אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5232 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5232   
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:51   09.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

מי חתם על מגילת העצמאות ....??  

 
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.01.04 בשעה 10:16 בברכה, פילוביץ שחף
 
@ ישראל הממשלה הזמנית @
עיתון רשמי: מס' 1 תל-אביב ה' באייר תש"ח 14.5.1948 עמ' 1

@ הכרזה על הקמת מדינת ישראל @

@
@
@
@
@

החותמים...:-
***

@ דוד בן-גוריון @
דניאל אוסטר, מרדכי בנטוב, יצחק בן-צבי, אליהו ברלין, פריץ ברנשטיין, הרב וולף גולד, מאיר גרבובסקי, יצחק גרינבוים, ד"ר אברהם גרנובסקי, אליהו דוברין, מאיר וילנר-קובנר, זרח ורהפטיג, הרצל ורדי, רחל כהן, הרב קלמן כהנא, סעדיה כובאשי, הרב יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוינשטיין, צבי לוריא, גולדה מאירסון, נחום ניר, צבי סגל, הרב יהודה ליב הכהן פישמן, דוד צבי פנקס, אהרן ציזלינג משה קולודני, אליעזר קפלן, אברהם קצנלסון, פליכס רוזנבליט, דוד רמז, ברל רפטור, מרדכי שטנר, בן-ציון שטרנברג, בכור שיטרית, משה שפירא, משה שרתוק @

מגילת העצמאות
http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm

מאיר שמגר מכין חוקה לישראל

מבחן התוצאה.
פ"ש



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  מה אמר משה שרת ז''ל על שמעון פרס...?? פילוביץ שחף 11.01.03 16:31 1
     העוקץ: בית הפלמ''ח = עירית ברלין = לאה רבין @ פילוביץ שחף 13.01.03 03:06 2
         ''שייקה גביש נתקע בגלל מחסור בתקציבים...''!! פילוביץ שחף 18.01.03 19:07 3
             שיכתוב ההסטוריה של מדינת ישראל=פשע מאורגן@ פילוביץ שחף 18.01.03 19:10 4
                 מה קרה למדינת ישראל בין השנים................ פילוביץ שחף 21.07.03 09:35 18
                     המרכז הירושלמי לעינייני ציבור ומדינה !! פילוביץ שחף 21.07.03 10:30 19
     משה שרת צדק בכל מילה.... פילוביץ שחף 26.03.03 08:40 8
         מי חתר להתערבות צבאית בלבנון....???? פילוביץ שחף 26.05.03 09:10 12
             איתמר רבינוביץ': ''מלחמה ומשבר בלבנון'' פילוביץ שחף 11.01.04 11:01 21
                 מבחר מסמכים לתולדות המשבר: ''הסכם קהיר'' !! פילוביץ שחף 11.01.04 14:30 29
                     ''הסכם מלכארת'' !! פילוביץ שחף 11.01.04 14:35 30
                         ''מסמך הרפורמות''- הודעת הנשיא פרנג'יה על...... פילוביץ שחף 11.01.04 14:41 31
                             הודעה מספר אחד של עזיז אל-חדאב, 11.3.1976 פילוביץ שחף 11.01.04 14:49 32
                                 חוקת לבנון- סעיף 73. מה- 10 לאפריל 1976 !! פילוביץ שחף 11.01.04 14:52 33
                                     ''הסכם דמשק בין סוריה לאירגונים הפלשתינים'' פילוביץ שחף 11.01.04 20:50 34
                                         ''הפסקת אש בלבנון, החלטות שרי החוץ הערביים'' פילוביץ שחף 11.01.04 20:53 35
                                             ''נאום חפאז אל-אסד לפני המועצות הנבחרות'' פילוביץ שחף 11.01.04 22:35 36
                                                 ''הסכם דמשק'' בין סוריה לאש''ף מתאריך 29.7.1976 פילוביץ שחף 11.01.04 22:47 37
                                                     ''נאום נשיא לבנון אליאס סרכיס לאחר השבעתו.... פילוביץ שחף 12.01.04 00:04 38
                                                         נאום סרכיס-''חוזר בו מהתפטרותו''-מה-15.7.1978 פילוביץ שחף 13.01.04 17:59 45
                 החלטות ''הפסגה המשושה'' בריאד = ערב הסעודית !! פילוביץ שחף 13.01.04 17:19 40
                     ''החלטות ועידת הפיסגה בקהיר''- 26-25 באוק' 1976 פילוביץ שחף 13.01.04 17:22 41
                         הודעת ממשלת ''אל-חצ'' בבית הנבחרים-23.12.1976 פילוביץ שחף 13.01.04 17:29 42
                             ''הסכם שתורא'' מתאריך 25 ביולי 1977 !! פילוביץ שחף 13.01.04 17:55 43
                                 ''החלטת מועצת הביטחון'' - 425 מה- 13.3.1977 פילוביץ שחף 13.01.04 17:57 44
                                     החלטות ועידת בית אד-דין מה- 17 באוקט' 1978 פילוביץ שחף 13.01.04 18:05 46
                                         ''החלטות ועידת הפסגה בטוניס'' מה- 22 בנובמ' 79 פילוביץ שחף 13.01.04 18:34 47
                                             ''עקרונות לפיוס לאומי'' מה- 6 במרץ 1980 !! פילוביץ שחף 13.01.04 18:37 48
                                                 בשיר ג'מייל תוקף את המדינה הלבנונית- 26.10.76 פילוביץ שחף 13.01.04 18:41 49
                                                     ''לבנון שאנו רוצים לבנות''-מתאריך 23 באוקט' 80 פילוביץ שחף 13.01.04 18:43 50
                 מלחמת 'שלום הגליל' 31.8.1982 - 6.6. פילוביץ שחף 28.04.04 21:55 52
                     לאחר מלחמת ''שלום הגליל'' פילוביץ שחף 28.04.04 21:56 53
             מערכת/מבצע שלום הגליל = של''ג !! פילוביץ שחף 11.01.04 11:10 22
                 חוברת הסברה של ענף תורה והדרכה של צה''ל !! פילוביץ שחף 11.01.04 12:07 23
                     הרקע למערכת ''שלום הגליל'' !! פילוביץ שחף 11.01.04 12:46 24
                         אש''פ בלבנון !! פילוביץ שחף 11.01.04 13:29 25
                             מבצע של''ג: ''מהלכים צבאיים'' !! פילוביץ שחף 11.01.04 13:36 26
                                 הישגי מערכת ''שלום הגליל'' !! פילוביץ שחף 11.01.04 14:11 27
                                     ''יעדיה הצבאיים והמדיניים של ישראל'' פילוביץ שחף 11.01.04 14:15 28
             היום לפני 23 שנה- התנקשות בחיי שגריר ישראל שלמה ארגוב פילוביץ שחף 04.06.05 05:24 60
                 ההתנקשות: היום לפני 8 שנים הלך לעולמו ש. ארגוב ז''ל (*) פילוביץ שחף 23.02.11 04:59 66
     ארה''ב לא עזרה לנו להקים את המדינה, משה שרת... פילוביץ שחף 13.01.04 06:30 39
  סוס עץ יישר כח @ שים לב ידידי.... פילוביץ שחף 24.01.03 21:48 5
  ''אחריות מדינת ישראל היא אות קיין לדורות'' !! פילוביץ שחף 06.02.03 11:55 6
     אחריות מדינת ישראל לרצח/טבח 3000 יהודים/צעירי ארגנטיה פילוביץ שחף 26.05.04 20:00 54
  אני לא חותם על שום דבר ללא עו''ד יקי 06.02.03 16:47 7
  אבשלום פיינברג ז''ל הי''ד קרא למרד........... פילוביץ שחף 26.03.03 09:06 9
  זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי !!! פילוביץ שחף 26.05.03 06:19 10
     36 שנים למלחמת ששת הימים.................... פילוביץ שחף 07.06.03 18:33 14
         אירופה לאחר 2 מלחמות סואץ.................... פילוביץ שחף 21.07.03 09:26 17
         חשיפה: טנק ירדני נמצא במחנה הצבאי בבית אל פילוביץ שחף 13.01.04 21:09 51
         יומנו של יגאל ידין בששת ימים עושה גלים גם היום..... פילוביץ שחף 19.07.05 07:00 62
  ביוני 67' היה הרצוג פרשן צבאי................ פילוביץ שחף 26.05.03 08:54 11
  פ''ש, תוכל למצוא ביוגרפיה קצרה של החותמים? ALPCA9334 26.05.03 15:55 13
  או''ם-שמום:ההסטוריה של אז זה האקטואליה של היום פילוביץ שחף 13.06.03 01:07 15
     ''אום שמום'' אמירה שבאה בעקבות פעולות נועזות !! פילוביץ שחף 29.06.03 04:08 16
  בשעה טובה ומוצלחת : עולים להר הבית !!! פילוביץ שחף 20.08.03 12:40 20
  למגילת העצמאות נוספה פרשנותו של השופט אהרון ברק!! פילוביץ שחף 01.03.05 15:34 55
     א. ברק: 'ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית' פילוביץ שחף 12.05.08 15:18 64
  אסון לאומי, אובדן העצמאות פילוביץ שחף 01.03.05 22:32 56
     השבוע, נחוג כולנו את יום העצמאות, יום ההולדת למדינה פילוביץ שחף 07.05.05 18:23 57
  ''הרב לאו מועמד לנשיאות מדינת ישראל לאחר שהנשיא קצב פילוביץ שחף 13.05.05 02:37 58
     הרב לאו מזכיר לעם ישראל מה כתוב במגילת העצמאות... פילוביץ שחף 13.05.05 15:43 59
  החלטת הקונגרס מס. 282-- חשובה מאד! פילוביץ שחף 09.06.05 18:01 61
  ''נא להכיר: מגילת העצמאות הראשונה'' פילוביץ שחף 31.10.07 06:33 63
     כנס יסוד - נל''י פילוביץ שחף 02.03.10 05:08 65

     
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:31   11.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. מה אמר משה שרת ז''ל על שמעון פרס...??  
בתגובה להודעה מספר 0
 
שימו לב...:-

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:06   13.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. העוקץ: בית הפלמ''ח = עירית ברלין = לאה רבין @  
בתגובה להודעה מספר 1
 
לפני מספר שנים...:-
****
@ אחד מותיקי הפלמ"ח/ההגנה היה מאד נרגש ונסער, באחד המפגשים,
כששאלו אותו מה קרה, הוא סיפר שהתקבלה תרומה נאה מעיריית ברלין
בסכום של מיליון מרק....!!

@ הציעו לגברת רבין להיות האישיות שתקבל לידיה את הצ'ק במעמד הרשמי
בבית העיריה...!
2. הגברת רבין אכן קיבלה את הצק לידיה אלא שהיא תבעה שהצק יירשם
לפקודת בית רבין...!!

@. כדי להבהיר את הנקודה - בית הפלמ"ח הוקם בכספים זמינים בלבד.
ז"א - הם קיבלו החלטה שיש בנייה רק כשיש כסף, דהיינו- אין כסף -
הבנייה נעצרת...!!
כדי למשוך תורמים, הוחלט עוד, שהבניין או לפחות אחד האגפים
ייקרא ע"ש רבין, מתוך מחשבה שהשם רבין ייעזור לפתוח את הארנקים.

@. באותה העת עסקה הגברת רבין בגיוס כספים מסיבי לבניית בית רבין.
היא ניצלה את חוסר ההבנה של התורמים בגרמניה וגרמה להם, לעשות שינוי
קל בשם המוטב...!!
@. הגרמנים לא הבחינו בתרמית, ושינו את השם עפ"י הנחיות הגברת רבין...!!

@ כאשר התבררה הפרשייה לאנשי בית הפלמ"ח, הם החליטו מטעמים השמורים
עימם, לא להלחם על הכסף שלמעשה ייעד אליהם ולא לחשוף את הסיפור...!!

@ לידיעתכם, רוב האנשים שמעורבים בכך בארץ הם קשישים, שחלקם כבר
נפטרו, אבל מי שעמד מאחורי הכלאים מאחורי עוקץ זה, עדיין בחיים
בכלל ואחד מראשי שילטון האוליגרכיה בפרט...!!

עד כאן פרטים בשלב זה בפרשה/עוקץ זה, להזכירכם את תרומת המיליון$
שניתן למרכז פרס לשלום ושילטון על ידי ממשלת נורוגיה, ולמה???
@ שמעון פרס = ''מרכז פרס לשלום'' = דב לאוטמן @
http://rotter.net/forum/gil/5198.shtml

@ "רבין במותו ממשיך לשמש עלה תאנה לשילטון האוליגרכיה"@

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:07   18.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. ''שייקה גביש נתקע בגלל מחסור בתקציבים...''!!  
בתגובה להודעה מספר 2
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 18.01.03 בשעה 19:14
 
קיימתי היום שיחה ארוכה שבמהלכה הפרטים אומתו: באחת מיישיבות אגודת דור הפלמ"ח בסוף שנות התשעים הוצג הסיפור של אירגון התרומה מגרמניה. שני אנשים עבדו על תרומה בסך מיליון דולר שניתנה ע"י הקנצלר של גרמניה למען בית הפלמ"ח: חיים חפר ויהודה הראל. כאשר הגיע מועד קבלת הצ'ק, שלחו לשם את הגברת לאה רבין כדי שתייצג את בית הפלמ"ח בטקס הרישמי. הכסף מעולם לא הגיע לייעדו והדבר הוצג בפני הנוכחים כגניבה. @

לאה רבין שפעלה רבות להנצחת שם בעלה הצליחה מעל המשוער והיום כמעט אין מקום בארץ שאינו נושא את השם רבין. אינני יודע אם עודף המרץ וההצלחה העבירו אותה על דעתה או שהיא גנבת שהרגישה עצמה מחוסנת. נראה לי שזה סטנדרטי אצל אנשי הדור ההוא, וזה מתבטא בכך שהרבה אנשים מקשרים את מפלגת המערך עם גניבות ושחיתות. פעולות שהיו מכוונות בתקופת הפלמ"ח כנגד הבריטים זכו להבנה ולאישור גם אם לא עמדו בסטנדרטים של בית המשפט. אבל המטרה קידשה את האמצעים. זהו ההסבר ההגיוני ביותר שמצאתי לכך שאדם במעמדה של לאה רבין יעיז לבצע גניבה כזאת גדולה מתחת לאפה של התקשורת. @

אם תתעניין בכספים שנתרמו ל"מרכז למורשת רבין" תראה אם תוכל למצוא את הסכום הנ"ל שהגיע מגרמניה. אם שמת לב - במכתבי הקודם ציינתי שהסכום הוא במרקים והיום שמעתי שמדובר בדולרים - אז יש עוד נקודה לברור. @

לא הצלחתי לברר מי היה נוכח בפגישה ההיא. אינני יודע עד כמה אנשי ארגון חברי ההגנה מעורבים בבית הפלמ"ח אבל ניתן לשער שחלק מהאנשים מעורבים בשתי העמותות. מזכיר אירגון ההגנה הוא שלום שפילמן. אירגון דור הפלמ"ח הקים את בית הפלמ"ח והגיע להסכמה עם יחידת המוזאונים של משרד הבטחון שכל פרוייקט שיסתיים ויהיה נקי מחובות יועבר לידי משרד הבטחון. מבחינה זאת, מוזיאון הפלמ"ח שיושב בתוך בית הפלמ"ח מתוקצב ומנוהל ע"י יחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. @

בשנת 1989 התחילו להתרים למען הקמת בית הפלמ"ח. התורמים הראשונים היו חברי הפלמ"ח או משפחותיהם של אלה שלא זכו להגיע למעמד הזה. לאה רבין הקימה את מרכז מורשת רבין למען השלום והוא אינו שייך ליחידת המוזיאונים הנ"ל או לאגודת דור הפלמ"ח. יו"ר עמותת דור הפלמ"ח הוא שייקה גביש והמזכירה היא רבקה. מנהל המוזיאון הוא זאב לכיש. @

שייקה גביש עובד על אתר אבל בגלל מחסור בתקציבים הדבר נדחה. בינתיים מצאתי את הקישורים הבאים:

http://yalkut.brinkster.net/indexnew_info.asp?p_id=6

http://www.hagana.co.il/new/html/palmah_text.htm


http://www.zvihecker.com/frameset.htm

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:10   18.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. שיכתוב ההסטוריה של מדינת ישראל=פשע מאורגן@  
בתגובה להודעה מספר 3
 
אם כבר חשיפות של מעללי "דור הנפילים" אז מסתבר שבין חברי קיבוץ מעגן מיכאל ובין אנשי קבוצת הצופים, יש מלחמה על שיכתוב ההסטוריה של "גבעת הקיבוצים" שנמצאת ליד רחובות. מדובר בקבוצה שהפעילה את מפעל ייצור התחמושת שישב מתחת לבניני הקיבוץ. איזכורים של חברי קבוצת הצופים
נמחקים באופן שיטתי ומסמכים "נעלמים" באופן מסתורי מהארכיונים.

אינני רוצה להתחיל פרשייה חדשה אבל לפעמים הדברים הקטנים האלה מסבירים את האוירה הכללית בקשר לאסור ומותר בין אנשי הפלמ"ח. אינני מתכוון
לגרוע מתרומתם לבניין הארץ אבל חובה להפסיק את שיטות הפעולה שהתאימו לשנות הארבעים.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:35   21.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. מה קרה למדינת ישראל בין השנים................  
בתגובה להודעה מספר 4
 
משנת 1992 ועד שנת 2000...??
http://galim.org.il/holidays/independence/good8.html

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:30   21.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. המרכז הירושלמי לעינייני ציבור ומדינה !!  
בתגובה להודעה מספר 18
 
המערכת הדיפלומטית על ירושלים.
http://www.jcpa.org/art/jid-poldim-h.htm

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:40   26.03.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. משה שרת צדק בכל מילה....  
בתגובה להודעה מספר 1
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.01.04 בשעה 00:36 בברכה, פילוביץ שחף
 
משה שרת ז''ל: שמעון פרס אדם מסוכן",
ובין היתר על בנית הכור בדימונה...:-

משה''ח: שנתון המסמכים הרשמיים של שנת 1995/96
http://rotter.net/forum/gil/5314.shtml
1. מה אמר משה שרת ז''ל על שמעון פרס...??
http://rotter.net/forum/gil/5232.shtml#1



מבחן התוצאה.
פ"ש




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:10   26.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. מי חתר להתערבות צבאית בלבנון....????  
בתגובה להודעה מספר 8
 
מסמכים מקוריים מספרים: המלחמה בלבנון התחילה ב-1954!

@ מי חתר להתערבות צבאית בלבנון?

המחלוקת העקרונית סביב הרעיון להפעיל את צה"ל בלבנון לשם סיפוח רצועה בדרום לבנון לישראל והקמת "מדינה מרונית", שנתגלעה בשנים 55-1954 בין הממסד הביטחוני-צבאי בראשות שרי הביטחון פנחס לבון ודוד בן-גוריון והרמטכ"ל רב-אלוף משה דיין ובין ראש בממשלה ושר החוץ משה שרת, ששלל ובלם את יוזמת הפלישה – כפי שהיא משתקפת ביומן האישי של משה שרת.

ערך והאיר – יעקב שרת, תשר, תל-אביב 1983

לפלוש או לא לפלוש ללבנון? זו הייתה השאלה כבר ב-1954!

מי חתר להתערבות צבאית בלבנון?

קטעים מיומן משה שרת

יומנו של ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת מגלה, כי הממסד הביטחוני-צבאי בישראל טיפח לפחות החל משנת 1954 יומרות ותוכניות לפלוש ללבנון כדי להחיל בה שינויים במבנה ובמשטר. משה שרת בלם תוכניות אלה כל עוד לא הודח מן הממשלה ב-1956, לקראת המלחמה הישראלית היזומה הראשונה (נגד מצרים) באוקטובר 1956 – "מבצע! קדש". ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון עדיין הגה באותן תוכניות לבנוניות ימים ספורים לפני מלחמת 1956, ואף ניסה לעניין בהם את ממשלת צרפת בראשות גי מולה, שותפו ל"קנוניית סואץ".

ערך והאיר – יעקב שרת, תשר, תל-אביב 1983

כל ההערות, קטעי הקישור, ההסברים בסוגריים שרי-זווית וההדגשות –
מאת יעקב שרת

כל הזכויות שמורות להוצאת תשר, הפרסה 27, ת"א 085-69

מי ומי:

אבן, אבא – שגריר ישראל בוושינגטון.

אליאב, פנחס – עובד בכיר במחלקת האו"ם במשרד החוץ.

איתן, וולטר – מנכ"ל משרד החוץ.

אסף, עמי – ח"כ מפא"י.

ארגוב, נחמיה – שלישו של ראש הממשלה ושר הביטחון דודו בן-גוריון.

ארן, זלמן (זיאמה) – שר בלי תיק וממונה על הסברה, מראשי מפא"י.

ארנס, משה – חבר קיבוץ מבואות בית"ר.

בהיר, אריה – ח"כ מפא"י.

בן-גוריון, דוד – מדצמבר 1953 עד פברואר 1955 ח"כ, תושב שדה בוקר; מפברואר 1955 שר ביטחון בממשלת משה שרת; מנובמבר 1955 עד יוני 1963
ראש ממשלה ושר הביטחון.

בר-און, מרדכי – ראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין.

דיבון, זלמן (זיאמה) – מנהל מחלקת מזרח תיכון במשרד החוץ.

דיין, משה, רב אלוף – רמטכ"ל צה"ל (1954-1958).

הראל, איסר – ראש "המוסד" (לביון ולתפקידים מיוחדים).

הרכבי, יהושפט (פטי) – ראש אמ"ן.

כהן, ליאו – יועץ בכיר מוותיקי משרד החוץ.

לבון, פנחס – שר הביטחון, מראשי מפא"י.

לוריא, ארתור – סגן מנכ"ל משרד החוץ.

נאמן, יובל – עוזר ראש אמ"ן.

נגר (נג'אר) עמיאל (אמיל) – מנהל מחלקת מערב-אירופה במרד החוץ.

נמיר, מרדכי – ח"כ (מפא"י), מזכיר ההסתדרות.

סרלין, יוסף – שר הבריאות ("ציונים כלליים").

עמית, מאיר – ראש אג"ם.

פרס, שמעון – מנכ"ל משרד הביטחון.

צור, יעקב – שגריר ישראל בפאריס.

קולק, טדי – מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

רפאל, גדעון – ממונה על המזרח התיכון ואו"ם במשרד החוץ.

שילוח, ראובן – צייר ישראל בוושינגטון; לשעבר ראש במוסד.

שרון אריאל – סגן אלוף, מפקד הצנחנים.

שרת, משה – מינואר 1954 ראש הממשלה ושר החוץ; מנובמבר 1955 עד יוני 1956 – שר החוץ.

ששון, אליהו – שגריר ישראל ברומא.

תקוע, יוסף – סגן מנהל המחלקה המשפטית של משרד החוץ; ממונה על וועדות שביתת הנשק.

א. שר הביטחון פנחס לבון: עת לפעול נגד סוריה!

יום ה' 25.2.1954

שעה קלה לאחר שהגעתי למשרד ראש הממשלה הבוקר טלפנו ממשרד החוץ להודיעני, כי נגיב הודח וגמאל נאצר הכריז על עצמו ראש ממשלה. ידיעות על ירידת קרן נגיב תכפו בשבועות האחרונים וזה מכבר נתגבש רושם ברור, כי גמאל הוא האוחז ברסן ביד תקיפה. אף על פי כן באה התמורה כאפתעה רבתי. איך נפלו גיבורים!

לאחר ביקור חטוף במשרד החוץ ועיון בידיעות האחרונות ממצרים – הביתה ומשם לרחובות לארוחת צהרים אצל גב' וייצמן . בין האורחים פנחס לבון ו לוסי. באמצע הארוחה נקראתי לטלפון. גדעון הודיע כי פרץ מרד נגד שישקלי בסוריה. אחד המפקדים בצפון השתלט על חאלב והכריז מתחנת השידור שם, כי על שישקלי להסתלק תוך כ"ד שעות ולא – ייקרעו מעל סוריה החבלים המורדים, והם בצפון ובמזרח; איום זה פירושו ודאי הצטרפות החבלים המורדים לעיראק, ובכלל יש סימנים כי המרידה מאורגנת מבגדאד. חזרתי עם בשורה זו בפי, והכל נתמלאו התרגשות. עורי צפון ובואי תימן – אכן הפעם בסדר הפוך.

אחרי הארוחה לקחני פנחס הצידה והחל מדבר על לבי: עת לעשות – זו השעה לנוע ולתפוס עמדות הגבול הסורי שמעבר לאזור המפורז . סוריה מתפוררת. מדינה שכרתנו הסכם שביתת הנשק עמה שוב אינה קיימת. על כל פנים, ממשלתה נופלת ואין אחרת, ולא עוד אלה עיראק נכנסה למעשה לסוריה. זוהי הזדמנות היסטורית – אל נחמיצנה.

נרתעתי מחשבת בזק כזו וראיתי את עצמנו על סף תהום של הרפתקה הרת-אסון. תמהתי אם אמנם הוא מציע לפעול מייד, ונדהמתי בראותי כי אכן זו כוונתו. אמרתי, כי אם באמת תיכנס עיראק על צבאה לסוריה הרי זו תמורה מהפכנית, שתחייב אף תצדיק מסקנות מרחיקות, אך לעת עתה אין זו אלא סכנה – בשום פנים לא עובדה. אפילו לא ברור אם באמת ימוגר שישקלי – שמא יחזיק מעמד. עלינו להמתין ולראות איך יפול דבר בטרם נוכל להחליט משהו. לבון אמר שוב, כי הזמן יקר ועלינו לפעול והזדמנות כזו מי יודע אם תחזור. שוב עניתי, כי בנסיבות הנתונות כרגע לא אוכל לתת הסכמתי לשום פעולה מעין זו שהוא מציע. לבסוף אמרתי, כי מכיוון שבשבת בבוקר נהיה יחד אצל בן-גוריון בשדה בוקר, הבה וניוועץ אתו אם ומה יש לעשות. ראיתי כי לא נחה דעתו מההשהיה אך בלית ברירה ניאות.

בכל זאת הושפעתי לא מעט מהביטחון, כי אנו עומדים בפני התערבות מזוינת של עיראק בסוריה וכי עתידים להתחולל מאורעות שיחייבו קו פעיל מצידנו. כשבאנו לדירתנו בתל אביב ויתרתי על המנוחה וחיברתי נוסח הודעה בשביל דובר משרד החוץ, שהכתבתי טלפונית לגדעון בירושלים. היה שם פסוק על התערבות עיראק ומסקנות הנובעות ממנה לדידנו – מדינה שאין לנו הסכם שביתת-נשק אתה וכו' – ועליו אמרתי כי אין לתיתו אלא אם כן תתפרסם בינתיים הגרסה, כי יד עיראק בדבר מאיזה מקור מוסמך אחר - אל נהיה אנו ראשונים להפיץ גרסה זו, באשר על ידי כך נקטול אותה במו ידינו. גדעון אמר כי לאמיתו של דבר אין עוד הוכחה לכך.

יום ו' 26.2.54

סליק שישקלי! חסל ונתחסל. בעיתונות כותרות על כניעתו ובריחתו מדמשק – אין ידוע אל נכון לאן.

לכתחילה נועד השבת ל"בילוי" בשדה-בוקר. וכך היה מעשה – פנו אל ב"ג ובקשהו לתת יד להכנת מועצת המפלגה על ידי השתתפות בישיבת ועדה של כ"א, שנבחרה שלם כך. ניאות בשני תנאים – יתכנסו ה-21 בבאר שבע, ותקדם לישיבתם התייעצות מצומצמת בשדה בוקר – מ"ש, ארן, לבון, נמיר, עמי אסף, אריה בהיר. שיחה זו נקבעה לשבת. רגזתי מאוד על טלטול ששה אנשים למקום כה רחוק על חשבון שבתם, בייחוד טלטולי-אני בתוך הדחס שאני נתון בו, אבל ברור כי לא פציתי פה. אפס משנשתרגו מאורעות בצפון ובדרום פנה לבון אל ב"ג והציע לו לבוא לת"א. הייתה זו הקלה רבה. הישיבה נקבעה ל-10, אבל לבון הציע כי נפגש שנינו ודיין עם ב"ג חצי שעה קודם לשיחה על המצב.

ב. משה שרת: סופנו לסגת בבושת פנים...

שבת 27.2.54

ב-9.30 בבית ב"ג, מהלך דקותיים מדירתנו שברח' הירקון. הוא טרם בא – מטוסו איחר – וביליתי כמחצית שעה בחברת פולה ו רננה. סוף שהגיע לבוש חאקי של חורף, שופע בריאות ורעננות אך מאוד לא צעיר במראהו. עלינו למעלה ואיתנו לבון ודיין. קור הספרייה נטולת רוח החיים אפפנו והשיחה שהתפתחה לא חיממה את הלב. לבון ודיין תיארו את אשר אירע בסוריה כמעלל עיראקי מובהק. אף על פי כן הצניע לבון לכת ובמקום תפיסת הגבעות שבתחום סוריה הציע לעת עתה רק כניסה צה"לית ל"מפורז". הצעת בן גוריון להצעה הייתה חשמלית. פתחתי בשאלות מה יקרה אם נעשה זאת. הנפתח באש? לא, אנו לא נפתח. מה יהיה אם הסורים יפתחו באש? לבון ניסה לסמוך עליהם כי לא יפתחו ... דמשק שקועה עכשיו בדאגות אחרות. כשאמרתי כי קלות דעת היא להניח כי הסורים יסתכלו חובקי-ידיים בכניסתנו לאזור האסור אשר הם טוענים לו כמעט כמונו – אמר ב"ג כי כמובן נשיב אש. ומה יהיה אם הסורים מצדם ייכנסו לחלקים שונים של "המפורז?" אז נירה בהם. ובכן זוהי מלחמה? משיכות בכתפיים במקום תשובה. דיין עצמו פיתח את המחשבה בהוכיחו כי לא נוכל להיכנס לכל חלקי האזור משום שיש בו פינות, כמו אל-חמה, שתיהפכנה למלכודת מוות בשבילנו, וגם במקומות אחרים, אם יתלקח קרב ניאלץ להתקדם לתוך שטח סוריה כדי לתפוס משלט ולהחזיק מעמד. הודעתי כי אני נגד כל התוכנית העתידה להסתיים בכישלון מחפיר. זו תהיה התגרות במועב"ט – אולי גם ניתקל בהצהרה המשולשת כאיום ממשי – סופנו לסגת בבושת פנים. טענו כי כניסתנו מוצדקת נוכח המצב הפרוע בסוריה – אין אנו אלא מגינים על הספר שלנו, כל שכן שתמיד הכרזנו על "המפורז" כשטח ישראל וזוהי השעה לקבוע עובדה. ב"ג הוסיף, כי נצטרך ללוות את הכניסה בהסבר והציע לומר אז כי אנחנו נכנסים למפורז "לעת עתה", כדי לשמור לנו פתח לנסיגה בית ברירה. הוא לפחות הביא בחשבון התערבות של מועצת הביטחון נגדנו, אבל כלום לא היה ברור לו כי התערבות זו מוכרחת? הרגשתי מחנק בהיאבקי יחידי נגד שלושה. ביקשתי מפלט. אמרתי: "ממילא אין לקבל החלטה בשאלה כזו אלא על דעת הממשלה, הבה ונביא את העניין לישיבה מחר בבוקר". דיכאון ירד על פניו של פנחס – הבין כי זוהי סתימת הגולל. תלה עין בב"ג. פניתי אל ב"ג ואמרתי: "כלום אתה היית פוסק בשאלה כזו בהיותך ראש הממשלה מבלי הביאו לפני הממשלה?" המהם משהו שאני הייתי רשאי לפרשו כהסכמה.

עלי להוסיף כי בתחילת השיחה, כשסקר לבון את המצב ואפשרויות הפעולה, ציין כאחת התוכניות הבאות בחשבון את הגיחה מהנגב לחוף הים מדרום לרצועת עזה, על מנת לנתקה ממצרים, אך ב"ג דחה כל מחשבה על התגרות במצרים והציע להתרכז הפעם בפעולה נגד סוריה.

ג. דוד בן-גוריון: להכריז על מדינה נוצרית בלבנון

ב"ג פתח בעניין אחר. זוהי השעה לעורר את לבנון – זאת אומרת המרונים שבה – להכריז על מדינה נוצרית. אמרתי כי זהו חלום שווא. המרונים מפולגים. הדוגלים בהתבדלות נוצרית ידם על התחתונה ולא יעזו דבר. לבנון נוצרית פירושה לוותר על חבל צור, על טריפולי, על בקעת לבנון. אין כוח שיחזיר את לבנון לממדיה שלפני מלחמת העולם הראשונה, מה גם שאז היא מאבדת כל זכות קיום מבחינה כלכלית. ב"ג הגיב בשצף. התחיל מוכיח הצדקה היסטורית ללבנון נוצרית מצומצמת. אם תיווצר עובדה לא יעזו המעצמות הנוצריות לצאת נגדה. טענתי כי אין גורם שייצור את העובדה ואם נתחיל לעורר ולדרבן נסתבך בהרפתקה שננחל בה רק קלון. כאן פרץ נחשול של תוכחה על חוסר העזה וצרות אופק. יש לשגר שליחים ולזרוק כסף. אמרתי כי אין כסף. התשובה השקולה הייתה כי זוהי שטות, הכסף מוכרח להימצא, אם לא מהאוצר אזי מהסוכנות (!) – לשם מטרה כזו מותר לתלות על קרן הצבי מאה אלף דולר, חצי מיליון, מיליון ובלבד שיקום הדבר, ואז שיבוא שידוד מכריע במערכות המזה"ת ותתחיל תקופה חדשה. עייפתי מלהיאבק עם גלגל הסופה.

חילצוני מהמצר חברים באו להתייעצות המפלגתית. התחילו לדבר בערבוביה – כשב"ג שוחה בה כדג במים – על שתי שאלות נפרדות: התכונה לבחירות והפעולה החינוכית בקרב המפלגה.

כשקמו חברים ללכת משכתי את ב"ג לקרן זווית ואמרתי: "שים לב, לעת עתה, בשתי ההפיכות שהתחוללו, הן במצרים הן בסוריה, לא נורתה ירייה ולא נשפכה טיפת דם. אם נכנס ל'מפורז' תיפתח אש ונמצאנו אנו הגורמים לכך. לכאורה נצדיק כניסתנו כאמצעי זהירות להבטחת השקט והביטחון והתוצאה תהיה, כי אנו שהבאנו לידי סכסוך מזוין בינלאומי, והכותרות בעולם כולו תצגנה את ישראל ככוח תוקפני המוכן תמיד לשחק באש המלחמה". סבור הייתי כי אמרתי דברים כמתלהמים שאין תשובה עליהם – ולא היא! ב"ג לא הראה כל נטייה נפשית להתפעל מהחזות שציירתי. "אנו תוקפנים? הן הסורים יפתחו באש – הרי שבהם ולא בנו תלוי הקולר!" טענתי כי הן אנו נופיע כיוזמי הפעולה וממילא נצטרך לתת את הדין. לא קיבל, אלא חזר על שיגרתו עד שהרפתי ממנו בפחי נפש. אמרתי לעצמי – סוף סוף אני רה"מ ולא הוא והפעם אעמוד על דעתי במסגרת סמכותי הרשמית.

הלכתי לדירתי עם זיאמה שביקש לשוחח על בעייתו בממשלה . בדרך סיפרתי לו על הוויכוח – החל מהדין-ודברים עם פנחס אצל ורה ביום ה' וכלה בשיחה האחרונה שביחידות עם ב"ג. התפלץ והחמיר מאוד בדין, בייחוד כלפי פנחס . טען כאילו מהניסיון כי לו תקופות של ליקויי שיקול דעת וכשר ביטחון הוא מהווה סכנה חמורה.

כל אחה"צ ישבתי על הניירות ולסירוגין חשבתי על בעיית הפלישה ל"מפורז". כרגיל אצלי לאחר שמתנפלים עלי באיזו הצעה יוצאת דופן במפתיע, רק זמן מה לאחר ההלם הראשון מצטללת עלי דעתי ומתחילות להתגבש תגובותיי האמיתיות, המחושבות והמנומקות. באתי לידי מסקנה מוחלטת כי זוהי עצת כסיל וטירוף וכי מחר בישיבת הממשלה אערוך לה קבורה כדת. טלפנתי לפנחס הודעתי לו כי יותר שאני חושב על הרעיון שלו פחות אני מתרשם ממנו.

בהגיעי הביתה קראתי את וולטר ואת גדעון וסיפרתי להם על רעיון הכניסה ל"מפורז". הרציתי נימוקי התנגדותי והם הוסיפו כהנה וכהנה.

ד. משה שרת: ניצלנו מצרה גדולה...

יום א', 28.2.1954

לפי עיתוני הבוקר נכנסו העניינים בסוריה לשלב ייצוב עם כניעת הדרום לצפון וריכוז הסמכות הכלל-סורית בידי הנשיא הישיש גילו של נשיא זה שהספיק עוד להיות המותצריף של עכו בימי השלטון העותמאני בארץ, הוא סמל לחיותו ולרעננותו של המשטר החדש המוקם עכשיו על הריסות הרודנות של שישקלי.

לבון נכנס לחדרי לפני הישיבה ופניו מתוחים, אמרתי: "אתה מאשים אותו בוודאי בהחמצת השעה." אמר: "הן". אמרתי "ניצלנו מצרה גדולה. איך אינך מבין, כי ההתנגשות עם סוריה הייתה התנקשות באו"ם? הן ה'מפורז' הוא בסמכות או"ם אפילו לפי הודייתנו. זאת ועוד. אם נכון כי עיראק היא שארגנה את המרידה הצפונית הרי היא שיחקה קלפיה בכשרון רב – נשארה מאחורי הקלעים ולא נתנה לאיש פתחון פה לתלות בה את הקולר; אבל אילו פלשנו ל'מפורז' הן במו ידיינו היינו מכניסים את הצבא העיראקי לסוריה, גם היינו מלכדים עד מהרה את הכוחות הרבים ביניהם על ירושת שלטון שישקלי, גם היינו מפיחים רוח חיים חדשה ב'ליגה' אשר ייתכן כי ההפיכה הפרו-האשמית בסוריה היא מכה אנושה לה. אלה היו התוצאות 'החיוביות' של ההרפתקה ואילו השלישית הייתה נסיגה מבישה וכל מעמדנו ב'מפורז' היה מתערער עוד יותר לאחר ניסיון של השתלטות שנכשל."

הישיבה הוקדשה כולה לבירור מהלך המאורעות בסוריה ובמצרים. פתחתי בהרצאה מפורטת שנמשכה כשעה. הוויכוח גזל כשעתיים. לא נשמעה שום הצעה של פעולה אך נושא הדיון היה אם החמצנו שעת כושר או לא. לבון טען כי החמצנו הזדמנות נדירה להתחזק; אני – כי החמצנו הזדמנות להסתבך. לבון הסביר כי דווקא משום שהחזות קודרת וארה"ב עומדת לבגוד בנו ולהיכנס בברית עם העולם הערבי, שתהא ממילא מכוונת נגדנו, שומה עלינו בעוד מועד להפגין כוח ולהראות לארה"ב כי הדבר בנפשנו לבל תעז. תשובתי הייתה כי חשבון זה יותר מדי מסובך בשביל ראשי הגויים הפשוטים בוושינגטון ואילו פלשנו ל'מפורז' לא ביו רואים בזה כלל הפגנה נגד מזימותיהם לשלב את העולם הערבי בתוכניות ההגנה, כל שכן שאלו הן מזימות כשרות בהחלט בעיני דעת הקהל האמריקני, אלא היו גורסים את המעשה כמעיד על מזימה שלנו לנצל שעת כושר של אנדרלמוסיה במזה"ת לשם כיבוש והתפשטות וכאישור מפוצץ לחשדות ולהאשמות המנסרים נגדנו בחוגים רחבים. הוספתי כי עד להתערבותנו היו הזעזועים נשארים בגדר התפתחויות פנימיות בכל אחת משתי הארצות ורק חריגתנו אנו מגדרנו הייתה מחוללת סכסוך בינלאומי המוכרח לשמש נושא לחרדה ולהתמרמרות בינלאומית. גם התעלמותנו מאפשרות הפעלת ההצהרה המשולשת מדהימה ביותר ומעידה על שטחיות מבהילה בהערכת הסכנות הצפויות לנו אם לא ניזהר.

בוויכוח תמכו כל החברים בי, פרט ל סרלין, שטען אף הוא כי הייתה עת לעשות אבל גרס דווקא מבצע דרומי נגד רצועת עזה ולא נגד "המפורז" הצפוני. בתשובתי עשיתי שמות במחוסר אחריות זה, המנצל גם מצב כה חמור כיעד לספסרות ניקלה.

ה. דוד בן-גוריון: עכשיו שעת הכושר!

שדה בוקר, 27.2.1954

משה,

עם הסתלקותי מהממשלה החלטתי בלבי לא להתערב ולא להביע דעה בעניינים מדיניים שוטפים, כי נראה לי שאינני צריך לעשות שום דבר העלול באיזו מידה ומאיזו בחינה שהיא להכביד על הממשלה. ואלמלא קראתם אותי שלושתכם – אתה לבון ומ.ד. – לא הייתי בא לשום מקום להביע דעה על הנעשה ועל מה שיש לעשות. מכיוון שנקראתי על-ידכם ראיתי לחובתי לעשות רצונכם ובייחוד רצונך אתה כראש ממשלה. ומשום כך אני מרשה לעצמי לשוב לעניין אחד, שלא נראה לך, ולעמוד עליו שוב. וזהו עניין לבנון.

בלי קשר עם המאורעות השוטפים (בינתיים נתמנה נגיב שוב להיות נשיא המדינה, וזהו צעד מחוכם מאין כמוהו מצד נאצר או החבורה שלו) ברור, הלבנון היא החוליה החלשה ביותר בשלשלת "הליגה". המיעוטים האחרים במדינות ערב הם מוסלמים, פרט לקופטים. אבל מצרים היא מדינה הקומפקטית המבוססת ביותר בין כל מדינות ערב, והרוב המכריע הוא גוש מוצק אחד, מעור גזעי (ממש) אחד, מדת ומלשון, ואין המיעוט הנוצרי פוגם ברצינות בשלמות המדינית והאומה.

לא כן הנוצרים* בלבנון. הם רוב בלבנון ההיסטורית ולרוב זה יש מסורת ותרבות שונה לגמרי מאשר לשאר יישובי "הליגה". גם בגבולות המורחבים (וזו היית השגיאה הקשה ביותר של צרפת, שהרחיבה גבולות לבנון) אין המוסלמים חופשיים במעשיהם, גם אם הם רוב (ואינני יודע אם הם רוב) מפחד הנוצרים. כינון מדינה נוצרית כאן הוא דבר טבעי, יש לו שורש היסטורי, ויימצא תמיכה בכוחות גדולים בעולם הנוצרי, גם הקתולי וגם הפרוטסטנטי. בימים כתיקונם הדבר הוא כמעט בלתי אפשרי קודם כל מחוסר יוזמה ואומץ לב של הנוצרים. אבל בשעת מבוכה ומהומה ומהפכה או מלחמת אזרחים משתנים הדברים והחלש יאמר גיבור אני. יתכן (כמובן שאין ודאות במדיניות) שעכשיו היא שעת הכושר להביא לידי הקמת מדינה נוצרית בשכנותנו. בלי יזמתנו ועזרתנו הנמרצת הדבר לא יעשה; ונראה לי שזהו עכשיו התפקיד המרכזי או לכל הפחת אחד התפקידים המרכזיים של מדיניות החוץ שלנו, ויש להשקיע אמצעים, זמן, מרץ, ולפעול בכל הדרכים העלולים להביא לשינוי יסודי בלבנון. יש לגייס את ששון (למען המדינה הנוצרית אני מוכן להשתמש ב"את") ושאר הערביסטים שלנו. אם יידרש כסף – אין לחסוך בדולרים, אם כי אולי יונח הכסף על קרן הצבי. יש להתרכז בדבר זה בכל הכוחות. אולי כדאי להביא הנה מייד לשם כך את ראובן . זוהי הזדמנות היסטורית שהחמצת לא תסולח. פה אין כל התגרות בתקיפי עולם. בכלל אין אנו צריכים לעשות שום דבר "מטעם" – אבל יש לעשות, לדעתי, הכל בזריזות ובמלוא הקיטור.

בלי קיצוץ הגבולות של לבנון הדבר כמובן לא ייתכן, אבל אם יימצאו אנשים וגושים בלבנון שיתגייסו להקמת מדינה מרוניסטית – אין להם צורך בגבולות מורחבים וביישוב מוסלמי גדול, ולא זה יהיה המפריע.

איני יודע אם יש לנו אנשים בלבנון – אבל יש כל מיני דרכים אם יש לעשות הניסיון המוצע.

שלך,

ד. בן-גוריון

------------
* דוד בן-גוריון – כדוברי ממשלת ישראל ורוב הפרשנים בישראל של ימנו – גורס את המונח "נוצרי לבנון" כאילו מדובר בגוש מונוליסטי אחיד, שעה שאין טעות (גורלית!) גדולה מזו, כפי שתחוור ממכתב משה שרת לדב"ג מ-18.3.54 המובא להלן (טעות רווחת אחרת בימינו היא כינוי אזור ביירות "צפון לבנון" שעה שהכוונה למרכז לבנון – צפון לבנון נמצא בצפון, באזור טריפולי; עוד טעות רווחת היא כינוי בקעת לבנו (אַל-בּוּקַאע) "בַּקְעַה" להודיעך בקיעותם של מדינאים ומומחים ישראלים בארץ השכנה)

ו. משה שרת: קלות דעת, שטחיות, ספסרות הרפתקנית...

יום ג', 13.3.54

- - - - - הכתבתי בבית מכתב ארוך לבן-גוריון על בעיית לבנון הנוצרית בהמשך לוויכוח שפרץ בינינו אותה שבת בת"א - - - -.

18.3.54

לכבוד

מר דוד בן-גוריון

שדה בוקר*

הנני לבקש סליחתך אלף מונים לאיחור תשובתי על מכתבך בדבר לבנון. אומנם את תגובתי השלילית לרעיון שהבעת בשיחתנו בביתך בתל-אביב השמעתי בו במקום, אך לאחר השיחה אמרתי לעצמי שיש לבדוק את העניין והטלתי על מחלקת החקר שלנו לחבר סקירת רקע על הניסיונות שנעשו בעבר לשוות ללבנון אופי של קהילה נוצרית ועל הסיכויים שיש כיום לתנועה שתקום – אם תקום – לשם השגת המטרה הזאת.

לדאבוני בוששו אנשי החקר במלאכתם; נראה כי הם שוקדים עליה ברצינות יתר, אך בינתיים עברו ימים רבים ואף על פי שטרדותיי עלו למעלה ראש ואין קץ וגבול לצרות ולסיבוכים שאני שקוע בהם, ובשום פנים לא רק בענייני חוץ, הריני בא לעשות מאמץ להסביר לך את דעתי במקצת הפירוט. אעשה זאת על סמך ידיעות השמורות עימי מימים עברו, אשר איני בטוח אם הן חלות בדיוק על המצב כפי שהוא כיום - זאת אלמד בוודאות מסקירת הרקע. על כל פנים, משום דוחק השעה לא היה סיפק בידי לבחון נתונים ולהימלך בדעת מישהו, אלא אני כותב על פי הזיכרון בלבד.

קודם כל עלי לקבוע הנחה אחת יסודית הנקוטה בידי מאז, והיא כי אם יש לפעמים טעם וחשבון לגורם מבחוץ להתערב בעניינה הפנימיים של איזו ארץ על מנת לתמוך בתנועה מדינית החותרת בתוכה לקראת איזו מטרה, הרי זה רק במקרה שאותה תנועה מגלה פעילות עצמית כלשהי, אשר ישי סיכוי להגביר ואולי גם להנחיל לה הצלחה על ידי עידוד ועזר מבחוץ. אין טעם ואין חשבון לנסות לעור מבחוץ תנועה שאיננה קיימת כלל בפנים. אפשר לחזק רוח חיים כשהיא פועמת ממילא. אי-אפשר להפיח רוח בגוף שאינו מראה כל סימני חיים.

והנה, עד כמה שדעתי מגעת, אין קיימת כיום בלבנון תנועה המתכוונת להפוך את הארץ למדינה נוצרית, שהשלטון המכריע יהא לעדה המרונית. זהו הרושם הברור שלי מכמה שנים. אפשר ניסרה פעם סיסמה כזאת בחללה של לבנון ואפשר היו שם אישים וחוגים שדגלו בה. גם אז לא הגיעו הדברים לממדים של תנועה רצינית ולא הפכו נושא לפעולה שיטתית ומאורגנת. אבל במרוצת הזמן נדמו גם קולות אלה. הסיסמה ירדה כליל מעל הבמה והשתרר מצב של השלך-הס – שיתוק גמור של מחשבה וקיפאון בשדה המעשה. מי שיבוא היום לעורר מבחוץ שאיפה ללבנון נוצרית כנושא מדיניות מעשית יהיה כתוקע לתוך הרוח.

ואין פלא בדבר. הפיכת לבנון למדינה נוצרית היא כיום מן הנמנעות אם מדובר על מאמץ יזום שיהא מכוון לתכלית זו. אני מסתייג באומרי "מאמץ יזום" מכיוון שאינני מוציא מהחשבון אפשרות של התגשמות הדבר בעקבות איזה נחשול של זעזועים שיעבור על פני המזרח התיכון, יישדד מערכות, יטיל את הדפוסים הקיימים לתוך כור של מצרף ויוציא מתוכו גיבושים אחרים. אבל בלבנון של עכשיו, כפי שהינה מעוצבת בשטחה, בהרכב אוכלוסייתה וביחסיה הבינלאומיים לא תצויר שום יוזמה רצינית בכיוון זה.

התושבים הנוצרים של לבנון אינם רוב. הם אינם מהווים חטיבה מלוכדת בתוך עצמם, לא מבחינה עדתית ולא מבחינה מדינית. המיעוט האורתודוקסי שבלבנון נוהה אחרי אחיו בסוריה. לא זו בלבד שאין הוא מוכן לקדש שם שמים למלחמה על לבנון נוצרית – זאת אומרת לבנון קטנה מזו הקיימת היום המנותקת מ"הליגה הערבית" – אלא יש יסוד להניח כי גם רעיון האיחוד של לבנון עם סוריה איננו מעורר בו התקוממות נפשית. להפך, הוא סבור כי במסגרת של מדינה מאוחדת תרום קרנם הן של המיעוט האורתודוקסי הלבנוני והן של העדה האורתודוקסית שבלוואנט בכלל, וזה משתי סיבות דמוגרפיות פשוטות: האורתודוקסים שבסוריה מרובים מאחיהם שבלבנון, ואילו האורתודוקסים של סוריה ולבנון יחד מרובים מן המרונים.

אשר למרונים, הרי ברובם הגדול הם תומכים זה שנים באותם אנשי מעשה שבקרב המנהיגות המדינית של עדתם, אשר זנחו זה מכבר כל חלום על החזרת עטרת לבנון הנוצרית ליושנה והשליכו את כל יהבם על קואליציה נוצרית-מוסלמית בתוך לבנון. מנהיגים אלה באו לידי הכרה כי אין כל סיכוי ללבנון המרונית לשכון לבדד וכי טובתה ההיסטורית של עדה זו מחייבת תפיסת הרע במיעוטו, שפירושו שותפות עם המוסלמים בשלטון וכניסת לבנון ל"ליגה", בתקווה ובהנחה כי הסדר כזה יגמול את מוסלמי הלבנון מגעגועי האיחוד עם סוריה ויטפח בקרבם את יצר העצמאות הלבנונית.

לפי זה, הרוב הגדול של העדה המרונית, המונהג בכיוון זה, יראה בכל ניסיון להרים את דגל ההצטמצמות וההתעצמות המרונית חתירה מסוכנת תחת מעמדה של העדה כולה והתנקשות בביטחונה ובעצם קיומה. יוזמה כזו תהיה בעיניו הרת אסון שכן היא תהיה עלולה לקרוע במחי יד אחת את רקמת השיתוף הנוצרי-מוסלמי במסגרת לבנון הנוכחית, שנארגה בעמל עקשני ומתוך קורבנות קשים זה שנות דור; לזרוק את מוסלמי הלבנון לזרועותיה של סוריה; ובסופו של התהליך להמיט על לבנון הנוצרית את השואה ההיסטורית של סיפוחה לסוריה וטשטוש גמור של ישותה בתוך המדינה המוסלמית הגדולה.

תאמר, כי אין הגות אלו על התוכנית הולמות את מהותה, שכן היא בנויה על קריעת אותם מחוזות מלבנון שאוכלוסייתם מכריעה את הכף לטובת האיסלאם ונגד הנצרות – חבל צור, בקעת הלבנון והעיר טריפולי? אבל מניין כי מחוזות אלו יוותרו על נקלה על שייכותם ללבנון ועל זיקתם המדינית וכלכלית לביירות? מניין כי "הליגה הערבית" מצידה תוותר על המעמד שיש לה כיום, הודות להסתנפות לבנון, באמצעיתו של החוף המזרחי של הים התיכון, לאחר שהיא הפסידה את מעמדה בפינה הצפונית של חוף זה לאחר הצטרפותה של אתאי לתורכיה, וכן בחלקו הדרומי של החוף עם הקמת מדינת ישראל? מניין כי מלחמת הדמים שמוכרחה לפרוץ לרגל ניסיון כזה תישאר מצומצמת בתחום לבנון ולא תגרור מייד לתוך את המערכה גם את סוריה? מניין כי מעצמות המערב יסתכלו כמשקיפים מן הצד בניסיון מהפכני כזה וידחו את התערבותן בו עד לאותה שעה שיוכלו לברך על המוגמר ולומר אמן על "שיחזור" לבנון הנוצרית? מניין כי כל השיקולים האלה לא יעמדו לנגד עיני ההנהגה המרונית מראש, ולא ירתיעו אותה כליל מן ההרפתקה המסוכנת?

מלבד השיקולים המדיניים החמורים המצטרפים כאן לשלילת הרעיון, פועלים באותו כיוון גם גורמים כלכלים מכריעים. אין אנו דנים על הבעיה שבשנת 1920 או 1921, מייד לאחר הכרזת גוּרוֹ על לבנון רבתי, אלא כעבור שלושים שנה ומעלה. לבנון ההררית התמזגה עם שפלת החוף של צור וצידון ועם בקעת בעל-בק ועם העיר טריפולי לחטיבה אורגנית אחת, אשר כל חלקיה קשורים ומשולבים זה בזה מבחינה משקית ומסחרית. לבנון ההררית לא הייתה גוף נושא את עצמו בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. אני זוכר כי רופין בספרו "סוריה כחטיבה כלכלית" מציין, כי ערב המלחמה עולמית הייתה לבנון מקבלת מאמריקה על ידיד קרנות צדקה ומשלוח כספים של קרובים בסך –הכל עשרים מיליון פרנק זהב בשנה, בעוד היישוב העברי בארץ קיבל אז מכל יהודי העולם, על ידי הקרנות הציוניות, ממוסדות צדקה שונים, כספי ה"חלוקה" ועזרת קרובים בסך הכל עשרה מיליון פרנק זהב לשנה. אין כל ספק, כי סיפוח שלושת השטחים וכן העיר ביירות למדינת לבנון הוא שעשה את כלכלתה למאוזנת. החזרת המצב לקדמותו פירושו לא סתם ניתוח, אלא ריסוק איברים אשר לבנון לא תעמוד בו.

ושוב, דבר אחד הוא אם תבוא התמורה בכוח איזו התעושות-פתאום – דבר אחד לגמרי הוא אם ההצעה היא להביא את הדבר לעולם בכוונה תחילה, כפרי תוכנית מחושבת מראש. אני מתאר לעצמי, לו גם מטעם זה בלבד, כי גוף רציני איזה שהוא ייתן יד לתוכנית זו שתאיים, לדעתי, על לבנון בהתאבדות כלכלית.

אחרי כל הדברים האלה לא רק שלא הייתי מתנגד אלא הייתי מסכים בהחלט להושיט עזרה פעילה לכל תסיסה בקרב העדה המרונית במגמת ההתעצמות וההתבדלות, גם כשתסיסה זו הייתה מתנהלת ללא סיכוי להשיג את המטרה. הייתי רואה ברכה בתסיסה כשלעצמה, בערעור היציבות שהיה כרוך בה, בצרות שהיא הייתה גורמת ל"ליגה", בהסחת הדעת מההסתבכות הישראלית-ערבית שהייתה נובעת ממנה ובעצם ליבוי הגחלת של יצר העצמאות הנוצרית לבל תכבה, שהיה בא בעקבותיה. אבל מה העשה ותסיסה כזו איננה, כמו שכבר ציינתי בראשית דברי. במצב זה, חוששני, כי כל ניסיון מצדנו לעורר את השאלה יתקבל כסימן לקלות-דעת ושטחיות – ואולי רע מזה – לספסרות הרפתקנית בשלומם ובקיומם של אחרים ולנכונות להקריב טובתם היסודית למען יתרון טכסיסי זמני בשביל ישראל.

זאת ועוד, אם לא יישאר הדבר בסוד אלא יתגלה ברבים – סכנה אשר אסור בשום מקרה להתעלם ממנה בהוויית המזרח התיכון – כי אז אין לשאר את הנזק שהדבר יגרום לנו כלפי המדינות הערביות והמעצמות המערביות כאחד, נזק אשר לא נקבל תמורתו פיצוי כלשהו על ידי הצלחת המבצע עצמו.

לבסוף אציין, כי ההפיכה האחרונה בסוריה אינה הראשונה במינה ויש להניח כי לא תישאר אחרונה. זוהי חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של זעזועים ותמורות המעידים על רעיעות ממארת של המבנה הממלכתי, החלה על כל המשטרים . אילו היה סיכוי כלשהו לתנועת התבדלות מרונית, אזי המשברים שפרצו בסוריה עד כה בקצב כה מהיר היו צריכים להצמיח ולעודד תנועה זו עד עכשיו. ספק רק אם תבוא התפתחות זו מכאן ואילך. מכל מקום אין אני רואה בשום פנים את ההפיכה האחרונה כיסוד מספיק לנו לנקוט מדיניות של התערבות ופעולה ישירה בלבנון, לזרוק לטמיון סכומי כסף גדולים שאינם בנמצא, ולהסתכן תוך כדי כך בכל התקלות החמורות שעמדתי עליהן.

אני מצטער אם הכבדתי עליך באריכות הניתוח, אבל רציתי להציג לפניך את אופן ראייתי את הבעיה במידת השלמות האפשרית.

מ.ש.

----------

* בעוד שדוד ב"ג פונה במכתבו אל משה שרת ב"משה", מ"ש מקפיד לפנות אליו ברשמיות מלאה, כדי להטעים את יחסו המסויג כלפיו (בהתפטר דב"ג מראשות הממשלה כדי ללכת לשדה בוקר, המליץ על לוי אשכול כיורשו).

ז. הרמטכ"ל משה דיין: למצוא קצין לבנוני ולרכשו בכסף...

יום ב' 16.5.1955

אחה"צ ניסיון נועז, יזום מצידי, של התייעצות בין משרד החוץ וצה"ל, לאחר הפסקה ארוכה. ישבתי ראש. ממשה"ח המנכ"ל לוריא, רפאל, תקוע, נג'ר. הזמנתי גם את טדי ואת זיאמה דיבון. מהביטחון – ב"ג, הרמטכ"ל , ראשי אג"ם עמית ואמ"ן ופטי עם סגנו יובל ועוד מישהו. בסעיף הראשון ... הרכש בצרפת... לא היה ויכוח רב. הכל הסכימו כי יש לקנות בצרפת מה שרק אפשר ויש למנוע מכירת נשק צרפתי למצרים אם רק אפשר. וויכוח רב נתעורר בשאלה השנייה – מה ייעשה אם תפלוש עיראק לסוריה או יקום איחוד שתי הארצות בדרך אחרת. בטרם נתן ב"ג את תשובתו לשאלתי זו פתח בבעיית הלבנון, חלומו מאז – להתערב בענייני לבנון ולהביא לידי הכרזת קהילה נוצרית. היה לי פעם וויכוח רב איתו בעניין זה וניסיתי להוכיח כי המרונים הם משענת קנה רצוץ, כי הם מפולגים בפנים וכי אין בהם גורם שיעז להסתכן ויוכל לשמש לנו משען ובעל ברית של ממש. הוא בשלו. נוכח אפשרות של פלישה עיראקית לסוריה התעורר בו אותו יצר מחדש. נזכר כי יש גם דרוזים בלבנון, אשר ברור משום מה כי ייתנו יד להרפתקה של לבנון נוצרית, וכן פקד לטובה את המתאולים . הרמטכ"ל החרה אחריו וגילה צפונות מחשבותיו המרחיקות. לדידו כל מה שדרוש הרי למצוא קצין, ולו בדרגת סרן, לרכוש את ליבו או לקנותו בכסף, על מנת שיסכים להכריז על עצמו כמושיע האוכלוסייה המרונית. או-אז ייכנס צה"ל ללבנון, יכבוש את השטח הבא בחשבון ויכונן שלטון נוצרי בברית עם ישראל. השטח שמדרום לליטאני יסופח סיפוח גמור לישראל והכל על מקומו יבוא בשלום. אם בקול הרמטכ"ל לוּ שמענו, ועשינו זאת מחר, גם מבלי להמתין לאות מבגדאד, אבל בנסיבות הנתונות מוכן הרמטכ"ל להתאזר בסבלנות עד שתעשה ממשלת עיראק את רצוננו ותכבוש את סוריה. ב"ג אמנם מיהר להדגיש כי תוכניתו-הוא מכוונת לפעולה אך ורק נוכח כיבוש סוריה בידי עיראק.

לא ראיתי להיכנס בוויכוח נרחב ונוקב עם ב"ג על התוכנית הדמיונית וההרפתקנית – המפתיעה בגלמיותה ובתלישותה – בנוכחות קציניו. הסתפקתי בהערה כי פירוש הדברים לא התעצמות לבנון הנוצרית אלא מלחמת ישראל וסוריה, ולפי סיכוי זה יש לשקול את ההצעות. עם זה קיבלתי הצעת ב"ג כי תוקם חוליה משותפת של משה"ח וצה"ל לטיפול בענייני לבנון. לשאלתי מי ייתן הוראות לחוליה זו ענה ב"ג כי היא צריכה לעמוד תחת "הפיקוד העליון" של רה"מ.

חוסר הרצינות שנתגלה מצד האגף הצבאי של ההתייעצות בכל גישתו לענייני הארצות השכנות ובייחוד לבעיה המורכבת ביותר של מצבה הפנימי והחיצוני של לבנון היה פשוט מבהיל. ראיתָ בעליל כיצד אלה שהצילו את המדינה בגבורתם ובחירוף נפשם במלחמת הקוממיות מסוגלים להמיט עליה שואה אם תותר להם הרצועה בימים כתיקונם. כל הפלישה הזאת לבעיית לבנון הייתה תוספת חינם לסדר היום, שאולתרה ע"י שר הביטחון. הוא עדיין רואה את לבנון כאשר בימי הקיסרות העותומנית – פלך עצמאי שהמרבית המכרעת של תושביו נוצרים-מרונים. אבל ב"לבנון הגדולה" איבדו המרונים זה מכבר את בכורתם המספרית, האורתודוקסים כּוֹבֻדים (gravitate) אל סוריה, המוסלמים מהווים רוב הולך וגדל על ידי עודף הריבוי הטבעי, הפליטים הפלשתינאים הגדילו רוב זה עוד יותר והורידו את המרונים למיעוט של שליש, העדה המרונית איבדה כל העזה ותנופה, רוב מנהיגיה משתפים פעולה עם המוסלמים ועם "החבר הערבי", וכל ניסיון של ישראל לדרבן את המרונים לצעד מהפכני עלול להביא לידי גילוי קלונה ברבים ולהנחיל לה כישלון חרוץ.

שבת, 28.5.55

לפנות ערב שיחה עם גדעון רפאל על עניינים שוטפים, בין השאר על מה שנעשה ועל מה שלא נעשה כלפי לבנון בעקבות ההחלטה של הקמת חוליה משותפת למשרד החוץ והביטחון. הרמטכ"ל גורס שכירת קצין כלשהו שיהא מוכן לשמש דחליל של מנהיג על מנת שצה"ל יופיע כנענה לקריאה "לשחרר" את לבנון הנוצרית מעול נוגשיה המוסלמים. זו תהיה כמובן הרפתקה מטורפת וטוב שהוקמה חוליה משותפת על מנת שנוכל באמצעותה למנוע הסתבכות מסוכנת. יש להטיל על החוליה תפקידי חקר וסקר ופעולות זהירות במגמת עידודם של חוגים מרונים שאינם מרכינים ראש ללחץ מוסלמי ומוכן לחפש מען לעצמם בנו.

ח. משה שרת: המצב הטרגי שאני נתון בו...

בערב שיחת סיום להתייעצות עם השגרירים . הוזמנו לא רק חברי החוג המצומצם אלא כל מנהלי המחלקות במשרד החוץ. היו גם טדי ואיסר , שהשתתפו ממילא בכל הישיבות. היינו קרוב לעשרים איש. דיברתי למעלה משעה.- - -

בסוף דברי הקדשתי פרק לבעיית התגובות . התרסתי כנגד הקטרוג הקל שהשמיעו שגרירים וחברים אחרים כנגד הקו הנקוט למעשה בידי הממשלה. טענתי כי אין כאן רק שאלה של הגיון מדיני צרוף ואסור לראות את הבעיה אך ורק באספקלריה של ענייני חוץ המדינה. על הנציגים לתת דעתם על חייה הפנימיים של המדינה. יש כאן מושגים מושרשים שאין לעקרם בכוח השכנוע בלבד. נפש העם, הנוער והצבא נתונה לנחשולי דיכאון לערעורי שיווי המשקל הגורמים למשברים חמורים, אשר אי-התרתם במועדם כרוכה בסכנה. תיארתי את צמיחת הרביזיוניזם בשנות העשרים והשלושים ואמרתי כי אין לשחרר את וייצמן ושיטתו מאחריות לנגע זה. גם לצדו עמד ההגיון המדיני, אך הוא חטא באי-הבנת נפש התנועה. נגע הפרישה עלול להתחדש גם במדינה אם ננסה למתוח את הרצועה יתר על המידה. תעלולי קיבוץ ביתר מזה, ומעשי הנקם של בחורי עין-חרוד ודגניה ב' וחברה עודד וגמייסטר בטיולם ההרפתקני מירושלים לעין-גדי דרך השטח הירדני, בסיועו הפעיל של מפקד גדוד הצנחנים סא"ל אריאל שרון במרס 1955; ראה ערך "תקריות ומבצעים – מדבר עין גדי" במפתח "יומן אישי" כרך ח' ע' 2504] מזה, מעידים על הצפוי. גם מבחינה מעשית אין החשבון כה פשוט. ההנחה כי אפשר להעמיד תריס בפני תקריות על ידי אמצעי שמירה בלבד שטחית לחלוטין. לעומת זה עובדה היא כי קיביה ונחלין הביאו את "הליגיון" לקו הראשון של שמירת הגבול ועל ידי כך נבלמה ההסתננות הרצחנית. קיביה הייתה אסון מדיני ומוסרי מפני טבח הנשים והילדים, אבל יש להבחין בין מעשה התגובה הנמרץ כשלעצמו ובין אופיו האכזרי והמכוער במקרה זה, שלא היה כורח בו. פסקי דין של בתי משפט בירדן ומאמרים בעתונותה מעידים על הבנה שהשתררה שם כי מעשי רצח של כנופיות גורמים בסופם אסונות לכפריים שלווים ולכן יש לראותם כפשע לאומי הטעון עקירה. ואחרי הכל מתנהל מאבק מר ועקשני, לפעמים נואש, עם יצר התגמול וכנגד כל מעשה שניתן לו אישור נאסרים ונמנעים כמה מעשים חמורים הרבה יותר. הבעתי תרעומת על שבדברי הביקורת והקובלנה לא היה כל הד לעובדה שציינתי, כי במאמצים קשים ניצלנו מפורענויות הרות-אסון למדינה. בסוף דברי ציינתי לחיוב את ביקורתו של טדי על מיעוט פעילותו של משה"ח בשדה ההסברה הפנימית בקרב האומה – הן על חומר הבעיות שמתלבטת בהן מדיניות החוץ והן על ההישגים שהיא נוחלת.

חשבתי כי בסיכום המפורט הזה סיימתי את פרשת הדיבורים הממושכת, אך חברי לא כן היה עימהם. יעקב צור ביקש רשות דיבור והציג שאלה נוספת, אבא נשא נאום שלם, אחריו החרה אליהו ואף גדעון השיב אמריו לי. יוסף תקוע חלק על גדעון, גדעון נכנס בריב עם תקוע והישיבה כמעט נתפרעה. חרה לי מאוד על חוסר דרך ארץ כלפי סיכומו של היושב ראש, כל שכן כשמדובר בשר אשר היושבים עמו כפופים לו. יש טעם לסיכום אם הוא בא כסוף פסוק ואילו כאן התחדש ונמשך הבירור כאילו אין לדבר סוף. בייחוד הרגיזני המשך הטפת המוסר בעניין התגובות שהופנתה כלפי-אני. גם ליאו היקר התעורר לתבוע מידי את עלבון השכל הישר והמוסר העליון. הסוף היה שאיבדתי סבלנותי, התחלתי מגיב בחריפות מיותרת על דברי החברים ובאחרונה חתכתי את שטף הויכוח בהכרזה פסקנית כי בישיבה נסתיימה. הורגשה מועקה רבה והחברים נראו נבוכים. מישהו בפרוזדור אמר לי משהו ואז התפרצתי על המצב הטרגי שאני נתון בו בעמידתי במערכה נואשת בתוך הממשלה ובקרב מפלגתי ואילו כאן מותחים עלי קטגוריה ומשחתים דברים לריק על ידי ויכוח איתי.

הייתה מועקה קשה בלב על סיום ההתייעצות עם השגרירים שנעכר.

יום ו', 17.6.55

התייעצות עם גדעון (רפאל) אליאס (אליהו) ששון, זיאמה דיבון, ופנחס אליאב על בעיית פעולתנו בלבנון.אליאס ישב סר וזעף, מלא קטרוגים וטענות. כל ימיו התפרץ להגיע לצירות באירופה , ומשניתנה לו משאלת לבו הריהו רוגז על נישולו משדה הפעולה הערבית והעברת נחלתו לידי "זרים" – וכולו ביקורת והרשעה. חלקי היה עם גדעון ופנחס שטענו, כי עניין לבנון הנוצרית הוא חלום שווא – געגועים לעבר ששקע לבלי שוב – שכן כל כיווני ההתפתחות הלאומית, הכלכלית והאוכלוסית מעצבים ומגבשים את חטיבת לבנון הקיימת על נוצריה ומוסלמיה לאומה אחת ומשבצים אותה במערכת מדינות ערב. אליאס ניסה לטעון כי אין להסתלק עדיין מאותו חלום. כולנו הסכמנו שיש לקשור ולטפח קשרים. החלטות כאלו מתקבלות אצלנו אחת לכמה שנים זה תקופה ארוכה, עוד מראשית ימי במחלקה המדינית של הסוכנות. האמת היא כי יש לי קשרים עם קבוצה מסוימת וכי ניסינו רבות לתהות על קנקנם של רבים אחרים. אעפ"י כן כדאי לשקוד יותר על מאמצי ההתקשרות – במיוחד יש לנסות גישושים כלפי הצבא – ונראה מה תהיינה התוצאות.

ט. מה כתבו דוד בן-גוריון ומשה דיין

הקורא הסקרן עשוי לשאול לאור הדברים שלעיל מה כתבו דוד בן גוריון ומשה דיין ביומניהם-הם בפרשת יוזמת ההזדמנות הישראלית בלבנון.

יומנו של דוד בן-גוריון משנות ה-50 טרם נחשף, וכרכי הביוגרפיה המקפת של דוד בן-גוריון מאת שבתאי טבת, המתפרסמים בהפסקות, עדיין לא הגיעו עד תקופה זו.

