אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5219 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5219   
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:28   03.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

עו''ד מאיר שמגר מכין חוקה לישראל...  

 
אשכול עוגן מתאריך 08.01.15 בשעה  19:46  על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)
 
אשכול עוגן מתאריך 08.01.15 בשעה  19:46  על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)
 
בחודש מאי 2002 כתבתי את ההודעה הזו...:-

בשבועות הקרובים יתקיימו ברחבי הארץ כנסי היסוד של ארבע מועצות ציבוריות, אשר יעסקו בניסוח הצעת חוקה, שתהיה מוסכמת על כל המרכיבים החברתיים במדינה.

המועצות הוקמו על ידי "חוקה בהסכמה",
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=2861452
אשר שמה למטרה לגבש חוקה באמצעות תהליך חברתי מקיף, ובאמצעות דיון ציבורי.

להבדיל מיוזמות קודמות שחתרו להשגת חוקה, ההתארגנות הזו לא מורכבת מחוג מצומצם של משפטנים ואנשי אקדמיה.

הפעם מדובר בהתארגנות קהילתית-אזורית, שבה ניתן ביטוי לגוונים ולרבדים השונים בחברה הישראלית, וזאת כדי לשקף קונזנסוס רחב ככל שאפשר.
חוקה בהסכמה הוקמה על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ופועלת, בין השאר, באמצעות ציבורית שבראשה עומד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר...
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=2861605

ידיעה שפורסמה{בקטן}בידיעות אחרונות השבוע על ידי הכתבת "אביבית דקל"- המצ"ב בקובץ הנילווה להודעה זו...
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=2868190

בשלב זה אני רק מביא זאת כדיווח,תמיהות ובנוסף מביא לנוחיותכם מספר קישורים, שלדעתי קשורים למטרת תוכן הידיעה בכלל ולשופט בדימוס "מאיר שמגר בפרט...."@


המשך יבוא...


אכן הממשך הגיע, בדיוק שנתיים פחות יום, שהתקשורת חושפת את עבודתה של המועצה הציבורית להכנת חוקה לישראל בראשותו של נשיא בית משפט העליון לשעבר מאיר שמגר, כפי שדיווחתי על זה כאן בתאריך 19:28 03.01.03
מצ"ב קישור לאשכול בפורום גילוי מסמכים:
עו''ד מאיר שמגר מכין חוקה לישראל...
http://rotter.net/forum/gil/5219.shtml

הערב בתכניתם של לונדון וקירשנבויום, רואיין נשיחא המכון הישראלי לדמוקרטיה פרופ' אריק כרמון שהתחייב לחשוף את טיוטת הצעת החוקה לישראל בפני הציבור לפני הנחתה על שולחנה של כנסת ישראל, פרופ' אריק כרמון הבטיח שמיד לאחר התכנסותה של המועצה הציבורית בתאריך 20.2.2005, הוא יפרסם את הטיוטה לידיעת הציבור, כמו כן הוא ציין שמי שמוביל את המהלך זה: "נשיא בית משפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר".

ד"ר אייל גרוס מאוני' תל-אביב, נציג התנועה לזכויות האזרח, טוען שהמועצה הציבורית לחוקה לישראל לא מכסה את זכויותיהם של קהילת הגייז, את ציבור ככר הלחם ועוד.

השאלה הנשאלת היא:

האם המועצה הציבורית לחוקה לישראל מתואמת עם ועדת חוקה חוק ומשפט של כנסת ישראל או שהיא עובדת במקביל, בניגוד או בחופף??
הסדרת הליך החקיקה בחוקה - סקירה משווה
תאריך: 18/03/2004
מחברות: דפנה בן-פורת, אפרת קאול-גרנות
מחלקה: מידע

המסמך הוכן לקראת דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, בשבתה כוועדת ”חוקה בהסכמה”, בנושא חוק יסוד: החקיקה. במסמך מוצגים ההיבטים בהליך החקיקה המוסדרים בחוקה (כגון הזכאות ליזום הצעת חוק, שלבי החקיקה, פרסום החקיקה, הליך שינוי החקיקה או הוראות הקשורות לתקנות). המדינות שחוקותיהן נסקרו הן אוסטרליה, איטליה, אסטוניה, גרמניה, דנמרק, דרום-אפריקה, הולנד, פולין, צ`כיה, צרפת, קרואטיה ושבדיה.
http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m00810&type=pdf


מבחן התוצאה.
פ"ש



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  הסטנדרטים הכפולים של השופט חשין...@ פילוביץ שחף 05.01.03 01:24 1
     היועץ נכשל בדרך לעליון ....@ פילוביץ שחף 17.01.03 19:27 4
     !! השופט חשין נגד שופטי בית המשפט העליון !! פילוביץ שחף 06.02.03 10:44 33
  פרופ´ זריצקי : אנשים רבים מסתירים מידע...@ פילוביץ שחף 05.01.03 20:44 2
     נפוטיזם במערכת המשפטית בכלל ובעליון בפרט..!!! פילוביץ שחף 19.01.03 00:02 7
         עו''ד נאוה בן-אור, היא הבת/חתנית של עו''ד יוסף בן-אור פילוביץ שחף 19.01.03 00:06 8
             נמצא הגורם המדליף של מסמך חיקור הדין....!!! פילוביץ שחף 22.01.03 20:04 9
                 עו''ד רזניק מייצג את המדליפה ומועמד להחליף את@ פילוביץ שחף 23.01.03 01:24 11
                     עו''ד מרים רוזנטל = פרקליטת השטן מבית הייצור.. פילוביץ שחף 23.01.03 01:50 12
                         השופטת בדימוס אבן-אור: בישראל יש דיקטטורה.... פילוביץ שחף 16.02.03 02:22 43
             תרגילי השוחד של ביניש ובן-אור פילוביץ שחף 18.02.07 05:16 280
  אסור לעשות חסד...?? פילוביץ שחף 11.01.03 02:44 3
  שלושה נשים משמשות מטריה אוירית למשה מזרחי..!! פילוביץ שחף 18.01.03 17:58 5
     בימ''ש מבקר שתוף הפעולה בין ידיעות והמשטרה @ פילוביץ שחף 22.01.03 20:32 10
  השופט ברק: ''תפקיד השופט בחברה דמוקרטית '' !! פילוביץ שחף 18.01.03 18:09 6
     הדלפה אידיאולוגית = רצח אידיאולוגי !! פילוביץ שחף 23.01.03 02:37 13
         מכתב לכל פרקליטי המדינה !!! פילוביץ שחף 23.01.03 04:47 14
             מכתב רשמי וגלוי ליועמ''ש לממשלה ולפרקליטת.. פילוביץ שחף 23.01.03 08:10 15
                 עו''ד נעמי שטרן לשעבר בפרקליטות מרכז.... פילוביץ שחף 23.01.03 08:37 16
                 קצין בכיר מהיחידה החוקרת הגיב:מדובר בחפרפרת @ פילוביץ שחף 23.01.03 17:15 17
                     כתב האישום בדרך...האמנם ?? פילוביץ שחף 24.01.03 02:58 18
                         גורם משפטי בכיר- הערכה: אשום פלילי נגד גלאט!! פילוביץ שחף 24.01.03 03:25 19
                             עו''ד רזניק : מרשתי פעלה בשם זכות הציבור לדעת@ פילוביץ שחף 24.01.03 03:50 22
                                 היועמ''ש תוקף את עו''ד רזניק ועומד להגיש כתב... פילוביץ שחף 24.01.03 04:14 23
                                     המדליפה: הפרקליטה מאיימת שתיפצח את פיההההה !! פילוביץ שחף 24.01.03 05:57 24
                                         ד''ר רון בריימן: ''הפרקליטה והפוטש'' !! פילוביץ שחף 24.01.03 06:58 25
                                             מסלול ההתנגשות: גורמי תביעה מנצלים את סמכותם@ פילוביץ שחף 24.01.03 11:29 27
                                                 שיחות הטלפון הסגירו את המדליפה...!! פילוביץ שחף 24.01.03 12:10 28
                                                     סנ''צ בדימוס מיכאל רז:תיקון עיוותי דין=המדליפה פילוביץ שחף 25.01.03 23:31 29
                                                         פרקליטת המדינה מתעלמת ממכתבו של.... פילוביץ שחף 19.02.03 00:09 47
     יוגש כתב אישום נגד עו''ד גלט-ברקוביץ ......... פילוביץ שחף 11.05.03 19:15 112
         פרקליטה בכירה, נאשמת מן השורה ............... פילוביץ שחף 14.05.03 11:15 118
             גלאט ברקוביץ' מבקשת בשימוע: סיום מכובד לפרשה פילוביץ שחף 23.05.03 11:59 138
                 היועמ''ש החליט: כתב אישום נגד רוצחת אידאולוגית פילוביץ שחף 08.06.03 21:57 160
                     עו''ד יהושע רזניק מחה הערב ביקורת חריפה על.... פילוביץ שחף 09.06.03 06:31 161
                         הגשת כתב אישום: מלמדת שהגיעו מים עד נפש...... פילוביץ שחף 11.06.03 02:57 164
                             כתב אישום אמיץ............................... פילוביץ שחף 11.06.03 04:16 165
                                 גלאט-ברקוביץ מסרה שמות והחשידה אחרים......... פילוביץ שחף 20.06.03 02:48 167
                                 משפטה של מי שכונתה ''הפרקליטה המדליפה'':בת''א!! פילוביץ שחף 04.07.03 05:06 180
                                     הנשיא ברק החליט:המדליפה תישפט בת''א ולא בחיפה פילוביץ שחף 05.07.03 23:37 181
                                         הנשיא אהרון ברק עשה כאן הפוך על הפוך....... פילוביץ שחף 06.07.03 01:28 182
                                             ‎20 במאי, ‎2003 : פרוטוקולים/ועדת חוקה/‎6443 פילוביץ שחף 06.07.03 01:39 183
                                             רצח אידאולוגי = סרוב פקודה אידאולוגי......... פילוביץ שחף 06.07.03 01:47 184
                                                 המניפולציות של הפרקליטות !! פילוביץ שחף 10.08.03 01:18 205
                                                     משה מזרחי העיד במשפטו של דוד אפל 10/03/08 פילוביץ שחף 15.03.08 20:04 287
  קצין משטרה/בעלה לשעבר של ליאורה גלט ברקוביץ' פילוביץ שחף 24.01.03 03:38 20
     אמיר אורן מ''הארץ'' מאשים את היועמ''ש !!! פילוביץ שחף 24.01.03 03:40 21
         מעורבות השירותים החשאיים בישראל ב....!! פילוביץ שחף 03.02.03 16:00 30
             הקשר הישיר/עקיף לאיומים על חייו של בנה של.... פילוביץ שחף 03.02.03 16:34 31
                 תושעה או תצא לחופשה ?? פילוביץ שחף 11.02.03 15:45 37
         האקדמיה תוקפת והיועמ''ש משיב מלחמה שערה !! פילוביץ שחף 22.07.03 12:33 195
  הרשעת נחום קורמן בבית המשפט העליון היא כתם @ פילוביץ שחף 24.01.03 07:13 26
     NFC: בקרוב יבוצעו מעצרים בפרשה פלילית גדולה ! פילוביץ שחף 12.05.03 22:02 114
  קשרים הון ושילטון:הכלבים נובחים והשיירה דורסת פילוביץ שחף 06.02.03 10:40 32
     שר המשפטים שיטרית ''עבד כי ימלוך'' משרת את... פילוביץ שחף 07.02.03 12:47 34
  פרשת ''שבס'' !! פילוביץ שחף 08.02.03 11:02 35
     הפרקליטות ביקשה דיון נוסף בזיכויו של ש. שבס!! פילוביץ שחף 11.02.03 15:31 36
     מדוע פרקליטת המדינה מבקשת זמן...........??? פילוביץ שחף 10.05.03 05:17 109
         שמעון שבס = נוכל = רצח רבין !! פילוביץ שחף 29.07.03 07:11 197
             בג''ץ יכריע היום במשפט שבס.....הורשע !!! פילוביץ שחף 30.11.04 12:41 273
                 פסק הדין המלא (74 עמודים) במשפט מדינת ישראל נ' שבס פילוביץ שחף 05.12.04 09:25 274
         הדובדבן החדש בפרשת שבס פילוביץ שחף 29.05.04 20:41 271
     רבין = שבס = מנבר = שמעון פרס !! פילוביץ שחף 17.08.03 20:38 221
         המשך: שמעון שבס = נחום מנבר !! פילוביץ שחף 17.08.03 21:21 222
             דבר כנסת ישראל: רבין =שבס = מנבר !! פילוביץ שחף 17.08.03 21:44 223
                 מבצע ''טרמיט'':ישראלי בחצר המוות האיראני....... פילוביץ שחף 18.08.03 21:30 225
                     שני סוכני מוסדנהרגו/חוסלו תוך כדי מעקב....... פילוביץ שחף 19.08.03 14:55 227
                         ח''כ לשעבר יוסי כץ דרש ועדת חקירה ממלכתית.... פילוביץ שחף 20.08.03 09:09 228
                             ח''כ כץ, מדוע ועדת חקירה ממלכתית....??? פילוביץ שחף 26.09.03 09:24 231
                                 מעריב/בן כספית: ''טננבאום לא צדיק'' !! פילוביץ שחף 26.09.03 09:51 232
                                     האמת המרה על אלחנן טננבאום כפי שפורסמה בעבר פילוביץ שחף 26.09.03 11:40 233
                                         טננבאום נדבק בחיידק ההימורים בקזינו ביריחו !! פילוביץ שחף 04.10.03 20:38 236
                                             עיתון הארץ כהרגלו עושה הפוך על הפוך על הפוך!! פילוביץ שחף 10.10.03 23:01 248
                                                 השאלה מה נבון ומה לא נכון...?? פילוביץ שחף 11.10.03 05:32 249
                                             לאחר שנתיים ו-5 חודשים אלחנן טננבויום מודה שהיה מהמר פילוביץ שחף 18.03.05 17:47 275
                                         ערבי ישראלי שותפו של טננבאום לפשע............ פילוביץ שחף 04.10.03 21:33 237
                                             החלפה שלו-טננבאום נראית לי מצחינה מאוד....... פילוביץ שחף 06.10.03 08:44 238
                                                 אהוד ברק: החטיפה - פעולה מאפיונרית........... פילוביץ שחף 06.10.03 10:57 239
                                             דו''ח וינוגרד והמשך הדיון היום בעתירת הארץ.... פילוביץ שחף 07.10.03 08:06 240
                                                 המדינה: אין מניעה לפרסם נסיבות חטיפתו של..... פילוביץ שחף 07.10.03 12:29 241
                                                     חשיפת פרשת טננבאום נאסרה בעבר ע''י השב''כ !! פילוביץ שחף 07.10.03 17:21 242
                                                         חשד שערבים ישראלים סייעו בחטיפת טננבאום פילוביץ שחף 10.10.03 02:03 244
                                                             ביהמ''ש: הפרסום לא יאיים על חיי טננבאום ..... פילוביץ שחף 10.10.03 02:04 245
                                                                 מקורות בחו''ל: טננבאום נחטף במהלך ביצוע...... פילוביץ שחף 10.10.03 11:11 247
                                                                 עו''ד אלי זוהר= טננבאום= תפקיד היועמ''ש לממשלה פילוביץ שחף 11.10.03 08:48 250
                                                                     מי הם 20 הקצינים הבכירים שחתמו לזכותו של..... פילוביץ שחף 13.10.03 10:16 252
                                             היועץ הישראלי של נסראללה =שותף לפשע של....... פילוביץ שחף 13.10.03 08:28 251
                                                 גילויים חדשים ומפתיעים בפרשת אלחנן טננבאום!! פילוביץ שחף 13.10.03 10:39 253
                                                     עו''ד משפחת טננבוים:יש למנוע הצגתו כסוחר סמים פילוביץ שחף 13.10.03 11:48 254
                                                         טננבאום'' נמכר'' לחיזבאללה תמורת 150 אלף $$ פילוביץ שחף 14.10.03 07:31 255
                                                             תגובה לכתבה: ''סוחר סמים עלוב'' ............. פילוביץ שחף 14.10.03 07:35 256
                                                                 צו איסור פרסום / חנוך דאום פילוביץ שחף 14.10.03 09:16 257
                                                                     טננבוים - כל האמת ........................... פילוביץ שחף 15.10.03 08:39 259
                                                                         האתר של אלחנן טננבוים........................ פילוביץ שחף 15.10.03 21:48 260
                     אשתו של מנבר מבקשת מהנשיא: ''אל תחון אותו'' ! פילוביץ שחף 01.10.03 01:56 235
             ישראלי חשוד במכירת ''ציוד רגיש'' לפקיסטן !! פילוביץ שחף 13.01.04 22:16 265
                 אשר קרני מסתבר שהיה במגעים גם סוחר נשק הודי..... פילוביץ שחף 20.02.04 11:03 269
         ביהמ''ש העליון ערך היום דיון נוסף בעניין שבס!! פילוביץ שחף 13.01.04 13:58 264
  רובינשטיין וארבל כבעייה של ברק !! פילוביץ שחף 12.02.03 16:37 38
  עו''ד מאיר שמגר מגשר האליטות והעליתות...!! פילוביץ שחף 13.02.03 14:45 39
     מאיר שמגר המשפטן והמגשר...@ פילוביץ שחף 13.02.03 16:22 40
         השופט בדימוס מאיר שמגר פורש מקרן ג'נראלי..... פילוביץ שחף 10.04.03 02:58 76
             יושב ראש חדש לקרן ג'נראלי ................... פילוביץ שחף 11.04.03 04:02 78
             קרן ג'נראלי אישרה תשלומים של למעלה מ-21 מיליון $ ב-2003 פילוביץ שחף 18.02.04 23:46 266
             יו''ר חדש לקרן ג'נארלי: השופט בדימוס דב לוין !! פילוביץ שחף 19.02.04 00:45 267
                 אמת צרופה: בן גורין=גיורא יוספטל=שמעון פרס= מאיר שמגר!! פילוביץ שחף 19.02.04 01:25 268
             קרן ג'נראלי אישרה באוקטובר למעלה מ-15 מיליון שקל ,,, פילוביץ שחף 15.11.04 00:14 272
     השופט שמגר-תשלומי קרן ג'נראלי לצאצאי מבוטחים פילוביץ שחף 13.05.03 02:47 115
         בנקים ישראליים הסתירו במשך עשרות שנים פרטים פילוביץ שחף 25.06.03 03:14 170
             ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא איתור והשבת נכסים פילוביץ שחף 25.06.03 03:24 171
                 מעילת הענק בבנק לאומי שוויץ - הבג''צ במלואו !! פילוביץ שחף 25.06.03 09:54 172
                     משפחותיהם של קורבנות שואה עדיין ממתינים...... פילוביץ שחף 05.08.03 03:08 202
                         ועדת התביעות: ''משחררים טפח, מחזיקים טפחיים''!! פילוביץ שחף 10.08.03 06:34 206
                             בנק לאומי נוקט שוב באלימות כספי נספי השואה פילוביץ שחף 30.09.03 10:42 234
  משפ' י. לייבוביץ=השמאל הישראלי=שלטון אוליגרכי פילוביץ שחף 14.02.03 12:24 41
     חבר מביא חבר ד''ר חיים משגב !!! פילוביץ שחף 28.04.03 00:36 103
     ממשיך מורשת ישעיהו ליבוביץ , ד''ר יורם יובל פילוביץ שחף 22.05.03 03:27 130
  אהרון ברק לא מפחד יותר מבית משפט לחוקה...!! פילוביץ שחף 16.02.03 01:57 42
     מתחדש העימות להקמת בית משפט לחוקה;ברק מתנגד!! פילוביץ שחף 16.02.03 02:43 44
         עמדתו האישית של אהרון ברק לבית משפט לחוקה!! פילוביץ שחף 16.02.03 02:48 45
             האקדמיה גויסה להדוף את בית המשפט לחוקה !! פילוביץ שחף 16.02.03 02:54 46
     אהרון ברק טומן ''פח'' לבית המחוקקים = הכנסת!! פילוביץ שחף 27.05.03 09:26 146
         זה למה ברק טומן ''פח''....................... פילוביץ שחף 27.05.03 09:38 147
             ביקורתו של יו''ר הכנסת ריבלין ראוי שתיבחן..... פילוביץ שחף 29.05.03 07:23 153
         מי אתה אהרון ברק............................. פילוביץ שחף 07.06.03 13:11 159
     נשיא ביה''מ העליון הכריז על העיתונאי יואב.... פילוביץ שחף 02.06.03 21:28 155
         הכתבה ככתבה וכלשונה בגלובס................... פילוביץ שחף 02.06.03 22:36 156
             סיכום:''גבולות חופש הדיבור במדינה דמוקרטית'' פילוביץ שחף 02.06.03 23:34 157
     אהוד ברק, בנימין נתניהו ושמעון פרס = חוקה !! פילוביץ שחף 01.08.03 23:35 198
         הזימון באתר הכנסת..................... פילוביץ שחף 02.08.03 17:17 199
         ועדת חוקה בראשות חבר הכנסת מיכאל איתן ארחה פילוביץ שחף 04.08.03 22:08 201
  הפרקליטות לאחר 7 שנים: לא יוגש כתב אישום נ'.. פילוביץ שחף 24.02.03 08:32 48
     נמצאה תשתית ראייתית להעמדת ח''כ זהבה גלאון.... פילוביץ שחף 25.04.03 03:44 91
         נמצאו ראיות לכאורה להעמדה לדין של ח''כ גלאון!! פילוביץ שחף 25.04.03 07:57 93
             מי אישר את השיקים מאת: עמי בן דוד !!! פילוביץ שחף 27.04.03 08:35 102
             פרשת ח''כ בולמנטל מול פרשת ח''כ גלאון !!! פילוביץ שחף 17.05.03 20:17 121
                 רובינשטיין מאשר, בפעם הראשונה:זהבה גלאון..... פילוביץ שחף 29.06.03 02:12 178
                     מי מגונן על זהבה גלאון.....??? פילוביץ שחף 15.07.03 23:11 194
  ראש הממשלה יקדם בקדנציה הזו: ''חוקה לישראל'' @ פילוביץ שחף 27.02.03 19:28 49
     ואכן-זה יצא לדרך!-לכן תומכים בו כל הקבוצות הללו!! אלת ציד 21.03.05 00:51 276
  עו''ד רוני רגב הורשעה בעסקת טיעון במחוזי בת''א@ פילוביץ שחף 28.02.03 12:15 50
     חייבים לבדוק ולחקור את פעילותה כפרקליט פלילי@ פילוביץ שחף 28.02.03 13:16 51
         קשישא חשב וענה ואני בהתאם....!! פילוביץ שחף 28.02.03 14:25 52
  שתי כוהנות בגיליון אחד : עדנה ארבל @ פילוביץ שחף 01.03.03 23:56 53
     ח''כ איתן: לקבוע תקופת צינון במעבר מתפקיד...@ פילוביץ שחף 04.03.03 00:50 54
         מעניין מי מגיש: רובינשטיין וארבל נדרשים.... פילוביץ שחף 04.03.03 00:52 55
             החברה של דורית בייניש:''הלובי למען בחירתה של.. פילוביץ שחף 23.03.03 12:16 63
                 השיקולים של דורית ביניש פסולים.......... פילוביץ שחף 29.03.03 14:27 66
                     הארץ:מעניין אם התנהגות שופטי העליון היתה..... פילוביץ שחף 08.04.03 21:03 73
                         זאב סגל ''הגדול'': אקדמיזציה בבחירת שופטים !! פילוביץ שחף 08.04.03 22:01 74
                             ביהמ''ש: לעדנה ארבל חסינות כמו לשופט !!! פילוביץ שחף 09.04.03 23:10 75
                                 תגובות....................................... פילוביץ שחף 10.04.03 03:25 77
     סערת מינויה של נילי כהן לעליון אינה שוככת.... פילוביץ שחף 14.04.03 15:09 79
     פרופ' דניאל פרידמן מציג את עמדתו............. פילוביץ שחף 22.04.03 07:32 85
     תראו מי שמדברת. ארבל: על שמירת טוהר המידות פילוביץ שחף 04.05.03 02:18 107
     המסלול העוקף של לפיד וברק למינוי שופטי עליון פילוביץ שחף 10.05.03 05:20 110
  למה טומי לפיד מתנגד להקמת בית משפט לחוקה ?! פילוביץ שחף 04.03.03 01:03 56
     מועמדו של שר המשפטים לפיד לתפקיד היועמ''ש.... פילוביץ שחף 04.03.03 22:31 57
         דורית בייניש ''בלמה ובדמותה'' במעריב !! פילוביץ שחף 15.03.03 23:36 61
             השופא בדימוס מאיר שמגר עוזר לדורית בייניש.... פילוביץ שחף 16.03.03 02:49 62
                 ''לבית המשפט העליון נבחרים לפי קשרים ולא..... פילוביץ שחף 25.03.03 09:57 64
                     טומי לפיד הפך את הועדה למינוי שופטים לחותמת.. פילוביץ שחף 25.03.03 12:04 65
                         פרופ' נילי כהן בקשה מהשופט ברק............... פילוביץ שחף 16.04.03 13:45 80
                             פרופ' נילי כהן ו''עיקרון בוזגלו'' ............ פילוביץ שחף 17.04.03 15:04 81
     בג''צ נגד נשיא בית משפט העליון אהרון ברק !!! פילוביץ שחף 21.04.03 11:51 83
     יו''ר ועדת חוקה חוק ומשפט שוחח עם שר המשפטים!! פילוביץ שחף 02.05.03 07:21 106
         מועמדות פיקטיבית............................. פילוביץ שחף 21.05.03 21:31 129
             מי מתאים לכהן כשופט עליון.................... פילוביץ שחף 22.05.03 03:43 131
                 דיון בתשע הצעות חוק שונות לשינוי הרכב הוועדה. פילוביץ שחף 25.06.03 01:20 169
                     הערות לדו''ח הוועדה לסדרי הבחירה של שופטים.... פילוביץ שחף 15.08.03 16:40 207
                         הוועדה לסדרי הבחירה של השופטים: הדו''ח שהוגש.. פילוביץ שחף 15.08.03 16:50 208
                 ''השופטת יהודית שבח שם שכדאי לזכור'' פילוביץ שחף 27.06.03 11:27 173
     שני דירקטורים של חב' ''אוסם'' מועמדים מובילים!! פילוביץ שחף 09.05.03 08:32 108
         נאור, נבחרה !! גרוניס, נבחר !! באוירה כעוסה פילוביץ שחף 23.05.03 03:50 135
             השר בני אלון הודיע כי יגיש עתירה לבג''ץ....... פילוביץ שחף 23.05.03 03:52 136
                 יהלום: החלטת הועדה תעודת עניות לשופטים שנבחרו פילוביץ שחף 25.05.03 04:06 139
                     ח''כ ויו''ר ועדת חוקה איתן במכתבו לשר המשפטים פילוביץ שחף 25.05.03 04:33 140
                 הוועדה לאיתור היועץ המשפטי מאתרת חברים....... פילוביץ שחף 26.08.03 01:14 229
         שר המשפטים דאז צחי הנגבי מינה ועדה שתבחן..... פילוביץ שחף 16.08.03 01:23 209
             רשימת המוזמנים שהופיעו בפני הוועדה........... פילוביץ שחף 16.08.03 01:25 210
                 תוכן העניינים/סדר היום הועדה................. פילוביץ שחף 16.08.03 01:26 211
                     פרק ב' : התחומים שנדונו בועדה................ פילוביץ שחף 16.08.03 01:28 212
                         פרק ג' : המצב המשפטי הקיים................... פילוביץ שחף 16.08.03 01:29 213
                             פרק ד' : דו''ח ועדת אגרנט בדבר סמכויותיו של... פילוביץ שחף 16.08.03 01:32 214
                                 פרק ה': תיאור הנושאים הטעונים התייחסות - כללי פילוביץ שחף 16.08.03 01:33 215
                                     פרק א': הקדמה-היבטים, סמכויות, עיגון ומסקנות! פילוביץ שחף 16.08.03 01:36 216
                                         נספח ג': הצעת חוק היעמ''ש הראשי/לממשלה........ פילוביץ שחף 16.08.03 01:38 217
                                             נספח ד': מזכיר הממשלה חותם על נוסח ההודעה.... פילוביץ שחף 16.08.03 01:40 218
         השאלה היא מה הכישורים הנדרשים לתפקיד היועץ פילוביץ שחף 10.10.03 02:34 246
         אז מה קורה פה? למה דווקא השלו הזאת?! hamta 18.10.03 19:32 261
             hamta ידידי: התשובה היא אחת-שילטון האוליגרכי פילוביץ שחף 18.10.03 20:40 262
     דר' פרץ סגל מתיחס למסקנות דו''ח ועדת זמיר.... פילוביץ שחף 10.05.03 20:05 111
     בעקבות דבריו הנקובים של יו''ר מושב המחוקקים... פילוביץ שחף 22.05.03 14:46 132
         מה אמר יוסף לפיד שר המשפטים במסיבת העיתונאים פילוביץ שחף 22.05.03 16:25 133
             ריבלין: בית המשפט העליון מוביל הפיכה......... פילוביץ שחף 22.05.03 16:33 134
                 ריבלין צודק, הגולם קם על יוצרו ....... פילוביץ שחף 27.05.03 23:11 151
                     רשות אחת שמקבלת יותר מדי עוצמות, עלולה....... פילוביץ שחף 28.05.03 05:33 152
     שר המשפטים לפיד: מתכוון להעמיד לדין שופטים!! פילוביץ שחף 27.05.03 19:13 150
         מחלוקת חדשה בעולם המשפט הישראלי !! פילוביץ שחף 30.05.03 08:39 154
         שר המשפטים לפיד הורה והשופט ברק מבצע האמנם?? פילוביץ שחף 11.06.03 13:07 166
         ח''כ איוב קרא:להפסיק לאלתר את כהונתו של השופט פילוביץ שחף 02.07.03 17:18 179
         השופטים נגד שר המשפטים !! פילוביץ שחף 23.07.03 18:12 196
  הצעת חוק של חבר הכנסת מיכאל קליינר !!!! פילוביץ שחף 14.03.03 15:37 58
     נושא: שילטון האוליגרכיה-בית משפט העליון !! פילוביץ שחף 14.03.03 15:39 59
         פושעים בפרשת ברנס - פושעים בפרשת רצח רבין!!! פילוביץ שחף 14.03.03 17:10 60
  החוצפה של אהרון ברק שוברת שיאים-איים להתפטר!! פילוביץ שחף 04.04.03 10:13 67
     ''אני יודע מאיפה זה בא'' ברק נגד בייניש....... פילוביץ שחף 04.04.03 17:16 68
         ועכשיו: שמגר נגד ברק.....?? פילוביץ שחף 05.04.03 21:19 69
             מי שופט את השופטים ? פילוביץ שחף 05.04.03 23:31 70
                 ד''ר בועז סנג'רו: פסיקות של ברק=''הפוך על הפוך'' פילוביץ שחף 07.04.03 01:58 71
                     בים, ביבשה ובאוויר - ''הפרטה, אכיפה וחקיקה'' פילוביץ שחף 17.04.03 15:15 82
                     פשעי שוטרים, רשלנות תובעים והרשעת חפים מפשע/ בעז סנגרו פילוביץ שחף 19.09.10 14:35 289
     ''יעקב נמרודי מערער על הרשעתו !!'' פילוביץ שחף 22.04.03 14:02 86
         גרשוני קיבל אישור שהוא יזכה בבג''צ ולכן עתר ! פילוביץ שחף 24.04.03 14:56 88
             גרשוני לבג''ץ: לבנת פועלת מחוץ לסמכויותיה..... פילוביץ שחף 24.04.03 17:35 89
                 תגובת שרת החינוך הגב' לימור ליבנת.......... פילוביץ שחף 25.04.03 00:59 90
             מדהים מה חושבים מבקרי האמנות על ציוריו של.... פילוביץ שחף 26.04.03 14:07 98
                 שיא החוצפה החדש: ד''ר רוצה כסף ישראלי, אך..... פילוביץ שחף 26.04.03 14:09 99
             המועצה לתרבות מוחה על התנהגות משה גרשוני !!! פילוביץ שחף 26.04.03 14:53 100
             בג''צ דחה את עתירתו של הצייר משה גרשוני!!!! פילוביץ שחף 01.05.03 14:46 104
                 שרת החינוך: הפרס שנשלל מגרשוני יועבר לנזקקים פילוביץ שחף 01.05.03 20:59 105
     נמצא הפתרון לדיקטטור השיפוטי ברק !!! פילוביץ שחף 26.04.03 20:21 101
  הסכמים....................................... פילוביץ שחף 08.04.03 03:01 72
  אמנת ג'נבה לשבויי מלחמה לעיונכם!!! פילוביץ שחף 22.04.03 04:42 84
  מח´ בג''צ עצמאית לכנסת........................ פילוביץ שחף 23.04.03 00:44 87
  ''ככה לא בונים חוקה''- ראיון עתונאי עם ח''כ איתן פילוביץ שחף 25.04.03 04:16 92
     הכתבה/הראיון המלא בגלובס....!! פילוביץ שחף 26.04.03 01:06 97
         אהרון ברק לציבור: אתם אפסים ואני גאון........ פילוביץ שחף 10.06.03 10:15 163
  בשל טעות משפטית: אתי אלון תזוכה מהלבנת הון פילוביץ שחף 25.04.03 23:56 94
     מה הקשר של עו''ד בייניש בעלה של שופטת העליון.. פילוביץ שחף 26.04.03 00:08 95
  על בית המשפט העליון ועל הסובייט העליון פילוביץ שחף 26.04.03 00:21 96
     היום: החלטה בבקשת דרעי למשפט חוזר............ פילוביץ שחף 25.05.03 04:36 141
         פגישה אקראית בין הרב עובדיה לשופט ברק........ פילוביץ שחף 25.05.03 08:18 142
             רב עובדיה יוסף = שמעון פרס = אהרון ברק !! פילוביץ שחף 07.07.03 18:31 185
                 הרב עובדיה יוסף חגג בביתו 80 לפרס !! פילוביץ שחף 19.08.03 06:07 226
     מכתב גלוי לברק - ''הכל שפיט'' !! פילוביץ שחף 26.05.03 06:00 143
         ''עו''ד שפטל: השופט ברק ''ישכח'' ש''הכל שפיט'' פילוביץ שחף 08.07.03 21:49 186
             האם פרוטוקול הדיון בביהמ''ש משקף באמת מה שנאמר פילוביץ שחף 10.07.03 20:02 187
                 ביהמ''ש העליון קבע לא אחת את חשיבותו של...... פילוביץ שחף 10.07.03 21:12 188
                     להלן:''סוגיות בסדר דין אזרחי''-השופט אורי גורן פילוביץ שחף 10.07.03 21:19 189
                         תגובות לדיון:ביהמ''ש העליון לא מנהל פרוטוקלים פילוביץ שחף 11.07.03 20:03 190
                             סמכויות רשמים בכלל ורשם ביהמ''ש העליון בפרט פילוביץ שחף 12.07.03 10:31 191
                                 המשך סמכויות הרשם, ומה אומר החוק = פרוטוקולים פילוביץ שחף 12.07.03 11:11 192
                                     סמכויות ביהמ''ש עליון על פי חוק, עכשיו....... פילוביץ שחף 12.07.03 11:35 193
                             הצעת חוק: ''פרוטוקולים ייכתבו גם בביהמ''ש העליון'' !! פילוביץ שחף 05.02.07 10:51 277
                                 הצ''ח של ח''כ איתן לקיום פרוטוקול בבית המשפט העליון: פילוביץ שחף 08.07.07 08:04 282
                             הצעת חוק: ''פרוטוקולים ייכתבו גם בביהמ''ש העליון'' !! פילוביץ שחף 05.02.07 11:10 278
                             בייניש פועלת לטרפד מעורבות הכנסת בנושא הפרוטוקולים פילוביץ שחף 02.03.07 08:54 281
                                 בית המשפט העליון יחויב לנהל פרוטוקולים פילוביץ שחף 04.03.08 15:00 285
                                     השינוי המהפכני בהצעת החוק הזאת טמונה בסעיף המשני... פילוביץ שחף 04.03.08 16:29 286
  שטרסברג-כהן פורשת; מתריעה - ''רוחות רעות''!! פילוביץ שחף 12.05.03 20:59 113
     רשות סטטוטורית לאתיקה !!! פילוביץ שחף 14.05.03 11:28 119
     מועצת העיתונות מודאגת מהכוונה למנות.......... פילוביץ שחף 20.05.03 05:00 125
         שר המשפטים לפיד יוצא להגנת רובינשטיין....... פילוביץ שחף 20.05.03 05:10 126
             הנשיא והיועץ=האקורד האחרון של פ' בראון חברון פילוביץ שחף 20.05.03 20:02 127
                 ה''דוגמא האישית'' של רובינשטיין................ פילוביץ שחף 21.05.03 00:28 128
                     ''תשמור על הפה שלך, זה עלול להיגמר רע''....... פילוביץ שחף 23.05.03 10:50 137
                         האם הפרקליטות סוחטת את שרון ?? פילוביץ שחף 27.05.03 01:06 145
                             תגובות לכתבה............................... פילוביץ שחף 27.05.03 10:59 148
                             אם זה נכון: שהמשטרה דרשה והפרקליטות אסרה..... פילוביץ שחף 27.05.03 17:40 149
  ח''כ ברונפמן - עבריין תנועה עם 32 הרשעות..... פילוביץ שחף 13.05.03 18:33 116
     דודו טופז לא יועמד לדין !!! פילוביץ שחף 06.06.03 13:52 158
         תיק החקירה בפרשת עופרה חזה ז''ל יסגר.......... פילוביץ שחף 09.06.03 07:13 162
  82.5% אחוז מהניגשים עברו את הבחינות........ פילוביץ שחף 14.05.03 23:51 120
  עו''ד כלוף: למנות בתקופה הקרובה לעליון רק..... פילוביץ שחף 19.05.03 00:32 122
     ישיבה ראשונה בעניין חוקה בהסכמה רחבה !! פילוביץ שחף 19.05.03 00:37 123
         נפתחו הדיונים בכנסת בכינון חוקה לישראל !!! פילוביץ שחף 19.05.03 06:17 124
             כל פרוטוקולי הדיונים המתחילים ב-1.6.03....... פילוביץ שחף 28.06.03 16:55 174
                 פרוטוקול דיון בועדת חוקה חוק ומשפט:1.6.2003 פילוביץ שחף 28.06.03 17:03 175
                     ''פרוטוקול דיון בועדת חוקה חוק ומשפט-18.5.2003 פילוביץ שחף 28.06.03 17:21 176
  ועדות חקירה ממלכתיות בישראל- מה זה ?? פילוביץ שחף 26.05.03 06:41 144
     חשוב לקרוא !! ראש לשכת עו''ד ד''ר שלמה כהן... פילוביץ שחף 24.06.03 17:54 168
         רק לא שלמה כהן מאת: ד''ר חיים משגב !! פילוביץ שחף 28.06.03 17:25 177
  שופט עליון גבריאל בך לשעבר פרקליט המדינה..... פילוביץ שחף 02.08.03 20:41 200
     עו''ד אלי זהר - היועץ המשפטי הבא.....?? פילוביץ שחף 07.08.03 11:47 203
         מעריב: המקושר-עו''ד אלי זוהר כיועמ''ש לממשלה?! פילוביץ שחף 08.08.03 09:49 204
     טומי לפיד מבקש להכשיר את הועדה שפושע עומד.... פילוביץ שחף 19.09.03 17:43 230
         ממשלה שמנהלת מדינה לא מסוגלת לבחור יועמ''ש!! פילוביץ שחף 15.10.03 08:23 258
     ועדת בך לבחירת שבעת המופלאים................. פילוביץ שחף 18.11.03 07:11 263
  קובה = רפי איתן = מאיר שמגר = ג'ז = אילת..... פילוביץ שחף 18.08.03 04:14 224
  תיק אפרסק ...................... פילוביץ שחף 10.10.03 00:52 243
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 16.02.07 10:30 279
  שר המשפטים פרידמן נגד חוקה פילוביץ שחף 04.11.07 05:46 283
     אריק כרמון שליח השמאל הקיצוני בשם הדמוקרטיה: פילוביץ שחף 05.11.07 04:06 284
  אהרן ברק: ''הביע את תקוותו כי מפעל החוקה יסתיים'' פילוביץ שחף 28.06.08 14:44 288
  מאיר שמגר: ''האם צדקנו או לו, ההסטוריונים יוכיחו'' (*) פילוביץ שחף 22.02.14 13:12 290

     
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:24   05.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. הסטנדרטים הכפולים של השופט חשין...@  
בתגובה להודעה מספר 0
 
הנינוח
חבר מתאריך 31.3.02
289 הודעות 00:25 05.01.03

הסטנדרטים הכפולים של חשין ומערכת המשפט בישראל !!

במקור ראשון מיום שישי יש כתבה של אמנון שומרון שבכל מקום שפוי בעולם הייתה מרעידה את אמות הסיפים. אבל במדינת הסהרורים היהודית, שבה הדבקות בהנהגה הגלותית היא ערך עליון אין שום סיכוי לכך. כי אצלנו כבר ימצא מייד הטיח והטייח שיכסו את ערוותו של המוסד הקדוש והרקוב של מערכת המשפט בישראל. וכמו בכל מערכת, הדג מסריח מהראש.
זהו סיפורה של מערכת שמשמשת מזה שנים ארוכות כזרועה פוליטית של השמאל הסהרורי בישראל. בין יתר מעלליה הייתה הרדיפה אחרי ראשי תנועת "זו ארצנו" עם סעיפי חוק בעייתיים, כאשר משה פייגלין נשפט וחברו בני אלון יצא פטור כי ...הוא נבחר לבית המחוקקים הישראלי. עכשיו, כאשר פייגלין מבקש גם הוא להבחר - הוא פסול בעיני האדמו"ר חשין. למה ?? אולי בגלל שהוא לא נבחר בפעם הקודמת...

בשבוע האחרון ראינו את הזרוע של בית המשפט העליון בועדת הבחירות בדמותו של השופט מישאל חשין בשיא המפגן של דו פרצופיות וסטנדרטים כפולים ליהודים וערבים. אדון חשין פסל את פייגלין כי לדעתו הפגנה של אזרחים נגד הממשלה הוא מעשה המרדה ממש כמו בסין הקומוניסטית וברית המועצות של סטאלין (כאן עדיין הוא זכה לשיתוף פעולה של הפוליטיקאים).

בהמשך הוא פסל את ברוך מרזל מפאת הזכרונות של תנועת כ"ך והכשיר את אחמד טיבי ועזמי בשארה. למרזל הוא לא נתן את הזכות להתחרט על התבטאויותיו, אבל את אותה הזכות הוא העניק ביד נדיבה לטיבי ובשארה. כי בנראה אצל מרזל הגזענות היא תכונה גנטית שאינ ניתנת לריבוי לדעת האדמו"ר, בעוד שאצל הילדים החמודים והשובבים אחמד ועזמי, הסגידה לרוצחים הפלשתינים היא רק עוד מעשה שובבות חינני שלגביו ניתן להסתפק ב"נו נו נו " קטן וחרטה של הילד. אז נכון, הפוליטיקאים הצילו את המצב, אבל לכולם ברור מה יקרה בבית המשפט העליון, שם יושבים חבריו לאותה הדרך של אותו חשין.

אבל הקטע המעניין ביותר בנושא המוסר הכפול של חשין ושל בית המשפט העליון הוא מושג הקלון, אותו מושג שגרם לו לפסול את פייגלין. מסתבר שלדבריחשין עלול להתקיים אותו קלוןגם בעניין של יחסים בינו לבינה מצד אחד וגם ביחסים בין האדם לשלטון (כמו במקרה של פייגלין, שהעז למרוד במלכות ולחסום כבישים בישראל, מעשה שכנראה לא נעשה על ידי איש מלבדו, ובטח לא על ידי ה"ה עזמי בשארה) .

הנה מסתבר שיש שופט עליון בישראל, שבעברו כפרקליט בכיר בפרקליטות המדינה, בהיותו נשוי, הכניס להריון פרקליטה שהייתה כפופה לו ושאינה אישתו. בנוסף הוא גם התכחש לאבהותו. אז אמנם היה איזה עיכוב במינויו לבית המשפט העליון, אבל לא עיכוב גדול מדי. כי זה אמנם יחסים לא לגמרי תקינים בינו לבינה, אבל הרי אין בכך קלון, כי הרי מדובר בפרקליט עם דם כחול שעשה רק טובה לעובדת שלו.

יש למישהו מושג מי זה יכול להיות ???

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:27   17.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. היועץ נכשל בדרך לעליון ....@  
בתגובה להודעה מספר 1
 
שוב מקבל היועץ המשפטי לממשלה "סטירת לחי" כואבת ומבישה בגין החלטה שגויה שלו למנות נציג שב"כ לצוות חקירת הדלפת המסמך המפורסם - בעניין לא לו. בדרך לעליון - רובינשטיין נכשל במועד א', נכשל במועד ב', נכשל במועד ג', נכשל בבוחן פתע, במבחן בינייים וכמעט בכל "סימסטר" - ונתמה: איך והכיצד "יעלה כיתה"... ולאן... בדיוק... ?

16/01/2003 | פנחס (פיני) פישלר

כבוד היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין, רחוק מלהיות חף משגיאות. נאמר מייד - גם אלו אשר קדמו לו, בתפקיד, לא היו חפים משגיאות - שהרי בשר ודם המה. צדק זה שאמר כי מי שלא עושה - אינו טועה.

אלא, שנדמה, למרבית הצער, כי אליקים רובינשטיין שבר הפעם כל שיא אפשרי. מרוב טעויות אין רואים את היער...

פעם אחר פעם, מתברר כי חוות דעתו המשפטית, אינה מקובלת על שופטי בית המשפט העליון. הפעם - לא תשמעו תירוץ או אמתלה בדמות "דעת מיעוט חושבת כמוני...".

הפעם, כל ההרכב - כולו - ובהרכב תלתא עסקינן - רמז עבה מידי - מחליטים להוציא צו ביניים לעניין החלטת היועץ .

שוב ושוב עולה כי חוות הדעת היוצאות מלפני היועץ רובינשטיין, אינן עולות בקנה אחד עם מבחנים משפטיים טהורים ומזוקקים.

כבמתימטיקה פשוטה אומר כך: טלו נא חוות דעת "משפטית" של היועץ המשפטי לממשלה - באופן אקראי - הכניסוה אל תוך "סוגריים" - "שימו מינוס" לפני אותן הסוגריים - או אז תקבלו - את הפתרון המשפטי הנכון.

בבחינת רציתי לומר: היפכא מסתברא.

אומר היועץ - לבן - סימן לשחור. אומר היועץ שחור - סימן ללבן. אומר היועץ - יום - יהי לילה. אומר היועץ לילה - יהי בוקר. אומר היועץ "הר" - והנה הוא "צל".

צאו וחשבו: מה היה קורה, לצורך אנלוגיה גרידא, לו אתם עצמכם הייתם משמשים בתפקיד מנכ"ל חברה, או נשיא חברה, או חברי דירקטוריון בחברה, המקבלים מעת לעת חוות דעת ממומחים שונים ומתברר, בדיעבד, פעם אחר פעם, כי בין חוות דעתם ה"מקצועית" לבין המציאות הקורלציה אינה אלא שלילית. ונשאל: האם הייתם ממשיכים להעסיקם...?

אני עוקב מקרוב אחר "ביצועיו" המשפטיים של היועץ המשפטי לממשלה. עוקב מקרוב ולמד תדיר כי חוות דעותיו "המשפטיות" - המגיעות למבחן או לביקורת שיפוטית - "אינן מחזיקות מים". רוצה לומר: הכל נוזל. הכל מטפטף. יש חור בדלי - וחוץ מזה מרקיז - הכל בסדר.

פעם אחר פעם נדחית המלצה - מקצועית - משפטית - אשר יוצאת מלפניו או חוות דעת הנכתבת בקולמוסו. ב"מועד א'" - נכשל. ב"מועד ב'" - נכשל. בא "מועד ג'" - שוב נכשל. ב"בוחן פתע" - נכשל. ב"בחינת אמצע" - שוב נכשל. "היעלה כיתה"...? נתמה.

לא זו אף זו: ייתכן, בהחלט, כי היועץ המשפטי לממשלה, הנוכחי, "נשען" על חוות דעת מטעם כפיפיו שמא, ואולי, אינם מקצועיים דיים - ומקום בו עליו לבקר את העבודה - לפקח עליה - לחשוב - הוא בא ואומר "הן" - "כן יהי רצון" - "אמן סלע" - "מרכין ראש" - חותם - מגיש - ונדחה, ושוב נדחה ושוב נדחה - וחוזר חלילה ...

ונשאל: מתי, אם בכלל, יילמד הלקח?. ומי ילמדו לקח, אם בכלל...?

אמור מעתה: לא כל היועץ... זהב... ורק משום הכבוד הרב שאני רוחש למוסד החשוב והנעלה הזה - לא הזכרתי הפעם את "עצת אחיתופל"...

בפקולטות למשפטים, סטודנט אשר צובר כל כך הרבה כשלונות, ספק רב באם הוועדה האקדמית של המוסד תאשר לו להמשיך וללמוד עד כדי סיום התואר הנכסף. אלא, שמה שנכון לאקדמיה, רחוק מלהיות נכון בכללי ה"ריבון" הכל יכול.

להתראות באסיפת ההורים השנתית...
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=2016&PageNumber=&GoBackXTimes=

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:44   06.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. !! השופט חשין נגד שופטי בית המשפט העליון !!  
בתגובה להודעה מספר 1
 
קישקשתא
חבר מתאריך 22.3.02
5878 הודעות 10:34 06.02.03

@ חשין מבקר את שופטי העליון שהעזו לחלוק על דעתו @
הכתבה ארוכה, אבל שווה לקרוא כל מילה. היהירות והגאווה,
השחצנות וחוסר הענווה...:-

!! השופט חשין נגד שופטי בית המשפט העליון !!

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, מישאל חשין, מותח
בראיון בלעדי לרגל סיום כהונתו בוועדה ביקורת על
עמיתיו לבית המשפט העליון שהתערבו בהחלטות שקיבל.
הוא רואה בהתערבות זו "פגיעה מסוימת", וסבור
ששופטי העליון צריכים להיזהר מאוד לפני שהם קובעים
כי החלטה של עמיתם אינה סבירה. הוא אינו מצטער על
שעצר את שידור מסיבת העיתונאים של שרון, אבל מאשים
את הליכוד שעשה בכך שימוש לא הוגן

**מאת גדעון אלון**

את תפקידו של שופט בית המשפט העליון מישאל חשין
כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית תירש כנראה השופטת דליה
דורנר. לדורנר, או לשופט אחר שיחליף אותו, מציע
חשין "את העצה שאבא שלי נתן לי והוא עצמו לא ידע
לפעול על פיה. הוא היה מכוון שתי אצבעות אל עבר
כפתור חולצתו ואומר לי: 'מישה בני, עד הכפתור'".

אבל חשין לא שעה לעצת אביו. הוא לוקח הרבה דברים
ללב. הוא נפגע מיחסם של חלק מהפוליטיקאים אליו
ומהביקורת שכתבו עליו עיתונאים ופרשנים. אבל דומה
שיותר מכל נפגע חשין מחבריו בבית המשפט העליון,
שבכמה מקרים קיבלו החלטות הפוכות לאלה שהוא קיבל
בתוקף היותו יו"ר ועדת הבחירות.

ד"ר מישאל חשין, בן 67, נחשב לשופט יוצא דופן. לא רק
בזכות כישוריו האינטלקטואליים, היותו פולמוסן
מבריק, בעל כושר ביטוי מעולה, אמוציונלי ורגיש
מאוד, אלא בעיקר בשל מזגו הסוער. בניגוד לעמיתיו
בבית המשפט העליון, הוא לעולם אינו חושש להביע את
דעתו. הוא נחשב בר-פלוגתא חריף של נשיא בית המשפט
העליון, פרופ' אהרן ברק, ופעמים רבות נשאר בדעת
מיעוט בפסקי דין של בית המשפט העליון, למשל
בהתנגדותו להריסת בתי מחבלים.

גם במערכת הבחירות הנוכחית התגלעו חילוקי דעות בין
חשין לברק בעניין פסילת תשדיר תעמולה של חרות. חשין
פסל קטע מהתשדיר בנימוק שיש בו משום "ביזוי ההמנון
הלאומי ופגיעה בו", ואילו ברק, בדעת מיעוט, טען
שההחלטה אינה מקיימת את נוסחת האיזון הנדרשת בין
חופש הביטוי לבין האינטרס הציבורי. חשין מרוצה
ששופטי הרוב, במקרה זה, תמכו בעמדתו, ועל נימוקיו
של ברק הוא אומר: "אצלנו יש מלת קסם שנקראת איזון,
והשופט ברק חשב שהאיזון שעשיתי היה יותר מדי פוגע בחופש הביטוי".

"לא מקובל עלי"
ניכר בחשין שמאד חרה לו שחבריו השופטים בבית המשפט
העליון החליטו בניגוד לדעתו (ברוב של 7 נגד 4) לאשר
את מועמדותו של ברוך מרזל לכנסת. "אני מודה שההרגשה
היתה מוזרה. הנימוקים של בית המשפט העליון עוד לא
התקבלו, ובעיני לנימוקים יש משמעות לא פחותה מזו של
ההחלטה עצמה. עמידתי לביקורת היתה מוזרה, כי אני
יושב בבית המשפט העליון שאין על החלטותיו ערעור, אם
כי היו כמובן מקרים שפסק דין שנתתי הועבר לדיון
נוסף ואז הפכו את פסק הדין שנתתי. זה מלמד את האדם
קצת ענווה, כשהמלה האחרונה איננה שלך. ברור שעלי
לקבל את החלטות בית המשפט העליון, אם כי יש בכך
פגיעה מסוימת. מי שיגיד לך אחרת או שהוא עשוי מאבן
או שהוא איננו מדייק בדבריו".

הכעיסה אותו גם העובדה ששלושה מעמיתיו - השופטים
טובה שטרסברג-כהן, יצחק אנגלרד ואיילה פרוקצ'יה -
החליטו לבטל את החלטתו לפסול קטעים משידורי תעמולה
של רע"מ ובל"ד שבהם נראו אנשים מניפים דגל של אש"ף
ומסמנים "וי" בידיהם. "חשבתי בלבי שבעת שאנו שרויים
במלחמה מרה עם הרשות הפלשתינאית והם הורגים ורוצחים
אנשים, מופיעים אנשים עם דגל אש"ף ומסמנים בידיהם
לניצחון. הפירוש החד-משמעי לכך הוא: 'אנחנו ננצח
אתכם'. עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח עתר
לבג"ץ נגד ההחלטה שלי ובג"ץ קבע כי התשדירים האלה
לא עוברים את גבול הסבולת, ולכן הפכו את החלטתי.
אינני מסכים לפסק הדין מבחינת ההתערבות. נניח
ששלושת השופטים חשבו אחרת ממני, האם החלטתי היתה עד
כדי כך אבסורדית שהיה מקום להפוך אותה? עם כל
הכבוד, זה לא מקובל עלי".

יש טעם לפגם בכך ששופטי בית המשפט העליון הופכים את
החלטותיו של עמיתם המכהן כיו"ר ועדת הבחירות?

חשין: "אני חושב ששופטי בית המשפט העליון צריכים
מאוד להיזהר לפני שהם מתערבים בהחלטות של יו"ר ועדת
הבחירות שגם הוא שופט בבית המשפט העליון. כי ברגע
שהם עושים זאת הם אומרים שהחלטת יו"ר ועדת הבחירות
יצאה מתחום הסבירות, כלומר, היא בלתי סבירה. ושופט
סביר של בית המשפט העליון לא היה מקבל החלטה כזו".

עלבון לאינטליגנציה

אין ספק שההחלטה שעוררה נגדו את עיקר הזעם והביקורת
של פוליטיקאים ושל אזרחים המזוהים עם הימין היתה
החלטתו להורות על הפסקת העברתה בשידור חי - בשלושת
ערוצי הטלויזיה ובתחנות הרדיו - של מסיבת העיתונאים
שקיים ראש הממשלה אריאל שרון בעקבות גילויי "הארץ"
על ההלוואה שקיבל מהמיליונר היהודי סיריל קרן.
בליכוד האשימו אותו בסתימת פיות.

גם היום, לאחר כשלושה שבועות, חשין שלם עם ההחלטה
שקיבל ומשחזר שלב אחרי שלב כיצד התקבלה. "זמן קצר
לפני קיומה של מסיבת העיתונאים הודיעו לי שראש
הממשלה מבקש להופיע כדי להפריך את ההאשמות הנוראות
שבהן הואשם הוא ובניו. הודעתי שאין לי בעיה עם זה,
כי מה יקר יותר לאדם מאשר שמו הטוב. ביקשו ממני גם
לאפשר את דחיית תשדירי התעמולה באותו ערב לחמש
דקות. אישרתי גם בקשה זו. ישבתי בחדרי בבית המשפט
העליון ופתחתי את מכשיר הטלויזיה (פתחתי אותו רק
פעם אחת, כשמגדלי התאומים הופלו) וראיתי בחצי עין
את מסיבת העיתונאים עם ראש הממשלה, ושמעתי בחצי
אוזן כיצד הוא תוקף בצורה חריפה ובוטה מאין דוגמתה
את יו"ר מפלגת העבודה, עמרם מצנע. אמרתי בלבי:
אלוהים, הוא ביקש להפריך האשמות וכאן הוא מטיח
האשמות. זה לא מה שדיווחו לי. לא היססתי שנייה.
צילצלתי לדובר הוועדה וביקשתי שיורה להפסיק את
שידור מסיבת העיתונאים משום שזה לא מתקבל על הדעת.
אני האיש שצריך להכריע, ולכן אינני יכול להרשות
לשידור הזה שיימשך, ואמעל בתפקידי אם אאפשר זאת".

התגובות החריפות על הפסקת השידור הפתיעו אותך?

"התגובות היו מאוד חדות. מצד אחד שיבחו אותי ואמרו
לי שזה היה צעד אמיץ. אפשר לחשוב איזה אומץ היה
צריך לכך - אילן רמון ז"ל היה אמיץ. מצד שני היו
התקפות מאוד קשות עלי, לרבות של עיתונאים. אני חושב
שאלה ששיבחו אותי ואלה שתקפו אותי היו אנשים
מונעי-אינטרסים. אינני רוצה שיהללו אותי, ולא
שיחללו אותי. אני מילאתי את חובתי לפי מיטב הבנתי.
אגב, גם אלה שמבקרים מודים ששרון עסק בתעמולת
בחירות. שמעתי בטלוויזיה עיתונאי בכיר בעיתון מאוד
ידוע שסיפר שדיבר עם חבריו בארה"ב והם אמרו לו שלא
יעלה על הדעת שיפסיקו את נשיא ארה"ב באמצע נאומו.
אבל למיטב ידיעתי בארה"ב אין כלל חוק תעמולה. אני
מאוד תמהתי על דברי העיתונאי הזה. אגב, זה לא נכון
שהוריתי להפסיק את מסיבת העיתונאים. אין לי זכות
וסמכות לכך. הוריתי רק להפסיק את שידור מסיבת
העיתונאים בכלי התקשורת האלקטרוניים".

מבקריך טענו שאת דברי שרון הורית להפסיק ולעומת זאת
כשעמרם מצנע השמיע דברים הרבה יותר קשים נגד שרון
כלל לא התערבת.

"לא שמעתי את מצנע. אילו הייתי שומע את מצנע מנצל
ראיון חדשותי לתעמולת בחירות, הייתי מוציא נגדו צו
מניעה. לא הייתי מתבייש לעשות זאת. אך האם מכיוון
שלא הוצאתי צו מניעה נגד מצנע, שאת הראיון עמו כלל
לא שמעתי, אני צריך לשבת ולשתוק כשאני רואה את ראש
הממשלה עובר על החוק? האם רק בגלל שהוא ראש הממשלה
אינני צריך להפסיק אותו כשהוא משמיע תעמולת בחירות?
האם ראש הממשלה הוא מעל לחוק? הוא לא מעל לחוק".

אתה קבעת שאינך פוסל, אלא רק כשיגיעו אליך תלונות.
למה דווקא במקרה זה של שרון החלטת להתערב ביוזמתך?

"אינני שוטר. אינני שומע תוכניות רדיו וטלוויזיה 24
שעות ביממה. אבל הפסקת שידור מסיבת העיתונאים של
שרון לא היתה הפעם היחידה שהתערבתי ביוזמתי, מבלי
שהגיעו אלי תלונות. ימים ספורים קודם לכן נסעתי
במכונית לנוה אילן ושמעתי את השר ראובן ריבלין
מתראיין ב'קול ישראל' ומשמיע דברי תעמולה רכה. אחר
כך דיבר ח"כ חיים רמון, שהשמיע תעמולת בחירות בוטה,
ברורה וחד-משמעית. חשבתי שזה לא מתקבל על הדעת.
צילצלתי וביקשתי להורות ל'קול ישראל' להפסיק את תעמולת הבחירות".

בליכוד טוענים שההוראה שלך להפסיק את שידור מסיבת
העיתונאים הוסיפה להם מנדטים ושיפרה את מצבו של
שרון בסקרים. מה דעתך על כך?

חשין: "אותי זה לא מעניין. כשאני רואה עבירה על
החוק, אני פועל. מיד לאחר שהוריתי להפסיק את שידור
מסיבת העיתונאים של שרון, ביקש ממני סגן יו"ר ועדת
הבחירות מטעם הליכוד, ח"כ מיכאל איתן, לזמן ישיבה
דחופה בנושא זה. בישיבה זו אמרתי לו שאני מתיר לו
לשדר את כל מסיבת העיתונאים, ללא החלק הראשון שכלל
התקפה אישית על מצנע, אבל למרות שחזרתי על ההצעה
הזו שלוש פעמים הוא לא הגיב על כך, כי לא היה
מעוניין להגיב. הם נתפסו בכך כבמעין גימיק וטענו
שסותמים להם את הפה. זה ממש עלבון לאינטליגנציה. אם
היועצים האסטרטגיים יודעים לאחר מכן לנצל את העניין
הזה לטובתו של האדם, שלא כהוגן, זה עניינם, כי הם
יודעים יפה מאוד שהצעתי להם לשדר את דבריו של ראש
הממשלה במסיבת העיתונאים, והם סירבו לכך. מה שהם עשו זה לא הוגן".

בדיעבד, אינך סבור שכלפי ראש הממשלה היית צריך לגלות
יחס אחר? בכל זאת מדובר בראש הממשלה.

חשין: "אתה צודק, כל עוד לא מדובר בבחירות אלא בחיי
יום-יום. ראש הממשלה הוא האיש החזק במדינה. מי יאמר
לו מה תאמר ומי יאמר לו מה תעשה. אבל כשאנחנו
נמצאים ערב בחירות וראש הממשלה צריך להיות שווה בין
שווים ולא ראשון בין שווים, שמתחרה בבחירות כמו כל
מועמד אחר, אי אפשר לתת לו שום פריווילגיות. בשום
פנים ואופן לא. למשל, הוא רצה לדבר עם אילן רמון
מנוחתו עדן, בעת שהיה במעבורת 'קולומביה' וביקשו
ממני שלא לאפשר לשדר זאת. לא העליתי בדעתי להיענות
לכך. אני יכול למנוע ממנו לעשות זאת? גם אם תהיה לו
הנאת בחירות מכך, אני לא רואה בכך שום פגם".

אינטרסים פוליטיים

חשין סבור שההחלטה הקשה ביותר שקיבל במערכת הבחירות
לא היתה ההוראה להפסיק את שידור מסיבת העיתונאים של
שרון, אלא מערכת ההחלטות בעניין מניעת השתתפותן של
רשימות בל"ד ורע"מ בבחירות ופסילת הח"כים עזמי
בשארה ואחמד טיבי מלרוץ, וכן פסילת המועמד לכנסת
ברוך מרזל. "הנושא של הזכות לבחור ולהיבחר הוא
בסופו של דבר העניין המרכזי בבחירות. החוק קובע,
ובצדק, שבנסיבות מסוימות יש למצוא איזון עד היכן
אתה יכול ללכת לפסילה ועד היכן אתה יכול ללכת
להיתר, וההכרעה היא קשה, קשה מאוד".

חשין איננו מסתיר את דעתו שיש לשלול מחברי ועדת
הבחירות את הסמכות לפסול רשימות ומועמדים לכנסת
ולהשאיר את ההכרעה רק בידי יו"ר ועדת הבחירות. "לא
מתקבל על הדעת שהחלטות של שופט בתפקידו כיו"ר ועדת
הבחירות יובאו לערעור בפני ועדה המורכבת מאנשי
פוליטיקה, שמוטים בדרך הטבע על פי האינטרסים
הפוליטיים של מפלגותיהם, והדבר בא לידי ביטוי
בדיוני ועדת הבחירות ובהצבעות שקיימה. שם באופן
עקרוני אנשים פועלים כאיש אחד על פי עמדת מפלגתם,
כמעט בכל העניינים. גם כשהיתה הימנעות באחת
ההצבעות, נציגי אותה מפלגה נמנעו כולם מהצבעה. אני
חושב שמרכז הכובד מצוי בשיקולים המשפטיים, ובסופו
של דבר הפסילה צריכה להיות דבר יוצא דופן במיוחד".

גם בעניין ההחלטה אם לאשר או לפסול את מועמדותו של
שר הביטחון שאול מופז, סבור חשין כי לא היה מקום
להתערבות של חברי ועדת הבחירות. "זו היתה שאלה
משפטית-מקצועית, איך מונים שישה חודשים. מה לוועדת
הבחירות לדון בכך ולקבל רק ברוב זעום את ההמלצה שלי
ולא לאשר את מועמדותו? מה לאנשים שאינם משפטנים לדון בכך?"

אנשים עייפים מהבחירות

חשין יוצא בתוקף רב נגד חוק הבחירות (דרכי התעמולה)
האוסר על כלי התקשורת האלקטרוניים לשדר תעמולת
בחירות במהלך 60 הימים שלפני הבחירות. "זהו חוק רע
שאי אפשר לחיות אתו. הוא בלתי ניתן ליישום. אין לי
ספק שיש להעביר אותו מהעולם, אבל בשעה שיש חוק
חייבים לבצע אותו". לדעתו, אם החוק יבוטל, על
רשויות השידור יהיה להבטיח שוויון, הגינות והוגנות.
אולי יהיה צורך למנות ועדה ציבורית שתפקח על כך,
תבטיח הגינות והוגנות ותמנע הטיה בכיוון זה או אחר.

יו"ר ועדת הבחירות גם יוצא נגד שידורי התעמולה וסבור
שיש לשקול את ביטולם. "ראיתי את כל שידורי התעמולה,
ואני יכול לומר שאם ראית שידור אחד כאילו ראית את
כולם. אין ספק שזה בזבוז משאבים, גם של המפלגות וגם
של ערוצי הטלוויזיה. אני חושב שיש לשקול את ביטולם,
בתנאי שישריינו זמן למפלגות הקטנות והחדשות, כי
אחרת הן יימחקו עוד לפני שייוולדו".

עם זאת הוא ריאלי. "אינני חושב שיש סיכוי כלשהו
לביטול שידורי התעמולה, משום שאינני מאמין שהמפלגות
יוותרו על זמן השידור שניתן להן חינם במסגרת תעמולת
הבחירות". חשין מתכוון להמליץ, בדו"ח לסיכום כהונתו
כיו"ר ועדת הבחירות שיפרסם בקרוב, על הקמת ועדה
שתבחן את שיעורי הצפייה בשידורי התעמולה, מידת
השפעתם, ואם הם כדאיים בחישוב של עלות מול תועלת.

בדו"ח חשין מתכוון גם להמליץ לבטל את יום השבתון
בבחירות, אף שמנכ"לית ועדת הבחירות תמר אדרי מתנגדת
לכך, משום שהקלפיות נמצאות בבתי ספר ואם לא יהיה
שבתון לא יוכלו לפתוח בהם קלפיות. "לבנו גס בכספי
ציבור", אומר חשין, "אומרים שעלות השבתון כמיליארד
שקל. זה סכום עתק". לדבריו, יש מדינות שבהן נערכות
הבחירות ביום ראשון, שלא עובדים בו. "אצלנו בשבת אי
אפשר לקיים בחירות, וגם ביום שישי זה בלתי אפשרי,
כי זהו יום קצר, לכן צריך למצוא שיטה".

הוא מתריע על כך שגם חוק הבחירות איננו נאכף, ואף
שנקבע בו שיש לפתוח ביום הבחירות רק שירותים
חיוניים, השנה ביום הבחירות היו כל הקניונים פתוחים
מתוך הפרה של החוק. "זה חוק שיותר טוב שלא נברא
משנברא, ומשנברא ראוי שיבוטל", אומר חשין. אשר
לשיעורי ההצבעה הנמוכים ביותר בתולדות המדינה
שנרשמו השנה בבחירות, אומר חשין: "זה ציער אותי, כי
זו המדינה שלי וזה המקום שלי וכאן ביתי. אין לי ארץ
אחרת. חשבתי בלבי שאנשים עייפים מבחירות. הן צריכות
להתקיים כל ארבע שנים, אבל הן מתקיימות כמעט כל
שנתיים. שמעתי שאנשים גם אומרים, ממילא לא נצליח
לשנות שום דבר. סיבה נוספת היא שאנשים כנראה לא
אוהבים את המפלגות. יש מין ייאוש מסוים, גם אין חג
ושמחה ביום הבחירות. המצב קשה מבחינה כלכלית
וביטחונית ולא רואים את האור בקצה המנהרה. לאנשים עצוב בלבם".

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=260062&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:44   05.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. פרופ´ זריצקי : אנשים רבים מסתירים מידע...@  
בתגובה להודעה מספר 0
 
פרופ´ זריצקי חבר הועדה לחקירת רצח רבין - אנשים רבים מסתירים מידע
הערב התקיים כנס וועדת החקירה לרצח רבין במלון ווינדמיל. הכנס נערך הערב בשפה האנגלית כשערב לפני כן נערך כנס זהה בשפה העברית. אנשי הוועדה הם: הפרופ' הלל וייס, הפרופ' אריה זריצקי, הרו"ח יעקב וורקר, הבימאי והשדרן אדיר זיק והד"ר דוד חן. הועדה קוראת להקמת וועדת חקירה ממלכתית ציבורית שתחקור מי ירה בראש הממשלה.

פרופ' אריה זריצקי מחברי הועדה סיפר לכתבתנו רותי אברהם שהמימצאים הרבים הזורמים אל שולחן הועדה מוכיחים כי לא יתכן שיגאל עמיר היה הרוצח. ישנן כמה תיאוריות אומר זריצקי באשר לאופן בו בוצע הרצח ועל ידי מי, אך זו של ברי חמיש שהוצגה בפני באי הכנס, היא המפותחת ביותר.

לדבריו בין ההרצאות הרבות שנישאו אתמול בפני הציבור שמילא את האולם מפה לפה, היתה הרצאתו של קצין משטרה שהביא כדוגמא לדרכי פעולתה של המערכת המשפטית ושל הפרקליטות את ענינו של עמוס ברנס שקיבל לאחרונה הודעה כי כתב האישום נגדו בוטל, וזאת לאחר מאבק ממושך בן עשרות בשנים להוכחת חפותו מאשמת רצח רחל הלר.

זריצקי ציין כי המימצאים הרבים מעידים גם על כך שאנשים רבים מסתירים מידע ואף משקרים.

אל חברי הוועדה הצטרפה גם חוקרת ממרכז רבין שבאה לשמוע את הגילויים החדשים הזורמים אל שולחן הוועדה הציבורית מדי שנה.

חבר נוסף בוועדה הד"ר דוד חן מומחה לכלי דם, משמש כמנתח בכיר בבית החולים אסף הרופא, אמר כי בכל הדוחו"ת הרפואיים הנוגעים להתנקשות ברבין פרט לזה של יהודה היס מהמכון הפתולוגי, מופיעה פגיעה בעמוד השדרה.

"האנרגיה מפגיעת כדור בעמוד השדרה" אומר הד"ר חן "חייבת לגרום לאדם שנורה שוק .. רפלקס של כאב.. רפלקס של התכווצות" למרות זאת" אומר הד"ר חן "בסרט השחזור של רוני קמפלר רואים את רבין מפנה פניו לאחור..עושה צעד וחצי לכיוון המכונית. אדם שנפגע בעמוד השדרה איננו מסוגל לבצע צעד שכזה" קובע הד"ר חן.

הד"ר חן מציין כי "הסרט של רוני קמפלר איננו אלא פוטו מנטאז' מכאן ועד להודעה חדשה. הראש של יגאל עמיר קטן ב50% מראשיהם של כל האנשים מסביב, רואים גם שהוא יורה ביד שמאל ואפילו השופט שמגר שאל "מה הוא יורה ביד שמאל?" הרי אנחנו יודעים שהוא ימני.. בנוסף הפיאות שלו קצרות (בסרט) צייר חילוני לא שם לב לזה אבל ליגאל עמיר היו פיאות עד קצה האוזן. וחוץ מזה בסרט היד של עמיר ארוכה יותר ב50% מאשר יד נורמאלית של אדם ואת זה אני אומר בתור רופא"

הד"ר חן שהחל לחקור את האירוע בעצמו מצא כי היה שוני גדול בין הכדורים שהוצאו מגופו של רבין המנוח, לבין אלו שנמצאו באקדחו של עמיר. הראשונים היו עשויים עופרת והאחרונים מנחושת.

"מדובר בדפוס התנהגות של יהודים" אומר הפרופ' הלל וייס. "מדובר בביום רצח.. השב"כ פשוט רצה לביים רצח... זה לא יכול להיות. הזוועה הגדולה היא בביום של הרצח... איך שלטון מרשה לעצמו להכשיל עם שלם להכפיש את כל הימין ולהפוך אותו ללא לגיטימי בצורה כל כך צינית ואכזרית. רצו להכשיל את הימין ההתנחלויות הדוסים, החרדים, הכל היה כשר בעיניהם"

הפרופ' אריה זריצקי אמר כי לדעתו היו שתי קנוניות: אחת להכפשת הימין "וכנראה שרבין היה מעורב בזה" והשניה "מישהו שידע וניצל את העובדה ורצח את ראש הממשלה".

יו"ר הוועדה הרו"ח יעקב וורקר אמר כי פגש בעבר את בתו של רבין דליה פילוסוף: "הבאתי לה לכנסת מסמכים ובהם הדו"ח הסודי של וועדת שמגר שכותרתו אבישי רביב"
היה כתוב שם שאת הפוטו מנטאז' של רבין במדי אס אס עשה אבישי רביב שאף הציג אותה בפני כתב הטלוויזיה ניצן חן... דליה היתה מופתעת.. היא ספרה לי שאמא שלה שמעה מפי אנשי שב"כ שלקחו אותה למשרדיהם כי "זה לא אמיתי" ומשם היא טלפנה ואמרה לה "אל תשימי לב למה שמשדרים כעת כי זה לא אמיתי"

וורקר טוען כי "מישהו ידע שיש תרגיל... התלבש עליו ורצח את רבין"

"הסרט של קמפלר" אומר הד"ר חן "הוא זיוף מכאן ועד להודעה חדשה".
הקישור לכתבה..:-
http://www.a7.org/news.php3?id=36530

עוד כתבות בעניין רצח רבין:
רופא מביה"ח אסף הרופא קבע: רבין לא נרצח מכדורים מאקדחו של יגאל עמיר
http://www.a7.org/news.php3?id=17051
העיתונאי ברי חמיש: הגיעו לידיי מסמכים המוכיחים שיגאל עמיר לא רצח את רה"מ רבין
http://www.a7.org/news.php3?id=10848

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:02   19.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. נפוטיזם במערכת המשפטית בכלל ובעליון בפרט..!!!  
בתגובה להודעה מספר 2
 
קולע בול
חבר מתאריך 19.9.02
612 הודעות 21:49 18.01.03

נפוטיזם בבית הדין העליון

זאב גלילי כותב אתמול על כך ב"מקור ראשון".

הכותב הינו עיתונאי מעמיק ורציני בעל היסטוריה מקצועית ארוכה ומכובדת ולא שרלטן וצהוב.
טרם התפרסם באתר ולכן טרחתי והעתקתי.

נפוטיזם

לזה (נפוטיזם) התכוון היועה"מ לממשלה, אלייקים רובינשטיין, כשהביע
התנגדות בבג"ץ לשליחויות שהטיל אריאל שרון על בנו עמרי. וכך אמר
רובינשטיין בבג"ץ:

"מינוי קרוב משפחה לתפקיד מעלה חשש לנפוטיזם, אף אם אין כל כוונה לכך,
ומערב במערכת היחסים, שהם יחסי עבודה במהותם, מערכות יחסים נוספות
שאינן רלבנטיות כלל ועיקר, ועלולות לטשטש את התחומים ולהביא לידי עירוב
שיקולים שאינם ממין העניין."


האם מערכת המשפט נקייה מנפוטיזם?

בדיקה שטחית מראה שמערכת המשפט גדושה בבני משפחה של אישים בכירים
במערכת. יומיים לאחר שהיועץ המשפטי רובינשטיין הגיש את הצהרתו בבג"צ

בעניין בנו של שרון מונתה רעייתו של היועץ, מרים רובינשטיין, לתפקיד
המשנה לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל.

איש אינו חושד כמובן ביועה"מ בנפוטיזם. מרים רובינשטיין נחשבת לפרקליטה
מוכשרת בזכות עצמה, ובמהלך הקריירה שלה לא נעזרה במאומה בבעלה, ויש
אומרים כי מעמדו של הבעל אף הכביד על התקדמותה.

אך מה בדבר מראית עין? במיוחד לאור העובדה שפרקליטת המדינה כפופה
ליועה"מ לממשלה?


..........


השופטים כבני אדם: כמו כל הורה, גם הם רוצים שילדיהם ימשיכו בדרכיהם.
כמו כל הורה, הם גאים בהצלחת ילדיהם. כמו כל הורה, המטען שמקבלים
הילדים בבתיהם עוזר להם מאד בחיים. אין תמה אפוא שרבים מבניהם של
שופטים בחרו ללמוד משפטים, והם עושים חיל בלימודיהם ובהתקדמותם
המקצועית.

עד כאן אפשר היה לומר כי זו דרכו של עולם. אך העובדה שבניהם של שופטים
(וקרובי משפחה אחרים שלהם) עושים את תקופת ההתמחות אצל החברים של
הוריהם - מעוררת לא מעט שאלות של מראית עין.


ארבעת ילדיהם של אהרן ואלישבע ברק הם בוגרי לימודי משפטים, וכולם עברו
התמחות אצל משפטנים שהגיעו בהמשך לבית המשפט העליון. תמר ברק התמחתה
אצל השופטת איילה פרוקצ'יה בבית המשפט המחוזי; אחיה של תמר, אבנר ברק,
התמחה אצל ידידת המשפחה השופטת דורית בייניש בפרקליטות המדינה; האחות
השלישית, אסתר ברק, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון תאודור אור;
והרביעית, מיכל ברק, התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון גבריאל בך.


נשיא בית המשפט העליון ברק לא חידש כאן חידושים גדולים. הוא הלך בדרכם
של קודמיו לנשיאות בית המשפט. שני בניו של הנשיא מאיר שמגר התמחו אצל
השופטים אהרן ברק ומרים בן פורת. שני בניו של הנשיא יואל זוסמן התמחו
אצל שלמה לוין ואצל דוד ברטוב.


זוהי המשפחולוגיה שבראש הפירמידה. תקצר היריעה מלמנות את כל בני המשפחה
של שופטים ואנשי פרקליטות שהתמחו אלה אצל אלה. רשימה קצרה על קצה
המזלג: בנו של שופט בית המשפט העליון יצחק אנגלרד, אסף, התמחה אצל
הנשיא ברק כחצי שנה; לימור טירקל, בתו של השופט העליון יעקב טירקל,
התמחתה אצל השופט בדימוס מנחם אילון; דניאלה בייניש, בתה של שופטת בית
המשפט העליון דורית בייניש, התמחתה אצל נאוה בן-אור, המשנה לפרקליטת
המדינה לעניינים פליליים, עמה עבדה בייניש כשכיהנה בתפקידים שונים
בפרקליטות; ד"ר אריאל בן-דור, בנה של השופטת דליה דורנר, עשה את
התמחותו בבית המשפט העליון אצל השופט שלמה לוין, ועוד הרשימה ארוכה.

................

פרופ' יורם שחר, מרצה במרכז הבין תחומי בהרצליה אמר בכנס בבר אילן:

"זהו בית משפט צר והדוק, מלוכד פנימית בנאמנות תקדימית. ומעל לכל, בקצה
של תבנית צרה זו, במרום פירמידת הכח, הוצב נשיא השולט בכל מוקדי
העוצמה, לא רק בבית המשפט העליון עצמו אלא במערכת המשפט כולה".

ואכן אהרן ברק הצליח לעצב את בית המשפט העליון בצלמו ובדמותו. בשבע
שנות כהונתו כנשיא מונו השופטים יעקב טירקל, דורית בייניש, יצחק
אנגלרד, אליעזר ריבלין, אדמונד לוי, ואיילה פרוקצ'יה, כולם מומלציו
שרצה לקדם.

יש עוד הרבה. פשוט אין לי כח להעתיק. כדאי לכם לקרוא זאת באתר בהמשך
השבוע!

http://www.makorrishon.net

God
חבר מתאריך 7.6.02
2594 הודעות 21:56 18.01.03

2. זה נכון וידוע
בתגובה להודעה מספר 0

המערכת המשפטית היא אחת הזירות שבה הפרוטקציה היא נורמה. אפשר להוסיף לרשימה את הבת של יוסי שריד שהתמחתה אצל ברק.
מכיוון שאני מקורב לנושא, אני יכול להעיד אישית שהמערכת המשפטית נגועה בפרוטקציות מכאן ועד ביהמ"ש העליון. ומי שחושב שאין קשר בין האנשים להחלטות טועה בהחלט. צריך בהחלט להסדיר את הכללים בחקיקה ובהוראות של נציב שירות המדינה ובהקדם.

אף-על-פי-כן!!!

קולע בול
חבר מתאריך 19.9.02
612 הודעות 22:07 18.01.03

6. אם תקרא את המאמר כולו תופתע לרעה
בתגובה להודעה מספר 5

מובאות שם ממש כמה דוגמאות מזעזעות, כולל על אשתו של "כבודו" המשמשת כסגן נשיא בית הדין הארצי לעבודה...


מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:06   19.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. עו''ד נאוה בן-אור, היא הבת/חתנית של עו''ד יוסף בן-אור  
בתגובה להודעה מספר 7
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.07.04 בשעה 00:21 בברכה, פילוביץ שחף
 
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
5257 הודעות 23:57 18.01.03

9. קולע בול:לא מזמן כתבתי בנושא נפוטיזם, שים לב@
בתגובה להודעה מספר 8

לנפוטיזם המתקרב אלינו, מכיוון מחליפתה של פרקליטת מדינת המדינה, עו"ד נאוה בן-אור הבת של יוסף בן-אור....:-
תאריך ההודעה: 04/09/02
שעת ההודעה: 10:05
מאת: pilovich shahaf

נושא: היועצהמ´´ש לממשלה סוחט את:ברנס עמוס
מצ"ב מכמתב רשמי וגלוי שנשלח שלשום לכבוד השופטת-הגב´ דליה דורנר-בית משפט העליון, המבקש ממנה לפנות לאלתר ליועצהמ"ש לממשלה ולפרקליטת המדינה, ש...:-

1. או- לקיים משפט חוזר/להגיש כתב אישום חדש למשפט חוזר
2. או- להוציא את עמוס ברנס זכאי ללא כל התניה ותנאי

כמו כן מצ"ב צילום פירסום בעיתונות של רשית השופטים שיחליפו את שני השופטים מבית משפט העליון אשר פורשים לגימלאות, ושם אנו מבחינים בעין בלתי מזויינת בעו"ד אלייקים רובינשטיין- היועצהמ"ש לממשלה נכון להיום, ועו"ד עדנה ארבל-פרקליטת המדינה נכון להיום, לעיונכם, הבנתכם ושיפוטכם האחראי כאזרחי מדינת ישראל...

כמו כן אני מצ"ב את הקישור לאתר של ח"כ מיכאל איתן: יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט וחבר הועדה למינוי שופטים...:-
מיכאל איתן: יוזמת חקיקה למנוע נפוטיזם במערכת המשפט
24.12.2001
חבר הכנסת מיכאל איתן הציג היום יוזמת חקיקה שעל פיה במערכת המשפט, כמו במערכות מנהל ציבורי אחרות, יחולו מגבלות על כהונה של בני משפחה אחת.
חבר הכנסת איתן פירסם (ראה קובץ מצורף),
את הצעת החוק שיזם וכן דברי הסבר. במקביל, הניח חבר הכנסת אליעזר כהן (צ´יטה) הצעת חוק דומה בנושא זה...
http://miki.org.il/article.asp?newsid=82

מהם רוצים להשיג בכך....

במכתב המצ"ב בקבצים הנ"ל, שנשלח לשופטת בית משפט העליון הגב´ דליה דורנר, סעיף 6 במכתב הנ"ל עונה על השאלה מה היועצהמ"ש לממשלה ופרקליטת המדינה רוצים להשיג בכך...המשך יבוא...

המשך בהודעה הבאה...

: המשך המכתב ותזכורת למשפטו של מרקוס
סנ´´צ מרקוס אשר הורשע בבית משפט המחוזי...!!!
בתגובה להודעה מספר 7

בירושלים בראשית שנות ה-80 על מסירת עדות שקר ושיבוש הליכי חקירה בפרשת עמוס ברנס, וכשעירער לעליון זוכה מכל אשמה, התובע בתיק הזה היה מצד פרקליטות המדינה- עו"ד יוסף בן אור...:-

מה היתה הסיבה שבית משפט העליון קיבל את העירעור והוציא את מרקוס נקי מכל אשמה...

מה הקשר שלו לאחת המועמדות להחליף עו"ד עדנה הראל לפרקליטות המדינה..
לנוחיותכם ראה צילום כל המועמדים המצ"ב למכתב המצ"ב..

