שילטון האוליגרכיה דוחף את י. הרצוג לפוליטיקה  

לכבוד
מר אליקים רובינשטיין
היועץ המשפטי לממשלה

אדוני היועץ,

בתאריך 6 לחודש מאי 1999, ערב הבחירות הקודמות, פניתי למשטרת ישראל באמצעותך בתלונה נגד גורמים במטה ברק בגין שורה של הפרות חוק שבוצעו, כדברי תלונתי, באמצעות עמותות פיקטיביות.

בחודש שבט תש"ס-ינואר 2000 פרסם מבקר המדינה מר אליעזר גולדברג דו"ח שתמך וחיזק את התלונות שהגשתי למשטרה בדבר חשד לביצועם של מעשים בלתי חוקיים. עד היום כ-19 חודשים לאחר שהגשתי את התלונה הראשונה, מערכת אכיפת החוק שבראשה אתה עומד נאלמת דום. אנו עומדים לפני מערכת בחירות קרובה והחשודים שחלקם שמרו על זכות השתיקה במשטרה מככבים באמצעי התקשורת בתפקידים בכירים בממשל ובמטה הבחירות שברק עומד להקים. כמי שעומד בראש מערכת אכיפת החוק בישראל אתה חייב להבהיר לי כמתלונן ולציבור כולו מה קורה בחקירת עמותות ברק ובמיוחד עליך להבהיר את הנקודות הבאות.

1) קצב החקירה -

כאשר אנו דנים בקצב החקירה אין מנוס מההשוואה לקצב חקירת התלונה נגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו וקצב החקירה נגד שר הבטחון לשעבר יצחק מרדכי. למרות ששתי התלונות האלו הוגשו חודשים רבים לאחר התלונה שהגשתי אנוכי, השלימה המשטרה במהירות את החקירה בהמלצה להעמיד לדין את נתניהו ומרדכי (המלצה שדחיית בצדק בעניינו של נתניהו), ללמדך שכשהמשטרה רוצה היא מסוגלת לפעול בקצב מהיר בהרבה מהקצב שבו היא מנהלת בימים אלה את חקירת עמותות ברק (וראה גם את מהירות השיא בעת חקירת האשמות הכזב נגד השופט אור).

סדר הקדימות הנכון של החקירות היה צריך להיות שונה: הצורך באמון הציבור במערכת השלטון, ובמיוחד הצורך בשמירת אמון הציבור בנקיון כפיהם של נושאי משרות רמות כמו ראש ממשלה ומזכיר ממשלה מחייב טיהורם או אישומם במהירות המירבית, גם היקף העבירות שבוצעו בפרשת העמותות היקף הכספים המעורבים וקביעת מבקר המדינה כי מדובר בשיטה שרק קצה קרחונה התגלה הייתה צריכה לחייב את המשטרה להזדרז בביצוע החקירה הזו.

בחוגי המשטרה עצמם הובעו דברי ביקורת על מהלך העניינים ועל סדרי העדיפויות בהקצאת המשאבים לחקירה הזו. על-פי אותם גורמים, אם תמשך חקירת המשטרה בקצב הנוכחי היא תסתיים בעוד עשר שנים במקרה הטוב, ואתה אינך מתערב. מדוע?

2) מידע בעניין התקדמות החקירה -

כאמור לעיל חלפו 18 חודשים ממועד הגשת התלונות הראשונות שאליהן צרפתי ראיות למכביר ושמות של המעורבים בפרשה. במהלך כל אותה תקופה אנו נתקלים בתופעה יוצאת דופן: המשטרה, שבדרך כלל מוסרת בצורה גלוייה או בדרך של הדלפה, פרטים מכל חקירה בנושא שיש בו עניין לציבור, ממלאת פיה מים, ובעניין הנדון היא לא דווחה לציבור דבר וחצי דבר אודות מהלך החקירה. חרף העובדה שלציבור יש עניין רב בחקירה המתנהלת בנושא עמותות ברק, המשטרה מסרבת לתת מידע כלשהו לי כמתלונן ו/או לעיתונאים שמתענינים בנושא, בטענה הכוזבת כי אין המשטרה נוהגת לפרסם הודעות במהלך חקירה משטרתית (רצ"ב נספח א' המעיד כי לטענת המשטרה אין בסיס וכי גם בעניין זה היא נוהגת באורח שונה במקרים דומים) . מדוע לא תורה למשטרה לפרסם בצורה מסודרת דו"ח על התקדמות החקירה???

3) פרשיות נוספות שלא נחקרו -

מבקר המדינה קבע כי מדובר בשיטה שרק את קצה קרחונה הצליח לחשוף . ואכן ידוע לי כי גם לאחר סיום עבודת המבקר זרם למשטרה חומר רב נוסף. אני אישית העברתי למשטרה לאחר פרסום דו"ח המבקר חומר חשוב נוסף שהגיע אלי בשלבים האחרונים לעבודת המבקר ולאחר מכן. מתוך החומר הזה ברור כי היו גופים ואישים נוספים שעסקו באורח בלתי חוקי במימון תעמולת הבחירות של ברק.

גם חקירת רשם העמותות שנמשכה לאחר סיום עבודת המבקר הניבה ראיות נוספות בהקשר לפרשיות ישנות וחדשות. על-פי המידע שברשותי, ממכלול התלונות שהוגשו למשטרה על-ידי ועל-ידי אחרים, חלק נגנז כליל וחלק אחר מתברר בעצלתיים.

על-פי איזה קריטריונים החליטה המשטרה מה לחקור ומה לגנוז?? מדוע לא תמסור לי המשטרה כפי שהיא נדרשת לעשות על-פי החוק אלו מתלונותיי נחקרות ואלו מהן החליטה לגנוז ומה הייתה עילת הגניזה???

4) דו"ח ציבורי -

בשנים האחרונות אתה ופרקליטת המדינה שמתם עצמכם כפוסקי דין ציבורי. פסק דינכם המכונה דו"ח ציבורי בא לנזוף באיש ציבור שהחלטתם כי אין נגדו ראיות המצדיקות הגשת כתב אישום אולם לדעתכם נהג בניגוד ל"נורמות ציבוריות". אמנם אותן "נורמות ציבוריות" אינן כתובות בשום מקום וייתכן שהן כל כך ברורות שאיש לא יהרהר אחרי הכרעתכם, אבל נדמה לי שסימני שאלה רבים מתעוררים נוכח השאלה מדוע אינכם נוהגים בעניין זה באורח שויוני, ואינכם תובעים התנהגות על-פי אותן "נורמות ציבוריות" גם מראש הממשלה הנוכחי אהוד ברק.

בימים אלה מפרסמים אמצעי התקשורת כי ראש ממשלת ישראל מר אהוד ברק ימנה את מר טל זילברשטיין כמנהל קמפיין הבחירות שלו. נגד מר זילברשטיין נקבעו ממצאים חמורים בדו"ח מבקר המדינה הקושרים אותו למגוון עצום של מעשים פליליים. יש גם חומר המצביע על קשר בינו לבין מעשי אלימות ופגיעה ברכוש ובגוף. מר זילברשטיין שמר על זכות השתיקה במשטרה, עובדה המעידה כי הוא חושש מהפללה עצמית. האם העובדה שראש הממשלה מציב אדם כזה המונע מהמשטרה להגיע לחקר האמת היא נורמה ציבורית נאותה? האם אתה שלם עם העובדה שיש רבים הסבורים כי לא כישוריו של מר זילברשטיין כיועץ הביאו להצבתו כמנהל הקמפיין אלא חששו של מר ברק כי אם זילברשטיין יפתח את פיו במשטרה הוא יוביל להפללתו של ברק???

המהלך של מר ברק מוכיח אחת מהשתיים: או שהינו אטום לביקורת ציבורית ואדיש ל"נורמות ציבוריות", או שהוא פועל בלית ברירה כמי שצריך לתגמל את זילברשטיין בגין שתיקתו במשטרה. אני מקווה כי לפחות אתה לא תשמור על שתיקה נוכח התנהגותו הפסולה של ראש הממשלה בעניין זה.

5) זרוז חקירתו של אהוד ברק ראש הממשלה -

דומני כי זרוז החקירה מתבקש גם לאור העובדה שמר אהוד ברק הוא מועמד אפשרי של מפלגת העבודה לראשות הממשלה בבחירות הקרובות. ציבור הבוחרים, כמו מר ברק, זכאים לקבל את מירב המידע בהקשר למעורבותו של מר ברק במעשים פליליים בטרם יקבלו החלטה האם לתמוך במועמדותו בבחירות המתקרבות. העובדה שלפחות שנים מיועציו הקרובים ביותר של ברק סירבו לשתף פעולה עם המשטרה תוך שימוש בעקרון של אי הפללה עצמית, מעידה כי יש בסיס לסברה שבסביבתו הקרובה ביותר של ברק נעשו מעשים פליליים.

המשטרה חייבת לאור שתיקתם של יועצי ברק לגשת מייד לחקירתו (בהנחה שהוא עצמו לא יבקש לשמור על זכות השתיקה ). חקירה זו היא בעלת חשיבות עליונה לבירור האמת הן לגבי מעורבותו האפשרית בביצוע העבירות והן לגבי מעורבותם של יועציו הקרובים. צריך גם להביא בחשבון אפשרות אפילו קלושה שברק ייבחר ויומלץ להעמידו לדין מייד לאחר הבחירות ואז תקלע המדינה למערבולת בחירות נוספות. לאור העובדה שחקירת ברק סמוך ליום הבחירות אינה הוגנת ואולי אף אינה אפשרית יש לבצעה כבר עתה עוד בטרם נפתחה מערכת הבחירות.

6) פרשת יצחק הרצוג -

לפני למעלה מ-14 חודשים שלחתי אליך תלונה נגד עו"ד יצחק הרצוג מזכיר הממשלה. העליתי בפניך חשד כי עורך הדין הרצוג מזכיר הממשלה ביצע עבירות פליליות בעת שסייע למר ברק להבחר לתפקיד ראש הממשלה, בתוקף תפקידו כאחד מראשי מטהו. לתלונה צרפתי ראיות חד משמעיות שאינן מותירות מקום רב לספק. לצערי עיכבת ללא כל הצדקה את פתיחת החקירה כנגד מר הרצוג ורק לאחר שהודעתי יחד עם עמיתותי חברות הכנסת לבנת ולבני כי נעתור לבג"צ, ורק לאחר שמבקר המדינה פרסם את ממצאיו החמורים נגד עו"ד הרצוג, הורית בלשון כללית על פתיחת חקירת משטרה.

עד עצם היום הזה בניגוד למנהל תקין ולזכות האלמנטרית שלי כמתלונן ושל הציבור כבעל עניין לדעת האם מזכיר הממשלה הוא בגדר חשוד אם לאו. אינך אומר דבר מפורש בעניין זה מתוך ידיעה כי ברגע שיוכרז כחשוד לא יוכל מר הרצוג להמשיך בתפקידו.

הכיצד ניתן להתעלם ממצאי מבקר המדינה שהאשים את מר הרצוג בהעברת מיליוני שקלים בדרך בלתי חוקית למימון מערכת הבחירות של ברק? מדוע אינך נוקט בצעדים המתבקשים נגד מי שמבקר המדינה קבע כי הוא היה הפעיל המרכזי בהפעלת שיטה שרמסה ברגל גסה את החוק? מדוע אתה עוצם עיניים נוכח ממצאים הזועקים לשמיים לפיהם יש חשד סביר שיצחק הרצוג הוליך שולל גנב ורימה כשנטל תוך הפרת אמונים כספים שנועדו לנזקקים ולרווחה, והוציא אותם למטרות אישיות ומפלגתיות? לפי אלו נורמות ציבוריות ממשיך מר הרצוג ומכהן חרף החשדות הללו בתפקיד כה רם כמזכיר הממשלה? ובקיצור מדוע אינך פועל להשעיית עו"ד הרצוג עד שיוסרו אם בכלל החשדות הכבדים שבהם הוא חשוד?

למעלה משנה חלפה מאז הגשתי תלונה נגד עורך הדין יצחק הרצוג. אני דורש ממך להורות למשטרה לדווח האם תלונתי נחקרה והאם עורך הדין יצחק הרצוג הוא בגדר חשוד בביצוע עבירות.

7) פרשת עו"ד שגב וד"ר עמירם גולדבלום -

בדו"ח מבקר המדינה נקבע כי עו"ד אהוד שגב חבר פעיל במפלגת העבודה היה מייסד העמותה: "אזרחים מימין ומשמאל". בין מטרותיה של העמותה הייתה גם המטרה החשובה של שמירת תקינות טוהר השלטון במדינת ישראל.

עו"ד אהוד שגב גייס לפעילות בעמותה גם את ד"ר עמירם גולדבלום מראשי "שלום עכשיו", ויחד עם אחרים הם פעלו לשמירת טוהר השלטון בדרך של ניהול תעמולה שלילית ושקרית נגד בנימין נתניהו - בין אם בדרך של פרסום מודעות בעיתונות עברית ורוסית, ובין אם באמצעות תליית שלטים ובדרכים אחרות. המודעות בעיתונות כללו מסרים כמו: "ביבי נתניהו - מסית לאומי". הן נחתמו על-ידי: "אזרחים כועסים ומודאגים", תוך ציון העובדה השקרית שהמודעות מומנו מכיסם הפרטי של אותם אזרחים כועסים ומודאגים. שלטי בד נושאי מסרים שליליים נחתמו במרמה על- ידי: "צעירים בליכוד".

מבקר המדינה קבע כי העמותה וראשיה הפרו את החוק. במסגרת חקירותיו בדרך להסקת המסקנה החמורה הזו הוא ביקש מעו"ד שגב ומפרופסור גולדבלום לענות לשאלותיו, ועל כך הוא מדווח בסעיף 21 לדו"ח:

"שניים מהעדים עמדו על סירובם להשיב על שאלות מסוימות גם לאחר שהוזהרו, כי חלה עליהם חובה שבדין להשיב." החוק קובע, כפי שמצטט המבקר, כי "מי שנדרש להשיב לשאלה ונדרש שנית ולא נענה ללא הצדק סביר דינו- מאסר שנתיים", ובהמשך - "ואכן הפרטים הנוגעים לסירובם של שני עדים להשיב על שאלות שנשאלו, הועברו ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיורה על פתיחת חקירה פלילית בעניין".

כך נוהגים עו"ד בעל שם וד"ר ידוע שהקימו עמותה לטוהר השלטון! האמנם אין גבול לציניות? יתכן שהם נהגו כך כי ידעו מראש שחקירת המשטרה בעניין כל כך פשוט תמשך שנים ארוכות בעזרתה האדיבה של הפרקליטות אליה פניתי בעניין זה ללא תוצאות.

אודה לך אם תבהיר מדוע מתעכבת הגשת כתבי האישום, גם בעניין פשוט זה כמו גם בגין תלונותיי האחרות.

לאור העובדה שמערכת הבחירות מתקרבת, ולנושאים דלעיל השלכות ציבוריות מרחיקות לכת, ברצוני לבקש ממך לעשות כל מאמץ ולהשיב לפנייתי בתוך 14 ימים מהיום שאם לא כן אאלץ בלית ברירה לפנות לערכאות.

בכבוד רב,

מיכאל איתן

03/01/01 | מאת: יואב יצחק


מזכיר הממשלה עו"ד יצחק הרצוג, משבש את התקדמות חקירת המשטרה בפרשת העמותות, בכך שהוא נמנע מלהגיע לחקירה במועדים שתוכננו עימו. הנימוק שהציג לחוקרים: שליחות לחו"ל מטעם ראש הממשלה.

התוצאה המרכזית המסתמנת מהתחמקות הרצוג: המשטרה תתקשה לחקור את ראש הממשלה אהוד ברק, בטרם הושלמה חקירת הרצוג. אי לכך, עלולה להידחות חקירת ברק לאחרי הבחירות.

במשטרה מעריכים, כי רק לאחר השלמת חקירתו של הרצוג - שהיה האיש הקרוב ביותר לברק - תוכל המשטרה לזמן את ברק לחקירה באזהרה בפרשת העמותות. יצויין, כי בחקירתו הקודמת שמר הרצוג על זכות השתיקה.

ממידע שהעביר ח"כ מיכאל איתן אל היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מתברר כי הרצוג דוחה פעם אחר פעם את הגעתו להמשך החקירה במשטרה. בדרך זו הוא מצליח להרחיק את חקירתו באזהרה של ברק, ערב הבחירות לראשות הממשלה.

בתלונה שהגיש ח"כ איתן לרובינשטיין ואל נציב שירות המדינה שמואל הולנדר, טען איתן את הדברים הבאים:

1) יצחק הרצוג מזכיר הממשלה חשוד בביצוע שורה של עבירות פליליות חמורות.

2) מבקר המדינה קבע כי מר הרצוג היה אחד הפעילים המרכזיים בשיטת פעולה שרמסה את החוק ברגל גסה.

3) המשטרה מנהלת חקירה נגד מר הרצוג. החקירה נתקלת בקשיים שמערים מר הרצוג על החוקרים.

4) במקום לעשות מאמץ כלשהו להסיר את החשדות המעיבים עליו, מר הרצוג משבש את עבודת המשטרה מתחמק מזימוניה ושומר על זכות השתיקה. כתוצאה מתרגיליו של מר הרצוג נפגע קצב ההתקדמות של החקירה הנמשכת חודשים ארוכים.

5) בימים אלה הודיע מר הרצוג למשטרה כי לא יוכל להגיע לחקירה בשל עומס תפקידיו כמזכיר הממשלה וכן ביקש לדחות את החקירה עד לאחר שובו משליחות ציבורית בחו"ל.

"מכובדי", כותב איתן לשניים, "עליכם להשעות את מר הרצוג מתפקידו על אתר. פנייתי זאת באה אליכם לאחר פניות קודמות שהושבו ריקם (ללא הצדקה לדעתי). אלא שהפעם מדובר בבריחה של מר הרצוג מחקירה. זו עליית מדרגה בזלזול המתמשך של מר הרצוג בשלטון החוק ובפגיעה קשה באמון הציבור בטוהר מידותיו של השלטון. עליכם לקבוע כי יש לתת קדימות לחובתו להתייצב בפני חוקריו על פני חובתו כביכול למלא שליחות ציבורית מדינית. אין להשלים עם דחיות חוזרות ונשנות בחקירתו של מר הרצוג בתואנות ציניות של "שליחות ציבורית". הציבור לא זקוק לשליחים שמול חשדות כה כבדים ממלאים פיהם מים ומשבשים חקירות המשטרה".

הרצוג. זכות השתיקה
*******
חומר החקירה כולל ראיות לכאורה לעבירות מצד עו"ד הרצוג; במשטרה מדגישים: לא ניתן לסכם את תיקי החקירה בטרם יערך "חיקור דין" בחו"ל ובטרם יחקרו כל המעורבים בפרשה
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=115&PageNumber=&GoBackXTimes=
18/12/00 | מאת: יואב יצחק

ההמחאות הבנקאיות של יצחק הרצוג
יצחק הרצוג, שהיה פעיל מרכזי במטה ברק וכיום מזכיר הממשלה, הזמין סקר עבור המטה, שילם בהמחאות בנקאיות וקיבל את החשבוניות על שמו. הרצוג טוען: לא חרגתי מן החוק,; עבדתי במטהו של ברק - שעליו לא חלות הוראות חוק מימון מפלגות
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=2&DocId=44&PageNumber=&GoBackXTimes=
17/12/99 | יואב יצחק

מזכיר הממשלה הרצוג נחקר באזהרה;
חשוד בעבירות בהיקף 10 מיליון דולר
חשוד בהזרמת כספים בלתי חוקית לקמפיין הבחירות של ראש הממשלה אהוד ברק: בחקירתו שמר על זכות השתיקה; לפניו שמרו על זכות השתיקה - עו"ד דורון כהן, אורנה אנג'ל וטל זילברשטיין
06/12/00 | מאת: יואב יצחק
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=79&PageNumber=&GoBackXTimes=

מצעד הנחקרים נפתח; המזכיר הרצוג ממשיך לשמור במשטרה על זכות השתיקה

הרצוג. זכות השתיקה
****
מידע חדש שהובא לידיעתי מגלה: ערב הבחירות ב-1999, פעלו כמה גורמים להעברת מאות אלפי דולרים לקמפיין הבחירות של ברק, תוך שימוש בשני בתי חולים כ"מכבסת" כספים לקמפיין של ברק
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=198&PageNumber=&GoBackXTimes=
13/01/01 | מאת: יואב יצחק

פרשת עמותות ברק : השיג מנדט במרמה ובתחבולה
פרשת העמותות שפעלו ב-1999 לבחירת אהוד ברק לראשות הממשלה, הינה אחת החמורות שאירעו במערכת הפוליטית. למרות זאת, מערכות התביעה בישראל נהגו בסלחנות מופלגת כלפי ברק, ונמנעו במשך זמן רב (מדי) ממיצוי הדין עם החשודים בפרשה
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=194&PageNumber=&GoBackXTimes=
12/01/01 | מאת: יואב יצחק

דרוג דנס-2002: משרד הרצוג פוקס נאמן הוא הגדול בישראל; השני - יגאל ארנון-נאמן, הגדול.
השלישי - הוא משרד בלטר, גוט אלוני ושות'; 87 המשרדים הגדולים שנסקרו מעסיקים 2091 עורכי דין, בהם 564 שותפים
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=5489&PageNumber=&GoBackXTimes=
05/02/02 | מאת: יואב יצחק

המשטרה סיימה החקירה בפרשת העמותות: ברק - ללא המלצה;
הרצוג וזילברשטיין לדין

ברק, בלי המלצה
***

מידע כללי
משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות' נוסד ב-1972 על-ידי עו"ד חיים הרצוג, שפרש מניהול כלל תעשיות בע"מ, ועו"ד מיכאל פוקס, שעלה ארצה מלונדון אחרי מלחמת ששת הימים. עו"ד יעקב נאמן הצטרף אליהם כעבור חודשיים, ואז הוכרז על שותפות משולשת. הרצוג צבר נסיון רב בייצוג עיסקי, פוקס בעל נסיון בסיטי של לונדון ונאמן עסק במיוחד בתחום המיסוי. המשרד נהנה במשך שנים מייחוס, בזכות מינויו של חיים הרצוג לנשיא המדינה.

המשרד מעסיק 34 עורכי דין, מהם 12 שותפים. המשרד נחשב אחד המובילים בארץ, ומייצג משקיעים זרים בארץ וישראלים שמשקיעים בחו"ל. במשך שנים רבות היה נאמן הפרקליט הדומיננטי במשרד, עד מינויו ביולי 1996 לכהונת שר המשפטים בממשלת ישראל (אותו נאלץ לעזוב באוגוסט 1996 בעקבות פתיחת חקירה פלילית נגדו), ומינויו ביולי 1997 לכהונת שר האוצר בממשלת ישראל (לאחר שזוכה). עם מינויו מכר נאמן את חלקו במשרד לידי שותפיו, ושמר לעצמו את האופציה לשוב למשרד עם תום כהונתו. בדצמבר 1998 שב למשרד, לאחר שראש הממשלה חדל לתת לו גיבוי, נאלץ נאמן להתפטר מהממשלה.

שותפי/מנהלי הפירמה
1) פוקס מיכאל
Fox Michael
שותף בכיר
מיכאל פוקס, יליד 1934, אנגליה.

בעל תואר במשפטים (LL.B) מקינגס קולג', באוניברסיטת לונדון. ב-1958 קיבל רשיון עורך דין באנגליה. ב-1969 קיבל רשיון עורך דין בישראל;

מיכאל פוקס, יליד 1934, אנגליה.

בעל תואר במשפטים (LL.B) מקינגס קולג', באוניברסיטת לונדון. ב-1958 קיבל רשיון עורך דין באנגליה. ב-1969 קיבל רשיון עורך דין בישראל;

2) נאמן יעקב
Ne'eman Yaakov
שותף בכיר

יעקב נאמן. יליד 16.9.39, תל אביב. נשוי, אב לשישה.

ב-1954 סיים לימודיו בבית ספר יסודי בתל אביב - יסוד המעלה. בוגר בית הספר התיכון מדרשיית נעם, בפרדס חנה (1958). בוגר ישיבת כרם ביבנה (1958). שירת בצה"ל בשנים 1961-1958. סיים שירותו הצבאי בדרגת סגן, ומילואים בדרגת סרן.

בוגר הפקולטה למשפטים (LL.B) בהצטיינות, מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1964-1961). בוגר בית הספר למשפטים (LL.M) בהצטיינות, אוניברסיטת ניו יורק (1965). בוגר בית הספר למשפטים (J.S.D) בהצטיינות, אוניברסיטת ניו יורק (1968).

מקומות עבודה והשתלמות -

מזכיר הוועדה לבדיקת שיטת המיסים ברשויות המקומיות, בראשות שופט בית המשפט העליון ד"ר א. ויתקון (1964-1963). התמחה אצל השופטת מרים בן-פורת בבית המשפט המחוזי בירושלים (1964). התמחה ועסק בעריכת דין במשרד עו"ד י. גורניצקי ושות' (1968-1965). שימש אסיסטנט בקורס לדיני חוזים בפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים בשלוחת תל אביב (1967-1965). הרצה בקורס דיני מיסים באוניברסיטת תל אביב (1970-1968). הרצה בקורס דיני מיסים באוניברסיטה העברית בירושלים (1972-1971). שימש פרופ' חבר ומרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן (1976-1971), פרופ' אורח באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס (1976), פרופ' חבר אורח באוניברסיטת תל אביב (1979-1977), ופרופ' חבר אורח באוניברסיטה העברית בירושלים (1991). כיהן בתפקיד מנכ"ל משרד האוצר בשנים 1981-1979. שותף בכיר במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות' בתל אביב ובירושלים (בשנים 1979-1972, בשנים 1996-1981 ובשנים 1997-1996). ב-1997 מכר את חלקו במשרד לידי שותפיו, ושמר לעצמו את האופציה לשוב למשרד כשותף בכיר. בדצמבר 1998 שב לשותפות במשרד, לאחר שנאלץ להתפטר מתפקיד שר האוצר - עקב הפסקת התמיכה בו מצד ראש הממשלה.

ביום 18.6.96 מונה לכהונת שר המשפטים. שעות ספורות קודם לכן הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע. בעקבות הגשת העתירה, ובמהלך הדיון בעתירה בבית המשפט העליון, הודיע היועמ"ש ביום 19.6.96 על פתיחת בדיקה משטרתית, בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה. כל יתר העניינים לא נחקרו, מנימוקים שונים. ביום 8.8.96 הודיע היועמ"ש לבית המשפט העליון על פתיחת חקירה משטרתית, ובו ביום נאלץ נאמן להתפטר מתפקיד שר המשפטים. כתב אישום הוגש נגדו באשמה שהגיש תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירה) ומסר עדות שקר בחקירתו במשטרה. נאמן זוכה בנימוק של העדר כוונה פלילית. יחד עם זאת, פסק בית המשפט כי נאמן מסר בתצהירו פרטים כוזבים ומטעים, וכי נאמן מסר פרטים בלתי נכונים בשלבי חקירתו הפלילית.

ביולי 1997 מונה נאמן לכהונת שר האוצר. עתירה שהגיש העיתונאי יואב יצחק כנגד המינוי, בעניינים נוספים - בגינם טען כי נאמן מסר דיווחים כוזבים, שיבש לכאורה הליכי חקירה ומשפט, וביצע עבירות על חוק הבחירות - לא נענתה בנימוק העקרוני, לפיו בית המשפט העליון, כעניין שבעיקרון, אינו מתערב בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה. עם מינויו לשר הפך נאמן ליד ימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאחד השרים הדומיננטיים בממשלה. בין היתר ניהל בשם הממשלה את המו"מ עם הרפורמים והקונסרבטיביים בשאלת הגיור. לחובתו של נאמן נרשם הכשלון במו"מ עם ההסתדרות החדשה, ותקציב המדינה הלקוי לשנת 1998. נאמן הואשם על-ידי עמיתיו השרים באי-אמינות (וכמי שמאחז עיניים), ובחוסר רגישות לצרכי השכבות החלשות. בדצמבר 1998 התפטר ושב כאמור למשרד עורכי הדין.

נאמן נטל חלק במגוון פעילויות ציבוריות - חבר הוועדה לבדיקת שיטת המיסים ברשויות המקומיות (1974-1972), דירקטור בטפחות בנק למשכנתאות בע"מ (1977-1974), חבר הוועדה לבדיקת ענייני השכר בשירות הציבורי (1976), חבר הוועדה הציבורית בנושא ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים (1977), חבר המוסד לבוררות מוסכמת (1979-1977), יו"ר הוועדה לבדיקת התאמת חוקי המיסים לחוקי הפיקוח על המטבע (1978-1977), חבר הוועדה הממלכתית לבדיקת מבנה השלטון המקומי בישראל (1979-1977), חבר המועצה המייעצת בבנק ישראל (בשנים 1978-1977 ובשנים 1996-1991), חבר הוועדה הציבורית לבחינת מערכת הדלק בישראל (1979-1978), חבר הוועדה הציבורית לחברות ממשלתיות (1981-1978), חבר הוועדה הציבורית לבדיקת מעמד המורה (1979), דירקטור בחברת אל-על בע"מ (1981-1979), דירקטור בתעשיה האוירית בע"מ (1981-1979), חבר הוועדה לאנרגיה אטומית (1981-1979), חבר מועצת המנהלים של הבנק העולמי (1981-1979), יו"ר ועדת המנכ"לים לענייני אזור יהודה, שומרון ורצועת עזה (1981-1979), יו"ר ועדת המנכ"לים לעניינים כלכליים בינלאומיים (1981-1979), חבר הוועדה לבדיקת ארועי הר הבית (1991), יו"ר הוועדה הציבורית ליישום דוח מבקר המדינה על מתן תמיכות למוסדות על-ידי רשויות מקומיות (1992-1991), חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים (1992), יו"ר הוועדה לעידוד תעשיית הקולנוע בישראל (1994), יו"ר ועדת החקירה לעניין עיריית בני ברק (1995).

איגודים מקצועיים -

חבר לישכת עורכי הדין מ-1966 (ועד מינויו לתפקידים ציבוריים), חבר מועצת לישכת עורכי הדין ויו"ר ועדת החקיקה של לישכת עורכי הדין (1975-1972), חבר הוועדה המדעית הקבועה של האיגוד הפיסקלי הבינלאומי (1978-1973), הרצה במכון להשתלמות עורכי דין.

כתב/ערך את הספרים הבאים:

1) דיני מיסים, מהדורה שלישית, הוצאת שוקן, תשכ"ו (עורך);
2) דיני מיסים, מהדורה רביעית, הוצאת שוקן, תשכ"ט (יחד עם השופט ד"ר א. ויתקון);
3) סדרי שלטון ומשפט בישראל, מהדורה שלישית, הוצאת נציבות שירות המדינה, תש"ל (הפרק דיני מיסים);
4) THE TAX CONSEQUENCES UPON CONVERSION OF PROPERTY USE, OCENA PUBLICATIONS INC 1970;
5) THE TAX CONSEQUENCES OF DEVALUATION ­ THE ISRAEL LAW APPROACH,
הוצאת המכון הישראלי למיסים, תשכ"ט;
6) THE TAX CONSEQUENCES OF AMERICAN INVESTMENTS IN ISRAEL,
(עורך), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1974;
7) (DEFINITION OF CAPITAL GAINS (LFA 1976
(חוקר ראשי ועורך).

כתב בנוסף למעלה מ-30 מאמרים בתחום המיסים, תאגידים וניירות ערך, שפורסמו בביטאונים מקצועיים בארץ ובחו"ל.

3) ארליך טוביה
Erlich Tuvia
שותף
טוביה ארליך, יליד 1948, גרמניה.

בעל תואר במשפטים (LL.B) מאוניברסיטת בר-אילן. ב-1976 קיבל רשיון עורך דין;

4) לינזן מאיר
Linzan Meir
שותף
מאיר לינזן, יליד 1958, ישראל.

בעל תואר במשפטים (LL.B) מאוניברסיטת תל אביב. ב-1982 קיבל רשיון עורך דין;

5) סאקס אלן
Sax Allen
שותף
אלן סאקס, יליד 1956, אנגליה.

בעל תואר M.A במשפטים מאוניברסיטת קימברידג', אנגליה. בעל תואר LL.M במשפטים מאוניברסיטת לונדון, אנגליה.

ב-1981 קיבל רשיון עורך דין באנגליה. ב-1985 קיבל רשיון עורך דין בישראל.

עורכי דין שותפים/שכירים נוספים:
יעקב ברנט, יצחק הרצוג, אהוד סול, ענר ברגר, דניאל צ'ין, ג'נט לוי-פחימה, קליף פיליג, אלדר בן-רובי, אמיר שריה, יעל (נאמן) בר-שי, עדית רוט, חיים קראון, יעקב שרביט, זהר ברזלי, זהר הדר, ברוך כצמן, דוד זילר, אליוט סאקס, יואל וידל, פול רובנשטיין, יואב פרייברגר, ענת שביט, קרן הייליג, אדם איתן, אורלי ג'רבי, צח גרניט, משה הרדי, גלעד וקסלמן, דניאל שרייבר, בועז טל.

לקוחות

המשרד נודע במיוחד בזכות שירותים שסיפק לאילי הון, בהם: ניסים גאון, צ'רלס ברונפמן ויונתן קולבר (וקבוצת קלרידג' שבשליטתם), דניאל אברהמס (מבעלי הג'רוזלם ריפורט), שאול אייזנברג וארווין אייזנברג (וכן את החברה לישראל בע"מ שבשליטת אייזנברג), רוברט מקסוול (בעיסקות שביצע מקסוול בישראל), דוד עזריאלי וחברת קנית (בפרויקט מרכז השלום), יוסף-יצחק גוטניק, רופרט מרדוק (וניוז דטאקום שבבעלותו). כמו כן ייצג המשרד את אהרן מאיר, בנק המזרחי ובנק טפחות, והינו מייצג את דב יודקובסקי בהליכים משפטיים נגד ארנון מוזס. במסגרת המשרד שימש עו"ד נאמן מפרק זמני של חברת כוכב השומרון.

המשרד טיפל במו"מ לרכישת גרעין השליטה בכימיקלים לישראל על-ידי אייזנברג; ייצג את משפחת ספרא במו"מ לרכישת השליטה בבנק לאומי; ייצג את פירמת ארתור אנדרסון במיזוג עם משרד רו"ח ליובושיץ קסירר; נטל חלק במו"מ לרכישת השליטה בחברת שיכון ופיתוח על-ידי קרן רנסנס; ייצג את אלביט, תדיראן וספרינט במכרז להפעלת טלפון סלולרי; ייצג את התאחדות חברות הטלוויזיה בכבלים, בעתירה לבג"צ בנושא איסור פרסומות בכבלים; ייצג את יואל הרצוג ואת ניסים גאון במשפט בנק צפון אמריקה; ייצג עשרות קיבוצים במו"מ להסדרי חובות עם המדינה ועם הבנקים; ייצג את נריה בר בתביעת דיבה שהגישה נגד אמנון דנקנר ונגד חברת כתב, בגין דברים שפרסם דנקנר בספרו על דן בן-אמוץ.

תחומי עיסוק

המשרד מספק שירותים במגוון רחב של נושאים, באמצעות מחלקות שהוא מפעיל: ליווי לקוחות זרים בראשות עו"ד פוקס, סאקס וצ'ין; ליטיגציה, בראשות עו"ד ארליך; מיסוי, בראשות עו"ד לינזן; תאגידים, תשקיפים וניירות ערך, בראשות עו"ד סול וברגר; השקעות וטלקומוניקציה, בראשות עו"ד הרצוג; נדל"ן, בראשות עו"ד ברנט; הנפקות בארה"ב, בראשות עו"ד פיליג.

:פרטים
הרצוג, פוקס, נאמן ושות' , משרד עורכי דין
Herzog, Fox, Ne'eman & Co, Law Office
שם הבכיר: יעקב נאמן
תפקיד/עיסוק: שותף בכיר | תואר/מקצוע: עורך דין
דואל: na | אתר: na
טלפון: 03-6922020 | פקס: 03-6966464
כתובת: ויצמן 4 (בית אסיה) ישוב: תל אביב מיקוד: 64239
- תאריך עידכון: 24/10/2002 09:22:58
http://www.nfc.co.il/showFirms.asp?subjectId=8&DocId=79&PageNumber=&goBackXtimes=

נושא: שילטון האוליגרכיה-בית משפט העליון
לדוגמא כל מה שכתבתי לפחות בשנה האחרונה על שילטון "האוליגרכיה"...:-
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=108&msgid=2777122
שאחד הנדבכים החשובים לו הוא בית המשפט העליון לצדק- "האקדמיה המשפטית"...האם קראתם היום את הכתבה של " הדס מגן " בגלובס היום, אם לו אז תיכנסו תקראו, תפנימו ותבינו על מה אני מדבר, שילטון האוליגרכיה בקריסה, איך כינה זאת ידידי אבו-דני שכותב בפורום בלי צנזורה וגם בפורום אקטואליה...הבסטיליה/אוליגרכית מפא"י עומדת לנפול בידי העם הפשוט וכמו כדי לכם לקרוא את הספר החדש בהוצאת ידיעות אחרונות- "חרקירי"...:-
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=108&msgid=3620492
מבחן התוצאה של אהוד ברק...מאת רביב דרוקר.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=3808769

מאחר ושמי שרוצה לקרוא את הכתבה בעיתון הגלובס על בית המשפט העליון, כתבתו של יואב יצחק, חייב להיות חבר בגלובס, לכן אביא זאת לנוחיותכם בגוף הודעה זו...:-

פרסום ראשון: המניעות של שופטי העליון-הקשרים, הון ופוליטיקה..:-
**************

לכל שופט כמעט, יש כמה גופים וכמה אישים/עורכי דין, שהוא קשור אליהם, ולכן מנוע מלדון בתיקים אליהם הם קשורים; המסמך הסוקר את רשימת המניעות של שופטי העליון, מתפרסם כאן לראשונה: 21/04/02 13:28

לכל שופט כמעט, יש כמה גופים וכמה אישים/עורכי דין, שהוא קשור אליהם, ולכן מנוע מלדון בתיקים אליהם הם קשורים. באחרונה מסתובב במזכירות בית המשפט העליון, מסמך הסוקר את רשימת המניעות של שופטי העליון - כל אחד ומניעותו, שמן הסתם גובש על סמך מה שהעבירו השופטים עצמם.
זו רשימת המניעות: נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, מנוע מלדון בתיקים בהם קשורים עורכי הדין אבנר ברק - בנו; דן כהן - מחותנו; ושותפיהם - מיכאל שפיגלמן, ויורם זמיר, בנו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, יצחק זמיר. כן הוא מנוע מלדון בעניינים אליהם קשור עו"ד ישראל קנטור, ועו"ד אליעזר ברק. באשר לגורמים אחרים, שאינם עורכי דין, מנוע ברק מלדון בתיקים הקשורים לידיעות אחרונות (מן הסתם בגלל חתנו, רם לנדס, שהיה קשור עם ידיעות אחרונות), והקשורים למשרד כהן, שפיגלמן, ברק וזמיר. כך גם לגבי רעייתו, המישנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, אלישבע ברק.

המישנה לנשיא, שלמה לוין, מנוע מלדון בתיקים אליהם קשורים עורכי הדין הבאים: אליעזר וולובסקי, גד נשיץ, משה, ישראל ושמואל שוב, בני לווינבוק, מיכאל צלטנר, יצחק ברוש (בעלה של השופטת שרה ברוש), ודבורה פרנקל; כן הוא מנוע מלדון בתיקים הקשורים לאדם בשם יהודה וייס, ומשרדי עוה"ד וולובסקי, הררי, ולווינבוק.

השופט תיאודור אור מנוע מלדון בתיקים הנוגעים למשרד הוד, סוקול בחיפה, השייך לבתו, עו"ד דלית סוקול. כך גם לגבי רעייתו, שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיכאלה שידלובסקי-אור, ולגבי חתנו, השופט רון סוקול.

אליהו מצא מנוע מלדון בתיקים של עורכי הדין מאיר מצא, שמואל מצא, וכן שמחה ניר. כמו כן, הוא מנוע מלדון בתיקים של משרד הבריאות.

מישאל חשין מנוע מלדון בתיקים הקשורים לעו"ד מיכאל צלטנר, עדיאל חשין (אחיו), וצבי אגמון (שותפו לשעבר); כן הוא מנוע מלדון בתיקים של טבע (מנכ"ל טבע, אלי הורביץ, הוא גיסו), כור, תיקים הקשורים לרפי פלד ולאגודת אדם, טבע ודין.

השופטת טובה שטרסברג-כהן, מנועה מלדון בתיקים הנוגעים לעו"ד יהודה כהן - בעלה; עו"ד אבנר כהן ומשרדו - כהן-וילצ´ק; וכן לתיקים הקשורים לאחייניתה - עו"ד שרון רוטשנקר מירושלים.

השופטת דליה דורנר מנועה מלדון בתיקים הקשורים לבנה, עו"ד ד"ר אריאל בנדור, וכן לכלתה - עו"ד ענת דורנר, ממשרד ארגוב-שדמי, או למשרד זה. כמו כן, גזרה על עצמה מניעות מלדון בתיקים של עלית, שטראוס, ויהודה וייס.

יעקב טירקל גזר על עצמו מניעות מלדון בתיקים של אגודת אדם, טבע ודין, אוניברסיטת בן-גוריון, ועיריית באר שבע, שאשתו היא חברת מועצת עיר בה.

השופט יצחק אנגלרד מנוע מלדון בתיקים הקשורים לילדיו - עורכי הדין אביתר אנגלרד, שירלי אנגלרד, ואסף אנגלרד, וכן למשרד עוה"ד המבורג-עברון, שם עובד בנו, אסף; עוד הוא מנוע מלדון בתיקים של עו"ד גיורא אדרת ומשרד אדרת, ולעו"ד תמר בורנשטיין-אנגלרד.

השופט אליעזר ריבלין, מנוע מלדון בתיקים הנוגעים לעורכי הדין זאב ריבלין, ענבל ריבלין ודפנה ריבלין.

השופטים אליה פרוקצ´יה, אדמונד לוי, וכן הרשמים - בעז אוקון ועודד שחם, לא רואים עצמם מנועים מלדון בתיקים כלשהם.

בתגובה למכתבו של היועץ המשפטי ליו"ר ועדת החוקה חה"כ מיכאל איתן, בעניין אי טיפול בחקירת אישי ציבור בזמן תקופת בחירות, אומר חה"כ איתן כי גם אם מובנת החלטתו העקרונית של היועץ המשפטי בעניין, הרי שאין הצדקה עניינית ומוסרית להכיל את העיקרון הזה על מקרהו של יצחק הרצוג.

חה"כ איתן מבהיר כי העיקרון שעליו מדבר היועמ"ש מיושם על מנת למנוע מצב בו יוגשו ערב בחירות תלונות כנגד אישי ציבור אשר כל תכליתן היא להכתים איש ציבור זה או אחר, ולפגוע בהתמודדותו. עם זאת, ההחלטה הינה בלתי סבירה בעליל כאשר מדובר על חקירה שנפתחה לפני שנים, הושקעו בה כספים ומאמצים רבים, היא הסתיימה ועתה ממתינה רק להכרעת הפרקליטות.

מר הרצוג, אשר מבקר המדינה קבע לגביו קביעות קשות ביותר, אינו מהסס עתה להציג את מועמדתו לכנסת, זאת למרות שבחקירתו בחר לשמור על זכות השתיקה ובכך העיד כאלף עדים כי יש לו ממה לפחד, וכי הוא חושש להפליל את עצמו. האם על כך מגיע לו פרס???

הפרקליטות חייבת להבהיר לציבור מיהו עו"ד הרצוג, אדם נקי כפיים, או מי שחשוד בביצוע מעשים פליליים חמורים, וצפוי לעמוד על כך למשפט.

בחקירתו של מר הרצוג הושקעו סכומי עתק, עקב אי שיתוף הפעולה שלו, וחיקורי הדין הרבים שנדרשו (כפי שעולה ממכתב היועמ"ש), העיכוב בהחלטת הפרקליטות ובחירתו של מר הרצוג לכנסת, עלולים להוריד את כל המאמצים האלו לטמיון.
http://www.miki.org.il/article.asp?newsid=644

לאחר ספירת כ-70% מהקולות ממוקם מתן וילנאי במקום הראשון בפריימריס של העבודה לכנסת. אחריו ממוקמים אברהם בורג ודליה איציק, שדילגה על פני יולי תמיר. קרב על מקום משוריין לאשה בין יעל דיין לקולט אביטל. ביילין עשוי להידחק למקום לא ריאלי
סמדר שמואלי ואטילה שומפלבי

לאחר ספירת כ-70% מכלל קולות המצביעים בפריימריס במפלגת העבודה עולה כי מתן וילנאי, מוביל במקום הראשון בפער גדול על אברהם בורג שממוקם במקום השני, ובמקום השלישי דליה איציק, שדילגה על פני יולי תמיר.

שלושת המדורגים הראשונים ברשימה ימוקמו אחרי שלושת המקומות הראשונים המשוריינים ליו"ר המפלגה, עמרם מצנע, לבנימין בן אליעזר ולשמעון פרס.

לאחר המקום השביעי, המשוריין למזכ"ל המפלגה, אופיר פינס מדורגים כעת בהתאמה: אפרים סנה, יולי תמיר, המועמד החדש: יצחק הרצוג, חיים רמון, דני יתום, אברהם שוחט, הסופר אלי עמיר. המקום ה-11 משוריין לרב מיכאל מלכיאור.

אביטל נאבקת על המקום המשוריין לנשים (16), עם חברת הכנסת יעל דיין. המאבק בין השתיים צמוד. יוסי ביילין ואיתן כבל נדחקים למקומות לא ריאליים, לאחר כל נציגי המחוזות המשוריינים. הסופר אלי עמיר מוביל כעת על פניהם במקום ה-15.

להלן הרשימה כפי שהיא מסתמנת כעת, עד המקום ה-25.

1. עמרם מצנע

2. בנימין בן אליעזר

3. שמעון פרס

4. מתן וילנאי

5. אברהם בורג

6. דליה איציק

7. אופיר פינס

8. אפרים סנה

9. יולי תמיר

10. יצחק הרצוג

11. חיים רמון

12. דני יתום

13. אברהם שוחט

14. מיכאל מלכיאור

15. אלי עמיר

16. יעל דיין או קולט אביטל

17. שלום שמחון (מושבים)

18. אורית נוקד (קיבוצים)

19. אלי בן מנחם (שכונות)

20. ג'אלב מג'דאלה

21. סלאח טריף (דרוזים)

22. סופה לנדבר (עולים)

23. וייצמן שירי (נגב-דרום)

24. אבי יחזקאל (מרכז)

25. אפי אושעיה (שרון-שומרון)

מספירת הקולות עולה גם כי נציג הצעירים (33) יהיה ליאור שטרסברג, נציג מחוז דן (28) - רונן צור, נציגת ירושלים (32) - אורנה אנג'ל, נציג הצפון (29) - דרור ללוש, נציג מחוז ת"א (30) - דני קורן.

וילנאי: מרוצה מרשימת העבודה המסתמנת

מתן וילנאי הביע שביעות רצון מהרשימה המסתמנת. בהתייחסו למאבקי המחנות במפלגה אמר וילנאי, "אין מחנות, יש רק את מפלגת העבודה". הוא הוסיף ש"כעת לא מתעסקים בתפקידים אלא בעבודה ואני משוכנע שננצח בבחירות".

54% הצביעו

ההצבעה בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה לכנסת הסתיימה אמש בסביבות השעה 21.00. 350 הקלפיות ברחבי הארץ נפתחו אתמול (ב') בשעה 10.00 בבוקר.

כ-60 אלף איש, המהווים כ-54% מכלל מתפקדי המפלגה, מימשו את זכות ההצבעה. בתל אביב נרשמו אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר: 68%. במושבים הצביעו 65% ממתפקדי המפלגה, בקיבוצי התק"ם עמד אחוז ההצבעה על 60% וכך גם במחוז דן. בחיפה הצביעו 53% מבעלי זכות הבחירה, בדרום הצביעו 52%, במרכז הצביעו 50%, בירושלים הצביעו 46%, במגזר הדרוזי עמד אחוז ההצבעה על 42% ובמגזר הערבי הצביעו 40%.

במרכז המפלגה הביעו שביעות רצון מאחוזי ההצבעה.

הלילה: חברי הכנסת נשארו בבית

עם סגירת הקלפיות בחצות, לא טרח אף אחד מחברי הכנסת של העבודה והמתמודדים האחרים להגיע לאולם הכנסים בסמינר בית ברל בכפר סבא, משום שטרם נודעו תוצאות האמת. בשל כך, נשאר האולם שיועד לחגיגות בשיממונו, שעה שעשרות עיתונאים עומדים לבדם וממתינים לקבלת תוצאות האמת. "אין כאן שום דרמה", ציין אחד הנוכחים במקום, "הרשימה הזו לא מעניינת, כי היא הולכת אל האופוזיציה. בסיבוב הזה אין סיכוי לנצח את הליכוד ולכן אין סיבה למסיבה".

למרות האדישות שלכאורה נרשמה בשטח, חברי כנסת המתמודדים שמקומם ברשימה אינו מובטח - לא עצמו עין כל הלילה. נודע כי כמה מהם היו צמודים בביתם לשידורי החדשות וקווי הטלפון, באמצעותם התעדכנו בתוצאות הזורמות מכל קלפי וקלפי.

בשעות הלילה נמסר מחברת "אמן" המעבדת את נתוני ההצבעה על תקלה במחשבים שהאיטה את קצב קבלת התוצאות ולכן עד לשעה 4:00 לפנות בוקר נספרו כ-34 קלפיות בלבד.

עם פירסום רשימת העבודה המלאה לכנסת יגיע היום יו"ר מפלגת העבודה עמרם מצנע לבית ברל לנאום שיסכם את הפריימריס. הוא יעשה זאת יחד עם הנבחרת שתוביל את מפלגת העבודה בארבע השנים הקרובות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2304734,00.html
(10.12.02 , 10:04)

מפלגת העבודה עוד תאכל ח...ה עם הנציג הזה שלה.

כמו שאני מכיר את מפלגת העבודה, יצחק הרצוג עוד יהא נציגם בוועדת החוקה חוק ומשפט.

יום שישי, 4 באפריל 2003, 11:30

מאת: יוסי ורטר,
רבין, גאון וגרמה בראש לשכת מפלגת העבודה

הבוקר התפרסמו תוצאות הבחירות ללשכת מפלגת העבודה, שהתקיימו אתמול. רוב 181 חברי הלשכה, הם נציגים חדשים. למקומות הראשונים הגיעו דליה רבין-פילוסוף, הזמר נסים גרמה, איש העסקים בני גאון ואורנה אנג'ל, שהיתה יועצת בכירה לראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק.

הבחירות ללשכת המפלגה נערכו בצלו של מאבק כוחות בין מחנהו של יו"ר המפלגה, ח"כ עמרם מצנע, למחנותיהם של קודמו בתפקיד, ח"כ בנימין בן אליעזר ושל ח"כ אפרים סנה. במחנות של מצנע ושל בן אליעזר הביעו היום שביעות רצון מתוצאות הבחירות. לשכת המפלגה היא הגוף הניהולי הבכיר במפלגת העבודה, והיא שקובעת את סדר יומו של מרכז המפלגה.
http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&id=371630&path=22

עו"ד בוגט מציין כי חקירה שערך בנוגע לפעילות העמותה העלתה חשש
לביצוע עבירות לכאורה של הפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר במרמה
רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות על חוק מימון מפלגות. מבקשתו
של רשם העמותות עולה כי סך כל התרומות שהתקבלו בעמותה היה כ-2.6
מיליון שקל, שמתוכם נתרמו 562 אלף דולר על ידי המליונר היהודי
צ'ארלס ברונפמן. ברונפמן טען כי על פי הידוע לו השתמשו בכספיו
"לאיסוף נתונים וסקרי דעת קהל בקשר לנושאים חברתיים".

עו"ד בוגט מדגיש בבקשתו כי למרות שהעמותה כיום כבר לא פעילה, הרי
שפנייה לבית המשפט להתחלת הליכי פירוק תאפשר למפרק של העמותה לבחון
את האפשרות להשבת הכספים שהועברו שלא כדין, וכן להגיש במידת הצורך
תביעות נגד מנהלי העמותה בנוגע לדרך ניהול של העמותה בתרמית.

מבקשת הרשם עולה כי העמותה שילמה סך של 1.7 מיליון שקל עבור סקרי דעת
קהל בנוגע להופעותיו של ברק בתקשורת. לטענת רשם העמותות, הסקרים לא
הוזמנו על ידי נושאי תפקידים רשמיים בעמותה אלה על ידי עו"ד דורון
כהן, אילון רפאלי ומשה גאון, ששימש כיועץ אסטרטגי של ברק. לטענת
הרשם, עו"ד כהן ורפאלי ייסדו את העמותה, אך מייד לאחר הקמתה התפטרו
מתפקידם. ממצאי חקירת הרשם עולה כי הסקרים שהוזמנו לא הגיעו כלל
לעמותה אלא למשה גאון, שעל פי עדותו ניצל את המידע שקיבל להפקת
הערכות מצב ולפרזנטציות לצוות שעימו עבד בעניין הקמפיין של ברק.

מבקשת הפירוק עולה גם כי חרף הודעת העמותה שהפעילות שלה הסתיימה בסוף
98 ', מהחקירה עולה כי הפעילות שלה נמשכה גם ב-99' על ידי עמותה אחרת
בשם "המרכז החינוכי על שם משה שרת". לטענת הרשם, ב-99' העבירה עמותת
רובד כ-467 אלף שקל לעמותה הזו, ובמסגרת זו הוכנו ניירות עמדה
שהועברו ישירות ללשכת מפלגת העבודה ולברק.

חקירת פעילות העמותה החלה במהלך אוגוסט 99', כאשר בוגט מינה כחוקר את
רו"ח גבריאל איזק. מהבקשה עולה כי במהלך החקירה נתקל החוקר בחוסר
שיתוף פעולה עיקש מצד הנחקרים - עו"ד כהן ורפאלי - דבר שאילץ אותו
להטיל עליהם קנסות ולהגיש נגדם תלונה למשטרה על סירובם להשיב על
שאלותיו. לאחר סיום החקיר , פנה עו"ד אלי זוהר בשם העמותה אל רשם
העמותות במכתב שבו הוא דחה את כל ממצאי החקירה. מהבקשה עולה כי בקשת
הפירוק התקבלה לאחר שנערך לעמותה שימוע בפני רשם העמותות.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

העיתונאי גדי סוקניק איש הערוץ השני של הטלוויזיה הוא אשר חשף את דבר הממצאים של שם העמותות עמירם בוגט בעקבות דו"ח של חוקר מיוחד שמונה לבדיקת המעשה בעמותת קש שהקימו מקורבי אהוד ברק כדי לסייע לו במסע הבחירות.

בבקשה לצו פירוק לעמותה, שהוגשה אתמול לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, טוען רשם העמותות כי עו"ד כהן הקים את עמותת "רובד" ביולי 99' במטרה לעודד עלייה וקליטה, כפי שהצהיר בפני רשם העמותות, אולם בפועל, על פי קביעת הרשם, הייתה העמותה כלי לקידום בחירתו של ברק ולא עשתה דבר בנושאים שלשמם, לכאורה, היא הוקמה.

תחקירו של סוקניק מעלה כי ממצאי הרשם "מעלים חשד שהעמותה התנהלה בניגוד לחוק, לא ניהלה את ספרי החשבונות כדין וכל שעשתה היה לממן סקרים וקבוצות מיקוד לשיפור הופעתו של ברק ערב בחירות 1999".

על פי התחקיר, במשך כשלוש שנים שבהן הייתה העמותה פעילה עברו דרכה יותר מ-2.7 מיליון שקלים, שנתרמו ברובם מאנשי העסקים צ'ארלס ברונפמן ויונתן קולבר ומקרן כהנוב. 1.7 מיליון ש"ח מסכום זה שולמו לגורמים שונים עבור סקרים שעשה יועצו של ברק, משה גאון.

יש לציין כי התחקיר גילה שבפעילות העמותה היה מעורב גם לוני רפאלי.

מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל מוזכר בדו"ח הרשם כמי ששימש כחוקר בעמותה שמחקריו שימשו את ברק. הדו"ח של החוקר הפרטי מעלה חשש ממשי שליאל השתמש באמצעי העמותה ובעובדיה לקידום עסקיו הפרטיים.

בקשת רשם העמותות מבית המשפט מעלה את האפשרות כי יוגשו תביעות אישיות נגד כהן, רפאלי וגאון.

בתשובה לשאלת ערוץ 2, העריכו מקורות משפטיים כי תיתכן תביעה נגד ברק עצמו כמי שנהנה מהכספים שהועברו, לכאורה, מהעמותה לתועלתו.

עוד נודע כי הרשם ביקש מבית המשפט להסמיכו לתפוס את נכסי עמותת "רובד" ואת ספריה כדי שיוכל להמשיך בחקירה.

רשם העמותות הדגיש בפנייה לבית המשפט כי איש מהמעורבים בפעילות העמותה לא היה מוסמך להעביר את כספי העמותה או לעסוק בענייניה, כפי שנעשה. (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=60073

יד ימין ויד שמאל !!

ברק והחבורה.
http://www.tam.co.il/9_7_99/magi.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

פרשת העמותו
ח"כ מיכאל איתן תוקף: "אהוד ברק מתנהג כראש ארגון פשע"
כך תוקף יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ מיכאל איתן את ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, על רקע השתלחותו במשפחת שרון

מאת: רנית נחום-הלוי | עודכן: 00:45 23/02/2005

----------------
"ברק עודד, כמו ראש ארגון פשע, 14 מבכירי מטהו לשמור על זכות השתיקה במשטרה. מי שביתו עשוי זכוכית אל לו שיידה אבנים, אל לו לברק שיטיף מוסר כמו כהן גדול בענייני שחיתות".

כך אומר היום יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ מיכאל איתן, בתגובה חריפה להשתלחות ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, על בני משפחת שרון .

ח"כ איתן מתכוון בדבריו לראיות שנחשפו נגד ברק בפרשת העמותות אשר סייעו לו להיבחר לראשות הממשלה. רק לאחרונה פנה ח"כ איתן ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לבחון את החומרים נגד ברק בפרשה זו.

עוד הוא ממשיך ואומר, "ברק עצמו גייס תרומות והפעיל עמותות בניגוד לחוק. ברק לא ידע, לא ראה וברח מאחריות אישית וציבורית. עדותו בפרשת העמותות רצופה שקרים גסים והתחכמויות".

"העובדה שהוא מטיח האשמות בעניין פגמים בהתנהלות משפחת שרון לא צריכה לבלבל את הציבור ולהשכיח מזיכרונו שברק עמד בראש מערכת שמבקר המדינה קבע לגביה כי היא 'רמסה את מערכת החוק ברגל גסה וכי נורה אדומה היתה חייבת להידלק אצל ברק'. אולם ברק לא ידע, לא ראה וברח מאחריות אישית וציבורית".

בראיון שנערך אתמול בין ברק לעיתונאי ארי שביט, בערוץ הכנסת, התבטא ברק בחריפות חסרת תקדים נגד ראש הממשלה, אריאל שרון כשאמר, "משפחת שרון מושחתת עד היסוד. על-ראש הממשלה לפנות את מקומו". בישיבת סיעת העבודה שהתקיימה מיד לאחר מכן המשיך ברק ואמר, כי אסור לה לעבודה להיגרר אחר שמלת שרון. דברי ברק עוררו זעם בלשכת רה"מ.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-64678-00.html?tag=7-18-28

ביקורה בלשכת שר הביטחון של מי שהייתה בעבר יועצת של ברק, עורר גל שמועות. גורם ביטחוני: אני לא אופתע אם ברק שוקל את מועמדותה

האם אורנה אנג'ל בדרכה להיות האישה הראשונה שתכהן כמנכ"לית משרד הביטחון? גורם ביטחוני בכיר אישר אמש (ד') כי אנג'ל, מי שבעבר היתה יועצת בכירה של אהוד ברק בתקופת כהונתו כראש ממשלה ומנכ"לית נמל תל אביב, נכחה אתמול בלשכת שר הביטחון בקומה ה-14 במחנה הקריה שבתל אביב.

ביקורה הלא שגרתי של אנג'ל עורר גורמים בכירים במשרד שהעריכו כי קיימת אפשרות כי ברשימת השמות שמועמדים לרשת את תפקידו של פנחס בוכריס כמנכ"ל משרד הביטחון נמצא גם שמה.

גורם ביטחוני בכיר אמר אמש: "אני לא אהיה מופתע אם ברק יבחן את מועמדותה. היא אדם רציני מאוד, וברק מאוד מעריך אותה".

"תצליח בתחום הכלכלי, אבל תתקשה להתנהל מול הצבא"
"כולם גם יודעים מה היא עשתה מנמל תל אביב. אין ספק שבתחום הכלכלי ובניהול פרויקטים היא תצליח. כבר היה לנו שר שלא בא מרקע ביטחוני והוא הצליח, אבל יהיה לנו מאוד קשה להתנהל מול הצבא", הוסיף הגורם. גורם בכיר אחר רמז דווקא כי אנג'ל אינה מועמדת לתפקיד.

יצוין, כי עד כה הועלו שמותיהם של האלוף במיל' יפתח רון-טל, האלוף דן הראל שנמצא בחופשת פרישה, האלוף במיל'

חאקי הראל, האלוף במיל' אודי שני והאלוף במיל' ידידיה יערי.

בתוך כך אמרו אתמול גורמים שונים כי לא מן הנמנע שעם עזיבתו של בוכריס את המשרד יוחזר לישראל סמנכ"ל המשרד לשעבר וכיום ראש המשלחת בתאילנד, ויקטור ברגיל. "מדובר באיש בעל תרומה ענפה למשרד הביטחון ולמדינה כולה. מקומו נמצא בארץ ולא בחו"ל", אמר אתמול אחד הגורמים.

תגובתה של אנג'ל טרם התקבלה.

===========

"הקמפיין שגיבשו לברק יועציו האמריקנים והישראלים הוא פשוט ולא מבריק. ברק שוב ושוב על
כנף מטוס הסבנה כגיבור ישראל, שרה נתניהו מביאה פיצות לסטודנטים השובתים וחזרה אינסופית
על המסר: "נתניהו תקוע, ברק ישנה".

@ האם זה נכון?

אם כן, האם הוא האח של ד"ר אילת מזר, שחוקרת את ההשחתה
הארכיאולוגית בהר הבית, שהיא באמת נכדה של אותו פרופ' מזר?

ענבל לצערנו הכל נכון !! ועל זה נאמר...:-
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהינה"@
במקרה הזה/הנ"ל, ובמקרה דומה- עו"ד יצחק הרצוג,
יש לאמר..:-
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיתחדידנה..."@

עו''ד חיים הרצוג אבא של יצחק הרצוג, ושותפו
של עו"ד משה שחל יו"ר ועדת הקלפי של מפלגת העבודה....!!!

"פרקליטות מחוז ת''א: להעמיד לדין את הרצוג, זילברשטיין
ודורון כהן, גיס של ברק.
בלעדי בגלובס.
http://www.globes.co.il/serve/globes/docView.asp?did=675408

לטענת הפרקליטות יש לסגור את התיק נגד חבר הכנסת יצחק הרצוג, עורך הדין דורון כהן, גיסו של ברק, וטל זילברשטיין מי שכיהנו כיועציו של ברק, מחוסר ראיות. באשר לברק עצמו הוגשה המלצה לסגור את התיק כיוון שלא נמצאו עדויות חותכות לכך שידע על העברת הכספים.

ההמלצות הוגשו ע"י פרקליטת מחוז תל אביב עורכת הדין רות דוד ועורכי הדין טוני גולדברג וצבי גבאי. בקרוב יגיעו ההמלצות בצירוף חומר החקירה לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, השניים יכולים להתנגד להמלצת פרקליטות המחוז אולם סביר להניח כי תתקבלנה ההמלצות המדוברות.

לפרקליטות צריך להתייחס, באופן בסיסי, בחוסר אמון.

עורך הדין יורם שפטל אמר הבוקר עם פרסום דבר ההחלטה כי באשר לאהוד ברק הוא אכן אינו זוכר ראיות חותכות שידע על העברת הכספים. "המלצות מהמשטרה להעמיד לדין נאמרו כבר נגד שרון, הנגבי ועוד אישים רבים אחרים שהמלצת הפרקליטות לסגור את התיקים נגדם התבררה כנכונה, וייתכן שכך קורה גם הפעם".

שפטל הדגיש את תמיהתו באשר להחלטה על סגירת החקירה נגד עורך הדין, חבר הכנסת הרצוג, "לגביו הרי אין ספק שהעביר כספים לתעמולת ברק מעמותות שבאחריותו. הוא הרי רק ניסה לטעון שחשב שחוק התרומות לא חל על בחירות, טענה שלא קיבלה את תמיכת היועץ המשפטי לממשלה, לכן ההחלטה שקובעת שאין ראיות משונה ומופרכת".

באשר להתנהלות הפרקליטות בפרשה זו קובע שפטל כי "לפרקליטות צריך להתייחס, באופן בסיסי, בחוסר אמון. אפשר לומר בוודאות שתשעה מתוך עשרה בפרקליטות, ולא רק עורכת הדין גלאט ברקוביץ', הם אנשי שמאל מובהקים. לטעמי חקירת עמותות ברק הייתה חקירה מוכוונת! לא סביר שמתוך מאות הנחקרים לא אותר עד מדינה אחד לפרשה הזו. לא מצאו ראיות כי לא השתדלו, כי לא רצו למצוא ראיות".

משנשאל על הסיכויים שפרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ישאירו את תיק החקירה פתוח למרות ההמלצת פרקליטות המחוז, אמר עו"ד שפטל כי "הסיכויים לכך קלושים ביותר, לא דווקא כי ארבל תרצה ליישר קו עם ההמלצה, אלא משום שפרקליטת המדינה הזו, שהפקידה את תיק שרון בידי עורכת הדין גלאט למרות ומתוך הכרות עם דעותיה הפוליטיות של גלאט, ארבל הייתה זו שנעמדה על רגליים אחוריות וסירבה בכל תוקף, יחד עם היועץ רובינשטיין לפתוח בחקירת עמותות ברק עד שהגיע הדו"ח השערורייתי של מבקר המדינה שאילץ אותם לפתוח בחקירה, ממנה לצפות לדעה שונה מזו המומלצת נראה לי לא מציאותי".

לא סביר שמתוך מאות הנחקרים לא אותר עד מדינה אחד לפרשה הזו. לא מצאו ראיות כי לא השתדלו.

שפטל סיכם את הפרשה ואמר כי לטעמו "חקירת עמותות ברק הייתה עקומה מהרגע הראשון. סרבו הרי לפתוח אותה כדי שלא לפגוע במהלכי הבחירות, אבל כשהתגלו אי סדרים בליכוד פתחו מיד בחקירה למרות הבחירות, ואולי דווקא בגלל הבחירות וכדי להשפיע עליהן. הפרקליטות מונעת פוליטית
http://www.a7.org/news.php?id=47767
כ"ב באדר תשס"ג, 26 במרץ 2003 (09:48)

ח"כ איתן: מי שלא יגיש כתב אישום הוא פושע
ח"כ מיכאל איתן יו"ר ועדת חוקה של הכנסת אמר הבוקר בתכנית "בוקר ב-7": "מי שיחליט לא להגיש כתב אישום בפרשת העמותות של ברק הוא פושע".
http://www.a7.org/news.php3?id=47860

סדר היום לועדת חוקה, חוק ומשפט

ישיבות ביום שלישי, כ"א אב תשס"ג, (19/8/2003)

מליאת הוועדה
בשעה 09:00
סדר היום:
דיון בנושא: זכות השתיקה של אישי ציבור

מס' פרוטוקול: 68

תזכורת !!

31/07/2003
סוג הדיון: הצעות לסדר-היום במליאת הכנסת.
נושא:
כה. הצעות לסדר-היום שמירת זכות השתיקה על-ידי אישי ציבור
בחקירתם במשטרה.
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0200812.html#TQL

עו''ד מאיר שמגר מכין חוקה לישראל...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=0



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

דוד שפירא תובע 823 אלף ש"ח מפרופ' שמעון שטרית, סיעת ירושלים אחת, מפלגת העבודה וגורמים נוספים; ברק וכהן יעידו האם פרופ' שטרית פעל
מטעם העבודה.

ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ומזכ"ל סיעת העבודה לשעבר, ד"ר רענן כהן, זומנו לבית משפט השלום בירושלים למתן עדות בתביעה שעניינה: קמפיין הבחירות לראשות העיר ירושלים לפני כחמש שנים (1998). השניים זומנו למסירת עדות ביום א' (29.6.03).

התביעה הוגשה על-ידי דוד שפירא, נגד פרופ' שמעון שטרית (שהתמודד אז על ראשות העיר), סיעת ירושלים אחת, מפלגת העבודה וגורמים נוספים. על-פי התביעה, העניק שפירא לנתבעים שירותים שונים בסכום כולל של 823 אלף ש"ח, ולמרות דרישות חוזרות ונשנות כספו טרם שולם.

זימונו של אהוד ברק נעשה עתה, נוכח דבריו של פרופ' שטרית - הטוען עתה כי מפלגת העבודה, בראשה עמד אהוד ברק, מחוייבת לכסות חלק מחובות סיעת ירושלים אחת, שכן סיעה זו ופרופ' שטרית בראשה, התמודדו בבחירות בתמיכה וכמועמדי תנועת העבודה.

המשפט הנ"ל מתברר עתה בפני השופט ראובן שמיע. עו"ד אורי קידר מייצג את התובע, דוד שפירא. פרופ' שטרית מיוצג בהליך זה על-ידי עו"ד חגי סיטון. מפלגת העבודה מיוצגת על-ידי עו"ד אלדד יניב, המשמש כיועצה המשפטי של העבודה.

הצדדים מייחסים חשיבות רבה להליך המשפטי הנ"ל, וזאת, בין היתר, נוכח פסק דין שניתן בתחילת החודש בהליך משפטי אחר - שבו תבעה חברת מוניות פלמ"ח בע"מ את סיעת ירושלים אחת (בראשה עמד פרופ' שטרית), וכן גורמים נוספים, שנטלו חלק באותו קמפיין בחירות לראשות העיר ירושלים.

באותו הליך פסק השופט רפי שטראוס, כי יש להטיל חבות אישית על חלק מהנתבעים - שהזמינו את השירותים מחברת המוניות. חששם של חלק מהנתבעים הוא, שפסק דין זה עלול להשליך על תביעות נוספות שהוגשו נגד סיעת ירושלים אחת ומי שעמד בראשה, פרופ' שמעון שטרית.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-26135-00.html?tag=15-25-12
עודכן: 15:09 27/06/2003 | יואב יצחק | [email protected]

@ מצ"ב קישור לתביעה נוספת בנושא הנדון...:-
45. חברת שלג לבן = מפלגת העבודה =פשע מאורגן !!
http://rotter.net/forum/gil/5175.shtml#45

ברק נאלץ להיפגש עם רובינשטיין ולקחת אחריות עקב דברים קשים ששמע ממקורביו; מכחיש כי בוצעו עבירות פליליות

13/02/2003 | יואב יצחק |

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, הודיע ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כי הוא לוקח אחריות לאירועים הנוגעים לפרשת העמותות ב-1999.

ברק נפגש עם רובינשטיין (יום ה', 13.2.03), לפי בקשתו. בפגישה השתתפה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. בפגישה נדונה הפרשה שנקשרה בשמו: עבירות פליליות לכאורה בוצעו במהלך קמפיין הבחירות שלו לראשות הממשלה. לטענת ברק, לא בוצעו עבירות פליליות, וכל שאכן בוצע - נעשה כדין, על-פי החוק, ובהתבסס על חוות דעתו של רובינשטיין עצמו, שקבע כי גיוס כספים באמצעות עמותות, בדרך שבוצעה, אינו נוגד את החוק.

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, קבע כי מדובר בחשד לעבירות פליליות, והמליץ ליועמ"ש לשקול פתיחת חקירה. המשטרה ניהלה חקירה פלילית, לפי הנחייתו של רובינשטיין, והמליצה להעמיד לדין כמה אישים, ובהם: מזכיר הממשלה לשעבר, יצחק הרצוג (שנבחר לכנסת ה-16), גיסו עו"ד דורון כהן, ויועץ התקשורת, טל זילברשטיין.

ברק יזם את הפגישה, נוכח לחצים שהופעלו עליו, ודברים ששמע מפי מקורביו. נטען נגדו, כי הוא הפקיר את אנשיו לגורלם, וכי עתה הם מתבוססים בחקירות פליליות, ועומדים בפני סיכון של הגשת כתב אישום נגדם - בגין מעשיהם במהלך קמפיין הבחירות לראשות הממשלה.

ברק התחייב בפני מקורביו ללכת לפגישה עם רובינשטיין, כדי במטרה לשכנעו להימנע מהגשת כתבי אישום נגד אנשיו. הערכות של הנוגעים בדבר הן: מאוחר מדי, ומעט מדי. וכן: ברק לא יכול לסייע עתה לאנשיו (הרצוג, כהן וזילברשטיין), בגלל ששמרו על זכות השתיקה.
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=19868&PageNumber=&GoBackXTimes=

בתכנית ירון דקל ראיין את "רביב דרוקר" {שכתב את הספר} ואת כתב ידיעות מר "שמעון שיפר".

הספר מכיל למעלה מ-400 עמודים המתעדים את כל שנות שילטונו {שנה ו-3 חודשים} של "אהוד ברק" כראש ממשלת ישראל...

עד לרגע כתיבת הודעה זו אני עדיין בסערת רגשות, צידקת הדרך, ואכזבה עמוקה מאנשים יקרים לי שלא רצו להאמין לי ופסלו על הסף את דברי בכלל והעובדות שהצגתי בפניהם, מסתבר שמישהו כן הקשיב וכן לקח זאת לתשומת ליבו בין יתר הדברים האחרים...

להלן כמה ציטוטים מהראיון ...:-

1. רביב דרוקר- אהוד ברק לא רק נתן לסורים לשכשך את הרגליים בכינרת ,אלא נתן להם גם לשאוב מים מהכנרת...

2. רביב דרוקר- כיצד אנשיו של ברק שותלים את סיפור מחלת הפרוסטטה של אריק שרון, בקמפיין הבחירות לראשות הממשלה ב-6.2.01...

3. רביב דרוקר- אהוד ברק חי והיה פנטי לסקרים, הוא הפעיל ועשה 50 סקרים על ידי דפנה גולדברג מגאלופ, ועוד 50 סקרים על ידי האמריקאים, רק עלות הסקרים שהוזמנו אצל החברה האמריקאית עלו כ- מיליון וחצי דולר, מאיפה יש לראש ממשלה מכהן מיליון וחצי דולר ל-50 סקרים...

4. שמעון שיפר- יש בספר פרק אחד "שמבהיל" אותי מאוד, מתואר שם זדון, תרגילים מלוכלכים, אהוד ברק יזם הגשת תלונות במשטרת ישראל כנגד ח"כ, שרים בכלל וחבריו בפרט, כמו "דן מרידור, אמנון שחק, רוני מילוא ואחרים, כל הספר הזה מזכיר לי את פרשת ניכסון- "ווטרגייט" רק מה שבעתיים, נשלפו שם העמותות של יצחק רבין ז"ל, העמותות של שמעון פרס, ומי שעמד עומד ויעמוד מאחורי הכל זה גיסו " עו"ד דורון כהן אח של נאוה ברק "....

5. שמעון שיפר- אני חושש שאני יותר לא ארצה להפגש עם האיש הזה יותר...

לסיכום:-
מבחן היה ותוצאה יש....טחנות הצדק טוחנות לאט אבל בטוח

@ "צדק צדק תירדוף למען תחיה וירשת את הארץ.."@

http://www.ybook.co.il/books/F3622295/page1.asp

פרק 1

"תשיגו לי את קלינטון!"

הנשיא קלינטון עמד לאבד את סבלנותו. במשך יותר מ-21 שעות חיכה לאות חיים כלשהו מאהוד ברק. כל הפניות למשלחת הישראלית בקמפ-דייוויד הושבו ריקם.

"ראש הממשלה בדיונים עם המשלחת והוא יחזור לנשיא ברגע שהם יסתיימו".

קלינטון היה לחוץ לצאת לאוקינאווה שביפאן לפיסגת המדינות המתועשות. הוא
כבר דחה את ביקורו ביממה. כל הזמן בו היתה המשלחת הישראלית מכונסת בתוך
עצמה, לא התנהלו דיונים בקמפ-דייוויד והמתח והתסכול במשלחת האמריקנית כמו גם במשלחת הפלסטינית הלכו וגאו.

ה-81 וה-91 ביולי 2000 ייזכרו כשני הימים הדרמטיים ביותר בקמפ-דייוויד.
אולי היו אלו היומיים הדרמטיים ביותר בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים
מאז החל.

בבוקר היום השמיני לוועידה, ה-81 ביולי, הציג קלינטון לברק את ההצעה
האמריקנית שאמורה היתה להוביל להסכם שלום בין ערפאת לברק, טקס מרשים על
מדשאת הבית הלבן וכמובן פרס נובל לנשיא קלינטון. ההצעה כללה כמה מרכיבים
כואבים עבור ברק. ויתור על רוב שטחי יהודה ושומרון ובעיקר חלוקת העיר
העתיקה לשניים, רעיון שעולה לראשונה בפגישה בין ברק לקלינטון. ברק נתן
לקלינטון להבין שיש על מה לדבר, אבל נעלם לתוך דיונים מרתוניים עם המשלחת הישראלית.

באותן שעות בהן חיכה קלינטון, ברק כמעט נחנק למוות. ברק בלע בוטן. יתום
ובן-עמי שהיו לצידו ניסו לטפוח על גבו. ברק הכחיל. גידי גרינשטיין, החבר
הצעיר ביותר במשלחת הישראלית, הציל את חייו של ברק. גרינשטיין ביצע תנועת היימליך, תנועה מהירה שנועדה לשחרר את קנה הנשימה מפריטים שנתקעו בו, על ברק. הבוטן נפלט וברק חזר לנשום.

בדיון עם חברי המשלחת הישראלית ברק לא מספר על תקרית הבוטן. הוא לא
מיידע את חבריו בתוכנה המדויק של ההצעה האמריקנית ולא בעובדה שבעצם כבר
רמז לקלינטון שיקבל אותה. ברק לא עורך הצבעה אבל ברור שיש לו תמיכה של
חבריו. אמנון ליפקין-שחק, שלמה בן-עמי, דני יתום, גלעד שר ויוסי גנוסר
התבטאו בעד ההצעה. הימניים שבחבורה, דן מרידור ואליקים רובינשטיין,
התנגדו.

בשעה 10 בערב לערך הגיע הטלפון המיוחל. כמה דקות אחר-כך, קלינטון כבר
היה ב- ,DOGWOOD הבקתה של ברק, אותה בקתה בדיוק בה לן אנואר סאדאת 22 שנה קודם לכן.

"אם אקבל את ההצעה הזאת בפעם הבאה שאבוא לארה"ב אבוא כבר כראש הממשלה
לשעבר", אמר ברק לקלינטון על מרפסת הבקתה, כשהם סוף-סוף נפגשים.

שלושה ימים לפני כן הוא כבר קבר הצעה אחרת שהגיש נשיא ארצות-הברית
וקלינטון נאלץ להוריד אותה מהשולחן.

עכשיו קלינטון כבר לא יכול היה להבליג.

"אני לא יכול לפנות לערפאת כשאתה מתבצר בעמדותיך. אתה אולי יכול למכור
לו את זה אבל אני לא".

קלינטון, התרשמו עוזריו, לא עשה הצגה. הוא היה אחרי שמונה ימים מאוד
מתישים של פיסגה ועכשיו הוא הוציא את כל התסכול על ברק בצעקות "הלכתי

לשפרדסטאון ולא שמעתי ממך דבר במשך ארבעה ימים. הלכתי לז'נבה והרגשתי כמו משרת אינדיאני שעושה את דבריך. אני לא אתן לזה לקרות כאן".

בפעם הראשונה בקמפ-דייוויד, אולי בפעם הראשונה בכלל, ביל קלינטון הפעיל
לחץ על אהוד ברק.

ברק הסתכל על ביל קלינטון האדום מכעס. לא היה עוד נשיא אמריקני שכופף את שיקול-דעתו באופן כה בוטה לטובת זה של ראש ממשלת ישראל. ברק ידע את זה. הוא ידע שקלינטון הלך בשבילו רחוק מאוד. קלינטון כינס את ועידת
קמפ-דייוויד בניגוד לדעתם של כל יועציו. הנשיא האמריקני כפה את הפיסגה
הזאת, במועד שברק ביקש, על המומחים שלו דניס רוס, מרטין אינדיק וסנדי
ברגר, שלא לדבר על ערפאת. מספר חודשים לפני פיסגת קמפ-דייוויד, קלינטון
הלך בדיוק בדרך שברק ביקש בערוץ הסורי, והתוצאה היתה אחת ההתרסקויות
המביכות של נשיא אמריקני מאז ומעולם.

ברק רצה ללכת לקראת קלינטון, אבל הוא גם הכיר היטב את שורת הסקרים
שהוגשו לו בחשאי לקמפ-דייוויד. הסקרים הללו היו חד-משמעיים. חלוקת
ירושלים לא עוברת בציבור הישראלי.

אהוד ברק הכריע.

בתום הפגישה הגורלית, בשעה 1:30 אחר חצות, אור ליום ד', ,19.7.00 הוא
מודיע לקלינטון: "אני מוכן לקבל את ההצעה כבסיס למשא-ומתן בתנאי שתציג
אותה כהצעה שלך ובתנאי שערפאת אומר 'כן'".

לא היה מאושר באותו רגע מביל קלינטון. הקרח נשבר. הבלתי-יאומן קרה. ראש
ממשלת ישראל הסכים לחלק את ירושלים, להתחלק בריבונות על הר הבית, להעביר
לפלסטינים למעלה מ- 90% משטחי יהודה ושומרון וכן שטח סמלי בתוך ישראל,
ולפרק את כל ההתנחלויות בעזה. עד לפני מספר ימים קלינטון בעצמו לא האמין
שזה יכול לקרות.

כבר ביום הראשון של הפיסגה אומר קלינטון לערפאת: "ישראל לא תוותר על
ריבונות בירושלים". שלושה ימים לאחר מכן אומר הנשיא האמריקני בפגישה עם
נושאים-ונותנים משני הצדדים: "ויתור על ריבונות בירושלים לא יעבור
במשאל-עם בישראל".

קלינטון האמין שיש לו על מה להתבסס. ברק, בצעד מבריק, דאג להעביר
לקלינטון לפחות חלק מהסקרים שהוא ערך.

לא רק קלינטון הרגיש שההסכם נמצא עכשיו - לאחר הוויתור הישראלי - מעבר

לפינה.

גם השר שלמה בן-עמי שהיה בין הדוחפים העיקריים של התהליך האמין שזהו זה. יש הסכם.

ב- 2 לפנות-בוקר, מייד לאחר הפגישה הדרמטית בין ברק לקלינטון, הוא נכנס
בסערה לבקתה של שותפו )הישן( לצוות המו"מ, עורך-דין גלעד שר: "גילי יש
הסכם".

קלינטון בינתיים רץ לערפאת. את ההצעה הזאת, הוא בטוח, ערפאת לא יוכל
לדחות.

באותן שעות, לפנות-בוקר של יום ד', מציג קלינטון לערפאת את הצעתו ואת
הנכונות הישראלית העקרונית לדון בה. ערפאת מבקש שהות למחשבה. הזמן בשעונו של קלינטון אוזל. יועציו מפעילים עליו לחץ לעזוב אבל לערפאת יש זמן. לאחר שהוא מורט את עצביו של הנשיא האמריקני עוד קצת הוא שולח לו מכתב.

אדוני הנשיא, לאור חשיבות הנושאים הנדונים, בפרט ירושלים, ולאור הצעתך

מאתמול, אנו מייחסים חשיבות לתיאום ולדיון עם ההנהגה הפלסטינית בהתחשב
במצב הפלסטיני הידוע לך. ברצוננו להבהיר כי אנו מוכנים להמשיך את המו"מ
במקום שתמצא לנכון באמצעות צוותי המו"מ ולאשר בפניך כי ההצעה שהעלית אינה יכולה להוות בסיס להסדר קבע ולשלום צודק ובר-קיימא על בסיס החוקיות
הבינלאומית המהווה את הבסיס למסגרת מדריד ולכל ההסכמים שנחתמו מאז.

קלינטון ההמום חוזר לבקתה של ערפאת: "תן לי אישור עקרוני לרעיונות
שהצגתי ובמקביל תוכל להסביר את הסתייגויותיך". הוא מלווה את הבקשה בלחץ
מתון. "אל תאבד את ידידותנו, ידידות ארה"ב. אל תאבד את תמיכת הקונגרס".

ערפאת לא מתרשם: "אני מעריך את מאמציך וידידותך אך לא אוכל לבגוד בעם
שלי, בערבים, במוסלמים ובנוצרים. אנחנו עכשיו חלשים ולא מסוגלים לשחרר את ירושלים אבל יבוא מי שיעשה זאת בעוד שנתיים, עשר או מאה שנה והוא יניף את דגל מדינתנו שם. אני הובלתי את העם הפלסטיני מהפזורה והגעתי לתהליך שלום של אמיצים על בסיס הלגיטימיות הבינלאומית ולא אהיה המנהיג הפלסטיני אשר יעניק לגיטימציה לריבונות ישראלית על החראם. אני מודה לך על מאמציך ושאלוהים יעזור לנו".

קלינטון: "אינך בוגד במוסלמים ובערבים. אני מוכן לדבר עכשיו עם מובארק
ועם עבדאללה והסעודים כדי שיעזרו לדחות את נושא ירושלים או לפתור חלק
ממנו ולדחות את היתר".

צאיב עריקאת, מבכירי הנושאים-והנותנים הפלסטינים מתערב: "אסור להכריז על
כישלון התהליך שכן זה אומר שהאזור ויושביו ייכנסו למערבולת של דם. אל
תפגע במצרים או בערבים אחרים על-ידי שילובם עכשיו. אנחנו נזדקק למצרים
לתמוך בהסכם כשיושג. אדוני הנשיא, נראה כי אתה הבנת את עמדת ברק ומתחיל
מהנקודה של מה הוא יכול לעשות. איך ניתן לדבר על הרובעים המוסלמי והנוצרי ולשכוח את הארמני, ואדי ג'וז, שייח' ג'ראח וכו' ולהותירם תחת ריבונות ישראלית? זה לא הגיוני. מה שאמרת על החראם משמעו שנתחיל לספור כמה פלסטינים יתפוצצו בתל אביב ובירושלים, שכן בכך אתה מעניק לגיטימציה
לקיצוניים להניף את דגל שחרור החראם".

להמראה חזרה לישראל.

במקביל, ברק שולח מכתב פרידה לקלינטון. באופן מאוד יוצא דופן הוא נותן
פומבי למכתב. "לצערי הגעתי למסקנה שהפלסטינים לא מנהלים מו"מ בתום לב...
ממשלת ישראל בראשותי פעלה ללא ליאות על-פי קווי היסוד שלה... בצד
הפלסטיני לא נראתה נכונות של ממש לקבל הכרעות היסטוריות שנדרשות מהמצב
הזה... אם לא יהיו התפתחויות של הרגע האחרון יהיה על הפלסטינים לחזות
בתוצאות הטרגיות של החמצת ההזדמנות מצידם. מחויבות כל הצדדים היא להשיג
הסכם אך ורק בדרך של משא-ומתן".

האמריקנים לא מתרשמים מהתרגיל. דובר הבית הלבן אומר לעיתונאים: "לא
נמסרה לנו הודעה על כוונתו של ראש הממשלה לעזוב".

קלינטון מקבל את המכתב ומתקשר לערפאת. קלינטון מברך אותו בנסיעה טובה
אבל זהו, כמובן, רק תרגיל. הרוב המכריע של האנשים שמסוגרים בקמפ-דייוויד
)רובם ככולם גברים( זה שבוע, לא מעוניין לעזוב. חברים בשתי המשלחות
מתחילים לעלות-לרגל לקלינטון, מאחורי גבם של ערפאת וברק כדי לבקש ממנו
לעשות עוד ניסיון אחרון. ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר, ובן-עמי מהצד
הישראלי הולכים אליו כמו גם עריקאת ודחלאן, ראש מנגנון הביטחון המסכל
בעזה, בצד הפלסטיני.

קלינטון הולך לברק. הוא יודע שגם ברק לא מעוניין בפיצוץ הפיסגה. הוא גם
יודע, שלברק עם קואליציה מתפוררת של 30 מנדטים, אין באמת לאן לחזור.

בשש בערב, כשש שעות אחרי שברק היה אמור להמריא לישראל, נפגשים ברק
וקלינטון שוב. קלינטון דוחק בברק להישאר. "אתה יותר פיקח ויותר מנוסה
ממני במלחמה", אומר קלינטון לברק, "אבל אני ותיק יותר בפוליטיקה ואני
למדתי מהטעויות שלי".

ברק לא משתכנע. הוא אומר לקלינטון שבמצב הדברים הנוכחי מנוי וגמור עימו
לעזוב. ראש הממשלה הישראלי מגביר לאורך כל היום את הלחץ על המשלחת
האמריקנית והנשיא קלינטון בפרט.

בינתיים קלינטון ממשיך לשוטט הלוך ושוב בין ערפאת לברק. במהלך היום הזה
בלבד הוא פגש את ערפאת שש פעמים. ברק, כמובן, לא פגש את ערפאת ולו פעם
אחת. כמה מחברי המשלחת הישראלית, שמעוניינים בהישארות, לוקחים את ברק
לארוחת-ערב בחדר האוכל שבמחנה. מדובר בתרגיל. ברק אמור בזמן הזה כבר
לעזוב את קמפ-דייוויד ולנסוע למטוסו.

ישראל חסון אומר לברק: "במקום שנאכל ארוחת-ערב עלובה במטוס בוא נאכל
פה".

ברק, שמעוניין להישאר, אוכל בשמחה את התרגיל.

בתשע בערב, אחרי ארוחת-הערב, קלינטון מבקש שוב מברק להישאר.

ברק הולך להתייעץ עם חברי המשלחת הישראלית. רובם המכריע, למעט השר דן
מרידור והיועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, תומך בהחלטה להישאר.

בעוד חברי המשלחת הישראלית מכונסים, מחזירים האמריקנים בתרגיל מזוודות
משלהם. ב-11 בלילה מודיע הבית הלבן: "הפיסגה הסתיימה. הצדדים לא הצליחו
להגיע להסכם". ההודעה מכה בהלם את העיתונאים שמסקרים את הפיסגה. דוברי
ראש הממשלה מחוץ לקמפ-דייוויד כבר מכינים אולם למסיבת העיתונאים המסכמת
של ברק.

כשמסתיימת ההתייעצות של המשלחת הישראלית מתקשר ברק לקלינטון עם הצעה

חדשה. שאר חברי המשלחת הישראלית אינם יודעים על ההצעה.

"תגיד לערפאת שיסכים לקבל באופן עקרוני את ההצעה שלך, למעט הפתרון שהוצע
לנושא הר הבית", מציע ברק לקלינטון, "הנושא הזה יישאר פתוח למו"מ. על
הבסיס הזה אני מוכן להישאר".

לחץ הזמנים על קלינטון מצד יועציו, לעזוב את קמפ-דייוויד לכיוון יפאן
גדל. יועצי הנשיא דוחקים בו לעזוב לוועידה החשובה של שמונה המדינות
המתועשות באוקינאווה. הנשיא כבר לבוש בחליפה, שמחליפה את הג'ינס שלבש
בקמפ-דייוויד. נהגי מכוניותיו ממתינים בחוסר סבלנות לעזוב. קלינטון מחליט את אחת ההחלטות הגורליות ביותר בוועידת קמפ-דייוויד, לא לשאול את ערפאת על ההצעה של ברק.

למעשה קלינטון כבר קיבל כמה שעות לפני כן את הסכמת ערפאת להישאר. ברק לא
יודע שקלינטון הלך אחר-הצהריים לבקתה של ערפאת, ובנוכחות כל המשלחת
הפלסטינית הוא פשוט מודיע לו כי החליט להמשיך את המו"מ: "במהלך שהותי
ביפאן תמלא את מקומי מזכירת המדינה עד שאשוב ביום ראשון. אני מבקש שבזמן
הזה יימשכו הדיונים ללא הפסקה".

לערפאת אין, באופן טבעי, כל בעיה עם הפתרון הזה. ערפאת מעולם לא איים
לעזוב. המשלחת הפלסטינית נענית, אם כן, לבקשתו של קלינטון.

קלינטון, אפוא, לא הולך בכלל לערפאת. במקום זאת הוא הולך לפגישה קצרה עם
ברק. בראייה לאחור, פגישה זו מסתמנת כבעייתית ביותר ששני האישים הללו
ניהלו מאז ומעולם. אולי זו גם השיחה החשובה ביותר, למרות שארכה כמה דקות
בלבד. דניס רוס יאמר, מאוחר יותר, בהתייחסו לפגישה הזאת - "זו היתה
אי-הבנה, קצר בתקשורת".

האמת היא הרבה יותר פשוטה. קלינטון פשוט עובד על ברק.

הוא אומר לברק: "זה בסדר. ערפאת מקבל את ההצעה להישאר על בסיס מה שאמרת.
אני מבקש שגם אתה תישאר ותמשיכו לקיים דיונים בהיעדרי".

ברק, כהרגלו, לא נותן ביטוי לרגשותיו, אבל האמת היא שהוא מאושר.
האסטרטגיה שלו הצליחה. הוא אומנם עשה ויתורים שאף ראש ממשלה ישראלי לא
חלם לעשות, ויתורים שגם הוא רק לפני שנה לא האמין שיעשה, אבל בסוף הוא
כבר יכול היה לראות את ההסכם באופק. כל המומחים האלה שהוא כל-כך בז להם
טעו. טעו באמ"ן, במשרד החוץ, בשב"כ ואולי הכי חשוב - שמעון פרס וחיים

רמון טעו. הם לא האמינו שהוא יצליח לדחוק את ערפאת לפינה ולקבל ממנו
הסכמה להסכם סופי, מוחלט, קץ לסכסוך בן 100 השנים )איכשהו זה תמיד נשאר
100 שנים( עם ויתור על זכות השיבה והשארת רוב גדול של המתנחלים בריבונות
ישראל.

קלינטון מרוצה לא-פחות. הוא הצליח להשאיר את הצדדים בקמפ-דייוויד. בליבו
הוא כנראה מאמין שהישארותם תניב לבסוף הסכם. קלינטון הולך למרכז התקשורת
בעיירה ת'רמונט, הסמוכה לקמפ-דייוויד. מאות עיתונאים גודשים את המקום.
קלינטון נראה תשוש ועייף. "אני כאן כי החלטתי לא לוותר", הוא מודיע
לעיתונאים, "אני כאן כי איש לא רוצה לוותר על הסיכוי. אני חושב שאסור
לוותר". ממרכז התקשורת הוא נוסע ישר לאוקינאווה.

בשעות הבוקר המאוחרות של יום חמישי, ה-12 ביולי, לא הרבה זמן אחרי
שקלינטון עוזב את קמפ-דייוויד, משתנה מצב-רוחו של ברק באופן דרמטי. חבר
המשלחת הישראלית, יוסי גנוסר, הביא מחבריו במשלחת הפלסטינית את הבשורה
המרה. "אהוד, ערפאת בכלל לא הסכים לקבל את ההצעה. למעשה, קלינטון בכלל לא שאל אותו על ההצעה שהעלית".

ברק מתקשה להאמין. נשיא ארצות-הברית פשוט עבד עליו. הוא נתן לערפאת
לחמוק ברגע האחרון מהמלכודת שברק טמן לו. אנשים שקרובים לברק אומרים שהם
מעולם לא ראו אותו כועס כל-כך, עצבני כל-כך ובעיקר זועם כל-כך על
קלינטון. "איפה קלינטון?" צעק ברק, "תשיגו לי את קלינטון!" דני יתום
ובן-עמי עמלו על הרגעתו. ברק כתב מכתב נזעם לקלינטון. בן-עמי שיכנע אותו
במאמץ רב לא לשלוח את המכתב.

כשקלינטון חזר, שלושה ימים לאחר מכן, נמנע ברק במופגן מלדבר איתו.
קלינטון עשה את עצמו כמי שלא מרגיש. הנשיא האמריקני פיטפט בחופשיות
בארוחת-הערב עם כל מי שסביבו בעוד ברק התרכז בשיחה ערה עם צ'לסי קלינטון, בתו של הנשיא.

אהוד ברק, האדם, מאמין גדול ברגע-של-אמת, ברגע אחד מזוקק, אליו מתנקזים
כל השיקולים וההכרעות, רגע שבו מנהיג חייב להתעלות ולהחליט.

כל טקטיקת המו"מ שלו, אם אפשר לכנות כך את הצורה בה ברק מנהל מו"מ,
בנויה על הבאת הפרטנר לרגע האחד הזה של ההכרעה. ברק הרגיש שהוא הביא את
ערפאת לרגע הזה - וקלינטון נתן לו לחמוק. כשהוא התעמת עם קלינטון, כמה
ימים מאוחר יותר, פטר אותו הנשיא האמריקני בתשובה לקונית: "זה מה שהבנתי
מערפאת. אני מוכן ללכת לשאול אותו שוב".

ביום חמישי בערב, מגיע ברק לארוחת-ערב ומסרב ללחוץ את ידו של ערפאת,
לתדהמת הנוכחים במקום. למחרת בבוקר הוא כבר מעיף מהבקתה את כל האנשים
שישבו ועבדו בה, ולא מאפשר לחברי המשלחת להיכנס לבקתה. סנקציה לא קלה,
בהתחשב בעובדה שקו החוץ היחידי לשיחות טלפון היה ממוקם בבקתה של ברק. ראש הממשלה הישראלי גם מסרב לפגוש את ראש ה- ,CIA ג'ורג' טנט, שמגיע במיוחד לקמפ-דייוויד. כשאולברייט באה לבקר אותו בהתרעה קצרה ברק קורא ליתום. "קבל אותה פה בכבוד", אומר ברק הלא-מגולח ליתום ונועל נעלי התעמלות, "אני יוצא לצעדה".

בשעות הבוקר של יום ו', ה- 22 ביולי, ברק מבודד בבקתה שלו בקמפ-דייוויד.
אלה הם כנראה הרגעים המגדירים של כהונתו של אהוד ברק.

ראש הממשלה, שבשנה וחצי ניסה לנפץ את כל המיתוסים של החברה הישראלית,
שלא נח לרגע - מתחיל ברגעים הללו את הצלילה הגדולה שלו. ברק ניסה ב-006
ומשהו ימים להביא שלום עם סוריה, לחתום על הסדר קבע כולל ומוחלט עם
הפלסטינים, שכולל חזרה כמעט מלאה לקווי ,67' חלוקת ירושלים, פירוק
התנחלויות ומסירת הריבונות בהר הבית וגם, תוך כדי כך, לכונן חוקה, להפעיל

עוד מאות קווי אוטובוס בשבת, לאפשר נישואין אזרחיים, לגייס בני ישיבות
לצה"ל, לפרק את משרד הדתות ואפילו להנהיג רפורמה שלא היתה כדוגמתה במערכת המיסוי של ישראל.

ברגעים הללו ביום שישי בבוקר ברק מתחיל להבין, כנראה, שהוא כבר לא יהיה
דוד בן-גוריון או וינסטון צ'רצ'יל, המנהיגים שהוא תמיד השווה את עצמו
אליהם. מהבית הוא מתבשר כבר על התקפות חריפות עליו. בבוקר הזה, בוקר
,21.7.00 ברק עדיין לא יודע שכמה חודשים מאוחר יותר הוא יהפוך בעיני
חלקים גדולים מהציבור הישראלי לראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות מדינת
ישראל.

אהוד ברק הבלתי-עציב, בלתי-פגיע ובלתי-לחיץ, מחליט להתבודד בבקתה שלו.
ביומיים הללו של ההתבודדות הוא פשוט מאבד את זה. לא מדובר בהתמוטטות נוסח זו של הרמטכ"ל יצחק רבין ב- 67' אבל כן מדובר במשהו שברק לא חווה לפני כן.

גנרל הפלא של הפוליטיקה הישראלית, האדם שכבש כל פיסגה שרצה, איש הטפלון,
האנטי-פוליטיקאי שניצח ברוב חסר תקדים את בנימין - "מעולם לא הפסדתי
מערכת בחירות" - נתניהו, הסתגר בבקתה שלו מעומת מול מציאות קשה שהוא לא
ניבא גם בתרחישים הכי גרועים שלו. בזמן הזה הוא עוד לא יודע שיש לו עוד
הרבה לאן ליפול למטה.

פרק 2

"בוודאי שאהיה נאמן לכם"

ביוני 98' קיבץ אהוד ברק, יו"ר האופוזיציה, קבוצה של אנשים לעשות שבת
במלון השרון בהרצליה. ברק החליט להחליף את צוותו הקרוב אחרי שצלי רשף,
ראש המטה שלו, פרש מתפקידו.

באותה תקופה ברק היה אחד הברווזים המדממים של הפוליטיקה הישראלית. כולם
ירו לעברו חיצים והמצב בסקרים היה בהתאם.

ברק בחר מספר אנשים מצומצם. עורך-דין יצחק )בוז'י( הרצוג, ששימש במידה
רבה חיבור לשאר האנשים, יובל פרנקל, טל זילברשטיין ורפי ברזילי מ"דור
שלום" ועליזה גורן ששימשה כיועצת התקשורת של רבין ושל פרס.

כהרגלו, תבע ברק חשאיות מלאה. הוא הסתיר את הכינוס מראש לשכתו דאז, אמיר
תמרי, והמתגייסים החדשים הונחו לא לספר דבר לאיש. "תגיעו למלון ושם כבר
יחכה אדם שינחה אתכם למקום הכינוס", נאמר לחמישה. ברק חשש שהנהג שלו, איש מפלגת העבודה, יראה את הבאים ולכן הנחה למקם אותו הרחק מהמקום שאליו
מגיעים המוזמנים.

הכינוס בהרצליה היה המשך לפגישה ארוכה שקיים הצוות החדש עם ברק שבועיים
קודם לכן, בביתו בכוכב יאיר. ברק ספג מחברי הצוות החדשים ביקורת קשה
ועכשיו היה אמור לחשוף את כל סודותיו כדי שהצוות יוכל להתחיל לעבוד.

ברק פתח את הכינוס בבקשה מוזרה: "אני רוצה שתדעו שזה הצוות שאני רוצה
שיגיע איתי ללשכת ראש הממשלה. אני מבקש שכל אחד מכם יגיד עכשיו שהוא יהיה נאמן לי ויעשה הכול כדי שננצח וכן שמה שאני מספר כאן לא יודלף".

לנוכחים היה ברור שהבקשה היא תנאי להישארות וההתרחשות הפכה למשהו שדמה
יותר לטקס של השבעה בצופים. כל אחד ואחד מהנוכחים, בתורו, נשבע אמונים
לברק. אחרון הדוברים היה יובל פרנקל, פעיל מרכזי במפלגת העבודה.

"אני מוכן לעשות הכול כדי שננצח ואהיה נאמן לך, אבל אני מבקש, אהוד,
שיהיה ברור שזה הדדי".

כל העיניים הופנו לכיוונו של ברק המופתע: "מה זאת אומרת? בוודאי שאהיה
נאמן לכם. זה הצוות שיבוא איתי ללשכת ראש הממשלה".

פרנקל התפטר מהמשרה המכניסה והמכובדת של מנכ"ל "חלמיש", החברה
הממשלתית-עירונית שפועלת בתל אביב ועבר לעבוד עבור ברק. גם האחרים
התגייסו, חלקם בהתנדבות, חלקם בשכר זעום.

אבל ברק לא שמר על שבועת האמונים שלו. ארבעה מחמישה האנשים שנשבעו
אמונים לברק במלון "השרון" לא הגיעו איתו ללשכת ראש הממשלה. למעשה, כבר
באותו כינוס "חשיפת סודות" ברק לא עמד בדיבורו. ברק גילה כביכול את כל
סודותיו, אבל שכח פרט אחד קטן. הוא לא סיפר לחברי הצוות החדשים שבאותם
ימים ממש הוא ערך סידרת פגישות חשאיות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בכדי
לרקום ממשלת אחדות.

"אומנם קשה מאוד לעבוד במערכת נטולת-סמכות וחסרת הגדרת-מטרה כמו המערכת
אותה מינית אותי להגות, אבל אפילו המינימום הנדרש הופך לבלתי-אפשרי אם
מוקמות חומות שפתאום חוסמות כל גישה למידע". מהמכתב של אברהם )אברום(
בורג לברק באפריל 99' ניתן ללמוד לא מעט על הדרך בה ניהל ברק את קמפיין
99' ועל האופן בו הוא מנהל את ענייניו בכלל.

בורג שימש לכאורה בתפקיד הבכיר ביותר במטה ההסברה של אהוד ברק. למרות
בכירותו, ברק לא הסכים לאפשר לו נגישות לסקרים שהוא ערך.

באותו מכתב, בורג ניסה לשכנע, "כשמשה גאון אומר לי 'אני לא יכול לתת לך
שום נתונים כי אהוד לא מרשה להראות אותם לאיש' וכשטל זילברשטיין מאמץ את
המודלים שלך של 'לעשות הכול לבד כי אי-אפשר לסמוך על אף אחד' פירושו של
דבר שאין לך מערכת בחירות".

בסוף שנת ,98' כשהכנסת אילצה את ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, להסכים
להקדמת הבחירות, הימרו רוב הפרשנים הפוליטיים שנתניהו יהיה גם ראש הממשלה
הבא של ישראל.

ברק ספג באותה תקופה הרבה מאוד ביקורת על תפקודו כיו"ר אופוזיציה. הוא
מצטייר כקר ואטום כשהוא מנסה לפטר את עובדיה הוותיקים של מפלגת העבודה
במכתב מנוכר.

חמור יותר )אלקטורלית(, נדבקה לו תדמית של שמאלני רדיקלי לאחר שנשאל
בראיון טלויזיוני על-ידי העיתונאי גדעון לוי: "כיצד היו מתגלגלים חייו לו נולד פלסטיני?"

"אם הייתי בגיל המתאים, אז בשלב מסוים הייתי נכנס לאחד מארגוני הטרור",
ענה ברק.

את הקמפיין של בחירות ,99' ברק כבר ניהל אחרת לחלוטין. הוא הפקיד את
עצמו לחלוטין בידי אנשי המקצוע, ישראלים ואמריקנים. באופן מאוד חריג
הסכים ברק לשמוע לעצות של אחרים. אולי כי האחרים הם מקצוענים בעיניו ולא,
חס וחלילה, פוליטיקאים.

הפוליטיקאים שימשו בקמפיין הזה בדיוק בתפקיד שברק אוהב אותם. תפאורה
חיצונית. אברום בורג, התראיין כמעט מדי יום בתקשורת. לעיתים מספר פעמים
ביום. ברק היה מעוניין שזה פחות או יותר יהיה התפקיד היחידי שבורג יעשה
בקמפיין.

המכתב של בורג נכתב יום לאחר שבתקשורת מתפרסמת ידיעה על דיון סודי שקיים
ברק בנושא גיוס בני ישיבות. בדיון השתתפו, בין השאר, חיים רמון, אברום
בורג, יוסי ביילין ויצחק הרצוג, אז יועצו של ברק. רמון ובורג טוענים בפני
ברק שבמגעים שלהם עם נציגים שונים של החרדים הם הגיעו להסכמה על סוגיית
גיוס בני ישיבות.

הדלפת הדיון מעוררת אצל ברק את פראנוית ההדלפות שלו, פראנויה ששיבשה את
כל מהלך כהונתו. הוא מודיע שלא יהיו יותר ישיבות כאלו.

בורג כתב לברק בניסיון כמעט נואש להרגיע:

מכיוון שאיני בטוח שנספיק לדבר לפני שבת, אני מבקש להתוודות בפניך בכמה
שורות בודדות )על( מסכת סבוכה הרבה של יותר הרגשות ורגשות... אני מתאר
לעצמי שההדלפות מישיבות מוציאות אותך מדעתך... אין לך דבר טבעי יותר מאשר
להטיל את האשם או לפחות את החשד על אלה האמונים על תורת ההדלפות והתדרוך
העיתונאי לאמור: אנחנו הפוליטיקאים. אלא שהניסיון מלמד שיש לחיה הפוליטית
גם אינסטינקט בסיסי המריח את המוות שבכישלון )ע"ע בכירי הליכוד( ויודע
להבחין בניצוצות הניצחון. כאשר ריח הניצחון מדקדק באף תמצא לפתע אותנו
כחסמב"ה. אף אחד מאיתנו - יוסי, חיים ואני - לא מדליף מהחדר הסגור, אלא
אם כן החלטנו שכך צריך לעשות. העולם שלנו הוא עולם עם כללי משחק נוקשים
וידועים... אין לי ספק שההדלפות מהחדרים הסגורים לא באו מאיתנו. לצערי
התגובה שלך - "אז לא יהיו יותר דיונים כאלה" - השיגה כנראה מטרה שמישהו
חפץ בה. מטרה האומרת בואו נמשיך לנהל את הבחירות כפי שניהלנו לפני שבאו
אלה והתחילו לגנוב לנו את ההצגה, לגנוב לנו את אהוד... הצעתי לך ואני
חוזר על הצעתי לשלוח את כולנו לבדיקה במכונת אמת. שאם לא כן המערכת חוזרת
ומתכנסת לתוך השבלול של עצמה. החשדנות קיימת בכל מקום, האשמות הדדיות
וסכינאות מן הסוג הקטן והשפל, שבסופו של דבר צוברת את המומנטום של המסמר
בפרסתו הימנית של סוס-הקרבות הדוהר. הצלחת להתעלות מעל ליריבויות אישיות
בינך ובין יוסי ולהפוך אותו ליועץ קרוב. כנ"ל ביחס לחיים ואפילו איתי
מתגלים "סימני נפט" של קירבה פוטנציאלית... אהוד, אתה חייב לנקות את
האורווה ולא להסתפק בהעברת החמורים למרבץ אחר, חדש ונקי וסמוי מן העין.
אני מקווה שתקבל את הדברים כביקורת בונה לשמה.

בורג טרח לא מעט על המכתב, אחד מני רבים שהוא ישלח לברק בשנים הבאות אבל
הסקרים נשארים מחוץ לתחום עבורו.

הקמפיין שגיבשו לברק יועציו האמריקנים והישראלים הוא פשוט ולא מבריק.
ברק שוב ושוב על כנף מטוס הסבנה כגיבור ישראל, שרה נתניהו מביאה פיצות
לסטודנטים השובתים וחזרה אינסופית על המסר: "נתניהו תקוע, ברק ישנה".

תקוע, שינוי, שינוי, תקוע. יועציו המתרבים והולכים של ברק עשו כמיטב
יכולתם שלא לחשוף את ברק ליותר מדי תקשורת.

באופן טבעי, הקמפיין של ברק נכנס לספרי ההיסטוריה כקמפיין מוצלח מאוד.
ככה זה בבחירות. המועמד המנצח תמיד הריץ קמפיין טוב יותר ולהפך. אלא שגם
מנהלי הקמפיין הזה יודעים שברק נעזר ברוח גבית מאוד חזקה, בדמות השנאה
העצומה למי שכיהן אז בראשות הממשלה.

לקראת 17 במאי ,99' בנימין נתניהו, בצד ציבור חסידים נלהב, הוא כנראה
אחד האנשים השנואים ביותר במדינה. התופעה הקשה ביותר מבחינתו היא שרוב
האליטות במדינה - משרד האוצר, בית-המשפט העליון, צמרת המשטרה וצמרת הצבא
- פשוט מתלכדות, כך זה נראה לפחות, כדי להעיפו מלשכת ראש הממשלה.

בתוך הבית פנימה בליכוד עסוקים רוב הבכירים בהתלבטות קשה. מה גרוע יותר
- עוד ארבע שנים עם נתניהו או ארבע שנים עם ברק. ראש מטה ההסברה של
נתניהו, לימור לבנת, לא החליפה מלה עם נתניהו בשבועות שקודמים לבחירות.
יועצו האמריקני, ארתור פינקלשטיין, איבד את אמונו של נתניהו אחרי כמה
עצות אחיתופל שנתן לנתניהו )כמו העצה להתייצב לעימות מול יצחק מרדכי(.

בימים האחרונים לפני הבחירות, כשנתניהו עדיין נלחם על חייו הפוליטיים,
עסוקים כמה מבכירי הליכוד בחישובים לגבי היום שאחרי. הם הגיעו לסיכום
לפיו אחרי ההפסד הם לא ייתנו לביבי להישאר. הם "יעזרו" לו לפרוש וימליכו
תחתיו את אריאל שרון. "שרון כבר מבוגר מדי ואין לו יותר יומרות להיות ראש
ממשלה", סברו אותם בכירים. שרון, לפי אותו סיכום, היה אמור להחזיק זמנית
בתפקיד יו"ר הליכוד עד שיוכרע קרב הירושה.

אין דבר שמצחיק את שרון יותר מהתואר "זמני" אבל זה כבר סיפור אחר.

בכירי הליכוד רבו וחתרו תחת נתניהו, וברק חגג.

כמה חודשים לפני הבחירות הגיעו אהוד אולמרט, ראש עיריית ירושלים, ויו"ר
האופוזיציה, אהוד ברק, לאירוע של המועדון הכלכלי בירושלים. האירוע לא
נחשב למשהו דרמטי, אף ערוץ טלוויזיה או רדיו לא מצא לנכון לשלוח כתבים
לאירוע.

צוות הצילום של מפלגת העבודה, שליווה את ברק, כמעט לכל מקום, דווקא דרוך.

אולמרט נחשב למקורב לברק. כשר בממשלת שמיר וכמקורב לשר הביטחון, משה
ארנס, הוא סייע לו לקבל את תפקיד הרמטכ"ל. בתחילת קמפיין הבחירות אמר
אולמרט לראש הממשלה, נתניהו, "אל תערב את ירושלים בבחירות". לפני אותו
אירוע הוא אמר לאורנה אנג'ל ורותי בייט, שתיים מהעוזרות של ברק, "אל
תדאגו, יהיה בסדר. אני לא אביך את ברק".

אין דבר שאולמרט רוצה פחות מעוד כהונה של בנימין נתניהו. בתקופה הזאת
השניים בקושי מחליפים מלה ואולמרט אמר לעיתונאים שונים שנתניהו הוא אחד
מראשי הממשלה הגרועים שהיו לישראל.

אולמרט עלה לנאום. צוות הצילום של העבודה בכלל לא טרח להסתתר. "ברק לא
יחלק את ירושלים", אמר ראש העירייה ובכך בעצם קבר את נשק ההסברה העיקרי
של הליכוד ובדיעבד גם את סיכוייו שלו לרשת את נתניהו אחרי הפרישה. מטה
ברק עשה שימוש חוזר ונשנה בהתבטאות של אולמרט. מטה נתניהו נתפס מופתע ולא
מוכן.

אבל לא רק בכירי הליכוד עוזרים לברק להיבחר. התקשורת ברובה המכריע
מתגייסת להפלת נתניהו.
מטה ברק הסתייע במימון אינסופי, חלק גדול ממנו מעמותות ומתורמים
אמריקניים. לעיתונאים רבים ברור שהמימון הזה, בלשון המעטה, נמצא בשטח
האפור שבין חוקי ללא-חוקי. אף אחד מהם לא טרח לחקור וזה לא שהליכוד לא
ניסה לעורר את הסיפור.

חודשיים וחצי לפני הבחירות הרגישו במטה הבחירות של הליכוד שנפלה להם
פצצה ליד. סוף-סוף משהו שיביך את ברק ואולי אולי יהפוך את הקערה על-פיה.

מטה ברק עשה באותה תקופה שימוש נרחב בספר שנכתב על ברק על-ידי העיתונאים
אילן כפיר ובן כספית. הספר, החייל מספר ,1 נמכר בתחילה כספר עצמאי אבל
הפך עד מהרה למוצר תעמולה ראשון-במעלה של ברק. אנשיו שלחו חינם עשרות
אלפי עותקים לבוחרים מן הקהילה הרוסית. ברק, שהיה שותף להכנת הספר, גם
מקבל את הפריבלגיה לצנזר את הקטעים הלא נוחים לו בספר ולא שיש הרבה כאלו.

תחקירני הליכוד גילו בתרגום לרוסית השמטה מביכה מהספר המקורי שנכתב.
על-פי הקטע המקורי, ברק סירב לקנות בית במזרח ירושלים אי-שם בשנות השבעים
מאחר ו"זוהי לא האדמה שלנו. יבוא יום ונצטרך להחזיר אותה". בתרגום לרוסית
הקטע הזה לא נמצא.

הליכוד הודיע על מסיבת עיתונאים מיוחדת אבל כמה שעות לפני כן כינס מטה
ברק מסיבת עיתונאים מיוחדת משלו. למטה ברק הודלף על הגילוי הצפוי של
הליכוד.

במסיבת העיתונאים הפריח יו"ר מטה ההסברה, בורג, האשמות על זיוף הספר של
ברק. בורג טען שהקטע המקורי מעולם לא נכתב, אבל לא הציג שום תימוכין
להאשמה הזאת. בליכוד גיחכו אבל למחרת נעלם להם החיוך כשהם מגלים שהתקשורת
מתייחסת לשתי הגירסאות באותה רמה של אמון. אלה שנדרשו להכריע בחרו בגירסה
של ברק.

התגייסות התקשורת לטובת ברק באה לידי ביטוי נוסף בסיפור אחר.

"מסמכים סודיים של ברק נגנבו ממשרד יועציו בארה"ב" - דיווח הארץ
ב- ,13.1.99 ארבעה חודשים לפני הבחירות. להארץ נודע שהפורצים נטלו מהמשרד
אך ורק את המסמכים הנוגעים לאהוד ברק ולמפלגת העבודה".

התקשורת הישראלית דיווחה בדרמטיות ובהתבסס, כמובן, על הדיווחים של אנשי
ברק, על פריצה מתוחכמת למשרדיו בוושינגטון של סטנלי גרינברג, יועץ הסקרים
האמריקני של אהוד ברק. הדיווחים העיתונאיים שולבו, כמובן, בתדרוכי רקע
עמוקים של אנשי ברק שקשרו את הפריצה למערכת הבחירות בישראל. העובדה
שגרינברג הוא במקרה גם יועץ סקרים של אחד, ביל קלינטון, לא הפריעה
לתיאוריה.

כמה ימים מאוחר יותר עלו הדיווחים מדרגה. אנשי ברק דיווחו על פריצות
לבתיהם. הפריצות אומנם אירעו כמה חודשים קודם לכן וספק אם הן קשורות
למערכת הבחירות ובכל זאת, כותרת גדולה יצאה מהם.

ממרחק של זמן נדמה שאלו היו פריצות שנולדו על דפי העיתון ושם גם מתו.
חוקרי המשטרה, שאמורים היו לחקור בפרשה, הגדירו את התלונות "סתמיות
וחסרות בסיס".

נתניהו הרגיש, לא בלי צדק, שהתקשורת הישראלית מתגייסת לטובת יריבו.

ברק מצידו מסיק את הלקח הברור. בספטמבר ,2000 כמעט שנה וחצי אחרי
הבחירות, הוא אמר בגילוי לב, אם כי לא בפומבי, "התקשורת העלתה אותי
לשלטון". המסקנה של ברק - השמירה על השלטון עוברת גם היא דרך התקשורת.

הדבר שהכי הטריד את ברק בקמפיין 99' הוא "פרשת צאלים". מבקר המדינה עמד
לפרסם דו"ח מיוחד על הפרשה. ברק הואשם, כזכור, בתחקיר של ידיעות אחרונות,
בין השאר, שלא ניגש לפצועים המדממים בצאלים ונטש את המקום במסוקו לפני
שהם פונו.

ברק ידע שכל דבר חוץ מהפרכה מוחלטת של ההאשמה לפיה הוא לא ניגש לפצועים
המדממים ובעצם לא דאג להם יכול לפגוע בו קשות.

ברק, כהרגלו, לא התכוון לחכות עד שמבקר המדינה יפרסם את הדו"ח שלו. הוא
היה מעוניין לדעת, מבעוד מועד, מה כתוב שם.

בעצה אחת עם יועצו, עו"ד אלדד יניב, הם החליטו על תרגיל יוצא דופן.

יניב עבד באותה תקופה עם דובר הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין, יצחק
טוניק. הוא הציע לטוניק לערוך ראיון מיוחד לבטאון הוועד המרכזי של לשכת
עורכי-הדין עם מבקרת המדינה היוצאת, מרים בן פורת. ההנחה של יניב היא
שבמהלך הראיון ניתן יהיה לדובב את בן פורת על הדו"ח הצפוי. אחרי ככלות
הכול בן פורת עסקה בנושא במשך מספר שנים ולא פירסמה את הדו"ח בעצמה רק
בגלל מחלוקת פנימית בתוך משרד מבקר המדינה.

טוניק לא ידע על כוונותיו הנסתרות של יניב. מבחינתו, ראיון עם מבקרת
המדינה הוא רעיון מצוין.

מספר חודשים לפני שמבקר המדינה פירסם את הדו"ח שלו, התפרסם הראיון עם
מבקרת המדינה לשעבר. יניב ניסה שוב ושוב לדובב את בן פורת בנושא צאלים.
בן פורת אינה יודעת, כמובן, על הקירבה בין יניב לברק. בראיון היא אמרה
ש"ברק הוא עמד, תסלחו לי, כמו גולם", בהתייחסה להתנהגותו של ברק אחרי
פגיעת הטיל. זו בוודאי לא התוצאה שברק ויניב ציפו לה. אבל הם העריכו בכל
זאת, על סמך העובדה שבן פורת אמרה בראיון ש"ניתקלתי בהתנגדות חריפה
לעמדותי", שדו"ח מבקר המדינה לא יכלול מסקנות מרשיעות. בן פורת כיוונה את
דבריה לעמדתו של אלוף בדימוס, אביעזר יערי, הממונה על מערכת הביטחון
במשרד מבקר המדינה. בתאריך ,15.3.99 התפרסם הדו"ח של מבקר המדינה.
גולדברג למעשה זיכה את ברק והפרשה ירדה מסדר היום של הבחירות.

הניצחון הגדול לא שינה את חוסר האמון הטוטאלי של ברק בפוליטיקאים.
הקמפיין גם לא הותיר יותר מדי רגשות חיוביים אצל ברק כלפי שמעון פרס.
פרס, יודע גם ברק, עבד קשה מאוד עבור בחירתו, אבל ברק זכר בעיקר כל מיני
שיחות פרטיות בהן הטיל פרס ספק ביכולת המנהיגות של ברק, ובעיקר ביכולתו
לעשות שלום

ברק, כמובן, לא שכח שאמן ההסברה ומומחה הקמפיינים, אברום בורג, המליץ
לשנות את הקמפיין, אבל הוא, הפוליטיקאי החדש וחסר הניסיון במערכת הבחירות
הראשונה שלו, התעקש וניצח בענק.

אהוד ברק הגיע בסביבות השעה ,23:00 17.5.99 , לסוויטה מספר 500 במלון דן
תל אביב. באוויר עמד ריח של ניצחון גדול, של שינוי, של תקווה. בלובי של
המלון, נבוכים משהו, כבר התכנסו מאבטחי היחידה לאבטחת אישים. הם עשו את
הדרך ברגל ממלון הילטון הסמוך בו הודיע בנימין נתניהו על נטילת פסק-זמן
מהחיים הפוליטיים בעקבות הפסדו המוחץ בבחירות. "המלך מת, יחי המלך החדש".
המאבטחים חיכו להוראות אבטחה. ברק פגש במסדרון הקומה את נאוה. "עשית את
זה!" היא צועקת לעברו והשניים נפלו זה על זו לחיבוק ארוך ומרגש.

אהוד-"לא ממריא"-ברק - עשה את זה בגדול.

בסלון הסוויטה המתינו כל האנשים שהביאו את אהוד לניצחון של 12% על
בנימין נתניהו, שנראה עד לפני חצי שנה בלתי-מנוצח. משה גאון, שנטש את
משרד הפרסום המצליח שלו, "באומן-בר-ריבנאי" לטובת הקמפיין, יוני קורן
שעזב את משרד הפרסום "טמיר-כהן", עו"ד אלדד יניב, שעזב את משרד
עורכי-הדין של דב וייסגלס, יצחק בוז'י הרצוג, שעזב את משרד עורכי-הדין,
"הרצוג-פוקס-נאמן" ורבים אחרים.

פניו של ברק עטו דוק של קור. הוא נכנס לחדר בלי להגיד תודה לאיש, למעשה
בלי להחליף מלה עם האנשים, שעד לפני שעה היו הקרובים אליו ביותר. במקום
זאת הוא פנה אליהם בלשון של פקודה: "אתה צא החוצה! אתה צא החוצה! אתה צא
החוצה!" ברק הורה בעצם לרובם המכריע של האנשים לצאת מהסוויטה. "אני רוצה
להישאר עם איתן והמשפחה". איתן הוא, כמובן, איתן הבר, האיש שאהוד נועץ בו
אולי יותר מכל אדם אחר.

הוא כבר "היה שם", נהג ברק לומר לאנשיו, בהתייחסו לעברו של הבר בלשכת
ראש הממשלה יצחק רבין.

לקראת יום הבחירות, ,17.5.99 מכין הבר לבקשת ברק מסמך בן תשעה עמודים
הכולל עצות להתנהגות ביום הבחירות. הבר מכנה את המסמך DAY" ."D במסמך
המליץ הבר לברק לכנס את משפחתו בביתו בכוכב יאיר ב- 21:00 בערב, שעה לפני
פרסום המדגם. יש להזמין, הוא כותב, רק קרובים מדרגה ראשונה. כל חריג
פוליטי או אישי יקבל משמעות גדולה. במקביל תופץ בכלי התקשורת הודעה
שמשפחת ברק מבקשת מידידיה ומכריה לא לבוא לביתה. דגל ישראל יונף בכניסה.

מכתב של איתן הבר לאהוד ברק לקראת יום הבחירות

ברק לא יישם כמעט דבר מהכתוב במסמך, בוודאי שלא את העצה של הבר שאחת
משיחות הטלפון הראשונות לאחר הניצחון תהיה לשמעון פרס.

אבל הבר הוא בכל זאת היחידי שנשאר ליד ברק ברגעים הראשונים אחרי שהוא
מגיע למלון דן.

שאר אנשי ברק יצאו החוצה המומים ומופתעים. בשלב הזה עדיין חשבו שמדובר
בגחמה חולפת של ברק. הם לא העלו בדעתם שאת רובם הוא פשוט לא סופר.

משה גאון היה כנראה מהראשונים להבין זאת. גאון ירד מהסוויטה, נכנס לאוטו
פגוע וזועם והתחיל לנסוע הביתה. את נאום הניצחון שהכין לברק ביחד עם
היועץ האמריקני בוב שרום הוא לקח איתו.

בתוך הסוויטה החל ברק לעבור על נאום ניצחון אחר בכלל. זה של איתן הבר
מעת לעת נכנס יוני קורן להפריע. "מהבית הלבן רוצים לקשר אותך עם
קלינטון".

"לא עכשיו יוני".

קורן יצא וחזר כעבור דקות ספורות. "אהוד, משה נעלב, הוא בדרך הביתה".

"לא עכשיו".

בסופו של דבר ברק התקשר לטלפון הנייד של גאון, התנצל והחזיר אותו למלון.

נאום "השחר החדש" של גאון ושרום הוקרא בכיכר רבין בפני ההמונים שקראו
"רק לא ש"ס".

הנאום של הבר הוקרא במלון דן תל אביב בפני חברי הכנסת והשרים העתידיים.

הבר לא ידע, בעת שהוא חיבר את הנאום, על הנאום המתחרה של גאון ושרום.
גאון ושרום, מצידם, לא ידעו על הנאום של הבר, וכל השלושה לא יודעים, עד
עצם היום הזה, על שלושה נאומי ניצחון נוספים שנכתבו לבקשת ברק, אחד מהם
על-ידי מי שהופך לאחר מכן לכותב הנאומים העיקרי של ברק, עמי גלוסקא.

ברק עלה לשלטון חדור בתחושת ביטחון עצמי עצומה, שלא לומר אופוריה.

ביום שאחרי הניצחון הטלפון שלו התפוצץ משיחות ברכה אבל ברק לא טרח לענות
למברכים.

שורה מגוונת מאוד של אנשים התקשרה. היזם סטף ורטהיימר בירך והשאיר הודעה
לא ללכת עם ש"ס. העיתונאי ישראל סגל בירך והשאיר הודעה "אהוד צודק, יש
רגעים בחיים". עוזי ברעם ביקש לברך את ברק על "הצלחה שלא היתה כדוגמתה".
גם ראש המוסד, אפרים הלוי; המפכ"ל, יהודה וילק; הכנר, אייזיק שטרן; יו"ר
ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב, רונלד לאודר; היועץ המשפטי
לממשלה, אליקים רובינשטיין; היועץ לשעבר, מיכאל בן יאיר ועורך מעריב,
יעקב ארז, התקשרו. כולם כולם ביקשו לברך, אבל ברק עשה רק שישה טלפונים
באותו יום ולאו דווקא לאלו שהתקשרו אליו.

על-פי הרישומים שנערכים באותו יום בלשכתו, שלוש משיחות הטלפון שברק יזם

ישום של האנשים שהתקשרו לברק

הם לעיתונאים לענייני מפלגות. גם הטלפון הרביעי הוא לעיתונאי, אבל במקרה ושהוא התקשר אליהם
של דן מרגלית מדובר גם בחבר. טלפון חמישי הוא עשה לאמנון ליפקין-שחק. את
התענוג הזה הוא כנראה לא היה מסוגל לדחות.

אף אחד מהאנשים המכובדים שהתקשרו לברך אותו ביום שלאחר הבחירות לא זכה
לשוחח עם ברק באותו יום. היחידי שברק החזיר לו טלפון באותו יום הוא דווקא
המו"ל לשעבר של מעריב, עופר נמרודי.

ברק נמצא בתחושה שהוא בלתי-מנוצח. "כל המומחים למיניהם שאמרו שאני לא
ממריא, שאני לא אנצח את ביבי, איפה הם היום?" תהה ברק בלעג באוזני
מקורביו. הלקח, מבחינתו, ברור - עליו לשמוע רק לעצמו. הוא, אהוד ברק, לא
צריך אף אחד. כך בדיוק גם נראים מהלכיו הראשונים, הגורליים להמשך כהונתו,
של איוש לשכת ראש הממשלה, ניהול המו"מ הקואליציוני וחלוקת התיקים לשרי
מפלגת העבודה.

למחרת, יום רביעי, ,19.5.99 הגיעה מעטפה ללשכתו המאולתרת של ברק במלון
דן תל אביב. המעטפה הועברה ממזכירתו של חיים מנדל-שקד, שתיפקד בעבר כראש
לשכתו של ברק בעת שהיה רמטכ"ל. בימים האחרונים של קמפיין הבחירות החל
מנדל להראות נוכחות בסביבת ברק. עבור אנשי הקמפיין זה היה בבחינת בד
אדום. מנדל היה מתחרה. עבור אדם אחד זו היתה ממש בגדר הכרזת מלחמה. יוני
קורן, שהחליף את מנדל כראש לשכת הרמטכ"ל, היה יריב קשה ומר של מנדל.

ברק ניסה להרגיע עוד לפני הבחירות את החבורה. "מנדל עובד על אפשרות של
סיבוב שני".

כשהמעטפה הגיעה לברק ביום רביעי בבוקר, יומיים אחרי הבחירות, הוא גילה
שהיא כבר נפתחה. ברק קרא למזכירתו, שולי, והחל לחקור אותה: "מי פתח את
המעטפה?"

"לא יודעת. ככה זה הגיע".

"זה לא הגיע ככה. אל תספרי לי סיפורים. אני רוצה לדעת מי פתח את זה!"
ברק החל לצעוק.

"אני באמת לא יודעת. ריקי )עוזרת של מנדל( הביאה את זה ככה".

"את רמאית! אל תגידי לי שהיא הביאה את זה ככה. תקראי מייד לריקי!"

"היא לא פה. היא הלכה".

"תתקשרי אליה! היא תבוא!" אהוד יצא מכליו.

המזכירה נפגעה עד עמקי נשמתה. כמה שעות מאוחר יותר היא נכנסה לברק יחד
עם מזכירותיו האחרות כדי להודיע לו על התפטרות קולקטיבית. ברק התנצל
ושיכנע אותן להישאר אבל לתקרית היתה משמעות רחבה הרבה יותר.

ביטחונו הרב של ברק שהעוזרת של מנדל יכולה להגיע כל-כך מהר בחזרה
למלונו, מדליק נורה אדומה אצל אנשי הקמפיין. חקירה מהירה שהם מנהלים מגלה
שמאחורי גבם ובמרחק מאות מטרים בלבד התמקם צוות צללים שעבד עם ברק במהלך
ששת החודשים האחרונים. בראש הצוות עמד חיים מנדל-שקד ולצידו איש סיירת
מטכ"ל לשעבר, שמעון בטאט ואחרים.

החבורה התמקמה במלון שרתון בתל אביב על חשבונו של איש העסקים ז'אן
פרידמן, המקורב לברק, ועסקה באיוש לשכת ראש הממשלה החדשה על-פי עבודת

המטה שנעשתה באותם חודשי עבודה. ברק, כמובן, לא גילה לאיש מהאנשים שעבדו
עבורו בבחירות על עבודתו של צוות הצללים.

הצוות הבכיר של הקמפיין של ברק - זה הגלוי - כלל את משה גאון, אורנה
אנג'ל, שעמדה בראש מערך המתנדבים המרשים של ברק, אלדד יניב, יוני קורן,
טל זילברשטיין, שעמד בעבר בראש עמותת "דור שלום" ויובל פרנקל, מהפעילים
הבולטים של מפלגת העבודה.

פחות מ-42 שעות אחרי שהבחירות הסתיימו, הבינו האנשים הללו שברק לא
מתכוון לממש את השטרות שמסר להם. לכולם ביחד ולכל אחד לחוד הבטיח ברק
שיבואו איתו ללשכת ראש הממשלה.

יוני קורן, למשל, בכלל סירב לעבוד לצד ברק בקמפיין .99' קורן עצמו מכור
לקמפיינים ועוד יותר מכך מכור לברק אישית. את סירובו לעבוד בקמפיין הוא
הסביר בכך שאשתו, מרתה, לא מסכימה לאבד אותו שוב למספר חודשים.

קורן עבד בסופו של דבר בקמפיין. לחבריו סיפר שברק הגיע אליו הביתה וחתם
למרתה, אשתו, על מסמך בו הוא מבטיח שקורן יקבל כל תפקיד שיחפוץ בו בלשכת

ראש הממשלה החדשה. זמן קצר לאחר תקרית המעטפה ראה קורן את יוסי קוצ'יק
לשעבר הממונה על השכר במשרד האוצר, יוצא מחדרו של ברק. קורן התחיל להבין
שברק מוכר למישהו אחר את התפקיד שהוא כל-כך חשק בו - מנכ"ל משרד ראש
הממשלה.

החבורה, גאון-קורן-יניב-זילברשטיין, החליטה לעשות מעשה. במשך יממה שלמה
רדפו הארבעה אחרי ברק בניסיון להיפגש איתו. עד לפני 48 שעות זו היתה
משימה קלה מאוד עבורם. למעשה, ברוב הפעמים היה זה הוא שחיפש אותם. עכשיו
ראש הממשלה הנבחר אומר להם שאין בעיה והוא ידבר איתם מתי שהם רוצים, אבל
איכשהו, דווקא באותו יום הוא לא מצליח להתפנות.

מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע שלא מדובר בדיוק בחבורת שיות תמימות.
גאון, זילברשטיין, יניב וקורן "ארבו" לברק בסוויטה שלו סמוך לחצות. כשהוא
מגיע, בסופו של יום מפרך, הוא מוצא אותם להפתעתו שם.

"מה אתם עושים פה?"

"ראינו בלוח-הזמנים שאתה פנוי, אמרת שתדבר איתנו אז באנו", עונה קורן.

"אני הזמנתי אתכם? אני לא זוכר שהזמנתי אתכם", ברק לא נראה שמח במיוחד
לפגוש את הצוות הבכיר של עוזריו.

הסיטואציה הופכת מרגע לרגע להיות יותר ויותר מביכה. ברק החליט לפתע שהוא
חייב לדבר עם הדוברת שלו, מירב פרסי-צדוק. השיחה ביניהם נשמעת לארבעה
מאולצת במקרה הטוב, וניסיון להתחמק מהם, במקרה הרע. לאחר שהשיחה הסתיימה
סוף-סוף, התחיל ברק לחפש מישהו אחר לדבר איתו. במקביל הוא התחיל לפרק את
השלט-רחוק של הטלוויזיה, ובכלל, התנהג בדומה הרבה יותר לתלמיד בית-ספר
שנתפס בקלקלתו, מאשר לאדם שאוטוטו הופך להיות האדם החזק ביותר במדינה.

בסופו של דבר, גאון התחיל לדבר: "עשינו עבורך את הקמפיין. ניצחנו. אין
לנו מה לעשות עכשיו. תגיד לנו חד וחלק מה קורה איתנו. אם אתה לא רוצה
אותנו אז נלך כל אחד לדרכו. אנחנו שומעים על צוות צללים, רואים פתאום
שאתה נפגש עם קוצ'יק. לאף אחד אין כוונה לכפות עליך שום מינוי".

ברק: "מה זאת אומרת? אני רוצה אתכם לצידי. אני עוד לא יודע באיזה תפקיד
בדיוק, אבל אני צריך אנשים טובים לצידי. אין שום הבטחה לאף אחד. תתאזרו
בקצת סבלנות".

אחרי כמה ימים סבלנותם של הארבעה פקעה. חוץ מלגאון, לכל השאר ברק לא
מציע בשלב הזה שום תפקיד.

ההדלפות שהגיעו אליהם מהעיתונאים שגדשו בהמוניהם את מלון דן אכדיה, אליו
עבר ברק, רמזו שברק לא חולם להגשים להם את החלום. הארבעה עלו לברק
והודיעו לו שהם גמרו את תפקידם והם הולכים הביתה. בליבם הם מפנטזים שברק
"ייפול על ברכיו" ויבקש מהם להישאר. ברק הודה להם בנימוס על עבודתם ונראה
בעיניהם כמי שאבן ירדה מעל ליבו. הארבעה התפזרו עם הרגשות אכזבה ותסכול
קשים. בינם לבין עצמם הם מדברים על הבגידה הגדולה.

כלפי חוץ, לעיתונאים, הם מספרים שברק הציע להם עולם ומלואו אבל הם
העדיפו ללכת הביתה, לשוק הפרטי, פשוט כי הם לא מעוניינים לכהן בשירות
הציבורי. "נעזור לברק מבחוץ", הם אומרים.

צריך להיות משוגע או תמים נורא כדי לנפץ בשלב הזה תדמית מועילה של קירבה
לראש הממשלה. אפשר להגיד הרבה דברים על ארבעת המתפטרים אבל אף אחד מהם
אינו משוגע ובטח לא תמים.

זו לא תהיה הפעם הראשונה ובוודאי לא האחרונה שברק פוגע קשות באנשים
הקרובים לו. לא מעט אנשים שהגיעו לעבוד בשירותו של ברק היו בטוחים שהם
מודעים לתכונתו להשתמש בבני-אדם עד השלב שהוא לא רואה בהם צורך, ומצאו
עצמם כעבור זמן קצר מופתעים כאשר ברק השליך אותם כמו ממחטות משומשות.

מן הסתם, זו לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה בה ראש ממשלה נבחר מפר את
ההבטחות לצוותו הקרוב. למעשה, טיבו של המעבר ממטה של קמפיין ללשכת ראש
הממשלה כמעט מכתיב זאת. אבל ברק קבע, כנראה, שיא חדש. כמעט כל האנשים
שעבדו איתו בקמפיין לא המשיכו ללשכת ראש הממשלה.

גאון, קורן, יניב וזילברשטיין נשארו, כאמור, בחוץ. יובל פרנקל נשאר בחוץ
והבטחת ברק לשבץ אותו כמנכ"ל מפעל הפיס מעולם לא מומשה. אמיר תמרי, ראש
לשכתו של ברק באופוזיציה נשאר אף הוא בחוץ וקיבל פיצוי בדמות מנכ"ל מרכז
הירידים. אלון ליאל, שעזר לברק בתחום המדיני, הלך הביתה. אלון פנקס,
יועצו המדיני של ברק לא מצא מקום בלשכת ראש הממשלה ושובץ במקום זאת לראש
לשכתו של דוד לוי, שר החוץ. אורנה אנג'ל שמעה מברק אינסוף הבטחות, אבל לא
קיבלה עד יומה האחרון בלשכת ראש הממשלה תפקיד של ממש.

אפילו מזכירתו האישית הנאמנה של ברק, אורנה לבל, נשארה בחוץ. ברק אפילו
לא הודיע לה בתחילה שהיא לא תלך איתו ללשכת ראש הממשלה. הוא פשוט הרחיק
אותה מעליו. רק אחרי ימים ארוכים של השפלה התפנה לבשר לה שלא יימצא לה
מקום בלשכת ראש הממשלה.

תחושת הבגידה עימה הסתובב הצוות שהביא את ברק ללשכת ראש הממשלה היתרגמה
במהירות לשאיפת נקם. זמן קצר לאחר מכן הכריז צוות הקמפיין של ברק באופן
לא-רשמי, כמובן, מלחמה על הצוות שראש הממשלה בחר לקחת איתו ללשכת ראש
הממשלה.

לחץ כאן » מי היה באמת מרוויח מחיסולו של דוד בלאס??

סוג הדיון: הצעות אי-אמון

נושא:
ה. הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בראש הממשלה בעקבות המעשים שהתגלו בפעולותיהן של העמותות שהיו קשורות בהרצת ראש הממשלה אהוד ברק לראשות הממשלה

הישיבה השישים-ושש של הכנסת החמש-עשרה
יום שני, כ"ה בטבת התש"ס (3 בינואר 2000)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:03

היו"ר מ' לוי:
חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה.

לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דברי השר חיים רמון; ואגב, אני הייתי רוצה שהוא ישיב לנו אם הליכוד היה נענה לבקשה, או ממתין לבואו של ראש הממשלה, אם ראש הממשלה אהוד ברק היה עולה לכאן כדי להשיב על ההצעות האלה, על הצעות האי-אמון? הרי ברור שהתשובה היא שלילית. ברור שראש הממשלה לא היה בא לכאן להשיב. ברור שבכל מקרה הוא היה שולח את השר חיים רמון כדי להשיב.
אני רוצה גם להזכיר כאן גם לשר חיים רמון, שכבר איננו - אין פה שום שר כרגע - ולחבריו במפלגת העבודה, שבקדנציה הקודמת, למרות הדברים שנאמרו כאן קודם, הוגשו גם הוגשו הצעות אי-אמון כשראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לא היה בארץ, ולמרות כל הקינות וקולות הבכי והתמרורים והנהי, אתם נהגתם בצורה הרבה פחות הוגנת מאתנו.
וכאשר אתם שואלים את חבר הכנסת מיכאל איתן מה בוער, אני אגיד לכם מה בוער. אנחנו גילינו את כל הגילויים האלה לפני למעלה מחצי שנה.

מיכאל איתן (הליכוד):
מה בוער? הכול בוער, וזאת אחת העמותות שלהם.

לימור לבנת (הליכוד):
זה נכון. הכול בוער - יש עמותה כזאת?

מיכאל איתן (הליכוד):
יכול להיות שהיתה.

לימור לבנת (הליכוד):
את זאת אני לא מכירה.

מיכאל איתן (הליכוד):
את זוכרת שהיו שלטים "הכול בוער"?

לימור לבנת (הליכוד):
כן.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
יש עמותה שנקראת אית"ן.

לימור לבנת (הליכוד):
זו אחת העמותות.

מיכאל איתן (הליכוד):
הכול בוער בצורה בלתי חוקית.

היו"ר מ' לוי:
תודה.

לימור לבנת (הליכוד):
מכל מקום, אדוני היושב-ראש, בוער מפני שאנחנו, לפני למעלה מחצי שנה, גילינו את הפרשה הזאת - שמייד אגיד עליה כמה מלים - שמשום-מה לא זכתה לכותרות אז, ומשום-מה לא זכתה לבדיקה ראויה. וטוב שעכשיו בודקים אותה גם מבקר המדינה וגם רשם העמותות.
ומלה על רשם העמותות, לפני שאני אגע בזה. אני רוצה לומר כאן שזה חסר תקדים, שיעמוד כאן שר על הדוכן הזה ויתקוף עובד מדינה - שהוא אגב בתפקיד מעין-שיפוטי, אבל גם אם היה בתפקיד אחר - וירמוז את הרמיזות שלו, רק כיוון שהוא טוען שהוא היה פעם חבר בתנועת הליכוד. מה אתם רוצים באמת? שאולי נחזיר את הפנקס האדום? שיתקבלו פקידים לעבודה בשירות המדינה רק לפי הפנקס שלהם? לפי הצבע שלהם? אתם לא מתביישים?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

לימור לבנת (הליכוד):
תתביישו לכם. מדובר באדם נקי מכל רבב, שנושא בתפקיד ממלכתי.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
ויצמן שירי, אבל אתה כבר מדבר ולא קורא. קריאה זה בסדר.

אופיר פינס-פז (ישראל אחת):
- - -

לימור לבנת (הליכוד):
ואני אומרת לכם - אותך לא שומעים, תנמיך את הקול שלך, אותי שומעים - אם יש לכם איזה חשד או איזה חשש בקשר לכשרות פעולותיו של רשם העמותות, תפעלו כחוק ואל תעמדו כאן על הדוכן ותשמיצו, כשהוא לא יכול להגיב. תלכו למי שצריך - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

לימור לבנת (הליכוד):
- - ותתבעו בדיקה אם הוא פועל בתום לב, או שהוא איננו פועל בתום לב. ואני אומרת כאן שהוא פועל בתום לב.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
האם מזכיר הממשלה יכול להגיב?

מיכאל איתן (הליכוד):
הוא יכול. שיגיש נגדי תלונה.

לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כאן - - -

מיכאל איתן (הליכוד):
יש הבדל גדול בין מזכיר הממשלה - - -

לימור לבנת (הליכוד):
חבר הכנסת מיקי איתן, אתה מפריע לי.

ראובן ריבלין (הליכוד):
אם יפטרו את רשם העמותות, הוא יקבל את ההגנה של מבקר המדינה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
רק כיוון שהוא אמר שהוא יפתח את החקירה - - -

לימור לבנת (הליכוד):
חברים, אני הייתי מבקשת.

היו"ר מ' לוי:
חבר הכנסת שירי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. זה לא יכול להיות, אתה מעיר על כל מלה שמישהו מוציא. אתה יכול להעיר - - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
היום אני רגוע.

היו"ר מ' לוי:
לא, תסלח לי, בחייך.

לימור לבנת (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אתה בטח תוסיף לי את 20 השניות האלה.
אדוני היושב-ראש, אנחנו לא דיברנו על העמותות של מפלגת העבודה, כמו: בית-ברל, מכון-גולדה, מרכז-פרס, האגודה לחינוך תנועתי; וכמו, דור שלום, התאחדות עולי ברית-המועצות, הקיבוצים; וכמו אופקים א' ואופקים ב', שעסקו בין היתר בציבור הרוסי; וכמו מיליונרים - מיליארדרים - דני אברהמס, וכמו צ'רלס ברונפמן ואחרים. לא דיברנו עליהם. לא על אלה אנחנו מדברים בכלל, אף שחלק מהעמותות שקראתי ככה עכשיו במהירות, אלה עמותות שקיימות הרבה שנים והן סייעו למפלגת העבודה בדרכים שונות.
חבר הכנסת אופיר פינס יודע בדיוק על מה אני מדברת, לרבות אותה עמותה לקליטת עלייה בתחום ערכי תנועת העבודה של עולים בתחומי האמנות, התרבות והיצירה. חבר הכנסת פינס - לפני שהיה חבר כנסת, היה פעיל באותה עמותה.

אופיר פינס-פז (ישראל אחת):
העמותה הזאת סגורה כבר שש שנים.

לימור לבנת (הליכוד):
אני מדברת, אדוני היושב-ראש, על שורת עמותות שהוקמה לצורך הבחירות; עמותות שלא היו קיימות קודם לכן, בניגוד לעמותות שהוזכרו כאן קודם, שקשורות היו למפלגת העבודה וכאלה שהיו קשורות לליכוד, שקיימות שנים ופעילות בנושאים שונים.
אני מדברת, למשל: על עמותת ברק לראשות הממשלה, שהיא היחידה אומנם שהוכרזה למיטב ידיעתי כקשורה, אבל אותה הקימו אנשים בשם הילל קוברינסקי ויובל הורן, אצל עורך-דין בשם שמואל ליאור. ומעשה כשפים, אותם אנשים, אותו יובל הורן, נמצא גם בעמותה שנקראת "ישראל של כולנו, ישראל אחת שלנו", של משרד עורך-הדין דורון כהן. הגיס של אהוד ברק הוא זה שטיפל בה. וכנ"ל לגבי אותו אדם, הילל קוברינסקי, ששייך גם לעמותה שנקראת "עם אחד - גיוס אחד", שגם היא הוקמה במשרדו של עורך-הדין שמואל ליאור, ושגם היא פעלה כדי לסייע לאהוד ברק להיבחר לראשות הממשלה, ואני מייד אחזור אליה.
ואני מדברת על עמותה, כמו "מנהיגות-2000", פרויקט למנהיגות קהילתית במשרדו של דורון כהן, כשהמייסדים הם דורון כהן, גיסו של ראש הממשלה אהוד ברק, ואילון רפאלי, שהוא חברו של אהוד ברק מסיירת מטכ"ל, כפי שאנחנו כולנו יודעים, המכונה לוני רפאלי.
ואני מדברת על עמותת "תנו לעבוד בכבוד", שהיא עמותה שאומנם הוקמה על-ידי מובטלים, אבל לאחר מכן השתלטו עליה ארז אשל, ממנהיגי שביתת הסטודנטים, יחד עם אבי עובדיה; וגם היא נמצאת במשרדו של עורך-דין אחר, שמופיע כאן בעוד שש עמותות, עורך-הדין אנוך, שבמשרדו עובדת גם עורכת-דין או שותפה, סיגל פעיל; והם חתומים בעצמם על שורה ארוכה של עמותות, ורואה-החשבון הוא רואה-החשבון דני זינגר, שהוא גם רואה-החשבון של "עוד לא אבדה תקוותנו", והוא גם רואה-החשבון של עמותות אחרות.
כמו שאמרתי, עורך-הדין אנוך ועורכת-הדין פעיל, שהקימו את "תנו לעבוד בכבוד" ואת "עוד לא אבדה תקוותנו" ואת "ישראל של כולנו, ישראל אחת" ואת "תקווה לישראל" ועוד כהנה וכהנה עמותות - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
מה עם "זו ארצנו"?

לימור לבנת (הליכוד):
- - כשכל האנשים האלה נמצאים באותם מקומות בדיוק, או למשל - ואי-אפשר כמובן שלא להזכיר - העמותה "עם אחד - גיוס אחד", אמרתי קודם - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
אזרחים יהודים תומכי נתניהו - מה זו הגזענות הזאת?

לימור לבנת (הליכוד):
- - גם היא הוקמה במשרדו של עורך-הדין שמואל ליאור. משרדיה היו בתנועת המושבים בבית אמות משפט, ברחוב שאול המלך 8, והיו שם המייסדים: הולצמן ברי, היום, למיטב ידיעתי, ראש אגף תכנון ובקרה במשרד ראש הממשלה, כפי שגם אגב רותי בייט ואורנה אנג'ל ואחרים קיבלו עבודה במשרד ראש הממשלה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
לימור לבנת, את לא מינית?

לימור לבנת (הליכוד):
והילל קוברינסקי, אותו הילל קוברינסקי, מעמותת ברק לראשות הממשלה - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
את לא מינית חצי מדינה?

לימור לבנת (הליכוד):
- - ואחד בשם שמואל ברקוביץ, שגם עסוק בענייני התאילנדים וייבוא התאילנדים של תנועת המושבים, ועוד כהנה וכהנה.
אדוני היושב-ראש, יש כאן שורה ארוכה של עמותות, שהוקמו כולן במהלך 1998.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
אתה רוצה להעיר הערה? אני אתן לך.

לימור לבנת (הליכוד):
כל העמותות האלה הוקמו לקראת הבחירות. העמותות האלה לא היו קיימות קודם. אדוני היושב-ראש, אף שבמטרות שלהן היה כתוב שהן יעסקו בנושאי רווחה, בנושאי חינוך ובנושאים שקשורים לחלשים בחברה - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
להחליף את נתניהו זאת רווחה.

לימור לבנת (הליכוד):
- - הרי כל העמותות האלה עסקו רק בדבר אחד - הן עסקו בבחירתו ובפעילות למען בחירתו של אהוד ברק כראש ממשלה, ולא בשום דבר אחר. אז אני לא מאשימה אף אחד, אדוני היושב-ראש. אני שואלת שאלות.
הציבור שמע. הוא שמע את השמות. הוא שמע את האנשים - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
גם אנחנו שמענו.

לימור לבנת (הליכוד):
- - וזה רק קצה הקרחון. וזה רק אפס קצהו של מה שהתגלה שם ומה שהתברר שם, וכאשר הציבור ישאל את השאלות האלה ושואל את השאלות האלה, וכאשר עכשיו מבקר המדינה שואל את השאלות האלה, וכאשר עכשיו רשם העמותות שואל את השאלות האלה, אתם יכולים לעמוד פה עד מחר בבוקר ולדבר על בחירות 1996 ועל נתניהו ועל מה שאתם רוצים. אתם תצטרכו לתת תשובות על העמותות שהפעילו אהוד ברק - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
על 22 עמותות של נתניהו.

לימור לבנת (הליכוד):
- - ואנשיו לקראת בחירות 1999, כדי להביא לבחירתו.

ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -

לימור לבנת (הליכוד):
על אותן עמותות פיקטיביות שאתם לא ידעתם מהן, זה נכון. אבל הקליקה הסגורה של אהוד ברק ידעה גם ידעה, כי היא הקימה אותן.

היו"ר מ' לוי:
תודה.

לימור לבנת (הליכוד):
על זה תצטרכו לתת תשובות לציבור.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
אני יכול לשאול אותך שאלה?

לימור לבנת (הליכוד):
על כל המיליונים האלה שיצאו. תודה רבה.

היו"ר מ' לוי:
תודה.
חבר הכנסת יאיר פרץ - חמש דקות.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
חברת הכנסת לימור לבנת, את מדברת על מינויים? יש מי שמינה יותר ממך? מי שהוא מינה עד היום זה 10% ממה שאת עשית, עם כל הכבוד לך.

זבולון אורלב (מפד"ל):
אתה רוצה גם מינוי?

היו"ר מ' לוי:
אני מבקש, אתה לא יכול להפריע כל הזמן.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
עובדה שהוא יכול.

יאיר פרץ (ש"ס):
הוא יכול. יכול גם יכול. חבר הכנסת ויצמן, לי אל תפריע.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. היום מוגשת בפנינו, עמיתי חברי הכנסת, הצעת אי-אמון בראש הממשלה על רקע פעילותן של העמותות שפעלו במערכת הבחירות במטהו של ראש הממשלה, מר אהוד ברק. מאחר שהנושא נמצא בבדיקה של רשם העמותות, אני נמנע מלהתייחס לנושא.
אדוני היושב-ראש, אני כן רוצה להתייחס לנושא העמותות בכלל. הישות המשפטית הזאת, עמותה, נועדה מעצם טבעה וטיבה לשמש כלי עזר לזולת, לתמיכה בחלשים, למתן סעד לנזקקים ולחסרי יכולת, ולהוות עזר למדינה להתמודד מול קשיי המדינה והעם באופן לא ישיר, אלא באמצעות צד שלישי. הצד השלישי הזה קרוי עמותה. יתרונות רבים לעמותות מאחר שהן משחררות את המדינה מטיפול בפרט ומאפשרות לה לעסוק בכלל, ובכך, אדוני היושב-ראש, נחסכים למדינה משאבים רבים, כוח אדם, שירותי משרד ועלויות אחרות הכרוכות במתן שירות ישיר לאזרח.
והנה באה המדינה ומנסה לפגוע ביציר כפיה שלה, ובזמן האחרון זה הפך להיות אופנתי תחת החרב המתהפכת של חוקר מטעם רשם העמותות. מי שלא נמצא בחקירה של רשם העמותות לא נחשב. יתירה מזו, כיום הביורוקרטיה של קבלת אישור ממס הכנסה בדבר היות העמותה מוסד ציבורי, עניין שיכול להקנות לתורמים החזר חלקי של התרומה כזיכוי מהמס - הביורוקרטיה היא כה גדולה, עד שיחידי סגולה זוכים לאישור זה, ולפיכך עמותות רבות נמצאות בשלבי חיסול בשל הקשיים בגיוס תורמים. אין ספק שתורם פוטנציאלי יעדיף לתרום מכספו אם יקבל החזר חלקי מתרומתו, ולפיכך תינתן עדיפות לעמותה שיש לה אישור ממס הכנסה, שלפיו יקבל 35% מסכום התרומה כזיכוי מהמס שהוא חייב באותה שנה.
אדוני היושב-ראש, במי המדינה פוגעת? שוב, בנכים, בקשישים, באלמנות, ביתומים, בעניים, בחסרי הדיור, בנגמלים מסמים, בתלמידים, בילדים בסיכון, במובטלים, ברעבים ובכל העשירונים התחתונים הנזקקים לשירותיהן של אותן עמותות. ותראו מנגד מה המדינה עושה? לפני יומיים, חברי, היא ביטלה את מס הרכוש. מהיום, רבותי חברי הכנסת, בעלי הקרקעות, עשירי המדינה, אילי ההון, פטורים ממס רכוש על אדמותיהם. וזאת למה? כי להם יש לובי חזק, ויש להם גם זמן להילחם בממסד. יש כסף כדי לממן את המאבק, יש להם קשר טוב יותר עם קובעי המדיניות. והתוצאה המתבקשת - מבטלים את מס רכוש, אחד המסים הצודקים ביותר. אגב, אדוני היושב-ראש, כך היה עם מס עיזבון בשנת 1981.
רבותי חברי הכנסת, עד שנת 1981 כל עיזבון, דהיינו ירושה שהותיר אחריו הנפטר, היתה מחויבת במה שנקרא מס עיזבון. שוב, זה מס צודק המוטל על הון, על כסף ורכוש שמי שמקבל אותם לא עבד קשה עליהם. גם מס זה בוטל, למרבה הצער, וזאת בעקבות לחץ של עשירי הארץ.
כך היה, אגב, גם עם מס הבורסה ומס המעסיקים הזכורים לטוב. ומנגד, אדוני היושב-ראש, פועל שכיר - - -

היו"ר מ' לוי:
ואתה אומר לי, אחרי שאמרתי את הדברים האלה כאן בשבוע שעבר, והיתה הצבעה על התקציב כדי לפגוע באותן שכבות ולא לעשות את מה שאתה אומר היום - ובצדק, משום שלאליטות היה פה מאבק קשה מאוד בוועדת הכספים והצליחו אלה לשמור על מעמדם, על הונם, וכך התקציב פגע באותם אנשים.

מאיר פרוש (יהדות התורה):
נכון.
ומנגד, אדוני היושב-ראש, פועל שכיר מסכן ואומלל העובד ליד מכונה רועשת וחורקת מהבוקר עד הערב ומפרנס את משפחתו ברוכת הילדים משלם מס כבר מ-3,000 שקלים הראשונים.
ולא רק זה, אדוני היושב-ראש. החל מ-1 בינואר 2000 פועל כזה שירצה לרכוש דירה יצטרך בעקיפין לשלם מס נוסף שהוטל על-ידי הקבלנים אשר כבר גלגלו אותו על הקונים, וזה נקרא מס מכירה. כך זוג צעיר שירכוש דירה מקבלן יצטרך כעת לשלם מס נוסף של 0.8% ממחיר הדירה, וזאת ללא קשר להכנסתו, ומס זה עשוי לגדול לסך של 2.5% אם הדירה נרכשה ממוכר שאינו פטור ממס שבח בגין המכירה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שואל אתכם, זה צדק? זו בושה שאנו כמחוקקים צריכים לתת עליה את הדעת.
ומכאן אני מפנה קריאה לוועדת בן-בסט הדנה ברפורמה במיסוי, לתת את מלוא תשומת הלב לעוולות הקשות הקיימות בשיטת המיסוי כיום בישראל.
ועדת בן-בסט צריכה גם להקל על עמותות שעושות עבודת קודש באופן שמי שיתרום להן מכספו יקבל החזר חלקי על תרומתו, וצריך שהכרה כזאת תינתן לעמותות באופן יותר קל וראוי.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני חושב וכל חברי הבית בוודאי חושבים שהעמותות במדינת ישראל עושות עבודת קודש, עבודה חשובה ביותר, ותורמות למרקם החברתי בכל תחומי החיים - הן בחינוך, הן ברווחה, הן בבריאות, למעשה בכל נושא חברתי.
לכן אני קורא מדוכן זה לכל הגורמים הרלוונטיים המטפלים והתומכים בעמותות לסייע ולהקל ככל האפשר על מנת שיוכלו להמשיך ולעסוק בעבודת קודש. תודה רבה.

היו"ר מ' לוי:
תודה.
חברת הכנסת נעמי חזן - עשר דקות. בבקשה.

נעמי חזן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המעטים הנוכחים כאן בשעה זו - -

ציפי לבני (הליכוד):
אך הטובים.

נעמי חזן (מרצ):
- - וזה לא מפתיע שמעט חברי כנסת מצאו עניין בהצעת האי-אמון הזאת, כי היא בפירוש, חברת הכנסת ציפי לבני, תמוהה, משתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה, לגופו של עניין - ואני שמעתי אותך מתבטאת מהצד כמה פעמים בתחילת הדיון. הסיבה הראשונה - את משפטנית, ואת יודעת שדוח מבקר המדינה לגבי ההתנהגות של המפלגות וגם של עמותות במערכת הבחירות האחרונה עומד להתפרסם בסוף החודש, ויחקרו את כל המפלגות, ובצדק. כך צריך להיות. אנחנו נשמע את התוצאות של החקירה הזאת, של הבדיקה הזאת, ואני מתארת לעצמי שבעוד חודש תרעש הכנסת עוד הפעם בגלל האשמות הדדיות, ומבחינתן של כמעט כל המפלגות, על עבירות אלה ואחרות על חוק מימון המפלגות.
צר לי מאוד שלא המתינו לפרסום הרשמי של העניין הזה לפני שמעלים הצעת אי-אמון. מה גם שרשם העמותות, אם הוא חוקר, עדיין לא הגיע למסקנות. אז מה הבהלה? מדוע רצים? מדוע אצים? כדי להעלות הצעת אי-אמון. זו הסיבה הראשונה שהצעת אי-האמון הזאת באמת תמוהה.
הסיבה השנייה - ותיקי הבית אומרים, שעד לתקופה האחרונה היה נוהג בכנסת, שכשראש הממשלה נמצא מחוץ לגבולות מדינת ישראל כדי באמת לעשות עבודה בשליחות ממלכתית מהדרגה הראשונה, לא מעלים הצעות אי-אמון, ודאי וודאי לא בנושאים שעדיין תלויים ועומדים בפני ביקורת, גם ביקורת של מבקר המדינה וגם ביקורת אחרת. אבל מה? כולם רצו היום, דווקא היום, להעלות הצעת אי-אמון. אני אשמח אם מישהו יאמר לי מדוע מבחינה פרוצדורלית העניין הזה תקין הפעם. הרי ראש הממשלה לא סתם נסע לחוץ-לארץ. ראש הממשלה נסע לחוץ-לארץ, וממש בדקות אלה הוא מתחיל בשפרדסטאון את המשא-ומתן עם המשלחת הסורית.
אבל, אדוני היושב-ראש, הליכוד החליט שהוא מגיש הצעת אי-אמון עכשיו. אתה היית חבר בכנסת הקודמת, אדוני היושב-ראש, ויושבים פה חבר הכנסת יוסי כץ, וחברת הכנסת תמר גוז'נסקי - מוותיקות הבית הזה. האם לא נכון שיש נוהל ונוהג, שכשראש ממשלה נמצא בחוץ-לארץ בשליחות ממלכתית לא מעלים הצעות אי-אמון? ודאי וודאי כשהוא נמצא בחוץ-לארץ במשא-ומתן. יש לכך חשיבות ממדרגה ראשונה. אני לא שמעתי הסבר, בכל הדיון שהתנהל עד עכשיו, מדוע החלטתם לעשות את זה עכשיו. מדוע הליכוד החליט לשבור את הנוהל שהיה קיים? לא היתה פעם אחת, שבנימין נתניהו היה מוטרד בחו"ל בנושאי משא-ומתן על תהליך השלום, שהאופוזיציה בזמנה - - -

היו"ר מ' לוי:
אני גם זוכר, נעמי - - -

ציפי לבני (הליכוד):
אמרו לי שהיה. לא הייתי כאן.

היו"ר מ' לוי:
אני זוכר שגם העבודה הגישה, כאשר אני הייתי חבר כנסת. זה לא שאני מצדיק את זה.

נעמי חזן (מרצ):
לא, לא, לא. כשהוא היה במשא-ומתן? לא. אולי כשהוא היה בסיור ביפן, אם אני לא טועה. זו היתה פעם אחת. אבל בנושא כל כך מרכזי? לא שמענו על זה אף פעם.

היו"ר מ' לוי:
אפשר היה לדחות את זה לשבוע-שבועיים.

נעמי חזן (מרצ):
אפשר היה לדחות את זה לשבוע הבא, ומטעמים מהותיים, ניתן היה לדחות את זה עד לפרסום דוח מבקר המדינה, אבל לא. כולם הזדרזו. אז אני חשבתי לעצמי, אדוני היושב-ראש - מדוע כל כך מהר רצים על העניין הזה? מה כל כך חשוב? ולמען האמת, מצאתי את התשובה, ומעניין שאף חבר כנסת של הליכוד לא נמצא פה ברגע זה. אף חבר כנסת. עלה לי הרעיון, ואני לא חושבת שהוא מופרך, שהליכוד החליט להעלות את הצעת אי-האמון דווקא עכשיו - תודה חברת הכנסת לבני. הצלת את כבוד הליכוד.

ציפי לבני (הליכוד):
אני שמחה להציל את כבוד הליכוד בכל עת.

נעמי חזן (מרצ):
כן, כן. הצלחת להציל את כבוד הליכוד, ועוד אשה עושה את זה, אדרבה.
חשבתי לעצמי - מדוע דווקא עכשיו? והתשובה שעלתה במוחי היא שבעצם רוצים להסיט את הוויכוח מהנושאים המרכזיים שאמורים לעמוד על סדר-היום היום. אולי הצעת האי-אמון באה להסתיר את הסיכומים שהגיע אליהם בנימין נתניהו עם הסורים באמצעות רון לאודר.

ציפי לבני (הליכוד):
- - אנחנו פשוט חושבים שזה נושא מרכזי.

נעמי חזן (מרצ):
לא, לא - כי היינו דנים בזה, מה גם שהבוקר שמענו שראש ממשלת נורבגיה היה מעורב בנושא הזה, וגם דיווח לבנימין נתניהו, ויש דברים בכתובים, סיכומים של נתניהו לגבי המשא-ומתן עם הסורים. אבל אולי לא נעים להעלות את הנושא הזה. אז למה לדון בעיקר? למה לדון בעיקר, כאשר אפשר לדון בנושא שתלוי ועומד?
חשבתי לעצמי, בהמשך לאותו קו מחשבה, בניסיון להבין מדוע מעלים את הנושא היום, שייתכן מאוד שזה נדבך נוסף - אגב, קצת עלוב, לטעמי - בקמפיין המתגבש נגד ירידה מהגולן. אם אפשר להכפיש את שמו של אהוד ברק בדיוק בשעה שהוא מתחיל את השיחות, אז אין כמו הליכוד לנצל את ההזדמנות הזאת.

סופה לנדבר (ישראל אחת):
אנשים קטנים.

נעמי חזן (מרצ):
חברת הכנסת לנדבר, זה את אמרת, אבל - כן, את לא מתרחקת מהסבר לעיתוי וגם לנושא, אז ייתכן מאוד שזו המטרה, או - ייתכן מאוד שזה חלק ממסע פרסום של הליכוד בנושא הזה. אבל למה, למה לעשות את זה עכשיו, ולמה לעשות את זה בנושא שהוא בחקירה?
נותרו לי דקתיים, אדוני היושב-ראש, אבל אני אנצל אותן כדי להעלות את השאלות שהיינו צריכים לדון בהן היום, בשקט, בד בבד עם פתיחת המשא-ומתן. כמובן, הנושא המרכזי הוא המשא-ומתן עם סוריה. כבר היום יתחילו לדון בשפרדסטאון בנושא הסדרי הביטחון. אני מבינה שהצוות שעוסק במשא-ומתן על מים יתחיל לעבוד מחר. בעוד יומיים יתחילו לדון בנושא העדין והמרכזי של גבולות הקבע בין מדינת ישראל לבין סוריה, ואחר כך, בהמשך השבוע - בנורמליזציה.
זה לא יעזור. תרגיל מהסוג הזה לא יעזור. הנושא החשוב ביותר מבחינה מדינית היום הוא הנושא של משא-ומתן עם סוריה. די ברור שאהוד ברק עושה את מה שבנימין נתניהו התכוון לעשות ולא הצליח, אולי לא היה לו האומץ, ולצערי הרב - את מה שיצחק רבין לא הספיק לעשות. אנחנו נצטרך לבחור, בעוד חודשים ספורים, בין ישיבה על הגולן לבין שלום עם סוריה. זה הנושא המרכזי. התרגיל הזה הוא תרגיל לא מכובד. לא לכנסת ישראל, לא לראש ממשלת ישראל היום, ויש לי הרושם, אדוני היושב-ראש: התרגיל הזה בכלל לא מכובד למדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת זבולון אורלב, עשר דקות. סליחה - חמש דקות. אבל תהיה ענייני - יכול להיות שאוסיף לך.

אברהם הירשזון (הליכוד):
כתוב שלא מפחיתים בקודש, רק מעלים.

זבולון אורלב (מפד"ל):
צריך, באמת, לשנות את התקנון, שאם היושב-ראש טעה לטובת הנואם, אז לא יתקנו לרעה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים. אני לא שותף ל"עליהום" של האופוזיציה על ראש הממשלה, בגלל ההחלטה של רשם העמותות לבדוק את העמותות הקשורות לראש הממשלה במערכת הבחירות האחרונה. אני חושב שאין מקום להצעת אי-אמון בשלב כל כך מוקדם, כאשר יש בדיקה ראשונית. אני מאוד מכבד את האופוזיציה, וחושב שראוי היה שהיא תגלה סבלנות, תיתן לאנשי המקצוע לבדוק את מה שצריכים לבדוק, ורק לאחר שתהיינה מסקנות כאלה או אחרות - כל אחד יוכל להחליט כיצד הוא פועל. בשלב כזה ברור שההצעה היא הצעה פוליטית כשלעצמה, שאין מאחוריה נימוקים מעניינים כלשהם.
מה החיפזון? אולי כל ההשמצות האלה הן השמצות שווא? והרי היו לנו הרבה דוגמאות שאנשים נחשדו, ובסוף התברר שאין לכך ידיים ואין רגליים. לכן אני חושב שהיה ראוי, למען ההגינות הציבורית וניקיון החיים הפוליטיים, להמתין עם הצעת אי-אמון בשעה שראש הממשלה נמצא בחוץ-לארץ ומקיים שליחות מדינית, אף-על-פי שאינני מסתיר שאני אינני שלם עם השליחות המדינית שהוא נמצא בה. הוא נמצא שם, ואני חרד לרמת-הגולן, אבל אין קשר בין הדברים, ואני בעד הגינות בפוליטיקה.
בסך הכול, הדמוקרטיה בנויה על אמון הציבור, והמפלגות, המועמדים, וההתנהגות של כולנו הם שקובעים את אמון הציבור בפוליטיקאים, בחברי הכנסת ובכנסת. חוק המפלגות וחוק מימון מפלגות מאפשרים למפלגות לנהל את ענייני הבחירות ואת התקופות בין בחירות לבחירות, בלי להיות תלויים בנדבנים ובלי להיות תלויים בתורמים, ובלי להיות תלויים בכל מיני עמותות. כך הציבור רוצה לראות את המפלגות, שהן נקיות לחלוטין מאיזו תלות באיזה אדם או באיזה גוף. הציבור היה רוצה לראות שראש ממשלה וחברי כנסת נבחרים בצדק, ביושר, מתוך כך שיש טוהר כפיים, ומתוך כך שיש ניהול תקין של העניינים הכספיים.
מה קורה כאן? כשראש ממשלה מן השמאל נבחר, בא הימין ואומר: הוא נבחר על-ידי דברים מעוותים, על-ידי כל מיני עמותות. לאחר מכן נבחר ראש ממשלה מן הימין, בא השמאל ואומר על ראש הממשלה מן הימין אותם דברים: יש לך עמותות, גייסת כספים. מה אומר הציבור? גם הימין וגם השמאל צודקים. ועל-ידי כך מתערער אמון הציבור במערכת הדמוקרטית.
לכן, אני חושב שכולנו צריכים לגלות איפוק וריסון גדולים מאוד כדי להגביר את האמון במערכת הפוליטית. אומנם, מרוויחים כמה שעות של ערוץ-33, שבהן משמיצים את ראש הממשלה והממשלה ומטילים כל מיני ספקות באשר ליושר ניהול העניינים הכספיים אבל, בסופו של דבר, כולנו, כל הבית הזה יוצא נפסד.
הייתי כמה שנים מזכ"ל המפד"ל. אני בקיא ומצוי בעניינים הכספיים של המפלגות ואני יכול לקבוע בצורה מוחלטת, שאין שום צורך להיעזר בגורמי חוץ כלשהם, אין שום צורך לעשות תרגילים כאלה ואחרים על מנת לגייס יותר כספים. המחוקק וחוק המימון אפשרו תנאים סבירים, תנאים הולמים על מנת שהמפלגות יוכלו לקיים את מערכת הבחירות בלי שיהיה רבב ובלי שמבקר המדינה יאמר לאחר מכן שקנו את השלטון בכסף ונקטו דרכים כאלה שאנשים השיגו את השלטון שלא כדין. בכלל, כל אופנת העמותות, שמסייעות או לא מסייעות לבחירות, צריכה לחלוף מן העולם - צריך לבטל אותן, וייתכן מאוד שצריך להטיל סייגים נוספים.

היו"ר מ' לוי:
את כל העמותות?

זבולון אורלב (מפד"ל):
לא, לא. יקשיב כבוד היושב-ראש. צריך להטיל סייגים נוספים על המפלגות ועל ראשי ממשלות, כי אני שומע שהמגבלות על המועמדים, על הרצים לראשות הממשלה הן לא בדיוק אותן מגבלות החלות על המפלגות, וכל פעם מוצאים פרצה כזאת או אחרת. אני חושב שאם חדשות לבקרים מוצאים רבב במועמד כזה או במועמד אחר, צריך לבדוק אפשרות של רביזיה בחוקים, על מנת לקבוע סייגים מחמירים יותר כדי לסתום את כל הפרצות, שאנשים יוכלו להתמודד ולרוץ לראשות הממשלה ולהיבחר לכנסת רק מכוח חוק המפלגות וחוק מימון המפלגות, והתוצאות בבחירות יהיו תלויות אך ורק בקולות הכשרים של האזרחים ולא בכוח כספים אחרים כלשהם. תודה רבה.

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת משה גפני - חמש דקות.

משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מי אמר להילרי קלינטון: תלמדי מטומי לפיד כיצד לטפל בחרדים? מי אמר את זה להילרי קלינטון?
אני קורא בעיתון "כל העיר" השבוע: "טומי לפיד החל לקבל לאחרונה הזמנות מוזרות ממשרד ראש הממשלה. ברק מזמין אותו לקוקטיילים ולאירועים שונים, שבהם משתתפים בדרך כלל אורחים רמי מעלה מחו"ל. בין השאר הוזמן לפיד לאירועים לכבודה של הילרי קלינטון. ברק הציג אותו בפני קלינטון ואמר: הוא ילמד אותך איך לטפל בחרדים האמריקנים."

זבולון אורלב (מפד"ל):
זה גם של העמותות?

ציפי לבני (הליכוד):
הם לא תרמו.

משה גפני (יהדות התורה):
"קלינטון, התרשם לפיד, לא כל כך הבינה את ההומר הברקי". אני הבנתי. ברק אומר לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע.

היו"ר מ' לוי:
דרך אגב, זה היה היום בנשיאות, ומכחישים.

משה גפני (יהדות התורה):
מי הכחיש?

היו"ר מ' לוי:
משרד ראש הממשלה.

סופה לנדבר (ישראל אחת):
אצלנו אומרים דברים שלא היו - - -

משה גפני (יהדות התורה):
הרי לראש הממשלה יש 50 יועצי תקשורת. יש לו שם משרד שלם. מה היתה הבעיה?

סופה לנדבר (ישראל אחת):
מובן שלא יועצי תקשורת - - - אני יודעת איך הוא טיפל בחרדים - - -

משה גפני (יהדות התורה):
זהו בדיוק. זה מה שאני הולך לומר עכשיו. חברת הכנסת סופה לנדבר, אני שואל אותך שאלה אמיתית. תארי לעצמך שהיה מתפרסם ב"כל העיר" שהוא אמר להילרי קלינטון: מישהו יעזור לך איך לטפל בעולים מברית-המועצות. תארי לעצמך שהיה מתפרסם דבר כזה בעיתון.

סופה לנדבר (ישראל אחת):
זה לא היה מוצא חן בעיני.

משה גפני (יהדות התורה):
לא יכול להיות דבר כזה. אבל תיאורטית, אם זה היה, לא היתה עוברת דקה והיתה יוצאת הכחשה. עד לרגע זה לא יצאה הכחשה.

סופה לנדבר (ישראל אחת):
- - -

משה גפני (יהדות התורה):
לא. בחדרי חדרים בנשיאות. הכחשה לא יצאה, ואני מדבר על פרסום שהיה ביום חמישי, שישי. נכון שברק מדבר לכל מי שרוצה לשמוע אותו בצורה שהוא רוצה לשמוע אותו. אז יש כאלה שהוא אמר להם לפני הבחירות: כסף למקומות עבודה ולא לחרדים. התברר שהוא לא כל כך אמר אמת.

היו"ר מ' לוי:
ודווקא זה הפוך. הוא לא נתן כסף לעבודה אבל הוא נתן לחרדים.

משה גפני (יהדות התורה):
נכון. כסף לבריאות ולא למתנחלים. הנה ראינו איך הוא הוסיף לחטיבה להתיישבות. הוא אומר לכל אחד את מה שנוח לו לשמוע.
לכן, אני סבור שהוא לא ראש ממשלה טוב. אני חושב שהוא ראש ממשלה לא טוב. ראש ממשלה צריך להיות אדם כן, אמיתי. הוא צריך לקום היום ולומר את האמת. למשל, בעניין הכסף לחרדים. היום הוא נמצא בתפקיד ראש ממשלה, הוא בודק את התקציב והוא רואה שילד חרדי מקבל רבע מילד בחינוך הממלכתי. הוא מבין שהוא לא יכול להפלות אותו עד כדי כך.
הוא צריך לקום בפני כל התקשורת, להיפך ממה שעשה לפני הבחירות, ולומר: טעיתי. הציבור החרדי מופלה לרעה. גם אחרי ההטבות פה ושם שהיו בשבוע שעבר, בגדול נשאר אותו מצב. שיקום ויגיד: סליחה, טעיתי. מה יש? אנשים גדולים ממנו אמרו סליחה. מותר לו לקום ולהגיד: גם אם אמרתי את זה להילרי קלינטון, טעיתי. ואם לא אמרתי, אני מכחיש.

היו"ר מ' לוי:
דרך אגב, יש איזה דוח שמראה שילדים חרדים מקבלים פחות?

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
יש דוח אחד שאני מכיר אותו, דוח-נאמן. דוח-נאמן אומר הפוך ממה שאתה אומר.

היו"ר מ' לוי:
הייתי מאוד מעוניין לראות בעיני שילד חרדי מקבל פחות מילד שלומד בבית-ספר ממלכתי.

אמנון רובינשטיין (מרצ):
זה לא נכון. הוא לא מקבל פחות.

היו"ר מ' לוי:
אני חיפשתי, לא מצאתי דבר כזה גם בתקציב המדינה.

משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, על שולחנה של ועדת הכספים של הכנסת, לא אחר מאשר שר החינוך יוסי שריד הניח דוח מסודר להפליא עם דיאגרמות יוצאות מן הכלל. אתה יכול לקבל את זה בוועדת הכספים - דוח צבעוני, יפה. כמובן, אדוני שר החקלאות, אני לא מתייחס לש"ס או לחינוך העצמאי אלא בגדול. בדוח כתוב כך: סך אוכלוסיית התלמידים החרדית היא 13.1% מאוכלוסיית התלמידים. כך מופיע בדוח.

היו"ר מ' לוי:
למה?

משה גפני (יהדות התורה):
זה הגודל שלה.

היו"ר מ' לוי:
אני לא מסכים אתך.

משה גפני (יהדות התורה):
אתה יכול להסכים אתי או לא להסכים אתי. אני אומר מה אומר יוסי שריד, לא מה אני אומר.

היו"ר מ' לוי:
אתה לוקח גרף אחד, ואתה לא מנתח אותו בזה שמספר התלמידים בכיתה הוא נמוך מהממוצע.

משה גפני (יהדות התורה):
לא בחינוך העצמאי. אני מדבר בגדול. אוכלוסיית התלמידים החרדית היא 13.1% - כך אומר יוסי שריד בדוח. אחרי זה אנחנו עוברים לדף השני, יש שם חלוקת התקציבים. יש שם שתי טבלאות. טבלה אחת מדברת על התקציב של הרשויות המקומיות, וטבלה שנייה מדברת על התקציב של משרד החינוך. סך כל התקציב שמשרד החינוך נותן לאוכלוסיית התלמידים החרדית, ל-13.1%, הוא 3.9%.

היו"ר מ' לוי:
למה תמכתם בתקציב? כל החרדים תמכו בתקציב.

משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, שאלת איפה יש דוח. בטבלה של הרשויות המקומיות מופיע אפס. באותה טבלה, למשל, אוכלוסיית התלמידים בחינוך ההתיישבותי היא 5%. התקציב שם הוא מיליארד ו-600 מיליון. זאת אומרת, הוא מקבל פי-שישה מילד בחינוך החרדי.

אברהם הירשזון (הליכוד):
חבר הכנסת גפני, היושב-ראש שאל שאלה מעניינת - למה תמכתם בתקציב?

משה גפני (יהדות התורה):
עניתי.

קריאה:
- - -

משה גפני (יהדות התורה):
לא, קודם כול עניתי עניינית.

היו"ר מ' לוי:
לא, נלמד אחרי. אחרי שאני ארד, אני רוצה פעם אחת ללמוד.

משה גפני (יהדות התורה):
אני אראה לך את הטבלה.

היו"ר מ' לוי:
אם לא, אז צריך לעשות פה חוק שייתן שוויון לכול.

משה גפני (יהדות התורה):
יש חוק.

היו"ר מ' לוי:
איפה החוק?

משה גפני (יהדות התורה):
יש חוק.

היו"ר מ' לוי:
אז תפנו.

משה גפני (יהדות התורה):
יש חוק. החוק הוא שהחינוך צריך להיות שוויוני. חוק יסודות התקציב 1992 קובע, שהתמיכה התקציבית בתלמידים צריכה להיות שוויונית.

היו"ר מ' לוי:
אז הרי בג"ץ - - -

משה גפני (יהדות התורה):
אז יש גם חוק. אדוני היושב-ראש, יש גם חוק.

היו"ר מ' לוי:
אבל בג"ץ כבר פסק.

משה גפני (יהדות התורה):
יש גם חוק שהקניונים אסור שיהיו פתוחים בשבת. יש חוק - -

היו"ר מ' לוי:
לא, לא. אתה הולך רחוק.

משה גפני (יהדות התורה):
- - אז הם פתוחים.

היו"ר מ' לוי:
באמת אני רוצה לעזור לאותם ילדים. בג"ץ - - -

אמנון רובינשטיין (מרצ):
יש חוק שמשרד החינוך - - - אסור לו לתקצב - - - משרד הדתות מתקצב - - -

היו"ר מ' לוי:
אבל הייתי בוועדת - - -

משה גפני (יהדות התורה):
לא. חבר הכנסת אמנון רובינשטיין - - -

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גפני, היות שאתה סתם מטעה את הציבור - - -

משה גפני (יהדות התורה):
למה מטעה? אני אומר מה שיוסי שריד אומר.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
תקציב הבינוי מופיע שם?

משה גפני (יהדות התורה):
לא.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
לא.

משה גפני (יהדות התורה):
מופיע כן, בטבלה של משרד החינוך מופיע.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
לא נכון. הוא מופיע כסכום אחד.

משה גפני (יהדות התורה):
מופיע.

היו"ר מ' לוי:
חיים אורון - - -

משה גפני (יהדות התורה):
אתה יודע מה - נכניס את תקציב הבינוי, אני אומר לך שהוא מופיע. נכניס את תקציב - - -

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
הכשרת עולים מופיע?

היו"ר מ' לוי:
אדוני השר. אתה כבר עברת.

משה גפני (יהדות התורה):
נכניס את תקציב הבינוי.

היו"ר מ' לוי:
אדוני השר, לא יכול להיות שאתה מפריע ככה.

משה גפני (יהדות התורה):
רק רציתי, שאל אותי היושב-ראש שאלה מאוד אינטליגנטית ומאוד רצינית - -

היו"ר מ' לוי:
לא, אבל יש - - -

משה גפני (יהדות התורה):
- - האם אני מסתמך על משהו. אמרתי - אני מסתמך על יוסי שריד - -

היו"ר מ' לוי:
אתה יודע מה - - -

משה גפני (יהדות התורה):
- - הוא הופיע בפני ועדת הכספים בשבוע שעבר. תראה, אתה היית חבר בוועדת הכספים בקדנציה הקודמת, בקדנציה הזאת אני חבר.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
אבל אתה קורא את הניירות עקום.

משה גפני (יהדות התורה):
הופיע שם ולא הכחיש את הנתונים. הוא הביא את הנתונים האלה.

היו"ר מ' לוי:
אדוני השר, אתה לא יכול להגיב כך.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
אני לא יכול - - -

היו"ר מ' לוי:
עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. אתה כל כך לא מדייק, משום שבג"ץ כבר הפנה לתשומת לבה של ועדת כספים - והייתי בה - שאם בסעיף מסוים או בנושא מסוים אין שוויון, יש להחזיר את זה, ושוועדת הכספים תדון עוד פעם.

משה גפני (יהדות התורה):
נכון.

היו"ר מ' לוי:
תחזירו את זה, תביאו נתונים.

משה גפני (יהדות התורה):
נכון.

היו"ר מ' לוי:
אני באמת רוצה פעם אחת ולתמיד - - -

משה גפני (יהדות התורה):
אם אתה זוכר - אתה הרי יושב בוועדת הכספים - ואם אתה זוכר, גם חבר הכנסת ליצמן, גם חבר הכנסת פרוש וגם אני - -

היו"ר מ' לוי:
נכון.

משה גפני (יהדות התורה):
- - ביקשנו כל הזמן שיבוא אמנון דה-הרטוך, מלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ויצביע על כפל תמיכות ועל תמיכות לא שוויוניות, ומשום-מה העלימו אותו, הוא לא בא יותר. הוא הגיע רק לתקציב משרד הדתות ונעלם.

היו"ר מ' לוי:
אתה יודע למה.

משה גפני (יהדות התורה):
בטח שאני יודע - כיוון שאז היתה מתבררת האמת שאני מציג אותה כאן.

היו"ר מ' לוי:
טוב.

משה גפני (יהדות התורה):
על כל פנים, אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך על ההקשבה, ואני אומר - ראש ממשלה צריך להיות ראש ממשלה של כו-לם. זה מה שהוא צריך להיות. לא משנה מי בחר בו, מי תמך בו, מי התנגד לו. כשהוא נבחר, הוא צריך להיות של כולם, ובמידה מסוימת הוא הולך בדרך הזאת. הוא מתקן אפליה קטנה כלפי החרדים, הוא מתקן אפליות כאלה ואחרות. הוא לא עשה שום שינוי דרמטי כפי שהוא הבטיח, אבל כשהוא הולך להגיד להילרי קלינטון: תלמדי מטומי לפיד איך לטפל בחרדים, ואין הכחשה, המשמעות של זה היא שהוא לא ראוי לאמון. תודה רבה.

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת בנימין אלון - חמש דקות. אחריו - חבר הכנסת יורי שטרן.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נכון שיש כאן התנצחות מפלגתית בין ישראל אחת לליכוד, אבל יש פה גם מעבר לכך, אם אני אקרא, אדוני היושב-ראש, את לשון חוק מימון מפלגות, סעיף 9א: "מי שעושה אחד מאלה, דינו - מאסר שנה: (4) מקבל ביודעין בשם סיעה או בשם רשימת מועמדים תרומה בניגוד להוראות חוק זה".
זאת אומרת, שאנחנו מדברים כאן על אפשרות שאינני יודע מי זה - אולי תישלל חסינותו של אהוד ברק והוא יצטרך לשבת בבית-הסוהר שנה שלמה, אולי מר הרצוג מזכיר הממשלה, אולי מר זילברשטיין - אני לא יודע.
אני מבין שבסוף החודש, לספירתם, ב-27, מבקר המדינה צריך לפרסם דוח, ושם יהיו כל הפרטים. כך שקודם כול מבחינת הנושא זה נושא כבד. לא מדובר פה סתם בהתנצחות של סיעות, לא מדובר פה סתם בהתנצחות פרלמנטרית. זה נושא כבד וכואב לכולם.
ואני, לצערי, לא זכיתי להיות בקואליציה לא של ממשלה זו ולא של הממשלה הקודמת, ולהיות - - -

היו"ר מ' לוי:
אבל טבעי הדבר שרק לאחר הדוח אפשר להגיש אי-אמון בממשלה כזאת או בממשלה אחרת.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
לא. אני רוצה להתייחס לדבריך, אדוני היושב-ראש, ובאמת זו הערה מחכימה, וביתרת הזמן שלי רק לה אתייחס.

רחמים מלול (ש"ס):
מה תכננת קודם?

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
לא, הוא באמת קלע לעניין. היושב-ראש אומר - אכן, יכול להיות שחמורים הדברים, נמתין לסוף החודש ונראה מה קורה. אבל כאן מגיע הנושא שאליו אני רוצה להתייחס - האיפה ואיפה שקיימת בתקשורת.
לא ייתכן שנושא כבד שכזה, ואתחיל בצורה החיובית - כל הכבוד לחבר כנסת מיכאל איתן. חבר כנסת מיכאל איתן, שהוא חבר כנסת חרוץ, מתבסס על תחקיר עיתונאי, אבל היחיד שהתעניין בנושא הזה, למרות כל החומר הרב הקיים, זה העיתון "מקור ראשון", וכתבו המוכשר קלמן ליבסקינד, כשכל התקשורת האחרת דוממת, למעט יואב יצחק, שפה ושם הזכיר משהו.
זה לא ייתכן. אדוני היושב-ראש, הנושא המסעיר את המדינה בעניין עופר נמרודי עדיין לא נגמר - לא שמעתי שאומרים לתקשורת לא להתייחס, בפרט שהרבה מן הדברים מקורם בתחקירים עיתונאיים. זוהי הנקודה החמורה בתרבות השלטון ובתרבות שיש לנו כאן במדינה; זוהי האיפה ואיפה.
הדממה התקשורתית החד-צדדית. כל התקשורת מפרגנת לאולי אפשרות, שחבר הכנסת ראש הממשלה ברק ישב בבית-סוהר שנה, או שמישהו אחר - אם אכן הדברים נכונים - ואיננה מתערבת, חוץ מעיתון אחד קטן, שבקושי מחזיק את עצמו - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
בני - - -

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
רק רגע
- - העיתון "מקור ראשון". וזה כתב אישום חמור לימין, שכל הזמן בוכה, הימין, על חוסר איזון בתקשורת ולא יודע לעשות שום דבר בנושא. ועד שיש לו עיתון, הוא נסגר כי לא קוראים מספיק, כי לא מפרסמים מספיק - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - כי רגילים לבכות ולקטר, וזו הביקורת שהיתה לי כל הזמן על ראש הממשלה הקודם, מר בנימין נתניהו.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
שלא נתן מספיק - - -

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
לא מספיק לבכות שהתקשורת רודפת, והתקשורת רודפת ורדפה. מה הפרופורציות של הכיסוי התקשורתי המוגזם והמנופח, על כל ספר וספר שסיפר את הגברת נתניהו?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
נכון, כי זו היתה נהנתנות.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
והספר מספר את גברת ברק, ואם אתה רוצה, אתן לך פרטים.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
איפה, בבית-מלון בשווייץ?

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
באמריקה, בנסיעות מיותרות - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
תגיד לי איפה, שאני אדע.

היו"ר מ' לוי:
רגע, הוא יגיד לך איפה. רגע, דקה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - ושקט ודממה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
תגיד לי איפה, שאני אדע.

היו"ר מ' לוי:
הוא יגיד לך איפה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אתה יודע מה, חבר כנסת ויצמן שירי, אותי זה לא מעניין - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
לא, תגיד. לפחות תגיד, שנדע.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - - קטנוני. קטנוני לרדת על גברת ברק - -

היו"ר מ' לוי:
רק הגעת, מה קרה לך? שאלת, תן - - -

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - שמסתפרת בהון תועפות באמריקה, וקטנוני לרדת על גברת נתניהו, אבל למה הצביעות הזאת של החגיגה התקשורתית החד-צדדית, השיטתית, כל הזמן?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
מי שרדף אחרי התקשורת - - -

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
זוהי הבעיה המרכזית - -

היו"ר מ' לוי:
ממש לא, הדבר הזה. בחייך, מספיק. אתה רק הגעת. תן לו להמשיך לדבר. אתה רוצה - אני אקדים את התור שלך, אתה רוצה?

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
- - וחבר כנסת ויצמן שירי, גם אם אני צרוד וגם אם קולך חזק, הקול החזק שלך לא יאפיל על האמת המרה הזאת, שיש כאן כיסוי חד-צדדי שזועק לשמים, וזוהי הבעיה המרכזית.
אני רוצה לחזור ולשבח את הכתב קלמן ליבסקינד, שעמל וחקר. הוא גם המשיך בעיתון "מקור ראשון" בשבוע האחרון, אדוני היושב-ראש, וחשף - -

היו"ר מ' לוי:
חבר הכנסת אלון, בבקשה לסיים.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
אני מסיים.
- - וחשף את האגרטל שהגברת רבין מכרה, שהמוכר אפילו שכח להוציא את ההקדשה מן הפטריארך היווני האורתודוכסי דיאודורוס לראש הממשלה המנוח יצחק רבין, וכך נמכר הכד לבדרן דודו טופז. אבל זה פורסם ב"מקור ראשון" בשבוע שעבר, ואיש לא יעסוק בזה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
תודה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
תקשורת - - -

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת יורי שטרן - - -

קריאה:
- - -

היו"ר מ' לוי:
אני לא נותן לך לשאול.

דוד טל (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
אני לא נותן לך לשאול.

דוד טל (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
תודה. אני לא רוצה לתת לך לשאול. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. או.קיי.? פעם שנייה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. או.קיי.?

יצחק סבן (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
לא, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

יצחק סבן (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
סבן, אל תיתן לי להוציא אותו ואל תעזור לו, טוב?

דוד טל (ש"ס):
- - -

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת - - -

דוד טל (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
גם אתה, דוד - - -

קריאות:
- - -

דוד טל (ש"ס):
יש הוראה של יושב-ראש הכנסת שכאשר אין שרים באולם - מפסיקים את הישיבה. לא ייתכן זלזול כזה, שהרשות - - -

היו"ר מ' לוי:
תודה. חיים אורון נמצא - - -

דוד טל (ש"ס):
- - - הרשות המחוקקת - - -

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אני מסכים עם חבר הכנסת דוד טל, אני - - -

היו"ר מ' לוי:
בטח אתה מסכים אתו.

קריאות:
- - -

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
כן, לקרוא לשר, באמת.

היו"ר מ' לוי:
חיים אורון נמצא פה באזור ואני מבקש לקרוא לו. הוא היה עד עכשיו - - -

קריאה:
- - -

היו"ר מ' לוי:
רק עכשיו נכנסת. בבקשה.

דוד טל (ש"ס):
- - -

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, אני מבקש לחכות להגעתו של - - -

היו"ר מ' לוי:
אתה אל תנהל לי את הישיבה; אני מנהל את הישיבה. אם אתה לא רוצה לדבר - תרד. אני אתן לבא אחריך. תודה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אני מבקש - - -

היו"ר מ' לוי:
אתה מפריע לי, אתה מבין?

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אני לא מפריע - - -

היו"ר מ' לוי:
אתה לא רצית לדבר, עבר תורך ונגמר.

קריאות:
- - -

היו"ר מ' לוי:
חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.

דוד טל (ש"ס):
אין שום סיבה ששום שר - - -

היו"ר מ' לוי:
כשאתה תנהל את הישיבה - תחליט מה שאתה רוצה. ברגע הזה אני מנהל את הישיבה.

דוד טל (ש"ס):
זה בסדר גמור שאתה מנהל את הישיבה, אבל השרים צריכים לשבת פה - - -

היו"ר מ' לוי:
תודה רבה לך. תודה על העזרה.

דוד טל (ש"ס):
הם צריכים לשבת פה. הם - - -

היו"ר מ' לוי:
שמעתי.

דוד טל (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
שמעתי אותך.

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
- - -

היו"ר מ' לוי:
לא, עכשיו אתה לא מדבר, יורי שטרן. חברת הכנסת תמר גוז'נסקי.

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
השר הגיע - - -

היו"ר מ' לוי:
אתה יכול ללכת להתלונן במזכירות הכנסת.

דוד טל (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לבקש לפנים משורת הדין - - -

היו"ר מ' לוי:
בבקשה. בבקשה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
גם אתה עוזר לי? יפה מאוד.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
תדע לך שקראתי אותך לסדר פעם שנייה ואני מבקש ממך - - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
השר חיים אורון. אני מבקש, אל תתווכח. אני מבקש ממך לשבת. בבקשה, חברת הכנסת תמר גוז'נסקי - חמש דקות.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סליחה?

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
את מוותרת על נוכחותי?

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
כן.

היו"ר מ' לוי:
אני לא יודע אם אני מוותר לך. לא, היא לא יכולה.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני ישבתי כל הזמן - - -

היו"ר מ' לוי:
אני יודע.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
א. ביקשתי לצאת לרבע שעה - - -

היו"ר מ' לוי:
אני יודע.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
ב. אופיו של אי-אמון הזה הוא התנגחות בין מפלגות - - -

היו"ר מ' לוי:
לא, לא, לא, אני לא מסכים אתך. אני מסכים - - -

קריאות:
- - -

יוסי כץ (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
רגע, חבר הכנסת יוסי כץ. חבר הכנסת יוסי כץ, אל תעזור לי. השר היה כל הזמן פה, ביקש לצאת לרבע שעה ואישרתי לו. עם כל הכבוד לאנשים פה, מי שנכנס ברגע האחרון למליאה פתאום הוא נהיה לי - - - תשבו כל הזמן במליאה - - -

דוד טל (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
אתה נכנסת ברגע האחרון - - -

דוד טל (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
אתה נכנסת ברגע האחרון ואתה לא - - -

דוד טל (ש"ס):
- - -

היו"ר מ' לוי:
טוב. כן, בבקשה, תמר גוז'נסקי. אני מבקש לא להעדר מהמליאה.

שר החקלאות ופיתוח הכפר ח' אורון:
תודה.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
אתה מוכן להתחיל את הזמן שלי - - -

היו"ר מ' לוי:
אני בטח אתן לך. בוודאי.

קריאה:
- - -

היו"ר מ' לוי:
תודה רבה לך.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לנושא האי-אמון - אני חושבת שהדיון מיותר כל זמן שהנושא נמצא בבדיקה, והייתי מציעה לכל סיעה בכנסת לא לקפוץ על עגלה כאשר לא ברור לאן היא נוסעת. אז קודם שהעגלה תיסע ואחר כך נקפוץ עליה.
תרשו לי להתייחס לנושאים היותר בוערים שעומדים על סדר-היום. אנחנו מלווים בתקווה את ראש הממשלה בנסיעתו לארצות-הברית ובשיחות שהוא אמור לנהל עם פארוק א-שרע, שר החוץ הסורי. אנחנו מקווים מאוד שהשכל הישר ינצח וההיגיון הבריא שכל הזמן אמר שעדיף שלום על שטחים ושהחזקת רמת-הגולן לא תורמת לביטחון - שההיגיון הזה ינצח.
אני גם מקווה שיימצאו סידורים לכל השאלות האחרות ובזאת תיפתח דרך להחזרת החיילים מלבנון. זה נושא כואב וכאוב לכל אם ולכל משפחה בישראל, ולכן יש ללא ספק עניין רב בציבור הישראלי בהצלחת השיחות האלה. אבל עם כל החשיבות של השיחות שמתנהלות עם הצד הסורי, ואני מקווה שהן יצליחו - היום קראתי בדאגה רבה פרשנות מדינית באחד מהעיתונים, ולפיה ראש הממשלה מייחס חשיבות כזאת למשא-ומתן עם סוריה, שהוא מתייחס היום - - -

היו"ר מ' לוי:
חבר הכנסת ויצמן שירי, אל תיתן - - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
לא, אל תיתן לי להוציא אותך מהמליאה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
אני אומר לך, אל תיתן לי להוציא אותך מהמליאה. אני אומר לך. כבר פעם שנייה אני קורא אותך לסדר.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
אני לא דיברתי.

היו"ר מ' לוי:
קולך נשמע עד פה. עד פה. לא דיברת? מה היה אם היית מדבר?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר מ' לוי:
כן, בבקשה.

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
ובכן, באותה פרשנות נאמר, שראש הממשלה ברק מעריך שחשיבות המשא-ומתן עם סוריה גדולה כל כך, שמבחינתו המשא-ומתן עם הפלסטינים הפך, ואני מצטטת - נושא זניח. אם אומנם אותו פרשן מבטא, כפי שבדרך כלל קורה, את החוגים המקורבים ואת ההדלפות של משרד ראש הממשלה - ואני לא חושבת שהוא היה מעלה על דעתו לומר זאת סתם כך - אני מציעה שהכנסת תראה בדאגה גדולה ורבה ביותר כל ניסיון של הממשלה להתייחס למשא-ומתן עם הפלסטינים כנושא זניח.
לא צריך להרבות במלים על חשיבות השלום עם סוריה, אבל מי שחושב שהשגת שלום עם סוריה תפתור את הסכסוך בן הדורות בינינו לבין העמים הערביים, בינינו לבין העולם הערבי, בלי לפתור את השאלה הפלסטינית, בלי להקים את המדינה הפלסטינית, בלי לתת לעם הפלסטיני את הזכות להחליט כמו כל עם בעולם על גורלו ועל חייו ועל משטרו וכן הלאה, בלי לגשת לפתרון השאלות החשובות ביותר שנותרו, גבולות, פליטים, ירושלים - מי שחושב שאת זה אפשר להשאיר למאה הבאה או לאלף הבא, דן אותנו לאותו עיוורון שהוביל למלחמת יום הכיפורים 1973. גם אז אמרו לנו: מה בוער? לאן אתם ממהרים?
לכן אני חושבת שטוב תעשה הממשלה אם באופן מקביל תאיץ את המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית גם על הסדרי הביניים וגם על הסדר הקבע; ואני עוד לא רואה את התאריכים של פברואר. אתה זוכר שראש הממשלה הבטיח שבפברואר כבר יהיה הסכם מסגרת עם הפלסטינים? פברואר זה החודש הבא; לא נשארו עוד הרבה ימים. אני עוד לא שמעתי על זנבו של הסכם עם הפלסטינים בקשר להסדר הקבע. לכן אני חושבת שהדבר חמור ביותר.
הנקודה השנייה. בהסדר עם סוריה יהיה הגבול הבין-לאומי של 1923, הגבול של 4 ביוני - מה שיחליטו, יהיה פינוי של המתנחלים, של התושבים היהודים מהגולן. השאלה - לאן מפנים אותם? אני רוצה להזכיר שבפינוי שהיה ובהסדרים שהיו אחרי פינוי סיני התקבל חוק בכנסת שבעצם אילץ תושבים בדואים, ערבים בדואים בנגב, לעזוב את אדמתם בהסדר כספי מסוים. הקימו את שבע העיירות - ואין לי זמן עכשיו לתאר את נפלאות שבע העיירות האלה ואת המחיר ששילמה האוכלוסייה הערבית הבדואית על הסכם השלום עם מצרים. אני רוצה להזהיר את כולנו, שלא יעלה על דעתה של הממשלה שוב להטיל על האוכלוסייה הערבית בארץ את מחיר השלום עם סוריה.

היו"ר מ' לוי:
תודה. אני כבר הוספתי לך - - -

תמר גוז'נסקי (חד"ש):
שלא יעלה על הדעת להפקיע קרקעות מהאוכלוסייה הערבית כדי להקים יישובים בעבור המפונים האלה מהגולן. ואני מזהירה דווקא על בסיס הניסיון עם מצרים.
עם שתי האזהרות האלה, הרשו לי לומר, שאנחנו לא נצטרף להצעת האי-אמון של הליכוד. תודה.

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת יורי שטרן, ואחריו - חבר הכנסת מוחמד כנעאן.

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ואני פונה לחברי הכנסת שנמצאים פה מחברי הקואליציה, וביניהם חבר הכנסת יוסי כץ, שהוא פרלמנטר מאוד ותיק - אני מציע שהשאלה שתישאל פה תהיה פשוטה: האם המטרה מקדשת את האמצעים? הרי אתם חושבים שהמטרה היחידה והקדושה, היא השגת השלום, לשיטתכם - אני לא שותף להגדרה שלכם של השלום, אבל לשיטתכם זאת המטרה הקדושה; האם כל האמצעים שמופעלים היום בשביל להגיע לזה, בשביל להתיר שלטון מוחלט למפלגתכם, האם כל האמצעים האלה הם כשרים, הם קדושים? האם הריסת החברה היא חלק מהתהליך הזה?
מדובר בעמותות, שלפי כל הפרסומים פעלו נגד החוק והעבירו כסף לקמפיין הבחירות שלא כחוק. האם אפשר להצדיק את זה? האם אפשר להצדיק את התערבותו של נשיא המדינה, מתוקף תפקידו? אני לא מדבר עכשיו על הפרשה האחרונה, שהיא מגעילה בעיני, זה פשוט שבירת כלים מוחלטת, אני מדבר רק על הקטע הפוליטי - נשיא המדינה, שאמור לייצג את העם מתערב בוויכוח פוליטי-אקטואלי, ואתם מצדיקים את זה?
צה"ל מתחיל לפרסם ידיעות על כך שבלי לדעת מה יהיו הסדרי הביטחון הוא כבר מכין תוכניות של צמצום ימי המילואים ותעסוקת המילואימניקים בפעילות הסדירה - אתם חושבים שזה נכון שגם צה"ל הופך להיות חלק ממסע התעמולה שלכם? ככה כל מערכת ומערכת.
ובעניין התקשורת, אמר פה יפה חבר הכנסת בני אלון, אי-אפשר לראות את האי-שוויון הזה. אני זוכר מה לא נתנו לראש הממשלה הקודם לעשות, לפעמים בצדק, ומה נותנים בקלות לראש הממשלה הנוכחי לעשות. מה היה קורה אם ראש הממשלה הקודם היה מקים קזינו, הוא ואביגדור ליברמן בתור מנכ"ל משרדו? איך היו מגיבים, ואיך הגיבו בהתלהבות לרעיון להקים שבעה בתי-קזינו בארץ על-ידי הממשלה החדשה? ומה היו עושים לראש הממשלה הקודם אם היה מגדיל, במצוקה התקציבית של היום, את תקציב הנסיעות שלו לחוץ-לארץ פי-שניים? ומה היה קורה לשרי הממשלה הקודמת אם היו נעדרים מהארץ בעת דיוני התקציב?

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):
תקציב הנסיעות הוא פי-ארבעה, כי היום זה מתחלק בין משרד הביטחון למשרד ראש הממשלה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
השאלה היא מה עושים.

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אני מקבל את התיקון. ואיך התנפלו על אשת ראש הממשלה הקודם, כאשר היא יצאה אתו לחוץ-לארץ, ואיך מחבבים את אשת ראש הממשלה הנוכחית - ואני מאוד מעריך אותה - שהיא יוצאת עם בעלה לחוץ-לארץ, כי הוא יהיה שם אולי חמישה ואולי שבעה ימים? כאילו ביבי נתניהו לא היה בנסיעות כה ארוכות, חמישה עד שבעה ימים, וכמובן הוא התגעגע לאשתו, אז לו לא נתנו ולראש הממשלה הנוכחי - בקלות, אדרבה ואדרבה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
לא ידענו שאתה פסיכולוג.

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אני כבר לא מדבר על התנהגות המשטרה. זה הרי דבר מוזר. מעלים נושאים, כמו עם העמותות האלה, נושאים שמבחינת החשיבות הציבורית שלהם צריכים להיות הנושאים הראשונים במעלה של הפעילות המשטרתית. הם בעלי ערך ציבורי לכאן ולכאן, עצום. אם יתברר שזה בלוף - חשוב מאוד לדעת; אם יתברר שזה נכון - חס וחלילה. המשטרה בודקת, חושבת, שוקלת. איך היא לא שקלה כל כך הרבה זמן בפתיחת החקירות נגד הממשלה הקודמת או נגד אותו איווט ליברמן, שהייתי אתו במסע הבחירות? שעתיים הספיקו למשטרת ישראל לפתוח תיק נגדו, כאשר פורסם שהוא אמר כמה מלים לא כל כך נכבדות בעיני המשטרה ונגד כמה שוטרים, קציני משטרה בכירים. מייד פתחו את התיק, ופה הם שותקים, הם חושבים, זה לא עניינם; הפרקליטות לא חושבת, היועץ המשפטי לממשלה לא רואה בזה עניין; רק המסכן, רשם העמותות רואה בזה עניין.
יש פה שבירת כלים. יש פה איזו הפרת איזון במערכות הציבוריות, שהרי היום זאת ממשלה אחת ומחר היא שוב תתחלף. אני מקווה שבקרוב, אבל לא חשוב מתי - היא תתחלף. אתם תהיו באופוזיציה, אתם תצטרכו לאכול את כל אותם הכלים השבורים, את כל אותם העיוותים שאתם יוצרים עכשיו. אתם צריכים לחשוב גם על העתיד, אתם צריכים לחשוב גם על הישרדות של החברה הזאת, שחייבת לעבור את כל התקופות ואת כל הממשלות.
משהו לקראת הסוף, על המעבר ממילניום למילניום, מאלף השנים הקודמות לאלף השנים הבאות. אומרים שאנחנו נכנסים לעידן השלום, הנה אנחנו או-טו-טו חותמים עם הסורים, אנחנו עוד מעט גומרים עם הפלסטינים, ואנחנו כמובן באופוריה של שלום ומבטיחים לנו רבות. והנה אני מציג איך רואה העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג'דידה" את המעבר ממילניום למילניום. זה הזקן שיוצא מהמאה ה-20, וזאת המאה הנכנסת, המאה ה-21. והגמד הזה, המסכן, זאת הציונות, עם מגן-דוד, וכתוב: "מחלת המאה". זאת גישה של שנאה, של רצון להשמיץ את מדינת ישראל, את הציונות ואת העם היהודי, וזאת הירושה שמעבירים הפלסטינים ממאה למאה.

היו"ר מ' לוי:
אתה יודע שזה אסור.

יורי שטרן (ישראל ביתנו):
אני מציע לחשוב עוד קצת על השלום שבפתח ועל הסכמי השלום שאנחנו הולכים לעשות.

רחמים מלול (ש"ס):
נסים משעל ביקש לא להראות מוצגים.

היו"ר מ' לוי:
תודה.
חבר הכנסת מוחמד כנעאן. אחריו יבוא חבר הכנסת עמיר פרץ. חמש דקות.

מוחמד כנעאן (הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו דנים בהצעת אי-אמון. אני מדבר כחבר בסיעה אופוזיציונית, אך אינני רואה בהצעה של הליכוד הצעה אמיתית, שמתכוונת לאי-אמון אמיתי בדרכה ובמדיניותה של הממשלה הנוכחית, אלא הצעה קנטרנית; אין לי מלה אחרת. כי הנושא שהם דנים בו הוא נושא שעדיין בבדיקה, ואולי הכוונה שלהם היא לנגח את הממשלה על מנת לא לגלות את האמת. אילו היו רוצים לגלות את האמת, היו ממתינים עד סוף הבדיקה של רשם העמותות, שהוא איש שלהם, שהם מינו אותו. ואותו רשם, לא במקרה, מחק כ-16 עמותות מהמגזר הערבי.
אילו היו ממתינים עד סוף הבדיקה של הרשם, מגלים מה התוצאות שלה, מביאים אותן למליאת הכנסת, דנים בכובד ראש ואכן מוצאים שראש הממשלה או אנשים שעבדו אתו ביצעו עבירות שונות - בסדר. אך הכוונה של הליכוד ושל הימין היא לטרפד את המהלכים המדיניים עם הסורים. הם יודעים שהיום או אתמול נסע ראש הממשלה לנהל משא-ומתן רציני עם הממשל הסורי. עם זאת, יש כוונה לסגת מדרום-לבנון, דבר שהרבה אזרחים במדינת ישראל ביקשו בעבר, אבל הליכוד היום, כשהוא לא בשלטון, רוצה לטרפד את היציאה מלבנון, אף שכביכול מי שעומד היום בראש השדולה הוא איש ליכוד. עם זאת, אני מסכים עם קודמי, ואני מזהיר את ראש הממשלה, שלא יזניח את המשא-ומתן עם הפלסטינים והמשא-ומתן עם הפלסטינים יידחה לשוליים. כי אמרו מדינאים רבים, שבלי משא-ומתן עם הפלסטינים, בלי לגמור את הנושא הפלסטיני, לא יהיה שלום אמיתי במזרח התיכון.
אדוני היושב-ראש, התמונה שהראה כאן חבר הכנסת יורי שטרן היא הסתה פרועה של הימין נגד הרשות הפלסטינית, כאילו שכל מלה וכל מאמר שנכתב בעיתון ערבי, הרשות הפלסטינית אחראית לו. הוא אינו מתייחס למאמרים המסיתים נגד האוכלוסייה הערבית ואינו מתייחס לערוץ-7, שמסית יום ולילה נגד כל השמאל, לא רק נגד האוכלוסייה הערבית, ונגד הרשות הפלסטינית. הוא אינו מתייחס לזה. הוא קורא בעיתון, אין לו זמן להתייחס לדברים האחרים, אלא לצטט מעיתון פלסטיני ולהראות תמונה כלשהי - אינני יודע אם היא נכונה כי לא ראיתי אותה - ולבוא לכאן, לבמת הכנסת, ולהסית נגד הרשות הפלסטינית.
אני מציע לאותם חוגי ימין, לאותם חברי כנסת - לא ייתכן, על מנת לכסות על החקירה כביכול שמתנהלת נגד נתניהו, ראש הממשלה הקודם, או נגד חברי כנסת לשעבר כמו דרעי ואחרים, לבוא היום ולטרפד משא-ומתן בהצעות כאלה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
תדבר עוד על ערוץ-7.

מוחמד כנעאן (הרשימה הערבית המאוחדת):
מחר. מחר יש הצעה מיוחדת. אני אדבר עליו.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
חשוב מאוד.

מוחמד כנעאן (הרשימה הערבית המאוחדת):
חשוב מאוד שתשמע את הדברים.

תאופיק חטיב (הרשימה הערבית המאוחדת):
כשערבי מדבר נגד ערוץ-7, זה נותן לו לגיטימציה.

מוחמד כנעאן (הרשימה הערבית המאוחדת):
אני יודע שהם רוצים שנדבר נגד ערוץ-7. אילו היה ערוץ ערבי היום מדבר כמו שמדברים בערוץ-7, היתה המדינה קמה על רגליה. ממשלת ישראל היתה נזעקת, כל המליאה היתה נזעקת לחקור נגד הפושעים הערבים כביכול. כך רוצים לראות אותם חברי הכנסת בנימין אלון ואחרים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו, סיעת רע"ם, מאחר שאנחנו לא רואים בהצעה הזאת הצעה רצינית, אלא הצעה שבאה לטרפד את המהלכים המדיניים שכולנו שאפנו ושואפים שיצליחו באמת, ורוצים שראש הממשלה אכן יגיע להסכם אמיתי, להסדר שלום עם הסורים, וכתוצאה מכך עם ממשלת לבנון, וכתוצאה מכך להביא לרגיעה סוף סוף בגבול הצפוני - לכן אנחנו, סיעת רע"ם, לא נתמוך היום, בהצעת הליכוד, בהצעת הימין.

אברהם הירשזון (הליכוד):
אפשר לחשוב שבכל ההצעות שלנו עד היום תמכת.

מוחמד כנעאן (הרשימה הערבית המאוחדת):
תמכתי ואני מצטער. בהצעות אי-אמון תמכתי, אבל לא בהצעה כזאת. בהחלט. אני לא חסיד של הממשלה.

היו"ר מ' לוי:
תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ - חמש דקות.

עמיר פרץ (עם אחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד שר החקלאות, אנחנו דנים בהצעת אי-אמון שנוגעת לחקירה או לחוקר שהתמנה לבדוק את פעולתן של העמותות שפעלו או לא פעלו למען אהוד ברק, ואני חושב שבמידה מסוימת הליכוד עשה טעות. כי דווקא בשל העובדה שראש הממשלה נמצא בארצות-הברית, העוקץ במשהו שיכול להיות שהוא מהותי, ובעיני הוא מאוד מהותי - אני חושב שזה אחד הנושאים המהותיים ביותר, שיאלץ אותנו לדון מחדש על שיטות המימון ושיטות התמיכות במערכות בחירות, ולא, חלילה, שאני לרגע מטיל ספק בחוקיות העניין. כי גם אם הדבר חוקי, הוא יוצר מחויבויות.
אני טוען כל הזמן, שמסכנים העובדים שלא יכולים לתרום לחברי הכנסת. אם כל העובדים בארץ היו עשירים והיו תורמים לחברי הכנסת ולעמותות של חברי הכנסת, מזמן היה לנו 1,000 דולר שכר מינימום וחברות כוח האדם היו נעלמות - - -

ראובן ריבלין (הליכוד):
אפשר לעשות שוועדי עובדים יאספו יחד.

עמיר פרץ (עם אחד):
אסור בחוק, אדוני. כדאי שתדע, ידידי חבר הכנסת ריבלין.

ראובן ריבלין (הליכוד):
אם אסור אז לא עושים?

עמיר פרץ (עם אחד):
אסור ולא עושים. שתדע.

ראובן ריבלין (הליכוד):
טוב לשמוע.

עמיר פרץ (עם אחד):
אדוני, אתה בוודאי קראת באחד העיתונים, דווקא אותו יואב יצחק כתב על עמיר פרץ, שלעמיר פרץ כמעט לקחו את הבית, כי הוא שעבד את הבית שלו כדי להשיג הלוואה מאחד הבנקים לצורך הבחירות. לא בעמותות. שעבדנו שלושה בתים.

רחמים מלול (ש"ס):
הוא כתב מאוד בהגינות.

עמיר פרץ (עם אחד):
כן. זו היתה האמת כולה, דרך אגב.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
העובדים תרמו מהשכר שלהם.

עמיר פרץ (עם אחד):
לא. התפקדו.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
עובדי חברת חשמל, עובדי בזק, תע"ש.

עמיר פרץ (עם אחד):
לא. סלח לי. כמו שאתה פקדת 5,000 איש בבאר-שבע בתעריף שקבעו לך במפלגת העבודה, כך העובדים התפקדו ב-30 שקל לעובד. אי-אפשר לאסוף ב-30 שקל - - -

אברהם הירשזון (הליכוד):
מה היה בבאר-שבע?

עמיר פרץ (עם אחד):
זה לגיטימי. אני יודע שקבוצת המתפקדים של ויצמן שירי למפלגת העבודה זו אולי אחת מקבוצת המתפקדים הגדולות ביותר שיש.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
הכי גדולה.

עמיר פרץ (עם אחד):
אני מניח שגם שם, בהגינות רבה, כל מי שהתפקד אצל ויצמן שירי שילם את מה שמפלגת העבודה הטילה עליו. זו לא עמותה, זו דרך מקובלת. כנ"ל העובדים. אצלנו לא היו שום תרומות.
אבל אני חושב שהליכוד עשה טעות. כי עכשיו כולם שואלים, אם המטרה היא לטרפד את התהליך המדיני, אם לא היה מאוד מכובד שכשראש הממשלה נמצא בארצות-הברית, להמתין עם זה. גם כשראש הממשלה ביבי נתניהו הלך לשליחויות לאומיות בדרך כלל הכנסת לא נתנה לו קרדיט, אבל נתנה לו מנוחה.

אברהם הירשזון (הליכוד):
נתנה לו סטירה בפרצוף.

עמיר פרץ (עם אחד):
נתנה לו מנוחה בשבועות שהוא היה באותן שליחויות חשובות. אני בהחלט מקווה שכל החקירה וכל ההתרחשות סביב העניין תמצא שלדבר אין סימן ולא קצה קצהו של מעשה, חלילה, שעובר ליד מעשה לא חוקי. כי המדינה הזאת כבר סובלת מיותר מדי חקירות, יותר מדי חוקרים, ובסופו של דבר כולנו מוכתמים. שלא יהיה ספק. כל פעם שאנשי ציבור חוטאים, בסופו של דבר כל התדמית של אנשי הציבור נפגעת. לכן, בכל פעם שאיש ציבור נמצא במצב כזה, אני רק מאחל לו מכל לבי, לטובת כולם, שאכן הדבר יצא כדבר שלא היה ולא נברא.
אבל אני חושב שיש מקום לקיים את הדיון, ויש מקום לקבוע איסורים יותר חמורים מאלה שיש עד היום, כי אני חושב שבאמת התהליך של גיוס משאבים למערכות בחירות הוא תהליך שבסופו של דבר יוצר מצב שבו חברי כנסת רבים עם ידיים כפותות; הם מגיעים בנושאים מסוימים לכנסת ויודעים שהם יצביעו על-פי סוג התורמים והתומכים שסייעו להם, אם בדרך ישירה ואם בדרך עקיפה.
אני מאחל לראש הממשלה, שיביא הסכם, שיביא תהליך שייצור מסלול חדש. כולם יודעים מה עמדתי המדינית. אני מתנגד לכל מה שעושה הממשלה הזאת בנושאים הכלכליים-החברתיים. אני אומר לראש הממשלה, כל משאל עם, כל תהליך השלום לא יוכל לקום אם לא יהיה מגובה בתוכנית חברתית אמיתית. כי אוי ואבוי לרגע שברכת השלום תהפוך חלילה לקללת החברה, ומישהו חייב לשמוע ולהבין.
אני מאחל לראש הממשלה שיגיע עם הישגים, הישגים שישכנעו את הציבור לתמוך בהסכמים שהוא מביא, ואני מאחל לו גם שיצא נקי מכל רבב בכל החקירה שמתנהלת; אבל צריך לעמוד על כך שהחוקר יעשה את תפקידו עד תום.
אני מציע לכנסת, בכל מקרה, יהיו התוצאות אשר יהיו - צריך לקיים דיון חדש ואמיתי על שיטת מימון הבחירות והמחויבויות שהיא יוצרת לכל חבר כנסת מיושבי הבית. תודה רבה.

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי - איננו; חבר הכנסת עזמי בשארה - איננו. חבר הכנסת דוד אזולאי - חמש דקות. אחריו - חבר הכנסת דני נווה, ואחריו - חבר הכנסת יוסי כץ.

דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים אנו מתבשרים על כך שמאכערים ועמותות פיקטיביות פועלים, לא רק בקרב עמותות חרדיות, אלא שלאותם שוליים בחברה החרדית היה מורה טוב, ולתלמיד יש להתגאות במורו המוכשר שעשה זאת אלף מונים טוב יותר ממנו.
אני רוצה להיות זהיר בדברי ולסייג אותם, בהנחה שהדברים לא מדויקים, אולם אם יש צדק באותם תחקירים, הרי שיש כאן מפורשות קניית שלטון בכסף. לקחו מובטלים, סטודנטים וערבים, שכל אחד מהם התאגד למען מטרות חשובות שהם מאמינים בהן, והפכו אותם לפעילי מפלגה בלי ידיעתם. אני מתכוון בדברי לעמותות "תנו לעבוד בכבוד" ועמותת הסטודנטים, שנאבקו, בצדק, לשיפור תנאיהם, וכל אלה מצאו את עצמם לוחמים בצמתים נגד פעילי ליכוד.
לעומת זאת, טענת פעילי ישראל אחת, שרשם העמותות מואשם בנגיעות פוליטית. אני רוצה להזכיר, שהוא האיש שגם דאג ועשה סדר בעמותות בכלל וחסך מיליונים לתקציב המדינה, ולא שמעתי איש מישראל אחת המאשימו בנגיעות פוליטית. מה נשתנה אז והיום?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
מה עם נתניהו?

דוד אזולאי (ש"ס):
אני אגיע גם לנתניהו.
לעומת זאת, פעילי ישראל אחת, שרשם העמותות מואשם על-ידם בנגיעות פוליטית, לצערי הרב - - -

אליהו בן-מנחם (ישראל אחת):
מה עם נתניהו?

דוד אזולאי (ש"ס):
מייד אגיע לנתניהו. תתאזר בסבלנות ותשמע.
אני חושב ששיטת השלטון והממסד במדינת ישראל לוקה בחסר, מפני שאנו עדים בימים האחרונים לכל מיני דברים מוזרים שמתרחשים. מצד אחד, קצין טוב ומוכשר כמו ניצב יאיר יצחקי, מפקד מחוז ירושלים, שנפגש בטעות עם אדם שחשוד בפלילים, ולא ידע שמתנהלת חקירה נגדו - הקצין הזה מוצא עצמו מחוץ למשטרה, ובכך עם ישראל מאבד קצין טוב ובכיר במשטרה.
אני חושב שפקרליטת המדינה, גברת עדנה ארבל, טעתה ושמה עצמה שופטת-על בכך שחרצה דינו ללא משפט ורמזה רמז עבה שהקצין הבכיר לא יוכל להמשיך את שירותו במשטרה.
לעומת זאת, אדוני היושב-ראש, אדם בכיר ביותר במדינת ישראל, שנחשד לכאורה בקבלת סכום עתק של כחצי מיליון דולר, ממשיך בתפקידו כאילו לא קרה דבר.
אני רוצה לשאול את משטרת ישראל ואת השר לביטחון פנים, האם במקרה הנוכחי, שהבכיר מודה שאכן קיבל את סכומי הכסף המדוברים, האם גם כאן המשטרה תשקיע עשרות ומאות חוקרים ומיליוני שקלים, כפי שהשקיעה בחקירת בכיר אחר שמואשם בקבלת 155,000 דולר?

מוחמד כנעאן (הרשימה הערבית המאוחדת):
תזכיר את השמות, מה הבעיה?

דוד אזולאי (ש"ס):
דרעי, כולם יודעים, זה לא סוד.
אני חושב שאנחנו חיים בעידן של ליקוי מאורות, צדיק ייקרא רשע, וחשודים ימשיכו לאחוז בהגה השלטון.

היו"ר מ' לוי:
ויצמן שירי רוצה לשאול אותך שאלה, אני מרשה לו.

דוד אזולאי (ש"ס):
בבקשה, אדוני. לא על חשבון הזמן שלי.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
על חשבון הזמן שלי. חברי דוד אזולאי, אתה אומר דברים, ואני חושב כידיד, שדווקא בגלל הרדיפה שאתם הרגשתם בש"ס, אחרי מה שהיה עם אריה דרעי - - -

היו"ר מ' לוי:
זו לא שאלה. אתה עוד מעט עומד לעלות, חשבתי שאתה רוצה לשאול שאלה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
למה לא תתאזר בסבלנות? אתה מזכיר "בכיר, לא בכיר" - הרמזים האלה ידועים לכולם.

היו"ר מ' לוי:
תודה רבה.

דוד אזולאי (ש"ס):
חבר הכנסת ויצמן שירי, נדמה לי שאמרתי בתחילת דברי, שאני מסייג את הדברים, ואני אומר את הדברים בזהירות רבה, על מנת לא לפגוע בכבודו של איש, כי אנחנו, שחשנו את זה על בשרנו, ודאי לא היינו רוצים שיעשו זאת לאחרים. אבל כשמדובר על פרקליטת המדינה שחרצה דינו של בכיר, מותר לי כאן להעיר הערה, ואני מצפה ממנה שתחזור בה מהחלטתה, שהיא החלטה שגויה. היא חרצה דינו של אדם. אולי זו הדרך להגיע לכס המשפט, אבל אני חושב שהיא טעתה.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה):
הוא חשב שאתה מדבר על ויצמן.

דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, לסיום. אני חושב שאנו חיים בעידן של ליקוי מאורות, צדיק ייקרא רשע, וחשודים ימשכו בהגה השלטון.
אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שכל הפרשיות האחרונות מעוררות תמיהות וספקות רבות על תרבות שלטון ושמירת החוק במדינת ישראל. וחמור מכול, מדיניות האיפה ואיפה המושרשת אצל פקידים בכירים ששמים עצמם כממונים על מערכת השלטון במדינה, והם יחליטו מי ימשיך בתפקידו, כי הוא משלנו, ומי ימצא עצמו בחוץ, כיוון שהוא לא שייך לגילדה. ראה חקירת פרשת בנימין נתניהו ורעייתו.
אדוני היושב-ראש, משפט אחרון לסיכום. כבר אמרו חז"ל: "פני הדור כפני הכלב". כאשר המנהיגים לא מחליטים לפי שיקול דעתם והבנתם אלא מביטים אחורנית על דעת הקהל ועל הצרכים האישיים שלהם ועל עשיית כותרות בתקשורת - הרי לכם התוצאה. תודה.

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת דני נווה - חמש דקות, ואחריו - חבר הכנסת יוסי כץ.

דוד טל (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני מציע שלא תאפשר לתקוף את נשיא המדינה מהבמה הזאת.

היו"ר מ' לוי:
אני כבר אמרתי, לא היית פה.

דוד טל (ש"ס):
תגיד שוב.

היו"ר מ' לוי:
אני אגיד עוד הפעם.

דני נווה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הנושא שעומד על סדר-יומנו בהצעת האי-אמון של הליכוד איננו רק שאלה של הפעלת עמותות או דרך פעולה לפני הבחירות. הנושא שעומד על סדר-יומנו הוא שאלה של כיבוד שלטון החוק. יותר מזה, השאלה של המוסר הכפול בהתייחס לשלטון הכבוד ולכיבוד שלטון החוק.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, גם בפרשות האחרונות הידועות לכולנו, שעלו ונחקרות עד ימים אלה במשטרה, אני לא נמניתי עם אותם חברי כנסת, לרבות חברי כנסת מהימין, שמיהרו להשתלח במשטרת ישראל. אמרתי שאני מאמין בכך שצריך לכבד את שלטון החוק במדינת ישראל, וכיבוד שלטון החוק במדינת ישראל הוא גם חובתה של משטרה לחקור.
נכון, חובתה של משטרה לחקור. צריך לדעת לעשות זאת תוך כדי כיבוד כבוד האדם וחירותו, גם אם הוא ראש ממשלה וראש ממשלה לשעבר. ובעניין הזה המשטרה חטאה ושגתה, ואני חושב שרוב הציבור חש בכך בכל מה שנוגע לחקירתו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.
אני מרשה לעצמי לומר את מה שאני אומר עכשיו, מפני שלא נמניתי עם אלה שהשתלחו במשטרה ללא רסן. אני שומע בצד הזה של הבית את הרפלקס הזה, כל פעם שמישהו מעלה איזו טענה כלפיהם, כל פעם שמישהו מעלה איזה חשד כלפי ראש הממשלה ברק - נתניהו. פתאום נתניהו הפך לאורים ולתומים של ממשלת ברק והשמאל. כל דבר הם נתלים בנתניהו: מה נתניהו אמר, מה נתניהו עשה, כיצד נתניהו נהג.
קודם כול, אני חייב לומר, שאני מברך על כך שסוף סוף מחנה השמאל ואנשי מפלגת העבודה, בשבילם בנימין נתניהו הוא דוגמה לאדם שאפשר ללמוד ממנו - מה הוא עשה, מה הוא לא עשה וכיצד הוא נהג.
אני רוצה לומר לאהוד ברק, לראש הממשלה ולחבריו: אתה באמת, אדוני ראש הממשלה, מר ברק, צריך ללמוד מהתנהגותו של בנימין נתניהו. אני רוצה להחזיר אותך אחורה, לינואר 1997. בינואר 1997 יצא הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית עם פרשה שידועה היום כפרשת בר-און - פרשת מינוי היועץ המשפטי לממשלה. אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת - לא היתה אז חקירה של מבקר המדינה, של רשם העמותות או של איזה גורם דומה. היה פרסום תקשורתי בערוץ הראשון של הטלוויזיה. מה עשה אז וכיצד נהג אז בנימין נתניהו: הוא כינס את ממשלת ישראל, ובישיבה של הממשלה הוא אמר מיוזמתו, אף שהוא לא נדרש לעשות כך על-פי שום חוק ועל-פי שום דין ואיש לא כפה זאת עליו - הוא אמר: יש עננה מעל ראשי, אני מבקש מהממשלה כולה לקרוא למשטרת ישראל לחקור את הפרשה הזאת עד תום ולברר אותה. ובסופו של דבר המשטרה חקרה, כפי שהציבור יודע, והחליטה שאין מקום להגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו.
ואני קורא ופונה מעל במה זו לראש הממשלה, אהוד ברק, לאמץ נורמה דומה. אם יש חשדות כאלה התלויות מעל ראשו של ראש הממשלה - נכון, החקירות עדיין לא הסתיימו, אבל גם חקירה של מבקר המדינה, גם חקירה של רשם העמותות, חשדות כבדים נגד ראש הממשלה מר ברק - שיפנה אהוד ברק, אם הוא באמת רוצה להסיר את העננה מעל ראשו, למשטרת ישראל, ויאמר לה: הבה תחקרי; תבררי את העניין הזה עד תום, תראי אם אכן יש מקום לחשדות האלה כלפי או לא.
אבל מה עושה ראש הממשלה, הוא עושה את ההיפך הגמור. שמעתי את תגובתו לפני יום או יומיים, ומה אומר מר ברק? שוב הוא לא מבין, כמו בכל דבר אחר. הוא לא מבין מה רוצים ממנו בכל עניין. מה רוצים ממנו עם דוח העוני, מה רוצים ממנו עם בזבוזי הכספים בהרחבת הממשלה. הוא הרי לא מבין שום דבר. אז מה אני שומע את ראש הממשלה מר ברק אומר? אומר ראש הממשלה: כל מה שנעשה במסגרת העמותות היה כדת וכדין ותקין. הפלא ופלא.
אז אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת: אחת משתיים, או שראש הממשלה היה מעורב בפרשות האלה, ואז האמירה הזאת שלו חמורה ביותר, משום שבסופו של דבר הוא אומר דבר שאסור היה לו לומר, בנושא הנתון בחקירה. ואם איננו מעורב ואם לא ידע, כיצד הוא מרשה לעצמו להביע דעה כזאת? אלה מאי? ראש הממשלה אהוד ברק הוכיח פעם אחר פעם במהלך הקדנציה הזאת, אף שחלפו מעט חודשים מאז הקמת הממשלה, ששלטון החוק ממנו והלאה.
אסיים בדוגמה הבאה, אדוני היושב-ראש, ולא הייתי נדרש לכך אילמלא השר חיים רמון, שהשיב כאן בשם אהוד ברק, נתן דוגמה לכיבוד שלטון החוק על-ידי אהוד ברק. ומה הדוגמה שנתן? הוא אמר: תראו, רצה אהוד ברק למנות את עורך-הדין גלעד שר לממונה על המשא-ומתן עם הפלסטינים, והיועץ המשפטי נתן לו חוות דעת שלילית, אז הוא התרצה. כדי להראות שראש הממשלה מכבד את חוות הדעת של היועץ המשפטי. אולי ניתן לו גם מדליה על כך. מה ששכח השר רמון לספר לנו הוא, שראש הממשלה שלנו, מר ברק, ניסה לעשות הכול כדי להפוך את חוות הדעת הזאת על פניה, עד כדי רצון לשלוח את היועץ המשפטי לממשלה, אלי רובינשטיין, לשמש שגריר בוושינגטון, כדי להסיר את המכשול הזה של חוות הדעת המשפטית.
נו, אז אני שואל אתכם, אחרי דוגמה כזאת, אחרי מקרה כזה, אפשר להתפלא על כך שראש הממשלה מגלה אטימות לחקירה ולחשדות כה כבדים שמתנהלים נגדו גם בימים אלה בפרשת העמותות? אני חושב שכל הציבור יודע את המענה לשאלה הזאת.

היו"ר מ' לוי:
תודה. חבר הכנסת יוסי כץ, ואחריו - אני מבין שחבר הכנסת ויצמן שירי התחלף עם חבר הכנסת גאגולה.

דוד טל (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מתי ההצבעה?

היו"ר מ' לוי:
בערך בעוד 20 דקות.

יוסי כץ (ישראל אחת):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להתייחס לרשם העמותות: עורך-הדין עמירם בוגט הינו, למיטב הכרתי וידיעתי, עובד ציבור ישר, מסור, נאמן וענייני, שאין להטיל כל דופי בשיקול דעתו. אני אומר את הדברים האלה על סמך היכרות אישית שיש לי אתו, או היתה לי אתו, בתוקף תפקידי כיושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה. מצאתי לנכון להדגיש זאת, דווקא על רקע דברים שנכתבו או נאמרו בימים האחרונים. אני חושב שזוהי חובה גם אישית, גם מצפונית וגם ציבורית, לומר את הדברים האלה בקול צלול ורם. אני מאמין שעובד ציבור, גם אם מונה על רקע זיקה פוליטית כזאת או אחרת בעבר, לפני מילוי תפקידו, אדם בעל אינטגריטי גם אם היתה לו זיקה כזאת בעבר - מרגע שנכנס לתפקידו הממלכתי, הוא שם בצד את הזיקה הפוליטית, אם היתה, ואינני יודע אם היתה.

היו"ר מ' לוי:
מה ששמעתי מהשר רמון, חבר הכנסת כץ, הוא שהוא לא אובייקטיבי בחקירת הפרשה. תמוה בעיני: אם הוא לא בסדר, הוא צריך ללכת הביתה. מה זה לא אובייקטיבי?

יוסי כץ (ישראל אחת):
אני לא מוכן לקבל את זה. לא שמעתי את הדברים שאתה אומר מפי השר רמון. אם הדברים האלה נכונים, שר בממשלה שעומד כאן על הדוכן ומשיב על הצעת אי-אמון, אסור לו למיטב הבנתי למתוח ביקורת על עובד ציבור. לא שמעתי את השר רמון, לכן אני לא רוצה להתייחס לכך.

דני נווה (הליכוד):
הוא אמר זאת כאן, מהדוכן.

ציפי לבני (הליכוד):
הוא אמר זאת כאן היום מהדוכן. אני אומרת זאת כדי לעדכן אותך.

יוסי כץ (ישראל אחת):
סליחה, זה על חשבון זמני, תרשו לי. מדברי האופוזיציה אני למד, שהתקשורת אשמה בכול. ישבתי פה דקות ארוכות, ושמעתי האשמות כלפי התקשורת: התקשורת פתחה את המינהרה, וגרמה לנחשול של הרוגים ופצועים; התקשורת, חבר הכנסת נווה, מינתה את בר-און ליועץ המשפטי לממשלה; התקשורת היא זו שהקימה את עמותת היובל המושחתת והבזבזנית; התקשורת חתמה על הסכם חברון, ולא התכוונה לקיים אותו מן הרגע הראשון; התקשורת היא זו שקלקלה את מערכת היחסים בין מדינת ישראל לשאר ארצות העולם; התקשורת היא זו שהעלתה את האבטלה ל-11.5%; התקשורת הכניסה את המיליונר גוטניק ואת צעירי חב"ד ללשכת ראש הממשלה. כנראה שהתקשורת גם הביסה את נבחרת ישראל בדנמרק, והתוצאה ידועה. אני אומר לכם, חברי לאופוזיציה, על ההתייחסות שלכם לנושא הזה נאמר, מי שחמאה מונחת על ראשו, אל ילך בשמש. במערכת הבחירות ב-1996 וב-1999 הפעיל הליכוד לא פחות ולא יותר מאשר 22 עמותות שתמכו במישרין או בעקיפין בראש הממשלה נתניהו ובאידיאולוגיה שלכם.

ציפי לבני (הליכוד):
מה עשתה מפלגת העבודה ב-1996?

יוסי כץ (ישראל אחת):
אית"ן - אזרחים יהודים תומכי נתניהו - אנחנו הקמנו; "נאמני ארץ-ישראל" - התקשורת הקימה; "זו ארצנו" - התקשורת הקימה; "האגודה לזכות הציבור לדעת" - התקשורת הקימה; "אש התורה" - התקשורת הקימה; "צעירי חב"ד" - התקשורת הקימה; "לב הארץ" - התקשורת הקימה; "עמותת תיירות הגולן", "מחדשי היישוב היהודי בגולן", "מועצת יש"ע", "ידידי מועצת יש"ע" - - -

ציפי לבני (הליכוד):
את צעירי חב"ד הליכוד הקים?

יוסי כץ (ישראל אחת):
"עם שלם", "שנית גמלא לא תיפול", "חוג פרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", "מרכז שלם", "עמותה לתרבות, אמנות ואכלוס ביש"ע", "מפגש דרכים להסכמה מדינית וחברתית", "נשים בירוק" - - -

ציפי לבני (הליכוד):
"נשים בירוק" זה הליכוד? זה לא לאינטליגנציה שלך.

יוסי כץ (ישראל אחת):
"שובו בנים", "שנית גמלא לא תיפול", "הוועד הדתי-חרדי למען נתניהו", מפלגת הדמה נ"י.

היו"ר נ' חזן:
בשלב הזה, אני חושבת שהרשימה עוד ארוכה, אבל זמנך תם.

ציפי לבני (הליכוד):
ארוכה, אך לא רלוונטית.

היו"ר נ' חזן:
אני לא הייתי אומרת זאת, אבל בכל זאת אנחנו רוצים לקדם את הדיון.

יוסי כץ (ישראל אחת):
אני רוצה לסכם ולומר, לא ברור מה החיפזון, תנו לרשם העמותות ולחוקרים לעשות את שלהם. מדוע בחרתם, אתם, שכל כך חרדים למדינת ישראל, בתקופה שבה ראש הממשלה ברק נמצא בשליחות לאומית ממדרגה עליונה, מדוע דווקא באותה שעה? מה החיפזון הזה? פחדתם להסתכל לו בעיניים? פחדתם להגיש את הצעת האי-אמון כשהוא נמצא כאן, על הדוכן?

ציפי לבני (הליכוד):
אנחנו נסיר את הצעת האי-אמון אם הוא יתחייב לענות עליה מהדוכן.

יוסי כץ (ישראל אחת):
אני אומר לכם דבר אחרון, תזכרו מה קרה - ובכך אני אסיים - תזכרו מה קרה לשר המשפטים לשעבר צחי הנגבי, שהטיח מהדוכן הזה, במקום הזה, האשמות שווא כלפי ראש הממשלה, באיזו צורה הוא התקבל? כיצד הוא היה צריך להתנצל? כיצד הוא היה ממש צריך "לרדת על ארבע" - ואני אומר את זה כביטוי - משום שהוא הטיח האשמות שווא. חכו בסבלנות ותנו לעניינים להתברר. אני משוכנע שהאנשים שבהם מדובר יצאו זכים כשלג. תודה.

היו"ר נ' חזן:
תודה רבה. חבר הכנסת ויצמן שירי, בבקשה. אחריו - חברת הכנסת ציפי לבני.

גדעון עזרא (הליכוד):
בפרשת בר-און חיכיתם עד סוף החקירה?
שירי, גם אתה? עוד פעם רשימה?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
לא, אנחנו ממחזרים את מה שאתם לא אוהבים לשמוע.

גדעון עזרא (הליכוד):
דבר על הנגב.

היו"ר נ' חזן:
חבר הכנסת ויצמן שירי, בבקשה. תקפיד על הזמן, בבקשה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רציתי להתחיל ולקרוא את כל שמות 22 העמותות של נתניהו לבחירות 1999 שמבקר המדינה חוקר. אבל לפני כן, אני מבקש מידידי, חבר הכנסת איתן, לשנות את הדיון להצעת אי-אמון בממשלה בגלל עמותות נתניהו והליכוד.
פרופסור עמירם כרמון כתב לרשם בוגט ב-28 באוקטובר מכתב על פעילות העמותות. גברתי, זה היה לפני חודשיים פלוס. רשם העמותות משום-מה לא התייחס לתלונה הקשה של פרופסור עמירם כרמון. אמר ידידי יוסי כץ לפני, שהוא לא מטיל דופי ברשם העמותות. ואני אומר, גברתי, מעל בימה זו, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, אני מטיל דופי במי שמזוהה חד-משמעית עם מפלגה כזאת, שחרתה על דגלה - - -

היו"ר נ' חזן:
חבר הכנסת שירי, אני חייבת להעיר לך, שמדובר בעובד ציבור שאינו - - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
עשו את זה עם מזכיר הממשלה, גברתי, וגם הוא לא יכול היה להגיב. ואם אני אגיד דבר שהוא לא נכון, הוא גם יהיה רשאי למחות.

היו"ר נ' חזן:
עדיין אני מחויבת לעבוד על-פי תקנון הכנסת, וגם בהגינות בסיסית. מדובר בעובד ציבור שאינו מסוגל היום להשיב לך, ולכן אני מבקשת, תתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
גברתי, לגופו של עניין, ואני מצטט - חבר הכנסת מיכאל איתן אומר לעיתון "העיר" על עמירם בוגט: הוא צריך לספק את הסחורה. למה הוא התכוון "הוא צריך לספק את הסחורה"? ירצה, יקבל הוכחה לדבריו.
גברתי, העמותות האלה שהליכוד מנסה להדביק באהוד ברק הן כרגע בחקירה, ואני בעד חקירה. אבל למה לא עליתם עם ידיים נקיות לדוכן הזה? הייתם אומרים שכל עמותה שקשורה למסע בחירות כזה או אחר, זו עמותה שצריכה להיחקר? מה הבעיה? אבל אתם רוצים להיות יפי נפש, ואתם שכחתם את אותם מיליארדרים: גוטניק, לאודר, סטיב פרידמן, תד אריסון, שלדון אדלסון, ארווין מוסקוביץ', מרווין אזפסון, עירא רנרט, נ"י מפלגת דמה, שגם מאחוריה עמדה עמותה.
מה אתם באים לספר? אתם חושבים שהציבור כזה מטומטם? אתם עוד לא למדתם שבסופו של דבר הציבור הרבה יותר חכם מכם?

סילבן שלום (הליכוד):
בשביל זה הוא ישלח אתכם הביתה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
מה אתם מנסים למכור סיפורים? אתם יכולים להדביק באהוד ברק סטיגמה של אדם לא אמין? אתם יכולים להדביק באהוד ברק - כמו שניסית בשבוע שעבר - סטיגמה של נהנתן?

ישראל כץ (הליכוד):
זה לא אמת?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
אתם חושבים שהציבור שכח אותם צילומים של ביבי נתניהו הנהנתן? על מה אתם מלינים?

סילבן שלום (הליכוד):
לא צריך לבדוק את זה?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
הכול צריך לבדוק, אלא שמי שצריך לבדוק זה לא מי שכבר בא והחליט מראש מה הוא הולך לעשות.

סילבן שלום (הליכוד):
מי זה הוא?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
אותו רשם, לצורך העניין.

סילבן שלום (הליכוד):
הוא שופט.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
כרגע יש בדיקה של מבקר המדינה לצורך העניין. אם הוא היה שופט הגון, מן הדין ומן הצדק - דבר אלמנטרי - - -

ישראל כץ (הליכוד):
איך אתה מדבר על עובד ציבור?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
גברתי, מפריעים לי, זה לא ילך - איך שדיברתם על מזכיר הממשלה, גם הוא עובד ציבור.

היו"ר נ' חזן:
חבר הכנסת סיבלן שלום, אתה רוצה שאני אתן לו זמן פציעות?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
בוודאי, צריך לתת לי זמן פציעות.

סילבן שלום (הליכוד):
זה שהשופט שמגר היה באצ"ל, אז הוא לא שופט אמין?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
סליחה, זה לא שהוא היה באצ"ל, אנחנו יודעים מי מינה אותו. אנחנו יודעים מה היתה הפעילות שלו באגודת הסטודנטים, יחד עם מי שמינה אותו. תגיד לי: חבר מביא חבר, ואנחנו יודעים מה המשמעות של חברות.
לכן אני אומר לכם, תרדו מהסיפור הזה, לפחות עד שמבקר המדינה יסיים את הבדיקה. אין לי צל של ספק שהעמותות שלכם - פה יש 22 עמותות: אית"ן - אזרחים יהודים תומכי נתניהו, "חו"ל למען נתניהו", "נאמני ארץ-ישראל", "זו ארצנו", "האגודה לזכות הציבור לדעת", "אש התורה", "צעירי חב"ד", "לב הארץ", "עמותת תיירות בגולן", "מחדשי היישוב היהודי בגולן", "מועצת יש"ע", "ידידי מועצת יש"ע", "עם שלם", "שנית גמלא לא תיפול", "חוג פרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", "מרכז שלם", "עמותה לתרבות, אמנות ואכלוס ביש"ע", "מפגש דרכים להסכמה מדינית וחברתית", "נשים בירוק", "שובו בנים", "הוועד הדתי-חרדי למען נתניהו", מפלגת הדמה נ"י.

סילבן שלום (הליכוד):
מי נתן לך את זה - ברק?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
וכל זה מאיפה?

סילבן שלום (הליכוד):
הם הפגינו נגד ביבי.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
אם יש פה מלה אחת לא נכונה - אני אומר, כל הדברים האלה; רק מה, אתם בכיינים. למה בכיינים? הקמתם והמצאתם את העמותות, ראיתם שב-1996 ניצחתם עם "נתניהו טוב ליהודים". ראיתם שב-1999 אף אחד לא היה מוכן לתת שקל לנתניהו, כי לא האמינו לו. הוא מכר את החברים הכי טובים שלו, הוא מכר אתכם, אז למה שהוא יצליח לגייס כסף? עם מה הוא נשאר? הוא נשאר עם העמותות ונשאר עם קשקוש - - -

היו"ר נ' חזן:
תודה. נא לסיים.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
אני כבר מסיים, גברתי. היום אתם מנסים להוציא עבורו את הערמונים מן האש. לא יעזור כלום. תחכו עוד שלושה שבועות ומה שמבקר המדינה יגיד זה מה שמחייב.

סילבן שלום (הליכוד):
רשם העמותות לא?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
רשם העמותות, כמו שאתה מציין, ידידי חבר הכנסת סילבן שלום, שהוא בפוזיציה של שופט, הסדר הציבורי שאתה מבקש ממני לשמור על כבודו, שישמור על כבודו של מבקר המדינה. ואם הוא לא שומר על כבודו של מבקר המדינה, אין שום סיבה שיהיה רשם עמותות. זה כל הסיפור.
לכן, מה שמנחה, וזה מה שאני אומר, אף שגברתי היושבת-ראש אומרת שאסור לי לדבר עליו, כאיש ציבור - - -

היו"ר נ' חזן:
נכון, כי אין לו אפשרות - - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
עמד כאן חבר הכנסת מיכאל איתן ותקף את מזכיר הממשלה. זה לא עובד ציבור? אבל מה, לכם מותר, כי אתם בכיינים.

היו"ר נ' חזן:
שתי טעויות לא הופכות לצדק אחד. זה לא יעזור.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
לכן אני אומר, הדמגוגיה הזאת לא תעבוד. הציבור פוקח את עיניו. שבו שנה בשקט.

ישראל כץ (הליכוד):
מה עם פיתוח הנגב?

ויצמן שירי (ישראל אחת):
הרסתם את המדינה, הרסתם את הכלכלה, הרסתם את המשק, ואתם מעזים עוד לדבר. תודה.

היו"ר נ' חזן:
תודה רבה. חברת הכנסת ציפי לבני - חמש דקות. ואחריה - אחרון הנואמים, חבר הכנסת יצחק גאגולה. חברת הכנסת לבני, בבקשה.

ציפי לבני (הליכוד):
אני רואה שבדרך להגן על ראש הממשלה החליטו דובריה של סיעת העבודה לתקוף גם עובדי מדינה כאלה שיש להם מעמד מעין-שיפוטי, וזה עצוב. אני אתחיל בשאלה: האם הגשנו את הצעת החוק הזאת מוקדם מדי?

היו"ר נ' חזן:
זו הצעת אי-אמון.

ציפי לבני (הליכוד):
כן, את הצעת האי-אמון - מוקדם מדי? ערב הבחירות ראינו את התהליכים מול עיניניו, פערנו את פינו וחיכינו שמשהו יצא החוצה. אספנו את התקשורת ועברנו עמותה עמותה וקראנו והראינו את המקימים - דורון כהן, גיסו של ראש הממשלה - את הפעילים, את הכספים שהיו בחוץ, ואף אחד לא הוציא הגה. ונגמרו הבחירות ופנינו ליועץ המשפטי לממשלה, ופנינו למבקר המדינה, וידענו והאמנו ואנחנו עדיין מאמינים שהאמת תצא לאור.
ואני אומרת לכם היום, שכאן זאת תחילת החוט, קצה החוט; אותה בדיקה שהתחיל בה רשם העמותות היא קצה החוט שמנסים להסתיר אותו, שמקורביו של ראש הממשלה לא מוכנים לתת עליו תשובות, כי הם יודעים שברגע שנאחז בחוט הזה - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
שיבדוק גם את העמותות שלכם.

היו"ר נ' חזן:
חבר הכנסת, אתה מדבר גם מפה וגם משם.

ציפי לבני (הליכוד):
- - ונתחיל למשוך אותו, ייפרם הסוודר שעוטף את ראש הממשלה, ואז יסתבר לא רק שהמלך עירום, אלא גם שהוא מושחת.
ואני, שאני יודעת חלק מהעובדות - - -

סילבן שלום (הליכוד):
חברת הכנסת לבני, שאלה אחת.

ציפי לבני (הליכוד):
זה מפריע לי.

סילבן שלום (הליכוד):
האם את יודעת מי שילם עבור מיליון ספרים ברוסית?

ציפי לבני (הליכוד):
אני ממש מבקשת להשלים את נאומי.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
מי שקנה את החנות - - -

ציפי לבני (הליכוד):
ואני, שאני יודעת רק חלק מהעובדות, אומרת לכם שאם בסוף ההליך הזה - - -

סופה לנדבר (ישראל אחת):
- - -

סילבן שלום (הליכוד):
- - -

ציפי לבני (הליכוד):
חבר הכנסת שלום. אני ממש מבקשת לסיים את דברי.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

ציפי לבני (הליכוד):
ואני שיודעת רק חלק מהעובדות, לרבות השאלה ששאל עליה חבר הכנסת שלום, אומרת לכם, שאם בסוף התהליך לא ייקבע שראש הממשלה עבר על החוק, לא נעשה צדק במדינת ישראל. והבסיס לדיון כאן יהיה - אני לא הולכת לכסות על שום עבירה, שנעשתה על-ידי מישהו, לא משנה דתו, גזעו, צבע מינו והמפלגה שאליה הוא משתייך - - -

ויצמן שירי (ישראל אחת):
תגידי: "גם אם זאת המפלגה שלי".

ציפי לבני (הליכוד):
וצר לי על חברי, אותם חברים שנמצאים כאן באולם, ששלטון החוק חשוב להם, שבמקום לבוא ולהגיד: צריך לחקור את העניין הזה על בוריו, עסוקים בלנסות ולהסתיר את העניין. כי אם כל החברים האלה ששלטון החוק חשוב להם היו יודעים, מודים בזה שראש ממשלת ישראל, באופן מתוכנן וקפדני, בעזרת גיסו ועוד שני מקורבים לו, הקים מערכת שכל כולה נועדה לעקוף את החוק - האם הם היו באים הנה היום ואומרים "כשר הוא"? אם כן, שלא יגידו אחר כך בראש חוצות ששלטון החוק חשוב להם.

היו"ר נ' חזן:
חבר הכנסת לנגנטל, פעם שנייה.

ציפי לבני (הליכוד):
ואנחנו מדברים על עבירות שפוגעות באושיות הדמוקרטיה במדינת ישראל, לא עבירות שאפשר להעביר אותן בקריצת עין. ועובדה שמי ששלטון החוק חשוב לו נמצא כאן ומתחיל להזכיר דברים פשוט מגוחכים, כמו "צעירי חב"ד" או דברים אחרים, כדי לנסות ולחבק שוב את נתניהו בבחינת - אם הוא על-ידינו, אז אולי אנחנו בסדר, כי אותו הצלחנו להשחיר. תנו את הדין על מה שאתם עושים, ואנחנו וכל אחד מאתנו לא יכסה על שום פעולה, אם נעשתה על-ידי מישהו אחר.
ולצורך העניין, כדי שלא יחשבו שאני מכפישה סתם, אני רוצה לעשות תרגיל מעניין - פשוט לקחת את מה שפורסם בעיתונות ומעולם לא הוכחש, ולהכניס בו רק טקסט קצת אחר. למשל, מקום שכתוב בעיתון: למסעות הדיסקרטיים ביותר שלו לאיסוף תרומות הוא - ראש הממשלה - לקח אתו את גיסו, עד שבשלב מסוים דורון כהן כבר נפגש עם התורמים.
וכל שעליכם לעשות הוא להחליף את המלים "לאיסוף תרומות" במשהו לא חוקי אחר, למשל: למסעות הדיסקרטיים ביותר שלו "למכירת רכוש גנוב", "להלבנת הון". האם מישהו היה מעלה על דעתו, שכתבות כאלה היו עוברות כדבר שבשגרה? הן לא היו עוברות.
ואני קוראת עוד ידיעה.

היו"ר נ' חזן:
ואחרונה.

ציפי לבני (הליכוד):
מקורבי ברק כועסים על רענן כהן, שהוא פוגע בתרומות לישראל אחת. הוא נפגש עם תורמים, וביקש להפנות את התרומות. אזרחי מדינת ישראל צריכים לדעת שמה שנראה להם מובן מאליו הוא אסור על-פי החוק ויש בצדו עבירה פלילית, מהדולר הראשון של כל גרוש שהגיע מחו"ל.
וצריך היה רק לתת את הטקסט, את התוכן המתאים, כי עצימת עיניים לא תשליך רק על כהונתו של אהוד ברק - היא תקבע את אופי הבחירות הבאות במדינת ישראל. וינסו לבלבל אתכם ולהגיד לכם שזה מסובך ושאלה מונחים משפטיים. ואתם יודעים מה? אהוד ברק בכלל לא מסתיר את זה; הוא לא טוען שהוא לא עשה, הוא אומר: העמותות שפעלו לבחירתי פעלו כחוק, היה לי איזה פתק מהיועץ המשפטי לממשלה.

היו"ר נ' חזן:
כן, גברתי. סיום.

ציפי לבני (הליכוד):
משפט מסיים. לדעתי, מאחורי החיוך והביטחון העצמי כיום עומד מי שעבר על החוק.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
את כבר החלטת שהוא עבר על החוק?

ציפי לבני (הליכוד):
אבל גם לטעמו ולדעתו עומד מי שתכמן את החוק.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
העיפו את ביבי - - -

ציפי לבני (הליכוד):
זה לא ראש הממשלה שאני הייתי רוצה לראות במדינת ישראל.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
- - -

היו"ר נ' חזן:
חבר הכנסת יצחק גאגולה, אחרון הנואמים, ואחר כך נעבור להצבעה.

ויצמן שירי (ישראל אחת):
את לא מתביישת? את כבר החלטת שהוא עבר על החוק. שלטון החוק יקר לך, הא?

היו"ר נ' חזן:
חבר הכנסת שירי, בבקשה.

קריאה:
- - -

היו"ר נ' חזן:
הוא כבר נמצא, וזה די קשה להיות אחרון הנואמים, אז אנא.

יצחק גאגולה (ש"ס):
לא כל יום זוכים לזה.

היו"ר נ' חזן:
נכון. אדוני, בבקשה.

יצחק גאגולה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר נ' חזן:
לא, תסתכל טוב.

יצחק גאגולה (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חשבתי שאדוני החליף אותה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה - - -

יהושע מצא (הליכוד):
רגע, אדוני היושב-ראש.

יצחק גאגולה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת. הערב אשאל אתכם כמה שאלות, אולי כמה קושיות: היכן התקשורת? לאן נעלמו כל התחקירנים - הן של התקשורת המשודרת והן של התקשורת הכתובה? מדוע נאלמה דום התנועה לאיכות השלטון? היכן הפרופסורים למיניהם שפערו פיהם בשעת חקירה של אישים ושל תנועת ש"ס כמעט מאז שהוקמה? מי טען בתשדירי בחירות שיש לטפל בעמותות הפיקטיביות של החרדים, ובו בזמן עמותות שאינן חוקיות פועלות ומממנות שידורים כאלה?
מדוע תלונתו של חבר כנסת מיכאל איתן מתמהמהת עד היום? היכן "המחנך הלאומי" שאינו סובל כל ריח רע של שחיתות? האם הגענו לימים שבהם אין נשיא בישראל, איש הישר בעיניו יעשה, או אולי איש הישר בעיניו ייקח? אילו פקח חוני המעגל את עיניו לאחר שנות דור, היה מבין שהגיע לעולם משתנה ודינמי שבו לאחד מותר דבר ולשני דבר דומה אסור.

היו"ר א' בורג:
חבר הכנסת מסאלחה וחבר הכנסת בן-מנחם. סגן השר מסאלחה, מה יהיה? אלמלא הייתי יודע על מה אתם מדברים, הייתי אומר לכם שיש חדר, לכו לדבר בחדר. תודה.

יצחק גאגולה (ש"ס):
לפני ימים אחדים ושבועות אחדים היינו עדים לפשיטות המשטרה על ביתו ועל משרדו של ראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, בגין חשד ללקיחת שתי תמונות, עציץ ומאפרה.
עשר שנים קודם לכן פשטה משטרת ישראל על ביתו של חבר הכנסת אריה דרעי בחשד שקיבל 1,000 דולר שוחד. במשך עשר שנים הפכה המשטרה כל אבן ובדקה בכל סדק.
אדוני היושב-ראש, קשה מאוד לנהל ככה דיון.

היו"ר א' בורג:
רבותי, חבר הכנסת בן-מנחם. תודה. חבר הכנסת מסאלחה. תודה. חבר הכנסת ויצמן שירי, אני מודה לך שאתה משתיק את האנשים, כל הכבוד. תודה. אנא, חבר הכנסת גאגולה.

יצחק גאגולה (ש"ס):
אני מקווה שאדוני היושב-ראש יתחשב בדקות - - -

היו"ר א' בורג:
אדוני, אני אתחשב בך מעל ומעבר.

יצחק גאגולה (ש"ס):
והיה קשה למישהו להודות שאכן היה הכול מכוון מאז ועד היום, כי הם פחדו, הם פחדו מהאנשים הנפלאים האלה. וכך ניתן לערוך רשימת מכולת ארוכה ואין-סופית של פשיטות וחקירות משטרה על דברים פעוטים וחסרי ערך לפעמים; נמוכים בהרבה מ-500,000 הדולר שקיבל הנשיא עזר ויצמן.
ארבעה חודשים טרם בחירות נשמעו קולות צורמים על פעילותן של העמותות הפועלות לבחירתו של אהוד ברק, אולם המשטרה והפרקליטות מילאו פיהן מים.
יש תחושה קשה, שמה שלימין ולדתיים אסור, לשמאל מותר. והתחושה היא שגם הסיפורים בדבר העמותות שפעלו לבחירת אהוד ברק, והמתנה הכבדה לכל הדעות לנשיא עזר ויצמן - גם את התיקים האלה תטייחו ותסחבו, ומההר - אולי בצדק, תולידו עכבר - אולי שלא בצדק.

היו"ר א' בורג:
תודה רבה.
אדוני השר, אתה לא רוצה להשיב, נכון? אנחנו יכולים לעבור להצבעה. אנחנו ניצור כאן תקדים שבו מצביעים בלי תשובת הממשלה. הממשלה השיבה להצעת האי-אמון כבר בהתחלה.
אנחנו נעבור להצבעה על הצעת אי-אמון של סיעת הליכוד בראש הממשלה בעקבות המעשים שהתגלו בפעולותיהן של העמותות שהיו קשורות בהרצת ראש הממשלה אהוד ברק לראשות הממשלה. רבותי חברי הכנסת, ניתן להצביע, בבקשה.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בראש הממשלה - 19 נגד - 49 נמנעים - 3 הצעת סיעת הליכוד להביע אי-אמון בראש הממשלה לא נתקבלה.

היו"ר א' בורג:
49 נגד, 19 בעד, שלושה נמנעים. חבר הכנסת לפיד, זכות לנמנעים. בבקשה.

יוסף לפיד (שינוי):
גברתי היושבת-ראש, חוק העמותות פגום מפני שבעצם הוא חושף כל מפלגה לביקורת קשה מאוד, כי אם במערכת הבחירות מי שמקים עמותה בלי לשאול את פי המפלגה ותומך באותה מפלגה, ונושא את מצעה של אותה מפלגה - למפלגה אין שום יכולת למנוע זאת, ומבחינה זו החוק פגום. ואילו זה היה המקרה דנן, אז אנחנו לא היינו נמנעים מהצבעה אלא היינו מצביעים נגד.
אבל זה לא המקרה, גברתי, כי אלה לא היו עמותות תמימות, לא מועדון ביליארד ולא שבט צופים, אלה היו עמותות הקשורות לטבורה של מפלגת העבודה. לא רק שהן היו קשורות בטבורה של מפלגת העבודה, הן היו קשורות אפילו אישית למנהיגה של מפלגת העבודה, כמו למשל העמותות שבראשן עמד גיסו של אהוד ברק, או העמותה שבראשה עמד גיל הולצמן, שהוא מהמטה של ברק. הם לא נזהרו, הם לא הסתירו את הבושה, הם קראו לעמותה אחת: "אזרחים אוהדי אהוד". הם קראו לעמותה השנייה: "ברק לראשות הממשלה". זאת אומרת, זה דבר שנעשה בלי בושה.
לכן אני חושב שהדבר הזה ראוי לגינוי ושלא יכחישו את הקשר ההדוק הזה. הברווז המכוער, גברתי, הלך בראש, וזו היתה מפלגת העבודה, ואחריה צעדו הברווזונים הקטנים, העמותות של מפלגת העבודה, והן נראו כמו הברווז והן געגעו כמו הברווז והן שחו כמו הברווז והן היו ילדי הברווז שבאו לעזור לברווז.
מבחינה זו אין שום ספק שמה שנעשה ראוי לביקורת, ראוי לגינוי, וגם לא מקרה הוא שאלה שבאו פה להגן על המעשה הזה, ובהם השר רמון, גמגמו לא מעט. אלה היו מעשים שלא ייעשו, ובצדק באים בטענה אל מפלגת השלטון, כאשר שואלים למה מותר למפלגת השלטון לעשות דברים שבגללם אחרים נרדפים.
אני רואה פה את השר לביטחון פנים, האמון על החוק בישראל. אני בטוח שברגעים אלה הוא מרגיש שלא בנוח.
אני בשם סיעת שינוי אומר, שאנחנו מגנים את העמותות האלה ומה שנעשה, אבל אנחנו נמנענו מהצבעה משתי סיבות: סיבה אחת, אני חושב שלא נאה הוא להביע אי-אמון בראש הממשלה בנושא כזה בשעה שהוא שוהה בארצות-הברית במשא-ומתן חשוב. זה לא אסתטי, זה לא נכון מבחינת צורת השלטון, ואני חושב שהליכוד לא היה צריך לקפוץ על המציאה הזאת. אני חושב שלא בחרתם בעניין לא נכון, בחרתם ב"טיימינג" לא נכון. זה לא מכבד את המדינה הזאת, כי הוא גם ראש הממשלה שלכם והוא נסע גם בשליחות שלכם, ולא עושים תרגילים כאלה מאחורי גבו של ראש הממשלה - -

ראובן ריבלין (הליכוד):
לא עשינו מאחורי גבו.

יוסף לפיד (שינוי):
- - אפילו אם זה עניין צודק, כי חבר הכנסת ריבלין, אפשר לחכות אתו שבוע-שבועיים.

ראובן ריבלין (הליכוד):
ביקשנו ממנו רק - - -

יוסף לפיד (שינוי):
הסיבה השנייה לכך ששינוי נמנעה מהצבעה ולא הצביעה אתכם ולא הצביעה נגדכם, היא שהתחילה חקירה והממונה על העמותות מינה חוקר. אני לא חושב שצריך לרתום את העגלה הזאת לפני הסוס. אחרי שנתמנתה ועדה ואחרי שנתמנה חוקר ואחרי שנפתחה חקירה, לא צריך פה קודם לגנות ואחר כך לבדוק מה תהיה תוצאת החקירה. יכולתם לחכות עוד שבוע-שבועיים גם לשובו של ראש הממשלה וגם לתוצאות החקירה, ולכן לא הצבענו אתכם, אף שאנחנו חושדים וחושבים שהעמותות האלה היו מעשים מכוערים מאוד, שנגדו את החוק. תודה רבה.

היו"ר נ' חזן:
אני מודה לך, אדוני.
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0201531.html#TQL

"כעומק החקירה עומק העקירה! חשיפת העובדות בוידיאו !!"

מאמש, אצל נסים משעל - ניתן אישור דרמטי לטענות הימין:
כל ה"התנתקות" היא תבשיל של וייסגלס, ואריק שרון הסכים לדחוף בכל כוחו הבולדוזרי כדי לברוח מהחקירות.

לינק נוסף לתכנית

´בומרנג´: החקירה שהביאה לנסיגה
14:57, 16 יוני 2005 / ט' בסיון תשס"ה

בספר חדש 'בומרנג' שמפרסמים העיתונאים רביב דרוקר מערוץ 10 ועפר שלח מ'ידיעות אחרונות' נכתב כי "תכנית הפינוי נולדה כי שרון היה משוכנע שעדנה ארבל תגיש נגדו כתב אישום".

תכנית 'משעל חם' אירחה אמש את העיתונאים רביב דרוקר מערוץ 10 ועפר שלח מ'ידיעות אחרונות' לרגל צאת ספרם 'בומרנג', המתעד את 4.5 שנות האינתיפדה השניה.

בספר נכתב: "ההחלטות על תכנית ההתנתקות התקבלו תוך מידור מכוון של אנשי הצבא ובלי שיתוף הקבינט והממשלה". "תכנית הפינוי נולדה כי שרון היה משוכנע שעדנה ארבל תגיש נגדו כתב אישום". "רה"מ שרון הציע לאחד האלופים שיהיה שתול מטעמו וידווח לו מה קורה במטכ"ל".

ניסים משעל: שרון מצטייר בציבור כמנהיג נחוש חזק ומהספר עולה דמות שונה לחלוטין: מפוחד מהחקירות ומובל על ידי מה שמכונה "פורום החווה" ודובי וייסגלס.

רביב דרוקר: גם אנו הופתענו במהלך התחקיר. אחד השרים אמר לנו: 'זה רה"מ הכי חלש שראיתי וראיתי הרבה ראשי ממשלה'. שרון חזק בכל מה שקשור להשלטת המהלכים שלו אחרי שהוא מקבל החלטות, אבל הוא חלש בנושא קבלת החלטות. אין לו היום עמוד שדרה משלו. הדוגמא הבולטת ביותר היא הדוגמא של דובי וייסגלס ותכנית ההתנתקות. המיתוס על דובי וייסגלס בנושא הוא נכון "הוא אבי ההתנתקות". שרון רצה לשרוד פוליטית. באוקטובר 03 לפני תכנית ההתנתקות, דובי וייסגלס אמר לעוזרים במשרד ראש הממשלה: 'תנו לי נתונים על מה שקורה בעזה, אני חושב שצריך לסגת משם. שרון עוד מתנגד לזה אבל הוא יסכים לזה בהמשך'.

באותה תקופה וייסגלס פיזר רמזים אצל אנשים אחרים ואמר להם: אם שרון לא ילך על זה הוא ירד מהבמה כזקן חסר משמעות. וייסגלס גם התחיל להפעיל לחץ על מופז לתמוך בזה, בגלל הקשר שבין השניים. יותר מהכל: וייסגלס הרגיש שיש לו את המפתח לשכנועו של שרון, הוא מכר את הנרטיב הנכון.

עפר שלח: כששרון מגיע לשלטון, הוא אינו יודע לעשות. מדובר בראש ממשלה עם הרבה טקטיקה פוליטית, מאד בקי בכך אך אין לו שום אסטרטגיה. אינו יודע מה לעשות, לא ברמה האישית מול הלחצים המופעלים עליו, ולא ברמה הלאומית. אסור לשכוח שאחרי שנתיים, הוא מוצא את עצמו, ראש ממשלה, אריק שרון המפורסם, הלוחם בטרור, עם הכי הרבה הרוגים מטרור בתקופת כהונתו. וייסגלס מנצל את זה כדי להוביל אותו ביחד עם "פורום החווה", אך בעיקר הוא. אך לא רק בתהליך ההובלה כפי שמתאר רביב. בדצמבר 03 , אחרי נאום הרצליה של שרון, כשההתנתקות היא בכלל רעיון לא מסודר. מדברים על נסיגה ושרון שואל את הרמטכ"ל ואת שר הבטחון מה דעתם על נסיגה מישוב אחד או שניים. דב וייסגלס נוסע לבד לוושינגטון, פוגש שם את קונדוליסה רייס, בלי מזכיר הצבאי קפלינסקי בלי גיורא איילנד שהיה נלווה אליו בנסיעות. גורמים בכירים במערכת הבטחון אומרים לנו שזו הנסיעה שבה וייסגלס אומר לרייס: אנחנו נדבר בשלב ראשון על נסיגה בעזה, ובשלב השני נסיגה עמוקה מיו"ש ובשלב שלישי מוכנים לדבר על קוי 67.

דבר חשוב הוא שמאותו רגע מתקיים נתק למעשה בין הגורמים האמורים לעזור לרה"מ להחליט על התכנית ועל התמורה שיקבלו בה, ומה שיצא ממנה למדינת ישראל. בעצם מאותו רגע התכנית מתגלגלת מעצמה.

ניסים משעל: עד כמה החקירות, הפחד מהן, עדנה ארבל ברקע, והחשש שלו מכתב אישום השפיע על ההחלטה ההסטורית הזאת של ההתנתקות?

עפר שלח: השפעה מכרעת. אנשים הקרובים ביותר של שרון אומרים לנו באופן מוחלט: לולא החקירות לא היתה נופלת ההכרעה. אפשר לראות זאת בסמיכות מקרים ובהחלטות שהתקבלו בפבר' 04. בעוד גיורא איילנד הממונה מטעם ראש הממשלה לעבוד על התכנית, והמערכת, עובדת עליה כדי להשיג תמורה, מתמנה מני מזוז ליועץ המשפטי לממשלה, עדנה ארבל ברקע, ושרון משוכנע שלא תעזוב את תפקידה עד שתגיש נגדו כתב אישום.

בשבוע שמזוז מתמנה, יש הזמנה לחקירה של שרון ויש הדלפות מהפרקליטות שיוגש נגדו כתב אישום, אז "פורום החווה" מתכנס, ויש אוירה ברקע שיש לצאת עם מהלך מדיני גדול שיבלע את הכל וישנה את סדר היום ומחליטים לצאת עם מהלך מדיני גדול, וזה המהלך המדיני הגדול.

ניסים משעל: אתם כותבים על אלוף מסויים שרה"מ ניסה לשתול במטכ"ל כדי שידווח לו, מעין חפרפרת כזאת של רה"מ בתוך המטכ"ל. מי זה? (השניים אינם מוכנים להשיב)

רביב דרוקר: לאורך כל הדרך שרון אינו מרוצה מהצבא והוא מנסה ליצור קשר אישי. האלוף עליו מדובר הוא חבר בכיר במטכ"ל. הוא אמר לנו במפורש: 'אריאל שרון הציע לי, יש לנו היכרות ארוכה, תגיד לי מה קורה שם בדיוני מטכ"ל' . אריאל שרון מאד לא שבע רצון מהמטכ"ל.

עפר שלח: ראה דבר מענין, בספר אנחנו מספרים בין השאר את הסיפור המלא של אי הארכת כהונתו של בוגי יעלון. שרון, באופן הכי בוטה שראש ממשלה עשה אי פעם, מתערב במינויים, כולל כשבא בוגי יעלון להציג לו את המועמדים לתפקיד המזכיר הצבאי, תפקיד שבו לראש הממשלה אין שום החלטה, ויעלון בא עם תיקי האנשים כדי להראות לו. כל מה ששרון עשה, רשם שמות על פתק והכניס לכיסו. אחרי יומיים שמע יעלון משר הבטחון מופז כי 'הלשכה אומרת שזה לא מקובל, ולמה אתה לא מציע את זה?' ושר הבטחון הרחיק עצמו מהתהליך. אגב, בלשכת שרון מכנים את מופז הקמב"ץ (קצין המבצעים).

ניסים משעל: כל צמרת הבטחון, למרות שרובה נגד התכנית, 'מיישרת קו' עם ראש הממשלה?

רביב דרוקר: בצורה מדהימה. הדוגמא המובהקת היא מופז שאמר לפני כן, ש'מי שבעד נסיגה חד צדדית לא היה פה בשנתיים וחצי האחרונות'. אבל יש אחרים שלא שמו לב אליהם. כמה חודשים לפני שיצאה תכנית ההתנתקות, היה דיון בצמרת צה"ל בנוכחות הרמטכ"ל, והוצעו אופציות. אחת מהן היא יציאה חד צדדית, והיה קונצנזוס - הוסכם על הכל, שזה בשום פנים ואופן. ראש אמ"ן אז, זאבי פרקש, אמר: 'זה יהיה אסון כזה דבר', ראש חטיבת המחקר אמר: 'זה יהיה הדבר הכי גרוע'. אחרי כמה חודשים כשהם רואים ששרון נחוש, הם מיישרים קו.

עפר שלח: הטענה שלנו חריפה: ב 4.5 שנים האלה היו המון הזדמנויות לסיים את האינתיפדה או לשנות את מהלכה. בגלל תהליך קבלת ההחלטות האלה, הן הוחמצו ובסופו של דבר, וזה נורא להגיד, היו פה הרבה הרוגי חינם.
http://www.a7.org/news.php?id=115099

לסרטון מתוך התוכנית משעל חם:

הנדל: ´תחילת הסוף´ של התכנית
01:42, 17 יוני 2005 / י' בסיון תשס"ה

ח"כ צבי הנדל, יו"ר סיעת האיחוד הלאומי, אומר כי לשרון אין יותר סמכות על המשטרה ועל הצבא: "הוא רימה את כולם את הממשלה ואת הכנסת". מדובר לדבריו ב"תחילת הסוף" של התכנית.

לדברי ח"כ הנדל, אי אפשר לדעת אם הדבר יסתיים באמצעות חוק שידחה את תכנית ההתנתקות או באמצעות התערבות בג"ץ, אך "אין ספק שהדבר אינו יכול להמשך".

בראיון ליגאל שוק בערוץ 7 מתייחס הנדל לדברים המתפרסמים בספרם של העיתונאים רביב דרוקר ועפר שלח "בומרנג". השניים התראיינו ביום רביעי בתכנית משעל חם:
http://www.inn.co.il/news.php?id=115099

ואמרו בין היתר כי "אבי תכנית ההתנתקות" הוא דב וייסגלס, וכי המניע של שרון בהליכה להתנתקות הוא החשש שלו מפני כתב אישום. השניים התייחסו גם ל"יישור הקו" של המטכ"ל ושר הבטחון עם התכנית למרות התנגדותם החריפה אליה.

מדובר במהפך גדול וב'פצצה', אומר הנדל ולכן הענין מושתק ואינו מופיע בעתונות או ברדיו. לא נאפשר להשתיק ונפעל גם בכנסת, אומר הנדל. לדבריו גם שינוי ומרץ לא יוכלו עתה לעמוד מנגד.

הנדל מוסיף כי בג"ץ בהחלטתו נגד חוק פינוי פיצוי "הרים לנו להנחתה", וזאת משום שנימק את סירובו לגעת בנושא המהותי: האם יש או אין סיבה טובה לעקירת ישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון, בכך שמדובר בענין ציבורי שצריך להיות מוכרע בכנסת ובממשלה. עם זאת , הבג"ץ קבע כי אם היתה טענה שהמניעים לתכנית ההתנתקות נובעים למשל מחשד לשחיתות, אזי צריך הדבר לבוא לידי דיון בבית המשפט.

במקביל לפנייה לבג"ץ הגיש האיחוד הלאומי הצעת אי אימון על רקע השחיתות והיא תידון לדבריו ביום שני הקרוב. הנדל אומר כי יופעל לחץ על חברי כנסת בליכוד, שעתה יצטרכו לדבריו לחדול מ"לגלגל עיניים" שכן מתברר שאיש לא חשב שמדובר בתכנית טובה כולל ראש הממשלה בעצמו וכי היא "טובה רק כדי למנוע תא מעצר מבניו ומעצמו". "גם אנשים כמו ביבי לא יוכלו לטעון יותר 'אני נגד אבל אני נשאר בממשלה'", הוא אומר. על אנשי "ההדר הביתרי" לצאת מ'חוריהם', כי "בסופו של דבר כל אחד יעמוד ליד עמוד הקלון, אם לא ינקוט עמדה, ואין יותר עמדה אחרת. הדברים ברורים כיון שעכשיו אנשי שמאל מובהקים ונטולי חסינות אומרים זאת, ולא צבי הנדל".

"למהלך ההתנתקות אין לגיטימציה ולא רק מסיבות יהודיות ערכיות וקנין עם ישראל בארצו, אלא מסיבות של משטר תקין מינימלי. לשרון אין סמכות להורות לצבא ולמשטרה שכן הוא רימה את כולם, את הממשלה ואת הכנסת".

הנדל מתייחס לשמועות על כוונת צה"ל לסגור בסוף החודש את גוש קטיף ואומר: "את זה אני שומע כבר 4 חודשים. שר הבטחון הודיע שהוא יסגור שבוע לפני פסח, אחר כך שבוע לפני יום העצמאות ושבוע אחרי יום העצמאות. להערכתי שום דבר לא ייסגר ולא תהיה התנתקות. צריך לעבוד קשה, אבל ב"ה אני מזמין אותך לראיון חגיגי אחרי שבועות בשנה הבאה בגוש קטיף".
http://www.inn.co.il/news.php3?id=115144

BB
חבר מתאריך 6.5.02
313 הודעות 09:08 17.06.05

לפי הכתוב במקור ראשון - מזוז ראש וראשון למושחטים בממסד

בעקבות חשיפת השחיתות והשלחותיה על ניהול המדינה וביטחונה בספר בומרנג הם כותבים: "שתיקה רועמת בקעה אתמול גם מכיוון הפרקליטות. לא ידוע על אף שליח שנשלח משם לדוכני שבוע הספר, כדי להניח יד על עותק של החומר המפליל. מני מזוז, שסגר למשפחת שרון את תיק החקירה בפרשת האי היווני, ממשיך להאיר לה פנים. הוא משהה כבר שנה שלמה את הטיפול בפרשת סיריל קרן, הנחשבת לחמורה יותר מפרשת האי היווני. הוא גם לא מזדרז למצות את הדין עם עמרי שרון. מאז הודיע על החלטתו להגיש כתב אישום נגדו בפרשת עמותות הקש בליכוד חלפו כבר ארבעה חודשים, ושרון הצעיר טרם זומן לשימוע." (הכותר במ"ר הוא חגי סגל)
שרון הוא האחרון !

עמוסכ
חבר מתאריך 11.4.04
6101 הודעות 12:16 18.06.05

ארי שביט: ''ההתנתקות-פרי מוחו הקודח של דב וייסגלאס''

אולי זו לא פעם ראשונה אבל רק ראיתי את תיק תקשורת ושם אומר ארי שביט אחרי ספרו "חלוקת הארץ" שכל רעיון ההתנתקות יצא ממוחו של דב וייסגלאס (בסיועו של עיבל גלעדי--עוד אחד שמי שמע עליו?!)
זהו
זוהי ממשלת ישראל שקובעת את גורלו של העם היהודי ומוסרת את אדמותיו

עורך דין מחורבן בשם דב וייסגלאס

עוד איזה אליפז החושי או אחיתופל הגילוני!

הרקע המשפטי לעתירה יהיה קביעת בג"ץ לאחרונה כי "במקרים בהם תוכח שחיתות יתערב בג"ץ גם בסוגייה לאומית כמו תכנית ההיתנתקות".

מבזקי חדשות בסלולרי - עדכונים מחדר החדשות של INN - ערוץ 7
http://www.a7.org/news.php3?id=115273

תזכורת:
32. רביב דרוקר ועופר שלח: ''בומרנג = רה''מ שרון''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5109&omm=32&viewmode=

עתירה נגד ההתנתקות בעקבות הספר "בומרנג"
יום שבת, 18 ביוני 2005, 22:01 מאת: מערכת וואלה!

שרון. בספר נכתב "שרון הציע לאחד האלופים שיהיה שתול מטעמו וידווח לו מה קורה במטכ"ל" (צילום: רויטרס)בספר נטען, כי שרון הגה את ההתנתקות כי חשש שיוגש נגדו כתב אישום. הפורום המשפטי למען א"י: על בג"ץ להתערב במקרים של שחיתות

בעקבות הספר החדש "בומרנג" של רביב דרוקר ועופר שלח, העוסק במניעיו של ראש הממשלה, אריאל שרון, לביצוע תכנית ההתנתקות, טוען "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", כי בכוונתו להגיש עתירה מחודשת לבג"ץ, לאור פסיקתו האחרונה, כי "במקרים בהם תוכח שחיתות יתערב בג"ץ גם בסוגייה לאומית כמו תכנית ההתנתקות".

"לנוכח שתיקתה הרועמת של התקשורת מאז חשיפת העובדות שהובאו בספר 'בומרנג' והוצגו בתכניתו של ניסים משעל, זו תהיה טעות לחשוב שניתן יהיה לקבור את פרשת השחיתות של שרון", אמרו בפורום המשפטי.

במקביל לפנייה לבג"ץ הגיש האיחוד הלאומי הצעת אי אימון נוספת על רקע השחיתות והיא תידון ביום שני הקרוב.

חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי פנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה לחקור עניין זה. "הדברים המזעזעים שפורסמו מוכיחים שראש הממשלה מושחת מהיסוד ושהוא מוכן להציל את עורו גם על חשבון האזרחים", אמר אריאל.

בספר "בומרנג" מתארים שני העיתונאים, עפר שלח ורביב דרוקר, את שנות האינתיפאדה השניה דרך אישיותם והחלטותיהם של המנהיגים בישראל של אותם ימים: אריאל שרון, אהוד ברק, שאול מופז ומשה יעלון.

בספר נטען, בין היתר, כי "ההחלטות על תכנית ההתנתקות התקבלו תוך מידור מכוון של אנשי הצבא ובלי שיתוף הקבינט והממשלה... תכנית הפינוי נולדה, כי שרון היה משוכנע שעדנה ארבל תגיש נגדו כתב אישום. שרון הציע לאחד האלופים שיהיה שתול מטעמו וידווח לו מה קורה במטכ"ל".
http://news.walla.co.il/?w=/86/733098

מעתה, כל אמירה שלו בנושא חוק ומשפט צריכה להימדד מאוד בזהירות. אריאל שרון, איש מושחת בעליל, עשה, מבחינתו, את הדבר הנכון. ערב הגשת כתב האישום נגדו, הוא נעתר להפצרות יועצו המסור, דב וייסגלס, ופרץ החוצה עם תוכנית ההינתקות שלו. אף אחד לא באמת ידע מה טיבה. לא במטכ"ל. לא בממשלה. לא בשב"כ. כל מה שעמד ביסודה היה הרצון להפיס את דעתם של ברוני מחנה השמאל. הערכתו של דב וייסגלס הייתה שמערכת המשפט, על כל גרורותיה, תתקרנף ללא תנאי.

הוא, ללא ספק, חזה נכון את הבאות. תרגיל ההינתקות מכתב האישום הצליח. שר המשפטים דאז, יוסף (טומי) לפיד, אחד מעמודי התווך של תוכנית-וייסגלס, עשה ללא דיחוי למציאת יועץ משפטי לממשלה. לא צריך להיות חכם במיוחד כדי להבין שמני מזוז הבין בדיוק מה מצפים ממנו בפורום הכבשים. יוסף לפיד בוודאי ידע כיצד צריך לנטרל את פצצת הזמן המתקתקת בחיקו של אבי-המשפחה. הוא נשא, אפוא, על כפיים, ממש כך, את עדנה ארבל, מי שכבר הכינה טיוטא של כתב אישום, לבית המשפט העליון. נחישותו, חרף ביקורת מקיר לקיר, הייתה פשוט נפלאה. ואז, משפונה השטח במשרד המשפטים, יכול היה מני מזוז, לפעול ללא מוראה של עדנה ארבל - ולעשות את הנורא מכל. לפגוע בקבוצה נכבדה ביותר של משפטנים בפרקליטות המדינה, עורכי דין עתירי ניסיון רב-שנים, אלה שעבדו ביחד עם עדנה ארבל על הכנת כתב האישום. אף לא אחד מהם תמך בהגשת כתב האישום בגלל סיבות פוליטיות.

הצוות החדש שמינה מני מזוז לבחינה מחודשת, כביכול, של כתב האישום, ידע בדיוק מה רוצים ממנו - ואמות הסיפים לא זעו. מדינת ישראל נכנסה לעידן של שחיתות שעוד לא היה כמותו. אין מדינה בעולם הנאור שבה 'קומבינה' כזאת יכולה הייתה לעבור ללא זעזוע רחב היקף. לא במחוזותינו. ראש הממשלה נשאר על כנו. גם בבית המשפט העליון לא רצו לקלקל את חגיגת-ההינתקות. החקירות האחרות נגד משפחת-החווה מתמסמסות. ההחלטה להגיש כתב אישום רק נגד עומרי שרון, באחת מפרשיות השחיתות, מעידה על כך שהיועץ המשפטי לממשלה עדיין לא סיים לשלם את המחיר שנתבע ממנו.

לא יכול להיות שהדברים שכתבו עופר שלח ורביב דרוקר אינם נכונים. אריאל שרון, בשביל הרבה פחות מזה, הגיש תביעה בגין הוצאת שם רע נגד ה- TIME. במשך חודשים רבים הוא התגורר בניו-יורק, ביחד עם דב וייסגלס, תוך שהוא נהנה ממימון נדיב של תורמים עלומי שם. עשרות אלפי הדולרים הוצאו לריק. לאחר מכן, חזר אריאל שרון ארצה והגיש תביעה נוספת נגד 'הארץ'. גם בתביעה זאת הוא הפסיד. דב וייסגלס הנאמן, מי שלא יכול היה לראות בקלונו של פטרונו, לא ינסה שוב, מן הסתם, את כוחו בפנייה לבית המשפט.

יש עיתונאים בכירים שסבורים שבעת הזאת יש לבלוע את הכל בשם: 'המהלך ההיסטורי'. זאת טעות איומה. גם אם המהלך יצלח, ואלפי יהודים שמתגוררים ביישובים שנועדו לפינוי יגורשו מבתיהם, השבר שייווצר לאחריו יהיה גדול מנשוא. מן השפל שאליו הוליכו אותנו מני מזוז ויוסף לפיד ודב וייסגלס לא תהיה כל אפשרות להתאושש.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-10696-00.html?tag=6-26-37

האם ראש הממשלה הוא הנהג?!



לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''

כיצד ולמה נולדה תוכנית ההתנתקות

השאלה שניסרה בחלל האוויר תקופה ארוכה "למה אריאל שרון שינה את עורו ומאבי ההתנחלויות הפך למחריבן" - קיבלה אתמול (15 ביוני 2005) מענה מצמרר בתוכניתו של נסים משעל "משעל חם". בעבר נטען בידי לא מעטים כי תוכנית ההתנתקות נועדה להציל את שרון ממלתעות הפרקליטות - מתוך הערכה שהיא תנוח ותשקוט ולא תקדם את ההליך הפלילי נגדו כדי לא לחבל ב"עשייה" המדינית.

הסבר זה קיבל חיזוק וביסוס משמעותיים מהעיתונאים עפר שלח ורביב דרוקר בספרם "בומרנג". הממצאים שהשניים העלו, המתבססים לטענתם על ראיונות עם לא מעט אנשי צבא ומקורבים לשרון, מעידים כאלף עדים על מידת השחיתות ועזות המצח של שרון ומקורביו בכל הקשור להולדתה של תוכנית זו והמהלכים לקידומה.

גולת הכותרת של התחקיר היא: ההתנתקות באה לעולם כדי למלט את שרון משיני הפרקליטות!!!

להלן קישור לצפייה בראיון המאלף שערך נסים משאל עם שלח ודרוקר, וכן תמצית הממצאים בתחקיר שערכו שלח ודרוקר.

1. התוכנית נולדה במוחו של וייסגלס כמענה לחשש מכתב אישום נגד הבוס שלו שרון.

2. ההחלטות על התוכנית התקבלו תוך מידור מכוון של אנשי הצבא ובלי שיתוף הקבינט והממשלה.

3. שרון הציע לאחד האלופים שיהיה שתול מטעמו במטכ"ל וידווח לו מה קורה שם. דרוקר ושלח אומרים במפורש שאותו אלוף סיפר להם ששרון הציע לו זאת.

4. באוקטובר 2003 שרון עוד מתנגד לתוכנית ההתנתקות. להזכירכם, כחודשיים לפני נאום הרצליה, שבו יצא עם התוכנית.

5. וייסגלס נוסע לוואשינגטון ומשכנע את קונדוליסה רייס בנחיצות התוכנית תוך הבטחה שישראל תיסוג עד סמוך לקווי 1967. כשהשלב הראשון ב"תוכנית השלבים" הוא נסיגה מעזה, השלב השני הוא נסיגה עמוקה ביו"ש, ובשלב השלישי הוא דיבור על קווי 1967.

6. רעיון ההתנתקות נהגה על ידי וייסגלס שחיפש אג'נדה מדינית משמעותית שתסיט את העניין הציבורי מחקירת שרון למשהו גדול וחשוב בהרבה.

7. בזמן ששרון היה משוכנע שמתגבשת המלצה להגיש נגדו כתב אישום, מתכנסים בחוות השקמים מקורביו ומחליטים כי צריך לעשות משהו שיטרוף את הקלפים. ההצעה היא תוכנית/יוזמה מדינית. גיורא איילנד מתנגד לתוכנית, משום, שלטענתו, אין בה כל תמורה, אך בהמשך מיישר קו.

8. כמעט כל צמרת הביטחון מתנגדת נחרצות לתוכנית, אך לבסוף גם היא מיישרת קו עם שרון.

9. מעט לפני ששרון יוצא עם התוכנית, אומר שר הביטחון שאול מופז, כי מי שהוא בעד נסיגה חד צדדית לא היה כאן בשנתיים וחצי האחרונות.

10. כמה חודשים לפני העלאתה של תוכנית ההתנתקות היה דיון במטכ"ל ובו הועלתה אפשרות לנסיגה חד צדדית. במטכ"ל הייתה אז התנגדות מקיר לקיר לנסיגה חד צדדית. ראש אמ"ן פרקש אמר שמהלך כזה יהיה אסון. ראש חטיבת המחקר באמ"ן אמר שזה יהיה המהלך הכי גרוע. לבסוף, כאמור, כולם יישרו קו.

חשוב מאוד להעביר מייל זה הלאה.

בעז שפירא

האם ראש הממשלה הוא הנהג?!



לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''

הרוב המכריע של אמצעי התקשורת, מתעלמים מגילויי הספר 'בומרנג', על התהליכים שקדמו לקבלת ההחלטה על ההתנתקות. ההתייחסויות היחידות לספר, בעיתונות סוף השבוע, היו בעיתונות המזוהה עם הימין.

עוזרים פרלמנטריים של ח"כים בימין מספרים כי כל ניסיונותיהם להעלות את הנושא לסדר היום נתקלו בתגובה שלילית מוחלטת.

מבזקי חדשות בסלולרי - עדכונים מחדר החדשות של INN - ערוץ 7
http://www.a7.org/news.php3?id=115271

לוי: התקשורת בוגדת בתפקידה הבסיסי
15:26, 19 יוני 2005 / י"ב בסיון תשס"ה

ח"כ הרב יצחק לוי מ"הציונות הדתית" אומר כי התקשורת הישראלית נמצאת באחת מתקופות השפל שלה, בוגדת בתפקידה הבסיסי, ובמקרים לא מעטים נדמה שהיא הופכת להיות כחומר ביד היוצר, רופסת ונרפית.

ח"כ הרב יצחק לוי מ"הציונות הדתית" טוען כי התקשורת הישראלית נמצאת באחת מתקופות השפל שלה, בוגדת בתפקידה הבסיסי, ובמקרים לא מעטים נדמה שהיא הופכת להיות כחומר ביד היוצר, רופסת ונרפית.

"בעונת לבלוב השקרים והטיוח, אנו מוצאים כל אתרוג בגודל של אבטיח. ההתעלמות הכמעט מוחלטת מגילויים מדהימים בספרם של רביב דרוקר ועופר שלח – אינם מותירים שום מקום להפתעה. כל מה שלא מתיישר עם מדיניותו של ראש הממשלה, אינו ראוי, כנראה, לחשיפה, לבירור ולטיפול עתונאי ראוי, כאילו כלום. כל ציוץ של זמרת מתחילה וכל הגיג של דוגמנית שנולדה – מוצאים ביטוי רחב יותר מן הגילויים השערוריתיים, העולים מבין דפי הספר - בומרנג", אמר.

זאת לא רק עתונות מגוייסת, מאשים ח"כ יצחק לוי, זאת גם עתונות מסוכנת. כפי שהיא מתחמקת משאלת המוטיבציה של שרון ובני משפחתו להוביל את תכנית חלוקת הארץ, כך היא נמנעת מן השאלות הקשות על היום שאחרי ועל השלכות הגירוש על החברה והמדינה.
http://www.a7.org/news.php?id=115313

האם ראש הממשלה הוא הנהג?!


______________________________________________

32. רביב דרוקר ועופר שלח: ''בומרנג = רה''מ שרון''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5109&omm=32&viewmode=threaded
ד''ר ביילין וד''ר הירשפלד בגדו במדינת ישראל!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5070&forum=gil
ביום חתימת ההסכם באוסלו, ביילין לא היה על בימת הכבוד...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5760&forum=gil&omm=0

בומרנג

אריאל שנבל משחזר כמה שיחות טלפון בהולות שנערכו ביום בו יצא לאור ספרם של עפר שלח ורביב דרוקר
19/6/2005

יום רביעי, שבוע שעבר, 9:30 בבוקר.

שיחה 1
מפיקת משדר אקטואליה רדיופוני-יומי: שמע, הבוקר הגיע למערכת ספר חדש של עפר ורביב על תוכנית ההתנתקות. הם יהיו הערב אצל נסים בטלוויזיה. נראה לי יהיה רעש גדול.

שדר בכיר: מצויין. תסגרי למחר עם עפר לכל השעה הראשונה ואת רביב לכל השעה השנייה. בסוף תשאירי שלוש דקות לדוברת מועצת יש"ע להגיב על הדברים הקשים שייאמרו נגד המתנחלים. עבודה מצויינת.

שיחה 2
בכיר בלשכת ראש הממשלה: שמע, נודע לי שהערב אצל נסים יהיו עפר שלח ורביב דרוקר שידברו על הספר החדש שלהם על ההתנתקות. נראה לי שהם הולכים להוציא אותך גדול. אנחנו מכירים את הדעות הפוליטיות שלהם, הרי.

בכיר מאוד בלשכת ראש הממשלה: אה, יופי. תבטיח לרביב שהראיון הבלעדי הבא עובר מיואל מרקוס אליו, ותמסור לעמרי שידאג לתגמול ראוי לעפר. הם מבינים אחד את השני, שניהם קרחים, כן? (צחוק של סבא שובב).

שיחה 3
זמביש א': אכלנו אותה. רביב דרוקר ועפר שלח, שני העיתונאים הסמולנים האלה, יופיעו הערב אצל הסמולן הדתי בטלוויזיה על הספר החדש שלהם על ההתנתקות. לא ייאמן איך הם מלקקים אחד לשני, העיקר לעזור לשרון להעביר את העקירה.

זמביש ב': תתקשר דחוף לאמילי ותקריא לה את התגובה הבאה: "מועצת יש"ע רואה בחומרה את התגייסותה המתמשכת של התקשורת לטובת תוכנית העקירה. שלח, דרוקר ומשעל הם מגדלי אתרוגים ידועים והגיע הזמן להפסיק לתת להם זמן מסך".



עטיפת הספר. /images/archive/gallery/319/863.jpg

יום רביעי, שבוע שעבר, 23:30 בלילה.

שיחה 1
מפיקת משדר אקטואליה רדיופוני-יומי: מה עושים?

שדר בכיר: מה זאת אומרת? את יומיים בעבודה הזאת? בטלי מיידית את דרוקר ושלח, תגידי להם שיש יום שידורים מיוחד לחולי סרטן הלימפה. ואל תשכחי להתנצל כמו שצריך, אנחנו לא יכולים לשרוף את הקשרים עם ערוץ 10 וידיעות אחרונות בגלל שני השמגגים האלה.

שיחה 2
בכיר בלשכת ראש הממשלה: איזו מכה. אני לא יודע איך לא צפינו את זה. מה עושים עכשיו? בטח מחר כל התקשורת תחגוג על הסיפור הזה. אנחנו אבודים, הלכה ההתנתקות.

בכיר מאוד בלשכת ראש הממשלה: אה, אל תדאג. בדיוק דיברתי עכשיו עם כל מי שצריך כדי שלא יטפלו בזה יותר, כן? לגבי נסים, שלח ודרוקר, תתקשר למרקוס ותגיד לו שכל הראיונות הבלעדיים חוזרים רק אליו, כן?

שיחה 3
זמביש א': איזו מכה. הם היו לגמרי בעדנו. מה נעשה עכשיו?

מעריב בכותרת ראשית דוחה את טענות הספר ''בומרנג'' של שלח ודרוקר

העיתונאים שלח ודרוקר יצאו בספר "בומרנג" בהוכחות כי אריאל שרון
הלך על מהלך ההיתנתקות כדי להינצל מחקירות פליליות שעמדו לפתחו.
בן כספית יוצא הבוקר בכותרת ראשי בעיתון מעריב בו הוא "מנקה"
את אריאל שרון מהאשמה החמורה של הספר "בומרנג".
אלא ש... מול התזה המוכחת והיסודית של שני העיתונאים שלח ודרוקר,
נראית כתבתו של בן כספית ככתבה דלילה, חפיפה ובעיקר מגמתית !

רבים שאלו כיצד כל העיתונות מתעלמת בהפצצה שהטיל הספר "בומרנג" !
הדממה הוכיחה שוב את חוסר תום הלב של העיתונות הישראלית בנוגע
לשחיתות הבוערת על ראש אריאל שרון ומחזקת את הגישה עליה הצהיר
ללא בושה העיתונאי אמנון אברמוביץ' כי למרות השחיתות של ראש הממשלה
יש לעת עתה לשמור עליו כעל אתרוג בצמר גפן עד שיגמור לשרת את מאוויי
המשאל הקיצוני בישראל.

בן כספית עשה הפוך על הפוך, במקום שיצטרך להשיב למה הוא שותק, החליט
לנקות את עצמו בכתבה הפוכה. בכך הוא מרוויח פעמיים.
א. הוא ממשיך לשמור על האתרוג
ב. הוא פטור מלהצטדק נוכח טענת הדממה שלו בתקשורת.

כדאי לשמור את גזיר העיתון הזה של כספית ולהטיח אותו בפניו בעתיד בכל
עת שינסה להצטרף לקהל העיתונאים שלאחר ההתנתקות כאשר הם ייחלו
להוציא החוצה את כל עלילות שחיתות רה"מ הנאגרת אצלם בנתיים במגירות.

הקנוניה שלא היתה

רביב דרוקר ועפר שלח טוענים בספרם כי ראש הממשלה יצא בתוכנית ההתנתקות כדי לחמוק מאישום בתיק האי היווני. "מעריב" מראה כי העובדות מלמדות אחרת

בן כספית
20/6/2005 6:00

כבר כמה ימים רועשת הארץ. כולם מדברים על הגילוי המסעיר, השערורייה חסרת התקדים, הסקנדל הגדול ביותר מאז קום המדינה: החשיפה, בספר "בומרנג" מאת רביב דרוקר ועפר שלח, שלפיה תוכנית ההתנתקות נולדה כתוצאה מהחקירות נגד ראש הממשלה. ובכן, נתחיל מהסוף: אין גילוי. אין דבר כזה. לא היה, וגם לא נברא.

ערוץ ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
רביב דרוקר טוען שההתנתקות נולדה ממצוקה אישית

הנה, הספר, בכבודו ובעצמו. הפרק הרלוונטי, פרק 26: "יפונו שלושה יישובים, או ארבעה, או ארבעים". קוראים את הפרק כולו, מגיעים לפסקה הרלוונטית (עמוד 377), שבה מסופר ש"חודש וחצי לאחר נאום הרצליה זימן שרון לביתו את יואל מרקוס... יום לפני כן נכנס מזוז לתפקידו... התיק הבולט על שולחנו היה התיק נגד שרון ובנו גלעד בפרשת האי היווני... כותרות העיתונים בישרו על הזמנה קרובה של שרון לחקירה ונטייה במשטרה להמליץ על כתב אישום נגדו... שלושה ימים קודם דן פורום החווה ברעיון לצאת בהצהרה מדינית, שתסיח את הדעת מהחקירה. לא התקבלה החלטה, אבל ביום כניסתו של מזוז לתפקיד נערכה פגישה נוספת ובה הוחלט להזמין את מרקוס לחווה, ולהכניס דברים על הנסיגה לנאומו של שרון בסיעת הליכוד באותו יום".

עד כאן. ובכן, גילוי אין כאן. כל מה שנכון בפסקה הזו כבר פורסם וידוע. אפשר פשוט לשאול את צבי הנדל. כל מה שלא פורסם, פשוט לא מדויק: לא הוחלט להזמין את מרקוס לחווה (הוא זומן לירושלים), ולא הוחלט להזמין אותו "יום קודם", אלא חודש תמים קודם. הפגישה נקבעה שבועות לפני קיומה.

מדובר היה בפיוס היסטורי בין העיתונאי לבין ראש הממשלה. בפורום החווה יושבים מספר מצומצם של יועצים ומקורבים נאמנים, חלקם משפטנים, אחרים בוגרי תיקים כאלה ואחרים, כולם מנוסים, משופשפים, זהירים. לא אלה (ראובן אדלר, אורי שני, דב ויסגלס) האנשים שידברו על קונספירציה בקנה מידה מטורף, שעלולה להעיף את כולם לבית הסוהר, בפורום דולפני כזה.

ובכן, בעניין הזה, אין בבומרנג שום גילוי, או בדל הוכחה, או שמץ של ראיה שטרם ראינו או שמענו, המצביעה על קשר בין ההתנתקות לחקירות. אין. אפשר להירגע. מה יש שם? מי שמכיר את החומר, יודע. בנושא ההתנתקות והחקירות מופיעה שם גרסתו של בוגי יעלון. היא מוכרת לעייפה ומונעת, בעיקר, מתחושת נקם. היא נטולת הוכחות, בינתיים.

עפר שלח הוא פובליציסט מבריק וידען בקנה מידה נדיר. רביב דרוקר הוא אחד העיתונאים הצעירים המבטיחים במדיה הישראלית. אני מניח ש"בומרנג" יתרום את חלקו לדיון הציבורי סביב מה שקורה פה. מכאן ועד ההצהרה הדרמטית (בתוכנית טלוויזיה) על גילוי מדהים, שפירושו (לטעמי) הוא סוף הדמוקרטיה הישראלית, עוד ארוכה הדרך. עם כל הכבוד לרייטינג, יש דברים שלא עושים.

כריכת הספר "בומרנג", מאת רביב דרוקר ועפר שלח /images/archive/gallery/319/863.jpg

העובדות

עכשיו, לסיפור האמיתי: תוכנית ההתנתקות נולדה בשלושה צירים עיקריים - האחד החל בצה"ל, באגף התכנון, תחת ראש אגף התכנון האלוף גיורא איילנד וראש חטיבת התכנון האסטרטגי המבריק שלו, תת-אלוף עיבל גלעדי.

במחצית השנייה של אוקטובר 2001, מיד לאחר רצח השר רחבעם (גנדי) זאבי ז"ל, לאחר דיון אצל סגן הרמטכ"ל בוגי יעלון, החל גלעדי לעצב תוכנית מדינית שאותה כינה תוכנית "הפעימה המייצבת". גלעדי רצה לשבור את המסגרת, לנפץ את הכללים ולייצר מצב מדיני חדש, אחר, שיפרוץ את המבוי הסתום שאליו נקלעה המדינה. על פי התוכנית שלו אמורה ישראל לפנות יישובים, לייצר שטח פלשתיני נרחב נטול נוכחות ישראלית, ולהרגיע בכך את התבערה.

במהלך השנתיים הבאות עברה תוכניתו של גלעדי אבולוציה. היו בצבא גופים נוספים, עם מחקרים מקבילים, שעסקו בנושא. בשלב מסוים תוכניתו של גלעדי עברה אבולוציה במהלך השנתיים הבאות. היו בצבא גופים נוספים, עם מחקרים מקבילים, שעסקו בנושא. בשלב מסוים עודכן בתוכנית גלעדי גם ראש הממשלה (בידי המזכיר הצבאי דאז, האלוף משה קפלינסקי). מאוחר יותר נכנס גם ויסגלס לתמונה. ב-13 באפריל 2003 מספר גלעדי לאחד מאנשיו של שרון, בשדה התעופה בניו-יורק, על התוכנית. היא צוברת תאוצה.

הציר השני הוא של היועצים הפוליטיים ראובן אדלר ואורי שני. אצלם זה נבט לקראת סוף 2002-תחילת 2003. הם הניחו על שולחנו של שרון הצעה מהפכנית: לפנות את נצרים, או נצרים פלוס יישוב נוסף. הם בחרו את היישוב המבודד המסוכן, המהווה נטל ביטחוני משמעותי, והציעו להוריד אותו: אקט מנהיגותי, מרשים, מדהים, שיסייע לשרון לחדש את התהליך המדיני, לצבור אהדה בעולם, לשפר את מצב הרוח של הציבור, וכל זאת בלי לשלם בנכסים רבים מדי.

החשיפה

הפרסום הראשון על תוכנית ההתנתקות היה באוקטובר 2003, במוסף שבת של מעריב. פורסמה אז, לראשונה, ההצעה המונחת על שולחנו של שרון לצאת מחלקים מעזה. לאורך אוקטובר ונובמבר התעקשתי, באותו מוסף, לשרטט את קוויה של התוכנית המתגבשת. בנובמבר כתבתי שראש הממשלה יכריז עליה בנאום הרצליה. כך היה.

הציר השלישי הוא דב ויסגלס. אצלו התרחש כור ההיתוך בין התוכניות השונות. הוא האיש שריכז את הנתונים: המצב הכלכלי החמור; היחסים עם ארה"ב; הצורך במהלך ישראלי מדיני שיחזיר את היוזמה ויסיר לחצים; הפחד מיוזמת ז'נבה. רשימה ארוכה של חששות ופחדים שהצטברה אז אצל ויסגלס, שקיים פגישות לאורך שנת 2003 עם גורמים שונים, גם בתקשורת, והכין את הרעיונות שלו.

כשפגש ויסגלס את גלעדי, כשנועדו אלה עם שני ואדלר, כשהובאו הדברים לידיעת שרון (וגם גלעד), החלה התוכנית להתגבש, וגיבושה הסופי הוטל על גיורא איילנד. כשפורסמו (במעריב) ארבע התוכניות האופציונליות של איילנד (אחרי נאום הרצליה, לפני הפירוט הסופי אצל יואל מרקוס), זה כבר היה ברור.

נכונה קביעתם של שלח ודרוקר: התוכנית היתה מבולבלת, אולתרה תוך כדי תנועה, חלק ממנה מרושל, אפשר היה להוציא בעבורה מחיר מפולפל. כל זה נכון וגם נכתב (גם כאן). אלא שאין לזה כל קשר לחקירות.

הנה עובדה נוספת: קרוב לשנה לפני נאום הרצליה ישב אחד ממקורביו של ראש הממשלה עם השגריר האמריקני דן קרצר במסעדת דגים ביפו. "מה תגידו אם שרון יחליט לפנות את עזה או חלק ממנה?", שאל המקורב את השגריר, שלא לקח אותו ברצינות. זה נשמע כמו ספקולציה, או רעיון עוועים, אבל זה היה אמיתי.

לוח הזמנים

עכשיו, לא פחות חשוב, לוח הזמנים: שיא החקירות נגד שרון היה בסוף 2002-תחילת 2003, סביב הבחירות. מיד אחר כך, היתה לו הזדמנות להכניס את עמרם מצנע לממשלה. מצנע ביקש ממנו לפנות את נצרים. שרון סירב להכריז או להתחייב. על פי היגיון ה"התנתקות תמורת חקירות", היה שרון אמור לקפוץ על המציאה, להכריז על פינוי נצרים, להכניס את העבודה לממשלת אחדות ולהבריח את הפרקליטות לכל עבר.

שרון סירב, על אף שהיה בתוך שיא מהומת החקירות. הוא סירב, כי לא הבשיל עדיין. כי תלה עדיין תקוות במפת הדרכים (על אף שבחדרי חדרים החלו אנשיו לגבש את התוכנית).

באמצע 2003 פורסמו בתקשורת שתי ידיעות מוסמכות בדבר החקירה העיקרית נגד שרון, בעניין האי היווני. שתי הידיעות (אחד מפי הפרקליטה ענת סבידור-גולדנצוויג, השנייה מפיו של אמנון אברמוביץ', הידוע בקשריו המצוינים בפרקליטות), דיווחו על כי אין ראיות נגד שרון בתיק האי היווני. אברמוביץ' כינה את זה "אטריות קרות". אימות לכך מופיע בדיעבד בדוח היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז (כל אחד יכול להיכנס אליו באתר משרד המשפטים).

פרשנות: דווקא בתקופה שבה שרון מתחיל להבשיל לכיוון ההתנתקות, מתרבים הסימנים שהתיק העיקרי נגדו ייסגר! באוקטובר מתחיל מעריב לדווח על ההתנתקות, בדצמבר שרון עצמו מכריז עליה בנאום הרצליה, וכל הזמן הזה התיק, על פי התקשורת, נטול ראיות, וחוות דעתה (הזמנית) של עדנה ארבל היא כי אין להגיש נגד ראש הממשלה כתב אישום.

מי שטוען כי שרון מיהר לזמן את יואל מרקוס כשהבין שיוגש נגדו כתב אישום, מתבלבל עם העובדות. ראשית, חודשים לפני שזימן את מרקוס זימן שרון את אליוט אברמס (פגישה ברומא), ומסר לו את פרטי התוכנית (שעדיין לא כללה פינוי יישובים בשומרון; אלה הוספו אחר כך בלחץ אמריקני).

אגב, התחייבות לאברמס מחייבת את שרון, עם כל הכבוד, הרבה יותר מהתחייבות למרקוס. את מרקוס הוא ראה רק בפברואר. האמריקנים, אם כן, קיבלו הודעה על התוכנית כששרון היה בטוח, על פי כל הפרסומים, שאין נגדו כתב אישום.

ועכשיו, הפאנץ' ליין: עדנה ארבל שינתה את חוות דעתה והמליצה להגיש כתב אישום נגד שרון רק במרס 2004. זאת אומרת שרק אחרי ששרון גמר את כל הזימונים, הנאומים וההכרזות, בעצם התברר לו שיש נגדו המלצה לכתב אישום. עד אז, היו הוא ואנשיו בטוחים שהמצב הפוך.

התוכנית בושלה ונהגתה בדיוק באותה תקופה שבה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה שכבה המלצתה של עדנה ארבל לא להגיש נגד שרון כתב אישום. עם העובדות האלה קשה להתווכח. אגב, אם שרון לא רצה באמת בהתנתקות, ואם היא באמת נולדה רק כדי לשחרר אותו מהחקירות, הרי שמאז שוחרר מהחקירות יכול היה להיפטר מההתנתקות באינספור פעמים והזדמנויות.

למשל? משאל עם. שרון התמיד, הלך עם זה עד הסוף, בכל הכוח.

סיכום

תוכנית ההתנתקות מלאה חורים. יש בה בעיות. אפשר היה להשיג בעבורה מחיר. תהליך קבלת ההחלטות שהוביל אליה בעייתי. יכול להיות שהתנהלותה של משפחת שרון, ושל שרון עצמו, נגועה בשחיתות.

ויחד עם כל זה, למרבה הצער, אין לאף אחד שום הוכחה שחקירות המשטרה הובילו את ראש הממשלה, האלוף במילואים אריאל שרון, להחליט לעקור קרוב ל-8,000 יהודים מבתיהם. הוכחות הפוכות (אם כי לא חד-משמעיות) לא חסר. אז שוב, כאמור, אפשר להירגע. ישראל נגועה בשחיתות, בביורוקרטיה, באינטרסנטים ובאופורטוניסטים, אבל לא רקובה עד כדי כך. עד שיוכח אחרת.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/948/068.html

בתאריך 7/8/2002 הספר "חרקירי - אהוד ברק במבחן התוצאה" קיבל את פרס ספר הזהב מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל, דהיינו 4 חודשים לאחר שנחשף הספר בכלל וכל מה שנגזר ממנו בפרט.....
(מצ"ב הודעה לעיתונות כתבה בידיעות)

בתאריך 14/3/2003, הורה ראש אגף כח אדם בצה"ל למפקד גלי צה"ל שמונה על ידי שר הבטחון יצחק מרדכי שלא להחזיר את רביב דרוקר לתפקידו ככתב בגלי צה"ל בחוזרו מחופשה שנתית שלקח כמקובל, דהיינו 7 חודשים לאחר קבלת הפרס ו-11 חודשים מיום שהספר נחשף.........
(מצ"ב כתבה במעריב)

בתאריך 15/6/2005 נחשף הספר "בומרנג" בתכניתו של משעל חם, האם מנחה התכנית לא מחוייב באחריות לחשיפת הספר בכלל והכפשת שמו של רה"מ אריאל שרון בפרט??

32. רביב דרוקר ועופר שלח: ''בומרנג = רה''מ שרון''
http://rotter.net/forum/gil/5109.shtml#32

האם גורלו של הספר "בומרנג" יהא כגורל הספר "חריקירי", או שיהא זה גורל אחר....???

ימים יגידו.....בינתיים אנחנו קוראים את הספר

בהסתמך על קביעת בג"ץ שיתערב במדיניות לאומית רק ב"מקרים בהם תוכח שחיתות" פנה עו"ד יוסי פוקס ליוע"מ בדרישה לחקור את ממצאי הספר 'בומרנג', לפיהם יוזמת ההנתקות מקורה בנסיונו של שרון להשתמט מהפללה משפטית

עורך הדין פוקס מצטט במכתבו למזוז את הכרעת בג"ץ בסוגיית ההתנתקות: "...כך הוא על אחת כמה וכמה בגיבוש תוכנית לאומית-ביטחונית-מדינית הנוגעת לשורשי הקיום הלאומי כמו תוכנית ההתנתקות. בסוגיה כגון זו, על בית המשפט לצאת מתוך ההנחה כי הכנסת והממשלה שקלו את מלוא ההיקף של השיקולים ההסתברותיים, תוך שהם נעזרו במומחים בתחומים השונים, העומדים לרשותן. עליהן מוטלת האחריות הלאומית להכרעות קשות אלה. זהו תפקידן בשילוש הרשויות. הן ולא בתי המשפט צריכות להכרעות בשאלות אלה. יהיו אלה בוודאי מקרים חריגים ויוצאי דופן – כגון מקרים בהם תוכח שחיתות – אשר בהם בית המשפט יקבע כי מדיניות לאומית בעלת השלכות כה מרחיקות לכת, כמו תוכנית ההתנתקות, אינה מגשימה את יעדיה".

פוקס כותב למזוז כי הנתון המתברר מספרם של העיתונאים רביב דרוקר ועופר שלח לפיו רצון להשתמט מתביעה פלילית הוא המניע המרכזי ליוזמת ההתנתקות, הוא "ההסבר היחיד שהוצג עד היום לציבור לשינוי של 180 מעלות בעמדתו של שרון כפי שהציג לבוחריו ערב הבחירות האחרונות, ששלל באופן מוחלט נסיגה חד-צדדית מחבל עזה, ולו מהישוב נצרים בלבד, כהצעתו של יו"ר העבודה דאז, ח"כ עמרם מצנע, במגעים שהתקיימו ביניהם אחרי הבחירות, להקמת ממשלת אחדות".

במכתבו מצטט פוקס שורות מתוך הספר: "... מקורביו של שרון היו רחוקים מלהיות אדישים לאפשרות של הדחה בעקבות כתב אישום. אפילו אנשים שקרובים לשרון ידעו שאסור להעלות בפניו קישור חד בין ההינתקות לחקירה הפלילית. במקום זאת, חזרו ונשמעו בשיחות בין שרון ואנשיו אמירות על הצורך ליטול יוזמה, לשנות את סדר היום הציבורי, לצאת מתחושת הדכדוך, מן ההתמקדות התקשורתית בחקירות. אתה חייב לעשות מהלך גדול שישכיח את הכל, אמר וייסגלס לשרון. סיומה המוצלח מבחינת שרון של חקירת המשטרה בעניין האי היווני, זמן רב לאחר שהשמיע לראשונה את המילה "הינתקות", והזיכוי הגורף שלו בדו"ח השנוי במחלוקת של היועץ המשפטי החדש מני מזוז, השכיחו מלב עד כמה היה שרון קרוב לכתב אישום – שמשמעותו המידית הייתה התפטרות מהתפקיד. ביום שבו פרסם מזוז את הדו"ח הסתובבה בדיחה במסדרונות הכנסת: התגובה הראשונה של אריק למשמע הדו"ח, אמרו הח"כים זה לזה וגיחכו, הייתה "אם הייתי יודע, לא הייתי מתחיל בכלל עם כל ההינתקות הזאת".

עורך הדין פוקס מצטט במכתבו גם התייחסות להתנהלותו הכללית של ראש הממשלה מאז ימיו הראשונים בתפקידו כראש ממשלה: "כבר בחודשים הראשונים בתפקידו כראש הממשלה, פעל שרון בניגוד לחוק. כך למשל בעמוד 385 לספר מתוארים הדברים באים: "שרון, כזכור, לא העריץ את קציני הצבא. הוא לא היסס, כדרכו, לפנות אליהם ישירות ואף לגייס אותם לשירותו. בחודשים הראשונים שלו כראש ממשלה הציע לחבר מטכ"ל להיות מעין "שתול" שלו, ולדווח לו מה באמת קורה בישיבות ובדיונים. האלוף סירב, אבל שרון לא נרתע והמשיך לחפש קשר ישירות ללשכותיהם של מפקדי השטח – בסופו של דבר בהצלחה".

כתבנו שמעון כהן מדווח כי במכתבו מגדיר פוקס את מעשיו של ראש הממשלה שרון המתעלם מהתרעות מערכת הבטחון בדרכו ליישום תכניתו המדינית כ"הפרת אמונים חמורה מאין כמותה".

עורך הדין פוקס קובע כי "במקרה דנן, לא ניתן להימנע מחקירת הפרשה בתואנה כי מדובר בספר בלבד ולא בראיות עובדתיות, שכן, ראשית, מדובר בשני עיתונאים בכירים אשר אמינותם אינה מוטלת בספק, ושנית, ברור כי משתתפי "פורום החווה" לא יתנדבו להסגיר את עצמם ולהודות כי יזמו עקירת רבבת יהודים מבתיהם רק כדי להציל את שרון, ושלישית, לא הוצג אף הסבר אחר מניח את הדעת לשינוי הקיצוני שחל בין לילה בין "דין נצרים לדין ת"א" ועד "דין גוש קטיף כדין סיני...".

"יצוין", כותב פוקס למזוז "כי בתקופה שבה הכרזת על מלחמת חורמה בשחיתות השלטונית והציבורית במדינת ישראל, הרי שאם יתברר בחקירה כי אמת הדבר, הרי מדובר בשחיתות שאין כדוגמתה ואשר ללא ספק מותירה הרחק מאחוריה שחיתויות אחרות, כגון מינוי חברי מרכז לתפקיד זה או אחר. שווה בנפשך, כי ארבעת אלפים וחמש מאות ילדי וילידי גוש קטיף, אשר אמורים להיעקר בעוד חודשיים ממקום הולדתם ומולדתם, יספרו לילדיהם ולנכדיהם כי שרון פירק את מפעל חייהם כדי להינצל מכתב אישום שהיה מחסל את עתידו הפוליטי! משנתגלה מניעו המושחת של שרון לתוכנית ההתנתקות, הרי שהדרך שבה פעל מאז, באופן בלתי דמוקרטי בעליל, לובשת צורה של בלתי חוקיות".

כשהוא לא מסתפק בכך מגולל פוקס בפני מזוז תזכורת באשר להתנהלותו הפוליטית מדינית של ראש הממשלה, התנהלות שבמידה ואכן אמת בטענות דרוקר ושלח הרי שהיא מקבלת אופי בלתי חוקי ובלתי דמוקרטי בעליל. "שרון כפה את תוכניתו על האמריקאים, עוד קודם היותה תוכנית מאושרת ע"י הממשלה וזאת כדי להשיג רוב לתוכנית בתוך תנועתו, אולם ללא הועיל. התוכנית הובאה למשאל בקרב מתפקדי הליכוד, אשר דחו אותה ברוב גדול. שרון, אשר התחייב קבל עם ועדה לקבל את תוצאות המשאל, הפר את התחייבותו והביא את התוכנית לאישור הממשלה. משראה שרון כי אין לתוכניתו רוב בממשלה, הוא הסכים ליוזמה של השרה ציפי לבני לפיה התוכנית תשונה ותהפוך לתוכנית מדורגת המחולקת ל-4 קבוצות ישובים וכי ההחלטה לא תהווה החלטה דה-פקטו על פינוי ישובים. ב- 4 ביוני 2004 , יומיים לפני המועד שקבע שרון להחלטת הממשלה, ובראותו כי שרי הליכוד עדיין לא הכריעו בעד או נגד "פשרת לבני", פיטר שרון את שרי האיחוד הלאומי, אלון וליברמן, כדי להשיג רוב מלאכותי לתוכנית. את כל זאת עשה שרון בשל העננה הכבדה שריחפה מעל ראשו: החשש מכתב אישום שיחסל את עתידו הפוליטי. רק כעשרה ימים לאחר החלטת הממשלה כאמור, נתקבלה החלטתך על סגירת התיק נגדו בפרשת האי היווני".

כדי לחזק את גרסתם של רביב דרוקר ועופר שלח, מצטט פוקס קטע מדבריו של גיורא איילנד בישיבת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת מיום 30.5.05: ""אפשר לומר שבכל נושא מהלך ההתנתקות יש שלושה שלבים מבחינת התהליך או מבחינת קבלת ההחלטות. החלק הראשון הוא החלק של ההחלטה של ראש הממשלה כפי שהוא ביטא אותה בכנס הרצליה בדצמבר 2003, והיא ההחלטה מבחינתנו על ההתנתקות. המשמעות של ההחלטה היא יציאה חד צדדית ממקומות מסוימים. מבחינתי, ההחלטה הזאת התקבלה טרם המל"ל קיבל איזשהי הנחיה להתחיל להיכנס לאיזשהי פעולה אחרת. לכן אם אתם רוצים, ההחלטה האסטרטגית על-ידי ראש הממשלה מבחינתי לפני שהמל"ל קיבל כל משימה פורמלית. במקרה זה גם יצא לפני שאני אישית נכנסתי לתפקיד. זה החלק הראשון. לכן, השאלות שנשאלו פה איך התקבלה ההחלטה, אילו חלופות, מה נשקל ומה לא, הכתובת זה ראש הממשלה והוא הבטיח שהוא יחזור ויתייחס גם לנקודה הזאת."
(ש)
http://www.a7.org/news.php?id=115562

ההערכה היא כי החלטת מזוז תתקבל רק אחרי ביצוע ההינתקות בטיוטת כתב האישום נטען, כי שרון ביצע עבירות של קבלת תרומה אסורה, קבלת סכומים מעל המותר, אי ניהול מערכת חשבונות כנדרש, הוצאת סכומים מעל למותר ומסירת דוח של מועמד

מאת: יואב יצחק
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-73524-00.html?tag=21-50-12

הינתקות או כתב אישום

הפצצה התקשורתית התורנית בספר "בומרנג": שרון המציא את תוכנית ההינתקות כדי להסיח את דעת הציבור מהחקירה בתיקי שרון ובניו ואולי כתב אישום.
דוגמא קלאסית איך פרשנות שגויה, חיפוש כותרות, הערכה פוליטית משפטית לגיטימית - הופכת לשיחת היום ופרשייה לוהטת. תיאורית "הקונספירציה" שוב קמה לתחייה
מאת: אברהם פכטר
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-10754-00.html?tag=21-47-40

ובכן, מה החומרים הבסיסיים שעומדים לרשותינו להכנת "חמין" לשבת. תוכנית על הינתקות, פינוי ישובים, וויתורים כואבים, חקירות על שחיתות במשפחת שרון, חשש לכתב אישום, הדלפות מכוונות - מודולריות, יועץ סתרים נוסח ווייסגלס, נסיעות חשודות לארה"ב - בעיקר קונדוליסה רייס. בחשו-בחשו הוסיפו קצת פלפל עיתונאי, קצת עצם עם בשר, כמה תפוחי אדמה לוהטים - לשים על האש, לסגור היטב המכסה, לחכות 24 שעות ויש לנו "צ'ולנט" לאכילה.

הבעיה כשמרימים קצת את המכסה, ריח החמין מתפשט מהר - עוד לפני שהתבשיל מוכן לאכילה. זה מה שקרה, לפרסום קטע מהספר המעניין של רביד דרוקר ועופר שלח "בומרנג" בנושא הקשר בין החקירה המשטרתית של שרון לבין תוכנית ההינתקות.

הספר, בעיקרון דן בכלל בסוגייה אחרת והיא, ניהול המלחמה באינתיפאדה, התנהלות הממשלה בראשות שרון וקבלת החלטות, שלדעת המחברים, היו שגויות, הביאו להתארכות המלחמה באינתיפאדה, על כשליה, גורמיה והנזק העצום בחיי אדם וברכוש ששילמה המדינה והחברה.

בראיון בגלי צה"ל, אמר עופר שלח, שעניין ההערכה שלהם בדבר הקשר בין ההינתקות לחקירה וכתב אישום - הוא בגדר "הערכה" בלבד. הם לא מצאו כהגדרתם "אקדח מעשן" - או ראייה ישירה רצינית אחרת, אלא ראיות נסיבתיות, ראיונות עם אישים ומסמכים שיכולים להוביל למסקנה בכיוון זה.

יתירה מזאת, המחבר התרעם על התקשורת (שמתוכה הוא בא חי ונושם אותה) - שעוסקת בפרק אחד קטן בספר ולא בתיזה העיקרית שהיא האינתיפאדה.

גם המחבר השני, רביד דרוקר (במאמר במעריב מיום 20.6.05) - טוען שלפי הערכתו התוכנית נולדה אמנם ממצוקה אישית, למרות שמעולם לא היתה "תוכנית הינתקות" - אלא רעיונות ששרון גלגל עם מקורביו.

והנה, בא העיתונאי בן כספית ובמאמר נרחב בעיתון מעריב (מיום 20.6.05) - מוכיח במסמכים ובאירועים, כי קנוניה מעין זו שמייחסים לשרון ועוזריו, לא היתה ולא נבראה. התוכנית לפי כספית, החלה "לנוע" עם רעיונות - תיקונים, שיפוצים כבר בשנת 2001, קיבלה תנופה ב-2003, ונכנסה לישורת אחרונה ב-2004.

כשברקע משנת 2004 חקירה משטרתית, הגשת טיוטת כתב אישום נגד שרון ובניו ע"י עדנה ארבל פרקליטת המדינה דאז, מינוי מזוז - כיועץ משפטי, הקמת צוות בדיקה חדש וסגירת תיק "האי היווני" נגד שרון ובניו. אגב, אורחא: תיק סיריל קרן וחקירת עמרי שרון בתיקי העמותות - עדיין בטיפול טרם הכרעה.

ובכן, מה ניתן ללמוד מכל הפרשה עד כה? שהרצון לתת פרשנות חד צדדית צרה, ממוקדת במטרה ספציפית, יכולה להעלות "עשן" גם אם לא נמצא "אקדח מעשן" - אבל הפרשנים למיניהם בהחלט מריחים עשן באוויר ואולי בעיניים.

דבר נוסף, שניתן ללמוד, שכאשר מתאמצים במיוחד, אפשר להמציא תיאוריה של "קונספירציה" נוסח רצח רבין - ולראות איך מנשימים אותה בעזרת ערבוב נתונים ועובדות - עד שמתחילים להאמין לה, אפילו אלו שהמציאו אותה.

כדי לצנן קצת את ההתלהבות של תומכי הקשר בין תיקי שרון להינתקות - כדאי להבהיר. לפי המאמר של בן כספית - ניצני התוכנית החלו הרבה לפני שהיו ראיות ממשיות לגבי משפחת שרון. את הוויתור על ישובים, מחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים, כבר שמענו מברק כראש ממשלה ומתוכניות של מנהיגי מפלגת העבודה. יו"ר העבודה עמרם מצנע אף הציע במצע שלו לבחירות את הנסיגה וההינתקות מעזה, בה תמכו לא רק בחירי המפלגה, אלא גם רבים מהעם בישראל.

אמנם שרון, בשלב זה התנגד נמרצות, אבל השינוי לא חל בגלל החקירות וחשש לכתב אישום - אלא בהדרגה החל משנת 2001 עד 2003. כאשר לפי כל הערכות, הכשל של ברק וערפאת בקמפ-דיוויד והמפגשים לאחריו הוכיחו שאין פרטנר למשא ומתן ולא להסכם, ולכן יש לבצע מהלך חד צדדי, חד, כואב, ורציני כלפי פנים וכלפי חוץ כמו ארה"ב והקהילה האירופית או אולי להשאיר רישום בדף ההיסטוריה על ניסיון לבוא לידי הסדר או הסכם שלום עם הפלשתינאים עם סיום הקדנציה של שרון כראש ממשלה.

אסור לשכוח - מני מזוז לא היה מועמד של שרון לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה שיציל אותו מידיה של עדנה ארבל אם בכלל. מני מזוז, גם לא היה מועמד מוביל של שר המשפטים טומי לפיד - אלא למעשה "ברירת מחדל" - מועמד פשרה, שקט, אנונימי, איש ביניים, לא פוליטי, אפרורי, שאיש לא ידע מה כוחו, מחשבותיו ונטיותיו הפוליטיות.

מעניין - שחלק מהתוקפים אותו עכשיו, ובמיוחד לאחר סגירת "התיק היווני" ונטרול השפעתה של גב' ארבל בפרקליטות - היו בין אלה ששבחו והללו את מועמדותו של מזוז לתפקיד, את "הגאון מנתיבות" ילד הפלא המשפטי, ישר, הגון, אמיץ, א-פוליטי, עד להחלטה הגורלית.

לתשומת לב הפרשנים: אם שרון רצה לחזור בו - אחרי סגירת התיק, יכול היה להסכים למשאל-עם ותוצאותיו, לצאת גדול, עם הסכמת מנהיגי יש"ע. התעקשותו מוכיחה את ההיפך והנחישות שלו סותרת את התיאוריה של הקשר בין הנושאים.

ההערכה של דרוקר ושלח - עד כמה שהיא מפתה ונקלטת יפה - עדיין בגדר השערה וטובה כמו כל פרשנות והערכה אישית - ואסור להתפתות ולהפכה לתיאוריה מחייבת או אחת שכבר הוכחה.

האמת - כנראה אי שם, אם בכלל - ואולי נדע בעתיד.

______
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-10754-00.html?tag=21-47-40