הביוגרף העיתונאי ד"ר מיכאל בר-זוהר, שהשתמש ביומנו של דוד בן-גוריון בהרחבה לצורך כתיבת ספרו "בן-גוריון" (עם עובד, 1977) כפי שמעידים הציטוטים הרבים שהביאו מתוכו – ואף ראה לציין כי "יומנו האישי, האינטימי" דב"ג, כמרבית המכרעת של מכתביו, "היה מיועד בסופו של דבר להיסטוריה והוא עצמו ציין פעם שהיומן משמש לו 'להנצחת הקורות'" ("בן-גוריון, כרך ג' ע' 1413) לא נזקק, משום מה, אפילו פעם אחת בכל שלושת כרכי הביוגרפיה שכתב למונח "מרונים", המונח "לבנון" מופיע בביוגרפיה זו פעמיים בלבד, שתיהן בהקשר אחר לחלוטין (מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1958, ע' 1325/6)! אכן, אפשר מאוד שדוד בן-גוריון לא ראה לכלול ביומנו דבר וחצי דבר על מחשבותיו לגבי לבנון; הביוגרף שלו ד"ר בר-זוהר מציין: "הרישום (של ב"ג ביומנו) לא היה תמיד מלא – חלק מהפגישות נרשמו בלאו-הכי ע"י קצרנית, אחרות לא נחשבו בעיניו, או שמא פשוט שכח לדווח עליהן. את הדגשים של ב"ג לפי ראות עיניו, דבר שפגע באובייקטיביות של התיאור. בדרך כלל נקט לשון המעטה. נמצא, שמאורעות דרמטיים, משברים לאומיים קשים, מעמדים סעורים וטרופים לא זכו לתיאור נאות" (שם ע' 1414).

משה דיין בספרו "אבני דרך" ("עידנים"-"דביר", 1976) הלך בדרכי מטפחו-מורו ואף הוא לא נזקק בכלל למונח "מרונים"; אשר ל"לבנון" בהקשר שבו מדובר – התערבות מן החוץ לשינוי המבנה או המשטר בה – מופיע שם איזכור אחד בלבד, כלהלן:

י. דוד בן-גוריון: התוכנית הפנטסטית של ראש הממשלה בישראל

להסדר כולל במזרח התיכון

22.10.1956 (יומן משה דיין ב"אבני דרך")

שמעון פרס, אנוכי וראש לשכתי מרדכי בר-און מתגוררים בפאריס, במלון ריינולדס; בן-גוריון ושלישו (נחמיה ארגוב) בווילה בסבר, במקום הדיונים. - - -בפגישה הראשונה השתתפו מצד צרפת ראש הממשלה גי מולה, שר החוץ פינו ושר הביטחון בורז'ס מונורי. מאתנו – בן-גוריון, שמעון פרס ואנוכי, ואתנו כמה מעוזרינו.

השיחה נמשכה שלוש שעות תחילתה הייתה כללית ביותר. לגי-מולה ולבן-גוריון יש תיאוריות ודעות בכל נושא עיוני ואירוע מדיני בעולם. לדידם סביר לחלוטין, בשעת דיון על הבחירות בירדן, לנתח את אי-השקט שבפולניה הקומוניסטית.

הדיון הענייני נפתח בדברי בן-גוריון. הוא התריע מראש כי ברצונו להציג תוכנית העלולה להיראות פנטסטית, ולפחות נאיבית, להסדר כולל של בעיות המזרח התיכון. ירדן אין לה זכות קיום, ויש לחלקה: את עבר הירדן המזרחי – לספח לעיראק, אשר תתחייב לקלוט וליישב בתוכה את הפליטים הערביים; את השטחים ממערב לירדן – לצרף בתור חבל אוטונומי, לישראל. על לבנון להשתחרר מכמה מאזוריה המוסלמיים כדי להבטיח לעצמה יציבות מבוססת על החלק הנוצרי שבה. לאנגליה תהיה השפעה על עיראק (שתכלול את עבר הירדן) ועל החלקים הדרומיים של חצי האי ערב; לצרפת - על לבנון ואלי אף על סוריה, וכן קשרים הדוקים עם ישראל. לתעלת סואץ – סטאטוס בינלאומי; ומצרי אילת – בשליטת ישראל (ע' 255).

חמש שאלות תובעות תשובה

מתי יפורסם יומנו של דוד בן-גוריון מהשנים 55-1945 במלואו?

מתי יפורסמו מסמכי משה דיין לרבות פרשת לבנון, שנמסרו ל"מכון דיין" באוניברסיטת תל-אביב?

כמה שרים בממשלת ה"ליכוד" ביוני 1982, כמה חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת וכמה בכירים בממסד הביטחוני-צבאי-מודיעיני קרו בעיון את "יומן אישי" מאת משה שרת = שעמד לרשותם מאז 1978 – ונתנו דעתם בכובד ראש ובעוד מועד על השגותיו לגבי התערבות צבאית-מדינית בארץ שכנה

מתי הם ילמדו?

מתי ילמד עם מיוסר ומותעה, שהם אולי לא ילמדו לעולם?
*
כל עוד לא נשכיל לאבחן בפתיחות גמורה ובלא מורא את העיוותים שביסוד התפישה המדינית-ביטחונית של כ ל ממשלות ישראל עד הנה – לא ימצא בידינו מנוף ערכי ומעשי לשינוי התייחסותנו אל המציאות אשר סביבנו, שהבנתה הלקויה טופחת על פנינו שוב ושוב ומסבכת אותנו יותר ויותר בבזבוז משווע, תדיר ומצטבר של דם ומשאבים ובהכפשת שם ישראל כמדינה לוחמנית, החיה על חרבה בהעדיפה יותר ויותר את זכות הכוח על פני כוח הזכות (ומשום כך מנדה את עצמה יותר ויותר ונעשית מועמדת להיפגע מידי כוח עוין בעודה מפקיעה את עצמה מהיות ראויה לעזרה בשעת חירום שכזאת), שואפת כיבושים והתפשטות, בלתי מתפשרת אלא מאונס ושוחד כלכלי וצבאי. הבנה לקויה זו מקשה יותר ויותר על יישוב בעיות קיומה של ישראל בשלום ובביטחון. בעיות שהן עצמן – בל נשלה את עצמנו – חמורות ומסובכות דיין.
*
כל המאבד נפש אחת מישראל(!) כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל(!) כאילו קיים עולם מלא... (סנהדרין לז)
נספח: קטעים מדברי משה שרת בחוג צעירי מפא"י ב-28.6.56

(מובאים ב"יומן אישי" ע' 1507-1520)

- - - מצרים במידה רבה, נניח על ידי העסקה הצ'כית והתכוננות המלחמה של נאצר, כבר נחלה מבחינה זו הצלחות חשובות מאוד. אם נצרף את השבתת התיירות עם דלדול מקורות הון ההשקעה, עם ירידת האמון הבנקאי במדינת ישראל, עם הכורח להפנות אמצעים כבירים לרכישת נשק ולהרעיב על ידי כך פיתוח וקליטת עלייה וצרכים אחרים, הרי שבעצם אין צורך לנאצר לעשות מלחמה. די לו להמשיך בזיון ולמתוח אותנו כל הזמן להתחרות אתו וללכת אחריו כדי להביא אותנו לסף ההתמוטטות הכלכלית. כל שכן יש גורמים התלויים בנו – איך אנו מארגנים את חיינו, איך אנו ערוכים, איך אנו חוטפים כולנו מהמדינה – ובעצם איש מרעהו - ונלחם איש עם רעהו על כל מיני תוספות שכולן מחזות שווא, כי כל זה גורם לירידת ערך המטבע, ירידת יכולת הקניה, לירידת הפריון על ידי ההשבתות והשביתות ומחנך את הציבור לאשליות המסוכנות ביותר שמביאות אותו לידי סף ההתאבדות הכלכלית. גם מבחינה מדינית פירושו הנחלת ניצחון מפוצץ לאויבינו אם יבוא ערעור עוד יותר חמור ממה שמצטייר עכשיו, ואילו הייתה דאגתנו אך ורק לחזית המדינית היינו מחויבים על אותם מאמצים ושינוי דרך שאנו מצויים עליהם ממילא על ידי קשיי מצבנו הכלכלי והסכנות הכרוכות בקשיים אלה.

מתעוררת כאן עוד שאלה מדינית. אינני רוצה להיכנס לעובי הקורה הזאת – גם קורה כבדה מאוד – אם אנו יכולים לאורך הימים להחזיק מעמד במרוץ הזיון. אנו מפרישים סכומים עצומים לזיון. אלה אינם סכומים חד-פעמיים. הדברים אינם מסתכמים בהוצאות חד-פעמיות לרכש. פירוש הדבר הגדלה מתמדת של המעמסה הקבועה ועומדת על התקציב, פירוש הדבר הוצאות שוטפות של אימון לזמן בלתי מוגבל, חלקי חילוף, החלפת כלים והוצאו החזקה. ומתעוררת השאלה אם אנו יכולים להמשיך בדבר הזה בלי סוף. - - -
*
יש לנו ברירה לדעתי לגמרי לא פשוטה – או שאנו סבורים כי אנו עומדים מול העולם הערבי ואין לנו להישען אלא רק על כוחנו בלבד. מזה כאילו מסקנה אחת – מוכרחים להגיב הכל מקרה ומקרה, כי אי תגובה תתפרש על ידי העולם הערבי כאות של חולשה ואז אנו אבודים. זאת אומרת, החשבון הוא רק דו-צדדי בינינו ובין הערבים ולא קיים שום דבר חוץ מזה. אז מה הוא החזון שלכם אז? כמה מיליונים נהיה פה, לכמה מיליונים נגיע בארץ הזאת? - - -
אנו חיים באמונה שחזרנו לארץ הזאת בפעם השלישית כדי לא להיעקר לעולם, ולא שההיסטוריה תחזור שוב ושוב על עצמה. ואנו מוקפים עשרות מיליונים של העולם הערבי- - - אנו עמדנו נגדם במצב ידוע, אבל אנו יודעים מה חל מאז, ואנו יודעים שיש להם פוטנציה עצומה, ואני מדבר על החזון ולא על מה שיהיה תוך 5 השנים הקרובות, אלא 10-20-30 השנים- - -

אם זהו המצב, הרי עם מיצוי כל האפשרות של חיזוק כוחנו ועם מיצוי כל האפשרויות לגבי המדיניות שלנו, נהיה מוכי-עיוורון אם לא נמצה את האפשרויות של הישענות על בעלי ברית בעולם. מה פירוש בעלי ברית? אם ההישענות על כוחות בעולם זהו נכס, מזה מתחייבות מסקנות לטפח את הנכס הזה – לטפח אות, לא להכשיל אותו – ואז יש שיקול כנגד שיקול. במה זה תלוי? זה תלוי קודם כל ביחס של העולם למדינת ישראל, איך העולם רואה את מדינת ישראל, האם הוא רואה אותה ככוח חיובי או שלילי, כגורם מוסרי או לא מוסרי האם הוא רואה אותה כבית יצירה גדולה או סתם מדינונת, שלא חשוב אם היא קיימת או לא, זה לא מעלה ולא מוריד ממהלך ההיסטוריה – הדבר הזה מוכרח להיות יעד קבוע של מדיניות החוץ הישראלית, ואסור אף לרגע אחד להסיח את הדעת מזה. זה לא אומר שבכל מקרה ומקרה צריך להכריע לפיו, יש שצריך להכריע נגדו, אבל לעולם לא מתוך התעלמות ממנו. - - -
*
בארץ מתנהלת אופנסיבה של מלחמת מנע. אבל העם נגד מלחמה. אני אומר זאת בביטחון מוחלט. העם נגד מלחמה. העם רוצה שלום. זאת לא אומרת שהעם לא ילך למלחמה וילחם בגבורה אם תפרוץ מלחמה. אבל העם בהמוניו הגדולים והעצומים הוא נגד מלחמה. הוא רוצה שלום - - - העם בחושו יודע באיזו מלחמה כוחו, והוא יאנו רוצה לאבד את הבסיס המוסרי שלו, יש שר האומה ששומר אותו מזה.
*
- - - אני אומר: על כל פנים לא תיתכן תגובה על כל מקרה ומקרה . אני אינני בטוח – אני מסתכן מאוד כאשר אני אומר זאת – הייתה תקופה שהיו נצנוצים במגעים שלנו עם נאצר, היו נצנוצים של איזה אפשרויות. אינני יודע, יכול להיות שזו הייתה רמאות מלכתחילה, יכול להיות שזו לא הייתה רמאות. הכל יכול להיות. עובדה היא שהם היו. הם נעלמו אחרי התקפת עזה . הם לא היו נעלמים אילו בעזה נפלו 10 איש. הם נעלמו מפני שנפלו 40 איש או יותר אנשים - - -

אני מתפלא על החברים. כאשר אצלנו קורה איזה דבר קודם כל יש הזדעזעות נוראה. שנית, יש חשבון מדיני שאי-אפשר לעבור עליו בשתיקה, שכן זה יתפרש כחולשה; יש חשבון ביטחוני שפירושו הפקרת דם. ואנו שוכחים לגמרי שגם בצד השני יש אנשים חיים עם מוחות, וגם להם יש תגובות כאלה. אינני יודע מה קורה לנו. אינני יכול לדרוש מכולכם שיהיה לכם ניסיון חיים של שנתיים חיים סגורים בכפר ערבי כדי להיווכח לדעת, שהערבים הם בני אדם. יש להם מוח, הגיון וכבוד ורגש אנושי, ויצר וכושר הזדעזעות. אינני רוצה להיכנס להשתלשלות שהביאה להפגזה של עזה . יש לי בזה לומר תלי תלים. אבל הייתה הפגזה של עזה. בשביל עזה זה נפל כרעם ביום בהיר, נפלו 50 איש ונפצעו 50 איש ומזה זקנים וילדים. האיש שהוא אחראי מוכרח להראות שהוא הפיל קורבנות . הוא איננו עושה זאת בדרך צבאית. הוא עושה זאת בדרכים אחרות שאינן לנו. הוא חושב שזה יותר יעיל. הוא הולך בדרך זו. והוא מה שאומרים באנגלית taking off . יש לו חשבון. הרשימה שלו היא 50 הרוגים. היום נהרגו 5 יהודים – נשארו 45: היום נהרגו 3 יהודים – נשארו 42, והוא מוכן ללכת עד הסוף.
*
עניין הממדים הוא דבר חשוב. אילו הייתם בניו יורק והייתם רואים את הכותרות של כינרת לא הייתם יכולים שלא להתפלץ. זה לא שאלה שאני חלש-עצבים ואני מתפלץ וצריך להיות חזק-עצבים כדי שלא להתפלץ. זוהי שאלה מדינית. יש תלות כלשהי באמריקה או אין? יש תלות ביהדות אמריקה או אין? אולי אחד הדברים החמורים ביותר הייתה התערערות האמון של יהדות אמריקה בשיקול דעתה של ממשלת ישראל, שכן הם לא יכלו להבין בשום פנים ואופן מדוע זה נעשה באותו יום שהיה ידוע שעומד להיות ראיון ואולי יש ממנו תקוות. וכלפי חוץ לא היה שום דבר, היו יריות בכינרת לו נפל איש מאיתנו, ופתאום התקפה כזאת, ועשרות אנשים נהרגו, וכתוב: "אופנסיבה ישראלית על סוריה", וזה בשעה שעוסקים במבצע הסברה ברחבי תבל כדי להוכיח, שאנו מדינה נצורה ומוקפת, בטבע המצב מתגוננת, ונגדנו נחרשות מזימות ומתארגנת תוקפנות להכחיד אותנו. המילים אומרות דבר אחד – והעובדות אומרות דבר אחר.

אני אומר שמוכרח להיות שיקול מתי כן תגובה ומתי לא; צריך להיות שיקול איזה תגובה ובאיזה ממדים ואי-אפשר להתעלם מהרושם, כי הרושם הוא עובדה מדינית ויש מזה תוצאות. במקרה זה התוצאה היא החלטת מועצת הביטחון שמציגה אותנו כתוקפן, במקרה אחר ביטול ביקור, במקרה אחר אי-מתן נשק או הצדקה לאי-מתן נשק, זה על כל פנים היה, ואלה הם הנזקים. ואינני אומר שצריך להכריע לפיהם, אבל לא יתכן להתעלם מהם, ואסור שהצבא יתחנך על התעלמות מהם. כבר אינני רוצה לדבר על כך, שמעשי תגובה כאלה שעשינו כל אחד מהם מחדש מצית ים של שנאה, להבות אש של שנאה מסביב - - -
*
שום ממשלה אינה מצווה על מפקדי צבאה לפלוש לארץ שכנה במטרה לשנות שם מבנה ומשטר אלא אם כן נתגבשו מבעוד זמן בממסד המדיני-ביטחוני שאיפות ומגמות מובהקות, המצדיקות מהלך שכזה ואף דוחקות לביצועו תוך המתנה לשעת כושר לאומית או בינלאומית.

כאשר ממשלת "הליכוד" בראשותו של מנחם בגין החליטה, כי צה"ל יפלוש ללבנון ב-6 ביוני 1982, היא לא עשתה זאת מתוך דחף רגעי חולף; כפי שמבהיר יומן ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת מן השנים 55-1954, טיפחו כבר אז אישים עתירי-משקל כדוד בן גוריון ומשה דיין תוכניות ומזימות לעצב את לבנון מחדש – ואף לספח בתוך כך את דרומה לישראל – אלא שנדרש הצירוף המיוחד של בגין-שרון-שמיר-רפול – ללא שום בלם סביבם – כדי להוציא לפועל ב-1982 את התכנונים הישנים – במחיר אנושי (יהודי-וערבי), מוסרי, וכלכלי בל-ישוער לנו, לבנינו ולבני-בנינו.

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:01   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. איתמר רבינוביץ': ''מלחמה ומשבר בלבנון''  
בתגובה להודעה מספר 12
 

פרטים




הקדמה


תוכן עיניינים






כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:30   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. מבחר מסמכים לתולדות המשבר: ''הסכם קהיר'' !!  
בתגובה להודעה מספר 21
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:35   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. ''הסכם מלכארת'' !!  
בתגובה להודעה מספר 29
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:41   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. ''מסמך הרפורמות''- הודעת הנשיא פרנג'יה על......  
בתגובה להודעה מספר 30
 
"האמנה הלאומית החדשה"
14 בפברואר 1976



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:49   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. הודעה מספר אחד של עזיז אל-חדאב, 11.3.1976  
בתגובה להודעה מספר 31
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:52   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. חוקת לבנון- סעיף 73. מה- 10 לאפריל 1976 !!  
בתגובה להודעה מספר 32
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:50   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. ''הסכם דמשק בין סוריה לאירגונים הפלשתינים''  
בתגובה להודעה מספר 33
 
הסכם מתאריך ה- 16 באפריל 1976 !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:53   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. ''הפסקת אש בלבנון, החלטות שרי החוץ הערביים''  
בתגובה להודעה מספר 34
 
החלטות מתאריך 9 ביוני 1976



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:35   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. ''נאום חפאז אל-אסד לפני המועצות הנבחרות''  
בתגובה להודעה מספר 35
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.01.04 בשעה 22:42 בברכה, פילוביץ שחף
 
מתאריך 20 בילוי 1976



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:47   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. ''הסכם דמשק'' בין סוריה לאש''ף מתאריך 29.7.1976  
בתגובה להודעה מספר 36
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:04   12.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. ''נאום נשיא לבנון אליאס סרכיס לאחר השבעתו....  
בתגובה להודעה מספר 37
 
בבית הנבחרים בחאריך 23 בספטמבר 1976.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:59   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. נאום סרכיס-''חוזר בו מהתפטרותו''-מה-15.7.1978  
בתגובה להודעה מספר 38
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:19   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. החלטות ''הפסגה המשושה'' בריאד = ערב הסעודית !!  
בתגובה להודעה מספר 21
 
מתאריך 18-16 באוקטובר 1976.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:22   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. ''החלטות ועידת הפיסגה בקהיר''- 26-25 באוק' 1976  
בתגובה להודעה מספר 40
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:29   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. הודעת ממשלת ''אל-חצ'' בבית הנבחרים-23.12.1976  
בתגובה להודעה מספר 41
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:55   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. ''הסכם שתורא'' מתאריך 25 ביולי 1977 !!  
בתגובה להודעה מספר 42
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:57   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. ''החלטת מועצת הביטחון'' - 425 מה- 13.3.1977  
בתגובה להודעה מספר 43
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:05   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. החלטות ועידת בית אד-דין מה- 17 באוקט' 1978  
בתגובה להודעה מספר 44
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:34   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. ''החלטות ועידת הפסגה בטוניס'' מה- 22 בנובמ' 79  
בתגובה להודעה מספר 46
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:37   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. ''עקרונות לפיוס לאומי'' מה- 6 במרץ 1980 !!  
בתגובה להודעה מספר 47
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:41   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. בשיר ג'מייל תוקף את המדינה הלבנונית- 26.10.76  
בתגובה להודעה מספר 48
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:43   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. ''לבנון שאנו רוצים לבנות''-מתאריך 23 באוקט' 80  
בתגובה להודעה מספר 49
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:55   28.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. מלחמת 'שלום הגליל' 31.8.1982 - 6.6.  
בתגובה להודעה מספר 21
 
מלחמת 'שלום הגליל' 31.8.1982 - 6.6.

1. מבוא

א. כללי
לבנון הייתה במשך שנים רבות אחת המדינות המשגשגות במזרח התיכון. נופיה משכו תיירים רבים ובזכות מדיניות הכלכלה הליברלית של ממשלתה צמח בה מרכז פיננסי עולמי. הלבנונים הבינו שהרווחה הכלכלית והחברתית שלהם מותנית בקיום יחסים תקינים ביניהם לבין שכניהם, לכן הקפידה ממשלת לבנון לשמור על ניטרליות ועל שקט בגבולות. כך נהגה ממשלת לבנון גם כלפי ישראל. מאז שהסתיימה מלחמת העצמאות עד שנת, 1968 לא השתתפה לבנון בפעילויות איבה נגד ישראל.
תושבי לבנון הם נוצרים ומוסלמים בני עדות שונות. הנוצרים - מרונים, יוונים אורתודוכסים, קתולים, ארמנים, פרוטסטנטים ואחרים. המוסלמים - שיעים, סונים, דרוזים ואחרים. בין העדות שוררת יריבות רבה, בעיקר בין הנוצרים לבין המוסלמים.
היריבויות על הרקע הדתי והעדתי הגיעו בעבר לכלל התנגשויות אלימות רבות ולמעשי טבח הדדיים. מלחמת האזרחים שהתנהלה בלבנון בשנים 1975 - 1976, היא דוגמא לכך.

ב. ארגונים פלשתינאים מזוינים בלבנון
הארגונים המזוינים של הפלשתינאים הגיעו ללבנון בראשית שנות השבעים, שבה היו להם תנאים נוחים להיערכות:

משאבים אנושיים - אוכלוסייה מוסלמית, בחלקה פלשתינאית אוהדת, שישבה בלבנון כבר קודם.
שלטון רופף - העדר צבא לבנוני לאומי חזק, קונפליקט כלכלי ודתי עמוק בין הנוצרים לבין המוסלמים.
חסות מדינית אוהדת - לסוריה השפעה מדינית בלבנון. היא תומכת בארגונים הפלשתינאיים ובפעילויות המלחמתיות שלהם נגד ישראל.
ראשי אש'ף השכילו לנצל תנאים אלה, הקימו מאחז מדיני בלבנון ופיתחו תשתית
צבאית וארגונית רחבה. מ - 1968 נעשה אש'ף גורם חשוב משפיע ומתסיס בלבנון. פעילותו השפיעה על היחסים בין העדות במדינה והקצינה את היריבויות הפנימיות בתוכה.
מעורבות הארגונים המזוינים הפלשתינאים (בעיקר אש'ף) בעניינים הפנימיים בלבנון באה לידי ביטוי במלחמת האזרחים שפרצה ב - 1975. במלחמה זו חברו הארגונים הפלשתינאיים לגורמים מוסלמים מיליטנטיים ונלחמו לצדם בנוצרים.
בקרבות נהרגו אלפים, ומאות אלפים אחרים נותרו ללא קורת גג.

ג. גורמים ישירים שהביאו למלחמת לבנון
הארגונים הפלשתינאיים, שהתבססו בלבנון מראשית שנות השבעים, נעשו גורם עיקרי בדרום לבנון והתחילו בפעולות איבה כלפי ישראל.

הם חדרו לתוך מדינת ישראל ורצחו אזרחים (רצח התלמידים בבית הספר במעלות, ההתקפה על אוטובוס התלמידים בדובב, הרצח בכפר יובל, חטיפת האוטובוס בכביש החוף, חדירה לבית הילדים במשגב עם ועוד).
הפלשתינאים היו יורים, מתוך שטח לבנון, מטחי קטיושות על יישובי הצפון, מקריית שמונה במזרח עד נהרייה במערב.
סוריה התבססה בלבנון, היא תמכה בפעולות הארגונים הפלשתינאיים נגד ישראל והקימה בלבנון מערך טילים נגד מטוסים שהכביד על פעילות מנע של חיל האוויר הישראלי.
מדינת ישראל הגיבה בשורת מבצעים של צה'ל, במטרה להרחיק את הכוחות הפלשתינאים מגבול הצפון. 'מבצע ליטני', היה הגדול במבצעים אלה. ממשלת ישראל שקלה, פעמים מספר, את האפשרות לצאת לפעולת מנע רחבה. בצה'ל הכינו תכנית למבצע (מבצע 'אורנים'), אך הממשלה הבליגה ולא הגיבה, בעקבות בקשות של ארצות הברית ושל האו'ם.

2. נתוני המערכה

א. תנאי השטח
תנאי השטח בלבנון קשים לפעילות צבאית. רוב השטח הררי, רכסי הר הלבנון והרי מול הלבנון. התנועה בשטחים אלה מוגבלת . הצירים ההרריים צרים, הם מכבידים על הפעלת כוחות גדולים ועל הובלת אספקה ואפשר לחסום אותם בקלות. השטח של מישור החוף צר, מאוכלס ומעובד בצפיפות, התנועה מוגבלת בו לצירים הקיימים. ערוץ נהר הליטני חוצה את הצירים במקומות אחדים והמעבר בגשרים שעליו מציב מגבלות שצריך להתחשב בהן.
ב. תכנית המבצע ('אורנים')
המבצע נועד לנטרל את האיום על תושבי מדינת ישראל, מצד הארגונים המזוינים הפלשתינאיים שהתבססו בדרום לבנון, על ידי פירוקם מנשק והרחקת מנהיגיהם.
תכנית המבצע הייתה בנויה על ניהול מערכה משולבת בתנועה מדרום לצפון, בשלושה צירים עיקריים:

בציר מערבי - במישור החוף הלבנוני שרחבו בין מטרים ספורים לבין 7.5 ק'מ. השטח מיושב בצפיפות (כולל מחנות פליטים) ומכוסה בגידולים חקלאיים צפופים.
בציר מרכזי - בהר הלבנון ובבקעת הלבנון (הבקע). שטח מגוון מבחינה טופוגרפית, שיש בו רכסים המגיעים עד גובה 2,000 מטר, בערך, ומדרונות תלולים. השטח מאוכלס בישובים מפוזרים.
בציר מזרחי - במורדות החרמון ובהרי מול-הלבנון. שטח הררי, שבו הרים שמגיעים לגובה של יותר מ 2,500 מטר. השטח מיושב בדלילות.
ג. כוחות האויב
הפלשתינאים מהארגונים המזוינים השונים, מנו כ 23,000 איש (על פי הערכה)הכוחות הסוריים בלבנון מנו דיביזיה (אוגדה) שהיו בה יחידות טנקים, יחידות חיל רגלים, יחידות קומנדו, סוללות ארטילריה וסוללות תותחים נגד מטוסים (נ.מ).

הצבא הסורי כולו עמד בכוננות צבאית מוכן להתערב
מערך הגנה של טילי קרקע-אוויר סוריים היה פרוש כדי להגן על שמי לבנון.
ד. כוחותינו
מפקדת פיקוד צפון, בפיקודו של האלוף אמיר דרורי, הייתה האחראית על המבצע, לרשותה הועמדו:

5 אוגדות
כוחות שונים של צה'ל, במיוחד כוחות של חיל האוויר ושל חיל הים.
הכוחות כונסו למבצע תוך שלושה ימים, בין 3.6.82 לבין 6.6.82

ה. מאפיינים מיוחדים למערכה

שטחים קשים למעבר כלי רכב, ותלות במספר מוגבל של צירים צרים והרריים להעברת כוחות ואספקה.
צורך להלחם בשטחים עירוניים, יושבים בצפיפות.
צורך להלחם בעת ובעונה אחת נגד כוחות גרילה ונגד כוחות צבא סדיר.
צורך להתחשב במעורבות הסורית ובחיכוכים הבין עדתיים בלבנון
3. מהלך המלחמה

א. 'אירועים ראשונים במלחמה' (יום ה' 3.6.82 - מוצאי שבת 5.6.82)
ביום ה' - 3 ביוני 1982 ניסתה חוליית מחבלים להתנקש בחייו של שגריר ישראל בבריטניה, השגריר נפצע קשה. במדינת ישראל ראו את הפלשתינאים בלבנון אחראים להתנקשות זו והתייחסו אליה כאל 'עילה למלחמה'.
צה'ל יצא למלחמה בלבנון במטרה מוגדרת, 'ליצור חיץ בין צפון הארץ לבין השטחים בדרום לבנון שהיו בשליטת הכוחות המזוינים של הפלשתינאים'.
באותו יום, אחר-הצוהריים, תקפו מטוסי חיל האוויר יעדים במערך של הפלשתינאים בלבנון, בתגובה פתחו הפלשתינאים בהפגזה מתמשכת על היישובים בגבול הצפון ובגליל.
במוצאי שבת, 5 ביוני 1982, התכנסה ממשלת ישראל והחליטה שחייבים להוציא את כל יישובי הצפון אל מחוץ לטווח האש של הפלשתינאים בלבנון. על צה'ל לעשות זאת כשהוא נזהר שלא לתקוף את כוחות הצבא הסורי, אלא רק כאשר הכוחות האלה יתקפו אותו המלחמה נקראה 'מלחמת שלום הגליל' והתנהלה על פי התכנית הצבאית של 'מבצע אורנים'.

ב. קרבות ה - 6 ביוני 1982
ב 6 ביוני 1982 תקפו מטוסי חיל האוויר ריכוזי כוחות פלשתינאים בדרום לבנון, ספינות חיל הים הפגיזו מקורות אש פלשתינאיים ופגעו בכלי רכב שלהם שנעו על הציר לאורך החוף.
לקראת הצוהריים החלו כוחות הקרקע לנוע למשימותיהם. בהתחלה הופעלו האוגדות בפיקודם של תתי-האלופים יצחק מרדכי, אביגדור קהלני, מנחם עינן ועמנואל סקל. העוצבות נעו צפונה בשלושה צירים:בכביש החוף במערב, בציר מרכזי לעבר רמת נבטיה ובציר מזרחי באזור שבשליטת אש'ף, ('פתחלנד'), ראו מפה מצורפת.

ג. קרבות ה - 7 - 8 ביוני
ביומיים אלו נמשכה פעילות כוחותינו נגד הכוחות המזוינים הפלשתינאיים, שהכוחות מתקדמים צפונה והורסים את התשתית של הפלשתינאים בדרום לבנון.

בגזרה המערבית טוהרו מרחב צור ומורדות ההרים הסמוכים מלוחמים פלשתינאים.
כוחות צנחנים שנחתו מהים מצפון לצידון, בשפך נהר אל אוולי, שברו את הרצף היבשתי בין הכוחות הפלשתינאיים בדרום לבין המרכז שלהם בביירות.
הקרבות בצידון נמשכו עוד שבוע בערך, בעיקר הקרבות על השליטה במחנות
הפליטים שמסביבה.
ד. קרבות ה- 9 - 13 ביוני
ב 9.6 נפתח שלב חדש במלחמה. התחילו קרבות נגד כוחות של הצבא הסורי. כוחות צה'ל ניסו להימנע מהם, אך הסורים תגברו את כוחותיהם וקידמו אותם לכוון הכוחות המתקדמים של צה'ל.

שלב זה במלחמה נפתח בתקיפות של מטוסי חיל האוויר בתקיפות אלה נהרסו רוב סוללות הטילים הסוריים ובקרבות אוויר הופלו 27 מטוסים סוריים.
במשך היום השתלטו כוחותינו על 'הר הלבנון'.
ב 9.6 פתחו כוחותינו בקרבות שריון בליווי סיוע אווירי במתקפה על
המערך של כוח הצבא הסורי, במטרה להבקיע את רצועת ההגנה הראשונה שלו. המטרה לא הושגה במלואה וב - 11.6 בצהרים נכנסה לתוקף הפסקת אש, בין צה'ל לבין הכוחות הסוריים.
ב - 13.6 הגיעה לבירות החטיבה הסדירה של הצנחנים (חטיבה 35).
ה. עד ה - 31.8
כחודש וחצי התחוללו קרבות באזור ביירות, במטרה לפנות מתוכה את המחבלים. בקרבות אלה, הודקה טבעת המצור על העיר, נכבשו שדה התעופה ועמדות חשובות ממזרח לעיר.
לקראת אמצע אוגוסט הושגה הסכמה להוצאת הכוחות הסוריים וכוחות הארגונים הפלשתינאים מביירות - בחסות כוח בינלאומי. פינוי הכוחות הושלם- 31.8.82.
בימים האחרונים לקרבות בביירות, תקפו כוחות של הפלנגות הנוצריות את התושבים במחנות הפליטים הפלשתינאים בסברה ובשתילה, וערכו בהם טבח. המפקדים של הכוחות הישראליים במקום לא הבחינו במתרחש, ולא מנעו את הטבח.האירוע גרם לזעזוע בארץ ובעולם.

4. סיכום ההישגים של מלחמת לבנון

הארגונים המזוינים של הפלשתינאים הורחקו מטווח פגיעה ביישובינו, פונו מהמאחז
שהיה להם בלבנון והתשתית הצבאית שלהם נהרסה.
עצמתו של הצבא הסורי נחלשה, במיוחד הצטמצמה היכולת האווירית שלו.
הצבא הסורי, היושב בלבנון, הורחק מהגבול בין לבנון לבין ישראל.
נחלש כוחם של ארגוני הטרור וחלה ירידה במעמדם הכולל.
5. סוף דבר

בעקבות ההצלחות הצבאיות במערכה, נשארו בדרום לבנון כוחות ישראליים שצורפו אליהם כוחות לבנוניים תומכים ואוהדים, הכוחות היו אמורים להגן על ישראל 'מהשטח שמעבר לגבול הבינלאומי'.
במשך הזמן תפס החיזבאללה את מקומם של הפלשתינאים בדרום לבנון, ומלחמה קשה נמשכה בין החיזבאללה לבין הכוחות של צה'ל וצד'ל (צבא דרום לבנון).
אחרי שמונה עשרה שנה של חזית קרבות פעילים, יצא צה'ל מלבנון בשנת 2000ונערך בתוך גבולות ישראל.