המשך יבוא...

לסיכום...:-
אלה פושעים ברשות ובסמכות,ומקבלים
אלה פושעים ברשות ובסמכות, ומקבלים משכורת ממשלם מיסים...
פרופ´מנחם עמיר:´´פשע מאורגן מתחיל בסחיטה ומסתיים/נגמר בסחיטה"
{סוף ציטוט בשעה שכיהן כיועץ מיקצועי כקרימינלוג שך ועדת שימרון שהוציאה את דו"ח שימרון בשנת 1987 בנושא הפשע המאורגן במדינת ישראל}

סנ´´צ מרקוס אשר הורשע בבית משפט המחוזי-בירושלים, בראשית שנות
ה-80 על מסירת עדות שקר ושיבוש הליכי חקירה בפרשת עמוס ברנס, וכשעירער לעליון זוכה מכל אשמה, התובע בתיק הזה היה מצד פרקליטות המדינה- עו"ד יוסף בן אור...:-
מה היתה הסיבה שבית משפט העליון קיבל את העירעור והוציא את מרקוס נקי מכל אשמה
מה הקשר שלו לאחת המועמדות להחליף עו"ד עדנה הראל לפרקליטות המדינה
{ראו צילום המועמדים שבקובץ לעיל}

המשך הדוגמא לנפוטיזם בקישור המצ"ב לפרשת/שואת ברנס..:-
האם פרשת ברנס תבוא לקיצה ב- 11.12.02...!!!
http://rotter.net/forum/gil/5116.shtml

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:04   22.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. נמצא הגורם המדליף של מסמך חיקור הדין....!!!  
בתגובה להודעה מספר 8
 
הפרקליטה המדליפה: רציתי לסייע למתנגדי שרון !!

עו"ד גלאט-ברקוביץ' מהפרקליטות אמרה לחוקרים: גיוסו הקרוב של בני עורר בי חששות; גורמים בפרקליטות: אין מנוס מלהעמידה לדין; ביקורת על החלטתו של היועץ המשפטי לחקור עיתונאי

יום רביעי, 22 בינואר 2003, 17:30

רובינשטיין (צילום: בוצ'צ'ו)

מאת:

הפרקליטה ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהודתה כי הדליפה את הידיעה על החקירה נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, אמרה בחקירתה כי החליטה להדליף את המסמך מתוך כוונה לסייע למתנגדיו של שרון.

בקול ישראל דווח שגלאט ברקוביץ' הסבירה לחוקרים כי בנה עומד להתגייס לצבא, ועל כן היא חוששת ורצתה לסייע פוליטית למתנגדי שרון. בכירים בפרקליטות אמרו כי לא ניתן להימנע מהעמדה לדין של הפרקליטה לאחר שהודתה בהדלפה. "אי אפשר", אמרו הבכירים", "לעבור לסדר היום על הדלפה של מסמך משיקולים פוליטיים".

http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=&id=339464

@רקע: ליאורה גלט-ברקוביץ' - התמחות בתיקי צווארון לבן

ליאורה גלט-ברקוביץ' שימשה כתובעת בתיק ההסתדרות ובתיק המנתח יקירביץ'. באחרונה, מונתה ללוות את חקירת העמותות של שרון

הדס מגן 22/01/03 13:34

בפרקליטות, ובפרקליטות מחוז ת"א בפרט, שררה היום מבוכה קשה. הודעת משרד המשפטים, לפיה עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', היא המדליפה בפרשת ההלוואה שקיבל ראש הממשלה, אריאל שרון, מהמיליונר הדרום אפריקאי, סיריל קר הממה את כולם. בפרקליטות רוחו ההערכות, כי גלט-ברקוביץ' עשתה מה שעשתה, מ"סיבות אידיאולוגיות". "בוא נאמר, "אומר פרקליט שעבד איתה בפרקליטות מחוז ת"א, "שהיא לא אוהבת את שרון".
"אחד הדברים שמצערים אותי, הוא שמדבר כזה כל הפרקליטות תוכתם". אמרה ל"גלובס" פרקליטת מחוז ת"א (פלילי) לשעבר, עו"ד מרים רוזנטל, בהתייחסה לחשדות כלפי גלאט-ברקוביץ'. "מדובר בסך הכל בקבוצת אנשים שעושה את העבודה הקשה והלא מתגמלת. המערכת הזו יקרה לי, וכשקורה דבר כזה, כל הפרקליטות ניזוקה".
גלט-ברקוביץ' כבת 45, גרושה ואם לשניים, שימשה בעברה תובעת במשטרה והיתה נשואה לקצין משטרה. היא הפרקליטה שטיפלה בתיק ההסתדרות, בו הואשמו בכירים בהסתדרות בהפרת אמונים, וכן בתיק בו הואשם ד"ר ולדימיר יקירביץ', ברשלנות רפואית. מרבית תיקיה היו תיקי צווארון לבן. באחרונה, מונתה ללוות את חקירת העמותות של שרון. מתוקף כך, כפי הנראה, נחשפה למסמך האמור.

לפני כשנתיים, עברה גלט-ברקוביץ' מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי), לפרקליטות מחוז מרכז, עקב סכסוך עם רוזנטל, שעמדה אז בראש הפרקליטות. גורמים בפרקליטות ת"א, אמרו היום, כי גלט-ברקוביץ' עקפה את רוזנטל, בעניין מינהלי. המקרה הזה הביא לשבר ביחסי השתיים, שהיו רעועים עוד קודם. בעקבות כך, הועברה גלט-ברקוביץ' לפרקליטות מרכז.

לא רק במסדרונות הפרקליטות; גם במזנון בית המשפט בתל-אביב, הפרשה הזו היתה שיחת היום. התחושה של הפרקליטים, אומר פרקליט, מאוד קשה. "דבר כזה נותן תחמושת למי שטוענים שהפרקליטות מדליפה ושהפרקליטות שמאלנית. אין ספק שזה רע מאוד מבחינת הפרקליטות".

עורכי דין המכירים את גלט-ברקוביץ', ידעו לספר היום, שמדובר באישה לא קלה. גם אם פה ושם היו ששמעו ממנה התבטאויות פוליטיות שונות, עדיין קשה למצוא בכך הסבר לשאלה, מה הביא אותה להדליף את הפרשה. בהודעת משרד המשפטים נמסר, כי הפרקליטה פעלה ביוזמתה.

מה יהיה הלאה? גלט-ברקוביץ' עשויה להיות מואשמת בהפרת אמונים, מסירת ידיעה בתוקף תפקידה, לאדם שלא מוסמך לקבלה, ואף בשיבוש מהלכי חקירה.

בצד זה, יש תחושות קשות מחקירתו באזהרה של העיתונאי שחשף את הסיפור, ברוך קרא מ"הארץ", בחשדות לשיבוש מהלכי חקירה. עו"ד בועז גוטמן, לשעבר חוקר ביאח"ה, אומר: "זו שערוריה אמיתית. מנסים לפגוע בחופש העיתונות. לא נודף מזה ריח רע. זה רע. זה חקירה של ש"ב בלי ש"ב. מהיום והלאה, העיתונאים מתבקשים להוציא את המידע שלהם לכתבים בארצות זרות".


http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=655875&fid=829

@ אין חדש תחת השמש @

עו''ד נעמי שטרן לשעבר בפרקליטות מרכז והיום יושבת כפרקליטה "בועדות מחוזיות", הדליפה את פרשת נימרודי לתקשורת בזמנו, וכשנחשפה כמדליפה
נפתח תיק וכעבור זמן מה נסגר על ידי היועמ"ש לממשלה ולמה...??

להזכירכם: אם שכחתם או לא ידעתם...:-

@ שעו"ד נעמי שטרן היתה יד ימינה של פרקליטת מחוז מרכז, עו"ד מרים
רוזנטל "שהתפוטרה" כפי שציינתי בעבר.

@ עו"ד מרים רוזנטל-פרקליטת מחוז מרכז לשעבר, קיבלה במשרדה
את עו"ד ליבאי לשעבר שר המשפטים, לישיבה סודית בקשר לפרשת נימרודי,
ועו"ד נעמי שטרן שנכחה הדליפה כעבור 5 דקות, לעו"ד יוסי כהן בא כוחם
של משפחת נימרודי...!!

@ איך יודעים שעברו כחמש דקות, כי עו"ד יוסי כהן, נחת מיד בלישכתו
של עו"ד ליבאי ושאל אותו שאלות לגבי תוכן הישיבה שנערכה 5 דקות קודם.

@ מה הקשר בין עו"ד יוסי כהן לעו"ד נעמי שטרן בכלל ולמערכת המשפט בפרט,
אני מצפה מכל הידענים לעדכן אותנו...@

אין חדש תחת השמש...
" שימו לב שהמכנה המשותף לכל מה שקורה = עו"ד מאיר שמגר וד"ר יוסי ביילין = "הפרקליטה ליאורה גלאט ברקוביץ` הסבירה בחקירתה
הפרקליטה ליאורה גלאט ברקוביץ` הסבירה בחקירתה כי בנה עומד להתגייס
היא חוששת, ולכן רצתה לסייע למתנגדי שרון והדליפה המסמך ל``הארץ`` @
עו"ד יוסי כהן, היה סטג'ר של עו"ד נעמי שטרן, יד ימנה של עו"ד מרים רוזנטל = פרקלחיטת מחוז מרכז, וסגניתה לשעבר היתה עו"ד רינה מיוחס,
שהיא אחותו של עו"ד יוסי כהן, ושניהם הם ילדיו של מזכיר בית משפט
המחוזי בתו-אביב- מר כהן...@
כמו כן: אישתו/גרושתו של עו"ד יוסי כהן היה "עוזרתו" של סגן נשיא
בית משפט המחוזי בתל-אביב - השופט ישעיהו לויט...שהתפוטר @

@ מי שהוא יודע למה התפוטר השופט לשעבר ישעיהו לויט..??

@ האם לדעתכם כך אפשר לנהל מערכת משפט וצדק במדינת ישראל, וכל
זאת רק על קצה המזלג...@

@ על עו"ד נאוה בן אור כתבתי, כתבתי @

תמונה: חזית בניין הפרקליטות בתל אביב מאת: halemo

המשטרה "עלתה" על פקס ממשרדה של עו"ד גלט-ברקוביץ לעיתונאי ברוך קרא
במסגרת חקירת עמותות שרון, נבדקו שיחות הטלפון של גלט-ברקוביץ', כמי שליוותה החקירה מטעם הפרקליטות; הפקס הוביל להתמקדות החשדות בה
הדס מגן 22/01/03 17:02
חוקרי הצוות המיוחד שבדק את הדלפת מסמך חיקור הדין בפרשת ההלוואה לראש הממשלה, אריאל שרון, הגיעו למסקנותיהם, לאחר שבדקו פרטי שיחות טלפון של הגורמים הקשורים לחקירת עמותות שרון.
ככל הידוע, החוקרים שמצאו אתמול כי המדליפה היא עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ, בדקו בין היתר את פרטי שיחות הטלפון שלה, כמי שליוותה את חקירת עמותות שרון מטעם הפרקליטות, ולכן היתה למעשה חשודה פוטנציאלית לכאורה.
ככל הידוע מבדיקת פרטי השיחות, נמצא כי נשלח פקס ממשרדה של גלט-ברקוביץ, לעיתונאי ברוך קרא, שפירסם את תוכן המסמך בעיתון "הארץ".


עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' מפרקליטות מחוז מרכז - המדליפה של "מסמך סיריל קרן"
ממשרד המשפטים נמסר כי ההחלטה להדליף את המסמך היא ביוזמתה; בסיום חקירתה, שוחררה גלט-ברקוביץ' בתנאים מגבילים

הדס מגן 22/01/03 8:04
עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', מפרקליטות מחוז מרכז, היא המדליפה של מסמך חיקור הדין בפרשת ההלוואה של ראש הממשלה, אריאל שרון, שהודלפה לעיתון "הארץ". כך מצא צוות החקירה המיוחד שהוקם לגלות את המדליף. הצוות הודיע אתמול בלילה על מימצאיו ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין.
משרד המשפטים מסר, כי מימצאי החקירה מצביעים על גלט-ברקוביץ, שליוותה בחודשים האחרונים את החקירה המשטרתית בפרשת עמותות שרון, באופן חד משמעי.
מודעה


ממשרד המשפטים נמסר, כי במהלך החקירה נאספו ראיות מוצקות לכאורה הקושרות אותה להדלפה ובחקירתה הודתה במיוחס לה. כן נמסר, כי ההחלטה להדליף את המסמך, היא ביוזמתה. בסיום חקירתה, שוחררה גלט-ברקוביץ' בתנאים מגבילים.
אתמול בערב נחקר באזהרה העיתונאי ברוך קרא מ"הארץ", שפירסם את הידיעה. בעניין זה נמסר, כי קרא לא נחקר על עצם הפירסום אלא בשל חשד לשיבוש מהלכי חקירה. "החיסיון העיתונאי", מסר משרד המשפטים, "מגיע עד לנקודה שבה מתקיים חשד לביצע עבירה פלילית ואין לחסות בצל אותו חיסיון כאשר מתעורר חשד שכזה".
צוות החקירה לא קיים בדיקות פוליגרף במהלך החקירה.
רובינשטיין ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל, מדגישים כי מדובר במקרה "חריג שבחריגים" ואסור להשליך ממנו על כלל הפרקליטים.


פרקליטת מחוז ת"א לשעבר: "אחד הדברים שמצערים אותי, הוא שמדבר כזה כל הפרקליטות תוכתם"
עו"ד מרים רוזנטל: "מדובר בסך הכל בקבוצת אנשים שעושה את העבודה הקשה והלא מתגמלת"; בפרקליטות יחליטו בקרוב, אם להגיש כתב אישום כנגד גלט-ברקוביץ'

הדס מגן 22/01/03 9:26
"אחד הדברים שמצערים אותי, הוא שמדבר כזה כל הפרקליטות תוכתם". כך אמרה ל"גלובס" פרקליטת מחוז ת"א (פלילי) לשעבר, עו"ד מרים רוזנטל, בהתייחסה לחשדות לפיהם עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' מפרקליטות מחוז מרכז, היא מדליפת מסמך חיקור הדין בפרשת ההלוואה של ראש הממשלה, אריאל שרון. גלט-ברקוביץ' עבדה בעבר תחתיה של רוזנטל.
לדברי רוזנטל, "מדובר בסך הכל בקבוצת אנשים שעושה את העבודה הקשה והלא מתגמלת. המערכת הזו יקרה לי, וכשקורה דבר כזה, כל הפרקליטות ניזוקה".
מודעה


גלט-ברקוביץ' היא הפרקליטה שטיפלה בתיק ההסתדרות, בו האושמו בכירים בהסתדרות בהפרת אמונים, וכן בתיק בו הואשם ד"ר ולדימיר יקירבי'ץ', ברשלנות רפואית. מרבית תיקיה היו תיקי צווארון לבן. באחרונה, מונתה ללוות את חקירת העמותות של שרון.
לפני כשנתיים, עברה גלט-ברקוביץ' מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי), לפרקליטות מחוז מרכז, עקב סכסוך עם רוזנטל, שעמדה אז בראש הפרקליטות. גורמים בפרקליטות ת"א, אמרו היום, כי גלט-ברקוביץ' עקפה את רוזנטל, בעניין מינהלי, והמקרה הזה הביא לשבר ביחסים בין השתיים, שהיו רעועים עוד קודם. בעקבות כך, הועברה גלט-ברקוביץ' לפרקליטות מרכז.
בפרקליטות יחליטו בקרוב, אם להגיש כתב אישום כנגד גלט-ברקוביץ'. לכאורה, ניתן להאשימה בעבירות שונות, ובהן הפרת אמונים, העברת ידיעה בתוקף התפקיד לאדם שלא מוסמך לקבלה (על כך הואשם בזמנו השר לבטחון פנים לשעבר, אביגדור קהלני), וכן שיבוש מהלכי משפט.

רקע: ליאורה גלט-ברקוביץ' - התמחות בתיקי צווארון לבן
ליאורה גלט-ברקוביץ' שימשה כתובעת בתיק ההסתדרות ובתיק המנתח יקירביץ'. באחרונה, מונתה ללוות את חקירת העמותות של שרון

הדס מגן 22/01/03 13:34
בפרקליטות, ובפרקליטות מחוז ת"א בפרט, שררה היום מבוכה קשה. הודעת משרד המשפטים, לפיה עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', היא המדליפה בפרשת ההלוואה שקיבל ראש הממשלה, אריאל שרון, מהמיליונר הדרום אפריקאי, סיריל קר הממה את כולם. בפרקליטות רוחו ההערכות, כי גלט-ברקוביץ' עשתה מה שעשתה, מ"סיבות אידיאולוגיות". "בוא נאמר, "אומר פרקליט שעבד איתה בפרקליטות מחוז ת"א, "שהיא לא אוהבת את שרון".
"אחד הדברים שמצערים אותי, הוא שמדבר כ
מודעה


זה כל הפרקליטות תוכתם". אמרה ל"גלובס" פרקליטת מחוז ת"א (פלילי) לשעבר, עו"ד מרים רוזנטל, בהתייחסה לחשדות כלפי גלאט-ברקוביץ'. "מדובר בסך הכל בקבוצת אנשים שעושה את העבודה הקשה והלא מתגמלת. המערכת הזו יקרה לי, וכשקורה דבר כזה, כל הפרקליטות ניזוקה".
גלט-ברקוביץ' כבת 45, גרושה ואם לשניים, שימשה בעברה תובעת במשטרה והיתה נשואה לקצין משטרה. היא הפרקליטה שטיפלה בתיק ההסתדרות, בו הואשמו בכירים בהסתדרות בהפרת אמונים, וכן בתיק בו הואשם ד"ר ולדימיר יקירביץ', ברשלנות רפואית. מרבית תיקיה היו תיקי צווארון לבן. באחרונה, מונתה ללוות את חקירת העמותות של שרון. מתוקף כך, כפי הנראה, נחשפה למסמך האמור.
לפני כשנתיים, עברה גלט-ברקוביץ' מפרקליטות מחוז ת"א (פלילי), לפרקליטות מחוז מרכז, עקב סכסוך עם רוזנטל, שעמדה אז בראש הפרקליטות. גורמים בפרקליטות ת"א, אמרו היום, כי גלט-ברקוביץ' עקפה את רוזנטל, בעניין מינהלי. המקרה הזה הביא לשבר ביחסי השתיים, שהיו רעועים עוד קודם. בעקבות כך, הועברה גלט-ברקוביץ' לפרקליטות מרכז.
לא רק במסדרונות הפרקליטות; גם במזנון בית המשפט בתל-אביב, הפרשה הזו היתה שיחת היום. התחושה של הפרקליטים, אומר פרקליט, מאוד קשה. "דבר כזה נותן תחמושת למי שטוענים שהפרקליטות מדליפה ושהפרקליטות שמאלנית. אין ספק שזה רע מאוד מבחינת הפרקליטות".
עורכי דין המכירים את גלט-ברקוביץ', ידעו לספר היום, שמדובר באישה לא קלה. גם אם פה ושם היו ששמעו ממנה התבטאויות פוליטיות שונות, עדיין קשה למצוא בכך הסבר לשאלה, מה הביא אותה להדליף את הפרשה. בהודעת משרד המשפטים נמסר, כי הפרקליטה פעלה ביוזמתה.
מה יהיה הלאה? גלט-ברקוביץ' עשויה להיות מואשמת בהפרת אמונים, מסירת ידיעה בתוקף תפקידה, לאדם שלא מוסמך לקבלה, ואף בשיבוש מהלכי חקירה.
בצד זה, יש תחושות קשות מחקירתו באזהרה של העיתונאי שחשף את הסיפור, ברוך קרא מ"הארץ", בחשדות לשיבוש מהלכי חקירה. עו"ד בועז גוטמן, לשעבר חוקר ביאח"ה, אומר: "זו שערוריה אמיתית. מנסים לפגוע בחופש העיתונות. לא נודף מזה ריח רע. זה רע. זה חקירה של ש"ב בלי ש"ב. מהיום והלאה, העיתונאים מתבקשים להוציא את המידע שלהם לכתבים בארצות זרות"

מבחן התוצאה.
פ"ש





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:24   23.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. עו''ד רזניק מייצג את המדליפה ומועמד להחליף את@  
בתגובה להודעה מספר 9
 
פרקליטת המדינה יחד עם עוד שלושה מועמדים אחרים ביניהם..:-
"שו"ד מרים רוזנטל משהיתה פרקליטת מחוז מרכז, עו"ד נאוה בן אור מח' פלילים בפרקליטות המדינה- הבת של עו"ד יוסף בן-אור...שערוריה @

השאלה שלי: האם עו"ד יהושע רזניק ששימש כתובע במשפטו של "דרעי" במשך
10 שנים מטעם המדינה, והיום משמש כעו"ד של "המדליפה", יכול לשמש כאחד המועמדים להחליף את פרקליטת המדינה עו"ד עדנה ארבל...??

הכתבה ב- ynet...:-
@@@@@@

"רובינשטיין הפך את הפרקליטה לשק חבטות"

עו"ד יהושע רזניק, המייצג את עו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ, יוצא במתקפה על היועץ: "בגלל ההתקפות עליו הוא בחר להשתמש בה כשק חבטות". לדבריו, בניגוד לדברי היועץ, ההדלפה נבעה מ"העיכוב בחקירת פרשת שרון, ומזכות הציבור לדעת". בפרקליטות אומרים: לא יהיה מנוס מלהעמידה לדין
אפרת וייס


"עו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ' לוקחת על עצמה את האחריות למעשה וידעה שפעלה בניגוד לחוק. השקפת עולם מצפונית היא זו שהדריכה אותה, אבל השיקולים שהינחו אותה הם הרבה יותר רחבים מאלו שהוצגו על ידי היועץ אליקים רובינשטיין". כך אמר אמש (ד') ל-ynet יהושע רזניק, עורך דינה של הפרקליטה שהדליפה את מסמך שרון-קרן.

לדבריו, "גלאט ברקוביץ חשבה שהתקדמות החקירה בפרשת שרון-סיריל קרן, העיכוב בה וכן זכות הציבור לדעת דווקא בתקופה של בחירות על חקירת ראש הממשלה - מחייבים אותה לחשוף את העניין".

רזניק התייחס למסיבת העיתונאים שערך היועץ המשפטי ואמר כי "בפרקליטות ממהרים לירות ולהפעיל תותחים. בסך הכל מדובר בחקירה והמוקד בה בכלל הוא חקירת ראש הממשלה. בגלל שהיועץ הותקף הוא השתמש בגלאט ברקוביץ כשק חבטות. שיקול הדעת שמאפיין בדרך כלל את הפרקליטות לא ננקט במקרה הזה".

עו"ד רזניק הביע תקווה ש"הסערה סביב חשיפת שמה וזהותה של גלאט ברקוביץ תירגע והוא מקווה שהיא תצא עם הנזק המינימלי ביותר מכל הפרשה".

"לא יהיה מנוס מלהעמידה לדין"

פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שלחה אמש מכתב לכל פרקליטי המחוזות במדינה בו פירטה את תוצאות חקירת ההדלפה בפרשת שרון. ארבל הביעה תמיכה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה להקים צוות חקירה מיוחד בפרשה. היא הוקיעה את ההדלפה והביעה תקווה כי "המעשה החריג לא יפגע בפרקליטות".

קודם לכן, אמרו בכירים בפרקליטות כי בעקבות הודאתה של עו"ד גלאט-ברקוביץ' בהדלפת מסמך "סיריל קרן" ככל הנראה לא יהיה מנוס מלהעמיד אותה לדין פלילי.

בפרקליטות אומרים כי, על פי החשד, עברה הפרקליטה הבכירה בפרקליטות מחוז תל אביב על סעיף 117 לחוק העונשין, שאומר כי "עובד ציבור שמסר ללא סמכות כדין ידיעה שהגיעה אליו מתוקף תפקידו לאדם שלא היה מוסמך לקבלו - עונשו עד שלוש שנות מאסר". כזכור, הפרקליטה ליוותה את "פרשת סיריל קרן", ומתוקף תפקידה קיבלה את המסמך וכביכול עשתה במסמך שימוש שלא כדין.

במהלך חקירתה תחת אזהרה, אמרה עו"ד גלאט-ברקוביץ' כי החליטה להדליף את המסמך בעניין חקירת שרון ממניעים פוליטיים - אידיאולוגיים כדי לסייע למתנגדיו של ראש הממשלה. היא הסבירה לחוקרים שבנה עומד להתגייס לצבא ועל כן, לטענתה, היא חוששת ששרון יהיה בשילטון.

רובינשטיין: "זו היתה הדלפה אידיאולוגית"

היועץ רובינשטיין כינס בצהריים מסיבת עיתונאים מיוחדת בעקבות חשיפת המדליפה בפרשת שרון-קרן. "זו היתה הדלפה יזומה ואידאולוגית - והיא נכשלה", אמר רובינשטיין. הוא השיב לטענות כאילו החקירה בנושא היתה מטעמים פוליטיים ואמר: "אני פה שש שנים וראיתי כבר את כל הסרטים האלה. כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיני מישהו, הוא טוען שיש מניעים פוליטיים. אני אומר לכל אלה - 'כל הפוסל, במומו פוסל'".

רובינשטיין הוסיף כי "העיקר הוא שהייתה הדלפה שיכלו להיות לה תוצאות קשות - עירוב של חקירה עם פוליטיקה ותיק שאולי היה מתנהל על ידי האדם שהדליף. זו פרקליטה שנכשלה בתפקידה... מדובר באידיאולוגיה של השקפות אישיות ולא אכנס ליותר מזה".

היועץ הוסיף כי גלאט-ברקוביץ' מוגבלת מלהיכנס בשלב זה לפרקליטות וכרגע לא חוזרת לעבודתה. לדבריו, יש אופציה להעמיד את הפרקליטה לדין פלילי בגין שיבוש הליכי חקירה והפרת אמונים.

"אין לי כוונה להתעסק עם עיתונאים"

ביחס לחקירת עיתונאי הארץ ברוך קרא אמר היועץ: "העיתונות מלאה הדלפות, דברים נכונים ולא נכונים ואיש לא מתעסק בכך... אם אתה חוקר תיק, אתה צריך לדעת מה יש לעיתונאי לומר... קרא דיבר עם הפרקליטות לפני הפרסום ונאמר לו שנשוא החקירה איננו יודע עליה ולכן אינו יכול להתגונן, נאמר לו מפורשות, ואני מצטט: 'כל פרסום כזה מחבל בחקירה'. אף אחד לא בא לפגוע בחופש העיתונות. חברי ואני יש לנו אחריות אחת - לחוק. אם יש עבירה על החוק צריך לבדוק אותה בכל מקרה. כולכם עובדים מולנו ויודעים איך אנחנו עובדים מולכם. אף אחד לא מחפש אתכם או את התקשורת".

מסיבת העיתונאים לוותה בחילופי דברים קשים בין רובינשטיין לעיתונאים.

"אין לי כוונה להתעסק עם העיתונאים. לא נקבע רף חדש. ברוך קרא היה צריך להיחקר. זה לא ללכת אימים על התקשורת. יש לתקשורת את חופש העיתונות", אמר היועץ.

הכתב ברוך קרא אמר בצהריים: "עשיתי עבודה עיתונאית. כל העבודה שלי מקצועית, עניינית, לאחר שהצלבתי את המידע. בניגוד לדבריו של רובינשטיין, שהוזהרתי שהפרסום עלול לשבש את החקירה, אף אחד לא הזהיר אותי בעניין".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2391255,00.html

(23.01.03 , 00:21)

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:50   23.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. עו''ד מרים רוזנטל = פרקליטת השטן מבית הייצור..  
בתגובה להודעה מספר 11
 
של עו"ד מאיר שמגר...:-
@@@@@@

רוזנטל מרים
-
פרקליטת מחוז
פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) @ לשעבר- התפוטרה @

מרים רוזנטל. ילידת 1947, גרמניה. ב-1948 עלתה עם משפחתה לארץ. למדה בתיכון עירוני ט'. נשואה, אם לשלושה.

במסגרת שירותה הצבאי שובצה במחלקת ייעוץ וחקיקה, שם שימשה מזכירתו של הפרקליט הצבאי הראשי, מאיר שמגר. לאחר שחרורה, עבדה במשך שלוש שנים כמזכירתו של היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. למדה משפטים לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ובירושלים. התמחתה לעריכת דין בפרקליטות מחוז ירושלים, תל אביב וחיפה. התמחתה במס הכנסה.

ב-1989 מונתה לתפקיד סגן בכיר א' ממונה על בתי משפט מחוזיים מטעם פרקליטות מחוז תל אביב. שימשה סגן בכיר לפרקליט המחוז. ב-1994 מונתה לתפקיד פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי).

במהלך השנים שימשה כתובעת ו/או הובילה כתבי אישום נגד אישים רבים בעלי עוצמה פוליטית, עיסקית או אחרת, בהם רצח הברוקר אלטרוביץ' מחברת הברוקרים מוריץ וטוכלר; ראש עיריית רמת גן, אורי עמית הרב חיים פרדס (הורשע); ייצגה את המדינה במשפט בפרשת 'הפגישה הלילית' נגד עורכי הדין רם כספי, יגאל ארנון (שזוכה) ואחרים; בפרשת האזנות הסתר - הגישה כתבי אישום נגד עופר נמרודי, משה ורדי, רות בן-ארי, יצחק בש (שזוכה) ואחרים; ונגד בכירי ההסתדרות, ח"כ אבי יחזקאל (זוכה) וארתור ישראלוביץ' (הורשע); כמו כן, נטלה חלק בהגשת כתב אישום נגד יגאל עמיר באשמת רצח ראש הממשלה יצחק רבין

עו"ד מרים רוזנטל: ארכיון מעריב...:-
http://www.maariv.co.il/oasis/owa/SEARCH_ADD.SearchResult?pStr=+מרים+רוזנטל&pBoolean=2

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:22   16.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. השופטת בדימוס אבן-אור: בישראל יש דיקטטורה....  
בתגובה להודעה מספר 12
 
משפטיתתתתתתתתתתתתתתתתתת !!

הדיקטטורה של הנשיאה בקנשטיין
בשבוע חשפנו כאן התנהלות בעייתית של השופטת עדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בתל אביב; מסמכים חדשים מראים כמה רחוק תלך השופטת הבכירה, תזלזל בשופטי ההיכל ותצפצף על החוק

14/02/2003 | יואב יצחק |

החשיפה
בשבוע שעבר חשפנו כאן את הדיקטטורה השיפוטית שמפעילה נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, כלפי כמה מהשופטים הכפופים אליה.

ציינו כאן כי אחד המקרים נוגע להנחיות ישירות של בקנשטיין, שהתערבה באופן בלתי תקין לכאורה בהחלטות שיפוטיות של שופטי המעצרים, וגם נזפה קשות בשופט יחקאל הראל, "המתעקש" לעשות מלאכתו נאמנה, ולפסוק, שומו שמים, כפי שמחייבו החוק - גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם בקשות המשטרה, ובמיוחד עם בקשות מדור התביעות של המשטרה במחוז תל אביב, שבראשו עומד סגן ניצב אבי היימן, השומר על "קו פתוח" עם בקנשטיין.

בעקבות הפרסום הובאו בפנינו מסמכים נוספים, המעידים עד כמה לקויה היא מלאכת השיפוט בהיכל בתל אביב, באותם עניינים שעליהם הצבענו כאן. לא בגלל היעדר שופטים איכותיים ולא מחמ ת עצלות, וגם לא עקב חוסר במוטיבציה מצד חלק ניכר מהשופטים. הבעיה היא, כאמור, הנשיאה בקנשטיין וכמה שופטים הסרים למרותה - אגב התבטלות בפניה.

המסמכים שבהם מדובר מלמדים על בקשה שהגישה מחלקת החקירות של אגף המכס והמע"מ לבית המשפט השלום בתל אביב ביום 21.1.03. מחלקת החקירות ביקשה לעצור ארבעה חשודים, שנתפסו יום קודם באזור תעשייה דרומי בדימונה, כשהם פורקים מכולה של סיגריות מוברחות ומעמיסים אותן למשאית אחרת. החוקר רונן בן-משה ביקש לעוצרם למשך ארבעה ימים נוספים. הדיון התקיים באותו יום בפני השופטת דורית רייך-שפירא, שהחליטה כדלהלן:

"לפי האמור בבקשה, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בה.

"כיוון שהחשודים נעצרו לראשונה אמש, בשעה 19:30, טרם חלפו 24 שעות כאמור בחוק וזכותה של היחידה החוקרת להביא הבקשה או בקשה מקבילה בפני בית משפט מוסמך בטרם ישוחררו החשודים".

ההחלטה עוררה את כעסה של השופטת בקנשטיין, שאליה הובא הדבר. בקנשטיין הורתה להעביראת התיק הזה לשופט אחר. שלא כפי שמחייב/מאפשר החוק, לא הובא הדבר בפני ערכאת ערעור (במסגרת ערר) - שהיא, במקרה זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב; ואף לא נעשה כהנחייתה של השופטת שפירא-רייך. קיצור דרך בלתי חוקי, זו הדרך שנבחרה.

השופט בשן מחליט

ואכן, כפי שמסרנו כאן בשבוע שעבר, עוד באותו יום הובא הדבר בפני השופט ירון בשן. בא כוחם של החשודים, עו"ד אורי בן נתן, העמידו על ההחלטה הקודמת שהתקבלה,ועל דחייתה למעשה. "אני מייצג את ארבעת המשיבים בבקשה", אמר. "יש לי טענה מקדמית - אין סמכות לבית המשפט הזה. זאת מאחר שניתנה החלטה על-ידי בית משפט שלום בתל אביב, והדרך היחידה להשיג על ההחלטה היא בערר של בית משפט מחוזי בתל אביב. שופט יחיד שמוסמך לדון בבקשה שהגישה המשטרה זה ערר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לכן בית המשפט (והשופט בשן, י.י.) לא יכול לשבת כערכאה על כבוד השופטת שפירא, בית משפט השלום".

ראש מדור חקירות מכס תל אביב, יהודה בכר, אמר בדיון:

"הטענה שנטענת היא לא ראויה. בהחלטה שנתנה כבוד השופטת רייך-שפירא נפלה שגגה לפניה. זוהי שגגה של חוק. כשהשגגה היא מטעמי חוק, היא כאילו לא ניתנה... ההחלטה שניתנה היא ההחלטה שבחוסר סמכות. בית משפט לא יכול היה לתת החלטה שכזו. ההחלטה שניתנה עוסקת בחוסר סמכות מקומית. נפלה שגגה. בית משפט התעלם מהוראת חוק מפורשת... לשאלת בית המשפט מדוע לא הגשנו ערר על ההחלטה שלא לדון - ההחלטה לא דנה לגו פה".

השופט ירון בשן טרח לתעד את הטיעונים כדבעי בפרוטוקול בית המשפט. גם את החלטתו המוזרה תיעד. הנה היא לפניכם:

"הבוקר הוגשה בקשה זו בבית משפט זה. בית המשפט החליט שאין לו סמכות מקומית לדון בה. החלטה הזו היא על פניה מוטעית. בטרם הספיקו הצדדים לחזור לבית המשפט בפני אותו מותב (הרכב, י.י.), כדי להעמידו על טעותו, נסעה השופטת וכך הגיעה הבקשה אליי. מכיוון שהבקשה כלל לא נידונה, איני רואה מניעה מלדון בה כעת".

כאמור, השופט בשן דן בבקשה לגופה והורה על מעצרם של הארבעה, במקום לדחות את הבקשה ולהפנות את הרשות החוקרת להגיש ערר על החלטת השופטת רייך-שפירא.

גיבוי וחיפוי

בהנהלת בתי המשפט התייחסו בתחילה לאירוע שלעיל כאל החלטה שיפוטית שאליה לא יוכלו להתייחס. "פתוחה הדרך בפני העצורים/החשודים להגיש ערר לבית המשפט המחוזי", נטען בתחילה.

נימוק זה עומד בסתירה לשכל הישר: האם יכול שופט לדון בתיק מסוים כאוות נפשו - על אף שאינו מוסמך על פי החוק - גם אם התבקש על ידי הבוסית בקנשטיין, ולא יהיה מי שיעמידו במקומו? הרי מן המפורסמות כי עורכי דין ובעלי דין חוששים להתעמת עם שופטים, שמא יבולע להם. ומה דינו של שופט, המעז לשים עצמו ערכאת ערעור על עמיתתו, השופטת רייך-שפירא?

לבסוף מסרה הנהלת בתי המשפט: "לא רק שהנשיאה מקפידה על עקרון עצמאות השפיטה הקפדה יתרה עם עצמה ועם חבריה השופטים, אלא שהיא רואה שהיא רואה בעיקרון זה עניין מקודש. הכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר על כותרתה וציטוטים של דברים שלא נאמרו מהווים פגיעה חמורה בנשיאה ובמערכת המשפט.

"לגופו של עניין, לאחר הפנייה אל הנשיאה, הופנו הפונים לשופט המעצרים התורן, על-מנת שייתן את דעתו לעניין. מעבר לכך לא ניתנה על ידי הנשיאה כל הנחיה! העניין כולו נותר לשיקול דעתו של שופט המעצרים. הן השופט והן הנשיאה מכחישים מכול וכול כי הנשיאה התערבה בהחלטת השופט. מאחר שמדובר בהחלטה שיפוטית,לא נתייחס לתוכנה, רק נציין כי אם אחד הצדדים אינו מרוצה מתוכנה, הוא רשאי לערער לבית המשפט המחוזי".
הדיקטטורה של הנשיאה בקנשטיין
בשבוע חשפנו כאן התנהלות בעייתית של השופטת עדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בתל אביב; מסמכים חדשים מראים כמה רחוק תלך השופטת הבכירה, תזלזל בשופטי ההיכל ותצפצף על החוק

14/02/2003 | יואב יצחק | yoav@Nfc.co.il תגובות

החשיפה

בשבוע שעבר חשפנו כאן את הדיקטטורה השיפוטית שמפעילה נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, כלפי כמה מהשופטים הכפופים אליה.

ציינו כאן כי אחד המקרים נוגע להנחיות ישירות של בקנשטיין, שהתערבה באופן בלתי תקין לכאורה בהחלטות שיפוטיות של שופטי המעצרים, וגם נזפה קשות בשופט יחקאל הראל, "המתעקש" לעשות מלאכתו נאמנה, ולפסוק, שומו שמים, כפי שמחייבו החוק - גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם בקשות המשטרה, ובמיוחד עם בקשות מדור התביעות של המשטרה במחוז תל אביב, שבראשו עומד סגן ניצב אבי היימן, השומר על "קו פתוח" עם בקנשטיין.

בעקבות הפרסום הובאו בפנינו מסמכים נוספים, המעידים עד כמה לקויה היא מלאכת השיפוט בהיכל בתל אביב, באותם עניינים שעליהם הצבענו כאן. לא בגלל היעדר שופטים איכותיים ולא מחמ ת עצלות, וגם לא עקב חוסר במוטיבציה מצד חלק ניכר מהשופטים. הבעיה היא, כאמור, הנשיאה בקנשטיין וכמה שופטים הסרים למרותה - אגב התבטלות בפניה.

המסמכים שבהם מדובר מלמדים על בקשה שהגישה מחלקת החקירות של אגף המכס והמע"מ לבית המשפט השלום בתל אביב ביום 21.1.03. מחלקת החקירות ביקשה לעצור ארבעה חשודים, שנתפסו יום קודם באזור תעשייה דרומי בדימונה, כשהם פורקים מכולה של סיגריות מוברחות ומעמיסים אותן למשאית אחרת. החוקר רונן בן-משה ביקש לעוצרם למשך ארבעה ימים נוספים. הדיון התקיים באותו יום בפני השופטת דורית רייך-שפירא, שהחליטה כדלהלן:

"לפי האמור בבקשה, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בה.

"כיוון שהחשודים נעצרו לראשונה אמש, בשעה 19:30, טרם חלפו 24 שעות כאמור בחוק וזכותה של היחידה החוקרת להביא הבקשה או בקשה מקבילה בפני בית משפט מוסמך בטרם ישוחררו החשודים".

ההחלטה עוררה את כעסה של השופטת בקנשטיין, שאליה הובא הדבר. בקנשטיין הורתה להעביראת התיק הזה לשופט אחר. שלא כפי שמחייב/מאפשר החוק, לא הובא הדבר בפני ערכאת ערעור (במסגרת ערר) - שהיא, במקרה זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב; ואף לא נעשה כהנחייתה של השופטת שפירא-רייך. קיצור דרך בלתי חוקי, זו הדרך שנבחרה.

השופט בשן מחליט

ואכן, כפי שמסרנו כאן בשבוע שעבר, עוד באותו יום הובא הדבר בפני השופט ירון בשן. בא כוחם של החשודים, עו"ד אורי בן נתן, העמידו על ההחלטה הקודמת שהתקבלה,ועל דחייתה למעשה. "אני מייצג את ארבעת המשיבים בבקשה", אמר. "יש לי טענה מקדמית - אין סמכות לבית המשפט הזה. זאת מאחר שניתנה החלטה על-ידי בית משפט שלום בתל אביב, והדרך היחידה להשיג על ההחלטה היא בערר של בית משפט מחוזי בתל אביב. שופט יחיד שמוסמך לדון בבקשה שהגישה המשטרה זה ערר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לכן בית המשפט (והשופט בשן, י.י.) לא יכול לשבת כערכאה על כבוד השופטת שפירא, בית משפט השלום".

ראש מדור חקירות מכס תל אביב, יהודה בכר, אמר בדיון:

"הטענה שנטענת היא לא ראויה. בהחלטה שנתנה כבוד השופטת רייך-שפירא נפלה שגגה לפניה. זוהי שגגה של חוק. כשהשגגה היא מטעמי חוק, היא כאילו לא ניתנה... ההחלטה שניתנה היא ההחלטה שבחוסר סמכות. בית משפט לא יכול היה לתת החלטה שכזו. ההחלטה שניתנה עוסקת בחוסר סמכות מקומית. נפלה שגגה. בית משפט התעלם מהוראת חוק מפורשת... לשאלת בית המשפט מדוע לא הגשנו ערר על ההחלטה שלא לדון - ההחלטה לא דנה לגו פה".

השופט ירון בשן טרח לתעד את הטיעונים כדבעי בפרוטוקול בית המשפט. גם את החלטתו המוזרה תיעד. הנה היא לפניכם:

"הבוקר הוגשה בקשה זו בבית משפט זה. בית המשפט החליט שאין לו סמכות מקומית לדון בה. החלטה הזו היא על פניה מוטעית. בטרם הספיקו הצדדים לחזור לבית המשפט בפני אותו מותב (הרכב, י.י.), כדי להעמידו על טעותו, נסעה השופטת וכך הגיעה הבקשה אליי. מכיוון שהבקשה כלל לא נידונה, איני רואה מניעה מלדון בה כעת".

כאמור, השופט בשן דן בבקשה לגופה והורה על מעצרם של הארבעה, במקום לדחות את הבקשה ולהפנות את הרשות החוקרת להגיש ערר על החלטת השופטת רייך-שפירא.

גיבוי וחיפוי

בהנהלת בתי המשפט התייחסו בתחילה לאירוע שלעיל כאל החלטה שיפוטית שאליה לא יוכלו להתייחס. "פתוחה הדרך בפני העצורים/החשודים להגיש ערר לבית המשפט המחוזי", נטען בתחילה.

נימוק זה עומד בסתירה לשכל הישר: האם יכול שופט לדון בתיק מסוים כאוות נפשו - על אף שאינו מוסמך על פי החוק - גם אם התבקש על ידי הבוסית בקנשטיין, ולא יהיה מי שיעמידו במקומו? הרי מן המפורסמות כי עורכי דין ובעלי דין חוששים להתעמת עם שופטים, שמא יבולע להם. ומה דינו של שופט, המעז לשים עצמו ערכאת ערעור על עמיתתו, השופטת רייך-שפירא?

לבסוף מסרה הנהלת בתי המשפט: "לא רק שהנשיאה מקפידה על עקרון עצמאות השפיטה הקפדה יתרה עם עצמה ועם חבריה השופטים, אלא שהיא רואה שהיא רואה בעיקרון זה עניין מקודש. הכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר על כותרתה וציטוטים של דברים שלא נאמרו מהווים פגיעה חמורה בנשיאה ובמערכת המשפט.

"לגופו של עניין, לאחר הפנייה אל הנשיאה, הופנו הפונים לשופט המעצרים התורן, על-מנת שייתן את דעתו לעניין. מעבר לכך לא ניתנה על ידי הנשיאה כל הנחיה! העניין כולו נותר לשיקול דעתו של שופט המעצרים. הן השופט והן הנשיאה מכחישים מכול וכול כי הנשיאה התערבה בהחלטת השופט. מאחר שמדובר בהחלטה שיפוטית,לא נתייחס לתוכנה, רק נציין כי אם אחד הצדדים אינו מרוצה מתוכנה, הוא רשאי לערער לבית המשפט המחוזי".
הדיקטטורה של הנשיאה בקנשטיין
בשבוע חשפנו כאן התנהלות בעייתית של השופטת עדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בתל אביב; מסמכים חדשים מראים כמה רחוק תלך השופטת הבכירה, תזלזל בשופטי ההיכל ותצפצף על החוק

14/02/2003 | יואב יצחק | yoav@Nfc.co.il תגובות

החשיפה

בשבוע שעבר חשפנו כאן את הדיקטטורה השיפוטית שמפעילה נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, כלפי כמה מהשופטים הכפופים אליה.

ציינו כאן כי אחד המקרים נוגע להנחיות ישירות של בקנשטיין, שהתערבה באופן בלתי תקין לכאורה בהחלטות שיפוטיות של שופטי המעצרים, וגם נזפה קשות בשופט יחקאל הראל, "המתעקש" לעשות מלאכתו נאמנה, ולפסוק, שומו שמים, כפי שמחייבו החוק - גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם בקשות המשטרה, ובמיוחד עם בקשות מדור התביעות של המשטרה במחוז תל אביב, שבראשו עומד סגן ניצב אבי היימן, השומר על "קו פתוח" עם בקנשטיין.

בעקבות הפרסום הובאו בפנינו מסמכים נוספים, המעידים עד כמה לקויה היא מלאכת השיפוט בהיכל בתל אביב, באותם עניינים שעליהם הצבענו כאן. לא בגלל היעדר שופטים איכותיים ולא מחמ ת עצלות, וגם לא עקב חוסר במוטיבציה מצד חלק ניכר מהשופטים. הבעיה היא, כאמור, הנשיאה בקנשטיין וכמה שופטים הסרים למרותה - אגב התבטלות בפניה.

המסמכים שבהם מדובר מלמדים על בקשה שהגישה מחלקת החקירות של אגף המכס והמע"מ לבית המשפט השלום בתל אביב ביום 21.1.03. מחלקת החקירות ביקשה לעצור ארבעה חשודים, שנתפסו יום קודם באזור תעשייה דרומי בדימונה, כשהם פורקים מכולה של סיגריות מוברחות ומעמיסים אותן למשאית אחרת. החוקר רונן בן-משה ביקש לעוצרם למשך ארבעה ימים נוספים. הדיון התקיים באותו יום בפני השופטת דורית רייך-שפירא, שהחליטה כדלהלן:

"לפי האמור בבקשה, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בה.

"כיוון שהחשודים נעצרו לראשונה אמש, בשעה 19:30, טרם חלפו 24 שעות כאמור בחוק וזכותה של היחידה החוקרת להביא הבקשה או בקשה מקבילה בפני בית משפט מוסמך בטרם ישוחררו החשודים".

ההחלטה עוררה את כעסה של השופטת בקנשטיין, שאליה הובא הדבר. בקנשטיין הורתה להעביראת התיק הזה לשופט אחר. שלא כפי שמחייב/מאפשר החוק, לא הובא הדבר בפני ערכאת ערעור (במסגרת ערר) - שהיא, במקרה זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב; ואף לא נעשה כהנחייתה של השופטת שפירא-רייך. קיצור דרך בלתי חוקי, זו הדרך שנבחרה.

השופט בשן מחליט

ואכן, כפי שמסרנו כאן בשבוע שעבר, עוד באותו יום הובא הדבר בפני השופט ירון בשן. בא כוחם של החשודים, עו"ד אורי בן נתן, העמידו על ההחלטה הקודמת שהתקבלה,ועל דחייתה למעשה. "אני מייצג את ארבעת המשיבים בבקשה", אמר. "יש לי טענה מקדמית - אין סמכות לבית המשפט הזה. זאת מאחר שניתנה החלטה על-ידי בית משפט שלום בתל אביב, והדרך היחידה להשיג על ההחלטה היא בערר של בית משפט מחוזי בתל אביב. שופט יחיד שמוסמך לדון בבקשה שהגישה המשטרה זה ערר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לכן בית המשפט (והשופט בשן, י.י.) לא יכול לשבת כערכאה על כבוד השופטת שפירא, בית משפט השלום".

ראש מדור חקירות מכס תל אביב, יהודה בכר, אמר בדיון:

"הטענה שנטענת היא לא ראויה. בהחלטה שנתנה כבוד השופטת רייך-שפירא נפלה שגגה לפניה. זוהי שגגה של חוק. כשהשגגה היא מטעמי חוק, היא כאילו לא ניתנה... ההחלטה שניתנה היא ההחלטה שבחוסר סמכות. בית משפט לא יכול היה לתת החלטה שכזו. ההחלטה שניתנה עוסקת בחוסר סמכות מקומית. נפלה שגגה. בית משפט התעלם מהוראת חוק מפורשת... לשאלת בית המשפט מדוע לא הגשנו ערר על ההחלטה שלא לדון - ההחלטה לא דנה לגו פה".

השופט ירון בשן טרח לתעד את הטיעונים כדבעי בפרוטוקול בית המשפט. גם את החלטתו המוזרה תיעד. הנה היא לפניכם:

"הבוקר הוגשה בקשה זו בבית משפט זה. בית המשפט החליט שאין לו סמכות מקומית לדון בה. החלטה הזו היא על פניה מוטעית. בטרם הספיקו הצדדים לחזור לבית המשפט בפני אותו מותב (הרכב, י.י.), כדי להעמידו על טעותו, נסעה השופטת וכך הגיעה הבקשה אליי. מכיוון שהבקשה כלל לא נידונה, איני רואה מניעה מלדון בה כעת".

כאמור, השופט בשן דן בבקשה לגופה והורה על מעצרם של הארבעה, במקום לדחות את הבקשה ולהפנות את הרשות החוקרת להגיש ערר על החלטת השופטת רייך-שפירא.

גיבוי וחיפוי

בהנהלת בתי המשפט התייחסו בתחילה לאירוע שלעיל כאל החלטה שיפוטית שאליה לא יוכלו להתייחס. "פתוחה הדרך בפני העצורים/החשודים להגיש ערר לבית המשפט המחוזי", נטען בתחילה.

נימוק זה עומד בסתירה לשכל הישר: האם יכול שופט לדון בתיק מסוים כאוות נפשו - על אף שאינו מוסמך על פי החוק - גם אם התבקש על ידי הבוסית בקנשטיין, ולא יהיה מי שיעמידו במקומו? הרי מן המפורסמות כי עורכי דין ובעלי דין חוששים להתעמת עם שופטים, שמא יבולע להם. ומה דינו של שופט, המעז לשים עצמו ערכאת ערעור על עמיתתו, השופטת רייך-שפירא?

לבסוף מסרה הנהלת בתי המשפט: "לא רק שהנשיאה מקפידה על עקרון עצמאות השפיטה הקפדה יתרה עם עצמה ועם חבריה השופטים, אלא שהיא רואה שהיא רואה בעיקרון זה עניין מקודש. הכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר על כותרתה וציטוטים של דברים שלא נאמרו מהווים פגיעה חמורה בנשיאה ובמערכת המשפט.

"לגופו של עניין, לאחר הפנייה אל הנשיאה, הופנו הפונים לשופט המעצרים התורן, על-מנת שייתן את דעתו לעניין. מעבר לכך לא ניתנה על ידי הנשיאה כל הנחיה! העניין כולו נותר לשיקול דעתו של שופט המעצרים. הן השופט והן הנשיאה מכחישים מכול וכול כי הנשיאה התערבה בהחלטת השופט. מאחר שמדובר בהחלטה שיפוטית,לא נתייחס לתוכנה, רק נציין כי אם אחד הצדדים אינו מרוצה מתוכנה, הוא רשאי לערער לבית המשפט המחוזי".
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=2170&PageNumber=&GoBackXTimes=

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון ל' בשבט תשס''ז    05:16   18.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  280. תרגילי השוחד של ביניש ובן-אור  
בתגובה להודעה מספר 8
 
תרגילי השוחד של ביניש ובן-אור

ביניש פועלת למינויה של עו"ד נאוה בן-אור לתפקיד שופטת בבית המשפט המחוזי בן-אור היא שקלטה לפני כשנתיים תחת ידיה את בתה של ביניש, עו"ד דנה ביניש, למחלקה הפלילית בפרקליטות כל זאת ללא מכרז ותוך העדפה פסולה ומושחתת

לכתבה המלאה:
http://www.nfc.co.il/Archive/002-D-20497-00.html?tag=12-12-36



ביניש. בלי עכבות ובן-אור. יד רוחצת יד ופרידמן. האם פיו וליבו שווים

_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:44   11.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. אסור לעשות חסד...??  
בתגובה להודעה מספר 0
 
מאת:סופיה רון-מוריה
3 בינואר 2003, כ"ט בטבת תשס"ג
לריסה טרמבובלר @
פעם בחודשיים עושה לריסה טרמבובלר את דרכה לכלא באר-שבע. מחנה את רכבה בחוץ ליד השער, מחכה לאישור להיכנס. זה לוקח זמן. הכלא גדול, מורכב מהאגף החיצוני שנקרא ´אשל´ והפנימי שנקרא ´אוהלי קידר´. היא נכנסת לראשון, משם מתקשרים אנשי השב"ס לאוהלי קידר, כדי שיוציאו את האסיר. כשהמבקרת עוברת מודיעים ברמקול שעל כל האסירים להיכנס לתאיהם, אסור להם לראות אותה, אסור לו להיתקל בהם בפרוזדור. גם זה לוקח זמן, במיוחד בשעות הספירה. איש לא ממהר כאן. אנשי השב"ס מעבירים את הזמן שנותר עד סוף המשמרת, ולאסירים יש כל הזמן שבעולם. אשר למבקרים, אם עליהם לחזור הלילה לירושלים, זו בעיה שלהם.

"ברור שלא פתחו בחקירה נגד בני אלון, כי לא היה כאן שום דבר חדש. התקשורת פשוט לא מעודכנת. ב´הארץ´ למשל נכתב שהשבת נערכה בביתו של חגי, אחיו של יגאל עמיר. הם התבלבלו בין חגי עמיר לבין היישוב בית-חגי"
ללריסה אין קרובי משפחה בכלא באר-שבע. פעם בחודשיים היא מגיעה לכאן על מנת לבקר את האסיר שנידון למאסר עולם על רצח ראש הממשלה. כן, את יגאל עמיר. לא, היא לא חברה שלו. שום קשר למה שהוגדר בזמנו כ"מועדון המעריצות של יגאל עמיר". היא לא רוצה להתחתן איתו, היא נשואה זה 15 שנה, אם לארבעה, הקטנה בת שנה וחודש ועדיין יונקת.
את בעלה הכירה לריסה עוד כשלמדה בתיכון למחוננים במוסקבה, בית ספר מיוחד ללימודי מתימטיקה, שם היוו היהודים יותר ממחציתה של כל כיתה. מאז הם ביחד. חזרו בתשובה במוסקבה, עלו ארצה עם פתיחת השערים ב-1989. לא, היא לא עסקה מעולם בפעילות ציבורית כלשהי, לא השתייכה לאף מפלגה, לאף גוף פוליטי. זוג המדענים מתגוררים בשכונה ירושלמית שקטה, רחוקים ממאבקים המסעירים את המדינה. לריסה, אישה צנומה הנראית צעירה מגילה, בעלת עיניים חומות וכובע, היא דוקטור לפילוסופיה, שכיום עובדת במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. כעת, לצורך עבודת הפוסט-דוקטורט שלה, היא חוקרת את הנושא של אינדיווידואליזם בהגות היהודית של ימי הביניים. ב-1999 הוציאו בני הזוג טרמבובלר באמצעות הוצאת ´גשרים´ את הספר שכתבו יחד, ´המראה לנסיך´ שמו. הספר נכתב עוד ב-1995, אך לקח זמן למצוא מו"ל. לא, אין שום קשר לתהליך אוסלו או לרצח רבין. הסיפור מתרחש במאה העשירית. גיבור הספר, בחור צעיר ומוכשר, בן למשפחה נוצרית מיוחסת מהאימפריה הביזנטית, נופל בשבי המוסלמים ומתגלגל לסוריה. שם הוא יוצר היכרות עם הקהילה היהודית, מגלה שמשפחתו המירה את דתה, וחוזר לשורשיו. עלילה היסטורית נושאת לעתים קרובות מטען אקטואלי רווי מתח, אך כאן מדובר בספר שונה לחלוטין, המתאר חיפוש רוחני ואינטלקטואלי תוך השוואה מעמיקה בין שלוש הדתות המונותאיסטיות. מה היה המסלול שהוביל משם לביקורים בכלא בבאר-שבע?


"בן למשפחת אויב"

במוצאי שבת, ארבעה בנובמבר - אותו מוצאי שבת - לריסה ובעלה בנימין ישבו במטבח כשהם דנים באחד מהפרקים האחרונים של הספר. היתה תחושה של התנתקות טוטלית מהמציאות, מכל הסביבה, נזכרת לריסה. מין הסתגרות במאה העשירית. פתאום נכנסה מהסלון אמה של לריסה. שמעתי ברדיו שירו ברבין, אמרה.
מה שהשפיע עלינו, אומרת לריסה, היתה האווירה. "מישהו אמר לי אז, ´אתם, העולים מרוסיה, תמיד יש לכם הצורך המוזר הזה להזדהות עם הנרדף´. ייתכן שיש «בזה משהו. אנחנו מפנימים את הדברים בצורה שונה. כל התמונות האלה של יגאל עמיר עם הכיתוב ´מפלצת´, כל הדיונים כיצד להושיב אותו מאחורי זכוכית כהה כדי שלא נראה את החיוך הנורא שלו, כל מסע הדמוניזציה הזה יצא מכל פרופורציה. אמרו שהוא הפושע הכי גדול בהיסטוריה היהודית. לנו כל זה הזכיר את אורוול, עם עצרות השנאה שהוא מתאר ב´1984´. שם בכל משרד אספו את העובדיםלחמש דקות של שנאה, כשעל המסך הדמות המחרידה של האויב.
"הגורם המכריע מבחינתנו היה הקמפיין נגד משפחת עמיר. במה אשמה המשפחה? זה באמת הזכיר לנו את רוסיה, שם בתקופת סטאלין היה מושג מיוחד: ´בן משפחת אויב´. אז יום אחד פשוט נסענו להרצליה. בעיתונים פרסמו את הכתובת וכך מצאנו את הבית. זה היה קצת לפני פסח. דפקנו בדלת, פתחה לנו גאולה עמיר. היא לה התפלאה, לא היינו היחידים. קיבלה אותנו יפה מאוד. ככה זה התחיל. גאולה היא אשה חזקה. את בעלה כמעט ולא ראינו, הוא מבלה את רוב זמנו בבית הכנסת. לאט לאט התחלנו להתכתב עם הבנים. קודם עם חגי, אחר כך גם עם יגאל. קיבלנו אישור לבקר את חגי בכלא ´שקמה´ באשקלון, ואנו נוסעים לשם פעם בכמה חודשים, אני ובעלי".

לריסה קיוותה לקבל שעות הוראה באוניברסיטה העברית, אך אלמונים צילמו כתבה שבה הוזכר שמה, והניחו בתיבות של כל אנשי הסגל באוניברסיטה. "כתבו שאני חושבת שערבי טוב הוא ערבי מת. מעולם לא חשבתי ולא אמרתי דבר כזה"
מבחינתה זה היה עניין פשוט של חסד. הציבור, היא אומרת, בכלל לא מודע לקיומו של חגי עמיר, ואם מישהו נזכר בו - הוא סבור ודאי שחגי השתחרר מזמן, יחד עם דרור עדני. למעשה הוא נידון ל-16 שנות מאסר, אינו זוכה לחופשות שכל אסיר מקבל לאחר שריצה רבע מתקופת מאסרו, דורשים ממנו שיסתייג מאחיו והוא לא רוצה. וזאת לא הבעיה היחידה. בתחילה קיבל מנות בהכשר הבד"ץ, לפני כחצי שנה שכנעו אותו שמטבח הכלא כשר והוא ויתר על המנות המיוחדות. אחרי שכמה פעמים ראה כיצד מוגש מזון חלבי על צלחות בשריות, סירב לאכול וביקש להחזיר את הסידור הקודם. השב"ס לא החזיר. מביאים לו מפעם לפעם מוצרים באריזות סגורות, והדבר נמשך כבר ארבעה חודשים.
גם אל יגאל עמיר הגעת מסיבות של חסד?
"בהחלט. התכתבתי איתו שנתיים-שלוש".
על מה התכתבתם?
"על ספרים. מותר לו לקרוא בתא. את מרבית הזמן הוא מקדיש לספרי קודש, אך קורא גם ספרים אחרים, בעיקר פילוסופיה. דוסטויבסקי, ניטשה, קירקגור, דקארט, יונג, תומס מאן".
על רוצחים פוליטיים הוא לא קורא?
"כן, גם על זה. אחרי זמן מה של התכתבות הוא פנה לשב"ס בבקשה לדבר איתי בטלפון. לא אישרו לו. השב"ס אף פעם לא מאשר את הבקשות שלו, הכל עובר דרך בית המשפט. בית המשפט אישר. אחר כך עמיר ביקש שאני ובעלי נבקר אצלו. השב"ס סירב, ובית המשפט לא אישר ביקורים לבעלי, רק לי. זה היה באפריל השנה. לא הודיעו לי שיש אישור, הבאתי ילד מהגן ופתאום הטלפון צלצל. התקשר מישהו מ´ידיעות אחרונות´ וביקש את תגובתי על כך שאישרו לי את הביקור. לא רציתי להתראיין, נאלצנו לנתק את הטלפון לכמה ימים. כעבור שבוע נסעתי לבאר-שבע. הכניסו אותי לחדר קטן מחולק לשניים, בו מדברים עם האסיר דרך הסורגים ובחדר יושבים שני סוהרים ויש גם שתי מצלמות. לא יודעת למה צריך מצלמות אם יש סוהרים. כנראה בשביל להפעיל לחץ פסיכולוגי, כמו כל העניין הזה של הבידוד המוחלט".
אם אפשרו לך לבקר, הבידוד לא כזה מוחלט.
"הכוונה לכך שהוא לא יוצא לשום מקום ולא פוגש איש. אפשר לקבל אישור כפי שעשיתי, אך מי שעושה זאת צריך לקחת בחשבון את ההשלכות, את הפרסום. את התגובות".
על מה דיברתם בביקור הראשון?
"לא היה שום דבר מיוחד. גם אבא שלו נכח בביקור".
ואת היית מוכנה לפרסום, למחיר שתשלמי? אם כבר לבקר אסירים, למה דווקא יגאל עמיר? מדוע לא אסירים מסוגו של יורם שקולניק, שבינתיים כבר השתחרר?
"אשה אחת אמרה לי שכדי להוכיח את האובייקטיביות שלי, אני צריכה להצטרף ל´בצלם´ ולבקר אסירים ערבים. למה יגאל עמיר? יצא שיצרנו קשר עם משפחתו. לאלה שהזכרת יש לובי, יש הגנה, מישהו דואג להם. כאן איש לא מטפל בזכויות האסיר. לפני בחירות 96´ העלו רעיון לאסור על יגאל עמיר להצביע. אז עורך דין אחד, דווקא שמאלני, אמר שזה כבר מוגזם, מדובר בזכויות של כל אדם והוא בכל זאת בן אדם.
"ציפיתי לפרסום. אבל לא יכולתי אחרת, הרגשתי מחויבת. העיתונאים שאלו אותי אם אין לי ייסורי מצפון. ממתי ביקור אסירים צריך לגרום לייסורי מצפון? אני זוכרת שכשהתקבל ´חוק יגאל עמיר´ האוסר לחון אותו, משפטנים רבים אמרו שזהו חוק לא תקין, מתייחס למקרה ספציפי, לא עומד ב´מבחן בוזגלו´, מבדיל בין דם לדם. אז שר אחד, נדמה לי שזה היה רובי ריבלין, אמר שתמך בחוק בניגוד למצפונו, אך אילו הצביע אחרת היו מאשימים אותו בתמיכה ברצח. הרי זה מצב אבסורדי. לא רציתי להימנע מביקורים אלה רק מתוך חשש מפגיעה בתדמית".

מה שמע בני אלון

לפני שבועיים העיד יגאל עמיר במשפטו של אבישי רביב. מדוע הוא חוזר ומסנגר על רביב, אני שואלת את לריסה. מדוע כשאמו הגישה תלונה על רביב בשל עדות שקר במשפטו של חגי, לחץ עליה לבטל את התלונה? מדוע סנגר עליו גם הפעם?
לריסה מדגישה שהיא אינה הדוברת של עמיר. לא מדובר כאן בראיון עיתונאי שהוא מעניק דרכה. כל מה שתגיד נובע מההתרשמות האישית שלה, מתוך עשרות שיחות שניהלה עם עמיר פנים אל פנים ובטלפון. לו היו מפנים שאלות אלה אליו, ייתכן שהיה עונה אחרת, אך היא, חוזרת ומדגישה לריסה, מביאה כאן אך ורק את דעתה האישית.
לדבריה, חשוב לו לדבוק בגרסתו מתחילת המשפט, הגרסה לפיה פעל לבדו. לא מעניין אותו כלל וכלל גורלו האישי של ´שמפניה´, חשוב לו להוכיח שני דברים: האחד, שרביב לא הסית אותו. השני, שהוא לא פעל בתיאום עם סוכן השב"כ. זה הקו שלו - לא הושפעתי לא מהרבנים ולא מהפוליטיקאים, קיבלתי החלטה לבד ופעלתי לבד. אם יסכים לטענה שהוסת על ידי רביב יקרוס כל הבניין שהקים. תתפרק כל שרשרת הנימוקים. בגלל זה לחץ על אמו שתמשוך את עתירתה בעניין רביב. גאולה עמיר תומכת בתיאוריות הקונספירציה, שנותנות לה תקווה למשפט חוזר.
ולמה כעת הוא התנדב להעיד?
"הוא לא יזם את העדות. יגאל סיפר לי שדווקא כשהתנהל משפטה של מרגלית הר-שפי הוא התנדב להעיד, אך עורכי דינה דחו את ההצעה. חשבו שזה יגרום לה נזק תדמיתי. הפעם היה אחרת. עו"ד משה כהן, מפרקליטיו של רביב, פנה לשמואל קספר המייצג את עמיר. קספר שאל את עמיר אם הוא מוכן להעיד במשפטו של רביב. הוא אמר שכן. כהן נדהם, והגיע לכלא לשמוע מה יש לעמיר לומר. לעו"ד הרי שמורה הזכות לשמוע מה מתכוון להגיד עד הגנה, אולי זה דווקא יזיק".
אז כהן הגיע למסקנה שזה לא יזיק?
"שוב אני אומרת, עמיר לא מסנגר על רביב. הוא חושב שרביב פרובוקטור, יודע שהוא גרם הרבה נזק, אך שופטים את רביב על נושא אחר, על אי מניעת הרצח ולא על הפרובוקציות. לדעתי הוא הסכים להעיד כי אחרת היה נוצר רושם שרביב עשה איתו קשר, הפעיל אותו. ועמיר הרי רוצה להוכיח את ההפך".
ומדוע הוא הכניס לעניין את ח"כ בני אלון?
"הוא אמר במשפט שהיו שלוש רמות של התבטאויות. יש אנשים ששמעו ממנו שהוא מתכוון להתנקש בחיי ראש הממשלה. הוא אמר זאת לכמה אנשים קרובים, שאת שמותיהם סירב להזכיר. עם אחרים דן בשאלה האם חל על רבין דין רודף. שמעו זאת אנשים רבים, כולל רביב. והיו סתם דיונים בנושא דין רודף, באופן תיאורטי. הוא דיבר בפני חוגים רחבים. בחקירה אמרו לו, תביא דוגמה. אז הוא סיפר שבשבת ביישוב בית-חגי נתן דרשה על פרשת השבוע וזו היתה פרשת פנחס. הוא לא אמר שם דבר על כוונותיו להתנקש בחיי רבין. סתם נתן דרשה. שאלו אותו מי היה נוכח בשבת, והוא אמר ´בני אלון´. לא היה בכך חידוש, זה דבר ידוע שצץ כבר בדיוני ועדת שמגר. אבל עיתונאים יצאו מאולם המשפט ואמרו שבני אלון שמע שיגאל עמיר הולך לרצוח את רבין".
מנין את יודעת מה היה שם? נכחת במשפט?
"לא. יגאל עצמו סיפר לי, קספר סיפר לי, ושמעתי בשידור של אדיר זיק. ברור שלא פתחו בחקירה נגד בני אלון, כי לא היה כאן שום דבר חדש. התקשורת פשוט לא מעודכנת. ב´הארץ´ למשל נכתב שהשבת נערכה בביתו של חגי, אחיו של יגאל עמיר. חגי התגורר בבית הוריו, לא היה לו בית משלו. הם התבלבלו בין חגי עמיר לבין היישוב בית-חגי".

צימאון לקונספירציות

את כשלעצמך לא חושבת שמישהו הפעיל את יגאל עמיר?
"מהשיחות איתו לא נוצר אצלי רושם שהוא סוכן שב"כ".
אולי אבישי רביב הפעיל אותו שלא בידיעתו?
"זה לא מה שיגאל חושב. תראי, אם נצא מתוך הנחה שהפעילו אותו לצורך הכפשת הימין, הרי זה אבסורדי שהוא מתעקש על כך שפעל לבדו ושאיש לא השפיע עליו. הנה, עובדה, אפילו אזכור שמו של בני אלון כעבור שבע שנים גרם לסערה. אם מיד לאחר הרצח היה אומר את מה שציפו ממנו לכאורה שיגיד, היה זוכה בתנאי מאסר טובים יותר ולא היה מעורר שנאה שכזו. מפעם לפעם מגיעים אליו אנשי השב"ס ואומרים ´תביע חרטה, תודה בכך שהסיתו אותך, יהיה לך יותר קל´. הוא לא מסכים. הוא אומר: אם אני אסכים - אני אהיה רוצח".
אבל הוא כבר הורשע ברצח.
"הוא מדבר על מה שעשה כהריגה, סיכול ממוקד. מבחינתו, אם יסכים לומר שהסיתו אותו, ייצא שהרס את חייו לחינם. על כלום.
אז כשיגאל עמיר אמר "יריתי אך לא רצחתי", הוא פשוט התכוון לטרמינולוגיה, לכך שהוא ´הרג´ ולא ´רצח´ - אך לא שאדם אחר רצח את רבין?
"כן, בהחלט".
מה הוא אומר על הצעקות "סרק, סרק"?
"הוא אומר שזכר כל הזמן את המקרה של האחים קהלני, וחשש".
ממה הוא חשש? האם הוא חשב שיכניסו לו לאקדח כדורי סרק?
"אני לא יודעת למה בדיוק הוא התכוון. אין לו תשובה לצעקות ´סרק, סרק´. הוא בעצמו נדהם כששמע אותן. הוא קרא את ספרו של גפן, לגבי חמיש אני לא יודעת, ואינו מסכים עם עצם הרעיון כאילו הוא סוכן שב"כ ופעל בתיאום איתם".
למה המאבטחים לא ירו? הרי מאמנים אותם לירות על מנת להרוג ברגע שמישהו פותח באש.
"אין לו הסבר. הוא אמר לי שכנראה היה בלגן".
לריסה לא מאמינה בתיאוריות הקונספירציה. לא שהכל ברור כאן, היא מודה. יש כמה שאלות. לגבי השטח הסטרילי למשל, אם כי ייתכן שהיה בלגן ישראלי רגיל. למשל, לגבי טווח המגע והצעקות "סרק". לגבי רוני קמפלר והסרט שלו. לגבי מסקנות הנתיחה שלאחר המוות. אבל היא לא מתמצאת, היא מדגישה, לא בבליסטיקה ולא ברפואה. יחד עם זאת, התשובות שמספק למשל ברי חמיש, לא נראות לה הגיוניות. יש כאן המון שאלות, היא אומרת, אך אף צד לא סיפק תשובות. גם דליה רבין אומרת שמבחינתה התשובות אינן מספקות. תיאוריות הקונספירציה, לפי לריסה, צצו כתגובה טבעית של החברה לתיאוריה של הסתה, מה גם שהקהל מאז ומתמיד היה צמא לגרסאות של קשר כשמדובר ברצח או שאר אירועי מוות לא טבעי של אישים מפורסמים, החל ממרטין לותר קינג ואלוויס פרסלי וכלה בנסיכה דיאנה. לאחרונה פורסם ספר על הרצח של לינקולן, גם שם נטען שמדובר בקונספירציה.

ימין בלי חוט שדרה

שילמת מחיר אישי על החלטתך?
"כן, זה היה צפוי. מלכתחילה, כשיצרנו קשר עם משפחת עמיר, חששנו מפרובוקציות. ברוסיה היינו מעורים בחוגים היהודיים, אך כבר החלה פרסטרויקה ולא היו לנו צרות. מאידך גדלנו שם על ספרות של דסידנטים, מתנגדי המשטר, על ´ארכיפלג גולאג´ של סולזיניצין, אז חששנו. חששנו מפרובוקציות בקשר ליגאל עמיר, חששנו מסטיגמה שקרית, מכך שיפרשו את מה שאנחנו עושים בצורה מעוותת לחלוטין, שיאשימו אותנו בתמיכה ברצח ובאלימות".
הקריירה האקדמית של לריסה נהרסה. לפני כן קיוותה לקבל שעות הוראה באוניברסיטה העברית. אלמונים צילמו כתבה שהופיעה ב´מעריב´ ובה הוזכר שמה, והניחו בתיבות של כל אנשי הסגל באוניברסיטה. היא לא התראיינה - הראיון ל´מקור ראשון´ הוא לדבריה הראיון הראשון שהיא מעניקה בנושא - אך כתב ´מעריב´ אסף חומר עליה ועל משפחתה. צילמו אותה בכניסה לכלא. "כתבו למשל שבעלי הוא פעיל ימין קיצוני, ולמעשה הוא לא שייך לאף גוף", היא מספרת. "כתבו שאני חושבת שערבי טוב הוא ערבי מת. מעולם לא חשבתי ולא אמרתי דבר כזה. שמרתי על שתיקה זמן רב כי חששתי מסטיגמה שקרית. אך בסופו של דבר החלטתי שאני צריכה להסביר את עצמי. שיטת ה´טבואים´, נושאים אסורים לדיון, הורסת את החברה".
בהסתכלות אחורה, זה היה שווה? כדאי היה לפגוע בקריירה האקדמית שלך שהיא ציפור נפשך - ואת אישה צעירה - בשביל לבקר בכלא את יגאל עמיר?
"לא עשיתי שום דבר פסול. ברוסיה, כשהיינו סטודנטים, שלחנו חבילות מזון ופירות לאיזושהי אסירה בסיביר, שבכלל לא הכרנו. אפילו את שמה אני לא זוכרת. אם הדבר היה מתגלה - היו מסלקים אותנו מהאוניברסיטה. אבל זה עניין מצפוני. ביקור אסירים, לא זו בלבד שאין בו פסול, זהו מעשה מוסרי בהגדרתו הנמצא ביסודה של תרבות אירופית. הרי אני לא דורשת משפט חוזר, לא מארגנת קמפיין ציבורי. ממתי חל איסור על מעשה חסד אישי? ואיזו מין חברה זו, אם היא מענישה על מה שנעשה במסגרת החוק?
"השמאל הסיט את השיח הציבורי לכיוון התעמולה והימין נסחב. אני זוכרת שכשנרצח הרב כהנא יוסי שריד אמר: ´אני לא הסכמתי איתו בשום דבר, אבל כמובן שלא היה צריך לרצוח אותו´. זה מה שהיו צריכים לומר אנשי ציבור מהימין על רבין, אך כנראה שלא היה להם עמוד שדרה".
לחברה הישראלית, היא אומרת, חסרה פרספקטיבה היסטורית. אנחנו חיים בתחושה שההיסטוריה החלה עם מלחמת העצמאות, אולי קצת לפני, וגם לאירועי אותה מלחמה לא כולם מודעים. ישראל אלדד קבל בספרו על כך שאנשי ההגנה קוראים ספרות בעוד אנשי האצ"ל והלח"י קוראים רק את ספריהם של מייסדי הציונות, והיום גם את אלה לא קוראים. המקרה היחיד אותו מזכירים בהקשר של רצח רבין, ודווקא בימין, הוא רצח ארלוזורוב, שבכלל אינו רלוונטי לנושא משום שכנראה לא היה רצח פוליטי.
ההיסטוריה, אומרת לריסה, לא החלה ב-1948, וודאי שלא בסתיו 1995. רצח רבין הוא חוליה בשרשרת ארוכה של התנקשויות פוליטיות, החל מיוניוס ברוטוס שיחד עם קושרים אחרים דקר למוות את יוליוס קיסר באולם הסנאט. שרלוטה קורדה הטביעה למוות באמבטיה את מארה, ממנהיגי המהפכה הצרפתית. צרפתי בשם לובל רצח את היורש היחידי של השושלת המלכותית בורבון, כנקמה על מותו של נפוליאון באי סנט-הלנה, לשם הוגלה. ג´ון בוט ירה בלינקולן. חברי ארגון ´רצון העם´ ברוסיה התנקשו בחייהם של כמה אישים פוליטיים במחצית השנייה של המאה ה-19, ובסופו של דבר הצליחו לפוצץ את כרכרתו של המלך אלכסנדר השני ולחסלו. הסטודנט גברילו פרינציפ רצח את הנסיך פרדיננד, יורש העצר של האימפריה האוסטרית-הונגרית, והדבר גרם לפתיחת מלחמת העולם הראשונה. פאני קפלן התנקשה, אמנם ללא הצלחה, בחייו של לנין. פרידריך אדלר רצח במלחמת עולם השנייה את ראש ממשלת אוסטריה, משום שסבר שכך ישים קץ לשפיכות דמים. ויש עוד דוגמאות.
אין הקבלה בין כל המקרים, היא אומרת. היו שפעלו ממניעי נקמה, היו שפעלו מתוך רצון לתפוס שלטון, היו שפעלו בשם הצדק. יש הבדלים, אך גם קווי דמיון. מדובר בשורה ארוכה של התנקשויות פוליטיות לכל אורך ההיסטוריה. אנחנו בארץ לא היינו הראשונים ולא נהיה כנראה האחרונים. "אם החברה הישראלית רוצה לקיים בנושא דיון מעמיק ולא פשטני ודמגוגי", אומרת לריסה, "לא ניתן להתעלם מההקשרים ההיסטוריים. ואני הרי שברתי את השתיקה כי אני מאמינה בנחיצותו של השיח הציבורי".
מקור ראשון...:-
http://www.makorrishon.net/article.php?id=453

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:58   18.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. שלושה נשים משמשות מטריה אוירית למשה מזרחי..!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ששלושת הנשים הכי חזקות בפרקליטות המדינה, שהן..:-

@ עו"ד עדנה ארבל- פרקליטת המדינה...@
היועצהמ´´ש לממשלה סוחט את:ברנס עמוס
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=7085399
מיפנה דרמתי במשפטו של אבישי רביב
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=6144814
האחים קהלני = הטבח במערת המכפלה = רצח רבין...
http://rotter.net/forum/gil/5014.shtml
"סקופ: היועמ''ש לממשלה רובינשיין העיד בביהמ''ש
http://rotter.net/forum/gil/5134.shtml

@ מי ישפוט את השופטים @
http://rotter.net/forum/gil/5158.shtml
"רצח רבין-הרוצח מסתובב חפשי,עדיין...!!!"
http://rotter.net/forum/gil/5078.shtml
"''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק'': מאת עו''ד י.דר"
http://rotter.net/forum/gil/5110.shtml

@ עו"ד נאוה בן-אור כמי שמסומת להחליף את עדנה ארבל...@
האם פרשת ברנס תבוא לקיצה ב- 11.12.02...!!!
http://rotter.net/forum/gil/5116.shtml
שילטון האוליגרכיה דוחף את י. הרצוג לפוליטיקה
http://rotter.net/forum/gil/5109.shtml

@ עו"ד יסכה ליבוביץ- פרקליטת מחוז דרום...@
היום כתבת תחקיר:תאונת צלילה-דורי אברבאנל ז''ל
http://rotter.net/forum/gil/5050.shtml
זעקת המשפחה:''לפסול את השופט שטיין'' @
http://rotter.net/forum/gil/5218.shtml

הרי מה קרה עם המלצת מח"ש להגיש כתב אישום נ' משה מזרחי,
פרקליטת המדינה/היועמ"ש לממשלה, שלח את התיק לפרקליטת מחוז
דרום עו"ד יסכה ליבוביץ, אשר החליטה שאין מקום להגיש כתב אישום,
ושמשה מזרחי הוא נקי ללא רבב...@

השבוע יצאה הצהרה משותפת של שלושת הנשים הנ"ל, שמשה מזרחי עושה
את תפקידו ללא רבב, נו, ואני שואל אותכם...??!!

איך כתבתי : מי יחקור ?? מי ישפוט ?? ומי יפרסם ??
@@@@@@@@@@@

מבחן התוצאה.
פ"ש




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:32   22.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. בימ''ש מבקר שתוף הפעולה בין ידיעות והמשטרה @  
בתגובה להודעה מספר 5
 
הנה פסק דין שולי וזניח למדיי, שאף אחד לא ישים לב אליו, מן הסתם, למעט אולי יואב יצחק, בו מבקרת שופטת את שיתוף הפעולה של כתבי "ידיעות" עם המשטרה, שגרמה לאחד הנאשמים לשמור על זכות השתיקה, ושגרמה בכלל לפתוח בחקירה על סמך ידיעה בעיתון.

בעקבות כתבה ב"ידיעות אחרונות" פתחה המשטרה בחקירה שהסתיימה בהגשת
כתב אישום על התעללות בחוסים חסרי ישע


כפר שמעון הוא מעין פנימיה טיפולית המהווה אכסנייה לחניכים, רובם בשנות העשרה לחייהם, הסובלים מאוטיזם, פיגור והפרעות התפתחותיות קשות. מדובר בכפר המתנהל על פי הנחיות של אנשי מקצוע, שבו החוסים נמצאים במעקב רפואי שוטף. בסופי שבוע שוהים החוסים בבתי הוריהם וההורים רשאים לבקר בכפר בכל עת.

לפני שלוש שנים פירסם "ידיעות אחרונות" כתבה על התעללות מדריכים בחוסים.
בעקבות הכתבה נפתחה חקירה משטרתית שהסתיימה בהגשת כתבי אישום נגד שני מייסדי הכפר - שושנה באייר וברוך עזגד, שיוצגו על ידי עו"ד דרור ארד איילון. כתב אישום נוסף הוגש נגד מדריך הספורט של הכפר, קונסטנטין חרושצ'וב, שיוצג בידי עו"ד ירון גלעד. עזגד וחרושצ'וב הואשמו בעבירות של תקיפת חסר ישע, ובאייר ועזגד הואשמו בהפרת חובת הדיווח לפקיד סעד או למשטרה - החלה עליהם כמנהלי מוסד - על התעללות, חבלה או עבירת מין שנעברה בקטין או חסר ישע החוסה במוסד.

הכתבה, החקירה, וכתבי האישום הביאו לעזיבתו של חרושצ'וב את הכפר ולהוצאת
רבים מהחוסים על ידי הוריהם מהכפר. אלא שהשופטת יפה הכט, מבית משפט המחוזי בירושלים, החליטה לזכות את הנאשמים מן האשמות המיוחסות להם, ומאידך למתוח ביקורת על עבודת החקירה של המשטרה.

מבין שורות הכרעת הדין של השופטת הכט עולה גם ביקורת, יותר ממרומזת, על
התחקיר העיתונאי הסלקטיבי שניזון "בעיקר ממידע שסיפקו עובדים, אשר ספק אם
הדאגה לחוסים היתה נר לרגליהם". השופטת הכט קובעת, כי עוצמת האישומים הלכה וקהתה משנחשפו ליקויים בחקירה. "מצער לקבוע", כותבת השופטת, "כי עובדים אשר ביקשו למסור עדות, הסותרת את האמור בכתבה נדחו, או למצער המשטרה התעלמה מהם כליל, כמו גם מחומר רלבנטי, שאמור היה לשפוך אור, ולהעמיד דברים בפרופורציות נכונות".

מכתב האישום ותיאורי העדים מצטייר המתרחש בכפר כ"מופע אימים", קובעת
השופטת. מאידך, מעדויות אחרות, מצטייר המקום כ"גן עדן לחוסים".

שיקולי הפרקליטות

פסק דינה של השופטת הכט מעלה שאלות קשות: האמנם גורלם של חוסים, שזכו בבית טיפולי חם, יכול להיחרץ בשל מספר עובדים נגועי אינטרסים, שמצאו דרכם לעיתון ובעקבותיו לחקירה משטרתית בלתי מעמיקה? האם לא ראוי היה שהפרקליטות תפעיל שיקול דעת עצמאי יותר בבדיקת חומר הראיות בטרם היא מאמצת את מסקנות המשטרה?
האם היה על הפרקליט שקיבל לידיו תיק חקירה "סלקטיבי" לבקש מהמשטרה להעמיק
בחקירה בטרם יגיש כתב אישום שעובדותיו יתוקנו מספר פעמים במהלך הדיון,
ואישומיו לא יוכחו?

לטענת כתב האישום, נצפה הנאשם חרושצ'וב כשהוא סוגר מכסה פח אשפה על ראשה של חוסה, הסובלת מאובססיה של חיטוט והכנסת ראשה בפחי זבל. אחת העדות העידה כי הנאשם הוציא חוסה, שנהג לבלות ימים שלמים במיטה, בכוח ממיטתו כדי שיצטרף לשיעור. עוד העידו שחוסה יצא עם אוזן חבולה משיעור בהדרכתו, וכי הוציא חוסים לטיול מפרך בכפר בלי להצטייד במים, ומאידך - שהצטייד במקל כדי להפחידם. הוא, מצידו, כפר באשמות.

השופטת מוצאת לנכון להפנות למסמכים ולקלטות וידאו שצולמו באקראי, שבהן נראה המדריך חרושצ'וב מטייל עם החוסים, המצוידים במימיות, ומאפשר להם זמן מנוחה ניכר. השופטת גם ערכה בעצמה ביקור בכפר ללא התראה מוקדמת, ובלי שתינתן לנאשמים התראה להכנות מיוחדות. התרשמותה מהכפר היתה חיובית ביותר. הביקור נערך בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. השופטת התרשמה כי הנאשם חרושצ'וב התקבל בחמימות על ידי החוסים ולא ניכר שהם חוששים ממנו.

מסוגלות לדיווח אמת

השופטת סוקרת את מצבם הרפואי של החוסים: א' אובחן כמפגר הסובל מבעיה אורגנית הגורמת לו להתקפי אלימות והתפרצויות. בעת ההתפרצויות הוא מפעיל כוח רב. פעמיים שבר חפצים וגרם לאנשים חבלות חמורות. כיום הוא מאושפז במחלקה סגורה ב"איתנים". ש' אובחן כאוטיסט הסובל גם מתסמונת טורט ומהפרעה טורדנית כפייתית, שאם לא מאפשרים לו להגשימה הוא הופך אלים. פעמים רבות היכה אנשי צוות.

נ' סובל ממצבים פסיכוטיים בעלי אופי פרנואידי. הוא סובל מתוקפנות בלתי
צפויה וכעסו מתפרץ אם אינו מקבל את שלו מיידית. י' סובל מהתנהגות כפייתית, ש לו בעיות פסיכוטיות ובעיה בתפיסת המציאות. מלבד מתן טיפול רפואי פסיכיאטרי לחוסים, ההנחיות לצוות העובדים בכפר היו כי ניתן להשתמש בכוח רק מקרה שהחוסה מסכן את עצמו או שיש צורך למנוע ממנו להכות, לשבור חפצים או התנהג באובססיביות.

הבעיה שעמדה בפני בית המשפט היא מסוגלות החוסים לדווח אמת על התרחשות
הדברים במציאות. הרופאים שהעידו מטעם המאשימה או ההגנה היו תמימי דעים כי
אוטיסט יכול לומר "הוא הרביץ לי" בלי להבין את משמעות האמירה, ויכול לאמץ
אמירה של אדם אחר ולחזור עליה גם אם ה יא לא מעוגנת בזכרון המקורי שלו.
בנסיבות אלו לא הוזמנו החוסים לחקירה במשטרה או למתן עדות בבית המשפט.

שיתוף פעולה בין הכתב למשטרה

הנאשם עזגד, מנהלו החינוכי של הכפר, העיד במשפט כי שמר במשטרה על זכות
השתיקה בגלל תחושתו כי היה שיתוף פעולה בין כתב העיתון לחוקרים. גם הוא
הכחיש בעדותו במשפט את כל ההאשמות נגדו.

השופטת הכט עורכת סקירה מדוקדקת, מצליבה את מכלול הראיות ומגיעה למסקנה כי יא מזכה את שלושת הנאשמים מכל סעיפי האישום, בשל העובדה כי התביעה לא הרימה את נטל ההוכחה מעבר לספק סביר. על הנאשמת באייר, מייסדת ומנהלת הכפר, כותבת השופטת, כי "הותירה רושם חיובי ומהימן. הזהירות בה נקטה בבדיקת התלונות הינהראויה ומידתית... דוחה אני את טענת בא כוח המאשימה כי הנאשמת צריכה היתה מידלפנות למשטרה כאשר קיבלה תלונות מהמדריכים, בלי לערוך בירור פנימי. הבירורהפנימי הינו הכרחי, שכן פנייה למשטרה או לפקיד סעד, כל אימת שמתעורר חשדכלשהו או נשמעת שמועה, במיוחד ממדריכה אשר מרבה לרכל על אותו מדריך, תטילעומס רב על המשטרה ותשתק את עבודתה".

עוד קובעת השופטת כי בהתנהגות הנאשמים עזגד וחרושצ'וב "אין משום אלימות
אכזרית, הטלת אימה, השפלת או ביזוי כבודם של החוסים, המקנים להתנהגות את
התווית השלילית והבלתי מוסרית של עבירת ההתע ללות. התנהגותם לא נועדה להפחדתהחוסים אלא היתה זו דרך לרסנם בעת הצורך".

חקירה בעייתית

השופטת קובעת כי "חקירת המשטרה היתה בעייתית ומבוססת על כתבה בעיתון. החקירהלא היתה מקיפה, ולא נגבו עדויות ממדריכים ומבעלי מקצוע שעבדו בתקופה זובכפר, ועדותם לגבי שלושת הנאשמים היתה חיובית. יומן החקירות שנוהל הינו
לקוני. לא אחת נפסק כי הרשות החוקרת חייבת לבצע את כל פעולות החקירה
הנדרשות, לא רק כחלק מהעמדת עבריינים לדין, אלא גם כזכות הנאשם להליך תקיןוהוגן כאמצעי במטרה לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכוי של נאשםובין אם עשויה להוביל להרשעתו".

השופטת מציינת, כי מאחת העובדות בכפר, שהביעה זעזוע מתוכן הכתבה, וטענה כילא נתקלה במקרה התעללות בחוסים במשך כל השנה שעבדה בכפר, לא נגבתה עדות.כשהופיעה מטעם הסניגוריה כעדת הגנה העידה העובדת, שדווקא המדריכים הם אלהשקיבלו מכות מהחוסים, ושהיא עצמה נזקקה לטיפול רפואי בעקבות מכה מחוסה. חרףזאת המשיכה בעבודתה בכפר "כי לא נתקלה במסגרת כזו, בה ניתן יחס טוב לחוסיםולמדריכים, צוות מגובש ותחושה של משפחה ובית".

לקביעת השופטת, עדותו של קצין החקירות הרצל יצחקי, ששימש חוקר בפרשה, מחזקתאת בעייתיות החקירה המשטרתית: "יצחקי לא ביק ש לקבל לידיו עדויות נוספות".לדבריו, נהג כך כי "היו לו מספיק ראיות לכאורה על מנת להמליץ להעמיד לדין,והוא לא היה צריך לקרוא עדויות נוספות".

"המשטרה בחרה תיקים באופן סלקטיבי", קובעת השופטת. "המשטרה שהתה בכפר כשעהוחצי". הנאשמת באייר העידה כי נחקרה על ידי יצחקי וכי יצחקי "שהיה לחוץבזמן, לא נתן לה לקרוא את ההודעה, בה מצאה אחר-כך אי דיוקים ותיאורים בלשוןאחר".

לסיכום מסכמת השופטת: "אמנם נשמעו עדויות בדבר נזק בפועל שנגרם לחוסים.
אולם אין כל עדות ראייה באשר למקור החבלות, מה גם שמוסכם על הכל, כי חוסיםאלה נוהגים באלימות ואף גורמים נזק לעצמם. עדויות הראייה העיקריות הן של שניעדים, ששניהם עדים בעייתיים שכבשו עדותם, ובעלי רקע של יחסי עבודה בעייתיים,שלא עשו רושם, כי הדאגה לחוסים הנה בראש מעייניהם". ובכל זאת על סמך שתיעדויות אלו הפך אולי גן העדן של החוסים לגן העדן האבוד שלהם.

http://images.maariv.co.il/cache/ART418765.html

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:09   18.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. השופט ברק: ''תפקיד השופט בחברה דמוקרטית '' !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
הרצאת נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק (ביום 5.1.03)
בערב לכבוד פרישתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודית קרפ

18/01/2003 | אהרן ברק

א. הקדמה

מזה שנים אני שואל את עצמי: מהו תפקידו של שופט בישראל? מהו תפקידו של שופט בחברה דמוקרטית? מהו תפקידי שלי כשופט בערכאה השיפוטית העליונה? בוודאי שתפקידו של שופט הוא לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיס התשתית הראייתית המוצגת בפניו. בוודאי שתפקידו להפעיל את הדין על מערכת העובדות שלפניו. אך האם בכך מתמצה תפקידו?

שאלות אלה אינן מטרידות אך אותי. הן מטרידות שופטים רבים בישראל, ומחוצה לה. אכן, שופטים רבים - בעיקר בבתי משפט עליונים של הדמוקרטיות המערביות - שואלים עצמם אותן שאלות עצמן. תשובה ראויה לשאלות אלה חשובה היא לשופט ולעורך הדין. היא חשובה לכולנו, שכן היא מהווה אמת מידה להערכת הגשמתו של התפקיד השיפוטי. במיוחד חשובה תשובה זו לאור התופעה הנפוצה בדמוקרטיות המודרניות, שיותר ויותר בעיות פוליטיות לובשות לבוש משפטי וניצבות בפני בתי המשפט. דה טוקויל (De Tocquevilles) עמד על כך כבר לפני כמאה שבעים שנה כתופעה המאפיינת את אמריקה. מסתבר, כי תופעה דומה מאפיינת כיום גם את הדמוקרטיות המודרניות. היא בוודאי מאפיינת את ישראל. כיצד עלינו - שופטיה של הדמוקרטיה המודרנית - לטפל בבעיות הפוליטיות הניצבות בפנינו בלבוש משפטי?

כמובן, שאלות אלה אינן מתעוררות במקרים הקלים. במקרים אלה יש פתרון אחד ויחיד לבעיה המשפטית, וכל שופט חייב לבחור בפתרון זה. אך כיצד עלינו להכריע במקרים הקשים. אלה הם מיעוט המקרים. בהם יש לבעיה משפטית יותר מפתרון חוקי אחד. לשופט יש שיקול דעת בבחירת הפתרון. כל הכרעה היא לגיטימית. אך לא כל הכרעה היא ראויה. מהי ההכרעה הראויה? מתי הנני מבצע, במצב דברים זה, את תפקידי כראוי? מהו תפקידי?

ניתן, כמובן, להשיב בקצרה בטיעון הפילוסופי כי מקרים קשים אינם קיימים. טיעון זה לא יצלח. אף פרופ' דבורקין - בעל הגישה לפיה לכל בעיה משפטית יש פתרון נכון אחד בלבד - אינו אומר אלא זאת, שיש הכרעות שיפוטיות טובות יותר וטובות פחות. על כל פנים, תהא התשובה הפילוסופית אשר תהא, המציאות הינה כי רוב רובם של השופטים - בישראל ומחוצה לה - בוודאי רוב רובם של השופטים בבתי משפט עליונים - סבורים כמוני כי יש להם חופש בחירה מסויים. התפישה לפיה השופט אך מצהיר על המשפט ולא יוצר אותו, שוב אינה מקובלת. רואים בהם גישה פיקטיבית וילדותית. גישתו של מונטסקיה, לפיה השופט הוא אך "הפה של המחוקק" אינה מקובלת כלל ועיקר. רוב רובם של השופטים, עורכי הדין וחכמי המשפט יודעים - מי מתוך נסיונו ומי מתוך עיונו - כי בצד הצהרת משפט על ידי השופטים קיימת לעתים גם יצירת משפט. והשאלה הינה, מהו תפקידנו כשופטים ביצירת משפט זו?

על שאלה זו יש בוודאי לאנשים שונים תשובות שונות. אין אחדות מחשבתית בעניין זה. שוני זה בינינו נובע מחינוכנו, ממבנה אישיותנו, מתגובתינו כלפי העולם הסובב אותנו, ומהשקפותינו על העולם בו אנו חיים. מציאות זו טבעית היא. לא נרצה לשנותה. כל שמבקש אני הוא להציג את תשובתי שלי לשאלות אלה. תשובה זו היא הפילוסופיה השיפוטית שלי, המבוססת על שנים רבות של עשייה שיפוטית ומחשבה עיונית. למותר לציין כי איני טוען שגישתי זו משקפת "אמת" שאין בילתה. רחוק אני מגישה נאיבית זו. כל שטוען אני, כי גישתי היא לא רק לגיטימית אלא אף ראויה.

ב. שמירת החוקה והדמוקרטיה

על פי הפילוסופיה השיפוטית שלי, שניים הם תפקידיו העיקריים של כל שופט בישראל ובכל חברה דמוקרטית: התפקיד האחד עניינו גישור על הפער שבין המשפט למציאות החברתית המשתנה. התפקיד האחר עניינו שמירה על החוקה ועל הדמוקרטיה. אתמקד בדברי בפניכם היום על התפקיד השני.

הנני רואה זאת כחלק מתפקידו של כל שופט ושופט להגן על החוקה ועל הדמוקרטיה. כמובן, הנני סבור כי כל רשות שלטונית - הכנסת, הממשלה, השלטון המקומי - וכל פרט חייב להגן על החוקה והדמוקרטיה. במסגרת זו גם השופט צריך לתרום את חלקו שלו. הנויטרליות השיפוטית והאובייקטיביות השיפוטית אינן מהווים מחסום כנגד תפיסה זו. נויטרליות משמעותה התייחסות שווה לצדדים, ומתן הזדמנות שווה לטיעונים. נויטרליות אין משמעותה מתן משקל שווה לערכים הדמוקרטיים ולערכים האנטי-דמוקרטיים. האובייקטיביות השיפוטית משמעותה, הכרעה בסכסוך על בסיס ערכי השיטה ולא על בסיס ערכים האישיים של השופט. אובייקטיביות אין משמעותה מתן חשיבות זהה לדמוקרטיה ולקמים עליה.

תפישתי הבסיסית הינה, כי אם מבקשים לקיים דמוקרטיה יש להאבק עליה. אין להתייחס אל המשך קיומה כאל דבר מובן מאליו. כך בוודאי בדמוקרטיות החדשות. אך כך גם בדמוקרטיות הוותיקות והמבוססות. הגישה "אצלנו זה לא יכול לקרות" שוב אין לקבלה. הכל יכול לקרות. אם בגרמניה של קנט, בטהובן וגתה זה קרה, זה יכול לקרות בכל מקום. אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו. אינני יודע אם שופטיה העליונים של גרמניה יכלו בשנות השלושים למנוע את עלייתו של היטלר לשלטון. אך אני יודע כי אחד הלקחים של השואה ושל מלחמת העולם השנייה הוא בצורך לחוקק חוקות דמוקרטיות ולהבטיח את הגשמתן בידי שופטים שהגנת הדמוקרטיה היא תפקידם העיקרי. מכאן ההתפשטות לאחר מלחמת העולם השנייה של רעיון הפיקוח השיפוטי על חוקתיות החוק (ה-judicial review of legislative action). מכאן המרכזיות של זכויות האדם מאז מלחמת העולם השנייה. מכאן ההכרה בדמוקרטיה המתגוננת (ה-defensive democracy) ואף בדמוקרטיה המיליטנטית (militant democracy). ומכאן תפישתי, כי תפקידו המרכזי של שופט בחברה דמוקרטית הוא לשמור ולהגן על החוקה ועל הדמוקרטיה. עמדתי על כך באחד מפסקי הדין בצייני:

"המאבק למשפט אינו פוסק. הצורך לעמוד על משמר שלטון החוק קיים תמיד. עצים שגידלנו שנים רבות עשויים להיגדע בהינף גרזן אחד. לעולם אין להרפות מהגנה על שלטון החוק. כולנו - כל הרשויות כולן, כל המפלגות והסיעות כולן, כל הגופים כולם, צריכים לשמור על הדמוקרטיה הצעירה שלנו. במיוחד מוטל תפקיד שמירה זה על הרשות השופטת בכלל, ועל בית המשפט העליון בפרט. שוב הוטל עלינו, שופטי הדור הזה, לעמוד על משמר ערכי היסוד שלנו ולהגן עליהם מפני הקמים עליהם".

גישה זו - כך נראה לי - משותפת היא לרבים משופטים. הגנה שיפוטית על הדמוקרטיה בכלל ועל זכויות האדם בפרט מאפיינת את ההתפתחות במרבית הדמוקרטיות המודרניות. זוהי תופעה כללית, פרי האירועים שהתרחשו במלחמת העולם השנייה והשואה. הספרות המקצועית מנתחת לרוב תופעה זו במונחים של הגברת הכוח השיפוטי בהשוואה לכוחות האחרים בחברה. ניתוח זה מחליף מטרה בתוצאה. מטרת ההתפתחות המודרנית אינה בהגברת כוחו של בית המשפט בחברה דמוקרטית. המטרה הינה הגנה על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם. הגברת הכוח השיפוטי היא תוצאת לוואי של התפתחות זו, שהרי הכוח השיפוטי הוא אחד מהכוחות המקיימים את האיזון הדמוקרטי.

ג. דמוקרטיה אמיתי מהי?

מקובל על הכל כי דמוקרטיה משמעותה שלטון העם הפועל באמצעות נציגיו בגוף המחוקק. חיוניות לדמוקרטיה הן, איפוא, בחירות חופשיות מעת לעת, של נציגים הנבחרים על פי תכנית מדינית המוצגת על ידם והנושאים באחריות (accountable) בפני העם, אשר יכול להחליפם באחרים מעת לעת. זוהי דמוקרטיה "פורמלית". מכאן גם הקשר בין הדמוקרטיה לבין עליונות החקיקה (legislative supremacy). לדעתי, דמוקרטיה - או לפחות, דמוקרטיה "אמיתית" - אינה מתמצית רק בהיבטים אלה. תנאי נוסף לקיומה של דמוקרטיה (אמיתית) הוא תנאי מהותי שיש בו כדי לבסס דמוקרטיה מהותית. תנאי זה עניינו עליונותם של ערכים ועקרונות המונחים ביסוד הדמוקרטיה. אין דמוקרטיה (אמיתית) בלא הפרדת רשויות, שלטון החוק, עצמאות השפיטה והכרה בערכים ובעקרונות כגון מוסר וצדק. מעל לכל, תנאי לדמוקרטיה הוא שמירה על זכויות אדם, באופן שכל פרט נהנה מזכויות שגם הרוב אינו יכול ליטול אותן ממנו רק משום שבידו כוח הרוב. אכן, דמוקרטיה אמיתית אינה רק שלטון הרוב ועליונות החקיקה. דמוקרטיה היא מושג רב-ממדי. היא מחייבת הכרה הן בכוחו של הרוב והן במגבלות על כוחו של הרוב. היא מבוססת הן על עליונות החקיקה והן על עליונותם של ערכים, עקרונות וזכויות אדם. כאשר מתקיימת סתירה פנימית בין האופי הפורמלי לבין האופי המהותי של הדמוקרטיה, נדרש איזון פנימי עדין, השומר על הגרעין של כל אחד מהיבטיה של הדמוקרטיה. באיזון זה, מוטלות מגבלות הן על עליונות החקיקה והן על עליונות זכויות האדם.

כדי לקיים דמוקרטיה אמיתית - וכדי להבטיח איזון פנימי עדין בין רכיביה - נדרשת חוקה פורמלית שתהנה מעליונות נורמטיבית, שלא ניתן לשנותה בדרך הרגילה לשינוי חוק, ושתתבסס על ביקורת שיפוטית על חוקתיות החוק. בלעדיה אין הגבלה משפטית על עליונות החקיקה. בלעדיה עליונותן של זכויות האדם נתונה אך לריסון העצמי של הרוב. באמצעותה מוטלת הגבלה משפטית על המחוקק, וזכויות האדם נשמרות לא רק באמצעות ריסונו העצמי של הרוב, אלא גם באמצעות ריסונו המשפטי של הרוב.

על פי גישה זו כל אחת מרשויות השלטון חייבת לשמור על החוקה ועל הדמוקרטיה. חובה זו מוטלת על הרשות המחוקקת. בפעולת החקיקה, ובביצוע שאר סמכויותיה, עליה לשמור על הדמוקרטיה. חובה זו מוטלת על הרשות המבצעת (הנשיא בדמוקרטיה נשיאותית והממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית). בכל פעולותיה על הרשות המבצעת להגשים את הדמוקרטיה. חובה זו מוטלת גם על הרשות השופטת. כל אחד מהשופטים במדינה, ובראשם שופטי בית המשפט העליון, חייבים להגשים את הדמוקרטיה. אכן, שלוש הרשויות במדינה - כך מלמד אותנו עקרון הפרדת הרשויות - שוות מעמד הן. האחת אינה עליונה על חברתה. לשלושתן תפקיד משותף: שמירה על הדמוקרטיה. כל אחת מגשימה את תפקידה זה באופן שונה.

ד. תפקיד השופט בשמירה על הדמוקרטיה

סמכותנו כשופטים היא להכריע בסכסוכים המובאים בפנינו. סכסוכים אלה עשויים להיות בין פרט לפרט. סכסוכים אלה עשויים להיות בין הפרט לכלל. כאשר אנו מכריעים בסכסוכים אלה - ובמסגרת חופש הבחירה שיש לנו - עלינו לבחור באותו פתרון שיש בו, בצד הגישור בין המשפט לחיים, כדי להגן על החוקה ועל הדמוקרטיה. אך מהי אותה דמוקרטיה אשר השופט צריך לשמור עליה? דמוקרטיה זו, כפי שראינו, היא מושג מורכב. היא כוללת היבטים מספר, אשר על כולם צריך השופט לשמור. בין ההיבטים השונים עליהם אעמוד יש חפיפה ניכרת. אעמוד בקצרה על היבטים אלה.

(1) עליונות החקיקה (legislative supremacy)

דמוקרטיה משמעותה שלטון העם. בימינו אין זה שלטון ישיר של העם, אלא שלטונו באמצעות נציגיו הנבחרים על-ידיו. יש להבטיח שיטת בחירות הוגנת ושוויונית, הקובעת מראש את כללי המשחק, והמאפשרת לכל אחד להשתתף בהן. חלק מזכויות האדם - כגון חופש הביטוי הפוליטי - נגזרות, בין השאר, מהצורך להבטיח את פעולתן התקינה של המערכות השונות, באמצעותן בוחר העם את נציגיו. כה חשובות הן, עד שבית המשפט העליון של אוסטרליה היה מוכן להעניק לזכויות אדם אלה מעמד חוקתי למרות שהן לא מוזכרות במפורש בחוקה האוסטרלית. בית המשפט ראה בהן זכויות חוקתיות משתמעות (implied). גישה זו ראויה היא. היא משקפת את תפקידו של השופט להגשים את הדמוקרטיה. משלטון העם מתבקשת עליונות החקיקה (legislative supremacy). מושגיות זו - עם כל חוסר הדיוק שבה, שהרי העליונות ניתנת לחוקה ולא לחקיקה - צריך השופט לקחת ברצינות. היא עשויה להגביל את סמכות החקיקה של הרשות המבצעת רק לאותם מצבים בהם ההסדרים הראשוניים נקבעים בחקיקה של הרשות המחוקקת. היא צריכה להשפיע על גיבושה של שיטת פרשנות ראויה, המכירה ברצונו (כוונתו) של המחוקק כגורם רלבנטי בפרשנות החקיקה. אכן, העם יוצר באמצעות נציגיו בגוף המחוקק את החוקים. אלה נועדו להגשים מדיניות שהמחוקק מבקש להגשימה. מדיניות זו יש לקחת ברצינות, ויש ליתן לה ביטוי בפירושה של החקיקה.

(2) הפרדת רשויות

דמוקרטיה מהותית מבוססת על הפרדת רשויות. כאשר אותה רשות עצמה יוצרת את החוקים, מבצעת אותם ומכריעה בסכסוכים במסגרתם, נוצרת שרירות שלטונית, נפגעת החירות והדמוקרטיה "האמיתית" אינה מתקיימת. עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני כי -

"הפרדת הרשויות אינה ערך בפני עצמה. היא לא נועדה להבטיח יעילות. מטרתה של הפרדת הרשויות היא הגברת החירות ומניעת ריכוז כוח בידי גורם שלטוני אחד באופן העשוי לפגוע בחירות הפרט".


עקרון הפרדת הרשויות אין משמעותו כי כל רשות רשאית לחרוג מסמכותה בלא שהרשויות האחרות יתערבו בכך. עקרון הפרדת הרשויות אין משמעותו כי בגדרי סמכותה רשאית כל רשות לפעול שלא כדין. עמד על כך הנשיא שמגר, בציינו:

"הפרדה בין הרשויות אין משמעותה דווקא יצירתו של חיץ המונע החלטית כל קשר ומגע בין הרשויות אלא ביטוייה בעיקר בקיומו של איזון בין סמכויותיהן של הרשויות, הלכה למעשה, המאפשר אי תלות תוך פיקוח הדדי מוגדר".

ובפרשה אחרת הוספתי:

"משטר דמוקרטי נאור הוא משטר של הפרדת רשויות. הפרדה זו אין משמעותה, שכל רשות היא לעצמה, בלא התחשבות ברשות האחרת. תפיסה זו תפגע עמוקות ביסודות הדמוקרטיה עצמה, שכן משמעותה דיקטטורה של כל רשות במסגרתה שלה. נהפוך הוא: הפרדת רשויות משמעותה איזון ובקרה הדדיים בין הרשויות השונות. לא חומות בין הרשויות אלא גשרים מאזנים ומפקחים".


הפרדת רשויות משמעותה, שכל רשות עצמאית בתחומה היא, כל עוד היא פועלת כדין. הקביעה אם הפעלה היא כדין היא קביעה שבסופו של יום נעשית על ידי הרשות השופטת. על פי עמדתי תפקידה של הרשות השופטת הוא להכריע בסכסוכים, ואגב כך עליה לתת את הפירוש המחייב לחוקה ולחוקים. ובלשונו של Marshal C.J.:

“It is emphatically the province and duty of the judicial department to say what the law is”.


בכך באה לידי ביטוי שותפות התפקיד שבין יוצרי החוקה והחוק למפרשה. הראשון הוא השותף הבכיר. האחרון הוא השותף הזוטר. מכיוון שסמכותן של כל רשויות השלטון מעוגנת בחוקה ובחוקים, הרי הקביעה המחייבת באשר להיקף סמכותן וחוקיות פעולתן של הרשויות השלטוניות נקבע באופן מחייב על ידי בית המשפט. כפי שציינתי באחת הפרשות:

"בחינת חוקיותה של כל פעולה - בין אם היא בעלת אופי ציבורי ובין אם היא אינה בעלת אופי ציבורי - הינה תפקידה של הרשות השופטת, ויש בה משום הגשמת ייעודה במערך הפרדת הרשויות".


על כן, כאשר בית המשפט קובע כי חוק של הגוף המחוקק חורג מהחוקה, או כאשר החלטות (שאינן חוק) של המחוקק חורגות מהחוקים או מהתקנות החלות על הענין, אין בית המשפט חורג מתפקידו בהפרדת הרשויות. נהפוך הוא: בית המשפט מגשים את תפקידו המרכזי, בשמירה על החוקה, החוקים והתקנות מפני פגיעה בהם. בכך הוא מחזיר את האיזון החוקתי המונח ביסוד עקרון הפרדת הרשויות - איזון שהופר שעה שנעשתה פעולה שלא כדין. בכך בא לידי ביטוי המובן המודרני של הפרדת רשויות, שענינו checks and balances בין רשויות השלטון. מתפיסה זו של הפרדת רשויות מתבקשות מסקנות מעשיות באשר לפיקוח השיפוטי על החלטתן של כל רשויות השלטון: החלטות הנשיא נתונות לפיקוח שיפוטי; החלטות ראש הממשלה והממשלה בכל התחומים נתונות לפיקוח שיפוטי; החלטות היועץ המשפטי לממשלה וכל אנשי התביעה נתונות לפיקוח שיפוטי. הטיעון בדבר חוסר שפיטות מקבל פירוש צר, והמעמד בדין מקבל פירוש רחב. הפירוש של בית המשפט לחוקה ולחוקים - ולא הפירוש של המחוקק או הרשות המבצעת - הוא הקובע את תוכנה של החוקה והחוקים. כל אלה אינם ביטוי לאימפריאליזם שיפוטי. הם ביטוי לתפיסה ראויה של הפרדת רשויות. תפיסה זו בנויה גם על דיאלוג בין הרשויות, המתבטא בסמכות הרשות המחוקקת ליצור חקיקה - גם כזו הנוגדת את הפסיקה - ובסמכות הרשות השופטת לפרשה ואף לקבוע את אי חוקתיותה.

(3) שלטון החוק

דמוקרטיה "אמיתית" מבוססת על שלטון החוק (the rule of law). אף עקרון זה - כמו הפרדת הרשויות - לא בא להבטיח יעילות המינהל. הוא גם לא נועד אך כדי להביא לחוקיות המינהל. מטרתו היא להגן על חירותו של הפרט. המושג של שלטון החוק הוא מעורפל, ורבה המחלוקת סביבו. הכל מסכימים כי שלטון החוק משמעותו השלטת החוק. זהו היבט פורמלי. על פיו - כפי שציינתי באחת הפרשות -

"כל הגורמים במדינה, בין הפרטים כיחידים וכהתאגדויות ובין זרועות המדינה, חייבים לפעול על פי החוק, ופעילות בניגוד לחוק צריכה להיתקל בסנקציה המאורגנת של החברה. שלטון החוק, במובן זה, משמעותו כפולה. חוקיות השלטון והשלטת החוק. זהו עקרון פורמלי, שכן איננו מתעניינים בתוכנו של החוק אלא בצורך להשליטו, יהא תכנו אשר יהיה. שלטון החוק במובן זה אינו קשור לטיב המשטר אלא לעקרון של הסדר הציבורי".


במובן זה ניתן לומר, כי The rule of law is a law of rules. זהו מובן דל של שלטון החוק. הוא מתקיים גם במשטר דיקטטורי. סיפר לי השופט בך כי בתקופת מלחמת העולם השנייה, מספר יהודים שהו במאסר בגרמניה בעקבות פסקי דין שניתנו בעניינם לפני פרוץ המלחמה. הגסטפו לא נגע ביהודים אלה. שלטון החוק דרש כי הם לא יושמדו במחנות ההשמדה בטרם יסיימו את המאסר שנפסק להם, ועל שלטון החוק הזה יש לשמור. אבל עם סיום ריצוי עונשם חיכה להם הגסטפו בשער. הם נלקחו למחנות ההשמדה ונרצחו. שלטון החוק הפורמלי נשמר. בצד מובן זה של שלטון החוק ניתן להעמיד מובן נוסף, שעניינו שלטון החוק בתפיסתו היוריספרודנטלית. לפי תפיסה זאת, שלטון החוק כולל דרישות מינימום אשר בלעדיהן לא מתקיימת שיטת משפט, ואשר מבדילות שיטת משפט מכנופיה הנשלטת על ידי מנהיג שהכל עושים כרצונו. פרופ' פולר מכנה זאת כמוסריות הפנימית של המשפט (internal morality of law). בין הוגי הדעות אין הסכמה באשר לדרישות מינימום אלה. פולר דורש, לשם קיום שלטון החוק, כי החוק יהא כללי, ידוע ומפורסם; על החוק להיות ברור וניתן להבנה; החוק צריך להיות יציב; חייב להיות איסור על חקיקה למפרע; על החוקים שלא לסתור זה את זה; אל לו לחוק לדרוש ביצוע מעשים שאין אפשרות פיזית לבצעם; צריכה להתקיים מערכת אכיפה ראויה של הזרועות השלטוניות האחראיות לכך. הוגים אחרים הוסיפו כמה דרישות או גרעו כמה דרישות. תפישה יוריספרודנטלית זו חשובה היא, ואני מוכן לראות בה תנאי חיוני לשלטון החוק. עם זאת, אין היא מספיקה. אין בכוחה - כפי שאין בכוחו של שלטון החוק הפורמלי - למנוע את חובת הציות לחוק המושחת (ה-lex corrupta). מדוע נעלה על נס דבר חקיקה, אשר מעניק לשלטון - בדרך פומבית, ודאית, כללית פרוספקטיבית - סמכות לפגוע פגיעה אנושה בזכויות אדם? בצדק ציין ח' כהן - שופט בית המשפט העליון של ישראל - כי שלטון החוק:

"אין פירושו רק כאילו השלטונות השולטים במדינה נוהגים על פי חוק ודין: גם ממשלות טוטליטריות נוהגות על פי חוקי מדינותיהן, הלא הם החוקים שהן בעצמן חוקקו למטרותיהן וכפי מתכונתן-שלהן. משל לנאצים שעלו לשלטון על פי החוק ושפשעו את רוב פשעיהם בתוקף הסמכות חוקיות מוקשות שנטלו להם לשם כך: איש לא יאמר שבגרמניה הנאצית שרר 'שלטון המשפט', ואיש לא יחלוק ששרר שם שלטון הפשע".


אכן, אין זה ראוי לזהות את עקרון שלטון החוק עם עקרון חוקיות השלטון, בתוספת הדרישות היוריספרודנטליות. בצדק ציין דבורקין, כי אין להסתפק אך ב- “rule-book conception” של שלטון החוק. יש להרחיב את שלטון החוק לעבר ההיבט המהותי (ה-right conception) של שלטון החוק. על היקפו של מושג זה בוודאי אין הסכמה. לדעתי משמעותו הבטחתם של ערכי יסוד באשר למוסר ולצדק, וקיומן של זכויות אדם, תוך איזון ראוי בין אלה לבין צרכי החברה. על פי גישתי, שלטון החוק אינו רק סדר ציבורי. שלטון החוק הוא צדק חברתי המבוסס על סדר חברתי. החוק קיים כדי להבטיח חיי חברה תקינים. אך חיי החברה אינם מטרה בפני עצמה. הם נועדו לאפשר ליחיד לחיות בכבוד ולפתח את עצמו. ביסוד תפישה מהותית זו של שלטון החוק עומד האדם, ועומדות זכויות האדם, תוך איזון ראוי בינן לבין עצמן, ובינן לבין צרכי הכלל הראויים. שלטון החוק המהותי "זהו שלטונו של החוק הראוי, שיש בו איזון בין צורכי הכלל והפרט". זהו שלטונו של החוק המהווה איזון ראוי בין צרכיה של החברה לעצמאות מדינית, שוויון חברתי, התפתחות כלכלית וסדר פנימי מזה לבין צרכיו של היחיד, חירותו האישית וכבודו כאדם מזה. על תפישה עשירה זו של שלטון החוק צריך השופט להגן. על שלטון חוק זה מתפקידו של השופט לשמור. מתפיסה זו של שלטון החוק מתבקשות מסקנות אופרטיביות באשר לאמצעים העומדים לרשות השופט בהגשמת תפקידו, ובאשר ליחסו לרשויות האחרות. אכן, פיקוח שיפוטי על חוקתיות החוק מגשים את עקרון שלטון החוקה; פיקוח שיפוטי על חוקיות פעולות השלטון מבטיח את שלטון החוק.

(4) עקרונות היסוד

הדגשתי כי מתפקידו של השופט להגשים את הדמוקרטיה וכי זו מבוססת על ערכים ועל עקרונות יסוד. על פי גישתי עקרונות (או ערכי) היסוד ממלאים את ה"יקום" הנורמטיבי של המשטר הדמוקרטי. הם הצידוק לכללי המשפט. הם הטעם לשינוי בהם. הם הנשמה (ה-voluntas) האופפת את הגוף (ה-verba). כל נורמה הנוצרת במשטר דמוקרטי, נוצרת על רקע עקרונות אלה. היטיב להביע זאת השופט מ' חשין בציינו:

"כל אלה - עיקרים וערכים ועקרונות - מקומם הוא לכאורה לבר-החוק, ואולם משמשים הם מצע לחוק - לכל חוק - ולא יתואר חוק בלעדיהם. חוק ללא אותו מצע נדמה הוא לבית ללא יסודות; ומה זה האחרון לא יאריך ימים, כן הוא חוק שאין לו אלא את עצמו בלבד הוא כבית הבנוי על בלימה".


נקודת המוצא שלי הינה כי כל נורמה - חרותה או הלכתית - חיה ונושמת בתוך עולם נורמטיבי זה, הרווי בערכים ובעקרונות. הם מהווים "מטריה נורמטיבית" אשר במסגרתה פועל המשפט המקובל, ואשר בגדרה מתפרשים כל הטקסטים המשפטיים כולם. ההנחה הינה כי כל נורמה משפטית מבקשת להגשים ערכים אלה. אכן, שופט החי בחברה נתונה בזמן נתון אינו יכול להתנתק מערכי היסוד שלה. הוא יתן להם ביטוי במודע או שלא במודע. בעיני, עדיף תמיד לומר אמת ולעשות אמת. עדיף להודות בפה מלא בקיומם ובחשיבותם של ערכי היסוד המדריכים את השופט. השקיפות - הטובה בכל פעילות ציבורית - יפה גם כאן.

לכל שיטת משפט עקרונות יסוד משלה. עם זאת, למרבית שיטות המשפט הדמוקרטיות עקרונות יסוד משותפים, ובהם צדק, מוסר, זכויות אדם, ביטחון המדינה והגנת הציבור, סבירות, תום לב והגינות. במדינת ישראל יש להוסיף לצד כל אלה - וכמקור לחלק מהם - את ערכי היסוד של מורשת ישראל.

רבים הם הערכים והעקרונות. אבקש לעמוד על אחד מהערכים החשובים ביותר במשטר דמוקרטי. זהו הערך של סובלנות; סובלנות משמעותה כיבוד התחושות האישיות של כל פרט ופרט; סובלנות משמעותה התחשבות בדעותיו וברגשותיו של כל אדם באשר הוא אדם; סובלנות משמעותה נסיון להבין את הזולת, גם אם זולת זה נוהג בדרך החורגת מהמקובל; סובלנות משמעותה מגוון של דעות, רעיונות והשקפות; הסובלנות משמעותה הכרה בפלורליזם; סובלנות ביחסי דתיים-חילוניים, משמעותה הכרה בקיומן של שתי זכויות חשובות - חופש הדת וחופש מדת, המצריכות איזון ופשרה; אכן, סובלנות משמעותה נכונות לפשרה; פשרה בין הפרט לכלל; פשרה בין פרט לפרט. זו פשרה שאין בה ויתור על עקרונות, אך יש בה ויתור על השימוש בכל האמצעים להגשת המטרות. "סובלנות" - אמר הנשיא שמגר - "אינה סיסמא לצבירת זכויות, אלא אמת מידה להענקת זכויות לזולת".

(5) זכויות האדם

הננו חיים בעידן זכויות האדם. הננו עוברים את "מהפיכת זכויות האדם". אכן, מרכיב מרכזי של הדמוקרטיה המודרנית - זו שנבנתה על חורבותיה של מלחמת העולם השנייה והשואה, וזו שהוכרה באמריקה אף לפני כן - הינן זכויות האדם (החוקתיות, הסטטוטוריות וההלכתיות). בלעדיהן הדמוקרטיה אינה אמיתית. טול מדמוקרטיה את זכויות האדם, והדמוקרטיה אבדה את נשמתה. היא נשארת מסגרת פורמלית גרידא. אני רואה זאת כתפקידו של השופט להגן על זכויות האדם ולקיימן. בצדק ציינה השופטת McLachlin כי “The courts are the ultimate guardians of the rights of society in our system of government”. זכויות אלה הן זכויותיו של אדם כפרט, וזכויותיו כמשתייך לקבוצת מיעוט. על השופט להגן על זכויות אלה. במקום שקיים ניגוד בין זכות הפרט לזכות הקבוצה עליו לפתור ניגוד זה. כמובן, זכויות האדם הן תמיד מוגבלות ויחסיות. זכותו של פרט אחד מוגבלת על ידי זכותו של פרט שני. זכות הפרט מוגבלת על ידי צורכי הכלל. כל שיטת משפט ו"נוסחת ההגבלה" (limitation formula) שלה לצורך איזון בין זכות היחיד ודרישות החברה. כולנו מכירים את פסקת ההגבלה שלנו לפיה:

"אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".


פסקת ההגבלה חלה על כל הזכויות הקבועות בחוקה. במדינות אחרות, ובמסמכים בינלאומיים, ניתן למצוא לעתים פסקאות הגבלה מיוחדות לזכויות השונות. בהעדר נוסחאות הגבלה הקבועות בחוקה, או עד כמה שהן חסרות - כפי המצב בארצות הברית לגבי מספר זכויות אדם - קובעים בתי המשפט "נוסחאות הגבלה" הלכתיות. הגבלות אלה (בין אם הן חרותות ובין אם הן הלכתיות) משקפות את הרעיון כי זכויות האדם אינן זכויותיו של אדם על אי בודד. רובינזון קרוזו (בלא ששת) אינו זקוק לזכויות אדם. זכויות האדם הן זכויותיו של אדם כחלק מחברה. זכויות הפרט מניחות קיומה של חברה, קיומו של שלטון וקיומן של מטרות לאומיות. הן מניחות כי כוח השלטון הוא חיוני לקיומה של המדינה ולקיומן של זכויות האדם עצמן. ההגבלה על זכויות האדם משקפת פשרה לאומית בין צרכי המדינה לזכויות הפרט. היא פרי ההכרה, כי יש לקיים זכויות אדם ולשמור על המסגרת המדינית גם יחד. היא נועדה למנוע את הקרבת המדינה על מזבח זכויות האדם. עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני:

"חוקה אינה מרשם להתאבדות וזכויות אזרח אינן במה לכיליון לאומי (השווה דברי השופט ג'קסון (Jackson) בפרשת Terminiello v. Chicago). את חוקיו של עם יש לפרש על בסיס ההנחה, כי מבקש הוא להמשיך ולהתקיים. זכויות האזרח יונקות מקיומה של המדינה, ואין להפכן קרדום לחיסולה".


באותה מידה, אין להקריב את זכויות האדם על מזבח המדינה. זכויות האדם הן טבעיות לו והן התקיימו לפני המדינה. אכן, ההגנה על זכויות האדם מחייבת שמירה על מסגרת חברתית-מדינית, אשר מצדה מבוססת על ההכרה בחיוניות השמירה על זכויות האדם. הנה כי כן, דמוקרטיה אמיתית מבוססת על איזון עדין בין צרכי המדינה לזכויות הפרט. הן צרכי המדינה והן זכויות האדם הן חלק ממבנה חוקתי אחד הקובע את זכויות האדם והמאפשר פגיעה בהן. המיוחד למשטר הדמוקרטי הוא, שהיקפן של זכויות האדם והפגיעה בהן יונקים ממקור משותף. היטיב להביע זאת השופט דיקסון מבית המשפט העליון של קנדה בציינו, לעניין פסקת ההגבלה הקנדית:
“The underlying values and principles of a free and democratic society are the genesis of the rights and freedoms guaranteed by the charter and the ultimate standard against which a limit on a right or freedom must be shown, despite its effect, to be reasonable and demonstrably justified”.

זוהי הדיאלקטיקה החוקתית. זכויות האדם וההגבלות עליהן יונקות מאותו מקור, ומשקפות אותם ערכים. זכויות האדם אינן מוחלטות. הן ניתנות להגבלה, אך להגבלה על זכויות האדם יש גבולות. תפקידו של השופט בחברה דמוקרטית הוא לשמור על גבולות אלה. עליו להבטיח את בטחונה וקיומה של המדינה; עליו להבטיח את הגשמתן של זכויות האדם; עליו לקבוע את האיזון הראוי בין הבטחון לחירות, ועליו לשמור על הגשמתו של איזון זה. עליו לעשות כן תמיד. עליו לשמור על איזון זה במיוחד בתקופה בה אנו חיים עתה שבה הטרור פוגע בנו. מלחמתה של ישראל כנגד הטרור חייב להיעשות במסגרת איזון זה. עדיין מהדהדים באוזנינו דבריו של הלורד אטקין בדעת המיעוט שלו בפרשת Liversidge v. Anderson:

“In England amidst the clash of arms the laws are not silent. They may be changed, but they speak the same language in war as in peace. It has always been one of the pillars of freedom, one of the principles of liberty for which… We are now fighting, that the judges… stand between the subject and any attempted encroachments on his liberty by the executive, alert to see that any coercive action is justified in law”.


זו גם גישתו של בית המשפט העליון שלנו. עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני:

"ישראל מצויה בלחימה קשה כנגד טרור משתולל. היא פועלת על פי זכותה להגנה עצמית (ראו סעיף 51 למגילת האומות המאוחדות). לחימה זו אינה נעשית בחלל נורמטיבי. היא נעשית על פי כללים של משפט בינלאומי, הקובעים עקרונות וכללים לניהול הלחימה. האמירה כי 'כאשר התותחים יורים, המוזות שותקות' אינה נכונה... הטעם המונח ביסוד גישה זו אינו רק פרגמטי, פרי המציאות הפוליטית והנורמאטיבית. הטעם המונח ביסוד גישה זו עמוק הרבה יותר. הוא ביטוי לשוני שבין מדינה דמוקרטית הנלחמת על נפשה לבין לחימתם של טרוריסטים הקמים עליה. המדינה נלחמת בשם החוק ולשם שמירתו. הטרוריסטים נלחמים כנגד החוק ותוך הפרתו. המלחמה כנגד הטרור היא מלחמתו של המשפט כנגד הקמים עליו... אך מעבר לכך: מדינת ישראל היא מדינה שערכיה יהודיים ודמוקרטיים. הקמנו כאן מדינה שומרת חוק, המגשימה את יעדיה הלאומיים ואת חזון הדורות, והעושה כן תוך הכרה והגשמה של זכויות האדם בכלל וכבוד האדם בפרט, בין שני אלה יש הרמוניה והתאמה, ולא ניגוד וניכור".


רבות הן זכויות האדם. המרכזית מכולן היא הזכות לכבוד (dignity). זכות אדם זו מונחת ביסוד מרבית זכויות האדם. היא מהווה גורם המאחד את הזכויות לידי שלמות. עם זאת, היא מהווה זכות בפני עצמה, שיש לה קיום משלה בצד הזכויות האחרות. היא מוכרת בתור שכזאת בחוקות מספר. הזכות לכבוד משקפת את "ההכרה כי האדם הוא ייצור חופשי, המפתח את גופו ורוחו על פי רצונו ואת המסגרת החברתית עמה הוא קשור ובה הוא תלוי". כבוד האדם הוא איפוא החופש של האדם לעצב את זהותו העצמית. זוהי האוטונומיה של הרצון הפרטי. זהו חופש הבחירה. כבוד האדם רואה באדם מטרה, ולא אמצעי להשגת מטרות של אחרים.

נגזרת מכבוד האדם - אך גם עומדת על רגליה היא - היא הזכות לשוויון. היא החשובה מכל הזכויות כולן (פרט לכבוד). "השוויון הוא ערך יסוד לכל חברה דמוקרטית... הפרט משתלב למרקם הכולל ונושא בחלקו בבניית החברה, ביודעו שגם האחרים עושים כמוהו. הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת הבניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השיוויון היא הקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזכותו העצמית של האדם.

ה. הדרכים להגשמת התפקיד השיפוטי

פרסתי בפניכם היבטים מסויימים של הפילוסופיה השיפוטית שלי, וזאת בכל הנוגע לתפקידו של השופט בהגנה על הדמוקרטיה. זוהי כמובן אך ראשית הדרך. עתה, כשיודעים אנו את המטרה עלינו לבחור באמצעים. אמצעים אלה חייבים להיות לגיטימיים. עקרון שלטון החוק חל בראש ובראשונה על השופטים עצמם. מספרם של האמצעים הוא מוגבל. החופש הנתון למחוקק ליצור כלים חדשים אינו נחלתו של השופט. הקוביות באמצעותן אנו בונים את המבנים שלנו מוגבלות הן. כוחנו להגשים את תפקידנו מונח ביכולתנו לעצב מבנים חדשים באמצעות הקוביות הישנות. לעתים רחוקות - וכאן באה לידי הביטוי הגאוניות במשפט - אנו מצליחים ליצור "קוביות" חדשות. "המצאות" כאלה - אם להשתמש במינוחו של צלטנר המנוח - הן מעטות. בדרך כלל אנו חוזרים אל הכלים הישנים, תוך שאנו פותרים בעזרתם מצבים חדשים. החשוב בכלים אלה הוא הכלי הפרשני. מכאן החשיבות הרבה אשר אני מייחס לפרשנות התכליתית. באמצעותה ניתן להגשים את תפקיד השופט בחברה דמוקרטית. זאת, משום ששיטת פרשנות זו מאפשרת - במסגרת התכלית הסובייקטיבית - לתת ביטוי לעליונות החקיקה. היא מאפשרת - במסגרת התכלית האובייקטיבית - לתת ביטוי לערכי היסוד ולזכויות האדם. לצד הפרשנות, וכחלק ממנה, מצוי כלי נוסף. זוהי תורת האיזונים. על פיה יש לבחון בכל מקרה את הערכים והעקרונות הרלבנטיים, לקבוע את חשיבותם הלאומית היחסית ולהכריע בהתנגשות המתמדת ביניהם. מכשיר חשוב זה הוא ביטוי למורכבותו של האדם ולמורכבותם של יחסי האנוש. המשפט אינו הכל או לא כלום. בעיני גם תורת המשפט אינה מבוססת על אמת אחת ויחידה. רבות הן התורות הללו: פוזיטיביזם, נטורליזם, ריאליזם, גישות ביקורתיות למשפט, משפט וסוציולוגיה, משפט וכלכלה, פמניזם וכיוצא בהן תורות משפט רבות ומגוונות ניצבות בפנינו. מצאתי עניין רב בלימוד תורות אלה. כשלעצמי, סבור אני כי יש גרעין של אמת בכל אחת מהן. עם זאת, גישתי הינה כי הנסיון האנושי הוא עשיר מדי מכדי שיהא ניתן לכלוא אותו בתורת משפט אחת ויחידה. גישתי היא אקלקטית, על פיה יש להתחשב בתורות השונות תוך מתן משקל ראוי לכל אחת מהן, בחשיבה משפטית כוללת המבוססת על תורת האיזונים והמבקשת להגשים את המשפט כמכשיר חברתי. בסופו של יום - כאשר מוצו כל הכלים, וכאשר השופט נשאר עם עצמו - גישתי היא פרגמטית, והיא מבקשת להגשים את החשוב שבערכיה של הדמוקרטיה: הצדק.

ו. סוף דבר

הנני רואה עצמי כשופט הרגיש לתפקידו בחברה הדמוקרטית שלנו. הנני לוקח את המטלות המוטלות עלי - ובמרכזה ההגנה על החוקה והדמוקרטיה - ברצינות רבה. חרף הביקורת הנשמעת לא פעם - והיא לעתים קרובות עוברת לפסים אישיים היוצרים סכנת חיים מאלימות של קיצונים - הנני ממשיך בדרכי זו שנים רבות. הנני סבור כי בכך אני משרת נכונה את שיטת המשפט שלי. אכן, כשופטים בערכאה השיפוטית העליונה עלינו להמשיך בדרכנו על פי מצפוננו. לנו השופטים יש כוכב צפון המדריך אותנו בדרכנו. אלה הם ערכי היסוד ועקרונות היסוד של הדמוקרטיה החוקתית. אחריות כבדה הוטלה על כתפינו. גם בשעותינו הקשות עלינו להישאר נאמנים לעצמנו. עמדתי על כך באחד מפסקי הדין, אשר דן בשאלה אם ניתן לנקוט אמצעי חקירה מיוחדים כלפי טרוריסט במצב של "פצצה מתקתקת", וכך כתבתי:

"ההחלטה בעתירות אלה קשתה עלינו. אמת, מנקודת המבט המשפטית דרכנו סלולה. אך אנו חיים בחברה הישראלית: יודעים אנו את קשייה וחיים אנו את תולדותיה. איננו מצויים במגדל שן. חיים אנו את חיי המדינה. מודעים אנו למציאות הטרור הקשה שבה שרויים אנו לעתים. החשש כי פסק דיננו ימנע התמודדות ראויה עם מחבלים וטרוריסטים מטריד אותנו. אך אנו שופטים, דורשים אנו מזולתנו לפעול על פי הדין. זו גם הדרישה שאנו מעמידים לעצמנו. כשאנו יושבים לדין גם אנו עומדים לדין. עלינו לפעול על פי מיטב מצפוננו והכרתנו באשר לדין" (בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(4) 817, 845).
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=2021&PageNumber=&GoBackXTimes=

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:37   23.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. הדלפה אידיאולוגית = רצח אידיאולוגי !!  
בתגובה להודעה מספר 6
 
אותם מניעים, אותה התעלמות מהחוק אותו ניסיון להטות
את מהלך ההיסטוריה באמצעים פלילים.

אין הבדל עקרוני בין הדלפה פלילית על ראש ממשלה לבין רצח ראש ממשלה ממניעים אידיאולוגים ומי שחושב שההשואה מופרכת הוא אנטי דמוקרט ואנרכיסט, וגם עם המניעים של הפרקליטה נעלים בעיניו.

מה גבולות זכות הציבור לדעת ?
ומה עם האמצעים, האם כל האמצעים כשרים ?
האם האזנות סתר לא חוקיות כשרות ?
האם לחץ באמצעות איומים או סחיטה כשרים ?
האם לחץ פיזי מתון או אינטנסיבי כשר ?
האם רצח ?
מה גבולות האמצעים למען זכות הציבור לדעת ומי הקובע ?
האם החוק או אגודת העיתונאים ?
האם בתי המשפט או האגודה לאיכות השלטון ?
אם יש בידי קלטות של האזנה לא חוקית של עיתונאי שמקבל שוחד
האם עלי לפרסם אותם ?
אם פרצתי לביתו של עורך עיתון גדול וגנבתי מסמכים המעידים שהוא עבר
על חוק הבחירות האם עלי לפרסם אותם ?
השימוש במונח מקארתיזים במקרה הזה יחזור כבומרג על אומריו.
כשם שהצידוד בסרבנות ממניעים אידיאולוגים תכשיר את השימוש בנשק של
החייל שיסרב לפנות ישוב !!!

@ אלה ואלה הורסים את המדינה היקרה שלנו, ופורטים את זכותה להתקיים
כדמוקרטיה אמיתית לפרוטות....@

@ קיבלתי זאת באימייל ברגעים אלה...@

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:47   23.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. מכתב לכל פרקליטי המדינה !!!  
בתגובה להודעה מספר 13
 
bu12
23:23 22.01.03

5.
בתגובה להודעה מספר 0

עבר עריכה לאחרונה בתאריך 22.01.03 בשעה 23:26

גב' ארבל הנכבדה.
שמעתי היום בכבוד רב את הודעתך לכל הפרקליטים המכובדים.
הנני מקבל את הודעתך כלשונה ומכבד אותה מאוד.
יורשה לי לשאול שאלה קטנטנה.
המדובר בחקירה מסועפת ומסובכת ביותר.בכך אין ספק.
כושרה של הפרקליטות באיתור מהיר של עוברי עבירה בשורותיה ראוי לכל שבח והוקרה.
האם גברתי יכולה לשלוח מחר בבוקר בשעה 1000 את כתב האישום שהכנתו לוקחת כ- 3 דקות לבית המשפט הנכבד בתל אביב.
אשמח מאוד לראות את מערכת האכיפה פועלת ביעילות ובמהירות למניעת עינוי דין מיותר לחלוטין לכל הדיעות מהפרקליטה הנכבדה על מנת לסייע לה להוכיח את צדקתה בבית המשפט.
אני סבור שאין בכוונתכם לשיהוי מיותר ככלות הכל חומר החקירה אינו מקיף יותר מכמה עשרות דפים.אין בו האזנות סתר ותמלילים.לא עסקו בכך מאות ידיים.
המדובר למזל כולנו בהיקף ניירת של פחות מתאונת אוטובוס.
כבר עיינתם ניסחתם מסקנות והחומר מוכר לכם כדבעי.כבר האשמתם בעבר חשודים בכגון דא.אין בחקירה זו מהשהוא מורכב במיוחד.גם חוות דעת מומחה לא נדרשת פה.
כבר הוכחתם בשבוע האחרון יעילות ראויה לציון בהגשת כתבי אישום מהירים נגד 3 חשודים בשוחד בחירות.
בכבוד רב אזרח מוקיר יעילות.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:10   23.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. מכתב רשמי וגלוי ליועמ''ש לממשלה ולפרקליטת..  
בתגובה להודעה מספר 14
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 23.01.03 בשעה 08:18
 
המדינה: עו"ד אלייקים רובינשטיין ועו"ד עדנה ארבל !!

לכבוד
היועמ"ש לממשלה מר אלייקים רובינשטיין.
פרקליטת המדינה הגב' עדנה ארבל.

באמצעות: אימייל, פקס ומכתב רשום.
@@@@@@@

הנידון: "עו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ'/המדליפה !!
@@@@@@@@@@@@

מר אלייקים הנכבד.
גב' ארבל הנכבדה.

1. שמעתי/נו היום בכבוד רב את הודעתך לכל הפרקליטים המכובדים.
2. הנני/ו מקבל/ים את הודעתך כלשונה ומכבד אותה מאוד.
3. אם יורשה לי/נו לשאול אותכם שאלה קטנטנה.
4. מדובר בחקירה מסועפת ומסובכת ביותר, בכך אין ספק !!
5. כושרה של הפרקליטות באיתור מהיר של עוברי עבירה בשורותיה,
ראוי לכל שבח והוקרה.
6. האם אדוני/גברתי יכולה לשלוח מחר בבוקר בשעה 1000. את כתב
האישום שהכנתו לוקחת כ- 3 דקות לבית המשפט הנכבד בתל אביב ??

@ אני/חנו נישמח מאוד לראות את מערכת האכיפה, פועלת ביעילות ובמהירות
למניעת עינוי ועיוות דין מיותרים לחלוטין לכל הדעות, מהפרקליטה הנכבדה המדליפה, על מנת לסייע לה להוכיח את צידקתה בבית המשפט.

@ אני/חנו סבור/ים, שאין בכוונתכם לשיהוי מיותר, ככלות הכל חומר החקירה אינו מקיף יותר מכמה עשרות דפים. אין בו האזנות סתר ותמלילים.
לא עסקו בכך מאות ידיים, כפי שנאמר על ידי עו"ד ערן שטנר יו"ר הועדה שמיניתם לחקירת הדלפת המסמך לחיקור דין ראש ממשלת ישראל מר אריאל שרון.
המדובר למזל כולנו, בהיקף ניירת של פחות מתאונת אוטובוס.

@ כבר עיינתם, ניסחתם מסקנות, והחומר מוכר לכם כדבעי.
כבר האשמתם בעבר חשודים בעבירות מסוג זה. אין בחקירה זו מהשהוא
מורכב במיוחד. גם חוות דעת מומחה לא נידרשת פה.

@ הוכחתם בשבוע האחרון יעילות ראויה לציון, בהגשת 3 כתבי אישום מהירים נגד 3 חשודים בשוחד בחירות במרכז הליכוד.

@ לרשותכם עומדים 3 יועצמ"ש לממשלה לשעבר, ששניהם/אחד מהם, כיהנו/מכהן כנשיא/י בית משפט העליון: כבוד הנשיא לשעבר מאיר שמגר וכבוד הנשיא הנוכחי
אהרון ברק, היכולים בהחלט לעזור להבאת כל החומר הרב שהם בעצמם נאלצו להלחם בהדלפות בכלל ובמדיני בטחוני בפרט בתקופת כהונתם, ולהזכירכם שלושה מיקרים שהם נאלצו להתמודד איתם, שהם הודלפו לתקשורת בכלל ובעיתון הארץ בפרט, והם..:-
1. הדלפת השיחה עם המלך חוסין שבוע לפני מלחמת יום כיפור @
2. הדלפת שמו של המרגל המצרי המכונה "החתן" ערב מלחמת יום הכפורים.
3. הדלפת מועד/תאריך תקיפת הכור האטומי בעיראק.

@ אני/חנו מבקשים שבכתב האישום, יכללו כל החלטותיה והמלצותיה של הפרקליטה הנכבדה/המדליפה "עו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ", בכל תקופת כהונתה בכלל וכיד ימינה של פרקליטת המחוז לשעבר עו"ד מרים רוזנטל.

@ לטיפולכם המסור והאחראי כעובדי מדינת ישראל !!

לסיכום אניח/חנו מצ"ב אימייל שקיבלתי/נו מאחד מאזרחי מדינת ישראל, לעיונכם ולשיקול דעתכם האחראי...:-

@ הדלפה אידיאולוגית = רצח אידיאולוגי @
אותם מניעים, אותה התעלמות מהחוק אותו ניסיון להטות

את מהלך ההיסטוריה באמצעים פלילים.

אין הבדל עקרוני בין הדלפה פלילית על ראש ממשלה, לבין רצח ראש ממשלה ממניעים אידיאולוגים, ומי שחושב שההשואה מופרכת הוא אנטי דמוקרט ואנרכיסט, וגם עם המניעים של הפרקליטה נעלים בעיניו.

1. מה גבולות זכות הציבור לדעת ?
2. ומה עם האמצעים, האם כל האמצעים כשרים ?
3. האם האזנות סתר לא חוקיות כשרות ?
4. האם לחץ באמצעות איומים או סחיטה כשרים ?
5. האם לחץ פיזי מתון או אינטנסיבי כשר ?
6. האם רצח ?
7. מה גבולות האמצעים למען זכות הציבור לדעת ומי הקובע ?
8. האם החוק או אגודת העיתונאים ?
9. האם בתי המשפט או האגודה לאיכות השלטון ?
10. אם יש בידי קלטות של האזנה לא חוקית של עיתונאי שמקבל שוחד
11. האם עלי לפרסם אותם ?
12.אם פרצתי לביתו של עורך עיתון גדול וגנבתי מסמכים המעידים שהוא עבר
על חוק הבחירות האם עלי לפרסם אותם ?

@ השימוש במונח מקארתיזים במקרה הזה יחזור כבומרג על אומריו,
כשם שהצידוד בסרבנות ממניעים אידיאולוגים, תכשיר את השימוש בנשק של
החייל שיסרב לפנות ישוב !!!

@ אלה ואלה הורסים את המדינה היקרה שלנו, ופורטים את זכותה להתקיים
כדמוקרטיה אמיתית לפרוטות....@

בכבוד רב אזרח מוקיר יעילות.

בברכה.

@@@@@
@@@@@

העתקים:
***
1. ראש הממשלה.
2. נשיא בית משפט העליון.
3. שר המשפטים.
4. יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט.
5. מבקר המדינה.
6. 120 חברי כנסת ישראל.
7. תקשורת/עם ישראל.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:37   23.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. עו''ד נעמי שטרן לשעבר בפרקליטות מרכז....  
בתגובה להודעה מספר 15
 
עו''ד נעמי שטרן לשעבר בפרקליטות מרכז, והיום יושבת כפרקליטה
"בועדות מחוזיות", הדליפה את פרשת נימרודי לתקשורת בזמנו, וכשנחשפה כמדליפה נפתח תיק וכעבור זמן מה נסגר על ידי היועמ"ש לממשלה ולמה...??

@ להזכירכם: אם שכחתם או לא ידעתם...:-

@ שעו"ד נעמי שטרן היתה יד ימינה של פרקליטת מחוז מרכז, עו"ד מרים
רוזנטל "שהתפוטרה" כפי שציינתי בעבר.

@ עו"ד מרים רוזנטל-פרקליטת מחוז מרכז לשעבר, קיבלה במשרדה
את עו"ד ליבאי לשעבר שר המשפטים, לישיבה סודית בקשר לפרשת נימרודי,
ועו"ד נעמי שטרן שנכחה הדליפה כעבור 5 דקות, לעו"ד יוסי כהן בא כוחם
של משפחת נימרודי...!!

@ איך יודעים שעברו כחמש דקות, כי עו"ד יוסי כהן, נחת מיד בלישכתו
של עו"ד ליבאי ושאל אותו שאלות לגבי תוכן הישיבה שנערכה 5 דקות קודם.

@ מה הקשר בין עו"ד יוסי כהן לעו"ד נעמי שטרן בכלל ולמערכת המשפט בפרט,
אני מצפה מכל הידענים לעדכן אותנו...@

אין חדש תחת השמש...
" שימו לב שהמכנה המשותף לכל מה שקורה = עו"ד מאיר שמגר וד"ר יוסי ביילין = "הפרקליטה ליאורה גלאט ברקוביץ` הסבירה בחקירתה
הפרקליטה ליאורה גלאט ברקוביץ` הסבירה בחקירתה כי בנה עומד להתגייס
היא חוששת, ולכן רצתה לסייע למתנגדי שרון והדליפה המסמך ל``הארץ`` @
עו"ד יוסי כהן, היה סטג'ר של עו"ד נעמי שטרן, יד ימנה של עו"ד מרים רוזנטל = פרקלחיטת מחוז מרכז, וסגניתה לשעבר היתה עו"ד רינה מיוחס,
שהיא אחותו של עו"ד יוסי כהן, ושניהם הם ילדיו של מזכיר בית משפט
המחוזי בתו-אביב- מר כהן...@
כמו כן: אישתו/גרושתו של עו"ד יוסי כהן היה "עוזרתו" של סגן נשיא
בית משפט המחוזי בתל-אביב - השופט ישעיהו לויט...שהתפוטר @

@ מי שהוא יודע למה התפוטר השופט לשעבר ישעיהו לויט..??

@ האם לדעתכם כך אפשר לנהל מערכת משפט וצדק במדינת ישראל, וכל
זאת רק על קצה המזלג...@

@ על עו"ד נאוה בן אור כתבתי...:-
8. עו''ד נאוה בן-אור, היא הבת של עו''ד יוסף בן-אור
http://rotter.net/forum/gil/5219.shtml#8

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:15   23.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. קצין בכיר מהיחידה החוקרת הגיב:מדובר בחפרפרת @  
בתגובה להודעה מספר 15
 
bu12
חבר מתאריך 6.1.03
71 הודעות 16:12 23.01.03

קצין בכיר מהיחידה החוקרת הגיב:מדובר בחפרפרת @

עו"ד בועז גוטמן לשעבר ראש מפלג חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה דיבר לפני כ - 40 דקות ברדיו 10 בתשובה לשאלות המראיין אמר כי הפרקליטה הזו ליאורה גלאט ברקוביץ שלוותה את צוות החקירה והנחתה אותו היתה חפרפרת.המראיין שאל אותו אם אינו סבור שהוא נוקט בשפה קשה? הקצין השיב שזו התנהגות מצחינה שנועדה לפגוע בבחירות בחמישה לשתים עשרה.הוא מתח ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה שלא הגישו את כתב האישום נגדה כבר הבוקר.לדבריו החומר אינו רב וכל מזמוז ומסמוס מעלה תהיות כבדות.הקצין אמר שהפרקליטה פגעה קשה בעשרות פרקליטים בפרקליטות שאין להם כל קשר למעשים פליליים כאלה.הוא ציין שהיא חשודה בשיבוש החקירה נגד ראש הממשלה במרמה והפרת אמונים ובשימוש לרעה בכח המשרה.בתשובה לשאלת המראיין כי פרקליטה טוענים שהיאהדליפהמסיבות מוסריות השיב כי בית המשפט העליון כבר קבע במשפט המרגל וענונו כי המניע אינו רלבנטי לביצוע העבירה.
הקצין אמר כי אינו יכול לומר שהחקירה בעניינה של גלאט מוצתה כראוי הוא השיב למראיין כי אינו יודע אם היא הדליפה גם את כל הנספחים של בקשת חיקור הדין.הקצין ציין כי ההתנהגות שלה מצחינה כי בחדר מולה עסוקה פרקליטה באישום או במשפט נגד תת ניצב אב בית דין למשמעת מהמשטרה שנאשם בנסיון להוציא מידע סודי מתוך המשטרה.הוא לא נכנס לפרטים.

שימו לב לתגובתי להודעה הזו...:-
@@@@@@@
האם קצין המשטרה קורא את הפורום = האימייל ....
שקיבלתי אתמול בלילה, וצירפתי אותו למכתב הרשמי והגלוי,
שנשלח הבוקר כפי שפורסם לראשונה בפורום זה, להלן, האימייל
והמכתב בקישורים המצ"ב, שימו לב לציטוט שתוכן ההודעה שהביא
לנו חברנו bu12...:-
"הוא מתח ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת
המדינה שלא הגישו את כתב האישום נגדה כבר הבוקר.לדבריו
החומר אינו רב וכל מזמוז ומסמוס מעלה תהיות כבדות"

עכשיו תשוו את זה...:-

האימייל: הדלפה אידיאולוגית = רצח אידיאולוגי !!
http://rotter.net/forum/scoop/5558.shtml
המכתב: מכתב רשמי וגלוי ליועמ''ש לממשלה ולפרקליטת..@
http://rotter.net/forum/scoop/5582.shtml

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:58   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. כתב האישום בדרך...האמנם ??  
בתגובה להודעה מספר 17
 
bu12
חבר מתאריך 6.1.03
74 הודעות 01:22 24.01.03

הפרקליטות טרם הדליפה את כתב האשום נגד גלאט....@

בנגוד למנהגה לעיתים לחלק ולפרסם כתבי אשום נגד נאשמים לעתונאים עוד בטרם הנאשמים עצמם קיבלו אותו ליד בעצמם.השמות והנאשמים שמורים - במקרה של הגברת הראשונה שנתפסה בהדלפות בתוככי צמרת פרקליטות המדינה , פרקליטות המדינה טרם הדליפה את כתב האשום שצריך להכיל 3-4 סעיפי אשום נגד הפרקליטה שמונתה לתיק החקירה נגד שרון על ידי פרקליטת המדינה עדנה ארבל.קצין בכיר במשטרה העריך שלא יהיה מנוס מלהגיש כתב אשום פליל חמור נגד ליאורה גלאט ברקוביץ' בגין מספר עבירות:
244 - שיבוש מהלכי משפט - העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עוות דין , בין בסיכול הזמנתו של עד , בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת , דינו - מאסר שלוש שנים;לענין זה,"הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט.
117(א)גילוי בהפרת חובה - עובד הציבור שמסר , ללא סמכות כדין,ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו,לאדם שלא היה מוסמך לקבלה...דינו - מאסר שלוש שנים.
280 - שימוש לרעה בכח המשרה - עובד הציבור העושה אחת מאלה , דינו מאסר שלוש שנים:1.תוך שימוש לרעה בסמכותו הוא עושה או מורה לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר;
284.מרמה והפרת אמונים - עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור , אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים.
הקצין אמר כי באותו מסדרון מנהלת ממש כרגע פרקליטה אחרת משפט פלילי "על פחות מזה" נגד תת ניצב בדימוס אברהם (רמי) זוטלר הנאשם בכך שביקש להוציא את דוח סיכום הפרקליטות שסגרה את תיקו הפלילי של מר ארנון (נוני) מוזס.התיק מצוי בתוך היחידה הארצית לחקירות הונאה.הנאשם כאן לא קיבל כל נייר.
הקצין מעריך שהפרקליטות מעוניינת להמתין להרגעת הרוחות עד אחרי הבחירות כדי לא להתבזות במשפט פתוח ולנתב את התיק לאפיק משמעתי בתקווה שהנזק יצומצם.
הקצין שדיבר הערב בפורום סגור אמר כי החקירה של אריאל שרון בעניין שובשה ללא תקנה על ידי מעשה זה.
הקצין ציין כי בניגוד למקובל במח"ש שבראשה עמד ערן שנדר החוקרים של הפרקליטה גלאט שחקרו אותה פעמיים - בפעם הראשונה הכחישה לחלוטין כי הדליפה - לא שחררו אותה בערבות בבית משפט כפי שהם עושים עם כל שוטר חשוד שסרח ודאגו לסיים את הכל בפנים.הם גם לא הביאו אותה לשחרור בערבות "בהסכמה" לבית משפט בירושלים כדי שתקבל כמה פלאשים למחרת היום כמו גם שהם לא בקשו הגבלת כניסתה לפרקליטות למשך שבועות "בהסכמה" בבית משפט - גם עילה לקבלת כמה "פלאשים" לאור המצב שנלכדה חשודה כה בכירה וישנו מקום אולי לסגור את העניין בעילה ראויה בפנים.הקצין אמר כי המנדט שניתן להם לא נכנס לשיקולי מעצר ושחרור כלל.ברגי שהיועץ המשפטי ו/או שר המשפטים נתנו להם כתב הסמכה לחקור לכל עניין ודבר המשמעות היא כי מתנהלת חקירה פלילית על כל ההליכים הרגילים.במקרה זה נתנו לה הנחה ונהגו איפה ואיפה בהליכי השחרור שלה - ככל הנראה במטרה לצמצם את הנזק התדמיתי.
יצויין כי הפרקליטות/משטרה בעצמה הוציאה הודעות על חקירות שהיא מקיימת בנושאי שיבוש חקירה נגד עורכי דין פעמים אין ספור.הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מתייחסות למעצר עורכי דין וחקירתם ומובן שכאן נתנה ההרשאה מלכתחילה שהרי גם אם לא ידעו בתחילה כבר בשלב מסויים היה חשד ממוקד עליה.
הקצין ציין כי הוא לא היה בטוח אם המדליף מצוי בתוך המשטרה שלא נקיה גם בתחום זה אך ההפתעה המוחלטת היא שנלכדה פרקליטה כל כך בכירה במעשה פלילי כל כך חמור
גורמים שביקשו לשמור על אלמוניותם אמרו באותו ערב כי השיבוש החל עם המינוי של הפרקליטה הזו על ידי עדנה ארבל.לדבריהם הפרקליטה הזו ליאורה גלאט היא פרקליטה ממוצעת ומטה.פרטים יבואו בהמשך

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:25   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. גורם משפטי בכיר- הערכה: אשום פלילי נגד גלאט!!  
בתגובה להודעה מספר 18
 
מאת צבי הראל ושירות "הארץ"
@@@@@@@@@
גורם משפטי בכיר: הפרקליטה שהודתה בהדלפה

ל"הארץ" תפרוש מתפקידה; מש' המשפטים: הטענה

כי ההדלפה נעשתה כדי לזרז החקירה - מגוחכת


היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין,

יגיש קרוב לוודאי כתב אישום פלילי נגד

עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ, שהודתה בהדלפת

מסמך משרד המשפטים לכתב "הארץ". ברוך

קרא. כך העריך אמש (חמישי) גורם משפטי

בכיר. לפי ההערכה, גלט-ברקוביץ' תואשם

בעבירה הדנה בעניינו של עובד ציבור שמסר

מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו ומסר אותו

לגורם בלתי מוסמך. המסמך שהדליפה כולל

בקשה לחיקור דין לאיש העסקים, סיריל

קרן, שהלווה כסף למשפחת שרון.


להערכת הגורם המשפטי, עו"ד גלט-ברקוביץ,

שהושעתה מעבודתה למשך ימים ספורים, לא

תוכל לחזור לעבודתה בפרקליטות מחוז

תלואביב ותאלץ לפרוש משירות המדינה,

לאחר שתועמד גם לדין משמעתי בפני בית

הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה.


עם זאת הבהירו בכירים במשרד המשפטים כי

"אין כל כוונה להעמיד לדין את קרא ולאיש

אין כוונה לפגוע בחופש העתונות". בכירים

במשרד המשפטים הסבירו כי הצוות שחקר את

ההדלפה ולא היועץ המשפטי לממשלה הוא

שהחליט לזמן את קרא לחקירה באזהרה

במשטרה. הם הדגישו כי קרא הוזמן כדי

להיחקר בחשד לעבירה של שיבוש הליכי

חקירה, וכי אין שמץ של אמת בפרסומים כאילו זימונו לחקירה נועד

להפחידו. שר המשפטים, מאיר שטרית, אמר דברים דומים.

משרד המפטים: טענות גלט-ברקוביץ'- מקצה שיפורים לחקירתה

גלט-ברקוביץ' מסרה אתמול באמצעות פרקליטיה כי הדליפה את המסמך, כיוון

שחששה מהתמסמסות החקירה ומהקצב האיטי של התנהלותה. עורכי הדין יהושע

רזניק וז'אק חן הדגישו כי ההדלפה בוצעה ממניעים אידיאולגיים-מוסריים

טהורים ולא ממניעים פוליטיים. בהודעה הודגש כי גלט-ברקוביץ' היתה

מדליפה את המסמך גם אם היה מדובר ביו"ר העבודה או בבכיר בכל תנועה

אחרת. פרקליטיה של גלט-ברקוביץ' הדגישו כי היא איננה משתייכת או

קשורה לגוף פוליטי כלשהוא.


גלט-ברקוביץ', מפרקליטות מחוז המרכז, שימשה כפרקליטה המלווה לתיק שרון

בפרשת "חברות הקש". המסמך שהדליפה כולל בקשה לחיקור דין לאיש העסקים,

סיריל קרן, שהלווה כסף למשפחת שרון.


שעות אחדות אחרי מסיבת העיתונאים שערך רזניק מסר דובר משרד המשפטים את

התגובה הבאה: "דומה שמדובר במקצה שיפורים להודאתה החד-משמעית של

הפרקליטה החשודה. שום מכבסת מילים לא תשנה את ההודאה לפיה ההדלפה

נעשתה ממניעים אידיאולוגיים-פוליטיים. הדברים חד-משמעיים ואינם

משתמעים לשתי פנים". משרד המשפטים ציין כי בשום שלב במהלך חקירתה לא

טענה הפרקליטה שפעלה מאחר שחשבה שיש עיכוב כלשהו בחקירה. "יתרה מכך,

כל טענה כזו בהקשר זה היא מגוחכת. תיק ההלוואה שניתנה לגלעד שרון

הובא לראשונה ליועץ המשפטי לממשלה על ידי גלט-ברקוביץ' והמשטרה,

בישיבה ב29- בספטמבר 2002. באותה ישיבה נתן היועץ אישור לחקור עניין

זה, ובעקבות זאת הוכנה הבקשה לחיקור דין ונשלחה לדרום אפריקה".


גלט-ברקוביץ': המסמך הודלף לאחר ייסורי נפש


עו"ד רזניק ועו"ד חן החליטו לכנס מסיבת עיתונאים בעקבות שפע הדלפות

מכוונות, לטענתם, מחקירתה של הפרקליטה ופרשנויות לא נכונות, שהצריכו

תגובה לשם העמדת דברים על דיוקם. הפרקליטים ציינו כי גלט-ברקוביץ'

הדליפה את המסמך לאר התלבטות קשה וייסורי נפש, אך החליטה לעשות מעשה

בשם זכות הציבור לדעת על דבר חקירה בחשד לביצוע עבירה חמורה, חקירה

שהוסתרה מהציבור עד לחשיפת המסמך.


רזניק הביע תקווה כי לאחר הבחירות הפרקליטות תתייחס למקרה זה במתינות

ובשיקול הדעת. לדעתו, הליכים משמעתיים מתאימים יותר לנסיבות של מקרה

זה וניתן לוותר על השעייתה אם יוסכם כי היא תצא לחופשה.


עו"ד רזניק, ששימש בעבר כמשנה לפרקליט המדינה טען, כי בקריירה הארוכה

שלו במשרד המשפטים לא נתקל במסע עליהום כזה שהתנהל נגד עובד משרד

המשפטים. "זו לא היתה דרכה של הפרקליטות", אמר. רזניק כפר בטענה, כי

גלט-ברקוביץ' חיבלה או שיבשה את החקירה. לדבריו, היא הזכירה בחקירה

את עניין שירותו של בנה בצבא אולם האזכור וההקשר היה שולי לחלוטין.


במסיבת העיתונאים סיפר שלשום רובינשטיין כי גלט-ברקוביץ' הודתה

בחקירתה שביקשה לסייע בהכשלתו הפוליטית של שרון. לטענתו, היא אמרה

בחקירה: "יש לי בן שעומד להתגייס ולא הייתי מעוניינת שהמצב יימשך כפי

שהוא".


http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/255479.html

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:50   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. עו''ד רזניק : מרשתי פעלה בשם זכות הציבור לדעת@  
בתגובה להודעה מספר 19
 
הסניגורים: הפרקליטה הדליפה בשם זכות הציבור לדעת @

יהושע רזניק וז'אק חן: חששה מהתמסמסות החקירה והיתה מדליפה המסמך גם אם בראשות הממשלה היה עומד איש שמאל; טרם הוחלט אם להשעות את גלט-ברקוביץ' ואם להעמידה לדין משמעתי או פלילי

מאת: צבי הראל ושירות "הארץ",

עוד בכתבה: "פעלתי ממניעים מוסריים"

עורכי הדין יהושע רזניק וז'אק חן, המיצגים את עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', שהודתה בהדלפת מסמך משרד המשפטים, הכולל בקשה לחיקור דין לאיש העסקים סיריל קרן, לכתב "הארץ" ברוך קרא, כינסו הערב מסיבת עיתונאים מאולתרת.

השניים מסרו כי גלט-ברקוביץ' חששה מהתמסמסות החקירה והיו לה חששות לגבי הקצב האיטי של התנהלותה, ולכן הדליפה את המסמך. עוד אמרו השניים כי ההדלפה בוצעה בשם זכות הציבור לדעת על קיומה של חקירה בחשד לביצוע עבירה חמורה - חקירה שהוסתרה מהציבור עד לחשיפת המסמך.

בהודעה הודגש כי גלט-ברקוביץ' היתה מדליפה את המסמך גם אם בראשות הממשלה היה עומד איש שמאל. פרקליטיה של גלט-ברקוביץ' הדגישו, כי היא איננה משתייכת או קשורה לגוף פוליטי כלשהו. גלט-ברקוביץ' מפרקליטות מחוז המרכז שימשה כפרקליטה המלווה לתיק שרון בפרשת "חברות הקש".

בהודעה שמסרו עורכי הדין נאמר כי גלט-ברקוביץ' התבקשה על ידי חוקריה שלא לדבר עם עיתונאים והיא עומדת בדיבורה, אולם שפע ההדלפות מחקירתה והפרשנויות הבלתי-נכונות חייבו תגובה קצרה מצדם.

"פעלתי ממניעים מוסריים"

אתמול הבהירו השניים כי מניעי גלט-ברקוביץ' לא היו פוליטיים אלא אידיאולוגיים-מוסריים. "פעלתי ממניעים מוסריים", נאמר בהודעה מטעמה, "העובדה שדיברתי בחקירה על בני שעומד להתגייס מצביעה על סערת הנפש שהייתי שרויה בה".

צוות החקירה לגילוי מדליפי המסמך ל"הארץ" איתר את עו"ד גלט-ברקוביץ' לאחר איסוף קפדני של ראיות. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, אמר כי גלט-ברקוביץ' פעלה מתוך "השקפת עולם פוליטית", בניסיון לסייע בהכשלתו של שרון.

למרות שטרם הוחלט להשעות את גלט-ברקוביץ' רשמית - ואף לא אם להעמידה לדין משמעתי ופלילי - אמר היועץ כי "דין פלילי זו אופציה רצינית". גורמים בפרקליטות הבהירו ש"לא יהיה מנוס מהעמדתה לדין". בקרוב יוחלט אם להעמיד את הפרקליטה לדין משמעתי או פלילי.

במסיבת עיתונאים שערך אתמול היועץ המשפטי הוא טען, כי גלט-ברקוביץ' הודתה בחקירתה שביקשה לסייע בהכשלתו הפוליטית של שרון. לטענתו, היא אמרה בחקירה: "יש לי בן שעומד להתגייס ולא הייתי מעוניינת שהמצב יימשך כפי שהוא". צוות החקירה עלה על עקבותיה, לאחר איסוף ראיות שהותירה מאחוריה; לפי הודעת משרד המשפטים, גלט-ברקוביץ' לא נחקרה בפוליגרף. על גלט-ברקוביץ' הוטלה הגבלה שמונעת ממנה להתקרב לפרקליטות למשך חמישה ימים.


לסיכום:
ראשית- גם וענונו פעל מאותן סיבות...@

שניית- שרזניק ימצא טיעון יותר אינטיליגנטי זה עלוב מה היא מלינה על עצמה שמוססה את החקירה ,מישהו ראה שהיא פנתה לממונים עליה שיש בעיות ?איזה שטויות הוא מנסה להאכיל אותנו,כשאין לו ראיות שנאספו ע"י המשטרה הוא נשמע עלוב מאד כסניגור הרזניק הזה.
אם היא היתה פונה לממונים שיש בעיות ומנדנדת הרי החקירה היתה נגמרת בשעה
כי היו יודעים שלמישהו ישנה בטן מלאה,שיחליף את הטיעון או שהיא תחליף את הסניגור הוא נכאה ונשמע עלוב ביותר.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:14   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. היועמ''ש תוקף את עו''ד רזניק ועומד להגיש כתב...  
בתגובה להודעה מספר 22
 
רובינשטיין תוקף 'מכבסת המילים' של רזניק: ההדלפה - ממניעים אידיאולוגיים-פוליטיים

רובינשטיין עומד להגיש נגדה כתב אישום; עורכי הדין של הפרקליטה-המדליפה ליאורה גלאט-ברקוביץ טוענים בשמה: המסמך הודלף "לאחר ייסורי נפש"; היא חששה שהחקירה תתמסמס ופעלה כדי לזרז את החקירה; סיריל קרן ימסור עדות בפברואר במסגרת חיקור דין
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=18854&PageNumber=&GoBackXTimes=
23/01/2003 | מאת: יואב יצחק

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:57   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. המדליפה: הפרקליטה מאיימת שתיפצח את פיההההה !!  
בתגובה להודעה מספר 23
 
חץ קסום
חבר מתאריך 8.1.03
85 הודעות 05:37 24.01.03

הפרקליטה מאיימת שתיפצח פיה

הפרקליטה ברקוביץ מאיימת כי תגיד בפומבי שמות של מדליפות ומדליפים
נוספים מהפרקליטות, אם תואשם בעבירה פלילית.והכל כדי לסתור את דבר
היועץ המשפטי לממשלה, כי המקרה של הוא חריג בחריגים.

תגובתי...:-
@@@
http://rotter.net/forum/scoop/5844.shtml
1. אין חדש תחת השמש @ זה היה צפוי כמו שכתבתי...
בתגובה להודעה מספר 0

3. ''מעז יצא וייצא מתוק'' סבלנות רבותי...!!
http://rotter.net/forum/scoop/5592.shtml#3
1. Finnegan ידידי: זכור מה אמרתי לך לגבי...!!
http://rotter.net/forum/scoop/5290.shtml
20. שמעון פרס מוציא סקופים מתיבת הפנדורה...@
http://rotter.net/forum/scoop/8855.shtml



מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:58   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. ד''ר רון בריימן: ''הפרקליטה והפוטש'' !!  
בתגובה להודעה מספר 24
 
הפרקליטה והפוטש

נכון שהסיפור ה"סקסי" יותר הוא חקירתו של העיתונאי ברוך קרא, אבל אסור להתעלם מהסיפור המרכזי בפרשת הפרקליטה: ניסיון להפיל ראש ממשלה בישראל על ידי גורם בכיר באחת האליטות השלטוניות. אז למה הגינויים רפים כל כך?
רון בריימן

היממה הראשונה של פרשת "הפרקליטה המדליפה" התמקדה בדיון ציבורי בשני היבטים של הפרשה. האחד הוא חקירת העיתונאי ברוך קרא, שחשף את המסמך הנוגע לעניין שרון-קרן. כאן היתה התגייסות מלאה של כל עמיתיו למקצוע, כמו גם של אחרים, להגנת זכותו של עיתונאי להסתיר את מקורותיו. היבט זה זכה לדיון נרחב, ואין טעם להוסיף מלים על חשיבותה של תקשורת חוקרת, ובלבד שזו תעשה את מלאכתה בהגינות וללא משוא פנים.

ההיבט האחר הוא ההתייחסות לחקירת ההדלפה כעיסוק בטפל במקום בעיקר: שרון-קרן. ההדלפות הן אמנם לחם חוקם של עיתונאים, אבל הפן האחר שלהן הוא סדרי מינהל בלתי-תקינים מצד עובדי מדינה, שאמורים לטפל באופן מקצועי וללא שיקולים אישיים במידע רגיש המגיע לידיהם במסגרת תפקידם, או לפסול את עצמם מלעסוק בכך.

לעומת אלה, הדיון במניעיה של המדליפה ובמשמעות המסוכנת שלהם היה – אם בכלל – שולי ביותר. אבל, דווקא היבט זה ראוי לעיון מעמיק יותר מצד כל מי שהדמוקרטיה קרובה באמת ללבו, ואשר אינו מוכן להתפשר עליה למען ניגוח אלקטורלי של יריב פוליטי. מה שאמרה עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' היה למעשה שהיא נטלה את המסמך ואת החוק לידיה וביקשה לשבש לא את תהליך החקירה אלא את ההליך הדמוקרטי בעיצומה של מערכת הבחירות.

הניסיון לעטוף את המניעים בכסות אידיאולוגית/מוסרית/מצפונית/אמהית (מחקו את המיותר) אינו יכול להסתיר את המשמעות הפוליטית המסוכנת: ניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות עד כדי הדחת ראש ממשלה מכהן והחלפתו באחר. לא חסר היה הרבה כדי שהניסיון יישא פרי מנקודת הראות של מי שראויה להיות יקירת "נשים בשחור", וראש הממשלה אמנם ייפגע אנושות כתוצאה מעבירת ההדלפה. למעשה, רק התערבותו הבוטה של השופט חשין במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה בלמה את ירידתם של הליכוד ושל שרון בסקרים ואת השגת היעד של גלט-ברקוביץ'.

בדיקת הערך "פוטש" במילון של אבן-שושן נותנת את ההגדרות הבאות: 1. ניסיון של הפיכת המשטר במדינה. 2. מרידת-נפל. רבות דובר במקומותינו על הסכנה הגלומה בקשר בין הון לשלטון. לא מעט מוזכרת באופן ביקורתי כניסתם של קצינים בכירים למערכת הפוליטית. לעתים קרובות מובע חשש מפני השפעתם של גורמים עלומים ואפילו מפוקפקים על המערכת השלטונית. אבל, דווקא כאשר נעשה לכאורה ניסיון בוטה – גם אם כושל - להפוך את המשטר במדינה, הכוונה והסכנה הללו אינן באות לידי ביטוי בשיח הציבורי, המתמקד בבעיה חשובה – חקירת עיתונאי - אבל משנית לעומת פוטש אפשרי.

אין להתעלם מן החשש שהתפוח הרקוב שהתגלה בלב מערכת אכיפת החוק איננו יחיד, ושעלולים להימצא תפוחים רקובים נוספים שלא יבחלו באמצעים כדי לשבש לא רק חקירה, אלא את סדרי המשטר הדמוקרטי. מצב מסוכן זה מחייב בדק בית וחשבון נפש במערכות שונות הרואות את עצמן כ"אליטות": טהורות, צדקניות, רודפות דמוקרטיה ושלום, אך לא פעם רוממות ערכים אלה קיימת בגרונן בלבד, ללא כיסוי אמיתי.

הודאתה של גלט-ברקוביץ' במניעיה לא זכתה להסתייגות ולגינוי מצד עמיתיה, והכוונה לגינוי חד-משמעי, ולא למשהו רפה בנוסח כן, אבל ... . החשש הוא שהטיית בחירות בכיוון פוליטי מסוים היא בבחינת מטרה המקדשת את האמצעים, כולל דריסת התהליך הדמוקרטי עצמו. בהקשר זה ראוי לציין את התייצבותו החד-משמעית של היועץ המשפטי לממשלה נגד המניעים והמציאות, שהם על סף פוטש. למען הגילוי הנאות, חלקתי לא אחת בעבר על אליקים רובינשטיין, אבל במקרה הנוכחי הוא בלם בנחרצות ניסיון מסוכן להפוך את המשטר במדינה.

חשוב גם לציין את הנזק שנגרם למערכת אכיפת החוק ולתדמיתה בעיני הציבור כתוצאה מהפוליטיזציה שלכאורה פשתה בה ומהחשש הלא-מבוטל שלא מדובר במקרה חריג. במקום לצלוב את היועץ המשפטי לממשלה יש לסייע לכל מי שיכול לשקם את אמינותה של מערכת חשובה זו ולנכש את העשבים השוטים מתוכה. אין זו הפעם הראשונה שהיא עצמה פוגעת בעצמה ובאמון הציבור בה, שהוא חיוני ביותר.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2392016,00.html

(23.01.03 , 11:33)

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:29   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. מסלול ההתנגשות: גורמי תביעה מנצלים את סמכותם@  
בתגובה להודעה מספר 25
 
לגורמים פוליטיים...:-
הכתבה ממעריב מאת יואב יצחק מהיום !!
http://images.maariv.co.il//cache/ART424144.html

מהם עומדים להחליט...??

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:10   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. שיחות הטלפון הסגירו את המדליפה...!!  
בתגובה להודעה מספר 27
 
"הארץ": החוקרים קיבלו פירוט שיחות של חושף ההלוואה לשרון
עיתון ``הארץ`` מדווח היום כי צוות החקירה המשטרתי שחוקר את הדלפת
המסמך ממשרד המשפטים לעיתונאי ברוך קרא, בנוגע להלוואה שקיבל בנו
של ראש הממשלה מאיש העסקים סיריל קרן, נעזר בפירוט שיחות הטלפון ש
ל קרא. בית משפט השלום הוציא צו, במעמד צד אחד (ללא ידיעת בעל מכשיר הטלפון) ובדלתיים סגורות, שמאפשר לצוות החקירה לקבל לידיו את פירוט השיחות היוצאות והנכנסות למכשיר הטלפון של העיתונאי. במשרד המשפטים סירבו לאשר או להכחיש את הדיווח.

לכל המבזקים
http://www.nana.co.il/Common/GeneralModules/Ticker/PopUp.asp?ServiceID=16&ArticleID=53133
11:48 24/01/2003
"הארץ": החוקרים קיבלו פירוט שיחות של חושף ההלוואה לשרון
עיתון ``הארץ`` מדווח היום כי צוות החקירה המשטרתי שחוקר את הדלפת
המסמך ממשרד המשפטים לעיתונאי ברוך קרא, בנוגע להלוואה שקיבל בנו
של ראש הממשלה מאיש העסקים סיריל קרן, נעזר בפירוט שיחות הטלפון
של קרא. בית משפט השלום הוציא צו, במעמד צד אחד (ללא ידיעת בעל מכשיר הטלפון) ובדלתיים סגורות, שמאפשר לצוות החקירה לקבל לידיו את פירוט השיחות היוצאות והנכנסות למכשיר הטלפון של העיתונאי. במשרד המשפטים סירבו לאשר או להכחיש את הדיווח.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:31   25.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. סנ''צ בדימוס מיכאל רז:תיקון עיוותי דין=המדליפה  
בתגובה להודעה מספר 28
 
ב-24.1.03 סנ"צ בדימוס מר מיכאל רז שטיינקריצר,
יו"ר עמותת צדק צדק תירדוף, שלח מכתב לפרקליטת המדינה
המצ"ב- הגב' עו"ד עדנה ארבל, תחת הכותרת...:-

"נידון: תיקון עיוותי דין מצריך בדק בית בפרקליטות.
דברייך הברוכים שפורסמו בעיתון "ידיעות אחרונות" מה-23/1/03.
@@@@@@@@@@@@@

המכתב נשלח כהעתקים...:-

1. נשיא המדינה.
2. נשיא בית משפט העליון.
3. חכי"ם.
4. פרופ' דוד ליבאי.
5. היועמ"ש לממשלה.
6. עו"ד אביגדור פלדמן, עו"ד וליד פאום, עו"ד נימרוד עובדיה
ולספר "פרקליטות נגד יהדות" @

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:09   19.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. פרקליטת המדינה מתעלמת ממכתבו של....  
בתגובה להודעה מספר 29
 
סגן ניצב בדימוס מר מיכאל רז שטיינקריצר, אשר שלח ב-24.1.03
בנושא המדליפה/ליאורה גילת ברקוביץ... @

מר מיכאל רז-שטיינקריצר שלח מכתב נוסף המצ"ב, לתיזכורת..:-
"התעלמותך הפתלוגית, מהמשך עיוות דין נורא לאסיר חף מפשע,
לא מורידה מאחריותך האישית".
{סוף ציטוט מהסיפא של המכתב בסעיף ד'.}

@ המכתב @

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:15   11.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  112. יוגש כתב אישום נגד עו''ד גלט-ברקוביץ .........  
בתגובה להודעה מספר 6
 
כתב אישום יוגש נגד עו''ד גלאט ברקוביץ....
שהדליפה את מסמכי החקירה נגד ראש הממשלה אריק שרון.
ועל זה נאמר...:-
"רוצחת אידיאולוגית של ראש ממשלה בישראל"-{פ"ש}.

מקור ערוץ 2.

ט' באייר תשס"ג, 11 במאי 2003 (18:27)

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט להגיש כתב אישום נגד עורכת הדין ליאורה גלט-ברקוביץ, בפרשת הדלפת המידע ל"הארץ" על הבקשה לחיקור דין של סיריל קרן.

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט להגיש כתב אישום נגד עורכת הדין ליאורה גלט-ברקוביץ, בפרשת הדלפת המידע ל"הארץ" על הבקשה לחיקור דין של סיריל קרן.

את כתב האישום מכינה פרקליטת מחוז הצפון עם סגניתה. הן המליצו להעמיד את הגברת גלת ברקוביץ לדין בין היתר בגלל מרמה והפרת אמונים. לסניגורה של הגברת ברקוביץ הודיעו כי הוא יוכל לבקש שימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה לפני הגשת כתב האישום.

עו"ד גלט-ברקוביץ הושעתה מעבודתה על פי החלטת נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, עד לסיום ההליכים הפליליים והמשמעתיים נגדה. הולנדר ציין כי נגד גלט-ברקוביץ נפתחה חקירה פלילית בגין עבירות גילוי בהפרת חובה, שיבוש הליכי משפט, ומרמה והפרת אמונים כשהיתה פרקליטה בכירה במחוז המרכז.
http://www.a7.org/news.php?id=50872

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:15   14.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  118. פרקליטה בכירה, נאשמת מן השורה ...............  
בתגובה להודעה מספר 112
 
ניסיון להפיל שלטון או להשפיע על בחירות ותהליכים פוליטיים,
על-ידי עובד ציבור, תוך ניצול מעמדו ומידע שברשותו מטעמים אידיאולוגיים - תופעה מסוכנת שיש לפעול נגדה בחומרה ובהרתעה

מאת: אברהם פכטר

היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין, אחרי חקירה ובדיקה מעמיקה את עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ על הדלפת מסמך "חיקור הדין" בעניין חקירת ר' הממשלה אריאל שרון בפרשת סיריל קרן.

העבירות בהן תואשם גילוי והפרת חובה, מרמה והפרת אמונים וניתן להוסיף גם שימוש לרעה בתפקיד. אך למעשה העבירות שלה הן הרבה מעבר לסעיפי החוק הפלילי היבש, שהרי יש בהתנהגות שלה גם אספקטים של חוסר לויאליות למערכת, הפרת נאמנות לתפקיד לממונים עליה, לחבריה לעבודה והטלת כתם על מאות פרקליטים ופגם מוסרי עמוק - בנוסף לפגיעה אנושה בחקירת הפרשה שעליה היתה מופקדת.

צא ולמד, כל פרקליט ובמיוחד פרקליטים בכירים מטפלים מדי יום ביומו בחומר סודי, רגיש, בעל השלכות חברתיות אישיות מוסריות ופוליטיות. במיוחד נעשית האווירה רגישה לקראת בחירות, בהן יש תלונות למכביר בכל הדרגות הפוליטיות - החל מרשויות קטנות, מפלגות, כנסת, עיריות ועד הממשלה שריה וראשיה.

כל החומר הרגיש הזה עובר דרך המשטרה והפרקליטות עד בית המשפט במידה ומחליטים על כתב אישום - ואם כל בעל תפקיד בשרשרת יחליט על דעת עצמו ולפי צו מצפונו - מתי ומה להדליף לעתונות עד אנה נגיע, לאנרכיה משפטית, לחשדנות ולהרס בסיס האמון של מערכת המשפט ומשם להדרדרות הדרך קצרה.

יש להניח, בסבירות גבוהה שלכל פרקליט יש דעה פוליטית מגובשת, יש מצפון חברתי ומוסרי - אך כל זמן שהוא נמצא במערכת מה שמנחה אותו, זה המצפון המקצועי, האוביקטיביות בשקילת הראיות שבפניו כדי שיוכל להגיע להחלטה, נטולת פניות, נטולת לחצים - ומשפטית מקצועית בלבד. על עקרונות אלה, של נאמנות בין החברים, נאמנות למערכת ותפקודה בנויה הפרקליטות וממנה שואבת את כוחה ואמינותה.

כשבאה גב' ברקוביץ, והחליטה על דעת עצמה בלהט של רגע או אפילו מחשבה מוקדמת להדליף מסמך חשוב ביותר לעתונות, שבועיים לפני הבחירות כדי לפגוע בסיכויו של ראש הממשלה להבחר, היה כאן רצון לא לגיטימי מכל פרמטר שהוא חברתי, מוסרי, מקצועי להשפיע על תוצאות פוליטיות - על-ידי איש ציבור שהופקד בידיו ובנאמנותו, ראיות ומסמכים כדי לפעול לפי מצפונו המקצועי ולא לפי מצפונו הפוליטי אידיאולוגי.

אם אכן הנושא העיק על גב' ברקוביץ עד כדי "הדלפה" - היה עליה להתפטר מתפקידה ולעזוב את המערכת - ואז אולי להעביר ביקורת על דרך התנהלותה - בנושא הספציפי. יתירה מזאת, הגב' ברקוביץ באה לקלל ויצאה מברכת, שהרי במקום לפגוע בראש הממשלה ובסיכויו - ההדלפה חזרה אליה "כבומרנג" - הפרשה חיזקה את התמיכה בראש הממשלה - בהציגה את הרדיפה כביכול באיש מבחינה פוליטית על-ידי מתנגדיו מהשמאל - פגיעה קשה בחקירה, שיכולה לטרפד את התיק - ופגיעה קשה בה עצמה, כאדם, כעו"ד ובעתידה המקצועי כאשר בנוסף לתיק הפלילי - יש סיכוי לדין משמעתי בלשכה ושלילת רשיון עריכת דין.

לכן, כל אלה שמיהרו לתמוך בגב' ברקוביץ ולנסות לפרש את התנהגותה, מבחינה מצפונית וערכית חברתית כשירות לציבור במסגרת שקיפות וזכות הציבור לדעת יכולים לקחת פסק זמן להרהור שני כדי להבין עד כמה מסוכנת גישה זו וכמה היא בלתי מקצועית ומוסרית.

יחד עם זאת, ובכל רע יש גם גרעין טוב והוא שאם הגב' ברקוביץ לא היתה מדליפה את המסמך - והיא היתה ממונה על החקירה וההופעה בבימ"ש בתיק - הנזק שיכלה להביא - עלול היה להיות חמור יותר ומרחיק לכת - ולכן טוב עשתה שנשברה מוקדם והדליפה.

לגוף המסמך של "חיקור דין" - זה כנראה פעם ראשונה שמסמך כזה מודלף - שהרי בשלב זה של החקירה המשקל המשפטי שלו - עדיין לא בשל - וכדי שמדינה ממנה מבקשים "חיקור דין" תסכים להליך לרוב, מנפחים את חשיבותו וחומרת עבירותיו כדי ליצור אווירה נוחה לתשובה חיובית - כשהתוצאה הסופית רחוקה מאד מהבקשה.

איך שלא יהיה הסיפור הזה רחוק מלהיות "גלאט כושר" - כי זה גם מסריח וגם לא כשר.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=2657&PageNumber=&GoBackXTimes=

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:59   23.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  138. גלאט ברקוביץ' מבקשת בשימוע: סיום מכובד לפרשה  
בתגובה להודעה מספר 118
 
היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ערך היום (חמישי) במשרדו שימוע לעורכת הדין, ליאורה גלאט-ברקוביץ, החשודה כי הדליפה את "מסמך סיריל קרן" לעיתון הארץ. עורך דינה של גלאט בקוביץ', יהושע רזניק,
ביקש מרובינשטיין בדיון להביא לסיום מכובד של הפרשה על ידי נקיטת צעדים משמעתיים בלבד נגדה, ולהמנע מהליכים פליליים.
לאחרונה נטען כי רובינשטיין כבר החליט להעמיד את גלאט ברקוביץ' לדין בעבירות של מרמה והפרת אמונים. היועץ טען כי המעשה נבע ממניעים פוליטיים, אולם גלאט-ברקוביץ' הבהירה כי פעלה "על פי צו מצפונה".
רזניק אמר בשעתו כי רובינשטיין "טעה טעות גדולה", וכי גלאט-ברקוביץ'
לא הפרה אמונים, משום שפרסום דבר החקירה נגד שרון סייע לציבור.


נענע

* השימוע שלעיל נעשה כתוצאה מהחלטת היועמ"ש לממשלה...:-

@ עו"ד גלאט-ברקוביץ' תועמד לדין @

גלאט-ברקוביץ' ליוותה את חקירת "פרשת סיריל קרן", והעבירה מסמכים לעיתון הארץ, בשיאה של מערכת הבחירות האחרונה; תואשם במרמה והפרת אמונים; עורך דינה: היועץ המשפטי טועה
מאת: חדשות נענע 19:45 11/05/2003

מניעים פוליטים או מצפוניים? עו``ד גלאט-ברוקוביץ`
עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהדליפה את "מסמך סיריל קרן" לעיתון הארץ, תועמד לדין. כך החליט היום (ראשון) היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. גלאט-ברקוביץ' הושעתה היום מתפקידה, ולפני הגשת כתב האישום יערוך לה רובינשטיין שימוע.

ככל הנראה תואשם גלאט-ברקוביץ' בעבירות של מרמה והפרת אמונים. רובינשטיין טוען כי המעשה נבע ממניעים פוליטיים, אולם גלאט-ברקוביץ' טענה כי פעלה "על פי צו מצפונה". עורך דינה, יהושוע רזניק, אמר לגלי צה"ל כי רובינשטיין "טעה טעות גדולה", וכי גלאט-ברקוביץ' לא הפרה אמונים, משום שפרסום דבר החקירה נגד שרון סייע לציבור.

את כתב האישום נגדה הכינה פרקליטת מחוז הצפון, עו"ד סילביה פריימן. ההחלטה להגישו התקבלה על דעת פרקליטת המדינה עדנה ארבל.
ההלוואה ששרון שכח לספר עליה
המסמך שאותו הדליפה גלאט ברקוביץ' נוגע לחקירה שמתנהלת מזה חודשים נגד ראש הממשלה, אריאל שרון. נגד שרון תלוי החשד כי בניו, עמרי וגלעד, קיבלו מהמיליונר הדרום אפריקני סיריל קרן הלוואה בסך 1.49 מיליון דולר, ששימשה לכיסוי תרומה לא חוקית שקיבל שרון במהלך הפריימריס לראשות הליכוד ב-2001.

על פי החשד, סיריל קרן העביר את הכסף בינואר 2002 לחשבון הבנק של עמרי וגלעד שרון בסניף בנק דיסקונט ברחוב רוטשילד בתל אביב. הסכום ניתן כהלוואה בריבית שנתית של 3% בלבד, הנמוכה מהריבית שהיתה נהוגה במשק באותה עת.

התנאים הנוחים שבהם ניתנה ההלוואה העלו אצל חוקרי המשטרה את החשד שהיא ניתנה כטובת הנאה לבניו של שרון, או לשרון עצמו
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=64833&sid=16

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:57   08.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  160. היועמ''ש החליט: כתב אישום נגד רוצחת אידאולוגית  
בתגובה להודעה מספר 138
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 08.06.03 בשעה 22:04
 
של ראש ממשלת ישראל אריאל "אריק" שרון.

@ מי ינצח בקרב הענקים....??

רובינשטיין החליט להגיש כתב אישום נגד הפרקליטה המדליפה גלט-ברקוביץ'
יום ראשון, 8 ביוני 2003, 21:20 מאת: מערכת וואלה!

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט היום להגיש כתב אישום נגד הפרקליטה ליאורה גלט-ברקוביץ', שהדליפה את מסמך חיקור הדין של סיריל קרן לעיתונאי "הארץ", ברוך קרא. גלט-ברקוביץ' תואשם במרמה, בהפרת אמונים ובמסירת ידיעה לגורם שלא הוסמך.



פרקליטה, עו"ד יהושע רזניק, אמר לגלי צה"ל כי מדובר בהחלטה שגויה של רובינשטיין,

אך הוסיף כי "אם היועץ רוצה קרב בבית המשפט - אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים".
@ הקישור לכתבה...:-
http://news.walla.co.il/?w=//397588

@ ח"כ מיכאל איתן-יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט.

@ השופט אהרון ברק- נשיא ביהמ"ש העליון.

@ השר יוסף לפיד- שר המשפטים.

@ עו"ד מאיר שמגר- נשיא ביהמ"ש העליוןן לשעבר.

@ ח"כ שמעון פרס- ידו בכל ויד כל בו....!!!

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:31   09.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  161. עו''ד יהושע רזניק מחה הערב ביקורת חריפה על....  
בתגובה להודעה מספר 160
 
היועמ"ש החליט: כתב אישום יוגש נגד עו"ד גלאט-ברקוביץ'

ההחלטה התקבלה לאחר שימוע שנערך במשרד היועמ"ש ועדת דעת פרקליטת המדינה והדרגים המיקצועיים בפרקליטות
23:24 08/06/2003 | רנית נחום-הלוי | ranit@Nfc.co.il

יוגש כתב אישום

היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, החליט הערב (יום א', 8.6.03) להגיש כתב אישום נגד עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ' המואשמת שהדליפה לעיתון "הארץ" את המסמך בעניין פרשת סיריל קרן.

ההחלטה התקבלה לאחר שימוע שנערך לעו"ד גלאט-ברקוביץ' במשרדו של רובינשטיין, על דעת פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, והדרגים המקצועיים בפרקליטות. פרקליטה של עו"ד גלאט-ברקוביץ', עו"ד יהושע רזניק מחה הערב ביקורת חריפה על החלטת היועץ המשפטי לממשלה.

כתב האישום כולל עבירה על סעיף 117 לחוק העונשין הקובע: "עובד ציבור, שמסר ללא סמכות כדין ידיעה שהגיעה אליו מתוקף תפקידו לאדם שלא היה מוסמך לקבלו - עונשו עד שלוש שנות מאסר". כתב האישום כולל עבירות של גילוי והפרת חובה, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט.

עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', חשודה שהדליפה מסמך מחקירת פרשת ההלוואה למשפחת אריאל שרון, בו היתה מעורבת מתוקף תפקידה. גלאט-ברקוביץ' ליוותה את פרשת סיריל קרן, וכך קיבלה את המסמך בו מפורטות החשדות, לכאורה, נגד ראש הממשלה ובניו.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-24989-00.html?tag=6-23-56
רובינשטיין על פרשת קרן-שרון: הדלפה אידיאולוגית והרסנית
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-18750-00.html?tag=6-28-14
----------------
עו"ד גלאט-ברקוביץ' הושעתה מתפקידה ל-14 ימים
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-19112-00.html?tag=6-29-45

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:57   11.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  164. הגשת כתב אישום: מלמדת שהגיעו מים עד נפש......  
בתגובה להודעה מספר 161
 
הדלפות, זכות הציבור - ומה שביניהם

היועץ המשפטי לממשלה החליט להגיש כתב אישום פלילי נגד הפרקליטה עו"ד ליאורה ברקוביץ - סניגורה מאיים לעלות לדיון נושאים עקרוניים כמו חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת

לאחר שאפשרו לגב' ברקוביץ לנצל את זכות "השימוע" ולהשמיע את עמדתה וגרסתה באמצעות סניגורה עו"ד יהושוע רזניק עד לא מזמן פרקליט בכיר מאד בפרקליטות המדינה, החליט היועץ, להורות על הגשת כתב האישום שטיוטה ממנו כבר הוכנה על-ידי פרקליטת המחוז עו"ד סילביה פרימן ובה העבירות של גילוי בהפרת חובה ועבירה של מרמה והפרת אמונים.

סניגוריה של גב' ברקוביץ רזניק וחן ניסו לשכנע היועץ, כי ההליך המתאים והיעיל ביותר בנסיבות הוא דין משמעתי - שכמובן נוח יותר לנאשם, הענישה בו מוגבלת והמשפט עצמו מתנהל על מי מנוחות הרחק מעין הציבור והעיתונות עם ציפייה לתוצאה טובה יותר מאשר בבית משפט רגיל. עיקרי טענות הסניגוריה יתבססו כנראה על העובדה שהמקרים בהם הוגשו כתבי אישום פליליים נגד "מדליפים" נדירים ביותר ובעבר הסתפקו בדין משמעתי, הדחה, העברה מהתפקיד או בהתראה ונזיפה אדמיניסטרטיבית.

העובדה שהיועץ החליט לצאת מגדרו, בנסיבות המקרה הספציפי, מלמדת שהגיעו מים עד נפש והגיע הזמן לקבוע סטנדרטים חדשים בנושא "ההדלפות".

הטענה שהושמעה על-ידי פרשנים למיניהם, כי מדובר בחופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת - לא רק שלא נכונה ומסוכנת לדמוקרטיה ושלטון החוק - היא גם מגוחכת עניינית ואין לה שום הצדק לא מוסרי לא אתי ולא ענייני, שהרי כל "הדלפה" - יש לה מטרה, בעיקר לשרת את המדליף - ובמקרים מועטים גם החברה והציבור.

אמנם נכון, ש"הדלפות" הם דלק באוקטן גבוה שמניע את העיתונות והרבה פרשיות של שחיתות, שוחד ומנהל לא תקין - החלו מהדלפות ומאידך מהלכים פוליטיים שנקטעו שובשו כולל מהלכים שבוטלו שהיו בהם סכנה ממשית לביטחון המדינה או מדיניות החוץ שלה עקב גילויים בתקשורת בטרם זמנם.

יצויין, כי בעצם כל "הדלפה" - היא הפרת אמונים לחברה ולמסגרת בה אתה עובד ומתפקד ולחברים הממונים שסומכים עליך ומחכים לעזרה והדדיות בביצוע תפקידיהם. מבחינה זו כל "הדלפה" היא עבירה שדרגת החומרה שלה והחרפה שבה נגזרים מחומרת המעשה שהרי בידי הפרקליטים, במקרה זה, עוברים יום יום מסמכים מעניינים או "סודיים" - ושחרורם לעיתונות תמוטט את המערכת ואמון הציבור בה.

אך מאחר שאינני נאיבי או תמים במיוחד, ידוע לי ש"הדלפות" היו ישנם ויהיו גם בעתיד, כי גוף האדם "דולף" מיסודו והוא מחפש מקורות להפיצם. אלא מאי - לדעתי ניתן לדרג את ההדלפות לשלוש קטגוריות עקרוניות.

א) הדלפות שוליות למטרת השגת כותרות בתקשורת - שאינן מזיקות אבל עושות רעש זמני וקרדיט לגוף מסוים כמו המשטרה, מכס, מע"מ, פרקליטות.

ב) הדלפות חיוביות - כגון דיווח על פעולות המסכנות את הציבור שלומו וביטחונו, כאשר מנסים להסתיר או לטשטש הפעולות - לקטגוריה זו ניתן לשייך "הדלפות" על קרינה רדיו אקטיבית מסוכנת באזורי מגורים, שימוש בחומרים מסכנים בייצור בתעשייה, חומרים כימיים או ביולוגיים אסורים, שימוש בשוחד, הטעיה, מנהל לא תקין איומים סחיטות וכד'.

ג) הדלפות אסורות לפי כל קנה מידה מוסרי חברתי ואתי וביטחוני. לקטגוריה מסוכנת הזו, ניתן לשייך את מעשיה של גב' ברקוביץ - שהרי לפי דבריה ועדותה במשטרה, היה מדובר בנושא אידיאולוגי ובסכנה שראתה בהמשך שלטונו של שרון כראש ממשלה - גם אם חששה לבנה שעמד להתגייס. ניסיון להפיל או להחליף שלטון על-ידי "הדלפה" מחקירה שהיתה תחת חסותה ופיקוחה הוא דבר בלתי נסבל ובלתי נסלח. יש בכך שבירת קודים של אמון, חברות מקצועיות וכמובן הפרת אמונים כלפי הפרקליטות המערכת והעובדים בה, שלא לציין פגיעה קשה בתיק שבניהולה תוך שיבוש החקירה והיכולת המשפטית להגיע לתוצאת אמת.

מאספקט זה צדק היועץ המשפטי, שדחף לטיפול מהיר ונמרץ של הפרשה, שרק הוסיפה לחיזוק המערכת ופגיעה קשה בפרקליטות. סוגיית חקירת העיתונאי ברוך קרא מ"הארץ" נופחה גם היא מעבר לפרופורציות, מאחר שהעיתונאים והעיתונים ראו עצמם קצת מאויימים, אך בפועל לא נפגעה זכות העיתונאי לשמור בסוד את מקורותיו - למרות שזכות זו לא מוגנת בחוק, אלא בפסיקת בית המשפט העליון - מאז בג"צ ציטרין וזכות זו נשמרה גם במקרה הנוכחי.

ובאשר להדלפות, המשטרה וגופי החקירה האחרים במדינה עושים זאת חדשות לבקרים ודי אם נזכור את פרשת בראון - חברון, חקירת נתניהו בפרשת עמדי והמתנות, צחי הנגבי, אריה דרעי ופרשת מעריב.
גם הפרקליטות ומערכת המשפט סובלים מהנגיף הזה - ולכן חשוב שהיועץ, בהחלטתו האמיצה, יתרום לבלימת "נגיף ההדלפות" במיוחד בתקופה של תקשורת רב קווית, אינטרנט ועיתונאי חו"ל שדרכם עוקפים את סעיפי החוק בארץ.

שמירה על שלטון חוק - היא שמירה על עקרונות, על מסגרות על אמון וחברות - ומי שקשה לו - שיפרוש.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-2779-00.html?tag=2-52-10
______

הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה משך
תקופה ארוכה סגן פרקליט מחוז, ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות לשעבר.
10/06/2003 | אברהם פכטר | avifri@netvision.net.il

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:16   11.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  165. כתב אישום אמיץ...............................  
בתגובה להודעה מספר 164
 
כתב אישום הוגש נגד עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ בעניין ההדלפה בפרשת סיריל קרן. אין ספק, כי העיתונות לא היתה נוהגת אחרת כלפי מדליפים היוצאים מקרבה

ביום ראשון החליט היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להגיש כתב אישום נגד עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ. היא חשודה, כי בעת עבודתה בפרקליטות מחוז תל אביב, הדליפה לעיתונות מסמך שהיה קשור לחקירה נגד ראש הממשלה ובניו על כסף שקיבלו מאיש עסקים דרום-אפריקני בשם סיריל קרן.

הימים היו ימי טרום בחירות, ובאחת מתגובותיה של גלאט-ברקוביץ, שהיא בעלת דעות שמאלניות, אמרה הפרקליטה, כי הדליפה מטעמים אידיאולוגיים, במגמה להשפיע על הבחירות. הפרקליטות והמשטרה טענו, כי ההדלפה גם פגעה בצורה משמעותית בחקירה.

לכאורה צריך להיות ברור, כי מתבקש להגיש במקרה כזה כתב אישום. למרות זאת ההחלטה לא היתה פשוטה, והיא מלמדת על אומץ לב מצידו של רובינשטיין. כי דבר אחד בטוח: נקודות זכות הוא לא יצבור אצל כמה עיתונים ועיתונאים על ההחלטה, ואצל אנשי ציבור רבים שיקול כזה הוא מכריע. על-ידי הגשת כתב האישום חושף רובינשטיין את עצמו לביקורת על פגיעה בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בדמוקרטיה, במה לא.

הטענה המרכזית של הביקורת היא שהדלפה היא הבסיס למשטר דמוקרטי, שבלעדיה אי אפשר להביא לציבור מידע שהוא זכאי לדעת אותו, שבלי הדלפה היינו מפרסמים רק את מה שהשלטון מעונין שיתפרסם. כל זה כמובן נכון, ואין ספק, כי מוסד ההדלפה הוא חלק בלתי נפרד מההליך הדמוקרטי. המוסד הזה בנוי על כך שהעיתונות רוצה לפרסם הדלפות רבות ככל האפשר, והשלטון מבקש להקטין זאת למינימום האפשרי.

השאלה היא מה קורה כאשר השלטון מגלה מדליף? העיתונות אומרת: צריך להניח לו, למען הדמוקרטיה. זו דרישה לא הוגנת ולא ריאלית. מי שצריך לשמור על האינטרסים של המדליף הם המדליף והמודלף. אם אינם עושים זאת כראוי והמדליף נתפש, חובה על השלטון לנהוג בהתאם לאינטרס שלו, כלומר להעניש את מי שמעל באמונו.

אין ספק, כי העיתונות לא היתה נוהגת אחרת כלפי מדליפים היוצאים מקרבה. נניח מקרה שעובד של עיתון מדליף לעיתון אחר על, למשל, השיקולים המסחריים של בעלי העיתון שבגללם פורסם מאמר מסוים, או נפסל לפרסום. מבחינת זכות הציבור לדעת, אין הבדל בין הדלפה כזאת לבין הדלפה ממוסד שלטוני. אמצעי תקשורת, כמו משרד ממשלתי, הוא בעל כוח רב והשפעה גדולה על הציבור, ובתור שכזה יש לציבור את הזכות לקבל מידע על שיקולים פסולים בהקשר של מאמר שנועד להשפיע עליו.

מה היו עושים הבעלים של העיתון ועורכיו? עוברים על כך לסדר היום בשם הדמוקרטיה וזכות הציבור לדעת? או שהיו מפטרים את המדליף בו במקום? יש להניח שהעיתון היה מנמק את הפיטורין, בכך שאי אפשר לעבוד כאשר יש בתוכך אדם המדליף נגד האינטרסים של מקום עבודתו. וזה נכון. אלא שזה נכון גם לגבי משרד ממשלתי.
http://www.globes.co.il/serve/
מתי גולן 10/06/03 12:16

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:48   20.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  167. גלאט-ברקוביץ מסרה שמות והחשידה אחרים.........  
בתגובה להודעה מספר 165
 
הפרקליטות מגלה בטיוטת כתב אישום: גלאט-ברקוביץ מסרה שמות והחשידה אחרים לפני שנלכדה בהדלפה.



גלאט-ברקוביץ הכחישה בתחילה את דבר ההדלפה לעיתונאי ברוך קרא בפרשת סיריל קרן-שרון; מאוחר יותר "העלתה מיוזמתה מספר שמות של מדליפים פוטנציאליים, לרבות אנשים בכירים במשרד המשפטים"

הפרקליטה הבכירה עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ, ניסתה להחשיד/להעליל על בכירים במשרד המשפטים ועל גורמים אחרים, כי הם-הם שהדליפו את מסמך חיקור הדין בפרשת סיריל קרן-אריאל שרון.

גילוי זה נחשף עתה בטיוטת כתב אישום נגד הפרקליטה, שהגישה הפרקליטות לבית המשפט העליון, אליו פנתה בבקשה להעברת מקום השיפוט - מבית משפט השלום בתל אביב לבית המשפט השלום בחיפה. הנאשמת מואשמת בעבירה של גילוי בהפרת חובה ובמרמה והפרת אמונים. על הטיוטה חתומות פרקליטת מחוז הצפון, עו"ד סילביה פריימן, וסגנית בכירה א' לפרקליטת המחוז, עו"ד יעל כוכבי.

הנימוק העומד ביסוד הבקשה להעברת השיפוט בתיק זה, למחוז חיפה: היכרותה של הנאשמת עם רבים מהשופטים באזור תל אביב, וזאת נוכח הופעותיה במשך שנים (מ-1979) בבתי המשפט באזור זה, כפרליטה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ולאחר מכן בפרקליטות מחוז מרכז. הפרקליטות מציינת בבקשה, כי בא-כוחה של הנאשמת, עו"ד יהושע רזניק, הודיע לה כי לטעמו ראוי שהתיק יישמע בתל אביב על-פי הסמכות המקומית, ואין סיבה להעביר את הדיון למקום אחר.

בטיוטה מגלה הפרקליטות פרטים מעניינים ממהלכי החקירה. נאמר, בין היתר, כי זמן קצר לאחר פתיחת החקירה לגילוי המדליף, פנו החוקרים אל גלאט-ברקוביץ - כמי ששימשה פרקליטה מלווה בתיק רגיש זה, וניסו לבדוק עימה מי המדליף.

ביום 9.1.03 התקיימה פגישה בין הנאשמת לצוות החוקרים. "לקראת הפגישה", נכתב בטיוטת כתב האישום: "כתבה הנאשמת מסמך מיוזמתה, שכותרתו: הדלפת מסמך 'חיקור דין' לעיתון הארץ'. במסמך זה, אותו מסרה הנאשמת לחוקרים, כתבה הנאשמת שאין לה כל מעורבות בהדלפה, וציינה מספר כיווני חקירה למציאת המדליף".

בטיוטה נמסר עוד, כי גלאט-ברקוביץ אף ניסתה להעליל על אחרים, ובכך שברה אפילו 'קוד מוסרי' בסיסי: "בשלבים מאוחרים יותר נחקרה הנאשמת באופן רשמי. בחקירתה העלתה מיוזמתה מספר שמות של מדליפים פוטנציאליים, לרבות אנשים בכירים במשרד המשפטים".

מהדברים האמורים לעיל - המצויים גם בחומר החקירה ובעדויות מפיה של גלאט-ברקוביץ - עולה כי מלבד עבירת ההדלפה לכאורה, הרי שהנאשמת ניסתה לפגוע בחבריה, ולהעליל עליהם עלילת שווא.

בטיוטת כתב האישום נזכרים 15 עדי תביעה, בהם כמה מעמיתיה/חבריה של הנאשמת. שניים מהם: עורכי הדין יצחק בלום וטל ורנר-קלינג - שניהם מהמחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, שעסקה, בין היתר, בהכנת מסמך חיקור הדין.

תיק החקירה, עיקרי הדברים מתוך הטיוטה

בטיוטת כתב האישום - העוסקת, כידוע, בתיק החקירה בפרשת סיריל קרן-שרון - מתארת הפרקליטות את השתלשלות העניינים, את מעורבותה/עבודתה של הנאשמת בתיק זה. במקביל מגלה הפרקליטות ו/או נותנת גושפנקא למידע מהותי בפרשה:

- החקירה בפרשה נפתחה באוקטובר 2001. במרס 2002, בשל מורכבותה של החקירה, במסגרתה נחקר מדוע העביר סיריל קרן 1.5 מיליון דולר לחשבונו של גלעד שרון, הוחלט על מינויה של הנאשמת כפרקליט מלווה;

- ביום 24.11.02 הושלמה במחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה כתיבת הטיוטה הסופית של הבקשה לחיקור הדין בדרום אפריקה. זו הועברה לנאשמת, שהעבירה תיקונים מטעמה. בבקשה צויין כי פרטי החקירה הינם סודיים, וכי מדינת ישראל מבקשת שהפניה בבקשה לעריכת חיקור הדין, וכל האמור בבקשה, ישמרו בסודיות;

- ביום 5.1.03, זמן קצר לפני המועד שנקבע לבחירות לכנסת (28.1.03), החליטה הנאשמת לחשוף בפני הציבור את פרטי החקירה. "חשיפת הפרטים נועדה להכפיש את שמו של ראש הממשלה ולנסות להשפיע על בחירתו המושכלת של ציבור הבוחרים";

- הנאשמת יזמה קשר עם עיתונאי הארץ, ברוף קרא. ביום 5.1.03 נפגשה עימו בבית החולים איכילוב בתל אביב. במהלך הפגישה העבירה לידיו חלק מהעמודים הרלוונטיים (1, 5 ו-6, וכן חלק מעמוד 7) והתירה לו לפרסם את תוכנם;

- בעמודים הנ"ל הופיעה סקירה של מהות החשדות המתבררים כנגד ראש הממשלה, וכן פרטים בדבר ההודעות והראיות שנאספו בחקירה עד אותו שלב. בנוסף הופיע על-גבי הדפים שצולמו ניתוח של הראיות שנאספו, כפי שנמסר לעורך הבקשה מפי צוות החקירה, וכן המניע לחיקור הדין המתבקש, וכיוון החקירה המסתמן של סיריל קרן. כמו כן מסרה לעיתונאי צילום מכתב שכתבה לפרקליטת המדינה ביום 12.11.02 הנוגע לחיקור הדיו בארה"ב;

- במכתב, שנכתב לאחר חזרתה של הנאשמת מחיקור הדין בארה"ב, דיווחה הנאשמת לפרקליטת המדינה על חיקור הדין שנערך לארבעה אזרחים אמריקנים לאזרח ישראלי, השוהה בארה"ב. הנאשמת ציינה את שמות חלק מהנחקרים, את מידנת שיתוף הפעולה של הנחקרים במהלך החקירה, ואת עיקרי גרסאותיהם. כמו כן דיווחה הנאשמת כי הנחקר הישראלי הגיע לחקירה בליווי שני עורכי דין, שהורו לו לשמור על זכותה שתירה. במכתב שיקפה הנאשמת את הלך הרוחות בקרב חברי צוות החקירה, את החששות שקדמו לחיקור הדין, וכן את "התחושה הקשה" שעורכי הדין שנכחו בחקירתו של האזרח מישראל נשלחו ומומנו על-ידי הנחקרים בארץ. הנאשמת התירה לעיתונאי לפרסם אף את תוכנו של המכתב;
- הקשר עם העיתונאי התקיים לאחר מכן, כאשר העיתונאי יצק עימה קשר טלפוני מספר פעמים, ביקש וקיבל הבהרות. באותן שיחות שמע מפיה, כי חומר החקירה מעלה חשד לביצוע עבירות של שוחד ומרמה והפרת אמונים על-ידי ראש הממשלה;

- ביום 7.1.03 פרסם העיתונאי כתבה בעיתון הארץ, וחשף את המידע שהובא לידיעתו. באותו יום התראיין בתוכנית 'משעל חם' בטלוויזיה, והציג את העמוד הראשון מהבקשה, שנמסר לו מהנאשמת . בימים שלאחר מכן פרסם גילויים נוספים מהמידע מסרה לו הנאשמת. גלאט-ברקוביץ מואשמת, כי
"בפועל הביאו מעשיה של הנאשמת לפגיעה בהליכי החקירה".
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-25739-00.html?tag=2-42-39
עודכן: 19:44 19/06/2003 | יואב יצחק | yoav@Nfc.co.il

@ חומר נילווה...:-
היועמ"ש החליט: כתב אישום יוגש נגד עו"ד גלאט-ברקוביץ'
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-24989-00.html?tag=2-46-38
-----------------נציב שירות המדינה השעה את גלאט-ברקוביץ' עד תום ההליכים
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-20092-00.html?tag=2-46-55
-----------------
מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:06   04.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  180. משפטה של מי שכונתה ''הפרקליטה המדליפה'':בת''א!!  
בתגובה להודעה מספר 165
 
אהרן ברק: גלאט-ברקוביץ' תישפט בתל אביב.

נשיא בית המשפט העליון דחה את בקשת הפרקליטות להעביר את משפטה של הפרקליטה לחיפה, וקבע שהעברת הדיון אינה חלופה להליך פסלות שופט,
שניתן לנקוט בו במקרה הצורך.
עודכן: 00:07 04/07/2003 | נועם שרביט | noam@Nfc.co.il

הפרקליטות מגלה בטיוטת כתב אישום: גלאט-ברקוביץ מסרה שמות והחשידה אחרים לפני שנלכדה בהדלפה

משפטה של מי שכונתה "הפרקליטה המדליפה", עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', יתברר בבית משפט השלום בתל אביב. כך קבע (יום ה', 3.7.03) נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק.

בכך דחה הנשיא ברק את בקשת הפרקליטות להעביר את משפטה של גלאט-ברקוביץ' לבית משפט השלום בחיפה. הפרקליטות טענה, כי היכרותה של הנאשמת עם רבים מהשופטים באזור תל אביב, וזאת נוכח הופעותיה במשך שנים (מ-1979) בבתי המשפט באזור זה, כפרליטה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ולאחר מכן בפרקליטות מחוז מרכז, עשויה לפגום בקיומו של משפט הוגן.

הפרקליטה, שיוצגה על-ידי בא-כוחה, עו"ד יהושע רזניק, טענה כי קיום המשפט בחיפה יגרום לה קשיים פיזיים ונפשיים, ויקשה עליה לנהל את הדיון.

הנשיא ברק קבע כי "אין בעצם העובדה כי פרקליטה מופיעה הרבה לפני בית המשפט כדי לבסס חשש מעין זה". "במקרה שלפנינו, לא ביססה המבקשת את המניעות של כלל שופטי בית משפט השלום לדון בעניינה של המשיבה, או של שופטי בית המשפט המחוזי לדון בעניינה באם יוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום" וסעיף 78 לחוק בתי המשפט, המאפשר העברת דיון בין בתי המשפט, אינו בא במקומו של הליך פסלות שופט.

כזכור, גלאט-ברקוביץ' מואשמת בעבירה של גילוי בהפרת חובה ובמרמה והפרת אמונים, בכך שהדליפה את מסמך חיקור הדין בפרשת 'שרון-סיריל קרן'.

בש"פ 5562/03 מדינת ישראל נ' ליאורה גלאט-ברקוביץ'

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:37   05.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  181. הנשיא ברק החליט:המדליפה תישפט בת''א ולא בחיפה  
בתגובה להודעה מספר 180
 
גלאט ברקוביץ תישפט בתל אביב
יום שישי, 4 יולי 2003 / 'ד בתמוז תשס"ג



נשיא בית המשפט העליון הפרופסור אהרון ברק דחה את בקשתה של עו"ד ליאורה גלאט - ברקוביץ' להישפט מחוץ לתל אביב. גלאט ברקוביץ' נאשמת בעבירות הפרת אמונים בכך שלפני הבחירות השנה היא חשפה לעיתונות את דבר החקירה נגד ראש הממשלה אריאל שרון.

נמסר כי נגד גלאט ברקוביץ', פרקליטה במחוז ת"א, הוכן כתב אישום בבית משפט השלום בת"א בשל עבירות מרמה, הפרת אמונים וגילוי הפרת חובה. עם זאת עו"ד ברקוביץ' טענה כי מאחר שהיא שימשה בתפקיד תובעת בבתי המשפט בתל אביב יש להורות על העברת הדיון בעניינה לבית משפט אחר, מאחר שהשופטים היושבים בדין בתל אביב מכירים אותה, והיא חוששת כי בהופעתה בפניהם תיגרם אי נעימות לה ולהם.

פרקליטות המדינה התנגדה לבקשתה של הנאשמת בנימוק שבית המשפט בתל אביב הוא הסמכות המקומית לדון בכתב האישום, וההעברה תקשה על ניהול ההליך נגדה.

אתמול קבע השופט ברק כי העובדה שהמבקשת, קרי הפרקליטה, מוכרת לשופטים לאור הופעותיה בבתי משפט בתל אביב, אינה מצדיקה את העברת מקום הדיון.
http://www.a7.org/news.php?id=54833

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:28   06.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  182. הנשיא אהרון ברק עשה כאן הפוך על הפוך.......  
בתגובה להודעה מספר 181
 
כשאני נזכר בכתבה הזו-המצ"ב.... לדעתי, התערבותו בכלל והפרקליטות בפרט
כבר החליטו על פסק הדין בעיניינה.

מה דעתך ??

הכתבה שלדעתי משקפת למה הכל כבר סגור ומסוגר !!

מאתמול הרבה יותר קשה לימין השפוי להתמודד עם טענות הפרנואידים שבשולי המחנה: אם פרקליטה בכירה מעבירה לעיתון השמאל מידע סודי כדי לדפוק את הימין - הכל יכול להיות
כ"א בשבט תשס"ג / 24בינואר 2003

YNet

נפל דבר בימין

כל תלמיד מתחיל בבית הספר לתקשורת "כותרת", שבו התחנך ברוך קרא, יודע שתחקיר עיתונאי טוב הוא כזה שבעקבות פרסומו המשטרה פותחת בחקירה. ואם הממצאים חמורים עד כדי כך שהפרקליטות נכנסת לתמונה – זה נחשב להישג עיתונאי גדול.

כאן, בפרשיית גלאט-ברקוביץ'-שרון-קרן-קרא, זה התנהל הפוך. מהסוף להתחלה: העיתונאי לא עמל, ולא מצא קצוות חוט מחשידים, ולא חיבר אותם אחד לאחד, אלא פשוט חשף בוקר אחד את טיפול המשטרה והפרקליטות, ומכאן העיתונות החלה חוקרת במרץ, הגישה כתב אישום ואף עמדה לבצע את גזר הדין.

אולי בגלל זה, כמין חוויה מתקנת, מקפיד ברוך קרא לכתת רגליו, בסיזיפיות מה, לכל תדרוך כתבים שעוסק בחשיפה שלו. במסיבת העיתונאים המצונזרת של ראש הממשלה השתתף קרא (אם כי, על פי הדיווחים בתקשורת, נאסר עליו על-ידי אנשי ראש הממשלה לשאול שאלות), וגם כשאליקים רובינשטיין זעק למצלמות הטלוויזיה "קרא דיבר עם הפרקליטות לפני הפרסום ונאמר לו מפורשות, ואני מצטט: 'כל פרסום כזה מחבל בחקירה'... ברוך קרא היה צריך להיחקר!", נראה בבירור איש צעיר וחמוד, פרצוף בני-עקיבא, יושב ליד השולחן, לצד כתבי המשפט, ומסכם בשקדנות לתוך בלוק כתיבה מלה במלה את מה שהיועץ המשפטי לממשלה אומר. עליו.

אבל האמת, אין הרבה מה לומר על קרא. הוא לא ראוי ל"פוליצר", ובטח שלא לחקירת משטרה. עכשיו כבר ברור שגם אם היה מתעלה מעל עצמו ולא מפרסם את הסיפור, הוא היה מתגלגל לעיתונאי אחר. כי לסיפור הזה היתה יחצ"נית מהסוג הנלהב, שלא נח ולא נרגע עד שהמידע נכנס לעיתון. איזה עיתון שלא יהיה. אם לא ל"הארץ" אז ל"מעריב", ואם לא ל"מעריב" אז ל"ידיעות אחרונות". ואם גם שם לא היו רוצים את הסיפור הזה, תמיד אפשר לפנות לכרמלה מנשה או לשלוח מכתב למערכת "במחנה" (ד.צ 01013):

"שמי ליאורה מגבעתיים, בני עומד להתגייס השנה ליחידת דובר צה"ל. הכיבוש משחית, חייבים להחליף את השלטון כי רק מצנע יכול. חייבים. בעבודתי במשרד המשפטים אני נתקלת לאחרונה בחקירות רגישות ביותר בדבר חשדות חמורים לשוחד לכאורה, שקיבלו שרון ובני משפחתו. אני עושה לילות כימים כדי שהצדק ומצנע ייצאו לאור. לכן רק שירו שיר לשלום לכאורה, אל תלחשו תפילה. יידע כל מפקד עברי כי הוא מופקד בידי האמהות הראויות לכך. כה לחי! ליאורה, פרקליטה בכירה במחוז מרכז ואמא של עודד".

בסופו של דבר לא הוטרחה האם הדאוגה לנסח מכתב למערכת. "הארץ" פירסם, המדינה סערה, שרון ניסה להגיד "אתם השתגעתם לגמרי?" אבל הושתק מייד על ידי השופט חשין, שטען שבמקום להתייחס עניינית לחשדות, הוא סתם תוקף את מפלגת העבודה (מעניין מה חשבה עו"ד גלאט-ברקוביץ' כששמעה על ההחלטה).

האם תיפגע הפרשה בסיכויו של שרון להיבחר מחדש? כנראה שלא. אולי להיפך. ובכל זאת, נפל דבר בישראל. מעכשיו יהיה הרבה יותר קשה לימין השפוי להתמודד עם הטענות ההזויות של הפרנואידים שבשולי המחנה. אם פרקליטה בכירה (!) עם שני שמות משפחה (!) שגרה בגבעתיים (!) פוגעת בחקירה רגישה (!) ומעבירה לכתב של העיתון של השמאלנים (!) מידע סודי (!) רק כדי לדפוק את הימין (!) - אז הכל יכול להיות: השב"כ הרג את רבין, דרעי זכאי, כל התימנים חטופים ולעמרם מצנע יש אמא ערביה.

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:39   06.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  183. ‎20 במאי, ‎2003 : פרוטוקולים/ועדת חוקה/‎6443  
בתגובה להודעה מספר 182
 

ירושלים, י"ח באייר, תשס"ג

‎20 במאי, ‎2003

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' ‎10

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שני, י' באייר התשס"ג (‎12 במאי ‎2003), שעה ‎10:45
http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2003-05-12.html

סדר היום: א. בחירת נציגי ועדת החוקה לוועדות המשותפות בעניין התוכנית להבראת כלכלת ישראל

ב. מפגש עם שר המשפטים

נכחו:

חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר

יולי אדלשטיין

גלעד ארדן

אברהם בורג

עזמי בשארה

רוני בר-און

זהבה גלאון

נסים זאב

רשף חן

דוד טל

אתי לבני

גדעון סער

אופיר פינס-פז

אברהם רביץ

יולי תמיר

מוזמנים: שר המשפטים יוסף לפיד

אהרון אברמוביץ - מנכ"ל משרד המשפטים

יועצת משפטית: סיגל קוגוט

(עוזרת - תמי סלע)

מנהלת הוועדה: דורית ואג

קצרנית: אסתר מימון


א. בחירת נציגי ועדת החוקה לוועדות המשותפות בעניין התוכנית להבראת כלכלת ישראל


היו"ר מיכאל איתן:

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו צריכים לשלוח נציגים לוועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הכספים. ניהלתי מאבק עיקש בעניין, והוחלט שחוק יסוד: משק המדינה יידון רק בוועדת החוקה; לשלושה חוקים אחרים תקום ועדה משותפת בראשות ועדת החוקה, וועדת הכספים תשלח נציגים; ותקום ועדה משותפת בראשות ועדת הכספים לדיון בחוק אחד בלבד.

סיגל קוגוט:

חוק החברות הממשלתיות - בראשות ועדת הכספים, שלושת החוקים הפליליים - בראשותנו.

אתי לבני:

מהם שלושת החוקים?

סיגל קוגוט:

הגנת ילדים, זכויות נפגעי עבירה ויידוע נאשם.

אברהם בורג:

האם הם מובאים לדחייה?

סיגל קוגוט:

הם רוצים לדחות הכול.

היו"ר מיכאל איתן:

אני מאמין שנוכל להחזיר עטרה ליושנה, והדיון יהיה פה.

אברהם בורג:

התחייבנו לזמן שבו אנחנו חייבים לגמור את ההכנה?

היו"ר מיכאל איתן:

כן. אני לא יכול להגיד שאני מאושר מהסידור הזה, אבל יש תהליך של קורוזיה - מתחילים עם חוק ההסדרים, אחר כך ממציאים שיטת חקיקה חדשה, ושמים ‎20-30 חוקים יחד, כבר לא בחוק ההסדרים. אין דיון בקריאה ראשונה, ומעבירים בקריאה ראשונה את כולם ביחד. אחר כך מביאים אותם לוועדות שלא נוגעות לעניין, ומחזירים הכול בחזרה כמקשה אחת למליאה.

זאת שיטה שאני לא יכול שלא להביע מורת רוח לגביה, כי היא מאלצת את חברי הכנסת להצביע על חוקים במשמעת סיעתית, והם לא יכולים לעשות כלום. הם יושבים בוועדה, למשל, בוועדת כספים, כאשר הסיעה קיבלה החלטות בעניין חוק מסוים, הם לא היו שותפים, הם לא היו בדיון, ואומרים להם: תצביעו על כל החוקים במכה אחת. אם חבר כנסת רוצה להצביע נגד חוק מסוים, הוא לא יכול. אין אפשרות להצביע בנפרד.

נסים זאב:

חבר כנסת לא משתתף בדיון, ומי שנמצא בדיון כבר השתכנע שהוא צריך להצביע נגד התוכנית. בסופו של דבר, נאלצים להכניס להצבעה בוועדה חברי כנסת שמנותקים מהנושא.

היו"ר מיכאל איתן:

חברי הכנסת, בואו נהיה מעשיים. ההצעה שלי, לאחר ששוחחתי עם אופיר פינס, היא למנות ארבעה אנשים לוועדה שבראשות ועדת החוקה: שניים מהקואליציה - אחד מהליכוד ואחד משינוי; ושניים מהאופוזיציה - אחד מהעבודה ואחד מש"ס. לגבי הוועדה שבראשות ועדת הכספים, שדנה בחוק החברות, סוכם ששם יהיה נציג אחד של העבודה ושני נציגים של הליכוד. הצעת החוק באה לעזור להם, על-פי טענתם, לבצע מהלך של הפרטה, ועל-פי התחושות שלי, בהזדמנות החגיגית הזאת, לעשות כמה דברים שלא ירגישו. לאיש אין עכשיו סבלנות בוועדת הכספים להתעסק בהשלכות של סמכויות דירקטורים לכאן ולכאן, וכך כבר משנים את החוק עצמו. זו המציאות הפוליטית.

דורית ואג:

לוועדה המשותפת בראשותנו אנחנו צריכים למנות ארבעה חברים: שניים מהקואליציה ושניים והאופוזיציה; לוועדה המשותפת בראשות ועדת הכספים - שלושה חברים: שניים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.

היו"ר מיכאל איתן:

אני מבין שיש כאן גם מצוקות של סיעות יותר קטנות.

אברהם רביץ:

היה ראוי שתיתן נציג לאיזו סיעה קטנה.

היו"ר מיכאל איתן:

היה ראוי, אבל אני לא יכול לצאת מזה. בוועדת הכספים נותנים שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה. יצחק הרצוג אמר לי אתמול שהם מצפים שמטעם ועדת החוקה, אברהם בורג יהיה נציג בוועדה שבראשות ועדת הכספים.

אני יכול להפנות את המרץ והיוזמות לחקיקת חוק יסוד: משק המדינה, שהוא חוק שמבקש רוב של ‎55 חברי כנסת, והוצאה כספית מוגבלת.

אברהם בורג:

ממילא לא באים כולם לדיונים, אנחנו מכינים שמות ליתר ביטחון. לדיונים יבוא מי שיבוא, ממילא יבואו אחד או שניים, ובהצבעה יהיה רק מי שסוכם שהוא בעל זכות הצבעה מטעם הוועדה. אם למישהו נורא בוער לבוא לעניין פלוני בחוק מסוים, הוא יכול לבוא.

אברהם רביץ:

השאלה היא רק איך תצביעו. כי זה שיגעון להעביר את חוק דיני ראיות (הגנת ילדים) לרצונות של ועדת הכספים.

היו"ר מיכאל איתן:

השגנו שזה יהיה בראשות ועדת החוקה. שלושה חוקים שנוגעים לוועדת החוקה, חוק ומשפט יהיו פה, החוק הרביעי, שהוא חוק יסוד, יהיה פה באופן בלעדי; וחוק החברות הממשלתיות יהיה בראשות ועדת הכספים, עם נציגות שלנו.

האם אני צריך לתת הרכב שמי?

דורית ואג:

בוודאי, זה מגיע למליאה.

היו"ר מיכאל איתן:

אני חוזר על ההצעה שלי: לנושאים בראשות ועדת החוקה, ההרכב יהיה - נציג מהליכוד, נציג משינוי, נציג מהעבודה ונציג מש"ס. זה מתייחס לשלושת החוקים שבראשות ועדת החוקה. חוק היסוד ממילא באחריותנו.

אברהם בורג:

תחזור על שלושת החוקים.

סיגל קוגוט:

דיני ראיות (הגנת ילדים), זכויות נפגעי עבירה וחוק סדר הדין הפלילי (יידוע נאשם).

דורית ואג:

מהו ההרכב הסיעתי לוועדה שלא בראשותנו?

היו"ר מיכאל איתן:

שניים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.

דורית ואג:

מה ההרכב המדויק?

היו"ר מיכאל איתן:

הגיע יושב-ראש הקואליציה, והוא יגיד.

גדעון סער:

אדוני היושב-ראש, הדברים האלה סוכמו עם האופוזיציה.

היו"ר מיכאל איתן:

הודעתי כאן שבוועדה שבראשות ועדת החוקה, חוק ומשפט יהיו מהקואליציה נציג ליכוד ונציג שינוי, ומהאופוזיציה יהיה נציג של העבודה ונציג ש"ס, שהוא נסים זאב. נדמה לי שנציג העבודה הוא אופיר פינס.

דורית ואג:

אנחנו צריכים לדעת את השמות.

גדעון סער:

עוד חמש דקות אני אגיד בדיוק מי הנציגים. יש הסכמות עם האופוזיציה, בין שתי הוועדות, בתוך הסיעות, ולקח שעות על שעות להשיג אותן.

זהבה גלאון:

אדוני היושב-ראש, יש לי הערכה רבה להסכמות שנעשות בין האופוזיציה הראשית לקואליציה- - -

גדעון סער:

האופוזיציה גם מטעמכם.

זהבה גלאון:

אני ברשות דיבור.

גדעון סער:

אין לך מושג מה ההתדיינויות שהיו.

היו"ר מיכאל איתן:

ממתי מדברים כאן על דברים שיש לנו מושג בהם? זה עיקרון מאוד מהפכני.

זהבה גלאון:

זה מאוד מכובד שהאופוזיציה והקואליציה מסכמות על חלוקת ועדות המשנה, אבל האופוזיציה הזאת היא לא מקשה אחת, היא לא הומוגנית. אומנם אנחנו אופוזיציה קטנה, מה לעשות, אבל יש לנו מה להגיד, גם בנושא זכויות נפגעי עבירה. אני חושבת שהדברים האלה צריכים לבוא בתיאום גם אתנו, לפני שמעבירים אישור כזה. בתוך חמש דקות מביאים רשימות, והכול מסודר.

גדעון סער:

זה ממש לא נכון. עובדים על זה ימים. אל תגידי: תוך חמש דקות.

זהבה גלאון:

אתה לא יכול להתאפק עד שאני אסיים? אתה רוצה להשתדל?

גדעון סער:

אני אשתדל.

זהבה גלאון:

אני רוצה להציע שהדבר הזה ייעשה על דעת חברי הוועדה. אם זה דבר סגור ומוגמר, ואנחנו באים לכאן כחותמת גומי ומרימים את היד, אני מבינה את תפקידי. אבל אם זה לא כך, ומצפים מאתנו לקחת חלק רציני בהתייחסות לדברים האלה, אני מבקשת שהדבר ייעשה על דעתך, אדוני, בתבונה הראויה.

היו"ר מיכאל איתן:

אמרתי שאני ער לכך שאם בכל ועדה שתוקם כאן, כוועדה משותפת, נחתוך כל הזמן לפי סדרי הגודל של המפלגות, יהיו מפלגות שבכלל לא יגיעו לייצוג, גם עד סוף הקדנציה, באיזו ועדה. כרגע אנחנו מציעים הצעה שנראית לי הסבירה והנכונה ביותר. עם כל הכבוד, סיעת ש"ס מונה כפול מסיעת מרצ. אני לא יכול להגיד שעבודה ומרצ ישתתפו, וש"ס יהיו בחוץ. הדבר הכי טבעי שיהיו נציגים מהעבודה ומש"ס.

עם כל הכבוד לחשיבות העצומה הזאת של הוועדות, שאיש ממילא לא יבוא אחר כך לדיונים בהן, אני אדאג שכל אחד שרוצה לבוא, יוכל לשבת בהן כמשקיף, להביע את דעתו, ובסופו של דבר הוא גם יוכל להצביע במליאה. תודה רבה.

אני מבקש לעשות מה שאנחנו חייבים לעשות, לאשר את ההרכבים כדלקמן: הרכב לוועדה משותפה בראשות ועדת החוקה - מיכאל איתן היושב-ראש, רשף חן, אופיר פינס ונסים זאב. בוועדה המשותפת בראשות ועדת הכספים בנושא חברות ממשלתיות - אברהם בורג, אתי לבני ורוני בר-און. מי בעד?

הצבעה

בעד - פה אחד

נגד - אין

אושר הרכב חברי ועדת החוקה בוועדות המשותפות.

אברהם בורג:

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מעלה את הנושא הבא כאן משום שאני לא מוצא מקום אחר בכנסת שראוי לדון בו. במהלך החודש האחרון נבחרו שני רבנים ראשיים למדינת ישראל, הרב הראשי האשכנזי, הרב יונה מצגר, והרב הראשי הספרדי, הרב עמר. אני לא נכנס לכל הסיפור הציבורי או הפרשיות הציבוריות הנלוות לבחירה, כל אחד וטעמו הוא, כל אחד והעדפותיו הוא.

חלק מסמכויותיו ותפקידיו המוגדרים של רב ראשי קשורים בדיינות, שזאת מערכת משפטית, זאת מערכת של פסיקת דין, שמצריכה, אני מניח, הכשרה וידיעה מצד אחד, ומצד שני קובעת את גורלם המשפטי של אנשים. מסתבר, לפחות כך עולה מן הפרסומים, לא בדקתי את הדברים בכוחות עצמי, שלרב הראשי האשכנזי אין הסמכה לדיינות, והוא הולך לעמוד בראש המערכת המשפטית, אולי החשובה ביותר במדינת ישראל, בתחום המשפט האישי והדתי. הוא שופט ללא הסמכה וללא כושר של דיינות. אני רואה בזה פגם.

היו"ר מיכאל איתן:

זה לא על סדר-היום.

אברהם בורג:

העליתי את הנושא משום שאני מבקש שיושב-ראש הוועדה יקבע זמן לדון עם מי שצריך בנושא הזה, וכן, האם זה ראוי; ואם לא, איך מתקנים את זה בצורה כזאת שלא יהיה מצב של ערכאה משפטית שבראשה עומד מעין שופט עליון שאיננו שופט.

היו"ר מיכאל איתן:

נטפל בנושא הזה, ונחליט באיזה דרך לעשות זאת.

אברהם רביץ:

הסידור שנעשה, באופן וולונטרי אומנם, על-ידי שני הרבנים הראשיים, שהרב הראשי הספרדי, הוא יהיה הממונה או האחראי או יעמוד בראש הרשות השיפוטית של הרבנות, והרב האשכנזי יעשה דברים אחרים.

אברהם בורג:

אני בכל זאת מבקש לבדוק את הנושא.

נסים זאב:

אולי הגיע הזמן שהפוליטיקאים לא יבחרו את הרבנים הראשיים, ואז הבחירה תהיה שונה.

אברהם בורג:

אני מוכן לזה.

נסים זאב:

בעזרת השם, אני אזום חקיקה בעניין הזה. אדרבה, תתמכו בי.

ב. מפגש עם שר המשפטים

היו"ר מיכאל איתן:

רבותי, אנחנו פותחים את הישיבה בחלק הפורמלי שלה. אנחנו מתחילים היום את כנס הקיץ של הכנסת, ומתחילים בעבודה סדירה פחות או יותר. הרצף לא יימשך יותר מדי זמן. ניכנס לישיבות ברצף ארוך רק בכנס החורף הבא, כי בשבוע הראשון של אוגוסט, כך על-פי המקובל בכנסת, מליאת הכנסת יוצאת פעם נוספת לפגרה. לא בהכרח שחברי הכנסת יוצאים, אבל מליאת הכנסת יוצאת לפגרה, וזה ללא ספק פוגע ברצף העבודה וגם ביכולת לקדם ולחוקק חוקים.

כפי שאתם יודעים, שר המשפטים נכנס לתפקידו בעידן שיש בו הרבה ויכוחים על הרבה מאוד נושאים, וכשר משפטים הוא צריך להיות קשוב לתהליכים ולנסות ולעשות את המיטב תוך הקשבה ודיאלוג עם הכנסת.

בוועדה הזאת יש חברים לא מעטים שדעתם אינה נוחה מכך שמעמדה של הרשות המחוקקת נפגע בשנים האחרונות. במה שהיה פעם, ונקרא על-ידי שופטי בית-המשפט, הריבון הכול יכול, ששופטי בית-המשפט לא חלמו אפילו שהם יבטלו חוקים, חל שינוי. השינויים האלה קיימים, אנחנו רואים אותם לנגד עינינו. אני לא רוצה כרגע לחוות דעה.

נפגשתי עם שר המשפטים, וביקשתי ממנו שיבוא פתוח וקשוב. גם אני מכין את עצמי, כיושב-ראש ועדה, לבוא פתוח וקשוב. לא לבוא עם דעות ועמדות פיקס, למרות שניהלתי קמפיינים. אני בהחלט רוצה לעשות את הדברים האלה מתוך הידברות ורצון להגיע בנושאים חוקתיים להסכמה רחבה, ולא למחטפים כאלה או אחרים.

לסיום, אני רוצה לומר לך, אדוני שר המשפטים, שנשתדל כמיטב יכולתנו - אני לא בטוח שזה כל כך הרבה - לעבוד בהרמוניה. תמצא כאן עזרה וסיוע, וגם אם יהיו ויכוחים, אני מקווה שהם יתנהלו ברוח טובה, ומתוך הבנה שצריך לראות את התהליכים. אני מאחל לעצמי שלא ייווצר מצב שדווקא שינוי, שנלחמה נגד מה שהם כינו סחטנות נגד רוב, תהפוך להיות זאת שבולמת הליכים, כשאין לה רוב בוועדה, אולי אפילו בכנסת עצמה. אבל לזה, עוד חזון למועד. אני מעביר לך את רשות הדיבור. בבקשה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

תודה רבה. לא בדיוק הבנתי את המשפט האחרון שלך ביחס לשינוי, אבל אם מה שמדאיג אותך שלשינוי עדיין אין רוב בכנסת, אנחנו נדאג שבכנסת הבאה זה יתוקן. ועכשיו, ברצינות.

רבותי, ביליתי בוועדה הזאת שלוש שנים וחצי. זאת ועדה מעניינת וחשובה מאין כמוה, ואני מודה ליושב-ראש הוועדה שנתן לי הזדמנות להופיע בפניכם בפתיחת התקופה הקצרה הזאת של שלושה חודשים. יש לנו הרבה מאוד עבודה לעשות. צריך לזכור שמעבר לנושאים השנויים במחלוקות, שתמיד מעניינים את התקשורת ואת הציבור, הוועדה הזאת עוסקת יום-יום בחקיקה שמשרד המשפטים מביא בפניה, והחקיקה הזאת היא השמן על גלגלי המערכת הממלכתית, והיא חשובה לפעמים יותר מכל הדברים המבריקים, המפוצצים והמעניינים ביחד.

רוני בר-און:

או השמן, או החול.

שר המשפטים יוסף לפיד:

במקרה שמעתי עכשיו את חבר הכנסת בורג מדבר על בחירת הרבנים הראשיים. אתמול ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה להביא בפני הכנסת הצעת חוק לבחירת רב ראשי אחד, דבר שיכול לחסוך הרבה כסף, וגם תהיה בכך הפגנה של עם אחד, שאנחנו לא אשכנזים ולא ספרדים, אלא יהודים.

שלחנו מכתב לכל המועמדים, לפני הבחירות שנערכו עכשיו, ובו הודענו שאומנם הבחירה היא לעשר שנים, אבל יש בדעת הממשלה לחוקק חוק שיקצר את התחולה של הבחירה הנוכחית, כך שאף אחד מאלה שנבחר לא יוכל לטעון שהופתע ושלא ידע זאת כשהציג את מועמדותו. ואכן ראש הממשלה חתם על מינוי של ועדה, שבראשה עומד שר החוץ סילבן שלום, ושתעבד הצעת חוק לבחירת רב ראשי אחד. זה תואם גם את מה שהמפלגה שלי שאפה אליו מאז ומתמיד, לחסוך בהוצאות בענייני דת.

ועדת הכנסת החליטה היום לדחות את פנייתו של היועץ המשפטי לממשלה להסיר את חסינותה של חברת הכנסת נעמי בלומנטל כדי להעמיד אותה לדין בחשד ששילמה כספים שלא היתה צריכה לשלם עבור רכישת קולות בבחירות למפלגה שלה.

אני רוצה לומר מראש שאין לי דבר וחצי דבר נגד חברת הכנסת בלומנטל, היא אישה שאני מכיר הרבה שנים, אישה סימפתית. היום ועדת הכנסת גזלה ממנה את הזכות להוכיח בבית-המשפט שהיא חפה מכל פשע. היום ועדת הכנסת הטילה בה כתם שילווה אותה כל חייה הציבוריים, כי לא תינתן לה הזדמנות להוכיח את חפותה.

נסים זאב:

היא חיה עם זה טוב.

גדעון סער:

אדוני שר המשפטים, תמיד ניתן לבקש פעם נוספת.

נסים זאב:

אם היא תרצה לעמוד מול בית-משפט, היא תוכל לבקש זאת.

שר המשפטים יוסף לפיד:

רבותי, אני רוצה להביע את מורת רוחי על כך שהרוב בוועדת הכנסת, אומנם רוב מינימלי, לקח לעצמו סמכות שהמחוקק לא התכוון אליה ולא הועיד לוועדה. המחוקק נתן לוועדת הכנסת ולכנסת את הזכות למנוע הסרת חסינות מטעם אחד, ואחד בלבד, כדי למנוע רדיפה פוליטית של חברי כנסת בידי השלטון. איש לא מעלה על הדעת שאליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, התכוון לרדוף רדיפה פוליטית סגנית שר בממשלת ליכוד, שהיא היום הממשלה שהוא משמש לה יועץ משפטי. זה היה עניין משפטי טהור.

מה המסר שהעביר הרוב בוועדת הכנסת? הוא העביר מסר: אני אשמור עליה, כדי לשמור לעצמי את הזכות לשחד בבחירות למפלגה שלי מועמדים לבחירות, כדי שיבחרו בי, ואז אני אדע מראש שהכנסת לא תסיר את חסינותי אם ירצו להעמיד אותי למשפט. זה מסר קלוקל, מסר מסוכן, מסר אנטי-חוקי, מסר אנטי-שלטוני, מסר אנטי-דמוקרטי. אני, כשר המשפטים, מביע את מורת רוחי על ההחלטה הזאת.

יולי תמיר:

אדוני, כשר המשפטים, גם תדרוש שיסירו את חסינותו של ראש הממשלה ויחקרו סוף סוף את כל הפרשיות התלויות ועומדות נגדו?

גדעון סער:

חברת הכנסת תמיר, גם נגדך יש תלונה במשטרה, אז אל תתחילי להתלהם פה. מה שעשית במרכז רבין עם מתפקדים למפלגת העבודה עוד ייחקר. לא כדאי בעניין הזה לקרוא תגר.

יולי תמיר:

כשראש הממשלה ילך להיבדק בפוליגרף, אני אלך אתו יד ביד.

שר המשפטים יוסף לפיד:

גברת תמיר, נוהגים לכבד הופעה ראשונה של שר בפני ועדה שהוא שייך אליה. נותנים לו לדבר בשקט. אני רק יכול להבטיחך שאני לא אתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי ביחס לשרי הממשלה המכהנת עכשיו. אני לא בדיוק זוכר שהיית כל כך אינטנסיבית בנושא זה כשדובר היה בראש הממשלה בשם ברק. אני מציע לך לשקול פעמיים לפני שאת מעלה את הנושא.

יולי תמיר:

אדוני, זו לא תשובה לשום דבר. המעשים של ראש הממשלה חמורים באופן יוצא דופן.

גדעון סער:

המעשים שלך במרכז רבין חמורים ביותר.

נסים זאב:

ועדת הכנסת לא הרשתה לעצמה לעשות איפה ואיפה. דין אחד לראש הממשלה ברק, לראש הממשלה הנוכחי וגם לנעמי בלומנטל.

שר המשפטים יוסף לפיד:

פרופ' תמיר, הייתי מצפה מאישה משכילה כמוך, שיודעת שאין איפה ואיפה במשפט, להבין שמה שנהוג לגבי ראש ממשלה אחד צריך להיות נהוג גם לגבי ראש ממשלה אחר.

רוני בר-און:

אדוני היושב-ראש, בוועדה שאתה עומד בראשה אפשר להגיד דבר כזה, שאין איפה ואיפה במשפט?

היו"ר מיכאל איתן:

לא רק שאפשר להגיד, זו אמירה שצריך לומר, אבל אף אחד לא מקבל אותה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

תרשו לי לספר משהו אישי קטן. חזרתי אתמול מהונגריה, ומשרד המשפטים ההונגרי נתן לי את תיק חנה סנש שלהם. הבאתי אותו אתי, ואני אמסור אותו ליד-ושם. התיק נוגע ללב, הוא מזעזע, הוא כולל דיווח של משפטה של חנה סנש, של משפטם של השופטים שדנו אותה למוות, ושנידונו, אחרי המלחמה למאסר על כך שדנו אותה למוות. הוא כולל פרט מזעזע על הוצאתה להורג.

אני חוזר לשגרה. עומד על הפרק הנושא של בית-המשפט העליון, אני לא אכנס עכשיו לדיון בו, ואני בטוח שעוד נשמע על הנושא הזה, אבל אני רק רוצה לומר לכם דבר אחד. לגיטימי שלאנשים יהיו דעות כאלה ואחרות לגבי תפקודו של בית-המשפט העליון, לגבי בחירתו של בית-המשפט העליון. למותר לציין שאני עומד כסלע איתן מאחורי בית-המשפט העליון, שהוא המבצר האחרון של עשיית הצדק במדינת ישראל. עם זאת, אני מקבל שיש זכות למתוח עליו ביקורת. אבל אני אתנגד בתוקף לכך שמסווה של ביקורת לגיטימית ישמש אמצעי לניגוח שמירת החוק והסדר במדינת ישראל. לזה לא ניתן יד.

גלעד ארדן:

איך אפשר לעשות את ההפרדה? כשמישהו משמאל מבקר זה לגיטימי, אבל כשאנחנו נבקר זה לא לגיטימי? האם זאת ההבחנה?

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני לא שולל את זכותם של חברי כנסת למתוח ביקורת, אבל אתה יודע, ואני יודע וכל אחד יודע מתי הביקורת היא בונה פידה ומתי הביקורת באה כדי להחליש את מעמדו של בית-המשפט העליון בעיני הציבור.

גלעד ארדן:

אנחנו גם רוצים לדעת. גם אני מבקש לדעת מתי הביקורת היא לגיטימית ומתי הביקורת לא לגיטימית.

נסים זאב:

לא התוכן משנה, משנה האדם.

שר המשפטים יוסף לפיד:

היה שופט מפורסם בארצות-הברית, שהיה לו שם מוזר, "לרן הנד". שמו היה כמו של צ'יף אינדיאני, היד המלומדת. הוא נשאל פעם איך נדע אם משהו פורנוגרפי או לא, איך אתה מגדיר את זה, והוא אמר: תראה לי, ואני אומר לך. לך אני אומר, אם אתה שואל איך תדע אם רוצים לפגוע בבית-המשפט העליון, תראה לי, ואני אומר לך.

רבותי, מן הדין לדווח לוועדה הזאת במה אני רואה את מטרותי העיקריות בתפקידי זה, מול הוועדה ומול הכנסת, כמובן, מתוך שמירה על כבודה של הוועדה, מתוך שמירת כבודה של הכנסת ומתוך רצון כן לשתף פעולה עם יושב-ראש הוועדה הזאת, שאין לי שום צל של ספק בכוונותיו הטובות, גם אם אנחנו לא תמיד נסכים על כל פרט. נעשה את זה בהרמוניה, וגם אם יהיו לנו חילוקי דעות, נתעל אותם לתעלה מתורבתת ומנומסת.

אחת המטרות שלי, וזה עניין קואליציוני, זה קידום עניין החוקה. יש לנו ‎11 חוקים חוקתיים. דרושים עוד שלושה או ארבעה כדי להגיע למצב שבו אפשר ליצור את המסגרת הפורמלית לחוקת ישראל. הדבר הזה תלוי בהסכמה לאומית רחבה, גם מפני שבהסכם הקואליציוני נאמר שחוקים בעלי אופי חוקתי צריכים להיות מבוססים על הסכמה קואליציונית רחבה. אני ודאי אעשה הכול כדי לקדם את הנושא הזה.

המטרה השנייה היא קידום חוקים וביניהם כמובן חוקים שהמפלגה שלי ביקשה לקדם, אבל לא רק חוקים מפלגתיים, אלא כל חוק שיש בו משום אינטרס ממלכתי ולאומי.

אדוני היושב-ראש, אני רואה אולי את תפקידי העיקרי במלחמה בסחבת בבתי-המשפט. בתי-המשפט בארץ מכובדים מאין כמוהם, אין אדם שמטיל ספק ביושרו של בית-המשפט, אין שופטים משוחדים, אבל יש טענה מוצדקת שמשפטים נמשכים יותר מדי זמן, בייחוד משפטים אזרחיים.

אכלתי ארוחת ערב עם נשיא בית-המשפט העליון ההונגרי לפני יומיים. בהונגריה יש ‎10 מיליון תושבים, ויש יותר מ-‎2,000 שופטים; לנו יש ‎6 מיליון תושבים, ו-‎530 שופטים. זאת אומרת, להם יש אוכלוסייה גדולה משלנו בערך ב-‎50%, ויש להם פי ארבעה שופטים. כך שיש כנראה גם סיבות אובייקטיביות לסחבת הזאת.

אברהם בורג:

כמה תיקים יש שם?

שר המשפטים יוסף לפיד:

לא שאלתי, אבל פר שופט יש להם הרבה פחות תיקים.

לסחבת יש סיבה אובייקטיבית - מחסור בשופטים, אבל יש טענות צודקות של הציבור, שבבתי-המשפט תיקים נסחבים יותר מדי זמן. ביוזמתי פגשתי את נשיא בית-המשפט העליון, אהרון ברק, וביקשתי ממנו שיעשה מצדו מה שניתן לעשות כדי לסגור את הפערים האלה של זמן, והוא הבטיח לי שיעשה זאת. מסרתי לו רשימה של ‎12 שופטים, שבידם נמצאים עשרות תיקים שאחרי גמר המשפט ועד מתן פסק-הדין חלפו יותר משישה חודשים.

היו"ר מיכאל איתן:

זה ניגוד הדין.

שר המשפטים יוסף לפיד:

לא רק ניגוד הדין, גם ניגוד לכל הגיון. עשרות תיקים - ‎60, 70, 80 תיקים, נגמר המשפט והם מחכים שישה חודשים, שבעה חודשים, שמונה חודשים, שנה ויותר, למתן פסק-הדין.

נשיא בית-המשפט העליון הבטיח לזמן לשיחות בארבע עיניים את השופטים האלה. הודעתי לנשיא שכמובן הוא הראשון להתערב בנושא הזה, אבל הודעתי לנשיא שאם הדבר הזה לא יהיה אפקטיבי אני מוכן להעמיד את השופטים האלה לדין משמעתי, ולהביא לכך שהם יבחרו בין זירוז התיקים לבין עזיבת המערכת המשפטית. הציבור לא צריך לסבול מסחבת כזאת. אם אני ארצה להיבחן בכהונתי בעוד שנה, שנתיים, שלוש שנים או ארבע שנים, את אחד המבחנים אני אראה בכך שבישיבה האחרונה שאני אשתתף בה בוועדה הזאת אני אוכל לדווח שקיצרנו באופן מהותי ומשמעותי את התהליך המשפטי.

רבותי, שר המשפטים אמון על שמירת החוק, הסדר והצדק במדינה, אני אעשה ככל יכולתי. תודה רבה לכם.

היו"ר מיכאל איתן:

תודה רבה. חברי הכנסת, בבקשה.

אופיר פינס-פז:

אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים, אין ספק שהמינוי של טומי לפיד לשר המשפטים בממשלה הזאת הוא מינוי ראוי מאוד, משום שטומי לפיד, כחבר כנסת וכחבר ועדת חוקה, היה מאוד עקבי ומאוד אכפתי בכל מה שקשור לשמירת שלטון החוק והמערכת המשפטית. אני חושב שזה תחום שמתאים לטומי לפיד כמו כפפה ליד. זה לא אומר שאין בעיות ואין מה לעשות, אבל זה האדם הנכון במקום הנכון.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני מודה לך.

אופיר פינס-פז:

אני מצטרף לגינוי החריף שלך בנוגע להחלטת ועדת הכנסת. לו הייתי חבר ועדה, הייתי בוודאי מותח ביקורת חריפה, יש כאן תחושה של איפה ואיפה. הסתכלתי על מה שקרה עם חברת הכנסת בלומנטל, כולל על חבריה הטובים בליכוד שהפכו אותה לשק חבטות, ולעומת זאת, ראש ממשלה, שלכאורה--

גדעון סער:

עמותות ברק. זה לא לכאורה. זה ההבדל.

אופיר פינס-פז:

--מתגלים כנגדו חשדות כבדים ביותר, כולל חשדות די מוצקים, לא נקרא בכלל לחקירה. יש פה מצב מקומם. הייתי שואל את היועץ המשפטי לממשלה שהיה בדיונים, איך אתה מסביר שלגבי זה הכול מתחלק ועובר, ולגבי האחר ממצים את הדין עד הסוף, ובלוח-זמנים מקוצר. מצד שני, בשום פנים ואופן, המסקנה מזה לא היתה צריכה להיות שמצביעים נגד הסרת חסינות.

מה אומר לעצמו האזרח ברחוב, כשהוא שומע על דיוני הכנסת בנושא כזה? הוא אומר לעצמו: חברי הכנסת מורמים מעם, גם בנושא שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה - שוויון כלפי החוק. לא יכול להיות שאנחנו נשתמש בזכות לחסינות כדי להתגונן בפני הגעה לבית-משפט על רקע חשדות חמורים לפלילים.

גלעד ארדן:

באיזה מצב לא מסירים חסינות?

אופיר פינס-פז:

לא הסירו חסינות על רקע חסינות מהותית - זכות הביטוי, הזכות למלא תפקיד.

זהבה גלאון:

גם אז היתה איפה ואיפה, הסירו את החסינות לעזמי בשארה, לאחרים לא.

היו"ר מיכאל איתן:

החסינות המהותית לא ניתנת להסרה בכל מקרה.

גדעון סער:

לפעמים התביעה הכללית יכולה לבוא עם נושא שהיא חושבת שהוא לא בגדר החסינות המהותית, כמו עבירת ביטוי, והוועדה תחשוב שזה נופל בגדר החסינות המהותית. אבל זה טיעון.

היו"ר מיכאל איתן:

אבל ההחלטה תהיה שזה בגדר החסינות המהותית.

אופיר פינס-פז:

נושאים שיש בהם חשדות לפלילים חייבים להתברר בבית-משפט, וחברת הכנסת נעמי בלומנטל היתה צריכה לבוא ולומר מראש לוועדה שהיא מבקשת הסרת חסינות, ולא להעמיד את הוועדה בפני האופציה הזאת בכלל.

אדוני שר המשפטים, פניתי אליך כשרק נכנסת לתפקידך ביחס למינוי אומבודסמן. הוועדה הזאת קידמה הצעת חוק של חברך, השר פריצקי, שהיה חבר כנסת, והצלחנו לחוקק חוק מרחיק לכת בדברים שאתה מדבר עליהם, כולל ענייני סחבת. זה בדיוק דבר שאומבודסמן יכול וצריך לטפל בו, כי זה לא נושא משפטי לגופו של המשפט, אלא לתהליך השיפוטי. העניין הזה, על-פי החוק, היה צריך להסתיים ביולי. אנחנו עכשיו במאי ‎2003, בפיגור של חודשים. לא נראה לי תקין שכאשר כנסת מחוקקת חוק, קל וחומר בנושא משפטי, החוק לא ייושם. שמעתי כל מיני רכילויות, שמחכים שמישהי תפרוש מבית-המשפט העליון כדי למנות אותה. זה לא בסדר. אומבודסמן היה צריך להתמנות מזמן, והעובדה שהנשיא ברק לא אהב את החקיקה הזאת, לא נותנת לו זכות וטו על היישום שלה. אני מבקש את ההתייחסות שלך לעניין.

לגבי בחירת שופטים. היה דבר שצרם לי, ולא אוסיף. שופטי בית-המשפט עליון לא יכולים להתכנס ולקבל החלטה של בית-המשפט העליון לגבי המלצות. תאר לעצמך שמליאת הכנסת היתה מתכנסת והיתה מחליטה לשלוח את פלוני או אלמוני להיות שופטים בבית-המשפט עליון, כי זה מה שהיא חשבה במליאת הכנסת. מליאת הכנסת שולחת נציגים לוועדה, ומרגע שהם נבחרו לוועדה הם חייבים לפעול על-פי שיקול דעת עצמי ובלתי-תלוי, הם לא מייצגים את כל הכנסת בעניין הזה. וכך גם אותם נציגים ששלח בית-המשפט העליון לוועדה לא אמורים לייצג את כל בית-המשפט העליון. הם אמורים לקבל החלטה נכונה, אבל על דעת עצמם, כחברים בוועדה. פה השתבשו קצת הדברים, והתיאום היה תיאום בעייתי ביותר.

אני רוצה לאחל לך הצלחה בקידום חוקי יסוד, אבל אני לא בטוח שהדברים יעלו בידך. אני מקווה שבישיבה האחרונה שלך בוועדת החוקה, חוק ומשפט גם תוכל להתהדר בעניין הזה. בעניין הזה אני בעד הגישה של עקב בצד אגודל. תנסה לקדם חקיקה אחת או שתיים, יש חוקי יסוד שכבר על השולחן. למשל, חוק יסוד: זכויות חברתיות. אפשר לייצר סביבו קונצנזוס רחב. אפשר לנסות לחוקק אותו. הוא חשוב מאוד. יש היום חוסר איזון בנושא הזה. אפשר לחשוב על עוד כמה חוקים.

גדעון סער:

חוק יסוד: מדינת העם היהודי, שהגשנו בקדנציה הקודמת, זה יהיה חוק היסוד הראשון.

אופיר פינס-פז:

אני מציע לך, אדוני השר, להכין תוכנית עבודה לחקיקת חוקי יסוד. היתה ועדה שהקימו בזמנו, יכול להיות שתמצא לנכון להקים לידך ועדה ציבורית של אנשי מקצוע, משפטנים, ואנשי ציבור, שיכולים לייעץ לך בעניין הזה. אני מאוד ממליץ לעשות עבודת הכנה ולקבוע תוכנית עבודה.

היו"ר מיכאל איתן:

אתה מתעלם מההכרזות החוזרות ונשנות שלי, אחרי שאני עושה עבודה אינטנסיבית, על מנת שהוועדה הזאת תקדם את הנושא של החוקה בהסכמה רחבה.

אופיר פינס-פז:

זה לא עומד בסתירה. לוועדת החוקה, ולשר המשפטים יש משימה בעניין הזה. בהחלט אפשר לעשות תיאום בין שר המשפטים לוועדה.

זהבה גלאון:

אתה חושב שתפקידה של ועדת כנסת, של קוניונקטורה פוליטית מזדמנת, לכונן חוקה? אתה לא חושב שצריכה להיות ועדה מכוננת רחבה יותר? תשקול את זה לפני שאתה מדבר.

גלעד ארדן:

כאשר הרוב לא אתך זו קוניונקטורה מזדמנת, כאשר הרוב אתך זה רוב העם.

היו"ר מיכאל איתן:

זה לא רק עניין של רוב, זה עניין של איכות החוקים שעוברים. הרוב לא תמיד צודק, לפעמים המיעוט צודק, והוא מעביר חוקים איכותיים, ואז זה קביל.

אופיר פינס-פז:

אני מצדד בחקיקת חוקי יסוד, צעד אחר צעד. חוקה כוללת, במכה אחת, זה יומרני, זה בעייתי. אני חושב שלא יצא מזה כלום. אני בעד להמשיך את המגמה שהיתה, ולהוסיף עוד שניים-שלושה חוקי יסוד בהסכמה רחבה. זו הדרך לכונן חוקה, ולא לנסות להביא דבר שנראה כמוצר מוגמר, אבל כנראה לעולם לא יהיה.

הממשלה מציעה לבטל עכשיו כמה חוקים שעמלנו עליהם קשה בוועדה הזאת. חוקים חשובים מאין כמותם, כולל החוק של יהודית נאות. צריך בעניין הזה את ההתערבות שלך. אתה צריך להיות זה, בוודאי כיושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, שלא תיתן יד לביטול חקיקה שנעשתה כאן בעמל רב, שהיא מחזקת את שלטון החוק, מחזקת את זכויות האזרח, כולל האזרח החשוד וכן הלאה. יש פה שלושה חוקים שדנים עליהם במסגרת התוכנית הכלכלית, ואתה צריך לעשות מאמץ כדי שהם לא יבוטלו.

לא דיברת על ההוצאה לפועל. ההוצאה לפועל היא מערכת מאוד מאוד מאוד בעייתית. קשה מאוד לטפל בה. שר המשפטים הקודם לך ראה את הטיפול בה כיעד חשוב. אני מציע לך להושיב בעניין הזה אנשי מקצוע ולראות איך אתה מייעל את השירות הזה ומטפל בעיוותים שקיימים.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני מודה לך על הברכה של תחילת דבריך.

גדעון סער:

אדוני שר המשפטים, מצאתי את עצמי מסכים לדברים שאמרת בכל הנוגע לתהליכי הסרת החסינות. אולי זה לא מקרי שבין החברים יש פה חברי ועדת הכנסת, ואין פה מישהו שהתנגד להסרת החסינות, עם כל הקושי שהיה בדבר. הצבעתי בעד הסרת החסינות, אבל אני רואה פה בעיה.

קראתי גם את הראיונות אתך, ויש לך רספקט גדול למערכות הקיימות, ובמידה רבה של צדק, אבל יש גם בעיות. ואחת הבעיות שאני רואה זה היחס בין הסדרה לבין אכיפה. קוראים כל יום בעיתון ושומעים על מתן טובות הנאה כאלה ואחרות, בהקשר לבחירות פנימיות. זה דבר גלוי - אני לא מדבר עכשיו על ערכן - והחוק הזה הוא חוק מת ולא אוכפים אותו, ולא מגישים בגינו אף פעם כתבי אישום.

בחוק של בחירות בגופים ציבוריים זו עבירת שוחד. לא לפי חוק העונשין. זו עבירת שוחד במהלך בחירות. זו עבירה שונה. מביאים כתב אישום לוועדה שכתוב בו שאלה שקיבלו טובת הנאה ישנו אולי שעתיים-שלוש, בכלל לא ישנו שם, אולי הם היו שניים בחדר. ‎100 דולר עלה חדר, והם לא ידעו, לפי היועץ המשפטי לממשלה, בכלל מי נותן להם את זה. אם הם היו יודעים היתה להם סיבה להצביע לחברת הכנסת נעמי בלומנטל, אבל רובם לא ידעו את זה.

מוגש פה כתב אישום על התפר שבין זוטי דברים, והתחושה של אי-הצדק באכיפה הספציפית הזאת כלפי חברת הכנסת נעמי בלומנטל קיימת בכל שכבות הציבור. צריך לתת על זה את הדעת.

בתביעה הכללית בכלל יש הרבה דברים, שכשר ממונה, התפקיד הראשון שלך הוא לתת לה הגנה ולתת לה אפשרות לעבודה, אבל התפקיד השני שלך הוא גם לבוא ולשאול שאלות ולדרוש שינויים.

אני אביא עוד דוגמה. בתפקידי באותה תקופה, כעוזר לפרקליטת המדינה, הייתי שותף לסמינר בנושא העמדה לדין של אישי ציבור לאחר סדרת הזיכויים. זה היה בשנת ‎1997 או ‎1998. נפגשו פרקליטי המחוזות ועוד בעלי תפקידים בפרקליטות המדינה, כדי ללמוד את העניין באופן רציני ולהסיק מסקנות. בין היתר היתה הצעה, למשל, לעשות מסלול משמעתי לנבחרי ציבור, כמו שיש לעובדי עירייה, כאשר המקרים הקשים יובאו לדין פלילי, והמקרים הפחות חמורים יובאו לדין משמעתי. זו הצעה חכמה מאוד, אבל היא אף פעם לא יושמה. היה חשבון נפש, אבל בסופו של דבר שום דבר לא השתנה. זה ששום דבר לא השתנה זה בעייתי ביותר מבחינת מערכת התביעה הכללית. לא ייתכן שיהיה שיעור גבוה כזה של זיכויים. קראתי שאמרת שיהיה עוד זיכוי ועוד זיכוי, ובסוף התביעה הכללית תבין את זה או תספוג את זה או תפנים את זה. אני מדבר אתך על ימי עיון שהיו לפני חמש שנים ושש שנים, ואין שום פרופורציה בין הזיכויים בתיקים של אישי ציבור לבין זיכויים בתיקים אחרים.

בעניין הזה הכי קל להיות עם יד קלה על ההדק, בעניין זה גם אפשר לפעמים למתוח ביקורת על החלטות מסוימות של בתי-משפט, אבל צריך לבוא שינוי בתוך התביעה הכללית שתביא בחשבון את הדברים האלה.

כל כך הרבה דברים הפריעו במקרה הזה. התחלנו מזה שבניגוד לנורמה שהיתה בכל מערכות הבחירות, שאף פעם לא היו ממשיכים אפילו בחקירות או מקבלים החלטות בזמן בחירות, פתחו פה בחקירה וסיימו אותה, הכול בתוך חודשיים, כאשר דיברת על הסחבת בבתי-המשפט, שקיימת גם ברשויות החקירה והתביעה, וזה כבר יוצר תחושה של אי-שוויון, אפילו שנכנסנו לפרטי התיק.

אני מאמין שניתן בכנסת הזאת להגיע לחקיקת חוקה. יש פה לכאורה שני מסלולים: המסלול של הוועדה, שמיקי איתן רוצה להוביל, והמסלול שקבוע בהסכם הקואליציוני. אני לא בטוח שהם סותרים אחד את השני, ואני לא חושב שהוועדה מנועה מלעסוק בדברים האלה. אם נעשה אינטגרציה של הדברים שחשובים לכל ציבור, נוכל להגיע לחקיקת חוקה בהסכמה.

לאופיר פינס חשוב חוק יסוד: זכויות חברתיות, לאחרים חשוב חוק יסוד: חופש הביטוי או חוק יסוד: זכויות במשפט, לנו מאוד חשוב חוק יסוד: מדינת העם היהודי, שמאגד את חוק השבות, את נושא הדגל והסמל וההמנון, וכל הדברים שמעת לעת יש גם לגביהם הרהורי כפירה, אבל הם חלק מהזהות הלאומית שלנו. צריך למצוא פתרון לסוגיות דתיות מסוימות, יש לי רעיונות מסוימים. אפשר למצוא לזה פתרונות. צריך לעשות עסקת חבילה שכל גווני הציבור, פחות או יותר, יוכלו לעכל אותה. זה לא אומר שבהכרח כולם יסכימו, אבל שתהיה הוגנת מבחינת כל המגזרים ושתהיה הסכמה מאוד רחבה.

אברהם בורג:

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ראשית, ברכות; שנית, ברכות יותר מאליפות על התיק של חנה סנש. ודאי שזה דבר בעל משמעות לך ולכולנו. אני לא זוכר איפה זה עומד, כי אני כבר הרבה שנים לא עוסק בזה, אבל אני לגמרי לא בטוח שהונגריה שייכת לאותן מדינות שפתחו את כל הארכיונים מאותה תקופה. יש מדינות שפתחו לגמרי, ויש מדינות שלא. יכול להיות שדווקא ההזדמנות הזאת של היחסים, בגלל השפה המשותפת, תאפשר לפתוח ארכיונים ולהטיל אור על עולם שלם שהיה שם, שנוגע לנו.

אני מסכים לרוב הדברים שאמרת כאן. נגעו כאן בנושא חקירות פוליטיות. וחקירות פוליטיות זה כלי רב עוצמה, גם בידיה של המשטרה, על הפריפריה הפוליטית. לא ניכנס כאן עכשיו לשאלה איך זה קורה, איך פונים לאנשים ומה אומרים להם וכן הלאה. אחד הדברים המאוד לא טובים, והספיקו חילופי הדברים כאן על כן עמותות ברק ולא עמותות ברק, כדי להבין שיש כאן חומרי נפץ שהם בעלי משמעות דמוקרטית. הרבה זמן דנים בכך, לא סוגרים חקירות, למשל, נגד ראשי-ממשלה, ואפילו יש חשד של איפה ואיפה, וזה דבר שפוגע באמינות של המערכת הפוליטית והדמוקרטית בכלל.

קראתי דברים שנאמרו מפיך, שר המשפטים, אני לא יודע לאן לייחס אותם, שאתה טוען שעד שלא ייגמרו החקירות הפוליטיות, גם פרקליטת המדינה וגם היועץ המשפטי, תידחה העמדתם כמועמדים לבית-המשפט העליון.

היו"ר מיכאל איתן:

לא כמועמדים, כמועמדים המופיעים.

שר המשפטים יוסף לפיד:

בעניין זה יש כל כך הרבה אי-הבנות, שאני רוצה לנצל את השאלה שלך כדי להשיב, אם כי אני רוצה להשיב גם על דברים אחרים. גם אני וגם הנשיא ברק חושבים, שגם מר רובינשטיין וגם הגברת ארבל ראויים להיות שופטים בבית-המשפט העליון, והדילמה שעמדה בפני היתה זו: אם אני אתרום לכך שהם יתמנו עכשיו, איש לא ינקה אותם מחשד שהם עשו דיל לגבי התיקים של המנהיגים, כי או שהם ירשיעו אותם, כדי שלא יגידו שהם עשו דיל, או שהם יסגרו את התיק שלהם, ואז יגידו שעשו דיל. לכן חשבתי שהם חייבים להמשיך בתפקידם עד ששלושת התיקים החשובים ביותר שבידם ייסגרו, יחליטו לכאן או לכאן - ברק, שרון ואולמרט.

התעוררה בעיה שנייה, והבעיה היתה שעלול להתעורר חשד שהנכונות שלי להציג את מועמדותם לבית-המשפט העליון תלוי במה שהם יחליטו. לכן אמרתי שאני אודיע לציבור שאני אתמוך בהם בכל מקרה, כדי שהם יהיו חופשיים מהלחץ שעלול להשתמע מהעובדה שאני צריך להחליט. אגב, אני לא היחיד שמחליט.

היו"ר מיכאל איתן:

אולי הם ייכשלו בעבודה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

תמיד אתה יכול להעמיד קושיות.

היו"ר מיכאל איתן:

הפרפורמנס שלהם יכול להיות גרוע מאוד.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני לא אשפוט את הפרפורמנס שלהם על-פי העובדה אם הם מחליטים לסגור תיק או לא לסגור תיק של ראש-ממשלה. זה יהיה רע מאוד אם אני אחליט שסגירה או אי-סגירה של תיק של ראש-ממשלה מוכיח שהפרפורמנס שלהם טוב או רע, כי זה בוודאי אומר שיש לי דעה קדומה מבחינה פוליטית. הם צריכים להיות חופשיים בעניין זה.

רוני בר-און:

איך אתה יודע להגיד היום אם הם מתאימים או לא?

שר המשפטים יוסף לפיד:

לזה אני לא אכנס. החוק מסמיך אותי לשקול.

רוני בר-און:

אני לא טוען טענה ליגליסטית. אני לא נגדך.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני לא בא לקיים דיון עכשיו על התכונות של מיסטר ‎X או מיסטר ‎Y.

יושב פה הרב רביץ, ואני רוצה שהוא ישמע, אין שחר למה שפורסם אתמול בכותרת ב"מעריב" שאמרתי שאדם חרדי לא יכול להיות שופט בבית-המשפט העליון. מה שאמרתי, וזה קיים בכתובים, כי זה פורסם בעיתון של עורכי-הדין, הוא זה, שיש קושי עם מינויו של חרדי לבית-המשפט העליון, כי חרדי יאמר, או עשוי לומר, שיש ספר יותר חשוב מספר החוקים של מדינת ישראל, שמחייב אותו. ואם מישהו מעמיד ספר אחר לפני חוקי המדינה, הוא לא יכול להיות שופט בבית-המשפט העליון.

רוני בר-און:

כל השופטים הדתיים העמידו את ספר הספרים לפני חוקי המדינה.

רשף חן:

הם אף פעם לא פסקו בניגוד לחוק.

שר המשפטים יוסף לפיד:

רק רציתי שהרב רביץ ידע. דיברו פעם על שופט חרדי, והרבנים לא אפשרו את זה.

אברהם בורג:

אני מאוד מודה לשר על ההבהרה שלו, היא בעלת חשיבות מאוד גדולה. אני לא חושב שמותר לאיש פוליטי להגיד למערכת, שגדעון סער תיאר אותה כרבת עוצמה, תאיצו את החקירה או לא תאיצו את החקירה, אבל זה דבר שבין שאר הדברים ביקש חבר הכנסת פינס שתדווח עליהם בישיבה האחרונה. משך הזמן שמושקע בחקירות פוליטיות יוצר בעיה של אמינות. אני מאוד חושש שיש כאן משחקים. אני לא מרגיש בנוח בנושא הזה. כשאני מדבר על זה אין לי שום נפקא מינה, כשראש ממשלה נחקר זו בעיה של כל מדינת ישראל. אנחנו אומרים שמלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול, זה לא בגלל היחיד, אלא שכאשר שפגעו בו, פגעו במלכות כולה, כלומר, הממלכה כולה נפגעת. כשחוקרים ראש-ממשלה, כל המערכת הדמוקרטית נפגעת. כל מה שאפשר לעשות בכלים כאלה או בכלים אחרים על מנת להביא את הפרשיות העצובות האלה לחיתוך כזה או אחר, מה טוב.

הנקודה הבאה נוגעת לדברי הפתיחה שלך על ועדת הכנסת. לא הייתי, אני לא מכיר את החומר, לא קראתי, אני לא רוצה להתבטא, אני אפילו לא יודע מה הייתי מחליט, רק קראתי בעיתון. זה לא נראה לי כחומר מספיק כדי לבסס עליו תגובה. אני רק יודע שצריך דיון מאוד רציני. אני אומר את זה בנוכחותו של רוני בראון, ויכול להיות שצריך להיות דיון משותף לוועדת החוקה וועדת הכנסת על כל סוגיית החסינות.

רוני בר-און:

זה מה שאמר לי היועץ המשפטי לממשלה כשהודעתי לו על התוצאות.

אברהם בורג:

יש לי הרגשה כבר הרבה שנים, אחרי שאני רואה מה מוגש, מה נדחה ומה לא, שהחסינות, מצד אחד, רחבה מדי, ומצד שני, שיקול הדעת הוא דבר לא כל כך מוגדר. בסופו של דבר, לפעמים אתה מפעיל את שיקול הדעת במקום הלא נכון, ויוצרים מצבים שהתוצאה שלהם מקולקלת. אם יושב-ראש ועדת הכנסת נכון לנושא הזה, ויכול להיות שכן נכון לשתף את ועדת החוקה, אפילו לחשוב על סוגיית החסינות באשר היא, ולהביא חסינות שהיא קצת יותר מודרנית ומתאימה למצב של היעדרו של דיסטנס, מצד אחד, בין הציבור לבין הנבחרים, ומצד שני, קלות דעת גדולה מדי, או הקלות גדולות מדי, שלוקחים על עצמם הנבחרים, כאשר הם באים לעסוק בעניינים של מותר ואסור. הדבר הזה הוא דבר קריטי. שוב, לא לגבי היחיד או היחידה, אלא לגבי כולנו ככנסת. זו כנסת שמאוימת מאוד מעוצמת הביקורת החיצונית, ומוטלת עלינו חובת התיקון.

אינני יודע מי הוועדה שצריכה לדון בדברים הבאים, אבל צריך כללי אתיקה חדשים. לשר המשפטים, בסיבוב הקודם, היו בעיות עם ועדת האתיקה של הכנסת, בגלל עניינים אחרים לגמרי. דומני שהיתה הסכמה שכללי האתיקה הקיימים היום בכנסת לא מתאימים.

הוויכוח היה מהותי,שתוצאתו היתה שכללי האתיקה הקיימים בכנסת היום, הם אפילו לא שיניים רקובות, שלא יכולות לנשוך שום דבר ולא לאכוף שום דבר. אני לא יודע איזו ועדה, אדוני היושב-ראש, אמורה לעסוק בגיבוש כללי אתיקה, למרות שבקריאה ראשונה, דומני, זה כבר היה במליאה. אנחנו חייבים כללי אתיקה חדשים בכנסת, וכאן אני מתחבר למה שאמר גדעון סער.

היו"ר מיכאל איתן:

אנחנו לא חייבים כללים, אנחנו חייבים לכבד כללים. זאת הבעיה. כללים לא חסרים. יודעים את הגבולות.

אברהם בורג:

הנורמה הקבועה היום לא מתאימה לסוג התקדימים שנוצרו בשנים האחרונות. יש בעיות של תקדימים, ולא ניכנס כרגע לזה, שכללי האתיקה של הכנסת חלשים מאוד לגביהם. אם תקבע כלל שניתן יהיה לאכוף אותו ולקבוע התנהגות סביבו, יכול להיות שבך תשפר חלק מההתנהלויות.

הנקודה האחרונה היא התנהלותן של מפלגות. בלי שאני נכנס למפלגה כזאת ולמפלגה אחרת, יש בעיות עצומות בהתנהלות פנימית של מפלגות, בין אם זו ההתנהלות הכספית, שהיא שערורייתית, אני יכול להגיד את זה על המפלגה שלי- - -

זהבה גלאון:

למה אתה מתכוון?

אברהם בורג:

מפלגה שמגיעה לגירעונות כאלה גדולים, שלא מוצדקים בסדרי הגודל של ההפסד של הבחירות. גם בהתנהלות הכספית, גם בדרכי הבחירה, יש בעיות עצומות בהנהלות של מפלגות.

חלק אחד על משטר פנימי בתוך מפלגות הניח, ולא אהבתי את דרך ההנחה, השר, קודמך לתפקיד. הוא הניח בטרם הבחירות, ורצה שתהיה גם חקיקה בטרם הבחירות, על משטר פנימי בתוך מפלגות. אני מציע שאדוני ישקול את זה במסגרת התיקון של המערכת הפוליטית. בעיני זה דבר בעל חשיבות מאוד גדולה. היושב-ראש עסק בזה, בנושא מימון מפלגות, יותר שנים משהוא מוכן להודות, עד שהוא הודיע לפני שנתיים שהוא לא רוצה להתעסק בזה יותר. מאז הוא חזר בו.

הנושא של המשטר הפנימי, איך צריכה להתנהל מפלגה וכן הלאה, אלה דברים שצריכים טיפול, ואם אפשר, רצוי לחזור ליוזמת הממשלה בצורה כזאת או אחרת, לשים אותה על השולחן, אפילו לדיון. קודם כול, אני אשמח לראות אם מי שתמך בזה בצורה כל כך נלהבת ערב הבחירות, יתמוך בזה גם אחרי הבחירות, אבל לגופו של עניין, צריך את התיקונים האלה. חלק, אולי זה לא חוקה, אבל זה ודאי משטר.

רוני בר-און:

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מברך אותך, ומאחל לך באמת הצלחה, כי ההצלחה שלך היא ההצלחה שלנו, בעיקר של אלה שחיים את המערכת הזאת כמוני, כמעט ‎32 שנה.

אני מרשה לעצמי להציע לך עצה, גם מניסיוני שלי וגם מניסיונם של כמה מחברי הטובים, שישבו בכסא שאתה יושב בו היום. אני פונה אליך בקריאה, שתישאר טומי לפיד, ובשום אופן אל תתבטל בפני הגורמים המקצועיים שמקיפים אותך. קל מאוד ליפול למלכודת הדבש הזאת. הם אולי לא טומנים אותה בכלל, אבל הסיטואציה טומנת אותה. בא יהודי כמוך, שהשכלתו משפטית, אבל לא עסק, ככל שאני יודע, במקצוע, ופה עומד הר אחד, ופה עומד הר אחר, ויש בעיה עם זה. אסור לך, כשר המשפטים, להתבטל בפני הגורמים המקצועיים למיניהם. חלק מחברי הטובים, שקדמו לך, התבטלו בפניהם, וגמרו לא טוב. הם גמרו לא טוב ברמה של ביצוע של שר משפטים, ודווקא מישהו שאין לי אליו שום קרבה פוליטית, יהודי כמו יוסי ביילין, שעשה ועמד על שלו, והתעקש- - -

זהבה גלאון:

תראה איפה הוא עכשיו.

רוני בר-און:

זה בגלל היופי שלכם לטפח כשרונות פוליטיים. לא בגלל מה שהוא עשה כשר משפטים.

זהבה גלאון:

זו היתה בדיחה.

רוני בר-און:

כשר משפטים, חרף הקדנציה הקצרה שלו, הוא יעמוד בגלריה של החשובים שבשרים.

כשדיברת על הביקורת, ואמרת: לא ניתן, אצלך נשאלה מיד השאלה מי בעצם יקבע אם הביקורת לגיטימית. אוהבים להגיד "עדת החנפנים", "התנפלות על שלטון החוק". הבאת את הדוגמה של השופט לרן הנד, אני לא אביא את הדוגמה הזאת, כי למה שאתה תקבע, למה שלא אני אקבע. אני בא ומעלה נושא, ומדבר מדם לבי על מערכת המשפט.

אני לא זוכר אם אמרתי לך את זה, אבל אמרתי פעם לנשיא ברק, כעורך-דין, כפרקליט, כמי שחי ממערכת המשפט, שיש לי האינטרס המובהק, הכי חזק, שהפער בין השופטים למתדיינים יהיה הכי גדול שאפשר, והבידול ביניהם יהיה הכי גדול, וכבודה של המערכת יישמר, והדיסטנס יהיה, ככל האפשר, יותר, כי אם המתדיין והשופט יכולים לדבר בגובה העיניים, אין לי פרנסה. לא צריך אותי.

כשאנחנו באים לדבר על ההצעה לסדר שלי, שהיתה לפני חודש וחצי, כשהעליתי את הנושא הזה, שהשופטים ישבו וגמרו ביניהם, אחר כך נפגשנו בדיון בטלוויזיה, והראיתי לך פסק-דין של בית-המשפט העליון, אומנם מלפני ‎20 שנה, שבו אמרו שלושה שופטים של בית-המשפט העליון שחברי הכנסת והשרים לא יכולים להיוועד בינם לבין עצמם, כדי להגיע עם החלטות מוסכמות לטריבונל של הוועדה לבחירת שופטים. גם הראיתי לך את סעיף ‎106 לפקודת החברות החדשה שאומרת, שדירקטורים לא יכולים בחדרי חדרים לקבל החלטות ולהיכנס עם זה לדירקטוריון, זה בדיוק אותו דבר. צריך לקבל את זה כביקורת נוקבת, וליישם את זה. זה פסק-דין של בית-משפט עליון, בעניין של שילנסקי, אם אני זוכר. נדמה לי ששילנסקי היה המשיב, ווירשובסקי היה העותר.

הסחבת היא לא בבית-משפט שלום. אתה מצחיק אותי כשאתה אומר "שישה חודשים". טומי לפיד, יש בבית-המשפט העליון פסקי-דין של שלוש שנים וארבע שנים וחמש שנים, שמחכים. אתה צריך לתת לנשיא רשימה? שהוא ייתן לך את הרשימה.

לעניינים האלה יש הרבה פתרונות שדיברנו עליהם והצענו אותם, וכל הזמן מתחבאים תחת העניין הזה שיש ‎500 שופטים על ‎6-7 מיליון איש. תוציא מזה את החרדים, ותוציא את הערבים, הם לא נזקקים לערכאות שאתה מופקד עליהם, הם לא באים אליהם. זה הרבה פחות. צריך לעשות דקרמינליזציה של המשפט, ולא על כל שטות צריך ללכת לבית-משפט, ודיברתי על זה עם הנשיא ברק, והנשיא ברק תמך בזה. לא צריך על כל סכסוך שכנים לעשות דיון עם שופט ותובע וסנגור, ושזה יתנהל שלוש שנים בבית-משפט. צריך לעשות עבירות של ברירת משפט, וחצי מהדברים אתה מוריד. צריך לעשות שופטים לשעה, לקחת את כל התיקים של עד ‎50,000 שקל, ולמנות עורכי-דין שלא שנויים במחלוקת, עורכי-דין ותיקים, ולשים אותם לשופטים לשעה בערים אחרות, במקומות אחרים, והם ישבו וינקו את השולחן, וברעיון של המשמרת השנייה, סלח לי שאני אומר לך, אדוני שר המשפטים, אתם תיכשלו בזה כישלון טוטלי. אתה תביא עדים, אתה תביא אנשים ממוסדות שלטון בין ארבע לתשע אחרי-הצהרים? פקיד ממשלתי יבוא להעיד בבית משפט בין ארבע לתשע אחרי-הצהרים. אומרים ששופט אפשר למנות, אבל ‎venue קשה להשיג. עלות של שופט היא מיליון שקל בשנה. ‎Venue בשוק הנדל"ן של היום לשופט, עם השטחים הציבוריים, עם המזכירות, עם הכול, ‎5,000-6,000 דולר בשנה. תשכיר משרדים. כל "עזריאלי" עומד להשכרה, בירושלים אני אשיג לך מאות אלפי מטרים. לא מוכרחים לקנות בתי-משפט, יש עת חירום, תשכיר לעשר שנים, תמנה ‎50 שופטים, ‎80 שופטים, ‎100 שופטים, ‎150 שופטים, ותגמור את הפקק הזה.

מה עושים? מילת הקסם היא הפתרון האלטרנטיבי לסכסוכים - בוררות, גישור, פישור, "שמישור", אנשים לא רוצים את זה. יהודים זה עם של מתדיינים. הם לא מאמינים בבוררים, הם לא מאמינים במגשרים, הם לא מאמינים במפשרים. עד שהשופט לא אומר להם כך וכך, ועד שהם הולכים עוד פעם לערעור, ומנסים ערכאה שלישית, הם לא נחים. מה לעשות. לא בחרנו להיות יהודים, נולדנו לדבר הזה.

יש עניין אחד שאני מבקש ממך לטפל בו, וזה הרעה החולה של האזנות הסתר במדינת ישראל. לא יכול להיות שבמדינת ישראל, אני לא זוכר מאיזו שנה, נדמה לי מ-‎2001, מוגשות ‎1,800 בקשות לבית-משפט, ו-‎1,795 נענות כדבר שבשגרה. באנגליה, שכולנו רוצים ללמוד ממנה תרבות שלטונית ותרבות משפטית, מוגשות ‎200, ונענות אולי ‎20%-25%.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אתה יודע שהרוב המכריע אלה ענייני ביטחון.

רוני בר-און:

ממש לא. אתה טועה. זה לא האזנות סתר שהשב"כ נכנס ושם מה שהוא רוצה. עם זה אין לי בעיה. אתה בא לבית-משפט ורוצים לשמוע מה שרוני בר-און וטומי לפיד מדברים, והשופט הוא חותמת גומי, הוא לא בודק ב-‎99.9% מהמקרים. זו מדינה דמוקרטית?

דורית ואג:

היה לנו פה דיון על זה, והם אמרו שהסיבה לסירובים הבודדים לאשר האזנות סתר היא שהדיון נעשה עוד קודם.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אמר את זה שופט.

רוני בר-און:

מה אתה רוצה שהוא יגיד, שהוא חותמת גומי?

רשף חן:

שמעתי שופט שאומר, בדיוק שופט שיצא לגמלאות, שאם הפרקליטות מגישה משהו, סימן שיש בזה משהו.

רוני בר-און:

אני יכול לספר סיפורים מהסוג הזה מפה ועד שתיגמר הקדנציה של טומי לפיד. טומי לפיד, אם אתה באמת אותו ליברל ואותו הומניסט שהכרנו כל השנים, זה העניין, לא ללכת בתלם שיתוו לך משם, ויתוו לך תלם, אני אומר לך. תמיד תשאל את השאלה ההפוכה. עזוב עכשיו עניין מינוי שופטים. אני מדבר על הסחבת.

זהבה גלאון:

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ברכות. אני מקווה שלא תחשיב לי לחוסר נימוס שאני מדברת דקה, ויוצאת אחרי דקה. זה לא קורה בדרך כלל, אבל אני מחויבת לישיבה נוספת. אני רוצה להעיר הערה אחת בנושא אחד. בנושא הגנת חופש העיתונות, הגנת ההדלפות, החיסיון העיתונאי. אני מצפה ממך, דווקא כמי שבא מהתחום הזה, ויש לו את שני הכובעים, ואולי כובעים רבים אחרים, גם הבנה עמוקה כמה חשוב לעיתונאי שיהיו לו מקורות מידע, או שהוא יוכל לקבל מידע ממקורות מידע, שאותם מקורות ידעו שהם מוגנים, שהם לא יהיו חשופים אחר כך להשגת כתבי אישום, ושאותו עיתונאי ידע שהוא לא יזומן למשטרה. אני מדברת על המקרה הספציפי של ברוך קרא.

אחת החרפות הגדולות בחופש העיתונות בישראל, זה שעיתונאי נקרא לחקירה במשטרה על הנושא הזה, ששופט אישר לדעת מאיפה הוא דיבר או לעקוב אחר התמלילים שלו, אני לא זוכרת מה היה שם בדיוק. השיא בעיני היה אתמול, כששמעתי שהיועץ המשפטי לממשלה הורה על העמדה לדין של הפרקליטה. אפשר להתווכח על מעשיה של הפרקליטה, אני לא נכנסת לזה כרגע, אני מדברת על המהות, על העיקרון, שהעיתונאים ידעו שיש חיסיון על המידע שלהם, ושהמדליפים ידעו.

אני אתן פה דוגמה מפורסמת. עמד כאן על דוכן הכנסת, לא הייתי אז בכנסת, בנימין נתניהו, והדליף את מסמך שטאובר.

רוני בר-און:

איך את לא מתביישת להשוות בין שני הדברים? פה היה ניסיון להתנקש בראש-ממשלה, ניסיון להתנקש בתהליך בחירות דמוקרטי, ושם זו היתה תגובה לאיזו פרובוקציה. מישהו אמר מה לא נכון, והראו את המסמך.

אברהם בורג:

תוריד את המילים "להתנקש בראש-ממשלה".

זהבה גלאון:

מילים הופכות לאצבע על ההדק, כבר היינו בסרט הזה.

רוני בר-און:

זה מה שהיא אמרה. היא אמרה שזה אסון למדינת ישראל, וצריך לעצור את האסון הזה.

זהבה גלאון:

אני מקפידה מאוד בדברי, חבר הכנסת בר-און, ואם אתה מצטט אותי, צטט אותי כהלכה.

רוני בר-און:

לא אותך ציטטתי, ציטטתי את הגברת גלאט-ברקוביץ.

זהבה גלאון:

אני לא משווה בין המקרים, ואני לא נכנסת לסוגיות הערכיות שעמדו מאחוריהן, אני מדברת על העיקרון של ההגנה על חופש העיתונות, על חיסיון המידע העיתונאי, על האפשרות להדליף. אחרת, העיתונות והדמוקרטיה יצאו חסרים. כיוון שאני יודעת שיש שורה של הצעות חוק, גם שלנו וגם של אחרים בנושא הזה, אני מאוד אשמח שהדבר יבוא אליך, בהיותך יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, שתיתן את תפיסת העולם הכוללת שלך בנושא. אני מתנצלת שאני חייבת לצאת.

אברהם רביץ:

אדוני היושב-ראש, ראשית כול, אני רוצה לברך אותך בהיותך שר בברכה מסורתית, שלא תצא תקלה מתחת ידך. זה חשוב במיוחד לאדם שמקבל שררה כזאת, שלא ימעד. אני חושב שיש לך סיכויים טובים שאכן כך יהיה.

אני אומר לך משהו בנימה אישית. היום יש הצעת אי-אמון, שבה העמידו אותי כאלטרנטיבה לאריק שרון. אם תהיה סכנה כזאת שתתממש, אני אהיה ראש-ממשלה. ישבתי אתמול בבית ושאלתי: איך לעשות את זה? אני צריך להודיע משהו. החלטתי לעשות זאת בהומור, ולקחתי לעצמי את כל השרים שאני אודיע לכנסת שאלה יהיו שרי. הכול היה בהומור, ובסוף חשבתי לעצמי שטומי לפיד ימשיך להיות שר. נדמה לי שאתה היחיד מהאופוזיציה שתהיה, שתהיה שר. למה? קרה לך משהו.

טומי לפיד נבחר לתפקיד ממלכתי, וטוב שרבים ילמדו ממנו. יש שינוי באטמוספירה בכלל במדינת ישראל, ויש לך השפעה על האטמוספירה. הדיבורים הם אחרים. יש הרבה יותר כבוד גם לאלה' שאני לא יודע להגדיר בדיוק איך אתה מתייחס אליהם, או שאתה שונא אותם או שאתה מזלזל בהם או שהם לא נחשבים בעיניך. על כל פנים, אני מוכרח לומר שהווליום של הדברים האלה מתון יותר, ולא כל כך מצד חבריך השרים, הם עוד רשאים ללמוד ממך משהו.

שר המשפטים יוסף לפיד:

זה ניסיון של רביץ לחסל אותי סופית.

אברהם רביץ:

זה גם ניסיון לחסל אותי סופית.

אני מציין את זה לטובה. הרגשת את כובד המשא וכבוד המשא. אתה מרגיש שאתה שר, שאתה חייב להיות ממלכתי, שאתה של כולם. קשה מאוד להיות גם של חרדים.

יש לי המון מה לומר בעקבות הדברים שלך, אבל אני רואה שהזמן איננו מאפשר לי זאת, ואני אתרכז רק בכמה נקודות. אני אשתדל לעשות זאת מהר.

ראשית כול, מכיוון שכולם העלו, במסגרת הדיון הזה, את עניינה של הגברת בלומנטל, אני פשוט לא מבין מה קורה אתנו, חברי הכנסת, אנחנו חוקקנו את החוקים האלה. אם יש מישהו שחושב שהחוק אינו ראוי, השערים פתוחים לפניו להציע הצעת חוק שתתקן, או שתתקלקל, את סמכותה של ועדת הכנסת בהקשר להסרת חסינות.

רשף חן:

החוק לא מסמיך אותנו להיות חבר מושבעים, וזה מה שעשו שם.

אברהם רביץ:

בעובדה שקיבלו בסופו של דבר, זה מספיק. חזקה על עורך-הדין בר-און שלא יעשה דבר שהוא בניגוד לחוק.

רשף חן:

הוא הצביע בעד הסרת החסינות.

אברהם רביץ:

זה לא משנה מה שהוא הצביע אישית.

מכאן אני רוצה לעבור לעוד דבר. אני בעד חוקי יסוד. חוקקנו את חוקי היסוד, והעיקרון הוא שהמערכת המשפטית לא תאפשר לחברי הכנסת להשתולל עם חוקים שבאים בדרך כלל בהשפעתו של יחיד. למשל, חוק יועצי השקעות. אני זוכר מי הביא אותו. זה היה סילבן שלום. הוא שיגע לנו את השכל, וחוקקנו את החוק הבלתי-ראוי הזה. כשהיה מקרה שיועצי השקעות הגיעו לבג"ץ, הוא אכן ביטל את החוק, או לא ביטל, והציע הצעת שינוי. סילבן שלום יצא בצעקות: אנחנו נרשה לבית-המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת? אמרתי: כן. לא רק נאפשר. אנחנו חוקקנו את החוק הזה, שהם יכולים לעשות זאת.

איפה יש לי ויכוח? ואני חושב שאתה, כשר משפטים, כשהצגת לפנינו את המשימות שאתה רואה אותן כחשובות ביותר, כדאי שתשמע. אני חושב שאני מייצג את נסים זאב, דוד טל וגם כמה חברי כנסת שאינם נמנים על שומרי תרי"ג מצוות. הבעיה שלנו היא לא בחוק הכתוב, בכלל לא. הוא טוב, החוק הכתוב. יש כמה מחוקי היסוד שנמצאים בתור כדי להתקבל, והייתי מחוקק אותם. חוק זכויות האדם, זכויות האסיר ועוד כמה דברים, זכויות במשפט- - -

דוד טל:

זכויות חברתיות.

אברהם רביץ:

זה אתה כבר אומר כפוליטיקאי.

היו"ר מיכאל איתן:

לא עומדים ביישום חלק מהחוקים האלה. למשל, זכויות העציר.

אברהם רביץ:

יש כאן בעיה, וכל עוד שלא תעשה מאמץ אינטלקטואלי אדיר, ויכול להיות שאלוקים שלחך, כי אם אתה תאמר שזה בסדר, הרי כולם יקפצו אחריך, שלא ייתכן כדבר הזה שישבו אנשים מכובדים ככל שיהיו, והאמן לי, הם מכובדים בעיני, היו לי גם שיחות אישיות גם עם הנשיא וגם עם אחרים, אנשים מאוד מכובדים, ואני מכבד אדם שהוא חכם, לומד, למדן. לא ייתכן שיימסרו דברים לפרשנות, כאשר הפרשנות איננה נובעת מספר החוקים לפי דברי השופטים, היא נובעת מתוך אורח-חיים מאוד מסוים, שלא כל החברה בישראל קיבלה אותו כמדריך לתרבות, לקדמה וכן הלאה. מה לעשות, יש במדינת ישראל גם אחרים, אפילו אתה לא מציע לחסל אותם, לסלק אותם. אתה לא אוהב אותם, אבל יש במדינת ישראל לפחות ‎2 מיליון בני אדם, שרואים את יסוד התרבות שלהם, שהוא יונק ממקורות אחרים, מה לעשות, ומוכנים למסור את נפשם על כך.

אמרתי בשיחתי עם השופט ברק שאני יכול להעביר את כל חוקי היסוד בחצי שעה, בניגוד לאריה דרעי, שהוא אמר שאפילו אם הם יהיו עשרת הדיברות, אני אצביע נגד, מכיוון שהוא לא סמך על המערכת, ואולי בצדק. אם יהיה סעיף נוסף בחוקי היסוד, אשר יעמיד פרלל, בשווה, את שני היסודות עליהם מושתתת החברה בישראל בערכיה, שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ותיתן הגדרה ליהודית, ההגדרה הזאת צריכה להיות מתוך הסכמה כמובן, תינתן הגדרה ליהודית, בדיוק כמו שיש הגדרה לדמוקרטית. היום גם לדמוקרטית כבר אין הגדרה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

במצע שינוי כתוב: "יהודית ודמוקרטית".

אברהם רביץ:

בסדר גמור, אבל יש בעיה עם כולם, אדוני שר המשפטים, אף אחד לא מעז לגעת בהגדרת "יהודית". תראה כמה השופט ברק מסתבך עם ההגדרה הזאת. הוא עצמו, בספרו, כותב, ש"יהודית" זה משהו אוניברסלי, דבר שכל העולם כולו רואה אותנו כך, שאנחנו יהודים. מהו הביטוי של "יהודית"? ותשובתו היא איך העולם רואה אותנו. אחר כך הוא הרגיש שיצא עליו הקצף. הוא אמר את זה בגילוי לב, והוא הזמין ראיון בעיתון על-מנת לתקן את הדבר הזה, ואז הוא אמר של"יהודית" יש הגדרה פוזיטיבית מייחדת. הוא אמר לי במפורש, חזרתי בי.

אין לנו כאן ליד שולחן זה, אין לנו בכנסת, זה הקושי, לא שום דבר אחר, ההסכמה, האומץ, התעוזה, לבוא ולומר שההגדרה "יהודית" זה אל"ף, בי"ת, גימ"ל. ויש ויכוח. אני לא אומר שזה דבר קל. אתה תאמר ש"יהודית" זה מדבר עברית, היום תאמר צבא, למרות שאנחנו יודעים שצבא זה דבר זמני.

רשף חן:

חוק השבות.

אברהם רביץ:

בעניין חוק השבות הוא ואני מבולבלים. זה לא דומה בכלל. לי זה נראה פשוט. אבל יש רבים שמאוד מסובכים עם העניין הזה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אנחנו מסכימים שיש צורך בחוק השבות.

רשף חן:

מדובר על ההיקף שלו, צריך לצמצמם אותו קצת.

אברהם רביץ:

או להרחיב אותו. לי לא אכפת להרחיב אותו, אבל בכיוון הנכון. אם אתה רוצה להגדיר דבר, הוא חייב להיות מיוחד לדבר הזה. יש לי פחות כבוד לצבא מאשר לטומי לפיד? אף פעם אני לא רוצה לציין שגם אני שירתי בצבא, אני לא רוצה להעלות את זה, כי אני מייצג ציבור שלפי ראות עיני הוא עושה עבור קיומו של העם היהודי דברים אדירים בכך שהוא מקדיש את עצמו לחיים אחרים. יש ויכוח, בוודאי שיש ויכוח, ויהיה ויכוח בעניין. אבל בסופו של דבר אנחנו חייבים להתמודד עם זה ולאמץ דברים מוסכמים. אני חושב שיש כמה דברים מוסכמים, אבל לא מספיק.

דיברת כאן על ההבחנה בין ביקורת לבין שמירת כבודו של בית-המשט העליון. ודאי שיש הבדל. אף אחד שלא יהיה תמים. כל אחד יודע איך מתבטאים אם רוצים לבקר ואם רוצים לזלזל. אבל מה לעשות שאדם, בתפיסת עולמי, אני מבקר באופן חריף, כאשר אני שומע פסק-דין שמבוסס על התנהגות של לילות שישי-שבת של קבוצות מסוימות בחברה, ושפסק-דין כזה מחייב אותי. כשדיברתי עם השופט ברק, הוא אמר: מה אתה רוצה? פסק-דין בר-אילן לא עשינו בשבילך? אי-אפשר ללכת למכולת כל היום עם רחוב בר-אילן. אנחנו מתנגדים בחריפות, כי זה בנשמתנו. אנחנו לא מדברים על איזה חוק שצריך להיטיב אתנו או לא. זה בנשמתנו הדבר הזה.

אדוני השר, אני לא רוצה לגזול את זמנם של חברי. אני מבין שמיקי איתן יוזם דיונים ארוכים, ונצטרך לדון בזה שוב ושוב, ולכן אני מסתפק בדברים האלה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

תודה רבה, הרב רביץ.

יולי תמיר:

אני רוצה להצטרף לברכות לשר המשפטים ואני מאחלת לו הרבה הצלחה בתפקידו. אני חושבת שיש לו הרבה מסרים חשובים להביא למערכת המשפט הישראלית.

אני אמשיך את דבריו של קודמי. נדמה לי, שהנושא של הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וממנו נגזר כל כך הרבה במערכת המשפט שלנו, וודאי וודאי אם אנחנו חושבים על תהליך של השלמת חוקה, זה מאוד חשוב. מן הראוי שגם הוועדה תדון בו, ובסופו של דבר, בתור מחוקקים, נגיע להסכמה.

הרבה פעמים אנחנו מלינים על בית-המשפט העליון, אבל דברים שאנחנו לא קובעים בחוק, אנחנו מחייבים אותו לפרש בכוחות עצמו. ההכרח של בית-המשפט לפעול, לפעמים נובע מכך שיש פערים בחקיקה, וכשבית-המשפט פונה לעזרת המחוקק, לא תמיד המחוקק נענה לו, ואז יש פער שצריך לטפל בו.

אברהם רביץ:

בית-המשפט, בסוגיה הזאת, לא למד דבר, שלדעתי הוא חשוב מאוד. אם המחוקק איננו מחוקק זו גם אמירה של המחוקק. יש הרבה חוקים שאנחנו לא מחוקקים.

יולי תמיר:

יש אמירות שלא יכולות להישאר תלויות ועומדות באוויר, כי הן אבן יסוד של הפרשנות המשפטית. הלוא אנחנו מלינים בעיקר על עניין הפרשנות המשפטית. הפרשנות המשפטית, אם אין לה על מה להסתמך, במקרים רבים גם הביקורת מוצדקת, אבל מוצדקת גם האמירה של בית-המשפט שאין לו במה להיאחז. זו חובתנו כמחוקקים, זה התפקיד שלנו, לתת לבית-המשפט את הכלים שעל-פיהם הוא מפרש את החוק.

הדבר הבא קשור לעניין מינוי שופטים. אני באה בביקורת הזאת מכיוון אחר מחלק מחברי הוועדה כאן. נדמה לי שהאירועים האחרונים גרמו לאי-נחת גם בקרב מגיניו המוכחים של בית-המשפט. צפיתי בך בתוכנית "פוליטיקה", והקשבתי היטב לדבריו של פרופ' פרידמן ולדברים של חברים אחרים בהוראת המשפטים, שחשים תחושה רבה של חוסר נחת. הפתרון באופן חד-משמעי הוא לא פוליטיזציה של הוועדה, אלא דווקא הרחבת הוועדה, במהלך של א-פוליטיזציה. אני לא ארבה בדברים כאן, אני מוכנה להסביר את זה. הנחתי הצעת חוק ברוח זאת. נדמה לי שיש צורך לעשות את דיוני הוועדה יותר פומביים, יותר רחבים, אבל כל עוד אין הסכמה במערכת הפוליטית במדינת ישראל על קדימותו של בית-המשפט, והוויכוח מתנהל גם בכנסת, השינוי צריך להיות שינוי של הרחבת הוועדה ופתיחת הדיונים, אבל בוודאי לא פוליטיזציה של הוועדה, אלא הורדת המרכיב הפוליטי במסגרת הזאת.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר, והוא נראה לי מאוד חשוב. אנחנו עוסקים הרבה בשאלות של החקיקה. הבעיה המרכזית בעיני במדינת ישראל היא אכיפה. נוצרת בעיה מתמדת של עודף חקיקה. לדעתי, הכנסת רוויה בחקיקה. אני מסתכלת לפעמים על כמות הצעות החוק. לא יכול להיות שיש כל כך הרבה הצעות חוק חשובות שצריכות להיות מוגשות במהלכים כל כך זריזים, כפי שמתרחשים כאן בכנסת. יש זילות של חקיקה. התוצאה של זה, שיש הרבה מאוד חוקים. האכיפה שלהם, והזכירו פה דוגמאות, היא מאוד בעייתית.

נדמה לי, אדוני שר המשפטים, שהדבר החשוב, שהוזנח הרבה שנים על-ידי מערכת המשפט, הוא לחדד ולחזק, ואולי גם לבנות במידה מסוימת, מנגנוני אכיפה, כי בלי זה אנחנו שמים את כל מה שאנחנו עושים ללעג ולקלס, ובנושא הזה, נדמה לי שיש הרבה מקום לעשייה, ואני אשמח לראות את משרד המשפטים, זה דווקא לא עניין של הוועדה, אולי הוועדה יכולה להציע כמה הצעות, פועל לשינוי המצב הקיים. תודה.

אברהם רביץ:

כמו שנאמר בפסוק "שופטים ושוטרים ניתן לך בכל שעריך".

נסים זאב:

אני מצטרף לברכות ולאיחולים לשר המשפטים. הייתי אתו בוועדות שונות, ואנחנו מכירים זה את זה די טוב.

אני אתחיל בסיום של הרב רביץ, שדיבר על הגדרה של מדינה יהודית ודמוקרטית, וחשוב להגדיר יהודית ודמוקרטית. אם מישהו חושב או משלה את עצמו שהחוקה או הגדרת החוקה תשנה את הצביון האמיתי של עם ישראל בארץ-ישראל, את הצביון היהודי, הוא טועה. הוא פשוט חי באשליה. אם החזיר ימשיך להימכר בריש גלי, בחוצות העיר, אם ההתבוללות תמשיך להיות בארץ-ישראל, שום חוקה, שום ספר, שום חקיקה, לא תעזור. פה העם המתבולל ייהפך בארץ-ישראל לעם ככל הגויים, שלא נחיה באשליות.

אנחנו צריכים להתמקד בדבר אחד - החדרת הערכים היהודיים בלב הנוער. הנוער מנותק מהיהדות. יש לו חוסר, וצריכים להשלים לו את החוסר הזה. זאת אחת המשימות של שר המשפטים, לא כשר החינוך, אבל יש לו הרבה מה לתרום בנושא הזה.

אתה, אדוני השר, דיברת על האמון שצריך לתת למערכת המשפט ועל הכבוד שבו צריכים להתייחס כלפיה, ועל כך אין חולקים. כל הנושא של בית-משפט לחוקה והתוכנית שאיש חרדי יהיה שם יגבירו את האמון במערכת המשפט. אני אומר לך, אדוני השר, אם שופט מוכן להיות שופט בבית-המשפט העליון, תוציא מההגדרה, או מהמושגים שלך, שהוא אדם חרדי. המושג חרדי הוא מאוד רחב. יש חרדים שהם, כפי שאתה יודע, לא מתקרבים למדינה, לא נכנסים לנישות האלה של חקיקות וחוקים. אבל יש שנכנסים, כמונו, אנחנו גם נקראים חרדים, ואנחנו יושבים בכנסת ישראל, אנחנו מעורים עם הבריות, אנחנו מעורים בחוקים. ברור שאותו שופט שיש לו הידע וההשכלה הנדרשת להיות שופט, אין שום סיבה בעולם שלא יוכל להיות שופט בבית-המשפט העליון, ובוודאי בבית-משפט לחוקה. אם אנחנו רוצים להביא לכך שהציבור אולי ייתן אמון בבית-המשפט, זה יכול לגרום לכך שהאמון יהיה יותר גדול כלפי מערכת המשפט.

אדוני השר, לפעמים מתרגמים את מחשבותיך, את כוונותיך. כשאתה בא ומצהיר בריש גלי שחרדי לא יהיה במערכת המשפט, כנראה די לחכימא ברמיזא. אם גם המתרגם וגם מי שמדבר חכם, התרגום יצא בסופו של דבר תרגום המחשבה, ולאו דווקא המשפט ככתבו וכלשונו.

פתחת בנושא של נעמי בלומנטל. אני חושב שזאת פגיעה בוועדת הכנסת כשאתה בא ואומר שליועץ המשפטי לא היתה כוונה לרדוף את נעמי בלומנטל. מישהו העלה בדעתו ספק באמינות של היועץ המשפטי לממשלה, האם מישהו חשב, מבין חברי ועדת הכנסת, שהיועץ המשפטי התכוון לרדוף את נעמי בלומנטל? לא כך. אם שופט בודד ויחיד במערכת המשפט יכול לחרוץ גורלות של אנשים, ועדת הכנסת, עם כל הכבוד, יש לה הסמכות.

רשף חן:

היא לא מוסמכת לכך.

שר המשפטים יוסף לפיד:

היא חקרה? היא יודעת את כל הנתונים?

נסים זאב:

היא קיבלה את הנתונים. היא שמעה את היועץ המשפטי לממשלה. נעמי בלומנטל לא יכולה להיות קורבן של המערכת הזאת, שהיא קלוקלת. הייתי קצת רוחש כבוד לוועדת הכנסת שהחליטה, לא כפי שאתה חושש באופן פוליטי. אם הסמכות של ועדת הכנסת להחליט לכאן ולכאן, והיא החליטה, לא צריך לבקר אותה.

התבטאת שאנחנו צריכים לחסוך, כפי שהמפלגה שלך הצהירה בריש גלי, שאנחנו צריכים לצמצם את נושא הדת. בנושא של רב ראשי לישראל, שההגדרה שלו היתה, מאז ומעולם, הראשון לציון, שזה הספרדי, והרב הראשי לישראל, היה האשכנזי, לא בפרוטות האלה נחסוך.

לגבי הביקורת של בורג לרב הראשי האשכנזי, בסך הכול הרבנים עושים מלאכה רבה ותורמים רבות למערכת. אי-אפשר כל הזמן להתנכר ולומר: פה החיסכון שלנו, ופה אנחנו צריכים לעשות הכול על-מנת לצמצם. בסך הכול הרבנים הראשיים תורמים ברמה הכללית לנושא הדת בארץ-ישראל. זה לא צריך לעמוד בראש בעיותיך.

רשף חן:

אדוני שר המשפטים, אני לא ארחיב בסעיף הברכות, הואיל והברכה היא גם התברכות.

יש טעות שחוזרים עליה שוב ושוב, כאילו "יהודית ודמוקרטית" זה שני ניגודים שעומדים אחד מול השני. זה לא כך. "יהודית ודמוקרטית" זו הגדרה אחת לדבר אחד, למכלול אחד. המשמעות, שאני מבין, של העניין הזה היא, שזו מדינתו הדמוקרטית של העם היהודי, של כל העם היהודי, על כל חלקיו, על כל פלגיו.

האלמנט הדמוקרטי הוא שאף אחד מאתנו לא רשאי לבוא לאחר ולהגיד לו: אני יהודי יותר טוב ממך, אני יותר יהודי ממך, אתה תנהג על-פי יהדותי ולא על-פי יהדותך. זה האלמנט הדמוקרטי של העניין.

אברהם רביץ:

הייתי מציע לך לעיין בדיונים שנערכו כאן בוועדה לעניין של שתי ההגדרות האלה.

היו"ר מיכאל איתן:

מה לדעתך המשמעות של המילה "יהודית"?

רשף חן:

אנחנו יכולים להרחיב על זה הרבה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

הוא אמר, למשל, שיש ייחודיות. מה הדוגמה הקלאסית של היהודיות? שיהודי נימול. גם מוסלמי נימול.

אברהם רביץ:

מה פתאום. הייחודית היא שהוא מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ונתן לנו תורה.

רשף חן:

אמרת עכשיו דבר נורא, כי אני מאמין שאין קדוש ברוך הוא. אני מאמין שבני האדם המציאו אותו. האם אני לא יהודי? אין לי חלק ונחלה בעם הזה?

אברהם רביץ:

אם אתה טועה, זה לא אומר שאתה לא יהודי. כל אחד יכול להיות לא יהודי?

רשף חן:

לכן ההגדרה שלך לא הגדרה. מיקי איתן, לשאלה שלך, מאוד בקצרה. בדיוק התשובה מי מתקיף ומי מבקר באמת. כשאני רואה אותו, אני יודע.

יולי תמיר:

אתה חייב שתהיה לך הגדרה מהי "יהודית".

רשף חן:

יש לי, אני פשוט לא רוצה להאריך בעניין הזה.

חבר הכנסת רביץ, אתם לוקחים לעצמכם רשות שאף אחד לא נתן לכם, וזה לפסול חלקים אדירים בעם היהודי, ולהגדיר אותם מחוץ למחנה. בעשותכם כן, הואיל ואתם מיעוט בעם הזה, אתם מגדירים את עצמכם מחוץ למחנה. זה דבר נורא שאתם עושים לעם היהודי, וזה דבר נורא שאתם עושים לעצמכם.

אברהם רביץ:

אני לא רוצה להתווכח אתך. אתה מבלבל את המוח ומדבר שטויות. זה לא ראוי.

היו"ר מיכאל איתן:

הרב רביץ, היה לך עד עכשיו אורך-רוח. אני יודע שזה עלה לך די בבריאות. תן עוד כמה דקות.

רשף חן:

יש עניין שלא מרבים לדבר עליו, והוא החשוב ביותר בדמוקרטיה, וזה נושא שלטון החוק. המשמעות האמיתית של הביטוי הזה, שלטון החוק. שלטון החוק זה הכלל הראשון בדמוקרטיה, וזה מה שרבים, כולל בבית הזה, לא לגמרי מבינים. שלטון החוק פירושו שאין שום שליט במדינה דמוקרטית, למעט החוק. לא הממשלה, לא הרוב, לא הרב, לא הכנסת, החוק הוא השליט, הוא השולט היחיד בחיינו.

אברהם רביץ:

זו אמירה מאוד דתית.

רשף חן:

הדמוקרטיה בונה מכשיר מורכב, מסובך, משולש בעיקרון, שכל המטרה שלו היא לייצר את החוק, כדי שכולנו - הממשלה, הכנסת ומערכת המשפט - תפעל על-פיו. הנושא של שלטון החוק זה המגן הגדול ביותר שיש לכל אחד ואחד מאתנו, לא רק למערכות, אלא גם לנו, כפרטים, מפני המערכות ומפני הפרטים האחרים. דווקא המיעוטים במדינה הזאת והקבוצות היותר שונות במדינה הזאת הם אלה שצריכים את שלטון החוק יותר מכל אחד אחר.

אברהם רביץ:

צודק במאה אחוז. אבל נאמר שאחת משבע מצוות בני נוח, שכל המין האנושי חייב בהם, זה לחוקק חוקים ולחיות על-פיהם.

רשף חן:

מערכת המשפט היא החשובה ביותר בנושא הזה של שלטון החוק, מפני שהיא, בסופו של דבר, נמצאת בשפיץ שעוסק בשני דברים. האחד, זה האכיפה של שלטון החוק, והשני, זה הקביעה מהו החוק. פה יש טעות שמשפטנים מבינים אותה לגמרי, אבל מי שלא משפטן, לא לגמרי מבין. חוק, זה לא מה שכתוב בספר החוקים. פעם אחרונה שמישהו הציע את זה, היו אלה הפוזיטיביסטים של סוף המאה ה-‎19. מאז שום משפטן לא חושב כך. חוק זה דבר הרבה הרבה יותר מורכב, הרבה יותר כללי מאשר הסעיף שכתוב במקום זה או אחר. המשמעות האמיתית של חוק זה לא רק מה אומר בית-המשפט, אלא מהו החוק הכתוב בראייה כוללת של כל מה שכתוב, כל מה שנעשה, כל מה שנפסק. לכן, לעתים קרובות, בית-המשפט לא פוסק לפי מה שכתבנו בספר החוקים, ובצדק הוא עושה כך, ולמעננו ולמען הגנתנו הוא עושה כך.

דוד טל:

זה לא מה שאומר השופט לנדוי, נשיא בית-המשפט העליון לשעבר. הוא אומר שבית-המשפט צריך להיות צמוד למה שהמחוקק קבע, ולא לזוז ימין או שמאל.

שר המשפטים יוסף לפיד:

יש שתי אסכולות.

רשף חן:

אם כך היו חושבים השופטים, בכלל לא היתה בעיה.

אברהם רביץ:

אתה מרגיז אותי, אתה מדבר כמו יהודי דתי. אתה ריליגיוזי.

אברהם בורג:

ואתה מתרגז כמו חילוני.

רשף חן:

דובר כאן על ההערה של שר המשפטים לגבי היכולת של יהודי חרדי לשבת בבית המשפט העליון.

שר המשפטים יוסף לפיד:

הוא לא אמר את זה. עזוב.

רשף חן:

לא אמרתי מה הוא אמר, אלא כי זה הנושא. יש בעיה אמיתית. מי שיושב בבית-המשפט, כל שופט, חייב להבין, שכמו שאנחנו נשבעים לכנסת, הוא נאמן לחוקי מדינת ישראל. נקודה. ולא לשום דבר אחר. כולל זה שהמדינה היא מדינה יהודית, אבל לחוקי מדינת ישראל. נקודה. אם אותו אדם מרגיש שהוא נאמן גם לאיזו מערכת נורמטיבית חליפית, ואם המערכת הנורמטיבית הזאת לא בהכרח זהה למערכת הנורמטיבית של ספר החוקים של מדינת ישראל, נוצרת בעיה קשה מאוד, וזו בעיה שצריך לתת עליה את הדעת, מפני שאותו אדם חייב לפחות לבוא ולומר: אני מבין שאני נאמן למערכת הנורמטיבית החוקית.

אברהם רביץ:

יש סעיף שנותן מעמד למשפט העברי.

היו"ר מיכאל איתן:

חוק יסודות המשפט.

רשף חן:

אחרי שאמרתי את כל זה, יש עניין של ביקורת על מערכת המשפט. יש ביקורת שהיא לא למטרת בנייה, אלא למטרת הרס, מצד גורמים, שחלקם רואים במערכת המשפט איום על הכוח הפוליטי שלהם, חלקם רואים במערכת המשפט איום על אורח-החיים שלהם. כנגד הביקורת מהסוג הזה אני חושב שצריך להילחם בכל הכוח. אבל יש גם ביקורת אחרת, שהיא ביקורת שבאה מתוך הבנה שבגלל שזו המערכת הכי חשובה לשלטון החוק, היא חייבת לתפקד בצורה טובה, והיא לא מתפקדת בצורה טובה. בעניין הזה נורא קשה לעשות את ההבחנה, מפני שהמילים נשמעות בדיוק אותן מילים. כשמישהו בא ומעביר ביקורת, היא נשמעת מאוד דומה, ומאוד קשה לבחון כליות ולב, ולהבחין בין מה שנעשה לשמה ומה שנעשה לא לשמה.

רוני בר-און:

מה הופך אותך למבקר לגיטימי, ואותי למבקר לא לגיטימי?

רשף חן:

אתה מייחס לי מחשבה שאני לא מבטא. אני חושב שהביקורת שלך, ברובה, לגיטימית ועניינית.

יש בעיה במערכת המשפט, בין השאר, כי אנחנו, במידה מסוימת, שמים אותה מעל לביקורת.

רוני בר-און:

הדיכוטומיה באה מהאמירה של שלטון החוק. חוק, זה לא מטרה, חוק, זה אמצעי. החוק מאפשר לדמוקרטיה לשלוט. זו הדיכוטומיה. פה אתה טועה. לא יכול שחוק, מעשה ידי אדם, והוא שולט באדם.

רשף חן:

אני לא מסכים, אבל אנחנו נכנסים כאן לוויכוח פילוסופי ארוך. אני לא אכנס לזה.

יש בעיה של מי ששומר על השומרים. אחת ממערכת החוקים הכי בלתי-נאכפת ובלתי-מיושמת במדינת ישראל, זו מערכת החוקים שמופנית לבתי-המשפט - סדרי הדין, דיני הראיות - פשוט מתעלמים מהם.

רוני בר-און:

אתיקה של שופטים.

רשף חן:

זה לא לעניין. זה לא תקין. זה פוגע בשלטון החוק, מפני שמי שאמור לשמור על החוק הם אלה שפוגעים בחוק, וזה חמור. יש הבעיה של הסחבת, שדובר בה. יש בעיה של התנגדות פנימית מערכתית לביקורת. ההתנגדות של מערכת המשפט לפרוייקט המשוב של לשכת עורכי-הדין היא לא במקומה, והיא לא נכונה. המערכת הזאת באה על מנת לאזן את המחוקק, וצריך להתייחס אליה ברצינות. יש נטייה פרו-מערכתית - דובר פה על הנושא של האזנות הסתר. בתי-המשפט נוטים להניח שאם הפרקליטות הביאה משהו, סימן שיש משהו. זה לא תקין ולא טוב.

רוני בר-און:

לא רק בזה. במשפט תעבורה כמה פעמים יאמינו לנהג ולא יאמינו לשוטר?

רשף חן:

זו בעיה שצריך להתייחס אליה.

דוד טל:

אדוני השר, אין שום ספק שיש לנו כאן בעיה בנושא של מינוי שופטים. כפי שנאמר פה, ולא שמעתי את כל הדיון, כל אחד מאתנו יש לו השקפת עולם מסוימת, וכל אחד מאתנו נגוע, בצורה כזאת או אחרת, ומערב את השקפת עולמו בעבודתו היומיומית, וגם שופטים הם לא מלאכים ולא שרפים, ומה לעשות, יש להם איזו השקפת עולם.

כאשר דנים בכל מיני תביעות כאלה ואחרות, למשל, תביעות נזיקין, אני יכול לסמוך, בוודאי, אבל כשמתחילים לדבר על נושאים ערכיים, אז סולם הערכים שלי לא דומה לסולם הערכים שלו. לכן אני מבקש שיקוף של המחנה הלא נאור. אני מבקש שיהיה שיקוף של האנשים הללו.

שמעתי אותך פעם בשתיים בלילה או בשלוש לפנות בוקר, הטלוויזיה נשארה דלוקה בערוץ ‎33 - מסתבר שממחזרים את זה, כי התעוררתי אחר כך בחמש, וראיתי עוד פעם אותך - אמרת שאדם דתי, אולי חרדי, לא יכול להיות שופט, ואני אומר את זה במילים שלי, שהמחויבות שלו, של אדם רגיל, טמונה וגלומה בפסקי-הדין של מערכת המשפט, ואם המחויבות שלו לא טמונה ולא גלומה במערכת בתי-המשפט, הוא לא יכול להיות. מה לעשות אם אותו אדם הוא גם יהודי וגם דתי וגם חרדי, והמסורת שלו גלומה במשפט העברי, למשל, שהוא קיים לא רק ‎55 שנה, אלא כמה אלפי שנים. יש שם מיליוני פסקי-דין. אי-אפשר להתנתק ואי-אפשר לנתק, כפי שאמר חן רשף, לזרוק איזה חלק מחוץ למחנה. חייבים להתחשב בזה.

למה הגענו לבית-משפט לחוקה? זה לא היה מגיע. גם אני וגם ידידך, פורז, הגשנו הצעת חוק, שנגדיל את בית-המשפט העליון, ובאותה הזדמנות, שהוא ישקף קצת. אני אמרתי שייצג, אבל אני משתמש במילים של השופט זמיר, שישקף את כלל הדעות, כדי שהאמון במערכת המשפט יהיה יותר חזק. אבל זה לא קרה. כל זמן שזה לא יקרה, ידונו בנושאים ערכיים, ויהיה פה קונפליקט. ככל שתקדים לטפל בנושא, ייטב.

אפילו השופט ברק אמר שהביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אמר כאן יונה יהב, בוועדת החוקה, הוא התריס כנגד השופט ברק שיש שופטים בבג"ץ שלא קוראים את החומר. אמרתי לו בחוץ: יונה, איך אתה אומר דבר כזה? הוא אומר: צריך לומר את זה. אם אתה אומר: כבוד נשיא בית-המשפט לפני כן, ואחר כך אתה אומר דברים כאלה, זה מתקבל כביקורת. אתם אומרים את הדברים בלי להקדים כמה מילות של תרבות, כמו כבודו, נכבדים, מכובדים, בסדר, לא באתי מהאקדמיה, רק גמרתי כיתה וי"ו או חי"ת בבית-ספר יסודי- - -

רשף חן:

נימוס קוראים לזה.

דוד טל:

אפילו בתביעה, בפרקליטות, טענו שם לליקוי מאורות, תיאטרון האבסורד. אפילו השופטת אוסטרובסקי כהן ב-‎1998, בראיון שלה, אמרה על כמה שופטים, על עמיתיה, שיש כמה פסקי-דין אומללים ואווילים. אגב, באותה הזדמנות היא גם מאשימה את דרך מינוי שופטים, ואומרת שבגלל זה אנחנו מקבלים שופטים שכאלה.

אני מצטרף בזה לידידי, יושב-ראש הוועדה. בפועל נוצר מצב שחבר מביא חבר, ומי ששופטי בית-המשפט רוצים לראות, הם יראו, ומי שהם לא רוצים לראות, הם לא יראו אותו, והוא לא יהיה. כל זמן שזה קורה, נתקומם בתוך תוכנו. נעשה ככל אשר לאל ידנו כדי לשנות את הדבר הזה.

פסק-דין בבלי, עם העימות הגדול, מה לעשות, זה במסגרת אותה מדינה. תחת אותו מעטה של מערכת המשפט שלנו, יש גם את בית-הדין הרבני, שיש לו אוטונומיה כזאת או אחרת, אז אתה רוצה שהוא יקבע בניגוד להלכה שעליה הוא מופקד? איך הוא יכול לעשות זאת?

אני מקצר, אבל אני מבקש שתקציב לי זמן בשיחה אישית לפחות, כיוון שיש לי הרבה מה לומר. אתה חייב להבין, וככל שנבין מוקדם יותר, ייטב. אם מישהו רוצה לגשר בציבור היהודי כאן, הוא לא יכול להתעלם לא מזה ולא מזה, צריך למצוא גשר מתאים. אחד הגשרים שבעל כורחנו נאלצנו לדחוף אליו, זה בית-משפט לחוקה. זה לא יהיה פוליטי כפי שאומרים. היום אין פוליטיקה? זה יותר גרוע מפוליטיקה. מה שעשו ללינדי כהן, זה לא פוליטיקה? זאת בושה, זאת חרפה למערכת המשפט שלנו. אם עד היום פקפקתי במערכת המשפט, היום אני לא מאמין בה. אם יוצאים הדברים הללו מבית-המשפט החוצה, זאת בושה. כך מתנהגים שופטי בית-המשפט העליון, שאני צריך לסמוך עליהם ועל כל מה שהם כותבים?

שר המשפטים יוסף לפיד:

עד עכשיו הדיון היה מאוד תרבותי. אלה ביטויים שאני מוחה נגדם.

דוד טל:

אם השופט חיים כהן אמר בחקירה שהיתה ב"גלובס" שהנשיא ברק - אני מכבד אותו, שלא יובן אחרת - שהחליף הרכב של משפט, והשופט חיים כהן אמר שמי שעשה זאת לא ראוי להיות נשיא בית-משפט עליון. זה לא יותר חמור ממה שאני אומר היום. זו ביקורת, וביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, וצריך להתרגל לזה. כשאני אמרתי את הדברים, אתה מתקומם, אבל אתה יכולת על דוכן הכנסת לומר להסתדרות שהיא מאפיה, ואני לא איש הסתדרות, אני במפלגת עם אחד, אבל לא איש הסתדרות. יכולת לומר שהיא מאפיה, שהיא ארגון פשע מאורגן.

שר המשפטים יוסף לפיד:

גם זה לא אמרתי. אמרתי שהשביתה הזאת היא "פשע מאורגן".

דוד טל:

זה נאה וזה יאה? אני חבר כנסת קטן, בא מסיעה של שלושה מנדטים. אתה שר בישראל ועוד שר המשפטים.

היו"ר מיכאל איתן:

רבותי, דיברתי כאן עם כמה חברים, ויש כאן מגמה לבדוק אם אפשר יהיה להגיע לחוקה בהסכמה רחבה. חוקה בהסכמה רחבה בנויה על ההנחה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אני לא מקבל שזו שלמות אחת. יש למדינה קטבים - קוטב אחד, יהודי, וקוטב אחד, דמוקרטי. מדינת ישראל לא יכולה להיות מדינה לא יהודית. ברגע שהרוב במדינת ישראל יחליט שהיא לא מדינה יהודית, היא כבר לא מדינת ישראל. זה כמו פטיש. פטיש הוא פטיש. אם ישברו את הראש וישימו כובע, יכול להיות שזה יהיה בובה, אבל זה לא יהיה פטיש. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, אי-אפשר בלי זה. זה לא יכול להיות. זה גם לא עניין של רוב ומיעוט.

אנחנו צריכים לבדוק בקטבים האלה אם אפשר לקבוע כללים שהמטוטלת הזאת בין "יהודית" לבין "דמוקרטית" תישאר בצורה כזאת שציבור שחושב שהיא צריכה להיות יותר יהודית, יוכל להילחם ולהיאבק בתוך ההסכמה שהיא תהיה יותר יהודית. וציבור שאומר שהיא צריכה להיות יותר דמוקרטית הוא יוכל לעשות זאת, ואלה כללי המשחק שאנחנו נקבע. זו בעצם חוקה. זה קביעת כללי משחק. לא הכרעה בסכסוכים, אלא יצירת אפשרויות לדינמיקה, שהמטוטלת זזה מדי פעם בפעם על-פי מה שקורה בחברה. נראה לי שזאת המטרה שאליה אנחנו צריכים ללכת.

ידידי טומי לפיד, מה אתה מדבר על ועדה לבחירת שופטים? זה פיקציה. אתה עושה מאתנו צחוק? אנחנו לא יודעים? רוני בר-און עמד על הבמה ואמר שאין בכלל עוד ועדה, הכנסת לא שידרה אף אחד, לא יודעים כלום, ויהיו ארבעה אנשים. עכשיו, לנגד עינינו, הכול קורה. איזו בחירה יש כאן? זה בכלל לא בחירה. זה מינוי של אנשים.

בחירות זה בחירות בכל מקום. גם בלשכת עורכי-הדין, גם באוניברסיטה וגם בבית-המשפט. יש להן אופי משלהם, לבחירות. אז באים כל מיני שיקולים. כשאנשים רוצים לשמור על עמדות כוח בבית-המשפט העליון, זה טבעי לגמרי. אם אני רוצה להיות הנשיא, אני אדאג שיהיה לי הרכב נוח. הבעיה היא שאתה, טומי לפיד, מתעלם מעובדות החיים. אתה צריך להיות הבלם מול הדברים הטבעיים האלה. אין שם אנשים עשויים אחרת ממך, ממני, מאברהם רביץ, עם השקפות עולם, ולכל אחד יש הכיוונים שלו.

בהחלט צריך לשמור על בית-המשפט, אבל השמירה על בית-המשפט היא כזאת, שלא נותנים לו לעשות כל מה שהוא רוצה.

אנחנו מגיעים היום למצב שכל שופט, בכל בית משפט, בא היום ואומר: החוק שלכם הוא לא חוק, אני לא מקבל את זה. אני מבטל חוקי כנסת. זה היה עכשיו עם יועצי-המס. זה נובע מכך שזה לא בא בצורה מסודרת, שהכנסת אמרה שהיא מוכנה להעביר ביקורת שיפוטית, ונקבע את הכללים איך זה נעשה. לא כל שופט יכול, בכל החלטה, בכל הרכב, על כל עניין, לבטל חוקים של הכנסת.

הנושא של נעמי בלומנטל. טומי לפיד, לא נחלק ציונים. כאן כולנו מכירים את העניינים. החברה הישראלית משגרת ציניות. ראשי הממשל נתפסים בשחיתויות. זאת בושה וצריך להילחם נגד הדברים האלה. ככל שאתה יותר גדול, אתה מצליח יותר להתחמק, וצוחקים לך בפרצוף. ואז באים ואומרים: אם לא נעניש את נעמי בלומנטל עכשיו, ניפול במדרון החלקלק. זה לא רק עלבון לאינטליגנציה, זו פגיעה באמינות של האדם שאומר את זה.

העניין של המשפטיזציה, גם זה צריך להיות במידה. הגענו למצב שאתה אומר שיועץ משפטי, זה יכול להיות גם של משרד ממשלתי, כולם נעמדים דום בפניהם. והחלטה שיכולה להיות במתחם סבירות, בכלל מבטלים אותה. אנחנו גולשים יותר ויותר למצב שבתי-משפט מנהלים במקום שבתי-המשפט יקפידו על אכיפת החוק.

אנחנו חברי כנסת, אתה שר, אנחנו צריכים להבין שהחובה שלנו והתפקיד שלנו והמחויבות שלנו - כל אחד לתפקיד שלו. מול אקטיביזם משפטי, הכנסת חייבת לעבור למגננה פרלמנטרית בכבוד, בהערכה. בית-המשפט העליון נתן למדינת ישראל דברים נהדרים, אבל אנחנו לא צריכים להתבטל בפניו. אתה שר משפטים, אתה באמצע - מצד אחד, אתה מייצג את המערכת המשפטית בפני הממשלה ובפני הכנסת ואתה שומר על כבודם, אבל אתה לא יכול לבוא ולהגיד: אני מקבל כל מה שהשופטים אומרים בלי שיקול דעת ובלי לבדוק. אתה צריך להראות להם שיש גם משהו שעומד מולם, שהם גם צריכים לתת דין וחשבון, שהם גם נמצאים במערך כוחות, שבסופו של דבר צריך לשרת את החברה שלנו.

לסיום. אני מקווה שנעבוד ביחד, אני מקווה שנצליח להזיז את עניין החוקה. אולי לא מרחק גדול מדי, אולי חלקית. אבל אני מאמין שיהיו לנו הרבה ויכוחים ברמה גבוהה. אם נקדם חוקה לישראל, זה אחד הדברים המרכזיים שאני רוצה. השר קיבל את העיקרון הזה, ומינה אדם מטעמו, שישב כאן בדיונים.

אברהם רביץ:

מי זה?

היו"ר מיכאל איתן:

שופמן.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה על קבלת הפנים היפה, תודה על הברכות, ששתיים מהן נגעו ללבי, בכל זאת האדון אופיר פינס הוא מזכ"ל מפלגת האופוזיציה הגדולה, והוא בירך אותי כל כך יפה, וחשבתי שזו מחווה יפה, וכמובן ברכתו של הרב רביץ, שאני יודע שזה לא פשוט בשבילו. אני רוצה להשיב לך בברכה מקרב לב להחלמה מהירה. כואב הלב לראות אותך יושב, נשען קצת, על ההדום שלרגליך.

אתה, רוני בר-און וגם אתה, מיקי איתן, אמרתם אותו דבר לגבי היחס שלי לבית-המשפט העליון. אני רוצה לומר לכם בכל הכנות, אני עכשיו לא מדבר על מינויים לבית-המשפט העליון, אלא על מינויים לבתי-המשפט הנמוכים יותר, בייחוד למחוזי, ומהמחוזי לעליון. בדרך הצנרת. השופטים האלה קראו את פסקי-הדין של המועמדים, לגבי העליון, המועמדים בילו שנה בבית-המשפט העליון, חלקם נשלחו בחזרה לבית-המשפט המחוזי, נעלבים ונפגעים. היכולת המשפטית של אדם כמו אהרון ברק היא לא דומה לשלי, שגמרתי משפטים, ובזה גמרתי את העסק. הוא נחשב אחד מהמוחות המשפטיים הגדולים בעולם. עם כל הטייטל שלי, של שר משפטים, אני מחויב לצניעות מסוימת ביכולתי לשפוט מי ראוי יותר ומי ראוי פחות להיות שופט.

רוני בר-און:

שופט זה לא רק מכונה שכותבת פסקי-דין.

שר המשפטים יוסף לפיד:

האזנתי לך, עכשיו תאזין לי. אני מסביר לך שאני ניגש לעניין הזה עם כל הצניעות הראויה.

אפשר להציע הרכבי ועדות. דווקא בתוכנית "פוליטיקה" היה מעניין. הפרופסור אמר שצריך להוסיף פרופסורים, העורך-דין אמר שצריך להוסיף עורכי-דין, השופטים חושבים שצריך להוסיף שופטים. אני היחיד שלא חושב שצריך להוסיף פוליטיקאים.

רוני בר-און:

שני השופטים המחוזיים שעולים לעליון הם בחירה מושלמת. אבל זה שאתה אומר שרק ברק יכול לקבוע, ואתה לא, אתה טועה בכך. השופט הוא מכלול הרבה יותר גדול מאשר מכונה שמייצרת פסקי-דין.

שר המשפטים יוסף לפיד:

לא אמרתי שרק אהרון ברק יכול לקבוע. אני אומר שלעניינים משפטיים מקצועיים אני מתייחס בצניעות. מה אפשר לעשות אם אני צנוע?

רוני בר-און:

הרב רביץ יגיד לך שעודף צניעות בגמרא זה גאווה גדולה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

יכול להיות שאפשר להוסיף שני אקדמאים, שני פוליטיקאים ושני עורכי-דין. אף אחד לא ערב לך שזה ייטיב עם השיטה, אבל זה אפשרי. מה שאני אומר ש-‎55 שנה, בתנאים הכי קשים שרק יכולים להיות, חברתית, ביטחונית, עמדה המערכת המשפטית במבחן יוצא מן הכלל, ונחשבת עד כה למערכת הטובה ביותר במדינה הזאת, יותר מהממשלה, יותר מהכנסת, יותר מהאדמיניסטרציה. אם יש מוסד מכובד במדינת ישראל על הציבור זה בית-המשפט. אם תתחיל לשחק עם זה, אתה רק יודע איפה אתה מתחיל, אתה לא יודע איפה אתה גומר. ‎Don't fix it if it work's.It work's beautiful. ולכן אני אומר שאפשר להגיד: שני אקדמאים. למה? היא פרופסור, אז היא מאמינה ששם יושבים כל החכמים. אתה עורך-דין, אתה רוצה שני עורכי דין. הוא כבר אמר שהוא רוצה להוסיף פוליטיקאים. כל אחד חושב שמתוך המיליה שלו תצא הישועה. אני אומר לכם: אל תגעו בבית-המשפט העליון ובמערכת המשפטית, כי הם מתפקדים היטב, וכשמתחילים לשחק עם המערכת הזאת, אתה יודע איך מפרקים שעון, אתה את השעון לעולם לא תרכיב בחזרה, אפילו אם שמך ברק.

היו"ר מיכאל איתן:

אהרון ברק או אהוד ברק?

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני מתכוון עכשיו לאהוד ברק.

פה אני כולל את הרעיון שאני בהחלט דוחה. הצבעתי נגדו, דיברתי נגדו, וזה הקמת בית-משפט לחוקה. זה לא הולך, כי זה גם חלק מההסכם הקואליציוני. ואני כבר אומר שהחלק בהסכם הקואליציוני ששמו שינוי לא יסכים להקמת בית-משפט לחוקה. אנחנו חושבים שזה ניסיון של פוליטיזציה של המערכת השיפוטית. גם מה שאמר פה דוד טל מצביע על כך. מה רוצים לעשות? רוצים לעשות מיקרו-כנסת. מה שצריך זה לא מיקרו-כנסת. בשביל להיות כנסת יש כנסת. לא צריך מערכת משפטית שמשקפת את הכנסת. אני מסכים שצריכה להיות שקיפות. העובדה היא שהמינוי הראשון שלי, כשר המשפטים, היה של ערבי לבית-המשפט העליון. העובדה היא שבין המועמדים שלי יש יהודי דתי, ששמו אליקים רובינשטיין. הוא חובש כיפה.

הרב רביץ, אני מקבל הרבה דברים שאתה מתכוון אליהם, שאתה אומר שצריכה להיות הבנה של מכלול הציבור, שהחרדים הם חלק לא מבוטל מממנו, וחשוב, ושיש לו ערכים משלו. המאבק שניהלתי היה נגד התחושה שמיעוט מנסה לכפות את רצונו על הרוב. אני גם נגד זה שהרוב ישלוט ביד קשה במיעוט.

אברהם רביץ:

הגענו לדמוקרטיה אמיתית.

שר המשפטים יוסף לפיד:

זאת הדמוקרטיה. דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב. זה שלטון הרוב מתוך התחשבות במיעוט. אבל בשלטון הקודם היה קלקול, ולפי תחושתנו, המיעוט שלט ברוב. אני מקווה שזה יתוקן, ואני מבטיח לך שזה יתוקן בלי עריצות.

לפרופסור תמיר. הרכב הוועדה ופתיחות הדיונים, לא רק שאין פתיחות דיונים, יש הוראה מפורשת שדיוני הוועדה למינוי שופטים- - -

יולי תמיר:

לא דיברתי על הדיון, אלא על התהליך.

שר המשפטים יוסף לפיד:

התהליך הפורמלי זה הדיון.

יולי תמיר:

אם תרצה, אני אראה לך את הצעת החוק שלי.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אנחנו לא רוצים שמישהו יחשוש, בדיון, לבטא את דעתו על מישהו.

יולי תמיר:

אדוני השר, אני מציעה תהליך שקוף ודיון חסוי, כשיש הבחנה בין השניים.

שר המשפטים יוסף לפיד:

מה שנוגע למנגנוני האכיפה, אני בדעתך, שצריך לחזק לכל אורך החזית אותם. לצערי, במידה רבה זו שאלה תקציבית.

רוני בר-און, דיברת על האזנות הסתר. אני מבטיח לך לבדוק סטטיסטית את הטענה שלך. זה לא צריך להיות שגרה, זה צריך להיות יוצא מן הכלל, רק בתנאים שמצדיקים.

אדוני היושב-ראש, דיברתי אתך על החוקה וגם על בית-המשפט העליון. אני מבין לדאגתך שצריך לשמור על האיזון בין הכנסת לבין בתי-המשפט. אני מסכים לזה. קח לדוגמה את בית-המשפט העליון האמריקני. לפני חודש ישבתי שם בדיון שלהם. קונסטיטוציונית, אמריקה מצאה את האיזון, השופטים יכולים לבטל חוקים, תוך שמירה על החוקה. אבל המערכת הפוליטית ממנה את השופטים.

עד עכשיו הגנתי באופן מוחלט על מערכת המשפט, ואתם באים אלי על זה בטענות, ואני מקבל את זה. יש דבר אחד מכל הביקורות שהושמעו, שאני שותף לו, ואני יודע שזה היה מעשה חוקי שעשה שופט השלום ביחס לרשיון של יועצי מס. אני חושב שאכן מסמכותו של בית-המשפט העליון לקבוע, במקרים נדירים וקיצוניים, שהכנסת חוקקה חוק בלתי-חוקתי, על-פי חוקי היסוד, כי אחרת אין טעם לחוקי היסוד. מאידך, אני חושב ששופט שלום לא צריך לפסול חוק. אבל האמירה הזאת מסובכת, כי אם שופט השלום לא פוסל חוק, מעשה החקיקה לעולם לא יידון בבית-המשפט העליון.

היו"ר מיכאל איתן:

יש דרכים לפתור את זה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

ייתכן מאוד שנצטרך למצוא מכניזם, שמצד אחד לא יפסול את זכותו של בית-המשפט העליון לפסול חוקים, ומצד שני, אני גם שותף לדעה שהובעה פה, שלא יכול להיות שמישהו מתמנה לשופט שלום, ולמחרת היום הוא פוסל חוקים.

רוני בר-און:

במקרה, השופט רוזן הוא בהחלט אדם בעל שיעור קומה, והוא שופט ותיק, אבל מחרתיים יכול להיות שופט אחר.

שר המשפטים יוסף לפיד:

בארצות-הברית, שהיא דוגמה לנו בהרבה דברים, גם בארצות-הברית רק בית-המשפט העליון יכול לפסול חוקים.

דורית ואג:

מה קרה עם האומבודסמן?

שר המשפטים יוסף לפיד:

בישיבה הראשונה שלנו, ב-‎27 במאי, נמנה אומבודסמן.

רוני בר-און:

מתי הוא ייכנס לתפקידו?

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני צריך לבדוק מבחינה תקציבית. עכשיו יש בעיה כספית בלבד.

היו"ר מיכאל איתן:

רבותי, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה ‎13:30


מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:47   06.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  184. רצח אידאולוגי = סרוב פקודה אידאולוגי.........  
בתגובה להודעה מספר 182
 
דה ז'ה וו 8200 / אביעד ויסולי

סרוב הפקודה של קצין 8200 לספק מודיעין לקראת מבצע, בתירוץ המופרך של "פקודה בלתי חוקית בעליל" אינו חדש, לא בצה"ל ולא ביחידה. כבר בסוף שנות ה – 70, בעת שירותי כקצין בקבע ב - 8200, שמשתי בתורנות לילה בתפקיד דומה לאותו קצין, אם כי באחריות רחבה הרבה יותר. עבד אתי מש"ק בכיר שהיה צריך לעבד את הידיעות העוברות במערכת.

במהלך התורנות עברה ידיעה שלא התאימה לדעותיו הפוליטיות של אותו מש"ק, והוא סרב לבצע את תפקידו. העפתי אותו מהמשמרת, הגשתי נגדו תלונה והוא הועמד למשפט. ניתנה הוראה לשים לב ולבקר את עבודתו של המש"ק הנ"ל באורח שוטף, מתוך הנחה שביישום דעותיו הפוליטיות במערכת איסוף המודיעין, הוא עלול לסכן את בטחון המדינה. המש"ק השתחרר מצה"ל, הפך לסופר מפורסם, ומשמש כיום - איזו הפתעה - כאחד האייקונים המובהקים של השמאל הקיצוני בישראל (דוד גרוסמן).

כחמש שנים מאוחר יותר, בעת מלחמת לבנון, סרב קצין בכיר לחזור ללבנון עד שיוחלף שר הבטחון, שהיה אז, כידוע – אריאל שרון. הקצין לא הועף, לא הועמד למשפט אך חזר בו ושלח מכתב התנצלות. כיום – איזו הפתעה - הוא עומד בראש מפלגת העבודה. הוא גם השליט בה את האידאולוגיה של השמאל הקיצוני בישראל (עמרם מצנע).

כשמונה עשרה שנה אחר כך, סרב טייס מסוק קרב לירות לעבר בית במחנה פליטים בשכם ממנו הומטרה אש תופת לעבר קבוצת מטיילים בהר עיבל. הרב בנימין הרלינג הי"ד נרצח וכמה מטיילים נפצעו. התירוץ לסרוב פקודה לירות ולשתק את מקור האש – "לא רציתי להבעיר את המזרח התיכון". הטייס לא הועמד למשפט.

כאשר הפצ"ר מסרב להעמיד לדין קצינים שסרבו פקודה ממניעים פוליטיים (או "אידאולוגיים מוסריים" אה-לה-פרקליטה גלאט - ברקוביץ), הוא נותן הכשר לאותם מפקדים לקחת לידיהם את החוק ולהפוך על ראשה את כל שרשרת הפיקוד הצה"לית. בכך הפצ"ר לא רק מבזה את החוק, אלא גם פוגע במשמעת ומחליש את בסיס הכוח הצבאי והמוסרי של מדינת ישראל. המנעות הפיקוד הבכיר של צה"ל מהעמדת הקצין שסרב פקודה לדין, מעלה ריח חריף של פחד מביקורת פוליטית צעקנית של השמאל הקיצוני ומשתמטי תנועת הסרבנים.

מאז שהורשעו אודי אדיב וחבריו פעילי השמאל הקיצוני באמצע שנות ה – 70, בריגול למען סוריה ועד היום, יש למערכת הביטחון בעיה מובנית עם נאמנותם של פעילי השמאל הקיצוני לצה"ל ולמדינה. שנים ארוכות אנשים כאלה לא גויסו לתפקידים רגישים ביחידה 8200 , וכאלה ש"הסתננו" שוחררו בהוראת בטחון שדה מייד כשזה התגלה. מהמקרה האחרון עולה שראוי להמשיך במדיניות זו.

סרוב הפקודה של הקצין ב - 8200, אשר פורסם בהרחבה בתקשורת, ככל הנראה בהשראת גורמים שלא ניתן לחשוד בהם באהבה יתרה לארץ ישראל, כבר גרם נזק כבד לבטחון המדינה בחשיפת מקורות ודרכי הפעולה של קהילית המודיעין. בהבלטה רבה פורסם גם איום סרק של כמה חיילים למרד "כמו בגולני" (גולני? מרד? איזו הכפשה של לוחמים מסורים). מכל מקום, על צה"ל להגיב בחומרה יתרה נגד הקצין שסרח ונגד כל גילוי של סרוב פקודה בפעילות מבצעית, במיוחד לנוכח פני האויב. מן הראוי להורידו לדרגת טוראי ולהעיף אותו מצה"ל, למען יראו וייראו. ולגבי המאיימים במרד – הם יוכלו להרהר בכך שנית בכלא 6.
http://www.mateh.org/news67.htm

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:18   10.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  205. המניפולציות של הפרקליטות !!  
בתגובה להודעה מספר 184
 
מאת: ד"ר חיים משגב

י"א באב תשס"ג / 9 Augoust 2003 הדפסה

שתיקתו של גלעד שרון במהלך חקירתו במשטרה הקפיצה הרבה יפי-נפש – ורובם
לא עשו זאת, כך אפשר היה להתרשם למקרא התגובות, מטעמים הקשורים ב"שלטון החוק"; חלק מהם כבר מכינים לעצמם מחלצות חדשות תוך כדי ציחצוח חרבות אפשרי לקראת "הקדמת הבחירות", וכל שאר הזועקים בשער סתם מגלים בורות, הנובעת, כמו בהרבה מקרים, משטחיות ומאי 'הבנת הנקרא'.

גלעד שרון עשה את מה שמותר לכל אזרח לעשות בחברה חופשית: לממש את זכותו שלא להפליל את עצמו, זכות הנובעת מחזקת החפות השמורה לכל אחד, גם אם הוא בנו של ראש הממשלה. 'לרוע המזל', שתיקתו של גלעד שרון יצרה בעייה מסויימת במשרדי פרקליטות המדינה: נפתחה חקירה פלילית ועתה מתחבטים שם בשאלה כיצד מייצרים ראיות. שאלה לא פשוטה בהתחשב בכך שהמוסד הזה ידוע, זה מכבר, ב'נטייתו הפוליטית', ואם מישהו צריך הוכחות בעניין זה הוא איננו צריך להסתפק רק ב'הדלפה' של הפרקליטה הבכירה, ליאורה גלט-ברקוביץ, שהודתה בפני חוקריה שהיא עשתה את מה שהיא עשתה "מטעמים אידיאולוגיים"; אפשר גם להרחיק עד לאותם 'ימים אפלים' שבהם הפעילה פרקליטות המדינה, ביחד עם השב"כ, פרובוקטור נאלח, אבישי רביב שמו, במטרה להשחיר מחנה פוליטי שלם, כשהיא מותחת את החבל הדמוקרטי עד לקצה המותר במדינה מתוקנת.

לימים, כשנבחר בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, חרף 'הציפיות' שהיו, כנראה, לרבים בפרקליטות המדינה, נולדו שני כתבי אישום מוזרים, מושחתים מעצם טיבם, שפוברקו בידי יועץ משפטי לממשלה עקום מחשבה. הכוונה, כמובן, למיכאל בן יאיר ש"הלביש" על יעקב נאמן ועל רפאל איתן, שני שרים מיועדים בממשלתו של בנימין נתניהו, אחד מהם אפילו יועד לתפקיד שר המשפטים, אישומים מעוותים – מסריחים כמו תבשיל שהוכן מפירות באושים; מאלה שגדלו בגינה של 'המחלקה היהודית' הידועה לשימצה.

עתה, שוב "מתגייסים" החבר'ה הטובים בפרקליטות המדינה. הבחירות השאירו את 'מחנה אוסלו' מתבוסס במדמנה עמוקה, מצומק ועלוב למראה, וכעת יכולה לבוא הישועה, כך מקווים אבירי החומות, 'נוטרי חוק אובססיביים', מלשכת היועץ המשפטי לממשלה. קשה לראות את זה קורה – אבל לקוות תמיד מותר; למרות שהסיכויים כעת הם שכדור השלג המתגלגל ייעצר הרבה לפני לשכת ראש הממשלה ויהפוך לשלולית מים עבשים.

עיתונאים בעלי 'סדר יום' חף מכל חיבה, בלשון המעטה, למתיישבים ביהודה ובשומרון ובחבל עזה, יכולים לחרוק שיניים ולהפציץ את הציבור בכותרות עבות, מתלהמות, מתגלגלות מגבעת ההפגנות שמול משרד האוצר ועד ל'אי היווני', אבל מאומה לא יעזור. כתבי אישום אפשר, וצריך, להגיש רק כשיש ראיות פוזיטיביות. "זכות השתיקה" איננה יוצרת ראיות יש מאין.

ומילה אחרונה לאליקים רובינשטיין: שר המשפטים הבטיח כיסא בבית המשפט העליון, אבל הדרך לשם צריכה לעבור גם בוועדה לבחירת שופטים ושם לא יושבים אנשים שאוהבים לשמש "חותמת גומי". גם נשיא בית המשפט העליון בוודאי אינו רוצה שהציבור יאבד את אמונו ברשות השופטת, בגלל שהיועץ המשפטי לממשלה מבקש ל'קצר' הליכים כדי לסלול את דרכו ליעד המובטח.

מכאן, שמי שמבקש להיות שופט בבית המשפט העליון צריך לדעת שזכויות אדם הם 'ציפור הנפש' של כל חברה המבקשת לקדש ערכי יסוד. כל פגיעה בזכויות אלה בגלל אי נוחות שנגרמת בחקירה תהיה בלתי נסלחת. 'פרשת אבישי רביב' צריכה הייתה ללמד לקח גם את אליקים רובינשטיין. מי שסלח אז לפרקליטות המדינה ולשב"כ על דרכי התנהלותו של אבישי רביב, ועל אופן הפעלתו, קיבל בסופו של דבר את רצח רבין בפרצופו.

על הטעות הזאת אסור לחזור. המניפולציות מבית היוצר של פרקליטות המדינה יוצרות רק אנטגוניזם וסלידה מכל אלה שרוממות שלטון החוק בפיהם – ומעשיהם מדיפים ריח של ביבים.
http://www.a7.org/article.php3?id=1720
----------------
ד"ר חיים משגב הוא עורך דין, מרצה במשפטים (בשתי פקולטות למשפטים), מגיש תוכנית בטלוויזייה ("אש צולבת") וברדיו ("שחור ולבן") וכן פובליציסט.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום ראשון ט' באדר ב' תשס''ח    20:04   15.03.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  287. משה מזרחי העיד במשפטו של דוד אפל 10/03/08  
בתגובה להודעה מספר 205
 
@ המדליפה מהפרקליטות בפרשת האי היווני עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' שלזכותה רישום פלילי
הפכה לסניגורו של דוד אפל שהיה חשוד בכתב האישום המקורי גם במתן שוחד
בפרשת האי היווני לבני משפחת שרון.

מדהים !!

@ התובעת נכון להיום היא עו"ד ענת סבידור מפרקליטות מחוז מרכז
שנשלחה בזמנו לחופשה - בחשד שהדליפה פרטים מהחקירה לכלי התקשורת.
סבידור חקרה את פרשת האי היווני, במסגרתה נחקר ראש הממשלה באזהרה.

מדהים פעמיים !!

מצ"ב 2 כתבות מגלובס ומעריב בנוגע לעדותו של ניצב בדימוס משה מזרחי מתאריך 11/03/08 ...:-

תזכורת:

198. נפתח משפטה של 'הפרקליטה המדליפה' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=198&viewmode=threaded

156. כתב אישום נגד הפרקליטה המדליפה גלאט-ברקוביץ':
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=156&viewmode=threaded

13. הדלפה אידיאולוגית = רצח אידיאולוגי !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=13&viewmode=threaded

19. גורם משפטי בכיר- הערכה: אשום פלילי נגד גלאט!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=19&viewmode=threaded

22. עו''ד רזניק : מרשתי פעלה בשם זכות הציבור לדעת@
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=22&viewmode=threaded

24. המדליפה: הפרקליטה מאיימת שתיפצח את פיההההה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=24&viewmode=threaded

25. ד''ר רון בריימן: ''הפרקליטה והפוטש'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=25&viewmode=threaded

112. יוגש כתב אישום נגד עו''ד גלט-ברקוביץ .........
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=112&viewmode=threaded

138. גלאט ברקוביץ' מבקשת בשימוע: סיום מכובד לפרשה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=138&viewmode=threaded

37. האם עו"ד ליאורה גלט ברקוביץ/המדליפה מהפרקליטות,
תושעה או תצא לחופשה... ??

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5219&forum=gil&omm=37&viewmode=threaded

28. רובינשטיין ממליץ להעביר את ניצב מזרחי מתפקידו
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=28&viewmode=threaded

44. היועץ: להדיח - המשטרה: אין ראיות.......
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=44&viewmode=threaded

233. הצביעות של פרופ' קרמניצר=משה מזרחי=גלאט ברקוביץץץץץץץץץ
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=233&viewmode=threaded

40. מזרחי צוטט ועדנה ארבל גיבתה אותו.............
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=40&viewmode=threaded

43. מזרחי שמר על זכות השתיקה,סירב להשיב על חלק...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=43&viewmode=threaded

46. שיטות של מקרתיזים מצד אחד וק.ג.ב מצד שני.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=46&viewmode=threaded

47. משה מזרחי ולהקת המעודדות... מאת אמנון דנקנר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=47&viewmode=threaded

56. השר לבטחון פנים: פרשת מזרחי חמורה כמו פרשת קו 300......
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=56&viewmode=threaded

63. ליברמן קורא להעמיד לדין את הפרקליטה ארבל!!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=63&viewmode=threaded

65. מזרחי העדיף את זכות השתיקה !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=65&viewmode=threaded

88. רובינשטיין למזרחי תפרוש...ומזרחי דחה את ההצעה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=88&viewmode=threaded

90. שר המשפטים לפיד זימן את רובינשטיין וארבל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=90&viewmode=threaded

91. מחר דיון דחוף נוסף בועדת חוקה בפרשת מזרחי....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=91&viewmode=threaded

93. הדיון בוטל כי פרקליטת המדינה ביטלה את הופעתה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=93&viewmode=threaded

97. ח''כ מיכאל איתן שלח מכתב בעניין ביטול הופעת...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=97&viewmode=threaded

121. ח''כ איתן מגייס חברי כנסת כדי לכפות על ארבל להגיע לוועדת הכנסת!!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=121&viewmode=threaded

107. הבוקר דיון דחוף בועדת חוקה = ניצב משה מזרחי!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=107&viewmode=threaded

51. הקרב הגדול באמת זה בין ידיעות למעריב בפרשת מזרחי = עדנה ארבל = היועמ"ש לממשלה !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=51&viewmode=threaded

68. שר המשפטים לפיד יגשר בין רובינשטיין לארבל!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=68&viewmode=threaded

70. !! ההאזנות הסתר נועדו להפלת נתניהו ב - 99 !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=70&viewmode=threaded

82. נתניהו/בחירות 99 = שרון/בחירות 2003-2005 !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=82&viewmode=threaded

84. ''תיק שרון ייסגר מחוסר ראיות''..............
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=84&viewmode=threaded

102. עוד פרקליטה חשודה בהדלפה =עו''ד ענת סבידור
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=102&viewmode=threaded

106. מדוע התנקשו בפרקליטה סבידור ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=106&viewmode=threaded

_______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:38   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. קצין משטרה/בעלה לשעבר של ליאורה גלט ברקוביץ'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
לידור
חבר מתאריך 8.10.01
2254 הודעות 14:29 23.01.03

סקופון על בעלה לשעבר של ליאורה גלט ברקוביץ' !

הגברת מספרת שהיא פתחה את הפה כדי להגן על בנה שמשרת בשטחים ביחידה מיוחדת.
ובכן-בעלה לשעבר,דני ברקוביץ',היה בעבר בלש וקצין משטרה ביחידה המרכזית בתל-אביב לאחר ששירת גם הוא ביח' מובחרת (עד כאן מפורסם בעיתון).מה שנודע הוא שבעלה היה גם דוגמן של המישטרה.מי שזוכר-בשנות ה-80 התנוססו כרזות חוצות של המשטרה אשר כותרתן היתה : "קח עצה-מנע פריצה" כשהדוגמן המופיע בה עם מדי שוטר היה.....דני !
השניים כידוע התגרשו אבל מנישואיהם אלו נולד אותו ילד שעכשיו משרת בשטחים ושאמא שלו "שומרת עליו" מפני אריק שרון.

סיכום: על שתי רשויות ממלכתיות, סטטוטריות = שניים מנדבכי שילטון
האוליגרכיה, החיים ביחד תחת קורת גג אחד, ושניהם משרתים בו
זמנית את "הפשע המאורגן" @

Q
חבר מתאריך 8.10.01
1119 הודעות 17:05 23.01.03
העובדה הבסיסית היא :
פרקליטה בשירות המדינה ניסתה להטות את הבחירות במדינה ע"י הדלפת חומר
שיגרום לראש ממשלה מכהן להצטייר כמושחת בזמן מערכת בחירות .
על פי דבריה : "למנוע משרון להיבחר" .
השאלות האמיתיות : האם הפרקליטה כיוונה את החקירה כך שיוגש בסופו של
דבר כתב אישום ? האם היא "תפוח רקוב" בפרקליטות המדינה או שזאת הנורמה ?
האם יחקרו מיקרים נוספים בהן היא הייתה עלולה לגרום נזק במזיד לאנשים
פוליטיים (על פי ראות עיניה) ולגרום לזיכוי אחרים השותפים לדעותיה
הפוליטיות ?

שאלה אחרונה : האם ימוצה איתה הדין ?




מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:40   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. אמיר אורן מ''הארץ'' מאשים את היועמ''ש !!!  
בתגובה להודעה מספר 20
 
קישקשתא
חבר מתאריך 22.3.02
5526 הודעות 13:31 23.01.03

אמיר אורן מ''הארץ'' מאשים את היועמ''ש

בין השאר הוא מכנה אותו "אויב מקורות המידע", וטוען שהתפקיד של היועמ"ש גדול על אליקים רובינשטיין.
אמיר אורן אף מצדיק בעקיפין את הפרקליטה המדליפה, וטוען שזו אשמת היועמ"ש שהיא בכלל הגיעה למצב כזה.
עמיחי, אולי תצא להגנת היועמ"ש, כמו שאתה מגן על עדנה ארבל?

מי יקים את אליקים היועץ

מאת אמיר אורן

אליקים רובינשטיין הוא קורבן. קורבן של פרשת
בראון-חברון, ששלפה אותו מבית המשפט המחוזי אל
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. קורבן של אופיו, ההולם
יותר יועץ במובן הצר של המלה מאשר מנהיג משפטי,
כמתחייב מהמצב הישראלי. קורבן של הבולטים בקודמיו,
ובראשם מאיר שמגר ואהרן ברק, שבהשוואה אליהם הוא
מחוויר ונדחק לצד החלשים שביועצים, כיוסף חריש.
קורבן של הציפייה ממנו להוכיח כשירות להתקדם לבית
המשפט העליון. אולי גם קורבן של "עקצוץ השנה
השביעית", גירוי שאינו נותן מנוח ושתקף אותו כבר
בשנה החולפת, שנתו השישית בתפקיד.

רובינשטיין אינו אדם רע. מעולם לא נמצא שעבר על מי
מעשרת הדיברות. אשם הבמאי, שליהק שחקן משנה לתפקיד
גדול ממידותיו, של שחקן ראשי. לכידתה של עו"ד
ליאורה גלט-ברקוביץ נתנה לו, כמו לשרון, נצחון טקטי
המגלם תבוסה אסטרטגית. הוא הנחית על התביעה הכללית,
שבראשה הוא עומד, מהלומה אנושה.

אילו היו אריאל שרון ושאר הנחקרים, החשודים
והנאשמים המעסיקים את הפרקליטות ובתי המשפט
ידידותיים לחוקריהם ומשתפי פעולה עמם, כפי שהיתה
גלט-ברקוביץ, לא היה צורך בחקירות מורכבות.
גלט-ברקוביץ לא היתממה, ולא ביקשה לעצמה זכות שתיקה
מחשש להפללה עצמית, לא נעזרה בעורכי דין וביועצי
תקשורת טרם חקירה. בלי הודאתה, היה צוות החקירה,
שבמרכזו עמיתיה ממשרד המשפטים, נשאר עם "תשתית
ראייתית נסיבתית", ללא מניע, ללא זנב כוונה פלילית.
היא חסכה לו את הטורח, המסתיים לרוב בסגירת תיקים
מחוסר אשמה, כאשר לא מדובר באזרחים רגילים, אלא
בצמרת שזיעתה בחדר החקירות מכתימה את לובן
צווארונה. ראשי ממשלה, שרים וראשי ערים, במצבה של
גלט-ברקוביץ, היו תולים בחוקרים עיני עגל.

רובינשטיין הזדרז להטיל דופי בפרקליטות (ובמשטרה)
כבר בתחילת החקירה, כאשר הציב על נציגיהן משגיח
כשרות מטעם השב"כ, עד שנחסם בצו בג"ץ. אם חשד
בחיפוי הדדי, הסתבר שטעה: גם בלי השב"כ, הצליחו
אנשי משרד המשפטים לתפוס את חברתם לעבודה. לפני
שבועות מעטים התמרמרה מי שהיתה זמן מה הממונה על
גלט-ברקוביץ בפרקליטות מחוז תל אביב, עו"ד מרים
רוזנטל, על שחוקרי משטרת ישראל העזו לחשוד גם בה
ובעוזרותיה כאשר מידע חסוי זלג לנחקרים בפרשת עופר
נמרודי. זליגה כזו אכן מסוכנת - היא מאפשרת לחשודים
לתכנן את מהלכיהם ולהערים על החוקרים. לגלט-ברקוביץ
מיוחס עניין אחר לחלוטין, הרבה לאחר שהמעורבים בתיק
למדו, איש בדרכו, על התנהלות החקירה. גלט-ברקוביץ
היתה כמדענית המדווחת לעולם על ניסוי המתנהל
במעבדה. היא לא שינתה את הניסוי עצמו, שממצאיו
הסופיים עדיין היו משועבדים לאישור הדרגים שמעליה,
עד רובינשטיין בכבודו ובעצמו, ולבסוף היה עליה
לשכנע בהם גם את בית המשפט, בהתמודדות עם פרקליטי
ההגנה. אין כל רע בפרקליט המאמין בחומרת התיק שהוא
מנהל. טובה פרקליטה לוחמנית אחת משתי פרקליטות
תבוסניות, הממהרות לחתום על עסקתטיעון בעייתית עם
עבריין סדרתי.

החלטתה של גלט-ברקוביץ לעשות דין לעצמה משקפת אי
אמון מבית במערכת שבראשה רובינשטיין; אילו האמינה
שבדרבונו ייקוב הדין את השר, ואת ראש השרים, ולא
יסתפק בדו"ח ציבורי, לא היתה נזקקת לכך. עד כה
הוכיח רובינשטיין ההיפך, גם בחקירת הדלפות - כשהורה
על חקירת הגעתו של תמליל ישיבת ממשלה בראשות
נתניהו, הגיעו החוקרים עד לדלת מזכירתו של עורך
הדין של נתניהו, אך לא העזו לבוא אל ראש הממשלה
בעצמו. הצורך לאשש או להפריך חשדות נגד ראש הממשלה,
כדי להחזיר את אמון הציבור בדרג הנבחר ולחילופין
במערכת אכיפת החוק, לא נראה לו אז חשוב כל כך.
חשיפת חקירה נגד ראש ממשלה, החשוד בקבלת שוחד,
מדאיגה אותו ערב בחירות יותר מהחשדות הנחקרים עצמם,
שדו"ח ציבורי בעניינם, לפחות בבחינת סיכום ביניים,
חיוני שבעתיים ערב בחירות.

בהרצאה על "הביטחון והמשפט", לפני ארבע שנים, דיבר
רובינשטיין, לא לגמרי בשלילה, על "מציאות שכמעט אין
בה דבר הנסתר מעינו של הציבור, ושסודות מדינה
מתפרסמים בחו"ל ולמחרת כבר נטען שאין טעם לאיסור
פרסומם בארץ. במקרים לא מעטים החשיפה לאור השמש
הביאה לשידוד מערכות ולעיון מחדש באקסיומות, שהיום
- במבט לאחור - קשה להסביר כיצד שרדו זמן רב כל
כך". אך רובינשטיין עודנו סוגד למשה דיין בהערצת
גיבורים, ואור השמש לא גרם לו להתפטר מראשות לשכתו
של שר החוץ דיין, לא כשהוקע כשודד עתיקות (יש לו
סידור עם ראש אגף העתיקות אברהם בירן, הרגיע אותו
דיין) ולא כאשר דיין גילה לעולם בפברואר 1978, ללא
סמכות ובדרך שהפיקה גינוי נדיר מראש המוסד יצחק
חופי, שישראל סיפקה נשק לאתיופיה.

אליקים רובינשטיין בחר החודש להתייצב כאויב מקורות
המידע של העיתונות. זו תופעה רעה אך חולפת: יועצים
משפטיים באים והולכים, וכמותם גם מקורותיהם של
עיתונאים. חמורה הרבה יותר השפעתו המכרסמת של
רובינשטיין על מערכת אכיפת החוק, לפני חקירת
גלט-ברקוביץ ובנפרד ממנה, אך לא מאווירתה. במסע
הצלב שהוא מנהל בחודשים האחרונים נגד גורמי חקירה
במשטרה מסכן רובינשטיין את קודש הקודשים של כל מערך
מודיעיני, סוד זהותם של המקורות. אלה דיני נפשות,
פשוטם כמשמעם, ומעילה באמון העדין שנוצר בין
מודיעים, רכזים ומפעילים.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=255335&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0




מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:00   03.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. מעורבות השירותים החשאיים בישראל ב....!!  
בתגובה להודעה מספר 21
 
מעורבות השירותים החשאיים בישראל, בתוך מערכות עיתונים וטלביזיה
בפרט ובתקשורת בכלל @

@ האם פרשת ההדלפה של עו"ד ליאורה גלאט היא תרגיל מבריק בהשתקת
פרשה אחרת חמורה מאין כמוה שירדה בעקבות כך מהכותרות לגמרי ?

@ מי זוכר את פרשת גינוסר והכספים של ערפאת ?

@ מי זוכר את הקשרים המסועפים והפלילים שיש לגורמים המקורבים
לאנשים פוליטים בכירים מאוד ממחנה השמאל שהתגלו בפרשה הזו להרף עין ומיד "נעלמו" והוסתרו מהציבור ?

@ לאן נעלמו שלוש מאות וחמישים מיליון הדולר !!!! ???
(ולא מיליון וחצי)

@ לאן נעלמו עוד מאות מיליונים רבים אחרים (של דולרים)?

@ איך פתאום זכות הציבור לדעת מנותבת לצד הפוליטי הנוח ?
הרושם שהפרשה הזו עושה הוא שישנה התערבות של גורמים מתוך
קהילת המודיעין הישראלית שחלק מחבריה שקוע עמוק בשחיתות שרק
קצה הקרחון ממנה התגלה בפרשת גינוסר (ראה התפקיד הסודי שהיה לעו"ד ליאורה גלאט בצבא !)

@ התערבות בתוך מערכות עיתונים וטלביזיה, שהתגייסה לביצוע ספין
תקשורתי מבריק (ולו במחיר פגיעה בשלטון הליכוד ובתקינות ההליך
הדמוקרטי) הכל על מנת לטייח ולטשטש את העקבות המוליכות כל הדרך
מחשבונות הבנקים בשוויץ של יאסר ערפאת אל תוך המשרדים האפורים
במשרד החוץ.

@ ליאורה גלאט היא חייל (בדרגה לא גבוהה) בצבא הצללים הזה שהיה
מוכן לצלוב את איציק מרדכי בזמנו בפרשת קו 300 והיום חבריו
העלומים עסוקים בעיקר בלהעביר כספים גדולים ושחורים מחשבון
בנק אחד למשנהו (ולא מתוך אהבת הארץ).

@ מזרחי וארכיון התימלולים שהוא מחזיק בכספת אחרת הוא עוד חייל
ביחידה הסודית הזו והחומר שהוא מחזיק בה הוא רק טיפה בים של
"אוחזי האשכים" שיש לאנשים האלה על דמויות מרכזיות בפוליטיקה
בכלכלה בתקשורת וכמעט בכל עמדת כוח במדינה.

@ מי מפעיל את ליאורה המדליפה... ?
@ מי מינה אותה לחקירה ולמה... ?
@ היכן משרת הבן של ליאורה ומדוע היא כ"כ פוחדת... ?
@ האם משהו רמז לה כי חייו בסכנה.... (ברורה ומיידית)?

@ לכל אחד יש נקודות חולשה והאמת נמצאת בפרטים הקטנים @
"פשע מאורגן מתחיל בסחיטה מסתיים בסחיטה"-פרופ' מנחם אמיר...:-
פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/forum/gil/5245.shtml

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:34   03.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. הקשר הישיר/עקיף לאיומים על חייו של בנה של....  
בתגובה להודעה מספר 30
 
המדליפה מהפרקליטות...:-

@ האם קבלה הפרקליטה איומים על חיי בנה, ובעצם היא רומזת על כך
במניעים להדלפה ?

@ מדוע היא נראת כה שלווה בצילומים לאחר החשיפה ?

@ האם מכוון שידעה שאין לה ברירה ובעצם היא מגוננת על בנה
(אבל לא מהסיבות המוצהרות) ?

@ מי ניהל את פרשת המשפט של איציק מרדכי (מעשים מגונים)
מטעם הפרקליטות... ?

@ מי ניהל את תיק קהלני מטעם הפרקליטות, ומדוע התעקשו על
עירעור אחר עירעור על הזיכויים...??

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:45   11.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. תושעה או תצא לחופשה ??  
בתגובה להודעה מספר 31
 
האם עו"ד ליאורה גלט ברקוביץ/המדליפה מהפרקליטות,
תושעה או תצא לחופשה... ??

@ היום 11.2.03 פורסמה ידיעה בנושא המשך הטיפול בפרשה מבחינתו
של משרד המשפטים/מנכ"ל המשרד, באם להשעותה באופן סופי או לאפשר
לה לצאת לחופשה בהסכמה עד להחלטה אם להעמיד אותה לדין...@

@ שימו לב: לשתי החלטות שאחת מהן כבר התקבלה והשניה עדיין לא...:-

1.הוחלט: שהתיק עובר לפרקליטת מחוז צפון עו"ד סילביה פיירמן, שהיא
אמורה לבחון את התיק ולהמליץ בתוך מספר שבועות באם להמיד אותה לדין פלילי או לדין משמעתי...@
2. עדיין לא הוחלט: באשר להשעיה, יכול להיות שמנכ"ל משרד המשפטים
יעביר את ההחלטה באם להשעותה או לא לנציב שירות המדינה שמואל הולנדר, להזכירכם כל הזמן שאלתי..."מה דעתו של הנציב = שמעון פרס" @

כמו כן באותו קובץ המצ"ב ישנה ידיעה שפורסמה בצמוד,
בנושא פרשת שבס...:-
@ הפרקליטות ביקשה דיון נוסף בזיכויו של ש. שבס!!
@ ארבל: {ציטוט}
@"מעשיו צבועים בסממני שחיתות מובהקים ובצבע שחור של עבירה פלילית"@
כמו כן באותו קובץ בצמוד לכתבה פורסמה הידיעה בנושא הפרקליטה
המדליפה, עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ'...@

לסיכום: @ אותו בית משפט, אותם שחקנים אותו שילטון אוליגרכיה,
כולם רבים עם כולם וכולם מגבים אחד/ת את השני בשביל לדפוק את
השלישי = עם ישראל...!!

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:33   22.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  195. האקדמיה תוקפת והיועמ''ש משיב מלחמה שערה !!  
בתגובה להודעה מספר 21
 
פרשת שרון-סיריל קרן מתלהטת בקרב האליטה:

"אנו חיים בעלמא דשקרא, עולם השקר" - תוקף רובינשטיין את הפרופסורים קרמניצר ואזרחי.
ובינשטיין מאשימם בהטחת האשמות שיקריות ופוגעניות; תגובתו החריפה - בעקבות מכתבם הגלוי של השניים אליו, שבו החשידו אותו בהפרת אמונים, בעצם זאת שלא גילה לציבור מבעוד מועד את המידע אודות החקירה בפרשת שרון-סיריל קרן.
עודכן: 10:54 22/07/2003 | עיתונאי מסויים | yoav@Nfc.co.il
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-27299-00.html?tag=12-29-58

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:13   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. הרשעת נחום קורמן בבית המשפט העליון היא כתם @  
בתגובה להודעה מספר 0
 
פרופ' שוחטמן: הרשעת נחום קורמן בבית המשפט העליון היא כתם למשפט הישראלי

29/11/2001

לפני חודשים אחדים הורשע נחום קורמן בבית המשפט העליון בגרימת מותו של חילמי שושה, ילד ערבי. ככל הידוע היה הילד בין קבוצת מתפרעים שיידו אבנים לעבר רכבו של קורמן ולעבר רכבים אחרים ליד היישוב הדר ביתר. בתגובה ליידוי האבנים, רדף קורמן, רכז הביטחון של היישוב הדר ביתר, אחרי המתפרעים. במהלך המרדף נגרם מותו של שושה, אולם עד כה לא נתבררו לאשורן נסיבות מותו. קורמן טען כי לא הוא גרם למותו של הילד.

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את קורמן, אך לאחר ערעור המדינה, הרשיע אותו בית המשפט העליון.

במסגרת "מכון אריאל למחקרים מדיניים" הוציא הפרופסור למשפטים אליאב שוחטמן חוברת המפרטת את ממצאי הבדיקה שערך לתיק של קורמן, ולפיה הוא קובע כי קורמן הואשם בבית המשפט העליון על לא עוול בכפו.

לדבריו, מעדותו של עד התביעה המרכזי פרופ' היס מהמכון לרפואה משפטית, שמתנהלת חקירה משטרתית נגדו בגין שימוש בלתי חוקי באברי מתים, עולה כי אין בידו לקבוע ממצא חד משמעי באשר לגורם המוות. לדבריו, בדו"ח שמסר לבית המשפט כתב היס, וגם אישר לאחר מכן את דברי הדו"ח בעדותו בעל פה בפני בית המשפט, כי לדימום הקטלני שהיה בראשו של הילד חילמי שושה יכלו לגרום שלושה גורמים: פגיעת עורק כתוצאה ממום שהיה בראשו באחד העורקים, או חבטה בראשו לאחר נפילה. אפשרות שלישית היא שהילד הוכה. היס העיד כי מהאופן שבו הוא ערך את הניתוח שלאחר המוות לא היה אפשר לחשוף מום כלשהו במידה שהיה קיים, ולכן אין בידו לקבוע מעבר לספק סביר מהו גורם המוות. בית המשפט העליון, לדברי שוחטמן התעלם לחלוטין מקביעה חד משמעית זו, וקבע בדיוק את ההפך: שהיס שלל את האפשרות כי שושה נפטר בגלל מום. על סמך זה הרשיע בית המשפט את קורמן, אומר שוחטמן, דבר שהוא חסר תקדים במשפט הפלילי.

התייחסותו המבטלת של בית המשפט העליון לממצאי בית המשפט המחוזי היא עניין חמור נוסף, אמר שוחטמן. לדבריו, כלל ידוע הוא כי כאשר בית משפט בדרגה ראשונה קובע ממצא, בית משפט לערעורים לעולם אינו מתערב בכך. אחד הממצאים שעל פיו זיכה בית המשפט המחוזי את קורמן מכל אשמה היה תמונה המראה כי פני השטח במקום האירוע שבו מת הילד היו זרועים בעצמים בולטים כמו בולי עץ, אבנים וברזלים. שופטת בית המשפט המחוזי קבעה כי מהתבוננות בתמונה שהמשטרה צילמה היא רואה שפני השטח זרועים בחפצים, ולכן כשמישהו נופל בשטח כזה הוא יכול להיפגע מהם.

עם כל זאת בית המשפט העליון קבע כי מהתבוננות בתמונה שעליה מדברת שופטת בית המשפט המחוזי "נראה בעליל שפני השטח נקיים לחלוטין, ולא ייתכן שהיה שם איזשהו עצם שגרם לחבטה הקטלנית". כלומר, אומר שוחטמן, בית המשפט שולל את קביעת הממצא של בית המשפט המחוזי.

שוחטמן הוסיף כי אף על פי שהתמונה מראה בפשטות ובבירור את המצב בשטח האירוע, הוא פנה בכל זאת למומחה שעסק בעבר בניתוח ממצאים מזירות אירוע, במסגרת עבודתו במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, ואותו מומחה קבע בחוות דעתו כי שופטת בית המשפט המחוזי צדקה בקביעתה שפני השטח מלאים בעצמים, ושמשום כך לא מן הנמנע שחבטה על הקרקע הייתה יכולה להיות קטלנית.

הקביעה ההפוכה מהממצא של בית המשפט המחוזי מוזרה, אומר שוחטמן, והיא נעשתה בניגוד לכל הכללים המקובלים.

יתירה מכך, מוסיף שוחטמן: על פי כללי המשפט הפלילי נטל ההוכחה בדבר אשמת הנאשם היא על התביעה בלבד, וזו לא הצליחה להוכיח את אשמתו, ולכן קורמן היה פטור מלתת הסברים על מה שקרה.

עם זאת הוא נתן הסברים, ובית המשפט המחוזי קבע שהם מתקבלים על הדעת.

בא בית המשפט העליון, אומר פרופ' שוחטמן וקובע קביעה הפוכה, כי בית המשפט המחוזי דחה את גרסת ההגנה ולא קיבל אותה.

שוחטמן אמר כי על פי בדיקתו המדוקדקת, ולאחר שהתרשם שמדובר בעוול חסר תקדים, ובהרשעה המיוסדת על טעות גמורה, הוא פנה ליועץ המשפטי לבחון את ביטול ההרשעה ללא הליכים של משפט חוזר, וזאת על סמך תיקון בחוק הישראלי מלפני כשבעה חודשים, תיקון המאפשר ביטול זה כאשר מתברר שההרשעה הייתה ללא כל יסוד. הסמכות לביטול הרשעה מסוג זה היא בידי נשיא בית המשפט העליון, ומגיש הבקשה צריך להיות היועץ המשפטי לממשלה.

שוחטמן אמר כי מדובר לא רק בניקויו של "כתם אישי" מאדם שהורשע על לא עוול בכפו, אלא בניקוי כתם למשפט הישראלי בכללותו.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:02   12.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  114. NFC: בקרוב יבוצעו מעצרים בפרשה פלילית גדולה !  
בתגובה להודעה מספר 26
 
מושמוש
חבר מתאריך 5.9.02
1078 הודעות 20:03 12.05.03
NFC: בקרוב יבוצעו מעצרים בפרשה פלילית גדולה !
הקרדיט כמובן לאתרו של יואב יצחק:
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-23684-00.html?tag=20-01-32
המשטרה עומדת לבצע מעצרים בפרשה פלילית גדולה
עודכן: 19:37 12/05/2003 | יואב יצחק | yoav@Nfc.co.il

המשטרה עומדת לבצע מעצרים - תוך זמן קצר ביותר, בפרשה פלילית גדולה וחמורה.

הפרשה נחקרת בחלקה על-ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה, בראשה עומדת מירי גולן. ככל הידוע, המדובר בפרשה שבה מעורב כסף גדול.

המשטרה מסרבת להגיב בנושא זה.
--
למישהו יש רעיון למה מתכוון המשורר ?

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:40   06.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. קשרים הון ושילטון:הכלבים נובחים והשיירה דורסת  
בתגובה להודעה מספר 0
 

WB
חבר מתאריך 8.7.02
633 הודעות 10:31 06.02.03

שופטת בשרות בעלי הממון: רתמו את השופטת @

בבנק ישראל, כנראה, יש מחשבות אחרות בנוגע למיזוג הכבלים. זה לא שאין אלטרנטיבה, אלא שהיא גרועה יותר מבחינה עסקית
אפי לנדאו
05/02/2003 11:10:00

http://new.globes.co.il/serve/

"דומה בעיני, כי המצב הכלכלי הקשה במדינה, לא מרשה ולא צריך להרשות לגורמים שנזכרו לעיל לשבת באפס מעשה ולראות את קבוצת תבל קורסת. לצערי, גם אם בית המשפט ינקוט באורך רוח ויאריך את צו הקפאת ההליכים, כפי שאני עושה היום, מעבר לקבוע בחוק, הוא לא יסייע במאומה, אם אותם גורמים שנזכרים לעיל לא יתרמו משלהם כדי להכניס את המהלך כולו להילוך גבוה פי כמה. מדובר בנזק שיכול להיגרם, אם הקבוצה תקרוס, לאלפי עובדים, אשר ייפלטו למעגל האבטלה, ולכמיליון לקוחות. זהו דבר שאסור להקל בו ראש".
כך אמרה שלשום (ב') השופטת ורדה אלשיך, כאשר האריכה את הקפאת ההליכים נגד תבל מעבר לתקופת תשעת חודשים הקבועה בחוק. הגורמים עליהם מדברת אלשיך, הם בנק ישראל, חברות הכבלים והממונה על רשות ההגבלים העסקיים. עוד הוסיפה, כי נאמן תבל, צבי יוכמן, דיווח לה על חמש ישיבות שונות שזומנו לקידום מיזוג הכבלים אך לא התקיימו מסיבות שונות.

מה משמעות הדברים שכתבה אלשיך? האם חשפה כאן השופטת מחדל חמור? דבר אחד ברור, למי שמצוי בפרטי הסיפור: אלשיך לא עשתה במיוחד שיעורי בית. היא מילאה את התפקיד שיועד לה על-ידי יוכמן: לשמש מאיץ לאישור הסכם המימון על-ידי בנק ישראל, כדי שיהיה מיזוג וניתן יהיה להגיע להסדר נושים בתבל.

אלשיך מונה שלושה גורמים. הראשון, בנק ישראל, עליו אומר יוכמן בדו"ח שהגיש לשופטת: "בנק ישראל טרם נתן את התייחסותו ואישורו למיזוג, על רקע הבעיות הידועות של מגבלת 'לווה בודד' ו'צד קשור', וזאת על אף העובדה שמרבית הנתונים והמידע נמסרו לו מזה זמן".

יוכמן לא אומר כמה זמן זה "מזה זמן". יותר מכך, אלשיך לא יודעת דבר על תהליכי קבלת ההחלטות בבנק ישראל. שום נציג של הבנק לא זומן לבית המשפט לענות על שאלותיה. היא לא יודעת עד כמה הנושא בטיפול, באיזה שלב נמצאים הדברים, ומה משמעות הבעיות בהן מטפל הבנק.

הגורם השני עליו מדברת אלשיך הן חברות הכבלים. האם חברות הכבלים מעכבות את המיזוג? לחברות הכבלים יש האינטרס הגדול ביותר שהמיזוג יתבצע במהירות האפשרית. ככל שיוקדם מועד המיזוג, כך ייטב מצבן הכלכלי. כאן אנו מגיעים לחמש הישיבות שבוטלו, עליהן מלינה השופטת. מדובר בישיבות לחתימה סופית על הסכם המיזוג, וגם השישית, שהיתה אמורה להתקיים אתמול אחר הצהרים, נדחתה. יוכמן סבור, שאם תהיה חתימה על מיזוג, אפילו שאין הסכם מימון, זה יהיה צעד שיכניס ללחץ את בנק ישראל וידרבן אותו לתת את ההחלטה הנכונה. בפועל, החתימה היא חסרת משמעות ללא המימון.

הגורם השלישי הוא הממונה על ההגבלים העסקיים. איך הוא בכלל נכנס למסמך של השופטת? אפילו יוכמן, בתזכיר שלו לבית המשפט, לא מזכיר אותו.

וכאן אנו מגיעים לגורם שאותו, משום מה, לא הזכירה השופטת: הבנקים. כותב יוכמן בדו"ח שלו: "מעבר לכך, טרם התקבלה הסכמת הבנקים הנושים ביתר חברות הכבלים למימון החברה הממוזגת". הבעיה הגדולה היום המעכבת את מיזוג חברות הכבלים היא - ועליה לא עמדה השופטת - היא שגם חברות הכבלים וגם הבנקים לא מתווים תסריט לפיו בנק ישראל לא נותן את האישורים הדרושים. הם מתנהלים כאילו האישורים בכיסם וזה רק צעד פורמלי.

בבנק ישראל, כנראה, יש מחשבות אחרות. זה לא שאין אלטרנטיבה, אלא שהיא גרועה יותר מבחינה עסקית. לכן בטוח יותר להיראות בתור מסכן ונגזל, ואז אולי מישהו ירחם. מה שבטוח, שאת אלשיך הם הצליחו לרתום לקמפיין.

אליעזר פישמן, מבעלי ערוצי זהב, הוא גם בעל השליטה ב"גלובס".

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:47   07.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. שר המשפטים שיטרית ''עבד כי ימלוך'' משרת את...  
בתגובה להודעה מספר 32
 
שילטון האוליגרכיה...:-
ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
12592 הודעות 07:39 07.02.03

@ שטרית יעביר מתפקידם את האחראים על חקירת שרון @

שר המשפטים יעביר מתפקידם את האחראים על חקירת שרון ובניו
שר המשפטים,מאיר שטרית, הצהיר אתמול שימנה את אלייקים רובינשטיין ואת עדנה ארבל לשופטים עליונים. ההערכה היא שהצהרת שטרית, על העברת האחראים על חקירת שרון מתפקידם, תגדיל את סיכוייו להכנס לממשלה למרות עמדתו הפרו- ביבי נתניהו

http://www.iwomen.co.il/kotarot.asp?artcl=4101

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:02   08.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. פרשת ''שבס'' !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
@ החשבון של שבס מאת: בן כספית .

שמעון פרס, יעקב פרי, דוד עברי, יחיאל חורב, שבתי שביט, דני יתום, איתן הבר, איתן בנצור, משה שחל, מיכה חריש, אלי סויסה, יקותיאל מור, דוד שובל, ראשי אגפים במוסד, ראשי אגפים במשרד החוץ, ראשי ערים (רחובות, ראשון לציון, סגן ראש עיריית ירושלים), בכירים במשרד הפנים. רשימה חלקית מאוד של נחקרים ו/או עדים, בסך הכול יותר מ-300 עדים, 270 קלסרים כבדים של חומר שהלך ונצבר, ונערם, וגבה, במהלך משפטו הארוך של מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שמעון שבס. בסופו של דבר הסתיים המשפט בזיכוי מהדהד, גורף, מכל סעיפי האישום.
בשישה מתוך שמונה הסעיפים זוכה שבס בבית המשפט המחוזי. בשניים הנוספים זוכה בעליון. המשפט הזה עלה למדינת ישראל מיליונים (גם לשבס), הרס את חייו של אדם והוכיח שמשהו יסודי מאוד משובש בעבודת הפרקליטות. עניין פעוט נוסף: חלומה של עדנה ארבל להיות שופטת בבית המשפט העליון נראה בעקבות המשפט הזה בדיוני מתמיד.
שניים מתוך שלושת שופטי העליון שזיכו את שבס נחשבים לבכירי השופטים בישראל בתחום הפלילי (אליהו מצא ודליה דורנר). שבס, בניגוד לרושם שהפיצה הפרקליטות, זוכה מניסיון השוחד מחוסר ראיות, ול א מחמת הספק. השופט מצא קובע, בשלושה מקומות בפסק הדין, שכלל לא היה צורך בהגשת כתב אישום פלילי בהפרת האמונים.
מקסימום דין משמעתי. זוהי בעצם קביעה ערכית גורפת של שני בכירי השופטים
הפליליים של ישראל בעניין שיקול דעתה של הפרקליטה מספר 1 של המדינה. קביעה לא מחמיאה במיוחד.

המעניין הוא שכל הנתונים, כל הפרטים, כל עדי ההגנה ורובו של קו ההגנה פורטו במהלך שני שימועים (!!) שערכה עדנה ארבל בנושא. כל העובדות היו ברורות.
בשימועים נכחה כל צמרת הפרקליטות. כל מה שהחברים היו צריכים לעשות זה להקשיב ולקבל החלטה הגיונית. ארבל נשמעה מציינת, יותר מפעם אחת, ש"אם אין פה כסף, אין פה תיק". תרגום: לא אלך כאן על עבירת הפרת האמונים הבעייתית והשנויה במחלוקת, אלא רק על שוחד או ניסיון שוחד, אם יתאפשר. בסוף, זה לא ממש התאפשר.

השאלה היא מה הוביל את הפרקליטות לרדוף כך את שמעון שבס. לאף אחד אין תשובה ברורה בנושא הזה. כמה ממקורבי שבס סבורים שהתנהגותו של שבס בעקבות רצח יצחק רבין המיטה עליו את כתב האישום הזה.

כארבעה חודשים לפני שנרצח, כינס רבין ישיבת קבינט מיוחדת. ראש השב"כ כרמי גילון, מלווה בבכירים נוספ ים בארגון, הציג שם חומר על כמות מדהימה של מסיתים והסתות נגד ראש הממשלה. מדובר, אמר גילון, בכ-300 תיקי הסתה שתלויים ועומדים במערכת המשפט, תקועים בצנרת הביורוקרטית. רבין נראה מרוגז במיוחד.
בישיבה נכחו גם היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, ופרקליטת המדינה דורית בייניש. השרים, ששמעו את הנתונים, היו נסערים. משה שחל אמר דברים קשים. פואד בן אליעזר אמר דברים מדהימים: "מהמסיתים האלה יקום רוצח", אמר פואד לדברי כמה עדי שמיעה, "יכול לקום כאן מי שירצח את ראש הממשלה".

בסופו של דבר הוחלט ששר המשפטים, דוד ליבאי, ישגר מכתב לנשיא בית המשפט
העליון אהרן ברק, ובו יבקש לזרז את הטיפול במסיתים ולהחמיר את הענישה. ליבאי לא אהב את זה, אבל שיגר את המכתב. ברק אהב את זה עוד פחות. מערכת המשפט המשיכה לדשדש. גם הפרקליטות. אחר כך רבין נרצח, כצפוי. לאה רבין לא לחצה את ידו של אהרן ברק בלוויה - על פי מקורביה - לא בגלל חשבון הדולרים ההוא אלא בגלל ההסתה הזו, שלא נמנעה. שבס לא הצליח לשתוק והאשים, בימים שאחרי הרצח, את אוזלת ידה של הפרקליטות. אחר כך כל מה שנותר לפרקליטות זה להוכיח שאין אצלה אוזלת יד. המו דל להוכחה הזו היה שבס בעצמו. עד כאן תיאוריית הקונספירציה. כל קשר בינה לבין המציאות, על חשבון המקשר. שאלתי את שבס לדעתו בעניין, הוא סירב להשיב.

אפרופו שבס: בלשכת ראש הממשלה ניטשת מלחמת עולם קטנה. היריבות העיקרית היא בין המנכ"ל, אביגדור יצחקי, וראש הלשכה, עו"ד דב וייסגלס. השבוע הסתובב שם גם אריה שומר. אגב: יש בלשכה מי שמעלה, בינתיים בצחוק, את האפשרות למנות את שבס למנכ"ל משרד ראש הממשלה, אם אכן תקום ממשלת אחדות עם מפלגת העבודה. יכול להיות שזה יהיה הפיתוי האחרון, הסופי, שיוכיח לפרס ששרון הוא ממשיכו האמיתי של רבין?

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:31   11.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. הפרקליטות ביקשה דיון נוסף בזיכויו של ש. שבס!!  
בתגובה להודעה מספר 35
 
מצ"ב כתבה בידיעות מהיום ה- 11.2.03 המדברת בעד עצמה..@
@ארבל:
@"מעשיו צבועים בסממני שחיתות מובהקים ובצבע שחור של עבירה פלילית"@

כמו כן באותו קובץ בצמוד לכתבה פורסמה הידיעה בנושא הפרקליטה
המדליפה, עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ'...@

@ אותו בית משפט, אותם שחקנים אותו שילטון אוליגרכיה, כולם רבים עם
כולם וכולם מגבים אחד/ת את השני...!!

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:17   10.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  109. מדוע פרקליטת המדינה מבקשת זמן...........???  
בתגובה להודעה מספר 35
 
תיק שבס: עדנה ארבל מבקשת זמן.

התיק היה למקרה מבחן לבדיקת תפיסתה המשפטית והאישית של ארבל
את תפקידה בכלל, ואת אופן טיפולה באישי ציבור בפרט. אז איך
תוכל בייניש - ידידתה של ארבל - לשפוט בתיק זה?

בצעד חריג, החליט נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, כי עתירתה של המדינה לדיון נוסף בפרשת שמעון שבס, שזוכה בבית המשפט העליון, "תישמע בדרך של סיכומים בכתב". ברק קבע הרכב של תשעה שופטים לדון בעתירה.
מתכונת זו - של דיון בהרכב מורחב, שיקבל רק סיכומים ויתן פסק דין על פיהם - היא מתכונת מעניינת וחריגה. בדרך כלל נוהג בית המשפט לקיים דיון פתוח בהרכב מורחב. שהרי דיון בהרכב מורחב מתקיים מקום שבית המשפט העליון קבע, כי מדובר בעניין מהותי הטעון ליבון וכתיבת הלכה פסוקה; וחלק מהדיון נהוג לעשותו פומבי, בנוכחות הצדדים כמובן - שנשאלים שאלות ומתבקשים ליתן הבהרות.

מודעה

ההרכב שקבע השופט ברק כולל כאמור תשעה, מלבד ברק עצמו: תאודור אור, אליהו מצא, מישאל חשין, דליה דורנר, יעקב טירקל, דורית בייניש, אליעזר ריבלין ואילה פרוקצ'יה.

הרכב זה מעורר בעיה לא פשוטה. הרי ידוע, כי עדנה ארבל היא שהובילה את החקירה נגד שבס; היא שדחתה את טיעוניו בשני שימועים שנערכו בפניה וחומר נוסף שהונח בפניה; היא שהחליטה על הגשת ערעור על הזיכוי החלקי של שבס בבית המשפט המחוזי; היא שהודיעה בו ביום שזוכה שבס לחלוטין בעליון, כי היא תשקול הגשת בקשה לדיון נוסף; והיא שהחליטה בפועל על הגשת הבקשה לדיון נוסף (אליקים רובינשטיין היה מנוע מכך, עקב קשריו בעבר, במהלך ממשלת רבין, עם שבס).

התיק הזה אינו "עוד תיק" של ארבל. גם ארבל אינה מצניעה זאת, כי מבחינתה מדובר בתיק מהותי ליוקרתה של הפרקליטות. גם אין זה סוד, כי תיק שבס הפך למקרה מבחן לבדיקת תפיסתה המשפטית והאישית של ארבל את תפקידה בכלל, ואת אופן טיפולה באישי ציבור בפרט.

בשל כל זאת, מתעוררת עתה בעיה, והיא: כיצד תוכל בייניש - ידידה קרובה של ארבל - לשפוט בתיק זה. בייניש היא שהמליצה לארבל לקבל את הצעתו של השר דאז דוד ליבאי ולהתמנות לפרקליטת המדינה; והיא זו המובילה את התמיכה בארבל, כדי שהאחרונה תתמנה לביהמ"ש העליון. בנסיבות אלה, האם תוכל בייניש להתייחס לבקשתה של ארבל, כאל כל בקשה אחרת העומדת בפניה, חשובה ככל שתהא? ובכלל, במצב זה, אם אנו רוצים להיות מעט ציניים - מדוע לא תינתן לשבס האפשרות לבחור לעצמו שופט?

הסיפור הזה מורכב הרבה יותר, גם נוכח התנהגותה של הפרקליטות בימים אלה. מתברר, כי אותה פרקליטה (ארבל) העומדת על דיון נוסף, עקרוני, מהותי וכו', פועלת בדרך שיש בה לדחות את הקץ. מתברר, כי לפני מספר ימים הגישה הפרקליטות בקשה לבית המשפט העליון, לדחות ב-60 יום את הסיכומים שנדרשה להגישם תוך 30 יום (עד 14.5.03).

הפרקליטות טוענת, כי מדובר בעניין מהותי ועקרוני, ולכן היא מבקשת זמן נוסף. בכל מקרה, אם תתקבל בקשתה של ארבל, תוכל הפרקליטות להגיש את סיכומיה אחרי 22.5.03 - הוא המועד שנקבע לכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים, לדון במועמדותה של ארבל לכהונת שופטת בבית המשפט העליון.
http://www.globes.co.il/serve/

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:11   29.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  197. שמעון שבס = נוכל = רצח רבין !!  
בתגובה להודעה מספר 109
 
הפרקליטות: מעשיו של שבס צבועים בסממני שחיתות
יום ראשון, 27 יולי 2003 / כ"ז בתמוז תשס"ג

פרקליטות המדינה הגישה ביום א' לבית המשפט העליון את סיכומיה בכתב המשתרעים על פני 108 עמודים לדיון הנוסף בעניינו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס.
המדינה מבקשת להרשיע את שבס בשתי עבירות של מירמה והפרת אמונים בשתי פרשיות שונות.

שמעון שבס הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של ניסיון שוחד, מירמה והפרת אמונים. בית המשפט גזר עליו שנתיים מאסר בפועל וזמן קצר לאחר מכן עירער שבס על ההרשעה לבית המשפט העליון ובמקביל ערערה פרקליטות המדינה לעליון על חלק מהזיכוי בו זוכה שבס בשני סעיפי אישום ועבירות של מירמה והפרת אמונים.

בית המשפט העליון מצא את שבס זכאי מחמת הספק ואז החליטה המדינה להגיש בקשה לבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים. בית המשפט העליון אישר את הבקשה ועתה הגישה פרקליטות המדינה באמצעות עו"ד יהושע לנברגר, עו"ד אריה פקר ועו"ד אבי זסטרמן את סיכומיה בכתב בדיונו הנוסף של שבס.

בסיכומי המדינה נטען כי במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, בשנים 1992-1995, פעל שבס בשתי פרשיות לקידום פרוייקטים כלכליים עסקיים של חבריו הטובים. זאת, בנוסף לקשרי חברות אמיצים בין שבס לאותם חברים שהיו ביניהם גם זיקות כלכליות כספיות משמעותיות וקונקרטיות.

עוד נכתב בנימוקי המדינה, כי ממצאיו של בית המשפט העליון לכל הקשור להתנהגותו של שבס בשתי הפרשיות מקיימים עד תום את יסודות העבירה כפי שנקבעו בפסיקה עד כה.

שורת המעשים ועוצמת הפגיעה בציבור ובערכים המוגנים שבבסיס העבירה של הפרת אמונים, נכתב שם, צובעות את מעשיו של שבס בסממני שחיתות מובהקים ומכניסות מעשים אלה לגדר השחור של העבירה הפלילית.

בנימוקי המדינה מפורטות שתי פרשיות בהן היה מעורב לפי הנטען, שבס. האחת, נוגעת לקידום עיסקה כלכלית-ביטחונית עם מדינה זרה שבה היה מעורב חברו של שבס משה שטרן. אותו שטרן ניהל עבור שבס חשבון ניירות ערך שנפתח מספר חודשים לפני תחילת כהונתו כמנכ"ל. סך הכל, הפקיד שטרן בחשבון זה, בתקופת כהונתו של שבס כמנכ"ל, כ-340 אלף ש"ח. המדינה טענה, כי לכספים שקיבל שבס באופן שוטף משטרן נודעת משמעות לעניין הימצאות שבס במצב של ניגוד עניינים. לטענתם, קבלת סכומי כסף לאורך תקופה ממושכת על ידי עובד הציבור, מאדם המנהל עבורו חשבון ניירות ערך, יש בה כדי לסמא את עיניו של עובד הציבור המטפל בענייניו של נותן הכספים וכדי להטות את שיקול דעתו.

הפרשייה השניה נוגעת לחבריו של שבס האחים הקבלנים דורון וגיל שולדנפריי. במקרה זה שבס הועסק בחברה הנמצאת בשליטת השניים עד לסמוך למינויו לתפקיד המנכ"ל ועבור ייעוץ לאותה חברה קיבל שבס סכום של 145 אלף דולר בתקופה שבין התאריכים ה-14.8.90 ועד 3.4.92. סמוך לאחר סיום תפקידו של שבס כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, הועסק שבס בחברה בשם פורטפוליו מנג'מנט ואף שהאחים לא היו בעלי מניות בה, הרי שדורון שולדנפריי ואישתו היו מיופי כוח ובעלי זכות חתימה בה וגיל שולדנפריי היה מהמוציאים והמביאים בעסקיה.

בסיכומי המדינה נטען, כי תוך כדי תפקודו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה השתמש שבס במעמדו כמו גם בעובדי המשרד ובהם עוזרו ואנשי האגף למעקב ובקרה, לקידום האינטרסים הפרטיים של חבריו. "מבחינת התנהגותו של שבס לאור הפרמטרים שנימנו, הערכים המוגנים שביסודות העבירה, ופסיקת בית המשפט בעבר יש בה לפי עמדת המדינה כדי להביא למסקנה ברורה ומובהקת כי מעשיו של שבס בכל הקשור בקידום האינטרסים הכלכליים של שטרן והאחים שולדנפריי נעשו תוך ניגוד עניינים בעל עוצמה חריפה והרי הן נכנסים לאותו תחום שחור פלילי ומוכתמים בגוון מובהק של שחיתות".

עוד נכתב בטיעוני המדינה, כי מערכת היחסים ההדוקה והמגוונת שהייתה בין שבס לשטרן ובינו לבין האחרים שולדנפריי ועוצמת האינטרסים הכלכליים הקונקרטיים והיקפם שהיו לאנשי עסקים אלה בתקופת כהונתו של שבס כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, היה כדי ליצור ניגוד עניינים מהותי וחריף בכל הקשור לטיפול של שבס בענייניהם. "סכומי הכסף הניכרים שקיבל שבס משטרן בתקופת כהונתו כמנכ"ל וטובות ההנאה שקיבל שבס מהאחים שולדנפריי עובר לתחילת כהונתו ואפשרות לחידוש הקשרים הכלכליים בהמשך קושרים באופן פסול בין הון לשלטון וצובעים בפלילים הן של עצמם את פעילותו של שבס עבור משה שטרן והאחים שולדנפריי עת הוא מכהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.

בפרקליטות טוענים, כי שבס ניצל את עובדי משרד ראש הממשלה לקידום אינטרסים כלכליים של חבריו לאורך זמן וזאת על אף מחאתם של חלק מהם. לעובדה זו ישנה השלכה הן על הערכת חומרת המעשה והן על אמון הציבור בעובדי הציבור הבכירים. פרקליטות המדינה כותבת, כי התנהגותו של שבס מלמדת על זלזול מופגן ומתמשך בנורמת התנהגות ראויה ויש בה השחתה של השירות הציבורי. לא זו בלבד ששבס חטא הוא גם החטיא את הכפופים לו.
http://www.a7.org/news.php?id=56517
(פ.ק.)

הדובדבן החדש בפרשת שבס
בעוד שבועיים ידון בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו בפרשת שבס; זה הזמן לבדוק את התנהגותה המוזרה של הפרקליטות בפרשה, ועל בסיס מה באמת מנכ"ל המדינה (בדימ.)
31/08/01 | עיתונאי מסויים | nfc@nfc.co.il
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-612-00.html?tag=1-53-14

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:41   30.11.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  273. בג''ץ יכריע היום במשפט שבס.....הורשע !!!  
בתגובה להודעה מספר 197
 
yoske
חבר מתאריך 25.11.03
3622 הודעות 06:08 30.11.04

בג''ץ יכריע היום במשפט שבס

הרכב של 9 שופטים יפסוק בערעור פרקליטת המדינה לשעבר ארבל על זיכויו מעבירות שוחד ומרמה

שופטי בג"ץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, יפסקו היום בערעור שהגישה פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, על זיכויו של שמעון שבס מעבירות של ניסיון לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. שבס עצמו לא יופיע, לאחר שהתקבלה בקשתו להיעדר.

בינואר 2003 זיכה בג"צ את שבס לחלוטין, ביטל את העונש שנגזר עליו במחוזי ודחה את ערעור הפרקליטות. היום, יפסוק בית המשפט העליון שנית, לאחר שפרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, ערערה על ההחלטה וביקשה להרשיע את שבס בשתי הפרשיות בעבירה של מרמה והפרת אמונים, וניסיון לקיחת שוחד.

כתב האישום נגד שבס שהוגש במהלך שנת 1999, כלל שלושה אישומים נפרדים בעניינן של שתי פרשיות שאירעו בין השנים 92-95, בעת שכיהן כמנכ"ל משרד רה"מ, יצחק רבין ז"ל.

באישום הראשון, הואשם שבס בניצול המשרה לקידום עסקה מסחרית ביטחונית עם מדינה זרה, עסקה שאמורה היתה להניב לו ולידידיו רווח כספי ניכר. בפרשיה זו יוחסו לשבס עבירות של ניסיון לקיחת שוחד, מתן שוחד, מרמה והפרת אמונים.

האישום השני ייחס לשבס עבירה של הדחה בחקירה בשל שיחות שקיים עם מי שהיה אמור להעיד בפרשיה הקודמת. באישום השלישי יוחסו לשבס עבירות של ניסיון לקיחת שוחד, לקיחת שוחד, סחיטה באיומים, מרמה והפרת אמונים, בטענה כי ניצל את משרתו ומעמדו כדי לקדם שלא כדין אינטרסים פרטיים של חבריו, בתמורה לטובות הנאה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את שבס בינואר 2000 בשתי עבירות מהאישום הראשון, וזיכה אותו מכל האישומים הנוספים. השופטים גזרו על שבס עונש של שנתיים מאסר בפועל וקנס של 50 אלף שקל. שבס, שטען כל הזמן לעיוות דין, לחפותו ולהתנכלות הפרקליטות, עתר לעליון וערער על הרשעתו בשתי העבירות ועל חומרת העונש שנגזר. מנגד, ערערה גם הפרקליטות על זיכויו מהעבירה של מרמה והפרת אמונים.

החלטה חשובה ומשפיעה

הפרקליטות טענה כי ההחלטה ראויה לדיון נוסף, בהרכב מורחב, "מפאת חשיבותה" ומכיוון שהיא עשויה להשפיע על תרבות השלטון במדינה ועל היחס בין הון לשלטון. החלטת ביהמ''ש, טענה הפרקליטות, פוגעת ביכולת לאכוף נורמות של טוהר מידות, יושר והגינות בשירות הציבורי ועל כן הוא מתבקש לקבוע אמות מידה נורמטיביות שלפיהן יש לפרש את העבירה של מרמה והפרת אמונים.

שבס שהתנגד לערעור הפרקליטות טען כי אין פה עניין עקרוני, חדש או טעון הבהרה והדגיש כי זיכויו נובע מהעובדות הספציפיות שהונחו לפני בית המשפט.

השופט מישאל חשין קיבל את עמדת הפרקליטות, קבע שיש לדון בקו הגבול בין התנהגות הנושאת אופי פלילי לבין התנהגות שיש בה פגיעה באתיקה או הפרת כללי משמעת והזכיר שהמחוזי קבע שהתנהגותו של שבס היתה בלתי ראויה, שנפל בה פגם וכי בפעילותו דבק דופי אתי.

הפרקליטות, נענתה לבקשתו של השופט חשין והסכימה שלא לדרוש עונש מאסר, במידה והיא תזכה בערעור.

nrg


*****************************


בטוח
חבר מתאריך 8.10.01
8805 הודעות 08:22 30.11.04

1. שמעון שבס הורשע היום שוב !

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/829/570.html
ביהמ''ש העליון הרשיע את שמעון שבס בעבירות של מרמה והפרת אמונים
30/11/04 08:18
מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים.

שבס ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון וזוכה מכל העבירות, אןולם הפרקליטות ערערה שנית ובית המשפט העליון קיבל את הערעור.

******************************


s_a_r_a
חבר מתאריך 2.5.04
15 הודעות 10:10 30.11.04

7. למה שבס ללא עונש בפועל ואריה דרעי כן

זה ממש שקוף רבותי. אני מאשימה בזה את הפרקליטות גם כן.
למה הם היו כל כך אובססיביים לגבי אריה דרעי לראותו בכלא אבל לא
כל כך את שבס.
אם בן אדם הורשע אז הוא צריך לקבל עונש. בשביל שבס זה ממש לא משנה
עכשיו הוא רק לא יכול להבריג את עצמו בכנסת אבל חוץ מזה מה יקרה לו?

חבל. לפי דעתי צריך להיות דין אחד לכולם.



******************************


דקטרין
חבר מתאריך 15.4.02
10891 הודעות 10:32 30.11.04

10. תופעה מוזרה, השופט מברר מה יהיה העונש שתדרוש

הפרקליטות לפני שהוא פוסק לגבי אשם או זכאי, נראה כאילו
מלבד "יוקרת המערכת" לא היה כאן שום דבר אחר, בכל מקרה
מסריח.


******************************


האזרח התמים
חבר מתאריך 18.8.04
236 הודעות 11:09 30.11.04

23. הנה הסיבה מדוע נקבע מראש שלא ישב בכלא
בתגובה להודעה מספר 18

שבס זוכה בבית המשפט העליון ברוב של שניים נגד אחד.
לאחר מכן הפרקליטות הגישה בקשה לדיון נוסף (דבר שהוא חריג ונדיר מאוד).
בית המשפט החליט לקיים דיון נוסף, על אף שלא מדובר בהלכה חדשה, ודרש שהפרקליטות תוותר על מתן עונש לשבס, במקרה וימצא אשם, כמתואר להלן מתוך ההחלטה, אשר ניתנה ב- 6.4.2003

http://62.90.71.124/files/03/970/013/g02/03013970.g02.HTM


עתירת המדינה, כאמור בה, עיקרה בצורך לקבוע מיבחן ברור ליישומה של עבירת המירמה והפרת אמונים. בתיתי דעתי לצורך זה, ובהתחשב במיוחדוּת העתירה שלפנינו - עתירה שאין עניינה ב"הלכה חדשה" במובנה הרגיל אלא בהלכה חשובה וקשה על רקע הצטברות הלכות קודמות זו-על-גבי-זו - זימנתי את באי-כוח בעלי-הדין ושאלתי את בא-כוח המדינה אם נכונה היא המדינה - למקרה שתזכה בעתירה - לוותר מראש על עתירה לגזור עונש מאסר על שבס. בא-כוח המדינה ביקש שהות להתייעצות, ומונחות עתה לפניי תגובת המדינה לשאלתי ותגובתו של שבס לתגובת המדינה.

10. תגובת המדינה מגלה על פניה התלבטות לא קלה שהפרקליטות נתלבטה בה, אך לסופם של דברים מסכימה המדינה כי לא תעתור לגזור על שבס עונש מאסר - אם תזכה, כמובן, בעתירתה - וזאת "בשל המאפיינים המיוחדים של הבקשה בתיק זה, ולנוכח הערותיו של בית-המשפט הנכבד והצעתו בדיון, ובשל החשיבות היתירה שמייחסת העותרת לדיון הנוסף המבוקש".

בבית המשפט העליון

דנ"פ 1397/03

בפני:
כבוד השופט מ' חשין

העותרת:
מדינת ישראל

נגד
המשיב:
שמעון שבס

בשם העותרת:
עו"ד עדנה ארבל, פרקליטת המדינה

בשם המשיב:
עו"ד מיכה פטמן

עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 347/01 ובע"פ 332/01 מיום 30.1.03 שניתן על ידי כב' השופטים א' מצא, ד' דורנר ומ' נאור


החלטה

שמעון שבס (שבס) עמד לדין פלילי לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת"פ 40387/99) בעניינן של שתי פרשות שאירעו בין חודש יולי 1992 לבין חודש מאי 1995, שעה שכיהן כמנהל הכללי של משרד ראש הממשלה. בפרשה האחת הואשם שבס בניצול מישרתו כדי לקדם עיסקה מסחרית-ביטחונית עם מדינה זרה, עיסקה שהיתה אמורה להניב רווח כספי ניכר לשבס עצמו ולכמה מידידיו. בפרשה השנית הואשם שבס בניצול משרדו כדי לקדם תוכניות בניה של חבריו בתמורה לטובות הנאה מסויימות. ההאשמות שהועלו נגד שבס היו אלו: לקיחת שוחד, ניסיון ללקיחת שוחד, הדחה בחקירה, סחיטה באיומים, מירמה והפרת אמונים.

2. בית המשפט המחוזי (השופט א' א' לוי) זיכה את שבס מרוב האישומים, אך הרשיע אותו בשני אישומים מן הפרשה הראשונה: האישום של ניסיון ללקיחת שוחד והאישום של מירמה והפרת אמונים. משהרשיעו כך בדינו, גזר בית המשפט על שבס עונש מאסר בן שלוש שנים - מהן שנתיים לריצוי בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי - ועליהן קנס בסך 50,000 ש"ח.

3. שבס ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו בדין, ולחלופין, על חומרת העונש (ע"פ 347/01), והמדינה מצידה ערערה על זיכויו של שבס מן העבירה של מירמה והפרת אמונים בפרשה השניה (ע"פ 332/01). בית המשפט העליון נענה לערעורו של שבס וזיכה אותו מהרשעותיו בפרשה הראשונה. אשר לערעור המדינה בעניינה של הפרשה השניה, במקום זה נחלקו הדעות: השופטים מצא ודורנר החליטו לדחות את ערעור המדינה, בעוד אשר השופטת נאור סברה כי ראוי להרשיע את שבס בעבירה של מירמה והפרת אמונים.

4. מונחת עתה לפניי עתירת המדינה לקיומו של דיון נוסף בהחלטה לזכות את שבס - בשתי הפרשות - מן העבירה של מירמה והפרת אמונים. לטענת המדינה, ראויה היא ההחלטה לדיון נוסף בה "מפאת חשיבותה וקשיותה של ההלכה שנפסקה בפסק דין זה ובשל היותה עומדת בסתירה להלכה הקיימת." עוד אומרת המדינה, כי פסק הדין עשוי "להשפיע השפעה מהותית, ולטענת המבקשת חמורה, על תרבות השלטון במדינת ישראל, ובאופן מיוחד על הכללים הראויים בדבר היחס בין הון ושלטון." מוסיפה המדינה ומציינת, "כי פסק דינו של בית המשפט הנכבד חורג מאמות המידה הנורמטיביות שנקבעו בעבר וקובע, הלכה למעשה, עמדה נורמטיבית חדשה באשר להבחנה שבין התחום האתי או המשמעתי ובין התחום הפלילי". אשר-על-כן, כך גורסת המדינה " להכרעה זו של בית המשפט העליון הנכבד קיימת גם השלכה על מדיניות רשויות השלטון הממונות על אכיפת החוק, והיא פוגעת באופן ממשי ביכולת לאכוף נורמות של טוהר מידות, יושר והגינות בשרות הציבורי."

עתירת המדינה מוגבלת בהיקפה. טוענת היא (בפיסקה 9 שלעתירה) כי בשל האופי "הגורף והמעורפל" של עבירת המירמה והפרת אמונים - עבירה כהגדרתה בסעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - "יש צורך מובהק - ציבורי ומשפטי - שלא ניתן להפריז בחשיבותו לקבוע עקרונות נורמטיביים אחידים וברורים באשר לפרשנותה הראויה, בייחוד בכל הקשור למצבים בהם מצוי עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים"; ומוסיפה היא (בפיסקה 47), כי "בית המשפט הנכבד מתבקש לקיים דיון נוסף כדי לבחון ולהכריע, בהרכב מורחב של שופטים, מהן אמות המידה הנורמטיביות לפיהן יש לפרש את העבירה של 'מירמה והפרת אמונים' ובכלל זאת את יסוד ה'פגיעה בציבור'."


5. שבס מתנגד לקיומו של דיון נוסף. לטענתו (בפיסקה 3 לתגובתו לעתירה):

אין בפנינו הלכה. אין בפנינו הלכה חדשה, אין בפנינו עניין עקרוני, אין בפנינו עניין חדש או קשה או טעון הבהרה; הגבולות בין הפלילי ללבר פלילי - מוכרים כבר מזה מספר עשורים; גם חילוקי דעות בין שופטי הרכב אינה עילה לדיון נוסף; כן ידוע זה מכבר כי רצון המדינה לערער על פסק דין חלוט אף הוא אינו עילה לדיון נוסף ; וכך גם העובדה כי קיים פסק דין אשר בו על בסיס עובדות אחרות נקבעו ממצאים אחרים אינה מהווה עילה לדיון נוסף (כל ההדגשות במקור).

בהמשך תגובתו מפתח שבס כל אחת מטענות אלו תוך שהוא מדגיש כי עיקר זיכויו מייסד עצמו על העובדות הספציפיות שהונחו לפני בית המשפט.

6. הקורא בעתירת המדינה יכיר בנקל כי אין היא עתירה מן-המניין לקיומו של דיון נוסף. ואמנם, פסק הדין שניתן בערעורו של שבס אינו אומר לקבוע הלכה "חדשה" במובנו הרגיל של המושג "הלכה חדשה". מכריע הוא במסכת העובדות שהונחה לפניו על-פי ההלכה הקיימת. ואולם גם זו אמת, שהעיקרים הבונים את העבירה של מירמה והפרת אמונים, ותחומי התפרשותה של העבירה, מעורפלים הם למדי. אכן, התמונה הנחזית של ההלכה הקיימת בעניינה של עבירת המירמה והפרת אמונים - כך גם בעניינו של שבס - רחוקה היא מאוד מהניח את הדעת. מעבר מזה, מדברים אנו בעבירה שקשה להגזים בחשיבותה מבחינתם של המינהל התקין, אינטרס הציבור וטוהר המידות של עובדי הציבור. ומעבר מזה, ענייננו בעבירה ייחודית ומיוחדת, עבירה בת "ריקמה פתוחה", עבירה שגבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר. העבירה "עבירת מיסגרת" היא, ושלא כדרכן של עבירות פליליות אין היא בנויה על יסודות מוגדרים באורח מדוייק וברור. העבירה עבירה היא שניתן לכנותה "עבירה יישומית", קרא: עבירה שעיקריה ניכרים בדרכי יישומה.

7. זאת ועוד: בשנים האחרונות הוגשו כתבי אישום לא מעטים נגד אישי ציבור בעבירה זו של מירמה והפרת אמונים, ואולם פסקי הדין שניתנו לא הבהירו במידה מספקת את יסודותיה ולא היתוו בדיוק הראוי את קו הגבול בין התנהגות שאין בה אלא פגיעה באתיקה או הפרה של כללי משמעת לבין התנהגות הנושאת אופי פלילי. הנדרש מכאן הוא, שאין הלכה הקובעת אמות-מידה ברורות די-הצורך להנחייתם של עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ולהנחיית הרשויות הממונות על אכיפת החוק בפתיחתן של חקירות ובהגשת אישומים בעניינה של עבירה זו. אם אין די בכך, הנה היעדר הבהירות באשר להיקפה של העבירה בא לידי ביטוי מטריד - פעם אחר פעם, וכן אף בענייננו - בחילוקי דעות המתגלעים בין השופטים בשאלה אם התנהגות פלונית באה או אינה באה בגדריה של העבירה.

8. על רקע דברים אלה כולם שקלתי את עתירת המדינה ואת טעמי ההתנגדות של שבס; שקלתי כל אלה והיגעתי לכלל מסקנה כי יש ונכון להורות על קיומו של דיון נוסף. אכן, ערפל כבד זה הנח על העבירה ראוי לו כי יוסר או, למיצער, כי יתפוגג ולו במיקצת. במובן זה, כך סבור אני, ההלכה בענייננו הלכה היא שמפאת "חשיבותה" ו"קשיותה" - כמשמעות מושגים אלה בהוראת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט , תשמ"ד-1984 - ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. אפשר אף ניתן לומר כי מדברים אנו במצב בו קיימת סתירה בין הלכות שנפסקו על-ידי בית המשפט העליון. ראוי להם לבתי המשפט כי יעשו את כל הניתן, כיכולתם, להבהיר את עיקריה ואת תחומי פרישתה של העבירה. בוודאי ראויה היא ההלכה לדיון נוסף בה מבחינת אינטרס הציבור.

9. עתירת המדינה, כאמור בה, עיקרה בצורך לקבוע מיבחן ברור ליישומה של עבירת המירמה והפרת אמונים. בתיתי דעתי לצורך זה, ובהתחשב במיוחדוּת העתירה שלפנינו - עתירה שאין עניינה ב"הלכה חדשה" במובנה הרגיל אלא בהלכה חשובה וקשה על רקע הצטברות הלכות קודמות זו-על-גבי-זו - זימנתי את באי-כוח בעלי-הדין ושאלתי את בא-כוח המדינה אם נכונה היא המדינה - למקרה שתזכה בעתירה - לוותר מראש על עתירה לגזור עונש מאסר על שבס. בא-כוח המדינה ביקש שהות להתייעצות, ומונחות עתה לפניי תגובת המדינה לשאלתי ותגובתו של שבס לתגובת המדינה.

10. תגובת המדינה מגלה על פניה התלבטות לא קלה שהפרקליטות נתלבטה בה, אך לסופם של דברים מסכימה המדינה כי לא תעתור לגזור על שבס עונש מאסר - אם תזכה, כמובן, בעתירתה - וזאת "בשל המאפיינים המיוחדים של הבקשה בתיק זה, ולנוכח הערותיו של בית-המשפט הנכבד והצעתו בדיון, ובשל החשיבות היתירה שמייחסת העותרת לדיון הנוסף המבוקש".

בתגובתו על תגובת המדינה טוען עורך-דין פטמן כי אין בדברי המדינה כדי לשנות ממערכת השיקולים שלעניין, וממילא ראוי לדחות את העתירה לקיומו של דיון נוסף. בא-כוחו של שבס מדגיש בתגובתו כי אין זה דין שעל גבו של מרשו יחרשו להבהרתה של ההלכה, ועומד הוא על הסבל שהיה מנת חלקו של שבס בחקירתו ובמשפטו שפרש עצמו על פני כשבע שנים, מאז שנת 1996 ועד הנה. וכך אומר בא-כוחו של שבס בסיומו של טיעונו זה: "אין למדינה כל זכות שבדין לחייבו ליטול חלק בהליכים 'תורתיים' הנדרשים, לדעת המדינה, להגדרה טובה יותר של עבירת הפרת האמונים, ממנה זוכה שבס".

11. שקלתי את הטיעונים מכאן ומכאן, והחלטתי כי יש ונכון להורות על קיומו של דיון נוסף. אשר לטיעונו האחרון של שבס נזכור, שבית-המשפט קבע מפורשות - לעניינה של הפרשה הראשונה - כי התנהגותו של שבס היתה התנהגות בלתי ראויה, כי נפל בה פגם, וכי בפעילותו דבק דופי אתי. בית-המשפט אף הוסיף וקבע כי "חריגתו של שבס מנורמת ההתנהגות המצופה מעובד ציבור הצדיקה את העמדתו לדין משמעתי ..." (בפיסקה 25 לפסק-דינו של השופט מצא). הוא הדין בעניינה של הפרשה השניה, כאמור בפיסקה 37 לפסק-הדין (בעמ' 42), בפיסקה 38 (בעמ' 44) ובפיסקה 39 (בעמ' 45). בהקשר זה נוסיף ונזכיר את חוות-דעת המיעוט של השופטת נאור, בעיקר בפיסקאות 7 ו-8 לפסק-דינה (בעמ' 48).

12. אני מחליט על קיומו של דיון נוסף בפסק הדין שניתן בערעורו של שבס. הדיון הנוסף יוגבל לבירור עיקריה ותחומי פרישתה של עבירת המירמה והפרת אמונים, במגמה לקבוע מיבחן ברור ומדויק ככל הניתן ליסודותיה של העבירה וליישומו של הדין על עניינו של שבס.


13. הדיון הנוסף ייערך לפני תשעה או לפני אחד-עשר שופטים - כהחלטתו של הנשיא ברק - והחלטתי זו אני מעביר לנשיא להמשך ההליכים.

היום, ד' בניסן תשס"ג (6.4.2003).


ש ו פ ט


_________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03013970_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

******************************


בעל פעור
חבר מתאריך 10.10.04
349 הודעות 11:39 30.11.04

27. זוהי מורשת רבין - שחיתות, שקרים וגנבת דעת

כל פקודיו הנאמנים של השיכור הקדוש הולכים בדרכו.
מעניין איך המדינה תיראה עוד עשר שנים, הרי מערכת החינוך
מחנכת את ילדי ישראל ללכת בדרכם של רבין ושבס...



******************************


Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
6533 הודעות 12:13 30.11.04

29. פרטים מפסק הדין: שמונה מול אחד (מצא) הרשיעו את שבס

למרות הזיכוי: העליון החליט להרשיע את שבס
YNET

למרות שזוכה בדיון קודם, החליט הרכב מורחב של 9 שופטים להרשיע את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר בפרשת "הסיוע הביטחוני" למדינה זרה ופרשת האחים שולדנפרי. עם זאת, הוא לא יקבל עונש מאסר בפועל, בעקבות סיכום עם המדינה. שבס, השוהה ברומניה, הביע אכזבה. עורך דינו: "הוא היה מסור אך ורק ליצחק רבין ומדינת ישראל"
טל רוזנר

הזיכוי התהפך בהחלטה דרמטית: בית המשפט העליון החליט הבוקר (יום ג') להרשיע את שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, בפרשת קידום העסקה הביטחונית עם מדינה זרה ובפרשת האחים הקבלנים שולדנפריי. זאת, במסגרת הדיון הנוסף שנערך בנושא לבקשת המדינה, בהרכב מורחב של 9 שופטים.

שבס הורשע ברוב של 8 שופטים (בראשות נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק), כנגד דעת יחיד של המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליהו מצא. על פי הסיכום המוקדם, התיק יוחזר בעקבות ההחלטה לבית המשפט המחוזי לקביעת עונשו של שבס, ואולם לאור התחייבות המדינה, לא יהיה זה עונש מאסר בפועל.

בעקבות ההחלטה שוררת שביעות רצון רבה בפרקליטות. המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד יהושע למברגר, הבהיר: "בית המשפט הכיר בעבירת הפרת האמונים ככלי חשוב ומרכזי במלחמה בשחיתות ובעיצוב נורמות התנהגות של עובדי ציבור. אנחנו ניישם את פסק הדין הזה הלכה למעשה בתיקים התלויים ועומדים וננחה את המשטרה ליישם אותו בחקירות קיימות ועתידיות". עו"ד למברגר התייחס לכך שהמדינה לא תוכל לבקש עונש מאסר בפועל לשבס, ואמר: "התלבטנו והגענו למסקנה שבמכלול הסיכונים שלקחה על עצמה המדינה, התשובה שלנו הייתה נכונה. לעולם לא היינו יודעים אם פסק הדין היה זהה למה שהוא עכשיו, אלמלא התשובה החיובית שלנו".

שבס עצמו לא הגיע הבוקר לבית המשפט. פרקליטו, עו"ד מיכה פטמן, מסר שהוא שוהה כעת ברומניה ואולם, מייד בצאתו מן האולם מיהר עו"ד פטמן לבשר לשבס בטלפון על הרשעתו ואמר "הוא (שבס) מאוד מאוכזב מהתוצאה, אבל מבקש להדגיש שמדובר בספיח מתוך כתב אישום שכלל 8 אישומים שבהם זוכה, והעניין הזה נותר על כנו".

עו"ד פטמן הוסיף: "אני מצר על ההחלטה ושואל - כמה ערכאות צריך אדם לעבור בישראל כדי שיוכח שהוא חף מפשע או אשם? ייתכן שצריך לבטל את הדיון הנוסף במשפט הפלילי לגבי אדם שזוכה, כדי שלא ייקבעו הלכות על גבו. ייתכן שצריך לשנות את החוק אבל אלה הרהורים לעתיד. לגבי ההווה, אנחנו מצטערים על ההחלטה, פסק הדין אינו משקף את התנהלותו של שבס. הוא היה מסור אך ורק ליצחק רבין, למדינת ישראל ולשולחיו".

פסק הדין: "כרסום בחוסנו של המשטר הדמוקרטי"

נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הדגיש בפסק הדין את חשיבות תחימת גבולותיה הברורים של עבירת המרמה והפרת האמונים וכותב:


שמעון שבס צילום: דודו פריד
"עובד הציבור הוא נאמן הציבור... משלו, אין לו ולא כלום, וכל שיש לו, למען הציבור יש לו... נאמנות מחייבת הגינות, יושר, ענייניות, שוויון, סבירות ואיסור הימצאות במצב של ניגוד עניינים... הגשמתם של אלה מחייב התנהגות על פי הדינים והנהלים, שמירה על אמון הציבור ועובדי הציבור ועל טוהר פעולותיהם. לשם הבטחת מטרות אלה בא האיסור הפלילי באשר להפרת אמונים. הוא בא למנוע התנהגות של עובדי הציבור שהיא מסוכנת לחברה ולסדרי הממשל. עובד ציבור המפר אמונים מכרסם בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת".


עוד מוסיפים השופטים: "תמימי דעים אנו כי עבירת המרמה והפרת האמונים היא אחד המחסומים העיקריים שהציב המחוקק למניעת הידרדרות השירות הציבורי ממינהל תקין למינהל קלוקל... עלינו לשוות לנגד עינינו כי אך כפסע הוא המרחק בין מנהל מושחת לתהליך של כרסום משמעותי באופיו ובחוסנו של המשטר הדמוקרטי". השופטים מוסיפים כי "כאשר עובד ציבור פוגע פגיעה מהותית בערכים הנמצאים ביסוד עבירת המרמה והפרת האמונים, אין להירתע משימוש בהליך פלילי נגדו".


השופטים קבעו בפסק הדין כי למעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור מצטברים שני שיקולים כבדי משקל: מעמדו הבכיר של עובד הציבור ועוצמתה הרבה של ניגוד העניינים. במקה של שבס, לקביעתם, הצטברותם של שני השיקולים הללו יצרה פגיעה מהותית באמון הציבור ופגיעה מהותית בטוהר המידות של השירות הציבורי. באשר למודעותו של שבס לפסול שבמעשיו קבעו השופטים כי שבס היה מודע לכך שיחסיו עם חבריו בשתי הפרשות הם קרובים והדוקים וכי הוא פועל בענייניהם בזמן שהוא משמש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה ולפיכך היה מודע לטיב הפיזי של ניגוד העניינים שבו היה מצוי. "אמת, שבס לא היה מודע לפסול שדבק במעשיו... כמו כן, שבס לא היה מודע לקיומה של פגיעה מהותית בערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי", נאמר בהחלטה. ועם זאת, קובעים השופטים, הדבר אינו משנה מאום משום שלא נדרשת מודעות לטיבה הנורמטיבי של ההתנהגות.


השופטים הוסיפו כי ניגוד העניינים שבו היה מצוי שבס בשתי הפרשיות פגע מהותית בטוהר המידות של השירות הציבורי. השופט מישאל חשין אומר בפסק הדין "הפרתה של חובת האמונים כהפרתו של טוהר המידות... עקרון טוהר המידות של עובד הציבור זהה לעקרון תקינות פעילותו של המנהל הציבורי".


אמש כבר הבהירו גורמים במשרד המשפטים כי פסק הדין יקבע הלכה עקרונית בעבירות מרמה והפרת אמונים: "מה שמשקף את השחיתות השלטונית הן עבירות המרמה והפרת האמונים. חייבים לסמן את הגבולות הברורים של השחיתות וחייבים לאפשר גם לפוליטיקאים ללמוד בהחלטה מה בדיוק מותר ומה בדיוק אסור להם לעשות".


תזכורת: שבס הורשע במחוזי, זוכה בעליון


לפני כשנתיים זיכה בית המשפט העליון את שבס מחמת הספק, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו באוקטובר 2000 בפרשה ביטחונית שבה, על-פי פרסומים זרים, אמור היה לתווך בעסקת נשק עם טיוואן תמורת סכום הנאמד ב-5 עד 10 מיליוני דולרים.


שופט בית המשפט המחוזי דאז וכיום שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, קבע בהרשעתו כי שבס עשה את הדברים אף כי ידע שהוא מסכן את יחסי החוץ של ישראל עם מדינה אחרת וקבע כי שבס פעל מאחורי גבו של יצחק רבין ועדכן אותו רק בשלב מאוחר כשהיה בטוח שהעסקה תצא לפועל.


בעניין זה נגזרו על שבס שנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 50 אלף שקלים. עם זאת, זוכה שבס מפרשה נוספת, בה הואשם כי קידם את הפרוייקטים של חבריו, הקבלנים דורון וגיל שולדנפריי. על אף הזיכוי, נמתחה ביקורת קשה על התנהגותו ותפקודו.


שבס ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו ועל העונש שנגזר עליו ואילו המדינה ערערה על זיכויו של שבס בפרשת הקבלנים שולדנפריי וביקשה להרשיעו בעבירות של מרמה והפרת אמונים. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של שבס וזיכה אותו מחמת הספק וכן דחה את ערעור המדינה. השופט מצא, שהיה בדעת הרוב, מתח ביקורת אמנם על כך ששבס פעל מתוך ניגוד עניינים בעסקה המתוכננת עם טיוואן, ואולם קבע כי חומרת התנהגותו לא הגיעה לדרגה המצדיקה הרשעה בפלילים.


גם בפרשת האחים שולדנפריי קבע מצא כי אף שבפעולותיו של שבס לקידום ענייני חבריו יש פגם אתי וציבורי אין הן מגיעות לדרגת חומרה של פגיעה בציבור. השופטת נאור היתה בעמדת מיעוט וסברה כי המאפיינים של העבירה מכניסים אותה לתחום הפלילי.


"נעשו הנחות מבחינת נורמות ההתנהגות הראויות"


פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, המכהנת כיום כשופטת בבית המשפט העליון, מתחה בשעתו ביקורת קשה על הזיכוי, ואמרה כי "פסק הדין הפתיע אותנו. בית המשפט קבע היום נורמות התנהגות שונות מאלו שאנו הכרנו, ונעשו הנחות מבחינת נורמות ההתנהגות שראויות לתרבות השלטון שלנו".


בפרקליטות לא הסתפקו אז במתיחת ביקורת והגישו בקשה לדיון נוסף בעניינו של שבס. השופטים נענו לבקשת המדינה לקיים דיון נוסף, ואולם השופט מישאל חשין התנה זאת בכך שאם יורשע שבס, לא תבקש המדינה להטיל עליו עונש מאסר בפועל. המדינה נאלצה להסכים לכך.


בפרקליטות הסבירו אז כי פירוש הותרת פסק דין שבס על כנו משמעו חיסול המלחמה בשחיתות, והדגישו כי כדי להחיות את העבירה של מרמה והפרת אמונים נאלצו להסכים לתנאי שנקבע.

פרסום ראשון: 29.11.04, 22:33
עדכון אחרון: 30.11.04, 08:18


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:25   05.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  274. פסק הדין המלא (74 עמודים) במשפט מדינת ישראל נ' שבס  
בתגובה להודעה מספר 273
 
תאריך התיק הצדדים מסמך
30/11/2004 דנ"פ 1397/03
מדינת ישראל נ. שמעון שבס פסק-דין (74 עמ')
http://62.90.71.124/Files/03/970/013/a11/03013970.a11.pdf

http://62.90.71.124/heb/verdict/search/verdict_by_case_rslt.asp?case_nbr_html=%E3%F0%22%F4+1397%2F03


אורן אדרי
חבר מתאריך 28.5.04
3377 הודעות 21:38 01.12.04

משפטנים בכירים: ארבל צדקה בכל כתבי האשום ובתי המשפט שגו

משפטנים בכירים: עדנה ארבל צדקה בכל כתבי האישום שהגישה נגד הפוליטיקאים ובתי המשפט שגו
אצל אליקים רובינשטיין ספק אם זה היה מתרחש- אומר יגאל לביב
ענין מרכזי 30.11.2004

מספר משפטנים בכירים שלא בשירות המדינה שביקשו לדבר לא לייחוס אמרו כי עתה אין ספק שפרקליטת המדינה לשעבר עדנה ארבל צדקה בכל פסקי הדין שהגישה נגד אישי ציבור,וכל בתי המשפט שזיכו את הנתבעים טעו לחלוטין.

עכשיו אין ספק כי כל פסקי הדין המזכים ניתנו בניגוד לחוק ויש למצוא דרך לתקן את המעוות שאיפשר לשורת אישי ציבור בכירים לצאת זכאים בניגוד לחוק.

למעשה,כל התביעות שהוגשו על ידי ארבל החל בשמחה דיניץ ועד לאלי הורביץ ושמעון שבס היו צריכות להסתיים בהרשעה,בהתאם לפסיקה המחייבת של בג"ץ משלשום.

המשפטנים סבורים כי לא מקרה הוא שבג"צ החליט להתערב זמן קצר אחרי שהתחלף היועץ המשפטי לממשלה.היועץ הקודם,אליקים רובינשטיין,השלים עם פסיקות בתי המשפט המזכות ולא ניסה לשנות את המדיניות.

עניין מרכזי.

30/11/2004

הערה
הקו למטה
תוספת שלי
א"א



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:41   29.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  271. הדובדבן החדש בפרשת שבס  
בתגובה להודעה מספר 109
 
הדובדבן החדש בפרשת שבס

בעוד שבועיים ידון בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו בפרשת שבס; זה הזמן לבדוק את התנהגותה המוזרה של הפרקליטות בפרשה, ועל בסיס מה באמת מנכ"ל המדינה (בדימ.)
31/08/01 | יואב יצחק

הקזינו של שבס
שבס בערעור שהגיש: הורשעתי על-יסוד תמיהות חשדות וספקולציות של השופט
הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון בבקשה להרשיע את שבס באישום נוסף
הפרקליטות השב"כ והצנזורה יתאמו הטיפול בבקשות לצווי איסור פרסום


שבס זוכה משבעה מתוך שמונה

פתח דבר

"פרשת שבס" עומדת בימים אלה בפתחו של בית המשפט העליון. ביום 13.9.01 ידון בית המשפט בערעור שהגיש שמעון שבס על הרשעתו בניסיון לקבל שוחד; ובערעור המדינה המבקשת להרשיעו באישום נוסף בעבירה של הפרת אמונים. השופט אליהו מצא, הידוע כאחד המדקדקים (שגם קוראים את החומר), הוא שיעמוד בראש ההרכב שידון בערעורים.

הפרשה עצמה זכתה לכיסוי נרחב. לא במעט נוכח התנהגותה של התביעה, שעמדה על הטלת חיסיון גורף על חלק ניכר מפרטי הפרשה. בכך הצליחה התביעה להעצים את חומרת המעשים שייחסה לשבס, ולגרום לעניין ציבורי רב מהרגיל בפרשה. העובדה ששבס הורשע בסיכומו של עניין באישום הבטל בשישים ביחס לאישומים שהוגשו נגדו, לא גרם לפרקליטות לגזור על עצמה קצת צניעות. להיפך: הם נתפסו לאישום שנותר שבו הורשע שבס, משל תפסו בבגדו את אחד העבריינים הגדולים במדינה וכאילו זכו בכל הקופה.

בכתבה כאן נדון במעשים המיוחסים לשבס. נביא כאן פרטים חדשים, ונצביע על התנהגותה המוזרה של התביעה בשלבים השונים של הפרשה.



האישומים

כדי להעמיד את הדברים בפרופורציות הנכונות, נזכיר כי כתב האישום כנגד שבס כלל שמונה אישומים, בכמה פרשיות. העיקריים שבהם: פרשה עם מדינה זרה (טיוואן, כך על-פי פרסומים זרים); קבלת שוחד אישי ממשה שטרן וניסיון לקבל שוחד מקבוצת משקיעים שיוצגה בפני שבס על-ידי משה שטרן; שיבוש הליכי חקירה בגין דברים שאמר לראש המוסד היוצא שבתאי שביט, וקבלת כספים שלא כדין מהאחים שולדנפרי.

שבס זוכה משבעה אישומים והורשע באחד. שבס זוכה גם מהאישום שנראה בתחילה כמרכזי, שבו הואשם בקבלת טובות הנאה בהיקף של עשרות אלפי דולרים מאיש העסקים משה שטרן, בעת שכיהן בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

השופט אדמונד לוי שמונה בראשית החודש לכהונת שופט בית המשפט הלעיון, זיכה את שבס מאישום זה, וקיבל את הנימוק לפיו מדובר בחברות של 40 שנה - שבמסגרתה הועברו הכספים. השופט קיבל גם את דבריו של שטרן, לפיהם הוא ויצחק רבין הכירו היטב והיו ביניהם קשרי ידידות במשך שנים. בכך שלל למעשה בית המשפט את הטענה, כאילו שטרן נזקק לשבס כדי שיפתח בפניו את הדלתות כדי להיפגש אישית עם רבין.

כאמור, השופט אדמונד לוי הרשיע את שבס בניסיון לקבל שוחד. על-פי גזר הדין, לשבס הובטחו חלק בבעלות או ברווחים של חברת השקעות טיוואנית העתידה לקום, ובתמורה טיפל בקידום הזמנת נשיא טיוואן לישראל, לפגישה עם ראש הממשלה יצחק רבין, וזאת ללא ידיעתו של רבין עצמו ומבלי לקבל את אישורו לכך. השופט קבע עוד, כי שבס הפר את אמונו של רבין, בכך שלא גילה את אוזנו ביחס לאותו מניע אישי, כביכול, שהיה לו באותה יוזמה עיסקית. התביעה טענה כי שבס אמור היה לקבל חלק מרווחים עתידיים בסכום כולל של כ-20 מיליון דולר.

השופט אדמונד לוי העדיף את עמדתה של התביעה, על-פי עדותם של שורה של אישים, שטענו כי לא ייתכן כדבר הזה - ששבס פעל בדבר כזה מאחורי גבו של רבין. השופט לוי ביטל למעשה בכך את דעתם/עמדתם/עדותם של שורה של אישים, ובהם שמעון פרס, דני יתום, שבתי שביט ויעקב פרי, שהעידו מפורשות (איש איש כפי חלקו וידיעתו): לא היה כדבר הזה, וגם לא ניתן להזמין ראש מדינה לפגישה עם רבין, מבלי לקבל מראש את הסכמתו לכך.




הרשיע, החמיר
החיסיון

אחד הדברים המוזרים שאירעו בפרשה, הוא התעקשותה של התביעה במשך זמן רב מאוד, לאסור פרסום פרטים רבים שהועלו בכתב האישום ובחומר החקירה.

אין מדובר רק בשמה של המדינה ששמה נאסר לבקשת התביעה בצו בית המשפט (המדובר בטיוואן, לפי פרסומים זרים), אלא גם בשמם של אישים המעורבים בפרשה (כעדים), ובהם: שבתאי שביט, שבתאי דובדבני, נורמן שקולניק ואחרים.

על התנהגותה המוזרה של הפרקליטות יכול אנוכי להעיד, מידיעה אישית. ארבע פעמים פניתי לבית המשפט, בבקשה להסיר צווי איסור פרסום בפרשה - פעמיים לבית המשפט המחוזי בירושלים; ופעמיים לבית המשפט העליון. באותם דיונים הביע עו"ד צבי קלנג (התובע בתיק שבס) בשמה של התביעה עמדה נחרצת כנגד ביטול צווי איסור הפרסום. הנימוק המרכזי שהעלתה התביעה: חשש מפגיעה ביחסי החוץ של המדינה, אם יפורסמו אותם פרטים כמוסים כביכול. התביעה גייסה עדים אפילו מהמוסד, כדי לשכנע את בתי המשפט בצורך להשאיר את הצווים על כנם ולמנוע מהעיתונות לפרסם את שמות העדים ופרטים נוספים הנוגעים לפרשה.

בסופן של כל אותן ישיבות קיבלו בתי המשפט - ששוכנעו מדבריו של עו"ד קלנג ומדברי העדים שגייס, כי אכן קיים חשש לפגיעה ממשית ביחסי החוץ של המדינה אם חלילה וחס יפורסמו הפרטים האסורים. הם קיבלו על עמדת התביעה ודחו את הבקשות שהגשתי לביטול צווי איסור הפרסום (למעט חלק מהפרטים ששוכנעו לפרסם).

בכל אותם הליכים, טענתי שוב ושוב, כי התביעה מציגה נימוקים בלתי ענייניים, וכי אין כל חשש אמיתי לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה, שהרי עיקרי הפרשה כבר פורסמו, ובוודאי שהם ידועים למדינות המעורבות בכך (לראשי סין ואותה מדינה). לכן, טענתי שוב ושוב, אין טעם באיסור פרסום של פרטים שכבר פורסמו, ואפילו נמסרו ו/או נאמרו אישית לראשי אותן מדינות מעורבות.

עמדתי אז על דעתי, לפיה התביעה מציבה למעשה מכשולים, מתוך שיקול זר: כדי לסכל ביקורת, בזמן אמת, על מעשיה ו/או מחדליה בפרשה. שכן, עקב צווי איסור הפרסום, לא ניתן לבקרה בגין הימנעותה מהגשת אישומים כנגד חשודים אחרים (אם אכן נעשתה קנוניה מאחורי גבו של רבין); ובמקביל - להציג את הודעותיה ופעולותיה המוזרות בחלק מהעניינים. בית המשפט, שהאמין לנציגי התביעה, העדיף את דעתה.

והנה לאחרונה, עם הרשעתו של שבס במה שהורשע, הפכה התביעה את עמדתה, שלא לומר חזרה בה מכזביה. הפרקליטות ובא-כוחה, עו"ד צבי קלנג, הודיעו לבית המשפט כי הם אינם מתנגדים עוד להתרת הפרסום, למעט שמה של אותה מדינה (טיוואן, כאמור). כל טיעוני התביעה הקודמים על חששה מפני פגיעה ביחסי החוץ של המדינה, אם יפורסמו כל אותם פרטים ושמות, שהיו כביכול כמוסים, נעלמו לפתע.

במצב דברים רגיל, ניתן היה לחשוב, כי התביעה מבצעת נסיגה טקטית - לאחר שנוכחה כי היא לא תוכל להחזיק עוד ולאורך זמן בצו איסור פרסום. אלא שבדיקת הפרשה בכללותה מעלה חשש רציני, לפיו הסיבה האמיתית להתנהגותה (כזביה) של התביעה, היה רצונה להציג את הנאשם - שמעון שבס, בפני בית המשפט, כנבל ומושחת, שבשל תאוות בצע לא נרתע - מטעמים אנוכיים כביכול - מקידום עיסקה גם כאשר מדובר בעיסקה העלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה עם סין (שהתנגדה לעיסקה עם המדינה הזרה). בדרך זו ביקשה התביעה להגדיל את הסיכויים להרשעתו של שבס.

ואכן, הן בהכרעת הדין והן בגזר הדין, נתן השופט אדמונד לוי ביטוי ממשי לכך, כאשר הציג את העיסקה שתוכננה ואת ביקורו של נשיא אותה מדינה (טיוואן) בישראל, כמעשים שנעשו תוך סיכון יחסי החוץ של המדינה, וזאת מתוך מניע אנוכי - ניסיון לקבל שוחד.

ובמילים פשוטות: הצל הכבד שהטילה התביעה, שימש בסופו של דבר ככלי בידי התביעה לתבוע את הרשעתו של שבס, ובידי השופט - להחמיר עימו, עד כדי הרשעתו בניסיון לקבל שוחד, ובהטלת עונש חמור במיוחד: שנתיים מאסר בפועל, בגין ניסיון לקבל שוחד, מעיסקה שלא יצאה אל הפועל, ומשותפות שלא באה אל העולם.



הפתק

כתב האישום והכרעת הדין של השופט אדמונד לוי ייחסו לשבס ניסיון "לתפור" עיסקה ב-1994 תמורת ביקור נשיא אותה מדינה.

על-פי מה שנפסק, אנשי העסקים נורמן שקולניק ושבתאי דובדבני הם האישים שייצגו ו/או עמדו בצד אותה מדינה. במסגרת אותה עיסקה, התחייבו תאגידים בראשם ראשי אותה מדינה (טיוואן, כאמור), לבצע עיסקות ביטחוניות בישראל - הסבת מטוסי נוסעים, הקמת מרכז תחזוקה, רכישת טילים וציוד מכ"ם וכו'; וכן לבצע עיסקה אזרחית - היא-היא קרן השוחד כביכול - במסגרתה יקימו ראשי אותה מדינה ואנשי עסקים הקשורים אליהם חברת השקעות חדשה (שתפעל כקרן הון סיכון) בסכום של 40 מיליון דולר לשנה במשך 5 שנים (סה"כ 200 מיליון דולר). ניהול קרן זו יבוצע על-ידי חברה חדשה שתוקם, כך נטען, וברווחיה יתחלקו נורמן שקולניק, שבתאי דובדבני, עו"ד יהודה לוי, ומשה שטרן - שיעביר מחצית מרווחיו הוא לשבס. דבר זה נוגד אגב את החוזה היחיד הקיים, לפיו דובר על הזרמת 40 מיליון דולר לשנה, במשך שלוש שנים ובעמלת ניהול בשיעור של %2 לשנה.

איש העסקים משה שטרן, הוא שאמור היה לעמוד בראש אותה חברת ניהול שתבצע את מלאכת ההשקעות בישראל, ולפי התביעה - שבס אמור היה לקבל %50 מדמי הניהול שיקבל שטרן. באופן מוזר למדי הציגה התביעה עניין זה, כאילו מדובר ב-%10 מתוך 200 מיליון דולר, היינו: 20 מיליון דולר, ואילו שבס - הוא הוצג כמי שחלקו ברווחים יגיע איפוא ל-%50, וכמי שחלקו ברווחים עתיד להסתכם ב-10 מיליון דולר. לא פחות. בכך סומן שבס כאחד הפקידים הבכירים בזרועות הממשל, שנתפס בקלקלתו.

נזכיר כאן, כי באותו שלב דובר רק במו"מ, אותה קרן הון סיכון לא הוקמה, אותה חברת השקעות (ניהול) גם היא לא הוקמה, ובכלל - אותה עיסקה וביקור של נשיא טיוואן בארץ לא יצאו אל הפועל. ובמילים פשוטות: המדובר בביצה שלא נולדה.

ובכל זאת: כיצד אירע שהתביעה ייחסה לשבס אשמה זו?

בתום המשפט התברר, כי שבס הורשע בגין "פתק" שכתב שבתאי דובדבני. המדובר בפתח מתוך מחברת, כמותה החזיק דובדבני רבות. באותו "פתק" כתב דובדבני, בין היתר: "פואד - %50 משה".

שבתאי דובדבני - שאגב הוא שהציג פתק זה בפני החוקרים - נשאל שוב ושוב בחקירתו ברשות ניירות ערך לפשר הדבר. הוא ציין, כי "פואד" הוא בעצם שבס. יחד עם זאת, הוא טען כי רשם כך כמו שהוא רושם תמיד הערות לעצמו; ועיקר העיקרים: הוא אינו זוכר מדוע רשם זאת ועל בסיס מה. דובדבני חזר על גירסה זו גם בבית המשפט, אך הוא לא הצליח להיזכר היכן שמע זאת, ובמיוחד - היכן סוכם ששבס יקבל חלק מרווחי אותה חברת השקעות שעתידה לקום. הרושם שאימץ השופט מדבריו של דובדבני, כי הוא אכין רקח תבשיל זה יחד עם שטרן ושבס, ולכן כתב %50 "פואד".

גם נורמן שקולניק, שהוביל את העיסקה עם הטיוואנים, לא ידע להסביר זאת במשפט. שבס ושקולניק לא נחקרו בנושא זה ברשות ניירות ערך, מה שעשוי ללמד כי אפילו ברשות ניירות ערך לא נתנו לפתק זה משקל כזה, שיכול לשמש עוגן להרשעה. שבס ידע על כך אישית לראשונה, בעקבות חשיפת אותו פתק מתוך אותה מחברת, בכתבה שפרסמנו כאן במדור זה זמן רב לפני שהחל המשפט.



הפתרון

החידה שנותרה גם לאחר המשפט, היא על בסיס מה רשם שבתאי דובדבני את שרשם. אחרי הכל, מהכרעת הדין ומגזר הדין ברור, כי על סמך פתק זה במיוחד, החליט השופט לוי להרשיע את שבס.

לכן ניכרת לפתרון החידה הזו חשיבות מיוחדת. אחרי הכל: לא עניינו של שבס לבדו תלוי בכך. הדעת נותנת, כי במדינה מתוקנת לא יורשע אדם על בסיס מה שאמרו ו/או כתבו "שני קונילמלים", כפי שהגדיר זאת אחד הנוגעים בדבר.

הטיעון שמעלה שבס, באמצעות באי-כוחו עורכי הדין דב ויסגלס, מיכה פטמן ואסי שריב: לא ייתכן מצב, שבו אדם משיח עם חברו, ומייחס תמורה/טובת הנאה כלשהי למישהו שלישי - ואחר-כך יימצא עצמו אותו צד שלישי מואשם בפלילים.

כדי למצוא מענה לחידה זו, פניתי באחרונה לשניים מהאישים המעורבים. המדובר בשבתאי דובדבני ובנורמן שקולניק.

אחד הפרטים המסקרנים הוא, מדוע כונה שבס "פואד". בשיחה עימי הסביר דובדבני, כי הוא נוהג לבצע רישומים באופן רגיל, ולתת כינויים לכל מני אנשים. כך הוא נוהג עוד מעת שרותו הצבאי. דובדבני ציין, כי הוא הדביק כינויים באותו עניין גם לאחרים, ובהם ליוסי ביילין ולשמעון פרס. אם כך, אמר: גם נגדם יגישו כתב אישום?

וכיצד מסביר דובדבני את שכתב? לדבריו, הוא כתב זאת לאחר ששמע רעיון זה משקולניק: "אמר את זה נורמן שקולניק. אני לא זוכר בדיוק מה היה. הוא אמר את זה בטון כזה, נזכרתי שהוא רצה להעלות את העמלה שלו. בכל מקרה - בבית המשפט לא אמרתי את זה. שכחתי. כשעשו לי ריענון בפרקליטות, לא עברתי על זה. גם הסניגורים לא העלו את זה. חשבו שזה לא רציני. נורמן שקולניק - הוא החליט שהוא לא זוכר כלום. אבל הוא כן זוכר, שאני תמיד כותב. ישבתי אצלו, בבית, וכתבתי את זה".

דובדבני מסביר לראשונה, כי התרשומת שערך נועדה לייצור מצג כוזב כלפי הטיוואנים, כדי להוציא מהם עמלות בשיעור גבוה יותר; היינו - להראות להם כאילו יש הוצאות גדולות יותר בגין הוצאת העיסקה אל הפועל, וזאת כדי שישתכנעו לשלם להם (לדובדבני ולשקולניק) עמלות בשיעור גבוה יותר: "עשינו חשבונות איך אפשר להוריד את חלקם של המתווכים ל-%40. אבל זה, בזמן החקירה, לא ידעתי לפרש זאת. אין מילים. זה לא כתוב. בחקירה אמרתי שאני לא זוכר".

דובדבני מסביר מדוע הוא אומר זאת עתה: "לא אמרתי את זה באף מקום. רק אחרי ההרשעה. זה הציק לי. ניסיתי לשחזר את העניין, ואז הגעתי למסקנה שזה משהו אחר. נורמן היה משמיץ את משה שטרן. הוא כל פעם היה אומר: בטח משה שטרן יתחלק עם שבס, ואנחנו נישאר בחוץ. הוא האשים את שטרן בהכשלת העיסקה . אם היו שואלים את נורמן בחקירה, הוא היה אומר את זה. היום - יכול להיות שהוא יגיד שהוא לא זוכר. בזמן החקירה, אמרתי להם בוודאות שנורמן אמר לי. אמרתי להם שיכול להיות שנורמן משמיץ את שטרן . במשפט, לא הגישו את העדות ברשות ניירות ערך. אם היתה מוגשת ההודעה, אני חושב שהשופט היה שואל למה לא חקרתם את שקולניק".

דובדבני אמר עוד, כי הוא הציע לעו"ד צבי קלנג להביא פרטים אלה לבית המשפט אך עו"ד קלנג דחה את ההצעה.

גירסתו של נורמן שקולניק טעונה עוד יותר. לדבריו, הוא לא הכיר אישית את שבס, ולא שוחח עימו מעולם על פרטי העיסקה, ולכן לא יכול היה להבטיח לו מאומה וגם יכול היה לדעת אם יש לשבס חלק כלשהו בעיסקה.

ובמילים פשוטות: בידי שקולניק אין כל הוכחה, כאילו שטרן מתחלק עם שבס ברווחים, מה שמעמיד באור שונה את רישומיו של דובדבני. העולה מכך: דובדבני רשם לכאורה, לכל היותר - לגישתו - דברים שהעלה שקולניק, למרות ששקולניק העלה בעצם הרהורים/רעיונות, ולא פרטי הסכם או מידע אמיתי.

שקולניק מסביר, כי לפי טענת התביעה חברו הוא (שקולניק) ודובדבני, יחד עם יהודה לוי ושטרן, כדי לשתף את שבס ברווחים - תמורת סיועו להוצאת העיסקה אל הפועל. דבר זה אינו נכון, אומר שקולניק ומנמק: "אני, כל העניין של המחברת הוא, אני לא יודע מאיפה היא צצה. אף פעם לא הביאו לפני עיני. יותר מאוחר שמעתי שהיה דבר כזה. לא נתתי לדבר כזה לקרות. לא היה ולא נברא".

שקולניק מסביר, כי חלקו היה בעיסקה הביטחונית הגדולה, ובה (וברווחים ממנה) הוא לא רצה לערב שום גורם. "לא רציתי להגיע למצב שיבקשו ממני עמלות, ולכן לא רציתי לבקש מהם עמלות. השופט שאל אותי - אתה דיברת על עמלה לשבס באיזה שהוא שלב? עניתי, אף פעם לא".



סוף דבר

בית המשפט הוא שיפסוק האם ביצע שבס עבירה של ניסיון לקבל שוחד בפרשה זו, כמו גם בערעור שהגישה התביעה - המבקשת להרשיעו גם בקידומה של עיסקה ברחובות אותה הובילה קבוצת שולדנפרי.

בית המשפט יצטרך, מטבע הדברים, להתייחס במיוחד לסוגיה הבאה, ולפסוק האם הגנתו של שבס לא קופחה מראש: האם ניתן להאשים את אדם (שבס) ולהרשיע בהעלמת מידע מרבין (ז"ל) ומפעילות מאחורי גבו של רבין תוך שיקולים זרים, ובכלל - בניהול ציר מדיני-ביטחוני מול אותה מדינה, וכל זאת מבלי שניתן, לצערנו, לשאול את פיו של רבין.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-612-00.html?tag=1-53-14


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:38   17.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  221. רבין = שבס = מנבר = שמעון פרס !!  
בתגובה להודעה מספר 35
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.01.04 בשעה 13:56 בברכה, פילוביץ שחף
 
בזק היא חברה עם אספקט בטחוני ממשי.

תשתית התקשורת קריטית בימי משבר ומלחמה, לא רק עבור המערכות האזרחיות, אלא גם עבור צה''ל.

גם שידורי הרדיו והטלוויזיה מועברים על תשתית בבעלות בזק.

בנוסף, בזק מעורבת, כמובן, בכל איסוף המודיעין (משטרה, שב''כ) על ידי האזנות סתר, ולפיכך -- קשורה למלחמה בפשיעה. זה נכון לא רק לגבי בזק.

המגביל, אגב, איננו מערכת הבטחון אלא משרד התקשורת.

לשאלתך איך יוגבל האספקט הבטחוני בחברות פרטיות: גם חברות אחרות מנועות מלאפשר לכל אחד לרכוש את מניותיהן.

רשיון ''אופק'', למשל, מגביל העברת אמצעי השליטה בחברה ודורש אישור השר לכך.

((נוסח הרשיון: http://www.moc.gov.il/new/documents/legislation/r_kl... ))

@ שימת החברים מהתנועה הקיבוצים במר"צ.
מנבר נעמי ואירמה.
http://www.kibbutz.org.il/politit/meida/021121haverim.htm


@
נוסח מקוצר של הכרעת-הדין -הותר לפרסום

בפני: כב' השופטת שרה סירוטה, סגן נשיא - אב"ד
כב' השופט אברהם טל
כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד ד' חן וא' גורצקי


- נ ג ד -


יצחק יעקב

ע"י ב"כ עוה"ד י' רזניק, נ' שמחוני, ז' חן

ה כ רע ת - ד י ן

פרק א: מבוא


1. כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: "חוק העונשין"), מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק העונשין, ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק העונשין.


2. הנאשם שירת כראש היחידה בצה"ל שעסקה בפיתוח אמצעי-לחימה, השתחרר מצה"ל בשנת 1973 בדרגת תא"ל והוא מתגורר כיום דרך קבע בארה"ב. על-פי הנטען בכתב האישום מסר הנאשם ידיעות סודיות בשלושה תחומים שונים (להלן: "הידיעות הסודיות א', ב', או ג'"), למי שלא היו מוסמכים לקבלן בארבע דרכים כדלקמן:


א. הנאשם כתב החל משנת 1997 ספר עלילתי (שלא ראה אור), ובו כלולות הידיעות הסודיות (ספר זה נכתב במספר גירסאות, שלהלן תקראנה כולן יחד "הספר העלילתי"). גירסאות שונות של ספר זה נמסרו על-ידי הנאשם לכמה אנשים וגורמים בארה"ב. במכתב לוואי ששלח הנאשם לחלק מאותם אנשים או גורמים, הוא ציין כי הספר מבוסס על אירועים אמיתיים, וכי נכתב בצורה של ספר עלילתי על-מנת להימנע מהצורך בקבלת אישור של השלטונות בישראל לפרסומו.


ב. הנאשם כתב החל משנת 1998 ספר זכרונות, אשר בו נכללו הידיעות הסודיות (להלן: "ספר הזכרונות"). אף ספר זה לא הגיע לכלל פרסום, אך טיוטות שלו הועברו למספר אנשים וגורמים בארה"ב, שאינם מוסמכים לקבל ידיעות סודיות, וזאת למרות שהנאשם הוזהר בסוף שנת 1999 על-ידי גורמים במערכת הבטחון כי חומר שהוא עומד לכלול בספר הזכרונות אסור בפרסום, ויש להעבירו לבדיקה בטחונית קודם לפרסומו.


ג. במקביל לכתיבת ספר הזכרונות, בסוף שנת 2000 ותחילת שנת 2001, העניק הנאשם ראיון לעיתונאי (להלן: "העיתונאי"), על-מנת שזה יעשה בו שימוש להכנת כתבה עיתונאית (להלן: "הראיון העיתונאי").

כחצי שנה לאחר-מכן, על-פי בקשתו של העיתונאי, הוסרט הראיון עם הנאשם על-מנת להופכו לכתבת טלויזיה (להלן: "הראיון הטלוויזיוני").

הן במסגרת הראיון העיתונאי, והן במסגרת הראיון הטלוויזיוני, מסר הנאשם ידיעות סודיות לעיתונאי, ובראיון הטלוויזיוני, בעקיפין, גם למי שסייעו בידיו בהסרטת הראיון ובהכנת הכתבה (עורכים, מפיקים, צלמים וכו'). כל אלה ואחרים, שנחשפו לידיעות הסודיות אשר נכללו בשני הראיונות, הם אנשים אשר אינם מוסמכים לקבל ידיעות סודיות כאמור.


ד. בשנת 1999 מסר הנאשם לאזרח ישראלי המתגורר בארה"ב את הידיעות הסודיות, למרות שאותו אזרח איננו מוסמך לקבלן על-פי דין.


3. הנאשם מסר את הידיעות הסודיות בנסיבות המפורטות לעיל בלא שהעביר אותן לבדיקת הגורמים המוסמכים במערכת הבטחון, כפי שנדרש לעשות. בכתב האישום נטען כי הנאשם עשה כן בכוונה לפגוע בבטחון המדינה.


4. באי-כח הנאשם הגישו תגובה מפורטת לכתב האישום, בה טענו כי הספר העלילתי איננו אלא ספר בדיוני; טיוטות ספר הזכרונות נמסרו לכמה אנשים רק לצורך קבלת הערותיהם, מתוך כוונה להעביר את החומר לצנזורה כמוסכם, וגם פרסום הראיון העיתונאי והטלוויזיוני הותנה בקבלת אישור הצנזורה.

עוד נטען בתגובת הנאשם כי הנאשם לא מסר לאזרח הישראלי המתגורר בארה"ב ידיעות סודיות שהלה לא ידע קודם לכן, ובכלל - "הידיעות הסודיות" אליהן מתייחס כתב האישום - אינן סודיות, והנאשם בוודאי לא התכוון לפגוע בבטחון המדינה.


5. במהלך שמיעת הראיות, ולאחר הגשת סיכומי הצדדים, התברר כי אין למעשה מחלוקת של ממש בין הצדדים בנוגע לרוב העובדות הנטענות בכתב האישום. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעיקר בשתי שאלות אלה: האחת - האם המידע שכלל הנאשם בספר העלילתי, בספר הזכרונות ובראיון הטלוויזיוני, מהווה "ידיעות סודיות" כהגדרתן בסעיף 113(ד) לחוק העונשין כנוסחו בתקופה הרלוונטית, קרי: ידיעות שבטחון המדינה מחייב לשמרן בסוד; השניה - בהנחה שמדובר ב"ידיעות סודיות" - האם מעשיו של הנאשם גרמו, או עלולים היו לגרום, לפגיעה בבטחון המדינה, והאם הנאשם היה מודע לכך, והתכוון לפגוע בבטחון המדינה.


פרק ב: העובדות

6. ...


פרק ג: סודיותן של הידיעות שחשף הנאשם והנזק לבטחון המדינה


36. ...


פרק ד: העבירות בהן מואשם הנאשם - הדין החל


(1) הוראות החוק הנוגעות לעניין


95. הוראות החוק העונשיות שעל פיהן הועמד הנאשם לדין הן סעיפים 112(א), 113(א) ו- 113(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. הוראות אלו נמצאות בסימן ד' לפרק ז' של חלק ב' לחוק העונשין, שעניינו בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים, כאשר סימן ד' מתייחס לעבירות "ריגול". סעיפים אלו, בנוסחם לפני חוק העונשין (תיקון מס' 65), התשס"ב – 2001, קובעים כדלקמן:

"112. ריגול

(א) מי שמסר ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.

(ב) …


113. ריגול חמור


(א) מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.

(ב) מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם.

(ג) …

(ד) בסעיף זה, 'ידיעה סודית' - ידיעה אשר תוכנה, צורתה או סדרי החזקתה מעידים עליה כי בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג עניינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם עניינים סודיים.

(ה) …"


הוראת חוק נוספת הקשורה לעניין הנדון, אף שלא יוחסה לנאשם, נוגעת לגילוי סודות רשמיים על ידי עובד ציבור, או מי שהיה עובד ציבור, והיא קובעת (על פי נוסחה לפני תיקון מס' 65) כדלקמן:


"117. גילוי בהפרת חובה


(א) עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור מסרה, ללא סמכות כדין, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו - מאסר שלוש שנים.

(ב) …

(ג) …

(ד) (1) לנאשם לפי סעיף קטן (א) תהא זו הגנה טובה שהידיעה כבר פורסמה

לרבים על פי סמכות כדין או הועמדה לעיון הרבים על פי סמכות כדין.

(2) לנאשם על פי סעיף קטן (א) בשל מסירת ידיעה לאחר שחדל מהיות עובד

הציבור תהא גם זו הגנה טובה, שמסירת הידיעה היתה כעבור חמש שנים מהיום שחדל מהיות עובד הציבור ושהידיעה לא נגעה לבטחון המדינה או ליחסי חוץ שלה ושבמסירת הידיעה לא היה משום פגיעה בדבר שיש לציבור זיקה בו או פגיעה בזכותו של היחיד."


סעיף 91 לחוק העונשין כולל הגדרות של המונחים "ידיעה" ו"מסירה", כדלקמן:


"'ידיעה' - לרבות ידיעה שאינה נכונה, וכל תיאור, תכנית, סיסמה, סמל, נוסחה, חפץ או חלק מהם המכילים ידיעה או העשויים לשמש מקור לידיעה".


"'מסירה' - לרבות מסירה על ידי סימון ואיתות ולרבות גרם מסירה; מקום שמדובר על

עשיית מעשה בכוונה מסוימת, פירושו עשייה או מחדל באותה כוונה ללא

סמכות כדין".


96. חוק העונשין (תיקון מס' 65), התשס"ב – 2001 לא שינה דבר לגבי סעיף 112 לחוק, ולגבי סעיף 113(א) שונה רק מספר הסעיף וכותרת השוליים שלו: סעיף זה נותר בנוסחו הקודם, אלא שמספרו עתה הוא 113א., וכותרת השוליים שלו היא "ידיעה סודית". בכך ביקש המחוקק להבהיר שעבירה זו איננה ראויה לכינוי "ריגול", ובוודאי לא "ריגול חמור", שכן היא איננה מתייחסת למסירת ידיעות לאויב, ואף לא למסירת ידיעה סודית מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה.


ואולם תיקון מס' 65 הכניס בכל זאת שינוי משמעותי בסעיף 113(א) לחוק (כיום סעיף 113א.), לאור ההגדרה החדשה למונח "ידיעה סודית" שתוקנה בסעיף 113 (ד) לחוק. ההגדרה החדשה מתייחסת הן לעבירה על פי סעיף 113(א) לחוק, והן לעבירה על פי סעיף 113(ב) לחוק. סעיף 113(ד) לחוק קובע כיום, לאחר תיקון מס' 65, כדלקמן:


"(1) בסעיף זה, 'ידיעה סודית' - ידיעה אשר בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד;

(2) ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא

אם כן הוכח אחרת;

(3) הוראות פסקאות (1) ו- (2) יחולו גם לעניין סעיף 113א.".


97. שינוי נוסף שהוכנס בתיקון מס' 65, ואשר נוגע לענייננו, מצוי בסעיף 117(ד) לחוק העונשין. בפסקה (2) של סעיף קטן (ד) נמחקו המילים "ושהידיעה לא נגעה לבטחון המדינה או ליחסי חוץ שלה", וסייג זה להגנה הקבועה בסעיף קטן (ד) מופיע כיום בנוסחו החדש בסעיף 117(ד)(3), הקובע לאמור:


"הוראות פסקה (2) לא יחולו על ידיעה הנוגעת לבטחון המדינה או ליחסי חוץ שלה אלא אם כן אישר הגורם המוסמך, קודם למסירתה, כי מסירת הידיעה לא תפגע בבטחון המדינה או ביחסי חוץ שלה; לעניין זה, 'הגורם המוסמך' – הצנזור הצבאי הראשי או בעל תפקיד אחר, הכל כפי שתקבע הממשלה בצו, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, דרך כלל או לפי סוגי עניינים". (הדגשה שלי: ע.ב.).


98. עיון בהוראות החוק דלעיל מלמד כי המחוקק סיווג את עבירות הריגול והפרת החובה לשמור על סודות רשמיים לכמה קטגוריות, על פי אמות מידה שונות: סוג הידיעה (סודית או רגילה); מיהות מוסר הידיעה (אדם רגיל או עובד ציבור בהווה או בעבר); מיהות מקבל הידיעה (האויב או אדם שאינו מוסמך לקבלה); וכוונת מוסר הידיעה (רשלנות, מודעות או כוונה לפגוע בבטחון המדינה). היחס בין העבירות השונות על פי סיווגן הובהר על ידי בית המשפט העליון בע"פ 172/88 מרדכי וענונו נ. מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 265, בעמ' 293-295.


סעיף 112(א) אוסר מסירת ידיעה כלשהי - לאו דווקא סודית - ואולם האיסור מתייחס אך ורק למסירה המלווה בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. לעומת זאת, סעיף 113(א) אוסר מסירת ידיעה סודית, ובשל אופיה של הידיעה עצם מסירתה מהווה עבירה, גם בלא כוונה לפגוע בבטחון המדינה. העבירה החמורה ביותר המיוחסת לנאשם, היא מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, והחומרה נובעת הן מסוג הידיעה, והן מן הכוונה הנלווית למסירתה.


(2) "מסירה"


99. העבירות המיוחסות לנאשם בתיק זה אינן דורשות את פרסום הידיעה: די ב"מסירה" של הידיעה למי שאיננו רשאי לקבלה. הביטוי "לרבות גרם מסירה" בסעיף 91 לחוק מלמד כי גם מסירה עקיפה, באמצעות מתווך, אסורה על פי החוק (ראה: י. קדמי, על הדין בפלילים, מהד' תשנ"ה 1995, חלק שלישי, בעמ' 1034). ואולם אין לקבל את טענת התביעה בסיכומיה, כי מסירה בעקיפין משתרעת גם על מקרה שבו מוסר אדם את הידיעה לאדם אחר, אשר העבירה על דעת עצמו לגורמים אחרים שאינם מוסמכים לקבלה. היסוד הנפשי של העבירה, גם כאשר לא נדרשת כוונה לפגוע בבטחון המדינה, מחייב לכל הפחות הוכחת מודעות מצדו של הנאשם ליסודות העובדתיים של העבירה, והדבר כולל מודעות למסירת הידיעה לגורם שאצלו נתקבלה. אין די ברשלנות גרידא מצדו של הנאשם בעבירות לפי סעיפים 112(א) ו- 113 לחוק, להבדיל מעבירות אחרות באותו סימן שמסתפקות ברשלנות (ראה סעיף 111 סיפא, סעיף 117(ב) וסעיף 119 סיפא).


100. ב"כ הנאשם טוענים בסיכומיהם כי מסירת ידיעות לעיתונאי במסגרת ראיון שפרסומו מותנה באישור הצנזורה, או מסירתן לצורך כתיבת הספר ועריכתו, או לגורמים מקורבים אשר מקבלים טיוטה לצורך קבלת הערותיהם – איננה מהווה "מסירה" על-פי סעיפים 112 ו- 113 לחוק. טענה זו – דינה להידחות. סעיפים אלו אוסרים מסירת ידיעות סודיות לאדם או גורם כלשהו, בניגוד לסעיפים אחרים באותו פרק אשר מציינים מיהו הגורם המקבל את הידיעה הסודית בניגוד לחוק (ה"אויב" בסעיף 111 לחוק, ו"אדם שלא היה מוסמך לקבלה" בסעיפים 118-119 לחוק). ניסוח זה מלמד על כוונת המחוקק לקבוע איסור רחב בהיקפו, גם אם ניתן להניח שלא היתה כוונה לאסור מסירה של "ידיעה סודית" לאדם המוסמך לקבלה. כאשר מדובר ב"ידיעה סודית", אשר מוגדרת כידיעה שבטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אין כל הצדקה למסירתה לגורם כלשהו שאיננו מוסמך לקבלה, בין אם הוא עיתונאי, מוציא לאור או אדם שעובר על כתב היד ומייעץ לסופר בענייני עריכה. לא ברור מדוע סבור הנאשם שדינו שונה מדינם של השופטים אשר כתבו את פסק הדין בעניינו, ואשר לא ראו עצמם מוסמכים ורשאים להיעזר לצורך כך במתמחים או בקלדניות, אלא אם כן הדבר אושר מראש על ידי מערכת הבטחון לאחר בדיקה בטחונית.


מסקנה זו מתחזקת לאור תיקון תשס"ב שהוכנס בסעיף 117(ד) לחוק. על פי תיקון זה מותר לעובד ציבור למסור ידיעה הנוגעת לבטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה לאדם שאיננו מוסמך לקבלה, לאחר שחלפו חמש שנים מן היום בו חדל להיות עובד ציבור, אך זאת רק כאשר "אישר הגורם המוסמך, קודם למסירתה, כי מסירת הידיעה לא תפגע בבטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה" (הדגשה שלי: ע.ב.). מכאן שהחוק איננו מתיר אפילו מסירת ידיעה שאיננה מוגדרת כ"ידיעה סודית" למי שאיננו מוסמך לקבלה, כאשר הידיעה נוגעת לבטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה, כל עוד לא אישר הגורם המוסמך (הצנזור הצבאי הראשי או גוף אחר שנקבע) כי מסירת הידיעה לא תפגע בבטחון המדינה. כוונה זו של המחוקק להגן על בטחון המדינה מפני מסירת ידיעות לגורמים בלתי מוסמכים, חלה מקל וחומר כאשר מדובר ב"ידיעה סודית".



(3) "ידיעה סודית"


101. המונח "ידיעה" המוגדר בסעיף 91 לחוק איננו מוגבל לידיעה סודית דווקא, וכך גם האיסור הקבוע בסעיף 112(א) לחוק. אכן, כאשר מדובר במסירת ידיעה לאויב – כל מסירה שכזו מהווה עבירה על פי סעיף 111 לחוק, והדבר כולל גם "ידיעה גלויה על חיי יום-יום העולה מן העיתונות" (ע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו, בעמ' 294). ואולם, ההגדרה הרחבה של המונח "ידיעה" בסעיף 91 לחוק חייבת להתפרש בהקשר הנכון של הוראות החוק המיוחדות, כאשר הן מתייחסות ל"ידיעה סודית" (סעיף 113), או כאשר נדרשת "כוונה לפגוע בבטחון המדינה" על ידי מסירתן (סעיף 112(א) וסעיף 113(ב)). כך גם יש להתייחס לאותו חלק בהגדרת המונח "ידיעה" בסעיף 91 לחוק, אשר מחיל אותה גם על "ידיעה שאינה נכונה". כאשר הוראת החוק הנדונה כוללת הגדרה של המונח "ידיעה סודית", בוודאי שההגדרה של המונח "ידיעה" בסעיף 91 לחוק נסוגה בפני הגדרה מיוחדת זו. ידיעה שאינה נכונה לחלוטין, ואין בה שמץ של אמת, תוכל להיחשב אך בדוחק, ובמקרים חריגים ביותר, אם בכלל, כ"ידיעה סודית", שכן יהיה קשה לומר כי "בטחון המדינה" מחייב לשמרה בסוד, כנדרש על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 117(ד) לחוק. ואולם, כאשר מדובר בחשיפת מידע הכולל בעיקרו ידיעות סודיות אמיתיות, אשר מוצגות בצורה לא מדויקת או מסולפת, לא תהא זו הגנה לנאשם שהידיעות שמסר לא היו נכונות בחלקן.


בע"פ 122/61 פלוני נ. מדינת ישראל, פ"ד טז 2397, בעמ' 2403, לא התחשב בית המשפט בידיעות הלא-נכונות שמסר הנאשם לסוכן הזר, לעניין הכוונה לפגוע בבטחון המדינה. לעומת זאת, בע"פ 3116/99 יהודה גיל נ. מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(4) 193, בעמ' 199, פסק בית המשפט כי גם מסירת ידיעות מפוברקות לאויב, על ידי מי שלא הוסמך לעשות כן, עלולה לסכן את בטחון המדינה ולהביא לתוצאות הרות אסון. בע"פ 74-75/50 יצחק שמאי ואח' נ. היועמ"ש, פ"ד ה' 463, בעמ' 465, דחה כבוד השופט זילברג טענה של הנאשם כי הידיעות שמסר לא היו מדויקות, וציין כי מנגנוני הריגול של מדינות זרות יודעים לבור את הבר מן התבן, ולקבוע מצב דברים אמיתי גם על סמך ידיעות לא מדויקות, ומכאן הסכנה שבמסירת ידיעות שכאלה.


102. ההגדרה של "ידיעה סודית" תוקנה כאמור בשנת תשס"ב. ב"כ הנאשם טוענים בסיכומיהם כי תיקון זה מקל עם הנאשם, ועל כן יש להחילו על הנאשם על פי סעיף 5 לחוק העונשין. התביעה טוענת כי התיקון לחוק בעניין זה דווקא מחמיר עם הנאשם, ולכן אין מקום להחילו. האמת היא שהתיקון מקל עם נאשמים במובן אחד, ומחמיר עמם במובן אחר, ולכן מן הראוי יהיה לבחון את מצב הדברים גם על פי התיקון לחוק.


על פי המצב החוקי ששרר בעת ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם, קבע סעיף 113(ד) לחוק כי "ידיעה סודית" היא אחת משתיים: א) "ידיעה אשר תוכנה, צורתה או סדרי החזקתה מעידים עליה כי בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד"; ב) ידיעה הנוגעת לסוג עניינים שהממשלה הכריזה עליהם כסודיים. במקרה דנא, מוסכם כי אין הכרזת ממשלה הרלוונטית לענייננו, ולכן האישום מבוסס על החלופה הראשונה. על פי הגדרה זו, שקדמה לתיקון תשס"ב, כל ידיעה אשר תוכנה, צורתה או סדרי החזקתה מעידים עליה כי בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד – נחשבה כידיעה סודית. הגדרה זו, לדעת המחוקק, היתה עלולה להשמיע כי גם ידיעה שבטחון המדינה אינו מחייב לשמרה בסוד – אסורה באיסוף, בהחזקה או במסירה, אם היא רק נחזית כידיעה סודית על פי צורתה או סדרי החזקתה. לכן בא התיקון בהגדרה של "ידיעה סודית", באופן שיבהיר כי רק ידיעות שבטחון המדינה מחייב לשמרן בסוד – יבואו בגדר האיסור; על פי סעיף 113(ד)(1) החדש, "ידיעה סודית" היא אך ורק "ידיעה אשר בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד" (ראה דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח 3031 התשס"א עמ' 780). במובן זה, התיקון לחוק אכן מקל עם נאשמים בעבירה לפי סעיף 113 לחוק.


לעומת זאת, תיקון זה מחמיר עם נאשמים בכך שעל פי סעיף 113(ד)(2) החדש, נקבעת חזקה לפיה "ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת". חזקה זו מטילה את נטל ההוכחה על הנאשם להראות שידיעה מן הסוג האמור - איננה "ידיעה סודית". דברי ההסבר להצעת החוק מספקים לנו דוגמאות לידיעות שצורתן או סדרי החזקתן מעידים עליהן כי בטחון המדינה מחייב לשמרן בסוד: ידיעה הנושאת את הכותרת "סודי", או ידיעה המוחזקת בכספת המיועדת לשמירת מסמכים סודיים (דברי ההסבר הנ"ל, בעמ' 780).


103. לאור המבחן שנקבע בסעיף 113(ד)(1) דהיום, שאלת הפגיעה הצפויה בבטחון המדינה, כתוצאה ממסירת הידיעה הסודית, נבחנת בשני מישורים שונים: א) לצורך הוכחת היסוד העובדתי של מסירת "ידיעה סודית", כהגדרתה בחוק החדש; ב) לצורך הוכחת היסוד הנפשי של מסירת ה"ידיעה הסודית" בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. לעניין היסוד העובדתי, רק ידיעה שחשיפתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה, יכולה להיחשב כ"ידיעה אשר בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד". הגדרה זו של "ידיעה סודית" מעוררת שאלה, שלא זכתה להתייחסות בסיכומי הצדדים, האם העבירה של מסירת "ידיעה סודית" כוללת "מבחן הסתברותי", כרכיב נסיבתי שהוא חלק מן היסוד העובדתי של העבירה, דהיינו: האם התביעה צריכה להוכיח אפשרות, בדרגת הסתברות כלשהי, שמסירת הידיעה תפגע בבטחון המדינה. אם העבירה כוללת מבחן הסתברותי שכזה, שאלה נוספת היא מה מידת ההסתברות הנדרשת: האם די באפשרות סבירה או ממשית שמסירת הידיעה תפגע בבטחון המדינה, או שמא נדרשת ודאות קרובה להתממשות תוצאה זו. בסיכומי הנאשם מבצבצת לא פעם התזה כאילו אין להכתיר ידיעה בתואר "סודית", כאשר אין וודאות כי יגרם נזק בחשיפתה. באי-כח הנאשם מזכירים בהקשר זה את ההלכות הנוגעות לפגיעה בחופש הביטוי, ואשר מתחייבות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דהיינו: פגיעה שכזו מותרת רק אם קיימת הסתברות ברמה של וודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית בזכות אחרת, ובמקרה דנא - בבטחון המדינה. ואולם בסופו של דבר מסכימים באי-כח הנאשם כי די בכך שעלול להיגרם נזק בטחוני כתוצאה מחשיפת הידיעה, ובלשונם: "המבחן, בסופו של יום, הינו מהותי והדגש הושם על הנזק שיכול וייגרם לבטחון המדינה כתוצאה מחשיפתה של אותה ידיעה. אם עלול להיגרם נזק לבטחון המדינה, כי אז מדובר בידיעה סודית ..." (עמ' 39 לסיכומים).


104. ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה שמקרה זה מעורר את סוגיית חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, גם אם מדובר ב"ידיעות סודיות", שכן הנאשם עומד כיום לדין בעקבות ראיון שמסר לעיתונאי, וספרים שכתב והתכוון לפרסמם. הוראות החוק העונשיות שבגינן הועמד הנאשם לדין מצמצמות את חופש הביטוי, אמנם לתכלית החשובה של בטחון המדינה. בעידן שקדם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא התלבטו בתי המשפט יתר על המידה בשאלה זו. נקודת המוצא היתה האיסור הקטגורי הקבוע בסעיפים 113 ו- 117 לחוק העונשין על פרסום ידיעות סודיות, ואף כאלו שאינן סודיות, אך הגיעו לעובד ציבור בתוקף תפקידו.

בע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו, אמר הנשיא שמגר בהתייחסו להתנגשות שבין זכות הציבור לדעת לבין האיסור על גילוי סודות, בעמ' 298:


"אין סתירה בין דמוקרטיה לבין שמירת סודות. כל אחת מן המדינות החופשיות שומרת על הסודות הדרושים לשם קיום בטחונה לפי שיפוטן של רשויותיה המוסמכות, והתיזה, כאילו במשטר חופשי ודמוקרטי כל אחד עושה כאוות נפשו ואין קיום לסודות כמוסים, היא חסרת יסוד. נתערבבה לו למערער, כנראה, הדמוקרטיה עם האנרכיה".


בבג"צ 159/73 אריה יצחקי נ. שר המשפטים, פ"ד כח(2) 692, נדונה זכותו של עותר לפרסם ידיעות שהגיעו אליו בתוקף תפקידו כעובד ציבור בנושא "המערכה על לטרון", ואשר הצנזורה הצבאית לא התנגדה לפרסומן. כבוד מ"מ הנשיא י. זוסמן, כתוארו אז, פסק תוך התייחסות לסעיף 27 לחוק דיני העונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז1957-, אשר מקביל לסעיף 117 לחוק העונשין דהיום: "סודות רשמיים בהם מדובר בכותרת לסעיף, אינם אלא סודות המדינה, ולאו דווקא סודות צבאיים או בטחוניים, והעותר, כמי שהיה בעבר עובד המדינה, ובתור שכזה נתרכזו בידיו ידיעות שהן סודות המדינה מעבידתו, חייב לשמור אמונים למדינה, ולא למסרן לאחר, ללא 'סמכות כדין'" (פיסקה 3). כך גם פסק כבוד השופט י. ויתקון, כי "חובתם של עובדי ציבור - כולל אנשי צבא ומשטרה - שלא לגלות מידע סודי שהגיע אליהם עקב תפקידם. מאז ומתמיד ראיתי בה חובה אלמנטרית, שהפרתה פירושה מעילה באמון... כה יסודית היא חובה זו, שאף 'זכות הציבור לדעת' אינה מצדיקה את ביטולה".


במקרה דנא, מדובר בנאשם שחתם על הצהרת סודיות עם שחרורו מצה"ל, ואשר מבקש לפרסם לא סתם ידיעות, כי אם ידיעות סודיות בתחום רגיש ביותר. לכאורה, די בהצהרת הסודיות עליה חתם הנאשם, ובחובתו לנהוג על פי האמור בסעיף 117 לחוק העונשין, על מנת להגיע למסקנה שלנאשם לא עומדת זכות חופש הביטוי במקרה זה. עם זאת, הנאשם כופר בסודיות הידיעות שמסר, והמבחן הקבוע בחוק למונח "ידיעה סודית", מחייב לפרש את המלים "ידיעה שבטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד" על פי עקרונות כלליים המביאים בחשבון את הפגיעה בחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.


105. חופש הביטוי הוא מערכי היסוד של כל מדינה דמוקרטית, והוכר בישראל כזכות "עילאית", אשר ניצבת בראש החירויות שעליהן מושתת המשטר הדמוקרטי. זכות זו מוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על רקע זה נפסק לא אחת כי פגיעה בחופש הביטוי נתפסת כמוצדקת רק אם היא תואמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; אם היא לתכלית ראויה; ואם הפגיעה בחופש הביטוי אינה מעבר לנדרש. עקרונות אלה מגובשים כיום בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר כי חופש הביטוי איננו זכות מוחלטת, ויש לאזן בינו לבין זכויות מתנגשות (איזון "אופקי"), על-פי המשקל היחסי שיש לתת לערכים השונים המתנגשים ביניהם. כאשר חירות הביטוי מתנגשת עם האינטרס הציבורי, מחייב הדבר עריכת איזון "אנכי" בינה לבין האינטרס של הכלל, ואיזון זה קובע את מידת ההגנה שתינתן לחופש הביטוי (על כל אלו ראה: בג"צ 6126/94, 6143/94 גיורא סנש ואח' נ' רשות השידור ואח', פ"ד נג(3) 817, עמ' 830-831, מפי כבוד הנשיא א' ברק, והאסמכתאות המצוטטות שם; עע"א 4463/94, רע"ב 4409/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, בעמ' 157-156 מפי כבוד השופט א' מצא, ובעמ' 188 מפי כבוד השופטת ד' דורנר; בג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ' רשות השידור ואח', פ"ד מח(2) 1, בעמ' 9 מפי כבוד השופטת ד' דורנר; בג"צ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עירית באר-שבע ואח' (פ"ד נג(3) 289, מפי כבוד השופט י' זמיר; ע"פ 2831/95 עידו אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, בעמ' 297 מפי כב' הנשיא א' ברק; ע"פ 6696/96 בנימין כהנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 535, פיסקה 5, כב' הנשיא ברק).


כאשר קיימת התנגשות בין עקרון חופש הביטוי לבין הסדר הציבורי או בטחון המדינה - יש לתת משקל עודף לאינטרס הציבורי, ולכן מדובר ב"איזון אנכי" (דנ"פ 1789/98 מדינת ישראל נ. בנימין כהנא, פ"ד נד(5) 145, בעמ' 163; בג"צ 672/87 נסאן עתאמללה ואח' נ. אלוף פיקוד צפון, פ"ד מב(4) 708; בג"צ 680/88 מאיר שניצר ואח' נ. הצנזור הצבאי הראשי, פ"ד מב(4) 617, עמ' 629-630).


106. בעקבות הלכות אלו, ולאור עקרון המידתיות הקבוע בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפסק כי רק פגיעה קשה ורצינית באינטרס מוגן אחר המתנגש עם חופש הביטוי, תצדיק הגבלה של חופש הביטוי.

זאת ועוד: הסתברות התרחשותה של הפגיעה באינטרס המוגן חייבת להיות בדרך כלל בגדר וודאות קרובה; רק בנסיבות יוצאות דופן די בהסתברות שהיא בגדר של אפשרות סבירה (ראה בג"צ 6126/94 הנ"ל בעניין סנש, עמ' 831-839; עע"א 4463/94 הנ"ל בעניין גולן, בעמ' 158-157, 180, 189-188; בג"צ 606/93 הנ"ל בעניין קידום יזמות, עמ' 10, 16; בג"צ 6396/96 הנ"ל בעניין זקין). הלכות אלו חלות גם לגבי יכולתה של הצנזורה הצבאית להגביל את חופש הביטוי. הצנזור הצבאי מוסמך לפסול כתבה בטענה שפרסומה יפגע בבטחון המדינה, רק כאשר קיימת "ודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה"; אין די בכך שהפרסום עלול לפגוע בבטחון המדינה (כבוד הנשיא א. ברק בבג"צ 680/88 הנ"ל בעניין שניצר, בעמ' 630-634). עם זאת, ההחלטה בדבר קיומה של סכנה לבטחון המדינה מבוססת לא רק על עובדות, כי אם גם, ואולי בעיקר, על הערכות לגבי התפתחויות עתידיות. בעניין זה נפסק כי: "ההערכה מטבעה צופה פני עתיד, ואין היא יכולה שלא לעסוק בבחינת סיכונים וסיכויים. כל שניתן לדרוש לעניין זה הוא, שהבחינה תהיה סבירה. אין לדרוש מהצנזור הצבאי כי תפעם בו רוח נבואה" (שם, עמ' 637). יש בדברים אלו כדי לרכך במידת מה את מבחן ה"וודאות הקרובה".


107. כאמור לעיל, המבחן ההסתברותי של "ודאות קרובה" איננו מוחל בכל מקרה של פגיעה בחופש הביטוי בתחום המשפט המנהלי, ובוודאי לא בכל מקרה בתחום הפלילי. כך אף נפסק לגבי פגיעה בחירויות יסוד אחרות. בבג"צ 672/87 הנ"ל בעניין עתאמללה, הבהיר כבוד השופט א. גולדברג, לעניין המידה הראויה להסתברות הפגיעה בבטחון המדינה, המצדיקה הגבלת חופש התנועה על פי תקנות ההגנה לשעת חירום, כי: "בקביעתה של נוסחת ההסתברות אין לנקוט אמת מידה כוללת ואוניוורסלית, שכן היא תלויה בעוצמתם של הערכים השונים הבאים לידי התנגשות". ועוד פסק השופט גולדברג פסק באותו עניין (פיסקה 3):

"לשם הגנה על ערך הביטחון, בו עלולה התוצאה הרעה להיות בלתי הפיכה ובעלת השלכות מרחיקות לכת ביותר, יש להרחיב את מתחם ההסתברות, לפי כל מבחן, עד שיכלול גם 'שולי ביטחון' לסטיה בהערכת הסיכון, שכן הצבת גבולותיה של ההסתברות, הנה פועל יוצא למידת ההגנה שמבקשים אנו להעניק לערך זה... הרחבה זו של מרווח הביטחון ראויה היא לא רק באשר לבחינת מידת ההסתברות, אלא גם לגבי שקילתה של מידת הפגיעה בביטחון המצדיקה פגיעה בחופש התנועה".


108. ההלכות דלעיל הוחלו על-ידי בית המשפט העליון גם לעניין פרשנותן של הוראות חוק פליליות המגבילות את חופש הביטוי, אם כי לא בצורה מלאה. כך נפסק כי הוראות חוק פליליות שכאלו תפורשנה בצמצום, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופירוש הדבר כי אסור שהפגיעה בחופש הביטוי תהיה מעבר לנדרש לצורך השמירה על הערך המוגן באותו איסור (ע"פ 2831/95 הנ"ל בעניין אלבה, בעמ' 294, וע"פ 697/98 סוסצקין נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 289, בעמ' 302). עם זאת, ההלכות שנפסקו בתחום המשפט המנהלי, ואשר על פיהן נדרש "מבחן הסתברותי" של וודאות קרובה להתממשות פגיעה ממשית ורצינית בערך המוגן - אינן חלות בהכרח במשפט הפלילי. נקודה זו עדיין שנויה במחלוקת פוסקים לגבי הוראות פליליות שונות, ואין פסיקה בנקודה זו לגבי העבירות של ריגול ובטחון המדינה. בע"פ 129/58 אלקיביאדס נ. היועמ"ש, פ"ד יג 177, נבחנה ההגדרה של "ידיעה סודית" בנוסח שהיה בתוקף עד לתיקון האחרון בשנת תשס"ב, ונפסק כי פרסום תצלום של מחנה צבאי, בצירוף זיהוי מקומו, מהווה מסירת "ידיעה סודית", משום שהדבר "עשוי להביא לאויב תועלת", ועל כן בטחון המדינה מחייב לשמרו בסוד.


נקודה זו איננה מהותית לגבי העבירה שבסעיף 113(ב) לחוק העונשין, אשר ממילא כוללת יסוד נפשי מיוחד של "כוונה לפגוע בבטחון המדינה". דרישה זו מחייבת להוכיח מודעות של הנאשם לאפשרות קרובה לוודאי של פגיעה בבטחון המדינה (ראה להלן). ואולם העבירה הקבועה בסעיף 113(א) לחוק העונשין איננה כוללת כוונה מיוחדת שכזו, ודי בכך שהנאשם מסר "ידיעה סודית", כשאינו מוסמך לכך, מתוך מודעות לכך שהידיעה סודית. עם זאת, ההגדרה של "ידיעה סודית", קרי: "ידיעה שבטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד", מלמדת על כוונה של המחוקק לאסור אך ורק מסירת ידיעה שעלולה לפגוע בבטחון המדינה; עניין זה עולה גם מדברי ההסבר לתיקון מס' 65 לחוק העונשין, כפי שבואר לעיל. לכן, לגבי סעיף זה נשאלת השאלה האם יש לקרוא לתוכו מבחן הסתברותי, הדורש הוכחת אפשרות בדרגת הסתברות כלשהי לפגיעה בבטחון המדינה, והאם יש צורך להוכיח פגיעה קשה ורצינית, או שמא די בפגיעה ממשית.


109. בע"פ 697/98 הנ"ל בעניין סוסצקין נטה כבוד השופט ת. אור לדעה כי התביעה צריכה להוכיח וודאות קרובה לפגיעה בערך המוגן, כחלק מן היסוד העובדתי של העבירה הנוגעת לפרסום הפוגע באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים, אך הנושא נותר בצריך עיון (עמ' 306-309). גם בע"פ 2831/95 הנ"ל בעניין אלבה, נותרה שאלת המבחן ההסתברותי בצריך עיון, אך חמשת השופטים התייחסו לנקודה זו. כבוד הנשיא ברק היה בדעת מיעוט בנקודה זו, כאשר סבר כי אין לאסור פרסום דבר מתוך מטרה להסית לגזענות אלא אם כן קיימת רמת הסתברות כלשהי, בין קרובה לוודאי ובין אחרת, כחלק מן הרכיב הנסיבתי של העבירה, שהפרסום יפגע בשלום הציבור. הנשיא ברק אמר: "בכל סוגיה וסוגיה - בין זו של משפט ציבורי לבין זו של משפט פרטי - יש לבחון את שאלת המבחן ההסתברותי לגופו, בלי להקיש מסוגיה אחת לחברתה" (עמ' 299-298). לעומת זאת, כבוד השופטים א. מצא, א. גולדברג, ג. בך ו-ד. דורנר התנגדו להחלת המבחן ההסתברותי של "וודאות קרובה" בתחום הפלילי. כבוד השופט מצא ציין כי אין מקום להחיל מבחן הסתברותי בעבירת התנהגות שאין נדרשת לה תוצאה, וציין כי מבחן ה"וודאות הקרובה" נשלל על ידי בית המשפט לעיתים גם בתחום המנהלי, כמו לגבי פסילת כשרותה של רשימת מועמדים להשתתף בבחירות לכנסת, או פסילת מפלגה לרישום (עמ' 268-266). כבוד השופט א. גולדברג סבר כי אין מקום להחיל מבחן הסתברותי בעבירת התנהגות, וכי האיזון בין חופש הביטוי לבין ההגנה על האינטרס הציבורי מצוי בהוראה העונשית עצמה (עמ' 309). כבוד השופטת דורנר סברה (עמ' 318-317) כי אין מקום להחיל מבחן הסתברותי שלא נזכר בעבירה עצמה, וכי יהיה כמעט בלתי אפשרי להוכיח יסוד הסתברותי שכזה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי. לדעתה, גם בלא המבחן ההסתברותי ישמר העקרון של אי פגיעה בחופש הביטוי מעבר לנדרש, כאשר הסעיף העונשי כולל דרישה להוכחת כוונה מיוחדת לפגוע בערך המוגן.


110. שאלת תחולתו של המבחן ההסתברותי בעבירות פליליות המגבילות את חופש הביטוי נותרה פתוחה, ובמחלוקת, גם בע"פ 6696/96 הנ"ל בעניין כהנא, שבו נדונו העבירות של המרדה לפי סעיפים 133 ו- 134(ג) לחוק העונשין. כבוד הנשיא א. ברק סבר כי המילים "פרסום שיש בו כדי להמריד" משמיעות לנו מבחן הסתברותי, אשר מבטיח כי רק קיומה של אפשרות סבירה או ממשית לפגיעה בשלום הציבור תצדיק הגבלה של חופש הביטוי; בכך דחה הנשיא ברק את המבחן של "וודאות קרובה", ככל שהדבר נוגע לעבירה של פרסום במטרה להמריד, וזאת בהתחשב בחומרה הנודעת של עבירה זו (פסקאות 11-9 לפסק הדין). לעומת זאת, כבוד השופט א. גולדברג סבר כי אין מקום להחיל מבחן הסתברותי לצורך קביעת פוטנציאל הסיכון הטמון בפרסום המביא להמרדה, אם כי פוטנציאל ההמרדה צריך להיות ממשי (פיסקה 2). השופט גולדברג ציין כי כאשר העבירה כוללת יסוד נפשי מיוחד, אין צורך במבחן הסתברותי שכזה במסגרת היסוד העובדתי של העבירה. כך גם סבר כבוד השופט א. מצא, כי אין לקרוא לתוך העבירה מבחן הסתברותי כלשהו, שכן יהיה זה קשה לתביעה להוכיחו (פיסקה 8).


עניין כהנא הגיע לדיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים (דנ"פ 1789/98 הנ"ל). כבוד הנשיא ברק נותר בדעתו בדבר הצורך במבחן הסתברותי, אם כי עתה הציע לאמץ את המבחן של "ודאות קרובה" (לאור הפירוש שניתן לעבירה על ידי חבריו להרכב: עמ' 181-183). דעה זו מעוגנת בלשון סעיף 134(ג) לחוק העונשין, אשר מתייחסת ל"פרסום שיש בו כדי להמריד", וכבוד הנשיא ציין כי מלים אלו משמיעות דרישה הסתברותית. כבוד השופט י. טירקל תמך בדעתו של כבוד הנשיא ברק (עמ' 192). גם כבוד השופט ת. אור תמך בקביעת מבחן הסתברותי בעבירות אלו המגבילות את חופש הביטוי, כחלק מהרכיב הנסיבתי של העבירה. לעניין מידת ההסתברות הנדרשת נטה השופט אור לדעה (כמו בעניין סוסצקין הנ"ל), מבלי להכריע בעניין, כי יש לאמץ את המבחן של "ודאות קרובה" (עמ' 171-176). השופט אור אמר (בעמ' 176):


"...אין מבחן הוודאות הקרובה מהווה את המידה ההסתברותית היחידה הננקטת כאשר מוטל על הכף הערך של חופש הביטוי. כאשר הוערך כי הערך העומד אל מול חופש הביטוי הינו אחד מהערכים שהם 'מהמעלה הראשונה', ננקט מבחן האפשרות הסבירה או הממשית (ראו, לדוגמה, פסק-דינו של הנשיא בעניין כהנא לגבי הערך של מבנה המשטר, שם, בעמ' 582). בעניין קביעת מידת ההסתברות הנדרשת מקובלת איפוא ההשקפה, שלפיה רצוי שיתקיים יחס הפוך בין חשיבות הערך המוגן לדרגת ההסתברות הנדרשת. ככל שהערך החברתי המוגן עומד גבוה יותר בסולם החשיבות, כך יש למתן את מידת הפוטנציאל הנדרש להתממשות הפגיעה בו ולהפך".


כנגד דעתם של הנשיא ברק והשופטים טירקל ואור, נותרו השופטים מצא ודורנר בדעתם, כפי שהובעה בערעור, ואליהם הצטרף השופט קדמי. שלושתם סברו כי אין מקום למבחן הסתברותי כלשהו, כאשר אין לו כל זכר בלשון ההוראה העונשית (השופט מצא בעמ' 192, השופט קדמי בעמ' 183-185, והשופטת דורנר בעמ' 187-190). השופטת דורנר סברה, כפי שהביעה דעתה גם בעניין אלבה הנ"ל, שהכללת רכיב הסתברותי כחלק מהיסוד העובדתי של העבירה כאשר מדובר בעבירות שאינן תוצאתיות - היא "בעייתית", משום שקשה לבסס ממצא אובייקטיבי על יסוד הערכה, וקשה להוכיחו מעבר לספק סביר. מעבר לכך, אין צורך ביסוד שכזה כאשר העבירה מכילה יסוד נפשי מיוחד. המ"מ לנשיא ש. לוין לא הביע דעה בעניין המבחן ההסתברותי לאור תוצאת פסק הדין בשאלת פרשנות ההוראה העונשית (עמ' 183).


111. בע"פ 4147/95 ג'בארין נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(4) 38, שבו נדונה העבירה של הבעת תמיכה בארגון טרור לפי סעיף 4(א) לפקודה למניעת טרור, תש"ח - 1948, אישר בית המשפט את ההלכה שנפסקה בעניין אלבה לפיה אין צורך בהוכחת יסוד הסתברותי כלשהו, קרי שדברי העידוד היו עלולים לגרום למעשה אלימות. תוצאה זו נותרה על כנה בדנ"פ 8613/96 ג'בארין נ. מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 193. כבוד השופט ת. אור סבר במקרה זה שהעבירה איננה כוללת יסוד הסתברותי, בשל חומרת הסיכון שהיא באה למנוע (תמיכה בארגון טרור), חרף הפגיעה בחופש הביטוי, והנשיא ברק והשופטים טירקל, מצא, דורנר וקדמי הסכימו עם מסקנה זו, כאשר כבוד המ"מ לנשיא ש. לוין לא הביע דעה בנושא.


112. בבג"צ 506/89 ידידיה בארי נ' אמירה כוכבא-שבתי ואח', פ"ד מד(1) 604, בעמ' 612, פסק כבוד הנשיא ברק כי בשל הפגיעה בחופש הביטוי, צריכה התביעה להימנע מלהעמיד אדם לדין בגין העבירה של זילות בית המשפט, כאשר הפגיעה הנובעת מהתנהגותו איננה קשה, רצינית וחמורה, וכאשר אין קיימת וודאות קרובה כי התנהגותו תביא לפגיעה בערך המוגן. ואולם דברים אלו כוונו לתביעה, ואין להבין מהם בהכרח כי העבירה של זילות בית המשפט מתקיימת רק כאשר קיימת וודאות קרובה לפגיעה באמון הציבור ברשות השופטת (כך אכן נפסק ברע"פ 3817/97 סובול נ' מדינת ישראל, דינים עליון כרך נ"ד, 500, מפי כבוד השופט י. קדמי, כי העבירה של זילות בית המשפט בוצעה על ידי המערער "בהתחשב בפוטנציאל הפגיעה הטמון בביטוי" שהשמיע כלפי בית המשפט).


113. כללו של דבר: נראה כי הנטיה של רב שופטי בית המשפט העליון, אשר דנו בנושא, היא שלא להחיל מבחן הסתברותי כלשהו בתחום הפלילי, אשר דורש לצורך הגבלת חופש הביטוי הוכחה של וודאות קרובה, או אפשרות סבירה או ממשית לפגיעה בערך המוגן בהוראת החוק הפלילית הנדונה. יתר על כן, גם הנשיא ברק והשופט אור אשר תמכו בהחלת מבחן הסתברותי שכזה, אינם מציעים להחיל בכל מקרה את המבחן של "וודאות קרובה", ובהחלט יתכן שהמבחן הראוי הוא "אפשרות סבירה או ממשית" לפגיעה בערך המוגן. כאשר מדובר בעבירה חמורה, שהערך המוגן בה הוא שלום הציבור או בטחון המדינה, המגמה תהיה שלא להחיל מבחן הסתברותי כלשהו, ואם יוחל מבחן שכזה - הרי שיהא זה המבחן המקל של אפשרות סבירה או ממשית לפגיעה בערך המוגן. זאת ועוד, הנשיא ברק ציין כי לא בכל עבירה הפוגעת בחופש הביטוי יוחל מבחן הסתברותי כחלק מן היסוד העובדתי של העבירה.


אשר לדרישה להוכיח אפשרות לפגיעה קשה ורצינית בערך המוגן, הרי שדרישה זו, אשר פותחה במשפט המנהלי, איננה מוחלת בהוראות חוק עונשיות המגבילות את חופש הביטוי. לעניין סמכותה של הצנזורה הצבאית לאסור פרסום מידע, הסתפק בית המשפט באפשרות "לפגיעה ממשית" בבטחון המדינה, ומן הפסיקה עולה כי זו תהא המגמה במקרים בהם חופש הביטוי מוגבל מטעמים של פגיעה בבטחון המדינה. אכן, הדרישה לפגיעה קשה ורצינית לא הוחלה על-ידי אותם שופטים שתמכו בהכללת מבחן הסתברותי בהוראות חוק עונשיות המגבילות את חופש הביטוי.


114. בענייננו, הערך המוגן הוא פגיעה בבטחון המדינה, ומדובר בחשיפת סודות רשמיים שהגיעו לעובד ציבור במסגרת תפקידו, והוא התחייב לשמרם בסוד. לכן אין מקום, לדעתי, לקרוא לתוך ההוראה העונשית האוסרת על מסירת "ידיעה סודית" מבחן הסתברותי, אשר יחייב את התביעה להוכיח, כחלק מן היסוד העובדתי של העבירה (להבדיל מן היסוד הנפשי המיוחד של "כוונה לפגוע בבטחון המדינה"), אפשרות קרובה לוודאי של פגיעה רצינית וקשה בבטחון המדינה. היסוד העובדתי של העבירה דורש מן התביעה להוכיח מסירת "ידיעה סודית", אשר מוגדרת בסעיף 113(ד) כ"ידיעה אשר בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד". לא נאמר בהגדרה זו שההוראה מתייחסת לידיעה שחשיפתה תפגע בוודאות קרובה ובאופן רציני בבטחון המדינה, ויש לזכור שהעבירה היא התנהגותית - לא תוצאתית. אם יש מקום כלל להחלת מבחן הסתברותי בעבירה זו, וזוהי, כאמור, איננה הדעה השלטת בבית המשפט העליון, כי אז המבחן שיחול הוא אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. התביעה איננה צריכה להוכיח כי "השמים יתמוטטו" אם תפורסם הידיעה, כלשונו של האלוף (במיל') שלמה גזית, על מנת לאסור את מסירתה. די בסיכון, שהוא בגדר אפשרות סבירה, לפגיעה שאינה זניחה בבטחון המדינה כתוצאה מגילוי הידיעה, על מנת שנאמר כי "בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד". למעשה, כפי שבואר לעיל, מבחן זה מקובל גם על באי-כח הנאשם בסיכומיהם. מדינת ישראל איננה צריכה ליטול סיכונים מיותרים לבטחונה, רק כדי לאפשר לבכירים לשעבר במערכת הבטחון לפרסם את "זכרונותיהם" לאחר פרישתם.


115. היסוד העובדתי המתייחס ל"ידיעה סודית" מעורר את השאלה מה דינה של ידיעה סודית שפורסמה ברבים, עוד בטרם מסר אותה הנאשם למי שאיננו מוסמך לקבלה. תשובה על שאלה זו ניתן למצוא בסעיף 117(ד)(1) לחוק, אשר איננו נוגע לידיעה סודית דווקא, אלא לכל ידיעה שהגיעה לעובד ציבור, בהווה או בעבר, בתוקף תפקידו. הסעיף קובע כי: "לנאשם לפי סעיף קטן (א) תהא זו הגנה טובה שהידיעה כבר פורסמה לרבים על פי סמכות כדין או הועמדה לעיון הרבים על פי סמכות כדין". ומכלל הן אתה למד לאו: ידיעה שפורסמה ברבים שלא על פי סמכות כדין – אין החוק מתיר את מסירתה למי שאיננו מוסמך לקבלה, גם לאחר שעובד הציבור עזב את תפקידו (ראה סעיף 117(א) לחוק). כוונה זו של המחוקק חלה מקל וחומר על "ידיעה סודית". זאת ועוד: העובדה שההגנה הקבועה בסעיף 117(ד)(1) לחוק, לגבי "ידיעה" שפורסמה ברבים, איננה קיימת בסעיף 113 לחוק המתייחס ל"ידיעה סודית" – מלמדת אף היא כי המחוקק לא התכוון להעניק הגנה לאדם המוסר "ידיעה סודית", רק משום שהיא פורסמה על ידי אחרים. מסקנה זו מחויבת המציאות בעידן התקשורתי בה אנו חיים, ובמצבה הבטחוני של מדינת ישראל; שאם לא תאמר כן – יהא רשאי עובד בכיר במערכת הבטחון ושותף סוד לחשוף ידיעות סודיות, רק משום שהן פורסמו קודם לכן, על ידי גורם לא מוסמך, באינטרנט או בעיתונות זרה. פרסום שכזה על ידי גורם בעל נגישות לסודות ביטחוניים, יהווה אישור לפרסום הלא-מוסמך שקדם לו.


כך אכן נפסק בע"פ 93/64 פלוני נ. היועמ"ש, פ"ד י"ח(3) 589, בעמ' 591, בו נדחתה הטענה שהידיעות הסודיות שמסר הנאשם כבר פורסמו ברבים, וכבוד הנשיא אולשן אמר:


"דא עקא, שבסעיף 23(ד) מצויה הגדרה למילים 'ידיעה סודית'. בהגדרה זאת אינן מצויות המילים: 'שאינה ידועה ברבים'. בהגדרה כן נאמר: 'ידיעה אשר תוכנה, צורתה או סדרי החזקתה מעידים עליה כי בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד'. יש ובידי האויב נמצאת כבר ידיעה בעניין מסוים אלא שהוא מעוניין למצוא אישור לידיעה זאת כדי שיהיה בטוח בה. דבר זה אינו מונע מהידיעה, שיש בה משום אישור, להיות ידיעה סודית, מפני שבלשון ההגדרה הנ"ל 'בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד', כלומר לשמור את הידיעה המאשרת".


גם בע"פ 715/93 פלוני נ. מדינת ישראל, פ"ד מ"ח(4) 397, בעמ' 400, נדחתה טענת הנאשם כי מסמכים סודיים שנטל מהתעשייה האווירית ללא רשות אינם "סודיים" במובן סעיף 113(ד) לחוק, שכן המסמכים הוכתרו בכותרת "סודי", והנאשם חתם על הצהרת סודיות עם קבלתו לעבודה ועם סיום עבודתו.


בע"פ 129/58 הנ"ל בעניין אלקיביאדס, נטען כי צילום מחנה צבא איננו "ידיעה סודית", משום שהתפרסם בעיתון. נפסק כי מסירת תצלום זה בצירוף זיהוי המקום בו צולם מהווה ידיעה סודית, שכן העיתון פרסם את התצלום בלא זיהוי. מכאן, שגם אם ניתן היה לקבל את הטענה שמסירת ידיעה שפורסמה ברבים איננה נחשבת כעבירה, עדיין מסירה שכזו, אשר כוללת פרטים נוספים שלא פורסמו, מהווה עבירה.


116. שאלה אחרת שמעורר היסוד העובדתי המתייחס ל"ידיעה סודית", היא האם קיים מצב על פי החוק שבו ניתן לטעון כי הסוד "התפוגג", וידיעה שהיתה מלכתחילה "סודית" - הפכה בשל חלוף הזמן לידיעה שאין איסור לגלותה. גם בעניין זה ניתן לדלות את כוונת המחוקק מן האמור בסעיף 117(ד) לחוק. לפני תיקון תשס"ב, קבע סעיף 113(ד)(2) לחוק כי עובד ציבור רשאי למסור ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו אם חלפו חמש שנים מהיום שחדל מהיות עובד ציבור, ובלבד שהידיעה לא נגעה לבטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה (הוראה זו איננה מתייחסת ל"ידיעה סודית", אלא לסתם ידיעה). בתיקון תשס"ב הוכנס תיקון בהגנה זו הניתנת לעובד ציבור, ועתה קובע סעיף 117(ד)(3) לחוק כי ההגנה לא תחול "על ידיעה הנוגעת לבטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה אלא אם כן אישר הגורם המוסמך, קודם למסירתה, כי מסירת הידיעה לא תפגע בבטחון המדינה או ביחסי חוץ שלה". מכאן ברורה כוונת המחוקק לאסור מצב שבו עובד ציבור יחליט על דעת עצמו כי ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, ואשר נוגעת לבטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה, חדלה מלהיות סודית בשל חלוף הזמן, אלא שעליו לקבל אישור מראש למסירתה.


כללו של דבר: גם אם סבור עובד ציבור לשעבר שידיעה מסוימת חדלה מלהיות סודית, ואפילו סבור הוא כי לא היתה סודית מלכתחילה, עדיין אוסר סעיף 117 לחוק למסור ידיעה כלשהי הנוגעת לבטחון המדינה או יחסי החוץ שלה למי שאיננו מוסמך לקבלה בלא אישור מראש מהצנזור הצבאי הראשי. כאשר עסקינן ב"ידיעה סודית" – הוראה זו חלה מקל וחומר. בעניין זה מן הראוי להזכיר כי חייל בצה"ל נחשב כ"עובד ציבור" (ראה ההגדרה של "עובד ציבור" בסעיף 34כד. לחוק העונשין).


117. השאלה מהו "בטחון המדינה" בסעיף 112 או 113 לחוק, איננה שאלה סובייקטיבית הנקבעת על פי מחשבתו וידיעתו של נאשם זה או אחר; שאלה זו מוכרעת בצורה אובייקטיבית, על פי המדיניות שהותוותה על ידי מנהיגי המדינה. מבחן אובייקטיבי זה חל הן לגבי היסוד העובדתי של העבירה הנוגע למסירת "ידיעה סודית", אשר מוגדרת כ"ידיעה שבטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד", להבדיל מן היסוד הנפשי הסובייקטיבי של כוונה "לפגוע בבטחון המדינה" (ראה להלן). בע"פ 142/57 היועמ"ש נ. פלוני, פ"ד י"ב 760, בעמ' 761, אמר כבוד השופט זילברג:


"'בטחון המדינה' אין פירושו טובת המדינה כפי שהיא מצטיירת במוחו של הנאשם מתוך ההשקפות האישיות או המפלגתיות שלו… לא לכך התכוון המחוקק! 'בטחון המדינה' פירושו הוא מכלול האינטרסים המדיניים שהמדינה חפצה ביקרם, כפי שהדבר עולה מתוך המדיניות הגלויה או המוצהרת של מנהיגיה החוקיים של המדינה… כאן, לגבי עצם המושג 'בטחון המדינה' – להבדיל מכוונת הפגיעה – המבחן הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, ומוסדותיה המוסמכים של המדינה הם הם הקובעים את תוכנו ומשמעותו של מושג זה".


על דברים אלו חזר בית המשפט בע"פ 23/62 אהרון כהן נ. היועמ"ש, פ"ד ט"ז 2257, בעמ' 2274, וכן בעניין יהודה גיל הנ"ל, בעמ' 205. בע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו אמר הנשיא שמגר דברים היפים אף לענייננו, בהקשר לחשיפת סודות הגרעין של ישראל, ואלו הדברים (בעמ' 299):


"הטענה המשפטית, לפיה יכול כל יחיד להחליט לפי בחירתו מאילו ידיעות ניתן להסיר את מעטה הסודיות שהולבש עליהן, אין בה ממש. עניין זה מסור אך ורק בידי רשויותיה המוסמכות של כל מדינה, ואלו מחליטות…"


ועוד חשוב להדגיש כי "בטחון המדינה" עשוי לכלול את יחסי החוץ שלה; פגיעה ביחסי החוץ עם מדינה שלקשריה עם מדינת ישראל יש היבטים בטחוניים חשובים, בהחלט עלולה להוות גם פגיעה בבטחון המדינה. כך הבהיר כבוד הנשיא א. ברק בבג"צ 953/89 מאיר אינדור נ. מר טדי קולק ואח', פ"ד מה(4) 683, פיסקה 8, כי: "יחסי החוץ של המדינה חשובים הם, איפוא, בשמירה על שלמותה ושלומה, ופגיעה ביחסים אלה הנה איפוא, ערך שיש להתחשב בו שעה שמגינים על חופש הביטוי. לדעתי, יש לראות בשמירה על יחסי החוץ של המדינה היבט מיוחד של שמירה על שלום הציבור".


(4) היסוד הנפשי: "כוונה לפגוע בבטחון המדינה"


118. היסוד הנפשי של העבירה הנוגעת למסירת ידיעה סודית על ידי מי שאינו מוסמך לכך (סעיף 113(א) לחוק לפני תיקון תשס"ב), איננו מעורר קושי מיוחד. התביעה צריכה להוכיח כי הנאשם היה מודע ליסוד העובדתי של העבירה, קרי: כי הוא מוסר לאדם אחר "ידיעה סודית", כהגדרתה בסעיף 113(ד) לחוק, מבלי שיהיה מוסמך לעשות כן (ראה סעיף 20(א) לחוק העונשין). הבעיה בנושא היסוד הנפשי מתעוררת בעיקר בעבירות של "כוונה מיוחדת" הקבועות בסעיפים 112(א) ו- 113(ב) לחוק, אשר דורשות מן התביעה להוכיח, מלבד המודעות ליסודות העובדתיים של העבירה, גם כוונה "לפגוע בבטחון במדינה". עבירות אלו אינן תוצאתיות, אלא התנהגותיות: התרחשות התוצאה של פגיעה בבטחון המדינה איננה נמנית עם יסודות העבירה (ע"פ 3116/99 בעניין יהודה גיל, בעמ' 203-204, שנדון על פי חוק העונשין לאחר תיקון תשנ"ד, וע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו, בעמ' 285-286, אשר נדון לפי חוק העונשין לפני תיקון תשנ"ד).


119. ההלכה שקדמה לחוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד – 1994, אשר דנה בעבירות הריגול הדורשות כוונה לפגוע בבטחון המדינה, היתה ש"הלכת הצפיות" חלה בעבירות אלו (ראה סיכום ההלכות בע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו, בעמ' 277-290).

כבוד הנשיא מ. שמגר הבהיר בעניין וענונו, בעמ' 281-280, כי בעיקרון "הכוונה הפלילית היא המודעות לרכיביו של היסוד העובדתי של העבירה בלוויית החפץ בתוצאה"; ואולם:


"יסוד הכוונה מתקיים לא רק לגבי תוצאות שהגורם להן חפץ בהתרחשותן, אלא גם לגבי תוצאות שלא הוכח דווקא רצון ישיר בהתרחשותן, ואפילו לא חפץ הנאשם בהתרחשות התוצאה (פרופ' פלר, בספרו הנ"ל, בעמ' 593-595); זאת כאשר קיימת מודעות של הנאשם להסתברות קרובה לוודאי כי היא תתרחש (ע"פ 677/83 , בעמ' 215). זוהי 'הלכת הצפיות' או 'הלכת הידיעה'…".


לצד חזקה מהותית-משפטית זו, קיים הכלל בדבר "הנחת הכוונה", שהוא חזקה עובדתית-ראייתית הניתנת לסתירה, לפיה רשאי בית המשפט להניח, על פי ניסיון החיים, כי אדם מתכוון לתוצאות הנובעות באופן טבעי ובהסתברות גבוהה ממעשיו (על האבחנה בין השתיים עמד בית המשפט בע"פ 3126/96 יגאל עמיר נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 638, בעמ' 649-651). גם "הלכת הצפיות" איננה חזקה חלוטה, אלא שהיא משמשת קנה מידה מעשי שבו יוכל בית המשפט להסתייע לצורך קביעת מחשבתו הפלילית של הנאשם (ראה דברי כבוד הנשיא שמגר בע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו, בעמ' 289; והשווה ע"פ 3126/96 הנ"ל, בו אמר הנשיא שמגר כי "הלכת הצפיות" היא חזקה משפטית חלוטה, שאיננה ניתנת לסתירה).


120. בעניין דרגת ההסתברות הנדרשת לצורך הוכחת תחולתה של "הלכת הצפיות", ניתן למצוא בפסיקה ביטויים שונים כגון: "הסתברות קרובה לוודאי" (ע"פ 172/88 הנ"ל); "דרגה גבוהה של הסתברות (high probability)" (ע"פ 63/58 עג'מי ואח' נ. היועמ"ש, פ"ד י"ג 421, בעמ' 431, וע"פ 268/59 פלוני נ. היועמ"ש, פ"ד י"ד 310, בעמ' 312); "כאשר ההסתברות שתתקיים תוצאה פלונית היא כמעט וודאית" (ע"פ 172/88 הנ"ל בעמ' 286). אין צורך להוכיח שהנאשם ידע בוודאות כי מסירת הידיעה תפגע בבטחון המדינה (ע"פ 172/88 הנ"ל, בעמ' 289). בעניין וענונו הנ"ל (בעמ' 283-284), נתן הנשיא שמגר דוגמה מאבחנת של אדם המספר סוד צבאי במקום ציבורי, וניתן לומר עליו לכל היותר שהוא מודע לאפשרות שמעשיו יפגעו בבטחון המדינה, לעומת אדם אחר המוסר ידיעה סודית כאשר הוא מודע לקיומה של אפשרות זו בדרגה גבוהה של הסתברות.


בעניין זה, ולנוכח טענת ב"כ הנאשם כי הערכות הנזק לבטחון המדינה של מומחי התביעה הן "ספקולטיביות", מן הראוי להזכיר דברים שאמר כבוד הנשיא א. ברק בבג"צ 680/88 הנ"ל בעניין שניצר. ההחלטה בדבר קיומה של סכנה לבטחון המדינה מבוססת לא רק על עובדות, כי אם גם, ואולי בעיקר, על הערכות לגבי התפתחויות עתידיות, כאשר "ההערכה מטבעה צופה פני עתיד, ואין היא יכולה שלא לעסוק בבחינת סיכונים וסיכויים. כל שניתן לדרוש לעניין זה הוא, שהבחינה תהיה סבירה. אין לדרוש מהצנזור הצבאי כי תפעם בו רוח נבואה" (שם, עמ' 637).


121. לעניין תחולתה של "הלכת הצפיות" בעבירות של ריגול ובטחון המדינה, אמר הנשיא שמגר בע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו, בעמ' 289:


"האיסור הפלילי מושתת על ההנחה של אחריות האדם למעשיו; ההתחבאות אחר מניע תמים, כאשר התממשות המצב או ההתנהגות אותן ביקש המחוקק למנוע הן בעלות ודאות גבוהה, שקולה כנגד קיום המניע האסור. מי שמפזר סודות בטחוניים על ימין ועל שמאל, גם מודע למשמעותה של התנהגות זו, והוא לא יישמע בטענה שלא נתכוון לפגוע בבטחון המדינה, וכי המניע שלו היה רק לקיים הפגנה למען חופש טוטאלי של המידע".


122. עוד נפסק על פי ההלכה שקדמה לתיקון תשנ"ד בחוק העונשין, בכל הנוגע ל"הלכת הצפיות" בכלל, ולעבירות ריגול ובטחון המדינה בפרט, כי המבחן לתחולתה של הלכה זו הוא סובייקטיבי: אין די בכך שאדם סביר, או הנאשם עצמו, היה חייב להיות ער לתוצאה האסורה, והוא התרשל בצפייתה, כאשר בית המשפט סבור שבפועל הנאשם לא היה ער לתוצאה זו (ע"פ 122/61 פלוני נ. מדינת ישראל פ"ד ט"ז 2397, בעמ' 2401-2402, 2406; ע"פ 142/57 הנ"ל בעניין פלוני בעמ' 761, שאושר בע"פ 23/62 הנ"ל בעניין אהרון כהן; ע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו, בעמ' 289). לעומת זאת, נפסק כי מצב נפשי של "עצימת עיניים" ויחס של אי-אכפתיות כלפי האפשרות הקרובה לוודאי של פגיעה בבטחון המדינה – מהווה כוונה להביא לתוצאה זו (ע"פ 45/61 סיטה נ. היועמ"ש, פ"ד ט"ו 1373, בעמ' 1379; ע"פ 330/65 לוק נ. היועמ"ש, פ"ד כ(2) 590, בעמ' 591; ע"פ 122/61 הנ"ל, בעמ' 2401; ע"פ 172/88 הנ"ל, בעמ' 283, 289; ע"פ 788/77 יאן באדר נ. מדינת ישראל, פ"ד ל"ד(2) 818, בעמ' 832).


מן הראוי לציין כי בדנ"פ 1789/98 הנ"ל בעניין כהנא, הביעה כבוד השופטת ד. דורנר את דעתה, תוך ציון העובדה שהנושא טרם הוכרע בפסיקה, כי בעבירות המגבילות את חופש הביטוי לא תחול הלכת הצפיות, כפי שנפסק לעניין העבירה של פרסום לשון הרע (עמ' 191).


123. הפסיקה בדבר תחולתה של "הלכת הצפיות" על העבירות בהן עסקינן אושרה לאחר תיקון תשנ"ד בחוק העונשין. סעיף 20(ב) לחוק העונשין, כפי שתוקן בתשנ"ד, נותן ביטוי סטטוטורי ל"הלכת הצפיות", בקובעו:

"לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן."

ואולם הוראה זו מתייחסת על פי לשון סעיף 20 לחוק ל"עבירות תוצאה", קרי: עבירות שבהן התוצאה היא חלק מהרכיב העובדתי של העבירה, ואילו העבירות לפי סעיפים 112(א) ו- 113(ב) לחוק הן "עבירות התנהגות". קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה אם יש מקום להחיל את "הלכת הצפיות" גם על "עבירות התנהגות" שכלול בהן יסוד של מטרה, ואשר מכונות "עבירות מטרה". הכוונה היא לעבירה הכוללת יסוד נפשי מיוחד, שעניינו השאיפה להשגת יעד מסוים, או החתירה אליו, כאשר יעד זה הנו מעבר לרכיב העובדתי של העבירה. העבירות לפי סעיפים 112(א) ו- 113(ב) לחוק העונשין כוללות יסוד כזה ("התכוון לפגוע בבטחון המדינה"), כאשר סעיף 90א(2) לחוק העונשין, שהוסף בתיקון תשנ"ה, קובע:
"בכל מקום בחיקוק שנחקק לפני תחילתו של חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד-1994 (בפרק זה - חוק העונשין תיקון מס' 39) ושבו היסוד הנפשי שבעבירה בא לידי ביטוי במונח -

(1) ...

(2) "בכוונה" - מקום שהמונח אינו מתייחס לתוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה, יתפרש המונח כמניע שמתוכו נעשה המעשה או כמטרה להשיג יעד כפי שנקבע בעבירה, לפי ההקשר."


124. כמה משופטי בית המשפט העליון סבורים כי "הלכת הצפיות" חלה גם בעבירות מטרה התנהגותיות (כבוד השופט א. מצא בע"פ 2831/95 עידו אלבה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, בעמ' 279-281; כבוד השופט י. אנגלרד בע"פ 4317/97 פוליאקוב ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 289, עמ' 317-319; כבוד השופט מ. אילן בע"פ 5640/97 רפאל רייך נ. מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, בעמ' 452-459). ואולם נראה כי הקו המסתמן בהלכה הפסוקה הוא כי אמנם ניתן להחיל את "הלכת הצפיות" גם על עבירות מטרה התנהגותיות, אך הדבר לא ייעשה באופן אוטומטי, אלא על פי התכלית החקיקתית של הוראת החוק הנדונה, ובהתאם לאיזון הראוי בין הערך המוגן בה לבין זכויות מתנגשות אחרות (ראה: ע"פ 28351/95 הנ"ל בעניין אלבה, בעמ' 302 (כבוד הנשיא א. ברק), בעמ' 315 (כבוד השופט א. גולדברג), בעמ' 324 (כבוד השופט צ. טל); ע"פ 5640/97 הנ"ל בעניין רייך, בעמ' 474-475 (כבוד השופט י. קדמי); ע"פ 6269/99 אברהם כהן נ. מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 496, בעמ' 504-506 (כבוד השופטת א. פרוקצ'יה; רע"פ 7153/99 אורי אלגד נ. מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 729).


משמעות החלתה של "הלכת הצפיות" על "עבירת מטרה" היא, כי אדם שפעל מתוך מודעות לכך שפעולתו תשיג, קרוב לוודאי, את המטרה האסורה – ייחשב כמי שפעל במטרה ומתוך רצון להשיגה (ראה: ע"פ 2831/95 בעניין אלבה הנ"ל, בעמ' 299-303, 311-313, 319-320, 337, 277-280, 307-308, 324; ע"פ 6696/96 בנימין כהנא נ. מדינת ישראל, תק-על 98(1) 300, פסקאות 16 ו-26; ע"פ 6269/99 בעניין כהן הנ"ל, בעמ' 504-505; ע"פ 6411/98 נחום מנבר נ. מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, בעמ' 207-209; ע"פ 3116/99 יהודה גיל נ. מדינת ישראל, פ"ד נד (4) 193, בעמ' 202-204).


125. ככל שמדובר בעבירות ריגול ובטחון המדינה, נפסק כי ההלכות שנפסקו לפני תיקון תשנ"ד לחוק העונשין בעניין היסוד הנפשי הנדרש בעבירות אלו, כולל "הלכת הצפיות", תחולנה גם לאחר התיקון. כך נפסק בצורה ישירה וברורה בע"פ 3116/99 הנ"ל בעניין יהודה גיל, בעמ' 201-204 (כבוד השופט א. רבלין), ובע"פ 6411/98 הנ"ל בעניין מנבר, בעמ' 207-209 (כבוד השופט ת. אור). בע"פ 5640/97 הנ"ל בעניין רייך, התייחס כבוד השופט מ. אילן, אגב אורחא, לתחולת "הלכת הצפיות" בעבירות ריגול ובטחון המדינה, לאחר תיקון חוק העונשין (בעמ' 459).


בעניין יהודה גיל הנ"ל, חזר בית המשפט והדגיש גם את ההלכה הקודמת, לפיה המבחן לפירוש המונח "פגיעה בבטחון המדינה" הוא אובייקטיבי (עמ' 205-206), ואיננו תלוי בהשקפת עולמו של אדם זה או אחר, אלא במדיניותה המוצהרת של המדינה. ואולם בית המשפט גם הבהיר כי המבחן לתחולתה של "הלכת הצפיות", קרי: מודעות הנאשם לקיומה של הסתברות קרובה לוודאי של התממשות הפגיעה בבטחון המדינה - הוא סובייקטיבי (עמ' 204). וכך פסק כבוד השופט ריבלין בעמ' 204:


"מבחן המודעות לקיומה של הסתברות גבוהה של התממשות הפגיעה הוא מבחן סובייקטיבי. ידיעתו האישית של הנאשם היא הנותנת. יש שהיא מוכחת מפי הנאשם עצמו, ויש שהיא מוכחת בראיות אחרות – נסיבתיות. העובדה שאדם סביר היה יודע אל נכון כי התנהגותו הפסולה תביא, קרוב לוודאי, למימוש המטרה האסורה, אינה אלא אמצעי עזר להוכחת ידיעתו האישית של הנאשם. היא בוודאי ראיה המוסיפה נדבך לחומת הראיות הנדרשת, אך ספק אם היא עצמה עולה לכלל חזקה עובדתית הצריכה סתירה. ודאי שאין היא עולה לכלל חזקה חלוטה".


126. בפסיקה הנוגעת לעבירות ריגול ובטחון המדינה שלאחר תיקון תשנ"ד, אין התייחסות לשאלה האם תמשיך לחול גם ההלכה הקודמת, לפיה מצב נפשי של "עצימת עיניים" ויחס של אי-אכפתיות כלפי האפשרות הקרובה לוודאי של פגיעה בבטחון המדינה – מהווה כוונה להביא לתוצאה זו. ב"כ הנאשם טוענים כי הלכה זו לא תחול על פי הדין החדש, ואילו התביעה מפנה בעניין זה לסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, כפי שתוקן בתשנ"ד, הקובע כי: "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".


ואולם, סעיף זה נוגע לכוונה הפלילית הרגילה בעבירות התנהגות, אשר מסתפקת במודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות. לעומת זאת, מצב נפשי של "פזיזות", כמוגדר בסעיף 20(א)(2) לחוק, נוגע לעבירות שבהן אפשרות הגרימה לתוצאות המעשה נמנית עם פרטי העבירה (ראה הרישא של סעיף 20(א) לחוק). "פזיזות" כוללת על פי סעיף 20(א)(2) לחוק מצב של אי-אכפתיות, או בלשון החוק: "אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות", אך הגדרה זו מתייחסת, כאמור, לעבירות תוצאתיות בלבד. מכאן עולה שסעיף 20(ג)(1) לחוק איננו מתייחס למצב הנפשי של "עצימת עיניים" או חוסר אכפתיות, וגם לא ל"הלכת הצפיות". סעיף זה מתייחס לאדם שהיה מודע לנסיבות ונמנע מלבררן, אף כי חשד בקיומן, להבדיל מאדם שהיה מודע לכך שאפשרות התרחשותן של נסיבות אלו היא קרובה לוודאי – כפי שנדרש לעניין "הלכת הצפיות".


המסקנה העולה מן האמור לעיל היא, כי ניתן להחיל את ההלכה הישנה בדבר "עצימת עיניים" או אי-אכפתיות כחלק מ"הלכת הצפיות", רק במקרה בו הנאשם מגלה אדישות ושוויון נפש לאפשרות הקרובה לוודאי של פגיעה בבטחון המדינה. אין די בכך שהוא נמנע מלברר את העובדות הכרוכות באפשרות זו, אף כי חשד בקיומה. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה שבוארה לעיל, ואשר על פיה המבחן לכוונה לפגוע בבטחון המדינה, הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, ואין די ברשלנות גרידא. לעולם חייבים אנו לזכור את נקודת המוצא של המחוקק, הקבועה בסעיף 90א.(2) לחוק העונשין הנוגע לכוונה המיוחדת ב"עבירות מטרה", דהיינו: הצורך להוכיח כי הנאשם לא רק היה מודע לרכיבי היסוד העובדתי של העבירה, אלא שהוא אף חפץ בהשגת התוצאה האסורה, ופעל על מנת להשיגה. אדם שפעל מתוך ידיעה שפעולתו תשיג, קרוב לוודאי, את המטרה האסורה – ייחשב, על פי הלכת הצפיות, כמי שפעל מתוך רצון להשיגה. ואולם אדם שאך חשד בהתרחשות התוצאה האסורה – איננו יכול להיחשב כמי שפעל מתוך רצון להשיגה, רק משום שהתעלם מן החשד שניקר במוחו.


127. לסיכום נושא היסוד הנפשי של העבירות המיוחסות לנאשם, חשוב להדגיש את ההבדל שבין המצב הנפשי הנדרש לעבירות של כוונה לפגוע בבטחון המדינה (סעיפים 112(א) ו- 113(ב) לחוק העונשין), לבין העבירה של מסירת ידיעה סודית (סעיף 113(א) לחוק העונשין, שהוא כיום סעיף 113א). העבירה על-פי סעיף 113(א) לחוק דורשת אך ורק מודעות של הנאשם ליסוד העובדתי של העבירה, קרי: מודעות להיותה של הידיעה סודית, במובן זה שבטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, משום שמסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה. מודעותו של הנאשם נבחנת אמנם באופן סובייקטיבי, ואולם הביטוי "בטחון המדינה" מתפרש בצורה אובייקטיבית, על-פי המדיניות שהותוותה על-ידי רשויות המדינה, ולא על פי השקפתו של הנאשם, או מישהו אחר (ראה סעיף 117 לעיל).

לכן, כאשר אדם מוסר ידיעה למי שאינו מוסמך לקבלה, למרות שהוא מודע לכך שגורמי הבטחון המוסמכים בישראל סבורים כי הידיעה סודית, ומסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה - די בכך כדי לקבוע שאותו אדם היה מודע ליסוד העובדתי של העבירה, גם אם הוא עצמו, באופן סובייקטיבי, איננו רואה כל נזק במסירת הידיעה. כך הוא הדבר, כאשר הנאשם הוזהר לפני מסירת הידיעה על ידי רשויות הבטחון בדבר סודיותה, והנזק שעלול להגרם כתוצאה ממסירתה. כמובן שהתביעה צריכה להוכיח גם את היסוד העובדתי של העבירה, ולשכנע את בית המשפט כי מבחינה אובייקטיבית אכן מדובר בידיעה סודית שבטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, שכן מסירתה עלולה לפגוע בדרך כלשהי בבטחון המדינה.


לעומת זאת, כאשר עסקינן בעבירות הדורשות כוונה לפגוע בבטחון המדינה, יש צורך להוכיח שמוסר הידיעה הסודית היה מודע, סובייקטיבית, לקיומה של הסתברות קרובה לוודאי שהדבר יגרום לפגיעה בבטחון המדינה, שהרי נקודת המוצא היא שאין להרשיע בעבירות אלו אלא אדם שפעל מתוך מטרה להשיג את התוצאה של פגיעה בבטחון המדינה. אדם אשר פועל מתוך מחשבה אמיתית וכנה שמעשיו אינם גורמים נזק לבטחון המדינה, איננו יכול להיחשב כמי שפועל מתוך כוונה ורצון לפגוע בבטחון המדינה, אפילו הוכח שהיה מודע לכך שרשויות המדינה סבורות שמסירת הידיעה תפגע בבטחון המדינה. תחולתה של "הלכת הצפיות" על עבירות אלו - משמעותה, שהנאשם, סובייקטיבית, היה ער לאפשרות הקרובה לוודאי של פגיעה בבטחון המדינה; אין די בכך שאדם סביר היה ער לאפשרות שכזו, או שהנאשם היה יכול להיות ער לה אלמלא התרשל (ראה סעיפים 122 ו- 125 לעיל).


פרק ו: מסקנות עובדתיות ומשפטיות


(1) מהימנות גירסת הנאשם


128. כפי שעולה מסקירת התשתית הראייתית, המחלוקת העובדתית בין הצדדים מתמקדת בהערכת סודיותן של הידיעות שמסר הנאשם, הנזק הכרוך בחשיפתן והכוונה הפלילית של הנאשם. שאלת סודיותן של הידיעות והנזק הכרוך בחשיפתן, הן שאלות של הערכה מקצועית. מכל אלו ברור שתיק זה איננו מתמקד בשאלות שבתחום המהימנות, ולמעשה כל העדים שהעידו בפנינו (זולת הנאשם וחוקר השב"כ), היו עדים מומחים. עדים אלו, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, העידו כולם בכנות, מתוך שכנוע עמוק בעמדתם המקצועית, וזאת בלא כל קשר לשאלה אם ניתן לקבל את מסקנותיהם המקצועיות. השאלה העומדת להכרעה היא, עד כמה חוות דעתם מבוססת והגיונית, לאור מכלול הנתונים שהובא בפנינו. אין אני מקבל את טענות באי-כח הנאשם בסיכומיהם, כי מומחי התביעה הגזימו בחומרת סודיות הידיעות שמסר הנאשם, או הנזקים הצפויים מחשיפתן. התרשמתי כי העדים המומחים מטעם התביעה העידו בצורה עניינית ומקצועית, מתוך תחושת חרדה אמיתית וכנה לפגיעה בבטחון המדינה כתוצאה ממעשיו של הנאשם.


אשר למהימנות הנאשם, הרי שבבואנו לשקול את טענות הנאשם לגבי מצבו הנפשי וכוונתו הפלילית, יש להביא בחשבון את האמינות של גרסתו בכללותה. בעניין זה יש לומר, למרבה הצער, שגרסתו של הנאשם, הן בחקירה והן במשפט, התאפיינה במגמתיות, שלא לומר בחוסר כנות, דבר שבא לידי ביטוי בסתירות שנתגלו בגרסה זו בנקודות מהותיות, ובהסברים בלתי-סבירים שמסר בכמה וכמה עניינים. כל אלו פורטו לעיל בהרחבה בפרק הדן בתשתית הראייתית ובגרסת הנאשם. ואלו הן הנקודות העיקריות המביאות למסקנה האמורה ...


סיכומו של דבר: הואיל וקיים קושי לקבוע ממצאים עובדתיים לגבי כוונות הנאשם על סמך עדותו הוא, אין מנוס מלקבוע את מצבו הנפשי של הנאשם לאור מכלול הראיות שהובאו במשפט, ועל סמך ראיות נסיבתיות ומבחן השכל הישר וההגיון.


(2) מסירת הידיעות על-ידי הנאשם


129. הנאשם מסר את הספר העלילתי ל- 18 אנשים וגורמים שונים, שאין מחלוקת כי לא היו מוסמכים לקבל ידיעות סודיות, ובאותה עת גם לא היתה לנאשם כוונה להעביר את הספר לבדיקת הצנזורה. חלק מאנשים אלה קיבלו את הספר שלא על מנת לסייע בתהליך כתיבתו, אלא בשל קשרי החברות שבינם לבין הנאשם, אשר רצה "להשוויץ" בפניהם ...


ספר הזכרונות נמסר על ידי הנאשם לששה אנשים שונים, רובם אמריקאים, וזאת לאחר ולמרות שהנאשם הוזהר על ידי מערכת הבטחון בדבר סודיות החומר שבידיו בנושא הגרעין, ולאחר שהוא עצמו הודה כי כבר הבין באותו שלב כי מדובר בחומר סודי ורגיש. הראיון שהעניק הנאשם לעיתונאי, נחשף גם בפני שלושת אנשי צוות ההפקה שהגיעו עם העיתונאי לניו-יורק, ואף זאת לאחר האזהרה ממערכת הבטחון, וחרף ידיעתו של הנאשם כי מדובר בחומר סודי ורגיש. ראיון זה נעשה כחצי שנה לאחר הראיון העיתונאי, ולמרות שהעיתונאי לא הגיש לצנזורה עד לאותה עת את כתבת הראיון העיתונאי. הנאשם הסכים כי התרשל בעניין זה.


130. טענת באי-כח הנאשם כי הוא היה רשאי למסור את הידיעות לאחרים כחלק מתהליך כתיבת הספר - איננה יכולה להתקבל על-פי הדין (ראה פרק ה(2) לעיל), מה גם שהוכח כי הסודות נחשפו בפני אנשים גם בלא כל צורך ספרותי. על-פי החוק, היה על הנאשם לקבל אישור בטחוני עקרוני למסירת הידיעות הסודיות לפני שמסר את טיוטות הספר לקרובים וחברים, ולפני שהחליט להתראיין בנושא כה רגיש וסודי בפני העיתונאי וצוות הטלוויזיה שהביא עמו ...


קורה לא אחת, שאדם המוכר כשותף סוד מתראיין בפני עיתונאי, מתוך מחשבה שהוא איננו עומד לחשוף ידיעות סודיות כלשהן, אך תוך כדי הראיון נפלט מפיו משפט מיותר, או שבדיעבד מסתבר שהצנזורה פסלה חלק מהראיון. לשם כך קיימת הצנזורה. מצב דברים זה איננו דומה בשום פנים ואופן למקרה דנא, שבו החליט הנאשם להתראיין בעניין הידיעות הסודיות א', שטרם נחשפו על-ידי איש, לאחר שהוזהר בנוגע לסודיות החומר בצורה ברורה ... הצנזורה איננה אלא "שסתום בטחון" למניעת דליפה לא-מכוונת של סודות; היא איננה באה כתחליף לחובתו האלמנטרית של שותף סוד להימנע מלחשוף סודות בנושא כה רגיש, אשר הגיעו אליו בתוקף תפקידו הצבאי.


כך הם הדברים גם לגבי מסירת טיוטות הספר לאנשים שונים. קיים הבדל בין אדם אשר כותב ספר, ומתוך זהירות גרידא מעביר אותו לאישור הצנזורה, למרות שהוא איננו סבור כי חשף סודות כלשהם, לבין אדם אשר יודע מראש כי הספר כולל חומר סודי ורגיש. אין לקבל את הטענה כי בתהליך כתיבתו של ספר שכזה, אשר עוסק בחומרים כל כך סודיים ורגישים, יתכן מצב שבו ייחשפו לסודות אלו שורה של אנשים - בטרם אושר הספר לפרסום על-ידי הצנזורה. עם כל ההבנה לצרכים הספרותיים ולחופש הביטוי - צרכי הבטחון קודמים: לא ניתן לקבל מצב שבו ייחשפו סודות מדינה בתהליך כתיבת ספר, כאשר ברור מראש כי מדובר בסודות כמוסים ורגישים, שקיים ספק של ממש אם יינתן כלל היתר לפרסומם. הנאשם, כפי שפורט לעיל, היה מודע היטב לסודיותו ורגישותו של החומר, ולכן התחייב להעביר את טיוטת הספר לאישור הצנזורה. אינני מתעלם מעדותו של העד המומחה א', כי הנוהג הרווח בישראל הוא שנושאי משרה בהווה או בעבר מתראיינים לפני עיתונאי, או משתפים בכתיבת הספר אנשים שאין להם סיווג בטחוני, עוד בטרם מועבר הספר לבדיקת הצנזורה. נוהג זה איננו מתיישב עם דרישות החוק, אך בכל מקרה אין לקבל אותו כאשר מדובר בחומר כה רגיש ומסווג כמו במקרה דנא, ועם מסקנה זו הסכים גם ... הנאשם יכול, ואף חייב, היה להעביר לבדיקת הצנזורה לכל הפחות אותו פרק בספר העוסק בידיעות הסודיות ב', לפני שמסר אותו לאחרים. בשולי הדברים אציין כי גם מבחינה ספרותית אין זה ברור מה הטעם לערוך ולתקן טיוטת ספר, כאשר קיימת סבירות ממשית שיהיה צורך להשמיט חלקים ממנו.


(3) סודיות הידיעות שמסר הנאשם - היסוד העובדתי של העבירה


131. הנאשם טען כי המידע שחשף בספריו ובראיונותיו, הן לגבי הידיעות הסודיות א', והן לגבי נושאים אחרים - איננו סודי עוד כיום. מן הראיות שהובאו בעניין זה עולה כי לא זו בלבד שאין כל תמיכה עובדתית לטענה זו, אלא שגם הנאשם עצמו סבר וידע כי מדובר בחומר סודי, לפחות בכל הנוגע לידיעות הסודיות א'. המומחים מטעם התביעה חיוו כולם את דעתם לגבי סודיות הידיעות שפרסם הנאשם, וככל שמדובר ב ...


132. ואולם השאלה מהי "ידיעה סודית" נחתכת לא רק על-פי הראיות שהובאו, כי אם גם, ובעיקר, על-פי ההגדרה החוקית של מונח זה בסעיף 113(ד) לחוק העונשין. ידיעה נחשבת כסודית, רק אם היא "ידיעה אשר בטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד", דהיינו: שחשיפתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה. הנושא המשפטי הנוגע לעניין זה נדון בהרחבה בפרק ה(3) לעיל, והשאלה הראשונה המתעוררת בנושא נוגעת לנטל הראיה. על-פי סעיף 113(ד)(2) לחוק העונשין, כפי שתוקן בשנת תשס"ב: "ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי אחזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא כי בטחון המדינה מחייב לשומרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת".


בענייננו ...


... מכל אלו ברור כשמש כי הידיעות הסודיות א', הן ידיעות אשר קיימת לגביהן חזקה בחוק שהן סודיות, וזאת בשל תוכנן, נסיבות קבלתן וסדרי החזקתן. לכן, נטל הראיה מוטל על שכם הנאשם להוכיח שידיעות אלו אינן סודיות עוד.


133. כעניין שבעובדה, הוכח כי הידיעות הסודיות א' לא פורסמו מעולם, והנאשם היה הראשון שחשף אותו. מבחינה משפטית - אין זו הגנה טובה בפי הנאשם שהידיעה כבר פורסמה ברבים וסודיותה "התפוגגה", כאשר הידיעה לא פורסמה על-פי סמכות כדין, ולא ניתן אישור קודם למסירתה מהצנזור הצבאי הראשי (ראה סעיפים 97 ו- 115-116 לעיל). כך נקבע גם בפסיקה, כי "ידיעה סודית" שפורסמה ברבים נותרת כזו גם לאחר פרסומה, משום שפרסום נוסף של הידיעה מהווה, מבחינת האויב, אישור לנכונותה. לכן, גם אם סבר הנאשם שסודות ... נחשפו כבר - מה שבפירוש איננו נכון - גם אז אסור לאדם שעמד בראש המבצע לחשוף סודות אלו, ובכך ליתן להם אישור מוסמך ...


134. גם טענתו של הנאשם כי הפרטים שמסר בקשר לידיעות הסודיות א' לא היו נכונים כולם - איננה מהווה הגנה בפיו. העובדה היא שעיקר הפרטים שמסר הנאשם היו נכונים, ואלו שלא היו נכונים - רק מחמירים את הנזק הצפוי מחשיפתם ... סביר להניח כי לא היה נמצא גורם מוסמך אשר יכחיש או יתקן את הפרסום המסולף של הנאשם, שהרי הכחשה חלקית - כמוה כאישור הידיעה.


135. נותר, איפוא, לדון בטענתו העיקרית של הנאשם, לאמור: חשיפת הידיעות הסודיות א' איננה גורמת נזק בטחוני כלשהו, ועל-כן לא ניתן לומר שמדובר ב"ידיעות אשר בטחון המדינה מחייב לשומרן בסוד", על-פי ההגדרה של סעיף 113(ד) לחוק העונשין. בעניין זה, וגם לצורך היסוד הנפשי של "כוונה לפגוע בבטחון המדינה", הביאו הצדדים מומחים מטעמם. ההלכות המשפטיות אשר צריכות להנחות אותנו בעניין זה בוארו לעיל (ראה פרק ה(3) לעיל), ובעיקרו של דבר אלו הן:


(א) השאלה מהו "בטחון המדינה" מוכרעת בצורה אובייקטיבית, על פי המדיניות שהותוותה על ידי רשויות המדינה, ולא על פי השקפותיו של הנאשם או מישהו אחר ...


(ב) "בטחון המדינה" עשוי לכלול גם את יחסי החוץ שלה עם מדינות שלקשרים עמן יש היבט בטחוני ...


(ג) בטחון המדינה מחייב לשמור בסוד ידיעה, כאשר קיימת אפשרות סבירה שמסירתה תביא לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. לעניין יסוד עובדתי זה (להבדיל מן היסוד הנפשי של "כוונה לפגוע בבטחון המדינה"), אין צורך להוכיח אפשרות קרובה לוודאי של פגיעה בבטחון, ואף לא צפי לפגיעה קשה ורצינית בבטחון (ראה סעיף 114 לעיל). לאור מבחן זה יש להעריך את סודיותן של הידיעות שמסר הנאשם, ולבחון האם קיימת אפשרות סבירה שחשיפתן תפגע בצורה כלשהי, שאיננה זניחה, בבטחון המדינה.


136. מומחי התביעה היו כולם נחרצים בדעתם כי חשיפת הידיעות הסודיות א' תגרום נזק רציני לבטחון המדינה וליחסי החוץ שלה ...

...

146. סיכומו של דבר: ככל שמדובר ביסוד העובדתי של מסירת "ידיעה סודית" - שוכנעתי מעבר לספק סביר כי בטחון המדינה מחייב לשמור בסוד את הידיעות הסודיות א', שכן קיימת אפשרות סבירה ביותר שמסירתן תביא לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. ידיעות אלו, כאמור לעיל, הן סודיות על פי החזקה הקבועה בחוק. לא זו בלבד שלא עלה בידי הנאשם להפריך חזקה זו, אלא שהוכח בבירור כי בטחון המדינה מחייב לשמרן בסוד.


147. אשר לידיעות הסודיות ב' שמסר הנאשם בכתביו ובראיונותיו, גם כאן אין לקבל את טענת הנאשם בדבר פרסומים קודמים ממקורות שונים. בחקירתו התייחס הנאשם לעניינים אלו כאל "נושאים סודיים", אך בעדותו טען כי התייחס אליהם בכלליות (ראה סעיף 94 לעיל). בחינת החומר שמסר הנאשם בעניין זה איננו מצביעה על כלליות, אלא על פירוט בנושאים שהשתיקה יפה להם ...


בשל תוכנן של ידיעות אלו, חלה גם לגביהן החזקה בדבר סודיותן, אשר מעבירה אל הנאשם את נטל ההוכחה להראות שפגה סודיותן. לשם סתירת חזקה זו, אין די בכך שהנאשם מעלה טענה כוללנית וסתמית כי ידיעות רבות פורסמו כבר בתחום זה, אלא שעליו להצביע על פרסום מוסמך לגבי כל ידיעה וידיעה שפרסם. בעניין זה, כמבואר לעיל, קיים הבדל תהומי בין פרסומים ממקורות זרים או ישראליים, על ידי חוקרים או עיתונאים, לבין פרסום מפי האדם אשר היה אחראי על פיתוח אמצעי לחימה בצה"ל. פרסום שכזה יהווה בידי האויב ידיעה, להבדיל מהערכה, ויספק לו אישור מוסמך לידיעות שכבר יש בידיו, או להערכות המצויות בידיו.


עבודת המודיעין מושתתת על הרכבת תצריף (פאזל) העשוי מחלקים רבים, וכל ידיעה נוספת עלולה לתרום להשלמת התמונה שבידי האויב, אם באמצעות מתן פרט מידע חדש, ואם באמצעות אישוש ידיעות שהגיעו ממקורות אחרים שהם פחות מהימנים. אין כל סיבה שהנאשם יהיה זה אשר יספק למדינות אויב את חלקי התצריף שחסרים להם בנושא כל כך רגיש. לכן, בעניין זה שוכנעתי לאור חוות דעת מומחי התביעה, שלא נסתרו באופן ספציפי על ידי מומחה כלשהו מההגנה, כי מדובר בידיעות שבטחון המדינה מחייב לשמרן בסוד, שכן קיימת אפשרות סבירה שחשיפתן תביא לפגיעה בבטחון המדינה. פגיעה שכזו, אם חלילה תגרם, תהיה ממשית.

...

148. אשר לידיעות הסודיות ג', לא עלה בידי הנאשם לסתור את החזקה החוקית בדבר סודיותן...


(4) היסוד הנפשי הנוגע למודעות הנאשם לסודיותן של הידיעות


149. היסוד הנפשי הנדרש בסעיף 113 לחוק העונשין מחייב הוכחת מודעות של הנאשם להיותה של הידיעה שמסר "סודית", קרי: "ידיעה שבטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד". ב"כ הנאשם טוענים בסיכומיהם כי גם אם הוכחה סודיותן של הידיעות שמסר הנאשם, לא הוכח כי הנאשם היה מודע לכך. ממכלול הראיות שהובאו עולה בבירור שהנאשם היה מודע היטב לסודיותן של הידיעות הסודיות א' ו- ב'. שונים הדברים לגבי הידיעות הסודיות ג', שלגביהן קיים ספק בדבר מודעותו של הנאשם לסודיותן...


150. אשר לידיעות הסודיות א', הראיות הברורות בנושא זה פורטו בפרק ג(4) לעיל (סעיף 72). למעשה, הנאשם עצמו הודה כי לפחות למן המועד בו נפגש עם נציגי מערכת הבטחון, הוא היה מודע לסודיות הנושא ורגישותו, כאשר עיקר העבירות המיוחסות לנאשם, בשל מסירת ספר הזכרונות לאחרים ומתן ראיון עיתונאי וטלוויזיוני לעיתונאי, בוצעו לאחר פגישות אלה. כמו-כן ברור מן הראיות שהובאו (ראה סעיפים 25-27 לעיל), כי הנאשם הוזהר על-ידי נציגי מערכת הבטחון לא רק לגבי סודיות המידע בנושא הגרעין בכלל, ו ... בפרט, אלא גם לגבי הנזק הממשי שיכול להיגרם לבטחון המדינה אם ייחשפו סודות אלה. מכאן עולה שהנאשם היה מודע לחלוטין לעובדה שלפחות בעיני הרשויות המוסמכות של המדינה, מסירת סודות בתחום זה עלולה לגרום נזק של ממש לבטחון המדינה, ועל כן מדובר בסודות שבטחון המדינה מחייב לשמרם בסוד. היה זה הנאשם עצמו שאמר לעיתונאי שלדעתו הצנזורה לא תתיר לפרסם נושא זה. די בכך כדי לקבוע כי הוכח היסוד העובדתי של העבירה על-פי סעיף 113(א) לחוק העונשין (ראה סעיף 127 לעיל). הנאשם איננו יכול לטעון כי הבין שסודיות העניין ורגישותו חלה רק לגבי פרסום הידיעות ברבים, להבדיל ממסירתן למקורבים ולעיתונאי ישראלי. הנאשם ידע, ואם היה כלל צורך בכך אף הוזהר, כי מדובר בחומר סודי ורגיש, ולכן אין ספק שהוא היה מודע לכך שהדבר חל לגבי כל מי שאיננו מוסמך לקבל ידיעות סודיות.


151. יתר על כן, מן הראיות שפורטו לעיל עולה כי הנאשם היה מודע לסודיות הרבה של הנושא כבר בעת כתיבת ספר הזכרונות, החל משנת 1995 ..., וכך הסביר הנאשם במכתבי הלוואי ששלח עם הטיוטות, בהם נכתב כי המעטפת הבדיונית, כביכול, של הספר, נועדה לעקוף את הצורך בקבלת אישור מהרשויות ... מכל אלו ברור, שהנאשם לא יכול היה לחשוב, כפי שאף לא חשב, שסודיות הענין התפוגגה באמצע ובסוף שנות ה- 90. מועד חשיפת הסודות של הידיעות הסודיות א' נקבע בידי הנאשם לא על פי זמן "התפוגגות" הסודיות, אלא כאשר חש כי זוהי אולי ההזדמנות האחרונה שלו לפרסם את חלקו בנושא, וכדבריו: "עכשיו זה הסיבוב האחרון שלי, ואני לא אחכה עד שהשטן יסיים לספור עד עשר".


152. באי-כח הנאשם טוענים בסיכומיהם כי לא הובאה כל ראיה על נוהל הקובע כיצד הופכים מסמך "סודי" למסמך לא סודי. טענה זו אין לקבל.

הדרך במקרה זה מותווית בסעיף 117(ד)(3) לחוק העונשין על פי נוסחו דהיום, אשר אוסר על מסירת ידיעות (לאו דווקא סודיות) הנוגעות לבטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה, גם בחלוף חמש שנים ממועד סיום תפקידו של עובד הציבור, אלא אם כן אישר הצנזור הצבאי את מסירתן קודם לכן. סעיף 117 לפני תיקונו בשנת תשס"ב, אסר בצורה מוחלטת על עובד ציבור לשעבר למסור ידיעות הנוגעות לבטחון המדינה. זאת ועוד: עד ההגנה א' אמר בעדותו כי אדם איננו יכול להחליט על דעת עצמו שידיעה סודית חדלה מלהיות כזו, שכן "יש פרוצדורה מאד מאד מדוקדקת כיצד מבטלים או מתקנים סיווג שניתן" ...


(5) היסוד הנפשי הנוגע לכוונה לפגוע בבטחון המדינה


153. מן האמור בתת-פרק 3 לעיל עולה כי הוכח מעבר לספק סביר, מבחינה אובייקטיבית, שמסירת הידיעות ... יוצרת אפשרות סבירה ביותר לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. בכך הוכח היסוד העובדתי של העבירה הנוגעת למסירת "ידיעה סודית" על-פי סעיף 113(א) ו- 113(ב) לחוק העונשין. עוד הוכח כי הנאשם היה מודע להיותן של הידיעות שמסר "סודיות", לפחות בעיני רשויות הבטחון. בכך הוכח היסוד הנפשי של העבירה הנוגעת למסירת ידיעה סודית על פי סעיף 113(א) לחוק העונשין. לעומת זאת, היסוד הנפשי של "כוונה לפגוע בבטחון המדינה", אשר נדרש על-פי סעיפים 112(א) ו- 113(ב) לחוק העונשין, מחייב להוכיח מודעות סובייקטיבית של הנאשם לקיומה של הסתברות קרובה לוודאי לכך שמסירת הידיעה תפגע בבטחון המדינה. אין די בכך שאדם סביר היה ער לתוצאה זו, או שהנאשם, אלמלא התרשל, היה מודע לכך. התביעה צריכה להוכיח לכל הפחות "עצימת עיניים", או יחס של שוויון-נפש או אי-איכפתיות כלפי התוצאה המסתברת באופן כמעט וודאי של פגיעה בבטחון המדינה (ראה פרק ה(4) לעיל).


154. לאור העקרונות המשפטיים דלעיל, ועל-פי התשתית הראייתית שפורטה, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה לא הוכיחה את היסוד הנפשי הנוגע לכוונת הנאשם לפגוע בבטחון המדינה. שוכנעתי כי הנאשם לא פעל מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה, לא רק במובן זה שהוא לא חפץ להשיג תוצאה זו - ועל כך נראה שאין מחלוקת - אלא שהוא גם לא צפה אפשרות שכזו בדרגת הסתברות של וודאות קרובה. כמו כן אינני סבור כי ניתן לומר שהנאשם גילה אדישות או יחס של שוויון-נפש ואי-איכפתיות כלפי תוצאה זו.

אין ספק בעיני כי הנאשם, אשר הקדיש את מרבית שנותיו לחיזוק בטחון המדינה, לא היה פועל כפי שפעל לו סבר כי קיימת אפשרות קרובה לוודאי לפגיעה ממשית בבטחון המדינה. הנאשם אמנם התרשל בצורה חמורה, והזניח קשות את חובתו לשמור על הסודות הרגישים ביותר שהופקדו בידיו בתקופת שירותו הצבאי, למרות שהיה מודע לכך שבעיני מערכת הבטחון קיימת חשיבות עליונה שלא לחשוף סודות אלו. אך הנאשם לא פעל מתוך מודעות מלאה לנזק הממשי שעלול להיגרם לבטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי, שכן הוא עצמו, מבחינה סובייקטיבית, היה משוכנע אז - ועודנו משוכנע כיום - כי שום נזק של ממש לא היה נגרם לבטחון המדינה כתוצאה מחשיפת הסודות. ניתן לתהות, אמנם, כיצד אדם במעמדו של הנאשם, ועם הנסיון הרב שיש לו בתחומים הנדונים, איננו מסוגל להבין את הנזקים הממשיים שהתנהגותו עלולה לגרום. אך אי-אפשר להתווכח עם תחושתו והבנתו הסובייקטיבית של הנאשם, שהיא הקובעת לעניין היסוד הנפשי בעבירות הדורשות כוונה מיוחדת של פגיעה בבטחון המדינה.


יתר על כן, כאשר אנשים מנוסים ובכירים בתחום הבטחוני, כמו מומחי ההגנה א' ו- ב', מביעים את דעתם כי חשיפת הסודות בידי הנאשם לא היתה גורמת לנזק של ממש - אם בכלל - קשה לייחס לנאשם מודעות לנזק שכזה בדרגת הסתברות גבוהה. כשלעצמי, סבור הייתי כי כל בר-בי-רב יכול להבין את הנזק האפשרי הטמון בפרסום הסודות שחשף הנאשם בספריו ובראיונותיו, אך מסתבר שהדבר איננו כל כך ברור מאליו. לא ניתן להתעלם בעניין זה מחוות דעתם של א' ו- ב', שהביעו את דעתם בנושא הפגיעה האפשרית בבטחון המדינה מתוך שכנוע עצמי עמוק, שהיה גם מנת חלקו של הנאשם. מעדיף אני אמנם, ללא היסוס, את עמדתם של מומחי התביעה בעניין הפגיעה האפשרית בבטחון המדינה, ולכן קבעתי כי מדובר ב"ידיעות סודיות" שבטחון המדינה מחייב לשמרן בסוד. ואולם, לעניין מודעותו הסובייקטיבית של הנאשם, וכאשר נדרשת מודעות לפגיעה כמעט וודאית בבטחון המדינה - יש משמעות לעצם המחלוקת בנושא. העובדה שקיימת מחלוקת אמיתית בנקודה זו, וכאשר הערכת הנזק של מומחי התביעה דורשת הסתמכות על חומר רב ומסווג שלא כולו מוכר לכל אדם, גם לא לנאשם - נותר ספק של ממש לגבי מידת מודעותו של הנאשם לפגיעה בבטחון המדינה כאפשרות קרובה לוודאי. ספק זה מצטרף להתרשמותי כי הנאשם, באמת ובתמים, לא סבר שהתנהגותו תפגע בצורה ממשית בבטחון המדינה.


155. שיקול מכריע שהביאני למסקנה דלעיל, נעוץ בעובדה שהנאשם לא פרסם ברבים את הידיעות הסודיות נשוא כתב האישום, ואין מחלוקת שהוא גם לא התכוון לפרסמן ברבים בלא אישור הצנזורה. נקודה מהותית זו הובלעה בסיכומי התביעה, כמו גם בחוות דעת המומחים מטעמה. סעיף 113 לחוק העונשין אוסר על מסירת ידיעה סודית לאדם או גורם כלשהו אשר איננו מוסמך לקבלה, ואין נפקא מינה מיהו אותו אדם או גורם. ואולם, לעניין יכולתו של אדם לצפות את הנזק לבטחון המדינה, אשר נובע ממסירת הידיעה הסודית, בהחלט קיימת חשיבות למיהותו של מקבל המידע. ככל שמדובר בהסתברות הנזק וממשיותו, אין הרי מסירת ידיעה סודית לאדם מקורב ונאמן שסומכים עליו, כהרי הפצת הידיעה בקרב אנשים בלתי-מזוהים, או בקרב ציבור רחב, באופן שהידיעה עלולה להתגלגל לידי האויב.


בע"פ 172/88 הנ"ל בעניין וענונו (בעמ' 283-284), נתן כבוד הנשיא שמגר דוגמה של אדם המספר סוד צבאי במקום ציבורי, וניתן לומר עליו לכל היותר שהוא מודע לאפשרות שמעשיו יפגעו בבטחון המדינה, לעומת אדם אחר המוסר ידיעה סודית כאשר הוא מודע לקיומה של אפשרות זו בדרגה גבוהה של הסתברות. גם הנאשם היה חייב להיות מודע לסיכון הבטחוני הטמון במסירת העותקים של ספרו לשורה של אנשים בארה"ב, ובמתן הראיונות לעיתונאי, אך מכאן ועד למסקנה שהוא צפה נזק בטחוני כאפשרות שהיא קרובה לוודאי - רב המרחק.


התביעה חוזרת ומשווה בסיכומיה פרשה זו עם "פרשת וענונו", השוואה אשר מקוממת את הנאשם, ובצדק. בעניין וענונו נפסק כי מסירת ידיעה סודית לעיתון בחו"ל, חמורה לא פחות ממסירתה לסוכן זר, שכן הידיעה נחשפת בפני כל גורמי הביון למיניהם (ע"פ 172/88 הנ"ל, בעמ' 298). ואולם, וענונו מסר ידיעות סודיות לעיתון זר במטרה לעקוף את הצנזורה, ומתוך ידיעה ברורה שהסודות יחשפו גם בפני מדינות אויב, וכי חשיפתם תגרום, כמעט בוודאות, לפגיעה בבטחון המדינה. הנאשם, לעומת זאת, לא פרסם את הידיעה ברבים, ואף לא התכוון לעשות כך בלא אישור הצנזורה. הנאשם התחייב למסור את טיוטת ספרו לצנזורה, וכאשר התראיין לעיתונאי ישראלי - היתנה את הפרסום באישור הצנזורה; בניגוד לוענונו, הוא לא סבר כי מסירת הידיעות הסודיות למקורבים ולעיתונאי ישראלי תגרום, כמעט בוודאות, לפגיעה בבטחון המדינה.


סיכומה של נקודה זו: כאשר בוחנים את כוונת הנאשם לפגוע בבטחון המדינה, ואת הנזק שמעשיו גרמו, או היו עלולים לגרום, לבטחון המדינה, יש להתחשב אך ורק בנזק הנגרם, או בנזק שניתן לצפות כי יגרם, כתוצאה ממסירת טיוטות הספר למקורבים, וחשיפת הסודות בפני העיתונאי וצוות הטלוויזיה שהביא עמו. הא ותו לא. השאלה איננה איזה נזק לבטחון המדינה עלול להיגרם כתוצאה מפרסום ספרו של הנאשם, או פרסום הראיונות שנתן לעיתונאי, שכן היה ברור מלכתחילה שהספר והראיון לא יתפרסמו ללא אישור הצנזורה. אמנם כן, התנהגותו של הנאשם יצרה סיכון מסוים שהספר או הראיון יתפרסמו בסופו של דבר גם בלא אישור הצנזורה, אך לא ניתן לומר על סיכון זה, בשום פנים ואופן, שהוא כמעט וודאי, ולכן אין די בקיומו כדי להוכיח כוונה לפגוע בבטחון המדינה על פי "הלכת הצפיות".


156. גם מומחי התביעה לא עשו את האבחנה הנדרשת בין נזק שהיה עלול להיגרם כתוצאה מפרסום הסודות בידי הנאשם, לבין נזק אפשרי כתוצאה ממסירת סודות אלו למקורבי הנאשם ולעיתונאי ישראלי. המומחים מתייחסים בחוות דעתם ל"חשיפת" החומר בידי הנאשם, או "הפצתו" או "פרסומו"; אין בחוות דעת אלו התמודדות עם הסיטואציה האמיתית בתיק זה, קרי: מסירת הסודות למקורבים ולעיתונאי, מתוך כוונה להעביר את החומר לצנזורה לפני הפרסום. עד ההגנה א' סבר כי אפילו פרסומן ברבים של הידיעות הסודיות לא יגרום לנזק ממשי, ומקל וחומר שמסירתן למקורבים לא היתה גורמת לנזק כלשהו, לדעתו. אשר למסירת המידע הסודי לעיתונאי, אמר עד ההגנה א' כי קשה להעלות על הדעת שעיתונאי ישראלי ימעל בחובתו להעביר את החומר לצנזורה, בפרט שהוא נדרש על ידי המרואיין לעשות כן. לכן, מדובר בסיכון שהוא בהחלט קטן.


157. ברור שמסירת טיוטות הספר העלילתי וספר הזכרונות, כמו גם מתן הראיון העיתונאי והטלוויזיוני, יצרו סיכון בטחוני. כפי שאמר עד ההגנה א', ברגע שידיעה סודית נמסרה לזולת - נוצר סיכון של אובדן שליטה על ידיעה זו (עמ' 187). מדאיגה במיוחד בהקשר זה היא מסירת הידיעות הסודיות א' ל ...,

אשר לספר העלילתי, חשוב להדגיש שלפחות אותם גורמים שקיבלו את הספר מהנאשם ידעו כי ...

הנאשם אמנם לא התכוון כלל להעביר ספר זה לאישור הצנזורה, ואולם איננו שופטים את הנאשם על כוונותיו, אלא על מעשיו, וכעניין שבעובדה הספר לא פורסם בסופו של דבר. כך גם לא פורסמו ספר הזכרונות והראיונות שנתן הנאשם לעיתונאי.


כל האמור לעיל מצביע על סיכון בטחוני ברור שיצרה התנהגותו של הנאשם, ועל נזק אפשרי שנגרם, ושתוצאותיו טרם התגלו. לעולם אין לדעת לידי מי התגלגלו הסודות שחשף הנאשם, ואיזה שימוש ייעשה בהם בעתיד - תוך ציון שמו של הנאשם, או אחרת. שניים מן הספרים שמסר הנאשם אבדו, ואיש לא יודע היכן הם. ואולם, לצורך הוכחת הכוונה לפגוע בבטחון המדינה, אין די בהוכחת סיכון או צפי לנזק אפשרי: התביעה צריכה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם היה מודע שהתנהגותו תביא, כמעט בוודאות, לנזק בטחוני של ממש, ודבר זה בהחלט לא הוכח. כעניין שבעובדה, אין כל ראיה לכך שמעשיו של הנאשם גרמו עד כה לנזק כלשהו, כפי שהודה בהגינותו עד התביעה א'. עובדה זו, כשלעצמה, מלמדת משהו על גודל הסיכון שיצרה התנהגותו של הנאשם, אם כי קשה לדעת מה ילד יום. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע שמסירת סודות למקורבים או לעיתונאי ישראלי וצוות טלוויזיה ישראלי, היו מביאים לפגיעה בבטחון המדינה כאפשרות שהיא קרובה לוודאי, ועוד פחות מכך ניתן לומר שהנאשם היה מודע לאפשרות זו, בדרגת הסתברות זו.


158. התנהגותו של הנאשם בכל הפרשה יכולה לתמוך במסקנה שהוא עצמו לא סבר שמסירת טיוטות הספר, ומתן הראיונות לעיתונאי, עלולים לסכן את בטחון המדינה. הנאשם לא פעל כ"גנב בלילה". הנאשם יכול היה לפרסם את ספר הזכרונות בחו"ל מבלי להגישו לצנזורה ... או לתת ראיון עיתונאי בחו"ל מבלי שהצנזורה תידרש לכך. אולם הנאשם נפגש עם אנשי מערכת הבטחון כדי לברר כיצד עליו לנהוג, גם אם הפגישה הראשונה בנושא לא היתה ביוזמתו. הנאשם אכן התכוון למסור את הספר לצנזורה לפני פרסומו, והעבירות שביצע נבעו ממסירת הטיוטות למקורבים למיניהם קודם לכן. הנאשם התראיין לעיתונאי ולערוץ טלוויזיה ישראלי, וגם כאן היה ברור שהחומר לא יפורסם בטרם יעבור צנזורה. הנאשם גם לא חשש לבוא לישראל, וכאשר נעצר, אמנם לא בתחילת החקירה, שיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו, ומסר לידיהם את כל החומר והמידע שהפליל אותו לבסוף.


159. כל אלו תומכים במסקנה שהנאשם עצמו לא סבר שהתנהגותו יוצרת סיכון כמעט וודאי לבטחון המדינה. ניתן לתמוה על עובדה זו, אך אי-אפשר שלא להכיר בה. לאור זאת, יש לזכות את הנאשם מן העבירות על פי סעיפים 112(א) ו- 113(ב) לחוק העונשין, אשר דורשות הוכחת כוונה לפגוע בבטחון המדינה. מוטב וצריך לשמור הוראות עונשיות חמורות אלו למקרים בהם ברור שהנאשם פעל מתוך מטרה ורצון לפגוע בבטחון המדינה, או למצער נותר אדיש ושווה-נפש לתוצאה זו, אף כי היה ברור לו שהיא כמעט וודאית.


ה. סיכום


לאור כל האמור לעיל, אציע לחברי הנכבדים לזכות את הנאשם מן העבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בבטחון המדינה לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק העונשין, ולהרשיע את הנאשם בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (בנוסחו לפני תיקון תשס"ב). ההרשעה מתייחסת לידיעות הסודיות א' ו- ב', להבדיל מן הידיעות הסודיות ג'.


ד"ר עמירם בנימיני

שופט


השופטים שרה סירוטה, ס"נ, אב"ד ואברהם טל:


אנו מצטרפים לחוות-דעתו המפורטת והמנומקת היטב של כב' השופט ד"ר ע. בנימיני.


אברהם טל

שופט
שרה סירוטה, שופטת

ס"נ, אב"ד


ההכרעה


לאור כל האמור לעיל, החלטנו לזכות את הנאשם מן העבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות בכוונה לפגוע בבטחון המדינה לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לפי סעיף 112(א) לחוק העונשין, ולהרשיע את הנאשם בעבירה של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, לפי סעיף 113(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (בנוסחו לפני תיקון תשס"ב). ההרשעה מתייחסת לידיעות הסודיות א' ו- ב', להבדיל מן הידיעות הסודיות ג'.


אין לפרסם תוכן הכרעת-הדין, פרט לנוסח המקוצר שהותר לפרסום, ואשר הושמטו ממנו החלקים שאינם ניתנים לפרסום.


ניתנה והודעה בדלתיים סגורות, היום, ג' בסיוון התשס"ב, 14 במאי 2002, בנוכחות ב"כ התביעה, ב"כ הנאשם והנאשם.

ד"ר עמירם בנימיני

שופט
אברהם טל

שופט
שרה סירוטה, שופטת

ס"נ, אב"ד



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:21   17.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  222. המשך: שמעון שבס = נחום מנבר !!  
בתגובה להודעה מספר 221
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.08.03 בשעה 21:28 בברכה, פילוביץ שחף
 
@ בית המשפט קבע: עיתון ידיעות אחרונות הפר צו איסור פרסום בפרשת נחום מנבר.
השופט נסים ישעיה דחה את בקשת הפרקליטות להטיל על העיתון, העיתונאי רונן ברגמן והעורך משה ורדי סנקציות עונשיות; ותחת זאת קבע: הדרך הנכונה במקרה זה היא הוראה על חקירת משטרה; "זו, לדעתי, תגובה הולמת וראויה יותר"
http://nfc.co.il/archive/001-D-201-00.html?tag=21-04-09&au=True
הפרקליטות השב"כ והצנזורה יתאמו הטיפול בבקשות לצווי איסור פרסום
הפרקליטות נטלה לעצמה בשנים האחרונים את המנדט לקבוע אילו עניינים לא יפורסמו - בנימוקי ביטחון, תוך נגיסה חמורה בסמכותם של הצנזורה והשב"כ.
http://nfc.co.il/archive/001-D-1484-00.html?tag=21-04-56&au=True

@ לנחום מנבר נעשה עוול.
מעריב מאת שמואל מילמן.
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/01111999/ART23481.html

@ נחום מנבר העדיף להכניס ממון לכיסו על פני בטחון מדינתו.
מעריב מאת:שמואל מיטלמן.
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/06122000/ART91642.html
בל"ל לביהמ"ש: להוציא פס"ד בתביעה נגד נחום מנבר
http://www.globes.co.il/sitemap/ArchiveSiteMap.asp?Lang=HE&Page=37
נחום מנבר חושף: אלה עסקי בישראל ובחו"ל
http://www.globes.co.il/sitemap/ArchiveSiteMap.asp?Lang=HE&Page=14

@ הטרגדיה של פרנסין = אישתו של נחום מנבר.
זמן תל-אביב מאת גדי בלום.
http://www.tam.co.il/14_1_2000/magblom.html

@ נחום מנבר = דרייפוס הישראלי.
זמן תל אביב מאת: גדי בלום.
http://www.tam.co.il/26_2_99/magblom.html


@ המחלקה המסחרית
המחלקה המסחרית של המשרד, בראשותו של ד"ר יורם דנציגר, מושיטה טיפול משפטי שוטף לחברות פרטיות וציבוריות ולעסקים שונים, טיפול הכולל הכנת חוזים, ניסוח חוות דעת, ייצוג בפני משרדים ממשלתיים ורשויות שונות, מזכירות-תאגיד, ניהול מו"מ משפטי וייעוץ מקצועי.
http://law.mscc.huji.ac.il/127.htm

@ האם פשעיהם של אנשים כדוגמת...:-
מרדכי וענונו, ד"ר קלינגברג, נחום מנבר וכנופיית מוכרי
הנשק למפגעים – פחותים בחומרתם מאלה של השלושה?
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1030-2045277,00.html

@ המחלקה לעניינים פליליים-בטחוניים ועניינים מיוחדים

(בין השאר, טיפלה המחלקה בתיקים של נחום מנבר, יהודה גיל,
סטיבן סמירק, ולרי קמינסקי ועוד).
http://www.justice.gov.il/praklitot+hamedina/mehozothapraklitutvehamachlakot/hamachlakaleinyanimplilim/odot.asp


@עריצות שלא קיימת
הכדורסל הישראלי כבר שנים הוא חלק מאירופה, וככזה צריך להתאימו
לחוקי המשחק האירופיים. גם ביבשת המאוחדת הכסף והניהול הם תנאים
מכריעים להישגיות. בישראל היו בעבר קבוצות עם תקציבי ענק ומשקיעים גדולים, כמו הפועל חולון (של נחום מנבר), אליצור נתניה (ניל גילמן), הפועל חיפה (יעקב שלזינגר) וכעת הפועל תל אביב (ולדימיר גוסינסקי).
מה מנע מהם לנשל את מכבי מכתרה?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1480168,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:44   17.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  223. דבר כנסת ישראל: רבין =שבס = מנבר !!  
בתגובה להודעה מספר 222
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.08.03 בשעה 21:46 בברכה, פילוביץ שחף
 

סוג הדיון:
ה. הצעת חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-‏1997 (קריאה ראשונה) http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0200327.html#TQL

הצעות חוק
נושא:
ה. הצעת חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-‏1997
(קריאה ראשונה)

( רשומות (הצעות חוק, חוב' ‏2618). )
----
הישיבה המאה=ושבע של הכנסת הארבע=עשרה
יום שני, ד' בסיוון התשנ"ז (‏9 ביוני ‏1997)
ירושלים, הכנסת, שעה ‏11:03
----
השתמשנו הרבה מאוד פעמים במושג עשבים שוטים בהקשר של מה שקרה. אני רוצה לומר
מתוך חווייתי כחקלאי, הרבה הרבה שדות טובים, שדות דגן פורים, חוסלו על=ידי עשבים
שוטים. עשב שוטה הוא לא איזה עשב אחד יחיד שצומח בשדה פורח ונעלם כשלעצמו. עשב
שוטה הוא בדרך כלל צמח שיש לו יותר כוח חיות כשלעצמו מאשר לעשב התרבותי.


יצחק כהן (ש"ס):
---
כמו נחום מנבר


י. הצעת חוק בתי=המשפט (תיקון - ביטול הגבלת הפרסום) (סוביודיצה), התשנ"ח-‏1997 (הצעת חבר הכנסת א' פינס=פז)
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0200328.html#TQL

הדיון:

הצעות חוק
נושא:

י. הצעת חוק בתי=המשפט (תיקון - ביטול הגבלת הפרסום) (סוביודיצה), התשנ"ח-‏1997
(הצעת חבר הכנסת א' פינס=פז)

( נספחות. )
----
הישיבה המאתיים=ועשרים של הכנסת הארבע=עשרה
יום רביעי, ל' בסיוון התשנ"ח (‏24 ביוני ‏1998)
ירושלים, הכנסת, שעה ‏11:05

אופיר פינס=פז (העבודה):
--

אני מודה לך, גברתי היושבת=ראש. הצעת החוק שלי מציעה בעצם לקבע בחוק מצב
שקיים למעשה במדינת ישראל, שבו כללי הסוביודיצה, קרי, הכללים שקובעים שאסור
להתערב בפרסום, בתקשורת, מבמת הכנסת, בנושא שתלוי ועומד בבית=המשפט - אני מציע
שהכלל הזה יוסר מספר החוקים, משום שאיש מאתנו לא מסוגל לעמוד בו; בפועל, איש
מאתנו לא עומד בו. חוק שאיש לא מממש אותו, איש לא מיישם אותו, מן הראוי שלא
יחוקק, משום שהוא משליך באופן קשה על תדמית המחוקק, על תדמית החוקים וכדומה
וכדומה.

אתן לכם רק שתי דוגמאות מהשבוע האחרון. דוגמה אחת, ראש ממשלת ישראל אמר
אמירה לגבי נחום מנבר - - -


דוד צוקר (מרצ):
--

זו דוגמה - - -


אופיר פינס=פז (העבודה):
--

נכון, בא ראש הממשלה ואמר אמירה לגבי נחום מנבר באמצע הליך משפטי. לא ראיתי
שחבר הכנסת דדי צוקר הלך והגיש בעניין הזה תלונה או משהו, משום שהדברים האלה
קורים חדשות לבקרים. אגב, גם במהלך משפטה של מרגלית הר=שפי, לאחר ההרשעה ולפני
פסיקת דין, נאמרו על=ידי לאה רבין, על=ידי אחרים, דברים בעניין זה, שהם לכאורה
עבירה על חוק הסוביודיצה, ואיש לא עשה עם זה דבר, משום שאין צורך לעשות עם זה
דבר, משום שמי שחושב שהיום במדינת ישראל, ב=‏1998, להתבטאות כזו או אחרת - תהיה של
מי שתהיה - יש השפעה מכריעה על בית=המשפט, הוא כנראה אינו יודע על מה מדובר.


100% 22/07/1998 ה. הצעת חוק לתיקון חוק העונשין, התשנ"ח-‏1997 (הצעת קבוצת חברי הכנסת)

http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0200329.html#TQL

סוג הדיון:

הצעות חוק
נושא:

ה. הצעת חוק לתיקון חוק העונשין, התשנ"ח-‏1997
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)


(נספחות. )
----
הישיבה המאתיים=ושלושים=ושתיים של הכנסת הארבע=עשרה
יום רביעי, כ"ח בתמוז התשנ"ח (‏22 ביולי ‏1998)
ירושלים, הכנסת, שעה ‏11:03
----


דליה איציק (העבודה):
---

גם היום, בימים אלו, אדוני היושב=ראש, יש מי שטרח לנסות לארגן קמפיין
מתוזמר, כאילו מי שנתפס, נחום מנבר, הוא אותו אדם שאנחנו, הבוגדים, משתפים אתו
פעולה. אין סליחה, אין בקשה ואין מחילה. אפילו חבר הכנסת עוזי לנדאו שותק,
ואפילו הוא לא שומע את הקולות. אפילו האיש הטוב הזה, שפעם אחר פעם ידע גם להגיד
דברים נוקשים, שתק. אפילו לו אין מה לומר על העלילה הנוראית הזאת. נחום ברנע
מפרסם שלשום מאמר ואומר בצורה ברורה ובהירה: "אדוני ראש הממשלה, אני מזמין אותך
שתתבע אותי על הוצאת דיבה, שכל הקמפיין הזה בא ממך ורק ממך". בכל זאת, יש אנשים
ששותקים. אני חשבתי לעצמי: אם מישהו היה מעז לומר את זה על חברי מחברי הליכוד
מתוכנו, האם לא הייתי קמה עליו? אדוני היושב=ראש, לא למדנו דבר. לכן, אני מציעה
הצעת חוק, האומרת: בדין המצוי כיום קיימת עבירת ההמרדה, שהיא שריד מיושן מתקופת
המנדט. עבירת ההמרדה נחשבת - - -


כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:30   18.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  225. מבצע ''טרמיט'':ישראלי בחצר המוות האיראני.......  
בתגובה להודעה מספר 223
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.08.03 בשעה 21:44 בברכה, פילוביץ שחף
 
שלושה ראשי ממשלות וארבעה שרותים חשאיים של ישראל,
נדרשו לטפל אישית בפרשת נחום מנבר...!!

להלן: פרק 20 בספר "המרגלים", מאת איתן הבר ויוסי מילמן.
{פרשות ריגול במדינת ישראל}

@ לקרוא ולא להאמין: בוגדים לא מתים הם רק מתחלפים...!!"



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות