אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית מחשב לפורום סקופים  |  אפליקציית רוטר ל-וינדופון

גירסת הדפסה   שלח לחבר          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5245 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5245   
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   00:25   26.01.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''  
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.07.12 בשעה 14:38 בברכה, פילוביץ שחף
 
שואל השאלה בכלל וכותב המאמר, שהוגש לועדת חוקה חוק ומשפט,
הוא מר/פרופ' {אמריטוס} מנחם אמיר, מהמכון לקרימינולוגיה,
הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.

חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה לשנת 2003 !!

הציטוטים המפורסמים שלו...:-
"פשע מאורגן מתחיל בסחיטה ונגמר בסחיטה..."

פשע מאורגן מתחיל בשקר מאורגן

@ מצ"ב המאמר, המכיל פתיח בכלל ואת תוכן העניינים
של המאמר...!!


וכאן כל המסמך במגלול:

מסמך - פרופ' (אמריטוס) מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ?!'' (*)
http://www.israblof.com/a59034-%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9A-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4-%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%95%D7%A1-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D-%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%A9-%D7%A4%D7%A9%D7%A2-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C


חומר נילווה בנושא הנידון...:-

4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח @
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=


פשע מאורגן מתחיל "בסחיטה ומסתיים בסחיטה"
http://ps.newsnet.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=280


פרשת ידלין = אהרון ברק = שמעון פרס = גיגי פרס = הפיל הלבן !!
http://ps.newsnet.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=210


_________________


פרופ' מנחם אמיר:''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&omm=0
4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח??

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=


              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  זה היה ב-26.1.03 והתקשורת לא דיווחה על זה..!! פילוביץ שחף 04.02.03 13:49 1
     איל התקשורת הישראלי-רוסי גוסינסקי נעצר ביוון פילוביץ שחף 23.08.03 22:43 12
         ברוך קרא: בעלות זרה ממעריב לערוץ 10.......... פילוביץ שחף 23.08.03 23:06 13
  מזל טוב וברכות לפרופ' מנחם אמיר, על...... פילוביץ שחף 12.03.03 17:23 2
     הפרופסורים אמיר ושוהם:זוכי פרס ישראל בחקר.... פילוביץ שחף 13.03.03 03:58 3
         תגובתי פורסמה.....!! פילוביץ שחף 13.03.03 23:59 4
  חדירתו של הפשע המאורגן לפוליטיקה הישראלית.... פילוביץ שחף 16.03.03 19:57 5
     המשטרה ממליצה שלא להעמיד לדין את גינוסר..... פילוביץ שחף 18.05.03 16:14 6
     בשנת 1978 הוגש דו''ח על ידי יו''ר ועדת שימרון!! פילוביץ שחף 21.08.03 06:57 11
  פרשת שחיתות חדשה במדינה..................... פילוביץ שחף 19.07.03 16:29 8
  כתבות באתר פוליטי שנלקחו מאתר רוטר !! פילוביץ שחף 07.08.03 02:50 9
     ''כתבה באתר פוליטי שנלקחה מאתר רוטר !!'' פילוביץ שחף 10.10.03 04:38 16
  עכשיו זה ממוסד וכשר: המשטרה=התקשורת=התביעה!! פילוביץ שחף 19.08.03 14:31 10
     מקור ראשון מסתכן בתביעת דיבה על ידי אהוד ברק? פילוביץ שחף 31.08.03 12:15 14
     זהו:ליברמן '' מרסק '' את אגף החקירות במש''י פילוביץ שחף 26.10.03 13:22 17
     הפרקליטות היא סניף של ידיעות ברח' סלאח א-דין פילוביץ שחף 05.11.03 14:23 19
         סיפור המרגלים/הכושית:פרשת בשלח ובפרשת בהעלותך פילוביץ שחף 05.11.03 14:42 21
     ''כנופיית שלטון החוק'', מאת: בן-דרור ימיני !! פילוביץ שחף 05.11.03 16:10 22
         ''דין מוסר מאת'': אמנון דנקנר פילוביץ שחף 05.11.03 16:21 23
             ''גרון עמוק וחסוי'' מאת: רפי מן פילוביץ שחף 05.11.03 16:24 24
                 סה''ש הנדל: בפרקליטות יש חבורה קיצונית ביותר פילוביץ שחף 06.11.03 14:53 27
                 ''גרון עמוק'' שגרם לחשיפת פרשת ווטרגייט- נמצא מת במלון פילוביץ שחף 29.07.04 14:51 41
                     סוף ל''גרון עמוק''? פילוביץ שחף 09.02.05 06:12 42
                     איש ה-FBI לשעבר מרק פלט/יהודי: אני הייתי ''גרון עמוק'' פילוביץ שחף 31.05.05 20:36 46
                     לדעתי אפשר לציין שהיו שני גרונות עמוקים שהפילו.... פילוביץ שחף 01.06.05 09:46 47
     יחסים מסוכנים !! פילוביץ שחף 12.12.03 11:23 28
     רובינשטיין השתמש בזכות החסינות לשחרר פרקליט.. פילוביץ שחף 10.01.04 18:36 32
         פרשת ויצמן - סרוסי - אונגר !! פילוביץ שחף 13.01.04 09:39 33
     פשע מאורגן בארץ ובעולם - תיאוריות ומציאות !! פילוביץ שחף 22.01.04 14:48 37
     יש סימביוזה בין משטרה, לבין עיתונאים מטעם והפרקליטות!!'' פילוביץ שחף 16.04.04 11:40 39
  האם התנועה לאיכות השילטון מסתאבת...?! פילוביץ שחף 03.09.03 11:53 15
  !! הסטורית הפשע המאורגן כנושא בכנסת ישראל !! פילוביץ שחף 03.11.03 05:35 18
     שנת 2004: יש פשע אבל, ''פשע לא מאורגן''-האמנם? פילוביץ שחף 10.01.04 10:50 31
         הפשע המאורגן והטרור פילוביץ שחף 14.01.04 17:59 34
  הכנסת אישרה הצעה להקים:ועדת האזנות הסתר!! פילוביץ שחף 05.11.03 14:28 20
     פרוטוקול מס' 184: מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה...... פילוביץ שחף 02.04.04 05:55 38
  מינויים חדשים במשטרה ובמשרד לבטחון פנים פילוביץ שחף 05.11.03 17:08 25
  עו''ד אברהם פכטר: ''האם יש בארץ פשע מאורגן?'' פילוביץ שחף 12.12.03 13:50 29
     אלוף במיל' יום טוב סמיה: המשטרה ידעה ולא מנעה פילוביץ שחף 06.01.04 05:45 30
  סימביוזה בין התקשורת לשר המשפטים טומי לפיד........... פילוביץ שחף 15.01.04 13:58 35
  שופטת/מבקרת המדינה:אור השמש הוא המטהר והמחטא הטוב ביותר פילוביץ שחף 22.01.04 06:00 36
  פרשת האוליגרכים פילוביץ שחף 22.07.04 08:52 40
  האם היתה קיימת מאפיה יהודית, לפני מלחמת העולם ה-II פילוביץ שחף 07.03.05 16:02 43
  פרשת לבון, פרשת ידלין ופרשת תיק אפרסק = מפא''י/השיטה פילוביץ שחף 17.03.05 23:41 44
  החקירות - האיומים/הסחיטה - העתירה לבג''צ - מבחן התוצאה פילוביץ שחף 25.05.05 06:36 45
  הכנסת החליטה להקים ו' חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות פילוביץ שחף 28.07.05 04:25 48
     פרוטוקול מליאת הכנסת בהצבעה על הקמת ו' חקירה פרלמנטרית פילוביץ שחף 28.07.05 04:51 49
  הפשע המאורגן חודר לזרועות השלטון פילוביץ שחף 20.09.05 11:21 50
  פרו הוציאה צו מעצר בינלאומי נ' טייס חיל האוויר לשעבר פילוביץ שחף 24.09.05 02:35 51
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 18.02.07 05:41 52
  ברוך לשם/ועדת זיילר: ''מי ישמור על השומרים?'' פילוביץ שחף 18.02.07 20:50 53
     שר התחבורה ישראל כץ: ''מי ישמור על השומר?'' (*) פילוביץ שחף 08.06.14 09:26 63
  ח''כ מיכאל איתן: המערכת כולה רקובה פילוביץ שחף 19.02.07 20:22 54
  ''מי רוצה להיות מיליונר'' פילוביץ שחף 31.10.07 07:53 55
  !! מכבסת המילים ברשת ב' = פשע מאורגן !! פילוביץ שחף 28.06.08 21:49 56
  ''שיטת השקשוקה'' - רשות השידור מבקשת לערוך שינויים פילוביץ שחף 25.09.08 17:39 57
     הזמנה ליום עיון - הון שלטון ושקשוקה פילוביץ שחף 25.09.08 17:51 58
  ארקדי גאידמק: ''אני, אתם והם'' פילוביץ שחף 28.09.08 14:04 59
  הסרט עג'מי = כנופיית המפוצצים = מע''צ = בשרות השב''כ פילוביץ שחף 12.12.09 07:24 60
     אחרי 30 שנה גילתה:רוצח הוריה -שונא יהודים מאום אל-פחם פילוביץ שחף 12.12.09 07:29 61
  פרקליט רה''מ: ''נתניהו יגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10'' פילוביץ שחף 06.04.11 22:47 62

       
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   13:49   04.02.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. זה היה ב-26.1.03 והתקשורת לא דיווחה על זה..!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
השאלה הנשאלת היא למהההההההה ??

@ היום יום ראשון ה 26.01.03 יום הסטורי בחיינו, ובחיי כל עם ישראל
ואנחנו אפילו לא יודעים זאת ...!!

@ היום הונחה התשתית להסכם של הפסקת/שביתת נשק וכריתת ברית, אסטרטגית משותפת בין שלטון האוליגרכיה, שנציגו הבולט והעשיר מאוד...:-

"יוסי מימן הבעלים של קבוצת מרחב איש מוסד, (פעיל) ובעל ערוץ טלביזיה
לבין, "איש המאפיה הרוסית ולדימיר גוסינסקי- הנציג של קבוצת אנשי עסקים גדולים מאוד ואלימים מאוד", שיש להם עניין גדול מאוד, ברכוש גדול מאוד מאוד שהצליחו להבריח ולהלבין בארץ, בתקופה הזוהרת שלפני כניסת חוק הדיווח לתוקפו...!!
(ויש כאלה שאומרים שאנו עדיין בתקופת הביניים עד שלחוק הזה יהיו שיניים או מוטיבציה כל שהיא של אנשי החוק לאכוף אותו - בנתיים ללא הצלחה יתרה)

@ הברית הזו שהיום הונחה התשתית לקיומה במגדל הורד בר"ג - ת"א, נועדה להשיג שליטה כמעט מוחלטת על אינטרסים כלכליים ופוליטיים, באמצעות הולכת דעת הציבור שולל, בשידור מהדורת חדשות ע"י "כוכבים", דוגמאת מיקי חיימוביץ' (שתשתכר בחמש השנים הקרובות משכורת חודשית צנועה של 50,000 $ עבור הגשת המהדורה יחד עם יעקב אילון !!!)

@ הכסף הגדול הזה (בניית אולפן חדשות במגדל הורד שהוא המשוכלל בארץ בעלות של מיליוני דולרים, משכורות עתק לעריקים ממערכות אחרות, הורדת מחירי זמן הפרסומות לתעריפים שיפילו את ערוץ 2 ועוד)...:-

@ יגיע בעיקר מהממון הרב שצבר יוסי מימן בעסקאות דלק וחשמל
(ויש אומרים נשק) עם הגוש המזרחי ברוסיה המתפוררת, בעזרתם של טובי ידידיו מהשרות במוסד ומהכסף הגדול מאוד של גוסינסקי, שכנראה יאלץ למכור את מניותיו במעריב בחצי מיליארד דולר (כסף קטן עבורו - באמת !)

@זהו חברים וחברות @

!! זאת המאפיה האמיתית בישראל !!

שתי אסכולות, שמתאחדות והופכות להיות הכוח החזק במדינה...:-

@ידע, אינפורמציה, קשרים מסועפים במסדורונות השלטון וכסף גדול שמביא
יוסי מימן עושר אגדי, חברים חזקים בתאגידי ענק, קשרים מסועפים בעולם והרבה כסף שחור שמביא גוסינסקי שילטון וכסף, תקשורת והשפעה...
והכל בגלוי ולאור היום...@

מבחן התוצאה.
פ"ש


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   22:43   23.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. איל התקשורת הישראלי-רוסי גוסינסקי נעצר ביוון  
בתגובה להודעה מספר 1
 
גוסינסקי מבוקש בגין עבירות מרמה שביצע לכאורה ברוסיה, בהיקף למעלה מרבע מיליארד דולר.


הוא נעצר עם נחיתתו באתונה בטיסה מת"א. עדיין לא ברור אם יוון תסגיר אותו לרוסיה
סוכנויות הידיעות

איל התקשורת והעיתונות הישראלי-רוסי, ולדימיר גוסינסקי, נעצר בשדה התעופה של אתונה, אליו הגיע בטיסה מתל אביב. כך הודיעה היום (שבת) משטרת יוון. גוסינסקי נעצר על פי צו בינלאומי שהוציא נגדו האינטרפול.

גוסינסקי נעצר ביום חמישי, כשהגיע בטיסה מישראל. שמו הופיע ברשימת מבוקשים של האינטרפול בגין מעשי מרמה בהיקף של כ-250 מיליון דולר ברוסיה. הוא יופיע בפני בית משפט ביום שני.

גוסינסקי ייסד את חברת האחזקות "מדיה-מוסט" הרוסית והוא חשוד שלקח הלוואה בסך כ-262 מיליון דולר ממונופול הגז הממלכתי הרוסי, גזפרום, תוך ביצוע עבירות מרמה. בשנת 2001 השתלטה חטיבת התקשורת של מונופול הגז, על ספינת הדגל של החברה, ערוץ הטלוויזיה העצמאי NTV.

ערוץ התקשורת של גוסינסקי הנהיג בעבר קו ביקורתי כלפי נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ולכן טען גוסינסקי כי החשדות נגדו נובעים ממניעים פוליטיים בלבד.

לפני כשנתיים נעצר גוסינסקי בספרד, אולם זו שחררה אותו ולא נענתה לבקשת רוסיה להסגירו. זאת בשל הטענה כי החוק הספרדי שונה מהחוק הרוסי. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד תנהג יוון, שלה קשרים עסקיים ותרבותיים הדוקים יותר עם רוסיה.


(23.08.03 , 17:55)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2734458,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   23:06   23.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. ברוך קרא: בעלות זרה ממעריב לערוץ 10..........  
בתגובה להודעה מספר 12
 
25% ממניות מעריב אחזקות תמורת 85 מיליון דולר.
http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/newspaper/comi1116.htm

איל המדיה ולדימיר גוסינסקי קרוב לחתימה על הסכם להשקעה בערוץ 10
יום ראשון, 26 בינואר 2003, 16:04 מאת: רוני קורן-דינר, TheMarker.com

האם גוסינסקי מכין את הקרקע להשקעה בערוץ 10?
יום שני, 23 בדצמבר 2002, 20:31 מאת: רוני קורן-דינר, TheMarker.com

איל המדיה ולדימיר גוסינסקי (צילום ארכיון: רויטרס)מנהל מגעים עם זאב מוזס למכירת מניות "מעריב"; צבי חפץ, יו"ר מועצת המנהלים ב"מעריב" ונציגו של איל המדיה גוסינסקי, אישר את הדברים; זאב מוזס מכחיש
http://news.walla.co.il/?w=//326303

ולדימיר גוסינסקי - מעדיף את ערוץ 10 על פני מעריב וטלעד

גוסינסקי ואנשיו נועדו היום עם נציגי חברת מרחב וההנהלה הבכירה של הערוץ במשרדי חברת ישראל 10

איל המדיה היהודי-רוסי ולדימיר גוסינסקי קרוב מאוד לחתימה על הסכם ההצטרפות שלו לגרעין המשקיעים בערוץ 10; כך נודע ל-TheMarker. גוסינסקי ואנשיו נועדו היום עם נציגי חברת מרחב שבבעלות מימן ועם ההנהלה הבכירה של הערוץ במשרדי חברת ישראל 10. בשבועות האחרונים היו בין הצדדים כמה פגישות, האחרונה שבהן ביום חמישי האחרון. מקורבו של גוסינסקי ונציגו בארץ, עו"ד צבי חפץ, הכחיש כי המגעים קרובים לסיכום.

מימן מנסה מזה חודשים רבים למצוא משקיע אסטרטגי שייכנס לערוץ 10 ויוריד את נטל הזרמת המימון המוטל עליו, כמו גם ימלא את התנאי שדרש בנק לאומי להמשך ליווי האשראי לערוץ. בכנס המדיה של איגוד המפרסמים בשבוע שעבר חזר מימן על הצהרתו כי בתוך שנתיים יהפוך הערוץ לשחקן מרכזי בשוק, והוסיף כי כמה משקיעים פוטנציאליים מתעניינים כיום בהשקעה בערוץ.

הנהלת חברת מרחב אינה מאשרת ואינה מכחישה את המגעים המתקדמים עם גוסינסקי בימים האחרונים: "כפי שנאמר בעבר, מספר גורמים הביעו עניין בהשקעה בערוץ 10. בעלי המניות בוחנים כרגע מספר אפשרויות במטרה לחבור לשותף אסטרטגי, שיצטרף לתנופה בה מצוי הערוץ", מסר דובר הקבוצה.

ההשקעה הכוללת של בעלי המניות בערוץ 10 עד היום נאמדת ב-300 מיליון שקל. סכום זה מורכב מהלוואות בעלים, ערבויות שניתנו לבנקים והתחייבויות נוספות. חלקה של חברת מרחב, שבבעלות מימן, מתוך סכום זה, נאמד ב-150 מיליון שקל.

גוסינסקי, בעל 27% ממניות "מעריב", מעוניין למכור את החזקותיו בעיתון לפי שווי של 400 מיליון דולר, ואף קיבל כמה הצעות בעניין מאז נודע הדבר. גוסינסקי רכש את המניות בשנת 1998, לפי שווי של כ-340 מיליון דולר לעיתון. דרך "מעריב" לגוסינסקי גם נציגות בדירקטוריון זכיינית ערוץ 2 טלעד, והוא בעלי ערוץ RTV המשודר ברוסיה ונקלט בישראל, וכן נמצא בעיצומו של הליך משפטי סביב רכישת מניות חברת IGB בערוץ הייעודי ברוסית "ישראל פלוס" (19%).


פרסומתהחזקותיו העקיפות של גוסינסקי בטלעד מונעות ממנו לפי שעה את הכניסה לערוץ 10 בשל בעלות צולבת. עם זאת, אם ימכור גוסינסקי את החזקותיו ב"מעריב", תיפתר מגבלה זו. יצוין עוד כי לפי התיקון לחוק הרשות השנייה שעבר לאחרונה בכנסת, ממילא ייאלצו המו"לים של העיתונים הגדולים, ארנון מוזס ועופר נמרודי, לבחור עד נובמבר 2005 בין מכירת החזקותיהם בזכייניות ערוץ 2 לבין מכירת החזקותיהם בחברות הכבלים. לפיכך, ייתכן שגוסינסקי מכין את הקרקע כבר עתה להשקעה בערוץ המסחרי הנוסף, ערוץ 10, ולמכירת ההחזקות ב"מעריב" ובטלעד.

לפני כחודש מכר עו"ד חפץ, נציגו של גוסינסקי ב"מעריב" כאמור, את כל החזקותיו בחברה שהסתכמו בכ-1.09% לגורם שלישי תמורת כ-2 מיליון דולר. לפני כשבועיים הודיעה חברת מעריב החזקות לבורסה כי חברת מוסט, הנשלטת על ידי גוסינסקי, העבירה את כל החזקותיה בעיתון לגוסינסקי עצמו. עוד סוכם כי מוסט תעביר לגוסינסקי את כל התחייבויותיה כלפי החברה וכן את כל זכויותיה והתחייבויותיה של מוסט כלפי הכשרת הישוב תקשורת.
http://news.walla.co.il/?w=//341127

60% ממניות הפועל תל-אביב בכדורסל נמכרו לולדמיר גוסינקי,
על ידי היו"ר שאול אייזנברג.
http://www.tam.co.il/24_11_2000/sport3.htm




כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   17:23   12.03.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. מזל טוב וברכות לפרופ' מנחם אמיר, על......  
בתגובה להודעה מספר 0
 
קבלת פרס ישראל לקרימילוגיה...

היום בשעת הצהריים יצאה הודעה מלשכת שרת החינוך,
גב' לימור ליבנת, המודיעה את הבשורה הנפלאה ליהודי
יקר זה...

להזכירכם את כל החומר שהבאתי עד להיום, ושלכבוד יום
זה אני אשלים את הדו"ח האחרון שכתב פרופ' מנחם אמיר
לקראת הכנת החוק בנושא הפשע המאורגן
"פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''"
http://rotter.net/forum/gil/5245.shtml
"עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון...@"
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=
שאושר לאחרונה בועדת חוקה חוק ומשפט...@
19. שימו לב: אושרה הצעת החוק בנושא הפשע המאורגן@
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=19&viewmode=

יישר כח לך פרופ' מנחם אמיר, וכמו שאני מכגיר אותך,
אתה בטח תמשיך בעבודתך הקדושה, רק זכור חייבים לשנות
את השיטה......

@ היש פשע מאורגן בישראל....? @

מבחן התוצאה.
פ"ש


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   03:58   13.03.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. הפרופסורים אמיר ושוהם:זוכי פרס ישראל בחקר....  
בתגובה להודעה מספר 2
 
הפרופסורים אמיר ושוהם:
ח' באדר תשס"ג, 12 במרץ 2003 (14:58)

שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, הודיעה היום כי הזוכים בפרס ישראל לשנת התשס"ג בחקר הקרמינולוגיה הם פרופ' מנחם אמיר ופרופ' שלמה גיורא שוהם. השרה ברכה את הזוכים בפרס על הישגיהם ותרומתם הגדולה בתחום.

נימוקי הועדה:

פרופ' מנחם אמיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים נמנה עם האבות המייסדים של תחום הקרימינולוגיה בישראל, והוא אחד מחלוצי ומבכירי החוקרים בעולם בתחומי עברות האונס, הויקטימולוגיה, הפשע המאורגן, המשטרה והטרור. במהלך כל שנות פעילותו בולט כישרונו הנדיר לשלב בין התיאוריה, המחקר האמפירי והיישום של תרומותיו בתחומי המדיניות החברתית, המניעה והטיפול. תרומתו של פרופ' אמיר בנושא אכיפת החוק השפיעה באופן ניכר על היערכותם של משטרת ישראל ושל גופים אחרים בארץ ובעולם. פרופ' אמיר הוא מורה ומנתח של רבים מבין הקרימינולוגים המלמדים והחוקרים באקדמיה בארץ וכן של עובדי שטח מקצועיים בכירים. על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' מנחם אמיר ראוי לפרס ישראל בחקר הקרימינולוגיה לשנת התשס"ג.

פרופסור שלמה גיורא שוהם

פרופ' שוהם מאוניברסיטת תל אביב הוא מבכירי הקרימינולוגים בארץ ובעל תרומה חדשנית לענפים מסוימים של הקרימינולוגיה בעולם.

פרופ' שוהם הוא ראשון החוקרים בתחום הקרימינולוגיה בארץ. הוא הרחיב תחום זה והעביר אותו לרמת דיון אינטרדיסיפלינרית ובינלאומית. פרופ' שוהם מרבה בכתביו להתייחס לתהליכים חברתיים היסטוריים ורוחניים ולהשפעתם על אירועים כגון עלית הנאציזם ושואת יהודי אירופה וזאת כחלק מהקרימינולוגיה. פרופ' שוהם הוא מחברם של עשרות ספרים ומאות מאמרים שבהם התייחסות תיאורטית ייחודית לקרימינולוגיה ולסוגים שונים של סטיה חברתית, עביירנות ופשיעה. פרופ' שוהם העמיד דורות של תלמידים שהצטיינו במחקר ובתרומה יישומית לחברה הישראלית.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' שלמה גיורא שוהם ראוי לקבל את פרס ישראל לשנת התשס"ג בחקר הקרימינולוגיה.
http://www.a7.org/news.php?id=46723

מבחן התוצאה.
פ"ש


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   23:59   13.03.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. תגובתי פורסמה.....!!  
בתגובה להודעה מספר 3
 
אנו מודים לך על השתתפותך במערכת התגובות שלנו לכתבה,
ונשמח בעתיד להמשיך לקבל את תגובותיך.
להתראות!

מערכת החדשות - ערוץ 7

נ.ב. את התגובה תוכל/י למצוא בקישור:
http://www.a7.org//news.php3?id=46723

מבחן התוצאה.
פ"ש


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   19:57   16.03.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. חדירתו של הפשע המאורגן לפוליטיקה הישראלית....  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.09.05 בשעה 16:36 בברכה, פילוביץ שחף
 
התיחסותי למאמרו של מר: כותב המאמר: איציק נחום
יום שלישי, 07.01.03

שלום לך ידידי.

אני שמח שאתה נוגע בנושא זה בכלל ועכשיו בפרט, אבל מקריאת מאמרך
{פעמיים} אני מביןשאינך יודע שבשנת 1978 הוגש דו"ח על ידי יו"ר ועדת שימרון בנושא "הפשע המאורגן-פשיעה במדינת ישראל".
לידיעתך הועדה הוקמה על ידי ראש הממשלה מר מנחם בגין ז"ל בשנת 1977 באמצעות מזכירו מר נאור, וכל שעליך זה לקרוא את הדו"ח ולהבין שהפשע המאורגן הפך להיות "השיטה" במדינת ישראל עוד מלפני קום המדינה והתמסדה עם קום המדינה @

כנס לקישור המצ"ב ואני מאמין שתקבל מושג על מה אני מדבר !!

דרך אגב בשבוע שעבר שרת החינוך לימור ליבנת, הודיעה על מתן פרס ישראל לפרופ' מנחם עמיר,....מי זה, כנס לקישור ולמד ידידי !!
http://rotter.net/forum/gil/5245.shtml

@ שער הדו"ח- הפשע המאורגן @

תוכן עניינים:

פתח דבר

4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=

11. בשנת 1978 הוגש דו''ח על ידי יו''ר ועדת שימרון!!

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=11&viewmode=

חג פורים שמח

מבחן התוצאה.
פ"ש


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   16:14   18.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. המשטרה ממליצה שלא להעמיד לדין את גינוסר.....  
בתגובה להודעה מספר 5
 

18/05/2003
15:52

מבזקים

המשטרה ממליצה שלא להעמיד לדין את גינוסר בפרשת ניהול חשבונות
של הרשות
המשטרה סיימה את חקירתה בפרשת יוסי גינוסר והעבירה את התיק לעיון הפרקליטות תוך המלצה שלא להעמיד לדין את גינוסר, לשעבר מראשי השב"כ.

החקירה נפתחה בעקבות פרסום על חשד לפיו ניהלו ישראלים חשבונות של הרשות הפלסטינית ויאסר ערפאת.

החקירה נפתחה בעקבות הוראת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטין.

(אפרת וייס)

מצ"ב קישור רילונטי לנושא הנדון...:-
@ מי שותף של מוחמד דחלאן- וייסגלס או גינוסר ??
http://rotter.net/forum/gil/5022.shtml
המוסד חוקר !! פרשת תיק גינוסר = תיק עראפת !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5147&forum=gil&omm=0

אפריים
חבר מתאריך 17.2.03
1610 הודעות 15:57 18.05.03
1. מה דעתך על כך?
ישוחרר יונתן פולארד! - www.jewsite.org/pollard

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
11263 הודעות 16:12 18.05.03
2. אפריים: אמרתי וכתבתי בעבר הרחוק והקרוב.......

ואתחיל בציטוט של פרופ' מחם אמיר שקיבל פרס ישראל לאחרונה,
שאמר: "שפשע מאורגן מתחיל ומסתיים בסחיטה"...:-
פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/forum/gil/5245.shtml

התשובה לשאלתך היא בשאלה....

@ מה המכנה המשותף בין...:-
פרשת לבון....פרשת קו 300.....פרשת רצח רבין ??

לסיכום כנס לקישור המצ"ב ותבחין בתשובה שנתתי לאותה
שאלה ששאלה רק באדרת אחרת....:-
נושא : פרשת רצח רבין משמשת מטריה לכל חקירות...
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-815-148-3824610,00.html

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   06:57   21.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. בשנת 1978 הוגש דו''ח על ידי יו''ר ועדת שימרון!!  
בתגובה להודעה מספר 5
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 16.10.04 בשעה 12:50 בברכה, פילוביץ שחף
 

מעודכן לתשס"ג --

כתובת המשרד בירושלים: הגן הטכנולוגי, מנחת, בנין 1, ירושלים, 91487.

טלפון: 649-0-649 - 02

פקס: 649-0-659 - 02

דואר אלטרוני: officejm1@smplaw.co.il

כתובת המשרד בתל- אביב: מגדל פלטינום, רח' הארבעה 21, תל-אביב 64739.

טלפון: 685-3-685 - 03

פקס: 6-853853 - 03

דואר אלקטרוני:fficeta1@smplaw.co.il ; marlosoroff @smplaw.co.il

גיוס למחזור: המשרד כבר השלים את גיוס המתמחים לתקופת ההתמחות שתחל בחודש מרץ 2004, אך בכוונתנו לקלוט כ- 8 מתמחים לתקופת ההתמחות שתחל בחודש מרץ 2005 לפי החלוקה הבאה: 5 מתמחים למשרדנו בירושלים ו- 3 מתמחים למשרדנו בת"א.

אופי עבודת המתמחה במשרד: המתמחים פועלים במסגרות של צוותי עבודה במגוון רחב של משימות בכל קשת התחומים שבהם עוסק המשרד, תוך שיתוף פעולה הדוק עם מרבית עורכי הדין בין שני המשרדים. עבודת המתמחים כוללת מחקר משפטי, ניסוח של מכתבים משפטיים, כתבי בי-דין וסיכומי טענות, וכן ניסוח של חוזים לסוגיהם והשתתפות בניהול מו"מ לקראת כריתתם, סיוע בהכנת דיונים בביהמ"ש וליווי עורכי הדין המופיעים בהם.

התנאים המוצעים למתמחה: למתמחים מוצעים תנאי שכר מכובדים על פי המקובל בירושלים ובתל-אביב, סביבת עבודה נוחה ומגוון תחומי פעילות. בין היתר, משתתף המשרד במימון הקורס לבחינות הלשכה והעניק, עד היום, בונוס כספי בסוף כל שנה.

סיכויי קידום: רוב עורכי הדין המועסקים במשרד הם בוגרי הפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית. כל השותפים במשרד, ורוב עורכי הדין המועסקים בו, התמחו במשרד. מדיניות המשרד לאורך השנים היתה ועודנה למלא את שורות עורכי הדין מבין המתמחים שהועסקו במשרד.

המשרד נוסד בשנת 1954 על ידי עו"ד ארוין ש. שמרון שכיהן קודם לכן כפרקליט המדינה. המשרד הנו אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים, בירושלים בפרט ובישראל בכלל, ומונה כיום כ-20 עורכי דין (מתוכם שלושה-עשר בוגרי האוניברסיטה העברית) ו-8 מתמחים.

למשרד שני סניפים, האחד בירושלים, בגן הטכנולוגי והשני, בתל אביב, במגדל פלטינום.

המשרד מתפקד כמשרד אחד לכל דבר וענין בשתי הערים, ומתמחה בירושלים י/תעסוק בעבודה דומה לזו שי/תעסוק מתמחה בתל-אביב.

תחומי עיסוק ולקוחות מרכזיים

1. המשרד עוסק במכלול תחומי המשפט האזרחי והמסחרי על גווניו השונים, ובכלל זה בחברות ובפירוק חברות, בתקשורת ובטלקומוניקציה, בהשקעות חוץ ובקרנות הון סיכון, בפיתוח והשבחת מקרקעין, בהקמת פרוייקטים מורכבים בתחום הנדל"ן, במו"פ ובחברות עתירות ידע (Hi-Tech), בבנקאות ובניירות ערך (לרבות הכנת תשקיפים ובחינתם עבור חתמים), במשפט המחשב ובקניין רוחני, בדיני עבודה, בייעוץ בסוגיות משפטיות בין תחומיות וכן בהופעה בבתי המשפט ובבתי הדין בכל הערכאות בעניינים אזרחיים ומסחריים שונים.

2. המשרד עוסק, דרך קבע, גם בניהול מו"מ עם גורמים בינלאומיים, בין מטעם גופים פרטיים ובין מטעם רשויות המדינה ובכלל זה, בעריכת הסכמים בעסקאות בינלאומיות ובטיפול במכרזים בתחומים שונים ובכלל זה, בתחומי התקשורת והתשתית המוצאים, בין היתר, על ידי המדינה.

3. בין הלקוחות הבולטים של המשרד ניתן למנות את החברות הבאות: רשת הטלוויזיה האמריקאית ,CNN חברת התקשורת הבינלאומית ברק (013), זרוע הטלקומוניקציה של קונצרן כלל-כללקום, רשת הטלפון הסלולארי פלאפון, חברת התקשורת וההפקות אולפני הבירה (JCS), ערוץ הספורט בכבלים, הערוץ הרוסי (ושטלקנל), חדשות היום בכבלים בע"מ, הטלויזיה הצרפתית 1TF בישראל, קבוצת התקשרות של רון לאודר, חברת המוסיקה וההפקות האמריקאית Tower Records Inc., קבוצת בריטניקה ישראל ו-Britannica Encyclopedia בשיקאגו, רשת המסעדות בורגר קינג, קבוצת הטקסטיל הבינלאומית טריומף אינטרנשיונל על מפעליה בישראל, חברת הצעצועים הגדולה בעולם Hasbro, קרנות הון סיכון של כלל (CVC) ו-Infinity II וכן ממשלות זרות, בכלל זה ממשלת ארה"ב והרפובליקה של אוסטריה.

4. בנוסף לכך עוסק המשרד במיזמים שונים בתחום ההיי-טק, הטלוויזיה, הטלפוניה, האינטרנט והתשתיות בישראל ובחו"ל שבהם מעורבים גורמים ישראליים וזרים.

5. כמו כן עוסק המשרד בדיני פירוק ופשיטת רגל, תוך התמחות מיוחדת בשיקום חברות ובהשלמת פרוייקטים רחבי היקף בתחום הבניה של חברות ועמותות שנקלעו לקשיים.

6. המשרד מטפל אף במשפטים אזרחיים בתחומים שונים, לרבות בנושאים סבוכים. המשרד ניהל משפטים בתחומי הבנקאות, היהלומים, הבניה, מחקר ופיתוח מדעי, זכויות יוצרים, דיני עבודה ועוד.

7. המשרד מספק גם יעוץ משפטי לאישי ציבור מהבולטים בישראל בתחום המשפט הפרטי והציבורי.

יחודו של המשרד

המשרד נוסד ע"י ארווין ש. שמרון ז"ל מי שכהן כפרקליט המדינה השני, ומקיים, כמסורתו, סטנדרטים גבוהים בכל הקשור ברמת עבודה, איכות עבודה ואחריות. המשרד מאמין בקיומו של קשר שוטף עם העולם האקדמי ולכן מבין שותפיו מס' לא קטן, הינם מורים ועוזרי הוראה בפקולטות למשפטים בירושלים ובת"א. המשרד מתאפיין בייצוג של לקוחות גדולים ובתיקים גדולים ומורכבים, אך עם זאת, הוא שומר על אופיו “המשפחתי” כאשר היחס לכל עובדי המשרד הינו אישי וחם. דלתם של השותפים, כמו של יתר עורכי הדין, תמיד פתוחה לכל עצה, בקשה או סיוע המתעורר מצידו של המתמחה. חרף עומס העבודה הרב משרדנו זוכר כי המתמחה בראש ובראשונה תפקידו ללמוד ואנו שוקדים על הענקת ידע משפטי וכלים מקצועיים כך שהמתמחה עם סיום התמחותו יוכל להתחיל בביטחה את דרכו בעולם המשפטי שהינו לכל הדעות בבחינת אוקיינוס רחב של מידע.

השותפים במשרד

1. עו"ד יצחק מלכו, המשמש גם כשותף המנהל של המשרד, התמחה אצל עו"ד ארוין ש. שמרון ז"ל, הוא בעל ניסיון עשיר ומגוון בכל תחומי המשפט האזרחי והמסחרי, בכלל זה, בעסקאות ובמשאים ומתנים בעלי היבטים בינלאומיים וכן בהקמתם ופירוקם של פרוייקטים גדולי מימדים. עו"ד מלכו טיפל ומטפל עבור קבוצות בינלאומיות וישראליות במכרזים בתחום התקשורת. הוא שימש ומשמש כמפרק-משקם בשלושה פרוייקטים רחבי היקף בענף הבניה, על פי מינויים שקיבל מבית המשפט, וכן כנאמן באחת מפשיטות הרגל המורכבות במדינה. לעו"ד מלכו נסיון עשיר בתחום הבנקאות, הפיננסים וניירות הערך (הכין את התשקיף הראשון בו הוצעו כתבי אופציה לציבור בישראל), זכויות יוצרים וכן בתחום הליטיגציה. עו"ד מלכו עבד משך תקופה מסויימת במשרד עורכי הדין הניו-יורקי הידוע Proskauer Rose ולו מערכת קשרים עניפה עם חברות, אנשי עסקים ומשרדי עורכי דין בארץ, באירופה ובארה"ב. בין השנים 1993-1996 שימש עו"ד מלכו ביחד עם עו"ד שמרון כיועץ משפטי לועדה הממשלתית בראשות אבי גבאי, אשר טיפלה בתשלומי פיצויים לחברות קבלניות שעבודות הבניה שלהן הופסקו עקב החלטת הממשלה, וריכז את הטיפול בסכסוך שהתעורר בעניין זה עם החברות האמריקאיות והזרות האחרות שתבעו את המדינה. בין השנים 1996-1999 שימש עו"ד מלכו כנושא ונותן הראשי מטעם ממשלת ישראל במשאים ומתנים עם הרשות הפלשתינאית וממשלת ארה"ב שהובילו לחתימתם של הסכם חברון והסכם אחוזת וואי, וכן כשליחו המיוחד של ראש הממשלה אל יו"ר והנהגת הרשות הפלסטינית; את תפקידיו אלה ביצע עו"ד מלכו בהתנדבות ללא שכר. עו"ד מלכו נושא במספר תפקידים ציבוריים רמי מעלה ובכלל זה בתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל בירושלים.

2. עו"ד אורן פרסקי הינו יליד ארצות הברית, בוגר אוניברסיטת Yale, (1970 BA) והפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בה קיבל את פרס הבוגר המצטיין במחזורו. עו"ד פרסקי התמחה אצל השופט יצחק כהן בבית המשפט העליון וכן אצל עו"ד ארוין ש. שמרון ז"ל. עו"ד פרסקי שולט גם בשפת האנגלית כשפת אם. עו"ד פרסקי מייעץ כיום למשקיעי חוץ ב11- פרוייקטים של מו"פ בישראל וכן בעריכת הסכמים ובדיקת עסקאות עם חברות בתחומי המו"פ והתכנה. עו"ד פרסקי מייצג ומייעץ לעמותת בניה בת 550 יחידות דיור בישובים מתן ולפיד, לממשלת ארצות הברית (בעניין המתקן הדיפלומטי החדש בירושלים) ולחברות ישראליות וזרות. עו"ד פרסקי עסק בהשבחה ותכנון של נכסי דלא ניידי גדולים במספר אתרים בישראל. כיום עוסק עו"ד פרסקי בהפשרה ותכנון של כ300- דונם קרקע באזור קריית ביאליק. לעו"ד פרסקי ניסיון רב בניהול משפטים אזרחיים, בין היתר בנושא הבנקאות. הוא הופיע בשם בנק קומרסיאל ג'נבה במשפט קוסוי, ייצג את בנק דיסקונט בבתי המשפט בנושאים שונים, וריכז במשרדנו את עריכת ההסכמים והטפסים של בנק דיסקונט, לענף היהלומים. עו"ד פרסקי מטפל כיום במשפט מרכזי בתחום הביוטכנולוגיה ובמחקר ופיתוח מדעי. בשנים האחרונות התמחה עו"ד פרסקי בעסקאות השקעה והון סיכון בתחום ההיי-טק. בעבר עסק עו"ד פרסקי גם בהוראה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן.

3. עו"ד דוד נ. שמרון, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, התמחה במשרדנו, בפרקליטות המדינה ואצל עו"ד דן אבי-יצחק. עו"ד שמרון מטפל במגוון רחב של תחומי המשפט האזרחי-מסחרי, לרבות ייעוץ, ניהול מו"מים מורכבים וייצוג והופעה בבתי המשפט. עו"ד שמרון מייצג בישראל משקיעי חוץ ומשמש כיועץ משפטי קבוע של חברות וגופים בתחומי התעשייה, הבנקאות והמימון, ומטפל בפרוייקטים שונים בתחומי המלונאות, המסחר, המקרקעין, ובהשקעות בתחומי התכנה והקמת מיזמי היי-טק. כן שימש עו"ד שמרון כיועץ המשפטי של ועדת גבאי. עו"ד שמרון טיפל בשנים האחרונות בהליך רישוי הקמת בנק. הוא מייעץ לחברות בתחום העסקי/משפטי, משמש יועץ משפטי של אישים שונים, ומכהן גם כיועץ משפטי של מוסדות שונים, ובהם יד ושם. בתחום הנדל"ן מטפל עו"ד שמרון בפרוייקטים מורכבים, ברכישת והשבחת קרקעות למגורים ולעסקים, ובמיזמים של הקמת בתי מלון ופרוייקטים חקלאיים.

4. עו"ד יעקב מלצר, יליד גרמניה, שולט בגרמנית כשפת אם. הוא בוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים (בהצטיינות), התמחה אצל השופט אהרן ברק ואח"כ במשרדנו, ושימש כעורך כתב העת "משפטים". עו"ד מלצר מטפל במגוון רחב של תחומי המשפט האזרחי-מסחרי, עם דגש מיוחד על תחום הפירוקים והכינוסים, וכן בהתדיינויות בתחומים אלה. עו"ד מלצר מרכז את תחום הייעוץ לחלק מהלקוחות הגדולים של הפירמה, והוא בעל ניסיון בעריכת חוזים וביצוע עסקאות בהיקף ניכר (לרבות חוזים לרכישת חברות, חוזים בתחום המקרקעין, וניסוח הסדרי פשרה מורכבים בתיקי הפירוק השונים). כמו-כן מטפל עו"ד מלצר בהתדיינויות מורכבות (כגון ניהול שלב הערעור בתיק "המגילות הגנוזות" קימרון נ' שנקס). בתחום דיני פשיטת הרגל והפירוק מרכז עו"ד מלצר את הטיפול באחד התיקים המורכבים (פרומר - גמביט המלך). בנוסף, משמש עו"ד מלצר מאז שנת 1991 כמרצה בקורס "דיני פשיטת רגל ופירוק חברות חדלות פירעון" בפקולטה למשפטים בירושלים, ולאחרונה החל להעביר קורס זה גם באחת המכללות למשפט.

5. עו"ד מיכל ארלוזורוב, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, התמחתה אצל השופט משה בייסקי בבית המשפט העליון בתקופת כהונתו כיו"ר הועדה לבחינת משבר המניות הבנקאיות ואח"כ התמחתה במשרדנו. עו"ד ארלוזורוב מטפלת במגוון רחב של תחומי המשפט האזרחי-מסחרי עם דגש מיוחד על תחום ניירות ערך ודיני חברות ציבוריות. לעו"ד ארלוזורוב ניסיון בעריכת תשקיפים, לרבות תשקיפים של קרנות נאמנות, בדיקת תשקיפים עבור חתמים, הסכמי רכישת מניות, הסכמי רשיון וידע מיוחד בתחום משפט העבודה. עו"ד ארלוזורוב שימשה כדירקטורית במספר חברות ממשלתיות, ביניהן בנק החקלאות לישראל בע"מ.

6. עו"ד דב אברמוביץ, יליד ארה"ב השולט באנגלית כשפת אם - מרכז את פעילותו בתחום התקשורת והטלקומוניקציה ויש לו ניסיון עשיר בליווי חברות ופרוייקטים בתחום זה. עו"ד אברמוביץ התמחה במשרדנו. בין היתר, ליווה עו"ד אברמוביץ קבוצות בינלאומיות שהשתתפו במרבית המכרזים שיצאו מטעם המדינה בעשר השנים האחרונות בתחום התקשורת, ביניהם מכרזי הטלוויזיה בכבלים, המכרז לשידורי לווין (במתכונתו המקורית), מכרזי הטלפונים הסלולריים, המכרז לשירותי בזק בינלאומיים וכן הליכי הרגולציה והרישוי של שידורי הלווין הישירים (במתכונתם החדשה). עו"ד אברמוביץ עסק רבות בתחום של הסדרה רגולטורית של שווקי תקשורת הנפתחים לתחרות, והוא מקיים קשר שוטף בנושא זה עם מומחים בינלאומיים בענף ועם המחלקות הרגולטוריות של כמה מגופי התקשורת הגדולים בחו"ל. עו"ד אברמוביץ צבר נסיון רב גם בתחום עריכת חוזים הייחודיים לתחום הטלקומוניקציה, לרבות חוזי רכש של ציוד טלקומוניקציה, חוזים לרכישת תשתיות בינלאומיות וחוזי שירותים בין מפעילי תקשורת. עו"ד אברמוביץ פרסם מספר מאמרים בתחום הטלקומוניקציה בכתבי עת משפטיים.

7. עו"ד שי גנור, בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, התמחה אצל השופטת מרים נאור בבית המשפט המחוזי בירושלים ואח"כ במשרדנו. עו"ד גנור מטפל במגוון רחב של תחומי המשפט האזרחי-מסחרי, והוא בעל ניסיון בעריכת הסכמים ובטיפול בפרוייקטים מיוחדים באופיים ובהיקפם. עו"ד גנור מייעץ באופן שוטף ללקוחות המשרד ובכלל זה עסק ועוסק בניהול מו"מ מסחרי עם חברות וגורמים מחו"ל. עו"ד גנור ריכז את השירותים שנתן המשרד לועדת גבאי ואת שיתוף הפעולה עם פרקליטויות המחוז ופרקליטות המדינה בטיפול בהתדיינויות שהתנהלו בהקשר להפסקות הבניה, בבתי המשפט השונים. עו"ד גנור גם ריכז וטיפל באופן שוטף בפירוק עמותה חרדית שהחלה בבניית כשש מאות יחידות דיור באשדוד, שעו"ד מלכו שימש כמפרקה. בהקשר זה עו"ד גנור עסק בהליכי ההסדר והפשרה שגובשו בין העמותה לבין מאות נושיה ובהשלמתו של פרוייקט הבניה שהעמותה החלה בהקמתו בהיקף של עשרות מליוני דולר. עו"ד גנור עוסק בתחום הליטיגציה במשפטים בנושאים כגון, תכנון ובניה ודיני קניין. לאחרונה מרכז עו"ד גנור טיפול בהקמתן וניהולן של קרנות הון סיכון.

8. עו"ד מיכאל ראבילו, בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (בהצטיינות), התמחה אצל המשנה לנשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) מנחם אלון ואח"כ במשרדנו. עו"ד ראבילו הוא בעל תואר מוסמך במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (בהצטיינות), שימש כחבר מערכת בכתב העת "משפטים" וכעוזר הוראה ומחקר בדיני חוזים, דיני ראיות ומשפט חוקתי באוניברסיטה העברית בירושלים. עו"ד ראבילו מטפל במגוון רחב של תחומי המשפט האזרחי-מסחרי, עם דגש על תחום הליטיגציה בבתי המשפט, בבתי הדין לעבודה, בבוררויות ובפישורים. עו"ד ראבילו מטפל בפרוייקטים שונים בתחום המקרקעין. בנוסף, מרכז עו"ד ראבילו את השירותים השונים שנותן המשרד למוסד יד ושם, שעו"ד שמרון משמש כיועצו המשפטי, ובכלל זה נותן יעוץ משפטי שוטף לוועדת המכרזים, ועורך את ההסכמים הרבים עם המתכננים, הקבלנים ונותני השירותים בפרוייקט "יד ושם – 2001", במסגרתו נבנה מחדש המכלול המוזאלי ביד ושם.

9. עו"ד מיכל שור-עופרי, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (בהצטיינות), התמחתה במשרדנו ואח"כ בפרקליטות האזרחית של מחוז תל אביב. עו"ד שור-עופרי היא בעלת תואר שני במשפטים מ University College London -University of London (בהצטיינות), עם התמחות בדיני קניין רוחני. שימשה כחברת מערכת כתב העת "משפטים" באוניברסיטה העברית בירושלים. עו"ד שור-עופרי מטפלת במגוון רחב של תחומי המשפט האזרחי-מסחרי, עם דגש על תחומי הקניין הרוחני והתקשורת. היא בעלת ניסיון בעריכת הסכמים וטיפול בסוגיות שונות בתחומים אלה, ובכלל זה הסכמי זכויות שידור, הסכמי תוכנה מורכבים, ייעוץ משפטי שוטף למפיק ערוץ טלוויזיה, וסוגיות בתחום דיני זכויות היוצרים והאינטרנט. כן עוסקת עו"ד שור-עופרי בליטיגציה בתחומים שונים של המשפט האזרחי-המסחרי. בנוסף היא משמשת כמרצה בקורס "זכויות יוצרים וטכנולוגית מידע" בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

מידע נוסף

א. ש. שמרון, י. מלכו, פרסקי ושות | אברמזון אפרים | אדם טבע ודין | איתן, פרל, לצר, כהן-צדק | בך, ארד, שרף ושות | בלטר, גוט, אלוני | בן צבי קורן | גילת, ברקת | גלעד שר ושות | ד"ר י. וינרוט | ד"ר י. שגב | דנציגר, קלגסבלד, רוזן | האפוטרופוס הכללי | המבורגר, עברון | המרכז לפלורליזם יהודי | הסנגוריה הציבורית הארצית | הסנגוריה הציבורית מחוז ירושלים | הרצוג, פוקס, נאמן | הרשות להגבלים עסקיים | וינשטוק-זקלר ושות | וקסלר, ברגמן | חיים צדוק ושות | טולצ'ינסקי שטרן | י. גורניצקי | יגאל ארנון | יהודה רווה | כהן, להט ושות | כרמלי ארנון | ליפא מאיר | לשם, ברנדוין | מ. זליגמן | מיתר ליקוורניק | משרד הביטחון | משרד החוץ - המחלקה המשפטית | משרד המסחר והתעשייה | משרד המשפטים | משרד הרווחה | משרד מבקר המדינה | נציבות מס הכנסה | נציבות שירות המדינה | פירון קרני סרוב ופירון רנאטו יאראק | פישר, בכר, חן | פרופ' יובל לוי | פרקליטות מחוז ירושלים | צבי אגמון | צלרמאייר פילוסוף | קמחי | ראובינוף גבריאל | רון גזית, רוטנברג ושות | ש. הורביץ | ש. פרידמן | שבלת, ישראלי, רוברטס, זיסמן | שדולת הנשים בישראל | שומן, לבנת, מאיר | שנער, שחור, ויסברגר | שרגא, בירן | שרגא ושות
http://law.mscc.huji.ac.il/113.htm



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   16:29   19.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. פרשת שחיתות חדשה במדינה.....................  
בתגובה להודעה מספר 0
 
מאת כתבינו לענייני פרשיות וחקירות משטרה ,לפרשות
ויצמן-סרוסי, נמרודי-פרידן, נתניהו-עמדי ...

http://www.google.co.il/search?q=+%D7%A9%D7%97%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%AA&hl=iw&lr=lang_iw&ie=UTF-8&oe=UTF-8&start=10&sa=N

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   02:50   07.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. כתבות באתר פוליטי שנלקחו מאתר רוטר !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
חשיפה! מסמכים סודיים יחודיים ל"פוליטי" מעידים כי ישנו סחר באיברים במכון לרפואה משפטית.
כנגד הכחשותיו של פרופסור היס, מנהל המכון לרפואה משפטית, בנוגע לסחר באיברים ובניסויים בעצמות במכון, "פוליטי" חושף מסמכים סודיים ובלעדיים המוכיחים נחרצות כי מבוצע סחר איברים במכון.
לראות ולא להאמין!
יום רביעי, ח' באב תשס"ג, 06.08.2003
מאת: שחף פילוביץ
http://polity.up.co.il/

חשיפה: דו"ח הועדה לבדיקת המכון לרפואה משפטית
בחודש אפריל 2001 התשס"א-ירושלים, נמסר דו"ח לשר הבריאות, ניסים דהן, על ידי הועדה לבדיקת המכון לרפואה משפטית, שהוקמה מיד לאחר שדו"ח מבקר המדינה, שעסק בנושא, פורסם.
אך משום מה, שר הבריאות אסר על פרסום הדו"ח בפני הציבור.
הדו"ח מתפרסם לראשונה באמצעי תקשורת!
יום ראשון, כ' בתמוז תשס"ג, 20.07.2003
מאת: שחף פילוביץ.
http://polity.up.co.il/


חשיפה: לאן נעלמה ההוראה להקמת ועדת החקירה
הנוגעת למדחת יוסף?

לאחר שסופסוף הוחלט על הקמת ועדת חקירה ממשלתית בנוגע למותו של החייל מדחת יוסף ז"ל בקבר יוסף בתחילת האינתיפדה, מסתבר שמישהו מנסה למנוע את מינוייה.
יום חמישי, ג' בתמוז תשס"ג, 03.07.2003
מאת: שחף פילוביץ
http://polity.up.co.il/


חשיפה: הצנזורה הגדולה של אתר הכנסת
יום שלישי, 27.05.2003
שחף פילוביץ ומערכת "פוליטי".

האם יד זדונית פועלת מאחורי אתר הכנסת ומוחקת מידע מפליל על אישיים פלסטיניים?
חשיפה מיוחדת של פוליטי מגלה כי לאחרונה נעלמו מאתר הכנסת מסמכי דיונים על רה"מ הפלסטיני אבו מאזן, מסמכים שלא מתאימים לכנסת שאמורה לקבלו כמנהיג הפלסטינים.
אתמול (יום שני) גילה כתבנו המיוחד שחף פילוביץ כי "נעלמו" מאתר הכנסת פרוטוקולים של דיונים על רה"מ הפלסטיני, אבו מאזן.
מדובר בדיונים מינואר 95 על פרסום ספרו של אבו מאזן, אז בכיר ברשות הפלסטינית, השולל את השואה. בין הדוברים היה הנשיא משה קצב, אז ח"כ בסיעת הליכוד.
הנה צילום העמוד המקשר לפרוטוקולים, קישורים שלא מובילים אותך כבר לשום מקום:
http://polity.up.co.il/


חשיפות בלעדיות בפרשת הרב מצגר
יום שישי, 25.04.03
כותב: שחף פילוביץ

חשיפת מסמכים בלעדית

ב 14.04.03 נערכו הבחירות לרבנים הראשיים לישראל. כרב אשכנזי ראשי נבחר הרב יונה מצגר, שקיבל 63 קולות, וניצח את יריבו העיקרי, יעקב אריאל, שקיבל 56 קולות אך לעומת בחירת הרב הספרדי החדש, שלמה עמאר, בחירה שנעשתה בנחת, בחירת הרב מצגר גרמה לשערוריה רחבה - שנמשכת גם בימים אלו. עם כל האמת - עדיין לא בטוח שהרב מצגר יישאר הרב הראשי
http://polity.up.co.il/

עלילות הרב מצגר - פרק ב
יום ראשון, 11.05.03
מאת שחף פילוביץ

הרב אליהו בקשי דורון מביא את האמת במכתבו הרשמי שנשלח לרבנים הגאונים חברי מועצת
הרבנות הראשית בכ"ג בניסן תשס"ג, שצורף לבג"צ שיידון בקרוב בהרכב של שלושה שופטים
: בעיניינו של הרב יונה מצגר
http://polity.up.co.il/


פרוייקט: על מה הם בוהים
יום שישי, 18.04.03
כותב: פילוביץ שחף

היה שלב של המשא ומתן האחרון בתוך הבית הלבן, והתמונה מדברת בעד עצמה: כולם
משוחחים עם עראפת, ורק יצחק רבין ז"ל בוהה
? ואני שואל: על מה יצחק רבין חשב
http://polity.up.co.il/


כיצד בעצם הגיעה ממשלת ישראל להסכם אוסלו
יום שישי, י"ג בסיוון תשס"ג, 13.06.03
מאת: יניב ויסמן
{שלחתי לו חומר שממנו הכין את הכתבה}

עשור חלף מאז חליפת המכתבים בין ראש הממשלה המנוח יצחק רבין לבין יאסר ערפאת, יושב ראש אש"ף, בהם הוצהר כי 'אש"ף מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובבטחון....אש"ף נוטש את השימוש בטרור ופעולות אחרות של אלימות ....אש"ף מאשר כי כל הסעיפים באמנה הפלשתינית השוללים את זכות קיומה של ישראל, ותנאי האמנה שאינם עולים בקנה אחד עם ההתחייבות במכתב זה, הנה עתה בלתי מעשיים ואינם תקפים עוד'.
http://polity.up.co.il/

מוחמד א-דורא: סמל לא מוצדק לאינתיפדה
יום שני, 07.04.03
הכתבה נערכה בעזרתו של שחף פילוביץ

תחנה ראשונה: איך הפרשה התחילה ??
הכתבה של "ידיעות אחרונות" בנוגע למותו של הילד הפלסטיני, מתאריך 03.10.00
מוחמד א-דרה, ילד פלסטיני בן 12, שנקלע עם אביו
לקו האש, נהרג במהלך הקרבות הקשים בצומת
נצרים. הילד ואביו, נלחמו על חייהם אל מול מצלמות
טלוויזיה מכל העולם והפכו לסמל של סוף השבוע
האלים. האב נפצע קשה ואושפז בבית החולים

הכתבה ממגזין "טיים" על מותו של מוחמד א-דורא
http://polity.up.co.il/



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   04:38   10.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. ''כתבה באתר פוליטי שנלקחה מאתר רוטר !!''  
בתגובה להודעה מספר 9
 
חשיפה: מה באמת קרה במחסום המשטרה הבריטית ליד עופרה
יום רביעי, י"ב בתשרי תשס"ד, 08.10.2003
מאת: שחף פילוביץ.

תזכורת: ב 03.03.02, יום א', בשעה 06:38, אירע פיגוע ירי צליפה,
על ידי מחבל בודד, במחסום צומת "המשטרה הבריטית" שבמרחב בנימין.
בעקבות ההתקפה, נהרגו עשרה אנשים, ושישה נפצעו.

מה קרה מאז?? - הוקמה ועדה צהלי"ת שתחקור את הארוע.

"פוליטי" חושף את עדותו של רס"ן מיל' משה חסדאי - שחושפת
מה באמת קרה בטבח הנורא שהתחולל שם.
http://polity.portan.co.il/magazine/0305/



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   14:31   19.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. עכשיו זה ממוסד וכשר: המשטרה=התקשורת=התביעה!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
"בישראל סימביוזה בין המשטרה התקשורת והתביעה"
12:51, 19 אוגוסט 2003 / כ"א באב תשס"ג

בישיבת וועדת החוקה חוק ומשפט על זכות השתיקה של אישי ציבור, קבע יו"ר הכנסת ראובן ריבלין כי אנו חיים במדינה שבה יש "סימביוזה בין התביעה, המשטרה והתקשורת", משולש אותו כינה כ"מדורת שבט".


וועדת חוקה חוק ומשפט קיימה היום דיון בשאלת השימוש של איש ציבור בזכות השתיקה. בדיון טען יו"ר הכנסת ראובן ריבלין כי יש במדינת ישראל "סימביוזה בין התביעה, המשטרה והתקשורת". ריבלין כינה את הקשר במשולש זה כ"מדורת שבט". "אדם יכול למצוא את עצמו בחקירה ובאותה שעה ממש לראות על מרקע הטלוויזיה איך מצטטים את דבריו, שהוא כאילו אומר באותה שעה בחדר החקירה. ובסופו של דבר עוד מאשימים אותו שהוא המדליף, אמר ריבלין בלעג.

כתבנו בכנסת חגי סרי לוי מדווח כי את דבריו אמר רבלין תוך שהוא מעיד בהתרגשות על עצמו כנחקר "אוי לו לאדם פשוט שאינו עורך דין ונאלץ להתמודד מול חקירה", אמר יו"ר הכנסת תוך שהוא מציין שהוא עצמו לא השתמש בזכות השתיקה, על אף שהוא תומך בקיומה. ריבלין קבל על ליקויים קשים במערכת התביעה בישראל שזכות השתיקה יכולה להוות הגנה מפניהם.

לעומת דברים אלה תקף יו"ר וועדת החוקה חבר הכנסת מיכאל איתן את השימוש שעשה חבר הכנסת יצחק הרצוג בזכות השתיקה. לטענת איתן הרצוג "עמד בראש מערכת שרמסה את החוק ברגל גסה". איתן גם תקף את המשטרה הפרקליטו והתקשורת באיפה ואיפה, "איפה היו הכותרות בעניין הרצוג?" שאל איתן "איך נתנו לו כלי התקשורת לשתוק? איך לא הצליפו בו?" עם זאת טען איתן כי בדיון בסוגייה יש פוליטיזציה של הנושא, כשכל צד מתעלם מהמתרחש במחנהו, ומבליט את שבמחנה האחר. איתן טען עוד כי זכות השתיקה הינה "אור ירוק לחיסול שלטון החוק בישראל".

לדעתו של איתן הצטרף גם השופט בדימוס אורי שטרוזמן שאמר כי לדעתו יש לבטל את הזכות הזו שכן היא מגינה על העבריינים. שטרוזמן פרס את משנתו בנאום ארוך ומנומק, "אין סיבה שהמדינה תתחשב בקשייו של העבריין", דברי שטרוזמן.

לעומת דברים אלו תקף חבר הכנסת רוני בראון את דעתו של ח"כ איתן באומרו כי עצם קיום הדיון בסוגייה, על אף שנקבע מבעוד, מהווה שיבוש הליכי משפט שכן יש בו אקטואליזציה והשפעה על דיון ציבורי בעצם קיום הדיון המשפטי. בראון כינה את דעתו של השופט שטרוזמן "תפיסה חד מימדית וצרה. בעבר כבר הורשעו חפים מפשע כיוון שלא ידעו לשתוק".

יצויין כי בעניין הדרישה לפיטוריו אישי ציבור בעת דיון משפטי בעניינם, אמר השופט בדימוס שטרוזמן כי רק שופט על פי תשתית ראייתית יכולה להביא לפיטוריו של איש ציבור. יו"ר הכנסת ריבלין תמך בדעתו זו.

נציב שירות המדינה שמואל הולנדר שהשתתף אף הוא בישיבה אמר כי לא מן הראוי לאישי ציבור להשתמש בזכות השתיקה. לדעתו זו הצטרפה גם נציגת היועץ המשפטי לממשלה.

יושב ראש הכנסת לשעבר אברהם בורג תקף את מעורבות התקשורת בחקירת אישי ציבור. "ראשי ממשלה, ואני מדגיש ראשי ולאו דווקא ראש ממשלה, משתמשים בזכות השתיקה כעיר מקלט לטובת עושרם האישי", אמר בורג.

בסיכום הישיבה החליטה הוועדה כי אמנם לא מן הראוי לאישי ציבור לעשות שימוש בזכות השתיקה, אך אין למנוע אותה מהם. הוועדה קבעה כי "במדינה דמוקרטית יש לקיים משטר איכותי המקפיד על טוהר מידותיהם של עובדיו ונבחריו". (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=58296

מצ"ב קישורים רילוונטים !!
תביעה- עו''ד מאיר שמגר מכין חוקה לישראל...
http://rotter.net/forum/gil/5219.shtml
תקשורת- הארץ - עיתון של אנשי השמאל !!!
http://rotter.net/forum/gil/5227.shtml
משטרה-פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/forum/gil/5245.shtml
סקופ: צילומי האזנות סתר שבוצעו ע''י ניצב מזרחי
http://rotter.net/forum/gil/5133.shtml



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   12:15   31.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. מקור ראשון מסתכן בתביעת דיבה על ידי אהוד ברק?  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.08.03 בשעה 12:16 בברכה, פילוביץ שחף
 
שקוף
חבר מתאריך 12.12.02
2689 הודעות 11:49 31.08.03

מקור ראשון על אהוד ונאווה ברק:

http://www.makorrishon.com/article.php?id=1153

האם ייתכן שהעיתון יפרסם דבר כזה ויסתכן בתביעה דיבה כבדה מבלי לבדוק את אמיתות הדברים?

כשאהוד ונאוה ברק רצו על חוף הים כדי לעקוץ את בנימין נתניהו, התקשורת לא גילתה שלאהוד יש בת מחוץ לנישואין

קיצור אירועי השבוע

29 באוגוסט 2003, א' באלול תשס"ג
לאחר 34 שנות נישואים בני הזוג אהוד ונאוה ברק בהליכי גירושין. הוא רמטכ"ל וראש ממשלה לשעבר, היא ´רעייתו של´ ומורה לאנגלית. מעריב וידיעות ייחדו לכך, ביום רביעי השבוע, כותרות ענק בשעריהם, וגדשו את שני עמודי האמצע שלהם בתמונות של אושר ואהבה.
במהלך מערכות הבחירות של ברק לתפקיד ראש הממשלה נחשבה נאוה לאלמנט ממתן בתדמיתו הקשוחה והאטומה. מנהלי קמפיין הבחירות הציבו אותה לאור הזרקורים בכל הזדמנות. "היא היתה הצד האנושי שלו", הסבירו השבוע חבריהם. ואכן נאוה ברק, אשה נאה וחייכנית, הצטלמה טוב, דיברה טוב והשלימה בעבור בעלה את תבנית המנהיג האולטימטיבי. בתדמית המושלמת הזו נעשה גם שימוש נבזי: במהלך מערכת הבחירות מול בנימין נתניהו הצטלמו נאוה ואהוד רצים בצוותא על חוף הים, כשקולו של הקריין נישא מעל: "אהוד ברק, איש משפחה". היתה בזה כוונה לעקוץ את נתניהו בנוגע לפרשת הבגידה שנחשפה ארבע שנים קודם. מה שמנהלי הקמפיין הסתירו, מחוסר ידיעה או מתוך הערכה שהעיתונאים לא יגלו זאת, היא העובדה שלאהוד ברק יש בת מחוץ לנישואין, פרשיה שעד כתיבת שורות אלה לא התפרסמה.
לאחר בחירתו של ברק ב-99´ ליוותה אותו רעייתו בחלק נכבד ממסעותיו המדיניים והפוליטיים. גם כאן היא זכתה ליחס מועדף מזה שזכתה לו רעיית ראש הממשלה הקודם, שרה נתניהו. אם את נתניהו ליווה יחס מלגלג על היצמדותה לבעלה לכל מקום ואתר, הרי שאת גב´ ברק ליווה סיקור אמפתי, מבין ומפרגן.
באחד מביקוריו הראשונים של אהוד ברק בוושינגטון, אליו התלוותה נאוה, דיווח העיתונאי יוני בן-מנחם, אז הכתב המדיני של קול ישראל והיום מנהל הרדיו, כי במהלך הבידוק הביטחוני שעברו העיתונאים בכניסתם לבית הלבן השתרבב לתור אדם בלתי מוכר שבתוך זמן קצרצר עקף את התור והוכנס פנימה. העיתונאים ביררו ומצאו שמדובר בספר שהוזמן לייפות את שערותיה של הגברת ברק. הדיווח של בן-מנחם, שניתן בשעת לילה מאוחרת בקול ישראל, הושמט מדיווחי יומן הבוקר שלמחרת. בן-מנחם גם ננזף בידי מקורבי ברק. אף אחד מהם לא אהב את האסוציאציה שהדיווח הזה עלול לייצר, במהלך היום שלמחרת, לסיפורי הספר של שרה נתניהו (בימי נתניהו, להזכיר, הואשמה אשתו בנהנתנות על חשבון המדינה ובכלל זה שימוש בספר אישי). נאוה ברק כל כך לא רצתה להידמות לשרה נתניהו, עד שרטנה כלפי בעלה כשזה אחז בידה אל מול מצלמות העיתונאים: "אני עלולה להיראות כמו שרה", לחשה לבעלה.
להתייחסות העיתונאית המנופחת בפרשת גירושי הזוג ברק יש אופי צהבהב אם כי לגיטימי. כולם ידעו שאהוד ברק חיזר אחריה כשישבה בספרייה של האוניברסיטה העברית, ושהוא החליק לכיוונה עמוד עיתון ובו רשימת סרטים המוקרנים באותו ערב בצירוף סימן שאלה. נאוה השיבה לו את העיתון בציון הסרט המועדף עליה וכך החל הרומן. כולם ידעו על לבטיה לאחר שנת נישואין אחת כשחישבה להתגרש ממנו בגלל השירות הצבאי התובעני שלו בסיירת מטכ"ל. את כל אלה סיפקה נאוה בראיונות עיתונאיים שתפקידם היה לקדם את מועמדות בעלה או להשפיע על מעמדו הציבורי המתערער. היא גם אהבה את ניגון הפסנתר שלו וגילתה לנו מהי החופשה האהובה עליהם.
בשנתיים האחרונות החלו בני הזוג בבניית בית חלומותיהם בכפר-שמריהו. הרבה גבות הורמו לנוכח הבית המפואר, שעלותו הוערכה ב-2 מיליון דולר. חישובים ספקולטיביים שנעשו התקשו להבין מהיכן הצליח ברק, יוצא קיבוץ ואיש צבא, לאגור סכום דמיוני שכזה. גם הצצה לכיוון הורי אשתו, משפחת כהן מטבריה, לא פתרה את החידה.
חידה נוספת שמסתמנת כעת, עם גירושי הזוג, היא תוקפה של מערכת היחסים בין אהוד לבין דורון כהן, אחיה של נאוה. עו"ד כהן היה יד ימינו ואיש סודו של ברק; הוא היה המוח והמבצע מאחורי פרשת העמותות וקשרי השניים, נכון עד לימים אלה, ממשיכים להיות הדוקים. פרשת העמותות, שעדיין נמצאת על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, כורכת את ברק וכהן בחבילה מפוקפקת אחת.


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
15730 הודעות 12:10 31.08.03

7. שקוף ידידי: לא !!! מקור ראשון צודק והוא חשף....
רק על קצה המזלג !!

אם עקבת או לא, אני הבאתי בשנתיים האחרונות את כל מעורבותו של
אהוד ברק בכלל וגיסו דורון כהן בפרט = שילטון האוליגרכיה !!

"פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/forum/gil/5245.shtml

צה''ל הורה לגל''צ: אל תחזירו את רביב דרוקר...
הסיבה: הספר "חרקירי-אהוד ברק במבחן התוצאה",
הופץ ללא אישור !!
http://rotter.net/forum/gil/5317.shtml

שילטון האוליגרכיה דוחף את י. הרצוג לפוליטיקה
http://rotter.net/forum/gil/5109.shtml

"האם פרופ' שלמה בן-עמי הדליף לח''כ דאהמשה הערבי"
http://rotter.net/forum/gil/5131.shtml

המוסד חוקר !! פרשת תיק גינוסר = תיק עראפת !!
http://rotter.net/forum/gil/5147.shtml

"תיק גנוסר2 :''קשר הגז'' בכלל ו''קשר השתיקה בפרט"
http://rotter.net/forum/gil/5319.shtml

"מי שותף של מוחמד דחלאן- וייסגלס או גינוסר ??"
http://rotter.net/forum/gil/5022.shtml

ד''ר ביילין וד''ר הירשפלד בגדו במדינת ישראל!!
http://rotter.net/forum/gil/5070.shtml

דו''ח מבקר המדינה שהשופט....
בדימוס אליעזר גולדברג, הוציא לאחר שהמבקרת לשעבר השופטת
בדימוס מרים בן-פורת סירבה לחתום, בקרוב אכניס את הדו"ח
המדובר. כמו כן אם קראת את הספר של רביב דרוקר:
"חרקירי- אהוד ברק במבחן התוצאה", כתוב שם בדיוק את השתלשלות
הפרשה בכלל ואת הסיבות לחשיפת הדו"ח בפרט, כחודש לפני בחירות
אוקטובר 1999 = גניבת שילטון = הדלפה = ליאורה המדליפה בחירות 2003,
http://rotter.net/forum/gil/5252.shtml

חה''כ איתן: להעמיד לדין את מזרחי היא פצצת אטום
http://rotter.net/forum/gil/5134.shtml

עמותת אנשי הדממה למען לוחמי השייטת...!!
http://rotter.net/forum/gil/5139.shtml

תא לחץ בכלל ורפואה היפרברית בפרט-מה זה....??
מי זה...?? למה זה...??
http://rotter.net/forum/gil/5152.shtml



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   13:22   26.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. זהו:ליברמן '' מרסק '' את אגף החקירות במש''י  
בתגובה להודעה מספר 10
 
סילמן_סלומון
חבר מתאריך 4.10.03
28 הודעות 12:28 26.10.03

זהו:ליברמן '' מרסק '' את אגף החקירות במש''י

בשביל כולנו ה" **** " מזרחי וגם הפרקליטה

+++

להעמיד את ארבל לדין משמעתי'
השר ליברמן תקף את פרקליטת המדינה עדנה ארבל. ''היא אשמה כמו ניצב מזרחי בפרשת האזנות הסתר''. ח''כ פינס: ליברמן מרסק את אגף החקירות
מעריב אונליין

''פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, אשמה בדיוק כמו ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, בפרשת האזנות הסתר לפוליטיקאים'' - כך אמר השר אביגדור ליברמן, בראיון לגלי-צה''ל.

השר ליברמן, שניצב מזרחי הורה לצותת לשיחות שביצע, תקף בחריפות את פרקליטת המדינה. לדבריו, עדנה ארבל מילאה חלק פעיל בחריגות ובניסיונות הטיוח של הפרשה. ''היא היתה מודעת להכל, היא ניסתה לטייח. אנו רואים את עמדתה לגבהי הדוח של היועץ המשפטי רובינשטיין ורואים שיש לה מה להסתיר ומה לטייח'', אמר.

השר ליברמן קרא להעמיד לדין משמעתי את פרקליטת המדינה, כפי שהומלץ לגבי ניצב מזרחי.

''התמונה בקשר לניצב מזרחי די מפחידה. מדובר בנסיון של גורמים משטרתיים ושל הפרקליטות להשתלט על המערכת הפוליטית. עדנה ארבל לקחה חלק פעיל בכל הפרשה ולכן כל דין שחל על מזרחי חל על ארבל'', אמר ליברמן.

מזכ''ל מפלגת העבודה, ח''כ אופיר פינס, תקף את ליברמן בעקבות הדברים הקשים: ''השר ליברמן מנסה לרסק את אגף החקירות במשטרה'', אמר פינס, וקרא לשר המשפטים לצאת להגנת פרקליטת המדינה.

חוות דעת מנוגדת

בסוף השבוע העביר היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, דוח לשר לביטחון פנים הנגבי, בו הוא קובע ''שיש להסיק מסקנות פיקודיות ומינהליות נגד ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי, עד כדי סיום תפקידו''.

בתגובה, הפיצה פרקליטת המדינה עדנה ארבל חוות דעת מנוגדת, בה היא
משבחת את מזרחי וקוראת שלא להדיח אותו מתפקידו.

על המלצת היועץ המשפטי
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/568/849.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   14:23   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. הפרקליטות היא סניף של ידיעות ברח' סלאח א-דין  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.11.03 בשעה 14:29 בברכה, פילוביץ שחף
 

סוג הדיון: הצעות לסדר-היום

נושא:
ז. הצעה לסדר-היום התערבות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה למען ארנון מוזס

הישיבה השלוש-מאות-ארבעים-ושבע של הכנסת החמש-עשרה
יום שני, כ"ב בחשוון התשס"ג (28 באוקטובר 2002)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:02
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0010386.html#TQL

תפקידים בכירים בפרקליטות ובממשלה שהם אנשים מוגנים שאין לפגוע בהם, כגון פרקליטת המדינה עדנה ארבל וניצב משה מזרחי, והעיתון הזה שר להם שירי הלל. עדנה ארבל וניצב מזרחי מוגנים, כל עוד הם מכוונים את האש לכיוונים שסומנו על-ידי העיתון, כגון דרעי, נמרודי, ריבלין, דודו אפל וכיוצא באלה.

הפרקליטות הולכת בדרכו של העיתון, והיא מגינה על העיתון. עד כדי כך שמדינת ישראל שלחה באמצעות פרקליטות המדינה, שלחה לארצות-הברית מסמך כוזב על פניו, שהתיימר להציג עמדת צד לסכסוך, כאילו היתה זו עמדתה של המדינה.

דנקנר קובע בעיתון "מעריב", שתגובת הפרקליטות לכתבה היא היסטרית, מצג שווא, דברי הבל.

הפרקליטות היא סניף של "ידיעות אחרונות" ברחוב סאלח א-דין.

בעניין סגירת תיק האזנות סתר של מוזס ורוזנברג הוא אומר שתגובתם היא מצג שווא מהסוג היאה יותר לטיפוסים זריזי ידיים. במלים
שלי אפשר להגדיר את הדברים, "רמאות מדופלמת".

אני רוצה לספר לכם סיפור, דוגמה לשחיתות של המערכת. העוזר שלי, אלי צוברי, נשפט על האזנות סתר לשמונה חודשי מאסר. מתוכם קיזזו לו ארבעה חודשים שישב במעצר. פניתי למשרד המשפטים למחלקת החנינות לבקש בעבורו חנינה. מנהלת המחלקה אמרה לי להתקשר בעוד שבועיים עד שהיא תקבל את החומר מהגורמים השונים, השב"ס והמשטרה. כעבור שבועיים, כפי שאמרה לי, התקשרתי אליה, והיא פתאום שינתה כיוון וכעסה על כך שפניתי אליה אחרי שבועיים. אמרתי לה: תסלחי לי, את אמרת לי להתקשר אלייך בעוד שבועיים. אמרה לי: טוב, תתקשר בעוד שבועיים. ואכן התקשרתי אליה לאחר שבועיים, עוד שבועיים ועוד שבועיים - כל הזמן דחתה אותי עד שעברו שלושה חודשים, ואז אמרה לי שהיא אכן מעבירה את החומר לשר המשפטים. שאלתי אותה, האם אתם מביעים עמדה בעד או נגד? אמרה לי שהם לא מביעים עמדה. השר הוא המחליט לפי שיקול דעתו.

עד שסוף-סוף הגיע החומר לשר המשפטים ליבאי, הוא החליט לפסול את עצמו והעביר את החומר לאמנון רובינשטיין. זה כבר היה שבועיים לפני השחרור. פניתי לאמנון רובינשטיין ואמרתי לו: תראה, אין צורך שתחתום, אבל רק תאמר לי את האמת, האם היתה המלצה חיובית או שלילית. ואכן הוא אמר לי שהיתה המלצה שלילית חריפה ביותר.

שאלתי את ליבאי מה הוא אומר, מי השקרן. אמר לי שהוא מאמין לרובינשטיין. גם אני מאמין לו, כי אני יודע איפה השקרנים נמצאים.
ועוד הערה לעניין האזנות הסתר של "ידיעות אחרונות". הפרקליטות סגרה להם את התיק, אף שכל חוקרי המשטרה והפרקליט שטיפל בתיק, אלי שוורץ, תבעו העמדה לדין.

בכתבה סופר על כך שארנון מוזס הכחיש את ההסכם שהיה לו עם זאב מוזס, ואחר כך, כשהוצג ההסכם בפני בית-המשפט קיבל בית-המשפט את ההסכם, אולם אנשי התביעה והמשטרה לא פעלו למיצוי הדין עם מוזס ששיקר במצח נחושה.
שאלתי יודעי דבר, איך מוזס העז להכחיש את ההסכם. אמרו לי, כנראה הוא עשה האזנות סתר לזאב מוזס ושמע אותו אומר שאבד לו ההסכם ולכן הלך והכחיש. שאלתי, איך זאב מוזס עצמו דיבר על כך בגלוי? הרי ב"ידיעות אחרונות" היה ידוע שלעשות האזנות סתר זה לזה זהו דבר נפוץ. אמרו לי שזה היה תרגיל שלו להפיל את ארנון מוזס.

אדוני שר המשפטים, אני אומר פה דברים חמורים, אולי תשמע אותי.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   14:42   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. סיפור המרגלים/הכושית:פרשת בשלח ובפרשת בהעלותך  
בתגובה להודעה מספר 19
 

סוג הדיון: הצעות לסדר-היום

נושא:
כט. הצעות לסדר-היום הנחיית השר לביטחון פנים למשטרה שלא להגיש המלצות לפרקליטות בסיום החקירה.

הישיבה השלוש-מאות-וארבע-עשרה של הכנסת החמש-עשרה
יום רביעי, כ"ה בסיוון התשס"ב (5 ביוני 2002)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:01
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0010401.html#TQL

השר לביטחון פנים ע' לנדאו:
אני מציע ששלב השאלה הזהה אולי יהיה מייד לאחר שאשלים פחות או יותר את מה שבערך כתבתי למפכ"ל המשטרה בעניין זה.

ואלו הטעמים: א. חוק סדר-הדין הפלילי ]נוסח משולב[, סעיף 59 שבו, מטיל על המשטרה לפתוח בחקירה אם נודע לה על ביצוע עבירה, אם על-פי תלונה ואם בדרך אחרת. בהמשך, בסעיף 60, המחוקק מנחה ומורה למשטרה, כי משנאסף חומר החקירה, יש להעבירו לרשות התביעה הנוגעת בדבר. מנקודה זו ואילך האחריות עוברת לידי התביעה. ההחלטה ומלאכת הבחינה אם הראיות מצדיקות העמדה לדין פלילי או לא, אם קיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין, אם עבירה מסוימת התיישנה וכגון אלה - אלה שאלות שהתביעה היא זו שצריכה לבחון ולתת עליהן מענה.

אני רוצה, בהערת צד, להדגיש כאן עיקרון חשוב. עקרון חוקיות המינהל אומר, שהרשות לא יכולה לעשות דבר שלא מוקנה לה בדין. מה שהחוק מקנה למשטרה הוא הסמכות לחקור, וזו מומחיותה. החוק איננו מקנה למשטרה את הסמכות להגיש המלצה. ולכן כאן, אם יש משהו פגום, הרי זה העדר סמכותה של המשטרה. זה מין הסגת גבול שקיימת בתחום זה, והיא השתרשה והתפשטה והתפתחה בשנים האחרונות.

ולענייננו, הטעם או הטעמים בסעיף השני: זכותו של האזרח שעניינו נדון שכך ייעשה בצורה עצמאית ונפרדת. צירוף המלצות המשטרה בסיום חקירה עלול, כפי שהוכח פעמים רבות, לגרום נזק ולפגוע בשמו הטוב של אותו אזרח, שבסופו של דבר הוחלט שלא להעמידו לדין. כאשר מתגבשת החלטה השונה מהמלצת המשטרה, עלולה מהימנות המשטרה להיפגע בעיני הציבור. המלצת המשטרה עלולה אף להתפרש כהפעלת לחץ, ולו סמוי, על רשויות התביעה, ולשדר כאילו אין המשטרה והפרקליטות מצויות באותו צד של המתרס במלחמתן בפשיעה.

ואשר לפרסומים וחקירה - מצאתי לנכון לאמץ את העיקרון שעל-פיו תוכל המשטרה לפרסם את סיכום החקירה רק במקרים בעלי עניין ציבורי מיוחד ורק לאחר התייעצות וקבלת הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, הן בדבר עצם הפרסום והן באשר לתוכנו.

אני רוצה להוסיף כאן הערה חשובה. אם יש מקרים בעלי עניין ציבורי, למשל כאשר פוליטיקאים נמצאים בחקירה ויש סיכום תיק חקירה לגביהם, ואם נושא זה בעל עניין ציבורי, על דבר זה, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או עם פרקליטת המדינה ובהסכמתם, יוכל להיות פרסום. דוגמה שקרתה לפני ימים מספר - היה פרסום לגבי סיכום החקירה בתיק שהמשטרה בחנה, על עמותות ברק. גם שם, בפרסום, לא פורסם אם המשטרה ממליצה או לא, דובר רק בדבר ראיות או העדר ראיות, והדברים נעשו בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה. אבל לא דובר שם על המלצה. ולכן, זו דוגמה, שאם יהיה מדובר בפוליטיקאים או בנושאים אחרים בעלי עניין ציבורי שיהיה צריך לפרסם, בתחום הזה, אפשר יהיה לפרסמם.

אני מציג עניין זה בפניכם כדבר שיש בו ויכוח אמיתי. יש כאלה שמחייבים את הפרסום ויש כאלה ששוללים אותו. זה איננו ויכוח מפלגתי. הנושא חשוב, הוא יורד לשורשה של הדמוקרטיה, ולעתים - למהותה. הוא עוסק בזכויות האזרח, בכבודו, בשמו הטוב, ואני מדבר דווקא על האזרח מן השורה, האזרח שאיננו מסתובב עם סוללות של עורכי-דין, לעתים כפוליטיקאים, כדי להגן על שמו הטוב כאשר הוא נמצא בחקירה. אני מדבר על אזרח שאם הוא נחקר על-ידי המשטרה הוא איננו רוצים שבמקומון המקומי תתפרסם כותרת: בעל חנות מכולת, רופא ידוע בסביבתו, מתקיימת כלפיו חקירה, וילדיו יחששו ללכת לבית-הספר פן יצביעו עליהם ילדים אחרים ויאמרו: אבא שלך פושע. אי-אפשר שאשתו לא תוכל להסתובב ברחובה של עיר משום שכולם יצביעו עליה כמי ששייכת למשפחה עבריינית.

צריך להבין, המלצת המשטרה, ברגע שתתפרסם, איננה דבר שהוא לכאורה רק פורמלי, רק טריוויאלי. האזרח חשוף פה להמלצה, שאומנם אין לה כוח משפטי, אבל יש לה כוח קטלני בנוגע לשמו הטוב. מרגע זה ואילך צריך האזרח מן השורה להגן על עצמו שהנה הוא לא עבריין, הוא זכאי. וכך מתהפכים כל תוכנה ומטרותיה של שיטת המשפט שלנו, שאדם הוא זכאי כל זמן שלא הוחלט ולא נמצא אחרת.

בתחומים אלה, אני רק אביא לידיעתכם מה אומרים אנשים מן השורה הראשונה. עורך-הדין צדוק אומר, ואני מצטט ממאמרו ב"ידיעות אחרונות" ב-2 באוקטובר 2000: על המשטרה לחדול מללוות דוח חקירה בהמלצות להעמיד לדין או לסגור את התיק. תפקיד המשטרה ומומחיותה הם בחקירת חשדות למעשים פליליים. הדוח שלה חייב לפרט מה החשדות שנחקרו ומה העובדות שהעלתה החקירה. האם הראיות מצדיקות העמדה לדין פלילי, האם עבירה מסוימת התיישנה, אלה שאלות משפטיות לתביעה, לא למשטרה. האם קיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין, אלה שיקולים לתביעה.

פרופסור קרמניצר, שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, מדבר על החשש להטיה מובנית בחקירתו של חוקר במשטרה, ואני מצטט ממאמרו ב"עין השביעית" במאי 2000: קיים כאן חשש ממש להטיה מובנית של ההמלצה בכיוון להעמדה לדין, שהרי באופן זה מגדיר הגוף החוקר את עבודתו כהצלחה. במלים אחרות, צריך לנתק את ההמלצה להעמדה לדין מגוף החקירה או מחומר החקירה עצמו.

והשופטת חנה אבנור, בעבר נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מרחיקה לכת ואומרת: החקירה לפי החוק לא נועדה לגלות אם יש עבירה; השוני בייעודה של החקירה, על-פי נוסח החוק, מכיל בתוכו את כל ההבדל בין משטר דמוקרטי למשטר טוטליטרי. המשטרה גם אינה צריכה לתת המלצות על העמדה לדין, זה אינו תפקידה. בימים עברו - כך כותבת השופטת אבנור - לא היתה המשטרה נותנת המלצות, זהו נוהג שאינו מעוגן בחוק ואינו רצוי.

אבל, דבר מעניין מן ההיסטוריה, כדאי להביא לידיעת חברי הכנסת. לפני 176 שנה, בשנת 1828, אמר סר רוברט פיל,{ועדת פיל-פ"ש} שר פנים ידוע בממשלת בריטניה, ולימים ראש ממשלת בריטניה, ובדבריו היה חידוש מפליג וחשוב; והוא אמר כך: המשטרה אינה חוקרת פשעים כדי למצוא אשמים, אלא במטרה לגלות את האמת ולהציגה בפני בית-המשפט שיחליט מי אשם ומי זכאי. אפילו משוכנע השוטר בוודאות מוחלטת שהאדם העומד לפניו ביצע את העבירה, עדיין עליו להמשיך ולברר שמא בכל זאת לא ביצע אותו אדם את העבירה המיוחסת לו. תפקידו של השוטר להציג בפני השופט את כל מסכת הראיות כולה, לרבות אותן עובדות הפועלות לטובת הנאשם. כך צריך לפעול חוקר ראוי לשמו, לחפש את האמת. לא לחינם דבק באותו סר רוברט פיל הכינוי "אבי המשטרה המודרנית". ואני שואל את עצמי, מדוע 176 שנה אחר כך בכלל מתפתח ויכוח כה לוהט במדינת ישראל, כשאנחנו באים ומתקנים מחדש את התקנה ושמים דברים על מקומם, כראוי.

אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, צר היה לי לראות, בעקבות ההחלטה שהחלטתי, מסע הדלפות אנונימי, רצוף שקרים, המנסה להציג תמונה כאילו יש ניסיון להתערב בפעולה של אגף החקירות, לפגוע, להרוס, לא לאפשר לו לפעול כהלכה. אמרו: הכול פוליטי. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אמר דברים חמורים, בכלל. הוא קרא לזה החלטה נואלת, כאשר חברים בולטים ממפלגתו, כמו שר המשפטים לשעבר צדוק, קורא להחלטה הזאת החלטה חשובה ביותר. שרבבו פנימה את דוח האזנות הסתר שנועד לחזק את המשטרה ולחזק את אגף החקירות ולהגביר את אמון הציבור במשטרה או בגוף החוקר.

אני רוצה לומר, רבותי חברי הכנסת, שלא רק שאין בכוונתי לגרוע מתפקיד החוקר לסכם את החקירה, להעריכה ולנתח את מכלול הראיות שבה, לא רק שאין לי כל כוונה להתערב בעבודת אגף החקירות בהתייחס לחקירה זו או אחרת, לא רק לא להחליש אותם, ולא רק לחזק את עצמאות אגף החקירות, אלא בכוונתי לחזק את האגף הזה, את יכולתו בתחום הטכנולוגי לחקור ולחזק את יכולתה של המשטרה בכוח-אדם ובאמצעים טכנולוגיים ובהשקעות לא מעטות, מתוך מה שיאפשר התקציב הנוכחי, של השנה הקרובה.

צריך להבין, שכאשר הפשע, בוודאי הפשע המתוחכם והמאורגן, מתגבר, כושר ההאזנה של המשטרה צריך שיתגבר. היא תצטרך, לצערי, להאזין יותר, כמו שגם מספר החוקרים ומספר המומחים יצטרך להיות גדול יותר. אבל עם זאת, כמי שנושא באחריות מיניסטריאלית לפעולות המשטרה כולה, אני לא רק רשאי, אני חייב להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, וכך גם עשיתי במקרה זה.
אני מאמין בחשיבות הרבה של נתינת כל הכלים לחקור בידי המשטרה, ללא כל השפעה חיצונית על עבודתה, ובה במידה אני מאמין בחשיבות השמירה על זכויות הנחקר והחשוד, על כבודו, על שמו הטוב. ואלה הם העקרונות שהניעוני להוציא את הנחייתי האמורה.

אשר לאותו דוח חשוב ביותר על האזנות הסתר שערך מבקר המשרד לביטחון פנים, הוא נועד להבטיח בפני הציבור את העובדה הפשוטה, שמשנתנו כוח כה רב בידי משטרת ישראל להאזין לאנשים כדי להגן על הציבור מפני פושעים, אנחנו גם מקפידים שהכוח הזה ינוצל לטובת הציבור, בלי לפגוע באנשים סתם.
המשטרה היא זו שבודקת את עצמה ומתקנת את עצמה כל פעם שנמצא בה איזה פגם. כולנו אנשים וכולנו טועים, אבל אנחנו בודקים את עצמנו ונעשה את כל הדרוש כדי לצמצם את הטעויות.

אני סבור כי בהנחייתי יש האיזון הראוי בין כל השיקולים שנשקלו וכי יש מקום ליישמה.

בפרשת השבוע החולף, פרשת שלח - אנחנו מכירים את פרשת המרגלים. כאשר דיברו עשרה מן המרגלים והוציאו דיבת הארץ רעה, העונש היה שעם ישראל הסתובב במדבר 40 שנה. בפרשת השבוע שקדמה לה, פרשת בהעלותך, אהרן ומרים דיברו סרה במשה אחיהם על דבר האשה הכושית אשר לקח. התוצאה: מרים מצורעת כשלג. יש להיזהר בכבודם של אנשים, להיזהר בשמם הטוב של אנשים.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   16:10   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. ''כנופיית שלטון החוק'', מאת: בן-דרור ימיני !!  
בתגובה להודעה מספר 10
 
עוד לא היה כדבר הזה.

עד היום חווינו אנשי שלטון המדליפים לתקשורת. הפעם מדובר בתקשורת המדליפה לשלטון. מדובר ברעידת אדמה. מדובר בהלשנה. הלשנה במובנה הרע, המכוער. זה קרה בעיתון חשוב, אבל צריך להקדים ולומר: לא במעשה של עיתון מדובר, אלא במעשה של יחיד או יחידים. צריך לקוות ולהתפלל שהעיתון, כפי שהודיע, יחקור ויבדוק ויסיר את הרע מתוכו.

עד אז, אף לא מילה על העיתון. אז מה היה לנו כאן?

עיתונאים מסויימים חושפים פרשות. זה תפקידם. הם גם רשאים, עד גבול מסויים, לנפח את הגילויים, כדי להראות עד כמה הם צודקים.

אלא שלעיתים, וכאן הסכנה הגדולה, יש מי שלא מסתפק בגילוי, בתחקיר, בחשיפה. יש מי שרוצה להכתיב את התוצאה. עכשיו, בואו נתאר לעצמנו מצב שבו מי שמופקד על הטיפול בפרשה, במשטרה או בפרקליטות, מגיע למסקנה שונה מהמסקנה שאליה הגיע העיתונאי שחשף את הפרשה. מה אז? ובכן אתנחתא קטנה. אביגדור קהלני מספר בספרו האחרון (עלהפרשה שממנה יצא זכאי ושוב זכאי), שכאשר נכנס לתפקיד, הגיע אליו תחקירן מאד בכיר, וניסה להבהיר לו את מי במשטרה צריך לקדם, ואת מי לא.

הלני, הפלא ופלא, לא חשב שהוא צריך לציית לנסיך המעצמה השביעית. או אז, הוא מספר, התחילו צרותיו. הוא הפך למטרה קבועה של אותו נסיך. נחשו איך קוראים לו? נכון, מוטי גילת. נחזור לפרשה שלנו. הפרקליטה ענת סבידור הגיעה למסקנה שאין מקום להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בפרשת האי היווני. בתקשורת יש מי שלא אהב את זה. אמיר אורן, למשל, מיהר לבוא איתה חשבון. זה קרה לפני כמה חודשים. שהרי זה ממש לא בסדר שפרקליטה בכירה לא עושה כמצוות בריוני התקשורת. אז מכסחים אותה.

אלא שכאן לא נגמר הסיפור.

קבוצה קטנה של אנשי תקשורת מאמינה שהיא שלטון החוק.

אין צורך בהליך ראוי. אין צורך במשפט. יש צורך בציות לאותה קבוצה. בשלב מסויים, השתן עלה לראש אצל חברים באותה קבוצה, והם הפכו למאפיה. וכמו במאפיה,אם מישהו לא מציית לרמזים, אז עוברים למעשים. הפרקליטה סבידור, ככל הנראה, היא הקורבן הגלוי הראשון של קבוצה קטנה ומסוכנת בתוך העיתונות, שמשתמשת בשיטות של מאפיה, כדי שהוראותיה ימולאו.

האם העיתונאי שהקליט את סבידור היה רק שליח? לא ברור

האם לאחר שהקליט את סבידור, והתברר למישהו מהמאפיה שיש קלטת, הוא החרים אותה לצרכיו?
גם זה לא ברור.
מה שכן ברור הוא, שסבידור, בניגוד לליאורה גלאט-ברקוביץ', לא אמרה שום דבר חדש.
היא גם לא ניסתה לשבש סדרי מימשל ושלטון. הפשע הגדול שלה לא היה נעוץ בעובדה שהיא דיברה עם עיתונאי.

פשע הגדול היה בכך שדעתה היתה שונה מדעת המאפיה. ועל כך אין סליחה.
המאפיה נכנסה לפעולה.
למאפיה היה ברור שצריך לסלק את סבידור ממקומה. אלה דפוסי פעולה מקובלים על העולם התחתון. כך עושים למי שמגלה סימני עצמאות. שם מדובר על כסף.

כאן מדובר על תחומי שליטה. המשטרה והפרקליטות הם היעדים המרכזיים.

אוי לולקצין או לפרקליט שיעז לחרוג מהשורה. המאפיה תיכנס לפעולה.

האם זה תסריט דמיוני?

הלוואי. אלא שיותר מדי סימנים מצביעים על כך שהפרשה הזאת חושפת את המאפיה בפעולתה.

הפעולה נחשפה, משום שהמאפיה לא התאפקה.

עניין של שיכרון כח. ברגע שהגיעה אליה הקלטת, היא מצאה דרך להעביר אותה לפרקליטות, כדי שנציגי המאפיה בפרקליטות יבצעו את ניטרול הפרקליטה שלא צייתה.

שהרי מה פתאום, לעזאזל, יעביר עיתונאי את הקלטת לפרקליטות, אם לא כדי לבצע חיסול ממוקד של הפרקליטה?

הרי מעולם לא נשמע שעיתונאי מלשין לרשויות מי היה המדליף.

ואם זה קרה, אז את התפוח הרקוב צריך לבער מקרבנו. הסכנה הגדולה, וזו
לא השערה, מצויה בכך שקבוצה קטנה של עיתונאים רוצה להשתלט על כל חלקה במיתחם הגדול של הרשויות לאכיפת החוק היועץ רובינשטיין לא ציית, וראו מה קרה לו בשבועיים האחרונים.

קהלני לא ציית, ועברו עליו שנים של ייסורים. פרופ' יעקב נאמן לא ציית, ולא עברו ימים ארוכים והוא נזרק מתפקיד שר המשפטים.

סבידור לא הבינה את הרמז, ומיד הפכה לקורבן.

האם מישהו רוצה להאמין שהשרשרת הבלתי נגמרת הזאת היא מקרית?

מה שחמור יותר הוא, שמי שנשאר בפנים - במשטרה, בפרקליטות - חייב להבין את הרמז. המאפיה מודיעה שאין מקום לחריגה מהשורה. המאפיה מצהירה ששלטון החוק היא שם קוד לשלטון האימים שלה. רק שלה. כל אדם בר-דעת ונאור, בלי מרכאות, צריך להיות מודע לסכנה. כל אדם שחרד מכך שקבוצה קטנה מנסה לספח לעצמה את שלטון החוק, צריך לזעוק.

רק לפני כמה ימים כתב דדי צוקר, לא איש ימין, אלא איש מרצ, לשעבר יו''ר ועדת החוקה, ששתיקת השמאל לנוכח רמיסת שלטון החוק, בפרשת מזרחי, נובעת מכך שהנפגעים, הנרמסים, הם אנשי ימין.

הוא כתב שבכל מדינה מתוקנת, היה ''השמאל'' קם לזעוק נגד מעקבים אינטימיים והאזנות פוליטיות, שלא רק שלא נשמרו בשום כספת, כמו שטוענים מגיניו של מזרחי, אלא שהן הודלפו, נחשו למי, וגם פורסמו.

אבל רק אצלנו אנשי ''השמאל'', גם אם לא כל ''השמאל'' הם התומכים ברמיסת החוק ובמה שמצטייר כשיטות ששמורות למאפיה בלבד.

אם יבצע העיתון ''ידיעות'' את הבדיקה המתבקשת, וצריך לקוות שכך יהיה, יכול להיות שזה יהיה הצעד הראשון, והחשוב ביותר, נגד הפיכתו של שלטון החוק לשלטון המאפיה.

למען תקשורת הגונה יותר, למען שלטון החוק, צריך לקוות שהפעם לא יהיה טיוח.

(05/11/03 , 08:45)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/579/208.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   16:21   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. ''דין מוסר מאת'': אמנון דנקנר  
בתגובה להודעה מספר 22
 
מעריב.

משהו נורא וחסר תקדים בעולם התקשורת הישראלית התגלה שלשום בערב: עיתונאים הסגירו מקור שלהם והפרו את חובת הנאמנות הבסיסית, שהיא התנאי ההכרחי לקיומה של זרימת מידע בין מקורות המדברים באורח לא רשמי וחופשי, לבין עיתונאים שבארץ ובכל העולם מוכנים ללכת לכלא, אם צריך, ובלבד שלא יסגירו מקור.

עיתונאים הקריבו מקור שלהם לידיו של חוקר פרטי, ומשם לידי המשטרה, לידי אנשים שביקשו לנקום במקור על שחשב ואמר דברים שלא לרוחם. זו לא היתה רק פגיעה שאין עליה מחילה במקור עצמו, אלא לא פחות מכך פגיעה ביסודות הכי מקודשים של הדמוקרטיה, בכללי המשחק הכי בסיסיים.


העניין הזה הוא חשוב מכדי שישמש עוד כלי במאבק בין העיתונים הגדולים במדינה. אנחנו ב''מעריב'' לא נשמח לאידו של ''ידיעות אחרונות'', שבחצריו נעשה מעשה הבגידה הזה, משום שאנחנו משוכנעים שגם העיתונאים בעיתון המתחרה מזועזעים בדיוק כמונו מן המעשה הזה. אחרי הכל, חשש של מקורות ותיקים או פוטנציאלים כי עיתונאים יסגירו אותם, עלול לפגוע בכל העיתונאים ובכל העיתונים ולחבל בזכות הציבור לדעת שהיא נשמת אפה של הדמוקרטיה. מעבר לתחרות, הגולשת לעיתים ליריבות, יש דברים בסיסיים בהם כולנו מאוחדים: באהבת המקצוע שלנו, בראייתו כשליחות יותר מאשר כמשלח יד ובהגנה על ליבת האתיקה שלו.

רשמנו לפנינו בסיפוק את הבטחתו של עורך הדין של ''ידיעות אחרונות'', מיבי מוזר, כי העניין נמצא בחקירה ובדיקה רציניות ואנחנו בטוחים כי הוא ושולחיו יודעים היטב שיש חשיבות עליונה לסיום מהיר ופומבי של העניין, בלי להעלים, בלי לטייח. ''ידיעות אחרונות'' נדרש לקיים בעניין הזה את מה
שתדיר הוא ועיתונים אחרים דורשים מהזולת: לגלות אומץ ולהסיק את המסקנות הנכונות, גם אם יהיו קשות וגם אם יטלטלו את העיתון.

נחנו כולנו נושאים היום עיניים אל החקירה המובטחת. הרבה מוטל שם על הכף: השם הטוב של כל הציבור הגדול של עיתונאי ישראל ויכולתם להמשיך ולתפקד מול המקורות שלהם ביחסי אמון. לכן החקירה אינה יכולה להסתפק בהעלאת קרבן זוטר אם לא פעל לבדו, אינה יכולה להימנע מלהגיע אל
כל מי שידע, יהא בכיר כשיהיה ואינה יכולה שלא לגעת, באומץ וביושר, בפוטנציאל ההסתבכות שהיה כבר מזמן כתוב על הקירות בחדרים שבהם מתקיימים יחסי עריות מקצועיים בין עיתונאים, שוטרים וחוקרים פרטיים.

אנחנו מחכים.

(05/11/03 , 06:42)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/579/260.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   16:24   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. ''גרון עמוק וחסוי'' מאת: רפי מן  
בתגובה להודעה מספר 23
 
מעריב.

מיהו ''גרון עמוק'', המקור המיתולוגי שסייע לצמד כתבי ה''וושינגטון פוסט'', בוב וודוורד וקרל ברנשטיין, לפצח את פרשת ווטרגייט? בשנה הבאה ימלאו שלושה עשורים להתפטרותו של הנשיא ריצ' ארד ניקסון בשיאה של הפרשה שה''פוסט'' מילא תפקיד חשוב בחשיפתה, אבל המקור הבכיר בתוככי המימשל, שהנחה את וודוורד באפלולית החניון ''לכו בעקבות הכסף'', נותר אנונימי. לפני שנים אחדות, כאשר מי שהיה עורך ה''פוסט'', בן ברדלי, פרסם את ספרו האוטוביוגרפי ''חיים טובים'', שאלתי אותו מתי סוף סוף יחשוף העיתון את זהותו של ''גרון עמוק''.

ברדלי , למרות ששמע את השאלה הזו כבר מיליון פעם, השיב בסבלנות: ''בוב וודוורד נתן לאיש את המילה שלו שהאיש לא יזוהה. הוא לא היה מדבר איתנו אם לא היינו מבטיחים לו אנונימיות''. גם אחרי יותר מעשרים שנה? ''מילה שלו זו מילה. גם אחרי שנים''. ה ''פוסט'' שומר בקנאות על זהותו של ''גרון עמוק'' לא רק כדי לשמר בכך את אחת הדראמות הגדולותבעיתונות המודרנית - אלא מפני שמדובר באחד העקרונות המקודשים ביותר בעיתונות.

לא בכדי קובעים תקנוני אתיקה בכל העולם, כמו גם סעיף 22 בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות בישראל, כי עיתון ועיתונאי ''לא יחשפו זהותו של מקור חסוי, אלא בהסכמתו של המקור''. את העקרון העומד מאחורי הצורך בשמירת חשאיותם של מקורות המוסרים מידע לעיתונאי (קרי: מדליפים) היטיב לנסח בשנת 1986 נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר: ''זכותו של העיתונאי לחיסיון. . . מהווה נדבך חשוב במערכת הזכויות והחרויות עליהן מושתת משטרנו הדמוקרטי. . . הזכות לאסף מידע כוללת בחובה. . . את הצורך להגן על מקורות המידע''.

כדי לעגן זכות חיונית זו בחוק, אף נחקקו במספר מדינות בארצות הברית ''חוקי מגן'', המבטיחים כי עיתונאי יוכל לשמור על חסיון מקורותיו, למעט במקרים בהם מדובר בצורך לחשוף עבירה חמורה שאין דרך אחרת לפצחה. במקומות שבהם לא נחקקו חוקים כאלה - הלכו לא פעםעיתונאים לבתי-כלא, רק משום שסירבו למלא צווים של בתי משפט, שהורו להם לחשוף את מקורות המידע שלהם.

בקיץ האחרון התחולל ליקוי מאורות באחד מארגוני התקשורת המכובדים ביותר בעולם - הבי.בי.סי. זה אירע בשיאו של העימות בין ארגון השידור הוותיק לבין ממשלתו של טוני בלייר, סביב המלחמה בעיראק. כתב הבי.בי.סי. אנדרו גיליגאן - אשר שוחח עם המדען ד''ר דיוויד קלי, איש משרד ההגנה - האשים כי לשכתו של בלייר ניפחה במכוון את דוחות המודיעין על הנשק הבלתי-קונבנציונלי של סדאם.

קלי, שהודה בכך שדיבר ללא אישור עם גיליגאן, התאבד בחיתוך ורידי ידיו. לאחר מותו פירסם הבי.בי.סי. הודעה יוצאת דופן, שבה אישר רשמית כי קלי היה אכן המקור שעליו התבסס הכתב. עולם העיתונות כולו סער לשמע ההודעה. עיתונאים אמריקנים בכירים ראו בכך חציית קו אדום, וגם באירופה נמתחה ביקורת חריפה על כך.

''גם מקורות שהלכו לעולמם זכאים להגנה'',אמר עורך העיתון ''אפטנפוסטן'' הנורווגי. ומנהל החדשות של הרדיו השוודי חזר שוב על הפרק הראשון בכל ספר של כללי עבודה עיתונאית: ''שמירה על זהותו החסויה של מקור המבקש זאת היא חיונית לעבודת התקשורת. רק היא מאפשרת למי שיש בידיו מידע לפנות לעיתונות ולמסור מידע מבלי שיסכן בכך את עצמו ''. .

(05/11/03 , 08:46)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/579/207.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   14:53   06.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. סה''ש הנדל: בפרקליטות יש חבורה קיצונית ביותר  
בתגובה להודעה מספר 24
 
07:41 6 נובמבר 2003 / י"א בחשון תשס"ד



בעקבות הודעת פרקליטת המדינה עדנה ארבל כי יוסי גינוסר לא יועמד לדין, סגן שרת החינוך צבי הנדל מאשים את ארבל בחוסר יושר וכך גם את הפרקליטות בכללה, שלדבריו לא עוסקת כלל באישומים האמיתיים.


בעקבות הודעת פרקליטת המדינה עדנה ארבל כי יוסי גינוסר לא יועמד לדין אומר סגן שרת החינוך צבי הנדל המלווה את הפרשה תקופה ארוכה, כי הגיש בזמנו עתירה לבג"ץ בטענה כי יש לאסור על אדם המנהל עסקים עם הרש"פ ועם ערפאת לשמש כשליחו של רה"מ לניהול שיחות שנויות במחלוקת.

לדבריו, בג"ץ נדרש לקבוע אם אכן ראוי שגינוסר ישמש כשליח המדינה כאשר במקביל יש לו עסקים עם הרש"פ. ח"כ הנדל מציין כי לבג"ץ הוגש תצהיר כוזב ובו נאמר כי לגינוסר אין עסקים עם הרש"פ ובסופו של דבר קבע הבג"ץ כי אם יש לו עסקים אסור לו לשמש כשליח המדינה.

סוגיה נוספת בה הכריעה פרקליטת המדינה, נוגעת לעסקיו של גינוסר. הפרקליטה שעליה אומר ח"כ הנדל כי "דעתי עליה בעניני יושר ותום לב והעדפת שמאל על ימין מאד ברורה", קבעה כי "לא נמצאה תשתית ראייתית". הנדל מדגיש כי ארבל היתה מעוניינת לקבוע שעסקיו כשרים במטרה לסגור את התיק.

סגן השר הנדל מציין כי פרקליטת המדינה לא עסקה בסוגיה האמיתית שהיא התצהיר הכוזב שנמסר בענינו של גינוסר כאשר למעשה היו לגינוסר אנשים כאלה, והאם אהוד ברק יכול היה להעזר בו כשליח.

לטענתו, פרקליטת המדינה ידעה מדוע אינה עוסקת בכך משום שברור היה כי לגינוסר עסקים עם הרש"פ ועם ערפאת והוא לא יכול היה לשמש כשליח.

אין נושא שיש בו ניגוד אינטרסים ברור כמו זה אומר הנדל

הנדל אינו טוען נגד גינוסר שבשעה שנדרש לפרט את עסקיו אמר כי יעדיף שלא לפרט מה הם עסקים אלה, גם במחיר שיחדל מלשמש כמתווך. לטענת סגן השר אז הוציאה לשכת ראש הממשלה תצהיר בו נכתב כי אין לגינוסר עסקים עם הרש"פ.

הנדל מוסיף כי אין זו הפעם הראשונה שהפרקליטות מעמידה לדין בנושא שולי. היא נקטה בשיטה זו כלפי אבישי רביב סוכן השב"כ שהיה מקום לבדוק האם נשלח על ידי השב"כ לחולל פרובוקציות כדי להשחיר את פני המתיישבים, האם נשלח להקים ארגוני טרור יהודים כביכול אמיתיים כדי לבצע מעשים נגד ערבים תוך הפללת אנשי חברון ואנשי יש"ע בכלל. ענינים אלו לא נחקרו כלל, אומר הנדל ורביב הועמד לדין על אי מניעת פשע. לא הוא היה צריך לעמוד לדין על כך אלא כרמי גילון.

הנדל מציין כי זיכויו של רביב מאי מניעת פשע יצר מצב שבציבור נתפס רביב כמי שיצא זכאי במשפטו בשעה שאין איש הזוכר על מה הועמד לדין וממה זוכה.

יחסה של ארבל לתנ"צ משה מזרחי אומר הנדל מעורר חשד שאולי יש בין הפרקליטות למשטרה עסקים של "שמור לי ואשמור לך". זאת משום שארבל לדבריו נלחמת בחירוק שיניים למנוע את העמדתו לדין. "כנראה יש לה סיבות" אומר הנדל.

לדבריו בפרקליטות המדינה במשך שנים רבות נמצאת חבורה קיצונית ביותר. גם ליאורה גלט ברקוביץ, הפרקליטה שהדליפה בפרשת סיריל קרן, התכוונה למנוע את בחירתו של רה"מ שרון וסברה לדברי הנדל כי הדבר הוא לגיטימי בשל האוירה השוררת בפרקליטות לפיה לגיטימי להזהר מהימין ולמנוע את בחירתו.

פרקליטת המדינה ארבל עסקה בפרש גינוסר במקום היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שזה פסל את עצמו מלהכריע ולדון בסוגייה בשל נגיעתו האישית אליה בהיותו עד מרכזי בה.

תיק החקירה נגד גנוסר נפתח בעקבות תחקיר שפורסם בעיתון מעריב ובו נחשף הקשר העסקי שבין גנוסר להנהגת הרש"פ, בה בשעה שכיהן כחלק מצוות המשא ומתן של ממשלת ישראל. את המידע בדבר עסקי גנוסר מסר שותפו לשעבר לעיתונאי בן כספית.

את עסקיו חובקי העולם בשם מנהיגי הרש"פ ניהל גנוסר גם בימי הלחימה הקשים ביותר, וזאת מבלי לדווח על כך לרשויות בישראל. בין שאר העסקים ניהל גנוסר את חשבונות הבנק של הרש"פ בשוויץ, חשבונות בהם מוחזקים מאות מיליוני דולרים. כאמור עם כל זאת שימש גנוסר מתווך בין ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לערפאת במהלך דיוני קמפ דיוויד ובהזדמנויות אחרות.

במהלך דיוני קמפ דיויד חלקו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ויוסי גנוסר ביקתת מגורים אחת, עובדה שהציבה את היועץ במעמד עד בפרשה ועל כן, כאמור פסל את עצמו מלדון בה, והיא עברה לטיפולה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל.

בתום חקירת המשטרה את הפרשה הוגשה המלצה לסגור את התיק, וזו ההמלצה שהתקבלה אמש על ידי פרקליטת המדינה. הפרקליטה קבעה כי גנוסר סירב בתוקף לפרוס בפני הציבור את פרטי עסקיו ולא הונה איש באשר למהות עסקיו ועל כן "לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לאישום נגד גנוסר בעבירה שלעדות שקר או שבועת שקר".
http://www.a7.org/news.php?id=64295



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   14:51   29.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. ''גרון עמוק'' שגרם לחשיפת פרשת ווטרגייט- נמצא מת במלון  
בתגובה להודעה מספר 24
 
ציון דרך
חבר מתאריך 13.7.04
413 הודעות 14:43 29.07.04

''גרון עמוק'' שגרם לחשיפת פרשת ווטרגייט - נמצא מת במלון

פרשת ווטרגייט נחשפה ע"י שני עיתונאים מהוושינגטון פוסט. המקור שהדליף להם את המידע ("גרון עמוק") מעולם לא נחשף, אך לפי הסברה זהו פרד לה-רו שתפקידו היה לשלם דמי שתיקה.

Deep Throat suspect found dead in hotel
One of the longest-running mysteries of American politics may soon be resolved after it was announced yesterday that the man many suspect of being Deep Throat in the Watergate scandal had died.

Fred LaRue, known as the "bagman" because he delivered payments to ensure the silence of participants in the Watergate break-in, was found dead in a hotel room in Biloxi, Mississippi. He was 75.

http://www.guardian.co.uk/usa/story/0,12271,1271516,00.html



http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   06:12   09.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. סוף ל''גרון עמוק''?  
בתגובה להודעה מספר 41
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 09.02.05 בשעה 06:20 בברכה, פילוביץ שחף
 
לפני חצי שנה פורסם ש"גרון עמוק" נמצא מת במלון (הכתבה מצ"ב בהמשך), ומצ"ב כתוב בכתבה מהיום ש"גרון עמוק" נמצא על ערש דווי, מה נכון כאן??


להלן כתבה חדשותית מהיום במעריב:


סוף ל"גרון עמוק"?



בכיר לשעבר בבית הלבן: "גרון עמוק" שהוביל לחשיפת פרשת ווטרגייט נמצא על ערש דווי

טל שניידר, וושינגטון
9/2/2005 1:31

מזה כ-30 שנה מטרידה את מיטב המוחות בארצות הברית השאלה מיהו "גרון עמוק", שהביא לחשיפת "פרשת ווטרגייט". ייתכן שבקרוב תיפתר התעלומה ותיחשף זהותו של "גרון עמוק", שלפי בכיר לשעבר בבית הלבן, נמצא על ערש דווי.

הפרשה נחשפה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. צמד עיתונאים, קרל ברנשטיין ובוב וודוורד מ"הוושינגטון פוסט" חשפו כי עוזריו הבכירים של הנשיא דאז, ריצ'רד ניקסון, ביצעו האזנות סתר לבכירי המפלגה הדמוקרטית היריבה בבניין "ווטרגייט" בוושינגטון. החקירה, שנפתחה בעקבות החשיפה, הובילה עד לנשיא עצמו, שהוקלט כשהוא מורה לעוזריו כיצד לשבש את חקירת האף-בי-איי ו"לטייח" את מעורבותו בפרשה. מאוחר יותר התפטר ניקסון ב-1974 מתפקידו כנשיא, כדי להתחמק מהדחה.

למרות חשיפת הפרשה, נותרה דמותו של אדם אחד תחת מעטה של מסתורין. הדמות, שזכתה לכינוי "גרון עמוק", היא זו שהדליפה לצמד העיתונאים את השערורייה, שזיכתה אותם בתהילת עולם. רבים וטובים ניסו מאז לנחש את זהותו של "גרון עמוק", שאף זכה לפרסום רב בעקבות הסרט "כל אנשי הנשיא", בכיכובו של רוברט רדפורד בתפקיד העיתונאי בוב וודרד. וודרד עצמו, שמרבה להתארח בתוכניות אקטואליה, אמר לא פעם כי לא יחשוף את זהותו של "גרון עמוק" עד שזה "יתחרט ויחשוף את עצמו, או אם ימות".

"כותב את מודעת אבל של 'גרון'"

שאלת זהותו של "גרון עמוק" חזרה לכותרות ביום ראשון השבוע. ג'ון דין, מי שהיה פרקליט הבית הלבן בתקופת כהונתו של ניקסון, פרסם מאמר מערכת בעיתון "לוס אנג'לס טיימס", ובו הוא טוען כי נודע לו כי "גרון עמוק" חולה מאוד. "בוב ברדלי, מי שהיה עורך בכיר ב'וושינגטון פוסט', ואחד האנשים הבודדים שלהם גילה וודוורד את הסוד הגדול, הודה שהוא כותב עבור 'גרון' את מודעת האבל שלו", כתב דין.

הטור מעורר הדים רבים בארה"ב, ויש כבר מי שמנסה לבדוק מי מבין הבכירים שכיהנו בתקופת כהונתו של ניקסון נוטה למות. ברשימת הבכירים אפשר למצוא בין היתר את פט ביוקנן, יועצו לשעבר של ניקסון וכיום פרשן פוליטי ברשת אן-בי-סי, ג'ורג' בוש האב שכיהן באותה תקופה כשגריר ארה"ב באו"ם, והנרי קיסינג'ר יועצו לביטחון לאומי של ניקסון. אולם כל השמות שהוזכרו נמצאים בקו הבריאות.

תשומת הלב מופנית כעת לפרד פילדינג, ששימש כסגנו של ג'ון דין. מחלקת העיתונות של אוניברסיטת אילינוי אף פרסמה מחקר שנערך על ידי צוות סטודנטים בקורס לעיתונות חוקרת הקובע כי פילדינג הוא לא אחר מאשר "גרון עמוק" המיתולוגי. פרופ' ביל גיינס, חוקר מאוניברסיטת אילינוי אמר אתמול בראיון לרשת סי-אן-אן: "אנחנו איננו מנחשים. עקבנו אחרי זרימת האינפורמציה ולפרד פילדינג היתה האינפורמציה של 'גרון עמוק'. אנחנו משוכנעים שזה הוא".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/867/525.html

לפני חצי שנה פורסם ש"גרון עמוק" נמצא מת במלון, ומצ"ב כתוב בכתבה מהיום ש"גרון עמוק" נמצא על ערש דווי, מה נכון כאן??


להלן הכתבה שפירסם ציון דרך חברנו:


41. ''גרון עמוק'' שגרם לחשיפת פרשת ווטרגייט- נמצא מת במלון

http://rotter.net/forum/gil/5245.shtml#41

ציון דרך
חבר מתאריך 13.7.04
413 הודעות 14:43 29.07.04

''גרון עמוק'' שגרם לחשיפת פרשת ווטרגייט - נמצא מת במלון

פרשת ווטרגייט נחשפה ע"י שני עיתונאים מהוושינגטון פוסט. המקור שהדליף להם את המידע ("גרון עמוק") מעולם לא נחשף, אך לפי הסברה זהו פרד לה-רו שתפקידו היה לשלם דמי שתיקה.

Deep Throat suspect found dead in hotel
One of the longest-running mysteries of American politics may soon be resolved after it was announced yesterday that the man many suspect of being Deep Throat in the Watergate scandal had died.

Fred LaRue, known as the "bagman" because he delivered payments to ensure the silence of participants in the Watergate break-in, was found dead in a hotel room in Biloxi, Mississippi. He was 75.

http://www.guardian.co.uk/usa/story/0,12271,1271516,00.html



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   20:36   31.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. איש ה-FBI לשעבר מרק פלט/יהודי: אני הייתי ''גרון עמוק''  
בתגובה להודעה מספר 41
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.06.05 בשעה 01:18 בברכה, פילוביץ שחף
 
איש ה-FBI לשעבר מרק פלט: אני הייתי "גרון עמוק"
יום שלישי, 31 במאי 2005, 19:26 מאת: מערכת וואלה!

מארק פלט, עוזר לראש ה-FBI, הוא "גרון עמוק" - המקור שסיפק לעיתונאים קארל ברנסטין ובוב וודוורד את המידע שהוביל לחשיפת פרשת ווטרגייט. פרשה זו עסקה במעורבותו של נשיא ארה"ב בשנות ה-70 המוקדמות, ריצ'ארד ניקסון, בפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית ערב הבחירות לנשיאות של 1972. פלט הודה כי הוא "גרון עמוק" בראיון לירחון האמריקאי "וניטי פייר".
http://news.walla.co.il/?w=//724506


נחשף הסוג הגדול בארה"ב


"גרון עמוק" שהפיל את ניקסון היה סגן ראש ה-FBI

מגזין 'וניטי-פייר' חושף כי מדליף המידע היה מארק פלט, מי שכיהן בתפקיד סגן ראש ה-FBI אני האיש שכינו 'גרון עמוק'", אמר לעורך הדין אוקונור, מחבר המאמר בווניטי פייר הסוד נחשף עתה, לפני הנחייתו, רק לאחר מותו

מאת: הדר פרבר

מיהו "גרון עמוק" של פרשת ווטרגייט, עליו נכתבו אלפי מאמרים, ספרים, תסריטים וכתבות? מיהו אותו מקור אשר הדליף את המסמכים הסודיים לוושינגטון פוסט, והביא למעשה להתפטרותו של הנשיא האמריקני, ריצ'רד ניקסון? התעלומה שנפתרה עתה. כך מדווח המגזין וניטי פייר הניו-יורקי.

המגזין חושף, כי מדליף המידע היה מארק פלט (Mark Felt), אשר שימש בתפקיד סגן ראש ה-FBI בתחילת שנות השבעים. פלט מסר לשני כתבים צעירים של הפוסט, בוב וודוורד וקארל ברנסטין, את המידע על חקירת הפריצה למשרדי המפלגה הדמוקרטית בבניין המשרדים והדירות ווטרגייט אשר משקיף על הפוטומאק. הפורצים היו קשורים, כך הסתבר, למפלגה הרפובליקנית, ופעלו בידיעתו של הנשיא דאז, ניקסון, אשר כאמור התפטר בעקבות הפרשה.

קץ התמימות האמריקנית, כך כינו את הלך הרוחות בתום הפרשה. "גרון עמוק", למרות ואולי בשל הכותרות הרבות שעשתה, הצליח לשמור על הדברים בסוד למעלה משלושים שנה.

עתה מספר עו"ד ארתור אוקונור, כותב המאמר, בראיון ל-ABC, כי במשך השנים האמין פלט כי אינו צריך להדליף את הסודות אך משפחתו לחצה עליו ושיכנעה אותו כי עליו לחלוק את המידע. "אני האיש שכינו 'גרון עמוק'", אמר לעורך הדין אוקונור, מחבר המאמר בווניטי פייר.

אומנם בעבר נחשד ואף הוזכר שמו של פלט, כמדליף, אך לא נמצא מניע למעשיו ואחריותו לכך לא הוכחה. הוא אף הכחיש את הדברים בראיון לעיתון ב-1999. רק לאחר מותו של פלט, הסכים כותב המאמר לחשוף את הדברים. בוושינגטון פוסט לא פורסמה תגובה.

'גרון עמוק', שם אשר ניתן מתוך סרט פורנוגרפי משנות השבעים, הופיע בספרם של וודוורד וקרל ברנשטיין: "כל אנשי הנשיא", רב המכר אשר הפך גם לסרט קולנוע. זהותו, עם זאת, נשארה תמיד מיסתורית, עד עתה כאמור.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-71763-00.html?tag=21-33-41

תזכורת בסדר כרונולוגי הפוך עד לחשיפה היום:

42. סוף ל''גרון עמוק''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=42&viewmode=threaded

41. ''גרון עמוק'' שגרם לחשיפת פרשת ווטרגייט- נמצא מת במלון
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=41&viewmode=threaded

24. ''גרון עמוק וחסוי'' מאת: רפי מן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=24&viewmode=threaded



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   09:46   01.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. לדעתי אפשר לציין שהיו שני גרונות עמוקים שהפילו....  
בתגובה להודעה מספר 41
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.06.05 בשעה 01:33 בברכה, פילוביץ שחף
 
לדעתי אפשר לציין שהיו שני גרונות עמוקים שהפילו ממשלות:
ממשלת ארה"ב וממשלת ישראל.

1. פרשת ווטרגייט.
2. פרשת "התכנית" - ההונאה - מלחמת יום הכיפורים.

שתי הפרשות הנ"ל התרחשו בו זמנית, אותם שחקנים אבל
זירת התרחשויות אחרת, אם כי כל זירה קשורה אחת לשנייה:
שליטה בכלל ושליטה באוצרות הנפט והגז בפרט.

קבלו בבקשה את שני הגרונות העמוקים, זה מול זה...

פרשת ווטריגייט:
46. איש ה-FBI לשעבר מרק פלט/יהודי: אני הייתי ''גרון עמוק''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=46&viewmode=

פרשת "התכנית" - ההונאה - מלחמת יום הכיפורים:
85. ואז, חיבק מובארק את ''המרגל שלנו'' = מי אתה ''בבל'' ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=85&viewmode=
86. ידיעות: ''האיש שלהם בקהיר'' = למה מובארק חיבק אותו?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=86&viewmode=
50. ראש המוסד לשעבר צבי זמיר: זעירא הוליך שולל את הממשלה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=50&viewmode=
61. האשמה - זעירא חשף סודות מדינה

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=61&viewmode=
מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5672&forum=gil&omm=0

דן מרגלית: "גם אצלנו היה גרון עמוק...."
14. הדולרים של רבין: הפרק- ''תורו של רבין''....$$$
http://rotter.net/forum/gil/5110.shtml#14



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   11:23   12.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. יחסים מסוכנים !!  
בתגובה להודעה מספר 10
 
@ על פרקליטים, שוטרים ועיתונאים @
10. עכשיו זה ממוסד וכשר: המשטרה=התקשורת=התביעה!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=10&viewmode=threaded


יחסים מסוכנים

בשיעורי אזרחות למדנו שהעיתונות, הפרקליטות והמשטרה הן נשמת אפה של הדמוקרטיה. אלא שבישראל של שנות האלפיים, תשאלו את אליקים רובינשטיין, נוצר ביניהן שיתוף פעולה פסול שמהווה דווקא את האיום הגדול ביותר על שלטון החוק. זה מה שקורה כשעיתונאים בכירים, ביניהם אמיר אורן, מרדכי גילת ואמנון אברמוביץ', חוצים את הגבולות, מתערבבים עם אנשי פרקליטות ולובשי מדים ונוקטים מדיניות חיסולים. העולם מחולק אצלם בצורה שרירותית לטובים ורעים. מי שבצד שלהם תמיד טוב. מי שבחבורת הרעים לא ייצא משם לעולם. רשימת הנפגעים החפים מפשע הולכת ומתארכת
קלמן ליבסקינד

מימין לשמאל: פרקליטת המדינה, עדנה ארבל; ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי; אמיר אורן.

הסיפור הזה הוא על קבוצה לא גדולה אבל מאוד חזקה, שמחזיקה בידיה כמעט את כל הצמתים החשובים במגרש של שלטון החוק בישראל. נמנים עימה בסך הכל כמה עיתונאים, כמה מאנשי הפרקליטות וכמה קצינים כחולי מדים, שחברו בשנים האחרונות לחונטה, מהמסוכנות שמשטר דמוקרטי יכול להכיל. הם עובדים בשיתוף פעולה, עוזרים זה לזה, מכסים האחד על השני ומתקדמים יחד ממטרה למטרה.

מערכת יחסים נכונה, תמימה ונקייה בין עיתונות לבין גורמי אכיפת החוק יכולה לייצר חומר חיטוי משובח לחוליי הממשל. כשהזרועות הללו מתערבות זו בזו עד שלא ניתן להבחין מי מפעיל את מי ומי משרת את מי, זה כבר סיפור אחר. סיפור מסוכן. סיפור של מערכת אלימה שפועלת בשרשרת, שלא תמיד ברור היכן היא מתחילה והיכן היא נגמרת, מי הביצה ומי התרנגולת.

בשרשרת הזו עיתונאי מפרסם תחקיר, מקורביו במשטרה פותחים בחקירה ומדליפים לו ממנה על מנת שיוכל ללוות אותם מדי יום במחיאות כפיים קצובות. הליווי העיתונאי הצמוד הזה דרוש לחוקרים כמו ה"אולה" לשחקן כדורגל, אלא שמצד שני הקרוסלה הזו גם מפעילה עליהם לחץ. עמוק בלבם קיים כל העת החשש לשמו הטוב של העיתונאי שלהם, אם יסגרו את התיק מבלי לספק לו את הסחורה. היחסים האסורים הללו מבטיחים לעיתונאי זרימה בלתי פוסקת של חומר. לקצין המשטרה הם מספקים תוכנית הגנה קבועה. הוא זוכה לכתבות פרופיל מפרגנות, הוא יודע כי גם אם ייתפס בחטא, גם אם יתברר שהעלים ראיות או תמלל שיחות פרטיות של מי שלא צריך, יהיה מי שיגונן עליו שם בחוץ. כך יכלו מרדכי גילת, אמיר אורן, משה נגבי וחבריהם להריץ את משה מזרחי לראשות אגף החקירות, מעודדים אותו כשהוא מקדם חקירות נגד מי שנוח להם, ממהרים להגן עליו בגופם כשהוא סורח, תוך שהם נושאים על כפיים כל מי שמסייע להם ולו בפרקליטות המדינה.
איש חף מפשע הנקלע לברית הבריונים הזו, ובשנים האחרונות היו כמה כאלה, מוצא את עצמו עד מהרה במבוך שבו סוגרים עליו מכל הכיוונים העיתונות, הפרקליטות והמשטרה, כל מי שבשיעורי אזרחות לימדו אותו לסמוך עליהם שיבערו עבורו את הרע.
התוצאה של השילוש הלגמרי לא קדוש הזה מאפשרת למערכת אכיפת החוק לעשות ככל העולה על רוחה, כשעיתונות מבקרת, חושפת ולוחמת אינה נמצאת כלל בסביבה.


ידיד המחלקה, משה מזרחי

באפריל99' הופיעה במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" עוד כתבה בסדרת הכתבות שפורסמו בעיתון בשנים האחרונות על אודות דמותו המיתולוגית של ניצב משה מזרחי, האיש והאגדה. כתבות פרופיל מחמיאות ומלאות הערצה מהסוג שהיה גורם גם למלאך גבריאל להסמיק במבוכה. ב"ידיעות" עשו הרבה כדי להרחיק את מזרחי מטענה שהוא או אנשיו הדליפו חומרים לעיתון. "תיק הארכיון עליו דל להפליא", נכתב עליו. "הוא מעולם לא היה אחד שמתחבר לעיתונאים ומדליף להם. הוא מסרב ליצור לעצמו לובי תקשורתי". זה היה אחד מקטעי הסאטירה הטובים שהופיעו אי פעם בעיתונות הישראלית. במשטרה קראו את הדברים הללו והחזיקו את הבטן מצחוק. קצין בכיר ביאחב"ל התבטא באחרונה כי "הלוואי שהייתי מקבל שעות מזרחי כמו שמקבלת מיכל גרייבסקי מ'ידיעות'".
גם במשרד המשפטים מתייחסים כבר תקופה ארוכה אל סביבתו של ניצב משה מזרחי כאל מדלפה אחת גדולה." יש יחסי סימביוזה בין קבוצת עיתונאים למדליפים", הגדיר את זה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בהרצאה שנשא לפני שלושה שבועות במעלה-החמישה. "יש קורלציה בין ידיעות שפורסמו במשך השנים לבין רשימת כותבים שגומלת למי שהיו מקורותיה. מדובר ביחסי גומלין של תן וקח. תן לי - ואכתוב טובה עליך".
קשה למצוא יותר מדי צדיקים בין העיתונאים הנשכבים עכשיו על הפרקט כדי להציל את מזרחי. רובם פרסמו ידיעות שתוכנן הצביע על כך שהן תודלקו בנדיבות מסביבתו משך שנים. אחדים מהם דואגים לעצמם לא פחות משהם דואגים לו. אמיר אורן ומרדכי גילת, שכיכבו בהרצאת היועץ רובינשטיין,מי בשמו ומי לא, הפכו את עצמם במהלך השנים לאפוטרופסיו וניהלו עבורו קמפיין נלהב כאשר המפכ"ל שלמה אהרונישקי לא רצה לראות אותו בתפקיד ראש אגף חקירות.
אורן, שהיה היחיד שאותו הזכיר רובינשטיין בשמו, חצה בתקופה האחרונה כמה קווים בניסיון לפגוע ברובינשטיין או להגן על ניצב משה מזרחי, שני צדדים של אותו מטבע. לצורך זה הוא היה מוכן להכריז כי רובינשטיין ראוי לפרס בן לאדן ויגאל עמיר. בשביל זה הוא היה מוכן להרחיק גם 25 שנה לאחור, כדי לנזוף ברובינשטיין על שלא התפטר מראשות לשכתו של משה דיין כשזה גילה לעולם שישראל סיפקה נשק לאתיופיה.
אורן, יחד עם עמיתו מרדכי גילת, הסמיק בוודאי כששמע את דבריו של רובינשטיין שסיפר על עיתונאים שהציעו לו בתחילת כהונתו לשמש כמקור שלהם ונענו בשלילה. היום, רמז היועץ, הם מגדולי המתקיפים שלי.
אלא שאורן, כעיתונאים אחרים, לא צריך את לשכת היועץ כדי להגיע לחומרים. יש לו מקורות אחרים. במשרד המשפטים יש גם מי שמשוכנע שהם לובשים מדים.
לפני כמה שבועות טען אורן ב"הארץ" כי עו"ד יעקב נאמן היה מעורב במגעים שבין משרד המשפטים לסטניסלב יזמסקי, איש היאחב"ל לשעבר שחשף את פרשת האזנות הסתר של מזרחי. העובדות הן שלפני למעלה משנה הסתובב יזמסקי עם החומרים בידו וניסה לעניין בהם מספר גורמים. אחד מהם היה עו"ד נאמן, ששמע, דיווח למי שצריך וכתב בעניין זיכרון דברים. זיכרון הדברים הזה הגיע לידי המשטרה. לפני מספר שבועות הוא זלג לידיו של אורן.
שנה קודם לכן הורה היועץ המשפטי לממשלה לחתום עם יזמסקי על הסדר חסינות. ההסכם הזה נשמר בסוד והיה ידוע למספר מצומצם של אנשים. זמן קצר אחרי החתימה העביר אורן רשימת שאלות בנושא למשרד המשפטים. מהשאלות היה ברור שמישהו סיפר לאורן על ההסכם ושאורן לא מרוצה ממנו. מן השאלות גם עלתה דאגה של אורן מכך שההסכם עלול לפגוע כביכול בחקירתה של נעמי בלומנטל, כשהאמת היא שמה שהיה חבוי מאחורי השאלות היתה דאגה לראשו של ראש אגף החקירות, משה מזרחי. לעתים מספיק לקרוא שאילתה של עיתונאי כדי להבין מה באמת מעניין אותו ובעיקר מי המקור שלו.


אמיר אורן נגד שאול מופז

מי שמתחקה אחרי פעילותם רבת השנים של אורן וגילת מזהה קו פעולה ברור. נראה כי השניים מסמנים מטרות ומסכלים. העולם מחולק אצלם לשניים. יש טובים ויש רעים. מי שבצד שלהם טוב תמיד. מי שבחבורת הרעים לא ייצא משם לעולם. משורה משחרר רק המוות. בניגוד לסיכול הצה"לי, זה של הצמד אורן את גילת, כך נראה, רחוק מלהיות ממוקד. נהפוך הוא. בשיטת החיסולים שאותה הם נוקטים כבר שנים, בדיוק כמו בתשדיר למלחמה באיידס, כולם נפגעים. החבר, והחברה של החבר, והעוזר, והיועץ, ומי שפעם היה אחד מאלה וחשב שישכחו לו את זה.
דומה שהסיפור הבא ממחיש זאת יותר מכל. לפני 32 שנה פרסם אמיר אורן בעיתון "במחנה" ראיון מפרגן, שלא לומר משתפך, עם מ', מג "ד צנחנים. למ' הזה קוראים מתן וילנאי. אמיר אורן הוא מכר ותומך נלהב של וילנאי זה שנים. במחצית שנת98' הגיע וילנאי לקו הסיום של המועמדות לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל יחד עם שאול מופז. מי שהיה צריך להכריע בין השניים היה שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי. אורן, לא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה, שכח ככל הנראה היכן בדיוק נמצאים גבולותיו כעיתונאי וניהל קמפיין של ממש לטובת וילנאי, המועמד שלו. מופז, יריבו של וילנאי, הגיע אצל אורן בתוקף הנסיבות כמעט למדרגת שטן.
אורן היה עסוק כולו במלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה, לא תמיד לוקחים שבויים. כך כשנשאל אורן בתוכנית בוקר בטלוויזיה אם לדעתו, כפרשן צבאי, יכול מופז לשמש כרמטכ"ל, השיב בלי לעפעף, כפי שצוטט בעיתון "העיר": " כמובן. אם חלילה יתרסק מטוס עם כל המטה הכללי ומופז יהיה האלוף היחיד שיישאר, בוודאי שהוא יהיה הרמטכ"ל". אורן , יחד עם אמנון אברמוביץ', שותף נוסף לקמפיין וילנאי, היו מוכנים לרדת נמוך מאוד במאמציהם להשפיע על בחירת הרמטכ"ל. עד כדי כך נמוך שזמן לא רב לפני ההחלטה פרסמו, זה בעיתונו וזה ב"יומן" בערוץ 1, כי יאסר ערפאת, הוא ולא אחר, תומך במינויו של מופז. להישג העיתונאי הכביר יוצא הדופן הזה היתה מטרה אחת, לפגוע בסיכוייו של מופז. כמה פאתטית נשמעת היום הידיעה המופרכת הזו על הרצון של ערפאת דווקא ברמטכ"לותו של מופז.


אמיר אורן נגד איציק מרדכי

כמה טעויות עשה יצחק מרדכי בחייו. אחת מהן היתה כשלא קיבל את המלצתו של אורן והחליט למנות בניגוד לעמדתו דווקא את מופז. על טעויות, כבר למד מרדכי בצבא, משלמים, ומרדכי וכל מי שסבב אותו ממשיכים לשלם ביוקר עד היום. אורן בנה קונספירציה שלמה סביב מינוי מופז. "עסקה" הוא קרא לה. ומה טיבה של אותה עסקה? מרדכי ימנה את מופז. מופז מצדו ישתף פעולה עם מרדכי וישלב בתפקידים שונים את "מועדפיו האישיים או מועדפי חבריו מהצנחנים". בראש אותם חברים ששם אורן על הכוונת שלו, נמצא כבר שנים אבי בניהו, היום מפקד גלי צה"ל. בניהו היה יועץ התקשורת של מרדכי ואורן רואה בו עד היום את אחד האשמים באי בחירתו של וילנאי לרמטכ"ל. מאז, כבר כמה שנים, הוא רודף אחריו ותוקף אותו בכל אשר יפנה.
אחרי ששירת כיועץ תקשורת לצדו של שר הביטחון מרדכי, ביקש מרדכי מבניהו לסייע לו בריצה לבחירות99'. הפרקליט הצבאי הראשי אישר לבניהו להשתחרר מצה"ל לחצי שנה ולחזור אחרי הבחירות. כשבניהו ביקש לחזור נדלקו לאורן כל הפיוזים. הוא יצא מעל דפי עיתונו למלחמת חורמה בבניהו כאילו מדובר בסוגיה צבאית מן המעלה הראשונה.
מי שהיה צריך לקלוט את בניהו בצה"ל היה קצין חינוך ראשי תא"ל אלעזר שטרן, עוד אחד שנקלע בטעות לקו האש של אורן, ומאז מתקשה לפלס את דרכו החוצה משם. שטרן קיבל את בניהו ומינה אותו לע' קצין חינוך ראשי ופרשן צבאי בגלי צה"ל. אורן, עיתונאי בתואר ומושך ביותר מדי חוטים בפועל, לא היה מוכן להשלים עם המינוי. על תגובת הנגד שלו סיפר תא"ל שטרן בפני כמה עשרות עורכים וכתבים כשהגיע לביקור בתחנת הרדיו הצבאית זמן לא רב אחרי שעזב אותה המפקד הקודם, זאב דרורי. הנוכחים הנדהמים שמעו מקצין חינוך ראשי כי בטרם החליט סופית להכניס את בניהו לגל"צ, התקשר ללשכתו הפרשן הצבאי של "הארץ", אמיר אורן. שטרן לא היה באותה עת במשרד, ואורן, כך סיפר שטרן למאזינים, השאיר אצל פקידת הלשכה שלו הודעה: תמסרי לאלעזר שטרן שאם הוא יסכים לקלוט את בניהו, הוא יעבור מבחינתי ומבחינת מערכת "הארץ" מהצד של הטובים לצד של הרעים.
שטרן, שלא רגיל לקבל איומים מהסוג הזה מעיתונאים, לא התחשב יתר על המידה בדעתו של אורן ומינה את בניהו. אורן, ששוב הפך את המקום שמקצים לו ב"הארץ" לבמה פרטית לחיסול חשבונות אישיים, הגיב בצרורות. "התפקיד המיותר של קצין חינוך ראשי אינו הולם עוד פוליטרוקים מהסוג הישן", כתב . "עכשיו הוא מתאים לפוליטיקאים במדים, ששפתיהם פולטות מליצות בעוד שידיהם טופחות על שכמם של מי שיכול לקדמם". בפעם אחרת כינה את שטרן "מפקדו המיותר של חיל מיותר".
אז מה היה לנו כאן, לסיכום? בלשון ציורית אפשר לראות זאת כסיפור מן ההגדה של פסח: תא"ל שטרן שנענש בגללשקלט את בניהו, שחטף מכיוון שהיה יועץ של מרדכי, ששילם על כך שמינה לרמטכ"ל את מופז ולא את וילנאי, שאותו רצה אמיר אורן. חד גדיא.
שטרן, שראה בפרסומים הללו של אמיר אורן משום התנכלות פסולה של עיתונאי לאיש צבא משיקולים בלתי ענייניים בעליל, החליט שלא לשתוק. לפני כשנה וחצי הוא ניסח מכתב תלונה חריף נגד אורן ושלח אותו למועצת העיתונות.
מועצת העיתונות בהנהגתו של פרופ' מרדכי קרמניצר, למי שעוקב אחריה, הפכה גם היא לצפויה בתגובותיה בעניינים החמים שעל הפרק. כשהיועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, תקף את אמיר אורן, משה נגבי, וחבריהם לעט המגויס, הגיבו ראשי המועצה במהירות שיא. קרמניצר תקף את רובינשטיין בשצף קצף. ממלאת מקומו, ד"ר ניצה שפירא-ליבאי, כינתה את דברי היועץ "השתלחות גורפת ונטולת רסן".
בתלונה של תא"ל שטרן נגד אורן, מיקירי העדה, טיפלו במועצת העיתונות ביותר מתינות. היועצת המשפטית של המועצה, עורכת הדין יעל גרוסמן, העבירה את התלונה לאורן ולאחר שקיבלה את תגובתו החליטה שאין מקום לדון בה כלל.
חזרה לפרשת אורן-בניהו. בדצמבר99', זמן קצר אחרי שהצטרף לגלי צה"ל, פרסם עיתון "העיר" כתבה גדולה על אודות אבי בניהו. מקום של כבוד בכתבה תפסו היחסים בין בניהו לאמיר אורן. אורן, אגב, שעשה כמעט 30 שנה מילואים בתחנה הצבאית, הפך עם מינויו של בניהו לאחד התומכים בסגירתה. כתבת "העיר" עדי קסלר הביאה את השתלשלות הדברים בין השניים עד כה והוסיפה חשיפה מעניינת בעניינו של פרשן "הארץ" לענייני צבא. אורן, כך כתבה, עושה חלטורות בצבא ומקבל עליהן כסף. "הוא, שכותב על ענייני צבא", ציטטה כתב צבאי, "מקבל כסף מחיל חינוך ומהמכללה לביטחון לאומי. אז אם מדברים על אתיקה, שלא יתחסד". קסלר הביאה גם את תגובת דובר צה"ל שאישר כי אורן קיבל מצה"ל שכר תמורת הרצאות שנתן בפני קורסים ופורומים של קצינים, וציטטה "גורם מוסמך" שהעריך כי בשנתיים האחרונות הסתכמו הסכומים שקיבל בעשרות אלפי שקלים. אורן, איך לומר, לא יצא מהסיפור הזה מועמד מוביל לראשות הקתדרה לאתיקה, והחליט להשיב מלחמה.
אורן, כאן המקום לציין, הוא דמוקרט גדול. הוא מאמין בחופש העיתונות, הוא מצדד בזרימת מידע חופשית. את ליאורה גלאט-ברקוביץ', שהדליפה משיקולים פוליטיים את מסמך סיריל קרן,הוא חיבק בחום והשווה ל"מדענית המדווחת לעולם על ניסוי המתנהל במעבדה". את אליקים רובינשטיין,שהחליט לחקור את ההדלפה הוא כינה "אויב מקורות המידע של העיתונות".
הפעם , כשנתוני החלטורות שלו מצה"ל שאותן מממן משלם המיסים דלפו החוצה, השתנה משהו בתפישתו את עולם העיתונות. שוב הפכו ההדלפות לאסורות. חופש המידע שב מבויש למגירה. אורן פנה לפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אורי שוהם, ודרש לחקור מי המדליף. לאורן גם היה חשוד. קראו לו אבי בניהו. בצה"ל, עשה כוחו של הפרשן הצבאי אורן את שלו. ההתייחסות לפרשה היתה כאל הדלפה מסוכנת של סודות האטום של ישראל. החקירה הוטלה על חוקרי הימל"מ, היחידה המיוחדת של המשטרה הצבאית. נחקרו בה בזה אחר זה שורה ארוכה של קצינים, בהם בכירים עד דרגת תת אלוף. בסיום החקירה הועברו ממצאיה לפצ"ר הבא, מנחם פינקלשטיין. פינקלשטיין, בחוות דעת שהוציא, ניקה את בניהו מכל אשמה והמליץ להעמיד לדין משמעתי את דובר צה"ל, עודד בן-עמי. בן-עמי נשפט בפני האלוף גיורא איילנד ויצא זכאי.
אמיר אורן סירב להגיב לאמור בכתבה.

מרדכי גילת נגד אביגדור קהלני

גם מרדכי גילת הוא כבר מזמן לא רק עיתונאי. הוא מושך בחוטים, לוחץ, פועל למען בחירתם של קצינים חשובים לו וכדי לטרפד את מינויים של אחרים. דוגמה מדהימה למי ששכח מזמן היכן מתחיל ובעיקר היכן היה צריך אבל לא מסתיים תפקידו של עיתונאי, ניתן למצוא בסיפור הבא המופיע בספרו החדש של אביגדור קהלני, "בכוח האמת". קהלני היה אז תקופה קצרה בתפקידו כשר לבטחון פנים כשיום אחד הגיע לביתו גילת. קהלני בחר שלא להזכיר בספרו את גילת בשמו. "איש תקשורת, אשר מספר שבועות קודם לכן תקף אותי על עיכוב המינוי של סנדו מזור, הגיע יום אחד אל ביתי וניסה ללמד אותי את תורת המשטרה כולה על רגל אחת, מפגין בקיאות שגרמה לי לחוש כטירון בן יומו", כותב קהלני. "האיש עבר איתי על מספר שמות של קצינים בכירים. את חלק הארי הוא חיסל בהבל פה וטען שצריך להעיף אותם מיד, וחלק אחר הוא שיבח והמליץ, שעלי לקדמם לפני כולם. בביקור הזה למדתי עוד פרק בהלכות המשטרה. הכרתי את שמות הקצינים שביקש האיש לקדם, הבנתי מהר מאוד מדוע הוא חפץ ביקרם ורשמתי אותם לפני. בסופו של דבר לא קידמתי אותם גם משום שאיש - פרט לעיתונאי - לא המליץ עליהם, וגם משום שבתוך המשטרה הם נחשבו מחוברים לגורמים חיצוניים ועל כן נתונים להשפעות העלולות לערער את טוהר מעשיהם. מאז אותו שיעור בביתי היו המינויים שעשיתי ענייניים ללא עוררין, ונקבעו רק על דעתי ועל דעת המפכ"ל. אולם מאחר שלא קיבלתי את המלצותיו של העיתונאי הפכתי למטרה שניתן לירות בה מכל הכיוונים מדי סוף שבוע".


מרדכי גילת נגד משה שחל

אלא שלגילת לא היתה זו הפעם הראשונה שהוא דוחף את ידיו לקלחת המינויים. בתחילת שנת93' ביצעו המפכ"ל רפי פלד והשר לבטחון פנים משה שחל סבב מינויים בצמרת המשטרה.
שניים מהבולטים בסבב הזה היו סנ"צ מאיר גלבוע ונצ"מ יעקב גרוסמן, חוקריו הראשיים של אריה דרעי. החקירה הזו החלה בעקבות פרסומיו של גילת ובמהלכה זלגו לעברו באופן שוטף חומרים מחדרי החקירות. גלבוע וגרוסמן יועדו בסבב הזה למקום מרוחק מאגף החקירות. גלבוע קיבל אמנם דרגה והועלה לנצ"מ, אבל נשלח להיות מדריך לחקירות במכללה לפיקוד ומטה של המשטרה בנעורים. גרוסמן הועלה לתנ"צ ונשלח להיות מפקדה של אותה מכללה.
כמה זמן אחר כך התקשר גילת, איש התחקירים של "ידיעות אחרונות", ליוסי בר-מוחא, כתבו החוקר של עיתון "הארץ", והזמין אותו לפגישה. על שולחן בית הקפה בגבעתיים שבו נערכה הפגישה היה מונח ראשו של משה שחל, השר שתחתיו התפזרו קציניו של גילת לתפקידי הדרכה. "ב'ידיעות אחרונות'", סיפר גילת לבר-מוחא, "יש בעיה להיכנס בשחל, תעשה את זה אתה ב'הארץ'".
" גילת אמר ליוסי:'אתה חייב לעשות משהו על שחל'", מספר ידיד אישי של בר-מוחא. "הוא אמר לו:'אתה צריך לעשות כתבה על המשטרה בתקופת שחל. אתה יודע מה הוא עשה? הוא העביר את גרוסמן, הוא פגע בגלבוע, קצין אחר הוא זרק למחוז ש"י. הוא מרסק את אגף החקירות, הכל כדי שהחקירות לא יהיו רציניות'. לגילת לא היה שום חומר ספציפי. הוא פשוט סימן את שחל והחליט להיכנס בו. יוסי הבין שהאיש הזה רוצה לחסל בן אדם שפגע במקורות שלו. גלבוע היה הרי החוקר הגדול של דרעי. גילת ידע הכל מתוך חדרי החקירות. יוסי לא היה צריך להיות חכם גדול כדי להבין".
ומה יוסי ענה לו?
"יוסי סירב".
וגילת החליט לרדת מהעניין?
צחוק גדול. "מה פתאום. יש אחרים".
זמן קצר אחרי זה אכן החלו אחרים ב"הארץ" לחגוג על שחל.


מרדכי גילת בעד דליה איציק

העולם על פי גילת, כבר הבנו, מחולק לטובים ולרעים. הטובים טובים תמיד, בעיקר כשהם עוזרים לעיתונאי החרוץ. במשכן הכנסת יש לגילת כמה חברים נאמנים, כאלה הנהנים אצלו מהגנה כמעט מוחלטת. אחד כזה היה נחום לנגנטל. לפני שנים קיבל גילת תיק עמוס חומר בעניין מעורבות משפחת לנגנטל בעסקי הקרקעות בגבעת-שמואל, אבל העדיף לא לגעת בו. כך גם המקרה המדהים הבא שאירע עם ח"כ דליה איציק במחצית שנת94'. יוסי בר-מוחא, אז כאמור תחקירן "הארץ" והיום מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל-אביב, היה עסוק באיסוף חומר לתחקיר על ח"כ איציק. איציק, כך העלה התחקיר כשפורסם, קיבלה תרומה של 20 אלף שקל למטה הבחירות לפריימריס שלה ממנהל בית ספר חרדי, בעוד היא משמשת כמחזיקת תיק החינוך בעיריית ירושלים. היא העבירה כספים של הסתדרות המורים לעמותה שהקימה, וקיבלה שכר ממשרד החינוך על שעות הוראה שבועיות אבל לא הצליחה לזכור מה וכמה לימדה ואפילו לא שם של אחד מתלמידיה.
יום אחד התקשר בר-מוחא למזכירת בית הספר שבו היתה רשומה איציק כדי לבקש את תגובתה. המזכירה שוחחה עם העיתונאי ומיד אחר כך דיווחה על השיחה לאיציק. זמן קצר אחר כך קיבל בר-מוחא שיחת טלפון מפתיעה מחברת הכנסת. "יוסי", פנתה איציק לבר-מוחא, "הבנתי שאתה עושה עלי איזוכתבה, אפשר לדעת במה מדובר? ". בר-מוחא אישר את העובדה הבסיסית והבטיח לאיציק שברגע שיסיים לאסוף את החומר יפנה אליה על מנת לקבל את תגובתה.
"אם ככה", השיבה איציק לבר-מוחא, "תתקשר למוטי גילת. הוא רוצה לדבר איתך". " יוסי היה די המום מכך שדליה איציק מפעילה מולו את מוטי גילת, אבל הוא התקשר", מספר חבר של בר-מוחא, "ואז גילת התחיל לנסות להוריד אותו מהכתבה. הוא אמר לו:' בחייך, תעזוב את דליה איציק, מה יש לך ממנה, למה אתה מתעסק דווקא איתה, יש כל כך הרבה נושאים לעבוד עליהם'. יוסי הסביר לו שמדובר בפרשה חמורה יותר מהסיפור שלו על הג'קוזי של רפי פלד, אבל גילת היה נעול. הוא אמר לו:'יש לך נושאים הרבה יותר חמורים'". ברמוחא לא נכנע והתחקיר ראה אור.
חברת הכנסת דליה איציק בתגובה: "אני לא דיברתי עם ברמוחא. למיטב ידיעתי גילת דיבר איתו, אבל לא בשליחותי".
בר-מוחא מסר בתגובה לפניית "סופשבוע" כי הוא אינו מאשר ואינו מכחיש את הדברים.
תגובתו של גילת לא נתקבלה עד מועד סגירת הגיליון.

מרדכי גילת נגד שמואל הולנדר

עיתונות חוקרת היא ללא ספק נשמת אפו של משטר דמוקרטי. חשיפת שחיתויות והתרעה על התנהלות לא תקינה הן ללא ספק כלים חשובים במלחמה לנקיון הממשל. אלא שלעיתונות החוקרת כוח גדול, וכשהוא משמש לחיסול חשבונות אישיים, הוא הופך לכוח להשחית.
ב-12 באפריל 2002 פורסם במוסף "7 ימים " של "ידיעות אחרונות" ראיון מפרגן עם ראש אגף החקירות של נציבות שירות המדינה, עופר רייכמן. מה זה מפרגן? אם כל הפרגונים. "גונבים לו את המדינה", צעקה הכותרת. רייכמן הוצג בכתבה כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר. את הראיון עם רייכמן ערכה מיכל גרייבסקי, שותפתו של מרדכי גילת. מי שהתוודע לתחקירים קודמים של גילת וצוותו צפה שבקרוב יבוא התחקיר על הנציבות. ככה זה עובד. קודם מקבלים את הראיון המחמיא, אחר כך מביאים את התמורה.
שלושה חודשים אחר כך זה הגיע. בשתי כתבות ארוכות ומתלהמות הפך גילת את שמואל הולנדר, נציב שירות המדינה,לאחרון המושחתים.גילת הביא שורה של מקרים שבהם לטענתו הקל הולנדר עם עובדי מדינה שנחשדו בעבירות שונות. תחקיר מקביל של "מעריב" גילה אז שהבסיס העובדתי של גילת היה רעוע במיוחד. גילת גם לא הצליח, והאמת גם לא ממש ניסה, להסביר מה המניע של הולנדר לטייח פרשיות נוראיות כל כך. האם הוא מקבל משהו מתחת לשולחן? האם מדובר בחברי ילדות שלו או בקרובי משפחה שלהם הוא סוגר תיקים?
אלא שבטכניקת הכתיבה של גילת לא תמיד העובדות הן מה שקובע. עם כותרות ענק, ביטויים מתלהמים וציטוטים בוטים של גורמים עלומי שם, קל מאוד להגיע לשורה התחתונה הרצויה. רצויה לגילת ורצויה לא פחות ליריביו של הולנדר באגף החקירות, שהביאו את החומר. אצל גילת, כבר אמרנו, מי שרע, רע עד הסוף. גם אם הולנדר היה מנסה לסייע לזקנה לחצות את הכביש היה גילת מאשים אותו בניסיון לחסל אותה בתאונה. אלא שלעתים השיטה הזו, לא פחות ממה שהיא פוגעת בקורבנותיו, מגחיכה עד מאוד את גילת עצמו.
כך היה בסוגיית טיפולו של הולנדר בשחר לוי. לוי היה בכיר במשרד הביטחון שהואשם בעבירות של הטרדה מינית ומגע מיני עם חיילות הכפופות לו. הוא הועמד לדין בבית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה ויצא עם עונש קל יחסית. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון החמירה השופטת דורית בייניש את עונשו וקבעה באופן תקדימי כי "ניהול קשר רומנטי בין ממונה לבין עובדת בשירות המדינה, כאשר מתקיימים יחסי כפיפות ביניהם, פוגעת בתפקוד התקין ובתדמית הראויה של השירות, אף אם זה נעשה בהסכמה".
גילת קרא את פסק הדין, ראה משהו שקשור לנציבות המדינה, נזכר שיש לו שם מישהו שמפעם לפעם צריך להכות בו, וירה. במאמר שפרסם כמה ימים אחרי פסק הדין קבע גילת כי פסק הדין הזה הוא "סטירת לחי נוספת להולנדר". פסק הדין הזה, קבע גילת, שניתן "בניגוד לגישתו" של הולנדר, "אמור להוליך את הנציב למסקנות אישיות". אלא שגילת, לפני שהתיישב מול המקלדת, העדיף להעלים מקוראיו שתי עובדות קריטיות. האחת, שנציבות שירות המדינה בראשותו של הולנדר היא זו שערערה על קולת עונשו של שחר לוי, היא שדרשה מבית המשפט העליון להחמיר בעונש, היא זו שדעתה נתקבלה על ידי השופטת בייניש, היא שניצחה בדיון המשפטי. כיצד, אם כן, אפשר לראות בהחלטה הזו סטירת לחי דווקא להולנדר? לא ברור.
אלא שזה עוד כלום. תשעה חודשים קודם לכן, מיד לאחר שהגישה הנציבות את הערעור, פורסם ב"ידיעות" מאמר מחודד וכתוב היטב בנושא. נציבות שירות המדינה קיבלה בו צרור מחמאות על תפקודה בפרשת שחר לוי. "נציבות שירות המדינה נהגה הפעם ביד רמה", הילל וקילס הכותב, "היא הגישה נגד החשוד תובענה מנומקת, השעתה אותו מעבודתו והצליחה לגרום להרשעתו בחלק מהאישומים". מחיאות כפיים סוערות לנציבות ולהולנדר העומד בראשה. ומי חתום על המאמר ההוא? נכון, מרדכי גילת. למי שמסתבך ומתקשה להבין לאיזה גילת להאמין, זה שמעניק להולנדר סטירת לחי או זה שעוטף אותו במחמאות, ההסבר פשוט. המאמר הראשון נכתב לפני שצוות גילת חבר לאגף החקירות בנציבות, בראשות עופר רייכמן. עד אז אפשר היה עוד להחמיא לנציב מפעם לפעם על התנהלות נאותה. מהרגע שבאגף החקירות של רייכמן התחילו לעבוד עם גילת ואנשיו הפך בהכרח יריב האגף, שמואל הולנדר, לאיש רע. ואת הרוע, כמו שאמרנו, גם אלף כביסות באריאל אולטרה לא יכולות להסיר. כך מרשה לעצמו גילת להפוך את העובדות על ראשן, לזלזל בקוראים וגם קצת בעצמו, ולהוציא רשימות חיסול מהסוג הזה, כשהוא בונה בציניות גדולה על כך שקוראי העיתון שלו לא בקיאים יותר מדי בפרטים.


מרדכי גילת נגד אברהם בורג

הולנדר אינו היחיד שמצא את עצמו במבוך של גילת מבלי יכולת להבין איך הגיע לשם ואיך יוצאים החוצה. כך אירע גם לח"כ אברהם בורג. בורג לא נתקל מעולם בגילת, לטוב ולרע, עד אותו יום ההצבעה בכנסת על מה שזכה לכינוי "חוק דרעי". ב-13 בפברואר 2001 הצביעה מליאת הכנסת על החוק לשחרור מוקדם של אסירים העומדים בקריטריונים שנקבעו, אחרי מחצית מתקופת מאסרם. האסיר המפורסם שהיה צפוי אז ליהנות מהחוק היה אריה דרעי, שלא בטובתו העניק לחוק הזה את שמו.
ההצבעה הסתיימה והחוק עבר על חודו של קול: 48 בעד, 47 נגד. אלא שאז החלה המהומה סביב שאלת הצבעתו של ח"כ יולי אדלשטיין. אדלשטיין נכנס מאוחר למליאה והעימות סביב השאלה אם לספור את קולו אם לאו הגיעה כמעט לתגרת ידיים. היו"ר בורג נכנס ללשכתו, בין היתר יחד עם היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד צבי ענבר, ואחרי ארבע שעות של האזנה להקלטה וצפייה בווידאו החליט לאשר את ההצבעה. החוק עבר. עבור גילת היה הצעד הזה של בורג, שיכול היה להביא ליציאתו של דרעי מהכלא בטרם זמן, בלתי נסלח.
מי שמכיר את התנהלותו של גילת היה יכול להעריך כבר אז שבורג חי על זמן שאול. שבוע אחרי ההצבעה הגיעה המנההראשונה. גילת חשף "עסקה" בכתבה שפרסם: היו"ר בורג ניסה לארגן ליועץ המשפטי של הכנסת צבי ענבר "מתנת פרישה ששוויה מאות אלפי שקלים" (חודש לפני כן התקבל חוק היועץ המשפטי לכנסת המשווה את מעמדו של היועץ לזה של שופט עליון - ק.ל). ענבר , מצדו, הכשיר את ההצבעה השגויה, אליבא דגילת, על חוק דרעי. זאת היתה רק המנה הראשונה. חצי שנה אחר כך היו אמורות להתקיים הבחירות הפנימיות לראשות מפלגת העבודה בין בורג לבנימין בן-אליעזר. חודשיים לפני הבחירות הצביעו הסקרים על פער ניכר לטובתו של בורג שכבר ראה את עצמו יושב על כס היו"ר. שבועות ספורים לפני הבחירות הגיעה המנה השנייה של גילת שנדמה שלא שכח ולא סלח לבורג על התנהלותו בעניין חוק דרעי. בעניין הזה לא עזרה לבורג אפילו העובדה שהוא עצמו הצביע נגד החוק. גילת לפי מאמריו ראה בו את האחראי למעבר החוק ועל טעויות, כבר למדנו, משלמים אצל גילת וביוקר.
בתחילת יולי 2001 פרסם גילת במוסף השבת של "ידיעות" שתי כתבות תחקיר על "דפוסי השחיתות הציבורית של יו"ר הכנסת". הכתבות הכילו אוסף ענקי של פרטים.חלקם לא קשורים כלל לבורג,חלקם נופחו כיד הדמיון הטובה של גילת לממדי ענק.האשמות מהותיות ביותר בתחקירים התגלו במהרה כלא נכונות. גילת האשים את בורג כי רכש על חשבון משלם המסים מכונית גדולה ויקרה וש"את זכותו למיגון ביתו הפרטי ניצל להשבחת מעונו בעשרות אלפי דולרים". " אם כבר מחליפים את התריסים למה שלא יהיו חשמליים? אם מתקינים סורגים מדוע שלא יהיו דקורטיביים? אם מתקינים שער חשמלי ומחליפים דלתות, למה שבאותה הזדמנות לא תשקיע המדינה גם בפיתוח הגינה וברחבת הכניסה? העבודה לא פסחה אפילו על הזמנת כמה חלונות סקאי לייט שקופים לגג הרעפים", כתב .
בסגנונו, הציג גילת גם את החלפת מערכת המחשבים במשכן כמזימה אפלה וחשאית באישון לילה. "היינו המומים", אמרה לגילת עובדת שקיבלה מחשב חדש וכנראה נכנסה מכך לשוק. "הכל התנהל במין מסתורין כזה, תעלומה, משהו לא ברור", הסבירה לו העובדת, שבחרה לשמור על אלמוניותה, כנראה מחשש שמא תקפוץ עליה מכשפה מפחידה עם מחשב נוסף.
בדיקה שנערכה על ידי אבנר מולכו ב"העין השביעית" גילתה מעט מהאמת על העבודה של גילת. "הסורגים המדוברים אינם מזהב אלא מעוטרים בכמה עיגולי ברזל, ללא תוספת מחיר כפי שמעלה בדיקה פשוטה", כתב . תריסי המתכת הותקנו לפי דרישה של השב"כ, חלונות הסקאי לייט שהוצגו כסמל השחיתות לא היו ולא נבראו כלל בבית, בדיוק כמו הרחבת שביל הכניסה ופיתוח הגינה.
הוצאות הרכב שרכש בורג, התברר עוד, היו פחותות והביאו דווקא חיסכון לקופת המדינה.
חלק ניכר מהנתונים הללו היו יכולים להתברר לגילת ולצוותו לפני פרסום התחקיר אילו נענה להצעתם של אנשי בורג. אלו הזמינו את גילת ואנשיו לבקר בבית כשהוא ריק מיושביו על מנת לעמוד על טעותם. אנשיו של גילת הודו בנימוס והעדיפו לא להתבלבל עם העובדות.
התחקיר הזה היה נקודת המפנה. בורג איבד במכה אחת את ההובלה בסקרים והפסיד את הבחירות לבן-אליעזר.
התופעה שעל פיה "תחקיר" לקוי, רעוע, חסר בשר, שקרי בחלקיו, מנופח בחלקיו האחרים והנשען על פיגומים של התנסחויות חריפות שאין מאחוריהן בשר, מחסל סיכויים של מתמודד למשרה פוליטית חשובה, צריכה לעורר הרהורים כבדים אצל כל שוחר צדק, דמוקרטיה ונקיונם של תהליכים בחברה.
* kalman@maariv.co.il

צילומים: רובי קסטרו, פלאש 90, יהונתן שאול, רענן כהן

על הכוונת: יעקב נאמן

כשהיועץ רובינשטיין מזהיר מפני סימביוזה בין קבוצת עיתונאים למדליפים, סימביוזה שתוצאותיה הן הרס של הדמוקרטיה, נראה שאין כמו פרשת העמדתו לדין של יעקב נאמן כדי להוכיח את הדברים. מן הפרשה הזו ניתן ללמוד מה קורה לשלטון החוק כשפרקליטות אינטרסנטית, בעלת דעה ברורה מאוד על איך היא היתה רוצה לראות את מערכת אכיפת החוק מתנהלת ובעיקר מה היא לא היתה רוצה שם, חוברת בקשר שאין שלילי ממנו לעיתונות מכסה, מחפה ותומכת, ומביאה לגירוש שר ממשרתו.

כניסתו של פרופ' יעקב נאמן למשרד המשפטים ביוני96' לוותה ברעש גדול. נאמן, עורך דין מנוסה ובעל עמדה ברורה ומוגדרת בשיח המשפטי, לא היה החלום הרטוב לבוס הרצוי אצל בכירי הפרקליטות. אם לא די בהערכות המוקדמות שלהם בהקשר הזה, ברגע שבו דרך בבניין הבהיר נאמן כי מה שהיה הוא לגמרי לא מה שיהיה. הוא לא הסתיר את כוונתו להחליף את היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן-יאיר, והאשים את הפרקליטות בכך שהחלטותיה מונעות לעתים משיקולים פוליטיים. בפרקליטות לא אהבו מטבע הדברים את האמירות הללו של נאמן. הפרקליטה ארבל והיועץ בן-יאיר דאגו להגיב עליהן בחריפות בכלי התקשורת.

זמן לא רב אחרי בחירות96' ערכה לאה רבין על גג ביתה ארוחת ערב למוזמנים. לארוחה הוזמנו מכרים, חברים וכמה ממקורבי המשפחה. בין המוזמנים היו גם היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן-יאיר, ורעייתו. אחד הנוכחים בארוחה סיפר השבוע ל"סופשבוע" כי בשלב מסוים, אחרי כמה לגימות מהיין שהוגש לשולחנות, שחרר היועץ בן-יאיר את לשונו. "שמעתם מה אני עושה לפאשיסט הזה, יעקב נאמן? ", אמר , "אני הולך לזיין אותו". " מה הוא עשה לך? ", ניסה אחד השומעים לברר. "אתה לא מכיר את האנשים האלה", השיב בן-יאיר לדברי אותו גורם. "אתה לא מכיר את המוטיבציות שלהם". רעיית היועץ הספיקה עוד לזרוק לעברו הערה ממתנת, לדברי הגורם, אלא שאת מה שנאמר אי אפשר היה כבר להחזיר לאחור. מיכאל בןיאיר בתגובה: "לא היו דברים מעולם. לא אמרתי דברים כאלה, לא בניסוח הזה ולא בשום ניסוח אחר בעל משמעות תוכנית דומה".

ביום שבו מונה פרופ' נאמן לשר המשפטים בממשלת בנימין נתניהו הוגשה לבג"ץ עתירה נגד המינוי. בבסיס העתירה עמדו פרשיות שונות שנפלו מאוחר יותר. המרכזית שבהן עסקה במסמך שהיה מצוי בידי המשטרה ופרקליטות המדינה ועל פיו ניסה נאמן להדיח עד תביעה במשפט דרעי שלא לשתף פעולה עם המשטרה. המסמך המדובר היה זיכרון דברים שרשם סנ"צ מאיר גלבוע,מחוקריו של דרעי,בספטמבר92' בעקבותשיחהשקייםעם העד, מרטין בראון, יהודי תושב אנגליה.

מן הדברים עלה שבראון סיפר לחוקר כי לאחר שהעיד במשטרה בפרשת דרעי, הזמין אותו נאמן למשרדו ושאל אותו: "מה פתאום אתם עוזרים למשטרה? ". בראון טען, כך לפי אותו זיכרון דברים של גלבוע, כי לנאמן היה עניין לסייע לדרעי מכיוון שזה מינה אותו לעמוד בראש ועדה הקשורה בענייני משרד הפנים.

המזכר הזה היה כאמור בן ארבע שנים. במשך כל אותן שנים לא נעשה איתו דבר. עכשיו, ערב הטקס החגיגי של הקמת הממשלה, היה במערכת מי שחשב שהגיע הזמן להקים אותו לתחייה.

היום שבו הוגשה העתירה, יום המינוי, היה מטבע הדברים יום עמוס במיוחד עבור נאמן. על דבר הגשת העתירה הוא שמע לראשונה מעו"ד אהוד סול, שותף במשרדו. נאמן, שהיה עסוק, ביקש מסול לאסוף את החומר ולהכין עבורו תצהיר תשובה. עו"ד סול ופרקליטה נוספת במשרד עבדו לתוך הלילה כשהם מסתייעים טלפונית בנאמן. למחרת בבוקר כבר הוגש תצהיר התשובה במסגרתו פורטו נסיבות היכרותו של נאמן עם בראון. מדובר, כתב נאמן, "בדברי כזב מתחילתם ועד סופם. מעולם לא אמרתי כדברים הללו או דומים להם למר בראון. ההפך הוא הנכון". בהמשך הצהיר עוד נאמן כי הוא מונה על ידי דרעי לעמוד בראש הוועדה שעסקה בתמיכות לרשויות המקומיות ב-22 ביולי 92', " לאחר שנגבתה, למיטב ידיעתי, עדות ממר בראון במשטרה".

במשטרה החלו בבדיקת התיק וגבו הודעה מנאמן. מהר מאוד התברר כי אין בטענות ממש. בראון, התברר, הפליל את דרעי בעדויותיו לפני פגישתו עם נאמן כמו גם אחריה. לפגישותיו עם נאמן לא היתה שום השפעה על התנהגותו. יתרה מכך, בראון חזר בו בהמשך מהדברים. חוקרי המשטרה מסרו את מסקנות הבדיקה לפרקליטות ונראה היה שהתיק קרוב לסיומו. בשלב הזה נכנס היועץ המשפטי לממשלה בעצמו לעובי התיק. הוא החל ליטול חלק בישיבות אינטנסיביות בנושא, באופן שגם במשטרה הגדירו כחריג, ודאי על רקע העובדה שתוצאות התיק עשויות להשפיע על עתידו. אלא שהזוטות הללו לא הפריעו לבןיאיר. התיק הוחזר לחוקרים ובתוך זמן קצר הורה להם בןיאיר לעבור מ"בדיקה" ל"חקירה" מלאה. בשלב הזה הודיע נאמן כי הוא מתפטר מתפקידו עד לסיום הפרשה.

במהלך החקירה, כפי שהעלה החומר בתיק, ביקש נאמן יותר מפעם אחת מחוקריו להניח בפניו את כל הטענות נגדו. יש לי תשובה והסבר לכל דבר, תשאלו אותי הכל, ביקש. נאמן היה משוכנע שהסבריו ישכנעו את הפרקליטות כי אין כל מקום להגיש נגדו כתב אישום, אלא שבפרקליטות לא רצו לשמוע. נצ"מ דורון בית-נר, אחד מחוקריו, העיד במשפט שהתנהל אחר כך כי החוקרים הכינו רשימה של 80 שאלות ששיקפו את כל הטענות נגד נאמן והיו אמורות להיות מוצגות לו בדרישה לקבלת הסברים. בפרקליטות עברו על השאלות, מחקו כמעט את כולן ואפשרו לחוקרים לשאול את נאמן שלוש שאלות בלבד. נאמן פגש חלק מהטענות נגדו לראשונה בכתב האישום.

ימים ספורים לאחר העדות שמסר עוד בשלב ה"בדיקה", במהלך עיון במסמכים במשרדו, גילה נאמן את דוח הוועדה שאליה מונה על ידי דרעי. נאמן עיין בדוח וגילה לפתע כי התאריך שמסר בתצהיר לגבי מועד מינויו לוועדה היה שגוי. הוועדה, התברר, הוקמה ביולי91' ולא ביולי92'. נאמן מיהר להתקשר לתנ"צ יעקב גרוסמן, שניהל את החקירה, ומסר לו על הטעות. החוקרים, מיותר לציין, לא עלו על הטעות הזו בעצמם ולולא פניית נאמן ספק גם אם היו עולים עליה.

זו לא היתה הנקודה היחידה שנאמן תרם מיוזמתו לחוקרים.

בשלב מסוים סיפר נאמן בחקירתו כי בשנת95' התייעץ איתו בראון פעם נוספת, הפעם שאל האם הוא חייב להעיד בחיקור דין המתקיים באנגליה. נאמן העיד כי המליץ לבראון להיוועץ בעורך דין אנגלי המכיר את החוק המקומי. מאוחר יותר, גם הפעם בחיפוש נוסף שערך בין ניירותיו, מצא נאמן מסמך שחיבר אז לבקשתו עו"ד אליוט סאקס, פרקליט אנגלי המועסק במשרדו, בעקבות פניית בראון. במסמך מנתח סאקס את האפשרויות המשפטיות העומדות בפני בראון ומכולן עולה מסקנה ברורה אחת: לבראון אין ברירה אלא לשתף פעולה עם המשטרה.

נאמן היה בעננים. המסמך הזה, כך היה משוכנע, מוכיח סופית ובאופן הכי ברור שיכול להיות, כי לא רק שלא ניסה להדיח את בראון שלא לשתף פעולה עם המשטרה, אלא שחוות דעת משפטית שחוברה במשרדו עבור בראון קבעה את ההפך הגמור. נאמן רץ עם המסמך לחוקרים והגיש אותו. בפרקליטות המדינה חשבו אחרת. המסמך, הם אמרו, מוכיח שנאמן שיקר כשטען בתחילה כי הפנה את בראון לעורך דין אנגלי.

עם הגשת כתב האישום התבררה לראשונה התמונה המלאה. הטענה בדבר הדחת בראון שלא לשתף פעולה עם המשטרה, שהיתה העילה לפתיחת החקירה כולה, נעלמה כלא היתה. במקומה הלך ונרקם כתב האישום מחדש סביב התצהיר שמסר נאמן לבג"ץ וסביב עדויותיו במשטרה. נאמן הואשם בכך ששיקר בעניין תאריך מינוי הוועדה, עניין שהוא עצמו תיקן בפני החוקרים בטרם גילו זאת בעצמם, וכן ששיבש מהלכי משפט בעניין חוות הדעת של עו"ד סאקס. נאמן, האשימה הפרקליטות, ניסה להעלים את חוות הדעת מהחוקרים.

האישומים הללו היו מופרכים על פניהם. ראשית מכיוון שאת התאריך השגוי על התצהיר מיהר נאמן לתקן ביוזמתו עוד בטרם מי מהחוקרים עלה על כך. שנית, גם את חוות הדעת של סאקס הביא נאמן ביוזמתו לחוקרים, כך שמוזר היה להאשים אותו שהעלים את המסמך. שלישית, המסמך הזה מוכיח את צדקתו בצורה הניצחת ביותר, ומשכך, איזו סיבה יש לו להעלים מסמך שכזה.

אלא שהפרקליטה ארבל והיועץ בן-יאיר החליטו להעמיד את נאמן לדין. מסלול החתחתים שעשה התיק הזה בדרך לכתב האישום העלה יותר מדי שאלות שלא קיבלו תשובה.

כך למשל, מה פתאום החליטו בפרקליטות לשלוף את זיכרון הדברים של סנ"צ גלבוע אחרי ארבע שנים שבהן הוא שכב כאבן שאין לה הופכין, ולהתחיל לטפל בו במרץ שכזה דווקא ביום מינויו של נאמן לשר הממונה על היועץ והפרקליטה?

מדוע דרשו היועץ והפרקליטה מהחוקרים שלא לסכם את ממצאי חקירתם ושלא להגיש דוח מלווה בהמלצות, כמקובל? האם זה קשור לכך שהחוקרים גילו מהרגע הראשון עמדה עצמאית וחלקו על זו של הפרקליטים? האם זה קשור לכך שכבר אחרי כמה ימי חקירה כתב תנ"צ גרוסמן בתיק כי "העליתי את השקפתי. ספק אם נגיע לכתב אישום" ?

וכיצד מתיישבים דבריה של הפרקליטה ארבל בראיון טלוויזיוני ולפיהם העובדה שהחוקרים אינם מסכמים את חקירותיהם היא דבר שבשגרה עם עדויות החוקרים בבית המשפט שלפיהן מדובר באירוע חריג ביותר?

וממתי היועץ המשפטי לממשלה מנהל באופן אישי את החקירה, בצורה כזו שגם החוקרים הוותיקים שניהלו אותה ציינו כחריגה? ממתי הוא וצוותו מנסחים עבור החוקרים את השאלות ומדוע הם אוסרים עליהם לשאול את החשוד עשרות שאלות שביקשו לשאול? שלא לדבר על חקירה שיש ליועץ עניין אישי בה, שכן היא מתנהלת נגד מי שרק עתה איים להדיח אותו.

שאלת השאלות נגעה לעד אחד מרכזי שבפרקליטות התעקשו שלא להורות למשטרה לחקור. מדובר בעו"ד אהוד סול, איש משרדו של נאמן ומי שחיבר וניסח את התצהיר שסביבו התנהלה הסערה כולה. סול העיד מאוחר יותר במשפט כי הוא שניסח את התצהיר, הוא שבדק את הנתונים ובלחץ הזמן הוא שעשה את הטעות ורשם תאריך שאיננו נכון. סביר מאוד להניח שגרסתו זו, לו נשמעה מול חוקרי המשטרה, היתה מייתרת את המשפט כולו. אלא שהיו מי שלא רצו לייתר את המשפט ובאופן מוזר ביותר החליטו כי דווקא עו"ד סול לא ייחקר, עובדה שהתמיהה מאוחר יותר גם את השופטים שלא קיבלו עליה תשובה.

המציאות שבה נאמן מנדב מיוזמתו את כל החומרים לחוקרים וממהר לתקן אותם על טעויות שנפלו בעדותו הקודמת, בטרם הם עצמם עלו עליהן, לא ממש מתיישבת עם דמותו של מי שמואשם במתן עדות שקר במתכוון. כשהפרקליטה עו"ד רות דוד נאלצה להסביר מדוע הביא נאמן את חוות הדעת של עו"ד סאקס מיוזמתו וכיצד זה מסתדר עם כוונותיו הפליליות להטעות ולשקר, היא מצאה את ההסבר. נאמן, היא הסבירה במשנה סדורה, נאלץ להביא את המסמך לחוקרים רק בעקבות חיפוש שנערך במשרדו יומיים קודם. רק משחש בקרבת החוקרים העושים במשרדו, "נתרענן זיכרונו" והוא גילה את המסמך, קבעה. הרעיון שבנתה התביעה היה יפה אלמלא היה שקר צרוף שנתברר במהלך המשפט. החוקרים מעולם לא ביצעו שום חיפוש במשרדו של נאמן והוא, כאמור, הביא את המסמך הזה למשרדי אגף החקירות מיוזמתו המלאה.

אלא שספק אם הפרקליטות בניצוחו של היועץ היתה מצליחה להרים כתב אישום רופס ורעוע מהסוג הזה לולא הסיוע המאסיבי שקיבלה מאוסף חסידיה בתקשורת. מרדכי גילת, אמנון אברמוביץ', חני קים והפרשן המשפטי האולטימטיבי משה נגבי חיבקו את ארבל ובן-יאיר בחום מהרגע הראשון והעניקו להם בפרשה הזו רוח גבית אדירה. גם לאחר שהחלו הפרטים להיחשף ושלושת השופטים זיכו את נאמן פה אחד לא נתנה החבורה הזו לעובדות לבלבל אותה.

אמנון אברמוביץ', אז בערוץ הראשון, היה אחד העיתונאים שתמכו בנאמנות בעמדת היועץ והפרקליטה. אברמוביץ', עם או בלי קשר, היה גם מי שזכה לדעת כמעט בזמן אמת מה קורה בחקירה. ב-15 בנובמבר96' הציג אברמוביץ' ב"יומן" שני גילויים מרעישים שיכולים ללמד הרבה על התנהלותם של מקורבי המשטרה והפרקליטות בעיתונות באותם ימים. אברמוביץ' סיפר לצופיו כי המשטרה חשפה מסמך המעיד על קשר מקצועי בין נאמן לבין בראון. "המסמך הוא חוות דעת מנומקת, מלומדת, כתובה באנגלית, שבה מייעץ משרדו של נאמן למרטין בראון איך להימנע מלהעיד נגד אריה דרעי. להימנע מלהעיד בלי להסתבך". הדיווח הזה של אברמוביץ', שהתייחס לחוות הדעת של עו"ד אליוט סאקס, היה בלוף כפול. ראשית מכיוון שהמשטרה לא חשפה את המסמך אלא הוא הוגש לה על מגש באדיבותו של החשוד עצמו. שנית - מכיוון שהמסמך מלמד את ההפך הגמור. משרדו של נאמן יעץ לבראון דווקא לשתף פעולה.

דיווחים ופרשנויות ברמה הזו סייעו באותם ימים לפרקליטות להכשיר את הלבבות להגשת כתב האישום. "חוקרי המשטרה אומרים", דיווח אברמוביץ' בלשונו הציורית בשידור אחר, "כי גם כשהם מנסים להסיט את מבטם מהפרשיות השונות של נאמן, הפרשיות מסתכלות עליהם".

לא צריך לאמץ יותר מדי את הזיכרון כדי לבחון בדיעבד להיכן הגיעו הפרשיות, להיכן הגיע נאמן, ובעיקר עד להיכן הגיע אברמוביץ עם דיווחיו. אלא שהוא לא היה היחיד.

חני קים ב"הארץ" דרשה מנאמן לעזוב את תפקידו כבר כשהחלה בדיקת המשטרה בעניינו. כשהוא זוכה בבית המשפט התקשתה קים להשלים עם הזיכוי הגורף וניסתה לשכנע את הפרקליטות להגיש ערעור על הזיכוי. על כך אפשר להגיד "נו, מילא". אבל הנימוק שלה להצדקת הערעור, ראוי לו שיילמד היטב בפקולטה למשפטים. "פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שימשה במשך שנים פרקליטת מחוז המרכז ושופטת מחוזית", כתבה . "מעולם לא הוטל דופי בשום תפקיד שמילאה. ארבל הגיעה למסקנה כי נאמן שיקר בשרשרת העובדות שהעלים מתצהירו לבג"ץ ומעדותו במשטרה. יכולתה של ארבל להעריך תום לב לא פחותה מיכולתם של שלושה שופטים מבית משפט השלום בתל-אביב שזיכו את נאמן". זה מובן? מי בכלל צריך את המטומטמים האלה מבית המשפט כשהפרקליטה ארבל חושבת הפוך. ובכלל, מאיפה לקחה השלישייה הזו את העוז להחליט הפוך ממנה?

גם למרדכי גילת, שלמקרא דבריו ניתן לחשוב שהוא היחיד שקרא את החומר, היה מה להגיד. "רק מי שקרא באמת את חומר הראיות כולו במשפט נאמן יכול להבין את הביקורת הציבורית על פסק הדין", כתב . ואם ישאל השואל לאיזו ביקורת ציבורית מתכוון גילת? זה ברור, לא? שלו עצמו, של משה נגבי ושל חני קים.

גם גילת דחף את הפרקליטות לערער על הזיכוי הבלתי נסבל. "השופטים העניקו בעצם לציבור המתדיינים בבתי המשפט רישיון להגיש לבג"ץ תצהירים שאינם תמיד אמת", כתב . "הם ייצרו מצב שאם לא יוגש ערעור על פסק הדין, כפי ששוקלת הפרקליטות לעשות, יישאר התקדים הזה לנצח".

גילת , שבתקופת החקירה פרסם מאמר תחת הכותרת "אל תגעו ביועץ", לא נורא רצה שנאמן יהיה שר המשפטים. בכתבה שפרסם ב"ידיעות" כמה ימים לפני שמונה נאמן לתפקיד על ידי בנימין נתניהו, איתר התחקירן גילת בכישרון גדול את הקשר הנסתר בין נתניהו לנאמן. "בתו של נאמן", חשף גילת, "נשואה לפרסומאי רמי סדן, אחד מיועצי התקשורת של ראש הממשלה המיועד".

עו "ד נאמן קרא את הדברים בעיתון והרים גבה. יש לו חמש בנות, הוא נמצא איתן בקשר מצוין ומעולם לא שמע על החתן הזה שחיבר לו גילת. "מיד אחרי שהתפרסמה הכתבה", סיפר אז נאמן, "אספתי את בנותי לישיבת חירום. ביקשתי מהן לחשוף הכל, לא להסתיר דבר ולגלות לי מי מהן נישאה לרמי סדן בלי לספר לי על כך".

משה נגבי, שכבר בתחילת הפרשה קבע שגם אם ייצא נאמן צח כשלג הוא לא יוכל לחזור לתפקיד, ניצל את פרשת נאמן לקמפיין הלל לעדנה ארבל. "ההערכה ליושרם ולחוסנם של ארבל ואנשיה צריכה להיות עמוקה שבעתיים", כתב ביום הגשת כתב האישום. "נכון נהג היועץ המשפטי כאשר הפקיד את עיקר הטיפול בפרשה בידיה של ארבל. בכך הוא סוכר פיותיהם של מלעיזים ומבטיח שהצדק עם יעקב נאמן לא רק ייעשה אלא גם ייראה". כשזוכה נאמן, נזעק נגבי לשמור על כבוד הפרקליטה. זה ששופטי השלום האמינו לנאמן, כתב, "זה אינו אומר שארבל נכשלה בתפקידה".

שום מילת ביקורת, שום מחשבה שנייה, שום הרהור.

(12/12/03 , 00:00)
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/603/999.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   18:36   10.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. רובינשטיין השתמש בזכות החסינות לשחרר פרקליט..  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.01.04 בשעה 19:03 בברכה, פילוביץ שחף
 
דוגמא מצויינת לסימביוזה בין...:-
המשטרה לבין הפרקליטות לבין משרד המשפטים ולבין התקשורת !!


רובינשטיין השתמש בזכות החסינות לשחרר פרקליט מהליך משמעתי
כנגד עו"ד יהודה שפר, המכהן כיו"ר הרשות למלחמה בהלבנת הון בישראל, הוגשה ביום 6.11.2000 תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, בגין שיבוש הליכי משפט. מדובר בעבירה לכאורה מסוג "פשע" שבוודאי יש עמה קלון.

הוועדה מצאה שיש ממש בתלונה ופתחה תיק שמספר 23/02, אלא שההליך המשמעתי הופסק על ידי אליקים רובינשטיין ביום האחרון לכהונתו, בתוקף הסמכות שניתנה לו בסעיף 79 (ב) בחוק לשכת עורכי הדין, להפסיק הליכים משמעתיים כנגד פרקליטים. מדובר למעשה בחוק חסינות שהופעל דה-פקטו על ידי מי שהלינו כנגד השימוש בזכות השתיקה, זכות החסינות של הח"כים וכיוצ"ב.

התלונה לוועדת האתיקה, נסמכה על תלונה פלילית בגין שיבוש הליכי משפט, שהוגשה בשעתו כנגד שפר, עוזי פוגלמן (שהתמנה בינתיים לשופט) ואחרים. פוגלמן, הינו אחד המועמדים ליועץ משפטי לממשלה.

בהסתמך על האמור בתלונה, פניתי בהסתייגות כנגד פוגלמן לוועדת בך.

לנוכח ההתפתחות החדשה, שבה אליקים רובינשטיין הפסיק את ההליכים כנגד מי ששיבש הליכי משפט, פניתי שוב לוועדת בך.

לוטים
פנייתי מיום 8.1.04 לוועדת בך לנוכח ההתפתחות החדשה
התלונה הפלילית שהוגשה באוקטובר 2000 כנגד פוגלמן, שפר ואחרים

שבתאי עזריאל
טל/פקס 03.5328272
azriel@zahav.net.il

_


שבתאי עזריאל, מהנדס תעשייה וניהול
קרן היסוד 11/16, גבעת שמואל 54051, טל/פקס 03-5328272
נייד 057-742888
azriel@inter.net.il


8 ינואר, 2004
לכבוד,
ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה

שלום רב,

התפתחויות חדשות
בעניין הסתייגויותי מפוגלמן ומזוז

הסתייגותי מפוגלמן, נסמכה בין השאר על תלונה פלילית שהוגשה
בזמנו כנגדו למשטרה בגין שיבוש הליכי משפט. כאמור בהסתייגות,
תלונה זו לא טופלה (ויוזכר הקשר שבין מזרחי לעדנה ארבל).
@ מצ"ב קישור להמשך קריאת ההסתיגויות...:-
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=180&viewmode=threaded

עמותת נמר - נפגעי מס רכוש
ת.ד. 7820, רמת-גן 52177. טל. 03-7742888 פקס. 03-6761714 azriel@inter.net.il
25 אוקטובר, 2000

לכבוד,
אגף חקירות,
משטרת ישראל
תלונה פלילית בגין שיבוש הליכי משפט וכיוצ"ב
@ מצ"ב קישור להמשך קריאת התלונה...:-
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&omm=180&viewmode=threaded

נלחמים בפשע המאורגן
מאת: איה בן עמוס

יו"ר הרשות לאיסור הלבנת הון, עו"ד יהודה שפר, כבר טען בעבר ששיתוף הפעולה בתחום הכלכלי לוקה בחסר. "אם מס הכנסה גובה מס ממקום בלתי חוקי, המידע הזה לא זורם באופן אוטומטי למשטרה".
בקרוב תציג המשטרה בפני הממשלה את התוכנית העבודה למלחמה בפשיעה, הכוללת בין היתר הקמת גוף בתוך היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות, אשר תטפל בזווית הארצית של הלחימה בעולם התחתון. במשטרה מקווים כי הממשלה תאשר בסופו של דבר תוספת תקציב למאבק הזה, ותוכיח שהיא אכן רואה את הפשע המאורגן כבעיה לאומית....
http://glz.msn.co.il/glz/news/nachon/235B6F9FD6D24CE19DEE74BE811F2DB3.htm



בחזקת אשם
עו"ד אלי זהר

בבג"צ ניר גלילי, הביע בית המשפט את דעתו כנגד הצדדים בהליך תלוי ועומד, המשתמשים בתקשורת להשגת התוצאה הרצויה להם.

בפרשת האלוף שי אביטל חזרה התופעה על עצמה חרף עמדת בג"צ. עו"ד אלי זהר חושב שהגיע הזמן להודות בהצלחת ההשפעה הלא הוגנת של העיתונות על בית המשפט ובהזדמנות זו לנער את האבק מעל עקרון הסוביודיצה.

השפעות התקשורת על הכרעות בתי המשפט

לסביבתנו המשפטית נקלע עוף מוזר, האלוף שי אביטל. אביטל אינו איש משפט, אבל רשאי אני להעיד כי איש אמיץ מאוד. הוא איש, הגון, ישר, מעורב, מצפוני ותמים. מלח של כל ארץ. פרט אצלנו.

לטובת הגילוי הנאות אומר מיד: אני מכיר, מעריך ומוקיר את האיש, ועל ביקורו החטוף במרחבי משפטנו כמי שמונה לברר את תלונתה של סגן דנה מועד נגד סא"ל יהודה שפר, הבטתי מנקודת תצפית מרוחקת, לא מתערבת, אך מעוניינת רגשית.

כשם שחוקר טבע העוסק בתצפיות אינו מסוגל לחלץ איילה מבין שיניה של לביאה, אך רחמיו נכמרים, כך אני. בכאב רב הבחנתי בדרך שבה שופד, שלא בצדק, האלוף אביטל, בפרשת מועד, בשל מסע לחצים עצום על בית המשפט והתקשורת, אך משותק הייתי מלהלין, שכן אומצו אצלנו כללים שיצרו סביבה משפטית טורפת. אם תרצו חוקי טבע בלתי צודקים. רשימתי זו לא באה לקטר על מציאות עכורה. לתקן היא באה.

לשון אחרת, אפשר וצריך להביט על מה שאירע לאלוף אביטל, ולשאול אם ראוי לה לחברה נאורה להסיק מסקנות נוקבות מן הפרשה הזו.

סא"ל יהודה שפר זוכה מחמת הספק, ספק שהתעורר בליבו של האלוף שי אביטל, לאחר שברר את האשמה שהניחה לפתחו סגן דנה מועד. על זיכוי זה עתרה מועד לבג"צ, ועל זכותה לעשות כן איש אינו חלוק. ואולם מיד ובסמוך לעתירה, כשהיא מסתייעת בארגון נעמת, פתחה מועד בהרעשה ארטילרית מתוזמנת ומכוונת היטב.

אביטל, כמו שפר, היה יעד התקיפה. המטרה הוגדרה היטב. להציג את הנאשם והשופט גם יחד בחזקת אשמים. שניים שחברו לכאורה בקשר מצ'ואיסטי בטיבו, על-מנת לאפשר ל"עבריין", שפר, לחמוק מעונשו. תוצאת ההאשמה, אם תצלח, נידויים החברתי והמקצועי. לא עניין פעוט ערך, יש לומר.

ביד קלה ובלשון נחרצת הוצגו בתקשורת קטעים מגמתיים, חלקי דוחות ופרוטוקולים ועוד פרשנויות כביכול, שכולם מנסים לשכנע את בית המשפט בעליון בתקופת 11 החודשים שבהם היתה העתירה תלויה בפניו לקבלה, וכך להביא לביטול הכרעתו של האלוף אביטל בעניין זיכויו של שפר.

עניין השימוש בתקשורת ככלי השפעה על החלטת בג"צ נדון בפרשת גלילי ובפרשת בורקאן. שופטי בית המשפט העליון נתנו את דעתם לנושא, ונדמה היה לרגע כי לאור עמדתם הנחרצת, שהסתייגה מהעניין, שוב לא יוסיפו עותרים להתחמש בקטעי עיתונות מגמתיים בהתדפקם על שערי בית המשפט הגבוה לצדק. התבדינו.

גיוס התקשורת במלוא עוצמתה בפרשת מועד הוכיח כי לא היה די החלטות בג"צ בעתירות קודמות כדי להניא את העותרת, מועד, מלפנות לערוץ זה, לשם הבטחת הצלחתה בעתירה. ואולם לבסוף הדחתה עתירתה.

קביעותיו המפורשות של בית המשפט (כבוד השופטת מרים נאור שכתבה את פסק הדין בהסכמתם של כבוד השופטים ד"ר מישאל חשין ואליעזר ריבלין) אמורות היו לחתום את הפרשה. לא כך היה. מתקפה בוטה על הנאשם ועל שופטו בתוך חזרה על הפרטים ששימשו בסיס למשפט המשמעתי, שנסתיים בזיכוי וכעת אף בדחיית העתירה, הדהדה בכמה אמצעי תקשורת. לא הועילו לו לאביטל הקביעות החד-משמעיות של בית המשפט כי "פעל בשקיפות... או אפילו בשקיפות יתר... בסופו של דבר נותר בלבו ספק והוא זיכה את שפר.

האלוף פעל ביושר, בלא משוא פנים, הוא נהג בכבוד בעותרת, הוא עשה כמיטב יכולתו לקבוע ממצאים שבעובדה בעניין שבו ההכרעה העובדתית קשה היא, הוא התלבט עד הרגע האחרון... למקרא החלטתו נראה שאפילו התייסר... הוא אינו משפטן, אך הוא איש ישר שלווה בייעוץ משפטי צמוד...". אביטל, חרף דבריו המפורשים של בג"צ, נדרש לסבב שני של התגוננות מול טענות המציגות אותו כמטה דין ושותף לקנוניה שנועדה לעוות את דינה של סגן מועד. ואחר הדברים האלה מאה פסקי דין מזכים, ממרקים ומנקים, אין בהם כדי לנקות את האלוף שישב בדין, וגם לא את שפר שזוכה בדין. זה כוחה של התקשורת. זו השפעתה.

אפשר שאין למשפט היום כלים הדרושים לשם מניעת ניסיון להשגת פסק דין מרשיע באמצעות התקשורת לאחר שבית המשפט זיכה אדם וניקהו מכל חשד. ואולם יש למשפט כלי עבודה זמין, שבכוחו למנוע ניסיון להשיג תוצאה רצויה בהליך תלוי ועומד.

במילים אחרות, דעתי היא כי יש אפשרות להעמיד דברים על מכונם מתוך הגנה על האינטרסים הראויים להגנה. להשיב "לחזקת הזכאות" את מעמדה הראוי, גם משפטית וגם חברתית, כזכות יסוד הנובעת מזכותו של אדם להגנה על שמו הטוב. האמצעי מצוי בסעיף 71 (א) לחוק בית המשפט:
"לא יפרסם אדם דבר על עניין תלוי ועומד בבית המשפט אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו".

לצערי, בסעיף זה נעשה שימוש נדיר ומצומצם עד עתה, בגלל מדיניות משפטית. למעשה, יש מחשבה לבטלו, והדילמה בהפעלתו מסמנת את חולשת המערכת מול עוצמת התקשורת.

מותר היום לומר בפה מלא את אשר אמש נחשב לדברי כפירה ומינות. השפעתה של התקשורת על בתי המשפט כה רבה עד שהדבר בא לידי ביטוי בפועל בהכרעות, בגזרי הדין ובהתנהגות ציבור המתדיינים, שהבינו כי התקשורת היא באמצעי למניפולציה על בתי המשפט. השפעה זו ניכרת לא רק בפסקי הדין ובעונשים, אלא גם בוויכוח הציבורי על "המשוב" שיזמה הלשכה והסערה סביב אכסניה זו, והדברים מדברים בעד עצמם.

כל עוד חיים במקומותינו זכאים שהם בחזקת אשמים, וכל עוד זורמים מים עכורים בצינורות הקומוניקציה למיניהם, שמטרתם לנווט את דעתנו ליעד מסוים, חייבת מערכת המשפט להגן על עצמה מהשפעות לא הולמות ולא הוגנות המופעלות עליה בדרך מניפולטיבית, ולקבוע בנחרצות ובאומץ מתי ואיזה פרסום יש בו "כדי להשפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו", אפילו יושב בדין שופט מקצועי. אני מזמין היום את קובעי המדיניות לברר לעצמם שמא הגיעה העת לשנות מתפיסת עולמם ולפעול בדרך שתאפשר לבית המשפט להגיע להכרעותיו ללא עזרה מן התקשורת.

_
מקור: הפרקליטים, מגזין לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב;
גיליון מס' 6, פברואר 2002
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-852-00.html?tag=18-48-26

פשע לא מאורגן
ראש אגף המודיעין במשטרה, ניצב אילן פרנקו, הוציא את האמת לאור:
לא זיהינו ניסיונות השתלטות של גורמים עברייניים על מפלגות יש אמנם פשיעה קשה בישראל, אבל פשע מאורגן אינו קיים.....שנת 2004
http://rotter.net/forum/scoop/8584.shtml

יש בישראל פשע מאורגן

בחודש פברואר 2002 משרד המשפטים הקים לאור החלטת ממשלה, רשות
לאיסור הלבנת הון,
בראשותו של עו"ד יהודה שפר.....
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=923&sivug_id=1




איסור הלבנת הון משרד המשפטים
ברוכים הבאים לאתר הרשות לאיסור הלבנת הון
הרשות לאיסור הלבנת הון הוקמה בחודש ינואר 2002.

באתר זה כלולים כל החוקים, התקנות, הצווים וטפסי דיווח הנוגעים לעבודתה של הרשות, וכן חומר רב בנושא הלבנת הון. תקוותנו כי תמצאו בו עניין ותועלת.


יהודה שפר

ראש הרשות לאיסור הלבנת הון
http://www.impa.justice.gov.il/MojHeb/HalbantHon/


תשובת המדינה



עתרה לבג"ץ. דנה מועד,
משמאל צילום גלי תיבון

עוכב מינויו של שפר לראש הרשות למניעת הלבנת הון
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1324748,00.html

הפרקליטות לבג"ץ: ההליך נגד שפר היה תקני

פרקליטות המדינה הגישה את תשובתה לבג"ץ בנוגע לעתירתה של סג"מ דנה מועד, שטענה כי בהליך המשפטי נגד סא"ל במיל' יהודה שפר, בגין הטרדה מינית, נפלו פגמים
אפרת וייס


פרקליטות המדינה עומדת על עמדתה כי בהחלטה שהתקבלה בבית הדין המשמעתי בעניין סגן אלוף במיל' יהודה שפר, לא נפל כל פגם וההליך היה תקני.

פרקליטות המדינה הגישה היום (א') את תשובתה לבג"ץ בנושא עתירת סג"מ דנה מועד ונעמ"ת, נגד הפרקליט הצבאי הראשי, הרמטכ"ל, האלוף שי אביטל וסא"ל במיל' יהודה שפר, בדבר זיכויו של סא"ל שפר בבית הדין המשמעתי. הדיון בעתירה בבג"ץ יתקיים ביום ד' הקרוב.
(25.11.01, 20:07)
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1348610,00.html


נדחתה עתירתה של דנה מועד

יהודה שפר


דנה מועד


בג"צ קבע כי ההליך שבו זוכה שפר מהטרדה מינית היה חוקי. מועד: "צה"ל לא ראוי לקצינה כמוני". עורך דינו של שפר: "זה יום חשוב לשלטון החוק"
יהונתן ליס ואפרת וייס


בג"צ דחה הבוקר (יום ד') את עתירתה של סגן משנה דנה מועד, שהאשימה את סא"ל (מיל') יהודה שפר, בכיר לשעבר בפרקליטות צבאית, כי הטריד אותה מינית. מועד טענה כי ההליך בבית המשפט הצבאי שבו זוכה שפר היה לקוי, אך השופטים מישאל חשין, אליעזר ריבלין ומרים נאור, לא קיבלו את הטענה.

לאור החלטת בג"צ, החליט שר המשפטים מאיר שטרית להגיש ביום א' הקרוב לאישור הממשלה את מינויו של יהודה שפר לתפקיד ראש הרשות למלחמה בהלבנת ההון.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1388068,FF.html




כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   09:39   13.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. פרשת ויצמן - סרוסי - אונגר !!  
בתגובה להודעה מספר 32
 
פרשת ויצמן-סרוסי-אונגר
החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין נשיא המדינה מר עזר ויצמן

24/05/00 | אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה | dover@justice.gov.il

מבקר המדינה

מבוא:

א) הנסיבות מחייבות מלות פתיחה: יועץ משפטי לממשלה אינו מורגל, גם במציאות הישראלית הסוערת, בחקירות במישור דיני העונשין ותחומי דין אחרים שעניינן מי שמכהן כנשיא מדינת ישראל והעומד בראש המדינה (סעיף 1 לחוק יסוד: נשיא המדינה). אכן, השויון לפני החוק חייב חקירה זו, כפי שיפורט להלן. אין בכך כדי להמעיט מן הכבוד שיש לרחוש למוסד הנשיאות ולעומד בראשו בכל עת, ומטבע הדברים מי שזכה להיבחר לכהונת נשיא מדינת ישראל הוא אדם רב זכויות. כזה הוא גם הנשיא עזר ויצמן, בן 76, עד מאה ועשרים שנה, טייס במלחמת העולם השניה ובמלחמת הקוממיות, מפקד חיל האויר וראש אג"מ בצה"ל, חבר הכנסת, שר הביטחון ושר בתפקידים אחרים בממשלות ישראל, מעושי השלום עם מצרים, ונשיא המדינה. במלה אישית - הכרתי את מר ויצמן בשירות המדינה לפני 23 שנים; בהיותו שר הביטחון בועידת קמפ-דיויד, הייתי חבר המשלחת הישראלית שם; ושירתי כמזכיר הממשלה בממשלות בהן כיהן כשר ובעת כהונתו כנשיא. את זכויותיו אני מכבד. דברים שייכתבו להלן אינם באים לגרוע מהן. אנו ממלאים את חובתנו, אף אם זו חובה שיש עמה צער. יתר על כן, כפי שיתואר להלן, המדובר בסיטואציה בלתי שיגרתית, ופילסנו דרכנו בזהירות וברגישות ככל שיכולנו. בטרם נפרט נאמר, כי בסופו של יום החלטתנו היא שאין מקום להגשת כתב אישום נגד מר ויצמן, מטעמים שבחוות הדעת של פרקליטת המדינה, המצורפת לכאן, שאימצתיה על התיאור העובדתי והניתוח המשפטי, ובהתאם למפורט להלן. כלולה בדברים גם הפניית תשומת ליבם של נבחרי הציבור ואנשי השירות הציבורי להוראות המחייבות, אף היא במבט צופה פני עתיד.

ב) ראשיתה של חקירה זו בפרסום עיתונאי מאת העיתונאי עיתונאי מסויים, ובו תחקיר בדבר כספים שקיבל מר ויצמן בזמנו לאורך שנים שבהן כיהן כשר וכח"כ ממר אדוארד סרוסי. דבר זה הצדיק על פניו פניה אל בית הנשיא לבקש התייחסות, וכן עשה עוזרי, עו"ד יורם בונן, ביום כ"ד בטבת תש"ס (2.1.00).

קיווינו, פרקליטת המדינה ואנכי, בשל כבודו של מוסד הנשיאות וממלא התפקיד, כי יינתנו הסברים שיניחו את הדעת. משניתנו הסברים, כעבור כ-10 ימים, ולפיהם המדובר במתנות ידידות, שקדנו - יחד עם עוזרינו - על בדיקתם באינטנסיביות, לרבות שיחה עם עו"ד חנינא ברנדס (בהשתתפות ראש אח"ק) ובדיקות במשרד מבקר המדינה, בכנסת ובמס הכנסה; אך כתום יומיים עמוסים, הוברר לנו כי בדיקת חלק מהנדרש אינה מצויה בתחומנו, והחלטנו על בדיקה משטרתית. הצבענו על כך שלפי שעה אין נבחן חשד ספציפי, וכן על האפשרות כי הדברים יובהרו בהקדם בכלים העומדים לרשות המשטרה, בלא צורך בחקירה משטרתית במלוא היקפה. ואולם, כתום ימים אחדים לפעולת צוות הבדיקה, בראשות נצ"מ יוחנן דנינו, הודיעונו מפכ"ל המשטרה וראש אח"ק, כי נתגלה מסמך שעניינו הסכם המצביע על קשר עסקי בין מר ויצמן למר סרוסי מ-1983, שלא גולה עד לאותה עת, ולא ראינו מנוס מפתיחת חקירה.

ג) החקירה נערכה על-ידי המשטרה - היחידה לחקירות הונאה בראשות תנ"צ מירי גולן וצוות מתוכה בראשות נצ"מ יוסי פורטוגל - במאמץ ראוי להערכה, ונסתיימה בתום חודשיים ומחצה. סייעו לה אנשי מס הכנסה, בהנחיית הנציב מר קפלן, והיא לוותה על-ידי גב' אביה אלף, נציגת פרקליטות המדינה. ביום א' בניסן תש"ס (6.4.00) הגישה המשטרה את הדו"ח המסכם.

ד) פרקליטת המדינה, לאחר בחינת הנושא בצוות בפרקליטות, בהשתתפות הח"מ לפי הצורך, הגישה את חוות דעתה הלוטה, שכאמור אומצה על ידי. עלי להודות לה ולכל העושים במלאכה בפרקליטות על המאמץ. נוכח האמור, אינני שב בהחלטתי שלי בפירוט לכל התיאור העובדתי ולניתוח המשפטי, אך עלי להוסיף ולהידרש לדברים גם מתוך מבט נורמטיבי צופה פני עתיד. להלן איפוא היבטים והדגשים אחדים.

ה) אכן, העיסוק בנושא הכביד עלינו אנושית וציבורית. שיווינו לנגד עינינו את מעמדו של הנשיא, את גילו, את זכויותיו ותרומתו למדינה לאורך שנים רבות, ואת כוס היסורים שעברה עליו ועל משפחתו בקשר לפציעת בנו ע"ה בצה"ל, סבלו ואחר כך מותו ללא עת. אך השוויון לפני החוק, כמו גם הענין הציבורי הברור, חייבו חקירה.

כפי שנאמר בבג"צ 2534/97 יונה יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה ואח', פ"ד נא (3) 1, 13:

"כל שאמרנו יפה הן לשועי הארץ והן לפשוטי העם. נקודת המוצא היא שכל האזרחים שווים בפני החוק. שוויון הכל בפני החוק הוא כלל בל יעבור בשיטתנו המשפטית. עקרון השוויון הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (ציטוט מבג"צ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר, כג (1) 693)".

ו) הנשיא נחקר במשכן הנשיא; סעיף 15 לחוק יסוד: נשיא המדינה קובע: "נדרש נשיא המדינה למסור עדות, תיגבה העדות במקום ובמועד שייקבעו על דעת נשיא המדינה". נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) משה לנדוי, בחיבורו פירוש לחוקי היסוד - חוק יסוד: נשיא המדינה (תשנ"ד, 56), מציין כי "על פי לשונה, ההוראה שבסעיף זה אינה חלה על קבלת הודעה מאת הנשיא בחקירה משטרתית; אבל יש להניח כי הנימוס מחייב, שגם בנדון זה ייקבעו המקום והמועד על דעת הנשיא". כך נעשה.

ז) מערכת החקירה המשטרתית והתביעה הכללית הן גופים חשדניים מטבעם, וכך ראוי להם. ניסיונן בחשיפת מעשים המגיעים לכלל עבירות פליליות הוא כזה, שאינן רשאיות להניח אבן לא הפוכה בבדיקת הדברים, וכך עשו גם במקרה דנן, ככל שיכולתן מגעת. יתר על כן, אין לסיטואציה מיוחדת זו שבה נתקלנו הפעם תקדים, אח ורע בפסיקה, ונאלצנו לחרוש תלמים חדשים. כאלה מצדיקים, כאמור, זהירות רבה.

ח) תודה לעוזרי, עוה"ד יורם בונן, יעקב שפירא ובמיוחד שירלי גריל, על סיועם.

ט) משהוגשו המלצות המשטרה והתיק נבחן כאמור בפרקליטות, הגיעה עת החלטה, ואת שורתה התחתונה כבר אמרנו.




מתן החלטה מנומקת

לקראת ההחלטה נשאלנו חזור והישאל האם רשאים אנו לפרסם בתום חקירה שהתנהלה כנגד איש ציבור, מסמך שמסקנתו היא סגירתו של תיק, אך בכללו מצויות התייחסויות לבעל המשרה המצביעות על בעייתיות נורמטיבית כזו או אחרת. השאלה כפי שהוצגה לעתים היתה, האם יש מקום ל"דו"ח ציבורי", כלום לא מנהג חדש הוא שבא למדינה, והאם מתפקידנו הוא. אינני יודע מנין נשאב המונח "דו"ח ציבורי". חובתנו היא, כעובדי ציבור, לנמק החלטותינו. המדובר איפוא בהחלטה מנומקת. השאלה התעוררה גם ערב פרסום החלטתנו בפרשת מינוי היועץ המשפטי לממשלה בתשנ"ז (1997), והועברה בכור הביקורת השיפוטית. בפסה"ד בבג"צ 2523/97 בן דרור ימיני נ' היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה (לא פורסם), אמר בית המשפט העליון:

nbsp&"...טענתו העיקרית של העותר היא, כי פרסום החלטה מנומקת מהוה פעולה בחוסר סמכות מצד היועץ המשפטי לממשלה, שכן סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה, על פי הטענה, היא להגיש כתבי אישום או להחליט על אי הגשתם. טענה זו אין לה על מה שתסמוך. רשות מינהלית שמוקנית לה סמכות על פי דין רשאית ואף חייבת לנמק את החלטתה...מידת הפירוט של ההחלטה על נימוקיה תיקבע על-ידי המשיבים בכל מקרה בהתאם לעניין שבפניהם....מתן הסעד המבוקש על ידי העותר ימנע מן המשיבים ליתן טעם להחלטתם באשר לחקירה בעלת ענין ציבורי ממדרגה ראשונה, ויש בכך משום פגיעה ביכולתם של המשיבים לפעול כמבוקש מסמכותם".

אכן, יש בעייתיות מובנית ידועה בהחלטה כזאת, המתפרסמת ברבים, שכן דברים שנאמרו על אדם ואשר לא יגיעו למבחן בית המשפט בהליך פלילי, הואיל והתיק נסגר, עלולים לפגוע בו פגיעה מסוימת. משום כך הזהרנו עצמנו לנהוג ברגישות, אולם, בסופו של יום, איננו יכולים שלא למלא את חובתנו. כשם שהחלטנו על פתיחת חקירה והודענו על כך ברבים, ולא יכולנו שלא לעשות כן, כך בבואנו לסיים את עיסוקנו בתיק חובתנו היא לנמק את החלטתנו - ונמלאנה.



המכלולים לבירור

א) תיק זה לא כלל מחלוקות עובדתיות של ממש.

ב) כעולה מחקירת המשטרה ומחוות דעת הפרקליטות, קיבלו מר ויצמן ומשפחתו סכומי כסף גדולים לאורך שנים ממר אדוארד סרוסי, מה שהחל כקשר בעל אופי עסקי עמו, נתפתח לידידות אישית קרובה. בחלק מן התקופה הוגדרו התשלומים כדמי ייעוץ (לפי דברי הנשיא ויצמן לא היה המדובר בעבודה אינטנסיבית), ובתקופות אחרות הוגדרו כמתנות: 1984-1980 - ייעוץ לחברות סריסטקס וסדיטקס, 1985-1984 - מתנה לבתו של מר ויצמן, 1993-1987 - העברת הכספים באמצעות חשבון נאמנות. כמו כן קיבל מר ויצמן ממר רמי אונגר, איש עסקים ישראלי וידיד קרוב שעמו היה תקופות ארוכות בקשרי עסקים, גם סכומי כסף משמעותיים (אמנם קטנים מאלה שנתקבלו ממר סרוסי) בין 1985 ל-1987, וזאת כשכיהן כשר. אנו נתמקד בכספים שקיבל מר ויצמן שעה שכיהן כשר וכחבר כנסת, בהיותו עובד ציבור.

ג) בקבלת הכספים ממר סרוסי וממר אונגר בעת כהונתו כשר היתה לכאורה הפרה של הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים ("כללי ועדת אשר"), י"פ תש"מ 2120. נזכיר כי כללים אלה הותקנו לראשונה בתשל"ח על פי המלצות ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שלמה אשר, לשם שמירה על טוהר המידות של שרים וסגניהם, ואסרו כליל על קבלת כספים כאלה. אמרנו ,,לכאורה" מתוך זהירות מקצועית, אך ספק אם יש חולק על כך שהכללים הופרו בעצם קבלת הכספים.

ד) הם הופרו לכאורה בפן נוסף: מר ויצמן לא דיווח על הכספים שקיבל למבקר המדינה, כנדרש בכללי ועדת אשר ובכללי האתיקה לחברי הכנסת (י"פ תשמ"ד 842 כפי שתוקן) (למשל כלל 9(2) מחייב הצהרה שנתית על "מקורות הכנסה של השר ובני משפחתו באותה שנה או באותה תקופה וסכומי ההכנסה מכל מקור"). אין חולק גם על כך. הכספים גם לא דווחו לפי חוק שירות הציבור (מתנות) (ראה להלן). ועוד, אין גם חולק כי סכומים שהוגדרו כמתנות לא דווחו לשלטונות המס, מה שאין כן לגבי סכומים שהוגדרו כשכר ייעוץ.

ה) השאלות שעלו במישור הפלילי היו האם בקבלת הכספים נעברו עבירות על חוק העונשין - שוחד (סעיפים 290 ו-293 - לחוק העונשין), מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק העונשין); וזאת בנוסף לשאלות של עבירות על חוק שירות הציבור (מתנות) וחוקי המס; וכן נשאלה השאלה מה משמעותם, במישור הפלילי, של קבלת הכספים בניגוד לכללי ועדת אשר ואי הדיווח.

ו) הקושי שבקבלת החלטות על-ידינו בתיק כזה טמון בעובדה, שמחד גיסא, אין ספק שבין מר ויצמן לבין שני מעניקי הכספים היו בשלבים שונים קשרים עסקיים, במידה משמעותית בהרבה עם מר אונגר אך גם עם מר סרוסי; אולם גם ברור שעם שניהם נוצרו לאורך השנים יחסי ידידות קרובים. השאלה המרכזית היא האם איפוא היו הכספים הרבים שנתקבלו מתנות בין ידידים או שדבק בהם פגם, ואם כן, האם פגם זה גולש לתחום הפלילי. אכן, בכל מקרה היתה אי תקינות ברורה בקבלת הכספים בניגוד לכללי ועדת אשר ובאי הדיווח לפיהם; כללים אלה, אין להקל בהם ראש, שהרי קביעתם באה - כאמור - למנוע חשש לאי טוהר מידות בקרב שרים וסגני שרים שהכללים חלים עליהם. הוא הדין לכללי האתיקה של חברי הכנסת, הקובעים חובת דיווח על הכנסות (כלל 15 לכללים האמורים).



האם נעברה עבירת שוחד?

א) קבלת הכספים ממר אדוארד סרוסי:

(1) לעניין הכספים שנתקבלו ממר סרוסי נאמר בחוות דעת פרקליטת המדינה, כי "מערכת היחסים וההתנהגויות ששררו בין מר סרוסי למר ויצמן, על בסיס הראיות שהובאו בפנינו, אינה נתפסת בגדרי עבירת השוחד", חרף תמיהות שעלו. עיקר התמיהות בהן מדובר, הנזכרות על-ידי הפרקליטות, ועליהן עמדה המשטרה, הן בראש ובראשונה עצם המתת - הזרמת כספים, בסכומים קבועים, כמעט מדי חודש בחודשו, במהלך תקופה ארוכה; גודל המתת, הרחוק משיגרת ידידות מקובלת; הימנעות מדיווח על חשבון הנאמנות ושגם לא נתחוור - נוכח ריבוי הגרסאות - מי יוזמו ועל שום מה; והפסקה בהעברת הכספים עם מינויו של מר ויצמן לנשיא המדינה, שאם כנטען היה הכל כהלכתו, על שום מה ההפסקה. גם מר ויצמן עצמו, אם כן, ראה בעייתיות בדברים; הדעת נותנת שאילולא כן היה מדווח, ולא מפסיק את העברת הכספים אחר היבחרו לנשיא. יצויין כאן, כי מר ויצמן עצמו אינו נותן הסבר המניח את הדעת בענין ההימנעות מדיווח על כספי הנאמנות, והפסקת קבלת הכספים עם מינויו לנשיא. כך למשל הוא מציין מפורשות כי מעורבותו בתהליך הדיווח היתה "כמעט אפס" (בחקירתו מיום 13.2.2000, קלטת 705/00 קלטת 4 עמ' 33) ולהלן הוסיף, כי הוא מסכים שהאחריות לדיווחים הללו היא שלו (שם, עמ' 38); ובחקירתו מיום 10.2.2000 (קלטת 703/00 קלטת 3) ציין, באשר להפסקת ההעברות עם היבחרו לנשיא: "אולי חשבתי שאולי אם אני הולך להיות נשיא זה יותר פסול".

(2) מכל מקום, לדעתי, אכן על פני הדברים, וככל שיכולנו לרדת לחקרם, התפתחה בין מר ויצמן למר סרוסי, חברות הנראית כאמיתית, ומר סרוסי היה למעריץ מושבע של מר ויצמן, וראהו כאישיות בעלת זכויות עבר ופוטנציאל עתיד בישראל, שיש - לשיטתו - מקום לשחררה מדאגות חומריות כלשהן; גם אם ראשית הקשרים היתה בתחום העסקי, והיתה נגיעה מסוימת לתחום זה בהמשך, ההיבט הדומיננטי ככל הנראה, היה פן החברות והידידות האישית. מכל מקום, במצב דברים זה אין ראיה מספקת לכך שקבלת הכספים קשורה לאיזה מתפקידיו הציבוריים של מר ויצמן או למודעותו לאפשרות כזו. לפיכך מצטרף אני, אמנם בידיעת התמיהות האמורות, למסקנה שאין די ראיות להוכחתה של עבירת השוחד. להלן נידרש לשאלות אחרות, הקשורות בבדיקת העבירה של מרמה והפרת אמונים.


ב) קבלת הכספים ממר רמי אונגר:

השאלה שהטרידה אותנו באשר למר אונגר, כאמור איש עסקים פעיל בישראל וידיד קרוב של מר ויצמן לאורך עשרות שנים, היתה התשלומים שהעביר בשנים 1987-1985 למר ויצמן, שעה שמר ויצמן כיהן כשר, שחרגו מן ההפרדה שנהגה על ידיהם בתקופות אחרות, בהן העסיק מר אונגר את מר ויצמן רק בשעה שלא כיהן בתפקיד ציבורי; בשנים אלה, נתקבלו סכומים של 27,000 דולר, בתשלום חודשי קבוע של 1,000 דולר לחודש. ניטשטש הגבול, ולכאורה קמה חזקת חשד של "שלח לחמך" (ע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' בן עטר, תקדין עליון 99 (3) 901), ולא ניתן על-ידי מי מן השניים הסבר משכנע באשר לכך. לכן סברה פרקליטת המדינה כי בנסיבות אלה תשלום זה "יכול לעורר חשד לגבי מטרת נתינת הכספים, גם כאשר מדובר בחברות אמיצה בין השניים. מכל מקום, בהתחשב בכך שעבירת השוחד הינה עבירה מסוג פשע, שתקופת ההתיישנות בגינה הינה בת עשר שנים, אין צורך לקבוע מסמרות בענין זה, שהרי ממילא לא ניתן כיום להעמיד לדין בגין עבירה זו". הדברים הללו מדברים בעדם. ובסופו של יום, עם כל הבעייתיות, ונוכח מצב הדברים הראייתי, קרי, כי ספק אם ניתן היה להוכיח את כל רכיבי העבירה, כנדרש בחוק, אין מנוס גם כאן מסגירת התיק דנן (ומעבר לכך, כאמור התיישנו הדברים מכל מקום).




האם נעברה עבירה של הפרת אמונים?


א) בדיקת מסלול זה מתפרסת על פני תחומים רחבים יותר מבדיקתה של עבירת השוחד, ואלה נמנו בחוות דעת הפרקליטות. המדובר לא רק בשאלה האם קבלת סכומי הכסף ממר סרוסי וממר אונגר נכנסת לגדרי העבירה, שהיא ראשית לכל, אלא גם השאלה אם הפרתם של כללי ועדת אשר, שבהם נקבע (סעיף 6(3)(א)) כי "שר לא יקבל שכר או טובת הנאה, זולת שכרו המשתלם מאת המדינה", ונקבעה בהם גם חובת דיווח, באה בגדר עבירה זו של הפרת אמונים. כאמור, כללים אלה הופרו לכאורה בקבלת הכספים בתקופות הכהונה בתפקידים רלבנטיים, וכן הופרו לכאורה באי הדיווח על קבלת הכספים, והשאלה היא האם בכך נעברה עבירה פלילית.

ב) אדגיש, כי - על פי המצב המשפטי בישראל - מותר איש הציבור ממי שאינו כזה הוא בכך שעל ממלא התפקיד הציבורי, לדרגותיו וברמות שונות של התייחסות, מוטלות חובות נוספות. נורמות ההתנהגות המחייבות אותו גבוהות יותר, ואינו יכול להפריד לענין זה בין "כובעו" הפרטי ל"כובעו" הציבורי. הדרישה היא - בין השאר - שקיפות, כדי שתתאפשר ביקורת. חובת הדיווח על פי כללי ועדת אשר, ובדומה כללי האתיקה של חברי הכנסת, יוצרים שקיפות זו. אדם שלבש את גלימת השר וחבר הכנסת (ולעניינים שונים גם עובדי ציבור אחרים), הפקיע עצמו במידה מסוימת, אף אם לא מלאה, מפרטיותו וענייניו היו לנחלת הכלל; ובכך גם החיל על עצמו, מכוח הוראות הדין וההחלטות למיניהן, הגבלות שונות. הגבלות אלה מטרתן לא רק שקיפות וגילוי נאות, וכתוצאה מניעת לזות שפתיים - אלא גם הרתעה.

ג) (1) באשר לקבלת הכספים, כשלעצמה, סברה פרקליטת המדינה, בנתחה את מרכיבי סעיף 284 לחוק העונשין, כי אמנם המדובר במי שהיה עובד ציבור ועשה לכאורה מעשה הפוגע בציבור, שכן "נראה כי אמון הציבור בשר ובשלטון נפגע מכך שהשר מתפרנס משולחנם של אנשי עסקים". מה שנותר בספק הוא האם קבלת הכספים היתה קשורה במילוי התפקיד, וכאן, לדעת הפרקליטות, ספק אם ניתן יהיה להוכיח כי הכספים ניתנו במילוי תפקידו של מר ויצמן, דהיינו, ספק אם ניתן יהיה להוכיח "זיקה" למילוי תפקידו. גם באשר ליסוד הנפשי, הוטל על ידי הפרקליטות ספק אם ניתן להוכיח מודעות של מר ויצמן לכך שקבלת הכספים היא מעשה שיש לו זיקה למילוי התפקיד, הפוגע בציבור ומפר את אמונו.

(2) ואילו באשר להפרת כללי ועדת אשר, נאמר כי ברור שעצם הפרת הכללים הן בקבלת טובת ההנאה והן באי מילויה של חובת הדיווח נעשו בשעה שמר ויצמן היה שר, דהיינו במילוי תפקידו. ואולם, שאלה היא אם בעצם הפרת הכללים יש משום הפרת אמונים; פרקליטת המדינה סברה כי קבלת סכומי הכסף הגדולים בניגוד לכללים מהווה מעשה של "הפרת אמונים", שכן "חלק מחובת האמון של שר מתבטא בכך שעליו להימנע מלהיסמך על שולחנם של אנשי עסקים, שעה שהוא מכהן בתפקיד ציבורי, ובוודאי כאשר קיימים כללים ברורים האוסרים קבלת שכר או טובת הנאה, זולת שכר המשתלם מקופת המדינה, ובכל מקרה מחייבים דיווח...". עם זאת הציבה את השאלה האם מידת הפגיעה בציבור מצדיקה את הפעלתו של המשפט הפלילי. כמו כן, עדיין "מתעוררת...השאלה האם מתקיים בענייננו אותו יסוד של "שחיתות", שהוכחתו חיונית....כדי לקבוע כי מעשה פסול מסוים חרג...מהתחום האתי-משמעתי ועבר לתחום הפלילי...ספק אם ניתן היה להוכיח בבית המשפט, כי המעשים עברו...מהתחום "האפור" לתחום ה"שחור" ".

(3) כללו של דבר, לדעת הפרקליטות בכל מקרה לא הצטברו די ראיות באשר לעבירה הפלילית, מה גם שהפרת האמונים היא עבירת עוון, ולכן חלפה לה תקופת ההתיישנות בת חמש השנים.
ד) (1) פרקליטיו של מר ויצמן פנו אל פרקליטת המדינה והח"מ בכתב ובעל פה. הם הודאגו במיוחד (מכתבם מיום 7.4.00) מן ההמלצה שפרסמה המשטרה, שלפיה יש ראיות לעבירת הפרת האמונים אלא שחלה עליה התיישנות. לדעתם, "במידה ועובד הציבור עשה מעשה בכשירותו כאדם פרטי, ומבלי שתפקידו אפשר את עשיית המעשה, אין ולא יכולה לקום עבירה אפילו אם המעשה פוגע בתדמיתו של השירות הציבורי". שנית, הואיל וקיים חוק שירות הציבור (מתנות), אין אפשרות להעביר מעשה שאינו נופל בגדרו לסעיף הפרת האמונים. ועוד, לדעתם המעבר מפגיעה בתדמית השירות הציבורי וערעור האמון בו לתחום הפלילי היא קפיצה, שלא נבדק לגביה אם אין המדובר בתחום האסתטי בלבד, או בתחום האתי האפור, או בתחום האתי המשמעתי. "פגיעה בתדמית השירות הציבורי וערעור האמון בו" הם, לדידם, מונחים מתחום העבירות המשמעתיות - קרי, לא מן התחום הפלילי.
(2) ועוד, במכתב נוסף (מ-7.5.00) טענו פרקליטי מר ויצמן, כי הפרת כללי ועדת אשר אינה יכולה לגבש עבירה של הפרת אמונים, בהיות הדבר מנוגד לעקרון החוקיות. זאת, לשיטתם, שכן אם נתקבלו הכספים ללא קשר לתפקיד עובד הציבור, אלא מתוך ידידות ותיקה ללא תמורה, אין בזאת הפרת אמונים; ובכל מקרה, הדבר צריך להיבחן בפסיקת בתי המשפט ולא על-ידינו. ועוד הזכירו, כי בשנים הרלבנטיות עסקו נבחרי ציבור גם במקצועות חופשיים, דבר שנאסר מאז.

ה) (1) אכן, אופיה של עבירת הפרת האמונים, שהיא עבירה הקשורה לשירות הציבור, אינו מוגדר עד תום, שלא כעבירות אחרות, ובתי המשפט התחבטו בה. ראה לאחרונה דברי השופט זמיר בענין בן-עטר: "העבירה של הפרת אמונים, שיש בה צורך כדי להבטיח מינהל תקין על ידי עובדים נאמנים לטובת הציבור, היא בעלת אופי גורף ומעורפל. לפיכך, כפי שבית המשפט אמר לא פעם, יש לנהוג בזהירות רבה עד שמרשיעים עובד ציבור בעבירה זאת". יסודותיה נותחו על-ידי הנשיא ברק, בין השאר, בע"פ 5046/93 מדינת ישראל נ' רפאל הוכמן, פ"ד נ (1) 2, 13 ואילך. אפתח ואומר כאן, כי לדידי, כמו גם לדעת הפרקליטות, עבירה זו חיה וקיימת, ויש מקום, בנסיבות מתאימות של קיום ראיות, וברגישות ובזהירות הראויות, לנקוט צעדי אכיפה בעקבות הפרתה, במסגרת המאבק לטוהר מידותיו ולתקינותו של השירות הציבורי, שהם מיסודות המשטר הדמוקרטי ושל מדינה יהודית דמוקרטית.
(2) זה לשון סעיף 284 לחוק העונשין: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים". היסוד העובדתי הנדרש בעבירה זו כולל שלושה - רכיב התנהגותי ("מעשה מרמה או הפרת אמונים"); רכיב נסיבתי ("עובד הציבור העושה במילוי תפקידו"); ורכיב תוצאתי ("מעשה הפוגע בציבור"). היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות בפועל כי נעשה מעשה מרמה או הפרת אמונים, כי העושה הוא עובד ציבור הפועל במילוי תפקידו וכי ישנה פגיעה בציבור. אך "עצימת עיניים" של העושה שקולה כנגד מודעות בפועל, ופירושה קיומו של חשד אצל עובד הציבור בדבר טיב המעשה והימנעות מלבררו (סעיף 20(ג) לחוק העונשין). כפי שמציין המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס חיים כהן, ניגוד עניינים הוא המקרה הקלאסי של הפרת אמונים ("הרהורים על טוהר המידות", משפט וממשל ב' (תשנ"ה) 403, 423). לענין ניגוד עניינים ראה גם טנה שפניץ וורדה לוסטהויז, "ניגוד עניינים בשירות הציבורי", ספר אורי ידין (1990), ב', 318, 354-353.

ו) באשר לעצם קבלת הכספים על ידי מר ויצמן שעה שכיהן כשר, כפי שסברה גם פרקליטת המדינה, עולה כי אמנם המדובר במי שהיה עובד ציבור ועשה לכאורה בקבלת הכספים מעשה הפוגע בציבור. קבלת כספים רבים מאנשי עסקים לאורך תקופות ממושכות על ידי ממלא תפקיד ציבורי בכיר, עלולה לערער את אמון הציבור - זאת מבין כל בר-דעת. מצב של גביר המשלם כספים לנושא משרה ציבורית, יש להימנע ממנו הן מהותית והן בשל מראית העין, וזו בחינת פשיטא. כשלעצמי, באשר למר ויצמן ספציפית, כבר אמרתי כי נראה שביסודו של דבר המרכיב הדומיננטי ביחסים שבין מר ויצמן למר סרוסי ומר אונגר, היה הידידות הקרובה. אכן, מרבית הבריות אינן רואות בעיניהן מעולם סכומי כסף כאלה כמתנות (אם בכלל), לא כל שכן כשאינן מבני משפחה. ואולם, אין להוציא מכלל אפשרות קיומן של חיבה והערצה המתורגמות למתנה אמיתית על ידי בעל יכולת. אך האידך גיסא לכך הוא השקיפות כלפי הציבור כשהמדובר בנבחר ציבור, וזו לא קוימה כל עיקר. התהיות שהועלו על ידינו יצרו איפוא תמונה בעייתית קשה, שבה נבחר ציבור "נסמך על שולחנם" של שועים, בניגוד לכללים. דומה כי אף מר ויצמן, כעולה מחקירתו, חש - למצער - כי יש טעם לפגם בסיטואציה אליה קלע את עצמו. ואולם, קשה להוכיח במקרה דנן שהדברים נעשו בזיקה לתפקיד, וגם את היסוד הנפשי של המודעות, זאת נוכח אופיים של יחסי הידידות כפי שנרקמו לאורך השנים עם נותני הכספים.

ז) משאמרנו כי אין די ראיות להוכחתה של עבירת הפרת האמונים בקשר לעצם קבלתם של סכומי הכסף הגדולים, נשאלת השאלה האם יש בקבלתם של הסכומים הגדולים על-ידי שר, אף אם כמתנה וכנטען ללא זיקה לתפקידו, תוך הפרה לכאורה של האיסור שבסעיף 6(3)(א) לכללי ועדת אשר בדבר איסור קבלת "שכר או טובת הנאה, זולת שכרו המשתלם מאת המדינה...", וכן של החובה שבכללים (וכן בכללי האתיקה לחברי הכנסת) לדווח על כל הכנסה, משום עבירה של הפרת אמונים. עד כה לא עמדו למבחן שיפוטי תוצאות הפרתם של כללי ועדת אשר, והאם נופלת היא בגדרה של עבירת הפרת האמונים.

ח) כבר כתב בית המשפט העליון, כי הוא מהלך בכגון דא "על חבל דק המפריד בין האיסור הפלילי מזה לבין ההתנהגות הלא פלילית. גם אם זו האחרונה פגומה מבחינה אסתטית או אחרת" (ע"פ 884/86 מדינת ישראל נ' גרוסמן, פ"ד לו (1) 405, 417).

ט) כללי ועדת אשר, שנתקבלו על ידי הממשלה לפי המלצתה של ועדת השופט אשר, אוסרים בצורה מפורשת על שרים קבלת "כל שכר או טובת הנאה", ובכלל זה כספים כבמקרה דנן (החריגים הם רכוש, השקעות, פנסיות וכדומה, ואינם מתקיימים כאן). ישנה גם ועדה להיתרים במקרים מסויימים.

י) הכללים קבעו איפוא נורמה גבוהה יותר לשרים, הרחיבו לגביהם את האיסור הנורמטיבי, ואסרו על קבלת כספים, בלא זיקה לשאלה אם נתקבלו בקשר לתפקיד.
יא) ההנחה שביסודם היתה, ככל הנראה, כי היתר לקבלת כספים ואי דיווח עליהם, עלולים לפתוח לעיתים פתח, למי שכוונתם אינה טהורה, להסוות כספים, ליצור מחויבויות וכדומה.

יב) באשר להפרת חובת הדיווח, מטרת הטלתה של החובה (ובפרט כלל 9 העוסק בהצהרה השנתית) היתה שקיפות וביקורת על השרים. אין מקום לענין זה להפרדה בין היותו של הנבחר איש פרטי לבין היותו שר, שכן ככזה מעמדו הוא דו-מהותי, ויושב הוא כבתוך אקווריום שקוף. האיסור לקבל הכנסות מחוץ לממשל וחובת הדיווח הן חגורות הביטחון שנקבעו לשמירת טוהר המידות, למניעת הזיווג שבין ההון הפרטי לשררה הציבורית. עירוב היוצרות הפוטנציאלי הוא המדאיג. באי הדיווח נפגעת השקיפות ונמנעת יכולת הביקורת. השקיפות דנן היא כלפי מבקר המדינה, המשמש שליח הציבור (ובשינוי המחויב בכנסת).

יג) עתה יש לבחון את השאלה, האם הפרת כללי ועדת אשר יכולה להוות גם עבירה פלילית.

יד) אכן, המעבר בין התחום האסתטי לתחום האתי ומן האתי לתחום הפלילי אינו פשוט (ראה סקירת הפסיקה לענין זה ז' סגל, "צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה", משפט וממשל ד' (2) 619-614), ודאי אין ידה של מערכת האכיפה צריכה להיות קלה על ההדק הפלילי. ואולם, יש צורך בקביעה נורמטיבית, המאותתת לאנשי הציבור כי כגון דא, אם יישנה, עלול להביא את הדברים לכלל העבירה של מרמה והפרת אמונים. הדאגה נובעת מן החשש למדרון החלקלק, קרי ליצירת מצב של קלקול גובר, שאינו ראוי למדינה החפצה להיות במתוקנות שבמדינות.
הביטוי "המדרון החלקלק" משמעו הידרדרות אפשרית ממצב התחלתי של פירצה הקוראת לעבור בה, לכיוון שלילי, ואל שפלותה של מציאות גרועה מכל גרוע. האחד נוטל לעצמו היתר מועט, השני מגדיל לעשות, והשלישי כופל ומשלש את מעשי קודמיו (ראו בענין זה: מנחם אלון, "הערות והארות בענין ,,אושיות המרקם התרבותי והרוחני של חברתנו", שערי משפט ב(2) תש"ס, 121, 130, והמקורות המצוטטים שם), וכדברי חכמינו (משנה שביעית ב', א') "נתת תורת כל אחד ואחד בידו", קרי, איש הישר בעיניו יעשה.

טו) בהמשך נידרש לחוק שירות הציבור (מתנות), אך נזכיר כבר כאן, בהקשר דידן, את דברי השופט זמיר בדנ"מ 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס, תקדין עליון 98(2) 1375: "לעתים כללים אתיים הופכים אפילו לאיסורים פליליים. הנה, לדוגמה, ענין המתנות לעובדי ציבור. בשעתו נתברר כי יש עובדים שאינם עומדים בפני הפיתוי של קבלת מתנות של ממש... מאזרחים הנזקקים לשירותיהם. האתיקה לא הספיקה כדי למנוע את התופעה. היה צורך במשפט. או אז נחלץ המחוקק להטיל איסור על עובדי ציבור לקבל מתנות כאלה: חוק שירות הציבור (מתנות), התש"מ-1980". וראה גם דברי הנשיא שמגר בבג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד מז (5) 404, 422, שמצטט השופט זמיר, כי בית המשפט "יצר כלל משפטי מקום שקודם לכן חלה רק האתיקה הציבורית, חלה ולא הספיקה". ראו גם י' זמיר, "אתיקה בפוליטיקה", משפטים ב' תשמ"ח 253, 254, וכן ראו דברי השופט ח' כהן בבג"צ 142/70 שפירא נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד ירושלים, פ"ד כה (1) 325, 331 "לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום: כל אשר יש לה מופקד בידה כנאמן...".

טז) (1) הואיל ואין מקום, על פי חוות דעת פרקליטת המדינה ודעתי, להתחיל במקרה נשוא ענייננו את האכיפה הפלילית בהקשר כללי ועדת אשר, ייאמרו הדברים דלהלן במבט צופה פני עתיד, כלפי עובדי ציבור בכלל, ומתוך חובתנו כנאמני הציבור.
(2) נראה לי, במבט לעתיד, כי ייתכנו מקרים שבהם הפרת הכללים הללו, שתכלול קבלת כספים ואי דיווח, יהא מקום לראותה - ככל שתוכח ובנסיבות כל מקרה לגופו - כנכללת בעבירת הפרת האמונים על מרכיביה ועל פי פשוטה. וכבר כתב השופט (בדימוס) ח' כהן "הכל לפי גודלו, ככל שעובד הציבור גדול יותר בדרגה ובמעמד, וככל שכוחו וסמכויותיו על הבריות גדולים יותר, חילול השם שבמעשיו חמור יותר" ("הרהורים על טוהר המידות" משפט וממשל ב' תשנ"ה, 403, 442). אשוב ואטעים: קבלת כספים ואי דיווח בניגוד לכללים עלולים להיות, במקרים מסוימים, הפרת אמונים, שכן מטבעם לפגוע באמון הציבור ועלולים להתקיים בהם שאר מרכיבי העבירה.

(3) תיתכן, אמנם, טענה מנגד, כי הפרת כללי ועדת אשר הבאים מכוח החלטת ממשלה אינה יכולה כשלעצמה להיות בסיס לאישום פלילי, נוכח עקרון החוקיות ("אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו" (סעיף 1 לחוק העונשין)), ולפיכך המצב החוקי הקיים מחייב להסתפק בסנקציות שישנן בהם, כקבוע בכלל 10. קרי, המבקר רשאי בנסיבות מסוימות לדווח על הפרות לראש הממשלה וכן לועדת המשנה של הועדה לביקורת המדינה של הכנסת, ובמקרה של חשש לפלילים - להעביר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה. התשובה לטענה זו היא כי התקיימותה של עבירת הפרת האמונים, במיוחד, על פי אופיה וטבעה, מוכרזת למעשה במעין דיעבד, בכל מקרה קונקרטי, כלומר, התביעה טוענת ובית המשפט - אם קיבל דעתה - מכריז על מערכת העובדות שהוכחה בפניו כנגועה בעבירה. וכך, יסודות העבירה יכולים להתמלא, במקרים מסוימים, גם באי מילוי של כללי ועדת אשר. יודגש, למען הסר ספק, כי הבעייתיות המוצגת לעיל מתעוררת רק מקום שהכספים לא נתקבלו במילוי התפקיד או בעד פעולה הקשורה בתפקיד, שהרי אם לא כן, הנסיבות עשויות להקים עבירת שוחד או הפרת אמונים, כאמור בראשית דברינו אלה. מקום שמתקיימים יתר יסודות העבירה, הלכה היא שגם הפרת הוראות מינהליות - וכללי ועדת אשר בכלל זה - יכולה לבוא בגדר מעשה מרמה או הפרת אמונים (ראה ד"נ 3/82 גרוסמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 771).

יז) בכך איפוא מוצב הרף שראוי לדעתי להציבו, בחינת "ראו הוזהרתם", לבל נהפוך לחברה ביזנטינית, כאילו לית דין, וכדי שבשירות הציבור יופרד בין ממון לידידות. רף זה נועד לומר, כי אכן לא כל הפרה אתית תהיה עבירה פלילית. אבל נסיבות שבהן ניתן להוכיח בראיות קבלת כספים, בפוטנציאל כזה או אחר של עירוב תחומים או אי דיווח עליהם, בשעה שהמקבל היה אסור בקבלת הכספים, חב בדיווח וחב נאמנות לציבור - מעבירות אליו את הנטל להסביר מדוע עשה כן וכי אין בדברים יסוד של שחיתות.

יח) על דברי הפסוק "...ולפני עיור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'" (ויקרא י"ט, י"ד) אומר רש"י, "לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה ויכול להישמט ולומר, לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך, וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך". ואכן חכמינו עשו לגדור את האדם מחשש עבירה גם בסייגים שעיקרם מסור ללב. למשל, אסרו על דיינים לקבל "שוחד דברים", קרי, דיבור או מעשה, גם שאינו ממוני, העלול להטות ליבו של הדיין (ראה בבלי, כתובות ק"ה ע"ב). הרמב"ם (ספר שופטים, הלכות סנהדרין פכ"ג ה"ג) האומר "ולא (נאסר-א"ר) שוחד ממון בלבד אלא אפילו שוחד דברים, ומעשה בדיין אחד שהיה עולה בדוגית קטנה לעבור בנהר ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין..." (וראה טור חושן משפט הלכות דיינים ט' ושולחן ערוך חושן משפט ט'). מה שעשוי להיראות בעיני האחד אקט תמים של מתת ידידות, עלול להראות אחרת בתודעתו של האחר . לכן נאמרים הדברים, ולא בקלות; היד אינה קלה על ההדק. אך יועץ משפטי לממשלה שלא יעשה כמיטב יכולתו להתריע, להרתיע ולשרש תופעות של מתת לאיש ציבור העלולה לגבול בפלילים - יעשה מלאכתו, הוא וחבריו, פלסתר.

יט) אין באמור כדי למנוע מן המחוקק לחדד את הדברים, אם ימצא לנכון לעשות כן, או מן הממשלה, להעביר את הדיווח לדרגת תצהיר, כך שכזב בו יגבש עבירה של מסירת תצהיר כוזב (ס' 239 לחוק העונשין), ויתכן כי מבקר המדינה עשוי לשקול כי ההצהרה לפי סעיפים 9 ו-16 לכללים תיעשה על-ידי תצהיר כמשמעו בפקודת הראיות, כפי שכבר נעשה בהקשרים אחרים על ידינו. אך הדברים דעיל מדברים בעדם.



האם נעברה עבירה לפי חוק שירות הציבור (מתנות)?

א) חוות דעת פרקליטת המדינה היא, כי המתנות שניתנו למר ויצמן על-ידי מר סרוסי ומר אונגר אינן נופלות, בנסיבות הענין, בגדר האיסורים שנקבעו בחוק זה. בנוסף, התישנו המעשים זה כבר, ולפיכך יש לסגור את תיק החקירה.

ב) חוק שירות הציבור (מתנות), קובע בסעיף 2(א) "ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה - בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמה ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו, ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה ...". 'עובד הציבור' מוגדר בסעיף 1, בין השאר, כ"נושא משרה או תפקיד מטעם המדינה...".

ג) בדברי ההסבר לחוק שירות הציבור (מתנות) (ה"ח תשל"ח 86), נאמר כי "קבלת מתנה הניתנת לעובד הציבור שלא בעד פעולה הקשורה בתפקידו - אינה בגדר עבירה ואיננה גוררת אחריה ענישה...אפילו ניתנה המתנה למקבלה באשר הוא עובד הציבור, והוא - כל עוד אין קשר בין המתנה לבין פעולה של עובד הציבור הקשורה בתפקידו". ובהמשך, לענין סעיף 2 נאמר "אין צורך, מבחינת טוהר המידות, ללכת מעבר לסייג זה, וגם אין זה רצוי לקבוע איסורים מרחיקי לכת".
כשהובא החוק לקריאה שניה ושלישית ציין יו"ר ועדת החוקה (דברי הכנסת ג' חשון תש"מ (24.10.79)), "הבעיה המתעוררת בעטיין של מתנות מעין אלו (שבתחום האפור הכהה - א"ר) היא כפולה: ראשית, יש בכך טעם לפגם, אם תרצו - "פגם אסתטי", ולעתים נוצר רושם של פגיעה בטוהר המידות... גם לזות שפתיים כזו רצוי למנוע...". אכן, תכלית החקיקה היתה למנוע כי עובד ציבור ככזה יקבל מתנות, שכן הדבר עלול להיות כרוך בשאלות של טוהר המידות.

ד) אמנם, נראה לכאורה שאין המתנות דנן המתנה האופיינית שאליה נתכוון החוק, קרי, מתנות הניתנות במסגרת הקשורה למילוי השוטף של התפקיד. החוק בא להכניס לגדר הפלילים מתנות שנעשו בתקופות מסוימות חזון נפרץ במקומותינו, ושהדין המשמעתי לא הספיק לגביהן, מן הדוגמאות שהובאו על-ידי השופט זמיר. יתר על כן, בנסיבות קשה להניח כי המתנה צריכה היתה לקום לקניין המדינה, לפי סעיף 2 לחוק האמור.

ה) חוק שירות הציבור (מתנות) נדון בבג"צ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח (2) 749, 772. נקבע שם, כי עבירה פלילית לפי חוק זה משתכללת "רק אם עובד הציבור אינו מודיע "ביודעין" על כך כי נתקבלה על-ידו מתנה "באשר הוא עובד הציבור".. ודוק: עובד הציבור צריך להיות מודע לכך שהוא עובד הציבור, כי ניתנה לו מתנה, וכי המתנה ניתנה לו ,,באשר הוא עובד ציבור" ". עוד נאמר כי שוטר (ולענין זה עובד ציבור אחר - א"ר) רשאי "לקבל טובת הנאה מחבר או ידיד הבאה על בסיס אישי והניתנת לו בלא קשר לתפקידו כשוטר, ובלא שיש מגע כלשהו במסגרת התפקיד בינו לבין מעניק טובת ההנאה" (שם, 785).

ו) האם קיבל מר ויצמן את המתנה "באשר הוא עובד ציבור"? הוא קיבל אותה בעת היותו עובד הציבור, על כך אין חולק. אין גם חולק כי ידע שהוא עובד ציבור. השאלה - כאן, בדומה לנושאי השוחד והפרת האמונים - היא אם ניתנה לו באשר הוא עובד ציבור. מר ויצמן קיבל כספים ממר סרוסי וממר אונגר בצורות שונות ובתקופות שונות, לרבות תקופות שבהן לא נשא בתפקיד ציבורי; היתה ביניהם ידידות. לכן אין לשלול את הטענה כי לשיטתו לא ניתנה לו המתנה באשר הוא עובד ציבור. וליתר פירוט: במקרה דנן המדובר בסיטואציה ייחודית; הידידות בין מר ויצמן למר סרוסי אמנם נבעה מהיות מר ויצמן עובד ציבור בשלבים מסויימים; ועם זאת נטען והוצג, כי המתנה ניתנה בראש וראשונה על יסוד הידידות המיוחדת, כשלעצמה. ואולם, דווקא ייחודה של הסיטואציה מצדיק היה לכאורה, בייחוד למי שממלא תפקיד של עובד ציבור שאינו מן השורה אלא שר בממשלת ישראל, לראותה כראויה לדיווח, ולוא רק לשם הסרת לזות שפתיים, כל שכן במסגרת מילוי כללי ועדת אשר, וככל שקבלתה מותרת על פיהם. הדברים מתחזקים במיוחד בכל הנוגע למתנות מר אונגר בשנים 1987-1985, בהתחשב בניתוחנו דלעיל. כדברי בית המשפט בענין סויסא, חוק זה "בא להבטיח טוהר מידות בשירות הציבור, הוא נועד לחזק את אמון הציבור...הוא בא להקדים תרופה למכה ולשלול רינונים, כי המתנה נועדה להשפיע על שיקול דעתו של עובד הציבור....".

ז) מכל מקום, גם כאן התיישנו המעשים. ואולם, שוב במבט לעתיד וכלפי עובדי ציבור אחרים: במקרה של ספק, יש לדווח, ולשכנע כי אין זו מתנה שניתנה "באשר הוא עובד הציבור", או שהיא נכנסת בגדר החריגים שבסעיף 2(ב) - "מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין" או מתנה מחברים לעבודה, או פרס שהוענק בפומבי. זאת, כדי שלא יבוא יום ויהא צורך להיחקר על כך.




דיני המס

לא אדרש כאן להיבט זה, מן הטעמים שבחוות דעת פרקליטת המדינה, המקובלים עלי כלשונם, ולא ראיתי להוסיף עליהם.



סגירת תיק בעילה של חוסר ראיות

א) במקרה דנן, וכמפורט בהרחבה לעיל, לגבי חלקם העיקרי של האירועים לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין, ולכן חוות דעת פרקליטת המדינה עניינה בעיקרה סגירה מחוסר ראיות, וכך כמפורט לעיל גם החלטתי אנוכי. ראוי להטעים פירושם של דברים.

ב) סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "ראה התובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט ענין לציבור". ראיות מספיקות הן איפוא, כמבואר לעיל, תנאי בל יעבור להעמדה לדין.

ג) המחוקק לא ביאר מהן אותן "ראיות מספיקות לאישום". כפי שאמר השופט אליעזר גולדברג בענין יהב בעמ' 10: "הכלל העולה מסעיף זה הוא שאם "הראיות מספיקות לאישום" - יוגש כתב אישום. החריג להעמדה לדין יחול רק אם "אין במשפט ענין לציבור". אולם סתם המחוקק ולא פרש מהי אבן-הבוחן ל"ראיות מספיקות לאישום", ומתי יש לאמר שהראיות אכן מספיקות לאישום". הדברים מסורים לשיקול דעת התביעה, על פי בחינת חומר הראיות והערכת סיכויי ההרשעה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, מפי הנשיא ברק).

ד) אוסיף, פעמים חשים אנו שהחלטותינו בנושא סגירת תיק מתקבלות באי הבנה מסוימת בציבור, גם אם לא בקרב אנשים מן המקצוע המשפטי. לפיכך אבאר כי סגירה מחוסר ראיות מספיקות עניינה כי ישנם חשדות מסוימים, אך אי אפשר - לדעת התביעה - להוכיחם במידת ההוכחה הנחוצה בפלילים בבית משפט. במקרה דנן חלק ניכר מעילות הסגירה קשורות לחוסר ראיות, שכן ככלל ענין לציבור יש ויש בכגון דא. אירע בעבר כי סגירה מחוסר ראיות הוצגה כחוות דעת משפטית "חיובית", והדבר לא היה מדויק, בלשון המעטה, ועלול היה להביא את הציבור לידי טעות.




חסינות בפני דיון פלילי והתיישנות

א) בהחלטה זו ובחוות דעת הפרקליטות, נדרשנו לא אחת למונח "התיישנות". יש לבאר את הדברים בהקשר החלטה זו.

ב) חוק סדר הדין הפלילי קובע בסעיף 9, כי אין להעמיד לדין אדם בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה התקופות כפי שצוינו בחוק, לפי סוג העבירה, ומנין התקופות מתחיל מן המועד האחרון שבחקירה. לענייננו לא היתה כל חקירה במהלך התקופות הקבועות בחוק, ולכן מועד ההתיישנות, באותם מקרים שבהם יוחסה התיישנות, נמנה ממועד ביצוע העבירות.

ג) כפי שצוין במסמך הפרקליטות, היתה לנגד עינינו גם הוראת סעיף 14 לחוק יסוד: נשיא המדינה, המקנה לנשיא חסינות בפני דיון פלילי. זה לשון הסעיף: "נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי; התקופה שבה נמנעת, מכוח סעיף זה, הבאתו של נשיא המדינה לדין בשל עבירה, לא תובא במנין תקופת ההתיישנות של אותה עבירה". אין, על פי הסעיף, אפשרות להסרת חסינותו של הנשיא, בשונה מחברי כנסת שניתן ליטול את חסינותם (השווה סעיף 4 וסעיף 13 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א - 1951). לנשיא מוענקת חסינות דיונית למשך תקופת הכהונה, כך שלאחריה ניתן להעמידו לדין על עבירות שלפי כתב האישום עבר לכאורה בזמן כהונתו או לפני כן (לנדוי, חוק יסוד: נשיא המדינה, ע' 55). לענין זה מוארכת תקופת ההתיישנות בשיעור הזמן שבו נמנעה העמדתו לדין בשל היותו חסין בפני אישום בתקופת כהונתו, קרי, לענין ההתיישנות זו היא, כדברי הנשיא לנדוי, חסינות "מעכבת" בלבד. למען הסר ספק, נאמר כי אין זו ההתיישנות שאליה אנו נדרשים בהחלטתנו, שהגיעה שעתה בלא קשר לכהונתו של הנשיא; אין איפוא זיקה בין החסינות הנשיאותית והארכת זמן ההתיישנות לבין המקרה דנן, ולפיכך בסופו של דבר, לא נזקקנו לסעיף 14 לחוק יסוד: נשיא המדינה.

ד) כאמור, נוכח האמור בסעיף 14, גם אילו כללה ההחלטה העמדה לדין, היא לא היתה אפשרית בשעה שהנשיא בכהונתו, אך השאלות הכרוכות בכך אינן מעוררות בעיה בהחלטת סגירה.

ה) נוסיף, כי במקורות המשפט העברי ניתן התואר נשיא גם למלך וגם לנשיאי הסנהדרין ועוד. המשנה (סנהדרין פ"ב מ"ב) אומרת "המלך לא דן ולא דנין אותו". בתלמוד הבבלי (סנהדרין י"ט ע"א) נקבע כי הדבר חל על מלכי ישראל ולא על מלכי בית דוד. הטעם הוא, כי מלכי ישראל לא היו מצייתים לדין, ועל ידי כך עלול היה להיווצר מתח שיפגע בכבוד המלכות ובית הדין כאחת. וכדברי הרמב"ם בפירוש המשניות: "במה דברים אמורים, במלכי ישראל בלבד, מפני ששלטונם ברשע, ואינם מחשיבים את שפלות הרוח והענווה, ואינם סובלים את האמת. אבל מלכי בית דוד דנין ודנין אותם, לפי שהם מכירים את האמת ולא תקשה עליהם הענווה". ולהלכה נקבע (רמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין, פ"ב ה"ה) "מלכי בית דוד ... יושבין ודנים הם את העם, ודנים אותם אם יש עליהם דין. אבל מלכי ישראל אין דנין ואין דנין אותם" (ראה גם הלכות מלכים פ"ג ה"ז). שונה הדבר בתלמוד הירושלמי, שם אין ההבחנה בין מלכי ישראל למלכי בית דוד, וכולם אין דנין ואין דנין אותם. נדרש לכך הרב מרדכי פוגלמן במאמרו "הנשיא לא דן ולא דנים אותו", בצומת התורה והמדינה א', 106, ומציין כי אף שבדרך כלל במקום שיש סתירה בין התלמוד הבבלי לירושלמי פוסקים כבבלי, ההבחנה כאן בין מלכי בית דוד למלכי ישראל דחוקה, ולשון המשנה מדברת בעדה; ואולי, לשיטתו, בענין התלוי רק בארץ ישראל "הלכה כתלמודה של ארץ ישראל (הירושלמי -א"ר), אף על פי שבבבלי יש דעה אחרת. ובכן: נשיא מדינת ישראל לא דן ולא דנין אותו" (שם, 110). גישת מאמר זה - באנלוגיה לנשיא המדינה מדיני המלך - היא, אם נרצה, הרציונל של הוראת סעיף 14 הנזכר.




מנהיגות ציבור והמשפט העברי

אדם שהוא ממונה על הציבור, על פי מקורות המשפט העברי, חובתו להימנע ממעשים העלולים להביא ללזות שפתיים ושיש בהם משום "מראית העין". מדרש תנחומא (פקודי, ח') מוסר כי משה רבנו נתן דין וחשבון לציבור על מלאכת המשכן: "ולמה עשה חשבון? הרי הקב"ה מאמינו, שנאמר "בכל בית נאמן הוא:"... ומפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, מה היו אומרים? ,,אוכל משלנו, שותה משלנו" וחברו משיבו ,,ריקא, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב...מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר". כששמע כן - אמר ,,חייכם, משנגמור מלאכת המשכן אני נותן לכם חשבון" (מצוטט על ידי נחום רקובר, שלטון החוק בישראל, ע' 89).

ודברים אלה, חובה - על פי המשפט העברי - שייראו לרבים. המשנה במסכת שקלים ג' ב' (וראה גם רקובר שם, 93-91) עוסקת במי שנכנס ללשכת השקלים בבית המקדש כדי להוציא כספים לצרכי המקדש, וזה לשונה: "אין התורם (מוציא הכסף-א"ר) נכנס לא בפרגוד חפות (מלבוש בעל מכפלת-א"ר) ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלין ולא בקמיע (כלומר כל דבר שיש לו בית קיבול-א"ר) שמא יעני, ויאמרו מעוון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר; לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר (במדבר ל"ב כ"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל", ואומר (משלי ג', ד') ,,ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם" ". כל המוסיף - גורע.




סוף דבר

אכן, אין הדברים מחוורים עד תום. בבואנו לנמק החלטתנו חובתנו להעלות את הספקות, שעמם היה צורך להתמודד. בפרשת הנגעים בספר ויקרא (ויקרא י"ד, ל"ה) אומר הכהן בודק הנגעים "כנגע נראה לי בבית", ומפרש רש"י "אפילו תלמיד חכם (כהן - א"ר) שיודע שהוא נגע ודאי, לא יפסוק דבר ברור לומר ,,נגע" נראה לי, אלא כנגע נראה לי" - זו הספקנות. עבודתנו עמוסה בכגון דא והספקנות מחויבת בוודאי, תוך משנה זהירות, במקרה רגיש כזה.

לבי לנשיא עזר ויצמן, בגלל זכויותיו במדינת ישראל; מוחי חייבני לכתוב את האמור לעיל. אכן, "אין אנו חיים בעולם אידיאלי, והמשפט אינו צריך לעשות אידיאליזציה של החיים" אומר השופט זמיר בבג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח (3) 573 (מצוטט אצל חיים כהן, שם, 436).

אבל משנקבעו נורמות וכללי אתיקה ברורים ומחייבים, יש לקיימם; ומשלא קוימו כללים אלה, קמה חזקת אי תקינות, ואולם מולה נתקלנו בחוסר ראיות מספיקות ובהתיישנות. אי אפשר - כנאמר בחוות דעת הפרקליטות - לקבל טענת הסתמכות על ייעוץ מקצועי בדברים שהם ברורים כשמש. אך, לשערי המשפט הפלילי לא הגיעו הדברים, כפי שבואר; אין פורום משפטי המוסמך לבררם בנסיבות הקיימות. בחתימת ההחלטה, ייצאו העובדות והניתוח המשפטי וידברו בעדם.

אליקים רובינשטיין,

ירושלים, י"ט אייר, תש"ס
24 מאי, 2000




מתן החלטה מנומקת

לקראת ההחלטה נשאלנו חזור והישאל האם רשאים אנו לפרסם בתום חקירה שהתנהלה כנגד איש ציבור, מסמך שמסקנתו היא סגירתו של תיק, אך בכללו מצויות התייחסויות לבעל המשרה המצביעות על בעייתיות נורמטיבית כזו או אחרת. השאלה כפי שהוצגה לעתים היתה, האם יש מקום ל"דו"ח ציבורי", כלום לא מנהג חדש הוא שבא למדינה, והאם מתפקידנו הוא. אינני יודע מנין נשאב המונח "דו"ח ציבורי". חובתנו היא, כעובדי ציבור, לנמק החלטותינו. המדובר איפוא בהחלטה מנומקת. השאלה התעוררה גם ערב פרסום החלטתנו בפרשת מינוי היועץ המשפטי לממשלה בתשנ"ז (1997), והועברה בכור הביקורת השיפוטית. בפסה"ד בבג"צ 2523/97 בן דרור ימיני נ' היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה (לא פורסם), אמר בית המשפט העליון:

"...טענתו העיקרית של העותר היא, כי פרסום החלטה מנומקת מהוה פעולה בחוסר סמכות מצד היועץ המשפטי לממשלה, שכן סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה, על פי הטענה, היא להגיש כתבי אישום או להחליט על אי הגשתם. טענה זו אין לה על מה שתסמוך. רשות מינהלית שמוקנית לה סמכות על פי דין רשאית ואף חייבת לנמק את החלטתה...מידת הפירוט של ההחלטה על נימוקיה תיקבע על-ידי המשיבים בכל מקרה בהתאם לעניין שבפניהם....מתן הסעד המבוקש על ידי העותר ימנע מן המשיבים ליתן טעם להחלטתם באשר לחקירה בעלת ענין ציבורי ממדרגה ראשונה, ויש בכך משום פגיעה ביכולתם של המשיבים לפעול כמבוקש מסמכותם".

אכן, יש בעייתיות מובנית ידועה בהחלטה כזאת, המתפרסמת ברבים, שכן דברים שנאמרו על אדם ואשר לא יגיעו למבחן בית המשפט בהליך פלילי, הואיל והתיק נסגר, עלולים לפגוע בו פגיעה מסוימת. משום כך הזהרנו עצמנו לנהוג ברגישות, אולם, בסופו של יום, איננו יכולים שלא למלא את חובתנו. כשם שהחלטנו על פתיחת חקירה והודענו על כך ברבים, ולא יכולנו שלא לעשות כן, כך בבואנו לסיים את עיסוקנו בתיק חובתנו היא לנמק את החלטתנו - ונמלאנה.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=4&DocId=19&PageNumber=2&GoBackXTimes=



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   14:48   22.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. פשע מאורגן בארץ ובעולם - תיאוריות ומציאות !!  
בתגובה להודעה מספר 10
 
פשע מאורגן בארץ ובעולם - תיאוריות ומציאות

סימנריון לתואר שני:
תיאוריות וסוגיות מתקדמות בקרימינולוגיה
מאת: דוידוביץ אברהם

חלק שלישי

פרק רביעי: הפשע המאורגן בישראל

1. ראשית הויכוח 1971 - 1972

הרקע לפרוץ הויכוח

סדרת הכתבות הראשונה

התגובות לסדרת הכתבות הראשונה

דו"ח שמגר

סדרת הכתבות השנייה

התגובות לסדרת הכתבות השנייה

2. הויכוח בשנים 1973 - 1977

תקופת "החביון" 1973 - 1975

החזרה לכותרות

סדרת הכתבות השלישית

הרקע להקמת ועדת בוכנר

תאור דו"ח בוכנר

תגובות לדו"ח בוכנר

3. ועדת שימרון - הוועדה לבירור נושא הפשיעה בישראל

הרקע להקמת הוועדה

תאור דו"ח שימרון

מסקנות ועדת שימרון

תגובות התקשורת על דו"ח שימרון

תגובת המשטרה

תגובות פוליטיקאים על הדו"ח

תגובות אחרות

4. רשימת ה- 11 ומשפט הדיבה נגד "הארץ"

רשימת ה- 11

משפט הדיבה נגד "הארץ"

5. סיום הויכוח

מי ניצח בויכוח?

הדיון מאז שנות השמונים בפשע המאורגן בישראל

פרק רביעי: "הפשע המאורגן" בישראל
קיומו, השנוי במחלוקת, של הפשע המאורגן בישראל גרר ויכוח אשר התנהל בשנות השבעים, ואשר פרץ כמעט בין לילה ונדם בקול דממה, כמעט כהרף, כשם שהחל.

בפרק הבא יתואר הויכוח מראשיתו ועד אחריתו. תוך כך, יעשה נסיון להשיב - בין היתר - על השאלות: מדוע פרץ הויכוח וכיצד הוא הסתיים. מחוסר אפשרות לעיין במידע הרלוונטי הקיים, קרוב לוודאי, ברשות סוכנויות אכיפת החוק במדינה, יצטמצם הדיון בחיבור זה לתיאור הויכוח בלבד, ולא לדיון לגופו של עניין אם אכן קיים פשע מאורגן בישראל. יחד עם זאת, על סמך עיון בחומר שפורסם בנושא בארץ בתקשורת ובפרסומים אחרים, אפשר וניתן יהיה להשיב - בשולי הדברים - לשאלה האם תופעת הפשע המאורגן אכן קיימת בישראל.

ראשית הויכוח 1971 - 1972
הרקע לפרוץ הויכוח
אין חולק כי הויכוח סביב השאלה האם קיים פשע מאורגן בישראל החל בעקבות הסידרה בת שלוש-עשרה הכתבות בעיתון "הארץ" שכתב רן כסלו, אשר ראתה אור בין התאריכים 15.4.1971 - 4.6.1971, תחת הכותרת: "פשע מאורגן בישראל" (לוח מספר 1). השאלה הנשאלת היא מדוע וכיצד החל הויכוח.

כסלוב (1990) מסר כי בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 היה כתב לענייני משטרה בעיתון "הארץ". בתוקף תפקידו הכיר עורכי-דין רבים. בסמוך למועד פירסום הכתבה הראשונה, פנה אליו אחד מעורכי הדין "החשובים" באותה תקופה ומסר לו מידע בנושא פשע מאורגן בישראל, ואשר נראה לו חמור ומצריך כתיבת כתבות מחד והמשך איסוף חומר מאידך. כך, לדברי רן כסלו, לגמרי באקראי, באה סידרת הכתבות אל הדפוס.

ככלל, מתארות הכתבות מצב אשר לפיו פועל בישראל בכלל, ובתל-אביב בפרט, פשע מאורגן המאגד פעילויות עברייניות כמעט בכל סוגי הפשיעה. בראשיו עומדים אנשים אשר להם קשרים ענפים עם אישים במפלגת השלטון (מפא"י - לימים: "המערך") וברשויות השלטון למיניהם (עירייה, משטרה וכד'). כאשר לנוכח כל אלו עומדת משטרה לא יעילה הכוללת שוטרים וקצינים מושחתים.

לוח מס' 1. רשימת הכתבות בסדרה הראשונה: "פשע מאורגן בישראל" מאת רן כסלו.

שם הכתבה
התאריך
המספר

רצח ללא מניע - אם הנצח עזרא שם-טוב תובעת חקירה
15.4.71
1

כל אנשי המלך - עלייתו ונפילתו של עזרא שם-טוב מזרחי
18.4.71
2

מפיה תוצרת בית - שטחי הפעולה: מתן חסות, הסדרת חובות ומועדוני הימורים
19.4.71
3

הסנדק - מנטש (מרדכי צרפתי), משרתם של מפא"י ורפ"י
20.4.71
4

קשרים בצמרת - המשטרה: פרק מיוחד בדברי האימפריה של מנטש
21.4.71
5

מנטש מספר על עצמו - קשרים עם שרים: נמיר, רבינוביץ, קצינים. פעיל במפלגה.
23.4.71
6

קנר אינו זוכר - "שר המשטרה המנוח לא היה זז בלי מנטש"
25.4.71
7

מלחמת הסטייקיות בתל-אביב - קשרים מיוחדים למנטש במחלקת הרשיונות בעיריה
7.5.71
8

ג'ונגל בשוק הכרמל - מנטש, קנר, האחים נגר ועירית תל-אביב
9.5.71
9

ממלכת הספורט - המונופול לאספקת סדרנים למשחקים, בידי מנטש
14.5.71
10

קליטתו של מאיר לנסקי - ישראל דנוך: מלך הדיסקוטקים וגובה החובות
21.5.71
11

אל-קפונה של תל-אביב - יעקובלה (יעקב כהן): שליט הזונות והסרסורים
28.5.71
12

המעגל נסגר
4.6.71
13

בהקשר לעיתוי של פירסום סדרת הכתבות הראשונה ראוי לציין מספר עובדות. ראשית, מדובר בתקופת רגיעה יחסית מבחינה בטחונית (מלחמת "ההתשה" אשר החלה כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים, הסתיימה "רשמית" ב- 7.8.1970) אשר אפשרה התפרצויות של בעיות חברתיות שונות כגון "הפנתרים השחורים" (ברנשטיין, 1979) שהפגנתם הראשונה ארעה ב- 3.3.1971.

העובדה השניה הראויה לציון בהקשר לעיתוי פירסום הסדרה, קשורה לספרו של מריו פוזו "הסנדק: דון קורליאונה איש המאפיה", אשר תורגם לעברית ויצא במהדורה הראשונה בארץ בשנת 1969 והפך ל"רב-מכר". הספר שימש, בין היתר, כמקור למושגים הקשורים בפשע מאורגן כמו: "סנדק" "מאפיה" וכדומה. כסלוב (1990) הסביר כי השימוש במושגים ספרותיים או קולנועיים מקל על העברת המסרים לקוראים בכך שהם "מדברים" אליהם.

בוכנר (1990) נדרש לשאלה מדוע הפרסומים החלו דווקא בעיתון "הארץ" והיפנה את תשומת הלב לכך ש"הארץ" פירסם לא אחת כתבות בקורתיות כנגד המשטרה. הדברים הגיעו עד כדי כך שבשנת 1966, בעקבות מספר פרסומים על יחס משפיל של המשטרה לעצירים והתעלמות של המשטרה מהפרסומים הללו, הגיש המפכ"ל דאז, פנחס קופל, תלונה נגד "הארץ" למועצת העיתונות. בתום בדיקה של ועדת בירור בראשות שופט בית המשפט העליון מר אולשן, נמצאה התלונה מוצדקת בעיקרה ("מעריב", 22.8.1966). המועצה קבעה כי הביקורת אשר נמתחה על המשטרה לא היתה מוצדקת וכי עיתון "הארץ" נקט בגישה לא הוגנת כלפי המשטרה. מיכאל בוכנר מעלה כאפשרות כי ייתכן וארוע זה, בו נפגמה יוקרתו של העיתון, תרם לא במעט להמשך המגמה הביקורתית של "הארץ" נגד המשטרה.

סדרת הכתבות הראשונה
הסידרה הופיעה תחת הכותרת: "פשע מאורגן בישראל", אשר היא כשלעצמה מעלה את הקביעה כי פשע מאורגן אכן קיים בארץ. על-מנת להמחיש לקורא כי הכתבות עוסקות בפשע מאורגן, המוכר לו היטב מהספרים והסרטים, רבים בהן התאורים והדימויים הלקוחים מהמאפיה האמריקאית. לדוגמא ("הארץ", 15.4.1971): "... התמונה הסופית שנתקבלה בסוף חקירתי הפחידה גם אותי... המדהים ביותר הוא כי למרות הבדלים כה ניכרים ברקע ובתנאים, הזכירה לי התמונה את המאפיה האמריקאית המפורסמת. גם אצלנו מבוסס הארגון על...". וכן ("הארץ" 4.6.1971): "הדמיון למאפיה האמריקאית לפחות בשלבי התפתחותה הראשונים - מפתיע אך אינו מקרי".

בהקשר זה מציין דוח שימרון כי: "חלק לא מבוטל מהדאגה נעוץ בתדמית הפשע המאורגן כפי שקיבלנו מהספרות האמריקאית, המדעית והקלה כאחד, ומסרטי הקולנוע". יתרה מזאת, נראה כי כדי שהקורא אכן יזהה בכתבות את הקשר בין תוכנן ובין התופעה אותה אמור הקורא להכיר מארצות-הברית, הופיעו ארבע כתבות בסדרה זו תחת כותרת הקושרת בקשר אסוציטיבי את נשוא הכתבה למאפיה האמריקאית והן:

א. "מאפיה תוצרת בית".

ב. "הסנדק".

ג. "קליטתו של מאיר לנסקי".

ד. "אל-קפונה של תל-אביב".

את הכתבה מ- 20.4.1971 "הסנדק" פותח כסלו כך: "לפי דבריו שימש מנטש (מרדכי) צרפתי סנדק ל- 100 ילדים לפחות. "אנשים באים אלי ומבקשים ממני לקחת את הכבוד הזה" - סיפר לי...". התאור והכותרת מעלים קשר אסוציטיבי פשוט בין מנטש ודון קורליאונה. כסלו, בעיקר באותה כתבה, מבקש להציג את דמותו של מנטש בדומה לדמותו של דון קורליאונה, אם בהדגשת מוצאו הסלוניקאי ושליטתו בעדה זו - בדומה לסנדק הסיציליאני, או אם בקשריו הענפים עם אנשי שלטון. המעניין הוא ציון מכתב התודה ששלח נציב שירות בתי-הסוהר למנטש בגין הספקת חבל התלייה לאייכמן. ודי לחכימא ברמיזא.

הכתבה מה- 28.5.1971, הנקראת כאמור "אל קפונה של תל-אביב", מתייחסת במישרין ל"יעקובלה" - יעקב כהן. ההשוואה לאל-קפונה משאירה מקום מועט ביותר לטעות בקשר לדמותו של "יעקובלה". בכתבה מ- 18.4.1971 מתאר כסלו כיצד דאג מנטש להשיג לעזרא שם-טוב - מחייליו של מנטש שנפל "במילוי תפקידו" - מקום קבורה ומצבה מפוארים, בדומה למנהגי המאפיה האמריקאי.

נראה כי הכתבות מנסות להציג מצג של אמינות והתמחות מקצועית בנושא על-מנת לשכנע הקורא כי אין מדובר במידע "לא רציני": "משך חמשת החודשים האחרונים ניהלתי עשרות שיחות בנושא. דיברתי עם קציני משטרה בכירים, עם ראשי משטרה לשעבר, עם עורכי-דין, אנשי עסקים, פוליטיקאים, אנשים הנמצאים על הגבול הפלילי ועם אנשי העולם התחתון" ("הארץ", 15.4.71).

בכתבה מ- 19.4.71 תחת כותרת המשנה: "מה זה פשע מאורגן" כותב כסלו: "אזרח תמים בישראל רואה עדיין את הפשע המאורגן לפי גירסה הוליוודית - טלוויזיונית. אין דבר רחוק יותר מהמציאות של הפשע המאורגן בארה"ב. מושג כלשהו על כך נתנה עדותו של אחד מאנשי המאפיה - ואלאצ'י - בוועדת הסנאט של ארה"ב . באחרונה יצא סיפרו של מריו פוצו "דון קורליאונה - איש המאפיה", הנותן גם הוא תמונה נאמנה על שיטות הפשע המאורגן."

על מידת מהימנות עדותו של ואלאצ'י - ראה דיווח בפרק ג' עמ' 24. בהמשך מקדיש הכותב כ-150 מילים לתאור המבנה הארגוני והמאפיינים של ה"מאפיה". כך, לצד המסר כי אין הכותב ניזון מעולם הסרטים אלא מאינפורמציה מהימנה (עדות ואלאצ'י), מופנה הקורא לסיפרו של פוזו, "הסנדק", לקבל תמונה "נאמנה" על "הפשע המאורגן".

במטרה לשכנע את הקורא כי אכן הכתבות עוסקות ב"פשע מאורגן", תופעה אשר לה דימויים של חיסולים והשתקות, מתאר כסלו, לעתים בדרמטיות, כיצד רבים מהאנשים שאליהם פנה במהלך הכתבות פחדו לדבר שמא יבולע להם: "לעתים קרובות סגרה שאלתי הראשונה, או שם האיש שאליו הובילו החוטים בחקירתי, את פיהם של המרואיינים. אחרים ביקשו בפרוש שאניח להם כי הם פוחדים לדבר..." ("הארץ", 15.4.1971).

בכתבה מ- 25.4.1971 מתאר כסלו את הראיון שקיים עם יעקב קנר (לשעבר מפקד מחוז תל-אביב של המשטרה) ומציין כי מזכירתו של קנר נכחה במהלך הראיון "בהתחשב בנושא ... מנטש", וכי: "הפגישה עצמה קויימה לאחר דחיות מרובות שבאו מצידו". ראש עירית תל-אביב סרב להיפגש עימו לאחר שנודע לו נושא השיחה. ואילו: "ראש העיריה הקודם מר מרדכי נמיר, הסכים להפגש איתי, אך זכרונו בגד בו ... כל מה שהיה קשור עם מנטש... פרח מזכרונו".

המפכ"ל, פנחס קופל, סרב להיפגש איתו בנושא מנטש. קצין אחר (סגן ניצב וולפסון שנחשד בטוהר מידות) סרב אף הוא להיפגש עימו.

הוכחה נוספת לשכנוע הקורא באמינות תוכן הכתבות מספק כסלו בתאור איומים, כאלו ואחרים, שהופנו אליו אישית בגין "חשיפותיו": "התמונה הסופית שנקבלה בסוף חקירתי הפחידה גם אותי. לא בגלל "העצות הטובות" שהועברו אלי בצינורות שונים כדי שאפסיק את התעניינותי בנושא..." ("הארץ", 15.4.1971). "אחד הדברים המדאיגים ביותר שקרו בזמן פירסום הסידרה הזאת לא היה קשור דווקא בנסיונות ההפחדה, אלא בהפסקתם. ביום בו פורסמה הכתבה הרביעית... התחיל מסע הצלב הטלפוני של לוחמים אלמוניים. הטלפון בדירתי צלצל בתדירות של כ- 20 פעם ביממה. ומספר אנשים שהתחלפו מדי פעם מסרו צרורות של איומים וגידופים, שתוכנם אינו יפה לדפוס..." ("הארץ", 14.5.71).

התגובות לסדרת הכתבות הראשונה
נראה כי אנשי השלטון בישראל, בדחותם בכל תוקף את הטיעון כי בארץ פועל פשע מאורגן, עשו-כן לא רק בגלל העובדה שהודאה בקיום התופעה היתה מכתימה אותם בשחיתות ובאוזלת יד שאפשרה את צמיחת התופעה החמורה, אלא גם בגלל האוריינטציה הסוציאליסטית המוצהרת של מפלגת השלטון.

האידיאה הסוציאליסטית ינקה את ערכיה ותפיסת עולמה ממשנתם של בעלי הגישה הרדיקלית, אשר רואה במערך הפוליטי השולט במדינה כגורם לפשיעה. אשר-על-כן, יתקשו פקידי ממשל הטוענים להגשמת החזון הסוציאליסטי להודות בקיום פשע בכלל ופשע מאורגן בפרט בארצם. זו גם, ככל הנראה, הסיבה שהמשטרים הקומוניסטיים בברית המועצות וב"גוש המזרחי" לשעבר העלימו במכוון מידע אודות פשיעה בארצותיהם, במטרה להציג קבל עם ועדה כי אכן השיטה הפוליטית המרכסיסטית אינה גורמת לתגובה עבריינית מצד אזרחיה (אדד, 1993).

המשטרה הכחישה את הטענה כי בארץ קיים פשע מאורגן. דומה כי הודאה בדבר קיומו של פשע מאורגן בישראל היתה למעשה כרוכה בהודאה בכשלונה של המשטרה בטיפול בבעיה והראיה לכך, אליבא דעיתונות, היא העובדה שלא המשטרה חשפה את התופעה החמורה הזו. יתרה מזו, קבלת ההגדרה של רן כסלו כי בארץ קיים פשע מאורגן היתה יכול להתפרש, מבחינתה של המשטרה, כהסכמה עם כל תוכן כתבותיו לרבות הודאה באוזלת ידה של המשטרה בלחימה בפשיעה ובשחיתות אשר פשטה בקרב אנשיה. לפיכך, ניתן לומר כי נוצר מצב לפיו כל צד מנסה להגדיר המצב בדרך הרצויה לו כדי להוכיח את צדקת דרכו ופועלו. כך החל הויכוח האינטנסיבי בשאלת הפשע המאורגן. בצד הכחשות נמרצות של המשטרה כי בארץ אין פשע מאורגן, יצאה המשטרה להגן על שמה הטוב בשלוש דרכים עיקריות:

א. הגנה עצמית:

הרעיון הוא שהמשטרה עושה כמיטב יכולתה בתנאים שבה היא פועלת, כפי שביטא זאת למשל שר המשטרה שלמה הלל ("מעריב", 15.6.71): "הבעיה הקשה ביותר שבה מתלבטת משטרת ישראל היא המחסור בכוח אדם".

ב. טפיחה עצמית:

הרעיון הוא שלא רק שהטענות נגד המשטרה אינן נכונות אלא המצב הוא ההפך הגמור ממה שמצטייר מהן. לדוגמא: ב"מעריב" 3.9.1971 מצוטט שר המשטרה בקשר לחשדות שהועלו לאחרונה כלפי מספר קצינים: "יש לנו חיל משטרה טוב וקצונה טובה ומסודרת והחתך שלה יכול להתמודד עם כל משרד ממשלתי או גוף אחר העוסק בענייני ציבור".

ג. ביקורת עצמית:

רעיון זה מבטא תפיסה המודה בקיום ליקויים מסוימים וכי יש צורך לתקנם, כשם שניתן לראות זאת למשל בדברי שר המשטרה הלל בכנסת בעת דיון על העליה בפשיעה ("מעריב", 22.12.71): "אין לתלות את הקולר רק במשטרה. זוהי מסכת חברתית סבוכה שיש לה נגיעה ישירה לבעיות חינוך, סעד, שירותים מוניציפליים..."

יחד עם ההכחשות של המשטרה לקיומו של פשע מאורגן בישראל, הטיל שר המשפטים על היועץ המשפטי לממשלה מר מאיר שמגר לבדוק את הטענות אשר הועלו הסדרת הכתבות.

"דוח שמגר"
בספטמבר 1971 הגיש היועץ המשפטי לממשלה, לשר המשפטים, את ממצאי בדיקתו בקביעתו, בין היתר, כי אין ראיה לקיומו של פשע מאורגן בישראל (שמגר, 1971): "כפי שציינתי בראשית דברי, שניים המישורים אליהם התייחסתי בסקירתי זו: תחילה פניתי לבחינת השאלה אם צודק מר רן כסלו כאשר הוא מעלה את התיזה שלו בדבר קיום פשע מאורגן, הפועל, כפי שהוא חוזר ומדגיש פעמים אין ספור ובייחוד בכתבה י"ג בידיעת המשטרה ובהסכמתה האילמת... תשובתי במישור הראשון הינה שלילית..."

באשר לשאר הטענות שהועלו נגד המשטרה, סיכם מאיר שמגר כי: "האשמות אלה נגד המשטרה הן חסרות יסוד ובחזרות הרבות עליהן בכתבות השונות ובייחוד בכתבה י"ג, אין כדי להוסיף להן משקל... על כן להצטער על-כך שהאשמות אלו נגד המשטרה בכלל ראו אור".

כסלוב (1990) ובוכנר (1990) מדווחים כי בשעתו מעמדו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה בכלל ושל מאיר שמגר בפרט היה רם ונשגב. על-כן לא יפלא כי מסקנותיו לא זכו לביקורות ישירות ונוקבות. יתר על כן, עמדתו בנושא שימשה למשטרה כמשענת איתנה לטענתה כי בישראל אין פשע מאורגן, וכבסיס טוב לנסות ולהוריד את הנושא מסדר היום, בטיעונים שונים כאשר העיקריים שבהם היה הטיעון כי הויכוח הינו עקר, ולא רק שאינו מביא תועלת אלא הוא אף מסב נזק למשטרה ולציבור עצמו, כפי שהתבטא השר הלל בראיון שהעניק לרפאל בשן ב"מעריב" בתאריך 24.9.71: "אני חושב שהדוח הזה היה חשוב כדי להביא אותנו לטפל בדברים האמיתיים ולא בדברים המדומים... במשך חודשים היתה הארץ כמרקחה על קיומו כביכול של פשע מאורגן בישראל, וזה הסיט את תשומת הלב שלנו מהדברים עליהם אנו אחראים... אני מעריך, שהציבור הזה היה לו נזק מסוים מכל הדיבורים האלה... אמרנו פשע מאורגן ועכשיו מסתבר פתאום שאין... התיאורים המשתמעים על שיתוף פעולה של המשטרה עם עולם הפשע ועל כך שהמשטרה מסתירים מדעת את עובדת קיומו של פשע מאורגן - פוגע בהרגשה ובאמינות של המשטרה".

או הראיון אחר לרם עברון אמר שר המשטרה ("דבר", 17.3.71) כי: "האוירה מגבירה את ממדי הנשירה ממשטרת ישראל".

דומה כי המשטרה קיוותה כי לאחר פרסום דוח שמגר יירד הנושא מסדר היום וירווח לה. נציגי המשטרה הקפידו לא לשרבב לטרמינולוגיה שלהם כל מינוח המתקשר עם המושג פשע מאורגן. לדוגמא ב"מעריב" 9.12.71 נאמר כי מפקד משטרת חיפה נשאל במסיבת עיתונאים על נגע הברחות הימאים ועל המסחר בסחורות מוברחות ובין היתר כך השיב: "אני יכול לומר בבטחה שאין כל מערכת פשע מאורגנת בנושא ההברחות".

אולם התקשורת סברה אחרת.

סדרת הכתבות השניה
סדרת הכתבות השנייה פורסמה בעיתון "הארץ" בין התאריכים 18.8.1972 - 29.9.1972 וכללה תשע כתבות, גם הן מפרי עטו של רן כסלו, כמפורט בלוח מס' 2. הסידרה השנייה החלה להופיע לאחר שהסרט "הקשר הצרפתי", שהיה ל"שובר קופות", הוקרן בארץ (ההקרנות הראשונות החלו בפברואר 1972), ובסמוך לתחילת הקרנת הסרט הנודע "הסנדק" (ההקרנות הראשונות החלו בספטמבר 1972) המבוסס על סיפרו של מריו פוזו (1969), כפי שיורחב בהמשך.

נראה כי המחבר ראה לנכון, בתחילת הכתבות, להתמודד עם מסקנות דוח שמגר. מחד, היה עליו לקעקע את מסקנות שמגר על-מנת להגדיל את כובד משקלם של דבריו על הפשע המאורגן. מאידך, הוא נאלץ לעשות זאת בטקט, הואיל ובעת ההיא איש לא "העז" לתקוף אישית את היועץ המשפטי לממשלה. כסלו נחלץ מדילמה זו בכך שהוא רשם את דברי הביקורת על דוח שמגר כדברים אשר נאמרו על-ידי אחרים, ברם מבלי לזהותם שמית. גם מילות הביקורת עצמן נרשמו, יחסית, בלשון המעטה ובצורה העוקפת את שמו או תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה: "אנשים המקורבים לנושא, בחלקם אלה השייכים למערכת החוק במדינה - כולל קציני המשטרה בעמדות מבצעיות ולאו דווקא הפיקוד העליון - הצביעו על מגרעות וליקויים רבים בממצאים הרשמיים" ("הארץ", 18.8.1972).

לוח מס' 2. הסדרה השניה: "פשע מאורגן בישראל" מאת רן כסלו.

שם הכתבה
התאריך
המספר

דור חדש בא - הצעירים דורשים את חלקם בנטל אך לא הם המושכים בחוטים
18.8.72
1

בוסי, מלך אילת - עבריינים זורמים לעיר הדרומית וקונים בה מעמד מיוחד
22.8.72
2

המוסד של משפחת סחה
25.8.72
3

שביל הזהב של ההברחות
29.8.72
4

המוות הלבן
1.9.72
5

המסלול החדש של ההירואין
8.9.72
6

כנופיית הכרם
15.9.72
7

הארגון הצרפתי
22.9.72
8

שלב חדש בהתארגנות - מאמר אחרון בסדרה המסכם את נסיבות הפשע המאורגן בישראל
29.9.72
9

הרושם המתקבל מקריאת סדרת הכתבות השנייה הוא כי "ציור המצב" של הפשע המאורגן נעשה בצבעים בהירים יותר מאשר בסדרה הראשונה ו"טון" הדברים מינורי יותר. ואולי אפילו נסיגה במשהו מדברים שנכתבו אז. אין להוציא מכלל אפשרות כי ממצאי דוח שמגר השפיעו על מחבר הסדרה במיתון ניסוחיו. לדוגמא: במאמר הראשון בסדרה השניה (18.8.72) נרשם כך: "בממצאים שפורסמו בסידרת הכתבות הראשונה על הפשע המאורגן הצטיירה תמונה של ארגון רופף... אין בארגון הזה... חלוקת תפקידים מוגדרת בין "ראש גדודים", "קצינים" ו"חיילים" במתכונת האמריקאית...". עיון חוזר בסדרת הכתבות הראשונה מגלה כי דווקא שם הוצג ארגון "יעיל ורציני". לדוגמא:

א. ב"הארץ" 14.5.71: "...מפליאה גם המשמעת - כלפי האדם המארגן את המבצעים". ובהמשך בעניין אחר: "... הופכים לחיילים ממושמעים כאשר הם מתייצבים במגרש... כסדרנים מטעמו של מנטש".

ב. ב"הארץ" 21.4.71: "השפעתו של מנטש... בנויה על שני יסודות: קשרים הדוקים עם רבים מאנשי הצמרת וקשרים נמרצים ורב גונים עם מאות אנשים הנמצאים תחת חסותו והמשתייכים לעולם התחתון... נותנת לו כוח השפעה לא מבוטל על חייליו ועל בעלי חזקות כמו...".

ג. ב"הארץ" 19.4.71: "באותו שטח של "מתן חסות"... פועל מזה כמה שנים ארגון יעיל למדי...".

ד. ב"הארץ" 18.4.71: "מנטש נשאר נאמן לחייליו וידידיו... גם אחרי מותו של שם-טוב לא הסיר מנטש את חסותו מהחנויות. הוא מונה גם כאפוטרופוס חוקי לירושתו של מזרחי, ומטפל בילדיו ובאלמנתו...".

אך מעל לדוגמאות אלו עומדים הדברים אשר נרשמו במאמר האחרון בסידרה הראשונה (4.6.1971) אשר אינם עומדים בקנה אחד עם התאור של "ארגון רופף" וכו': "הרושם המדכא שנתקבל מפירסום הסדרה... העובדות חמורות מאוד ומדאיגות מאוד... קיימת בתל-אביב רשת של בתי הימורים. קיומם עושה את חוקי המדינה לבדיחה... רוב המועדונים קשורים זה בזה דרך האנשים המנהלים אותם ודרך האיש המממן את ההימורים. ספק אם יכול לקום קלוב מחוץ למסגרת זאת... קיימת כמעט בגלוי רשת החסות - פרוטקשן... מצליחה בתל-אביב רשת למתן הלוואות בריבית קצוצה ורשת יעילה לגבות תשלומים... בשווקים עירוניים... פועלת בהצלחה רשת החסות... פועלת בתל-אבי רשת בתי זונות והוחל בארגון רשת לניהול זנות ברחובות... פועל כוח מאורגן המבוסס על... המסוגל לגייס מאות "חיילים" למילוי תפקידים אפלים. כוח זה מבוסס גם על קשרים הדוקים עם אנשי צמרת במימסד... האדם העומד בראש הכוח מעניק חסותו לרבים מראשי העולם התחתון, מקשר בין עולם הפשע ושטחים שונים בפשע המאורגן לבין צמרת המדינה... האיש הוא בעל כוח רב מאוד, מהווה בזעיר אנפין רשות עליונה בחלק מסוים של החברה הישראלית...".

יש לשים לב כי השימוש במונח "רשת של..." אינו מקרי. המושג "רשת", כהגדרתו הלשונית הוא "כלל המוסדות, הסניפים וכדומה הנמצאים באזור מסוים והקשורים זה בזה בהנהלה מרכזית אחת או בתכנית ארגונית כללית". המונח "רשת של..." מתקשר עם המושג "ארגון" על כל המשתמע ממנו, בניגוד למונח "כנופיה של..." המתקשר עם תופעה ספורדית.

דומה כי תאורים אלו אינם עומדים בקנה אחד עם האמור בכתבה הראשונה בסדרה השנייה על כך שבסדרה הראשונה הצטיירה תמונה של ארגון "רופף" וכו'. ככל הנראה המגמה ל"מינוריות" בסדרה נובעת, כאמור, מההשפעה של דוח שמגר.

מסר נוסף המועבר בתחילת הסדרה השנייה הוא המסר שהסדרה לא היתה לשווא ומיותרת כפי שטענה כנגדה המשטרה, אלא, נהפוך הוא, הסדרה, בין היתר, תרמה תרומה של ממש והביאה לירידה בכוחו של הפשע המאורגן. כסלו בכתבה מ- 18.8.72 תחת הפרק "תמורות בעקבות הפרסום" מפרט בהרחבה כיצד.

דוגמא נוספת להתמתנות המסוימת שהחלה בסדרה השנייה היא בעוצמת הביקורת נגד המשטרה. בשעה שבסידרה הראשונה תוארו מקרי שחיתות במשטרה וקשרים של הפשע המאורגן איתה, הרי לאורך הסידרה השנייה אין תיאורים על שחיתויות במשטרה אלא על חוסר אונים למירב. לדוגמא: בשעה שבכתבה מס' 5 מהסידרה הראשונה מתואר קשר בין סגן מפקד מחוז תל-אביב לבין מנטש, מסופר על מנטש שיכול לסדר שיסגרו לחשודים תיקים במשטרה או להקל עליהם בדרך אחרת, שיכול הוא לסדר חופשות לאסירים, וכן מסופר על קשריו עם שר המשטרה בכור שטרית, עם מפקד מחוז תל-אביב וראש אגף התביעות של משטרת תל-אביב; ובשעה שבכתבה מס' 13 מהסידרה הראשונה מוזכרים הקשרים בין הפשע המאורגן למשטרה, הרי שבסדרה השניה הביקורת החריפה ביתור נגד המשטרה מופיעה בכתבה מ- 15.9.72 בזו הלשון: "מול הארגון הזה - ככל שיהיה פרימיטיבי - נמצאת המשטרה במצב של חוסר אונים כמעט מוחלט..."

כאמור, לאורך הסדרה השניה אין תיאורים של שחיתות והשחתה במשטרה כמו בסידרה הראשונה, אלא לכל היותר ביקורת על אוזלת יד, למעט בכתבה המסכמת של הסדרה השניה (29.9.72) אשר בה שוב מוזכרים על גבי תרשים קשרים בין המשטרה ובין "המאפיה התל-אביבית", וכן ביקורת ישירה על-כך שלאורך השנים האחרונות הקדישה המשטרה "מאמצים רבים לטיוח המציאות". ייתכן ומה שנראה כחזרה לסגנון של הסדרה הראשונה נובע מהריחוק מהשפעת דוח שמגר ומהיתרון שלכאורה יכול היה להצטבר לזכות דעתו של רן כסלו הודות לפירסום סדרת הכתבות השנייה.

טרם אסיים את תאור הסדרה השנייה אחזור לרעיון המופיע בראש פרק זה ואוסיף כמה מילים על אמצעי רטורי אופייני לשלושת הכתבות: השוואת "המציאות" כפי שהכתבות מבקשות להציג, לסרט קולנוע מפורסם (או לספר ידוע). בסדרה הראשונה היה זה "הסנדק". בסידרה השנייה - "הקשר הצרפתי" אשר הוחל בהקרנתו בארץ בפברואר 1972, ונעשה בו שימוש בכתבות מתאריך 8.9.1972 ("שיבוש בקשר הצרפתי") ומתאריכים 22.9 ו- 29.9.1972 ("הארגון הצרפתי"). לפיכך, נשאלת השאלה אם ב"השוואות" אלו אין משום בניית מציאות - ולא זה נושא חיבורנו.

התגובות לסדרת הכתבות השנייה
בעוד שהמשטרה המשיכה לשלול את הטענה כי בארץ פועל פשע מאורגן, תוך השענות על ממצאי דוח שמגר, אמצה התקשורת את המונח ובכל הזדמנות היתה משתמשת בו בעיקר בעת סיקור דברים שנאמרו על-ידי "אישי ציבור" ובעלי תפקידים בממסד. כסלוב (1990) מסר כי בעקבות פרסום שתי הכתבות הוזמן להרצאות רבות בקיבוצים ומועדונים שונים ("רוטרי", "ג'ייסי" וכד'), וגם ברדיו הוא רואיין לעיתים קרובות. בטלויזיה הוא לא רצה להופיע, למרות שנתבקש לכך, מאחר ולטענתו לא רצה להיחשף בפני "העולם התחתון".

נראה כי הויכוח נכנס לשלב של "מלחמת עמדות" סטטית. כל צד התבצר בגישתו. המשטרה ביקשה להוריד הנושא "מסדר היום" ואילו התקשורת רצתה ההיפך. לכאורה היה "המשחק" במצב של "תיקו", אולם דומה כי התקשורת, אשר בהצלחתה לזכות שוב ושוב במשחק ב"הארכת זמן", הלכה וצברה נקודות יתרון על פני המשטרה והממשלה.

התגבורת המשמעותית לגישה של המדיה באה מצד פוליטיקאים מחוגי הימין במדינה. בשעה שהחרדים והשמאל כלל לא התעניינו בנושא ולא היו גורם בויכוח, הימין: "גח"ל" ו"המרכז החופשי" (בראשות שמואל תמיר) החלו ל"דחוף" את הנושא קדימה (כסלוב, 1990).

האינטרס של מפלגות הימין לדחוף את הנושא קדימה נראה בברור. עד 1977 חבש הימין את ספסלי האופוזיציה בכנסת. סדרת הכתבות, בייחוד הראשונה, קשרה את מנטש ואחרים מהפשע המאורגן למפא"י - מפלגת השלטון. שר המשטרה, שלמה הלל, אשר הגן על עמדת המשטרה כי אין פשע מאורגן בארץ, גם היה ממפא"י. אשר-על-כן אין פלא ש"הימין" אימץ את הגישה כי יש פשע מאורגן הנובע, בין היתר, לשיטתו, משלטון מסתאב הקשור אליו.

יוצא איפוא כי בתום התקופה הראשונה לויכוח (1971 - 72) הרעיון כי בישראל ישנה בעיה חברתית מסוג של פשע מאורגן זכה ללגיטימיות הנדרשת על מנת להמשיך ולהתקיים. אולם עדיין רחוקה הדרך עד שהרעיון יזכה להכרה וללגיטימיות הרשמית מצד רשויות השלטון בארץ.

הויכוח בשנים 1973 - 1977
"תקופת החביון" 1973 - 1975
בשישה באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים אשר נמשכה תשעה עשר ימים וחוללה התפתחויות משמעותיות בחברה ובתרבות הישראלית. לאחריה התרחשו שורה של ארועים בטחוניים, מדיניים ופוליטיים אשר דחקו את הויכוח על הפשע המאורגן לקרן זוית. השנים 1973 - 1975 היו תקופת חביון בויכוח. אציין את הארועים העיקריים של אותם השנים:

בחירות לכנסת השמינית.
31.12.73

נפתחת מלחמת התשה בחזית הסורית שנמשכה עד 29.5.74.
6.3.74

בעקבות פירסום דו"ח ביניים של ועדת אגרנט, מתפטרת ראש הממשלה גולדה מאיר.
אפריל 74

פיגוע בקרית שמונה. 16 אזרחים נהרגו.
11.4.74

פיגוע במעלות. 20 בני-אדם נהרגו.
15.5.74

פיגוע בקיבוץ שמיר. 2 נשים נרצחו.
13.6.74

פיגוע בנהריה, אם ושני ילדיה נרצחו.
24.6.74

פיגוע בבית שאן. 4 אזרחים נרצחו.
19.11.74

פיגוע בכפר ריחניה. אדם נרצח.
30.11.74

פיגוע במלון סבוי. 11 איש נהרגו.
5.3.75

פיגוע בכפר יובל. אדם נרצח.
15.6.75

מקרר תופת התפוצץ בכיכר ציון בירושלים. 13 בני אדם נהרגו.
4.7.75

פיצוץ ברח' יפו בירושלים. 6 הרוגים.
13.7.75

בין ארועים אלו ראוי לציין את תנועות המחאה שפעלו נגד הממשלה בתחילת 1974 על רקע מחדל מלחמת יום הכיפורים, עליית גוש אמונים, במחצית 1974, לזירה הפוליטית בארץ, ומשבר כלכלי אשר פקד את המדינה בשנים 1974 - 1975 עד לכדי נקיטת בצעדי צנע כלכליים. בשנת 1975, על רקע התגברות הפעילות החבלנית העויינת, המשטרה הקימה את המשמר האזרחי.

כל אלו ואחרים העסיקו את התקשורת וסיפקו לה חומר לכותרות ולכתבות בשפע רב. על-כן אין פלא כי בעיית הפשע המאורגן נדחקה הצידה במהלך השנים 1973 - 1975. יחד עם זאת, המושג פשע מאורגן או מאפיה היה לשימוש שכיח בפיו של כל מאן דהו אשר ביקש להעלות נושא פלילי חמור, לטעמו, לסדר היום, כאשר המשטרה מצידה המשיכה להתעלם מהמושג. לדוגמא, ב"מעריב" (25.12.75) התפרסמה ידיעה על מאפיה הפועלת בשווקים בהקשר לסחיטת דמי חסות. שר המשטרה הגיב על-כך, תוך התעלמות מהמושג מאפיה, בטיעונים שתכליתם להסיר מכסימום אחריות על המצב מהמשטרה, ועיקרם הרעיון שהפתרון לבעיית דמי החסות אינו רק בידי המשטרה אלא בידי הקורבנות לסחיטות, שאינם מתלוננים: "... רק אם יתלוננו - נוכל לפעול..." ואילו המצב נגרם לדעתו בגלל מדיניות ענישה מקילה של בתי המשפט "שאינם מטילים על הסחטנים ובעלי אגרוף אלו" עונשים כבדים שיש בהם כדי להרתיע.

מטבע לשון ראוי לציון אשר נעשה בו שימוש יחודי לאחר מלחמת יום הכיפורים היתה המילה מחדל. המושג מחדל התקשר לטראומה של התקפת הפתע של הערבים וחוסר המוכנות של צה"ל מולה, ואוזלת היד של הדרג המדיני בכל הקשור למניעתה. לפיכך כל שימוש במושג מחדל בזיקה לטענה כלשהי - התקשר אסוציאטיבית עם תחושה של סכנה שצריך לעשות מעשה למונעה. ואכן, גם בויכוח על הפשע המאורגן הירבו הטוענים לקיום התופעה להשתמש במושג "מחדל".

ניתן לקבוע כי ככל שהזמן הלך והתרחק ממלחמת יום הכיפורים והמתח הבטחוני הלך וירד - כך החל הויכוח על הפשע המאורגן לתפוס מקום הולך וגדל בתקשורת.

החזרה לכותרות
בשנת 1976 עלה הויכוח ל"טונים" חסרי תקדים. פישמן וארגוב (1980) מונים שלוש סיבות לכך:

I. העובדה שיש עליה תלולה בפשיעה - לאורך כל השנים.

II. מידת ההתבלטות של הפשע לציבור הרחב: לדעתם, עד לשנות ה- 70 התעלמו, באופן יחסי, אמצעי התקשורת מתופעת הפשיעה. תשומת ליבו של הציבור הוסבה במידה רבה לכיוון בעיה זו לאחר מלחמת ששת-הימים, עת חלה עליה משמעותית בסוגים מסוימים של עבריינות. נטיה זו התחזקה ביתר שאת לאחר מלחמת יום הכיפורים.

III. המשבר החברתי שבא בעקבות מלחמת יום הכיפורים הביא לידי חיטוט פנימי בחוליי החברה, ולהדגשתן של בעיות החוק והסדר.

בנוסף לכך ניתן לציין כי מעיון בכותרות של שנת 1976 נראה כי המתח הבטחוני הלך ופחת, עובדה שתרמה אף היא לאפשרות להתגברות הויכוח. לכאורה, הארועים החשובים באותה שנה לא היו בעוצמה כדוגמת הפיגועים וההתרחשויות שהיו בשנים 1974 - 1975. בין הבולטים שבהם ניתן לציין כי ב- 22.2.1976 הסתיים פינוי מערב סיני במסגרת הסכמי הביניים עם מצרים. ב- 4.7.1976 התחולל מבצע "אנטבה". באוקטובר 1976 "התפוצצה" "פרשת ידלין". וב- 20.12.1976 התפטר ראש הממשלה, יצחק רבין, בעקבות פרשת מטוסי ה- F-15. בעקבות כך הקדימה הכנסת את הבחירות למועד 17.5.1977.

סביר להניח כי התגברות הויכוח בשנת 1976 קשורה גם לעובדת המצאו של חבר כנסת חדש בכנסת השמינית, אהוד אולמרט, אשר שימש כנושא "הדגל" הפרלמנטרי לטענה כי קיים פשע מאורגן בישראל. התקשורת לא קיפחה את מי שהפך "לשגרירה" לטיעון בכנסת והעניקה לו כיסוי נרחב, מצרך אשר כל פוליטיקאי זקוק לו כאויר לנשימה. ניתן להסיק כי הויכוח והטיעון שבישראל קיים פשע מאורגן שימש במידה רבה ככלי בידי אולמרט, איש האופוזיציה, לנגח את מפלגת השלטון ("המערך") בכלל, ואת הממשלה ושר המשטרה בפרט. יתרה מזאת, העובדה כי האופוזיציה תמכה בטיעון של המדיה, היוותה עבורה הוכחה לצדקתה בויכוח. הבעיה הלכה וצברה לגיטימציה והתקשורת בסיוע פוליטיקאים ואחרים המשיכה במסע הצלב שלה, עד להשגת ההכרה הרשמית בבעיה.

שר המשטרה, בשונה מהמפכ"ל ומהיועץ המשפטי לממשלה, הוא בעל הנגישות הטובה ביותר לתקשורת מהצד של שוללי הבעיה. בשלב הזה של הויכוח היה עליו להתעמת אישית וישירות, לעיתים פנים מול פנים, עם "צלבן" היושב בכנסת - אולמרט, בניגוד למצב שהיה ב- 1971-72 שהיה עליו להתעמת עם כתבות עיתונאיות וחברי כנסת מזדמנים ומתחלפים שטענו נגדו. בעימות האישי הזה, המסוקר למכביר בתקשורת, מתגברים האמוציות והמלל. הויכוח ההולך ונעשה בוטה, מספק כותרות לעיתונות המלבות את הויכוח, וחוזר חלילה.

כך לדוגמא, במענה על טיעוני אולמרט כנגד המשטרה ומחדליה, בדיון בכנסת על גילויי האלימות ("מעריב", 28.1.1976), תקף השר הלל את אולמרט ואמר: "במקום טיפול ענייני במידת העומק ורוחב היריעה הנדרשים לנושא מורכב זה, אנו עדים לבליל של פירסומים בהם משמשים בערבוביה, בצד מידע לא נכון, גם עובדות בלתי בדוקות, חצאי אמיתות ורכילות של שווקים. לא אחת אני אפוף קנאה לנוכח מעלליהם של בלשי הצלולואיד הטלויזיוני, המפענחים פרשיות סבוכות תוך 50 דקות... נראה כי לקנאתי זו מצטרפים בעת האחרונה גם אנשים נכבדים, אשר במהלך חקירות נמרצות בבתי קפה ובמועדוני קלפים, או עלעול תוך ישיבה בכורסה נוחה בגוילי עיתונים מיושנים, הם מצליחים להגיע לאותה מידת יעילות. יבול זה של שוטטות ליל מוצא לו ביטוי למחרת באותיות קידוש לבנה שחור על גבי לבן בעיתונות".

אולמרט לא טמן ידו בצלחת וסיפק "עובדות" על הסתאבות המשטרה ומחדלי השר האחראי עליה. בין היתר טען אולמרט כי המשטרה ניצלה כסף שהוקצב לה למלחמה ב"פרוטקשן" לשם החלפת רכב לקציניה. השר הלל, בהכחישו זאת, ניסה לערער את אמינותו של אולמרט באמצעות מה שנראה לו כ"קלפים החזקים" שלו ובעיקרם דוח שמגר. גבי ברון מ"מעריב", 27.4.1976, כתב כי השר הזכיר בפרשה אחרת שהעלה חבר הכנסת אולמרט - היקף הפשיעה המאורגנת - נבדקו הדברים באופן יסודי וקצין בכיר נפגש עם חבר הכנסת בעניין זה, וכי הבירור העלה כי למרבית הכרזותיו של חבר הכנסת אולמרט לא היה כיסוי עובדתי, וחלקן נשאב מכתבות שהתפרסמו לפני שנים בעיתונים ואשר הופרכו כבר אז על-ידי מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, שופט בית המשפט העליון, מאיר שמגר.

דוגמא אחרת לאופי הויכוח וסיקורו תשמש הכתבה מ"מעריב" מתאריך 21.7.1976 מאת יהושע ביצור על דיון בוועדת הפנים של הכנסת על בעיית "הפרוטקשן": האוירה בישיבה זו היתה מחושמלת וטעונה מתח גבוה. הדבר נבע מכך שיושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יורם ארידור, הזמין את סגן-ניצב סמי נחמיאס להופיע לפני הוועדה כדי להסביר לה את פעולות היחידה המיוחדת של המשטרה העוסקת במערכה נגד הפרוטקשן. ואולם שר המשטרה אסר על הקצין להופיע לפני הוועדה. תחת זאת הופיע השר בכבודו ובעצמו יחד עם המפכ"ל והסביר כי האיסור על קציני משטרה להופיע לפני הוועדה נובע מן הצורך למנוע דליפת מידע מודיעיני חסוי".

במאמר מוסגר ראוי לציין כי סגן-ניצב סמי נחמיאס אשר גוייס למשטרה בשנות ה- 70 לתפקידי מודיעין (שימש כקצין מודיעין ראשי) גרס כי בישראל אכן קיים פשע מאורגן והוא דרש אמצעים רבים על מנת לטפל בתופעה. התקשורת, מטבע הדברים, ראתה בו "שותף" נאמן לרעיון והעניקה לו "כיסוי" נרחב, בייחוד אחרי פרישתו מהמשטרה בשל מחלוקות בינו ובין פיקוד המשטרה.

בהמשך הכתבה כתב ביצור כי מר ארידור האשים את השר הלל כי טענותיו שאין למעשה פשע מאורגן בתחום גביית דמי חסות, מפחיתים את חומרת הבעיה, ומחלישות בכך את המאבק נגד עולם הפשע, וכי שר המשטרה האשים את חבר הכנסת אולמרט בציטוט מסולף ומטעה של דברים שאמר בוועדת הפנים סגן-ניצב נחמיאס בעניין קשריהם של עבריינים בחלונות הגבוהים. המפכ"ל התריע כי פירסמו דברים חסויים. אולמרט השיב כי המשטרה אינה מעוניינת שהקצינים ימסרו מידע מלא לוועדת הפנים כי עלול להתברר כי במשך שנים המשטרה לא עשתה דבר בתחום זה. השר הלל הסביר כי קציני משטרה העובדים בשטח אינם רגילים להופעות בוועדות פרלמנטריות ולכן עלולים להיכשל בלשונם. חבר הכנסת אולמרט התריס כלפי השר כי זהו טיעון מגוחך וכי השר מציג את קציני המודיעין שלו כאילו הם חבורה של נערים בלתי אחראיים. הוא אף האשים את השר כי הוא מופיע לפני הוועדה שלא בתום לב.

השר הלל, בהתבטאויות חוץ פרלמנטריות, המשיך לשלול את קיום הפשע המאורגן וביקש להורידו "מהבמה" בטיעונים אותם פגשנו כבר בעבר. צבי טל ב"מעריב" מה- 12.8.1976 מביא מדבריו של השר בפני סטודנטים בחיפה: "אין פשע מאורגן בישראל והדיבור עליו מזיק לתדמיתה של ישראל". לוי יצחק הירושלמי מראיין את השר ב"מעריב" 17.9.1976 האומר בין היתר: " יש לנו משטרה נקיה, ללא ספק מן הנקיות ביותר בעולם...

שאלה: יש אצלנו "סנדקים"?

תשובה: עצם המשמעות של המילה הזאת Godfather - השונה אצל גויים מאשר אצלנו - מוכיחה על נטייה של התבטלות ונסיון לחקות מה שקיים אצל אחרים..."

כאמור, בימיה האחרונים של שנת 1976, בעקבות פרשת מטוסי ה- F-15, התפטר רבין והבחירות הוקדמו למאי 1977. ישראל נכנסה לשנת 1977 ולבחירות מהמפורסמות והחשובות בתולדותיה אשר כונו המהפך. דומה כי בעקבותן חל גם מהפך בויכוח על השאלה האם קיים פשע מאורגן בישראל.

סדרת הכתבות השלישית
בבחירות לכנסת התשיעית, בתאריך 17.5.1977, המערך, לראשונה בתולדות המדינה, איבד את מקומו הראשון וירד מ- 51 מושבים ל- 33. הליכוד הגדיל במקצת את יצוגו הפרלמנטרי (43 לעומת 39) ואילו התנועה הדמוקרטית לשינוי - ד"ש - קיבלה 15 מושבים, אשר אפשרו למנחם בגין להרכיב את ממשלת הליכוד הראשונה. משרד המשטרה אוחד עם משרד הפנים ובראשם התמנה השר ד"ר יוסף בורג.

"הימין", בהיותו באופוזיציה, היה כאמור "נושא הדגל" לטיעון כי קיים בארץ פשע מאורגן. נראה כי עתה, משהפך "הימין" למרכיב הקואליציה בשלטון, היה עליו "לפרוע את השטר" ולהביא להכרה רשמית בקיום הפשע המאורגן. לשם כך היה עליו לעבור שתי משוכות: האחת היתה צמרת המשטרה אשר דבקה בעמדתה כי אין פשע מאורגן; והשניה היתה השר בורג עצמו אשר כיהן כשר גם בממשלות הקודמות שאימצו, בהסתמך על דוח שמגר, את הטיעון כי אין פשע מאורגן, ועתה הוא עומד בראש המינסטריון האחראי על המשטרה אשר כאמור נשארה מחזיקה בדעתה.

סביר להניח כי למפלגות הימין לא רק שלא היה קושי להודות בקיום הפשע המאורגן בישראל, אלא שאפילו הדבר יכול היה לחזק את תפיסת עולמן ודרכי התעמולה שלהן. נראה כי הודאה רשמית בקיום התופעה, מיד בסמוך להשגת השלטון במדינה - ולא כעבור מספר שנים - תגולל את האחריות להיווצרותה על הממשל הקודם, ותסייע, מצד אחד, לממשלה החדשה "להשחיר" עוד יותר את הממשלה הקודמת בשחיתויות, במחדלים ובאוזלת יד, ומצד שני, תתרום להעלאת קרנה של הנוכחית. יתרה מזאת, לממשלה החדשה, אשר הניפה את דגל הליברליזם החברתי-כלכלי - האנטי-סוציאליסטי, לא היתה הבעיה להודות בקיום תופעת הפשע המאורגן כשם שלמפלגות השמאל היתה, בעטייה של האידיאולוגיה המרכסיסטית, כפי שהוסבר בראשית פרק זה.

התקשורת לא הרפתה. בחודש אוגוסט 1977 (החל מהחמישי ועד השישה עשר בו) התפרסמו שמונה כתבות בעיתון "הארץ" פרי עטו של אבי ולנטין בסידרה שכונתה: "הפשע המאורגן: המצב עכשיו", כמפורט בלוח מספר 3.

לוח מס' 3. הסדרה השלישית: "הפשע המאורגן - המצב עכשיו" מאת: אבי ולנטין ("הארץ").

שם הכתבה
התאריך
המספר

מחכים ליורש
5.8.77
1

בן הטיפוחים
7.8.77
2

כרטיס הביקור של רחמים אהרוני
9.8.77
3

סוכן כפול במשטרה
10.8.77
4

גזר דין מוות
11.8.77
5

המקרה של אורי לוי
12.8.77
6

עוקץ בדרום אפריקה
14.8.77
7

דף חדש?
16.8.77
8

הסידרה עוסקת במה שהיא מגדירה כדמויות מפתח ב"פשע המאורגן" ובייחוד בבצלאל מזרחי, טוביה אושרי ורחמים אהרוני, בתיאור פעילויות פליליות חמורות שונות בטענה שהן נעשו על רקע פעילות "הפשע המאורגן", ובמתיחת ביקורת על המשטרה בגין אוזלת ידה במלחמה "בפשע המאורגן" ובטוהר המידות של כמה וכמה מקציניה.

בדומה לסדרות הראשונות שם נעשה שימוש בסרטים ("הסנדק", "הקשר הצרפתי") לתאר "מציאות" מסויימת, נעשה גם בסידרה זו שימוש בסרט "העוקץ". בכתבה מיום 14.8.77 תחת הכותרת: "עוקץ בדרום אפריקה" מתוארת פרשת הונאה תוך שימוש ב"עוקץ" כאמצעי להמחשת הפרשה. אמצעי נוסף להעביר את המסר של הכתבה, בדומה למה שראינו בכתבות של רן כסלו, הוא ההשוואה עם ה"מאפיה" של ארצות-הברית, תוך הקבלה בין תקופת "הצנע" בישראל לתקופת "היובש" בארה"ב המציינת את ראשית צמיחתה של ה"מאפיה" שם ("הארץ", 16.8.77). גם תיאורים דרמטיים נמצאים בסידרה. הכתבה הפותחת את הסידרה מיום 23.8.77 מתחילה בתיאור מפגש, אשר לא היה מבייש אף לא ספר בלשי מרתק, בין אנשי מודיעין של המשטרה ל"מודיע" מהפשע המאורגן.

במהלך פרסום הסדרה הקימה המשטרה את "ועדת בוכנר" אשר פרסמה את ממצאיה לאחר סיום פרסום סדרת הכתבות. אבי ולנטין בכתבה מיום 16.8.77 מציין כי לדעתו אכן הוקמה הוועדה כתוצאה מהלחץ של המדיה: "...עם מינויה של ועדת בוכנר, בעקבות פרסומי "הארץ". מדוע לא ניגשה המשטרה לבדיקה רצינית של החומר שבידיה ללא הלחץ הציבורי שנוצר בשבועיים האחרונים?"

כמו כן ראוי לציין כי בכתבה זו ודומות לה אשר ראו אור טרם פורסמו ברבים ממצאי "ועדת-בוכנר", לא נטענו טענות אשר נטענו בתר "דו"ח בוכנר" כנגד המשטרה, בין היתר, על-כך שהיא הקימה ועדה פנימית ללא צרוף איש אקדמיה אליה. נראה כי הסיבה נעוצה בכך שהעיתונות המתינה לפרסום מסקנות הוועדה: היה והוועדה תודה שקיים "פשע מאורגן" - היא "תוכשר", ולא - תפסל.

המפכ"ל, אשר עובר להקמת הוועדה, המשיך להכחיש את קיום "הפשע המאורגן" זכה לביקורת כמי שממשיך במאמץ "לתת תיאור מצמצם ומקטין של מימדי התופעה". לעומתו השר החדש בורג, זכה לציון לשבח בכך שתחת הנחייתו יצאה ההוראה למנות ועדת בדיקה, בזו הלשון: "ד"ר בורג נקט גישה נכונה, משוחררת מההסתייגויות והוויכוחים הסמאנטיים של העבר". וכנראה לכך התכוון ולנטין בנותנו לכתבה האחרונה בסדרה את הכותרת: "דף חדש?" בהבעת תקווה ששר המשטרה החדש יפתח ביחסי המשטרה עם התקשורת "דף חדש" בכך שתצא הודאה כי קיים "פשע מאורגן" בישראל.

הרקע להקמת ועדת בוכנר
כאמור, הציפיות של התקשורת להודאה רשמית בקיום הפשע המאורגן הלכו וגברו עם הקמת הממשלה החדשה אשר הוצגה בכנסת ב- 20.6.1977. למשוואה שהתפתחה בעקבות מלחמת יום הכיפורים: מחדל = ועדת חקירה נמצא שימוש גם בנושא הפשע המאורגן. בעקבות הטענות על מחדלי המשטרה וממשלת המערך בטיפול בבעיה, הלכו וגברו הקולות בתקשורת אשר דרשו הקמת ועדת חקירה בנושא. בדרך כלל הניסוח בעיתונות לדרישה להקמתה היה: להקים ועדת חקירה לעניין הפשע המאורגן - ולא לבירור אם קיים פשע מאורגן, ללמדך שעובדת קיומו של הפשע המאורגן נתפסה בתקשורת כמובן מאליו.

בוכנר (1990) מציין כי למיטב הבנתו המפכ"ל דאז, תבורי, הונחה על-ידי השר החדש, בורג, להקים ועדת חקירה פנימית לבירור השאלה אם קיים פשע מאורגן. עיון בכתבות עובר להקמת ועדת בוכנר מלמד כי הודאה בקיום הפשע המאורגן תתקבל באהדה רבה בתקשורת.

תיאור דוח בוכנר
בתאריך 7.8.1977 מינה המפכ"ל, רב-ניצב חיים תבורי, צוות לבדיקת תופעת הפשע בישראל. לחברי הצוות מונו:

I. ניצב-משנה מיכאל בוכנר - יושב ראש הוועדה. שימש כראש המחלקה לתפקידים מיוחדים במטה הארצי.

II. ניצב-משנה ראובן מינקובסקי - חבר הצוות בנושא חקירות. שימש כראש מחלקת החקירות במטה הארצי.

III. ניצב-משנה יהושע כספי - רכז הצוות ונושא מודיעין כללי. שימש כקצין מודיעין ראשי של משטרת-ישראל.

IV. סגן-ניצב יעקב נחמיאס - חבר הצוות בנושא האיסוף המבצעי. שימש כראש צוות מודיעין מיוחד במחלקה לתפקידים מיוחדים לאחר ששירת תקופה ארוכה בחיל המודיעין בצה"ל.

V. פקד שמואל נרקיס - חבר הצוות בנושא מחקר מודיעין.

הצוות נתבקש להגיש בתום עבודתו דין-וחשבון לא יאוחר מ- 25.8.1977. על-פי בקשתם הוארך המועד לתאריך 31.8.1977. על הצוות הוטל לבחון את הדברים הבאים:

I. קווי האופי של התופעה הקרויה בציבור "פשע מאורגן בישראל".

II. קווי אופי של פשיעה אחרת.

III. תהליך התהוותה של תופעת "הפשע המאורגן".

IV. שיטות ותחומי הפעולה של העבריינים, כולל עבריינים ישראליים בחו"ל.

V. מקורות המימון והתשתית לפעולה של כל סוגי הפשיעה.

הצוות לא נתבקש להגיש המלצות.

הצוות הגיע למסקנה כי: "אין בישראל ארגון-על של פשע השולט על קבוצות פשע רבות ומקיים מערכת שליטה בלעדית (מונופול) על סוג מסויים של פשיעה (דוגמת סינדיקט הפשע בארה"ב)". המפכ"ל ושר הפנים והמשטרה קיבלו את ממצאי הבירור והמסקנות וסמכו ידם עליהם. בוכנר (1990) מציין כי לדוח צורף נספח סודי שכלל, בין היתר, רשימה של 11 עבריינים אשר הוגדרו על-ידי המשטרה כ"עברייני-על" (יעדים משטרתיים). מאוחר יותר הודלפה הרשימה אשר נודעה לימים כ"רשימת ה- 11".

מעיון בדוח עולה, בין היתר, כי הצוות נשען והסתמך על דוח שמגר, אשר קבע בספטמבר 1971 כי "אין ראיה לקיומו של הפשע המאורגן". כמו כן מתקבל הרושם כי הצוות סבר שעניין הפשע המאורגן לא היה אלא כלי לניגוח המשטרה אשר ביקשה להוריד מסדר היום באמתלות שונות ובעיקר בטיעון כי ויכוח עקר זה מסיט את תשומת הלב מהבעיות "האמיתיות" של הפשיעה. כמו-כן מנסה הדוח להסיר מעל המשטרה את אחריותה הבלעדית למצב הקיים, תוך שהוא מציין כי: "הגילויים האחרונים של הפשיעה החמורה זכו לתהודה רבה בכלי התקשורת ויצרו תחושה של חרדה ודאגה בציבור. בעקבות כך הופנו זרקורי ההתעניינות לעבר המשטרה ומידת פעילותה בטיפול בנושא, והדבר גרם לביקורת כלפיה, תוך התעלמות ממגבלות אוביקטיביות של חוסר בכוח אדם ואמצעים ותוך התעלמות מנטל התפקידים הרב המוטל על כתפיה. הביקורת לא התייחסה לאחריות המוטלת גם על הגורמים האחרים במדינה. הויכוח הציבורי על הפשע המאורגן, מיקד את תשומת הלב לנושא זה והסית את הדעת מהבעיה הכאובה של הפשיעה היום יומית... עבירות שפגיעתן באזרח, בשלומו, בשלוותו ובממונו קשות ביותר".

דרך רטורית נוספת של הצוות להתמודד עם האשמות כלפי המשטרה היתה ב"גיוס" הסטטיסטיקות הפליליות הרשמיות כראיה לכך ש"במשך כל השנים מאז קום המדינה ועד השנה הנוכחית, נמצאת הפשיעה בארץ בתהליך של עלייה מתמדת". לאמור, כי כל טענה על החרפה והחמרה בפשיעה בשנים האחרונות אין לה על מה לסמוך.

דומה כי הוועדה אף ניסתה ל"גמד" את תופעת הפשע המאורגן כתגובה לתיאורים והדימויים המאיימים שהופצו סביבה, בעיקר על-ידי המדיה: בעולם כולו, מהווה הפשע המאורגן חלק קטן ביותר מכלל הפשיעה".

תגובות לדוח בוכנר
מעיון בעיתונות שיצאה לאור בארץ בסמוך למועד פירסום דוח בוכנר עולה כי התקשורת, בניגוד למשטרת-ישראל, לא סמכה ידיה - בלשון המעטה - על מסקנות הוועדה, בייחוד במה שקשור היה לויכוח על הפשע המאורגן.

התקשורת ביקרה את הוועדה, הדוח וממצאיו במספר טיעונים, כאשר הבולט בהם הוא שהחקירה אינה אובייקטיבית באשר "המשטרה חוקרת את עצמה". "מעריב" (11.8.1977), במאמר מערכת תחת הכותרת: "עשה זאת בעצמך", מעלה ספק באם: "השיטה הזאת של חקירה עצמית היא העשויה להבטיח שהאמת תצא לאור". בעל המאמר קובע כי: "לא המשטרה היא שצריכה לערוך את החקירה הזאת", אלא על-ידי: "ועדה בלתי תלויה... שתוכל לתת את דעתה גם על השאלה אם לא חטאה המשטרה בשאננות כאשר התעקשה לטעון שאין פשע מאורגן בישראל".

בהתחשב בעובדה שהמאמר פורסם טרם סיום עבודת הוועדה משתמע מהסיפא של בעל המאמר כי כל סיכום אשר ישלול את קיומו של הפשע המאורגן בישראל יהיה חטא לאמת.

פרופסור שבח וויס, במאמר שכתב ב"מעריב" (18.8.1977), טען כי העובדה שמכונן הוועדה קובע את הרכבה הפרסונלי ובמיוחד את מי שיעמוד בראשה פותחת פתח לאפשרות של השפעה סמויה על ממצאיה ומסקנותיה.

טיעון אחר העולה בעיתונות הוא שהוועדה, לאור ממצאיה, היתה מיותרת והחטיאה את יעודה (לשיטתה של המדיה). במאמר מערכת ב"מעריב" (21.8.1977) תחת הכותרת הצינית "עוד ועדה" המביעה מסר של הנה קמה לנו ועדה "הטוחנת מים", כותב בעל המאמר כי בעצם העובדה שהוועדה לא נתבקשה להגיש המלצות היא הפכה למיותרת. ב"ידיעות אחרונות", 21.8.1977, בכותרת לרשימה מאת שמואל (סמי) נחמיאס נאמר: "דרושים מעשים, לא דיונים. ועדת בוכנר שנתמנתה לחקור בבעית הפשע המאורגן - מיותרת".

אבי ולנטין ברשימה מ- 5.9.1977 ב"הארץ", תחת הכותרת: "הגדרה חדשה בדוח ועדת בוכנר: הפשע בישראל - מקצועי ומתוחכם. תיאור המצב כולל האלמנטים של הפשע המאורגן", מבטא עם קורטוב של ציניות רעיון כי הוועדה במקום להודות כי קיים פשע מאורגן בישראל, המציאה מונח חדש. העיתונות לא חסכה בביקורות בוטות אף יותר כנגד הדוח, עד כדי טענות שהוועדה פעלה שלא בתום לב: "איסוף החומר, אם נעשה באוביקטיביות וביסודיות..." ("הארץ", מאמר מערכת מ- 1.9.1977). "ועדת בוכנר איננה אלא דוגמא למעשה טיוח שאין להשלים עימו... לדעתי אין ועדה זו אלא אחיזת עיניים..." ("ידיעות אחרונות", 21.8.1977, מאת שמואל (סמי) נחמיאס).

טענה נוספת אשר הועלתה כנגד הוועדה היא על חסר מומחיות והתמקצעות בנושאים שהיא עסקה בהם בגלל שהיתה מורכבת מקציני משטרה בלבד: "הוועדה שהיתה מורכבת מקציני משטרה לא הסתפקה בעבודת איסוף החומר אלא לקחה על עצמה גם תפקיד של פרשנות לגבי מונחים של פשע מאורגן... תפקיד אשר ספק אם ועדה מסוג זה היתה מוסמכת או אף מסוגלת למלא" ("הארץ", מאמר מערכת, 1.9.1977).

לאור כל האמור לעיל, יהיה זה רק טבעי למצוא בעיתונות טענות כי הדוח אינו ממצה את נשוא הבדיקה, לדוגמא, ברשימה מיום 4.9.1977 ב"מעריב" כותב ברוך מאירי כי בדוח: "אין בו תשובות לכל השאלות אך הוא מצביע על מספר חוטים".

העיתונות ביקרה לא רק את הוועדה אלא גם את המשטרה בציירה אותה כגוף לא אמין וחסר יכולת להתמודד הן עם בעיית הפשע המאורגן והן עם המלצות הוועדה: "יש חשש חמור אם אמנם מסוגלת המשטרה בפיקודה הנוכחי להתמודד עם הבעיה הקשה של הפשע המאורגן... הנעשה במשטרה עכשיו מעלה חשש כי אפשרות של טשטוש עובדות והסתרת מסמכים אמנם קיימת..." ("הארץ", מאמר מערכת, 1.9.1977).

טיעון אחר נגד המשטרה היה שהקמת הוועדה שימשה אמצעי של המשטרה להגן על יוקרתה לנוכח הביקורות כנגדה בעיתונות: "הוועדה הוקמה למעשה כדי לשכך את זעמו של הקהל על ההתעלמות הממושכת מן הטיפול בבעיות הפשע המאורגן" ("ידיעות אחרונות", 21.8.1977, מאת שמואל (סמי) נחמיאס). "הארץ" ביטא רעיון זה בסגנון בוטה עוד יותר. במאמר מערכת מ- 1.9.1977 נרשם כי המשטרה הדליפה חלקים מהדוח הכוללים שלילת קיום הפשע המאורגן בישראל תוך לגלוג כנגד העיתונות כי: "סיפורי הפשע המאורגן הינם בועת סבון". לדעת בעל המאמר: "המשטרה משתמשת בהדלפה לא כדי להביא מידע מוסמך לציבור אלא כדי להגן על תדמיתה המעורערת...". כאשר "מעריב" מציין כי: "במשך שנים היתה זו מדיניותה הרשמית של המשטרה לכפור בקיומה של התופעה..." (מאמר מערכת, 11.8.1977).

מכל האמור לעיל עולה כי העיתונות לא קיבלה את קביעת ועדת בוכנר כי אין בארץ פשע מאורגן, באשר היא ציפתה להודאה במפורש בקיומו. כל ניסוח אחר למצב הפשיעה בארץ שלא היה כולל את צרוף המילים: "פשע מאורגן" לא היה מתקבל על דעתה של המדיה. אשר על כן יצאה התקשורת במתקפה נגד הדוח בשני מאמצים עיקריים כפי שתוארו לעיל:

1. שלילת הוועדה - סמכותה, הגינותה, מקצועיותה וכד'.

2. שלילת מסקנותיה - והצגתם ככאלו שאינם עומדים במבחן המציאות.

הדגש הושם יותר על שלילת הוועדה, מאחר שככל הנראה היה קל ונוח יותר לתקוף את הגוף שממילא היה לאורך תקופה ארוכה "על הכוונת" ולבטל אותו, מאשר להיכנס לפולמוס אקדמי על ניסוחים והגדרות לתופעות פשיעה. בעצם השמטת אמינות וכשרות הוועדה קל לבנות מצג, ברצף לוגי טבעי, כי מסקנותיה אינן נכונות.

בעקבות דוח בוכנר והתגובות עליו עמדה הממשלה, כפי הנראה, בין הפטיש לסדן. העיתונות - הפטיש - הלמה ושידרה מסר חד משמעי: על המשטרה להודות רשמית כי יש פשע מאורגן בארץ! ואילו המשטרה - הסדן - הנשענת על החלטת היועץ המשפטי לממשלה, עמדה בעקשנותה כי אין פשע מאורגן בארץ. לכן, במצב שכזה, אין הממשלה יכולה להרשות לעצמה לקבל את הדוח ולאשרו רשמית, אך אין היא יכולה לדחותו כי אחרת היא כורתת את הענף עליו היא יושבת במו ידיה בגוזרה גזר דין בלתי הפיך לחובת יוקרתה ואמינותה של המשטרה.

ביטוי ציורי לדילמה שהממשלה היתה נתונה בה ניתן למצוא בדרך בה הממשלה קיבלה את הדוח והודתה, כנהוג, למחבריו במכתב מאת השר הממונה ("מעריב", 7.9.1977, ידיעה מאת ברוך מאירי ויחיאל לימור): "חובה נעימה לי להביא לך ולחבריך את תודתי על עבודתכם המוצלחת, המרוכזת והמאומצת, במיפוי הפשיעה בישראל. כמו-כן תפקיד נעים לי להעביר לך, ולחבריך, את הבעת התודה של ממשלת ישראל, כפי שנתקבלה בישיבת הממשלה. זאת על-פי הצעת ראש הממשלה".

כזכור, הצוות לא התבקש להגיש דוח הכולל "מיפוי פשיעה", הגם שבפועל, ומטבע הדברים, הדוח אכן כולל מיפוי פשיעה. מכל מקום, הצוות נתבקש באופן דווקני לעסוק בשאלת הפשע המאורגן, ואכן כך נעשה. הממשלה איפוא, בדילמה בו היתה מצויה, מוצאת דרך לאחוז במקל בשני קצותיו: לקבל ולהודות לצוות על מיפוי הפשיעה בלבד, שאין איש חולק עליו, ולא על הדוח כולו כמקשה אחת.

במצב דברים שכאלו, ובהימנעות פוליטית - במובן הרחב של המילה - מלאשר או להכחיש שיש פשע מאורגן, לא נותר לה לממשלה אלא למנות ועדה נוספת, בכירה יותר מוועדת בוכנר, אשר תפתור את הממשלה ממצוקתה. השאלה אם כן היתה איזו מין ועדה זו תיהיה?

בפני הממשלה עמדו לכאורה שלוש אופציות: 1) ועדת חקירה ממלכתית על-פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט - 1968. 2) ועדת חקירה פרלמנטרית. 3) ועדת בירור / בדיקה ציבורית. הדעות בממשלה ובכנסת היו חלוקות. סיעת הליכוד, אשר תמכה ללא סייג במאבקו של חבר-הכנסת אולמרט, דרשה כי תוקם ועדת חקירה פרלמנטרית בנימוק כי: "רק החלטות של ועדות חקירה פרלמנטריות מחייבות את רשויות הביצוע של הממשלה ומאפשרות פיקוח שוטף של הכנסת על ביצוע המלצותיה ("מעריב", 2.9.1977, עמ' 4).

לעומתה, שר הפנים והמשטרה, ד"ר יוסף בורג, התנגד בתוקף להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנימוק כי: "אסור למסור נושא כה חמור וחשוב וחיוני - כמו הפשע המאורגן - לחקרה בידי אנשים שירבו לעשות מזה הון פוליטי ("מעריב", 24.8.1977), וכי: "... ועדה פרלמנטרית לא תענה לצרכים: במקום לנגח את הפשע ינגחו את המפלגות" ("מעריב", 5.9.1977), והעדיף ועדת חקירה ממלכתית אשר לדעתו: "תוכל לצבור מידע רב יותר" ("מעריב", 5.9.1977). תימוכין לעמדתו להקים ועדת חקירה ממלכתית יכול היה השר למצוא בידיעה שפירסם יהושע ביצור ב"מעריב" 31.8.1977: "הוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין בישראל... הגיע למסקנה שיש להקים בהקדם ועדת חקירה ממלכתית בהתאם לחוק ועדות חקירה. בסיום החלטתו מביע הוועד המרכזי את נכונותה של לשכת עורכי הדין לתרום את תרומתה לעבודתה של ועדת החקירה הממלכתית".

יחד עם זאת, ברוך מאירי ויחיאל לימור ב"מעריב" מיום 7.9.1977 ציינו כי: "מתגבשת דעה לפיה כדאי יהיה למנות ועדה בראשות שופט, ויהיו בה אנשי מקצוע ואנשי ציבור, בדומה ל"ועדת אשר". בכך - מקווים המציעים - יהיה אפשר לשחרר את הוועדה מהליכים של פעולת ועדת חקירה, אשר עבודתה כידוע מתמשכת זמן רב".

כך או כך, בהתחשב בלחצים השונים שתוארו לעיל, דומה כי הקמת ועדה נוספת, אשר תסייע לממשלה להתגבר על מצוקתה, היתה הכרחית - ואולי אף בלתי נמנעת.
http://planet.nana.co.il/hevra/inisraeland%20part%203.html


פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   11:40   16.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. יש סימביוזה בין משטרה, לבין עיתונאים מטעם והפרקליטות!!''  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ריבלין מגלה כי בימים אלה הוא שוקל עם יועציו המשפטיים כיצד לנהוג.
"אני שוקד עכשיו לבחון את כל הלקחים, כדי לראות האם אפשר להילחם בתופעה נוראית שמתרגשת עלינו בעשור האחרון, שבו יש סימביוזה בין משטרה, לבין עיתונאים מטעם והפרקליטות", אמר ריבלין....
"מתוך דאגה לציבור כולו, בהחלט אני חושב שאם לא אני אלחם, אז אני שותף".


קלפי מיקוח (2)
כ"ה בניסן תשס"ד יום שישי,16 באפריל

מדוע נמנעה במשך שלוש שנים תמימות פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, להגיע להכרעה שיש לסגור את תיקי החקירה שנפתחו נגד השר אהוד אולמרט ויושב ראש הכנסת רובי ריבלין?
מאת: עיתונאי מסויים

במדור זה הזהרנו פעמים רבות מפני מה שנראה כניהול מגמתי של תיקי חקירה, ומאוחר יותר החזקתם פתוחים תקופה ממושכת ( " קלפי מיקוח", 14.11.03). הצבענו על מהלכים בלתי תקינים של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, ובמיוחד של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שגרמו עוולות לרבים, ואף החזיקו אישי ציבור במקום רגיש. למרות זאת, שופטי בית המשפט העליון ועימם שר המשפטים סימנו את רובינשטיין וארבל כמועמדים לכהונת שיפוט בבית המשפט העליון, ואיש לא יבלבל אותם עם עובדות. השבוע פרסמה הוועדה לבחירת שופטים את שמותיהם של 15 מועמדים לכהונת שופט בית משפט עליון. רובינשטיין וארבל מוצגים כמועמדים בטוחים מצד שני בכירי הוועדה: נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק ושר המשפטים יוסף (טומי) לפיד.

אף על פי כן, נתמיד במלאכתנו. עכשיו, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע על החלטתו בתיק החקירה נגד השר אהוד אולמרט, וכן בתיק החקירה המעניין יותר נגד יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין, ונוכח הדברים שחשף היועץ המשפטי בשתי ההחלטות, זה הזמן להאיר את העוולות שעשו השניים לא רק נגד אולמרט וריבלין, אלא נגד הציבור הרחב.

אולמרט וריבלין נחקרו בחשד לקבלת שוחד מאיש העסקים דוד אפל, תמורת שירותים שהעניקו לו, תוך ניצול לכאורה של מעמדם. היועץ המשפטי לממשלה קבע באשר לאולמרט, כי יש לגנוז את תיק החקירה בשל היעדר ראיות מספיקות. באשר לריבלין החליט מזוז לסגור שישה תיקי חקירה בשל היעדר אשמה (היינו: לא היה מקום מלכתחילה לחקירה), ובעניין אחד - בשל היעדר עניין ציבורי. בהחלטה יש כמה גילויים חדשים, שיש בהם כדי לעורר דאגה בפני כל מי ששלטון החוק יקר ללבו.

ההשפלה נדרש לחתום על ערבות
ב-28 בינואר 2001 הביס אריאל שרון את אהוד ברק. ריבלין, אחד משושביני הקמפיין המבריק שהביא את ההצלחה הענקית לשרון, המתין לתיק המשפטים. לאחר הבחירות דיבר על כך במלון הילטון בירושלים. שבוע לאחר מכן, בפברואר 2001, זומן לחקירה. "נכנסתי ב-12 בצהריים ויצאתי ב-11 בלילה . 11 שעות של חקירה". החוקרים התביישו, אומר ריבלין, ראיתי את זה עליהם כשהם שאלו שאלות. בושה או לא - החוקרים לא חסכו מריבלין שום עלבון. הוא נדרש לחתום על ערבות אישית, ולא לדבר עם איש בנושא החקירה, ורק לאחר מכן הורשה ללכת לביתו. סוד גלוי הוא, כי זו גזירה קשה בעבורו - גם כשאין מדובר בחקירה - קל וחומר כאשר מדובר בחקירה מפוקפקת, שהולדתה בחטא, והיה זה רק טבעי שיזעק על הפגיעה בו.

ימים ספורים לאחר מכן, בעוד שרון מרכיב את ממשלתו, מסר לו היועץ רובינשטיין: ריבלין לא יוכל להתמנות לשר משפטים. שרון לא ערער על ההנחיה. ריבלין מונה לשר התקשורת. מאז ועד חול המועד פסח השנה היה ריבלין נתון לחסדי המשטרה והפרקליטות. הם פגעו בו, הדליפו, והוא לא יכול היה לומר מאומה.

עכשיו יצא המרצע מן השק. אחרי הסיפורים והפרסומים המגמתיים, מפרט מזוז שבע פרשיות שנחקרו. לגבי שש מהן, כאמור, הוא קובע כי התיק ייסגר בחוסר אשמה. לגבי התיק השביעי, הוא קובע, הנוגע למידע שמסר לאפל מדיון בוועדה לבחירת שופטים, שבה היה ריבלין חבר, ייסגר התיק מחוסר עניין ציבורי, וזאת לאור העובדה "שהמידע שנמסר אינו רגיש או פוגעני, ולא פגע בפעילות הוועדה".

מזוז מגלה בהחלטתו כי חוות הדעת וההמלצה של פרקליטת מחוז מרכז, על דעת פרקליטת המדינה, הועברה אליו ב-25 במרץ השנה. גם הפרקליטות נוכחה כי יש לסגור את תיקי החקירה בהיעדר אשמה, למעט התיק הנוגע לוועדה לבחירת שופטים.

מבירור שערכתי עם המשטרה עולה כי כבר בסוף יולי 2001 - חמישה חודשים לאחר חקירתו של ריבלין - הועבר התיק לפרקליטות. מאז נותר על שולחנה של ארבל, מבלי שהכריעה בו. גם תיק אולמרט הועבר לפרקליטות ביולי 2001, ונותר מונח על שולחן הפרקליטה.

הסיוע "שמע ישראל"
החלטות היועץ המשפטי על אישי ציבור, מושכות לעתים קרובות ביקורת בעיקר בגלל הסלחנות כלפי נחקרים. אך כאן ההחלטה חושפת את לבם הגס של החוקרים ואנשי הפרקליטות. הדבר עולה מפורשות מהתיאור היבש של העובדות בנוגע לאחת הפרשות שעליהן נחקרו ריבלין ואפל, כפי שהוא מובא בהחלטת מזוז: "משיחת טלפון שהתנהלה בין אפל לגברת בשם אהובה בתאריך 16.9.99, עלו חשדות לכאורה למעורבות ריבלין בגיוס כספים בחו"ל שלא כדין לצרכים פוליטיים באמצעות מר שמואל סיסו, קונסול ישראל בניו-יורק. מחקירת אפל עלה כי השיחה היתה עם גברת אהובה מגן, יושבת ראש ארגון החירשים "שמע ישראל", ארגון לו מסייע אפל בדרכים שונות, וזאת נוכח היות שלושה מילדיו חירשים. גב' מגן מסרה בעדותה, כי אפל חבר בוועד המנהל של הארגון, ומקדיש ממיטב מרצו וזמנו לסיוע לארגון, וכי גם ריבלין סייע לארגון בפעילותו בכנסת. כן ציינה, כי הארגון פנה לסיסו בבקשה לסיוע בעריכת אירועי התרמה לארגון בארצות-הברית, אך'לא יצא מזה כלום'. נוכח האמור, אין מקום לייחס כל מעשה פלילי למי מן המעורבים, ויש אפוא לסגור תיק זה מחוסר אשמה פלילית".

מהציטוט עולה כי ריבלין ואפל ביקשו לגייס כסף כדי לסייע לחירשים. אך איתרע מזלו של ריבלין: אפל היה נתון בחקירה סמויה, שכללה האזנות סתר. הדיבורים על כסף עם אפל, הזיזו כנראה כמה ברגים בשכלם של חוקרי המשטרה וכמה מאנשי פרקליטות. עד כדי כך שהם הפכו מעשה טוב ומרגש מצד השניים, לחקירה משטרתית.

"אני כל חיי עוזר להם", אומר ריבלין. "דאגתי כשר התקשורת, שיהיו כתוביות בטלוויזיה, בעברית, לחירשים-אילמים. אני פעיל מאוד. אני משתתף כל שנה באירוע של עמותה שיוזמת שירה בציבור לבעלי מוגבלויות". תרומתו של ריבלין לא עשתה רושם על ארבל. היא ואנשיה מזמזו תיק זה כמעט שלוש שנים.

הפרשה מקוממת את ריבלין. השתיקה שגזר על עצמו, בשלב זה, אינה נובעת מכך שנסתמו טיעוניו. ריבלין מגלה כי בימים אלה הוא שוקל עם יועציו המשפטיים כיצד לנהוג. "אני שוקד עכשיו לבחון את כל הלקחים, כדי לראות האם אפשר להילחם בתופעה נוראית שמתרגשת עלינו בעשור האחרון, שבו יש סימביוזה בין משטרה, לבין עיתונאים מטעם והפרקליטות", אמר ריבלין, "מתוך דאגה לציבור כולו, בהחלט אני חושב שאם לא אני אלחם, אז אני שותף".

מעולם לא פחדתי, אומר ריבלין. "היה לי צער גדול על משפחתי, כאשר עיתונאים השתמשו באותה חקירה כדי לשים אותי למשל ושנינה. . . אני מעולם לא נפגעתי ברמה הציבורית, פרט ללכלוכים של עיתונאים מטעם: מרדכי גילת, אמנון אברמוביץ', חני קים, ואמיר אורן. אני אישית התקדמתי בפוליטיקה. גם המשטרה לא עצרה אותי. המקום היחידי שאמרו אין כניסה, היה משרד המשפטים. יכלו להגיד לי - לא רוצים אותך, במקום להשתמש במערכת שלטונית שלמה ".

ומה מסקנתו לגבי מי שחוללה פרשה זו נגדו? ריבלין מסרב לנקוב בשמה של ארבל, אך מעיר: "אני חושב שאנשים שקשורים בחקירות מפוקפקות, לא צריכים להיות בפסגת הפירמידה של עשיית הצדק".

ארבל מסרה בתגובה כי התיק הועבר לפרקליטות באפריל 2002 (ולא ביולי 2001 כפי שטוענת המשטרה - י"י). לטענתה , מדובר בתיק רחב היקף הכולל פרשיות רבות ועניינים נפרדים, ולכן התבצעו השלמות רבות. בדיקת התיק אכן התמשכה נוכח מורכבותו, ונוכח אילוצי כוח אדם בפרקליטות. ארבל מוסיפה כי ההכרעה בתיק התאפשרה לאחר שהוגש כתב אישום נגד הנאשם המרכזי בתיק, דוד אפל, ולאחר ההחלטה בעניינה של נחמה רונן.

המינוי התמיכה של בייניש
סוד גלוי הוא, כי שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, היא אחת הפעילות הנמרצות למינויה של עדנה ארבל לבית המשפט העליון. כפי שחשפנו כאן, ארבל - בתפקידה כפרקליטת המדינה, נמנעה מלהורות על חקירה פלילית-משטרתית נגד עורך הדין יחזקאל בייניש, בפרשת התזמורת הסימפונית, ואף נמנעה מהעברת הטיפול בנושא לגורם אחר בפרקליטות או בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, וזאת בנימוק שבייניש ובעלה הינם חבריה הקרובים. גם את חקירת מס הכנסה נגד עורכת הדין בייניש ניסו כמה גורמים לטרפד. נכון לעכשיו: חוקרי מס הכנסה עושים באומץ את מלאכתם. במדינה מתוקנת, ניתן היה לצפות שבייניש תימנע מ"לובי" למען מינויה של ארבל. הרי לא ייתכן מצב, שבו ארבל נמנעת ממילוי תפקידה ו"חוסכת" לבעלה של בייניש חקירה משטרתית, וזו האחרונה, פועלת לקידומה לעליון.

שאלת השאלות עתה היא מדוע לא תימנע בייניש מהשתתפות בוועדה לבחירת שופטים, העומדת לבחור ארבעה שופטים למינוי של קבע. בייניש נמנעה ממתן תגובה על שאלה זו, למרות פנייתי אליה. שאלה זו עולה עתה גם אצל כמה מבכירי מערכת המשפט בישראל, לרבות כמה משופטי בית המשפט העליון, המגלים מורת רוח מהתנהלות הצמד בייניש-ארבל.

גם באשר למועמד אחר, השופט יונתן עדיאל, יש בעייתיות בעובדת חברותה של בינייש בוועדה. עדיאל היה שותפו של בעלה, ובין המשפחות קיימת עתה מערכת יחסים מיוחדת.

ללא תמיכתה של בייניש, יהיו לארבל רק שלושה תומכים בטוחים, שני שופטים ושר המשפטים, מתוך שמונה, ובמצב זה ספק אם היא תהיה מועמדת ריאלית. מולה ניצבות שתי המועמדות הנחשבות לבעלות סיכויים גבוהים ביותר, לפחות על פי מבחן מקצועי: השופטת אסתר חיות, והמשפטנית פרופ' רות גביזון, הנחשבת למועמדת בעלת סיכויים טובים מאוד. שורה של אישים בכירים מאוד תומכים במועמדותה, ואף ציידו אותה בהמלצה חמה. אך במקומותינו, ספק אם השמות הגדולים האלה יגברו על האינטרסים והשיקולים הזרים שחלחלו גם לוועדה יוקרתית זו.
y y @ m a a r i v . c o . i l
http://www.maariv.co.il/cache/ART689693.html


http://www.geocities.com/supervpn/


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   11:53   03.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. האם התנועה לאיכות השילטון מסתאבת...?!  
בתגובה להודעה מספר 0
 


התנועה לאיכות השילטון החלה את דרכה כבלם לשחיתות.

כולם זוכרים איך הגינג'י החל בהפגנת יחיד מאז ועד היום אנו רואים כי התנועה צברה חברים ואוהדים.
נוצר מצב שמוצא פיה, מכשיר או פוסל אנשי ציבור לתפקידים

התנועה לאיכות השילטון החלה את דרכה כבלם לשחיתות.
כולם זוכרים איך הגינג'י החל בהפגנת יחיד מאז ועד היום אנו רואים כי התנועה צברה חברים ואוהדים.
נוצר מצב שמוצא פיה, מכשיר או פוסל אנשי ציבור לתפקידים.
איני פה לסנגר או לתקוף אבל אני מצפה כי תנועה שמיצגת את ההגינות היושר ונקיון הכפיים.
תהווה דוגמא לאלה שהיא מבקרת.
מהיכן נולדה הביקורת הנ"ל למערכת ליכודניק הגיעה תלונה, כי תלונות על שחיתות ע"י חברות גדולות התנועה מתעלמת,
למרות שהתלונות הן על הקשר עם השלטון
התלונות הועברו באיימייל וכן דרך הפורום של התנועה לאחר מספר שבועות נערכה שיחה טלפונית ונאמר כי הנושא בבדיקה.
מאז ועד היום לא נשמע קול ותשובה.
ואז עולה השאלה האם קשר לכאורה עם תורמים אשר תורמים לתנועה כספים.
האם אסם, תנובה ,קוקה קולה, תלמה, עלית וחברות הבת שלהם ואו הבעלים/מנהלים, מעבירים תרומות לתנועה.
לכן היתה צריכה התנועה שדיגלה יושר ונקיון כפיים.
להציג רשימת תורמים לציבור.

כך מציגה התנועה את עצמה באינטרנט
התנועה היא א-פוליטית ועצמאית ונשענת על אלפי חבריה ועל מאות המתנדבים שלה. היא החלה את דרכה בתקופת המשבר הקואליציוני, במרץ 1990, כתנועת מחאה, עם קומץ שובתי רעב, מפגינים ואזרחים מן השורה, שרצו שינוי ומשטר פוליטי תקין.
מאז היא פועלת בשתי זרועות: הזרוע המשפטית והזרוע החינוכית. מצד אחד - היא פועלת באמצעות עתירות לבג"ץ, לביטולן של נורמות פסולות ולהנהגת נורמות שלטוניות ראויות ומצד שני - היא פועלת בתחום החינוך לדמוקרטיה ולמעורבות ציבורית, ע"י תוכניות החינוך שלה. (פעילויות החינוך של התנועה הועברו למכללה לאיכות השלטון שהחלה לפעול בימים אלה).
במשך השנים הפכה התנועה ל"עותר הציבורי" החשוב בישראל ובאמצעות "קו הטוהר", המאויש ע"י סטודנטים למשפטים, היא זכתה לאמונם של אזרחים רבים בארץ, המבקשים מזור לקלקול המידות ולמינהל ציבורי בלתי תקין ופונים אליה בבקשה לטפל בתלונותיהם .
התנועה מעלה נושאים בעלי חשיבות על סדר היום הציבורי ע"י פעילות הסברתית רחבה:
ימי עיון, ערבי דיון והפקת העיתון "זמן איכות". פעם בשנה היא מארגנת סימפוזיון שנתי, רב משתתפים, בעניינים של תרבות פוליטית ואיכות שלטון.
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=483



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   05:35   03.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. !! הסטורית הפשע המאורגן כנושא בכנסת ישראל !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.11.03 בשעה 05:52 בברכה, פילוביץ שחף
 


32 שנה, עלה לראשונה המושג "פשע מאורגן" בכנסת ישראל!!

01 היסטוריה של הכנסת -1971
3/11/1971
שאילתה של חבר הכנסת משה סנה על עניין הפשע המאורגן בישראל,
בעקבות כתבה בעיתון ”הארץ”. המשטרה החליטה שלא לפתוח החקירה

02 תקציר השבוע בכנסת -
ממשל / חוק ומשפט
‎16.7.2003

03 פרוטוקולי הוועדות - פרוטוקולים/ועדת חוקה/‎4567
פרוטוקולים/ועדת חוקה/‎4567
ירושלים, כ"ה בשבט, תשס"ב
‎7 בפברואר, ‎2002
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' ‎415
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
מיום שלישי, כ"ד בטבת, התשס"ב (‎8 בינואר, ‎2002) בשעה ‎11:45
סדר היום: חקיקה נגד טרור
נכחו:
חברי הוועדה:
אופיר פינס - פז - היו"ר
זאב בוים
נסים זאב
שאול יהלום
אליעזר כהן
יוסף לפיד
אמנון רובינשטיין
מוזמנים:
יהודית קרפ - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
אלן בייקר - היועץ המשפטי של משרד החוץ
פרופ' אירווין קוטלר
ג'ימל איישווילי
סיד מתיאס
ג'ק בלום
בן בריסקו
מתיאס ארושי
אגוסטין זבר
אנדרו פליישמן
ג'רי גרפשטיין
פיטר הורוביץ
סטפן קזימיר
נחום ברגשטיין
מייקל דנבי
אגון לנסקי
יועץ משפטי:סיגל קוגוט
מנהל/ת הוועדה:דורית ואג
קצרנית: לאה קיקיון

04 פרוטוקולי הוועדות - פרוטוקולים/ועדת חוקה/‎5837
פרוטוקולים/ועדת חוקה/‎5837
ירושלים, ד' בחשון, תשס"ג
‎10 באוקטובר, ‎2002
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' ‎520
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
שהתקיימה ביום שני, כ"ד בתשרי התשס"ב - ‎30 בספטמבר ‎2002 - שעה ‎10:00
סדר היום: ‎1. הצעת חוק לתיקון דיני בחירות לכנסת ולרשויות מקומיות (פנקס הבוחרים), התשס"ב-‎2002.
‎2. הצעת חוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה (תיקון - פנקס הבוחרים), התש"ס-‎2000 - אישור לקריאה שניה ושלישית - הצבעות.
‎3. הצעת חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ב-‎2002.

נכחו:
חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר
דוד טל
שאול יהלום
יהודית נאות
ענת מאור
מרינה סולודקין

מוזמנים: עו"ד דלית דרור - משרד המשפטים
שמואל חיימוביץ - נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים
שני וייל - מתמחה
עו"ד אהוד שיל"ת - המפקח הארצי על הבחירות, משרד הפנים
עו"ד איילת פישמן - הפיקוח על הבחירות
עו"ד נועה בן-אריה - מרכז השלטון המקומי
גבי דאוס - סיעת מרצ
שר המשפטים מאיר שטרית
השר לבטחון פנים עוזי לנדאו
עו"ד עדנה ארבל - פרקליטת המדינה, משרד המשפטים
עו"ד דבורה חן - מנהלת המחלקה לעניינים מיוחדים, משרד המשפטים
עו"ד נאוה בן-אור - פרקליטות המדינה, משרד המשפטים
עו"ד יפעת רווה - משרד המשפטים
פז ברנט - עוזר לשר המשפטים
ניצב משה מזרחי - ראש אח"ק, המשרד לבטחון פנים
ניצב אילן פרנקו - ראש אמ"ן, המשרד לבטחון פנים
ניצב בני קניאק - קמ"ד מבצעים, המשרד לבטחון פנים
נצ"מ אלינוער מזוז - עוזר ליועמ"ש, המשרד לבטחון פנים
נצ"מ עירית בוטון - ראש מחלקת תפקידים מיוחדים, המשרד לבטחון פנים
רפ"ק יהודה טברסקי - יחב"ל, המשרד לבטחון פנים
עודד ברוק - המשרד לבטחון פנים
עוזר ברקוביץ - סגן בכיר למנהל המכס, משרד האוצר
ליביה לינק - מחלקה משפטית, משרד החוץ
אלון גילון - שופט, סגן מנהל הנהלת בתי-המשפט
עו"ד יהודה שפר - ראש הרשות לאיסור הלבנת הון
פרופ' מנחם אמיר - קרימינולוג
עו"ד עמי קובו - סנגוריה ציבורית
עו"ד לילה מרגלית - האגודה לזכויות האזרח
גילה הרץ - יו"ר ועדת בקורת, חברת ועדת התכנון והבנייה, עיריית ת"א
ייעוץ משפטי: סיגל קוגוט
מנהלת הוועדה: דורית ואג
רשמו: הדס דויטש, אירית שלהבת
‎1. הצעת חוק לתיקון דיני בחירות לכנסת ולרשויות מקומיות (פנקס הבוחרים), התשס"ב‎2002-.
‎2. הצעת חוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה (תיקון - פנקס הבוחרים), התש"ס‎2000- -
אישור לקריאה שניה ושלישית - הצבעות.
היו"ר מיכאל איתן:
אני מתכבד לפתוח את הישיבה, ואני מקווה שנתקדם במידה רבה.

05 לקסיקון מונחים - רחבעם (גנדי) זאבי (2001‎-1926)

תוצאות החיפוש לשאילתא: דיונים במליאת הכנסת
" כללי פשע מאורגן וגם התאריך מ- 01/01/1984 עד 03/11/2003 בכל הכנסות בכל הדיונים "
מספר המסמכים שנמצאו: 36
1-10 מוצגים





כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   10:50   10.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. שנת 2004: יש פשע אבל, ''פשע לא מאורגן''-האמנם?  
בתגובה להודעה מספר 18
 
פשע לא מאורגן

ראש אגף המודיעין במשטרה, ניצב אילן פרנקו, הוציא את האמת לאור:
לא זיהינו ניסיונות השתלטות של גורמים עברייניים על מפלגות יש אמנם פשיעה קשה בישראל, אבל פשע מאורגן אינו קיים.
09/01/2004 עיתונאי מסויים

ארבל, טיעון חסר שחר




וצה עוד תקציבים

שקרים לבנים

ראש אגף המודיעין במשטרה, ניצב אילן פרנקו, חשף השבוע את אחד השקרים הלבנים הגדולים של גורמי אכיפת החוק בישראל - המשטרה, הפרקליטות ובראשה ובה פרקליטת המדינה עדנה ארבל והיועץ המשפטי לממשלה. במשך שנים הילכו עלינו אימים גורמים אלה. הם הזהירו מפני גורמי פשיעה גדולים, לרבות אנשי פשע מאורגן, שחודרים ו/או מנסים לחדור, כביכול, למפלגות ולמערכות השלטון. לכן, נימקו, הם דורשים/מבקשים תקציבים, סמכויות, חקיקה ומה לא. והם קיבלו עוד ועוד, אך את הפשיעה לא הצליחו לבער.

והנה, השבוע התייצב ניצב פרנקו בוועדת הפנים של הכנסת, ובנוכחות פרקליטת המדינה עדנה ארבל, מצד אחד, ומפכ"ל המשטרה רב-ניצב שלמה אהרונישקי (כשלידו ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי) מצד שני, הכריז, כי בידי משטרת ישראל אין ראיות לחדירה ואפילו לא לניסיונות חדירה מצד גורמים עברייניים, ובטח לא מצד גורמי פשע מאורגן, למערכות השלטון. "לא זיהינו ניסיונות חדירה למפלגה או ניסיונות השתלטות על מפלגות", אמר, ובבת אחת מוטט את הטיעונים המופרכים שהעלו במשך שנים כמה מגורמי אכיפת החוק.

ייתכן שפרנקו גם "חטף על הראש", על שבדברי האמת שלו הוא מסכן עתה את דרישותיה של המשטרה לקבל עוד ועוד תקציבים.

אמירותיו של פרנקו צריכות להעמיד דברים במקומם. אין פשע מאורגן בקרב מערכות השלטון הפוליטיות. אין גורמי פשע מאורגן במפלגות וגם לא ניסיונות השתלטות מצד גורמים עבריינים על מפלגות שלמות. אין פשע מאורגן בסקטור העסקי. ומה בכל זאת יש? פרנקו מגלה: יש פשיעה קשה בארץ, שבאה לידי ביטוי קיצוני ברצח של תשעה אזרחים במסגרת מלחמות של כנופיות הפשע. ארגוני פשיעה, הדגיש פרנקו - להבדיל מגורמי פשע מאורגן - מנסים לחדור לשורות המשטרה, אך לא למערכות השלטון.

מהו פשע מאורגן?

פשע מאורגן משמעו מרכיבים המאפשרים גם לבצע פשיעה וגם ליהנות מהגנה של מערכות השלטון. נהוג לבחון חמישה מאפיינים עיקריים, כדי לקבוע האם בחברה מסוימת קיים "פשע מאורגן":

1. ארגון בראשו עומד אדם חזק; ארגון היררכי שבו קיימים קודים ברורים של חובות וזכויות הדדיות;
2. ביכולת הארגון לכפות משמעת פנימית, אם באלימות (עד כדי רצח או גרימת נכות) ואם באמצעות ענישה כספית ו/או חומרית אחרת;
3. הארגון מחלק את האזור או המדינה שבה הוא פועל לשטחי השפעה בין אנשיו-בכיריו;
4. הארגון פועל כמנוף כלכלי וכעסק לכל דבר ועניין, תוך התמקצעות במגזרים מסוימים;
5. והעיקר - הארגון ואנשיו נהנים מחסינות מצד גורמי אכיפת החוק. וכיצד עושים זאת? בדרך של מתן שוחד ו/או כפייה על בכירים בקרב גורמי אכיפת החוק, בהם שופטים.

בישראל אין גורם פשיעה שהגיע לעמדת כוח כזו. מכאן שאין פשע מאורגן בישראל. עם זאת, מעניין לציין, כי גורמי פשיעה בכירים הצליחו במשך שנים רבות להטיל חיתתם על גורמים רבים, וגם על צמרת המשטרה. עובדה היא, כי במשך שנים - למעשה עד פיגוע הטרור הפלילי במרכז תל-אביב, שבו נרצחו שלושה, נמנעה המשטרה לעשות מה שצריך להיות מובן מאליו: לסגור בתי בושת בלתי חוקיים, לעצור סרסורים, לסגור מאות בתי קזינו באזור תל-אביב ובערים גדולות אחרות. עובדה היא, שרק עכשיו יוצאת המשטרה למלחמת חורמה נגד גורמי הפשע בישראל.

ובכל זאת: מדוע טענו במשך שנים גורמי אכיפת החוק, כי גורמי הפשע חודרים למפלגות הגדולות? מי שעוקב במשך שנים אחרי ההתרחשויות עשוי להגיע למסקנה, כי גורמי אכיפת החוק חיזקו וביצרו את מעמדם בשנים האחרונות, על חשבון המערכת הפוליטית. הם עשו זאת תוך שימוש לעיתים קרובות, קרובות מדי, במכשיר החקירה הפלילית.

כך השיגו את התוצאה העגומה: חברי כנסת מתנהגים כעלה נידף, כשהם מקבלים זימון לחקירה משטרתית - גם כאשר הם יודעים בוודאות שהחשד נגדם לא היה ולא נברא, ומקורו בתלונת שווא ובקונספירציה בין עיתון ו/או כתביו לשוטרים/חוקרים; שרים חוששים להתעסק עם המשטרה, או עם פרקליט המדינה, מחשש שמא אלה יתנכלו להם בהזדמנות הראשונה שתעמוד בדרכם.

השוטרים חוששים להיפגע

ומדוע, אם כך, נמנעה המשטרה במשך שנים לעשות מלאכתה? אחד הגורמים הבכירים במשטרה אמר לי, כי גם בכירים בצמרת המשטרה, כמו רבים מאזרחי המדינה, נמנעו, להתעמת עימם משום שחששו. שוטרים-חוקרים חששו לא רק מפני פגיעה פיזית, אלא במיוחד מפני חשיפת בני משפחותיהם לפגיעה מצד עבריינים. וכך, במקום להילחם בפשיעה החמורה, עשתה משטרת ישראל "רעשים" והשקיעה משאבים עצומים בחקירת אישי ציבור. במקרים רבים, רבים מדי, כפי שכבר הוכח, הופנו עשרות חוקרים לרוץ אחרי הרוח.

ואכן, בשבועות האחרונים, מאז הכריז המפכ"ל על מלחמה כוללת בפשיעה, רועננו הנחיות האבטחה סביב שוטרים-ניצבים ובני משפחותיהם. האיומים על שוטרים-חוקרים גברו גם הם. התקיפות שהיו באחרונה נגד תחנות משטרה - שריפת תחנת לוד, ורימון שנזרק לעבר תחנת זבולון, חייבו הגברת אמצעי האבטחה. רשימת השוטרים-חוקרים שעליהם יש להגן, עודכנה ב"מדור המאוימים" במשטרה (כן, כן, יש מדור כזה). עתה הם מוגנים יותר מכל אזרח אחר. על כל מקרה שלא יבוא.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4495-00.html?tag=10-36-29


243. תיק אפרסק ......................
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=243&viewmode=threaded
פשעי מפא''י זה כמו ..שדה של קוצים עולים באש
http://rotter.net/forum/gil/5173.shtml
''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק'': מאת עו''ד י.דר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5110&forum=gil



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   17:59   14.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. הפשע המאורגן והטרור  
בתגובה להודעה מספר 31
 
הפשע המאורגן והטרור
מאת: מיכאל שרון

מבנים כלכליים עויינים - צביונו של הפשע המאורגן הישראלי בהיבטי הטרור וכלכלת הסמים האיזורית.
12/12/2003

הציבור נעור לנוכחות הפשע המאורגן הישראלי עם קפיצת המדרגה שחלה לאחרונה, עת עברה העבריינות הממורכזת לדפוסים של טרור. זאת בשוני בוטה לחזותו של הפשע עד לאחרונה, עת "התיימר" להיות גורם שומר סדר ומדכא אלימות אזרחית, בהטילו לכאורה משמעת ברזל על חוליגנים בודדים בערינו.

הנושא הגיח מן הארון בפומבי לפני כשנה בערך, עת הצהירו בכירים במשטרת ישראל "רישמית" לראשונה הן על קיום פשע מאורגן בארץ, והן על הפיכת הלוחמה בו ליעד אסטרטגי מרכזי. עכשו זה רישמי... עם זאת, גם לאחרונה, מטעמים לא ברורים יש הממזערים את מימדי הפשע המאורגן בהבל פיהם להיקף פריסה ורישות נמוכים יחסית ולרמה הזעירה אף מזו שבארה"ב.

המציאות, למרבה הדאבה, הינה הפוכה, והיקף הרישות של הפשע הממורכז עולה למעשה במאות אחוזים על זה שבארה"ב או במערב. אף תרבות הפשע חלחלה בקנה מידה חסר תקדים להווייה ולמושגים היומיומיים ולשפה המדוברת, ורווחים במקומותינו אצל אנשים רבים וצעירים אין ספור ביטויים הלקוחים מעגת עולם העבריינות.

כך הפשע הישראלי המאורגן, בו חברים גם ערבים רבים - בפרט אנשי כלכלת הסמים ובקנה מידה איזורי - מרושת על פני חלק נירחב מהעסקים הזעירים, המסעדות, נותני שירותים פרטיים וכלכלת הסמים המזרח תיכונית.

בישראל הפשע מתפרס ומרושת בהיקף של מאות אחוזים יותר מבארה"ב למשל, נותן לעסקים רבים וספקי שרותים בקנה מידה נירחב גוון קרטליסטי, מקפיץ המחירים לצרכן במאות אחוזים, וידו שלוחה בכל. זאת אף שסגנון פעולתו הדומיננטי הינו חמקני (evasive) ומבוזר, דבר היכול להקנות יתרונות גבוהים תוך מינימום סיכון לעימות במצחה גלוייה עם גורמי החוק או אף הצבא.

כך למשל, היעד המודיעיני המוצהר מספר אחד של המשטרה, זאב רוזנשטיין, קשור ככל הידוע בעיקר בעסקי הימורים, אך נושא כלכלת הפרוטקשן, הסמים והקרטליזם של העסקים הקטנים מנוהל על ידי אחרים ורבים.

הנושא נשמר זמן רב על אש קטנה חרף פוטנציאל הפורענות האזרחית שבו, שכן שנים השימה עצמה המאפייה הישראלית כשומרת על הסדר הציבורי והשקט מאלימות בערינו, תוך הטלת משמעת ברזל כביכול על חוליגנים. במאמר מוסגר ניתן להניח, שדומה שעד שיחידות מובחרות בצבא, ובקנה מידה נירחב לא יכנסו לעניין, המדינה הינה בעסק ביש המאיים על כל אושיות ההתיישבות היהודית כאן ומה שניבנה עד כה.

צביונו היחודי של הפשע המאורגן הישראלי, כבעל פוטנציאל טרוריסטי גבוה, נחשף לאחרונה בפיגוע בתל אביב במסגרת ההתנקשות בחיי זאב רוזנשטיין. ברצוני להבליט היבט חשוב של הפשע הממורכז, זה של נוכחות מבנים כלכליים עויינים בבחינת גייס חמישי, בפרט השילוב בכלכלת הסמים המזרח תיכונית.

נתחיל מכך שהאלימות והאכזריות בבתי ספר כאן, שהינה מדורגת במקום ראשון בעולם - יש אינדיקציות שאינה מעוגנת בקווי אופי חברתיים אישיים, ולא בהסתאבות לכאורא עקב ה"כיבוש" כפי שטוענים בחוגי השמאל, אלה משונעת על-ידי גורמים כלכליים ששורשיהם נעוצים עמוק בקונפליקט הישראלי-ערבי.

מדובר בהיווצרות תרבות פשע אלימה, תוך הצמחת מנהיגים שליליים ובריוניים המשליטים טרור. נכון, גם "לאפלפים" יכולים להשתלב בה, בתנאי שיאמצו את הנורמות והערכים התואמים, ואף עשויים הם לגרוף רווחים כספיים וחברתיים נאים באפס מאמץ.

למה הכוונה בגורם הכלכלי?

כמובן, תעשיית שווק והפצת הסמים, שניתן להעריך שהינה בהיקף של מליארדים רבים, ומשקלה בתוצר הלאומי גבוה. אך הנושא בעייתי, שכן חלק, ויתכן אף, חלק קובע בתעשייה זאת הינם לאומנים ערבים (או כאלה המשלמים מס שפתיים ללאומנות זאת) בארצנו ובארצות השכנות.

מדי פעם נרמז על-ידי גורמים רשמיים כאן שהיקף המערך הכלכלי-חברתי הזה נרחב ביותר, וכולל גם אנשי אקדמיה רבים, אינטלקטואלים ומעגלים נרחבים של בני נוער.

יש הגורסים שבמלחמת לבנון ובעקבותיה התהדקו מאד הזיקות בין ברוני הסמים הישראלים-ערבים וגורמי סמים נוספים במרחב הערבי. האם ניתן לראות במלחמת לבנון גם היבט דומה לזה של מלחמות האופיום שהוליכה אנגליה כלפי סין? האם חולשת הדיכאון שקפצה על מנחם בגין לאחר מלחמת לבנון מקורה בתחושות שהיעדים שלבנון מוליכה כלפיהם הינם למעשה הפיכת חלק מהגניוס היהודי להוויה של בוכלטריית סמים, ונסיגה מחזון מדינת המדע והרוח ההרצליאנית בכוון הבריונות הקולומביאני?

ונאמר משהו למהות הוויתה האנושית-חברתית של כלכלת הסמים:

יש להבין שבעוד הביקורת על הקפיטליזם מתמקדת בכך שיחסי אדם-אדם המורכבים הופכים ליחס מושאי של יחסי אדם-סחורה, הרי שתחת הון הסמים, מופשט האדם מתכונותיו הסגוליות ביתר שאת.

סוחר הסמים עויין את אוטונומיית האדם, ומציב "מסך בערות" ברוחו של ג'והן רולס, המפשט את האדם, בדומה להסרת שכבות בצל, מכל מסורותיו, שורשיו וזיקותיו החברתיות. מודל האדם הרצוי של יחסי הכלכלה/הוויה של הון הסמים הינו "האדם" גרידה, במעורטל מזיקות תרבותיות וזיקות חברתיות/היסטוריות אחרות. זהו למעשה מודל "האדם המסומם".

כך, כל פנים מתוחות בסבר של אחריות, כל אינטלקט חושב, כל המציב את רוח האחריות והסדר האירגוני, עשוי לזכות מפי אנשי כלכלת הסמים והפריפרייה שלה לכינוי "פאשיסט". האם רובצת על זיכרונם הטראומה של ממשל בניטו מוסוליני, שפעל להורדת קרנה של המאפיה באיטליה - שהיתה גורם הכוח המרכזי במדינה מאז מלחמות נפוליאון בתחילת המאה ה-19?

אנשי הון הסמים, בניגוד בוטה לעידוד מילולי של גישה אנרכיסטית ברטוריקה שלה, נוקטים עם זאת בדרוויניזם שרדני חברתי בגישתו הרומסנית והוולגרית ביותר, בנוסח הדרום אמריקני, בפרט הקולומביאני. הדבר פעל להקרין גישות כוחניות מאד לכל פינות ההוויה הישראלית.

אחד מביטויים אלה הינו בכך שישראל הינה המדינה היחידה בעולם פרט לסעודיה בה שוררת עבדות לכל דבר. הכוונה למיצובם שלול הזכויות האלמנטריות, שאין דומה לו במערב, של עובדים זרים. דרכונם נלקח מהם, והם חשופים לכליאות עונשין, התעמרויות נוגשות שונות והעברה מסוחר בשר למישנהו.

יש רבים המודאגים מכך שעם הנסיגה בהיי-טק ובסקטורים יצרניים אחרים, עלה מאד משקלו של גורם זה בכלכלה, עם השלכות על גיוס אנשים נוספים, והטלת טרור כזה או אחר על גורמים "בעייתיים". ראש ממשלתנו הקודם איזכר יותר מפעם אחת גורם חולשה מאז'ורי בחברתנו, לא ידוע לרוב הציבור, שאין הוא רוצה לנקוב בשמו ולפרט, אך המחייבנו להגיע להסכם שלום מהיר עם סוריה והפלשתינאים. הבעייתיות בנושא זה הינה שמדובר, ככלות הכל, בגורמים המעוניינים לאיין את חברתנו ולפוררה (כפי שכונה הנושא לעיתים בפי גורמים שונים - "ג'יהאד הסמים").

זאת כשגורמים יהודיים במרקם זה מאמינים במין גן-עדן של אחוות סחר-סמים יהודית ערבית ואושר שישרור כאן, בעבור אלה שבחרו בדרך הנכונה. השאר - אופקי ג'נוסייד כבר אמרנו? הנושא של לאומיות ומדינה יהודית הינו כמובן גורם שיש להיפטר ממנו בהקשר זה, או אולי תישאר פסאדה של מדינה כזאת לצרכים בינלאומיים וצרכי סחר.

כך, יתכן שהקמת הגידור כיום סביב קו התפר הינו נסיונה האחרון של ישראל להדוף את העריצות המזרחית, שכלכלת הסמים הינה חלק ממנה. ולמנוע התדרדרות של השתלבות במרחב בנוסח מדינת הצלבנים, שהתנוונה בעינוגי המזרח, הסחר והשימוש בסמיו, עד שהוכנעה.

ההשוואה לאלימות בערי ארצות הברית ובמערב:

גורמי הפשע המאורגן האחראים להפצת תרבות פשע-סמים בבתי ספר בארה"ב, עניינם כלכלי גרידה. אין כאן הערך המוסף הלאומני של פירור חברתי ודיכוי האלמנטים החיוביים בקרב הנוער.

לכן "ניתן לחיות" עם אלימות זאת, שמטבע הדברים, אינה גבוהה מעבר לנדרש לצרכי כלכלת סמים. בנוסף, קיימים שם מדי פעם התפרצויות ספורדיות של יחידים הזוכים לכותרות שמנות, אך בהיעדר המנוע הכלכלי-לאומני, היקף התופעה מצומצם.

היעדר האלימות עד לאחרונה ברחובות ערינו: בניגוד לתופעות של חוליגניזם ואלימות שאינה מאורגנת הקיימת בערי המערב, הרי כאן מדובר בפשע מאורגן בעל גוון-ערכי המטיל משמעת ברזל על חוליגנים בודדים ושומר מפני חוליגניזם בערינו.

____________

@ מצ"ב קישורים רילונטים לנושא הנדון...:-

שליש מהסטודנטים משתמשים בסמים:
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/602/028.html

הנרקו-טרוריזם וג'יהד הסמים בחברתינו: ראה הסעיף האחרון בפרק "אש"'ף" במאמר:
http://nativ.cc/March2003/ehrnfeld.htm

הנרקו-טרוריזם וההשתלבות בכלכלת הפשע והטרור הגלובלי:
http://www.faz.co.il/thread.php3?rep=34380

http://www.faz.co.il/thread.php3?rep=27224

הסמים והטרור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=349716&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0

המלחמה בישראל באמצעות הסמים:
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35267-00.html?tag=6-38-19

יצוא הפשע הישראלי:
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-33979-00.html?tag=22-56-02

דיון חשוב בנושא תרבות הסמים:
http://www.haayal.co.il/story.php3?id=900&NewOnly=1&LastView=2003-02-21%2010%3A25%3A48

מדינת הפרוטקשן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=360589&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

גייס חמישי בישראל וסחר סמים בשרות האוייב:
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-32756-00.html?tag=17-57-07

אסון לוחמי שייטת:
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-32750-00.html?tag=19-42-07


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   14:28   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. הכנסת אישרה הצעה להקים:ועדת האזנות הסתר!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

סוג הדיון: הודעות יושב-ראש הועדה

נושא:
לב. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת

הישיבה השש-עשרה של הכנסת השש-עשרה
יום רביעי, כ"ב באדר ב תשס"ג (26 במרץ 2003)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:04
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0010395.html#TQL

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
בעד - 25, לרבות חבר הכנסת בר-און, אין מתנגדים, נמנע אחד. גם הודעה זו אושרה.
אני מעמיד להצבעה את הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה להאזנות הסתר, המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 40
בעד הצעת ועדת הכנסת - 25 נגד - אין נמנעים - 1 הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת החוץ והביטחון לנושא האזנות הסתר נתקבלה.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
וגם במקרה זה, אף שיושב-ראש ועדת הכנסת מדבר ולא מצרף את קולו, אנחנו נצרף אותו. 26 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד, ולכן, גם הודעה זו אושרה.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   05:55   02.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. פרוטוקול מס' 184: מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה......  
בתגובה להודעה מספר 20
 
פרוטוקולים/ועדת הפנים/8237
ירושלים, ח' בניסן, תשס"ד
30 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 184
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
מיום שני כ"ט באדר התשס"ד (22 במרס 2004) בשעה 11:00

סדר היום: 1. ממדי האלימות והפשיעה בישראל.
2. נוכחות המשטרה בשוק הסיטונאי בתל-אביב.
3. הרצח בפקיעין והפשיעה המשתוללת בגליל.


נכחו:

חברי הוועדה:
יורי שטרן – היו"ר
דוד אזולאי
מרינה סולודקין
איוב קרא
ניסן סלומינסקי
עסאם מח'ול


מוזמנים:
צחי הנגבי – השר לביטחון פנים
יעקב אדרי – סגן השר לביטחון פנים
שמואל הרשקוביץ – מנכ"ל המשרד לביטחון פנים
תנ"צ אהרון עזרא – מפקד מרחב ירקון, המשרד לביטחון פנים
תנ"צ מרגלית קורפרו – ראש מחלקת חקירות, המשרד לביטחון פנים
ניצב אילן פרנקו – ראש אמ"ן
חגי קסטן – סגן הרמ"ט, המשרד לביטחון הפנים
חיים רחמים – קצין אח"ק גליל
ארז דפנה – קצין מחשוב, המשרד לביטחון פנים
פקד רבקה קויטי – קצינת מחשוב, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק מיכל שפיר – עוזרת הדובר, המשרד לביטחון פנים
עמית שפייזמן – רפרנט, משרד האוצר
שאול גבע – סגן יו"ר איגוד לשכות המסחר
אבנר מלכה – יו"ר איגוד משווקי פרות וירקות, איגוד לשכות המסחר
רוני רייבר – איגוד לשכות המסחר
השופט אלון גילון – סגן מנהל בתי-המשפט
טטיאנה חולדקוב – גדוד העלייה
דני ג'ימשי – ראש החטיבה לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, מכללה למנהל
מוחמד ח'יר – ראש מועצת פקיעין
סעיד אגא
ריקי קויטי

מנהלת הוועדה: יפה שפירא

קצרנית: שרון רפאלי

1. ממדי האלימות והפשיעה בישראל
2. נוכחות המשטרה בשוק הסיטונאי בתל-אביב
3. הרצח בפקיעין והפשיעה המשתוללת בגליל

היו"ר יורי שטרן:

ברוכים הבאים לדוח הפשיעה. הדיון הזה היה מתוכנן עם מפכ"ל המשטרה לאחר פרסום הדוח השנתי שמראה שוב מגמה חזקה של עלייה בפשיעה הכוללת בכל מיני תחומים, במיוחד בעבריינות הנוער. המפכ"ל, לצערי, לא יכול היה לבוא לאף אחד מהתאריכים שהצענו. אבל אנחנו מצפים לנוכחותו של השר לביטחון פנים שהבטיח לבוא. אתנו סגן השר לביטחון פנים, יעקב אדרי; מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, מר הרשקוביץ; וראש אגף המודיעין של המשטרה, ניצב אילן פרנקו.

לצד הדיון הכללי על מצב הפשיעה ופעילות המשטרה בתחום הזה אנחנו התבקשנו על-ידי חברי הכנסת להתייחס לשני מקרים ספציפיים, אחד מהם הוא רציחות שהיו בגליל. היה לנו דיון אחרי הרצח בחדרה, וכל עניין פרישת הפושעים העברינים לעולם העסקי, השתלטותם על מתקני מסחר וכו'. בישיבה העלינו בין השאר, גם את פנייתם של אנשי השוק הסיטונאי בתל-אביב שמתלוננים שהפשע שם משתולל. המשטרה אפילו לא מקימה נקודה. היה פה סיכום עם המשטרה שסדבון יפגוש את אנשי ועד השוק הסיטונאי יחד עם נציגות איגוד לשכות המסחר – מקום עבודתי לשעבר, לפני הכנסת, שמייצג את המגזר העסקי – בשביל לדון איך לעשות את זה. לא רק שהפגישה לא התקיימה, אלא לפרוטוקול נאמר בוועדה שהפגישה התקיימה, רק שלא שלחו לנו סיכומים, ובבירורים הנוספים התברר שהיא לא התקיימה. זה מזעזע, אני פשוט לא מבין את זה!

יעקב אדרי:

אולי יש אי-הבנה, לא יכול להיות שהתקיימה ולא התקיימה.

היו"ר יורי שטרן:

איך?

אילן פרנקו:

חבר כנסת שטרן, באמת נראה לך שאנחנו נזעזע אותך בצורה כזו?

היו"ר יורי שטרן:

אז אני אומר לך, אני לא מבין את זה.

אילן פרנקו:

נראה לך שאנחנו עד כדי כך לא אמינים? נראה לך שאם אני מדווח בכתב שהתקיימה פגישה היא לא התקיימה?

היו"ר יורי שטרן:

אז תסביר לי מה קרה. זה טנגו שלא יכול להיות בו רק צד אחד, צריכים להיות שני הצדדים. אם הצד הנפגע והמתלונן אומר שלא הייתה פגישה, אז איך הייתה פגישה? בלי שהם ידעו?

אילן פרנקו:

תן לנו אפשרות להגיב. אנחנו יושבים פה כבר ארבע דקות, ואתה רק תוקף אותנו. אני לא יודע למה, אבל נגיב על הכול.

היו"ר יורי שטרן:

בבקשה.

אילן פרנקו:

אנחנו נצטרף לדברי הפתיחה של היושב-ראש, המפכ"ל הביע את התנצלותו על חוסר היכולת להשתתף בוועדה גם בגלל אירועי הלילה, והנסיבות ברורות לחלוטין.

אנחנו נתייחס לשלושת הנושאים שנתבקשנו מיושב-ראש הוועדה. ניתן מספר נתונים על הפשיעה בישראל בשנת העבודה 2003; אתם תראו, אגב, שהעליות הן לחלוטין לא דוגמטיות, חלק מהעליות נובעות מפעילות חשיפה מואצת של משטרת ישראל, כמו בתחום הסמים או בתחום הנוער. אנחנו נתייחס גם לסוגיית הפשיעה במרחב הגליל וגם לנקודת השוק הסיטונאי בתל-אביב. עמיתיי שנמצאים פה: מפקד מרחב הירקון – תת ניצב עזרא אהרון יפענח גם את התעלומה סביב השוק הסיטונאי בתל-אביב, והוא המפקד הטריטוריאלי במקום; ראש מחלקת החקירות באגף החקירות, תת-ניצב מרגלית קרופרו, תסקור את נתוני הפשיעה לשנת העבודה 2003; סגן ניצב רחמים, קצין החקירות של מרחב הגליל ייתן לכם את המענה על הסוגיות שקשורות למרחב הגליל.

הפעילות נגד הפשיעה היא, כמובן, אחת המשימות שמשטרת ישראל מטפלת בה בשנת עבודה לצד משימות נוספות בתחום הטרור ובתחום הסדר הציבורי. המגמה שתוצג לכם כאן, שמסכמת את 2003 די זהה למגמה של השנה והשנתיים שחלפו. העליות בפשיעה מאוד מתונות, פחות מ- 5%. צריך לזכור שמשטרת ישראל היא תחנה אחת במעגל החיים הפעילים במדינת-ישראל, אנחנו חלק ממארג שלם שאמור לטפל בפשיעה, ואנחנו רק נקודת קצה אחת, כמובן. אם ייוותר עוד זמן נדבר גם על שיתוף הפעולה המערכתי שנדרש כדי לטפל בפשיעה במדינת-ישראל, באיגוד כוחות, כפי שמתבצע נכון להיום מול הפשיעה המאורגנת, ואנחנו יכולים פה להצביע על מהלך משותף שמוביל גם לתוצאות יפות. ברשותכם, ראש מחלקת החקירות, תת-ניצב מרגלית קורפרו.

היו"ר יורי שטרן:

אנחנו מברכים את השר לביטחון פנים שעמד אתמול איתן נגד כל מיני תוכניות שאמורות לפגוע---

ניסן סלומינסקי:

הוא יביע את עמדתו.

מרגלית קורפרו:

ברשותך, היושב-ראש, אנחנו נפתח בהצגת הנתונים כפי שפורסמו כבר. בחרנו להציג נתונים משנת 2003 לעומת 2002. כפי שאמר ראש אגף המודיעין, היקף הפשיעה היא בעלייה של 4.2%. זו אינה עלייה דרסטית, זו עלייה מתונה בהתאם לשנים עברו. אנחנו רואים כאן את מספר תיקי החקירה שנפתחו ב- 2002, וכאן את מספר תיקי החקירה שנפתחו ב- 2003. שיעור הגילויים הוא אותו שיעור שבו אנחנו מודדים את התפתחות החקירה אצלנו, והוא מצביע על גילוי של חשודים, וגם הוא בעלייה – מ- 34.4% ל- 35.1% בשנת 2003 – וזה מדד איכותי המצביע על איכות החקירות.

היו"ר יורי שטרן:

איך מודדים את היקפי הפשיעה כמדד כללי? מה זה כולל?


מרגלית קורפרו:

מספר תיקי החקירה שנפתחו בשנים ושיעור הגילויים, כמה גילית ב- X תיקים חשודים.

היו"ר יורי שטרן:

אבל היקפי הפשיעה זה מספר התיקים?

מרגלית קורפרו:

כן. אנחנו מדברים רק על מספר תיקי החקירה בכל העברות שמשטרת ישראל מטפלת בהם וחוקרת אותם. זו הפשיעה המדווחת.

ניסן סלומינסקי:

על כל פשיעה מדווחת נפתח תיק?

מרגלית קורפרו:

על כל פשיעה מדווחת נפתח תיק, מוגשת תלונה למשטרה, לא תמיד נפתח תיק מאחר שלמשטרת ישראל יש אפשרות---

היו"ר יורי שטרן:

אני מבין כבר מה הסיכום השנתי: גונבים יותר, רוצחים פחות.

מרגלית קורפרו:

פשיעה חמורה: מדברים על עברת הרצח. ישנה ירידה מ- 167 תיקים ל- 163 תיקים; ניסיון לרצח – 215 תיקים ל- 199 ותיקים. מדובר כאן על רקע פלילי בלבד, לא פח"עי, וזה מתחיל מסכסוך עסקי.

היו"ר יורי שטרן:

פח"עי, זה פעילות חבלנית עוינת.

מרגלית קורפרו:

סליחה על הביטוי, אנחנו רגילים בסלנג המשטרתי שלנו לדבר בקיצור.

אנחנו מדברים רק על רצח ממניעים פליליים ועל סכסוך עסקי, על סכסוך רומנטי.

כאן אנחנו רוצים להראות את מספר הנשים שנרצחו בידי בני זוגן: 16 נשים בשנת 2003 ושלושה גברים, לעומת 14 נשים בשנת 2002. בדרך-כלל ברוב המקרים לא היו תלונות קודמות במשטרת ישראל, ולכן כשהרצח מתקיים בתוך הבית המשטרה לא יודעת, אלא כאשר קרוב משפחה או שוטר מגלה את הרצח. בנושא הזה המשטרה עשתה פעילות רבה. בשנת 99' הצגנו במחלקה שאני עומדת בראשה מדור נפגעי עברות בגלל הלחץ הציבורי שהיה ומהלחץ שהיה בכנסת ומלחצים של קבוצות אחרות של נשים.

היו"ר יורי שטרן:

אבל למה נשים, אני רואה שגם הגברים.

מרגלית קורפרו:

גם גברים, אבל בהכללה אני אומרת.

היו"ר יורי שטרן:

הם לא לוחצים?

מרגלית קורפרו:

הם לוחצים, יש גם מקלטים לגברים מוכים, לצערנו. הכשרנו 170 חוקרים מיוחדים בתוך משטרת ישראל שמתמחים בחקירה של הנושא הזה. אנחנו מלווים את הקורבנות, עוסקים בפרויקטים בנושא הזה, ההנחיות שלנו ברורות בנושא הזה.

בפשיעה חמורה אנחנו רואים את מקרי האונס ירידה של מינוס 4%; עלייה בשוד של 11%; ועברות מין – מינוס 2.4%. גם העברות האלה אם הן לא מדווחות למשטרה אנחנו לא יודעים עליהן. בעברות הסמים – ירידה מינורית לחלוטין – 23,467 תיקים. זו אותה רמה.

בעברות אלימות החל מ- 1996 59,115 תיקים; ב- 2003 לעומת 2002 יש ירידה של מינוס 1.4%. בנושא הזה עשינו הרבה במשטרת ישראל. המפכ"ל הכריז על הנושא הזה כיעד מפכ"ל שמשמעותו שכל היחידות מתקווננות ליעד הזה. הוכנה תוכנית תקיפה ברמה בין-אגפית במשטרה וזרמה עד משרדי החקירות בתחנת החקירה. כל הגורמים בתחנה: הסיור, המודיעין, השיטור, השיטור הקהילתי והחקירות – כולם התרכזו כדי להילחם. הוכנה תוכנית תקיפה כוללת גם במטה הארצי, והמון נעשה בנושא הזה, ומכאן יש ירידה.

הדור הבא – פשיעת הנוער – נתונים על נוער, עלייה חדה מאוד מ- 1993 עד 2003; בנושא סמים יש עלייה של 13% בגלל פעילות של חשיפה, כפי שאמר ראש אגף המודיעין. פעילות של יחידות מיוחדות של הנוער, שנקראות נוער חשיפה. הם יושבים בכל מחוז ונמצאים תחת פיקודן של היחידות המרכזיות שלנו, והם מונעים.

בנושא האלימות יש בלימה – 1.1% בגלל הפניית כוחות לאתרי בילוי של הנוער.

היו"ר יורי שטרן:

יש גידול מתון.

מרגלית קורפרו:

אנחנו מדברים על בלימה בנושא הזה כי ביחס ל- 13% יש ירידה מתונה מאוד.

ניסן סלומינסקי:

הסמים לא נמצאים באותם מקומות?

מרגלית קורפרו:

לא, הפרדנו. כאן אנחנו מדברים על אלימות שנער דקר נער, אנחנו ממקדים ומפנים כוחות. לגבי הסמים זו עברת חשיפה שבה אתה נכנס ומפעיל מודיעין בנושא הזה, אתה חושף את זה. לכן אנחנו מעדיפים להקים את זה בשתי התפלגויות.

במעצרים יש עלייה של 5.2%, גם זה מעיד על אכיפה והחמרה.

תום ההליכים שהוא המדד שלנו למעצרים איכותיים בתוך המשטרה שבו אתה ניגש לבית-המשפט עם כתב-אישום שבו יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של החשוד, ולכן בית-המשפט נותן לנו.

ניסן סלומינסקי:

מה קורה בתום ההליכים האלו? יכול להיות שבכולם הפסדתם.

מרגלית קורפרו:

שיעור הזיכויים של בתי-משפט במשטרת ישראל עומד על 1.5%. הפסד זה זיכוי לכאורה. אני לא רואה בזיכוי הפסד, אם חשוד איננו אשם ולא הצלחנו, יש בית-משפט.

בעבריינות נגד ילדים ונוער מחוץ למשפחה יש ירידה; במשפחה יש גם כן ירידה, וגם זה בזכות פעילות מסיבית שלנו יחד עם משרד החינוך שבו אנחנו פועלים בבתי-ספר – שוטר מול בתי-ספר גם מהמגזר של השיטור הקהילתי, גם מהמגזר של מערך הנוער. עושים כאן עבודה יפהפיה.

בפשיעת הרכוש אנחנו רואים את גניבות הרכב – ירידה של 2.9%. הוקמה יחידה מיוחדת ללוחמה בגניבות הרכב, אבל הירידה נובעת גם מהסגר שמוטל מעת לעת בגלל המצב הביטחוני.

היו"ר יורי שטרן:

קודם כל בגלל הסגר, אני מניח.

מרגלית קורפרו:

כן.

היו"ר יורי שטרן:

בהתפרצות לבתי עסק לקחתם בחשבון שמספר בתי העסק הצטמצם בגלל פשיטות רגל, ולכן גם אם שיעור הפריצה דומה---

מרגלית קורפרו:

מאחר שבעלי הוא כלכלן אני מכירה את זה מקרוב, זה נכון, אבל גם הבאנו בחשבון שבתי העסק מגינים על עצמם.

היו"ר יורי שטרן:

הם התייאשו, הם נכנסים לבתי עסק ואין שם מה לקחת.

מרגלית קורפרו:

יש עלייה בהתפרצות לדירות.

עלייה של 5% במעצרי קטינים בגלל הפעילות של החשיפה בנושא הזה. אנחנו רואים את שיעור הקטינים במעצרים מסך המעצרים של הבגירים, ואין שינוי משמעותי במעצרי הבגירים.

מעצרים עד תום ההליכים ועד החלטה אחרת – אתם רואים את ההתפלגות, בכוונה הבאנו את הפילוח לאורך שנים, החל ב- 1994 וכלה ב- 2003. יש עליית מדרגה ב- 1998 – אז בדיוק נחקק חוק המעצרים, חוק אכיפת סמכויות מעצרים, וצמצמו את סמכות המעצר של שוטר מ- 48 שעות ל- 24 שעות; דבר שני, יותר ביקורת שיפוטית על המעצרים שלנו.

היו"ר יורי שטרן:

אבל זה גם אומר שיש יותר מעצרי שווא.

מרגלית קורפרו:

אני לא רואה שיש יותר מעצרי שווא.

היו"ר יורי שטרן:

תסתכלי בפרופורציה בין הכתום ללבן.

מרגלית קורפרו:

אלה כולם מעצרים עד תום ההליכים. אלה מעצרים שעוברים ביקורת שיפוטית, ולכן המעצרים איכותיים כי הם עוברים את הביקורת השיפוטית, ויש כתב אישום.

עסאם מח'ול:

ויש לך נתון כמה מתוכם נשפטו רק בתקופת המעצר? כלומר, הם ההליכים הסתיימו וזה היה העונש.

מרגלית קורפרו:

אין לי כאן הנתון הזה.

עסאם מח'ול:

זה נתון מרכזי כי יכול להיות שהמשטרה יוצרת עובדה מוגמרת של עונש ואחר-כך היא מצדיקה אותו---

מרגלית קורפרו:

אני אמרתי לחבר הוועדה השני שהסיכוי שלנו עומד על אחוז אחד.

עסאם מח'ול:

אני שואל שאלה אחרת. הטענה הרווחת שהמשטרה קודם מבקשת עד תום ההליכים ואחר-כך בתי-המשפט באים לקראת המשטרה ונותנים את העונש. אם נאמר הוא ישב 3 חודשים, העונש יוצא 3 חודשים במקרה כל הזמן.

היו"ר יורי שטרן:

אם אני מבין נכון את השאלה, השאלה היא איזה אחוז מאלה שהחזקתם במעצר עד תום ההליכים נגמר בהגשת כתב אישום.

מרגלית קורפרו:

הבנתי. כאשר יש מעצר עד תום ההליכים לעולם יהיה לי כתב אישום. בית-המשפט לא נותן לי מעצר עד תום ההליכים אם אני אבקש כי אם אין לי כתב אישום מה אני צריכה לבוא לבית-משפט להגיש את כתב האישום? נגיד, הנה כתב האישום, הנה עדי התביעה---

עסאם מח'ול:

אני חושב שהשר הבין את השאלה יותר. השאלה היא אחרי שהגשת את כתב האישום כמה מבין המקרים שקיבלת עליהם "עד תום ההליכים", תקופת המעצר שקיבלת בבית-משפט זהה?

מרגלית קורפרו:

היא זהה למעצר עד תום ההליכים. אמרתי כבר, אין לי הנתון הזה כאן.

היו"ר יורי שטרן:

חבר הכנסת מח'ול, אני מציע לך לנסח את זה כשאילתה, ואפילו באמצעות הוועדה שזה יהיה מגובה. זה מעניין את כולנו.

מרגלית קורפרו:

יעדי מפכ"ל בשנת 2004 בתחום הפשיעה – התגברות מאבקי השליטה בין ארגוני הפשיעה. לכן היא יעד מפכ"ל – פשיעה חמורה ומאורגנת, והיעד השני כמובן לאור הנחת היסוד של הצפי לעבריינות הנוער, ואנחנו נמשיך באותם מדדים ובאותה פעילות יפה שעושים בנושא הנוער. אני חייבת לציין שאנחנו לא לבד, אנחנו פועלים יחד עם משרד החינוך, עם רשויות הרווחה ועם הקהילה בנושא הזה.

היו"ר יורי שטרן:

קודם כל תודה. כבוד השר, היות שאני מעביר את זכות הדיבור אליך אני רוצה להעיר כמה הערות. אני רוצה להגיד לך ולשאר המשתתפים, אני מניח שכל הנוכחים פה – ואני לפחות – מאוד מזדהים עם השוטרים. העומס שמוטל עליכם בשנים האחרונות הוא בלתי נסבל. אתם לא מקבלים את התמלוגים הראויים בכל צורה שהיא, ואני לא יודע איך המשטרה מסוגלת לתפקד עם כל המשימות הרבות שלה גם בתחום המלחמה בטרור וגם בפשיעה המאורגנת, שזה עוד נושא שטרם הכרנו. פעם חשבו שאלה הנושאים, התברר שזאת הייתה הטעיה, אבל הפשע המאורגן קיים, והוא מרים את ראשו. כל נושא האבטחה שהוא משימה די חדשה, שבהיקפים כאלה לא ידענו, ובוודאי המשטרה לא ידעה. לכן לבי ולבנו אתכם. אבל כשאני מסתכל כאזרח מה המשטרה עושה, זה נכון שהמשטרה נקראת לכל פיגוע ולכל אירוע חבלני, אבל לזה יש כל מיני כוחות שעסוקים בזה. נכון גם שהפשע המאורגן – בחוצפה רבה – כבר הורג לנו אנשים במרכזי ערים בעזות מצח, שלא תיארנו לעצמנו, אבל אותי כאזרח זה גם מדאיג הרבה פחות מהגניבות אצלי בבית; מהטרדות בלתי פוסקות ברחובות; מזה שהנער שהולך לדיסקוטק עלול לחזור לא בחיים; שהורגים לנו אנשים ברחוב והמשטרה בחקירה רשלנית, לא מגיעה בכלל לגילוי הרוצחים, והם היו שם במקום, אלא שהם לא אספו בזמן עדויות, לא העתיקו את טביעת הנעל – דברים שהם בתחום של רשלנות מקצועית. אני כאזרח צריך את המשטרה לביטחון האישי שלי ביום-יום. משטרה שתגן עליי בשוטף, ואם אני מתלונן עליה, אני רוצה משטרה שלא תגיד לי, אתה דובר רוסית, אין לנו מי שיתרגם ומי שייקח את התלונה הזאת. אני את המשטרה הזאת לא צריך. אני לא צריך משטרה שמזלזלת באזרח או אומרת שיש לה עכשיו כאלה הודעות חשובות, שמה שקרה אצלך – שוד או גניבה – אני לא מסוגל לטפל בזה. וזה לא רק עניין של משאבים, זה קודם כל עניין של התייחסות. הפחד שלי גם מהמשימות החדשות והחשובות, כמו המלחמה בפשיעה המאורגנת, שגם זה יבוא על חשבון היום-יום שלי ושלנו כאזרחים. שעוד פחות יהיה כוח לשיטור בשכונות או לשיטור במקומות הבילוי או לגילוי כל מיני פושעים קטנים, שלפעמים גם הורגים אנשים, דוקרים אותם למוות, או מרביצים להם כך שהם נשארים נכים לצמיתות, והדברים שתופסים כותרות יהיו במרכז תשומת לבה של משטרת ישראל. את זה אני מבקש למנוע. ואני אגיד לך, משאר הדאגות – ובוועדה הזאת יש לכם גיבוי לכל מה שהמשטרה צריכה – אבל לזה אנחנו לא צריכים לא סליחה, לא מחילה ולא שום התייחסות כאל מין משימה שלישית או רביעית בחשיבותה, ואני שמתי לב. תראי שוב את יעדי המפכ"ל.

מרגלית קורפרו:

ל- 2004.

היו"ר יורי שטרן:

כן. ביעדים האלה לא היה יעד של מתן מגן טוב יותר לאזרח; לא הייתה מלחמה בפשיעה היומיומית הקטנה שיוצרת תרבות עבריינית, שמתוכה כבר צצה פשיעה גדולה. כל העבריינות הזאת והפשע המאורגן הוא בסופו של דבר סיומת לסביבה עבריינית שנוצרת מכל מיני קאקרים קטנים שאתם לא תופסים אותם, או אם תופסים אותם הם מקבלים עונש קל בצורה בלתי נסבלת על דבר שאדם היה צריך לשבת עד סוף חייו בכלא, כי הוא הרג מישהו, הוא מקבל עסקת טיעון ויוצא לחופשי כעבור שנתיים-שלוש. על זה אנחנו צריכים לדון יחד עם המערכת המשפטית.

יעקב אדרי:

למה אתה כועס יורי?

היו"ר יורי שטרן:

כי זה מכעיס אותי מאוד. כל פעם כשאני יושב עם אנשים, ועכשיו אנחנו מתחילים דיון מאוד רציני אצלכם במשרד עם היועצים המשפטיים אני שומע אנשים, אדם שהבן שלו הפך לצמח; הרביצו לו מכות כי הוא דיבר רוסית, הייתה קבוצה שכמעט הרגה אותו, הוא היה במוות קליני, חזר לחיים בנס. הייתה קבוצה שמתוכה בא מי שרצח אותו; על החולצה שלו היה סימן העקב של הנעל, ולא לקחו אותה. מה הדרך הקצרה ביותר כדי לגלות מי מכל החבר'ה האלה נתן לו מכת מוות? איך יכול להיות דבר כזה? זה רצח! בנס הוא קם לתחייה, ועכשיו הוא צמח. כשאני יושב עם האנשים האלה או עם אדם שאני מכיר אותו מספיק טוב כדי לדעת למה הוא מסוגל ומה הוא לא מסוגל לעשות, וארבעה שוטרים הרביצו לו והגישו נגדו תלונה – איך אני יכול להתייחס לכל הניסיונות הגדולים שלכם בתחום הפשיעה המאורגנת, כאשר אני רואה בזה פשיעה?

בבקשה, איפה המשימות?

מרגלית קורפרו:

לא כל משימות המשטרה.

היו"ר יורי שטרן:

אלה יעדי מפכ"ל, אלה הדברים שאתם שמתם בעדיפות.

אילן פרנקו:

אלה לא כל יעדי המפכ"ל, זאת לא תוכנית העבודה של משטרת ישראל לשנת העבודה 2004.

היו"ר יורי שטרן:

אבל לא אני הגשתי את זה, אתם הצגתם את זה כיעדי מפכ"ל, אני יודע לקרוא.

אילן פרנקו:

היום אתה כועס עלינו מאוד, אני לא יודע למה. אלה שני יעדים מתוך סך יעדים של משטרת ישראל.

היו"ר יורי שטרן:

ארבעה.

אילן פרנקו:

שניים: פשיעה מאורגנת ופשיעת נוער. מתוך תוכנית עבודה מאוד מורכבת, כוללנית ורחבה שמשטרת ישראל הציבה לעצמה. אלה שני יעדים שהמפכ"ל שם עליהם דגש. מלבדם ישנם יעדים של מפקד המחוז, של מפקד המרחב ושל מפקד התחנה. בשום שלב מהשלבים שמצוינים באותו מדרג שציינתי אין מצב שבו משטרת ישראל לא מטפלת בפשיעה היומיומית. אנחנו קודם כל מטפלים בפשיעה היומיומית. אנחנו אומרים שלשנת העבודה 2004 אלה הם האיומים המרכזיים שזיהינו בפשיעה, והיינו כאן אצלך בדיון על הפשיעה המאורגנת והצבענו על כך שזה האיום המרכזי, והשולחן הזה הסכים לכך. לאחר-מכן זיהינו גם את עבריינות הנוער כאיום מרכזי ל- 2004. כל מה שאנחנו אומרים לכם כאן, רבותיי, אלה הם שני האיומים המרכזיים שמשטרת ישראל זיהתה בפשיעה ל- 2004, מלבד זאת יש הפשיעה היומיומית, עבירות רכוש, התפרצויות לדירה ועסק, סחר בבני-אדם, תופעת הימורים, מכוני ליווי. בוודאי שאנחנו מטפלים גם בדברים האלה, שלא יהיה ספק בזה.

היו"ר יורי שטרן:

אם אתה תשאל אדם ברחוב אם הוא מרגיש שהוא יותר מוגן או פחות מוגן על-ידי המשטרה בביטחון האישי היומיומי שלו, לא בפיגועי המחבלים ולא בפשיעה המתוחכמת והמאורגנת, אני חשוב שרובם יגידו לך שהם מרגישים חוסר ביטחון ואוזלת-יד של המשטרה.

אני מבקש מחברי כנסת אחרים להתייחס, בבקשה.

מרינה סולודקין:

תודה ליושב-ראש. אני רוצה להתייחס למאבק בפשע המאורגן. אנחנו מאוד מכבדים את המאמצים, את התוכניות, את המרץ שאתם משקיעים, אבל חסר לי משהו – לא מצרפים כוח אדם מקצועי שהגיע מרוסיה ויודע גם על הפשע המאורגן ברוסיה, גם מכיר את האנשים שמגיעים לכאן. הספורטאים צירפו את הספורטאים מברית-המועצות. יש למדינת-ישראל מדלית זהב שלא הייתה מזמן; המדענים צירפו אחרי מאבק; ועכשיו אני אומרת שלנו יש אנשים בדרגות בינוניות וגבוהות שהגיעו משם. אני שמעתי, שפה. חבר'ה, השפה לא מפריעה לעבוד כאן, ולא תפריע לעבוד במשטרה. היה לי מקרה שפניתי לשר לביטחון הפנים ואמרתי שיש איש מקצועי, ראש ארגון של שוטרים לשעבר מברית-המועצות---

עסאם מח'ול:

את לא מסכימה שאין שפה---

מרינה סולודקין:

הוא אומר שהוא רואה ראשי פשע מאורגן מרוסיה שהוא נאבק נגדם בזמן שהוא עבד במשטרת רוסיה.

היו"ר יורי שטרן:

רואה אותם פה?

מרינה סולודקין:

כן, רואה אותם כאן. הוא היה נפגש דרך השר לביטחון הפנים בין האנשים, ואחר-כך הייתה פאשלה כי ראשי הפשע המאורגן טלפנו לאיש מטפלת דרכו בפשיעה הזאת. זאת פאשלה, נכון? זו פאשלה מקצועית. אני שלחתי מכתב, ואני רוצה התייחסות לזה.

אילן פרנקו:

קיבלנו את המכתב, ואנחנו לא בדיוק מבינים על איזו פאשלה מדובר, אבל מכיוון שאני ריכזתי את הטיפול – בסדר.

מרינה סולודקין:

יש לנו מדינה מצוינת, קיבוץ גלויות בכל המובנים: גם קיבוץ של מוחות ושל מקצוע, של ידע ושל השכלה. אני חושבת שאל תהיו אחרונים כדי לצרף כוח אדם מקצועי. תודה.

איוב קרא:

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, קציני המשטרה הנכבדים. נמצאת פה משפחת עלי, משפחתו של ג'יהאד עלי שנרצח בתחנת הדלק ב- 22 בינואר 2004. נמצא פה האב, המשפחה וראש מועצת פקיעין.

הרצח הזה היה בתחנת דלק, כאשר אלמוני ניסה לגנוב את כספו של המתדלק. בתחנה אחת הוא הצליח, ולקח את הכסף; בתחנה השנייה הבחור לא נענה לו, והוא ירה בו מטווח קצר. למרות הקריאה המהירה למשטרה הרכב נמצא שרוף ליד כרמיאל ונעצר מישהו לכמה ימים. בסופו של דבר, לפחות על-פי המידע שיש לי, לא פוענח הרצח, ולא נעצרו אנשים. זה מקרה אחד ממקרים רבים במחוז הצפון, ובמיוחד בגליל, שאנחנו עדים לו בשנים האחרונות. יש התגברות של הפשיעה ושל הרציחות, שריפות, גניבות. זה הפך להיות מאזור שקט לאזור סואן בראייה פלילית ובפשיעה, ואנחנו לא יודעים למה זה קורה. אגב, המקרה הזה בפקיעין קרה בדיוק בתום שנה של רצח כפול שהיה בפסוטה, ב- 22 בינואר 2003 נרצחו שני אנשים בפסוטה, וגם זה לא פוענח עד היום. נוסף על שני המקרים שקרו בפסוטה ובפקיעין נעלם גם תושב בית ג'אן, ולא יודעים שום דבר עליו זה שלוש שנים לפחות.

השר לביטחון פנים צחי הנגבי:

מה שמו?

איוב קרא:

סעד מכפר סְמֶר, משפחת נאסר. נמצאה גופתו ליד כפר בית-ג'אן ולא יודעים מה הסיבות.

כמו שאמרתי, רצח כפול בעקבות שוד מזוין על-יד הגן במעלות; רצח במג'דל שאמס שלא יודעים מה אתו: קשיש ממשפחות בריק שלא יודעים, אין כתב אישום, אין דין ואין דיין בקטע הזה. אני יכול לסקור עוד מקרים, למשל ילדה בת 16 מטבריה שנרצחה ולא יודעים מה קרה אתה; המקרה של האדמו"ר מירושלים שנעלם בתוך בור בצפת, ולא יודעים מה קורה אתו.

השר לביטחון פנים צחי הנגבי:

מצאו את הגופה שלו, הוא נפל.

איוב קרא:

הוא נפל לבור, ולא הוגש כתב אישום, שום דבר לא פוענח.

אני יכול לסקור עוד הרבה מקרים שאנחנו עדים בהם למצב של השתוללות פשיעה פראית, ואיש לא יודע מה קורה שם. התאריך המדויק של הרצח בפקיעין שנה בדיוק מהרצח בפסוטה באותו אזור צריך להדליק מנורה אדומה, כי לא הרצח הראשון ולא הרצח השני פוענחו. לכן הייתי רוצה שנשמע לפחות מאותם גורמים במשטרה שמטפלים מה הסיבות ומה הנסיבות. למה דווקא באזורים הללו קורים הדברים, ולא מוגש כתב אישום, כאשר באזור תל-אביב אנחנו שומעים על רצח ולמחרת יש כבר פענוח של הרצח עם כתבי אישום ומעצרים. ופה כאילו מותר לרצוח, זו ההרגשה. כאילו באזור הגליל יש הנחות למקרים הללו. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה. יש פה בן שאיבד אבא, ואף אחד לא יודע על הרציחות האלה שום דבר. אני מבקש ממך, היושב-ראש שנציג המשפחה ידבר.

יוסף ח'יר:

אדוני היושב-ראש, משטרת ישראל. אני בעל התחנה ששדדו אותה והרגו את העובד שהיה בה, עיאד עאיש. באותו לילה הם באו לתחנה, ירד בן-אדם וביקש מהמתדלק כסף, והוא נתן לו את מה שביקש - 300 שקל. המתדלק מייד התקשר למשטרת מעונה, ואמר להם שיש שוד בתחנה. הרכב פנה לכיוון המזרחי של פקיעין. באו מייד אחריו ומצאו אותו גמור, בכיס שלו היו 320 שקל, חוץ מזה אין, והם נסעו מזרחה לכפר ראמה. שמעתי את מפקד מרחב חיפה אומר שיש לתחנה הזאת כמה דרכים, ואנחנו לא יכולים לחסום אותן. דרך ראמה אין. המשטרה הייתה מבקשת מתחנת כרמיאל להקים מייד מחסום, והיו תופסים אותם בדרך מראמה. מצאו את הרכב שרוף ליד ראמה. אני מבקש ממשטרת ישראל שתפעיל ותחקור את שני המקרים האלה שאמר חבר הכנסת איוב קרא בפסוטה. עד היום אנחנו לא יודעים שום דבר. אני מבקש חקירה יסודית כדי שייתפסו את שני האנשים האלה שהרגו את המתדלק בתוך תחנת פקיעין. תודה לכם.

מוחמד ח'יר:

אדוני השר, חברי הכנסת, נציגי המשטרה. אנחנו עדים למה שקורה בפקיעין ובאזור הגליל. האזור הזה היה שקט, כמעט אין גנבים, כמעט אין סמים, כמעט אין רוצחים; ובתקופה האחרונה, כפי ששמענו את הסקירה של חבר הכנסת איוב קרא---

היו"ר יורי שטרן:

מה זה אחרונה?

מוחמד ח'יר:

אחרונה זה שנים, 10 שנים האחרונות. לפני-כן אף אחד לא גנב כמעט, אי-אפשר לומר בכלל, אבל אם היה מקרה בשנה זה אפילו לא נשמע. בעשר השנים האחרונות כל שנה יש לנו נרצחים - שניים או שלושה. אף מקרה לא פוענח, אף אחד לא יודע מי אלה. אני מפחד, קודם-כל כאזרח בפקיעין וכראש מועצה - ואני שייך לפורום קו העימות ולפורומים אחרים, וכולנו מדברים על זה בישיבות שלנו כנבחרים - מה יקרה בסוף. הרי אין רצח שתפסו אותו, אין רוצח שנתפס. אנחנו מפחדים שזה יהיה מקום לפשיעה, כי אם לא נתפסים אם יש אפשרות לברוח - ודווקא בגליל אין הרבה כבישים שאפשר לברוח מהם - כמו שאמר ידידי, אם היה מחסום בכניסה לראמה אין עוד יציאה משם, אין לאן ללכת. או חזרה לפקיעין-מעלות או ירידה לראמה. לכנראה, או שלא היה רכב - אני לא רוצה להאשים אף אחד, אני לא יודע מה היה - אבל העובדה היא שלא היה מחסום. אנחנו מפחדים שזה ישמש אחר-כך מקום לפשיעה. הגליל יפה, נחמד ושקט, אחר-כך יתחילו פושעים---

היו"ר יורי שטרן:

אם להיות עבריין, אז עדיף בגליל.

מוחמד ח'יר:

בינתיים. הם רוצים לרצוח ולגנוב וזה בגליל כי בגליל לא תופסים אותם, אז מה יהיה בסוף? אנחנו פונים לקצינים ממשטרת ישראל שאנחנו מכבדים את העבודה שלהם - ראינו את הסקירה - מה בסוף עם זה? אנחנו מבקשים לשמוע תגובה. ביקשנו משמר אזרחי בפקיעין זה חודשיים-שלושה. עד היום זה חסר, וזה איננו, אמרו תמצאו בית, מצאנו, רכב, טלפון. אז יש איזושהי רשלנות או עומס עבודה.

מותר לי, אדוני היושב-ראש, להעיר הערה בסוגריים?

היו"ר יורי שטרן:

כן.

מוחמד ח'יר:

אני שמעתי על העסקת העולים החדשים מרוסיה. אני חושב שכל האזרחים, כולל אני, מכבדים אותם, אבל אני חושב שבמקרה הזה לתת הזדמנות שווה לכל האזרחים לאדם המתאים. לי יש עסק בפקיעין שמעסיק 60 עובדים, חצי מהם עולים חדשים מרוסיה - אין לי בעיה עם זה, אלא להפך. הייתי רוצה לתת שוויון הזדמנויות.

היו"ר יורי שטרן:

זה נכון, אבל שוויון הזדמנות כולל גם כישורים מיוחדים של בערך 20%. למשל, בדרום 20% מהאוכלוסייה הם דוברי רוסית, ובמשטרה 3% מהשוטרים הם דוברי רוסית. אז איך המשטרה תטפל גם בתלונות האזרח ולהגנתו, גם בהתמודדות עם הפשע כשאין לה בכלל שפה?

שמואל הרשקוביץ:

זה לא רק רוסית.

היו"ר יורי שטרן:

אני אומר שיוצאי ברית-המועצות במשטרת ישראל הם 5%, האחוז הכי נמוך מכל הזרועות של שירות המדינה, ואין נתונים של נציבות שירות המדינה.

מרינה סולודקין:

בכנסת אנחנו עשרה.

היו"ר יורי שטרן:

כשמדובר בשירות לאזרחים זה ביטוח לאומי. כל שירות מתאים את עצמו פחות או יותר להרכב האוכלוסייה, ויכולת להבין את האדם שבא להתלונן ולמסור מידע---

השר לביטחון פנים צחי הנגבי:

הוא שואל האם זה שבא להתלונן יודע רק רוסית.

היו"ר יורי שטרן:

יש המונים כאלה שלא יודעים, יודע לדבר, אבל לכתוב לא יכול. זה אלף ואחד מקרים.

מוחמד ח'יר:

אדוני, אני רק הערתי, בוא נחזור לנושא.

היו"ר יורי שטרן:

בעבריינות הנוער מהסיבות שמדינת-ישראל אשמה בהם בראש ובראשונה נוצר ששיעור העולים מברית-המועצות ומעולי אתיופיה הוא מאוד גבוה. אם מתוך כ- 400 חוקרי נוער יש 16 דוברי רוסית, איך העבודה הזאת תתבצע? איך? כשאתה בשביל לטפל בנוער גם צריך להבין אותו, גם להיות בהידברות עם המשפחה, עם הסביבה שלו. אין מערכת במדינה הזאת שהיא עד כדי כך סגורה לאומית, אבל על זה עוד נדבר.

עסאם מח'ול:

בהזדמנות אחרת אציע לעולים להצטרף לוועדת המעקב, יש לנו כמה עניינים משותפים.

היו"ר יורי שטרן:

אני אמרתי להם, אם תפסיקו לתמוך בטרור, אפשר במישור הסוציאלי לעשות הרבה דברים ביחד.

מרינה סולודקין:

נכון.

עסאם מח'ול:

אני רוצה לחזור לנושא הכואב. יצא לי להעלות את רצח השכן שלנו - ג'יהאד עלי - מימים ימימה של המשפחה שלי. כמעט כל המקרים שהוזכרו כאן על האזור הצפוני הם מקרים של אנשים שאני מכיר אותם אישית. אני חושב שיש מקום לזעקה אמיתית על מה שקורה באזור הגליל העליון והמערבי. כאשר הכמות הופכת לאיכות, והצטברות מקרים רבים מעמידה שאלות יותר אקוטיות ויותר יסודיות. כמה ימים אחרי הרצח אני ביקשתי מראש הממשלה שייקח על עצמו את המשימה לתת ביטחון אישי לאנשים בצפון. אני חושב שזאת דרישה לא מוגזמת.

היו"ר יורי שטרן:

אבל היא לא אזורית.

עסאם מח'ול:

היא לא אזורית, אבל אנחנו מדברים על הצטברות של מקרים שהבעיה האמיתית בהם שמקרה אחר מקרה דומים, באינטואיציה אפשר לנתח אותם, ואוזלת היד הזועקת לשמים. זה מקומם ונותן הרגשה של חוסר אונים, נותן הרגשה של הפקרות באזור כולו.

אני הייתי מציע לשר להקים ועדה שתחקור מה קורה. אי-אפשר להמשיך להסביר את זה שוב ושוב בזה שאין כוחות וכדומה.

היו"ר יורי שטרן:

אני מבקש מנציג האוצר להישאר אתנו.

עמית שפייזמן:

אנחנו הודענו שככל הנראה לא נוכל להיות, מאחר שהדיון הוא לא על תקציבים.

היו"ר יורי שטרן:

למשרד ממשלתי אסור לסרב לכנסת לשלוח נציג.

עסאם מח'ול:

העניין הוא שהציבור ברחוב לא מוכן לקבל את ההסברים למה המשטרה לא מפענחת אף אחד מהמקרים האלה. אחרת, למה צריך משטרה? לפני המקרים של הפגיעה הפיסית באנשים קדם גל של גניבות, של פלישות לבתי-ספר, גניבת מחשבים, שריפת מקומות ציבוריים. אם שותקים, אם זה קורה ואף-אחד לא מוצא שום דבר, אז השלב הבא יהיה רצח גם בשביל 300 שקל. זה הופך להיות נורמה, ואני מסכים עם יושב-ראש הוועדה שכאן מתפתחת קונספציה, מתפתחת השלמה ותרבות מסוימת, וחוסר המעש של המשטרה רק מעודד את זה.

כחבר כנסת, כתושב האזור וכאזרחים במדינה לא נוכל להשלים עם מצב של אוזלת יד כזאת. אנחנו לא מאמינים שיש סיבה אובייקטיבית, יש סיבה סובייקטיבית - לא עושים מספיק, לא משקיעים מספיק, לא מטפלים כפי שצריך.

היו"ר יורי שטרן:

תודה רבה.

דוד אזולאי:

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, המנכ"ל, מותר לנו להגיד שבשלוש השנים האחרונות המשטרה עסוקה במלחמה בפח"ע, ובעניין הזה מותר לנו להגיד גם מילה טובה למשטרה, שהרבה מקרים הודות לעירנות המשטרה ולפעילות המתוגברת ניצלו חיי אדם למרות האמצעים הדלים שעומדים לרשותה. כולנו מכירים את המצוקה הכספית.

כשעלה נושא הפשיעה המאורגנת לכותרות דובר על תוספת תקציב של כחצי מיליארד שקל לנושא הזה. הייתי מבקש מכבוד השר לשמוע האם אכן הדבר בוצע או עתיד להתבצע, או שהכול נשאר בגדר דיבורים, ואין תוספות תקציב ולא שום דבר, והמשטרה ממשיכה לפעול באותם תקציבים דלים, ומדי פעם היא נדרשת ליותר משימות, וחוץ מזה לדאוג לכך שתילחם בתופעות הפח"ע.

ידוע לנו על תשע רציחות של אזרחים חפים מפשע שנהרגו בגלל ממלחמת הכנופיות. אולי השר יכול לגלות לאוזננו כמה מהן פוענחו, וכמה לא. אני מתכוון למקרים כמו בחדרה ובתל-אביב. המקרים ידועים ומוכרים.

דבר נוסף, אדוני השר, העליתי באחד הדיונים הקודמים. יכול להיות שהמשטרה עושה עבודה מצוינת, אבל יש לה בעיה של תדמית, שהיא לא מהטובות במדינה. הגיע הזמן שהמשטרה תעשה סוויץ' בעניין הזה, ותפעל לשיפור התדמית. אחת הבעיות שכולנו נתקלים בהן היא שרוב הפעמים שאזרחי המדינה נתקלים בשוטר זה בעבירת תנועה. כאן אנחנו נתקלים ביחס מזלזל של שוטר התנועה כלפי האזרח, שלו זה המגע הראשון עם המשטרה. אני הערתי על כך בכמה ישיבות, והגיע הזמן שהמשטרה תעשה שינוי בעניין הזה ותפעל למערכת יחסי אנוש בין השוטר לבין האזרח, כולנו חשים בזה. צאו לפעמים לרחוב ותראו התנהגות של שוטר תנועה כלפי אזרח שזו לו הפעם הראשונה שהוא נתקל בשוטר. איזו צורה. אפילו לא מכובד לחזור על הדברים האלה. אני אומר את זה כביקורת בונה, שאתם צריכים לפעול בעניין הזה ולעשות סדנאות לשוטרים איך להתייחס לאנשים. השוטר צריך למלא את תפקידו, והאזרח צריך לקבל את הדברים ברוח טובה.

היה דיון בוועדת הפנים לפני כמה חודשים על השוק הסיטונאי בתל-אביב. נשמעו כאן טענות קשות כלפי המשטרה ואחת הטענות שחוזרות על עצמן היא שצריך להגיש תלונה, אבל אנחנו יודעים שברגע שמגישים תלונה אנחנו חושפים את אותו אזרח, ואותו אזרח פוחד על חייו. אתם במשטרה לא מצליחים ללכוד את אותם אנשים, אתם מצפים שאזרח יגיש תלונה ויעמוד מול כל אותם לווייתנים ויצטרך להתמודד אתם? למה אזרח שמעביר מידע למשטרה נדרש למרות הכול להגיש תלונה במשטרה?

עסאם מח'ול:

יש מקרים שמוסרים למשטרה---

דוד אזולאי:

לא, הם דורשים שתהיה תלונה רשמית. האזרח אומר בצדק שהוא לא מוכן להגיש תלונה, אלא לספק נתונים, אבל לא מוכן להגיש תלונה.

היו"ר יורי שטרן:

צריך להזכיר שאנחנו היינו בסרט הזה בעניין של הסחר בנשים. גם אז הייתה טענה שהן צריכות להתלונן עד שהייתה החלטה ללכת על פעילות יזומה ולא לצפות מנפגעי הפושעים האלה שיהיו אלה שיתנדבו לסייע.

דוד אזולאי:

לסיום, למרות כל הנתונים שראינו כאן ולמרות הנתונים שיש בידי ובידי חבריי חברי הכנסת, בואו לא נטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. יש בציבור תחושה של חוסר ביטחון. הציבור מרגיש את זה, חש את זה. אז יכול להיות שהנתונים הסטטיסטיים מראים שיש הצלחה בכל מיני דברים, אבל אם נצא לרחוב לציבור הרחב יש תחושה של חוסר ביטחון שאסור שתהיה במדינת ישראל.

עסאם מח'ול:

יש לפניי שלושה שמות מעכו. במקרה הראשון - עומר עג'יני - לקחו אותו מהבית. אשתו סיפרה מי לקח אותו, והוא לא חזר עד היום, זה שנים; חאלד זקור - נאמר למשטרה מי רצח אותו, ועד היום הוא לא נתפס; יוסף חליילי שידעו כולם שעומדים לחסל אותו, והוא חוסל לפני שהציבו לו שמירה. זאת-אומרת, זה רק מחזק את מה שאמרנו עד עכשיו.

היו"ר יורי שטרן:

הייתי מבקש קצת התייחסות למצב של היום מג'ימשי שכתב דוח שלם כשהוא עבד במשטרת ישראל על ההתמודדות עם תופעות האלימות. איפה המשטרה יכולה להגביר מאמציה.

דני ג'ימשי:

עד לפני שנה וחצי הייתי קצין משטרה בדרגת תת-ניצב, מנכ"ל מציל"ה במועצה למניעת פשיעה בישראל, ושימשתי ראש ועדה של שכתבה תוכנית למניעת אלימות שהוגשה לממשלת ישראל. הוועדה מונתה לממשלת ישראל, ולפי מיטב ידיעתי, ועדה שהיו שותפים בה כ- 40 מאנשי המקצוע הטובים ביותר במדינת-ישראל, ולפי מיטב ידיעתי, לא הייתה שום התייחסות, וכמובן שמסקנות הוועדה לא יושמו.

אני רוצה להתמקד בארבע נקודות: ראינו כאן נתונים סטטיסטיים של פשיעה, והכותרת הייתה "מצב הפשיעה". רבותיי, זה לא מצב הפשיעה. זו הפשיעה המדוברת במשטרת ישראל. אחד הדברים הבסיסיים והראשונים לפני שמתמודדים עם בעיה היא לדעת מהי הבעיה, מהי באמת תמונת הפשיעה בישראל. אנחנו לא יודעים כי אנחנו יודעים שלמשטרה מדווחים 80% במקרים מסוימים, במקרים מסוימים 40% ובמקרים מסוימים 5%. על עברות של אלימות בתוך המשפחה ועל אלימות מין אנחנו יודעים שמדווחים בעולם 7%-8%. לכן התמונה הזאת מעוותת לחלוטין. כשכאן עמיתיי לשעבר אומרים שהייתה ירידה של 0.8% או עלייה של 0.7%, זה חסר משמעות לחלוטין. מה צריך לעשות? כצעד ראשון למדוד תחושת ביטחון. עלה גם כאן מדברי היושב-ראש ומדבריהם של אנשים אחרים, שיש חוסר תחושת ביטחון. על סמך מה אתם אומרים? על סמך תחושת בטן, נכון? למה לא מודדים את זה? בכל מקום בעולם מודדים תחושות, סקרים סיסטמתיים של תחושת ביטחון.

היו"ר יורי שטרן:

המשטרה מודדת?

שמואל הרשקוביץ:

יש סקרים סיסטמתיים בעניין הזה, גם בישראל.

דני ג'ימשי:

בכל מקום יש מרכז שנקרא "National Crime Prevention": בארצות-הברית, באנגליה, בהולנד, באוסטרליה ובניו-זילנד. המרכז הזה עושה בעצמו את כל הבדיקות האלה. גם סקרים של קורבנוּת - בואו נראה מי נפל קורבן, אנחנו לא יודעים, אלה נתונים חלקיים מאוד, ואפילו פחות מחלקי.

דבר שני, כיצד להתמודד עם פשיעה ואלימות. הוועדה שאני עמדתי בראשה עסקה בעיקר באלימות, וצריך לעשות את ההבחנה בין פשיעה לבין זה. אנחנו הצגנו את הנושא, אבל יש עוד 22 המלצות, ואני רוצה לדבר רק על שלוש מהן:
א. צריך להקים מרכז למדידה ולחקר העבריינות בישראל כדי שקודם כל נדע מה הבעיה.
ב. הטלת אחריות וסמכות על רשויות מקומיות. משטרת ישראל היא המשטרה המונוליטית
היחידה בעולם הדמוקרטי, כלומר, משטרה לאומית ארצית. ראשי הרשויות הם אלה שחשים את הבעיה, הם אלה שיודעים לטפל בה, והם מנותקים לחלוטין. אין להם אחריות, אין להם סמכות ותקציבים. אני מציע לשבור את המונוליטיות הזאת.

היו"ר יורי שטרן:

אולי זה מציל אותנו. במצב של הרשויות היום אם הן עוד היו אחראיות על הסיפור הזה.

דני ג'ימשי:

אני לא הייתי מציע לזלזל מכיוון שיש מושג שנקרא accountability, כלומר, מי שלוקח אחריות. מי אחראי היום על העלייה בפשיעה? מי לוקח אחריות? האם ראיתם פעם קצים משטרה, מפקד משטרה, מפכ"ל שאומר: "סליחה, הפשיעה משתוללת, עזוב את התפקיד"? לא. אין מושג כזה accountability לחלוטין.

ראיתי כאן יעד מפכ"ל. אל תיפגעו רבותיי, זה לא יעד, זו בדיחה. להגביר את כמות החוקרים ב- 400 או ב- 20 זה לא יעד.

אילן פרנקו:

הנתון שאתה קראת זה הכלי למימוש היעד.

דני ג'ימשי:

יעד צריך להיות מדיד. יעד צריך לומר שמורידים את פשיעת הנוער מ- 100 ל- 80.

מרגלית קורפרו:

דני, אנחנו מציבים את היעדים כמדידים במשטרה כבר ארבע-חמש שנים.

דני ג'ימשי:

אבל זה מה שהיה כתוב.

אילן פרנקו:

אתה מטעה את החברים, דני. היעד שונה לחלוטין.

דני ג'ימשי:

אני התייחסתי למה שכתוב כאן.

תמיד השמטרה מתלוננת על חוסר בתקנים ובמשאבים. אין ספק, כולנו מסכימים על העבודה הקשה בתחום של פח"ע, אבל יש שומנים גדולים מאוד במשטרת ישראל. יש בה אינפלציה של קצינים שאין באף משטרה בעולם.

שמואל הרשקוביץ:

אתה מדבר עכשיו במונחים של דיאטה.

דני ג'ימשי:

שיעור הקצינים הבכירים והאינפלציה בשנים האחרונות אין לה אח ורע באף מקום בכל משטרה אחרת בעולם. משטרת ישראל פועלת ברמות פיקודיות שאחת מהן היא מיותרת. כלומר, אדוני השר, לא צריך ללכת בבכי ונהי, יש אפשרות להעביר את כל הקטנים האלה לערים ולכפרים בגליל המערבי ולדרום - שאגב, המצב שם לא פחות גרוע, בבאר-שבע העסקים נסגרים כי אף אחד לא מגן עליהם - להפוך אותם לשוטרים קהילתיים שייתנו מענה לבעיות שיש.

אני מציע לעבור מגישה נאיבית של התמודדות עם פשיעה, שהיא אגב, לא שייכת רק למשטרה, הדוח הוגש לממשלה, והיא צריכה לקחת את האחריות על זה. המשטרה היא גוף חשוב, ואולי הגוף הכי חשוב שמתמודד עם פשיעה. הממשלה היא שצריכה לקחת אחריות ולעבור מהתמודדות נאיבית לחשיבה אחרת לחלוטין שבמרכזה עומד מושג ה- accountability ומחויבות.

דוד אזולאי:

מתי הדוח הזה הוגש לממשלה?

דני ג'ימשי:

ב- 2001.

היו"ר יורי שטרן:

אני רוצה לשמוע עוד מספר מצומצם של דוברים, ואז אני אבקש מהשר לדבר. אולי לפני שאתה תדבר נקבל התייחסות של המשטרה לשני הדברים הספציפיים שהעלינו בעניין הגליל והשוק הסיטונאי. אבל לפני-כן, איגוד לשכות המסחר עם נציגים מהמגזר העסקי, אנחנו דיברנו על הפשיעה נגד האזרח, אבל יש גם עבריינות רבה שפוגעת בחיים העסקיים. מי יכול להתייחס?

רוני רייבר:

בישיבה הקודמת הצגנו את המצב מהדיווחים שקיבלנו מהסוחרים בשוק שמצביעים על עלייה ברמת המעורבות של הפשע המאורגן בחיי היום-יום. זה הגיע השנה לרצח, אבל כבר היו לפני זה ניסיונות לרצח, ויש כל הזמן אווירה של מתח ושל חשש. היו פה שני אנשים שאמרו שהם עומדים לסגור את העסק כי הם פוחדים לחייהם.

דוד אזולאי:

מה זה מעורבות?

רוני רייבר:

אנשי הפשע המאורגן יושבים כחלק מהסוחרים, אבל בעצם כולם יודעים---

דוד אזולאי:

אבל הם ידועים ומוכרים? הודעתם למשטרה?

רוני רייבר:

כן. אנשי השוק הודיעו למשטרה.

היו"ר יורי שטרן:

העסק הזה עד כדי כך מסוכן שאנשי השוק ביקשו מאתנו שהישיבה שקיימנו כאן תהיה ללא תקשורת ולא יבואו אנשים חיצוניים, אבל כולם יודעים את הכול.


רוני רייבר:

אני חוזרת על הבקשה שביקשנו אז. ביקשנו נקודת משטרה, זה הכול.

היו"ר יורי שטרן:

אבל הייתה פגישה ביניכם.

רוני רייבר:

מאז הישיבה האחרונה לא הייתה שום פגישה. פנינו כמה פעמים, ואפילו לא נענינו. הייתה תשובה שהגיעה בעקיפין דרך מר אלקיים, המשנה למנכ"ל עיריית תל-אביב, שהודיע לנו שהוא מקיים מגעים עם המשטרה. גם הוא אמר לנו שאנחנו צריכים לדבר עם המשטרה. הייתה פעם אחת שדיברנו עם המשטרה שאם הסוחרים מהשוק הסיטונאי רוצים נקודת משטרה הם צריכים לשלם.

דוד אזולאי:

אתם אנשי השוק הסיטונאי, האם העברתם את המידע שברשותכם לידיעת המשטרה באזור שלכם?

אבנר מלכה:

העברנו. ישבנו אצל תת-ניצב אהרון עזרא, והוא יודע בדיוק על אלו אנשים מדובר, אבל אנחנו לא רוצים נקודה. אנחנו רוצים שני שוטרים במדים מ- 00:00 עד 12:00 בצהריים שיסתובבו. לא צריך יותר. אנחנו רוצים נוכחות משטרתית, כבר 15-20 שנה אין לנו שוטר אחד! לא ביטחון, לא פלילי, שום דבר. זה גטו סגור, ואף שוטר לא נכנס לשם, לא יודע למה.

דוד אזולאי:

גם כשמגישים תלונה שוטר לא נכנס?

אבנר מלכה:

אם מגישים תלונה, אבל בינינו, אנשים לא מגישים תלונות על אלימות או דברים כאלה, הם אוכלים אותה. השנה נסגרו מחסנים.

היו"ר יורי שטרן:

אני מבקש מגדוד עלייה. פה אני חושב שיש דווקא הצלחה מסוימת בחיבור בין המשטרה לבין הגורמים מקרב העלייה ומבין אלה שרוצים לסייע. איך זה מתקיים עכשיו?

טטיאנה חולדקוב:

יש לנו ניסיון מאוד חיובי, לדעתי, בשיתוף הפעולה עם המשטרה במחוז דרום עם ניצב משה קרדי ועם העמותה שלנו וגם במחוז ירושלים, אבל רק במסגרת המשמר האזרחי כבר שנתיים. אנחנו רוצים לעשות את זה גם במחוזות אחרים, והמטרות הן אותן המטרות שהאורחים הנכבדים דיברו עליהן כאן: שוטרים דוברי רוסית מהארגון שלנו - קצינים לשעבר מחבר העמים ורוסיה - שאפשר לגייס אותם למשטרה, ויש להם ניסיון רב.

היו"ר יורי שטרן:

הגיוס לא חייב להיות מהארגון, הארגון יכול להסתייע במועמדים.

טטיאנה חולדקוב:

נכון. אני לא אומרת שרק מה- 1000 איש שיש לנו, אבל כמובן, אנחנו יכולים לעזור בזה. יש לנו די הרבה אנשים שמשתתפים במשמר האזרחי בקבוצות ייחודיות שמטפלות גם בפשיעה בקרב דוברי רוסית, ויש לנו גם תוכנית הסברה שהתחלנו בקרב האוכלוסייה הרוסית באותם אזורים שאנחנו פעילים בהם. דבר שלישי, טיפול בעברות באזורים שיש שיעור גדול של תושבים דוברי רוסית, עולים מחבר העמים, שלא תמיד מבינים עברית היטב.

היו"ר יורי שטרן:

אבל הפעילות שלכם היום היא בהתנדבות, אתם לא נקלטתם במשטרה.

טטיאנה חולדקוב:

כן, התנדבות מוחלטת. אנחנו מאוד מקווים לפעילות יותר נרחבת.

אהרון עזרא:

אני מבקש להתייחס לעניין השוק הסיטונאי. אם יורשה לי, אני מבקש להביע מורת רוח כאחד ששותף להרבה ישיבות ועדות מסוגים שונים. התחושה שלי באופן אישי היא שביד אחת נותנים מחמאה למשטרה וביד השנייה מכים באלה בצורה חזקה. אני חושב שהבסיס לדיון היום הוא בסיס פסיכולוגי-רגשי ולאו דווקא תוצאה של ניתוח מעמיק של הנתונים גם של אותם גורמים מקצועיים, ואולי שווה לבחון את הדברים בצורה הרבה יותר עניינית ולראות את הדברים בצורה יותר מערכתית.

היו"ר יורי שטרן:

אנחנו משתדלים. אם אתה יכול לסייע לנו, בבקשה, אבל לא במילים אכזריות, ותתייחס בבקשה לשוק הסיטונאי.

בוועדה הזאת ובכנסת בכלל יש לא רק אמפטיה וסימפתיה למשטרת ישראל והבנה של העומס, אלא גם נכונות רבה לסייע. זה לא אומר שאנחנו שבעי רצון, וזה לא אומר שאנחנו נסתיר את הביקורת.

אהרון עזרא:

גם אנחנו לא שבעי רצון, ויש מקום לביקורת, אבל הביקורת צריכה להיות יותר עניינית, מקצועית אפילו, ולא תוצאה של התייחסות מאינטרס כזה או אחר, כולל אפשרות תעסוקה כזאת או אחרת אף על-פי שהדברים האלה מאוד חשובים.

נוח לי להתחיל בהיסטוריה, חלק מהעובדות בכלל לא מדויקות בלשון המעטה. גם לפני עשור הייתי במרחב ירקון קצין אג"ם. הייתה שם נקודת משטרה---

היו"ר יורי שטרן:

אנחנו קיימנו פה ישיבה, ובה סוכם שראשי המחוז ייפגשו עם נציגי הסוחרים כדי להגיע להסדר איך המשטרה תיתן מענה למצב בלתי נסבל שנוצר בשוק. אני לא רוצה לפתור עכשיו. אני שואל למה המשטרה לא קיימה את הישיבה הזאת כפי שהובטח?

אהרון עזרא:

אדוני היושב-ראש, אם לפני 10 שנים בערך הייתה נקודת משטרה ואנשי הוועד ביוזמתם ביקשו לפרק את נקודת המשטרה---

היו"ר יורי שטרן:

אדוני, יכול להיות שלפני 10 שנים הם חשבו אחרת, ויכול להיות שהמצב בחלק הפשיעה---

אהרון עזרא:

הבנתי.

היו"ר יורי שטרן:

ישבנו פה ביחד וסיכמנו שאתם תיפגשו. אני ראיתי את תפקידי בכך שקישרתי ביניכם, וחשבתי שבמקום שתהיה ביקורת חד-צדדית של אנשי השוק נגד משטרת ישראל עדיפה הידברות ועדיף פתרון שמוצאים ביחד. אני שואל: למה זה לא מתקיים?

אהרון עזרא:

אני מסכים אתך. ביזמתי כבר לפני שנה---

היו"ר יורי שטרן:

אדוני, אני מדבר על הישיבה שהתקיימה אצלי לפני כ- 3 חודשים, ואתם הסכמתם ואמרתם שזה טוב ונכון. באירועים הבאים שישבנו ביחד שאלתי, ונאמר לי שהתקיימה ישיבה, ושלחתי שלושה מכתבים בבקשה לתת לי סיכום, כי העסק פה מאורגן, אנחנו עושים מעקב. אני שואל מה מפריע למשטרת ישראל במקרה הספציפי הזה למלא אחר החלטת הוועדה הזאת שהתקבלה בהסכמה מלאה של משטרת ישראל?

אהרון עזרא:

זה לא מפריע, ואני לוקח עליי את המשימה הזאת.

אני רוצה להעמיד דברים בפרופורציה נכונה: ציירו מצב כאילו הפשע משתולל בשוק הסיטונאי, ואני אומר מידיעה שלי - ואני אמון על הנתונים עצמם - שאירועי המשטרה לא שונים ואפילו פחותים במה שקשור למהות האירועים ולכמותם.

היו"ר יורי שטרן:

אני רואה את הדוגמה הזאת כדי טיפוסית. יש אזרחים שסיפרו שכל ערב בא אליו אחד הפושעים האלה ולוקח ממנו סחורה במאות שקלים, ואפילו באלפי שקלים, והנזקים הם בסדרי גודל פנטסטיים לעומת ההיקפים של ההיפך. זה שאר התלונות. למשטרה יש תחושה אחרת---

אהרון עזרא:

זו לא תחושה.

היו"ר יורי שטרן:

סליחה, לפי המדדים שלכם, מה יכול להיות יותר נכון ויותר טבעי - ומספיק לזה 3 חודשים - מאשר לשבת? הרי היו צריכים להעביר מזמן את השוק הסיטונאי במרכז תל-אביב, וארגון שלם של לשכות המסחר רואה את הדבר הזה כחשוב. למשטרה אין זמן לשמוע מאנשים ולחשוב ביחד אולי על ביקורים תקופתיים, מה הבעיה בשבילך להידברות כזאת?


אהרון עזרא:

סליחה, אתה לא נותן לי להשלים את הדברים, אתה מסיק מסקנות לבד. אנחנו נמצאים שם כל יום, אני יכול להגיד לך מה הנתונים. אתה רוצה שאני אתייחס?

היו"ר יורי שטרן:

אני רוצה שתתייחס רק לדבר אחד.

אהרון עזרא:

אתה רוצה שאני אתן תשובות ב"כן" ו"לא"? זה מה שאתה רוצה?

היו"ר יורי שטרן:

לא. אני לא יכול לבדוק את הנתונים שלך, ולא להתעסק בתלונות של הסוחרים. אני ביקשתי לשבת עם האנשים המתלוננים.

אהרון עזרא:

סיכמנו את העניין הזה. אני לוקח את זה על עצמי.

היו"ר יורי שטרן:

כבר לפני שלושה חודשים---

אהרון עזרא:

אני לא יודע, לא הייתי שותף להחלטה אז, אני מאוד מצטער. אני אכבד את ההחלטה הזאת, והדבר הראשון שאני אעשה הוא לקיים את המפגש עם אנשי הוועד. לפני שנה ביוזמתי קיימתי פגישה אתם בניסיון לרתום אותם לשיתוף פעולה שלא צלח. דבר נוסף - לא כצעקתה. אני לא מוציא מכלל אפשרות מעורבותם של גורמים פליליים, כולל הפשע המאורגן, אבל אנחנו צריכים שיתוף פעולה, וביקשתי מאנשי הוועד לדעת את הדברים - לא צריך תלונה - כדי לבצע פעילות חכמה, ולא זכינו למענה בעניין הזה, לצערי.

דוד אזולאי:

מצד אנשי השוק?

אהרון עזרא:

מצד אנשי השוק, והבן-אדם היה שותף לפגישה.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

ראשית, תודה על המעקב הצמוד שאתה ממשיך לקיים אחר המשטרה. אכן בדרך-כלל אנחנו זוכים לסיוע, לגיבוי ולחיזוק. בהזדמנות הזאת תודתי על-כך שסיימת היום חוק בעל חשיבות עצומה הן לשירות בתי הסוהר וגם באופן מעשי למערכת אכיפת החוק כולה שהמשטרה היא חלק מרכזי ממנה. אני מודה לך על-כך, אני הייתי שותף ועקבתי מקרוב אחר המאמצים האדירים העצומים, כמעט חסרי התקדים בחקיקה בכנסת שאתה השקעת בחודשים האחרונים.


דוד אזולאי:

הרגשנו את זה.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

הברכה הייתה ליושב-ראש הוועדה, לא לאיש האופוזיציה בוועדה בהקשר הזה.

אני שותף כאן להרגשה שתיאר כאן תת-ניצב עזרא, ואני בטוח שגם חבריי למשטרה הרגישו קצת: חוסר איזון בביקורת שהושמעה על-ידי החברים. אומנם פתחת פה בדברי שבח, אבל המתקפה הייתה קצת לא מאוזנת, אבל זה לא משנה, אנחנו צריכים להתייחס לנושאים שהועלו.

ראשית, לגבי דברי חבר הכנסת אזולאי, 9 מעשי רצח שהתקיימו שבכולם יש פעילות ענפה, נחושה ומקצועית מאוד של כל מחוזות המשטרה. באף אחד מן המקרים האלה לא הוגש עדיין כתב אישום שנוגע ישירות למעשי הרצח: הרצח של שרה בן-אדירי, של שקד שלחוב באשקלון, של שניים מהמספרה בהוד השרון, של שלושה אנשים ביהודה הלוי ושל דניאל ואלה נחשון בחדרה. לגבי כל אחד מהמקרים האלה יש פעילות מאומצת, וחלק מהאנשים שהיו מעורבים, להערכתנו בביצוע הרציחות יושבים כרגע מאחורי סורג ובריח כרגע, ובנושא הזה אני מקווה שבעתיד נוכל לבשר על פענוח, על העמדה לדין ועל מיצוי הדין עם הרוצחים.

המשטרה עושה ריכוז מאמץ חסר תקדים מול הפשיעה המאורגנת. אילו רק נאמר שמאז 12 בדצמבר בשנה שעברה נעצרו אלפים במסגרת מאבק המשטרה נגד הפשיעה המאורגנת.

היו"ר יורי שטרן:

אלפים?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

כן. מספר העצורים היה 6,454.

היו"ר יורי שטרן:

בכלל או במסגרת הפעילות הזאת?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

במסגרת פעולות הלחימה בפשיעה המאורגנת.

היו"ר יורי שטרן:

אז, אם כך, יש לנו מקומות בבית-סוהר.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

לא כולם נשארים במעצר, אבל נעצרו רובם לחקירה. נסגרו למעלה מ- 1,700 מכוני הימורים בלתי-חוקיים; נסגרו למעלה מ- 1,400 מכוני ליווי; נתפסו למעלה מ- 3,400 מכונות מזל; נעשו אלפי תפיסות של סמים, של אמצעי לחימה, של רכוש גנוב; עוכבו לחקירה למעלה מ- 13 אלף אנשים. יש מבצעים כל יום, כל לילה בכל מחוזות המשטרה בניצוח המפכ"ל, סגן המפכ"ל, ראש אמ"ן, מפקדי המחוזות. המערכת מגויסת לקרב הזה כי היא רואה בו קרב חיוני לנשמתה של הדמוקרטיה בישראל ולאיכותה של החברה בישראל לקיים חיים נורמליים.

בקשר לנושא שהעלה חבר הכנסת איוב קרא, נושא שהיום נתקלתי בו בפעם הראשונה - הרצח בתחנת הדלק - אני אבקש את כל הפרטים הרלוונטיים מהמחוז כדי לעקוב ולראות שאכן מושקעים כל המאמצים כדי לפענח את הרצח הקשה הזה.

יש בהחלט צורך בשילוב של יוצאי חבר העמים במשטרת ישראל. הם כוח מאוד משמעותי כאשר מתמודדים עם פשיעה בקרב אוכלוסייה שאיננה דוברת עברית. גם בפרשה שפוענחה לפני מספר שבועות על חוליית שכירי החרב מבלרוסיה, השוטרים יוצאי מחבר העמים היו מעורבים בחקירה, תרמו תרומה רבה מאוד להתפתחויות בחקירה הזאת, וכמובן, אם הייתה לנו יכולת לקלוט כמו שאנחנו רוצים, ודאי היינו קולטים גם יוצאי חבר העמים.

שאלת את נציג האוצר, והוא יודע שמשטרת ישראל נמצאת במצב לא פשוט. נשאלנו האם קיבלנו משהו בהקשר של הפשיעה המאורגנת, התוכנית דיברה על כמיליארד שקל בשלוש שנים, עשינו עדיפויות פנימיות לבקשת ראש הממשלה ועשינו היררכיה. לצערנו, נכון להיום ההתייחסות לא רצינית וצרכים מרכזיים שלנו בתחום הטכנולוגיה, בתחום התוכנית להגנת עדים, בתחום חיזוק היכולות של היחידות המרכזיות - הימ"רים - שהם הגופים המרכזיים שהמחוזות מפעילים מול ארגוני הפשיעה לא קיבלו את תוספת הכוח, את השדרוג הנדרש בלוחמים, במשאבים, בציוד כדי להשיג את היעדים האלה. כפי שאתה רואה לא מחכים, פועלים פה בכל העוצמה, אבל אני מאמין שנסתייע גם בוועדה כדי לקבל טכנולוגיות נדרשות ותוספות משאבים חיוניות, והתוצאות תהיינה יותר מהירות ויותר אפקטיביות.

היו"ר יורי שטרן:

כמה כסף הצליחה מדינת ישראל להחרים בעקבות הפעילות הזאת?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

יש נושא שהגענו לגביו להתקדמות עם משרד האוצר בכל הנוגע לחילוט של רכוש ממשפחות הפשיעה, ואני מקווה שלפחות בנושא הזה תהיה התפתחות משמעותית.

היו"ר יורי שטרן:

זה ייכנס לקופת המשטרה?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

זה ייכנס למערך שלוחם כדי להמשיך בפעילות החילוט.

היו"ר יורי שטרן:

רק לפעילות החילוט, לא לשאר הפעילויות?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

לפעילות מול ארגוני הפשיעה. בסך הכול התוצאה המעשית בכסף היא שמלבד המאסרים שאתה חייב להכניס מאחורי סורג ובריח, אתה גם רוצה להביא להתמוטטותם ולקריסתם, ולכן החילוט הוא כלי מרכזי.

אני רוצה לסיים בקשר לנושא בצפון. פעם ראשונה אני שומע שיש תחושה שדווקא בצפון יש חוסר פענוח של פרשיות מן הסוג שפירטתם, לי זה לא מוכר.

עסאם מח'ול:

מרגישים שמאבדים את הצפון.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני לא יודע איך התחושה הזאת נוצרה כי סטטיסטית לא שמעתי עליה אף פעם, גם לא מכם, ואנחנו נפגשנו ודיברנו לא פעם. אבל יכול להיות שזה ראוי לבדיקה. המשטרה ודאי יודעת האם אכן התחושה הזאת היא התחושה המורגלת או היא יותר סובייקטיבית.

אילן פרנקו:

הנתונים שמחזיק קצין אג"ם גליל שונים, אדוני השר.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

לאחר מכן נשמע ונקבל גם מכם ריכוז של השמות ושל פרשיות מעשי הרצח, ואני וחבריי מהמשטרה נתייחס אליהם.

היו"ר יורי שטרן:

כבוד השר, תודה. המשימות שלך באמת קשות. הביקורת מבטאת פה תחושות ולא מעט מההתבוננות במה שקורה. היא נועדה כדי לסייע במשטרה כי אנחנו רואים בה מגן לאזרחים.

הפעם היו פחות דברי שבח מאשר דברי ביקורת, ואנחנו מבקשים שמבחינתכם זה לא יתקבל כהשתלחות, אלא בצורה באמת בונה. תראו אולי פעם נוספת איפה הבעיות, ואיך אפשר לתת דגשים אחרים.

בכסף שהושקע בהאזנות סתר לאביגדור ליברמן אפשר היה להקים שיטור קהילתי בהרבה מקומות. זה עניין של עדיפויות. עם כל המגבלות היום בקליטת אנשים חדשים, אין ספק שפה ושם מתחלפים אנשים, ואם הדגש הוא על כניסתם של דוברי רוסית ועל ניצול של הכוחות המקצועיים שהגיעו משם יש גם סיוע של משרד הקליטה, למשל, יש גיוס באמצעות הצבא - אם זו המדיניות, וקרו כבר מספר אירועים - קרדי התחיל בדרום, ויבורך, ואחר-כך זה היה בעוד כמה מחוזות. כלומר, אפשר לעשות דברים. מצדנו, למשל, תוכנית הגנת העדים, והכספים שהם אמורים להחזיר למשטרה שהיא שמה יד עליו, ואם לא היא אז הכסף היה מתגלגל בעולם העברייני ולא מגיע למדינת-ישראל. אנחנו בעד הגישור בין הצרכים לבין האמצעים. תודה לך.

אהרון עזרא:

אני רוצה להשלים את סוגיית השוק הסיטונאי. הסיומת של הדברים שלי קודם חשובה, ואני מרים את הכפפה שאיננה כפפת אגרוף, לשם שינוי. אנחנו ניפגש עם אנשי הוועד, ואני מאוד מקווה שיהיה שיתוף פעולה מצדם, ולא מה שהיה לפני שנה, ויכול להיות שהגענו לבשלות כלשהי שהיא מאוד חשובה.

אני רוצה לומר פעם נוספת שאני לא מוציא מכלל אפשרות את מעורבותם של גורמים פליליים בכירים בשוק הסיטונאי. אבל אנחנו צריכים את שיתוף הפעולה, ולאו דווקא במסגרת תלונה מקובלת כמו שהתייחסנו קודם, ואני מקווה מאוד שעכשיו נזכה לשיתוף הפעולה הרצוי. אנחנו נמצאים בשוק. אנחנו עושים פעילות גלויה וסמויה במטרה להתחקות אחרי הדברים. ישנן תופעות של אלימות בשוק; רק בסוף השנה הקודמת היה רצח. החשוד הוא ערבי, והוא ברח לתחומי איו"ש, ואני מקווה מאוד שהוא ייתפס באיזשהו שלב, אבל הוא לא קשור לפשע המאורגן, כפי שניסו לצייר את הדברים. אני מקווה שנצליח לשים עליו את היד. באופן כללי, אני יכול להגיד שבתחומי המרחב שלי, לפחות בשנה האחרונה, כל מקרי הרצח גלויים, וכל החשודים הובאו לדין. יכול להיות שיש מקומות שהתנאים היו הרבה יותר קשים בהם. זה מייצר בעיות תנועה קשות, אזור סביבת השוק הסיטונאי שאנחנו מחויבים להשקיע בה משאבים לטובת התמודדות עם העניין. יש שם שוהים בלתי חוקיים, בעיקר ערבים, שעובדים בשוק, ומי שמעסיק אותם הם הסוחרים, לא משטרת ישראל, וגם להם יש חלק בעניין. ננסה להתמודד עם התופעה הזאת. אנחנו מקיימים מבצעים אד-הוק. כשמתפתחת בעיה אנחנו מייד נכנסים במסה כבדה כדי להתמודד עם העניין.

אני אפגש עם אנשי השוק. אני יודע שהמטרה שלהם היא אחת, אני לא יודע מה האינטרס שלהם לטובת העניין, ואם אנחנו מדברים על הניסיון להתמודד עם העברות הקשות של חשיפה, נקודת משטרה בוודאי לא תעזור במקום. בנתונים האובייקטיביים שיש לנו היום אין לי היכולת להפריש ארבעה שוטרים בקביעות---

דוד אזולאי:

נוכחות.

אהרון עזרא:

נוכחות יש תמיד. אנחנו נכנסים עם היס"ם, ואני נכנס עם הבילוש ועם הסיירים. אני מזמין את כל אחד מהאנשים לומר שהייתה תלונה או בקשה לסיוע שלא הגיעה ניידת תוך פרק זמן קצר מאוד למקום הזה. הצגת הדברים לא מדויקת בלשון המעטה.

היו"ר יורי שטרן:

אני לא השופט פה, לפחות בשלב זה לא הייתה לי כוונה להגיד מי יותר צודק. הכוונה הייתה למצוא פתרון משותף. אני אמרתי גם לסוחרים כי בהיקף הנזקים שהם מדברים עליו בגלל הפשיעה - והם לא דיברו על הפשיעה המאורגנת, וגם אני לא דיברתי עליה---

אהרון עזרא:

הוא הזכיר את זה עכשיו.

היו"ר יורי שטרן:

היא מאורגנת במקום.

אהרון עזרא:

ויש, אני אומר שיש.

היו"ר יורי שטרן:

בעיניי זה בכלל לא משנה. אם היא מאורגנת היא תביא אתכם לדברים נוספים. אם היא מקומית ומאורגנת בתחומי השוק – די. כלומר, מבחינתי זו כבר סיבה בשבילכם להיות יותר ערים.

הסוחרים ציינו כמה סחורה הם מאבדים, ואני אמרתי שכדאי להם להשתתף כספית בשמירה כי זה יותר זול מאשר לאבד כל פעם. זאת שיחה שצריכה להתקיים ביניכם. אני לא מסכים ששלושה חודשים אחרי ישיבה בכנסת, אחרי הסיכום, אחרי המכתבים ששלחתי אתם עדיין בתחום ההבטחות. לזה אני לא רואה שום הצדקה.

אהרון עזרא:

אני יכול להסכים אתך בעניין הזה. אני לוקח את זה עליי אף על פי שלא הייתי שותף לעניין.

היו"ר יורי שטרן:

אם בישיבה היו אומרים שלא יישבו עם הסוחרים כי ישבנו אתם לפני כמה חודשים, והעסק לא עובד, אז יכול להיות שהייתי מנסה לשכנע את המשטרה, אבל לפחות היה נאמר. כאן נאמר חגיגית שזה יתקיים, ולא ייתכן שכאשר הכנסת מבקשת ואתם מבטיחים זה לא קוים. זה לא יילך ככה.

חיים רחמים:

אני קצין אח"ק גליל, נקודת המשטרה הצפונית של משטרת ישראל. בנושא הפשיעה, כפי שסקרה פה תת-ניצב מרגלית, אנחנו לא שונים כמעט בכלום בכל מגמות הפשיעה שיש במשטרת ישראל. גם ב- 2003 וגם ב- 2002 הייתה מגמה של ירידה, במיוחד בתחום עברות האלימות באזור שלנו, והמגמה הזאת נמשכת גם השנה.

אני מצטער שחבר הכנסת איוב קרא לא פה כדי לשמוע מה יש לי להגיד על האזור הספציפי שלי.

היו"ר יורי שטרן:

יש פה אנשים מהמקום.

חיים רחמים:

אני קודם רוצה לפנות למשפחה ולהביע את תנחומיי לרצח ולהגיד שאני מאוד מצטער שעוד לא הספקתי לפגוש אותם, אני פשוט חדש בתפקידי. המרחב שלנו מאוד מיוחד, מאוד פתוח לקהילה. אם ראש מועצת פקיעין היה פונה למפקד המרחב, אני מניח שמפקד המרחב פלוצקי היה מפנה את כל עיסוקיו כדי לדבר אתו.

בסיפור הרציחות שיש במרחב גליל אני מוכרח לציין שכמו כל משטרת ישראל אנחנו עובדים בתחום הזה באופן מאוד מיוחד וספציפי, וגם ברצח הספציפי של המתדלק הנסיבות שהועלו כאן אינן מדויקות כל-כך, מטבע הדברים. אנשים לא מכירים את העובדות ואת הנסיבות של מקרי החקירה עצמן, ומטבע הדברים אני גם לא יכול לפרט.

היו"ר יורי שטרן:

האם אנשים צודקים כשהם אומרים שמשורה שלמה של רציחות אין מקרה אחד שפוענח והגיע לסיכום מתאים בבית-המשפט ובבית סוהר. נתנו לך מספר מקרים, לא רק מקרה אחד.

חיים רחמים:

אני יכול להגיד באופן חד-משמעי שמתוך מקרי הרצח שאירעו במרחב גליל 6 מתוך 16 מקרים כן פוענחו, ועדיין עובדים במסיביות עם העצורים על מקרים נוספים, גם בתיק הספציפי הזה שעלה כאן על מקרה השוד בתחנת הדלק בפקיעין. אני אומר בכוונה שוד, כי זה לא רצח לשמו, הם לא באו במטרה לרצוח בן-אדם. לצערי הרב, המקרה מצער מאוד וחבל שהוא קרה, בגלל שוד נהרג בן-אדם, ואנחנו לא נחסוך בשום מאמץ שהמקרה הזה יהיה גלוי. יש לנו כיווני חקירה בתיק הזה, אינני יכול לגלות כרגע למה הם מתקשרים. אנחנו מקיימים מדי שבוע סטטוס של התיק הזה ושל תיקים נוספים אצל מפקד המחוז בכבודו ובעצמו, שבו הצוות נדרש לפרט את הפעולות שבוצעו ומה הם עומדים לבצע, ומפקד המחוז נתן הנחיה מפורשת וחד-משמעית לתת את כל המאמצים והאמצעים לתיק הזה ולתיקים נוספים כדי לגלות את המבצעים, ואני מקווה מאוד שאנחנו נגלה אותם.

דוד אזולאי:

האם המקרים שהועלו כאן על עכו: אדם שנלקח מביתו ועוד אנשים אחרים, יש להם עקבות בעניין הזה?

קריאה:

יש גם ירי כל יום בעכו באמצע היום ובלילה, והשוטרים רואים ובורחים. אחרי שהירי נפסק השוטרים באים. נשרפו 3-4 חנויות בעיר העתיקה, רצו לקלקל את היחסים בין יהודים לבין ערבים ואף אחד לא מסתכל. אני מפחד על הילדים שלי, וגם אתה מפחד על הילדים שלך שם. עד מתי יהיה המצב הזה?

היו"ר יורי שטרן:

מה תגיד, אדוני?

חיים רחמים:

לגבי משטרת עכו, אני לא מכיר את האירועים שהוא מדבר עליהם.

היו"ר יורי שטרן:

זה לא במחוז שלך?

יושב מולך חבר הכנסת דוד אזולאי, שהוא גם תושב עכו וגם יושב-ראש ועדת משנה שהקמנו לענייני לוד ועכו – שתי ערים מעורבות שמצב הפשיעה שם מאוד מסוכן. לכן אני מבקש, דוד, כיושב-ראש ועדת משנה שמכיר את העיר הזאת יותר מכולם פה, תעלה מול המשטרה את המקרים האלה ותבקש התייחסות עניינית. בעוד שלושה חודשים נקיים פה דיון חוזר ונשמע את הדיווחים שלך ושל שאר אנשי המשטרה איך מתקדמת החקירה גם במקרי הרצח האלה. בלי הפרטים האופרטיביים – אף על פי שיש לנו ועדת משנה לביטחון פנים – אנחנו יכולים לסגור את הישיבה הזאת לגורמים חיצוניים ולדווח ישירות, ובלבד לחברי הכנסת. אולי כדאי לנו לעשות את זה.

אתם לא קוסמים, אבל זה גם לא דבר---. אם מתוך 16 מקרי רצח – לא שוד – רק 6 פוצחו עד כה זה לא נשמע תוצאה טובה. אולי מבחינת הממוצע הארצי, כן, אני לא יודע.

מרגלית קורפרו:

אחוז הגילויים עומד על 34%.

היו"ר יורי שטרן:

מקרי רצח הם בכל-זאת מקרים שדורשים טיפול אחר. אז כמה הוא אחוז הפענוח?

מרגלית קורפרו:

כ- 71%.

היו"ר יורי שטרן:

לאנשים פה יש תחושה, שביטאו אותה גם חברי הכנסת, גם ראש המועצה וגם המשפחה הנפגעת ובעל תחנת הדלק, שבגליל המשטרה לא מסוגלת לשים את ידיה על הרוצחים, ולכן אחוז הפענוח – נכון להיום – מתוך 16 מקרי רצח הוא כשליש, והממוצע הארצי הוא למעלה מ- 70%.

מרגלית קורפרו:

אנחנו מקבלים את ההנחיה לבדוק את המקרים וניתן את התשובות המתאימות.

חיים רחמים:

אני אבדוק את המקרים. אני עוסק בתחום החשיפה של הפשיעה החמורה כבר הרבה שנים, ופענחתי לא מקרה רצח אחד, אלא מספר שאני אפילו לא יכול לזכור, לצערי הרב; ואני יכול להגיד שמקרי רצח לא מפענחים ביום אחד, ולא מייד ביום אחרי.

היו"ר יורי שטרן:

אז תבדקו את הסטטיסטיקה שלכם.

חיים רחמים:

במרחב גליל לכל מקרי הרצח יש צוות חקירה מיוחד שלא מתעסק במט"ש, לא לוקחים אותו לשמירה על בתי-ספר ולא לפעילות פח"ע, אלא הוא מתעסק אך ורק בתיק הספציפי הזה. והוא מוכן לתת כל יום דין וחשבון למפקד המחוז מה הוא עשה ומה הוא מתכנן לעשות.

היו"ר יורי שטרן:

אנחנו נעשה פה שימוע כעבור 3 חודשים.

יש לי עוד שאלה לאגף החקירות, המקרים שמגיעים לידיעת חברי הכנסת, שמצביעים כביכול – ושוב, זה דורש התייחסות הרבה יותר מקצועית כי אלה טענותיהם של האנשים עצמם – על רשלנות מסוימת וחוסר הקפדה בשלבים הראשונים של החקירה, וכשהעניין מגיע לבתי-משפט ולהגשת כתב אישום, חסר חומר שאפשר היה לאסוף אותו לו היו עושים את העבודה הזאת כנדרש. הפעולות האלה, אתם כאגף החקירות עושים בדק בית כלשהו? אפשר להגיע אליכם עם מספר מקרים שתבדקו אותם בעצמכם?

מרגלית קורפרו:

כן, אנחנו עושים בדק בית, בוודאי, עושים תחקירים, מגיעים אליי כראש מחלקת חקירות, תלונות או טענות, ואנחנו בודקים את הדברים ברצון, ואנחנו נתייחס. יכול להיות שהדברים נבדקו בעבר, אין לי מושג על מה אדוני מדבר, אבל אנחנו נבדוק. זה לא חייב להגיע למח"ש, אלא בדיקה מקצועית שלנו.

היו"ר יורי שטרן:

אז אני אפנה אלייך מספר תלונות כאלה.

מרגלית קורפרו:

לכבוד ייחשב לי הדבר.

היו"ר יורי שטרן:

תודה רבה, ותנחומיי גם.

הישיבה ננעלה ב- 13:20



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   17:08   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. מינויים חדשים במשטרה ובמשרד לבטחון פנים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.11.03 בשעה 17:11 בברכה, פילוביץ שחף
 
YNET
השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, אישר היום, בהמלצת מפכ"ל
המשטרה, שלמה אהרונישקי, את המינויים הבאים במשטרה ובמשרד:

ניצב בני קניאק, ראש המטה המבצעי של השר, ימונה לתפקיד
מפקד מחוז המרכז. ניצב דני רונן יחליף אותו בתפקיד ראש
המטה המבצעי.
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-2812975_184,00.html

ערוץ 7
ניצב בני קניאק ימונה לתפקיד מפקד מחוז המרכז..
16:32, 5 נובמבר 2003 / י' בחשון תשס"ד

השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, אישר את מינויו של
ניצב בני קנייאק לתפקיד מפקד מחוז המרכז במשטרה.
ניצב דני רונן יחליף אותו בתפקיד ראש המטה המבצעי.
http://www.a7.org/news.php3?id=64249



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   13:50   12.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. עו''ד אברהם פכטר: ''האם יש בארץ פשע מאורגן?''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.12.03 בשעה 14:03 בברכה, פילוביץ שחף
 
תל אביב מתחילה להדמות לשיקאגו, בתקופת הזוהר של אל-קפונה. המשטרה - משך שנים התעלמה והתכחשה לנושא הפשע המאורגן ולכן לא נערכה תקציבית ואסטרטגית למלחמה במשפחות הפשע והפשע המאורגן ההולך ומתעצם ונעשה אכזרי יותר. הארוע האחרון בתל אביב - כדוגמא
12/12/2003
מאת: עו"ד אברהם פכטר
avifir@netvision.net.il

ניסיון ההתנקשות הנוסף, בצהרי היום בתל אביב, לטענת המשטרה כנראה בזאב רוזנשטיין - שרק לפני יום שוחרר מאימת החשד של הזמנת רצח האחים אברג'יל, הוא יותר מאשר אות אזהרה למשטרה, לפרקליטות, לבתי המשפט ולשלטון החוק בכלל.

הניסיונות החוזרים ונשנים בשנים האחרונות לפתור סכסוכים בתוך משפחות הפשע, על-ידי ביצוע "סיכולים ממוקדים" או סיכולים ללא התחשבות בקרבנות תמימים שבסביבה - הפכה לנורמה מפחידה, מאיימת ומסוכנת. די אם נזכיר בהקשר זה, את הניסיונות החוזרים ונשנים לפגוע ברוזנשטיין ובאחים אלפרון שלא הצליחו במלואם, את הפיצוץ האחרון במכונית ברחוב הרצל, בו נהרג תושב בת ים, ניסיון הפיגוע בקפה גבעתיים, המאבק בין כנופיות פרדס-כץ ועמידר והרשימה עוד ארוכה.

יתירה מזאת, אם בעבר הרחוק, המאבקים הפנימיים במשפחות הפשע, הסתיימו בחיסולים פיזיים של "יעדים" ידועים למשטרה כמו פליקס אבוטבול, או בחיסולים נוסח "כיפה אדומה" - של מובילי פשע או חיילים מתחרים - הטרנד האחרון נעשה מסוכן ואלים יותר. לא ירייה בודדת של מתנקש עם כובע גרב או אופנוען אלמוני, או מתנקש קר-רוח, שנכנס לבר/פאב בגלוי, כפי שקרה באילת לאחרונה, ויורה בבעל המקום מסתלק ועדיין לא נעצר.

הנטיה לאחרונה - לעבור לחומרי נפץ, תוך פגיעה סביבתית בלי להתחשב באזרחים תמימים שמסביב, וזאת בשל העובדה, שהיעדים המבוקשים, נוסעים במכוניות משוריינות, גרים במתחמים מוגנים והולכים למסעדות עם שומרי ראש חמושים.

התוצאה - פיגוע יכול להתבצע בנוסח החמאס והג'יהאד - בלי להתחשב בתוצאות ובלי רגישות לאזרחים נשים וילדים. זריקת הרימון למגרש המכוניות בחיפה בו נרצח זוג צעיר שבא לקנות מכונית - הוא בבואה לאכזריות והאטימות של המבצעים ושולחיהם. על המשטרה ביחד עם כל זרועות החוק, להתעורר ומייד, בטרם יהיה מאוחר מדיי והנושא יצא מכלל שליטה.

שליחת יחידת יס"מ לאילת למלחמה בפשע בעיר ובדרום זה חשוב, טוב, אך לא מספיק. על השר לביטחון פנים - להתחיל לפעול בדרך אחרת להבטחת שלום האזרחים, לא רק מפני טרור ומחבלים, אלא גם לצערנו, מפני מלחמת הכנופיות ואף באותן שיטות עצמן.

יש להקים יחידה ארצית, למלחמה בפשע המאורגן עם תקציב ואמצעים, ואם יש כבר בסיס ליחידה מעין זו - לשנות את יעדיה, לתגבר את אנשיה וביחד עם הפרקליטות ובתי המשפט, לפעול ביתר נמרצות תוקפנות ויצירתיות.

משך שנים רבות, המשטרה התעלמה מכל הרמזים והעובדות שהצביעו על קיום בסיסים פעילים של פשע מאורגן. מספר ועדות חקירה וועדות ציבוריות הוקמו בנושא - ומסקנתם היתה חד-משמעית: יש בסיס ואלמנטים ברורים של פשע מאורגן ומשפחות פשע - השולטות בלשב זה בתחומים אזוריים בלבד, דוגמא תל אביב, ירושלים, בת ים, לוד-רמלה, נתניה, חיפה, פרדס-כץ, עמידר ועוד. תחומי העיסוק העקריים הם סמים לסוגיהם, פרוטקשן, הימורים בארץ ובחו"ל, זנות, סחר בנשים, הלוואות בריבית, סחיטה ואיומים ועוד תחומים נוספים שיש בהם הרבה כסף.

יש לציין - לפי הערכות זהירות - כל שנה מגלגלים עסקי הפשע המאורגן - מיליארדי שקלים ומיליוני דולרים מתחת לאפם של כל שלטונות החוק, משטרה, מכס, מע"מ, משטרת הגבולות, ויתר זרועות ביצוע החוק.

בארה"ב, שם הפשע המאורגן חגג משך כמה עשורים, נעשו מאמצעים רבים להילחם ולמגר ולמרות הצלחות מרשימות, עדיין רחוקים מהצלחה כוללת. כשראו השלטונות שהם מפגרים אחרי הפשע - הם שינו שיטות, טקטיקות ושילבו במלחמה גם את ה-FBI - כלומר את השב"כ, כדאי לחשוב על כיוון זה גם אצלנו. אני מציע להתחיל בחקיקת חוק מקיף למלחמה בפשע מאורגן, תוך מתן שיניים וסמכויות נרחבות ליחידות המבצעות, לשתף את השב"כ, מאחר ומדובר במניעת פיגועים וטרור או לעבוד בשיטות של השב"כ - ורצוי שעה אחת קודם. ברור שהמצב הקיים חייב להשתנות.

ולסיכום: אמנם המצב אצלנו לא דומה לארה"ב מבחינת חדירת הפשע המאורגן, לזרועות השלטון והחוק, על-ידי שליטה וסחיטה של פוליטיקאים, שופטים, פרקליטים וקציני משטרה. אמנם אין עדיין - ארגון ארצי של פשע - אך פריסתו הרחבה בכל הארץ, כמוסבר לעיל, הוא בסיס טוב לצמיחה של ארגון ארצי או "התאגדות" משפחות פשע לארגון יציג עם מנגנון ביצועי - שיכול כמו "סרטן" לשלוח גרורות ממאירות גם לשלטון ומערכת המשפט.

נראה לי, שהבסיס כבר קיים, כל האלמנטים כבר בפנים - כדאי להזדרז בטרם יהיה מאוחר מדיי.
___

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.

@ תגובה שלי לכתבה !!
עו"ד אברהם פכטר הנכבד, האם ידעת ש...:-

דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח ??

1. כתב המינוי מה-25.9.77- להקמת ועדה שימרון, חתומה על ידי מזכיר הממשלה דאז מר נאור-מזכירו של מנחם בגין ז"ל

2. מכתב מה-15.2.1978, חתום על ידי חברי ועדת שימרון,
המסמכים הנ"ל מציינים, שהם מעבירים את הדו"ח לידי ראש הממשלה מר מנחם בגין ז"ל...מה קרה לאותו דו"ח בכלל ולמה גנזו אותו בפרט מעיני הציבור ומעשייה ??

3. שים לב במיוחד, מי מי החליט להקים ועדת לחקירת הפשע המאורגן במדינת ישראל ובאיזה שנה...??

4. במעריב מצויין הדו"ח רק כתאריך בלבד בין יתר הנושאים שקרו ב-19. לפברואר בשנה...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/19022001/ART118347.html

5. רק בחודש ינואר השנה הועבר חוק...:-
הצעת החוק, שצריכה להתקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, קובעת עונש של 10 שנות מאסר לעומד בראש אירגון פשע, ולעובד ציבור המסייע לו...דהיינו 34 שנה מאז הגשת הדו"ח הסודי והגנוז שהוגש לראש הממשלה מנחם בגין ז"ל...

6. היועץ המקצועי של ועדת שימרון = דו"ח הפשע המאורגן 78 היה פרופ' מנחם אמיר וכן גם נכון לגבי הצעת החוק שעברה השנה ואם תבקש את פרוטוקול ועדת חוקה חוק ומשפט אתה תגלה שאין חדש תחת השמש.

7. פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''

שואל השאלה בכלל וכותב המאמר, שהוגש לועדת חוקה חוק ומשפט, הוא מר/פרופ' {אמריטוס} מנחם אמיר, מהמכון לקרימינולוגיה, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.
שער המאמר, המכיל פתיח בכלל ואת תוכן העניינים של המאמר...חשוב שתשיג אותו!!

@ לסיכום ידידי היקר...:-
אין חדש תחת השמש !!

מבחן היה ותוצאה יש....מי גנז את הדו"ח בכלל ומי החליט שלא ליישם את מסקנות והמלצות הדו"ח...??



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   05:45   06.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. אלוף במיל' יום טוב סמיה: המשטרה ידעה ולא מנעה  
בתגובה להודעה מספר 29
 
במשטרה ידעו על המעילה ולא מנעו
13:00, 5 ינואר 2004 / י"א בטבת תשס"ד

"משטרת ישראל ידעה על המעילה של אתי אלון בבנק למסחר שלוש שנים לפני קריסתו של הבנק", כך אומר יושב ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט יום טוב סמיה.

"משטרת ישראל ידעה על המעילה של אתי אלון בבנק למסחר שלוש שנים לפני קריסתו של הבנק. המשטרה יכלה למנוע את קריסתו ואת המעילה הגדולה שביצעה אלון, לו בדקה את המידע הרב שהועבר אליה שלוש שנים לפני חשיפת הפרשה", כך טען יו"ר המועצה להסדר ההימורים בספורט האלוף במיל' יום טוב סמיה בראיון בבאר שבע. דבריו התפרסמו בעיתון גלובס.

לדבריו, המשטרה ידעה על פעילותה הפלילית של אתי אלון ואחיה עופר מקסימוב, אך לא נקפה אצבע.
"המשטרה ידעה היטב שכספים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים מועברים מהבנק לגורמים שונים בענף ההימורים הבלתי חוקיים בישראל, וכן לעופר, אחיה של אתי אלון, אך היא לא עשתה דבר בעניין זה. המשטרה ידעה שאלון עובדת בבנק ולא בחנות שמוכרת ירקות ופרות, והיא הייתה יכולה לעשות 'אחד ועוד אחד' ולקשר בין אחיה עופר לבין העובדה שהיא עובדת בבנק, ולגלות את המעילה מבעוד מועד. אני אומר את הדברים באחריות ובידיעה מלאה של הפרטים".

עוד אמר סמיה כי המועצה להימורים בספורט, שהוא עומד בראשה, מעבירה למשטרה חומר רב על תופעת ההימורים הבלתי חוקיים בישראל. "לצערי הרב, המשטרה אינה עושה הרבה בחומר שמועבר אליה".

עוד אמר סמיה כי תעשיית ההימורים הבלתי חוקיים בישראל "מגלגלת" 12 מיליארד שקלים בשנה. "מדובר בסכום עתק", אמר סמיה, "הפוגע פגיעה קשה בכלכלת ישראל, מאחר שמדובר בכסף שחור, רובו מעסקים בלתי חוקיים ומהלבנת הון שחור".

לשם השוואה הוא ציין כי הסכום העובר בתוך ההימורים "החוקיים" במדינת ישראל הוא כארבעה מיליארד ₪ לשנה, וזאת, כאמור, לעומת 12 מיליארד ₪ בהימורים הבלתי חוקיים. (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=68651



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   13:58   15.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. סימביוזה בין התקשורת לשר המשפטים טומי לפיד...........  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 16.01.04 בשעה 09:07 בברכה, פילוביץ שחף
 
שר המשפטים טומי לפיד השווה את חה''כ לטרוריסטים !!

הערה חשובה: כל התקשורת הכתובים, הרדיופונים בכלל
והמדיה בפרט , לא כתבו ולא דיברו על הנושא הנדון...

@ לפני יומיים נערך דיון דחוף בכנסת בנושא הצהרתו של
נשיא בית משפט העלין אהרון ברק בכנס הסמכת
שופטים חדשים ביחד עם שר המשפטים.

@ שר המשפטים טומי לפיד, רואיין בגלי צה"ל באותו בוקר,
{לפני הדיון בכנסת} ש...:-
שבית הנמשפט העליון מותקף בשלוש חזיתות..:-
1. הטרור הפלשטינאי....
2. הטרור מבית = פשע מאורגן.....
3. ח"כ בכנסת ישראל שמשתלחים ומבקרים מבוקר ועד ערב...

@ הדיון בכנסת התחיל, נואמים, שאילתות, הצעות לסדר, ואז
בא תורו של שר המשפטים טומי לפיד להשיב לכולם/ן.

@ שר המשפטים טומי לפיד התחיל את דבריו בהתיחסות אישית לדברי
יו"ר הכנסת רובי ריבלין בתגובה לראיון בגלי צה"ל בהקשר לנושא הנדון.
@ לאחר ששר המשפטים טומי לפיד הסביר למה הוא התכוון באומרו/השוואתו
את מה שכתבתי לעיל, יו"ר הכנסת רובי ריבלין השיב לו, ובסיפא של דבריו, סים ואמר...:-
תגיד לי השר לפיד, מה יחשוב האזרח הקטן ששומע אותך כשר המשפטים
של מדינת ישראל, שמשווה אותנו...כולל אותך, כטרוריסטים ??

@ שר המשפטים התעוות וגמגם מעל הדוכן, חד וחלק, מי שצפה בשידור יודע.

@ מאז שלשום פורסמו מספר כתבות בכלל וראיונות בפרט והציטוט הנ"ל
לא נכתב ולא נזכר, ואני שואל למה ?!


@ ידיעתכם/ן ולשיפוטכם/ן...


על מה מדובר בכלל...??


מה אמר נשיא בית משפט העליון ברק...??

"הכלים נשברים"
דברים שנשא נשיא בית המשפט העליון בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא,
ביום 13.1.04
פרופ' אהרן ברק
http://nfc.co.il/archive/003-D-4521-00.html?tag=13-38-30


נאום שר המשפטים טומי לפיד בכנסת ישראל- 13.1.2004

מצ"ב קישור לפרוטוקול הדיון, מתאריך 13.1.2004
...:-
http://www.knesset.gov.il/plenum/heb/Display_Queue.asp

יעלה ויבוא שר המשפטים, בבקשה.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אדוני היושב-ראש, נמסר לי מפי השמועה, כי אני בעצמי לא שמעתי, שזכיתי בכבוד הרב שתקפת אותי ?"גלי צה"?".

היו"ר ראובן ריבלין:

אדוני, עם כל הכבוד, שמעתי ?"גלי צה"?" ולא האמנתי למשמע אוזני אחרי שהשמיעו לי את מה שאדוני אמר בבוקר. פשוט לא האמנתי.

חיים אורון (מרצ):

תשתפו אותנו בחוויות הפרטיות שלכם. לא שמענו "גלי צה"?".

רוני בר-און (הליכוד):

מה אמרת?

שר המשפטים יוסף לפיד:

רבותי, בואו נעמיד את הדברים על דיוקם. לא שלא אמרתי אותם, אבל אולי הם לא נתפרשו נכון. אמרתי שתוקפים את מערכת המשפט והיא נמצאת במתקפה משלושה כיוונים: מהטרור, מהפשע המאורגן ומפוליטיקאים.

היו"ר ראובן ריבלין:

האם אדוני מאיים על בית-המשפט?

שר המשפטים יוסף לפיד:

אני לא יכול להתייחס לדבריך, כי לא שמעתי אותם, אבל אני מניח שזה היה הקטע שעליו התרעמת. לא עולה בדעתי להשוות את הפוליטיקאים לטרור או לפשע המאורגן, ואני חושב שאחרי כל השנים שבהן אתה ואני מכירים, לא היית צריך לקפוץ על המציאה, אלא היית צריך לדעת טוב מאוד שאני לא משווה אותך לאבו-ראזק ולא משווה את שניכם לרוזנשטיין.

היו"ר ראובן ריבלין:

כבוד השר, אינני נוהג להתריס.

שר המשפטים יוסף לפיד:

לא יכולת לחשוב כך.

היו"ר ראובן ריבלין:

נתבקשתי להגיב על דבריך, ואמרתי שיש לי ויכוח לא עם שר המשפטים ועם תפיסתו אלא עם בית-המשפט העליון, עם כל הכבוד, שהרי נשיא בית-המשפט העליון היה גם מורי ורבי וגם חברי, כי היינו יחד במערכת של חברות. אני מוכרח לומר, שאני לא מוכן להגיב על דברי שר המשפטים כאשר לא שמעתי אותם, ואני רק קורא בעיתון שהוא השווה את הפוליטיקאים לארגונים כאלה ואחרים. אמרו לי: למה לך לקרוא בעיתון? אנחנו נשמיע לך. ואז השמיעו לי את דבריך בפני עם ועולם, כאשר נאמרו בבית הנשיא, שהוא בית במסגרת פתוחה. אני מוכרח לומר לך, שכל בר-בי-רב, כל שומע בתחנה שאני התראיינתי בה, היה מבין כאילו, חלילה, אדוני משווה את הפוליטיקאים בישראל לפשע המאורגן. אמרתי, עם כל הכבוד לפוליטיקאי שר המשפטים, והוא פוליטיקאי, בהחלט יש לו היכולת הפוליטית להתריס כלפי חבריו ולומר דברים קשים ביותר, אבל אני מאוד מצטער על כך ואני חושב שלא הרי הביקורת שלי כלפי בית-המשפט כהרי הוויכוח שלי עם השר.

דוד טל (עם אחד):

אבל היתה כבר השוואה של העובדים למאפיה.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת טל, אדוני עוד מעט יעלה ויאמר את דברו, ואז בוודאי שר המשפטים יחזור וישיב. זאת הפריווילגיה שלו. אני לא אפריע עכשיו.

שר המשפטים יוסף לפיד:

אדוני היושב-ראש, אתה הרי לא באמת מאמין וגם לא יכולת בתום-לב להאמין שאני משווה פוליטיקאים ישראלים למאפיה או לטרוריסטים, אלא אמרתי שעל בית-המשפט מאיימים משלושה כיוונים. הכיוונים האלה לא צריכים להיות דומים. הכיוונים האלה יכולים להיות, צריכים להיות והם אכן שונים לחלוטין. אני כבר אומר לך, שאם אני תוקף כך פוליטיקאים, אני תוקף גם את עצמי, אבל הואיל ולא היתה לי כל כוונה כזאת, אני מבקש ממך שתרשום לפניך שלא העליתי על דעתי שמישהו יכול לחשוב ברצינות שאני משווה פוליטיקאים ישראלים לטרוריסטים. הואיל והמשל כל כך רחוק, מי שראה בכך נמשל היה צריך להתייחס אלי בטיפה של זדון. לא התכוונתי לזה ואני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול של הכנסת.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה. אני חושב שחשוב מאוד מה שאדוני אומר.

שר המשפטים יוסף לפיד:

עכשיו אני אדבר על הסיבה לכל ההתלהמות הזאת.

רוני בר-און (הליכוד):

זאת לא התלהמות.

דוד טל (עם אחד):

אדוני שר המשפטים מוכן לחזור בו מאמירתו שהוא משווה את העובדים לעולם הפשע המאורגן?

רוני בר-און (הליכוד):

דיון בכנסת זה לא התלהמות.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת טל, תודה רבה. שר המשפטים שמע אותך.

רוני בר-און (הליכוד):

אני מבקש לשמור על כבוד הבית. דיון בכנסת הוא לא התלהמות.

שר המשפטים יוסף לפיד:

התלהמות היא לא רק בכנסת. ההתלהמות סביב ההחלטה הזאת של השופטת היא התלהמות כלל-ארצית, ואתה לא יכול כל הזמן, בשם החירות וחופש הדיבור, להגיד לי מה מותר לי לומר ומה אסור לי לומר.

רוני בר-און (הליכוד):

אחרי "?'נין ?'נין", הכול מותר.


המשך פרוטוקול הדיון בקישור המצ"ב, בתאריך 13.1.2004
...:-
http://www.knesset.gov.il/plenum/heb/Display_Queue.asp

@ על זה נאמר...:-
10.עכשיו זה ממוסד וכשר: המשטרה = התקשורת = התביעה = פשע מאורגן!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5245&omm=10&viewmode=threaded


עכשיו ברשת ב' דיברו על השוואתו של טומי לפיד...

16.1.04 08:20 את ח"כ הכנסת לטרוריסטים, ובין היתר הוא
ציין שהוא לא מבין....:-
למה לא כמה זעקה גדולה מספסלי השמאל הקיצוני,
על דבריו הבוטים, המכפישים, המנאצים על דבריו של
ח"כ יצחק כהן מסיעת ש"ס, אני ממש לא מבין....
??
{ציטוט}
"....דיקטטורה, הדיקטטור הגדול הוא השופט אהרון ברק...."

@ אולי מי שהוא מהחברים, שמע את השידור בכלל ואת המשכו בפרט...??

@ אולי מי שהוא מהחברים, למה לא כמה זעקה גדולה בכלל וקריאה ליועמ"ש לממשלה בפרט לבדוק את הסרת חסינותו של ח"כ יצחק כהן...??


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   06:00   22.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. שופטת/מבקרת המדינה:אור השמש הוא המטהר והמחטא הטוב ביותר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
מבקר המדינה

דוח שנתי 47

לשנת 1996 ולחשבונות
שנת 1995

דוח שנתי 47 של מבקר המדינה


ISSN 0334-9713
מס' קטלוגי 97-947
סודר בסדר צילום ונדפס בדפוס הממשלה, ירושלים
"ניתן לקבל גרסה אלקטרונית של דוח זה באתר האינטרנט של משרד מבקר המדינה
בכתובת:www.mevaker.gov.il"


"אור השמש הוא המטהר והמחטא הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר הטוב ביותר". דברים אלה אמר שופט בית המשפט העליון בארה"ב ל' ברנדייס (והם אף צוטטו לא אחת בפסקי דין של בית המשפט העליון בישראל). הדברים מבטאים את העיקרון של פרסום וחשיפת עניינים הנוגעים לציבור. עיקרון זה הוא שהנחה את המחוקק לקבוע שדוחות מבקר המדינה יונחו על שולחן הכנסת ויפורסמו ברבים. ללא פרסום ממצאי הביקורת אין הרתעה מספקת וחסר אחד האמצעים היעילים ביותר לגרום לתיקון הליקויים שצוינו בדוח.

אמנם נאמר (תענית ח') כי "אין הברכה מצויה ... אלא בדבר הסמוי מן העין", אך כלל זה אינו תופס במישור הציבורי. בעניין זה אמר בית המשפט העליון (בג"ץ 142/70) : "לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל-כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל ומשלה אין לה כלום. כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן ...".

בדוח זה מצויים כמה פרקים הממחישים את חשיבות הגילוי הנאות של הסדרים הכרוכים בעלות גדולה לממשלה. לדוגמה:

בפרק על מאזן זכויותיה והתחייבויותיה של המדינה נאמר, כי לא הוצגה בו העלות הצפויה של התמיכה שהממשלה החליטה להעניק לקרנות פנסיה, בעיקר לקרנות אשר להן גירעונות אקטואריים. התמיכה בה מדובר מתבטאת בסכום של עשרות מיליארדי ש"ח. כמו כן נאמר שם, כי האוצר נוהג להנפיק לקרנות פנסיה ולחברות ביטוח איגרות חוב מיועדות הנושאות ריבית מועדפת. הסובסידיה הגלומה בשיעורי הריבית המועדפים אינה מתוקצבת בתור שכזאת, בנפרד, בתקציב המדינה. אף בדברי ההסבר להצעת התקציב הובא אומדן הסובסידיה, לכאורה, בהטיה כלפי מטה, בצד אי-דיוקים מהותיים נוספים בהצגת סובסידיה זו.

עוד צוין בדוח, שרוב הטבות המס המיוחדות והחריגות לבעלי שכר גבוה המבוטחים בביטוח מנהלים אינן מוזכרות כלל ב"פירוט אומדן ההטבות בתחום המסים", שהממשלה חייבת, על פי חוק, לצרף לתקציב השנתי.

בדוח כלול גם פרק הדן בהקצאת קרקע בלא מכרז למשקיעים זרים. בדרך כלל רכישת קרקע בלא מכרז כמוה כמתן הטבה בשיעור שאינו ידוע מראש. אמנם המחיר נקבע בידי שמאי, אלא שיש יסוד להנחה שהשווי שיקבע יהיה נמוך מהמחיר שהיה מתקבל במכרז, אילו פורסם. בהנחה זו ניתן להסביר את ריבוי המקרים שבהם מבקשים יזמים פטור מחובת המכרז. זאת ועוד, אם המחיר שהשמאי קבע נראה ליזם במקרה מסוים גבוה מדי, אין מה שימנע בעדו לא לעשות את העסקה. במקרים שבהם המדינה מסייעת לפעולה מסוימת של יזם, חייבת ההוצאה להיות גלויה וידועה מראש, שכן בלא הגילוי לא ניתן להעריך את כדאיותה.

כמו קודמיו עוסק גם דוח זה בנושאים ובאירועים הקשורים בחיי היום-יום של אזרחי המדינה, או הנוגעים לכל אזרחי המדינה. בביקורת על משרד החינוך, התרבות והספורט כלול פרק הדן בטיולי בתי ספר, ונדון בו גם נושא "בטיחות וביטחון בטיולים". צוין שם, כי על פי הנחיות המשרד, יציאה לטיול באזורים רגישים מבחינה ביטחונית מותנית באישורם של צה"ל או המשטרה, וכי הטיפול בקבלת אישור כזה מסור לידי הלשכות לייעוץ ולתיאום טיולים של המשרד ושל החברה להגנת הטבע.

בעת כתיבת שורות אלה, יושבת על המדוכה ועדה שמינה מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט לבדיקת נסיבות "אסון נהריים", שהתבטא ברצח אכזרי של שבע בנות במסגרת טיול שנתי ב"אי השלום" של תלמידות בית ספר מבית שמש. הוועדה נתבקשה להתמקד בתכנונו, בארגונו ובביצועו של הטיול, תוך התייחסות להנחיות המשרד ונהליו בענייני בטיחות וביטחון. ממצאי הבדיקה, מסקנותיה והמלצותיה ודאי יסוכמו בקרוב ויוגשו למנכ"ל המשרד. לכן אמנע מלהתייחס מעבר לזה לאירוע טרגי זה.

פרק אחר בדוח, הנוגע כמעט לכל משפחה בישראל, עוסק בקרן לקליטת החייל המשוחרר. הביקורת העלתה ליקויים בביצוע חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד- 1994, הקובע את סדרי מתן הסיוע לחיילים משוחררים עם כניסתם לחיים האזרחיים; בין היתר נמצא, כי תחומי ההכשרה המקצועית ומספר המוסדות להכשרה מקצועית, שמשרד העבודה והרווחה אישר במסגרת החוק, אינם מספקים את צורכי החיילים. צוין באותו פרק, כי המחוקק לא קבע את סכום הפיקדון שהחיילים המשוחררים יקבלו כמתת, אלא רק את המטרות אשר להן הוא יועד. נוכח הסכום ההולך וגדל של התקציב למימון הסיוע, ונוכח הליקויים שהביקורת העלתה, הודגש שעל הקרן לחזק את הפיקוח והבקרה הקיימים, כדי שהסיוע אכן יינתן על פי הוראות החוק.

ברצוני להדגיש שגם בזמנים קשים, מבחינה ביטחונית ומדינית, שומה להקפיד על מינהל תקין ויעיל ועל טוהר המידות. זהו תנאי - בלעדיו - אין למינהל נאות ותקין בכל הזמנים, ואולי אף ביתר שאת כאשר נדרשות החלטות גורליות וקשות, כמו בימינו אלה. לו יהי!

מרים בן-פורת
מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור

ירושלים, ט' בניסן התשנ"ז
16 באפריל 1997
http://www.mevaker.gov.il/serve/contentTree.asp?bookid=153&id=2&contentid=1641&parentcid=1638&sw=800&hw=530



פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   08:52   22.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. פרשת האוליגרכים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.07.04 בשעה 09:02 בברכה, פילוביץ שחף
 
פרשת האוליגרכים
מאת: ארי שביט

כאשר הלכה לעולמה, לפני חודשים אחדים, השאירה אחריה הסוציולוגית ד"ר ויקי שירן מטען חומר נפץ: עבודת מחקר על השחיתות הפוליטית בישראל. אף שהמחקר נכתב עוד בשנות ה-90, הוא מהווה מפתח חיוני להבנת המציאות המשפטית, הפוליטית והמוסרית שבה אנו חיים.

הממצא הבולט בעבודה הוא זה: ב-1997-1948 רוב השרים והח"כים שהועמדו לדין בישראל באשמת שחיתות היו אאוטסיידרים. שמונה מבין ה-14 היו דתיים. שמונה מבין ה-14 היו מזרחים. תשעה מבין ה-14 היו נציגי כוחות פוליטיים שוליים (או חתרניים).

זאת ועוד: בכל שנות שלטון מפא"י לא הועמד לדין שום שר או ח"כ של מפלגת השלטון. בכל שנות שלטון הליכוד לא הורשע אלא ח"כ אחד, זוטר, של מפלגת השלטון (שמואל רכטמן). לעומת זאת שני השרים שאתם מוצה הדין, שני השרים היחידים שנשלחו כאן לכלא במשך 56 שנים, היו גם דתיים, גם מזרחים וגם חתרניים (אהרן אבו חצירא ואריה דרעי).

מה שעולה מהעבודה המאלפת של שירן ברור: דפוס פרשות השחיתות הישראלית הוא בעייתי. כשפרשת שחיתות נוגעת לאישים המצויים במוקדי הכוח האמיתיים, היא נוטה להתמוסס (ע"ע עמוס בן גוריון, משה דיין, יצחק רבין, עזר ויצמן, פרס-בלאס-ויצמן, אבא אבן, טדי קולק, אלי הורביץ, נוני מוזס, יוסי גינוסר, רפי פלד, יעקב פרי, שמעון שבס, שמחה דיניץ, אהוד אולמרט, עמותות מפלגת המרכז, עמותות אהוד ברק). לעומת זאת, כאשר היא נוגעת לדתיים, למזרחים ול"אחרים" אחרים, יש לה סיכוי סביר להניב הרשעה או לפחות הוצאה להורג פוליטית.

מכאן חשיבותה הגדולה, הדרמטית, של פרשת עסקת הגז. זו הפרשה הראשונה הנחקרת כאן זה עשור, הנוגעת למוקדי הכוח האמיתיים של ישראל החדשה. זו הפרשה הראשונה המביאה אל חדרי החקירות לא את דגי הרקק הפוליטיים, אלא את כרישי ההון.

צריך להבין: עצם העיסוק בקשר שבין הון לשלטון היה לתמים, כמעט אנכרוניסטי. שכן בישראל של שנות האלפיים ההון הוא השלטון. מי שמקבלים החלטות הם לא המריונטות המרקדות בירושלים אלא המושכים בחוטים מהרצליה פיתוח. מי שהחליף את המשטר הישן של העבודה אינו משטר של הליכוד, אלא משטר אוליגרכי דורסני.

נכון: האוליגרכים הישראלים החדשים אינם אפלים כמו עמיתיהם הרוסים. הם אינם מחסלים יריבים בכדורי אקדח אלא בהקלטות סתר. הם אינם מקדמים אינטרסים באמצעות בעלי אגרוף אלא באמצעות חוקרים פרטיים. אך כמו עמיתיהם הרוסים, אחדים מהאוליגרכים הללו הם אנשים שהעבירו לידיהם נכסי ציבור בעידן ההפרטה הפרועה. כמו עמיתיהם הרוסים, אחדים מהאוליגרכים הישראלים החדשים הם אנשים שהשתלטו על צמתי הכוח המרכזיים במדינה. הם הם אדוני הארץ.

עד לזמן האחרון, גורמי שלטון החוק לא העזו להתקרב אל אוליגרכיית ההפרטה הישראלית. קל היה להם יותר לפשפש בכליהם של פוליטיקאים זבי חוטם מאשר לגעת בקצה אדרתם של הברונים-השודדים המושלים בהם.

כך שמה שהתרחש השבוע הוא אכן מהפכה. תחת הנהגת היועץ המשפטי מני מזוז, משטרת ישראל העזה לעשות את מה שלא עשתה מאז ימי אהרן ברק: היא התגרתה בשררה עצמה. אבל במהלך פתיחה מרשים אין די. כעת יש להשגיח על החוקרים בשבע עיניים לבל יטייחו את החקירה. כעת יש להבטיח שהמשטרה, הפרקליטות והתקשורת יסרקו את יוסי מימן ואת כל המעורבים האחרים בפרשה באותן מסרקות ברזל שבהן סרקו את דרעי ואת דוד אפל. יש להבטיח ששוטרים, פרקליטים ועיתונאים יירדו לעומק תיבת הפנדורה הגדולה המכונה עסקת הגז. רבים מחולייה של ישראל העכשווית טמונים בקרקעיתה.

אם אנשי שלטון החוק לא יוכיחו כעת שהם מתמודדים עם פרשת האוליגרכים באותה נחישות שבה התמודדו עם פרשיות ש"ס, הם ירוקנו את מושג שלטון החוק מכל תוכן. הם ייתנו יד להפיכת ישראל למדינת אוליגרכיה מושחתת בנוסח רוסי.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=454532&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0


העיתונאי ארי שביט חייב לציין שהמחקר של ויקי שירן נעשה תחת.......

עינו הפקוחה בכלל וייעוצו בפרט של פרופ' מנחם אמיר, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה.

המחקר של ויקי שירן התבסס על שני דוחות שנעשו על הפשע המאורגן:
דו"ח בוכנר ודו"ח ועדת שימרון, שבשניהם פרופ' מנחם אמרי שימש כיועץ מיקצועי.
מצ"ב קישורים רילוונטים:
פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5245&forum=gil
עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון...

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5175&forum=gil



http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   16:02   07.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. האם היתה קיימת מאפיה יהודית, לפני מלחמת העולם ה-II  
בתגובה להודעה מספר 0
 
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
22807 הודעות 15:48 07.03.05

האם היתה קיימת מאפיה יהודית, לפני מלחמת העולם ה-II

http://www.fpp.co.uk/online/04/11/Jewish_mafia_Poland.html

מעניין לעיין.
בעיקר המקור המצויין שם.

When I open the police files I find detailed reports about Jewish criminals. The archives have enough material for 100 historians and for 100 years, and even then they won't finish.
Jerusalem, Tuesday, November 2, 2004
-------------------
World of our (god)fathers

By Kobi Ben-Simhon

»» The market square in a Jewish village in Poland. Jewish mobsters used underhanded methods to kidnap poor Jewish girls and forced them to work as prostitutes.
Basing his conclusions on carefully culled scraps of evidence, historian Mordechai Zalkin states that until World War II, the underworld in Warsaw, Vilna, Odessa and other large cities was controlled largely by Jewish syndicates. By 'our' people.

He takes them out with two hands and makes room for them. The stories are spread on the table. Historian Motti Zalkin looks at the dozens of documents that he has brought up to his fifth-floor office and smiles. The characters who form the background of the history of the Jewish people are enfolded in photocopied pages, waiting for it to happen. He prefers the small-scale histories, Zalkin says. He is a historian who doesn't like to deal with the central currents.


David Irving comments:

I MAKE no apologies for reproducing this Ha'aretz article. Once again Ha'aretz excels itself in its objectivity and even- handedness: it is a credit to journalism.
Imagine the outcry if a non-Jewish historian had produced this piece of reporting. Imagine the fury of Prof. Richard "Skunky" Evans, as expert witness in the resulting trial for race hatred"!
Remember, Evans refused even to believe that the Nazi police figures on Jewish insurance frauds in Weimar Berlin could be anything but propaganda.
Now here is laid bare the whole stinking world of the criminality and mafia gangsterism that flourished in Eastern Europe in the final years before Adolf Hitler's armies arrived to wipe the slate clean.
As this author writes, the surviving perpetrators fled, to the United States and other countries, and the scenario is quietly starting all over again. See the "relevant stories" flagged at the bottom of this page: the sex slave trade, the global narcotics smugglers, and other racketeering and organised crime coming from that same corner of humanity.
Why us? they inevitably whine, as they are hauled away, the patience -- and purses -- of their hosts exhausted once again. Dr Mordechai Zalkin provides some of the answers.

Dr. Mordechai Zalkin, senior lecturer in the Department of the History of the Jewish People at Ben-Gurion University of the Negev in Be'er Sheva, is sitting opposite shelves crammed with books. On the top shelf is a hefty collection of vodka bottles that he has brought back from his travels, during which he looked for documentary material on Jewish criminal organizations in Eastern Europe. His studies indicate that until World War II, the underworld in Warsaw, Vilna, Odessa and other large cities was controlled largely by Jewish syndicates. By "our" people.

Outside his office, workers are dragging a table along the corridor and whispering. The corridor goes on like an endless pipe, winding through a vast concrete structure, which preserves an academic silence, a late-afternoon tranquillity. Zalkin takes the conversation into the backyard of Jewish history, in mid-19th and early-20th century Eastern Europe. He spends a lot of his time there, trying to apprehend Jewish criminals who know no God.

Mystery man
The mystery surrounding the identity of "harodef hane'alam" (literally, the "pursuer who disappeared") remains intact. The so-called "pursuer" belonged to the realm of institutionalized crimes that were perpetrated in the Jewish communities of Eastern Europe 150 years ago. His identity was one of the communities' best-kept secrets. His task: to hire mercenary killers to operate against people who threatened the community. He was chosen from within a small leadership group and only the group's members knew his identity. The local leadership entrusted him with responsibility for the community's internal security.

This man left behind a great many traces and thereby became an intriguing Jewish legend. "Every community of the time had its informers," Dr. Zalkin says. "It was a profession -- just as there was a rabbi and a shoemaker, there was also an informer. As long as the informing concerned only `small' matters, everything proceeded smoothly -- the informer earned his pay and nothing happened. The problem arose when the informers gave the authorities information that was liable to harm the integrity of the community concretely."

This was why the communities established a security apparatus headed by an official anonymous "pursuer."

There is very little documentation on the subject, Zalkin notes:

"The Slonim community in White Russia inserted regulations concerning the `pursuer who disappeared' into their charter. The man's position is also mentioned in the ledger of the Minsk community. In 1836 the body of a Jew was found in the river next to the town of Oshitz, in the Ukraine. The investigation turned up the fact that his name was Yitzhak Oxman. He was an informer, usually passing on information about Jews who evaded military service or tax payments. Some people in the community decided that Oxman had gone too far and that he, along with another Jew, Shmuel Schwartzman, had to be liquidated. The police investigation got nowhere. No one in the community revealed who gave the order to murder the two Jews, but the person responsible was probably the unknown 'pursuer.'"
In another case, a member of the Jewish community broke under police interrogation, revealing the existence of the secret apparatus. Hirsch Ben Wolf, whose father was a well-known rabbi in Vilna, left home and converted to Christianity. The view was that a convert was liable to endanger the community he sprang from, so it was decided to kidnap Ben Wolf.

Zalkin: "In the police investigation one of the Jews testified that there was an apparatus within the community with the power to harm people and even to do away with them."
While the "pursuer" remained in the shadows, Jewish underworld figures roamed the streets without fear. Everyone knew them, they even entered Jewish literature. In his work, "In the Vale of Tears," Mendele Mocher Sforim (penname of Shalom Jacob Abramovitsch, 1835 -- 1917) provides an exceptional description of one type of Jewish criminal organization, cruel and dark. In the novel Jewish mobsters use underhanded methods to kidnap Jewish girls from poor, remote towns and then force them to work as prostitutes.

This was a fairly common phenomenon. The Jewish society described here by Mendele is perverted and rotten. Sixteen-year-old Biela, from the town of Kavtsiel, falls victim to this well-oiled scheme. She was promised work in a household and one of the prostitutes explains what she must do: "The virgins of Kavtsiel are in demand here, and if they are clever and know why they are in demand, they end up getting rich and everyone is happy." The innocent Biela doesn't have a clue about what is meant, but afterward learns from the older prostitutes and the pimps how to be seductive and how to perform.

Dr. Zalkin is familiar with the phenomenon. He pulls a book by an American researcher from one of the shelves. The entire volume is about Jewish organizations that rounded up Jewish girls and sold them into prostitution. Zalkin says he can map the network of Jewish brothels in 19th-century Eastern Europe, but immediately reneges.

"That plum I won't give you," he says with pleasure.

Rubles and jewelry
One of the major episodes in which a Jewish criminal organization was involved occurred in Vilna in February 1923. It received unusual coverage in the local Yiddish paper. For four consecutive days the paper's lead stories dealt with the events.

A Jewish gang that called itself the "Gold Flag" kidnapped a boy from a wealthy family for ransom. According to the police, the man behind the kidnapping, Berl Kravitz, had belonged to the Capone gang in the United States a few years earlier. Zelig Levinson, the head of Gold Flag, gave the green light for the operation to proceed despite objections by some of the gang's members.

The kidnap victim was Yossele Leibovitch, a student in the Hebrew Gymnasium in Vilna. His father was a money lender. The kidnapping was done by Abba Vitkin and his assistant Reuven Kantor. The two grabbed Yossele as he left school, bundling him into a peasant cart. The ransom note sent to the family declared: "Money or death." The kidnappers demanded 15,000 rubles plus gold, diamonds and pearls in return for the boy.

Yossele was held in Vitkin's house. "The moment it became clear that a child had been kidnapped, all the forces aligned themselves against Gold Flag," Zalkin says. "The Jewish community, the police -- everyone cooperated." A wave of arrests followed. Finally the gang decided that enough was enough and returned the boy to his neighborhood. That same day the headline of the local paper was "How the kidnapped boy was returned." The sub-headline, Zalkin says, translating from the Yiddish, was "Yossele Leibovitch's own story; 12 arrested, including the member of the Capone gang in America; how the child kidnapper was caught."

The next day the paper's lead story described how the police reached the kidnappers. The headline of March 1 revealed that "Gold Flag planned to kidnap another child." The rival organization to Gold Flag was the "Brothers Society," the federation of the Jewish thieves in Vilna -- they even had a secretary who represented the society vis-a-vis the community's institutions. One of the society's missions was to provide legal assistance to members that were arrested and placed on trial, and to smuggle people who were wanted by the police out of the city. The Brothers Society was known for the original names its members were given -- such as "Yankele the Pipe," "Avraham the Anarchist," "Tall Elinke" and "Arka Moneybags."

"The thieves and criminals were part of the local folklore, part of the daily reality. The Jewish underworld was also reflected in song, in literature and in the press," Zalkin says as he takes out a book of old folk songs and recites one of them. "There is music for it, too," he says. "Here, this song tells about someone whose mother is a thief and whose father is a thief, whose sister does what she does and whose brother is a smuggler." Looking up from the page, Zalkin explains that historians ascribe great importance to folk songs. "They spring from the actual situation, they are very authentic, a very important way to express social feelings."

A report dated February 1905 from the Hebrew paper Hazman ("The Time"), which was published in Vilna, sheds light on one of the sophisticated methods of operation of the Jewish criminals. They seem to have had no shame. According to the item, Gershon Sirota, one of the world's leading cantors, was robbed. "They did steal clothing and other items," the paper states, adding that the thieves let it be known to the cantor that they were ready to return the property, on one condition: "That he pay them a ransom of 25 rubles in cash and pray in the synagogue twice out of turn ... Because the prayer leader has been stingy with prayers and thus their profits were reduced and they couldn't make money."

Zalkin explains:

"They wanted something very precise from him. The thieves asked Sirota to give cantorial concerts in midweek, because on Shabbat people didn't bring their wallets with them to the synagogue, and the thieves needed a crowd with wallets and purses. The two concerts in fact took place, the pickpockets had plenty of work and the cantor's property was returned to him."
School for thieves
Vilna was not an exceptional hothouse of crime. Organizations like Gold Flag and the Brothers Society operated also in Warsaw, Odessa, Bialystok and Lvov. Zalkin explains the context: The late 19th and early 20th century were bad years, in which the Jews of Eastern Europe did their best simply to survive. People didn't know where their next meal was coming from, whole families were crowded into cellars the size of a regular room. Masses of people lived from hand to mouth. Whoever could, emigrated, mainly to America. Between 1888 and the outbreak of World War I, in 1914, two million Jews from Eastern Europe moved to America.

These people were driven not by great ideologies but by sheer want. At the same time, though, the want nourished the ideologies. "For days on end I was genuinely hungry," Ben-Zion Dinur (1884-1973), a historian who was Israel's education minister from 1951-1955, wrote in his autobiography, "In a World that Declined." Poverty and a sense of hopelessness were fertile ground for people searching for a detour en route to making a living.

"People realized that they had little prospect of advancing on the normal track," Zalkin notes.

"The major catalyst for the consolidation of the Jewish criminal organizations was poverty, poverty so profound that there was no chance to break out of it. The Jews had it even harder, because they were a minority within a majority that placed restrictions on them."
Until World War I, however, Jews had been a key element in the population of Eastern Europe. "From a certain point of view, these were Jewish cities," Zalkin explains. "For example, 50 percent of the residents of Vilna were Jews. Because most of the cities had a large Jewish population, it follows that the percentage of Jews involved in crime was also high. The biggest gangster in Odessa, a huge city, was none other than Benya Krik" -- the same one from the title of the book by the Soviet-Jewish author Isaac Babel: "Benya Krik, The Gangster, and Other Stories."

Jews could be found at almost all levels of underworld activity, from the individual thief to gangs that numbered more than 100 members. The large organizations operated in the cities, which they divided into sectors among themselves. Each organization had a charter, a clear hierarchy and internal courts, and its work was divided according to different areas, such as theft, protection money, prostitution, pickpocketing and murder. The art of crime was treated seriously, as it was a major source of livelihood for many people. Between the world wars the idea was even raised of establishing a school for thieves in Vilna. It's not known if the idea was put into practice.

In 19th-century Russia the best place to rob people was on the roads. There weren't enough policemen and there were a great many forests. The convoys that traveled the roads were easy pickings. Saul Ginzburg, one of the important historians of Russian Jewry, describes groups of Jewish thieves, whom he calls "toughs and predators." After the heist the thieves slipped away into the woods. A typical gang of roadside robbers numbered between 10 and 15 men, who provided for themselves and their families by means of their booty.

One of the most famous roadmen, Dan Barzilai, a Jew by all accounts, who ran a well-known gang of thieves in the Warsaw area, was captured in 1874. His gang had 27 members, 14 of them Jews. They descended upon estates around Warsaw and attacked merchants' coaches on the roads, making off with furs, jewelry and horses. A Polish researcher found statements made by the accused men after their arrest, as preserved in the files of the police. The statement by the accused, Yaakov Yankel, began as follows: "I am Yaakov Yankel from the city of Yanov. My mother Leah is still alive, my father died six years ago. I am 24 years old."

Yankel went on to describe the robbery in the wake of which he was apprehended, along with seven of his accomplices:

"We were standing in the forest next to Glokhov, without going onto the road. We left the wagons in the forest, and two of us, Hershak the wagoner and Shlomke, and we eight went by foot to the estate. Dan and Lieber had three pairs of pistols and wore masks ... First they started to smash windows ... We stayed there for about an hour and filled up three bags with things and then went to the wagons."
No end to information
Mordechai Zalkin has spent much of the past 13 years burrowing in Eastern European archives. They are his laboratory, the place where he looks for the remote margins of Jewish history and brings them to life in his academic work.

"When I work in an archive in Eastern Europe, and it doesn't matter whether it's in St. Petersburg or Moscow, one of the things that interests me is the collection of police files," he says. "What used to be classified intelligence files are now open. The police collected information as part of their work, and when I open the files, from 150 years ago, I find detailed reports about Jewish criminals. The archives have enough material for 100 historians and for 100 years, and even then they won't finish."

Zalkin is respectful of every document he finds. "This, for example, is a document from 1820, from the archives in Lithuania," he says, holding it up. It's a leaflet, in Yiddish and Polish, published by the rabbinical and political leaderships of one of the Jewish communities, threatening a boycott of anyone who engages in smuggling or gives shelter to smugglers.

"At that time the Jews smuggled everything that moved and in some places the Russian authorities pressured the leaders to take action before they intervened," Zalkin relates. "A leaflet like this shows that smuggling was a concrete social phenomenon that characterized the Jewish community, not a marginal issue."
The task of reconstruction is long and arduous and ridden with disappointments. It's only rarely that a lead turns up that can be followed, in the form of the description of an event in the local press, a detail from a book, a document of a Jewish community. This triggers an exhausting search for additional details and cross-references, with the constant expectation of the moment at which the picture will begin to clarify itself and metamorphose into a coherent story. "In the end it's all stories," Zalkin says. "We historians, like journalists, are always after a good story."

The most exciting moments in the archives are not necessarily related to Zalkin's specific field of research. Holocaust survivors and relatives of Zalkin who know about his work in Eastern Europe often ask him to look for information about their families. One woman, for example, furnished him with information about her older brother, who was a student at the university in Kovno, was taken away by the Nazis and never heard from again. "I knew which university he attended, so I was able to find his student file," Zalkin says. "I brought the whole file to Israel, including letters he wrote, certificates and a photograph of him. It is very moving to hold a file like that in one's hands."

The Haganah connection
The Jewish mobsters in the United States are far more widely known than those of Eastern Europe and have been the subjects of quite a few films and books. The gangsters Bugsy Siegel and Meyer Lansky have become legendary figures.

Ten years ago Prof. Robert Rockaway, from the department of Jewish history at Tel Aviv University, published the first important study of these criminal organizations (in English: "But He Was Good to His Mother: The Lives and Crimes of Jewish Gangsters," Gefen Publishing House, paperback edition, 2000). According to Rockaway's findings, the vast majority of the Jewish criminals in America were from Eastern Europe or the sons of immigrants from there. They did not continue a tradition of crime, but created a home-grown tradition in their new homeland.

Generally, the reason for their criminal activity was not to obtain bread, but butter. Most of the Jewish criminals in the U.S. were from working-class families and grasped at a very early age that hard work was not a recipe for economic advancement. They didn't have capital to invest, and the underworld offered a way to get rich quick.

Jews were among the biggest criminals in the U.S. at the beginning of the last century. "In terms of crime they did everything," Rockaway says. "Drugs, murder, smuggling alcohol. They had no limits. A Jew, Arnold Rothstein, was the head of the New York underworld in the 1920s. He created the largest gambling empire the U.S. have ever seen until then. He controlled most of the gangs in New York, including drugs and liquor. Rothstein was the first entrepreneur in the U.S. who created a well-oiled organization to smuggle liquor during Prohibition."

Another Jew, Abner Zwillman, ruled the crime syndicate in New Jersey for 30 years from his Newark base. As a boy he acquired the nickname "Der Langer," "the Tall One" in Yiddish, or "Longy" in the Jersey version. Together with another Jew, Joseph Reinfeld, he ran the largest and most profitable contraband organization in the U.S. The two imported about 40 percent of the alcohol that entered the country during the Prohibition era. U.S. Treasury officials stated that between 1926 and 1933 Zwillman took in more than $40 million from his smuggling operation (more than half-a-billion dollars in today's terms). He translated his vast economic clout into political power. In the 1940s, the mayor of Newark, three of his deputies and four city councilmen needed his approval to get the nod for their posts.

Jewish-American gangsters also helped in the struggle for Israel's creation during the 1940s. In his book, Rockaway describes how an emissary of the pre- state Haganah defense organization (the forerunner of the Israel Defense Forces) approached Meyer Lansky, one of the major players in the crime scene in America, and with his intervention, shipments of weapons and military equipment were smuggled out of New York harbor, bound for Palestine. Lansky wasn't the only one. According to Rockaway, other Jews from the underworld donated tens of thousands of dollars to the Haganah.

Shmuel Isser's bunker
Members of the Jewish underworld are absent from the well-known narrative of the Warsaw Ghetto uprising in 1943, but were involved in the day-to-day life of the ghetto, and their connection to the Jewish underground groups during the uprising is a fascinating episode. The Nazi Aktion to liquidate the ghetto was launched on the eve of Passover, 1943. When the Nazis encountered resistance they used flamethrowers to set fire systematically to building after building in the ghetto. On May 8 they uncovered the central bunker of the Jewish Fighting Organization, at 18 Mila Street. What is less known is that this symbol of tenacity of the revolt, the fighters' headquarters, where the commander of the uprising, Mordechai Anielewicz, fought until his death, belonged to the Jewish criminal Shmuel Isser.

Prof. Israel Gutman from the Yad Vashem Holocaust remembrance authority, who took part in the Warsaw Ghetto uprising as a boy of 15, doesn't remember Isser. "I can't say that I spoke with a character like that," Gutman says. "The underground was an ideological body which didn't have anything to do with people like that." On the other hand, Gutman definitely acknowledges the contribution of underworld types to the life of the community in the ghetto.

"The criminal organizations in the ghetto were somehow able to create an important mode of existence," he says. "The ghetto lived from smuggling -- above the wall, through the gates by cajoling the police, under the wall. The property that remained in the hands of the Jews was transferred to the other side , and that is what the criminal organizations dealt in. It was a highly organized business."
As for the fighting against the Nazis, Gutman says, the criminal groups "played a minimal role. Their main involvement was in smuggling, which was the ghetto's key to life. They also employed a great many assistants. There was an underground economy in the ghetto -- workshops, small, illegal factories, which created a survival base for quite a few people in the ghetto. The economic foundation that those organizations created helped support the community's existence." In his book on the Jews of Warsaw during the war years, Gutman estimates that 80 percent of the ghetto's foodstuffs were smuggled in.

The professional smugglers -- a euphemism for underworld figures -- lived a debauched life in the ghetto. They made a great deal of money very quickly and became the social elite. They brought in luxury items such as sweets or other goods that earned them large profits. In the book, Gutman quotes one person's testimony: "The smugglers had enormous revenues ... most of them accumulated millions. The smugglers were the richest class in the ghetto and were glaringly set apart from the gray, meager and hungry Jewish quarter. The easy profits and the uncertainty about tomorrow led the smugglers to spend all their spare time drinking, visiting night clubs and in the company of women."

In the end, the admired fighters and the members of the underworld liniked up. Based on their ideological approach, the members of the Jewish Fighting Organization did not build bunkers. Their basic assumption was that they would fight to the end, so no withdrawal or escape routes were planned (the other underground group in the ghetto, the Jewish Military Organization, led by the Revisionists, built a protected, well-equipped bunker with an underground passage out of the ghetto). When the members of the Jewish Fighting Organization found that they could no longer move about and hide aboveground, because of the Germans' flamethrowers, they had no choice but to take cover in underground bunkers. The largest and best equipped of these fortified sites were those of the underworld.

According to Havi Ben Sasson, 32, a doctoral student who works at the International School for Holocaust Studies at Yad Vashem, the Jewish criminal organizations were part of the Warsaw landscape. In the course of a few hours of archival research and reading of testimonies, she was able to come up with a great deal of information: "At Mila 18, which became one of the symbols of the Warsaw Ghetto uprising, a concrete connection existed between the Jewish underworld and the Jewish Fighting Organization," Ben Sasson says. "In fact, that bunker was built by and belonged to people from the Warsaw underworld. It was a huge shelter, with a number of rooms, a power hookup and even a well for water. Tremendous amounts of food were stored there, which the underworld was able to bring into the ghetto, thanks to its connections with the Polish underworld."

The leader of the bunker was Shmuel Isser, Ben Sasson says. He dealt mainly in the production of illegal goods, which were smuggled out of the ghetto.

"We have a number of testimonies about this from fighters who survived," she notes. "Those who succeeded in getting out of the bunker definitely say that the bunker belonged to people of the underworld and that the fighters were received their like princes. Shmuel Isser's bunker was intended to hold his family, which numbered between 80 and 100 people. It was one of the best equipped bunkers in the ghetto.

"Every self-respecting bunker made sure it had weapons for self-defense, and the members of the underworld were definitely self-respecting, so I have no doubt that weapons were stored there, too. That was why the Jewish Fighting Organization chose Mila 18. What happened was that the people of the underworld let the people of the underground into their bunker. According to testimonies, the underworld people also served as guides for the fighters. They were familiar with the ghetto even after it was burned and its form changed."

False image
This is actually a war of images. Dr. Zalkin wants to draw us a different social portrait. "What interests me is the ordinary person," he says. "I am not interested so much in the great rabbis and the philosophers. I am interested in the society, the people. My studies go in that direction. As a social historian, I map and classify the society, and when I came to all the places that have to do with the social history of the Jews in the 19th century and in the period between the world wars, I didn't have to go looking for crime. It was simply there, leaping up everywhere."

In his Jerusalem home Zalkin has a large collection of books on crime. Criminals would never believe how much has been written about them. He himself isn't sure what attracts him to these dark corners -- to these dubious, often violent, characters.

"The assumption among researchers is that your field of study doesn't necessary say anything about your inclinations," Zalkin says evasively, but adds an argument that is both very mainstream and very provocative.

"In my view, what shapes the great historical processes is not the great figures, but the masses. You can ask of any historical study why it is important. Why is it important to study Moses Mendelssohn, or David Ben-Gurion? In my opinion, historical research is vastly important for shaping the contemporary consciousness of the society. What I want to say is that beyond my interest as a historian, the contribution of this research lies in understanding that, with all respect to us, the image that all the Jewish children went to heder and studied Torah and were great religious scholars is mistaken or invented. My argument is that the Jews were a normal society."

If this conversation had taken place before World War II, that argument would not have surprised anyone. Jewish society knew itself. "After the Holocaust," Zalkin says, "there was an inclination to view the Jewish world through a rosier prism. Zionist historiography had a vested interest in drawing a distinction between the `new Jew,' the pioneer-farmer, and the wretched, pale ghetto Jew who studied in the yeshiva and was a moneylender. The image today is that they were all righteous and saintly. But it just wasn't so."


Real History and those nice new immigrants next door | Slave trade and Lev Trachtenberg | Detectives smash massive ring trafficking in women | Police smash crime ring suspected of trafficking in women
Report slams Israel on sex slavery | Police say they find largest sex-trade ring in years
Portrait of a modern slave trader, Ludwig Fainberg
Former Israeli minister Gonen Segev arrested for drug smuggling | Segev indicted for smuggling 30,000 'Ecstasy' tablets | Former Israeli minister Gonen Segev investigated also for cheque (check) and credit card frauds | Ex-minister suspected of second drug-smuggling attempt | Los Angeles police uncover Israeli drug ring, headed by an Israeli national

Israel's links to the global ecstasy trade ...

http://www.fpp.co.uk/online/04/11/Jewish_mafia_Poland.html

International Ecstasy smuggling racket: three Israelis arrested
Israelis at center of the international Ecstasy drug trade
Ecstasy: A gift from "our best friend and ally"...
Ultra-Orthodox couriers ran drugs for major international ring, reports Reuters
international money-laundering ring run by New York Hasidim washed millions of dollars in cocaine proceeds for the Colombian cartels
Real History, Drug rings, and Israel: Reports from DEA field offices state young Israelis claiming to be art students and had been attempting to penetrate DEA offices
Police raid Michel Friedmanns house for cocaine. Drogenrazzia beim Vizepräsidenten des Zentralrates der Juden in Deutschland, Michel Friedman



http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   23:41   17.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. פרשת לבון, פרשת ידלין ופרשת תיק אפרסק = מפא''י/השיטה  
בתגובה להודעה מספר 0
 

22. פרשת לבון/עסק הביש: '' מי נתן את ההוראה ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=22&viewmode=

11. פרשת ידלין: הסוד השמור ביותר = היועמ''ש לממשלה דאז
ונשיא בית משפט העליון דהיום אהרון ברק....
http://rotter.net/forum/gil/5653.shtml#11

30. פרשת תיק אפרסק: 'לסלק את שניהם גם יחד-המפד''ל והמפכ''ל'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6449&omm=30&viewmode=threaded



לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   06:36   25.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. החקירות - האיומים/הסחיטה - העתירה לבג''צ - מבחן התוצאה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.05.05 בשעה 06:37 בברכה, פילוביץ שחף
 
פשע מאורגן מתחיל בשקר מאורגן"
פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5245&forum=gil


חקירות הרבנים הראשיים באופן אישי:

102. מזוז הורה לפתוח בחקירה ראשונית נגד הרב הראשי יונה מצגר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5360&omm=102&viewmode=

119. מזוז החליט: הרב עמאר ייחקר במשטרה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5360&omm=119&viewmode=


האיומים/הסחיטה בכלל ועל הרבנות הראשית בפרט כמוסד במדינת ישראל:

120. הח''כים קוראים: ''לבטל את מוסד הרבנות הראשית''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5360&omm=120&viewmode=

122. ביילין: לפרק הרבנות הראשית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5360&forum=gil&omm=122&viewmode=threaded


מערכת המשפט בלחץ עתירות המשפחות השכולות:

ראשוני ובלעדי: לפניכם מסמך העתירה שהוגש לבג''צ נגד הוצאת גופות נפטרים מקבריהם בגוש קטיף
http://rotter.net/forum/gil/6557.shtml

3. שבוע לתשובה לעתירה נגד עקירת קברים
http://rotter.net/forum/gil/6557.shtml#3


מבחן התוצאה:

4. לבקשת שרון: הרבנים הראשיים נרתמים להעברת הקברים מקטיף
http://rotter.net/forum/gil/6557.shtml#4

4. הרבנים הראשיים הציעו להעביר הקברים מגוש קטיף להר הזיתים
http://rotter.net/forum/gil/6557.shtml#4



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   04:25   28.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. הכנסת החליטה להקים ו' חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.07.05 בשעה 05:00 בברכה, פילוביץ שחף
 
הכנסת החליטה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לגילויי השחיתות
22:37, 27 יולי 2005 / כ' בתמוז תשס"ה

הכנסת החליטה הערב להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר תופעות השחיתות. 46 ח"כים תמכו בהצעתו של ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), לעומת 7 מתנגדים ו-6 נמנעים.

הוחלט שהרכב הוועדה יכלול את כל חברי ועדת החוקה של הכנסת וכי בראש ועדת החקירה יעמוד ראש ועדת החוקה ח"כ מיכאל איתן מהליכוד.
http://www.a7.org/news.php3?id=119430


yoske
חבר מתאריך 25.11.03
12324 הודעות 23:13 27.07.05


5. הח''כים הפתיעו: נחקור את השחיתות


הח"כים הפתיעו: נחקור את השחיתות

איך שגלגל מסתובב: רק לפני שבועיים דחתה ועדת הכנסת את הקמתה של ועדה לחקר השחיתות. הערב, ממש לפני היציאה לפגרה, מונתה ועדת החוקה לבדוק את הקשר שבין הון ושלטון
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/953/874.html

למרות הכל, הם יחקרו את השחיתות: רק לפני שבועיים דחתה ועדת הכנסת את ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות השלטונית בישראל, אך הערב הצביעה הכנסת בעד הקמת הוועדה.

46 ח"כים הצביעו בעד הקמת ועדת החקירה ושבעה ח"כים התנגדו, ביניהם יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין והשרים בנימין בן-אליעזר ומאיר שטרית. שישה ח"כים נמנעו.

על-פי ההחלטה, חברי הוועדה יהיו חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט ובראשם יעמוד ח"כ מיכאל איתן (ליכוד). להם יצטרף יוזם רעיון הקמת ועדת החקירה, ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי).
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/938/471.html

תפקידה של ועדת החקירה, כפי שהוגדר בהצעה, יהיה "לחקור גילויי שחיתות ברשות המבצעת ובגופים הציבוריים ובכלל זה ברשויות המשפט ובגופי אכיפת החוק, וכן לחקור אפשרות לקשרים פסולים בין הון ושלטון ובין תקשורת ושלטון בישראל".

בנוסף, על חברי הוועדה הוטלה המשימה להסיק מסקנות ולהמליץ המלצות לגופים הרלבנטיים.

"ממשפחת שרון ומטה"

ח"כ אריה אלדד, יוזם הרעיון, הגיב בסיפוק על ההחלטה: "רק לפני כשבועיים עשה הליכוד גיוס נרחב והזעיק לוועדת הכנסת את ח"כ עמרי שרון, את סגנית השרה רוחמה אברהם ואת סגן השר מגלי ווהבה כדי למנוע את הקמת ועדת החקירה. הם הבטיחו לקבור את הצעתי, אבל במליאת הכנסת הם נתקלו ברוב הפוך ולא הצליחו להסיר את ההצעה מסדר היום".

ח"כ אלדד הבטיח כי ידאג לכך שוועדת החקירה לא תהיה ועדת טיוח אלא ועדה שתפעל לביעור השחיתות השלטונית בישראל. "אתבע שהוועדה תחקור מלמעלה", אמר ח"כ אלדד. "מהצמרת השלטונית, ממשפחת שרון, ועד למטה. נבדוק גם כל מיני היבטים כלכליים של תהליך קבלת ההחלטות הנוגע להתנתקות".

ח"כ אלדד ציין כי היוזמה להקמת הוועדה התעוררה אצלו בעקבות סדרת המאמרים של אמנון דנקנר ודן מרגלית במעריב, והתגובה הציבורית בעקבותיה. "עלה בבירור כי לציבור נמאס מהשחיתות", אמר ח"כ אלדד. "המסר שיוצא הערב מהכנסת הוא 'מושחתים נמאסתם'".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/936/999.html

ח"כ איתן: אין לי זמן

להצבעה במליאה קדמו התייעצויות קדחתניות של חברי הקואליציה בראשות ח"כ גדעון סער. לאור יחסי הכוחות במליאה הוחלט בליכוד דווקא לתמוך בהקמת ועדת חקירה, לאחר שהתברר כי לא יצליחו להשיג רוב נגד הקמתה.

בקואליציה תכננו להעמיד את ח"כ סער בראשות ועדת החקירה, אלא שלמרבה ההפתעה הצליחה שינוי לטרפד את התכנון. שינוי הצליחה להעביר הסתייגות לפיה ועדת החוקה בהרכבה המלא היה שתהווה את ועדת החקירה, וכי בראשה יעמוד ח"כ מיכאל איתן, הנחשב לאדם חסר פניות. "הצלחנו למנוע טיוח והקמת ועדה מטעם", צהל יו"ר סיעת שינוי, ח"כ רשף חן.

לחברי הליכוד היה קשה להסתיר את המבוכה. אפילו ח"כ איתן נדהם מ"התיק" שנפל עליו ואמר כי הוא אינו יודע כיצד ימצא זמן לעמוד בראש ועדת החקירה, לאחר שקבע לוועדת החוקה בראשה הוא עומד סדר יום צפוף ביותר לימי הפגרה.

NRG
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/963/906.html



הוחלט סופית: תוקם ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות

ניצחון כפול לחברי הכנסת אריה אלדד ורשף חן: מליאת הכנסת דחתה את החלטת ועדת הכנסת שקבעה כי לא תוקם ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות בממשל כמו-כן קיבלה המליאה את ההסתייגות שהגיש ח"כ חן לפיה בראשות ועדת החקירה תעמוד ועדת החוקה של הכנסת ולא ח"כ סער, כפי שנקבע

מאת: רנית נחום-הלוי | | www.Nfc.co.il


ועדת חקירה פרלמנטרית למלחמה נגד השחיתות

רגעים ספורים לפני צאת הכנסת לפגרה, אישרה הערב (יום ד', 27.7.05) מליאת הכנסת את הצעת ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי) להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות בממשל.

כזכור, ועדת הכנסת, בראשות ח"כ רוני בר-און דחתה את הצעת ח"כ
אלדד להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. חברי הכנסת שהתנגדו להצעה נמנו על סיעות הליכוד והעבודה.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-74491-00.html?tag=21-54-42

כמו-כן נקבע בזמנו, כי אם ומליאת הכנסת תחליט נגד החלטת הוועדה , ימונה יו"ר הקואליציה, ח"כ גדעון סער ליו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית.

מבחינת ח"כ אלדד, החלטה זו של ועדת הכנסת עשויה היתה להוזיל את המלצות ועדת החקירה, כיוון שח"כ סער נחשב לאיש שרון. לאור זאת, גם החלטת זו טורפדה הערב על-ידי מליאת הכנסת: יו"ר סיעת שינוי, ח"כ חן רשף הגיש הסתייגות להחלטה וזו התקבלה על דעת המליאה.

לאור קבלת ההסתייגות נקבע, כי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בראשות ח"כ מיכאל איתן תעמוד בראשות ועדת החקירה הפרלמנטרית לחקר השחיתות, וח"כ אלדד יהיה שותף בה . לדברי ח"כ חן, "הצלחנו להכשיל את ניסיון הליכוד והעבודה להפוך את ועדת החקירה הפרלמנטרית לוועדה "מטעם", שמטרתה יהיה לטייח את חקר השחיתות".

נציין, כי על אף שנקבע בזמנו, כי ח"כ סער יעמוד בראשות ועדת החקירה הפרלמנטרית , הוא התנגד להקמת הוועדה ואמר, "הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית מעוררת בעיה. יש גורמים שצריכים לחקור את תופעת השחיתות בממשל, וזה לא תפקידם של פוליטיקאים וחברי כנסת".

נוצר ביום: 27/07/2005 | עודכן ביום: 27/07/2005 22:24:21
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-76602-00.html?tag=0-06-17

ר שמועתי
חבר מתאריך 1.4.02
4643 הודעות 21:43 27.07.05


הכנסת החליטה להקים ו' חקירה פרלמנטרית לחקר השחיתות

בדיחת הרגע:

הכנסת החליטה הערב להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר
תופעות השחיתות בישראל
הכנסת החליטה הערב במפתיע על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית
לחקר תופעות השחיתות בישראל לאחר שלפני מספר שבועות התנגדה
ליוזמה. בנוסף, הוחלט הערב שהרכב הוועדה יכלול את כל חברי
ועדת החוקה של הכנסת וכי בראש ועדת החקירה יעמוד ראש ועדת
החוקה ח"כ מיכאל איתן מהליכוד.
את הקמת הועדה יזם ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי.



Yac
חבר מתאריך 31.3.02
26334 הודעות 22:09 27.07.05


3. תפקידי הוועדה יהיה לבדוק

תפקידי הוועדה יהיה לבדוק:

א. אם בכלל יש שחיתות בישראל
ב. או שהשחיתות היא דמיון של אנשים תמהונים.

אסור יהיה לבדוק דבר במערכות חסינות בקורת, כמו מערכת המשפט.
שם אין שחיתות ולכן אין טעם לבדוק שם.

סמכויותיה של הוועדה, תוגבלנה (בדומה לוועדת אגרנט).

ניתנו הנחיות לעצור עד תום ההליכים את כל מי שיטען שאין די
סמכויות לוועדה, או שלחברים בה יש הרבה הצבעות.

החברים ייבחרו מרשימה מוסכמת על ראשי שלושת רשויות השלטון
(ליבני, ריבלין ושרון).

חשוב לזכור.

כשלמדינה יוצא בעולם שם של סניף של סדום, קל להלביש עליה
עלילות דם. כי העולם שמכיר את מדינת השחיתות והשוחד, יאמין
לכל עלילה.

את זה מנצלים האנטישמים בעולם.

ישראל המושחתת אחראית לכל הפורענויות בעולם כולו...

המוסד, בראש המוסדות תומכי שחיתות, רמאות ומעשי נוכלות. . .
http://judicial-inc.biz/False_Flags_summary.htm

תזכורת:


30. פרשת תיק אפרסק: 'לסלק את שניהם גם יחד-המפד''ל והמפכ''ל'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6449&omm=30&viewmode=


4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=


פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&archive=



לחץ כאן ~~ ח''כ/הרב פורוש (הבן): ''ועדה לחקירת תפקוד המשטרה''



לחץ כאן » כתב אישום נ' פושעי אוסלו


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   04:51   28.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. פרוטוקול מליאת הכנסת בהצבעה על הקמת ו' חקירה פרלמנטרית  
בתגובה להודעה מספר 48
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.07.05 בשעה 06:30 בברכה, פילוביץ שחף
 
הדיונים במליאה כמעט "בזמן אמת"
מהלך הדיונים בתאריך כ' תמוז תשס"ה, (27/7/2005)
http://www.knesset.gov.il/plenum/heb/Display_Queue.asp

קטע 51 דוברים: הצבעות , חמי דורון, הצבעה, בר-און
קטע 52 דוברים: בר-און
קטע 53 דוברים: אריאל, אלון
קטע 54 דוברים: אלון, שטרן, אליעזר כהן, סנה
קטע 55 דוברים: גלאון, דורון, אתי לבני
קטע 56 דוברים: לבני, הנדל, אלדד
קטע 57 דוברים: אלדד, בר-און


הצעת ועדת הכנסת בעניין הצעתו של חבר הכנסת אריה אלדד להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא "גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל"

היו"ר ראובן ריבליין:

אני מזמין את חבר הכנסת רוני בר-און, יושב ראש ועדת הכנסת, אשר אוסר עלי באיסור מוחלט לאפשר לחברי כנסת לדבר בטלפון במליאה. בבקשה, חבר הכנסת בר-און.

חבר הכנסת אלדד, אני מתכוון אחרי כן לתת לך לדבר, ולאחר מכן אני הולך להצביע בסדר זה, לאחר שחברים נוספים ידברו. אני אצביע לפי סדר זה: קודם נצביע בעד הצעת הוועדה להוריד מסדר היום. קיבלתי מהנשיאות את האפשרות, כי אני הולך להצעה המרחיקת לכת. אני מודיע לכנסת שאני מתכוון לפי חוק השכל הישר קודם כל להצביע האם הכנסת רוצה את הוועדה, אם היא לא רוצה את הוועדה, היא גם לא רוצה את מורכבותה. אני יודע מה התקנון אומר.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, לא. אדוני לא יודע. נכון שזה צריך להיות הסדר. אנחנו עלינו על זה בדיון, ויש הצעה שלי לתקן את תקנון הכנסת ברוח הצעת הנוהל שאדוני מציע.

היו"ר ראובן ריבלין:

אבל יש לי סעיף אחר שאני יכול להשתמש בו. בדקנו את זה אתמול. אני לא אעשה פשוט צחוק מעבודת הכנסת. לכן, אנחנו נצביע קודם כל על ההצעה המרחיקת לכת. בכל מקרה, כולם ידברו. השאלה כמה אנשים ירצו.


הצעת ועדת הכנסת בעניין הצעתו של חבר-הכנסת אריה אלדד להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא: "גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל"

היו"ר ראובן ריבלין:

עכשיו אנחנו עוברים לעניין חבר הכנסת אלדד והצעתו.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני עומד להביא בפניכם הצעות של ועדת הכנסת בעניין הצעתו של חבר הכנסת אריה אלדד להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא "גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל". החלטה שנתקבלה בכנסת, והחלטות של ועדת הכנסת מיום כ"ז סיוון התשס"ה, 4 ביולי 2005, ומיום ד' תמוז התשס"ה, 11 ביולי 2005.

בהתאם לסעיף 97ג רבתי לתקנון הכנסת, ממליצה ועדת הכנסת למליאת הכנסת להסיר מסדר היום את הצעתו של חבר הכנסת אריה אלדד להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא "גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל".

בצד ההצעה, וכמתחייב מהתקנון, להלן הצעתה של ועדת הכנסת להקמת ועדת החקירה בנושא האמור. חייבים להסביר. התקנון מדבר על כך שוועדת הכנסת רשאית להמליץ למליאה שלא להקים ועדת חקירה, אבל גם אם ההמלצה הזאת מקובלת על ועדת הכנסת, עדיין היא צריכה להביא חבילה שלמה של אלטרנטיבה להקמת הוועדה. קרי: המנדט וההרכב הפרסונלי.

המנדט של הוועדה הוא כדלקמן: אם לא תקבלו את הצעתנו להסיר או שלא להקים את הוועדה, להלן המנדט. א. תפקידי הוועדה: לחקור גילויי שחיתות ברשות המבצעת ובגופים הציבוריים, ובכלל זה ברשויות המשפט וגופי אכיפת החוק. לחקור אפשרות לקיום קשרים פסולים בין הון לשלטון ותקשורת ושלטון בישראל, להסיק מסקנות ממצאיה, ולהמליץ המלצות לגופים הרלוונטיים. על הוועדה יחולו הכללים החלים על ועדות הכנסת לעניין דיון בנושאים התלויים ועומדים בבתי המשפט.

ב.סמכויות הוועדה: לזמן מוזמנים ולקבל מידע, כסמכויות הנתונות לוועדה קבועה מוועדות הכנסת. ג.הרכב הוועדה: ההרכב שמציעה ועדת הכנסת לוועדת החקירה הוא הרכב של חמישה חברים, לפי הפירוט הבא: שניים מהליכוד - גדעון סער, שיהיה יושב ראש הוועדה, ומשה כחלון, אחד מהעבודה-מימ"ד-עם אחד, וזאת חברת הכנסת, פרופסור יולי תמיר, אחד מסיעת מש"ס , חבר הכנסת משולם נהרי, ואחד המציע, מכוח תקנון הכנסת, חבר הכנסת אריה אלדד.

ואלו הן ההסתייגויות שהוגשו להצעת ועדת הכנסת. לסעיף א - תפקידי הוועדה, חבר הכנסת אריה אלדד, שהוועדה אמצה את הנוסח שהוא הציע לתפקידי הוועדה, ביקש למחוק את: "ברשויות המשפט" שיהיה: "ברשויות, בכלל זה בגופי אכיפת החוק".זאת אומרת, הוועדה לא תהיה רשאית לחקור שחיתות ברשויות המשפט.

לסעיף ג - הרכב הוועדה, יש שלוש הצעות, שכל אחת מהן היא הסתייגות להצעת ההרכב שמציעה ועדת הכנסת. חברי הכנסת אריה אלדד, בנימין אלון, אליעזר כהן, צבי הנדל, אורי אריאל ויורי שטרן מציעים כי הוועדה תהיה בהרכב הבא: חבר הכנסת יולי אדלשטיין יושב ראש, נסים דהן, איוב קרא, אריה אלדד, משה כחלון, רשף חן, דני יתום, זהבה גלאון, עזמי בשארה.

היו"ר ראובן ריבלין:

סנהדרין קטלנית.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

חבר הכנסת מאיר פרוש מציע כי הרכב הוועדה יהיה: חברי הכנסת מיכאל איתן, גדעון סער, רוני בר-און, אריה אלדד, נסים דהן, חמי דורון, דני יתום, זהבה גלאון ומאיר פרוש.

חבר הכנסת רשף חן מציע כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תוסמך לשמש כועדת החקירה הפרלמנטרית. העניין של מינוי ועדה סטטוטורית קבועה כוועדת פרלמנטרית מופיע בתקנון, וזאת הצעת חבר הכנסת רשף חן.

אני כשלעצמי מציע לכם לקבל: א. את החלטת הוועדה שלא להקים ועדה פרלמנטרית - - -

חיים אורון (יחד):

כי אין בעיה, נפתרו כל הבעיות.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

לא, זאת ההצעה. אתה יודע מה, כי זה יהיה יותר קצר בדיון. שנית, אם תחליטו לא לקבל את ההצעה שלי - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

זה מסכת אתרוג.


זהבה גלאון (יחד):

רובי, אין כמוך.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

ההצעה האחרת שלי היא, שאם תדחו את ההצעה שלא להקים ועדת חקירה, תקבלו את המלצת הוועדה על הקמת הוועדה - - -

רשף חן (שינוי):

ועדה קבועה.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת רשף חן הציע למנות את ועדת החוקה, חוק ומשפט. דרך אגב, בשביל זה היא נמצאת שם.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

זה כבר חבר הכנסת השני השבוע שמתמצא בענייני קבורה.

הצעה אלטרנטיבית היא, כמובן, לקבל את המלצת הוועדה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת.

רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר פרוש אינו נוכח. חבר הכנסת אלדד יהיה אחרון הדוברים, לפי בקשתו. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. אחריו – חברי הכנסת בנימין אלון, צבי הנדל, יורי שטרן, אליעזר כהן – לא כולם חייבים לדבר – רשף חן, אפרים סנה, דני יתום, זהבה גלאון, גדעון סער, מוחמד ברכה, חיים אורון, אליעזר זנדברג וחמי דורון. בבקשה.

אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת ועדת הכנסת, שהוצגה על-ידי חבר הכנסת בר-און, לדחות את הקמת הוועדה, היא עצמה שחיתות.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, אני מוחה. אי-אפשר לדבר כך על הצעה של ועדת הכנסת.

אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

חבר הכנסת בר-און מוחה על זה שאמרתי שעצם החלטת ועדת הכנסת היא עצמה שחיתות. אני מוכן לקחת את המשפט הזה חזרה ולנסח אותו שוב.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

היא יכולה להיות מוטעית, היא יכולה להיות לא יפה.

אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

עבודת הוועדה מוטעית מיסודה. איך יודעים את זה יותר מכל – כי הרי אין לי זמן להציג את הכול? לפי זה שאין בושה, וחבר הכנסת שרון מצביע בה. סליחה, צריך לדייק, חבר הכנסת עמרי שרון. הרי מישהו יכול לפרש שראש ממשלתנו, שהוא אולי נשוא החקירה העיקרית, אם תוקם הוועדה, הוא הצביע. לא הוא הצביע, הצביע חבר הכנסת עמרי שרון, שבאותו זמן מנהל דיון עם פרקליטיו מול היועץ המשפטי על עסקת טיעון. וזה נראה דבר תקין ליושב-ראש ועדת הכנסת.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

הציע שם חבר כנסת מהסיעה שלך, שנציע שוחד לחבר הכנסת פרץ.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת בר-און, לא נקיים פה דיונים עד אמצע הלילה על כל סעיף.

אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

חבר הכנסת בר-און, אני יכול פעם אחת להיענות לך, ואחרי זה זהו. אתה רוצה לצעוק, תצעק. זה נהוג פה, אין בעיה.

שחיתות לא פחות קטנה, אולי יותר גדולה, למרות שלכאורה היא לא עוסקת בכסף, היא זה שראש הממשלה אריאל שרון מגרש תחת אש. זאת שחיתות מהמעלה העליונה. מנסים לפגוע ביהודים כל העת, וראש הממשלה מגרש תחת אש. עכשיו יש לו הסבר חדש, זאת שחיתות הכי גדולה שבעולם.

יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

הוא רוצה לקרוא לזה שחיתות, זה לא פרלמנטרי? אם חלילה היה מאשים מישהו בעבירה פלילית – הוא אומר שהוא רואה בגירוש שחיתות. שמעתי בקשב רב את חברי הכנסת מהסיעות הערביות מדברים בלהט רב על דברים שכואבים להם, ולא אמרתי שהם עברו את הגבול. הוא אומר שהוא רואה בגירוש שחיתות. למה לא? זה פרלמנטרי לחלוטין.

יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):

זה פרלמנטרי, זה רק לא בעברית.

היו"ר ראובן ריבלין:

זה עניין אחר. אנחנו מתווכחים פה על העברית?

אורי אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

יתרה מכך, לא רק זאת אף זאת, ראש הממשלה מוציא מיליוני שקלים להסביר איך הכול מוכן לקליטת המגורשים. אתה שואל את עצמך, אם הכול כל כך טוב, למה צריך להסביר את זה? את זה הוא מסביר בטלוויזיה, כאילו שהוא משדר לכל האומה. הרי על מה אנחנו מדברים, על כ-2,000 משפחות? אליהן צריכים לפנות בטלוויזיה? אלא שיש אומרים, כך ראיתי באחד העיתונים סברה, שזה גם נותן פרנסה למקורביו, וזה חשוב. יש חשיבות לדאוג למקורבים, שעובדים בהתנדבות הרבה זמן, שמעת לעת יוכלו לעשות גם קופה. חשוב שאנשים יתפרנסו במצב האבטלה הקיים בארץ.

כך הוא ממנה את עוזרו החשוב לתיאום ההסברה, עיבל גלעדי, שבעיתונים תמונתו מתנוססת תחת הכותרת: בבוקר הוא מסביר את הגירוש, ובערב הוא עושה עסקים עם הפלסטינים. זאת הכותרת. לא נשכח את עורך-דין דב וייסגלס, ואפשר להמשיך.

יש תופעות שהן קשות, הגדירו את זה רבים פה בבית, חבר הכנסת וילן ואחרים, כתופעה החמורה והקשה ביותר במקומותינו בתחום הציבורי. הכנסת הזאת, שמעת לעת חוטפת משאל ציבורי שמכה בה, תחטוף פעם נוספת אם לא תתייצב בלי מורא, שזה תפקידה העיקרי, לעשות בדיקה על גופי השלטון במדינת ישראל. נכון, עושים את זה בוועדה לביקורת המדינה, עושים את זה בוועדות, עושים את זה גם במליאה. לא נהיה פטורים מלאשר ועדה, והלוואי שהוועדה הזאת תקום ותמצא שהרוב או הכול תקין. הלוואי ואתבדה. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה. חבר הכנסת בנימין אלון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת צבי הנדל.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יצא הדבר ויש פה צירוף ועיתוי, שגם נודע לנו שמוגש כתב אישום נגד חברנו, חבר הכנסת עמרי שרון, וגם עולה נושא זה לדיון כאן במליאה. בית-המשפט יבדוק את אשר הוא צריך לבדוק, לא לנו לעשות את הבדיקה שבית-המשפט צריך לעשות, אבל הייתי רוצה לקרוא שוב את סיום דבריו של היועץ המשפטי מזוז, בדוח שנמצא לכל אזרח באינטרנט תחת משרד המשפטים, היועץ המשפטי: "למותר להדגיש כי סגירת תיק פלילי מחוסר ראיות מספיקות אינה מהווה תעודת הכשר ציבורית למעשיו של אותו אדם. ביקורת יכול שתישמע, ואף רצוי שתישמע, במישור הציבורי".

אני מתייחס למישור הציבורי. היועץ המשפטי סוגר את התיק, כמו שהוא אומר, מחוסר ראיות על ראש הממשלה. אני רוצה לשאול במישור הציבורי, איך זה נראה ואיך זה מתקבל. לא הייתי מעלה בדעתי כאבא להתנהג בצורה הבלתי מוסרית שמתנהג אבא אריאל שרון.

(היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה, שעה 20:09)

אני רוצה לקרוא לכם מתוך הדוח הזה. כל מה שאני קורא הוא גלוי, כל אחד יכול באינטרנט להוציא את זה. שואל חוקר את עמרי שרון: "מה ידע אביך אודות הזרמת הכספים שלא קיבלו ביטוי בדוח?" – הוא קיבל על זה כתב אישום עם עבירות של שבע שנים. תשובה: "שום דבר - - - אני דאגתי לבודד אותו מכל דבר מסוג זה - - - אני דאגתי ששום דבר לא יפריע לאבא שלי במועמדות שלו, אני עשיתי הכול כדי שהוא לא יידע - - - ".

מהתבטאות זו של עמרי ומהתבטאויות אחרות מסיק מני מזוז שעמרי עשה כמיטב יכולתו כדי לסייע לאביו, לסוכך עליו מפני נשיאה באחריות ואין לכן תשתית ראייתית למעורבות של האבא, למרות שאם היו שולחים לחיקור דין, ושלחו ללוס-אנג'לס, אבל שלחו לפקידים שחתומים על הקרן. לו היו שולחים לבדוק אצל התורמים, שרשימת התורמים מוכרת, ואני גם יכול לתת אותה למי שמתעניין, היו שומעים דברים ברורים על מעורבות ישירה של ראש הממשלה שטוען שהוא לא גייס כספים. עמרי מעולם לא היה שם ושרון היה וגייס, אך אני שואל לא במישור הפלילי, אבא אריאל שרון, איך אתה הולך לישון בלילה כשאתה יודע שהבן שלך אולי יישב שבע שנים בכלא, ואתה מבסוט?

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

תודה רבה. אני ממשיך ברשימת הדוברים. צבי הנדל אינו נוכח. חבר הכנסת יורי שטרן, בבקשה, אחריו לפי הסדר חברי הכנסת אליעזר כהן, מאיר פרוש, רשף חן, אפרים סנה, דני יתום ויש עוד דוברים. שלוש דקות, בבקשה.

יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

חברי הכנסת, זו הקריאה שלי לכל הסיעות לתמוך בהצעה זו. יש פה כאלה שתומכים בהתנתקות האומללה הזו, יש כאלה שנלחמים בה ללא קשר עם העמדה בסוגייה פוליטית זו. תראו מה קורה למדינה. כל חלקה טובה נאכלת על-ידי שחיתות, שבירת כלים, נורמות פסולות. תוך כדי מבצע ההתנתקות ראש הממשלה מנתק את השלטון בארץ גם מן העם, גם מן המוסר וגם מן החוק. כל דבר הוא פרוטקציה. אין תפקיד במדינה שלא דרך עמרי שרון, ממנים עליו אדם. אין תפקיד במשרד ראש הממשלה שלא נמסר באחרונה לאנשים שאצלם ניגוד אינטרסים הוא מובנה.

אתמול דנו בוועדה לביקורת המדינה על עיבל גלעדי, מתאם ההסברה לנושא התנתקות שהוא מייצג קרן בריטית שהיא מעורבת בעסקים עם הפלסטינים על בנייה על אדמות שישראל אמורה לפנות בהתנתקות, הוא מייצג קרן שמטרתה הראשית לקדם אינטרסים של בריטניה ושל האיחוד האירופי, ואדם שמייצג את האינטרסים של מדינה זרה הוא יועץ ראש הממשלה לענייני הסברה ותיאום תקשורת בנושא התנתקות. איך זה קורה? איך קורה שאנשים שמקבלים אותם לתפקידים הכי בכירים כמו דב ויסגלס, שהוא יועץ ראש הממשלה, הוא מנהל משא ומתן עם האמריקאים עם כולנו בשם כולנו עוד לפני שהכנסת דנה בכך, עוד לפני שהממשל דנה בכך, והוא אדם שהספיק, מעורב בקזינו ביריחו. איך שר הביטחון, שאול מופז, מכריז שציר הפילדלפי יפונה כשהממשלה עוד לא החליטה על כך והכנסת עוד לא דנה בכך? שום נורמה ציבורית לא מתקיימת.

אתם יכולים להיות מאוד בעד ההתנתקות, אבל תראו איך שב"כ נכנס לדיכוי פוליטי, איך עוצרים אוטובוסים שאמורים להסיע אנשים להפגנה. תעצרו אותם איפה שהם עוברים על הגבול, תעצרו אותם איפה שהם מפריעים לתחבורה, אבל אל תעצרו את האנשים שבאים להפגין. אל תיקחו ילדות בנות 14 ואל תיתנו לפרקליטות המדינה לדרוש המשך מאסר לבנות 14 בלי אפילו להחזירן למאסר בית כי כאילו אם הן תהיינה במאסר בית הן ימשיכו בהפגנות. איזה מן זכויות הילד מתקיימות פה במדינה? תוך כדי המבצע הזה שנקרא התנתקות לא יישאר לא חוק, לא סדר, לא ליהודים ולא לערבים, לאף אחד במדינה, ואת זה חייבים לעצור, לפחות בכלים הפרלמנטריים המוגבלים שיש לנו.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

תודה רבה. חבר הכנסת אליעזר כהן, בבקשה, ואחריו מאיר פרוש, אם יהיה נוכח.

אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

אדוני היושב ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני מבקש מכם להצביע בעד ועדת חקירה ולא לקבל את הצעת ועדת הכנסת בעניין. עמרי שרון בהסכם עם היועץ המשפטי לממשלה דן בנושא שלו עצמו כביכול ומטעה אותנו, את חברי הכנסת ואת הציבור, כי במעשהו זה הוא מוציא מהמשחק ומכל דיון את אביו, שהוא במקרה ראש הממשלה ובמקרה הנושא לדיון על עמרי שרון עם הכספים שנאספו לבחירות שהם נושא החשד העיקרי והם שהביאו לבחירתו של ראש ממשלה שעושה מעשים מאוד לא דמוקרטיים ומאוד לא בעלי שלטון תקין מאז שעלה לשלטון.

הדבר החשוב ביותר, שהוא מנהל מדיניות הפוכה לחלוטין מזו שלמענה נבחר ומגרש שרים שאינם יסמנים שלו, ממנה סגני שרים עושי דברו שהם מצביעים עבורו ועבור החלטותיו עד ההחלטה של אתמול בוועדת הכנסת בעניין הדיון הזה שמעלה חבר הכנסת אריה אלדד. עמרי שרון בעצמו הצביע בוועדת הכנסת עם רוחמה אברהם ומגלי והבה, הם אנשים שמונו על-ידי ראש ממשלה כי הם עושי דברו. דברים כאלה מבקש חבר הכנסת אריה אלדד לבדוק בוועדה שלו. אסור לנו למנוע חקירה זו, תעשו הכל כדי שהיא תתבצע, כי בעקבותיה יתגלו הרבה מאוד דברים.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש אינו נוכח, חבר הכנסת רשף חן גם הוא לא נוכח, חבר הכנסת אפרים סנה, בבקשה. לאחריו חברי הכנסת דני יתום, אורון וגלאון.

אפרים סנה (העבודה - מימד - עם אחד):

אדוני היושב ראש, רבותיי חברי הכנסת, אין ספק שתופעת השחיתות שעליה הצביע מבקר המדינה היוצא, השופט אליעזר גולדברג, חייבת להיחקר חקירה יסודית. אני חושב שעל זה אין מחלוקת. השאלה היא מי יחקור, האם יחקרו את זה פוליטיקאים או שופטים. משתי האפשרויות האלה סיעת העבודה עומדת על כך שהחקירה תיעשה על-ידי שופטים שימונו על-ידי נשיא בית המשפט העליון לפי חוק ועדות חקירה, 1968. זה הדבר הנכון לעשותו. חקירה פוליטית אינה חקירה. חקירה משפטית היא חקירה אמיתית, בלתי תלויה.

לכן אנו העלינו הצעה ביום רביעי שעבר שהכנסת תדון ותמליץ על הקמת ועדת חקירה משפטית, לאחר מכן אנו אחראים לכך שהצעה זו תבוא בממשלה ותקום ועדת חקירה משפטית. מי שלא פוחד מחקירה, לא יתנגד לה. וזו ההצעה שלנו, ולכן אנו נתנגד לוועדת חקירה של הפוליטיקאים ואנו תומכים בוועדת חקירה של שופטי ישראל.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

תודה רבה. חבר הכנסת דני יתום אינו נוכח, חבר הכנסת אורון כנ"ל, חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. אחריה סער, ברכה.

זהבה גלאון (יחד):

אה. הנה, חבר הכנסת אורון פה. הוא יהיה אחרי?

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

לא, לא. את תעלי בינתיים, ואלוהים רק יודע מה יהיה אחרייך. בבקשה, גבירתי.

זהבה גלאון (יחד):

אדוני היושב ראש. ועדת הכנסת, שקיבלה החלטה לשנות את הרכב הוועדה שהציע יוזם ההצעה, חבר הכנסת אריה אלדד, ושמביאה למליאת הכנסת עכשיו את הרעיון, או את ההצעה, להסיר מסדר היום את ההצעה להקים ועדת חקירה, מבקשת לקבור את ההצעה הזו קבורת חמור. ואני שואלת למה. ממה מפחדים כאן. ממה בדיוק חוששים חברי ועדת הכנסת ואולי חברי מליאת הכנסת? מה עלולים פתאום לגלות כאן?

יוסף פריצקי (צל"ש - ציונות, ליברליות ושוויון):

אני אגיד לך מה.

זהבה גלאון (יחד):

אז רגע, שמעתי את - - -

רוחמה אברהם (הליכוד):

זהבה, את מדברת? - - -

זהבה גלאון (יחד):

כן. שמעתי - כן, כן. ממה בדיוק חוששים? אדוני היושב ראש, הבעיה היא - אמרתי את זה כבר בדיונים קודמים - הבעיה היא לא השחיתות, הבעיה היא שכל שלטון מושחת. הבעיה היא האם השלטון שומר על אותם מנגנונים שאמורים לבלום את השחיתות, אותם מנגנונים אפקטיביים, שיישארו אפקטיביים. ואני לא בטוחה שאני יכולה לומר שהשלטון שומר על המנגנונים האלה.

מה מבקשת הכנסת לעשות? - בניגוד למה שאמר כאן אפרים סנה. אמר אפרים סנה: תקום ועדת חקירה של שופטי ישראל. חבר הכנסת אפרים סנה, מי שצריך לחקור אלה הן רשויות אכיפת החוק. אבל תפקידה של ועדה כזו, כפי שהציע חבר הכנסת אריה אלדד, תפקידה של ועדה כזו הוא להמריץ את רשויות אכיפת החוק. אני לא חושבת שאריה אלדד התכוון לפעול במקומן, הוא התכוון להמריץ אותן. ולכן, ועדה כזאת נדרשת. וזה נכון שהכנסת תעשה את זה. עכשיו, הוועדה הזאת שתקום – אני מקווה שהיא תקום - היא לא צריכה לחקור פרשות שנחקרות על ידי המשטרה, היא לא צריכה לפעול במקום המשטרה, בוודאי כל עוד החקירה לא הסתיימה. אבל, הכנסת חוששת מכך שתקום ועדה שתצביע על כמה רעות חולות? ממה בדיוק חוששים? מה חוששים שעלולים לגלות כאן? וקשה להגיד שאריה אלדד ואני נמצאים באותו המתרס הפוליטי.

אז אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת. כנסת היא לא במקום משטרה, כנסת היא לא במקום בית משפט. אבל תפקידם של חברי הכנסת הוא לפקח על הרשויות, תפקידם של חברי הכנסת לפקח על הביצוע של הרשויות. ומי שהיום מבקש לקבור קבורת חמור את ההצעה להקים ועדת חקירה בראשותו של חבר הכנסת אריה אלדד, הוא מפחד. ואני שואלת, אדוני היושב ראש, ובמה אני מסיימת: ממה הם מפחדים. אני שואלת: ממה הם מפחדים. תודה.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת גדעון סער, איננו נוכח, והוא לא מדבר.

חיים אורון (יחד):

רגע, מה אתי?

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

אני קראתי בשם אדוני והוא לא היה באולם, ואני הכרזתי: כל מי שלא יהיה באולם, מאבד זכותו להשתתף בדיון.

חבר הכנסת מוחמד ברכה, גם הוא איננו נוכח - - -

חיים אורון (יחד):

אדוני היושב ראש, אני בדרך כלל לא מעיר את זה, אבל אתה בין אלה שלא פעם בא בריצה ואומר: אבל בכל זאת - - -

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

חבר הכנסת אורון, חבר הכנסת אורון.

חיים אורון (יחד):

אבל אני חושב, שכשנכנסתי - - -

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

חבר הכנסת אורון, חבל על הוויכוח.

חיים אורון (יחד):

לא, אבל גם הוא לא ידבר, אם כך. אם אני לא אדבר, גם הוא לא ידבר.

גדעון סער (הליכוד):

- - -

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

אני אומר: גם חמי דורון. חבר הכנסת חמי דורון רוצה להשתתף? אתה משתתף בדיון? קראתי לך.

חמי דורון (שינוי):

- - -

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

אז תואיל לעלות.

זהבה גלאון (יחד):

- - -

חיים אורון (יחד):

חבר הכנסת דהאמשה, אני מבקש לנהוג כמו שאתה מבקש שינהגו בך. הייתי בכניסה - אני לא רוצה לדבר - רק אני מציע ליושבי ראש, לא להפעיל את כל - - -, כשהם למעלה.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

אתה שאלת שאלה, ואני עניתי לך מה סדר הדיון. עכשיו, חבר הכנסת אורון, היה דובר אחר שהניח דעתי, ואני כנראה אתן לו, למרות שהוא לא היה כאן. תן לי סיבה למה לא היית, אז אני אוכל לשקול את זה.
זהבה גלאון (יחד):

הוא לא הספיק להגיע.

היו"ר עבד-אלמאלכ דהאמשה:

בבקשה, חבר הכנסת חמי דורון.

חמי דורון (שינוי):

אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת. אני לא חושב שהנושא שצריך לעמוד על פרק היום כאשר מדברים על ועדת חקירה פרלמנטרית, הוא נושא ההתנתקות או הנושאים היותר פוליטיים. צדק חבר הכנסת אפרים סנה, שציטט מתוך דו"ח מבקר המדינה. אנחנו נמצאים במצב – לדעתי, לפחות – קרוב מאד אל פי התהום. ואני לא הייתי רוצה להיות כמו באותה בדיחה רוסית שאומרת, שארצות הברית צעד אחד לפני התהום, ועוד שני צעדים ונשיג אותה. אין לי עניין.

עמרם מצנע (העבודה - מימד - עם אחד):

עוד צעד אחד קדימה.

חמי דורון (שינוי):

כן. צעד אחד קטן נוסף ואנחנו נעבור את ארצות הברית. נכון. אני לא רוצה להיות במצב הזה. אני חושב שהכרחי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית ולא ועדת חקירה ממלכתית, כפי שבעצם לכך מכוון חבר הכנסת אפרים סנה, מכיוון שוועדת חקירה פרלמנטרית זה המקום לברר וללבן בדיוק את אותן הדרישות, את אותם הדברים, עליהם מתריע מבקר המדינה. את הקשר הנוראי בין הון לשלטון. קשר בין הון לשלטון, שפושה ברשויות המקומיות. קשר שכמובן, לאחר שסיים את כיבוש הרשויות המקומיות, עלה לרמה הלאומית. ולכן, היום אנחנו נמצאים במצב שבו דברים לפעמים לא נחקרים על ידי המשטרה, למרות שמביאים חומר, ואז נאמר על ידי המשטרה: אין לי ראיות, תביאו ראיות.

אנחנו, האזרחים, לא צריכים להביא ראיות למשטרה. זה בדיוק תפקידה של המשטרה. אנחנו, האזרחים, צריכים להביא למשטרה את המסגרת. את הסיפור עם הדברים הבסיסיים. משם והלאה להפוך את העסק לתיק שצריך להיות מונח בפני בית המשפט, את זה, תפקידה של המשטרה לעשות. וצר לי הדבר, שהיום המשטרה מעדיפה, לעתים קרובות, לא לטפל. להטמיע.

לכן אני חושב, שחובה עלינו להקים היום ועדת חקירה פרלמנטרית כפי שהציע חבר הכנסת אלדד. יתרה מכך. בוועדת הכנסת ניסו לעשות תרגיל לתנועת שינוי. מה עשו? אמרו: אם אנחנו נציע הצעה שבהרכב לא יופיע אף נציג לשינוי - שזו שערורייה, כי זו הרשימה והסיעה השלישית בגודלה בבית - אבל הקיפוח הזה, שהולך ונמשך בכל מיני תרגילים קטנים שעושים בוועדת הכנסת, חשבו - -

(היו"ר ראובן ריבלין, שעה 20:28)

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת אריאל, למרות שאתה מסתיר עם הנייר - חבר הכנסת אריאל, חבר הכנסת אריאל, תסתיר עם הנייר לכיוון המצלמה, לא לכיוון שלי. כי כשאתה מסתיר את עצמך ממני, המצלמה רואה אותך ביתר שאת.

בבקשה.

חמי דורון (שינוי):

חשבו, אדוני היושב ראש, במסגרת ועדת הכנסת, שאם יגרעו ממקומה של סיעת שינוי באותה ועדה, כפי שהציע חבר הכנסת אלדד, אזי שינוי תצביע כנגד הקמת הוועדה. אז אנחנו נצביע בעד הקמת הוועדה, אבל אנחנו גם נדרוש שיהיה לנו נציג בוועדה, כי אנחנו הסיעה השלישית בגודלה בבית הזה. כי אנחנו הסיעה השלישית בבית הזה.

מיכאל גורלובסקי (הליכוד):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

אין לך הסתייגות, אבל.

חמי דורון (שינוי):

לא, אדוני. יש פה מספיק הסתייגויות, מספיק טובות - -

היו"ר ראובן ריבלין:

מאה אחוז.

חמי דורון (שינוי):

כדי להכניס גם את נציגי שינוי, מי שראוי.

היו"ר ראובן ריבלין:

בבקשה, תודה רבה. רבותי, חברת הכנסת אתי לבני. גבירתי.

רבותי, חבר הכנסת דהאמשה שהחליף אותי, קיבל את נימוקיו של חבר הכנסת הנדל, וקבע שהואיל והוא הלך להתפלל, הוא רשאי לדבר. חבר הכנסת ברכה, האם הלכת גם אתה להתפלל? אני אתן לך גם כן.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

כן, אבל קראו את שמך ולא היית.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

אתה רשום 14, לא אחרון. חברת הכנסת אתי לבני רשומה אחרונה. איפה היא? נו, בבקשה, גבירתי. אחרי זה יש לנו את חבר הכנסת הנדל, ואחרי זה אם חבר הכנסת ברכה או חבר הכנסת אורון רוצים לערער על שנשללה מהם זכות הדיבור, יגישו לי נימוקים. למשל, חבר הכנסת הנדל, ערעורו נתקבל כי הוא הלך להתפלל. אם יש לך איזשהו נימוק משכנע - - -

קריאות:

- - -

חיים אורון (יחד):

אני לא מערער.

היו"ר ראובן ריבלין:

יאללה, קדימה. אחר כך ניתן לכם כל אחד דקה וחצי. קדימה.

קריאה:

דקה וחצי, מה זה? שוק?

היו"ר ראובן ריבלין:

יאללה, חברי הכנסת, קדימה.

גבירתי.

אתי לבני (שינוי):

כן, אדוני היושב ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך על הרעיון ועל היוזמה של חבר הכנסת אריה אלדד להקים ועדת חקירה בנושא השחיתות השלטונית. אמנם אני מניחה שהיוזמה הזאת הגיעה מרצונו ורצון חבריו לחקור את כל נושא ההתנתקות מול ראש הממשלה ובניו - וזה לא הדבר שצריך להיחקר, זה לא הדבר שצריך להיות נושא לוועדת חקירה, כמו שלא הנושא לוועדת חקירה מה עושה שר הביטחון עם ציר פילדלפי ואיך חוקרים את עמרי שרון.

כל הדברים האלה נעשים על ידי רשויות החוק, בצורה שהחוק מאפשר להם, והם יפעלו בבתי המשפט ובכל דרך לאכוף את סדרי השלטון והמשפט.

לא זאת המטרה של ועדת חקירה. ועדת חקירה צריכה לפעול בכל השטחים האפורים, הבלתי מוסדרים, של התנהלות שלטונית בלתי תקינה, שכל יום אנחנו שומעים עליה, על טובות ההנאה, על הקשרים הבלתי נסבלים, על צורת המינויים, על מקורבים – כל הדברים האלה צריכים להיחקר.

מי צריך לחקור אותם? האם צריכים לחקור אותם חמישה חברי כנסת שאיכשהו התמנו? לא. אני קוראת לוועדת החקירה הזאת להיות ועדת חקירה במסגרת ועדת החוקה, וחבר הכנסת מיקי איתן, שנכנס עכשיו הוא האיש הראוי לנהל ולהוביל מהלך כזה, יחד עם נציגות של כל חברי הבית בוועדת החוקה של הכנסת, כמו שהיא עושה את החוקה לישראל, היא המקום שבו השחיתות צריכה להיחקר ולהביא המלצות לציבור הישראלי. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה לחברת הכנסת אתי לבני. רבותי, חבר הכנסת ברכה, אתה רוצה לדבר חלק מהזמן? בבקשה. אבל תקצר, בבקשה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):

אני אדבר שלוש דקות.

היו"ר ראובן ריבלין:

שלוש דקות זה ארוך, זה בכל מקרה המקסימום שהיית יכול לקבל. בבקשה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אנחנו תומכים בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת השחיתויות בממשל במדינת ישראל, אבל הכוונות של המציע הן לא הכוונות שלנו, למרות שהן יכולות להיות חופפות בכמה מקומות.

אני חושב שאחד הדברים שצריך להגדיר בהתחלה זה, מה זה נקרא שחיתות. האם שחיתות היא רק העובדה ששולחים יד של יחיד לקופה הציבורית או לרשות היחיד, או שגם לא יחיד, רשות שולחת יד לכיסיהם של אזרחים ופוגעת בהם, זו גם שחיתות.

במה שנוגע לחבר הכנסת אלדד יש מקום לבחון למשל איך משרדי ממשלה הרעיפו תקציבים, לא כחוק, על מה שקרוי מאחזים בלתי חוקיים. זה חלק מהשחיתות שקיימת במדינת ישראל, ודווקא דומני, שאתה והנדל תשתדלו מאוד לחפות עליה. תודה רבה, אדוני.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

לא, אני מסכים שיחקרו את זה.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. נתתי לו דקה וחצי, הוא הסתפק בדקה. חבר הכנסת הנדל, בבקשה, אדוני. יסיים חבר הכנסת אלדד, אשר יש לו זכות כפולה, גם כמסתייג וגם כמשיב לבקשת הוועדה להסיר מסדר-היום.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, אני רק רוצה להביא דוגמה אחת, וגם לא דוגמה, אלא כמה שאלות, ובזה להסתפק, רק בסוגיה אחת. כשהודיע ראש הממשלה על התוכנית המדינית שלו, עקירה מחבל עזה של כל ההתיישבות היהודית, הוא סייג את זה בשני מקומות. הוא אמר: ציר פילדלפי יישאר בידינו ויישובי צפון חבל עזה יישארו בידינו. זה פרה היסטוריה, אבל מאחר שזה נוגע לי אני זוכר כל תג ממה שנאמר בכל שלב. לאחר חודשים לא ארוכים, Out of the blue, בלי לדבר על זה, לא היה דיון, שום דבר, פתאום נכללו גם שלושת היישובים בצפון החבל.

הגיעו אלי כל מיני ידיעות בעניין הזה, לא רציתי לדבר כי לא היתה לי שום הוכחה, אבל הואיל ועכשיו קראתי את זה בתקשורת, גם העולמית וגם בישראל, אני מציע לזכור שיש שאלה כזאת, יש איזה תכנון עם שותפים, עם מעורבות של עורך דין מאוד ידוע, שהוא יועץ בכיר, להקים קזינו בצפון החבל, כי זה קרוב לאשקלון, וזה היה מאוד נוח. אני מציע שהשאלה הזאת תרחף באוויר, היא הרבה יותר מספקולציה, זה מאוד רציני, והמשקיעים הם חברים מאוד מאוד טובים. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה לחבר הכנסת הנדל. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלדד, גם כמסתייג וגם כמשיב. יש לך עשר דקות, חבר הכנסת אלדד. עשר דקות שהן חופפות. עשר דקות לרשות אדוני.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתחיל מהסוף, כשהתקיים הדיון בוועדת הכנסת ראיתי איך מגייסים חברים להפיל את החלטת המליאה הזאת להקים ועדת חקירה, ראיתי את הגיוס, ראיתי את חבר הכנסת עמרי שרון מגיע להצביע, ואמרתי שהוא חייב לפסול את עצמו – זה לא ניגוד עניינים, זה העניין עצמו – אבל הוא לא פסל את עצמו, ואז ראיתי שמגיעים בריצה מחליפים, סגני שרים, זה מקרוב באו, זה מקרוב מונו, באים להשיב טובה תחת טובה. איך נקרא לזה? "טובה תחת טובה". הם התגייסו כדי למנוע את חקירת השחיתות שמינתה אותם לסגני שרים.

יושב-ראש הוועדה ניחן ברגישות אנושית רבה מאוד. רבותי, אינכם מעריכים את מידת הרגישות והתובנה הפסיכולוגית של חבר הכנסת בר-און. הוא מסתכל עלי ושואל: מה חשבת שיקרה כאן? זה המקום שנגמרים החלומות. חברי הכנסת, היום אתם תוכלו להוכיח לרוני בר-און, שאתם לא ציניים, שאצלכם לא נגמרו החלומות, שאתכם אי אפשר לקנות כך, ששחיתות זה דבר שצריך להילחם בו ולא לכרוע ברך לפניו. לא הכול ציני, לא הכול בדיחה, לא הכול למכירה.

אלי בן-מנחם (העבודה - מימד - עם אחד):

חבר הכנסת אלדד, מותר לי רק הערה? לא כל סגני השרים מונו, חלק נבחרו בקלפי. אנחנו לא מונינו, נבחרנו.

היו"ר ראובן ריבלין:

כן, זה נכון.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

אני באתי ואמרתי על אלה שבאו לוועדת הכנסת בריצה כדי להפיל את הצעת החוק. עליהם דיברתי.

אבשלום וילן (יחד):

אמרת: מונו.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת בן-מנחם, כל תפקיד שזכית בו, זכית בו בעשר אצבעות ידיך. כל דבר הוא לא זכה בו, הוא עבד עליו קשה מאוד, אני מעיד.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

התחושה הציבורית היא תחושה של מיאוס כולל, כי בכל מקום שנוגעים בו, נגעה השחיתות, כמו מגיפה – במינויים הציבוריים, לאסוננו, בצבא, במשטרה, במינויי מקורבים, בכל המערכות.

מאז שעסקנו בנושא במליאת הכנסת הגיעו אלי עשרות פניות שונות של אזרחים, ואנשים שיודעים משהו על משהו, והתחילו לספר לי איך פתאום הוקמה גדר ההפרדה, הפרוייקט הענקי, ומי מרוויח, איזה מחצבות מרוויחות מהגדר, מי מרוויח מהקרווילות שפתאום נוחתות בניצן--

יצחק כהן (ש"ס):

מי אישר.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

--מי הקבלנים, והביאו לי גזרי עיתונים, איך איל ארד, אחד מאדריכלי התוכנית הזאת, הוא זה שזוכה במכרז להסביר את התוכנית הזאת. ומה שמדאיג, זה שאנחנו כבר לא צועקים, כל כך התרגלנו לחיות בתוך זה, שאפילו איננו שמים לב שהשחיתות הגיעה עד צוואר.

יעקב מרגי (ש"ס):

תגיד לאמנון אברמוביץ.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

בדיונים שהתקיימו כאן, גם בוועדה, גם במליאה, הובע החשש שכל העניין הזה של ועדת החקירה לחקר השחיתות לא נועד אלא לטרפד את תהליך ההתנתקות.

נדמה לי שבעניין הזה אין חשש. נדמה לי שכולם כבר מבינים שאין לוחות זמנים חופפים או מתאימים בכלל, והטיעון הזה אינו אלא טיעון דמגוגי, לא על זה תהיה הוועדה. לא את זה היא תחקור ולא את זה היא תוכל למנוע. לצערי אולי, אבל לא זה הנושא. תפקיד מרכזי יש לכנסת כפיקוח על הרשות המבצעת, כרשות מחוקקת על הרשות המבצעת, וזה מה שאתם, חברי הכנסת, מתבקשים לעשות היום.

חברי הכנסת, היום הוא יום ארוך ומייגע, היום האחרון של המושב. נדמה לי שברור לכולנו איפה אנחנו עומדים ומה אנחנו רוצים להשיג. אני קורא לכם לדחות את הצעתה של ועדת הכנסת, להקים ועדת חקירה פרלמנטרית ולתמוך בהסתייגויות השונות.

היו"ר ראובן ריבלין:

יש הסתייגויות שהן כמובן מנוגדות אחת לשנייה.

בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת רוני בר-און. יש גם הודעה ליושב-ראש הקואליציה. חבר הכנסת סער, מה שאתה מבקש להודיע, תודיע באמצעות חבר הכנסת בר-און. סגן היושב-ראש דהאמשה קבע, אני לא רוצה להתערב בקביעותיו. החלטתו היא החלטה.

בבקשה, חבר הכנסת בר-און.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להשיב רק לגבי טענה אחת שנשמעה פה. אני מבקש להשיב לגבי טענה שנטענה פה על-ידי חבר הכנסת אריה אלדד --

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת אורון וכבוד השר רמון.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

-- בקשר לרגישות שלי, כפי שציין חבר הכנסת אלדד, כשאמרתי לו שוועדת הכנסת זה המקום בו מתנפצים החלומות.

אבשלום וילן (יחד):

משפט חזק.

היו"ר ראובן ריבלין:

אני חשבתי בממשלה.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

בדרך אל הממשלה.

היו"ר ראובן ריבלין:

ראש הממשלה אומר שאנחנו מוותרים על חלומות.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

גדעון, מה אתם מוסיפים?

יצחק כהן (ש"ס):

מה זה?

היו"ר ראובן ריבלין:

לא, לא. יושב-ראש ועדת הכנסת, הדבר בלתי אפשרי. שלח לו פתקה. רבותי, זה לא יכול להיות. הכנסת זה לא תוכנית "כבקשתך". זה לפחות כמו הוועדה.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

התשובה לחבר הכנסת אלדד בעניין הזה באה לאחר שחבר הכנסת אלדד היה נדהם כולו מזה שהמתבטאים, חברי הכנסת שהתבטאו בוועדה, התבטאו בדרך שלפי דעתו היתה דרך פוליטית. ואז הוא אמר, בתמימות מעושה, "ואני חשבתי שההחלטות הן לגופו של עניין ולא פוליטיות". אמרתי לו שהגיע הזמן שהחלומות, גם שלו, יתנפצו בוועדת הכנסת.

כך או כך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בתוקף הסמכות שיש לי על-פי סעיף 97ז--

יצחק כהן (ש"ס):

חיים רמון, לאן אתה הולכים?

השר חיים רמון:

לשום מקום, אל תדאג.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

-- יכולתי לבקש כרגע מהכנסת - - -

יצחק כהן (ש"ס):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

- - - יכולתי לבקש כרגע מהכנסת להרשות לי למשוך את ההצעה של ועדת הכנסת ולהחזיר את העניין לדיון בוועדת הכנסת. אני לא רוצה לגרום בזבוז זמן לוועדת החקירה, אם היא תקום. אני מודיע כאן, מכוח הסמכות שלי כיושב-ראש ועדת הכנסת, שאני מבקש שלא להעמיד להצבעה את ההמלצה להסיר מסדר-היום את ההצעה של חבר הכנסת אריה אלדד, לקבל את המלצת ועדת הכנסת לעניין הצ'רטר של הוועדה, לעניין הרכב הוועדה, וכמובן להצביע על כל יתר ההסתייגויות.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת אלדד, זה לא ניתן לשיקול דעתך. ועדת הכנסת חזרה בה מהתנגדותה להקמת הוועדה.

מוחמד ברכה (חד"ש-תע"ל):

יושב-ראש הוועדה לא יכול לסתור את הדיון של הוועדה .

היו"ר ראובן ריבלין:

יושב-ראש הוועדה, האם ועדת הכנסת הצביעה להסיר מעל סדר היום?

זהבה גלאון (יחד):

כן.
היו"ר ראובן ריבלין:

אדוני יושב-ראש הוועדה, האם החלטת הרוב בוועדת הכנסת היתה להסיר מסדר היום?

זהבה גלאון (יחד):

כן.

היו"ר ראובן ריבלין:

החלטת הוועדה היתה להסיר מעל סדר היום את ההצעה שנתקבלה על ידי המליאה בדבר הקמת ועדת חקירה?

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

אכן כן. אדוני היושב-ראש, ירשה לי להשלים את התשובה שלי. אכן כן, זאת היתה החלטת ועדת הכנסת, ואני כאן, כשאני מציג את החלטת ועדת הכנסת, אני מבקש מהכנסת להצביע נגד הסרת הצעת ההחלטה של אריה אלדד מסדר-היום.

היו"ר ראובן ריבלין:

הבנתי. חבר הכנסת גורלובסקי, אני מבקש לא לנהל שיחות במליאות. חברת הכנסת גלאון וחבר הכנסת ברכה, אני מאוד מודה לכם על הערתכם. אנחנו מצביעים האם להסיר או לא להסיר. חבר הכנסת יצחק כהן, נא לצאת מהאולם אם מדברים בטלפון. רבותי, זה לא הפקר.

רבותי חברי הכנסת, אנחנו הולכים עכשיו להצביע האם להסיר או לא להסיר מעל סדר-היום. הואיל ולי אין זכות דיבור אני מודיע שמבלי לנקוט עמדה לגופו של עניין אני נגד כל הקמת ועדת חקירה שמגמתה אינה עניין שבאמת הכנסת צריכה לחקור אותו ושנמצא בסמכות רשויות אחרות. עכשיו תעשו מה שאתם רוצים.

שר התחבורה מאיר שטרית:

אדוני, תסביר איך אני מצביע בעד להסיר את ההצעה מסדר-היום. איך אני מצביע - בעד או נגד?


היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת ברכה וחברת הכנסת גלאון, הצעת ועדת הכנסת היתה להסיר מסדר-היום. אני מצביע על החלטת ועדת הכנסת. מי שרוצה לתמוך בהחלטת ועדת הכנסת, דהיינו להסיר, מצביע בעד. מי שמתנגד - מצביע נגד. רבותי, ברור לכם?

קולט אביטל (העבודה - מימד - עם אחד):

לא ברור.

היו"ר ראובן ריבלין:

לא ברור, ללכת לקורס. בעד - זה להסיר. נגד - לא להסיר. מי שמצביע בעד, הוא בעד להסיר מעל סדר-היום את הצעתו של חבר הכנסת אלדד. מי שמצביע נגד, מבקש לקיים את הוועדה. חברי הכנסת, כל מי שלא מבין שיבקש בפעם הבאה שלא יבחרו אותו לכנסת. אלה ההצבעות. חברי הכנסת, תודה רבה, לשבת.

קריאות:

- - -

דני יתום (העבודה - מימד - עם אחד):

סליחה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

שב במקומך, אל תבוא אלי.

דני יתום (העבודה - מימד - עם אחד):

אבל לא דיברתי.

היו"ר ראובן ריבלין:

אני מתנצל.

דני יתום (העבודה - מימד - עם אחד):

אבל לא קראת לי לדבר.

היו"ר ראובן ריבלין:

קראו, קראו, קראו לדבר.

דני יתום (העבודה - מימד - עם אחד):

אז אני מבקש לדבר, לא קראו לי.

היו"ר ראובן ריבלין:

קראו לדבר. תם הדיון. קראו לדבר, דני.

דני יתום (העבודה - מימד - עם אחד):

אבל הייתי באולם.

היו"ר ראובן ריבלין:

אבל קראו לדבר. אבל לחיים אורון קראתי לדבר עוד פעם.

דני יתום (העבודה - מימד - עם אחד):

אני הייתי פה ולא קראת - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

מה אני יכול לעשות. קראו לך.

קריאות:

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

קראו לך, תשאל את חיים אורון. קראו לך, דהאמשה קרא. חברי הכנסת.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

יש פה התפרעות. תם הדיון.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

לא דיון. אני מבקש - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

יש שלושה צבעים בהצבעה. מי שמצביע ירוק רוצה להסיר מסדר-היום; מי שמצביע אדום רוצה לקיים את ההחלטה של הכנסת; מי שלוחץ צהוב הוא נמנע.

קריאות:

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

מה קרה? האורות לא עובדים אצלך? רבותי, מי שמצביע בעד - מצביע בעד להסיר מסדר-היום את ההצעה של חבר הכנסת אלדד; מי שמצביע נגד הוא בעד להשאיר אותה. זה הכול.

חברי הכנסת, נא לשבת. אני מפעיל את ההצבעה. ובכן, מי בעד הצעת ההחלטה של הוועדה להסיר מסדר-היום, מי נגד? נא להצביע.

הצבעה מס' 38

בעד הצעת ועדת הכנסת - 13
נגד - 46
נמנעים - 1
הצעת ועדת הכנסת להסיר מסדר-היום את הצעתו של חבר הכנסת אריה אלדד להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא "גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל", לא נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:

13 בעד, 46 נגד, 1 נמנע. אני קובע שהצעת הוועדה לא נתקבלה, ולכן אני עובר לבקשה השנייה של הוועדה וזה לדון ולהצביע על ההסתייגויות. ועכשיו אנחנו מתחילים בהסתייגויות, ואני מסביר כל הסתייגות כדי שלא תהיינה אי-הבנות.

ההסתייגות הראשונה - - -

שר התחבורה מאיר שטרית:

אדוני - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

כבוד השר שטרית, תרשו לי לנהל את הישיבה. חבר הכנסת אלדד, אתה מסיר?

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

מסיר.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה. הלאה. חבר הכנסת מאיר פרוש אינו נוכח. הרכב הוועדה - יש לנו שתי הצעות. לא, הצעתו של מאיר פרוש אינה כאן. יש לנו רק את הצעתם של חברי הכנסת: אלדד, בנימין אלון. להסיר?

קריאות:

- - -

זהבה גלאון (יחד):

לא, לא - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

רבותי, יש לנו רק שתי הצעות פה. יש לנו כרגע שתי הצעות.

זהבה גלאון (יחד):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

חברת הכנסת זהבה גלאון. מה, אתם רוצים הפסקה?

זהבה גלאון (יחד):

הוא לא מבין.

היו"ר ראובן ריבלין:

שבו, אני אסביר לו.

קריאות:

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

חברי הכנסת, בפנינו שתי הצעות בלבד, שכן חבר הכנסת פרוש אינו נוכח. האחת היא שהרכב הוועדה יהיה: יולי אדלשטיין, נסים דהן, איוב קרא, אריה אלדד, משה כחלון, רשף חן, דני יתום, זהבה גלאון ועזמי בשארה; או ועדת חוקה, חוק ומשפט.

יעקב אדרי (הליכוד):

צריך לחקור את התנהלות חברי הכנסת - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

ובכן, רבותי, יש שתי הסתייגויות. ברכה, בסדר? חיים אורון, בסדר? אני לא שומע שם.



קריאות:

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת סער, אני מתחיל את ההצבעה. קיימות שתי הסתייגויות, נכון? יושב-ראש הוועדה. קיימות שתי הסתייגויות לפנינו כרגע, והן רק להרכב הוועדה: אחת של חבר הכנסת אלדד, המציע את יולי אדלשטיין - יושב-ראש, נסים דהן, איוב קרא, אריה אלדד, משה כחלון, רשף חן, דני יתום, זהבה גלאון ועזמי בשארה, או את הצעת רשף חן המסמיכה את ועדת חוקה. אלה שתי ההצעות.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

- - -

קריאות:

- - -

חיים אורון (יחד):

אדוני היושב-ראש, יש שלוש הצעות: הצעת הוועדה ושתי הסתייגויות.

גדעון סער (הליכוד):

רובי, יש הצעת ועדה.

היו"ר ראובן ריבלין:

נכון. אתם צודקים, בשביל זה שאלתי אותך. רבותי חברי הכנסת, בפנינו יש את הצעת הוועדה, שעליה יש שתי הסתייגויות. הצעת הוועדה היא אחרי שנדחה את ההסתייגויות.

אבשלום וילן (יחד):

אם נדחה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

אני אמרתי לך משהו? אם לא נקבל, רשאי בר-און לבוא ולמשוך את זה. חבר הכנסת סער, השר הרצוג, סנה - תנו לעבוד.

קריאות:

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

רבותי, אני אכריז על הפסקה, אני אקיים את הישיבה בעוד שלוש שעות, אני מודיע לכם. רבותי, אני עובר להצבעה. ההסתייגות הראשונה - במידה וההסתייגויות לא מתקבלות, מתקבלת הצעת הוועדה.

ובכן, רבותי חברי הכנסת, ההסתייגות הראשונה להרכב הוועדה היא הסתייגותם של אריה אלדד וקבוצתו.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

מסיר.

היו"ר ראובן ריבלין:

מסיר. האם רשף חן מסיר?

רשף חן (שינוי):

לא.

היו"ר ראובן ריבלין:

לא מסיר. אתה מבקש שהוועדה תהיה ועדת חוקה, חוק ומשפט.

רשף חן (שינוי):

נכון.

היו"ר ראובן ריבלין:

תודה. יש לנו הסתייגות אחת לקיים את הוועדה לא כהצעת הוועדה, אלא הסתייגותו של רשף חן לקיים את הרכב הוועדה, שהיא תהיה זהה להרכב ועדת חוקה, חוק ומשפט.

זהבה גלאון (יחד):

- - -



היו"ר ראובן ריבלין:

חברת הכנסת זהבה גלאון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.

זהבה גלאון (יחד):

אדוני, אפשר הערה לסדר?

היו"ר ראובן ריבלין:

שום הערה. לשבת. פה זה לא קרקס. לשבת.

קריאות:

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

אני מצביע מי בעד הצעת רשף חן, מי נגד? נא להצביע.

הצבעה מס' 39

בעד הצעת חבר הכנסת רשף חן - 28
נגד - 23
נמנעים - 1
הצעת חבר הכנסת רשף חן נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:

בעד הצעת רשף חן, לפיה יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט - - -

שר התחבורה מאיר שטרית:

- - -

קריאות:

- - -



היו"ר ראובן ריבלין:

אדוני, מה אתה עושה לי לא. זאת החלטת כנסת. אדוני הוא חבר כנסת. היית משיג רוב - - - אני אתן לך לדבר.

הצעת רשף חן נתקבלה. אדוני יושב-ראש הוועדה, האם להצביע על הצעת הוועדה, בהסתייגות שנתקבלה?

מיכאל איתן (הליכוד):

אני מבקש דקה.

היו"ר ראובן ריבלין:

בבקשה, רק אחרי שאני אשאל אותו.

מיכאל איתן (הליכוד):

זה מתחיל להיות קצת מוגזם - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

אני מודיע שההסתייגות נתקבלה.

חיים אורון (יחד):

הוא לא יכול למשוך, זה לא חוק.

היו"ר ראובן ריבלין:

הוא לא יכול למשוך כלום, רק - - -

חיים אורון (יחד):

הוא לא יכול למשוך - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

זה אחרי זה נברר.

קולט אביטל (העבודה - מימד - עם אחד):

לא יכולים להכריח אותו - - -

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

אין ויכוח.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אני רמזים מבין.

היו"ר ראובן ריבלין:

ודאי, איזו שאלה. ברגע שהוא היה מבקש למשוך, הייתי שואל האם יש מישהו שמתנגד.

בבקשה, חבר הכנסת אשר הוטלה עליך היום משימה כבדה.

מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא לידיעת הכנסת - במהלך חודש אוגוסט נקבעו כבר 23 ישיבות לוועדת החוקה.

קריאות:

- - -

מיכאל איתן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

23 ישיבות. אני מצטער מאוד, אף אחד לא דיבר אתי. לא דיברו אתי מראש. אני מודה על הכבוד ועל האמון בוועדת החוקה, אני לא יודע איך נוכל לבצע את המהלך הזה.

זאת התגובה שלי, נכון לשנייה הזאת. איך יוצאים מהפלונטר הזה - אני לא יודע, אבל אם מתייחסים ברצינות, אז צריך לחשוב גם על ההיבטים של היכולת לספק את הסחורה.

אבשלום וילן (יחד):

זה היית צריך להגיד למקבלי הקומבינות - - -



היו"ר ראובן ריבלין:

תודה רבה. יושב-ראש ועדת הכנסת, בשום שכל ודעת, לא מבקש שום בקשה. ברור לי כשמש, אפילו לא חשבתי אחרת.

רבותי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על החלטת הוועדה. אדוני יושב-ראש הוועדה, מצביעים על החלטת הוועדה, כוללת את ההסתייגות שנתקבלה.

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

לא - - -

היו"ר ראובן ריבלין:

בבקשה.

אבשלום וילן (יחד):

המקמבן בקומבינתו נופל...

רוני בר-און (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היושב ראש, מרגע שחבר הכנסת אריה אלדד הוריד את הסתייגותו, הרי שאין הסתייגות לעניין הצ'ארטר של הוועדה כפי שקבעה ועדת הכנסת. נשאר, אפוא, להצביע על הצ'ארטר של ועדת הכנסת כפי שקראתי אותו בפניכם, על הצ'ארטר של ועדת החקירה כפי שנקבע בוועדת הכנסת, על התפקידים, על הסמכות לזמן מוזמנים ולקבל מידע, וכמובן שכל החבילה הזאת הולכת לוועדת חוקה, חוק ומשפט. כרגע, זה בדיוק המצב.

היו"ר ראובן ריבלין:

נכון מאד. חבל על הזמן. זה המצב. כלומר, אתה מאשר את ה- -

אבשלום וילן (יחד):

המקמבן בקומבינתו נופל.

היו"ר ראובן ריבלין:

חבל על הזמן. חבר הכנסת וילן, מה המרץ הזה שתקף אתכם ביום האחרון? אם הייתם מאפשרים לנו, אתמול למשל, לעבוד לא עד 24:00 בלילה אלא עד 22:00, חצי מהעבודה היינו עונים אותה.

אבשלום וילן (יחד):

כשמנו כן אנחנו.

היו"ר ראובן ריבלין:

אבל, יש לרבים מחברי הכנסת התחייבויות אחרות בימי הכנסת.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

רבותי, למי שלא מבין - אין דיבורים. נא לשבת. חבר הכנסת הנדל, אני בהצבעות, ואין דיבורים יותר.

כדי להסיר כל ספק מלב, שכן הפרוטוקול לא יכול להבין את סערת הרוחות שפקדה אותנו, אנחנו מצביעים על הצעת ההחלטה של ועדת הכנסת א' ו-ב' כפי שהם ו-ג' הרכב הוועדה - ועדת חוקה, חוק ומשפט.

שאול יהלום (מפד"ל):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

לא, אין שום צורך. נא לשבת.

שאול יהלום (מפד"ל):

זה מנוגד לתקנון.

היו"ר ראובן ריבלין:

בסדר. אז, ועדת הפרשנות.

שאול יהלום (מפד"ל):

רק רגע.- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

אני לא רוצה יותר לשמוע. כולכם חכמי משפט- - -

שאול יהלום (מפד"ל):

חבר הכנסת אלדד הוא לא חבר. הוא- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

הוא יצורף. אם החוק מאפשר את זה, אני אומר לכם- - - אני מודיע לכם: בהתאם לחוק ולתקנון הכנסת שהוא ברמת חוק, חבר המציע את הקמת ועדת החקירה הוא חבר אקסופיציו בכל פורום שיהיה. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת יושבת כוועדת חקירה לעניין זה, ואליה מצורף חבר הכנסת אלדד על-פי תקנון הכנסת.

שאול יהלום (מפד"ל):

כתוב "בלבד". אם הוא לא חבר, ההצעה- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

חבר הכנסת, תודה רבה. אתה תעביר זאת לוועדת הפרשנות.

רוני בר-און (הליכוד):

- - -

שאול יהלום (מפד"ל):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

תעביר את זה לפרשנות. חבר הכנסת יהלום, תודה רבה על תרומתך. חבר הכנסת יהלום, אני קורא לך לסדר.

רבותי, נא להצביע: א' ו-ב' - כהצעת הוועדה, ו-ג' - ועדת חוקה שאליה מצורף חבר הכנסת אלדד. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה מס' 40

בעד - 46
נגד - 7
נמנעים - 6
הצעת ועדת הכנסת בעניין הצעתו של חבר הכנסת אריה אלדד להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא "גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל" נתקבלה.

היו"ר ראובן ריבלין:

בעד - 46, נגד - 7 ונמנעים - 6. אני קובע שהצעת ועדת הכנסת לקיום ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא "גילויי השחיתות בממשל במדינת ישראל" נתקבלה בחלקה, ואליה צורפה ההסתייגות שנתקבלה והיתה והפכה לחלק מהחלטת הוועדה. תודה רבה.


חיים אורון (יחד):

ונולדה כנפל.

היו"ר ראובן ריבלין:

זו כבר פרשנות.

בלי כל ספק, אם לא היה ברור, ועדת החקירה הפרלמנטרית היא ועדת חוקה וחבר הכנסת אריה אלדד.

קריאה:

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

לא. אז, היועצים המשפטיים יפנו ויראו מה משמעותה של ועדת חקירה פרלמנטרית כפי שהיא כתובה בתקנות המחייבות ועדת חקירה פרלמנטרית.

שאול יהלום (מפד"ל):

- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

בודאי ובוודאי.

שאול יהלום (מפד"ל):

אדוני, הסעיף- - -

היו"ר ראובן ריבלין:

לך לוועדת פירושים ותפסול את כל הכנסת. מה אתה רוצה? אני לא נמצא פה כשופט בית המשפט העליון בהרכב המלא של בית המשפט. זו החלטתי, ויש ועדת פרשנות ומאידך זיל גמור. יש פה שתי הוראות שכל אחת בעניינה. לכן, אני בא וקובע ששתי הוראות החוק קיימות וועדת החוקה היא ועדת החקירה הפרלמנטרית בשבתה כוועדת החקירה הפרלמנטרית, ואליה מצורף המציע שהוא חבר הכנסת אריה אלדד, לפי התקנות המתייחסות לוועדת חקירה פרלמנטרית. נקודה.

_______

תזכורת:


30. פרשת תיק אפרסק: 'לסלק את שניהם גם יחד-המפד''ל והמפכ''ל'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6449&omm=30&viewmode=


4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=


פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&archive=



לחץ כאן ~~ ח''כ/הרב פורוש (הבן): ''ועדה לחקירת תפקוד המשטרה''



לחץ כאן » כתב אישום נ' פושעי אוסלו


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   11:21   20.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. הפשע המאורגן חודר לזרועות השלטון  
בתגובה להודעה מספר 0
 
הפשע המאורגן חודר לזרועות השלטון

לפני 10-15 שנה המשטרה חששה להודות שיש פשע מאורגן בישראל כיום היא מתגוננת בטענה שיש, אבל אין לו השפעה עלינו החקירות האחרונות מוכיחות אחרת בכל זאת, המחלה רק בתחילתה ויש לה מרפא. למערכת המשפט ולפרקליטות הווירוס עדיין לא חדר

מאת: עו"ד אברהם פכטר | 20/09/2005 9:59:00

משך שנים רבות טענה המשטרה שאין בארץ "פשע מאורגן" נוסח ארה"ב ובוודאי שאין חדירה לזרועות השלטון כמו משטרה, שופטים, פרקליטות.


פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&archive=
4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח??

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=

ועדת עו"ד שמרון, שפעלה בשנות ה-70, קבעה שיש יסודות והתארגנות של פשע בישראל, שניתן להגדירו כ"פשע מאורגן".

מסמך סודי של המשטרה, שהודלף לתקשורת, הידוע כ"רשימת ה-11", שהיו בשעתו כראשי הפשע או "יעדי" המשטרה העיקריים דאז, יכול היה לתת רמז להתארגנות והכנת בסיס לחשיבה שאכן יש בארץ התארגנויות ואישים שיכולים לפעול במסגרות קטנות וגדולות בתחום הפשיעה ולהיחשב לארגונים ואנשים מסוכנים לשלטון החוק.

תחומים כגון: שוחד לפקידים בכירים בכל ענפי המשק, סחר סמים, זנות, הימורים, הברחות, פרוטקשן, עקיפת מכס, תרגילים של משלוחים פיקטיביים במכולות לארץ וממנה החוצה - לא נולדו בשנים האחרונות. המשטרה חקרה, נלחמה, לפעמים הצליחה, אך לא הסכימה להודות שמדובר בהתארגנות של זרועות פשיעה. צמיחת מוקדי פשיעה שבסיסם היה משפחתי, ערים, אזורים וכו', כגון הכנופיה הירושלמית, הצפון, המשולש, הנגב, פרדס כץ, לוד רמלה, וכך הלאה.

במשך הזמן השתכללו השיטות וגורמי פשע חדשים פלשו לתחומים חדשים ישנים, כמו סחר בנשים, משחטות לרכב גנוב, הברחות לרשות הפלשתינית וממנה, זיופים של מוצרים בעיקר תרופות, דלק וכל מוצר שיש לו ביקוש רב בשוק. ולאחרונה גם לפשיעה באמצעות אינטרנט.

כמובן שגם למגזר הערבי יש חלק וייצוג לא מבוטל בגודל הפשיעה והתארגנותה, כעצמאים או בשיתוף עם כנופיות של יהודים. בשני דברים צדקה המשטרה אז: בכך ש"הפשע המאורגן" בארץ לא היה בנוסח של המאפיה בארה"ב וכי הפשיעה דאז לא חדרה למוסדות השלטון, משטרה, שופטים, פרקליטות או פקידות ממשלתית בכירה.

כשמדובר ב"פשע מאורגן" - לא צריך אוטומטית להשוות למאפיה בארה"ב, או "ליאקוזה היפנית", או לאנגליה או לקבוצות מאורגנות כמו הסינים בצ'יינה-טאון ברחבי ארה"ב, קנדה ואולי גם אירופה, או לקבוצות מאורגנות אחרות, כמו הרוסים, ואפילו הישראלים בניו-יורק.

הפשע בארץ הוא ישראלי, מאורגן אבל עדיין לא בקנה מידה ארצי, אלא איזורי או עירוני, אך יחד עם זאת יש סימנים ברורים של התארגנות רחבה יותר מסוכנת יותר ושיתוף פעולה או מיזוג של כמה משפחות וכנופיות עצמאיות, כדי לשרוד וליצור יחד גוש חוסם ומאיים גדול יותר.

במשך יותר מ-20 שנה היה זאב רוזנשטיין יעד מודיעיני ראשון במעלה של המשטרה, אך עד לשלב האחרון בו הוא נמצא עכשיו, בהליכי הסגרה לארה"ב ובדיון בבית המשפט העליון בישראל, לא הצליחו להוכיח את אשמתו וקשריו העסקיים המסועפים. לא מעט קורבנות נפלו בדרך, במלחמות הפנימיות בארץ ובחו"ל כמו בסיפור פליקס אבוטבול, חנניה אוחנה, וגם בניסיונות להתנקש בארץ על-ידי שכירי חרב זרים בירי או ברכב, ועוד היד הנטויה. מדי פעם אנו עדים למכוניות שמתפוצצות על בעליהן, וזה לא פיגוע חבלני אלא "סיכול ממוקד" של ארגוני הפשע הנלחמים על שטחי מחייה ושליטה.

כנראה שהתמונה השתנתה לאחרונה ולרעה: האחים פריניאן מואשמים בשלב זה כי הפעילו קצין משטרה כרוצח מקצועי מטעמם, שני קציני משטרה בכירים מהמרכז נחקרים בחשד לקשרים עם עבריינים - טובות הנאה, פינוקים בארץ ובחו"ל תמורת מידע וסגירת תיקים.

מדי פעם אנו שומעים על "שטינקרים" במשטרה שמעבירים מידע מודיעיני או התרעות על פשיטות משטריות באולמות הימורים לא חוקיים או מכוני ליווי למיניהם.

ידוע על שוטרים שעברו לצד השני והפכו לחלק ממשפחות הפשע, ועל קצינים בכירים בעבר ממחוז ת"א, שהודחו ופוטרו מהמשטרה בשל קשרים לא נקיים עם עולם הפשע.

כלומר, לא רק הזמנים השתנו אלא גם השיטות וגם האנשים המשרתים במשטרה.
יאמר ויודגש בהבלטה: למערכת המשפט והפרקליטות הווירוס לא חדר ונקווה שלא יצליח.

כיצד על המשטרה להילחם בבעיות אלה, הגורמות לה מבוכה רבה בשל החקירות של קצינים בכירים בהווה ואלה שכבר פרשו/הודחו בעבר?

למשטרה מלחמה אכזרית בשתי חזיתות - כלפי פנים, בקצינים ושוטרים שסרחו, בגדו במערכת, וכלפי חוץ - בגופים עבריינים שהולכים צוברים כוח וגם חוצפה.

הניקיון מבפנים צריך להיות מהיר, חד וכואב. צריך לנקוט בשיטה של בדיקות "פוליגרף" תקופתיות, רוטיניות, בזמן קידום בדרגה. צריך לעשות רוטציה בתפקידים בעיקר רגישים, כמו מודיעין, הפעלת סוכנים וכו' בצורה מבוקרת וממוסדת, כדי לא לתת כוח רב מדי בזמן ארוך מדי, לאנשים בודדים בתפקידי מפתח.

כלפי חוץ יש להקים צוותים בשיתוף כל גורמי האכיפה, כגון: משטרה, פרקליטות, מס הכנסה, מע"מ, מכס, ניירות ערך, מודיעין, שיעבדו יחד במשולב תחת מטה ארצי אחד ופיקוד אחד.

אכן, ההתארגנות במשטרה הולכת לכיוון זה, אבל עד שלא יקומו צוותים בנוסח שהוצע לעיל - של כל גורמי האכיפה, או בשיתוף פעולה הדוק ביניהם - העסק לא יעבוד ולא יהיה מספיק אפקטיבי.

היום גם גורמי הפשע הבינו שהכסף הגדול יכול לבוא לא רק מפשעים קלאסיים כמו סמים, זנות והימורים, אלא גם מגופים כלכליים, הלבנת כספים ושימוש באינטרנט.

לכן על המשטרה להתארגן בהתאם ללחימה בפשע במושגים של הדור השלישי ובשיטות הכי חדישות שישנן.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-12111-00.html?tag=11-14-56


44. פרשת לבון, פרשת ידלין ופרשת תיק אפרסק = מפא''י/השיטה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&archive=#44

_____________________


פנייה לבג''ץ: הארכת כהונתה של היועצת המשפטית חנה מצקביץ'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5161&forum=gil&omm=93&viewmode=threaded
8. א.כ.אהרונוב=ח. מצקביץ=ד.בייניש=''פשע מאורגן !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5161&omm=8&viewmode=threaded


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
   02:35   24.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. פרו הוציאה צו מעצר בינלאומי נ' טייס חיל האוויר לשעבר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.09.05 בשעה 02:40 בברכה, פילוביץ שחף
 
עדכון אחרון - 21:00 23/09/05
שושי מקורקע
מאת יוסי מלמן

איך התגלגל הקיבוצניק מגברעם, שהיה טייס בחיל האוויר, עד לכך שבית משפט בפרו הוציא נגדו צו מעצר בינלאומי, ובשוויץ הוקפא חשבון בנק שלו ובו 6.5 מיליון דולר? איך הצליח משה (שושי) רוטשילד, אז מהגר חסר כל מישראל, לשכנע את בכירי הממשל בפרו לקנות באמצעותו מטוסי קרב מבלארוס בחצי מיליארד דולר? עכשיו הוא נאשם בתשלום שוחד למי שהיה ראש שירותי הביטחון של פרו, וטוען שנפל קורבן למאבקי כוח פוליטיים


משה רוטשילד. משטרת ישראל כבר קיבלה ממשטרת פרו "בקשה לקבלת מידע על רוטשילד"; הבקשה נבדקת
צילומים: ניר קידר

משה רוטשילד לא הסתיר השבוע את דאגתו. בשלוש מדינות - פרו, פנמה ושווייץ - מתנהלות נגדו חקירות, בחשד למעשי שחיתות, תשלומי שוחד והתאגדות בלתי חוקית במטרה לקשור קשר ולהפר את החוק. אם יורשע הוא צפוי לעונש של עד 15 שנות מאסר. החשש מפני פרסום כתבה זו כרסם בו כל השבוע. הקיבוצניק-הטייס לשעבר, שהיה למיליונר בזכות עסקות נשק שנויות במחלוקת, הפך את ההתנזרות מכל מגע עם כלי התקשורת כמעט לטבע שני.

רוטשילד יודע שהטבעת סביבו מתהדקת. כמה מעוזריו בפרו העידו נגדו ומסרו לחוקרים פרטים מפלילים לכאורה, כולל הקלטות משיחות עמו. אחדים משותפיו לשעבר עצורים או נחשבים, כמוהו, עבריינים נמלטים. אם תדרוך כף רגלו על אדמת פרו, ייעצר מיד. אם ינחת במדינות אחרות בדרום אמריקה או באירופה, הוא עלול להיעצר ולהיות מוסגר לפרו. לכן הוא חושש לעזוב את ישראל. יש מדינות מעטות מאוד שאליהן הוא יכול להיכנס בביטחון.

אמנם הסיכוי שייעצר בישראל קלוש, אבל הוא חושש שכל פרסום כאן יפגע במעמדו ובעסקיו. בעקבות בקשת בית המשפט בפרו, הורתה לפני כשבוע קורנליה קובה, תובעת כללית בקנטון ציריך שבשווייץ, על הקפאת חשבונות הבנקים של רוטשילד וחברות שהוא היה בעליהן או שהיה קשור אליהן. בחשבון שהוקפא בבנק הספרדי BBVA בציריך היו 6.5 מיליוני דולרים. קודם לכן, הוציאה בלימה נשיאת בית המשפט החמישי למאבק בשחיתות צו מעצר בינלאומי נגדו. הצו הועבר לארגון המשטרה הבינלאומי, האינטרפול. ממשטרת ישראל נמסר כי כבר קיבלה ממשטרת פרו "בקשה לקבלת מידע על רוטשילד", ו"הבקשה נבדקת". כחלק מהבדיקה ביקשה משטרת ישראל מפרו הסברים על מהות ההאשמות נגדו.

החשדות נגד משה רוטשילד התעוררו מיד לאחר נפילת שלטונו של הנשיא אלברטו פוג'ימורי בפרו, ב-2000. בארבע השנים שחלפו מאז נחשפו עובדות נוספות על ידי כמה ועדות חקירה של הקונגרס הפרואני ובחקירות של מערכת המשפט בפרו. מהחומר שהצטבר נגדו הוא חשוד כי סחר, תיווך והיה מעורב בעסקות נשק של מכירת מטוסי מיג 29, מטוסי קרב-הפצצה מדגם סוחוי 25, מסוקים ומטוסי תובלה מדגם אנטונוב מבלארוס לחיל האוויר ולמשטרת פרו. בנוסף לכך מכר, סחר ותיווך רוטשילד גם בעסקות של אספקת חלקי חילוף למטוסים ובציוד האזנה משוכלל מתוצרת ישראל.

שווי העסקות הללו, שהתבצעו בשנות התשעים, נאמד ביותר מחצי מיליארד דולר, מה שכנראה הופך את רוטשילד לסוחר הנשק הישראלי הפרטי, שהצליח לארגן את עסקות הנשק הגדולות ביותר, מאז שתיווך שאול אייזנברג בעסקות נשק בין ישראל לסין. ההבדל בין השניים הוא שמאמצי התיווך של אייזנברג נמשכו כעשור; של רוטשילד, כארבע שנים בלבד.

מקורות המקורבים לחקירה בפרו העריכו, כי רווחיו של רוטשילד מעסקות אלו הסתכמו בעשרות מיליוני דולרים. החוקרים גילו שרוטשילד היה לכאורה דמות מפתח ברשת שטווה ולדימירו מונטסינוס, אז ראש שירותי הביטחון של פרו ויד ימינו של הנשיא. מונטסינוס, שדאג לקבל שוחד כמעט מכל ספק גדול של ממשלת פרו, הבריח את כספי השלמונים לחו"ל ועל פי החשד פתח, בעזרת אנשי קשר שרוטשילד הכירם, חשבונות בבנקים בפנמה, בשווייץ ובמדינות נוספות. בינתיים הוקפאו כמה מהחשבונות הללו, לבקשת רשויות פרו.

ההערכה היא כי הונו של מונטסינוס, שאותו צבר מהשוחד שקיבל, הסתכם במאתיים מיליון דולר. לפי חשדות החוקרים, כ-60 מיליוני דולרים בחשבונותיו מקורם בעסקות שבהן היה מעורב משה רוטשילד. מונטסינוס מרצה עתה עונש מאסר של תשע שנים בבית הכלא השמור ביותר בפרו, ועומד לדין במשפטים נוספים. הנשיא פוג'ימורי, בן למשפחת מהגרים מיפאן, שגם הוא חשוד בשיפור מצב חשבונות הבנק שלו ובגניבת מאות מיליוני דולרים מכספי המדינה, נמלט מפרו ומצא מקלט ביפאן. אף שממשלת פרו הוציאה נגדו צו הסגרה בינלאומי, מסרבת יפאן להסגירו בטענה שהוא אזרח יפאני.


מסמכים מתיק החקירה בפרו: מימין, בקשת השופטת הפרואנית מהאינטרפול לעצור את רוטשילד; למעלה, כרטיס הביקור שלו כמנכ"ל חברת Mobetek; למטה, תעודת מבקר שלו במתקני המשטרה האווירית

ברשת של מונטסינוס היו סוחרי נשק, שרים (ובהם שר ההגנה ויקטור מלכה, גם הוא עבריין נמלט שמסתתר בארצות הברית ומבוקש בידי מדינתו; ושר הכלכלה חורחה קאמט, המצוי במעצר בית) וקציני צבא בכירים. הם חברו יחדיו, על פי חשדות החוקרים, כדי לקשור קשר להונות את אוצר המדינה. הם רכשו את המטוסים במחירים מוזלים, מכרו אותם במחירים מופקעים ואת הרווחים חילקו ביניהם. לפי המקורות בצוות החקירה, משה רוטשילד היה דמות מרכזית ברשת ויחד עם כמה עוזרים ושותפים הקים מערך סבוך של חברות, קצתן חברות קש ו"חזיתות", שנרשמו במקלטי מס כמו איי הבתולה ואיי בהאמה. על פי החשד, בעזרת חברות אלו העביר רוטשילד את כספי השוחד לחשבונות בנקים שונים והשקיע את רווחיו.

הקומבינה הראשונה

"משה רוטשילד נאשם בעבירות שקשורות לחמישה מקרים של שחיתות בעקבות עסקות הנשק שהוא היה מעורב בהן", מוסרת השופטת אנטוניה סקיקוראי, נשיאת בית המשפט החמישי למאבק בשחיתות, בתשובה על שאלות שהועברו אליה. "עסקות אלו כללו מכירת 36 מטוסי מיג 29 וסוחוי 25 מבלארוס לחיל האוויר הפרואני. הוא נאשם בהסכם בלתי חוקי, בהתאגדות בלתי חוקית ובקשר להפר ולעבור על החוק. הוא נאשם כי שילם שוחד לולדימירו מונטסינוס. מכיוון שהוא לא התייצב בבית המשפט כדי להשיב על ההאשמות נגדו, הוא נהפך בעיני החוק הפרואני לעבריין נמלט. משום כך פניתי לאינטרפול וביקשתי שיוצא נגדו צו מעצר בינלאומי".

מה את מצפה ששלטונות המשפט בישראל יעשו?

"אני מקווה שמערכת החוק בישראל תושיט יד למאבק שלנו נגד השחיתות ותורה על הסגרתו של משה רוטשילד".

אבל בין ישראל לפרו אין הסכם הסגרה.

"משום כך, כל מה שאני יכולה לעשות זה לפנות לרצון הטוב של מערכת החוק והמשפט בישראל כדי שתתמוך במהלכים שלנו להסגרתו".

האם תהיה פרו מוכנה להסתפק בפשרה ולפיה הוא יואשם ויישפט בבית משפט ישראלי?

"זו בהחלט אפשרות שאפשר לשקול אותה".

האם לדעתך המקרה שלו פוגע ביחסים בין פרו לישראל?

"איני סבורה שהמקרה שלו צריך להשפיע על הקשרים בין ישראל לפרו, כשם שלא נפגעו יחסינו עם יפאן" - שסירבה להסגיר את הנשיא לשעבר פוג'ימורי - "אבל אם ישראל תפגין רצון טוב במקרה הזה, זה כמובן רק יקדם את מאבקנו בשחיתות שפשתה בארצנו".

זו אינה פרשת השוחד היחידה המזעזעת את פרו. נגד פוג'ימורי, מונטסינוס ובכירי שלטונם הוגשו כתבי אישום ונחשפו ראיות בפרשות נוספות. כפי שפירסם אריה דיין ב"הארץ" כבר במארס 2001, בכמה מהן היו מעורבים ישראלים נוספים וכן אמריקאים ופרואנים ממוצא יהודי. עמם נמנים סוחר הנשק צבי סודיט, איש העסקים רוני לרנר, עורך הדין מרדכי מינצר (שהיה קודם לכן יועץ משפטי לקבוצת אייזנברג), אילן וייל והיהודי אמריקאי ג'יימס סטון. בתגובות לתקשורת הם הכחישו אז את החשדות נגדם, אבל מאחורי הקלעים הם החלו לפעול כדי לבוא בדברים עם רשויות החקירה. מקורות המקורבים לחקירה אמרו ל"הארץ", כי רובם הגיעו כבר להסדרי טיעון ולהסדרים משפטיים עם רשויות החקירה בפרו, או שהם מצויים בשלבים מתקדמים של הסדרים כאלה. גם מבחינה זו משה רוטשילד הוא החריג.

הוא נולד לפני 52 שנים בקיבוץ גברעם שבנגב המערבי. אמו אשת חינוך ואביו עסקן ציבורי, שניהם עדיין מתגוררים בקיבוץ. בצעירותו, בגלל מבנה גופו הצנום הוא כונה בחיבה "פשוש", שממנו נגזר כינויו עד היום - "שושי". בימי הזוהר שלו בפרו, כשדלתות שרים וגנרלים היו פתוחות לפניו, קראו לו "סניור שושי".

נעוריו בקיבוץ היו השנים המעצבות של חייו. נמוך קומה ומתולתל, הוא היה עלם חמודות חברותי, כפי שמעידים כמה שהכירוהו אז. אבל נזרעו בו אז גם זרעים נוספים, שמאפיינים רבים מבני דורו, שגדלו בתנועה הקיבוצית.

לכאורה היה לצעירים הקיבוצניקים הכל. הם חיו בחממה, מרופדים ומוגנים. חינכו אותם להישגיות ולמצוינות והקנו להם ביטחון עצמי, שלעתים עלה על גדותיו והיה לביטחון עצמי מופרז. אבל למעשה הם חיו בחסך, בלי כסף ובלי רכוש פרטי. כשעזבו את המשק, החסכים שלהם צפו ועלו ועיצבו מחדש את אישיותם. בעיקר מאפיין זאת הרצון העז להשיג את מה שנחסך מהם: כסף. הם חתרו לעשות כסף, מהר וכמה שיותר.

שושי התקבל ב-1972 לקורס טיס בחיל האוויר. בסיום הקורס פרצה מלחמת יום כיפור. מפקדיהם סירבו לאפשר לטייסים חסרי הניסיון להשתתף בה. הטייסים הטריים פתחו ב"שביתת גילוח". במשך ארבע ימים סירבו להתגלח עד שמפקדיהם נשברו ואיפשרו להם לטעום מטעם המלחמה, כששלחו אותם למשימות הפצצה בחזית סוריה. עם כמה מבני מחזורו ממשיך רוטשילד, חובב טיולי ג'יפים, לשמור על קשר.

אחרי המלחמה הוא הוצב בטייסת 201 של מטוסי פנטום בבסיס חצור, וכעבור זמן היה גם מדריך בקורס טיס בחצרים. "הוא היה מדריך טוב. היו לו ידיים טובות", מעיד עליו אחד מחניכיו. הוא נחשב טייס טוב, אבל לא מבריק. לעומת זאת, גילה כבר בשנות העשרים המוקדמות לחייו כישורים של יזם. לצדי המסלולים היו פזורות גרוטאות, קצתן עוד מתקופת המנדט הבריטי. המראה לא היה משובב עין בהמראות ובנחיתות, אך לאיש זה לא הפריע, פרט לשושי. הוא הגה רעיון ושטח אותו לפני מפקדיו: אני אדאג לניקוי שולי המסלולים ואסלק את הגרוטאות והפסולת שהצטברה; בתמורה תאפשרו לי בשעות הפנאי שלי לזרוע בשדות שליד המסלולים גידולים חקלאיים; היבול יהיה שלי.

ההצעה נראית כאילו נשאבה מדפי ספרו של ג'וזף הלר "מלכוד 22". אבל המפקדים בחצור הסכימו, בלי לחשוב פעמיים שמא יש פגם ברעיון שטייס עושה רווחים מהצד בזמן שירותו הצבאי. שושי נכנס כל-כולו למיזם. הוא גייס חברים קיבוצניקים, משאיות וטרקטורים מהמשק, פינה את הגרוטאות ועיבד את השדות. הרווחים ממכירת הגידולים לא העשירו אותו, אבל לימדו אותו פרק נכבד בהלכות יזמות וקומבינות. "בסך הכל הוא היה בחור חיובי", אומר עליו טייס שהכירו מהטייסת, "חברותי, מלא חן".

לקחי אפגניסטאן

ב-1978 השתחרר רוטשילד מצה"ל ובגיל 26 נסע לטיול תרמילאים בדרום אמריקה. בפרו התוודע לאיש העסקים ברוך איבצ'ר, שהיגר מישראל עוד בשנות השישים. הקהילה הישראלית בלימה היתה אז קטנה ואת מספר חבריה אפשר היה למנות על אצבעות הידיים. לאחר כמה חודשים שב רוטשילד לישראל, אבל המשיך לשמור על קשר מכתבים עם איבצ'ר.

בשובו לישראל רכש קרונות ישנים מרכבת ישראל, שיפץ אותם והפך אותם לביתו. בינתיים הספיק גם להתחתן (אשתו, ענת ירושלמי, היתה בין השאר בעלת חנות הספרים ובית הקפה "מוזה" בתל אביב). הוא דיבר על כך שעוד ישוב למשק, אבל עסק במלאכות שונות, עבד בחקלאות, היה גם קבלן שיפוצים לעת מצוא וסחר במבנים "יבילים" (ניידים). את רובם - אלו היו שנות השמונים, תקופת הבנייה המואצת בשטחים - מכר להתנחלויות בגדה.

ב-1989, כשהוא כבר אב לשלושה ילדים, לאחר שלא ממש ראה ברכה בעמלו, בוודאי לא ההתעשרות הגדולה שקיווה לה, החליט לנסות את מזלו בפרו. הוא התקבל לעבודה במפעל המזרנים של ידידו משכבר הימים איבצ'ר. שם גם ניסה את כוחו בפיתוח פטנט למגבונים, אך נכשל. אבל הכישלון הגדול יותר היה בשמירה על הידידות עם משפחת איבצ'ר. לאחר כחצי שנה הסתכסך עם מיטיבו ומצא את עצמו שוב בחוסר כל, אך הפעם בארץ זרה. למחייתו הוא התפרנס מעסקי חקלאות (יצוא מלונים לאירופה) ואשתו לימדה עברית.

כך התנהלו הדברים כשנה, עד שבא השינוי הגדול. זה היה שינוי כפול: אישי ופוליטי. באביב 1990, בסיבוב הבחירות השני לנשיאות, הביס המועמד האלמוני אלברטו פוג'ימורי את מריו ורגס יוסה. מצביעי השמאל והעניים מאסו בסופר המהולל, בחיר לבם של האינטלקטואלים ויקיר דעת הקהל הבינלאומית. יוסה, שהיה בעברו איש שמאל וידידו של פידל קסטרו, נהפך למעריץ מושבע של כלכלת שוק, של קפיטליזם דורסני, שהעריץ את מרגרט תאצ'ר, מעין בנימין נתניהו פרואני. פוג'ימורי הבטיח דמוקרטיה, שיפור במצב הכלכלי ומאבק חסר פשרות בטרור של מחתרות השמאל, "הנתיב הזוהר" ו"טופאק אמארו".

הוא קיים רק את הבטחתו האחרונה. כוחות הביטחון הפרואנים הצליחו ללכוד את מנהיג הנתיב הזוהר, פרופ' אבימאל גוזמן, ובפריצה נועזת שחררו את בני הערובה, רובם דיפלומטים זרים, שאנשי טופאק אמארו לכדו במסיבת יום העצמאות בשגרירות יפאן בלימה. ההצלחות גבו מחיר כבד של הפרת זכויות אדם, הרג חפים מפשע ושימוש בשיטות ברוטליות ביותר. במקום דמוקרטיה הקים פוג'ימורי משטר רודני. במקום שיפור מצבם הכלכלי של העניים, שהם רוב אוכלוסיית פרו, הוא כונן שלטון מושחת ומסואב, שבו אלפי מקורבים והנשיא בראשם בוזזים את קופת המדינה המדולדלת. לביצור משטרו הסתייע פוג'ימורי בולדימירו מונטסינוס, קצין צבא, שבשנות השבעים נחשב "נכס" של הסי-איי-אי ונחשד בסחר בסמים. מונטסינוס מונה לראש מערכת המודיעין של פרו.

לא ידוע כיצד הצליח משה רוטשילד לפלס את דרכו אל צמרת השלטון. הוא סיפר כי התמזל מזלו שבפרו העריצו טייסים ישראלים. ועוד סיפר, כי התעניין וקרא ספרות מקצועית על המלחמה שניהלה ברית המועצות באפגניסטאן. חיל האוויר הסובייטי ספג במלחמה אבידות כבדות מפגיעות של טילי כתף במסוקים ובמטוסי תובלה. כדי להתגבר על כך התקינו הסובייטים במטוסיהם מנוע נוסף. גם חיל האוויר הפרואני סבל מפגיעות, ובעיקר מהתרסקויות מסוקים שהתקשו להתרומם לגבהים של הרי האנדים. רוטשילד החליט ללמדם את תורת הלחימה הסובייטית באפגניסטאן, כדי שיפיקו ממנה לקחים.

ההסבר הזה נשמע טוב, אך אינו מסביר כיצד הצליח טייס קיבוצניק חסר כל וללא קשרים להתקבל אצל מפקדי חיל האוויר והמשטרה כדי להציג את רעיונותיו. מה גם שפרו רחשה סוחרי נשק ותיקים ומנוסים ממנו, ובהם צבי סודיט, שייצג במשך שנים רבות את התעשייה האווירית ותעשיות ביטחוניות אחרות. סביר יותר שרוטשילד נעזר לשם כך באנשי קשר, שאותם הצליח להרשים והם שהכשירו את הקרקע לפגישותיו עם הגנרלים והשרים הנכונים, שהופעלו בידי מונטסינוס.

כך, בהדרגה, בתחילת שנות התשעים, הוא החל את הקריירה שלו כסוחר נשק. בני הזוג איבצ'ר סיפרו לפני כמה שנים, בראיון ל"ידיעות אחרונות", כי הזהירו את רוטשילד לבל "יתעסק בלכלוך". אבל הוא לא שעה לעצתם. קשה היה לו לעמוד בפיתוי לעשות כסף קל ובמהירות. לא ידוע גם כיצד טווה את הקשרים בבלארוס, שהפכו את הרפובליקה הסובייטית לשעבר לספקית ראשית של חיל האוויר הפרואני.

מבחינת הצבא של פרו, עסקת המטוסים הגיעה בתזמון מושלם. במחצית השנייה של שנות השמונים הוכה חיל האוויר הפרואני במלחמה נגד אקוודור, שלחיל האוויר שלה היו מטוסי כפיר מתוצרת התעשיה האווירית, והיה זקוק לציוד חדיש. אבל מדוע נזקקו הגנרלים והשרים הפרואנים לתיווכו של טייס ישראלי חסר ניסיון בעסקים? להערכת ועדות החקירה, יש על כך רק תשובה אחת: הם נזקקו לו כדי שישמש איש קש, שבאמצעותו יוכלו לשדוד את הקופה הציבורית ולגרוף את כספי השוחד.

זכות חתימה

אנחל פאיז הוא התחקירן הראשי של העיתון הפרואני "לה רפובליקה". פאיז חוקר זה ארבע שנים את פרשיות השחיתות והשוחד ובידיו מסמכים רבים מהחקירה. אחד המסמכים החשובים ביותר הוא עדות שמסר לואיס דוטורברו קובאס, המצביע על רוטשילד כדמות מרכזית במערך שטווה מונטסינוס לעסקות הנשק. שני מתווכים נוספים של מונטסינוס לעסקות של רוטשילד הם ויקטור אלברטו וינרו וחואן ולנסיה רוסאס. וינרו סיפק לחוקרים ראיה נוספת נגד רוטשילד: קלטת שמע של שיחה בינו לרוטשילד על עסקות הנשק והכספים.

וכך פעלה השיטה, על פי הראיות שנאספו בפרו: רוטשילד רשם בפרו חברה ששמה "מובטק" (Mobetek), וחבר לשני אנשי עסקים וסוחרי נשק מהגדולים בפרו, אנריקה בנבידאס מוראלס וקלאוס קרפנצ'ו קלינצ'קה (גם השניים הם עבריינים נמלטים; הם מבוקשים על עבירות דומות לאלו שבהן חשוד רוטשילד ומסתתרים כנראה, על פי המידע שבידי רשויות החקירה, באיטליה ובגרמניה). בנבידאס וקרפנצ'ו רשמו חברה ששמה "וי. 21-אינטר-טכניק". לפי חשדות החוקרים, אף שרוטשילד לא נמנה רשמית עם בעלי החברה, הוא היה קשור אליה, וכפי שמגדיר זאת העיתונאי פאיז היה "הרוח החיה" מאחורי פעילותה.

חברה נוספת ששמה נקשר לעסקות היא "טרביס אינטורה", שגם היא נרשמה באחד ממקלטי המס באיים הקריביים. משה רוטשילד מונה לנציגה. מונטסינוס הורה לשר ההגנה מלכה ולשר הכלכלה קאמט להחתים חברות אלו על חוזים לאספקת מסוקים, מטוסי תובלה, מטוסי קרב ומטוסי הפצצה לחיל האוויר הפרואני. ממסמכי החקירה התברר, כי רוטשילד, בנבידאס, דוטורברו וקרפנצ'ו היו בעלי זכות החתימה בחשבון ב"בנקו אקסטריור" בפנמה. מאז החליף הבנק בעלים: הוא נרכש בידי הבנק הספרדי BBVA, אותו הבנק שבו הוקפאו כספיו של רוטשילד בשווייץ.

מה שמחריף את מצבו של רוטשילד היא העובדה שלאחר אספקת המטוסים התברר, כי הם במצב טכני ירוד וקצתם נהפכו למעשה בתוך זמן קצר לגרוטאות בגלל מחסור בחלקי חילוף. רוטשילד טען כי אספקת חלקי החילוף לא נכללה בהסכם, והיתה באחריותן של משלחות הרכש הפרואניות. בעלי ניסיון בתחום אומרים, כי רוטשילד היה מיטיב לעשות אילו דאג בעוד מועד למקור זמין של חלקי חילוף, גם אם הדבר לא היה באחריותו.

מלבד מטוסים סיפק רוטשילד לפרו ציוד האזנה משוכלל, שנקרא במסמכים "אוקטפוס". הציוד שימש את מונטסינוס ועוזריו למבצעי ההאזנה שלהם נגד יריבים פוליטיים, אנשי עסקים ועיתונאים. במסמכי החקירה נזכרת התעשייה האווירית כמי שהיתה מעורבת בעסקה. מקורות במערכת הביטחון הישראלית אישרו שהתעשייה האווירית מכרה ציוד כזה לפרו, כפי שעשו לטענתם גם חברות צרפתיות ואמריקאיות. לדבריהם, רוטשילד הציע את שירותיו לתעשייה האווירית בתחומים נוספים, אך הצעתו נדחתה משום ש"דרש עמלות גבוהות, ושיטות העבודה שלו לא מצאו חן בעינינו".

כולם עשו זאת

מאז ששב, יותר נכון לומר נמלט מפרו, מתגורר רוטשילד בבית המפואר שבנה בגני יהודה שליד סביון ופועל ממשרדים ששכר מחברת היי-טק ביהוד. משם הוא מנהל את עסקיו באמצעות חברת "RTCOM". מרכז הכובד של עסקים אלה מועתק לתחום האזרחי. הם כוללים השקעות בחברות היי-טק ועסקי תקשורת בסיירה ליאון. אבל נגיף הנשק אינו מרפה ממנו. לפני כשנה וחצי מכר לחוף השנהב שני מסוקים צרפתיים מדגם "פומה", שנרכשו ברומניה והושבחו בידי חברת אלביט, שהתקינה בהם בין השאר, מערכות לראיית לילה.

גם עסקה זו סיבכה את רוטשילד, יחד עם סוחרי נשק וחברות אחרות מישראל, שמכרו נשק לחוף השנהב. בגלל מלחמת האזרחים המתחוללת במדינה, שבה נפגעו גם חיילים צרפתיים המשרתים שם בכוח שלום, תבעה ממשלת צרפת ממשרד הביטחון להפסיק את מכירות הנשק. בתגובה איטית ומאוחרת כרגיל, נאלץ מנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון להיענות לדרישה. אחר כך תבע הנספח הצבאי בשגרירות צרפת בתל אביב מהממונה על הביטחון במשרד הבטחון (המלמ"ב) יחיאל חורב, למסור לידיו את רשימת החברות הישראליות שהיו מעורבות במכירות הנשק.

משה רוטשילד סירב להתראיין לכתבה זו. הוא הסכים, עם זאת, למסור תגובה קצרה: "לצערי הכתבה מסתמכת על נתונים שפורסמו בעיתונות זרה שאינם בדוקים ומאומתים. לא נותר אלא להצטער שדברים לא מבוססים מוצאים את דרכם בקלות שכזאת כאילו הם עובדות. חשוב לי להדגיש, כי מדובר בטענות הנובעות מרדיפה פוליטית, שמועלות על ידי שלטון במדינת עולם שלישי נגד כל מי שעשה עסקים, כולל עסקים לגיטימיים, עם השלטון שקדם לו".

בתמצית, רוטשילד טוען שפעל כחוק ונפל קורבן למאבקי כוח פוליטיים בפרו. סוחר נשק ישראלי, שבקי בעולם האפל של סחר בנשק, אומר שיש צדק מסוים בטענת רוטשילד. "לא יכולת למכור בורג בפרו של פוג'ימורי ומונטסינוס בלי שוחד", הוא אומר. "כולם עשו זאת. הבעיה של שושי היא שלפתע השתנו כללי המשחק ואף אחד לא טרח להודיע לו על כך".

לאחרונה אמר רוטשילד למקורביו כי הוא מקווה שמצוקתו תסתיים בעוד כחצי שנה, כשבפרו יתקיימו בחירות לנשיאות. הוא מייחל לכך שנשיא חדש שייבחר ישים קץ לחקירות נגדו. *
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=627110


עדכון אחרון - 12:08 20/09/05
דיווחים מתועדים


אנחל פאיז, התחקירן הראשי. שום דבר אישי

גוסטבו גוריטי, עורך היומון "לה רפובליקה", הוא מבכירי העיתונאים בפרו ושמו מוכר היטב ברחבי היבשת, לא רק בדרומה אלא גם בארצות הברית. הוא בוגר קרן "נימן" באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית ואת המוניטין שלו רכש בזכות תחקיריו הנוקבים בשנות השמונים, על ארגון הגרילה המאואיסטי "הנתיב הזוהר". גוריטי חקר וחשף ללא חת, למרות האיומים של הארגון הרצחני על חייו. אבל דווקא משטר האימים של הנשיא אלברטו פוג'ימורי, שעלה לשלטון ב-1990 וניצח על המאבק המוצלח נגד "הנתיב הזוהר", הצליח להטיל מורא על העיתונאי.

גוריטי, יהודי במוצאו, מבין עברית וביקר בישראל פעמים רבות. הוא היה אחד העיתונאים המעטים שסירבו לשתף פעולה עם משטרו של פוג'ימורי, ודחה הצעות שוחד של ראש שירותי הביטחון, ולדימירו מונטסינוס. כשגברו האיומים עליו ונשקפה סכנה של ממש לחייו הוא גלה מארצו והשתקע בפנמה, שבה ערך עיתון. לאחר נפילת פוג'ימורי הוא שב למולדתו ותקופה מסוימת נחשב מקורב לנשיא הנבחר, אלחנדרו טולדו,


העורך, גוסטבו גוריטי. בחרדת קודש ובזהירות

הנשוי לאזרחית הישראלית אליאן קרפ. גוריטי היה מועמד לתפקיד שר ההגנה אך דחה את ההצעה והעדיף להמשיך להיות עיתונאי ועורך. הוא אינו מצטער על כך, משום ששלטונו של טולדו, שנישא על גלי התלהבות עצומים, ביזבז מהר מאוד את האשראי הציבורי שהוענק לו. גוריטי ועיתונו אינם חוסכים את ביקורתם על תחלואי נשיאותו של טולדו.

משה רוטשילד טוען כי בעיתונות זרה התפרסמו פרטים שאינם בדוקים ומאומתים, ומתכוון ככל הנראה ל"לה רפובליקה", העיתון שחוקר את הפרשה ומסקר אותה בעקביות. "כל הדיווחים אצלנו בעיתון על החשדות נגד רוטשילד מתועדים היטב ומגובים במסמכים", אמר השבוע גוריטי בשיחת טלפון ממשרדו בלימה. "יעידו על כך החקירות שנערכות נגדו בפרו, בפנמה ובשווייץ. לי, לאנחל פאיז, התחקירן הראשי של 'לה רפובליקה' ולעיתון אין שום דבר אישי נגד רוטשילד. אנו עושים את עבודתנו העיתונאית בחרדת קודש ובזהירות. לצערי, הממצאים מראים שרוטשילד היה מעורב בכמה מן העסקות המושחתות ביותר ושירת את שלטונם של מונטסינוס ופוג'ימורי".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=627112&contrassID=1


______________________________________________


שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!

http://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
יום ראשון ל' בשבט תשס''ז    05:41   18.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. מבחן התוצאה !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
אור ליום שני א' באדר תשס''ז    20:50   18.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. ברוך לשם/ועדת זיילר: ''מי ישמור על השומרים?''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
יימות המשיח בפתח.....האמנם?!

זו הפעם הראשונה שאני אישית מבחין בכתבה, דעה, פרשנות
שמדברת על פשע מאורגן בכלל ועל הדו"ח של ועדת שימרון בפרט.

נכון עדיין מכבסת המילים בתקשורת עובדת, דהיינו במקום
לציין מפורשות "פשע מאורגן" התקשורת מציינת "פשיעה מאורגנת"
דהיינו בזמנו החליטו למזער את הנזק שהדו"ח עלול לגרום "לשיטה"
ולכן כיבסו במכבסת המילים והחליטו על "פשיעה מאורגנת".

מי ישמור על השומרים ומי יישפוט את השופטים??


מצ"ב שער הדו"ח שחשפתי בזמנו:


חומר נילווה בנושא הנידון...:-



4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח @
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=

____________________


פרשת ידלין = אהרון ברק = שמעון פרס = גיגי פרס = הפיל הלבן !!
http://ps.newsnet.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=210

_________________


פרופ' מנחם אמיר:''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&omm=0
4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח??

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=


__________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
יום ראשון י' בסיון תשע''ד    09:26   08.06.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  63. שר התחבורה ישראל כץ: ''מי ישמור על השומר?'' (*)  
בתגובה להודעה מספר 53
 
ישראל כץ: מי ישמור על השומר? כנראה מבקר המדינה. זה סיפור על ״שומר הסף״, שהבטיח להקים נבחרת דירקטורים חלומית עם הליכי מיון מסודרים ובעיקר בלי פוליטיקה. כעת המסך מורם והממצאים מדאיגים. מבקר המדינה כבר הודיע שיבדוק. כשנחשפו שמות המועמדים הראשונים התגלו בניהם כוכבי ״תיספורות״, שמשכו סכומי עתק וגילחו מאות מיליונים על חשבון הציבור. כשנשאל ״שומר הסף״ איך אתה לוקח אנשים מהסוג הזה? הוא ענה: אז מה גם אני כמוהם,״גם אני נפלתי״ (משך כספים רבים מהחברה שהקים, פשט רגל ומחק עשרות מליונים מכספי המשקיעים). בעצם הוא צודק, אם נתנו לאדם כמוהו להיות ״שומר הסף הראשי״ אז גם הם יכולים להיות דירקטורים!

מקור: https://www.facebook.com/katzisraellikud/photos/a.335415759878575.80942.335399036546914/654517441301737/?type=1&theater
.
.
.

http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
אור ליום שלישי ב' באדר תשס''ז    20:22   19.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. ח''כ מיכאל איתן: המערכת כולה רקובה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ח''כ מיכאל איתן: המערכת כולה רקובה

ח"כ מיכאל איתן סבור שהמערכת המשטרתית כמו גם כלל המערכות במדינה
רקובות מיסודן ולא בחילופי גברי יבוא הפיתרון אלא בטיפול שורשי.
האזנה לראיון:

יו"ר ועדת חוקה ומשפט בעבר, חבר הכנסת מיכאל איתן סבור שלא בהחלפת
מפכ"ל תבוא התשועה לחברה בישראל, שכן לדבריו הריקבון במערכת הציבורית
בישראל בכלל ובאכיפת החוק בפרט הוא כללי ושורשי.

בראיון ליומן הצהרים של ערוץ 7 קובע ח"כ איתן כי התרבות הישראלית מושתת
ברובה על תרבות הסמוך וה'יהיה בסדר' ולטעמו הסיבה היא עצם העובדה
ש"המדינה קמה על בסיס אלתור. היו לנו הרבה אילוצים – אויבים, מנדט,
עליה חפוזה וכו'. המדינה בצעירותה הפנימה את תרבות האלתור. כך התגלגלנו
מיום ליום וממהלך למהלך. הגרוע ביותר הוא שזה הצליח לנו. עובדה שהמדינה
התפתחה והפכה לאחת המדינות המפותחות בעולם, אם כי במקום נמוך מהמדינות
הללו, אבל יש לנו הישגי רבים. הרע הוא שאנחנו נמצאים היום בפרשת דרכים.
לפי שיטת הקומבינות היינו יכולים להגיע עד לכאן אבל מכאן והלאה כדי
לטפס לצמרת העולם ולהפוך אור לגויים אנחנו צריכים לומר די לאלתורים,
לעבוד חזק על תשתיות ולא לחשוב רק על כותרות החדשות הבאות צריך לחשוב
איך רואים את החזון לטווח ארוך יותר".

עדות נוספת לתרבות העיסוק ביומיומי על חשבון הראייה ארוכת הטווח מוצא
איתן גם בהיעדר חוקה לישראל. לדבריו ההנהגה מעדיפה להשאיר את המציאות
הנוכחית כיוון שהיא חוששת להתמודד לעומק בשאלות של דת ומדינה. "אנחנו
לא רוצים לגעת בבעיות ומבקשים להשאיר את המצב כמות שהוא".

חבר הכנסת איתן פורט דוגמאות לחולשת מערכת אכיפת החוק וקובע "כל
התשתיות רקובות. אנשים נהרגים בסכסוכים על מקומות חניה. ילדים בבתי ספר
מותקפים. קשישים לא יכולים לחיות בשקט. אז מה אומרים לנון עכשיו? שמותר
לירות בפורצים כי אין ברירה. הבעיה נמשכת כשתופסים את הגנבים ואז אין
מולם תביעה".

איתן מספר על 13,000 תיקי חקירה שנסגרו בשל מצוקת כוח אדם "13,000
תיקים שהוכנו לעבריינים נזרקו גלל שלא היו מספיק תובעים. זה אחרי
שהכינו תיקים עם מעצר, איסוף ראיות וכו'"

"כשתיק כבר מגיע לבית המשפט הטיפול בתביעה לוקח חודשים ושנים ובהם
העבריין מסתובב ברחוב והציבור לא מרגיש את אכיפת החוק. אחר כך בבתי
הסוהר, מעבר להורדת השליש אסירים מקבלים הנחה נוספת של מספר חודשים
הקלה בעונשם רק בגלל שאין מקום בבתי הסוהר. בעתיד יהיו הנחות יותר כי
המצב לא יהיה קל יותר", אומר איתן.

ח"כ איתן קובע כי גם סוגיית שיקום העבריינים וסוגיות נוספות נעשות "ללא
תכנון ומחשבה. אין מי שחושב ומתכנן ןלטווח רחוק. לפחות שהכל יעבוד על
מאגר מידע אחד..."

"לצערי מציאות הטיפול המאולתרת הזו מובילה בהרבה תחומים. וכאן אנחנו
בפרשת דרכים אפם נהיה זנב לאריות אור ראש לאריות. לשם כך אנחנו צריכים
לפעול בהשקעה בתשתיות".

את תחושותיו משייך איתן גם לסוגיית העיסוק בחילופי המפכ"ל. "כמה
אנרגיות ומאמצים אנחנו מפעילים בשאלת המפכ"ל הבא וזהותו. יש לזה אמנם
חשיבות אבל זו לא הבעיה המרכזית שלנו. למה אין ועדה שקובעת מתי ילכו
אזרחי ישראל ברחוב בלי שמישהו יכה אותם. מתי יגיעו ימים שילדים ילכו
לבתי ספר בלי שיתקפו אותם. אז אמנם אפשר לומר שבגלל מסמר אחד נופלים
בקרב ואכן אין לזלזל בכך, אבל נראה לי שבהתעסקות בפרשות מסוימות אנחנו
מתעלמים מהתופעה הכללית. האם עכשיו אחרי החילופין שאנחנו מבצעים יהיה
שינוי שיביא לכך שיבוא פתרון לכל החולאים במערכת? החולאים הללו לא
יפטרו אם לא נתקן אותם מהשורש. יש לנו משטרה שצריכה טיפול שורש ולא
חילופין של אדם זה או אחר", אומר איתן.

מקור: ערוץ 7
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/159643




לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
יום רביעי י''ט בחשון תשס''ח    07:53   31.10.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. ''מי רוצה להיות מיליונר''  
בתגובה להודעה מספר 0
 




_____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
אור ליום ראשון כ''ו בסיון תשס''ח    21:49   28.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. !! מכבסת המילים ברשת ב' = פשע מאורגן !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.08 בשעה 22:26 בברכה, פילוביץ שחף
 
לראשונה מזה 30 שנה - השנה, שהתשקורת בכלל וקצין משטרה בכיר בדימוס בפרט (משה מזרחי), מודיעים בריש גלי שיש פשע מאורגן ולא כמו שנאמר תמיד פשיעה מאורגנת.
מקור: רשת ב'-היום אחה"צ, שעה: 17:45

ולמה 30 שנה?

שימו לב עם ישראל, אני חשפתי כאן באתר רוטר את הדו"ח הגנוז עד עצם היום הזה שכולם בלי יוצא מן הכלל מפחדים לדבר עליו ו"הם" יודעים למה.....

החשיפה שלי כאן ברוטר בתאריך 18.12.02:


דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע%20מאורגן#4

את הדו"ח הנ"ל ביקש רה"מ מנחם בגין ז"ל בשנת 1978 - מצ"ב מסמך:

הוקמה ועדת חקירה ממלכתית - ועדת שימרון שהיועץ המקצועי שלה היה פרופ' מנחם אמיר מי שקיבל לאחרונה פרס ישראל לקרימינלוגיה שאף פירסם מאמר אדיר שגם אותו חשפתי כאן במלואו - המצ"ב:

~~~~

מקור למסמך המלא:
פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן

אני מציע לעם ישראל לשמוע את הנאמר במו אוזניכם ברשת ב'(במידה ולא יצנזרו...תמלול הראיון יובא בהקדם) ותבינו שיש אור בקצה המנהרה....


http://www.iba.org.il/media/?recorded=radio14

אני מצדיע למראיינת פאר לי-שחר ששברה לראשונה הגדרה שקרית ומכוונת.

אני מצדיע למשה מזרחי-קצין משטרה בכיר בדימוס, ואני מקווה שימשיך בקו זה, חשיפת האמת האמיתית לקרני השמש, כפי שחקק זאת בציטוט הידוע של השופט האמריקאי לואי ברנדייס....


"כי מאתר רוטר תצא תורה וישועה לעם/מדינת ישראל" (פ"ש)

תזכורת:


מקור:
לוי אשכול: ''ארור האיש שידליף החוצה שמץ מעניין זה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7885&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן


תפירת מכרזים, שוחד ברפא''ל - חיל הים = עמי איילון !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7245&forum=gil&viewmode=all&keywords=עמי איילון


עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון = השיטה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע%20מאורגן#4


''שר החוץ שלמה בן עמי לשעבר: ''ברק נסחט ע''י שר... ''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7994&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן


גבי לסט ואסף חפץ הודיעו לאריה אבנרי שהוא מועמד לחיסול
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6549&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן


''אור לגויים-2: פשע מאורגן או לא?!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7852&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן


עובדים עלינו !! פבר' 1978 = פשע מאורגן והיום
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5490&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן


ח'כ מיכאל איתן:המפכל היה שותף למעשי מזרחי בפרשת ההאזנות הסתר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5988&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן


__



חשיפה: לקט הזהיר, בייניש המשיך בעבירות!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6184&forum=gil&viewmode=all&keywords=פשע מאורגן


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
יום חמישי כ''ה באלול תשס''ח    17:39   25.09.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. ''שיטת השקשוקה'' - רשות השידור מבקשת לערוך שינויים  
בתגובה להודעה מספר 0
 

תזכורת:

פרופ' מנחם אמיר:''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&omm=0
4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5175&omm=4&viewmode=


_______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
יום חמישי כ''ה באלול תשס''ח    17:51   25.09.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. הזמנה ליום עיון - הון שלטון ושקשוקה  
בתגובה להודעה מספר 57
 

תזכורת:

57. ''שיטת השקשוקה'' - רשות השידור מבקשת לערוך שינויים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&omm=57&viewmode=threaded

25. ההסתדרות= בית ברל= הבסטיליה של מפא''י/האבודה @
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&omm=25&viewmode=threaded

פרופ' מנחם אמיר:''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&omm=0


_______________________


46. מפלגת קדימה = מפלגת מרצ !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7230&forum=gil&omm=46&viewmode=threaded


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
יום ראשון כ''ח באלול תשס''ח    14:04   28.09.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. ארקדי גאידמק: ''אני, אתם והם''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

תזכורת:


שמעון פרס = ''מרכז פרס לשלום'' = דב לאוטמן = משה שחל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&viewmode=all&keywords=פרס%20לשלום


אשכול מיוחד לבחירות בישראל - 28 במרץ 2006
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6938&forum=gil&viewmode=all&keywords=בחירות


התקשורת בכלל וה- CNN בפרט !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5403&forum=gil&viewmode=all&keywords=CNN


בית הסזון העליון הוא הוא בית משפט העליון נכון להיום!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7262&forum=gil&viewmode=all&keywords=העליון


46. מפלגת קדימה = מפלגת מרצ !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7230&forum=gil&omm=46&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
שבת קודש כ''ה בכסלו תש''ע    07:24   12.12.09   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. הסרט עג'מי = כנופיית המפוצצים = מע''צ = בשרות השב''כ  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.12.09 בשעה 07:43 בברכה, פילוביץ שחף
 








תזכורת לאיש המפתח של כל הפרשות הקשות ביותר מראשית שנות ה-70 שגם היום יש מי שממשיך/ה את מורשתו.....אגף הונאה:



סנדו מזור




לינק לתת-אשכול:
כנופיית מע''צ יקבלו כ''א למעלה מ-2 מיליון ש''ח פיצויים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור#62

מזור: 'המפתח לאמון הציבור במשטרה:רק הקצאת משאבים תעזור'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=8117&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

ממעשיהו לנשיאות רומניה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16396&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור


גבי לסט ואסף חפץ הודיעו לאריה אבנרי שהוא מועמד לחיסול
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6549&forum=gil&omm=0&viewmode=threaded

עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון = השיטה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור



''נפיחת זיילר - אפס בסולם דיכטר''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7168&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

תיק גנוסר2 :''קשר הגז'' בכלל ו''קשר השתיקה בפרט
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5319&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

אוקון מסביב לשעון ושום דבר לא יעצור אותו להגיע לעליון!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6449&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

השופט ברק: מאיר שמגר דחף אותה (דורנר) אני לא הכרתי אותה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5667&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

!! עיוות-דין ועינוי-נפש במדינה ''דמוקרטית'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5522&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

דף מידע של ארגון אי''ל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5351&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

וידיאו תעודה:חשיפה - זיגל האיום והזיגלים נגד השחיתות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7784&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

דליה רבין דבקה בעמדתה: ''הכל תרגיל''...........
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

בלעדי לערוץ 7 : קלטת הרצח של רבין.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5095&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

האחים קהלני = הטבח במערת המכפלה = רצח רבין...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5014&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

מאיר שמגר: עו''ד אלי זוהר פסול מלכהן כיועמ''ש..
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5539&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

נ' מהמוסד נחשד שהזין עיתונאי במידע מודיעיני
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=8034&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

שוחד לכאורה במיליוני שקלים לשופט מחוזי לשעבר דן כהן!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7672&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

סימנס שילמה שוחד - 1.4 מיליארד דולר לעו''ד דן כהן/א.ברק
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15547&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

סקופ: צילומים חמים בעניין ניצב משה מזרחי.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5132&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

מרטין שלאף מוכר את הבית בהרצליה: 22 מיליון דולר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6416&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

ח'כ מיכאל איתן:המפכל היה שותף למעשי מזרחי בפרשת ההאזנות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5988&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

מה כותב ירון זליכה בספרו הגברדיה השחורה על האחים עופר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16311&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור

המשטרה: לעולם לא נדע המניע לרצח והתאבדות של מייקל פישר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15251&forum=gil&viewmode=all&keywords=סנדו מזור


*
*
*
*
*
*

****



להציל אותנו מהחונטה השלטת מזה 80 שנה בארץ ישראל
http://www.israblof.com/?l=he&a=58929


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
שבת קודש כ''ה בכסלו תש''ע    07:29   12.12.09   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. אחרי 30 שנה גילתה:רוצח הוריה -שונא יהודים מאום אל-פחם  
בתגובה להודעה מספר 60
 
NewsMan
חבר מתאריך 3.2.09
שבת קודש כ''ה בכסלו תש''ע 01:30 12.12.09


אחרי 30 שנה גילתה:רוצח הוריה -שונא יהודים מאום אל-פחם

דרמת מתח בהמשכים שהגיע לסיומה אחרי 30 שנה: חגית, שהוריה נהרגו בפיצוץ מכוניתם ביפו יצאה למסע ארוך, כדי להוכיח שהוריה לא עבריינים השייכים למלחמת העולם התחתון ששררה בשכונתה. כשהיא גילתה מי באמת רצח את הוריה, ומה היה המניע שלו, היא התקשתה להאמין
הסיפור הטרגי של חגית רז מתחיל לפני 30 שנה, כשביפו השתוללו "כנופיות המפוצצים" היה פיצוץ מסתורי אחד, שאיש לא הצליח להבין - בו נרצחו הוריה. מאז, היא הצליחה להוכיח כי לא היו שייכים לכנופיות עבריינים, אך המדינה עדיין אינה מכירה בה כנפגעת פעולות האיבה.


חגית רז

ב-17 באוגוסט, 1980, שמונה חודשים אחרי תחילתה של המלחמה ברחובות יפו, מולכדה מכוניתם של אמנון ואסתר, בפינת רחוב שדרות ירושלים. אסתר ואמנון רז היו אז זוג צעיר שיצאו עם הילדה שלהם, חגית בת השנתיים, לקנות טאפטים לדירה החדשה שלהם ביפו. כשנכנסו למכונית, מטען חבלה רב עוצמה הופעל. אסתר, באינסטינקט של אמא, הגנה בגופה על בתה והצילה את התינוקת.
היום, 30 שנה מאוחר יותר, הילדה חגית, בת 32. היא החליטה שהיא יוצאת למסע ארוך, כדי להוכיח שההורים שלה לא היו עבריינים ולא היו שייכים אז למלחמות העולם התחתון. "ההורים שלי", היא אומרת, "נהרגו בפיגוע חבלני. הם לא היו קשורים לפרשת הפיצוצים שזיעזעה את תל אביב בתחילת שנות ה-80". חגית רוצה עכשיו לנקות את השם של ההורים שלה מכל הפרשה הזאת.

המפגע: שונא יהודים מאום אל-פחם

כשהיא גילתה מי באמת רצח את הוריה, ומה היה המניע שלו, היא התקשתה להאמין. האיש שהטמין את המטען במכונית הוא בחור מאום אל-פחם, לאומני שונא יהודים. היה אמנם חבר בכנופיית המפוצצים, אבל גם בעל השקפות לאומניות קיצוניות. לאירוע הזה לא היה שום קשר לחיסול חשבונות, לסחר בסמים - בעצם זה היה פיגוע.

משגילתה, ביקשה חגית הכרה כנפגעת פעולות איבה ובעיקר לנקות את שמם של הוריה. אבל, מוסדות הממשלה מטלטלים אותה ואף אחד לא נותן לה תשובה, למה באמת קרה שם באותו ערב לפני 30 שנה.

"לפני 21 שנים, לבקשתה של גב' חגית רז, הונחה קצין לבדוק את טענותיה. מטבע הדברים, ממצאי הבדיקה, אודות אירוע שהתרחש לפני 30 שנה, אינם בידי הקצין, ופרטיה אינם זכורים בשל הזמן הרב שחלף", אומרים במשטרת ישראל.

ובפרקליטות טוענים כי : "עשו כל מאמץ כדי לעזור לגב' רז לאתר בתיק מידע שיכול היה לסייע לה בתביעה האזרחית, אך בחומר הראיות לא נמצא שום מסמך נוסף, מעבר למה שניתן לגב' רז, ואפשר היה לסייע לה באמצעותו".

וידיאו:
http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-1ebf946da0f7521004.htm&sCh=5f806603e7478110&pId=1792181790



************



להציל אותנו מהחונטה השלטת מזה 80 שנה בארץ ישראל
http://www.israblof.com/?l=he&a=58929


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
94439 הודעות
אור ליום חמישי ג' בניסן תשע''א    22:47   06.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. פרקליט רה''מ: ''נתניהו יגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
צפתי
חבר מתאריך 4.1.10
162 הודעות אור ליום חמישי ג' בניסן תשע''א 21:18 06.04.11


פרקליט רה''מ: ''נתניהו יגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10''

יום רביעי, 6 באפריל 2011, 21:12

פרקליטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עו"ד דוד שימרון הגיב לפני זמן קצר (רביעי) בשמו של ראש הממשלה לפרטים החדשים בפרשת "ביבי-טורס" שנחשפו מוקדם יותר הערב בערוץ 10. לדבריו, "ראש הממשלה פעל על פי החוק בכל נסיעותיו. אין אפילו אגורה אחת של מימון כפול. מספר גופים התחלקו בהוצאות נסיעתם של ראש הממשלה ורעייתו". עו"ד שימרון איים בהגשת תביעת דיבה נגד הערוץ. "מדובר בכתבה שאינה אמת, חסרת כל בסיס, במטרה להכפיש ולפגוע בראש הממשלה. אחרת קשה להבין מדוע הערוץ מתעקש, זאת הפעם השנייה, לשדר כתבה שאינה אמת. משפחת נתניהו תגיש תביעת דיבה, הן על דברי אי האמת ששודרו בכתבה הראשונה, והן על דברי אי האמת והדיבה ששודרו הערב".
מקור:
http://news.walla.co.il/?w=//1813181
.
.
תזכורת:

עו"ד דוד שימרון ממשיך את מורשת אביו.... "תרתי משמע":

עו"ד דוד שימרון ממשיך את מורשת אביו...."תרתי משמע":


תת-אשכול:
4. דו''ח שימרון קבע שיש פשע מאורגן-מה קרה לדו''ח ?! http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%E9%EE%F8%E5%EF#4
אשכול ראשי - אשכול שצונזר והוחזר:
עמרם מיזנא = פשע מאורגן = דוד בן גוריון = השיטה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5175&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%E9%EE%F8%E5%EF


פרופ' מנחם אמיר: ''היש פשע מאורגן בישראל ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5245&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%E9%EE%F8%E5%EF


"גזור ושמור" - דף ארכיון בפייסבוק
דע מה שתשיב..
http://www.facebook.com/pages/%D7%92%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%93%D7%A3-%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%9F/211496398861594
פורום גילוי מסמכים - רוטר.נט
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=list&forum=gil


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  
תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      
__________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
       


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
archive