הועלה בתאריך - 6/1/2004 ע"י צוות העמותה
http://www.paratroops.org.il/.lebanon/lebanon.html


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:56   28.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. לאחר מלחמת ''שלום הגליל''  
בתגובה להודעה מספר 52
 
לאחר מלחמת "שלום הגליל"

מתום מלחמת "שלום הגליל" ועד היום התמקדה פעילות הבטחון השוטף של צה"ל בגיזרת לבנון. היו
עליות וירידות באינטנסיביות של הפעילות וכן היו אירועים אחרים שמיקדו את תשומת הלב, אך גיזרת
לבנון לא ירדה מעל סדר היום.
עם פינוי המחבלים מבירות ובחירתו של בשיר ג'מייל לנשיא לבנון, ב- 23 באוגוסט ,1982 נראה היה
כי יפתח עידן חדש ביחסים עם לבנון. אך כשלושה שבועות לאחר היבחרו, ובטרם נכנס לתפקידו, נהרג
בשיר ג'מייל בפיצוץ מטה הפלנגות בבירות. בעקבות הרצח נכנסו כוחות צה"ל, ב- -15 בספטמבר, למערב
ביירות. כוח הפלנגות שנועד להשתלט על מחנות הפליטים צברא ושתילא ערך טבח ביושביהם. הדבר עורר
זעזוע בישראל ובעולם, כוחות צה"ל פינו את ביירות והממשלה מינתה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת
האירועים. הוועדה, "ועדת כהן",הגישה את מסקנותיה.
בפברואר 1983 ובעקבותיהן התפטר שר הבטחון. צה"ל שהה בלבנון מתום המלחמה ועד יוני .1985
בתקופה זו היו כוחות צה"ל יעד לפיגועים שמבצעיהם היו אנשי אירגונים פלסטינים שנותרו בלבנון
ומשנת 1983 עלה משקלם של השיעים בקרב מבצעי הפיגועים. הם יצרו קשר עם סוריה, שהחלה לשקם ולחזק
את השפעתה בלבנון, ונהנו מתמיכתה. הפיגועים התבטאו בירי לעבר סיורים וכלי רכב, מטענים
ומוקשים שהונחו בדרכים ושימוש במכוניות תופת, שמספרן לא היה רב, אך פיגועים מסוג זה גרמו
לנפגעים רבים.
ישראל ניסתה להגיע להסדר עם לבנון, והדיונים על כך החלו בסוף דצמבר .1982 ב- 17 במאי 1983
נחתם הסכם בין שתי המדינות ובו נקבע כי מצב המלחמה ביניהן הגיע לקיצו וישראל התחייבה להוציא
את כוחותיה מלבנון, תוך קביעת הסדרי בטחון.
אולם הסכם זה החזיק מעמד פחות משנה, תחילה הודיעו הלבנונים על הקפאתו, ובמרס 1983 החליטה
ממשלת לבנון לבטלו.ביולי אותה שנה.
נסגרה לשכת הקישור הישראלית בלבנון באוגוסט 1983 נסוגו כוחות צה"ל מהרי השוף ונערכו על קו
האוואלי. בסוף שנת 1984 קויימו מגעים עם לבנון כדי להגיע להסדרי בטחון ולאפשר את נסיגת צה"ל.
קויימו מספר פגישות, אך השיחות הגיעו למבוי סתום. בעקבות זאת החליטה הממשלה ב- -14 בינואר ,1985
על הסגת צה"ל מלבנון, אף ללא הסכם עם הלבנונים. הנסיגה בוצעה ה-5 שלבים במהלך המחצית הראשונה
של שנת 1985: ב- 16 בפברואר פונה אזור צידון; ב- 11 באפריל פונה אזור נבטיה; ב- 24 באפריל פונו
אזור ג'זין והגיזרה המזרחית; ב- -29 באפריל פונה אזור צור; ב- 10 ביוני הושלם פינוי הגיזרה
המזרחית וצה"ל נערך על קו הגבול הבינלאומי.
בדרום לבנון נוצר "אזור הבטחון" שנמצא בשליטת "צבא דרום לבנון" )צד"ל(, הנתמך על ידי צה"ל.
אזור זה נועד להוות אזור חיץ ולהקשות על פעילות טרור כנגד ישראל, והמערכת על הגבול נועדה
לבלום חוליות מחבלים שיצליחו לעבור את אזור הביטחון. צה"ל קיים נוכחות מצומצמת באזור הביטחון
ועיקר ההערכות היתה לאורך "הקו הסגול" - קו הגבול הבינלאומי. שיגרת הפעילות כללה החזקת
מוצבים, תצפיות, סיורים ומארבים. לעיתים נערכו פעולות יזומות בהיקף נרחב כגון הסריקות בעקבות
חטיפת שני חיילי צה"ל בפברואר 1986 והריסת בסיס המחבלים במידון במאי .1988 כמו כן בוצעה גם
פשיטה ארוכת טווח על בסיס מחבלים בנועימה שמדרום לביירות, בדצמבר .1988 כמו כן הופעלו מטוסי
חיל האוויר לפגיעה ביעדי מחבלים. כוחות חיל הים פעלו לסגירת הזירה.
הימית בפני המחבלים ואף פגעו ביעדי מחבלים באזור החוף אזור הבטחון הפך ליעד לפיגועי
המחבלים, הם ירו לעיתים טילי קטיושה לעבר הגליל ואף ניסו לחדור לשטח ישראל לביצוע פיגועים.
ניסיונות אלה סוכלו ברובם, אך לעיתים הצליחו, כמו המחבל שחדר לאזור קרית שמונה בגלשן, בדצמבר
.1987
משנת 1988 עלה משקלו של ארגון החיזבאללה, שיצאה כמנצח במאבקים הפנימיים בקרב מתום מלחמת
"שלום הגליל" ועד היום התמקדה פעילות הבטחון השוטף של צה"ל בגיזרת לבנון. היו עליות וירידות
באינטנסיביות של הפעילות וכן היו אירועים אחרים שמיקדו את תשומת הלב, אך גיזרת לבנון לא ירדה
מעל סדר היום.
עם פינוי המחבלים מבירות ובחירתו של בשיר ג'מייל לנשיא לבנון, ב- 23 באוגוסט ,1982 נראה היה
כי יפתח עידן חדש ביחסים עם לבנון. אך כשלושה שבועות לאחר היבחרו, ובטרם נכנס לתפקידו, נהרג
בשיר ג'מייל בפיצוץ מטה הפלנגות בבירות. בעקבות הרצח נכנסו כוחות צה"ל, ב- -15 בספטמבר, למערב
ביירות. כוח הפלנגות שנועד להשתלט על מחנות הפליטים צברא ושתילא ערך טבח ביושביהם. הדבר עורר
זעזוע בישראל ובעולם, כוחות צה"ל פינו את ביירות והממשלה מינתה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת
האירועים. הוועדה, "ועדת כהן", הגישה את מסקנותיה בפברואר 1983 ובעקבותיהן התפטר שר הבטחון.
צה"ל שהה בלבנון מתום המלחמה ועד יוני .1985 בתקופה זו היו כוחות צה"ל יעד לפיגועים
שמבצעיהם היו אנשי אירגונים פלסטינים שנותרו בלבנון ומשנת 1983 עלה משקלם של השיעים בקרב
מבצעי הפיגועים. הם יצרו קשר עם סוריה, שהחלה לשקם ולחזק את השפעתה בלבנון, ונהנו מתמיכתה.
הפיגועים התבטאו בירי לעבר סיורים וכלי רכב, מטענים ומוקשים שהונחו בדרכים ושימוש במכוניות
תופת, שמספרן לא היה רב, אך פיגועים מסוג זה גרמו לנפגעים רבים.
ישראל ניסתה להגיע להסדר עם לבנון, והדיונים על כך החלו בסוף דצמבר .1982 ב- 17 במאי 1983
נחתם הסכם בין שתי המדינות ובו נקבע כי מצב המלחמה ביניהן הגיע לקיצו וישראל התחייבה להוציא
את כוחותיה מלבנון, תוך קביעת הסדרי בטחון.
אולם הסכם זה החזיק מעמד פחות משנה, תחילה הודיעו הלבנונים על הקפאתו, ובמרס 1983 החליטה
ממשלת לבנון לבטלו. ביולי אותה שנה נסגרה לשכת הקישור הישראלית בלבנון.
באוגוסט 1983 נסוגו כוחות צה"ל מהרי השוף ונערכו על קו האוואלי. בסוף שנת 1984 קויימו
מגעים עם לבנון כדי להגיע להסדרי בטחון ולאפשר את נסיגת צה"ל. קויימו מספר פגישות, אך השיחות
הגיעו למבוי סתום. בעקבות זאת החליטה הממשלה ב- -14 בינואר ,1985 על הסגת צה"ל מלבנון, אף ללא
הסכם עם הלבנונים. הנסיגה בוצעה ה-5 שלבים במהלך המחצית הראשונה של שנת 1985: ב- 16 בפברואר
פונה אזור צידון; ב- -11 באפריל פונה אזור נבטיה; ב- 24 באפריל פונו אזור ג'זין והגיזרה המזרחית;
ב- -29 באפריל פונה אזור צור; ב- 10 ביוני הושלם פינוי הגיזרה המזרחית.
וצה"ל נערך על קו הגבול הבינלאומי בדרום לבנון נוצר "אזור הבטחון" שנמצא בשליטת "צבא דרום
לבנון" )צד"ל(, הנתמך על ידי צה"ל. אזור זה נועד להוות אזור חיץ ולהקשות על פעילות טרור כנגד
ישראל, והמערכת על הגבול נועדה לבלום חוליות מחבלים שיצליחו לעבור את אזור הביטחון. צה"ל קיים
נוכחות מצומצמת באזור הביטחון ועיקר ההערכות היתה לאורך "הקו הסגול" - קו הגבול הבינלאומי.
שיגרת הפעילות כללה החזקת מוצבים, תצפיות, סיורים ומארבים. לעיתים נערכו פעולות יזומות בהיקף
נרחב כגון הסריקות בעקבות חטיפת שני חיילי צה"ל בפברואר 1986 והריסת בסיס המחבלים במידון במאי
.1988 כמו כן בוצעה גם פשיטה ארוכת טווח על בסיס מחבלים בנועימה שמדרום לביירות, בדצמבר
.1988 כמו כן הופעלו מטוסי חיל האוויר לפגיעה ביעדי מחבלים. כוחות חיל הים פעלו לסגירת הזירה
הימית בפני המחבלים ואף פגעו ביעדי מחבלים באזור החוף.
אזור הבטחון הפך ליעד לפיגועי המחבלים, הם ירו לעיתים טילי קטיושה לעבר הגליל ואף ניסו
לחדור לשטח ישראל לביצוע פיגועים. ניסיונות אלה סוכלו ברובם, אך לעיתים הצליחו, כמו המחבל
שחדר לאזור קרית שמונה בגלשן, בדצמבר .1987
משנת 1988 עלה משקלו של ארגון החיזבאללה, שיצאה כמנצח במאבקים הפנימיים בקרב
http://aka.idf.il/iturim/asp/TEXTPAGES.asp?PageNum=440



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:10   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. מערכת/מבצע שלום הגליל = של''ג !!  
בתגובה להודעה מספר 12
 





כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:07   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. חוברת הסברה של ענף תורה והדרכה של צה''ל !!  
בתגובה להודעה מספר 22
 




כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:46   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. הרקע למערכת ''שלום הגליל'' !!  
בתגובה להודעה מספר 23
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:29   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. אש''פ בלבנון !!  
בתגובה להודעה מספר 24
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:36   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. מבצע של''ג: ''מהלכים צבאיים'' !!  
בתגובה להודעה מספר 25
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:11   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. הישגי מערכת ''שלום הגליל'' !!  
בתגובה להודעה מספר 26
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.01.04 בשעה 14:17 בברכה, פילוביץ שחף
 





כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:15   11.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. ''יעדיה הצבאיים והמדיניים של ישראל''  
בתגובה להודעה מספר 27
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:24   04.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. היום לפני 23 שנה- התנקשות בחיי שגריר ישראל שלמה ארגוב  
בתגובה להודעה מספר 12
 
אורן אדרי
חבר מתאריך 28.5.04
7753 הודעות 18:00 03.06.05

היום לפני 23 שנה- התנקשות בחיי שגריר ישראל שלמה ארגוב


היום לפני - התנקשות בחיי שגריר ישראל שלמה ארגוב

ההתנקשות בחייו היוותה את העילה לפתיחת מלחמת לבנון מאז ניסיון ההתנקשות היה ארגוב מאושפז במחלקת השיקום בבית החולים הדסה הר הצופים עד ליום מותו
מאת: יפעת גדות

היום לפני 23 שנה, ב-3 ביוני 1982, בוצע ניסיון התנקשות בחייו של שגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב.

ההתנקשות היא שהובילה למבצע שלום הגליל, שהחל לאחר תקופה ארוכה של ירי קטיושות לעבר יישובי הצפון. ביום 4 ביוני 1982, הורה בגין על תחילת המבצע. חיל האוויר תקף תישעה יעדי אש"ף בלבנון. אש"ף הגיב בהפגזה כבדה על יישובי הצפון ובכך החלה למעשה מלחמת לבנון.

ב-3 ביוני 1982, כאמור, חיכה מתנקש פלשתיני מארגונו של אבו-נידאל, ליד מכוניתו של ארגוב בלונדון, סמוך למלון דורצ'סטר, שם השתתף ארגוב בארוחת ערב. הוא ירה בראשו של השגריר. המתנקש נתפס לאחר זמן קצר, יחד עם שותפיו למעשה.

מאז ניסיון ההתנקשות היה ארגוב מאושפז במחלקת השיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, כאשר אשתו סועדת אותו כל השנים, עד מותה במאי 2002. לבני הזוג ארגוב שלושה ילדים.

ארגוב נפטר ב-22 בפברואר 2003 בהדסה הר הצופים בירושלים, בגיל 74. במשך 21 שנים, מאז ניסיון ההתנקשות בחייו, הוא היה מאושפז במחלקת השיקום בבית החולים.

נוצר ביום: 03/06/2005 | עודכן ביום: 03/06/2005 8:29:38
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-71958-00.html?tag=7-49-40&au=True



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי י''ט באדר א' תשע''א    04:59   23.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. ההתנקשות: היום לפני 8 שנים הלך לעולמו ש. ארגוב ז''ל (*)  
בתגובה להודעה מספר 60
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.02.11 בשעה 05:09 בברכה, פילוביץ שחף
 
אתמול פורסם בעיתון של המדינה: 'ישראל היום":
"ההתנקשות: היום לפני 8 שנים הלך לעולמו שלמה ארגוב ז"ל,
מי שבתאריך 3 ביוני 1982 - בהיותו שגריר ישראל בבריטניה/אנגליה
נפצע מיריות מתנקשים מאירגון אבו נידאל. שגרמו לו לפגיעה אנושה.
למחרת ההתנקשות החליטה ממשלת יראל להגיב במבצע שלום הגליל (של"ג)
שתוכנן עוד לפני כתגובה לירי הקטיושות. הדיפולמט המבריק, לא הצליח
להתאושש ונפטר בגיל 73, 21 שנים לאחר הפציעה שגדעה את הקריירה שלו".

להלן פירסום בעיתון של המדינה: 'ישראל היום":


ושוב תודה רבה לחברי/נו היקר aharon33
.
.
תזכורת:

היום (4.6.2005) לפני 23 שנה- התנקשות בחיי שגריר ישראל שלמה ארגוב
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5232&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%E0%F8%E2%E5%E1#60


22. מערכת/מבצע שלום הגליל = של''ג !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5232&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%E0%F8%E2%E5%E1#22

2. רפאל (רפול) איתן - מגדולי לוחמי ישראל, קווים לדמותו.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6314&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%E0%F8%E2%E5%E1#2
רפול ז''ל: ''בגין תשמע, התקשורת עובדת עלינו, לא היו 400,000
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5403&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F8%F4%E5%EC#70
רפול: אהרון ברק תפר תיק לשרון בועדת כהן/סברה ושתילה!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5110&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F8%F4%E5%EC#59


10. Izkor - יזכור - רחבעם זאבי ז''ל הי''ד......
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5553&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%E0%F8%E2%E5%E1#10
**דו''ח בעניין רצח השר רחבעם זאבי ז''ל הי''ד**סוף
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5553&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%E0%F8%E2%E5%E1

60. . (ה)ארגון לשחרור פלסטין (אש''ף)

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5070&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%E0%F8%E2%E5%E1#60

''מתי שותק שמעון פרס?''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7635&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%E0%F8%E2%E5%E1

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:30   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. ארה''ב לא עזרה לנו להקים את המדינה, משה שרת...  
בתגובה להודעה מספר 1
 
נושא : תכניסו את זה טוב טוב לראש
תאריך : 12/01/04 23:27
מחבר/ת : mccoy


האמריקנים לא הקימו את המדינה, ולא יגנו עליה. מה שקרה בוייאטנם - כשהקונגרס האמריקני, ויותר מכך - הציבור האמריקני, הפנה את גבו לדרום ויאטנמים ולחייליו שלו - קרה גם בכווית, במלחמת המפרץ הראשונה - ויקרא גם פה בארץ.

לאמריקנים יש אינטרסים. כרגע אנחנו נמצאים באינטרסים שלהם. אבל אבוי לנו אם נחשוב אפילו לשניה, שהאמריקנים רוצים בטובת העם היהודי. האמריקנים רוצים בטובת האמריקנים. האמריקנים לא הקימו את המדינה הזאת. אנחנו - היהודים - הקמנו אותה. הדבר היחידי שעשו האמריקאים היה להצביע לימיננו - ועל זה נודה להם ונזכור להם זאת לעד. הם לא נלחמו עבורנו, לא סיפקו לנו נשק - אפילו לוחות ברזל למיגון אוטובוסים הם לא נתנו לנו.
להפך - הם רצו שלא נכריז על עצמאותנו. וכל הכבוד לבן גוריון שהחליט לצאת כנגד האמריקנים!


נושא : ארה"ב לא עזרה לנו להקים את המדינה. היא עמדה מימיננו ותו לא.
תאריך : 12/01/04 23:29
מחבר/ת : mccoy

בתגובה ל: תכניסו את זה טוב טוב לראש - mccoy
============
פשוט מחמם לי את הלב לקרוא את הדברים הבאים:

מדברי משה שרת לג'ורג' סי מרשל, מזכיר המדינה האמריקני, 1948:

"אנחנו עומדים על סף הגשמת התקווה של מאות על מאות שנים - לפני גמר ביצועו של מפעל אשר שלושה דורות השקיעו בו את מאמציהם. אנו מרגישים כי הדבר ממש לפנינו - עלינו רק להושיט יד ולקחתו. זוהי הזדמנות בלתי חוזרת בדברי ימים של עם. ניתן את הדין לפני ההיסטוריה היהודית אם נסכים לדחיה כלשהי בלי שיהא לנו ביטחון כי הדבר קום יקום לאחר הדחייה.
ממשלת ארה"ב לא עזרה לנו להקים את המדינה - היא עמדה לימיננו רק על ידי הצבעתה בעצרת, ואנו מעריכים זאת מאוד-מאוד, ולעולם לא נשכח את הדבר. אבל את המלחמה שהייתה לנו בארץ עשינו לבדנו וללא עזרה. כאשר ביקשנו נשק - לא ניתן לנו; ביקשנו הדרכה צבאית - ואף זו לא ניתנה; אפילו לוחות ברזל לשיריון האוטובוסים לא קיבלנו.
...הגענו למה שהגענו בכוחותינו אנו בלבד. עכשיו אין לפנינו שאלה של השגת עזרה מארצות הברית. קיימת רק שאלה של מניעת הפרעה. ארצות הברית באה עכשיו להפריע על ידי התוכנית שלה להקמת המדינה היהודית.
...אנו נדרשים לדחות את העצמאות במו ידינו. אנו נדרשים להסכים לשלטון זמני שייקרא "משטר ההפוגה הזמני" - דבר שאין לו זכר בהחלטת העצרת."


נושא : חברה האבחנות שלכם עבות ,הבחור צודק היו ויש להם אינטרסים ,
תאריך : 13/01/04 05:43
מחבר/ת : סוסיתא1

בתגובה ל: תכניסו את זה טוב טוב לראש - mccoy
============
הם עומדים מאחורינו, מימיננו ,משמאלנו ,מלפנינו ,והכי חשוב מעלינו ,כשהם צריכים שקט ,
גם אם נחטוף פיגוע ,אנו חייבים להישאר בשקט ,ואם ההצהרה לא מוצאת חן בעינהם ,
יהיה חייב לתקנה ,ואם שרון עומד לנאום ,הם יחליטו מה כן אומרים ומה לא אומרים ,
בקיצור לא משנה איפה הם ,תמיד הם הבוסים ,וזה רע למדינה ,שרוצה להפסיק למכור בננות ,
ומעוניינת להיות מדינה יציבה חזקה עם רוב יהודי ,הבחור צודק ,לכולם יש אינטרסים ,
ורק הם מניעים אם לתמוך או לא ,כל אירופה וכל העולם בנוי על זה ,זה להב הדברים ,
זה השפיץ ,ולא צריך ללכת סחור סחור ,אם הם לא היו מאחורינו ,אז אנחנו היינו מאחוריהם ,
יחד עם אמא רוסיה ,ושמש סטאלין ,ואת זה הם לא היו רוצים לראות ,
לצערי חיסול מיזרח אירופה עלול לגרום להם להפקרתנו בשלב מסויים ,כשהם יהיו בטוחים ,
שאין לנו למי לחבור ,ושבשום צורה האינטרסים שלהם לא יפגעו ,



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:48   24.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. סוס עץ יישר כח @ שים לב ידידי....  
בתגובה להודעה מספר 0
 
מאחר והזכרת את דגל הדיו....:-

ראשית- אני מקדיש לך קובץ זה...@

שנית- למי שלא זוכר, לא יודע, אזי לנוחיותכם מצ"ב קובץ,
המתאר את סרן אברהם "אדן" ברן מעלה את "דגל הדיו" באום רשרש
היא אילת, בקרן הצפונית של מפרץ עקבה. במלחמת יום הכפורים
פיקד אלוף אדן, על אחת האוגדות בחזית הדרום...@

אני מחזק את דבריך.."עם ישראל חי" @

@ נצח ישראל לא ישקר @

רוח עם ישראל לא נשברה "עת צרה ליעקב ומימנה יוושע" @
^^^^^^^^^^^^^^^

סוס עץ
חבר מתאריך 5.1.03
4 הודעות 17:32 24.01.03

דגל המדינה הגדול בארץ

הונף היום בכניסה למושב גן-יאשיה שבעמק חפר, בשיאו של תורן בגובה 24 מטרים.
הדגל נראה היטב למרחק של מעל 10 ק''מ.
ככל הידוע -נכון להיום זהו הדגל הגדול ביותר בארץ המתנופף על תורן.


25

עברתי במקום ראיתי, התפעלתי ולא יכולתי לא לחוש גאווה.
צילמתי ודיברתי עם ה"דגלנים".
אני כמוהם גאה בדגל שלי וגם אני לא חושב שלהניף דגל קטן
או גדול ככל שיהיה יש בו קיטש .

זה הדגל שלי- שלך- של כולנו!!

@ אנשים מתו בעבור מה שהוא מסמל.
@ זוכרים את דגל הדיו?
@ זוכרים את הדגל שהונף על שבכת הברזל מעל הכותל המערבי ב 67?
@ זוכרים את הדגל שנרמס בעפר לרגלי אותו חייל מצרי שזה עתה עלה על
הסוללה ביום כיפור?

@ זה אותו הדגל.



מבחן התוצאה.
פ"ש




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:55   06.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. ''אחריות מדינת ישראל היא אות קיין לדורות'' !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
@ היום לפני 21 שנה @

ציטוט מדו"ח "ועדת כהאן" בכלל ומדבריו של שר הבטחון
דאז וראש הממשלה נכון להיום מר אריאל "אריק" שרון בפרט,
היום בחודש פברואר שנת 1983, דהיינו לפני 21 שנה...@

ציטוט זה הובא בדבריו של אריק שרון, כשנשא את דבריו
בועדת כהאן, לאחר שקיבל את הדו"ח, ובעמוד 171,
מופיעה הפסקה הזו...:-
"מדינת ישראל אחראית אחריות עקיפה לטבח בסברה ושתילה"...!!

מה דעתכם האם יש לנו אות קיין על מצחה של מדינת ישראל,
ואם כן מדוע עשה זאת ועדת כהאן...??!!

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:00   26.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. אחריות מדינת ישראל לרצח/טבח 3000 יהודים/צעירי ארגנטיה  
בתגובה להודעה מספר 6
 
באתי לבקש סליחה
מאת אביחי בקר

פרשת הכניעה של ניצנים במלחמת העצמאות ממשיכה לרחוש כאילו קרתה אתמול. בגיל 91 עדיין נאבק יצחק פונדק, ממפקדי הקרב, לתיקון העוול שנעשה ללוחמים, אם כי מודה בכמה טעויות. למשל, הדחתו המבזה של מ"פ ג' על לא עוול בכפו. בחזרה לזירת הטראומה


יצחק פונדק למרגלות האנדרטה לזכר חללי שיירת ניצנים, מול בסיס חסה. שני המשורינים הושארו במקום ונלקחו שלל
צילום: עינב מורנו

במלחמת העצמאות פיקד יצחק פונדק על גדוד 53 של גבעתי. ארבעת יישובי הספר בגזרה שעליה הופקד היו, ממערב למזרח, הקיבוצים ניצנים, נגבה, גת וגלאון. הצבא המצרי כבש את ניצנים ב-7 ביוני 1948 בקרב שנתפש בעיני רבים ככניעה ישראלית משפילה. 30 ממגיני המשק נהרגו בקרב, 105 נכנעו ונלקחו בשבי לכלא עבסייה בקהיר. רק ארבעה הצליחו לפרוץ את טבעת המצור ולהיחלץ.

43 שנים אחרי הדברים האלה התקבל במזכירות קיבוץ ניצנים, שהוקם מחדש אחרי המלחמה, מכתב בזה הלשון: "הנני מתקרב לגיל גבורות וחשבתי לעצמי כי אם לא הצלחתי בתש"ח לגונן כראוי על ניצנים הלוחמת על חייה מבודדת ונשכחת מלב כל, מן הראוי לפחות שבהגיע יומי אמצא לצדם של חיילי שנפלו בקרב האכזר. שלכם תמיד, י. פונדק". התגובה לא איחרה לבוא: "ליצחק היקר שלום רב. כבוד הוא לנו להשיב בחיוב לפנייתך המתייחסת למקום מנוחה אחרונה, יחד עם רעייתך, בבית העלמין של הקיבוץ".

לפני שנתיים נקברה מאשה פונדק בניצנים. החלקה שליד קברה שמורה לבעלה. בין זו לבין שוליו של קבר האחים שבו נטמנו חללי הקרב על ניצנים מפרידים 150 סנטימטרים. כדי לחבר ביניהם אחרי מותו הכשיר פונדק שביל אבן, "כדי שיהיה לי קל להיפגש אתם, אם יש עולם הבא". הכאב מדריך אותו, הוא מגלה, או שמא אלה ייסורי המצפון שרודפים ולא מרפים ממנו, שהרי אולי היה ביכולתו לעשות יותר כדי למנוע את נפילתם.

"הסיבה היא שלא הייתי מספיק תקיף אז", אומר פונדק כשהוא פותח את שער בית הקברות. "כשבאתי למח"ט שמעון אבידן והודעתי לו שניצנים הולכת ליפול, עמדו במפקדת החטיבה ארבעה נפוליונצ'יקים (תותחי 62 מ"מ) וסוללת מרגמות 120 שבקלות אפשר היה לקדם ולירות אתם על המצרים שתקפו את הקיבוץ. זה לא נעשה. התחלתי לצעוק, הסבירו לי למה לא מפעילים את הנשק, ובמקום לשבור להם שם את הראש, שתקתי".

מה שלומך, המפקד

פונדק, תת-אלוף בדימוס, חי את סיפור ניצנים בכל נפשו ומאודו. בן 91, נמרץ, חד ונוקב כאילו גילו מחצית מכך. זיכרונו מעורר קנאה, הבלורית עדיין מתנופפת, הראייה 6:6, אפילו למשקפי קריאה אינו זקוק. לוח הזמנים שלו, בעיקר עתה, לקראת שבוע העצמאות, עמוס כשל מנכ"ל. אדם מדהים. מדי חודש בחודשו, זו כבר מסורת, מתקשר אליו חייל מתקופת הגדוד, דוד עוזרי, "מה שלומך המפקד", כך כבר שנים. "למה אתה מצלצל", תהה פעם פונדק על העקביות. "אני מצלצל כי פעם בחודש אני עושה לך בבית הכנסת 'מי שבירך' וחשוב לי לדעת אם זה עוזר", הסביר הטוראי. "עד עכשיו זה עוזר מצוין, רק תמשיך ככה", הודה פונדק על הברכות.

ספק אם יש בתולדות מלחמת העצמאות פרשה טעונה וטראומטית כמקרה ניצנים. מדי עשור שב ומתעורר הדיון בעניינו: עתה על הפרק ספרו החדש של רם אורן, "המטרה תל אביב", שמתמקד בקרב ניצנים. בשנת 1990 החיה את הפולמוס מחקרו המעמיק של צביקה דרור, "ניצנים - קיבוץ שנבנה פעמיים". בדצמבר 83' גרמה לסערה כתבה שהכין יעקב אחימאיר לטלוויזיה הישראלית. פרשת ניצנים מסרבת לרדת מעל במת ההיסטוריה, אבל לדור הנכדים כל זה אומר מעט מאוד, אם בכלל. בשביל אלה ניצנים אינו פרק מאלף בתולדות ישראל אלא מלה נרדפת לחוף ים, פסטיבלי רוק, בומבמלות ושאנטי.

אבל פונדק בשלו. "למדתי את קרב ניצנים לאורכו ולרוחבו, הקיבוץ הותקף בטנקים,



פונדק (במרכז) עם חברי קיבוץ ניצנים, זמן קצר אחרי שהקימוהו מחדש. מי שנולד כאן נולד נגוע

בארטילריה ובאווירונים, ההסתערות התחילה בשמונה בבוקר וקדמה לה הפגזה שנפתחה בחצות, הקרב נמשך עד ארבע אחר הצהריים והנה, למרות ההתנגדות העיקשת של המגינים, חיילים וחברי משק, המח"ט איפשר לפוליטרוק שלו, אבא קובנר, להוציא דף קרבי שמכתים את הקיבוץ לדראון עולם".

"נפילת ניצנים - כשלון", היתה כותרת הכרוז שכתב קובנר. "בית אין מגינים על תנאי, הגנה משמע בכל כוחות הגוף ונפש, ואם יפקוד הגורל: טוב ליפול בחפירות הבית מאשר להיכנע לפולש רצחני... להיכנע כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית, חרפה היא. לצאת לשבי הפולש - חרפה ומוות". קובנר, שהיה ממקימי הארגון המחתרתי בגטו וילנה ואחר כך פרטיזן שימר את מורשת הקרב שספג ביערות מזרח אירופה, והפך את ניצנים לסמל של תבוסתנות, רפיון ומורך לב. "לקחתי על עצמי כמשימת חיים להשיב לניצנים את כבודה ולמחות את אות הקלון שהודבק לה לשווא", אומר פונדק.

לכאורה לא היה כלל צורך במאבק שהוא מנהל זה עשרות שנים, שהרי כבר בסוף מאי 49', זמן קצר לאחר שהוחזרו שבויי ניצנים ממצרים, שלח הרמטכ"ל יעקב דורי למזכירות הקיבוץ את ממצאי הוועדה שמינה "לחקור בפרשת המלחמה וההתגוננות". המסקנות היו צריכות להסיר את הרבב אחת ולתמיד מעל שמו של הקיבוץ, ולהכתים דווקא את שמו של קובנר בהתלהמות נמהרת:

"בפקודת היום של חטיבת גבעתי נכללו פסקאות שיש להן משמעות של הטלת דופי כלפי לוחמי ניצנים", קבע הרמטכ"ל דורי. "פקודת היום, שנכתבה מתוך כוונה רצויה לחזק את רוחם של מגיני מרחב הדרום, לא שיקפה את כל האמת על התגוננות קבוצת ניצנים והאבקותם המרה של לוחמיה, ויש להצטער על כן, שבלא מזיד נאמרו בפקודת היום דברים שלא צריכים היו להאמר. הנסיבות הקשות של האבקות מתיישבי ניצנים, הבדידות המרה של הלוחמים, חוסר הקשר עם העורף, אוזלת התחמושת והמזון ועל הכל מספר הנופלים הגדול בהתגוננות ההיא הם עדות נאמנה של האבקות נואשת המעניקה כבוד לכל אלה אשר נאבקו במקום עד הכדור האחרון".

דברים אלה לא הצליחו לשנות את דימוי נצרים בתודעת הציבור, מה גם שהמסמך לא זכה לתהודה הדרושה. בפברואר 82', דור וחצי לאחר ההתרחשות הדרמטית, פנתה מזכירות הקיבוץ לשירות הפסיכולוגי-הקהילתי בשער הנגב בבקשת סיוע, לנוכח תחושת המצוקה שנוצרה אצל רבים מהחברים. "יש בניצנים מעין מחלה, משהו ויראלי, שאנטיביוטיקה לא עוזרת לו. המחלה גורמת למעין שיתוק. מי שנולד כאן נולד נגוע", כך תוארה הבעיה באוזניהם של אנשי השירות.

קללה נוראה

"סיפור יום הקרב השאיר סימני שאלה רבים ורגשות של כעס אשמה ותסכול שלא התבררו עד היום", נמסר בדו"ח המסכם של הצוות המטפל, פסיכולוגית ועובד סוציאלי. "ניצנים מאופיינת כקהילה מסוגרת מאוד בתוך עצמה... מעט פעילים מחוץ לקיבוץ, מעט אנשים שיוצאים ללימודים גבוהים, הסגנון ואורח החיים שמרני יותר מקיבוצים אחרים... ללא ספק היתה השפעה לאירועי המלחמה על תהליך זה. הפגיעה כתוצאה מן הכרוז והאכזבה מן המוסדות שלא הושיטו עזרה מספקת גרמו לחוסר אמון בגורמים חיצוניים ולהסתגרות פנימית - אנו צריכים לסמוך רק על עצמנו".

"על ניצנים מרחפת קללה נוראה", אמר אז לפונדק נהג, חבר ניצנים, שנשלח לאסוף אותו לערב זיכרון שהתקיים בקיבוץ. "בגלל הדף הקרבי של אבא קובנר אנשי הקיבוץ נחשבו בארץ לבוגדים. ילד שסיפר שהוא מניצנים, הסתכלו עליו בבוז".

מלחמות רבות עברו מאז על המדינה, האנשים שקרב ניצנים הוא בשבילם פרק רב משמעות מתמעטים עד כדי קומץ. למי בכלל אכפת מניצנים? מתברר שמספרם גדול מהמשוער. ספרו של רם אורן, הבקיא ברחשי השוק, מעיד כי הסקרנות לא הגיעה עדיין לרוויה, ביום עיון שהתקיים לפני שנה מטעם יד בן צבי במכללה האקדמית באשקלון, "עמידה, פינוי, נסיגה", כשעל המוקד מקרה ניצנים, לא צפו המארגנים את הצפיפות שתיווצר באולם. המתדיינים היו ד"ר מאיר פעיל מהמרכז לחקר כוח המגן, פרופ' דינה פורת מאוניברסיטת תל אביב וד"ר מוטי גולני מאוניברסיטת חיפה. פונדק, שישב בקהל, לא היה מסוגל להחריש לנוכח הסנגוריה שלימדו שני הראשונים על אבידן וקובנר, ובחמת זעם קם להגיב.

את ניצנים הקימו בשנת 1943 חברי תנועת "העובד הציוני", שיצאו מפולין ומרומניה ב-1939. הקיבוץ, על 70-60 תושביו, היה אז נקודה עברית יחידה ומבודדת בלב אזור ערבי שאוכלוסייתו 22 אלף נפש. מצפון לו היתה העירה אסדוד (אשדוד), מדרום מג'דל (אשקלון) וחממה, ממזרח בית דראס (מושב גבעתי), ממערב הים. בהחלטת החלוקה של האומות המאוחדות מכ"ט בנובמבר 47', נשאר ניצנים מחוץ לתחום שיועד למדינה היהודית. היישוב הידידותי הקרוב ביותר, באר טוביה, היה במרחק שמונה ק"מ.

נובמבר 47' הוא גם המועד שבו נקרא פונדק לפקד על גדוד 53 בחטיבת גבעתי שזה עתה נולדה. "גדוד הפרברים" כונה הגדוד שלו שמגויסיו, "מדלת העם בעיקר", נשאבו משכונות הדרום של תל אביב, כרם התימנים, פלורנטין. את מצבת הגדוד השלימו אנשי היישובים שבגזרתו, ארבעת הקיבוצים וכן כפר ורבורג ובאר טוביה.

את המינוי קיבל פונדק מדוד בן גוריון אחרי ראיון שנמשך רבע שעה בלבד. ניסיון מבצעי לא היה לו, "ולא השכלה עממית אפילו. עשו אותי מג"ד בלי שפיקדתי אפילו על כיתה בקרב", הוא אומר באירוניה עצמית. במשפחתו הוא נחשב לגוי מבין ששת האחים לבית פונדיק. הוא עלה מפולין בשנת 33', הצטרף מיד למנגנון הקבע של "ההגנה", הוריד מעפילים בחוף סידנא עלי, עסק בהדרכה, וערב מלחמת העצמאות פיקד על נפת "גרשון", מרחב שהשתרע מגדרה עד לרביבים.

פגישה במנהטן

כדי להבין את עומק תחושותיו של פונדק יש לחזור אל אירוע אומלל שהתרחש חודשיים וחצי לפני המערכה המכרעת על ניצנים. שיירת אספקה שיצאה מבאר טוביה לניצנים נתקלה בכוח ערבי בפיקודו של עריק בריטי ליד המחנה הצבאי הנטוש בחסה. שתי המשאיות נחלצו, הגיעו בשלום לניצנים, אבל משוריני הליווי שקעו בבוץ וכותרו.

כוח חילוץ יצא בהוראת פונדק מבאר טוביה, הגיע לאזור המארב אבל לא יצר קשר עם הנצורים והמשיך משם לנצרים. פונדק הורה באלחוט למפקדי הכוח לחזור אל המשורינים, והנצורים חולצו לבסוף, אחרי שארבעה מחיילי גדוד 53 נהרגו וחמישה נפצעו. שני המשורינים הושארו בשטח ונלקחו שלל.

שרשרת הכשלים שהתגלו בתקרית האפילה על גילויי גבורה עילאיים. המג"ד בתגובה, למען יראו וייראו, הדיח את מפקד פלוגה ג', שלמה קרייזל, שלכאורה לא חתר ליצור מגע בעת שנשלח לחילוץ.

55 שנים חלפו, ותיקי הגדוד החליטו לכתוב ספר על תש"ח ופונדק, תוך כדי עיון בחומר הרב שהצטבר גילה לתדהמתו כי לא קרייזל פיקד על כוח החילוץ, ולכן טעות חמורה היתה להדיחו אז. אדרבה, הוא מצא שמ"פ ג' היה קורבן לעלילת שווא, שהוא ראוי למדליה על כושר המנהיגות והנחישות שהפגין אז תחת אש, ובוודאי לא לביזוי שבעקבותיו גלה בבושת פנים לארצות הברית.

נרעש ונרגש הפעיל פונדק את רשת הידידים והתורמים שטווה כיו"ר עמותת בית חטיבת גבעתי, ובעזרת הסניף האמריקאי איתר במנהטן את קרייזל, שבינתים שינה את שמו לשלמה חגי. זה היה ביוני 2003. פונדק, שהיה אז בביקור משפחתי בטמפה, פלורידה, המריא לניו יורק ואחרי הנחיתה חייג את המספר. "מדבר המג"ד שלך מ-48', אני מוכרח לראות אותך לכמה דקות בעניין חשוב ביותר", הוא פתח את שיחת הטלפון. "בשום אופן לא מוכן לפגוש אותך", השיב חגי. "אתה לגמרי צודק, אבל באתי לבקש סליחה", אמר פונדק.

"השתררה דממה", הוא מספר. "שמעתי שהוא מתייעץ עם אשתו ואז הוא חזר אלי, 'אני מוכן, אבל כשתגיע בבקשה אל תיבהל מהפנים שלי שהן עקומות. חטפתי אירוע מוחי קטן', הוא הזהיר. מיהרתי אליו, הוא גר בבית מפואר בקומה 16, כל מנהטן פרושה לפניו, תיארתי לו מה ואיך התברר לי, 'העפתי אותך לא בצדק על סמך דיווחים שקריים של קצין שלא היה מאוהדיך. אני מצטער. אתה היית בין גיבורי הקרב ואני הרסתי את חייך. העניין הזה רובץ עלי ולא נותן לי מנוח. מוכן לסלוח לי?'

"כמובן שהוא לא הסכים. פה התערבה אשתו, שהיא הרבה יותר צעירה ממנו. היא אמרה לי שהיא מכירה טוב מאוד את הפרשה, שבעלה לא שכח לרגע את העוול שנגרם לו, בגלל ההדחה החברים נטשו אותו והוא התקשה למצוא מקום עבודה ולכן עזב את הארץ - אבל לחשוב שהמג"ד יבוא בערוב ימיו במיוחד לניו יורק כדי לבקש סליחה, זה כבר בלתי נתפש. אל תלחץ עליו, היא ביקשה. ישבנו ושוחחנו, הוא בכה ואני בכיתי, נפרדנו בלי שהוא הסכים למחול לי אבל זה עוד יגיע", הוא מייחל. "את החלטתנו נעביר לך בכתב", הבטיחה אשתו בטרם נטרקה הדלת מאחוריו.

קצין פרוסי

השבוע נסעתי עם פונדק לסיור בנתיב קרבות ניצנים. התחנה הראשונה היתה האנדרטה לחללי קרב השיירה שמול מחנה השריון בחסה. כאן הצגתי לפונדק מסמך בכתב ידו של קרייזל. התאריך: יום לאחר ההיתקלות ההיא. "הפלוגה עומדת דום לזיכרם של אברהם פרחיה, זלמן שחר, פוקורני מאיר ושלמה רובינשטיין, חבר קבוצת ניצנים... קורבנות ראשונים אלה של פלוגתנו יחשלו בנו את הרצון ויקדשו את מטרתנו. מפקד הפלוגה מציין את התנהגותו היוצאת מן הכלל של שמעון בן יהודה, מפקד הכיתה, שלמרות הקורבנות בקרב אנשיו המשיך במאבק נגד כוחות גדולים של מאות פורעים... כמו כן את החובש ארצי והחייל דוד חנין".

דוד חנין הוא חמי, הסברתי לפונדק כיצד הגיע המסמך לידי. הוא היה במשך שנים רבות חבר הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית ומת לפני ארבע שנים בהישמע הצפירה ליום הזיכרון. את הקרב שבו נפצע לא הזכיר בחייו אף לא במלה.

מחסה נסע פונדק לקיבוץ ניצנים שבו התקבל, אף שבא ללא הודעה מוקדמת, בכבוד מלכים ממש. לא בכדי הוא יקיר היישוב, "מענטש" בלשונם. בארכיון הוא מגלה צילום נושן שלו, שלא ידע על אודותיו. כשהוא מתעדכן כמה עוד נשארו בחיים מדור ניצנים תש"ח, הוא מתעצב לשמוע ששישה בלבד, ומרביתם לא זכו כמותו לזקנה כה הדורה. "אולי תצליחי לגלות לי את העקבות של חבורה של בחורות מפולין, פליטות שואה, שעברו כאן בניצנים כשהייתי עוד מפקד נפת גרשון?" הוא מבקש מעובדת הארכיון. "אני זוכר שישבתי אתן, הן היו מפוחדות והסיפורים שהן סיפרו היו איומים".

לפני שנה, במלאות לו 90, ערכו לו חברי ניצנים ברוב עם מסיבת הפתעה. "אתה יודע איך קרה ששמעון אבידן הגיע בשנת 83' לדבר עם אנשי ניצנים? זה לא בא ממנו, הרי קצין פרוסי לא משנה את דעתו. אני כפיתי עליו לבוא, כדי לשים סוף למסע הביזוי שהקיבוץ נאלץ לספוג בגלל הדף הקרבי שלו ושל אבא קובנר. 'הם לא אשמים, בטח לא הבנים והנכדים', אמרתי לו. 'אם יש טענות, הרי הן צריכות להיות מופנות אך ורק כלפי גדוד 53. עוול נוראי גרמנו להם שלא באנו ללחוץ להם את היד מיד כשהם חזרו מהשבי. אני תיקנתי את הטעות, עוד לא מאוחר שגם אתה תראה את פרצופך'.

"הוא הסכים, ביקש שאני אקח אותו ברכב. כשיצאנו מהמשרד שלו בתל אביב, אמר לי שמעון אבידן 'אתה לא תדבר'. הודעתי לו שעברו הימים שהוא היה המפקד שלי וקיבלתי את דבריו ללא עוררין". קיבוץ ניצנים לדורותיו התייצב בהרכב מלא לשיחה; אבא קובנר סירב להשתתף במעמד שנועד לטהר את האווירה.

ניצנים לא היה היחיד, אבל רק עליו יצא הזעם. מגיני יד מרדכי נסוגו, כפר דרום התפנה לאחר מצור והפגזה כבדה, גוש עציון נפל והלך בשבי, כך גם הרובע היהודי בירושלים. בקיבוץ גזר נהרגו 28 מגינים ואילו 50 נפלו בשבי הלגיון, מסדה ושער הגולן התפנו בלי לירות כדור, מכל אלה רק על ניצנים יצא הקצף.

"אל תלך סחור סחור, רוצים את השורה התחתונה: לחמנו או לא לחמנו?" - זה היה המסר שהעבירו הנוכחים לאבידן. רק באחת בלילה יצא עשן לבן. "ברצוני לתקן ולפזר את הרושם כאילו אנשי ניצנים הלכו לשבי ללא לחימה", סיכם אבידן לבסוף. "אני חוזר, אם כן, אין הדבר כך. אנשי ניצנים וחיילי גדוד 53 של גבעתי החזיקו מעמד, על אף מעט החימוש שהיה בידם, עד אשר השריון פרץ וכבש את החלק החיוני. יש גם כן לראות בהגנת ניצנים אחת מעלילות הגבורה של מלחמת העצמאות.

"החטיבה - לפי יוזמתי - הוציאה דף קרבי, שלו נתנו את הכותרת 'נפילת ניצנים - כשלון'. כאן שגיתי. הייתי חייב לכתוב 'נפילת ניצנים - כשלון לחטיבת גבעתי'. נשאר לי אם כן רק לבקש סליחה על השגיאה המילולית. הדף אשר הוצא על ידי החטיבה וחתום על ידי מלמד שיש להילחם ללא תנאי ובכל תנאי ושאין בקלות ללכת לשבי. הדף הזה היה דרוש לנו ותוכנו יציב ואמת עבורי גם כיום, בינינו לבין לב הארץ היה חלל ריק ואנו היינו החומה. מן ההכרח היה לחזק את רוח הלוחמים בכל דרך. מיעוט הידיעות שהיו לנו על הלחימה בניצנים, ולעומת זאת הצורך להגיב במהירות, גרמו עוול לניצנים".

זמן קצר אחרי השיחה בניצנים התכנסו ביוזמת פונדק ותיקי גדוד 53, לזכר הימים ההם בתש"ח. במטרה לקומם את רוחה השפלה אז של חברי ניצנים הוא החליט שמבין ששת היישובים שהיו בגזרתו בתש"ח, נציג ניצנים יהיה זה שיברך, ובכך כמו יוכרז רשמית על פיוס היסטורי. "שמעון אבידן מאוד לא אהב את ההחלטה שקיבלתי", אומר פונדק. "הוא הודיע שאם לא אחזור בי הוא יבטל את השתתפותו. בסוף הוא בכל זאת הופיע, נשא נאום קצר במיוחד ומיהר לברוח".

עד הכדור האחרון

"שלא תהיה טעות", מבקש פונדק להבהיר. "שמעון אבידן היה המח"ט הטוב ביותר במלחמת העצמאות ולדפים הקרביים של אבא קובנר היה ערך עצום. אין לי מה לומר בגנותם. זה נכון גם לפרשת ניצנים. היינו מחכים להם כל בוקר, הם החדירו בנו רוח קרב, בכל הרצאה אני מדגיש את הנקודה הזאת. אני עצמי, בעיצומה של ההתקפה על קיבוץ גלאון, שהיתה בחודש יולי, דחקתי במפקד הנקודה, על מנת לדרבן אותו כשהמצרים כבר על הגדרות - 'האם יהיו לוחמי גלאון כניצנים, או כלוחמי נגבה תהיו'. מתברר שגם אני הושפעתי מהדף הקרבי עד כדי השמצות על ניצנים.

"לזמנו, כשהחטיבה היתה על הברכיים, זה היה נכון לעשות, אבל אחרי המלחמה חובה היתה לרכך את הטון. היחס לניצנים היה בלתי אנושי, האווירה היתה 'מי אלה בכלל, העובד הציוני, הרי הם לא סוציאליסטים'. גם אני נסחפתי בגל עד שחקרתי את הדברים. את אבא קובנר, אגב, לא ראינו במלחמה. בניגוד מוחלט לבני מהרשק, הפוליטרוק של הפלמ"ח שאותו יכולת למצוא מסתער בראש, הוא הסתגר בחדר שלו במפקדת החטיבה ולא הוציא את האף".

בכך לא תמו טענותיו של פונדק. "ניצנים היתה דלה באמצעים ובנשק בהשוואה לשאר הקיבוצים בגזרתי. את ניצנים המח"ט והמטה שלו לא ביקרו מיום שפרצה המלחמה, לכן היא גם קיבלה פחות". טבלאות להוכחת ההטיה יש לו למכביר. "המח"ט נתן עדיפות בהצטיידות לקיבוצי השומר הצעיר. זה נשמע אולי מופרך, אבל תן לי לשאול מה היית עושה אילו היית עומד מול שתי דירות שעולות באש, מהן אחת שלך. לאן היית קופץ קודם?"

"לתיאוריה הזאת אין ידיים ורגליים", הודף ההיסטוריון הצבאי מאיר פעיל את הטענה, וניכר כי אהבה גדולה אין בין השניים. "פונדק לא היה מצביא גדול וגם לא המג"ד הכי טוב בחטיבה", שופך פעיל בהנאה שמן למדורה. "כשמזכירים לו את הכשלונות שספג, הוא משום מה מקבל את הביקורת בצורה נוראה. הוא לוקח על עצמו יותר מדי אחריות. ניצנים היא מפלה, אבל לא בגלל פונדק אלא כי באותו שלב מוקדם של ראשית ימי פלישה, הנסיבות האובייקטיוויות נתנו מעט מאוד סיכוי לעמידה מול צבאות ערב הסדירים. צה"ל, שחשב עדיין בדפוסים של לחימה פרטיזנית, רק התחיל להיערך לקראת האתגר החדש".

פעיל, ח"כ לשעבר מטעם רשימת השמאל של"י, דווקא מצדיק את "הדף הקרבי" שחיבר אבא קובנר. "התכנים הם בהחלט קשים, אבל לשבחו של אבא קובנר שהוא זקף את קומתם של לוחמים. זה היה קול קורא חיוני, לולא הניסוחים הבוטים, הייתי אפילו מסתכן ואומר, היו לנו עוד כמה וכמה פרשיות ניצנים. אני גם מסוגל להוכיח שבניצנים לא היה פחות נשק בהשוואה לממקומות אחרים. עניין האפליה הוא קשקוש שאין לו שחר".

שיער ראשו של פונדק החל להאפיר תוך כדי המלחמה. "זה מכרסם", הוא אומר. "שלושה קרבות של גדוד 53 לא נותנים לי מנוח עד היום: קרב השיירה לניצנים, שבעה הרוגים מאש כוחותינו ליד פלוג'ה, אירוע שאני עדיין מחפש מי היה זה שנתן את פקודת האש, ובראש ובראשונה נפילת ניצנים. לפניו של המ"מ אברהם שוורצשטיין, שניהל את הלחימה בניצנים, עמדו שלוש אפשרויות כשהמצור עליו התהדק: להיכנע; לפרוץ מערבה, להתפזר בחולות ולחכות עד שיירד הלילה; או להילחם עד הכדור האחרון. מזלם של מגיני ניצנים שהקשר אתי נותק. אחרת, אם הוא היה שואל אותי, הייתי מודיע לו, ברוח אנשי פנפילוב שעל ברכיה חונכנו, שהאופציה האחרונה היא היחידה שניתנת לו. במקום 30 חללים זה היה נגמר ב-70".

המשימה החמישית

במרכז ספרו של רם אורן רומן שהיה או לא היה בין המ"מ מגבעתי שוורצשטיין לאלחוטנית היפהפיה של ניצנים, מירה בן ארי, אחת מעשר הנשים שלא התפנו מניצנים ערב הקרב הגורלי. היא היתה נשואה, בעורף היו הבעל אליקים והבן דני. בן ארי נהרגה בשעת הכניעה. "מכל הבחינות היא היתה מועמדת בולטת לאות הגבורה", אומר פונדק, שאחרי המלחמה התמנה לעמוד בראש ועדת העיטורים. "ההנחיה שקיבלתי מבן גוריון היתה 12 אותות, כמספר שבטי ישראל. כשהערתי שיש כמובן יותר שראויים, התגובה שלו היתה, 'פונדק, אתה עוד פעם מתווכח?'

"כדי לצמצם את תהליך המיון החלטנו על קריטריון שקובע שהאות יוענק רק למי שעשה מעשה גבורה שהוביל לניצחון בקרב. ניצנים לצערי לא עמדה בתנאים שהצבנו". לזכרן של שלוש הנשים שנהרגו בניצנים, בן ארי, שלומית דורצ'ין ודבורה אפשטיין, הוא שוקד על הקמת אתר הנצחה "יד לאשה העברית הלוחמת".

הכשלון בנצרים לא עצר את הקריירה הצבאית של פונדק. באוגוסט 48' הוא נקרא אל הרמטכ"ל, שבישר לו כי הוא מתמנה למפקד חטיבת עודד. הוא הוביל אותה במבצע "יואב" בדרום ובמבצע "חירם" בצפון. בשנות החמישים הקים פונדק את הנח"ל ואת את גייסות השריון ובשנת 59' השתחרר מצבא הקבע.

הוא היה מנהל חבל ערד, שגריר בטנזניה, ובשנת 71', בהזמנת שר הביטחון משה דיין, גויס בשנית והיה מושל רצועת עזה וצפון סיני, פרק שבו התעמת חדשות לבקרים עם ראש הממשלה הנוכחי אריאל שרון, אז אלוף פיקוד דרום, "שעשה חזירויות על גבי חזירויות. היתה לנו הזדמנות חד פעמית לפתור את בעיית הפליטים בעזה והחמצנו אותה. תיכננו לפנות את המחנות ולהקים למפונים עיר בסיני - אז חיו ברצועה 320 אלף ערבים וזה היה אפשרי. היום יש שם מיליון ורבע, איחרנו את הרכבת".

אשר לנסיגה הצפויה מעזה, כבר באינתיפאדה הראשונה דעתו של פונדק היתה נחרצת, "לצאת מהרצועה באופן חד צדדי". עכשיו, צחוק הגורל, אימץ את הנוסחה יריבו מאז, אריאל שרון.

את כל תחנות חייו, מפולין ועד עזה, פרש פונדק בספר מאלף שלא זכה לתהודה הראויה לו, "חמש משימות". ארגנטינה היתה התחנה האחרונה בטרם פרש לגמלאות. פונדק היה ראש מערך השליחים של הסוכנות היהודית בתקופת השיא של שלטון הגנרלים. "הם לא הורגים יהודים, הם הורגים קומוניסטים, אז אל תתערבו", הוא מתאר את תגובתו האדישה של השגריר אז בבואנוס איירס, רם נירגד.

"זה היה הפרק הכואב בחיי", אומר פונדק. "מדינת ישראל, שלקחה על עצמה להגן על יהודים בכל העולם, מעלה בתפקידה. שלושת אלפים צעירים יהודים נרצחו אז, תמורת ארבעה-חמישה מיליון דולר לגנרלים היתה אפשרות להוציא אותם. ישראל והקהילה היהודית לא נקפו אצבע. ההתנכרות הגיעה לממדים כאלה, שהמשפחות רצו לקרדינל ולא לרב שישתדל בשבילם". ספרו הבא, תוכניות יש לו למכביר, יגולל את הפרשה מא' עד ת'.

מעל גבעת המכלים, השטח החיוני של ניצנים בתש"ח, שעם השתלטות המצרים עליו אבד הקיבוץ, הוא מביט בסיפוק מזרחה אל שדות פלשת. "הלב שלי שר. מאתיים כפרים ערבים היו כאן והם אינם יותר. היה הכרח להרוס אותם, אחרת גם פה, כמו בגליל, היו בתוכנו עוד מיליון ערבים. אחרי אלפיים שנות גלות אי אפשר להקים מדינה בכפפות של משי".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=417517&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
יקי
חבר מתאריך 4.4.02
30950 הודעות
   16:47   06.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. אני לא חותם על שום דבר ללא עו''ד  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הקישורים שלי - http://www27.brinkster.com/yniaz/mylink.htm



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:06   26.03.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. אבשלום פיינברג ז''ל הי''ד קרא למרד...........  
בתגובה להודעה מספר 0
 
הראשון בשילטון התורכי בארץ, זה היה בחודש מרץ בשנת 1915,
דהיינו, היום לפני 83 שנה...@

הסיבה לקריאתו למרד, היתה נוכחותו ביום גירוש היהודים מיפו
בחודש מרץ 1915, וזה קרע את ליבו, אבשלום פיינברג ז"ל הי"ד
עלה מיד לירושלים, ונפגש עם צמרת ניל"י בכלל ואהרון אהרונסון
בפרט, וסיפר לו/הם, על הגרוש וביחד החליטו על התחלת המרד
בשלטון התורכי בפלשתינה = מדינת ישראל...@

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:19   26.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי !!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל על-פי המשפט הבינלאומי.
"והואיל ועל-ידי כך הוכרו הזיקה ההיסטורית בין העם היהודי ובין
ארץ-ישראל וכן הנימוקים לבנייתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ הזאת".
@(מתוך תרגום ההקדמה לכתב המנדט)@
25/05/2003 | עו"ד אברהם גריף | nfc@Nfc.co.il תגובות

ההתחלה - מנדט על ארץ-ישראל למדינה 'מתקדמת'

מטרת מסמך זה היא להציג בקיצור רב, אך בבהירות ובדייקנות, את הזכויות המשפטיות ואת הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל ועל פלשתינה על-פי המשפט הבינלאומי. זכויות אלו קיבלו אישור בינלאומי מחוּדש בהסדר הפוליטי והמשפטי הגלובלי שהושג בימי מלחמת העולם הראשונה והוצא אל הפועל בשנים שמיד לאחר המלחמה, בין 1919 ל-1923. מנקודת ראותה של האימפריה העותמנית, הֶסדר זה הקיף את התביעות של הציונות, של התנועה הערבית הלאומית, של הכורדים, של האשורים ושל הארמנים. כחלק מהֶסדר זה, לפיו קיבלו הערבים את רוב הארצות שהיו קודם לכן בשלטון ריבוני עותמני במזרח-התיכון, הוקצתה כל ארץ-ישראל, על שתי גדות הירדן, לעם היהודי כביתו הלאומי המחודש, למען מדינתו העצמאית העתידית.
לפי תנאי ההסדר שהושג בין מעצמות ההסכמה הראשיות (אז - בריטניה, צרפת, איטליה ויפן), לא יסופח שום שטח תורכי לשעבר על-ידי אחת המעצמות, כפי שתוכנן בהסכם סייקס-פיקו החשאי שנחתם בימים 9 ו- 16 במאי 1916. במקום זאת נקבע כי שטחים אלה, ועִמם העמים עבורם הוקצו השטחים, יימסרו כמנדט וינוהלו על-ידי אומה מתקדמת, עד שיהיו מוכנים לעמוד ברשות עצמם. משטר המנדטים הוקם על-פי סעיף 22 מאמנת-היסוד של חבר הלאומים, שנכלל בחוזה וֶרסיי ובשאר הסכמי השלום שנחתמו עם מעצמות המרכז המובסות - גרמניה, אוסטרו-הונגריה, בולגריה ותורכיה. אמנת-יסוד זו היתה רעיונו של וודרו וילסון, נשיא ארצות-הברית דאז, ונכללה בין "14 הנקודות" שלו ביום 8 בינואר 1918; ואילו סעיף 22, שעל-פיו הוקם משטר המנדטים, היה בעיקרו פרי-רוחו של יאן כריסטיאן סמאטס, שניסח את הפרטים בתזכיר שנודע לימים בשם "החלטת סמאטס", ואושר רשמית על-ידי "מועצת העשר" ב-30 בינואר 1919. בהחלטה זו נקבע גם כי ארץ-ישראל תהיה אחד משטחי המנדט שיוקמו, כפי שנחזה מראש בהצהרת בלפור.

הקמתה הרשמית של המדינה תחת שלטון המנדט התרחשה בוועידת השלום בסן-רמו, שבה אומצה הצהרת בלפור על-ידי המועצה העליונה של מעצמות ההסכמה הראשיות כבסיס לניהולה בעתיד של פלשתינה, אשר תוכר מעתה ואילך כביתו הלאומי של העם היהודי.

מעמד התחדשותן של הזכויות המשפטיות של העם היהודי ושל ריבונותו על הארץ התרחש, אפוא, במקביל להכרזתה של פלשתינה כשטח מנדטורי, מפני שמנדט זה ניתן אך ורק כדי "לבנות מחדש" את מדינת יהודה העתיקה ולהגשים את הצהרת בלפור ואת ההוראות הכלליות של סעיף 22 הנזכר. המשמעות היא אפוא שארץ-ישראל היתה, למן הרגע הראשון, מדינה יהודית, ומעצמת המנדט, או הנאמן, שתפעל גם כחונך וכמדריך, תנחה אותה לקראת עצמאותה ותנקוט את הצעדים הפוליטיים, המנהליים והכלכליים הדרושים להקמתו המחודשת של הבית הלאומי של העם היהודי. האמצעי העיקרי להגשמת מטלה זו היה עידוד העלייה הנרחבת של יהודים לארץ-ישראל, עלייה שתביא בסופו של דבר להפיכת ארץ-ישראל למדינה יהודית עצמאית, לא רק מבחינה משפטית, אלא גם במובן דמוגרפי ותרבותי.

המנדט הבריטי חויב, משפטית, להבטיח את מימוש הבית הלאומי היהודי (מדינה יהודית) בארץ-ישראל

פרטי העצמאות המתוכננת של המדינה היהודית נקבעו בשלושה מסמכים בסיסיים, שניתן לכנותם כמסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית ושל מדינת ישראל היהודית המודרנית שצמחה מתוכה:
- "החלטת סן-רמו" מיום 25 באפריל 1920;
- "המנדט על ארץ-ישראל", שהוענק לבריטניה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על-ידי חבר הלאומים ב-24 ביולי 1922;
- "חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מיום 23 בדצמבר 1920.
את שלושת מסמכי היסוד האלה השלים החוזה האנגלו-אמריקני מ- 3 בדצמבר 1924 בנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

חשוב לזכור תמיד, כי מסמכים אלה הם המבטאים את ההכרה הבינלאומית המחודשת בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על פלשתינה ועל ארץ-ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי, והכרה מחודשת זו נובעת מהם. זאת משום שקיימת דעה כוזבת, אוניברסלית כמעט, כאילו החלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947 היא ש"הולידה" את מדינת ישראל. לאמיתו של דבר, החלטת חלוקה זו ביטלה באופן בלתי-חוקי את הזכויות המשפטיות של העם היהודי ואת ריבונותו על כל פלשתינה וארץ-ישראל, והיא רחוקה מלהיות אישור לזכויות אלו או מחוללתן.

"החלטת סן-רמו" הנזכרת הפכה את "הצהרת בלפור" מ- 2 בנובמבר 1917, מהצהרת מדיניות בריטית גרידא, המביעה אהדה לייעודה של הציונות להקים מדינה יהודית, למסמך מחייב במשפט הבינלאומי, שהטיל על בריטניה להגשים את המטרה הזאת תוך שיתוף-פעולה פעיל עם העם היהודי. על-פי הצהרת בלפור כפי שפורסמה במקורה על-ידי ממשלת בריטניה, הבטיחה זו רק "לעשות כמיטב מאמציה כדי להקל" על ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. אולם בהחלטת סן-רמו מ- 24-25 באפריל 1920, הטילו מעצמות ההסכמה הראשיות, כגוף מלוכד, על ממשלת בריטניה את האחריות או החובה המשפטית להוציא לפועל את הצהרת בלפור. על בריטניה הוטלה אפוא המטלה המשפטית להבטיח את הקמתו הנאותה של הבית הלאומי של העם היהודי. ממשלת בריטניה קיבלה עליה מטלה זו ברצון, מפני שבזמן פרסומה של הצהרת בלפור ואישורה בוועידת סן-רמו נחשבה ארץ-ישראל לנכס אסטרטגי רב-ערך ולצומת דרכים חשוב, ולכן נתפשה הארץ כצורך חיוני להגנה על האינטרסים האימפריאליים רחבי-הידיים של בריטניה, שהשתרעו אז ממצרים עד הודו. בריטניה חששה אז פן תהיה למדינה או למעצמה אחרת כלשהי, ובעיקר לצרפת או לגרמניה, דריסת-רגל בקרבת תעלת סואץ.

בישיבת הממשלה הבריטית מיום 31 באוקטובר 1917, שאישרה את הצהרת בלפור, הוגדר המונח "בית לאומי יהודי", על-ידי הממשלה עצמה, כמדינה. זו היתה גם המשמעות שניתנה תחילה לביטוי זה בוועדת המצע שניסחה את "תוכנית באזל" בקונגרס הציוני הראשון, באוגוסט 1897, ועל-ידי תיאודור הרצל, מייסד התנועה הציונית. המילה "בית", שהופיעה בהצהרת בלפור ואחר כך בהחלטת סן-רמו, היתה לא יותר מלשון נקייה למדינה, שאומצה תחילה על-ידי ההסתדרות הציונית בתקופה שארץ-ישראל היתה עדיין תחת שלטונה של האימפריה העותמנית, כדי שלא לעורר התנגדות תקיפה למטרות הציונות מצד הסולטן וממשלתו, בגין אובדנו הפוטנציאלי של שטח זה לאימפריה. בעיני מנסחי תוכנית באזל ומנסחיה של הצהרת בלפור לא היה כל ספק מהי משמעותה האמיתית של המילה, והיא שאבה חיזוק מהצירוף של המונח "לאומי" למילה "בית". דא עקא, מכיוון שלא נעשה שימוש ישיר במילה "מדינה" ולא נטען בגלוי שזו היתה הכַּוונה, ומכיוון שכאשר נעשה שימוש במונח זה לראשונה הוסתרה כוונתו האמיתית, ניתנה תחמושת בידי כל מי שניסה למנוע את הקמתה של מדינה יהודית, או בעיני כל מי שראה את ה"בית" הזה במושגים תרבותיים גרידא.

גם הביטוי "בארץ-ישראל" שנכלל בהצהרת בלפור ועורר חילוקי-דעות לוהטים, כוּון לכל הארץ, על שתי גדות הירדן. היה זה אבסורד לשעֵר שאפשר להסיק מהמונח הזה כאילו מייעדים לבית הלאומי של העם היהודי רק חלק מארץ-ישראל, מפני שהן פלשתינה והן הבית הלאומי נוצרו במקביל, ושמותיהם שימשו חליפות, כשהמונח "ארץ-ישראל" מצביע על המיקום הגיאוגרפי של המדינה היהודית העצמאית שתקום בעתיד. אילו כוון המונח "ארץ-ישראל" לארץ מחולקת, היה הדבר נאמר במפורש בזמן שנוסחה הצהרת בלפור ואושרה, ולאחר מכן - בזמן שאומצה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות. שום רמז כזה לא נשמע מעולם בדיונים הממושכים שבמהלכם נוסחה ההצהרה ובדיונים שהביאו לאישורה הבינלאומי.

אי-החוקיות של חלוקת הארץ

אין אפוא שום בסיס משפטי או עובדתי לטענה כי המונח "בארץ-ישראל" הגביל את הקמתו של הבית הלאומי היהודי לחלק מהארץ בלבד. אדרבא, ארץ-ישראל והבית הלאומי היהודי הם מושגים נרדפים, כפי שאפשר ללמוד מהשימוש באותו הביטוי בחלקה השני של הצהרת בלפור המתייחס לקיומן של "עדוֹת בלתי-יהודיות בארץ-ישראל", והמצביע בבירור על כל הארץ. ראיות דומות קיימות גם בהקדמה לכתב המנדט ובמונחיו.
החלטת סן-רמו בנוגע לארץ-ישראל שילבה את הצהרת בלפור עם סעיף 22 של אמנת-היסוד של חבר הלאומים. המשמעות היתה שההוראות הכלליות של סעיף 22 הוחלו במפורש על העם היהודי, שיקים את ביתו ואת מדינתו בארץ-ישראל. לא היתה שום כוונה להחיל את סעיף 22 על ערביי הארץ, בניגוד למסקנה המוטעית שאליה הגיעה ועדת החקירה הממלכתית על ארץ-ישראל, שהסתמכה על סעיף זה מהאמנה כבסיס משפטי להצדקת חלוקתה של ארץ-ישראל, לצד הנימוקים האחרים שציינה.

ההוכחה לישימותו של סעיף 22 על העם היהודי, הכולל לא רק את היהודים שהיו אז בארץ-ישראל אלא גם את אלה שהיו אמורים להגיע אליה בהמוניהם בעתיד, מצויה ב"החלטת סמאטס", שהפכה להיות סעיף 22 של האמנה. החלטה זו מזכירה את ארץ-ישראל במפורש כאחת המדינות שסעיף זה יחול עליהן. לא היה כל ספק שכאשר נכללה ארץ-ישראל בהקשרו של סעיף 22, היא היתה קשורה אך ורק לבית הלאומי היהודי, כפי שנקבע בהצהרת בלפור. בתקופה ההיא היו הכל מודעים לעובדה זו, לרבות נציגי התנועה הלאומית הערבית, כפי שאפשר ללמוד מההסכם בין האֶמיר פייצל וד"ר חיים וייצמן מ- 3 בינואר 1919, וכן מהמכתב החשוב ששלח האמיר לפליקס פרנקפורטר, לעתיד שופט בית-המשפט העליון של ארצות-הברית ביום 3 במרס 1919. ההצעות של הציוֹנים, שהוגשו על-ידי וייצמן ונחום סוקולוב ל"מועצת העשר" בוועידת השלום בפריס ב-27 בפברואר 1919, המועצה שקראה לפיתוחה של ארץ-ישראל כאומה יהודית בגבולות רחבים, הוגדרו על-ידי האמיר פייצל במכתב זה כהצעות "מתונות וראויות". הטיעון שהשמיעו מנהיגים ערבים לאחר מכן, כאילו הצהרת בלפור והמנדט על ארץ-ישראל אינם עולים בקנה אחד עם סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים, מופרך לחלוטין עקב העובדה ש"החלטת סמאטס" - קודמתו של סעיף 22 - כללה את ארץ-ישראל במפורש במסגרתה המשפטית.

החלטת סן-רמו בנוגע לארץ-ישראל הפכה להיות סעיף 95 של אמנת סֶווֶר, שנועדה לסיים את המלחמה עם תורכיה. אולם אף כי אמנה זו לא אושררה מעולם על-ידי הממשלה הלאומית התורכית בראשות כמאל אתאתורכ, היא נשארה שרירה וקיימת כמסמך עצמאי של המשפט הבינלאומי, כאשר נכללה בהקדמה לכתב המנדט על ארץ-ישראל ואושררה על-ידי 52 מדינות. החלטת סן-רמו היא מסמך היסוד שעליו הוקם המנדט, ושלפיו היה צריך המנדט לפעול. זהו אפוא מסמך היסוד הראשון במעלה של מדינת ישראל המתחדשת וגולת הכותרת של הישגי הציונות לפני קום המדינה. מסמך זה תואר - ובצדק - כ"מגנה כרטה" של העם היהודי. זוהי ההוכחה הטובה ביותר שעל-פי המשפט הבינלאומי, כל פלשתינה וכל ארץ-ישראל שייכות אך ורק לעם היהודי.

אט אט מסלפת בריטניה את התחייבויותיה על-פי כתב המנדט

המנדט על ארץ-ישראל אישש את הצהרת בלפור ואת סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים (כלומר, את החלטת סן-רמו) כאחת. ארבעת המסמכים הללו היו אבני הבניין של המבנה המשפטי שהוקם כדי לייסד מחדש מדינה יהודית עצמאית. בהצהרת בלפור הוגדרה, בתמציתיות, מטרתה של המדינה היהודית; החלטת סן-רמו העניקה לה את הגושפנקה של המשפט הבינלאומי, וּכתב המנדט סיפק את כל הפרטים ואת האמצעים להגשמתה של המדינה היהודית. כפי שצוין לעיל, חובתה העיקרית של בריטניה כמעצמת המנדט, נאמנה וחונכת, היתה ליצור "תנאים מדיניים, מנהליים וכלכליים כאלה שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי" (סעיף 2 לכתב המנדט). כל 28 סעיפי כתב המנדט כוונו למטרה זו, ובהם גם הסעיפים שאינם מזכירים את הבית הלאומי היהודי במפורש. המנדט אישש וחידש את "זכות השיבה" של העם היהודי לארץ-ישראל ואת הזכות להתנחל בכל רחבי הארץ כדי להקים מחדש את המדינה היהודית החזויה (סעיף 6).

הענקת המנדט על ארץ-ישראל לבריטניה יצרה חובה חוזית בין מעצמות ההסכמה הראשיות לבריטניה, כשהמעצמות הן מעניקות המנדט, ובריטניה - המעצמה המנדטורית. מעצמות ההסכמה הראשיות קבעו כי מועצת חבר הלאומים תפקח על המעצמה המנדטורית, כדי להבטיח שכל תנאי כתב המנדט יקוימו בקפדנות. כתב המנדט עצמו נוּסח כהחלטה של מועצת חבר הלאומים המאשרת את הענקת המנדט, ולא כחלק מהאמנה עם תורכיה שנחתמה בין הצדדים העיקריים לאמנה, כפי שהתכוונו תחילה. על מנת להבטיח שמעצמת המנדט תקיים את המנדט ככתבו וכלשונו, הוטל עליה להגיש למועצת חבר הלאומים דו"ח שנתי על כל הפעילויות והצעדים שננקטו בשנה שחלפה למימוש כתב המנדט ולמילוי התחייבויותיה. גם הוראה זו יצרה מערכת יחסים חוזית בין חבר הלאומים לבריטניה.

הטיוטות הראשונות של כתב המנדט על ארץ-ישראל נכתבו על-ידי ההסתדרות הציונית והוצגו למשלחת הבריטית לוועידת השלום בפריס ב-1919. התוכן, הסגנון והמתכונת נקבעו אפוא על-ידי ההסתדרות הציונית. המשלחת הבריטית לוועידת השלום הכינה טיוטה משלה, ושני הצדדים שיתפו לאחר מכן פעולה בניסוח הצעת החלטה משותפת.
שיתוף-פעולה זה, שהתנהל בזמן שארתור ג'יימס בלפור היה שר החוץ של בריטניה, בא לקצו רק אחרי שלורד קרזון, שר החוץ שהחליף את בלפור ב-24 באוקטובר 1919, נטל לידיו אישית (במרס 1920) את תהליך הניסוח של כתב המנדט. על-ידי כך הרחיק אפוא לורד קרזון את ההסתדרות הציונית ממעורבות ישירה נוספת בניסוח המעשי של הטיוטה, אבל חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, עודכן על השינויים החדשים שהוכנסו בטיוטת כתב המנדט והורשה להעיר את הערותיו. השינויים שהכניס לורד קרזון דיללו את אופיו היהודי המובהק של המנדט, אבל לא הצליחו להעלים ולטשטש את מטרתו העיקרית: הקמתה של מדינה יהודית. השתתפותה של ההסתדרות הציונית בתהליך הניסוח של טיוטת כתב המנדט איששה את העובדה שהעם היהודי הוא המוטב הבלעדי של הזכויות הלאומיות הגלומות בכתב המנדט. לפני הגשת המסמך הזה לאישורה של מועצת חבר הלאומים, ב-6 בדצמבר 1920, לא נשאל שום גורם ערבי מעולם לגבי דעתו על תנאֵי כתב המנדט. עם זאת, הזכויות האזרחיות והדתיות של כל העדות הדתיות בארץ-ישראל, אם מוסלמיות או נוצריות, הובטחו, וכן "הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי ארץ-ישראל, בלי הפליה בין גזע לגזע ובין דת לדת" (סעיף 2). זכויותיהם של הערבים, אם כיחידים או כחברי עדות דתיות, אבל לא כאומה, הובטחו אפוא מבחינה משפטית. נוסף על כך, על המעצמה המנדטורית הוטל להבטיח שלא יקופח מעמדם הפיננסי והכלכלי של "יתר חלקי היישוב" עקב הגידול הצפוי באוכלוסייה היהודית (סעיף 6).

התרומה הצרפתית לעיוות גבולות המדינה היהודית

הכוונה היתה, בתחילה, שכתב המנדט יתווה גם את גבולותיה של ארץ-ישראל, אבל התברר שזה עתיד להיות תהליך ממושך, שיהיה כרוך במשא ומתן עם צרפת על הגבולות הצפוניים והצפון-מזרחיים של ארץ-ישראל עם סוריה. הוחלט אפוא שגבולות אלה ייקבעו באמנה נפרדת, והדבר נעשה ב"חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מ- 23 בדצמבר 1920. גבולות אלה הותוו על-פי נוסחה שהוצעה לראשונה על-ידי ראש ממשלת בריטניה, דייוויד לויד ג'ורג', כאשר נפגש בלונדון עם עמיתו הצרפתי, ז'ורז' קלמנסו, ב-1 בדצמבר 1918. הם הגדירו את ארץ-ישראל כשהיא משתרעת בין הערים העתיקות דן ובאר-שבע, והגדרה זו נתקבלה מיד על דעתו של קלמנסו. משמעותה היתה שגבולותיה של ארץ-ישראל יכללו את כל השטחים שהיו מיושבים על-ידי 12 שבטי ישראל בתקופת בית ראשון, והמקיפים את ארץ-ישראל ההיסטורית משני עברי הירדן. עצם השימוש במילים "מדן ועד באר-שבע" רימז כי כל ארץ-ישראל היהודית תשוקם ותוקם מחדש כמדינה יהודית. החלטת סן-רמו לא הגדירה אמנם את גבולותיה של ארץ-ישראל במפורש, אבל בין מעצמות ההסכמה הראשיות שררה הבנה כי נוסחה זו תהיה התבחין שבו ייעשה שימוש להתווייתם. אולם אחרי ועידת השלום בסן-רמו, כשהחל המשא ומתן המעשי על הגבולות, התעקשו הצרפתים - בצורה בלתי-חוקית ובעקשנות - שהגבול הצפוני של ארץ-ישראל יותווה לפי "קו סייקס-פיקו" שכבר עבר מן העולם, וטענותיהם היו מלֻוות בהתפרצויות צרפתיות טיפוסיות של רגשות אנטישמיים ואנטי-ציוניים. הם הסכימו אמנם להרחיב את הגבול כך שיכלול את הגליל, אבל לא את מקורות המים של הליטַני ואת השטחים הסמוכים לנהר. כתוצאה מכך, הוצאו בסופו של דבר משטח הבית הלאומי של העם היהודי - בצורה בלתי-חוקית - חלקים מסוימים של ארץ-ישראל ההיסטורית בצפון ובצפון-מזרח. "חוזה הגבולות" משנת 1920 תוקן בהסכם בריטי-צרפתי נוסף (מיום 3 בפברואר 1922) בכל הנוגע לקו הגבול בין סוריה לארץ-ישראל; חוזה זה נכנס לתוקפו ב-10 במרס 1923. על-פי חוזה זו הוצאו מתחומי ארץ-ישראל - בצורה בלתי-חוקית - חלקים מרמת-הגולן שנכללו קודם לכן בשטח המנדט הבריטי לפי החוזה מ- 1920, בתמורה להכללת כל אגם הכינרת בגבולות הבית הלאומי היהודי, וכן תיקוני גבול קלים נוספים. לנציגי צרפת ובריטניה שהשתתפו במשא ומתן לא היתה כל זכות משפטית להפריד או להוציא "שטח פלשתינאי" כלשהו מגבולותיה של ארץ-ישראל, והם יכלו רק לוודא שכל שטח כזה ייכלל בהם. חילופי "שטח פלשתינאי" אחד ב"שטח פלשתינאי" אחר בין בריטניה לצרפת היו אסורים אפוא, מפני שעמדו בניגוד לנוסחה של לויד ג'ורג' שאושרה בוועידת סן-רמו.

התערבות אמריקאית סוללת את הדרך ל"ספר הלבן"

ההחלטה משנת 1920 כללה גם את עבר-הירדן בשטחו של הבית הלאומי היהודי, אבל התערבות מפתיעה ברגע האחרון מצד ממשלת ארצות-הברית עיכבה ללא צורך את אישורו של המנדט, שהיה תלוי ועומד. כך נפלה לידי וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות החדש שהופקד על ענייני ארץ-ישראל, הזדמנות בלתי-צפויה לשנות את אופיו של המנדט: ראשית, על-ידי הכנסת סעיף חדש (סעיף 25), שאִפשר הפרדה מינהלית זמנית של עבר-הירדן מחלקהּ המערבי של ארץ-ישראל; ושנית, על-ידי הגדרה מחדש של "הבית הלאומי היהודי" כך שלא יתפרש כמדינה עצמאית יהודית שתוקם בסופו של דבר, אלא יוגבל למרכז תרבותי או רוחני של העם היהודי. שינויים מפליגים אלה הוכרזו רשמית על-ידי צ'רצ'יל ב"ספר הלבן" מ- 3 ביוני 1922, וחיבלו במישרין במנדט. מכאן ואילך לא סטו הבריטים אף פעם מן הפרשנות המוטעית שהעניקו ל"בית הלאומי היהודי", שחיסלה כל תקווה להגשים בחסותם את המדינה היהודית החזויה.

מיהו הריבון על ארץ-ישראל?

השאלה בידי איזו מדינה, אומה או ישות היתה הריבונות על שטח הנתון למנדט, עוררה ויכוחים נוקבים במשך כל תקופת המנדט, ומעולם לא ניתנה לה תשובה חד-משמעית. עובדה זו מפתיעה ביותר, מפני שבסעיף 22 בחוזה וֶרסיי, שנחתם ב-28 ביוני 1919 ואושרר ב-10 בינואר 1920, נקבע במפורש כי המדינות ששלטו קודם לכן בשטחים הנתונים עכשיו למנדט איבדו את ריבונותן כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. המשמעות היתה שגרמניה איבדה את ריבונותה במושבותיה-לשעבר באפריקה ובאוקיינוס השקט, ואילו תורכיה חדלה להיות הריבון בשטחים שהיו בידיה במזרח התיכון לפני חתימת חוזה ורסיי. התאריך שבו יכלה הריבונות להתחלף, היה יכול להיות אך ורק 30 בינואר 1919, היום שבו החליטה "מועצת העשר" לאמץ את "החלטת סמאטס" בצורה בלתי-הפיכה, וקבעה כי אף אחד מהשטחים שהיו בעבר בידי גרמניה או תורכיה לא יוחזר לבעליו הקודמים. שטחים אלה הופקדו אפוא בידיים הקיבוציות של מעצמות ההסכמה והשיתוף הראשיות, כדי שיחליטו על גורלם. במקרה של ארץ-ישראל, נפלה החלטה זו לטובת העם היהודי, בישיבה שהתקיימה בוועידת השלום בסן-רמו ב-24 באפריל 1920, כאשר הצהרת בלפור אומצה כנימוק להקמת המדינה החדשה, "פלשתינה", ולניהולה, - מדינה שעד אז לא היה לה שום קיום רשמי.

מכאן שככל שהצהרת בלפור ניתנה לטובת העם היהודי, מסתבר שהעם היהודי הוא שנאצלה לו הריבונות (המחודשת) דה יורה על כל ארץ-ישראל. ביטוייה של הריבונות בפועל במשך תקופת המנדט נמצאו אמנם בידי ממשלת בריטניה ולא בידי העם היהודי, אבל הריבונות עצמה, במובן התיאורטי הטהור, או להלכה (כלומר, הריבונות דה יורה) נשארה מוקנית לעם היהודי. מצב עניינים זה בא לידי ביטוי מפורש בכתב המנדט, שבו הוזכרו מרכיבי הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל בשלוש הצהרות הפתיחה הראשונות של ההקדמה, דהיינו: סעיף 22, הצהרת בלפור והזיקה ההיסטורית בין העם היהודי לארץ-ישראל. שלושה מרכיבים אלה של הזכות לריבונות הם נימוקי היסוד ל"בנייה מחדש" (Reconstituting) של הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל, כפי שצוין במפורש בהצהרה השלישית של ההקדמה לכתב המנדט.

מצד אחר, מכיוון שבתקופת המנדט נמצא העם היהודי בארץ-ישראל תחת האפוטרופסות והפיקוח של בריטניה, הפעילה זו את ביטויי הריבונות היהודית על ארץ-ישראל הלכה למעשה. וכך אכן נקבע בצורה שאינה משתמעת לשני פנים בסעיף 1 של כתב המנדט, שהפקיד בידי המעצמה המנדטורית את מלוא סמכויות "החיקוק וההנהלה"
(Full powers of legislation and of administration)
במידה שאינן מוגבלות על-ידי כתב המנדט עצמו.

מצב זה נשאר בעינו כל עוד היה המנדט בתוקף וכל עוד העם היהודי שחי בארץ-ישראל לא היה מסוגל לעמוד ברשות עצמו ולקיים בעצמו את הריבונות המחודשת שהעניקו לו מעצמות ההסכמה הראשיות לפי המשפט הבינלאומי.

השינוי המכריע חל ב-14 במאי 1948, כאשר "נציגי היישוב העברי" בארץ-ישראל ו"נציגי התנועה הציונית" הכריזו על הקמתה של המדינה היהודית, על אף שצבאה החזיק אז רק בחלק זעיר מהשטח שהוקצה מלכתחילה לבית הלאומי היהודי. שאר חלקי המדינה נמצאו אז בחזקתן הבלתי-חוקית של מדינות ערב שונות, שלא היו להן שום זכויות ריבוניות על השטחים שכבשו בצורה בלתי-חוקית - שטחים שהיו מבחינה היסטורית חלק מפלשתינה ומארץ-ישראל ולא נועדו לשום ריבונות ערבית או להקמתה של מדינה ערבית נוספת כלשהי.
מסיבה זו ישנה לישראל - המחזיקה בידה את זכויות הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל - הזכות המשפטית המלאה להחזיק בידה את כל השטחים ששחררה במלחמת ששת הימים ושנכללו בבית הלאומי היהודי בתקופת המנדט, או שהיוו חלק בלתי-נפרד מארץ-ישראל, שנותק בצורה בלתי-חוקית מהבית הלאומי היהודי כאשר שורטטו גבולותיה של ארץ-ישראל בשנים 1920 ו- 1923. מאותה הסיבה, איש אינו יכול להאשים את ישראל כאילו "כבשה" שטחים בניגוד למשפט הבינלאומי, כאשר שטחים אלה היו בבירור חלק מהבית הלאומי היהודי או מארץ-ישראל. לפיכך, כל הוויכוח הנסב היום על השאלה אם ישראל חייבת להחזיר "שטחים כבושים" או "מוחזקים" לבעליהם הערבים, כביכול, כדי להבטיח שלום, הוא אחד הזיופים והשקרים הגדולים של המשפט הבינלאומי ושל הדיפלומטיה.

מדינת ישראל מקבעת את העיוות המתמשך

ההתפתחות המדהימה ביותר בשאלת הריבונות על ארץ-ישראל היא שכאשר נקרתה סוף-סוף לידי מדינת ישראל ההזדמנות להחיל את ריבונותה בפועל על כל הארץ מערבית לירדן, אחרי הניצחון הסוחף במלחמת ששת הימים (5 עד 10 ביוני 1967), היא לא עשתה זאת, למעֵט בירושלים. הכנסת חוקקה אמנם תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח- 1948, והוסיפה לפקודה את סעיף 11ב' הקובע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו" שכל-כולו מושתת על התפישה כי ריבונותה של ישראל חלה להלכה גם על שטחים אלה. אבל ישראל לא הפעילה אפילו את החוק שהיה קיים עוד קודם לכן בנוגע לריבונות, שנתקבל בממשלת בן-גוריון בספטמבר 1948. חוק זה ידוע כ"פקודת שטח השיפוט והסמכויות, התש"ח- 1948" (העומדת בתוקפה עד היום), ובה נקבע כי "כל חוק החל על מדינת ישראל כולה ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו במנשר כמוחזק על-ידי צה"ל".

זכויותיה המשפטיות וזכותה הריבונית של ישראל על כל ארץ-ישראל - ובייחוד בכל הנוגע ליהודה, שומרון ורצועת עזה - ספגו מהלומה חמורה בקמפ דייוויד, כאשר אישרה ממשלתו של מנחם בגין את הסכם המסגרת לשלום במזרח התיכון, שבו נאמר כי ינוהל משא ומתן לקביעת "מעמדם הסופי" (Final status) של שטחים אלה. הביטוי "מעמד סופי" הוא מילה נרדפת ל"ריבונות". אין כל תירוץ מתקבל על הדעת לעובדה שראש הממשלה בגין ויועציו המשפטיים, וביניהם אהרן ברק, לימים נשיא בית-המשפט העליון בישראל, לא ידעו שהריבונות דה יורה בשטחים אלה חזרה והוקנתה לעם היהודי ולפיכך למדינת ישראל, כבר שנים רבות לפני-כן, בוועידת סן-רמו; זוהי עובדה בלתי-נסלחת.

המצב החמיר עוד יותר והגיע עד מדרגת בגידה, כאשר ממשלתו של יצחק רבין חתמה על "הצהרת העקרונות" עם אש"פ ("הארגון לשחרור פלשתין"), והסכימה להעניק לו כ-90 אחוזים או יותר משטחי יהודה ושומרון ואת רוב רצועת עזה לתקופת מעבר בת חמש שנים, כדי "להשיג הסדר שלום צודק, בר-קיימא ומקיף ופיוס היסטורי באמצעות תהליך פוליטי מוסכם" עם ערביי ארץ-ישראל. הוויתור הבלתי-חוקי על שטחים לטובת "הרשות הפלשתינאית", שנקראה תחילה "המועצה" (בסעיף IV של "הצהרת העקרונות"), הוסתר בסעיף זה מאחורי המילה "שיפוט" (Jurisdiction) במקום "ריבונות" (Sovereignty). העמדת פנים צבועה נוספת באה לידי ביטוי באזכור המלוקק של "פריסה מחדש של כוחות צה"ל ב'גדה המערבית' וברצועת עזה", שנועד להסתיר את הצעד הבלתי-חוקי של העברת שטחי הבית הלאומי היהודי לידי אש"פ. הילד לא נקרא בשמו...

המניעים לאי-קבלתה של מדינת ישראל כריבון החוקי על ארץ ישראל

כדי להבין מדוע אפילו מדינת ישראל עצמה, לרבות מדינאים ומשפטנים בכירים, אינם מאמינים בריבונותה של המדינה על מה שמכונה בטעות כ"שטחים כבושים" או "מוחזקים", מן הראוי למצוא את הסיבות בתקופת המנדט:

1. אי-אשרורה של אמנת סוור עם תורכיה מ- 10 באוגוסט 1920, אשר כללה בתוכה את "החלטת סן-רמו" על ארץ-ישראל, ואי-הכללתה של החלטה זו באמנת לוֹזאן מ- 24 ביולי 1923. מצב זה יצר רושם מוטעה, כאילו מעמדה המשפטי של ארץ-ישראל, בשלמותה, מעולם לא הוכרע סופית כבית הלאומי של העם היהודי לפי המשפט הבינלאומי, ושתורכיה לא איבדה את ריבונותה בארץ אלא לאחר חתימתה של אמנת לוזאן.

2. אי-אכיפתם של רוב סעיפי כתב המנדט - כלשונם וכרוחם האמיתיים - בארץ-ישראל עצמה, הן על-ידי ממשלת בריטניה והן על-ידי מערכת המשפט שנוהלה בידי הבריטים ושירתה אותם בהכנעה, עד למדרגה של שימוש לרעה בסמכויותיה.

3. הפירוש המוטעה המכוּון של משמעות כתב המנדט בידי ממשלת בריטניה, כאילו הוא כולל התחייבות שוות-ערך שהממשלה קיבלה עליה לטובת ערביי ארץ-ישראל, כאשר למעשה לא הוטלה עליה מעולם שום התחייבות כזאת, ובייחוד לא התחייבות לפַתח עבורם מוסדות של ממשל עצמי; אדרבא, מוסדות אלה נועדו אך ורק לבית הלאומי היהודי.

4. פרסום מספַּר "ספרים לבנים", החל ב"ספר הלבן" של צ'רצ'יל מ- 3 ביוני 1922, וכלה בשיא - "הספר הלבן" של מלקולם מקדונלד מ- 17 במאי 1939, שביטל למעשה את הסעיפים העיקריים של כתב המנדט ומנע את האפשרות שבתקופת המנדט הבריטי תוקם אי-פעם מדינה יהודית שתשתרע על כל שטחה של ארץ-ישראל. בתקופת שלטונם בארץ-ישראל יישמו הבריטים למעשה את הפירושים הכוזבים שלהם למנדט, ולא העניקו לו את משמעותו ופרשנותו הפשוטות והבהירות. גישה זו העמידה את כתב המנדט על ראשו, והפכה את מטרתו - הקמת מדינה יהודית - למשימה בלתי-אפשרית.

5. הכנסתו הבלתי-חוקית של סעיף 25 לכתב המנדט, שהופעל ב-16 בספטמבר 1922 וגרם לניתוק עבר-הירדן מהבית הלאומי היהודי. לסעיף זה נודעה גם השפעה מזיקה על חלקה המערבי של ארץ-ישראל, מפני שהוא טיפח את התפישה המוטעית שלערבים יש זכויות לאומיות לא רק בחלקי הבית הלאומי היהודי שהופרדו ממנו מזרחית לירדן, אלא גם בשאר חלקי הארץ.

התוצאה הסופית של מעשי החבלה, הפירושים המוטעים, העיוותים וההתכחשות המפורשת של הבריטים לכל מה שכתב המנדט מייצג, היתה שהזכויות המשפטיות של היהודים וזכות הריבונות על כל ארץ-ישראל, כפי שנחזה תחילה בהחלטת סן-רמו ובכתב המנדט, טושטשו, עורפלו וסובכו עד כדי כך, שכאשר הסתיים המנדט, הזכויות הללו כבר לא הובנו ולא נחשבו לנכונות. אפילו היועצים המשפטיים של הסוכנות היהודית ושל ההסתדרות הציונית לא טענו לריבונות יהודית על כל הארץ בשום מסמך או תזכיר רשמיים שהוגשו לממשלת בריטניה או לחבר הלאומים.

עיוותו וסילופו של כתב המנדט נמשכו על-ידי האומות המאוחדות, כאשר הארגון העולמי החדש עסק בשאלת ארץ-ישראל. ב-31 באוגוסט 1947 הציעה הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ-ישראל (UNSCOP) תוכנית חלוקה בלתי-חוקית שהכירה בזכויות לאומיות של הערבים בארץ-ישראל המערבית, ובייחוד בשטחי הגליל, יהודה, שומרון ומישור החוף הדרומי מאשדוד עד גבול מצרים, וכן בחלקים מהנגב המערבי, וביניהם באר-שבע ומה שהיה לימים אילת. מתברר שכלל לא עלה על דעתם של חברי הוועדה, שייצגו 11 מדינות בראשותו של אמיל סנדסטרום, נשיא בית-המשפט העליון של שוודיה, שלאו"ם אין כל סמכות חוקית לחלק את הארץ לטובת הערבים, שלא היו בבחינת "נהנים" או "מוטבים" - מבחינה לאומית - הזכאים להגדרה עצמית לפי כתב המנדט. רמיסת הזכויות החוקיות של העם היהודי לגבי כל ארץ-ישראל היוותה הפרה ברורה ובוטה של כתב המנדט אשר אסר את חלוקת הארץ, וכן של סעיף 80 ממגילת האו"ם אשר מנע, למעשה, את שינוי הזכויות שהוענקו ליהודים לפי כתב המנדט, בין שהוקם משטר נאמנות במקום המנדט ובין שלא, דבר שניתן לעשותו רק בהסכם מוקדם בין המדינות הנוגעות בדבר במישרין. תוכנית החלוקה הבלתי-חוקית, עם תיקונים טריטוריאליים מסוימים שנעשו בתוכנית המקורית שהוצעה על-ידי רוב חברי הוועדה המיוחדת, אושרה על-ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 כהחלטה 181(II). הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, שפעלה בצל אובדנם של שישה מיליון יהודים בשואה וניסתה להציל משהו משלטונה הרע והמרושע של בריטניה בארץ-ישראל, השלימה עם החלטה בלתי-חוקית זו. בכך העניקה הסוכנות היהודית אמינות ומשקל לתפישה המוטעית כי ארץ-ישראל שייכת גם לערבים וגם ליהודים - רעיון שהיה זר לחלוטין להחלטת סן-רמו, לכתב המנדט ולאמנת הגבולות הצרפתית-בריטית מ- 23 בדצמבר 1920. הסוכנות היהודית היתה חייבת להסתמך אך ורק על שלושה מסמכים אלה ולהכריז על מדינה יהודית בכל שטחה של ארץ-ישראל, גם אם עדיין לא היה בכוחה לשלוט בשטחים אלה של הארץ, כפי שנעשה בסוריה ובלבנון בימי מלחמת העולם השנייה.

היבט נוסף של פרשת ההתכחשות לזכויות המשפטיות ולזכות הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל היה יחסה של ממשלת ארצות-הברית כלפי "הספר הלבן" הבריטי הידוע לשמצה, מ- 17 במאי 1939. ארצות-הברית הסכימה שבריטניה תנהל את ארץ-ישראל לפי כתב המנדט כאשר חתמה על האמנה האנגלו-אמריקנית מ- 3 בדצמבר 1924 ואשררה אותה. חתימה ואשרור אלה הטילו על ממשלת ארצות-הברית חובה כבדת-משקל למחות על כל הפרה בריטית של אמנה זו (שההקדמה שלה חזרה בעצם על כל מילה ועל כל קוצו של יו"ד של כתב המנדט), בין שההפרה פגעה בזכויות אמריקניות ובין שפגעה בזכויות העם היהודי בלבד. אולם, כאשר פורסם "הספר הלבן" של 1939, לא נקפה ממשלת ארצות-הברית אצבע כדי למחות על אי-החוקיות הרועמת שבהצהרה החדשה על מדיניותה של בריטניה, אשר ניפצה לרסיסים את הצהרת בלפור ואת כתב המנדט, ושימחה מאוד את הערבים. ארצות-הברית השלימה עם הטענה הבריטית, שלא תיאמן, כי השינויים בכתב המנדט בגלל "הספר הלבן" אינם מצריכים את הסכמתה של ארצות-הברית, מפני ששום זכות שלה או של נתיניה אינה נפגעת - טיעון כוזב על פניו.

שתיקה אמריקנית זו נוכח הבוגדנות והכחש של הבריטים, שגונו נמרצות על-ידי דייוויד לויד ג'ורג' נשוא הפנים, ואפילו על-ידי וינסטון צ'רצ'יל, שהוא עצמו תרם לבגידה בעם היהודי ובזכויותיו על ארץ-ישראל, אפשרו לממשלת בריטניה לחמוק בלא פגע מן ההפרה הבוטה של המשפט הבינלאומי, דווקא ברגע שבו עמד העם היהודי לפני האסון הגדול ביותר בתולדותיו. אין כל ספק שניתן היה למנוע את השואה במידה ניכרת, או לפחות למתֵן את תוצאותיה במידה רבה, אילו יושמו תנאי כתב המנדט כהלכה, ואילו יכלו המוני יהודים לעלות לביתם הלאומי.

חוסר המעש של ארצות-הברית כלפי ממשלת בריטניה היה בלתי-נסלח במיוחד נוכח העובדה שסעיפי כתב המנדט הם חלק מהמשפט הפנימי באמריקה, ושארצות-הברית היתה המדינה היחידה שיכלה לכפות על הבריטים לחזור בהם מ"הספר הלבן" המרושע ולהשיב על כנה את זכותם של יהודי אירופה למצוא מקלט במולדתם ההיסטורית.

גם כתב המנדט וגם האמנה האנגלו-אמריקנית חדלו להתקיים, אולם כל הזכויות המשפטיות של העם היהודי, שחזרו ואושררו בכתב המנדט, נשארו בתוקפן המלא. זוהי התוצאה של עקרון הזכויות המשפטיות המוקנות, שכאשר מחילים אותו על העם היהודי פירושו כי הזכויות שנרכשו או שהוכרו כשייכות לו כשארץ-ישראל חזרה והוכרה כביתו הלאומי של העם היהודי, אינן מושפעות כלל במשפט הבינלאומי מביטולם של אמנה או של מסמכים כלשהם שמהם צמחו זכויות אלה. עיקרון זה היה קיים כאשר האמנה האנגלו-אמריקנית הגיעה לקִצה במקביל לסיום המנדט על ארץ-ישראל, ב-15-14 במאי 1948, והעיקרון גובש מאז כסעיף 70(1)(ב) של אמנת וינה על דיני האמנות. עיקרון זה של המשפט הבינלאומי צריך לחול גם כאשר אחד הצדדים לאמנה אינו ממלא את ההתחייבויות שנטל עליו, כפי שקרה עם ממשלת בריטניה בכל הנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

הפן האחר של עקרון הזכויות המשפטיות המוקנות הוא דוקטרינת ההֶשתק (Estoppel), שאף היא בעלת חשיבות גדולה לשימור הזכויות הלאומיות של העם היהודי. דוקטרינה זו אוסרת על כל מדינה שהיא להתכחש למה שהודתה או הכירה בו באמנה או בהסכם בינלאומי אחר.

באמנה משנת 1924 הכירה ארצות-הברית בכל הזכויות המשפטיות שחודשו ואושרו לעם היהודי לפי כתב המנדט, ובייחוד בזכותו של העם היהודי להתיישב בכל חלקי פלשתינה וארץ-ישראל. ממשלת ארצות-הברית מנועה אפוא, מבחינה משפטית, מלהתכחש לזכותם המשפטית של יהודים בישראל להקים יישובים ביהודה, בשומרון וברצועת עזה, אשר הקמתם אושרה על-ידי ממשלת ישראל. נוסף על כך, ארצות-הברית מנועה גם מלמחות על הקמתם של יישובים אלה, מפני שהם מבוססים על זכות שנקלטה והשתרשה במשפט הפנימי של ארצות-הברית, אחרי שהאמנה משנת 1924 אושררה על-ידי הסנאט האמריקני והוכרזה על-ידי הנשיא קלווין קולידג' ב-5 בדצמבר 1925. אמנה זו הגיעה אמנם לקִצה, אבל לא כך הזכויות שהוענקו על-פיה לעם היהודי.

המדיניות האמריקנית, המתנגדת להתיישבות יהודית ביש"ע, היא נושא ראוי לעיון משפטי בבתי-המשפט האמריקניים, מפני שהיא פוגעת בזכויות משפטיות של העם היהודי שהוכרו בעבר על-ידי ארצות-הברית, והמהוות עד היום חלק מהמשפט הפנימי של ארצות-הברית. נקיטת צעדים משפטיים לביטולה של מדיניות זו, אם תושג בהם פסיקה מתאימה, עשויה גם לשים קץ ליוזמה של ארצות-הברית לקדם מה שקרוי מדינה "פלשתינית", העלולה לבטל את הזכויות הקיימות להתיישבות יהודית בכל שטחי ארץ-ישראל שיעברו לשלטונה הבלתי-חוקי של מדינה כזאת.

ערביי ארץ-ישראל

האיום החמור ביותר על הזכויות המשפטיות ועל זכות הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל נשקף עדיין מאותו גורם שנאבק מאז ומעולם נגד שיבתם של היהודים למולדתם העתיקה, דהיינו: ערב-רב של גויים דוברי ערבית היושבים בארץ לצד היהודים. הם כבר חדלו לקרוא לעצמם ערבים או סורים, והפכו "פלשתינים", וכך חוללו שינוי בזהות הלאומית. הפלשתינים היו היהודים בתקופת המנדט, אבל הערבים אימצו לעצמם את הכינוי רק אחרי שיהודי פלשתינה הקימו את מדינת ישראל והחלו להיקרא "ישראלים". השימוש בכינוי "פלשתינים" לגבי ערביי הארץ לא קנה לעצמו שביתה אלא ב-1969, כאשר האו"ם הכיר בקיומה של אומה חדשה, כביכול, והחל לקבל החלטות המאשרות את זכויותיה הלגיטימיות על פלשתינה, שאינן ניתנות להעברה. כל הרעיון ש"אומה" כזאת קיימת הוא התרמית הגדולה ביותר של המאה העשרים, הנמשכת גם במאה העשרים ואחת. תרמית זו נחשפת על נקלה עקב העובדה של"פלשתינים" אין שום היסטוריה, שָׂפה או תרבות נבדלות ראויות לציון, ובמובן אתנולוגי אין למעשה שום הבדל של ממש בינם לבין הערבים המתגוררים במדינות סמוכות כגון סוריה, ירדן, לבנון ועיראק. עצם השם של האומה-כביכול אינו ערבי במקורו, והוא נגזר משורש עברי. לערביי ארץ-ישראל אין שום קשר או יחס לפלישתים הקדומים, שמהם נטלו את שמם החדש.

העובדה שהציבור המכונה "האומה הפלשתינית" קיבל את הדחיפה הגדולה ביותר שלו דווקא מישראל, כאשר זו הרשתה להקים רשות "פלשתינית" בשטחי יהודה, שומרון ועזה בראשותו של יאסר ערפאת, היא אחד המהלכים האירוניים והמתמיהים ביותר.

המצב שבו ערביי פלשתינה וארץ-ישראל טוענים לאותן זכויות משפטיות כמו העם היהודי, עומד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920. החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" זכה לראשונה להכרה בינלאומית. אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אבל אין להן שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, בריבונותה המלאה של מדינת ישראל. מסמכים אלה של המשפט הבינלאומי צריכים לחול רק על הכיבוש הערבי של שטחים יהודיים, כפי שקרה בין 1948 ל-1967, ולא על שלטונה של ישראל על המולדת היהודית. תרמית "העם הפלשתיני" וזכויותיו, כביכול, על ארץ-ישראל, וכן התוצאה המגוחכת הנובעת מציטוט "כאילו" משפט בינלאומי לתמיכה בטיעונים המלאכותיים שלהם, חייבות להיחשף ויש לשים להן קץ.

הערבים המתגוררים בארץ-ישראל פתחו במלחמת טרור נגד ישראל, כדי להשתלט על מה שנראה להם כמולדתם הכבושה. מטרתם היא הזיה המבוססת על מיתוס וכזבים שאין כדוגמתם, שלעולם לא יהיה אפשר לרַצותם, מפני שאז המשמעות תהיה הפיכת ארץ-ישראל למדינה ערבית. על ממשלת ישראל לנקוט את הצעדים הדרושים לתיקון מצב שנעשה בלתי-נסבל, המאיים על העם היהודי באובדן זכויותיו שאינן ניתנות לשינוי על מולדתו האחת והיחידה.

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded






            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:33   07.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. 36 שנים למלחמת ששת הימים....................  
בתגובה להודעה מספר 10
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 07.06.03 בשעה 18:42
 
הוויכוח החל לפני שנגמרה המלחמה - רפי מן על המחלוקת הפוליטית,
שפרצה עוד לפני תום הקרבות.
מאת: רפי מן-מעריב.




הציטוט בכותרת הראשית של "מעריב" בערב חג השבועות, בדיוק לפני 36 שנים, היה כבר מזמן חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי- ערבי. מתחת ללוגו העיתון, בצבע ירוק לרגל החג, הכריז שר הביטחון משה דיין: "אנחנו מחכים לטלפון מן הערבים".

הדיווח מלונדון שהובא בידיעה כלל עוד מתשובותיו של שר הביטחון לכתב
הבי- בי- סי, שביקש לדעת מה יהיה צעדה הבא של ישראל, אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים. "אנחנו לא נעשה שום צעד", השיב גיבור המלחמה דיין, "אנו בהחלט מרוצים ממה שיש לנו עתה. אם רוצים הערבים בשינוי כלשהו - שיפנו אלינו".

אחרי שנים, כאשר תפוג ההתלהבות, יהיו מי שימתחו ביקורת על דיין בשל
האמירה הזו, שהטילה את מלוא האחריות לחיקם של הערבים, והותירה את
ישראל המנצחת יושבת בחיבוק ידיים, מחמיצה אולי את ההזדמנות הגדולה
לשלום. אבל לזכותו של שר הביטחון צריך לומר כי מתחת לכותרת הגדולה,
באותיות הקטנות, כבר ביצבצה ראייתו המפוכחת. בתוך ההמון הצוהל, המסתער
אל הכותל המערבי המשוחרר, כבר העלה דיין פתרון אפשרי לעתיד. "רעיון
פרטי" משל עצמו, אמר למראייניו, שעיקרו הקמת "מעין אוטונומיה ערבית בגדה
המערבית", בפיקוח ישראלי. לערבים יהיה פרלמנט משלהם, והם ינהלו את
ענייניהם, אמר דיין לכתב הבריטי, וישראל רק תדאג לענייני הביטחון והחוץ.

כבר אז הבהיר דיין כי הוא מתנגד לקליטת מיליון ערבים - תושבי השטחים שזה
עתה נכבשו - משום שבמקרה זה לא תהיה ישראל עוד מדינה יהודית.

העצני חותם

צריך לזכור: חלפו רק שלוש יממות מאז שעצרו כוחות צה"ל על הרמה הסורית
ותמה מלחמת ששת הימים, וכבר עמדו בחלל האוויר ניצוצות ראשונים של
העימות על עתיד השטחים, שיפלג את ישראל עוד שלושה וחצי עשורים.
המחלוקות האידיאולוגיות של השנים הקודמות, בין הרוויזיוניסטים, חסידי שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן, לבין תומכי הפיוס והפשרה - אלה שקיבלו את תוכנית החלוקה של האו"ם בשנת 1947 - שבו ועלו באחת על פני השטח. אלא שהפעם ניצבה בתווך תנועת העבודה, שרבים מאנשיה נסחפו גם הם בתחושה שאסור לוותר על השטחים, כולם או מרביתם, ומנגד ביקשו להתחיל מיד במשא ומתן על שלום עם הערבים.

"אנו, אזרחים מכל שכבות העם, נדהמנו לקרוא בעיתונות הצהרות של אישים
מרכזיים, המביעות כבר עתה נכונות לוותר על שטחים שנכבשו בדם בנינו",
נאמר במודעה גדולה שהופיעה במעריב באותו גיליון של ערב שבועות, 13 ביוני
1967, "אנו פונים לעם ולממשלה: בל נהפוך ניצחון צבאי לתבוסה פוליטית! אנו קוראים לציבור לחתום על עצומה שתדרוש ממשלת ישראל שלא להיסוג מכל
שטחו משוחרר! נסיגה, ולו בצירוף תיקונו והטלאתו של הגבול המלאכותי הישן,
תחזיר אותנו אל מציאות ביטחונית, מדינית, חברתית וכלכלית של ארץ קטנה,
דלת סיכויים ואפשרויות".

בין החתומים על המודעה, שמרבית שמותיהם אינם מוכרים, יש לפחות אחד
שעתיד להוביל מאז ועד היום חלק מן המאבקים למען ארץ ישראל השלמה -
אליקים העצני, אז עורך דין מחולון. היום תושב קריית ארבע. בתוך ימים אחדים יהיה העצני פעיל בניסיון להחזיר את "ישיבת חברון" לעיר האבות, לסייע לחידוש היישוב היהודי בגוש עציון, ובפסח הבא, בשנת 1968 לפעול לארגון הקבוצה שקיבלה היתר ראשון וחד פעמי לעשות את סדר הפסח במלון
פארק בחברון, ובכך ליצור עובדה ששום ממשלה ישראלית מאז לא הצליחה להתמודד
איתה.



תמיר לא יחזיר

אבל המחלוקת על עתיד השטחים לא המתינה עד שיסתיימו הקרבות. רק שישה
ימים נמשכה מלחמת הבזק הזו, וכבר בעיצומם של ימי הקרבות צפה ועלתה
השאלה מה יקרה כשתיפסק האש, והעולם כולו יתבע מישראל לסגת, כפי שאירע
בתום מבצע סיני, באוקטובר 1956.

בגיליון "הארץ" ביום חמישי, 8 ביוני, יום אחד בלבד לאחר שהצנחנים של מוטה גור הגיעו אל הכותל המערבי, ועוד בטרם נכבשה רמת הגולן, משימה שתתבצע ביומיים האחרונים של המלחמה, שישי ושבת, כבר פורסמה מודעה של המרכז החופשי - המפלגה שהקים שמואל תמיר לאחר שפרש מן הליכוד:
"העם כולו מלוכד מאחורי צבאו וממשלתו, ישיב איום ולחץ: שום שטח מאדמת ארצנו אשר שוחרר - לא יוחזר!"

לימים חידד תמיר את המסר ל"שטח משוחרר לא יוחזר". ססמה קליטה שמיצתה
את רוח הימין וכל אותם גורמים בתנועת העבודה, שביקשו לבשר לכל העולם כי
מה שהיה לא יהיה, והשטחים יישארו בידי ישראל.

זו היתה רוח הימים הראשונים ההם, העולה מדפים מצהיבים של עיתוני התקופה.
גם עיתוני השמאל, כמו "על המשמר", נסחפו עם העם כולו בהתפעמות מן
המבצע המהיר, שהפך באחת את ישראל ממדינה חרדה ומודאגת, השרויה בחשש
עמוק לעצם קיומה, לאימפריה מנצחת, שצבאותיה פרוסים מגדות העלה ועד
מרומי החרמון. הכותרות בישרו על משיח הרכוב על טנק, חיילים בוכים ליד
הכותל, עם חנוק מדמעות של התרגשות, ואב החוזר לשעה משירות מילואים
לברית המילה של בנו ומעניק לו את השם נס ציון.

יוסי ב', כך כינו אז את יוסי בן- חנן, לימים אלוף, יזנק למימי התעלה, תעלת סואץ, כשקלצ'ניקוב שלל בידיו ויונצח על שער המגזין "לייף" בכל רחבי העולם, כסמלה של המדינה שהכריעה שלושה צבאות בשישה ימים. כמו מלחמה דוד בגוליית, יאמר משה דיין. ובעיניו הדומעות של עם שלם יתחבר הניצחון העכשווי עם ישועות התנ"ך, כאילו מדובר היה בפרק המשך לקרבות נגד עמלק, הפלישתים והאדומים גם יחד. דיין עצמו יופיע על שערי "טיים" ו"ניוזוויק". וחיים חפר כתב ב"ידיעות אחרונות": "היינו כחולמים", ותיאר במקאמה כיצד מתייצב הרמטכ"ל יצחק רבין בבגדים מעופרי עפר על קברו של דוד המלך, מצדיע ואומר "הר הבית שוחרר". וכך סיים חפר: "ויקם דוד המלך/ וייטול את הכינור/ ויבט ברמטכ"ל ועל פניו האור/ וישיר את השיר הזה לאמר/ למנצח ליצחק מזמור".

שמיר מגיע

אלה היו גם הרגעים שבהם החלה להיווצר תדמיתם של קציני צה"ל כדמויות
מיתולוגיות, כמעט בני אלים שהובילו את העם לישועתו הגדולה. הנה כך כתב,
בגיליון ערב שבועות, העיתונאי משה דור, שנשלח ככתב צבאי לדווח לכל
העיתונים על ביקור הרמטכ"ל בעיר העתיקה של ירושלים, בעוד הטרקטורים
"מיישרים" את הבתים הסמוכים לכותל המערבי.

בשעה שרב אלוף יצחק רבין מדבר על "מלחמת בני אור באלה אשר ניסו להוריד
עלינו את החשכה", כותב דור, "אני מתבונן בפניהם, פני גבריו העזים, למודי
מלחמה, עשויים ללא חת. שמות שכבר נהפכו לאגדה. תוך שמבטי חולף ועובר
על פניהם אני נזכר במה שמספרים על מפקד זה ועל חברו האחר, על פלוני ועל
אלמוני, שאינם רודפי שררה ולא פרסום. אך עלילותיהם שופכות עליהם אור
נגוהות".

בליל שבת, 9 ביוני, כבר התכנסו במועדון צוותא בתל אביב עיתונאים, סופרים
ואנשי רוח, לערב שהוקדש לשחרור ירושלים. "שירת ירושלים", זמרה בציבור
בהנחיית גיל אלדמע, פתחה את הערב. איש קול ישראל אלימלך רם סיפר כיצד
נחנק מדמעות כאשר ראה את חיילי צה"ל מניפים את דגל ישראל בגוש עציון,
שנפל ב- 1948 בידי הלגיון הירדני ועתה שב לידיים ישראליות. חנה רובינא ויוסי
ידין קראו קטעים על ירושלים. את הערב הנחה המשורר משה שמיר. "כשנפתח
לפני לפתע המרחב של הר הבית, הרגשתי הגעתי! הגעתי! אני חושב שזוהי
תמצית הרגשתי בימים אלה", אמר.

"המדינה הזאת לא תהיה מה שהיתה. לא גאוגרפית, לא פוליטית- חיצונית ולא
פוליטית- פנימית ולא מכל בחינה אחרת", חזה שמיר, איש מפ"ם בדימוס שעוד
מעט יהיה ממנהיגי התנועה החדשה למען ארץ ישראל השלמה.

קינן כותב

היחיד שהעז לקלקל את השורה באותו ערב היה דן בן אמוץ. ה"אורגיה" הזו ליד
הכותל, התריס בן אמוץ, סופר, איש רדיו ועיתונאי שהתפרסם באמירות
פרובוקטיביות, נראית לי מוגזמת מאוד, "פסטיבל של תודעה יהודית". אחר כך
הוסיף: "ירושלים קדושה לכל הדתות, יש לשמור שלא תהפוך למונופול של דת
אחת, אפילו תהיה זו יהודית".

והיתה לבן אמוץ באותו ערב, 9 ביוני 1967, הצעה: הגדה המערבית שנכבשה
תהיה בחזקת "מדינה פלשתינית שתהיה בקונפדרציה עם ישראל", מעין ראש
גשר לשלום.

הקהל לא אהב את הדברים: בן אמוץ קלקל את החגיגה. א' תמרי מתל אביב
כתבה ל"מעריב": "אלמלא שמעתי זאת במו אוזניי לא הייתי מאמינה. אך אני
וכמוני, כל אותם עשרות אנשי שהיו באותו מעמד שמענו כיצד מעז אדם יהודי,
ישראלי, הרואה עצמו איש רוח, בעצמם ימים אלה לדבר על 'סלידתו מן האורגיה
של הדמעות והבכיות שנערכה ליד הכותל המערבי'. כמה מבאי צוותא הגיבו על
גסות רוח זאת בצעקות, שחיש מהר היו למהומה ולתגרות ידיים. האם מוכרחים
לספק למר דן בן אמוץ במה ציבורית כדי שיוכל להפגין בה את 'סלידותיו'
החולניות?"

היו כמובן אנשים מעודנים יותר מבן אמוץ, שהיו שותפיםכבר אז לדעה כי
שליטה ישראלית על השטחים שנכבשו עלולה להיות מסוכנת לישראל. ימים
ספורים אחר כך אמר דברים דומים לא אחר מראש הממשלה לשעבר דוד
בן- גוריון. הוא דיבר בישראל עם כתב עיתון יפני, ודבריו צוטטו בידי כתבי
סוכנויות הידיעות. את ירושלים, אמר בן- גוריון, נשמור בידינו לצמיתות ונתעלם מכל מה שיאמרו האו"ם והעולם. אבל את הגדה המערבית יש להפוך למדינה אוטונומית, שתחתום על הסכם שלום עם ישראל ותשמור על קשרים כלכליים עימה. קודם לכן, מיד עם כיבוש ירושלים המזרחית, נלקח בן- גוריון לביקור בכותל המערבי, והעיתונים דיווחו כי "המוני חיילי צה"ל במדי קרב קידמו את פניו בשלוש קריאות קצובות 'כיפאק היי'".

עמוס קינן כתב במכתב למערכת "הארץ": "ברגע זה, כאשר האויב מושפל, מובס,
מוכה... ברגע זה חובה עלינו לערוך תפנית של 180 מעלות מהמדיניות שהנחתה
אותנו עד היום, מדיניות של תגובה, תגמול וספקנות באשר לאפשרות של
שלום... שלום עם הפליטים הוא השלום האמיתי, והוא המטרה האמיתית של
מלחמתנו הצודקת. בל נחמיץ את השעה, בל נחמיץ את השלום".

ליבוביץ' מתריע

אחרי המודעות, החלו כבר התארגנויות נגד הנסיגה מהשטחים. מסמך מרכזי
בהתלכדות נגד נסיגה היה מאמרו של המשורר נתן אלתרמן ב"מעריב", ב- 16
ביוני. תחת הכותרת "מול מציאות שאין לה אח", קרא המשורר לשמור על כל
השטחים שנכבשו במלחמה, לנצל את הניצחון כדי לקרוא לעם היהודי לעלות
ארצה. אחד מקוראי המאמר היה צבי שילוח, איש תנועת רפ"י - מפלגתו של דוד
בן- גוריון שפרשה שנתיים קודם ממפא"י - וזה עתיד היה להביא לעולם את
"התנועה למען ארץ ישראל השלמה". שילוח יזם מפגש עם אלתרמן ועם הסופר
משה שמיר והתנועה יצאה לדרך. בספטמבר פרסמה התנועה מודעה בעיתונים:
"היננו חייבים נאמנות לשלמות הארץ". לקריאה הזו הצטרפו רבים, מן הסופר
חתן פרס נובל ש"י עגנון, הסופר חיים הזז ורבים אחרים. לימים אימצה התנועה את הקריאה "אף שעל".

מן העבר השני החלו נשמעות כבר אז קריאות של אנשי שמאל, שביקשו לראות
בשטחים שזה עתה נכבשו קלף מיקוח למשא ומתן עתידי על שלום. כבר בסוף
קיץ 1967 ובשנים שיבואו אחריו, יתלהט הוויכוח על כל במה בדבר עתיד
השטחים. פרופ' ישעיהו ליבוביץ'' חזר והתריע בכינוסים ובהרצאות מפני הסכנה הגלומה למדינת ישראל מאימוץ רעיון ארץ ישראל השלמה.

כאז כן עתה, שום מילה ושום מונח לא היו נטולי מטען. כל ביטוי היה שנוי
במחלוקת. איך יש לכנות את השטחים? מיד כאשר תמו הקרבות תקף הסופר יזהר
סמילנסקי את מי שכינה "משוררי הסיפוח" ושלל מכל וכל את הכינוי "שטחים
משוחררים". השטחים אינם ריקים, כתב, והתושבים המתגוררים שם אינם רואים
עצמם כמשוחררים בידי צה"ל.

גורודיש גיבור על

כדי לחמוק מן הוויכוח הפוליטי המחריף, הנחה בספטמבר 1967 הפרקליט הצבאי
הראשי, אלוף משנה מאיר שמגר, את הרשויות להשתמש בביטוי "שטחים
מוחזקים", אבל העימות בין תוכני "השטחים הכבושים" ו"השטחים המשוחררים"
נמשך עוד שנים רבות. במלאות שנתיים למלחמה ההיא, כאשר נשאל משה דיין
ביוני 1969 על השטחים והמינוח, השיב: "רק בעוד עשר שנים נדע אם אלה
שטחים כבושים או משוחררים".

לא רק השטחים טרם זכו באותם ימים ראשונים להגדרה. גם המלחמה חיפשה שם.
מדורי המכתבים למערכת מלאו בהצעות של קוראים. "הנני להציע את השם
מבצע עין" למערכה הצבאית המתחוללת בימים אלה, וזאת לאות הוקרה לאיש
שכל העם בישראל שם בו ביטחונו בימים אלה", כתבה ז"ב מבאר שבע, ואף שלא
ציין את האיש בשמו המפורש ידעו הכול שמדובר במשה דיין, האיש שנכנס
לתפקידו כשר ביטחון רק ימים ספורים לפני המלחמה, ומינויו היה בבחינת זריקת עידוד מורלית לצבא ולציבור כולו. ודוב רוזן מירושלים הציע "מלחמת לחיים ולשלום". דוד ויספלנר מנתניה קרא לממשלה להדפיס מיד גלויות מיוחדות ובולים "להנצחת היום הגדול בתולדות עמנו".

עוד מעט יסתער צבא עצום של עיתונאים, במאיםוסופרים לכתוב, לצלם,
להפיק, להפיץ את האפוס הגדול של הניצחון. הסרטים, האלבומים, התקליטים,
הספרים ייפלטו אל הרחוב הצמא לפרורים מן התהילה. משה נתן יכתוב את
"המלחמה על ירושלים", ספר שמהדורותיו ייחטפו בזו אחר זו, ובו סיפור
החטיבות שכבשו את העיר העתיקה ויתר חלקי העיר המזרחית. אלוף משנה
שמואל יהיה עוד חודשים אחדים גיבורו של "חשופים בצריח", הספר שמהדורותו
הראשונה יצאה לאור בפברואר 1968 (11 אלף עותקים) ונחטפה מיד, עשה יותר
מכל מוצר אחר של התקופה להפיכת לוחמי השריון לגיבורי- על. לשריונרים הוא
היה גורודיש מטיל האימה, לעם כולו הוא היה שמוליק, האיש שאפילו המוות
השפיל את עיניו מול מבט הפלדה שלו.

"מלחמת המגן והישועה" יכתיר מוסד הרב קוק בירושלים את אלבום הניצחון
שלו. "אוזנך קלטה ביטויי אמונה בלתי נדושים, שפרצו ונבעו ממעמקי הנשמה",
נכתב בשער האלבום, "מי בתפילה, מי בזמרה, מי בשאגת אדירים, מי בריקת פה
ומי בהמיית לב, עד לתורים הארוכים של חיילים מניחי תפילין ליד הכותל".

אבן נוזף

לימים יתברר שבעצם ימי האופוריה לא המתינה ממשלתו של לוי אשכול בחיבוק
ידיים לטלפון מן הערבים. בישיבת הממשלה ב- 19 ביוני, שהעיתונים כתבו
ש"הוטל איפול על תכנה", קיבלה הממשלה החלטה סודית, המביעה נכונות
להחזיר את השטחים שנכבשו תמורת שלום. העולם הערבי השיב בכתף קרה.

בסוף אוגוסט הגיעה התגובה הערבית, בדמות "שלושת הלאווים" של ועידת
הפסגה הערבית בחרטום בירת סודן: לא שלום, לא משא ומתן, לא הכרה. ההחלטה
הסודית של הממשלה בוטלה. אשכול, בסיור על שפת תעלת סואץ בסיני, הגיב
כי פני ישראל לשלום, אך לנוכח החלטות חרטום על ישראל לחפש גבולות
טבעיים, "ואין גבול טבעי מתעלה זו - תעלת סואץ".

אחר כך גבר הלחץ הבין- לאומי על ישראל לסגת מן השטחים. בינואר 1969 טבע
שר החוץ אבא אבן את מטבע הלשון "גבולות אושוויץ", שישובו ויעלו בדברי
הכנסת עוד פעמים רבות מפי מפוליטיקאים מן הליכוד. "אמרנו בגלוי שמפת
הארץ לעולם לא תיראה כפי שהיא היתה ב- 4 ביוני 1967", אמר אבן בראיון
למגזין הגרמני "דר שפיגל", "בשבילנו זה עניין של ביטחון ושל עקרונות. מפת
יוני מזוהה אצלנו עם חוסר ביטחון וסכנה. לא אגזים אם אומר שהיא מזכירה לנו במידה מסוימת את אושוויץ". אבן עצמו עתיד יהיה אחר כך לאמץ דעות
"יוניות" יותר, לנזוף בחבריו לעבודה באמירה "אין שלום בלי דמעות" על רצונם להגיע לשלום, אך לשמור את עוגת השטחים שלמה בידיהם.

אבן ז"ל היה אחד הדיפלומטים הבולטים של ישראל מיום הקמתה, אבל בימים
שאחרי מלחמת ששת הימים כמעט נפל קורבן למחלוקות הפנימיות שפילגו את
ממשלת אשכול, ב"מלחמת היהודים" בין חסידיו של משה דיין לבין יריביו,
ובראשם אשכול ויגאל אלון. מקורביהם של האחרונים ראו בכאב כיצד נוטל דיין
את מלוא הקרדיט על הניצחון, ודוחק לשוליים את השרים והמפקדים שהכינו את
צה"ל למלחמה.

במכתב למערכת הארץ שפורסם ב- 8 ביוני 1967, יומיים לאחר פרוץ המלחמה,
כתב א' פרלמן מתל אביב: "יהיה זה פשוט אסון לעם, ופשע כלפי בחורינו
הנפלאים, אם מדינאים מנומסים ואלגנטים אך הססנים וחסרי ביטחון, כמו שר
החוץ אבא אבן, יקלקלו לנו את ההישגים הנפלאים של בחורינו, שהפכונו ביום
אחד ועשונו לעם אמיץ, חזק ומנצח, המעורר כבוד והערכה בכל העולם... כאן לא
תהיה מינכן שנייה, עכשיו לא תהיה נסיגה מסיני, ולכן אבא אבן חייב ללכת,
ויבוא במקומו שמעון פרס".

בעקבותהוויכוח בשאלה למי מגיע הכבוד על הניצחון, הצליף מאמר המערכת
ב"מעריב" ב- 11 ביוני 1967, יממה לאחר שפסקה האש, במי "שחוזר כבר עכשיו
לתככים, לפטפוטים, לחרחורי הריב ולדקירות קטנוניות". עוד לא הגיע הזמן
לתמרונים מפלגתיים, כתב העיתון, גם לא לתככים אישיים. "הרפו מאינטריגות
והרפו מרינונים. חזקו ידי הממשלה הזאת. האויב מבחוץ הובס, אל ניתן למהרסים
מבית לקום".


המלחמה ההיא תמה, וכבר החל עימות ארוך שלא יסתיים עד עצם היום זה,
עימות שמתערבבים בו טיעונים על צדק וכוח, זכות היסטורית וטיעונים על
הזדמנויות שהוחמצו, תנ"ך וביטחון. המחלוקת תימשך עוד שנים רבות, תשאב
את היצרים והאנרגיה של עם שלם, וגם סכומי כסף אדירים וחיי אדם. אבל איש
לא יוכל לשחזר כנראה לעולם את עוצמת ההתרגשות שעברה על אזרחי ישראל
באותם ימים ראשונים. ובשיא האופוריה, היה גם מי שהציע ברכת שלום
ישראלית חדשה, בבחינת סמל ניצחון ישראלי בדומה ל"וי" הבריטי מימי מלחמת
העולם השנייה. "נוסיף גם ברכת ניצחון על ידי הרמת יד שמאל ופישוק הבוהן
והאצבע, הבוהן במאוזן, האצבע במאונך, וכך נוצרת האות נון לעיני המבורך, נון לניצחון במקביל ברכה הצ'רצ'יליאנית וי, יד שמאל קרובה ללב", כתבה למערכת "הארץ" לאה צפלר מנתניה, "ניסיתי לעשות זאת פעמים מספר בפני קבוצות אנשים, התגובה היתה חייכנית והברכה התקבלה ברצון".
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/489/506.html

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:26   21.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. אירופה לאחר 2 מלחמות סואץ....................  
בתגובה להודעה מספר 14
 
... לבין צרפת 1967 יוני שיגר ראש - - ביוני 1967 הממשלה,
לוי אשכול, את ח"כ שמעון פרס למסע הסברה ...
http://www.amalnet.k12.il/meida/history2/hisi3004.htm

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:09   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. חשיפה: טנק ירדני נמצא במחנה הצבאי בבית אל  
בתגובה להודעה מספר 14
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.01.04 בשעה 16:03 בברכה, פילוביץ שחף
 
coby83
חבר מתאריך 19.6.02
3098 הודעות 16:54 13.01.04

חשיפה: טנק ירדני נמצא במחנה הצבאי בבית אל!

מתחת האדמה! (+תמונות)
הטנק נמצא בסוף השבוע האחרון בתוך המחנה הצבאי בבית אל.
במחנה הנ"ל עוסקים בימים אלה בעבודות גידור.

באחת הפעמים שהמקדח נכנס לאדמה נתקל המקדח בעצם קשה.
לאחר זמן מסויים הביאו למקום D9 (טרקטור ממוגן ירי ענק
שאיתו הורסים בתים בדה"כ)

הD9 הוציא מתוך האדמה טנק ירדני ששוכב שם מינימום 37 שנים!
(מאז מלחמת "ששת הימים")
עוד דבר שלא תיראו בתמונות זאת לוחית הזיהוי של הטנק שאחד
מחברי אשר קורא ערבית הצליח לזהות כלוחית זיהוי של הצבא הירדני.

אומנם תושבי בית אל יכולים להעיד על הימצאותם של משאיות רבות
ועמדות רבות מתקופת הירדנים אך עכשיו יכולים הם להעיד גם על
טנק שנמצא!
והינה התמונות:
(על התמונות יש זכיות יוצרים ולכן כל מי שרוצה לפרסם, להעתיק,
להפיץ את התמונות הנ"ל עליו לבקש רשות ממני.)


שתי התמונות הבאות מוצלמות אל תוך הטנק

התמונה פורסמה בעיתון ידיעות היום

coby83
חבר מתאריך 19.6.02
3115 הודעות 13:41 14.01.04

מי מפורסם בעיתון? ועוד קיבל על זה כסף?

אז ככה הכל התחיל כאן:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5271&forum=scoop
בערב התקשר למשפחת רוטר
העורך הראשי של התמונות בידיעות אחרונות
אמא שלה לא ידע מי זה COBY83 אבל רעות כן מכירה
מיד היא נתנה לו את הטלפון שלי
ובזמן שהיא התקשרה להגיד לי שהיא נתנה את המספר שלי אותו
כתב/עורך התקשר אלי
הציע סכום נחמד על כל תמונה מיד הסכמתי ושלחתי לו במייל
היום זה התפרסם עם קרדיט לי והכסף בדרך....



תקראו בסוגריים צילם: קובי מאמו

דרך אגב עיתון "בשבע" פנה אלי הבוקר אומנם הם לא משלמים
אבל הם יתנו קרדיט ותראו באשכול הם לוקחים את תמונה 5



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:00   19.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. יומנו של יגאל ידין בששת ימים עושה גלים גם היום.....  
בתגובה להודעה מספר 14
 
גם כשהסודות כבר פורסמו, הצנזורה מסרבת לחשוף אותם
מאת אלוף בן

שומרים על עמימות


יגאל ידין, יעץ לרה"מ בששת הימים

לפני שבועות אחדים הגיעה לארכיון המדינה בירושלים פנייה לא שגרתית מרשויות הביטחון. הנהלת הארכיון התבקשה לבדוק, ולהסביר לקצין הביטחון של הארכיון כיצד התגלגל לידיו של עיתונאי "הארץ" והחוקר תום שגב עותק מיומנו האישי של הרמטכ"ל, השר והארכיאולוג המנוח יגאל ידין, שתיעד את חוויותיו ב"תקופת ההמתנה" שקדמה למלחמת ששת הימים. ידין שימש אז כיועצו של ראש הממשלה, לוי אשכול, ותיאר את קבלת ההחלטות ברמה הלאומית.

שגב ציטט את היומן בספרו "1967", וערב הופעת הספר התראיין ל"ידיעות אחרונות". העיתון הגיש את הראיון לצנזורה הצבאית, כנהוג, ושם נחרדו ממה שקראו. שגב ציטט את ידין, שהתייחס במעורפל ביומנו לפרשייה שפורסמה בעבר ושנוגעת למאמצים למנוע את המלחמה, שבהם היתה מעורבת אישיות ציבורית ידועה.

בצנזורה הודאגו ודרשו לקרוא את הספר כולו ולהכניס בו תיקונים, אפילו אם מדובר ברסיסי זיכרונות של בכירים שהיו עדים להתרחשויות ומאז הזדקנו, או שהלכו לעולמם.זאת, כשעותקיו של הספר הודפסו כבר ועמדו להישלח לחנויות. שגב קיבל מכתב, שבו הוזהר מ"ודאות קרובה לפגיעה ממשית


גולדה מאיר, רה"מ במלחמת יום כיפור

בביטחון המדינה".

אפשר לתהות על התבונה בהשקעת האנרגיה של מערכת הביטחון במרדף אחר ציטוטים ישנים, שתרומתם לידע ההיסטורי זניחה והם נוגעים לפרשיות שהתפרסמו כבר. אבל לצנזורה ולגורמי הביטחון "המייעצים" לה אין חוש הומור, בעיקר כשמדובר בחשש לשחיקת "העמימות הגרעינית" של ישראל. הסכנה ל"עמימות" גוברת, בעיני מערכת הביטחון, על החשיבות של פרסום האמת ההיסטורית.

המו"ל של שגב, הוצאת "כתר", מיהרה למסור את הספר לצנזורה ואחרי מיקוח קצר הוסכם על שני תיקונים. עמוד 347 הוחלף בדף חדש, ובעמוד אחר נמחק משפט נוסף בדרך לא מתוחכמת. אבל הרשויות, שהודאגו מ"דליפת" הדפים המטושטשים בכתב ידו של ידין, תבעו לערוך חקירה ביטחונית.

בארכיון המדינה גילו מיד את האשם, והסבירו לקצין הביטחון שעובדת שלא תודרכה כראוי בנהלים חשפה לשגב חומר שלא אמור להיחשף. "סגרנו את הפרצה", אמר בתגובה גורם בארכיון, "לפי ההנחיות, אין לנו שיקול דעת בחשיפת מידע בתחומים האלה, וכאן קרתה תקלה". העובדת, אגב, ממשיכה בעבודתה כרגיל, מן הסתם אחרי שהוסברו לה הכללים הביטחוניים.

ספרו של שגב לא היה היעד היחיד למאבק על סגירת פיותיהם של ותיקי השלטון. היעד הבא היה כתב עת, שבו הופיעו זיכרונותיו ממלחמת יום הכיפורים של ישראלי בעל עבר ביטחוני ופוליטי עשיר. הסיפור הסתתר בין מאמרי ביקורת קשים נגד ראש הממשלה, אריאל שרון, ותוכנית ההתנתקות. הוא תיאר החלטות שקיבלו מנהיגי ישראל ערב מלחמת יום כיפור ב-1973, ראש הממשלה גולדה מאיר והרמטכ"ל דוד אלעזר. גם במקרה הזה, הסיפורים פורסמו פעמים רבות בעבר, אבל לא ממקור ראשון.

לצנזורה נודע על הפרסום, והיא מיהרה לפעול כדי להחביאו מהציבור. עיתונים שביקשו לצטט ממנו נתקלו בפסילות, והצנזורה איימה לנקוט צעדים נגד כתב העת. עם זאת, גיליונות כתב העת לא נאספו ומי שקיבל עותק יכול לקרוא את הדברים ללא חשש. מה גם שהמחבר סיפר אותם בכנס בארה"ב לפני כמה שנים. "העמימות" חלה, בעיני הצנזורה, רק על עיתונים נפוצים. פרסומים דלי תפוצה מסכנים אותה פחות.

"פישלנו", אמר בתגובה עורך כתב העת, "העניין הוא שטות מוחלטת, משפט אחד על פרשה שהוזכרה כבר במאות מקומות אחרים. אבל בגלל תקלה, לא הגשנו את המאמר לצנזורה, ונשלם את המחיר".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=601300


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:54   26.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. ביוני 67' היה הרצוג פרשן צבאי................  
בתגובה להודעה מספר 0
 
הארץ
ביוני 67' היה הרצוג פרשן צבאי
קולו הדהד מכל בית במדינת ישראל
חיים (ויוויאן) הרצוג נולד בשנת 1918 בבלפאסט, אירלנד
בנו של יצחק אייזיק הלוי הרצוג, רבה הראשי של אירלנד
ולימים הרב הראשי לארץ ישראל והרב הראשי האשכנזי
,הראשון במדינת ישראל, הוא גדל בדבלין עם אחיו יעקב
.לימים שגריר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה

הרצוג עלה לארץ ללמוד אצל הרב קוק בישיבת מרכז הרב
ובישיבת חברון, בהיותו בן 18 הצטרף להגנה ושירת
בירושלים בתקופת מאורעות 36' ו38'. בשנת 1938 שב הרצוג
לאירלנד ולמד משפטים באוניברסיטאות לונדון
וקיימברידג'. בעת לימודיו עמד בראש הסתדרות הסטודנטים
.היהודים בבריטניה ואירלנד

בשנת 1939 התגייס הרצוג לצבא הבריטי, שירת כקצין
מודיעין באחת החטיבות הראשונות של הצבא הבריטי בפלישה
לנורמדי, השתתף בקרבות לשחרור צפון למערב אירופה
מהכיבוש הנאצי, היה ראש המודיעין הבריטי בצפון גרמניה
ונמנה עם משחררי מחנות הריכוז. בשלהי המלחמה הוא היה
אחד משוביו של מפקד האס-אס, היינריך הימלר. אחרי
שהשתחרר, בדרגת לוטננט קולונל סגן-אלוף, נשא לאישה
את אורה לבית אמבש אחותה של סוזי אבן, שב לאץ, למד
בבית הספר למשפטים של ממשלת המנדט ומונה לראש אגף
הביטחון בסוכנות היהודית. במלחמת העצמאות שירת הרצוג
.כקצין מבצעים בחטיבה 7 והשתתף בין השאר בקרבות לטרון
,אחר כך היה סגנו של מפקד מחלקת המודיעין, איסר באר
ובשלהי 1948 עם הדחתו של זה, הועמד בראש מחלקת
המודיעין במטכ"ל עד 1950, ואחר כך מונה לנספח צה"ל
בארה"ב ובקנדה עד 1954, אז העלתה הבולשת הפדראלית חשד
כי הוא מעורב במאמצים להשיג טכנולוגיות צבאיות ותבעה
.לגרשו

בשובו מונה הרצוג למפקד מחוז ירושלים ובשנת 1957 מונה
לראש מטה פיקוד דרום ולממלא מקום אלוף הפיקוד. באפריל
1959 אחרי הדחתו של יהושפט הרכבי בעקבות "שידור
הברווזים", הוא מונה לראש אגף המודיעין בדרגת אלוף וב
1969 השתחרר מצה"ל. עם שחרורו הצטרף לעסקי סר אייזק
,וולפסון, ניהל חברות שונות וב1965- הצטרף לרפ"י
.רשימתו של דוד בן-גוריון, והיה מזכיר סניף תל-אביב

"במלחמת ששת הימים היה הרצוג, פרשן צבאי ב"קול-ישראל
וקולו השליו הדהד מכל בית. פרשנויותיו למהלכי המלחמה
הופיעו בתקליט ובספר. בתום המלחה הוא מונה בתפקיד
מילואים למושל הצבאי הראשון של הגדה המערבית, וכעבור
זמן קצר חזר לעולם העסקים. במלחמת יום הכיפורים שב
.ושימש כפרשן צבאי, הפעם גם בטלוויזיה


אף שהיה הרצוג מועמד מטעם מפלגת העבודה בבחירות לכנסת
השביעית במקום ה61-, הוא הסכים לרוץ במקום השני
ברשימתו של שמואל תמיר, "המרכז החופשי", ערב הבחירות
ב1973-. ברגע האחרון, עקב התנגדותו של אליעזר שוסטק
להיות במקום השלישי ברשימה, ביטל תמיר את ההסכם
.ביניהם

ב1975- מונה הרצוג לשגריר ישראל באו"ם וכיהן בתפקיד
.זה עד 1978 בהצלחה רבה, בדומה לגיסו, אבא אבן
השנתיים הראשונות לתפקידו היו מהקשות ביותר לישראל
בזירה הבינלאומית. בין שאר פעולותיו שם הוא ביקש
להפיץ כמסמך של האו"ם את הפסוקים בספר בראשית המספרים
על רכישת מערת המכפלה בידי אברהם אבינו. כשקיבלה
עצרת האו"ם את ההחלטה לראות בציונות גזענות, עלה
.הרצוג לדוכן הנואמים וקרע לעיני כל את נוסח ההחלטה

עוד בהיותו שגריר באו"ם ניהל הרצוג מגעים עם יגאל
ידיין על הצטרפותו לתנועת ד"ש. מאחר שלצורך הבחירות
היה עליו לוותר על כהונת השגריר ואנשי ד"ש סירבו
להבטיח את בחירתו, נסוג הרצוג מכוונתו. בתוך כך הודח
ממרכז מפלגת העבודה, אך שב והשתלב במפלגה בתום
כהונתו, ובמקביל היה לשותף בכיר במשרד עורכי הדין
.הרצוג-פוקס-נאמן ונשיא אורט העולמי

ב1981- נבחר הרצוג לכנסת העשירית מטעם מפלגת העבודה
והיה חבר בוועדת חוץ וביטחון ובוועדת החוקה, חוק
1983 ומשפט. בחירתו לנשיא כעבור שנתיים, ב22- במארס
ברוב של 61 ח"כים, מול מועמד הליכוד, השופט מנחם
אלון הייתה מפתיעה. הרצוג כיהן כנשיא השישי במשך שתי
קדנציות. עם כניסתו לתפקיד העניק חנינה לאסיר עמוס
ברנס, שהרשעתו ברצח החיילת רחל הלר הייתה שנויה
.במחלוקת במשך שנים

מכאן ואילך בלטה נטייתו של הרצוג להפעיל את סמכות
החנינה בנדיבות יתרה, ופעולותיו אלה עוררו עליו
ביקורת ציבורית רבה, בכלל זה עתירות לבג"ץ נגד השימוש
שהוא עשה בסמכותו זו כנשיא. בין השאר הוא העניק
300 חנינה ל11- ראשי השב"כ, שהיו מעורבים בפרשת קו
בטרם הועמדו לדין בניגוד להנחיית היועץ המשפטי, יצחק
זמיר. כמו כן הוא העניק חנינות לכל חברי ארגון הטרור
היהודי בטרם סיימו לשאת בעונשם, בטענה שהביעו חרטה
.על מעשיהם

כנשיא פעל הרצוג בנחישות רבה להקמת ממשלות אחרות
לאומית וגילה ממלכתיות רבה, אך בסופו של דבר נתפס
כנשיאם של בעלי הממון ואנשי האליטה, כרוך אחר גינוני
הטקס. הוא הרבה לנסוע לחו"ל יותר מכל קודמיו ומהבא
אחריו, ובנאומיו הרבה לתקוף את מערכת המשפט ובעיקר את
.העיתונות

,הרצוג הצטיין כמסביר המדיניות הישראלית, בנאומים
,"במאמרים ובספרים רבים. בין ספריו: "ימים גדולים
,"הימים הנוראים", ":מלחמת יום הדין"
.ו"עם כלביא יקום

בשנות 70' העניקה המלכה אליזבת להרצוג את התואר אביר
כבוד של האימפריה הבריטית. כמו כן הוענקו לו תארי
.כבוד מטעם אוניברסיטאות רבות
http://www.herzog.org.il/heb/n-haratz.htm
הארץ - יום ו' 18.4.97

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ALPCA9334
גולש אורח
   15:55   26.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. פ''ש, תוכל למצוא ביוגרפיה קצרה של החותמים?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   עצוב לי שחלקם אלמונים לחלוטין, בעוד שבארה"ב ילדים בגיל גן משננים את שמות החותמים על "הכרזת העצמאות" בעל-פה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:07   13.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. או''ם-שמום:ההסטוריה של אז זה האקטואליה של היום  
בתגובה להודעה מספר 0
 

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:08   29.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. ''אום שמום'' אמירה שבאה בעקבות פעולות נועזות !!  
בתגובה להודעה מספר 15
 
מפגש עם האב המייסד.

שרון התפנה השבוע מההודנא- שמודנא, כדי להשתתף במפגש עם גדוד הצנחנים 890.
אורי דן

גדוד הצנחנים 890 התפנה השבוע מפעילותו כחוד החנית של צה"ל במלחמה נגד
הטרור הפלשתיני, כדי לציין חמישים שנה להקמתו. כיצד מצאת זמן, עם כל
עיסוקיך כראש ממשלה, כדי להיענות ליוזמתנו לערב הזה, שאל אחד מאנשי
הגדוד את אריאל שרון, שהסיר את המקטורן והעניבה, המיניסטריאליים, ככל
שהתקדם הערב אל תוך הלילה, בחורשה על שפת הכנרת.

"זה לא יכול היה להיות אחרת", אמר ראש הממשלה ללוחמים הצעירים. "בכל
המערכות הצבאיות עליהן פיקדתי תמיד סמכתי על הצנחנים. בלי לפגוע באיש",
התבונן שרון במפקדי ולוחמי הצנחנים הוותיקים שישבו סביב, ועודדו אותו לומר
זאת: "אתם לוחמים טובים יותר מאשר היינו אנחנו".


אחד הקצינים הצעירים סיפר כיצד הצנחנים פוגעים, בהפתעה גמורה, בשיטה
מתוחכמת המכונה "סמבוקה", במחבלים המנסים לתקוף ביו"ש טנקים של צה"ל.

ראש הממשלה חייך: "אל תצפו ממני לעצות בתחום הזה כאשר אני עוסק כולי
עכשיו בקידום סיכויי השלום. כחבר לצנחנים, אני בטוח שתמצאו גם הלאה את
השיטות המתאימות. כראש ממשלה, אני יכול לומר לכם שהממשלה יודעת שיש
לה על מי לסמוך, עליכם, במערכה הממושכת הקשה והכואבת נגד הטרור
הפלשתיני".


המרגש במפגש השבוע במזרח הכנרת היה שלוחמי גדוד 890 מודל 2003 שמעו
את לוחמי פעולת התגמול על מוצבי הסורים במזרח הכנרת, מלפני כמחצית
המאה, כמעט באותו מקום. סגן מפקד הגדוד דאז, אהרון דוידי, מאיר הר ציון
מפקד הסיירת, מפקד הפלוגה רפאל (רפול) איתן, המפקדים "טרזן", "קאצ'ה" ודן
זיו, הלוחמים מחדרה דני זיידל ואבשה אנצלביץ', ואחרים שלא יספיק כאן המקום
להזכירם. וכמובן, שרון המפקד של אותה פעולת תגמול, שהדהימה אז את האו"ם
ואת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן- גוריון.

מי זוכר את איומי האו"ם, שעליהם התריע בבהלה במברקיו ב- 1955 השגריר דאז
אבא אבן? לאורך עשרות השנים מאז המשיכו בדרכו וביתר שאת, דיפלומטים,
עסקנים פוליטיים ופרשנים ישראלים, כדי לרפות את ידיהן של ממשלות ישראל
ולהטיל מורך רוח בעם. הכל פרח עם הרוח. נותרו העובדות, והן מדהימות.

עובדה היא שסגן- אלוף צעיר, בן 26, אריאל שרון, הוא שהעמיד ב- 1954 את
הגדוד במרכז הפעילות המבצעית של צה"ל, לאחר ששילב בו את יחידתו הקטנה
והידועה, ה- 101, ומשם הקים את חטיבת הצנחנים הראשונה, 202. בכך החדיר
לתודעה ההיסטורית של היהודים, שדי בקבוצת לוחמים נחושים ודבקים במשימה,
כדי להוביל אחריה צבא שלם.

העובדה המרשימה מכל היא שכעבור כ- 50 שנה יוזמים מפקדי גדוד 890 מפגש
עם האב המייסד של הגדוד, אריאל שרון, וקציניו, כדי לשמוע מהם על ניסיונם
מאז, על מנת להמשיך ולהגן על היהודים היום. הודנא- שמודנא, זה שייך
למבלבלי המוח הקבועים של תוכניות המלל זורעי מורך הרוח ופיק הברכיים.

מעולם לא היה לגדוד לוחמים אחר בצה"ל ראש ממשלה שיצא מקרבו ומתוך
קרביו, ולכן יכול היה אריאל שרון לחוש את המיית הלב של הלוחמים שישבו
עימו, לפני שיצאו שוב לשדה הקרב.
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/500/177.html

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded






            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:40   20.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. בשעה טובה ומוצלחת : עולים להר הבית !!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
יום לאחר הפיגוע: המשטרה אישרה ביקורים בהר הבית.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2731597,00.html

קבוצת תיירים כבר ביקרה הבוקר בהר תחת אבטחה כבדה. השר הנגבי הסביר: לא נאפשר לגורמים פלסטינים לאסור ביקורים במקום. ח"כ חזן: מקווה שלא מדובר רק בצעד סמלי בשל הפיגוע. הוואקף הודיע כי הצעד נעשה בהסכמתו, אולם ברשות הפלסטינית זועמים: מדובר בהסלמה חמורה
אפרת וייס

יום לאחר הפיגוע בירושלים, נפתח הבוקר (יום ד') הר הבית לעליית יהודים ונוצרים. הוואקף הודיע כי הצעד נעשה בהסכמתו. קבוצה ראשונה של תיירים אמריקנים כבר נכנסה הבוקר לסיור בהר, תחת אבטחה כבדה של עשרות שוטרים.

ההר נסגר לפני כשלושה שבועות, בתום התייעצויות שנערכו בממשלה ובמשטרה. השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, אמר הבוקר בעקבות פתיחת ההר כי "מכאן ואילך לא נאפשר לגורמים פלסטינים לאסור על מי שאינם מוסלמים את הזכות לבקר באתר המקודש לכל הדתות".


מפקד מחוז ירושלים ניצב מיקי לוי אמר כי "אין קשר בין פתיחת ההר היום לפיגוע שאירע אתמול". לדבריו, "לאחר שההר היה פתוח למבקרים במשך מספר חודשים, השעתה המשטרה את כניסת המבקרים היהודים והנוצרים להר מסיבות מבצעיות כשלושה שבועות. השעיית כניסת מבקרים והפתיחה מחדש הגיעה לאחר בחינת הנושא".


הוא סירב להתייחס לשאלה האם ההר נפתח בהסכמת הוואקף, ואמר כי "אני מסתפק בכך שרק הוחלט לפתוח את ההר". לדברי לוי, "מעתה כל קבוצת תיירים או יהודים יוכלו לבקר בהר בצורה מסודרת ובאישור המשטרה".

רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ', קרא בעקבות ההחלטה ליהודים "לא לעלות להר. זה נוגד את ההלכה ואסור על פי ההלכה".

ח"כ יחיאל חזן (ליכוד), שכניסתו להר נמנעה לאחרונה, בירך על הצעד ואמר כי "אני מקווה שפתיחת ההר אינה רק הליך סמלי בעקבות הפיגוע אמש".


לדבריו, "גורמי הטרור אינם זקוקים לתירוץ כדי לפגוע ביהודים". חזן, המשמש גם כיו"ר שדולת יש"ע, מתכוון לארגן סיור של השדולה בהר.

אחד המבקרים: "חוויה מהממת"

יעקב ממן, תושב זכרון יעקב, עלה הבוקר להר, ויצא נרגש מהמקום. "זו הפעם הראשונה שלי בהר הבית. הייתי נפעם ונרגש, רגליי כשלו בגלל ההיסטוריה של המקום. התחושות היו מאוד מרגשות. זו חוויה מהממת".


ממן הוסיף כי הוא לא חשש לעלות להר: "כשרואים את אנשי הביטחון והתחושות שמשרים המוסלמים במקום אין שום חשש. התיידדנו איתם והצטלמנו איתם. הם אמרו לנו שהם מצטערים שלא היו עד עכשיו יהודים בהר. גם הם מבינים שהכל זה עניין פוליטי". על השאלה, אם הוא יעלה פעם נוספת להר הוא השיב: "בלי לחשוב פעמיים".

המועצה המחוקקת הפלסטינית: הסלמה חמורה

למרות שהוואקף הודיע כי פתיחת ההר נעשתה בהסכמתו, נציג ירושלים במועצה המחוקקת הפלסטינית, חאתם עבד אל קאדר, אמר כי "החלטת משטרת ישראל לפתוח את הר הבית ליהודים ונוצרים היא החלטה פרובוקטיבית המבטאת הסלמה חמורה מצד ישראל".


לדבריו, "אנו מתעסקים עם ממשלה שאיבדה את ראשה. להחלטה זו יהיו השלכות חמורות וישראל היא זו שנושאת באחריות למה שיקרה. הפלסטינים והירושלמים לא יתנו להפר את קדושת מסגד אל אקצה".



הנגבי הודיע כבר לפני כשבוע

ביום שני שעבר הודיע השר הנגבי, בדיון מיוחד של ועדת הכנסת בנושא, כי בעוד כשבוע יוכלו יהודים לעלות שוב להר, גם אם לא יושג סיכום בעניין עם הוואקף.


גורמים במשטרה הודיעו על סגירת ההר ליהודים ונוצרים כשבוע לפני ט' באב מ"שיקולים מבצעיים". עם זאת, גורמים פלסטינים טענו כבר אז כי ההר נסגר בעקבות לחץ מצד אנשי הוואקף, הנשלטים בידי ערפאת. גורמים פלסטינים סיפרו כי יו"ר הרשות נזף באנשי הוואקף על כך שהסכימו לחידוש הסיורים של יהודים בהר ואיים כי ינקוט בצעדים נגדם אם הסיורים לא יופסקו מייד.

עדנאן חוסייני, מנהל הוואקף במזרח ירושלים, הדגיש אז שהוואקף אינו מתנגד באופן עקרוני להמשך הביקורים, "בתנאי שישראל תסיר את המגבלות על כניסת מוסלמים מהשטחים להר".


הביקורים הופסקו, וחודשו


ב-1 ביולי דווח כי המשטרה אישרה לקבוצות קטנות של יהודים לסייר בהר, באישור הוואקף והדרג המדיני בישראל. כזכור, מאז ביקורו של ראש האופוזיציה דאז, וראש הממשלה היום, אריאל שרון בהר הבית בספטמבר 2000, מנעה המשטרה מיהודים להיכנס למתחם ההר. במשך השנתיים וחצי האחרונות, ביקשו גורמים דתיים שונים לעלות ולהתפלל על ההר, אולם שוב ושוב נענו בשלילה.


גם בג"ץ נדרש לסוגייה מספר פעמים, אולם העתירות בנושא נדחו, כאשר המשטרה והשב"כ דבקו בעמדותיהם לפיהן קיים חשש שעליית יהודים למתחם ההר תגרור התנגדות עזה ועימותים מיותרים בין יהודים וערבים.


היוזמה לאישור הביקורים היתה של מפקד מחוז ירושלים ניצב מיקי לוי לפני כמה חודשים, ועל פיה, אחרי המלחמה בעיראק יוכלו יהודים לעלות להר-הבית. היום, כאמור, הוחלט להתיר את עליית היהודים להר.

(20.08.03 , 10:15)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2731876,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:34   01.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. למגילת העצמאות נוספה פרשנותו של השופט אהרון ברק!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.03.05 בשעה 15:36 בברכה, פילוביץ שחף
 

פרשנות למגילה
נשיא ביהמ"ש העליון, השופט פרופ' אהרון ברק.
מתוך: שלטון החוק ועליונות המשפט

מדינת ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח
הארץ לטובת כל יושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום
לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור
לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון,
חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה
לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

המשפטים המובאים כאן, הכלולים בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל, מיום
ה'באייר תש"ח מבטאים נאמנה את כוונותיהם ואת תקוותם של ראש הממשלה
הראשון, דוד בן גוריון. ושל חברי מועצת המדינה הזמנית באשר לדמותו
ולאופי ושל המשטר במדינת ישראל, שזה עתה נולדה. אולם אין לראות בפסקה
זו מתוך הכרזת העצמאות הצהרת כוונות בלבד, או חזון לעתיד לבוא, אלא
גם-ואולי בעיקר- קביעה משפטית מוסמכת באשר למהותה של ישראל כמדינת
חוק דמוקרטית. ואכן, בראשית שנות השישים, קבע בית המשפט, כי "את
העקרונות שבהכרזת העצמאות חייבת כל רשות במדינה להניח נר לרגליה".

השופט אהרון ברק, מציין כי: מנחם בגין הרבה לומר כי: "יש שופטים
בירושלים....".ובהזדמנות אחרת: "למדנו, כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול
להיות מכשיר בידי קבוצות שליטים ומוסווה לעריצותם. על-כן, חייב העם,
אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל
הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות
הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר, קביעת
החירות האזרחית כ-'חוק היסודי' , או 'חוק עליון', ומתן סמכות לחבר
השופטים לבטל את תוקפו של החוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החירויות
האזרחיות".

מתוך: שלטון החוק ועליונות המשפט, נשיא ביהמ"ש העליון, השופט פרופ' אהרון ברק .
http://www.edu-negev.gov.il/goel/bet-yatziv/megila/index.htm

נאום בן גוריון ערב ההכרזה וחתימת המגילה:
MPEG Audio Layer-3


http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שני ז' באייר תשס''ח    15:18   12.05.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. א. ברק: 'ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית'  
בתגובה להודעה מספר 55
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.11.11 בשעה 03:05 בברכה, פילוביץ שחף
 

תזכורת:


55. למגילת העצמאות נוספה פרשנותו של השופט אהרון ברק!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5232&omm=55&viewmode=

מי חתם על מגילת העצמאות ....??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5232&omm=0&viewmode=

116. בן גוריון: ''בשם העם היהודי, התנ''ך הוא המנדט שלנו''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=116&viewmode=


שארפ
חבר מתאריך 5.1.11
2150 הודעות, 32 מדרגים, 64 נקודות. ראה משוב אור ליום רביעי ג' בכסלו תשע''ב 23:54 29.11.11


היו זמנים בתל אביב...''התנ''ך הוא המנדט שלנו ''...

בכל זאת כ"ט בנובמבר (היה) היום...
בתמונה: הפגנה ברח' בן יהודה בתל-אביב נגד מדיניות הספר הלבן של הבריטים.
בכרזה שבידי המפגינים כתוב: "התנ"ך הוא המנדט שלנו, ואנגליה לא תוכל לבטלו"
דמיינו לעצמכם כמה מאות פעילי מפלגת העבודה צועדים כיום ברחוב בן יהודה, בתל-אביב עם שלט "התנ"ך הוא המנדט שלנו, וארה"ב לא תוכל לבטלו".
(קרדיט- מתלכדים).


עו''ד מאיר שמגר מכין חוקה לישראל...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=0&viewmode=


_____


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:32   01.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. אסון לאומי, אובדן העצמאות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
אסון לאומי, אובדן העצמאות
מאת עו"ד אליקים העצני
1 במרץ 2005

מותר לקרוא לפיגוע האחרון בטיילת בתל אביב "דולפינריום ב'. כשישראל לא הגיבה בדולפינריום א', אמר שרון "איפוק הוא כח", והאיפוק הזה, שנסתיים רק לאחר הטבח הנורא במלון פרק בנתניה בליל הפסח – עלה בדם רב ובדרדור מדיני נוסף.

היום מנמקים את ההבלגה בתירוץ, שאבו מאזן מתנגד לרצח הזה, והא ראייה – הוא בפירוש גינה את המעשה, והפרשנים והשדרים מצקצקים בלשונם : הוא אפילו השתמש במילה "טרור"!

בכלל, לגינויי הערבים אין שום משמעות מפני שהציבור הערבי אמון על המשחק הכפול: סכין חדה, ולשון חלקלקה

אבל, גם ערפאת נהג לגנות, ועל כך מתפלפלים - שערפאת גינה בשין-קוף-ריש, בעוד אבו מאזן מגנה באמת ובתמים. עוברים בשתיקה על עמדתו העקרונית של אבו מאזן, כי מלחמת אחים אולי תהיה אצלנו, לא אצלו. הוא לא יעשה לעמו "אלטלנה". בכלל, לגינויי הערבים אין שום משמעות מפני שהציבור הערבי אמון על המשחק הכפול: סכין חדה, ולשון חלקלקה. "האיש ברחוב" בעזה ובשכם מבין, שעוד מעט ייפול לידם כפרי בשל נצחונם במלחמת אל-אקצה – שטחים נרחבים, נקיים מיהודים, שינוקו ע'י היהודים בעצמם, אשר בהזדמנות זאת גם יכו זה את זה, וחגיגה כזאת שווה כמה גינויים.

עוד סיבה נותנים שופרות התעמולה של שרון להבלגה: הרוצחים לא התכוונו בכלל אלינו, הם התכוונו לאבו מאזן! אותו, לא אותנו , הם ביקשו להכשיל: לא בקרבנות הם התכוונו לפגוע, כי אם בשלום, סליחה - ב"הודנא", סליחה - ב"שקט", זה השם שהערבים מצאו לבטא את פסק הזמן שהם זקוקים לו להתכונן לסיבוב הרצחני הבא. אלולא היו מתביישים, היו כתבלבי שרון חוזרים אל הביטוי הקולע באמת "קרבנות השקט", על משקל "קורבנות השלום" של אוסלו.

בממשלת הבובות של שרון יושב נתניהו, האיש שטבע את מטבע ה"הדדיות": "לא יתנו, לא יקבלו". ואכן, נתניהו לא ביצע נסיגה שהבטיח להם ב-"וויי". היום, כחבר הממשלה, הוא אחראי אחריות קולקטיבית לביטול תנאי ההדדיות. והא ראייה, מיד אחרי הפיגוע הרגיעו השר גדעון עזרא ו"בת-קול" שיצאה ממשרד ראש הממשלה: אין קשר. ה"התנתקות", כלומר חורבן היישובים ויושביהם, תצא לדרך בדיוק של רכבת שווייצרית, ולא חשוב כמה גוויות תפגוש בדרך. ונתניהו שותק ומשתף פעולה עם מדיניות, שלפי אמות המידה שהוא קבע, הינה הרסנית.

ומחרתיים תיפתח וועידת לונדון. שם ישב הקוורטט, הריבון החדש של האיזור, ביחד עם הערבים, להכין את הרקע והתנאים להקמת המדינה הפלסטינית. ישראל לא תהיה שם. אוי לה מייצרה ואוי לה מיוצרה. אם תשתתף, תוצאותיה יחייבו אותה מכח השתתפותה, אולם גם אם לא תשתתף, סיכומיה ייכפו על שרון. לונדון תהיה בית הקברות הגדול של מדיניות ווייסגלס-שרון, היא תהיה הסטרטר של מפת הדרכים, זה המסמך הממאיר, שעל פיו ישראל אמורה לאבד את עצמאותה.

כאשר ממשלת הבובות של שרון החליטה לקבל על עצמה את מפת הדרכים, היא ניסתה לצרף לה 14 הסתייגויות. אולם מיד הודיעה לה ארה'ב שהיא מדברת אל עצמה, וכי איש אינו מקבל את ההסתייגויות הללו. ושרון שתק, ובשתיקתו קיבל את הדין, וכיום מחוייבת ישראל לתכתיב, שלפיו "הקוורטט" – האו'ם, אמריקה, אירופה, רוסיה – להלן "כל העולם" - יכנס וועידה ובה ייקבע שבשלו התנאים ,והוועידה תכריז על הקמת המדינה הפלסטינית, גם על כרחה של ישראל. כאן בארץ ישבו מפקחים מטעם "כל העולם", וחרות הפעולה, גם המדינית וגם הצבאית, תוצא מידינו.

סנונית ראשונה, בדמותו של גנרל אמריקני, הגיעה כבר לארץ. מנגנון הפיקוח הזה ימנע מאתנו תגובה צבאית עצמאית. במקומה – נוכל להגיש "תלונות". גם בצד הפלסטיני יהיה פיקוח, כנראה של כחות נאט"ו, והצבא הפלסטיני יהיה בפיקוח מצרי ברצועה ופיקוח ירדני ביו'ש. יחידת צבא פלסטינית-ירדנית כזאת, חטיבת "באדר" שמה, כבר נמצאת בדרך אל הערים הערביות שצה'ל עומד לפנות. וכך מסתמנים לאט לאט קווי המיתאר של התכנית האמריקנית הגדולה: שני שטחי חסות, ישראלי ופלסטיני, משני צידי הקו הירוק. החסות תהיה או'מית, השליטה תהיה אמריקנית והפרוטקטורטים האלה ייקראו "מדינות" רק מטעמי נימוס.

ההתחייבות הישראלית, שניתנה זה עתה בשארם-א-שייך, להימנע מפעולות צבאיות יזומות, היא כבר אבן-מייל ראשונה בדרך הזאת של אובדן העצמאות.

הרס היישובים וגירוש תושביהם כדי ליצור "רצף" נקי מיהודים הוא רק חלק מתכנית מדינית חובקת-כל, לפיה יקום שם שטח חסות, וישראל תורד לאותו מעמד נחות ונתון לפיקוח, למען השוויון בין שתי היישויות הללו, שתהיינה נתונות לאפוטרופסות, כמו פסולי-דין.

אלא, ניחמו אותנו חכמי-החווה - כל זה הוא רק בתיאוריה. אמנם חתמנו, אבל זה לא יקרה בימינו, מפני שיש ניצרה: כל התהליך מותנה בפירוק תשתיות הטרור, בדמוקרטיזציה ובשקיפות כספית אצל הערבים, ותסמכו עליהם שזה לא יקרה לעולם. ואכן, תהליך הבחירה "הדמוקרטי" של אבו מאזן היה בלוף, השחיתות שם פורחת, ועל פירוק תשתיות הטרור מחמוד עבאס אינו חולם כלל.

אולם בינתים, שרון והאחיתופל שלו ווייסגלס עשו שני צעדים, אחד מחדל ואחד מעשה, שפתחו את הניצרה ופרצו את הסכר.

המחדל הוא שתיקת שרון וממשלת הבובות שלו, כאשר אבו מאזן הצהיר גלויות שהוא אינו חולם לחסל את החמאס, הג'יהאד וארגוני הטרור האחרים. להיפך, בגלוי ולעיני השמש הוא נועד אתם, בארץ ובקהיר, ושיתף אותם כפרטנרים שווי–מעמד ב"הסכם השקט", התחליף הצמחוני ל"שלום" ול"הודנא" של ימים עברו. ולהיפך, אבו מאזן הכריז שהוא מבקש לקבל את הטרוריסטים האלה, מהם רוצחים מבוקשים, אל תוך שורות הצבא הפלסטיני החדש שלו, זה הצבא שקציניו כבר מתאמנים במצרים, והסי.אי.איי. תאמן ותדריך. ישראל לא ניתקה כל מגע עם אבו מאזן ואנשיו מיד לאחר ההכרזה הזאת על הכוונה לשתף את ארגוני הטרור במקום לחסל אותם, אלא להיפך – היא המשיכה במגעים ואף הרחיבה אותם לכל כיוון: וועדות משותפות לשחרור אסירים ומתן הכשר למבוקשים, הסדרים כלכליים, תיאום הנסיגה והחרבת היישובים היהודיים. ובכך, שלמרות הכרזת אבו מאזן שלא יהיה פירוק תשתיות הטרור – ישראל המשיכה לשתף פעולה, היא איבדה גם את הקלף האחרון. המחדל הזה יקבל גושפנקה עולמית – בוועידת לונדון. בקול ענות חלושה הודו דוברי שרון, שיוזם הוועידה (ראש ממשלת אנגליה טוני בלייר) הונה את ישראל. לשרון הבטיח, שהוועידה תתנה כל התקדמות במסלול הריבונות הפלסטינית במיגור ארגוני הטרור תחילה, והנה סיכום הוועידה כבר כתוב, וההתנייה הזאת, זו הניצרה המפורסמת שהיתה אמורה לשמור עלינו מפני כל קללות מפת הדרכים, נעלמה או מוסמסה, עד כדי חוסר כל נפקות מעשית. וכך תיסלל בלונדון הדרך להקמתה של המדינה הפלסטינית עוד בשנת 2005, עפ'י מפת הדרכים.

למחדל מצטרף גם מעשה, המעשה הנפשע של הריסת היישובים וקבלת הדין האנטישמי של הפיכת שטחים ל"נקיים מיהודים", ועוד בידי היהודים בעצמם. זכור עדיין, שהאמריקנים התייחסו תחילה בחשדנות כלפי תכנית "ההתנתקות" כולה, ואח'כ קיבלו אותה רק בהתנייה רבת חשיבות: "בתנאי שתיחשב כחלק מביצוע מפת הדרכים". בוועידת לונדון יוצא המרצע מן השק: הואיל ושרון התנדב לבצע את הנסיגה לפני שהתנאי של פירוק תשתיות הטרור התמלא, והנסיגה נחשבת כמתבצעת במסגרת מפת הדרכים, פירוש הדבר, שישראל וויתרה על מילוי התנאי הזה, והדרך להכרזת המדינה הפלסטינית בשנה הזאת – פתוחה. וכך, חורבן היישובים אינו רק אסון כשהוא לעצמו, אלא גורר אחריו אסון לאומי-מדיני עוד יותר גדול.

את האסון הזה ניתן להמחיש בדוגמא מן החיים. הסכמי אוסלו, האם הם מחייבים עדיין? התשובה היא שהם מחייבים את ישראל, והא ראייה – אזורי A-B-C לא נתבטלו, ולהיפך - שרון עומד למחוק אולי מאה יישובים יהודים המצויים באיזור C. אולם את הפלסטינים, אוסלו אינה מחייבת עוד. והא ראייה, אבו מאזן פנה לכל העולם והזמין, בגלוי, נשק. בין היתר הסכימה רוסיה לספק לו – שריון. זאת, בניגוד להסכמי אוסלו, שבהם נקבע בדיוק, אפילו כמה אקדוחים יורשו השוטרים הפלסטינים להחזיק.

ממילא ברור, שנסיגת ישראל מן הגבול עם מצרים ומסירת ציר פילדלפי, פלוס פתיחת נמל-ים ונמל אויר פלסטינים ללא נוכחות ישראלית, פלוס סילוק חיל הים שלנו מחוף עזה והחלפתו בחיל הים המצרי – כל אלה פירושם ייבוא של כלי נשק , ללא הגבלה, ע'י הפלסטינים.

וחשוב לזכור: בכך הם לא יעברו על כל חוק ולא ייחשבו מפירי כל הסכם שהוא. הלא שרון נסוג חד-צדדית, כלומר – ללא כל התחייבות שלהם כלפינו תמורת הנסיגה הזאת.

לכן, מותר להם, למשל, לכרות הסכם עם אירן, להכניס לשטח את משמרות המהפכה, וכמובן את חיזבללה, וגם – לייבא נשק ככל העולה על רוחם.

להיפך: ישראל, אם תנסה למנוע זאת, תיחשב לתוקפנית ולמפירת החוק הבינלאומי. שלא לדבר על סכנת מלחמה עם מצרים, אם נעז להתערב במה שיקרה בינה לבין הפלסטינים בגבול המשותף שביניהם, שבעבר קראו לו היהודים "ציר פילדלפי". ושלא לדבר על חוסר האונים המחלט שלנו כאשר תופיע אניה רוסית בנמל עזה ותפרוק טנקים. מה נעשה? נכריז מלחמה על רוסיה? ועל סמך מה? הלא היא, כחברת הקוורטט, הינה עכשיו בעלת הבית כאן, ואנחנו רק - "מי שהיו"!

על כן, מאות האלפים האזרחים שאנחנו מתפללים שיגיעו הקיץ לגוש קטיף ולצפון השומרון ואלפי החיילים שאנחנו מייחלים שיסרבו לבצע את מלאכת החורבן - לא רק את היישובים יצילו, כי אם את המדינה כולה, מאסון לאומי, מאובדן העצמאות.
http://www.a7.org/article.php3?id=4014



http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:23   07.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. השבוע, נחוג כולנו את יום העצמאות, יום ההולדת למדינה  
בתגובה להודעה מספר 56
 
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
24174 הודעות 16:40 07.05.05

השבוע, נחוג כולנו את יום העצמאות, יום ההולדת למדינה

מהמורה לאזרחות, למדנו, שרצוי בכל שנה, יומיים לפני יום ההולדת למדינה,
לקרוא במגילת העצמאות.

שהרי ערב חג הפורים אנחנו קוראים במגילת אסתר.

(ומגילת איכה - ב-ט' באב)

אביא את מגילת העצמאות.

האם זהו הנוסח המקורי, שהיה בעת חתימת המגילה על ידי גדולי האומה ?


חשוב להביא פרשנות משפטית למגילה, שהרי זהו מסמך משפטי:

פרשנות למגילה-
נשיא ביהמ"ש העליון, השופט פרופ' אהרון ברק.
מתוך: שלטון החוק ועליונות המשפט

מדינת ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח
הארץ לטובת כל יושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק הצדק הצדק
והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור

לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון,
חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה
לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

המשפטים המובאים כאן, הכלולים בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל, מיום
ה' באייר תש"ח מבטאים נאמנה את כוונותיהם ואת תקוותם של ראש הממשלה
הראשון, דוד בן גוריון. ושל חברי מועצת המדינה הזמנית באשר לדמותו
ולאופיו של המשטר במדינת ישראל, שזה עתה נולדה. אולם אין לראות בפסקה
זו מתוך הכרזת העצמאות הצהרת כוונות בלבד, או חזון לעתיד לבוא, אלא
גם-ואולי בעיקר- קביעה משפטית מוסמכת באשר למהותה של ישראל כמדינת
חוק דמוקרטית. ואכן, בראשית שנות השישים, קבע בית המשפט, כי "את
העקרונות שבהכרזת העצמאות חייבת כל רשות במדינה להניח נר לרגליה".

השופט אהרון ברק, מציין כי: מנחם בגין הרבה לומר כי: "יש שופטים
בירושלים....".ובהזדמנות אחרת: "למדנו, כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול
להיות מכשיר בידי קבוצות שליטים ומוסווה לעריצותם. על-כן, חייב העם,
אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל
הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות
הללו.
את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר, קביעת
החירות האזרחית כ-'חוק היסודי' , או 'חוק עליון', ומתן סמכות לחבר
השופטים לבטל את תוקפו של החוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החירויות
האזרחיות".

מתוך: שלטון החוק ועליונות המשפט, נשיא ביהמ"ש העליון, השופט פרופ' אהרון ברק .


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:37   13.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. ''הרב לאו מועמד לנשיאות מדינת ישראל לאחר שהנשיא קצב  
בתגובה להודעה מספר 0
 
יסיים את כהונתו וזה בתנאי שהפוליטיקאים יסירו מועמדות מטעמם."

כך אמרה מנחת הכנס הענקת פרס ישראל הערב יונה אליאן כשהציגה
את כל ההסטוריה של הרב לאו מניצול השואה ועד להיום.

ימים יגידו.....



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:43   13.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. הרב לאו מזכיר לעם ישראל מה כתוב במגילת העצמאות...  
בתגובה להודעה מספר 58
 
לפני כחצי שעה, הרב לאו הופיע בערוץ 1 של הטלויזיה הישראלית ונאם/הסביר על ההסטוריה של עם ישראל, השואה, העליה לארץ לפני קום המדינה, ההכרזות על הקמת המדינה ב-כ"ט בנובמבר 1947 וב-ה' באייר 1948 ואז הוא לוקח את מגילת העצמאות מעל השולחן אשר שימש למועצת הנהלת המדינה בראשותו של בן גוריון - היו"ר והתחיל להקריא 3 ציטוטים המופיעים בגוף התמונות המצ"ב:


מי חתם על מגילת העצמאות ....??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5232&omm=0&viewmode=

58. ''הרב לאו מועמד לנשיאות מדינת ישראל לאחר שהנשיא קצב

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5232&omm=58&viewmode=



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:01   09.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. החלטת הקונגרס מס. 282-- חשובה מאד!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
עמוסכ
חבר מתאריך 11.4.04
6014 הודעות 16:07 09.06.05

החלטת הקונגרס מס. 282-- חשובה מאד!

פעם ראשונה שהקונגרס האמריקאי מאים על האו"ם להפסיק את הלשון האנטישמית של כל החלטותיו ביחס לישראל

1) the House of Representatives--
(A) welcomes recent attempts by the United Nations Secretary General to address the issue of anti-Semitism;

(B) calls on the United Nations to officially and publicly condemn anti-Semitic statements made at all United Nations meetings and hold accountable United Nations member states that make such statements; and

(C) strongly urges the United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization (UNESCO) to develop and implement education awareness programs about the Holocaust throughout the world as part of an effort to combat the rise in anti-Semitism and racial, religious, and ethnic intolerance; and

(2) it is the sense of the House of Representatives that--

(A) the President should direct the United States Permanent Representative to the United Nations to continue working toward further reduction of anti-Semitic language and anti-Israel resolutions;

(B) the President should direct the Secretary of State to include in the Department of State's annual Country Reports on Human Rights Practices and annual Report on International Religious Freedom information on activities at the United Nations and its constituent bodies relating to anti-Semitism by each of the countries included in these reports; and

(C) the President should direct the Secretary of State to use projects funded through the Middle East Partnership Initiative and United States overseas broadcasts to educate Arab and Muslim countries about anti-Semitism, religious intolerance, and incitement to violence.

http://thomas.loc.gov/cgi-bin/query/z?c109:H.RES.282:

http://clerk.house.gov/cgi-bin/lgwww_bill.pl?100282

הקונגרס קורא לשגריר אמריקה באו"ם ליישם דרישות אלו.

זה צעד חשוב!





http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי י''ט בחשון תשס''ח    06:33   31.10.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  63. ''נא להכיר: מגילת העצמאות הראשונה''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.10.07 בשעה 07:52 בברכה, פילוביץ שחף
 

להלן צילום נוח לקריאה (עד כמה שאפשר) של המגילה המקורית שברקע הכתבה שלעיל = הקבלה שנתנה עבור שירותי הרב ויינשטן:

=====





http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm

תזכורת:

מי חתם על מגילת העצמאות ....??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5232&forum=gil&viewmode=all&keywords=מגילת העצמאות

כדאי וחשוב לקרוא:
מגילת העצמאות נוספה פרשנותו של השופט אהרון ברק!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5232&forum=gil&viewmode=all&keywords=מגילת העצמאות#55

מי שחשב שלפורקי עול יש גבולות, אז הנה אברום בורג בוגד גם בציונות החילונית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7389&forum=gil&viewmode=all&keywords=מגילת%20העצמאות

6. מגילת העצמאות מוכתמת בדם נרצחים פוליטים:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5651&forum=gil&viewmode=all&keywords=מגילת%20העצמאות#6

_________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי ט''ז באדר תש''ע    05:08   02.03.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. כנס יסוד - נל''י  
בתגובה להודעה מספר 63
 

תזכורת:


''נא להכיר: מגילת העצמאות הראשונה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5232&forum=gil&viewmode=all&keywords=מגילת העצמאות#63

אשכול ראשי:
מאיר שמגר הבובה הנסחטת....ע"י ביילין, מכין חוקה לישראל

מי חתם על מגילת העצמאות ....??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5232&forum=gil&viewmode=all&keywords=מגילת העצמאות




כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

==


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות