@ גניבת דעת הציבור = עבירה פלילית @  

כידוע, אי אפשר להריץ כאן שני תסריטים במקביל, של "מה היה אם ..." ואי אפשר לעמת ולאמת מה תרם יותר למצב הטראגי של היום "שגיאות השמאל" או "שגיאות הימין". אך כפי שתועמלני הימין חוזרים ומשננים באוזנינו את "פשעי או טעויות אוסלו" (תלוי בטקטיקת המתקפה), יש גם להזכיר את תרומת מדיניות ומעשי הימין(פשעים ? טעויות ?) למצב דהיום. כאן יש למנות את מלחמת החורמה של הימין בהסכמים אוסלו, את הכפלת ההתנחלויות מזמן חתימת ההסכמים, את הסירוב לקידום התהליך בזמן ממשלת נתניהו, את המדיניות הכוחנית בטיפול באינתיפדה השניה, את סירובו של שרון להציג כל אופציה מדינית ואת תרומת הכיבוש לגידול במספר המתאבדים והמוטיווציה שלהם.

צביעות היא לטעון נגד הסכמי אוסלו ולראיה להציג את כישלונם לאחר שבמשך כל השנים האלו עשו המתנחלים והימין ככל יכולתם להביא לכישלון ההסכמים. כמשקל נגד ל"פשעי/טעויות אוסלו" אפשר להשתמש בהתבטאויות "פשעי ההתנחלויות" או "טעויות סרבנות השלום" (ולהיפך).

כאמור, אין אפשרות להוכיח "מה היה אם..." לגבי תהליכים היסטוריים אך צריך לזכור מספר עובדות:
· שרון הבטיח לנו בטחון ושלום (ואי אפשר לתרץ ששרון לא ידע מיהו עראפת בטרם נבחר לראשות הממשלה).
· בימי כהונת ממשלת שרון (ודני נווה) נהרגו יותר אזרחים (משני הצדדים) וחיילים מאשר בתקופה כלשהי אחרת (מאז ששרון ניהל את המדיניות הביטחונית של המדינה בפעם האחרונה)
· חיילינו נהרגים על שמירת התנחלויות מבודדות שעליהם קיים קונצנזוס שיש לפנותם (המחלוקת הינה רק מתי)
· צה"ל, הנאלץ להגן על התנחלויות ומאחזים מבודדים, אינו יכול להתמקד בפעילויות למניעת הטרור

ולדני נוה נזכיר, שבניגוד לו ולחבריו לממשלה, כאשר אנו יוצאים לרחוב אין אנו מוקפים על ידי מאבטחים הממומנים על-ידי מסינו וכאשר אנו חוששים לשלומנו ולשלום ילדינו אין אנו יכולים לברוח מביתנו בחסות השב"כ ובמימון המדינה. היום אנחנו חיים בפחד ובחרדה לא רק ממה שקורה היום, אלא בעיקר מכיוון שאין אנו רואים פתרון או תוחלת. הידרדרות זאת במצב הביטחון האישי והתקווה לפתרון ארעה, אולי עקב "פשעי השמאל" ואולי באשמת "פשעי הימין" (על זאת נוכל להתווכח אך לא נוכל להגיע להוכחה פסקנית) אך בוודאי בזמן תקופת ממשלתם של שרון ודני נווה (זוהי עובדה מוצקה).

מקור - גדי מינץ:
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-815-148-1554829,00.html

http://www.knesset.gov.il/main/images/ban-main-bottom-img.jpg

מליאת הוועדה

בשעה 09:00

סדר היום:
התבטאויות וסטיגמות חברתיות באמצעי התקשורת

מוזמנים: נציגי משרדי ממשלה, ערוצי תקשורת – טלויזיה ורדיו,
האגודה לזכויות האזרח, האגודה לזכות הציבור לדעת, ארגונים
שונים ואנשי תקשורת

מקום הישיבה: הישיבה תתקיים באולם ההרצאות ותשודר בערוץ 33

מבזק

08:30 יום רביעי, כ"ה בסיון תשס"ג, 25 ביוני 2003

דיון בועדת הכנסת: התבטאויות וסטיגמות חברתיות באמצעי התקשורת
ועדת הכנסת לפניות הציבור תקיים הבוקר דיון בענין התבטאויות וסטיגמות חברתיות באמצעי התקשורת.

לוועדה הוזמנו נציגי משרדי ממשלה, ערוצי תקשורת: טלויזיה ורדיו, האגודה לזכויות האזרח, האגודה לזכות הציבור לדעת, ארגונים שונים ואנשי תקשורת .

הדיון יועבר בשידור ישיר בערוץ 33 החל משעה 9:00.
http://www.a7.org/news.php3?id=54171

@ להלן: הכתבה !!

לראשונה: יוזמה לקביעת כללים שיטילו אחריות אישית על עיתונאים שישמיצו !!

כך החליטה הוועדה לפניות הציבור של הכנסת, בדיון בנושא "התבטאויות וסטיגמות חברתיות באמצעי התקשורת"

הוועדה לפניות הציבור של הכנסת הודיעה (יום ד', 25.6.03), כי בכוונתה לגבש נהלים וכללים, בדבר אחריות אישית של עיתונאים בנושאי התבטאויותיהם בשידור.

יו"ר הוועדה, ח"כ הרב ישראל אייכלר, אף הודיע כי יגבש הצעת חוק, שתחייב שקיפות של כל אמצעי התקשורת הממלכתיים ובעלי הזיכיון הציבורי לגבי היחס בין המרואיינים, הנושאים והכתבות, ולדווח על-כך פעם בשנה.

יחד עם זאת, התנגד אייכלר לכל חקיקה בנושא התבטאויות העיתונאים, העלולה לפגוע בחופש הביטוי בתקשורת. הוא קרא לכוון את חופש הביטוי, על-מנת שתהיה תקשורת הוגנת ולא עויינת, מבלי להזדקק לחקיקה.

הוועדה קראה לכל אמצעי התקשורת הישראלית לפתוח ולאפשר ייצוג, ביחס הוגן, לכל נציגי הקהילות בחברה הישראלית, ולתת להם במה הולמת להביע את עמדותיהם ודעותיהם. לאמצעי התקשורת הממלכתיים קראה הוועדה לשמור על ריסון ויחס הוגן בכל אמצעי השידור ולשמור על כבודו של כל אדם.

הוועדה התכנסה בעקבות פניות רבות שהגיעו אליה בנושא, מציבורים שונים החשים עצמם נפגעים מביטויים שהושמעו נגדם בכלי התקשורת.

ויכוח סוער היה בוועדה סביב תלונתם של נציגי ארגון 'שופר', עו"ד חיים כפיר, ועו"ד דוד לביא, נגד שדר גלי-צה"ל, אברי גלעד, שאמר בשידור: "אם דמות היהודי היא אמנון יצחק, אז אני יכול להבין מה זו אנטישמיות. להרוג אותו - חס וחלילה, לפגוע בו - חס וחלילה, אבל להיות בעל רגשות נגדו - בוודאי שכן, בוודאי שכן".

חברי הכנסת דוד טל, יעקב מרגי ויצחק וקנין, דרשו להדיח לאלתר את אברי גלעד מגלי-צה"ל, בגין התבטאות זו.

עומר בן-רובי, רכז כתבים בגלי-צה"ל, אמר כי האמירה של גלעד הינה דוגמא קיצונית, ומדובר בתוכנית פובליציסטית. בן-רובי הוסיף, כי לאחרונה שובצו כתבים דתיים רבים בגלי-צה"ל, במסגרת רפורמה שעוברת התחנה הצבאית.

עו"ד עדי בן-שך, היועץ המשפטי של גלי-צה"ל, ציין כי הדברים נקראו מפקס שהגיע לתוכנית ממאזינה וגלעד לא הצדיק את האמירה. בן-שך הביע רצון להגיע להסכמה עם ארגון שופר מחוץ לכותלי בית המשפט, על ההתבטאות נגד הרב אמנון יצחק. גם כמה מחברי הוועדה לחצו על נציגי 'שופר' להגיע להסכמה בעניין, אולם אלה דרשו התנצלות בשידור, מצידם של גלי-צה"ל. לבסוף סוכם, כי בירור הדברים בין הצדדים יובא בפני הוועדה.

ח"כ יולי תמיר טענה, כי הסטיגמות והסטריאוטיפים בתקשורת, נובעים מהיעדר ייצוג של מגזרים שלמים בחברה, בכלי התקשורת, ודרשה אפליה מתקנת והעדפה מתקנת של קבוצות אלה במערכת השידור ובמערכת העיתונאות. תמיר אף ציינה, כי על הח"כים החרדים לרסן את שדרי הרדיו הפיראטי, המשמיעים אף הם התבטאויות קשות, נגד הציבור החילוני.

הרב אייכלר השיב לתמיר, כי רק לאחר שהכנסת תאשר את הזכות לתחנות האלה לשדר, תוכל הוועדה להתייחס אליהן. "אי אפשר מצד אחד להחרים את התחנות הללו ומצד שני לבוא אליהן בדרישות", אמר.

סבטלנה בריליאנט, מנהלת שיווק המגזר הרוסי בחברת yes אמרה, כי "הציבור (הרוסי, נ.ש.) שומע מה נאמר עליהם בתקשורת הכללית ומגיב על-כך בתקשורת הרוסית". ח"כ מרינה סולודקין קיבלה אף היא על היחס לציבור הרוסי בעיתונות הישראלית.

הילה רפופורט, מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת, ציינה בישיבה, כי הנשים מופלות לרעה בכל אמצעי התקשורת. ממחקרים שנעשו על-ידי האגודה עולה, כי קיים פער בולט לרעת הנשים מול גברים שמרואיינים באמצעי התקשורת, וכן מול קבוצות ומגזרים כמו חרדים, עולים ואחרים.

מנכ"ל הרשות השנייה, מוטי שקלאר, אמר בישיבה כי אין הרבה מה לעשות במצב הנוכחי דרך כללים ואכיפה. הבעיה היא אינהרנטית להתפתחות שוק התקשורת ולא קשורה ספציפית להתבטאות נגד אמנון יצחק, עולים, חרדים או מתנחלים. שקלאר ציין, כי "רוב העוסקים בתקשורת, באים ממקום מסוים ואין תקשורת עויינת במובן התודעתי".
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-26065-00.html?tag=9-39-29
עודכן: 19:43 25/06/2003 | נועם שרביט | [email protected]

השמאל הקיצוני ממציא מדי פעם "נתונים", מתקן את ההסטוריה ומתבסס בעיקר על הזכרון האנושי הקצר.

הזכרון האנושי הוא קצר, והזכרון הציבורי אף קצר יותר. ובמדינה כמו מדינת ישראל שאירוע רודף אירוע, הזכרון מתקצר עוד יותר. עובדה, נסו להיזכר במאורעות שקרו לפני חודשיים, קל וחומר לפני 10 שנים.

את הזכרון הקצר וטשטוש העובדות מנצלים בעלי עניין לצרכיהם וכך עושה השמאל הקיצוני בגיבוי תקשורת מגוייסת.

אז בואו ונרענן קצת את הזיכרון בכמה עובדות המדברות בעד עצמן:
עזה תחילה: כמה רובי סער היו בעזה לפני הסכם אוסלו? מאות אחדות, לכל היותר. מאז אוסלו? עשרות אלפים אם לא יותר!

כמה מטעני צד הופעלו לפני הסכם אוסלו בעזה? לי לא זכורים... אבל ייתכן והיו כמה אירועי מיקוש בודדים. אחרי הסכם אוסלו: מאות מטעני צד הופעלו עד היום...

כמה טילי קאסם נורו לעבר ישובים יהודיים לפני הסכם אוסלו? התשובה: 0, אף טיל לא נורה. כמה טילים נורו מאז הסכמי אוסלו? כ-4,000 רקטות קאסם.

כמה פיגועי התאבדות יצאו מעזה או מתוך הרצועה לפני הסכם אוסלו? התשובה: אפס, נכון קשה להאמין אבל לא היה פיגוע התאבדות אחד!

הסכם אוסלו שהפך לשם נרדף ל"הסכם שלום" - המיט עלינו אסונות, פיגועי התאבדות, ירי אלפי רקטות קאסם וקרבות קשים בשטח בנוי נגד כוחות מחבלים שהובאו לכאן, חומשו ואומנו בהסכמתנו. בהסכמת אלו שהביאו לנו את הסכם אוסלו.

את עזה עזבנו כאשר החליטו אדריכלי אוסלו על תוכנית "עזה ויריחו תחילה" זוכרים את האירוע? ועכשיו אנחנו נלחמים בתוך ערי הרצועה לא כפי שטוענים פוליטיקאים יחד עם השמאל הקיצוני כדי להגן על תושבי גוש קטיף - זהו שקר! חיילנו נלחמים כדי להגן על תושבי הנגב המערבי, כיסופים, נחל עוז, שדרות, ולהגן עלינו כנגד התחמשות מודרנית שתפגע בערי הדרום - אשקלון, אשדוד ואף צפונה מהם.

כמה עובדות על גוש קטיף: כדי להזים את דברי השקר המופצים על ידי פוליטיקאים שרוצים לברוח משם, בגיבוי גופי שמאל קיצוניים ותקשורת מגויסת:

א. "אוגדה שלמה שומרת על גוש קטיף" - זהו שקר! האוגדה ברובה פרוסה לאורך הגדר שנבנתה סביב לרצועה, כדי להגן כנגד חדירות מהרצועה לתוככי מדינת ישראל ולשמור על הגדר עצמה אחרת תפורק הגדר בין לילה.

על יישובי גוש קטיף מגינים כוחות צה"ל בכוחות לא גדולים. היום הכוחות הלוחמים של האוגדה מעורבים בלחימה בתוככי ערי רצועת עזה כדי לחשוף מנהרות הברחת נשק שעלול לסכן את ערי מדינת ישראל ולפגוע במחבלים שיורים רקטות קאסם בעיקר על הנגב המערבי.

ב. בראיון טלוויזיה 'זרק' אחד המראיינים למתיישב מגוש קטיף: " לא מציק לך המצפון, שאתה לוקח מהם את המים שלהם"? שוב שקר! בדקו ותראו שאת כל המים לרצועת עזה מספקת מדינת ישראל!

ג. בראיון אחר, ובדמגוגיה של פוליטיקאים, שמעתם בודאי כי: "היהודים בגוש קטיף יושבים על 1/3 משטח הרצועה". זהו שקר! שטח רצועת עזה הוא 360 קמ"ר וגוש קטיף הינו על שטח 40 קמ"ר, לא צריך להיות גאון במתמטיקה כדי לחשב ששטח גוש קטיף הוא רק 12% משטח הרצועה (שליש = 33.3%). שטח גוש קטיף היה דיונות חול שהערבים לא ידעו מה לעשות איתו ואפילו מומחים ישראלים פקפקו אם ניתן להצמיח עליו אפילו גבעול אחד.

ובמקום לשאת על כפיים את מי שהפך שממה חולית לאסם ירקות לייצוא, וגם מפרנס כמה אלפי ערבים! שונאים את החלוצים, השמאל הקיצוני משתוקק לראותם מגורשים ואריאל שרון זומם דרכים לעקור ולהרוס מפעל ציוני לתפארת.

ד. "8000 יהודים תקועים עמוק בלב 1.2 מילין ערבים!" זועקות הכותרות - שוב שקר!

גוש קטיף הוא המשכו הישיר של הנגב, חוף הנגב. בינו לבין הנגב חוצצים 4 ק"מ מיושבים בערבים. אם זה מצדיק עקירה וגירוש יצטרכו לעקור יהודים גם מחלקים גדולים בגליל וואדי ערה.

ה. טענה דמגוגית נוספת - "700,000 פליטים יש ברצועת עזה להם מיועד גוש קטיף". האם באמת מישהו חושב ש-40 קמ"ר זה מה שיספק את הפליטים ברצועת עזה? אלה שעונדים על צווארם מפתחות של בתיהם ביפו, אשדוד, מיגדל (אשקלון), פלוג'ה (חבל לכיש), גדרה ומכל הדרום וצפון הנגב?

האם מישהו משלה עצמו שהם יסתפקו בהריסות גוש קטיף? האם בעקירת 8,000 יהודים ישביעו את דרישות הערבים וייפסק הטרור ויבוא השלום לארצנו?

בכמה שקרים ניתן להאכיל ציבור גם אם זכרונו קצר? כמה אסונות צריך לספוג כדי שהאשליות של מחוללי שלום השקר יתפוגגו? לכן עיזבו אתכם מתירוצים כמו בטחון, דמוגרפיה, פליטים, גדר, מים, עלויות הצבא ואפילו "שלום".

הרי אף אחד, אפילו בשמאל הקיצוני, אינו חושב, מאמין או טוען היום שעקירת גוש קטיף תביא שלום.

אז בואו נדבר אמת, שהבעייה המרכזית היא: זכותנו על הארץ. אם בכל זאת תשאלו למה דווקא שם בגוש קטיף? למה להתיישב בין ערבים? אז התשובה למה דווקא שם לא להתיישב? האם אין עשרות יישובים אחרים ה"תקועים" בין יישובים ערבים כמו כרמיאל, נצרת עילית ויישובים אחרים בגליל.

הרי אחת מן השתיים: אם ארץ ישראל אינה ארצנו - אין לנו מה לחפש בשום מקום. ואם ארץ ישראל היא ארצנו - איש לא יכתיב לנו איפה נתיישב.

והתשובה היא ברורה: ארץ ישראל היא ארצנו מאז ולעולם.

משה לשם

חבר הכנסת צבי הנדל מכחיש בתוקף את הדיוחים בערוץ 2 ובעיתון ידיעות אחרונות כאילו הוא מחפש לעצמו בית חלופי בתוך הקו הירוק. הנדל אומר שמדובר בעלילה חצופה.

הוא מכריז כי גם אם יציעו לו מיליארד שקלים תמורת ביתו בגוש קטיף, הוא ידחה את ההצעה על הסף. השבוע השתתף הנדל בישיבת ועדת הכספים שנה בחוק פינוי פיצוי, שדנה באפשרות של הקמת התיישבות חלופית לגוש קטיף, והוא אומר כי דבריו שם היו רק בבחינת אדם שדואג לפוליסת ביטוח למקרה שילך לעולמו, אף שהוא מאמין כי יחיה עוד שנים רבות.
http://www.a7.org/news.php3?id=102567

הימים ימי הרכבת ממשלה ודומה כי הבילבול רב על הסלול. ללא ספק מתקיים מצג שוא במקומותינו הבא להוציא את הערמונים עבור מפלגת קדימה מן האש ולהציב את ציפורה ל' בראשות הממשלה. רבותי, גונבים את דעתנו ואנו מכזבים עצמנו כי אך גשם הוא שנופל עלינו.

גוש הימין זכה ביתרון מוחץ על גוש השמאל. מאידך, סחרירני מפלגת קדימה עובדים קשה לשכנענו כי לא כך הוא. בעזרת מניפולציות חשבואיות שמקורן בחנות המכולת השכונתית מוליכים הם את הציבור באפו להאמין כי גוש הימין מפולג ומסוכסך ודרכו האידאולוגית אינה שלמה וברורה בעוד שגוש השמאל מאוחד ונאמן לדרך אחת, דרך השלום. סחרירני קדימה נוקטים בדרך פשוטה ובדוקה, "שקר אשר חוזרים עליו פעמים רבות, הופך לאמת בעיני המאזין", או אם תרצו "הכמות הופכת לאיכות חדשה".

המדיה כמדיה, שנאת מרדכי, כתמיד, מעלה בציבור כתבלביו את השיטנה הפתולוגית (שמא נאמר אף זאולוגית) לגוש הימין והעומד בראשו בנימין נתניהו. כלל עם ישראל שואף ורודף שלום ללא הבדל השקפה פוליטית. הפרטים בו נחלקים בדעתם באשר לדרכים להשגתו. אך המדיה במרוצתה ליצור דמוניזציה של הגוש שאינו "שלה" מנכסת את השאיפה לשלום, אמור: "היונה הצחורה מבעד לחלון" בעבור גוש השמאל בלבד בעודה מציגה את האחר כמחרחר מלחמות. זהו אינו שקר קל. זוהי גנבת דעת הגרועה משקר.

סחרירני קדימה (ארד את אדלר וליבני) בתאום מופלא עם גנבי הדעת מהמדיה עמלים לחסום את רצון הבוחר כפי המתבטא מתוצאות הבחירות. לפתע ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו שלו, הימנית להלל הופכת ברת גישור, ליברמן הופך לאמא תרזה, רחמן בן רחמנים, בעיני רוחם 'המשופצת-ימי-הרכבת-הממשלה'. לפתע ניתן לגשר על ההבדלים ופער העמדות, לפתע תפקיד "ההנהגה" הוא להגיע להבנה עם מתנגדים גם אם דעותיהם ומצעם שוכנים בקצווי ארץ. מה לא יעוותו אלה על מנת להישאר בשלטון ולשמר את מוקדי כוחם בו. כבר ראינו עד כמה גמישה וניתנת לעיוות הדמוקרטיה שלנו ובלבד שמהלך הדברים יתקון לגישת המעוותים. נישאלת השאלה המתבקשת מאליה: "מתי משקרים לנו סחרירני קדימה?", אז? עתה? כל הזמן?

כמובן אין רע בהתיחסותנו במאמר לליברמן ומפלגתו. זו מפלגה ציונית פרגמטית ובוודאי שאינה מחרחרת מלחמות. אך באם ניזכור כי רק לפני כשבוע עדיין הוצג הוא בפירומן אשר יעלה את המזרח התיכון, כדור הארץ וגלקסית גוש החלב באש עיוועים הרי שינוי הטון בקרב גוש השמאל וצפונה עד למדיה, ניראה נילעג, בזוי ומאחז דעת.

גם לגבי ליברמן ומפלגתו יש להעיר. פרגמטיזם הוא דבר טוב ונכון בהתנהלות פוליטית אך כפי כל דבר חייבת גם זו במידתיות. אין רע, נהפוך הוא זו חובתה, בניסיונה של מפלגה להשיג את התנאים המיטביים להצטרפותה לקולאליציה. מאידך, התנהלותה של "ישראל ביתנו" והעומד בראשה בימים האחרונים יוצרת תחושה כבדה של אי נוחות. דומה ומפלגה זו חוצה את הקו הדק האדום בין התנהלות לגיטימית לשאינה כזאת. התנהלות המפלגה מעלה חשש להתנהלות סחטנית ברמה של גנבת שילטון או למצער מנעמיו. התנהלות זו יכולה אולי לעמוד לה לטווח קצר אך בטווח הארוך תתנקם בה קשות, הדבר לא ישכח לה.

ישראל ביתנו הינה מפלגה ימנית המיוצבת מבחינת השקפת עולמה ומצעה מעט ימינה ממפלגת הליכוד. אנו כבר חזינו בכניסת ליברמן לממשלת אהוד א' תוך וויתור וכיפוף עקרונותיו למען "טובת ישראל". נכון, ועל כך יש להעריכו, הוא הודה ועזב משהוברר לו כי המסע למסירת שטחים תמורת נזיד עדשים גובר ומתעצם ויוצא משליטה.

באם עדיין ליברמן לא הבין זאת היטב הרי מסעו כנגד ערביי ישראל (אשר אינו נטול הצדקת מה) הינו קצר ימים, הציבור לא ינהה אחריו לאורך זמן על בסיס זה. פעם אחת של שבירת מצעו בעבר והצטרפות לאהוד א' אפשר ויסולח לו, פעם שניה של הצטרפות לקדימה ימצב אותו כזגזגן חסר עקרונות ללא תקנה והתוצאות העתידיות לגורלו, בהתאם.

ציבור בוחרי קדימה הינו ימני ברובו הגדול, באם ליברמן יסטה מקו זה, יפנה לו ציבור הבוחרים עורף על בסיס נטישתו את הימין (כולל בוחריו הסקטוריאלים), וחלום 30 המנדטים שלו יתפוגג לתוך תוצאה עתידית חד סיפרתית.

יתרה מזאת, אין המדובר אך בנפילתה האפשרית של ישראל ביתנו בבחירות הבאות. נציגי ישראל ביתנו בכנסת אשר חלקם למצער חברו למפלגה זו מטעמים ימנים אידאולוגים לא יניחו לליברמן לתעתע כרצונו ובאם יתעקש, ינטשוהו מטעמים אידאולוגים ויחברו לגוש הימין ואפשר ויפרקו את מפלגת ישראל ביתנו במדה ועתיד ארץ ישראל יעמוד על כף המאזנים. למעשה, הציבור בישראל הנוטה כעת בבירור ימינה יצפה, יחבק ויתגמל פוליטית כל פורש אידאולוגי ממפלגה זו במדה ויחליט ליברמן לחבור למפלגת קדימה.

סטיה נוספת של ליברמן, על זו שכבר עשה בעבר, תביאו למשפט הבוחר עד שגם "שליטתו הסקטוריאלית" לא תעמוד לו ביום פקודה. המגזר הרוסי הוא אומנם עדיין הומוגני אך לא לזמן רב, גם בו נובעים סדקים עם חלוף השנים וחיבורם הגובר לישראליות הוותיקה, כך שליברמן חי על זמן שאול בכל הנוגע לרוסים "שבכיסו".

עד עתה לא "טיפל" גוש הימין בליברמן מתוך תיקוה כי יחבור לגוש הימין כפי המצופה ממנו. במדה ויטרפד הקמת ממשלה ימנית בישראל מפאת שיקולים אינטרסנטים צרים , יש לצפות כי יחל המסע, המוצדק, כנגדו בכל האמצעים הדמוקרטים האפשריים. על מפלגת ישראל ביתנו להחליט היכן היא עומדת, ומה הם השיקולים המדריכים מהלכיה. כבר חזינו במפלגות השמאל אשר בגדו בעקרונותיהן וראו מה עלה בגורלן.

מנגד בנימים נתניהו מבצע בעצם ימים אלו טעות אסטרטגית שעלולה לעלות לו ביוקר. צריך הוא ללמוד ממסעו של נפולאון בונפרטה לכיבוש מוסקווה בשנת 1812 . כך יעשה לאיש המפקיר את קווי האספקה הארוכים שלו ובסיסיו מאחור, הוא יוצא קרח מכאן ומכאן. הפרי הניכסף, הוא כיבוש רוסיה ויהלומה מוסקווה, עיוור את עיני נפולאון וגרם בסיומו של יום לשקיעתו וחורבן האימפריה שלו (שנת 1942-3 לא נפלה מקודמתה ב-1812).

כאז כן עתה. אסור לו לבנימין נתניהו להזניח את "קווי האספקה שלו", אלו מפלגות גוש הימין. עליו לטפחן וללכדן באשר אלו הם מקור כוחו אשר לא יכזיבנו גם לעת צרה ומצוקה ואלו בוא תבואנה. נהייתו אחר "הפרי הנחשק", מפלגת קדימה, אינה פסולה אך יכולה לבוא אך ורק משייצב את חומות הבית לפנים ולחוץ.

אין גם פסול בהליכים לאיחוד בין הליכוד לבין מפלגת ימין קטנה על מנת שיתרונו על קדימה יהיה ברור ונהיר. בכך ימסד הליכוד את זכותו הבילתי מעורערת להרכבת ממשלה ויוכל לצרף את מפלגת קדימה, אם יחפץ, בתנאיו הוא. גם הכרזותיו ונהייתו של נתניהו בימים אלו אחר מפלגת קדימה אפילו והדבר אפשר נעשה כתרגיל פוליטי אינה משרתת בסיומו של יום את הליכוד. במוקדם ולא במאוחר יוברר מהות התרגיל הפוליטי הזה ונתניהו יתתפס, הפעם בצדק כזגזגן שאין לסמוך עליו. זעקותיו כי לא "התכוון" כבר לא ישכנעו איש.
'מפלגת אחדות רחבה' חדלה להיות מנטרה ריקה והופכת למסד עליו יכולה המדיניות הישראלית לשרוד אך ורק כאשר קיים גרעין קשה וחזק ומלוכד של מפלגות ליבה המתעל את כל השאר אחריו. במקרה לפנינו, גוש ימין חזק, מלוכד ויציב הוא שיהווה את ליבת 'מפלגת האחדות הרחבה' בראשות נתניהו באם אכן תקום.

למה הדבר דומה, לבנין מגורים אשר מרכזו בטון מזויין (פירי מעליות ומדרגות וכו') והוא המהווה את עוצמת השלד אשר כלל הקומות והקירות החיצוניים נישענים עליו.

ואם בהרכבת הממשלה עסקינן הכיצד לא נגיע לשימון פרס נשיא המדינה. ניתן להניח כי בגילו המופלג של שימון אנשים לא משתנים דהיינו, פרס מיודענו אינו שונה מאותו אחד השימון אשר רבין זיהה בו את האדם "הבילתי נילאה". במה הדברים אמורים? שימון משדר ממלכתיות אך קשה להניח כי לא נחזה בשימון הישן והמוכר (ולא לחיוב) הצץ לפתע מתוך הפרס.

האפשרות כי הנשיא שכח לפתע תלמודו רב השנים (ראה ערך רבין) שואף לאפס. מאז ימי רבין (ז"ל) העליזים הספיק פרס להוליך שולל מדינה שלמה בעקבות הסכם אוסלו הכישלוני, לערוק, מעשה כלנתר-להתפאר ממפלגתו "העבודה" ולעלות על גלי הביקורת כנגד הנשיא קצב למשרת הנשיא בזכות היותו חלק מקדימה. מי שחושב שפרס לא יגמול למיטיביו שיקום. קיימת אפשרות לכך אך היא קלושה.

קריצתו של נתניהו לפרס בדבר צרוף מפלגת קדימה לקואליציה בראשותו אין לה על מה לסמוך, זוהי לחיצה על דוושת הגאז בהילוך סרק, פרס לא יהפוך עורו. יכולתו של נתניהו "לשכנעו" להטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה תלויה בכושרו להציג גוש ימין חזק ומלוכד מלכתחילה.

הלא כבר נאמר, "הילכו שלשה (2) בילתי אם נועדו?". ה"לחץ" המתוזמר והמתוזמן של האיחוד האירופי וארה"ב על פרס להציב ממשלת "קדימה" בתואנת הצורך ב "ממשלת שלום" בראש מדינת ישראל מעלה ריח כבד של לחץ מוזמן ע"י לישכת פרס כך שיתן לו את התרוץ והסיבה למנות את ציפורה-ל' לראשות הממשלה או למצער להציבה בעמדת רוטציה. האפשרות כי אך תזוויג מיקרים הביא את העולם המערבי (צרכן הנפט הערבי) לדרישה כה מתואמת מנשיא מדינת ישראל הינה למצער נילעגת. לוואי וניתבדה.

העובדה כי לכאורה נעשה כאן ניסיון בוטה, בילתי נאות, בילתי מקובל של התערבות חיצונית, אנטי דמוקרטית, בידי הדמוקרטיות היחידות בעולם (ואיך לא, גם נסראללה), בעניניה הפנימיים של מדינת ישראל הריבונית אינה טורדת כניראה את מנוחת נשיא המדינה, המסמל –הפלא ופלא-- ריבונות זו. בוודאי שאינה מפריעה כלל לארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי האמונות מזה שנים לבחוש ברגל גסה בענינינו הפנימיים באמצעות הזרמת תקציבי עתק לאלפי עמותות ישראליות חוץ פרלמנטריות ולמלחכי הפינכה (תרתי משמע) הישראלים המועסקים בהן, העמלות ללא לאות, כסוכנים זרים לכל דבר וענין, בקידום חיסולה של מדינת ישראל כמדינת לאום ריבונית יהודית.

הימים הבאים יגידו באם אנו מהווים מדינה ריבונית כהילכתה, או רפובליקת-בננות נירפה כפי שרבים וטובים החלו מכנים אותנו. האנשים הטובים בנו, הציבור, מוזמן וחייב להביע פומבית דעתו, השגותיו ומחאתו בנושאים הנידונים לעיל במסרונים, תגובונים, מאמרי תגובה, מצגות, סרטונים וכדומה. אין כמו האינטרנט להפיץ דבר לקהל הרחב. זו מהות הדמוקרטיה ואין בילתה.

***

וידאו: קליפ של כל דברי מנהיגי החמאס מלפני סיום התהדיה

http://www.memritv.org/video.html
8. וידאו: קליפ של כל דברי מנהיגי החמאס מלפני סיום התהדיה
https://rotter.net/forum/gil/15689.shtml#8

במהלך הסיור הגענו לביתן שכולו מוקדש לשרי הביטחון והרמטכ"לים בנוסף, במקום מתנהל מעבר לפולחן האישים המופיע
בו גם פולחן לתהליכים מדיניים בתי, המסיימת השנה את כיתה ו' שאלה אותי בתמימותה, שהכיצד זה יתכן הרי ידוע לה שצה"ל
נקי מפוליטיקה אמרתי לה שזה רק בגלל שהיה צריך למלא את החלל בין הדוכן של רבין לדוכן של פרס במשהו צבעוני ויפה.

בברכה האזרח ש'.
.
.
(*) לשרוד....משמע להיות מודע (*)
.
.

.
.

ועל זה נאמר:

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

==

מסר למישהו או משהו? בני אלבז: "גונב דעת הוא הרוצח הנפש של האדם"

בני אלבז תוקף

צילום: יח"צ | מערכת האתר | שני, 15 יולי 2013 18:47

ביום ראשון יוציא הזמר בני אלבז את השיר החדש אותו הוא הגדיר "המנון המשפחה", וערב לפני תחילת הצום של תשעה באב הוא כותב בעמוד הפיסבוק שלו פוסט בנושא גנבי דעת - נגדם הוא יצא בחריפות בהישענות על ציטוטים מהמקורות: "גונב דעת זה הדבר הכי חמור שיש בתורה אין יותר חמור מזה.. גונב דעת הוא רוצח הנפש של האדם. הגרוע ביותר הוא שאדם מראה לך אהבה וחיבוקים ומעוניין בסוף לקחת לך את מה שלא שייך לו, ולעשות ממך כלום".

אלבז המשיך: יש פסוק שאומר הרצחת וגם ירשת, אפשר לכתוב על זה מגילות... היום בדור הזה יאהבו אותך על פי מה שיש לך ולא על פי מה שבליבך. היום העולם כמנהגו נוהג והעושר רץ לאנשים בראש וזה החשוב הוא עבורם לצערנו".

לא ידוע לנו אם אדם כלשהו פגע באלבז והוביל אותו לכתוב דווקא בנושא הזה ובטון הזה, אבל דבר אחד בטוח - כושר ביטוי, לטוב או לרע, אף פעם לא היה חסר לו: "שאדם גונב דעת אין לו בטחון בהשם, שאדם גונב דעת כל הקליפות תפוסות בו. שאדם גונב דעת לעולם לא יהיה מאושר ולא יחייה טוב עם זה. שאדם גונב דעת יפול בנכסיו בסוף והצרות לא יפסיקו להגיע ולא ינוח טוב לעולם. וכך הוא ממשיך עוד ועוד ועוד.