@שימו לב!!!!
בקובץ השני מה אומר אבו-עלאא בהלצה ובבדיחות הדעת, כאשר
דיווח להם על השיחות שנערכות במסלול השני בוושינגטון, כאשר
המשלחת הפלסתינית עמדה בפני מרד גלוי ביאסר עראפת.
"כאשר דיווח לנו אבו-עלאא על כך, הוא שאל בהלצה את הנציגים
הישראלים שישבו מולו אם יהיו מוכנים...:-
@ לפעול כמתווכים הוגנים בשם הפלסתינים בעת שידברו עם האמריקנים." @

"במחצית השנייה של יוני ובראשית יולי היה זינגר הדמות הבולטת
בצוות המשא ומתן הישראלי, אבל עכשיו הגיעה שעתו של אורי סביר."

המשך יבוא בתת-פרק "סגירת העסקה"....!!

@ "ב-5 באוגוסט עזב כריסטופר את דמשק. למחרת החליט פרס כי עלי
לצאת לפריס כדי להפגש עם אבו-עלאא ולחלץ ממנו מידע בדבר העמדה הפלסתינית הסופית ביחס להצהרת העקרונות."

@ "כאשר הגיע פרס לשטוקהולם בדרכו לאוסלו.....הולסט הוטס לשטוקהולם,
והוא ניהל במשך כל הלילה שיחות טלפון עם תוניס. הן עם אבו-עלאא
והן עם עראפת, בעוד יואל זינגר, ולעיתים אף פרס בעצמו, מנחים אותו."

המשך יבוא ב- @ טקס החתימה בראשי תיבות @...!!

@ "שמעון פרס ואבי גיל ניסו לעורר את חבריהם למשלחת הרשמית ולהקדים
לישון....@ פרס היה שרוי בהלך-רוח קודר מאוד בעקבות הידיעה על
נפילתם של שבעה מחיילי צה"ל בגין מטען צד שהופעל בדרום לבנון."

@ "נאומו של אבו-עלאא היה נוקב ומרשים, הוא ביטא בדרכים רבות
את הפילוסופיה ואת הרוח של המשא ומתן באוסלו, ובין השאר אמר..:"

@ "טלפנתי ליוסי ביילין, שבלעדיו כלל לא היה אפשרי המשא ומתן
באוסלו. הוא היה הגיבור האמיתי של ההסכם שנחתם זה עתה בראשי
תיבות, והיעדרותו מן הטקס ןממרכז הבמה ב-13 בספטמבר 1993,
כאשר נחתמה רשמית הצהרת העקרונות הייתה בלתי הוגנת בעליל."

@ המשך יבוא בפרק מספר 4...
@ תפיסת אוסלו והאסטרטגיה של אוסלו @

"כתב אישום נ' פושעי אוסלו"
{פ"ש}

"כוחות הקדמה" במערב, כפי שכתבתי בחודשים האחרונים, הפכו להיות ספקי ההצדקות של שונאי ארה"ב וישראל. הם יצרו קואליציית רשע, שכבר לא עוסקת בביקורת לגיטימית על ישראל, אלא מטפחת שנאה עיוורת. מאות תגובות שהגיעו לאתר האינטרנט של "מעריב", מישראלים שנמצאים בקמפוסים אמריקאיים, עסקו בשאלה - האם המצב כה חמור, כפי שתואר בכתבה.

נדמה שהדברים שאמר נשיא אונ' הרווארד, לורנס סמרס...:-
http://www.president.harvard.edu/speeches/2002/morningprayers.html
על כך שתחת המסווה של ביקורת על ישראל, מסתתרת אנטישמיות, הם עדות מהמקור הבכיר ביותר על המצב. ימים ספורים לאחר שפורסמה הכתבה על "הקמפוסים לשנאת ישראל" בארה"ב, פרסם גם הוול-סטריט ג'ורנל, מהחשובים שבעיתוני ארה"ב, מאמר אדיטוריאלי...:-
http://opinionjournal.com/extra/?id=110002775
עם כותרת משנה הרבה יותר חריפה: "איך הפכו הקולג'ים בארה"ב לכל כך אנטישמיים". גם שם מתחילים לדאוג.

אבל נדמה שמבול התגובות הבולט ביותר היה של קוראים שתפסו טרמפ על כתב האישום נגד "כוחות הקדמה", כדי לנגח את "השמאל הישראלי" ואת האוניברסיטאות. גם "המרצים השמאלנים" אצלנו, כך המגיבים, משתפים פעולה עם כוחות הרשע, ומעודדים את השנאה לישראל ואת האנטישמיות. האומנם?

לפני שלושה שבועות פרסם הגרדיאן הבריטי...:-
http://www.opinionjournal.com/extra/?id=110002775
כתבת שער במוסף השבועי, העוסקת בחרם האקדמי על ישראל. העיתון מביא את סיפורם של פרופ' אורן יפתחאל מאונ' בן-גוריון וד"ר סעד גאנם מאונ' חיפה, ששלחו מאמר לכתב עת חשוב. הגרדיאן מתאר את פעילותו הרחבה של יפתחאל, למען השלום, למען פיוס בין ערבים ליהודים, ועוד. אבל, ממשיך העיתון, יפתחאל קיבל בחזרה את המאמר ששלח, בתוך מעטפה שכלל לא נפתחה, שאליה צורף פתק של אחד מהעורכים: מצטערים, אבל לא מקבלים מאמרים מישראלים.

כאן רק מתחילה פרשה, שאולי תלמד משהו על יחסי "השמאלנים" עם כוחות הרשע. לפי הגרדיאן, לאחר השתדלויות שונות, ולאחר שהובהר לעורכים שיפתחאל שייך ל"טובים", כלומר עוד "מרצה שמאלני" שאצלנו אוהבים לשנוא, הם הואילו בחסדם להיכנס למו"מ עם הכותבים, אבל העמידו תנאי: כדי שהמאמר יתפרסם, הם כופים על הכותבים לפרסם השוואה בין ישראל לדרום אפריקה. בשלב הזה היה אפשר לצפות מהגרדיאן הבריטי, המתהדר בקדמה הליברלית שלו, שהוא ישאל שאלות קשות על חופש הביטוי האקדמי, על הניסיון לפסול כותבים רק בגלל זהות, מין, מוצא, לאום. אבל כלום. כשמדובר בישראל, הגרדיאן לא שואל. נהפוך הוא. הגרדיאן דיווח על העניין בהתלהבות בלתי מוסתרת. לפי הגרדיאן, יפתחאל הסכים, בלי שום היסוס, לשנות את המאמר שכתב, ולערוך את ההשוואה המתבקשת.

כאשר קראתי את הדברים, חמתי בערה בי. איך יכול איש אקדמיה ישראלי להיענות בקלות בלתי נסבלת כזאת לתכתיב פוליטי אנטי-ישראלי, שבינו לבין החופש האקדמי אין כלום.

בין לבין, יפתחאל זכה למבול של השמצות בעיתונים שונים. ובכל זאת, מכיוון שהסיפור נשמע חשוד משהו, ביקשתי את תגובתו של יפתחאל. ומה מתברר? להד"ם. עיתון הגרדיאן נסחף בהתלהבותו מהחרם האקדמי, והקשר בין ה"עובדות" שפרסם לבין המציאות היה מקרי לחלוטין. לא רק שיפתחאל לא הסכים לתכתיב המבוקש - השוואה שתהפוך את ישראל לדרא"פ - אלא שהוא פועל במרץ גם נגד החרם האקדמי האופנתי כל כך, וגם נגד העורך שפסל את המאמר. לגרדיאן זה לקח כמה ימים, והוא פרסם התנצלות...:-
http://www.guardian.co.uk/corrections/story/0,3604,862397,00.html
ואגב, יפתחאל הצליח לגרום לכך שכמה מהחותמים על החרם יחזרו בהם.

הסיפור של פרופ' יפתחאל הוא הסיפור של רוב אנשי האקדמיה בישראל, הקרויים "אנשי שמאל". המאבקים הקשים ביותר נגד "כוחות הקדמה" האנטי-ישראליים במערב נערכים על ידי אנשי השמאל. הם משיבים מלחמה. דווקא הם, שמתנגדים למפעל ההתנחלות, הם הבעיה הקשה ביותר של "כוחות הקדמה" בכלל ושל שוללי זכות הקיום של ישראל בפרט. לציר הרשע הזה קל הרבה יותר להתמודד עם תומכי ההתנחלויות. הם רק היו מחזקים את קו ההסברה שלהם, שלפיו, "אין הבדל" בין נצרים לתל-אביב. אם "אין הבדל", אז כשם שלנצרים ולכדים אין זכות קיום, גם לת"א ולחיפה אין זכות קיום. למעשה, קו ההסברה של שוללי זכות הקיום של ישראל ושל תומכי ההתנחלויות הוא אותו קו הסברה. זה קו הסברה שאומר שבסופו של דבר, צריכה להיות רק מדינה אחת, מהים עד הירדן. זה קו הסברה שמשותף לחמאס, למועצת יש"ע ולמעשה, גם לערפאת.

זה לא מקרה שככל שערוץ תקשורת בעולם הוא יותר אנטי-ישראלי, כך הוא מעדיף להציג את ברוך מרזל ואם נעם פדרמן. הם מספקים למערב את ישראל שאוהבים לשנוא. אחרי כל הופעה שלהם, גוברת התמיכה בסנקציות נגד ישראל.

ישראל של יפתחאל, שיש לו ביקורת קשה ונוקבת, ושלא צריך להסכים על כל אמירה פוליטית שלו, היא ההפך הגמור ממה שתועמלני הפונדמנטליזם האסלאמי במערב רוצים להוכיח. זו ישראל הומנית, דמוקרטית, ליברלית, שמכבדת את זכות הקיום של הפלסטינים, בלי לוותר על זכות הקיום העצמית. זו ישראל שמביסה את תעמולת הזוועה.

זו לא כל התמונה. יש ישראלים שהופכים לחלק מהתעמולה הארסית ביותר נגד ישראל. ד"ר אילן פפה מאונ' חיפה הוא ראש החץ שלהם. הוא יחיד מסוגו מבחינת הנזק שהוא גורם לישראל. הוא אורח כבוד כמעט בכל כנס של אויבי ישראל. הוא מפרסם תעמולה שקרית, כמעט שטירמרית, נגד ישראל. בעיתון אל-אהראם המצרי, למשל, הוא פרסם ששרים בכירים במפלגת העבודה הגישו לממשלה הצעה לטרנספר...:-
http://www.guardian.co.uk/corrections/story/0,3604,862397,00.html
הוא מספק לשוללי זכות הקיום של ישראל את כל התחמושת שהם זקוקים לה.
הוא הפך לנכס היעיל ביותר שלהם.

בכל מה שקשור לתנועת החרם הכלכלי נגד ישראל (Divestment), יש אולי עשרים ישראלים שתומכים בה. בודדים מהם מהאקדמיה. אגב, עו"ד שמאי ליבוביץ, כמו גם תדי כץ, שהגיע לכותרות בעקבות כתיבת עבודת מסטר שנפסלה, והגיעה לביהמ"ש, על טבח בטנטורה, מופיעים בין החותמים...:-
http://www.maiap.org/maiap/petition/
העניין הוא, שאין שום קשר בין המיעוט הקטן והשולי הזה, לבין תשעים ותשעה אחוזים ממה שקרוי "השמאל הישראלי".

כל ניסיון להדביק את פפה לכל האחרים הוא בדיוק כמו ניסיון לטעון שכל הליכודניקים הם ברוך גולדשטיין. זו דמגוגיה מהסוג הנמוך. המאבק הקשה ביותר נגד פפה באונ' חיפה הוא מאבק שמנהלים נגדו אנשי אקדמיה המזוהים עם הדעות של "שלום עכשיו". המתנגד הבוטה והחריף ביותר של המיעוט השולי הזה, מהזן המעוות של פפה, הוא פרופ' אמנון רובינשטיין, שלא בדיוק שייך לנוער הגבעות. כך שדי לנו עם עלילות הדם נגד ישראל. אין צורך בעלילות דם נוספות, מתוצרת פנים.

מאמר בוטה נגד ההפרדה...:-
http://weekly.ahram.org.eg/2002/594/op10.htm
ומועצת יש"ע והקבינט הפלסטיני פרסמו הודעות בוטות נגד ההפרדה. זו הקואליציה, גם אם החברים בה מתעבים אחד את השני. מחנה הטירוף פועל, חלקו להלכה וחלקו למעשה, להגשמת זכות השיבה, של יהודים ליש"ע ושל פלסטינים לצד הזה של הקו הירוק. זה מחנה הפועל למחיקתה של כל הפרדה דמוגרפית, שתאפשר רוב יהודי בישראל. לא רק מועצת יש"ע, גם החמאס וערפאת חושבים שאין הבדל בין נצרים לת"א.

"כוחות הקדמה" במערב, שרבים מהם עברו, או מצויים בשלב מעבר, משלילת זכות הקיום של ההתנחלויות, או "הכיבוש", לשלילת זכות הקיום של ישראל, מסתמכים על אנשי מחנה הטירוף. כוחות הקדמה הללו לא יכולים להסתמך על מה שקרוי - "שמאל". השמאל הזה מעמיד אותם בבעיה הקשה ביותר. הוא גם מפריך, בעצם קיומו, את תעמולת הזוועה מהצד הערבי, והוא גם חושף את שיתוף האינטרסים שבין החמאס וכנראה גם ערפאת, לבין הימין והשמאל הסהרוריים בישראל.

כאשר אינטלקטואלים ערבים ומערביים שמוכנים להכיר בישראל משמיעים את קולם, הם מצטטים את השמאל השפוי, ולא את פפה. כאשר אינטלקטואלים ערבים ומערביים מנהלים מסע תעמולת זוועה נגד ישראל, הם מצטטים את פפה ואת אנשי הימין. כאשר מציבים בפני אויבי ישראל, בקמפוסים במערב, את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, או את נכונות ישראל לפשרה כואבת, הם נותרים חסרי אונים. כאשר מציבים להם את דוברי מועצת יש"ע, הם חוגגים. אז מי בדיוק מסייע לאנטי ישראליות שהופכת לאנטישמיות?

ויותר מכך: נכון שבקמפוסים במערב, מי שמוביל את הקו האנטי-ישראלי הם אלה שמזוהים עם השמאל הקיצוני. אבל בחזית הראשונה שמערבת בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות...:-
http://www.president.harvard.edu/speeches/2002/morningprayers.html
ניצב דווקא הימין הקיצוני. אכן, בדיוק כמו אצלנו, הקצוות מתחברים. גם נשיא הרווארד, בדבריו על האנטישמיות דיבר על העמדות המשותפות של הימין והשמאל הקיצוניים. אבל, כשם שאין שום צורך להדביק את השמאל האנטי ישראלי בעולם לרוב השמאל הישראלי, כך לא צריך להדביק את הימין הישראלי לימין האנטישמי. אין קשר. נקודה. הקשר, ככל שהוא קיים, קיים בקצוות, גם של הימין וגם של השמאל.

צריך לסיים במשהו אופטימי. לא הכל שחור במערב.

שלושת העיתונים המובילים בארה"ב לא שונים בהרבה, ביחס לישראל, משלושת העיתונים היומיים בישראל. באירופה הדברים שונים, אבל לא לגמרי שחורים. לא מדובר רק באוריאנה פלצ'י, שפרסמה מאמר...:-
http://www.hsje.org/oriana_fallaci_on_antisemitism.htm
מעורר הדים על פרצופו האמיתי של ערפאת. מדובר בעוד אנשים חשובים ויקרים. אחד מהם הוא הרולד אוונס, עיתונאי ועורך בכיר, משני צדי האוקיינוס. הוא היה עורך הסנדיי-טיימס בלונדון, ועורך המאמרים בדיילי ניוז בניו-יורק. אשתו, טינה בראון, מפורסמת לא פחות, היא העורכת לשעבר של הניו-יורקר, אחד המגזינים החשובים ביותר במערב. שניהם לא יהודים.

אוונס פרסם בסנדיי-טיימס את אחד המאמרים החשובים ביותר על המזה"ת. לא מדובר בסכסוך פוליטי, כפי שרבים במערב אוהבים להשלות את עצמם, טען אוונס, אלא בסכסוך שהוא פועל יוצא של חינוך ארסי לאנטישמיות, שמקיף כמעט את כל הארצות המוסלמיות. הוא הציג ראיות. מדובר בתעמולה אחוזת טירוף, פרנואידית ומרושעת, קובע אוונס. כל מי שעוסק בפלסטין או בטרור, הצליף אוונס ב"כוחות הקדמה" של המערב, חסר כל מושג בסיסי לגבי הדרך שבה הורעלו עשרות ומאות מיליוני ערבים. אוונס, והוא לא לבד, לא מוכן להיות שותף לעיוורון הקולקטיבי. הוא מאשים את עמיתיו, בכך שהם מטפחים את השנאה הפונדמנטליסטית, שהוא גם קורא לה בשמה האמיתי: אנטישמיות.

אבל מי שיקרא רק את הדברים הללו של אוונס, הוא לא פחות עיוור. אוונס, כמו רבים מאוהדי ישראל במערב, עושה את מה ש"כוחות הקדמה" מסרבים לעשות: הוא מבחין, הבחנה חדה וברורה, בין זכות הקיום של ישראל והטחת כתב אישום חריף בכוחות הרשע, לבין הביקורת על עצם הימשכות הכיבוש (גם אם הערבים עצמם, כטענת אוונס, אשמים בכיבוש). במלים אחרות, כל ידיד של ישראל יודע שהאויב הגדול ביותר של ישראל נעוץ בתורת ה"אין הבדל". זו התעמולה, להזכיר, גם של מועצת יש"ע וגם של החמאס.

כץ. כסף במזומן
צילום: גרמי פלדמן

אש"ף מימן את הגנת החוקר שטען: צה"ל רצח !!

לאחר שפרסם מחקר על טבח במלחמת השחרור, נדרש החוקר תדי כץ לממן את תביעת הדיבה שהגישו נגדו הלוחמים. מי ששמח לסייע היה איש אש"ף פייסל חוסייני: הוא העניק אלפי דולרים להגנה המשפטית על המחקר, שהיווה הישג תעמולתי לפלסטינים. אבל כץ לא מתחרט על בקשת הכסף מהפלסטינים: "אף מוסד אחר לא עזר לי, וזה חשוב לאמת ההיסטורית"
עזרא דלומי

כספים של אש"ף סייעו לממן חוקר שטען כי צה"ל ביצע טבח בתושבי הכפר הערבי טנטורה במלחמת השחרור, כך מדווח לראשונה היום (א') "ידיעות אחרונות".

הפלסטינים, שראו הישג תעמולתי כביר בטענה כי לוחמי חטיבת "אלכסנדרוני" ביצעו טבח בכ-200 מערביי טנטורה, שמחו להשתתף בהוצאות המשפטיות למימון התביעות שהוגשו נגד המחקר.

פייסל חוסייני, שהיה מחזיק תיק ירושלים באש"ף, שילם לחוקר תדי כץ אלפי דולרים למימון תביעת הדיבה שהגישו נגדו אנשי חטיבת "אלכסנדרוני".

בשבוע שעבר אישר כץ כי בקיץ 2000, במהלך המשפט, ביקש – וקיבל – מחוסייני 8,000 דולר במזומן. חודש אחר כך ביקש כץ עוד 10,000 דולר, באמצעות עו"ד ג'וואד בולוס, עורך דינו של האוריינט האוס. אבל לטענתו, סכום זה מעולם לא הגיע לידיו.

כץ (59) חבר קיבוץ מגל, הכיר את חוסייני במסגרת פעילותו באירועי השלום. לכן, סיפר כץ, זה נראה טבעי לפנות אליו כידיד כדי לגייס כספים למשפטו. כץ סיפר כי הרעיון לבקש את עזרת הרשות הפלסטינית עלה בשיחה עם חברו, פעיל שלום שנרצח לפני כחצי שנה בפיגוע במסעדת "מצא" בחיפה.

הרעיון עלה לאחר שמיצה את כל האפשרויות האחרות לגיוס הכספים למשפטו: הוא גייס תרומות מחברים אישיים, מחברים למפלגה ומגוש שלום וקיבל את הכנסות הערב שאורגן לכבודו בתיאטרון "צוותא". את קיבוצו מגל החליט כץ שלא לערב – והסתפק בקבלת הוצאות תחבורה וחופש מעבודה ככל שיידרש לצורך משפטו. במזכירות הקיבוץ הוחלט שאם כץ יפנה בבקשת עזרה כספית, יהיה הקיבוץ נכון לסייע. כץ לא פנה.

כץ סיפר כי "הגעתי אל פייסל חוסייני עם אותו חבר שנהרג, הצגנו לו את הנושא וביקשנו עזרה. חשבנו שיהיה לו בזה עניין. הסברתי לפייסל שיש תביעה, שהאוניברסיטה נבהלה מהמחקר ויוצאת חוצץ נגדו. הוא אישר את הבקשה. לא היה לי אף מוסד אחר לבקש ממנו עזרה. את הכסף קיבלתי ביד, במזומן. אני חושב שזה היה 8,000 דולר במזומן".

מאז מת חוסייני. הכסף סייע למימון שכר טרחת עורך הדין שייצג את כץ בכל משפטיו, עו"ד אביגדור פלדמן. זאת למרות שפלדמן עצמו אמר השבוע כי "ברור שבעניין כזה לא הייתי הולך לבקש כסף מהאוריינט האוס".

כץ עצמו אינו רואה כל פסול בתמיכתם של הפלסטינים: "בקשת הסיוע היא לגיטימית ונועדה לאפשר להוציא לאור את האמת ההיסטורית על מלחמת השחרור". בחודשים האחרונים הוא עושה ימים כלילות בכתיבת העבודה מחדש. עם זאת, הוא חושש שחשיפת העובדה שקיבל כספים מהרשות הפלסטינית, תהווה עילה למוסדות האוניברסיטה לדחות את גרסתו המתוקנת לה הקדיש ימים ולילות רבים.

פטרונו של כץ, ד"ר אילן פפה מאוניברסיטת חיפה, מצדיק את הפנייה לקבלת כספים מחוסייני. "ברשות הפלסטינית יש עניין בעבודה של כץ. הם רצו לתרגם אותה לכמה שפות. ההתקשרות עמם הייתה לאחר הגשת המחקר שלא נעשה מטעמם. אבל אין מחקר בעולם שאיננו משרת מישהו".

הדברים האלה נכתבים ברגעים שבהם אזרחי עיראק מנפצים את פסליו של סדאם
מאת: בן­דרור ימיני

בסוף ספטמבר אשתקד, כשרוחות המלחמה נגד סדאם כבר החלו לנשב, התארגנה
קבוצת פרופסורים כדי לפרסם עצומה - שימו לב - על "פשעים נגד האנושות",
כך במקור, שישראל עומדת לבצע, בחסות המלחמה. אלה לא היה פרופסורים
צרפתים, גם לא בלגים, אפילו לא סעודים. הם היו ישראלים. רובם ידועים ומוכרים. מדובר באנשים שהשפעתם על מסע השטנה נגד ישראל, ברחבי
הקמפוסים בארצות הברית, בתקשורת ובאקדמיה באירופה, היא קריטית. אם
עשרות ישראלים, רובם פרופסורים, מפיצים בעולם כתב שנטה על כך שישראל
מתכוונת להמשיך ולבצע פשעים נגד האנושות, אז ישראל היא אכן מדינה
פושעת.

הדברים האלה נכתבים ברגעים שבהם אזרחי עיראק מנפצים את פסליו של
סדאם. אלה השעות והימים, לפי מפיצי הפנטזיה, שבהם ישראל היתה אמורה
לעסוק בביצוע הפשעים נגד האנושות. למשל, גירוש המוני של פלשתינים. לא
בגלל התגרות, לא בגלל פעולות טרור, אלא ככה סתם, משום שיש מלחמה, ואף
אחד אולי לא ישים לב לאיזה טרנספר המוני. איך לא חשבנו על זה. עד כדי כך
הרחיק דמיונם המרשיע של הפנטזיונרים. לדידם, ישראל היא תמיד על תקן של
פושעת. פעולות רצח המוני שמבצעים פלשתינים בישראלים,זוכות אצלם תמיד
להבנה. הם מסכנים. הם במצוקה. אבל ישראל? הם פשוט מתעבים אותה. לכן הם
מגייסים את דעת הקהל בעולם.

על העצומה חתומים גם כמה אנשים שחשבתי שהם חברים שלי. אני מסופק אם
הם יראו בי חבר לאחר כתיבת הדברים האלה. אני מתבייש בהם. בגלל אנשים
כמותם יש לגיטימציה לדיוויד דיוק, למשל, מראשי הימין הקיצוני בארצות
הברית, להפיץ עלילות זוועה על ישראל. הטקסטים שלהם דומים. וגם לשמאל.
לפני חודשים אחדים, למשל, הפיצה חברת פרלמנט מהלייבור הבריטי סיפור על
כך שחיילים ישראלים אנסו עשרות צעירות פלשתיניות. בזכות שונאי ישראל
מבית, שעכשיו מתברר שהדמיון שלהם דומה לדמיון של אותה מרשעת, יש
אפשרות להפוך את ישראל, בקלות מדהימה, למדינה מצורעת. בן לאדן,
נסראללה ויאסין מודים להם על העבודה הנפלאה.

ישראל נאורה יותר

העצומה תפסה מקום מרכזי בעיתונות אירופית, שחוגגת על שונאי ישראל כאלה,
ועוד ישראלים, כמוצאת שלל רב. בארץ הם נחשבים לחלק מהשמאל הסהרורי,
אבל בעולם הרחב, במקרים לא מעטים, הם חלק מהמיינסטרים. הם "נאורים"
ו"מתקדמים".

וכך הם כתבו שם, בין השאר...:-
"אזהרה דחופה: ...יש סימנים המעידים על כך ש'ערפל המלחמה'
ינוצל על ידי ממשלת ישראל לצורך ביצוע פשעים נוספים נגד העם הפלשתיני, עד כדי טיהור אתני מלא...
אנו קוראים לקהילייה הבין- לאומית להקדיש מבט קרוב לפעולות הנחשפות בתוך ישראל והשטחים הכבושים. להבהיר באופן חד משמעי שפשעים נגד האנושות לא יותרו, ולנקוט בצעדים כדי לא לאפשר למעשים כאלה להתבצע".

מתניה בן ארצי, ענת בילצקי, אילן פפה, מאיר עמור, אמירה גלדבלום, חנה הרצוג, ברוך קימרלינג, אורלי לובין, רוחמה מרטון, ענת מטר, אבי עוז, אמנון רז- קרקוצקין, טניה ריינהרט, משה צימרמן, ועוד רבים אחרים, חתמו על העלילה. חלקם אורחים קבועים בתוכניות טלוויזיה, בעלי טורים בעיתונים, ועוד. נכון שאין שום סיכוי שבאנגליה או בצרפת ייתנו לבעלי עמדות כאלה לפתוח את הפה, משום שמנטלית הם קרובים יותר ללורד האו- האו,אבל לצבועים האלה זה לא יפריע.

במלחמת עיראק, אגב, התברר שישראל נאורה הרבה יותר מבריטניה ומארצות
הברית, בכל מה שקשור לפגיעה באוכלוסייה אזרחית. וכשם שישראל נאורה
יותר בשטח, היא נאורה יותר מתברר גם בכל הקשור לחופש הביטוי.
האנשים האלה, מעלילי העלילות האלה, מקבלי המשכורות על חשבון משלם המסים, מזכירים שלנו יש סובלנות כלפיהם, הרבה יותר ממה שיש להם כלפינו. נכון שיש לנו תחושה של פראיירים, אבל אנחנו צריכים להיות גאים על כך. ינבחו הפרופסורים. אנחנו נבליג. אסור לנו לרדת לרמה שלהם.

ועוד משהו: מדובר במיעוט קטן ושולי באקדמיה.
אל נא נדביק באלפי אנשי אקדמיה ופרופסורים את הכתם,
ששייך רק לקומץ הסהרורי, גם אם השפעתו בעולם גדולה.
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/463/184.html

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

'מעגל קסמים' זה חוזר ונשנה בדייקנות מדעית כמעט, ורק הבורים שמנהלים את חיינו עדיין עורכים ניסויים חוזרים ונשנים באורח דמוי-כפייתי. האם טרוף מערכות זה אכן נובע מבורות, או אולי ההיפך ממחשבה תחילה?

כדי להבין את התיזה הבסיסית שהעליתי, אתאר בקצרה את העיקרון של שיווי-משקל דינמי בין חומרים בריאקציות כימיות מחד, את העקרונות המוסלמיים של ג'יהאד (מלחמת מצווה) והודנה (הפסקת-אש זמנית) מאידך, ואשווה ביניהם אנלוגית.

כמעט כל חומר שקיים בעולם עובר להיות אחר על-ידי תהליך כימי (ריאקציה), וכמעט כל תהליך כזה ניתן להחזרה (רברסיבילי). מהירות התהליך ומידת חזרתו תלויים בגורמים שונים שמסתכמים למספר יחיד (קבוע הריאקציה או היחס בין שני הקבועים, שאף הוא קבוע). שני החומרים מצויים במערכת כל הזמן, וה'שולט' משניהם הוא זה אליו 'נדחף' התהליך בכוח רב יותר (על-ידי קבוע נמוך יותר).

את הצד השני של אותה מטבע קל יותר לתאר, אם כי גם הוא נסתר מעיני התקשורת וה'אליטות' השמאלניות (או מוסתר בידיהם בכוונה תחילה): האיסלאם מחלק את העולם לשניים, ארץ השלום (דאר אל-סלאם) מצויה בכל אתר בו הוא שולט (ובו הוא אמור לשמור על "בני חסותו" - רק אלה שמקבלים את שלטונו, כמובן), וארץ המלחמה (דאר אל חארב) שכוללת את שאר העולם (אשר, בסופו של דבר, אמור להיות נישלט על-ידיו כולו). כשהאיסלאם מוצא עצמו חזק מאויביו בארץ זו, הוא חייב במלחמת מצווה (ג'יהאד), אך כשנראה לו שנחלש מאויביו שם, הוא חייב לבקש הפסקת אש (הודנה), שבינה לבין שלום (כפי שאנו מבינים מושג זה) אין ולא כלום, מכיוון שזו תיפסק ברגע שהמצב "יחייב" זאת. כלומר, מייד עם המעבר ממצב של חולשה-יחסית למצב של חוזק-יחסי. שני מצבים אלה מהווים חלופות יחידות בהתייחסות המוסלמים לכל האחרים, בדמות החלופה 0\1 במחשבים, ותוארו, אמנם במונחים מעט אחרים, במאמרי "תהליך המוליך למלחמה" (כותרת שהוכתבה על-ידי עורך "בימה" בעיתון הארץ (10.1.94, ראו הקישור).

תהליך אוסלו, שכונה אז כ"תהליך השלום", הביא את המוסלמים להמיר את מצב ההודנה במצב הג'יהאד, ומאז אכן אנו חווים את השינוי הזה.

אלה מהקוראים שהיו מוכנים לקלוט את שנאמר לעיל מבינים כבר את כוונתי: האינטראקציה בין הצדדים הניצים כאן (שלום-זמני או מלחמה) משולה לשני צידי הריאקציה הכימית (חומר א' או ב'). כל צד דוחף לכיוון השני, והשאלה של כולנו היא כיצד להעביר את שיווי המשקל הדינמי הזה לכיוון הפסקת אש, גם אם היא זמנית, מכיוון שמדינת ישראל ממשיכה לבנות והיהודים ממשיכים להיבנות בה בקצב מזורז בעיתות של שקט יחסי. פתרונות לבעיות דומות באירופה בוצעו באמצעות בריתות בין מרכיביה השונים: ספריו של ווינסטון צ'רצ'יל ("ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית", "מלחמת העולם השנייה") מלאים בדוגמאות כאלה, ולא כאן המקום לפרטן ולתארן. הברית הבלתי-חתומה בינינו לבין מעצמת העל מהווה אכן גורם בעל חשיבות רבה בהטיית שווי המשקל לכיוון ההודנה, אך תכופות גובר האינטרס הצר של ארה"ב (כפי שרואים אותו אצלם) על הצורך בשקט יחסי במזה"ת. בשביל האמריקנים מדובר בצריכת הדלק או בהיקף מכירות של תעשיית הנשק, אך בשבילנו זו שאלה של חיים או מוות לאומיים.

את האנלוגיה שלעיל ניתן להרחיב באופנים שונים, אך מהאנליזה השטחית-למחצה נובע, שעלינו להבין מהם הגורמים שמשפיעים על שיווי המשקל בין שאיפת ההתפשטות של האיסלאם לבין השלמתו עם קיומנו בחלקת אלוהים הקטנה שלנו, ולנסות להשפיע על הטייתו לכיוון הרצוי לנו. הדרך לכך היא כנראה אחת ויחידה, שימוש כזה בכוח (ממשי או הרתעתי בלבד) שיבהיר לאיסלאם כי תקיפתנו תוביל לאיבוד נכסים משמעותיים בשבילו. ה'אינטלקטואלים' שלנו אינם מבינים מאומה בכימיה/פיסיקה, אך ההיסטוריונים שביניהם (משה צימרמן, שלמה בן-עמי, זאב צחור, אילן פפה, אם נזכיר אחד בלבד מכל מוסד אקדמי) היו אמורים לפחות ללמוד את לקחי העבר. על הסיבות האפשריות לכך שאינם עושים את הנדרש מהם במקצועם יש לעמוד במאמר נפרד.

כדאי, לעומת זאת, להעלות מחשבה מפתה (בתקווה שאינה אופטימית מדי...), שראש הממשלה מבין את הדינמיקה העדינה הזו, וכי פעולותיו האנטגוניסטיות-לכאורה, שמטרידות את מנוחת אנשי 'המחנה הלאומי', דווקא מכוונות לניצולה למטרת שרידותנו, כלהלן:

א) במשך למעלה מארבעים שנה חשבו הערבים שיוכלו להביסנו בג'יאהד;

ב) כתוצאה מהבסתם ב'אינתיפאדה' הראשונה, הם 'נאלצו' לעבור למודולוס של הודנה. אסון 'אוסלו' נפל עלינו, אם כך, כתוצאה מעוצמתנו;

ג) ויתורינו חסרי האחריות (במיוחד, אלה של אהוד ברק בסוף שלטונו) 'אילצו' אותם לחזור למודולוס של ג'יהאד;

ד) ניצחון מוחץ כעת, ב"חומת מגן", כנדרש על-ידי רוב תושבי ישראל היהודיים, יגרום לערבים 'לחזור למוטב', לכאורה, ולעבור שוב להודנה (הפסד מוחץ אין להעלות על דל שפתינו מפאת תוצאותיו הקטלניות, כמובן);

ה) וחוזר חלילה.

מכאן, שעלינו לשמור 'על אש קטנה' את תקוות הערבים שיצליחו לחסל את ישראל, כדי ש'יהודי-הגלות' (השמאל הישראלי) לא ינסו שנית להעבירנו למצב של שביתת נשק מסוכנת מחד, תוך מזעור הנזקים של מלחמת המצווה שמוכרזת עלינו מאידך.

רגשות מנוגדים

מה עומד מאחורי ההתנגדות העזה של הערבים בישראל להעברת אום אל-פחם לפלשתין?

אמנון רובינשטיין, הארץ, 4.6.02

הבה נתאר לעצמנו שיום אחד מחליטה ממשלת הודו כי למען שלום עם פקיסטן היא מוכנה לוותר על חבל קשמיר ולהסכים לסיפוחו לפקיסטן. זוהי השערה בלתי סבירה, משום שהודו אינה מוכנה להסכים לעיקרון שעל פיו שייכות דתית (אסלאמית במקרה זה) תוביל לפגיעה בריבונותה ובאחדותה. אך השערה עוד פחות סבירה היא זו המניחה שאם הייתה מועלית הצעה כזאת - תושביה המוסלמים של קשמיר היו מתנגדים לה. להפך, אין ספק שהיו מקבלים אותה בשמחה גדולה.

בישראל, לעומת זאת, רעיון דומה של חילופי שטחים בין ישראל למדינה הפלשתינית העתידית, שיכללו את סיפוח אום אל-פחם לפלשתין, מעורר זעם רב בקרב הערבים בישראל ומנהיגיהם. רעיון חילופי השטחים הועלתה על ידי השר אפרים סנה, שלא פירט באילו שטחים מדובר - אך די היה ברעיון כדי להסעיר את דעת הקהל הערבית בישראל.

ההצעה מתוארת כטרנספר ופרופ' אילן פפה פרסם מאמר ארסי נגדה ב"אל-אהרם" המצרי. מעניין שלא קמה צעקה דומה כאשר אחד הח"כים הערבים חתם על מברק בכתובת: נצרת פלשתין.

כיצד מנומקת ההתנגדות הזאת? רבים מהערבים בישראל, וכמעט כל מנהיגיהם, מתארים עצמם כ"פלשתינאים אזרחי ישראל". מדוע, אם כן, הם מתנגדים שיצרפום אל המולדת הלאומית שלהם? תשובתם היא שאין להעבירם כמיטלטלין בלא לשאול לדעתם, וכן שאם מעבירים אותם, יש לצרף לשטח המועבר גם את כל הקרקעות שהיו שייכות להם בעבר - לא רק קרקעות שהופקעו בחוקים - הבאמת מרושעים - של שנות ה-50, אלא גם קרקעות שהיו בבעלותם לפני שבאו הציונים. ח"כ האשם מחמיד הסביר לא כבר כי קרקעות אלה השתרעו מעמק יזרעאל ועד הים התיכון.

הטענה הראשונה צודקת: אין לשלול אזרחות מישראלי על ידי העברתו בעל כורחו מבלי לשאול את פיו. הטענה השנייה אינה עניינית: זכויות הרכוש של הערבים בישראל לא ייפגעו כתוצאה מחילופי שטחים ויבואו על פתרונן במסגרת הסכם שלום כולל, שיביא בחשבון גם את רכושם של ישראלים שהופקע במדינות ערב.

אכן, הדין והצדק דורשים שלכל העברה של אוכלוסייה יקדם משאל בקרב אותה אוכלוסייה - שתוצאותיו במקרה הזה ידועות מראש - או, לחילופין, שתינתן אופציה של אזרחות ותושבות ישראלית לאלה שירצו בכך. כך נוהגת בימים אלה בריטניה בעניין תושבי גיברלטר במגעיה עם ממשלת ספרד. על פי ההצעה הבריטית - שאינה מקובלת על הגיברלטרים - תינתן להם האפשרות לבחור בין אזרחות בריטית לספרדית, לכשתימסר לספרד ריבונות חלקית על הצוק.

אך מה בעצם עומד מאחורי ההתנגדות העזה לסיפוח אום אל-פחם לפלשתין? מהו ההסבר לתופעה הלא טבעית הזאת? מצד אחד ישראל מושמצת כמדינת אפרטהייד פשיסטית; מצד אחר, יש כמיהה גדולה להישאר בה ואיחוד משפחות תמיד היה כרוך בהגירה לישראל ולא ממנה.

ספק אם ההסבר הבלעדי הוא כלכלי. שום סכר כלכלי, גם לא תשלומים מהביטוח הלאומי, אינו יכול לעצור סחף לאומי, בוודאי לא באזור שלנו. יש שני הסברים עמוקים יותר. האחד: בסתר לבם רוצים הערבים בישראל להיות יום אחד רוב בה - לא שתי מדינות לשני עמים אלא שתי מדינות לעם (פלשתיני) אחד. החשד העמוק הזה המקנן בלב היהודים מקשה עוד יותר על הדו-קיום בין שני העמים. ואולם, יש עוד הסבר, מנוגד להסבר הזה: לא קל להיות מיעוט, ולא כל שכן מיעוט ערבי במדינה יהודית. אך בכל זאת ייתכן שישראל - עם כל מגרעותיה - מוכיחה לערבים החיים בה כי עדיף להיות מיעוט בדמוקרטיה - גם לא מושלמת - מאשר רוב בדיקטטורה.

Just before he was given the boot by President Bush, Yasser Arafat made an extraordinary offer - extraordinary because it was not one of the specific demands Bush was about to make, extraordinary because Arafat acknowledged a hidden horror: the indoctrination of the delusional young people who carry out suicide bombings. In a six-page private memorandum he sent to President Bush and Arab capitals outlining his 100-day plan for reform, Arafat said he would "renounce fanaticism in the educational curricula and spread the spirit of democracy and enlightenment and openness".

There is a lot under the stone Arafat has lifted. Fanaticism has been bred into the suicide murderers and millions of young people throughout the Arab nations with scant attention by media, governments, academia and churches in the civilised world. The Palestinian schools, financed by Europe, are open sewers in terms of the hatred they seed not just of Israel, but all Jews and all their friends. Dr Ahmad Abu Halabiya, former rector of the Islamic University in Gaza speaks the message: "Wherever you are kill the Jews, the Americans who are like them and those who stand by them."

Arab leaders come to Washington and London and Geneva with formulas for peace while at home they feed their populations with similar incitements. It means that even if by some miracle there is agreement on the shape of a Palestinian state there will be no peace in the Middle East for a generation. The Israelis may find it in their heart to forget or forgive the suicide assassins; the Palestinians may find it possible to put behind them the humiliations of occupation. But the political conflict over Palestine is only one aspect of the fanaticism that has been fomented. It adds up to the dehumanisation of all Jews and it has been manufactured and propagated throughout the Middle East and South Asia on a scale and intensity that is utterly unprecedented. This is something relatively new in the Islamic world. There was more tolerance for Jews in the Islamic empire than ever there was in Christian Europe.

I was aware, as we all are, that the Palestinians hate the state of Israel. What has surprised me is the virulence of this new anti-Semitism throughout all the Muslim countries. It is frenzied, vociferous, paranoid, vicious and prolific, and is only incidentally connected to the Palestinian conflict. Hope, the familiar bromide, seems to have little to do with it. The moment of high hope following Camp David saw a surge, not a diminution, in the tide. It is a singular phenomenon; there is nothing comparable to it in relation to Arabs or Muslims.

Everyone talking about Palestine or terrorism is talking in a vacuum, for nothing can be understood without a proper appreciation of the way minds have been poisoned. We all threw up our hands in horror about Le Pen - it is always satisfying to find fault with the French! - but the world turns a blind eye to worse. A single skinhead assault on a synagogue in Europe is news, but not the unremitting daily assault on Jews waged from Morocco to Cairo to Damascus, from Baghdad to Teheran, the Gaza Strip to Karachi.

The paradox is that the world is connected as never before in terms of the flow of current, but many of the wires are lethally bare. The culture of religious fanaticism that has spawned and condoned terrorism and drives the new anti-Semitism is insensible to reason. Jonathan Swift recognised our dilemma more than 200 years ago: "You cannot reason a person out of something he has not been reasoned into." The consequences of unreason are rather more severe than they were in Swift's time.

What we are up against is best illustrated by what the Jews did to the World Trade Center. Everyone in the Muslim world knows that 9/11 was a Jewish plot to pave the way for a joint Israeli-US military operation not just against Osama bin Laden and the Taliban but also Islamic militants in Palestine. On the day of the bombing, 4,000 Jews were absent from the World Trade Center; they had been tipped off not to go to work. I thought this canard had long ago vanished up its own orifice but it was being retailed with all sincerity by a Pakistani taxi driver last week in New York of all places - which proves nothing except that he happens to be an accurate representation of a now unshakeable Muslim conviction. Millions and millions and millions believe this rubbish, as a Gallup Poll has found after questioning people in nine predominantly Islamic countries: Pakistan, Iran, Indonesia, Turkey, Lebanon, Morocco, Kuwait, Jordan and Saudi Arabia representing about half the world's Muslim population.

Some 67 per cent found the attacks morally unjustified, which is something - why not 100 per cent - but they were also asked whether they believed reports that groups of Arabs carried out the bombings. Only in West-aligned Turkey was the answer Yes, but it was close, 46 per cent to 43 per cent. In all the other eight Islamic countries, the populations rejected the idea that Arabs or Al Qaeda were responsible. Repeat: that is a poll just a couple of months ago, after millions of words from reporters and exultant videos from the Osama bin Laden show. The majorities are overwhelming in Pakistan, Kuwait, Iran and Indonesia - in Pakistan only 4 per cent accept that the killers were Arabs. Thomas Friedman of the New York Times reported last month from Indonesia, the world's largest Muslim state, that nobody has any doubt about the Mossad conspiracy.

Who could be crazy/malign/misguided enough to disseminate such fabrications? The effluent is from official sources and newspapers and television in Arab states, from schools and government-funded mosques, from Arab columnists and editorial writers, cartoonists, clerics and intellectuals, from websites that trail into an infinity of iniquity. The appearance of modernity in the Arab media is illusory. More important than the presence of the hardware is the absence of the software, the notion of a ruggedly independent self-critical free press. CNN will film US bomb damage in Afghanistan. Al-Jazeera and the Middle East stations would never dream of talking to the orphans and widows whose loved ones were blown apart by a suicide bomber. An Arab critic of the USA and the coalition is always given the last word. How could people be so susceptible to misinformation? Well, conspiracy theories simplify a complex world. They have the advantage that the absence of evidence is itself proof of plot: missing records at Pearl Harbor, missing bullets in Dallas, missing bodies in Jenin. Preconceptions are outfitted in fantasy. Contradiction by authority is mere affirmation of the vastness of the plot: so he's in it, too. Conspiracy and rumour bloom especially where the flow of news and opinion is restricted and especially where illiteracy is high.

But there is another explanation for the potency of lies today. It is the aura of authenticity provided by technology, by the Internet. John Daniszewski of the Los Angeles Times asked an editor of the Nation in Islamabad, Ayesha Haroon, why they blamed Israel. "It is quite possible that there was deliberate malice in printing it," she admitted, but she went on: "I also think it has to do with the Internet. When you see something on a computer, you tend to believe it is true." Here in our new magic is a source of much misery. An Indonesian visiting the Islamic stronghold of Jojjakara, according to Friedman, was alarmed by the tide running for jihad against Christians and Jews. Internet users are only 5 per cent of the population, but these 5 per cent spread rumours about Jews to everyone else. "They say, 'He got it from the Internet.' They think it's the Bible."

The smear that defiles the Jews who died in the World Trade Center, that millions perceive as reality, owes its original currency in September 2001 to one website. It is called InformationTimes.com, "an independent news and information service" whose address was given as the Press Building in Washington DC. So I thought it worth asking the editor in chief Syed Adeeb for the evidence. He was hard to find. Directory assistance had no entry for Information Times, Info Times or the editor in chief. Bryan Curtis of Slate was told they had no such tenant; email messages were bounced back. When I spoke to Curtis in May, he told me he had been bombarded by anti-Semitic responses. He also got a threatening legal letter but when Slate's lawyers tried to reply, the evanescent litigants were on the lam again. This week I did reach Adeeb in Virginia, so I asked him for his source. He told me it was television station Al Manar in the Lebanon. When I asked whether he had any qualms relying on Al Manar because it was a mouthpiece for the terrorist group Hezbollah that exists "to stage an effective psychological warfare with the Zionist enemy", Adeeb's reply was, "Well, it is a very popular station." He clearly believed his story; when I mentioned that there were names of Jews who died in the towers, he conceded that one or two might have died, but he found it sinister that nobody could tell him just how many Jews did die there. He volunteered that he was a US citizen, and that some of his best friends were Jews. Adeeb's approach to the world speaks for itself in his headlines:

- Israelis with bomb material arrested in Washington
- Israeli mafia controls US Congress
- Crazy Hindu terrorists threaten America
- FBi and CIA should investigate the Israeli lobby
- Barbarous Israeli soldiers rape and torture 86 women in Nablus, Palestine

I asked for the source of that rape story and was referred to the Labour MP for Birmingham Selly Oak, Lynne Jones. I checked. Jones did indeed put the atrocity in circulation, quoting an email from an Anthony Razook in Nablus but she was careful to say "this report has not been authenticated". Such qualifications evaporate in the endless laundering of information.

Once upon a time stories like this would circulate on smudged cyclostyled sheets that would never see the light of day. But now Wizards of Oz like Adeeb, with this spurious authenticity of electronic delivery, have a megaphone to a gullible world. In the 1930s, Cordell Hull complained of print and radio that a lie went half way round the world before truth had time to put its trousers on; nowadays it has been to Mars and back before anyone is half awake. At the end of the line of incendiary headlines and the careless propagation of email there is Danny Pearl, tortured and butchered because he was a Jew and a reporter.

Unfortunately, reporting and comment in the West all too often, for the best of motives, ingenuously reinforces the anti-Semitic mindset. Israel is supported, in Lenin's phrase, like a rope supports a hanging man. Equal weight is given to information from corrupt police states and proven liars as to information from a vigorous self-critical democracy. The pious but fatuous posture is that this is somehow fair, as if truth existed in a moral vacuum, something to be measured by the yard like calico. Five million Jews in Israel are a vulnerable minority surrounded by 300 million Muslims who, for the most part, are governed by authoritarian regimes, quasi-police states, that in more than 50 years have never ceased trying to wipe it out by war and terrorism. They muzzle dissent and critical reporting, they run vengeful penal systems and toxic schools, they have failed in almost every measure of social and political justice, they deflect the frustrations of their streets to the scapegoat of Zionism and they breed and finance international terrorism.

Yet it is Israel that is regarded with scepticism and sometimes hostility. Take the battle of Jenin. The presumption in the feeding frenzy in the best newspapers in Europe and in hours and hours of television was that the Palestinian stories of 3,000 killed and buried in secret mass graves must be true, though the main propagator of this story, Saeb Erekat, has been shown time and time again to be a liar. The Guardian was even moved to write the editorial opinion that Israel's attacks on Jenin were "every bit as repellent" as Osama bin Laden's attack on New York on 11 September.

Every bit? Every bit as repellent? Did we miss something? Was there some US provocation of Osama comparable to the continuous murder of Israeli women, children, the old and the sick - 19 victims at Passover? Was something going on in the World Trade Center as menacing as the making of bombs in Jenin, known proudly to Palestinians as Suicide Capital? In fact, there was no massacre, no mass graves. Human Rights Watch has since put the death toll at a total of 54, including, on their count, 22 civilians - the Israelis say three. Some Palestinian militants in fact claim Jenin as a victory in the killing of 23 Israeli soldiers.

Of course, the press certainly had a duty to report the Palestinians allegations of massacre; it was entitled to raise questions and express alarm in the editorial columns. But truth did not lie in the balance between competing statements, and it was ill-served by hysteria. Big stories like this demand special rigour in the reporting, restraint in the language, scrupulous care in the headlining, proper attribution of sources and, above all, a sense of responsibility: "Genocide" is too agonising when real for it to be devalued by its use as small change. To describe suicide bombers as "martyrs", as a recent British headline did, is to endorse a barbarity; Palestinians can call bombers martyrs if they like but it is a defamation of historic martyrs who gave their lives to save others, not to kill randomly and for financial reward for their families. Words, said Churchill, are the only things that last forever. We should all have as much care with the explosive power of words as we expect airports to have with our luggage.

Let me reject the sophistry that to question such matters is to excuse everything done under the guise of protesting anti-Semitism. It is not anti-Semitic to raise questions about Jenin, no more than it is anti-press to raise questions about the reporting. It is not anti-Semitic to report and protest ill treatment of Palestinians. It is not anti-Semitic to consider whether Sharon's past belies his promises for the future. It is not anti-Semitic to deplore the long occupation, though originally brought about by Arab leaders in instigating and losing three wars.

It IS anti-Semitic to vilify the state of Israel as a diabolical abstraction, reserving tolerance for the individual Jew but not the collective Jew; it IS anti-Semitic to invent malignant outrages; it IS anti Semitic consistently to condemn in Israel what you ignore or condone elsewhere; it is above all, anti-Semitic to de-humanise Judaism and the Jewish people such as to incite and justify their extermination. That is what we have seen thousands and thousands of times over on a preposterous scale.

The European Community recently voted more millions to the Palestinian Authority. Corrupt as it is, one sympathises with its claim on our sympathies for the relief of suffering and poverty, but should it not have been made a condition that the PA must cease using European money for racist propaganda through its schools, its mosques, on television and radio, in political rallies and summer camps? The fanaticism Arafat offers to renounce - as a bargaining chip, not a moral principle - is the fanaticism stimulated by his Palestinian Authority which, among other enlightenments, makes educational films of little girls singing their dedication to martyrdom. The degree of infection was manifest at Al-Najah University in the city of Nablus where the students put on an exhibition entitled "The Sbarro Cafe Exhibition".

The Sbarro Café was the pizza parlour where a Palestinian suicide bomber murdered 15 people taking a meal. The exhibit, according to the Associated Press and Israeli media, included an exhibit with pizza slices and body parts strewn across the room. The walls were painted red to represent scattered blood.

It is hard looking for sanity to put in the picture - even in the Department of Psychiatry at Ein Shams University in Cairo. Here is Dr Adel Sadeq who is also chairman of the Arab Psychiatrists' Association, on suicide bombings:

As a professional psychiatrist, I say that the height of bliss comes with the end of the countdown: ten, nine, eight, seven six, five, four three, two, one. When the martyr reaches 'one' and he explodes he has a sense of himself flying, because he knows for certain that he is not dead. It is a transition to another, more beautiful world. No one in the Western world sacrifices his life for his homeland. If his homeland is drowning, he is the first to jump ship. In our culture it is different... This is the only Arab weapon there is and anyone who says otherwise is a conspirator.

Next patient, please!

The Muslim world's relentless caricatures of the Jew are boringly on the same one note, Jews are always dirty, hook-nosed, money-grubbing, vindictive and scheming parasites. They are barbarians who deliberately spread vice, drugs and prostitution, and poison water. Among the fabrications:

- Israeli authorities infected by injection 300 Palestinian children with HIV virus during the years of the intifada.
- Israel poisoned Palestinians with uranium and nerve gas.
- Israel is giving out drug-laced chewing gum and candy intended to make women sexually corrupt.
- Jews use the blood of gentiles to make matzos for Passover (Al Ahram, Cairo). This past April, state-funded San Francisco students put out a poster of a baby "slaughtered according to Jewish rites under American license".

Incredibly, the Arab and Muslim media, and behind them their states, have resurrected that notorious Bolshevik forgery, the Protocols of the Elders of Zion. This supposedly occult document, which reads like something discarded as too ridiculous for the script for Mel Brooks' The Producers, is the secret Zionist plan by which satanic Jews will gain world domination. It has had more scholarly stakes through its heart than the umpteen re-enactments of Dracula, but this bizarre counterfeit is common currency in the Muslim world. A multi-million 30-part series was produced in Egypt by Arab Radio and Television. With a cast of 400! And not as satire.

It is the Protocols that inspire Hamas, the Islamic Resistance Movement, to teach their children that the Jews control the world's wealth and mass media. According to Hamas - and who will be there in the classroom or on the street to raise a question? - Jews deliberately instigated the French and Russian revolutions and World War I so that they could wipe out the Islamic caliphate, establish the League of Nations "in order to rule the world by their intermediary." When I checked on the website Palestine Watch, by the way, to report on what they were telling the world about Israeli propaganda, I drew a blank, but there it described Hamas as seeking nothing other than peace with dignity, forbearing to mention the small matter that Hamas is dedicated to the destruction of the state of Israel.

Apart from the volume and intensity of the multi-media global campaign, there has been an ominous change in political direction. Arab frustration with the recognition of the state of Israel after World War II has, for decades, been expressed as "why should the Arabs have to compensate the Jews for the Holocaust perpetrated by Europeans". Today the theme is that the Holocaust is a Zionist invention. It is expressed with a vehemence as astounding as the contempt for scholarship.

A typical columnist in Al-Akhbar, the Egyptian government daily on 29 April: "The entire matter (the Holocaust), as many French and British scientists have proven, is nothing more than a huge Israeli plot aimed at extorting the German government in particular and the European countries. I personally and in the light of this imaginary tale complain to Hitler, even saying to him, 'If only you had done it, brother, if only it had really happened, so that that the world could sigh in relief (without) their evil and sin'."

Hiri Manzour in the official Palestinian newspaper: "the figure of six million Jews cremated in the Nazi Auschwitz camps is a lie", a hoax promoted by Jews as part of their international "marketing operation".

Seif al-Al Jarawn in the Palestinian newspaper Al-Hayat Al-Jadeeda: "They concocted horrible stories of gas chambers which Hitler, they claimed, used to burn them alive. The press overflowed with pictures of Jews being gunned down...or being pushed into gas chambers. The truth is that such malicious persecution was a malicious fabrication by the Jews."

Clearly here is a consistent attempt to undermine the moral foundations of the state of Israel and it is espoused by a number of supposedly moderate people. The former president of Iran, Ali Akbar Hashemi-Rafsanjani had this to say on Tehran Radio: "One atomic bomb would wipe out Israel without trace while the Islamic world would only be damaged rather than destroyed by Israeli nuclear retaliation."

The brilliance of the whole campaign of anti-Semitism is its stupefying perversity: the Arab and Muslim media and mosque depict Israelis as Nazis - even the conciliatory Barak and the hawkish Sharon are alike dressed up in swastikas with fangs dripping with blood - but media and mosque peddle the same Judeophobia that paved the way to Auschwitz. How can you talk to someone who conducts all discourse standing on his head screaming? People in the West who adopt the same murderous metaphor for Israel, and I heard it often on my recent visit to Europe, may be regarded as a joke in their own country but that is not where the action is. They are moral idiots but they lend credulity to malevolent liars in the Middle East.

By comparison with the phantasmagoria I have described, it seems a small matter that without exception Palestinian school textbooks supplied by the PA and funded by Europe, have no space in the maps for the sovereign state of Israel, no mention of its 5 million people, no recognition of the Jews' historic links to Jerusalem.

The Palestinian claim to a state is unanswerable and with wiser leadership would have been flourishing for years. It is tragic that the cause is now being so ruthlessly exploited with Jew as a code word for extremist incitement of hatred of the USA and the West. This is jihad. It is aimed at us at all, at Europeans who "look like" Americans because they believe in liberal democracy and are infected by US culture. But its first victims are the Palestinians and the frustrated masses of the Muslim world. Their leaders have led them into ignominy in three wars. They have failed to reform their corrupt and incompetent societies. It is convenient to deflect the despair and anger of the street to Israel and the Jews who supposedly control the West, but terror and hate have a way of poisoning every society that encourages or tolerates it. When Bernard Lewis observed 16 years ago that anti-Semitism was becoming part of Arab intellectual life "almost as much as happened in Nazi Germany", he added the comforting thought that it lacked the visceral quality of Central and East European anti-Semitism being "still largely political and ideological, intellectual and literary" lacking any deep personal animosity or popular resonance, something cynically exploited by Arab rulers and elites, a polemical weapon to be discarded when no longer required.

But that was before the current electronic efflorescence of hate, before the brainwashing I have sketched, before 9/11. Habits of mind tending to approve terror are becoming ingrained in the Muslim world, sanctioned by the lethargy and prejudice in Europe: those Palestinians who danced for joy on 9/11 and those students who staged the grisly exhibition of pizza parlour murders were not Al Qaeda, but their acceptance of terror as a substitute for politics does not auger well for the future of their country or the possibilities of peaceful political dialogue in any of the Arab states.
http://www.eurozine.com/article/2002-11-25-evans-en.html

Published 2002-11-25
Original in English
Contribution by Index on Censorship
© Index on Censorship
© Eurozine

ככל הידוע לי, הקרן איננה מסתירה שמות.

ראוי לציין את תמיכת הקרן באגודת ההומואים והלסביות,
וכן בארגון הנשים "קולך", אשר בתחילת דרכו ציין את
התמיכה בעלונים שחילק בבתי הכנסת, ומאוחר יותר מחק
מהם את שם הקרן.

http://www.nif.org.il/feature.asp?ID=49

מאת:אמנון לורד
24 באוקטבר 2003, כ"ח בתשרי תשס"ד

גג לארגונים פרו-פלשתיניים ואנטי ישראלים.
צ ארכיון:מרים צחי

הקהילה היהודית בארה"ב מזועזעת בשבוע האחרון מהגילוי שקרן פורד מממנת בצורה נרחבת ארגונים פלשתיניים העוסקים בהפצת שנאה נגד ישראל. מדובר בארגונים שהצליחו בין השאר לחטוף את ועידת דרבן ולהפוך אותה למעין ועידת נירנברג של שנות האלפיים. לפני שבועיים קיבל הגוף שנקרא ´הקרן החדשה לישראל´ מימון נוסף בסך 20 מיליון דולר מאותה קרן פורד, שפרשנים בארה"ב טוענים כי היא עוסקת מזה שנים בפעילות אנטישמית. הסיוע לקרן החדשה לישראל אינו מקרי. פעילותה בצד הישראלי משלימה את פעילות הארגונים הפלשתיניים, ומרוב הבחינות, היא הרבה יותר אפקטיבית בתוצאות שהיא משיגה. התקציב של הקרן החדשה, לפני הסיוע של קרן פורד, היה גדול למדי – מעל 25 מיליון דולר לשנה.

ברץ ואיפרגן מגיעים למסקנה ש"לפי השקפת הקרן, החלשת יכולת העמידה הצבאית של ישראל היא אמצעי לכפיית הסכמים מדיניים פרו-פלשתיניים". נראה שזו מסקנה מתבקשת, כאשר רואים את רשימת הארגונים שמנסים למסד את העבריינות האידיאולוגית, והנהנים מתמיכת הקרן הקרן החדשה מתחזה כגוף
א-פוליטי, אך מסמכים שמתפרסמים בדו"ח מיוחד על פעילות הקרן, שחיברו משה איפרגן ורן ברץ, מלמדים שזהו גוף פוליטי אידיאולוגי מובהק. בין הקבוצות והארגונים שממנת הקרן גם גופים של עבריינות אידיאולוגית, וכן גופים שגם אותם אפשר לכנות כ"מנוֹעי שנאה".

את האופי הפוליטי של הקרן חושף מכתב שכתב מנהל הקרן אליעזר יערי לתורמים האמריקנים, למחרת הניצחון של אהוד ברק בבחירות ב-1999. כותרת המכתב: "מחשבות ראשוניות בעקבות הבחירות".

"אמש התרחש דבר גדול בישראל. החברה הישראלית, בתצוגה מדהימה של דמוקרטיה, הצליחה להשיג שתי מטרות: לסלק מהשלטון קואליציה ביזארית שגילמה סטגנציה פוליטית, הידרדרות מוסרית, וקלריקליות דתית וחברתית; ולהעניק לחברה הישראלית הזדמנות שנייה.

"בעקבות הבחירות, יכול כל אחד מאתנו – חברי מועצת המנהלים, אנשי הצוות, מתנדבים ואלפי התורמים – להרגיש סיפוק עם הערכים שמומשו בתוצאות הבחירות... אי אפשר להסתכל על מה שקרה ולא לראות את טביעות האצבעות הברורות והאמיצות של הקרן החדשה לישראל ושל ´שתיל´.

"(...) יש החוששים שעם ההישג הפוליטי תבוא התרופפות מסוימת, כאילו הכל כבר הוגשם. אין דבר גרוע מזה. להערכתי, האתגר הנוכחי לחברה הישראלית דורש פעולה מהירה וגיוס מלא של כל כוח האדם והמשאבים הכספיים האפשריים. זהו הרגע שלקראתו הכנו את עצמנו, ובפתחו של עידן חדש זה עלינו לכוון מחדש את פעולותינו בישראל ואת מאמצי המימון בהתאם".

יערי מנתח במכתבו את תופעת ש"ס, ומזהה שם את הסדק שבתוכו תוכל הקרן לפעול כלפי בוחרי ש"ס. "השסע הוא באופן מובהק לאורך קווי תיחום אתניים... אלה שבחרו ש"ס מאמינים שדרעי זכאי מפני שנשפט על ידי מערכת המבוססת על קודים מערביים אשכנזיים. הם מאמינים שהמערכת הפלתה נגדו בגלל מוצאו האתני, התרבות שלו, וצבע עורו".

יערי מזהה באלפי המתנדבים שעבדו למען הפלת נתניהו ולטובת ברק קהל יעד, ש"הקרן החדשה לישראל יכולה לשמש להם בית שמלכד את הכוחות המתעצמים האלו".

"היום הוא יום גדול לישראל", מסכם יערי: "הוכחנו ששינוי חברתי יכול להפיל שלטון פוליטי. משך השנים, הקרן טיפחה ועמדה מאחורי אותו פוטנציאל, שהתפרץ בין לילה כמו הר געש. לכן אני רוצה להודות לכל אחד ואחד מכם... אנו הקרן החדשה לישראל ויש ביכולתנו להיות כוח חשוב ביצירתה של ישראל חדשה".

מה מסתתר מאחורי היופומיזמים "שינוי חברתי" ו"ישראל חדשה", שזהו אגב שמה המקורי של הקרן בארה"ב? הדעת נותנת, לאור ניתוח פעילותה של הקרן בייחוד מאז פרוץ מתקפת הטרור הפלשתינית, כי מדובר במהפכה ניהיליסטית שמטרתה לפורר את מה שמוכר לנו היום בתור החברה הישראלית, למחוק את זהותה היהודית של המדינה, ליצור כאוס חוקתי, ולהביא את הממשלה הנבחרת למצב של חוסר תפקוד וחוסר אפקטיביות. אליעזר יערי במכתבו חושף כי הגוף שבראשו הוא עומד היה שותף מלא במסע בחירות פוליטי טהור.

ארגון ´עדאלה´ הוא זה שייעץ להורים שבניהם נהרגו במהומות למנוע את ניתוח הגופות לאחר המוות. מהלכים מסוג זה אמורים היו לשבש את האפשרות לחקירה פלילית מדויקת ולהפוך את המקרה כולו לפוליטי. ´עדאלה´ קיבל תקציב מיוחד מהקרן לצורך ייצוג הערבים בנוסף לתגבור כספי מקרן פורד, מקבלת הקרן גם כספים מהאיחוד האירופי.

הדבר עולה ממסמך יסוד המתווה מטרות פוליטיות אידיאולוגיות לפעילות הקרן. המסמך נכתב בקיץ האחרון, לאחר עליית ממשלת שרון השנייה. המסמך מתחבר לרעיון הקמתו של אינטרנציונל חברתי, שנקרא "הפורום החברתי העולמי". חברים בו גם ארגונים אזוריים כמו הפורום החברתי האירופי, הפורום החברתי הים תיכוני, וארגונים מקומיים. בישראל הוקם "הפורום החברתי הישראלי". "לסיסמה של הפורום העולמי ´עולם אחר הוא אפשרי´
נעשתה אדפטציה מקומית: ´ישראל אחרת אפשרית´", נכתב במסמך.

"כמו הפורום החברתי העולמי, גם לפורום הישראלי אין מניפסט פוליטי משותף. הבסיס לפורום החברתי הישראלי הוא אנטי-אימפריאליזם, אנטי-ניאו-ליברליזם, והאמונה ש´עולם אחר אפשרי´".

הסכומים נקובים באירו
המסמך חושף את הקשר של הקרן החדשה לעשרות ארגונים בעלי אופי פוליטי שמאלני קיצוני: ארגונים אלה רשומים במסמך. ביניהם ארגון סרבני הגיוס ´אומץ לסרב´ והארגונים ´אשה לאשה´, ´בת שלום´, ´מכתב השמיניסטים´ (סרבני גיוס), ´האם החמישית´ (ההמשך של ארבע אמהות), ´יחד – אמהות חד הוריות´, ´תעאיוש´, ´יש גבול´, כמו גם תנועות הנוער של השומר הצעיר והנוער העובד. בין התנועות גם תנועתו של יוסי ביילין ´שחר´. נראה שיוסי ביילין הוא המשפך שאליו זורמים כספים מכל המקורות – האיחוד האירופי והקרן החדשה. ´תעאיוש´ הוא ארגון חזית של חד"ש, שחבריו עלו לרגל למוקטעה והניפו ידיים יחד עם יאסר ערפאת.

בסיום המסמך יש בקשה לקבלת סכומי כסף הננקבים באירו.

לדברי משה איפרגן ורן ברץ, מחברי הדו"ח הראשוני על פעילות הקרן החדשה, הקרן מנסה להסתיר את העובדה שהיא ממומנת גם מכספי האיחוד האירופי. לאחרונה עלתה הקרן לכותרות כשנחשף הקשר שלה באמצעות ´שתיל´ לקמפיין של ויקי קנפו והחד-הוריות. אך ממסעף פעילותה של הקרן מגיעים מחברי הדו"ח למסקנה ש"לפי השקפת הקרן, החלשת יכולת העמידה הצבאית של ישראל היא אמצעי לכפיית הסכמים מדיניים פרו-פלשתיניים. (...) כל עוד הצבא הוא גוף חזק ודומיננטי בחברה הישראלית, הוא מהווה עמוד תווך של המפעל הציוני. החלשתו משרתת את החלשת הערך הלאומי בקרב היהודים".

נראה שזו מסקנה מתבקשת, כאשר רואים את רשימת הארגונים שמנסים למסד את העבריינות האידיאולוגית, והנהנים מתמיכת הקרן. שמות רבים של הפעילים בארגוני הקרן מצביעים על הכיוון: למשל, אחדים מראשי הסרבנים כמו איתי סבירסקי וישי מנוחין (יועץ בכיר בארגון שתיל ומראשי ´יש גבול´) קשורים לארגוני הקרן החדשה, ובמיוחד לארגוני זכויות האדם. ענת מטר, ענת בילצקי, אורן יפתחאל ואחרים הם אנשי אקדמיה "הפועלים בארגוני הקרן, המעודדים ומגבים באקדמיה ומחוצה לה את הסרבנות", כותבים מחברי הדו"ח. סמי מיכאל, חבר המועצה הבינלאומית של הקרן, הפך לאחד מראשי התומכים בסרבנים. הוא בלט במיוחד בעקבות מכתב הטייסים. נראה שהוא חייב להראות קבלות.

מחברי הדו"ח קובעים כי "ללא הארגון, המימון והניהול של הקרן ו´שתיל´, היה המאבק הרעוע של מספר מצומצם של סרבנים גווע כנראה עוד בתחילתו. בעזרת הקרן ו´שתיל´ הוא הפך ממאבק לא חוקי ולא לגיטימי... למאבק ארוך ובעל תוצאות רבות, אחת הסכנות לדמוקרטיה הישראלית".

המאפיין את הקרן הוא הסתרת מטרותיה. בתקופה שנחשף הקשר שלה לקמפיין נגד נתניהו באמצעות האמהות החד-הוריות, רואיין אליעזר יערי בקול ישראל. הוא ציטט שם את פסוקי השוויון המופיעים בהכרזת העצמאות של ישראל. הוא לא ציין את המטרות האידיאולוגיות הברורות שמופיעות במסמכים הפנימיים של הקרן. מחברי הדו"ח מונים למשל את מסקנות ועדת אור כהישג של הקרן. זאת באמצעות פעילותו ההתחלתית של יוסי ביילין להקמתה ופעילות ארגון ´עדאלה´ שליווה את עבודת הוועדה. ארגון ´עדאלה´ הוא זה שייעץ להורים שבניהם נהרגו במהומות למנוע את ניתוח הגופות לאחר המוות. מהלכים מסוג זה אמורים היו לשבש את האפשרות לחקירה פלילית מדויקת וסייעו "להפוך את המקרה כולו לפוליטי", נכתב בדו"ח. ´עדאלה´ קיבל תקציב מיוחד מהקרן לצורך ייצוג הערבים בוועדת אור.

מחברי הדו"ח מסיקים מפעילות הקרן, שתכליתה האסטרטגית היא "שבירת האחדות הלאומית". "שיטת הפעולה הבסיסית של הקרן החדשה מול הממשלה היא יצירת מאבקים רבים ומגוונים בו זמנית ולאורך זמן. בשיטה זו מצליחה הקרן לערער את כוחו הפוליטי של הממשל הישראלי. ...ממשל חלש מאפשר השגת תוצאות טובות יותר עבור מטרות הקרן", וכמו כן "ריבוי מאבקים יוצר בחברה הישראלית אווירה של סכסוכים מתמידים בין קבוצות בחברה. סכסוכים אלה מחלישים אצל הפרטים את ערך הזהות הלאומית ובמקומו מופיע האינטרס הקבוצתי או המעמדי".

"התפרקות החברה היהודית הופכת את מימוש מטרות הקרן – מדינת כל אזרחיה ומדינה פלשתינית – לקלות יותר לביצוע", מסכמים מחברי הדו"ח.
בזמן המהומה של ויקי קנפו פגשתי במאהל האמהות את אלי שהרבני, הממונה מטעם שתיל על תקציב המדינה. שהרבני, שהיה בעבר אחראי על מחלקת העמותות במשרד המשפטים, אמר לי כי המטרה של ´שתיל´ היא "שקיפות של התקציב". תקציב המדינה, כמובן. נראה שתביעה זו אינה חלה על כספי הקרן החדשה לישראל. יתכן שאם מבקר המדינה או רשם העמותות יתחילו להתחקות אחר נתיבי הכסף, יתגלו כמה סיפורים מעניינים.

המפה של עבד-רבו
השותף להסכם ז´נבה מציג את גרסתו: שליטה פלשתינית בחלק מכביש ירושלים-תל אביב, את זה לא פרסמו בעיתונות הישראלית, בעקבות פסטיבל ביילין: יאסר עבד-רבו, ראש "צוות המו"מ" הפלשתיני מול חבורת ביילין-מצנע, אומר השבוע לעיתון הכוויתי ´א-ראי אל-עאם´ כי "הסכם ז´נבה מעמיד חלק מכביש ירושלים-תל אביב תחת ריבונות פלשתינית מלאה".

לדבריו, צומת לטרון יהיה בריבונות פלשתינית. את הסכם זנבה הוא מכנה "טיוטה בלתי גמורה". בנוסף ללטרון הפלשתינים מקבלים גם את שלושת הכפרים בסביבה יאלו, אימוואס ונובה, ואת פארק קנדה. לדברי עבד-רבו, כל המפות שפורסמו בעיתונות הישראלית אינן נכונות. "יש לנו המפות הרשמיות החתומות".

הפרטים האלה פורסמו באתר של עיתונאי מסויים. מה שלא פורסם הוא שגם בניין נפתלי, בניין הפקולטה למשפטים ובניין מקסיקו בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב יועברו לריבונות פלשתינית מלאה, במקום הריבונות החלקית שקיימת עכשיו.

להשאיר את ערפאת
המומחה לאסטרטגיה אהרן לב-רן תומך בהשארת ערפאת, כדי לנטרל את הסכנה העיקרית: מפת הדרכים.

תת-אלוף (מיל´) אהרן לב-רן המליץ עוד לפני מבצע ´חומת מגן´ על טיפול מיוחד ביאסר ערפאת. הוא התנגד אז לגירושו או לחיסולו, והמליץ להוציא אותו מהמוקטעה "ולטפל בו כמו שהטורקים טיפלו באוצ´לן. לקחת את ערפאת, להוריד אותו מהמדים, שהם סמליים וחשובים לאורך המאבק שלו, ולבודד אותו באיזה כפר באופן מוחלט".

"אז, כשהצעתי את זה, התנאים היו אחרים", אמר לי השבוע לב-רן. "באותה תקופה הבעיה המרכזית היתה הרשות הפלשתינית, והיה צורך לפרק את הישות המסוכנת הזאת. אחד המרכיבים היה טיפול בראש הפירמידה".

לב-רן שינה את דעתו מאז, כיוון שהשתנו התנאים ונכנסה לתמונה ´מפת הדרכים´. "היום אני טוען שסילוקו של ערפאת או חיסולו אינו נחוץ ואף מזיק. לא משום ששיניתי את השקפתי והפכתי מנץ ליונה. אלא כי הבעיה שלנו היום היא אחרת. הבעיה המרכזית היום היא ´מפת הדרכים´, שלעומתה הסכם אוסלו הוא חיית מחמד, כמו שאמר השר לנדאו.

איפה יש ב´אוסלו´ ראש ממשלה? וממשלה?

ופתאום יש ´מפת דרכים´ עם מדינה פלשתינית.

במקום שהפלשתינים ילכו אחורה בהישגיהם, הם לא נסוגים אחורה ולא מפסידים אסטרטגית ומדינית על התוקפנות שלהם. זה כמו ב-39´, שבעקבות מאבק הדמים שלהם קיבלו את פיל והספר הלבן, ובעקבות האינתיפאדה הראשונה קיבלו את מדריד ואחר כך אוסלו ואחר כך וואי. עכשיו אנחנו והעולם מוכנים לשלם להם אתננים נוספים. עכשיו, יש מאין, הם מקבלים מתנה בזכות שיקולים זרים.

הממשל האמריקני, הנחמד אלינו, שילם לפלשתינים בגלל עיראק ובגלל לחצו
של טוני בלייר.

"במצב של היום, להמית את מפת הדרכים זהו הפרימט העליון, עוד קודם לטיפול בטרור, שהוא נושא נפרד וגם בו מה שאנחנו עושים זה לא לחימה אמיתית. כרגע, כדי לסכל את ´מפת הדרכים´, חיוני שערפאת יישאר בחיים ויישאר כאן. במצב הנוכחי, לא לגעת בו. כי ערפאת מונע את ביצוע הרפורמות שבישראל ובעולם מדברים עליהן גבוהה גבוהה.

קודם בעזרת הכיסוי של אבו-מאזן, ועכשיו אבו-עלא. ערפאת שולט בעניינים ולא נותן לרפורמות תנופה. קיומו לא מאפשר ליצור אפילו את התדמית של השינוי שמדברים עליו. דבר נוסף: הוא לא מונע טרור וגם תומך בו. אז מבחינתנו, אם אנחנו רוצים להמית את ´מפת הדרכים´, ערפאת הוא נכס. ואת מפת הדרכים צריך להמית, ולקבור באחת המנהרות ברפיח.

"אנשים חושבים שממילא ´מפת הדרכים´ כבר מתה. אבל זאת שגיאה. היא לא מתה ושרון חזר ביום שני פעמיים בנאומו בכנסת על כך ש´מפת הדרכים´ היא המשחק היחיד בעיר. פעם אחת הוא אמר את זה כשהוא פונה לח"כים ממפלגת העבודה, ופעם שנייה חזר על זה והזכיר גם את 14 ההסתייגויות. שרון מדבר על זה, גם (מזכיר המדינה) פאוול הזכיר ש´מפת הדרכים´ חיה וקיימת.

"לגבי הלחימה בטרור, מלחמת חורמה אמיתית, זוהי מלחמה שבה אתה מגייס את האנשים שלך כמו ב´חומת מגן´, ונכנס לכל המוקדים, גם בעזה, ומטפל בטרור בית בית, אדם אדם. או מבצע פשיטות עמוקות מעת לעת. ומבחינת חיל האוויר, חמש או שש הפצצות ליום, לאורך ולרוחב, ולא פעם בשבועיים כמו שזה נעשה היום, כאשר באמצע יש לך פיגוע ב´מקסים´. זאת לא מלחמת חורמה. מלחמת חורמה זו מלחמה שבה המטרה היא להשיג הכרעה, והבעיה בנושא כורח ההכרעה איננה צה"ל. הבעיה כרגע היא היעדר נחישות פוליטית להורות לצה"ל לעשות את זה. אין חתירה להכרעה וזה אסון. מלחמת התשה היא אסון לעם ישראל. זה סימפוניית הדמים שלא נגמרת".

כל הזכויות שמורותל מקור ראשון - עיתון ישראלי לאומי
BINAMICA אתר של בינמיקה - עיצוב ובניה אתרים
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1292

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

נודע, כי במקביל, פועלים ארגונים למען ישראל בדרכים שונות, וזאת על-מנת למזער את הנזק שמתכננים ארגונים פרו-פלשתינים הפועלים בעיקר מהפקולטות ברחבי העולם.

על העצומה חתומים ותומכים גם פרופסורים מישראל
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-43705-00.html?tag=13-26-43

פרופ' בישראל תומכים:

אוניברסיטת ניו יורק קוראת לחרם על האקדמיה בישראל - בגלל השטחים
אוניברסיטת ניו יורק ניסחה עצומה שפורסמה באתר האינטרנט ועליה חתומים עשרות פרופסורים ממוסדות אקדמיות בעולם ו-ישראל; בעצומה קריאה לחופש אקדמאי לאקדמיה ברשות הפלשתינית וחרם על האקדמיות בישראל
עודכן: 14:47 05/04/2004 | רנית נחום-הלוי
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-43705-00.html?tag=23-06-30

Equus
חבר מתאריך 25.12.03
929 הודעות 13:36 05.04.04

1. החותמים הישראלים

Bachrach, Riva, Clinical Psychologist, Beit Berl College of Education Israel
Brown, Erella, , University of Haifa Haifa, Israel
Dolev, Diana, , Wizo College for Design, Haifa Israel
Even, Anat, filmmaker and film lecturer, Camera Obscure Tel Aviv, Israel
Giora, Rachel, Professor of Linguistics, Tel Aviv University Israel
Jablonka Eva, Associate Professor, Cohn Institute Israel
Kraus, Vered, Professor of Sociology, University of Haifa Haifa, Israel
Mazali, Rela, Writer, Israel
Pappe, Ilan, Professor, Haifa University Haifa, Israel
Rabinowitz, Dan, Department of Sociology and Anthropology, Tel Aviv University Israel
Reinhart, Tanya, Professor, Tel Aviv University Israel
Wesley, Elana, Translator, Tel Aviv-Jaffa, Israel
Yaron, Tamar, , Encounter-EMEM for International Israel-Palestine Peace Activities Israel
Yonay, Yuval, , Dept of Sociology, University of Haifa Haifa, Israel
http://www.academicboycott.org

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
26549 הודעות 14:00 05.04.04

7. ומה אומר עו''ד אלן דרשוביץ בכתב ההגנה שהכין לנו.....

mozes5
חבר מתאריך 8.4.02
3435 הודעות 14:06 05.04.04

9. ''עבדים היינו ו..עבדים נשארנו''
עבדים היינו ועודנו עבדים
05/04/2004 | שמאי ליבוביץ | shamadsl@netvision.net.il
מה יש בסיפור יציאת מצרים שגורם לנו כל-כך הרבה התרגשות? מה יכול הישראלי המודרני למצוא בטקסטים של החג הזה?
והלכה כבית הילל..
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5533-00.html?tag=14-05-34

Equus
חבר מתאריך 25.12.03
929 הודעות 13:48 05.04.04

3. עצומה מ 2002 עם שמות דומים

פניה לקופי ענאן להפסיק את האלימות ופשעי המךחמה הישראליים,
ולהקים מייד מדינה פלשתינית.
http://www.columbiadivest.org/pdfs/internationappeal1.pdf

מדובר בחותמי עצומות סדרתיים

עצומה נוספת, הפעם מטעם אוניברסיטת אל-קודס, 2003. שוב פחות
או יותר אותם השמות.
http://www.hacampus.org/petition
מסתבר שמדובר בחותמים סדרתיים.

בל נשכח את אוניברסיטת ביר זית

עצומה למען חופש ה... לא יודע איזה. אותם חותמים, כרגיל.
http://right2edu.birzeit.edu/solidaritystatements.htm

אספרסו
חבר מתאריך 1.3.03
409 הודעות 14:06 05.04.04

8. צודקים

צריך לתת חופש אקדמי לסטודנטים פלשתיניים הלומדים "בביר זית"
"ואל-נאג'אח" שיבואו חופשי ללמוד בארצות הברית, ולהעשיר אותם
בידע שלהם ובפרט בתחום הנדסת חבלה.
בפעם האחרונה כשהם נתנו חופש אקדמי, הם קיבלו תוצאה מדהימה
בדמות הפיכת מטוס בואינג לטיל שיוט.

אני לא מכיר סטודנט יהודי אחד שהגיע להישגים טכנולוגיים מהסוג
הזה בארצות הברית ובכלל.

אזרח דואג
חבר מתאריך 2.9.03
61 הודעות 14:50 05.04.04

11. הפטרו דולרים הסעודיים חוגגים

כל פרופסור המכבד עצמו בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה מקבל "מלגות" מחקר
מהסעודים חלק באופן ישיר וחלק בעקיפין.הם צלבים השנאה לישראל ובעקיפין גם נגד היהודים, חלק מגל האנטישמיות ממומן על ידי הסעודים.
יש קרנות התומכות בשמאל הישראלי שמקורות הכסף שלהן בסעודיה.
הרשת הסעודית כורכת גם את ה CIA, בוגרי ה CIA מקבלים גם תמיכה נדיבה מאותם שטנים.
למרות הכל ארגון מדינות הנפט אופ"ק יודע כעת שרזרבות הנפט הסעודיות הן בלוף אחד גדול לכן העלה את מחיר הנפט לערכים שלא יאמנו.לכן, יש צפי כי
תהיה מהפכה בהתייחסות האמריקאית לסעודים, הסעודים יהפכו לאוייבים ועושי צרות, אז נראה את "גבורי המדבר" ה"אצילים" כפי שלורנס איש ערב כינה אותם.

Noxerus
חבר מתאריך 11.1.03
23 הודעות 22:10 05.04.04

12. מעניין..

מעניין לראות שהרב המוחלט של החותמים מורכב מאקדמאים שעוסקים
במדעים ההומניטריים, ולא במדוייקים.

mozes5
חבר מתאריך 8.4.02
3435 הודעות 22:33 05.04.04

13. קשה לקרוא להומאניזם מדע

תגובה מעניינת של נחום שחף(בתגובה לשמאי לייבוביץ')

נחום שחף :שם
:דוא"ל
השוואת הטרור הפלשתינאי לעשרת מכות

...מצריים ע"י ישראלי, מקוממת אבל לא מפתיעה. מי שיכול לראות במרואן ברגוטי ששלח מחבלים להתפוצץ בתוך ילדי ישראל את משה רבנו, מנתק את עצמו ממוסר החיים הבסיסי. משה פעל בלית ברירה, כדי למנוע את הרצח המתמשך של הילודים היהודים ("כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו").
משה עשה את ההפך מהסרבנים. עשרת המכות הוכיחו לעולם את מוסר החיים הבסיסי.
חיי ילדיך עדיפים.
ויש הבדל נוסף. מכת בכורות שצוירה על ידך כרצחנית הופעלה רק לאחר שהמכות המתונות יותר לא הועילו.
בניגוד לגישה המקובלת בעולם העתיק המעודד הקרבת ילדים, התורה היהודית הנחילה לעולם את המוסר היהודי. הרצח לשמו אסור (7 מצוות בני נוח) אבל ההגנה העצמית מותרת. הבא להרגך השכם להורגו. במלחמת מצווה צריך להשתתף אפילו חתן בחופתו.

הקרבת ילדים בעולם העתיק נעלמה מהעולם בסיוע תורת המוסר היהודית, נולדה מחדש ברשות הפלשתינאית. הילד הפלשתינאי מקבל את עידוד מערכת החינוך הפלשתינאי להיות שהיד. וישראלים משבחים את תעשיית המוות של ערפאת. "תנועות שלום" בישראל נוהגות להשוות את השהידים הפלשתינאים ללוחמי גיטו וארשה.

בניגוד תהומי להתנהגות הטרור הפלשתינאי עליו אתה מגן, ילדים פלשתינאים חולים זוכים לא פעם לטיפול חינם בבתי חולים של ישראל, סיוע רפואי שנמשך תוך מבצע חומת מגן (לביעור הטרור שהביא לרצח 129 ישראלים בחודש אחד שקדם למבצע).

וכשהשקר הופך לאמת, העולם האווילי (ובתוכו ישראלים) מאמין לטענות הפלשתינאים כאילו צה"ל רוצח ילדים פלשתינאים.
לא צריך להיות גאון כדי להבין שצדיקי הדור השולחים נערים פלשתינאים להתפוצץ, לא תהיה להם בעיה מוסרית לביים, לעליל.

אתה טוען כי הכיבוש והשליטה הישראלית על חיי הפלשתינאים מביא את הטרור.
להזכירך.
הטרור של ערפאת התחיל ב-1964, כ- 3 שנים לפני ה"כיבוש" (שטחי מולדת ישנה).
לאחר 67 רמת החיים של הערבים בשטחים יהודה שומרון וחבל עזה, עלתה במאות אחוזים.
עד 1993 מאה וחמישים אלף פלשתינאים עבדו בישראל והוכיחו שניתן לקיים אורח חיים סביר תחת שליטת ישראל.
מאז הסכם השלום של אוסלו שנועד לסיים את ה"כיבוש", ולהעניק לפלשתינאים שליטה על חייהם ללא התערבות ישראל, כ-90 אחוז מהפלשתינאים שעבדו בישראל איבדו את פרנסתם, החיים של הפלשתינאים ברשות הפכו לגיהינום. הלינץ' ברחובות רמאללה לחשודים בשיתוף פעולה עם ישראל הפך למקור העניין העיקרי של הצעירים הפלשתינאים.
מחיר הלחם תחת שליטת ערפאת האמיר פי שלוש, ופלשתינאים צעירים חסרי פרנסה, רעבים ללחם ולמין, אפשרו לזמן קצר את מחיית המשפחה ב- 1500 דולר מענק לבני משפחת השהיד, וב 72 בתולות גן עדן

מקור התעסוקה של ערביי השטחים בישראל התחלף בתעשיית המוות הפנטאזיה והסקס.

והסרבנות הישראלית מבינה את "מלחמת הגבורה הפלשתינאית בכיבוש המשחית".

מדובר על היווצרות פצע נפשי המתפתח לממדים כרוניים.