לִצְבֹּעַ בְּאָדֹם... הוּרָה! הוּרָה! הוּרָה! הָרִימוּ כּוֹס ווֹדְקָה, קַנְּחוּ בְּקַוְיָאר הַדְלִיקוּ נֵרוֹת עַל קִבְרוֹ שֶׁל הַצָּאר, הוֹסִיפוּ בָּצָל לַכְּנֵסִיָּה בַּכִּכָּר הַשֶּׁבַח לְמַרְקְס - יֵשׁ לָנוּ שַׂר! הוּרָה! הוּרָה! הוּרָה! הַוּוֹלְגָה הֵצִיפָה יַרְדֵּן וְקִישׁוֹן, הַדְנֶיְפֵּר בָּלַע אַיָּלוֹן וְיַרְקוֹן, אֶת הַמָּגֵן- דָּוִד צָבַעְנוּ אָדֹם "סַבְיוֹנֵי מוֹסְקְבָה" קָמָה בִּסְדוֹם. הוּרָה! הוּרָה! אוֹי וֵי! כִּי פָאִינָה וּסְבֶטְלָנָה יַחְלְצוּ לָנוּ שַׁד, קָזָצ'וֹק נִרְקֹד וְיִהְיֶה נֶחְמָד, גַּם סְנִיף שֶׁל סִיבִּיר נָקִים בַּמַּכְתֵּשׁ, עָדִיף קְצָת שֶׁלֶג, אֲבָל זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ. הוּרָה! אוֹי וֵי! אוֹי וֵי! כִּי אֱלֹהִים כְּבָר אָמַר לְג' אֲבוֹת חֲסַל סֵדֶר בַּרְדָּק, וַחֲדַל הַבְּדִיחוֹת מִקֶּדֶם עַד יָם וּמִדָּן עַד אֵילַת ק.ג.ב, נ.ק.וָו.ד. יִכָּנְסוּ עוֹד מְעַט. אוֹי וֵי ! אוֹי וֵי! אוֹי וֵי! אָז קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֶכָה הַתְחִילוּ לִכְתֹּב עוֹד מְגִלַּת אֵיכָה, כִּי מוֹטַטְנוּ עַד יְסוֹד עוֹלָם מְזֻיָּן וְהִכְנַסְנוּ צֶלֶם לְתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן.

4.איפה השמאל החברתי, הסוציאליסטי שמדבר על בעיות סוציאליות בחברה?
כותבים רק על איך להפיל את ביבי בכל דרך. זה יפתור את כל הבעיות שנצברו במשך 70 שנה?




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום רביעי ב' בסיון תשע''ו    19:10   08.06.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. היועמ''ש לא יכול לסתום למדינה את הפה / פרופ' דניאל פרידמן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 08.06.16 בשעה 20:12 בברכה, ליה
 
פרופ' דניאל פרידמן: היועמ"ש לא יכול לקבוע למדינה מה החוק, לסתום למדינה את הפה, ולא לאפשר לה לומר את דעתה. זה לא קיים בעולם.

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, המשיכה היום (רביעי) לדון בהצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות.

שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן אמר כי "לא יכול להיות שהיועץ המשפטי לממשלה יאמר 'המדינה זה אני'.

הוא לא יכול לקבוע למדינה מה החוק, לסתום למדינה את הפה, ולא לאפשר לה לומר את דעתה. זה לא קיים באף מקום בעולם. זה נקבע בבג"ץ ולא מעוגן באף חוק".

פרידמן תומך בעצמאות הנציב ובאי תלותו ביועץ המשפטי לממשלה, לרבות בעת ייצוג הנציב בערכאות.

"אינני רואה בהצעה הממשלתית את עצמאות גוף הביקורת. ראינו מה קרה בעניין הנציבה גרסטל שלא אפשרו לה ייצוג עצמאי".

בניגוד לדעת השופט גולדברג, פרידמן תומך בנציבות ביקורת אחת.

יו"ר התנועה לאיכות השלטון עו"ד אליעד שרגא אמר כי "סמכות - שווה אחריות וביקורת. כגודל הסמכות, כך גודל האחריות והביקורת. אין אף פקיד במערכת הממשלתית, שיש לו כ"כ הרבה כוח בידיים. הלכה למעשה, לפרקליט, יש כוח לשלול חירות של אדם, ואת הכוח הזה צריך לרסן ולבקר.

"לאחר שהביקורת נכפתה על הפרקליטים, הם מנסים לפורר את מערך הביקורת באמצעות פיזור הביקורת המערכתית והפרטנית. אין שני רמטכ"לים ואין שני מבקרי מדינה. המהלך נועד לפגוע בביקורת. שרת המשפטים מדברת על משילות, אולם ברגע האמת היא מביאה הצעת חוק שגורמת לכך שלא תמומש ביקורת אפקטיבית", הוסיף שרגא.

שרגא תהה, "למה מדירים את הנציבה גרסטל מהדיונים פה? למה לא מרשים לה להגיע לדיון פה? אם אתה רוצה שתצא הצעת חוק ראויה, אתה חייב לזמן אותה לדיונים פה". יו"ר הוועדה השיב לשרגא כי גרסטל זומנה לדיון.

ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) אמרה "בלי להטיל דופי בפרופ' פרידמן או בח"כ לבני, אני מבקשת להזכיר מתי נולד הרעיון להקים גוף ביקורת. היה זה בזמן שראש הממשלה היה תחת חקירה פלילית. היה עליהום על כל גורמי אכיפת החוק. אנו רוצים פרקליטות חזקה".

לדבריה, הדיון נגוע בתום לב, משום שהמשטרה הוחרגה מהצעת החוק. ''כ-90% מכתבי האישום שנוגעים לפשוטי עם, הוחרגו מההצעה, ולכן במידה רבה הביקורת נועדה לפרקליטות שדנה באנשים החשובים. האם דווקא על הפרקליטות צריך נציבות מיוחדת. למה לא צריך נציבות על רשות המיסים? האם אין כוח לרשות המיסים למוטט אדם מבחינה כלכלית? כי זה נוגע לדלי העם!

''דווקא בגוף הנוגע באנשים החשובים בעם, מקימים גוף ביקורת''. יחימוביץ' אמרה כי היא מתנגדת לכך "ששרים שנגועים באינטרסים של הון ושלטון, ישכרו שירותים משפטיים חיצוניים".

ח"כ רויטל סויד (המחנה הציוני) אמרה כי הפרקליטות ומערכת המשפט נותרו שומרי הסף האחרונים שלנו. "אולם גם אמון הציבור חשוב לנו, והציבור מאבד אמון בפרקליטות שובתת שלא משתפת פעולה עם ביקורת".

סויד פנתה לנציגות הפרקליטות ואמרה להן "תפסיקו לדבר על פרקליטות חלשה, אנחנו פה בשביל לשמור עליכן ועל הפרקליטות חזקה, ביקורת לא משתקת. בואו נעבוד תכל'ס, ולא בסיסמאות". לדבריה, על אף ששבעה גופי ביקורת מבקרים את עבודת הפרקליטות, עד היום לא הייתה ביקורת אמיתית".

נציגת ארגון הפרקליטים עו"ד לימור פלד אמרה "יש פה גופים רבים בעלי אינטרסים, והם באים להחליש אותנו. לאף גוף ממשלתי אין ביקורת מערכתית. מה אנחנו ארגון פשיעה"?

גם חברתה לארגון עו"ד גלי חדד אמרה "אם הרעיונות שהוצעו פה יתקבלו, האינטרס הציבורי יפגע באופן משמעותי ולא נוכל להגן עליו וגם לא על הממשלה. יש גבול למה שאנו מוכנים לספוג. לא נוכל לקבל את זה שיתערבו לנו בשיקול הדעת".

פרקליטות מחוז ירושלים עו"ד כוכבית נצח דולב אמרה "הדיון פה החל בפגיעה ביועץ המשפטי לממשלה ובאמירות דמגוגיות ופוגעניות כנגד הפרקליטות".

יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי סיכם את הדיון, "נדרש מאיתנו לקבל החלטות קשות. אני מניח שנמצא את הדרך לקבל החלטות נכונות, מתוך מטרה להשיג פרקליטות חזקה ומבוקרת. המצב הנוכחי לא טוב".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/323660

תגוביות:

1.אזרחי ישראל אנחנו חייבים להתעורר. לא הטרור ולא הכלכלה ושום נושא אחר לא הופכים אותנו למדינת עולם שלישי כמו מערכת החוק שיש לנו.

לראשונה במדינה התחילה להיווצר ביקורת על הפרקליטות המושחתת שתופרת תיקים וגרסטל עמדה לפרסם את הדו"ח נגד הפרקליטות כשהוא אמור לחשוף שהפרקליטות מושחתת מהשורש, ואנשיה מזייפים ראיות ותופרים תיקים, אז הפרקליטות עשתה שביתה ועתרה לבג"ץ כדי שהדו"ח עליה לא יתפרסם, עד שהילה גרסטל, נציבת הביקורת עליהם, התפטרה!

מישהו שכח לספר להם שאנחנו כבר לא בימי הביניים.

אנחנו לא מבינים עד כמה זה חמור. יש לנו מערכת חוק יותר מושחתת מבהודו ובאיראן.

הפכו אותנו למדינת עולם רביעי עם הסיאוב והשחיתות של הפרקליטות ושל משטרת ישראל שתופרים לאנשים תיקים בקצב מסחרי רק כי הם בררה של אנשי מקצוע בלי יכולות לתפוס אשמים אמיתיים, אז הם מציגים מצגי שווא של תפיסת פושעים ע"י כך שתפרו תיקים במשך עשרות שנים וכיום בין 5 ל-10 אחוז מהיושבים בבתי הכלא פשוט חפים מפשע.

הם הפושעים האמיתיים ועם ישראל החליט לשים סוף לחגיגת השחיתות שלהם.

ויותר מזה אומר. יש כבר מאות אלפים אם לא מיליונים שלא ינוחו עד שנקיא אותם מתוכנו והם יישבו בכלא על מה שעוללו לישראל שנים.

אני חושב שהתכנית "דיני נפשות" היא המסמר האחרון בארון הקבורה של האשליה שאנחנו חיים במדינה טובה מתוקנת ומפותחת.

תפנימו טוב טוב. אנחנו חיים במדינת עולם שלישי עם תפאורה מקרטון של מדינה מתוקנת.

לפני חצי שנה התחלתי להתעמק בפרשת זדורוב וגיליתי עד כמה מושחתת מערכת החוק בישראל, עבור דרך המשטרה והפרקליטות שאי אפשר להפריז בעומק השחיתות שם ועד השופטים והיועץ המשפטי לממשלה וינשטיין שזיכה את חברתו המושחתת רות דוד.

הכל וכולם מושחתים יותר מבאירן ובלוב. זו האמת לאמיתה.

תיראו ביוטיוב את הסרט "לתפור חף מפשע", תיראו את הסרט "הסנגור עברית" ותבינו איפה אנחנו חיים.

אם לא נתעורר וננקה מהיסוד את המערכות האלה והדרך היא לפטר את כל הבכירים והראשים שם וממש לבנות את מערכת החוק מחדש, הדרך לאבדון סלולה לנו. מהעצלנות והחומר האנושי שם הם ירשיעו חפים מפשע (שלום עובדיה, עמוס ברנס, רומן זדורוב ועוד מאות אם לא אלפים)וישחררו אשמים (פרשת גל בק, רות דוד, איתן רוב, המשנה לפרקליט המדינה ועוד מאות אם לא אלפים), הכל לפי צורכי השעה וביודעין שהם פועלים כך.

מדובר באלפים, אבל מה כבר אפשר לצפות מכזאת מערכת חוק, שמעל 98 אחוז מהנשפטים נמצאים אשמים? למלאכים יש אחוזי סטיה יותר גדולים מזה, או, שתופרים תיקים בקצב מסחרי, ואתם יודעים מה הראיה שהמערכות האלה עדיין כ"כ מושחתות?

תראו מה קורה בסוף לכל חושף שחיתויות במשטרה, כמו קרמשניט, או ברשות המיסים כמו רפי רותם, או בין השופטים, כמו שלי טימן שפרש כי לא יכול היה לשאת עוד את שחיתות בתי המשפט, או שוקי משעול וד"ר מיה פורמן מהמכון לטיוח משפטי ועוד הרבה חושפי שחיתויות.

מה שקורה הוא שחלק מהאנשים האלה מוצאים מהמערכת ונרדפים ע"י מערכות החוק עד היום והאירגונים המושחתים ממשיכים להשחית ממש עד רגע זה.

זה מראה ששום דבר לא השתנה ולאף אחד לא איכפת במערכת, כי היא והם מושחתים ורקובים מהשורש.

אנחנו לא זכינו, אבל אם אנחנו רוצים לפחות שלילדינו תהיה מערכת חוק של מדינה שכדאי לחיות בה אנחנו חייבים לעשות מעשה.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני ז' בסיון תשע''ו    09:57   13.06.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. סמוטריץ': ''בג''צ נתן רוח גבית לארגוני השמאל הקיצוני''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) תוקף את החלטת שופטי בג"צ להגביל את שעות הכניסה של צעדת ריקוד הדגלים לאזור שער שכם ורחוב הגיא.

"מצער שבמדינה יהודית, יהודים אינם יכולים לחגוג בשלמות את יום חגה של ירושלים בירתנו המאוחדת", אמר סמוטריץ'.

"אני מצר על כך שבית המשפט בחר להתערב בהסדר מאוזן שהושג בין המארגנים למשטרה ובכך נתן רוח גבית לארגוני השמאל הקיצוני הפועלים לחלוקת ירושלים".

http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/530203




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני ה' בתמוז תשע''ו    15:20   11.07.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. לא נסכים ששופטים ינהלו את המדינה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ח"כ ישראל אייכלר תקף את מתנגדי "חוק קיש" המבקש להגביל את יכולתם של ח"כים לעתור לבג"צ: "בית המשפט איננו המקום לדיונים ציבוריים".

בועדת הכנסת נערך הבוקר (שני) דיון סוער על הצעת החוק של ח"כ יואב קיש (ליכוד) המבקשת למנוע מחברי כנסת לעתור לבג"ץ.

ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) ניצל את זכות הדיבור שלו והביע תמיכה בקבלת הצעת החוק, בטענה שהעברת קבלת ההחלטות לבג"צ היא דיקטטורה, כלשונו.

לדבריו על חברי הכנסת לדאוג לשימור כוחה של הכנסת כי היא המקום היחיד בו מיוצגים כל המגזרים והציבורים בישראל.

בפתח הדיון אמר קיש, "פרסום הצעת חוק בג"צ גרר הצפה של ביקורת שעיקרה נובע מחוסר הבנה של הצעת החוק. מדובר בהצעה שתשמור על כבוד הכנסת ועל מעמדה".

לדבריו, "יש למתוח קו ברור שיגדיר כללי משחק הוגנים מחד, וימנע ניצול וביזוי מעמד הכנסת מאידך. אי אפשר לחוקק חוקים, ובאותה נשימה לעתור לבג"צ עליהם. אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. אשים סוף לפוליטיקה של עתירות".

לצפיה בדיון:

העברת הדיון הציבורי וקבלת החלטות לבג"צ - דיקטטורה

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/325879




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני ב' באלול תשע''ו    12:06   05.09.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. המתח גואה לקראת הכרעת העליון בעניין – ''הסכם המדינה השלישית''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   קרוב לעשר שנים שמדינת ישראל נאלצת להתמודד עם גלי הגירה מאפריקה דרך גבולה הדרומי עם מצרים.

יותר מ-3 פעמים עתרו ארגוני הסיוע למסתננים לבית המשפט העליון כנגד חוק ההסתננות שיזמה הממשלה ובכל הערכאות הייתה ידם של הארגונים על העליונה והוכנסו בחוק שינויים.

במקביל בנתה ממשלת נתניהו גדר הפרדה מאסיבית שצמצמה אך לא לחלוטין את אפשרות המעבר בגבול.

כחודש מהיום, ביום ראשון ה-9/10/16 ידון בית המשפט העליון ב-"הסכם המדינה השלישית" אותו השיגה מדינת ישראל וגם עליו החליטו ארגוני הסיוע לערער (זו הערכאה השנייה הדנה בהסכם).

לא רבים מודעים לכך אולם ככל הנראה דיון בית המשפט העליון המתקרב בסוגיית "הסכם המדינה השלישית" ופסק הדין שיבוא בעקבותיו, עשויים מחד להוות פתח גדול של תקווה לתושבי דרום תל-אביב אולם מאידך עלולים להוות מכה נוספת ואולי אף אנושה לשארית התקווה שעדיין נשארה בלבם.

החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 אנו עדים תופעת ההסתננות האפריקאית לישראל כאשר התופעה אף הלכה והתרחבה במידה ניכרת החל משנת 2007.

לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לאפריל 2013, נכנסו לישראל כ-65,000 אנשים באורח בלתי חוקי דרך גבול ישראל-מצרים, ומתוכם היו בישראל בשנת 2013 כ-55,000 בני אדם.

כ-17,000 מתוכם הסתננו בשנת 2011.

כיום הערכות מדברות על קרוב לכ-100,000 איש השוהים במדינה כתוצאה מגלי הסתננות אלה וקצב הילודה הגדול של אותה אוכלוסיה.

נכון לשנת 2013 מהווים האריתראים כשני שליש והסודאנים (צפון סודן) כרבע מאוכלוסיית המסתננים בישראל, כאשר מרבית האוכלוסיה כאמור מתגוררת בדרום ת"א.

ממשלת ישראל אמנם רואה בהסתננות בעיה חמורה ומסוכנת אולם נמנעת מגירוש אזרחיהן של שתי מדינות אלו או מהחזרתם למצרים (כפי שנהגה בעבר הרחוק במסגרת "נוהל החזרה חמה" אותו הפסיקה ב-2011 בעקבות לחץ ציבורי מצד ארגוני הסיוע והחשש מבג"צ). במקביל וככל הנראה מאותן הסיבות בוטלו גם נוהל "חדרה-גדרה" ואיסור ההעסקה הגורף.

כצעדי מנע וטיפול ממשלת ישראל הקימה גדר בגבול ישראל-מצרים, יזמה את התיקונים לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) ובנתה את מתקן חולות – מתקן שהייה למסתננים בסמוך לבית סוהר קציעות שבנגב.

המכשול הפיזי בגבול, בשילוב החקיקה שהפחיתה מעוצמת המניע העיקרי להגירה לטענת הממשלה – עבודה ששכרה בצדה (רובם המכריע של המסתננים הם גברים בגילאי העבודה), הביאו במידה רבה לבלימתה של התופעה בסוף 2012 אולם זרם המסתננים לא פסק וקיים חשש שאף יגבר בעקבות חוסר יכולת הממשלה לעמוד איתן ובצורה נחושה כנגד התופעה.

נכון לימים אלה אין מספר מדויק של כמות המסתננים ודור ההמשך שלהם בישראל, אולם ההערכות מדברות על עשרות אלפים ויש הטוענים כי המספר אף חצה את רף ה-100 אלף, וזאת אף בהתחשב בקצב הילודה הגבוה שמזמן חצה את רף ה-1000 לידות בשנה.

חוק ההסתננות – עתירות לבג"צ – ביטולי החוק – עדכונים ועתירות נוספות – ביטולים – וחקיקה מחדש

3 פעמים עתרו לבג"צ ארגוני הסיוע למסתננים כנגד "חוק ההסתננות" אשר יזמה ממשלת ישראל.

3 פעמים נטו שופטי בג"צ לעמוד לצידם של העותרים וכנגד ממשלת ישראל וגרמו בכך להביא לשינוי משמעותי ומהותי בחוק ובעצם לעקר בכך את תוכנו ואת מנוף הלחץ שהיה אמור לייצר למניעת התופעה.

בפעם הראשונה בוטל החוק כיוון שביקש להלין המסתננים שלא יסכימו לעזוב את ישראל במתקן סגור ולמשך 3 שנים.

בפעם השנייה ניסתה הממשלה להלין במתקן סגור למשך שנה ובמתקן פתוח למשך 3 שנים את המסרבים לעזוב את גבולותיה ושוב היו אלה שופטי בג"צ שביטלו את החוק.

בפעם השלישית ביקשה הממשלה לקצר את התקופות ל-3 חודשים למתקן סגור ו-20 חודשים במתקן פתוח, ושוב שופטי בג"צ הביעו את התנגדותם.

לבסוף נחקק החוק מחדש (בתחילת 2016) ובו נעשה שינוי נוסף במסגרתו עומדות התקופות על 3 חודשים במתקן סגור ו-12 חודשים במתקן פתוח, כאשר עד כה נראה שארגוני הסיוע לא יגישו עתירה שכנגד ומוכנים לבלוע זמנית את הצפרדע… (לכתבה - לחצו כאן).

במקביל היו מי שטענו כי החוק החדש מנוסח בהתאם לפסיקת בג"ץ ובשל כך הפך בעצם למוגבל ביותר תוך הטלת ספק רב אם יש בו כדי לתת מענה לסוגיית ההסתננות הבלתי חוקית לישראל ובמיוחד לאור ההתגברות בזרם המסתננים אשר החלה בחודשים האחרונים לפני חקיקתו מחדש.

לכולם היה ברור כי החוק לבדו לא יביא את הישועה למיגור התופעה וכי רק צעדים משלימים שיכללו הוצאה לפועל של הסדרים עם מדינות שלישיות והגבלות כלכליות על העסקת מסתננים עשויים לתת מענה אפקטיבי.

הסכם מדינה שלישית – ערעור – אישור – ושוב עתירה לעליון

ממשלת ישראל שנמנעה מגירוש המסתננים בחזרה למדינות מוצאם חתרה תקופה ארוכה במגעים סודיים ליצירת הסכם עם מדינה שלישית שתסכים לקלוט את מסתנני אפריקה השוהים בישראל וזאת בתמורה למענקים כספיים וסיוע נוסף.

באוגוסט 2013 חשף שר הפנים דאז גדעון סער במסגרת דיון בוועדת הפנים, כי היועמ"ש חתם על הסכם שהושג עם מדינה שלישית, ממזרח אפריקה, לפיו בתמורה לקליטת אריתראים וסודאנים, ישראל תספק ידע חקלאי וכסף.

במסגרת התכנית הרב-שלבית עליה הודיע השר סער, בכל אחד מהשלבים תוגדר אוכלוסיית מסתננים שיהיה עליה לעזוב את המדינה תוך פרק זמן מוגדר, אשר לאחר מכן תבוטל אשרת השהייה של אותם נתינים זרים.

סער אף ציין באותו המעמד כי התכנית הוצגה לראש הממשלה נתניהו, וכי בשלב הראשון היא תתרכז בהגברת המודעות והסברה בקהילת המסתננים, תוך סיוע להסדרת עזיבתם שיכלול גם דמי התארגנות, מענק עזיבה בסך 3500 דולר, דאגה לרכושם ואף תשלום בגין הנסיעה.

לדבריו, השלב השני אמור היה להתבצע לקראת סוף 2013 ובמהלכו תוגדר האוכלוסייה הראשונה שיהיה עליה לצאת למדינה השלישית תוך פרק זמן שיוגדר מראש. כאשר לאחר מכן ייאכף האיסור על מבקשי המקלט לעבוד וכן האיסור על מעסיקים להעביד אותם. במקביל המדינה תלין מסתננים שיסרבו לעזוב מרצון במתקן שהיה לתקופה בלתי מוגבלת וזאת מכוח חוק אחר הנוגע להסגת גבול וכניסה לא חוקית לישראל.

מרבית פרטי ההסכם כאמור חוסים תחת חיסיון ויש מניעה מלפרסם, כאשר בהמשך ככל הנראה אף נחתם הסכם דומה עם מדינה אפריקאית נוספת.

מדינת ישראל החלה ביישומו של ההסכם עליו טרחה זמן רב, והחל מהלך של העברתם של מסתננים למדינה השלישית, אולם בזאת לא הסתיימה המלאכה וארגוני הסיוע עתרו שוב לבית המשפט והפעם כנגד ההסכם ואופן ביצועו הכולל כאמור מעצר של מסתננים אשר יסרבו למלא את חלקם בהסכם.

פעמיים דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע את עתירת ארגוני הסיוע כנגד ההסכם והמתווה. בראשונה הייתה זאת השופטת רחל ברקאי, אשר דחתה בקשתם של מסתננים (ועותרים נוספים) להוציא צו ביניים האוסר על השמתם במשמורת במסגרת המתווה של ביצוע ההסכם.

בהמשך שוב דחה אותו בית המשפט ערעור נוסף וקבע בעצם כי המדיניות לפיה מסתננים שמסרבים לעזוב את ישראל למדינה שלישית יולנו במתקן היא מדיניות חוקית.

בפסק הדין אף נקבע כי ההסכמים שעניינם העברת המסתננים ממדינה אחת לאחרת אפשריים לפי המשפט הבינלאומי, ובלבד שהם מבטיחים למורחקים זכויות בסיסיות ולאור מבחן זה, בית המשפט לא מצא פגם בהסכמים שחתמה המדינה ואף נתן להם גושפנקה חוקית וחד משמעית.

באותו מעמד שרת המשפטים איילת שקד ושר הפנים דאז, סילבן שלום, בירכו על החלטת בית המשפט לאשר את מתווה המדינות השלישיות.

השרה שקד אף הגיבה באומרה כי "מזה תקופה היו ידיה של מדינת ישראל כבולות בכל הנוגע לפתרון בעיית ההסתננות הקשה. הגענו היום לפריצת דרך אשר תאפשר למדינת ישראל לפעול בדרך המלך ולהעביר מסתננים למדינות שלישיות. זוהי החלטה הגונה וצודקת המאושרת על פי הדין הבינלאומי. אני מברכת על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע".

והשר שלום הוסיף אף הוא ואמר כי "אני שמח שבית המשפט דחה את העתירה בקבעו כי המתווה החדש, לאחר התיקונים שנעשו בו בכל הנוגע להליכי המעקב והפיקוח על יישומם של ההסדרים על ידי המדינות השלישיות, עומד במבחן התקינות ואני מברך על כך".

השר שלום אף ציין כי "אישור הרחקתם של המסתננים למדינות השלישיות, הוא הפתרון ההומני והצודק, אשר מבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי מדינת ישראל מחד והמסתננים לישראל מאידך. אני מאמין כי זרם המסתננים, אשר יעזוב את ישראל כעת ילך ויגבר ויאפשר למדינת ישראל, להחזיר את השקט לשכונות ותושבי הפריפריה" (דברי השרים כפי שנרשמו באתר ערוץ 7).

לאחרונה אף חשפו פעילי ארגון איתן ב"ידיעות אחרונות", כי משלחת רשמית של משרד הפנים הבריטי נפגשה באריתראה עם 30 מסתננים שעזבו מרצון את ישראל ומדווחת כי לא אונה להם כל רע.

במסגרת הכתבה בידיעות דווח כי כל המרואיינים מספרים כי עזבו את אריתראה ממניעים כלכליים ובחרו לחזור לארצם כאשר סיימו לחסוך כסף או כאשר נדרשו להגיע למתקן חולות. לדברי פעילי איתן "הדו"ח מחזק את מה שאנו אומרים במשך שנים, שלמרבית האריתראים לא נשקפת כל סכנה בארצם ואם ימנעו מהם לחלוטין את התמריץ הכלכלי להישאר הם יעזבו את ישראל".

יונתן יעקובוביץ מ"המרכז למדיניות הגירה ישראלית" (איתן) אף הוסיף ואמר: "ידוע לנו גם ממקורות בשוויץ, דנמרק ונורבגיה על מהגרים אריתראים רבים שחוזרים בבטחה לארצם, אך זו הפעם הראשונה שיש דיווח רשמי ומקצועי על ראיונות שנעשו עם החוזרים מישראל. על מדינת ישראל לפעול מול ממשלת אריתריאה על מנת לקדם החזרה מהירה ובטוחה של המסתננים השוהים בישראל".

לפני יותר משנה הסתבר כי אף בריטניה החלה לדחות את מרבית בקשות המקלט של מסתננים מאריתראה.

במרץ 2015 פרסמה מחלקת המחקר היוקרתית של משרד הפנים הבריטי שני דו"חות בנוגע למצב באריתראה. הדו"חות התבססו על מחקר של משרד הפנים של דנמרק, ועל ממצאיה של משלחת בריטית שנשלחה לאסמרה בירת אריתראה. הדו"ח הראשון, העוסק בשרות בצבא האריתראי, קובע כי מרבית המגויסים משרתים לתקופה שאינה עולה על כארבע שנים וחלקם אף משרתים בשרות לאומי אזרחי. עוד קובע הדו"ח כי למעט מתנגדי משטר פעילים, עריקים או משתמטים מהצבא שיתפסו אינם צפויים לענישה משמעותית למעט החזרה לשירות פעיל. (לכתבה בנושא - לחצו כאן)

במקביל פורסם לאחרונה בתקשורת דוח חמור של מרכז המידע והמחקר של הכנסת לגבי שהיית מסתננים בשכונות דרום תל-אביב שחשף את הקטסטרופה בכל הקשור למחדל המסתננים ברמה הלאומית בכלל והשלכותיה ההרסניות על שכונות דרום תל-אביב בפרט.

במסגרת הדוח נמצא כי קיים גידול חד בקצב הילודה של המסתננים, בו בעת שאלפי ישראלים נטשו את דרום תל אביב בשנים האחרונות, וכאשר במקביל גובר העומס על שירותי החינוך והרווחה בדרום העיר.

לקריאת הכתבה על הדוח והדוח במלואו - לחצו כאן.

אך בפועל מסתבר ששוב שופטי בית המשפט העליון הם שיחרצו גורלות…

לפני יותר משנה ערערו ארגוני הסיוע על אותו פסק הדין ופנו שוב לבית המשפט בדרישה לביטול ההסכם.

בעקבות העתירה לעליון הוקפא הנוהל החל מדצמבר 2015 וזאת עד לדיון שהיה צפוי להתקיים תוך 45 יום אך נדחה ליוני 2016 וכאמור נדחה בשנית ויתקיים לבסוף ב-9/10/16. כאשר פסה"ד צפוי להתפרסם ככל הנראה לקראת תחילת 2017.

יש שיאמרו שאישור ההסכם ודחיית עתירות הארגונים יביא למהלך ראוי של ממשלת ישראל להוצאתם של עשרות אלפי מסתננים למדינה השלישית בשנים הקרובות ובמקביל לשיקומן של שכונות רבות בישראל שנפגעו מהתופעה.

מצד שני לאור מקרי העבר והחלטות שופטי בג"צ קיים חשש בקרב תושבי דרום ת"א כי גם תקוותם האחרונה עלולה להיגנז וכי החלטה שכנגד ההסכם עשויה להוות מכת מוות על מאבקם להשבת השכונות לחיקם.

כאמור ב-9/10 יערך הדיון בבית המשפט העליון והכרעת הדין ככל הנראה תינתן לקראת תחילת שנת 2017.

תגובות

ביקשנו את דעתם של הבאים לגבי ההסכם והדיון בבית המשפט העליון:

שרת המשפטים איילת שקד:

"מדינה שלישית זה פתרון נכון וראוי שאושר בבית המשפט המחוזי. אחרי ריכוך חוק ההסתננות, פתרון המדינה השלישית הוא הפתרון האפקטיבי ביותר העומד בפני הממשלה".

חבר מועצת העיר חיים גורן, ויו"ר ועדת הביטחון בעיריית ת"א:

"בימים אלו, אנו רואים בצורה ברורה וחד משמעית את משמעותה של כמות המסתננים בשכונות.

מזה זמן רב התרענו על כך שההסתננות לארץ לא באמת פסקה. אחוזי הילודה בקרב אוכלוסיית המסתננים גבוהים באופן קיצוני ולמרות עצימת העיניים של הרשויות בעניין - הילדים האלו לא נעלמו. ליהפך - בשכונות יש כיום אלפי ילדים זרים ועקב כך העירייה נדרשת לבנות להם עשרות כיתות גן ואף בתי ספר. מי שחושב שהדבר לא חייב לבוא על חשבון הילדים הישראלים בשכונות – טועה ומטעה.

אתמול זה מבני ציבור שנלקחו מהקהילה לטובת כיתות גן, היום זה בתי ספר שנלקחים לטובת אוכלוסיה זו, ומחר מי יודע?

אנחנו תושבי השכונות חיים במציאות קשה מאד, ואת זה לצערי כל גורמי השלטון לא מבינים או לא רוצים להבין.

הפתרון היחידי הוא מהלך לאומי להוצאת אוכלוסיית הזרים מהשכונות, כולל פתרון להוצאת משפחות.

אנחנו יכולים לצעוק ולמחות עוד שנים, אבל כל עוד זה לא יקרה, לצערי הרב נראה עוד ועוד דברים שנלקחים מהתושבים הותיקים, אזרחי ישראל, לטובת אוכלוסיית הזרים.

לכן, חשוב כל כך לאפשר למדינה להוציא למדינה שלישית את אוכלוסיית הזרים, ועל המדינה לעשות את מירב המאמצים כדי לאפשר להוציא גם משפחות."

ארגון איתן – מדיניות הגירה ישראלית (באמצעות יונתן יעקובוביץ):

"ההחלטה של בית המשפט העליון בנוגע לעתיד ההרחקה למדינות שלישיות בטוחות של מסתננים שאין להם עילת מקלט, היא אחת ההחלטות המשפטיות החשובות ביותר בהיסטוריה השיפוטית של מדינת ישראל.

דחיית העתירה, שבערכאה הקודמת הושלכה מכל המדרגות על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, תביא ליציאה של אלפי ואף עשרות אלפי מסתננים לא חוקיים ממדינת ישראל תוך זמן קצר.

מדובר בבשורה של ממש לתושבי דרום תל אביב ושכונות רבות נוספות ברחבי הארץ, כמו גם לכל אזרח הדואג לעתידה של מדינת ישראל.

הנוהל, העוסק במסתננים שלא הגישו בקשת מקלט או שבקשתם נדחתה, מספק הסדר למעבר בטוח למדינה שלישית בטוחה שאיתה יש למדינת ישראל הסכמים והוא אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה הקודם, עו"ד יהודה וינשטיין.

קבלת העתירה של אותם ארגונים לא ממשלתיים כפייתיים, שלא סיפקו כל בסיס עובדתי בנוגע לסכנה אפשרית שנשקפת למורחקים באותן מדינות, עלול להביא להשתקעותה הבלתי הפיכה של אוכלוסיית המסתננים בישראל ואף להביא לחידוש זרם ההסתננות לישראל.

אנו מקווים כי בית המשפט העליון יעמיד בראש מעייניו את טובתם אל אזרחי המדינה הזו ויאשר את הנוהל המאוזן, שמבטיח גם את שלומם של המורחקים והולם את כל עקרונות המשפט הבינלאומי".

ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי:

"העירייה מברכת על כל לקיחת אחריות ממשלתית ודאגה לפתרונות למצוקה הקשה שנוצרה עקב הגעת רבבות הזרים שנשלחו לעיר. יחד עם זאת, הצעות והבטחות לפתרון מהיר הועלו פעמים רבות בעבר ובינתיים השנים חולפות".

כך כתבה שפי פז ממובילות מאבק התושבים בדף הפייסבוק שלה (8/2016):

" על העתירה העומדת כעת בבג״ץ…

ב-28 באוגוסט 2013 דיווח שר הפנים דאז גדעון סער שישראל חתמה על הסכם עם מדינה שלישית שתקלוט מסתננים ומבקשי מקלט מסודאן ואריתראה. נאמר שמשרד הפנים יפעיל תכנית-רב שלבית להוצאת המסתננים מישראל שתתחיל כנראה לאחר החגים. כולנו יודעים מה פירוש ״לאחר החגים״.

ב-31 במרץ 2015 (בזמן שחוק ההסתננות גסס) הודיעה סוף סוף רשות האוכלוסין וההגירה על הפעלת הנוהל החדש, שלפיו כל מסתנן שלא הגיש בקשת מקלט או שהגיש ובקשתו נדחתה יועמד בפני הברירה לצאת לאוגנדה או לרואנדה או להישלח לכלא סהרונים. בבסיס המדיניות הזאת עומדת התפיסה (במילים של יוכי גינסין) כי "אדם שמוצעת לו הרחקה למדינה שאיננה מעמידה אותו בסכנת חיים או חירות – אין לו זכות וטו״. יסרב, יישב בסהרונים ללא הגבלת זמן.

תגובת הארגונים היתה מיידית.

בסוף אפריל 2015 הגישו שישה ארגוני ״זכויות אדם״ עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (פלוס בקשה לצו ביניים) בדרישה לבטל את המדיניות החדשה.
בנובמבר 2015 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את העתירה. הארגונים הגישו ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור הוגשה שוב בקשה לצו ביניים שניתן ב-30.12.2015.

הדיון התקיים ב-15.3.16, ובסופו נדרשה המדינה לתת לשופטים תשובות ונקבע שהדיון הבא והמסכם יתקיים תוך 45 יום. בסופו של דבר נקבע מועד לדיון ב-5.6.16. ואז, כשבוע לפני המועד, הוא נדחה לבקשת המדינה ל-9 באוקטובר 2016.

האם ביבי רצה לחשק את ההסכמים לפני הדיון בבג״ץ? נקווה.

במידה ולא יהיו דחיות נוספות, ובמידה שפסק הדין יינתן כשלושה חודשים לאחר הדיון, הסאגה הזאת עד ינואר 2017.

מה מוטל על כף המאזניים? בעיקרון, הכול.

עד היום מי שבקשתו נבדקה ונדחתה פשוט נשאר בדרום תל אביב כי לא הייתה דרך לגרש אותו. נוהל הגירוש פותח סוף סוף ערוץ אמיתי להרחקה מישראל ונותן טעם לבדוק בקשות מקלט. ברגע שהנוהל ייכנס לתוקף, תיפתח דרך חוקית ומסודרת לגירוש כל מי שלא קיבל מעמד של פליט.

מה הציפיות מהבג״ץ? יש לנו 3 תרחישים.

1. הבג״ץ ידחה את העתירה של הארגונים ויאשר את נוהל ההרחקה למדינה שלישית או מאסר ללא מגבלת זמן. במקרה הזה יתחיל גירוש מסודר (ואנחנו מקווים שגם מזורז).

2. הבג״ץ יאשר את העתירה ויפסול את נוהל הגירוש. במקרה הזה יישברו כל הכלים בדרום תל אביב.

3. הבג״ץ ידחה את העתירה ויאשר את הנוהל בתנאים מגבילים שיסרסו את מדיניות הגירוש. במקרה הזה לא ישתנה כלום. ואז נשאלת רק השאלה מה יחולל הייאוש.

לדעתי, זו העתירה החשובה ביותר בנושא המסתננים מאז הבג״ץ על ההחזרה החמה.

עד הכרעת הדין מוטלת על כולנו החובה לשמור את דרום תל אביב בעין הציבור.

תשתפו פוסטים וסרטונים, תכתבו עלינו, תדברו עם הח״כים שלכם, תבואו לאירועים, תציפו בכל מקום אפשרי. הארגונים מנסים להרדים את השטח. אנחנו מעירים אותו."

מקור: האתר הקהילתי של שכונות דרום ת"א

לכתבה במלואה + השתתפות בסקר של האתר בנושא ההסכם היכנסו ללינק:

http://www.south-tlv.co.il/article17415

תגוביות:

1. 99.99% ששופטי בג"צ ישתפו פעולה עם הארגונים שמטרתם השמדת ישראל כמדינה יהודית.

2.נראה לי שהגיעה השעה להסיר את הכפפות, לאחוז בנשק ולהגן על מולדתנו ועמנו מפני הסרטן הבג"צי וגרורותיו מן הקרן לישראל חדשה.

3.בג"צ מנותק מהעם. אליטה אשכנזית עם פנסיה תקציבית אסטרונומית. מה איכפת להם מהציבור ומהמסכנים הסובלים.

4.יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים - שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה - שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

5.פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ! לדבריו הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.
אין זה ראוי שכך יהיה.

זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.

יש לכנסת כלים לכך.

כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.

בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

6.פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml

7.בג''צ והיועץ המשפטי - ממשלת העל השרשורית של ישראל

באשכול זה אציג את האנשים שהשתחלו והשחילו את חבריהם למוסדות השפיטה שלנו, את מעשיהם ותוצאות מעשיהם למדינה, ואת מערכת השפיטה שבינה לבין הציבור הרחב בישראל הולך ומתרחב פער שלא ניתן לגישור עוד בשום דרך.

אציג את הפער וחוסר האמון המוצדק של הציבור היהודי - ציוני בישראל, במערכת המשפט הנוכחית, שאינה מייצגת ציבור זה בשום דרך ובשום אופן.

אציג מעשים חמורים ואף לא חוקיים (כדברי פרופ' פוזנר) שביצע אהרון ברק, שמצא דרך לעקוף את הפרדת הרשויות הדמוקרטית ולהשתלט בעקיפין על השלטון במדינה, שהפנתה עורף לשמאל בבחירות.

אציג את השיטה המתקיימת בישראל בה השופטים בוחרים שופטים, ולא השלטון בוחר שופטים, כפי שזה נהוג במדינות הדמוקרטיות האחרות, ואת תוצאות הליכים מזעזעים אלה.

התוצאה מחייבת אותנו לעריכת בדק בית ומהפיכה יסודית.

התהליך המעוות שבאמצעותו הפך בג"צ משופט העם, לשליט העל הקובע מה תעשה המדינה היהודית וממשלתה הנבחרת, מאיים להכחיד את המדינה היהודית, וחובתנו הראשונה במעלה היא לברר כיצד נחטף בית המשפט העליון שלנו על ידי שופטים המכישים את ישראל, ולהסיק את המסקנות הנדרשות על מנת לחסל את הסטייה החמורה הזו מעקרון הפרדת הרשויות.

על כל אזרחי המדינה היהודים, שהמדינה היהודית יקרה לליבם להתגייס ולדרוש לקיים הפרדת רשויות מיד. יש לעקר את בג"צ מתפקיד ממשלת העל שהוא ניכס לעצמו שלא כחוק, ולהחזירו לגודלו הטבעי ולתפקידו היחידי - שפיטה ותו לא!

איש לא בחר את השופטים בבחירות דמוקרטיות המבטאות את רצון העם על מנת שינהלו את המדינה.

http://rotter.net/forum/gil/24319.shtml

8.בג''צ והיועץ המשפטי - ממשלת העל השרשורית של ישראל

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.

זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר.

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר. השלטון בישראל ממש חטוף ונתון בתוך אחיזת צבת של כוחות אחרים לחלוטין מאלה שנבחרים בבחירות על ידי העם.

העם באמת בוחר בנציגיו בצורה דמוקרטית, אך נציגיו אלה, משהם מגיעים לעמדות השליטה, אינם יכולים להוציא אל הפועל את תוכניותיהם הפוליטיות, היות והשמאל שאיבד את השלטון ב- 1977 עקף את הדמוקרטיה, וחטף את השלטון במדינה באמצעות פטנטים וטריקים סמויים וכוחניים, שאין להם דוגמה בשום מקום דמוקרטי בעולם כולו.

אבקשכם לקרוא את התיאור הבא של המצב:

הקדמה

שרשור

שרשור האדם אחד המינים הנפוצים והמזיקים ביותר הוא שרשור האדם. מין של תולעת טפילית הנימנית עם העלוקות ועם תולעי הריסים. זו תולעת ארוכה מאד, מעל מטר אחד, המתמקמת במעי האדם בעזרת ראשה שגדלו כגודל ראש סיכה, ובו ארבעה כפתורי היצמדות וזר של קרסים, שבעזרתם נצמד השרשור לדופן המעי של האדם. פרקי גופו של השרשור, שמספרם יותר מאלף, אינם מכילים מעיים או איברי עיכול, שכן השרשור הטפיל סופג מן המעיים של האדם את המזון המעוכל בכל שטח גופו. גם איברי נשימה ומערכת דם אין לו, שכן בתוך מעי האדם אין אויר, והשרשור אינו נושם, אלא מפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה באמצעות תהליכים ביוכימיים מסובכים .

מתקיימות 2 מדינות ישראל.

אחת שרואים, ובתוכה מתקיימת אחת שלא רואים.

יש אחת שנבחרת על ידי הציבור, ואחת שמתקיימת כטפיל סמוי, והיא הממשלה האמיתית ששולטת בפועל במדינה.

מתקיימות במציאות שתי מדינות ישראל. ישנה אחת שאנו בוחרים בממשלתה, וישנה עוד אחת שאת ממשלתה אנו לא בוחרים, והיא הקימה לה מוסדות מקבילים וסמויים, המתפקדים בצורה מקבילה למוסדות המדינה הגלוייה.

המדינה הסמוייה הטפילית שוכנת כמו שרשור ענק, חבוייה מעיני הציבור בתוך מעיה של המדינה הפונדקאית - היא המדינה האמיתית.

למדינה הטפילית יש כל הנדרש לניהול המדינה האמיתית בפועל, על פי צרכיה ודרכה.

היא מאפשרת למדינה האמיתית לתפקד כאילו היא המדינה היחידה, אך פועלת בעצם כמדינה היחידה הקיימת בפועל.

איך פועלת המדינה הטפילית הסמוייה?

כפי שלמדנו לדעת, ממשלת העל של מדינת ישראל הוא הבג"צ על שופטיו הנוכחיים, המחליטים מה תעשה ומה לא תעשה ממשלת ישראל.

ממשלת העל הבג"צית פועלת באמצעות שלוחתה הישירה בתוך קרבי הממשלה - היועץ המשפטי לממשלה, שהוראותיו מחייבות את הממשלה הנבחרת בישראל, ולשירותה של הממשלה הטפילית עומדים כל המוסדות המשפטיים הקיימים במדינה האמיתית, כאשר בתוך הפרקליטות ובכל המסדרונות הנחוצים לשם שליטה בפועל, מוברגים אנשי שלומה של ממשלת השרשור.

על מנת להוציא לפועל את מדיניותה של ממשלת השרשור, הוקמו אירגונים לא ממשלתיים רבים מספור, המתפקדים כמוציאים לפועל, והם מבצעים את החלטות ממשלת השרשור, והוקם המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון על הסטת המדינה האמיתית ממסלולה.

בראש מוסדות ממשלת השרשור עומדת הקרן לישראל החדשה, שנועדה לממן ולתמוך באירגוני הממשלה הטפילית.

הקרן לישראל החדשה הקימה אירגון ביצוע משלה הנקרא "שתי"ל", המנחה ומארגן את כל הזרועות של מוסדות הממשלה הטפילית הסמוייה.

ראשית כל במימון מאסיבי המתקבל כאיסוף תרומות עצום ממדים מגורמים עולמיים עויינים ובעלי אינטרס.

שנית, משמש אירגון שתי"ל זרוע ביצועית המנצחת על כל הפעילויות הנדרשות לממשלת העל הסמוייה, ולמדינה הטפילית שהיא מנהלת.

אירגון שתי"ל הוא הכתובת לכל האירגונים הלא ממשלתיים, בכל נושא שנעלה על דעתנו.

הוא הקים את כל הרשת הענקית של אירגונים, המטפלים בעינייני דת, חינוך, הגירה לא חוקית, בדואים, אירגוני נשים פמיניסטיים שהשראה קומוניסטית עומדת מאחוריהם, ועוד...

אלה האירגונים העובדים בשקט, בביטחה ובאין מפריע, על שינוי פני המדינה וחיסולה כמדינה יהודית.

אם יימשך המצב המתנהל כרגע, נקום בוקר אחד ונגלה שהמדינה נגנבה מאיתנו על ידי המדינה הטפילית.

המדינה הטפילית, שוכנת בתוך המעיים של המדינה האמיתית, ומוצצת את לשדה וכוחה מבפנים, מבלי שהמדינה האמיתית שבמעיה נמצא השרשור, יכולה לפגוע בשרשור החבוי במעיה.

כיוון שהמדינה הטפילית פועלת במרץ על מנת להקים מדינה פלשתינית נוספת על זו שהוקמה ב-1922 בירדן, הפעם - בשטח בין הים והירדן, וכיוון שהמדינה האמיתית אינה מעוניינת בהקמת מדינה כזו, בשל ניסיונה המר בעשרים השנים האחרונות, החליטה המדינה השרשורית לפעול על דעת עצמה למרות שאינה מייצגת איש במדינה האמיתית.

על מנת להתגבר על אי המוכנות והרצון של המדינה האמיתית לבצע מהלך בלתי הפיך והרסני זה, החליטה המדינה הטפילית לפעול בעורמה, ולהקים מדינה זו על אפה וחמתה של המדינה המתנגדת, תוך שימוש באמצעים לא מקובלים.

דהיינו, הפעלת כוחות חיצוניים חזקים ואלימים על המדינה האמיתית, תוך הדרכתם המדוייקת כיצד לפעול מבחוץ, ובו זמנית מפעילה המדינה הטפילית כוחות פנימיים שונים, המדריכים את הערבים בבניית מדינה, כלכלה, מוסדות לאומיים, צבא מאומן ומיומן, ומשטרה.

המוח מאחורי הקמת המדינה הערבית ביהודה ושומרון בניגוד לרצון המדינה האמיתית, הוא של המנהיגים היהודים של המדינה הטפילית.

למדינה טפילית זו צבאות משלה, כמו אירגוני שלום עכשיו, קו לעובד, האנרכיסטים ודומיהם המבצעים את פקודותיה ונלחמים על הוצאה לפועל של מטרותיה, וכמובן כמו מכון השלום של פרס, אהוד ברק, ואנשים רבים המאיישים נקודות שליטה במדינה הפונדקאית.

המדינה הסמוייה הטפילית, כופה אם כך דה פקטו את מדיניותה המדינה האמיתית, מדיניות השואפת להקמת מדינה ערבית שתשב על על הרי שומרון ויהודה, בלב השטח, ותתצפת עלינו.

הכל מתבצע באמצעות הפעלת העולם כמכשיר לחץ וכפיה סדיסטיים על המדיניות של המדינה האמיתית.

לשם כך הקימה המדינה הטפילית מנגנוני חו"ל - כמו ג'יסטריט למשל, הקורא יום ולילה להקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש, והמעביר ביקורת הרסנית על מדינת ישראל היהודית, וקורא לכל העולם לעשות כך, וגם לפעול כך באמצעות חרמות שונים ומשונים.

ג'יסטריט קורא לכוחות חיצוניים לפעול בשיטות שונות ובדרכים מגוונות ו"חדשניות" כביכול, על מנת לכפות על המדינה האמיתית את החלטתם הנחושה של מנהיגי המדינה הטפילית, שהוציאו כבר לדרך את הקמת המדינה הערבית בקירבה של מדינת ישראל.

הנה איך מתנהלות 2 מדינות ישראל, שהן דבר והיפוכו.

שתי אוייבות בנפש.

קיומה ורווחתה של מדינת השרשור, תהרוג את מדינת ישראל הפונדקאית.

כמו שרשור החי בתוך גוף חי, זולל את המזון של הגוף החי, ומצמית אותו לאט, מפריש בתוכו רעלים וצואה, הורס את הגוף החי המארח, אך נסתר מן העין, כך מסתתרת ומתקיימת בעוז לא נתפש בתוך מדינת ישראל הרשמית כביכול, מדינת ישראל שניה, עיקרית,מחליטה, מלאה, מתפקדת, וטפילית והרסנית לחלוטין לפונדקאי שלה.

מדינת ישראל חייבת לחסל את השרשור אם היא רוצה להמשיך לחיות.

או הוא או היא.

נ.ב.

הציצו בקישוריות ושימו ליבכם לעובדה שאין נושא שאינו מטופל בצורה יסודית על ידי אירגון שתי"ל .(הקרן לישראל החדשה).

היכנסו וראו את החוברת החדשה של אירגון שתי"ל / הקרן לישראל החדשה, ופעילויותיה.

מדובר במתחרה לממשלת ישראל למשרדיה ולמוסדותיה - בפועל, מדינה בתוך מדינה.

לא יאומן שהמדינה האמיתית מאפשרת זאת!

ממש מדינה עם אג'נדה משלה בתוך מדינת ישראל.

האג'נדה של המדינה שבתוך המדינה הפוכה לזו של המדינה היהודית האמיתית.

רוצים לדעת מה עושה הקרן החדשה ושתי"ל?

עיינו בחוברת המומחים שנערכה והופקה על ידי המרכז לשינוי מדיניות בשתי"ל:

מרכז מדיניות ההגירה של ישראל, קהילות מהגרי עבודה בישראל, ילדי מהגרי תחום מומחיות: ..... מטרת הארגון היא החדרת ערכי שמירה וטיפוח. לסביבה במגזר החרדי להגשמת תכנית פיתוח ..... חברתי וסביבתי בעיקר עבור הקהילה הבדואית. העמותה פועלת מזה כעשור תוך עידוד ...

http://www.shatil.org.il/files/experts_ngo.pdf

http://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

9.מי שיואשם בכך שלא ניתן יהיה להילחם בתופעת ההסתננות ובכיבוש מדינת היהודים על ידי המוסלמים והנוצרים האפריקנים האלה שיש להם מדינות משלהם ומקומם ממש לא בארצנו - הוא באופן בלעדי וישיר כחלון, שר האוצר, אחד הצבועים הכי גדולים במדינת ישראל. זה שמגן על בג"צ בתואנת השקר והשווא שבג"צ מגן על החלש. על איזה חלש מגן בג"צ כחלון? על המסתנן האפריקני שחדר לכאן באופן לא חוקי ושהוא פושע אפריקני, כיוון שרק לפושע אפריקני ייתכן שיהיו 5000 דולר לצורך חדירה למדינה לא לו!!! זה שמביא לכאן נשים מאריתריאה שמגיעות לנתב"ג כאילו הן תיירות נעלמות בשכונות הכבושות של דרום תל אביב ומיד נכנסות להריון ומולידות כאן מסתננים חדשים על חשבוננו וחשבון ילדינו ועתיד מדינת יהודינו.

כחלון אשם במצב ההסתננות בישראל בכך שאינו מאפשר לחוקק חוקים שינטרלו את בג"צ - הקרן החדשה מניהול המדינה בניגוד לחוק!!!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון ח' באלול תשע''ו    11:26   11.09.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. כמו פלסטלינה: שופטי ביהמ''ש העליון לוחצים ומגמישים את החוקים כראות עיניהם  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   כמו פלסטלינה: שופטי ביהמ"ש העליון לוחצים ומגמישים את החוקים כראות עיניהם

מי שעדיין מאמין שבבית המשפט העליון נוהגים עקרונות של חוק, של צדק ושל אמות מידה אחידות לכל אזרח, מוטב לו שישפוך על עצמו מים ויתעורר.

בבית המשפט יושבים אנשים, בשר ודם, שמושפעים כמו כולנו מעולם הערכים שלהם, מתפיסות העולם שלהם וכן, גם מהאג'נדות הפוליטיות שלהם.

את הפער בין הפסיקות שלהם הנוגעות להרס בתי יהודים, לבין הפסיקות הנוגעות להרס בתי ערבים, אין שום דרך אחרת להסביר.

אם צריך ללכת לשורה הנלעגת ביותר בפסק דינה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בהחלטתה להרוס 17 בתים בשכונת נתיב האבות שבגוש עציון, זו השורה הקובעת ש"הקו המנחה הוא חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה".

למה נלעגת?

כי נאור וחבריה מלהטטים ומשחקים בחוקים הללו כאילו היו פלסטלינה. פעם לוחצים אותם לפה, פעם מגמישים אותם לשם. אין כללים אחידים, אין פסיקה שווה, שופט הישר בעיניו יעשה.

איפה שבא לה נאור נלחמת, איפה שלא בא לה היא מוותרת. כאן היא ממהרת להרוס, שם היא מגלה סבלנות אין קץ. ואולי בכלל השורה המדויקת ביותר בפסק דינה של נאור, היא זו שבה היא קובעת ש"כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו הפרטניות". משפט נפלא שמאפשר לשלוף בכל הליך סט ערכים שונה.

בשבוע שעבר קיבל בג"ץ עתירה של שלום עכשיו ושל כמה פלסטינים והורה להרוס בתוך שנה וחצי 17 בתים בשכונת נתיב האבות. מדובר בשכונה שהוקמה לפני כ-15 שנה סמוך ליישוב אלעזר שבגוש עציון. אין ויכוח על כך שהבתים נבנו ללא היתר. אין גם ויכוח על כך שהמדינה העניקה לשכונה רוח גבית ואף מימנה חלק מהתשתיות. כך או כך, בשום שלב לא הוכיח איש מהפלסטינים שטוענים לבעלות הקרקע, שאכן מדובר באדמה שלו.

לפני כמה שנים ערכה המדינה סקר קרקעות, שבסופו הכריזה על חלק מהשטח כעל אדמת מדינה. שבעה בתים נותרו מחוץ לשטח הזה. עשרה בתוכו. אלא שצילומי אוויר מלפני שנים הראו כי את עשרת הבתים הללו מפלחות שתי רצועות אדמה דקות, שרוחבן בין מטר לארבעה מטרים, ואשר עובדו בעבר על ידי ערבים.

אצל אחד עוברת רצועה של מטר בסלון. אצל השני רצועה של שניים וחצי מטר במטבח. המדינה, חשוב לומר, עושה כבר תקופה ארוכה מאמצים להכשיר את הבתים, שכן המחשבה שיהיה צורך להרוס אותם - כשאין פלסטיני שהוכיח בעלות על השטח, כשיש סיכוי טוב לרשום את הקרקע כולה על שם המדינה, כשהמקום הוקם בתמיכה של הרשויות, כשמדובר בבתי מידות ולא בקראוונים, וכשבסך הכל מדובר ברצועה צרה שרצה לאורך הבתים - נראתה קיצונית.

בסיבוב האחרון ביקשה המדינה להתחיל הליך של "רישום ראשון".

מדובר בהליך שבו נבדק ומוכרע סופית של מי הקרקע, כשהחוק קובע שכדי לרשום בעלות צריך אדם להוכיח שעיבד במשך עשר שנים לפחות שטח שהוא גדול ממחצית החלקה. ההצעה הייתה פשוטה. אם יתברר שדין הרצועות להירשם על שם המדינה, כפי שסבור היועץ המשפטי לממשלה שיקרה, ניתן יהיה להכשיר בקלות את הבתים. אם לא - לא. מה שבטוח זה שאין הגיון להרוס את הבתים לפני הבדיקה.

אלא שלהרכב, בראשותה של הנשיאה נאור, לא הייתה סבלנות לכל הרעיונות הללו. "הקו המנחה הוא חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה", כתבה, וגם הסבירה שאין טעם לחכות לבדיקת הבעלות של המדינה ולעכב את הריסת הבתים, מכמה סיבות.

האחת, משום שהבתים ממילא נבנו בלי היתר, ו"אי חוקיות זו עומדת על כנה בין אם הקרקע פרטית ובין אם ציבורית". השנייה, שההליך של "רישום ראשון" יכול לארוך זמן רב, ובכלל לא בטוח שהוא יסתיים בתוצאה שהמדינה חושבת שהוא יסתיים.

נו, תשאלו, אז מה הבעיה לחכות? הרי כמו שאפשר להרוס היום, אפשר יהיה להרוס גם בעוד ארבע שנים, לא? מה, עדיף להרוס בתים שבהם מתגוררות משפחות כבר שנים, בלי לבדוק? אבל לנאור, קצרת הרוח, לא בא לחכות. "יש לציין כי הליך הרישום הראשון אינו תחום בזמן, ולאחריו קיימת אפשרות להגשת ערר ולבסוף עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק", נימקה. "קיים קושי לעכב עד אין קץ את מימוש צווי ההריסה".

רגע לפני שהורתה על הריסה, לנאור היה חשוב לעשות שריר, באמירה שתכף נראה עד כמה היא ריקה. "לא ניתן עוד להשלים עם הפרת החוק המתמשכת. יש לזכור כי הפגיעה בשלטון החוק הולכת וגדלה עם חלוף הזמן שבו אי החוקיות נותרת על כנה".

***

עכשיו בואו נראה מה קורה במקום שבו "שלטון החוק" מטריד את מרים נאור קצת פחות. אצל הבדואים, לדוגמה.

ובכן, שלושה יהודים - אשר אורנשטיין ואריה ואברהם גולובנצ'יץ' - רכשו ב-1971 יחד עם אחרים שטח של 2,000 דונם בנגב.

מתישהו, בשנות ה-90, התיישבו באזור הסמוך לחלקות שלהם בדואים משבט אלעזאזמה וכעבור כמה שנים, ב-2003, החליטה הממשלה להקים להם יישוב, ביר הדאג' שמו. המדינה השקיעה עשרות מיליוני שקלים בתשתיות ובעבודות לפיתוח מאות מגרשים לבנייה, אלא שהבדואים לא הסתפקו בכך, וחלק מהם פלשו לתוך השטח הפרטי הסמוך של היהודים. פלשו, אמרנו? מאות מבנים בלתי חוקיים הם בנו על השטח הזה.

בצר להם, פנו אורנשטיין והגולובנצ'יצ'ים לרשויות וביקשו שיאכפו את החוק. בדצמבר 2012 השיב להם מנהל היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במכתב מרגיע: "יחידת הפיקוח מחוז דרום מבצעת אכיפה נחושה ואינטנסיבית בכל מרחב המחוז ובכלל זה באזור ביר הדאג'". זה היה משפט מנחם, אבל מאחוריו לא עמד כלום. בשטח של בעלי הקרקע היהודים לא בוצעה שום אכיפה, לא לפני המכתב הזה וגם לא אחריו.

בלית ברירה החליטו בעלי הקרקע לעתור לבית המשפט. הדרישות שלהם היו צנועות. אנחנו מוכנים לחכות, הבהירו. אנחנו מבינים שזה לא פשוט להוציא מכאן כל כך הרבה פולשים. אין לנו בעיה שזה יארך אפילו חמש שנים. רק בקשה אחת יש לנו מבית המשפט. שיקבע מועד. שיסמן למדינה תאריך יעד, שבו היא מסיימת לאכוף את החוק על העבריינים ומחזירה לנו את האדמה שנגזלה.

למדינה היו נימוקים משלה. אנחנו בדיוק עסוקים בהסדרת היישוב הבדואי החדש הסמוך, הסבירו נציגיה, ואנחנו מניחים שכשנסיים לבנות לבדואים יישוב, יהיה להם כל כך טוב, עד שהם יעזבו מרצונם החופשי את מה שהם בנו באורח לא חוקי על השטח שלכם. ומתי תסיים המדינה להסדיר את היישוב החדש, ביקשו בעלי הקרקע היהודים לברר. "לא ניתן להצביע, לעת הזו, על מועד סופי", כתבה השופטת שרה דברת בפסק הדין שדחה את עתירתם.

בניגוד לשכונת נתיב האבות, שם אף פלסטיני לא הוכיח מעולם בעלות, בביר הדאג' אין שום מחלוקת על כך שהקרקע שרשומה בטאבו על שמם של אורנשטיין וגולובנצ'יץ', שייכת להם. אז איך זה שדווקא שם המדינה נמנעת מלפנות את הפולשים? גם אורנשטיין וגולובנצ'יץ' לא הבינו, ולכן - בסיוע עמותת רגבים - הם ערערו לעליון.

אלא שבעלי הקרקע גילו מהר מאוד שהמנה העיקרית עוד לפניהם, כשמצאו מולם הרכב שופטים בראשות הנשיאה מרים נאור, שעושה הכל כדי לשכנע אותם שהדרישה שלהם לאכוף את חוקי המדינה בנגב, לא סבירה.

פתאום התברר שכששופטי העליון רוצים, יש להם סבלנות של בדואי. פתאום התברר שמה שפסקה בשבוע שעבר הנשיאה נאור בפרשת נתיב האבות, ש"הפגיעה בשלטון החוק הולכת וגדלה עם חלוף הזמן שבו אי החוקיות נותרת על כנה", הוא סתם טקסט חסר משמעות.

פרקליטם, עו"ד עמיר פישר, ניסה להסביר לשופטים שהוא לא לוחץ. אנחנו מוכנים לחכות גם כמה שנים, הבהיר, רק תקבעו בבקשה תאריך ברור לאכיפה. שנדע מתי נוכל לקבל בחזרה את הקרקע שהבדואים פלשו אליה ובנו עליה.

"יש מתווה מוגדר של הסדרה שהמדינה לא יודעת להגיד ולהתחייב לזמן", הסביר לו מני מזוז. "לא ניתן לקחת את קרקע העותרים ולשים אותה, עם כל הכבוד, במרכז החיים", נזפה הנשיאה נאור בבעלי הקרקע המסכנים, "אני מציעה לאדוני למחוק את הערעור". "אתם מבינים שהפתרון לא יבוא מאכיפה פרטנית", הוכיח אותם שוב מזוז, "זה מאבק סיזיפי שלא ייפתר בדרך של אכיפה בלבד".

הבנתם?

לא? אז קחו עוד סיפור, שכבר הוזכר כאן בעבר. בתחילת שנות ה-80 פלשה חבורת בדואים לשטח סמוך לכביש ירוחם-דימונה והתיישבה בו. ב-1990, אחרי ניסיונות כושלים לפנות אותם, הגיש מנהל מקרקעי ישראל תביעת פינוי נגד 82 בעלי משפחות. ב-1997 ניתן פסק הדין שקבע שהבדואים משקרים, שהסיפורים שלהם על אבות אבותיהם שישבו במקום מצוצים מהאצבע, ושבתוך חצי שנה הם חייבים לפנות את השטח. הבדואים ערערו לבית המשפט המחוזי והפסידו שוב.

התחנה הבאה הייתה בבית המשפט העליון, בהרכב שבו ישבה גם השופטת נאור. "אין הצדקה לדון בפרשה זו בגלגול שלישי", קבעו השופטים, אבל גילו שכשהם רוצים יש להם הרבה סבלנות. "לא מיהרנו להסיר את הבקשה מסדר יומנו", כתבו 17 שנה אחרי תחילת ההליכים וחצי יובל אחרי הפלישה. "נעתרנו פעם אחר פעם לבקשות דחייה, והכל מתוך כוונה לתרום בכך להשגת פתרון מוסכם".

סליחה? פתרון מוסכם? מה בדיוק יש להסכים כאן, כשהסיפור כל כך פשוט ועניינו עבריינים שפלשו לשטח מדינה והפסידו בכל הליך אפשרי? אז זהו, שמסתבר שלעתים נושבת על השופטים רוח פייסנית שיודעת לחבק גם עבריינים.

"נוכח מורכבותו של הסכסוך מבחינה ציבורית ואנושית, ועל מנת לאפשר לצדדים למצות את המגעים להסדר, אנו מוסיפים ומורים כי ביצוע צווי הפינוי יעוכב לפרק זמן נוסף של 18 חודשים", קבעו. וכי למה צריך כאן הסדר? ואיזה מסר משדרת השופטת נאור כשהיא מציעה ללכת להסדר עם מי שבנו בלי היתר על שטח שלא שלהם, לפני, תוך כדי ואחרי ההליך המשפטי?

***

את סיפור המאחז המפונה במגרון אתם בטח זוכרים, נכון? גם שם ישבה נאור בהרכב. גם שם התושבים והמדינה ביקשו ארכה לפני ההריסה. זה מה שענו להם נאור ועמיתיה בפסק הדין: "עמדתנו היא כי בשים לב למשך הזמן הארוך, ארוך עד מאוד, בו נוקבים הצדדים בבקשה להארכת מועד...ולמשך הזמן בו הייתה העתירה תלויה ועומדת, וכן לארכה שכבר ניתנה בפסק הדין - אין להיעתר לבקשה... האינטרס הציבורי באכיפת החוק צריך לבוא לידי ביטוי וכך גם שלטון החוק וכיבוד החוק... הכל כפופים לחוק והגיעה שעת האמת". עם יד על הלב, לא בא לכם לצחוק?

עכשיו תשמעו את הקטע הכי מעניין בסיפור. זוכרים את הבדואים מכביש ירוחם-דימונה? אלה שנאור נתנה להם ב-2007 שנה וחצי להתפנות? ובכן, הם עדיין שם. לא סתם שם. מדינת ישראל שכרה את שירותיו של משרד מתכננים והיא עומדת להקים להם יישוב חדש. כן, באותו מקום שבו הוצאו להם ב-1990 צווי הריסה. באותו מקום שממנו שלוש ערכאות קבעו שהם צריכים להתפנות. עכשיו בואי, הגברת נאור, וספרי לנו עוד קצת - כמו שסיפרת בשבוע שעבר לתושבי נתיב האבות - על "חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה".

עוד דוגמה? בבקשה.

ב-1935 רכש שלמה איסמעילוף, יהודי ציוני שנמנה עם קהילת "אנוסי משהד" בפרס - קהילה שהצטוותה לקבל על עצמה את דת האסלאם - 150 דונם בנגב תמורת 891 לירות. תשע שנים אחר כך הלך איסמעילוף לעולמו והיום מחזיק בבעלות משותפת בקרקע נכדו מארק, בעבר היועץ המשפטי של הסוכנות היהודית. במשך שנים עמדה הקרקע ריקה. בשנות ה-80 התיישבו בה בני משפחת אבו קווידר, שהגיעו מעזה, והחלו להקים עליה מבנים. המבנים הלכו והתרבו, ממש כמו המשפחה, והיום ניצב במקום כפר בלתי חוקי המונה למעלה מ־300 בתי קבע. לזכותם של הבדואים ייאמר שהם לא טענו מעולם שהקרקע שלהם. "ארד אל-יהוד" הם מכנים אותה. האדמה של היהודים.

ב-1999 באה אליהם מנהלת הבדואים עם הצעה נדיבה. אתם, מצדכם, תעברו לרהט. המדינה, מצדה, תעניק לכם מגרשים בחינם וגם תפצה אתכם על הרצון הטוב. הבדואים הסכימו, ההסכם נחתם, אלא שאז התברר שלעיריית רהט אין שום כוונה לאפשר למשפחת אבו קווידר להצטרף אליה. בינתיים הזמן עבר, הכפר התרחב והמדינה, שחשה מחויבת לדאוג לרווחתם של הבדואים, בנתה על השטח הפרטי של איסמעילוף וחבריו בית ספר וגני ילדים. את הפרשה הזו חשפו בזמנו אנשי עמותת רגבים, שדרשו בשמו של איסמעילוף שהמדינה תואיל להרוס את הכפר הבלתי חוקי, בדיוק כפי שנעשה במגרון.

כששום דבר לא קרה - מעבר להבטחה של המדינה משנת 2009 שבתוך חמש שנים יפנו הבדואים את השטח - פנה איסמעילוף לבית המשפט המחוזי וביקש לבצע את צווי ההריסה שהוצאו למבנים בעבר. "הנושא סבוך", הבהיר בית המשפט, אלא שאת איסמעילוף לא עניינו הבדואים וגם לא מצבם הסבוך.

עניינה אותו הקרקע שרשומה על שמו בטאבו ושהמדינה לא מוכנה לסייע לסלק ממנה את הפולשים. איסמעילוף, איש עדין, ערער לעליון והודיע שהוא לא לוחץ. רק תנו לי תאריך יעד, ביקש מבית המשפט. אבל בית המשפט סירב. השופט יצחק עמית הסביר שלמדינה יש בעיות. יש לה משאבי אכיפה מוגבלים. יש לה "אינטרסים לאומיים רחבים שמדינה רשאית לשקול כשהיא מפעילה שיקולי אכיפה". יש לה סמכות "לבחור איך לפעול במקרה קונקרטי מתוך מספר אופציות סבירות".

מה בשורה התחתונה? בשורה התחתונה מארק איסמעילוף נאלץ לראות את הבדואים ממשיכים לבנות באופן בלתי חוקי על השטח שלו גם בימים אלה ממש, ונאלץ גם להבין שמבחינתו של השופט יצחק עמית הכל בסדר, בסך הכל. "נחה דעתנו כי המדינה פועלת לבלימת בנייה חדשה על הקרקע", כתב, כשהוא מסרב לקצוב למדינה מועד שבו תפנה את הפולשים. "לצד חובתה של המדינה להגן על קניינם של המערערים, חלות על המדינה חובות נוספות, לרבות מתן מענה לצורכי בני השבט... לצד זכותם החשובה של המערערים לקניין, על המדינה לקחת בחשבון במסגרת סדרי העדיפויות לאכיפה גם את זכותם של בני השבט לכבוד".

זוכרים לצרכיו ולכבודו של מי דואג בית המשפט העליון, נכון? לצרכיו של שבט שבונה כבר עשרות שנים באופן בלתי חוקי על הקרקע הפרטית שרשם סבא של מארק איסמעילוף בטאבו לפני יותר מ־80 שנה.

אז עשו לי רק טובה קטנה.

כשהשופלים יהרסו את בתיהם של תושבי נתיב האבות, בגלל רצועה של מטר שעוברת להם בסלון, רצועה שאף פלסטיני לא הוכיח עד היום שהיא שלו, תזכרו שמרים נאור, הנשיאה ששלחה אותם, מאפשרת למאות בדואים להמשיך לבנות בנגב על קרקע פרטית של יהודים.

וכשתשמעו את נאור מדברת על שלטון החוק, תדעו שהכל חרטא. שיש מרים נאור א' ויש מרים נאור ב', ושתי אלה לא פגשו מעולם זו את זו.

kalman.liebskind@maariv.co.il

http://m.maariv.co.il/journalists/Article-556706

תגוביות:

1.בממשלת הימין הנוכחית יש שרת משפטים ורבים אחרים שהיו עושים את המוטל עליהם ועורכים רפורמות במערכת המשפט הרקובה, אלא שיש בה אדם אחד שמונע זאת בכוח. כחלון. הוא שיהיה בעתיד האחראי היחיד למה שיקרה עם הפסיקה בנושא המסתננים הצפויה בתשיעי לאוקטובר ובכל שאר הנושאים.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שלישי ב' בתשרי תשע''ז    10:08   04.10.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. המשנה ליועץ המשפטי זילבר הנפיקה חוות דעת שמתבססות על הלכות בג״צ שאינן קיימות / ליבסקינד  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   תקדימי זילבר: מה עושה המשנה ליועמ"ש כשהאג'נדה שלה מתנגשת עם זו של הממשלה?

דינה זילבר הנפיקה בשנה האחרונה חוות דעת מנומקות שמתבססות על הלכות משפטיות של ביהמ"ש העליון, שכלל אינן קיימות, במטרה לשכנע את הממשלה לפעול לפי השקפתה.

מה הייתם אומרים לו היה מתברר שסגן הרמטכ"ל מתדרך את הממשלה או את הקבינט, ומוסר להם מהזירה הביטחונית דיווחים על אירועים שלא היו ולא נבראו?

מה הייתם אומרים לו המשנה לנגידת בנק ישראל היה מגיש לממשלה או לבית המשפט חוות דעת כלכלית שמבוססת על נתונים מצוצים מהאצבע?

ובכן, זה בערך מה שעשתה לאחרונה אחת הפרקליטות הבכירות במשרד המשפטים, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר.

הטור הזה מלווה את התנהלותה של זילבר כמעט מהרגע שבו נכנסה לתפקידה לפני כארבע שנים. הבוס שלה, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הגדיר בנאום שנשא השבוע בוועידת "כלכליסט" את הדרך שבה הוא רואה את תפקיד משרדו. "שלטון החוק אין משמעו שלטונו של היועץ המשפטי", הסביר, "הדרג המדיני הוא הדרג הנבחר, הוא בעל הסמכות לקביעת מדיניות הממשלה והוא גם זה שנושא באחריות להחלטותיו".

זילבר, מס' 2 של היועץ מנדלבליט, תופסת את תפקידה באופן הפוך לגמרי.

במקרה הטוב היא רואה את עצמה כחלק מקובעי המדיניות, במקרה הפחות טוב כמי שנשלחה לסנדל אותם כשהם פועלים בניגוד לאופן שבו היא היתה פועלת לו היתה יושבת שם במקומם.

פעם אחר פעם האג'נדה הפוליטית שלה מתנגשת בזו של הממשלה, של ארגונים שמזוהים עם הימין, או של מפעל ההתיישבות. פעם אחר פעם היא מנסה לטרפד מהלכים ויוזמות שאינם לרוחה.

ואחרי כל זה, נראה שכל מה שפורסם עד היום בעניינה של דינה זילבר מחוויר לעומת הסיפור שייחשף כאן בשורות הבאות.

זילבר, כך מסתבר, הנפיקה בשנה האחרונה בשתי הזדמנויות חוות דעת מנומקות שמתבססות בין השאר על הלכות משפטיות של בית המשפט העליון, שכלל אינן קיימות, במטרה לשכנע את הממשלה לפעול לפי השקפתה.

בפעם הראשונה מדובר היה בחוות דעת שניסתה למנוע העברה של קרקע בעיר העתיקה בירושלים לניהולה של עמותת אלע"ד. בפעם השניה זה קרה כחלק מניסיון של זילבר לעצור את החוק המסדיר את פעילותה של החטיבה להתיישבות.

ההלכה שלא היתה

החטיבה להתיישבות פועלת כגוף ביצועי שעוסק ביישום מדיניות הממשלה ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב. בפברואר 2015, אחרי שנים שבהן היתה החטיבה מושא להתקפות קשות מצדו של כל מי שמתנגד לבנייה ביהודה ושומרון, פרסמה זילבר חוות דעת משפטית שעסקה בקשר שבין הממשלה לחטיבה. השורה התחתונה של חוות הדעת הזאת קבעה, בין היתר, שהממשלה מאצילה לחטיבה באופן פסול סמכויות ביצוע שלפי החוק מוקנות רק לה עצמה, ומכיוון שכך היא הורתה למדינה להפסיק מיידית העברת תקציבים לחטיבה.

ביולי 2015, כשוועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שנועדה לאפשר את המשך פעילותה של החטיבה תוך הכנסת כמה שיפורים בדרכי הפעולה שלה, זילבר התקשתה להסתיר את מורת רוחה.

לקראת הדיון שנערך כמה ימים אחר כך במליאה, כאילו היתה חברת אופוזיציה מן המניין, זילבר העבירה לח"כ מרב מיכאלי חומרים שיסייעו לה לעמוד על הדוכן ולהסביר למה החוק - זה שהממשלה מנסה לקדם - הוא חוק רע. זו היתה התערבות פוליטית גסה וזילבר ננזפה בעקבותיה על ידי שרת המשפטים איילת שקד.

בדצמבר האחרון הושלמה חקיקת החוק ובשבועות האחרונים, אחרי תקופה ארוכה שבה זילבר שמה מקלות בגלגלים, הוכנה במשרדי הממשלה טיוטה להחלטת ממשלה ("הצעת מחליטים") שתקבע מתווה ליישום החוק. המועד לדיון בסוגיה במשרד המשפטים נקבע ל־15 באוגוסט. יום קודם לכן העבירה זילבר ליועץ המשפטי מנדלבליט חוות דעת מנומקת המסבירה את הסתייגויותיה מהחוק. לא ניכנס כאן לכל ההסתייגויות של זילבר, רק נאמר שהקו שניסתה לקדם אמור היה לחנוק את החטיבה, בניגוד גמור לרוח החוק שעבר בכנסת בשלוש קריאות. זילבר הסבירה בעיקר שיש בעיה עם העובדה שהממשלה מאצילה סמכויות חשובות לחטיבה להתיישבות. "עמדתנו היא כי יש לצמצם את היקף ומגוון הסמכויות המועברות לחטיבה...", כתבה.

כאן אנחנו מגיעים לסיפור עצמו.

זילבר, בניסיון להוכיח שהפסיקה הנוהגת בבית המשפט העליון מונעת אפשרות להאציל סמכויות מהממשלה לחטיבה, כמו שקובע החוק החדש, בחרה להישען על הלכה שקבעה לכאורה הנשיאה לשעבר דורית ביניש, בפסק הדין שבו פסלה ניסיון להקים בית סוהר פרטי בישראל.

זילבר מצטטת מדבריה של ביניש: "...אנו נוטים לפרש את הוראת סעיף 1 לחוק יסוד: הממשלה (סעיף הקובע כי "הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה" - ק"ל) באופן המעגן ברמה החוקתית את קיומו של 'גרעין קשה' של סמכויות שלטוניות, אותן הממשלה כרשות המבצעת של המדינה חייבת לבצע בעצמה ואסור לה להעבירן או להאצילן לידי גורמים פרטיים". זילבר גם מסבירה בחוות דעתה, "בפסק דין בתי הסוהר האמור, נדונה השאלה האם סעיף 1 לחוק יסוד הממשלה הוא סעיף הצהרתי בלבד, או שהוא נושא אף משמעות אופרטיבית. המדינה טענה כי מדובר בסעיף הצהרתי בלבד, אולם בית המשפט דחה עמדה זו, במסגרת הציטוט שהובא...".

קריאה פשוטה של פסק הדין הזה מגלה שזילבר, תוך השמטה גסה של הציטוטים שלא נוחים לה, המציאה הלכה שלא היתה ולא נבראה.

ביניש אכן תהתה אם ישנו גרעין קשה של פעולות שאותן הממשלה לא יכולה להעביר לביצוע של אף אחד אחר. תהתה ומיד הבהירה במפורש שהיא לא נדרשת לפסוק הלכה בנושא, משום שאת העתירה נגד הפרטת בתי הסוהר היא קיבלה מטעמים אחרים לגמרי.

ביניש גם מסבירה שאם היא תקבע שאכן יש "גרעין קשה" של פעולות שלא ניתנות להעברה מהממשלה לגוף אחר, היא תידרש להכריע היכן בדיוק עובר הגבול. אילו סמכויות בדיוק מותר להאציל ואילו לא. היא אפילו מדגישה שיש מקרים שבהם "ניתן להניח כי אין מניעה חוקתית מפני הפרטת חלק מכריע מהשירותים שמספקת המדינה", ואז היא מניחה את השורה התחתונה החשובה שאותה בחרה זילבר להשמיט: "...עניין זה מצוי בעיקרו במתחם שיקול הדעת של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. מכל מקום, נוכח התוצאה אליה הגענו איננו נדרשים לקבוע מסמרות... וניתן להותיר סוגיה זו בצריך עיון".

מה השורה התחתונה?

שההלכה שציטטה זילבר לא היתה, לא נבראה ולא משל היתה.

שבניגוד לקביעה של זילבר בחוות הדעת שלה - שלפיה בג"צ דחה את עמדת המדינה, שקבעה שמותר להאציל סמכויות לגוף פרטי - בית המשפט אפילו לא היה קרוב לדחות את העמדה הזאת. ובעיקר, שקשה לייחס תום לב ל"טעות" הזאת של זילבר, שכן צריך להיות סנגור גדול מאוד שלה כדי להאמין שנסתרה מעיניה האמירה המאוד ברורה של ביניש שלפיה היא לא קובעת הלכה ולא פוסקת בעניין משום ש"איננו נדרשים לקבוע מסמרות... וניתן להותיר סוגיה זו בצריך עיון".

אגב, כמה שנים אחר כך חזר גם הנשיא הבא, אשר גרוניס, והבהיר שביניש לא קבעה שום הלכה בנושא הזה.

גרוניס, שדן בעתירה בעניין היקף יצוא הגז הטבעי מישראל, הזכיר את אמירתה ההיא של ביניש שצוטטה באופן חלקי על ידי זילבר, וציין כי ביניש העלתה את הנושא "בלא לטעת מסמרות".

בקיצור, זילבר לקחה קטע שבו מהרהרת ביניש בקול כיצד היה ראוי לפסוק, הכריזה עליה כעל הלכה מחייבת וגם קבעה שטענות המדינה בסוגיה הזאת נדחו בפסק הדין, קביעה שהיא פרי דמיון פרוע שבינו לבין האמור בפסק הדין אין ולא כלום, כל זה במטרה למנוע מהממשלה לקדם את מדיניות ההתיישבות שלה.

כדי להשלים את התמונה, נספר רק שבדיון שהתקיים במשרד המשפטים, למחרת הנפקת המסמך הזה של זילבר, היו מי שהעירו לה שחוות הדעת שלה נשענת על הלכה שאינה בנמצא. זילבר לא הגיבה.

דרורי נגד זילבר

אם היה מדובר באירוע חד־פעמי, אולי היה אפשר לפטור אותו בהסבר מתחכם כזה או אחר. כשזה קורה פעמיים, ובשתיהן מדובר בחוות דעת שיש מאחוריה עמדה פוליטית, זה כבר מתחיל להיות חשוד.

ברקע הפרשה השניה עומד חוזה שנחתם בין החברה לשיקום הרובע היהודי לבין עמותת אלע"ד, חוזה שמעניק לאלע"ד את הזכות להפעיל את הגן הארכיאולוגי שבעיר העתיקה בירושלים, גן המצוי בשטח שבין שער האשפות לכותל הדרומי של הר הבית. עמותת אלע"ד מפעילה כבר שנים רבות עבור רשות הטבע והגנים את הגן הלאומי עיר דוד, הממוקם בסמוך, ונמצאת באופן מתמיד על הכוונת של שורת ארגוני שמאל שמנהלים נגדה ונגד פעילותה בירושלים העתיקה מלחמת חורמה.

במרץ 2014 הגישה זילבר למנדלבליט, אז מזכיר הממשלה, חוות דעת משפטית שמסבירה מדוע אסור לממשלה לאשר לעמותת אלע"ד לקבל את הזכויות במתחם. "עמדתנו היא כי מתחם הכותל המערבי והגן הארכיאולוגי הסמוך לו חייב להיות מנוהל ומופעל על ידי גורם ממשלתי ולא על ידי עמותה פרטית", כתבה. זילבר גם הסבירה למזכיר הממשלה כי העברת המתחם לתפעול של עמותה פרטית עומד בסתירה לעקרון יסוד "שניתן לו ביטוי בין היתר בפסיקת בית המשפט העליון".

בהמשך המסמך זילבר גם מפנה את מנדלבליט להלכה שקבע לכאורה בית המשפט העליון בבג"צ אברמוביץ'.

מדובר בתיק שעסק בסיפור דומה, לכאורה, של העברת זכויות בשני מתחמים בעיר העתיקה מידיה של החברה לשיקום הרובע היהודי, אחד לישיבת "אש התורה" והשני לעמותת "נר לרחל ובניה". שופטי בג"צ, בראשותה של השופטת אילה פרוקצ'יה, דנו אז בעתירה שהגישו תושבים ברובע היהודי נגד העברת הזכויות לישיבה, דחו את העתירה ואישרו את העברת הזכויות.

זילבר, בניסיונה לשכנע את מנדלבליט לא להעביר את הזכויות בגן הארכיאולוגי לעמותת אלע"ד, כתבה בחוות הדעת שהגישה לו, שבבג"צ אברמוביץ' המדובר ישנה קביעה יסודית של השופטת פרוקצ'יה, "לפיה מתחמי קרקע בעלי ייחוד היסטורי, ארכיאולוגי, תרבותי, דתי או לאומי, צריכים להישאר בידיה של הרשות הציבורית".

העמדה הזאת הביאה את בית משפט השלום לבטל את ההסכם עם עמותת אלע"ד, ואז הגיע הדיון בערעור להרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בראשותו של הנשיא, דוד חשין. את מה שעולל לחוות הדעת של זילבר סגן הנשיא, משה דרורי, שניסח את פסק הדין, מומלץ בחום לקרוא.

זילבר יוצאת ממנו רע מאוד, כמי שהמציאה הלכה משפטית שאפילו בבית המשפט העליון לא שמעו עליה. גם כאן, כמו בסיפור הקודם, מסתבר, השמיע בית המשפט העליון כמה הרהורים. גם כאן, כמו בסיפור הקודם, ניסתה זילבר למכור את ההרהורים הבלתי מחייבים הללו כהלכה פסוקה.

"כאשר קראתי את טיעוני המדינה, ושמעתי ברוב קשב את הדברים של סגנית פרקליט המחוז, בשתי ישיבות, שבהם חזרה הטענה כי יש 'הלכת אברמוביץ'', עורר הדבר אצלי שאלה מיידית", כתב דרורי. "כמי שטורח להתעדכן בפסיקת בית המשפט העליון, לא היתה זכורה לי הלכה כזו". דרורי מסביר כיצד יש להתייחס להערות של בית המשפט שעליהן בנתה זילבר את עמדתה. "משנדחו טענות היועץ המשפטי לממשלה, וכך גם נקבע בסיום פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה... כל הנאמר לאחר מכן הינו בגדר 'אמרת אגב'... ערבוב אמרת אגב של בית משפט, כאשר בטעם הפסק נקבע ההפך, והזכרת אמרת האגב, כאילו היא ההלכה - כל אלה אינם מתקבלים על הדעת, בטיעון משפטי סדור".

דרורי גם ממשיך ומסביר למה אם כבר אפשר להסיק משהו מעמדת שופטי העליון, זה את ההפך הגמור ממה שכתבה זילבר: "בית המשפט העליון, בדעת הרוב, קבע בצורה ברורה וחד־משמעית, כי החברה לפיתוח הרובע רשאית, גם מבחינת הסמכות וגם מבחינת הסבירות, להחכיר קרקעות לישיבה ולעמותה...".

דרורי לא הרפה מזילבר ומחוות הדעת שלה.

"כאשר זאת תמונת המצב של בג"צ אברמוביץ'... ניצבת השאלה הבאה, כיצד אפשר לטעון - בשם המדינה - כי נקבעה 'הלכת אברמוביץ'', וכי הלכה זו, לשיטת המדינה, מחייבת את בית המשפט לא להכיר בהסכם שבין החברה לפיתוח הרובע לבין עמותת אלעד"?

שופטי המחוזי גם מזכירים לזילבר שהמדינה ערערה על פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה בבג"צ אברמוביץ' וביקשה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב, הליך ששמור למקרים שבהם אכן נפסקת הלכה חדשה בעלת משמעות רחבה, אלא שהשופט אליעזר ריבלין לא מצא שום הלכה חדשה. "אין מדובר כאן בהלכה חדשה בעלת השלכות רוחב שיצאה תחת ידו של בית משפט זה...", כתב המשנה לנשיאה ודחה את בקשת המדינה.

אז מאיפה בדיוק הבינה זילבר שבג"צ אברמוביץ' יצר הלכה, ושההלכה הזאת משרתת את עמדתה? לא ברור.

אבל השופט דרורי לא עצר כאן.

"ושמא שגיתי, ולא הבנתי - כפי שהבינו טוב ממני הפרקליטות המלומדות המייצגות את המדינה - את בג"צ אברמוביץ' ואולי גם שגגה נפלה עת המשנה לנשיאה תיאר את בג"צ אברמוביץ' כפי שתיאר, ראיתי לנכון לבדוק כיצד נהגו שופטים בשש השנים שחלפו מאז בג"צ אברמוביץ'; שמא, מי מהם ראה בבג"צ אברמוביץ' את אותה הלכה שניסו באי כוחה של המדינה לשכנעני כי זוהי ההלכה.

עיון בפסיקה המזכירה את בג"צ אברמוביץ', מגלה כי אף אחד מפסקי הדין שבהם מאוזכר פסק דין זה, אינו רומז אפילו לאותה הלכה, שבה דגלה המדינה, ואשר אותה הציגה בפנינו בתיק זה, כ'הלכת אברמוביץ''... אין כל בסיס לראות בפסק הדין אברמוביץ' 'הלכה' ולא כל שכן הלכה יסודית של המשפט המינהלי, שאסור לסטות ממנה, ורק המדינה היא זו שמגלה לנו את 'סדרי בראשית על כנם'".

***

בשנת 1993 עמד שר המשפטים דוד ליבאי על דוכן הכנסת, וכה אמר בעניינה של מנהלת המחלקה האזרחית דאז, פליאה אלבק, לפני שהדיח אותה מתפקידה: "כממונה על המשרד מוטל עלי לשקול מה פשר התקלות החוזרות ונשנות בהתנהגותה של הפרקליטה גברת אלבק. התרשמתי מהמקרה הנוכחי, ולאחר עיון בתיקה האישי גם ממקרים קודמים וכן מהופעתה בפני ומההסברים שנתנה לנו, כי הגברת אלבק אינה מבחינה בין מתן חוות דעת משפטית מקצועית ובין נקיטת עמדה משיקולים שבתפיסת עולם, ואולי אף בגלל דעה מוצקה או קדומה שלה בעניין מסוים - דעה שהיא שיקול זר לחלוטין. מה שמטריד והטריד אותי אינו השקפה פוליטית או רמתה המקצועית המעולה של גברת אלבק, אלא התופעות החוזרות ונשנות אצלה של כושר הבנה פגום, שיקול דעת לקוי בנושאים מסוימים. דעותיה הפרטיות מקלקלות את שורת ההיגיון ואת נימוקיה, שאמורים להיות משפטיים וענייניים. בנסיבות אלו נבצר ממני, מהסיבות שנתתי, לשאת באחריות להחלטות שתקבל או לחוות דעת מקצועיות שהיא אמורה לתת...".

מעניין מה עוד צריכה דינה זילבר לעשות כדי ששרת המשפטים, איילת שקד, תתייצב על דוכן הכנסת ותישא נאום דומה.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "המשותף לשני הנושאים המוזכרים הוא העמדה המשפטית, שלפיה סמכויות שלטוניות מהותיות ומובהקות צריכות להיות ממומשות בידי הממשלה ולא לזלוג לגורמים פרטיים שאינם מייצגים בהכרח את האינטרס הציבורי הממלכתי.

"במסגרת המסמך המוזכר, נבחנה הצעת המחליטים בעניינה של החטיבה להתיישבות. בו הובהר כי יש לפרש את 'חוק החטיבה' בזהירות המתחייבת, מאחר שהוא מייצר מנגנון רחב לאצילת סמכויות שלטוניות מהותיות בתחום ליבה - תחום ההתיישבות, לגורם שאיננו ממשלתי, וכי הדבר עלול לעלות כדי סתירה לחוק יסוד הממשלה. בעניין זה הובאו דברי הנשיאה (בדימ') ביניש בפסק הדין המוזכר ביחס לפרשנות הוראות חוק זה. פרשנות זו, אשר בשונה מהמוצג, לא נשללה בפסיקה מאוחרת. כמו כן, הודגש במסמך כי הבעייתיות האמורה מקבלת משנה תוקף נוכח היעדרם מהחוק של מנגנוני פיקוח ובקרה ממשלתיים על פעולות החטיבה. יצוין, כי ההכרעה בדבר אופן הסדרת פעילות החטיבה להתיישבות במסגרת הצעת המחליטים האמורה, צפויה להתקבל על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

“בדומה לכך, בעקבות החלטת החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים להעביר את אתר הגן הארכיאולוגי שבמתחם הכותל המערבי לתפעול עמותה פרטית, עמותת אלע״ד, ניתנה חוות דעת מטעמה של גב' זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ), המבהירה כי מתחם הכותל המערבי והגן הארכיאולוגי הסמוך לו חייב להיות מנוהל ומופעל על ידי גורם ממשלתי, ולא על ידי עמותה פרטית או גורם פרטי אחר. זאת, בהתחשב בעובדת היותו אתר בעל אופי לאומי וציבורי מובהק מהמעלה הראשונה, וכן בהתחשב ברגישות התרבותית, הדתית והמדינית המאפיינת את המתחם.

"חוות הדעת התייחסה לפגמים שונים שנפלו בהחלטת החברה לשיקום הרובע היהודי, לטעמים המשפטיים המובילים למסקנה שלפיה אתר זה צריך להיות מנוהל ומופעל על ידי גורם ממשלתי ולאמצעים שבהם ניתן לנקוט נוכח החלטת החברה לשיקום הרובע. חוות הדעת אושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה הקודם ונשלחה על דעתו.

"לאחר הוצאת חוות הדעת ונוכח כוונת החברה לשיקום הרובע לממש את החלטתה בדבר העברת השטח לתפעול עמותת אלע"ד, שהינה עמותה פרטית, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למתן צו מניעה שימנע את העברת השטח המתוכננת. בית משפט השלום קיבל את בקשת המדינה. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החליט לא לקבל את פרשנות המדינה ביחס לפסק הדין בעניין אברמוביץ' וביחס להיבטים אחרים שנכללו בטיעוני המדינה. המדינה סברה כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל כן הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ממנו מצטט הכתב) ועל קיום דיון בבקשת המדינה. הדיון בבקשת רשות הערעור טרם התקיים.

"יודגש, כי חוות הדעת שאושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה הקודם התייחסה להלכות שיצאו מלפני בית המשפט. גם אם בית המשפט המחוזי החליט לא לקבל את פרשנות המדינה ביחס להלכות אלו, וכאמור בעניין זה תלוי ועומד הליך בבית המשפט העליון, הטענה כי בחוות הדעת צוטטו הלכות שאינן קיימות היא מחוסרת כל בסיס ומטעה"

http://www.maariv.co.il/journalists/Article-557488

http://rotter.net/forum/scoops1/346946.shtml

תגוביות:

1.בית המשפט לא דן בסמכות אבל דן ולכן יש לו לכאורה סמכות. זו שיטה מאוד בעייתית שעובדת רק במחוזותינו.

2.הגברת זילבר ידועה כממשיכת דרכה של הגברת טליה ששון.

3.מדובר בפקידים ממונים שצריכים לבצע את סדר היום של הנבחרים. אם הם לא מבצעים, צריך לשלוח אותם הביתה. חוסר המשילות הזה הוא הרעה החולה.

4.השאלה הגדולה היא עד כמה יחניף מנדלבליט לכנופיית הפרקליטות!

5.מנדלבליט הוא חלק אינטגרלי מחבורה זו והוא מקווה להיבחר על ידה לביהמ''ש העליון בעתיד.

6.נראה שזילבר גם כתבה את התגובה של משרד המשפטים...איפה שקד? איפה הימין?

7.מזכיר לי את מסמך טליה ששון שוועדת אדמוד לוי שמטה את כל הבסיס המשפטי של אותו מסמך.

8.פורסם בזמנו שלשרת המשפטים אין שליטה על דובר המשרד והוא כפוף לפרקליטות בלבד. זה הגיע למצב מגוחך שבו דובר משרד המשפטים תקף את השרה שקד שנאלצה להגיב באמצעות העוזר שלה. דובר היא לא משרת אמון? שרה שהדובר לא כפוף לסמכותה צריכה לשנות את הדברים.

9.רק לי נראה שבעצם אין דין ואין דיין וכל משפטן נוהג כראות עיניו בלי קשר לחוק? ותודה לאהרון ברק.

10.׳התקלות׳ שלה חוזרות ונשנות פעם אחר פעם. איילת שקד, תתחילי לנקות אורוות במשרד המשפטים, עם המלצה חמה להתחיל בגב׳ זילבר!

11.לפטר אותה. עובדת מדינה שסרחה בתפקידה.

12.יש לנקוט צעדים נגד מי שקידמו אותה כל השנים ואולי אף לבדוק את מי שנתן לה את התואר. היא צריכה לפנות את כסאה בשל חוסר עמידה ברף המקצועי הנדרש.

13.חשבתם שהשמאל נשאר חייב לשופט דרורי? אז חשבתם. השופט דרורי, בעל הדעות הלאומיות, היה אמור להתמנות לבית השפט העליון ואז צצה פרשת "האברך הדורס" והמינוי בוטל. למי שלא זוכר: אברך ביקש לצאת מחניון וגילה שאין לו כסף מזומן לתשלום, לאחר דין ודברים עם שומרת החניון היא "מורידה" לו כאפה והוא מאבד את העשתונות ונוסע כאשר היא נצמדת למכסה מנוע שלו. המקרה מגיע לבית משפט והשופט דרורי מציע/מגיע לפשרה במקרה הזה (הפשרה מאפיינת את פסיקתו של דרורי) והמקרה נסגר. לאחר מספר חודשים, כאשר השופט דרורי היה אמור להתמנות לבג"צ פתאום התעורר המקרה ועורר סערה בטענה שכאילו שומרת החניון האתיופית הופלתה ו/או נפגעה כתוצאה מהפשרה ונרמז כאילו שקיבלה יחס לא ראוי בגלל מוצאה. המינוי של השופט דרורי בוטל.

עוד פרט קטן - מי שייצג וכנראה גם עורר את המקרה בפעם השניה, היה עורך דין מאירגון טבקה שאמור לקדם את העדה האתיופית. האירגון הוקם וממומן ע"י...קרן הרשעה לישראל חדשה.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שבת י''ג בתשרי תשע''ז    12:36   15.10.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. יחסו של בן גוריון לשלטון החוק ולמערכת המשפטית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   לימודי המשפטים בטורקיה ניכרו לאורך השנים במחשבתו ובתפיסת העולם של בן-גוריון.

הוא האמין במרכזיות שלטון החוק כתנאי לקיום חברה צודקת ומתפקדת.

את מגילת העצמאות ראה כמסמך בעל תוקף משפטי, עירב בכתיבתה משפטנים מומחים ועיצב את נוסחה הסופי בתבנית זו.

אחרי הקמת המדינה התנגד לחקיקת חוקה כתובה, בעיקר משום שגרס, ששיטת המשפט הבריטית מתאימה יותר לאומה, למדינה ולמערכת משפט בהתהוות ובהתעצבות...

הוא העדיף את שיטת המשפט הבריטית משום שהסתייג מהמודל האמריקני של הפיקוח המשפטי על השלטון.

לטעמו, שיטת "האיזונים והבלמים" האמריקנית היתה מושתתת לעתים קרובות על ערכים קיצוניים, המאיימים על יכולתן של מערכות שלטוניות ופוליטיות לתפקד כהלכה.

הוא לא חשב שמערכת המשפט יכולה או צריכה להחליף את המערכת הפוליטית בעיצוב החברה, אך תמך בעקרון עצמאות מערכת המשפט.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%91%D7%9F-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שלישי ו' בכסלו תשע''ז    08:30   06.12.16   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. אהרן ברק: בית המשפט העליון הוא משפחה. אי־אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה / מידה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 06.12.16 בשעה 08:55 בברכה, ליה
 
אהרן ברק שוב מאיים על נבחרי ציבור, וקורא לשופטים להתפטר

בנאום תוקפני בשבוע שעבר חצה נשיא העליון לשעבר אהרן ברק את כל הגבולות וקרא לשופטים להתפטר אם שיטת בחירת השופטים תשונה: "בית המשפט העליון הוא משפחה, אי־אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה"

בסוף השבוע שעבר השמיע נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק נאום מעורר מחלוקת בכנס השנתי של ה'עמותה למשפט ציבורי'. כפי שדווח באתר 'News1', ברק אמר בין היתר כך:

צריך להבין שבית המשפט העליון הוא משפחה אחת, גם אם יש דעות שונות. טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהרנטי, שהיחסים בו יהיו כמו במשפחה, עם כל חילוקי הדעות. אי־אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה.

ברק הוסיף ופנה לשרת המשפטים איילת שקד שנכחה במקום, והצהיר כי כשופט הוא היה נאבק ללא מעצורים נגד ההצעה לבטל את הווטו של שופטי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים:

אם היית עושה לי את האיום הזה, הייתי מתפטר והייתי אומר לכל שופטי בית המשפט העליון להתפטר. אם יהיו איומים, כולנו יוצאים לגמלאות, ואציע את זה לכל חברי.

קשה להגזים בחומרת הדברים. מי שעמד שנים רבות בראש מערכת המשפט בישראל, מכריז מלחמה נגד נבחרי הציבור ומאיים בהשבתת המערכת. כל זאת בגלל שינוי טכני לכאורה בוועדה, שאיננו פוגע ברוב המוצק והאוטומטי שממילא יש לשופטים בדרך כלל בוועדה.

התבטאויות מסוג זה מתאימות לאבי משפחת סופרנו, לא לאבי "הציבור הנאור".

"חבריו השופטים" של ברק שאליהם הוא פונה, בהחלט פועלים ברוח זו. רק לפני כחודשיים כינתה נשיאת העליון מרים נאור את הצעת החוק המדוברת "אקדח טעון" המונח על השולחן במטרה לאיים על השופטים. בעבר התגייסה מערכת המשפט לחרם על לשכת עורכי הדין שהנהיגה משוב לשופטים. כשנזכרים גם באמירותיו של השופט המנוח מישאל חשין, כי "יגדע את ידו" של מי שינסה לשנות את מבנה מערכת המשפט, קשה שלא להגיע למסקנה כי בכל הנוגע לביקורת, שקיפות, מתינות וסובלנות – שופטי ישראל מתקשים ליישם את שהם דורשים מאחרים.

האקדח מהמערכה הראשונה

אף שהשופט ברק פרש משיפוט בשנת 2005, משנתו ורוחו ובעיקר הכוח המופרז שהצליח להנחיל לבית המשפט העליון עודם איתנו, וקשה לראות כיצד ישתנו בקרוב.

כוחו של ברק לא התבטא רק בנטילת סמכויות נוספות לעצמו ולחבריו בבית המשפט העליון, אלא בעמידתו המתמדת על המשמר בכל פעם שמי "מנתיני הממלכה" ניסה "להתמרד" כנגד "המהפכה השיפוטית". כמי שכישוריו הפוליטיים לא נפלו מכישוריו המשפטיים, ברק השכיל להבין שהמסד התיאורטי שהניח לביצור כוחו האדיר של בית המשפט העליון לא יחזיק מעמד כאשר הקבוצה היריבה תעלה גם היא לשחק למגרש, ושתי הגישות – אקטיביזם שיפוטי מול שמרנות וריסון – יתמודדו זו מול זו כשווים מול שווים.

כך נעמד ברק על רגליו האחוריות כאשר עלתה מועמדותה של המשפטנית פרופ' רות גביזון לכהונה בעליון, ופסל אותה משום ש"יש לה אג'נדה". במקביל הוא דאג למנות את בני טיפוחיו וממשיכי דרכו, שופט אחר שופט. בתחילת שנות האלפיים, כשעלתה "סכנה" מסוג אחר בדמות הקמת בית משפט לחוקה, ירד ברק מהאולימפוס וכיתת בעצמו את רגליו בכנסת כאחרון הלוביסטים כדי לשכנע חברי כנסת להתנגד להצעה שהייתה מפצלת את כוחו של בית המשפט העליון. מאמציו צלחו וההצעה נגנזה.

גם כאשר שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, משפטן בעל שיעור קומה עולמי כשלעצמו, פעל לקידום רפורמות מסוימות במערכת המשפט, היה זה הנשיא בדימוס ברק שהתייצב בראש מחנה המתנגדים. גם אז, בראיון ל'הארץ', עשה ברק שימוש ברטוריקה קיצונית עם דימויי אקדוחנים מהמערב הפרוע:

הרי כבר עכשיו בא שר המשפטים ואומר לבית המשפט כך: קח את האקדח, שים אותו ליד הרקה שלך. אם אתה מחליט כמוני, כמו שאני רוצה, האקדח לא יירה. אבל אם תחליט לא כמו שאני רוצה, האקדח יורה והסמכות שלך נופלת.
אלה רק חלק מהדרכים שבהן פעל בית המשפט העליון לביצור כוחו. במבחן התוצאה, השיטה עובדת. גם לאחר פרישתו של ברק, בית המשפט העליון הופך להיות אקטיביסטי יותר ויותר. עם פרישתם של הנשיאים גרוניס ונאור (הנחשבים בכל זאת לשמרנים במידת מה) מגמה זו צפויה להימשך, ושינוי לא נראה באופק.

שולטים על המגרש

ברק מבין היטב מה שרבים בחוגי המחנה הלאומי אינם מבינים או מסרבים להפנים. כל זמן שיחס הכוחות בין שופטים שמרנים לשופטים פרוגרסיבים הוא מוחץ לטובת האחרונים, גם אם פה ושם יתמנה שופט שמרן, התמונה הכללית לא תשתנה. בדיוק כמו שקבוצת כדורגל עם 11 שחקנים תמיד תנצח קבוצה עם 3 שחקנים. סוד שימור הכוח המופרז של בית המשפט העליון טמון באופן בחירת השופטים, אותה ועדה מסדרת שבה השופטים מחזיקים בגוש של 3 אצבעות מתוך 9. ברק מבין כי כל שינוי שייעשה בהתנהלות הועדה עשוי לטרוף את הקלפים ולהביא למינויים חדשים ולקץ ההגמוניה.

לא בכדי כינה המשפטן האמריקני הבכיר ריצ'רד פוזנר את ברק "רודן נאור", ותיאר אותו כשודד ים משפטי שניצל בתחכום ואקום פוליטי ומשפטי כדי לבצר את סמכותו.

ברק וחבריו אינם מעוניינים במצטרפים חדשים למשפחה, כאלה שאינם חושבים כמותם, שמעמידים בספק את עצם המהפכה השיפוטית, ושדוגלים בשמרנות ובריסון משפטי. ברק וחבריו רוצים להמשיך לשחק במגרש ריק, בלי קבוצה יריבה בכלל.

לא מעניינת אותם גם העובדה שברוב המדינות המערביות שיטת מינוי השופטים מעניקה דומיננטיות לרשות המחוקקת, כפי שהראה ד"ר אביעד בקשי. לא מעניין אותם לתת לציבור הרחב לקבוע לעצמו את שופטיו ואת היקף התערבותם בחוקיו. הם לא באו לשחק הוגן, הם באו לנצח.

http://mida.org.il/2016/12/05/%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%9f-%d7%91%d7%a8%d7%a7-%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%91%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%90/

תגוביות:

1.הוא כל כך אטום שהוא לא מבין שהגדיר את בית המשפט העליון בתור משפחת פשע. בדיוק כמו כל מאפיה. הלוואי ואוכלי החינם האלה יתפטרו בלי פיצויים ובלי פנסיה.

הצמד חמד אולמרט ופרידמן היה בדרך לטפל בכל מערכת המשפט ואז הפרקליטות עשתה לאולמרט סיכול ממוקד.

זה לא שאולמרט צדיק והוא הרוויח ביושר את ישיבתו בכלא, אבל היציאה של הפרקליטות למלחמה נגדו, היתה בבחינת מלחמת הכנה על הבית שהם עצמם גזלו אותו במירמה.

2.השמאל בישראל איבד את כוחו בכנסת אך לא השלים עם החלטה דמוקרטית זו של הבוחר הישראלי ובשיטות אפלות השתלט על בית המשפט העליון ועל כל מערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו בלבד לשם ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו, עוקפת הממשלה והעם.

את תהליך הפיכת בג"צ והמערכת המשפטית כולה על כל זרועותיה השונות למרכז פעילות של השמאל החל אהרון ברק לבצע משהתמנה לשופט בבית המשפט העליון.

אהרון ברק הוא אדם ערמומי וחסר עכבות, שפרופסורים ומומחים למשפט בעלי שם עולמי עמדו על שיפלותו ועל חוסר המוסריות וחוסר כיבוד החוק שלו.

פרופ' פוזנר דייק וכינה אותו דיקטטור ואדם שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר והישווה בינו לבין נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניח אותו על ראשו. הוא מצא בו היבריס וחוצפה חסרת גבולות המעידה על זלזולו בעם בישראל ובתוצאות הבחירות והזהיר את מערכת המשפט האמריקנית מללמוד ממעשים נוראים אלה.

אהרון ברק הוא ניצול שואה ובשל חוויה משפילה ומזעזעת זו יכול להיות שראיית עולמו עוצבה באופן מעוות ובלתי הפיך ואם זה המקרה הרי שזו נכות נפשית.

ההלכה היהודית אוסרת למנות מי שהוא נכה פיזית או נפשית לעמוד בראש מערכת ציבורית כלשהי, שכן נכות נפשית או פיזית משבשות את התנהלות האדם והוא עלול לפגוע בהחלטותיו ומעשיו בטובת הכלל.

אהרון ברק הוא דוגמא מצויינת לכך שההלכה פועלת נכון, שכן הוא אחראי על הרס הפרדת הרשויות במדינת ישראל על ידי הפיכתה של מערכת המשפט לממשלת על באמצעות המהפיכה החוקתית השיקרית שביצע ללא רשות או סמכות מהכנסת.

אהרון ברק הרס את מערכת המשפט והפך אותה למרכז פעילותו הפוליטית של השמאל.

מצד אחד של המתרס עומדים אירגוני השמאל הממומנים במימון זר, פראי ופושע ללא שום פיקוח ממשלתי או אחר יחד עם מפלגות השמאל שעותרות ללא הרף בנושאים פוליטיים ומצידו השני של המתרס עומדת מערכת משפט פוליטית של השמאל ופוסקת פסקי דין לטובתם של אותם גורמים עלומים אלה שמטרתם חיסול המדינה היהודית וזכותה הגוברת על כל זכות אחרת - להתקיים!

סימוכין:

פרופ' פוזנר הסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

פרופ' פוזנר : "אהרן ברק שודד-ים משפטי והחוק בשבילו הוא רק טיוטה. אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית. הוא האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר. בביקורתו כותב פוזנר: לישראל אין חוקה, רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר מחדש ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים.

תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק כלשהו ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס, שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד. ברק אינו מנסה להגן על גישתו השיפוטית כי אם לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת המשפט בישראל הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת בעצם את הדמוקרטיה.

בית המשפט בישראל הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, בית המשפט, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא חופשי לשכתבה.

ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' בעיניו ובעיני בית המשפט היא גם מטבעה בלתי חוקית. כך הוא קבע שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לביקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו. ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל.

ברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה".

http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062

לעיון האשכול:

http://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#15




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום שני כ''ב באדר תשע''ז    00:36   20.03.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. כתב אישום: בג''צ נגד הדמוקרטיה הישראלית / יורם שפטל וד''ר אלדד קולנשר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   ערכתי לאחרונה בתאריך 20.03.17 בשעה 00:52 בברכה, ליה
 
מדינת ישראל היא לכאורה דמוקרטית לעילא ולעילא; יש בה בחירות חופשיות, חופש ביטוי, חופש התארגנות ועוד. למרות זאת, כפי שנראה, בישראל נוהג משטר ייחודי שאין דומה לו בשום מקום בעולם, קרי, דיקטטורה של בג"ץ.

נעמוד על ההבדלים הבסיסיים שבין המאפיינים של דמוקרטיה לאלה של דיקטטורה ונראה כי מאפייני התנהלות בג"ץ תואמים את מאפייני הדיקטטורה ועומדים בסתירה מוחלטת לעקרונות המשפט ולתפישת הדמוקרטיה הפרלמנטרית על פי מדעי המדינה.

נתאר את שליטת בג"ץ ונעמוד על הכלים שבג"ץ פיתח כדי ליטול לעצמו סמכויות לא לו ולאכוף את ה"אקטיביזם השיפוטי" וליתר דיוק "האימפריאליזם השיפוטי" מבית מדרשו.

נציין את השלכותיה החמורות של דיקטטורת בג"ץ בתחום המשטר הדמוקרטי, יכולת המשילות, הזהות היהודית-ציונית, הביטחון הלאומי, ההתיישבות, המתחים החברתיים וזכויות האדם.

בנוסף על הביקורת, נתווה דרכים להחזרת ישראל לדמוקרטיה פרלמנטרית, כפי שהייתה עד תחילת שנות ה-80 בהנהגתם של נשיאי בית המשפט העליון אגרנט, זוסמן, לנדוי ויצחק כהן.

לבסוף, נתייחס ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות כמרכיבים בסיסיים בדיקטטורה המשפטית ונציע דרכים כיצד להפוך את הפרקליטות מגוף הקובע מדיניות לגוף המייעץ על פי שיקולים מקצועיים טהורים.

שער ראשון:

דיקטטורה משפטית כהיפוכה של דמוקרטיה

בשער זה נדון בעקרונות היסוד של משטר דמוקרטי אל מול מאפייני הדיקטטורה. נדגיש במיוחד את הפרדת הרשויות ואת האיזונים והבלמים שחייבים להתקיים על מנת למנוע עריצות. לאחר הדיון התיאורטי נתאר תהליך הדרגתי של כרסום האיזון בין רשויות השלטון. נפרט את שלושת העקרונות שפותחו על ידי אבירי האקטיביזם השיפוטי כדי לאפשר לבג"ץ לדון בכל עניין שמועלה על ידי כל אחד, לרבות ובמיוחד בנושאים פוליטיים מובהקים, ולהחליט כראות עיניו על פי שיקולים סובייקטיביים. בהמשך נתאר כיצד בג"ץ משתמש בכלים נוספים על מנת להפוך ל"בית מחוקקים עליון."

-1-

רקע: המאפיינים המרכזיים של דמוקרטיה ושל דיקטטורה

"מֵעוָֹלָם לֹא נִבְחַרְִתִּי אַךְ מֵֹרֹבֹ כַֹּחַ שִׁכּוֹ"

מאפייני הדמוקרטיה: העיקרון הבסיסי הוא שהריבון מייצג את הציבור, נבחר ישירות על ידי הציבור, וכהונתו מוגבלת לתקופה שבה אמון הציבור נתון לו ;בדמוקרטיה פרלמנטרית הרשות המחוקקת היא הריבון (בישראל, הכנסת).

עיקרון בסיסי נוסף – הפרדת רשויות – הוגדר בתחילת המאה ה-18 על ידי מונטסקיה, פילוסוף צרפתי שרצה למנוע את עריצות המשטר כלפי האזרחים. כוונתו הייתה לחלק את עוגת השלטון בין שלוש רשויות נפרדות ותלויות זו בזו: המחוקקת, המבצעת (הממשלה) והשופטת, כשלכל רשות סמכויות ייחודיות המוגדרות על פי חוק ותוחמות את מעורבותה ברשויות האחרות. בדרך זו הרשויות אמורות לנטרל ולרסן זו את רצונה ושאיפותיה של זו, כך שיושג מאזן כוחות בין גופי שלטון.

מנסחי החוקה האמריקנית בסוף המאה ה-18 הדגישו במיוחד את חשיבות הפרדת הרשויות וכתבו: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע". לדברי מונטסקיה, "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק". ברוח עיקרון זה נטבע המשפט "הכוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט."

על פי מונטסקיה, הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה ו"החלשה ביותר, לאין ערוך", בין הרשויות, שכן אין היא שואבת את סמכותה מהציבור, כלומר אינה נבחרת על ידו.

נחיתותה אמורה לבוא לידי ביטוי בעיקר בכל הנוגע לריסון הביקורת שלה על שתי הרשויות האחרות שנבחרות על ידי הציבור (בישראל, הממשלה חייבת לקבל את אמון הכנסת), ובפרט על הרשות המחוקקת.

לשם כך פותחו בעולם דוקטרינות שיפוטיות שמגדירות את הריסון הזה, לרבות נושאים שבהם אין הרשות השופטת אמורה לעסוק כלל, ובפרט נושאים מדיניים וביטחוניים.

מאפיינים נוספים של דמוקרטיה הם: לכל אדם מותר לעשות כל מה שלא נאסר בחוק, ולכל גוף שלטוני מותר לעשות אך ורק מה שהחוק מתיר במפורש; לרשות השופטת מוקנית עצמאות מוחלטת, בהיותה כפופה לחוק בלבד; לה בלבד יש סמכות למנוע את החופש מאדם, או לפגוע בו כלכלית, והדבר מחייב אותה לרגישות יתר ולמניעת איפה ואיפה; הרשות המחוקקת אמורה לעסוק בחקיקה ובפיקוח על פעולות הממשלה, הרשות המבצעת מתווה עקרונות וסדרי עדיפויות לפעילות השלטון בתחומי המדיניות, הביטחון, הכלכלה והחברה – ומבצעת אותן; הרשות השופטת אמורה לפסוק בסכסוכים; הפיקוח על המעשה הפוליטי נתון בידי אזרחי המדינה באמצעות גופים פוליטיים ותקשורתיים ופתק הבוחר.

מאפייני הדיקטטורה: הריבון אינו מייצג את הציבור ואינו נבחר על ידו, אלא הוא בבחינת רודן שנטל על עצמו סמכויות מוחלטות בכוח או בערמה; הרודן אינו כפוף לחוק ובוודאי לא לביקורת ציבורית או לסמכות שלטונית אחרת; הרודן פוסק בכל עניין משמעותי, וזאת על פי ערכיו האישיים ולעתים קרובות בניגוד לערכים הרווחים בקרב הציבור; הרודן משכפל את עצמו, כלומר מעביר את סמכויותיו ליורשיו, הנקבעים על ידו; משטר דיקטטורי נוטה להפוך עם הזמן למושחת, עריץ וכוחני; על מנת להבטיח את כוחו המשטר הדיקטטורי מושתת על אליטה מצומצמת והומוגנית, המופלית לטובה מבחינה חוקית, משפטית וכלכלית. 

-2-

בית המשפט העליון כדיקטטור

"מַחְלִיִטִים בְּעַצְָמָם מָה מָֻתָּר, ָמָה אָסוּר; מִשְתַּמְִּשִׁים בְּטְִשְׁטוּש לִיבֵּרִָלִי"

הרשות השופטת מונחית על ידי בית המשפט העליון שפסיקותיו מחייבות על פי חוק את בתי המשפט הנמוכים ממנו.

בית המשפט העליון מהווה ערכאת ערעור על החלטות של מערכת המשפט וכן בית דין גבוה לצדק (בג"ץ) הדן כערכאה ראשונה ואחרונה בעתירות נגד רשויות המדינה השונות, לרבות גופים סטטוטוריים (גופים ציבוריים הפועלים על פי חוק).

החל מתחילת שנות ה-80, בהובלת שופט בית המשפט העליון אהרון ברק עוד בטרם מונה לנשיאו, כמו גם תחת נשיאותם של מאיר שמגר 1983-1995 שהצטרף לדרכו של ברק, אהרון ברק 2006-1995, ודורית ביניש שהמשיכה את דרכו 2006-2012 שונה צביונו של בית המשפט העליון ללא הכר.

תחת דגל "האקטיביזם השיפוטי" שפותח על ידי השופט ברק, נדרס ברגל גסה עקרון היסוד הדמוקרטי של הפרדת רשויות, ונרמסה התפיסה שהכנסת כנציגה נבחרת של הציבור היא המכריעה בסוגיות ציבוריות מהותיות.

בג"ץ מכריע בסוגיות שבכל מדינה דמוקרטית נתונות לסמכותן הבלעדית של הרשות המחוקקת והמבצעת; זאת אף שבניגוד לבג"ץ רשויות אלה נבחרו על ידי הציבור ויש להן אחריות ישירה כלפי הציבור שיכול בבוא העת להחליף את נבחריו. בג"ץ, לעומת זאת, אינו נושא באחריות ציבורית לפסיקותיו וחבריו הם בעלי הכשרה לשפוט, לא לשלוט.

באצטלה משפטית המכסה על מניעים פוליטיים, נטל לעצמו בית המשפט העליון, באופן שכונה "פיראטיות משפטית", סמכויות שאינן מוקנות לו בחוק ואינן מקובלות בשום מדינה מתוקנת.

הוא משתמש בסמכויות נרחבות אלה באופן מתנשא ויומרני כדי לכפות על כלל הציבור את עמדותיו הפוליטיות של "הציבור הנאור" – מילת קוד לקבוצה הומוגנית קטנה, השולטת ללא מיצרים בכלכלה ובתקשורת, רואה עצמה כאליטה ונוטה לעמדות פוסט-ציוניות. זאת ועוד, בית המשפט העליון מכתיב במידה רבה את בחירת חבריו כך שיישמר אופיו הכיתתי.

כך למשל נפסלה מועמדותה של פרופסור רות גביזון, כלת פרס ישראל בתחום המשפטים (תשע"א) ומראשי האגודה לזכויות האזרח, על ידי נשיא בית המשפט העליון הקודם אהרון ברק בגין אי-התאמה כיתתית.

התנהלותו של בג"ץ עונה אפוא לכל המאפיינים של דיקטטורה.

באמצעות "הדיקטטורה של בג"ץ" מרכז בית המשפט העליון כוח מוחלט ושולט בשתי רשויות השלטון האחרות והנבחרות ללא שום פיקוח ציבורי. 

-3-

עקרונות היסוד המקיימים את הדיקטטורה של בג"ץ

"ִאִישׁ מְמֻשְָׁק חִֵּסור, מַמְִצִיא חִֻקִּים"

כדי לאפשר שלטון מוחלט בכל שטחי החיים, הומצאו שלשה "עקרונות "מופרכים הסותרים את יסודות המשפט ואינם מקובלים בשום שיטת משפט דמוקרטית:

א. ביטול עקרון השפיטות: המצאת עיקרון חדש – "הכול שפיט" – העומד בניגוד לדוקטרינת השפיטות, אשר דוגלת בריסון ההתערבות השיפוטית ומקובלת בכל בית משפט הפועל במשטר דמוקרטי בעולם.

עיקרון זה שולל ביקורת שיפוטית על החלטות בנושאים פוליטיים מובהקים השמורים לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת. ה"אימפריאליזם השיפוטי" בא לידי ביטוי בצורתו הקיצונית ביותר בדברי השופט ברק בבג"ץ 910/86 (זוג הספרות הימני במספר מציין את השנה): "כל פעולה נתפסת בעולם המשפט. על-כן, אינה מקובלת עלי גישתו של השופט זילברג בבג”ץ 222/68 ... המכירה בקיומן של פעולות שאינן ניתנות 'להיכלא' במסגרת משפטית. כל פעולה ניתנת 'להיכלא' במסגרת המשפט". וכן, "המשפט משתרע על כל הפעולות. לעתים הוא אוסר, לעתים הוא מתיר, תוך שהוא יוצר לעתים הנחה של היתר ('הכול מותר לפרט, אלא אם כן נאסר'), או של איסור ('הכול אסור לשלטון אלא אם כן הותר')".

ולבסוף, "לא ייתכן כלל מצב שבו אין נורמה משפטית חלה על פעולה; לעניין זה אין נפקא מינה מהי אותה פעולה ... כל פעולה, ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא, נתפשת בעולם המשפט... הפוליטיות של הפעולה לא שוללת את המשפטיות שלה". כך מבטיח בית המשפט העליון יכולת לדון ולהכריע בכל פעולה של הרשות המבצעת והמחוקקת.

ב. ביטול עקרון "זכות העמידה:" המצאת עיקרון חדש – "זכות העמידה לכול.

"בית המשפט לא נועד לקיים דיונים בנושאים תיאורטיים ובהשקפות עולם, אלא לפתור סכסוכים; כאשר צד א' מקפח זכות חוקית של צד ב' וגורם לו נזק, יש לצד ב' זכות עמידה, ואז ורק אז בית המשפט יכול להתערב.

עד תחילת שנות ה-80, בג"ץ היה כה מרוסן עד שנמנע מלהתערב גם אם נגרם נזק, כשהיה מדובר בנושא ציבורי שיש בו נפגעים רבים. לעומת זאת, על פי ה"אימפריאליזם השיפוטי", בג"ץ נגיש לכל אחד, גם אם לא נגרם לעותר נזק כלשהו, בניגוד לעקרון זכות העמידה המקובל בעולם. בבג"ץ 243/82 נאמר: "כאשר העניין המועלה בעתירה הנו ציבורי... כי אז נסוג בפניה עקרון זכות העמידה".

כך מבטיח בית המשפט העליון שכל הנושאים שבהם הוא מעוניין להכריע יגיעו אליו; זאת גם כשאין מדובר בסכסוך, היינו כאשר העותר אינו יכול להצביע על נזק ממשי, כמובנו המשפטי, שנגרם לו בגלל הפעולה השלטונית (של הרשות המבצעת או המחוקקת) שנגדה הוא עותר לבג"ץ.

בפרט אִיפשר בכך בג"ץ לארגונים פוליטיים הפועלים בשם "זכויות האדם" לעתור נגד הממשלה ללא שום מגבלות, ולמעשה בג"ץ "מזמין" עתירות כאלה. לדעת פרופסור גביזון 5, "צריך לקיים דיון מחודש בדוקטרינות של זכות עמידה ואי-שפיטות, להבהיר את תפקידיהן החיוניים, ולקבוע מבחנים שיגבילו את הגישה להליך שיפוטי בעניינים ציבוריים שאין בהם 'סכסוך משפטי.'

החלפת עקרון "החוקיות" בעקרונות "הסבירות" ו"המידתיות:" הסייג היסודי ביותר המרסן את הרשות השופטת במדינה דמוקרטית הוא עקרון "החוקיות". בית המשפט כפוף לחוק ופסיקותיו מקבלות את תוקפן המוסרי מהעובדה שהן משקפות את כוונת המחוקק.

עיקרון זה נכון במיוחד עבור נושאים פוליטיים וערכיים, ובמידה רבה עקרון השפיטות נגזר ממנו. מטרת עקרון החוקיות הוא ליצור שוויון בפני החוק, למנוע משוא פנים ולרסן עד כמה שניתן את הנטייה האנושית של השופט לערב שיקולים וערכים אישיים בהחלטות שיפוטיות.

על פי עקרון החוקיות, בעולם וגם במקומותינו, עד סוף שנות השבעים – מועד כניסתו של ברק לבית המשפט העליון – היו מקובלים ארבעה תנאים מחמירים מאוד, שרק בהינתן אחד מהם רשאי בית המשפט להתערב בענייני הרשות המבצעת ואלה הם: חוסר חוקיות הפעולה; חריגה מסמכות; מטרה זרה או שיקולים זרים, כגון הפליה; התנהלות בניגוד ל"כללי הצדק הטבעי", היינו, אין לשלול מאדם זכות מבלי לנמק זאת בפני הניזוק ולאפשר לו זכות טיעון.

רות גביזון, מרדכי קרמניצר, יואב דותן – "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית"

עם החלפת עקרון החוקיות בעקרונות "הסבירות" ו"המידתיות", בוטלו למעשה ארבע מגבלות חמורות אלה להתערבות בג"ץ ונפרץ הסכר האחרון. בג"ץ נטל לעצמו סמכות, שאינה מוקנית לו בחוק ואינה מקובלת בשום שיטת משפט דמוקרטית, להכריע בכל עניין כרצונו, באופן סופי ומחייב. בכלל זה אִפשר לעצמו בג"ץ לפסוק בעתירות נגד הרשויות האחרות על פי שיקול דעתו וללא כל סייגים חוקיים.

עתירות כאלה החלו להגיע בכמויות לאחר שנפרצו הסכרים של שני העקרונות הקודמים, שכן כל בעיה וכל עותר יכולים להגיע לבג"ץ.

למרות העיקרון המשפטי שכל מה שאינו בלתי חוקי הוא חוקי, נטל בג"ץ לעצמו סמכות לפסוק על פי מה שבעיניו נתפס "סביר" בראיית "האדם הסביר", לרבות ובמיוחד "עובד ציבור סביר".

בפסק דין של השופט ברק בג"ץ 389/80 נאמר:"השאלה היא אם כן אם עובד ציבור סביר... היה עשוי לקבל בנסיבות העניין אותה החלטה". ויודגש, המחליט מה היה עובד ציבור סביר מחליט הוא בג"ץ!

בפרפראזה על דברי לואי הארבעה עשר, החליט השופט ברק "האדם הסביר הוא אני".

גם כאשר כל השיקולים הרלוונטיים נלקחו בחשבון ולא נלקחו בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים, עדיין בג"ץ מרשה לעצמו לפסול החלטה של רשות שלטונית בטענה שהמשקל היחסי שניתן לשיקולים השונים אינו נכון לדעתו, או שההחלטה אינה "מידתית".

כדברי השופט ברק בבג"ץ פנחסי 4267/93: "עצם העובדה שהרשות השלטונית לקחה בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים ושיקולים אלה בלבד, אין בכך כדי להבטיח את סבירות ההחלטה. החלטה המתחשבת בכל השיקולים הרלוונטיים תהא בלתי סבירה אם היא לא נתנה משקל ראוי לשיקולים השונים". דוגמאות מאפיינות לגישה זו של "איזון אינטרסים" יובאו בהמשך.

החלפת עקרון החוקיות בעקרונות "הסבירות" ו"המידתיות" ולעיתים אף "הנאורות" מאפשרת לבג"ץ לפסוק על פי שיקול דעתו הבלעדי והבלתי מוגבל בכל עניין ועניין הנראה לו.

בפועל, עקרונות אלה מאפשרים לבג"ץ לשלול כל החלטה שלטונית, גם כשאין בה שום דופי חוקי, רק משום שאינה נראית לבית המשפט העליון. כדברי פרופסור גביזון, "גישת איזון האינטרסים נותנת כוח לבג"ץ בכך שהיא מעבירה החלטות מן הרשות המוסמכת אליו".

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מנחם אֵלון, תקף אף הוא את עקרון הסבירות במישור העקרוני. לדבריו ,בבג"ץ ז'רז'בסקי 1635/90, "ההרחבה המופלגת ביישום עקרון הסבירות מביאה את חבריי לקביעתו, כי לעניין כל נושא באשר הוא קיימות אמות מידה משפטיות לבחינת סבירותו, וממילא הוא שפיט. לדעתי, אין הדבר כך... אין בידי בית המשפט קני מידה משפטיים לבדיקת סבירותן של פעולות מדיניות וצבאיות... דברים אלה יפים הם, מכוח קל וחומר, לעניין בדיקת סבירותן של הסכמים פוליטיים".

יתרה מכך, השופט אֵלון הוסיף הסתייגות מהותית וכתב כי "עקרון הסבירות... אין מקומו בגלריה הערכית של מערכת המשפט, ואין מקומו בתפיסות תרבות ומוסר; עיקרון זה אינו נמנה עם משפחת הצדק, היושר, החירות והשלום, ואף אינו קרוב רחוק של עקרונות יסוד של המערכת המשפטית".

באמצעות עקרון "הסבירות" יצר השופט ברק מבנה משפטי שמאפשר לבג"ץ לדון בכל עניין שמועלה על ידי כל אחד ולהחליט כראות עיניו על פי עקרון הסבירות.

חמישה עשר שופטי בג"ץ שנבחרים על ידי תשעה חברי הוועדה לבחירת שופטים, שמתוכם שלושה הם שופטי בג"ץ, הגיעו בדרך זו לשלטון מוחלט, ללא מיצרים, בכל סוגיה שלטונית-ציבורית שנראית להם, תוך ביטול דעתם של מיליוני אזרחי המדינה, המיוצגים על ידי הכנסת הנבחרת והממשלה שזכתה לאמון הכנסת. ואולם, אפילו בכך לא היה די והשופט ברק נקט צעדים נוספים לביצור שלטונו ההגמוני המוחלט של בג"ץ.

-4-כלים ההופכים את בג"ץ ל"בית מחוקקים עליון"

"ָכָּל שִׁיָטָה לֶגִיטִיִמִית, ָכָּל דֶּרֶך כְּשֵָׁר"

א. פרשנות תכליתית של החוקים, שלא על פי לשון החוק ואף בהתעלם ממנה.

אין חולק כי מערכת המשפט חייבת להיות עצמאית ואסור שתקבל הנחיות מגורם כלשהו מלבד חוקי המדינה. ואכן, לפי חוק יסוד השפיטה, "לא תחול על שופט מרות מלבד מרות החוק".

אולם כידוע, עריצים אינם מוכנים לשום מגבלה על כוחם ולכן נטל לעצמו בג"ץ את הסמכות להגדיר בעצמו את תכלית החוק, גם בהתעלם ממשמעותו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בלשון החוק.

כשהדבר נראה לו, בג"ץ משתמש בדברי ההסבר לחוק המייצגים רק את עמדת מציע החוק, אף שלעיתים הם אינם משקפים כלל את לשון החוק שהתקבל או התעדכן. במקרים אחרים, בג"ץ משתמש בפרוטוקול הדיון בכנסת שבו ההשתתפות לעיתים דלילה מאוד, והוא אינו מייצג בהכרח את עמדת חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק ולא השתתפו כלל בדיון. ברצונו, ימצא אפוא בג"ץ ניסוח תכלית כזה שירוקן את החוק מתוכנו המוגדר ויתאים לרצון בג"ץ.

בדרך זו שִחרר את עצמו בג"ץ למעשה מכפיפות לחוק וממגבלה כלשהי בדרכו להחליט ככל העולה על רוחו. כך ,למשל, פירש בג"ץ את המונח "בן זוג", המקנה לבן זוג של נפטר זכאות לגִמלת הנפטר, כמכוון גם לבני זוג מאותו מין, אף שברור כי לא זו היא כוונת המונח. בג"ץ 721/94.

ב. מתן מעמד-על לחוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק." כדי להשלים סופית את מעמדו ההגמוני המוחלט חתר בג"ץ ליכולת לפסול חוקים של הכנסת, אף שאין בנמצא חוק המסמיך אותו לעשות כן. הפתרון לכך נמצא בהמצאה צינית של "מהפכה חוקתית" שמעולם לא הייתה.

בערעור אזרחי 6821/93 כתב השופט ברק: "עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו התרחשה מהפכה חוקתית במעמדן של זכויות האדם בישראל. מספר זכויות הפכו לזכויות חוקתיות-על-חוקיות. הפוליטיקה הישראלית הפכה, בכל הנוגע לזכויות האדם, לפוליטיקה חוקתית. התרחשה קונסטיטוציונליזציה של המשפט הישראלי". באותו ערעור הוסיף השופט ברק כי "המהפכה החוקתית התחוללה בכנסת במרץ 1992. הכנסת העניקה למדינת ישראל מגילת זכויות אדם חוקתית. מהפכה זו היא פרי התפתחות רבת שנים ותהליך חוקתי רב-ממדים".

ואולם, לדברים אלה אין שחר, שכן לחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" לא קדם שום תהליך חוקתי רב-ממדי וגם לא שום חוק יסוד העוסק בזכויות אדם, מה עוד שהחוק התקבל בהצבעה שבה השתתפו פחות ממחצית הח"כים. לדעת ברק "המושג כבוד האדם וחירותו... יש ליתן לו אותו תוכן אשר ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית מעניקים אובייקטיבית למושג 'כבוד האדם וחירותו'.

מהותו תיקבע על פי תפישת היסוד של הציבור הנאור בישראל.

על כן, יש לכלול במסגרת 'כבוד האדם וחירותו' את השוויון, חופש הביטוי, חופש האמונה והדת, חופש היצירה, האסיפה וההתאגדות, כל אלה הם ביטוי לכבוד האדם וחירותו במדינה יהודית ודמוקרטית."

ואולם, בכך מפרש השופט ברק את החוק כך שיתאים לדעתו של מיעוט קטן מאוד, ומכוון לתפישת העולם שלו עצמו. זאת ועוד, הפרשנות של ברק לחוקי היסוד הנ"ל כוללת זכויות שאינן נזכרות כלל בלשון החוק ,לרבות חופש הביטוי! חמור מכך, החוק טורח לציין זכויות שונות, כמו זכות הקניין או הזכות לפרטיות, ופירוט הזכויות הכלולות בחוק מעיד, על פי עקרונות היסוד של פרשנות משפטית, כי המחוקק התכוון לזכויות שציין במפורש ולא לשום זכויות אחרות.

זכויות אדם אמורות להיות מוגדרות בנפרד ובאופן מפורט במסגרת חוקים ספציפיים כמקובל בעולם.

עשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקנית, הידועים בכינוי "מגילת הזכויות "והמקנים בין השאר את הזכות לחופש הביטוי, זכות השתיקה והזכות לחירות, הם דוגמה מובהקת לאופן שבו זכויות כגון דא נוצרות בעולם המשפט. זכויות כאלה אינן יכולות אפוא להיות פרי חקיקה שיפוטית.

מדובר בנורמות משפטיות מהותיות המעצבות את התנהלות המדינה והחברה.

בדמוקרטיה נורמות כאלה נקבעות על ידי המחוקק בלבד כנציגו של הציבור כולו. הדעת אינה סובלת שבג"ץ באופן שרירותי, תוך שימוש בפרשנות מלאכותית ומאולצת, יקבע נורמות שכאלה כדי להגיע בעתיד ועל יסודן לתוצאה הרצויה לו משפטית, על פי השקפת עולמו הפוליטית.

אהרון ברק, "זכויות האדם מוגנות: ההיקף וההגבלות", משפט וממשל א', תשנ"ב, נ"ג ,253, 162.

בג"ץ הפך אפוא את חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" לאבן יסוד ב"מהפכה החוקתית" שיזם. הוא משתמש בו, בניגוד לסמכותו, כחוק-על העומד מעל חוקי הכנסת וכצידוק לפסילת חוקים שאינם עומדים לדעת בג"ץ בקריטריונים שהגדיר בפרשנותו המנותקת לחלוטין מלשון חוק היסוד. זהו ביטוי מובהק להתנהלות פוליטית של צבירת כוח מוחלט במסווה משפטי, תוך דחיקת מעמדה של הכנסת כמחוקק.

על כך שבג"ץ כגוף שלטוני חרג מסמכותו לעשות רק מה שהחוק מתיר כתבה פרופסור גביזון : "אין תקדים בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד-על לחוקי יסוד ונוטל לעצמו סמכות של ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ללא קיומו של מסמך חוקתי שלם וללא הוראה מפורשת".

זאת ועוד, מתן כסות חוקית למכוונות בלעדית לזכויות הפרט, בהשפעת תרבות המערב, יוצר ניכור כלפי האחר. שיח זכויות האדם אינו חזות הכול. בהעדר איזון, הוא בא על חשבון אחריות לחברה, בבחינת "כל ישראל ערבים זה לזה", וברוח זו התבטא לאחרונה שופט בית המשפט העליון נעם סולברג. בנוסף, שיח שליט זה הממוקד בפרט חותר תחת "עקרון הרוב" העומד ביסוד הדמוקרטיה ומכרסם בתפישות הציוניות שביסוד הקמת המדינה. השימוש המעוות של בג"ץ בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו פגע באינטרסים לאומיים יסודיים, כמפורט בהמשך, והתניע תהליך של הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית.

שער שני:

התנהלותו של בית המשפט העליון כדיקטטור

בשער זה נפרט כיצד משתמש בית המשפט העליון בסמכויות הנרחבות שניכס לעצמו.

נציג שורה של פסיקות שמפרות את האיזון בין הרשויות, תוך פגיעה בסמכויות הייחודיות של הכנסת, הממשלה, צה"ל, השב"כ, היועץ המשפטי לממשלה ורשויות הדת.

בהמשך נפרט החלטות פוליטיות של בג"ץ המבטלות את יכולתו של הציבור לקבוע את ערכי היסוד של המדינה .

נראה כי בג"ץ עושה שימוש בכוח שצבר על מנת לקדם מהלכים פוליטיים שנושאים חן בעיניו מחד, ולעצור מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הפוליטית שלו מאידך.

-5-תוצאות התערבות בג"ץ בתפקוד הרשות המבצעת והמחוקקת

"ִכִּיס קָטָן בַּגְּלִיָמָה מִֵכִיל עַד מֵָאָה וְעֶשְִֹרֹים" ח"כים

א. התערבות בחקיקה

בית המשפט העליון הציב עצמו בפועל מעל לחוק וכמי שמוסמך לפסול חוקים של הכנסת. פסילת החוק שמכשיר את השידורים של מספר תחנות רדיו בג"ץ 1201/99 הוא בבחינת מעט המחזיק את המרובה.

בג"ץ מפרש את חוקי הכנסת באופן שלעיתים מנותק מתוכנם ואף סותר את תוכנם ועושה בו שימוש שרירותי, לפי הנסיבות, זאת כדי להשיג את התוצאה הרצויה מבחינתו, בידיעה שאין כל אפשרות לערער על פסיקותיו.

יתרה מכך, בית המשפט העליון אינו נרתע מחקיקה שיפוטית כדי לכפות את דעתו. דוגמה מובהקת לחקיקה שיפוטית מרחיקת לכת היא כאמור קביעתן של זכויות מהותיות ככאלה המוקנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף כי זכרן לא בא בלשון החוק, וזאת על יסוד "פרשנות" חסרת מעצורים של צמד המלים "כבוד האדם".

דוגמה מובהקת לפרשנות מעוותת של חוק היסוד האמור שהביאה לפסילה של כעשרה חוקים עד כה היא פסק הדין בבג"ץ 7146/12, אשר חושף במלואה את החתירה של בג"ץ תחת עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית .

פסק הדין פוסל את "חוק המסתננים" המתיר למדינה להחזיק במעצר במשך שלוש שנים את מי שהסתנן באופן בלתי חוקי לישראל, או עד למועד גירושו מן המדינה, לפי המועד הקצר יותר. החוק נפסל בראש ובראשונה כי לשיטת בג"ץ "כליאת המסתננים ושלילת חירותם לתקופה ארוכה היא פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופם ובנפשם", וזאת בטרם נקבעה אחריותם הפלילית. פסיקה זו של בג"ץ הינה בבחינת אחיזת עיניים מובהקת היות וברי לחלוטין שכל מסתנן, מעצם כניסתו הבלתי חוקית ארצה, הנו עבריין פלילי לכל דבר ועניין.

בפסק הדין, שהתקבל פה אחד על ידי תשעה שופטים, בג"ץ עושה שימוש ציני ברטוריקה ליברלית של זכויות אדם המנותקת לחלוטין ממציאות החיים של הסתננות בלתי חוקית ארצה ובניגוד לעיקרון של "עניי עירך קודמים, שהרי כחמישים אלף סודנים הפכו את חייהם של תושבי שכונות רבות בישראל, ובמיוחד בדרום תל אביב, לבלתי נסבלים. זאת כאשר במדינות מתוקנות להפליא כמו אוסטרליה וארצות הברית אין כל הגבלה חוקית על משך מעצרם של מסתננים, לרבות ילדיהם, אפילו כשמדובר בפליטים ולא רק במסתננים מחפשי עבודה, כמו המסתננים הסודנים.

האמירה בהקשר למעצרם של המסתננים כי "שלילת חירותו של אדם היא פגיעה קשה" וכי יש בכך פגיעה בכבוד האדם היא זריית חול בעיניים.

כפי שידוע היטב לשופטי בג"ץ, לישראל יש הסכם עם שתי מדינות באפריקה, לפיו הן מוכנות לקלוט את המסתננים שיסכימו להיות מגורשים אליהן. הנה כי כן מפתח תא המעצר מצוי בידיו של המסתנן, אם אך יאות להיות מגורש לאותן מדינות אפריקניות, כך שהמסתנן הוא הבוחר במעצרו.

הצביעות בשימוש בטיעון של זכויות אדם בהקשר למסתננים זועקת לשמיים, הן נוכח ההתעלמות ממצוקתם של תושבי דרום תל אביב ושכונות נוספות, והן נוכח רמיסת החירות של אזרחי ישראל שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית.

הרוב המכריע של הנאשמים בבתי המשפט המחוזיים בישראל מוצאים את עצמם קודם כל מאחורי סורג ובריח. כמוהם, לא מעטים מן הנאשמים בבתי משפט השלום, שם העבירות הרבה פחות חמורות. התנהלות זו של בית המשפט העליון גורמת למעצרם של אלפים רבים מדי שנה, וזאת מבלי שנקבעה אחריותם הפלילית לפני מעצרם. ויודגש, לא מעט מן העצורים הללו מוצאים את עצמם מאחורי סורג ובריח במשך שנתיים ואף שלוש, ורק אחר כך מבררים שופטי ישראל, בגיבוי בג"ץ, אם אשמים הם אם לאו.

מעל לכול, בכוונת מכוון מעודד בג"ץ את תופעת ההסתננות ומעמיד את המדינה במצב של חוסר אונים גמור, באשר ליכולתה לבלום את הסתננותם הצפויה והבלתי חוקית של המוני מסתננים בעתיד. מאחר ששופטי בג"ץ מודעים היטב למשמעות ולתוצאות של פסק דינם, אין מנוס מהמסקנה כי בפסק הדין האמור יש משום ערעור, שלא לומר הכרזת מלחמה, על עצם המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, והוא בבחינת מתכון להפיכת ישראל למדינת "כל מסתנניה."

בכך לא תמה מסכת ההתקפות של בג"ץ על ריבונות הכנסת ועקרון הפרדת הרשויות. לאחר שהממשלה והכנסת נעתרו לדרישת בג"ץ ותיקנו את חוק המסתננים תיקון מספר 4 התדרדר בג"ץ לשפל המדרגה מבחינה ציונית ודמוקרטית ותוך שנה פסל שוב את החוק בג"צים 7385/13, 8425/13.

הרכב מורחב של 9 שופטים קבע ברוב דעות כי גם קיצור תקופת המשמורת המרבית לשנה ומתקן השהייה, להבדיל מכלא, "חולות" בנגב – שנועד למסתננים שטרם נוצרה אפשרות להרחיקם מהארץ – פוגעים בכבוד האדם וחירותו ואינם חוקתיים. בכך רמס בג"ץ ברגל גסה את הצרכים החיוניים של המדינה, תוך שהוא משתמש בתירוץ של כבוד המסתננים ומתעלם בפועל מכבודם ורווחתם של תושבי דרום תל-אביב .

ב. התערבות בעבודת הכנסת

להלן שתי דוגמאות מייצגות לחריגה מעקרון הפרדת הרשויות מול נציג הריבון במדינה דמוקרטית, דהיינו הכנסת:

e. ביטול החלטה של ועדת הכנסת בעניין פגיעה בזכויותיו של ח"כ פלטו שרון בטענה שחרגה מסמכותה, בג"ץ פלטו שרון ,306/81. בג"ץ שם עצמו אפוא למעין יו"ר-על של הכנסת.

e פסילת נהלים פנימיים של עבודת הכנסת בנושא הצעות חוק פרטיות והצעות אי-אמון בממשלה, בג"ץ יוסי שריד 652/81 וכפיית נהלים חדשים.

ביודעו שהתערבות בוטה זו חורגת מסמכותו, נתן בג"ץ הסבר להחלטתו שיש בו משום ניסיון לרבע את המעגל, ניסיון הנדון מראש לכישלון: "סדרי העבודה של בית הנבחרים הם עניין פנימי שלו ... ומן הראוי הוא כי הרשות השופטת תמשוך ידה ממנו, לכן בג"ץ יתערב רק כאשר הכנסת פועלת תוך פגיעה מהותית במרקם החיים הפרלמנטריים ו/או בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי". האומנם סדרי עבודת הכנסת פגעו מהותית במשטר החוקתי? בניגוד למס השפתיים שצוטט לעיל, התערבות זו של בג"ץ היא המערערת את יסודות המשטר הדמוקרטי שלנו.

על כך כתב ד"ר דותן :

"דומה שלהתערבות בג"ץ בשיטות העבודה של הכנסת אין אח ורע בשיטות הממשל הדמוקרטי המוכרות לנו, והיא מעוררת שאלות נכבדות."

ג. התערבות במדיניות הממשלה ופעילותה

e פסילת המינוי של פקידים בכירים למשרות ציבוריות, אף שבוצע כחוק .בבג"ץ אייזנברג 6163/92 פסל בג"ץ את מינויו של מנכ"ל משרד השיכון על ידי שר השיכון בטענה שאינו סביר, אף שלא חרג מהוראות החוק. מנימוקים דומים נפסל גם מינויו של אהוד יתום ליועץ ראש הממשלה לענייני טרור בג"ץ 10/8664.

e התערבות בהרכב הממשלה: בבג"ץ דרעי 394/93 מנע בג"ץ את המשך כהונתו של השר דאז אריה דרעי בממשלה, בגין הגשת כתב אישום נגדו. כל זאת אף שחוק יסוד: הממשלה, כנוסחו אז, לא חייב זאת ואף שמינוי שרים על ידי ראש הממשלה הוא עניין פוליטי מובהק.

התערבות זהה הייתה בבג"ץ סגן השר פנחסי 4267/93. בין נימוקי פסק הדין מציין בג"ץ כי בהחלטתה שלא לפטר את פנחסי, הרשות המוסמכת' ראש הממשלה, לא איזנה כראוי בין השיקולים השונים, אף כי לקחה בחשבון את כל השיקולים הדרושים ואותם בלבד.

האם קיימת ולו ערכאה שיפוטית אחת בעולם הדמוקרטי שפסקה כי על ראש הממשלה לפטר שר וסגן שר בטענה אבסורדית שכזו? ויודגש, זה אינו אלא תירוץ משפטי שסלל את דרכו של בג"ץ, כמייצג "הציבור הנאור", להדיח מהממשלה שר וסגן שר שהשקפתם שונה משלו.

e התערבות בנושאי מדיניות כלכלית: פסיקת בג"ץ 244/00 לבטל את ההחלטה לגבי גובה הפיצויים לחקלאים והתמשכות הדיון מ-2000 עד 2011 גרמו לכך שלא היה הסדר עם החקלאים ולכן לא שוחררו אדמות חקלאיות לבנייה. הדבר השפיע לרעה על מחירי הדיור והחריף את משבר הדיור.

ד. התערבות במדיניות ובפעילות של צה"ל ומערכת הביטחון

בית המשפט העליון מתיר לעצמו לפסול מדיניות מקצועית של צה"ל ולכבול את ידו במלחמתו בטרור, למשל באמצעות:

e כפיית שינוי התוואי של גדר הביטחון בניגוד לשיקולים ביטחוניים ולעמדת מערכת הביטחון וחרף העלויות הכבדות. זאת תוך העדפה מפורשת של הנגישות הנוחה של פלאחים ערביים לשדותיהם על פני "הזכות" של אזרחי ישראל לביטחון מרבי, בג"ץ 40/6502.

e צמצום ניכר מאוד של יכולתם הלכה למעשה של כוחות הביטחון לגרש מחבלים-רוצחים מתחומי יהודה ושומרון ולהרוס את בתיהם, בג"ץ 7015/02, 7019/02. כך למשל, טלי חטואל וארבעת בנותיה נרצחו ב-2.5.04 מירי של מחבלים מתוך צריף שבג"ץ אסר על צה"ל להרוס.

e איסור "נוהל שכן" שעיקרו שליחת שכן לבית מחבלים כדי להבהיר להם שאם לא ייצאו הבניין ייהרס עליהם. בג"ץ פסל את הנוהל כבלתי סביר בג"ץ 3799/02, אף שהנוהל צמצם מאוד את הסיכון לחיילי צה"ל וגם חסך חיי מחבלים.

11. ראיון עם פרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, יהודה יפרח וליאת נטוביץ קושיצקי, "כתב אישום"

e במהלך מבצע חומת מגן 2002, שנועד לעצור את גל הטרור אשר בו נרצחו מאות רבות של ישראלים, הוציא בג"ץ לא פחות מעשרה פסקי דין. קצינים בכירים נאלצו להתייצב בבית המשפט תוך כדי לחימה כדי לתת הסברים לבג"ץ, שהפך ל"מפקח העליון על הכוחות בשטח". כך למשל, התערב בג"ץ בשיקולי ניהול הלחימה במחנה הפליטים בג'נין, בסוגיית פינוי גופות פלסטינים, בג"צים 3114-6/02. ראוי לציין כי ביטול החובה להראות זכות העמידה כלומר, להראות שנגרם לעותר נזק, מאפשר למדינות זרות להפריע לצה"ל תוך כדי לחימה. זאת על ידי ייזום עתירות לבג"ץ, כמו במקרה דנן, מטעם ארגונים אנטי-ציוניים שהן מממנות.

e פסק הדין בבג"ץ 769/02 הציב בפני צה"ל רף שלא הוצב מעולם על ידי שום בית משפט בפני צבא כלשהו, קרי רף המידתיות בכל הנוגע לביצוע סיכולים ממוקדים.

e חרף ירי הטילים על ישראל, לרבות על תחנת הכוח באשקלון, חייב בג"ץ 9132/07) את המדינה לספק חשמל ודלק למדינת חמסטאן שברצועת עזה בכמות שתענה על צרכים הומניטריים.

e לדברי פרופסור פרידמן, שר המשפטים לשעבר, המזוהה עם מפלגות ד"ש ושינוי וחתן פרס ישראל למשפטים) 1991, דו"ח גולדסטון השתמש בפסקי דין של בג"ץ כדי לתקוף מהלכים מבצעיים של צה"ל.

ה. התערבות בעבודת שירות הביטחון הכללי

נציין להלן שתי דוגמאות בולטות:

e איסור להפעיל "כוח פיזי מתון" כגון טלטולים גם בחקירת מחבל שהוא פצצה מתקתקת, בג"ץ 1049/99. בכך דחה בג"ץ נוהל המתיר זאת שהומלץ בשנת 1987 על ידי ועדת חקירה בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט לנדאו.

e פסילת החלטת שר הביטחון לאסור על נציגי הצלב האדום לבקר את המחבלים הבכירים מתנועות החיזבאללה ואל-עמל, עובייד ודיראני.

החלטת השר הייתה משקל נגד לאיסור חיזבאללה על ביקורים כאלה אצל רון ארד וחיילים אחרים, אשר החיזבאללה סירב למסור פרט כלשהו עליהם לאחר חטיפתם.

בכך נטל לעצמו בג"ץ סמכויות של שר ביטחון-על ,בנימוק של חוסר סבירות שלא לנהוג בחמלה והומניות גם כלפי הגרועים שבאויבים, כל זאת מבלי שבג"ץ נושא באחריות כלשהי לתוצאות החלטותיו בג"ץ 794/98. בפרשה אחרת שעניינה גם כן עובייד ודיראני דיון נוסף, פלילי, 7048/97, החליט בית המשפט העליון לשחרר אותם ממעצרם בישראל. על כך כתב השופט חשין בדעת מיעוט: "הכך נוכל
להילחם באויבינו, שהם יחזיקו באנשינו ואנו לא נוָּתָר להחזיק באנשיהם"?

התערבות בוטה זו של בג"ץ בעבודת מערכת הביטחון – שחודרת אפילו עד פרטי הפעילות המבצעית ברמה הטקטית14 – פוגעת קשות בכוחה של המערכת להילחם בטרור.

הפגיעה אינה מצטמצמת למישור הפיזי אלא נוגעת גם למישור המוסרי.

בג"ץ חותר להטמיע נורמות צדקניות ובלתי מציאותיות המכרסמות בתחושה של צדקת הדרך במאבק בטרור הרצחני ומצמצמות באופן חריף את היכולת לפגוע במחבלים. זאת אף על פי שהאסטרטגיה הבסיסית של המחבלים היא להסתתר מאחרי נשים וילדים ולרצוח ללא הבחנה אזרחים חפים מפשע במספר גדול ככל האפשר.

בכך מגביל בג"ץ באופן חמור את יכולת ההגנה של ישראל ומסכן את חיי אזרחיה .מהמקורות ידוע כי "המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים"; ואכן, החלת הנורמות הצדקניות במאבק מול החמאס, למשל, הייתה גורם מרכזי להפקרה מתמשכת של תושבי הדרום לטילים הנורים מעזה.

ו. התערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה

בבג"ץ שפטל 223/88 כפה בג"ץ לראשונה, באופן תקדימי, על היועץ המשפטי להורות למשטרה על פתיחת חקירה פלילית נגד עורך "ידיעות אחרונות" וכתב של העיתון. זאת לאחר שהיועץ סירב לעשות כן בטענה שאין זה אינטרס של הציבור. בבג"ץ 935/89 ביטל בית המשפט את החלטת היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את הצמרת הניהולית של הבנקים בעקבות קריסת מניות הבנקים. פסקי דין כגון דא אינם בנמצא במדינות מתוקנות כלשהן.

14. פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' עמיחי כהן, יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל, הוצאת ידיעות אחרונות ,4102.

ז. התערבות בנושא דת והלכה

בבג"ץ 465/89 פסל בית המשפט החלטה של מועצה דתית שלא להעניק תעודת כשרות לאולמי שמחה. בג"ץ לא נרתע אפוא מלכרסם באוטונומיה של גופים דתיים בנושאים הלכתיים, אף שמדובר במונח הלכתי מובהק הנתון לפרשנות בלעדית על פי כללי ההלכה בלבד.

ח. התערבות בהליך הפוליטי

בבג"ץ 1601/90, 1064 החיל בית המשפט חובת פרסום של הסכמים קואליציוניים, אף שלא היה שום חוק המחייב זאת ואף שכדברי פרופסור גביזון "גם בשיטות שיש בהן חוקה נוקשה אין ביקורת שיפוטית על ההליך הפוליטי", עמ' 95 לדבריה, "פוליטיקאים המרגישים כי אינם משיגים את חפצם בפורומים הפוליטיים פונים, לפני הניסיון, אחריו או במהלכו, ומבקשים הכרעה שיפוטית". הנה כי כן האקטיביזם השיפוטי יוצר משפטיזציה של הפוליטיקה ופוליטיזציה של המשפט.

בג"ץ) 4921/13 חייב שני ראשי ערים, רמת השרון ונצרת עילית שהוגש נגדם כתב אישום, להתפטר, ובכך המיר את "אמון הציבור", שהוא כה בסיסי בדמוקרטיה, באמון הבג"ץ. יחד עם זאת, הותר להם להתמודד בבחירות שנערכו חודשיים אחר כך. בבחירות אלה הציבור הביע בהם אמון והם נבחרו מחדש. מדובר בפסק דין הלוקה בסתירה פנימית, שכן אם נאשמים ראויים להתמודד בבחירות, ודאי שהם רשאים לכהן בתפקיד שהם נבחרו לו. מעל לכול, ההדחה, חודשיים לפני הבחירות, מהווה התערבות גסה בהליך הדמוקרטי.

ט. התערבות הפוגעת בחירויות האזרח

תמצית מהותו של מוסד בג"ץ בעולם, מאז היווסדו בשלהי המאה ה-17 באנגליה, הייתה הגנה על חירותו של האזרח ממעצר שרירותי בידי הרשות השלטונית. זאת באמצעות צווי "הביאס קורפוס", קרי, צווים המורים לשלטון לנמק בבית המשפט את חוקיותו של צו מעצר שהוציא נגד העותר.

הפסיקה נטולת הריסון של בג"ץ הביאה אותו בשנים האחרונות לכך שהפך לבית משפט המחזיר לכלא את מי שהרשות המבצעת, שירות בתי הסוהר באמצעות ועדת השחרורים, מצאה לנכון לשחרר בתום ריצוי שני שלישים מעונשו. זאת על יסוד עתירות לבג"ץ של גורמים נטולי כל אינטרס ממשי שנפגע עקב השחרור.

אפילו פרופסור קרמניצר, הידוע כחסיד של האימפריאליזם השיפוטי, התקומם נגד מגמה זו: "בפנינו מהפך שלם, מבית משפט שהוא מגנו של האזרח, לבית משפט שהוא זרוע שלטונית העוסקת בחבישת אנשים בבית האסורים; מבית משפט שהוא כתובת לעותרים בפניו על כליאה או מעצר שווא, לבית משפט המחזיר לכלא את מי שכבר נפטר לביתו". הציטוט לקוח מחוות דעת שכתב קרמניצר בעקבות בג"ץ 706/94 פסק הדין ניתן בשנת 1999 שבו הורה הבג"ץ לבטל חנינה שניתנה על ידי נשיא המדינה ולהחזיר לכלא את מקבל החנינה, לאחר שחלפו יותר מחמש שנים מאז שוחרר ממאסרו עקב החנינה שקיבל. 

-6-

פסיקה בעלת גוון פוליטי של בג"ץ

א. פסיקה שנועדה להכתיב מדיניות המקובלת על בג"ץ

בית המשפט העליון מקבל החלטות אנטי ציוניות כגון אלה:

e מתן גיבוי ל"חוק שבות" ערבי באמצעות חתונות עם ערבים בעלי אזרחות או תושבות ישראלית בעקבותיו קיבלו 130 אלף ערבים אזרחות או תושבות בשנים 2002-1994. במקביל, נרשם ניסיון לבטל את "חוק האזרחות והכניסה לישראל" האוסר זאת, חוק שאותו חוקקה הכנסת באיחור רב. במענה לעתירה נגד חוק האזרחות פסקו שישה מתוך אחד עשר שופטי ההרכב בבג"ץ כי החוק אינו חוקתי וסותר את "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו", אם כי בסופו של דבר העתירה נדחתה בנימוק טכני, בג"ץ 7052/03.

e בבג"ץ קעאדן 6698/95 הטיל בית המשפט חובה על היישוב היהודי קציר לקלוט אליו ערבים בנימוק שאין למנוע מערבים לרכוש בית ביישוב שִמִנהל מקרקעי ישראל הועיד בפועל להתיישבות יהודית. כל זאת גם אם מדובר באדמות שהיו במקורן אדמות הקרן הקיימת לישראל, שנקנו בכספי העם היהודי כדי לשמש כקרקעות הלאום.

בג"ץ הוכיח שמדובר בסטנדרט כפול בכך שדחה שבע שנים קודם לכן עתירה מקבילה של קצין משטרה שביקש לקנות אדמה ביישוב בדואי בג"ץ 528/88. פסק הדין נומק בטענה כי מדובר ביישוב הומוגני, ויש לשמור על הלכידות החברתית שבו.

e בית המשפט העליון אישר לרשימות הערביות בל"ד ורע"מ-תע"ל להשתתף בבחירות לכנסת בשנת 2003 חרף חוק האוסר השתתפות רשימה המתנגדת לאופייה היהודי של ישראל, חוק המעוגן הן בהצהרת העצמאות והן בחוקי היסוד בג"ץ 651/03.

כידוע, כל הרשימות הערביות מתנגדות בגלוי לאופייה היהודי של המדינה ופועלות בגלוי לביטולו. אחד מחברי הכנסת שנבחרו בחסות פסיקת בג"ץ הוא עזמי בשארה, שנחשד בריגול ובשיתוף פעולה עם ארגון חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה – ונמלט למדינת אויב ערבית. החלטה זו חזרה על עצמה כאשר ב-21.1.09 ביטל בג"ץ 561/09 את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול מפלגות

e המפלגה היחידה שפסילתה אושררה בבג"ץ הייתה רשימת "כך" של הרב מאיר כהנא בכנסת ה-12, בבחירות 1988.

e בית המשפט העליון דורש שוויון מוחלט ואף אפליה מתקנת בקבלה למשרות ממשלתיות וציבוריות. זאת חרף מודעותו לכך שמרבית ערביי ישראל מצביעים בעד מפלגות הפועלות לביטול מהותה של ישראל כמדינה יהודית. ראו לעניין זה את הפסיקה המחייבת אפליה מתקנת במינוי ערבים לדירקטורים בחברות ממשלתיות בג"ץ 10026/01, או חיוב העדפה מתקנת בקביעת תקנים בתחום החינוך במגזר הערבי הבדואי בנגב בג"ץ 30/1766.

e בניגוד לדגל השוויון, בית המשפט העליון עוסק במניעת שחרור בני ישיבות מצה"ל, אך דוחה על הסף עתירות באשר לגיוס ערבים לשירות לאומי. בשנת 1997 הוגשה עתירה בדרישה להורות למדינה לבטל את הסדר "תורתו אומנותו" ולגייס את צעירי החרדים לצבא. בתוך שנה 1998 פסק הרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, כי ההסדר אינו שוויוני ולכן אינו חוקי, והורה לשר הביטחון לבטל את האי-גיוס הגורף של תלמידי ישיבות במסגרת "תורתו אומנותו", וקבע כי המחוקק בלבד הוא המוסמך, אם בכלל, ליתן פטור כזה.

בעקבות זאת חוקק חוק טל, וכידוע גם הוא נפסל על ידי בג"ץ בגין היותו בלתי שוויוני בג"ץ 6298/07 שפורסם בפברואר 2012. עו"ד ד"ר שמואל סעדיה הביך את בג"ץ בעתירה מקבילה 1452/00 שדרשה לגייס גם את הצעירים הערבים. חרף פסק הדין המבטל את הפטור מגיוס בחורי ישיבה, בג"ץ לא פסק שאי-גיוס ערבים הוא בלתי חוקתי מאותה סיבה של פגיעה בשוויון.

בסתירה גמורה לסיסמת "שלטון החוק" של המצדדים באימפריאליזם השיפוטי, בית המשפט העליון מיישם אפוא מדיניות של אי-שוויון בפני החוק, מקבע את מרביתו של המגזר הערבי כגיס חמישי חוקתי הנהנה מכל הזכויות ומשוחרר מכל החובות, ושוחק בהדרגה את אופייה היהודי של המדינה. לדברי פרופסור דניאל פרידמן, "בעלי הברית של בית המשפט העליון הם מרצ והערבים".

16 . דניאל פרידמן, "מגדל פורח באוויר", ידיעות אחרונות ,80.4.01.

ב. פסיקה שנועדה לסכל מדיניות שאינה מקובלת על בג"ץ

לעומת הפתיחה האוהדת של שערי בג"ץ בפני ערביי ארץ ישראל משני צדי הקו הירוק והפסיקה התכופה המשרתת את עניינם, כאשר העותרים הם מתיישבי יש"ע או כאלה שעתירותיהם הן בעלות תכנים לאומיים-ציוניים, בולטת ידו הקפוצה של בג"ץ:

e בג"ץ אטם את אוזניו למצוקתם של מתיישבי חבל עזה וצפון השומרון ודחה עתירה לעצירת פינוים הכפוי מביתם, אף שלא היו בידי המדינה שום ראיות לעבודת מטה מקצועית שבחנה את ההשלכות הצפויות מהמהלך. במילים אחרות, המדינה לא הגישה שום תצהירים המאמתים את טענותיה לגבי הצדקת ההתנתקות, דהיינו, שיפור במצב הביטחוני, הקטנת מצבת צה"ל באזור, שיפור במצב המדיני וכן תועלת דמוגרפית. למרות זאת, בג"ץ לא דחה את העתירה על הסף בהיות הנושא פוליטי ונכנס לסוגיה חרף העובדה שכבר קובעה בחוק של הכנסת.

בהחלטתו כותב בג"ץ: "התכניות המדיניות הלאומיות והביטחוניות שעליהן מבוססת תכנית ההתנתקות הן כבדות משקל. הן נועדו להגשים צורך חיוני ומהותי שיש בו כדי להצדיק פגיעה בזכויות האדם של הישראלים המפונים ... השגת ... הישגים שמונחים ביסוד חוק יישום ההתנתקות היא ביסוד הקיום הלאומי".

במילים אחרות, עשרה מתוך אחד עשר שופטי בג"ץ פסקו על פי השקפת עולמם הפוליטית שתמכה בהתנתקות. השופט היחיד שפסק כי יש לעצור את ההתנתקות, אדמונד לוי, בא מקרב הציבור הציוני-דתי, ולכן פסק גם כן על פי השקפת עולמו בג"ץ 1661/05. הניגוד המוחלט שבין אטימות הלב של בג"ץ לסבל המפונים שנשלחו לחבל עזה על ידי כל ממשלות ישראל לבין החיבוק של ערביי הכפר בית סוריק שגדר הביטחון פגעה בנגישותם הנוחה לשדותיהם – הוא מקומם ומשווע.

בכל שנות המדינה לא נדרש בג"ץ להתייחס לפגיעה כה אנושה בזכויות אדם, שהן לכאורה בבת עינו. בכל זאת הכשיר בג"ץ ללא היסוס פינוי כפוי של קרוב לרבבת יהודים מבתיהם, לרבות ילדים שנולדו בהם כדור שלישי.

e בג"ץ דחה עתירה להנחות את ממשלת המעבר של אהוד ברק להפסיק את המגעים עם אש"ף להשגת הסדר, אף שנוהלו גם שבוע לפני הבחירות של תשס"א 2001. זאת אף שלא היה לממשלה רוב בכנסת ואף שמקובל בדמוקרטיה כי ממשלת מעבר שאיבדה את אמון הכנסת עוסקת רק ב"תחזוקה" ונמנעת מהחלטות מהותיות. ויודגש, המגעים עם אש"ף כללו ויתורים מפליגים וחסרי תקדים, לרבות בנושא "זכות השיבה" ושלמות ירושלים; שופטי בג"ץ, שרובם רצו בהמשך המשא ומתן, חיפשו נימוק שיאפשר זאת. לשם כך העלו מהאוב את עקרון השפיטות, שאותו ביטלו עשור קדם לכן, ודחו את העתירה בטענה שהיא נוגעת לנושאים מדיניים מובהקים. ההחלטה סתרה פסיקה קודמת של בג"ץ שגרסה כי בסמכותו לדון בנושאים אלה. ההחלטה התקבלה על ידי שבעה שופטים, בראשות ברק וזמיר. בדעת מיעוט היה השופט טירקל, שבא מקרב הציבור הציוני-דתי בג"ץ 9607/00. כל שבעת השופטים פסקו אפוא על פי השקפתם הפוליטית, וזו דוגמה נוספת לכך שאסור לבג"ץ להתערב בנושאים פוליטיים.

e פסיקות שנועדו להצר את רגליהם של מתיישבי יהודה ושומרון:

בג"ץ כופר בעיקרון יסוד משפטי, קרי עקרון התחולה הטריטוריאלית.

במקומה, הוא דוגל ב"תפישה לוחמתית" שהחלתה על יהודה ושומרון היא חסרת שחר. בחסות תפישה זו מקבל בג"ץ החלטות המפלות לרעה את המתיישבים היהודים בשטחים שלא סופחו למדינת ישראל.

בין השאר הוא פותח את שעריו גם בפני אנשי כנופיות רצח, אף שאינם אזרחי ישראל ואינם מתגוררים בשטחה הריבוני של המדינה. זכות הקניין קדושה בעיני בג"ץ כשמדובר בערבים, אך נרמסת ברגל גסה כשמדובר ביהודים. ביהודה ושומרון יש עשרות אלפי דונמים של קרקעות שנרכשו על ידי יהודים לפני 1948, רובן בשטחי C. בצעד חריג דחה בג"ץ את הפסיקה של ועדת ערר צבאית של שלושה משפטנים בראשות פרופסור אוריאל רייכמן שיש להחזיר ליהודים את אדמותיהם. בנימוקיו להחלטה בג"ץ שכטר ,1285/93 הגדיר השופט ברק את אזרחי ישראל כאויבים מבחינת החוק הירדני; ככאלה, נכון לדעתו שהאפוטרופוס מטעם המנהל האזרחי יחזיק בנכסיהם ולא ישחרר אותם לבעליהם. פסק דין בלתי נסבל זה מתעלם מהסכם השלום עם ירדן שנחתם קודם לו, שמכוחו אפילו החוק הירדני אינו רואה עוד את אזרחי ישראל כאזרחי האויב. בפסק דין נוסף בג"ץ ולירו 3103/06 נקבע שעמדה

17 . התפישה הלוחמתית נסתרת על ידי ועדת מומחים למשפט בינלאומי בראשות השופט העליון אדמונד לוי שמינתה ממשלת ישראל. הוועדה פרסמה במהלך 2012 "דו"ח על מעמד הבנייה באזור יהודה ושומרון" וקבעה שההתנחלויות ביהודה ושומרון חוקיות גם על פי המשפט הבינלאומי.

זו תיבחן מחדש רק לאחר הסכם שלום עם הפלסטינים. פסיקה זו של בג"ץ עומדת בניגוד מוחלט למנשר מיום 7.6.67 הקובע את יסודות הממשל הצבאי ביהודה ושומרון; מנשר הקובע שכל חוק ירדני הסותר את מהותו של ממשל צבאי ישראלי לא יהיה בר תוקף. נציין כי מנשר זה נוסח על ידי נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר בהיותו הפרקליט הצבאי הראשי, שנים לפני שחרור שטחי יהודה ושומרון מכיבוש ירדני.

לדברי פרופסור מני מאוטנר , לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, משנת 1977 – שנת המהפך ועליית הליכוד לשלטון – עד שנת 2005 שלט השמאל בכנסת פחות משש שנים. לפיכך, משאיבד את ההגמוניה שלו, הסיט השמאל חלק חשוב מפעילותו הפוליטית מהכנסת לבית המשפט העליון, השותף לאותה השקפת עולם פוליטית. קבוצת "ההגמונים לשעבר", כדבריו, שמקובל לזהותה עם מפא"י, פיתחה "כלים להגבלת כוח החקיקה של הכנסת" כדי לפצות על הירידה במעמדה ובהשפעתה. "בית המשפט שיתף עם הקבוצה פעולה. הוא העניק לה כוח שיפוטי במקום הכוח הפוליטי שאבד". בדיקת העובדות העלתה כי כ-%50 מהעתירות לבג"ץ בשנים אלה הוגשו, בליווי תקשורתי נרחב, על ידי חברי הכנסת של מרצ, העבודה ושינוי, ורק %13 על ידי חברי כנסת מהליכוד.

ג. פסיקה שנועדה לשמר את מעמדו של בג"ץ

כמתואר לעיל, בג"ץ חותר לבצר את מעמדו כגוף השלטוני היחיד הראוי לאמון הציבור. לפיכך, יש לו עניין רב להציג בפסיקותיו את הפוליטיקאים בממשלה ובכנסת כמושחתים.

בנוסף, הוא פועל לפסילת המינוי של מועמדים העלולים לפעול להחזרת בג"ץ לממדיו הטבעיים. פסילת מועמדותה של פרופסור רות גביזון על ידי השופט ברק לכהונה בבית המשפט העליון היא מעט המחזיק את המרובה.

תומכיו הפוליטיים של בג"ץ בתקשורת דואגים לרומם את מעמדו בעיני הציבור כמי שפועל על פי החוק מטעמים טהורים גרידא ואינו מושפע משום רגש, תפישת עולם או הלכי רוח חולפים. אין כמובן אדם שאינו מושפע מהלכי רוח, תפיסת עולם ורגשות. ואכן, כמפורט לעיל, בפסקי דין לא מעטים באה לביטוי תפישת עולם פוסט-ציונית, כאשר במיעוט נמצאים שופטים בעלי תפיסת עולם ציונית. מאמר זה מדגים מניה וביה עד כמה בג"ץ רחוק מהאופן הצדקני והטהרני שבו הוא ועושי דברו מנסים להציגו, ועד כמה הוא מייצג גישה פוליטית שהשפעתה הרבה נשענת על מעמדו.

ד. פסיקה המגלמת מדיניות של איפה ואיפה

בג"ץ הסכים לדון בעתירה שהגישו רופאים מתמחים בשנת 2011 נגד בית הדין לעבודה בג"ץ 5627/11, אף שהרופאים הפרו צו של בית הדין. עיקרון יסוד בבג"ץ קובע כי על העותר לבוא וידיו נקיות, שאם לא כן אין זה ראוי שבית המשפט יפתח בפניו את שעריו.

לעומת זאת, בג"ץ מקפיד הקפדה יתרה לדחות על הסף כל עתירה של מתיישבים מיהודה ושומרון המבקשים על פי חוק למנוע את פינוים בכוח משטח שאליו נכנסו יותר משלושים יום קודם לכן באופן שלטענת המדינה הוא בלתי חוקי, בנימוק של העדר ידיים נקיות. האין בכך משום הפליה על רקע פוליטי?

ה. פסיקה המתעלמת ממצוות המחוקק לתת ביטוי למשפט העברי

על פי חוק יסודות המשפט תש"ם 1980, כשיש חֶסֶר = לקונה משפטית יש לפנות למקור המשפטי של "עקרונות החירות הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל".

בפועל, לאור השקפת עולמם החילונית המובהקת של מרבית שופטיו בראשות הנשיא ברק, בג"ץ מתנכר למורשתו של המשפט העברי ונמנע ככל האפשר משימוש בה.

המשפט העברי מגלם את ערכיה היהודיים של מדינת ישראל. הוא התפתח והוסיף נדבך על גבי נדבך במשך יותר מאלפיים שנה. בסוגיות רבות הוא מצטיין בחשיבה משפטית עמוקה וייחודית שאינה בנמצא בשיטות משפט מערביות.

אילו אומצו חלק מעקרונותיו של המשפט העברי, לעולם לא הייתה מערכת המשפט הישראלית מידרדרת למצב שבו 99.9% מהנאשמים בעבירות פליליות היו מורשעים בדין – אחוז דרקוני המאפיין את האפלים שבמשטרים. ויודגש ,נתון זה קרם עור וגידים דווקא במהלך התקופה שבה הכריז השופט ברק על "המהפכה החוקתית" מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היינו החל משנת תשנ"ג 1992; קודם לכן עמד אחוז ההרשעות על כ-%93.

ברור כי העמדה האנטי-דתית של בג"ץ מקוממת את הציבור האמוני במדינה ומעמיקה את המתחים בחברה הישראלית. אין פלא כי ההפגנה הגדולה ביותר שנערכה בישראל מאז הקמתה הייתה של הציבור החרדי נגד בית המשפט העליון; השתתפו בה קרוב לחצי מיליון איש והיא נערכה בירושלים ב-14.2.99.

ו. קוצר רוח כלפי ביקורת

בג"ץ תובע אמות מידה מחמירות מכולי עלמא, בפסיקותיו הוא אינו חוסך את שבטי ביקורתו משום גורם ומציג עצמו כאביר חופש הביטוי, כל עוד הביקורת אינה מופנית כלפיו.

ואולם, בג"ץ אטום לחלוטין לביקורת, מתקומם בחריפות כנגד כל ביקורת המופנית כלפיו ומאשים את מי שמבקר אותו כאויב הדמוקרטיה. כדברי פרופסור גביזון : "מצב שבו הרשות השופטת 'שומרת על השומרים' – אינה מבוקרת בעצמה אך מעבירה תחת שבט ביקורתה את כל ההחלטות של הרשויות האחרות – אינו נשמע כביטוי משכנע לרעיון של מערכת מורכבת של איזונים ובלמים".

כמו כל דיקטטור, השופט ברק לא היה מוכן להכיל ביקורת. אפילו את ביקורתה המנומסת והמנומקת להפליא של גביזון על בג"ץ לא יכול היה ברק לשאת וטען כי לגביזון "יש אג'נדה" ולכן היא לא תהיה שופטת בבית המשפט העליון. ואכן, הוא מנע את מינויה. כל זאת כאשר ברי כי אין שופט שקידם "אג'נדה" בצורה כה בוטה ואנטי-דמוקרטית כמו השופט ברק עצמו.

באשר לחוסר יכולתם של שופטי בג"ץ להכיל ביקורת כלשהי, נזכיר כי השופט ברק ושופטי בג"ץ נוספים התנגדו בתקופתו של שר המשפטים מאיר שטרית למינוי נציב קבילות הציבור למערכת המשפט וחלקם אף פנה בנדון לחברי כנסת. קל וחומר, השופט ברק לא יכול היה לשאת את ביקורתו הנוקבת אם כי העניינית להפליא של שר המשפטים, דניאל פרידמן, על בג"ץ. לפיכך כתב השופט ברק: "הדמוקרטיה הישראלית נפגעת שעה-שעה על ידי פעולתו של שר המשפטים. התנהלותו אינה ראויה".

ז. התנהלותו הפוליטית של בג"ץ

נשיאי בית המשפט העליון שמגר וברק הריחו את החולשה של הדרג הפוליטי ועשו הכול על מנת לנצל את ההזדמנות ולנכס למערכת המשפטית כמה שיותר כוח וסמכויות.

היבט אחד של התופעה הוא בחירת העיתוי הפוליטי למהלכיו המשמעותיים של בג"ץ.

כדי לצבור כוח מבלי לעורר ביקורת ציבורית, פעל בג"ץ בדרך פוליטית מובהקת של התערבות בנושאים שבהם הייתה לפסיקתו תמיכה ציבורית רחבה, ראו למשל פסיקותיו בעניינם של דרעי ופנחסי. הציבור והתקשורת התעלמו מכך שההתערבות יצרה תקדימים עקרוניים שאותם ניצל בג"ץ בהמשך כדי להגיע למעמד של רודן העושה ככל העולה על רוחו.

היבט נוסף של התופעה הוא השפעה ישירה ופסולה על הכנסת.

לדברי שר המשפטים פרידמן, "שופטים בדימוס או מקורבי בית המשפט מנהלים לובי פעיל בבית המחוקקים, מופיעים בתקשורת השכם והערב". ואולם, אין מדובר רק בשופטים בדימוס; במחצית שנות ה-2000 הוביל השופט ברק משלחת של שופטי בג"ץ שפעלה בגלוי בתוככי משכן הכנסת לסכל את חקיקתו של חוק המכונן בית משפט לענייני חוקה, תרחיש שלא ייתכן בשום דמוקרטיה. את המהלך האנטי-דמוקרטי שהוביל הצדיק ברק באמירה "את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן".

חלק חשוב ומהותי בבחינת מצב בית המשפט בישראל הוא בירור החלופות במדינות העולם הדמוקרטיות. על כן, נציג בקצרה השוואה בין ישראל ובין מספר רב של מדינות דמוקרטיות מובילות בעולם. ההשוואה תתמקד במידת המעורבות של שופטים בתהליך בחירת שופטים ורמת "האקטיביזם השיפוטי" או, במילים אחרות, בחינת המידה שבה קובע בית המשפט מדיניות בסוגיות ציבוריות.

א. הליך בחירת שופטים

מידת מעורבותם של שופטים בתהליך בחירת שופטים בארץ היא ייחודית ואינה מקובלת בעולם המערבי. בסקירה כללית של מדינות המערב עולה כי ישראל היא המדינה היחידה שבה לרשות השופטת ולנציגי לשכת עורכי הדין יש רוב בוועדה למינוי שופטים. בחלק מהמדינות השופטים מעורבים בייעוץ והמלצה, בחלקן הם גם לוקחים חלק בהחלטה על מינוי השופטים, אך בשום מדינה אין לשופטים דריסת רגל בסמכות למינוי שופטים כשם שיש במדינת ישראל. המודל היחיד שניתן לומר עליו שהוא דומה למצב בישראל, שלפיו השופטים הם אשר בפועל ממנים את עצמם, הוא המודל של בית המשפט העליון בהודו. ואולם, בניגוד לישראל, הסמכות למינוי שופטים אינה נתונה בידם, אלא בידי נשיא הודו.

מהסקירה הכללית עולה כי ישנן מדינות אשר בהן לרשות השופטת אין כל סמכות בהליך בחירת השופטים. באוסטרליה, ביפן, באירלנד, בשבדיה ,בדרום אפריקה ובגרמניה(בבית המשפט לערכאות העליונות) הרשות המבצעת היא הממנה את השופטים. בליטא ובבית המשפט לחוקה בגרמניה הסמכות למינוי שופטים נתונה בידי הרשות המחוקקת. בארצות הברית ישנה סמכות משותפת לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, אך עיקר הכוח נמצא אצל הרשות המבצעת – הנשיא.

ישנן מדינות שבהן למערכת המשפט יש סמכות מוגבלת ומצומצמת בהליך בחירת השופטים. באירלנד, בשבדיה, בדרום אפריקה ובגרמניה ישנה מעורבות של הרשות השופטת בתהליך המינוי, אשר באה לידי ביטוי בהצעת מועמדים ובמתן חוות דעת על מועמדים שהוצעו, אך נבחרי הציבור הם הממנים את השופטים בסופו של דבר. בספרד, בפורטוגל ובצרפת בחירת השופטים נעשית בידי גוף בוחר. ישנן מועצות לעניינים שיפוטיים אשר חברים בהן נציגים מהרשות השופטת, אולם באופן כללי הם בוחרים רק חלק קטן משופטי בין המשפט לחוקה, ואילו רוב המשקל בהצבעה ניתן בידי נבחרי הציבור. בבריטניה, לעומת שאר המדינות, הוסמכו בתקופה האחרונה אנשי משפט להשתתף בגוף הבוחר שופטים, והם אינם מהווים בו רוב. כמו כן, יודגש כי הרשות המבצעת היא בעלת ההשפעה המכרעת בתהליך.

בסיכום סקירה כללית של הליך מינוי שופטים בעולם, ניתן לראות שישנו אינטרס דמוקרטי לשנות את שיטת בחירת השופטים בישראל כך שתדמה להליכי המינוי המקובלים בעולם המערבי.

ב. מידת האקטיביזם השיפוטי

אמת המידה השנייה שנסקרה היא האקטיביזם השיפוטי.

מדובר באמת מידה סובייקטיבית יותר, אך עם זאת היא כוללת בתוכה שני סימנים מוסכמים המאפיינים אקטיביזם שיפוטי: הראשון הוא ביטול חוקים, והשני – קביעת נורמות מחייבות שלא על יסוד חקיקה. כמו כן, חשוב להדגיש שקיימות מדינות שבהן רשאי בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית, לרבות ביטול חוקים, מכוח הסדר חוקי.

למרות זאת, בית משפט כזה הוגדר במיפוי כבית משפט בעל אקטיביזם שיפוטי ברמה גבוהה אם הוא נוטה לנצל סמכות חוקית זו.

בישראל, לעומת זאת, אין חוק המסמיך את השופטים לעסוק בביטול חוקים ובקביעת נורמות, אך הדבר נעשה בפועל, ולכן רמת האקטיביזם השיפוטי בה גבוהה ביותר. החלת הסדרים חוקיים להתערבות בג"ץ בקטגוריה של אקטיביזם שיפוטי יוצרת תמונת מצב חמורה יחסית של האקטיביזם השיפוטי בעולם ומערפלת את העובדה שהמצב בישראל, בהעדר הסדר חוקי, חמור בהרבה ממה שמשתמע מהמיפוי.

ג. מיפוי האקטיביזם השיפוטי מול מעורבות שופטים במינויים

מהמיפוי עולה כי במדינות שבהן קיימת רמה גבוהה של אקטיביזם שיפוטי יש נטייה לאזן את התמונה על ידי צמצום המעורבות של שופטים במינוי שופטי בית המשפט העליון.

בישראל אין איזון כזה.

שיטת מינוי שופטים אשר אינה משקפת את ערכי הציבור ואשר משולבת עם אקטיביזם שיפוטי נדיר בעוצמתו ובהיקפו, בצירוף סמכויות חוקתיות שמעניק בית המשפט לעצמו מול המחוקק, יוצרת פגיעה קשה בדמוקרטיה כשלטון העם בישראל.

תרשים 1 המוצג להלן הוא ניסיון להבין את מצבה של ישראל לעומת שאר מדינות המערב. התרשים מסווג מערכות משפט ברחבי העולם לארבעה רבעונים:

e הרבעון הימני-תחתון כולל מערכות משפט המתאפיינות ברמת אקטיביזם גבוהה ומעורבות נמוכה של שופטים בתהליך המינוי.

e הרבעון השמאלי-עליון כולל מערכות משפט המתאפיינות במעורבות גבוהה של שופטים בתהליך המינוי, אך הן בעלות השלטון ברמת אקטיביזם נמוכה.

e הרבעון השמאלי-תחתון כולל מערכות משפט שבהן רמת האקטיביזם נמוכה והמעורבות במינוי שופטים מוגבלת.

e הרבעון הימני-עליון כולל מערכות משפט המתאפיינות ברמת אקטיביזם גבוהה ובמעורבות רבה של שופטים בתהליך המינוי. ברבעון זה קיימות שתי נקודות בלבד – האחת מייצגת את ישראל והשנייה את בית המשפט העליון של הודו. ואולם, מעבר להבדל במעורבות במינוי שופטים, גם סמכויותיו של בית המשפט העליון בהודו מצומצמות יחסית לסמכויות שנטל לעצמו בג"ץ בישראל, והכרעות מדיניות-ביטחוניות אסטרטגיות אינן מתקבלות בו.

ברור אפוא כי המצב בישראל, שבו, מחד, השופטים יחד עם נציגי לשכת עורכי הדין ממנים בפועל את השופטים, ומאידך, רמת האקטיביזם השיפוטי היא הגבוהה בעולם, הוא ייחודי בעולם הדמוקרטיות.

תרשים 1: אקטיביזם שיפוטי ומעורבות שופטים במינוי שופטים

28 . יצחק קליין ומשה קופל, "לקראת איזון: מאזן סמכויות רשויות השלטון בישראל ושיטת מינוי השופטים) "2003;

שער שלישי:

טיעונים בעד

האקטיביזם השיפוטי ונגדו

נביא להלן את טיעוניהם של תומכי האקטיביזם השיפוטי ונעמת אותם עם דברי הביקורת של אנשי מקצוע. נציין את היומרה של בג"ץ לגיבוש אורחות חיים ונטייתו להתערב בסוגיות פוליטיות רגישות, במנותק, לכאורה, מהשקפות עולם אישיות. נעמוד על החתירה של בג"ץ לבצר את מעמדו כפוסק הסופי בסוגיות לאומיות-קיומיות, למרות ששופטי בג"ץ לא נבחרו ולא הוכשרו לכך, ואינם נושאים באחריות ציבורית להחלטותיהם.

-8-

הצדקה "אידיאולוגית" לדיקטטורה של בג"ץ על ידי דובריו – והפרכתה

"ממְצִיִאִים מוסר אוִּניבֶרְסִָלִי"

השופט יצחק זמיר, יד ימינו של ברק בכינון הדיקטטורה של בג"ץ, הגדיר במאמר את מאפייני "השופט הפעלתן" כך: "הוא חש באופן ברור את הצורך בתיקון הדין... אינו מוכן להמתין עד שהדין יתוקן, אם יתוקן, על ידי אחרים והוא מוכן ליטול על עצמו את האחריות הכרוכה בתיקון מודע ומפורש של הדין באמצעות הפסיקה... נטייה לדומיננטיות, כוונה לקבוע אורחות חיים חדשים ונכונות לשאת באחריות לתוצאות של החדשנות".

דבריו של השופט זמיר אינם משאירים מקום לספק לגבי תפקודו של "השופט הפעלתן "כ"פוליטיקאי בגלימה".

ואולם, בג"ץ לא נבחר על ידי הציבור ואינו מופקד על גיבוש אורחות החיים; קביעתן של נורמות מוסריות וערכיות מחייבות נתונה בלעדית בידי הכנסת.

תפקיד השופט אינו לשנות את הדין אלא לפסוק על פיו. גם הטענה שבג"ץ נושא באחריות למעשיו היא ריקה מתוכן, שהרי על פי העיקרון של עצמאות השופט אין עליו מרות ואין עליו לתת דין וחשבון בפני איש. איזו אחריות לקחו על עצמם שופטי בג"ץ שתמכו משפטית, על יסוד השקפתם הפוליטית, בתכנית ההתנתקות. קל וחומר, כשנימקו זאת על יסוד טיעונים שהוכחו כמופרכים, שלא לומר נלעגים, כמו שיפור המצב הביטחוני, קידום השלום ושדרוג מעמדה המדיני של ישראל?

פוליטיקאי לוקח אחריות למעשיו בכך שניתן לסלקו בבחירות הקרובות. שופט לא ניתן לסלק; רק הגעתו לגיל 70 מפסיקה את כהונתו.

השופט ברק נזקק להצדקה אחרת להפיכה השיפוטית שיזם; בבג"ץ ז'רז'בסקי) 1635/90 הוא מצייר את השופט כמעין אדם עליון שראוי, ככזה, לקבל הכרעות קיומיות.

לדבריו, "כשופטים איננו פועלים על פי השקפותינו הפוליטיות, כוכב הצפון המדריך אותנו הוא המשפט... חינוכנו המשפטי, ניסיוננו השיפוטי ונאמנותנו למשפט מאפשרים לנו לדון ביישוב הדעת גם כאשר הרגשות סביבנו סוערים".

לנאמנות לכאורה לעקרונות המשפט כבר התייחסנו, באשר לנימוק השני נצטט את השופט אֵלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שהסתייג לחלוטין מיכולתו של השופט להתעלות מעל לחולשות אנוש וכתב באותו פסק דין: "אני מקנא בחברי שזכה לכך כפי שהוא מעיד על עצמו, אך מה אעשה ואני הדל שבאלפי מנשה אינני חצוב כסלע ובמקצת חשוף אני גם לרגשות ולכוחות השעה הפוליטיים, ועם כל רצוני ומאמצי חש אני בהם גם ביושבי בדין".

29 . יצחק זמיר, עיוני משפט, "אקטיביזם שיפוטי: החלטה להחליט", בעריכת ד"ר אריאל פורת .

-9-ביקורת של אנשי מקצוע על בג"ץ

גם אם הכוח האבסולוטי שהקנה לעצמו בג"ץ אינו משחית במובן שאינו משפיע כמלוא הנימה על שיקול דעתו ואינו גורם לו, כדרכם של שליטים, להתבשם מכוחו ולשאוף לצבור כוח נוסף ולבצר את מעמדו; וגם אם רודנותו של בג"ץ אינה לשמה, אלא אך ורק לצורך קידום השקפתם הפוליטית של שופטיו, תוך עקיפת סמכותם החוקית של הכנסת והממשלה – עדיין היא גורמת פגיעה אנושה במרקם החיים שלנו ומכרסמת בסופו של דבר באמון ולכן גם בלגיטימיות של בית המשפט.

בכדי לשנות זאת יש לחזור למדיניות שאותה נקט בג"ץ החל מִקום המדינה ועד תחילת שנות ה-80. השופט לנדאו, נשיא בית המשפט העליון, כתב בבג"ץ שליט 68/58 שדן בנושא מיהו יהודי:

"מכיוון שטרם הושגה הסכמה כללית... בשאלות הנוקבות הללו... בית המשפט נוטש את מקומו הראוי לו מעל למחלוקת המפלגת את הציבור ושופטיו יורדים בעצמם אל תוך הזירה... בית המשפט הופך אז לבית שופטים הנעשים ברי פלוגתא במחלוקת הציבורית... ולכן דעתי היא שעלינו להימנע בכל כוחנו מלהיגרר לדרך זו... חובתנו היא זאת לנהוג התאפקות בכגון אלה".

במילים אחרות, לדעת השופט לנדאו על בג"ץ לרסן את עצמו, להימנע מלדון בסוגיות פוליטיות שבהן ההכרעה תלויה במידה רבה בהשקפות אישיות בבחינת "בית שופטים", ולהותיר להכרעת הכנסת את כל הסוגיות הפוליטיות והציבוריות המהותיות.

בראיון לעיתון "הארץ" באוקטובר 2000 הוסיף השופט לנדאו: "בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי, לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות, והדבר מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים. מסוכן לבית המשפט מפני שבכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האמון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות", וכן: "כבר היום יש מגזרים שלמים בציבור שממש שונאים את בית המשפט העליון והתהליך הזה חותר תחת היסודות, תחת אושיות הרשות השופטת". על דברים חמורים אלה הוסיף השופט לנדאו ואמר כי בג"ץ "מגלה התנשאות ויומרנות... השופטים מקבלים על עצמם תפקיד שהם לא מסוגלים למלא, שהם לא הוכשרו למלא .הם הוכשרו לשפוט, לא לשלוט. אבל מעבר לכך יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל הפרלמנט"5 .

לדעת פרופסור גביזון, "בג"ץ הנוקט עמדות חילוניות ליברליות בנושאים שנויים במחלוקת, או השם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, זוכה לתמיכת מי ששמח בתוצאות החלטותיו ולהתנגדות מי שנפגע מהן", וכן: "הכרעות על האופי הציבורי של החיים בישראל שלא תהיינה מקובלות על חלקים ניכרים בציבור תבאנה בהכרח, לא בלי הצדקה, לאובדן הלגיטימיות של בג"ץ בחברה". אלה דברים כדרבנות שהתאמתו לחלוטין.

מאחר שהשופט ברק השליך אחרי גוו את גישתו המרסנת של השופט לנדאו, איבד בית המשפט העליון את הלגיטימיות שלו בעיני חלקים הולכים וגדלים של הציבור, תרחיש המאפיין את יחס הציבור לכל שליט הרודה בו, תוך התעלמות מנציגיו הנבחרים. לעומת אמון בלתי מסויג של כל שכבות הציבור בבית המשפט העליון מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-80, כיום פחות ממחצית מהציבור עדיין חש אמון בבג"ץ, וזהו האחוז הנמוך ביותר מאז קום המדינה. על פי סקר של "מאגר מוחות" שנערך בשבוע של 10-6 בנובמבר 2011 בניהולו של פרופסור יצחק כץ, לדעת 75% מהנשאלים בית המשפט העליון מוטה פוליטית.

נדרש אפוא להציל את בג"ץ מידי עצמו ולעצור את הידרדרותו על ידי תיחום ברור של סמכויותיו.

לדעת שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, "ברק הקים מגדל אינטלקטואלי מרהיב, אבל כזה שאין לו יסודות: הוא פורח באוויר", וכן:

"יש גבול לכוחות שבית המשפט העליון יכול להעניק לעצמו... בית המשפט העליון הוצב מעל הכנסת והממשלה". עוד הוסיף פרידמן כי יש "להבטיח שיהיה בבית המשפט מגוון דעות המשקף את הגישות המרכזיות השוררות בציבור", ואולם "אין בית משפט לחוקה בעולם המערבי שיש לשופטיו שליטה כה מרכזית במינוי שופטים כפי שיש אצלנו לבית המשפט העליון".

לדברי פרופסור מני מאוטנר, "עד שנות ה-80 בית המשפט תפס עצמו כמוסד מקצועני, שעיקר תפקידו הכרעה בסכסוכים. החל משנות ה-80 בית המשפט תופס עצמו כמוסד פוליטי, המשתתף בקביעת הערכים".

30 . רות גביזון, מרדכי קרמניצר, יואב דותן – "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית ,"ידיעות אחרונות והוצאת מאגנס ,2000. עמודים 106, 501.

31 . פרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, "מגדל פורח באוויר", ידיעות אחרונות ,80.4.01.

32 . פרופסור דניאל פרידמן, מגדל פורח באוויר, ידיעות אחרונות ,80.4.01.

התהליך הגיע לשיאו בשנת 1995 "כשבית המשפט נטל לעצמו את הסמכות לפסול חוקים של הכנסת", וזאת בשעה ש"גם בבית המשפט, לצד מערכת הנורמות הרשמית... קיימת מערכת נורמות פוליטית".

מאוטנר תקף את בג"ץ על הרכבו המונוליטי: "ברור לכול שהמינויים לעליון נעשו כמעט תמיד מתוך קבוצה חברתית מוגדרת". הוא מתח ביקורת על כך שבשל הרכבו בג"ץ "מגלה אקטיביזם בטיפול בזכויות כמו חופש הדיבור, הקניין וההפגנה, אך מגלה פסיביות כלפי זכויות חברתיות". כך למשל, כבודם של חשודים ונאשמים "נרמס בעיתונות והחירות שלהם נפגעת קשות בבתי המשפט, משום שחזקת החפות והצורך להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר נשחקו עד דק", זאת מאחר שזכויותיהם אינן נשמרות.

יתרה מכך, מאוטנר טען בתוקף כי "הצירוף של בית משפט שתובע כל כך הרבה מאחרים ותובע פחות מדי מעצמו – הוא קטלני. בית המשפט צריך לגלות פתיחות לביקורת שמושמעת נגדו". ויודגש, בית המשפט העליון במדינת ישראל הוא למעשה האויב הגדול ביותר של חירותו של האזרח. אין הכוונה לעצם היותו של בג"ץ רודן ,אלא בראש ובראשונה ש"אביר החירות" הנשיא ברק, עם פרישתו מתפקידו בשנת 2006, הביא בהנהגתו את מערכת המשפט הישראלית למציאות מבישה וריאקציונית המתבטאת ב-99.9 אחוזי הרשעות במשפטים פליליים.

שער רביעי:

כיצד ניתן לבטל את הדיקטטורה המשפטית

בשער זה נביא את החלופות לאקטיביזם השיפוטי.

מההשוואה שהוצגה בין ישראל למדינות דמוקרטיות אחרות עולה כי ישראל היא מקרה ייחודי בעולם המערבי בכל הנוגע לסמכויות הבלתי-מוגבלות של מערכת המשפט.

לפיכך, נביא להלן הצעת חוק שנועדה לשנות את המצב בצורה שתשמור על תפקידו החשוב של בית המשפט העליון, אך תטיל איזונים ובלמים ראויים על דרך פעולתו.

בכך אין די, שכן יש צורך להתייחס גם לפרקליטות כמרכיב מרכזי בממסד המשפטי הפוגע ביכולת המשילות של נבחרי ציבור.

נתאר כיצד משתלטת הפרקליטות באמצעות יועצים משפטיים על משרדי הממשלה ואינה מהססת לקיים מדיניות הסותרת את מדיניות הממשלה. לבסוף, נציע דרכים שיעוגנו בחקיקה לקיום פיקוח ציבורי על עבודת הפרקליטות.

-01-הצעת חוק יסוד להסדרת סמכויותיו של בג"ץ

"תִּתְעוֵֹרֵר! אוַּלַי זֶה יַסְִפִּיק"?

חיוני להחזיר את בג"ץ לממדים המקובלים בכל מדינה דמוקרטית.

מאחר שאין סיכוי שבג"ץ יתנדב לקצץ בעוצמה שצבר, יש לחוקק חוק יסוד שיתחם את סמכותו של בג"ץ במסגרת הפרדת רשויות.

החוק חייב להיות חוק יסוד כדי שבג"ץ לא יוכל לבטלו או לקצץ בנטיעותיו.

החוק יעגן מחדש את העקרונות המשפטיים המקובלים בעולם ובישראל עד תחילת שנות ה-80; עקרון השפיטות המחייב ריסון של בג"ץ בהתערבותו בנושאים פוליטיים הנתונים לסמכות הכנסת והממשלה ועקרון זכות העמידה הפותח את שערי בג"ץ רק בפני מי שנפגע מסכסוך – חייבים להיות מעמודי התווך של החוק .

החוק יבטל את עקרון הסבירות המקנה לבג"ץ כוח מוחלט לשלול כל החלטה שלטונית שאינה נושאת חן מלפניו.

החוק יחייב פרשנות של החוקים על פי לשון החוק בלבד, ולא על פי שרירות לבם של שופטי בג"ץ באשר לכוונותיו הנסתרות שלא באות לידי ביטוי במילותיו.

כמו כן, יבטל החוק את יכולתו של בג"ץ לפסול חוקים בתירוצים מופרכים כגון היותם סותרים לכאורה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך שימוש בחקיקה שיפוטית בוטה הכותבת לתוכו של חוק זה את אשר הכנסת לא מצאה לנכון לכתוב בו .

הצעת חוק כזו – חוק יסוד: הפרדת הרשויות - סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי, התשס"ב ,2002 – מצורפת כנספח למאמר והונחה על שולחן הכנסת בשנת 2003, אך נדחתה בהעדר תמיכה מספקת בכנסת.

ההצעה נועדה לסתום את עיקר הפרצות שיצר השופט ברק ולפתור את הבעיות המרכזיות של הדיקטטורה של בג"ץ מבית מדרשו.

ראוי להרחיב אותה לכדי חוק יסוד שמעבר למגננה יתווה מבנה ודרך פעולה ראויים של בית המשפט העליון בראייה אסטרטגית ארוכת טווח.

בכלל זה, למשל, על החוק למנוע יכולת לפרש חוק על יסוד הנחות של בתי המשפט באשר לכוונות המחוקק בעת ניסוחו, כוונות הסותרות את לשון החוק או שאינן עולות ממנו.

לפיכך, חיוני לשוב ולהעלות את הנושא לדיון ציבורי נוקב, כפי שיו"ר הכנסת ניסה לעשות בשנת 2003. זאת במטרה ליצור תמיכה ציבורית רחבה לביטול העריצות של בג"ץ ולכינונו מחדש של משטר דמוקרטי אמיתי בישראל, ועל מנת להפעיל לחץ על חברי הכנסת לקדם חוק יסוד שיבטיח זאת.

שלושה נושאים נוספים שראוי לעגן בחקיקה נוגעים למינוי שופטים.

הראשון, לא ימונה שופט שלא שירת בצה"ל. אין מניעה גם מבעלי מגבלה גופנית לשרת בפרקליטות הצבאית.

שנית, בטקס השבעתו השופט יישבע אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

שלישית, באשר לוועדה למינוי שופטים, מספר שופטי העליון בוועדה צריך לרדת לשופט אחד או לכל היותר שניים, ובמקומם צריך להיות מינוי נוסף מהממשלה או מהאקדמיה.

בנוסף, שני הנציגים של לשכת עורכי הדין בוועדה ייצגו את עמדת הרוב. כיום יש למחוז תל אביב והמרכז רק רבע מהקולות, אף על פי ששני שלישים מעורכי הדין רשומים בו.

ועם זאת, חקיקה כזו אינה חזות הכול: שום חוק אינו הרמטי ואינו יכול להוות פתרון מוחלט לבעיה של סמכות שניטלה בניגוד לחוק.

הממשלה נועדה למשול, ואם היא חוששת להשתמש בסמכויות הנתונות בידה, שום חוק לא יעזור: בהינתן רִיק שלטוני עלולה להימצא דרך לעקוף את החוקים החדשים, כפי שפעולתו של השופט ברק הוכיחה, למשל באמצעות פרשנות שרירותית שלהם.

הממשלה אינה משותקת כפי שמרבית חבריה סבורים או משותקים מפחד התקשורת. כך למשל, הממשלה יכולה וחייבת לאתר מקרה קיצוני שבו בג"ץ חרג מסמכותו ולדאוג לחקיקה זריזה של חוק נקודתי שיבטל את התוצאות המעשיות של פסק דין שכזה. דוגמה ראויה לכך יכולה להיות פסיקה בתחום הביטחוני שפוגעת בביטחון אזרחי המדינה. פעולה אקטיבית שכזו תתרום ככל הנראה להחזרת שיווי המשקל למערכת ולהפרדת רשויות יותר מכל מגננה חוקתית שחשוב לקדם במקביל. כדי לעודד את הממשלה לעשות זאת, חשוב לבנות תמיכה ציבורית רחבה בהחזרת בג"ץ לממדיו הראויים.

34 . ראיון עם פרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, יהודה יפרח וליאת נטוביץ קושיצקי, "כתב אישום"

-11

היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות כנדבכים מרכזיים בדיקטטורה השיפוטית

"ִאִם הוּא חָשׁוּד, הוּא אֵָשֵׁם"

א. הכפפת הממשלה ליועץ המשפטי שלה

בשולי הדיון על בית המשפט העליון אי-אפשר להתעלם מהפרקליטות, שהיא חלק בלתי-נפרד מהממסד המשפטי, קרי מהעריצות של בג"ץ ,ולכן נתייחס אליה בקצרה.

בהעדר פיקוח ציבורי, אפילו לרבות מצד שר המשפטים, הפרקליטות אינה נרתעת מהצגת עמדות הנוגדות את עמדת משרד המשפטים שאליו היא כפופה לכאורה, שלא לומר סותרות את עמדת הממשלה.

"כך התערערה יכולת המשילות של הממשלה... והכוח עבר לפקידות הבכירה וליועץ המשפטי" . דוגמה אופיינית לכך היא פרשת ההדחה של דרעי ופנחסי, שבמהלכה הציגה הפרקליטות בפני בג"ץ עמדה הפוכה לעמדתו של ראש הממשלה רבין וקיבלה גיבוי מלא של בג"ץ, הגם שמדובר בנושא פוליטי לחלוטין.

השימוש של בג"ץ בפרקליטות כבזרוע ביצועית התעצם נוכח "'הסימביוזה' שבין המערכות. אנשי תביעה בהיקף עצום מונו לבתי המשפט, כך שנוסף על קשרים אישיים התקיימה בין המערכות גם קירבה רעיונית" .

נדגים זאת באופן קביעת מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כמפקח-על שלה.

בפסק דין המכרסם באופן חמור ביכולתה של הממשלה לפעול בג"ץ פנחסי 4267/93 קבע השופט ברק כי המלצות היועץ המשפטי מחייבות את הממשלה וכי זכותו לסרב לייצג את המדינה בבג"ץ.

השופט ברק השתמש בנימוק חסר שחר של מסורת חוקתית שלא רק שלא הייתה מעולם, אלא שהיא סותרת החלטת ממשלה משנת 1962 לאמץ את המלצות ועדה בראשות השופט העליון אגרנט שקבעה את ההיפך הגמור מפסיקתו.

משמעות הפסיקה היא כי ליועץ יש סמכות להטיל וטו על החלטות הממשלה לפי שיקול דעתו ובלי שיהיה ניתן לערער על כך, שכן אין לממשלה זכות לייצוג משפטי שלא על ידו.

זהו יישום מלא של הרודנות של בג"ץ, תוך הסתייעות בדוקטרינת "הכול שפיט" שבה בג"ץ מכוון את החלטות הממשלה ומונע ממנה לתפקד כרצונה.

זאת ועוד, התפישה שהחדיר ברק היא שהיועץ המשפטי לממשלה אחראי לקיום החוק ואינו עורך הדין של הממשלה.

בניגוד לכל אזרח פשוט, אין אפוא לממשלה ייצוג משפטי והיא עלולה להיות מותקפת משפטית ללא יכולת הגנה. אותו דין חל כמובן גם על היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, ומכאן חוסר המשילות שלה.

היבט נוסף של עוצמת היועץ המשפטי היא דרך בחירתו.

בעקבות פרשת בראון-חברון ינואר 1997 איבדה הממשלה, בלחץ חקירה מגמתית של הפרקליטות נגד ראש הממשלה ושר המשפטים, את השליטה שלה במינוי חיוני זה לתפקודה. הסמכות הועברה לוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר שמגר, שבה יש לבית המשפט העליון יותר מדריסת רגל 38.

גם ההחלטה לגבי מינוי פרקליט המדינה הופקעה מהממשלה לטובת ועדה בשליטת הממסד המשפטי. הוועדה ממליצה על מועמד יחיד, כך שלממשלה אין שום יכולת בחירה.

ב. ביטול מינויים פוליטיים על סמך האשמות שווא

בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שהוא גם ראש התביעה, הפרקליטות מכוונת את המשטרה, מגדירה מה לחקור ופוסקת כיצד לנהוג בממצאי החקירה.

במקרים לא מעטים פועלת הפרקליטות בהשראת מניעים פוליטיים המאפילים על השיקולים המקצועיים-משפטיים.

בכלל זה הפרקליטות משמשת מכשיר לביטול מינויים פוליטיים הנראים בעיניה בלתי-ראויים פוליטית ומפעילה את המשטרה באמצעות חקירות מגמתיות וחסרות כל יסוד.

כך למשל, "זמן קצר לאחר מינויו של ברק לנשיא בית המשפט העליון ובחירתו של נתניהו לראשות הממשלה בקדנציה הראשונה שלו, פרץ גל חקירות ומשפטים פליליים נגד אישים מרכזיים בהנהגה הפוליטית, בממדים שספק אם ניתן למצוא דוגמתם בדמוקרטיה כלשהי" 39. במסגרת זו בולטות החקירות נגד ראש הממשלה נתניהו, נגד השר אביגדור קהלני ונגד רפאל איתן - רפול, שכולם נחקרו ושני האחרונים גם הואשמו באשמות שווא, לרבות כדי לטרפד את מינויו של רפול לשר לביטחון פנים 6991.

במקרים אחרים פעלה הפרקליטות לסכל מינויים שנראו לה כמסכנים את מעמדה. ראו לדוגמה עניינו של פרופסור יעקב נאמן שנחקר והואשם באשמת שווא - 1996 - כדי לטרפד את מינויו לשר המשפטים, בידיעה שהוא מתעתד להחליף את היועץ המשפטי לממשלה. דוגמה אחרת היא ראובן ריבלין שהפרקליטות מנעה את מינויו לשר משפטים 2001 באשמות שווא.

39. פרופסור פרידמן, "הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושיברה", הוצאת ידיעות אחרונות ,2013. עמוד 582.

נגד חיים רמון שהודיע על כוונתו כשר המשפטים המיועד לערוך רפורמה במערכת המשפטית 2007 הוגש כתב אישום, לאחר שהופעל לחץ כבד על קצינה להתלונן נגדו בגין מעשה מגונה קל-ערך. גם ראש לשכת עורכי הדין, דרור חוטר ישי שמתח ביקורת נוקבת על הדיקטטורה של בג"ץ הואשם בעבירת מס חסרת שחר שבה זוכה.

ג. הרתעת נבחרי ציבור מלפעול על פי צו מצפונם

העוצמה של היועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה והנכונות של הפרקליטות להגיש כתבי אישום מפוברקים נגד ראשי ממשלה ושרים "הגיעו לממדים ששיבשו לחלוטין את הליכי המינויים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי", כותב פרידמן, ומתייחס לכך כ"טכניקת סיכול ממוקד של מינויים שפותחה בפרקליטות" .

"חקירות ומשפטים אלה ערערו לחלוטין את השלטון המרכזי. הממשלה פעלה לא פעם בתחושת אימה וחרדה, וכאשר הצטרף לכך שימוש נרחב בעבירה המפוקפקת של 'הפרת אמונים' מצאו את עצמם לפתע שרים חשודים בפלילים".

מדובר בעבירה מעורפלת שגורמת לענישה רטרואקטיבית כשבשעת מעשה האדם כלל לא ידע שהוא עובר עבירה. פעמים רבות הורחב המושג "ניגוד עניינים" מעבר לכל היגיון ולמעשה התבטלה החסינות הפרלמנטרית.

"התפתחות זו העניקה כוח אדיר לבתי המשפט, ובעיקר לעליון, ליועץ המשפטי ולפרקליטות" .

עובדה היא כי יוסף טומי לפיד, צחי הנגבי ויעקב נאמן, שנודעו כמתנגדי האקטיביזם השיפוטי, הבינו את המסר ו"יישרו קו" עם הפרקליטות במהלך תפקידם כשרי המשפטים. גם נתניהו הפיק את הלקח, וכשחזר לראשות הממשלה נמנע מלהתעמת עם המערכת המשפטית. כמוהם כמתנגדים רבים אחרים הבוחרים לשתוק ולא להצביע בעד הצעות שהפרקליטות מתנגדת להן כדי לא להסתכן בחקירות מגמתיות מופרכות. כך למשל, בדצמבר 2013 הצביעו שרי ממשלה בעד מינויו של שי ניצן לפרקליט המדינה אף על פי שקודם לכן הביעו התנגדות למינוי.

ד. מדיניות של איפה ואיפה

לעומת ההתנכלות לנבחרי ציבור שאינם מקובלים עליה, הפרקליטות מגנה על פוליטיקאים הקרובים להשקפתה הפוליטית ונמנעת ככל האפשר מהגשת תיקים פליליים נגדם.

כך, למשל, התעלמה הפרקליטות לפני הבחירות של 1999 מתחקירים של העיתונאי קלמן ליבסקינד על עמותות אהוד ברק שהזרימו כסף למטה הבחירות שלו תוך הפרת חוק מימון הבחירות.

באותו אופן היועץ המשפטי לממשלה התייחס לשרון בתחילת 2005 כ"אתרוג" שיש לשמור עליו כדי שיובטח ביצוע ההתנתקות, ותיק "האי היווני" נסגר. על פי אותה מדיניות התעלמה הפרקליטות גם מתחקירים נוקבים של העיתונאי יואב יצחק על פרשות שחיתות של אולמרט לפני הבחירות של 2006, כדי שלא לסכל את הבטחתו לקדם כראש ממשלה את תוכנית "ההתכנסות" שלו.

ההטיה הפוליטית של הפרקליטות נובעת במידה רבה מהרכבה האנושי.

באופן שאינו מקרי, חלק ניכר מן הנושאים במשרות בכירות בהווה ובעבר הלא רחוק דוגלים בהשקפת עולם שמאלנית מובהקת.

כך למשל, הצליחה "הקרן החדשה לישראל" – התומכת בארגוני שמאל קיצוני אנטי-ציוני שמשתתף במסע הדה-לגיטימציה והחרם נגד ישראל, וכן בארגונים ערביים הפועלים לביטול עצם קיום המדינה – להחדיר לתוך הפרקליטות בשנים האחרונות כמה וכמה עורכי דין בוגרי תוכנית המשפטנים שלה.

מתוכם, שלושה מונו עם הזמן לשופטים ואחד הגיע לעמדת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

אחת מהן מונתה לאחת מן האחראים על התשובות מטעם מדינת ישראל לבג"ץ, לרבות, כמובן, בג"צים שהגישו הארגונים הנתמכים על ידי הקרן. כך למשל היא ייצגה את המדינה בעתירה שהגיש חסן ג'בארין – אף הוא בוגר הקרן, ממרכז עדאללה האנטי-ציוני – נגד פסילת הרשימות הערביות בבחירות האחרונות. התוצאות של עיוות חמור זה בהליך המשפטי ברורות כמובן: הרשימות אושרו.

אחת מבוגרות התוכנית עבדה בפרקליטות, התקדמה במערכת המשפט ומונתה לשופטת מחוזית ודנה, בין השאר, בתביעות של ארגונים הנתמכים על ידי הקרן.

אותה שופטת הוציאה צו ביניים שמונע את שליחתם של 13 מסתננים למתקן השהייה 'חולות', תוך התעלמות מהעובדה שהחוק מתיר לעשות זאת, כשהיא מיישמת בכך את תלמודה מתכנית המשפטנים של הקרן.

גורמים במשרד הפנים ציינו כי גם כשהיתה בבית משפט השלום השופטת פסקה באופן דומה והגדירו אותה "אוהדת מסתננים" ו"מזיקה".

דוגמאות ל"הישגים" אנטי-ציוניים נוספים של הקרן במסווה של דאגה לזכויות אדם הם פסק דין קעדאן 2005, שבו הורה בג"ץ למנהל מקרקעי ישראל שלא להקצות קרקע לגופים כמו הסוכנות היהודית המחכירים קרקע ליהודים בלבד; פסק דין תקדימי שחייב את צה"ל לשנות את תוואי גדר הביטחון 2004; וצו ביניים שעצר זמנית את גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון 1992.

ה. מדיניות של אכיפת יתר בררנית

דוגמה חמורה במיוחד לאי-שוויון בפני החוק המוסתרת מהציבור היא מדיניות אכיפת יתר מפלה כלפי המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון. המדינה מתייחסת אליהם במסגרת נהלים מיוחדים כאוכלוסייה עבריינית שיש לרסנה, ובמקביל, מקיימת תת-אכיפה כלפי התושבים הערבים ופעילי שמאל הפועלים ביהודה ושומרון. הכול תוך שימוש בנהלים שהיו במשך שנים סודיים והוסתרו אף מידיעת הממשלה.

כדי להמחיש את חומרתה של המדיניות הנקוטה בידי הפרקליטות נציין כמה עובדות סטטיסטיות.

המשטרה משקיעה ביו"ש פי ארבעה שוטרים לאלף תושבים מאשר למשל בנפת נתניה, שבה הפשע גואה. אחוז התיקים שבהם מוגש כתב אישום הוא 38% ביו"ש לעומת ממוצע ארצי של 14% בלבד, דהיינו פי 2.5.

אחוז גבוה זה ביו"ש נובע מהגשה שיטתית של כתבי אישום חסרי שחר. הראיה לכך היא חד-משמעית: אחוז ההרשעות בתיקים פליליים ביו"ש הוא 75% לעומת ממוצע ארצי של 99.9%, דהיינו פי 250 זיכויים ביו"ש 25% לעומת 0.1% וזאת כאשר כל התיקים נדונים באותה מערכת משפט שכן אין ביו"ש בתי משפט.

בתחום הבנייה הבלתי חוקית, בצד ה"פלסטיני "מדובר על 20% מהמבנים ואילו במגזר היהודי על 1.5% בלבד, ובכל זאת האכיפה במגזר היהודי חמורה יותר בצורה משמעותית 50. נתונים מדהימים אלה מוכיחים באופן ברור כי הפרקליטות והמשטרה עושים שימוש לרעה בכוחם עד כדי התעללות ביהודי יו"ש.

כדי להחמיר עוד יותר את האפליה נגד יהודים ננקטת כלפי האוכלוסייה הערבית בשטחי C מדיניות הפוכה לחלוטין.

על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, כל הגשת כתב אישום נגד ערבי מחייבת אישור שלו! זאת ועוד, על פי הנחיית הפרקליט הצבאי הראשי יש לסגור בטענה של חוסר עניין לציבור כל תיק שאינו עוסק בעבירות ביטחון חמורות!

במילים אחרות, קיים היתר גורף לערבים להתנהג באופן פרוע ולדרוס את החוק ברגל גסה, לרבות עבירות ביטחון שאינן חמורות. התוצאה היא שכאשר מתגלה ריב בין יהודי לערבי על רקע תקיפת יהודי או רכושו על ידי ערבי – דוגמאות אופייניות הן הצתת שדה קוצים סמוך ליישוב יהודי, התנכלות למטעים או זריקת אבנים – יוגש כתב אישום אוטומטית רק נגד היהודי. ואכן, בפסקי דין לא מעטים מתרעמים שופטים על הטיפול המפלה של המשטרה והפרקליטות, אשר מתעלמות מהתקיפות של הצד הערבי וחותרות להעניש את היהודי המתגונן.

ברור שיש בכך כדי לעודד את הצד הערבי לפגוע ברכושם ובגופם של יהודים ביודעם שהחוק מגן עליהם. קשה להאמין כי התעמרות זו ביהודים, שלא תיתכן בשום מדינה במערב, היא הנוהגת במדינת היהודים בחסות החוק.

בפסק דין בתיק פלילי 40507-01-11 קובעת השופטת נאוה בכור כי אכן קיימת אכיפה בררנית של הפרקליטות. לדבריה, "מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לבין אוגוסט 2010 משקף התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי/פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים ומסיתים, לאלימות/טרור/גזענות, כלפי חיילים, יהודים ואף שר בממשלת ישראל".

לעומת זאת "הוצגו ראיות מספקות בדבר אכיפה בררנית כלפי הנאשם". השופטת מפנה בנדון אצבע מאשימה כלפי פרקליט המדינה עצמו; לדבריה, "תשובה ומענה למגישי התלונות אליו ע"י שי ניצן ניתנו בדרך כלל כעבור חודשים, ובדרך כלל תוך קביעה כללית בדבר אי התקיימות "אפשרות ממשית" לאלימות, ותו לא, ופעמים תוך אי פתיחתה של חקירה פלילית כלל ועיקר". והשופטת מוסיפה, "ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות תורתית, כללית, וכמעט נגועה באוטומטיזם, בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב האפשרות הממשית בעבירת ההסתה. כך, כיצד קריאות המוניות ל'מוות ליהודים', 'סירוס המתנחלים' ו'הרג חיילים' אינם יכולים להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ"ל"?

50 . איתמר פליישמן, "אכיפה לא שוויונית נגד יהודים ביו"ש בתחום הריסת הבתים" הנתונים לקוחים מהמנהל

אכיפת היתר הבררנית שתוארה היא בעצם רדיפה של יהודים וכך היינו מתייחסים אליה אילו התקיימה במדינה אחרת כלשהי. היא פוגעת אנושות בזכויות היסוד של המתיישבים היהודים, מערערת את ביטחון חייהם ורכושם, ומקוממת מבחינת הצדק והשוויון בפני החוק. כל זאת תוך שימוש בזרועות השלטון כמכשיר פוליטי במסווה משפטי – והכול בברכת בג"ץ.

משמוסדה ביו"ש מדיניות מפלה בין יהודים לערבים, היא כמובן לא נעצרה שם אלא זלגה והתפשטה גם בתוך הקו הירוק. גניבת עדרים, השחתת יבולים וחבלה בציוד חקלאי הפכו למכת מדינה גם בגליל ובנגב, עד כדי מצב של איום ממשי על כל השטחים הפתוחים במדינה.

זרועות החוק הפקירו את החקלאים, הותירו אותם בודדים במערכה ואילצו אותם לחזור מאה שנה לאחור לימים של טרום המדינה ולהקים מחדש את ארגון השומר החדש.

פרסומי הארגון – לצד פרסומים נוספים, כמו למשל בפרשת שי דרומי – מצביעים על הממדים החמורים של התופעה. הדבר מוכיח כי מי שמשלים עם רמיסת זכויות האדם של יהודים ביו"ש, מנימוקים כאלה או אחרים, מקבל בסופו של דבר רדיפת יהודים גם בתוך הקו הירוק.

ו. קביעת מדיניות על ידי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה

כדי להעצים את כוחה ולהרחיב את השפעתה על כל זרועות השלטון, לרבות הממשלה עצמה, מובילה הפרקליטות מהלך מסוכן שבמסגרתו הופכים היועצים המשפטיים למקבלי החלטות שלטוניות; זאת אף שאין להם שום הכשרה לכך ואף שאינם נושאים באחריות להחלטות שהם מקבלים.

מהלך זה נשען על עוצמתו חסרת הגבולות של בג"ץ: מחד, שרים ופקידים בכירים נרתעים מקבלת החלטות בניגוד לדעת יועציהם המשפטיים מחשש שההחלטות יבוטלו בבג"ץ, ומאידך, היועצים המשפטיים מקצינים את עמדותיהם בשל צלו המאיים של בג"ץ וכדי להבטיח שיעברו את מבחן בג"ץ.

היועצים המשפטיים מחליפים אפוא מנכ"לים ופקידים בכירים, אשר התמנו לתפקידם כדי לנהל את גופי השלטון בראיית התמונה הכוללת. כדברי השר נאמן: "יש לנו בעיה קשה מאוד כאשר שרים, מנכ"לים ופקידים בכירים לא מוכנים לקחת אחריות ונתלים ביועצים משפטיים כדי לא לעשות דברים" 52.

המצב הנוכחי "מעמיד את היועץ המשפטי מעל הממשלה והוא הדין לגבי היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה" 53.

בכך מעקרת מערכת המשפט את יכולת המשילות של נבחרי ציבור ויוצרת קיפאון שלטוני וחוסר יכולת לקבל ולבצע את ההחלטות המתחייבות, הכול כדי לאיין את כוחה של המערכת הפוליטית ולמסד את רודנותו של בג"ץ.

ז. טרפוד חקיקה על ידי היועצים המשפטיים של הכנסת וּועדותיה

מעבר לשליטה במשרדי הממשלה, הפרקליטות שולחת את זרועותיה הארוכות גם לכנסת, שאמורה להיות הריבון, באמצעות מינוי יועצים משפטיים לכנסת ולוועדותיה.

יועצים אלה נכפים על ראשי הוועדות ומשתמשים בכוחם כדי לרוקן מתוכנן הצעות חוק שאינן נושאות חן בעיני הפרקליטות, בנימוקים כמו פגיעה בדמוקרטיה או אי יכולת להגן על החוק בבג"ץ. כך למשל, רוקנה מתוכנה, בשנת 2011, הצעת חוק למיסוי תרומות מממשלות זרות, כדי למנוע את העברתן לארגונים ציבוריים פוסט-ציוניים, אשר משתמשים בתרומות לכרסום מדיניות הממשלה ולמסע דה-לגיטימציה נגד ישראל 54. הצעת החוק שהצליחה בכל זאת לעבור את המשוכה של היועצים המשפטיים בכנסת או הוגשה בניגוד לדעתם ואינה נושאת חן בעיני הפרקליטות מטורפדת בוועדת השרים לענייני חקיקה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. כך למשל טורפדה, בשנת 2013, הצעת חוק למיסוי תרומות מישות מדינית זרה 55. בדרך זו, יועצים משפטיים משתלטים בפועל על פעילות החקיקה של נבחרי ציבור בניגוד מוחלט לעיקרי הדמוקרטיה.

52. פרופסור יעקב נאמן, ראיון עם ליטל דוברוביצקי, ידיעות אחרונות, 80.1.9.

53. השר גלעד ארדן בראיון עם סופיה רון-מוריה, פורסם במקור ראשון 21.11.61.

54. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה מיסוי הכנסה למוסדות ציבוריים המקבלים תרומה מישות מדינית זרה

55. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה תמיכה של ישות מדינית זרה בעמותות בישראל התשע"ג – 2013

-12-

כיצד להפוך את הפרקליטות לגוף מקצועי המפוקח ציבורית

"שׁוֵֹלֵט עַל עוֹלְָמְךָ מִמִּשְׂרִָדִי הָאָֹפֹרֹ"

להלן נפרט כמה שיפורים הכרחיים שיעוגנו בחקיקה.

מושכל ראשון, כדי להבטיח פיקוח ציבורי יעיל על הפרקליטות יש צורך חיוני בחוק שיסדיר את הקמתו של גוף ביקורת עצמאי, חיצוני למשרד המשפטים.

החוק יקנה לגוף המבקר סמכויות ביקורת נרחבות הן בהיבט מערכתי לרבות בדיקה פרטנית של תיקים והן בהיבט של בדיקת תלונות נגד התנהלותם של פרקליטים בהליכים בבתי משפט לרבות החלטות לגבי הגשתם או אי-הגשתם של כתבי אישום ולגבי התנגדות או אי-התנגדות לקבל עתירות בבג"ץ.

יצוין כי הגוף שקם סוף-סוף במאי 2014, לאחר התנגדות עיקשת של היועץ המשפטי והפרקליטות, אינו עונה על הצורך.

גוף הביקורת לא הוקם מכוח חוק, ולא רק שאינו חיצוני למשרד המשפטים – הוא חלק מהפרקליטות עצמה; גם לא ברור לחלוטין עד כמה רחבות סמכויותיו.

מושכל שני, להקנות לשר המשפטים כמייצג הציבור כמה סמכויות שהעדרן מאפשר כיום את פריקת העול של הפרקליטות.

ראשית, סמכות לפקח על עבודת הפרקליטות, כמקובל בכל מקום אחר בעולם.

שנית, סמכות מוחלטת בכל הנוגע לתהליכי המינוי של כל המשרות הבכירות בפרקליטות, לרבות משרת היועץ המשפטי לממשלה ומשרת התובע הכללי פרקליט המדינה שאמור לנהל את הפרקליטות.

שתי המשרות הללו יופרדו, והמינוי להן יובא לאישור הממשלה על פי המלצת שר המשפטים. הממשלה בהמלצת שר המשפטים תהיה מוסמכת לפטר נושאי משרות אלה, וכל שר יהיה מוסמך חוקית להדיח את היועץ המשפטי של משרדו.

שלישית, שר המשפטים יקבל סמכות לפטר כל פרקליט מחוז וכל משנה בכיר לפרקליט מחוז. בהקשר זה, הדלפה לתקשורת באשר להליכי חקירה תשמש כעילה קבילה לפיטורי פרקליט מחוז, בהיותה גם עבירה פלילית של שיבוש הליכי חקירה ומשפט.

במסגרת החקיקה לפיצול תפקידו של היועץ המשפטי, יוסדר מעמדו ויוגבלו סמכויותיו.

הממשלה לא תהיה כפופה לחוות דעת משפטיות שיסכלו את כוונתה לפעול, בפרט בנושאי ביטחון, כלכלה, התיישבות ביהודה ושומרון ומדיניות חוץ.

במקרים כגון דא, יהיו הממשלה וכן כל שר הנוגע לעניין רשאים לבחון את קיומה של חלופה משפטית לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. במקרה שקיימת חלופה שכזו, יהיו הממשלה או השר הנוגע לעניין רשאים לאמץ את הפרשנות המשפטית של החלופה המאפשרת את ביצוע מדיניות הממשלה.

אם יהיה דיון בבג"ץ, המשפטן שהציע את החלופה המשפטית יהיה רשאי לייצג את המדינה בדיון.

בדומה לכך, יו"ר הכנסת וראשי ועדות הכנסת יהיו רשאים לקבל חוות דעת משפטית חיצונית במקרה שחוות הדעת של היועץ המשפטי שלהם אינה נראית להם .

לדברי הפרופסור גביזון, "המציאות המשפטית הנוכחית, והחדשה, שבה היועץ המשפטי מחייב את הממשלה לפעול לפי 'עצתו' עוד לפני פסיקת בית המשפט, תוך שהוא רשאי לאיים כי לא ייצגה בבית המשפט – אינה קבילה.

ההסדר הרצוי רחוק מלזלזל בשלטון החוק, שכן ממשלה ושרים יהססו מאוד לפעול בניגוד ל'עצה' של יועצם המשפטי המוערך. במקרים הנדירים שבהם ממשלה תרצה לפעול בניגוד לדעת היועץ – זכותה וחובתה להחליט על פי שיקול דעתה, ובית המשפט יכריע" 56. המצב הנוכחי הוא לדבריה "הזוי ,אנומלי, ופוגע פגיעה קשה בזכות אלמנטרית של הממשלה" 57.

"המעמד האימפריאליסטי של היועץ המשפטי לממשלה", כהגדרתה של גביזון 58, התפשט באמצעות הפרקליטות לכל משרדי הממשלה והוא יוצר משפטיזציה של השירות הציבורי.

לדברי השופט נעם סולברג, "עורך הדין של המדינה תופס את מקומו של הפקיד המקצועי בטרם עת, וזאת שלא בטובת העניין. עלינו לזכור ולהזכיר כי המשפטן הוא שחקן המשנה.

השחקן המרכזי הוא הפקיד המקצועי הנוגע בדבר. עליו לפעול כמובן כדין ...אבל אל לו להיאלם דום, ואל לו – לעורך הדין – לבוא בנעליו.

איננו חפצים בפקידים נרפים, כאלה שמשליכים אחרי גוום ומעבירים את ערמת התיקים שעל שולחנם היישר אל שולחנו של היועץ המשפטי או הפרקליט. אנחנו חפצים בפקיד 'ראש גדול', מקצועי, חושב, מתייעץ ומחליט כדין" 59 .

בדיוק בשל עמדתו זו, הנשיאה בייניש, נציגה מובהקת של הדיקטטורה של בג"ץ, התנגדה בשצף קצף למינויו של השופט סולברג לבית המשפט העליון, מינוי שנכפה עליה על ידי שר המשפטים יעקב נאמן.

כדי לבלום את האימפריאליזם המשפטי של היועץ המשפטי לממשלה יש לנתק את היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה ושל הכנסת מהכפיפות אליו. כך יבוא לקצו המצב האבסורדי שבו מינוי יועצים משפטיים נכפה על השרים ועל הכנסת וראשי ועדותיה ללא שום התחשבות בדעתם, גם כשאין להם שום אמון ביועץ המוכתב להם. 

58. רות גביזון: "עמדתו של בנט בעניין הסרבנות הגיונית וקוהרנטית", מקור ראשון, מאמר של יהודה יפרח, 81. 3.

59. איתמר לוין, "סולברג נגד המשפטיזציה של השירות הציבור", מחלקה ראשונה, 21.01.91.

-31-סיכום

"נהִָלִים וחִֻקִּים תַּעְתּוַּעַ מוָּזָר; הַצֶּדֶק יָכוֹל לְַחַכּוֹת לְמָחָר"

הדיקטטורה של בג"ץ התפתחה בישראל בתהליך של עשרות שנים, ונושא הדגל שלה הוא אהרון ברק, שהחל לכהן כשופט בבית המשפט העליון כשנה אחרי המהפך של שנת 1977.

הדיקטטורה של בג"ץ נועדה לאפשר לתפיסת העולם של שכבת אליטה – בעיני עצמה – מצומצמת להכתיב את מהלכיה של מדינת ישראל גם כשהמחנה הלאומי-ציוני בשלטון.

בזכות גאוניותו המשפטית של השופט ברק, המהלך המדהים הזה צלח, בראיית יוזמיו, מעל ומעבר לצפוי, והוא נושא פירות באושים, בראיית מדינת ישראל.

בית המשפט העליון לקח מהממשלה את היכולת למשול.

כדברי שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, "המהפכה המשפטית... שיבשה את מערכי השלטון, הגבירה את הבירוקרטיה והמשפטיזציה ופגעה בדמוקרטיה עצמה. הפיקוח על הממשלה והכנסת... העניק... שליטה על הממשלה ובעניינים אחדים גם על הכנסת ...

ואת התוצאה הקשה מסכמים כיום בשתי מילים 'חוסר משילות" '60.

כל ההחלטות הפוליטיות-ביטחוניות המשמעותיות בעשרים השנים האחרונות לא התקבלו על ידי נבחרי הציבור, אלא על ידי קבוצת שופטים שהשקפת עולמם מייצגת ציבור קטן מאוד והמנותקת מהערכים הרווחים בעם.

זאת תוך נקיטת אימפריאליזם שיפוטי, רמיסת הדמוקרטיה, ביטול הפרדת רשויות, התעלמות ממגבלות החוק, התערבות בכל דבר ועניין שנראים לבג"ץ, ושכפול עצמי של חברי בית המשפט העליון.

הדיקטטורה של בג"ץ ניתקה את הקשר החיוני בין סמכות לבין אחריות.

האחריות חלה על נבחרי העם אך הסמכות בפועל הועברה בדרך בלתי חוקית לבג"ץ ולפרקליטות.

שופטי בג"ץ והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה מקבלים החלטות בנושאים שלא הוכשרו לטפל בהם ואינם נושאים בשום אחריות ציבורית לתוצאות.

בנתחה את האקטיביזם השיפוטי מגיעה הפרופסור גביזון 61 למסקנה כי "איני סבורה כי ניתן יהיה להצדיק לאורך זמן את המצב שבו קבוצה הומוגנית למדי הכוונה לשופטי בית המשפט העליון מפעילה קני מידה המרחיבים את גבולות המשפט והשפיטות ומגיעה לפתרונות 'אובייקטיביים' הנגזרים מתפיסת עולמה וערכיה הייחודיים".

60. דניאל פרידמן, "הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושיברה", הוצאת ידיעות אחרונות ,2013, עמוד 485.

61. רות גביזון, מרדכי קרמניצר, יואב דותן – "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית, "ידיעות אחרונות והוצאת מאגנס ,2000, עמ '641.

אבירי האקטיביזם השיפוטי מנסים להציג את עצמם כמגני הדמוקרטיה, אך למעשה הם מנצלים אותה ככלי תעמולתי לניגוח המחנה הלאומי.

לדברי שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, "מה שמסתתר פה איננו מאבק על שלטון החוק. זהו קרב על השלטון עצמו".

בפועל, אליטת המיעוט מבצרת את השפעתה על המדינה באמצעים אנטי-דמוקרטיים, והדיקטטורה של בג"ץ היא ראש וראשון בהם. התנהלותו הרודנית של בג"ץ מחריפה את המתחים החברתיים, בפרט בין חילוניים לדתיים, פוגעת בזהותה היהודית של ישראל ומחבלת בחוסן הלאומי ובאמון של הציבור במערכת המשפט.

יתרה מכך, התערבות בג"ץ בתחומי הביטחון הלאומי פגעה קשות ביכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם איום הטרור ולספק לתושביה ביטחון.

למען שרידותה של מדינת ישראל, על הכנסת לשים קץ למצב בלתי נסבל זה.

כדי להחזיר את המדינה לפסים דמוקרטיים המקובלים בעולם, יש בראש ובראשונה להתעשת ולהגדיר בחוק יסוד – כדוגמת החוק שבנספח – את סמכויותיו של בג"ץ, כך שיחזור לממדיו הטבעיים כפי שהיו עד תחילת שנות ה-80, תקופה שבה אמון הציבור בו הגיע לכ- 95%.

בנוסף, כפי שפורט, יש להסדיר בחקיקה את סוגיית מינוי השופטים לבית המשפט העליון כך שייצגו בראש ובראשונה את ערכי היסוד של ישראל כמדינה יהודית שמשטרה דמוקרטי.

במקביל, קיים צורך חיוני בטיפול שורש בפרקליטות שימנע את השתלטותה על השירות הציבורי. זאת באמצעות מתן סמכות חוקית לשר המשפטים לפקח על הפרקליטות, למנות בעלי משרות בכירות בה ולפטרם בהתאם לשיקול דעתו.

כמו כן, יש לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ליועץ מחד ולעומד בראש התביעה הכללית מאידך. בנוסף, יש לאפשר לממשלה ולכל גוף סטטוטורי לאמץ חוות דעת משפטית חלופית לזו של היועץ ולהקנות לכל שר סמכות לפטר יועצים משפטיים במשרדו. יועצים אלה יהיו עצמאיים ולא כפופים ליועץ המשפטי לממשלה.

מעל ומעבר למגננה חקיקתית באמצעות הכנסת, חיוני שהממשלה תמשול ולא תחשוש להפעיל את הסמכויות שהחוק מקנה לה.

חריגה של בג"ץ מסמכויות המוקנות לו בחוק ומכללי היסוד של הדמוקרטיה צריכה לקבל מענה גם בתגובה שקולה ומדודה של הממשלה והכנסת באמצעות חקיקה נקודתית כמענה לפסק דין שהן אינן יכולות לקבלו.

תגובה כזו תחזיר את המערכת לשיווי המשקל המקובל בכל מדינה דמוקרטית בעולם.

לאור התמיכה הנחרצת והבלתי מסויגת של התקשורת בבג"ץ על רקע פוליטי, חשוב לבנות תמיכה ציבורית רחבה בהחזרת בג"ץ לצביון ולתפישה הראויים של הפרדת רשויות ושל ריסון הביקורת השיפוטית על הרשויות האחרות, שהיו מקובלים עד תחילת שנות ה-80.

אלה העובדות לגבי דרכו של בג"ץ ולגבי הפרקליטות כזרוע ביצועית שלו. הכול נעשה לאור היום ומתועד בפסקי דין. ציטטנו את ביקורתם הנוקבת של ארבעה פרופסורים ידועי-שם למשפטים מקצוות שונים של הקשת הפוליטית, שמתוכם שניים שימשו כשרי משפטים ושניים זכו בפרס ישראל בתחום המשפטים.

מי שעדיין לא השתכנע מוזמן לקרוא בעצמו את שלושת הספרים החריפים שכתבו על האקטיביזם השיפוטי.

השרים וראש הממשלה מפחדים מכוחו המאיים של בג"ץ ואינם פועלים לצמצומו.

לפיכך, נותרה רק דעת הקהל שיכולה ללחוץ על חברי הכנסת לעשות את שינויי החקיקה המתבקשים כדי שנחזור להיות עם חופשי החי במדינה דמוקרטית.

ואולם, עם כל חשיבותן של הפרדת רשויות ושל הפקדת השלטון בידי נבחרי ציבור ולא פקידים ממונים – על המדוכה נמצא לא רק אופי המשטר במדינה אלא עצם קיומה בסביבה עוינת.

כמפורט במאמר, הדיקטטורה של בג"ץ מעקרת את יכולת המשילות של נבחרי הצבור ותופסת את מקומם על מנת לקדם את השקפת העולם המהפכנית והפוסט-ציונית של קומץ קטן בשולי החברה.

באמצעות מחיקת זהותה היהודית-ציונית של ישראל, ערעור חוסנה הלאומי וביטול יכולתה להגן על עצמה חותר בג"ץ לפגוע בהתיישבות היהודית שמחוץ לשפלת החוף ולהפוך את ישראל בעל כורחה ל"מדינת כל אזרחיה". התוצאה ההכרחית של מדיניות זו היא העצמת כוחו של המגזר הערבי במדינה שבסופו של דבר ישלוט במוסדותיה. אין מדובר אפוא במחלוקת על דעות והעדפות, או במציאות שאפשר להשלים עמה לאורך זמן. מדובר בעצם קיומה של ישראל. אם חפצי חיים אנו, על אזרחי ישראל להתעשת וליצור לחץ על נבחרי הציבור כדי שיפעלו לאלתר להחזרת ישראל למשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית.

לוט: הצעת חוק יסוד: הפרדת הרשויות – סמכויות בתי המשפט במשפט

הצעת חוק יסוד הפרדת הרשויות

סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי תשס"ב 2002

1. ה דרות: ״בתי משפט״ כאמור בסעיף 1 לחוק יסוד: השפיטה התשמ״ד

1984. ״דין״: לרבות חוק יסוד ופסק דין של בית משפט.

״אזרח חוץ״: כל מי שאינו אזרח ישראלי ו/או תושב קבע השוהה כחוק במדינת ישראל. ״רשויות המדינה״: לרבות רשויות מקומיות ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.

2. הכנסת: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לכנסת, ליושב ראש הכנסת ולוועדה מוועדותיה, ולכל מוסד אחר ממוסדות הכנסת, בין במישרין בין בעקיפין.

3. חקיקת הכנסת: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יצהירו על בטלותו של חוק ו/או יפגעו בכל דרך בתוקפו, למעט חוק הסותר סעיף בחוק יסוד המשוריין ברוב מיוחד.

4. צווים לרשויות המדינה:

א. על אף האמור בכל דין, בתי המשפט יוציאו צווים לרשויות המדינה אך ורק על יסוד מעשה בניגוד לחוק ו/או החורג מסמכות ו/או שיש בו משוא פנים ו/או שיש בו מטרות זרות ו/או תוך הפרת זכות הטיעון ובכפוף לסעיף 8.

ב. על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה על יסוד בחינת סבירות ו/או מידתיות ו/או הוגנות מעשיהם.

לעניין סעיף זה ״סבירות״, לרבות איזון בין אינטרסים.

5. צווים בעניין מינויים ברשויות המדינה: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה לגבי תוקפם של מינויים ו/או תוקף בחירתם ו/או תוקף פיטוריהם של נושאי משרות ברשויות המדינה למעט על יסוד מינוי או בחירה או פיטורין בניגוד לחוק המסדיר את מינויו ו/או בחירתו ו/או פיטוריו של נושא משרה, ובכפוף לסעיף 8.

6. צווים לטובתו של אזרח חוץ: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה במשפט הציבורי, לטובתו של אזרח חוץ מרשויות המדינה.

עו"ד יורם שפטל • ד"ר אלדד קולנשר

עורך: ד"ר שחר גולן

עיצוב גרפי: יהודית זולוטרבסקי

האיורים בכריכה הקדמית והאחורית:

נדב נחמני, מתוך הקליפ "שלושה עותקים" של "קולנשר והיונים" ביו-טיוב.

הכותרת הראשית של המאמר וכותרות המשנה של הפרקים:

מתן ארז קולנשר, מתוך ספר השירים "תל אבסורד", הוצאת גוונים, 2011.

הודפס בישראל, תשע"ה (2014).

נייר עמדה

מדינה בשלטון הבג"ץ

כתב אישום: בג"ץ נגד הדמוקרטיה הישראלית

Israel under the Supreme Court rule

Indictment: The Supreme Court against Israeli democracy

תרמו ל"אם תרצו" וסייעו להמשך הפעילות:

www.imti.org.il :באתר

בהמחאה באמצעות הדואר: ת.ד. 53204 ירושלים 91561

בהפקדה ישירה לחשבון ע"ש "אם תרצו ציונות להיות או לחדול", בנק לאומי / (10) סניף 785 חשבון 02890590 או 2890590

(ע"ר) מס' 580471662 | טל. 072-2146237 פקס. 02-5323002

http://www.opinions-news.com/פוליטיקה/מדינה-בשלטון-הבגץ-כתב-אישום-בגץ-נגד-הדמוקרטיה-הישראלית




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
16451 הודעות
יום ראשון י''ג בניסן תשע''ז    09:26   09.04.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. תלונה: זילבר פעלה בניגוד לתקשי''ר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   המשנה ליועמ"ש דינה זילבר מתחה ביקורת נוקבת על הממשלה בכנס פומבי. בתנועה למשילות ודמוקרטיה פנו לשרת המשפטים וליועמ"ש.

המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר נתנה בשבוע שעבר הרצאה בכנס פומבי בתל אביב, אשר עוררה לא מעט הדים בתקשורת.

בדבריה התריעה זילבר מפני המתקפות על המשפטנים בשירות הציבורי והביע התנגדות נחרצת לצעדי הממשלה בסוגיית תאגיד השידור הציבורי.

זילבר אמרה בהרצאתה בין היתר, "הפיצול של מערכת החדשות מגוף השידור יביא לתוצאות שליליות. גם במתכונת המאוחדת של התאגיד, העשייה שלו לא טריוויאלית ומאותגרת. פיצול והחלשה לא יעשו טוב, לא לתאגיד ולא למדינה".

הדברים הללו נאמרו על אף שקודם לכן הגיעו ראש הממשלה ושר האוצר לסיכום ומתווה פשרה בנוגע להסדרת התאגיד.

בתנועה למשילות ודמוקרטיה אומרים כי בדבריה פעלה עורכת הדין זילבר בניגוד מוחלט לתקנון שירות המדינה (התקשי"ר) המחייב כל עובד ציבור.

בתלונה שהוגשה לשרת המשפטים, ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות המדינה כותבים בתנועה כי הדברים שנאמרו הינם הצגת עמדה לעומתית לתפיסת הממשלה ולעבודתה.

"הבעת עמדה זו, אם בהרצאה פומבית, אם בהעברת הדברים לכלי התקשורת, מהווה עבירת משמעת, ועומדת בניגוד להוראות תקנון שירות המדינה ולהוראות היועץ המשפטי לממשלה" נכתב.

תקנון שירות המדינה (פסקה 42.537) קובע כי: "אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבת עיתונאים, בראיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר".

בתנועה למשילות ודמוקרטיה אף טוענים כי זילבר התבטאה בניגוד לעקרונות הקבועים בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שקבע הגבלות על עובד ציבור להשמיע בפומבי עמדה המנוגדת לעמדת הממשלה.

בהנחיית היועץ נקבע כי "עובד במשרד ממשלתי אינו רשאי להביא בפני ועדה מועדות הכנסת עמדה שיש בה משום התנגדות להצעת חוק ממשלתית או סטיה מהותית ממנה... אין זה מתיישב עם עקרונות המשפט ועם סדרי ממשל תקינים שנציג הממשלה יחלוק על עמדת הממשלה בפני ועדה של הכנסת".

בתנועה כתבו לסיום: "נבקש כי תעשו שימוש בסמכותכם בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (משמעת) ולתקנון שירות המדינה".

מנהל התנועה למשילות ודמוקרטיה יהודה עמרני אומר כי "כאשר הפקידים הבכירים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, האמונים על שלטון החוק והמנהל תקין פועלים בניגוד לתקנון שירות המדינה ולהנחיות היועמ"ש, הדבר פוגע באמון הציבור ובמנהל התקין במערכת אכיפת החוק".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/343982

תגוביות:

1.החונטה חושבת שהיא נמצאת מעל חוקי יסוד, מה זה בשבילם התקשי''ר?

2.במדינה מתוקנת היא מזמן היתה בלשכת התעסוקה.

3.מדובר בשור מועד שכבר שנים עושה חוכא ואטלולא מתפקידה.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ש-עצמון לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 10.4.16
10756 הודעות, 82 מדרגים, 152 נקודות.  ראה משוב
יום רביעי ט''ז בניסן תשע''ז    20:06   12.04.17   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. יש הרבה טרוניות לבית משפט עליון  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   חלקן אפילו מוצדקות. ויש גם הטייה מסוימת לשמאל ולליברליזם מופרז. אבל מדובר במוסד חשוב מאין כמוהו ששומר על הדמוקרטיה.
גם אני כימין לא מתון מתרעם לא פעם על פסקי דין קלים מדי למחבלים,על בגצ שמונע או מעכב הריסת בתי מחבלים.
אבל מה האלטרנטיבה?
ואגב השופט ברק שיש עליו ביקורת בגין העמדות הסופר ליברליות שלו אינו עוכר ישראל. ההיפך,הוא פטריוט ישראלי שעשה רבות למען המדינה בצורה הכי מכובדת.
אפשר ,כמובן,לחלוק עליו ועל חבריו השופטים.
אבל יש לנהוג בהם כבוד!


"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת"{א.גלבע}


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות