גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5494 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5494   
מלכיאל
גולש אורח
   11:31   18.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.  

 
  
אשכול עוגן מתאריך 30.11.14 בשעה  07:46  על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)
 
אני חוקר את שואת יהדות הונגריה, כשהציר המרכזי של המחקר הוא משפטו של קסטנר. הגיבור שלי הוא מלכיאל גרינוואלד שהצליח בגבורת התמימות שממעמקי
ליבו הצליח להקפיץ שלטון שלם על הרגליים. בסופו נרצח האיש אותו האשים
מלכיאל בהובלת יהדות הונגריה לתאי הגזים להרי האפר ביער עצי הליבנה .
דברתי עם גברת ראובני שאחראית על שואת יהדות הונגריה, היא אמרה לי מפורשות: "הגיע הזמן להתייחס לשואת יהדות הונגריה שלא דרך המשקפיים
הפוליים". היא גם מסכימה אתי שיש לטהר ולהוקיר את שמו של משה קראוס.
יהודי דתי שהציל עשרות אלפים יהודים. הוא למעשה היה האיש מאחורי מנגנון
בית הזכוכית של קרל לונץ וראול ולננברג. הוא מת חסר כל. נודה והוחרם,
כי כל חטאו שהעיז להעיד נגד קסטנר במשפט.
יש לדעת שכל הטרנספורטים שיצאו מהונגריה לאושוויץ היו "מערי השדה".
סקירה ואיבחון פשוט של ערי השדה, יביא להנחה מתבקשת בערי השדה התרכזו
רוב החרדים, בטח לא הציונים. כי לא יכולת להיות ציוני חילוני בערי השדה,
הייתה נאלץ להגר לערי המרכז. במאמצים קשים בנוברי בסיפריות הצלחתי לדלות
את ספרו המצמרר של יואל ברנדט "בשליחות הנידונים למוות". את "כחש" של
בן הכט, ועוד כתבות מבית אריאלה שלקטתי מ"העולם הזה" השבועון היחידי
שהעז לצאת אל מול "היד השחורה" כפי שכינה את חונטת השלטון.

על רקע הזה, יש לקרא ולהבין את הקטע הבא מספרו של יואל ברנדט.

בספרו של יואל בראנד "בשליחות נידונים למוות", ספר שנותרו בודדים ממנו, ברחבי הספריות. הספר הוא עדות אוטנטית של יואל בראנד שהיה שליח השטן איכמאן, להוציא לפועל את העסקה: דם-סחורה.
אחרי שהוא נאסר ע"י הבריטים ובנוכחות משה שרתוק, הוא נחקר על ידם והוא מבין ששליחותו נכשלה, ויהודי הונגריה צועדים לאושוויץ, הוא כותב מילה במילה עמוד 135:
" בסוקרי עכשיו את העבר, עלי להודות, שבאותה שעה ראיתי שחורות יתר על המידה. לא הערכתי למדי את עוז רוחם וזריזותם
של חברי בוועדה, וכן את חילוקי הדעות שבחוגי ההנהגה של הס.ס.
אחרי מאסרי הלכו מאות אלפים אל תאי הגזים, אבל מאות אלפים,
בייחוד היהודים שבבירה ניצלו. עבודתנו וקורבנותיהם של טובי אנשינו לא היה לשווא כליל".
לא היו לשווא כליל" "בייחוד היהודים שבבירה נצלו" מי גר בבירה.
החרדים יותר או החילוניים יותר.

**

הערה: הוספתי וצירפתי (פ"ש) את המסמכים הרילוונטים לתוכן הכתוב לעיל שהכותב מלכיאל כתב בכלל ומספר לינקים רילוונטים בפרט:

מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=0

49. ''כחש'' מאת בן-הכט: פרשת קסטנר מהדורה חמישית 94
https://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#49

ספר ''השתיקה'' מאת:יהושע בן-עמי שבחר ותרגם:
בעלי תאגיד מנפרד וויס, אחד התאגידים הגדולים בהונגריה,
חתמו הסכם סודי עם איש הס"ס סטנדרטנפירר "קורט בכר-סוכן אישי"
של הימלר, שבא לשם בהסואה השטתית של אחראי הוועדה לרישום
סוסים ממטה הנשק, אך למעשה נשלח להונגריה כדי להשתלט על
מפעלים דומים למען הס"ס, מאחורי גבם של השילטון ההונגרי.
בתמורה הסכים קורט בכר שהס"ס יעניק ל-45 ממשפחת וייס
אפשרות לצאת לפורטוגל, הם הגיעו בסוף יוני 1944, בריחה
מוצלחת של מיליונרים יהודים, בשיתוף פעולה של הגרמנים
ובתיווכן של רשויות יהודיות..."

{סוף ציטוט}
הבהרה: רשויות יהודיות = הסוכנות היהודית = קסטנר/יו"ר הועד
להצלת יהודי אירופה = בן גוריון יו"ר הסוכנות היהודית, משה שרת,
אהוד אבריאל, טדי קולק ואחרים...!!!

מצ"ב הקישור לשני פרקים מספר "השתיקה"...:-
5. ספר ''השתיקה'' מאת:יהושע בן-עמי שבחר ותרגם !!
https://rotter.net/forum/gil/5412.shtml#5

62. ביוגרפיה - ראול ולנברג: ''פרשת גבורתו והיעלמותו''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6408&omm=62&viewmode=

18. ''שיש לטהר ולהוקיר את שמו של משה קראוס.....''
https://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#18

11. הספר: כרך א - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=11&viewmode=
הציטוט המצ"ב מסיפרו של עו"ד שמואל תמיר ז"ל ממחיש ומאמת את הציטוט שמביא הכותב מלכיאל - לעיל מסיפרו של יואל ברנד "בשליחות נידונים למוות" בעמוד 135 המצ"ב.

12. הספר: כרך ב - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=12&viewmode=

97. יואל והאנזי בראנד כותבים בספרם השני/עדות ממקור ראשון
השטן והנפש שפורסם לראשונה בשנת 1960
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=97&viewmode=

17. ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
כותבים בספרם הראשון/עדות ממקור ראשון שפורסם לראשונה בשנת תשי"ז
https://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17

להלן המסמך שאותו ציין הכותב לעיל בפרוגרף שמתחיל ב-
"בספרו של יואל בראנד "בשליחות נידונים למוות, ספר שנותרו בודדים ממנו...." ומודגש בקו אדום.







              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  !! תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל !! פילוביץ שחף 18.07.03 13:30 1
     תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל פילוביץ שחף 12.02.05 06:03 14
     עדותו של יואל בראנד בסיפרו/פרוגרף: 'צנחנים מארץ ישראל' פילוביץ שחף 28.03.05 02:02 21
  ממשלת פולניה מבקשת את הסגרתו של ניצול שואה... פילוביץ שחף 24.10.03 14:03 2
     פולניה דורשת מישראל להסגיר לידיה את שלמה מורל פילוביץ שחף 23.04.05 17:42 22
     ישראל סירבה להסגיר את אחד הגיבורים היהודים מתקופת השואה פילוביץ שחף 06.07.05 21:31 41
  תשובה לחוקר השואה מלכיאל ציבי 26.10.03 20:03 3
     שאלה לציבי חברנו החדש: מה דעתך על הקישור הזה? פילוביץ שחף 27.10.03 02:12 4
         משפט קסטנר ציבי 01.11.03 00:08 5
             קסטנר היה משת''פ של הנאצים ! שכל ישר 27.10.04 18:18 8
     מקורות.......... פילוביץ שחף 05.05.05 02:36 29
     תגובת סרק. מלכיאל 12.05.05 10:45 33
  חומר לימודי מצויין ליום השואה. בול טרייר 25.04.04 21:11 6
  הרב ויסמנדל על שליחות ברנד = פרשת קסטנר !!! פילוביץ שחף 24.10.04 17:03 7
     ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !! פילוביץ שחף 19.03.05 17:03 17
     ''שיש לטהר ולהוקיר את שמו של משה קראוס.....'' פילוביץ שחף 19.03.05 18:35 18
         משה קראוס - גיבור יהודי הונגריה. שכל ישר 19.03.05 23:50 20
             רכבת הזהב: 400$ למשפחה שנבזזה - יהדות הונגריה פילוביץ שחף 24.05.05 15:58 36
                 60 שנה אחרי, ארה''ב מתנצלת על החרמת רכוש ניצולי שואה פילוביץ שחף 11.10.05 23:48 72
     מסמכים/שני מכתבים מהרב וויסמאנדל ששלח לנתן ולסאלי מאייר פילוביץ שחף 01.09.05 07:03 60
         תגובות: פילוביץ שחף 01.09.05 10:33 63
     הצלת הרבבה - על קשריו של הקדוש הרב וייסמנדל זצ''ל עם... פילוביץ שחף 01.09.05 07:36 62
         הרב וייסמנדל רצה לממן את תעשיית ההשמדה הנאצית פילוביץ שחף 22.10.14 08:05 84
     תמליל/ראיון עם סוזי קסטנר/ז'וז'י קסטנר, בתו של קסטנר!! פילוביץ שחף 21.04.09 01:29 79
         'רצח קסטנר בוצע בידי הש''ב להכפשת הימין' פילוביץ שחף 04.11.14 08:10 85
  לורד מויין: ''מה אעשה במיליון יהודים??'' פילוביץ שחף 27.01.05 03:52 9
     ניתן היה להציל 2 מליון יהודים שהושמדו בשואה-מסמך מדהים פילוביץ שחף 06.05.05 09:31 30
     ''מה עשתה המשטרה לאחר התנקשות באדולף קסטנר??'' פילוביץ שחף 24.06.05 19:26 40
  דרישה לכלול את הטבח בבגדד (1941) - בארועי הזכרון לשואה פילוביץ שחף 27.01.05 04:49 10
     עוד על הפרהוד - ''הפוגרום הנשכח של השואה'' + סרטון פילוביץ שחף 27.01.05 12:20 12
     גם יהודי עיראק היו בשואה פילוביץ שחף 11.08.05 16:57 52
  נאומו המרגש של אלי ויזל: המוות היה נורמה, החיים היו נס פילוביץ שחף 27.01.05 04:58 11
     הקהילה היהודית בארצות הברית חששה לפעול בנחישות להצלת פילוביץ שחף 12.02.05 06:17 15
         מאמר מענין, אבל חסר. שכל ישר 19.03.05 20:44 19
     זוכרים : אירופה 1936 - 1945 פילוביץ שחף 27.04.05 10:14 25
  סבונים ''קדושים'' הוטמנו בקבר בבית העלמין במגדיאל פילוביץ שחף 12.02.05 05:45 13
     קבר נוסף ברומניה- בעיירה וטרה-דורנה (בוקובינה) בול טרייר 14.05.05 23:40 34
  הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם פילוביץ שחף 19.03.05 08:03 16
     יוסי שריד בארמניה: גרמניה הנאצית אינה הפושעת היחידה פילוביץ שחף 24.04.05 10:31 23
         מאמרו של יוסי שריד שפורסם ב''הארץ'' בחודש מרץ..... פילוביץ שחף 25.04.05 14:56 24
         טורקיה ממשיכה להכחיש שהיא לא גרמה לטבח הארמנים פילוביץ שחף 06.05.05 21:57 31
         Armenian Genocide Plagues Ankara 90 Years On פילוביץ שחף 20.05.05 09:24 35
         הפרוטוקולים של זיקני ציון, והארמנים פילוביץ שחף 15.06.05 18:42 39
         ''יוסי שריד | עכשיו נזכרתם?'' (תמונות קשות) פילוביץ שחף 23.01.10 06:20 80
     כנס ראשון על רצח העם הארמני נערך בטורקיה פילוביץ שחף 25.09.05 09:59 70
     תגובות להחלטת הכנסת, שלא להכיר בשואה הארמנית פילוביץ שחף 16.03.07 21:12 74
     הליגה נגד השמצה מפתיעה: ''רצח הארמנים נחשב כרצח עם'' פילוביץ שחף 23.08.07 10:03 75
     היום לפני 98 שנים: שואת הארמנים ע״י הטורקים מתחילה במאסר 250 ראשי קהילה פילוביץ שחף 24.04.13 10:04 83
  ארכיון הסרטים היהודיים ע''ש שפילברג ליום השואה.... פילוביץ שחף 04.05.05 01:23 26
  ספר: 'מכתבים מן הגיטאות': הודפס ופורסם בשנת תש''ג/1943 פילוביץ שחף 05.05.05 01:54 27
     ''אל עצמנו'' פילוביץ שחף 05.05.05 02:12 28
  סרט תיעודי על העיר קרקוב והיהודים הי''ד שהיו בה. פילוביץ שחף 10.05.05 21:00 32
  לני ברנר: היהודים שיתפו פעולה עם הנאצים פילוביץ שחף 27.05.05 17:55 37
  פרס ממשיך ומשמר את מורשת קסטנר - קסטנריזם !! פילוביץ שחף 11.06.05 12:20 38
  בעקבות תחקיר, הג'וינט הודיע על הקמת ועדת חקירה !! פילוביץ שחף 09.08.05 13:44 42
     הג'וינט היקשה על השבת כספי קורבנות שואה שהופקדו בידיו פילוביץ שחף 09.08.05 17:46 43
     מסמכים מארכיון סאלי מאייר: פילוביץ שחף 09.08.05 17:55 44
     שני מאמרים על הנושא בעיתון הגלובס: פילוביץ שחף 09.08.05 17:57 45
     כספי הקורבנות למי ולמי פילוביץ שחף 09.08.05 20:54 46
     מלאימים קרקעות של קורבנות שואה פילוביץ שחף 10.08.05 08:41 47
     כספי היהודים אצל הג'וינט פילוביץ שחף 10.08.05 13:53 48
     ''העסקה שלא היתה'' = הג'ויינט פילוביץ שחף 10.08.05 20:52 49
     סאלי מאייר, בתוקף קשריו עם הג'וינט האמריקאי פילוביץ שחף 10.08.05 20:55 50
     ''אני מצהיר שסאלי מאייר (יו''ר הג'וינט בשוויץ) לא הציל פילוביץ שחף 10.08.05 21:01 51
     הרב ויסמאנדל התחנן וזעק ''לעשות מעשים תיכף ומיד.'' פילוביץ שחף 01.09.05 07:18 61
  סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם פילוביץ שחף 12.08.05 11:03 53
     תכתובת עם: עיתון הארץ, יד ושם בפרשת פאול גרינינגר פילוביץ שחף 12.08.05 20:39 54
     חוברת/תקציר/מאמר מאת העיתונאי חוקר שרגא עילם בגרמנית פילוביץ שחף 13.08.05 03:11 55
     תקציר בעברית: משת''ף נאצי כ''חסיד אומות העולם'' פילוביץ שחף 23.08.05 03:59 56
     כתבות שפורסמו בארץ - ישראל ובחו''ל: פילוביץ שחף 25.08.05 01:06 57
     אלוף וח''כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם פילוביץ שחף 27.08.05 07:30 58
         נורית פלד אלחנן: חייבים לחנך את ילדינו לסרב לצה''ל (*) פילוביץ שחף 07.12.10 06:44 82
     מסמך/פרוטוקול חקירתו של גרינינגר ע''י השופט הצבאי שחקר פילוביץ שחף 29.08.05 01:22 59
     שינדלר האוקראיני וגרינינגר השווייצרי פילוביץ שחף 09.09.05 18:05 68
     הארץ: ''דיוקן נאצי כחסיד אומות עולם'' פילוביץ שחף 11.10.05 12:27 71
  מכתבי הרב וייסמנדל הי''ד עורב לבן 01.09.05 13:31 64
  העץ שנשתל ע''ש חסיד אומות עולם נעקר ממקומו ואשתו של.. פילוביץ שחף 02.09.05 13:40 65
     הציל 51,000 יהודים וכעת קיבל את אות חסידי אומות העולם פילוביץ שחף 20.09.05 13:53 69
  קטעי עתונות משנת 39-43 = הנהגת היישוב ידעו ולא עשו דבר פילוביץ שחף 06.09.05 17:15 66
  מצוד נרחב אחר אלוייס ברונר , יד ימינו של אדולף אייכמן! פילוביץ שחף 08.09.05 04:04 67
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 22.02.07 01:04 73
  האחיין של היטלר, גר בישראל, מדהים!! פילוביץ שחף 26.08.07 18:26 76
  מאמר וקריאה למחאה ומרי נגד מדינת ישראל וארגוני שו אה פילוביץ שחף 05.09.07 05:52 77
  יוסי בלום הלוי: הגזלתם וגם ירשתם? פילוביץ שחף 05.09.07 06:43 78

     
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:30   18.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. !! תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 19.09.05 בשעה 14:30 בברכה, פילוביץ שחף
 
14. מי בגד בחנה סנש? מה היתה משימתה? מי רצח אותה?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=14&viewmode=


קרוב לשישים שנה אחרי שהוצאה להורג, עומד בקרוב להיחשף תיק החקירה
של חנה סנש – הצנחנית מארץ ישראל, שיצאה בשליחות להונגריה כדי להציל יהודים מהשמדה.

את העתק התיק, שמוחזק בארכיון הצבא ההונגרי, הביא עמו שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, בשובו מביקור בהונגריה, בעקבות פגישתו עם שר המשפטים ההונגרי. לפיד מתכוון להעביר את התיק ל"יד ושם", לאחר שקרובי משפחתה של סנש יעיינו בו.

מעיון במסמכים עולה כי בתשובה לאישום של השלטונות ההונגרים, על היותה סוכנת בריטית וכי בגדה במולדתה, טענה חנה סנש שאינה הונגריה ושהיא קצינה בצבא הבריטי. במהלך חמשת החודשים שבהם היתה כלואה, הוכתה ועונתה קשות. חרף טענותיה החליט בית הדין הצבאי להרשיע אותה והורה להוציאה להורג. קצין הונגרי חתם על גזר הדין והוסיף לצד חתימתו את ההערה: "לביצוע מיידי". לאחר שקראו בפניה את פסק הדין אמרה סנש שאינה מעוניינת לערער, משום שהיא חפה מפשע! "אמרו לה, שרק מי שמבקש חנינה יש לו סיכוי והיא ענתה – מרוצחים אינני מבקשת חנינה".

מעיון במסמכים מתברר עוד, כי חנה סנש סירבה לכסות את העיניים והסתכלה באומץ בפני המוות. לפי עדות רופא בית הסוהר, כיתת היורים התרשלה במשימתה ורק פצעה אותה. כתוצאה מכך, דיממה חנה סנש למוות משך כמה שעות ומתה בייסורים קשים.

התובע הצבאי הוא שהודיע לאמה של חנה על ההוצאה להורג וכתב: "אני משתחווה בפני התנהגותה ואומץ הלב שגילתה עד הרגע האחרון. היא היתה ממש גאה ביהדותה, היא היתה אישיות יוצאת דופן".

חנה סנש (1921 – 1944)
נולדה בי"א בתמוז תרפ"א, 17.7.1921, בבודפסט, הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי ידוע בארצו, ואף שנפטר בגיל צעיר השפיעה עליה דמותו כל חייה. חנה סנש למדה בבית ספר הונגרי, ובו היתה תמיד בין התלמידים המצטיינים. היא הרבתה בקריאה ולמדה לנגן בפסנתר וגם עסקה בפעילות חברתית, תרבותית וספורטיבית.

בגיל צעיר התחילה לחבר שירים ולכתוב יומן אישי, בתחילה בהונגרית ואחר כך בעברית. ב- 7.12.1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא החלה ללמוד עברית, לקרוא הרבה בנושאי היהדות, הציונות וארץ ישראל והצטרפה לתנועת נוער ציונית. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1939, הגיעה למסקנה שעליה לעלות ארצה.

היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד, שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, היתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך והגיעה לארץ ישראל בספטמבר 1939.

היא החלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ולאחר שסיימה בו את חוק לימודיה הצטרפה, בדצמבר 1941, לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה. חבריה בקבוצה עמדו עד מהרה על אישיותה הייחודית וכשרונותיה, נתנו בה אמון ובחרו בה לתפקידים אחראיים ומרכזיים.

ב- 8.1.1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתבה ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים, ועברה מבחנים ובדיקות. כעבור זמן מה הוצע לה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם היתה לצנוח על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה קורס צניחה.

על הפגישה הראשונה עמה באותה תקופה מספר חברה לשליחות יואל פלגי: "... היא היתה גבוהה. בישיבתה, בשלבה את רגליה המוארכות והנאות ובהשעינה את ידיה על השולחן הקטן, היה משהו מלבב וכובש. חיילת היתה בחיל האוויר. הכחול אפור של מדיה הלמו יפה את עיניה התכולות. שערותיה החומות-כהות גלשו בשפעת תלתלים רבים סביב פניה המעודנים, המוארכים. היה בה משהו מאוד הרמוני".

לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, הגיעה בינואר 1944 לקהיר, ובמארס 1944 הוטסה עם החבורה לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, היתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול. יומיים לאחר שהגיעה לאיטליה המשיכה חנה את דרכה וצנחה עם חבריה בלב כוחות האויב בקרואטיה, ליד הגבול הההונגרי, אזור שהיה מעין מובלעת של הפארטיזאנים היוגוסלבים בפיקודו של טיטו. במקום זה ניטלטלה כשלושה חדשים, מחכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעבור להונגריה. בתקופה זו התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהפרטיזנים המקומיים היו אמורים לספקן.

פלישת הגרמנים ב- 19.3.1944 הקשתה שבעתיים על התוכנית להסתנן להונגריה, ובכל זאת "כאילו בערה האדמה מתחת רגליה. היא חתרה בלי הרף לשם, אל עבר הגבול..." כותב ראובן דפני. דעתה הנחרצת היתה שעל הצנחנים לפעול בלי להביא בחשבון את הסתכנותם, שכן גם אם לא יצליחו להציל יהודים, יהיה קורבנם האישי לסמל שיתן כוח ואמונה ליהודי אירופה. בהשראת פגישה עם פרטיזנית יהודיה כתבה חנה סנש את השיר "אשרי הגפרור" והפקידה אותו בידי הצנחן ראובן דפני.

ב- 9.6.1944 עברה חנה בחשאי את הגבול ובו ביום נתפסה בכפר שבקירבת הגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר בבודפסט והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בנסיון להציל מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שהביאה. אולם היא לא גילתה דבר. פעם ניסתה להתאבד ומשלא הצליחה עונתה כפליים. חווייתה הקשה ביותר היתה כשהובאה לבית הכלא בבודפסט, הוכנסה לחדר קטן ובו מצאה לתדהמתה את אמה. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תגלה את סודה, יענו את אמה לעיניה ויוציאוה להורג, אבל היא עמדה בקשי עורפה. האם והבת הוכנסו לאותו כלא שאליו נשלחו בינתיים גם חלק משותפיה של חנה שנתפסו, וחנה היתה מעודדת אותם במתנות מעשה ידיה, שהיתה מגניבה אליהם וב"התכתבויות" דרך חלונה. כשתפסו הגרמנים כליל את השלטון בהונגריה, שוחררה האם ואילו חנה הועברה לבית-סוהר אחר.

ב- 28.10.1944 החל משפטה, שבו הודתה כי באה להציל יהודים והטיחה דברים קשים בשופטים והביעה בתוקף ובאומץ את אמונתה כיהודיה. בכ"א בחשוון תש"ה (7.11.1944) הועברה לבית סוהר אחר והוכנסה לתא הנידונים למוות. קצין מבית הסוהר, שנכנס לתאה, הודיע לה כי עומדים להוציאה להורג, והציע לה לבקש חנינה, אך היא סירבה ודרשה להגיש ערעור. בקשתה לא כובדה. בשעה 10 בבוקר הובלה לחצר הכלא, לפינת הכנסיה הקטנה שבחצר. לא נערך לה טקס הכבוד האחרון הניתן למוצאים להורג. בשעה שעמדה מול החיילים היורים סרבה לכסות את עיניה.
לאחר מותה, נקברה בבית הקברות היהודי בבודפסט, לא הרחק מקבר אביה. כעבור זמן מה קיבלה אמה של חנה פתק, שכתבה בתה ימים אחדים לפני ההוצאה להורג: "אמא אהובה! רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. וסליחתך אבקש אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין כאן צורך עוד במילים...
באהבה אין קץ - בתך".

בכ"ז באדר תש"י (16.3.1950), שש שנים לאחר מותה, הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביתה של חנה, בשדות-ים שבקיסריה, צנחו צנחנים והניחו זרי פרחים על ארונה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חבריה של חנה וראשי האומה, הניחו זרים על קברה.

50 שנה לאחר משימת הצניחה, ביטל בית הדין הצבאי בהונגריה את גזר הדין וזיכה את חנה סנש מאשמת בגידה בהונגריה, וכמו כן ביטל בית הדין אף את פסק הדין שקבע כי היתה סוכנת בריטית.

חנה השאירה אחריה יומן וכתבים אחרים, בהם מחברת שירה "ללא שפה". בין שיריה הנפוצים ביותר - "אשרי הגפרור", שכתבה ביוגוסלביה סמוך לזמן שעברה להונגריה, ונתחבב על חובבי שירה בארץ. הוא גם הולחן, הושר ומושר על ידי רבים. שירה האהוב ביותר הוא "הליכה לקיסריה" ("אלי, שלא ייגמר לעולם") שאותו כתבה בקיסריה ב- 1942 והוא הולחן על ידי דוד זהבי.
חברי שדות ים הקימו בקיבוץ כבר בשנות החמישים בית לזכרה שנקרא "בית חנה סנש". בבית ניתן למצוא תצוגה צנועה מעזבונה (שירים, מחזות, מכתבים , יומן אישי) וכן אולם הנצחה ובו חזיון אור קולי ומרכז למידה לתלמידים. קיבוץ יד חנה בעמק חפר, שנוסד על ידי גרעין דרור הבונים מהונגריה, קרוי על שמה של חנה סנש.

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:03   12.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל  
בתגובה להודעה מספר 1
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 12.02.05 בשעה 06:09 בברכה, פילוביץ שחף
 
יש כוכבים שאורם מגיע ארצה

רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם,

יש אנשים שזיו זיכרם מאיר

רק כאשר הם אינם יותר בתוכנו,

אורות אלה – המבהיקים בחשכת הלילה

הם שמראים לאדם את הדרך.

(מדברי חנה סנש)


תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל
http://noar.education.gov.il/main/upload/newprogram/hana1.doc.
79. !! תיק משפטה של חנה סנש הובא לישראל !!
https://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#79
56. תיק חנה סנש מהונגריה הוכיח שוב שהבג''ץ ......
https://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#56

קרוב לשישים שנה אחרי שהוצאה להורג, עומד בקרוב להיחשף תיק החקירה של חנה סנש – הצנחנית מארץ ישראל, שיצאה בשליחות להונגריה כדי להציל יהודים מהשמדה.

את העתק התיק, שמוחזק בארכיון הצבא ההונגרי, הביא עמו שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, בשובו מביקור בהונגריה, בעקבות פגישתו עם שר המשפטים ההונגרי. לפיד מתכוון להעביר את התיק ל"יד ושם", לאחר שקרובי משפחתה של סנש יעיינו בו.

מעיון במסמכים עולה כי בתשובה לאישום של השלטונות ההונגרים, על היותה סוכנת בריטית וכי בגדה במולדתה, טענה חנה סנש שאינה הונגריה ושהיא קצינה בצבא הבריטי. במהלך חמשת החודשים שבהם היתה כלואה, הוכתה ועונתה קשות. חרף טענותיה החליט בית הדין הצבאי להרשיע אותה והורה להוציאה להורג. קצין הונגרי חתם על גזר הדין והוסיף לצד חתימתו את ההערה: "לביצוע מיידי". לאחר שקראו בפניה את פסק הדין אמרה סנש שאינה מעוניינת לערער, משום שהיא חפה מפשע! "אמרו לה, שרק מי שמבקש חנינה יש לו סיכוי והיא ענתה – מרוצחים אינני מבקשת חנינה".

מעיון במסמכים מתברר עוד, כי חנה סנש סירבה לכסות את העיניים והסתכלה באומץ בפני המוות. לפי עדות רופא בית הסוהר, כיתת היורים התרשלה במשימתה ורק פצעה אותה. כתוצאה מכך, דיממה חנה סנש למוות משך כמה שעות ומתה בייסורים קשים.

התובע הצבאי הוא שהודיע לאמה של חנה על ההוצאה להורג וכתב: "אני משתחווה בפני התנהגותה ואומץ הלב שגילתה עד הרגע האחרון. היא היתה ממש גאה ביהדותה, היא היתה אישיות יוצאת דופן".

חנה סנש (1921 – 1944)
http://www.amit.org.il/musagim/zionut/zionut_21/zionut_21.htm

נולדה בי"א בתמוז תרפ"א, 17.7.1921, בבודפסט, הונגריה. אביה, בלה סנש, היה סופר ועיתונאי ידוע בארצו, ואף שנפטר בגיל צעיר השפיעה עליה דמותו כל חייה. חנה סנש למדה בבית ספר הונגרי, ובו היתה תמיד בין התלמידים המצטיינים. היא הרבתה בקריאה ולמדה לנגן בפסנתר וגם עסקה בפעילות חברתית, תרבותית וספורטיבית.

בגיל צעיר התחילה לחבר שירים ולכתוב יומן אישי, בתחילה בהונגרית ואחר כך בעברית. ב- 7.12.1938 כתבה ביומנה: "אינני יודעת אם סיפרתי כבר שהנני ציונית... הכרה ברורה לי שזהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית ושהמפעל הנהדר בארץ ישראל אינו עורבא פרח. אני יודעת שקשה יהיה, אבל הכל כדאי". היא החלה ללמוד עברית, לקרוא הרבה בנושאי היהדות, הציונות וארץ ישראל והצטרפה לתנועת נוער ציונית. לאחר שסיימה בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1939, הגיעה למסקנה שעליה לעלות ארצה.

היא ידעה כי היא תזדקק לאישור מיוחד, שיש להציג בפני השלטונות הבריטיים ששלטו באותן שנים בארץ. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. ברגע שהגיעה תשובה חיובית, היתה הדרך לקבלת אישור הכניסה המיוחל סלולה. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך והגיעה לארץ ישראל בספטמבר 1939.

היא החלה ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, ולאחר שסיימה בו את חוק לימודיה הצטרפה, בדצמבר 1941, לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות-ים שבחולות קיסריה. חבריה בקבוצה עמדו עד מהרה על אישיותה הייחודית וכשרונותיה, נתנו בה אמון ובחרו בה לתפקידים אחראיים ומרכזיים.

ב- 8.1.1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתבה ביומנה: "קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים האלה, לתת יד לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא". היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים, ועברה מבחנים ובדיקות. כעבור זמן מה הוצע לה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם היתה לצנוח על אדמת אירופה במטרה לפעול למען הצלת יהודים. בנובמבר 1943 נשלחה לקורס באלחוט ובינואר 1944 עברה קורס צניחה.

על הפגישה הראשונה עמה באותה תקופה מספר חברה לשליחות יואל פלגי: "... היא היתה גבוהה. בישיבתה, בשלבה את רגליה המוארכות והנאות ובהשעינה את ידיה על השולחן הקטן, היה משהו מלבב וכובש. חיילת היתה בחיל האוויר. הכחול אפור של מדיה הלמו יפה את עיניה התכולות. שערותיה החומות-כהות גלשו בשפעת תלתלים רבים סביב פניה המעודנים, המוארכים. היה בה משהו מאוד הרמוני".

לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, הגיעה בינואר 1944 לקהיר, ובמארס 1944 הוטסה עם החבורה לבארי שבאיטליה. מטרתם העיקרית של הצנחנים, שיצאו לדרך כקצינים בריטיים, היתה להגיע לארצות מוצאם באירופה, ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בהונגריה ובטרנסילבניה ולסייע בהברחת יהודים מעבר לגבול. יומיים לאחר שהגיעה לאיטליה המשיכה חנה את דרכה וצנחה עם חבריה בלב כוחות האויב בקרואטיה, ליד הגבול הההונגרי, אזור שהיה מעין מובלעת של הפארטיזאנים היוגוסלבים בפיקודו של טיטו. במקום זה ניטלטלה כשלושה חדשים, מחכה בקוצר רוח להזדמנות הראשונה לעבור להונגריה. בתקופה זו התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהפרטיזנים המקומיים היו אמורים לספקן.

פלישת הגרמנים ב- 19.3.1944 הקשתה שבעתיים על התוכנית להסתנן להונגריה, ובכל זאת "כאילו בערה האדמה מתחת רגליה. היא חתרה בלי הרף לשם, אל עבר הגבול..." כותב ראובן דפני. דעתה הנחרצת היתה שעל הצנחנים לפעול בלי להביא בחשבון את הסתכנותם, שכן גם אם לא יצליחו להציל יהודים, יהיה קורבנם האישי לסמל שיתן כוח ואמונה ליהודי אירופה. בהשראת פגישה עם פרטיזנית יהודיה כתבה חנה סנש את השיר "אשרי הגפרור" והפקידה אותו בידי הצנחן ראובן דפני.

ב- 9.6.1944 עברה חנה בחשאי את הגבול ובו ביום נתפסה בכפר שבקירבת הגבול ומכשיר השידור בידה. היא נלקחה לבית סוהר בבודפסט והואשמה בריגול וכאזרחית הונגרית גם בבגידה. בבית הסוהר עונתה קשה בנסיון להציל מפיה מה הצופן הסודי של משדר הרדיו שהביאה. אולם היא לא גילתה דבר. פעם ניסתה להתאבד ומשלא הצליחה עונתה כפליים. חווייתה הקשה ביותר היתה כשהובאה לבית הכלא בבודפסט, הוכנסה לחדר קטן ובו מצאה לתדהמתה את אמה. הפאשיסטים איימו על חנה שאם לא תגלה את סודה, יענו את אמה לעיניה ויוציאוה להורג, אבל היא עמדה בקשי עורפה. האם והבת הוכנסו לאותו כלא שאליו נשלחו בינתיים גם חלק משותפיה של חנה שנתפסו, וחנה היתה מעודדת אותם במתנות מעשה ידיה, שהיתה מגניבה אליהם וב"התכתבויות" דרך חלונה. כשתפסו הגרמנים כליל את השלטון בהונגריה, שוחררה האם ואילו חנה הועברה לבית-סוהר אחר.

ב- 28.10.1944 החל משפטה, שבו הודתה כי באה להציל יהודים והטיחה דברים קשים בשופטים והביעה בתוקף ובאומץ את אמונתה כיהודיה. בכ"א בחשוון תש"ה (7.11.1944) הועברה לבית סוהר אחר והוכנסה לתא הנידונים למוות. קצין מבית הסוהר, שנכנס לתאה, הודיע לה כי עומדים להוציאה להורג, והציע לה לבקש חנינה, אך היא סירבה ודרשה להגיש ערעור. בקשתה לא כובדה. בשעה 10 בבוקר הובלה לחצר הכלא, לפינת הכנסיה הקטנה שבחצר. לא נערך לה טקס הכבוד האחרון הניתן למוצאים להורג. בשעה שעמדה מול החיילים היורים סרבה לכסות את עיניה.

לאחר מותה, נקברה בבית הקברות היהודי בבודפסט, לא הרחק מקבר אביה. כעבור זמן מה קיבלה אמה של חנה פתק, שכתבה בתה ימים אחדים לפני ההוצאה להורג: "אמא אהובה! רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. וסליחתך אבקש אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין כאן צורך עוד במילים... באהבה אין קץ - בתך".

בכ"ז באדר תש"י (16.3.1950), שש שנים לאחר מותה, הובאה למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בביתה של חנה, בשדות-ים שבקיסריה, צנחו צנחנים והניחו זרי פרחים על ארונה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, חבריה של חנה וראשי האומה, הניחו זרים על קברה.

50 שנה לאחר משימת הצניחה, ביטל בית הדין הצבאי בהונגריה את גזר הדין וזיכה את חנה סנש מאשמת בגידה בהונגריה, וכמו כן ביטל בית הדין אף את פסק הדין שקבע כי היתה סוכנת בריטית.

חנה השאירה אחריה יומן וכתבים אחרים, בהם מחברת שירה "ללא שפה". בין שיריה הנפוצים ביותר - "אשרי הגפרור", שכתבה ביוגוסלביה סמוך לזמן שעברה להונגריה, ונתחבב על חובבי שירה בארץ. הוא גם הולחן, הושר ומושר על ידי רבים. שירה האהוב ביותר הוא "הליכה לקיסריה" ("אלי, שלא ייגמר לעולם") שאותו כתבה בקיסריה ב- 1942 והוא הולחן על ידי דוד זהבי.

חברי שדות ים הקימו בקיבוץ כבר בשנות החמישים בית לזכרה שנקרא "בית חנה סנש". בבית ניתן למצוא תצוגה צנועה מעזבונה (שירים, מחזות, מכתבים , יומן אישי) וכן אולם הנצחה ובו חזיון אור קולי ומרכז למידה לתלמידים. קיבוץ יד חנה בעמק חפר, שנוסד על ידי גרעין דרור הבונים מהונגריה, קרוי על שמה של חנה סנש.


למנחה,

מומלץ להביא בפני בני הנוער לפחות שניים מהשירים הידועים ביותר שלה:

הליכה לקיסריה" (אלי, אלי, שלא יגמר לעולם…)
"אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות". השיר נכתב ב – 2 במאי 1944, כמה ימים לפני שנתפסה, לאחר שחצתה את הגבול ההונגרי. ניתן אולי למצוא בו רמזים לכך שידעה את סופה הטרגי.

שאלות לדיון:

איזו דמות מצטיירת בעיניכם מקורות חייה ומהשירים שכתבה?
(מומלץ לעיין גם במקורות המצויים באתר העמותה להנצחת חנה סנש)

מה מוצא חן בעיניכם בדמותה ובדבריה?
אילו ערכים מניעים אותה בשלבים שונים בחייה?
אילו יכולתם לפגוש בה מה הייתם שואלים אותה או מה הייתם רוצים לומר לה?
מדוע , לדעתכם, נחרת שמה בזיכרון הלאומי?

להעשרה:

העמותה להנצחת חנה סנש
http://www.hannahsenesh.org.il/

כולל את סיפור חייה בשילוב קטעים מיומנה, מידע על בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים ועל פעולותיו.


מומלץ לעיין גם בחומרים הבאים:

התוכנית "ההתנגדות היהודית בשואה – 60 שנה למרד גטו וורשה",
http://noar.education.gov.il/main/upload/newprogram/geto.doc

ובמיוחד הפרקים:
"הפרטיזנים היהודים"
"נשים לוחמות"


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:02   28.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. עדותו של יואל בראנד בסיפרו/פרוגרף: 'צנחנים מארץ ישראל'  
בתגובה להודעה מספר 1
 


17. ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
https://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17

102. היום לפני 56 שנה עצמותיה של חנה סנש מובאות לישראל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=102&viewmode=

עדותו של יואל בראנד בסיפרו/פרוגרף: 'צנחנים מארץ ישראל'



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:03   24.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. ממשלת פולניה מבקשת את הסגרתו של ניצול שואה...  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ממשלת ישראל, שלטענת הוא התעלל בשבויים- חיילים גרמנים שנכלאו
במחנות מעצר אחרי מלחמת העולם השניה.

התקשורת היחידה שפירסמה זאת בעברית זהו אתר תיק דבקה, ואם מי
שהוא/היא לא מאמינים לדבקה, מצ"ב קישור לאתר חדשות
מחו"ל לנוחיותכם/ן...:-

@ השאלה הנישאלת היא...:-
למה התקשורת שלנו בארץ מצניעים ידיעה זו ??

@ להלן: הכתבה בתיק דבקה.

הגרסה הפולנית החדשה של ג'ינוסייד, רצח עם. ניצול שואה מואשם בהשמדת העם הגרמני.

שלטונות פולין ממשיכים בלחץ שלהם על ישראל שתסגיר לידה את ניצול השואה ומחנה ההשמדה אושוויץ, סולמון מורל, בן 83, המואשם עתה על ידם בג'ינוסייד, רצח עם, בעת שהיה מפקד מחנה שבויים גרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה בחודשים פברואר-מאי 1945. המדובר במחנה שהוקם על ידי הרוסים בדרום פולין, ליד העיר קטוביץ.

ב-1998 פנתה פולין לישראל וביקשה את הסגרתו של סולמון מורל באשמה שהוא עינה שבויים גרמנים. ישראל סירבה והודיעה לפולנים כי העבירה שעליה מתבססת בקשת ההסגרה התיישנה. השבוע, התובע הפולני, שינה את האשמה וקבע כי המדובר בג'ינוסייד, האשמה שהתיישנות לא חלה עליה. כמו כן העבירה התביעה הפולנית לפרקליטות בישראל עדויות חדשות שהיא אספה משבויים גרמנים לשעבר.
http://www2.debka.co.il/

@ הידיעה שפורסמה בכתב העת...:-

23/10/2003 - 7:07:10 PM

Poland wants Aushwitz survivor tried for genocide

Poland is seeking the extradition from Israel of an 83-year-old Polish-born Jew on charges of genocide for the deaths of German prisoners in a communist camp he commanded after World War II.

Israel previously refused Poland’s request to extradite Auschwitz survivor Solomon Morel, who was the commander of a camp for German prisoners from February-November 1945, to face charges of torture in 1998, saying the statute of limitations had run out.

Polish special prosecutors have upgraded the charges to genocide, for which there is no statute of limitation, based on new testimony from former German inmates at the defunct Swietochlowice camp, near the southern city of Katowice.

Andrzej Arseniuk, a spokesman for prosecutors at the Institute of National Remembrance, which investigates World War II and communist-era crimes, said: “The testimony from former inmates living now in Germany significantly enriched the evidence. It documented Morel’s torture of at least 13 inmates known by name,”

Leon Kieres, the head of the institute, said: “Now the charges say his intention was to exterminate for national and political reasons.”

Mr Kieres said the extradition request, which will be made by a regional court in Katowice in coming weeks, will be Poland’s last attempt to bring Morel to justice.

The new charges accuse Morel of seeking to exterminate German prisoners by starving them to death and depriving them of basic medical care as well as carrying out and sanctioning torture by his subordinates – including imprisoning prisoners in small cells filled with water, trampling them or making them stand for long hours, singing Nazi songs.

Mr Kieres said Morel is believed to be responsible for at least 1,538 deaths at the camp.

The investigation against Morel, begun in 1992, is the only one in Poland against a Jew accused of retaliating against the Germans after their defeat.

Morel was an inmate of the Auschwitz Nazi death camp where he lost his parents and two brothers.

He moved to Israel in 1994 to flee Poland’s justice.

Polish historians generally agree that the communist government imprisoned 100,000 Germans, mostly civilians, deemed threats to the state after World War II.

At least 15,000 died due to ill treatment, and the rest were freed by 1950.
http://www.examiner.ie/breaking/2003/10/23/story118593.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:42   23.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. פולניה דורשת מישראל להסגיר לידיה את שלמה מורל  
בתגובה להודעה מספר 2
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.04.05 בשעה 12:43 בברכה, פילוביץ שחף
 
Yac
חבר מתאריך 31.3.02
23840 הודעות 07:27 23.04.05

פולניה דורשת מישראל להסגיר לידיה את שלמה מורל

הפולנים טוענים שהאיש היה מפקד מחנה "אסירים" רוסי בפולניה
וביצע פשעים ועינויים נגד הקרבנות שנפלו בידיו.

http://texemarrs.com/poland_hunts_jewish_commandant.htm

הוא לדברי הפולנים מסתתר בישראל, שהעניקה לו מקלט.

Poland is demanding that Israel extradite for trial a Jewish man accused of brutal tortures and mass killings in a Soviet concentration camp.

Solomon Morel, 86, was commandant of a death camp at Swietochlowice, Poland after World War II. The camp's population included many innocent Polish men, women, and children of German descent whose homes, businesses and belongings had been seized by Jewish communist authorities. The victims were then herded into numerous concentration camps, one at Swietochlowice.

Morel was indicted in 1994 by a Polish court and ordered to face charges of "crimes against humanity." Among the crimes the Jewish commandant allegedly committed: murders by bashing the heads of babies against stone walls; bludgeoning inmates to death with stools and clubs; inflicting extreme pain by forcing objects up inmates' anus; forcing women and children to parade around nude in subfreezing temperatures; making inmates eat human feces; and starving people to death.

Upon his indictment, Solomon Morel, assisted by the Israeli government, fled to Tel Aviv, Israel where he has been hiding out. American television's 60 Minutes program tracked him down and located Morel in that city. His whereabouts are known to the Israeli authorities.

Up to 80,000 people are believed to have died as a result of torture, deprivation, and starvation in post-World War II concentration camps, all of which were headed by Jewish commandants.

According to a report in London's The Telegraph, newspaper (January 2, 2005) and in John Sack's investigative book, An Eye for An Eye, "Stalin deliberately picked Jews as camp commandants in the knowledge they would show little mercy to the inmates."

The Polish public prosecutor leading the Morel case, Eva Kok, insisted that the claims could not be "swept under the carpet." She added: "The Israelis are extremely efficient in pursuing people they have accused of such crimes—and they must accept that other nations want to do the same."

(Note: For additional information on Solomon Morel and the Jews who committed barbaric acts in Soviet concentration camps, Power of Prophecy offers John Sack's eye-opening exposי book, An Eye For An Eye, $15 plus S&H. Order by phone 1-800-234-9673, or write to Power of Prophecy, 1708 Patterson Road, Austin, Texas 78733)


monarch
חבר מתאריך 6.1.03
281 הודעות 12:36 24.04.05

10. ניצול אושוויץ מפקד מחנה ונוקם בנאצים!

הנה לכם מבט קצת יותר מאוזן על הנושא. שביוטוחלוביצה היה חלק ממחנה אושוויץ וב1945 התהפכו התפקידים האסירים היו גרמנים, חלקם נאצים לשעבר, והמפקד - יהודי.והמפקד ניצל את מעמדו כדי לנקום את נקמת דם בני משפחתו הרבים שניספו בשואה. מגיע לו צל"ש ולא הסגרה

It's the stuff of fiction: a Polish Jew who loses his entire family to the Nazis during the Holocaust finds himself, at the end of World War II, running a prison camp for Germans and Nazi collaborators, and with an opportunity to exact a terrible and very personal revenge.

While it may sound like a novel or a made-for-TV movie, in fact that much of the story is true. But did Solomon Morel actually exact that revenge, brutalizing German prisoners under his command? Or did he and others fantasize it? That's the subject of an emotional historical debate and an ongoing investigation by the Polish government.

Solomon Morel is an old man now and in poor health, living in Israel alongside thousands of Holocaust survivors. As a young man, he saw his parents arrested and led off to be executed. He lost brothers, aunts and uncles, and more than thirty cousins to the Nazis. During the war, he fought the Germans alongside the Russians on the eastern front.

http://www.fpp.co.uk/Auschwitz/docs/KillerMorel.html



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:31   06.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. ישראל סירבה להסגיר את אחד הגיבורים היהודים מתקופת השואה  
בתגובה להודעה מספר 2
 

חגי היהודי
חבר מתאריך 8.7.04
184 הודעות 19:47 06.07.05


ישראל סירבה להסגיר את אחד הגיבורים היהודים מתקופת השואה

פולין מאשימה את שלמה מורל, ניצול שואה בן 86,
ברצח עם של 1,538 אסירים במחנה שעליו פיקד בתום
מלחמת העולם השניה
ישראל סירבה בפעם השנייה להסגיר לפולין ניצול שואה,
המואשם בפשעי מלחמה נגד אסירים גרמנים בתום מלחמת
העולם השנייה - כך נמסר היום מהפרקליטות הפולנית.
במכתב ששלח משרד המשפטים הישראלי לפרקליטות הפולנית נאמר,
כי "אין כל בסיס להסגרה" של שלמה (סולומון) מורל, בן ה-86,
וכי על המקרה חלה התיישנות. ב-1998 דחתה ישראל בקשה להסגירו
כדי להעמידו לדין על עינויים.

לכתבה המלאה:
http://news.walla.co.il/?w=//742662

יהודי גדול שנקם בנאצים ימח שמם.
לא רק שאסור להסגיר אותו, חייבים לפרסם אותו כגיבור לאומי.


ישראל סרבה להסגיר חשוד ברצח אסירים נאצים
יום רביעי, 6 ביולי 2005, 18:17 מאת: הארץ

חיילים גרמנים בגטו ורשה.פולין מאשימה את שלמה מורל, ניצול שואה בן 86, ברצח עם של 1,538 אסירים במחנה שעליו פיקד בתום מלחמת העולם השניה

ישראל סירבה בפעם השנייה להסגיר לפולין ניצול שואה, המואשם בפשעי מלחמה נגד אסירים גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה - כך נמסר היום מהפרקליטות הפולנית. במכתב ששלח משרד המשפטים הישראלי לפרקליטות הפולנית נאמר, כי "אין כל בסיס להסגרה" של שלמה (סולומון) מורל, בן ה-86, וכי על המקרה חלה התיישנות. ב-1998 דחתה ישראל בקשה להסגירו כדי להעמידו לדין על עינויים.

כעת הרחיבה פולין את הבקשה, והיא כוללת בה גם האשמה בהשמדת עם, שלפי החוק הפולני לא חלה עליה התיישנות. ואולם ישראל דחתה גם בקשה זו: החוק הישראלי נגד השמדת עם נחקק רק ב-1950, ואינו חל רטרואקטיבית. על עבירות שבוצעו לפני מועד זה אפשר להעמיד לדין רק מתוקף חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, שאינו קשור למקרה זה.

מורל לחם בעת המלחמה בארגון הפרטיזנים היהודים. לאחר שהכוחות הסובייטים שיחררו את פולין, פיקד מורל על מחנה קומוניסטי לאסירי מלחמה גרמנים במחנה סוויטוכלוביצה בדרום פולין. הוא היה מפקד המחנה בין פברואר 1945 לנובמבר אוהת שנה. השלטונות הפולניים מאשימים אותו ברצח עם. לטענתם, מורל הביא למותם של 1,538 אסירים גרמנים באמצעות הרעבתם למוות, מניעת טיפול רפואי, ועינויים. רוב האסירים מתו ממחלות שונות, בהן טיפוס, וכן מרעב ומקור. הפולנים מאשימים את מורל שלא פעל לשיפור התנאים במחנה כדי למנוע את מותם. במחנה הוחזקו לא רק חיילים גרמנים, אלא גם אזרחים פולנים, בהם נשים וילדים ממשפחות ממוצא גרמני.

לאחר המלחמה נותר מורל בפולין, היה חבר במפלגה הקומוניסטית ועבד כמפקד בית המעצר המחוזי בעיר קטוביצה עד לפרישתו לגמלאות ב-1968. ב-1993 ברח לישראל, בעקבות החקירה שנפתחה נגדו שנה קודם לכן, והוא חי כיום בתל אביב.

את הסגרתו של מורל תובע המכון לזיכרון לאומי, מוסד פולני המופקד על חקר פשעי מלחמה בתקופת הכיבוש הנאצי ובעידן הקומוניסטי. התובעת אווה קוי אמרה לסוכנות איי.פי, כי במכתב הישראלי נאמר שלא זו בלבד ש"אין כל בסיס להאשמת מר מורל בפשעים חמורים, לא כל שכן בהשמדת עם או פשעים נגד העם הפולני", אלא ש"מר מורל ומשפחתו היו באורח ברור קורבנות של פשעי השמדת עם שבוצעו בידי הנאצים ומשתפי הפעולה הפולנים". קוי תקפה את החלטת ישראל, באומרה: "איך יכולה לחול התיישנות על פשעים נגד האנושות?" לדבריה יש לשפוט פושעי מלחמה לפי כללים אחידים, "בלא תלות בהיותם גרמנים, ישראלים, או בני כל לאום אחר".



******************************


4. האם מפא''י/אירגון בר גיורא יעשו זאת שוב = רצח פולטי ?!
https://rotter.net/forum/gil/5651.shtml#4



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ציבי
חבר מתאריך 25.10.03
2408 הודעות
   20:03   26.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. תשובה לחוקר השואה מלכיאל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מלכיאל ידידי, קריאת שני ספרים, האחד ספר זכרונות של יואל ברנד והשני ספר מגמתי של בן הכט אינם עושים אותך חוקר, לכל היותר אתה בגדר של "מתעניין", אם ברצונך לתקוף את הציונות החילונית כדאי שתלך למקור, ספרו של הרב ויסמנדל, שמאשים את הציונים באשר לקרה ליהודי אירופה. אם ברצונך באמת ללמוד כדאי שתקרא גם את ספריו של חוקר השואה יהודה באואר. הוא באמת חוקר שבדק מסמכים ולא רק ניתח ספרים של אחרים.
באשר לטענה המגוחכת בדבר תחילת ההשמדה של יהודי ערי השדה, משום שהיו חרדים והנסיון להדביק זאת לקסטנר, הציוני, מצוי גם בעבודת הדוקטורט של ראש הממשלה הפלשתיני הקודם, אבו-מאזן.
באותה ההזדמנות שאתה מזדהה עם התפיסה האנטי ציונית והיודו-אנטישמית כדאי שתענה על עוד מספר שאלות שקשורות בסדרי העדיפות של הגרמנים בדבר השמדת יהודי אירופה. מדוע ברומניה רק יהודי בסרביה, בוקובינה ודורוהי נשלחו לטרנסניסטריה ואילו יהודי הריגט ניצלו ברובם.מדוע נפסקו המשלוחים לאושויץ בסלובקיה למשך כשנתיים?. מדוע במספר גיטאות בפולין החלה ההשמדה כבר ב 1942 ואילו באחרים היא החלה ב 1943.
אנא בדוק אם הטענה בדבר חרדיותם של הנרצחים ראשונה תואמת את התיאוריה בדבר ראשוניותם של חרדי הונגריה.
לידיעתך, קסטנר לא היה מנהיגם של יהודי הונגריה. מנהיגם הותיק של יהודי בודפשט והונגריה היה יהודי חרדי דווקא. בשעות מצוקה הוא נאלם דום ואיבד את עשתונותיו. קסטנר, ציוני שלא מן השורה הראשונה, נבחר על ידי הנאצים כנציג יהודי הונגריה. זאת, משום שנציגם האמיתי, יהודי חרדי, רעד מפחד ופחד לצאת ממחבואו.


ציבי


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:12   27.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. שאלה לציבי חברנו החדש: מה דעתך על הקישור הזה?  
בתגובה להודעה מספר 3
 

מדינת ישראל=קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד
https://rotter.net/forum/gil/5418.shtml



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ציבי
חבר מתאריך 25.10.03
2408 הודעות
   00:08   01.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. משפט קסטנר  
בתגובה להודעה מספר 4
 
  
החומר בקישורית מוכר לכל חוקר שואה ותולדות ארץ ישראל. הבעייה היא לא עם החוקרים אלא עם 'המתעניינים', הללו לא התעמקו בנושא ההשמדה באירופה אלא יותר בעניין 'הגבורה היהודית'. נושא שהיה מקובל מאוד בשנותיה הראשונות של המדינה. קסטנר היה פעיל ציוני, מדרג די נמוך, שהגיע לבודפסט לאחר שרומניה נאלצה להעביר את השטחים דוברי ההונגרית להונגריה. מוצאו מן העיר קלוז, ועד המלחמה הוא היה אזרח רומני והיה מזכיר הסיעה היהודית ציונית בבית הנבחרים הרומני. הוא לא היה, בשום צורה ואופן, מנהיג יהודי הונגריה. הנהגת יהודי הונגריה המסורתית ירדה למחתרת באביב 1944 או שותקה מפחד. קסטנר וחברו קרומי שניהם ציונים נאלצו, בעל כורחם, לעבוד עם הנאצים, בדומה לחברי היודנרטים. בפניהם עמדו שתי ברירות: לעבוד מול הנאצים או למות. לנאצים הייתה תוכנית למכור יהודים תמורת נכסים. וכולם מכירים את העיסקה שהיעו הנאצים תמורת יהודי הונגריה, "יהודים תמורת סחורה", בעיקרו של דבר דרשו הנאצים עשרת אלפים משאיות (טרילרים) עמוסות סחורות תמורות כ שמונה מאות אלף יהודי הונגריה. אולם, באותה תקופה כבר החלה השמדת יהודי הספר. כחלק מהפגנת 'הרצון הטוב' התירו הנאצים ל'נציג היהודים' להעביר לחופש כ 1600 יהודים. על קסטנר הוטל לבחור את הנוסעים ולאסוף את הכספים שהיה על הנוסעים להעביר לגרמנים, מספר מזוודות עם זהב ותכשיטים. אגב, בין המיוחסים שיצאו לחופש היו גם חלק ממנהיגי היהדות החרדית של הונגריה והבולט ביניהם היה הרב מסטמר, אנטי ציוני ידוע.
כל הרואה בקסטנר שותף שווה במו"מ עם אייכמן, אינו מבין את השואה ואת מה שקרה שם.
יש נטיה בקרב היהדות החרדית, שלצערי אין בה חוקרי שואה, לראות בציונים ובלא חרדים אשמים במעשים רבים. כך, הואשמו חברי היודנרטים בפולין בשיתוף פעולה עם הגרמנים, למרות שלא היה כך. כיוון שהגרמנים העדיפו לפעול עם יהודים ממונים דוברי גרמנית הם בחרו משכילים לא חרדים, והחרדים הרגישו שהם סובלים יותר מן האחרים.
האתוס הציוני של הגבורה היהודית עצם, לתקופה ארוכה, עיניהם של רבים וטובים מלראות את האמת שהתחוללה באירופה. רק באמצע שנות החמישים החלו להבין את שקרה ואני מפנה אתכם לשירו של נתן אלתרמן: "שתי דרכים", בו הוא תוהה איזה דרך הייתה עדיפה בהתמודדות עם הנאצים וההשמדה, הגבורה היהודית האקטיבית או גבורת היודנרטים שעמדו בפרץ, ככל שיכלו.
עניין זה הוא רחב יותר ובעייתי, אולם להזכיר לכל הקוראים. השופט הלוי במשפט הראשון אמר כי בעצם שיחותיו של קסטנר עם הנאצים "הוא מכר את נשמתו לשטן", אולם מי אם לא תמיר, הוא האיש אשר לימים רבים ניהל מו"מ עם הפלשתינים שחטפו את שבעת חיילי הנח"ל והגיע לסיכום של שחרור אלפי מחבלים תמורת מספר חיילים.


ציבי


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שכל ישר
חבר מתאריך 22.4.04
14559 הודעות
   18:18   27.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. קסטנר היה משת''פ של הנאצים !  
בתגובה להודעה מספר 5
 
  
קסטנר התייחס אל בני עמו כאל סחורה שבאמצעותה השיג טובות הנאה מהנאצים. היחס המלוקק של הנאצים אל קסטנר נובע מלקח שהנאצים למדו במרד גטו ורשה. הם הבינו שכדי לשלוח כמויות אדירות של יהודים לאושוויץ בזמן קצר יש צורך להרדים את ערנותם. ולמטרה זאת שימש קסטנר רודף הכבוד וטובות ההנאה.

במקום לחסל את "כחש" כדאי שתטענ\י לגופן של טענות. הספר כחש מגובה במובאות מתוך המשפט. ספר מאוחר יותר שמעלה את אותן הטענות ואף מרחיב אותן מאד הוא ספר האוטוביאוגרפיה של שמואל תמיר.

הטענה החזקה ביותר ששמואל תמיר מעלה כנגד קסטנר ושתרומתה לזיכוי גרינוולד היתה גדולה (קסטנר מעולם לא הואשם על ידי איש) היא שקסטנר נסע לנירנברג כדי להעיד לטובת הארכי-פושעים קרוכמייל (ימ"ש) ועוד שניים שאיני זוכר את שמם, במשפטי בעלות הברית כנגד ראשי הנאצים. הוא עשה זאת ** ש נ ת י י ם ** אחרי המלחמה כשאף אחד לא רודף אותו. הודות לו הם יצאו לחופשי.

הכי חמור בפרשה, תמיר הוכיח שקסטנר זייף מסמכים והציג עצמו כנציג ההסתדרות הציונית העולמית ללא רשות איש !

תמיר שאל אותו במשפט על כך, אבל קסטנר הכחיש זאת מכל וכל. רק לאחר שתמיר הציג בפניו את המסמכים עליהם חתם קסטנר, הוא נשבר והודה בכך.

זאת ועוד, הטיעונים שהעלה תמיר לאורך כל המשפט היו כל כך משכנעים שבבחירות שנערכו לאחר תקופה קצרה מפאי שקסטנר היה מועמד שלה לשר המסחר נפלה בכעשרה מנדטים וחרות עלו בהתאם.

הציבור לא טיפש.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:36   05.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. מקורות..........  
בתגובה להודעה מספר 3
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 05.05.05 בשעה 02:57 בברכה, פילוביץ שחף
 

קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=0
מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=0



17. ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
כותבים בספרם הראשון/עדות ממקור ראשון שפורסם לראשונה בשנת תשי"ז
https://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17


97. יואל והאנזי בראנד כותבים בספרם השני/עדות ממקור ראשון
השטן והנפש שפורסם לראשונה בשנת 1960
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=97&viewmode=


49. ''כחש'' מאת בן-הכט: פרשת קסטנר מהדורה חמישית 94
https://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#49


62. ביוגרפיה - ראול ולנברג: ''פרשת גבורתו והיעלמותו''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6408&omm=62&viewmode=



11. הספר: כרך א - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=11&viewmode=
12. הספר: כרך ב - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=12&viewmode=


16. הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=16&viewmode=


12. ניל''י - 'תולדותיה של העזה מדינית'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6288&omm=12&viewmode=threaded

27. ספר: 'מכתבים מן הגיטאות': הודפס ופורסם בשנת תש''ג/1943
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=27&viewmode=threaded


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
מלכיאל
גולש אורח
   10:45   12.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. תגובת סרק.  
בתגובה להודעה מספר 3
 
  
כל העובדות שהעלת אין בהם לקעקע את התיאוריה שלי:
לא בכל מקום נהגו אותו דבר. ואין דין רומניה כדין הונגריה. ובכלל אנו רואים דפוסי התנהגות שונים ממקום למקום. הנאצים ידעו היטב לרקוח את הרקיחה המתאימה למקום.
* לא טענתי שאני חוקר עם דפלומה וקראתי יותר משני ספרים.
* יהודה באואר נחשב בקרב יודעי דבר האמיתיים "כפוליטיקל קורקט"
בכל מה שנוגע לזרמים הגועשים שגעשו כסמבטיון בזמן השואה.
לא הייתי נתלה באילן כל כך גבוה כיהודה באואר כשמדובר בזרמים.
* מה זה משנה או מוריד מי היה המנהיג של יהדות הונגריה האמיתי.
אין חולק על כך שבנקודת הזמן הזאת הקריטית קסטנר היה המוציא והמביא והיה הכל.

לסכום. לטענתי בדבר המאפיינים של רוב המושמדים בהונגריה היו סמוכים מרומזים ברמז עבה, בתוכנית שנעשתה ברשת ב' לפני מספר חודשים על שואת יהדות הונגריה. שגם היא היייתה עדינה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בול טרייר
חבר מתאריך 13.5.07
1235 הודעות
   21:11   25.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. חומר לימודי מצויין ליום השואה.  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:03   24.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. הרב ויסמנדל על שליחות ברנד = פרשת קסטנר !!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ואלה עיקרי הדברים שכתב. (מתוך: מן המצר, עמוד רי"ד ואילך, בשינויי לשון).
http://www.yadvashem.org.il/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%203502.pdf

...אל תתייחסו למצב המלחמה ולמצב הפוליטי. עכשיו יש צורך לתת לגרמנים את מבוקשם,
ולא לדחות אותם. הם אמנם חלשים, אבל כלפינו הם חזקים מספיק. הם אומרים: "אי, יהודי
נתעב, אתה חושב שמחר יהיה סופי, ותצחק לי, ותשמור לעצמך את חייך ואת כספך. אני
אראהלך שטעית".
ב-10 ביולי הפסיקו הגירושים, בגלל הוראה של הוראטי, ראש ממשלת הונגריה. אבל עלינו
לזכור כי ההונגרים אינם יכולים לגרש בלי עזרת הגרמנים, אבל הגרמנים יכולים לגרש בלי
עזרת ההונגרים, ובפרט עכשיו, שהקיצוניים שבהם גוברים.


הם שלחו את ברנד כדי לקבל כסף וסחורות. ברנד נסע, וכסף אין, וסחורות אין. ובמקום
שמירת סוד, קרה ההפך: אוהבינו קוראים בראש חוצות בכל העולם: ראו כמה נחלשו
הגרמנים. שלחו אלינו שני יהודים להחליף דם בסחורות. אמת, אנחנו אוהבים את היהודים,
אבל סחורה - לא.


ועכשיו הגרמנים, ובמיוחד אייכמן, עושים חשבון זה: כסף לא קבלנו. סחורה לא קיבלנו. ובזיון
בכל העולם ומצד ראש ממשלת הונגריה - יש ויש.

הרכבת שיצאה לספרד ]רכבת קסטנר "מרחפת עלינו אימה ופחד, כאשר אנו רואים כעת בשעה שאני כותב טורים הללו שכל האדמו"רים של מדינתו עושים השתדלות לברוח מכאן לארץ ישראל מפחד הסכנה מחמת המציק ואינם מביטים על מה שמפילין בזה לבן של ישראל, כאשר שומעין מההמון שמרננים ואומרים: הרבי'ס בורחין, ומה יהיה עמנו?! ועיין מדרש רות שמה"ט נענש אלימלך מפני שהפיל את לבן של ישראל בברחו מהצרה, עיי"ש ".
וכי מה צורך בדרמטיזציה של פתקים קבורים - אם הדברים נאמרו בקול ברור, בבודפסט עצמה, על ידי מנהיגים מן השורה הראשונה.
האם הרבי נביא?
אבל מה הטענה נגד הרבי מבלז? שלא קיים את הבטחתו? שלא הזהיר את היהודים כי עומדים הם להישלח לאושוויץ? הורטי, עוצר הונגריה ומושלה באותם ימים, לא העלה על דעתו כי הנאצים יכבשו מדינה שהיא בת ברית להם. הוא גם לא העלה על דעתו כי כאשר ינסה לעזוב את הברית עם הנאצים, יעשו אלה מהפכה בן יום - ויעבירו את השלטון לאנשי צלב החץ - הגרועים שבאנטישמים ההונגרים. אבל היה מישהו שידע לאן נוסעות הרכבות, ושתק, והשתיק. עליו נדבר בהמשך דברינו.
דברי העידוד של הרבי מבלז דומים לדברים שאמרו רבנים במצבים דומים. רבי קלונימוס קלמיש, שהיה בוורשה ונספה בשואה, דרש בגטו ורשה דרשות רבות. הן נדפסו בספר "אש קודש" (ירושלים תש"ך). למרות שבנו וכלתו נהרגו בתחילת המלחמה, המשיך הוא לדרוש ולעודד. הוא אומר בשנת תש"ב: "גם בראשית זמן נעשה לנו שיעורים כפי מצבנו בדחקות ויסורים.. וה' ירחם ויושיענו תיכף ומיד" (עמוד קלב). בשנת תש"ג הוא כותב "צרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחידשו הרשעים הרוצחים עלינו בית ישראל, משלהי תש"ב, לא היה כמותם. וה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין" (עמוד קלט). האם ניתן לטעון נגדו כי "הבטיח" ישועה כהרף עין, ומשלא באה - הסגיר את שומעיו למוות?
הסרטיפיקט על פיו עלה הרבי מבלז לארץ:
אחת הטענות החוזרת ונשנית היא טענתו של משה שטרנברג מבית וגן ירושלים, בנו של זבולון יונתן שטרנברג, שהיה ממנהיגי המזרחי בהונגריה. וכך הוא כותב: "אבי ז"ל היה ממייסדי המזרחי בהונגריה ומראשיה... אבי לא קיבל את הסרטיפיקט הראשון המגיע לותיקי תנועת המזרחי, למרות המלצת התנועה ולמרות שהמזרחי הייתה באותה עת התנועה הגדולה ביותר בהונגריה, אבל הרבי מבלז ומלוויו כן קיבלו את הסרטיפיקטים שהיו מיועדים לותיקי הציונות".
כל המעיין בספרות ההצלה מכיר את הויכוחים האין סופיים האלה. החלוצים בפולין טענו נגד מתן סרטיפיקטים לעסקנים ציוניים. יצחק גרינבויים טען שאין לתת סרטיפיקטים למזרחיים, לחרדים ולאנשי המעמד הבינוני. מניסטר, שהיה נציג הבלתי ציונים בהסתדרות הציונית כתב לבן גוריון כי מוכרים סרטיפיקטים ובכסף קונים שקלים כדי להגדיל את כוחם של המפלגות הסוציאליסטיות (זה קרה לפני המלחמה). ההסתדרות הציונית קבלה מן הבריטים את המנדט לחלק סרטיפיקטים, ועשתה בהם כראות עיניה. אנשי אגודת ישראל, שהיו כ- 40% מיהודי פולין, קבלו 8% מהסרטיפיקטים. קסטנר וחבורתו טענו נגד משה קראוס, מנהל המשרד היהודי בבודפסט, כי חילק סרטיפיקטים לאנשי המזרחי ולא לאנשיהם. לשלוף טענה זו נגד הרבי מבלז כאילו היא טענה היסטורית מבוססת - זו התעלמות מן ההיסטוריה של ההצלה.
גרסה ראשונה מול גרסה שניה בספרו של פייקאז':
חלקו הראשון של ספרו של פייקאז עוסק בהשוואת ספרי עדות: גרסה ראשונה, מול גרסה שניה, שנדפסה מאוחר יותר ועובדה כדי לרצות את המדיניות ששלטה.
אף אנו נעשה זאת, ונשווה את הכתוב בספרו של פיקאז למאמרים על פיהם כתב את ספרו. במאמר "גזרות פולין" מצטט פייקאז' את העתונאי הרצל רוזנבלום ב"הבקר" מיום 13.4.44: "אילו קראו האדמו"רים לעלייה.. הדרכים היו משחירים מהמון אדם העולה. אלא שהם לא קראו, להפך, הם מנעו את מיליוניהם מלעלות ארצה".
משפט דמגוגי זה נחסך מן הקורא את הספר. אבל כדי להתמודד אתו, כדאי לערוך סיכום קצר אל העלייה מהונגריה. היהדות האורתודוקסית בהונגריה מנתה כשליש מן היהודים. מספר החסידים שבהם, היה קטן, ועיקרו מן השטחים שנוספו להונגריה בחוזה טריינין. עדיין למעלה משלושה רבעים מיהודי הונגריה לא היו כפופים לרבנים שאסרו עלייה לארץ. הרבנים לא יכלו למנוע את "המיליונים מלעלות ארצה", כי בהונגריה היו מליון יהודים מכל הזרמים גם יחד.
מה היה מספר העולים לארץ? משנת 1939 ועד שנת 1944 עלו לארץ 1571 יהודים. (המקור: תולדות השואה, הונגריה", יד ושם תשנ"ב, 112-113.).
יש לשבח, איפוא, את פייקאז', שחסך מקוראי הספר את דברי ההבל האלה של הרצל רוזנבלום.
אבל פסקה אחרת השמיט פייקאז' מן המאמר בעיבודו לספר. הנה הוא: "אמת, כיום אנו יודעים בבירור, כי טענתה, בפתח כבשני אושוויץ, מופרזת, שהרי רבים מאדמו"רי הונגריה ניספו בגזירות הפתרון הסופי". מדוע הוצרך פייקאז' להשמיט משפט קצר זה, בו הוציא מתחת ידו לימוד זכות זעיר על רבני הונגריה - לקורא הנבון פתרונים.
קסטנר - האיש שידע ושתק:
וכאן אנו מגיעים לפעלו של קסטנר, האיש שידע ושתק. שתיקתו נדונה בבית המשפט המחוזי והעליון, והוסברה במחזה ובמאמרים אין קץ שרצו לספר בזכותו. אנו נעסוק כאן בפרט אחד בלבד מתוך המכלול, פרט שיראה כיצד הרצון לטהר את קסטנר עושה זאת בכל מחיר ובכל דרך.
קסטנר ניהל משא ומתן עם אייכמן, קבל ממנו רשות להוציא רכבת ובה 1682 אנשים, אבל לא סיפר לשאר יהודי הונגריה לאן הם מובלים.
בפסק הדין של בית המשפט העליון, שזיכה את קסטנר, הופיע נימוק זה: מנהיג חייב להנהיג. יתכן שאין הוא מצליח בתפקידו, אבל אין זה עושה אותו בוגד.
השופט חשין כותב בפסק הדין: "אני צועד צעד אחד נוסף ואומר, שאף אם ידע קסטנר את כל האמת המרה ... ואף אם הסתיר אותה... עדיין אין ראיה מכאן שהוא עשה כן מפני התחייבויותיו המדומות ומפני רצונו לעזור לגרמנים במעשי ההשמדה שלהם. הוא לא העמיד את יהדות הונגריה על הסכנה הנשקפת לה מפני שלא ראה תועלת בדבר, ומפני שסבר כי המעשים העלולים להיעשות בעקבות הידיעה יזיקו יותר משיועילו... ובכן, מה טעם היה לספק לעולי הקרונות בקלוז', אנשים רדופים ומוכי גורל, ידיעות על מה שצפוי להם בקצה מסעם?... לבסוף אני צועד צעד אחרון - ובכך אני מרחיק מאוד לכת - ואומר, שאף אם גזר קסטנר שתיקה על עצמו ביודעין, אך מתוך כניעה אילמת לרצונם התקיף של הנאצים, וכדי להציל מגיא ההריגה קומץ של יהודים, עדיין אין מכאן ראיה שהוא הכתים את ידיו בשיתוף פעולה עם אויבי עמו לבצע את תכניתם להשמיד את רוב-רובו של הקיבוץ היהודי בהונגריה, אף אם על ידי מעשיו - ביתר דיוק: אפס מעשיו - הוקלה מלאכת ההשמדה".
השופט אגרנט כותב: "הנני מסכם את מסקנותיי הסופיות לגבי התנהגות ד"ר קסטנר בתקופת השואה של ערי השדה, כדלקמן:
(א) בתקופה זו הודרך הלה ע"י המניע היחיד של הצלת יהודי הונגריה בכללם, הווה אומר, הצלתם במספר המקסימלי אשר, בהתחשב בתנאי הזמן והמקום, כפי שהעריכם, אפשר היה להצילם;
(ב) מניע זה עלה בקנה אחד עם חובת ההצלה המוסרית, שהייתה מוטלת עליו בתוקף תפקידו כמנהל ועדת העזרה וההצלה בבודפסט".
ההצדקה של מעשי קסטנר לפי בית המשפט העליון היא זו: קסטנר היה מנהיג, וחייב היה להנהיג. אם חשב שאפשר להציל מעטים בכך שלא יספר לרבים על הצפוי להם, אין הוא משתף פעולה עם הנאצים.
האמנם היה קסטנר מנהיג נבחר?
לטיהורו של קסטנר יש צורך בהוכחה כי הוא היה המנהיג, ובתור שכזה נאלץ לעשות את מה שחשב שאפשר לעשות.
כיצד הופכים את קסטנר למנהיג יהודי הונגריה?
באואר עושה זאת באופן הבא: המשא ומתן עם הנאצים נעשה על פי מכתב שכתב הרב ויסמנדל למנהיגי הונגריה. הרב ויסמנדל ששיחד את ויסליצני בסלובקיה, שלח מכתב למנהיגי הונגריה להיכנס למשא ומתן. וכך כותב באואר: "ויסליצני היה מסופח ליחידתו של איכמן, והוא בא מסלובקיה מצויד במכתבים מאת וייסמנדל אל שלושה אישים בבודפסט שנחשבו אמיצים ומסורים דיים לשאת ולתת עם הס"ס. השלושה היו פרוידיגר.. הברונית אדית ויס... ורודולף קסטנר, שהיה אמור לייצג את הקבוצה הציונית הקטנה, ככל הנראה על פי עצת הציונים בסלובקיה. אך אדית וייס הסתתרה, והתברר שפרוידיגר הוא אדם מפוחד שכל רצונו היה להציל את עורו.. רק קסטנר נשאר" (עמודים 202-203).
הנה, שר ההיסטוריה הטיל על קסטנר להנהיג את יהודי הונגריה, ואין להאשימו אם לא הצליח להצילם. וכי מי הצליח במלחמה הנוראה ההיא.
אבל לסיפור זה יש מקור אחר, והוא ספרו של וייסמנדל עצמו. והוא מספר על המכתבים ששלח, והוא מספר כי המכתבים נשלחו לשלושה אנשים: לפרוידיגר, לאדית ויס, ו... לניסן כהן (ויסמנדל, "מן המיצר", עמוד קיג). קסטנר לא היה ממוען במכתבים אלה! יתירה מזו: בפסק דין קסטנר של בית המשפט המחוזי מופיעה עדותו של פרוידיגר (עמוד 26), גם הוא מספר על השלשה שקבלו את המכתבים, וקסטנר אינו ביניהם. השופט הלוי מוסר כי פרוידיגר אכן נפגש עם ויסליצני, אבל החליט כי הנושא חמור מכדי שיחליט עליו לבדו, והוא דיווח על כך לנציגי הציבור. קסטנר ובראנד ששמעו על הדיווח - נקטו יוזמה ויצרו את הקשר עם הנאצים - בלי לדווח למנהיגי הקהילה על המשא ומתן שהם מנהלים.
הנה כי כן, פרוידיגר הפחדן בפי באואר הוא אדם אחראי שאינו מקבל על עצמו את גורל הקהילה בלי להתייעץ עם מנהיגיה, וקסטנר, שלדעת באואר היה היחיד שנותר להנהיג - קפץ על העגלה בלי שהוסמך לכך.
הנה כי כן הושמט הבסיס לזיכויו של קסטנר. לא מנהיג שנאלץ לפעול כי שר ההיסטוריה גזר עליו לעשות כן, אלא אדם רדוף שררה, המקבל עליו אחריות שהיא למעלה מכוחו של בן אנוש.
קסטנר ידע ושתק, וההיסטוריה הרשמית טורחת להצדיקו ולשפר את מעמדו. הרבי מבלז לא ידע, המשיך בדרכו לארץ ישראל והשמיע מסר של תקווה באזני שומעיו, והוא נדון בשבט מוסר מפי אדוני ההיסטוריה. נוסעי הרכבות לאושוויץ לא ידעו לאן הם נוסעים, כי קסטנר לא סיפר להם על הצפוי להם, אבל הם כעסו על הרבי מבלז, ששלח אותם לגורלם המר...
הרבנים בורחים:
בריחתם של רבנים היא מיתוס חוזר ונשנה. הרבנים בורחים - והמון העם נשלחים אל מותם. יאנוש קורצ'ק מוזכר בלי הרף כמנהיג שלא עזב את עדתו. אבל ספרות השואה מדווחת כי רוב המנהלים בגטו ורשה עשו כמוהו: הלכו עם חוליהם, עם יתומיהם, עם תלמידיהם. שלשה רבנים נותרו בגטו ורשה לקראת סופו: הרב מנחם זמבה, הרב שמעון שטוקהמר והרב דוד שפירא. שליח הרשות העליונה של הכנסייה הקתולית הודיע להם כי אנשי הכנסייה מוכנים להצילם. הם סרבו. (אליעזר ברקוביץ, עמו אנוכי בצרה, עמוד 90-91). סיפור זה אינו מפורסם כסיפורו של קורצ'ק.
גם התנהלותם של מנהיגי הונגריה מתוארת באותה דרך בדיוק: שלשה מנהיגים היו לה ליהדות הונגריה: פרוידיגר, אדית ויס וקסטנר. גם שאמו שטרן היה ראש הקהילה.
הנאצים כבשו את הונגריה ב- 19.3.44.
בני משפחת ויס - שהיו עשירים ובעלי הון ובעלי השפעה אדירה על הכלכלה ההונגרית - קנו את חירותם בכסף, וברחו ב- 18.5.44 - בספרות לא תמצא מילת גנאי אחת נגדם: מנהיגי הקהילה הניאולוגית, שמנתה כמחצית יהודי הונגריה ברחו.
ביום 9.8.44 ברח פרוידיגר לרומניה. ספרות השואה אינה סולחת לו על בריחתו זו.
ביום 6.12.44 "עזב" קסטנר את שטח הרייך. כחודש וחצי לפני שחרור בודפסט בידי הרוסים, שעה שיהודי בודפסט נתונים בגטו, וסכנת חיים לראשם. איש לא השמיע מילת ביקורת על עזיבתו, ויש אפילו מנכסים לו את הצלתם של יהודי פעשט.
שאמו שטרן ירד למחתרת באותה תקופת דמדומים. גם על בריחתו לא נשמעה ביקורת.
האמנם הביקורת על הרבי מבלז מטרתה לטהר את קסטנר? האמנם הביקורת על בריחתו של פרוידיגר ועצימת עיניים מבריחתם של מנהיגים אחרים מטרתה לומר: כולם לא היו בסדר, אל תבואו אלינו בטענות?

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=23065&Word=&gilayon=1963&mador=
הקורא ישפוט מה טעם לכל זה.



מכיר
15:4 16/4/2004 - נשלח ב
----------------
נשמט שם הכותב.
פרופ'רוזנברג.
לפי דעתי מרתק.
הייתי רוצה לשמוע התייחסיות על הכתבה.
אפילו מידידי סמי.
מכיר
15:23 16/4/2004 - נשלח ב
----------------
לא רוזנברג. פרופ' יהודה איזנברג. כמעט, אבל יש הבדל.
עפר_ואפר
15:58 16/4/2004 - נשלח ב
----------------
לא יעזור לשמאל.

הנסיונות המצחיקים שלהם לטהר את קסטנר, בשר מבשרם, לא יועילו. הם יכולים לכתוב ספרים, להעלות מחזות, להקרין סרטים.

האמת לא תשתנה.

קסטנר שיתף פעולה עם השטן.

בעוד שבנושאים שונים הם מנסים ללהטט בהתנסחויות מפותלות או בהצגת מחזה מרושע (ואין דבר יותר מרושע מלהציג את חנה סנש כמי שהסגירה את הצנחנים, בה בשעה שהיה זה מעשה ידיו של קסטנר), הרי שהם מתעלמים לגמרי מהעובדה שקסטנר הוריד מחבל התלייה (שנתיים אחרי המלחמה!) ארכי-נאצים, תוך שהוא מציג מצג-שווא ושקרי כאילו הוא ממליץ זאת על דעת ההסתדרות הציונית (ועל מעשים אלה גם בערעור בעליון הוא לא זוכה).

שמאלנים אלה גם מתעלמים לגמרי מהדיון בשאלה: אם קסטנר היה כזה צדיק כפי שהם מנסים להציג כעת, מדוע עשתה הנהגת מפא"י כל מה שיכלה - וזה היה המון - כדי שעדים לא יעידו ומסמכים לא יגיעו במהלך 'משפט קסטנר'?!

התשובה מיותרת.
דוד10
16:2 16/4/2004 - נשלח ב
----------------

דוד,

רק להוסיף על דבריך: כל המשפט, גם אחרי המסמכים שחשף שמואל תמיר, התנהל בתקופה בה המידע הממשי על השואה לא היה רב מדי.

לאחר המשפט התגלו "טיהורים" נוספים של קסטנר ומסמכים נוספים על מעשיו.

למרות זאת, הייתי מציע להזהר בדיון כזה, שהוא דיון היסטורי מסובך, וההיסטוריונים בכלל חלוקים ביניהם בקשר להמון פרשנויות במעשה הונגריה (הקשור במידה מסוימת עם מעשה סלובקיה).


פראזניק
19:20 17/4/2004 - נשלח ב
----------------

רוזנברג כתב יפה וכנראה בידע רב. אבל
מה שכל המגיבים פה לא מבינים זה שהוא כותב הדברים לשיטתו, לפי מה שהוא מאין שהרבי מבעלז והאדמורי"ם זה סתם אנשים מהשוק שאין להם שום כוחות מיוחדים.

אבל אנחנו החרדים מאמינים שיש לרבנים סייעתא דשמיא והחסידים מאמינים שיש לאדמורי"ם שלהם רוה"ק וכאן הבעייה העיקרית כי הרבי מבעלז "הקדוש והמפורסם במופתים" הוכיח שהוא לא יודע מימינו ומשמאלו.


אתם לא שמים לב בכלל שכל מה שרוזנברג מוכיח זה שקסטנר היה רשע גדול יותר. אז מה? אותי לא מעניין מי היה רשע גדול יותר. אותי מעניין האם הרבי מבעלז התנהג כמו שצריך ואיך אפשר להגיד אולי הרבי מבעלז לא רשע גדול כמו קסטנר, אז מה?
האם אדם שברח, השאיר את החסידים שלו למות והבטיח להם שהכל יהיה בסדר ובסוף הם כולם נרצחו.

עוד דבר זה שמבחינתנו, מה מעניין אותנו קסטנר? מה מעניין אותנו שאר היהודים ההונגרים כרגע?

אותנו צריך לעניין הדברים הבאים:
א. עד כמה היהודים החרדים בהונגריה ניצלו?
תשובה הרוב נרצח.
ב. האם חלק יכלו לברוח לפני המלחמה לארץ ישראל
תשובה, שחלק ודאי יכלו. ולמה הם לא עשו את זה כי האדמורי"ם מנעו את זה.
ג. בזמן המלחמה, עד כמה המנהיגים של החרדים עזרו להציל יהודים?
התשובה שהיו חרדים דווקא לא המנהיגים הבכירים כמו הרב וויסמענדל שעסקו בזה אבל לא אלה הבכירים. אלה עסקו בלברוח ועוד סיפרו סיפורים לחסידים שלהם להישאר בהונגריה.

ככה שבלי קשר להשוואות. הרבי מבעלז זה בושה לחרדים ואין מה לנפנף בו.


בריסקער
20:1 17/4/2004 - נשלח ב
----------------
בריסקער ללא קשר לטענותך (אולי יש בהן איזה שהיא טענה) אבל חביבי חיללת שבת, השבת יצאה ב 19.47
sambt_85
20:5 17/4/2004 - נשלח ב
----------------


משום מה עוד שתי נקודות שכולם מתעלמים מהם

לא ראיתי ולו ספר רציני אחד ולו איזה ספר מטעם

שיקיף את הנושא דווקא מכיוונם של אדמורי פולין הרבים


הלא גלוי וידוע שהרבי מאלכסנדר מנע מחסידיו לברוח מפוילין לארץ והרבי מגור האיץ בהם אפילו ללכת לחוות הכשרה אומנם נכון שהרבי מגור ' נמלט ' והרבי מאלכסנדר הלך אל תוך הכבשנים על אף שגם אותו עסקנים נאותו ויזמו להציל, נכון הוא גם שההימנעות מעלייה לא"י אצל חסידי הרבי מאלכסנדר לא הגיע מתוך נאיביות או חוסר ראייה ! , מעולם לא הובא ולא בשמועה משמו , של הרבי מאלכסנדר ש'לא יקרה כלום ' כמו שמביאים בשם הרבי מבעלז , מצד שני מה שהעוילם כן אומר שכל הסיבה שבאלכסנדר התנגדו לעלייה לארץ הקודש , זהו רק בגלל שנאתם לגור

מי יודע
תחתית_הבאר
21:9 17/4/2004 - נשלח ב
----------------
מן הראוי לציין את הנאום של הרבנית מסטרופקוב, בו האשימה את הרבי מבלז, בחילול ה' הגדול שגרם.

http://www.daat.ac.il/daat/hungary/document/48.htm
באבא_זוטא
21:14 17/4/2004 - נשלח ב
----------------
בבא זוטא,

אני רואה שלא קראת את המאמר...
דוד10
7:26 18/4/2004 - נשלח ב
----------------
חומר חדש ומעניין

תמצאו בספרה של נכדת האמרי אמת

אסתר פרבשטין ''בסתר רעם''
בעצם
16:18 18/4/2004 - נשלח ב
----------------
יש מאמר של פורקי עול שמדבר עך בריחת האדמור מבעלזא שם המאמר הוא מיץ פטל אבל אני לא יודע אם אפשר להביא לכאן מאמר מאתר של פורקי עול
קלף
16:32 18/4/2004 - נשלח ב
----------------
קלף,

המאמר של ב. מיכאל כבר נלעס כאן בפורום כמה וכמה פעמים.

גם תשובתה המפורטת של אסתר פרבשטיין הובאה כאן.
דוד10
17:1 18/4/2004 - נשלח ב
----------------
דוד10
אתה אומר דברים חמורים על קסטנר אחרי המלחמה על מה אתה מתבסס בציטוט הבא שלך ?

"שקסטנר הוריד מחבל התלייה (שנתיים אחרי המלחמה!) ארכי-נאצים, תוך שהוא מציג מצג-שווא ושקרי כאילו הוא ממליץ זאת על דעת ההסתדרות הציונית (ועל מעשים אלה גם בערעור בעליון הוא לא זוכה)"

מממהההההה ???

zivonit - תמיד באמת !
zivonit
17:15 18/4/2004 - נשלח ב
----------------

קלף.
אפילו שכוונתך לטובה, אינך צריך להתאמץ ולהביא את המאמר "מיץ פטל" שהתפרסם בידיעות בזמן החתונה הגדולה בחצר בלז,ושהשמיץ את הקדוש עליון רבי אהרן ואחיו רבי מרדכי זי"ע, כי פשוט יש פה ברנשים שפלים שעושים את זה יותר טוב וביותר ארס ורעל.
sammy
17:40 18/4/2004 - נשלח ב
----------------
ציבעונית,

לכי ללמוד על 'משפט קסטנר' וספיחיו. במהלך הלימוד תשאלי הרבה 'מההההההה???'. בסוף הלימוד כבר תדעי באיזו מדינה מושחתת את מתגוררת...
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=897105

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:03   19.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!  
בתגובה להודעה מספר 7
 



לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:35   19.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. ''שיש לטהר ולהוקיר את שמו של משה קראוס.....''  
בתגובה להודעה מספר 7
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 19.03.05 בשעה 18:38 בברכה, פילוביץ שחף
 
כותרת זו מהציטוט של ההודעה שפותחת את האשכול הזה:
קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
https://rotter.net/forum/gil/5494.shtml


מצ"ב מידע על ובהקשר למשה קראוס:

מדור סופרים וספרים
שני מנהיגים, שתי אמות מידה

האם יש קשר בין המגמה לטהר את קסטנר, לבין המגמה להשחיר את דמותו של הרבי מבלז? האין אלה שני צדדיו של מטבע אחד? עיון מחודש בספרו של מנדל פייקאז'

יאנוש קורצ'ק מוזכר בלי הרף כמנהיג שלא עזב את עדתו. אבל ספרות השואה מדווחת כי רוב המנהלים בגטו ורשה עשו כמוהו: הלכו עם חוליהם, עם יתומיהם, עם תלמידיהם. שלשה רבנים נותרו בגטו ורשה לקראת סופו: הרב מנחם זמבה, הרב שמעון שטוקהמר והרב דוד שפירא. שליח הרשות העליונה של הכנסייה הקתולית הודיע להם כי אנשי הכנסייה מוכנים להצילם. הם סרבו. סיפור זה אינו מפורסם כסיפורו של קורצ'ק.
היהדות האורתודוקסית בהונגריה מנתה כשליש מן היהודים. מספר החסידים שבהם, היה קטן, ועיקרו מן השטחים שנוספו להונגריה בחוזה טריינין. עדיין למעלה משלושה רבעים מיהודי הונגריה לא היו כפופים לרבנים שאסרו עלייה לארץ. הרבנים לא יכלו למנוע את "המיליונים מלעלות ארצה", כי בהונגריה היו מליון יהודים מכל הזרמים גם יחד.

ספר חדש על השואה:
ספר חדש של מנדל פייקאז' על השואה שיצא לאור לאחרונה, אף זכה לביקורת במדור הספרות של "הצופה", עורר תקווה כי יהיו בו חידושים שלא שמענו, ואשר נתגלו לאחרונה. (מנדל פייקאז', ספרות העדות על השואה כמקור היסטורי, ושלוש תגובות חסידיות בארצות השואה", מוסד ביאליק תשס"ג).
לאמיתו של דבר לפנינו חומר ממוחזר, שפורסם כולו בכתבי עת ובספרים. לשבחו של המחבר יש לציין כי הוא מציין בעמוד האחרון של ספרו את המקומות בהם פורסמו המאמרים שבספר, אבל הוא כותב בהקדמה כי "פרקי הספר הזה, שרובם נדפסו לראשונה בשנים 1979-1990, מוגשים כאן בהוספות חשובות ובעריכה חדשה" (עמוד 13).
במאמר זה נבחן את פרקו הרביעי של הספר, "הרבנית מסטרופקוב באושוויץ על הבטחות הרבי מבלז" – נושא שמנדל פייקאז' חוזר עליו ומעמידו כאחד המוקדים של שואת יהודי הונגריה.
לבחינה נצרף דברים מתוך ספר שיצא שנה לפני ספרו של פייקאז': ספרו של יהודה באואר, "יהודים למכירה?", בהוצאת יד ושם תשס"ב.
שני ספרים אלה עוסקים, בין השאר, בשני מנהיגים שהיו בבודפסט בשנת 1943-1944: הרבי מבלז ורודולף קסטנר. השוואת ההערכות על שני אישים אלה מרתקת.
תולדות יהודי הונגריה:
כדי להבין את הדברים, יש להקדים הקדמה היסטורית קצרה באשר למעמדה של הונגריה במלחמת העולם השניה.
הונגריה הייתה בת ברית של הנאצים, הכריזה מלחמה על רוסיה בתאריך 27.6.41, וצבאה השתתף בקרבות נגד הרוסים באוקראינה. בקרבות אלה השתתפו פלוגות עבודה יהודיות, שרק 10% מהם שרדו את המלחמה. הם שמשו בשר תותחים, לא קיבלו ציוד ובגדים, והיחס אליהם היה כזה שרובם נהרגו או מתו בזמן השרות. הונגריה הייתה מדינה אנטישמית, וחוקים נגד יהודים חוקקו בה מאז שנת 1938. חלק נכבד מהחוקים הנאצים נגד היהודים נהגו בהונגריה: איסור שחיטה, 'נומרוס קלאוזוס' במוסדות השכלה, הגבלות בקניית רכוש, אנטישמיות פרועה. ולמרות כל זאת - רצח שיטתי של יהודים כפי שהיה בפולין לא היה, ובממשלה ההונגרית היו גם כאלה שהתנגדו לרצח יהודים.
שעה שהנאצים החלו לכבוש את אירופה, החלה בריחת יהודים לארצות בטוחות יותר. לאן יכלו לברוח?
ארצות הברית וקנדה סגרו את שעריהם, ואפילו מכסת הפליטים הקבועה בחוקיהם לא הותרה להיכנס. הספר הלבן הבריטי משנת 1939 אסר כניסת יהודים לארץ ישראל, באופן כמעט הרמטי. חוק נוסף אסר כניסת אנשים מהארצות הכבושות בידי הנאצים, מחשש שיחדירו ביניהם סוכנים נאציים. (היהודים שעלו באוניות מעפילים נחשבו גם הם לחשודים כסוכנים נאציים). מקומות המקלט היו דווקא ארצות שהיו בנות ברית עם הנאצים, אבל לא הפעילו את מנגנון הרצח כמותם. מסיבה זו ברחו לליטא כל מנהיגי יהדות פולין, כי ליטא הייתה תחת השפעה רוסית, והרוסים אותה שעה היו בני ברית של הנאצים. (בין הבורחים: מנחם בגין, משה סנה, ישראל אלדד, מנהיג הבונד, זרח ורהפטיג, רבנים ומנהיגים נוספים). זרח ורהפטיג הצליח לארגן מערכת הצלה ליפאן, שהייתה גם היא בת ברית עם הנאצים. (דבריו של ראש ישיבת מיר בליטא לשגריר היפני היו לסמל: כאשר שאל אותו היפאני יליד אסיה, שלא הכיר יהודים ולא ידע אנטישמיות מהי, "מדוע הם כל כך שונאים אתכם?" ענה ראש הישיבה מליטא: "כי אנחנו אסייתים!"). גם הונגריה, שהייתה בת ברית של הנאצים נחשבה לארץ יעד לפליטים יהודיים, ואלפים הגיעו לבודפסט למצוא בה מקלט. בשנת 1942 הגיעו להונגריה 7000-9000 יהודים מסלובקיה, ועוד יהודים פולנים שחצו את ההרים לשטח רוסיה הקרפאטית, וממנה להונגריה. (באואר, 197). יש לציין כי רק היהדות האורתודוקסית בהונגריה התגייסה להצלת יהודים אלה.
מי יכול לנחש את הלך מחשבתם המטורף של הנאצים: הם הפרו את בריתם עם הרוסים, וליטא הפכה להיות מלכודת מוות לבורחים אליה. הם התקיפו וכבשו את הונגריה, וזו הפכה להיות מלכודת לבורחים אליה. (כיבוש הונגריה היה בשלבים האחרונים של המלחמה, ויהודי בודפסט ניצלו). רק יפאן לא נכבשה על ידי בת בריתה גרמניה הנאצית, והקבוצות שברחו ליפאן ניצלו.
שני מנהיגים בשנת 1943:
וכך שרדה הונגריה את רוב שנות מלחמת העולם. הנאצים לחצו על ההונגרים, דחפו אותם לחוקק חוקים אנטישמיים, לשלוח יהודים לעבודות ברייך, אבל לא הכניסו צבא להונגריה, והיחסים, על פני השטח לפחות, היו כיחסים שבין בנות ברית.
וכאן אנו מגיעים לשנת 1943. יהדות פולין הושמדה. הרבי מבלז, מצליח להמלט מפולין בעזרת שוחד שניתן לקצין הונגרי, והרבי שאיבד את משפחתו, ואחיו, הרבי מביליגורה, מגיעים להונגריה ב- 4.43. הם נמצאים בבודפסט עד ל- 17.1.44. אותה שעה הם מקבלים סרטיפיקט לעלות לארץ. כתשעה חודשים שוהים הרבי ואחיו בהונגריה, כפליטים מפולין בדרכם לארץ ישראל.
באותם שנים ממש שוהה בבודפסט יהודי נוסף, גם הוא איננו מקומי. יליד רומניה, עסקן ציוני, ומראשי תנועת הנוער הציוני בטרנסילבניה. עם סיפוח טרנסילבניה להונגריה בשנת 1940 עבר לבודפסט. שם קיבל תפקיד בקרן היסוד, ונבחר לאחד משלושת נשיאי המשנה של ההסתדרות הציונית בהונגריה. בשנים 1942 עד 1945 ישב בבודפסט, ולמעשה היה ראש ועד ההצלה של הפליטים היהודים שהגיעו להונגריה. שמו: רודולף קסטנר. הוא היה ממונה על פעולות ההצלה, וניהל משא ומתן עם המודיעין הצבאי ההונגרי וסוכני הריגול של הצבא הגרמני בהונגריה. לאחר הכיבוש הגרמני בשנת 1944 קיים קשר עם קציני הביטחון של הרייך, ובהם אייכמן.
לקסטנר היו קשרים ישירים עם אייכמן. הוא היה פטרון העסקה "סחורה תחת דם", והוא שלח את יואל ברנד לתורכיה כדי להציע את העסקה לבנות הברית. קסטנר היה היהודי היחיד בהונגריה שלא ענד את הטלאי הצהוב, שהטלפון שלו פעל, והייתה לו יכולת לנוע בחופש יחסי.
הרבי מבלז, לעומתו, היה פליט. היה מנותק ממקורות אינפורמציה, שהה בהונגריה בתקופה בה הייתה בת ברית לנאצים, ולא מדינה כבושה על ידם. הוא עזב את הונגריה חודשיים לפני שהגרמנים הפרו את בריתם וכבשו את הונגריה, וארבעה חודשים לפני שרכבות המוות החלו לדהור לאושוויץ. לפני צאתו לארץ נשא אחיו דרשה בבית הכנסת בבודפסט, ובדרשה עודד את שומעיו. דרשה זו היא בלב העיסוק האובססיבי של פייקאז' בכתיבתו על הרבי מבלז.
ההיסטוריה "הרשמית" שופטת וחוזרת ושופטת את השניים: הרבי מבלז עומד לדין מידי שנה בשנה: סרט טלוויזיה הוצג עליו ועל הדרשה שדרש אחיו טרם צאתם מבודפסט לארץ. מנדל פייקאז' חוזר וכותב על הדרשה ועל השמטת 22 שורות מן הדרשה כאשר פורסמה בארץ לאחר זמן. "בריחתו" של הרבי מבלז אינה שוקטת. פייקאז' עסק בנושא במאמרים בשנת תשמ"א ותשמ"ד ובספרו האחרון בשנת תשס"ג. נתן אורטנר ניסה להשיב לפייקאז' בשנת תשמ"ב. בשנת תשנ"ז כתבו נתן אורטנר ובצלאל לנדאו את סיפור הצלתו של הרבי מבלז, והשמיטו את הפיסקה "המפלילה" את הרבי. גם תכנית טלוויזיה הוקדשה ל- 22 השורות שהושמטו מן הדרשה שנדפסה בספרים של ארטנר ולנדאו, ובתכנית, ואני מצטט לפי הזיכרון, דובר על היהודים שנסעו ברכבת לאושוויץ, ובדרכם חשבו על הרבי מבלז שהבטיח להם כל טוב, וברח לארץ.
גם קסטנר עומד לדין ההיסטוריה. תחילה עמד לדין בני אדם, ומשפט קסטנר בערכאה ראשונה קבע כי "מכר את נפשו לשטן" בעסקה שרקח עם אייכמן. בערעור בבית המשפט העליון זוכה על ידי שנים מחמישה שופטים. טרם הוגש ערעור - נרצח קסטנר בידי יהודים בתל אביב. מחזה שנכתב עליו הציגו כמי שהציל את יהודי הונגריה, והטיל את האשמה של הסגרת הצנחנים היהודים לנאצים על חנה סנש. בג"ץ שהוגש נגד השמצה זו קבע כי חופש הדיבור כולל גם את החופש לשקר, והתיר למחזאי, לרנר, להציג את המחזה כפי שהוא. מעט מעט יורדת האשמה של שיתוף פעולה עם הנאצים מכתפי קסטנר. יחיעם ויץ, בספרו "האיש שנרצח פעמיים" (1955) כותב כי "במו ידיו הציל קסטנר יותר יהודים מכל יהודי שקדם לו או שבא אחריו(!)". באואר בספרו האחרון מטהרו מכל אשמה. אי אפשר היה לעשות דברים אחרת ממה שעשה. ואם בשיתוף פעולה עסקינן, גם הרב ווייסמנדל, שניהל משא ומתן עם ויסליצני על הפסקת השמדת יהודי סלובקיה, גם הוא שיתף פעולה, כי ניסה לשחד נאצי ולהציל יהודים... ולבסוף, בתו, סוזי שואלת: מדוע אין רחוב על שם אבי, ואילו על שם ולנברג, שמסר נפשו להצלת יהודים יש רחוב. אבי לבש טלאי צהוב והציל יהודים, ואילו ולנברג לא.
האם יש קשר בין המגמה לטהר את קסטנר, לבין המגמה להשחיר את דמותו של הרבי מבלז? האם אין אלה שני צדדים של מטבע אחד?
הטענות נגד הרבי מבלז:
נבדוק לראשונה את הטענות נגד הרבי מבלז. בשבת שלפני צאתו של הרבי מבודפסט דרש אחיו בבית הכנסת בפני יהודי בודפסט. בין השאר אמר דברים אלה:
"ע"כ מוטל עלי החוב להודיע לכם, ידידים יקרים חכמי אונגארן, את קושט דבר אמת, כי מי שהוא קרוב ועומד בסביבת אחי הגדול מרבן שמו שליט"א, יודע בודאי שלא במנוסה הולך ולא בחיפזון רץ ונמהר, כאלו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לאה"ק המקודשת בעשר קדושות... לעורר רחמים ורצון על הכלל כלו, שלא יוסיף לדאבה עוד... שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלוה, 'כי טוב', שהצדיק רואה כי טוב וכל טוב ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחב"י בני מדינה זו."
הדרשה נדפסה בבודפסט חודש לאחר שנאמרה בבית הכנסת, וזמן קצר לאחר מכן במהדורה שנייה. למרות נסיונותיו של פייקאז' להעמידה כדרשה הנמצאת במחתרת, היא מצויה בספריה הלאומית, וכל הרוצה יכול לקבלה ולקרוא בה.
דרשה זו נתפסת אצל פייקאז' כ"הבטחה מפורשת" (עמוד 151) שלא יאונה רע ליהודי הונגריה. והנה- הרבי לא קיים את "הבטחתו"! אכזבה נוראה זו מן הרבי שלא עמד בדיבורו מצויה בעדות של "הרבנית מסטרופקוב", על פי דפים שנמצאו באזור המשרפות, ונכתבו על ידי איש הזונדר-קומנדו. פייקאז' חוזר ומדגיש כי העדות מהימנה, והאיש כתב דברי אמת, וכי "תעודה זו היא אחת משלוש התעודות החשובות שנתפרסמו בדפוס המעידות על ויכוח נוקב בקהל החרדים" (עמוד 147), וכי תעודה זו נדפסה בשנת 1954 בשינויים מגמתיים. אמנם נכון, כותב פייקאז', כי הרבנית מסטרופקוב הייתה בת 42 ולא בת 82 כדברי המסמך, וגם נכון כי כותב המסמך כנראה לא היה במעמד דבריה, אבל אין "שום צל מעיב על מהימנותם". ומה כתוב במסמך? מה אמרה הרבנית מסטרופקוב?
"את נפשם הצילו ואת העם עזבו כצאן לטבח. ריבונו של עולם, ברגעי חיי האחרונים אני מתחננת לפניך, מחל להם על חילול השם הגדול".
דברי הרבנית מסטרופקוב נאמרו כבר בבודפסט:
לא מובן מדוע צריך להתאמץ כל כך כדי להביא דברי ביקורת זו על הרבי. מדוע צריך לזהות את האשה שאמרה אותם דווקא כרבנית מסטרופקוב? ולשם מה העיסוק הנקדני הזה בזיהוי כותב הפתק, וגיל האישה. ואם לא רבנית אמרה את הדברים, אלא אשת סנדלר, היה משקלם פחות? ובכלל, מדוע צריך לחפש את הדברים בפתקים קבורים באושוויץ, שעה שהם נאמרים במפורש במקום הברור ביותר והנשמע ביותר: באותה דרשה עצמה של אחיו של הרבי, בפני עם ועדה, בבודפסט, ערב צאתם לארץ ישראל. בדרשה נאמרים דברים אלה: "והרבה אנשים, החלושים בביטחונם ובאמונתם. מפקפקים בדבר, ומהרהרים וחוקרים ושואלים: מדוע לא הביטו חוזינו אל העתיד, כאשר ניבאו אחרים, ועלתה בידם להציל מקצת נפשות בישראל. ואלמלי הי' למנהיגינו, גדולי ישראל וצדיקי הדור, שיטה אחרת והיו מסתכלים על השעות הרעות המתרגשות לבא בעולם והיו דואגים בעבור עתידת האומה וקיומה, כאשר דאגו אחרים, והיו עוסקים בהצלתם, אזי בודאי היו קיבוצים רבים ושלמים נמלטים מכיליון ומחרב המשחית".
החשש כי הרבי בורח ומשאיר את עדתו ללא רועה היה קיים, ואין צורך לחפש את הדברים בפתקים באושוויץ. יתירה מזו: הדברים נאמרו במפורש גם על ידי הרב טייכטל, בבודפסט, באותם ימים: "שנת אשדת פה עיר הבירה בודפסט", "מרחפת עלינו אימה ופחד, כאשר אנו רואים כעת בשעה שאני כותב טורים הללו שכל האדמו"רים של מדינתו עושים השתדלות לברוח מכאן לארץ ישראל מפחד הסכנה מחמת המציק ואינם מביטים על מה שמפילין בזה לבן של ישראל, כאשר שומעין מההמון שמרננים ואומרים: הרבי'ס בורחין, ומה יהיה עמנו?! ועיין מדרש רות שמה"ט נענש אלימלך מפני שהפיל את לבן של ישראל בברחו מהצרה, עיי"ש ".
וכי מה צורך בדרמטיזציה של פתקים קבורים - אם הדברים נאמרו בקול ברור, בבודפסט עצמה, על ידי מנהיגים מן השורה הראשונה.
האם הרבי נביא?
אבל מה הטענה נגד הרבי מבלז? שלא קיים את הבטחתו? שלא הזהיר את היהודים כי עומדים הם להישלח לאושוויץ? הורטי, עוצר הונגריה ומושלה באותם ימים, לא העלה על דעתו כי הנאצים יכבשו מדינה שהיא בת ברית להם. הוא גם לא העלה על דעתו כי כאשר ינסה לעזוב את הברית עם הנאצים, יעשו אלה מהפכה בן יום - ויעבירו את השלטון לאנשי צלב החץ - הגרועים שבאנטישמים ההונגרים. אבל היה מישהו שידע לאן נוסעות הרכבות, ושתק, והשתיק. עליו נדבר בהמשך דברינו.
דברי העידוד של הרבי מבלז דומים לדברים שאמרו רבנים במצבים דומים. רבי קלונימוס קלמיש, שהיה בוורשה ונספה בשואה, דרש בגטו ורשה דרשות רבות. הן נדפסו בספר "אש קודש" (ירושלים תש"ך). למרות שבנו וכלתו נהרגו בתחילת המלחמה, המשיך הוא לדרוש ולעודד. הוא אומר בשנת תש"ב: "גם בראשית זמן נעשה לנו שיעורים כפי מצבנו בדחקות ויסורים.. וה' ירחם ויושיענו תיכף ומיד" (עמוד קלב). בשנת תש"ג הוא כותב "צרות משונות ומיתות רעות ומשונות שחידשו הרשעים הרוצחים עלינו בית ישראל, משלהי תש"ב, לא היה כמותם. וה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין" (עמוד קלט). האם ניתן לטעון נגדו כי "הבטיח" ישועה כהרף עין, ומשלא באה - הסגיר את שומעיו למוות?
הסרטיפיקט על פיו עלה הרבי מבלז לארץ:
אחת הטענות החוזרת ונשנית היא טענתו של משה שטרנברג מבית וגן ירושלים, בנו של זבולון יונתן שטרנברג, שהיה ממנהיגי המזרחי בהונגריה. וכך הוא כותב: "אבי ז"ל היה ממייסדי המזרחי בהונגריה ומראשיה... אבי לא קיבל את הסרטיפיקט הראשון המגיע לותיקי תנועת המזרחי, למרות המלצת התנועה ולמרות שהמזרחי הייתה באותה עת התנועה הגדולה ביותר בהונגריה, אבל הרבי מבלז ומלוויו כן קיבלו את הסרטיפיקטים שהיו מיועדים לותיקי הציונות".
כל המעיין בספרות ההצלה מכיר את הויכוחים האין סופיים האלה. החלוצים בפולין טענו נגד מתן סרטיפיקטים לעסקנים ציוניים. יצחק גרינבויים טען שאין לתת סרטיפיקטים למזרחיים, לחרדים ולאנשי המעמד הבינוני. מניסטר, שהיה נציג הבלתי ציונים בהסתדרות הציונית כתב לבן גוריון כי מוכרים סרטיפיקטים ובכסף קונים שקלים כדי להגדיל את כוחם של המפלגות הסוציאליסטיות (זה קרה לפני המלחמה). ההסתדרות הציונית קבלה מן הבריטים את המנדט לחלק סרטיפיקטים, ועשתה בהם כראות עיניה. אנשי אגודת ישראל, שהיו כ- 40% מיהודי פולין, קבלו 8% מהסרטיפיקטים. קסטנר וחבורתו טענו נגד משה קראוס, מנהל המשרד היהודי בבודפסט, כי חילק סרטיפיקטים לאנשי המזרחי ולא לאנשיהם. לשלוף טענה זו נגד הרבי מבלז כאילו היא טענה היסטורית מבוססת - זו התעלמות מן ההיסטוריה של ההצלה.
גרסה ראשונה מול גרסה שניה בספרו של פייקאז':
חלקו הראשון של ספרו של פייקאז עוסק בהשוואת ספרי עדות: גרסה ראשונה, מול גרסה שניה, שנדפסה מאוחר יותר ועובדה כדי לרצות את המדיניות ששלטה.
אף אנו נעשה זאת, ונשווה את הכתוב בספרו של פיקאז למאמרים על פיהם כתב את ספרו. במאמר "גזרות פולין" מצטט פייקאז' את העתונאי הרצל רוזנבלום ב"הבקר" מיום 13.4.44: "אילו קראו האדמו"רים לעלייה.. הדרכים היו משחירים מהמון אדם העולה. אלא שהם לא קראו, להפך, הם מנעו את מיליוניהם מלעלות ארצה".
משפט דמגוגי זה נחסך מן הקורא את הספר. אבל כדי להתמודד אתו, כדאי לערוך סיכום קצר אל העלייה מהונגריה. היהדות האורתודוקסית בהונגריה מנתה כשליש מן היהודים. מספר החסידים שבהם, היה קטן, ועיקרו מן השטחים שנוספו להונגריה בחוזה טריינין. עדיין למעלה משלושה רבעים מיהודי הונגריה לא היו כפופים לרבנים שאסרו עלייה לארץ. הרבנים לא יכלו למנוע את "המיליונים מלעלות ארצה", כי בהונגריה היו מליון יהודים מכל הזרמים גם יחד.
מה היה מספר העולים לארץ? משנת 1939 ועד שנת 1944 עלו לארץ 1571 יהודים. (המקור: תולדות השואה, הונגריה", יד ושם תשנ"ב, 112-113.).
יש לשבח, איפוא, את פייקאז', שחסך מקוראי הספר את דברי ההבל האלה של הרצל רוזנבלום.
אבל פסקה אחרת השמיט פייקאז' מן המאמר בעיבודו לספר. הנה הוא: "אמת, כיום אנו יודעים בבירור, כי טענתה, בפתח כבשני אושוויץ, מופרזת, שהרי רבים מאדמו"רי הונגריה ניספו בגזירות הפתרון הסופי". מדוע הוצרך פייקאז' להשמיט משפט קצר זה, בו הוציא מתחת ידו לימוד זכות זעיר על רבני הונגריה - לקורא הנבון פתרונים.
קסטנר - האיש שידע ושתק:
וכאן אנו מגיעים לפעלו של קסטנר, האיש שידע ושתק. שתיקתו נדונה בבית המשפט המחוזי והעליון, והוסברה במחזה ובמאמרים אין קץ שרצו לספר בזכותו. אנו נעסוק כאן בפרט אחד בלבד מתוך המכלול, פרט שיראה כיצד הרצון לטהר את קסטנר עושה זאת בכל מחיר ובכל דרך.
קסטנר ניהל משא ומתן עם אייכמן, קבל ממנו רשות להוציא רכבת ובה 1682 אנשים, אבל לא סיפר לשאר יהודי הונגריה לאן הם מובלים.
בפסק הדין של בית המשפט העליון, שזיכה את קסטנר, הופיע נימוק זה: מנהיג חייב להנהיג. יתכן שאין הוא מצליח בתפקידו, אבל אין זה עושה אותו בוגד.
השופט חשין כותב בפסק הדין: "אני צועד צעד אחד נוסף ואומר, שאף אם ידע קסטנר את כל האמת המרה ... ואף אם הסתיר אותה... עדיין אין ראיה מכאן שהוא עשה כן מפני התחייבויותיו המדומות ומפני רצונו לעזור לגרמנים במעשי ההשמדה שלהם. הוא לא העמיד את יהדות הונגריה על הסכנה הנשקפת לה מפני שלא ראה תועלת בדבר, ומפני שסבר כי המעשים העלולים להיעשות בעקבות הידיעה יזיקו יותר משיועילו... ובכן, מה טעם היה לספק לעולי הקרונות בקלוז', אנשים רדופים ומוכי גורל, ידיעות על מה שצפוי להם בקצה מסעם?... לבסוף אני צועד צעד אחרון - ובכך אני מרחיק מאוד לכת - ואומר, שאף אם גזר קסטנר שתיקה על עצמו ביודעין, אך מתוך כניעה אילמת לרצונם התקיף של הנאצים, וכדי להציל מגיא ההריגה קומץ של יהודים, עדיין אין מכאן ראיה שהוא הכתים את ידיו בשיתוף פעולה עם אויבי עמו לבצע את תכניתם להשמיד את רוב-רובו של הקיבוץ היהודי בהונגריה, אף אם על ידי מעשיו - ביתר דיוק: אפס מעשיו - הוקלה מלאכת ההשמדה".
השופט אגרנט כותב: "הנני מסכם את מסקנותיי הסופיות לגבי התנהגות ד"ר קסטנר בתקופת השואה של ערי השדה, כדלקמן:
(א) בתקופה זו הודרך הלה ע"י המניע היחיד של הצלת יהודי הונגריה בכללם, הווה אומר, הצלתם במספר המקסימלי אשר, בהתחשב בתנאי הזמן והמקום, כפי שהעריכם, אפשר היה להצילם;
(ב) מניע זה עלה בקנה אחד עם חובת ההצלה המוסרית, שהייתה מוטלת עליו בתוקף תפקידו כמנהל ועדת העזרה וההצלה בבודפסט".
ההצדקה של מעשי קסטנר לפי בית המשפט העליון היא זו: קסטנר היה מנהיג, וחייב היה להנהיג. אם חשב שאפשר להציל מעטים בכך שלא יספר לרבים על הצפוי להם, אין הוא משתף פעולה עם הנאצים.
האמנם היה קסטנר מנהיג נבחר?
לטיהורו של קסטנר יש צורך בהוכחה כי הוא היה המנהיג, ובתור שכזה נאלץ לעשות את מה שחשב שאפשר לעשות.
כיצד הופכים את קסטנר למנהיג יהודי הונגריה?
באואר עושה זאת באופן הבא: המשא ומתן עם הנאצים נעשה על פי מכתב שכתב הרב ויסמנדל למנהיגי הונגריה. הרב ויסמנדל ששיחד את ויסליצני בסלובקיה, שלח מכתב למנהיגי הונגריה להיכנס למשא ומתן. וכך כותב באואר: "ויסליצני היה מסופח ליחידתו של איכמן, והוא בא מסלובקיה מצויד במכתבים מאת וייסמנדל אל שלושה אישים בבודפסט שנחשבו אמיצים ומסורים דיים לשאת ולתת עם הס"ס. השלושה היו פרוידיגר.. הברונית אדית ויס... ורודולף קסטנר, שהיה אמור לייצג את הקבוצה הציונית הקטנה, ככל הנראה על פי עצת הציונים בסלובקיה. אך אדית וייס הסתתרה, והתברר שפרוידיגר הוא אדם מפוחד שכל רצונו היה להציל את עורו.. רק קסטנר נשאר" (עמודים 202-203).
הנה, שר ההיסטוריה הטיל על קסטנר להנהיג את יהודי הונגריה, ואין להאשימו אם לא הצליח להצילם. וכי מי הצליח במלחמה הנוראה ההיא.
אבל לסיפור זה יש מקור אחר, והוא ספרו של וייסמנדל עצמו. והוא מספר על המכתבים ששלח, והוא מספר כי המכתבים נשלחו לשלושה אנשים: לפרוידיגר, לאדית ויס, ו... לניסן כהן (ויסמנדל, "מן המיצר", עמוד קיג). קסטנר לא היה ממוען במכתבים אלה! יתירה מזו: בפסק דין קסטנר של בית המשפט המחוזי מופיעה עדותו של פרוידיגר (עמוד 26), גם הוא מספר על השלשה שקבלו את המכתבים, וקסטנר אינו ביניהם. השופט הלוי מוסר כי פרוידיגר אכן נפגש עם ויסליצני, אבל החליט כי הנושא חמור מכדי שיחליט עליו לבדו, והוא דיווח על כך לנציגי הציבור. קסטנר ובראנד ששמעו על הדיווח - נקטו יוזמה ויצרו את הקשר עם הנאצים - בלי לדווח למנהיגי הקהילה על המשא ומתן שהם מנהלים.
הנה כי כן, פרוידיגר הפחדן בפי באואר הוא אדם אחראי שאינו מקבל על עצמו את גורל הקהילה בלי להתייעץ עם מנהיגיה, וקסטנר, שלדעת באואר היה היחיד שנותר להנהיג - קפץ על העגלה בלי שהוסמך לכך.
הנה כי כן הושמט הבסיס לזיכויו של קסטנר. לא מנהיג שנאלץ לפעול כי שר ההיסטוריה גזר עליו לעשות כן, אלא אדם רדוף שררה, המקבל עליו אחריות שהיא למעלה מכוחו של בן אנוש.
קסטנר ידע ושתק, וההיסטוריה הרשמית טורחת להצדיקו ולשפר את מעמדו. הרבי מבלז לא ידע, המשיך בדרכו לארץ ישראל והשמיע מסר של תקווה באזני שומעיו, והוא נדון בשבט מוסר מפי אדוני ההיסטוריה. נוסעי הרכבות לאושוויץ לא ידעו לאן הם נוסעים, כי קסטנר לא סיפר להם על הצפוי להם, אבל הם כעסו על הרבי מבלז, ששלח אותם לגורלם המר...
הרבנים בורחים:
בריחתם של רבנים היא מיתוס חוזר ונשנה. הרבנים בורחים - והמון העם נשלחים אל מותם. יאנוש קורצ'ק מוזכר בלי הרף כמנהיג שלא עזב את עדתו. אבל ספרות השואה מדווחת כי רוב המנהלים בגטו ורשה עשו כמוהו: הלכו עם חוליהם, עם יתומיהם, עם תלמידיהם. שלשה רבנים נותרו בגטו ורשה לקראת סופו: הרב מנחם זמבה, הרב שמעון שטוקהמר והרב דוד שפירא. שליח הרשות העליונה של הכנסייה הקתולית הודיע להם כי אנשי הכנסייה מוכנים להצילם. הם סרבו. (אליעזר ברקוביץ, עמו אנוכי בצרה, עמוד 90-91). סיפור זה אינו מפורסם כסיפורו של קורצ'ק.
גם התנהלותם של מנהיגי הונגריה מתוארת באותה דרך בדיוק: שלשה מנהיגים היו לה ליהדות הונגריה: פרוידיגר, אדית ויס וקסטנר. גם שאמו שטרן היה ראש הקהילה.
הנאצים כבשו את הונגריה ב- 19.3.44.
בני משפחת ויס - שהיו עשירים ובעלי הון ובעלי השפעה אדירה על הכלכלה ההונגרית - קנו את חירותם בכסף, וברחו ב- 18.5.44 - בספרות לא תמצא מילת גנאי אחת נגדם: מנהיגי הקהילה הניאולוגית, שמנתה כמחצית יהודי הונגריה ברחו.
ביום 9.8.44 ברח פרוידיגר לרומניה. ספרות השואה אינה סולחת לו על בריחתו זו.
ביום 6.12.44 "עזב" קסטנר את שטח הרייך. כחודש וחצי לפני שחרור בודפסט בידי הרוסים, שעה שיהודי בודפסט נתונים בגטו, וסכנת חיים לראשם. איש לא השמיע מילת ביקורת על עזיבתו, ויש אפילו מנכסים לו את הצלתם של יהודי פעשט.
שאמו שטרן ירד למחתרת באותה תקופת דמדומים. גם על בריחתו לא נשמעה ביקורת.
האמנם הביקורת על הרבי מבלז מטרתה לטהר את קסטנר? האמנם הביקורת על בריחתו של פרוידיגר ועצימת עיניים מבריחתם של מנהיגים אחרים מטרתה לומר: כולם לא היו בסדר, אל תבואו אלינו בטענות?
הקורא ישפוט מה טעם לכל זה.

פרופ' יהודה איזנברג




רשימת התגובות לכתבה שלעיל:


תוכן התגובה
19/04/2004
עו``ד יוסף תמיר
קסטנר פעל להצלת נאצים בכירים לאחר קום המדינה.
פרופ` אייזנברג צודק לחלוטין. הניסיון לטהר את קסטנר שהיה משתף פעולה עם הנאצים הינו תעודת עניות לחברה שלנו. באוטוביוגרפיה של אבי, שמואל תמיר ז``ל שייצג את גרינוולד ב``משפט קסטנר`` הוא מספר כיצד פעל קסטנר לאחר מלחמת העולם השניה לטובתם של נאצים בכירים שהיו מעורבים ישירות בהשמדה, כגון הרמן קרומיי וגנרל הנס יוטנר. מדובר בתצהירי שקר שקסטנר נתן לטובתם במשפטי נירנברג,בו טען שהם עזרו לו להציל יהודים. זאת, למרות שבמהלך המשפט עצמו, אישר קסטנר שמדובר בקציני ס.ס. שהיו מעורבים בהשמדה באופן ישיר.גם אייכמן, לאחר לכידתו הודה שקסטנר ``נתן לנו שירות גדול`` בכך שהשתיק את ידיעות השואה והרדים את הקורבנות מפני הצפוי להם.




18/04/2004
קובי
מרתק
מאמר פשוט מרתק , תודה !


16/04/2004
עזריאל וינשטיין
באשר לדרשת הרבי מבלז – עובדות ופרשנות
על רקע המהלך המפותל שהכותב בונה וקושר בין קסטנר לרבי מבלז, כדאי לחזור ולסכם את העובדות והשאלות שבבסיס הדיון לגבי בלז, שנחשפו לראשונה אצל פייקאז` עשרות שנים לאחר השואה, וגם המגיבים מודים בהן. עובדות אלה ניתנות לפרשנויות שונות – אך חשוב להציגן ולדעתן כבסיס לדיון.

א. הרבי מבלז ואחיו `הרב מבילגוראי` עזבו את חסידיהם ממש `ברגע האחרון` לפני תחילת ההשמדה באיזורם וכן עשו לאחר שהותם בהונגריה.
ב. לפני עזיבת הונגריה, אחי הרבי אמר בנוכחותו ובשמו לפני קהל גדול שנאסף בביהכ``נ בבודפשט, כי בניגוד לקולות הנשמעים בציבור - הרבי אינו `בורח` ולנשארים אין מה לחשוש וכי ברוח קודשו הוא רואה כי לא יאונה רע ליהודים במדינה ממנה הוא יוצא, כמצוטט להלן.
ג. כשפורסמה הדרשה הארוכה פעם נוספת בארץ ישראל על ידי אנשי החסידות, הושמט ממנה קטע קצר זה–

``שמעתי דבבת רבים אשר פחדו פחד , חיל ורעדה יאחזון ...ביותר דואגים על העתיד, באמרם שאולי ח``ו איזו סכנה מרחפת על מדינה זו, ואחי הצדיק הדור שליט``א רואה את הנולד הולך הלוך ונסוע לא``י ...והוא הולך למקום שלווה ומנוחה ואותנו ח``ו עזב לאנחה... (עד כאן תיאור ה`דיבה`). על כן מוטל עלי החוב להודיע לכם....שלא במנוסה הולך ולא בחיפזון רץ ונמהר כאילו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לארץ הקודש המקודשת בעשר קדושות, ויודע אני שזה זמן כביר הוא משתוקק לארץ ישראל... ``וירא מנוחה`` - שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלווה. `כי טוב` – שהצדיק רואה כי טוב וכל טוב ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחינו בית ישראל בני מדינה זו!``

עד כאן הציטוט מההוצאה לאור בשבט תש``ד, זמן קצר לאחר הדרשה, שהושמט בפירסום בשנות השישים. (תשכ``ז)

עד כאן העובדות המוסכמות ומכאן הפרשנות (שלי)
א. הביטויים הנזכרים כמו ``הצדיק רואה``, יש להם משמעות ברורה בטרמינולוגיה החסידית – הם מבטאים ידיעה ברוח הקודש ולא סתם הערכה ובטח לא `תקווה` כמו שפרופ` אייזנברג מנסה לפרשם. זאת בפרט, בהקשר הכללי בו נאמרו במנוגד לחששות שהרבי `בורח` ומשמעותם היא שהרבי לא בורח כי אין לו ממה לברוח, שהרי הוא יודע ברוח קודשו שהעתיד צופן טוב ליהודים בהונגריה. על פי אייזנברג משמעותם היא הפוכה! כביכול הרבי אומר: ``דעו לכם המצב קשה, סיכוייכם לשרוד קלושים, אבל ישועת ה` כהרף עין ואל תאבדו תקווה....`` - זו פרשנות מופרכת, שהדבר היחיד שיכול להביא מישהו לקבלה היא הרצון לסנגר על הרבי בכל מחיר. מעבר לשאלות כוונתו שלו, על רקע מעמדו ומשקלו של הרבי, כצדיק ומנהיג חסידי ידוע, דבריו גם נתקבלו ונתפרשו אצל ציבור השומעים כחיזוי העתיד ולכן הם הודפסו שוב ושוב בתקופה שלאחר אמירתם.

ב. השמטת הקטעים בפירסום החוזר אינה אקראית. הקטעים הושמטו בתשכ``ז, בדיוק מאותה סיבה שפורסמו שוב ושוב קודם לכניסת הגרמנים לבודפשט. קוראיהם הבינו אותם כידיעה והבטחה של הרבי ועורכי הפירסום המחודש חששו שגם קוראיהם העכשוויים יבינו אותם כך ומעמדו של הרבי ייחלש בעיניהם. לכן הם השמיטו אותם מהדרשה הארוכה בתירוץ שמדובר בקטע חסר חשיבות. כבר התירוץ עצמו מלמד על אמינות המפרסמים. טענת אייזנברג שאין כאן כל הסתרה, שהרי החוברת המקורית מונחת לה בספרייה הלאומית וכל הרוצה יבוא וייטול, היא זריית חול בעיניים. הקורא המצוי, ובוודאי אם הוא חרדי וחסיד בלז, אינו רץ לגינזכי הספריה הלאומית להשוות את הנוסח המתפרסם עם המקור העלום .
המפרסמים רצו לעצב באופן מסויים את הזיכרון ההיסטורי של האירועים
ג. מסקנה בסיסית שקשה לחלוק עליה היא כי הרבי - גם אם היה צדיק שאין לחשוד בו בכוונת זדון -
טעה בהערכתו וביומרות הידיעה שלו. הדבר אולי אינו מטיל עליו אשמה כלשהיא, אך בהחלט מחזיר אותו למימדים של בשר ודם שאין לייחס לו ידיעה `נבואית` ולהיתלות בסמכותו.
ד. מסקנה נוספת היא כי בניגוד לגישה האקדמית, גורמים שונים בחסידות בלז אינם רואים בפומביות המידע לגבי העובדות – ערך בסיסי ומקדים לדיון בסוגיות שונות. בעיני זו תופעה מוטעית ומצערת.
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=23065&Word=&gilayon=1963&mador=
קסטנר והרבי מבעלז
http://moreshet.co.il/forum/reply.asp?id=137878&kod=16&P=1
שם המאמר: משפט קסטנר ודימויה של השואה בתודעה הישראלית.
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/69152.html


----





בעבודתי בקשתי לחקור את עבודת המשרד הארצישראלי בבודאפשט בשנים 1943 -1944, על רקע הסכסוך הפנים ציוני, בואם של הפליטים להונגריה והקמת ועדות ההצלה בקושטא ובבודאפשט. עקבתי אחר פועלו של מנהל המשרד הארצישראלי, משה קראוס, אשר בפעולותיו חרג הרבה מעבר להגדרת תפקידיו. בזכות קשריו עם אנשי שלטון הונגרי היה שותף בעצוב המדיניות החיובית, יחסית, כלפי הפליטים היהודים באותה תקופה. בכל אותה עת התנהל מאבק פוליטי קשה על שני מוקדי הכח החשובים בבודאפשט: ועדת ההצלה והמשרד האצישראלי. בחנתי את מאבקי הכח שהתנהלו בשני הגופים הללו ובתוכם, תוך שהם שלובים ואחוזים זה בזה. בין השאר עמדתי על הנסיונות לעקוף את המשרד הארצישראלי ולפגוע במעמדו של מנהלה משה קראוס, באמצעות ועדת ההצלה בקושטא, כדי להבטיח שליטה פוליטית של השמאל על שני מוקדי הכח אלו בבודאפשט באותה עת.

בראשית מלחמת עולם השניה הפך המשרד הארצישראלי בבודאפשט להיות משרד מרכזי לעליה עבור יהודים מצ'כסלובקיה, אוסטריה, גרמניה, פולין ויוגוסלביה, אשר כארצות הכבושות בידי הגרמנים- נחשבו לשטח אוייב ועל כן הוצאו מכלל אפשרות לחלוקת רשיונות עליה.

המנהל בפועל של המשרד, מאז 1935 היה משה קראוס, איש ה"מזרחי", ולידו פעלה ועדה ונשיאות. תפקידה המרכזי של הוועדה, במשרד הארצישראלי, היה לחלק את רשיונות העליה שהגיעו מן הארץ על פי כוחה הפוליטי של כל תנועה ותנועה. יחסי הכוחות בין ארבע המפלגות, החברות בהסתדרות הציונית, נקבעו ערב הקונגרס הציוני ב- 1939, ולפיו זכתה ה"מזרחי" ב- 42%, ה"שומר הצעיר" ב- 27%, ה"ציונים הכללים" ב- 19%, וה"איחוד" ב- 12%. הרכב הוועדה הארצישראלית נקבע גם הוא, בהתאם לכח הפוליטי היחסי. הוועדה מנתה בדרך כלל אחד- עשר חברים.

מוקד הכח האחר, ועדת העזרה וההצלה, הוקם בראשית 1943, עם יצירת הקשר עם לשכת הקשר בקושטא. חברי ועדת ההצלה בבודאפשט היו: שמואל שפרינגמן, ישראל קסטנר ויואל בראנד, כולם חברי ה"איחוד". תפקיד הוועדה היה, בין השאר, לחלק את האמצעים שהגיעו אליה מקושטא לתנועות הציוניות של הפליטים והמקומיים בהונגריה.

הפליטים שהגיעו מסלובקיה ומפולין השתלבו בתנועות האם המקומיות והשתלבו בפוליטיקה הציונית המקומית שעיקרה: קואליציה בין ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר", ומנגד אופוזיציה שכללה את ה"איחוד" וה"כלל ציוניים".

חברי ה"אחוד" ההונגרי ומי שהיו חברי ועדת ההצלה, ביקשו לשנות את הרכב המשרד הארצישראלי. הם פנו לאנשיהם בקושטא, זאב הדרי (וניה פומרנץ) ומנחם באדר, לשנות את הרכב

המשרד, בטענה שההרכב אינו משקף את יחסי הכוחות הפוליטיים הציוניים, עם ספוח השטחים להונגריה. אליעזר קפלן ואליהו דובקין הורו, מן הארץ, לשנות את ההרכב החוקי של המשרד. אנשי ה"מזרחי " וה"שומר הצעיר" נאבקו וסרבו לבצע את השנוי.

במקביל למערכה לשנוי הרכב המשרד הארצישראלי, התנהל מאבק לשנוי ההרכב המונוליטי של "ועדת העזרה וההצלה", מצד מנהיגי הפליטים וה"מקומיים" בתנועה החלוצית ההונגרית. וניה הדרי ומנחם באדר כתבו בו זמנית שני סוגי מכתבים. מכתב גלוי להנהגה החלוצית לשתף פעולה בין כל הכוחות הפוליטים ולחלק את כספי הישוב בארץ לפי הצרכים ולא לפי הכח הפוליטי. מכתב אחר שלחו לחבריהם שפרינמן, קסטנר ובראנד להמנע מהכנסת כוחות נוספים לגרעין ועדת ההצלה וזאת על ידי יצירת ועדה חדשה - הוועדה המרכזית, בתוך ועדת ההצלה. בכך קיוו לנטרל את לחצי התנועות הפוליטיות בארץ ישראל, קושטא והונגריה, שלא חדלו לבקר את אי שיתופם המלא בועדה. ראשי תנועות הפליטים והחלוצים, כולל ה"כלל ציונים" שהיו בעבר בני בריתם של ה"איחוד", סרבו לקבל סידור זה. קסטנר הודיע לקושטא על שינוי הרכב ועדת העזרה וההצלה פעמים מספר, אך ההודעות היו שקריות. הרכבה לא שונה לכל אורך התקופה, עד ההכנות ליציאת רכבת ברגן בלזן, בשל סרובם של קסטנר, שפרינגמן ובראנד לשתף את מנהיגי התנועות במידע ובזכות לחלק את הכסף. עם עלית שפרינגמן בינואר 1944, מנתה ועדת ההצלה ההונגרית רק את שני החברים הנותרים.

מאבק נוסף שנהלו חברי ועדת העזרה וההצלה היה להגדיל את מספר רשיונות העליה של תנועתם, ה"אחוד", בשל הטענה כי תנועתם היא הגדולה בתנועות. משום כך סרב שפרינגמן לחלק את הכסף שהגיע מקושטא ואשר נועד לתנועות הפליטים. מנהיגי הפליטים דרשו לחלק את הכסף שווה בשווה, שכן לא ידעו למי תנועת פליטים גדולה יותר, ומפני שכל תנועה טענה כי צרכיה הם המרובים ביותר. שפריגמן קשר את חלוקת הכסף, שהגיע לידו מקושטא, בשנוי אחוז רשיונות העליה שנועדו לאנשי תנועתו על ידי ועדת המשרד הארצישראלי, ואשר נקבע על פי המפקד האחרון ערב מלחמת העולם השניה. בתגובה נערך מפקד פליטים אשר תוצאותיו שבו והוכיחו כי ה"מזרחי" היתה הגדולה בתנועות וה"אחוד" היתה הקטנה בתנועות. תנועת ה"איחוד" סרבה לקבל את תוצאות המפקד.

קראוס הגיע להסכם עם מינסטריון הפנים שלא להחזיר את הפליטים מסלובקיה אלא להשאירם בהונגריה, במחנות עצורים תוך התחייבות לתת לפליטים אלו זכות בכורה לעליה לארץ ישראל. ההסכם הביא להגברת בריחת יהודי פולין וסלובקיה להונגריה. כן הגיע להסכם עם הרשויות שלא להסגיר את הפליטים במעבר הגבולות לפולנים או לגרמנים.

בינתיים ניטלה מן המשרד הארצישראלי הזכות החוקית לחלק את רשיונות העליה. אלו הגיעו מן הארץ ומקושטא ברשימה שמית מוכנה. הרשימות הללו גרמו כעס ותסכול רב, אשר הופנו בעיקר כלפי משה קראוס, על ידי אנשים שלא ידעו ולא הבינו כיצד פעלה המערכת. רבים מן השמות שזכאים היו לקבל רישיון היו שמות של אנשים מתים, אנטי ציונים ושל אנשים שלא חפצו לעלות, ואילו אנשים וחלוצים שחיכו שנים רבות לעליה לא זכו ברשיונות.

וניה הדרי ובאדר שלחו לאנשיהם בהונגריה הוראות כיצד לעקוף את המשרד הארצישראלי ומשה קראוס, לאחר שהתברר כי יארך זמן רב עד שאנשיהם יקבלו רישיונות עליה.

בידי המשרד הארצישראלי נותר מרווח צר לפעולה. כאשר שמות מקבלי הרשיונות הגיעו מן הארץ לבודאפשט, והאנשים מתוכם לא היו כבר בחיים או לא ניתן היה לאתרם, העלה קראוס תחתם פליטים חלוצים, אשר לא היתה להם קטגוריה של עליה, מסיבות מורכבות. הם עלו בשמות בדויים על פי השמות שהגיעו מן הארץ. את הסידור לעליתם באופן בדוי סידר קראוס בידיעת השלטונות ההונגרים ובסיועם.

המשרד הארצישראלי היה המקום היחיד בבודאפשט שהיה מקום רשמי שאליו יכלו להגיע פליטים מבלי להתפס על ידי משטרת הזרים. היה לקראוס הסכם עם השלטונות להעלים עין ולא לחפש במשרדו פליטים שחיו תחת שמות בדויים ומועמדים לעליה. השלטונות סייעו בידו לשחרר אנשים ממחנות עבודה, פליטים שנעצרו, חברים שחיו במחתרת, אם הוכיח שהם בעלי רשיונות עליה. על פי בקשתו הורו השלטונות לא לאסור מעברם של פליטים סלובקים ופולנים להונגריה ולא להסגירם, בתנאי שהם יהיו הראשונים לעליה. הם סייעו בידו לזייף דרכונים של פליטים. באופן זה הניח את הבסיס למפעל ההצלה הגדול שהחל ביולי 1944. קראוס היה האדם שידע לעבוד בהרמוניה עם אותם יסודות בממשל ההונגרי שביקשו להכין את האליבי להיות ארצם ארץ שקלטה פליטים יהודים ואפשרה את עליתם, וזאת בשעה שארצם שיתפה פעולה עם השלטון הנאצי, חלקם מתוך הכרח חלקם מתוך רצון.

הפגיעה בועדה הארצישראלית ובמשה קראוס התאפשרה כתוצאה משתי סיבות עיקריות:

א. מנחם באדר, איש ה"שומר הצעיר", והאחד משני חברי ועדת ההצלה בפועל בקושטא, בחר שלא להענות למחאות אנשי תנועתו, ה"שומר הצעיר", בבודאפשט, כנגד אנשי ה"איחוד" שביקשו להשתלט על מרכזי הכח החשובים באותה עת. אפשר שלוא היה קשוב לאנשיו היה הסכסוך הקשה מתגמד. איש ה"שומר הצעיר" מארץ ישראל לא היה יכול לשאת קואליציה של ה"שומר הצעיר" עם ה"מזרחי" וזו היתה המכריעה לדידו ביחסיו עם חבריו בהונגריה. באדר כפה את המציאות הפוליטית של ארץ ישראל על התנועה הציונית בהונגריה. למעשה בקשו, אנשי ה"איחוד" ההונגרי, להגביר את שליטתם במוקד כח זה באמצעות העורף הפוליטי החזק שהיה להם בארץ ישראל ובקושטא.

ב. תנועת ה"מזרחי" בארץ ישראל אשר לא שלחה נציג לקושטא. בשל כך לא ידעה מה שידעו נציגי "אגודת ישראל" והרביזיונסטים ששהו בה, ולא נאבקה למען אנשי תנועתה בבודאפשט.

מעבר לקשיים שנבעו מהתערבות הנציגים בקושטא והישוב בארץ לשינוי הרכב הוועדה הארצישראלית, וצמצום סמכויותיו של משה קראוס, פעל קראוס בתנאי לחץ קשים של קבוצות רבות בהונגריה גופא ובארצות השכנות (סלובקיה, זאגרב) שבקשו חיים באמצעות עליה לארץ ישראל. קראוס גילה יוזמות רבות לפרוץ את המצור, בשתוף ובידיעת חיים ברלס, אך לא צלח. בכל שנת 1943 התקיימה עליה בחודשים ינואר ופברואר בהם עלו 120 איש ומאוקטובר 1943 ועד מרס 1944 עלו כ- 50 עד 60 איש מידי שבוע. רב העולים היו פליטים שהיו נתונים בסכנה בהונגריה.
http://www.daat.ac.il/daat/hungary/document/nedivi/taktsir-2.htm



המשרד הארצישראלי בבודאפשט היה עד מלחמת העולם השניה משרד קטן ונעדר חשיבות, בעל היקפי עליה קטנים, ביטוי ליהדות ציונית קטנה ומפולגת. בשנת 1939 היתה תנועת ה"מזרחי" - התנועה הציונית הגדולה, בקואליציה עם ה"שומר הצעיר" במשרד הארצישראלי, ומולם אופוזיציה של ה"איחוד", הקטנה בתנועות, ו"הכלל ציונים".

עם פרוץ המלחמה שונה מעמדו, בהופכו למשרד מרכזי לעליה ליהודי ארצות אירופה המרכזית הכבושות. המשרד נעשה תחליף לורשה, ברלין, פראג, זאגרב ועוד, וחלש על גורלם של רבים באירופה הכבושה, שחיכו לעליה. חשיבותו חרגה, איפוא, מתחומי הונגריה והורגשה גם במוסדות התנועה הציונית בארצות הנייטרליות.

המפנה בתולדות המשרד החל בשנת 1943 משני טעמים עיקריים:

1. זרם פליטים גדול החל לזרום מסלובקיה ומעט יותר מפולין. בין הנמלטים מסלובקיה נמצאו ראשי התנועה החלוצית ציונית, בעלת תודעה ציונית עמוקה, כושר פעולה וארגון, אשר הכניסו דם חדש לפעילות התנועה הציונית ההונגרית.

2. הקשר שהוקם עם נציגי לישכת הקשר בקושטא, דרך ועדת ההצלה בבודאפשט.

העבודה הרבה שהוטלה על המשרד הארצישראלי הביאה אותו, תוך זמן קצר, להתמודדות עם שתי בעיות מורכבות:

א. בעיות אדמינסטרטיביות, חוקיות, אירגוניות וטכניות רבות, בהעלאת עולים וחברי מחתרת באופן לגאלי.

ב. ניגודים עמוקים בין קבוצות השתייכות שונות, משטחי הונגריה הרחבה ושכנותיה, על רקע מוצא והשתייכות פוליטית, שמצאה את ביטויה העז במאבק לזכות לעליה.

מנהיגות הפליטים -הסלובקית -חלוצית התקשתה לפעול כקבוצה מגובשת ואחידה, כפי שהיו הדברים בסלובקיה, קודם בואם להונגריה. כל תנועת פליטים נזקקה לבטחון הכלכלי, החברתי והפוליטי, היחסי, שיכלה להעניק התנועה ההונגרית המקומית, וכך יצא שמערכת היחסים הקודמת התפרקה וכל אחת מן התנועות קיבלה את הקו הפוליטי של התנועה המקומית, שמשמעותה: פילוג בתוך "ארץ ישראל העובדת" (בין ה"איחוד" וה"שומר הצעיר"), קואליציה בין ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" ואופוזיציה, המורכבת מה"איחוד" וה"כלל ציונים".

אלפים ועשרות אלפים רצו להגר אך לא היו די סרטיפיקטים ובעיקר היתרי מעבר לרומניה, בולגריה וטורקיה. יחידים עדיין יכלו לצאת מהונגריה בשעה שברומניה ובבולגריה, מדינות הציר האחרות, הדבר היה בילתי אפשרי. הגרמנים התערבו אצל כל שלוש הארצות, שהיו חלק מברית מדינות הציר, למנוע יציאת יהודים. בולגריה ורומניה נענו ואסרו את ההגירה, הונגריה לא קיבלה זאת ולא אסרה את ההגירה. יתר על כן, השלטונות ההונגריים תמכו באמצעים שונים בעליה, ומכיוון שכך, תמכו בפעולות המשרד הארצישראלי. משטרת הזרים, הכפופה למשרד הפנים, עשתה יד אחת עם המשרד הארצישראלי לזייף דרכונים, כאילו הגיעו הפליטים להונגריה עוד לפני נתוק היחסים עם בריטניה. כן סייעו לזייף שמות מועמדים לעליה, לשחרר פליטים ממעצר או ממחנות עבודה בטענת היותם מועמדים לעליה, לקצר הליכים פרוצדורלים ועוד. כל אלו נענו רק על פי פנייתו ובקשתו של קראוס. משה קראוס הגיע להסכם עם מינסטריון הפנים, שלא להחזיר את הפליטים מסלובקיה אלא להשאירם בהונגריה במחנות עצורים, תוך התחייבות לתת לפליטים אלו זכות בכורה לעליה לארץ ישראל. בהמשך לאותו הסכם ניתנה הוראה על ידי השלטונות לשומרי הגבול שלא להסגיר פליטים לפולנים או לגרמנים. המשרד הארצישראלי היה המוסד היהודי היחיד שלא היתה בו סכנה לפליטים לשהות בו, שכן בלשים לא נשלחו אליו, כמדיניות מכוונת. במוסדות יהודיים אחרים היה הדבר אסור. קראוס היה שותף מרכזי בעצוב המדיניות ההונגרית החיובית, יחסית, כלפי הפליטים - היהודים באותה תקופה.

על הקשיים החיצוניים נוספו הקשיים הפנים - יהודיים. המשרד הועמד בפני תנאים קשים וניגודי אינטרסים עמוקים בין קבוצות שונות, כאשר מטרת כולם לבקש הצלה באמצעות עליה. הניגודים התמקדו בעיקר בין הקבוצות הבאות:

א. בין הפליטים ובין היהדות ההונגרית.
ב. בין החלוצים ובין השכבות הבוגרות בתנועה הציונית. (ותיקים)
ג. בין החלוצים הפליטים ובין הפליטים.
ד. בין הסלובקים שנותרו בסלובקיה ובין הפליטים - הסלובקים שמצאו מקלט בהונגריה.
ה. בין חלוצים ובין ילדים.
ו. בין יהודי החבלים שסופחו להונגריה ובין יהודי הונגריה.
ז. בין זאגרב להונגריה.
ח. בין חברי ה"איחוד" ובין חברי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר".
ט. בין ארץ ישראל על תנועותיה ומוסדותיה ובין התנועות השונות בהונגריה.
י. בין ציונים ובין אנטי ציונים.
יא. בין חברי ועדות ההצלה בקושטא (וניה הדרי ומנחם באדר) ובודאפשט (שפרינגמן, קאסטנר ובראנד) לבין ועדת המשרד הארצישראלי ומשה קראוס.

הניגוד האחרון היה בעל השפעה שלילית ביותר על עבודת המשרד. חברי ועדת ההצלה בקושטא השליטו בהונגריה את הקו בו נקטו בעבודתם בקושטא. הם בקשו להבטיח הרכב מונוליטי של ועדת העזרה וההצלה, תוך הדיפת ניסיונות להביא להרכב ייצוגי יותר של הכוחות הפוליטים שפעלו בשטח. בשלב שבו גברו הלחצים והביקורת בארץ ישראל ובבודאפשט, ביקשו אנשי קושטא, מאנשיהם בבודאפשט, חזור ובקש, לשנות את ההרכב של ועדת העזרה וההצלה, כך שתיתן ייצוג לכל הכוחות הפוליטים, אך בד בבד תמשיך לשמור על בלעדיות השליטה של אנשי ה"איחוד" בועדת ההצלה. זאת עשו על ידי דרישה להקים גוף חדש בשם "הועדה המרכזית", אליו ייצטרפו נציגי ועדת החלוצים שנבחרו זה עתה, ועליהם יהיה לפעול במקביל לועדת ההצלה. בקשתם לא נענתה בסופו של דבר, בשל התנגדות ועדת החלוצים ואנשי ועדת ההצלה, כל אחד מטעמיו.

עד סיפוח השטחים להונגריה התרכזו טענות אנשי ה"איחוד" כלפי המשרד הארצישראלי באישיותו של קראוס ובקנוניות שבין ה"מזרחי" ו"השומר הצעיר". מן הסיפוחים החלו לטעון אנשי ה"איחוד", כי הפכו להיות התנועה המרכזית בקרב החלוצים הציונים, ועל כן אין הרכב המשרד הארצישראלי משקף את הרכב הכוחות האמיתיים. הויכוח מנע חלוקה של כספים שהגיעו מקושטא לחלוצים- הפליטים והמקומיים, בטענה שאין יודעים תנועתו של מי גדולה יותר. אנשי ה"איחוד" ביקשו ליצור זיקה בין חלוקת רישיונות שיויונית לחלוקת הכסף מקושטא באופן שווה. אנשי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" הסכימו רק לחלוקה שווה של הכסף שהגיע מקושטא אך לא של רשיונות העליה. יצירת זיקה זו היתה פסולה מעיקרה, שכן חלוקת רישיונות עליה היתה פוליטית, מעצם מבנהו ומהותו של המשרד הארצישראלי, ואילו הזכות לדעת כמה וכיצד מחולק הכסף שהגיע מן הישוב בארץ היתה נראית זכות טבעית, בעיני מנהיגי התנועות. כדי לפתור את הבעיה נאלצו לקיים מפקד פליטים. מפקד הפליטים שב והוכיח כי יחסי הכוחות לא השתנו באופן משמעותי, גם לאחר הסיפוחים ובא הפליטים. תנועת ה"מזרחי" נותרה הגדולה בתנועות ואלו ה"איחוד" - הקטנה בתנועות, ובתוכה פיצול בין תנועות נוער אחדות.

עוד קודם המפקד פעלו אנשי ה"איחוד" לשנות את הרכב הועדה הארצישראלית, באמצעות פניה ישירה למנהיגם בארץ, אליעזר קפלן, והוא אכן, כפה שינוי לא - חוקי על המשרד, על ידי דרישה למנות עוד שני ראשים לועדה הארצישראלית, השווים בסמכויותיהם לקראוס.

יותר מאוחר העניקו אנשי ועדת ההצלה בקושטא את מלא הזכות לאנשי ה"איחוד" בהונגריה לשליטה בלעדית בועדת ההצלה על ידי יצירת ה"ועדה מרכזית", על מנת למנוע את האפשרות שנציגי הועדה החלוצית, ישבו בועדת ההצלה כשווים. יחד עם הדאגה להבטחת הרכב חד מפלגתי של ועדת העזרה וההצלה, נענו אנשי קושטא לתביעות אנשיהם בהונגריה לפעול לשינוי הרכב המשרד הארצישראלי. כאשר הדרישות לשינוי הרכב המשרד הארצישראלי לא נענו על יד משה קראוס, "המזרחי" וה"שומר הצעיר", סייעו אנשי ועדת ההצלה בקושטא, שליחי הישוב, בידי חבריהם, אנשי ה"איחוד", לעקוף את המשרד הארצישראלי, להעלים מידע ועל ידי כך לרמות את משה קראוס. בכך ליבו את אש הויכוחים בקרב הפליטים, בתוך התנועה הציונית המקומית, בתוך המשרד הארצישראלי ובתוך הועדה החלוצית. אפשר שאילו מנחם באדר היה שליח נאמן של אנשי תנועתו בהונגריה, הוא היה מאלץ את אנשי ה"איחוד" להגיע לפשרות בנושאי השליטה בועדת ההצלה, בחלוקת הכסף והרכב המשרד הארצישראלי. אך מנחם באדר העדיף לא להאזין לחברי תנועתו בהונגריה, שמחו על מגמת ההשתלטות של אנשי ה"אחוד", והעדיף להזדהות עם ההשקפה, שאין נותנים כח ועליונות בידי מי שאינם אנשי שמאל, ובודאי שלא בידי הימין הקלריקלי.

התנועה הציונית הקטנה ביותר בהונגריה, ה"איחוד", היתה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר בזכות הכסף שקיבלה מועדת ההצלה בקושטא, ומכח עוצמתה הביאה לקיצוץ בכוחו של המוקד האחר, המשרד הארצישראלי, שבראשו עמד איש התנועה הגדולה ביותר. העורף הפוליטי החזק של "ארץ - ישראל העובדת" בארץ, לנוכח עורפה הפוליטי החלש של ה"מזרחי" בארץ, ניכרו היטב בבודאפשט. אפשר, שנציג "מזרחי" חזק אלו ישב בקושטא, היה עומד על זכותה של תנועתו בהונגריה וממתן את הפרטיקולריזם התנועתי, אשר כה איפיין את אנשי ועדת ההצלה בקושטא, לפחות ביחסה להונגריה.

הניגודים הרבים מול חוסר היכולת לממש את רצון העליה, ציפיה דרוכה ועצבים חשופים של הקבוצות שנימנו, יצרו קרקע נוחה לתחושות קיפוח והאשמות ביצירת אפליה וקבלת טובות הנאה, כלפי ועדת המשרד ומשה קראוס. אופי העבודה בתנאי מלחמה הצריכו עיסוק רב בתחום האפור כמו: ריפוד אישורים בשוחד - למעבר גבולות, שחרור ממאסר וקיצורי דרכים בירוקרטים.

גם הצורך לממן עליה, ביגוד ומזון, למחוסרי האמצעים, יצר חוסר שיויון בכספים שנדרשו לשלם אנשים שונים בעבור כרטיס עליה, והיוו מקור לחשדות. הצורך לעסוק באזור הדימדומים העניק לקראוס יכולת לפעול באופן עצמאי ללא מתן דין וחשבון לפורום רישמי, ומכאן ועד הטלת האשמות על ניצול לרעה של יכולת זו, המרחק היה קצר. בעבודתי לא הצלחתי להוכיח מעילה או טובת הנאה, גלויה ומוצקה, מצד משה קראוס, כפי שהואשם. רב התלונות במכתבים הם תלונות מפי השמועה. זאת, כנראה, האשמה שאין לה בסיס.

בחינת העליות שהתקיימו (בחודשים ינואר, פברואר ואוקטובר 1943 עד מרס 1944) מורים כי רוב העולים היו פליטים שגורמים רבים ושונים הכתיבו את עליתם: קבוצות לחץ בארץ ישראל, פקידי הסוכנות כדובקין, ברלס ועוד, שוחד לפקידים טורקים, "אגודת ישראל" וועד ההצלה בקושטא.

עם תחילת עלית תשע משפחות לשבוע, באוקטובר 1943, נשלחו הסרטיפיקטים מארץ ישראל על שמות אנשים, וכך ניטל מן ה"משרד" תפקידו המרכזי - חלוקת סרטיפיקטים על ידי ועדת המשרד הארצישראלי. התחום שבו ניתן לקראוס כח רב היה ברישיונות עליה שהגיעו שמית מארץ ישראל ואלו לא נמצאו (מתו, גורשו, קשה למוצאם). במקרים אלו החליט על דעתו למי לתת את הרישיון, ללא אישור הועדה הארצישראלית. תלונות רבות נשמעו כלפי קראוס שלא התאמץ למצוא את האנשים שלהם יועדו הרישיונות. מול תלונות אלו יש להביא בחשבון כי כל שינוי שם, לצורך החלפת בעל רישיון העליה, היה כרוך בהליך פרוצדורלי של זיוף אצל משרד הפנים, ומן הסתם, חשש שעיכוב ברישום היה מביא לאי ניצול הרשיון, דבר שהוא בילתי נסבל באותם ימי לחץ לעליה. מריבות רבות מאד נסבו על הרכב הרשימות לעליה, רשימות שנותרו על הדף בלבד.

משה קראוס היה צנטרליסט, שמיעט לשתף את חבריו ברחשי ליבו, בהתפתחויות ובהערכותיו את המצב. עובדה זו היתה בעוכריו, אך יחד עם זה הוא פעל עם ועדת המשרד באופן חוקי, וזו התכנסה באופן קבוע. דברי קומוי מאשרים כי קראוס פעל על פי המינימום ההכרחי.

נשאלת, אפוא, השאלה האם אופיו של קראוס, המתואר גם כמי שהחזיק את הקלפים צמוד לחזהו, מופנם, קשוח, בירוקרט, אשר לא שיתף את כל נציגי התנועות במידע, הוא שהיה לרועץ ותרם לאוירה הקשה ששררה בקרב אנשי התנועה הציונית והעולים? לאור האוירה של אותם ימים אני סבורה שאישיות יותר קואופרטיבית לא היתה בהכרח, משנה את המצב. באותה עת נדרשו גמישות פעולה, תגובה מהירה למצבים משתנים וסודיות. במצבים דומים מטילים הנתונים בסכנה, את הפעולה בידי איש אמין עליהם, ומותירים לו חופש פעולה. כך חשו אנשי ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר", ואילו האופוזיציה (בעיקר ה"איחוד") התנגדה למנויו ולא העריכה את מהימנותו, מימים ימימה, ועל כן הביקורת היתה מתקיימת ממילא, כאשר כל מידע חדש היה יכול לשמש סלע מחלוקת נוסף. אולם כאשר מדובר היה בגורמים המרוחקים ממנו באופן פיזי ומן הקלחת הפנים - הונגרית, כדוגמת זאגרב וסלובקיה, ניתן היה לצפות להשקעה רבה יותר ביצירת קשר והסברה. מיעוט הסבריו יצרו קצרים בתקשורת ועמם כאב ותסכול רב, אך לא היה בהם כדי לשנות את המצב האובייקטיבי של חוסר יכולת להציל יותר.

הנימוקים של סכנה בקיום גוף רחב, צורך בסודיות, גמישות ומהירות פעולה, שימשו את משה קראוס ואת חברי ועדות ההצלה בקושטא ובבודאפשט להצדקת פעולתם הריכוזית ואי שיתוף מעגל רחב יותר של אנשים / תנועות. כך גם המוטיב של דאגה ל"אנשי תנועתנו" או ל"קרובים לנו" היא טבעית ואנושית, בודאי באותם ימים של מחסור ומצוקה מחד, ונאמנויות אידאולוגית חזקות מאידך. אך יש להבחין בשוני המהותי בין שני גופי פעולה אלו, אשר מעצם מטרת הקמתן - היו שונות בתכלית. השוואת המצב מלמדת כי ועדת המשרד הארצישראלי, ועדה פוליטית במהותה, היתה בנויה כחוק, וכגוף פוליטי ייצגה את הכוחות הפוליטים משנת 1939, כפי שהיה הדבר בכל שאר המוסדות הציונים בהונגריה באותה תקופה. קראוס פעל על פי המינימום החוקי ההכרחי, גם בשעה שניצל היטב את הקרע ב"ארץ ישראל העובדת", בהתחברותו אל ה"שומר הצעיר", ואילו אנשי קושטא וועד ההצלה בהונגריה פעלו בניגוד להגדרת שליחותם והיא: הצלה ללא קשר לגוון התנועתי, באמצעות כספי הישוב היהודי בארץ והעם היהודי. הם פעלו תוך העדפה פוליטית ברורה של אנשיהם באמצעות שימוש בכספי כלל ישראל, וכוחם כאנשי ארץ ישראל. בפניותיהם הגלויות לכל התנועות הירבו להשתמש ברטוריקה של "כלל ישראל", אך לא כך בפעולתם מאחורי הקלעים, בביצור תנועתם, תוך חידוד היריבויות והקשיים, תחת מיתונם.

ה"כלל ציונים", אשר באופן רישמי היו בני ברית של ה"איחוד", היו שותפים לאי האמון העמוק שרחשו ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" לראשי ועדת ההצלה בבודאפשט - מנהיגי ה"איחוד", בשנת 1943.

תמוה הוא מדוע לא נתנו וניה הדרי, מנחם באדר וחיים ברלס בספריהם כל הסבר או רמז למאבק האיתנים שהתרחש בהונגריה, בינם ובין אנשי התנועה הציונית, על הרכב ועד ההצלה והמשרד הארצישראלי, וזאת לאור העובדה כי בשנת 1943 היתה הונגריה ארץ מרכזית עמם באו בדברים ובמעשים1. כך גם מתעלמים ישראל קסטנר ויואל בראנד בספריהם, מן המאבק הקשה הזה שהתנהל בקרב התנועות הפוליטיות הציוניות (הפליטים והמקומיים), במשך כשנה.2 לעניות דעתי, ביקשו בכך למחוק פרק המטיל צל על התנהגותם והעדיפו לתאר את מעשיהם, שאכן ראויים להערכה, אך הם חייבים להיות מוערכים גם לאור פן זה שביקשתי לחשוף בעבודתי.

ניתן לקבוע שעל אף האוירה הקשה, העליה כמעט ולא ניפגעה בשל כך. בדרך כלל, עלו המכסימום האפשרי אך תמיד עם הרבה תלונות על קיפוח וטיב הרכב העולים. (לטענת רפי בנשלום כ- 70 איש לא זכו לסרטיפיקטים, לפני כניסת הגרמנים, בשל עצלנותו של קראוס, טענה שנשמעה בכתב האישום משנת 1946. יש לציין, בזהירות, כי טענות נוספות של בנשלום לא הוכחו, ביחס למשרד הארצישראלי. את חלקן רק שמע מן האחרים, שכן היה חבר בועדת המשרד הארצישראלי, רק חודש ימים, עד הפלישה הגרמנית, והם תערובת של אי ידיעה ויריבות פוליטית. מן הפלישה שונה מעמד המשרד לחלוטין וכך גם דרך העבודה בו)

מעלתו הגדולה של קראוס שהשכיל לבנות מערכת יחסים עם חוגים מסויימים בשלטון ההונגרי, במסגרת מדיניותם האמביולנטית כלפי הפליטים היהודים, ובעיקר עם אנשי משרד הפנים, על בסיס של אמון אישי. מערכת יחסים זו הניבה שורה של הקלות בכניסת פליטים להונגריה ושהייה בה- תוך העלמת עין ומתן לגאליזציה. הישג גדול אחר היה יכולתו להפוך את תשע הויזות למשפחות, לעלית כ- 50 איש בכל שבוע, החל מאוקטובר 1943, אשר מבחינה חוקית היו משפחות פיקטיביות, בידיעת השלטונות. בדרך זאת קיים את עליתם של פליטים חלוצים, שלא היתה להם קטגוריה של עליה בשנת 1943. העליה עד לכיבוש הגרמני במרס 1944, נמשכה באורח סדיר דרך רומניה ובולגריה לאחר שהעליה מארצות אלה, גופן, חדלה להתקיים, בלחץ הגרמנים.

למערכת היחסים הטובה שנרקמה בין קראוס והשלטונות יש לייחס חשיבות רבה שכן הביאה להצלתם של רבים בזכות קשרים אלו. הוא הצליח להטות את הביקורת הפנימית ההונגרית ואת המחאות הגרמניות נגד העליה. יש לזכור כי הונגריה באותה עת, מלאה בפקידות זוטרא שהיתה שמחה לחבל בכל אפשרות של הצלת יהודים.

למרות המאבקים הרבים על השליטה והמדיניות בתוך המשרד הארצישראלי, מאבקים שהיו חלק והמשך למאבקים בועדת העזרה וההצלה, ניתן להעריך כי קראוס פעל היטב ומעמדו לא נפגע בסופו של דבר כלפי חוץ. יש לראות במשרד הארצישראלי ובמיוחד בראשו, משה קראוס, כמי שחרגו הרבה מעבר להגדרת תפקידם הרשמי ובכך היו שותפים מרכזיים בפעולות ההצלה בהונגריה בשנת 1943, יחד עם ועדת ההצלה ותנועות הנוער החלוציות בבודאפשט. למרות השקעת כוחות עצומים, התקוה לעליה מאסיבית נתבדתה בשל גורמים שונים שהכשילו את ההצלה.

הערות:

1. ברלס, הצלה בימי שואה. באדר מנחם, בשליחויות עצובות, ספרית הפועלים, מדע לכל, הוצאת הקיבוץ הארצי. זאב הדרי, צומת קושטא,
2. קסטנר, דו"ח של ועדת ההצלה היהודית בבודאפשט 1942 - 1945, תרגום בנימין גת רימון, בהוצאת האגודה להנצחת זכרו של ד"ר קסטנר, ללא תאריך, עמ' 55 - 67, וכן בראנד יואל, בשליחות נידונים למוות.עיינות ת"א תשי"ז עמ' 7 - 56, פרקים העוסקים בד"כ, עד הכיבוש הגרמני.

http://www.daat.ac.il/daat/hungary/document/nedivi/sikum-2.htm



לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שכל ישר
חבר מתאריך 22.4.04
14559 הודעות
   23:50   19.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. משה קראוס - גיבור יהודי הונגריה.  
בתגובה להודעה מספר 18
 
  
שמואל תמיר הביא את משה קראוס כעד מרכזי במשפט כנגד קסטנר.
בספרו של תמיר יש פרקים שלמים מעדותו.
קראוס, שלא היה בקשר בכלל עם הנאצים,
היה אחראי להעלאת יהודים לישראל פי כמה וכמה יותר
מכל מה שעשה קסטנר, עם הקשרים שלו עם הנאצים.
למרבה הצער לא זכה משה קראוס בחייו להכרה ממסדית
על פעילותו הבלתי נלאית להצלת יהודים מהונגריה בשואה,
כנראה משום שהוא לא היה במפלגה הנכונה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:58   24.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. רכבת הזהב: 400$ למשפחה שנבזזה - יהדות הונגריה  
בתגובה להודעה מספר 20
 

רכבת הזהב: 400$ למשפחה שנבזזה
14:39, 24 מאי 2005 / ט"ו באייר תשס"ה

קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=0

פרשת רכבת הזהב, בה נבזז רכושם של יהודי הונגריה ע"י קצינים אמריקאיים בתום מלחמת העולם השניה, נדמה היה שהסתיימה עם הכרעת ביהמ"ש האמריקאי. כעת מתברר כי ע"פ ההחלטה תזכה כל משפחה ב-400 $ בלבד.

עורכת הדין והעיתונאית שרה ליבויבץ דר קוראת ליהודים יוצאי הונגריה לתבוע את רכושם בחזרה. זאת בעקבות הזכיה בתביעה ייצוגית לרכוש יהודי הונגריה, במשפט שהתקיים לאחרונה בארה"ב. ליבוביץ דר תוקפת בחריפות את התובעים היצוגיים, וטוענת כי פגעו בכל יהדות הונגריה.

הסיפור ההיסטורי שמאחורי התביעה, מוכר כסיפורה של רכבת הזהב: בסוף 1944 הסתיימה השמדתם של יהודי הונגריה. הממשלה ההונגרית החרימה את כל הרכוש היהודי במדינה, והעמיסה אותו על רכבת בת 24 קרונות. הרכבת נשלחה לגרמניה אך נעצרה על ידי קציני הצבא האמריקאי, שבזזו את הרכוש היהודי. את חלקו לקחו לעצמם, וחלקו נמכר במכירות פומביות בארה"ב.

בשנת 2001 התקיימה תביעה ייצוגית לרכושם של יהודי הונגריה. תביעה ייצוגית היא תביעה שמגישים מספר מצומצם של תובעים בשם ציבור גדול יותר של תובעים. תביעות מסוג זה מוגשות כאשר אין לתובעים די כסף לתבוע. אם התביעה זוכה, עורכי הדין הייצוגיים מקבלים אחוזים נכבדים מהסכום, וכן גם התובעים הייצוגיים, אולם הציבור שהם מייצגים כמעט ולא מרוויח מכך.

במשפט על רכוש יהודי הונגריה תבעו כ-15 משפחות יהודיות את הרכוש בשם כל יהודי הונגריה בשנים 1939-1945, ובשם הניצולים הפזורים כיום בישראל, קנדה והונגריה. המשפחות התובעות תבעו סכום גדול מממשלת ארה"ב, כיוון שהממשל האמריקאי העריך את רכושן בהרבה פחות, 10 אלפים דולר בלבד.

כאמור, זכו המשפחות בתביעה. עורכי הדין יקבלו 4 מיליון דולר, והמשפחות שתבעו תזכינה כל אחת בכ-150 אלף דולר. שאר יהודי הונגריה הכלולים בתביעה הייצוגית לא זכו למעשה בדבר, מלבד קרן רווחה שתוקם עבורם. הקרן עומדת על סך 21 מיליון דולר.

כאן מגיעה עיקר טענתה של ליבוביץ'-דר: יהודי יוצא הונגריה שיזדקק לתמיכה כספית, יצטרך להוכיח זאת, ולעבור וועדות ופרוצדורות כדי שהקרן תאשר את התמיכה בו, וגם אז יוגבל הסכום רק ל-400(!) דולר לאדם.

ליבוביץ דר, שאביה הוא יהודי אמיד יוצא הונגריה, זועמת: "אבא שלי לא צריך טובות, אבל מגיע לו הרכוש שלו בחזרה. למה שרק אותן 15 משפחוות יקבלו את רכושן חזרה, והוא לא? למה הם גררו את כל יהדות הונגריה לתביעה שלהם? זה לא הוגן. הם הציגו את התביעה כהישג ענק, אך זהו הישג רק לעורכי הדין ולמשפחות התובעות".

כעת קוראת ליבוביץ-דר לכל המשפחות יוצאות הונגריה להחזיר את רכושן לעצמן. לשם כך, היא מבהירה בשיחה עם כתבתנו חגית רוטנברג, חובה עליהן להודיע לעורכי הדין האמריקאיים עד 1 לאוגוסט כי הם מבקשים לצאת מהתביעה הייצוגית, ולאחר מכן תוכל כל משפחה שיש בידה הוכחות על הרכוש לתבוע את רכושה במלואו בחזרה. כל זמן שמשפחה תהיה כלולה בתביעה הייצוגית היא לא תוכל לתבוע את רכושה שוב, אומרת ליבוביץ דר.
http://www.a7.org/news.php?id=112779



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:48   11.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. 60 שנה אחרי, ארה''ב מתנצלת על החרמת רכוש ניצולי שואה  
בתגובה להודעה מספר 36
 

60 שנה אחרי, ארה''ב מתנצלת על החרמת רכוש ניצולי שואה

התנצלות מאוחרת

60 שנה אחרי וארה"ב מתנצלת על התנהגות חייליה שהשתלטו על "רכבת הזהב" והחרימו רכוש של ניצולי שואה ממוצא הונגרי, שהנאצים ניסו להבריח לגרמניה

אי-פי (NRG מעריב)
11/10/2005 18:57

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא? ארה"ב פרסמה היום התנצלות רשמית על מעשיהם של חיילים אמריקנים במלחמת העולם השנייה שהחרימו פריטים יקרי ערך מרכבת שהובילה שלל נאצי שנלקח מקורבנות יהודים, ולא החזירו אותם מעולם.

"רכבת הזהב" נתפסה על-ידי חיילים אמריקנים במאי 1945, והכילה חפצים יקרי ערך שנבזזו* מיהודי הונגריה. חקירה שערכו האמריקנים ב-1999 העלתה כי חלק מהחפצים הוחרמו לשם שימוש צבאי של ארצות הברית, ולא הוחזרו מעולם לבעליהם החוקיים.

* שנבזזו
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/859/790.html

ממצאי החקירה הצביעו גם על מקרה בו בזזו חיילים אמריקנים רכוש שאוכסן במחסן בהונגריה. למרות שחלק מאותם חיילים נתפסו ועמדו למשפט, רוב הרכוש שנגנב לא הושב מעולם.

ההצהרה, שפורסמה על-ידי מחלקת המשפטים האמריקנית, מביעה חרטה בשמה של ממשלת ארה"ב על מה שהיא מכנה "התנהלות לא הולמת של אנשי צבא מסוימים" בפרשת הרכבת, שתכולתה כללה בין השאר תכשיטים, זהב, עבודות אמנות, חרסינות וחפצי ערך נוספים.

"ארה"ב הגיעה למסקנה שלמרות שחייליה התנהגו כראוי ברוב ההיבטים, התנהלותם סתרה את מדיניות צבא ארה"ב ואת הסטנדרטים המצופים מחייליו", נאמר בהצהרה.

25.5 מיליון דולר לניצולי שואה
ההתנצלות לא הגיעה כפרץ פתאומי של רצון טוב מצד הממשלה האמריקנית, אלא כחלק מהסדר שהושג בבית משפט במיאמי בין הממשלה לקבוצה של כ-62,000 ניצולי שואה הונגרים.

בהסכם נקבע כי בנוסף להתנצלות רשמית, ארה"ב תחלק סכום של כ-25.5 מיליון דולר ליהודים נזקקים ברחבי העולם באמצעות ארגונים סוציאליים. מרבית הסכום מיועד להגיע ליהודים בישראל, הונגריה, ארה"ב וקנדה.

"ממשלת ארה"ב מביעה את הזדהותה עם הקורבנות ומקווה כי ההסדר יאפשר סיוע משמעותי לניצולים", נכתב עוד בהצהרה, שספק כמה מהקורבנות שרכושם היה על הרכבת יזכו לקרוא אותה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/995/593.html


גיוס סוכנים יהודים ל-אס.אס'' _______________________


121. חשיפה/מסמך: ''גיוס סוכנים יהודים ל-אס.אס''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=121&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:03   01.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. מסמכים/שני מכתבים מהרב וויסמאנדל ששלח לנתן ולסאלי מאייר  
בתגובה להודעה מספר 7
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.09.05 בשעה 10:50 בברכה, פילוביץ שחף
 
שני מכתבי וויסמאנדל 1/09/05
שולח: ****
אל: shahaf pilovich <[email protected]> ,
weismndl-dvarim-3.jpg , lvov-letter1.jpg , lvov-letter2.jpg , lvov-letter3.jpg , weismndl-dvarim-1.jpg , weismndl-dvarim-2.jpg ,

ידידי

מצ"ב שני מכתבים קורעי לב ששלח הרב הגאון מיכאל בר ווייסמנדל לשווייץ. מכתבים אלו הם מ-1944 ומתייחסים להשמדת יהודי הונגריה (הונגריה נקראה בשם הצופן "הגר"). המכתבים המקוריים נמצאו בעזבונו של נתן דרור-שוואלב בארכיון העבודה. נתן ישב אז בשווייץ והוא וסאלי מאייר היו למעשה הנמענים העיקריים של מכתבים אלו וקודמיהם מברטיסלבה. המכתבים המקוריים הגיעו כאמור בזמן אמת אל נתן (אותו ראיינתי מספר פעמים. הוא דיבר הרבה ואמר מעט מאוד. בין הדברים הבודדים שהוא אמר מעבר לשיתוף הפעולה של המוסד לעליה ב' עם אייכמן ב-ווינה ב-1938 היתה התייחסות מעניינת שלו לאוסקר שינדלר. זה היה ב-1994 אחרי שהסרט הקיטשי והשקרי של שפילברג פרץ לאיקרנים. נתן אמר לי בזו הלשון: "שינדלר היה בנדיט נאצי (בלשונו) ונשאר בנדיט, אך אמרו לי לסתום את פי", הוא לא ציין מי אמר לו. שינדלר לא היה רק במגע עם קסטנר אלא גם הדרך שהוא התנהג בסוף המלחמה תואמת לחלוטין את התנהגות בכר. גם בית החרושת שלו תואם לחלוטין את מה שהנאצים עשו בהונגריה. האס.אס. הקים שם מה שהם קראו סדנאות הגנה. יהודים שילמו עבור זכותם לעבוד שם וכך ניצלו. זה היה חלק מהמנגנון של הנאצים לשדוד את רכושם של יהודים באמצעות סחיטה. על כך יותר בהזדמנות אחרת.....

וויסמנדל ציטט חלק ממכתביו מזכרונו הפנומנלי בספרו "מן המיצר".

מכיוון שנתן שוואלב השמיד הרבה חומר קשה לדעת מה הוא בדיוק עשה כדי להיענות לתחינותיו של ווייסמנדל. ידוע שהוא בכל מקרה לא השתתף במשא ומתן שניהל קורט בכר עם סאלי מאייר בשווייץ (בתיווך קסטנר). קסטנר וחבריו העריכו מאוד את איש הקשר שלהם נתן שוואלב והיו בדיעה שהוא יותר גמיש ופחות פורמליסטי מסאלי מאייר, שלדעתם הכשיל את המו"מ. הם היו בברור בדיעה שעם שוואלב הדברים היו מתפתחים אחרת.

לא ידוע למה שוואלב לא השתתף בדיונים או שסאלי מאייר שהיה בעל המאה לא הסכים או שהנהגת הסוכנות לא הסכימה.

לצערי הרב לא הצגתי לשוואלב שאלה מכרעת זו.

כך או כך ניתן לטעון בבירור שלא במו"מ זה ולא זה שקדם לו ב-1942/43 מברטיסלבה (על כך בהמשך) נעשה הרבה כדי להציל יהדות אירופה.

קריאותיו המזעזעות של ווייסמנדל המשתקפות מהמכתבים הרבים
שבידי נשארו למעשה ללא מענה רציני.


מכתב ראשון:



מכתב שני:



מצ"ב קישורים רילוונטים:

51. ''אני מצהיר שסאלי מאייר (יו''ר הג'וינט בשוויץ) לא הציל יהודים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=51&viewmode=

7. הרב ויסמנדל על שליחות ברנד = פרשת קסטנר !!!
ואלה עיקרי הדברים שכתב. (מתוך: מן המצר, עמוד רי"ד ואילך, בשינויי לשון).
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=7&viewmode=
עדות, המקום: סלובקיה, רקע: במרץ 1939 נכנס הצבא הגרמני לצ'כוסלובקיה וביטל את הישות הצ'כוסלובקית.
לאחר שנודע מפי פליטים, על רצח המוני של יהודי פולין, התארגנה בסלובקיה "קבוצת העבודה", בראשה עמדו הרב מיכאל ויסמנדל וגיזי פליישמן, שפעלו ללא לאות להצלת יהודי סלובקיה. הרב ויסמנדל קיווה להרחיב את הפעילות ובתשלום כופר להציל גם את שאר יהודי אירופה. תכנית זו שנודעה כ"תכנית אירופה" לא יצאה לפועל מטעמים שונים.
באוגוסט 1944 הייתה בסלובקיה התקוממות צבאית נגד הממשל הפרו נאצי, יהודים הצטרפו לשורות המורדים. לאחר דיכוי המרד המשיכו הסלובקים בשילוחים. כמאה אלף יהודי סלובקיה נספו בשואה.

http://www.zachor.org.il/inquiry/arch.asp?num=14&mesT=2&month=5&sortT=1
בדלנותו של ועד ההצלה
אחת מדמויות המפתח בסיפור ההצלה היה הרב מיכאל דב ויסמנדל מסלובקיה. "באמצעות כל
מיני בלדרים ושליחים הוא הצליח להעביר מסרים ליהודי ניו יורק שאפשר להציל
יהודים", אומר ד"ר זורוף. "המסרים עברו דרך הצירות הפולנית בשווייץ ועקפו כך את
הצנזורה של האמריקנים ויתר המדינות. הרב ויסמנדל הודיע ליהודי אמריקה שיש לו דרך
להעביר יהודים מהונגריה לרומניה ועל ידי כך הוא מציל אותם, אבל הוא צריך כסף
למימון ההברחה שלהם. ואכן, ועד ההצלה שלח לו כסף, והעסק עבד.
"הטענה שלי פשוטה: אם היו שולחים את כל הכסף שנאסף לשם ההצלה לוויסמנדל ולא
לתלמידי ישיבה בסין, היה ניתן להציל בכסף הזה עוד מאות יהודים. הצלה של יהודי אחד
עלתה לוויסמנדל בסביבות 50 דולר, והוא שיווע לכל פרוטה".

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=907038
62. הצלת הרבבה - על קשריו של הקדוש הרב וייסמנדל זצ''ל עם הצורר אייכמן יש"ו ועל נסיונותיו בהצלת יהדות הונגריה, כבר נכתב רבות. מחדלי מנהיגי הציונות דאז היו בעוכריו.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=62&viewmode=threaded
בספרו "מן המיצר" שנכתב ב-1958 חושף הרב ווייסמאנדל את הנוסח המקורי של מכתב אחד שנתקבל מאותם ...
http://www.yoel-ab.com/katava.asp?a_id=75
את ''מן המיצר'' מאת הרב מיכאל דב וייסמנדל קראתי בהחבא בשנות ה-60 הספר הודפס בארה"ב והוברח ...
70. מי לא רצו להציל את יהודי אירופה בתקופת השואה?
https://rotter.net/forum/gil/5412.shtml#70


__



הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:33   01.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  63. תגובות:  
בתגובה להודעה מספר 60
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.09.05 בשעה 11:04 בברכה, פילוביץ שחף
 
כותרת: בנושא השואה לא צריך ללכת רחוק היו פרסומים בעתונות העברית
מאת: *
נשלח ביום: 1.9.2005 שעה: 09:38:16

במסגרת עבודה סמינריונית שעשיתי לפני 26 שנים הייתי צריך לנבור בעיתונים משנת 1939 . (העבודה היתה ראשיתה של תוספת היוקר). בבית לסין היה (מקווה שעדיין יש היום) ארכיון של עתונים מתקופה זו. נדהמתי לקרוא שהכתובת היתה על הקיר. אולי אז היה קשה לחבר את הידיעות למעשים שיבואו אחר כך אבל בפרוש היו ידיעות כבר משנת 39-41
הרושם הזה מקריאת העיתונים לא עוזב אותי מאז והוא אחד המניעים העיקריים שלי לפעילות נגד ההתנתקות. אז ידעו ולא עשו כלום!

___


גרינוואלד
חבר מתאריך 14.8.05
42 הודעות 10:53 01.09.05


5. כל הארכיונים בעולם גלויים ורק הדסק ההונגרי ביד ושם חתום

הכנוי הקודם שלי בפורום היה מלכיאל.בחרתי את השמות הללו, מתוך הערצה וסגידה לאיש הפשוט העלק תמהוני שהצליח להפיל ממשלה ולזעז ושיזעזע רבות
את החברה בישראל. מדינת ישראל לא תשקוט עד שיתקנו את כל העוולות ושישיבו לכל אחד את כבודו ואת אות הקללון שלו.

עסקתי רבות בעניין קסטנר, וכתבתי על כך. וגם כתבתי מחזה דמיוני לפני 10 שנים וקראתי לו "בודפשט רמת אביב ג'".

בזמנו שלחתי את המחזה לשופט חיים כהן וגם לאחרים וכתבתי לו:
שאם יש לו משהו לגלות לאומה בקשר לפרשת קסטנר שיגלה עכשיו....

שלחתי גם לעוד מכובדים כמובן שלא זכיתי לשום מענה וייחס ולא נעלבתי,כי לא ציפיתי: הרי אנחנו תמהוניים... איזו מילת קסם זו?!

ניסיתי להשיב את כבודו של משה קראוס האיש מהמזרחי שהציל אלפי יהודים
וגמר את חייו באומללות בגלל שהעיד נגד קסטנר.

טלפנתי ליד ושם הגעתי לגברת ראובני שעובדת בדסק ההונגרי ביד ושם, היא אמרה לי מפורשות שהגיעה הזמן לנתק את הפוליטיקה ממה שקרה בהונגריה.
והיא בעד גילויים, אבל היא מוגבלת. דברתי עם דר' בורג לפני מותו רק הזכרתי לו את קאוס הוא טרק לי את הטלפון, כתבתי לבנו בהיותו יו"ר הכנסת, כתבתי לרובי רבלין בהיותו יו"ר הכנסת: אביו היה בפורום לגילוי האמת על השואה ההונגרית. כולם השיבו פנים חתומות, אף אחד לא מעיז ליגוע בדבר ההונגרי. לכן לדעתי רק בג"צ יוכל לצוות על פתיחת הארכיונים ההונגרים.

למרות שאין לי תקווה גם בבג"צ בהרכבו הנוכחי.



______________________________________________


גיוס סוכנים יהודים ל-אס.אס'' ___


121. חשיפה/מסמך: ''גיוס סוכנים יהודים ל-אס.אס''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=121&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:36   01.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. הצלת הרבבה - על קשריו של הקדוש הרב וייסמנדל זצ''ל עם...  
בתגובה להודעה מספר 7
 

הצלת הרבבה
בן פנחס הכהן
מאת: Shofar News
03/12/2023

על קשריו של הקדוש הרב וייסמנדל זצ''ל עם הצורר אייכמן, ועל נסיונותיו בהצלת יהדות הונגריה, כבר נכתב רבות. מחדלי מנהיגי הציונות דאז היו בעוכריו. כן ידועה ההצעה לעסקת המשאיות תמורת יהודים. היה גם נסיון להמיר יהודים תמורת דולרים לראש. כל המאמצים העל-אנושיים של הרב (''מן המיצר'') מיכאל חיים דב וייסמנדל ז''ל, עלו בתוהו עקב רשלנותם של אותם מנהיגים. כל זה הפך להיות פרק נוגה בהיסטוריה עקובת הדם של יהדות אירופה מינוס ששה מיליון.

והנה מסתבר שבנוסחת ''כסף תמורת חיי יהודי'', השתמש אדולף אייכמן זה מכבר, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. יתרה מכך, בניגוד לעתיד השחור, שעסקאות כאלה התנפצו מול מציאות אכזרית, הנה לפנינו - עסקה שהצליחה וב...גדול. רבבת ילדים יהודים, ניצלים מהכחדה מובטחת. 10,000 נשמות רכות וזכות, זוכות להיחלץ התופת עוד בטרם פערה המפלצת הנאצית את פיה. תמורת 1,000 דולר לראש הסכים אייכמן לשחרר את הילדים.

מי עמד מאחורי הצלה מופלאה זאת? מי גייס את עשרת מיליוני הדולרים למשימת חיי אדם? מי סיכן את עצמו סכנה מוחשית, ובלבד שהילדים יישארו בחיים? כיצד כל זה התבצע ואיך התחיל כל העניין? על מנת לענות על שאלות אלו, נא לחזור שבעים שנה אחורנית!

המפליא בפרשה זו, שאת כל הפעולות עשתה דמות אחת, בכוחות עצמה, דמותה של... אשה נוכריה מהולנד! ולמרות שגם היא נכשלה בנסיונותיה לגייס את ראשי המנהיגות היהודית דאז, בכל זאת היא הצליחה במשימת הקודש שלה, הצלת רבבה. אשה בודדה, מצליחה להערים על מכונה נאצית משומנת היטב, ועל מוח מעוות של רוצח בדם קר, ושמו אייכמן.

ההולנדית והרוצח

''עכשיו אני יורד למחתרת. לעולם לא יתפסו אותי. אך גם במקרה שידם תשיג אותי וידונו אותי למוות, אקפוץ בעצמי לקבר בצחוק ובשמחה. הרי אני חיסלתי שישה מיליון יהודים והשלמתי את מפעל חיי. איש לא הצליח לחלץ נפשו מידי...'' כך התרברב אייכמן, שבועות אחדים לפני כניעת גרמניה וסוף המלחמה. את הדברים הללו אמר לסגנו וידידו, סגן-אלוף ס.ס. דיטר ויסליצני, שנתלה לאחר-מכן ע''י שלטונות צ'כוסלובקיה.

אייכמן שתמיד התרברב בפקחותו וערמומיותו, התבדה בכל חלקי אמירתו השחצנית. הוא כן נתפס! (ודווקא ע''י שנואי נפשו - היהודים). הוא לא קפץ בעצמו לקבר בצחוק ושמחה. כי הוא נשרף ואפרו פוזר בים התיכון. ויותר מאיש אחד הצליח לחלץ את נפשו! עשרת אלפים נשמות תמימות, עשו זאת.
כחלוף 15 שנה, ב-1960 נכלא אותו ארכי-רוצח בכלא הישראלי. ולא העלה על דעתו שיפגוש שוב את אותה גברת, כפי שפגש אותה בארמונו של רוטשילד, 22 שנים לפני כן.

מעל דוכן העדות ב''בית העם'' הירושלמי, שם נערך המשפט, מצביעה עליו בבטחה, ואומרת בקולה הבטוח: ''זהו זה! זהו ה ר ו צ ח !''

מולו ניצבה סגנית ראש עיריית אמסטרדם. הגב' גרטרודה ויסמולר, אותה ציווה לרצוח בימי המלחמה. היא נותרה בחיים.

הילדה ששרדה

לפני שבעה עשורים היתה הגב' ויסמולר פעילה באיגודי נשים הולנדיות, למען מפעלי סעד וטיפול בבתי-יתומות. מפגשה הראשון עם ילדים יהודיים התחיל באקראי. זה ארע בשנת 1933 - כחודשיים לאחר עליית הרודן אדולף היטלר לשלטון. הכנופיות הנאציות היו בראשית דרכן ורדיפות היהודים עדיין לבשו אופי צנוע למדי. הגב' ויסמולר בילתה את פגרת החגא שלהם באחוזה כפרית, בסמוך לגבול הגרמני.

בקרבת מקום, במרחק של 2 קילומטרים, שוכנת עיירה גרמנית טיפוסית ושקטה. בכל העיירה היה רק עורך-דין אחד והוא היה יהודי. איתרע מזלו ולידיו נפל תיק הגנה על נאשמים שפצעו מנהיג נאצי מקומי, בתגרת ידיים שפרצה בין פעילים סוציאליסטיים לבין חברי הכנופיה. כל זה קרה חודשים מספר לפני עליית הנאצים לשלטון. המשטרה האזרחית, אשר תמיד נטתה לצדו של היטלר, אסרה שני פועלים באשמה של נסיון לרצח פעילי המפלגה הנאצית. על הנאשמים הגן עורך הדין היהודי. הוא לימד עליהם סניגוריה בצורה כה מוצלחת, עד שבית הדין נאלץ לשחרר את הפועלים ולהטיל את הוצאות המשפט על חברי המפלגה הנאצית.

עם עלות הנאצים לשלטון, הם לא שכחו את הפרקליט היהודי. באחד הלילות, בתקופת חג הפסח, התפרצו שוטרים נאציים לביתו, גררו אותו למרפסת הבית והכוהו במוטות ברזל עד צאת נשמתו. לאחר-זאת החלו להכות את אשתו. על-מנת שתחתום על וידוי שבעלה התאבד, וגם היא עומדת להתאבד. אחרת יחנקו את הבת הקטנה לנגד עיניה. ברגע שהאשה האומללה חתמה על הודעת ההתאבדות המזוייפת, קשרו השוטרים חבל סביב צווארה ותלוה בפרוזדור המואר, לעיניה הנבעתות של ילדתה בת ה-11. הם קרעו חוטי חשמל מעל התקרה וגררו את הילדה הצורחת, לעבר הכבלים המחושמלים.

''היא תתחשמל למוות, ונוכל להודיע מחר, כי הקטנה התפחמה כאשר ניסתה להוריד את אמה מהמנורה''. כך אמר מזכיר המפלגה הנאצית לשוטרים, בעת שהיה נוכח בזוועה. הילדה ניצלה רגע של הפוגה, ונשכה את היד שאחזה בה. קפצה מהמרפסת לגינה ורצה בשארית כוחותיה מבלי דעת, לאן יובילו אותה רגליה הכושלות. השוטרים רדפו אחריה, אך נמנעו מלירות בה מחשש שיעוררו תשומת לב בלתי רצויה.

בריצה מבוהלת עברה הילדה את הגבול ההולנדי. למזלה, לא הבחינו בה שומרי הגבולות משני הצדדים. היא המשיכה לרוץ עד אשר אפסו כוחותיה, ומעדו רגליה היישר לתוך תעלה מלאת בוץ. שם נשארה ללא הכרה במצב של הלם מוחלט.

גרטרודה ויסמולר יצאה לטיול בוקר בשדות הפרחים הצבעוניים שכיסו את כל הסביבה השלווה. אין מראה יפה יותר מאשר שדותיה הפורחים של הולנד בחודשי האביב... האויר הצח של השחר והריחות המשכרים של פלאי הבורא, מלאו את לבה של ההולנדית הטובה. במחשבותיה לא העלתה כלל את הזוועות, הרצח והעינויים שהתרחשו מעבר לגבול הקרוב, מספר שעות קודם-לכן. היא התכופפה לקטוף פרחי שדה רעננים, שעה שהבחינה בגוף של ילדה מכוסה בבוץ, אך עם לב פועם חלושות. גרטרודה גררה אותה הביתה, הזעיקה רופא וטיפלה בה משך שלושה ימים עד אשר חזר כושר הדיבור אצל הילדה. חלפו שבועיים נוספים של טיפול פסיכיאטרי מרוכז בתוספת חמימות ומסירות אמהית, עד אשר יכלה הילדה לספר את אשר עבר עליה בלילה האיום. הפסיכיאטר ההולנדי פסק: ''כנראה שהיא עדיין סובלת מהלם ומערבבת דמיון עם מציאות. לא ייתכן שדברים כאלו אירעו במדינה נאורה ותרבותית כמו גרמניה...''

הגב' ויסמולר סברה אחרת. והאמינה לילדה. עוד באותו יום נסעה לעיירה הגרמנית, כדי לברר את העניין.

תחילת המעורבות

בשובה מהעיירה הגרמנית העונה לשם ''גרונאו'', הסתגרה הגב' ויסמולר בחדרה ובכתה שעות ארוכות. כשיצאה מחדרה ופגשה בבעלה, היו פניה חוורות, עיניה אדומות וידיה רועדות ללא הרף. נרגעה קמעא, נטלה את התנ''ך ונשבעה לעצמה חרישית, שלא לשקוט ולא לנוח, כל עוד נמצאים ילדים בסכנת מוות בגרמניה הנאצית.

כך החלה גרטרודה ויסמולר בדרכה, כאחת המצילות הגדולות בהיסטוריה. ההתחלה היתה קשה מאוד. היא פנתה לארגונים יהודיים בהולנד, בלגיה ואנגליה בבקשת עזרה במאמציה להציל ילדים יהודים מגרמניה. ברם, ראשי הארגונים לעגו לה וחשבוה למטורפת. (זוכרים את מחדלי מנהיגי הציונות, בהצלת יהודי אירופה?). יושב-ראש וועדת סעד יהודית בבריטניה דיבר אליה גלויות: ''המשוגע היטלר והבריונים הנאציים שלו יכולים לצעוק עד מחר, כי ירצחו את כל היהודים. אנו לא מאמינים להם. זו תעמולה לקבל את תמיכת האנטישמיים ברחבי העולם. הרי היטלר מבין, שלא יוכל לנהל את ענייני המסחר והכלכלה ללא יהודים.. יתכן שירצחו יהודי אחד או שניים, אך סכנה כללית אינה נשקפת ליהדות גרמניה...''

כל מאמציה לגייס תמיכה נכשלו. אפילו יהודי גרמניה עצמם סרבו לשלוח את ילדיהם חוץ לארצם. - ''מה רע לנו כאן? הרי אנו גרמנים לכל דבר'', השיב אחד ההורים היהודיים לגב' ויסמולר.

המפנה בגורל יהדות אירופה, חל בשנת 1938. אוסטריה הצטרפה מרצונה הטוב לרייך הגרמני ואילו צכוסלובקיה, נכנעה ללא קרב. ברייך הגרמני המוגדל, נמצאו עתה למעלה ממליון יהודים ואייכמן נדרש ע''י היטלר לטהר את הרייך מה''זוהמה היהודית'' עפ''ל.

קנס סמלי על רצח

באותה שנת 1938 התדפק על שערי השגרירות הגרמנית בפאריס, צעיר יהודי בן 17, הירשל גרינשפאן וביקש ראיון מיידי עם השגריר הנאצי. במקום השגריר יצא לקראתו המזכיר השלישי של השגרירות, הקצין הנאצי פון ראט. הירשל שלף אקדח טעון מכיסו וירה שלושה כדורים ללבו. פון ראט נהרג במקום. גרינשפאן נעצר ע''י המשטרה הצרפתית, אך שוחרר לאחר שהוטל עליו קנס סמלי בלבד. בית הדין הפריסאי קיבל את טענתו, שהוא בא לנקום את מות הוריו במחנה ריכוז גרמני. אחרי כיבוש צרפת ע''י הגרמנים, נעלם הצעיר היהודי האמיץ.

רצח הדיפלומט הנאצי, זירז את החלטת היטלר, לחסל את כל העם היהודי. אייכמן נצטווה לפתוח את ''משרד ההגירה היהודי'' עם סניפים בוינה, פראג וברלין. יהודים שיכלו לשלם דמי שוחד אגדתיים, שוחררו ממעצר וגורשו מחוץ לגבולות גרמניה, בתנאי שהשיגו אשרות-כניסה לארצות אחרות. רק מעטים עמדו בתנאים. השאר נעלמו במחנות ריכוז.

כל אותה עת, לא חדלה גב' ויסמולר במאמצים על-אנושיים, להציל ילדים יהודיים מהגהינום הנאצי. מכרה את רכושה, השתמשה בכספי בעלה, וגייסה תמיכה מארגוני חסד שונים בהולנד. אבן הנגף העיקרית בדרכה, היתה אשרות-הכניסה. שום ארץ בעולם לא רצתה בילדים האומללים. אפילו ארץ-ישראל, מולדת היהודים, היתה סגורה ומסוגרת בפני היתומים המסכנים. לבריטים ששלטו בארץ, לא היה אכפת אם יישרפו כל יהודי-אירופה בכבשנים. ''יהיו לנו רק פחות בעיות עם הערבים אחרי המלחמה'' הצהיר אחד הפקידים המנדטוריים בציניות.

אחרי תחנונים רבים הצליחה המצילה ההולנדית להשיג 22 אשרות להולנד לילדים בני 8 עד 18. היא נסעה לוינה, בחרה 22 יתומים שהוריהם נרצחו. לקחה אותם לתחנת הרכבת וביקשה מהם להמתין עד שתרכוש כרטיסים בקופה.

כאשר שבה למקום המפגש, הם כבר לא היו שם. היא לא ויתרה, לקחה מונית ישירות למטה המשטרה. שם נמסר לה, לאחר שאיימה עליהם שתתלונן בשגרירות הולנד, לפנות למשרדו של אייכמן. ''הוא מטפל בכל העניינים הללו'', מסרו לה קציני המשטרה.

מול אייכמן

הגב' מהולנד התדפקה על שערי הארמון של משפחת רוטשילד, שהוחרם ע''י אייכמן לצרכיו.

- ''לאן את נדחפת, גברת?'' שאל הזקיף הגרמני בשער.
- ''אני רוצה לראות את האדון אייכמן''.
- ''אולי הוא לא רוצה לראות אותך''. כך בשחצנות גרמנית טיפוסית.
- ''לא אזוז מכאן עד אשר אדבר אתו. יש לי דברים חשובים למסור לו..''

מקץ שעות רבות של המתנה בקור ובשלג, היא הוכנסה למשרדו. לאחר שנים היא תיארה את המפגש הראשון עם הרוצח הגרמני אדולף אייכמן, במילים הבאות:
''לא ידעתי אז מיהו אייכמן ולא תיארתי לעצמי שאיש, אותו חשבתי תחילה לאישיות מדינית ממדרגה ראשונה, יהיה קצין כה צעיר ומנומס. לא יכולתי להאמין, כי אדם נעים-הליכות זה, חולש על מערכת רצח, סחיטה ועינויים שהקיפה את יהדות אירופה''.

עתה במשרדו מביטה היא בעיניו החייכניות של סגן-אלוף סימפטי, העונד את המדים השחורים של משטרת הבטחון. עד מהרה קולטת המצילה ההולנדית לדעת, כי הנימוס וגינוני-החן מהווים שכבה חיצונית דקה העוטפת את חיית-הטרף הנאצית.

אייכמן ישב בכורסא, הצית סיגר והניח אל רגליו המגופפות על השולחן היקר שנרכש ע''י רוטשילד מעזבונו של לואי מלך צרפת. הזמין אותה לשבת על הספה והרהר באורח פילוסופי בקול רם: ''הארמון הזה הוחרם על ידי מהרוטשילדים. שמעת בוודאי על המיליונרים היהודים הארורים שמצצו ברמאות את כספם של נוצרים ישרים כמונו, רכשו להם תוארי-אצולה תמורת כסף והקימו להם ארמונות-פאר. לצערי נמלטו רובם בטרם הגעתי לוינה. הצלחתי לתפוס שניים מקרובי משפחתם. פקדתי להכניס את ראשיהם לתוך אסלת שירותים ולהוריד את המים. הם נחנקו. כאשר חזרו לחיים בעזרת הרופא, חתמו מיד על העברת כל הונם ורכושם לרשות ''מרכז ההגירה היהודי'' אותו אני מנהל כאן. מה את רוצה ממני, גברת?''

הגב' ויסמולר דרשה להחזיר לה לאלתר את 22 היתומים שעבורם יש לה אשרות-כניסה להולנד, תעודות מעבר וכרטיסי-נסיעה. ''אם לא תחזיר לי את הילדים מיד, אקים צעקות עד לב השמיים בעיתונות העולמית !''

הוא הצטחק בציניות: ''אני מצפצף על העיתונות. אבל אמרי לי דבר אחר, יש לך שם גרמני ''גרטרוט וייסמילר'', את נוצריה ומסמלת בעיני את כל הטהור בגזע הגרמני. מה לך וליהודים, אותם יש להשמיד כמו פשפשים ללא רחמים...''?

ההולנדית קמה על רגליה ופנתה לעבר פניו של רב-הטבחים. ''אדון אייכמן, אתה טועה בכמה נקודות. ראשית, אבקשך להגות את שמי בצורה הנכונה. שמי גרטרודה ויסמולר ולא גרטרוט וייסמילר. אני הולנדית ולא גרמנית. ואילו היית אתה נוצרי טוב, לא היית כה אכזרי כלפי ילדים חסרי ישע!''

היא היתה משוכנעת שאייכמן יצווה לאוסרה ולהשליכה למרתף עינויים. לתדהמתה, צחק אייכמן מלא הפה. הדברים הבאים ששמעה מפיו, הפתיעו אותה לא פחות: ''גברת ויסמולר (הדגיש את המבטא ההולנדי) אני חושב שנוכל להגיע להסכם מסחרי. אני מוכן להעביר לידייך 10.000 ילדים יהודיים בשלושה תנאים:

1. קרובי הילדים או ארגוני סעד חייבים לשלם סכום של 1000 דולר עבור כל ילד.
2. את חייבת להוציא מכאן לפחות 600 ילדים לשבוע.
3. את מוכרחה להתחייב, כי אף אחד מהמגורשים לא ישוב עוד לגרמניה - ואם ישוב, דמו בראשו''.

המצילה הסכימה מיד לכל התנאים. עדיין לא היה לה ברור, מניין תשיג את דמי הכופר הגבוהים בסך של 10 מיליון דולר? כיצד תצבור אלפי אשרות-כניסה ותעודות מעבר? מהיכן תיקח אמצעים לממן ארגון רכבות, תזונה והשגחה רפואית לרבבת הילדים? דחתה שאלות מציקות אלה וטסה היישר לברלין, אמסטרדם, לונדון ופריס. התקשרה עם סוכני מחתרת, ארגונים יהודיים ושאינם יהודים. באה בדברים עם אנשי עסקים ובעלי אמצעים, בכל מקום אליו הגיעה. אחרי ששה ימים של התרוצצות ברחבי אירופה, הצליחה לשחרר את המשלוח הראשון של 600 ילדים מבוהלים שהגיעו ברכבת מיוחדת לקלן. היה זה ב-11 דצמבר 1938.

ללא רחמים

שליחי אייכמן חתמו על המסמכים וגב' ויסמולר ליוותה את הרכבת לעיר הגבול ההולנדית ''ניימגן''. בגבול ההולנדי התברר שנמצאים ברכבת 622 ילדים במקום 600. המיותרים היו אותם 22 יתומים שנחטפו ע''י סוכני אייכמן בתחנת הרכבת בוינה. הרוצח הנאצי חמד לו לצון על חשבון הסבל והדמעות. החרים את תעודות המעבר של ה-22. שוטרי הגבול ההולנדים סרבו לתת להם להיכנס להולנד ללא תעודות המעבר. (לא העלו על דעתם שהגרמנים ה''תרבותיים'' מסוגלים לשחוט ילדים בדם קר). לא הועילו תחנונים ודמעות. הם אולצו לחזור לגרמניה. ואז היא קיבלה קריאה טלפונית דחופה מאייכמן: ''הפרת את תנאי ההסכם שלנו. הרי אמרתי לך לא להחזיר אף ילד לגרמניה. עכשיו לא תראי אותם עוד...''

עשרים ושנים הילדים האומללים הומתו באכזריות באמצעות ניסויים רפואיים ומדעיים שנערכו בגופם. יהי זכרם ברוך!

ההערמה

אחרי לחצים רבים, תחנונים ושלמונים, הצליחה לקבל כמה אלפי אשרות-כניסה. ואז החליטה להערים על אייכמן היא השתמשה באותן תעודות מספר פעמים. ברגע שהרכבת עברה את הגבול ההולנדי, אספה את כל התעודות מידי הילדים, מחקה את החותמות באמצעות חומרים כימיים, ושוב נסעה לגרמניה לקבל משלוח חדש. מבצע ההצלה נמשך יותר מארבעה חודשים. באוגוסט 1939, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, נפרדה גרטרודה מאדולף אייכמן. הרכבת האחרונה עם ילדים יהודים, עזבה את גרמניה, והמצילה החתימה את ניירותיה במשרדו של הפושע הנאצי.

''להתראות'', אמר לה אייכמן.
''אני מקווה שלא נתראה עוד'', השיבה ההולנדית.
''אל תשלי את עצמך גברתי, עוד איך נתראה…''

טרם חלפה שנה והגב' ויסמולר נוכחה, כי אייכמן צדק. במאי 1940 פלשו גייסות הגרמנים להולנד, בלגיה וצרפת. במחנה המעבר שהוקם על ידיה, בקרבת ביתה, נותרו עוד 350 ילדים שלא הספיקו לצאת למקום מבטחים. ההולנדית האמיצה ידעה מה יהא גורלם, אם יפלו בשנית לידי כנופיות אייכמן.

היא החרימה חמשה אוטובוסים עירוניים והסיעה 150 ילדים לנמל אימויידן, שם עגנה אוניית הפליטים ''בודגרייבן''. בסיפונה המיושן המו פליטים מכל ערי הולנד, רובם אזרחים אנגליים שניסו להימלט למולדתם החופשית. פועלי הנמל ההולנדיים עכבו את האנייה, לאחר שרב-החובל פקד להרים עוגן, עד אשר עלתה הגב' ויסמולר על גשר הפיקוד. הקברניט סירב בתוקף לקחת אפילו ילד אחד... גרטרודה לא התבלבלה ואיימה על הקברניט שאם יעמוד בסירובו, לא יאפשרו לו פועלי הנמל להפליג לאנגליה. הילדים שהמתינו ברציף, הועלו לסיפון והאוניה הפליגה באיחור רב. הטנקים פרצו לנמל, פתחו באש תותחים לעבר האוניה המתרחקת, אך טווח הפגזים לא השיג את הפליטים. נשארה השאלה הגדולה: מה עושים עם 200 הילדים שארית הפליטה?

הסוף הטוב

הילדים הוסתרו במנזר סמוך, והיא החלה לחפש דרכים להבריחם לארץ ניטראלית. יומיים לאחר-מכן הגיעו שני קציני S.S. ממפקדתו של אייכמן ודרשו לדעת את מקום מחבואם של הילדים. ''הם מזמן באנגליה'' השיבה ההולנדית האמיצה בשלווה. קצין אחד סטר על פניה. השני דחף אותה בגסות ובאיום מפורש: אם תוך 48 שעות לא תעביר את הילדים לידיהם, תשלם בחייה.

בלשי הגסטפו נשארו צמודים ליד ביתה יומם וליל. אי אפשר היה לזוז בלי מעקב צמוד. הפעם נקטה בטכסיס מסוכן והערימה שוב על אייכמן ושלוחיו. היא שלחה את בעלה לנמל הדייגים ''בוורויק'' במטרה לשכור שתי אוניות-דייג. מר ויסמולר התמקח בפומבי עם בעלי הספינות. כמובן שהדי העיסקה הגיעו לאוזני בולשת הנאצית. הגרמנים הניחו שהילדים יוברחו דרך הים. כוחות משמר מוגברים הקיפו את הנמל, וכל הסוכנים הוחשו לשם באישון ליל. בעוד תשומת-לב הגרמנים מרותקת לנמל הדייג, הסתננה המצילה מדירתה למנזר. שם המתינה לה שיירת אוטובוסים ומשאיות. על כל כלי רכב הוצמד השלט: ''עלייה לרגל ללורד הקדושה''.

בראשית המלחמה, לא העזו אפילו הגרמנים לאסור עליות-רגל המקודשות לנוצרים. לכן, לא חשד אף אחד בשיירה שכללה מאות ילדים נוצרים ויהודים גם יחד. האוטובוסים עברו את תחנות הבקורת הגרמניות בהולנד וצרפת הכבושות. לבסוף הגיעו למקום המקודש להם. הנוצרים נשארו ב''לורד'', ואילו הילדים היהודים המשיכו בדרכם לעבר הרי הפירנאים על גבול ספרד.

מבריחים מקצועיים נשכרו ע''י גרטרודה, והשוטרים המקומיים קיבלו שוחד והפנו מבטם לכיוון אחר. השלטונות הספרדיים קיבלו את הילדים בסבר פנים יפות. הגב' ויסמולר שבה לאמסטרדם מעליית הרגל ל''לורד''. היא נעצרה מיד ע''י הגסטפו, אך שוחררה כעבור שבוע מחוסר הוכחות. ומאז ועד תום מלחמה, עסקה היא בפעילות מחתרתית, תוך כדי הסתכנות אישית, בהצלת חיי אדם.

תם סיפורה של הגיבורה ההולנדית. אך מן הסתם לא תם, סיפורם של אותה רבבת ניצולים. היום בשנות העמידה שלהם. הם או צאצאיהם מוזמנים להגיב על כתבה זו. בהעלאת זכרונות ועדויות אישיות מקוריות. תודתנו נתונה לכם מראש וכן לשאר הקוראים על הארות, הערות, או כל תגובה אחרת לפתיחת סדרה על פרשיות נעלמות, שלא נסקרו עד עכשיו.
http://www.shofar.net/site/PrintARVersion.asp?id=6883

_______________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי כ''ח בתשרי תשע''ה    08:05   22.10.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  84. הרב וייסמנדל רצה לממן את תעשיית ההשמדה הנאצית  
בתגובה להודעה מספר 62
 

הרב וייסמנדל רצה לממן את תעשיית ההשמדה הנאצית

באמצע השואה, הרב וייסמנדל רצה לשלם עשרה מיליון דולר לקופת האס.אס, סכום עתק במונחים דאז, כדי לעכב את גירוש יהודי הונגריה.
במילים אחרות, עיכוב השמדת יהודי הונגריה תמורת הון עתק לתעשיית ההשמדה הנאצית מחוץ להונגריה, דם תמורת דם.

שלא נדבר על העבר העשיר של הנאצים בתכסיסי ההונאה ועסקאות שווא, כגון הפרת ההסכם מול המעצמה הרוסית (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב), או כפי שהימלר אמר לאייכמן: "קח מהיהודים כל מה שתוכל. הבטח להם כל מה שתרצה, מה נקיים – זה עניין אחר".

______________
קראתי ואין עונה, הרב אברהם פוקס, הוצאה חרדית, עמ' 121.
יהודים למכירה – משא ומתן בין יהודים לנאצים 1933 – 1945, יהודה באואר, עמ' 217.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1579941578900999&set=gm.1491431581081611&type=1&theater
.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי כ''ז בניסן תשס''ט    01:29   21.04.09   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  79. תמליל/ראיון עם סוזי קסטנר/ז'וז'י קסטנר, בתו של קסטנר!!  
בתגובה להודעה מספר 7
 

סוזי קסטנר/ז'וז'י קסטנר, בתו של ישראל קסטנר בראיון לתכנית 'נכון להבוקר' עם ניב רסקין בגל"צ - ערב יום השואה 20/04/2009



ניב רסקין: נכון להבוקר שמונה כמעט שלושים וארבע דקות, הערב הוא ערב יום השואה ישודר בערוץ 8 בהוט בכבלים סרטם די מצמרר של גיילין רוז 'להרוג את קסטנר'. בסרט מובא ראיון ראשון עם רוצחו של הדוקטור ישראל קסטנר מי שנחשב במשך שנים כמשתף פעולה עם הנאצים, ונרצח ע"י פעילי ימין בהתנקשות שהראה במרץ 1957 והסעירה את המדינה. ז'וז'י קסטנר היא בתו של הדוקטור ישראל קסטנר, שלום לך
ז'וז'י קסטנר: בוקר אור

ניב רסקין: הסרט בעצם נפתח בשחזור ההתנקשות באביך ע"י הרוצח זאב אקשטיין מתחת לביתכם ברחוב עמנואל הרומי בת"א. קודם כל ברמה האישית, איך התמודדת עם לראות את הקטע הזה?
ז'וז'י קסטנר: שראיתי את הסרט בפעם הראשונה הייתי בהלם מוחלט, כי הייתי במידה מסוימת שותפה להפקה של הסרט במשך 8 שנים, אבל לא היה לי מושג באיזה כיוון הוא הולך ואיך הוא יוצג, כך שראיתי את זה בפעם הראשונה הייתי באמת בהלם. אבל בסופו של דבר הסרט עשה לנו שירות מדהים

ניב רסקין: בסרט הזה מעלה אותו זאב אקשטיין תיאורית קונספירציה שהוא ירה אמנם בדוקטור קסטנר מספר כדורים, אבל הירייה שהרגה אותו נורתה מתוך החושך, מה דעתך על התיאוריה הזאת שהיה אדם נוסף שם?
ז'וז'י קסטנר: אני מאמינה בתיאוריה, אני לא חושבת שזה כל כך תיאוריה כי אבא שלי בתיאור של האירוע למשטרה מסר שהוא.. מכיוון שהירייה הראשונה הייתה יריית סרק – הוא ניסה לברוח לתוך הבניין ומישהו מנע ממנו להיכנס, ואז הוא רץ החוצה וניסה לברוח לבניין הש.. הסמוך ואז הוא נורה בגבו

ניב רסקין: מי מי רצח?
ז'וז'י קסטנר: של מי הייתה

ניב רסקין: אוקיי
ז'וז'י קסטנר: הירייה שרצחה אותו אבל מה שבטוח הוא שהיה שם אדם נוסף שוידא הריגה

ניב רסקין: היה לך מאוד חשוב לפגוש את האיש שהורשע ברצח אביך, אפילו צלצלת אליו הוא סירב לאורך זמן. למה היה לך כל כך חשוב לשוחח איתו או לשבת איתו?
ז'וז'י קסטנר: כי אחד הדברים שמאוד הציקו לי במשך השנים זה שאת אבא שלי רצח איש צעיר יליד הארץ שלא היה לו שום קשר לשואה, ניגש אליו בדם קר ושאל אותו: "אתה דוקטור קסטנר?" ורצח אותו. אני כל השנים האמנתי שאילו – אבא שלי מת בכל מקרה – אבל אמנתי שאילו היה רוצח אותו אדם שחש נבגד ע"י קסטנר, שחשב שמשפחתו נספתה בגלל קסטנר, הייתי מבינה את זה יותר זה היה לי יותר קל. ורציתי לדעת מה הביא אדם צעיר לרצוח אדם אחר בדם קר

ניב רסקין: הצלחת להבין?
ז'וז'י קסטנר: כן בהחלט, הצלחתי להבין שלקחו אדם צעיר, נתון להשפעה, רגיש ותמרנו אותו פשוט תמרנו אותו

ניב רסקין: גורמי ימין קיצוניים באותה תקופה
ז'וז'י קסטנר: ימין ושמאל היה שם אני חושבת די בלגן בכל הנושא הזה, הוא גם מספר שחלק גדול מאנשי המחתרות מאנשי המחתרת היו אנשי שב"כ שנשלחו על מנת לעקוב אחרי מה שקורה במחתרות, כך ש..

ניב רסקין: מושתלים מטעם שירותי הביטחון הישראלים
ז'וז'י קסטנר: כן, אכן

ניב רסקין: תחילת הפגישה שלכם מתועדת בסרט אחר כך הוא מבקש מימך לפרוש יחד איתו למרפסת, אתם יושבים שם שעה ארוכה, מה הבנת ממנו? מה שמעת ממנו שלא ידעת לפני?
ז'וז'י קסטנר: זה לעתיד

ניב רסקין: מה זאת אומרת?
ז'וז'י קסטנר: זאת אומרת שמה שנאמר בארבע עיניים בינתיים.. נשאר בארבע עיניים..

ניב רסקין: את מרגישה שבסופו של דבר אחרי כל כך הרבה שנים שכמובן מה שזכור מישראל קסטנר זה את אותו משפט של אותו שופט שאמר שהוא: "מכר את נשמתו לשטן" ושיתף פעולה עם הנאצים, מרגישה שהסרט הזה אולי בסופו של דבר ישים קץ לדיבורים על כך שהוא בגד?
ז'וז'י קסטנר: בהחלט, אמנם הסרט.. קודם כל זה תהליך של הרבה מאוד שנים של יותר מ 25 שנה, זה התחיל בסרטים של הערוץ הראשון של יהודה קוה ואחר כך הייתה הצגה ואחר כך הייתה סידרה בטלוויזיה ונעשו סרטים גם ע"י מפיקים זרים וככל שהתקדם הזמן והתגלו מסמכים שהוכיחו שמה שאבא שלי אמר היה אמת, ובשנים האחרונות גם הניצולים מדברים

ניב רסקין: יד ושם הכיר בו באופן רשמי
ז'וז'י קסטנר: יד ושם, כך שזה תהליך אבל הסרט נתן לזה דחיפה עצומה

ניב רסקין: חייב לשאול אותך ככה לסיום, בסרט ודיברנו על קודם בשיחה עולה תיאורית הקונספירציה, מדובר ברצח שהסעיר את ישראל של שנות החמישים, סוג של רצח פוליטי. המתנקש היה איש ימין פנאט, הרצח הזה ארע מאות מטרים מכיכר מלכי ישראל, ובמקרה הזה שוחררו הרוצחים אחרי 7 שנים בלבד, שקיבלו חנינה מהנשיא זלמן שזר. לא יודע, כשאני ראיתי את הסרט הזה לא יכולתי שלא לחשוב על רצח אחר שארע כמה מאות מטרים משם, גם את בתחושה הזאת?
ז'וז'י קסטנר: אני חושבת שיש הרבה נקודות דמיון, אבל מעבר לזה אני לא יכולה להביע דעה. וזה שהרוצחים שוחררו אחרי זמן כל כך קצר – וכפי שנאמר קיבלו תנאים מיוחדים בכלא – זה רק מוכיח את תיאורית הקונספירציה של הרצח של אבא שלי. ביחס לרצח של רבין אני לא יכולה להביע דעה, כי אני לא מצויה כל כך בפרטים ואני לא חושבת שזה רלוונטי לגביי או לגבי אבא שלי

ניב רסקין: ברור
ז'וז'י קסטנר: מה שלנו חשוב זה באמת שסוף סוף.. מבצע ההצלה הגדול שלו שאין שני לו בשואה – מובא לקדמת הבמה

ניב רסקין: הדברים ראויים, סוזי קסטנר, ז'וז'י קסטנר בתו של ישראל קסטנר, תודה לך
ז'וז'י קסטנר: תודה לך

ניב רסקין: להתראות
ז'וז'י קסטנר: להתראות ואני מקווה שכמה יותר אנשים יצפו בסרט

ניב רסקין: תודה

מקור:
http://glz.msn.co.il/pop_video.aspx?newsid=4052

*****

ההמנון-"התקווה בת שנות אלפיים", בעיבוד חדש ועוצמתי - Francky Perez


קליף ב ביצוע מדהים: http://www.youtube.com/watch?v=UI-z2e0TCcg&feature=player_embedded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי י''א בחשון תשע''ה    08:10   04.11.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  85. 'רצח קסטנר בוצע בידי הש''ב להכפשת הימין'  
בתגובה להודעה מספר 79
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 04.11.14 בשעה 09:43 בברכה, פילוביץ שחף
 
'רצח קסטנר בוצע בידי הש''ב להכפשת הימין'

עם צאת ספרו של זאב אקשטיין, רוצחו של קסטנר, הטוען: עשיתי זאת בהשראת הימין, קובע ההיסטוריון יצחקי: השליחים היו הש"ב.
ערוץ 7 | שמעון כהן, פרסום ראשון: י"א בחשון תשע"ה, 04/11/14 07:08

בימים אלה יוצא לאור ספרו של זאב אקשטיין, המודה בביצוע רצח קסטנר.

בספר 'שמיכת טלאים' הוא קובע כי את המעשה ביצע לאחר שהצטרף לקבוצות ימין אידיאולוגי ולאור התורה שספג שם יצא לבצע את הרצח על אף שאיש מעולם לא הורה לו במפורש לבצע את הרצח.

על טענותיו אלה של אקשטיין ועל עברו בש"ב, גלגולו הקודם של השב"כ, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי הרואה ברצח ניסיון נוסף של שירות הביטחון להכפיש את הימין הישראלי וזאת בשליחות השלטון המפא"יניקי של אותם ימים.

נזכיר כי קסטנר נרצח לאחר המשפט בו קבע השופט חיים כהן כי 'מכר את נשמתו לשטן' כאשר ביצע עסקה עם ההנהגה הנאצית להצלת כ-1700 מיהודי הונגריה ובתמורה "ירדים" את יהודי אירופה וימנע מהם מידע על הגורל האורב להם מידי השלטון הנאצי. הויכוח סביב מהלכיו של קסטנר געש במשך שנים רבות ולצד הטענות על עצם קיומה של העסקה היו שטענו כי במציאות הבלתי אפשרית של השואה כל אדם היה מנסה להציל בכל דרך כל יהודי שיכול היה וקסטנר עשה זאת ל-1700 יהודים ועל כך מגיעה לו ברכה.

עם זאת טענה משמעותית שנטענה נגדו הייתה שלאחר מלחמת העולם השנייה נתן קסטנר עדות לטיהור שמו ופועלו של קורט בכר, בכיר האס. אס., כמו גם של קצינים אחרים. הטוענים נגד קסטנר קובעים כי למהלך זה לא ניתן למצוא צידוק והסבר כלשהו.

בשיחה עמו קובע ההיסטוריון יצחקי כי השיטות שבהן נקט השלטון על מנת להכפיש את הימין לא השתנו מאז שנות החמישים ובמסגרת זו נשלח אקשטיין לבצע את רצח קסטנר בשירות הש"ב שבו הועסק בעבר. "אקשטיין הודה שהוא היה איש ש"ב ובשלב מסויים המיר את דתו ועבר אל הימין בראשותו של 'נחום' שאת שמו המלא הוא לא מגלה", אומר יצחקי הסבור כי מחקר שביצע ובהסתמך על מידע שהתגלגל לידיו ידוע לו מיהו אותו נחום שלאור משנתו יצא אקשטיין לביצוע הרצח וגם אותו נחום הוא עצמו איש שב"כ, הוא אומר ומסביר:

"פרשת קסטנר סיבכה את השלטון באותם ימים. בעקבות פסק של השופט חיים כהן שקבע שקסטנר מכר את נשמתו לשטן התעוררה גם האשמה כלפי המנהיגות היהודית בשנות הארבעים. מפלגת השלטון הוכתה באופן משמעותי וחירות של בגין התחזקה. היה אז חשש שהמהלך יגבר ומפלגת השלטון תוכה".

מכאן מגיע יצחקי לתיאור המציאות המורכבת של ימי החמישים, "בשנות החמישים פעלו כמה מחתרות והמשותף הוא שהפעילו אותן אנשי לח"י. המפורסמת שבהן הייתה 'מחתרת צריפין'. אנשיה הטמינו פצצה בבניין השגרירות הסובייטית. באירוע נפצעו כמה אנשים בהם גם אשת השגריר.

האירוע הוביל לניתוק יחסים ומאמצי השב"כ לתפוס את האחראים עלו בתוהו", הוא מספר ומציין כי באחד הימים נלכדו שני תלמידי ישיבה שביקשו להניח פצצה במשרד החינוך בגלל חוק חינוך ממלכתי. תוך כדי החקירה נחשפה מחתרת 'מלכות ישראל' שבראשה עמדו שני יוצאי לח"י, עו"ד חרותי ושמעון בכר שהובאו לדיון בבית הדין הצבאי בצריפין.

הסניגור של השניים היה שמואל תמיר. הם הואשמו בשורת מעשי הנחת מטענים במועדונים קומוניסטיים ובמערכת 'העולם הזה' ועוד. על שמעון בכר נגזרו 12 שנות מאסר ועל עו"ד חירותי 10. למרבה הפלא השניים שוחררו אחרי שנתיים בצו מיוחד של שר הביטחון בן גוריון ובהמלצת ראש השב"כ איסר הראל. "ריח כבד של סירחון עלה באפי כשקראתי על כך כבר כילד ולאחר מכן כחוקר. אם הם טרוריסטים שהציתו מכוניות, זרקו רימונים, פוצצו את השגרירות איך זה שהם שוחררו?".

"אקשטיין מודה שהוא ירה בקסטנר. לידו היה דן שמר שהיה הנהג והיו שם עוד ארבעה אנשים. מנהיג התא היה יוסף מנקס שהכרתי אותו אישית כשעבד במאפייה עם דודי. לימים האיש הזה הודה שהוא שהניח את הפצצה בשגרירות הסובייטית. העניין הוא שכל חברי אותו תא היו כולם אנשי שב"כ. מוזר שכולם אנשי שב"כ חוץ מאחד...".

יצחקי ממשיך ומספר כי אקשטיין ביצע את המעשה ולאחריו ביצע סדרת מעשים שלומיאליים בהוראת מפעיליו. הוא קיבל הוראה להשאיר אקדח ברכב גנוב. "מי משאיר בשלומיאליות כזו אקדח עם טביעות אצבע?", תוהה יצחקי.

"מנקל אקשטיין ושמר המסייע נידונו למאסר עולם. מבחינת השלטון זה היה בסדר גמור כי לכאורה סגרו את הפרשה, אבל לפתע הם שוחררו לאחר שישבו בכלא בקושי שש שנים. איך קורה דבר כזה? מוזר. עדיין לא חלף שליש מהמאסר והם לא הצטיינו בהתנהגות טובה במיוחד. אבל הסתבר שראש הש"ב, איסר הראל, ביקש מבן גוריון לשחרר את שלושת השותפים לפשע הרצח.

"התעוררה בעיה, מה עושים עם בתו של קסטנר ואשתו? איך מתרצים את החנינה הזו וביומנו של בן גוריון מופיעה כל השקלא והטריא סביב העניין עד שבן גוריון השתכנע". "איסר ממליץ בכול כוחותיו על חנינה", נכתב ביום הראשון בינואר 63' ביומנו של בן גוריון המתאר את רצונו להתחשב במשפחת קסטנר ואת דבריו של איסר הראל שהבטיח שימצא את הדרך להרגיע את משפחת קסטנר ובכך התאפשר מהלך השחרור. שמר שוחרר ראשון וכעבור 5 חודשים שוחררו הרוצח והמפעיל. "מוזר עד מוזר מאוד".

"אם היה לי ספק במי עשה את הדברים הרי שהם נחשפו לחלוטין. עו"ד אריה הדר (שכינויו פשוש), ראש אגף חקירות בשב"כ לשעבר, סיפר בפרישתו על תפקודו בש"ב. שם הוא סיפר על גוף שנקרא 'מטה 1' שתפקידו היה לעסוק בריגול אחרי המתרחש במשרדי הממשלה ובין השאר להכניס חפרפרות למפלגות כמו חרות, מק"י וציונים כלליים. כך גם הוחדר איש שב"כ לבית הדפוס של העולם הזה, העיתון שתקף את בן גוריון רבות. הוא היה מעביר את העיתון לבן גוריון ולאיסר הראל לפני הפצתו. הייתה יחידה מבצעית שעסקה בהקמת מחתרות בפיקודו של איסר. מחתרת צריפין היא אחת מהן. היו גם מחתרות בשמאל. בקיצור, המחתרת של השב"כ רצחה את קסטנר בהוראה מפורשת של ראש הש"ב. אין לי הוכחה מי נתן את הפקודה לש"ב".

יצחקי קובע בדבריו כי השליחות לביצוע רצח קסטנר הייתה גם במקרה זה להכפיש את הימין וזו הסיבה שאקשטיין שייך ומשייך את שליחותו לחוגי ימין שעימם קשר קשרים.

מוסיף יצחק ומספר כי "לאחר שאיסר הראל פרש התמנה במקומו עמוס מנור שהחליט לסגור את מטה 1 כי הסכנה העיקרית היא ברית המועצות ולא האויב הפנימי. כשסגרו, סיפר הדר, נשלחו הוא ואחרים לשרוף את הארכיון והמסמכים על המחתרות. הוא סיפר איך ימים שלמים עמדו הוא ואחרים ושרפו את התיקים".

עם זאת קטעי מסמכים הצליחו לשרוד והגיעו למי שהפיץ את תוכנם. "למזלנו יש בארץ אנשים טובים שכאשר הם רואים שיש מי שמבעיר מסמכים הם דואגים להעביר מסמכים למי שיהיה מוכן לפרסם", חותם יצחקי.

מקור: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/286631
.
.


.
.
.


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:52   27.01.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. לורד מויין: ''מה אעשה במיליון יהודים??''  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 27.01.05 בשעה 04:43 בברכה, פילוביץ שחף
 
לורד מויין: "מה אעשה במיליון יהודים??"

יואל בראנד: "קמתי ממקומי, אם אין מקום בשבילנו על
כדור הארץ, אין לאנשים ברירה אלא ללכת אל תאי הגזים."

20. ''יהודים תמורת משאיות''.....................
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=20&viewmode=threaded


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:31   06.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. ניתן היה להציל 2 מליון יהודים שהושמדו בשואה-מסמך מדהים  
בתגובה להודעה מספר 9
 

NZIV
חבר מתאריך 18.3.03
6700 הודעות 08:02 06.05.05

ניתן היה להציל 2 מליון יהודים שהושמדו בשואה-מסמך מדהים

היטלר הציע לארה"ב ואנגליה ורוסיה לקלוט את יהודי גרמניה אך הם סרבו.
ב- 8 במאי ימלאו באופן רישמי 60 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה. בטקס המרכזי שהתקיים ביום חמישי 5 במאי בסיום "מצעד החיים" בבירקנאו אמר ראש ממשלת ישראל אריאל שרון " יהודים יכולים לסמוך רק על עצמם" שרון הזכיר למשתתפי הטקס כי בעוד מאורעות השואה התרחשו העולם עמד מנגד ושתק. שרון פנה למשתתפים בקריאה לא לתת לשכוח את שתיקת העולם.

מסמכים שנחשפו לאחרונה בארכיון ברוסיה מגלים שהעולם לא רק ששתק אלא סירב באופן אקטיבי להציל. על פי המסמכים הללו: ב-1940 היטלר הציע לשלוח את היהודים משטחי הכיבוש הנאצי לאמריקה, אנגליה ורוסיה אך מדינות אלה סרבו לקלוט את היהודים ובכך יתכן ומנעו הצלתם של יותר מ-2 מיליון יהודים. אחר כך החלה השואה. במסמכים הנמצאים בארכיון הרוסי מתברר כי ב-9 בפברואר 1940 היתה פניה רשמית לרוסיה ליישב בתחומה באזור בירוביזאן ומערב אוקריאינה את היהודים שיגורשו אליה והיא סרבה. ממצאים אלה מעצימים את קריאתו של ראש הממשלה שגם 60 שנה אחרי המלחמה ליהודים מותר לסמוך רק על עצמם, 60 שנה היו צריכים לחלוף עד שניתן לנקות מעט מן האבק המכסה את המסמכים הספונים בארכיונים השונים בעולם ואז מתגלה אמת מרה ביותר. שגם אלה אלה שניתן היה להציל לא היה מי שרצה.

http://aboutisrael.co.il/heb/news_alisrael.php?actions=all

Million Unsaved Jews

By Pavel Polyan special to The Moscow News
Hitler offered to send German Jews to the United States, the UK, and the Soviet Union. All of these countries declined the offer. Then the Holocaust began

Lying in front of me is a remarkable document from the Russian State Archive of Socio-Political History. It is a letter by Ye. I. Chekmenev, head of the Resettlement Administration under the USSR Council of People's Commissars (SNK), to SNK Chairman V. M. Molotov, dated February 9, 1940. Following is the text in full:
"The SNK Resettlement Administration has received two letters from the Berlin and Vienna resettlement bureaus concerning the resettlement of Jews from Germany to the USSR - specifically to Birobidzhan and the Western Ukraine.

"Under the evacuation agreement between the USSR Government and Germany, only ethnic Ukrainians, Belorussians, Rusins, and Russians are subject to evacuation to Soviet territory.

"We believe that the proposals by the aforementioned resettlement bureaus cannot be accepted.

"Awaiting further instructions.

"Appendix: on six sheets."

Had they been indicated in the letter, the names of the German addressers would have startled us since the Berlin and Vienna resettlement bureaus were at that time headed by Adolf Eichmann (appointed in October 1939) and Franz Walter Stahlecker, respectively. And hanging over them was the shadow of Reinhard Heydrich, the head of the Reich Security Main Office (RSHA) and protector of Bohemia and Moravia.

Chekmenev's name is not generally known even to sophisticated Russian historians. As for the SNK Resettlement Administration that he was in charge of, it was indeed the most appropriate addressee for the high ranking SS officials. This organization was responsible for nationwide resettlement programs that were carried out mainly on a voluntary basis - in contrast to the People's Commissariat for Internal Affairs (NKVD) Chief Administration of Corrective Labor Camps (GULAG) or the NKVD Special Settlements Department.

It was no accident that German state officials turned to their Soviet counterparts. At that time, "the ultimate solution to the Jewish question" in Germany was still conceived of as emigration, not extermination. In the second half of October 1939, Operation Nisko - a plan to deport 4,000 to 5,000 Czech and Austrian Jews to a special Jewish reservation near Lublin - ended in failure. In late October, the deportation was halted, mainly because of the objections raised by the newly appointed Governor General Frank who wanted his fiefdom to be "Judenfrei" ("Jew-free").

The next attempt to establish a Jewish reservation was the so-called Madagascar Plan. The idea was to extend the "Judenfrei" status to the whole of Europe. Germany wanted France to give it a mandate to govern the tropical island (Madagascar was a French colony). Jews were supposed to engage in agricultural production there under the supervision of a police governor appointed by Himmler. The plan was abandoned when the military situation on the maritime theaters of operation changed for the worse - what with the Battle of Britain lasting much longer than planned and with Hitler's decision in the fall of 1940 to invade the Soviet Union.

Eichmann and Stahlecker's letters to Chekmenev reveal a hitherto unknown plan "to resolve the Jewish question" by deporting German, Czech, and Polish Jews to the Soviet Union. If the idea originated in December 1939-January 1940 and the letters were sent (apparently by diplomatic mail) in late January 1940, the initiative must have come in the period between the Nisko and Madagascar plans.

To the Soviet addressee, however, the offer did not look particularly attractive. In 1934, the Jewish Autonomous Oblast (region) was established in Eastern Siberia. The 1936-37 spy scare and the subsequent Great Terror made the resettlement of foreign Jews to Birobidzhan all but an unviable proposition.

Nor did the Soviet Union take the slightest interest in the International Conference on Jewish Refugees that took place in Evian in July 1938. At the same time, during this period the Soviet Union, trumpeting its internationalism from the rooftops, took in thousands of Spanish refugees. As for sympathy for the opponents and victims of Nazism, it was limited to a handful of Communists and their families as well as luminaries like world chess champion Emanuel Lasker.

Even so, Soviet-German cooperation in certain areas was quite successful. Following the partitioning of Poland, the two countries carried out a population exchange program. This resulted in the establishment in October 1939 of a joint German-Soviet evacuation commission, headed up by M. M. Litvinov and K. von Remphochener. The first 1,050 people were sent to Germany from the town of Vladimir-Volynsky on December 20, 1939. The evacuation was completed by February 4, affecting a total of approximately 130,000 people. Neither Slavs nor Jews were covered by the program, while Aryans were strongly advised to divorce their "underclass," "undesirable" spouses. The number of those wishing to move to the Soviet Union was approximately 40,000, including a considerable proportion of Jews, but the Soviet side agreed to accept only 20,000, later taking in another 14,000.

Following Germany's attack on Poland, September 1, 1939, a large number of Polish citizens, mainly Jews, fled from Poland to the "land of salvation" - to the East. Those who managed to find a roof over their heads and stay with their relatives, while agreeing to accept Soviet citizenship, were relatively safe. The rest faced deportation to Siberia. On June 29, 1940, 77,000 (according to other estimates, 90,000) "resettlers/refugees" were sent to special settlements in the north of the Soviet Union - to work as loggers. It must be said, however, that the Soviet deportation in the end saved the majority of them.

Of the approximately 2 million Jews who lived in Poland before German occupation, about 150,000 fled to the Soviet zone of occupation, including dozens of those who had run away from the Nisko reservation. Add here another 350,000 to 400,000 Jews in the Reich (including Austrian, Czech, and Bohemian Jews). It is these 2.1 million to 2.2 million Jews that Eichmann and Stahlecker refer to in their letter to Commissar Chekmenev. Getting rid of them was Hitler's psychopathic dream as well as his political objective.

But was Hitler's offer desirable to Stalin? No, the gift would have been a white elephant for the Soviet tyrant. If German Jews were allowed to live as free citizens in any part of the country, just think how many security police forces would have been required to look after them! Surely they could not have been sent en masse to the GULAG or to special settlements (colonies), as had been the case with many thousands of Jewish refugees from Poland.

When his offer was turned down (or more likely, when he did not get any response from Moscow), chances are that Eichmann was hardly upset. Yet the series of failures with a territorial solution to the Jewish question (Nisko, Madagascar, Birobidzhan) definitely precipitated the search for another "solution" - far more radical and devastating.

It went down in history as the Holocaust.
http://english.mn.ru/english/issue.php?2005-15-26


9. לורד מויין: ''מה אעשה במיליון יהודים??''

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=9&viewmode=



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:26   24.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. ''מה עשתה המשטרה לאחר התנקשות באדולף קסטנר??''  
בתגובה להודעה מספר 9
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.06.05 בשעה 09:07 בברכה, פילוביץ שחף
 
97. יואל והאנזי בראנד כותבים בספרם השני/עדות ממקור ראשון
השטן והנפש שפורסם לראשונה בשנת 1960

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=97&viewmode=threaded

"מה עשתה המשטרה לאחר התנקשות באדולף קסטנר??"


מצ"ב קישור לתת-אשכול למקור נוסף: כרך ב - ''בן הארץ הזאת'' מאת שמואל תמיר.
31. פרק 40: פתיח הפרק- ''רצח קסטנר'' .............
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=31&viewmode=threaded


http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=11408&sivug_id=6



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:49   27.01.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. דרישה לכלול את הטבח בבגדד (1941) - בארועי הזכרון לשואה  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 27.01.05 בשעה 04:52 בברכה, פילוביץ שחף
 
ציון דרך
חבר מתאריך 13.7.04
3431 הודעות 23:29 26.01.05

דרישה לכלול את הטבח בבגדד (1941) - בארועי הזכרון לשואה

בחג השבועות תש"א (1941) ביצעו ערביי בגדד, בהשראת התעמולה הנאצית, טבח ביהודי העיר.

במשך 48 שעות נרצחו 180 יהודים, נפצעו 240, בנות ונשים נאנסו, ומאות בתים וחנויות נבזזו ונשרפו.

מוריס זכריה, בן 76 ,ניצול הטבח וותושב לוס אנג'לס כיום, מלין על כך שלמרות שכולם שמעו על ליל הבדולח, אבל אף אחד לא שמע על ה"פרהוד", השם שערביי בגדד נתנו לפרעות של 1941 - מונח שמשמעותו היא "גירוש אלים".

מחקרים חדשים מראים, שמלבד 200,000 היהודים הספרדים שנרצחו במהלך השואה בבולגריה, יוגוסלביה ויוון, יהודים רבים נרצחו בפרעות שהיו במדינות ערב שונות בהשראת התעמולה הנאצית ובאמצעות ההשפעה של חברו של היטלר, המופתי חאג' אמין אלחוסייני, שהתגורר בעיראק במשך השנתיים שקדמו ל"פרהוד".

לטענת יהודים יוצאי עיראק בארה"ב, יש להכליל את הנרצחים האלה במניין קורבנות השואה, ולציין את זכרם בלימודי השואה ובארועי הזכרון לשואה.

חאג' אמין אלחוסייני, על עטיפת פרסום נאצי מאוסטריה, 1944:

Photo courtesy Edwin Black
The mufti of Jerusalem, Haj Muhammed Amin al-Husseini, on the cover of a 1944 pro-Nazi Austrian publication.


BEHIND THE HEADLINES
Sephardim want Baghdad pogrom
included in education on Holocaust
By Tom Tugend

LOS ANGELES, Jan. 24 (JTA) — Thirteen-year-old Maurice Zekaria looked out through the curtained window of his house in central Baghdad and saw Iraqi men dragging two Jewish girls down the street by their hair.

He saw Iraqis attacking Jewish men with axes and hammers, and he saw heavy smoke rising from torched Jewish businesses and homes.

It was June 1, 1941 — Shavuot — and over the next 48 hours, Muslim rioters killed some 180 Jews and injured 240, raped Jewish women and burned and looted 586 Jewish stores and homes.

“That was the ‘Farhud,’ ” said Zekaria, 76, a Los Angeles resident and founding CEO of a national chain of clothing stores.

The Farhud, an Arabic term for “violent dispossession,” was put down by British troops after two days of rampaging by pro-Nazi Arabs. But it marked the beginning of the end of the 2,600-year-old Iraqi Jewish community, just as Kristallnacht in 1938 signaled the upcoming destruction of German Jewry.

“Everybody has heard of Kristallnacht, but nobody has heard of Farhud,” Zekaria said.

His complaint reflects the long-standing frustration of Sephardi leaders and scholars over general ignorance of the victimization of Sephardi Jews in Arab countries and the Balkans during the Holocaust era.

According to recent studies, almost 200,000 Sephardi Jews perished at the hands of the Nazis, mainly in Greece, Yugoslavia and Bulgaria. Pogroms in Arab countries — many orchestrated, as in the Farhud, by the exiled Grand Mufti of Jerusalem, a Hitler ally — added to the toll.

To remedy the gap in the historical record, a small group of American Sephardi leaders met with Holocaust historians last week to launch the Farhud Recognition Project.

The main catalyst in the effort has been investigative reporter and author Edwin Black, whose new book “Banking on Baghdad,” published by John Wiley & Sons, surveys Iraq’s stormy history, its oil politics and the fate of its Jewish community.

In lectures, articles and television appearances in some 40 U.S. cities, Black has criticized the neglect of Sephardi suffering in the Holocaust, citing ignorance of the Farhud as the leading example.
Still in its formative stage, the Farhud Recognition Project seeks to have the fate of the Sephardi communities in Iraq, other Arab countries and in Europe included in study and teaching of the Holocaust in the United States, Israel and across the world.

“We must recognize that Hitler wanted to kill not just the Jews of Ccentral and Eastern Europe, but all Jews everywhere,” said Shelomo Alfassa, executive director of the Florida-based International Society for Sephardic Progress.

“The Holocaust ended in Europe with the defeat of Hitler, but its legacy and ideology is still alive in the Arab world,” Alfassa added during a news conference at the Los Angeles Museum of the Holocaust.

As a concrete step, Prof. Samuel Edelman announced that he will incorporate the Farhud and Sephardi experiences in teacher training and curriculum programs for California’s mandatory high school classes on the Holocaust.

Edelman heads the state-supported Center for Excellence on the Study of the Holocaust, Genocide, Human Rights and Tolerance at California State University, Chico.

The L.A. Museum of the Holocaust is planning a traveling exhibit along the Farhud project lines, executive director Rachel Jagoda said.

Jose Nessim, founder of the Sephardic Educational and Cultural Center in Jerusalem, Buenos Aires and Los Angeles, pledged his support for the project.

So did leaders of Kahal Joseph, a predominantly Iraqi Jewish congregation in Los Angeles, and the Washington-based Institute of Religion and Public Policy.

“We are not trying to change the focus of Holocaust studies, but to make them more inclusive,” Black said.

He noted that it has taken a long time for the public to become aware of many Holocaust restitution issues or the collaboration of IBM and other U.S. industries with the Hitler regime.

“I believe that in five years, the Farhud will be an integral part of our discourse,” Black said.

Alfassa urged interested organizations and individuals to petition their schools and universities to include the aims of the Farhud project in their teaching and research.

More information can be obtained from Shelomo Alfassa, International Society for Sephardic Progress, PO Box 621719, Oviedo FL 32762 (407) 496-1125 or [email protected]. For more background, visit www.farhud.org or www.bankingonbaghdad.com.

http://tinyurl.com/4t9bg



https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:20   27.01.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. עוד על הפרהוד - ''הפוגרום הנשכח של השואה'' + סרטון  
בתגובה להודעה מספר 10
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.01.05 בשעה 18:11 בברכה, פילוביץ שחף
 
ציון דרך
חבר מתאריך 13.7.04
3432 הודעות 09:15 27.01.05

4. עוד על הפרהוד - ''הפוגרום הנשכח של השואה'' + סרטון

"הפרהוד - הפוגרום הנשכח של השואה - תחילת הסוף של 2600 שנות חיים יהודיים בעיראק".

אולי אני טועה, אבל משום מה אני לא ראיתי אף אזכור בתקשורת הישראלית לנושא.

העמותה שהוקמה בארה"ב מנסה להכניס את הסוגיה למודעות היהודית. בלי קשר ל"תפוצה" של כל אחד מאיתנו, חשוב לדעתי לעזור להם להכניס את הנושא למודעות, וזה המעט שאנחנו יכולים לעשות.

סרטון קצר בנושא, כולל הקשר הנאצי-פלסטיני:

השואה - גם בצפון אפריקה (תקציר מחקר): http://www.farhud.org/north_africa.pdf

אתר העמותה: http://www.farhud.org


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:57   11.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. גם יהודי עיראק היו בשואה  
בתגובה להודעה מספר 10
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.08.05 בשעה 17:34 בברכה, פילוביץ שחף
 
אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
17774 הודעות 11:34 11.08.05


גם יהודי עיראק היו בשואה

מוזיאון השואה של לוס-אנג'לס קבע כי הפרעות שנערכו ביהודי עיראק
ביוני 41 הם "פוגרום נשכח של השואה"

ג'קי חוגי
11/8/2005 8:29

מוזיאון השואה של לוס-אנג'לס והאוניברסיטה של מדינת קליפורניה
החליטו להכיר בפרעות שנערכו ביהודי עיראק ביוני ‭– 1941‬ שבהן נרצחו
130 יהודים – כחלק מאירועי השואה.

ההחלטה התקבלה במשותף על-ידי המוזיאון והמרכז לחקר השואה, זכויות
האדם והסובלנות באוניברסיטה של קליפורניה. בהחלטה נקבע כי הפרעות שכונו "פרהוד" הם "פוגרום נשכח של השואה‭."‬

ההחלטה התקבלה בהתרגשות במרכז מורשת יהדות בבל שבאור-יהודה.
"זה צעד חשוב ומרגש של המוזיאון המכובד בארצות-הברית‭,"‬ אמר יושב
ראש המרכז מרדכי בן-פורת.

המוזיאון בלוס-אנג'לס והמרכז לחקר השואה באוניברסיטה קראו לכל המוזיאונים להנצחת השואה ולעורכי תוכניות לימוד בתחום זה לפעול
כמותם.

עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.


יודע_דבר
חבר מתאריך 26.7.05
7 הודעות 16:50 11.08.05


4. הפוגרום ביהודי עירק היה קשור לגרמניה הנאצית

ב- 1941 היתה הפיכת נפל נגד הממשלה העירקית. הפיכה זו מומנה ונתמכה ע"י גרמניה הנצית. היא הסתימה לאחר ימים ספורים בהם הספיק המון מוסת לשדוד בתי יהודים ולרצוח כ-130 איש.


חבצלת השרון
חבר מתאריך 25.5.04
72 הודעות 16:35 11.08.05


2. בן-פורת שכח להזכיר מי הטמין פצצות נגד יהודים בעיראק

אני לא מכירה עיראקי אחד שעזב אז את עיראק ושלא טוען שהיו אלה שליחי מפא"י שהטמינו פצצות נגד יהודים. מי כמו בן-פורת יודע יותר על כך.


פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
54598 הודעות 16:46 11.08.05


3. יפה כתבת, וזה למעשה עסק הביש 1 ואחריו היה עסק הביש 2

30. המפולת בעירק - ''העסק הביש'' מס' 1 ............
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=30&viewmode=
5. מבצע סוזאנה/מצרים = עסק הביש 2 : ''שאלות מנבכי העבר.....''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=59&viewmode=
22. פרשת לבון/עסק הביש: '' מי נתן את ההוראה ??''

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=22&viewmode=

32. פרופ' שנהב: ''השוד המושלם = רכוש יהודי עירק!!''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=32&viewmode=

10. דרישה לכלול את הטבח בבגדד (1941) - בארועי הזכרון לשואה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=10&viewmode=

12. עוד על הפרהוד - ''הפוגרום הנשכח של השואה'' + סרטון
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=12&viewmode=

______


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:58   27.01.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. נאומו המרגש של אלי ויזל: המוות היה נורמה, החיים היו נס  
בתגובה להודעה מספר 0
 

Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
6918 הודעות 15:58 25.01.05

נאומו המרגש של אלי ויזל: המוות היה נורמה, החיים היו נס

אלי ויזל: המוות היה נורמה, החיים היו נס אם ארה"ב היתה פותחת שעריה - הכל היה שונה.


נאומו המרגש של ניצול השואה וחתן פרס נובל

האיש העומד לפניכם הבוקר מרגיש עצמו בעל זכות מיוחדת. מורה וסופר, הוא מדבר וכותב כעד לפשע שהתחולל בלבה של אירופה הנוצרית על ידי משטר אכזרי, פשע חסר תקדים באכזריותו ושבוצע על ידי כל מחלקות השלטון וזרועותיו.

כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים. הוא נלחם במילים. כי אין מילים לתאר את מה שהקרבנות הרגישו כאשר המוות היה הנורמה והחיים היו נס.

אני מדבר אליכם בשם עם עתיק, העם העתיק והיחיד ששרד את העתיקות, העם היהודי שבמהלך רוב ההסטוריה שלו סבל מגלות ודיכוי, אבל לעולם לא ויתר על התקוה לגאולה.

בצעירותי ראיתי מה ששום בן אנוש לא צריך לראות, ניצחון של פנטיות פוליטית ושנאה אידאולוגית נגד אלה שהם שונים. ואלה שביצעו את הפשעים לא היו אנשי העולם התחתון אנשים וולגריים, בריונים גסים, אלא אנשים שמילאו תפקידים בכירים בממשלה, באקדמיה, בתעשייה ובתחום הרפואה בגרמניה. בשנים האחרונות גרמניה הפכה דמוקרטיה אמיתית. אבל השאלה נשארת פתוחה, מה דחף פקידי ממשלה ומשרתי ציבור, מהם אנשים מבריקים, לבצע זוועות כאלה. למרות שהיא הטרגדיה המתועדת ביותר בהיסטוריה, אושוויץ היא עדיין התרסה למלים ולהבנה. העד היהודי מדבר על סבל עמו כאזהרה. הוא משמיע פעמון אזעקה במטרה למנוע הישנות הזוועות. הוא יודע שלמתים שנזנחו על ידי אלוהים ונבגדו על ידי האנושות הניצחון הגיע מאוחר מדי. אבל אין זה מאוחר עבור ילדינו, שלנו ושלכם. למען הילדים מחובתנו לגנות אנטישמיות, גזענות ואיבה

אנו עדיין שואלים מה היה אושוויץ. התחלה או סוף? המשך אפוקליפטי של שנאה ארוכת שנים או הטלטלה האחרונה של הכוחות האפלים בטבע האנושי? הורים ראו את ילדיהם נזרקו אל הכבשנים. כל המחזות הנוראיים האלה רודפים את חלומותינו גם 60 שנה אחרי. אושוויץ היה המקום שלאבד בו פרוסת לחם היה לאבד את החיים. איך אכזריות כזו הייתה אפשרית?"

איפה בדיוק החלה השואה? בליל הבדולח? בכיבוש פולין? או בנהירה של צבאות היטלר מזרחה לתוך ברית המועצות? ומאיפה צמחה האידיאולוגיה האכזרית הזאת?

לא כל הקרבנות היו יהודים, אבל כל היהודים היו קרבנות. בפעם הראשונה, להיוולד היה פשע. לידתם של בני האדם הפכה לגזר דין המוות שלהם במחנות נוצר בית חרושת של מוות.

ילדים יהודים הלכו למותם עוד לפני שנולדו. כמה מהם היו יכולים להיות בעתיד חתני פרס נובל? להמציא תרופות לסרטן? הנאצים רצו עולם חדש נטול יהודים, הם הקימו מפעלים אפלים למוות. זהו הפיתרון הסופי שלהם – הרוצחים באו לרצוח, הקורבנות באו למות.

עדיין אי אפשר להבין איך רוע כה מחושב, איך אכזריות כה חסרת טעם, היתה אפשרית?

איך יכלו אנשים אינטליגנטים, מחונכים ושומרי חוק לירות בכלי נשק במאות ילדים והוריהם, ואז בערב ליהנות ממוזיקה של שילר ובאך?

העובדה העצובה היא שאם היו מתערבים בעלות הברית כשהיטלר כבש את אוסטריה וצ'כוסלובקיה, וארצות-הברית הייתה מאפשרת ליהודים להיכנס לתחומיה, והמנדט הבריטי היה פותח את שערי ישראל - הטרגדיה הייתה נראית אחרת לחלוטין. מעטים הגיבורים שיצאו להציל יהודים.

עלינו לזכור תמיד את האדישות המביישת הזאת, כפי שאנו זוכרים להודות ליחידים הגיבורים, כמו ראול ולנברג, שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. עלינו לזכור גם את צבאות ששחררו את מחנות השמדה. אבל עבור רבים מהם, הם הגיעו מאוחר מדי, גם את זה אנו חייבים לזכור.

אם העולם היה מקשיב לאלה מאיתנו שניסו לדבר אפשר היה למנוע את קמבודיה, בוסניה ורואנדה. אנחנו יודעים שבשבילם זה מאוחר מדי. הם נעזבו על ידי האלוהים ונבגדו על ידי האנושות. אבל זה לא מאוחר מדיי בשביל הילדים של היום, שלנו ושלכם. בשבילם צריך להוקיע את האנטישמיות או שנאה דתית או אתנית.

כשהצבא האמריקני שחרר את בוכנוואלד לא היתה שמחה בלבנו, רק כאב. לא שרנו, לא חגגנו, נשאר לנו בדיוק הכח לומר קדיש. אני מפציר בכם במלוא הענווה, במלוא הכבוד, לשמוע את עדי הראיה. 60 שנה אחרי, עדיין לא מאוחר לשמוע את עדי הראייה, את סיפוריהם היינו יכולים להגיב באלימות, בשנאה, ברגש נקמה, אבל לא עשינו זאת. השנאה והנקמה הן מחלות. ההסטוריה שלהם רצופת מוות. כעד יהודי שניצול מהשואה אני מדבר על הסבל של בני עמי כאזהרה שהדבר לא יעשה גם לאחרים.

כל מי שמטיף היום למוות, מי שמשתמש בטרור מתאבדים, הפגע של המאה הנוכחית, חייבים להעמיד אותו לדין בגין פשעים נגד האנושות ולגנות את מעשיו.

אלי ויזל שיבח את בנות הברית על שחרור אירופה ומחנות ההשמדה, אך לא חסך את שבט ביקורתו על התנהגותם בזמן המלחמה ולפניה. את נאומו הנרגש, לקול תשואות הקהל, חתם בתפילה לעתיד: "העבר הוא ההווה, אך על העתיד עדיין ניתן להשפיע. אלה ששרדו את אושוויץ מטיפים לתקווה ולא ייאוש. השאלה שתמיד נשארת איתנו - האם העולם למד את הלקח?"


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:17   12.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. הקהילה היהודית בארצות הברית חששה לפעול בנחישות להצלת  
בתגובה להודעה מספר 11
 

מנהיגי הקהילה לא ויתרו על חופשות
מאת יאיר שלג

הקהילה היהודית בארצות הברית חששה לפעול בנחישות להצלת יהודי אירופה, אם כי ההיסטוריונים חלוקים בשאלה, מה היה ביכולתה לעשות. עבודת ההצלה של שני הארגונים שפעלו בניגוד למדיניות הממסד - "אגודת ישראל" החרדית ומשלחת האצ"ל בארצות הברית - שובשה בשל לחץ ההנהגה


הצגת המחאה של אנשי האצ"ל, מארס 1943. הממסד ניסה לטרפד
תצלומי רפרודוקציה: ליאור מזרחי/ באו באו

יולי 1941: הלורד הליפקס, שגריר בריטניה בארצות הברית, נפגש עם מנהיגים יהודים ודרש מהם להפסיק לשלוח חבילות מזון לאחיהם באירופה הכבושה. הדבר מנוגד למדיניות בריטניה, שהנהיגה חרם כלכלי על הארצות הכבושות כדי שהסיוע לא יגיע גם לגרמנים. כל הארגונים היהודיים צייתו לדרישה הבריטית, למעט "אגודת ישראל". אנשי הארגון החרדי החליטו שסיוע ליהודים חשוב יותר מהשתתפות במדיניות המלחמה הכוללת של בריטניה והמשיכו במשלוח החבילות. בתגובה פתחו נציגי הממסד היהודי בשביתת שבת של שלושה שבועות מול משרדי ה"אגודה", בתביעה שגם אנשיה יצייתו לתביעה הבריטית. משלוח החבילות נמשך כמה שבועות נוספים, עד שהלורד הליפקס איים על מנהיג "אגודת ישראל" העולמית, יעקב רוזנהיים, במאסר של אלפי פליטים יהודים בלונדון.


מצעד הרבנים בוואשינגטון, 6 באוקטובר 1943. לרוזוולט לא היה זמן. למטה: תמונה קבוצתית של אנשי משלחת האצ"ל ותומכיהם בארצות הברית, 1943. המשלחת התפרקה לאחר גיוס שניים מהחברים

דצמבר 1942: משלחת האצ"ל בארה"ב, שפעלה עד אז כגיבוי לפעילות הארגון בארץ ישראל ועסקה בקידום יוזמה להקמת צבא יהודי שיישלח לאירופה, החליטה להתמקד במסע ציבורי להעלאת המודעות הציבורית להשמדת היהודים ובניסיונות לסייע להם. פעילות המשלחת - מודעות פרובוקטיוויות בעיתונות, העלאת הצגה עתירת כוכבים, שתדלנות מוחצנת - הרגיזה את הממסד היהודי.

אנשי הממסד לא הסתפקו בוויכוחים עם אנשי האצ"ל, וניסו לטרפד את פעילותם: אישים שונים בממסד היהודי - ובראשם המנהיג המוביל, הרב סטיוון וייז - אף פעלו לגירושם מארה"ב או לכליאתם, בנימוק שהם שוהים במדינה שלא כחוק. המאמץ הצליח, לפחות חלקית: שניים מששת אנשי המשלחת, יצחק בן-עמי ואלכסנדר רפאלי, גויסו לצבא האמריקאי ובעקבות זאת התפרקה המשלחת.

שתי האפיזודות הללו מאיירות את הוויכוח הגדול על תפקוד הממסד היהודי-האמריקאי בתקופת השואה. בארצות הברית פרץ הוויכוח במלוא עוזו בשלהי שנות השבעים, עם פרסום המסמכים הראשונים מהארכיונים של תקופת השואה. כמה היסטוריונים (הבולט שבהם היה דייוויד ויימן, בספרו "הפקרת היהודים: אמריקה והשואה") פירסמו אז מחקרים שביקרו בחריפות את מדיניות הממשל האמריקאי ואת התנהגות הממסד היהודי. בראשית שנות השמונים אף הוקמה ועדת חקירה פנים-יהודית בעניין, אלא שוויכוחים פנימיים קשים מיסמסו את עבודתה.

לכל אלה כמעט לא היה זכר בשיח הישראלי. בשעה שבישראל כבר פעלו "היסטוריונים חדשים", שעסקו במרץ בוויכוח על מחדלי היישוב היהודי בארץ ישראל בימי השואה, איש כמעט לא הפנה מבטו למעשי או למחדלי הנהגת הקהילה היהודית הגדולה ביותר במערב.

הפרופ' יהודה באואר, מחשובי חוקרי השואה בישראל, היה בין הבודדים שכתב על פעילות הקהילה היהודית-האמריקאית. הוא פירסם, עוד ב-1981, ספר שלם על "יהדות ארה"ב והשואה" (שהופיע באנגלית ולא תורגם עד היום לעברית). באואר אומר שספרו מדגיש דווקא את נקודות הזכות של הקהילה, ובעיקר את מאמצי ארגון הג'וינט לסייע ליהודי אירופה באמצעות משלוח מזון וכסף.

אבל ככל שמדובר בממסד הפוליטי של הקהילה, ולא בפעילות ארגוני הרווחה, התמונה קשה בהרבה. ויימן מציין בספרו שהממסד היהודי ניסה לפעול בשתי דרכים עיקריות - שתדלנות ולחצים אצל פקידי ממשל, ויצירת דעת קהל של מודעות ולחץ - ובשתיהן נרשמו הישגים מסוימים. אלא שהישגים אלה הוגבלו, לדבריו, "מפני שהממסד לא הצליח ליצור תנועה יהודית מאוחדת ולא התמיד בפעולה רצופה". הוא מספר שהפעילות המשותפת לכל הארגונים היהודיים נמשכה 12 שבועות בלבד (שבועיים בסוף 1942, ועוד עשרה שבועות ממארס עד מאי 1943), ואחר כך גרמו המחלוקות הקבועות, בעיקר בין הארגונים הציוניים ללא-ציוניים, להפסקת השותפות. ויימן מציין גם את הקושי בהפנמת המודעות של שעת חירום, הדורשת שבירה של כללי השגרה: "מנהיגי הקהילה כמעט שלא שינו את סדר היום שלהם, ולעתים רחוקות בלבד ויתרו על חופשות".

אישים יהודים שלא נמנו עם הממסד היהודי הרשמי עשו עוד פחות. ויימן מספר כי שופט בית המשפט העליון פליקס פרנקפורטר נפגש בקביעות עם הנשיא רוזוולט בזמן המלחמה והיה בעל השפעה שקטה בממשל, אבל לא ניצל אותה כדי לעסוק ביוזמות הצלה. לפי ויימן, גם יועצו היהודי של הנשיא, סמואל רוזנמן, "ראה בהצלה שאלה פוליטית רגישה ופעל בקביעות להרחיק את רוזוולט ממנה". ויימן מחמיא בהקשר זה לשר האוצר היהודי, הנרי מורגנטאו. הלחץ שהפעיל מורגנטאו בראשית 1944 אמנם היה גורם מרכזי בהקמת "הוועד לפליטי המלחמה", שהיה גוף הצלה רשמי של הממשל. אבל היסטוריונים אחרים, כמו באואר ויהודית באומל מאוניברסיטת בר אילן (שכתבה ספר על פעילות משלחת האצ"ל), מסתייגים מהשבחים למורגנטאו. באואר אומר ש"מורגנטאו כלל לא עסק בנושא ההצלה במהלך המלחמה. בפעם היחידה שהתערב (בעניין "ועד הפליטים" - י"ש) אמנם הצליח, אבל גם לכך הגיע רק בעקבות הפקידים שלו (רובם לא יהודים - י"ש), שכתבו תזכיר על 'הדרך שבה ממשלת ארה"ב משתתפת בהשמדת יהדות אירופה'".

החרדים היו הראשונים

שני חוגים תקפו עוד בזמן המלחמה את עמדתו הזהירה מדי של הממסד היהודי. לא במקרה היו אלה חוגים שמלכתחילה לא נמנו עמו: החוגים החרדיים מצד אחד, ואנשי האצ"ל מצד אחר. שיטות הפעולה של שני החוגים האלה היו שונות: "ועד ההצלה" של איגוד הרבנים האורתודוקסים התמקד בניסיונות הצלה וסיוע. הד"ר דייוויד קרנצלר, היסטוריון יהודי-אמריקאי, עסק רבות במחקריו בפעילות זו. לדבריו, החרדים היו היחידים שהעזו לעקוף את "חרם הסיוע" של הממשל הבריטי. מאוחר יותר, כאשר ארה"ב נכנסה למלחמה ו"חוקי החרם" החמירו ומנעו גם מארגון הג'וינט את המשך פעילות הסיוע, מצאו החרדים דרכים עקיפות להעברת סיוע, למשל דרך דרום אמריקה (מסלול שהועיל במיוחד לבני הישיבות הליטאיות, שהגיעו לשנחאי שבסין). לדבריו, החרדים היו הראשונים שהעזו להשתמש בדרכונים מזויפים של מדינות דרום אמריקה כדי להבריח יהודים לאותן מדינות, ורק כשגילו החוגים האחרים שהאפשרות ריאלית, אימצו אותה.

לדברי קרנצלר, "הבעיה העיקרית היתה סדר העדיפויות של הממסד היהודי-האמריקאי: בראש מעייניהם עמדה ההתקבלות בחברה האמריקאית. בעיני סטיוון וייז (המנהיג הבלתי מעורער של הממסד היהודי בארה"ב באותם ימים - י"ש), רוזוולט היה מין 'משיח' שיש לעבוד אותו. שני בעדיפותו היה המאבק להקמת מדינה יהודית לאחר המלחמה, ופעילות ההצלה היתה רק בעדיפות שלישית".

באומל לא מקבלת את הביקורת. לדעתה, היא נובעת מניסיון מוטעה לייחס להנהגה היהודית של אותם ימים את העוצמה שיש לה כיום: "אנשים לא יודעים שהיתה אז אווירה אנטישמית קשה בארה"ב. היו אזורים שיהודים לא יכלו לגור בהם. היו משרות סגורות בפניהם. בסקר גאלופ שנעשה לאחר 'ליל הבדולח' ובדק את היחס ליהודים, התברר שרבים חושבים שגרמניה מטפלת בצורה נכונה ב'שאלה היהודית'. בשיקאגו ישב כומר קתולי ששידר בכל שבוע שידורים אנטישמיים ברדיו. לפני כניסת אמריקה למלחמה היה חשש אמיתי שפעילות יהודית תיצור רושם שהיהודים מבקשים לגרור את ארה"ב למלחמה, ואחרי ההתקפה היפאנית בפרל הרבור היה חשש מפלישת מעצמות 'הציר' (גרמניה-איטליה-יפאן) לארה"ב, דרך החוף המערבי. בהתחלה גם לא היה לגמרי ברור מה קורה באירופה, וגם כשהדברים התבררו היהודים אכלו עד הסוף את ה'לוקש', שלפיו ההצלה היעילה ביותר היא להתמקד בניצחון במלחמה".

באואר מרחיק לכת עוד יותר בהצדקת הממסד. "עם כל הקושי לקבל זאת, רוזוולט בעצם צדק בדבריו ליהודים: ארה"ב הרחוקה, שעד ראשית 1944 לא היתה לה אחיזה יבשתית באירופה, לא יכלה לעשות הרבה למען ההצלה. חוץ מזה, מה שקבוצה קטנה יכולה לעשות ברור שקבוצה גדולה לא תוכל. אילו הממסד היה מנסה לאמץ את מסלול הסיוע מדרום אמריקה, הפעילות כולה היתה נחשפת ומתבטלת". אך לפי קרנצלר, הממסד יכול היה לעשות יותר: "ליהודים בארה"ב לא נשקפה סכנת פוגרומים. הסכנה שבפניה עמדו היתה לכל היותר כמה מאמרי ביקורת לא נחמדים בעיתונות. מלבד זאת, אם הם הצליחו ב-1944 להוביל את רוזוולט להצהרות תמיכה בהקמת מדינה יהודית, סימן שהיה להם די כוח פוליטי ללחוץ על הממשל להפציץ את אושוויץ".

לד"ר אפרים זורוף, "צייד נאצים" ומנהל סניף מרכז ויזנטל בישראל, גרסה משלו בנושא. אף שהוא שותף לביקורת על מחדלי הממסד היהודי, טוען זורוף, שכתב דוקטורט על פעילות "ועד ההצלה" החרדי, שהחרדים התמקדו אך ורק בהצלת בני קבוצתם. לדבריו, לא רק שהחרדים הקימו מגבית מתחרה למגבית ההצלה הכללית, אלא שהם ניצלו את כספי המגבית שלהם בעיקר כדי להוסיף סיוע (לזה שכבר ניתן בידי הג'וינט) למי שכבר לא היו בסכנת חיים, כמו בני הישיבות בשנחאי, במקום למקדו במי שנזקקו לכספי שוחד כדי להינצל מסכנת חיים. קרנצלר גורס שלפחות בעניין חבילות המזון בראשית המלחמה פעלו החרדים למען כלל היהודים במקומות שאליהם נשלחו החבילות. אך הוא מודה שבחלק מהפעולות התמקדו החרדים בהצלת אנשיהם, "כשם שעשו זאת קבוצות אחרות, כמו הציונים עצמם".

הפנקס של הדוד אברהם

הגורם האנטי-ממסדי השני היה, כאמור, משלחת האצ"ל בראשות הלל קוק (אחיינו של הרב קוק, מייסדה של הרבנות הראשית וישיבת "מרכז הרב"). קוק סיפר לימים כי החליט להתמקד בנושא לאחר שקרא ידיעה קטנה בעמוד 10 של ה"ואשינגטון פוסט", תחת הכותרת "שני מיליון יהודים מתים": "לא הבנתי איך ייתכן שזה איננו בעמוד הראשון, בכותרת של שמונה טורים. איך אפשר לדון ברצח של שני מיליון איש כמו שמדווחים על תאונת דרכים של שני אנשים"?

וכך, דווקא אנשי האצ"ל בארה"ב החליטו לעזוב זמנית את הפעילות הציונית לטובת מאמצי ההצלה, והקימו את "ועד החירום להצלת יהודי אירופה". כקבוצה בת שישה חברים, ללא עורף ארגוני וכלכלי, הם לא התיימרו לעסוק בעצמם בפעילות הצלה, אלא בניסיון לעורר לכך את דעת הקהל והממשל האמריקאי. השיטות אכן היו לא שגרתיות. בעיקר התבלטה הקבוצה במודעות פרובוקטיוויות בעיתונות האמריקאית, שניסח המחזאי והעיתונאי היהודי בן הכט. מודעה אחת הכריזה על "70 אלף יהודים למכירה". אחרת נקראה "הבלדה על היהודים הנידונים למוות באירופה", ונפתחה בשורות: "ארבעה מיליון יהודים מחכים למותם / היתלו, הישרפו, אך שקט, יהודים / אל תפריעו, חבל על המאמצים / כי בחדשות אחרות עסוק העולם". מודעה שלישית, שנקראה "דודי אברהם מדווח" וזכתה לתשומת הלב הגדולה ביותר, נפתחה במלים: "דודי אברהם הוא רוח רפאים". במודעה מסופר על השתתפותו של "הדוד אברהם" באסיפה של רוחות רפאים של יהודים שנרצחו בידי הנאצים. הרוחות שואלות: איך ייתכן שאנשים טובים אלה - רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין - לא אכפת להם שהורגים אותנו. ואז מחליטות הרוחות לשגר את "הדוד אברהם" לוואשינגטון, לאדן החלון של הנשיא רוזוולט, כדי לדווח על פעילותו בנושא. הדוד מדווח ש"הפנקס עדיין חלק".

באומל כותבת בספרה כי אשת הנשיא, אלינור רוזוולט, שקודם לכן הביעה תמיכה בפעולות הקבוצה, אמרה לקוק שבעלה חש כי המודעה היתה "מכה מתחת לחגורה". אבל קוק לא נשאר חייב. הוא אמר לה: "גבירתי, אני לפעמים מתפלא מנין יש לי הכוח לשבת אצלך ולדבר על הדברים האלה דברים של טעם. לו הייתי לוקח עכשיו שני אקדחים והייתי יורה בך, והייתי יורה בכל אחד שעומד בדרכי ומתפרץ לחדרו של הנשיא ויורה בו, לא היה זה יותר מדי. איך הנשיא יכול לומר שבמצב שבו נרצחים מדי יום 5,000 בני אדם, ואנחנו מנסים לצעוק 'הצילו', אנחנו עושים יותר מדי? איך בכלל אפשר לעשות יותר מדי"?

קוק וקבוצתו לא הסתפקו במודעות. הם אירגנו גם עצרות ענק וועדי פעולה, שאליהם הצליחו לצרף אישים לא-יהודים רבים, כגון הנשיא לשעבר הרברט הובר, איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, וראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה-גוארדיה. אחד ההישגים הגדולים של "ועד החירום" היה ארגון הצגת מחאה גרנדיוזית, במארס 1943, תחת הכותרת "לא נמות". מיטב הכישרונות של יהדות ארה"ב עמלו על ההצגה: בן הכט כמחזאי, המלחין קורט וייל (שלפני עליית הנאצים הלחין בגרמניה את המוסיקה למחזותיו של ברטולט ברכט) והמאייר ארתור שיק. בין השחקנים היו ג'רי לואיס, דין מרטין, פרנק סינטרה וליאונרד ברנשטיין, לימים המנצח המפורסם. אבל הממסד היהודי לא התרשם: לחוץ מהחשש שהפרובוקציה "תרגיז את הגויים" (או שמא מתחושת אשמה על שלא נקט בעצמו צעדים בוטים כל כך), ניסה וייז לטרפד את העלאת המחזה, ואף דרש ממושל מדינת ניו יורק לבטל את החלטתו להכריז על יום העלאת המחזה, 9 במארס 1943, כיום אבל על מותם של שני מיליון יהודים באירופה. מאמציו נכשלו: באותו ערב הועלתה ההצגה פעמיים, בכל פעם בפני קהל של כ-20 אלף איש, ובסך הכל הועלתה בפני כ-120 אלף איש ברחבי ארה"ב. אבל מאוחר יותר, לפי באומל, הצליחו מאמצי הממסד למנוע את העלאת ההצגה בערים קטנות יותר ברחבי המדינה.

וייז ועמיתיו לא הסתפקו בניסיונות לטרפד את ההצגה. באומל מספרת שכבר משנת 42' הזכיר וייז לאנשי הממשל האמריקאי כי קוק ואנשיו נמצאים בארה"ב במעמד שאינו פוטר אותם מגיוס לצבא. "האנציקלופדיה של השואה" מדווחת על "סיפור", שלפיו גם נחום גולדמן, לימים נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, היה שותף למאמצי הגירוש של חבורת האצ"ל. הוויכוחים בעניין זה נמשכו זמן רב, עד שבסוף 1943 גויס אחד מששת חברי הקבוצה, יצחק בן-עמי, לצבא האמריקאי, וחברו אלכסנדר רפאלי החליט להתגייס יחד אתו. רפאלי הודה לימים שלהחלטתו תרמה גם התחושה שהקבוצה רשמה הצלחות הסברתיות רבות, אך לא היתה לה הצלחה מעשית. זה היה האות להתפרקות הקבוצה: אריה בן-אליעזר חזר לארץ-ישראל, ערי ז'בוטינסקי (בנו של מייסד התנועה הרוויזיוניסטית) ניסה לפעול בשליחות הצלה בטורקיה, ורק שני האידיאולוגים של הקבוצה, קוק ושמואל מרלין, נשארו בארה"ב.

רבנים במלון אירי

בשתי הזדמנויות חברו שני הגורמים האנטי-ממסדיים, החרדים ואנשי קוק, לפעולה משותפת. בפעם הראשונה היה זה כאשר הכט צירף להצגת "לא נמות" 100 בחורי ישיבה מברוקלין, 50 חזנים ו-50 רבנים שהיו אמורים לשאת תפילה בזמן ההצגה. קוק, שתקציבו היה דל, ביקש לשכן את הרבנים בוואשינגטון בלי שהיה כסף בידו. הוא פנה אז למלון קטן בבעלותו של פטריוט אירי, וסיפר לו כי הוא מבקש לשכן משלחת אירית שבאה לבקש סיוע מהממשל. וכך הציע בעל המלון לשכן את הרבנים ללא תמורה, כאשר כל אחד מהם נרשם במלון בשם אירי אותנטי: או'טול, קלנסי, או'קייסי וכדומה.

שיתוף הפעולה הבולט יותר נרשם באוקטובר 1943, כאשר קוק אירגן "מצעד מחאה" של מאות רבנים אורתודוקסים לגבעת הקפיטול. ההנחה שלו היתה שהתמונה הססגונית של מאות הרבנים בבגדיהם המיוחדים תכבוש את תשומת הלב התקשורתית. אבל ההנחה נכזבה במידה רבה: העיתונות לא הקדישה למצעד תשומת לב מיוחדת, הנשיא רוזוולט דאג לארגן לעצמו באותו יום פגישות מחוץ לוואשינגטון, ורק סגן הנשיא קיבל את הרבנים על מדרגות הקונגרס. עם זאת, עצם קיומו של האירוע משמש את קרנצלר כדי להפריך את הטענות המצדיקות את החששות של הממסד מהתפרצות של תחושות אנטישמיות: "הרי מה צפוי לעורר אנטישמיות יותר מאשר אירוע כזה? ובאמת, הממסד היהודי היה אחוז פחד מהאירוע. אך לא היה שום גל אנטישמיות, והרבנים אפילו התקבלו יפה".

הדעות חלוקות מאוד בהערכת פעילות קבוצת אנשי האצ"ל. באואר ממעיט בחשיבותה: "הדבר העיקרי שעשה לבסוף הממשל האמריקאי במהלך המלחמה היה הקמתו, בינואר 1944, של 'הוועד לפליטי המלחמה'" (שמיוחסת לו מעורבות בהצלתם של כ-200 אלף יהודים - י"ש). "קוק ייחס כל חייו את הקמת הוועד לפעילותו, אבל האמת היא שהוא לא היה מוקם אלמלא לחצו של שר האוצר מורגנטאו ופקידיו". ויימן ובאומל, לעומת זאת, מכירים בתרומתו של קוק. גם הם מסכימים שהיוזמה באה מצד מורגנטאו, אבל להערכתם הוא ופקידיו נרתמו לנושא במידה רבה תודות למאבק הציבורי העיקש של קוק ואנשיו.

אך באומל ובאואר מסכימים שחשיבותה של קבוצת קוק לא היתה בתחום ההצלה בעיקר, אלא בהעלאת המודעות של הציבור האמריקאי למצוקה היהודית. בסופו של דבר, למודעות הזאת היה משקל בעיקר בעת המאבק על הקמת מדינת ישראל. באואר, שמאמין שהממסד היהודי בארה"ב לא היה מסוגל לעשות הרבה מעבר למה שעשה, שותף עם זאת לביקורת על רדיפת קוק ואנשיו בידי הממסד. "זו היתה טעות פטאלית ומיותרת", הוא אומר.
https://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=415911&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שכל ישר
חבר מתאריך 22.4.04
14559 הודעות
   20:44   19.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. מאמר מענין, אבל חסר.  
בתגובה להודעה מספר 15
 
  
שני ספרים חשובים בנושא המאמר:
האחד של האוטוביוגרפיה של בן הכט בשם "איש המאה העשרים". בן הכט הוא מחבר הספר "כחש" על משפט קסטנר.

מהספר נודע לי שבן הכט כתב את התסריט לסרט הקלסי "חלף עם הרוח" !

הספר כתוב מרתק ומתאר את התנהגותם של אמריקה בשואה. ואת הפעילות של קוק מרלין ובן הכט. בקטעים רבים הספר מצמרר.
קראתי את הספר מזמן. כמה נקודות מענינות מהספר:

האחת היא שגם צ'רלי צ'פלין היה שותף לבן הכט בפעילות להצלת יהודי אירופה. מספר זה נודע לי לראשונה שצ'פלין יהודי.

בן הכט התכוון לתקוף חזיתית ובצורה בוטה את רוזבלט בשידור בו זמני של עשרות תחנות רדיו בקליפורניה בשעה שרוזבלט היה אמור לנאום בטקס הפתיחה של האומות המאוחדות בסן פרנסיסקו. למזלו של רוזבלט הוא נפטר באותו יום.

לפני מספר שנים לאחר שקראתי את הספר על המחזה שכתב וביים ושהכיל קטעי תפילה עם מאות "פרחי רבנות" על הבמה, ספרתי את זה לאדם מבוגר שאני מכיר מארה"ב הוא סיפר לי שהוא אחד מאלה...


הספר השני הוא "המנצחים" ושם יש תיאור של פעילותו של מורגנתאו שר האוצר היהודי של רוזבלט. היישוב "טל שחר" בארץ קרוי על שמו. מורגנתאו הפך מיהודי מתבולל לגמרי לאדם ציוני ויהודי בכל רמח אבריו במהלך המלחמה. הוא נלחם עם רוזבלט על היהודים פנים אל פנים עד כדי התפטרות. אבל הוא היה חלש לעומת אנשי הצבא ומשרד ההגנה שהיו אנטישמיים (גם רוזבלט). במיוחד אייזנהואר אבל על כך בהזדמנויויות אחרות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:14   27.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. זוכרים : אירופה 1936 - 1945  
בתגובה להודעה מספר 11
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 27.04.05 בשעה 10:49 בברכה, פילוביץ שחף
 
אנא העבירו מייל זה לכל רשימות התפוצה שלכם



את התמונות האלה אי אפשר למחוק

אירופה 1936 - 1945

60 שנה לאחר תום מלחמת העולם השניה, מופץ אימל זה בשרשרת זכרון. הוא יוצא לדרך במוצאי חג הפסח חג החירות ויופץ עד יום הזכרון לשואה ולגבורה.

אימייל זה מיועד להגיע לששה מיליוני בני אדם ברחבי העולם לזכר ששה מיליון! היהודים שנרצחו בשואה.

מידע נוסף על אנטישמיות אתה יכול למצוא כאן:
http://aboutisrael.co.il/heb/freepage.php?id=481

הי! גם אתה חוליה בשרשרת הזכרון ועזור לנו להפיצו ברחבי העולם.
שלח את האימיל לששה מכרים ובקש מהם להמשיך את השרשרת.

תודה



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:45   12.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. סבונים ''קדושים'' הוטמנו בקבר בבית העלמין במגדיאל  
בתגובה להודעה מספר 0
 

rozgil
חבר מתאריך 26.1.03
796 הודעות 07:33 10.02.05

סבונים הוטמנו בקבר בבית העלמין במגדיאל

סבונים הוטמנו בקבר בבית העלמין במגדיאל
מאת: הדס שטייף

במשך יותר מ-10 שנים ידעה רק קבוצה מצומצמת של יהודים יוצאי רומניה את האמת על מה שקבור בבית העלמין במגדיאל, תחת מצבה פשוטה שעליה נכתב "סבון קדושים", בתוספת פסוק מהתנ"ך.

הבוקר נחשף הסוד: בקבר הקטן הוטמן לפני 10 שנים ארגז סבונים, שיהודי רומניה טוענים שנעשו מגופות יהודים שנרצחו על ידי הנאצים בשואה.
http://glz.msn.co.il/glz/news/7D4362ADB111496CB8C5A07E3934ADEE.htm


ציון דרך
חבר מתאריך 13.7.04
3778 הודעות 08:43 10.02.05

1. הסוכנות היהודית: אין כל הוכחות שהנאצים ייצרו סבון מבני אדם

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
22372 הודעות 23:49 11.02.05

4. יש בישראל הטוענים

שהנאצים מעולם לא יצרו סבון מבני אדם.


Nazi Soap Stories
Termed 'Invention'
By Amiram Barkat
Haaretz Daily.com
2-11-5

A box of soap which, according to the Romanian Jewish community, was made from the bodies of Jews killed in the Holocaust was found yesterday in a funeral home in Magdiel (part of Hod Hasharon) in central Israel, Army Radio reported.
The box was buried under a tombstone that read "Soap of Holy People."

Sources at Yad Vashem expressed disappointment at the radio report, calling the story a "pure invention that was given a stage by the media."

A Yad Vashem spokeswoman said there is no proof the Nazis made soap from human bodies during the Holocaust.

The sources said similar claims have been made in the past regarding soap made from Jewish bodies, including soap found last year in the Nahariya cemetery. In that case the soap was determined not to have been made from human remains.

In 1990 samples from several soaps claimed to have been made from Jews were sent for DNA testing at Tel Aviv University.

Likewise, those tests determined the soaps did not contain human fats.
In Magdiel, the director of the Jewish burial society (Hevra Kadisha), Moti Elbaum, told Army Radio of the discovery. "I was very surprised and terrified. I didn't know that in Israel there is a grave for soap that was made from saints that were set on fire," said Elbaum. "It is shocking and horrifying. Each time we are shocked more and more by the things that were done to our people."

Others in the community were angered by Yad Vashem's casting doubt on the authenticity of the soap. Holocaust survivors claim that the soap was engraved with writing that said it was made from fat from Jewish bodies.



שמוט_לסת
חבר מתאריך 26.1.05
486 הודעות 08:45 10.02.05

2. מה הייחוד? (מה פתאום נזכרו עכשיו?)

אני מכיר לפחות עוד בית עלמין אחד עם מצבה שגם תחתיה יש סבונים ואני מתאר לעצמי שיש עוד.


ציבי
חבר מתאריך 25.10.03
22 הודעות 03:23 12.02.05

5. הכל עניין של טעות

על הסבונים האלו כתוב RIF שמשמעותם בגרמנית: שומן תעשייתי נקי. יהודים שראו את הסבון חשבו שה - I מתייחס ליהודים. למעשה המלה הגרמנית ליהודים היא JUDE. לכן, אם זה היה סבון מיהודים הוא היה צריך להקרא RJF.
גם הטענה שהסבונים הללו יוצרו בדנציג התבררה כלא נכונה.
בשנות ה-50 עדיין האמינו כי סבונים אלו נוצרו מיהודים שנרצחו, לכן הם נאספו ונקברו בקבורה יהודית.
יהודי רומניה, שכותב שורות אלו נמנה על צאצאיהם, אינם דוברי גרמנית בדרך כלל, ואולי מכאן מקור הטעות.


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בול טרייר
חבר מתאריך 13.5.07
1235 הודעות
   23:40   14.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. קבר נוסף ברומניה- בעיירה וטרה-דורנה (בוקובינה)  
בתגובה להודעה מספר 13
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:03   19.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.07.05 בשעה 16:34 בברכה, פילוביץ שחף
 
הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנועה הציונית לרצח העם הארמני


לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:31   24.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. יוסי שריד בארמניה: גרמניה הנאצית אינה הפושעת היחידה  
בתגובה להודעה מספר 16
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.04.05 בשעה 12:12 בברכה, פילוביץ שחף
 
יוסי שריד בארמניה: גרמניה הנאצית אינה הפושעת היחידה



ח"כ שריד המשתתף בטקסים לציון 90 שנה לרצח העם הארמני: חשוב לזכור שהיהודים לא היו קורבנותיה היחידים של גרמניה, וגרמניה אינה הפושעת היחידה איננו עייפים עדיין, אנו חזקים מספיק כדי לשכנע את ממשלת ישראל להכיר ברצח העם הארמני.

מאת: עומר כרמון | עודכן: 08:47 22/04/2005

עמדת מדינת ישראל בנושא שואת הארמנים היא "צינית". כך טוען ח"כ יוסי שריד (יח"ד), בנאומו (ה', 21.4.05) בטקס בעיר ירבאן, בירת ארמניה.

ביום א' הקרוב (24 באפריל), יציינו הארמנים ברחבי העולם 90 שנה לרצח העם. במהלכו, לטענתם, מסוף המאה ה-19 עד לשנות ה-20 של המאה הקודמת נרצחו בידי הטורקים 1.8 מיליון מבני עמם. ח"כ שריד הוזמן וישתתף בטקס הזיכרון המרכזי שייערך בבירת ארמניה.

"ישנם יהודים החוששים שרצח העם הארמני יפחית בחשיבותה של השואה היהודית", אמר שריד. "אולם חשוב לזכור שהיהודים לא היו קורבנותיה היחידים של גרמניה, וגרמניה אינה הפושעת היחידה".

שריד סיפר כי כששימש כשר החינוך הורה להכין תוכנית לימודים הכוללת את השואה הארמנית, אולם המשרד פסל את התוכנית מאוחר יותר משום "שלא רצה להכעיס את הטורקים ואמרו שהדבר ימעיט מחשיבותה של השואה היהודית".

"כקורבנות שנאה עלינו להיות רגישים יותר. איננו עייפים עדיין", הבטיח שריד למארחיו. "אנו חזקים מספיק כדי לשכנע בסופו של דבר את ממשלת ישראל להכיר ברצח העם הארמני".

בכינוס בעיר ירבאן נאם גם נשיא הקהילה היהודית באוקראינה. הוא קרא לממשלת ישראל ולממשלתו להכיר ברצח העם הארמני. "אני משוכנע כי במידה והעולם היה שם לבו לרצח העם הארמני, הרעב באוקראינה והשואה היהודית, לא היו מתרחשים", אמר.

לפני כשלושה שבועות התייחס ח"כ שריד לנושא, במאמר שפירסם בעיתון הארץ: "בניגוד למדינות רבות אחרות, ישראל לא הכירה עד כה ברצח העם הזה, ובעצם נתנה יד למכחישיו", כתב שריד.

"התגובות הרשמיות שלה נעו במרחב הערפילי, המתעתע, שבין המופרכות לבין השתמטנות, שבין ה'לא ברור בכלל אם היה רצח עם' לבין 'זהו נושא השמור להיסטוריונים בלבד', כהודעתו האווילית והמקוממת של שמעון פרס בשעתו".

"לפני חמש שנים, ביום הזיכרון ה-85, הוזמנתי כשר החינוך לכנסייה הארמנית בירושלים העתיקה. וכך אמרתי אז: 'אני כאן, אתכם, כבן אנוש, כיהודי, כישראלי וכשר החינוך של מדינת ישראל. שנים רבות, רבות מדי, הייתם לבדכם ביום הזיכרון שלכם. אני מודע למשמעות המיוחדת של נוכחותי כאן. היום, בפעם הראשונה, אתם פחות לבד'.

"אנחנו, היהודים, קורבנות ראשיים לשנאה הרצחנית, מחויבים ברגישות כפולה ומכופלת ובהזדהות עם קורבנות אחרים. מי שעומד מנגד, מן הצד, מי שמעלים עין, עושה חשבון, שותק, מסייע תמיד לרוצחים ואף פעם לא לנרצחים. בתוכנית הלימודים החדשה שלנו בהיסטוריה הייתי רוצה לראות פרק מרכזי על רצח עם, ובתוכו התייחסות גלויה לג'נוסייד הארמני. זאת חובתנו לכם - ולעצמנו".

"משרד החוץ הישראלי, ולא רק הוא, מפחד תמיד מהצל של עצמו, וכך הוא מטיל עלינו צל כבד כמשת"פים מובילים ב'שתיקת העולם'. מתמיד האמנתי, שמדיניות מוסרית היא גם המדיניות המשתלמת לאורך זמן, ואילו המדיניות הרקובה, סופה ששכרה יוצא בהפסדה. ואת כל זה אשוב ואגיד בבירת ארמניה, ורק בשמי, כמובן", כתב שריד.

כזכור, לפני שנתיים נבחרה נעמי נלבדיאן, ארמנית ילידת חיפה, כאחת ממדליקות המשואה ביום העצמאות. נלבדיאן נבחרה בשל התמחותה בשיקום נפגעים בבית החולים 'הדסה' הר הצופים, בירושלים.

בעלון שהוציא לקראת הטקס מרכז ההסברה נכתב: "נלבדיאן היא דור שלישי לניצולי השואה הארמנית, שהיתה בשנת 1915". כשפורסם הדבר יומיים לפני הטקס, "יצא מכליו מרוב זעם השגריר הטורקי".

במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ החליטו לגנוז את כל 2000 העלונים הישנים ולהדפיס חדשים בבהילות בהם נכתב: "נלבדיאן היא בת לעם הארמני למוד הסבל"
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-69060-00.html?tag=10-17-30


יוסי שריד כרגיל "שוכח" לספר לנו, שאם הנהגת היישוב היהודי היו שומעים לאזהרות בכלל והתייחסו לכתובת הכתובה על הקיר בפרט, לא הייתה מתרחשת שואת העם היהודי.....ספר לנו ח"כ יוסי שריד !!!

16. הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=16&viewmode=


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
23848 הודעות 08:45 24.04.05

6. האם אפשר לקשור את ארה''ב וישראל לנושא כזה ?
בתגובה להודעה מספר 0

כנראה שכן.
אעתיק מאמר באנגלית.
ארה"ב, ישראל, הציונות, היהודים, כולם שם....


Jews, Zionists Behind
Armenian Genocide Holocaust
By Jack Manuelian
4-23-5

The plans of the 1915-23 Armenian Genocide, where a million and half Armenians perished in a barbaric way in their ancestral lands in modern Turkey, actually were drawn up and were in place by the year 1910 or 1912.

There is the book "Inner Folds of the Ottoman Revolution" written by Mevlan Zadeh Rifat in Turkish and published in 1929, the author, a pro-sultan Turk, claims that the "Armenian genocide was decided in August 1910 and October 1911, by a Young Turk committee composed entirely of displaced Balkan Jews in the format of a syncretist Jewish-Muslim sect which included Talaat, Enver, Behaeddin Shakir, Jemal, and Nizam posting as Muslims. It met in the Rothschild-funded Grand Orient loge/hotel of Salonika." Syncretism means a combination of different forms of belief or practice; masonism fits that description. As the masons started the 1897 revolution in France with the cry "liberty, fraternity, equality," Young Turks used the same slogan in their revolution of 1908.

A 1994 conference paper/lecture by Joseph Brewda of Schiller Institute entitled "Palmerson launches Young Turks to permanently control Middle East " claims the founder of the Young Turks to be a certain Jew by the name of Emmanuel Carasso. He states: "Carasso set up the Young Turk secret society in the 1890s in Salonika, then part of Turkey, and now part of Greece. Carasso was also the grand master of an Italian masonic lodge there, called 'Macedonia Resurrected.' The lodge was the headquarters of the Young Turks, and all the top Young Turk leadership were members."

Further on Mr. Brewda says: "During the Young Turk regime, Carasso continued to play a leading role. He met with the sultan, to tell him that he was overthrown. He was in charge of putting the sultan under house arrest. He ran the Young Turk intelligence network in the Balkans. And he was in charge of all food supplies in the empire during World War I." It is ironic that four centuries after the Turkish sultans welcomed the expelled European Jews into Turkey, certain Jews belonging to secret societies and to Zionism will kick the sultan out of power early in 20th century, destroy the Ottoman Empire, and celebrated their victory by massacring by proxy almost the whole Christian Armenian people, one million and half Armenians; half million Greeks; and half million Christian Assyrians & Arameans.

In 1982, after the Israeli army conquered Lebanon, they celebrated their victory by massacring by proxy children and women in the Palestinian camp of Shattila, in Lebanon, by allowing Lebanese Phalanger militia fighters to move into the camp for two days and murder its inhabitants. Eighty percent of the camp were killed. Nearly all of the dead were old men, women and children and all of them had been unarmed. Not one gun, not one knife was found in their possession, claims a Palestinian witness.

All this according to the percepts of the Talmud, the Satanic Bible of the Jews, which encourages Jews to kill, directly or indirectly, by sayings like: "Every Jew who spills the blood of the godless, is doing the same as making a sacrifice to God." Talmud: Bammidber Raba c21 & Jalkut 772. In the eyes of Talmudists all non-Jews are godless. And "It is the law to kill anyone who denies the Torah. The Christians belong to the denying ones of the Torah." Talmud: Coschen Hamischpat, Hagah 425. Very neatly put sentence indeed.

Jesus came and shed his blood for us in order to save humanity and put an end to human and animal sacrifices practiced by Talmudist Jews who believe that the shedding of the blood of the innocents is a prerequisite of their reptilian gods, specially before embarking on an enterprise. They have orchestrated the massacres and slaughters of millions and millions of humanity so that their demonic gods will be appeased and grand them a new homeland in the near-east. Apparently, the sacrifice of hundreds of millions of humanity during the first half of the twenty century (including the six million Jews of Nazi Holocaust) have appeased their gods and their wish was granted.

Back to the Young Turks. Mr. Brewda writes: "Another important area was the press. While in power, the Young Turks ran several newspapers, including 'The Young Turk,' whose editor was none other than the Russian Zionist leader Vladimir Jabotinsky. Jabotinsky had been educated as a young man in Italy."

Mr. Brewda, ignoring the possibility that Talaat could have been a secret infiltrated Jew, writes: "Of course, there were also some Turks who helped lead the Young Turk movement. For example, Talaat Pasha. Talaat was the interior minister and dictator of the regime during World war I. He had been a member of Carasso's Italian masonic lodge in Salonika. One year prior to the 1908 coup, Talaat became the grand master of the Scottish Rite Masons in the Ottoman Empire. If you go to the Scottish Rite headquarters in Washington, D.C., you can find that most of the Young Turk leaders were officials in the Scottish Rite."

By 1916 the British and French, overpowered by greed, already had a secret agreement to divide the Ottoman Empire between themselves. Presently Hitler's "Mien Kempt " anti-semitic book is a best-seller in Turkey, it is published by various Turkish publishers by thousands and thousands. Are the Turks finally waking up and realizing that their Sultan's refusal to grant Palestine to the Zionist Jews as a homeland had cost them their centuries-old empire? And are the subjugated Turks about to discover who their real rulers are? There are claims that the blue-eyed founder of modern Turkey, Kemal Ataturk had Jewish origins. And it is known that at least two presidents of modern Turkey (Inonu and Bayar) were Jewish.

In Istanbul, which was the capital and the power center of the Ottoman Empire, there was only few thousands (less than 10,000) Jews and some 200,000 Armenians and Greeks who controlled the trade, finances and arts of the Empire. Jews and Christians were in strong competition through hundreds of years of the life of the empire. Jews were the losers and Christians were the winner always because the Sultans ( there were very few bad sultans who killed Christians) listened to and favored the Christians. For the Zionist Jews to take over Turkey, its Christians had to be eliminated; and that is another ugly facade of the first Genocide of the 20th Century in Turkey.

Another source is the lengthy article "The Armenian & Jewish Genocide Project: Eliminating Ethnic Conflict Along the Oil Route From Baku to the Suez Canal Region " written by Clifford Shack and posted in his web-site.

Mr. Shack writes: "In the 1880's, the French branch of the Rothschild family acquired interests in Russia's Baku oil fields in an effort to supply their refinery on the Adriatic with cheap Russian oil. In exchange for these interests they built a railroad linking Baku to the newly acquired Black Sea port of Batum. This opened up the Baku oil, a major world supply, to the world. With the success of the new railroad, the Rothschilds had more oil than they could actually sell. Overcoming their fear of competing with the giant Standard oil , they sought out the huge markets east of Suez."

Further on Mr. Shack makes his point: "The decision by the shrewd French Rothschild branch to diversify into other areas of oil exploitation was, presumably, a calculated one. Three years after they joined Royal Dutch, production at Baku would come to an abrupt halt in 1905. Although shaken by political activity, the principal disruption was due to the violence of the ethnic conflict between the region's Muslims and the minority population of Armenians who are Christians. This ethnic conflict caused the first interruption of oil distribution to the world market. Standard oil was quick to supplant the needs of the effected markets as its source was operating under the blanket of peace. The Royal/Dutch/Shell Group (and the Nobles) watched their Baku investments go up in flames. Ethnic conflict was at the root of the matter. It could be safely assumed that they were taking measures to eliminate the possibility of that happening in the future." Oil corporations seem to have learned their lessons from history because before the construction of present-day Baku-Ceyhan pipeline has began, someone has made sure that no Armenians were left in Baku anymore. Mr. Shack notes that "the mere elimination of the Armenian population of Baku would not solve the problem of ethnic conflict in that region. The surrounding areas would provide reservoir effect in resupplying the conflicting minority element." And he asks: "was the removal of a small minority like the Armenians a fair price to pay for the peace in a region so crucial to the development and investment of the Far East?" Apparently Mr. Shack ignores the factor of revenge raging in the heart of human beasts.

Mr. Shacks answers his own question by stating in his article about the big business or big corporations: "It would be fair to say that the genocide of a group of a million or so, to serve the benefit of a billion or so , is less of a question of should it be done, than how it could be done. So as not to reveal any plausible motive which could link the actual planners to the genocide, the scheme involved a proxy party , which was manipulated through layers of influence, providing sufficient cover for the planners."

In chapter 30 of the book of Isaiah we read God speaking by His prophet: "Woe to the rebellious children, who execute a plan, but not Mine, and make an alliance, but not of My Spirit, in order to add sin to sin;...For this is a rebellious people, false sons, sons who refuse to listen to the instruction of the Lord."

This is not the whole story; there is an evil aliens connection to it. Amitakh Stanford, in her web-site <http://www.xeeatwelve.com> and in her article "The Anunnaki Remnants Are Still on Earth" writes: "It is these horrible beings, the Anunnaki, that Sitchin has written an apology for. Reading Sitchin's material, he has painted these evil aliens as palatably as possible by presenting the story that they are trying to save their own planet, and leaves the readers to believe that after that is accomplished, they would leave without a trace, so to speak. But, the Anunnaki came here to conquer and enslave, not for any worthy purpose whatsoever, nor will they leave voluntarily. "Anunnaki cull people and other species from the planet. Before, this was often referred to as genocide. However, today the more euphemistic term of "ethnic cleansing" is used. The disdain of other races is another vile Anunnaki-sponsored trait to divide people into factions and create hatred and distrust of one another. Any fair look at history will verify this as true. The twentieth-century Holocaust is one such example." So after all, we are not dealing with normal human beings, but by humans who are possessed with those alien entities and humans that are manipulated, influenced, and given instructions by those evil aliens in their various factions.

_

This research article is not copyrighted. Reproduction is permitted. No one need waste time calling the author an 'anti-semite.' He will be the first to come to the help of a Jew if and when a Jewish life is in peril. Before you call him anti-semite your better call the God of the Bible and His prophets 'anti-semites.' If not, then you have to re-read the Bible...carefully.

For Joseph Brewda's article go to : SchillerInstitute.org then put the name of the author or title of his article in the search tab of the web-site of the institute. For Clifford Shack's article, put his name in the search tap of Yahoo in order to find his web-site where his article is posted.

The Turkish book "Inner Folds of the Ottoman Revolution" has no known English translation. It was translated into Armenian in 1939 in Beirut, Lebanon, by Donigian Press.



פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
49283 הודעות 10:15 24.04.05

7. ועוד איך יש לקשור וכפי שכתבתי בתגובה 2........
בתגובה להודעה מספר 6

ואל נשכח שמנהיגי היישוב היהודי: בן גוריון, משה שרת - שרתוק ועוד,
עשו את "הדוקטורט" שלהם "באקדמיה" של טורקיה......

המוטיב בכלל וה"סיבה" בפרט לרצח עם, ארמנים ויהודים הייתה תמיד כסף ושליטה בכלכלה ובשילטון המקומי....
(ציטוט מהכתבה שלעיל)
In Istanbul, which was the capital and the power center of the Ottoman Empire, there was only few thousands (less than 10,000) Jews and some 200,000 Armenians and Greeks who controlled the trade, finances and arts of the Empire. Jews and Christians were in strong competition through hundreds of years of the life of the empire. Jews were the losers and Christians were the winner always because the Sultans ( there were very few bad sultans who killed Christians) listened to and favored the Christians. For the Zionist Jews to take over Turkey, its Christians had to be eliminated; and that is another ugly facade of the first Genocide of the 20th Century in Turkey.

Mr. Shacks answers his own question by stating in his article about the big business or big corporations: "It would be fair to say that the genocide of a group of a million or so, to serve the benefit of a billion or so , is less of a question of should it be done, than how it could be done. So as not to reveal any plausible motive which could link the actual planners to the genocide, the scheme involved a proxy party , which was manipulated through layers of influence, providing sufficient cover for the planners."

בספרו של יואל בראנד "בשליחות נידונים למוות", ספר
שנותרו בודדים ממנו, ברחבי הספריות. הספר הוא עדות
אוטנטית של יואל בראנד שהיה שליח השטן איכמאן יש"ו, להוציא
לפועל את העסקה: דם-סחורה. אחרי שהוא נאסר ע"י הבריטים
ברגע שעבר את הגבול מטורקיה לסוריה ובנוכחות משה שרתוק,
הוא נחקר על ידם והוא מבין ששליחותו נכשלה, ויהודי הונגריה
צועדים לאושוויץ, הוא כותב מילה במילה עמוד 135:

17. ''בשליחות נידונים למוות'', מאת: יואל והנזי בראנד !!
כותבים בספרם הראשון/עדות ממקור ראשון שפורסם לראשונה בשנת תשי"ז
https://rotter.net/forum/gil/5494.shtml#17

97. יואל והאנזי בראנד כותבים בספרם השני/עדות ממקור ראשון
השטן והנפש שפורסם לראשונה בשנת 1960
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=97&viewmode=


ציטוטים נבחרים מהכתבה שלעיל:

יהודים שולטים בטורקיה
By 1916 the British and French, overpowered by greed, already had a secret agreement to divide the Ottoman Empire between themselves. Presently Hitler's "Mien Kempt " anti-semitic book is a best-seller in Turkey, it is published by various Turkish publishers by thousands and thousands. Are the Turks finally waking up and realizing that their Sultan's refusal to grant Palestine to the Zionist Jews as a homeland had cost them their centuries-old empire? And are the subjugated Turks about to discover who their real rulers are? There are claims that the blue-eyed founder of modern Turkey, Kemal Ataturk had Jewish origins. And it is known that at least two presidents of modern Turkey (Inonu and Bayar) were Jewish.

יהודים וארמנים שלטו שליטה אבסולוטית בכלכלה ובמסחר באמפריה הטורקית
In Istanbul, which was the capital and the power center of the Ottoman Empire, there was only few thousands (less than 10,000) Jews and some 200,000 Armenians and Greeks who controlled the trade, finances and arts of the Empire. Jews and Christians were in strong competition through hundreds of years of the life of the empire. Jews were the losers and Christians were the winner always because the Sultans ( there were very few bad sultans who killed Christians) listened to and favored the Christians. For the Zionist Jews to take over Turkey, its Christians had to be eliminated; and that is another ugly facade of the first Genocide of the 20th Century in Turkey.


שליטה בצינור הנפט
Another source is the lengthy article "The Armenian & Jewish Genocide Project: Eliminating Ethnic Conflict Along the Oil Route From Baku to the Suez Canal Region " written by Clifford Shack and posted in his web-site.
Further on Mr. Shack makes his point: "The decision by the shrewd French Rothschild branch to diversify into other areas of oil exploitation was, presumably, a calculated one. Three years after they joined Royal Dutch, production at Baku would come to an abrupt halt in 1905. Although shaken by political activity, the principal disruption was due to the violence of the ethnic conflict between the region's Muslims and the minority population of Armenians who are Christians. This ethnic conflict caused the first interruption of oil distribution to the world market. Standard oil was quick to supplant the needs of the effected markets as its source was operating under the blanket of peace. The Royal/Dutch/Shell Group (and the Nobles) watched their Baku investments go up in flames. Ethnic conflict was at the root of the matter. It could be safely assumed that they were taking measures to eliminate the possibility of that happening in the future." Oil corporations seem to have learned their lessons from history because before the construction of present-day Baku-Ceyhan pipeline has began, someone has made sure that no Armenians were left in Baku anymore. Mr. Shack notes that "the mere elimination of the Armenian population of Baku would not solve the problem of ethnic conflict in that region. The surrounding areas would provide reservoir effect in resupplying the conflicting minority element." And he asks: "was the removal of a small minority like the Armenians a fair price to pay for the peace in a region so crucial to the development and investment of the Far East?" Apparently Mr. Shack ignores the factor of revenge raging in the heart of human beasts.



adair777
חבר מתאריך 11.3.02
8495 הודעות 11:57 25.04.05

90 שנה לטבח הארמנים.הקשר הישראלי שלא קיים....

Armenians refuse to let genocide be forgotten
By Nick Allen in Moscow and Amberin Zaman in Ankara
(Filed: 25/04/2005)
Hundreds of thousands gathered in Yerevan yesterday to mark 90 years since the murder of up to 1.5 million Armenians in the Ottoman empire and to add their voices to an international campaign to press Turkey to admit genocide.
http://www.telegraph.co.uk/news/main.jhtml?xml=/news/2005/04/25/warm25.xml&sSheet=/news/2005/04/25/ixworld.html

הנ"ל הינו רק אחד מהדיווחים הרבים על 90 שנה ל"רצח עם" שבוצע ע"י הטורקים על הארמנים.

ואני שואל-

אם היה לנו שכל,היינו מנצלים את גל האהדה של העולם כולו מיד אחרי מלחמת ששת הימים,ומגרשים את כם הערבים כולם אל מעבר לירדן.
הגירוש היה עובר והיה נשכח.
הערבים היו מציינים את יום הגירוש,וכל העסק היה מפריע לנו בדיוק באותה מידה שזה מפריע היום לטורקים....

למה לא היה לנו שכל???



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:56   25.04.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. מאמרו של יוסי שריד שפורסם ב''הארץ'' בחודש מרץ.....  
בתגובה להודעה מספר 23
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.04.05 בשעה 15:03 בברכה, פילוביץ שחף
 
כמן כן, בימים הקרובים אמור להתפרסם מאמר נוסף ב"הארץ", לאחר הכנס בארמניה.....

-הודעה מקורית-
מאת: shahaf pilovich
נשלח: ב 25 אפריל 2005 11:16
אל: יוסי שריד; [email protected]
עותק: [email protected]
נושא: הבאנליות של האדישות

חג שמח ח"כ יוסי שריד

האם קראת את הספר:
הבאנליות של האדישות - (מצ"ב קובץ)
"יחס הישוב והתנועה הציונית לרצח העם הארמני"

חג שמח
פ"ש.

<[email protected]>
תשובה: תשובה: הבאנליות של האדישות

שלום רב,
קראתי את ספרו של פרופ' יאיר אורון ואף כתבתי עליו.
שלך,
יוסי שריד

-הודעה מקורית-
מאת: shahaf pilovich
נשלח: ב 25 אפריל 2005 12:35
אל: יוסי שריד; [email protected]
עותק: [email protected]
נושא: Re: תשובה: תשובה: הבאנליות של האדישות

שלום רב ח"כ יוסי שריד

אשמח לקבל/לקרוא את מה שכתבת.
אודה לך אם תפנה אותי או תשלח לי בקובץ.
תודה מראש.
פ"ש.

תשובה: תשובה: תשובה: הבאנליות של האדישות 25/04/05
שולח: יוסי שריד <[email protected]>
אל: [email protected] <[email protected]> ,
יוסי שריד-מאמר להארץ- 90 שנה לגנוסייד הארמני 24.03.05.doc ,

שלום רב,

לבקשתך, מצ"ב מאמרו של יוסי שריד שפורסם ב"הארץ" בחודש מרץ,
כמן כן, בימים הקרובים אמור להתפרסם מאמר נוסף ב"הארץ", לאחר הכנס בארמניה.

בברכה,
דקלה אברגיל
ע"פ לח"כ יוסי שריד

הגם ישראל במכחישים
יוסי שריד
https://rotter.net/User_files/forum/gil/426cd97f15ca51ed.html

החודש, בסוף אפריל, יצוין יום השנה ה-90 לג'נוסייד הארמני, וממשלת ארמניה עורכת בבירה ירוואן כנס בינלאומי, שיוקדש לזכרם של יותר ממיליון הנרצחים מיד התורכים. גם אני הוזמנתי, והחלטתי להיענות ולהשתתף. החודש גם יראה אור ספרו מאיר העיניים ומאפיל הלב והכליות של פרופ' יאיר אורון – "הכחשה, ישראל ורצח העם הארמני" (בהוצאת "מבע") - שנדפס והופץ קודם בשפה האנגלית והועטר בשבחים רבים.

16. הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=16&viewmode=

ישראל, בניגוד למדינות רבות אחרות, לא הכירה עד כה ברצח העם הזה, ובעצם נתנה יד למכחישיו. התגובות הרשמיות שלנו נעו במרחב הערפילי, המתעתע, שבין המופרכות לבין השתמטנות, שבין ה"לא ברור בכלל אם היה רצח עם" לבין "זהו נושא השמור להיסטוריונים בלבד", כהודעתו האווילית והמקוממת של שמעון פרס בשעתו.

שני מניעים עיקריים לעמדה הישראלית: ראשון – היחסים המתהדקים והחשובים עם תורכיה, שעליהם צריך לשמור. תורכיה, משום מה, מתמידה עד היום בסירובה להכיר באחריותה לג'נוסייד, ומפעילה לחצים כבדים בכל-העולם לבל יגלגל את האחריות ההיסטורית הזאת לפתחה; הלחצים באמת משפיעים, ולא רק ישראל, גם מדיניות אחרות, עושות את חשבון הרווח וההפסד. והמניע השני - המוסיף רצח עם אחר כאילו גורע מהייחודיות של שואת-היהודים.

לפני חמש שנים, ביום הזיכרון ה-85, הוזמנתי כשר חינוך לכנסיה הארמנית בירושלים העתיקה, אף התבקשתי לשאת דברים, וכך אמרתי אז, בין השאר: "באתי להיות אתכם ביום הזיכרון שלכם. אני כאן, אתכם, כבן-אנוש, כיהודי, כישראלי וכשר-החינוך של מדינת ישראל… שנים רבות, רבות מדי, הייתם לבדכם ביום הזיכרון שלכם. אני מודע למשמעות המיוחדת של נוכחותי כאן. היום, בפעם הראשונה, אתם פחות לבד". הזכרתי בדברי את השגריר היהודי של ארה"ב בתורכיה באותם הימים, הנרי מורגנטאו, שהגדיר את הטבח בארמנים כ"פשע הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית". האיש הטוב הזה, מורגנטאו, לא שער מה צפוי לנו במאה העשרים, והנוראה מכל – שואת היהודים – עדיין לפנינו. ועוד הזכרתי את ספרו של פרנץ ורפל – "ארבעים הימים של מוסה דאג" – שהופיע בגרמניה באביב 1933, והיכה בהלם מיליוני בני-אדם, ולימים גם אותי כנער.

ובסיום הדברים בכנסיה אמרתי: "אנחנו, היהודים, קרבנות ראשיים לשנאה הרצחנית, מחויבים ברגישות כפולה ומכופלת ובהזדהות עם קרבנות אחרים. מי שעומד מנגד, מן הצד, מי שמעלים עין, עושה חשבון, שותק, מסייע תמיד לרוצחים ואף-פעם לא לנרצחים… בתכנית הלימודים שלנו בהיסטוריה, תכנית חדשה שמתעצבת עכשיו, הייתי רוצה כשר-חינוך לראות פרק מרכזי על רצח-עם, ובתוכו התייחסות גלויה לג'נוסייד הארמני. זאת חובתנו לכם – ולעצמנו…"

הקהילה הארמנית בארץ ובעולם רשמה לפניה את ההצהרה במידה עצומה של סיפוק. תורכיה מחתה בחרי-אף, ותבעה הסברים מממשלת-ישראל. ואילו "הממשלה שלי", דווקא היא, קודם גמגמה ואחר-כך התנערה, והסבירה שהח"מ אמר מה שאמר על דעת-עצמו (ומתכנית הלימודים החדשה לא נותר שריד בתקופת לבנת).

עכשיו מותר לגלות: הם צדקו כל המגמגמים והמתנערים. באמת לא התייעצתי, ואת פיהם לא שאלתי. מה יש כאן לשאול כאשר התשובה ידועה מראש, והיא מבוססת על ההנחה השגויה כאילו מתקיימת סתירה בין אינטרס פוליטי לעמדה מוסרית. יודע אדם נפש ההתבהמות, שעליה כתב אז "הארץ" במאמרו הראשי: "לימוד רצח-עם צריך לעמוד בראש סולם הערכים של העם היהודי, קורבן השואה, ושום דיפלומטיה אינטרסנטית אסור שתעמוד בדרך".

משרד-החוץ הישראלי, ולא רק הוא, מפחד תמיד מהצל של עצמו, וכך הוא מטיל עלינו צל כבד כמשת"פים מובילים ב"שתיקת העולם". פעמיים ביקר כאן הדלאי לאמה, המנהיג הטיבטי הגולה, ופעמיים הוזהרתי על-ידי "הגורמים הרשמיים" שלא להיפגש איתו. איימו עלי במשבר עם סין, ממש כשם שמאיימים במשבר עם תורכיה. צפצפתי, בשני המקרים.

מאז ומתמיד האמנתי ועודני מאמין, שמדיניות מוסרית היא גם המדיניות המשתלמת לאורך זמן, ואילו המדיניות הרקובה, סופה ששכרה יוצא בהפסדה.
ואת כל זה אשוב ואגיד בסוף החודש בבירת-ארמניה, ורק בשמי ועל דעתי, כמובן.



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:57   06.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. טורקיה ממשיכה להכחיש שהיא לא גרמה לטבח הארמנים  
בתגובה להודעה מספר 23
 

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
24148 הודעות 21:26 06.05.05

רגישותה ונחישותה של טורקיה

טורקיה, אימצה עמדה, שהיא לא גרמה לשואת העם הארמני.
כל מי שחולק על זה ומרמז שטורקיה רצחה המוני ארמנים,
איננו יכול להיות ידיד של טורקיה.

פוטין, לא העריך נכון את הנחישות הטורקית.
בביקורו האחרון, הזכיר את אחריותה של טורקיה לטבח בארמנים.

טורקיה נעלבה.
ראש ממשלת טורקיה ביטל את ביקורו ברוסיה.

נרענן את זכרוננו בפרטי השואות המכונות השואה הארמנית.
באדיבות ויקיפדיה:

שואת הארמנים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
שואת הארמנים הוא השם שניתן לשני אירועים נפרדים אך קשורים של רצח עם:

השואה הראשונה היא המתקפות נגד הנתינים הארמנים של האימפריה העותומנית בידי הסולטן עבדול חמיד השני בשנים 1894-1896.
השואה השנייה הייתה הגליית הארמנים על ידי ממשלת הטורקים הצעירים בשנים 1915-1918. במהלך צעד זה נהרגו כמיליון ארמנים, כאשר העולם כולו אינו נוקף אצבע על מנת להפסיק את הטורקים מרצחנותם.

רקע היסטורי
קודם לאירועי השואה הארמנית הייתה האימפריה העותומנית בדרכה לירידה למעל דפי ההיסטוריה. אימפריה זו, שבשיאה השתרעה מדרום מזרח אירופה עד צפון אפריקה והיוותה איום על מעצמות אירופיות, תחדל להתקיים לאחר מלחמת העולם הראשונה. באימפריה חיו מיעוטים רבים בהם ארמנים, כורדים ויהודים אך רוב האוכלוסיה הייתה מוסלמית והשלטון היה טורקי.

החל מאמצע המאה ה-19 העולם נשטף בתנועות לאומיות שדרשו עצמאות והגדרה עצמית (ראה אביב העמים). בין השואפים לעצמאות בשטחי האימפריה העותומנית היו הארמנים, הכורדים והיהודים. האימפריה התנגדה לשאיפות אלו משום שראתה בהן פגיעה בכוחה.

בנוסף לבעיות מבית, אוימה האימפריה העותומנית על ידי מעצמות זרות. רוסיה הייתה פעילה במיוחד באיזור והיא ניסתה להחליש את כוחה של האימפריה. לאחר מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה, המדינה העצמאית של ארמניה נוצרה במזרח טורקיה. הצבא האדום פלש אליה ב-1920 ומדינה זו צורפה לברית המועצות. אזור כורדי אוטונומי הוקם אף הוא, אך ניסיונותיו לקבל עצמאות ב-1920 דוכאו על ידי הטורקים.

שואת הארמנים הראשונה
ב-1890 חיו כ-2.5 מיליון ארמנים באימפריה העותומנית. מרבית הארמנים היו נוצרים ובכך שונים מהרוב המוסלמי. רוסיה עודדה את הארמנים לשאוף לאוטונומיה, כדי להחליש את האימפריה העותומנית. כדי לא לאבד את שליטתו החליט הסולטן עבדול חמיד השני להסית את הכורדים נגד הארמנים. התנכלות הכורדים ונטל המסים הגבוה, הובילו להתקוממות ארמנית. בתגובה הצבא והכורדים הרגו אלפי ארמנים ושרפו כמה כפרים ב-1894. שנתיים לאחר מכן, במאמץ לקבל הכרה בינלאומית, מורדים ארמנים השתלטו על בנק באיסטנבול. בתגובה המון טורקי, מוסלמי ברובו, הרג 50,000 ארמנים. מידת מעורבות השלטון באירועים אלו אינה ברורה.

שואת הארמנים השניה
במהלך מלחמת העולם הראשונה ממשלת הטורקים הצעירים שלטה בטורקיה. הארמנים תמכו בממשלה זו שכן קיוו שמדיניותה כלפיהם תהיה שונה מזו של עבדול חמיד השני, אולם תקוות אלו התבדו. השלטון הטורקי חשש מכך שהארמנים יהוו גיס חמישי. ב-1914 הועבר חוק המחייב כל גבר עד גיל 45 להתגייס לצבא או לשלם כופר. מרבית הארמנים שגויסו עבדו בסלילת כבישים ורבים מהם הוצאו להורג.

חלק מהארמנים שערקו הצטרפו לצבא הרוסי. בראשית 1915 יחידות ארמניות של הצבא הרוסי החלו בגיוס ארמנים בשטח הטורקי. בתגובה הטורקים הצעירים רצחו 300 מנהיגים ארמנים באספה אליה הם זומנו על ידם ב-24 באפריל. מעשי טבח החלו להתרחש ברחבי טורקיה. הממשלה הטורקית החליטה להגלות את הארמנים והצעידה אותם אל מחוץ לגבולותיה. התנאים הקשים, בנוסף להתנכלויות לצועדים הוסיפו למספר הקורבנות בנפש.

ישנם חילוקי דעות לגבי מספר הקורבנות. הארמנים מעריכים את מספרם בעד 2.5 מיליון איש, בעוד שהטורקים מעריכים אותם בכ-100 אלף. מספר הארמנים בטורקיה באותה עת מוערך כבין 1 ל-3.5 מיליון.

ארועי הרי משה
חמישה חודשים לאחר שפקודת ההגליה ניתנה (במהלך שואת הארמנים השניה) מרבית הארמנים בסביבתם התקבצו בהרי משה. עובדה זו מעידה כבדרך אגב על כך שפקודת ההגליה לא נאכפה בו זמנית בכל האזורים. הכוח הצבאי הטורקי באיזור לא הספיק להתגבר על 5,000 הארמנים שהתקבצו באיזור. הדעות חלוקות בשאלה האם הייתה התנגשות צבאית באיזור. יש הטוענים כי התחוללו קרבות חריפים בעוד שאחרים טוענים כי לא הייתה לחימה כלל. לאחר ארבעים ימים בהרים הארמנים פונו בשתי ספינות צרפתיות לפורט סעיד במצרים.

הסופר היהודי האוסטרי פרנץ ורפל כתב את הספר "ארבעים הימים של מוסה דאג" בעקבות אירועים אלו. למרות שרבים רואים ספר זה כספר עובדתי הרי שלמעשה מדובר בפרוזה המבוססת על עובדות. ספר זה מהווה חלק חשוב במאבקם של הארמנים לפרסום שואתם.

שואת הארמנים ושואת היהודים
מלבד חשיבותה של שואת הארמנים כשלעצמה יתכן והיא השפיעה על שואת יהודי אירופה. מסופר שכאשר היטלר הציג את תוכניתו ב-1939 הוא העיר "מי זוכר היום את שואת הארמנים?"

התרחשות שואת הארמנים תורמת לדיון בשאלה האם שואת היהודים הייתה אירוע היסטורי ייחודי או מקרה קיצוני של רצח עם. מספר הקורבנות בשואה הארמנית היה נמוך יותר מזה שבשואה היהודית. רמת הארגון והיעילות הגרמנית היו גבוהות לאין ערוך מאלו של הטורקים. חלק ניכר משתי השואות התחוללו במהלך מלחמת עולם. שואת הארמנים הייתה רצח עם שביצעה מדינה בנתיניה, דבר אותו יש הרואים, מבחינת יחסים בינלאומיים, כעניין פנימי.

שני הלאומים אף זכו למולדת בחסות מעצמות זרות בעקבות שואתם. הכורדים לעומתם, שלא עברו שואה והחלו במאבקם לעצמאות במקביל לארמנים, טרם זכו למדינה. שתי השואות מוכחשות וישנם חילוקי דעות לגבי פרטים רבים (ובראשם מספר הנספים).

היחס כיום לשואת הארמנים
שואת הארמנים עדיין מהווה נקודה כואבת. הטורקים נוטים להמעיט בערכה ולהכחיש את אחריותם לה, בדומה להכחשת השואה. היסטוריונים טורקים טוענים כי רוב הארמנים מתו בשל מגפות, רעב ועימותים צבאיים שחלו בשל מלחמת העולם הראשונה.

עקב רצונן של מדינות שונות ביחסים טובים עם טורקיה מופעל לחץ להמנע מהזכרתה של שואת הארמנים. לדוגמה, נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל הדליקה משואה ביום העצמאות 2003 בשל פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר את שואת הארמנים בטקס, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת.

בשנת 2000, חתם נשיא צרפת, ז'אק שיראק, על חוק המכיר בשואת הארמנים. ב-2004 קנדה הכירה רשמית בשואת הארמנים. אלו שתי המדינות היחידות המכירות רשמית בשואת הארמנים.

הארמנים מציינים ב-24 באפריל את יום השנה לשואתם. מדינת ישראל אינה מכירה רשמית בשואת הארמנים מטעמיים פוליטיים כדי לא לפגוע ביחסים עם טורקיה.

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D





http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:24   20.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. Armenian Genocide Plagues Ankara 90 Years On  
בתגובה להודעה מספר 23
 


TURKEY'S MEMORY LAPSE

Armenian Genocide Plagues Ankara 90 Years On

By Bernhard Zand

This weekend, Armenians commemorated the 90th anniversary of the genocide of 1915. But Turkey has yet to recognize the crime -- the first genocide of the 20th century. By refusing to use the word "genocide," Turkey could complicate its efforts to join the European Union.


AFP
Genocide in Armenia: Many Turks view the perpetrators as their fathers.

Typhoid, the Russians, imperialism and Kaiser Wilhelm II in far away Berlin -- all were responsible for the mass deaths of Anatolian Armenians. At least that's the case if you read the official Turkish history books. According to the Turkish version, the only group that didn't bear any responsibility were the Ottomans, the great-grandfathers of modern-day Turkey, which is now on the cusp of joining the European Union.

On Sunday, Armenians all around the world remembered the 90th anniversary of the start of the genocide. This year brought the last decennial memorial in which survivors of the crime, one of the worst of the past century, will still be alive to attend. Never before has the international pressure on Turkey as stronger as it is now for Turkey to address its own history. And Ankara's political elites have never been more steadfast in their efforts to defend the myths Turkey has used to explain the crime or to stamp critics as traitors.

The assertion that what happened to the Armenians was genocide is "categorically unacceptable," said Yüksel Söylemez, the chairman of a group of former Turkish ambassadors who are seeking to promote the official Turkish version of events abroad. Turkish president Ahmet Necdet Sezer said the accusations are baseless and "upset and hurt the feelings of the Turkish nation." It is wrong, he added, for our European friends to press Turkey on this issue."

At least one of the arguments of the modern apologists evokes the same motives of those which led to the order to deport the Armenians: the leaders of the declining Ottomon Empire saw themselves in 1915 as surrounded by enemies on all sides and created a case for the self-defense of the state. It's an argument that is still used by modern Turkish defenders today. Be it the Kurds, the Armenians, Greece, Europe or even the US -- inside, like outside, the country has nothing but opponents, they claim. "From the first day of its existence," Ankara Chamber of Commerce chief Sinan Aygün said, time and time again people have tried to "unsettle and destroy" Turkey.

The fact that Ankara as an EU candidate won't be able to use this line of argumentation for much longer is only gradually dawning on representatives of the Turkish government.


AP/ Armenian National Archives
Victims of the 1915 massacre: Finding out the truth about the Armenian genocide is an uphill battle."

Confronted with more and more Armenia resolutions in European parliaments, opinion is growing among some that Ankara's position on the Armenian issue could ultimately endanger its prospects for EU membership. Although there is no formal requirement that Ankara recognize the murder of the Armenians as "genocide," politicians including French Foreign Minister Michel Barnier have made clear comments in that direction. "I believe that when the time comes, Turkey should come to terms with its past, be reconciled with its own history and recognize this tragedy," he said. "This is an issue that we will raise during the negotiation process. We will have about 10 years to do so and the Turks will have about 10 years to ponder their answer." Recently, Germany's conservative Christian Democratic Union, filed a resolution on the Turkey-Armenia issue in its own parliament, the Bundestag, where it will be discussed this week and voted on in June.

In an effort to counter the pressure coming from Europe on the 90th anniversary, Turkish Prime Minister Recep Tayyip Erdogan and opposition leader Deniz Baykal agreed to a common position at the beginning of March. Turkey is prepared, Erdogan said, to address its past. He added that the state archives in Ankara and Istanbul are open to everyone and that he could imagine an independent entity -- like UNESCO -- participating in an historical fact-finding mission.

Two opposition members of the Republican People's Party, former ambassadors Onur Öymen and Sükrü Elekdagi, conceived the idea. The fact that the action originated from the pair has created its own set of problems, since they are both outspoken hardliners on the Armenian issue. Their aim is to prove that the deportation and massacre during World War I can in no way be compared to a genocide, that the number of victims was considerably lower than the Armenians claim, and that Anatolya's Muslims were actually the ones who suffered the most from the tragic events.

Why is it so hard for modern Turks to deal with this part of their history? The crimes of 1915 were committed by the then-government of the Ottoman Empire -- a government from whose leading members Mustafa Kemel clearly distanced himself from when he became the founding father of the Turkish Republic.

Kemal, who later became known as Atatürk, broke with all of the traditions of the Ottoman times when he took power in the 1920s. He did away with the sultanate, the caliphate and sharia law. He added the Latin alphabet, a European legal system and introduced the Christian Sunday as one of the weekly public holidays. In addition, he had a very tense relationship with the three young Turkish leaders of the Ottoman Empire -- Talaat, Cemel and Enver Pasha. He didn't want to include a single one of the three, who were considered the primary culprits of the deportation of the Armenians, as part of the Turkish national movement after the war. He considered Envers to be especially dangerous because he saw in his pan-Turkish expansionist agenda a suicide adventure.


AFP
Decapitated heads of Armenians: Why is it so difficult for modern Turkey to deal with its past?
Many of the accomplices to the Ottoman war crimes nevertheless fared well in the Turkish Republic, founded in 1923. Surprisingly, Atatürk himself, spoke with such openness about the crimes that his comments could be enough to land him behind bars today. In 1920, in parliament, he condemned the genocide of the Armenians as an "abomination of the past" and pledged to dole out severe punishments to the culprits.

Repeatedly, representatives of Armenia have offered to accept the version of events as told by Atatürk. In vain. When historian Halil Berktay of Istanbul made similar statements earlier this month, he was attacked. It was not unlike the way the nation's best-known author Orhan Pamuk was vilified after he told a Swiss newspaper in February that, "one million Armenians were killed in Turkey." Since then, Berktay has refused to make any statements about the Armenian issue.

Historians like Berktay are unfit to participate in the process of historical fact-finding, said Onur Öymen, who was Turkey's ambassador to Germany and is now the deputy opposition chief and one of the two initiators of the Turkish parliamentary offensive. They claim the historians have been susceptible to prejudices spread by the "Armenian propaganda machine." However, the two do endorse the version of events proffered by the American historian Justin McCarthy, who spoke in March before the Turkish National Assembly and later in a round with scientists and foreign diplomats.

Diplomats viewed McCarthy's presentation skeptically, but Turks welcomed it jubilantly. First, he said, the number of victims claimed by the Armenians (1.5 million) is based on falsified census figures: Only 1.1 million people could have lived in the Eastern provinces of the Ottoman Empire affected by the deportations, he said. Of these, close to 40 percent died and of those deaths, 80 percent were from natural causes.

The Turks are fighting a tough battle, says McCarthy, who teaches in Louisville, Kentucky, and has been largely unknown in his field until now. "They're fighting against prejudice, and their opponents are politically strong, but the truth is on their side," he told the crowd.

"Would you admit to the crimes of your grandfathers, if these crimes didn't really happen?" asked ambassador Öymen. But the problem lies precisely in this question, says Hirant Dink, publisher and editor-in-chief of the Istanbul-based Armenian weekly Agos. Turkey's bureaucratic elite have never really shed themselves of the Ottoman tradition -- in the perpetrators, they see their fathers, whose honor they seek to defend.

AFP
Turkish soldiers stand next to Armenians who have been hanged: Today Atatürk would wind up behind bars for his criticism of the crimes against the Armenians.

This tradition instils a sense of identity in Turkish nationalists -- both from the left and the right, and it is passed on from generation to generation through the school system. This tradition also requires an antipole against which it could define itself. Since the times of the Ottoman Empire, religious minorities have been pushed into this role.

At the beginning of April, Dink was invited along with other representatives of the approximately 60,000 members of the Armenian minority in Turkey to appear before the parliament's EU Committee. He came with a passionate appeal for reconciliation. He also had some sharp-tongued words for Germany's main opposition, which recently took up the issue of the Armenian genocide in parliament. "Ms. (Angela) Merkel (of the Christian Democratic Union), isn't bringing this instance up in the German parliament because she likes black eyebrowed Armenians," he said. "She's playing this card because she's against EU membership for Turkey."

Turkish-Armenian journalist and sociologist Etyen Mahcupyan also wants to see the rhetoric toned down in this war of words. Whatever the historical truth, he said, "The term genocide is only of use to extremists. I would have nothing against it if this word wasn't used." Rarely in recent decades, says Hirant Dink, have the opportunities for an improvement in Turkish-Armenian relations been as good as they are today. Erdogan's government, dominated by Muslims, is far less a product of the nationalist spirit of the Turkish bureaucracy than its predecessors. And that's something Europe should seek to exploit.

Germany, especially, which as a former ally of the Ottoman Empire also carries its share of blame in the tragedy, would be well advised against writing any resolutions. Instead, it should make concrete proposals: "Why don't the Germans challenge Eriwan to make the old nuclear reactor in Metsarot safer or put pressure on Ankara to reopen its borders to Armenia?" Berlin could help economically and diplomatically and support the moderates who exist on both sides, Dink said. "Truly, the possibilities are endless."

© SPIEGEL ONLINE 2005
All Rights Reserved
Reproduction only allowed with the permission of SPIEGELnet GmbH
http://service.spiegel.de/cache/international/0,1518,353274,00.html



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:42   15.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. הפרוטוקולים של זיקני ציון, והארמנים  
בתגובה להודעה מספר 23
 

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
25093 הודעות 18:33 15.06.05

הפרוטוקולים של זיקני ציון, והארמנים

ארמנים רבים נעלבו מהעובדה, שהיהודים, שעברו בעצמם שואה נוראה,
אינם אומרים מילה טובה לעם הארמני, שגם הוא עבר שואה קשה.
אולי זו הסיבה, שארמנים משכילים, מחטטים בנושאים יהודיים
וגם בבדותות, כמו הפרוטוקולים של זקני ציון.

אביא מאמר בנושא. הוא מסקרן.


Is The Protocols Of Zion
A Sabbatean Document?
By Jack Manuelian
6-14-5

The famous document known as the "Protocols of Zion" can be paraphrased as The Protocols of Zionism and most likely it was a secret Sabbatean Frankist document. Sabbateans had many writings which due to the secretive and revolutionary nature of their cult were kept hidden. The original Protocols seems to have been one of those that was no longer secret after parts of it was printed as minutes of a covert meeting in Paris in 1901, minutes that were later published in Russia by Nilus.

Sergyei Nilus, who first published the Protocols in 1902, wrote in its 1905 edition Introduction: "These are not exactly minutes of meetings, but a report made by some powerful person, divided into sections not always in a logical sequence. They convey the impression of being the part of something." Hence, what Nilus had in hand could be some notes taken from a Sabbatean original document which yet remain concealed. We only know a portion of the original that came to be known as The Protocols of the Elders of Zion.

Nilus also writes in the Introduction: "It is a true copy in translation, of original documents stolen by a woman from one of the most influential and most highly initiated leaders of Freemasonry (Orient Freemasonry). The theft was accomplished at the close of a secret meeting of the initiated in France in 1901, that nest of Jewish masonic conspiracy." When mention of a woman is made it clearly points the finger to Frankists who traded their wives and daughters with other members and sometimes with non-members whom they needed to influence or attract to their cult. Apparently one of those women, having been fed-up from being prostituted, had decided to retaliate by exposing the document in question. Or the document could have been leaked in purpose because of a known agreement between the forces of darkness and that of the light to declare/make it known their intentions to human beings before embarking on an enterprise that would practically enslave the people of earth in a global one world government. For this reason The Protocols mentions, at its beginning, that we " will expose the conception of our policy" which amounts to a declaration of intention to the earthlings.

Then the speaker defines those earthlings: "It must be noted that people with corrupt instincts are more numerous than those of noble instinct. Therefore in governing the world the best results are obtained by means of violence and intimidation, and not by academic discussions." The violence cited here would include a World War III. In the other hand the concept that humans are basically evil are reflected also in Sabbatean beliefs that state: "Since we cannot all be saints, let us all be sinners." Also the Talmud emphasizes that humans are basically brute beasts; for this same reason the Protocols opens its chapter II with the phrase "What restrained the wild beasts of prey which we call men? " Their solution of course is despotism and rulership by fear; fear being one of the main characteristics of the animals. Protocol 3.14 "The word 'liberty' brings society into conflict with all the powers, even with that of Nature and of God. That is why, when we come into power, we must strike the word 'liberty' out of the human dictionary, as being the symbol of bestial power, which turns the populace into blood-thirsty animals."

Rabbi Antelman quotes Gershom Scholem in Volume 1, chapter 10, of his book To Eliminate The Opiate about a distinguishing belief of the Sabbateans that the "real Torah is not the real Torah and must be violated by conforming to another superior, alien mystical Torah of Atzilut (aristocracy)". Now, the Hebrew word "Atzilut" is translated by Antelman as "aristocracy" and this is the same word that we see in Protocol 1.18: "On the ruins of natural and hereditary aristocracy we built an aristocracy of our own on a plutocratic basis. We established this new aristocracy on wealth, of which we had control, and on science promoted by scholars." This Protocol shed some light on the new Torah spoken about by those Sabbateans and make us wonder whether they were not the real authors of the Protocols and if not all of its known "minutes" were actually reflections from their Torah of Atzilut.

Certainly the Frankists and their friends belonged to an "elite" new aristocracy. Antelman write in chapter 11 of his book: "The Frankist elite consisted of a circle of very gifted intellectuals, theologians and men of letters, as well as a group of men of great financial means who were for the most part great merchant bankers and exerted tremendous influence in their day in the highest financial circles of Europe....The list of the Frankist elite is long, and if one spent the time to study just the few families mentioned here, in depth; the information would fill several volumes. However, the same pattern continuously emerges. Brilliant, wealthy people addicted to power, anxious to assimilate (if they were born Jewish), to destroy religions, to indulge in radicalism, to live cryptic two-faced lives sometimes posing as religious Jews, Catholics, or Protestants but indulging their revolutionary radicalism in secret."

"It should be pointed out that when attempts were made by the Illuminati, Jacobins and Frankists to infiltrate the Masons that their infiltration did not mean that they harbored any particular love for Freemasonry. On the contrary, they hated it with a passion and only wished to utilize the cover of Freemasonry as a means of spreading their revolutionary doctrines and to provide a place where they could covertly meet without arousing suspicion."

Protocol 5.4 "The only society known to us which would be capable of competing with us in these arts, might be that of the Jesuits. But we have managed to discredit these in the eyes of the stupid mob as being a palpable organization, whereas we ourselves have kept in the background, reserving our organization as a secret."

"Scholem informs us that the Frankists went underground around 1820, as their emissaries went from town to town and from family to family to collect their secret writings...As the years passed, the economic and intellectual position of the Frankists strengthened. They built factories and became active in Masonic organizations. They were known to have secret gatherings on the Ninth of Av which they celebrated as a holiday, which is the Jewish fast day commemorating the destruction of both Temples. The center of Frankist activity changed from Frankfurt-Offenbach to Prague and then to Warsaw. The Frankists in Warsaw who were now concentrated among seemingly Catholic families maintained contact prior to World War II with the Turkish Donmeh Sabbatians, who were centered in Turkey and in Salonika, Greece. The Donmeh was active in the Committee for the Progress and Unity of the Young Turk Movement."

"The Frankists today no longer call themselves by that name. The Organization has grown into an international group labeled by outsiders as the Cult of the All-Seeing Eye." Cliff Shack in his website http://www.geocities.com/cliff_shack/ has posted three chapters of the book by Antelman. In chapter 12 some details are given about their activities in US.

Gershon Acholem mentions another distinguished belief of the Frankists: A Frankist believer "must not appear to be as he really is. " Rabbi Antelman comments on this belief that it "justified its followers' pursuit of the double type of life that they led. One could appear to be a religious Jew on the outside and in reality be a Frankist. For though the Donmeh officially converted to Islam and the Frankists to Catholicism, the great majority of Frankists who outwardly appeared to embrace Judaism integrated themselves into the Jewish community. Despite the fact that they were all outwardly religious, they still cherished as their goal "the annihilation of every religion and positive system of belief," and they dreamed "of a general revolution that would sweep away the past in a single stroke so that the world might be rebuilt." The concept of order-out-of-chaos is implied here

Antelman then adds: "Gershom Scholem writes elsewhere, in his book Kabbalah and Its Symbolism: "For Frank, anarchic destruction represented all the Luciferian radiance, all the positive tones and overtones, of the word 'Life.' The nihilistic mystic descends into the abyss in which the freedom of living things is born: he passes through all the embodiments and forms that come his way, committing himself to none; and not content with rejecting and abrogating all values and laws, he tramples them underfoot and desecrates them, in order to attain the elixir of Life. In this radical interpretation of a symbol, the life-giving element of mystical experience was combined with its potential destructiveness. It goes without saying that from the standpoint of the community and its institutions, such mysticism should have been regarded as demonic possession. And it is indicative of one of the enormous tensions that run through the history of Judaism that this most destructive of all visions should have been formulated in its most unrestrained form by one who rebelled against the Jewish law and broke away from Judaism."

The duplicity of the Frankists is also mentioned in Protocol 7.3 that states: "In order to obtain these ends we must have recourse to much slyness and artfulness during negotiations and agreements, but in what is called 'official language' we shall assume the opposite tactics of appearing honest and amenable. Thus the governments of the Gentiles , which we taught to look only on the showy side of affairs, as we present these to them, will even look upon us as benefactors and saviors of humanity."

Another main Sabbatean belief is that "Godhead takes human form which allowed for leaders of the sect to be incarnated into that Godhead, from Shabbetai Tzvi through to Frank and others." (source Scholem). Hence, when Frankists convert to Christianity and Donmeh convert to Islam their God does not become Jesus Christ and the Christian Trinity or Mohammad and his Allah but the "Godhead of the Frankists included members of the sect" (Antelman). Therefore Sabbatai Zevi was their first incarnate God, after him Jacob Frank (or Yakov Frankovich? a typical Khazar Turkish-Jew) was their incarnate God. After Frank the godly reign apparently passed to the Rothschilds, and now their incarnate god is either a Rothschild god-man or they are waiting for his incarnation and manifestation among them like it is made clear in the Protocols of Zion. Just after a year of his apparent "conversion" Frank was thrown into jail because of this blasphemy.

Antelman writes about prophet Sabbatai Zevi.: "At the time of his conversion , thousands of his followers became disillusioned and abandoned the movement. However, there were still some stubborn followers who believed in him and, of course rationalized their following him by inventing some type of rationale. Hence the movement gave rise to a special Sabbatian sect in Turkey known as the Donmeh. The order maintained that the Messiah would have to sin before he could bring redemption, and this provided a rationale for believing in a Jewish Messiah who was of Islam. Many years after Shabbetai Tzvi's death, the Donmeh continued to exist and to grow. Jacob Frank encountered the Donmeh while he was a traveling salesman in Turkey (in 1757 Frank converted to Islam). He refined the concept of the Messiah sinning by urging members of the movement to sin, reasoning that if salvation could be gotten through purity, it could also be achieved through sin. Gershom Scholem, the great Kabbala authority, has elaborated on this theme in such writings as his Hebrew Mitzvah ha Ba'ah ba Averah , which was translated into an article that appeared in Commentary in 1971 entitled The Holiness of Sin; as well as a chapter in his Messianic Idea in Judaism entitled Redemption Through Sin, One of the ways that the Frankists indulged in their sin was to engage in sexual orgies. The Donmeh in Turkey officially converted to Islam in 1683 and the Frankists in Europe to Catholicism in 1759. However, their conversion to these religions was for the purpose of imitating the Sabbatian role models as well as for subverting and destroying these faiths."

In Protocol 1.8 we read: "Politics have nothing in common with morals. A ruler governed by morals is not a skilled politician, hence he is not firm on his throne. He who wants to rule must have recourse to cunningness and hypocrisy. The great human qualities of sincerity and honesty become vices in politics. They dethrone with more certainty than the bitterest enemy. These qualities have to be the attributes of the Gentile countries, but we are not in the least forced to be guided by them."

Protocol 5.3 "We will organize a strong centralized government, so as to gain social powers for ourselves. By new laws we will regulate the political life of our subjects, as though they were so many parts of a machine. Such laws will gradually restrict all freedom and liberties allowed by the Gentiles. Thus our reign will develop into such a mighty despotism, that it will be able at any time or place to squash discontented or recalcitrant Gentiles ." This is happening now in USA. It did happen in Nazi Germany and in Communist Russia. In US, our legislatures signed the Patriot Act without reading them. In Protocol 8.1 we read: "The administrators of the Gentiles sign papers without reading them, and serve for love of money or ambition."

After 9/11 there was talk all over USA to set up a citizen spying mechanism in order to combat terrorism in our land. Well, this is not something new, some 100 years ago it was planned in the Protocols. Protocols 17.12 and 17.13: "We shall know everything...our programme will induce a third part of the populace to watch the remainder from a pure sense of duty and from the principle of voluntary government service.Then it will not be considered dishonorable to be a spy, on the contrary it will be regarded as praiseworthy. On the other hand, the bearers of false reports will be severely punished, in order to prevent abuse being made of the privilege of report."

"In a state where power is badly organized, where the laws and the personality of the ruler are rendered inefficacious by the continual encroaching of liberalism, I take up a new line of attack, making use of the right of might to destroy the existing rules and regulations, seize the laws, reorganize all the institutions, and thus become the dictator of those who, of their own free will, liberally renounced their power and conferred it on us." Protocol

They will enslave the people of the world in a global government based in collectivism of the masses and on the destruction of their individuality, as they state in Protocol 15.17: "They have not yet understood, and never will understand, that this wild dream is contrary to the principal law of nature, which, from the beginning of the world, created a being unlike all others in order that he should have individuality."

God Almighty blustered through his prophet Micah addressing those fallen souls: "Hear now, heads of Jacob and rulers of the house of Israel. Is it not for you to know justice? You who hate good and love evil, who tear off their skin from them and their flesh from their bones, and who eat the flesh of my people, strip off their skin from them, break their bones, and chop them up as for the pot and as meat in a kettle." Micah 3:1-3

In their defense, those wretched souls, give the following answer to God "From the temporary evil, to which we are now obliged to have recourse, will emerge the benefit of an unshakable rule, which will reinstate the course of the mechanism of natural existence , which has been destroyed by liberalism . The end justifies the means. In making our plans we must pay attention not so much to what good and moral, as to what is necessary and profitable," Protocol 1.10. "This evil is the only means of attaining the goal of good. Therefore, we must not stop short before bribery, deceit and treachery, if these are to serve achievement of our cause," Protocol 1.15. It seems that those evil doers do not yet grasp that the words of all-seeing God in chapters 8 and 9 of the Book of Ezekiel is directed to them.

Addendum: "We trust that the Gentiles will not entertain feelings of hatred against the erroneously believing mass of Israel in its innocence of the Satanic sin of its leaders who have already once proved themselves to be the destruction of Israel. Turning aside the wrath of God, there remains but one way"union of all Christians [and real Jews} in Our Lord Jesus Christ." Sergyei Nilus, 1905.

And as a tribute to Rabbi Marvin S. Antelman, allow me to finish with what he said in his book: "Lest any of the information developed here serve as an outlet for some form of overt, vicarious or subtle anti-Semitism or lest someone entertain such thoughts as 'see what these Jews did' it should be pointed out that:

1) It was the desire of the Jews to overthrow the yoke of bitter Christian anti-Semitic persecution that led them to initially embrace Sabbatianism from which Frankism evolved. 2) Once anyone embraced these ideologies, he ceased to be a Jew, being a Jew only by birth or becoming a Jew in name only (JINO). 3) The Socialists and Communists in Germany utilized the Frankist elite for their own ends and when they served the cause proceeded to exclude them from the millennium by expounding an anti-Semitic doctrine which declared all Jews as belonging to the Jewish race. Baptisms, formal conversion ceremonies or other means of escaping one's Jewish birth could never remove in the minds of these anti-Semites the taint of what they termed to be Jewish racial contamination.

http://www.geocities.com/alabasters_archive/the_jewish_peril.html
This Article of Jack is not copy-righted.

האם ראש הממשלה הוא הנהג?!


לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
שבת קודש ח' בשבט תש''ע    06:20   23.01.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  80. ''יוסי שריד | עכשיו נזכרתם?'' (תמונות קשות)  
בתגובה להודעה מספר 23
 

פורסם ב - 01:22 22/01/10 | עדכון אחרון - 01:30 22/01/10
יוסי שריד | עכשיו נזכרתם?


נניח שטורקיה תחדש קשריה עם ישראל כקדם. אז מה, מה אז? האם גם אנחנו נחדש את תרומתנו להכחשת השואה הארמנית?

תגיות: המשבר בין ישראל לטורקיה, טורקיה, רצח העם הארמני

שר הביטחון ערך השבוע ביקור בטורקיה. אומרים שהיה מוצלח. אם כך, אפשר לחדש את קשר השתיקה וההשתקה.


אנשים מבקרים באנדרטה בארמניה לזכר רצח העם (רויטרס)

זה קרה לפני חודשים ספורים, לאחר שרג'פ טייפ ארדואן שב ושפך עלינו ממררתו. אישיות ישראלית חשובה טילפנה אלי, וכה אמרה: עכשיו אתה חייב להכות בטורקים, להוקיע אותם על הפשעים שפשעו בארמנים. לך, יוסי, שמורה הזכות. היום אתה אזרח פרטי, אך גם כאיש רשמי לא עשית להם חשבון. הרבית להתבטא בכתב ובעל-פה בגנות התנערותם מהג'נוסייד.

נתמלאתי גועל נפש, נשמתי ביקשה להקיא: הרי המטלפן הזה הוא הישראלי המכוער, שבקלונו ובעצמו התייצב בשורה הקדמית של מכחישי השואה הארמנית. הוא שחבר למתגוללים על שר החינוך דאז, שבא לפני עשר שנים לכנסייה בירושלים ואמר: "את ערך חיי אדם באשר הוא אדם - יהודי, ערבי, ארמני, צועני, בוסני, אלבני או רואנדי - את הערך הזה אני רוצה להנחיל לכל התלמידים שלנו. בתוכנית הלימודים החדשה בהיסטוריה אני רוצה לכלול פרק מרכזי על רצח עם, ובתוכו התייחסות נרחבת לג'נוסייד הארמני. זאת חובתנו לכם, זאת חובתנו לעצמנו".

ארץ רעשה, גם שרים נטפו זיעה: אהוד ברק ושמעון פרס היו ראשונים להסתייג. ההצהרה הזאת, הזדרזו להבהיר, אינה על דעת הממשלה; היא על דעת שר החינוך לבדו ועל אחריותו; התביישתי.

זמירות חדשות נשמעו לאחרונה בירושלים: "הטורקים הם האחרונים שזכאים להטיף לנו מוסר", ומעניין לדעת מי הם הראשונים שזכאים. אין כאלה מן הסתם כשמדובר במדינה ובצבא "הכי מוסריים בעולם". אם הטורקי יטיף לנו, אנחנו נחטיף לו, ובאבי-אביו. מעולם לא הבנתי מדוע טורקיה הצעירה, שידה לא שפכה את הדם הזה, עומדת על הדם ששפכו אבות-אבותיה: האם בקידוח עמוק מדי בעבר עלולים להתגלות סימני-הווה? כשמתעקשים למחוק היסטוריה בכוח, היא מצדה מתעקשת להיכתב מחדש - ובדם, בדרך כלל.

לא רק פוליטיקאים. גם פובליציסטים תובעים להוציא את השלדים מהארון הטורקי - יותר ממיליון שלדים, ליתר דיוק. הזימרים האלה, שבחייהם לא השחיתו מלה על הג'נוסייד הראשון של המאה העשרים, מופיעים פתאום כפנחס. זה הג'נוסייד, שהנרי מורגנטאו האב הגדיר כ"פשע הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית". הוא היה שגריר אמריקה באנקרה בשנים השחורות ההן, הוא היה יהודי.

אגלה לכם מה היתה תשובתי למטלפן הנסער: עכשיו נזכרתם? רק עכשיו, כשמייחסים לכם פשעים כאילו הייתם טורקים? כיתת יורים היא לא הכיתה שלי, ומארדואן תיפרעו לבדכם, הוא מגיע לכם. מה חבל שמכרתם עמדה עקרונית בעבור אינטרסים, שזמן גורם וזמן גומר.

ויש לי כרגע תוספת לתשובה: נניח שטורקיה תחדש קשריה עם ישראל כקדם. אז מה, מה אז? האם גם אנחנו נחדש את תרומתנו להכחשת השואה הארמנית?סןףף
מקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1144370.html


תזכורת:


הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#16



יוסי שריד בארמניה: גרמניה הנאצית אינה הפושעת היחידה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#23



מאמרו של יוסי שריד שפורסם ב''הארץ'' בחודש מרץ.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#24



טורקיה ממשיכה להכחיש שהיא לא גרמה לטבח הארמנים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#31



Armenian Genocide Plagues Ankara 90 Years On
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#35



הפרוטוקולים של זיקני ציון, והארמנים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#39


כנס ראשון על רצח העם הארמני נערך בטורקיה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#70


תגובות להחלטת הכנסת, שלא להכיר בשואה הארמנית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#74


הליגה נגד השמצה מפתיעה: ''רצח הארמנים נחשב כרצח עם''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#75

*
*
*
*
*

=



https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:59   25.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  70. כנס ראשון על רצח העם הארמני נערך בטורקיה  
בתגובה להודעה מספר 16
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.05 בשעה 10:08 בברכה, פילוביץ שחף
 
כנס ראשון על רצח העם הארמני נערך בטורקיה

למרות מאות מפגינים והוראת בית משפט, נערך באיסטנבול כנס ראשון על רצח העם שביצעו הטורקים בארמנים בעת מלחמת העולם הראשונה
מאת: רויטרס 20:40 24/09/2005


ההפגנה מול הכנס (רויטרס)

באיסטנבול נערך היום (שבת) כנס אקדמי בינלאומי על רצח העם הארמני. זהו כנס ראשון על אדמת טורקיה, שממשלתה מכחישה את אחריותה למעשים שבוצעו על ידי ממשלתה וצבאה בעת מלחמת העולם הראשונה.

מאות מפגינים נערכו מול הבניין בו נערך הכנס, כשהם משמיעים קריאות בגנות הכנס והמתכנסים; בין השאר האשימו את המתדיינים בפגיעה בכבודו של מייסד הרפובליקה אטאטורק, וקראו "אהבו את טורקיה, או עזבו אותה".

הכנס אמור היה להפתח אתמול, בשתי אוניברסיטות טורקיות, אך ברגע האחרון אסרו בתי המשפט על עריכת הכנס בהן, צעד שגרם מבוכה רבה לממשלה, שאישרה את הכנס, וזאת ימים ספורים לפני תחילת הדיונים על הצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי. באי הכנס התכנסו בסופו של דבר באוניברסיטה שלישית, ועקפו בכך את האיסור.

אין זו הדחיה הראשונה של הכנס: הוא היה אמור להיערך בחודש מאי, והממשלה הודיעה כי תפתח את הארכיונים שלה לציבור, לטענתה משום שאין לה מה להסתיר. אך במפתיע הכריז אז שר המשפטים כי אלו התומכים בעמדות הארמניות "תוקעים סכין בגבה של טורקיה", ודחה את הכנס.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, רצחו הטורקים כמיליון וחצי ארמנים, מיעוט נוצרי באימפריה המוסלמית, באמצעות ירי, הרעבה, וגירוש למדבר ללא אמצעים מספיקים. מאז סירבה הממשלה הטורקית להכיר בפשעים, וטענה כי מספר ההרוגים היה קטן הרבה יותר, ונבע מ"יוזמות מקומיות".
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=204597&sid=16

מצ"ב קישור לתת-אשכול לכל החומר הרילוונטי להבנת השואה
הארמנית בכלל והקשר הישיר והעקיף לשואת היהודים באירופה בפרט:


16. הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנועה הציונית לרצח העם הארמני
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=16&viewmode=

טורקיה מתחילה להתעמת עם השואה הארמנית

עד היום מסרבת טורקיה להכיר בחלקה בשואה הארמנית, בה נרצחו 1.5 מיליון בני אדם, אולם לאט לאט מתחילים להישמע קולות שונים במדינה
מאת: איילה יאן יקליי, רויטרס 18:18 24/04/2005


פסלו של מייסד טורקיה המודרנית, אטאטורק (רויטרס)

הסוד שנשמר בידי משפחתה של הסופרת התורכית פת'ייה סתין במשך שלושה דורות עוזר עכשיו לשבור את השתיקה הממושכת של הטורקים בנוגע לאחת התקופות האפלות ביותר בעברם.

סהר, סבתה של סתין, לא היתה אישה מוסלמית רגילה כפי שנראתה. היא נולדה עם השם הראנוש, בתם של ארמנים נוצרים, מעט לפני שאלימות הרסנית במהלך מלחמת העולם הראשונה קרעה את המשפחה.

סיפורה של סהר עובד עתה לספר, שמתאר כיצד בגיל תשע היא צפתה בחיילים העות'ומאנים מסתערים על כפרה במזרח טורקיה, אוספים את הגברים, ומשספים את גרונם. הנשים והילדים אולצו לצעוד לסוריה.

רובם מתו ממחלות ורעב בדרך. סהר נחטפה מאימה בידי קצין צבא, שגידל אותה כמוסלמית בין תושביה הכורדים של מזרח טורקיה.

בשביל טורקים רבים, ספרה של סתין, "סבתי", שפורסם בנובמבר ומוצא עתה במהדורה חמישית, העניק פנים אנושיות לטרגדיה של המאה העשרים, שנעשתה ברובה לוויכוח פוליטי בין טורקיה לארמניה שכנתה.

"דנו כבר בנושא הזה במונחים של מספרים וטרמינולוגיה, והאנשים שסבלו נשכחו. מטרתי היתה לתאר את הסיפור האנושי", אומרת סתין, עורכת דין בת 55.
ארמנים ברחבי העולם ציינו היום (ראשון) את יום השנה ה-90 לתחילתו של רצח עם שבוצע לטענתם על ידי הטורקים, וגבה את חייהם של 1.5 מיליון ארמנים.

טורקיה, שנוסדה על חורבותיה של האימפריה העות'ומאנית, מכחישה שניהלה תכנית שיטתית להשמדת העם הארמני. לטענתה, מאות אלפי טורקים וארמנים מתו בלחימה פרטיזנית במהלך הכאוס שגרמה התמוטטות האימפריה.

טאבו בעוד המדינה מתכוננת להתחיל בשנה הבאה את השיחות על הצטרפותה לאיחוד האירופי, היא נאלצת להתמודד עם נושא שהיה טאבו מוחלט. כמה פוליטיקאים אירופאים קראו לטורקיה להכיר שההרג היה רצח עם, והאיחוד האירופי מעוניין שטורקיה תפתח ביחסים דיפולמטים עם ארמניה. אולם מרבית הטורקים, הגאים בלאומם, רואים בהכרה בשואה הארמנית כהכרה בשקר היסטורי.

"רוב הטורקים לא יכולים לקבל זאת, ואין להם שום סיבה לקבל זאת", אמר גונדוז אקטן, דיפלומט בכיר לשעבר. "הדבר יוצר מתח, וזה נורמאלי שתתרחש תגובה לאומית".

איומי המוות שקיבל הסופר הטורקי המפורסם, אורחן פמוק, שאמר מוקדם יותר השנה כי מיליוני ארמנים נרצחו, מגלים במשהו את שיאי הלהט אליהם הגיעה תגובת הטורקים.

65,000 הארמנים החיים בטורקיה חשים עתה כי עליהם להיות זהירים, "דיון ער בנושא השואה הארמנית עלול להצית תגובת נגד חריפה נגד הקהילה המכותרת", אומר ראנט דינק, העורך לשעבר של "ארמניאן וויקלי".

"מעולם לא הכחשנו את ההיסטוריה שלנו, אבל ארמנים אינם יכולים לדון בה מפחד שזה יפגע בקיום הקהילה".

ספרי הלימוד בטורקיה מתארים את הארמנים כגייס חמישי, חיילים של כוחות אימפריאליסטים שהתקיפו את הטורקים. ספרי הלימוד אף טוענים כי הארמנים מתו במהלך הגליה המונית.

"אם נכיר ברצח העם, יהיה עלינו להכריז שכמה מהגיבורים של הרפובליקה הטורקית היו רוצחים וגנבים", אומר טאנר אק'קם מאוניברסיטת מינסוטה, אחד מהחוקרים הטורקים היחידים שטוענים כי הטורקים ביצעו רצח עם. "אבל לעולם לא נזכה לחברה פתוחה, דמוקרטית, מבלי להתעמת עם עוולות העבר".


אנשים מבקרים באנדרטה בארמניה לזכר רצח העם (רויטרס)

סופה של תרבות אולם עתה מתחילים להצטבר סימנים לסקרנות גוברת לאותו חלק אפוף צללים בהיסטוריה הטורקית. "אנשים מתחילים לשאול מה באמת קרה, לאן הלכו כל הארמנים?", אומר דינק.

מה שקשה להתווכח לגביו הוא שהסכסוך, שהגיע לאחר שנים של היטמעות ועוני, תרם לסופה של התרבות הארמנית במזרח טורקיה, היכן שהיא פרחה במשך 3,000 שנה.

טבח "מתרחש לעיניהם של כולם. האנשים הללו הוגלו דרך כפרים. אנשים ראו אותם מתים על הדרכים. הזכרונות הקולקטיביים הללו התעוררו עכשיו מחדש", אומרת סתין.

רפורמות שהשראת האיחוד האירופי מאפשרות עתה דיבור חופשי, ועוררו דיון, אמנם מוגבל עדיין, בתקשורת ובין אינטלקטואלים. בעבר היה נושא דיון זה גורר תביעה.

הפאטריארך הארמני באיסטנבול, שלרוב שותק בנושא, קרא בתחילת השנה לזוועות שנת 1915 "האסון הגדול".

למרות שממשלת טורקיה מתבצרת בסירובה להכיר בעוולות העבר, היא קראה לאחרונה לחקירה בינלאומית, והפרלמנט הטורקי ערך דיון חסר תקדים בנושא. סתין אומרת שהיא התנגדה לפרסום ספרה עד שחשה שהאווירה בטורקיה השתפרה מספיק כדי לסבול אותו.

כמו נכדתה, סהר סירבה בתחילה לחלוק את סיפורה, וסיפרה אותו לסתין כשהייתה בת 70. אולם היא מעולם לא שכחה את הטרגדיה. למרות שסהר לא דיברה עוד ארמנית, היא זוכרת שמות בני משפחה במשך יותר מחצי מאה, וביקשה מסתין לאתר קרובים ששרדו בארצות הברית.

ילדיה של סהר ערכו לה קבורה מוסלמית כאשר היא מתה בשנת 2000. מורשתה לסתין היא "זהות עשירה. לעתים אני חשה ארמנית, לעתים כורדית ולעתים טורקית".
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=182811&sid=16

מי זוכר את הארמנים?

יום השואה הארמנית חלף לידנו. מדוע ישראל משתייכת בגאווה למועדון מכחישי השואה הזו? יוסי גורביץ
מאת: יוסי גורביץ 08:18 25/04/2005


ניצול שואה. לא מפולין.

אתמול (ראשון) צויין יום הזכרון לשואה הארמנית. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה וכחלק מנסיונם של "הטורקים הצעירים" ליצור "אומה טורקית" טהורה, הגלו ורצחו הטורקים את רוב הארמנים שבשטחם. הם עשו זאת הן באמצעות כליאה והרעבה, והן באמצעות רצח, לרוב ביריה. מניין ההרוגים נע בין חצי מיליון, לפחות, לכמיליון וחצי.
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=182811&sid=16

עשרים וחמש שנים לאחר מכן, בתכננו רצח עם אחר, דחה אדולף היטלר בביטול את הטענות על פיהן רצח היהודים יביא על גרמניה את זעם העולם. בשיחה שהיא העדות הישירה היחידה הקושרת את היטלר לשואה, שאל הפיהרר רטורית "מי זוכר את הארמנים?"

אכן, מי?

ארמנים ויהודים

קיימים קווי דמיון מעניינים בין היהודים לבין הארמנים. הן הארמנים והן היהודים חיים ברובם מחוץ למולדתם ההיסטורית. שתי הקבוצות שמרו על רמת אוריינות גבוהה בקרב עמים שלא הצטיינו בכך, ונודעו בלמדנותן ובתרומתן למדע ולתרבות האנושית. הן הארמנים והן היהודים נודעו כסוחרים.

מי שירצה, יוכל למתוח הקבלה מרירה בין נסיונם של הארמנים, בסוף המאה ה-19, להפוך לחלק מטורקיה, לבין נסיונם המקביל של יהודי גרמניה. בעת מעשי הרצח עצמם, יהודים בלטו בין המסייעים והמנציחים: הנרי מורגנטאו, השגריר היהודי האמריקני בטורקיה, מסר את המידע המדויק הראשון על מעשי הרצח, ועשה ככל שביכולתו לסייע לנרדפים. הוא נחשב בעיני הארמנים, עד היום, לחסיד אומות העולם.

הוא לא היה לבדו. שרה אהרונסון, שנחרדה ממעשי הטבח בהם חזתה, גמרה אומר לחתור תחת השלטון הטורקי לאחר מכן. אחיה, אהרון, העביר דיווחים על גורלם של הארמנים לבריטים. יהודי אחר, פרנץ וורפל, כתב את האפוס של הטבח: ספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" עשה לשואת הארמנים את שעשה יומנה של אנה פראנק לשואה היהודית: הוא הפך אותו מדבר כללי ורחוק, בלתי נתפס, לאישי וחונק.

עובדות שאין להזכירן

טורקיה הכחישה במשך עשרות שנים, בעקשנות לא ברורה, את פשעיה. ממשלות ישראל, הרואות בהכחשת השואה היהודית דבר שיש להיאבק בו, מכחישות מזה שנות דור את השואה הארמנית.

ניתן להבין את התעלמותה של ממשלת ישראל ממורגנטאו – בנה הגאה של אצולת השירות האמריקנית היה אנטי-ציוני – אבל כיצד ניתן היה להבין את הכחשת השואה על ידי שמעון פרס, שהיה שר החוץ? את התנערותה המפוחדת של ממשלת ברק משר החינוך שריד, כשהלה העז להופיע בטכס לזכר קורבנות השואה? את הלחץ שהופעל על ארמנית, שהדליקה משואה ביום העצמאות, להסיר את המילים "בת לדור שלישי של ניצולי השואה הארמנית" מן הטקסט שלה? איך יכולה ממשלה יהודית להשתתף בהכחשת שואה?

התשובה לא מסובכת. כאמור, ממשלת טורקיה ממשיכה להתכחש לפשעיה, והיא נוקטת בצעדים דיפלומטיים כלפי מדינות המכירות בשואה הארמנית. מדינת ישראל רוצה ביחסים טובים עם טורקיה, ולכן היא מאמצת את הקו הטורקי.

שבועיים לאחר יום השואה הארמני חל יום השואה היהודית, שנמשך בשנים האחרונות שבוע כמעט. פוליטיקאים מצהירים אז מול כל מיקרופון כי על הישראלים חלה חובה "לזכור ולא לשכוח". אותם פוליטיקאים עצמם המבכים את תופעת הכחשת השואה, עושים ככל יכולתם להשכיח ולא להזכיר את השואה הארמנית.

פרנץ וורפל הכיר יהודים נרדפים ממזרח אירופה. מורגנתאו פעל מתוך תחושת חובה כבן לקבוצה שנרדפה בעבר. האחים אהרונסון נרדפו, כמו הישוב היהודי כולו. ובכל זאת, תחושת האמפתיה שלהם לא הוגבלה לבני אמונתם בלבד, אלא לכל האנושות הנרדפת באשר היא.

הזמן חולף ועושה את שלו; גם ילדי הניצולים הארמנים עוברים מן העולם. הזכרון החי הופך למסמכים, לעדויות עתיקות. מי זוכר את הארמנים? לא ממשלת ישראל. אותה ממשלה עצמה סירבה לגנות את שימושה של צפון קוריאה בגז נגד משפחות של מתנגדי שלטון. מי יזכור את הקוריאנים?

בישראל, מסתבר, מותר ואף רצוי להכחיש את השואה. יש להקפיד, עם זאת, שזאת תהיה השואה הנכונה.
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=182673&sid=16


______________________________________________



הסמאל בישראל יח''ד עם הטרור חברו יח''ד לגנוב את השילטון !!
http://www.global-report.com/a.php?c=gg&a=2003398&rc=il
ביום חתימת ההסכם באוסלו, ביילין לא היה על בימת הכבוד...

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5760&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום שבת כ''ז באדר תשס''ז    21:12   16.03.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  74. תגובות להחלטת הכנסת, שלא להכיר בשואה הארמנית  
בתגובה להודעה מספר 16
 

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
40070 הודעות אור ליום שבת כ''ז באדר תשס''ז 20:32 16.03.07


תגובות להחלטת הכנסת, שלא להכיר בשואה הארמנית

הידיעה נכתבה כאן לפני ימים אחרים בפרוטרוט.
היום ראיתי כמה תגובות להחלטה.
בחלק מהאתרים, היא הופיעה ככתבה סתמית.
בכמה, נשאלה השאלה, מה גורם לעם שעבר בעצמו שואה, להתנהג כך.

רדיו ארמניה, גם הוא התיחס לנושא:

http://groong.usc.edu/news/msg181703.html

אחד המגיבים בפורום של דוברי אנגלית, חושב שהדבר נובע מצביעות.



__________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי ט' באלול תשס''ז    10:03   23.08.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  75. הליגה נגד השמצה מפתיעה: ''רצח הארמנים נחשב כרצח עם''  
בתגובה להודעה מספר 16
 

מקור רשת ב'

"הליגה נגד השמצה שינתה את דעתה מטבח בארמנים לרצח עם"

מה הביא את הליגה להשמצה לשנות את דעתה??

ימים יגידו = מבחן התוצאה עם ממשלת תורכיה!!

**

תזכורת רילוונטית לנושא:


16. הבאנליות של האדישות - יחס הישוב והתנו' הציונית לרצח העם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#16


יוסי שריד בארמניה: גרמניה הנאצית אינה הפושעת היחידה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#23

מאמרו של יוסי שריד שפורסם ב''הארץ'' בחודש מרץ.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#24

טורקיה ממשיכה להכחיש שהיא לא גרמה לטבח הארמנים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#31

Armenian Genocide Plagues Ankara 90 Years On
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#35

הפרוטוקולים של זיקני ציון, והארמנים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#39

כנס ראשון על רצח העם הארמני נערך בטורקיה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#70

תגובות להחלטת הכנסת, שלא להכיר בשואה הארמנית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה#74


**

מצ"ב הלינק לאשכול הראשי:
קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ארמניה

________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי י''ד באייר תשע''ג    10:04   24.04.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. היום לפני 98 שנים: שואת הארמנים ע״י הטורקים מתחילה במאסר 250 ראשי קהילה  
בתגובה להודעה מספר 16
 

פאטמה
חבר מתאריך 1.11.06
13998 הודעות יום רביעי י''ד באייר תשע''ג 05:01 24.04.13


היום לפני 98 שנים: שואת הארמנים ע״י הטורקים מתחילה במאסר 250 ראשי קהילה

רצח העם הארמני (בארמנית: Հայոց Ցեղասպանութիւն), או שואת הארמנים היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה, באוכלוסייה הארמנית. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות ותחת איום בנשק, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו באירועים אלה. קבוצות אתניות נוצריות אחרות כמו אשורים ויוונים הותקפו גם הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניות ואידאולוגיה מכוונת ומתוכננת של העות'מאנים לדיכוי קבוצות מיעוט השוכנות בקרבם.

מקובל לציין את תחילת רצח העם הארמני ב-24 באפריל 1915, עת עצרה ממשלת הטורקים הצעירים כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול. לאחר מכן עקר הצבא העות'מאני באופן שיטתי אלפי משפחות ארמניות מבתיהן וכפה עליהן לצעוד מאות קילומטרים ללא מזון ומים, לעבר מדבריות סוריה. צעדות אלו היוו למעשה גזר דין מוות על מרבית הצועדים, בשל התנאים הקשים והעלמת העין ממעשי טבח, רצח, אונס והתעללות שנעשו במגורשים ובקרב הקהילה הארמנית בכלל.

הרפובליקה הטורקית, יורשת האימפריה העות'מאנית, מתנגדת לשימוש במונח "רצח עם" לתיאור האירועים באותה תקופה, ואינה מכירה באחריות כלשהי של העם הטורקי או של הממשל הטורקי או העות'מאני לאירועים אלה. בשנים האחרונות גוברות הקריאות בעולם להכרה בינלאומית ברצח העם הארמני ולהכרה של ממשלת טורקיה בהתרחשותו. נכון ל-2007, הכריזו 22 מדינות באופן רשמי על הכרתן באירועי תקופה זו כרצח עם, וכמותן מאמצים דעה זו רוב החוקרים וההיסטוריונים. רוב חברי קהילות הארמנים ברחבי העולם הם פליטי רצח העם הארמני וצאצאיהם.

ויקיפדיה


https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:23   04.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. ארכיון הסרטים היהודיים ע''ש שפילברג ליום השואה....  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 04.05.05 בשעה 01:32 בברכה, פילוביץ שחף
 

http://spielbergfilmarchive.org.il/

ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש שפילברג ו-MSN Video בשת"פ ייחודי ליום השואה
באתר MSN יוכלו הגולשים לצפות בשלושה סרטים נדירים ממאגר הסרטים של הארכיון
http://msnvideo.msn.co.il/video/default.aspx?cid=143
מאת: מחלקה ראשונה | | www.Nfc.co.il
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-69710-00.html?tag=20-29-38


"הדרך אל החופש" -




"הילדים הנשכחים" -


"מחר יום נפלא" -


>
>
>
>
>



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:54   05.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. ספר: 'מכתבים מן הגיטאות': הודפס ופורסם בשנת תש''ג/1943  
בתגובה להודעה מספר 0
 

"מכתבים מן הגיטאות": הודפס בפלשתין ופורסם בשנת תש"ג/1943סו



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:12   05.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. ''אל עצמנו''  
בתגובה להודעה מספר 27
 

27. ספר: 'מכתבים מן הגיטאות': הודפס ופורסם בשנת תש''ג/1943
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=27&viewmode=threaded



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:00   10.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. סרט תיעודי על העיר קרקוב והיהודים הי''ד שהיו בה.  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.05.05 בשעה 06:40 בברכה, פילוביץ שחף
 
סרט תיעודי על העיר קרקוב והיהודים הי"ד שהיו בה

http://w3.castup.net/jfa/filmsscreen.asp?ai=148&ar=CMID23228


שוקי2004
חבר מתאריך 19.5.04
16 הודעות 02:19 11.05.05

3. ערים נוספות

ווארשא תרצ"ט הי"ד
http://w3.castup.net/JFA/FilmsScreen.asp?NFilm=format=wm&s=CFA3E9B5061D4575A5AA32FC01969EDC&ci=17325&ak=null&ClipMediaID=23147
ווילנא תרצ"ט הי"ד
http://w3.castup.net/JFA/FilmsScreen.asp?NFilm=format=wm&s=CAB509E7D5A544C0BB6606E24297EEE6&ci=17408&ak=null&ClipMediaID=23230

ביאלוסטוק תרצ"ט הי"ד
http://w3.castup.net/JFA/FilmsScreen.asp?NFilm=format=wm&s=0A2B73A8E85A4C9DAD66E4781E0A9A3D&ci=17405&ak=null&ClipMediaID=23227

לעמבערג תרצ"ט הי"ד
http://w3.castup.net/JFA/FilmsScreen.asp?NFilm=format=wm&s=F213DF125D7F4D519D070D15E17D2C59&ci=17407&ak=null&ClipMediaID=23229

אלו לינקים לעוד כמה ערים שהיו ואינן


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה
-"זה לא יקרה -זה לא יהיה...."-



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:55   27.05.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. לני ברנר: היהודים שיתפו פעולה עם הנאצים  
בתגובה להודעה מספר 0
 

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
24595 הודעות 17:42 27.05.05

לני ברנר: היהודים שיתפו פעולה עם הנאצים

בנושא מתנהל כעת ויכוח בין לני ברנר לבין גוף יהודי בריטי.
http://www.counterpunch.org/brenner05252005.html

May 25, 2005

Board of Deputies of British Jews: "Pragmatic" Nazi-Zionist Collaboration was OK
The Plot to Stigmatize "51 Documents" on Amazon.com
By LENNI BRENNER

On May 4th, an article, "Board's Amazon Appeal," appeared on Jewish News, a Zionist website. It reported that the Board Of Deputies Of British Jews, pro-Zionist religious Jewry's central organization, had complained to Amazon re a book I edited, 51 Documents: Zionist Collaboration with the Nazis.

I wrote the Board. It responded. I answered their critique & challenged them to publicly debate the issue. Below is the Jewish News article and the correspondence between me & the Board.

The Holocaust is being heavily memorialized this year, the 60th anniversary of the end of WW ll. UN Secretary General Kofi Annan attended the opening of Israel's new museum at Jerusalem's Yad Vashem Institute. NYC's Mayor Michael Bloomberg, running for reelection, was Bush's official representative. Documentaries have appeared on TV re differing aspects of Nazism & the atrocity.

Altho historians have examined Nazism in detail in all its complexity, the present general public, world-wide, is interested in little more than the Holocaust, the Jews as victims. Few, Jew or gentile, know anything about the range of Jewish politics in the Hitler era.

What happened to the Jews is constantly utilized in Zionist propaganda as justification for the creation of the Israeli state, the silver lining around the dark cloud of desolation. That's the tip off that there is something missing: What did the Zionists do for the Jews? There is no 51 Documents: Zionist Resistance to the Nazis.


http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/1569802351/counterpunchmaga/104-2613302-7823103

The Board's attempt to discredit my book with Amazon, and their response to me, permitted me to briefly document some of my charges. But this is no substitute for delving deeper into the controversy. For this, I recommend looking at my 1st book, Zionism in the Age of the Dictators, in conjunction with 51 Documents, which contains complete texts of much of the material cited in the earlier work. Zionism in the Age of the Dictators is out of print, but is on the internet at <www.marxists.de/middleast/brenner/index.htm>.

I must thank the Board. Its crude attempt to discredit the book with Amazon backfired. They have put some of their later-day rationalizations for such collaboration out there for the world to see. Now they will have to debate me, or demonstrate, once & for all & forever, that they don't dare defend Zionism's shameful politics during Jewry's desperate hour.

***

"Board's Amazon Appeal"
by Daniella Peled

May 4 - The Board of Deputies has called on online booksellers Amazon to emphasise the controversial nature of a book sold on their website that claims to expose Zionist-Nazi cooperation. The current synopsis of "51 Documents: Zionist Collaboration with the Nazis" by American writer Lenni Brenner begins: "The Nazi era is the most discussed period in history, yet most Jews and others are unaware of the interaction between Zionism, Hitler and Mussolini."

It goes on to describe the "disservice that the Zionists did to Jews before and during the Holocaust," claiming that the book's documents were carefully selected "so that a rounded picture of history emerges."

Last year, following a request from the Board, Amazon posted a message on their web page for the Protocols of the Elders of Zion, to make the anti-Semitic nature of the notorious forgery clear.

Stressing that Amazon did not endorse the Protocols, the note added: "This book is one of the most infamous, and tragically influential, examples of racist propaganda ever written."

The Board wants a similar warning to accompany "51 Documents." A Board spokesman said: "We have urged Amazon to acknowledge on the site that this book is of a dangerous and controversial nature.

"Currently Amazon has shown an appreciation of our concerns and we are looking at ways of ensuring such texts will not be bought by those who unwittingly believe them to be accurate accounts of history."

He added that other books available on the Amazon site had also raised concerns, including "The Terror Enigma: 9/11 and the Israeli Connection, by Justin Raimondo," which questions whether Mossad had prior knowledge of the terror attacks.

***

5 12 05 Brothers & sisters,

I have read in Jewish News (www.totallyjewish.com) that your Board lobbied Amazon to issue a warning about my book "51 Documents: Zionist Collaboration with the Nazis." The article can be found at

www.totallyjewish.com/news/stories/?disp_type=0&disp_story=5agkkD

Is this true? If so, can the board send me an email copy of its complaint, including all specifics? All I know is what I read in the above:

"The Board wants a similar warning to accompany '51 Documents.' A Board spokesman said: 'We have urged Amazon to acknowledge on the site that this book is of a dangerous and controversial nature.'

'Currently Amazon has shown an appreciation of our concerns and we are looking at ways of ensuring such texts will not be bought by those who unwittingly believe them to be accurate accounts of history.'"

Do you contest the authenticity of any documents? Or do you have problems with the translations?

In any case, please let me hear from you as soon as possible, as I intend to contact Amazon in this matter.

Let me thank you, in advance, for your time and trouble in this regard, Lenni Brenner

***

17 May 2005

Dear Mr. Brenner

Thank you for your email regarding our contact with Amazon.co.uk.

Firstly I must inform you that no written representations have been made to Amazon on this issue. Secondly, you should know that the concern that was raised related not to your book, but to the synopsis of it included on the website.

Whilst the contention that "Zionism betrayed the Jews," stated at the end of the synopsis, is controversial, uncomfortable and simply wrong in the eyes of many people, it is at least given as your personal view. However, the earlier statement that "this book brings to light, through the use of actual historical documents, the disservice that the Zionists did to Jews before and during the Holocaust" is recorded as fact, rather than as a matter of opinion or historical debate and this is particularly troubling.

Zionism is simply the aspiration of the Jewish people for a national home in what is now Israel. It represents the consensus view of the Jewish people. The bald statement as fact that Zionism is a betrayal of the Jewish people is one that we feel should be qualified for the impartial or uninformed observer, as should the assertion that Zionists collaborated with the Nazis when in fact those Jews who did escape to Palestine were in truth fortunate in being able to flee the Holocaust. To misrepresent, as the synopsis does, pragmatism for collaboration (particularly before the Nazis' policy of extermination was known about) as if Zionists and Nazis shared the same ideals is insulting and disingenuous when, in fact, some of the truest allies of the Third Reich in World War II were the leaders of the Palestinian people.

I am sure that you would not disagree that the propositions in your book are highly controversial and I trust that you will accept that they are of concern to the Jewish community. This concern was confirmed by the list of publications also bought by those who had purchased your book, including titles linking Israel and 9/11. It is clear that this is only likely to endorse antisemitic conspiracies, so often behind modern antisemitism.

We trust that Amazon can find a form of words that, notwithstanding our differing viewpoints, would be acceptable to all.

Yours sincerely,

Jon Benjamin, Chief Executive

***

May 23, 2005

Dear Mr. Benjamin,

Thank you for your reply to my query of May 12th, re the Board's contact with Amazon.co.uk.

You write that "the concern that was raised related not to your book, but to the synopsis of it included on the website." The synopsis reads:

"The Nazi era is the most discussed period in history, yet most Jews and others are unaware of the interaction between Zionism, Hitler and Mussolini. This book brings to light, through the use of actual historic documents, the disservice that the Zionists did to Jews before and during the Holocaust. Some of these documents were published in English decades ago, but are only now seeing the light of day. Others are being translated into English here for the first time. Included are excerpts from Propaganda Minister Goebbels' newspaper, Der Angriff, detailing an SS-man's visit to Palestine as the Zionists' guest. Readers will also learn about Adolf Eichmann's account of his personal dealings with Hungarian Zionist Reszo Kasztner, who was later assassinated in Israel as a Nazi collaborator who betrayed 400,000 Hungarian Jews. Also revealed is pro-Zionist propaganda put out by the Nazis, such as a medal for getting Jews to Palestine and a Nazi board game where the object is to move Jews to Palestine. The documents contained in this book were selected with due care so that a rounded picture of history emerges. The author concludes that Zionism betrayed the Jews; and the evidence that led him to that conclusion is contained in this book."

Your complaint is that

"Whilst the contention that 'Zionism betrayed the Jews,' stated at the end of the synopsis, is controversial, uncomfortable and simply wrong in the eyes of many people, it is at least given as your personal view. However, the earlier statement that 'this book brings to light, through the use of actual historical documents, the disservice that the Zionists did to Jews before and during the Holocaust' is recorded as fact, rather than as a matter of opinion or historical debate and this is particularly troubling."

In my note, I asked if you "contest the authenticity of any documents? Or do you have problems with the translations?" As you raise no objection, we may treat the documents as undisputed.

You restrict your objection to the synopsis's claim that "this book brings to light, through the use of actual historical documents, the disservice that the Zionists did to Jews before and during the Holocaust." For you, this is "a matter of opinion or historical debate."

As you insist that what the documents show is open to debate, I challenge the Board to exactly that. Let us arrange a public debate as to whether or not they prove that the Zionist movement collaborated with Hitler.

You go on to claim that "Zionism is simply the aspiration of the Jewish people for a national home in what is now Israel. It represents the consensus view of the Jewish people." But no scholar follows you on this. All acknowledge that Zionists were a minority of Hitler-era Jewry. That is even more true of today, when most Jews outside Israel marry gentiles.

You then restate your objection to the book's thesis:

"The bald statement as fact that Zionism is a betrayal of the Jewish people is one that we feel should be qualified for the impartial or uninformed observer."

You then object to "the assertion that Zionists collaborated with the Nazis when in fact those Jews who did escape to Palestine were in truth fortunate in being able to flee the Holocaust."

But the documents demonstrate that collaboration began when Hitler came to power, years before the Holocaust. In 1933, the Zionistischen Vereinigung für Deutschland, the German Zionist Federation, sent a secret message to the Nazis:

"May we therefore be permitted to present our views, which, in our opinion, make possible a solution in keeping with the principles of the new German State of National Awakening.... It is our opinion that an answer to the Jewish question truly satisfying to the national state can be brought about only with the collaboration of the Jewish movement that aims at a social, cultural, and moral renewal of Jewry.... Zionism believes that a rebirth of national life, such as is occurring in German life through adhesion to Christian and national values, must also take place in the Jewish national group.... On the foundation of the new state, which has established the principle of race, we wish so to fit our community into the total structure so that for us too, in the sphere assigned to us, fruitful activity for the Fatherland is possible.... Our acknowledgment of Jewish nationality provides for a clear and sincere relationship to the German people and its national and racial realities.... e do not wish to falsify these fundamentals, because we, too, are against mixed marriage and are for maintaining the purity of the Jewish group."

The ZVfD wasn't thinking about any future slaughter of Jews. To the contrary, they proclaimed that

" self-conscious Jewry here described, in whose name we speak, can find a place in the structure of the German state, because it is inwardly unembarrassed, free from the resentment which assimilated Jews must feel at the determination that they belong to Jewry, to the Jewish race and past. We believe in the possibility of an honest relationship of loyalty between a group-conscious Jewry and the German state."

They went further.

"For its practical aims, Zionism hopes to be able to win the collaboration even of a government fundamentally hostile to Jews, because in dealing with the Jewish question no sentimentalities are involved but a real problem whose solution interests all peoples, and at the present moment especially the German people.

The realization of Zionism could only be hurt by resentment of Jews abroad against the German development. Boycott propaganda ­ such as is currently being carried on against Germany in many ways ­ is in essence un-Zionist, because Zionism wants not to do battle but to convince and to build.... Our observations, presented herewith, rest on the conviction that, in solving the Jewish problem according to its own lights, the German Government will have full understanding for a candid and clear Jewish posture that harmonizes with the interests of the state."

You charge that the synopis misrepresents "pragmatism for collaboration (particularly before the Nazi's policy of extermination was known about) as if Zionists and Nazis shared the same ideals is insulting and disingenuous."

But they called for "a solution in keeping with the principles of the new German State of National Awakening." After all, "Zionism believes that a rebirth of national life, such as is occurring in German life through adhesion to Christian and national values, must also take place in the Jewish national group.... e do not wish to falsify these fundamentals, because we, too, are against mixed marriage and are for maintaining the purity of the Jewish group."

Webster's dictionary defines pragmatism as "a practical approach to problems and affairs." What was practical re saving Jewish lives about any of the above? Indeed, in chapter 13 of Zionism in the Age of the Dictators, I demonstrated that the World Zionist Organization was never interested in rescuing Jews qua Jews, but only interested in building Zionism in Palestine.

***

"The week of terror unleashed against the Jews by the Nazis' victory in the elections of March 1933 had brought thousands on to the streets outside the Palestine Office in Berlin, but there was still no desire to turn Palestine into a genuine refuge. Emigration had to continue to serve the needs of Zionism. Only young, healthy, qualified and committed Zionists were wanted. The German HaChalutz Pioneers declared unrestricted emigration to Palestine to be a "Zionist crime."

9. Abraham Margaliot, "The Problem of the Rescue of German Jewry during the Years 1933-1939; the Reasons for the delay in the Emigration from the Third Reich," Rescue Attempts During the Holocaust (Israel), p. 249.


***

"The Israeli scholar Abraham Margaliot has written about a speech given by Weizmann before the Zionist Executive in 1935:

'he declared that the Zionist movement would have to choose between the immediate rescue of Jews and the establishment of a national project which would ensure lasting redemption for the Jewish people. Under such circumstances, the movement, according to Weizmann, must choose the latter course.'"

14. Margaliot, Problem of the Rescue of German Jewry, p. 255.


***

"When, after Kristallnacht, the British, in the hope of easing the pressure for increased immigration into Palestine, proposed that thousands of children be admitted directly into Britain, Ben-Gurion was absolutely against the plan, telling a meeting of Labour Zionist leaders on 7 December 1938:

'If I knew that it would be possible to save all the children in Germany by bringing them over to England, and only half of them by transporting them to Eretz Yisrael, then I would opt for the second alternative. For we must weigh not only the life of these children, but also the history of the People of Israel.'"

23. Yoav Gelber, "Zionist Policy and the Fate of European Jewry (1939-42)," Yad Vashem Studies, vol.XII, p.199.

***

You added that

"in fact, some of the truest allies of the Third Reich in World War II were the leaders of the Palestinian people."

But I cited this in a note on page 225 of 51 Documents:

"s many readers will not recognize the Palestinian 'Grand Mufti' of Jerusalem, Amin al-Husayni, let me introduce him.

He tried to get rid of the threatening Zionist colonizers by allying himself first with Mussolini, then with Hitler. After the war, he was seen as a major war criminal for mobilizing Muslims in the Soviet Union and Yugoslavia to fight on Hitler's side against the Red Army and Marshall Tito's partisans."

For more information on him, readers were referred to chapter 8 of my 1983 book, Zionism in the Age of the Dictators. There, I summed him up thus:

"The Mufti gained nothing, then or later, from his collaboration with either Rome or Berlin, nor could the Palestinian interest ever have been served by the two dictators.... The Mufti was an incompetent reactionary who was driven into his anti-Semitism by the Zionists. It was Zionism itself, in its blatant attempt to turn Palestine from an Arab land into a Jewish state, and then use it for the yet further exploitation of the Arab nation, that generated Palestinian Jew-hatred."

The 'spiritual' representative of the Palestinian land owners, hence unwilling to mobilize the Palestinian peasantry against Zionist colonization, the Mufti allied himself to the enemy of his people's enemy. But Zionist collaboration has even less justification. The WZO sought to collaborate with the Jews' most venomous enemy.

You followed this with another specious argument.

"I am sure that you would not disagree that the propositions in your book are highly controversial and I trust that you will accept that they are of concern to the Jewish community. This concern was confirmed by the list of publications also bought by those who had purchased your book, including titles linking Israel and 9/11. It is clear that this is only likely to endorse antisemitic conspiracies, so often behind modern antisemitism."

If you think that buying Brenner leads to "linking Israel and 9/11," how come being Brenner doesn't? I've written the following re 9/11 and the Israel-did-it fantasy in my 1/15/02 Theses re the 2 US-Afghan wars, which I sent out to my e-list:

"The best analogy to the relationship between Washington & bin Laden is that of Germany's capitalists to Adolf Hitler in 1929-33. They were looking for an anti-Marxist kickass as Germany entered the world Depression. They weren't thinking about killing almost 6 million Jews. But that's what happened when they looked to a right-wing militarized fanatic for the solution to their problems.

Carter & Reagan needed a homicidal holy warrior against the Soviet Union. While neither was exactly a feminist, domestically, they weren't motivated by personal anti-feminism in backing Afghanistan's world class male-chauvinists. But, in arming those women-haters, they set in train a chain of political forces that produced one of history's major disasters, for America, Afghanistan & the world....

Many Arab-Americans feared they would be rounded up, as Arabs &/or as politicals. When TV showed Palestinians cheering the destruction, many convinced themselves that the photos were staged. Some may have been, in the age-old way of photographers everywhere. But, for certain, many did cheer. But soon we saw emails about Israelis arrested cheering the destruction in NY, Israelis with boxcutters on the George Washington Bridge, & Co.

The professional psychological terms for this are simple enuf: Denial & projection.

Most American lefts were not ethnically fearful of retaliation for suicide bombers, so few, beyond congenital Kennedy conspiracy buffs like Ralph Schoenman, are into 'the Zionists did it.'"

One thing you will admit. As you tried connecting me with a notion that I've exposed, you have only yourself to blame for my quoting myself at length, on 9/11, in a discussion of Zionists' roles during the totalitarian era.

You concluded with "We trust that Amazon can find a form of words that, notwithstanding our differing viewpoints, would be acceptable to all."

Amazon took what it got from my publisher, as it does with other books. It can't evaluate endless books on an infinity of subjects. Instead, it puts readers' reviews, pro and con, in conjunction with the display of all books. I see, at your site that no one in Britain has taken up their offer, "Write the first customer review of this item." But at Amazon's American site, there are 8 reviews, 5 pro-Zionist.

Amazon tries to be fair to authors and customers. It is difficult to see what it could do that would satisfy both sides in political disputes. But we, your Board and I, can resolve your problem. We should organize a debate on Zionism's 1933-45 role, between myself and you or any one of your choosing. (I specialize on the issue. You personally might be at a disadvantage re dealing with it.)

A structured debate should be organized, in person in Britain. Or it could be done internationally on an agreed upon website, or via a phone-radio or TV hookup.

Obviously debate would publicize my book. But it would also work to Zionism's advantage. My charges are accepted by the informed international community. Edward Mortimer, presently Director of Communications for UN Secretary General Kofi Annan, praised Zionism in the Age of the Dictators in the 2/11/84 London Times. Zionism, Mortimer wrote,

"started from the assumption that anti-Semitism was inevitable and even in a sense justified so long as Jews were outside the land of Israel.

It is true that only an extreme lunatic fringe of Zionism went so far as to offer to join the war on Germany's side in 1941, in the hope of establishing "the historical Jewish state on a national and totalitarian basis, and bound by a treaty with the German Reich." Unfortunately this was the group which the present Prime Minister of Israel chose to join."

Yitzhak Shamir, Prime Minister, 1983­84/86­92, was a leader of the 'Stern Gang' when it tried to ally with Hitler. He is an elder statesman in Israel's ruling Likud Party. In the 1930s and 40s, several Likud leaders, followers of Vladimir Jabotinsky's "Zionist-Revisionism," proclaimed themselves totalitarians.

Mortimer continued:

"That fact gives an extra edge of topicality to what would in any case be a highly controversial study of the Zionist record in the heyday of European fascism by Lenni Brenner, an American Trotskyist writer who happens also to be Jewish. It is short (250 pages), crisp and carefully documented. Mr Brenner is able to cite numerous cases where Zionists collaborated with anti-Semitic regimes, including Hitler's; he is careful also to put on record the opposition to such policies within the Zionist movement.

In retrospect these activities have been defended as a distasteful but necessary expedient to save Jewish lives. But Brenner shows that most of the time this aim was secondary. The Zionist leaders wanted to help young, skilled and able-bodied Jews to emigrate to Palestine. They were never in the forefront of the struggle against fascism in Europe."

51 Documents includes complete evidentiary texts re Zionist-Revisionist connections to Germany, Italy and Japan, 1933-41, cited in Zionism in the Age of the Dictators. That the Likud has a fascist history, likewise "gives an extra edge of topicality" to 51 Documents' charges in 2005, the 70th anniversary of Mussolini's October 1935 invasion of Ethiopia.

October also is the 10th anniversary of the 1995 Million Man March, the largest demonstration in Black American History. The Millions More Movement, the majority of Black intellectual, political and religious leaders, has called for another march on Washington. The Ethiopian anniversary will naturally be commemorated at the gathering.

A jailed veteran of the Black civil rights movement, I will be there. The demonstration has been denounced by Abe Foxman of America's Anti-Defamation League and Kenneth Stern of the American Jewish Committee, thus focusing Black attention onto Zionism. I intend to satisfy their interest by providing documentation of Zionism's alliances with white racists, including Zionist-Revisionism's passionate support for Mussolini's poison-gas war.

Indeed, Jabotinsky's 4/11/35 "Jews and Fascism: Some Remarks - and a Warning," admonished Jews that

"there is also a much more important reason for discontinuing to use the term 'Fascism' as a cuss word in Jewish discussions. Fascism is today the official doctrine of Italy, and Italy is one of those countries where Jews enjoy full equality not only politically but also socially. Such countries are not very numerous, and their number is, to say the least, not increasing. It is very unwise to insist on antagonizing one of them by turning to abuse a term and an idea which is so highly cherished both by its rulers and by its youth....

Incidentally, the Permanent Mandates Commission which supervises Palestinian affairs has an Italian chairman. In short -- though of course I do not expect street-urchins (irrespective of age) to follow an advice of caution -- responsible leaders ought to take care."

He convinced Mussolini to train his Betar youth group at Italy's naval academy. Their 3/36 L'Idea Sionistica described them: "there are 49 cadets.... 30 of them belong to the G(ioventù) U(niversitaria) F(ascista)." That's Fascist University Youth. They marched alongside Mussolini's soldiers in a pro-war demonstration and collected scrap metal for Italy's arms industry.

In 1936, Revisionist financial director Wolfgang von Weisl declared that

"although opinions among the Revisionists varied, in general they sympathized with Fascism.... He, personally, was a supporter of Fascism, and he rejoiced at the victory of Fascist Italy in Abyssinia as a triumph of the White races against the Black."

Promptly accepting my challenge to debate would give your Board and its Israeli colleagues an opportunity to put rebuttal of my documentation in front of the Black world, prior to the MMM event. That's more advantageous to Zionism than waiting until after the damage is done and hoping to repair it.

On the other hand, the public will understand failure to accept my challenge to mean that the Board cannot defend Zionism before the bar of history. This will permit me to, in effect, debate an empty chair, a debate Zionism must always lose.

In any case, I am sending this email to you on Monday, May 23rd. If I do not get a reply from you by May 31, expressing interest in a debate, I will assume that the Board rejects the project and will so inform the public.

As a report of your intervention with Amazon is already on the internet, I am also making our present correspondence, my note of May 12th, yours of May 17th and this note, immediately available to the public, while looking forward to your reply.

Let me thank you, in advance, for your time and trouble in this regard,

Lenni Brenner


***

Lenni Brenner is the editor of 51 Documents: Zionist Collaboration with the Nazis and a contributor to The Politics of Anti-Semitism. He is presently editing Jefferson & Madison on Separation of Church and State: Writings on Religion and Secularism. It will be published by Barricade Books in late October. He can be reached at [email protected].



http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:20   11.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. פרס ממשיך ומשמר את מורשת קסטנר - קסטנריזם !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.06.05 בשעה 12:38 בברכה, פילוביץ שחף
 

מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5418&forum=gil

קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5494&forum=gil

אילולא השואה-לא היה קיים היום עם יהודי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5412&forum=gil

שלשלת השמד:החל משנת תתנ''ו ועד להיום שנת תשס''ד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5286&forum=gil


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3097809,00.html


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:44   09.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. בעקבות תחקיר, הג'וינט הודיע על הקמת ועדת חקירה !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 09.08.05 בשעה 18:30 בברכה, פילוביץ שחף
 
לתשומת ליבכם/ן הפרשה הזו נחשפה ע"י העיתונאי ש.ע והיא קשורה
בג'וינט. ב-1997 נמצא שגם הג'וינט מחזיק בכספי שואה.
(ראו את המאמר המצורף באנגלית. יש עוד מאמרים יותר מפורטים
שנוגעים גם לפולין ,אבל הם בגרמנית
). בעקבות התחקיר, הג'וינט
הודיע על הקמת וועדת חקירה, בראשות ד"ר יצחק ארד והתחקירנית
הראשית היתה שושנה אישוני-ברי.
הם מרחו את העניין ודו"ח הוועדה
עד עצם היום הזה לא חשוף לציבור
(אתם/ן יכולים/ות לנסות גם לדרוש מהג'וינט אותו. לפניות החוזרות הם אפילו לא הגיבו).

המימצאים שלי (ש.ע) הם חד משמעים מבחינת הקשיים שהם הערימו על מלווים מתועדים היטב (מסמכי הלוואה עם חותמת של הצלב האדום), קל לתאר מה היה דינם של אלו שלא היו מתועדים כל כך טוב. הפרוטקולים של הג'וינט מראים שהיו כאלו במהלך המלחמה מודעים לבעתיות והזהירו מהמהלך הלא אחראי . הארכיון שראיתי מסתיים ב-1949 וחסר לי אמנם המידע של מה שקרה אח"כ, אבל יהודה באואר ראה את החומר במלואו ונשאלת השאלה למה הג'וינט לא חושף את הדו"ח המלא ולמה גם לא מספר למה פתחו בחקירה.

הג'וינט לא רק הקשה על יורשים אלא גוזל רכוש

כפי שמצוטט למעלה פרופ' באואר בעצמו ליהדות פולין לא הוחזרו כספים. אפילו אם הטענה של באואר גורפת מדי היא מלמדת על נטיה. צריך להביא בחשבון שנציג הג'וינט בפולין נתן לאנשים ממש פתקים לא רציניים והוא נהרג זמן קצר אחר המלחמה. מה קרה לרשימות שלו, אם היו בכלל כאלו, לא ברור. עצם העובדה שהג'וינט לא מוכן לחשוף את דו"ח וועדת ארד, מדברת בעד עצמה. גם ההודעה שלהם שאנשים יכולים להגיש תביעות, היא בעצם הודאה באשמה. הם לא ממש דאגו לפרסם את האפשרות הזאת ברבים.


לא היה מדובר בתכניות חיסכון. הסיפור הוא שיהודים בארצות שונות הילוו כספים לג'וינט במטרה שיקבלו אותם אחר המלחמה במט"ח. בחלק גדול מהמקרים, למשל בפולין, האסמכתאות היו פיסת נייר סיגריות. פרופ' יהודה באואר, היסטוריון החצר של הג'וינט, כתב בעצמו שהכספים לא הוא הוחזרו.
בספרו:

Yehuda Bauer, American Jewry and the Holocoast - The American Jewish Joint Distribution Committee, 1939-1945, Wayne State University Press, Detroit, 1981

הוא כתב לאחר שחקר בצורה מקיפה בארכיון הג'וינט:

"The people who gave their money in return for promises of postwar repayment never claimed it. They and their heirs turned into ashes along with the notes they had, scattered on Polish soil." (p. 329)

ובעברית:

"האנשים שנתנו את כספם (לג'וינט בפולין) בתמורה להבטחה להחזרת הכסף אחר המלחמה לא דרשו אותו אף פעם. הם ויורשיהם הפכו לאפר יחד עם הפתקים (קבלות על פיסות נייר) שהתפזר על אדמת פולניה."
לפני פירסום הכתבה שלי ראיינתי אותו ושאלתי אותו אם הוא עומד מאחורי קביעתו הגורפת והוא אישר זאת (הקלטתי אותו). לאחר פירסום התחקיר בשווייץ ולאחר שהופעל עליו לחץ הוא טען שלא הבנתי אותו נכון.


1997 מאת איתמר לוין פורסם באתר האינטרנט

הג'וינט היקשה על השבת כספי קורבנות שואה שהופקדו בידיו - ולעיתים אף לא החזיר אותם
הקטע הרלוונטי: התחקיר בנוגע לכספים שהופקדו בידי הג'וינט, נכתב בידי העיתונאי הישראלי שרגא עילם ומתפרסם בשבועון הכלכלי השווייצרי "קאש". עילם מגלה, כי יהודים רבים הפקידו כספים בתוכניות חיסכון שהפעיל הג'וינט בין שתי מלחמות העולם. לאחר המלחמה, ביקשו הניצולים ויורשי הקורבנות לקבל את הפקדונות. ואולם, הם נדרשו בידי פקידי הג'וינט להציג שורה של מסמכים ואישורים - בדומה לגישתם של הבנקים בשווייץ, שעוררה ביקורת בינלאומית עזה. בחלק מן המקרים, הוחזר הכסף רק בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50, תוך שהוא מאבד עשרות אחוזים מערכו.
43. הג'וינט היקשה על השבת כספי קורבנות שואה שהופקדו בידיו
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=43&viewmode=threaded


הנה קישור לפירסום על דו"ח הוועדה ובהמשך מאמר באנגלית של הג'רוזלם ריפורט על התחקיר של העיתונאי הישראלי שרגא עילם:
http://www.jdc.org/news_press_030202.html


Historical Study Reveals Details of JDC Rescue in Europe Under Nazi Occupation


War Loan System Funded Food And Shelter For Doomed Jews When American Funds Could No Longer Reach Them

MARCH 24, 2002– New York – A dramatic story of courage and ingenuity involving the rescue of Jews under Nazi occupation has been told almost sixty years after the war.

The American Jewish Joint Distribution Committee (JDC) has released the findings of an independent historical committee on loans chaired by Dr. Yitzchak Arad, former Chairman of Yad Vashem, to research files which relate to its life-saving activities during the Second World War. These activities were funded in part by loans from individual Jews living in Nazi-occupied Europe.

In the chaotic situation that existed at the time in Poland, Belgium, France and other occupied territories in Europe, JDC was feeding children and the elderly in ghettos and orphanages, providing medical services and other emergency assistance while making every attempt to get Jews out of Europe.

However, as an American organization, JDC was not allowed to transfer currency to areas under enemy (Nazi) occupation. JDC representatives in the field were starved for cash and so turned to local Jews who were trying to get their money out to the free world. Loans to JDC representatives were made on the understanding that they would be repaid once the circumstances enabled it. At that time, the full scope of the genocide was not yet fully recognized.


JDC representatives in the field risked their lives by infiltrating Jewish ghettos controlled by the Nazis. For example, JDC’s Isaac Giterman, who was killed by the SS in the Warsaw ghetto, safeguarded the monies of those unable to escape by ‘borrowing’ large amounts of local currency, which would be paid after the war. The Arad Committee expressed its "appreciation and esteem for the initiative and dedication shown by JDC’s representatives in occupied Europe and Shanghai. All of these people risked their own lives," the report concluded. "And, indeed, many of these individuals perished while performing their tasks along with the other victims of the Holocaust."

The Arad Committee found that "the loans served the needs and interests of both parties. For the , the loans created the possibility of immediate activity on behalf of the urgent needs of the Jewish people in Occupied Europe. The lenders, on the other hand, stood the risk of losing the money in other ways, and the local currency they held was constantly being devalued. Furthermore, for the lenders, the very possession of money and/or goods constituted a grave danger, since they were prohibited from possessing them by laws instituted by the German occupiers. Transgression could lead to a death sentence for the lender and his or her family. For them, the loans solved these immediate dangers and gave them a basis for hope and some assurance they would receive the money after the war."

Many of these loans were paid as early as 1940, as soon as the lender managed to escape the Nazis. In 1945 JDC established a committee to receive further requests for reimbursement. Many of the lists kept by the JDC representatives were lost or destroyed during the war. Lenders had little or no documentation. Some produced a handwritten note on a cigarette box, others a wrinkled piece of paper. Some were only able to mention the name of the JDC representative in the city where they had lived. All were accepted for review, and most were promptly reimbursed, even when lists of lenders were lost or the JDC representative had perished at the hands of the Nazis.

The reimbursement committee continued its work through the 1950’s and some requests for reimbursement were settled as late as the 1960’s. By this time requests had been settled in JDC offices all over the world including New York, Paris, Lisbon, Budapest and in Palestine. It is safe to assume that most of those who loaned money to JDC were repaid.

In fact, the Arad Committee found JDC had "acted in good faith and weighed all matters pertaining to the repayment of the loans" and found "no flaw in the manner in which JDC operated insofar as repayment of the loans was concerned." Members of the Arad Committee are: Dr. Yitzchak Arad (Chair), former Chair of the Yad Vashem Governing Board; Prof. Yisrael Gutman, historian, chief scholar of Yad Vashem; Chair of the editorial board of the Encyclopedia of the Holocaust; Aviv Levin, Esq., Attorney, former Chief Legal Advisor and Co-Managing Director of Bank Hapoalim; and Jeshajahu Weinberg (z"l), founding Director of the Holocaust Memorial Museum in Washington D.C.

The Board of Directors of JDC discussed the findings of the Arad Committee and resolved that those loans were debts of honor that JDC would continue to honor without time limitation, deadlines or expiration dates. Although it is hard to believe that there are still individuals who had loaned money to JDC during World War II and were not reimbursed the JDC Board instructed the staff to create the mechanism for examining such requests.

Today JDC announced the formation of a new WWII Loans Review Committee responsible for examining claims on loans made to the JDC during the dark days of WWII. Former Registrar Judge of the Supreme Court of Israel, David Bar-Tov, will chair the Committee, which marks the conclusion of a heroic chapter in JDC history.

JDC Executive Vice-President Michael Schneider explained the formation of the Review Committee by stating, "when JDC formed the Arad Committee we pledged a thorough review of this important chapter in our history. There was a need to gather all facts and compose a full picture of the issue. The Arad Committee achieved this goal as much as humanly possible considering the scarcity of documents and the sad fact that all JDC staff from that period have passed away. We are continuing to do the right thing regarding war time loans to JDC. Many of these records were destroyed in the war, and so we can never be certain, or close our doors to the possibility that somewhere out there, there may still be rightful claimants to these loans. We continue to welcome and will examine every personal claim made in this matter."

Also serving on the Loans Review Committee is Herbert Block, Assistant Executive Vice-President of JDC in New York and former Assistant to the Mayor of New York. The Committee’s third member is Dr. Zvi Feine, JDC-Israel’s Deputy Director. Eliyahu Shashua, JDC International Legal Consultant will serve as Coordinator of the Committee.

Claimants may address their requests to [email protected]
http://www.jdc.org/news_press_030202.html

המאמר של הג'רוזלם ריפורט באנגלית על התחקיר של העיתונאי הישראלי שרגא עילם.

Author(s): Netty C. Gross
Section: The Reporter

Publication title: The Jerusalem Report. Jerusalem: Sep 4, 1997. pg. 8
Abstract (Document Summary)
https://rotter.net/User_files/forum/42f8b9c109dc0764.doc

Earlier this month, Shraga Elam showed The Jerusalem Report partial JDC files he had discovered in Yad Vashem's archives, listing the names of at least 200 Jews from France, Italy, Hungary and Romania who lent the JDC money. The French deposits alone, Elam says, came to $1 million, while those from Romania amounted to $500,000.

Full Text (223 words)
(Copyright (c) 1997. The Jerusalem Report)

A journalist's probing has forced the American Joint Distribution Committee to set up an independent committee to investigate what happened to loans made to the JDC by Jews in Nazi-occupied Europe.

The organization had insisted that the loans - made both to help JDC rescue operations in Nazi-held Europe and to save funds from confiscation - were paid back to survivors after the war, even if they provided only partial information. But it repeatedly denied Swiss-Israeli journalist Shraga Elam access to JDC archives to research the issue.

Earlier this month, Elam showed The Jerusalem Report partial JDC files he had discovered in Yad Vashem's archives, listing the names of at least 200 Jews from France, Italy, Hungary and Romania who lent the JDC money. The French deposits alone, Elam says, came to $1 million, while those from Romania amounted to $500,000.

Elam says he also found correspondence indicating that, contrary to its stated position, "the JDC gave survivors a very hard time, in some cases refusing to pay back the loans."

Confronted with Elam's evidence, the JDC has announced that it will form a committee - headed by former Yad Vashem chairman Yitzhak Arad - to investigate the loan affair. Says Elam: "I applaud the JDC's move. But unless there are really independent people on this committee, the truth will not come out."

__


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:46   09.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. הג'וינט היקשה על השבת כספי קורבנות שואה שהופקדו בידיו  
בתגובה להודעה מספר 42
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 09.08.05 בשעה 18:28 בברכה, פילוביץ שחף
 
חבצלת השרון
חבר מתאריך 25.5.04
69 הודעות 18:23 09.08.05


4. הג'וינט לא רק הקשה על יורשים אלא גוזל רכוש

כפי שמצוטט למעלה פרופ' באואר בעצמו ליהדות פולין לא הוחזרו כספים. אפילו אם הטענה של באואר גורפת מדי היא מלמדת על נטיה. צריך להביא בחשבון שנציג הג'וינט בפולין נתן לאנשים ממש פתקים לא רציניים והוא נהרג זמן קצר אחר המלחמה. מה קרה לרשימות שלו, אם היו בכלל כאלו, לא ברור. עצם העובדה שהג'וינט לא מוכן לחשוף את דו"ח וועדת ארד, מדברת בעד עצמה. גם ההודעה שלהם שאנשים יכולים להגיש תביעות, היא בעצם הודאה באשמה. הם לא ממש דאגו לפרסם את האפשרות הזאת ברבים.



הג'וינט היקשה על השבת כספי קורבנות שואה שהופקדו בידיו - ולעיתים אף לא החזיר אותם

עיתונאי ישראלי חשף רשימות של מפקידים בקופת הג'וינט - והארגון הודיע על הקמת ועדת בדיקה

מאת איתמר לוין
17/08/1997 18:45:52

https://rotter.net/User_files/forum/42f8b98e056b6c73.doc

ארגון הג'וינט נמנע מלהחזיר ליורשים כספים שהפקידו בידיו יהודים, אשר ניספו בשואה. בחלק מן המקרים, הוחזר הכסף בערכים נומינליים רק אחרי מספר שנים של מאבק שנאלצו הניצולים לנהל, ובחלק מן המקרים לא הוחזר הכסף עד היום. כך מגלים תחקיר המתפרסם היום (ה') בעיתון שווייצרי ומסמכים שבידי "גלובס".

הג'וינט הוא שמו המקובל של "ועד החלוקה המאוחד היהודי האמריקני", אשר פעל רבות בזמן השואה בניסיון לסייע לפליטים מאירופה, ליהודים בגיטאות ואף לכמה מארגוני המורדים. לאחר המלחמה מילא הארגון תפקיד מרכזי בשיקום הפליטים היהודיים, ובין היתר הוכרו הוא והסוכנות היהודית בידי בעלות הברית כ"ארגוני שטח" הזכאי ל-%95 מן הרכוש ללא יורשים שנותר במדינות הניטראליות, ובראשן שווייץ.

התחקיר בנוגע לכספים שהופקדו בידי הג'וינט, נכתב בידי העיתונאי הישראלי שרגא עילם ומתפרסם בשבועון הכלכלי השווייצרי "קאש". עילם מגלה, כי יהודים רבים הפקידו כספים בתוכניות חיסכון שהפעיל הג'וינט בין שתי מלחמות העולם.

לאחר המלחמה, ביקשו הניצולים ויורשי הקורבנות לקבל את הפקדונות. ואולם, הם נדרשו בידי פקידי הג'וינט להציג שורה של מסמכים ואישורים - בדומה לגישתם של הבנקים בשווייץ, שעוררה ביקורת בינלאומית עזה. בחלק מן המקרים, הוחזר הכסף רק בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50, תוך שהוא מאבד עשרות אחוזים מערכו.

מסמכים שבידי "גלובס" מגלים, כי בכמה מקרים לא הוחזר הכסף עד היום. לאה הוליץ מפתח-תקווה טוענת, כי הוריה פתחו עבורה ועבור אחותה חשבון חיסכון ל-10 שנים בקופת הג'וינט בעיר סאטו-מארה שברומניה. לדבריה, הוריה הפקידו בתוכנית סכום קבוע מדי שבוע, ובתום תקופת החיסכון - ב-1942 - היה אמור לעמוד לרשותן סכום שהיה מספיק לרכישת "בית יפה", כהגדרתה.

לדברי הוליץ, כאשר נכבש איזור מגוריה בידי גרמניה, נסגר סניף הג'וינט "ונעלם עם הכסף כאילו בלעו האדמה, ומבלי שיודיע ללקוחותיו להיכן עבר". הוליץ שרדה לבדה מכל משפחתה, והבירורים שערכה במשך עשרות שנים לגבי גורל הפיקדון לא העלו דבר. בחודש אפריל השנה אף מסרה לה מנהלת ארכיון הג'וינט בירושלים, שרה קדוש, כי בארכיון הארגון אין רשימות של לקוחות קופת הג'וינט בעיר סאטו-מארה.

יצויין, כי חוקרים ועיתונאים נתקלים בדרך כלל בקשיים בגישה למסמכי הג'וינט בירושלים ובניו-יורק. ואולם, ל"גלובס" נודע, כי בארכיון "יד ושם" שמורים העתקי ארכיונו של סאלי מאייר, שהיה נציג הג'וינט בשווייץ בזמן השואה, ומילא תפקיד מרכזי בפעולות הג'וינט באירופה. ככל הידוע, בארכיון זה ישנן גם רשימות של מפקידים בקופות שונות של הג'וינט.

עילם מוסר עוד בתחקירו, כי בעקבות פניותיו, ולאחר שהציג בפני הג'וינט הוכחות לקיומן של רשימות מפקידים, הודיע הג'וינט על הקמת ועדה שתבדוק את הנושא. בראש הוועדה יעמוד ד"ר יצחק ארד, לשעבר מנהל "יד ושם".

______


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:55   09.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. מסמכים מארכיון סאלי מאייר:  
בתגובה להודעה מספר 42
 

חבצלת השרון
חבר מתאריך 25.5.04
68 הודעות 17:05 09.08.05


1. מסמכים מארכיון סאלי מאייר

מצורפים שני ציטוטים ממסמכים מארכיון סאלי מאייר נציג הג'וינט בשווייץ שהיה מעורב בפרשת ההלוואות שהעניקו יהודים שונים בארצות אירופה תמורת הבטחה שיקבלו את הסכום לאחר המלחמה.

מאייר מצביע על כך שיש שני סוגי הבטחה, אחת מחייבת והשניה לא מחייבת שבסוגריים מזכירו שרשם את התזכיר, מכנה אותה בגרמנית בשם שחיתות.

מאייר מודע לבעייתיות העניין וכולם מתפלאים איך יהודים בלי התחייבות ברורה היו מוכנים לתת את כספם.

Notes of Sept. 23.1943 (Meeting Saly Mayer with Daniel J. Reagan, Commercial Attaché)

SM: Please let the Jews help themselves with their own money. We want to take in Leis, Pengös, Kunas. It will be refunded after the war.

Dollar Claimers:
A. Concrete: This is to be considered as binding. Whenever we write to anybody, this in Concrete, he can rely on the promise.

B. Not Binding: „in Aussicht gestellt“. Mr. M. promises that he will try and do his best (Ich stelle in Aussicht, dass ich mich bemühen werde.) („Korruption“)

I try and get money offered and paid out by wealthy or well-to-do Jews in certain countries, on the mere promise that I will do my best to refund it to them at a certain rate of exchange in Dollars „after the war“.

They pay money, which would be endangered in any case. People (official circles) ask me how it is that I do get such money, they wonder. Mr. Reagan like others, (to whom spoke of it on Aug. 31st. 1943) wondered that without any document such money has been handed to Jewish organisations.

במסמך הבא מועלת שוב הבעיה שההלוואות לא ניתנו בצורה נקיה עם בטחון מספיק למלוות לג'וינט וגם שבעצם לג'וינט לא היה כיסוי להם.

Notice of a Tel. Conversation SM with Herbert Klatzki 11.12.1943
European Financing Problems and JOINT activities
SMdiscussed with M.W. upon the latter’s request, the problem of financing, as posed by the fact that Rumanian (and possibly other) would-be lenders ask for some kind of guarantee, while SM, is unable to give a promise on his own behalf and ought to avoid taking engagements which he cannot fulfill with certainty. There is notably the actual question of „receipts“ which are required by „Dollar-Claimers“ who handed moneys to Mr. Fischer.

SM refers to credits accorded by Dr J. Sch. .on Oct. 16th., in all 540 000 Dollars payable after the war. These credits are all used in one form or another, although not all spent.

All the time too SM encourages Hungarians (Budapest) and Rumanians (Bukarest) to borrow against later payment.

He reminds HK that they often talked (over the phone) about the weakness of this „phantastic“ credit system.

SM informs HK. That he has talked the matter over with his legal adviser and that likely Dollar Claimers (would-be lenders), have been asking again and again for some kind of document, for documentary proof that SM was authorized to give guarantee.

SM says that even his legal adviser, notwithstanding his admiration of the activity of the JOINT, the extent of which he knows at least in part, sometimes asks SM whether after the War he will at all events, and whatever may come, be able to make good such promises, even within the sums already guaranteed by word of mouth, without becoming personally liable or „getting into hot water“.

SM asks HK, whether he could tell him that there are already reserves existing towards the guarantees already given or whether all these are „futures“

SM has now a demand from eight different people of the Fildermann-Fischer concern (Bukarest) to the toatl amount of $70’600 placed in that way, who ask through Fi. to give them receipts on which they can claim later on, an SM, asks himself in what form he can give them such guarantees, or receipts.

Fi. has sent a draft for a receipt in which they say that the money shall be payable by the JOINT at any time when shown by Holder.
In this form it is of course impossible to hand out a guarantee, or to do any further transactions. SM asks HK whether he could eventually send him a form of draft for a receipt to be used for these transactions.

Since big transactions have already been done by DIKA, France, and important ones might have to be done with Filderman-Fischer-Concern if the necessary money were forthcoming, it would also be necessary to legalize them, i.e. to do them with a license.

Mr. HK says that instead of giving people receipts in any definite form it would be best to inform them that New York has been advised of their claim, that it is „on record“ with the JOINT.

A simple statement „that the Joint“ is informed“. „The JOINT is informed of your claim.“

SM says that he ought to be able and create some confidence, otherwise people would not continue to offer cooperation.
On the question of guarantee HK says the the JOINT is setting up reserves in New York.

(NB. This is evidently for internal information MW., not to be publically said.)

______________________________________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:57   09.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. שני מאמרים על הנושא בעיתון הגלובס:  
בתגובה להודעה מספר 42
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 09.08.05 בשעה 19:34 בברכה, פילוביץ שחף
 
חבצלת השרון
חבר מתאריך 25.5.04
68 הודעות 17:12 09.08.05


2. שני מאמרים על הנושא

מאמר אחד פורסם בגלובס בזמנו והמאמר השני בג'רוזלם ריפורט.

הנה עוד שני מאמרים של איתמר לווין המתייחסים לתחקירים שלי. במאמר הראשון איתמר סיפר לי אז שאייזנשטאט פנה אז לראשי הקונגרס היהודי העולמי וביקש מהם לעזור לו לפרסם את העניינים המוזכרים בדו"ח קילגור על שיתוף פעולה בין חוגים אמריקאיים לממשלת שווייץ לטשטוש כספי הנאצים בארץ זו. ראשי הקונגרס היהודי סירבו אבל לעזור לאייזנשטאט. איתמר קיבל את המידע הזה, כנראה מאברהם בורג, אבל היה מנוע מלפרסמו, עד שהתקשרתי אליו ואמרתי לו שהעניין שקוף שכן היתה הודעה של סוכנות ידיעות שלפיה אייזנשטאט הודיע על כוונתו לפרסם את מימצאי דו"ח וועדת קילגור. (העניין בסוף לא פורסם).

חילוקי דעות בממשל האמריקני מעכבים את פירסום הדו"ח על סחר הזהב
הדו"ח צפוי לכלול טענות על דליפת מידע לשווייץ באמצעות סגן הנשיא דאז

מאת איתמר לוין
25/03/1997 18:57:52
https://rotter.net/User_files/forum/42f8b98e056b6c73.doc

משרד החוץ האמריקני הודיע בסוף השבוע, כי פירסום הדו"ח על רכישות הזהב הגרמני בידי שווייץ יידחה בכשבועיים. מקורות בשווייץ מסרו ל"גלובס", כי הסיבה לדחייה היא, ככל הנראה, חילוקי דעות בממשל האמריקני בדבר מידת החומרה שייחס הדו"ח לפעולותיה של ארה"ב עצמה, בעת המו"מ על התשלום השווייצרי כנגד הזהב הגרמני.

את הדו"ח מכין צוות מכתריסר זרועות של הממשל, בראשותו של היסטוריון מחלקת המדינה, ויליאם סלייני, ובפיקוחו של תת-מזכיר המדינה, סטיוארט אייזנשטאט. הוא אמור היה להתפרסם ביום ה' השבוע, ומסקנותיו הצפויות היו מן הגורמים ליוזמה השווייצרית להקים את "הקרן ההומניטרית" בהיקף 4.7 מיליארד דולר.

ואולם, בסוף השבוע הודיע משרד החוץ, כי פירסום הדו"ח יתעכב "בשל הצורך להשוות מסמכים שונים וכדי שיהיה מקיף יותר". לדברי מקורות במשרד החוץ, קיימים בארכיון הלאומי בוושינגטון כ-15 מיליון עמודי מסמכים בנושא, וכ-800 אלף מתוכם הותרו לפירסום רק בשנה האחרונה.

עם זאת, ההערכה היא, שמכיוון ומדובר בנושא שכבר נחקר בעבר, היה הממשל אמור לסיים את הדו"ח עד המועד שנקבע, 27 במארס. רמז לקיומם של חילוקי דעות ניתן בסוף השבוע בדבריו של פקיד ממשרד החוץ, אשר אמר, כי טיוטת הדו"ח כבר הופצה לגופים שונים בממשל, ו"גופים שיש להם מידע בנושא - מבקשים להוסיף אותו".

עדות ראשונה לבעייתיות שבהכנת הדו"ח ניתנה לפני כ-10 ימים, כאשר מסרה סוכנות הידיעות אסושייטד פרס, כי הוא צפוי להכיל ממצאים מתוך דו"ח של ועדת סנאט, שבדקה את המו"מ עם שווייץ כבר ב-1946. הכוונה, ככל הנראה, לתת-הוועדה לעניין איתור משאבי המלחמה הגרמניים, בראשותו של הסנאטור דאז הארלי קילגור, אשר פעלה במסגרת ועדת הסנאט לעניינים צבאיים. ועדת קילגור מתחה ביקורת קשה על הסכם וושינגטון, במסגרתו שילמה שווייץ 250 מיליון פרנק (כ-600 מיליון דולר בערכים ריאליים) בזהב, כנגד הזהב הגרמני שרכשה.

העיתונאי שרגא עילם גילה לאחרונה, כי במכתב ששיגר לנשיא הארי טרומן, ב-24 במאי 1946 - יום אחד לפני חתימת הסכם וושינגטון - אמר קילגור, כי ארה"ב מתפשרת בצורה חסרת היגיון, כאשר היא מסכימה לקבל משווייץ תשלום בהיקף של %20 בלבד מן הזהב שרכשה מגרמניה. יצויין, כי ברן מודה כיום שרכשה זהב גרמני בשווי של 1.2 מיליארד פרנק (בערכים נומינליים), כך שהערכתו של קילגור היתה מדוייקת.

עוד גילה עילם, כי במהלך דיוני ועדת קילגור, עלו מספר נקודות תמוהות בנוגע לעמדתה של ארה"ב במו"מ עם שווייץ:

* שגריר שווייץ בארה"ב באותה עת, צ'רלס ברוקמן, היה גיסו של סגן הנשיא דאז, הנרי וואלאס.

* שווייץ שכרה את שירותיהם של האחים אלן דאלאס וג'ון פוסטר דאלאס, שהיו עורכי דין, כדי לסייע לה במו"מ עם בעלות הברית. אלן דאלאס היה ממייסדי הסי.אי.איי, ושהה זמן רב בשווייץ בזמן המלחמה; ג'ון פוסטר דאלאס התמנה כעבור שנים אחדות לשר החוץ, בממשלו של הנשיא דווייט אייזנהאור.

* נציג ארה"ב בוועדה לאיתור רכוש גרמני בארצות הניטראליות, ראסל ניקסון, אמר בעדותו בפני ועדת קילגור, שהוא "מעלה האשמות כבדות נגד חוגים מסויימים במשרדי החוץ של ארה"ב, בריטניה וצרפת, המונעים חקירה מדוקדקת יותר בנושא הרכוש הגרמני במדינות הניטראליות, כדי שלא לשתף את בריה"מ בממצאים". לדבריו, חקירה מעמיקה יותר גם היתה מגלה שיתוף פעולה בין חוגי כלכלה מסויימים בארה"ב לבין ממשלת שווייץ.

דו"ח ועדת קילגור העלה האשמות כבדות נגד ותרנותו של משרד החוץ כלפי שווייץ, ובין היתר נרמזה בו האפשרות של דליפת מידע לשווייץ דרך סגן הנשיא וואלאס והאחים דאלאס. ככל הנראה, מסקנות אלו - שכאמור מתוכננות להיכלל בדו"ח אייזנשטאט - הן מן הגורמים לחילוקי הדעות בממשל, המעכבים את פירסום הדו"ח. בנוסף לכך, קיימים כנראה חילוקי דעות בנוגע לדעה שיביע הדו"ח על סימור רובין, שעמד בראש הצוות האמריקני למו"מ עם שווייץ.




עיתון שווייצרי: שווייץ סיפקה 1,070 צריפי עץ למחנות שניהל האס.אס

מאת איתמר לוין
20/02/1997 17:57:05
https://rotter.net/User_files/forum/42f8b9c109dc0764.doc

סינדיקט העץ השווייצרי סיפק בשנים 1944-1942 לאס.אס 1,070 צריפי עץ, אשר מוקמו במחנות שונים שניהל הארגון. כך מגלה תחקיר של העיתונאי הישראלי שרגא עילם, המתפרסם מחר (ה') בעיתון הכלכלי השווייצרי "CASH".

סינדיקט העץ היה גוף ממשלתי-למחצה, אשר הוקם בתחילת מלחמת העולם השנייה, וכלל נציגים של היצרנים ושל ממשלת שווייץ. על פי התחקיר, המסתמך על מסמכים מארכיון המדינה בברן, הצריפים היו בגודל אחיד של 22 מ' 6 X מ'. הם סופקו לאס.אס על פי חוזה שנחתם ב-22 בינואר 1942 (יומיים לאחר ועידת ואנזה, בה סוכמה התוכנית להשמדת יהדות אירופה).

עילם מגלה, כי בין היתר סופקו צריפים למחנה הריכוז דכאו ולמיפקדת מחנות הריכוז בזאכסהאוזן. כן סופקו צריפים למחנה קורסטיין-נוישטאדט, אשר על פי בדיקת "גלובס" שימש כאתר עבודות כפייה ליהודים משטחי גרמניה והשטחים הכבושים. עילם מציין, כי בתעודות המשלוח לא נאמר במפורש שהצריפים מיועדים למחנות ריכוז, אך לצד השווייצרי היה ברור, שהוא נושא ונותן עם האס.אס.

התחקיר מגלה עוד, כי שר הכלכלה השווייצרי אישר את העיסקה, ואף נפגש עם נציגי האס.אס. לאחר המשלוח הראשון אף התלוננו הגרמנים, כי ריצפת הצריפים אינה עומדת בלחץ ובמשקל שהיא אמורה לשאת. תגובת השווייצרים היתה, שהצריפים זהים לאלו שסופקו לצבא המקומי.

עילם מציין: "כאשר קוראים דיווחים ממחנה דכאו, למשל, נראה שההסבר לטענת הליקויים הוא פשוט מאוד. ניצולי דכאו סיפרו, שבתוך צריף אחד 'שוכנו' כ-1,600 איש, במקום 208 איש שהוא אמור היה להכיל. כאשר מטען היתר הוא כזה, אין פלא שהריצפה אינה עומדת בלחץ".


______


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:54   09.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. כספי הקורבנות למי ולמי  
בתגובה להודעה מספר 42
 

כספי הקורבנות למי ולמי

למעלה מ-400 מליון דולר מכספי קורבנות השואה צפויים להגיע לארגון הג´וינט לחלוקה ליהודי חבר העמים (וגם קצת לגויים)

מאת:איתמר מור
14 בנובמבר 2003, י"ט בחשון תשס"ד


מציגת ג'וינט בביקור יהודייה בחבר העמים
המאבק המשפטי שהתחולל מול הבנקים השוויצריים על כספי קורבנות השואה, היה רק הקדמה למה שקורה עכשיו: סכומי עתק מאותם כספים אמורים להתחלק על פי מפתח שיקבע שופט אמריקני, והארגונים היהודיים נאבקים זה בזה על נתחים מהירושה האגדית * במאבק הזה כל האמצעים כשרים, כולל טענות שארגון הג´וינט, המועמד העיקרי לזכות בירושה, משתמש בכסף לחלוקת מזון לא כשר בחבר העמים, ולפגיעה בעלייה לישראל * מלחמות היהודים, סיבוב נוסף

כמות המנהיגים היהודים הנכנסים ויוצאים בשבועיים האחרונים בשערי בית המשפט הפדרלי במזרח מדינת ניו-יורק, עשויה להביא את המתבונן מן הצד לחשוב שמדובר באתר מקודש לעם היהודי. אך באי הבניין שמים פעמיהם ללשכתו של השופט (היהודי) אדוארד קורמן. קורמן הוא הנאמן המטפל בכספי ´קרן הבנקים השוויצריים´, קרן שהוקמה על ידי אותם בנקים בכדי לפצות ניצולי שואה שהנאצים גזלו את כספם והפקידו אותו בבנקים בשווייץ, וכן להשיב סכומים מחשבונות שפתחו יהודים אשר נספו בשואה. בשבוע הקרוב עתיד השופט לחלק את הסכומים שנותרו לאחר פיצוי בעלי החשבונות שפנו לקרן. הארגונים היהודיים אמורים לקבל, להעביר ולחלק את הכסף הזה בין ניצולי השואה הזקוקים לו, אם מסיבות כלכליות ואם מסיבות רפואיות. הסכום שנותר במשמורתו של השופט הוא אגדי - למעלה מ-800 מיליון דולר. בין המבקשים ליטול חלק בחלוקת כספי הקרן אפשר למצוא את מדינת ישראל, הסוכנות היהודית, הג´וינט, ועידת התביעות וארגוני הניצולים.

מי שמנהל את תהליך החלוקה עבור השופט הוא עו"ד יהודה גריביץ, שותף בכיר במשרד עורכי דין גדול במנהטן. גריביץ קצב 60 יום לכל הגופים המעוניינים להגיש בקשות לקבלת סיוע. קורמן התרשם כי הג´וינט הוא הראוי ביותר לקבל נתח נכבד מהכסף, ולפיכך עומד השופט להעניק ככל הנראה כמחצית מהסכום האסטרונומי לידי הארגון, שמתעתד להעביר את הכספים לידי ניצולי השואה שנותרו במדינות חבר העמים. נתונים רשמיים מדברים על כ-400 אלף יהודים בכל המדינות הללו גם יחד, כשלא ברור כמה מהם ניצולי שואה. במדינת ישראל, לשם השוואה, חיים ניצולי שואה במספר הגדול ביותר, ולמרות זאת היא אמורה לקבל פחות מעשרה אחוזים מהסכום הכולל.

לאור ההחלטה הצפויה חברו יחד כל הגורמים המרגישים מקופחים לקואליציה שתנסה ללחוץ ולשנות את החלטתו של השופט האמריקני. אלא שלמרות הכל נראה כי מדובר בקרב אבוד. השר לענייני העם היהודי והתפוצות, נתן שרנסקי, שלח מכתב בנושא לקורמן, אך לא זכה למענה כלשהו. מכתבים אחרים שיגרו אל השופט יו"ר הסוכנות היהודית סלי מרידור, נשיא ועידת התביעות ישראל זינגר, וכן נוח פלוג, יו"ר ארגוני הניצולים - אך גם איתם מסרב השופט קורמן להיפגש. אין פלא, אם כן, שהשבוע הוסרו כל הכפפות במאבק הזה, והארגונים היהודיים החלו להשתלח אחד בשני. הג´וינט מכפיש את הסוכנות, הסוכנות מכפישה את הג´וינט, ארגוני הניצולים מכפישים את כולם, וכולם מכפישים את השופט.

אוקראינה, לא בוורלי-הילס
התנהגותו השרירותית במופגן של קורמן עשויה להיראות כאטימות מוחלטת. מאידך, בהתחשב בעובדה כי הארגונים שיקבלו לידיהם את הכספים רשאים לחלק אותם אך ורק לניצולי שואה, חשדנותו של השופט לנוכח הלהיטות שמגלים הצדדים השונים היא יותר ממובנת. חלק מהגורמים הבוחשים בקלחת מעריכים כי אין די ניצולי שואה חיים בכדי לחלק ביניהם 800 מיליון דולר. במצב שכזה, הם אומרים, כל גוף שיקבל לידיו נתח גדול מהכסף, למעשה גורף לכיסו רווח נקי, וממצב שכזה קורמן מנסה להימנע. עם זאת, לא ממש ברור מדוע עדיפים בעיניו של השופט ניצולי השואה החיים במדינות חבר העמים על פני ניצולי שואה בישראל או בכל מקום אחר בעולם.

אשר אסטרין, ארגון הג´וינט. "מדובר בקשישים וערירים, שעברו את השואה ואת השלטון הקומוניסטי. אלו אנשים שחיים מפנסיה חודשית של 12 דולר, מחבילות מזון ומארוחות במטבחים ציבוריים. אני מרגיש טוב מאוד עם הידיעה שהם יקבלו יותר מאשר אלה המתגוררים בישראל&quo שלא במפתיע, לנציגי הג´וינט דווקא יש תשובה לשאלה הזו. "יש לי הרגשה מאוד לא נוחה כשאני צריך ללכת ו´לתרץ´ בפניך את כל העניין הזה", אומר לי אשר אסטרין, מנכ"ל המחלקה לענייני יהודים בבריה"מ-לשעבר בג´וינט. "אנחנו מדברים על אנשים קשישים וערירים, שעברו גם את השואה וגם את השלטון הקומוניסטי ואין להם אדם בעולם. אלו אנשים שחיים מפנסיה חודשית של 12 דולר, מחבילות מזון שמחולקות להם, ומארוחות שהם מקבלים במטבחים ציבוריים. הכי קל לבוא ולהשוות כמה יהודים יש במדינת ישראל וכמה במדינות חבר העמים, ולטעון לקיפוח. אם המצב הסוציאלי של האנשים בישראל ובמזרח אירופה היה דומה, לא הייתי אומר כלום. אבל בהתחשב בעובדה שהג´וינט לא מביא את האנשים האלה לרמת חיים של בוורלי-הילס אלא בכלל מאפשר להם לחיות, אני מרגיש טוב מאוד עם הידיעה שהם יקבלו יותר מאשר אלה המתגוררים בישראל.

"הג´וינט מעניק היום סיוע לכ-240 אלף יהודים בכל רחבי חבר העמים, כמחציתם ניצולי שואה", מציין אסטרין. "השמות והפרטים של כולם מסודרים ומעוגנים ברשימות ממוחשבות ונמצאים תחת פיקוח, כך שאי אפשר לטעון שהם אינם יהודים. ליהודי ניצול שואה במדינות אלו אין מחלקת רווחה, אין ביטוח לאומי, אין קצבאות ואין משפחה. מדובר בקבוצה הנזקקת והענייה ביותר בעולם. אני רואה את הדברים האלה יום-יום, והשטח מראה ש-400 אלף איש שם נזקקים כמו חמישה מיליון כאן בארץ. השופט קורמן, שהבין את היחס הזה, פשוט נתן לו ביטוי בחלוקה הכוללת של הכסף".

"אלוהים מת באושוויץ, ואוכל כשר עולה כפול"
מה שפשוט כל כך מבחינת אסטרין מהג´וינט, בכלל לא ברור לנח פלוג מארגוני הניצולים בישראל. "מדובר בחלוקה לא הוגנת ולא צודקת", אמר פלוג השבוע בראיון. "לא ייתכן מצב שבו מדינת ישראל, שבה נמצא הריכוז הגדול ביותר של ניצולי שואה, תקבל פירורים, בעוד ש-400 אלף יהודים במדינות חבר העמים, שרובם בכלל אינם ניצולי שואה, יקבלו פי שישה ויותר".

אל פלוג מצטרפים נציגי חב"ד במדינות חבר העמים וכן נציגים של ארגוני סעד אחרים, הטוענים כי לא זו בלבד שהכסף מהג´וינט איננו מגיע לידיהם של ניצולי השואה, אלא שלא פעם הוא מוצא את דרכו לנוכרים. הרב שלום קרינסקי, האחראי על הפעילות ההומניטרית של חב"ד בליטא, מספר כי במהלך שבע השנים שהוא מכהן בתפקידו הספיק לצבור אין-ספור התנגשויות עם גורמי הג´וינט במדינה. במכתב ל´מקור ראשון´ מספר קרינסקי כי המטבחים הציבוריים של הג´וינט אינם משרתים דווקא את האוכלוסייה היהודית ומוגש בהם מזון שאינו כשר, כשבחלק מהמקומות מדובר בבשר נבלות וטריפות של ממש. פנייה של קרינסקי אל גורמי הג´וינט בווילנה בנושא כשרות המזון הולידה תשובה לקונית האומרת "כי בשר לא כשר זול יותר מבשר מוכשר".

הרב קרינסקי, שבמשך שנים הפעיל בווילנה מטבחים ציבוריים מטעם חב"ד, אומר כי כאשר ביקש לקבל סיוע מ´ועידת התביעות´, נתקל בסירוב. "לפני מספר חודשים הג´וינט החלו בתוכנית חדשה הנקראת ´בית חם´, שבמסגרתה הם נותנים ארוחות למי שמגיע לבית הכנסת", מספר קרינסקי. "הם החלו להכניס לבית הכנסת בשר טרף ומוצרים נוספים שאינם כשרים. כשהצעתי להביא ארוחות כשרות באותה עלות כספית, מארגני התוכנית אמרו לי כי הג´וינט איננו מוכן לקבל ממני אוכל כשר. בסמיכות לכך נערכו חגיגות מאה שנה להקמת בניין בית הכנסת בווילנה. הג´וינט ארגן ומימן משלחת של רבנים מישראל שהגיעה למאורע, ולכבודם ייבאו אוכל כשר מריגה, מרחק של 300 ק"מ. אין לי מושג מי מימן את עלות האקסטרות הללו, מה שברור הוא שהג´וינט משתמש בכספי תרומות בכדי לנהל מלחמות פוליטיות".

קרינסקי פנה גם לגורמים בוועידת התביעות, המממנת מכספי קורבנות השואה את פעילות הג´וינט במזרח אירופה, ותבע לדעת כיצד הם מאפשרים האכלת יהודים באוכל טרף בכספים הללו. לדבריו, עד היום לא זכה לכל מענה. בכינוס שנערך לפני כחודשיים בניו-יורק אמר גזבר ועידת התביעות, רומן קנט, כי "אלוהים מת באושוויץ, ואוכל כשר עולה כפול". ראוי לציין כי הנשיא התורן של ועידת התביעות, הרב יוליוס ברמן, משמש גם כנשיא ה-OU (Union Orthodox), שהוא ארגון הכשרות הגדול ביותר בעולם היהודי.

גם את השופט מאכילים
גם הסוכנות היהודית מורידה את הכפפות. גורמים שונים במוסד הזה מדברים על כך שהג´וינט משתמש באופן ציני במשאבי העם היהודי. "המטרה הלאומית של כולנו היא הבאת עולים ארצה. הג´וינט, לעומת זאת, מנציח את הגלות באמצעות פעולות הסעד שלו, שמשאירות את יהדות חבר העמים נטועה במקומה", אומרים בסוכנות.

בובי בראון, עוזר בכיר ליו"ר הסוכנות, מסביר כי התנגדותם של ראשי הסוכנות לשימוש שנעשה בכספי הקורבנות נובעת מהחלטתו של השופט קורמן להפנות את כל הכספים לסיוע כלכלי ורפואי לניצולי שואה. "העובדה שהכסף מופנה רק למדינות חבר העמים היא סוגיה אחת בלבד", אומר בראון, "הסוגיה העיקרית והחשובה יותר היא צמצום המושג ´נפגע שואה´ להקשר ההומניטרי, תוך התעלמות מהצורך להפריש כספים גם לנושאי חינוך והנצחה. אף אחד אינו יכול לומר לי שילד יהודי שגדל באוקראינה ואיננו יודע בכלל מהי השואה, איננו נפגע שואה. אי אפשר גם לטעון שמוסדות כמו ´יד ושם´ או ´מוזיאון לוחמי הגטאות´, המחנכים ומשמרים את זיכרון השואה, אינם זכאים לסיוע. הסוכנות היהודית, שדואגת למטרות הללו, מרגישה מטבע הדברים שהחלוקה איננה הוגנת ואיננה צודקת. ברגע שארגון אחד מקבל כסף על חשבונו של ארגון אחר - אין ספק שזה יוצר מתח. אבל לא הייתי אומר שיש בפרשייה הזו הכפשות הדדיות".

לעומת בראון, המתנסח בזהירות ובדיפלומטיות, במסדרונות הסוכנות ישנם גם קולות הטוענים חד-משמעית כי הג´וינט מנסה להקטין את הסיוע שהסוכנות מקבלת מהפדרציות היהודיות בעולם. "אם יהודים היו נהנים מהכספים, זו היתה חצי נחמה", אומרים אותם גורמים. "בפועל, כל מי שנמצא בעסק הזה יודע שהג´וינט מאכיל ברוסיה גויים לכל דבר. אם בכל זאת שופט יהודי כמו קורמן מסוגל להחליט על חלוקה מעוותת שכזאת, זה רק משום שמישהו דאג ´להאכיל´ אותו בנתונים שקריים ומסולפים".

דובר הג´וינט העולמי, אמיר שביב, אומר ל´מקור ראשון´ בשיחה מניו-יורק כי "מדובר בעלילות מרושעות וחסרות שחר. הכספים הללו מיועדים אך ורק לניצולי שואה ונמצאים תחת פיקוח הדוק של רואי חשבון, כך שאין מקום לבוא ולטעון כאילו מי שאיננו אמור ליהנות מהכספים מקבל מהם, או שחס ושלום משהו מהכסף הזה מגיע לכיס הפרטי של הג´וינט. השופט קורמן מבקש בהחלטתו לנצל את מערך המידע וההפצה של הג´וינט, ובכך לחסוך את הקמתה של יחידה חדשה שתהיה אחראית על חלוקת והזרמת הכספים. ההתקפות המרושעות של הסוכנות הן עדות לאיבה אינטרסנטית שאין לה שחר. המטרה העיקרית של הג´וינט היתה ונותרה לאפשר ליהודים באשר הם לחיות בכבוד". שביב טוען גם כי הכספים שהשופט קורמן מחלק, "לא רק שאינם מעניינים את הג´וינט, אלא שהם גם גורמים לנו טרחה והוצאות מיותרות. אנחנו צריכים להשוות את הסל הניתן על ידינו ליהודים שאינם ניצולי שואה לאותה רמה כמו שמקבלים ניצולי השואה, בכדי לא ליצור מצב של איפה ואיפה".

מתכוננים לקרב הבא
בנוגע לכשרות המזון המוגש במטבחי הג´וינט, אשר אסטרין מבקש להדגיש כי הארגון מגיש אוכל כשר בכל מקום שבו ניתן להשיגו. "95% ממטבחי הג´וינט הם כשרים, וכאדם דתי אני אומר לך שרק במקומות שבהם לא ניתן היה למצוא אוכל כשר, התלבטנו יחד עם רבנים מה לעשות. הברירות שעמדו בפנינו היו או לא לספק אוכל בכלל, או לתת לקשיש נזקק חבילת מזון כשר אבל גולמי, שהוא לא יידע מה לעשות איתה, או להגיש לו ארוחה לא כשרה. בחלק מהמקרים הרבנים והסמכויות ההלכתיות הורו לנו לבחור באפשרות האחרונה, אולם אין ספק שבראש ובראשונה האינטרס שלנו הוא להגיש לכולם אוכל כשר".

בינתיים, נערך העולם היהודי לסבב אחר של חלוקת כספים מקרנות השואה. בסוף השנה הנוכחית יחדל ארגון ICHIEC (הפדרציה העולמית לנושאי ביטוח מתקופת השואה) מלקבל תביעות, והוא יחלק את יתרת כספי הקרן שלא נתבעו לטובת מטרות הומניטריות ותמיכה בניצולי שואה. גם כאן מדובר בסכום נאה, שככל הנראה יעמוד על יותר ממאה מיליון דולר. בשבועות שנותרו, מנסה מנכ"ל הארגון, סר לורנס איגלברגר (מזכיר המדינה האמריקני לשעבר), למנוע מעצמו את הסיוט שעובר בימים אלה השופט קורמן. אחד הדרכים שנקט איגלברגר היא הזמנת דו"ח פומבי מהפרופ´ סרג´יו דלה-פרגולה מהאוניברסיטה העברית, שהתבקש למצוא ולהעריך כמה ניצולי שואה יהודים נותרו בחיים בכל רחבי העולם, והיכן הם מפוזרים. הנתונים הללו, שיפורסמו בסוף החודש, יעזרו בחלוקה הוגנת ורצויה של הכסף – כך לפחות מקווה איגלברגר.

אז כמה ניצולי שואה ישנם היום, פרופ´ דלה-פרגולה?

"לצערי הדו"ח והפרטים שלו יישארו חסויים, כל עוד לא הועברו לידיו של מר איגלברגר. אני רק יכול לומר כי הדו"ח אמור להתפרסם בתקופה הקרובה".
כעת נותר רק להמתין ולראות כיצד ישפיעו הנתונים של פרופ´ דלה-פרגולה על חלוקת כספי פוליסות הביטוח, ואולי גם על תביעות עתידיות של ארגונים שירצו ליהנות מכספים אחרים שמקורם בשנות השואה.
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=1362

______________________________________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:41   10.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. מלאימים קרקעות של קורבנות שואה  
בתגובה להודעה מספר 42
 

מלאימים קרקעות של קורבנות שואה

קרקעות של קורבנות שואה מחוייבות במיסים שנתיים, המנופחים באופן מלאכותי. כך, באופן שיטתי, מועברות קרקעות לרשות המדינה וכביכול הכל חוקי. מצמרר!!

מאת: שבתאי עזריאל
26/6/2005

בשנת 1996 הוקמה עמותת "נפגעי מס רכוש" (נמר) במטרה לבטל את מס הרכוש. החל בשנת 2000 המס למעשה אינו קיים יותר. מס זה כונה "מס גזל", "אות קין בספר החוקים", "המס המעוות ביותר בישראל" וכיוצ"ב. החמור הוא שמס זה אף שימש כלי למדינת ישראל להלאים קרקעות של קורבנות שואה, ותופעה זו נמשכת גם היום.

המס בגובה עשרות ואף מאות אלפי שקלים לשנה הוטל על 120,000 משפחות שבבעלותן קרקע פנוייה שאינה חקלאית. המס נומק ב"דירבון הבנייה", אך האוצר חייב במס גם קרקעות שהבנייה נאסרה על-ידי הרשויות, כגון המזבלה של עיריית נתניה, שהוקמה על קרקעות פרטיות, קרקעות מתחת לקונוס האווירי של שדה דב, מתחת לקווי מתח גבוה, מעל צינורות אנרגיה ומים, לצידי כבישים ועוד. החיוב היה בגובה 2.5% לשנה משווי הנכס והחישוב מוכיח שבהצמדה ובריבית מקובלת, הולאמה הקרקע פעם ראשונה אחרי 20 שנה, פעם שנייה אחרי 29 שנים, פעם שלישית אחרי 35 שנים ופעם עשירית אחרי 54 שנים. ישנם כאלה המחזיקים בקרקע בעל כורחם גם מעל 70 שנה.

בחוק הוכלל סעיף 45 המפורסם, ולפיו שר האוצר רשאי לפטור ממס קרקעות שהניצול הכלכלי שלהן הוגבל ועיון בדברי ימי הכנסת, מעיד שהמחוקקים, אכן התכוונו לכך, אך שרי האוצר לדורותיהם מעולם לא הסכימו להפעילו. בצר להם, אזרחים שבו ועתרו לבג"צ להפעיל את סעיף הפטור לקרקעות מוקפאות, אך הבג"צ, ששופטיו שימשו כעורכי הדין של המדינה, חזר ואימץ את עמדת האוצר: "דירבון הבנייה הוא מטרה משנית בלבד ואילו המטרה העיקרית היא גביית המס". יצויין שאפילו בתיכון לומדים שמיסים אינם מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לחלוקת העושר בחברה ולהשגת יעדים כלכליים.

שומות מס פיקטיוויות

בנוסף לעיוותי החוק, מבקר המדינה אישר, שהשומות לא תואמות את שווי הקרקע, דהיינו "שיטת מצליח". בשנים 99'-97', השומות לא קטנו למרות קריסת שוק הנדל"ן, וגביית הייתר מוערכת בכ-300 מיליון שקלים בשנה. שרי האוצר מרידור, נאמן ושוחט, סרבו להתערב ובג"ץ העניק לשיטה לגיטימיות, כשסרב להורות להוציא שומות אמת והיפנה את הנישומים - ביניהם קשישים ומוגבלים - לוועדות ערר (בג"צ 6537/97).

ועדות הערר שאליהן הופנה הנישום, פעלו כמחלקה במס רכוש, בידיעת כל הגורמים. האגף שלט על מינויי שופטיו, קיים את הדיונים במשרדיו, סיפק להם תה ושירותי מינהלה, יצר תלות כלכלית של השופטים בפקידיו ובעת מתן ההחלטות בוועדות, היו הנישומים מוצאים מהאולם וחברי הוועדה היו נותרים עם הפקיד. פסק-דין בבג"צ 7152/97, הורה לקבוע קריטריונים למינוי חברי ועדות, באופן שיימנעו ניגודי העניינים, אך לישכת היועמ"ש הודיעה לי בכתב (!) על סירוב לקיימו. כנגד כך, פניתי בבג"צ נוסף (6895/99) ואת הפרק הזה לא מלמדים באוניברסיטאות. לאחר שהוצא צו על תנאי, הדיון נפתח מחדש ובסוף נקבעו קריטריונים שאילצו עשרות חברי ועדות ערר להתפטר.

קרקעות של קורבנות שואה

מצב זה, מילכד ומוטט כלכלית עשרות אלפי משפחות, שנרדפו כ"סרבני מס", אך הנקודה המרכזית ברשימה זו הוא גורלן של קרקעות קורבנות השואה שנוהלו על-ידי האפוטרופוס הכללי. ובכן, בקרב פעילי נמר, התעורר זעזוע עמוק כשהתגלה שאותה המדיניות של גביית מיסים חלה גם על קרקעות של קורבנות שואה שנוהלו על-ידי האפוטרופוס הכללי, ולהלן הסיפור:
לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הסתובבו בעולם שליחים ומכרו קרקעות ליהודים בגולה, "על הנייר". הרכישה התבצעה גם מתוך מניעים ציוניים של גאולת קרקעות. רוכשים רבים ניספו בשואה וקרקעותיהם נותרו בארץ, ממתינות ליורשים.

לאחר קום המדינה, הועברו הקרקעות לניהול האפוטרופוס הכללי, מתוקף חוק האפוטרופוס הכללי. לפי טענת האפוטרופוס, בכתבה עיתונאית, חלק מקרקעות אלה מצוי ברשות הקרן הקיימת לישראל.

היורשים, לא תמיד אותרו. לפעמים, הם כלל לא ידעו. חלקם, לא ידעו כיצד ואיך לאתר את הקרקעות, שעליהם עברו במשפחה שמועות מפה לאוזן. האיתור מסובך, בעיקר עקב הסיבה כי בימים ההם לא היו מספרי זיהוי. הנכסים נרשמו רק על-פי שמות ולא תמיד נותרו מסמכים, כך, שקרקעות אלה, עומדות לעיתים שנים ללא דורשים וללא בעלים, וכאן התגלתה חמדנותו של האוצר במלוא כיעורה.

הקרקעות, העומדות ללא דורש, חוייבו במס רכוש ככל קרקע, שהוא המס היחיד במדינת ישראל, הרודף גם את מי שמצויים בבית מנוחתם. אגף מס רכוש, היה מעביר לאפוטרופוס הכללי רשימת קרקעות ללא בעלים, שהחוב עליהן תפח ודורש את חלקו. כך אגב, גילה לעיתים האפוטרופוס את קיומן. נמר לא הצליחה לברר במדויק את השיקולים המנחים את האפוטרופוס כיצד לנהוג בקרקעות אלה, אך כנראה שלאחר פרק זמן מסויים, הן עוברות לרשות מינהל מקרקעי ישראל או נמכרות מנימוקים שונים.

כאשר מתגלים יורשים, הם נדרשים ראשית לשלם את החוב למס רכוש. לנמר לא היה מידע, כמה נותר לאחר מכן משווי הקרקע, אם בכלל. בהתחשב בחישוב שלעיל.

היו מי שטענו, בעיקר אנשי האוצר אך גם האפוטרופוס הכללי, כאילו אין כל הבדל לגבי מיסוי קרקעות המוטל על בעלים חיים או על נפטרים, אך זוהי טענה חמורה ומתמיהה משני טעמים:

א) כל עוד הקרקע אינה ניתנת לייזום ובנייה, הבעלים החי, יוכל להשתחרר מהמס אם ימכרינה או ייזום תוכניות בנייה. המת, אינו מסוגל וכך הקרקע שלו תופרש בסופו של דבר במלואה כמיסים למדינה.

ב) יש לזכור ששומות מס רכוש, הן פיקטיוויות וחסרות כל קשר לשווי האמיתי של הקרקע. האפוטרופוס הכללי, אינו נוהג לחלוק על השומה וכך עולה, כי קרקעות אלה נישומות לעיתים בשווי גבוה בהרבה מערכן האמיתי. טרף קל.

פניתי לגורמים שונים ומאומה לא תוקן

משהתבררו הדברים, פניתי כיו"ר עמותת נמר לגורמים שונים. תחילה, נעשו הפניות בדיסקרטיות מרובה ובחששות גדולים, אך משלא היו לכך כל תגובות שהן, אף לא אחת, הורחב מעגל המכותבים ועדיין ללא הועיל. בשלבים כלשהם, התרשמתי שהדבר לא רק שאינו מפריע לאיש אלא שאני מפריע לאוצר בגילויים שלי. השיא הגיע בעת שאליקים רובינשטיין, כיועץ משפטי לממשלה אירגן באוגוסט 99' כינוס בלשכתו לגופים המטפלים בנכסים של קורבנות שואה.

פנייתי לרובינשטיין בדרישה להשתתף בכינוס, כמי שפועל באופן ציבורי להשבת קרקעות לקורבנות שואה, נדחתה בנימוק… שהכינוס מיועד לרכוש קורבנות שואה המצוי בחו"ל.

מיהרתי לעתור לבג"צ, אך השופטת דורנר טירפדה את בקשת העתירה ונותרתי בחוץ. מאז פניתי מספר פעמים לגורמים נוספים ולא הצלחתי לגרום לשינוי כלשהו.
http://www.arnona.co.il/index.asp?Article=426

______________________________________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:53   10.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. כספי היהודים אצל הג'וינט  
בתגובה להודעה מספר 42
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.08.05 בשעה 15:22 בברכה, פילוביץ שחף
 
הנה ציטוט ממסמך נוסף העוסק בעמדת הג'וינט כלפי כספים שהם לוו מיהודים בארצות אירופה.

ב-16.2.1944 אמר ג'ו שווארץ ראש הג'וינט לסאלי מאייר הנציג בשווייץ:

ג'ו: בקשר לשאלתך בנוגע לקבלות (למלווים), אנא קח לתשומת ליבך שבמידת האפשר יש לבצע את ההעברות ללא קבלות. אבל אם הקבלות יהיו לעזרה, אין אנו מתנגדים שתעניק כאלו.

סאלי מאייר: אני מאשר

ג'ו: אנא צמצם זאת למספר נמוך של אנשים ככל האפשר מכיוון שאיננו רוצים להתעסק עם יותר מידי אנשים.


16. 2. 1944
RECEIPTS

Joe:
coming back to your question of receipts please note that if possible do your transactions rather without receipts. But if receipts will be an asset we don't object that you give one.

SM:
I confirm

Joe:
please restrict this to as few persons as possible as we don't want to have dealings with too many individuals.

מציטוט זה בולט שהג'וינט לקח את ההלוואות בכוונה לא להחזיר את חלקן, או ליתר דיוק להחזירן רק כשלא תהיה ברירה אחרת. שכן ברור שאם לאנשים לא יהיו קבלות, כיצד יוכלו יותר מאוחר לתבוע את הלוואתם? מצב זה היה יותר חמור כאשר באו יורשים לתבוע את הכסף והמידע שבידיהם היה ממילא פחות מדיוק.

כפי שמסמכים אחרים מעידים, לווים עם תיעוד טוב (למשל חותמת של הצלב האדום על אישור ההלוואה) נתקלו בקשיים רבים לקבל את כספם חזרה. אפשר לכן להבין באלו קשיים ניתקלו לווים או יורשיהם לא מתועדים בכלל או בבדל נייר.

בין התובעים את כספם חזרה היה גם הסוכן הנאצי ז'ק ון הרטן. הלה נתן בבודפשט לנציגי המחתרת היהודית סכום בשווי של 10,000 פר"ש. ישנה קבלה החתומה ע"י האחים רבס ואופנבך. קבלה שהועברה לשווייץ.

ון הרטן הביא "תרומה" זו כהוכחה לכך שהציל יהודים, אך מצד שני לא רצה לוותר על הכסף. תכתובת בין שני מפעילים נאצים שלו מוכיחה שון הרטן העמיד את הסכום לרשות וועדת ההצלה לפי הוראת הנאצים שחיפשו להציל עצמם.

במקרה של ון הרטן אפשר לקבל בהבנה מלאה את סירוב הג'וינט להחזיר את הכסף. פרץ רבס אמר לי (גם מצאתי מכתב מ 1948 המאשר זאת) שון הרטן פנה אליו בבקשה שיעזור לו לקבל את "ההלוואה" בחזרה. התשובה של רבס לון הרטן היתה אמנם מנומסת, אך הוא לא התכוון לעזור לו לקבל כסף אמיתי בתמורה לכסף מזוייף שון הרטן נתן בבודאפשט.

המסמך המקורי נמצא בסליל מיקרופילם מספר 4 של ארכיון
סאלי מאייר הנמצא גם ביד ושם P 36


P 36
Saly Mayer Archive from the Joint Archives in New York

Main languages: German, English, French

Saly Mayer, an industrialist, headed the Schweizerischer Israelitischer Gemeindebund (Association of Swiss Jewish communities) During the war period he was the unofficial representative of the JDC in Switzerland. He was involved in rescue attempts and in various negotiations about freeing Jews.

This record group includes Saly Mayer's correspondence about saving European Jews, assisting refugees in Switzerland, about the activities of various organizations, and about negotiations with Nazi authorities about saving of Jews.

http://www1.yadvashem.org/about_holocaust/record_groups/hativot.html

יש קטעים מאוד מעניינים מארכיון זה הנוגעים לפרשת קסטנר שכן מאייר ניהל את המשא ומתן עם בכר בשווייץ.


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:52   10.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. ''העסקה שלא היתה'' = הג'ויינט  
בתגובה להודעה מספר 42
 

''הארץ'' (29.4.84)
''העסקה שלא היתה''
מאת תמר מרוז וראובן פדהצור

''מאחורי ''קשר השתיקה'' האופף את אוזלת ידה של המנהיגות היהודית בזמן השואה, מסתתרת הפרשה של יהדות סלובקיה.
חודשיים לפני שהחלה ההשמדה באושוויץ, נקשרה עיסקה בין מנהיגי יהודי סלובקיה ולבין הנאצים. תמורת סכום כסף קטן יחסית, 50 אלף דולר, ששולמו לנאצי דיטר ויסליצני, הופסקו לשנתיים תמימות משלוחי יהודיי סלובקיה, למחנות ההשמדה.

פחות מ – 2$ ליהודי הספיקו לעצור את מכונת ההשמדה. כשהראתה המנהיגות הנאצית, באשורו של היינריך הימלר, נכונות, כבר ב- 1.1.1942 לדון על הפסקת ההשמדה באירופה כולה תמורת תשלום של שני מיליון דולר (''תכנית אירופה'') נשלחו תחינות נואשות אל מנהיגי יהדות העולם החופשי, שישלחו את הכסף כדי להציל את את מי שעדיין לא הושמד.

יתכן שהאטימות הציונית והאדישות של המנהיגים היהודים, סיכלו את הסיכוי לעצור את מכונת ההשמדה – לא רק בסלובקיה, אלא באירופה כולה.

אף שבידי הג'וינט היו בשנות המלחמה, 64,376.000 דולר סירבו נציגי הארגון להעביר לסלובקיה אפילו את 200,000 הדולרים שדרשו הנאצים כמקדמה, שתביא להפסקה מיידית של המשלוחים לכבשנים.

היום 42 שנים לאחר ''פרשת סלובקיה'' מתפרסמים כאן בראשונה מסמכים ופרטים הקשורים לעיסקה זו היכולים להזים את ''הטענה הקלאסית'' של היסטוריוני הממסד היהודי (כדוגמת יוסי דוידוביץ, ויהודה באואר) הקובעים, ''שכל מאמצי העם היהודי לא היו בין כך ובין כך עוצרים את מכונת ההשמדה הנאצית''.
עד סוף 1942 נשלחו למחנות ההשמדה 58,000 מתוך 89,000 יהודי סלובקיה.

באותה תקופה החל בברטיסלבה, בירת סלובקיה משא ומתן בין רב חרדי צעיר, לבין הקצין הנאצי דיטר ויסילצני, הרב דב מיכאל ויסמנדל היה למדן ומורה בישיבה נייטרה ומדי פעם נהג לנסוע לאוקספורד, כדי לחקור כתבי יד יהודיים עתיקים בסיפריה הבודליריאנית. בזכרונותיו מספר ויסמנדל על גרוש יהודי סלובקיה ומוסיף: ''וסיפר לי ד''ר אבלס שאיש יהודי הוצא ממסע הגירוש בהשתדלות ויסליצני, על ידי נתינה של איזה חפצים שווים כסף, אמרתי לעצמי, אם לוקח שוחד עבור יחיד, למה לא יקח עבור רבים''!
ויסמנדל חיפש איש קשר לויסליצני, הוא מצא אותו בדמותו של קרל הוכברג, יהודי ששימש פקיד במשרדו של ויסליצני וסיפק לו נתונים סטיסטיים על יהודי סלובקיה, ויסמנדל פנה אל הוכברג וביקשו להודיע לויסליצני ש''נציג היהדות העולמית'' ''פרדיננד רוט'' ביקר בחשאי בברטיסלבה והוא מוכן לפתוח במו''מ על הפסקת המשלוחים תמורת כסף. ויסליצני, כמו נאצים רבים אחרים שהיו שבויים בידי של המיתוס שיצרו בעצמם בדבר עוצמתה של היהדות העולמית, נענה בהתלהבות. ויסליצני לא ידע ש''פרידננד רוט'' הוא בעצם יציר דמיונו של הרב ויסמנדל. נייר המכתבים המהודר שעליו נכתבו הצעותיו של רוט הוברחו לויסמנדל בסכנת נפשות ממלונות פאר בשוויץ.
להפתעתו של ויסמנדל הודיע ויסליצני תוך כמה שעות שהוא מוכן להפסיק את גירושם של יהודי סלובקיה תמורת תשלום של 50 אלף דולר ואף פירט את תנאי העיסקה.
1. להוכחת רצונו יעכב ויסליצני את שלושת המשלוחים הבאים ללא כל תמורה.
2. אחרי 10 ימים יימסרו לו התשלום הראשון בסה''כ 25,000$.
3. לאחר התשלום הראשון ייפסקו הגירושים 7 שבועות.
4. בתום התקופה הזאת יימסר התשלום השני בסה''כ 25,000$.
5. הכספים צריכים לבוא מהיהדות בחו''ל, ויש להביא הוכחות שכך הדבר.

בשלב הזה הצטרפה לויסמנדל גיזי פליישמן, מנהיגת ויצ''ו ונציגת הג'וינט בברטיסלבה. סביבם התרכז ועד חשאי, שנודע לאחר מכן בשם ''קבוצת העבודה''.
את 25 אלף הדולרים לתשלום הראשון סיפק חלפן כספים יהודי תושב ברטיסלבה, בנימין שטרן. שטרן טרח לגהץ את שטרות הכסף כדי שייראו כאילו הגיעו משוויץ.

ויסליצני קיים את ההסכם ולאחר שנמסר לו הכסף הפסיק את המשלוחים ל7- שבועות. עתה פנתה ''קבוצת העבודה'' להשיג את הכסף לתשלום השני, שליח מיוחד נשלח לשוויץ לבקש עזרה, בידי השליח נמסרו מכתבים מפורטים אל נציגי הג'וינט סאלי מאייר, אל נתן שוואלב מנהל משרד ה''חלוץ'' והסוכנות בג'נווה, ואל מנהיגות אמריקה.
סאלי מאייר השיב שאינו מוכן למסור את הכסף הדרוש לצורך התשלום השני, טענותיו של מאייר היו:
1. סלובקיה היא מדינה קטנה ו – 50 אלף דולר הינו סכום גדול מדיי בשבילה.
2. החוק האמריקני אוסר הוצאת כספים למדינת אויב. ועוד טענות.

כאשר תמו 7 השבועות ועדיין לא הצליחו לגייס את הכסף, ביקש ויסמנדל מויסליצני ארכה של 6 שבועות שבהם נעשו מאמצים קדחתניים להשיג את הכסף ולשווא.
אז חידש ויסליצני את המשלוחים. בתוך יומיים נחטפו בערים ובמחנות העבודה 3,000 יהודים, וביום הכיפורים נשלחו לאושויץ. רק אז הגיע לסלובקיה שליח מיוחד מהונגריה ובידו 25 אלף הדולרים. ויסלצני העיר ביבושת: ''זו דרכם של יהודים אומללים עד שלא דחקתי אתכם אל הקיר לא היה לכם הכסף''. למחרת יום הכיפורים 1942 שנתיים תמימות לא היו עוד גירושי יהודים מסלובקיה. ויסליצני קיים את הבטחתו.

לאחר שהופסקו הגירושים מסלובקיה הגיע מכתב נוסף לויסלצני מ''פרדיננד רוט'' שבו רמזים לכך שעכשיו מצפים מויסלצני לטרוח להפסקת הגירושים מאירופה כולה. ויסליצני יצא מיד מברלין לדווח על ההצעה להימלר, האיש השני בהירארכיה הנאצית. כשחזר היה האישור באמתחתו לנהל מו''מ עם היהודים על התכנית.
התנאי העיקרי שהציג ויסלצני היה קבלת שני מיליון דולר תמורת הפסקת הגירושים מארצות אירופה. הסכום ישולם בכמה תשלומים. עם קבלת התשלום הראשון 200 אלף דולר יופסקו הגירושים לחודשיים.

היום, לאחר בדיקת הפרוטוקלים והארכיונים, התברר שהמידע על ''תכנית אירופה'' היה בידיהם של מנהיגי היהדות בירושלים ובניו-יורק, אך לא הגיע הנושא כלל לדיון תכליתי. בעוד ויסמנדל וגיזי פליישמן משגרים אלפי מכתבי הפצרות.

ב – 23.12.42 כתב ויסמנדל: ''אין אנחנו מבינים, איך אתם אוכלים ושותים? איך אתם ישנים על מיטתכם? איך אתם מטיילים בחוצות? וזה האחריות מוטל עליכם. זה חודשיים אנחנו צועקים, ועדיין כלום לא עשיתם. אחינו בני ישראל האם השתגעתם? האם אינכם יודעים באיזה גיהנום אנחנו חיים?? אתם שומרים את הכסף, למה אתם ממתינים?''.

באותה העת מתכנסת בירושלים ''ועדת ההצלה ליהודי אירופה'' במהלך הדיון אומר מ. בדר נציג השומר הצעיר: ''אני רוצה להתעכב על ''ההצעה הידועה'': המו''מ עם ''הצורר הראשי'' אנו מהססים אם למלא את הדרישה הזאת או לא''.
לעומת היסוסו של בדר ניהל המנהיג הציוני יצחק גרינבויים מאבק עקרוני נגד השימוש ב''כספים ציוניים'' לצורכי הצלה: ''הציונות היא למעלה מהכל -דבר זה צריך להשמיע בכל פעם כאשר שואה גדולה מתעה אותנו מדרך גאולתנו מציון… וכששאלו אותי: הלא תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת יהודים בארצות הגולה? אמרתי לא! ואני אומר עוד הפעם: לא!''

משה שרת, שקיבל לידיו את העתקי מכתביו של ויסמנדל, משגר ליהודי אירופה הכבושה במקום כסף מכתב ובו 18 עמודים מלא מליצות.

בין חברי הסוכנות, מופץ תזכיר סודי שהוכן בידי א. הארטגלס, לימים מנכ''ל משרד הפנים. בראש התזכיר נכתב שהוא מיועד אך ורק לגורמים ציוניים, ואין למוסרו לגופים הבלתי-ציוניים המשתתפים בועדת ההצלה. בין השאר נאמר בו: ''אני מבין שהעמדת השאלה בצורה זו יש בה משום אכזריות. אולם עלינו להגיד, שאם ביכולתנו להציל רק עשרת אלפים איש שיהיו לתועלת לבנין הארץ ולתחיית העם, ומאידך יש לנו מיליון יהודים שיהיו לנו למעמסה, עלינו להבליג ולהציל את עשרת האלפים על אף התלונות והתחנונים של המיליון. לכן עלינו לוותר על הצלת האלמנט המזיק!''
גם נציגי הג'וינט בשוויץ סרבו להעביר את הכסף.

ב3.9.1942- הודיע ויסליצני על ביטול הסכמתם של הממונים עליו ל''תכנית אירופה''.
עד כאן מעיתון ה''ארץ''

נציין עוד בקצרה את דברי השופט ב. הלוי, נשיא בית המשפט המחוזי, בפסק הדין שבמשפט ד''ר קסטנר (מי שהיה מראשי התנועה הציונית וראש ועדת ההצלה בימי הכיבוש הנאצי בהונגריה). פרשה אשר הסעירה את המדינה בשנותיה הראשונות:

''שיתוף הפעולה של קסטנר עם הנאצים היה פלילי במלוא מובן המילה. שיתוף פעולה זה סייע סיוע ממשי בהשמדת יהודי הונגריה. הוא החליק את גלגלי ההשמדה.

עובדה מזעזעת היא, שיהודי הונגריה – כחצי מליון נפש – עלו לרכבות המוות בדרכם למחנות ההשמדה, עקב חוסר ידיעה והטעייה זדונית.
קסטנר לא הזהיר את הקרבנות והפקיר את הרוב של יהדות הונגריה,
כדי להציל מיוחסים שנכללו ברשימה אשר הגיש לתליין אייכמן.

ביום שבו קיבל את רשיונות העליה של 600 יהודים, ביום שבו קיבל מידי הנאצים את המתנה הזו, מכר קסטנר את נפשו לשטן''.

החרדי מלכיאל גרינוולד שהואשם בהוצאת דיבה על ד''ר קסטנר, משום שהטיח בו את ההאשמות: א. שיתוף פעולה עם הנאצים. ב. הכשרת הקרקע על ידי קסטנר לרצח חצי מליון יהודי הונגריה, זוכה ע''י השופט.

לפנינו דיווח עיתונאי מאותם הימים (22.6.1955).

ממחקר חדש שערך פרופ' יוסף גרודזינסקי מאוניברסיטת תל-אביב, מתברר כי הטענה שהושמעה בעבר בעיקר בחוגים חרדיים או רוויזיוניסטים, לפיה אנשי התנועה הציונית לא רצו להציל את יהודי אירופה בתקופת השואה, אלא רק להפוך את הניצולים ל''נכס ציוני'', מוכחת כעת במחקר היסטורי המתועד במאות מסמכים, ראיות ועדויות ארכיוניות.

את מחקרו הוא מסכם כך:

התנועה הציונית שלא נקפה אצבע להצלת יהודי אירופה מהמשרפות, נזקקה ליהודים אלה אותם כינתה: ''אבק אדם'' לשלושה משאבים: א. חומר אנושי לאיכלוס הארץ, ב. מצוקתם ככוח לחץ פוליטי על הבריטים להקמת המדינה, ג. גיוס כוח אדם לצבא הגח''ל וה''הגנה''.

לצורך זה, השתלטה התנועה הציונית על מחנות העקורים וכבשה אותם. הציונים נאבקו בכל חורמה נגד הגירת יהודים לארצות אחרות מלבד ארץ ישראל, ואף מנעו יוזמות הצלה של ילדים, אודים מוצלים.
וכאשר העקורים למודי הסבל לא הסכימו להתגייס לגדודי הצבא, גייסו אותם בכוח ובכפייה, כולל אלימות, שלילת זכויות ומנות מזון, גירוש מבתים ופיטורין ואפילו מכות!

ד''ר סטיבן וויז, ה''רבאיי'' הרפורמי והציוני הוותיק, חסם את הדרך לארצות הברית בפני 70,000 יהודים נרדפים, בתירוץ שהאופי היהודי שלהם ואורח חייהם הדתי יגרום לאנטישמיות באמריקה.

ד''ר חיים וייצמן, מי שלימים היה נשיאה הראשון של מדינת ישראל, הודה בשעתו שלא היה לו כל עניין בהצלת יהודי אירופה. הוא רק רצה כשני מליון צעירים, ואילו המבוגרים והזקנים שימשו לדעתו ''אבק כלכלי וחברתי בעולם אכזר''.

מקורות לנ''ל ופרטים מלאים ונרחבים בצירוף עדויות ומסמכים הסטוריים, ניתן למצוא בספרים הבאים:

''הציונות הפוסט אוגאנדית במשבר השואה'' מאת ש.ב. בית צבי.

''שעת האפס'' מאת עמוס אילון.

''מן המיצר'' מאת הרב מיכאל דב וייסמנדל.

''בשליחות נידונים למוות'' מאת יואל בראנד.

''שרופי הכבשנים מאשימים'' מאת הרב משה שיינפלד.

''פרפידי'' מאת העיתונאי האמריקני בן הכט (הספר תורגם לעברית ושמו: ''כחש'').

''מבוא להסטוריה ציונית אחרת'' מאת יגאל עילם.

''פשעי הציונות בהשמדת השואה'' מאת ש. שלמון.

''הפקרת היהודים'' מאת פרופ' דייוויד ווימן

עם סיום פרק זה חובה עלינו להדגיש שאין אנו מתעלמים מאותן מעלות מסוימות, רוחניות וגשמיות, אשר עם ישראל זכה להן באמצעות הקמת המדינה. אך יש לדחות ולמחות בכל תוקף כנגד הדרך האנטי-תורנית והאנטי-אנושית של השלטון היהודי המתחדש, אשר נקט בשיטות פסולות בבחינת המטרה מקדשת את האמצעים ובלבד להקים את השלטון הנכסף.

הבה נבין. הרבה יותר קל ונעים להצטרף לשמחה ולהכריז על חגיגת ראשית צמיחת גאולתנו. אך האמת היהודית הבאה מנקודת מבטה המרוממת של תורת הבורא, אינה יכולה להסכים לחגיגות בנסיבות אלו. וכדרך עם ישראל לדורותיו, עלינו לצעוד עם האמת גם בתקופה שבה איננה נחשבת פופולרית כל-כך.
http://www.hidabroot.org/Site/ARbookDetile.asp?id=7481&Catogory=18&SubID=7472

* * *

______________________________________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:55   10.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. סאלי מאייר, בתוקף קשריו עם הג'וינט האמריקאי  
בתגובה להודעה מספר 42
 

הצילה אלפים מהשואה
שטרנבוך רחה

בין השנים 1938 - 1942 סייעה רחה לאלפי פליטים יהודים מאוסטריה ומגרמניה להיכנס לשוייץ באורח בלתי חוקי. היא בילתה במעברי הגבולות עם אוסטריה, צרפת ושוייץ תוך סיכון חייה.

היה עליה להילחם לא רק בדעות שרווחו בקרב הציבור השוויצרי והדרג הרשמי, אלא גם בדעת המנהיגים היהודיים בשוויץ, שחששו מהנטל הכלכלי שיכבד עם בואם של הפליטים, ומהתגברות האנטישמיות בארצם.

ב - 1942 הרחיבה את מעשי ההצלה אל מעבר לים והקימה את וועד ההצלה למען בחורי הישיבה בשנחאי. שלחה מזון לארצות הכיבוש הנאצי והנפיקה אשרות כניסה לארצות אמריקה הלטינית.

רחה נישאה ליצחק שטרנבוך. הזוג שטרנבוך התיישב בסן גאלן ואח"כ במונטריי. בביתם היו תמיד שולחנות ערוכים ומזרנים מוצעים לכל דיכפין ולכל דיצריך.

פעילויות ההצלה של רחה החלו עם הגעת זרם הפליטים מאוסטריה ומגרמניה ב- 1938. רחה יצרה קשרים עם אנשים בוינה שהדריכו את הפליטים בבחירת הדרכים המתאימות להימלטות. כמו כן, הפעילה אזרחים בודדים, איכרים, נהגי מוניות ושוטרים שהובילו את הפליטים בדרכים בטוחות עד הגיעם ממעברי הגבולות לסן גאלן. פול גרונינגר, ראש המשטרה המקומית, סייע בהנפקת אישורי שהייה חוקיים. הבעיה החריפה עם עליית זרם הפליטים בעקבות החרפת מצבם בגרמניה, והחשש מ"הצפה" שלהם את שוויץ.

רחה הבריחה ויזות מזויפות לאוסטריה ולגרמניה וכך איפשרה כניסתם של יהודים נוספים לשוויץ. היא אף הצליחה לשחרר יהודים מדכאו בעזרת ויזות אלה בנצלה את תשוקתם העזה של הגרמנים "לנקות" את ארצם מהיהודים. מסיבה זו זכו יהודים אלה ל"ויזות סופיות" שציינו את יעדם הסופי. שוויץ, עבור רוב היהודים הללו, הייתה מקום מעבר בדרכם לסין או לפלסטינה דרך איטליה.

רחה נאלצה לנהל מלחמה גם מבית. הפדרציה של קהילות יהודי שוויץ, ובראשה סאלי מאייר, היתה נחושה בדעתה להציב בראש העדיפויות את טובת הקהילה היהודית השוויצרית. שרידי האנטישמיות בשוויץ לא הוכחדו לחלוטין למרות שוויון הזכויות שהוענק ליהודים בסוף המאה ה - 19. השוויצרים תיעבו את ה"זרים" ובמיוחד את היהודים.

מאייר, בתוקף קשריו עם הג'וינט האמריקאי, בקש לאפשר כניסת יהודים לארה"ב. אמנם שוויץ נמנית על המדינות הבודדות שלא אמצו חוקים אנטי יהודיים, טען מאייר, אבל עדיף שהפליטים "יתנדפו" ממנה. מאייר עשה מאמצים גם להילחם באנטישמיות. אף על פי כן, המשיכה רחה בהעברת יהודים מאוסטריה ומגרמניה לשוויץ ובמתן אשרות שהייה חוקית בארץ.

בסוף 1938 היו בסן גאלן 800 פליטים. עובדה זו לא היתה לרוחו של מאייר שחשש מהתגברות האנטישמיות ומהנטל הכלכלי הכבד. מאייר לא בחל בהחזרת פליטים שנתפסו בגבולות, טען ש"דינא דמלכותא - דינא" והאשים את רחה בחוסר נאמנות לארצה. רחה האשימה את מאייר ב"מסירה", לאחר שהלה מסר דו"ח לרוטמונד על הפליטים. רוטמונד פתח בהליכים משפטיים נגד פאול גרונינגר, ראש משטרת סן גאלן בגין סיוע לכניסה בלתי ליגאלית של גורמים עוינים לשוויץ. גרונינגר הודח מתפקידו, אולם מצא פרנסתו אצל השטרנבוכים. לאחר 30 שנה ב - 1968 קיבל גרונינגר את אות חסיד אומות העולם ב"יד ושם" בירושלים. הוא לא היסס להעיד ב - 1945 שמאייר לא רק שלא הציל אף יהודי, אלא אף הקשה על מערכת ההצלה והוביל למאסרה של רחה. לטענתו, לו היו מקלים על עבודת ההצלה מבית ומחוץ, ניתן היה להציל מינימום של 10000 - 20000 בני אדם בתקופה השלווה של 1939.

כשלוש שנים נמשך משפטה ומאסרה של רחה כשבמהלכן לא פחדה לספר על מעשיה, אולם לא ניאותה בשום אופן להלשין על חבריה לפעילות. היא הואשמה במתן שוחד ובשותפות לדבר עבירה. עבירות שהופרכו טיפין טיפון ע"י עורך דינה. בסופה של תקופה קשה זו זוכתה רחה מחוסר הוכחות, כשהוצאות המשפט שולמו ע"י בית המשפט. למרבה האירוניה, התובע עצמו, שבמשך שלוש שנים ייצג את שוויץ כנגד רחה, תרם מאה פראנקים שוויצרים כתרומה אישית למאמצי מפעל ההצלה שלה.

בדצמבר 1941, עם הפלישה לפרל הרבור, נותק הקשר עם יהודי שנחאי. עד אז נתמכו הישיבות ע"י הג'וינט האמריקאי. מכיוון שארה"ב הפכה לאויב, נאלצו לפנות לעזרה לשוויץ. השטרנבוכים נחלצו לעזרה.

השטרנבוכים פנו במודעה למתפללי בית הכנסת שיתרמו כספים להצלת 400 בחורי הישיבה משנחאי ומשפחותיהם: סה"כ למעלה מאלף איש. היהודים שעלו לתורה בשבת התבקשו לתרום בעין יפה. על החתום היה "הוועד להצלת הפליטים היהודיים בשנחאי", והמזכירה, רחה שטרנבוך.

רחה הרחיבה את הארגון והגיעה להסכם גם עם וועד ההצלה בארה"ב. על מנת לצבור כח השפעה רב יותר, הפך הארגון לוועד הצלה של פליטים יהודיים בארצות זרות, כשלמעשה רק הזוג שטרנבוך עמד בראשו.

כמוסד רשמי, היה קל יותר לשלוח חבילות ליהודים בגרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה וגם למסתתרים בקרב הגויים. החבילות הגיעו לוורשה, לודז', טרזינשטט ואפילו לבירקנאו עד מחצית 1943 . ארגון זה היה היחידי שהותר לו ע"י השלטונות הנאציים ליצור קשרים עם וועד ההצלה בארצות נייטרליות זרות, ועם הצלב האדום הבינלאומי.

______________________________________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:01   10.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. ''אני מצהיר שסאלי מאייר (יו''ר הג'וינט בשוויץ) לא הציל  
בתגובה להודעה מספר 42
 

במקום שאין אנשים
מאת רויטל שנור

בעוד שווייץ הנייטרלית מפנה עורף ליהודי אירופה הנרצחים, קומץ יהודים במדינה מחוגים שונים פעלו ביחד ללא לאות להצלת אחיהם. רחה שטרנבוך, הרוח החיה מאחורי 'ארגון ההצלה לפליטי שנחאי', הקדישה את כל שנות המלחמה למפעל ההצלה, כשלא אחת היא מסכנת את חייה. היא הפכה את ביתה למקלט לפליטים, חצתה גבולות כדי לשחרר יהודים משבים, הנפיקה אלפי אשרות שהייה, ושלחה חבילות מזון לאירופה הכבושה. היא גייסה את עזרתם של דיפלומטים זרים, השיגה העלמת-עין מצד גורמים שלטוניים, ולא נרתעה ממשא ומתן עם בכירים נאציים. בתום המלחמה נדדה ברחבי אירופה וליקטה ילדים יהודים שנמסרו לשמירה אצל גויים. וכשסיימה את שליחותה חזרה אל שיגרת חיי המשפחה שלה, ולא סיפרה דבר על פועלה.

בלילה חשוך וקר, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, צלצל הטלפון בבית משפחת שטרנבוך השוויצרית. הגברת רחה שטרנבוך, יהודייה תושבת שוויץ, הרימה את השפופרת. על הקו היה אחד מאנשי הקשר שלה, שדיווח: "קבוצת יהודים, הכוללת אישה, גבר וילדים, נתפסה בנסותה לחצות את הגבול לתוך שוויץ והוחזרה אל שטח גרמניה. כעת נמצאים היהודים בידי הגסטאפו. לא ניתן לעשות דבר, אף אחד לא יכול אפילו להתקרב לתחנה של הגסטאפו". כעבור רבע שעה ניצבה רחה שטרנבוך על קו הגבול, שם המתין איש הקשר שלה, שהזהיר אותה: "את מסכנת את עצמך לשווא, אין סיכוי".

רחה שטרנבוך השאירה אותו ואת אזהרותיו מאחור, ונכנסה אל שטח ההפקר שבין שתי המדינות. היא שמעה סביבה יריות אזהרה אבל לא נעצרה, עד שמצאה עצמה מוקפת חיילים גרמניים: "לאן את הולכת?" שאלו אותה. רחה, בקול צלול וברור, השיבה: "אני צריכה לדבר עם המפקד שלכם".

מופתעים מגישתה הנחושה, הובילו אותה החיילים אל הביתן שבו נכלאה קבוצת היהודים.

כלב אימתני חשף שיניו לעומתה, והקצין הנאצי שישב ליד השולחן נראה כעשוי מקרח. אף על פי כן, לא נרתעה רחה, ואמרה: "אני אזרחית שוויץ. קבוצת היהודים שנאסרה פה הגיעה הנה ביוזמתי. אני אחראית לשלומם. אבקשך לשחררם, אני לוקחת אותם לשוויץ". הקצין הנאצי האדים, ועיניו כמעט יצאו מחוריהן כשצרח: "אני אקרע את הפספורט השוויצרי שלך ואכלא אותך יחד איתם אם לא תיעלמי מעיני בזה הרגע".

רחה אמרה בקול שקט: "אני אצטרף אליהם מרצוני החופשי אם לא תשחרר אותם. אני אחראית לשלומם". אחרי רגע של שקט מתוח, אירע הבלתי ייאמן: "קחי את 12 היהודים שלך ולכו מפה", אמר הנאצי. "לפני שאתחרט". רחה נעלמה אל תוך החושך מלווה ב-12 יהודים שחייהם ניצלו, בדרך אל שוויץ החופשית.

הכנסת אורחים והצלת נפשות

הסיפור הזה הוא אחד מסיפורי הצלה רבים שבהם היו מעורבים הגברת רחה שטרנבוך ז"ל ובעלה יצחק ז"ל משוויץ. סיפורי הצלה שהתרחשו בזכות ועד ההצלה שהוקם בשוויץ על-ידי כמה יהודים שלא דימו בנפשם כי יוכלו להימלט מכל היהודים, והחליטו לסכן את עצמם למען אחיהם ולא לשבת שאננים בטח בשוויץ הניטרלית. עוד לפני שעסקו בהברחת הגבול, כבר לקחו חלק בפעילות בהיותם בית הכנסת אורחים לכל דכפין.

משנת תרצ"ח (1938) ואילך החלו להגיע לשוויץ פליטים יהודיים מגרמניה ומאוסטריה (ראה מסגרת). היה צורך דחוף לארח את היהודים הללו, עד שיצליחו להסדיר להם אשרות שהייה וימצאו מקום מגורים הולם. ההימצאות ברחוב היתה סכנת נפשות. יהודים שוויצרים רבים פתחו את דלתות ביתם ולבם אל הפליטים היהודים. בין מכניסי האורחים נמנו השטרנבוכים, שלא הסתפקו בהכנסת אורחים ודאגו לאורחים לבגדים, למזון ולעתים אף למקום מגורים ותעסוקה.

שרה שפירא, נכדתם של השטרבוכים: "היה להם בית מסחר לבגדים, ומספרים שפלא הוא שבית המסחר הזה עוד התקיים, כי יותר משמכרו שם בגדים ניתנו בגדים בחינם. בבית היתה מבשלת, ובישלו שם בלי הרף. אמא שלי, שהיתה אז בת ארבע, זוכרת את עצמה אומרת לאמה: יש עוד פינה של רצפה, אפשר לשכן שם מישהו. הבית היה מכניס אורחים עוד לפני המלחמה, כשמהגרים ממזרח אירופה הגיעו לשוויץ. הם לא תמיד היו אנשים אסתטיים, והעוזרת סירבה לנקות את חדרם, אז סבתא שלי ניקתה את חדרם, וזה היה מובן מאליו".

מסורת זו של הכנסת אורחים ירשו בני הזוג שטרנבוך מהוריהם. רחה מהוריה הרב מרדכי ודבורה רוטנברג, שביתם היה בית ועד לחכמים באנטוורפן, ויצחק מהוריו הרב נפתלי ודבורה שטרנבוך שאירחו בביתם שבסאן גאלן, שוויץ, רבים וטובים. בין אורחיהם היו הרב גרודז'ינסקי והרב קוק – שהגיע לביתם בשנת תרע"ד (1914) לביקור בן יומיים ונשאר שנתיים, עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הם דאגו לו לדירה וסייעו לו בכל צרכיו החומריים.

השטרנבוכים לא הסתפקו בהכנסת האורחים שהגיעו אל ביתם. הם תרו אחר אורחים – יהודים שנתפסו על-ידי משטרת הגבולות וכמעט גורשו. אפילו בעיצומה של שבת בר המצווה לבנם היתה רחה מעורבת מעל לראשה בהצלת שלושה נערים. בזמן השמחה הפרטית שלה, בשבת קודש, היא טלפנה לכל מי שיכול היה לעזור, ולא נחה ולא שקטה עד שהעניין סודר.

אמא במעצר

רחה סייעה בהנפקת אשרות שהייה לפליטים רבים. אשרות השהייה כובדו על-ידי השוטרים בעזרת פאול גרונניגר, ראש משטרת סאן גאלן, שהעלים עין ממסמכים מזויפים ומאשרות מפוקפקות ואפשר ליהודים להיכנס לסאן גאלן ולהציל את נפשם. הדברים נודעו לראש משטרת ההגירה השוויצרית, וזה הדיח את גרונניגר ועצר את רחה שטרנבוך בשל פעילותה הבלתי חוקית.

שלוש שנים נמשך משפטה של רחה שטרנבוך, אישה בשנות הארבעים לחייה, אם לשלושה ילדים. הגדול ביניהם היה כבן 14 והקטנה כבת 4. שלוש שנות חקירות, שבהן סירבה להסגיר את מי ששיתף עמה פעולה. רחה הודתה בכך שאירחה פליטים בביתה, ומאוחר יותר בבית הכנסת אורחים, אולם לא מסרה מידע מעבר לכך. כעבור שלוש שנים זוכתה מחוסר ראיות. בסוף המשפט נאמר לה: "קחי במתנה את היהודים שלך". הפרקליט ששימש כתובע מטעם המדינה התרשם כל-כך מאישיותה ומעמידתה הגאה בפני חוקריה, שבתום המשפט תרם לה מאה פרנק מכיסו לטובת ארגון ההצלה...

גרונניגר, ראש משטרת סאן גאלן, זכה רק בשנות החמישים להכרה על פועלו, בקבלו את אות חסיד אומות העולם מ'יד ושם'. בעדות כואבת על אותם ימים הוא מספר: "אני מצהיר שסאלי מאייר (יו"ר הג'וינט בשוויץ) לא הציל אפילו יהודי אחד... הוא סרב לסייע, למעשה הוא הקשה על העבודה... בשל הלשנתו הושעיתי מתפקידי וגברת שטרנבוך נעצרה. אם עבודת ההצלה היתה מקבלת יותר סיוע מפנים ומחוץ, ניתן היה להציל לפחות 10,000-20,000 יהודים בתקופת השלווה של שנת 1939".

ומה היה עם ילדי שטרנבוך בכל אותו הזמן? הם נשאו בעול עם הוריהם. לוטה אלזס, ניצולה שהתארחה בבית שטרנבוך, התנדבה לסייע בטיפול בהם. בעזרתה ובעזרת מבשלת ומנקה שהיו בבית האמיד, הצליחה רחה לנהל את ביתה בתוך קלחת הפעילות.

שפירא: " סבתא שלי היתה אמא מסורה וסבתא אוהבת ומפנקת. היא אף פעם לא חיפשה סיפוקים מחוץ לביתה, ועשתה הכל מתוך תחושה ש'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'. לפני ואחרי המלחמה היא היתה בעיקר בבית, וגם בזמן המלחמה היא השתדלה לעשות את רוב הפעילות מהבית".

כל מי שיכול לעזור

משנעשה כמעט בלתי אפשר לצאת אל מחוץ לגבולות גרמניה, הבינו השטרנבוכים שיש לסייע להם באשר הם. הם החלו במשלוח חבילות עם דברי מזון וכסף ליהודי אירופה, וניסו להנפיק תעודות זהות זרות ליהודים אירופיים, בעיקר דרום אמריקאיות. פעילות זו היוותה המשך ישיר לפעילותו של ר' חיים ישראל אייז ז"ל, שהיה ממקימי רשת ההצלה השוויצרית (ראה מסגרת).

פועלם של השטרנבוכים, כמו זה של ר' חיים ישראל אייז, התאפיין ביצירת רשת תמיכה עניפה של קשרים עם יהודים וגויים בעלי השפעה בכל רחבי העולם. הם נרתמו לסייע לכאלף פליטים מלובלין, מיר וטעלז, שישבו בשנחאי כשפניהם מועדות לארצות הברית. היהודים בשנחאי נקלעו לקשיים, ולכן פנו בבקשת עזרה ליהודי שוויץ. השטרנבוכים הקימו אז את 'ארגון ההצלה לפליטי שנחאי' שבהמשך פעל להצלת יהודים מכל ארצות הכיבוש. ארגון זה נחשב לאחד הארגונים המשמעותיים ביותר בפעולות ההצלה. מאוחר יותר, באישור ועד ההצלה בארה"ב, הפכו השטרנבוכים לנציגי ועד ההצלה. ככאלה התאפשר להם לשלוח חבילות מזון ומכתבים ליהודים באירופה הכבושה.

הארגון מנה חברים מעטים, ובעיקר את מר הרמן לנדאו, מזכיר האירגון, מר חצקל ראנד, וד"ר ראובן הכט. ד"ר הכט היה יהודי מתבולל, רוויזיוניסט ציוני בעל קשרים בכל אירופה. בנוסף, הם קשרו קשרים עם שליח האפיפיור, פיליפ ברנרדיני. האחרון, התרשם כל-כך מאישיותה של רחה שכבר בפגישתם הראשונה העניק לה מכתב בו הוא מאשר את כל בקשותיה. כמו כן, הוא ביקש לכבד אותה כ-persona grata (אישיות מכובדת ורצויה) ולהיענות לכל בקשותיה.

רחה המופתעת אמרה לברנרדיני: "אבל אתה אפילו לא מכיר אותי", והוא השיב לה: "יש לי מיומנויות דיפלומטיות וכישרון להכיר אנשים. כבר עמדתי על טיבך, באופן שבו נכנסת לחדרי, באופן שבו ישבת לפני. אורחותייך הסגירו אותך". הגיבוי שקיבלה רחה משליח האפיפיור סייע לה רבות, והוא עצמו גם התערב משהועלה פקפוק לגבי תקפות האשרות הדרום אמריקאיות שהונפקו עבור יהודים, ועירב גורמים רבים שייאשרו את אמיתות המסמכים.

הארגון יצר קשר גם עם השגריר הפולני בשוויץ, אלכסנדר לאדוס, שסייע רבות, ועוזרו היהודי ד"ר קוהל, שזכה בזכות מעמדו של השגריר לבקר במחנות ולדאוג להעברת אינפורמציה ולשירותי דת מסוימים. ד"ר קוהל פעל רבות במהלך המלחמה ועמד בקשר רצוף עם השטרנבוכים. הוא גם עשה רבות למען הנצחת פועלם אחרי המלחמה. השטרנבוכים קיימו גם מגעים עם אנטישמיים, כשחשבו שתהיה בכך תועלת.

יצחק שטרנבוך שילם סכום כסף גדול לחברה שוויצרית על מנת שתמכור כלי עבודה לנאצים. תמורת כלים אלה שוחררה קבוצת יהודים שנשלחה כביכול לחופשי בעקבות עסקת קסטנר, אבל למעשה נתקעה בברגן-בלזן. מגעים משמעותיים במיוחד נוצרי עם ד"ר ז'אן מוסי, מדינאי שוויצרי שהכיר את איש הס.ס. הימלר, ותוצאת מגעיהם היתה שחרור רכבת ובה 1200 יהודים. לשיתוף פעולה זה לא היה המשך, כנראה כיוון שיצחק שטרנבוך לא הצליח לגייס די כספים ובשל הכשלת התהליך על ידי סאלי מאייר.

אישה אחת למען מיליוני יהודים

הפעילות העניפה של הארגון יצרה רושם שמדובר בארגון גדול, אבל באמת היה זה קומץ אנשים בעלי תעצומות נפש וגוף שנרתמו בכל כוחם למשימה. למרות שרחה היתה הרוח החיה מאחורי הארגון קטן-הממדים ורב-הפעלים, שמה מעולם לא פורסם בציבור, להוציא פעם אחת, שבה פרסם הארגון מודעות הקוראות ליהודי שוויץ לתרום למען פליטי שנחאי. שם היתה רחה חתומה כמזכירת הארגון.

כשקוראים את המסמכים רואים שבעלה לקח חלק מאד פעיל בארגון. מדוע חלקה של רחה מודגש יותר?

שפירא: "ועד ההצלה היה מורכב מגברים בלבד, ויצחק שטרנבוך, סבא שלי, היה מעורב בכל פעולה שביצעו. אל סבתא שלי הופנו הזרקורים כיוון שהיתה אישה יחידה בארגון והיתה כריזמטית מאוד. היא היתה אישה משכילה ושלטה בשפות רבות, וגם היתה לה הופעה מרשימה".

לכן היא נשלחה לרוב משימות הייצוג של הארגון?

"היא לא רק נשלחה. היא התנדבה לכך, וגם יזמה הרבה דברים. בעלה היה צריך לשמור עליה הרבה פעמים מפני נקיטת יוזמות מסוכנות מדי. היא באמת היתה מייצגת טובה מאוד במפגשים שונים, גם בגלל שהיתה אישה. נראה שבתקופת המשא ומתן עם הימלר היא רצתה לנסוע אליו, ואז סבא שלי עצר אותה".

פעולה חשובה נוספת שעשה הארגון היתה הודעה רשמית ליהודי ארה"ב על הנעשה במחנות ההשמדה, ניסיונות לעורר את דעת הקהל האמריקנית והעולמית לפעול, ניסיון להפעיל לחץ ציבורי על ממשלת ארצות הברית שתאיים על גרמניה לבל תפגע ביהודים, וניסיון לקדם את התכנית להפצצת שני גשרים סמוך לאושוויץ על-ידי בעלות הברית, יוזמה שנכשלה.

היו פעולות נוספות שנכשלו. הניסיון לערב את הצלב האדום נכשל פעם אחר פעם. הניסיונות להפעיל לחץ אמריקאי כנגד גרמניה או הפצצות מצד בעלות הברית על גשרים למחנות ההשמדה נכשלו.

המשא ומתן עם הימלר הציל רק 1,200 יהודים, ותעודות הזהות הדרום אמריקאיות לא סייעו ליושבי מחנה ויטל. רחה היתה מאוכזבת מכל יוזמה שנכשלה. "היו לה ציפיות מאד גבוהות" אומרת שפירא "ואולי רק מי שיש לו ציפיות כאלה יכול היה לפעול".

עזרה רוחנית מתוך הצרה

גם לאחר המלחמה לא נחה רחה ולא שקטה. הניצולים היהודיים באירופה הפצועה התקשו למצוא לעצמם קורת גג או מזון. רחה הצטרפה לארגונים שפעלו לשיקומם. פעילותה התייחדה בדאגתה למזונם הרוחני של הניצולים לא פחות מאשר למזונם החומרי. היא יצאה אל הארצות המשוחררות, ובאותה תקופה לא שבה לביתה ימים רבים. אפילו בימים הנוראים לא שבה הביתה, כיוון שהיתה כה עסוקה במפעל ההצלה.

היא נדדה בין מחנות העקורים, ובכל מקום שאליו הגיעה נפגשה עם נציגי הממשל הצבאי או עם ראשי אונר"א, וביקשה שידאגו לבתי כנסת ולמטבח כשר במחנות. היא סבבה ממחנה למחנה, מחזקת את רוחם של הניצולים. מעולם לא לנה בבית מלון, מתוך רצונה להזדהות עם צערם. היא נסעה בתכיפות רבה, ולא התעכבה כדי להשיג אמצעי תחבורה נוחים. היא יצאה אל המחנות במזוודות מלאות כל טוב, ושבה עם מזוודות מלאות מכתבים שהעבירה לעולם החופשי.

שפירא: "היא התייחדה לא רק במה שעשתה, אלא גם באיך שעשתה את הדברים. היא כאבה את כאב אחיה המתייסרים בבחינת 'עמו אנוכי בצרה, ואחלצהו ואכבדהו'. במשך כל שנות המלחמה היא לא עינגה את עצמה. היא לא רכשה בגד חדש לעצמה או לבנותיה למרות שבבעלות המשפחה היה מפעל לבגדים, ואמרה: כשיהודים אחרים סובלים כל-כך, אין זה זמן לפינוקים".

היא עשתה רבות להצלת ילדים יהודיים שהוסתרו אצל משפחות גויות או במוסדות גויים. יום לאחר שחרור צרפת כבר היתה שם, דופקת על דלתות זרים בשאלה "אולי יש פה ילדים יהודים?" דלתות רבות כלל לא נפתחו, דלתות רבות נטרקו בפניה, אולם היא לא אמרה נואש. אט אט החלה לאסוף יהודים ניצולים מבתי גויים. היא הצליחה לנסח הסכם בינה לבין ארגון הגג הצרפתי שהיה האחראי הרשמי לילדים הניצולים (COSOR). נוסח ההסכם העיד כי לארגונה של רחה, 'ארגון ההצלה לפליטי שנחאי', הזכות לדאוג לטיפוח הרוחני של הילדים היהודיים. להסכם הזה לא ערך ממשי רב, אבל היתה לו השפעה פסיכולוגית על אנשים שהסתירו ילדי יהודים, בביתם ואלה החלו לפתע להביא את הילדים לבית הילדים היהודי.

בפולין היה מצב היהודים קשה ביותר: מדיניות הממשלה הקומוניסטית לא אפשרה יציאה חופשית מפולין. רחה פנתה לרב הרצוג זצ"ל שיסייע בעניין, והרב אכן הצליח לשחרר קבוצה גדולה של ילדים שהוברחו לצ'כוסלובקיה. רחה היתה מעורבת בהצלה ובשיקום של יהודים מרומניה, צרפת, הולנד, בלגיה ואוסטריה. עבור חלק גדול מהיהודים השיגה אשרות שאפשרו את עלייתם לארץ או את הגירתם לארצות הברית.

גיבורת ההצלה מאחורי הקלעים

עם תום שנות הפעילות האינטנסיבית של רחה היא חזרה לשגרת חייה. קרובת משפחתה, גוטה שטרנבוך, מעידה עליה שהיא מעולם לא דיברה על עצמה ולא סיפרה סיפורים על פועלה. הסיפור המופיע בתחילת כתבה זו נודע לגוטה שטרנבוך בזכות ערב אחד שבו בתה של גוטה הפצירה ברחה לספר סיפור אחד בלבד מהקורות אותה. רחה, שלא נהגה לחשוף את פועלה, סיפרה סיפור אחד בלבד. נכדתה, שרה שפירא, מעידה שלאחר המלחמה רחה לא נהגה לדבר על שנות המלחמה. אפילו נכדיה לא ידעו על פועלה.

רחה שטרנבוך נפטרה במונטריי ונקברה בציריך בשנת תשל"א (1971). רק לאחר מותה פורסם הספר אודותיה 'Heroine of Rescue' – 'גיבורת ההצלה', ספר שמגולל רק מעט ממפעל חייה (הספר יצא לאור באנגלית בתשמ"ד, בהוצאת ArtScroll).

"סבתא שלי היתה סבתא רגילה", מספרת שפירא. "סבתא שהולכת עם הנכדים לטיול ונותנת להם ריבה מעשה ידיה. מעולם לא ידענו שסבתא שלנו היא כה מיוחדת. רק לאחר מותה נודע לנו סיפור חייה. חשוב לי להגיד שהיא היתה אישה עדינה ונשית, כזו שמפחדת להישאר לבד בבית. אבל כשהיה צריך לעשות – היא עשתה גם דברים שדרשו המון אומץ. הכל מתוך תחושה שזה רצון ה' וכך צריך לנהוג".

שוויץ – ספינת ההצלה מלאה

שוויץ של ימי מלחמת העולם השנייה היתה יכולה להוות מקום מקלט אידיאלי ליהודים רבים: למרות שהיא נמצאת במרכז אירופה, היא שמרה על נייטרליות לאורך כל המלחמה. שגרירים רבים מכל העולם שכנו בשוויץ, שהיתה בקשרים דיפלומטיים עם ארצות רבות, מה שאפשר להגיע לשוויץ כאל ארץ מעבר, שבה משיגים אשרת כניסה לארץ מפלט אחרת.

בראשית מלחמת העולם השנייה לא היה קשה ליהודים לצאת מגרמניה. להיפך, עם עליית הנאצים לשלטון, כחלק ממדיניות ה'יודנריין', חפצו הנאצים להיפטר מכמה שיותר יהודים ששהו בגרמניה ובאוסטריה. אולם, למרבה הצער, השוויצרים הערימו קשיים רבים על הגירה לשוויץ בכלל ועל הגירת יהודים בפרט. השוויצרים טענו שארצם היא ספינה מלאה, ולא רצו שהיא תוצף בזרים.

באופן רשמי הורשו פליטים פוליטיים למצוא מקלט בשוויץ, אולם למרות זאת סירבו השוויצרים להעניק מקלט ליהודים, בתואנה שהם אינם נחשבים פליטים פוליטיים. יתרה מזו, הם שיזמו את הטבעת האות J באדום על כל תעודת זהות גרמנית שנשאו יהודים, מה שהפך את מצב היהודים לבלתי נסבל. כך מצאו עצמם יהודים רבים מוחזרים אל המוות שהמתין להם באוסטריה ובגרמניה.

בתקופה זו החלו רחה ויצחק שטרנבוך לפעול על מנת להציל את המגורשים.

לא כל יהודי שוויץ נרתמו לעזרת המגורשים. חלקם העדיפו להמתין עד יעבור זעם, בזכרם היטב את האנטישמיות שחוותה הקהילה השוויצרית. בחששם מפני התפרצות אנטישמית, הם העדיפו להניח לדברים להתנהל כפי שהם. סאלי מאייר, ראש הג'וינט בשוויץ, אף טען שמחובתם של יהודי שוויץ לקבל עליהם את חוקי המדינה, בבחינת 'דינא דמלכותא דינא'. הוא דאג קודם כל לבני הקהילה השוויצרית ולמעמדם, ולכן סירב לשתף פעולה.

רחה שטרנבוך התעמתה רבות עם סאלי מאייר. נכדתה, שרה שפירא, מספרת: "היא נמנתה עם אלה שסברו שבפני חוקי התורה, בעת סכנת נפשות, נמסים כל החוקים שבעולם. היא סברה שבמקום לדאוג לאנטישמיות צריך לדאוג ליהודים, והאנטישמיות תפחת מאליה".


ר' חיים ישראל אייז – מטוויה של רשת ההצלה השוויצרית

הרב אייז, מעסקני אגודת ישראל המרכזיים בשוויץ, נרתם למשימת ההצלה מתחילת המלחמה, ותרם את כל זמנו והונו להצלת יהודי אירופה הכבושה. הוא לא ידע מרגוע לנפשו, התקשה לאכול ולישון, ולמרות שהיה כבר כבן שבעים, עבד במרץ רב כדי להציל יהודים. הוא דאג בעיקר להנפיק תעודות אזרחות זרות ליהודים.

הרב אייז יצר קשר עם קונסול פרגאווי, מר היגלי, ועם קונסול אל סלבדור, ג'ורג' מנטלו, שהיה למעשה יהודי בשם יוסף מנדל. בעזרתם הונפקו עשרות אלפי תעודות דרום אמריקאיות חינם אין כסף. עד אז היו מעט תעודות כאלה שהונפקו תמורת הון רב, ורק העשירים יכלו לזכות בהן. המאמצים להנפיק תעודות ולשלוח אותן כללו דאגה גם לפרטים הקטנים, כמו השגת נייר משובח ששולם מכיסים פרטיים או אלתור תמונות פספורט על-ידי בקשה מקרובי משפחה שהתגוררו בארצות חופשיות בבקשה שישלחו תמונות משפחתיות. מן התמונות הללו הועתקה דמות הדיוקן של מבקש תעודות הזהות, ועוצבה מעין תמונת פספורט.

את התעודות עצמן שלחו לנמענים על-ידי קרובי משפחתם כביכול, על מנת שלא יזהו את הנמען האמתי, שהיה ר' חיים ישראל אייז. התעודות עשו את שלהן: היהודים שהחזיקו בתעודות כאלה נעצרו במחנות מיוחדים לנתינים זרים וזכו ליחס סביר. חייהם של חלק גדול מהיהודים הללו ניצלו, לפחות באופן זמני. למרבה הצער, בשנת תש"ד (1944) נלקחו רבים מהם (כמו יושבי מחנה ויטל) למחנות השמדה, כשהנאצים משקרים וטוענים שלנתינים הזרים שלום.

בין הנספים הללו היו כמה מבני משפחתה של רחה שטרנבוך שגרו באנטוורפן. אביה, שיכול היה להינצל בזכות קשריה של שטרנבוך, בחר להישאר עם בני קהילתו, באומרו שרב לא עוזב את קהילתו בעת כזאת, אבל אחיה ניצלו בכל זאת.

התעודות הדרום אמריקאיות היו יעילות במיוחד עבור יהודי הונגריה, שנכבשה סמוך לתום המלחמה. עשרות אלפי יהודים הונגריים ניצלו תודות לתעודות אלה, שכובדו על-ידי הנאצים סמוך לתום המלחמה. בנוסף למשלוח תעודות זהות נהג הרב אייז לשלוח מצרכי מזון עבור יושבי המחנות. חלקם היו מצרכים יקרי ערך שתמורתם ניתן היה להשיג כמויות גדולות של קמח או תפוחי אדמה.

שושנה גולדפינגר, נכדתו, מספרת: "הוא היה ממש חריף בדעותיו ובהתבטאויותיו נגד הציונות, והשתייך לזרם היותר שמרני של אגודת ישראל. אבל בשנות המלחמה הוא שיתף פעולה עם כולם, ומהמכתבים נראה שהיו יחסים חמים בינו לבין כמה מהפעילים הציוניים". הוא שיתף פעולה בין היתר עם נציג הרוויזיוניסטים הציוניים, כמו למשל יוסף קלרמן בקושטא, הסוכנות היהודית ונציגה ליכטהיים, נציגי הקונגרס הציוני העולמי כמו זילברשטיין וגופים ציונים נוספים.

בתקופה מסוימת ביקשו נציגי התנועות הציוניות להעביר כספים דרך ר' חיים ישראל אייז אל הרבי מסאטמר, וממנו הלאה. נציגי התנועות הציוניות ביקשו מר' חיים אייז שיארגן חוזה בינם לבין הרבי מסאטמר על העברת הכספים, ונענו: "עם הכספים לא תהיה שום בעיה, אבל להוציא מתחת ידי הסטמאר'ר חוזה חתום עם ציונים... אין סיכוי".

ר' חיים ישראל אייז, שנפטר לפני סוף המלחמה, המשיך בפעולות ההצלה עד לפטירתו, ממיטת חוליו בבית החולים.
http://www.inn.co.il/newspaper.php?id=2661

________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:18   01.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. הרב ויסמאנדל התחנן וזעק ''לעשות מעשים תיכף ומיד.''  
בתגובה להודעה מספר 42
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.12.11 בשעה 23:37 בברכה, פילוביץ שחף
 
בחודש אפריל 2004 ניצן אור כתב כאן בפורום סקופים את המכתב הבא, שלרבים מאיתנו זה לא אמר אז כלום ומאז ועד היום בכלל והמסמכים המצ"ב בפרט ובמיוחד לאור התגובות והתכתובת בגין הסרט "הרצל והציונות":
124. תשובה למכתבו של ד''ר דניאל שליט-''הסרט הרצל והציונות''

הרצל והציונות - כל האמת על הרצל ! חובה לדעת !!



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=124&viewmode=

חשוב מאוד לקרוא את שני המסמכים/המכתבים הנדירים המצ"ב: שקיבלתי אתמול בלילה, שני מכתבים קורעי לב, זעקה ושוועה להצלה שהרב מיכאל דב וייסמנדל כותב.....

להלן מכתבו של ניצן אור:

ניצן אור
חבר מתאריך 8.10.01
10763 הודעות 16:07 25.04.04

3. את ''מן המיצר'' מאת הרב מיכאל דב וייסמנדל קראתי בהחבא בשנות ה-60
הספר הודפס בארה"ב והוברח בסודיות לארץ לאחר שיצא עליו צו איסור פירסום
מאת הצנזור הישראלי הציוני. הם ידעו היטב למה אסור לקרוא את הספר הזה.
עדויות אישות מצמררות ומצולמות של התנהגות מזעזעת של ראשי ההתישבות אז
בארץ ומה שמתפרסם כעת זה חלק קטן וצנוע. מה פלא שמי שידע את האמת התנגד
לכזו "ציונות"....
https://rotter.net/forum/gil/5412.shtml#70

להלן המסמכים/המכתבים הנדירים:

מצ"ב שני מכתבים קורעי לב ששלח הרב הגאון מיכאל בר ווייסמנדל לשווייץ. מכתבים אלו הם מ-1944 ומתייחסים להשמדת יהודי הונגריה (הונגריה נקראה בשם הצופן "הגר"). המכתבים המקוריים נמצאו בעזבונו של נתן דרור-שוואלב בארכיון העבודה. נתן ישב אז בשווייץ והוא וסאלי מאייר היו למעשה הנמענים העיקריים של מכתבים אלו וקודמיהם מברטיסלבה. המכתבים המקוריים הגיעו כאמור בזמן אמת אל נתן (אותו ראיינתי מספר פעמים. הוא דיבר הרבה ואמר מעט מאוד. בין הדברים הבודדים שהוא אמר מעבר לשיתוף הפעולה של המוסד לעליה ב' עם אייכמן ב-ווינה ב-1938.

וויסמנדל ציטט חלק ממכתביו מזכרונו הפנומנלי בספרו "מן המיצר".

מכיוון שנתן שוואלב השמיד הרבה חומר קשה לדעת מה הוא בדיוק עשה כדי להיענות לתחינותיו של ווייסמנדל......

מכתב ראשון:


מכתב שני:

מצ"ב קישור לקריאת המסמכים הנדירים:
60. מסמכים/שני מכתבים מהרב וויסמאנדל ששלח לנתן ולסאלי מאייר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=60&viewmode=

_


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:03   12.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.08.05 בשעה 02:11 בברכה, פילוביץ שחף
 
סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם

"מאז שפירסמתי שהגיבור הלאומי השווייצרי החדש, קצין משטרה שלכאורה הציל פליטים יהודים לפני מלחה"ע השניה היה בעצם סוכן/משת"ף נאצי הרבה עיתונים מחרימים אותי ואחרים מפחדים לפרסם דברים ממני או עלי."

ה"גיבור" הזה, פאול גריננגר, זכה לתואר "חסיד אומות העולם" ע"י יד ושם, בשנת 1971 הלך גרונינגר לעולמו לאחר שהוענק לו תואר חסיד אומות העולם ולפני כמה חודשים אף נקרא על שמו רחוב בירושלים. פנייתי למר מרדכי פלדיאל האחראי ביד ושם על חסידי אומות העולם לא הועילה וגם כתב של "הארץ" - יהונתן ליס שהתעניין בסיפור תקופה קצרה ירד ממנו בלי שום הסבר.....

שרגא עילם - Shraga Elam. Email
[email protected] <[email protected]>.elams at dplanet.ch

עד היום לא החזירה ממשלת שווייץ לגרונינגר את תוארו וזכויותיו, ולא טיהרה את שמו....למה??




שוויץ PAUL GRUENINGER פאול גרונינגר - חסיד אומות עולם
http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_search/index_heb_search.html


@ מצ"ב צילום מרשימה של חברי הארגון הנאצי השווצרי:
"התנועה הלאומית השווייצרית".
הרשימה נכתבה ע"י משטרת ציריך על סמך כרטיסיה שהוחרמה במשרדי
הארגון לאחר שזה הוצא אל מחוץ לחוק.

מספר 429 הוא פאול גרינינגר שהצטרף לארגון בתאריך 8.8.1940.
המסמך הופיע בעתון יום ראשון זונטאגסבליק בתאריך 24.5.1998


תקציר בעברית: משת''ף נאצי כ''חסיד אומות העולם''

https://rotter.net/User_files/forum/gil1/430afb755a4bdd18.doc

הערה: החוברת/העבודה פורסמה בשפה הגרמנית ונשלחה ליד ושם
ולועדה שהמליצה על פאול גרינינגר לקבל את אות חסיד אומות עולם.


55. חוברת/תקציר/מאמר מאת העיתונאי חוקר שרגא עילם בגרמנית.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=55&viewmode=
56. תקציר בעברית: משת''ף נאצי כ''חסיד אומות העולם''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=56&viewmode=threaded

מצ"ב קישורים רילוונטים:

53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
54. תכתובת עם: עיתון הארץ, יד ושם בפרשת פאול גרינינגר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=54&viewmode=
42. בעקבות תחקיר, הג'וינט הודיע על הקמת ועדת חקירה !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=42&viewmode=
50. סאלי מאייר, בתוקף קשריו עם הג'וינט האמריקאי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=50&viewmode=
51. ''אני מצהיר שסאלי מאייר (יו''ר הג'וינט בשוויץ) לא הציל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=51&viewmode=
מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=0

מ ו ר ש ת ~~~~ ה ק ס ט נ ר י ז י ם


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:39   12.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. תכתובת עם: עיתון הארץ, יד ושם בפרשת פאול גרינינגר  
בתגובה להודעה מספר 53
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.08.05 בשעה 03:17 בברכה, פילוביץ שחף
 
התכתבתי בזמנו עם יהונתן ליס מהארץ שגילה עניין בסיפור. זאת בעקבות כתבה שלו בהארץ על קריאת הרחוב על שמו של פאול גרינינגר (כנראה שכך יש לכתוב את השם בעברית).


פאול גריננגר

דברתי בהמשך עם יהונתן גם בטלפון והוא שלח לי דוא"ל שהוא עדיין מעוניין בסיפור ואח"כ הוא הפסיק להגיב. אין לי מושג למה וכמה.

הייתה לי לפני כן תכתובת עם מרדכי פלדיאל האחראי ביד ושם על חסידי אומות העולם. שלחתי לו פירסום שלי בגרמנית על הנושא (מין חוברת) התגובה הראשונית שלו היתה שאשלח לו את המסמכים שברשותי. הגבתי שכמות המסמכים היא גדולה מאוד ושהוא צריך להיות יותר ספציפי ואח"כ לא שמעתי ממנו יותר.

אני מניח שכל מיני אנשים מהקהילה היהודית השווייצרית ליכלו עלי, שכן במסגרת הפירסום שלי על גרינינגר תקפתי גם כמה מראשי הקהילה היהודית שלא רק שיתפו פעולה עם השלטונות השווייצריים במדיניותם האכזרית כלפי הפליטים היהודיים בתקופת השואה, אלא שבעצמם התנגדו להגירה של "אלמנטים יהודים לא רצויים" לשווייץ. הם, תחת הנהגת סאלי מאייר שהשתתף כידוע גם בפרשת קסטנר, אמנם עזרו לפליטים יהודים, אבל מאידך היו בעד סגירת הגבולות בפני פליטים נוספים.

זהו קטע של ההיסטוריה היהודית בשווייץ שעד עצם היום ראשי הקהילה היהודית מנסים בכל כוחם טאטא אל מתחת לשולחן. עד כמה שהם מוכנים להודותת אז הם טוענים שראשי הקהילה פחדו מהתגברות שנאת היהודים בשווייץ אם יגיע מספר גדול מדי של יהודים ומלבד זאת היהודים פה היו בקשיים כספיים שכן השלטונות החליטו שהיהודים לבדם יממנו את הטיפול בפליטים.
אלה עובדות נכונות כשלעצמם אך מאידך לא היתה פעולת מחאה נגד החלטה זו של השלטונות וגופים לא יהודיים התלוננו אף שראשי הקהילה אף מחבלים במאמצי פעולות המחאה. גם בתוך הקהילה עצמה היו אנשים שביקרו באופן חריף את המדיניות האגואיסטית נוכח השואה וטענו שלא יכול להיות מצב שמחשש להתגברות שנאת היהודים ימנעו מפעולות הצלה.

צריך להביא בחשבון שבקרב היהודים היקים בשווייץ היתה סלידה גזענית עמוקה כלפי יהודי מזרח אירופה (אוסטיודן). דבר זה מוכר לי היטב מהבית שכן אבי המנוח היה יקה מגרמניה ואילו אמי שתחיה היא ממוצא רוסי.

בקטע הזה אני מסתמך בעיקר על פרוטוקולים של הנהגת הקהילה שאי אפשר להכחישם.

בהמשך אשלח לך תקציר של ממצאיי. עם מסמכים זה יהיה יותר מסובך מכיוון שכולם בגרמנית ואני לא יודע מה זה יתן לקהל הקוראים בארץ. כמובן שאין לי מה להסתיר ואעמיד מסמכים לכל דורש.

אני גם עד 1998 האמנתי לאגדה סביב גריניגר ואפילו עזרתי כמיטב יכולתי לחוקר השווייצי שתרם בספר שלו להעצמת המיתוס. רק ב- 1998 ניתקלתי במקרה בתיק של גרינינגר אצל השב"כ השווייצרי ונעשה לי חושך בעיניים. אז קראתי שוב את הספר והתברר לי שנעשה כאן מעשה זיוף קלאסי.

אני אתן לך כמתאבן רק דוגמא אחת. לאחר מלחה"ע השניה סיפר גרינינגר לקצין השב"כ שב-1939 לאחר שפוטר משורות המשטרה (בגלל שעזר ליהודים להיכנס באופן לא חוקי לשווייץ) הציעו לו חבריו מהגסטאפו משרה במשטרה בגרמניה. בספר מדובר אמנם על זה שהוצעה לו משרה ע"י הגרמנים אבל לא איפוא. ההערה היחידה של המחבר לעניין היא בערך: "מה קרה לגרינינגר שהוא סיפר דבר כזה".

אני שואל שאלות אחרות והן איך זה אפשרי שהגסטאפו הציע משרה בשורותיו לקצין משטרה לא ממושמע ושלכאורה הוא מציל וחובב יהודים?

לא קיבלתי מאף אחד תשובה מספקת, במיוחד לא על רקע עובדות נוספות.

ההסבר שלי שזהו מקרה כמעט קלאסי של סוכן שנחשף ומפעיליו מנסים לדאוג לעתידו. זה שגרינינגר לא נענה להצעה זה לא מעלה ולא מוריד. לפי מה שהוא אמר בהקשר אחר ניתן להבין שאשתו התנגדה.

שכן של גרינינגר דיווח בדצמבר 1944 למשטרה שהלה, שעבר דירה רק בעת האחרונה, טוען שהוא מאמין עדיין בנצחון הנאצים ואז הוא יקבל מחדש את מעמדו. כמו כן הביע צער על כך שבזמנו הוא לא נקט בצעד מסויים.



- Original Message -
From: יהונתן ליס
To:
Sent: Sunday, April 18, 2004 6:31 PM
Subject: Re:
פאול גריננגר

מר עילם הנכבד,

תודה רבה על מכתבך. אשמח לקבל מידע נוסף אודות מחקרך, ואולי אף לכתוב עליו. האם ידעת על כוונות העירייה או יד ושם להנציח את פועלו?

יהונתן


- Original Message -
From:
To: [email protected]
Sent: Sunday, April 18, 2004 2:23 PM
Subject:
פאול גריננגר

למר ליס שלומות,

במחקרי שהתפרסם לא מזמן בשווייץ הוכחתי שפאול גרינינגר היה בעצם משת"ף נאצי ולא חסיד אומות העולם. כידוע הנאצים באותה תקופה ( 1938/39) ניסו לגרש בכוח את יהדות אוסטריה ולכן החלטת ממשלת שווייץ לסגור את גבולותיה בפני פליטים יהודיים נגדה את האינטרסים הנאציים, מה שמסביר מדוע דווקא משת"ף נאצי עזר ליהודים להכנס באורח לא חוקי לשווייץ (תופעה שכיחה כשלעצמה, אך לא ממש ידועה לציבור הרחב).

מחקרי זכה מצד אחד בתשבחות מחוקרים רציניים אך גם בביקורת מרובה וחריפה מצד חוגים שווייציים הזקוקים לפי הנראה במישהו שיציל את הכבוד האבוד של מדינתם. הביקורת ברובה ובעיקרה לא היתה עניינית אלא מכוונת נגדי אישית וממצאיי שמבוססים על ארכיונים שווצריים לא הופרכו.

הודעתי על העניין גם ל"יד ושם" אשר העניק לגרינינגר בשנות השבעים תואר "חסיד אומות העולם", אךמעבר לאישור קבלת מחקרי לא קיבלתי כל תגובה מהותית מהם.

אניעיתונאי ישראלי אנס המתמחה בתחקירים היסטוריים (מחקרי של משת"ף נאצי שהתגורר בסביון התפרסם במוסף "הארץ" ע"י רונן ברגמן ב- 2000) אך גם בעניינים יותר עכשוויים ( חלק מתחקיריי בפרשת מנבר פורסמו ב"הארץ" ע"י יוסי מלמן ורונן ותחקירי בפרשת מעילה בבנק "לאומי" בשווייץ עושה כותרות גם בשוייץ ובמיוחד באוסטרליה).

אני מקווה ש ל"הארץ" יהיה עניין בנושא.

שלך



w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 08:39 18/04/2004
שווייץ תחרים קריאת רחוב ע"ש מציל יהודים, כי הוא בפסגת זאב
מאת יהונתן ליס
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=416578&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0





דמוקרטיה אינה רודנות
מאת: אליקים העצני
מרץ,24 2004
ב'ניסן, תשס"ד
http://www.gamla.org.il/article/2004/march/e2.htm



ראשי > חדשות > 20/04/2004
עריית ירושלים חנכה רחוב על שם חסיד אומות עולם פאול גרינינגר
דובר עריית ירושלים
כ"ט ניסן התשס"ד 20/04/2004 00:26
http://newsroom.co.il/?id=28329



חסידי אומות העולם

* ראשי התיבות חאה"ע המופיעים במאמר, משמעותם חסידי אומות העולם.

חוק זכרון השואה והגבורה - יד ושם, תשי"ג - 1953, שקיבלה הכנסת, הטיל על רשות הזיכרון להנציח ולהקים יד זיכרון 'לחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים'.

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8443

שוויץ מחרימה את הטקס:
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=6393&sivug_id=3


שוויץ חוק "לטיהור" מצילי יהודים:
http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=1738&sivug_id=1


סוגיהרה וקצין המשטרה השווייצי פאול גרינינגר
בורחים מהגיהינום להיכנס לשווייץ...

http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201246.pdf

1 Page
אפשר שבגלל מעמדם המיוחד.שאיפשר למאות יהודים בורחים מהגיהינום להיכנס לשווייץ, סוגיהרה וקצין המשטרה השווייצי פאול גרינינגרקונסול יפן בקובנה סמפו,דה סוזה מנדשוביניהם קונסול פורטוגל בצרפת אריסטידש,ליהודים נרדפים אשרות כניסה לארצות חופשיקוכגון מקרים של בעלי חסינות דיפלומטית אשר בניגוד להוראות ממשלותיהם הענ,פרשנותולפני הוועדה הובאו מקרים שבהם עוררה שאלת הסיכון בעיות,למעשה אין הדבר כןאך.פי חוקי הנאצים כול המסתיר יהודי או המגיש לו עזרה מתחייב בנפשו-שכן על,חד הם לכאורה שני התנאים הללו.שווזאת מתוך חירוף נפ,רק מי שעשה מעשה הצלה של יהודיע במובן החוק ההוא מגיע"לדרגת חאה,משמע.'העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודיםלחסידי אומות':באומרו,שהרי המחוקק הציב דרישות נשגבות יותר,בחסד ובעזרה,באהדהכי לא די,בהקשר לחוק זכרון השואה והגבורה ברור הוא, פואול.חסד ועזרה ליהודים,יום הכוונה היא לאישיות מוסרית אשר בעת צרה ומבחן נטתה אהדה-המקובל בשפת יוםפי-על';ע"חאה'החוק לא קבע הגדרה חדה ומפורטת למונח.האירועים שמתאר הניצוללוועדה תיעוד אותנטי של מוסדות להיסטוריה מארצות אירופה בקביעת התרחשותלעיתים מסייע.ועדויות הנמסרות בפני נציגויות קונסולריות ישראליות במדינת מושב הניצולוכאשר אין אפשרות לעשות זאת ניתן להסתמך על הצהרות,עדויות מהניצול או מהניצולים גבה’רפרנט’ו'יד ושם'ע ב"לאחר שתחילה נאסף החומר במדור לחאה,בקפדנות בוועדהע נידון ונבדק"מועמד לקבלת אות חאהכול תיק של.המשפט העליון-לימים נשיא בית,לנדויבשנות פעולתה הראשונות של הוועדה שימש בתפקיד זה השופט משה. המשפט העליון-ובראשם שופט בית,מ רביתם ניצולי שואה בעצמם,ביניהם משפטנים, מורכבת מאישי ציבורהוועדה.ע"פועלת ליד רשות הזיכרון ועדה ציבורית לציון חאה06-ה מאז תחילת שנות. לבוא לעזרת הזולת הנתון בסכנהאם היו יותר אצילי נפש הרואים חובה אנושית,במאמצים ובהקרבה,והצלה היו אפשרייםכי דרכי עזרה,מעשיהם של אותם מעטים מלמדים,ואולם.ששלטון רשע גזר עליהם כלייהאזרחים-ואם פעלו כפי שראוי היה לפעול כלפי רעים'לרעך כמוךואהבת'הכבושה על פי הצוספק אם נהגו בני אומות אירופה;לא היו מרובים לעומת ההמונים שנזקקו לעזרה והצלהע"חאה.נתן להם לעמוד מנגד ולראות בשוויון נפש את גורל היהודים ואת האכזריות כלפיהםושמצפונם לא,שרשמו יחידים בני האומות שבאו בשלטון היטלר והגרמנים,היחידותהאוראולי נקודות, הנצחת מאורעות השואה ומוראותיה לא תהא שלמה בלי הפרקים המופלאים.'לחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים'הזיכרון להנציח ולהקים יד זיכרוןהטיל על רשות,שקיבלה הכנסת,3591–ג"תשי,יד ושם–חוק זכרון השואה והגבורהחסידי אומות העולם1/4ס המרכזי להוראת השואה"יד ושם ביה,מרכז המידע אודות השואה__
----
2 Page
אחרים מצאו דרך להציל.פעולה עם הגרמנים-ולעיתים גם מחמת הלשנות של משתפי, הן מחמת החיפושים התדירים אחר מסתתרים,סוג זה של הצלה היה אולי המסוכן ביותר.ולעיתים חלק המציל העני והנצרך בעצמו פת לחם דלה עם בני חסותו,המחסור במלחמהקת מזון היתה בעיה מיוחדת בתנאיאספ.בלי לראות אור יום,חודשים ואף שנים,שבועותוהמסתתר או המסתתרים היו חייבם להישאר בו,ידי בניית בונקר בתוך הבית או במחסן-עללרוב,ההצלה במרבית המקרים התבטאה במתן מסתור ומחבוא בביתו של המציל או בחצריו.'קיים עולם מלאכל המקיים נפש אחת כאילו':אמר התלמודיכבוד וכן מדליה ועליה חרוט שמו של המציל והמלכול אחד מהם הוענקה תעודת.ע"חאה000,8-הכול כ-הוכרו בסך(9891ראשית)עד כה.לא הפכה ליער,עץ על שמוע לטעת"שבה זכאי כול מי שהוכר לחאה,ולפיכך גם השדרה שבהר הזיכרון.היוצא מן הכללהנכונות לעזור ולהציל היתה,כאמור,אך.לעזרה ולהצלה נזקקו כול היהודים שנספו ושנרצחו ואילו.ואולי לרבבה עד שתיים,מספרם מגיע לאלפים,ע"אותם שהוועדה הכירה בהם כחאהנוסף על,שעליהם אין מידע בידינו,אחר שמביאים בחשבון מספר בלתי ידוע של מעשי הצלה.ציליהם ומיטיביהם לא זכו להוקרה על מעשיהם הנאצלים ומאת פרטי העזרה'יד ושם'למרבה הצער לא טרחו ניצולים לא מעטים להביא לידיעת.ובגלל ניתוק היחסים עם ארצות שמאחורי מסך הברזל קשה לקבל משם מידע מהימן,מצילים אחרים מבקשים גם לאחר המלחמה להישאר אלמונים.'פשע'בחייו כאשר נתגלה הושילם,קיפח חייו עם היהודי שהסתירויש גם שהמציל,שיספר על העזרה שהוגשה להםיש שמקבלי העזרה נספו במלחמה אחרי קבלת העזרה מידי מציל שהסתכן בכך ואין מי.הן הניצולים והן המצילים פזורים ברחבי העולם.ולא קל לאתר את כולם,שבשלטון הנאציםמספר ניצולי השואה אשר ניצלו הודות לעזרתם של בני אומות אירופהאין ידיעה ברורה מה. המציל לא דרש ולא קיבל תמורה בעד מעשה ההצלה .3;הצלה שנעשתה מתוך סיכון עצמי . 2;מעשה הצלה קונקרטי או עזרה בהצלה.1:ע הם אפוא שלושה"טריונים העיקריים להכרת מציל כחאההקרי.למרות שהסתכן בהצילו יהודים,ע במובן החוק"תמיכה בכסף אינו ראוי לתואר חאהומי שהגיש עזרה מתוך קבלת,ולא רק לכיסוי הוצאות קיום וכדומה,לרוב סכומים גדולים,אך באו לפני הוועדה מקרים רבים שהעזרה שהוגשה היתה מותנית בתשלום תמורה.נרחבאת ההגדרה החוקית פירושבמקרים בולטים כאלה ראתה הוועדה לפרש.הדיפלומטיתגם לא עמדה החסינות, מיהודי הונגריה 30,000 -שהציל כלראול ולנברג האגדי.מצפונם פי צו-האזרחי נשללו מהם או נפגעו משום שהפרו את הוראות ממשלותיהם ופעלו עלאך רווחתם ומעמדם המקצועי ואף ההם ולשכמותם סכנת חיים ממשלא נשקפה לאישי2/4ס המרכזי להוראת השואה"יד ושם ביה,מ רכז המידע אודות השואה__
----
3 Page
פעלה האשה האצילה אליזבט אבג,בתוך העיר ברלין,במרכז העצבים הנאצי. ממוות ואיפשרו לאלפים להימלט,הםלאיסור ממשלותיהם החתימו אשרות כניסה ומעבר למדינותיקונסול פורטוגל בדרום צרפת והקונסול היפני בקובנה בניגוד; מפני גירוש, עוד ניתן הדברכול,עובדי המפעל היהודים והגן עליהם003,1-גילה יחס אנושי לכ',מפעלי הנפש בדרוהוביץמנהל,ברטולד בייץ;שחרור בידי הצבא האדוםאת תנאי החיים ודאג לשלומם עד יום ההקל עליהם,יהודים שעבדו במפעלו002,1-אוסקר שינדלר הביא בחסותו כ;בשלושה לילותוהוא הושלם,ובכך ניתנו האות והאזעקה למפעל ההצלה בסירות לשוודיה,המחתרת הדנית פרדיננד דוקויץ ניסה למנוע את גירוש יהודי דנמרק והזהיר את.ים אחרים ביוזמותיו אנשהוא גם המריץ.ממקום שבו נדרשה עזרה ולא ויתר על שום פעולה כדי להפחית את הסבלהוא לא נעדר.ובמידה רבה מאוד הצליחו,הגירושים לאושוויץ כוונו להפר את המזימהיוזמותיו נגד המשכת,להיטותו להציל לא ידעה גבול; ולנברג בהונגריה הוא מן המפורסמותו של ראולמפעלו הגדול והמיוחד במינ. מסויים הפכו להיות מוסדות הצלה בתחום פעילותםובמובן,היו גם יחידים אשר מעשי ההצלה שלהם הקיפו רבים והם פעלו במסגרות רחבות.ולקח בה חלק, ההצלה נתאפשרה רק הודות לנכונות כול מי שנתבקש לתת ידו להצלה. למחנות המוותנהגן אוניות כדי להובילםבעת שכבר המתינו בנמל בקופ,שבארץ בסירות קטנות לשוודיההיהודים002,7מתוך000,7כאשר הועברו במיבצע מיוחד ומאורגן,ביותר היתה בדנמרקהפעולה הקולקטיווית הגדולה.הודות ליוזמתו של הכומר טרוקמה ולפעולתו,מסתור ועזרהשגם בו מצאו יהודים רבים,ליניו שבצרפת-סיר-שנב ופעולה קולקטיווית היה בכפר לההמקרה הידוע האחר של.ע"ת ושבים לחאה711בכפר ההוא הוכרו.של הסתרת יהודים'פשע'שהרי כול תושבי הכפר היו שותפים ל,קטן גם הסיכון ולא היה חשש להלשנה,שלםהודות לפעולה הקולקטיווית של כפר.וכן עשו,יהודי יחיד,למיצער,ה יהודית אחת אומשפחהחליטו תושבי הכפר ההוא כי כול בית אב יסתיר 1942-1943 בשנים(.EDNALWUEIN) הצלה קולקטיווית נתגלה בכפר ההולנדי ניולנד המקרה מיוחד ויוצא דופן של פעולת.לרוב במציאת מקומות מסתור, התבטאה בצורות שונות והיא,נאצית גם עזרה ליהודים נרדפים-המסגרת המחתרתית האנטיכללה,בצרפת ובבלגיה ובמידת מה גם,כגון בנורווגיה ובהולנד,במספר מקרים.ולעיתים רגשות דתיים עמוקים,על רקע אנושי טהור,ואת כול אחד מהם הדריך צו המצפון,ע כיחידים"לרוב פעלו חאה.והיא התמידה בכך חודשים על חודשים,וסת לחם שחסכה מפיה למען אסירה יהודיה שעבדה עמהלעשות היה להביא יום יום פרכול שיכלה, חרושת לנשק-שעבדה בבית61אותה ילדה מופלאה בת.לפורטוגל ולשווייץ, לספרד, כבושה-ידי עזרה להבריח גבול לצרפת הלא-ובמקרים אחרים על,מחוץ למחנה יהודי מחוץ לגטו או-ידי אספקת ניירות מזוייפים אשר איפשרו ליהודי לחיות כלא-עזור עלול3/4ס המרכזי להוראת השואה"יד ושם ביה, מרכז המידע אודות השואה__
----
4 Page
.וזכרם לא יסוף לעד,השואהאלא את כבוד האדם בתקופה האכזרית של,ע לא רק חיי יהודים"במעשיהם הצילו חאה.ות אימהיתאך סירבה לתת יד לרצח וטיפלה באסירות היהודיות במסיר,יהודיותנתגלגלה לבלוק הניסויים בבנות,נשלחה לאושוויץ משום שהגנה על יהודים שנועדו לגירושוהרופאה הצרפתיה אדליד אובל. עליהם מפני אכזריותו של המפקד אמון גת ועוזריו הרוצחיםדאגו לתוספת מזון לעובדיהם והגנו,וביחס מיוחד למועסקים במפעלים בתוך מחנה פלשגילו'וריימונד טיץ'יוליוס מדריץ.ופעלו רבות כדי להקל עליהם את חיי התופת שם,במחנהנחלצו לעזרת אסירים יהודים,שהם עצמם היו אסירים באושוויץ,הרמן ולנגביין ולודוויג ורל.מתוך קשיים וסיכון,אפשרויות הצלה,ת ההשמדה עצמםאפילו בתוך מחנו,ובכול הנסיבותכי היו בכול המקומות,ע בארצות אירופה הכבושה מלמדים"אלפי מקרי ההצלה בידי חאה.'יותר חיי מחייו של מי שגורלו נגזרוכי במה יקרים':כפי שביטא זאת באצילות אחד מהם,עליהם את הסיכון הכרוך במעשיהםוהם היו נכונים ליטול,המחתרת היהודיתוקירבה אחדים מחברי תנועתה לפעולה למעןבמסירותה ובהזדהותה העמוקה עם גורל היהודים רכשה את אימון היהודים.הכיבוש במזרחמרוחקים בליטה והביאה לשם ידיעות על הנעשה בקרב יישובי היהודים ברחבי ארצותחדרה לגטאות2491-יצאה בשליחויות מסוכנות לגטאות רבים וב,ער החלוציותתנועות הנונרתמה לפעולה למען המחתרת של,חברה בתנועת הצופים הקתולית בורשה',אדמוביץאירנה.לא הרחק ממיפקדות הנאצים,סעדה יהודים נרדפים ונתנה להם מחסה בדירתה4/4ס המרכזי להוראת השואה"יד ושם ביה,מרכז המידע אודות השואה__


(. 1972 -. 1891. (. ) Grueninger. Paul ) .פאול ,. .גרינינגר
...אחרי . חסיד אומות העולם ,. .קצין משטרה שוויצרי

http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201040.pdf.


1 Page
.והוענק לו תואר חסיד אומות העולם,בהכרת יד ושם על פעולתו'זכה ג1791-ב.ולא טיהרה ממשלת שווייץ את שמ(0991תחילת)ועד כה,בממשלה או במגזר הפרטי לא ניתנה לו עוד משרה ניאותה.עליו קנס כבד ונשללו ממנו זכויותיו לפיצויים ולגמלהנגזר1491-וב,הוא נמצא אשם בהתעלמות מפקודות.והגישה תביעה נגדו'פעילותו של גפתחה ממשלת שווייץ בחקירת9391ובינואר,צירות גרמניה בברן מחתה על הפעולה.להיכנס לשווייץ שלא כחוקאדם-בני006,3-ל,לדברי התובע במשפטו',אפשר ג8391מאוגוסט עד להדחתו בדצמבר.שבדרכוני הפליטים יהיה כתוב שהם נכנסו לשווייץ לפני צו הממשלה בחודש אוגוסט כך,כיסוי הקדים את התאריך בחותמת הרשמיתלצורך ה.הביקורת שלו להיכנס לשווייץ מהוראות ממשלתו והחליט להתיר לכול היהודים החוצים את הגבול בנקודת' התעלם גפוסק בגבול אוסטריה-מול גל פליטים בלתי.מגרמניה הנמלטים ממנה מחמת רדיפות גזעשלא להתיר כניסת פליטים,(nellaG tknaS)קצין מקומי בקנטון זנקט גלן',ה גנצטוו8391באוגוסט81-ב.דווקא אז סגרה ממשלת שווייץ את שעריה בפני פליטים יהודים,ואולם,גבר זרם הפליטים היהודים שביקשו להיכנס לשווייץ8391סיפוח אוסטריה לגרמניה במרסאחרי.חסיד אומות העולם, קצין משטרה שוויצרי(.2791-1981( Grueninger) luaP)פאול,גרינינגר1/1ס המרכזי להוראת השואה"יד ושם ביה,מרכז המידע אודות השואה__


__


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:11   13.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. חוברת/תקציר/מאמר מאת העיתונאי חוקר שרגא עילם בגרמנית  
בתגובה להודעה מספר 53
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.08.05 בשעה 03:39 בברכה, פילוביץ שחף
 


מצ"ב קישורים רילוונטים לחומר בנושא:
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=53&viewmode=threaded
54. תכתובת עם: עיתון הארץ, יד ושם בפרשת פאול גרינינגר

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&omm=54&viewmode=threaded



Dokumentation «Fall Grüninger»
Unveröffentlichte Texte
. Color 01.06.98

War Paul Grüninger Nazi-Kollaborateur?



Archivmaterial wirft ein anderes Licht auf den Schweizer Neo-Helden.
von Shraga Elam

Mehrere Hinweise, welche von den Forschern zuwenig oder gar nicht berücksichtigt worden sind, deuten darauf hin, dass der Polizeihauptmann Grüninger mit seiner Hilfe an die jüdischen Flüchtlinge vor dem Zweiten Weltkrieg bewusst im Interesse Nazideutschlands agierte. Zur Diskussion steht also die Motivation für seine Leistungen an diese Asylsuchenden.

Der Ex-Polizeikommandant des Kantons St.Gallen, Paul Grüninger, wurde in den letzten Jahren zum Symbol des guten Schweizers. Ein Gerechter, der angesichts der inhumanen schweizerischen Asylpolitik dem Land ein besseres Image verleihen soll. Die Akten der Bundesanwaltschaft und des Nachrichtendienstes werfen Fragezeichen auf diese Figur und deuten darauf hin, dass Grüninger in den 40er Jahren Mitglied einer pro-nazistischen Organisation und zur Zeit der Judenrettung SS-Kollaborateur und nicht ein 'Polizeioffizier mit Gewissen' war.

Der Grüninger-Experte und WoZ-Redaktor Stefan Keller forschte zwar in Teilen dieses Archivmaterials. Da er, wie viele andere, tief und fest von den lauteren Motiven Grüningers überzeugt war, zog er es jedoch offensichtlich vor, diese Hinweise als unfundierte Denunziation zu interpretieren oder gar nicht zu berücksichtigen.

Es ist klar, dass diese Archivbestände nicht fehlerfrei sind und in der damaligen Atmosphäre Gerüchte jeweils allzu schnell ihren Weg in die Akten fanden. Währenddem die Angaben Dritter also zu Recht mit sehr viel Vorsicht zu geniessen sind, gibt es dagegen keinen Grund, die eigenen Aussagen Grüningers so stark zu bezweifeln, bzw. diese erst gar nicht zu erwähnen.

Vor einer Militäruntersuchung, welche 1943 unter anderem die Verbindung zwischen Grüninger und einem deutschen Spion namens Manfred Hartmann aufhellen sollte, erklärte der Ex-Polizeihauptmann:

«Ich suchte damals eine Beschäftigung und stand in Verhandlungen mit der Schraubenfabrik AG in München und mit Fabrikationsbetrieben von synthetischem Gummi wegen Vertretungen. Ich frug nun Hartmann, der mir bis zu diesem Moment unbekannt gewesen war, ob er in München in dieser Richtung etwas tun könne.
(...)
Bei einer nächsten Reise in die Schweiz, vermutlich im Sommer 1941, kam Hartmann zum zweiten Mal in meine Wohnung. Er berichtete mir, meine Sache in München klappe, ich werde demnächst einen Vertrag bekommen. Tatsächlich habe ich auch einen Vertrag bekommen, ich habe aber gar nicht angefangen....»

Es mutet sehr seltsam an, dass sich der angeblich grösste Schweizer Humanist des Zweiten Weltkriegs ausgerechnet 1941 um die Stelle als Vertreter deutscher Firmen bemühte, zu einem Zeitpunkt also, in dem die Judenverfolgungen noch verschärft worden waren.

Synthetischen Gummi übrigens stellte eigentlich die IG Farben her, zu deren Produktionspalette auch Zyklon B gehörte, welches später für die Judenvernichtung verwendet wurde.

Als Helfer bei dieser Bewerbung sollte ausgerechnet ein Nazi-Spion und Vermögensschieber - ohne Gegenleistung versteht sich - behilflich sein. Da wunderte sich auch ein St. Galler Uhrenverkäufer, was der "Judenretter" in Begleitung eines Deutschen mit einem Diplomatenpass in seinem Laden zu tun hatte. Dass er dabei von Hartmann noch betrogen wurde, machte seine Zuneigung gegenüber Grüninger auch nicht grösser.

Der Spionageverdacht hätte von der Militärjustiz eigentlich ernsthafter und konsequenter verfolgt werden müssen, und sie hätte auch Grüningers Dementi nicht einfach so akzeptieren dürfen. Denn eine gründlichere Untersuchung der Akten hätte ergeben, dass Grüninger wissen musste, dass Hartmann im Nachrichtendienst der SS stand. Denn der Deutsche stellte sich als Direktor der "Münchner Neuen Nachrichten" vor, und Grüninger selbst wurde schon 1935 informiert, dass diese Zeitung eine «SS-Spionagezentrale» sei.

Es ist sehr klar, dass Hartmann auf der Suche nach Agenten war. Über dessen Methoden sagt einiges das Verhör mit dem Schweizer Walter Schweizer-Donsberger aus, welcher zugab, für die Deutschen spioniert zu haben.

Mit der Vertretung der deutschen Firmen war es dem ehemaligen Polizeihauptmann offensichtlich ganz ernst. Dies beweisen auch seine Militärjustizakten, denn dort heisst es:

«Grüninger hat durch die militärischen Instanzen für die Zeit vom 15. August bis 31. Oktober 1941 einen Auslandsurlaub nach Deutschland erhalten. Wann dieser seine Reise antreten wird, ist uns nicht bekannt.»

Warum Grüninger den Posten nicht antrat, ist nicht direkt ersichtlich. Ein Grund könnte das zu jener Zeit gegen ihn laufende Militärjustizverfahren gewesen sein, in welchem er wegen Gerüchtemacherei zu 7 Tagen Arrest verurteilt wurde.

Eine andere Erklärung für diesen Rückzug aus dem Vertrag lässt sich anhand seiner weiteren Aussage ableiten: Es ist anzunehmen, dass sich seine Frau dagegen stellte, denn sie war - wie er sagte - «allerdings ganz deutschfeindlich eingestellt». Dieses 'allerdings' wirkt sehr verräterisch, wenn man doch die zahlreichen Hinweise berücksichtigt, dass Grüninger ehemaliges Mitglied der verbotenen pro-nazistischen «Nationalen Bewegung der Schweiz» (NBS) gewesen sein sollte. Diese starken Indizien, welche auch eine NBS-Mitgliederliste, auf der Grüninger figurierte, beinhalten, werden von Keller verharmlost und als unzuverlässig angeschaut.
Er schreibt:

«Aus welchen Quellen die Beschatter ihre unterschiedlichen Erkenntnisse schöpften, ist fraglich»

Denn Keller fand zwar einen Eintrag Grüningers auf einem NBS-Mitgliederverzeichnis der Armee, nicht aber auf der Militär-Liste der NBS-treuen Offiziere .

Der Grund dieses Missverständnisses liegt offenbar darin, dass der Armee-Oberleutnant Grüninger zu jener Zeit keinen militärischen Posten bekleidete (zur Disposition gestellt) und dementsprechend nur im allgemeinen Mitglieder-Verzeichnis figuriert, welches anhand der beschlagnahmten Kartothek der NBS-Zentrale in Zürich (!) erstellt wurde. Der Eintrag auf dieser NBS-Liste bei der Abteilung für Nachrichten- und Sicherheitsdienst des Armeekommandos lautet:

«Grüninger Paul Ernst, 27.10.1891, von Berneck, ex. Polizeihptm., St. Gallen, ....
früher Oblt. Bäcker-Det. 9
heute: offen Lst.»

Diese Liste ist nach Kantonen aufgeteilt. Im St. Galler Staatsarchiv befindet sich naturgemäss lediglich der Teil der NBS-Mitglieder-Liste dieses Kantons und ohne erstes Blatt des Gesamtverzeichnisses, auf welchem der Quellenhinweis vermerkt ist:

«Verzeichnis der NBS-Mitglieder (laut beschlagnahmter Kartothek)»

In den Bundesanwaltschaftsakten sind die Angaben über Grüninger zwar nicht einheitlich, aber trotzdem eindeutig in der Aussage über den vermeintlichen Judenretter. Auf einer Liste erscheint er als NBS-Mitglied mit Eintrittsdatum 8.8.1940 , während er auf einer anderen 'nur' als Sympathisant figuriert. Bei den Aufstellungen, auf welchen sein Name gar nicht zu finden ist, handelt es sich offensichtlich um Teillisten, welche durch Beschlagnahmungsaktionen an verschiedenen Orten zu unterschiedlichen Zeitpunkten erfolgten.

Eine Fälschung ist fast ausgeschlossen. Der Sinn solcher Falsifikate ist auch nicht einleuchtend. Die Listen wurden ja nicht zur Veröffentlichung zusammengestellt. Ein Jux, wie im Fall der gefälschten Anmeldung als NBS-Mitglied des damaligen Schaffhauser Stadtpräsidenten Walther Bringolf ist ausgeschlossen. Denn diese Fälschung flog spätestens bei einem Schriftvergleich durch die Bundesanwaltschaft auf, was deutlich zeigt, dass sich diese Behörde die Mühe nahm, die Zuverlässigkeit der Angaben jeweils zu prüfen.

Da ein guter Freund Grüningers, Mario Karrer, zu den Führern des st. gallischen NBS-Ortsgruppe zählte, hätte er die Sache bestimmt bereinigt und eine eventuelle gefälschte Anmeldung nicht durchgelassen. Viele Jahre später erzählte Karrer dem Historiker Stefan Keller, dass Grüninger leider kein Mitglied der NBS gewesen wäre.

Diese Aussage, wie jene der meisten parteiischen Zeitzeugen, ist jedoch mit viel Vorsicht zu geniessen. Es ist kaum anzunehmen, dass ausgerechnet Karrer die Anstrengungen, seinen Freund zu rehabilitieren, sabotiert hätte.

Stefan Keller bemühte sich um einen eindeutigen Beweis in dieser Angelegenheit. Keiner der von ihm befragten Zeugen wusste jedoch von einer NBS-Zugehörigkeit oder nazifreundlichen Haltung Grüningers zu erzählen. Diese Tatsache steht aber im Widerspruch zu den verschiedenen dokumentierten zeitgenössischen Berichten und ist vielleicht damit zu erklären, dass heute keine dieser Personen mehr lebt. Eine plausible Erklärung für diesen Widerspruch könnte darin liegen, dass Grüninger seine politischen Ansichten auf seinen Freundes- und Bekanntenkreis beschränkt und nicht in aller Öffentlichkeit ausgetragen hätte.

Ein Dokument, welches die offene Frage nach der NBS-Zugehörigkeit entscheiden könnte, liegt im Bundesarchiv in den Militärjustizakten, welche von Keller nicht eingesehen wurden. Gegen Grüninger wurde 1941 wegen Weiterverbreitung von Gerüchten an zwei Stammtischgesprächen ein Disziplinar-Verfahren eingeleitet Der St. Galler Polizist Schweizer schrieb in einer Art Leumundszeugnis an den Untersuchungsrichter:

«In politischer Hinsicht muss Grüninger seit seiner Entlassung ... als nationalsozialistisch bezeichnet werden. Er gehörte auch der am 19. November 1940 ... aufgelösten "Nationalen Bewegung der Schweiz" an. Eine gewisse Verärgerung mag ihn zum Gegner unserer heutigen Staatsform gemacht haben »

Dieser Bericht wurde durch den st. gallischen Kantonspolizei-Kommandanten Lienart und einen Polizeiinspektor, dessen Unterschrift nicht zu entziffern ist, bestätigt. Das Dokument hat insofern einen offiziellen Status, und wurde von Leuten eingereicht, welche den Eintrag auf der NBS-Liste kannten und besser imstande waren, dessen Echtheit zu beurteilen, als die Forscher nach über 50 Jahren.

Eine spätere Racheaktion seitens der ehemaligen Untergebenen bzw. des Nachfolgers von Grüninger ist praktisch auszuschliessen. Denn die Sprache dieses Berichts wirkt eher verständnisvoll als feindlich. Es ist auch anzunehmen, dass diese Aussage im Verlauf des Verfahrens in irgendeiner Form vom Untersuchungsrichter zur Sprache gebracht wurde, denn der Mitangeklagte Anton Frommer war zweifellos NBS-Mitglied.

Auch Frommer belastet Grüninger in seiner Aussage:

«Ich habe damals noch nicht gewusst, dass Grüninger ein solches Schwatzweib sei, sonst hätte ich ihm nichts gesagt. Grüninger war früher auch anders, erst in der letzten Zeit fängt er an, ständig blöde Bemerkungen zu machen und stets das grosse Wort der Opposition zu führen. Er führt sich seit wenigen Wochen so auf, dass einer meiner Kameraden erwähnte, er leide wohl an Gehirnerweichung.»

Mit Opposition kann Frommer nur die rechtsradikale 'Kameradschaft' gemeint haben und seine Kritik an Grüninger meint eigentlich, dass dieser früher diskreter gewesen sei.

Diese Affäre lässt einen gewissen Interpretationsspielraum für die Entlastung Grüningers. Denn laut seiner eigenen Aussage sowie jener des Mitangeklagten Frommer, hätten die beiden die Schweizer Regierung wegen allzu grosser Nachgiebigkeit gegenüber Nazideutschland kritisiert. Dies soll Grüningers antideutsche Haltung demonstrieren.

Dagegen spricht, dass die Quelle dieser Information, Frommer - der ja eindeutig als Nationalsozialist zu definieren ist -, von Grüninger «als zuverlässiger Mann» beschrieben wurde. Frommer verstrickte sich im Verlauf des Verfahrens in mehrere Widersprüche und wurde vom Richter alles andere als zuverlässig betrachtet.

Diese Umstände, gekoppelt mit dem Bericht der St. Galler Polizei, überschatten diese Affäre. Ob Grüninger tatsächlich die Schweizer Regierung kritisierte oder nicht, ist nur von sekundärer Bedeutung, denn die Behörden sahen dieses Stammtisch-Geschwätz als Versuch an, die Bevölkerung zu verunsichern.

Man kann also sagen, dass nicht der genaue Inhalt der Gerüchte zentral war, sondern die Motivation für deren Verbreitung.

Die Mitgliedschaft Grüningers bei einer nazifreundlichen Organisation wie der NBS, welche sich der Spitzelgefahr sehr bewusst war und auf die rechte Gesinnung so viel Wert legte, stellt anscheinend ein unlösbares Rätsel dar. Denn es war schon damals in der Presse zu lesen, dass der Kantonspolizei-Chef Grüninger im April 1939 fristlos aus dem Dienst entlassen wurde. Dies weil er, trotz der am 18. August 1938 von den Bundesbehörden erlassenen Grenzsperre, Hunderten, wenn nicht Tausenden österreichischer Juden den Übertritt in die Schweiz gestattet hatte.

Wie war es möglich, dass gerade ein solcher Mann Platz in einer eindeutig anti-jüdischen Organisation gefunden hätte?

Und wenn diese Frage nicht schwierig genug scheint, so machte doch Grüninger selber Aussagen, aus denen man schliessen muss, dass seine Handlungen sogar von der Gestapo zumindest als unterstützungswürdig empfunden wurden. Dies können wir dem Bericht des Inspektors der Bundespolizei, Werner Benz, vom Februar 1945 entnehmen:

« U.a. machte mich Herr Hptm. Grüninger darauf aufmerksam, dass ihm im Jahre 1939, nach seiner Entlassung als Polizei-Hauptmann, vom deutschen Zollfahndungsagenten Süss, damals wohnhaft in Lindau, der Vorschlag gemacht worden sei, die Schweiz zu verlassen und nach Deutschland zu kommen. Man werde ihm dort eine Stelle als Polizeibeamter irgendwo im Osten vermitteln können.
Grüninger will dieses Anerbieten aber abgelehnt haben.»

Auch Stefan Keller ist diese Aussage seltsam aufgefallen, er begnügt sich aber mit der knappen Kommentar:

«Grüninger fiel nichts Gescheiteres ein, als dem Inspektor zu erzählen.»

Dass dieser bemerkenswerten Äusserung Grüningers mehr Glaubwürdigkeit geschenkt werden muss, geht schon aus den Beschattungsberichten hervor: Denn kurz nach seiner Amtsenthebung wurde er beim tête-a-tête mit einem Bregenzer Gestapo-Offizier in einem st. gallischen Restaurant beobachtet. Eine Tatsache, welche Grüninger nicht verleugnete, sondern nur als Treffen zweier Freunde beschrieb.

Es ist schon eigenartig, dass der Retter der Schweizer Ehre - und zwar nicht nur bei dieser Gelegenheit - verschiedene Gestapo-Offiziere als Freunde bezeichnete. Abgesehen davon sahen die Nazis keinen Grund, ihre Beziehungen zum 'Judenretter' nach seiner Entlassung abzubrechen. Im Gegenteil, sie kümmerten sich um ihn, und es wird ihm eine Stelle in Deutschland angeboten.

Dieses deutsche Verhalten stellt für den Laien ein unlösbares Rätsel dar. In Forscherkreisen der jüdisch-deutschen Geschichte ist hingegen längst bekannt, dass es in den dreissiger Jahren Nazi-Politik war, die Juden 'nur' zu vertreiben und sie nicht zu vernichten. Die SS suchte nach verschiedenen Massnahmen, welche diese Auswanderung fördern sollten und es der SS gleichzeitig ermöglichte, auch noch daran zu verdienen.

Die damalige Aufgabe Adolf Eichmanns war beispielsweise nicht die Vernichtung, sondern die Vertreibung der Juden. Der staatlich organisierte Pogrom an den Juden im November 1938 - die Kristallnacht - sollte hauptsächlich diesem Ziel dienen. Aus diesem Grund wurde von den Nazis auch die zionistische Bewegung unterstützt, denn beide sahen - selbstverständlich aus ganz entgegengesetzten Positionen - die Zukunft der Juden nicht in Europa. Eichmann selber reiste deshalb nach Palästina und kam, vom zionistischen Projekt begeistert, zurück.

Es darf auch nicht vergessen werden, dass bei verschiedenen Juden-Rettungsaktionen ein gewisses Muster zu beobachten ist: Ausgesprochene Nazi-Vertrauensleute wurden - gerade wegen ihrer guten Beziehungen - angefragt, bei solchen Vorhaben behilflich zu sein. Diesen Vermittlern ging es in der Regel um Hilfe an die Nazis und weniger an die Verfolgten. Da es in den meisten Fällen um Freikauf von Juden ging, wollten auch sie aus diesem Menschenhandel Profite ziehen.

Diese Möglichkeit benutzten oft die jüdischen Aktivisten, mit denen Grüninger hauptsächlich in Kontakt stand, die Kreise um die Familie Sternbuch also. Diese ultra-orthodoxen Juden kannten praktisch keine Grenzen bei ihrem unermüdlichen Einsatz und hätten sogar mit dem Teufel verhandelt, wenn dabei noch ein paar zusätzliche Juden gerettet worden wären. So war es auch bei ihrer späteren Kooperation mit dem Nazi-Anhänger Alt-Bundesrat Jean-Marie Musy, welcher in ihrem Auftrag 1944/45 nach Berlin fuhr, um mit Heinrich Himmler über den Freikauf von Juden zu verhandeln. Durch diesen Menschenhandel wurden mindestens 1'200 Juden gerettet. Aber niemand denkt auch nur im Traum daran, Musy, welchen die NBS-Führung zum schweizerischen Diktator machen wollte, als mutigsten und edelsten Schweizer darzustellen.

Insofern ist auch die Aussage des damaligen Leiters der Israelitischen Flüchtlingshilfe St. Gallen, Sidney Dreifuss (des Vaters von Bundesrätin Ruth Dreifuss), zu berücksichtigen. Bei seiner Einvernahme sagte dieser:

«Ausserdem wurde vom Polizeikdo. St. Gallen auf Veranlassung hauptsächlich des Deutschen Konsulates und auf unseren Wunsch, noch schriftliche Zusicherungen zur Wiedereinreise ausgestellt, die den Zweck hatten, die Vorsprache auf dem amerikanischen Konsulat in Wien zwecks Erteilung des Einwanderervisums zu ermöglichen, ohne dass unsere Flüchtlinge Gefahr laufen, in Deutschland belästigt oder verhaftet zu werden. (...)

Markus Löffel .... befasste sich mit der Ausreise von Flüchtlingen nach Palästina. Um die Einhaltung seiner Visen bei den ausländischen Konsulaten zu erleichtern, benötigte er eine Bescheinigung, dass er wieder in der Schweiz aufgenommen würde. Soviel ich weiss, sollte dieser Ausweis keinen Pass ersetzen, sondern nur seine Arbeit erleichtern mit Bezug auf die Schaffung von Ausreisemöglichkeiten für seine Mitemigranten. »

Grüninger selber meinte dazu:

«Ich erinnere mich an diesen Fall nicht mehr. Solche Identitätsausweise habe ich einige ausgestellt. Es handelte sich dabei immer um Leute, die die Absicht hatten, die Schweiz für dauernd zu verlassen und die für das Einreiseland eines solchen Ausweises bedurften, um dort überhaupt einreisen zu können. (...) In einem solchen Fall konnte man hoffen, dass der Betreffende nach erfolgter Ausreise nicht wieder in die Schweiz zurückkehren werde . So z.B. verlangte das deutsche Konsulat immer einen solchen Ausweis für solche, die zwecks Einholung eines Visums nach Wien reisen mussten. Dieser Identitätsausweis wurde mit Wissen des Departementschefs erstellt. Die israelitische Flüchtlinghilfe ersuchte uns jeweils um die Erledigung in diesem Sinne.»

Die zwei Aussagen zeigen einen Mechanismus, in welchem mehrere Interessen gleichzeitig aufeinandertreffen. Nämlich jene der deutschen Nazis, der offiziellen Schweiz, einer schweizerisch-jüdischen und einer zionistischen Organisation. Alle waren an der Emigration der Juden aus dem europäischen Raum interessiert und keiner befürwortete, dass die jüdischen Flüchtlinge in der Schweiz blieben.

Die damaligen Protokolle des jüdischen Dachverbands, des Schweizerischen Israelitischen Gemeindebunds (SIG), zeigen, dass die Leitung dieser Organisation für eine Grenzsperre und Einschränkung der jüdischen Einwanderung war. Denn die schweizerischen jüdischen Organisationen, welche die finanzielle Unterstützung der Flüchtlinge praktisch allein zu tragen hatten, fühlten sich von dieser Aufgabe überfordert und hatten Angst, dass der Appell für eine massivere staatliche Unterstützung die antijüdische Stimmung anheizen würde.

«Der Präsident macht darauf aufmerksam, dass gewisse Behörden immer wieder versuchen, ihren Entscheid über Einlass von Flüchtlingen davon abhängig zu machen, ob wir sie übernehmen. Sie spielen die Humanen und überlassen uns die Verantwortung. Dadurch entstehen unhaltbare Verhältnisse. Es erheben sich schwere Bedenken, ob die Mittel auch weiterhin aufgebracht werden können. Es erscheint unmöglich, die Hand dazu zu bieten, dass weiterhin ganze Gruppen illegaler Flüchtlinge in die Schweiz eingelassen werden. Es entstehen daraus Gefahren für die Gemeinden, den Gemeindebund und die jüdischen Institutionen. Die Flüchtlingsfrage drängt auch nachgerade alle übrigen jüdischen Fragen in den Hintergrund.
(...)
Herr E. Hüttner warnt davor, die Forderung nach Schliessung der Grenze zu stellen. Dies muss den Behörden überlassen bleiben.... »

In wessen Interesse agierte dann Paul Grüninger?

Laut den Beschattungsberichten verkehrte Grüninger nach seiner Entlassung hauptsächlich in Kreisen von sehr dubiosen Figuren, wie Wirtschaftskriminellen und eindeutigen Nazi-Anhängern. Diese schlechte Gesellschaft stellt zwangsläufig seine frühere Tätigkeit in Frage und entspricht eher dem Bild eines korrupten pro-deutschen und nicht anständigen Polizisten.

Die Zugehörigkeit Grüningers zur NBS zwingt den Beobachter, die zahlreichen, von einander unabhängigen Zeugenaussagen ernster zu nehmen, welche wie die folgende vom November 1944 (!) lauten:

«Anlässlich eines Gespräches mit ihm nahe stehenden Personen hat sich Grüninger auffallend für die deutsche Sache eingesetzt, wobei er einen deutschen Sieg klar zu machen suchte. Bei der gleichen Gelegenheit liess er durchblicken, dass für ihn wieder bessere Zeiten kommen werden, dass er rehabilitiert werde und dass er die ihm zukommende Stelle wieder einnehmen werde. Was er damit gemeint hat, kann man nur erraten.»

Es könnte der Eindruck entstehen, dass bei Grüninger nach seiner Entlassung aus lauter Enttäuschung und Verbitterung über die mangelnde Unterstützung von jüdischer und sozialdemokratischer Seite ein Gesinnungswandel stattgefunden hätte.

Diese Meinung vertrat auch der Polizist Schweizer, denn er schrieb im oben erwähnten Bericht:

«Seit der Einstellung in seinen dienstlichen Funktionen und seiner später erfolgten Entlassung aus dem Staatsdienst, ist Grüninger stellenlos und somit ohne Einkommen. Er verbringt denn auch seine Freizeit zumeist in Cafés und Restaurants.

In politischer Hinsicht muss Grüninger seit seiner Entlassung... als nationalsozialistisch bezeichnet werden. Er gehörte auch der am 19. November 1940 .... aufgelösten "Nationalen Bewegung der Schweiz" an. Eine gewisse Verärgerung mag ihn zum Gegner unserer heutigen Staatsform gemacht haben.»

Abgesehen von der positiven Gestapo-Reaktion unmittelbar nach der Demission sprechen auch noch andere Tatsachen dafür, dass diese pro-nazistische Einstellung gar nicht so neu gewesen wäre. Gerade nach Grüningers Entlassung nämlich veröffentlichte der Winterthurer «Landbote» am 5. April 1939 einen Artikel unter dem Titel: Helfer der Gestapo?

Darin wurde geschildert, wie der Wachtmeister Müller aus Rorschach mit einer telefonischen Bewilligung seines Chefs Grüninger im Oktober 1938 ohne grosse Umstände ein Gestapo-Team in die Schweiz hereinliess, um nach einem angeblichen französischen Dieb zu fahnden. Müller lieferte seinen deutschen Berufskollegen auch nachträglich schriftliche, sehr inkriminierende politische Informationen, welche besagten Franzosen als Saboteur gegen das Dritte Reich darstellten.

Diese Geschichte stammt von einem empörten Polizeisoldaten, und sie wurde durch die darauf folgende Untersuchung auch faktisch bestätigt. Der Informant sagte, dass es sich dabei nicht um einen Einzelfall handelte, und dass Polizeihauptmann Grüninger offensichtlich mit anderen Polizeibeamten unter der gleichen Decke stecke, denn er «bagatellisiere alle Nachrichten über die Nazi-Umtriebe».

Wegen dieser groben Verletzung der schweizerischen Hohheitsrechte in Rorschach wurden Wachtmeister Müller und Grüninger nur leicht bestraft, der Gewährsmann aus den Reihen der Polizei dagegen wurde verhaftet und danach versetzt.

Bei seiner Interpretation dieses Vorfalles stützt sich Keller auf die Schlussfolgerung des Untersuchungsrichters, welcher in diesem gravierenden Vergehen - in für die Schweiz so bedrohlichen Zeiten - nur eine «zu grosse Vertrauensseligkeit» des Polizeihauptmannes und keine Gesinnungsfrage sehen wollte.

Dabei wusste ja Grüninger sehr gut Bescheid, zu welchem Verein seine Freunde von der Gestapo gehörten und über deren Rolle und Methoden bei den Juden- und anderen Menschenverfolgungen. Man darf die überdurchschnittliche Deutschfreundlichkeit Grüningers im Jahre 1938 also nicht übersehen. Und diese musste durch seine Dienstleistungen an die jüdischen Flüchtlinge gar nicht in Frage gestellt werden.

Die Tatsache, dass Grüninger Schutz von verschiedenen, wenn auch nicht von allen, jüdischen Personen und Organisationen erhalten hat, überrascht nicht und entschärft die Sache keineswegs. Denn die Geretteten waren nicht unbedingt über die Motive Grüningers informiert und konnten nur dankbar sein. Die Sternbuch-Familie und ihre Organisation, welche sicherlich eine finanzielle Leistung - nach einem bekannten SS-Muster - erbringen mussten, hatten auch keinen Grund, ihn zu verraten. Er selber - wie sehr viele Judenhasser - wäre imstande gewesen, seine rassistischen Bemerkungen auf den Stammtisch zu beschränken.

Interessant ist, dass von gewissen jüdischen und sozialdemokratischen Kreisen bis heute die Anschuldigung der Bestechung gegenüber Grüninger erhoben wird. Es geht dabei um Leute - zu ihnen zählen zwei angesehene Bundesrichter -, welche ihn nicht nur flüchtig kannten.

Auch die Hinweise des Informanten aus den Zürcher SP-Kreisen von 1939 wonach Grüninger gegen finanzielle Leistungen linken und jüdischen Flüchtlingen hilft , dürfen nicht nur als Verleumdung abgetan werden. Dies gilt auch für die Aussage einer gewissen Erika Michel aus Zürich, welche meinte, dass Grüninger mit den Nazis kollaborierte, dass er...viele Juden in die Schweiz einreisen liess, ... entsprechend entschädigt worden sei Diese Aussage beruht auf einem abgehörten Telefongespräch zwischen Dr. Corrodi in Zürich und Grüninger. Zusätzliche Bestätigung durch eine Aussage von einem gewissen Schlesinger Jr. in St. Gallen.

«Frau Michel hat im Bureau des Herrn Dr. Corrodi, Zürich 1 ......ein Telefongespräch mitgehört. Herr Dr. Corrodi telefonierte Hauptmann Grüninger ungefähr was folgt:

"Ich habe wieder einige Personen, die Du hereinlassen solltest. Ich werde etwa 1-2000 verlangen. Einer davon ist reich."

Hernach hat Dr. Corrodi mit Frau Michel über die Emigranten gesprochen und dabei die Bemerkung gemacht, dass er alle Juden in St. Gallen unterbringen könne. Nach ihrer Meinung hat Herr Grüninger von den Juden mehr erhalten, als er für sie ausgegeben hat.»

Merkwürdigerweise interessiert sich die Polizei nicht besonders für diese Angabe, denn obwohl Michel sich für weitere Recherchen anbot, wurde ihr von weiteren Aktivitäten dieser Art abgeraten.

Stefan Keller versuchte zwar, eine finanzielle Motivation Grüningers zu prüfen, aber es gelang ihm nicht, Beweise dafür zu finden. Dies überrascht nicht, denn auch die damaligen Behörden erbrachten - trotz intensiver Beschattung und Telefonüberwachung - keine eindeutigen und überzeugenden Indizien.

Die Beschatter waren trotzdem davon überzeugt, dass Grüninger einiges zu verstecken hatte. Denn ein Unschuldiger nimmt beispielsweise nicht die Mühe auf sich, regelmässig Telefongespräche aus einem Restaurant zu führen, obwohl es in seinem Haus einen Anschluss gab. Dementsprechend besteht der schwer auszuräumende Verdacht, dass er bei allfälligen Geldtransaktionen ähnliche Tarnungsmanöver verwandte.

Der ehemalige Bundesrichter Harald Huber sprach von zwei konkreten Bestechungsfällen aus «hundertprozentig zuverlässiger jüdischer» Quelle. Da er diese wegen des Anwaltsgeheimnisses nicht nennen wollte, schenkte ihm Keller keine grosse Glaubwürdigkeit.

Diese Verdachtsmomente werden durch die Einstellung Grüningers zu Geldfragen verstärkt. Er selber gab zu, dass er sich 1919 als Polizeileutnant bewarb, «einzig und allein wegen der finanziellen Besserstellung.»

Dass ihm bei dieser Absicht nicht nur legale Mittel recht waren, darauf deuten die Akten über die Affäre um die Erbschaft des Polizisten Christian Wetzel:

«...Wetzel wollte ursprünglich ... Fr. 5000.- der Landjäger-Pensionskasse vermachen. Nachdem er erfuhr, dass diese nicht mehr existiere, vermachte er den Betrag Hptm. Grüninger in seiner Eigenschaft als Polizeihauptmann "zur freien Verwendung". Die eingehenden Abklärungen der Staatsanwaltschaft ergaben, dass er dabei die Meinung hatte, dass die Bestimmung der Destinatäre und die Höhe der einzelnen Beiträge seinem Ermessen obliege, nicht aber dass er den Betrag für eigene Bedürfnisse verwenden dürfe. Die Strafverfolgung unterblieb wegen Verjährung der Antragsfrist.»

Denn bei der Untersuchung der Staatsanwaltschaft verstrickte sich Grüninger in sehr widersprüchliche und unwahre Angaben bezüglich dieses Geldes . Die Verwandten Wetzels, welche für Keller völlig unglaubwürdig sind (nicht so für die damalige Staatsanwaltschaft), setzten sich zusammen mit dem Verband der Kantonspolizei für die Verwendung dieses Teils der Erbschaft für notdürftige pensionierte Polizisten ein. Grüninger weigerte sich einige wochenlang, auf das Geld zu verzichten. «Dann einigte man sich auf einen Vergleich, und der arbeitslose Hauptmann trat 2500 Franken aus seinen staatlichen Pensionsguthaben ab.»

Im Verlauf der Vergleichsverhandlungen schrieb Grüninger an den Präsidenten des Verbandes der Kantonspolizisten:

«Ich bin berechtigt, mit diesem Gelde zu machen, was mir beliebt. (...) Ich habe Ihnen gesagt und ich wiederhole es, dass ich mich in dieser meiner Freiheit mit dem Gedanken getragen habe, von diesem Gelde zu wohltätigen Zwecken Gebrauch zu machen und dabei auch, und zwar in erster Linie, unterstützungsbedürftiger Korpsangehöriger zu gedenken. Aber alles ohne irgendwelche Bindung und Rechtspflicht. (...) Ich habe Ihnen auch noch ausdrücklich gesagt, wenn ein Korpsangehöriger unterstützungsbedürftig werde und von mir etwas wünsche, so wäre mir seine Angelegenheit vorzulegen, worauf ich mich dann je nach Sachlage zu einer Leistung entschliessen würde oder nicht. »

Dieser Fall sowie andere finanzielle Unregelmässigkeiten bildeten ab den 70er Jahren den Kernpunkt des Widerstands der Behörden gegen seine Rehabilitierung. Sie wollten dabei - aus offensichtlicher und eigentlich zugegebener Unkenntnis der vergangenen Sachverhalte - die humanitäre Haltung Grüningers gegenüber den jüdischen Flüchtlingen nicht in Frage stellen.

Dass Grüninger zuerst im November 1993 politisch und im November 1995 auch juristisch rehabilitiert wurde, darf nicht darüber hinwegtäuschen, dass dieser Entscheid unter enormem nationalen und internationalen politischen Druck und nicht durch überzeugende neue Fakten entstand. Für das Gericht scheint nur ein Punkt von zentraler Bedeutung zu sein, nämlich, dass der Polizeihauptmann – dank seinen ausgezeichneten Informationen - die Gefährdung der Juden (was das damalige Gericht angeblich nicht berücksichtigte oder berücksichtigen konnte) realisierte und entsprechend handelte.

Bei der Urteilsverkündung, also schon nach dem Ausbruch der jüdischen Nachrichtenlose-Vermögen-Affäre, wäre jedoch ein anderer Gerichtsentscheid sehr ungelegen gekommen. Sogar Präsident Clinton interessierte sich persönlich für den Fall.

Es scheint jedoch, dass die Rehabilitierung Grüningers verfrüht und die Mythosbildung um seine Person fehlplaziert ist.

Zürich, 1 Juni 1998




Die Nationale Bewegung der Schweiz (NBS)
wurde im Juli 1940 von einem kleinen Führerkreis gegründet. Die NBS erhielt rasch Zulauf von zahlreichen Rechtsradikalen aus den bestehenden Gruppierungen, aber auch von Leuten, die wegen der deutschen militärischen Erfolge das Gefühl hatten, sich mit dieser Weltanschauung befreunden zu müssen.

Die deklarierten Ziele der Bewegung waren die Übernahme der Macht in der Schweiz und die Neugestaltung des Staates als autoritären Führerstaat. Intern wurde ein Anschluss an Deutschland angestrebt, und so lauteten die Spitzel-Berichte (hier aus Luzern):

«Die Versammlung wird durch den Vorsitzenden mit gehobener Hand und den Worten: "Adolf Hitler unser Führer", worauf die Anwesenden in gleicher Weise stehend antworten: "Heil-Sieg", (nicht Sieg-Heil) Die Versammlung trage 100% nationalsozialistischen Charakter.»

In St.Gallen führte diese landesverräterische Linie jedoch zu heftigen Diskussionen und Austritten und zu entsprechenden Meldungen an die Behörden. Paul Grüninger gehörte offenbar nicht zu diesen oppositionellen Kreisen.

Der antijüdische Charakter dieser Bewegung versteht sich von selbst.

«Wenn die Idee die Rasse zum Kernpunkt macht, kann die Organisation niemals Juden, Neger und Gelbe in ihren Reihen dulden...»
oder
«Da wir in der Organisation nun mal Anhänger von Sauberkeit und Ordnung sind, wird der politische Gegner oder Jude festgenagelt, aber selbstverständlich nur auf der Parteikarte.» (aus einem internen Geheimpapier) .

Finanziert wurde die Bewegung offensichtlich durch die SS und finanzträchtige Schweizer.

Angesichts des raschen Zuwachses dieser Bewegung, welche in kurzer Zeit - laut uneinheitlichen Angaben - bis 2900 Personen registrierte, sahen sich die Behörden zum Handeln gezwungen. Am 18.11.1940 schrieb das EJPD an den Bundesrat:

«Die NBS gefährdet die innere und äussere Sicherheit der Eidgenossenschaft..»

Das EJPD stellte den Antrag, diese Gruppierung zu verbieten, was am nächsten Tag auch geschah.



Kommentar:

Die vorliegende Interpretation der Akten klärt zwar den Fall Grüninger nicht restlos auf, weist aber zumindest auf gravierende Mängel bei den bisherigen Forschungen.

Die engen Verbindungen Grüningers mit den deutschen Stellen werfen auf jeden Fall ein anderes Licht auf seine Tätigkeit zugunsten der Juden und zeigen ihn als eher ungeeignet für die Rolle des Gerechten, welcher die Ehre der Schweiz retten soll. Denn die Frage nach Grüningers Motivation für sein Handeln ist von zentraler Bedeutung und sie scheint alles andere als edel zu sein.

Gerade in diesem Bereich sind Nachforschungen - vor allem nach so vielen Jahren - schwierig. Die Möglichkeiten, zuverlässige Zeugen zu befragen, sind sehr beschränkt, und es bleiben hauptsächlich Archivquellen offen, welche noch nicht oder nicht genügend berücksichtigt worden sind.

Die Verteidiger Grüningers werden seine naive Haltung und Verzweiflung als Erklärung für die aufgeführten Sachverhalte geltend machen. Diese Interpretation ist nicht völlig auszuschliessen, verlangt aber auch sehr viel Naivität seitens des Betrachters.

Für viele, die zu Recht gegen die restriktive schweizerische Asylpolitik sind, sollte der Fall Grüninger dazu dienen, die unmögliche Praxis zu demonstrieren und aufzuzeigen, dass es möglich war, diese zu umgehen, auch wenn der Preis dafür unter Umständen hoch sein konnte.

Es gibt nichts gegen diese Zielsetzung einzuwenden, aber sie darf die Forschung nicht dermassen beeinflussen, dass die Erwartungen auf die falsche Person projiziert oder Fakten ausser Acht gelassen werden.

Der Fall Grüninger benötigt, gerade wegen seiner starken symbolischen Bedeutung, sachliche Untersuchungen, welche nicht von der Bildung positiver oder negativer Mythen gelenkt werden dürfen.

Bei der Forschung sollte offensichtlich auch die sozio-psychologische Frage gestellt werden, warum eine solche Mythenbildung so wichtig ist.

Sind es die verspäteten Schuldgefühle, welche die Sicht versperren?

Oder sind es die Schwierigkeiten, im nachhinein zu verstehen, warum damals die Rettungsmöglichkeiten eigentlich so wenig genutzt wurden?

Oder sind es andere Probleme, welche die Erforschung der Rettungsaktionen erschweren, die oft eigentlich Menschenhandel und deren Hauptakteure nicht selten fragwürdige Figuren waren?

Das Kreieren neuer Mythen an Stelle der alten muss vermieden werden, auch wenn das Land - egal aus welchen Gründen - unbedingt Helden braucht.

Shraga Elam. Email
[email protected] <[email protected]>.

zurück zur Homepage • zurück zur Inhaltsübersicht • backtop ..
Last update: 09-11-98 Created by:

http://web.archive.org/web/19991117182751/www.zonic.ch/ww2/pages/07.dok.htm

________________


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:59   23.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. תקציר בעברית: משת''ף נאצי כ''חסיד אומות העולם''  
בתגובה להודעה מספר 53
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 23.08.05 בשעה 14:41 בברכה, פילוביץ שחף
 
משת"ף נאצי כ"חסיד אומות העולם"

https://rotter.net/User_files/forum/gil1/430afb755a4bdd18.doc

הערה: החוברת/העבודה פורסמה בשפה הגרמנית ונשלחה ליד ושם
ולועדה שהמליצה על פאול גרינינגר לקבל את אות חסיד אומות עולם.


55. חוברת/תקציר/מאמר מאת העיתונאי חוקר שרגא עילם בגרמנית.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=55&viewmode=

להלן תקציר תוכן החוברת:

מפקד המשטרה של קנטון סנט גאלן פאול גרינינגר (Paul Grueninger) עזר למאות יהודים ב- 1938/39 להיכנס באופן לא חוקי לשווייץ ולכן פוטר ממשרתו. שנים רבות נחשב גרינינגר קדוש מעונה וגיבורם של כל אלו בשווייץ ומחוצה לה שמחו באמצעותו נגד מדיניות הפליטים הבלתי אנושית של השלטונות השווייצים. ב- 1971 העניק לו יד ושם את תואר חסיד אומות העולם וב-1995 טוהר שמו לאחר מותו ע"י בית משפט שווייצרי.

עיון מקרי ב-1998 בארכיון שרות הרגול הנגדי של הצבא השווייצרי (Spionageabwehr) העלה תמונה שונה לחלוטין של "חסיד אומות העולם" הזה. האיש מסתבר עמד בקשרים מאוד הדוקים עם הגסטפו והעניק למשטרה החשאית הגרמנית שירותים יוצאי דופן. העובדות שיובאו בהמשך הן רק חלק ממכלול המימצאים, אך כשלעצמן מבססות את החשד הכבד שגרינינגר עמד בשרות הנאצים ושהוא נתן את שירותיו עבור בצע כסף. מעבר לכל ספק סביר עומדת עובדת השתייכותו לתנועה נאצית שתמכה בסיפוחה של שווייץ לגרמניה ולכן נאסרה בשלהי 1940. שנה לאחר זאת, כאשר התחילו כבר לתכנן בגרמניה את השמדת היהודים השיטתית, ניסה גרינינגר לקבל משרת סוכן של קונצרן המוות אי.גה. פארבן.

במבט ראשון זה נראה מוזר לכאורה שסוכן נאצי יעזור ליהודים להימלט. תמיהה זו מתפוגגת לחלוטין כאשר מביאים בחשבון שהנאצים ב- 1938/39 ניסו "רק" לגרש את היהודים ועדיין לא להשמידם. נקודה זו מתועדת היטב, אך לא מודעת לקהל הרחב. הצורר אדולף אייכמן עבד אז שעות נוספות במאמציו לגרש את יהודי אוסטריה ועל רקע גלי הפליטים היהודים שהחלו להציף את שווייץ, סגרה זו את שעריה בפניהם באוגוסט 1938. זאת בניגוד לאינטרסים של הנאצים ולא מטעמם. לכן אפשר להבין מדוע הנאצים ניסו למצוא משתפי פעולה שווייצריים שיעזרו לעקוף את הקושי שהציבה סגירת גבולות זו שהפריעה לתכניות הגירוש. הבחירה של גרינינגר למטרה זו היתה טבעית לחלוטין, מכיוון שהלה ממש חרג ובלט ביחסו הידידותי כלפי הגרמנים.

ברור היום שכל אותם יהודים שגורשו לחו"ל ע"י אייכמן ניצלו מהשמדה, אבל אף אחד לא יבוא ויטען שלכן יש להעניק לאייכמן תואר חסיד אומות העולם. הוא הדין בגרינינגר, שיש יותר מסבירות גבוהה שעמד בשירות הנאצים. אם כי, מכיוון שנמצאו עד היום בעיקר מסמכים שווייצריים ולא מספיק מסמכים גרמניים, אפשר בינתיים לדבר רק על ראיות נסיבתיות כבדות משקל לגבי עניין זה. איות שלכשלעצמן מטילות יותר מצל כבד על הגיבור הלאומי החדש השווייצי.

כך למשל, במקביל "להצלת" היהודים, הוא איפשר לאנשי הגסטאפו לבצע מרדף וחקירה בתוך שווייצריה אחרי "פושע" פוליטי ואף סייע בידם בכך. דבר זה היה חריג מאוד באותה תקופה ואף היום אסור למפקד המשטרה הקנטונלית לאשר על דעת עצמו פעולה שכזאת. מסיבות לא ברורות טויח העניין על ידי שופט חוקר וגרינינגר קיבל רק נזיפה על פעולתו זאת. לעומת זאת, השוטר שהביא את השערורייה לידיעת העיתונות והאשים את גרינינגר ביחסים הדוקים עם הנאצים, פוטר מתפקידו.

ידוע גם שעם תחילת מלחמת האזרחים בספרד, גרינינגר שיתף פעולה עם הנאצים בניסיונות למנוע תנועת מתנדבים אנטי-פשיסטיים בדרכם לספרד. מלבד זאת, לא רק שישנם דיווחים אמינים על ביקוריו התדירים בשטח הנאצי, אלא שהוא בעצמו מנה קציני גסטאפו בין חבריו הטובים. אחד מהם הוצב לאחר מכך בהולנד ושם נודע לשמצה. גרינינגר שמר על קשר עימו כמסתבר גם אחר פיטוריו מהמשטרה השווייצרית.

מאוד מוזר הוא שעורך הדין שייצג אותו במשפט שנערך לו היה דווקא ראש ארגון שהיה ידוע בשנאת היהודים. הארגון ראה אפשרות ע"י גרינינגר לנגח את שר המשטרה של הקנטון מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית שאותו חברי התנועה הזו ראו כאחראי לכך שיהודים נכנסו בצורה לא חוקית לשווייץ. גרינינגר עצמו שיתף פעולה עימם פעולה והיה מלא רגשות נקם. הוא הצהיר לאחר שנחשף: "אם יפטרו אותי, צריך יהיה גם לפטר את שר המשטרה." כמובן שזו לא ממש התנהגות הולמת לחסיד אומות העולם שלכאורה היה מעוניין להציל כמה שיותר יהודים. שכן בכך הוא איים לחבל במאמצי הצלה נוספים ששר המשטרה תמך בהם. לא נראה אמנם ששר המשטרה החלש היה מודע לכל מעשיו ומניעיו של גרינינגר, מאידך ידוע היום שלמפלגה הסוציאליסטית היתה רשת הברחה לא חוקית עבור פליטים שחלק גדול מהם היו יהודים והשר עזר להם. ידוע שנשיא המפלגה הזו ניהל את הרשת והוא וחברי מפלגה אחרים טענו יותר מאוחר שהם שיחדו את גרינינגר כדי שיעזור. עדויות אלו מקבלות אישוש ע"י דו"ח מתחילת 1939 שנכתב על סמך מידע שמסר מודיע משטרתי שהיה פעיל בשורות המפלגה. גם מדו"ח זה עלה שהסוציאליסטים שחדו את גרינינגר. חשוב בהקשר זה לציין שהפליטים עצמם הכחישו שהם שיחדו את גרינינגר, אך ידוע לפחות מקרה אחד שבו הוא נחשד שקיבל טובות הנאה מיניות מפליטה יהודיה. בחקירה משטרתית היא הכחישה זאת בתוקף אך על פתק כתבה "איך אוכל כפויית טובה ולגמול רעה תחת טובה."

לפי עדות של אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בסנקט גאלן, סידני דרייפוס (אביה של השרה לשעבר רות) , גרינינגר עזר לחלק מהיהודים להיכנס בצורה לא חוקית לפי בקשת הנאצים ולפי בקשת אירגונו הוא. דרייפוס הזכיר אמנם רק מקרה מסויים, אך יש בעדותו של גרינינגר עצמו יותר מרמז שזה לא היה מקרה בודד. דרייפוס התייחס לאדם המכונה מרקוס לָפַל (לא ברור אם השם אמיתי) שעבד ככל הנראה עבור המוסד לעליה ב'. לפל היה אמור לסוע משווייץ לווינה כדי להשיג שם אשרות כניסה לארץ ישראל עבור פליטים יהודים בעלי אזרחות אוסטרית שנמצאו כבר בשווייץ, אך השגרירות הבריטית בברן סירבה להעניק להם את האשרות וטענה שהן חייבות להיות מונפקות בארץ מוצאם. הנאצים הסכימו לתת ללפל להיכנס לאוסטריה אך רק בתנאי שהוא יוכל לחזור לשווייץ. מכיוון שהוא לא היה אזרח שווייצרי, התקשרה הקונסליה הגרמנית בסנקט גאלן, לפי דרייפוס, עם גרינינגר והלה כראש המשטרה נענה ונתן ללפל באופן לא חוקי מסמך שאפשר לו לחזור לשווייץ. גרינינגר בעדותו אישר את העניין עקרונית, אך טען שאמנם איננו זוכר את לפל אבל הוא הוציא מסמכים כאלו כמה פעמים, כאשר היה מדובר בפליטים שהתכוונו להשתמש בשווייץ רק כארץ מעבר. "כך דרשה תמיד הקונסוליה הגרמנית מסמך (המאפשר חזרה) עבור אלו שהיו צריכים לנסוע לווינה כדי לקבל שם אשרה."

מחשיד במיוחד הוא העניין שאחרי פיטוריו מהמשטרה, ידידו הטוב של גרינינגר, קרל זיס, שהיה אחראי על ריגול בשווייץ מטעם המודיעין הגרמני במינכן, הציע לו באמצעות שליחים מהגסטאפו משרה בשורות המשטרה בגרמניה. על הצעה בעייתית זו סיפר גרינינגר בעצמו למפקח מהמשטרה הפדראלית השווייצרית (המקבילה לשב"כ) לאחר המלחמה. קצין המשטרה המפוטר אמנם דחה את ההצעה, כנראה מכיוון שאשתו לא הסכימה, אך עולה השאלה: מדוע הציעו הנאצים משרה בשורות משטרתם דווקא לקצין משטרה לא ממושמע ולכאורה חובב ומציל יהודי? המשטרה הגרמנית היתה ידועה לשמצה עקב משמעת הברזל ואהבת יהודים לא היתה בדיוק תכונה שהיתה הופכת מישהו למועמד שמתאמצים לגייסו.

התשובה הסבירה היחידה לשאלה זו המסתמכת על עובדות: הקצינים הנאצים הכירו את האיש טוב מאוד והתנהגו כמו שמתנהגים מפעילים אחראים כאשר סוכן נחשף. כתימוכין לעובדה שהצעת המשרה היתה רצינית, קיים דו"ח מעקב של המשטרה שלפיו נראה ביוני 1939 גרינינגר לאחר פיטוריו מסתודד במסעדת תחנת הרכבת של סנקט גאלן עם שני אנשי גסטאפו שנכנסו במיוחד לצורך זה לשווייץ וכאשר המלצרית התקרבה אליהם, הם הפסיקו לדבר. בארכיונו האישי של גרינינגר נמצאו גם מברקים מטעם איש המודיעין הגרמני זיס מאותו זמן וזה הודיע לשווייצרי בדחיפות שאין כל מניעה שהוא יוכל להכנס לגרמניה. מתוך הסמיכות הזמנית של העניינים, סביר להניח שקציני הגסטאפו מסרו לו את המברקים הללו בפגישה בתחנת הרכבת ושההצהרה שהוא מסר יותר מאוחר לנציג השב"כ השווייצי על הצעת המשרה היתה תשובה לשאלה לגבי סיבת הפגישה האמורה עם הגסטאפו. הצורך להרגיע את גרינינגר בקשר לכניסה לגרמניה העולה מהמברקים האמורים, נעוץ קרוב לוודאי בכך שהלה חשש שעדיין תלויה ועומדת נגדו בגרמניה עזרתו למבריח שהמשטרה שם עצרה.

עדויות אופי ומסמכים ממשפט שבו גרינינגר היה מעורב לפני כן, מלמדים על איש רודף בצע שנראה יותר במסעדות ובחברת נשים מאשר במשרדו. גם אחרי שפוטר מתפקידו המשיך גרינינגר להיראות במסעדות זאת למרות שלא היה לו מקור הכנסה ברור והוא לא נאלץ לנגוס בחסכונותיו. בין ידידיו הטובים נמנו נאצים שווייצריים ידועים. אחד מהם נתקל, למרות עמדתו האידאולוגית, בתחילת שנות הארבעים בקשיים לקבל אשרה לגרמניה וגרניניגר, לפי עדותו הוא בבית משפט צבאי, הציע לו שהוא יפעיל למענו את קשריו הטובים עם הגסטאפו.

תחקירי מראה שהיו אלו דווקא מנהיגי יהדות שווייצריה שהסבו את תשומת ליבם של השלטונות לתמיכתו של גרינינגר בכניסה הלא חוקית של פליטים יהודים. הם הובילו בכך לפיטוריו בתחילת 1939 ולמשפט שנערך לו יותר מאוחר.

הסיבה להלשנה זו נעוצה בהתנגדות של מנהיגים יהודיים לכניסה של מספר גדול מדי של יהודים לשווייץ. הם חששו ששנאת היהודים תגבר אם מספר היהודים בשווייץ יעלה בצורה דרמטית. נימוק אחר היה נעוץ בעובדה שהשלטונות השווייצריים החליטו שרק היהודים המקומיים ישאו בנטל קליטת הפליטים היהודים. בתוך הקהילה היהודית וגם מחוצה לה היו קולות שביקרו עמדת המנהיגים והגדירוה כאגואיסטית, זה עולה מפרוטוקולים של וועידות שונות של ארגון הגג של הקהילות היהודיות. חבר פרלמנט שווייצרי לא יהודי למשל התלונן שראשי ארגון הגג מכשילים את מאמצי המחאה נגד מדיניות האנטי יהודית של הממשלה השווייצרית. כלומר להערכתו וגם להערכת אחרים היה אפשר בהחלט לנסות לשנות את רוע הגזרה. נראה שבין המניעים של מנהיגים אלו מילאה גם תפקיד מאוד מרכזי הגזענות התוך-יהודית, השנאה נגד ה"אוסטיודן" (יהודי המזרח שחלקם היה גדול באוסטריה) של היהודים דוברי הגרמנית.

כך דיווח סידני דרייפוס , בדצמבר 1938 להנהגה היהודית על התנאים בקנטון שלו, סנקט גאלן "שהמשטרה היתה יותר מדי מתחשבת. לכן גדל שוב מספר הפליטים באופן משמעותי. נכנסו אלמנטים לא רצויים ... אנחנו בסנקט גאלן לא בעד סגירה הרמטית של הגבול (עם גרמניה) אלא לקלוט כמו מקודם קרובי משפחה, ילדים ואנשים שתרמו תרומה חשובה ליהדות." דובר אחר הזהיר באותה רוח מפני יצירת פרולטריון יהודי בשווייץ. בפברואר 1939 דווח בצער להנהגה היהודית: "לא יכולנו למנוע מהשלטונות לאפשר כניסת פליטים."

האיש האחראי ביותר לקו אנטי יהודי זה היה ראש ארגון הגג, סאלי מאייר. מאייר מילא מאוחר יותר תפקיד מרכזי בפרשת קסטנר. כנציג הג'וינט הוא ניהל את המו"מ עם קצין האס.אס. קורט בכר לשיחרור יהודי הונגריה. קסטנר וחבריו האשימו את מאייר חזור ונשנה בהכשלת המו"מ ושאלמלא הצורה שהוא התנהג ניתן היה להציל יותר יהודים. ידוע למשל שכאשר קסטנר הגיע בפעם הראשונה לגבול שווייץ בלווית בכר לדון בעסקה להצלת יהדות הונגריה זה היה בשבת ומאייר שלא היה דתי במיוחד לא הרים את הטלפון שכן ידע מי ממתין לו בצד השני. הוא העדיף להתחמק ולדחות בעוד יום את המו"מ. עבורו לא היה בתוקף הכלל היהודי החשוב "פיקוח נפש דוחה שבת" שפעילי הצלה דתיים הרבה יותר ממנו שמו נר לרגליהם. להגנתו ניתן לומר שהוא היה במצב מאוד לא נוח שכן ארגון הג'וינט לא נתן לו ממש גיבוי והציב אותו בפני משימה בלתי אפשרית שבה לא היה יכול להציע הרבה דברים קונקרטים. מאידך, לפי עדויות שונות מיהדות שווייץ, הייתה למאייר בהחלט סלידה מיהדות מזרח אירופה. הוא היה בכל מקרה בעל אישיות מורכבת ומלאת סתירות. מצד אחד היה במשך כל תקופת הנאצים אחד מהאנשים הפעילים ביותר לסעד עבור יהדות אירופה, אך מאידך היה חבר בארגון שוויצרי אנטי יהודי ואנטי פליטים. הוא גם היה בידידות קרובה עם ראש משטרת הזרים היינריך רוטמונד, אבי המדיניות האכזרית כלפי הפליטים היהודים, ומבקריו של מאייר ראו בו משת"ף של רוטמונד או במקרה הטוב מין 'שתדלן'. כך או כך, ידוע שכאשר סאלי מאייר היה רואה את קצין המשטרה המפוטר, פאול גרינינגר, הוא היה חוצה את הרחוב כדי לא לפגשו. האם היו ידועים לו קשריו ההדוקים של הלה עם הנאצים או היו אלו רגשות אשם בגלל ההלשנה?

בעדויות שמסרו ניצולים יהודיים בשנות התשעים הם הדגישו את המניעים האנושיים של גרינינגר ואת העובדה שהוא בכה כאשר שמע סיפורי זוועה על סיבלם. עם כל הכבוד לאנשים אלו, אין לייחס יותר מדי משקל לעדותם זו שכן האפשרות שלהם להכיר את מניעיו של גרינינגר לאחר של פגישה בת חמש דקות, אם בכלל התקיימה כזאת, שואפת לאפס. גם האפשרות לתאר בצורה אמינה אירוע קצר שקרה לפני מעל חמישים שנה היא לא במיוחד גדולה.

מכיוון שעד עצם היום הזה לא נמצאו מספיק מסמכים גרמניים הנוגעים לגרינינגר, חסרים נתונים מלאים על הקשרים בינו ובין הקצינים הנאצים בכלל ובפרט בהקשר של העזרה שהוגשה לפליטים היהודים. לעומת זאת לא יכול להיות אפילו צל של ספק שב- 1940 היה "מציל היהודים" חבר בארגון שווייצי פרו-נאצי. ארגון זה, "התנועה הלאומית השווייצרית" הוצא מחוץ לחוק בנובמבר 1940 מכיוון שחבריו שאפו לסיפוחה של שווייץ לגרמניה. ברשימת החברים שהוחרמה נמצא גם פאול גרינינגר ואין שום הוכחות סבירות שהמסמך זוייף, כפי שטוענים היום מגיניו של גרינינגר. נהפוכהו, במסגרת משפט שנערך לגריניגר ב-1941, אישרה אף משטרת סנקט גאלן עניין זה. האישור נשמע כאמין מכיוון שאין בו אף צל של נקמנות או כל כוונה רעה כלפי מפקד המשטרה לשעבר. כותב האישור שלא היה כנראה מודע לקשרים הטובים של גרינינגר עם הנאצים, העלה את הסברה שמתוך התמרמרות ואכזבה על פיטוריו, גרינינגר שינה את עמדתו הפוליטית והצטרף לתנועה הפרו-נאצית. ההסבר כשלעצמו של שהשוטר אמנם לא משכנע ביותר על רקע העובדות שהובאו לעיל, אך השתייכתו של גריניגר לארגון הנאצי מקבלת אישור ברור של מישהו שהכיר את העובדות. דבר שבכל מקרה לא בדיוק מתאים "לחסיד אומות העולם".

בנוסף לכך גרינינגר עצמו הודה שבשנת 1941 הוא ניסה להתמנות כסוכן מכירות של חברה גרמנית שמכרה גומי סינטטי, כלומר סוכן של קונצרן הרצח אי.גה. פארבן. לשם חתימת ההסכם התכוון גרינינגר לנסוע למינכן ואף קיבל אישור לכך מהשלטונות השווייצרים. שוב, מסיבות לא ידועות לא יצא העניין לפועל. מה שברור הוא שהמתווך בעיסקה זו היה לא פחות מאשר מרגל גרמני שנשלח אל גרינינגר ע"י ידידו משכבר הימים סרן קרל זיס, הממונה על הריגול בשווייץ. גרינינגר אמנם נחקר ע"י שלטונות הצבא בעניין מגעיו עם המרגל, שבהם אף הודה, אך הם החליטו משום מה שאין מספיק ראיות נגדו.

בדצמבר 1944 דיווח אחד משכניו של גרינינגר למשטרה, שהלה שזה עתה עבר להתגורר במקום, טוען שהוא עדיין מאמין בנצחון הגרמני וכשזה יקרה מצבו ישתפר ובכלל הוא מצטער שבזמנו לא פעל כפי שהיה צריך לפעול. כנראה שגרינינגר התכוון בכך לאחת המשרות עבור הגרמנים שנסוג מהן. המודיע למשטרה ציין גם שגרינינגר הזכיר שהוא מיודד עם ראש הגסטפו בהולנד. מידע זה שבאופן בסיסי היה נכון, אם כי לא לגמרי מדוייק (הידיד האמור לא היה ראש הגסטפו בהולנד אלא אחד מהקצינים החשובים שם), מעלה כמובן את אמינות כל העדות. מה גם שלא ברור איזה מניע היה למוסר המידע לשקר שכן סכסוך בין שכנים כמניע אפשרי לא נראה הגיוני.

ב-1998 חשפתי חלק מהפרשה בעיתון שווייצרי והתגובות החריפות לא איחרו לבוא. במיוחד התבלטו בכך ההיסטוריון והעיתונאי סטפן קלר(Stefan Keller) , שפרסם ב- 1993 ספר אוהד על גרינינגר שהביא לזיכויו במשפט שנערך ב- 1995 לאחר מותו, וחבר הפרלמנט של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, פאול רכשטיינר (Paul Rechsteiner) שהיה עוה"ד של גרינינגר במשפט זה.

תגובתם החריפה לא ממש היתה מפתיעה שכן השניים רכשו לעצמם שם בשווייץ ובנו אף קריירה עקב תפקידם המרכזי בפרשה זו. לפחות קלר היה מודע לבעייתיות סביב גרינינגר ולכן הסתיר עובדות מרשיעות והחליק אחרות. לדוגמא, למרות שהיה מוכר לו המסמך המראה על נסיונו של גרינינגר לקבל באמצעות מרגל נאצי משרת נציג של אי.גה. פארבן, אין פרשה זו מוזכרת בכלל בספרו. על הצעת הנאצים לגרינינגר לקבל משרה במשטרה הגרמנית בגרמניה כתב ההיסטוריון השווייצרי: "...זמן קצר אחר פיטוריו ב- 1939 הוצעה לו משרה על ידי ידידיו הגרמניים. "לא רק שקלר לא הזכיר באיזו משרה היה מדובר ואיפוא, אלא שהוא הסתפק בהערה סתמית לעניין חמור זה: "גרינינגר לא מצא משהו יותר נבון מאשר לספר (על עניין הצעת המשרה למפקח של המשטרה הפדראלית)... ".

קלר לא ניסה אפילו להתמודד באופן רציני עם עניין חשוב זה, שהיה חייב להדליק נורה אדומה בליוויית סירנה רועשת ובכל מקרה אומר דרשני. דבר שלא קרה עד עצם היום הזה, לא מצד קלר ולא מצד תומכיו הרבים בקרב ההיסטוריונים החדשים השווייצריים ובעיתונות.

לאחר פירסומי הראשון על הפרשה ב-1998 הכחיש קלר בתקיפות את חברותו של קצין המשטרה לשעבר בתנועה נאצית ב-1940. הוא גרס שמכיוון ששמו של גרינינגר לא הופיע ברשימת קציני הצבא חברי התנועה הנאצית, הרי מדובר במידע לא אמין ובזיוף. לא רק שקלר לא הצליח להוכיח מדוע למשטרה או לכל מישהו אחר היה עניין לזייף, אלא לא הכיר ולא רצה להכיר את המסמכים המוכיחים בצורה ברורה את הסיבה לאי-הופעתו של גרינינגר ברשימת הקצינים הפעילים: כבר ב-1936 הוא הושעה מסיבות לא ידועות משירות מילואים.

עיון במסמכים המוחרמים של הארגון הנאצי, "התנועה הלאומית השווייצרית" מראה שברשות התנועה היתה גם תמונה של גרינינגר. זאת בתקופה שתמונות לא היו ניתנות בפשטות להעתקה או להורדה מהאינטרנט. באמצעות תמונה זו ושל חברים מפורסמים אחרים ניסו נציגי התנועה לגייס חברים חדשים.

קלר טוען שגם אחד מידידיו הקרובים של גרינינגר, שונא יהודים ידוע וחבר שרוף של התנועה הנאצית האסורה בשם מריו קארר (Mario Karrer) אמר לו בתחילת שנות התשעים שלצערו גרינינגר לא היה חבר בארגון. לא רק שעדות זו פחות אמינה מהמסמכים אלא שכל עניין הידידויות הקרובה בין קארר הנאצי המוצהר וגרינינגר "מציל היהודים" היא יותר ממוזרה. אך גם קשר זה לא היה בעייתי עבור קלר. התרוץ שהוא מצא: מדובר היה ביחסים תמימים בין שני אוהדים של אותה קבוצת כדורגל. כאן יש לציין שלפי התיק של קארר במשטרה הפדארלית, אנשים הגונים נמנעו מחברתו בשל השקפותיו הפוליטיות, שהיו דעת מיעוט. רוב השווייצריים סלדו מהנאצים וחששו מכיבוש ארצם ע"י השכנה הצפונית, דבר שקארר וחבריו תמכו בו ולכן הוצאו אל מחוץ לחוק.

בהקשר זה העלה קלר הסתייגות נוספת. הוא טען שלפי הממצאים שלי עצמי, גרינינגר הועמד ב-1941 למשפט צבאי עקב הפצת שמועה שממשלת שווייץ מתכוונת להכנע לדרישות נאציות ו-להקטין את צבאה. בכך ראה קלר בעצם ביקורת אנטי-נאצית מצד גרינינגר נגד מדיניות כניעתית לכאורה של הממשלה. על פניו נראה טיעונו מוצדק, אך הוא התעלם מכך שמקור המידע שגרינינגר הפיץ היה תומך נאצי נלהב שהועמד אף הוא לדין יחד עם גרינינגר. שני עדים שהיו נוכחים כשגרינינגר פיזר את השמועה, טענו שבדבריו לא היתה כל ביקורת על הממשלה אלא ניסיון להראות עד כמה הוא חשוב ועד כמה הוא מעורה בעיניינים. בית המשפט מצידו ראה בהפצת השמועה ניסיון פושע לזרוע מבוכה באוכלוסיה השווייצרית. למעשה היה כאן בעצם מקרה ברור של פירסום תעמולה נאצית.

גם עיתון של הקהילה היהודית יצא בהתקפה אישית מכפישה נגדי שלא הביאה שום טיעון ממשי נגד המימצאים. הסיבות לעמדה זו לא היו ממש ברורות מעבר לעובדה שקלר זכה לתמיכה רחבה בקהילה היהודית כיהודופיל תורן. ניסינות לקיים דיון פומבי מסודר נכשלו לאחר שקלר סירב להשתתף בו וגם מכיוון שהתברר שקהל די רחב, במיוחד בקרב העיתונאים, הפוליטיקאיים וההיסטוריונים נצמד לגיבור הלאומי החדש גרינינגר שלכאורה הציל יהודים אך בעיקר את כבודה האבוד של שווייץ. זאת במיוחד לאחר שהחל מ-1995 העיתונות העולמית החלה לדווח בצורה בוטה על תפקידם המפוקפק של בנקים שווייצרים ושל השלטונות כלפי יהודים בתקופת השואה. בנוסף לכך, מסיבות לא מובנות נתפסה החשיפה של הקשר של גרינינגר עם הנאצים כביקורת לכאורה על עצם העזרה לפליטים יהודים והצדקה של המדינויות האכזרית של הממשלה השווייצית כלפיהם. כלומר,החשיפה עצמה נתפסה למרבית האירוניה כמעשה אנטי-יהודי. שווייצרים, ביניהם יהודים, שהתארגנו ודרשו דיון ציבורי נאות במימצאיי דיווחו על תגובות חריפות יוצאות דופן מסביבתם הקרובה.

ההתרשמות האבסורדית המוזכרת לעיל התחזקה כאשר בסוף 2003 פירסמתי חוברת על פרשת גרינינגר, שבה ערכתי את מימצאי בצורה מפורטת ומסודרת. מה שניקר במיוחד את עיני מתקיפיי הרבים ונתן להם עילה להתחמק מהתמודדות רצינית עם הכתוב ,היתה העובדה שהחוברת התפרסמה ע"י ארגון ימני בעל תדמית אנטי-יהודית. לא שינתה העובדה שהחוברת לא מכילה מילה אחת אנטי-יהודית, אלא אם מתייחסים בצורה כזאת אל הביקורת שמתחתי נגד אותם מנהיגי הקהילה היהודית שהתנגדו להציל יותר יהודים. החוברת אינה מכילה גם מילה אחת המייפה את מדיניות השלטונות השווייצרים דאז, אלא מהווה ניסיון לתאר את המציאות בלי כחל וסרק ובלי היצמדות לשום דיעה קדומה כזאת או אחרת. את עבודתי ליווה ועודד היסטוריון רציני המעדיף מסיבותיו שלו להישאר בעילום שם.

לאחר סקירה אוהדת על ידי היסטוריון אחר במהדורת יום ראשון של העיתון החשוב ביותר בשווייץ, הנוייה צירכר צייטונג, בפברואר 2004 נתפס ע"י חלקים גדולים של הציבור הוויכוח שהתעורר לתקופה קצרה כעימות בין אוהדי יהודים לכאורה ובין שונאי יהודים לכאורה. הגדיל לעשות השבועון היהודי היהודית 'תכל'ס' שהשווה את מימצאיי להכחשת השואה וטען שאין צורך להתמודד בכלל עימם, ממש כפי שאין צורך להתמודד עם טיעוני מכחישי השואה.

לפני כן, בתחילת ינואר 2004, שלחתי את תחקירי ליד ושם וראש המחלקה לחסידי אומות העולם, ד"ר מרדכי פלדיאל השיב לי ב- 4.1 שהוא יבדוק ביסודיות את החוברת ויודיע לי בהתאם. מאז לא שמעתי ממנו דבר או חצי דבר.

באפריל 2004 נקרא בירושלים רחוב על שמו של גרינינגר וכתב הארץ שגילה תחילה עניין בחשיפת השערורייה גם בישראל, איבד אותו עד מהרה מסיבות לא ידועות ומבלי לבדוק את העובדות. בהתחשב שבשווייץ התרכז המאבק בעיקר בהטלת רפש בי ולא בהפרכת מימצאיי, אני מניח שהכפשות אלו הגיעו גם לארץ וזו הסיבה לדממה האלחוטית וההשתקה. אפילו מי שרוצה לדחות את פרשנותי של העובדות, אינו יכול להיתעלם מהעובדות עצמן שלא הופרכו, שלכל הפחות מטילות צל וכתם ענקים על איש ומראות שבשום פנים ואופן אין הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם.

=
שרגא עילם הוא עיתונאי חוקר ישראלי החי בציריך עם פירסומים שונים בגרמנית כולל ספר שזכה רק לביקורות חיוביות על קשרי הסוכנות היהודית עם הנאצים ועל פרשות שונות הקשורות בשווייץ בתקופת השואה. תחקירו על פרשת מעילה בבל"ל שווייץ זיכה אותו באוסטרליה ב- 2004 בפרס העיתונאי החשוב ביותר Gold Walkley Award, שכן במסגרת זו חשף עילם חשבונות של שלושה אח"מים אוסטרלים בשוויץ. elams at dplanet.ch


מצ"ב קישורים רילוונטים:

53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
54. תכתובת עם: עיתון הארץ, יד ושם בפרשת פאול גרינינגר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=54&viewmode=
42. בעקבות תחקיר, הג'וינט הודיע על הקמת ועדת חקירה !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=42&viewmode=
50. סאלי מאייר, בתוקף קשריו עם הג'וינט האמריקאי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=50&viewmode=
51. ''אני מצהיר שסאלי מאייר (יו''ר הג'וינט בשוויץ) לא הציל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=51&viewmode=
מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&omm=0


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:06   25.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. כתבות שפורסמו בארץ - ישראל ובחו''ל:  
בתגובה להודעה מספר 53
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.08.05 בשעה 16:48 בברכה, פילוביץ שחף
 
Rocksberry
חבר מתאריך 20.12.02
349 הודעות 00:39 25.08.05


15. עוד חומר בנושא פאול גריננגר : (עיתון מקומי בי-ם)

להלן כתבה בנושא שצילמתי מהגיליון האחרון של מקומון השכונה
בה אני גר, פסגת זאב בירושלים שבה יש רחוב על שמו.
(מצטער על האיכות,הסורק מקולקל אז צילמתי בדיגיטאלית)




המשך הקריאה לאחר קריאת הטור השמאלי שלעיל:

פירסום פרשת ''חסיד אומות עולם'' מקבל הד בינלאומי:
בעקבות חשיפת הפרשה כאן בפורום סקופים באתר האינטרנט רוטר.נט:
חשיפה:משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=8775&forum=scoops1

פירסם המקומון בפסגת זאב - ירושלים כתבה בנושא
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=scoops1&om=8775&omm=15&viewmode=threaded

והיום פורסמו:
שתי כתבות בשפות: עברית וגרמנית שפורסמו באתר בינלאומי:
שתי כתבות בשפות: עברית וגרמנית שפורסמו באתר בינלאומי:


http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1745813&rc=il


http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1746228&rc=ch

__


הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:30   27.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. אלוף וח''כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם  
בתגובה להודעה מספר 53
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 27.08.05 בשעה 07:41 בברכה, פילוביץ שחף
 
ת י א ט ר ו ן ~~ ה א ב ס ו ר ד


פסגנט - מגזין אינטרנטי מספר 1 של פסגת זאב והצפון
http://www.pisganet.co.il/


49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded



53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=


______________________________________________


אלוף וח"כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=58&viewmode=
סוכן נאצי רחוב על שמו בפסגת זאב - ירושלים
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
בוגד ישראלי, רחוב על שמו בירושלים המזרחית - הרשות הפלשתינאצית
49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי ל' בכסלו תשע''א    06:44   07.12.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  82. נורית פלד אלחנן: חייבים לחנך את ילדינו לסרב לצה''ל (*)  
בתגובה להודעה מספר 58
 

MadMax
חבר מתאריך 16.8.05
3946 הודעות אור ליום שלישי ל' בכסלו תשע''א 22:36 06.12.10

נורית פלד אלחנן: חייבים לחנך את ילדינו לסרב לצה''ל שהוא ארגון פשע המונהג ע"י פושעי מלחמה.

הכלבה המטורפת הזאת מרצה לשפות וחינוך באוניברסיטה העברית אוניב' תל-אביב
ובמכללת דוד ילין. ובעלה רמי אלחנן ימ"ש הוא מיוזמי המשט הטורקי.

להלן מקבץ חומרים מתוך האתר: מוניטור האקדמיה הישראלית
שעוקב אחרי פעילות אנטי ישראלי באקדמיה

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?new_lang=he&BLUEWEBSESSIONSID=0f5db383b753a4c6a210228f87eeeb11


" Hebrew U] Nurit Peled-Elhanan: We must teach our children to refuse to a criminal organization (IDF) that is led by war criminals, murderers. "ON THE APPOINTMENT OF YAIR NAVEH AS DEPUTY CHIEF OF STAFF"

DR. NURIT PELED-ELHANAN‏

Dr. Nurit Peled Elhanan is a lecturer in language and education at the Hebrew University of Jerusalem, as well as at Tel Aviv University and David Yellin Teacher’s College. Dr. Peled Elhanan is the daughter of Mattityahu Elhanan, who was a late general, scholar and politician who quit the IDF two years after the Six Days War because of his objection to the peace process not starting immediately in 1967. In the 1970’s, Mattityahu Elhanan was amongst the first in Israel to advocate granting the Palestinians a state. Dr. Nurit Peled Elhanan is also married to Rami Elhanan, who is a co-founder of Israeli-Palestinian Bereaved Parents for Peace and who was on the Jewish flotilla to Gaza. Dr. Elhanan’s daughter, Smadar Elhanan, was the victim of a suicide bombing attack on Ben-Yehuda Street in Jerusalem in 1997. Dr. Elhanan indirectly blames the “Israeli oppression of Palestinians” for her daughter’s death. She is also a founder of the International Committee on Education and Occupation.

Right after the Flotilla, Dr. Elhanan claimed that Israel’s behavior towards the Turkish flotilla was similar to that of Sodom and Gomorrah. In April 2010, Dr. Elhanan was one of the co-initiators of the Russell Tribunal on Palestine, which sought to pressure governments to take a pro-Palestinian stance on the Israeli-Palestinian conflict. In March 2010, Dr. Elhanan announced that she will mourn on Nakba Day, that Orthodox Jewish settlers are “wicked invaders,” that the demonstrators who disturb the peace in the West Bank are “heroes,” that dozens of Israeli laws are “racist,” and that there is nothing to celebrate on Israel’s Independence Day. In February 2010, Dr. Elhanan spoke for the Alternative Information Center on “Israeli Racist Education.” During the one year anniversary of the Gaza War, Dr. Elhanan gave a speech in Tel Aviv where she referred to what happened in Gaza as a “slow annihilation” and claimed that Israel is teaching her children to become murderers. In December 2009, it was announced that Dr. Elhanan was set to participate in the Gaza Freedom March, which sought to break the siege on Gaza and open the borders despite the fact that Hamas is in power. In 2009, she addressed the European Parliament by condemning Israel, the UK, and the US while stating only positive things about Palestinians, Muslims, and Arabs, and claimed that it has been Palestinian women who have suffered the most thanks to Israel. Also in 2009, Dr. Elhanan participated in an interview where she stated explicitly that she cares more for the children of Gaza than the children of Sderot.

Sources:

http://cosmos.ucc.ie/cs1064/jabowen/IPSC/php/authors.php?auid=233
http://www.refusingtokill.net/Israel/NuritPeledRussellTribunal.htm
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7892&page_data=173&cookie_lang=en
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7737&page_data=173&cookie_lang=en
http://israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7645&page_data%5Bid%5D=8585&cookie_lang=en
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7520&page_data=173&cookie_lang=en
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7560&page_data=173&cookie_lang=en
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7505&page_data=173&cookie_lang=en
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7484&page_data=173&cookie_lang=en
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=6930&page_data=173&cookie_lang=en
http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=6288&page_data=173&cookie_lang=en
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=17576
Hebrew Follows English

http://www.gilad.co.uk/writings/nurit-peled-elhanan-on-the-appointment-of-yair-naveh-as-depu.html

NURIT PELED-ELHANAN: ON THE APPOINTMENT OF YAIR NAVEH AS DEPUTY CHIEF OF STAFF

SATURDAY, DECEMBER 4, 2010 AT 11:53PM GILAD ATZMON
The great wonderment with which the appointment of Yair Naveh has been greeted is itself to be wondered at. After all, who else could be appointed as the Deputy Chief of Staff if not Yair Naveh? Who else loves to immediately assassinate everyone who looks suspicious to him, to immediately kill whoever moves, to destroy, to devastate, to conquer, to crush? Yair Naveh is one of the best sons of the army, he learned everything he had to learn and proved himself in the field. The High Court of Justice does not interest him in the least (Uri Blau, thanks to information provided by ex-soldier Anat Kamm, Haaretz, 28 November 2008), he does not recognize human rights, he hates Arabs – or maybe they just get in his way at work. But to kill, he loves. What else is needed in a Deputy Chief of Staff of the Occupation army the function of the soldiers and officers of which has been well defined over the course of forty years: killing, liquidation, destruction, devastation and abusing a civilian population of millions of people?

But those who wonder at his appointment and want to thwart it are still infused with a kind of groundless romanticism about the Israeli Occupation Army. A romanticism that claims that people like Yair Naveh are the exceptions and we must not leave the army in their hands. Nor in the hands of the settlers, nor of the mercenaries or the rabbis who preach the murder of non- Jewish children, nor of the pilots who feel a bump on the wing when they release a bomb over an inhabited house nor in the hands of girl-soldiers like Eden Aberjil or in the hands of commanders like Col. Bentzi Gruber who is absolutely certain that the slaughter in Gaza was an expression of the justice of the path and that God is therefore on our side, that the killing of hundreds of children in Gaza was done according to the ethical code of the IDF that set moral boundaries for us and therefore “it is not possible that we harmed innocents,” and who does not understand why he is getting unpleasant letters that scare his wife in her beautiful reinforced house in a settlement (Yediot Aharonot, Friday 26/11.2010). In whose hands, then, should we leave the army? Maybe in the hands of those who participated as observers and helpers at the massacre at Sabra and Shatilla (see Oscar Nominated Walse with Bashir) and whose souls have been troubled since then to this very day, or in the hands of those who Break the Silence because they cannot bear the burden of their crimes and are haunted day and night by the horrified look in the eyes of a small girl in Gaza/Jenin/Nablus/Beit Umar/Bil’in/Ni’lin/Sheikh Jarrah/Beit Hanun/Jabaliya/Qalqiliya or Hebron, or in the hands of the female soldiers who, unlike Eden Aberjil, have difficulty remembering if they had smiled when they were photographed beside the corpse of a child in Hebron, for the fun of it, for the guys, for the gigs, and whose lives have been constantly troubled ever since they were released from service in the army of killing and realized what they had done?

Yair Naveh, his pupils and his teachers, prevent us from fantasizing and believing despite all the evidence that forty years of abuse, killing and destruction are exceptions to the ethical code of the most immoral army in the world. The appointment of Yair Naveh prevents us from continuing to tell our pure, young, enthusiastic children who want to contribute and act and build and educate, who flow into the pre-army programmes with a wonderful fervour of self-realization, sure that they can bring about change 'from within,' that everything will be all right if only they enlist in the right units - the “combat” units – that is, the units of murder and killing and liquidation, or at least in the “combat support” units – those that provide training in killing and murder and that strengthen our forces; the appointment of Yair Naveh prevents us from continuing to tell our children that in reply to the rabbis’ pamphlets that call for killing and slaughter, they can distribute their own - and our - doctrine of peace and brotherhood among the IDF troops.

The appointment of Yair Naveh is a fitting one. None is more suitable than he to stand nearly at the head of the most immoral army in the world, the cruellest army in the world that considers itself enlightened. An army with unlimited supplies of money and power and periodically mercenaries (have they judaized all of them yet?), a mob immersed in impulses and interests not one of which is moral. That is the meaning of an army. For that reason it is not Yair Naveh but us – who have to resign from the role of creating soldiers, providing soldiers, giving birth to soldiers and educating future soldiers. We must gather up our courage and teach our children to refuse. Refuse to take part in an organization that is led by war criminals, murderers of children. An organization like that cannot be anything but a crime organization. Avoid it like you would avoid live fire, we should tell them, and think of other ways to contribute to the society in which you live. Maybe you can go to live in Yeruham for three years, help Ethiopian children who are treated with blatant racism in their promised land, or go live in Bil’in or Ni’lin or in any other Palestinian village that the army has set its eye to destroying? Maybe you can organize more and more rescue boats to Gaza? Maybe you can block the path with your bodies when police and soldiers come to throw children out onto the street in Sheikh Jarrah and Silwan? Maybe you can help refugees who come to our shores fleeing from holocaust or genocide because they heard that there was democracy here, and help them to hide, to cope, to escape from the cruel racist government of the democracy of the Jews? Maybe you can save the Dead Sea? There are so many possibilities, children, to contribute to society, to the state if you will, to the place where you live. And those possibilities do not include the uniform of the IDF, nor its guns, nor its bombs or its commanders the model and paragon of whom is Yair Naveh, one of many whose orders you should never obey.

So it is to our advantage that one should see such a man standing at the head of the army – or nearly so. The appointment of Yair Naveh will permit us to point to a specific object and say to our children: do you see? That is the bad man. Do not go near. And when they ask in fear: what does he do to children? – We will tell them: he kills them, just like that, without the High Court of Justice and without Btselem.

Translated from Hebrew by George Malent

\Translator’s notes\

1. In August 2002, shortly after the Israeli Air Force dropped a one-ton bomb on a house in Gaza, killing Hamas leader Salah Shehadeh along with 14 innocent civilians, most of whom were children, the commander of the Air Force, Dan Halutz, was asked how he felt as a pilot when he dropped a bomb. He replied: “I feel a light bump on the plane as a result of the release of the bomb. A second later, it’s over. And that’s all. That’s what I feel.” Halutz was later appointed Chief of Staff of the Israel Defence Forces. (Vered Levi-Barzilai, “Yefei nefesh, nim’astem”, Haaretz, 23 Aug. 2002. In Hebrew. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=543557

)

2. Btselem: an Israeli human rights organization that monitors abuses by the Israeli army and police in the West Bank. Website: http://www.btselem.org/English/index.asp

. Prime Minister Yitzhak Rabin said he wished he could deal with "Palestinian terrorists" "Without the high court and without Betselem"
3. Reference to the documentary "to see if I'm smiling". By Tamar Yarom, 2007.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=921422&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0


http://www.news1.co.il/Archive/003-D-54260-00.html

נורית פלד-אלחנן

, פרופ' לחינוך

על מינויו של יאיר נווה לסגן הרמטכ"ל

אין הולם ממינויו של יאיר נווה לעמוד בראש הצבא הכמעט הכי לא מוסרי בעולם על כן אנחנו צריכים להתפטר מתפקיד מספקי החיילים, ולהציע לילדינו לחשוב על דרכים חלופיות לתרום לחברה דרכים לדוגמה: ספינות הצלה לעזה, הצלת ים המלח ואולי אפילו מגורים בני שלוש שנים בירוחם או בבילעין

מי עוד אפשר למנות לסגן רמטכ"ל אם לא את יאיר נווה? מי עוד אוהב לחסל ומיד כל מי שנראה לו חשוד? יאיר נווה הוא אחד מבכירי בניו של הצבא, הוא למד כל מה שהיה צריך

נורית פלד-אלחנן פרופ' לחינוך | על צד שמאל

על מינויו של יאיר נווה לסגן הרמטכ"ל

התמיהה הגדולה בעניין מינויו של יאיר נווה צריכה להיות על התמיהה. הרי את מי עוד אפשר למנות לסגן רמטכ"ל אם לא את יאיר נווה? מי עוד אוהב לחסל ומיד כל מי שנראה לו חשוד? יאיר נווה הוא אחד מבכירי בניו של הצבא, הוא למד כל מה שהיה צריך ללמוד והוכיח את עצמו בשטח. בג"צ מעניין את סבתא שלו ; זכויות אדם הוא לא מכיר, ערבים הוא שונא, או שהם סתם מפריעים לו בעבודה; מה עוד נדרש מסגן רמטכ"ל של צבא הכיבוש, שתפקידי חייליו הוגדרו היטב במשך 40 שנה - הרג, השמדה והתעללות באוכלוסייה אזרחית של מיליוני בני-אדם?

אלא שהתמהים על מינויו שרויים עדיין במין רומנטיקה חסרת-בסיס לגבי צבא הכיבוש לישראל. רומנטיקה הגורסת שאנשים כמו יאיר נווה הם חריגים, ואסור לנו להשאיר את הצבא בידיהם. וגם לא בידי המתנחלים, ולא בידי הרבנים המטיפים לרצח ילדים ערלים, ולא בידי טייסים שחשים קליק בכנף כשהם מטילים פצצות על בתי מגורים, ולא בידי חיילות כמו עדן אברג'יל. ולא בידי מפקדים כמו אל"מ בנצי גרובר, הבטוח שהרג מאות הילדים בעזה נעשה על-פי הקוד האתי של צה"ל ששם לנו גבולות מוסריים ועל כן "לא ייתכן שפגענו בחפים מפשע", ואינו מבין מדוע שולחים לו מכתבים לא נעימים ומפחידים את אשתו בביתה המוגן והיפה שבהתנחלות ("ידיעות אחרונות", 26.11.10).

אז בידי מי כן נשאיר את הצבא? אולי בידי החיילים שוברי השתיקה שאינם יכולים לשאת את נטל פשעיהם ומבטה של ילדה קטנה בעזה/בג'נין/בשכם/בנעלין/בשייח' ג'ראח או בחברון רודף אותם יום ולילה? או בידי החיילות שבניגוד לעדן אברג'יל מתקשות לזכור אם חייכו בשעה שהצטלמו לצד גווייה של ילד בחברון, בשביל הכיף, וחייהן התערערו לנצח לאחר שהשתחררו מן השירות בצבא ההרג והבינו מה שעוללו?

הבעיה היא שיאיר נווה ודומיו, מפריעים לנו לשגות בהזיות ולהאמין שארבעים שנות התעללות, הרג והשמדה הן חריגות מן הקוד האתי של הצבא הכי מוסרי בעולם. מינויו של יאיר נווה מפריע לנו להמשיך ולומר לילדינו טהורי הנפש שרוצים לתרום, ונוהרים למכינות הקדם-צבאיות בלהט של הגשמה שאין כמותו, שהם יכולים לשנות מבפנים. שהכל יהיה בסדר אם רק יתגייסו הם ליחידות הנכונות, ה"קרביות", ויפיצו, כתשובה לחוברות הרבנים הקוראות להרג ולטבח, את משנת השלום והאחווה שלהם, שלנו.

מינויו של יאיר נווה הוא מינוי הולם. אין הולם ממנו לעמוד כמעט בראש הצבא הכמעט הכי לא מוסרי בעולם. על כן לא יאיר נווה אלא אנחנו - אנחנו צריכים להתפטר מתפקיד מספקי החיילים, מולידי החיילים ומחנכי החיילים לעתיד, לאזור אומץ ולומר לילדינו: סרבו. סרבו להיות חלק מארגון שבראשו עומדים פושעי מלחמה. ארגון כזה אינו יכול להיות אלא ארגון פשע. התרחקו ממנו כמו מאש חיה, וחישבו על דרכים חלופיות לתרום לחברה שבה אתם חיים. אולי תלכו לגור בירוחם שלוש שנים, או בבילעין? אולי תארגנו עוד ספינות הצלה לעזה? אולי תחסמו בגופכם את השוטרים והחיילים הבאים להשליך ילדים לרחוב בשייח ג'ראח ובסילוואן? אולי תסייעו לפליטים המגיעים לחופינו משואה ומרצח עם כי שמעו שפה יש דמוקרטיה, ותעזרו להם להתגבר ולהימלט מיד השלטון הגזענית של דמוקרטיית היהודים? אולי תצילו את ים המלח? יש כל-כך הרבה אפשרויות, ילדים, לתרום לחברה, למדינה. והאפשרויות הללו אינן כוללות לא את מדי צה"ל, לא את רוביו, ולא את מפקדיו, שהדוגמה והמופת להם הוא יאיר נווה.

על-כן טוב וראוי שאיש כזה יעמוד בצמרת הצבא. מינויו של נווה יאפשר לנו להצביע על אובייקט ממוקד ולומר לילדינו: אתם רואים? זה האיש הרע. לשם לא מתקרבים. וכשהם ישאלו בפחד: מה הוא עושה לילדים? נאמר להם: הוא הורג אותם, צ'יק צ'ק, בלי בג"צ ובלי "בצלם"

++

ARE YOU A DONOR TO ISRAELI UNIVERSITIES?
Learn about what is happening on Israeli campuses.
Be informed about what is being done with your gifts and generosity.
Bear in mind and speak about anti-Israel Israeli academics when you are in touch with University officials.
http://www.Israel-Academia-Monitor.com


-=Fighting Academic Boycotts against Israel=-
-=Monitoring Anti-Israel Publications of Israeli Academics=-
Search-mechanism to find anti-Israel academics posted on site
Israel Academia Monitor, P.O. Box 997 Even Yehuda 40500, Israel

Tel:+972-54-4283749
[email protected]

To support the vital work of Israel Academia Monitor, please donate here


If you wish to unsubscribe from our mailing service or change your subscription please write



פורסם כאן:
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=477129994377&set=a.117697274377.97735.612759377

תזכורת:

אלוף וח"כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=58&viewmode=

סוכן נאצי רחוב על שמו בפסגת זאב - ירושלים
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=

@ בוגד ישראלי, רחוב על שמו בירושלים המזרחית - הרשות הפלשתינאצית
49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded

(*) להיות מודע = לשרוד (*)


אהרון רול: מחקרי 'אנרכיסטים עליך ישראל' מיום 6 מרץ 2010
https://rotter.net/forum/gil/18606.shtml
תחקיר: ''הכירו את מנהיג האנרכיסטים רוני ערמון''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17846&forum=gil&omm=0


ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF)
https://rotter.net/forum/gil/18350.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:22   29.08.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. מסמך/פרוטוקול חקירתו של גרינינגר ע''י השופט הצבאי שחקר  
בתגובה להודעה מספר 53
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.08.05 בשעה 21:58 בברכה, פילוביץ שחף
 
מצ"ב מסמך נוסף + תרגום בעברית לפרשת גרינינגר.

[email protected]

זהו פרוטוקול חקירתו של גרינינגר ע"י השופט הצבאי שחקר את פרשת המרגל הגרמני מנפרד הרטמן אשר ביקר את גרינינגר, לפי עדותו, הוא לפחות פעמיים.

החקירה היתה בבאזל ב – 21.7.1943

לפי עדות גרינינגר הוא ניסה ב-1941 לקבל משרת סוכן עבור שתי חברות גרמניות, אחת מהן ייצרה גומי סינטטי. מוצר זה יוצר ע"י רק ע"י חברת בת של קונצרן הרצח אי.גה. פארבן (אותו קונצרן ייצר כידוע את הציקלון ב. והיה שותף בכיר למיזם אושוויץ). לפי גרינינגר בביקורו השני בקייץ 1941 הודיע לו הרטמן שהעניין מסודר והוא יכול לנסוע למינכן כדי לחתום על החוזה. מסמכים של הרשויות השווייצריות מוכיחים שאכן גרינינגר הגיש באותה תקופה בקשה לנסוע למינכן. בסוף מסיבות שגרינינגר לא נקב העניין לא יצא לפועל.

לפני כמה זמן פניתי להיסטוריון גרמני, שחקר את תולדות חברת הבת, אם הוא מצא משהו על העניין. תשובתו היתה שלילית.

כמובן שזו לא יכולה להיות תשובה ממצה. אך העיניין מציב בכל זאת את האפשרות שגרינינגר לא אמר את האמת וכל הסיפור היה בגדר של כיסוי על פעילותו למען שרות הריגול הנאצי. דבר שגרינינגר כמובן הכחיש בתוקף
(היה על זה עונש מוות).

כלומר ישנן שתי אפשרויות:

1. גרינינגר אמר את האמת ואכן הוא אמור היה להיעשות סוכן של אי.גה. פארבן. דבר חמור מאוד כשלעצמו. לא רק שזה קורה בתקופה שהנאצים מחריפים את רצח היהודים ומישהו שהיה אנטי-נאצי לא היה עושה זאת, הרי הנאצים עצמם לא היו מאשרים משרה כזאת וגם כניסה לגרמניה עבור מציל יהודים לכאורה. מתווך העיסקה היה מרגל נאצי שלפי דברי גרינינגר לא דרש תמורה וגם לא הציע לו, כמובן, לעבוד עבורו כסוכן.

2. גרינינגר לא אמר את האמת. כלומר היה לו מה להסתיר.

השופט:" הוברר שדוקטור הרטמן הוא מרגל גרמני ומעבר לכך שהוא הגיע לשווייץ למטרות ריגול. קיים חשד שהוא ניסה לגייס את אדוני."

תשובה: " הרטמן לא ניסה אצלי דבר בכיוון הזה. במשך הזמן נוצר אצלי הרושם שהוא לא לגמרי נקי. .. משהו קונקרטי נגדו לא היה ידוע לי, כך שלא ראיתי כל סיבה לדווח עליו למשטרה."

לא סביר שהמרגל הנאצי לא ניסה לגייס או להפעיל מחדש את גרינינגר, שכן הוכח שהוא הגיע לשווייץ להקים רשת של סוכנים. בוודאי שהוא לא בא לבלות בשווייץ. לפי עדות גרינינגר הם בילו שעות רבות ביחד. "להרטמן היה בהתחלה משעמם בסט. גאלן ולכן ביליתי בחברתו. פעמיים הייתי איתו בבאר שנקרא סנטיס."

השופט החוקר הקשה עליו ואמר:

"מבלי כל קשר עם מקרה הרטמן עמד כבודו כבר קודם תחת חשד משטרתי שיכול להיות שכבודו מעורב בריגול, מכיוון שאמצעי המחיה של אדוני לא ברורים."

בתגובה טען גרינינגר שלאחר פיטוריו הוא נתמך על ידי ארגון עזרה יהודי (מה שהיה רק חלקי נכון). אח"כ הוא ייסד חברה יחד עם שותף (חבר בתנועה הנאצית האסורה). הוא קיבל כסף לשם כך מחותנתו וממקור שהוא לא נקב וחי תקופה מסויימת מהכסף ששותפו השקיע. העסק נכשל וגרינינגר טען שהוא אמנם לא הרוויח, אך גם לא הפסיד. טיעון מוזר מאוד שכן השקעות בעסק לא אמורות לשמש לצרכי מחייה. אך גם מקור המימון הלא ידוע לא הטריד מסתבר את השופט והוא לא התעקש.

אחר שאל אותו השופט לגבי פגישתו בקצין משטרה נאצי בסט. גאלן ב-30.6.1939. מדובר ביוזף שריידר שנעשה אח"כ לאחד ממפקדי הגסטאפו הידועים לשמצה בהולנד ואשר כפי הנראה באותה הזדמנות הציעה לגרינינגר משרה במשטרה הגרמנית.

גרינינגר ענה: "שריידר מברגנץ (אוסטריה) הוא מכר וותיק (יותר מאוחר הוא תיאר אותו כחבר טוב). הוא היה קומיסר של משטרת הגבולות בברגנץ, איש אוהב אדם (לפי מחקרים חדשים הוא היה אחראי על עינויים ורציחתם של סוכנים בריטיים בהולנד) אשר השתדל למשל למתן את רדיפות היהודים."

בכך למעשה גרינינגר יותר מרומז על תפקידו של שריידר בגרוש יהודי אוסטריה ב-1938/39 ע"י: אוהב אדם אחר בשם "אדולף אייכמן" ועל כך שהם היו בקשר באותה תקופה ובאיזה צד של המיתרס הוא עצמו עמד.

שאלה: "ב- 26.2.1941 שוחח כבודו טלפונית עם מריו קארר (נאצי ידוע ושונא יהודים נלהב בקשר לנסיעה לגרמניה), אדוני ציין שהוא יוכל באמצעות קשריו לסדר (לקארר) אשרת כניסה (לגרמניה)."

תשובה: "אני עצמי לא הייתי אף פעם בגרמניה (לא נכון – לפני מלחה"ע השניה הוא היה פעמים רבות), אך התכוונתי פעם לנסוע לשם בגין משרת הסוכן האמורה. מריו קארר נתקל פעם בקשיים לקבל אשרה ואז אמרתי לו שאולי אוכל לעזור לו באמצעות הקשרים שהיו לי מעצם תפקידי כראש המשטרה. אך בסוף זה לא יצא לפועל."

מה שעולה ממסמך זה הוא יותר מבעייתי ל"חסיד אומות העולם" גרינינגר. ב-1941 כאשר הנאצים התחילו להשמיד באופן שיטתי הודים ה"צדיק" הזה רצה לנסוע לגרמניה במטרה לקבל נציגות של אי.גה.פארבן ו/או לתאם את עבודתו עבור השירותים החשאיים הגרמניים. זה במקרה המינמלי וכאשר אפשר גם להניח שזהו בכלל סיפור כיסוי. בכל מקרה גרינינגר עמד בקשרים הדוקים עם מרגל גרמני שביקר אצלו לפחות פעמיים. אך ראש המשטרה לשעבר טען שלא ידע שמדובר במרגל, זאת למרות שהוא בעצמו כתב תזכיר כמה שנים קודם לכן שהעיתון שעבורו מנפרד הרטמן לכאורה עבד היה למעשה כיסוי למרגלים. אך השופט החוקר לא היה מודע לכך.

קשרי הידידות והמסחר ההדוקים עם שני נאצים שווצריים הם גם לא תואמי "חסיד אומות העולם". העובדה שהוא ראה בקצין גסטאפו קשוח ואכזר כמו יוזף שריידר איש אוהב אדם, גם היא לא בדיוק מדברת בזכות גרינינגר ובעדותו על פעולות לכאורה למען יהודים של שריידר יש מיותר רמז ששניהם עבדו למען אותה מטרה:
לעזור לגרש את יהודי אוסטריה.






__


אלוף וח"כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=58&viewmode=
סוכן נאצי רחוב על שמו בפסגת זאב - ירושלים
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
בוגד ישראלי, רחוב על שמו בירושלים המזרחית - הרשות הפלשתינאצית
49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:05   09.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  68. שינדלר האוקראיני וגרינינגר השווייצרי  
בתגובה להודעה מספר 53
 

מוזרה היא עמדת יד ושם שבמקרהו של אנדריי שפטיצקי שבו יש בהחלט סיבות לקולא אבל במקרה של השווייצרי פאול גרינינגר שבו יש סיבות טובות מאוד להחמיר,אפילו לא נעשית בדיקה רצינית.
גרינינגר במקרה הטוב ביותר לא היה במגע כה צמוד עם הפליטים היהודים כמו שפטיצקי ועשה את מה שעשה תקופה מאוד קצרה. במקרה הפחות טוב עבורו, סביר מאוד להניח שהעזרה שהוא העניק לפליטים יהודים להכנס לשווייץ היתה למען הנאצים ולא מסיבות הומניטריות. מעל לכל צל של ספק עומד שהאיש היה חבר בתנועה נאצית וגילה בצורות שונות תמיכה בנאצים . הנאצים היו מעוניינים להעסיקו הן במשטרה שלהם והן במשרות אחרות, זה לא היה קורה אם הם היו מאמינים לעיתונים וחושבים שהוא באמת הציל יהודים. היתה להם אפשרות ישירה לדעת זאת.

מלבד זאת ישנן עדויות אמינות שגרינינגר עשה את מעשיו עבור בצע כסף.
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=


יום שישי ה' באלול תשס"ה, 2005 .9 .9
שינדלר האוקראיני
מאת יוסי מלמן ואסף כרמל

זה האיש שביד ושם מסרבים שוב ושוב להעניק לו תואר חסיד אומות עולם. אולי כי היה לאומן אוקראיני שאהד את הצבא הנאצי מתוך תקווה שיעזור בהקמת מדינה אוקראינית. הוא אף כתב באיגרת: "אנו רואים את הצבא הגרמני כמושיע מהאויב". אבל לכומר אנדריי שפטיצקי היה גם צד אחר. בחירוף נפש ובמסירות הסתיר והציל כ-150 יהודים, וביניהם אדם דניאל רוטפלד, שר החוץ של פולין. הניצולים מסרבים לשכוח את מיטיבם. והם מסרבים לסלוח ליד ושם


המטרופוליט שפטיצקי. לפחות שלושה אנשים העידו שראו את מכתבו להימלר, אך המקור אבד ולא נותר אף עותק

השלג מילא תפקיד מכריע בחייה של לילי שטרן-פוהלמן. כשברחה מגטו לבוב היא בוססה בו עד לברכיה, בליל חורף אוקראיני, עד שהגיעה לדירת המסתור והתאחדה עם אמה. אחר כך, כעבור כשנה, בשלהי 1943 או ראשית 1944 (היא אינה זוכרת את התאריך המדויק), שוב בלילה מושלג, היא ואמה הצליחו למלט שוב את נפשן. בפעם הזאת מצאו מקלט במתחם הקתדרלה של לבוב, במעונו של המטרופוליט. היא היתה אז בת 11, אבל הזיכרון חי עמה יותר מ-60 שנים. "הוא היה איש ענק ומרשים. אף שהיה מרותק לכסא גלגלים, הדבר הבולט ביותר היה ממדי גופו העצומים. בעיני, עיני ילדה קטנה, הוא נראה ענק. היה לו זקן לבן עבות ועיניים חמות", היא משחזרת בשיחת טלפון מביתה בלונדון את המפגש הראשון שלה עם אנדריי שפטיצקי. "הייתי נפחדת מאוד. הוא הניח את ידיו על ראשי ובחיוך אמר לנו: ברוכים הבאים, אל תחששי, אציל את חייך". הבטיח וקיים. כעבור כמה חודשים, בקיץ 1944, שיחרר הצבא האדום את חבליה המערביים של אוקראינה מהכיבוש הנאצי. לילי פוהלמן ואמה ניצלו סופית.

זה כחמישים שנים מנסים לילי, אמה (שמתה בינתיים) ועוד קומץ ניצולי שואה ובני משפחה, ובהם אדם רוטפלד, כיום שר החוץ של פולין, לשכנע את מוסד יד ושם להעניק לכומר האוקראיני אנדריי שפטיצקי את אות חסיד אומות עולם. אך לשווא. למעט דבקותם של ניצולי השואה ואזכורים ספורים, בעיקר בספרי ההיסטוריה, צנח סיפורו של אנדריי שפטיצקי אל תהום הנשייה. אפילו רשימה בעניין זה, שהתפרסמה ב"מעריב" ביום השואה האחרון לפני ארבעה חודשים, לא הותירה רושם על יד ושם.

זהו לא רק ויכוח על זיכרון, שיכחה והנצחה. ברקע הדברים גם דיון נוקב על פרשנות היסטורית ועל "אמת" היסטורית. מצד אחד ניצבות האמת וההיסטוריה הפרטיות של כל אחד מהניצולים. ומולם - האמת של יד ושם, בעל הסמכות החוקית להענקת התואר, שרואה את עצמו כשומר החותם של תולדות השואה. הניצולים משוכנעים שמניעיהם טהורים ונאצלים ואילו השיקולים של יד ושם מודרכים, לטענתם, גם מחישובים פוליטיים וביורוקרטיים. זהו קרב גם על הזמן. ככל שנוקף הזמן מספרם של הניצולים פוחת והולך והשיכחה ההיסטורית צוברת תנופה. מכאן גם נחישותם והתמדתם של הניצולים, שאינן נופלות מאלה של יד ושם.

בשבועות האחרונים שוב חידש קומץ הניצולים את המאבק. הפעם הם נעזרים בפרופ' שמעון רדליך מאוניברסיטת בן גוריון, היסטוריון מומחה לתולדות יהודי מזרח אירופה. עכשיו הם מנסחים עצומה שעליה יוחתמו ניצולי השואה ואישי ציבור, שתישלח ליד ושם בקריאה שישקול שוב את עמדתו. בראשית נובמבר יתקיים בלבוב יום עיון מטעם הארגון היהודי-האוקראיני "תקומה", בהשתתפות היסטוריונים מישראל ומאוקראינה, להערכת דמותו של שפטיצקי ויחסו לעם היהודי. אבל יותר מכל, ניצולי השואה והתומכים במאבקם שואבים עידוד מביקורו המתוכנן בישראל, בעוד כחודשיים, של נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו, ונהנים מרוח גבית ממשרד החוץ, שבו מודעים לעובדה שהענקת התואר למי שנחשב באוקראינה גיבור לאומי יכולה לתת תנופה ליחסים בין שתי המדינות.

השומרים חשבו שהיא מתה

לילי שטרן נולדה ב-1932, למשפחה יהודית בורגנית, בעיר לבוב - אז בפולין, כיום באוקראינה. סבה היה יהודי דתי, אבל הוריה זנחו את המסורת. אביה היה מנהל בנק, אמה מעצבת אופנה. על פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ מ-1939, סופחו לבוב וחבליה המזרחיים של פולין לברית המועצות. ביוני 1941, במבצע ברברוסה, פלשו הנאצים לברית המועצות ונכנסו ללבוב - "והאסון החל", לשונה של לילי.

באוגוסט 1942, באקציה הגדולה בגטו לבוב, לקחו אנשי מיליציה אוקראינית את אביה ואחיה. "עד היום לא ידוע לנו מה בדיוק קרה להם. הם פשוט נעלמו ולא נותרה שום עדות מהם". לילי ואמה ניצלו משום שבאותה עת שהו בבית הסב והסבתא. כעבור כשלושה חודשים, בנובמבר 1942, נסגר הגטו ונותק משאר חלקי העיר. התמזל מזלה של האם ובאותו לילה שהתה מחוץ לגטו. שלוש אחיות בנות לבוב, שחשקה נפשן בבגד מסוגנן, הזמינו אותה לביתן.

"חיכיתי שסבי וסבתי יירדמו ואז - מאוחר בלילה - החלטתי לברוח", מספרת לילי פוהלמן, בשיחת טלפון מלונדון, שבה היא מתגוררת. "יצאתי מהבית בפיג'מה וצעדתי בשלג אל סוללה של מסילת ברזל שהקיפה את הגטו ותחמה אותו. לפתע שמעתי צעקות של בני אדם, נביחת כלבים ויריות. השתטחתי ארצה והסתתרתי. כעבור זמן מה שככו הקולות. השומרים כנראה חשבו שפגעו והרגו אותי, ולא טרחו בלילה הקר לבדוק את הגופה. טיפסתי על הסוללה, בוססתי בשלג וצעדתי לבית שבו היתה אמי. אמי הנדהמת לא ידעה מה לעשות".


ילדים במנזר אונייב, 1943, שלושה מהם יהודים שניצלו בהוראת שפטיצקי. הילד הרביעי משמאל בשורה השנייה הוא עודד אמרנט
(בתמונה הקטנה, כיום)

שלוש האחיות חששו לחייהן והבהירו כי על האם ובתה לעזוב עם בוקר. לאחר לבטים שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה החליטה האם לשים נפשה בכפה והלכה עם בתה לביתה של מכרה, גרמנייה רווקה ששמה אירמגארד ויט, שעבדה כמזכירה במינהל העירוני. "הגרמנייה הוכתה בהלם", אבל נראה שמראה הילדה הנפחדת בפיג'מה הדליק בה ניצוץ אנושי. היא הסכימה להסתיר את השתיים בביתה. כעבור ימים אחדים הודיעה האם כי היא שבה לגטו כדי להתאחד עם הוריה. ויט הבהירה לה כי לא תניח לה לקחת את לילי אתה. "היא תישאר כאן ואם יקרה לך משהו אגדל ואטפל בה", הבטיחה. האם שבה לגטו והתאחדה עם הוריה. כעבור זמן מה, בעת שהלך לתומו ברחוב, נורה הסב למוות. הסבתא, כדי לא להיות לטורח על הבת, התאבדה. האם שבה לבית ויט, שבו הוסתרה בתה.

בינתיים נוסף לדירה עוד זוג יהודים, שגם את חייהם הסכימה המזכירה הגרמנייה להציל. אלה היו הרוקח יוסף פודושין ואשתו אנה. ארבעת היהודים המשיכו להסתתר בבית עד לחורף 1944. אז, כשמתקפת הנגד של הצבא האדום החלה למוטט את קווי ההגנה הגרמניים ולהתקרב ללבוב, נתקפה המזכירה הגרמנייה בפחד. יחד עם שאר העובדים הגרמניים במינהל העירוני היא החלה בהכנות לקראת נטישה למולדת. היא ביקשה מארבעת היהודים שיחפשו מחסה חלופי. הרוקח פודושין הכיר את המטרופוליט שפטיצקי עוד לפני המלחמה, אז סיפק תרופות לו ולכנסייתו. כשחרב מתהפכת על ראשם הלכו לילי, אמה ובני הזוג פודושין אל הקתדרלה של יורי (ג'ורג') הקדוש, למפגש עם שפטיצקי במעונו של המטרופוליט.

פטריוט אוקראיני

רומן שפטיצקי נולד ב-1865 למשפחת אצולה אוקראינית, שאילן היוחסין שלה הרחיק עד למאה ה-13. במרוצת הדורות והחיים תחת שלטון כיבוש פולני, עברה המשפחה תהליך של היטמעות וקיבלה עליה את המנהגים, הערכים והתרבות הפולניים. עתה, תחת שלטון אוסטרו-הונגרי, נטה רומן הצעיר אחר התנועה הלאומית האוקראינית, שביקשה לכונן מדינה עצמאית, ואף הביע רצון להיות כומר. הוריו הגיבו בשליחתו לגרמניה כדי שילמד משפטים. הוא אמנם סיים את הלימודים בהצטיינות אך במקום לפתוח בקריירה של משפטן היה נחוש לעלות על מסלול כמורה.

אחרי שסיים את לימודיו, ב-1886, החליט שפטיצקי הצעיר לנסוע לאיטליה, לבקר אצל האפיפיור ליאון ה-13 ולהיוועץ בו על עתידו. הוא נטש את הכנסייה הקתולית, עבר לכנסייה היוונית-קתולית (האוניאטית), שינה את שמו הפרטי מרומן לאנדריי, והחל ללמוד בסמינר לכמרים. הכנסייה האוניאטית נוסדה ב-1596, כשאוקראינה היתה נתונה תחת כיבוש פולני קתולי: היא שימרה את הטקסים והפולחנים הביזנטיים, אך קיבלה את המרות העליונה של האפיפיור. ברוסיה היא פורקה על ידי השלטון הצארי ומוזגה בכנסייה הפרבוסלווית, והמשיכה להתקיים בחבלים המערביים של אוקראינה, שהיו נתונים לשלטון האוסטרו-הונגרי. זה גם מרכז כוחה העכשווי, שם יש לה חמישה-שישה מיליוני מאמינים.

התקדמותו במידרג הכנסייתי היתה מטאורית וב-1900, בהיותו בן 35, זכה בתואר מטרופוליט והתמנה לראש הכנסייה, משרה שהחזיק בה עד למותו. בתולדות אוקראינה מקושרת בשמו תחייתה של הכנסייה באוקראינה המערבית במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1903 ייסד שפטיצקי את מסדר הנזירים הסטודיטים (מלשון "לימוד"), שהקים בתי ספר, בתי יתומים ובית חולים. המנזרים עתידים למלא תפקיד חשוב בהצלת יהודים. הוא גם השפיע על אחיו קאז'ימייז', משפטן וחבר בפרלמנט האוסטרי, שהיה שותף להשקפותיו הלאומיות, לנטוש את חיי העולם הזה ולהתקדש לכמורה. קאז'ימייז' שינה את שמו לקלימנט והתמנה לראש מסדר הסטודיטים.

כבר בראשית דרכו בכנסייה, בהיותו בן 20, החל אנדריי שפטיצקי ללמוד עברית, ובתוך זמן קצר יחסית כבר הצליח לקרוא את התנ"ך בשפת המקור. כעבור שנים התגאה בחליפת המכתבים שניהל בעברית מקראית נמלצת עם ראשי קהילות יהודיות. ב-1905 וב-1906 הוא עמד בראש קבוצת צליינים, שביקרו בארץ הקודש. בעקבות מסעו השני הוא חיבר ספר הדרכה דתי שכלל תיאור של מסלולי עלייה לרגל, בליווי מפות ואיורים.

לימוד השפה הניע את המטרופוליט להתוודע מקרוב ליהודים. "ההיכרות עם יהודים ועם היהדות היתה חלק אינטגרלי של סביבתו האינטלקטואלית והמעשית של שפטיצקי", אומר פרופ' שמעון רדליך, מחבר הספר: "יחד ולחוד בבז'ז'ני: פולנים, יהודים ואוקראינים" (הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2005). את יחסו המיוחד ליהודים הוא הפגין במשך השנים במפגשים לבביים עם רבני הקהילות. חילופי הברכות במפגשים אלה היו לרוב בעברית. עצם קיום המפגשים לא היה עניין של מה בכך בארץ שהאנטישמיות היתה מושרשת בה. על פי ספרו של הרב ד"ר דוד כהנא, אחד מאלה שהמטרופוליט הציל בשואה, "יומן גטו לבוב", השתבח שפטיצקי בכך שכל ערב פסח השתתף במבצעי קמחא-דפסחא של הקהילות באזור מגוריו.

במלאות לו 70 שנים ב-1935, פירסם היומון היהודי "חבילה" ברכה מיוחדת מאת הקהילה היהודית של לבוב ושבחים על רמתו המוסרית והאתית הגבוהה. רבה הראשי של הקהילה הרפורמית של לבוב, הרב ד"ר יחזקאל לוין (ששני בניו, קורט ונתן, ניצלו גם הם הודות לפועלו) ערך לכבודו לרגל המאורע קבלת פנים מיוחדת.

שפטיצקי תמך גם בהתיישבות הציונית בארץ ישראל והביע את דעתו הנלהבת על מפעלה בראיון שהעניק ב-1934 לליבר קרומהולץ, עיתונאי יהודי צעיר שעלה אחר כך לארץ, שינה את שמו לחביב כנען והיה במשך שנים רבות חבר מערכת "הארץ". עם זאת, אין להתעלם מכך שיחסו ליהודים הונע גם מהשקפתו התיאולוגית ומשאיפה מיסיונרית. "כאשר אני עומד מול קהל יהודי המוכן לשמוע אותי", הסביר באחת הדרשות שלו, "איני יכול להימנע מלהתייחס אליהם כבני אדם החשופים לאבדון נצחי. זו הסיבה שאני רואה זאת מחובתי לנצל הזדמנות כדי להביא להם ולו מלה אחת מתוך התגלות אלוהית".

ראש הכנסייה האוניאטית היה בראש ובראשונה פטריוט אוקראיני, שהקים כבר ב-1905 מוזיאון לאומי אוקראיני ותמך בהקמת מדינה אוקראינית עצמאית. במלחמת העולם הראשונה, כשרוסיה כבשה את לבוב, נאסר שפטיצקי למשך שנתיים. אחרי המלחמה שב שפטיצקי ללבוב, שעכשיו סופחה לפולין. אחיו הצעיר סטניסלב, שהיה גנרל בצבא הפולני, מונה לשר ההגנה של פולין ב-1923, אבל הוא עצמו, וכנסייתו כארגון, כוננו קשרים הדוקים עם התנועה הלאומית האוקראינית.

אך טבעי היה בשבילו להתנגד לברית המועצות, ששלטה בחלקה הגדול של אוקראינה, בגלל המשטר הקומוניסטי והמדיניות האנטי-דתית של סטלין. ההתנגדות לברית המועצות גברה כשזאת כבשה את לבוב ב-1939 ושלטה בה במשך כשנתיים. מאותן סיבות הוא קיבל באהדה את הצבא הגרמני, שפלש לברית המועצות ביוני 1941, בתקווה שעתה תוגשם שאיפת העצמאות האוקראינית. באיגרת "אל העם האוקראיני" הצהיר המטרופוליט: "אנו רואים את הצבא הגרמני כמושיע מהאויב".

בעמדה דומה החזיקה התנועה האוקראינית בהנהגת סטפן בנדרה ואנדריי מלניק, שהיתה גם אנטישמית במובהק. גם כשזאת כבר הבינה כי היטלר אינו מתכונן להניח לאוקראינים להקים מדינה עצמאית וירדה למחתרת, תמך שפטיצקי בהקמתו של כוח צבאי אוקראיני, "דיוויזיית הליצ'ינה", שפעלה במסגרת האס-אס והשתתפה בהשמדת יהודים.

אבל בו-בזמן, כפי שכותב הרב כהנא בספרו, שפטיצקי לא היסס גם לנסח "איגרת רועים" שבה תבע מהממשלה החדשה לקבוע הוראות וחוקים שיבטיחו את טובתם ורווחתם של כל יושבי הארץ ללא הבדל אמונה, לאומיות ושכבה חברתית. כהנא משוכנע שהמטרופוליט כיוון ליהודים. וזה נכתב בשעה שיחידות האס-אס בסיוע כוחות עזר אוקראיניים החלו כבר לטבוח ביהודים. היינריך הימלר, מפקד האס-אס, שמע על האיגרת וציווה לאסור את שפטיצקי, אבל המפקד הגרמני בלבוב הודיע לו שצעד כזה יעורר זעם אצל אוקראינים, שרואים באיש הדת גיבור לאומי, מה שעלול לסכן את שלום הצבא הגרמני. הימלר השתכנע ונסוג מדרישתו.

אחר כך, בפברואר 1942, שלח המטרופוליט מכתב ישיר אל הימלר ובו תבע ממנו לסלק את השוטרים האוקראינים מכל פעולות השמדה של היהודים. במכתבו הוא גינה את יחסם של הגרמנים אל האוכלוסייה האוקראינית, ובמיוחד אל היהודים, ומחה על השימוש בשוטרים אוקראינים בפעולות נגד היהודים. במכתב להימלר ציין שפטיצקי, כי האדם האוקראיני הוא פרימיטיווי ולימים יעשה לבני עמו מה שעשה ליהודים: הוא מתרגל לרצח ולא על נקלה ייגמל.

על פי מחקרו של פרופ' רדליך, "לפחות שלושה אנשים (אחד מהם הרב כהנא) העידו שראו את מכתבו של שפטיצקי אל הימלר. עם זאת, לא ניתן להשיג את המקור ואף לא עותק ממנו". אחר כך פירסם המטרופוליט את "איגרת הרועים" המפורסמת שלו, תחת הכותרת "לא תרצח" ובמארס 42' שלח מכתב לאפיפיור פיוס ה-12 ובו התריע על רצח היהודים בידי הגרמנים ושלוחיהם האוקראינים. באיגרת נוספת לוותיקן, מאוגוסט 1942, שנכתבה תחת השפעת האקציות של אותו חודש, שבהן שולחו למותם כ-50 אלף יהודים מגטו לבוב, הוא התריע נגד המשטר הנאצי: "כששוחררנו על ידי הצבא הגרמני מן העול הבולשוויקי הרגשנו הקלה מסוימת", כתב באיגרת. "עכשיו כולם מסכימים שהמשטר הגרמני הוא אולי רע ושטני יותר מן הבולשוויקי". הוא גם העביר הנחיות לאנשי עדתו להסתיר יהודים בכנסיות, במנזרים ובבתי היתומים וכך להצילם מהשמדה. והוא גם נתן דוגמה אישית.

אני מבקש: מחל לי

שני מקרי ההצלה הידועים והמתועדים ביותר הם של הרב דוד כהנא, ושל בני משפחתו של הרב יחזקאל לוין. בתחילת ספטמבר 1941 ביקר הרב לוין אצל שפטיצקי במעונו בקתדרלה. שפטיצקי שידל את הרב להישאר שם, אבל הרב לוין החליט לשוב אל משפחתו וקהילתו. הוא נתפס עוד באותו היום בידי אוקראינים ונרצח יחד עם יהודים נוספים. כחוב מוסרי לרב הורה שפטיצקי להעניק מקלט לשני בניו, קורט ונתן. השניים הוסתרו בקתדרלה ובמנזרים של הכנסייה וניצלו.

הרב דוד כהנא נולד ב-1903 בגליציה המזרחית. הוא למד בווינה באוניברסיטה ובבית מדרש לרבנים. ברבות השנים התגלגל ללבוב, עסק בהוראה וכיהן כרב באחד מבתי הכנסת המקומיים. כבר באוגוסט 42', במלאות שנה לכיבוש הגרמני של העיר, העביר את בתו בת השלוש לחזקתו של שפטיצקי. כעבור חודשיים מצאה גם אשתו מקלט באחד המנזרים של הכנסייה. כהנא עצמו נשאר בגטו ואחר כך הועבר למחנה לעבודות כפייה ביאנובסקי.

במאי 43', כשביום אחד חוסלו במחנה יותר מ-6,000 אסירים יהודים, הצליח כהנא להימלט אל מעונו של שפטיצקי וביקש מקלט. "בלבביות רבה קיבל את פני", כתב כהנא בספרו "יומן גטו לבוב". "אותן העיניים הטובות, החכמות, עצמן. הן הבטיחו לי: כאן תישאר, כאן נעזור לך. לא יארע לך כל רע. אמר: 'ספר לי בבקשה מה עבר עליך מאז... התחלתי לספר לו על המתרחש במחנה. סיפרתי על הזוועות והאכזריות, על ההריגה, על המסדרים שבמחנה... ראיתי דמעות זולגות על לחייו".

יומיים לאחר מכן הוא שוחח עם קלמנט שפטיצקי, אחיו של המטרופוליט: "שעות אחדות ישב עמי בפינתי, ניחם אותי והביא לי דרישת שלום מאשתי ובתי. מטעמי ביטחון לא רצה לומר לי על מקום הימצאן... די בידיעה שהן בריאות ושלמות. לאשתי ניתנו תעודות אוקראיניות טובות, והילדה מתחנכת באחד מבתי הילדים".

הרב כהנא מתאר בספרו כיצד הוסתר בתחילה במעונו של שפטיצקי ואחר כך, כדי להגן על חייו, הוברח ממקום למקום. את הקיץ של 1943 העביר הרב במנזר סטודיטי בקרבת הקתדרלה. בתחילה שהה באחד התאים, אבל עד מהרה הוברח לעליית הגג ומשם למחבוא בספרייה. הוא עסק שם בקטלוג הספרים והותקן בשבילו מחבוא מבוצר היטב. בכל פעם שהגרמנים נכנסו למנזר צלצל הפעמון בספרייה וכהנא הזדחל בין הספרים אל מחבואו. הוא שרד בשישה חיפושים כאלה.

אחר כך הוחזר כהנא אל המחבוא בקתדרלה. מזכירו האישי של המטרופוליט מסר לו כמה ספרי צליינות לארץ הקודש, כדי לעודד את רוחו. אלא שכהנא מצא באותם ספרים תיאורים לא ממש מחמיאים של היהודים ושל היישוב היהודי בארץ ישראל. באחד הימים אזר עוז ושאל את שפטיצקי לדעתו בעניין. המטרופוליט גינה באוזניו את רדיפת היהודים אבל גם הרצה לו על חטאם הקדמון כלפי ישוע. למחרת אותה שיחה ביקש המטרופוליט לראותו שוב. "שיחתנו אתמול גרמה לי נדודי שינה", ציטט כהנא בספרו את שפטיצקי, "יש לי ייסורי מצפון. במצב הקשה כיום, כשהעם היהודי מגיר דם כה רב ומקריב מאות אלפי קורבנות חפים מפשע, לא הייתי צריך לנגוע בנושא הזה. אני מבקש ממך: מחל לי".

אחרי המלחמה עסק כהנא בשיקום חיי הקהילות הדתיות בפולין ושימש רב ראשי בצבא הפולני. ב-1950 עלה ארצה עם משפחתו והתמנה לרב הראשי של חיל האוויר. כעבור זמן כיהן כמה שנים כרב הראשי של ארגנטינה. הוא נפטר בשיבה טובה ב-1998.

לא מרגישים את השואה על העור

לא ברור כמה יהודים הציל אנדריי שפטיצקי. יש חוקרים, כמו ההיסטוריון שמעון רדליך (ניצול שואה בעצמו, אם כי לא בעזרת שפטיצקי), שמעריכים כי מספרם הגיע לפחות ל-150. אחרים סבורים שהציל "רק" כמה עשרות. כל הניצולים מנסים זה כמה עשורים לשכנע את יד ושם להעניק למיטיבם את ההכרה וההוקרה, שהם בטוחים כי הוא ראוי להן. אבל לא רק הם, גם העיתונאי ובמאי הקולנוע הוותיק נתן גרוס, כיום בן 86, מגויס למשימה. "לי לא היה שום דבר אישי עם שפטיצקי", אומר גרוס. "לא חייתי באזור שלו והוא לא הציל אותי. אני פשוט חושב שנעשה כאן עוול גדול".

במשך יותר מ-20 שנה היה גרוס חבר בוועדת חסידי אומות העולם בסניף תל אביב של יד ושם (ישנן עוד שתי ועדות מקומיות, בירושלים ובחיפה, ומליאה כללית של הוועדה). "ישבנו אולי 20 פעם על התיק של שפטיצקי", הוא מספר. "הרב כהנא בכה כשביקש שיינתן לשפטיצקי התואר ואני נלחמתי כמו אריה, אבל זה לא עזר. אף אחד לא התכחש לעובדות ואמרו לכהנא שהסיפור שלו באמת נוגע ללב, אבל הרוב החליט נגד. זו היתה החלטה פוליטית, החשש היה לדעתי מה יאמרו היהודים בעולם אם יד ושם יעניק ללאומן אוקראיני תואר חסיד אומות העולם. בדרך כלל מי שיושב שם אלה לא אנשי שואה. הוויכוח אתם הוא על זה שהם לא מרגישים את השואה על העור שלהם, הם רק מכירים אותה מאלפי עדויות".

מאז שנות ה-60 ישבה הוועדה המיוחדת ביד ושם, שבסמכותה להעניק את התואר על המקרה של שפטיצקי, 13 פעמים ו-13 פעמים היא דחתה את הבקשות של ניצולי השואה. איריס רוזנברג, דוברת יד ושם, אומרת בתגובה: "ההחלטה שלא להכיר בשפטיצקי כחסיד אומות העולם היא החלטתה של הוועדה לציון חסידי אומות העולם, הפועלת ליד יד ושם. הוועדה מורכבת רובה ככולה מניצולי שואה ובראשה עומד שופט בית המשפט העליון בדימוס. זו ועדה בלתי תלויה, ריבונית ועצמאית הפועלת בהליך הדומה לחבר מושבעים ומכריעה את החלטותיה בהצבעה. בין השנים 1964 ועד 1991 דנה הוועדה בבקשה להכיר בשפטיצקי 13 פעמים. כולן היו ישיבות בהרכב של מליאת הוועדה בראשות יושבי ראש הוועדה, השופט לנדוי ואחריו השופט בייסקי. בישיבתה האחרונה של מליאת הוועדה ב-1991 היא שוב החליטה, פה אחד, לא להכיר בו כחסיד אומות העולם".

בהיותה מעין גוף שיפוטי, הפרוטוקולים של הוועדה חסויים ולכן אי אפשר לעיין בהם וללמוד את מניעי השופטים. אבל משיחות עם מי שמכירים את הסוגיה מתברר כי אפילו ביד ושם היו אישים בכירים ביותר שסברו כי החלטות הוועדה שגויות ומעוותות את הצדק ההיסטורי. עם אלה נמנה פרופ' ישראל גוטמן, היסטוריון ועורך אנציקלופדיית השואה, שניסה לפעול לשינוי עמדת הוועדה. בעמדה דומה החזיק גם היסטוריון נוסף שעבד ביד ושם, ד"ר אהרון וייס, שנמנה עם מחברי ספר הקהילות מטעם יד ושם. בספר על גליציה המזרחית הוא כתב כי באותם ימים של שיתוף פעולה בין אוקראינים רבים לנאצים בהשמדת היהודים, "בלט המטרופוליט שפטיצקי... אשר כבר בימים הראשונים לכיבוש הנאצי הושיט עזרה ליהודים. הלה הגדיל לעשות בימים שלאחר מכן, בעת הגירושים ההמוניים להשמדה, כאשר פירסם איגרת רועים המוקיעה בצורה גלויה את רצח היהודים והשפיע על כמרים ונזירים מבני כנסייתו, שהעניקו מחסה ליהודים, ואמנם בסיועם ניצלו כ-150 יהודים".

ד"ר אהרון וייס הוא מיוזמי הכינוס בלבוב בנובמבר, שיעסוק בהערכת פועלו של שפטיצקי. "הוא דמות אצילית אך הוא גם דמות טרגית, דמות שייקספירית", אומר וייס. "מצד אחד הוא ידע עברית, היה לו קשר חם ועמוק לקהילה היהודית עד למלחמה ובמלחמה סייע להצלת יהודים, ועל כן מגיע לו יותר מתואר אחד. אבל מצד שני היה לו גם קשר הדוק לתנועה הלאומנית והוא שיתף פעולה עם הגרמנים". בגילוי לב אומר ד"ר וייס, כי בעבר אמנם חשב ששפטיצקי אינו ראוי לתואר, אבל עתה שינה את דעתו: "אני מתלבט. אינני עוד חד משמעי ואני מצפה מיד ושם לקצת דמיון יצירתי".

בחודש שעבר התקיים במנזר אונייב, ליד לבוב, טקס מרגש להנצחת פועלו של שפטיצקי. אחד המשתתפים היה אדם דניאל רוטפלד, אז ילד בן שבע וכיום שר החוץ של פולין. רוטפלד שבע מרורים מיחסה של ישראל. בנאומו בטקס ובמכתבים ששלח אל כמה ניצולי שואה אמר רוטפלד וכתב בין השאר: "לרוע המזל, אומץ לבו המוסרי של אנדריי שפטיצקי לא זכה למלוא הכרתם. עדיין שוללים ממנו את תואר חסיד אומות עולם. אני משוכנע עמוקות שלא רק שהוא ראוי להכרה כזאת, אלא שהכרה כזאת תהיה לה השפעה בעלת בעלת משמעות חיובית וחשובה על הדור הצעיר באוקראינה". כך חושבים גם במשרד החוץ, שמאמין כי הכרה תשפר את הקשרים בין שתי המדינות.

לילי פוהלמן הוסתרה זמן מה במנזר אובוץ' ובסוף מלחמת העולם השנייה, בעזרת הרב כהנא וארגון צדקה יהודי בריטי, נשלחה עם אמה ללונדון. היא היתה למתורגמנית מצליחה, שעבדה בין השאר במשלחת של נסיכות מונקו לאו"ם. זמן קצר לאחר המלחמה דאגו הבת ואמה (שנפטרה לפני כארבע שנים) לשקם גם את המזכירה הגרמנייה אירמגארד ויט, שהעניקה להן מקלט בדירתה בלבוב. הן איתרו אותה במחנה פליטים בגבול גרמניה-צ'כיה, הביאו אותה ללונדון ואחר כך סייעו לה להגר לארצות הברית, כשהן דואגות להסדיר לה מקום תעסוקה.

לילי שטרן-פוהלמן מתוסכלת במיוחד משום שיד ושם הסכים להעניק תואר של חסיד אומות עולם לאחיו של המטרופוליט, קלמנט שפטיצקי, לכמה נזירים ונזירות מהמסדר הסודיטי ולגרמנייה ויט, אבל מתעקש להתעלם מפועלו של מי שעמד בראש המבצע להצלת היהודים והעניק לו מהשראתו.

"כתבתי ביד ושם לכולם, כולל לראש המחלקה לחסידי אומות עולם, ד"ר מרדכי פלדיאל", מסכמת לילי פוהלמן בשיחת הטלפון. "שאלתי אותם מה ההבדל בין אוסקר שינדלר לשפטיצקי. שינדלר היה חבר המפלגה הנאצית והציל יהודים. שפטיצקי היה אוקראיני לאומי שהציל יהודים וסיכן את מעמדו וחייו. אז מדוע לו לא מגיע?"

"עוד מעט נלך גם אנחנו בדרכו של הרב כהנא", אומר עודד אמרנט, גם הוא מניצולי שפטיצקי ופעיל בעמותת "ילדים ניצולי שואה", "ואז מי יידע בכלל מי זה שפטיצקי". *
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=621704&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0


______________________


אלוף וח"כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=58&viewmode=
סוכן נאצי רחוב על שמו בפסגת זאב - ירושלים
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
בוגד ישראלי, רחוב על שמו בירושלים המזרחית - הרשות הפלשתינאצית
49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:27   11.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  71. הארץ: ''דיוקן נאצי כחסיד אומות עולם''  
בתגובה להודעה מספר 53
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 16.10.05 בשעה 18:17 בברכה, פילוביץ שחף
 
חבצלת השרון
חבר מתאריך 25.5.04
128 הודעות 14:43 16.10.05


5. מצ''ב לינק לראיון עם שרגא עילם

הראיון שודר ב- 15.10.2005 בשעה 02:30 בערך ונמשך כרבע שעה.

בסופו נשמעה קריאה להפעיל לחץ על יד ושם לבדוק את העניין כיאות ולהוציא את המסקנות הראויות. שכן אין הדעת סובלת שאדם שעשה מה שעשה בשירות הנאצים ולמען האינטרסים שלהם קיבל תואר חסיד אומות העולם.

עיתון הארץ מביא כתבה על הפרשה שנחשפה כאן בפורום סקופים
בתאריך 12.8.2005 ולאור חשיפת המסמכים, התעלמות יד ושם מהמידע
שנמסר להם על ידי העיתונאי שרגא עילם ועל העיתונאי יהונתן ליס
מהארץ שקיבל הוראה לרדת מהפרשה שהוא כבר התחיל לעבוד עליה....

טענת יד ושם שמחקרו של שרגא עילם איננו מבוסס על מסמכים היא ממש לא רצינית.
החוברת שלו בגרמנית ששלח אליהם בסוף 2003 כוללת ציטטות ומראה מקומות, מסמכים
כפי שנדרש מעבודה מחקרית/מדעית.

55. חוברת/תקציר/מאמר מאת העיתונאי חוקר שרגא עילם בגרמנית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=55&viewmode=threaded

תזכורת לחומר שנחשף כאן מצ"ב בחתימתי בהמשך:






תזכורת לחשיפת הפרשה כאן בפורום סקופים, בתאריך 12.8.2005:


אלוף וח"כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=58&viewmode=
סוכן נאצי רחוב על שמו בפסגת זאב - ירושלים
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
בוגד ישראלי, רחוב על שמו בירושלים המזרחית - הרשות הפלשתינאצית
49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded

________________



הממסד והתקשורת משתיקים את שערוריית ז'אק וארטן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5418&omm=106&viewmode=

________________


71. הארץ: ''דיוקן נאצי כחסיד אומות עולם''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=71&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
עורב לבן
גולש אורח
   13:31   01.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. מכתבי הרב וייסמנדל הי''ד  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אני מניח שכל קורא רואה את המקבילה למצבנו הקרוב.
המנהיגות הציונית מפקירה בזדון את היהודים בארץ ישראל בדרך סדיסטית כפי שעושה בית המשפט העליון וכל שותפיו מן האליטות.
העם היהודי חייב למרוד בזמן ולהקים לו מערכת שלטונית האמינה עליו במקום המערכת הבוגדנית.
המחנה הכתום והמחנה השחור העממי חייבם להוציא תעודת 'אני יהודי' שפירושן אני מקבל עלי עול מלכות שמים, עול תורה ומצוות, עול אהבת עם ישראל וארץ ישראל ומוכן למסור נפשי על כך.

פרופ' הלל ויס



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:40   02.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. העץ שנשתל ע''ש חסיד אומות עולם נעקר ממקומו ואשתו של..  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 02.09.05 בשעה 13:51 בברכה, פילוביץ שחף
 
"רק בזכות עירנותה של אישתו של קנו - גאולה שגילתה שהעץ איננו"

הערה: מצטער על איכות המסמך, כך זה התקבל.







______________________________________________


אלוף וח"כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=58&viewmode=
סוכן נאצי רחוב על שמו בפסגת זאב - ירושלים
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
בוגד ישראלי, רחוב על שמו בירושלים המזרחית - הרשות הפלשתינאצית
49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:53   20.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  69. הציל 51,000 יהודים וכעת קיבל את אות חסידי אומות העולם  
בתגובה להודעה מספר 65
 

הציל 51,000 יהודים וכעת קיבל את אות חסידי אומות העולם
12:19, 20 ספטמבר 2005 / ט"ז באלול תשס"ה

מוסד "יד ושם" העניק אות "חסיד אומות העולם" לנכדתו של קונסטנטין קרג'ה שהציל כ-51,000 יהודים בתקופת השואה, עת כיהן כקונסול הכללי בברלין וכראש המחלקה הקונסולרית במשרד החוץ הרומני.

קרג'ה, ניצל את סמכויותיו כדיפלומט כדי להעניק חסות ליהודים בעלי אזרחות רומנית שחיו בתחומי הרייך הנאצי.

בכך הציל קרג'ה את חייהם של 51,000 יהודים שהתגוררו בהונגריה ועמדו בפני גירוש לאושוויץ, למעלה מ-600 ילדים יהודים שעמדו להישלח מצרפת למחנות ההשמדה לכן עשרות יהודים נוספים מגרמניה, מיוון ומאיטליה.

בעקבות פעילותו נשלח קרג'ה, שהוכרז על ידי הנאצים כאישיות בלתי רצויה, חזרה לרומניה.

קונסטנטין קרג'ה הלך לעולמו בשנת 1950, לכן נכדתו המתגוררת בגרמניה קיבלה את האות.

מדוברות יד ושם נמסר כי מתן אות "חסידי אומות העולם" לאחר שנים רבות אינה דבר חדש. "רק השנה התגלו 500 חסידי עולם חדשים", אומרים ב'יד ושם'.

במוסד אומרים שמסמכים שהוכיחו את פעילותו של קונסטנטין התגלו רק עכשיו ולכן מתן אות "חסידי אומות העולם" התעכב עד היום.
http://www.a7.org/news.php?id=125026


_________


http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1977833&rc=il
456. עו''ד דב אבן-אור שלח מכתב אתראה לשמעון פרס:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5614&omm=456&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:15   06.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. קטעי עתונות משנת 39-43 = הנהגת היישוב ידעו ולא עשו דבר  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 06.09.05 בשעה 18:33 בברכה, פילוביץ שחף
 
פילו שלום
אני אשלח לך קטעים לפי סדר, אבל לפעמים שים לב חשבתי שאולי הצילום לא כל כך טוב ואז צילמתי שוב את אותם קטעים.
כאשר צילמתי מהחוברת הקפדתי לצלם תמיד את שער החוברת עם התאריך. השדלתי שהשער יהיה לפני סדרת התמונות.
הצילומים מתחילים ממאמר בגליון 23 שהוא משנת 43 (פשוט ידעתי ששם יש מאמר והתחלתי משם). אחר כך הלכתי אחורה ואחר כך נזכרתי שהמשך המאמר של גליון 23 נמצא ב 24 וחזרתי אליו אבל מאוחר יותר בסדרת הצילומים. אני שולח לך לפי הסדר את גליון 23 ואחר כך את 24 מספרי התמונות לא עוקבות במקרה זה.
ניסיתי גם לצלם מעיתון דבר, אבל המיקרופיש מופיע בלבן על גבי שחור וזה מאוד לא ברור בכל אופן אם אתה מעונין אשלח לך גם את זה .

הערה מכוונת: יש להקיש על כיוון מסך ברובליקה בראש דף הפורום,
או בתחתית מכתב זה ליד רובליקת תגובה יש להקיש על רובליקת כיוון תצוגה
ואז לגלול בהתאם לצורך. בהצלחה !!





_______________________


120. חיים וייצמן:'הזקנים הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=120&viewmod
121. בן-גוריון: '..אינן מהוות עדיין עם אלא ערב רב ואבק אדם'

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&omm=121&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:04   08.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  67. מצוד נרחב אחר אלוייס ברונר , יד ימינו של אדולף אייכמן!  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 15.10.05 בשעה 18:43 בברכה, פילוביץ שחף
 
Hunt for Nazi 'Angel of Death' on Spanish coast

מדריד - משטרת ספרד סורקת בבתי אנשים מבוגרים בחוף המזרחי בספרד
המטרה ללכוד אדם בן 91 שהיה דוקטור במחנה ריכוז, נחשב לבין המבוקשים הנאצים שעדיין חיים !!


תמונה משנת 1959 ותמונה מהזמן האחדון של אלוייס ברונר

חוקרים אומרים שיש סיכוי גדול ש: אריברט היים לו מיוחסים מותם של מאות אסירים במטהאוזן

באוסטריה עדיין חי בספרד, כך מדווח הגארדיאן.

דוקטור היים נחשב כמבוקש מספר 2 אצל שמעון ויזנטל(רודף נאצים מי שלא מכיר או שמע)

אחרי אלוייס ברונר , יד ימינו של אדולף אייכמן!

המרכז של שמעון ויזנטל הציע 10,000 יורו בעבור היים בנוסף ל130,000 שמציעים הגרמנים .

תיקו של היים (הדוקטור הנאצי) נפתח מחדש בגרמניה לאחר שעדויות של ניצולי שואה סיפרו על התעללוית בהם בין אם בניסויים באמצעות משקאות קוקטייל או סמים.

משפחתו טענה שמת , אף משטרת גרמניה גילתה חשבון מסתורי שלו.

אחרי מלחמת העולם השנייה הוא נעצר מייד ע"י כוחות ארצות הברית אך שוחרר וברח ב 1962 .

מאז יש צווי מעצר של משטרת גרמניה ואוסטריה עליו.

MADRID - Spanish police are scouring old people's homes on the east coast of Spain as the hunt closes in on a 91-year-old concentration camp doctor, regarded as one of the most wanted Nazis still alive.

Investigators say there is a strong chance that Aribert Heim, who is alleged to have killed hundreds of prisoners at the Mauthausen camp in Austria, is still alive and living on the Spanish costas, The Guardian reported.

Dr Heim is regarded as the second most wanted former Nazi by the Simon Wiesenthal centre in Israel, after Alois Brunner, Adolf Eichmann's righthand man.

The centre has offered a EUR 10,000 reward for Heim, in addition to the EUR

130,000
being offered by the German police.

The Spanish police's specialist fugitive section was yesterday checking old people's homes and looking for elderly Germans with private nurses in the Alicante region, an official source confirmed.

"They are going after him and think he may be in that region," the source told the Guardian.

German police reopened the Heim case several years ago after evidence came to light that the doctor, who allegedly injected Mauthausen prisoners with cocktails of lethal drugs, might still be alive.

Regular money orders wired to a town near Alicante by Dr Heim's family may have been picked up by him as he hid among the large population of northern European pensioners living in the area, investigators believe.

More than a hundred payments were made between 2000 and 2003, the Spanish magazine Interviú reported yesterday.

Dr Heim's family had claimed that he was dead, but several years ago German police discovered an account in his name at a Berlin savings bank, according to Der Spiegel magazine.

Dr Heim is reported to own an apartment building in the city. Sources close to the investigation said yesterday that in 2001 a German lawyer had applied for tax exemption on the income it provided on the basis that Dr Heim was living abroad. The lawyer reportedly said his duty of confidentiality meant he could not reveal where Dr Heim was hiding.

Efraim Zuroff, of the Simon Wiesenthal centre, said Spain had "a pathetic record" in hunting down Nazis. "Now it is time to make up for years of apathy and inaction," he said.

Dr Heim was briefly detained by US troops at the end of the war, but it was not until 1962 that he fled Germany as police began to investigate him. Both Germany and Austria have warrants outstanding for his arrest

BERLIN, Germany (UPI) -- A fresh hunt is on in Germany for the sadistic Nazi concentration camp doctor Aribert Heim who killed thousands of Jews with brutal experiments.

German prosecutors are stepping up the hunt for Heim after unearthing bank documents that suggest he is alive, Britain`s Independent newspaper reports.

Heim, born in Austria 91 years ago, spent seven weeks at the Mauthausen concentration camp in 1941, conducting his experiments. He ranks alongside the Auschwitz`s Josef Mengele as one of the most reviled Nazi war criminals, the report said.

A court trying him in his absence in 1979 said Heim "wallowed in the fear of death suffered by his victims" while performing hideous operations on fully conscious prisoners.

He lived in Germany briefly after the war but escaped. Since then there have been alleged sightings of him in South America, Egypt, Spain and Germany.

It was revealed Monday that prosecutors had gained access to Heim`s bank accounts in Berlin, containing more than $1 million in savings and other assets. In 2001, Heim reportedly asked the German tax authorities to reimburse capital gains tax because he was living abroad

גם עיתון סיני ה- China Daily דיווח :

Spain searches for notorious Nazi camp doctor

Spanish police are scouring old people's homes on the east coast of Spain as the hunt closes in on a 91-year-old concentration camp doctor, regarded as one of the most wanted Nazis still alive.

Investigators say there is a strong chance that Aribert Heim, who is alleged to have killed hundreds of prisoners at the Mauthausen camp in Austria, is still alive and living on the Spanish costas.

Dr Heim is regarded as the second most wanted former Nazi by the Simon Wiesenthal centre in Israel, after Alois Brunner, Adolf Eichmann's right-hand man.

The Spanish police's specialist fugitive section was Tuesday checking old people's homes and looking for elderly Germans with private nurses in the Alicante region, an official source confirmed.

"They are going after him and think he may be in that region," the source told the Guardian.

German police re-opened the Heim case several years ago after evidence came to light that the doctor, who allegedly injected Mauthausen prisoners with cocktails of lethal drugs, might still be alive.

Regular money orders wired to a town near Alicante by Dr Heim's family may have been picked up by him as he hid among the large population of northern European pensioners living in the area, investigators believe.

More than a hundred payments were made between 2000 and 2003, the Spanish magazine Intervi reported Tuesday.

Dr Heim's family had claimed that he was dead, but several years ago German police discovered an account in his name at a Berlin savings bank, according to Der Spiegel magazine.

Dr Heim is reported to own an apartment building in the city. Sources close to the investigation said Tuesday that in 2001 a German lawyer had applied for tax exemption on the income it provided on the basis that Dr Heim was living abroad.

The lawyer reportedly said his duty of confidentiality meant he could not reveal where Dr Heim was hiding.

Efraim Zuroff, of the Simon Wiesenthal centre, said Spain had "a pathetic record" in hunting down Nazis. "Now it is time to make up for years of apathy and inaction," he said.

Heim was briefly detained by US troops at the end of the war, but it was not until 1962 that he fled Germany as police began to investigate him. Both Germany and Austria have warrants outstanding for his arrest.

Source: China Daily
http://english.people.com.cn/200509/07/eng...907_207040.html

מקור: קיבלתי בפרטי.



שטח אש
חבר מתאריך 18.9.02
2489 הודעות 13:00 15.10.05


נחשף מחבואו של ''רופא המוות'' ממטהאוזן

משטרת ספרד איתרה את מקום המסתור של אלברט היים, אחד מאחרוני פושעי מלחמת העולם השנייה. לכידתו רק היא עניין של זמן

משטרת ספרד גילתה את מקום מחבואו של אחד מאחרוני פושעי מלחמת העולם השנייה המבוקשים ביותר בעולם, אלברט היים. על פי מקורותיה, לכידתו היא רק עניין של זמן.

היים היה "רופא המוות" במחנה ההשמדה מטהאוזן. מאז מלחמת העולם השנייה הוא הסתתר בגרמניה, בארגנטינה, בדנמרק ולאחרונה בספרד, שבה - בעזרת שיתוף פעולה עם גרמניה ועם מרכז שמעון ויזנטל - הוא אותר בעיר פאלפרוגל שבאזור קוסטה בראבה. על ראשו של היים הוצב פרס של 150 אלף דולר וקלסתרונו פורסם, אך על פי חשדות משטרת ספרד, הוא נעזר באנשי קשר מקומיים כדי להימלט מפני החוק.

בתקשורת הספרדית מכונה היים "אל באנדרילו", על שם לוחם השוורים שתפקידו לנעוץ חצים דקים וצבעוניים בשור הגוסס, כמשל לכך שדוקטור היים הזריק לאסירי מטהאוזן לפני מותם רעל קטלני וצפה בהם גוססים למוות.


נציג מרכז שמעון ויזנטל, סטפן קלם, אמר לתקשורת: "יש לנו סימנים ברורים כי הוא עדיין בחיים וצבר הון של כ-2 מיליון דולר, הנמצאים בבנק בברלין. עם מותו צפויים יורשיו לזכות בהם". אפרים זורוף ממרכז שמעון ויזנטל בירושלים אמר עליו "היים הוא סמל לסטייה של הרפואה".

היים, בן 91, נולד באוסטריה והצטרף כצעיר נלהב לוואפן אס-אס. על אף שלא השלים את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברלין, הפך לרופא של מחנות הריכוז זכהאוזן, בוכנוולד ומטהאוזן, שבהם ביצע "ניסויים רפואיים" באסירים יהודים. שמו יצא כאחד האכזריים בקרב אנשי האס-אס. מטופליו עברו ניתוחים ללא הרדמה כדי לבדוק את עמידותם לכאב ולאחרים הוזרקו רעל וסמים קטלניים ואפילו בנזין, כשהיים צופה בהם ומודד בעזרת שעון עצר את זמן מותם. בדרך זו מצאו את מותם מאות אסירים.

____


אלוף וח"כ מתי פלד מול פאול גריננגר = רחובות על שמם:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=58&viewmode=
סוכן נאצי רחוב על שמו בפסגת זאב - ירושלים
53. סוכן/משת''ף נאצי פאול גריננגר קיבל אות חסיד אומות עולם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5494&omm=53&viewmode=
בוגד ישראלי, רחוב על שמו בירושלים המזרחית - הרשות הפלשתינאצית
49. תנועת בל''ד/בשארה= תנועת ''אל ארד''/מיעארי= אלוף מתי פלד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5596&omm=49&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי ד' באדר תשס''ז    01:04   22.02.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  73. מבחן התוצאה !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון י''ב באלול תשס''ז    18:26   26.08.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  76. האחיין של היטלר, גר בישראל, מדהים!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 


http://www.aish.com/hsociety/society/Light_in_All_the_Dark_Places.asp

אומרים שסוף האמת לצאת לאור, אבל כאשר כתב ישראלי 'נועז' חשף את זהותו של ד"ר דניאל בראון (שם בדוי) בפני הציבור, התוצאות היו טראומטיות. "תמיד הייתי גלוי לגבי זהותי עם המשפחה והחברים שלי," הוא אומר, "ואף פעם, אף אחד, לא הגיב בצורה שאינה תומכת ומעודדת. אבל העיתון המסוים הזה סילף את העובדות ושידר מסר מעוות. לא ידעתי שהוא מתכוון לפרסם או לעשות סנסציה מהראיון, כפי שבסופו של דבר נעשה. הסיפור הודפס במהדורת סוף השבוע בעיתון, ולאורך כל יום חמישי וששי פורסם ברדיו מדי רבע שעה: 'נכד אחיינו של היטלר - כאן בישראל - ויהודי!' התהודה הותירה את משפחתי מזועזעת."

תלמידים מכיתותיהם של בניו של בראון הכו אותם וקראו להם 'נאצים'. שכנים התעלמו מבראון במופגן כשפגשו אותו ברחוב, ובבית הכנסת בשבת לאחר פרסום הכתבה, כמה ידידים שבדרך כלל היו מברכים אותו בלחיצת יד חמה, הפנו לו את גבם.

איך יתכן שילדים של נאצים גרים כאן בישראל ואף אחד לא יודע מזה?


"בעיני האנשים האלה, שמכירים אותי כיהודי מזה 25 שנה, הפכתי - בן לילה - למנודה", אומר בראון. "חשבתי שאני וכל האחרים שותפים ללקח רב ערך: שאפשר לתקן את העבר, ושלאדם יש תמיד אפשרות לשנות. אבל עכשיו, אני זה שלמדתי לקח: יש אנשים שלעולם לא יניחו לך להשתנות!"

עם זאת, האירוע הזה היווה אינדיקציה לסוגים השונים של התנהגות אנושית: לא כל התגובות היו שליליות. "באותו בית כנסת, באותה שבת, זכיתי גם למעשה סימבולי של קבלה", מספר בראון. "קיבלתי את העלייה הראשונה לתורה. זה אמר לי באופן ברור שרוב חברי בית הכנסת רואים בי יהודי שלם וחבר מקובל בקהילה. לצערי, התנהגותו ההגונה של הרוב לא הקהתה את תגובתו הברוטאלית של המיעוט. נפגענו עמוקות ממה שקרה."

"תנועת התשובה"

"כעת אני מבין מדוע מסתירים רוב עמיתיי את זהותם", אומר בראון. "ישראלים רבים מרגישים לא נוח עם הייחוס הביולוגי שלנו; הם לא יודעים איך להגיב או מה לעשות איתנו."

אולי בגלל זה, במדינה שעדיין מפוחדת מהשואה - מדינה שעצם קיומה עדיין רוטט על יסודות האפר והעצמות של ששת המיליונים - רק מעט אנשים מודעים למה שאני אוהבת לכנות "תנועת התשובה"... מאות צאצאים של נאצים, אשר התמודדו עם העבר השחור שלהם בדרך הנפלאה ביותר. לא רק שהם הפכו לבני בריתה של אותה קבוצת אנשים שהוריהם ייעדו להשמדה, הם גם השליכו מאחורי גוום את זהויותיהם הקודמות והפכו בעצמם לחלק מאותה קבוצה. רוב האנשים באותה קבוצה מסוימת התגיירו על פי ההלכה היהודית, חיים כיהודים אורתודוכסים וגרים כאן בארץ. זהו, לדעתי, אחד מהפרקים הנהדרים הבלתי-מוכרים של התקופה שלאחר השואה. זהו סיפורה של אנושות המחפשת אחר המשמעות בחיים; זהו סיפורה של הפנימיות הטובה שלנו והפוטנציאל לעצב מחדש את אישיותנו וייעודנו.

כשאני יוצרת קשר עם פקידים רשמיים, גופים רבניים וכתבים, ושואלת אותם אם התופעה מוכרת להם, הם מופתעים משאלותיי. "את בטוחה?" הם שואלים בפליאה. רבים מהם מתעקשים ש"זאת סתם שמועה לא מבוססת. איך יתכן שילדים של נאצים גרים כאן בישראל ואף אחד לא יודע מזה? לא יתכן!"

באופן מעניין, מספר חסר פרופורציה של אותם גרים ממוצא גרמני הם אנשי אקדמיה מכובדים - בייחוד בתחום לימודי היהדות. בראון עצמו עבר את המסלול הזה, ועומד כיום בראש אגף ללימודי יהדות באחת מהאוניברסיטאות המובילות בארץ. בעיסוקו בספרות רבנית ותלמודית, הצטרף בראון לרב ד"ר אהרון שאר-ישוב ששמו הגרמני-גויי היה וולפגאנג שמידט, (והוא אחד מהגֵרים הבודדים שהתירו לי להשתמש בשמם האמיתי) יו"ר לימודי היהדות באוניברסיטת בר-אילן, ולרבים אחרים, כולל ראש מחלקה ללימודי יהדות בסאות'רן יוניברסיטי בארה"ב ופרופסור לספרות רבנית באייבי ליג קולג' שבארה"ב. אבל אין ספק שחייו הקודמים של בראון הם המרתקים ביותר.

מגרמני ליהודי

"שמה של סבתי היה ארנה פטרה היטלר", אומר בראון (לאחר המלחמה היא השמיטה את הט', ושנתה את שמה להילר). "האנס היטלר - בעלה השני - היה אחיינו של הפיהרר, אבל הוא לא דמה לו בשום דבר ניכר. הוא היה רך ועדין. עם זאת, מה שסבי החורג חסר בתעוזתו, הושלם בחיוניותה של סבתי שהייתה נאצית נלהבת. היא האמינה באידיאולוגיה הנאצית לפני המלחמה, במשך המלחמה ואפילו אחריה. היא הייתה גאה שחמיה הוא אחיו של היטלר, למרות שהוא התרחק מפוליטיקה. במקום זה הוא ניהל בית קפה בברלין, ומשום שכולם ידעו שהוא אחיו של הפיהרר, כל האליטות הנאציות התנהגו כפטרוני העסק שלו. מה שהפך את המשפחה ואותו - כולל הסבים שלי - ל'אצולה' המקומית.

שמה של סבתי היה ארנה פטרה היטלר. האנס היטלר - בעלה השני - היה אחיינו של הפיהרר.

"כשהם {סבי וסבתי} ביקרו אותנו, הם הגיעו במרצדס שחורה, שהייתה אז סמל לאצילות ולמעמד. זה היה משהו מיוחד כשמרצדס הגיעה לשכונת הפועלים שבה חיינו אמי ואני."

בראון נולד בפרנקפורט בשנת 1952 להורים פרוטסטנטיים ששירתו שניהם בוורמאכט. אביו, תומך נלהב של המפלגה הנאצית, התגרש מאשתו זמן קצר לאחר הולדתו ונעלם מייד מחייהם. בראון גודל על ידי אמו, שעמלה להרוויח למחייתם בגרמניה שאחרי השואה. היא לא קיבלה שום תמיכה פיננסית או רגשית מארנה היטלר, שבראון מתאר כ"חסרת רגישות לכאב וסבל של אחרים". שנות ילדותו של בראון אופיינו בקושי ובמחסור, כשאמו עמוסת החובות מתאמצת 'לצוף על פני המים'. הם תמיד היו בתנועה. עוברים מדירה אחת לאחרת, עוזבים כשבעלי בית נזעמים מגרשים אותם משום שלא שילמו את שכר הדירה. עם זאת, בתחום אחד, שתהיינה לו השלכות עצומות בעתיד, בראון היה בר מזל. אמו תמיד אמרה לו את האמת.

יש היום גרמנים שמתלוננים שכבר נמאס להם לשמוע את 'הלהג האינסופי' על השואה, אבל הם שוכחים, שבשנים הראשונות לאחר המלחמה היו רק שתיקה והכחשה, מסביר בראון. "בבית הספר, המורים להיסטוריה לימדו את ההיסטוריה הגרמנית רק עד למלחמת העולם הראשונה, בהתאם לחקיקה הממשלתית", הוא אומר. "הממשלה חששה שאם היה למורים האלה עבר נאצי או שהם תמכו בשלטון היטלר, הם לא יהיו אובייקטיביים בכיתה. החוק הזה נולד בעצם מתוך כוונות טובות. אבל כתוצאה ממנו, אנחנו נשארנו בורים בכל מה שהתרחש רק כמה שנים קודם לכן. אני זוכר שהייתה לי שיחה עם חברים לכיתה שסירבו להאמין באחריותה של גרמניה. ההורים שלהם ייפו את העובדות או שיקרו ממש. אבל אמא שלי לא."

במקום הבדותות שנרקחו על ידי הורי חבריו כדי להסתיר את האמת, הראתה לו אמו של בראון את המסמכים המוחבאים שלה (שכללו חותמות של הרייך עם צלבי קרס), מכתבים ותמונות של בני המשפחה - כולל היא עצמה - לבושים במדי וורמאכט, המעידים על שותפותם בפשע. היא סיפרה לו שהיא הוצבה בעיר הפולנית לודז', שם היו תולים יהודים בכיכר העיר. "זה היה נורא", אמרה לו אמו, "הייתי צריכה לעבור דרך מרכז העיר כל יום כדי להגיע מהבית שלי למִפקדות ובחזרה. אבל לא יכולתי לסבול את מראה היהודים תלויים ככה, אז הייתי צועדת בדרך הארוכה יותר שעוקפת את המרכז כל יום, כדי לא לראות את המחזה הנורא הזה. אף פעם לא התרגלתי לזה."

בראון הזדעזע מדבריה של אמו. הוא הרגיש שהחדר משחיר, כאילו העובדות מן העבר רוקנו אותו פיזית. אבל חרטתה הכנה של אמו ספקה לו מידה מסוימת של נחמה. "כששאלתי אותה למה היא המשיכה למלא פקודות, למה היא לא התנגדה, היא ענתה בפשטות, אבל מתוך בושה עמוקה, 'פחדתי'. ואני מאמין לה," אומר בראון.

למרות שבראון ניסה לחלוק את גילוייה של אמו עם חבריו בבית הספר, הם לא יכלו לקבל אותם כאמת; הם אמרו לו שהוא ממציא את הדברים. "אז ניסיתי למחוק את זה מהראש", אומר בראון.

לא יכולתי להישאר אדיש למה שקראתי. אני יודע שהמפגש שלי איתו עיצב את עתידי במידה רבה.

אבל כשלמד בתיכון הוא חווה התעוררות נוספת, שבמידת מה באה הודות ל'מורשת' סבו הביולוגי -- בעלה הראשון של סבתו - שהוריש לו ארגז ספרים, ובתוכם העותק האישי שלו למיין קמפף. "מעולם לא ראיתי קודם את ספרו המפורסם של היטלר", אומר בראון. "קראתי אותו בעיון והתמלאתי כעס על מה שהוא כתב. כל הזמן כתבתי הערות בשולי הדפים, הערות שהגיבו על טענותיו של היטלר. הספר הזה עדיין נמצא בספרייה שלי, משום שהוא שימש כזרז עיקרי בחיי. לא יכולתי להישאר אדיש למה שקראתי. אני יודע שהמפגש שלי איתו עיצב את עתידי במידה רבה."

עתידו של כל גרמני צעיר בתקופה שלאחר המלחמה כלל שירות חובה בצבא, אבל בראון, בעיקר כתוצאה ממפגשו עם השואה, הפך לפציפיסט. "ציפו ממני להצטרף לצבא ברגע שסיימתי את התיכון, אז חיפשתי דרך להתחמק מהחובה האזרחית הזאת", הוא אומר. "למדתי ששתי הקבוצות שפטורות משירות צבאי הן כמרים ותלמידי הכנסייה הקתולית. הפנייה שלי ללימודי תיאולוגיה באה אפוא מתוך שיקולים אופורטוניסטיים בלבד, ולא מסיבות רוחניות. בכל זאת, צעד אחד מוביל לצעד הבא, וזה בדיוק מה שקרה לי.

"סטודנטים לתיאולוגיה צריכים לעבור כמה קורסים ביהדות ובעברית, ואני התפעלתי מאוד ממה שלמדתי", אומר בראון. "ככל שלמדתי יותר יהדות, מצאתי בנצרות יותר דברים שהפריעו לי. הנושא של 'השילוש הקדוש', למשל, הטריד אותי מאוד... איך האלוקים יכול להיות שלושה? דבר אחר שלא הבנתי היה הרעיון שנוצרי מוכרח לסבול כדי לכפר על מעשיו. הגישה היהודית המתבטאת ביום הכיפורים, כלומר, האפשרות לעשות תשובה, נשמעה לי הרבה יותר הגיונית.

"ההבדלים התיאולוגיים הנרחבים בין היהדות לנצרות יצרו בתוכי קרע, והתחלתי להרגיש מפוצל", ממשיך בראון. "בשנת 1977, החלטתי לבוא לישראל כדי להרחיב את לימודיי באוניברסיטה העברית. נרשמתי לקורסים בספרות עברית ופילוסופיה יהודית. התאהבתי בישראל והארכתי את שהותי כאן משנה לשנתיים." בסופו של דבר, הגיע בראון לישיבת "מרכז הרב".

בראון דוחה על הסף את תיאורית "תנועת התשובה" שלי - שצאצאים אלה של הנאצים, התגיירו מתוך רצון לכפר על מעשי אבותיהם - ועומד על כך שהוא התגייר מסיבות תיאולוגיות, לא מתוך חרטה על מעשי הוריו. "אולי יש סיבות פסיכולוגיות בלתי מודעות שדחפו אותי ליהדות," הוא מסכים, "אבל מכיוון שאני אדם רציונאלי שמעשיו מבוססים על מחשבה, מבחינה מודעת לכל הפחות, אני מאמין שהגעתי ליהדות מכיוון של אינטלקט טהור." בכל אופן, הוא מודה, "אני מאמין שכל מי שרוצה לעבור את הצעד הזה {גיור} עובר משבר אישיות עמוק ביותר קודם לגיור עצמו. הוא לא יכול לחזור לזהות שאליה הוא נולד. אני הבנתי שאני לא מאושר במקום בו נולדתי, החלטתי ללכת למקום אחר.

"עובדה היא שבמהלך שנות השבעים והשמונים, גרמנים צעירים רבים, שרצו לנתק את עצמם מהדור הקודם, הדור שלקח חלק בשואה, עזבו את גרמניה, ואחוז הגרים הגרמניים בישראל אינו מבוטל. אני התגיירתי בעיקר משום שהיה לי משבר תיאולוגי ביחס לנצרות. האם זאת רציונאליזציה שאני מספק לעצמי? מי יודע. לסבי לא היו השפעות חינוכיות או תרבותיות עלי, אבל עדיין יש לי הרגשה נוראית שזה הרקע שממנו אני בא. זה מדגיש את שאלות הזהות שבהן אני כל כך עסוק... הזהות אינה דבר מובן מאליו. זה משהו שאני חייב להתמודד עמו כל הזמן."

בראון התגייר בשנת 1979, ונישא לגיורת גרמנית אחרת, אקדמאית בעצמה. למרות שהורי אשתו בשטוטגרט ניתקו כל קשר עם בתם, אמו (שמתה לפני שבע שנים) קיבלה אותו כיהודי, וביקרה מספר פעמים בביתו בישראל. "אולי היא חששה שאם היא לא תקבל את הגיור שלי היא תאבד את בנה היחיד", אומר בראון. "תהא הסיבה אשר תהא, היא הסתדרה טוב עם היהדות שלי. היא הגיעה לשלוש מסיבות הבר-מצווה של בניי והשתתפה בלילות סדר פסח. פעם הצעתי לה אפילו לבוא לגור איתנו בירושלים ולא להישאר לבד בגרמניה, אבל היא אמרה, 'לא נוטעים עץ זקן במקום חדש'. עד למותה, נשארנו קרובים מאוד."

עמדתי במחנות וחשבתי איך הסבים של כל החברים שלי היו בפנים, בעוד שהסבא שלי היה בחוץ.

כגר גרמני, יש לבראון כמה תחומים שגורמים לו לעצור את שטף החיים. כך, למשל, השתתפות בטקסי יום השואה; מבחינה רגשית זה מאוד קשה לו. "אני בדרך כלל נשאר בבית." בראון ואשתו עמלו קשות כדי ליצור בית חם, אוהב ותומך. "רציתי לוודא שלילדים שלי יהיו דרך, כיוון, מערכת ערכים, ולא את החיים המבולבלים והמורכבים בהם התנסיתי בעצמי בתור ילד," הוא אומר, "אבל, ככל שניסיתי להגן עליהם מהמורשת הסכיזופרנית שלהם, יש דברים שאינם בשליטתי. לדוגמא, כשבנִי ישראל נסע לפולין עם בית הספר שלו לפני כמה שנים, התגובה שלו הייתה שונה לגמרי משל חבריו לכיתה. 'הכל היה מוזר,' הוא אמר לי, 'עמדתי במחנות וחשבתי איך הסבים של כל החברים שלי היו בפנים, בעוד שהסבא שלי היה בחוץ. החברים שלי הגיעו למחנות האלה עם העבר שלהם; אני הגעתי רק כדי להסתכל. הייתי תקוע באמצע - הרגשתי גרוע.'

"אני מרגיש גם חסר אונים כשהחברים של הבנים שלי אומרים להם דברים אכזריים ופוגעים - הערות שהתגברו מאז אותו ראיון שפורסם לראשונה בעיתון ההוא", אומר בראון. "בשנה שעברה, למשל, במהלך טקס יום הזיכרון, כמה תלמידים לחשו לבן הקטן שלי שהם הולכים להרביץ לו כי הוא נאצי. סירבתי לשלוח אותו לבית הספר במשך שבוע, עד שהמנהל טיפל בבעיה."

בראון עצמו מתנסה אף הוא בהתמודדויות דומות. "תמיד ניסיתי להיות פתוח וישר לגבי שורשיי; מעולם לא הסתרתי את הרקע שלי כמו גרים רבים אחרים בעלי רקע נאצי", הוא אומר. "בדרך כלל האנשים מקבלים וסובלניים. מדי פעם, מישהו אומר משהו פוגע. לאחרונה, לאחר שגיליתי כמה פרטים ביוגראפיים לתלמידיי באוניברסיטה, אחד מהם אמר לי: 'אתה יכול להבין: אולי הסבא שלך עשה מהסבתא שלי סבון.' "

בראון משער שיש כ-300 גרים גרמניים בישראל, אבל רובם נרתעים מפרסום ונשארים בבדידות כואבת. עם זאת, ככל שהשואה מתרחקת אל תוך ההיסטוריה, מתגלה מספר גדל והולך של הגרים האלה, עם הסיפורים שלהם. כתבות עיתונות שפורסמו בתקופה האחרונה בקנדה ובאירופה, חשפו שתיהן את המטמורפוזה הבלתי רגילה של אנשים כמו קתרין הימלר, אחיינית שנייה של מפקד האס.אס היינריך הימלר, שנישאה לישראלי, ואוסקר אדא, חבר לשעבר בלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) ששינה את שמו לאשר, נישא לניצולת שואה ועובד בישראל כמדריך תיירים.

מסלוליהן המדהימים של הדמויות המיוחדות האלה, ושל אנשים שדומים להן מאוד, מוכיחים לבראון את המסר העוצמתי ש"אין דבר שאי אפשר לשנות. משמעותו של הסיפור שלי, וסיפוריהם של אלה הדומים לי, היא שאפשר לשנות את המצב: אתה יכול לשנות את ההתנהגות שלך, את המיקום שלך, את האמונה שלך. להשתנות ולהיות - זה מה שאנחנו עושים מדי יום."

* מובא ברשות מתוך Jewish Action, עיתונו של איגוד הקהילות האורתודוכסיות. פורסם בתאריך: 26/8/2007

_________________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי כ''ב באלול תשס''ז    05:52   05.09.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  77. מאמר וקריאה למחאה ומרי נגד מדינת ישראל וארגוני שו אה  
בתגובה להודעה מספר 0
 

כותרת הודעה: מאמר וקריאה למחאה ומרי נגד מדינת ישראל וארגוני שואה
שרגא עילם | 14/04/2007 ב- 21:32:06

בהתחשב בתפקידה המאוד מפוקפק של הנהגת "היישוב" שחיבלה במאמצי ההצלה למשל של יהדות הונגריה, אפשר לזעוק בצדק רב ובקול גדול: "הרצחתם וגם ירשתם? !!!"

אני מתייחס בין השאר גם לקריאותיו לעזרה מקפיאות הדם וקורעות הלב של הרב הגאון מיכאל דב ווייסמנדל שהאשים את המסרבים לעזור כשותפים לרצח. קריאות שנשארו למעשה ללא מענה.

לדוגמא קריאה נואשת שנמצאה בנוסחה המקורי בעזבונו של נציג 'החלוץ' בז'נבה, נתן דרור-שוואלב שהיה גם הנמען בזמן אמת:

"זהו סדר של אושויץ אשר נוסעים שם עתה מן יום אתמול והלאה י"ב אלף נפש יהודים {מהונגריה) אנשים, נשים {במקור נשיפ) וטף וזקנים, חולים ובריאים בכל יום להיחנק ולהישרף ולזבל את השדות, ואתם אחינו בי"י בכל מדינות החופש, ואתם שרי מלוכה בכל מדינה, איכה אתם מחרישים לרצח זה, אשר בו נרצחו עד עתה כמו ו" פעמים אלף אלפים יהודים, ... בו נרצחים גם עתה עשרות אלפים בכל יום ושממת {?} לבם צועקים אליכם יהודים הנהרגים.

אכזרים אתם, רוצחים אתם, למען השתיקה האכזרית אשר אתם שותקים, למען חיבוק ידים אשר אתם מתחבקים. הלא יש סיפוק בידכם למאן ולעכב – בעת ובעונה זו. ועל כן בדם של אלפי אלפים ובדמעות של אלף אלפים אנחנו מבקשים ומתחננים ותובעים ודורשים לעשות מעשים תיכף ומיד." (ל"ט למב"י תש"ד).

הרב ווייסמנדל לא יכל לדעת שאכן בזמן שהוא כתב מילים מחרידות אלו אכן הסגירו נציגי היישוב את יואל ברנד לבריטים וכך מנעו את חזרתו להונגריה. ברנד נשלח לאיסטנבול ע"י אייכמן כשבאמתחתו מסר סחיטה מטעם הנאצים שהיו לטענתם מוכנים לשחרר את יהודי הונגריה אם ישולם עבורם כופר נפש. אייכמן אמר לברנד שהוא מתחיל בגירוש היהודים לאושוויץ אך במידה וברנד יחזור עם תשובה חיובית, הוא יפסיק מייד את מכונת ההשמדה.

מבלי להיכנס לוויכוח המייגע אם הנאצים כן התכוונו או לא התכוונו ואם כן למה התכוונו וכו' וכו', ברור שבמקום להיענות לתחנוניו של ברנד ולשלחו חזרה הוא הוסגר לבריטים שעכבו בלי קץ את חזרתו. ברנד טען שהוא מוכן לשקר לאייכמן ולספר לו שיש נכונות לדון איתו ובכך להרוויח זמן חיוני והרי הרוסים כבר לא היו רחוקים. הסיכון היה רק של ברנד וחוץ מאת חייו לא היה להנהגת היישוב מה להפסיד. ממילא היה אפשר לראות אם אכן אם הצעת הנאצים היתה רצינית או לא.

הבריטים הנבזים לא נתנו לברנד לחזור לבודפשט וכפי שמסמכים ששוחררו לא מזמן מראים אף לאחר ששירות המודיעין שלהם הודיע שמבחינתו אין מניעה לחזרה כזו. אך אם לא די בכך אלא גם שחררו הודעה לעיתונות שהם אפילו לא חולמים לדון עם הנאצים על שחרור יהודים.

הנהגת הישוב לא הפכה עולמות, מילאה את פיה במיים וקיבלה ברצון ובשמחה כאתנן את ההסכמה הבריטית לייסוד בריגדה עברית.

********

תזכורת רילוונטית:

קטע מצמרר מהספר '' בשליחות הנידונים למוות''.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5494&forum=gil&viewmode=all&keywords=ווייסמנדל



___________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי כ''ב באלול תשס''ז    06:43   05.09.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  78. יוסי בלום הלוי: הגזלתם וגם ירשתם?  
בתגובה להודעה מספר 0
 

הגזלתם וגם ירשתם? – מדינת ישראל וארגוני השואה!
יוסי בלום הלוי

המאמר הזה קורא לעם ישראל:

הקימו קול זעקה נגד הגזלנים הללו, המתחסדים והמזילים דמעות תנין ביד ושם, ובבתי הקברות, באנדרטאות הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ לוחמי הגטאות, וביד מרדכי, ובכל אתר ואתר שבו הם מקיימים לעצמם, טכסי זיכרון שהם כחרפה ולעג לקורבנות השואה. ובעוד הגזל בכיסם, וכסף הנרצחים בחשבונות הבנק התופחים שלהם, הם המתחסדים אל מול זעקתם של הניצולים: אל תשליכנו לעת זיקנה! אל תידומו ביום הזה, זעקו, גנו את הגזלנים בעת טכסי הזיכרון, הראו להם שעם ישראל חי ובועט במשכיחי פליטי השואה!
הירשתם וגם גזלתם?

בראשית מאי 1944 הייתה חיה נאה לבין וינשטיין נערה צעירה שגורשה עם אמה ברכבות המוות של אייכמן מהעיר ההונגרית נודג' אג'ץ' למרכז הקליטה והמיון של הדוקטור מנגלה באושוויץ. עד היום זוכרת חיה את האיש הזה, יפה תואר מפלצתי, עוטה מכנסי רוכבים, חובש קסקט קצינים המעוטר בסמל גולגולת המוות, ומגפי עור שחורות ומבריקות לרגליו.

הסיטואציה אותה ספרה לי חמותי, חיה נאה, יכולה הייתה לשמש מוטיב ספרותי לגבורה אנושית שאין למעלה ממנה. בסמוך לשורות חיילי האס אס והקאפואים היהודיים, עמד האיש הזה וסימן בידיו לנערה הצעירה והיפהפייה: ימינה – למצעד החיים – מתים, שמאלה, לאם המבוגרת, לילדים ולחלשים – מצעד המוות.

מבט קצר של האם אל בתה, כאילו אומרת לה, שלום בתי, למעני, הישארי וחיי. לא חיבוק, לא נשיקה, רק מבט אחרון. מעשה גבורה, המגמד לעפר את מעשה הטבח הנוראי שהנאצים עוללו לעמנו – גבורת ההולכים למוות, ובמותם מצווים חיים לאהובים אליהם; האם המניחה את תינוקה בתחנת רכבות המוות בבקשה אילמת שלב אנוש יחוס ויחייהו.

הנערה, שנצמדה כל העת אל אמה הקשישה, רצה לעברה – "אמא, אמא" קראה לה.

"חזרי למקומך", קראה האם, ספק פקדה עליה בקול שקט וקר. הנערה נעצרה, הביטה באם המתרחקת, מצפה שתסב פניה לאחור, תנופף יד, תאמר מילה; די היה בכך, סיפרה לי, שתרוץ לעבר אמה בלא מעצורים, ותחבור אליה בדרך הקצרה המובילה אל חדרי הגזים והמשרפות, שארובותיהן הפיצו למרחוק את צחנת המוות הנוראה שנמוגה עם מיליוני בני אדם בשדות והיערות המוריקים של ברגן בלזן, אושוויץ פולן, באביב שנת השואה המחרידה מכולן – 1944.

יחד עם "ברי מזל" אחרים הובלה חיה הצעירה לעבודת כפייה במפעל התפירה "טרנקל" שהיה חלק מקומפלקס אושביץ. כמה חודשים אחר כך היא נשלחה ברכבת לעיר קרקוב פלאשוב לעבודת-כפייה במפעל שחידש מדים של חיילים נאצים שנהרגו בחזית הרוסית.
3 חודשים מאוחר יותר נשלחה שוב לאושביץ – ברגן בלזן והפעם עם החלשים הממתינים בתורם להוצאה להורג. חייה נצלו בשל שחרור המחנה ב- 15 אפריל 1945. במחנה העקורים בגרמניה שלאחר המלחמה נפגשה עם בחיר לבה מנוער, נפתלי נואה (נאה) ונישאה לו.

מסלול הייסורים שעבר נפתלי במספר מחנות מוות ועבודת כפייה בהונגריה ופולין, איחד אותו ואת רעייתו בשאיפה לנקום בנאצים בדרך אותה בחר העם היהודי לאחר המלחמה – לבנות ולהיבנות בארץ ישראל, רק בה רצו לחיות, ליצור חיים לזכור ולא לשכוח.

שתי בנות נולדו לבני הזוג בגרמניה, ובשלהי מלחמת העצמאות עלו למדינת ישראל שאך נולדה. במעברה שבסמוך לקריית מוצקין בחיפה נולד הבן, ולאחריו זוג תאומות, אשר עתיד הייתי להינשא לאחת מהן. לאחר שנים קשות עקרה המשפחה מהמעברה אל השכונה הדתית קריית שמואל שבחיפה, והאב, חיט במקצועו, שיקם את חייו, ועבד בפרך לפרנסת משפחתו בבית מלאכה קטן לחייטות שהקים בשותפות עם שלושת אחיה של רעייתו, שבמשותף שיקמו את חייהם והקימו משפחות לתפארת; אך מצוקות העבר החלו להכריע את בריאותו, וכרבים מפליטי השואה לקה במחלת הסרטן.

בשנת 1969 הגישו בני הזוג נאה בקשה לועדת פיצויים שמונתה על ידי מדינת ישראל, יורשת עיזבונם של פליטי השואה מידי ממשלת גרמניה החדשה - מדינת היהודים שהתחייבה לייצג את קורבנות השואה מול המרצחים, ולשקם את שארית הפליטה בכספי הפיצויים שנמסרו לידיה בנאמנות. אך מדינת ישראל על הנהגתה רודפת הבצע, זו שבעבר הלא רחוק כל כך הפקירה בשתיקתה את יהודי התפוצות למותם, חוקקה באותם ימי השילומים בכנסת חוקים ותקנות, שהיו לדיראון המחוקקים ולקלון הכנסת לדורותיה.

על סמך חקיקה זו דחתה הועדה את בקשותיו של הזוג נאה לפיצויים בטענות מגוחכות ובלתי ראויות, כגון דא, שהיא "נראית בריאה, יש לה ילדים בריאים והיא שיקמה את חייה כראוי, וכי אין לה בעיות רפואיות ונפשיות". זמן קצר לאחר מכן הכריעה את נפתלי נאה ז"ל מחלת הסרטן והחלטת הועדה שלא שונתה מעולם הפכה לפארסה אכזרית המאפיינת עד היום את יחס מדינת ישראל לקורבנות השואה.

רעייתו, חיה נאה, אז בראשית שנות החמישים לחייה נותרה אלמנה החיה בגפה מקצבת קטנה של הביטוח הלאומי ומחסכונות צנועים שהותר לה בעלה המנוח. לפני שנים אחדות החליטה ממשלת גרמניה להעניק "מתת חסד" זעומה לאלה שמדינת ישראל לא הכירה בהם כזכאים לרנטה או לפיצויים שנמסרו עבורם למדינת ישראל. כל 3 חודשים מקבלת חיה עם מקצת פליטי שואה אחרים, נגזליה של מדינת ישראל והארגונים היהודיים העושקים, סכום של כ- 750 יורו, שהם כ- 1300 ₪ לחודש. אבל לא אלמן ישראל, ובשל קצבה זעומה זו אין הישישים הללו זכאים להנחות במיסי עירייה וכיוב'.

עם מדינת ישראל קמו ארגוני שואה יהודיים, שאף הם שכחו את הייעוד לשמו הם פועלים, וכך עם קריסתו המוסרית והמעשית של המשטר במדינתנו, צצו צמחו להם ארגונים שיחד עם המדינה אמצו לעצמם חוקים, תקנות ומוסכמות דרקוניים, אכזריים ובלתי אנושיים, אותם קיבלו-ירשו יחד עם הממון הרב שזרם לכיסם מגרמניה ומהעם הגרמני.

אם אמרו נביאנו על מנהיגים גבוהי לב, אנשי גזל ועושק: וישמן ישורון ויבעט – למנהיגיה של מדינת ישראל ולארגוני השואה למיניהם יש לומר ביום הזיכרון הזה לשואה ולגבורה: הגזלתם וגם ירשתם?

ונגזליה של השואה, כמאתיים אלף נפש בכל רחבי העולם, הולכים ומתמעטים מדי שנה.

פקיד מטעם מדינת היהודים אמר לאחרונה בגלוי מה שמנהיגות העוול והגזל של אלמנה, יתום וקשיש במדינת ישראל חושבים בליבם:

"יצעקו הללו, ואנחנו נזרוק להם פרור ופרוטה כדי להשקיט את זעקתם, אבל הזמן עושה את שלו ולאחר מותם הכסף יישאר בידינו". אלה הם הגבירים ובעלי השררה, שמנה וסולתה של משטר רודף בצע, מושחת ורקוב הזה שקם לכלות את פליטי השואה במדינת ישראל.

הם מסתירים מהעם היהודי ומהנגזלים, שחוק הנכים של ניצולי רדיפות הנאצים מבוסס מילה במילה על חוק גרמני מקביל שנחקק לאחר הסכם השילומים בין דוד בן גוריון לאדנאור, נשיא גרמניה . שחוק זה במקורו וביישומו בכנסת ישראל, איננו כולל פיצוי כלשהו לניצולים על סבל נפשי, על תגמול בגין כליאה, על השפלה, על עבודת כפייה, ואף לא על ניצול לצרכיי ניסויים בבני אדם. רק אם הוכיחו הקורבנות של פשעי מלחמה אלה לממשלת גרמניה או לממשלת ישראל ,ממשיכת דרכה בגזל, שהמעשים הללו גררו אחריהם פגיעה פיזית בגופם של ניצולי מחנות ההשמדה, או אז הואילו הגוזלים, גרמנים ויהודים כאחד, לפצות במעט ובמאוחר, את קורבנות השואה. כך חלה התיישנות על תביעות של ניצולי שואה, וכסף הגזל נותר בידי מדינת ישראל למטרות שאינן עומדות בקנה מידה אחד עם מטרות השילומים.

הם מסתירים את העובדה שרבים מניצולי השואה שהוכרו ככאלה על ידי חוק רדיפות הנאצים, זכאים לקבל לכל היותר, תגמול זעום בסך שאיננו עולה במונחים של היום על 1000 - 1200 ₪ לחודש, בעוד שעם הזקנה נצרכים ישישים אלה לכפל סיוע בשל עברם הנורא.

הם גם מסתירים את העובדה שרוב ניצולי השואה, שסבלו סבל בלתי אנושי חסר תקדים בתולדות האנושות, לא קיבלו ואף לא יזכו לשום תגמול שהוא ממדינת ישראל – הזמן שיחק ומשחק "לטובת" הגוזלים.

אז תשאלו עצמכם היום, ישראלים גאים: למי מגיעים המיליארדים ששוכבים בחשבונות הבנק של מדינת ישראל והארגונים היהודיים?!

אלה ממשיכים לגזול את הניצולים לא פחות מהגזלנים והרוצחים ששדדו 100 מיליארד דולר מבני עמנו ברכוש, בתים, נחלות כסף, כדבריו של מנחם בגין המנוח, בכל שנות השואה.

ממשלת ישראל והארגונים הללו ממשיכים את מעשיה של בריטניה הגדולה, ששדדה מאות מילוני דולרים מיהודי גרמניה, אוסטריה ואיטליה במלחמת העולם השנייה, בתואנה שהם "אזרחי מדינות אויב" – ואלה לא השיבו את הגזילה מהנשדדים!

הם מסתירים את העובדה, שועדת הארגונים היהודיים שלרשותה קרנות של מיליארדי דולרים, אותן קיבלה בשל התערבות ממשלת ארה"ב מהבנקים השוויצרים, חברות ביטוח מאיטליה ומגורמים אחרים בעולם, איננה מפצה ניצולי שואה על שום נזק או סבל, והכסף הזה מוחזק לית דין ולית דיין למטרות צרות, של קידום אינטרסים מטעם הארגונים עצמם, בניגוד למטרת היסוד של שיקום בני האדם, האנשים שנפגעו בשואה, והנה הם היום קשישים, זקנים חסרי מגן, שאינם יכולים להרים קול זעקה ולומר – נגזלנו מידי בני עמנו היהודים, כלה כוחנו – והם מצווים לנו לעשות למענם את המעט: אל תשכחונו לעת זיקנה!


וביום הזיכרון הזה – יום השואה בשנה ה- 62 לשחרור מחנה המוות אושוויץ - אני קורא להתקוממות, אני קורא ליום של מרי, יום של זעם נגד הגזלנים, עושקי העושק בכנסת ישראל, בממשלת ישראל, באפוטרופוס לנכסי נפקדים במשרד המשפטים, במשרדי הממשלה האחראים לתשלומים לנכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי רדיפות הנאצים, למרי נגד הארגונים היהודיים המחזיקים בכספם של הניצולים שלא כדין.


הקימו קול זעקה נגד הגזלנים הללו, המתחסדים והמזילים דמעות תנין ביד ושם, ובבתי הקברות, באנדרטאות הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ לוחמי הגטאות, וביד מרדכי, ובכל אתר ואתר שבו הם מקיימים לעצמם, טכסי זיכרון שהם כחרפה ולעג לקורבנות השואה. ובעוד הגזל בכיסם, וכסף הנרצחים בחשבונות הבנק התופחים שלהם, הם מתחסדים אל מול זעקתם של הניצולים, אל תשליכונו לעת זיקנה! אל תידומו ביום הזה, זעקו, גנו את הגזלנים בעת טכסי הזיכרון, הראו להם שעם ישראל חי ובועט במשכיחי פליטי השואה.

הירשתם וגם גזלתם?

תנו לניצולים לסיים ימיהם בכבוד – החזירו את הכסף לניצולי השואה!

____________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות