אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5583 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5583   
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:42   25.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון !!''  

 
אשכול עוגן מתאריך 09.12.14 בשעה  19:32  על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)
 
24 בנובמבר 2003

הסוגיות המאיימות יותר מכל על פירוק השותפות היהודית במדינת ישראל בכלל ועל קיצה של מדינת ישראל בפרט, הן הטרנספר, המרי האזרחי ומלחמת אחים. אם תרצו, זהו המשולש הטמא של שנאת חינם, עבודה זרה והיוהרה המשתחצת של אלה הסבורים כי פינוי ישובים יהודיים מארץ ישראל יסתכם בתשלום "פיצויים נדיבים" לרוב המתנחלים, כדי שיסכימו "להתפנות" בשקט "ולחזור הביתה", כדברי הדוגלים בטיהור האתני של יהודים מארצם ומנחלתם. ולגבי "מיעוט" של מתנחלים, שהמטהרים האתניים חלוקים באשר למספרם (בין 15% לדברי ארבעת פרשי האפוקליפסה של השב"כ, ועד 1.5% – 2% לדברי גורמים "במחנה השלום" הישראלי).

האם חוק יסוד כבוד האדם, בו משתמש אהרון ברק, כבודו הנכבד, נשיא בית המשפט העליון בכל פסיקותיו המלומדות להגנה על פלשתינאים, מחבלים, אנשי חיזבאללה, ערביי ישראל, גרים וזרים, איננו עומד כשמדובר בכבודם וחירותם של רבע מיליון איש ביהודה ושומרון, ועוד 300 אלף בירוש

שלוש דוגמאות יסוד משקפות את "המחלוקת" בין המרבין לבין הממעיטין בחומרת תוצאות הטרנספר המתוכנן, בין אם לפי תוכניות נתיבי איילון ובין אם לשיטת "דרך-ביילין" באוטוסטרדת ג'נבה. אבל דבר אחד לפחות ייזקף לחובת מטהרי הארץ מיהודים: היעדר דרך ארץ בכבודן של הבריות, ובהערכת בינתן - לא לאלה ולא לאלה יש ממנה בידם, ולו קב אחד של בינה. וכבר נאמר כי מי שאיננו לומד לקח משגיאות העבר, עתיד ללמוד אותו בשנית.

החברה היהודית עברה בעת החדשה בא"י את הניסיון ראשון שהוביל אותה למלחמת אחים חד-צדדית, שלא התדרדרה למלחמה כוללת משום רצונו של הצד המותקף שלא להשיב מלחמה. כך התנהל הסיזון (צייד באנגלית) שערכו אנשי הש"י של ההגנה בעזרת הפלמ"ח באנשי האצ"ל והלח"י בשנות הארבעים של המאה הקודמת; זו הייתה מלחמה מכוערת של "יפי הבלורית והתואר" נערי הפלמ"ח ושירות הידיעות הש"י של ההגנה, אביו הממזר של ה"שין-בית", שהיה אמו הורתו של השב"כ בראשותם של בנדר-שלום, יעקב פרי, כרמי גילון ועמי איילון.

ניסיון שני היה הטבעת ספינת המעפילים נושאת הנשק והלוחמים פליטי השואה – אלטלנה, ורצח 18 מאנשיה בידי דוד בן גוריון בעזרתו של סא"ל יצחק רבין; קלמן ארלוזורוב וחבריו להגנה, אנשי הפלמ"ח וחטיבת אלכסנדרוני בפיקודו של דן אבן, חטיבה שהייתה נאמנה אישית לדוד בן גוריון ועושת דברו בלא היסוס ופקפוק . הטענה השקרית של דוד בן גוריון הייתה, שהאונייה ניסתה, כביכול, לערוך "פוטש" בשלטון החוקי של הממשלה הזמנית, ולתפוס את השלטון בכוח. זה היה כמובן שקר גס. מנחם בגין, דמוקרט, יהודי ממסדר ההוד והדר הז'בוטינסקאי, לא העלה מעולם על דעתו לערוך הפיכה צבאית, ובוודאי שלא להשתמש בנשק לשם כך. בגין ביקש לקיים את ההסכם שנחתם עם ישראל גלילי ולהעביר כמות קטנה של אמצעי הלחימה ליחידות האצל בירושלים. באותה עת ירושלים לא נכללה, בשל מעמדה הזמני כעיר בינלאומית לפי הצעת האו"ם, בהכרזת הריבונות הישראלית על הארץ, וצה"ל לא פעל בה עד סתיו 1948 ככוח רשמי של המדינה. עובדה זו הוסתרה כל העת על ידי היסטוריונים מגויסים שכינו את אנשי האצ"ל בשם הגנאי: "הפורשים".

של היום מתנהל על כבודם של מפקדי צה"ל, על יוקרתו של צבא העם, המוצג בסיזון הזה כצבא קלגסים כובש ונאצי המנציח את "הכיבוש", כביכול, נגד "העם הפלשתיני האומלל"

רצח אלטלנה הוא פרשה מתועבת ומזוהמת בשקרים, דם ודמעות של חפים מפשע. בן גוריון פחד שהנשק של אלטלנה, שהיה חיוני לצה"ל כאוויר לנשימה בהפוגה הראשונה, ישמש "כלי לעשיית הון פוליטי" בידי חירות הצהר – שהוצגה לבחירות הראשונות כמפלגה פוליטית אזרחית בראשותו של מנחם בגין, לצידן של מפא"י, מפ"ם, הציונים הכלליים, המפד"ל, ומפלגות ציוניות אחרות לצידה של המפלגה הקומוניסטית.

בן גוריון שאף לקיים את "ההגמוניה של מחנה הפועלים הסוציאליסטי" – הגמוניה שעברה מאז ועד 1977, עת התחלף השלטון לראשונה, גלגולים רבים – מתנועה ציונית לוחמת המכירה בערך העבר היהודי והמורשת הציונית, לתנועה פוסט ציונית ופרו פלשתינאית המוכנה לוותר על נכסי צאן הברזל הלאומיים בעבור "פיסת נייר-שלום" חסר ערך, והקמת מדינת טרור ערבית בלב הארץ. מעשי נבלה נוראים עשו אנשי הפלמ"ח וההגנה, נאמניו של בן גוריון "בפורשים". חיילים רבים סרבו לירות על אחיהם, ואף נאסרו בשל סירובם זה.

הקצין שייקה גביש, לימים אלוף פיקוד דרום, הורה להשקות את חייליו ביין בערב שלפני הטבח בספינה, כדי לרפות את ידי החיילים ולהמריץ אותם לירות באחיהם. זה היה רצח מתועב, מתוכנן מראש, יזום על ידי ראש הממשלה הזמנית של המדינה שאך זה קמה, וכל כולו היה נועד להבטיח את הצלחת מפא"י בבחירות הראשונות כנגד תנועת החירות. יש לזכור כי הכנסת הראשונה אמורה הייתה לחוקק חוקה לישראל, ומיד לאחריה – להתפזר ולהכריז על בחירות ראשונות. כנסת זו ערכה בהוראת בן גוריון "פוטש" בדמוקרטיה הישראלית שאך זה קמה ולא מנחם בגין! כנסת זו תפקדה, לדעת משפטנים ואנשי שציבור מכובדים, ככנסת הראשונה לית דין ולית דיין. פוטש זה נמשך מאז ועד היום, אך זהו כבר נושא לדיון אחר.

מצב זה של הכפפת אינטרס קיומי של מדינת ישראל לטובת מפא"י-המערך-העבודה, קרה גם בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, כאשר מהלכים צבאיים שיכלו להכריע את המלחמה באמצעות אוגדה 143 בפיקוד האלוף אריאל שרון, בוטלו במזיד על ידי הדרג המדיני והצבאי של מפלגת המערך, כדי למנוע מהליכוד הישגים בבחירות.

קציני צה"ל הגונים הנאמנים לחייליהם, נסו למנוע את הטבח של אלטלנה בחוף תל אביב, בהם מוקה לימון, מפקד חיל הים, אנשי חיל האוויר, ואף לוחמים ומפקדים מהפלמ"ח. אבל הרוב הלך בשנאת חינם אחר הפקודה הרצחנית, אותה רואים היום אנשי השמאל בישראל כהוראה שיש להתגאות בה, ולהעלותה על נס, "כמי שהצילה את הדמוקרטיה במדינת ישראל", כביכול.

אנשים כעמי איילון סבורים שלכל עם יש את האלטלנה שלו וכי אלטלנה זו תהיה בגדר הכרח בלתי יגונה להצלת הדמוקרטיה הישראלית, לדעתו. איילון טועה והוא איננו מבין עד כמה.

ניסיון שלישי שצלח לדעת מצדדי הטיהור האתני של היהודים מארץ ישראל הוא הרס ימית, אופירה וחבל פתחת רפיח.

איילון רואה באריאל שרון האיש שיממש את חלומו של השמאל לעקור נטוע ולהרוס את הבית השלישי על יושביו. רק שרון יכול, מאמין איילון. המאבק בימית הסתיים "בהצגת תכלית" ללא שפיכות דמים, עם טעם מר בפה ועם אזהרה שכל אחד מאיתנו חייב לשים את ליבו אליה. ימית הייתה עיר ואם בישראל, ואף על פי כן פקד ראש ממשלה יהודי לגרש יהודים מבתיהם.

הפצעים של הסיזון, ההלשנה המתועבת, הגירוש לארצות ניכר, רצח אלטלנה וחורבן ימית היו בזמנים אחרים ובמציאות שהשתנתה לאין הכר. רבע מיליון תושבים בנו את ביתם בהחלטת ממשלות חוקיות בישראל. לפני כל ממשלות ישראל היו מונחות חוות דעת משפטיות מוצקות שהתבססו על החלטות סן רמו ב 1920 והמנדט משנת 1922 של חבר הלאומים, המכירות בעם היהודי כריבון של ארץ ישראל.

החלטות אלה הן בסיס לגיטימי לישיבה של יהודים בכל חבלי הארץ, וכל ערעור עליהן מידי מי שבידיו ניתנה הרשאה לנהל מטעם העם היהודי את הארץ- הן בגדר של הפרה מהותית של הנאמנות שניתנה בידי ממשלת ישראל ומדינת ישראל. מדינת ישראל איננה הבעלים של הארץ אלא העם היהודי כולו. אפילו בן גוריון הבין זאת והשיב כדברים האלה לכל מי שניסה בזמנו להחזיר את הגלגל אחורנית לאחר תבוסת הערבים ב- 1948, ולהשיב את הפליטים לארץ. מדינת ישראל שנתכוננה על פי מגילת העצמאות בה' באייר תש"ח לא קבעה אומנם את גבולותיה בכתב, אבל גם לא הגבילה אותם לשטחים שהיו לאחר מכן "גבולות שביתת הנשק 1949 או "גבולות הקו הירוק".

לפיכך קיימים בידי מדינת ישראל לא רק צידוק משפטי בינלאומי, אלא חזקה שבעובדה שנוצקה בישובים שקמו בכל רחבי ארץ ישראל. עובדת היותם של חבלי יהודה, שומרון ועזה כבושים ביד כוח זר 19 שנים אין משמעותם וויתור של הטענה החוקית להחזרתם, מה עוד ששחרורם היה פועל יוצא של תוקפנות ערבית נוספת במאי 1967. הטענה שחבלי ארץ אלה הם "שטח כבוש" היא טענה שאין לה על מה לסמוך לא לפי החוק הבינלאומי ולא מתוך הזכות להגנה עצמית העומדת לכל מדינה חברה באו"ם מתוקף הזכות להגנה עצמית. לכן, משחזרו חבלים אלה ליד המדינה, הנאמנה של העם היהודי לפי הסכמי סן רמו, אין לממשלת ישראל כל בסיס חוקי לויתור על חלקי ארץ אלה, ובוודאי שלא לעקור ישובים שכבר קמו על אדמה זו.

לפיכך, אם בכל זאת יידרש הדבר משום ניסיון למנוע מחלוקת דמים בעם הרי ששאלה זו מחייבת הכרעה ברוב מיוחס של שלושה רבעים מהעם, רוב הנוהג בעמים אחרים בדבר הכרעות גורליות לקיומו ועתידו.

כותב הדברים מבקש להעלות לדיון ציבורי שלוש סוגיות יסוד:
האם החלטת ממשלה לנטישה חד-צדדית ולהרס ישובים היא החלטה חוקית?
האם החלטה ברוב בלתי מיוחס תהיה תקפה ושרירה?
מהו הסף אותו אין לעבור לכשיפרוץ מרי אזרחי בלתי אלים נגד ניסיון של המדינה לכפות נטישה או הסגרה של שטחי העם היהודי לידי האויב הערבי ו/או מסירת שטחים לידי כוח בינלאומי עוין?

זו שאלה ששני הצדדים חייבים לתת את הדעת עליה לקראת העימות שכבר החל בין הציונים של ציון לבין הנוטשים את הארץ. מעשה ההונאה של אוסלו א', ובמיוחד השוחד הפוליטי, הכלנתריזם הפלילי שבו שוחדו שני ח"כים מצומת להצביע עבור אוסלו ב', מוכיחים כי בישראל אין ולא קמה דמוקרטיה אמיתית אלא משטר דיקטטורי הנשען על כוח אלים של המדינה, קרי המשטרה, שירותי הביטחון, בית המשפט והצבא בגיבוי מערכת תעמולתית של התקשורת והאקדמיה המגויסות לביצור מעמדה של הדיקטטורה הזו.

תקדים הסיזון, אותו ממשיך מזה שנות דור להפעיל השמאל הישראלי על המתנחלים ותומכי הימין, הוא פצצת זמן המתקתקת על שרידותו של עם ישראל בימים אלה. הסיזון של היום מתנהל על כבודם של מפקדי צה"ל, על יוקרתו של צבא העם, המוצג בסיזון הזה כצבא קלגסים כובש ונאצי המנציח את "הכיבוש", כביכול, נגד "העם הפלשתיני האומלל".

פרשי התקשורת הרודפים אחר העם הנמלט על נפשו מאיימים עליו בשואה דמוגרפית ובקטסטרופה מדינית וצבאית שתיפול עליו אם לא יעשה כדבריהם וייכנע לאויב הפלשתיני ותומכיו האירופיים. אלטלנה היא פסגת אמונתם בצדקת דרך החיסול של הריבונות היהודית בארץ ישראל. הפרופסורית אניטה שפירא, מומחית בעיני רוחה לתולדות הציונות, אומרת בטלוויזיה, "שאין ברירה וכי אם רוצים לשמור על הציונות צריך לעקור מאות אלפי יהודים מלב הארץ". לא היא, ולא איש מחבריה לדרך, לא מעלה את דעתו מה חושבים על כך היהודים, אחיהם, אלה שאת ביתם היא וחבריה רוצים להרוס, את נחלתם למסור לאויב, ולהופכם לפליטים בארצם הם?!

כותב הדברים מציע למצדדי הטיהור האתני של היהודים שיפנו לשקספיר ויקראו את דבריו של שיילוק היהודי: ואם תפצעו אותי לא אזיל דם, ואם תכו אותי לא אבכה? האם כבודם של רבע מיליון יהודים החיים כחוק וכדין על אדמתם כשהבעלות החוקית על בתיהם היא בידם, איננה נחשבת? האם חוק היסוד בו משתמש אהרון ברק, כבודו הנכבד, נשיא בית המשפט העליון בכל פסיקותיו המלומדות להגנה על פלשתינאים, מחבלים, אנשי חיזבאללה, ערביי ישראל, גרים וזרים, איננו עומד כשמדובר בכבודם וחירותם של רבע מיליון איש ביהודה ושומרון, ועוד 300 אלף בירושלים המאוחדת?

אין תקדים למצב שבו מחליטה מדינה לוותר על ריבונותה מרצון לטובת עם אחר שהוא האויב שלה בנפש. העם היהודי חייב, סוף סוף, להשתחרר מהגנים של הכניעה למרצחים, מתן השוחד למאיימים, התבטלות בפני הפוגעים בכבוד הלאומי, ובריחה מפני כל מאיים ושונא. דומה שנותרו בנו, הצברים ובני הארץ, אותם חוליים של אבותינו, בגינם בזנו להם שלא בצדק, וגינינו אותם שלא כדין. עלינו להרכין ראש בפני אלה, אותם כינינו "ההולכים לשואה כצאן לטבח".

מי איננו זוכר כיצד בבתי הספר לימדו אותנו לבוז למקצת נטורי קרתא בירושלים של מלחמת השחרור, שיצאו עם דגלים לבנים להיכנע ללגיון הירדני. ומה עושים היום קציניו של יוסי ביילין ביוזמת ג'נבה? מרמטכ"ל לשעבר, ומפקד אוגדה בדימוס, ממח"ט יחידה מובחרת ועד קצין מטה במילואים. הם צועדים עם דגל לבן בידם לכניעה גמורה בג'נבה! יוסי ביילין, עמוס עוז ושותפיהם כותבים לאויב כתב כניעה מביש, ומציגים אותו "כשלום בדורנו", "קץ המלחמות!".

זוהי התנכרות מודעת לעברנו ומורשתנו בהר הבית וירושלים עיר הנצח! האם ראשית גאולתנו היא "בשלום של כבש הנשחט לטובת הזאבים על מזבחה של אירופה הנוצרית?".

האם זו הציונות שלכם, ציונות המתגלמת בחזרתה של "איליה קפיטולינה" הרומית והביזנטית לירושלים היהודית ששוחררה בכ"ז באייר תשכ"ז על ידי הצנחנים, שיריון, חיל הרגלים התותחנים וחיל האוויר של כל עם ישראל?

אומר לכל המזלזלים בנו המתנחלים: מלח ארץ אנו! באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה; מאסנו באתנן שלמוניכם, ונבוז לטירוף מערכותיכם! אנו לא נזוז מבתינו! אל תשלחו את המאכלת אל צווארנו!

אדונים נכבדים: אריאל שרון, שמעון פרס, טומי לפיד, יוסי ביילין, סופרים ואומנים תומכי הטיהור האתני! עצרו את החורבן של הבית השלישי בטרם יהיה מאוחר!
http://www.a7.org/article.php3?id=2121


@ מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי,
אם לא בחייו אז בבית דין למעלה...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5036&forum=gil
גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5084&forum=gil
הסופר יאיר קוטלר תבע את הנחש/יוסי שריד ואת
נתן שחם ושייקה בן-פורת...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5093&forum=gil
''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק'': מאת עו''ד י.דר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5110&forum=gil
האחים קהלני = הטבח במערת המכפלה = רצח רבין= פינוי מאחז גילעד !!
http://rotter.net/forum/gil/5014.shtml
מי שותף של מוחמד דחלאן- וייסגלס או גינוסר ??
http://rotter.net/forum/gil/5022.shtml
דף מידע של ארגון אי''ל
http://rotter.net/forum/gil/5351.shtml
2. העיתונאי איתן אורן הוציא דיבתו נ' נדב העצני@
בית המשפט השלום בירושלים קבע, בתאריך 7.1.03
בתיק מספר א 017597/00, שהעיתונאי+עו"ד "איתן אורן"
הוציא דיבתו רעה כנגד נדב העצני, בעקבות פרשת ביום..:-
"טקס השבעתו של אירגון איל- אבישי רביב המכונה שמפניה"
http://rotter.net/forum/gil/5053.shtml#1


"!! ב-8 במרס 1968 יצאה מצרים בתרועה רמה למלחמת התשה !!"



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  האם שרון ייכשל בפינוי מיגרון / אביעד ויסולי פילוביץ שחף 24.12.03 00:55 1
     אריאל שרון נתן את האות למלחמת אחים......... פילוביץ שחף 28.12.03 08:35 2
  היום לפני 45 שנה התנהל ויכוח בנושא הסיזון.... פילוביץ שחף 12.01.04 14:38 3
     דברי כנסת ישראל: הסיזון בכלל ואלטלנה בפרט פילוביץ שחף 12.01.04 14:44 4
  נסיונות חטיפה שלא עלו יפה ........ פילוביץ שחף 08.04.04 04:26 5
  יבנאל זוכרת את גיבורי הלח''י פילוביץ שחף 21.04.04 13:52 6
  מאת יוסי בלום-הלוי: ''מושחתים, נמאסתם!!'' פילוביץ שחף 24.04.04 18:24 7
  דמוקרטיה שבה אדם לאדם חבר !! פילוביץ שחף 30.04.04 14:31 8
  ביום ראשון י''ז בסיוון תשס''ד 6.6.2004 תערך אזכרה לנרצחי פילוביץ שחף 01.06.04 21:35 9
     ריבלין משווה בין תושבי גוש קטיף לאלטלנה פילוביץ שחף 06.06.04 14:49 12
     שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!'' פילוביץ שחף 06.06.04 20:48 13
         נאומו של רובי ריבלין בטקס האזכרה לחללי אלטלנה !! פילוביץ שחף 07.06.04 18:33 17
         ממשלת שרון מציתה ביודעין מלחמת אזרחים. פילוביץ שחף 17.09.04 08:07 22
         רבין:'הוטל עלי לפקד על כוח של מהפלמ''ח, בקרב הטראגי... פילוביץ שחף 09.11.04 13:04 25
             השתלתות על מצודת זאב אונגרפלד 09.03.05 10:05 35
         שרון ופרס מכינים לנו אלטלנה נוספת...האמנם?? פילוביץ שחף 11.12.04 01:15 28
         מזכ''ל שלום עכשיו: מוכנים למלחמת אחים פילוביץ שחף 20.03.05 04:36 37
         אנשי עסקים מבקשים למשות את ה''אלטלנה'' פילוביץ שחף 01.06.05 12:04 38
         ה''אלטלנה'' - האמת פילוביץ שחף 09.07.05 02:36 51
             יעקב חסדאי: דרושה מהפיכה חברתית ופוליטית פילוביץ שחף 09.07.05 14:09 52
         3/6/2007 - אזכרה לחללי ''אלטלנה'', יום א' בשעה 17:00 פילוביץ שחף 31.05.07 00:06 72
             59 שנה לנרצחי 'אלטלנה' פילוביץ שחף 03.06.07 18:07 73
             ''מה מסתיר פרס בפרשת אלטלנה? פילוביץ שחף 03.06.07 18:44 74
         ''על סיפון ה''סבבה'' העולים התחברו ל''אלטלנה'''' פילוביץ שחף 22.07.07 00:00 77
         הבמאי מוטי לרנר שוב עושה זאת = מעוות את פרשת אלטלנה פילוביץ שחף 06.09.07 09:41 82
         יגאל עמיר ולריסה יקראו לתינוק שלהם על שם אחד מהנרצחים פילוביץ שחף 30.10.07 03:01 83
         לוחם הפלמ''ח יחיעם וייץ: היום שבו מנחם בגין נהפך לבריון פילוביץ שחף 10.12.07 16:43 85
         ח''כ שמואל כ''ץ סייע בהבאת האנייה אלטלנה ארצה. וב-1951 פילוביץ שחף 11.05.08 22:41 86
         ''אזכרה לחללי ''אלטלנה'' וחנוכת האנדרטה החדשה לזכרם'' פילוביץ שחף 15.06.08 20:57 88
             חשיפה: ''פורסמו צילומים נדירים מאוניית האצ''ל אלטלנה'' פילוביץ שחף 17.06.08 14:18 89
         עדות-'הפלמ''חניקים נעלמו ואש נפתחה עלינו' = מסמך !! פילוביץ שחף 19.06.08 11:22 90
         אלטלנה - הכנות לדיכוי מרד של אצ''ל - חשיפת מסמכים: פילוביץ שחף 22.06.08 16:21 91
         רבין ופקודיו רוצחים את ניצולי אלטלנה, החל מדקה 1:18. wsoft 05.08.08 13:19 93
         סודי ביותר - פקודת מבצע לניטרול אלטלנה. פילוביץ שחף 05.08.08 15:18 94
             ''שמיצידנו היו אנשים שחיכו להזדמנות לירות באנשים....'' פילוביץ שחף 06.08.08 15:16 95
         בן גוריון ביקש שיטעו אותו אורי מילשטיין 14.11.09 03:31 102
             בקשת הבהרה סניגור 10.01.10 11:49 103
         אזכרה לחללי אלטלנה ביום ג', י''ט בסיוון תש''ע 1.6.10(*) פילוביץ שחף 27.05.10 03:44 106
         מה מסתיר פרס בפרשת אלטלנה?! (*) פילוביץ שחף 09.11.11 12:20 107
         אלטלנה - ''מן המעמקים קראתי יה'' (*) פילוביץ שחף 21.06.12 08:59 109
             מבצע אלטלנה 2 (*) פילוביץ שחף 20.12.12 07:48 110
         ''חרות, סופך כסוף אלטלנה'' (*) פילוביץ שחף 22.06.13 17:24 111
         {לא}טוב למות בעד ארצנו R_E_L R_O_S 10.11.14 00:03 113
     רבין, נרצחי אלטלנה ואבישי רביב = גלילי..... פילוביץ שחף 07.06.04 06:51 14
         תופעה חדשה: צמים לזכר רבין פילוביץ שחף 22.10.04 14:02 24
     שילנסקי: לראשונה לא השתתף שרון בטקס לזכר אלטלנה פילוביץ שחף 30.11.04 15:40 27
     דגל אלטלנה ניצל על ידי יפתח שטיין - 22.6.1948 פילוביץ שחף 30.01.05 14:28 29
     ביום רביעי יחול יום השנה לרצח 16 עולים אלטלנה בידי קין. פילוביץ שחף 12.06.05 15:17 39
     האצ''ל בירושלים תכנן לרצוח את בן גוריון כנקמה על אלטלנה פילוביץ שחף 28.07.05 12:34 65
  הנושא האחד והיחיד שממנו מתעלמים כמאש לוהטת.... תל אביב 02.06.04 07:13 10
     אתה צודק ואת כל החומר על הנושא שאתה מכוון אליו נמצא... פילוביץ שחף 05.06.04 15:58 11
  הסזון הגדול, הקטן והשלישי....שלום, קין !! פילוביץ שחף 07.06.04 11:29 15
  נלחם במשטר כאילו אין דמוקרטיה, ונשמור הדמוקרטיה.... פילוביץ שחף 07.06.04 13:02 16
     מסמך המוגש לכנסת ישראל והממשלה בנושא:ניתוח המשמעויות פילוביץ שחף 09.06.04 06:34 18
  נפסלה הצעת ''חוק אחדות הצבא'': צה''ל יוכל לפנות מאחזים פילוביץ שחף 05.07.04 00:44 19
  חוות דעת משפטית בעניין מסמכי היסוד של ארץ-ישראל פילוביץ שחף 13.07.04 16:01 20
     מחדל בהסברה: ''מדינה פלשתינית לא קיימת בחוק הבינלאומי'' פילוביץ שחף 15.07.04 19:15 21
     הרשות הפלשתינית: הכותל המערבי - שטח מוסלמי פילוביץ שחף 13.08.08 20:22 96
  משה שמיר: חזון ''המקום הירוק'' מול חזיון ''הזמן הצהוב'' פילוביץ שחף 18.09.04 20:06 23
  יוסף בלום הלוי: חזון הרפובליקה השנייה של העם היהודי פילוביץ שחף 14.11.04 23:34 26
  אבייתר בן-צדף: ''מכינים את הסיזון הבא'' פילוביץ שחף 08.02.05 23:39 30
     אבייתר בן-צדף: ''מתנתקים'' פילוביץ שחף 08.02.05 23:44 31
  עו''ד יורם שפטל: ''סזון עכשיו'' פילוביץ שחף 24.02.05 07:50 32
  יש''ע לשר עזרא: אתה עורך לנו ''סזון'' פילוביץ שחף 01.03.05 21:55 33
     ''תחושת סיזון'' פילוביץ שחף 02.03.05 07:59 34
  יוסי בלום-הלוי: ''רעיי הלוחמים'' פילוביץ שחף 23.06.05 06:14 40
     יוסי בלום הלוי: ''שרון בוגד, מפקיר ומוכר ביטחון עמו'' פילוביץ שחף 27.06.05 09:26 47
  'הנשק שבאוניה איפשר שחרור כל ירושלים' פילוביץ שחף 23.06.05 22:47 41
     השר שלום: לעשות הכל כדי להימנע ממלחמת אחים... פילוביץ שחף 23.06.05 23:36 42
     יו''ר הכנסת רובי ריבלין:''לבל ישכחו לעולם את שארע כאן'' פילוביץ שחף 24.06.05 00:33 43
     אביתר בן-צדף : ''בדרך למטה'' פילוביץ שחף 24.06.05 03:57 44
     אביתר בן-צדף : ''פצע שותת'' פילוביץ שחף 26.06.05 20:06 45
  החייל אבי ביבר: ''מרביצים ליהודי זה לא צדק'' פילוביץ שחף 27.06.05 08:17 46
  לוחם אצ''ל: שרון פיקד על חוליית סזון פילוביץ שחף 28.06.05 18:26 48
     תכירו את הסמאלני שישנה את הליכוד מבפנים..... פילוביץ שחף 09.12.11 15:18 108
  מכתב גלוי לאלוף שקדי: על מפקד חיל האוויר ופשעי מלחמה פילוביץ שחף 03.07.05 11:24 49
  האמסטפים/שוטרי היס''מ בפעולה !! פילוביץ שחף 04.07.05 21:43 50
     איתן: מסלול שיפוט מהיר לשוטרים פילוביץ שחף 12.07.05 18:02 54
     נפגע ה'לינץ'' המשטרתי ימסור היום עדות במח''ש פילוביץ שחף 17.07.05 15:00 57
     סירטון: 'שוטר יס''מ מאיר נמיר הוא מפקד יס''מ רמת גן' פילוביץ שחף 19.07.05 01:16 61
     המשטרה תשעה שוטר שצולם נוהג באלימות נגד פעיל ימין פילוביץ שחף 01.08.05 11:27 66
         השוטר המתעלל ערן נעים יתייצב היום במשטרה לשימוע פילוביץ שחף 04.08.05 10:54 67
             שוטרים אלימים שהיכו מפגין כתום ישלמו את הפיצויים מכיסם פילוביץ שחף 03.06.08 00:18 87
     כתב אישום יוגש נגד קציני משטרה החשודים בתקיפת פעיל ימין פילוביץ שחף 04.08.05 15:39 68
     האמסטף ממשיך בעבודת השיטור כאילו לא קרה כלום פילוביץ שחף 11.08.05 14:52 69
     ''השוטר (ערן נעים) התוקף הפך לכוכב קולנוע'' פילוביץ שחף 06.10.09 03:44 101
     ביהמ''ש: השוטר האלים ערן נעים מעג'מי, יפצה מפגין פילוביץ שחף 26.02.10 07:59 104
  ישמור אותם ה' Raviv 12.07.05 04:47 53
  קצין צה''ל הודח בגלל הצהרת כוונות (מושג משפטי-הפצ''ר) פילוביץ שחף 14.07.05 13:12 55
  לדראון עולם פילוביץ שחף 14.07.05 14:53 56
  מנטליות של אלימות ומרמה = מפקד כלא מעשיהו רמי עובדיה פילוביץ שחף 17.07.05 15:39 58
     הרשעות של מערכת המשפט ובתי הכלא - עדות ממקור ראשון פילוביץ שחף 17.07.05 19:54 59
     הוגשו שתי תביעות נגד מפקד כלא מעשיהו על תקיפת עצורים פילוביץ שחף 28.07.05 00:53 64
  ריבלין: אנו חשים שוב את האווירה והדלגיטימציה כבאלטלנה פילוביץ שחף 18.07.05 08:49 60
  יואל מהרשק, מרכז אגף המשימות בתנועה הקיבוצית אומר היום פילוביץ שחף 21.07.05 19:25 62
     המכתב ששלח מהרשק לקיבוצים והתשובה מעוזי קרן לשכת רה''מ פילוביץ שחף 23.07.05 20:37 63
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 20.02.07 05:12 71
  עם המבט ''קדימה'': ''העיר חומש- אם תרצו, אין זו אגדה'' פילוביץ שחף 02.07.07 17:35 75
  הזמר: Jewish star - Matisyahu- ''ההתנתקות הייתה טעות'' פילוביץ שחף 19.07.07 22:26 76
  ''השב''כ מטיל חשד בציבור שלם בגלל אמונותיו'' פילוביץ שחף 01.08.07 02:21 78
  המז''פ של הימין: זהו את השוטרים התוקפנים פילוביץ שחף 01.08.07 19:51 79
  האם קרצתם עין לבנימין נתניהו כבר בערב החורבן בדרום? פילוביץ שחף 04.08.07 21:21 80
  ''בגין נחטף או היה זה חלום?'' פילוביץ שחף 02.09.07 15:40 81
  משלחת אב''ל לאנאפוליס - אסון לעם ישראל פילוביץ שחף 24.11.07 22:42 84
  דרישה: ועדת חקירה בנושא העקורים פילוביץ שחף 24.07.08 10:46 92
     שלוש שנים אחרי: ועדה ממלכתית תחקור את הטיפול במפונים פילוביץ שחף 13.08.08 21:46 97
  ההגנה הסגירה לבריטים לוחמי לח''י מהמושבה יבניאל שנרצחו פילוביץ שחף 16.08.08 15:14 98
  ''אהוד ברק נערך ל''סזון הגדול החדש'' 2008'' פילוביץ שחף 04.11.08 11:45 99
  להחזיר את המדינה לעם – YES WE CAN פילוביץ שחף 05.11.08 10:08 100
  מבחן התוצאה !! פילוביץ שחף 12.04.10 04:15 105
  אלוהים אדירים. kozmo kremer 16.08.14 22:17 112

     
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:55   24.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. האם שרון ייכשל בפינוי מיגרון / אביעד ויסולי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
hvc
חבר מתאריך 1.10.03
412 הודעות 00:29 24.12.03

שרון ייכשל במיגרון / אביעד ויסולי

אם אריאל שרון יחליט לציית לחוק, הטרנספר שהוא מתכנן ליהודי מיגרון יקח חודשים רבים אם לא שנים. אך "חוק" ו"שרון" הם דברים שלא עולים תמיד בקנה אחד, ולכן יש לנקוט במשנה זהירות בבואנו לחזות את מהלכיו של ראש הממשלה.


בפני שרון עומדות שתי אופציות חוקיות במיגרון: האחת היא לנסות להרוס את כל המבנים בהסתמך על חוק התכנון והבניה הירדני. על פי פסק הדין של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, בפרשת "מצפה יצהר", יש לאפשר, בסמוך למועד ההריסה, את זכות השימוע לכל תושב בנפרד. התושבים יטענו, ובצדק, כי לא ניתן לראות במאחז שממשלת ישראל בנתה את דרך הגישה אליו, את הגדר מסביבו, את גן הילדים ובית הכנסת שלו כמאחז בלתי מורשה. יתרה מכך – שרון, מופז, בן אליעזר, ברק ויעלון יוזמנו כעדים לכל שימוע ותחת שבועה הם ייאלצו להודות כי הם ידעו ובפועל אישרו את ההתיישבות במיגרון לפחות ארבע פעמים בחמש השנים האחרונות.


האופציה השניה תהיה להכיר בכך שמיגרון הינו ישוב מאושר ולנסות לפנותו בצו הפקעה, כפי ששרון פינה בזמנו את ימית. זאת, כפי שהוחלט לאחרונה בדיון אצל שר הביטחון, היא כרגע האופציה המועדפת על מערכת הביטחון. ואולם, אופציה זו תדרוש חקיקה.


קצת הסטוריה: במסגרת הסכם השלום שחתם בגין עם מצרים ב – 1977 הוא ויתר על ימית וישובי פיתחת רפיח. הכנסת אישרה את הסכם השלום עם מצרים ברוב גדול. פינוי ימית ב – 1982 נעשה בהחלטת ממשלה על פינוי הישובים, אשר היתה כפופה לחוק מיוחד שהכנסת חקקה: חוק פיצוי מפוני סיני. חוק זה התנה את הפינוי באישור הכנסת ופירט את הפיצויים שינתנו לכל אחד מכ – 2500 התושבים שפונו. שרון היה אז שר הבטחון והוא ניצח על העקירה והרס הישובים, חודשיים לפני מלחמת לבנון.


מאז פרשת ימית נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המגן על זכות הקנין ומאפשר לפגוע בה אך ורק באמצעות חקיקה של הכנסת. בית המשפט העליון גם קבע בשורה ארוכה של פסקי דין כי כל נטילת זכות מאדם דורשת שימוע בפני הדרג המחליט. שתי התפתחויות אלה מתוות את העקרונות המשפטיים ההכרחיים לפינוי ועקירת ישובים: החלטת ממשלה, חקיקה של הכנסת, שימוע וערר לכל תושב, וערעור בשתי ערכאות משפטיות בטרם ביצוע ההריסה בפועל. כל קיצור דרך יחייב את התערבות בג"ץ אשר ניתן להניח שיגן על העקרונות החוקתיים אשר נקבעו על ידוו בשנים האחרונות בנוגע למעמד חוקי היסוד וזכות השימוע.


ה"חוק לפינוי מיגרון" לא יהיה פשוט להעברה בכנסת. לא זו בלבד שיוזמיו, שרון ומופז, לא יוכלו להציג כל נימוק או תכלית משכנעת (כגון הסכם השלום עם מצרים), אלא הוא בעצם יכשיר את הטרנספר מהסוג הקשה ביותר – טרנספר בכוח, תוך שימוש בחוק של הכנסת. מי שיצביע בעדו, יאשר כי מדינת ישראל רשאית ל"העתיק" (תרגום המילה "טרנספר") תושבים ממקום למקום כנגד רצונם תוך החרמת רכושם, מנימוקים פוליטיים, מדיניים או בטחוניים. לא אופתע אם דווקא הח"כים השמאלנים והערבים יעמדו בראש המתנגדים לחוק. מי שמפנה היום יהודים יוכל לפנות באמצעות אותו החוק מחר גם ערבים, ולא רק ביהודה ושורמון אלא גם בתוך הקו הירוק. השוויון בפני החוק יגרום להרבה אנשים לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהם מרימים את ידם ומעבירים חוק שעלול להתגלות כחרב פיפיות דרקונית כלפי בוחריהם.


יתרה מכך, צו הפקעה או "העתקה" ידרוש מהממשלה למצוא מקום חלופי ודומה לאותו ישוב ולבנות את היושב לפני ביצוע הפינוי. הממשלה תבזבז מיליוני ש"ח ומיגרון תעבור לגבעה ממול.


גם אם החוק, שככל הנראה לאישורו יידרש רוב מיוחד של 61 ח"כים, יעבור תוך מספר חודשים, הרי עדיין יהיה צורך לקיים שימוע לכל משפחה ומשפחה, וכן על כל מבנה ציבור. הרכב ועדות השימוע, נוהל קיום השימועים והעדים אשר יוזמנו – הכל יהיו נושאים שבג"ץ יצטרך להידרש אליהם שוב ושוב, חדשות לבקרים. לכל אורך התהליך שרון יצטרך לשרוד הן מהבחינה האישית (ללא כתב אישום), הן מבחינה פוליטית, כנגד לחצים הולכים וגוברים הן בתוך הליכוד והן מצד מפלגות הימין והשמאל, והן מהבחינה המדינית נגד ההכשר החוקי שנותנת ממשלתו לטרנספר. הסיכוי שלו לצלוח את כל המכשולים נראה כרגע נמוך יותר מהסיכוי לזכות בלוטו.


וגם אם את מסלול המכשולים הזה יחצו שרון ומופז, הרי עדיין נשאר הפינוי עצמו. ספק רב אם ניתן יהיה להשתמש בחיילים. הדבר עומד בניגוד מפורש להחלטות ועדת שמגר מ – 1993, להחלטת הממשלה שאישרה אותה, ל"נוהל אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים באיו"ש ובאזח"ע" שהוציא היועץ המשפטי לממשלה ב – 1998, ולנטיות ליבם של מרבית החיילים אשר לא ישישו להתעמת עם בני משפחותיהם. וגם אם ניתן לעשות זאת, צה"ל והמשטרה יתקשו מאד לרכז עשרות אלפי חיילים ושוטרים לשם פינוי אלפי האנשים אשר יגיעו למיגרון ויתנגדו לפינוי. אם חוות גלעד פירקה את ממשלת האחדות של שרון ובן אליעזר והביאה להליכה לבחירות מוקדמות, מיגרון יכולה לגרום לכאוס פוליטי שאחריתו מי ישורנו.


ואם, חס ושלום, כלו כל הקיצין והדחפורים יהרסו, יעקרו וישמידו את כל בתי מיגרון, ישלפו המתנחלים את נשק יום הדין שלהם – העקשנות, השורשיות ואהבת א"י. הם פשוט יחזרו ויבנו את הישוב מהתחלה. ואכן, בפרספקטיבה הסטורית ניתן לאפיין את ההתיישבות ביש"ע בחוק שאין לו כמעט יוצאים מן הכלל – עוד לא היה ישוב שפונה ולא חזר, עוד לא היתה שנה שמספר התושבים ומספר הישובים ביש"ע לא גדל. אלון מורה נפלה וקמה שמונה פעמים. אם מיגרון תיפול פעם אחת, היא תקום, תיבנה, תגדל ותהפוך לישוב קבע, לתפארת מדינת ישראל. את המנגינה הזו איש כבר לא יצליח להפסיק.

לשיכים בעיניכם / הר' מאיר כהנא הי"ד - http://kahane.info/meir/lesikim/ls_frame.html

ואני שואל...:-

1. האם רה"מ אריאל שרון = בן גוריון....??

2. האם שה"ב שאול מופז = יגאל ידין...??

3. האם אלוף גיורא איילנד = יצחק רבין...??



@ מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי, אם לא בחייו אז
בבית דין למעלה...!!

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5036&forum=gil



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:35   28.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. אריאל שרון נתן את האות למלחמת אחים.........  
בתגובה להודעה מספר 1
 
טרנספר הוא טרנספר
מאת אל"מ (מיל.) משה לשם
27 בדצמבר 2003

"אין פוגעים בחייו, בגופו, או כבודו של אדם באשר הוא אדם. אין פוגעים בקנינו של אדם " ( סעיפים 2 ו-3 מתוך חוק- יסוד: כבוד האדם וחירותו).

אריאל שרון ב"נאום ההתנתקות" בהרצלייה, נתן את האות לטרנספר ליהודים, שעלול להוביל למלחמת אחים, חס וחלילה.

"הבלון של אריק", אהוד אולמרט, שפתח את הקמפיין של הנסיגה החד צדדית, נוקב אפילו במספרים. הוא מדבר על עקירתם של עשרות אלפי יהודים שהתיישבו ביהודה שומרון וחבל עזה.

מה לא נכתב על המתנחלים כדי להכפיש את שמם? הדמוניזציה של המתיישבים הגיעה למימדים שקשה לתארם. ה"מתנחלים" סווגו כסוג אחר של ישראלים

קיצוני השמאל לא היו צריכים יותר מזה, הם שמסיתים כבר שנים כנגד מתיישבי יש"ע דוחקים עכשיו בראש הממשלה ודורשים: "פינוי עכשיו".

היום הם מחפים עליו, שומרים על כבודו וזועקים, "הסתה", על כל התבטאות בגנותו. רק להזכיר שאותם "אוהדי שרון" החדשים לא היססו לכנותו "רוצח" בהפגנות שערכו נגדו בתקופת מלחמת לבנון, לא זכור לי שמישהו בתקשורת תבע אז את עלבונו, או הזהיר שאלה הם דברי הסתה .

אותי לא מפתיעה הדו-פרצופיות של השמאל הקיצוני, הם ישתמשו בכל טקטיקה אפשרית כדי להוציא לפועל את הקו האסטרטגי שלהם והוא עקירת כל יהודי שהתיישב ביהודה ,שומרון וחבל עזה. ולראות בעיניים מצועפות את הנפת דגל פלסטין על חורבות המפעל הציוני של התיישבות זו .

מה לא נכתב על המתנחלים כדי להכפיש את שמם? הדמוניזציה של המתיישבים הגיעה למימדים שקשה לתארם. ה"מתנחלים" סווגו כסוג אחר של ישראלים. כשנרצחה משפחת מתנחלים , התקשורת הבהירה כי היו אלה "מתנחלים". כשהערבים הדליפו שהם מוכנים ל"הודנא" ולהבטיח שלא יפגעו בישראלים בתחומי הקו הירוק, היו פרשנים בתקשורת שראו בזה הישג אפשרי. כאילו פגיעה במתנחלים זה דבר ש"ניתן לחיות איתו".

את ההתנחלויות מתארים כמקום שהוקם על חשבון משלם המיסים ועל חשבון ה"חולה בפרוזדור בית החולים", עיתון " הארץ" הגדיל לעשות בהוציאו מוסף מיוחד בנושא.

איש למשל לא עשה חשבונות כאלה עם מחיקת חובות הקיבוצים, איש לא הזכיר את המיליארדים שהושקעו בקיבוצים שנקלעו לקשיים כספיים.

כשראש ממשלה שנבחר על ידי אותם מתנחלים מדבר על "התנתקות וויתורים כואבים" הוא בעצם אומר:" אני מתכוון לטרנספר אתכם", הוא מכין תוכניות צבאיות איך יעקור את בני עמו ויטהר טיהור אתני גזעני את השטח שהוא מתכוון למסור לערבים כדי שיקימו עליה מדינת טרור את פלסטין.

אם מתיימרים לומר שאנו מדינת חוק, אז שיצא ראש הממשלה ויציע לחוקק חוק שיתקן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כי אחרת לא רק שהוא פוגע במוסר היהודי ובזכות להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל אלא, פוגע בחוק יסוד של מדינה דמוקרטית

פרופ' שלמה אבינרי, פרופסור למדע המדינה, מסביר לקוראי עיתון ידיעות אחרונות : ש"זה לא טרנספר", שפינוי יהודים על ידי יהודים זה לא טרנספר. על פי הפרופסור המלומד "זוהי זכותה של מדינה להעביר את תושביה מאזורים מסוימים שבשליטתה ". הוא משווה את המתנחלים לגדודי צבא שהמדינה שלחה אותם כחיל חלוץ ויכולה לכן גם להעבירם למקום אחר(ידיעות אחרונות, 21.12.2003).

על פי תזה זו יכולה גם המדינה מחר בבוקר להעביר את תושבי חבל לכיש, ולהעבירם לגליל או לנגב. או שמא רק המתנחלים מעמדם כגדודי צבא ולא כאזרחים שווי זכויות במדינת ישראל?

יתכן בחוקי המשפט הבינלאומי לא נמצא את ההגדרה "טרנספר" להגליית אזרחי מדינה על ידי ממשלתם. להערכתי, הסיבה היא שאיש מאותם מחוקקים לא העלה על דעתו שמעשה כזה בכלל יתכן.

שני מקרים זכורים לי, של הגליית אזרחים על ממשלתם : הראשון על ידי סטאלין רודן בריה"מ שהגלה מעל למיליון צ'צ'נים אזרחים סובייטים לסיביר בסוף מלחמת העולם השנייה. (הם הוחזרו לצ'צ'ניה מאוחר יותר).

והשני על מאו צסה טונג רודן סין שהגלה אלפי סינים, אינטלקטואלים בעיקר, לכפרים חקלאיים נידחים לצורך "חינוך מחדש".

האם אנחנו צועדים בעקבות אותם רודנים? האם מותר לעקור יהודים מבתיהם?

אבל אם מדינת ישראל "תעיז" לעשות דבר דומה לערבים, או אז זה יהיה טרנספר? כאשר נאמני ארץ ישראל באים וקוראים לחבריהם לבוא להיות מגן אנושי להתנחלויות קוראים לזה בתקשורת "קריאה בהתנחלויות למלחמת אזרחים" (ידיעות אחרונות , 22.12.03 ). שימו לב, זו כבר לא מלחמת אחים, אלא מלחמת אזרחים!

האם שמעתם מפי מתנחלים או תומכיהם דברים שנאמרו בעבר על ידי "כוהני זכויות האדם"?
הם אמרו בגלוי : " גירושם והגלייתם של הערבים... טרנספר... לא ניתן לכם ... אפילו אם נצטרך לפלג את העם ואת הצבא ... אפילו אם נצטרך להשתטח תחת גלגלי המשאיות ... אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים ... יש מעשים שאם הימין ינסה לעשותם הוא יגרום להתפרקות המדינה "...( עמוס עוז , 'על ציות ודמוקרטיה ', 1990).

או על ידי יוסי שריד ויאיר צבן:" ..היום שבו תינתן פקודת הטרנספר, שהיא בלתי חוקית בעליל, יהיה גם היום של סירוב פקודה ..." (ידיעות אחרונות 27.6.90).

איש לא יצא מגדרו למשמע דבריהם, לא זכור לי שמישהו אמר שהם עלולים לגרום למלחמת אחים, או מלחמת אזרחים.

לעקור יהודי מביתו, קניינו, לחבוט בו לגרור אותו על הקרקע תוך פגיעה בכבודו וכבוד משפחתו תוך התעלמות מוחלטת מחוק יסוד של כנסת ישראל, זה מותר???

הרי עצם שליחת כוחות ביטחון לעשות את הטהור האתני הזה, זו פתיחתה של מלחמת אחים. וזהו טיהור אתני על פי כל הגדרה. כי מדובר ביהודים בלבד מאזור מעורב בשתי קבוצות אתניות.

איפה הם כל חברי הארגונים שוחרי הצדק וזכויות האזרח, שממהרים לשקם ולבנות ביתו של מחבל רוצח, האם יחושו גם לעזרת יהודים שבתיהם עלולים להיהרס? או שפעילותם מוגבלת רק לבתי מחבלים ומשפחותיהם ואילו הרס ביתו של יהודי, מותר?

עקירת ערבים מביתם זו פקודה בלתי חוקית בעליל ואילו עקירת יהודים הפקודה הופכת פתאום לחוקית?

ידידי, פקודה לעקור יהודים מביתם היא פקודה בלתי חוקית בעליל, ופגיעה גסה בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו". על זה אמר המחוקק : " אין פוגעים בזכויות שלפי חוק –יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל ,שנועד לתכלית ראויה ,ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו ".

אם מתיימרים לומר שאנו מדינת חוק, אז שיצא ראש הממשלה ויציע לחוקק חוק שיתקן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כי אחרת לא רק שהוא פוגע במוסר היהודי ובזכות להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל אלא, פוגע בחוק יסוד של מדינה דמוקרטית.

אם אתם מתקוממים נגד אפשרות של חורבן ישובים יהודיים ורוצים להשתתף בהגנת בני עמכם נגד גירוש. אז, הגיעו בהמוניכם לישובים שבסכנה.
http://www.a7.org/article.php3?id=2253



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:38   12.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. היום לפני 45 שנה התנהל ויכוח בנושא הסיזון....  
בתגובה להודעה מספר 0
 

12/1/1959
הצעת אי-אמון לממשלה מטעם סיעת החרות על רקע הוויכוח ההיסטורי
עם מפא”י בפרשות
ה”סזון” וה”אלטלנה” ו-15 שנה לפרוץ המרד של
אצ”ל נגד הבריטים.

ויכוח נוקב בין מנחם בגין לבין דוד בן-גוריון.

מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי אם לא בחייו אז בבית דין למעלה...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5036&forum=gil



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:44   12.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. דברי כנסת ישראל: הסיזון בכלל ואלטלנה בפרט  
בתגובה להודעה מספר 3
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.01.04 בשעה 15:02 בברכה, פילוביץ שחף
 

פרוטוקולים/ועדת חינוך/‎1101
ירושלים, כ"ג באב, תש"ס
‎24 באוגוסט, ‎2000
הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' ‎25
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ג', ל' בחשון התש"ס, ‎9 בנובמבר ‎1999, בשעה ‎08:30

ס ד ר ה י ו ם
המגמות הפוסט-ציוניות בספרי הלימוד החדשים בלימודי היסטוריה

מאיר פעיל
גם על אלטלנה הוא כותב שנהרגו ‎18 אבל נהרגו ‎19, מתוכם שלושה חיילי צה"ל שאצ"ל ירה בהם והרג אותם ו‎16- אנשי אצ"ל. את זה הייתי כותב. בעידנא דריתחא של המלחמה, זה מה שהיה. זה לא סתם ‎19 הרוגים אלא יש בתוכם שלושה חיילי צה"ל מגוייסים במדים עם מספרים אישיים שנפלו. זה כדאי לדעת. אני אומר, יש כל מיני דברים שצריך לתקן. חייל עברי במדינת היהודים יורה עליך ראשון. אני אגיד לך מה אני עושה, אני מרים ידיים. זה החינוך שאני קיבלתי בפלמ"ח. אני לא יורה עליו בחזרה, זה לא קרב בין שודדים. אם אחת מהמטרות החינוכיות היא לדבר על ממלכתיות ועל אחדות האומה ועל משמעת ממלכתית, אפשר היה לנצל את אלטלנה יפה באופן עקרוני.


פרוטוקולים/ועדת חינוך/‎306
ירושלים, כ"ט ב אדר ב, תש"ס
‎5 באפריל, ‎2000
הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' ‎85
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ב', ו' באדר ב' התש"ס, ‎13 במרץ ‎2000, בשעה ‎12:00

ס ד ר ה י ו ם
תוכנית הלימודים החדשה בספרות: הצעות לסדר של קבוצת חברי כנסת

מיכאל קליינר:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו דנים כאן באיזושהי תופעה של התפרקות ערכית לאומית של מדינת ישראל, שמה שקרה במערכת החינוך הוא אחד הביטויים שלה. זה רק אספקט אחד שהניע אותי להגיש את ההצעה לסדר. יש כאן אספקט אחד והוא האספקט הפרוצדורלי. פעם היו זמנים אחרים במדינה. פעם בתוכנית הלימודים בהיסטוריה אצ"ל ולח"י לא היו מלמדים. למה? ככה. אם היו מלמדים, היו מלמדים לשלילה. בן-גוריון בזמנו גם היה מנהל את הרדיו, גם היה קובע מה יהיה במהדורת החדשות. אנחנו חשבנו שאנחנו הולכים ומתרחקים מהתופעות האלה והנה בא שר חינוך - ותכף נשמע את אנשי משרד החינוך - שמקבל תוכנית לימודים בשבת, והוא מעיין בה ויש לו הערות, ומודיע ליושב-ראש המזכירות הפדגוגית וההוא אומר לו בסדר ואחר-כך מסתבר שבכלל עוד לא הייתה ישיבה והוא כבר הודיע לכל עם ישראל שהוא מלמד את דרוויש. אחר-כך אומרים שבכלל לימדו את דרוויש עד עכשיו. אז אני לא מבין על מה המהומה. אותו סיפור מזכיר לי את סיפור כפר קאסם. אני לא שואל למה לא מלמדים אלטלנה למשל כתופעה של דגל שחור שאי-חוקיות מתנוסס מעליה, הם הניפו דגל לבן, אבל אני עוזב את זה. אחרי כן באים ואומרים שזה היה חלק מתוכנית הלימודים. אם זה היה חלק מתוכנית הלימודים, על מה המהומה? כלומר, הדברים כאן לא ברורים.

פרוטוקולים/ועדת חינוך/‎2410
ירושלים, כ"ח בכסלו, תשס"א
‎25 בדצמבר, ‎2000
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' ‎209
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום רביעי ט' בכסלו התשס"א (‎6 בדצמבר ‎2000) שעה: ‎9:00

סדר היום:
ציון יום הזיכרון ליצחק רבין במוסדות החינוך ומורשת רבין

ישראל שירן:
אני מבין מה שאני אומר. נושא הדיון היום הוא לא המכתב שאני כתבתי, ומי שמסית את הדיון למכתב הזה טועה טעות חמורה. המכתב הזה מוצה, ההבהרה נכתבה, אני חזרתי, ההשעיה לא הייתה בתוקף ולא על פי חוק. הנושא הזה מתברר במסגרות אחרות. אני רוצה להדגיש, ההתבזות של המערכת השנה בעקבות העלאת הסוגיות הנקראות מורשת רבין, אסור שתחזור על עצמה. אנחנו צרכים להשכיל בשנים הבאות להתמקד ברצח, בזעזוע מהרצח, בלקחים של הרצח, מכאן להבא. מי שירצה יבחר את נושא מורשת רבין, את חייו ופועלו. הרי יש כל מיני אספקטים לפועלו של רבין. מה יקרה בשנה הבאה בבית ספר יסודי או חטיבת ביניים אם באמצע הטקס, בתכנון מראש, יבחר מנהל חטיבת ביניים או מורה בחטיבת ביניים לדבר על מורשת אלטלנה? מה יקרה אז? הרי יהיה פיצוץ. אנחנו לא בשלים למחלוקת הזו ביום הזיכרון. אני לא רוצה את זה ביום הזיכרון. ביום הזיכרון אני רוצה לעשות דבר שהוא יהיה מכנה משותף של כולם, ולא לקחת מוקש ולראות מי יעלה עליו. אפשר לדבר על הרבה נושאים, אבל כשמעלים סוגיות טעונות, גם פוליטית וגם ברמה היסטורית, מחייו של רבין דווקא ביום הזיכרון, עולים על מוקש. יכול להיות שאני טועה, אבל לדעתי אני מדבר מתוך השטח ומתוך גרונם של מאות ואלפי מורים, אנשי חינוך והורים. לכן, אנא להפריד בין מה שנקרא מורשת לבין הרצח. חובה לשוחח, להתייחס, להוקיע את המעשה ואת העושה, אבל לא לאווירה הציבורית השנויה במחלוקת שיש כאן. במכתב הזה אני לא חוזר בי במכתב הזה בכהוא זה ומר זבולון אורלב יודע זאת, וההבהרה בעינה עומדת. יש הבדל בין הבהרה לבין התנצלות וחרטה.


סוג הדיון:
הצעות אי אמון נושא:
ד. הצעת סיעות ליכוד=מולדת ומפד"ל=צומת להביע אי=אמון לממשלה בשל החלטתה לבטל
החלטה קודמת בעניין הפקעת האדמות בירושלים.

הישיבה השלוש=מאות=וארבעים=ושלוש של הכנסת השלוש=עשרה
יום שני, כ"ט באייר התשנ"ה (‏29 במאי ‏1995)
ירושלים, הכנסת, שעה ‏16:03
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0025011.html#TQL


סוג הדיון: דיון

נושא:
א. ישיבה מיוחדת לציון מאה-ועשרים שנה להולדתו של זאב
ז'בוטינסקי ושישים שנה לפטירתו

הישיבה המאה-ושלושים-ושלוש של הכנסת החמש-עשרה
יום שלישי, ט"ו בתמוז התש"ס (‏18 ביולי ‏2000)
ירושלים, הכנסת, שעה ‏16:00
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0025012.html#TQL

היו"ר ר' ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, היום יום שלישי, ט"ו בתמוז התש"ס, ‏18 בחודש יולי ‏2000 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת
הכנסת.


היו"ר א' בורג:
תודה לך, חבר הכנסת ריבלין, אשר יזם את הישיבה הזאת.
רבותי חברי הכנסת וחברותיה, משפחת ז'בוטינסקי, הנכדים והנינים, נשיא המדינה לשעבר מר יצחק נבון, ראשי
הממשלה לשעבר מר יצחק שמיר ומר בנימין נתניהו, היושבים-ראש לשעבר של הכנסת מר שלמה הלל ומר דב שילנסקי,
ראש עיריית ירושלים מר אהוד אולמרט, חברי כנסת לשעבר, יושב-ראש המועצה הציבורית לשנת ז'בוטינסקי והנשיא
בדימוס של בית-המשפט העליון השופט מאיר שמגר, אנשי ומוזמני המועצה הציבורית לשנת ז'בוטינסקי, חברי אצ"ל
ולח"י לשעבר, חניכי תנועת בית"ר ובוגריה, יום הולדת של מנהיג שהלך לעולמו, או להבדיל יום פטירתו, הוא זמן למבטי
פרספקטיבה שבין עבר לעתיד. דיוקנו ואישיותו של ז'בוטינסקי, שהיום אנחנו מציינים ‏120 שנה להולדתו ו-‏60 שנה
למותו, מקרינים הרחק מעבר לאופק הזמן ומעבר לתקופה שבהם חי ופעל.
ככל שנוקף הזמן ואבק המחלוקות ההן שוקע, מאירה דמותו של ז'בוטינסקי בעוצמה הולכת וגוברת. לזאב ז'בוטינסקי
המנהיג, המשורר והחוזה, מחוללה של התנועה הרוויזיוניסטית והאיש שעמד שנים ארוכות בראשה, היו מעריצים רבים
בחייו ורבים יותר לאחר מותו. הם רואים בו מורה הוראה ואב רוחני. הוא היה להם מנהיג שעיצב השקפת חיים לאומית,
שאותה הנחיל לבני דורו ולדורות הבאים אחריו. מה נתן לנו ז'בוטינסקי? שאל פרופסור יוסף קלויזנר, מעריץ ורע, מי
שהיה מועמד מטעם תנועת החרות לתפקיד הנשיא הראשון של מדינת ישראל, ותשובתו היתה: ז'בוטינסקי נתן לנו את
עצמו. הוא הקריב את כל חייו על מזבח עמו.
בצעירותו כעיתונאי באיטליה אימץ לו שם עט:
אלטלנה. על מקור השם סיפר פעם: עלי להודות כי שם זה בחרתי מתוך טעות מצחיקה.
לא ידעתי איטלקית כראוי, וחשבתי כי תרגומו מנוף. אחר כך נודע לי שמשמעותו באמת נדנדה. ואכן חייו של ז'בוטינסקי היטלטלו כנדנדה על מנת להפוך את תורתו למנוף לאומתו.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:26   08.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. נסיונות חטיפה שלא עלו יפה ........  
בתגובה להודעה מספר 0
 
נסיונות חטיפה שלא עלו יפה

דוד טהורי שימש בתקופת הסזון מפקד האצ"ל במחוז נתניה, שהשתרע מזכרון- יעקב בצפון ועד פתח-תקוה בדרום. שמואל קרישינבסקי ("אילן"), ממפקדי האצ"ל בנחלת ז'בוטינסקי, העביר לטהורי את כתובתו של יצחק וילדר, אחד מאיכרי זכרון יעקב, אשר הביע נכונות לעזור לארגון וב-28 בדצמבר 1944, הגיע טהורי לכתובת זו, כדי לשוחח עם האיש. מכיוון שהשיחה נתארכה והשעה היתה מאוחרת, החליט טהורי ללון במקום. הוא לא ידע כי הבית נתון במעקב, וכי חוליה של הפלמ"ח קיבלה הוראה לחטוף אותו בחסות החשיכה. אנשי החוליה חיכו בחוץ במשך כל הלילה, ולמחרת בבוקר, כדבריהם: 1

בשעה 06.00 ראינו שני אנשים יוצאים מן הבית החשוד. אחד מהם זקן (כנראה בעל-הבית) והשני כבן 27 . הצעיר עלה למכונית הנוסעת לתל-אביב ואנחנו אחריו".

טהורי, שהיה בדרכו לנתניה, עלה על אוטובוס אגד וכמנהגו, קנה כרטיס לתל-אביב. כשישב באוטובוס, עוררו שני הצעירים שעלו אחריו את חשדו. בהגיעו לבית-ליד, ירד טהורי מהאוטובוס והתכוון לצעוד לעבר נתניה. אולם כאשר ראה כי גם שני הצעירים ירדו אחריו, שב בקפיצה אל תוך האוטובוס והמשיך בנסיעתו לכיוון תל-אביב. שני הפלמ"חאים, שלא הספיקו לעלות אחריו, שכרו מונית ונסעו בעקבות האוטובוס. טהורי, שהבחין בהם, תכנן את צעדיו בזהירות. כשהתקרב האוטובוס לתחנה המרכזית של תל-אביב, הוא פתח את הדלת האחורית , קפץ ונבלע בין העוברים ושבים - הכול לפני שהמונית הגיעה לתחנה. לאחר שהסתובב ברחובות העיר כחצי שעה, עלה על האוטובוס שנסע לנתניה והגיע בשלום לביתו. העוקבים ניסו לטייח את כשלונם.

"כשהגענו לתחנה המרכזית", כתבו, "ירד האדם מן האוטובוס ואנו בעקבותיו. התברר שזה היה אדם אחר לבוש באותו לבוש. אחד מאתנו נשלח בחזרה לתחנה המרכזית, כי לפי הסברה על האיש לנסוע לנתניה. חיכינו עד השעה 15.00 אולם הוא לא הופיע". 2

אנשי הפלמ"ח ניסו לחטוף גם את שמואל קרישינבסקי בשעה שיצא מפגישה עם יצחק וילדר, אולם הוא הצליח להתחמק מיידיהם. כאשר דבר נִסיונות החטיפה הגיע לידיעתם של ראשי ועד המושבה, הם פנו אל מפקד הפלמ"ח במקום ודרשו בתוקף שיסלק את יחידתו מזכרון יעקב. וכך היה.

שני הדו"חות הבאים, מתארים נסיונות חטיפה בתל-אביב שלא עלו יפה: 3

קיבלנו הוראה לקחת איש. יצאנו 5 איש בשעה 19.30 וחיכינו ליד ביתו, ומקשר עם אופניים חיכה ליד החנות, וצריך היה להודיע לנו לכשיצא האיש בדרכו הביתה. המקשר הגיע ומסר שהאיש עזב את החנות והלך בכיוון יפו עם בחורה ובחור. חזרנו לבסיס. בשעה 20.00 גילו אותו על-יד כיכר מגן-דוד, כשהוא מטייל עם בחורה ברח' אלנבי בכיוון כיכר המושבות. החלטנו לקחת אותו בפינת הרחובות אלנבי-לילנבלום. יצאנו וחיכינו ואז קיבלנו הודעה כי התיישב בשד' רוטשילד עם הבחורה. ניגשנו לשם וניסינו ל"הזמינו" . היות ולא הספקנו להשתיקם, החלו השניים לצרוח וקהל רב התחיל מתאסף. לא ראינו כל אפשרות לקחת אותו במצב זה מבלי ל"לכלך" את האוטו שעמד בקרבת מקום ואת עצמנו. הסתלקנו במהירות ומבלי שהרגישו בנו.
האיש עם הבחורה המשיכו ללכת דרומה. אחד העוקבים שהלך אחריהם ראה אותם פונים לרחוב צדדי המוביל לכיוון יפו. עוקב שני נשלח לעקוב בקרבת ביתו במגמה לגלותו חוזר לביתו. הוחלט לא לחטוף אותו באותו יום, כי לא היתה אפשרות להפתיעו. החוטפים הניחו כי האיש לא ילון בביתו, ובאם בכל זאת יחליט ללכת הביתה - קיימת האפשרות שיזעיק עזרה. ניתנה הוראה למרכז העוקבים להוריד את העוקב שעמד ע"י ביתו. אולם כשהגיע למקום, לא מצא את העוקב. עד שעה 23.00 לא מצאנו את שני העוקבים הנ"ל. בשעה 23.00 חזרו העוקבים וסיפרו לנו את המעשה כדלקמן: כשהגיעו לקרבת ביתו של האיש שנגדו בוצעה הפעולה, קפצו על אחד העוקבים (הם לא הלכו ביחד) שני שוטרים יהודים, ערכו חיפוש בכליו ואיימו עליו באקדח שיאמר להם מי הוא, בטענה שהיה בזמן הפעולה בשדרות רוטשילד. מובן שהעוקב הכחיש את הימצאו בשדרות רוטשילד וטען שהוא מטייל לתומו. בינתיים תפסו גם את העוקב השני וחקרו את שניהם. הם הכחישו שוב את דבר הימצאם בשדרות רוטשילד וטענו שהם מטיילים לתומם, מבלי להכיר זה את זה. בהמשך הזמן הופיע האיש וגם הוא התערב בשיחת השוטרים. אחד השוטרים המליץ על האיש שהוא ינהל את המשא-ומתן. השוטרים סרו הצידה והאיש ניהל מו"מ עם אחד העוקבים בלבד. האיש איים על העוקב שבאם לא יגלה מי שלחו - ייאסר וממילא יצטרך לדבר. אם כי מוטב שיספר לו. כן הוסיף שהוא יודע שהעוקב הוא טוראי ואיננו אשם, ושיספר לו מי הוא המפקד שלו. לבסוף סיפר שהוא חבר אצ"ל לשעבר, בעל דרגה, אבל עכשיו אין לו שייכות לאצ"ל. הוא סידר לו חנות ורוצה להתחתן ולחיות חיים שקטים. באם רוצים, הוא מוכן לשיחה. כמו כן אמר שהוא מוכן לשבת בלטרון ולא במרתף של ישוב יהודי. אחד השוטרים ניגש ואמר לעוקב שהוא מוכן לא לאוסרו, אלא שהשוטר השני מנוול, ותמורת לירה ישתוק. הוא קיבל את הלירה ונפרדו.

להלן תאור ניסיון החטיפה השני שנכשל: 4

בשעה 18.00 קיבלנו הודעה ללכת לערוך חיפוש בבית. היה עלינו לחפש היטב בכל הדירה, בעיקר בחדר האמבטיה, ול"הזמין" איש אחד או שניים, שלפי המשוער נמצאים בבית. סתמנו את הרחוב המבוקש משני צדדיו. הצבנו כוחות הבטחה סביב. לבית נכנסו 6 אנשים. בבית היו 3 נשים, 2 ילדים, זקן אחד ובעל הדירה. ערכנו חיפוש ללא כל התנגדות. לאחר גמר החיפושים (שלא הביאו כל תוצאות), ניסינו לקחת את בעל הדירה, היות ואף אחד מיתר האנשים שציינו לא היה במקום. קמה צעקה גדולה והאיש התנגד. השכנים באו לקול הצעקות. יצאתי החוצה וסילקתי את המכונית . בינתיים התחילו להתאסף גם אנשים מהרחוב. הסתלקנו מן המקום במהירות.

על ניסיון כושל אחר דווח בעיתון "המשקיף" מיום 13.2.45
http://www.daat.ac.il/daat/history/sezon/18-2.htm

מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי אם לא בחייו אז בבית דין למעלה...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5036&forum=gil


http://www.geocities.com/supervpn/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:52   21.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. יבנאל זוכרת את גיבורי הלח''י  
בתגובה להודעה מספר 0
 
60 שנה לקרב הירואי נגד הבריטים ביבניאל
12:33, 15 אפריל 2004 / כ"ד בניסן תשס"ד



במושבה יבניאל שבגליל התחתון מציינים היום מלאת 60 שנה לאחד מארועי הלחימה הדרמטיים בתקופת המנדט:
מותם של שני לוחמי ארגון הלח"י מנחם לונץ ושבתאי דרוקר.

השניים התבצרו בבית במושבה וניהלו קרב עז עם גדוד חיילים בריטיים כשהם נחושים בדעתם שלא ליפול חיים בידי הכובש. את הכדור האחרון של כל אחד מהם הם ניצלו כדי לשלוח יד בנפשם, וכך הסתיים הקרב.

במהלך טקס האזכרה היום ביבניאל תחנך אנדרטה לזכר השניים. את הטקס ינחה יאיר שטרן, בנו של מייסד הלח"י, אברהם "יאיר" שטרן, וישתתפו בו אישי ציבור ובהם חבר הכנסת אברהם רביץ ממפלגת יהדות התורה.
http://www.a7.org/news.php?id=76294


ניצן אור
חבר מתאריך 8.10.01
10724 הודעות 12:08 21.04.04

יבנאל זוכרת את גיבורי הלח''י

רצ"ב תמונה מטקס הסרת הלוט מאנדרטת הנצחה לשני לוחמי מחתרת הלח"י, שנפלו בקרב גבורה ביבנאל שבגליל התחתון בשנת תש"ד (1944), מול גדוד חיילים בריטים.
איש לח"י שבתאי דרוקר, נפצע בקרב עם שוטרים בריטים בחיפה, ימים ספורים לפני חג הפסח. הוא הובא בסתר אל ביתו של מנחם לונץ, אף הוא לוחם הלח"י, ע"מ שיחלים מפצעיו.
בעקבות הלשנה של בכיר ב'הגנה', הגיעו הבריטים לבית, ופתחו באש. "בטרם יבחל העם בכבלי השעבוד, עמדו נצורים ונואשים בקרב גבורה, בודדים מול שפעת קלגסי השלטון הזר", כדברי הכתובת על הבית, בחרו השניים להתאבד ולא לפול בידי הבריטים.
השבוע, שישים שנה לאחר הקרב, באו רבים מבני האיזור לכבד את זיכרם ואנדרטה ממלכתית נקבעה בכניסה לבית.
בטקס השתתפו ראש עיריית טבריה, שם נקבר שבתאי דרוקר, ראש המועצה המקומית יבנאל, ורבים מותיקי לח"י.
בתמונה: שני חבריהם במחתרת. משמאל, יצחק אבן זוהר (בן ציון - בכינויו המחתרתי), אחרון הבורחים ממחנה לטרון שנותר בחיים.
צילום: משה בן יהודה, חבר לח"י.



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:24   24.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. מאת יוסי בלום-הלוי: ''מושחתים, נמאסתם!!''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.09.12 בשעה 21:56 בברכה, פילוביץ שחף
 
מושחתים, נמאסתם!
4 ביוני 2000
מראיין: יוסי בלום הלוי

הראיון עם הדר' עמנואל ולד – נערך בעקבות היציאה הטראומטית מלבנון והמחלוקת העזה באשר להקמתה של מדינה פלשתינאית. הראיון פורסם בעיתון מקור ראשון בגיליון יולי 2000 בעיצומן של שיחות הכושלות של אהוד ברק בקמפ-דוד, שלאחריהן פרצה מלחמת אוסלו.

אלוף משנה, הד"ר עמנואל ולד נתבקש בזמנו על ידי הרמטכ"ל משה לוי להכין דו"ח העוסק בבניין צה"ל ובניתוח לקחי מלחמות קודמות. ולד הכין דו"ח ביקורתי שהכה בהלם את צמרת צה"ל, שניסתה למנוע את הפצתו ואת השלמתו. בין היתר, נעשה ניסיון נואל ולהאשימו בריגול ובעברות ביטחוניות חמורות. שר הביטחון דאז, יצחק רבין, הורה לרמטכ"ל לקיים במטה הכללי דיון מקיף בדו"ח, ולאחר שדיון זה לא קוים –התפטר ולד מהצבא. כאשר הועלה הנושא במליאת הכנסת ובוועדת חוץ וביטחון התעוררה סערה ציבורית. ולד חיבר בין השאר, את הספרים "קללת הכלים השבורים" 1987, את "הקשר הגורדי", 1992 ואת "הינשוף של מינרוה", 1994. בספר הראשון חקר את מחדלי הפיקוד של צה"ל במלחמות השונות ובשלבי בניית הכוח הצבאי ביניהן. בשני תיעד את המיתוסים של השמדה דמונית וביטחון מוחלט של 100 אחוזים שמקנים "מכפילי-איכות", המדחיקים דילמות אמיתיות של הביטחון הלאומי: מדינה ההופכת לקהילה דו-לאומית, הנתונה בתסבוכת בלתי פתורה של יחסי דת ומדינה, המתקשה לבצע רפורמה צבאית להקמת צה"ל אחר. בשלישי, ששמו נגזר מהינשוף של מינרוה – אלת החוכמה המיתולוגית, מבקר ולד קשות את המנהיגות הישראלית המסתמכת על "עבר מוכח" כדי לטוות לנו "עתיד מובטח". כך מפרשים לדעת ולד, מקבלי החלטות אלה סיטואציות אסטרטגיות עכשוויות באופן "המבטיח" הגנה, יציבות ושקט לאורך זמן. זאת ועוד, אותם מקבלי החלטות פועלים מתוך שיפוט אימפולסיבי, שבויים בקיבעון פאטלי, בגזירה קדומה או קבועה מראש, ומשיגים בכך תוצאה של הרס עצמי. ספריו של ולד הם אספקלריה חדה וממוקדת להבנת תהליכים מדיניים וצבאיים שהתרחשו בישראל ובמזה"ת לאחר מלחמת לבנון, האינתיפאדה והסכמי אוסלו. גישתו הבין-דיסציפלינרית של ולד באה לידי ביטוי בראיון בהתמקדותו על ההיבטים המדיניים והחברתיים של ישראל החצויה, של קהילה יהודית חסרת זהות והשפעתם של אלה על הביטחון הלאומי.

מה קורה למנהיגות של עם ישראל שהיא נוהגת בחשובים ובמרכזיים שבערכים הלאומיים והחברתיים שלנו במידה כה רבה של זלזול, היעדר כבוד עצמי, כניעה גורפת לאויב, התרפסות בפני זרים, זלזול ביריב פולטי פנימי – מה קרה, ולאן אנו הולכים לדעתך?

עם שיבת העם לארצו לאחר 2000 שנות גלות, ולאחר שהתנועה הציונית הצליחה להקים מדינה במקום בו נכשלו תנועות לאומיות אחרות, אנו רואים שלא חלפו אלא 50 שנות עצמאות ותנועה זו מחליטה להקים גם מדינה פלסטינית מתחרה. זה דבר שקשה להבין, אפילו אם נזכור שבכל אותה תקופה היא התחמקה מפתרון הבעיה הפלסטינית, והיא פיתחה מורסה שגדלה והלכה ועומדת להתפוצץ עלינו. בתחילה התמודדנו עם בעיית הפידאיונים, אח"כ אש"ף והמלך חוסיין בתקופת ספטמבר השחור, עד שהתגלגלנו ממלחמת לבנון לאינתיפאדה, בהן יד ימין גרשה את אש"ף מביירות לתוניס ועשר שנים אח"כ החזירה אותם יד שמאל בכבוד גדול למדשאות הבית הלבן ולתוככי ארץ ישראל. באותה תקופה ערכנו ניסיונות ופעלנו בניואנסים שונים עם החמאס בשטחים ועם אמל בלבנון – ועסקנו באובססיביות בקרנבל של הרס עצמי ואולי של התאבדות עצמית שהונחתה על ידי כל מיני נביאי הרס ומתחזים, דוגמת שמעון פרס - המועמד להיות נשיאנו הבא. האיש טוען בספרו המזה"ת החדש – 1993 שהביטחון הלאומי המתבסס על מערכות צבא ונשק השתנה, ושעברנו מעולם של ארץ לעולם של מדע ושהגבולות ירדו כביכול בחשיבותם. הוא רואה את המזה"ת כמין בנלוקס פסטורלי ששם חוגגים בהרמוניה וסובלנות. לדידו, מלונות 5 כוכבים יהיו קו מאג'ינו שלנו…! וזה פרס שהיה שותף בכיר לאילוזיות של טיפוח המתנחלים, שנתבעים היום לוותר על הבית שהם בנו ועל אחיזתם ביש"ע! הלוא פרס יצר ועודד את המפעל הזה – וכל זאת כשהוא מדבר היום על אחדות בעם..

ש. איך אתה מסביר את העובדה ששעון פרס, מי שכתב בשנת 1978 ספר חשוב בנושא הביטחון הלאומי, "כעת – מחר " בו ניתח את הבעיות הקיומיות של ישראל בהיבט שטחים וגבולות, על הסכנות בהקמת מדינה פלסטינית, איש שנחשב בעבר ל"נץ" טורף, והנה הוא מקים את המדינה הפלסטינית הזו – איך תסביר זאת? אין פרדוקס במעשיו?

שמעון פרס: אמן התרגילים המסריחים

רבין: כינה את פרס חתרן בלתי נלאה"


73. רבין בספרו ''פנקס שירות'': 'שמעון פרס - חתרן בלתי נלאה'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&omm=73&viewmode=threaded

ולד: פרס רואה את המזה"ת כמין בנלוקס פסטורלי ששם חוגגים בהרמוניה וסובלנות......

לדידו, מלונות 5 כוכבים יהיו קו מאג'ינו שלנו....



ישנו התרגיל המסריח מספר אחד והתרגיל מספר 2, ואלה מוכיחים שהוא אף איננו יודע להתמודד עם הביטחון של עצמו. הלוא הוא עצמו עודד את ההתנחלות והוא אפשר אותה. אז היה כדאי לו לפעול בצורה כזאת עם השותפים שלו אחרי מלחמת ששת הימים. הוא יצר אחדות לאומית, כביכול, מין שותפות עם עולים ולא יהודים מרוסיה ושאר חלכאי עולם, הלוא רק אלה באים לארץ מרצונם או מכורח הנסיבות, אחרים לא נפתחו לחזיונות שהוא חזה או לבעיה הפסטורלית שהוא יצר. אותו ופרס, שהוא כביכול מתנגד לשימוש בכוח, עשה לצרכיו את מבצע "ענבי זעם" כתרגיל בחירות מסריח מספר 3 ומכיוון שזה שרת את האינטרס האישי שלו. לי קשה, כמי שהשתתף בכמה מלחמות ותרם את חלקו לעניין , להבין את העניין הזה שאנו עוסקים בו כיום, והוא למעשה התאבדות עצמית שמעודדים אותה מנהיגים כעזר וויצמן, שהוא "פאסה" בן 76, ופרס שהוא בן ,77 ואיציק "קטינה" - "מושחתים נמאסתם" – זה מה שיש לי לומר עליהם!

כשגילה את פעולות החתירה של פרס בלא אישור ממשלת האחדות,

פעל בנחישות וסיכל את נזקיו של שר החוץ

יחד עם זה כשאנו מסתכלים מה שקרה במבצע "ענבי זעם" ושנתיים קודם לכן במבצע "דין וחשבון" – אנו רואים שהתפוקה של חיל יבשה של צה"ל הולכת ופוחתת; האם כישלונו של פרס איננו נובע למעשה מכישלון הצבא, כפי שתיארת בעבר בספריך?

לגבי ביצועיו של צה"ל בשנים האחרונות אני יודע רק מקריאה בעיתונים, ואני לא מתכונן להתייחס לנושא שלא התנסיתי בו מחוויה בלתי אמצעית, כפי שהתייחסתי בזמנו. עזוב את צה"ל! היום אין ספק שצה"ל לא פועל כמו "בתוכנית כבקשתך". יש לנו אחראים פוליטיים עליהם אני דברתי ועליהם אני חושב שראוי לדבר. מי שכבל את צה"ל, מה הוא יעשה, מתי, ואיך – אז "ענבי זעם" הוא דוגמא טובה למה שמעוללים גורמים פוליטיים! פרס פחד שהוא הולך להפסיד את הבחירות, אז הוא החליט להראות יד קשה בלבנון – הוא נכשל במבצע. הוא הפסיד בזמנו את הבחירות בתרגיל מסריח מספר 1, וגם בתרגיל הזה . כך צריך לראות את הדברים: האיש שכתב את הפסטורלה של "מזרח תיכון חדש" הוא ששלח את צה"ל למבצע "ענבי זעם", וזה לא מסתדר כל כך עם התיזה שהוא כתב בספר הזה כמו בספרים אחרים שלו.

מה קרה לצה"ל, מאז מלחמת ששת הימים, שנחשבה להצלחה הגדולה ביותר בתולדות ישראל החדשה, התדרדר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא במלחמת יום הכיפורים?

מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק מלחמה בה נצחנו אבל לא פחות חשוב, היא נכפתה עלינו, היא הייתה מלחמת "אין ברירה". הדרג הפוליטי לא עשה שימוש בנדוניה שצה"ל נתן לו, בניצחון הטקטי המרשים הזה על הערבים, ולא השיג תכלית אסטרטגית מדינית ממנה. חיכינו לטלפונים , פעם מחוסי (המלך חוסין) ואחר כך מנאצר, אבל לא עשינו שום דבר פוליטי המתחייב מכך. ובסופו של דבר מתחייב מכך שצריך לעשות חשבון נפש. אני לא חושב שצה"ל צריך להיות זה שממנו יש לתבוע חשבון נפש שכזה, ובוודאי לא על פי רקורד מלחמת ששת הימים! מי שצריכים לעשות חשבון נפש הם אותם מנהיגי האחדות הלאומית, והמתחזים למיניהם, שעליהם אנו מדברים בראיון הזה.

ובכל זאת, טענת טענות קשות על רמתו של הצבא, הכשרת זרוע היבשה, על תורת הביטחון, הדוקטרינה הצבאית תורת הביטחון, על כך שלא נוצר איזון בין מרכיבי הכוח השונים של זרוע היבשה, נראה שביקורתך עומעמה מעט..

היו דברים שכתבתי בעבר על צה"ל, הרכבו רמתו ותפקודו והם היו נכונים לזמנם ונאמרו לזמנם, ואין טעם לחזור עליהם היום, לא היה מקובל לומר אז את הדברים האלה, אותם הגשתי בצורה מתועדת וראויה, ושילמתי על כך מחיר כבד. דבר אחד ברור! היום הבעיה שלנו איננה בעיה צבאית – היא בעיה מדינית וחברתית, של חברה משוסעת וסכסוך דו לאומי. לגבי האספקטים הצבאיים עצמם עליהם שאלת – אינני מעודכן במה שקורה בצה"ל היום ואינני רוצה לפיכך לדון בזה.

ובכל זאת, הנושא של חוסר המוטיבציה של קצינים בכירים בזרוע היבשה לבצע משימות קרביות, בעיקר ב- 8 באוקטובר 73 אך גם באירועים אחרים במלחמת לבנון השפיע בכל זאת על יכולתה של ישראל להתמודד במישור המדיני בלבנון ובשטחים..

לדעתי המוטיבציה הלא-קיימת של הדרג הפוליטי לפתור את הבעיה שנוצרה לאחר מלחמת השחרור (קרי בעיית הפליטים) הוליכה את התנועה הציונית עד אבסורד, כאשר בשלהי המאה העשרים מזנבים בה גורמים פוסט ציוניים והיסטוריונים חדשים – וכל מה שהיא עושה בתגובה לכך הם מעשי עוועים! מעשי עוועים זו הגדרה מתונה! תנועה זו עושה כל מה שביכולתה להקים מדינה פלסטינית במין קרנבל מטורף של התאבדות. מה שקרה בצה"ל, דבר זה או אחר, איננו חשוב היום לאור המציאות הזו – אני חושב שחשוב לדבר על היעדר כל מוטיבציה ואחריות של המנהיגות הפוליטית הישראלית, שהייתה אמורה בין היתר גם להנחות את הצבא. תפקוד צה"ל נובע בעיקר מהנחיות הדרג המדיני. וכדי לא להשאיר את שאלתך ללא מענה – ראוי היה שבאותה תקופה יטפל הדרג הפוליטי באותן שאלות אקוטיות שהתייחסו למבנה הכוח, יעדיו ומשימותיו. היום השאלה העיקרית היא השאלה המדינית וברמה האסטרטגית ולא ברמה הטקטית, וזה הדבר שבו עם ישראל צריך לעסוק, ולמרבה הצער הוא לא עוסק בו! זה שישנו מועמד כמו שמעון פרס, המתהדר בכתרי אחדות כשהוא עסק בהריסת אותה האחדות לאומית, בעוד הוא נוקט בכל מיני תרגילים שבינם לבין הערכים בהם צריכים לדגול אזרחי ישראל אין כל קשר, זו הנקודה העיקרית ולא השאלה של איכות צה"ל, שהיא חשובה בפני עצמה אך פחות רלבנטית לדיון המדיני-אסטרטגי.

אם נסתכל על הדברים בראי המציאות קיימת דעה האומרת כי מתום מליוה"כ ועד אוסלו – 20 שנה הבדל – היה תהליך איטי מדורג, שבו אליטות השמאל והעבודה יצרו ברית עם ערביי א"י בעוד הימין והדתיים אינם מבחינים בהיווצרות הברית הזו – המסמלת את הקרע בעם ישראל – איך אתה רואה את הדברים?

דעתי שאין זו שאלה של שמאל וימין אלא מה עשתה האליטה במדינת ישראל מקום המדינה ועד היום הזה! האליטה כוללת את הימין והשמאל כאחד – ליכוד, מערך, עבודה ללא הבדל. אלה נקטו אותן עמדות וטיפחו אותה אילוזיה בקרב המתנחלים, ושהיום הם מבקשים מהם להתפכח ממנה! הרי מישהו דחף אותם להתנחל – גם אם בעצמותיהם הייה קיים הדחף הזה. בעקרון דחפו אותם, סבסדו אותם ואם אני לא טועה לפרס יש מניות רציניות למה שקרה בחברון. (מי שהגיע לשם, לדעתי, הם לא מי שתנועת המתנחלים יכולה להתגאות בו) היום אומרים להם הסתלקו מהשטח. זה לא מעשה של ימין או התנגדות של השמאל. כולם תמכו בהם! לי קצת קשה להבין את זה.

אמת, גם חזן ממנהיגי מפ"ם ויגאל אלון תמכו במתיישבי חברון, אבל היום אנו רואים שמפלגת העבודה מתנכרת היום גם לאנשי הגולן והבקעה – בשרם וחלבם של אנשי השמאל הציוני, ואין להם כל ייסורי מצפון לפרק את ההתיישבות בגולן ובבקעה, וכל זה הולך לטמיון בהסכם אוסלו.. לאן נגיע בסופו של דבר?

אני חושב שהניצחון הטקטי המזהיר במלחמת ששת הימים זיכה את הפוליטיקאים במנוף אדיר להגיע לאיזו שהיא תכלית מדינית, וזה מה שהוחמץ. אם היו בצה"ל אילו שהם ליקויים באותן השנים בהם שירתי, וצריך לשמור על איזה שהן פרופורציות בהתייחסותנו לכך, הרי ברמה הפוליטית הליקוי הוא חמור יותר בעוצמתו ועלול להכות בנו קשה יותר! אנו קוצרים היום את הפרות הבאושים של התנועה הציונית מראשיתה. יש סיכוי שכאשר ערפאת יעלם מן הזירה ויקום משטר פונדמנטליסטי אסלמי במקומו, אפשרות שלא ניתן להתעלם ממנה , זהו חטא גדול מכל חטא טקטי כלשהו שצה"ל עשה! זה עלול לעלות לנו במחיר יקר מאוד...

כלומר זו סכנה קיומית אסטרטגית?

הסכנה בכך שהאליטה הישראלית יכולה הייתה להחליט על איזשהו יעד או מטרה מדינית והיא לא עשתה למימושו של שום דבר והיא לא החליטה על שום דבר חיובי שיחזק את הרעיון לשמה הקומה התנועה הציונית. היא נגררה אחרי הלכי רוח ופופוליזם.

האם לא רצו להיטיב עם העם? האם רבין לא אמר (לדברי איתן הבר מקורבו האישי) שהוא ראה את עם ישראל בורח מהטילים בעת משבר המפרץ ונוכח לדעת שהעם לא רוצה להלחם יותר... האם בגין עצמו לא אמר שיש להיטיב עם העם? האם היה זה העם שהקרין על המנהיגות תבוסתנות או שהמנהיגות הקרינה זאת על העם?

אומר לך מה אני רואה. בגין ז"ל ואחרים שנפטרו. מי אני שאפשפש לאחור בכוונותיהם. לאחרונה פרסם הוגה דעות בשם יורם חזוני בין היתר שדוד בן-גוריון (דב"ג) רצה מדינה יהודית! אז מי אני שאקבע היום שדב"ג רצה מדינה יהודית או מדינה של יהודים. אני מעדיף לא להיכנס להגיגיהם ולכוונותיהם של מנהיגים שנפטרו. אני מעדיף לדבר על המנהיגות הקיימת, האומרת דבר והיפוכו. אין טעם לדבר על מנוח זה או אחר, אלא על השאלות הקיומיות מהן התחמקו במשך כל השנים. ועוד, בוא ונדבר באנדרסטייטמנט, הרבה פעמים רתמה המנהיגות הישראלית אינטרסים אישיים לפני הנושאים המהותיים לקיומנו ולפני התכלית המדינית. זו הנקודה שעל הפרק ולא הדיון בהגיגי דב"ג. יוחסו לו דברים שהם לכאורה בניגוד למה שפורסם עליו בכתב. חזוני טוען שדב"ג היה המנהיג הפוליטי היחידי שרצה מדינה יהודית.

מה שעומד על הפרק הוא תהליך מואץ שכבר עברנו את סיפו, שעל פיו ב- 13 בספטמבר ש"ז, יכריז ערפאת על מדינה פלסטינית ריבונית לכל דבר, ובד בבד אנו למדים ששני שרים (בן עמי וביילין) פועלים בערוץ המקביל בסטוקהולם ומוסרים לערפאת מידע שיעזור לו לפעול נגד ממשלתם הם? איך תסביר זאת?

מה שאני יודע מקריאת עיתונות על הערוץ המקביל שהיום מדובר במדינה פלסטינית שתרומתנו להקמתה הייתה סובסטנטיבית, וכפי שהסברתי בראיון, לא היינו חייבים לעשות זאת. השאלה היום היא כיצד להקטין את הנזק. ערפאת תובע את כל הגדה המערבית. מה שעלינו לעשות, ואנו לא פועלים בכיוון הנכון, זה להקטין את הנזק שכבר נעשה!

האם לדעתך עלולים אנו להגיע למשבר יום-כיפורים חדש, שבו מדינה פלסטינית בתמיכה תסכן מיידית את קיומנו?

לא בהכרח. אני לא חושב שאנו עומדים לפני מלחמת יום כיפור ואיום צבאי גדול. מצד שני לא צריכים להיות שאננים בכיוון השני. האיום העיקרי הוא איום פנימי – איום של אחדות מזויפת, ושל אילוזיה שמטופחת ע"י הצמרת הפוליטית מאז מלחמת ששת הימים. אני לא חושב שאיום צבאי כמו מליוה"כ עומד כרגע על הפרק – אף כי אין לבטל אפשרות כזו בעתיד. מכיוון שאיני מתכוון לעסוק בנבואה – האיום הוא של הרס מבית.

האם לדעתך פרוק של 40-50 אלף מתנחלים מביתם, כפי שברק הצהיר לאחרונה, והגלייתם לגושי היישובים או לישראל הקטנה –עלול לגרום למלחמת אחים, ולגרום לקרע כזה, שהימין לא יהיה מוכן יותר ליטול חלק בהגנת אותו חלק בעם שהפקיר אותם?

אני לא מוסמך לייצג את ברק. המנהיגות של ישראל צריכה להחליט מה היעדים הסופיים של ישראל מה הדרכים לממש אותה ומה לעשות כיצד למנוע ניכור מאוכלוסיית המתנחלים שהושלתה שנים ארוכות – הם בני ישראל לא פחות טובים מאתנו ואין שום סיבה להאשים אותם בשום אחריות לחורבן, שכן האחריות כולה צריכה ליפול על כתפי המנהיגות ברמות הגבוהות ביותר ולא עליהם.

האם אתה מודע לכך שבמו"מ עם הפלסטינים אין לישראל דרישות חד משמעיות באשר למהות הגבולות והקשרים של מדינת פלסטין עם מצרים וירדן, לפיהן לא יהיו מגבלות להכנסת נשק , כוחות עוינים, ופליטים – האם פרמטרים אלה כשלעצמם אינם עלולים לסכן את קיומה של ישראל?

ערפאת ודחלאן – ממלכת הטרור והשחיתות של עזה

באופן כללי שישית מתושבי ישראל אינם יהודים. ערבים, עולים ותושבים זרים אחרים, כולל חלכאים שעלו לכאן מכל חלקי עולם. לכל אלה אין כל מסר מאחד וזו הסכנה העיקרית. אם יש בעיה טכנית של הכנסת אמצעי לחימה לשטח יש להתמודד עם זה.

צה"ל לא ממש מתמודד עם העניין מכל שיטות ההברחה ביבשה אוויר ובים ואפילו במטוסו של ערפאת, יש לנו היום 3 דיביזיות חי"ר קלות המאיימות על לב המדינה...

ערפאת במטוסו הבריח כמויות נשק עצומות – בידיעה ובשתיקה של ישראל....




יוסי ידידי! כשמביאים לחדר המיון פצוע אנוש בתאונת דרכים לא מתעסקים בשריטת הקלות אלא פועלים להצלת החיים עצמם. אינני יודע מה ערפאת עושה במטוסו. אני פחות עוסק באפוקליפסה שתהיה. הבעיה היא לא צבאית והיא לא מתמקדת באמצעי לחימה. הבעיה היא פוליטית ואנו מתחמקים ממנה. האליטה הפוליטית עושה שימוש ברגשות כדי לקדם יעדים פוליטיים צרים. זו בעייתנו העיקרית. אם כל מה שאנו מסוגלים היום זה להציע לנשיאותינו במדינה את פרס בן ה- 77 שיחליף את ויצמן בן ה- 76 כשלאחריהם מזדנב איציק (מרדכי) "קטינה" - אני חושב שמה שהם ודומיהם אמורים להוסיף ציבורית ומדינית זו הנקודה. מה שערפאת עושה במטוסו, פחות מעניין אותנו, אני מקווה שארגוני הסיכול של ישראל, המוסד והשב"כ, עושים מה שצריך – ושוב הבעיה היא מדינית ולא צבאית.

איך אפשר לדבר על פעולות סיכול של טרור פלסטיני אחרי שיעקב פרי, כרמי גילון, ועמי אילון "מסתחבקים" עם גיבריל רג'וב, דחלאן ועוד טרוריסטים מסוכנים, וכשהם תלויים בהם במידע לצורך מילוי משימותיהם המבצעיות.

במקרה של עמי איילון אני חושב שאתה טועה. במקרים אחרים אין ספק שאם נבדוק כיצד הם התייחסו למידע ולדברים שהגיעו אליהם בתוקף תפקידם לצרכים אישיים, זה שחיתות! אני מציע שאת איילון לא תכלול בכך. הוא דוגמא חיובית. אבל זה לא העיקר. אני רוצה להאמין שארגוני הסיכול עוסקים במה שהם צריכים לעסוק.

באחד מכתביך – הקשר הגורדי , אתה סוקר את מצב ישראל לפני 10 שנים – ארץ רב לאומית המתלבטת בבעיית זהות. האם לא היית בבחינת נביא שחזה את המתרחש היום. דברת אז על ההתמקדות של ישראל במה שכינית "הביטחון המוחלט לענות על 100% הסיכונים". כיצד אתה רואה את הדברים בפרספקטיבה של ימינו אלה?

בכפוף לאמירה שאין הנחתום מעיד על עיסתו, ברור היום שמדינת ישראל מתמודדת בבעיות של זהות כבר מראשיתה. היא מעולם לא מימשה את מה שנחתם במגילת העצמאות, ואם אגב רצו לשנות זאת, הרי שלא עשו כלום, ובעיית הזהות של ישראל הוחמרה מאז מלחמת ששת הימים, שכן שקענו באופוריה ובאילוזיה עליהן דברנו. ברור שיש לנו בעיית זהות, שכן מעולם לא הייתה לנו זהות! אני מוכן להרחיק לכת ולומר שהתנועה הציונית נקטה למן ימיה הטובים זהות שאולה שהיא שאלה מכל מיני מוסדות, שקיום מדיני וריבוני לא היו בין 10 הדיברות שלהם, וחלק מהבעיה, שהיא לקחה זהות שאולה למן ימיה היותר טובים. קצת התפלאתי שיורם חזוני ייחס לדב"ג שהוא היה, כביכול, חסיד של מדינה יהודית. אני חושב שדב"ג הצליח לתמרן יפה סביב "המרכזיות" של אי הגדרת איזו מהות תהיה למדינה הזאת! בוא נאמר שבזמנו זה נראה יותר אלגנטי ממה שזה נראה עכשיו.

הפילוסוף מרטין בובר אמר שהקרע בעם היהודי נבעה כבר בקונגרסים השני או השלישי , שאז הביא הרצל את תוכנית אוגנדה לה התנגדו הציונים של ציון, וניצחו. פרופסור הראל פיש (חתן פרס ישראל תש"ס) טוען שהקרע בין ימין לשמאל קרה כבר אז – ושהשמאל רצה להפוך לעם ככל העמים, בניגוד לדעת הימין הציוני, שדגל באחדות הארץ, האמונה באל, העם והתנ"ך..

הרצל: ניצחון הציונות של ציון והצלחת התנועה הציונית ליישב

את הארץ דחקו את מצדדי אוגנדה לשוליים....... עד שמקרב השמאל הפוסט ציוני בישראל

קמה התנועה החדשה של "ניו-איזראל – New Israe – כמו אימה הורתה, גם התנועה החדשה היא

אפיזודה שולית בתולדות הציונות.

אחד הדברים שהתנועה הציונית התחמקה מלהכריע בהם הוא, האם השאיפה היא להשיג מדינה יהודית, או מדינה של יהודים. זו הליבה של בעיית הזהות שאנו דנים בה היום. לדעתי הפרטית – מדינה יהודית ברוח מה שהיה במלכות דוד הגדולה ובמה שהיה מאוחר יותר בהווית פרשנים דתיים ורבנים, שתרומתם לשלמות העם היהודי לא מוטלת בספק, מדינה יהודית כזו לא יכולה לעמוד בימינו ,היא לא יכולה לעמוד ואני לא חושב שאנו צריכים להיות מדינה דתית.

למה לא, דווקא? מדינה דתית או אף מדינה שיש בה דת?!

מדינה דתית זה דבר מאוד חיובי….. דת אחת וגם כמה דתות, מזמן אמרנו שיש לנו הרבה לא יהודים, אז יש מקום ליותר מדת אחת. אבל מדינה שהריבון שלה הוא ארצי ולא שמימי! ברגע שיש לך ריבון שמימי, לשלוחיו מותר לאחוז בזהות שאולה, לשבת על הגדר, ליהנות מכל הטובין ולהתחמק מאחריות. דבר לא בריא הניתוק הזה שבין סמכות לאחריות, או בין סמכות שאולה לבין אחריות. אם אתה שואל אותי על מדינה עם דת אני בעד! אבל אם על מדינה יהודית במובן היהודי כפי שהוזכר, אני מתנגד לכך.

אומרים שאם יש דבר שמצדיק את הקמת מדינת הלאום היהודית לאחר 2000 שנות גלות הוא כזה שהלגיטימציה שלה על השטח הוא רק אם היא תסתמך על עם ישראל, ארץ ישראל והתנ"ך גם יחד, בשלמות אחת, שהיא ההצדקה האולטימטיבית לאחיזתנו בארץ. האם יש הצדקה לייסד בארץ ישראל מדינה חילונית בשם "ישראל" ללא מורשת התנ"ך, האמונה האלוהית, העם והארץ?

כדאי לא להיסחף, מורשת היא מאוד חיובי, ואני מציע לא לזלזל בה. השאלה היא לא של מורשת; ההצדקה לקיומה של מדינה היא שכבשנו אותה, ושאלפים רבים מדי נהרגו כדי לממש את החזקה הזו עליה. תפיסה זו היא לא פחות טובה מכל ההצדקות האחרות, החשובות כשלעצמן. השאלה שלנו, ושאנו לא מצליחים להתמודד אתה, איזה תוכן אנו רוצים לצקת לזהות הישראלית היום? ואת זה אנו לא עושים היום, כשאנו מחפשים תחליפים לזהות האבודה, בכך שאנו מנסים לשחזר את מה שהיה במאה ה 18 לפני הספירה, וזו לא הדרך שבה הייתי בוחר. הייתי בוחר בדרך שלא מתעלמת מהמורשת, ולא מתחסדת, ואומר שאסור לפעמים לאמץ סמלים ארכאיים של הזדהות. אני לא טוען שהצידוק היחידי של שהותנו היום הוא מה שקרה במאה השמונה עשרה לפני הספירה.

רבים אחרים – הערבים – מוצאים צידוקים פחותים מאתנו לטענתם על הארץ. אני טוען שלנו יש צידוק כפול ומכופל מהם - לנו יש את התנ"ך שהוא טאבו מקודש על הארץ. הרי העולם הנוצרי לפחות מכיר להלכה בתנ"ך כמקור לזכותנו על הארץ. הרי חלק מאתנו שומט טיעון זה במכוון – ראה מה עושים "הארכיאולוגים החדשים" המנסים להפריך את מורשת התנ"ך, יציאת מצרים, מלכות דוד בירושלים..

התנ"ך, ההיסטוריה היהודית, הציונות, ארץ ישראל והארכאולוגיה – מושא לשנאת "היסטוריונים וארכאולוגים חדשים" המשכתבים את ההיסטוריה היהודית והישראלית ומשתפים פעולה עם האויב הפלשתינאי



כשאמרתי שהתנועה הציונית התחמקה מלקבוע זהות ונפלה כמוצאת שלל רב על התנך, והעתיקה מיתוסים ודברים אחרים מתוכו – ואני לא חושב שזה דבר שהיא יכולה להתגאות בו במיוחד. ראה את האמריקנים שהם לא מדינת רבת מסורת שנים רבות. הם לא כל כך יכולים להתגאות במה שעשו לאינדיאנים וגם הצרפתים – עמים אלה ואחרים יצרו לעצמם זהות. ז"א שאפשר, כך אמר "אחד העם", אחרת. אנו לא עשינו כלום . כשאמרנו למה לא עשינו כלום, אומרים לנו ראו מה קרה במאה העשרים לפני הספירה. זה לא אומר שמה שקרה אז צריך להשמיט מתודעתנו – נפילה כמוצאי שלל רב על התנ"ך היא תחליף למה שאפשר לעשות במאה העשרים, בתנאים של המאה העשרים, וכן הלאה.

כשאני מסתכל על "הישראליות" שכה התגאינו בה פעם אני מוצא בה קליפה ריקה מתוכן בעוד היהדות דווקא היא נותרה כליבה היציבה שעוד שומרת עלינו מפני התפרקות כללית של אותה מסגרת הנקראת מדינת ישראל, שקמה על בסיס חזון של חלוצים, לוחמים, וחולמים.. ראה מה קרה לקיבוץ ולישראליות! הקיבוצים היום חוזרים בלא מודע והופכים בעצם זניחת החקלאות לנותני שירותים ומלווים בריבית – שיבה בלתי מודעת לדמות היהודי הגלותי ממנה רצו לברוח ובה מרדו בראשית ימי הציונות.. ראה מה קרה לפאר ההתיישבות הציונית, לקיבוץ - בכל רחבי ארץ ישראל – נולדים בתנועה זו בשנה 100 תינוקות בלבד! מאות קיבוצים הופכים למושבי זקנים ומוכרים את אדמתם לנדל"ן!

אם נדבר על ישראליות - הקריקטוריסט דוש תרם לה יותר מכל אחד אחר באליטות הישראליות, בדמותו של שרוליק, הבחור התמים עם כובע הטמבל. מה עשתה האליטה הישראלית כדי לחנך אותנו ואת הדורות במדינת ישראל, חוץ מהשימוש בתנך, שזה מה שעשתה!?

האתוס הציוני הישן והטוב: התיישבות, הגנה, חקלאות ובניין נרמסת ברגל זדונית על ידי השמאל הפוסט ציוני והאנטי יהודי.

כלומר אתה לא סותר את דברי, שבעצם כל הנותר מהישראליות הוא בעצם קליפה ריקה. מה שקרה לחלום שלנו מספר יובל נריה גיבור מלחמת יוה"כ בספרו "האש" שכתב על אותה מלחמה. הגיבור הישראלי מאס בסמלים של הישראליות, בזהותה הציונית החדשה, והוא משליך אותם ממנו והלאה את, הכאפייה, המימייה, מפת הארץ והעוזי התלוי על הקיר.. רק היהודים הדתיים שומרים היום על היהדות…

מכירת אדמות הלאום על ידי הקיבוצים כנדל"ן איננה שונה ממה שעושה ש"ס בכספי המדינה עבור מוסדות אל המעיין... מה שעושה התנועה הקיבוצית היא מתנהגת כקבוצת אינטרס, וסוחרת בדבר שהוא לא רכושה אלא ניתן לה בהשאלה. היא נוהגת כאילו זה קניינה הפרטי. בזקנתה אין לתנועה הקיבוצית ערכיות שיוחסה לה בראשיתה. בוא נדבר עליה כאל עוד קבוצת לחץ ללא תהילה.

ישראל עומדת היום בסכנה חמורה של פרוק מבית הנובע, במידה רבה, מהיעדר זהות שאותה התחמקה האליטה הציונית מלהגדיר כבר מראשית דרכה של התנועה והמדינה שייסדה. האליטה השלטונית על כל חלקיה, מימין ומשמאל, התחמקה מהכרעות בייחוד לאחר מלחמת 1967 שאז עמדו לראשותה אופציות אסטרטגיות אותן לא השכילה לנצל כתוצאה מההישגים הצבאיים הטקטיים של אותה מלחמה. אליטה זו היא החייבת לתת תשובות לעם אותו היא מתיימרת להנהיג. אנו עוסקים בזוטות, כמו המטוס של ערפאת, ולא בבעיה העיקרית – הזהות – זו תפקידה של המנהיגות של מדינת ישראל. היא זו הצריכה להיות המשכוכית שהעדר הולך אחריה.

אומרים שהמנהיגות הישראלית מתה לאחר מלחמת יום הכיפורים היום המנהיגים שואלים את התקשורת, הרייטינג והסקרים – מה העם רוצה..

מימין: כרזה של אחד מאתרי המחאה שקמו באינטרנט נגד משטר אוסלו: הסיסמה הצבועה של מחנה ברק, "למען עתיד ילדינו" הייתה מיועדת לסייע לשרון במערכת הבחירות של ינואר 2001. חבורת אוסלו הכושלת נפלה אבל גם אריאל שרון, האכזבה הגדולה של אותן בחירות ייפול אף הוא בשל המשך ההליכה במסלול אוסלו.

משמאל: גולדה מאיר בכרזת תעמולה מראשית שנות החמישים לעידוד מלוות הבונדס. גולדה, המסמלת את קריסת מנהיגות מלחמת יום הכיפורים תשל"ד, אף היא מושא לשנאה יוקדת של השמאל הפוסט ציוני שראה בה את דמות האם הגדולה של הציונות, זו המגוננת על בניה בחרוף נפש נגד גדולי עולם: האפיפיור, ברונו קרייסקי, רו"מ אוסטריה, אהוב השמאל, הפלשתינאים, מושא הערצת השמאל הישראלי וזו הדוגלת בשטחים "נגד שלום". ערב יום הכיפורים, הוא פסטיבל תקשורת שנתי קבוע של השמאל הממשיך להטיח בוץ על קברה.. שלום אין, אוסלו מת ולקח עמו עד היום 450 חללים ואלפי פצועים – אבל חשבון נפש? אצל השמאל?? מה קרה – השלום ינצח!


שמע יוסי ידידי – המנהיגות של מדינת ישראל מתה לטעמי מיד בהקמתה של מדינת ישראל. אנטישמים יותר קטנים יסכימו שזה קרה לאחר מלחמת ששת הימים ולא לאחר מלחמת יוה"כ, אם אתה מדבר. בוא נאמר שמליוה"כ יכולה הייתה, בהסתברות גבוהה, להיחסך לו עשינו משהו מעבר להמתנה לטלפונים ממנהיג ערבי זה או אחר. נכון?

אין ספק ! אך אל לנו לשכוח, שישראל הייתה אז כלי משחק בידי המעצמות – הייתה מלחמה קרה ונלחמנו לצדו של העולם החופשי ללא עזרתו הממשית. ראה מה קרה במליוה"כ שכולם הפנו לנו עורף וסרבו אפילו להתיר לאמריקנים להטיס אספקה דרך אירופה.

נכון! אך אלה רק נסיבות מקלות לטיעונים לעונש – נכון שהיו גויים שניסו לנצל את העניין לטובתם, וזה בהחלט נסיבות מקלות – אך כאלה שאינן פותרות אותנו מלעשות משהו לטובת האינטרסים העיקריים שלנו.

מה להערכתך יקרה אם במצב הנוכחי בעוד הקרע הזה נמשך?

אם תשאל אותי מה נכון להיום – זה התמוטטות מבית בגלל קרנבל השוטים המתנהל פה. בזה צריך לטפל. מה יקרה בעוד עשור – אני לא נביא. בזה עוסק מועמדנו לנשיאות – מר פרס – המתנבא מה יקרה במזרח התיכון החדש. אנו לא זקוקים לנבואה כדי להשתית עליה את הקיום שלנו היום.
http://erez.israel.net/vald-fed-up-corruptors.htm


13. רבין:''הפרקליטות בראשות אהרן ברק היא ה'מאפיה' הגדולה....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:31   30.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. דמוקרטיה שבה אדם לאדם חבר !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
דמוקרטיה שבה אדם לאדם חבר
מאת: רדוםםיוסי בלום-הלוי
29 באפריל 2004

מאמר על המפגשים של תושבי גוש קטיף והשומרון עם מתפקדי הליכוד

אין לי ספק, שאף אם ינצח ביום ראשון הקרוב אריאל שרון במשאל ההתנתקות, שאנו מצויים בתחילת הספירה לאחור של קץ המשטר הישן ברפובליקה הראשונה של מדינת ישראל, זו שנוסדה לפני 56 שנים בה' אייר התש''ח.

הכנסת, הממשלה, הממסד הצבאי, המשפטי, הכלכלי ומגזר השירותים הממלכתי כולו – הוא ממסד שנטל לעצמו סמכות עליונה להחליט בכל דבר ועניין, אבל מנגד, אחריות למעשיו אין.

המשטר הישן במדינת ישראל נוצר יש מאין, מתוך מבנה חברתי ופוליטי רעוע על בסיס מוסדות החברה היהודית הגלותית בארץ ישראל ובתפוצות. על יסודות שלטוניים א-פורמליים אלה צמח הממסד הציוני והסוציאליסטי החדש בארץ ישראל, שהיווה את הבסיס הפוליטי להקמתה של מדינת ישראל ומוסדותיה.

הממסד הציוני שהתפתח בארץ בלא מסורת של ריבונות טריטוריאלית, וללא אחריות ממלכתית, הוא המקור והסיבה להיווצרותה של התרבות הסקטוריאליות, העדתית והפוליטית אשר פוררה את החברה היהודית לרסיסים.

דוד בן גוריון, שהטיף לממלכתיות, ואף פעל לשיטתו, למניעת פלגנות פוליטית בנושאים לאומיים, נכנע בסופו של דבר לתהליך האנטי ממלכתי, שאת תוצאותיו ההרסניות אנו רואים בהפיכתה של החברה במדינת ישראל לערב רב של סקטורים חברתיים, קבוצות לחץ כלכליות ובעלי אינטרסים פוליטיים המושכים איש לכיוונו ויוצרים סחף שלילי, אף בנושאים קיומיים המשותפים לכולם.

המשטר הישן, היה משטר ריכוזי טוטאלי בראשיתו, והוא שלט ללא מיצרים על מכלול חייו של האזרח הקטן במדינה. משטר זה החל בשנים האחרונות לשמוט מידיו לא רק אחריות בנושאים כלכליים, חינוכיים וערכיים, אלא נושאים שהם ממלכתיים מעצם מהותם:

הביטחון האישי לחיי האזרח ברחוב ובתחבורה, שוב אינם נתונים בלעדית בידי המדינה, אלא הועברו לידי גופי אבטחה פרטיים, שומרים ומאבטחים אזרחיים, המהווים חגורת ביטחון בפני המחבלים המתאבדים.

זהו תסמין לפשיטת רגל של משטר מדינת ישראל ולא רק הוא.

המשטר הישן שהתגאה במערכת סוציאלית של עזרה ומגן לחלש ולנדכא, שוב איננו רוצה או אף איננו מסוגל לדאוג לנזקקים לפת לחם ומחסה, פעולה שמאות ארגוני סעד ותמחוי פרטיים נטלו מידי המדינה.

ראשי ממשלה במדינת ישראל ואף נשיאיה ושופטיה העליונים, רואים עצמם במשטר הישן שלנו, מורמים מעם, נעלים מעל החוק והחוקה, המינהל התקין והשכל הישר

המשטר הישן במדינת ישראל רואה באזרחי ישראל נתינים לכל דבר ולא אזרחים הזכאים לשירות מהמינהל הציבורי ומשרדי הממשלה.

הכנסת, הממשלה, הממסד הצבאי, המשפטי, הכלכלי ומגזר השירותים הממלכתי כולו – הוא ממסד שנטל לעצמו סמכות עליונה להחליט בכל דבר ועניין, אבל מנגד, אחריות למעשיו אין.

מעולם לא זכה אזרח ישראלי לשמוע או לחזות בפוליטקאי ישראלי מהמשטר הישן, שיבקש סליחה על מעשיו, ואף אם ביקש, עשה סליחה זו כדי לקבל גמול פוליטי ויחסי ציבור שנתנו לו טובת הנאה מיידית עבור חרטתו זו.

לפיכך, המשטר במדינת ישראל, למרות יומרותיו, איננו משטר דמוקרטי. זוהי לכל היותר דמוקרטיה צולעת וצבועה האדישה למחאות הציבור על עוול פוליטי, אטומה לרשעות כלכלית, ואפילו מעשים נפשעים של המשטר אינם מהווים עבורו, סיבה לחזרה ממעשים אלה, לחרטה או לתיקון העוולה.

ראשי ממשלה במדינת ישראל ואף נשיאיה ושופטיה העליונים, רואים עצמם במשטר הישן שלנו, מורמים מעם, נעלים מעל החוק והחוקה, המינהל התקין והשכל הישר. ''אלוהים לשלטון בחרנו'' - כך חשו והתנהגו ראשי מפלגת השלטון הישנה – מפא''י האדומה, ונספחיה, והיום ראשי הליכוד הם מפא''י ב' בלבוש תכלת לבן.

המשטר הישן של מדינת ישראל הולך ומתפורר, הולך ומאבד את דרכו מעשור לעשור, משנה לשנה ומתקדים מדיני אחד למשנהו. ישראל איננה חייה בחלל ריק. העולם כולו, ובמיוחד אויביה הקרובים משקיפים עליה בשבע עיניים. סורקים את חוסנה הלאומי ומעריכים כיצד ומתי לעבור לשלב הבא בהתשת כוחה ובנטילת הישגיה מידיה. ישראל של 2004 חיה על זמן שאול. עד מתי תתקיים?

יש למנהיגים הפוליטיים של המשטר הישן ראייה דיאלקטית של האזרחים במדינת ישראל. הם מזלזלים באזרח ורואים אותו כדמות כנועה, הניתנת לקנייה בשוחד ובהטבות, ברייטינג ובדמגוגיה כלכלית וחברתית; ומצד השני הם פוחדים ממנו ויראים מתגובותיו הבלתי צפויות, לדעתם.

האזרח הקטן במדינת ישראל מכיר היטב את הפוליטיקאים של המשטר הישן. הוא לא הכיר על פי רוב משטרים טובים מאלה בארצות טוטליטריות, ומהעולם השלישי; גם האליטה שמוצאה מארצות מערב, החלה רואה בתחלואיו של המשטר הישן במדינית ישראל גזירה משמיים, בעיה בדומה למזג האוויר: אפשר לדבר עליו אבל אי אפשר לעשות כלום נגדו.

זוהי הרעה החולה שפשתה בקרב אזרחי ישראל באשר הם – ימין, שמאל, דתיים, חילוניים, יהודים ואחרים.

אני רוצה לומר לכם חבריי: יש לי חלום, והוא יתגשם ביום בו מנהיגים ישלטו בעמם – לא פוליטיקאים. היה רגע לאחר מלחמת יום הכיפורים שבו כמעט והתעורר מרד עממי נגד משטר מפא''י – אך הוא דוכא מיידית. אסא קדמוני ומוטי אשכנזי מראשי המרד הזה ירדו לתהום הנשייה.

גם המהפך של הליכוד בשנת 1977 לא הביא לתמורה, אלא אדרבא, לשקיעה ולהתנוונות. ''מהפכני'' הליכוד לא רצו שינוי – הם רצו להמשיך את דרכו של המשטר הישן של מפא''י בידיים שלהם. הם התאהבו בשררה ובשחיתות של מפא''י, הם לא רצו לשנות דבר – רק חיפשו שלטון ושררה. הם נכשלו: בגין, שמיר, נתניהו, שרון – כולם נפלו והפילו את מדינת ישראל לתהום – בגיבוי מפא''י בלבושה החדש – מפלגת העבודה.

הם לא רק המשיכו את דרכה החברתית והפוליטית הכושלת של מפלגת מפא''י היסטורית בגלגולי ''העבודה'' בראשות רבין, פרס, ברק וביילין, אלא שהם אמצו גם את דרכה האידיאולוגית של תנועה כושלת זו, וכישלונו של הליכוד להנהיג את המדינה - הוא גם אסונה של המדינה. 11 שנות טרור של תוכנית אוסלו, מפולת מפת הדרכים, ובעיקר תוכנית ההתנתקות הנוראה, הם השלב הסופי בהרס יסודות הביטחון הלאומי של ישראל בסביבתה הגיאופוליטית החדשה. ישראל של תוכנית התנתקות היא ישראל בה צפוי לקרוס החוסן הלאומי, לכידות הצבא תתערער, והמצב הבלתי אפשרי בגירוש כפוי של רבבות אזרחים, צפוי להוביל את ישראל אל סף של מלחמת אחים.

יהיו התוצאות במשאל אשר יהיו, מפלתו של אריאל שרון תהיה לא רק מפלה כואבת לדרך כושלת וחסרת סיכויים בראייה כוללת של גישתה המדינית והאסטרטגית, אלא ניצחון גדול ורב משמעות של עם ישראל כולו בדרך לדמוקרטיה אמיתית במדינתו היהודית.

זהו החלום שאני חולם, חברי!

אזרחי ישראל הוכיחו, בדרך המאולתרת שנחשפה לעיני כל בקמפיין ההתנתקות של שרון, שהם אזרחים בני חורין הרשאים וזכאים לחשוב ולהבין דברים למרות המסך הכבד של השקרים שהפיצו אריאל שרון ומקורביו, למרות ההונאה, למרות התייצבותה של התקשורת הממלכתית בעד התוכנית, למרות ההתקרנפות של שרים וחברי כנסת חסרי יושרה מדינית, שהתייצבו לימין תוכנית שיסודותיה בדבר עקירה של אנשים מביתם, מנוגדת ניגוד גמור לרוח מגילת העצמאות ולחוק היסוד של מדינת ישראל בכלל, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בפרט. מי שאמר לא לתוכנית הטרנספר הכפוי של יהודים, לתוכנית שהיא בגדר פשע נגד האנושות, לתוכנית שעלולה בגלל רשעותה להביא למלחמת אחים ולהתפוררותם של הצבא והמשטרה – אמר כן לסולידריות היהודית ונתן פתח תקווה להקמתה של מדינה יהודית דמוקרטית על חורבות המשטר הישן.

הצבעתם של חברי הליכוד, תהיה אשר תהיה, מסמנת את ראשית צמיחתה של דמוקרטיה ישראלית אוטנטית, דמוקרטיה שבה אדם לאדם חבר – דמוקרטיה של דיבור מלב אל לב, סולידריות שבה הולכים מבית אל בית, מאיש לאישה, ממשפחה לקהילה, ומבקשים מהאנשים להיות יהודים, לפעול בסולידריות יהודית. זו דמוקרטיה שבה פונים בתחינה ובתפילה ללבות האנשים, כדי שלא יהרסו פוליטיקאים חסרי מצפון אנושי את חייהם ואת חלום עמם, דמוקרטיה שבה מבקש אדם מחברו לנהוג דרך ארץ, בכבודם, ברכושם ובנחלתם.

זהו החלום, אחיי, שאני מתחיל לראות בהתגשמותו. קול המון כקול ש-די, דמוקרטיה של הרפובליקה השניה של מדינת ישראל, על קברו של המשטר הישן במדינת ישראל.

מפא''י והליכוד הולכים לעולמם ואיש לא צריך להזיל עליהם דמעה.
http://www.a7.org/article.php3?id=2725



יוסי בלום הלוי הוא לוחם וחוקר של מלחמת יום הכיפורים. שרת בחטיבה הצנחנים 55 משחררת ירושלים וצולחת התעלה. מחבר הספרים "כשקוראים לצנחנים" - מערכות 1972, "התקדשות – זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים" – מתאם 1999. עובד כאיש מחשבים, בחברת הייטק.

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5667&omm=13&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:35   01.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. ביום ראשון י''ז בסיוון תשס''ד 6.6.2004 תערך אזכרה לנרצחי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.06.04 בשעה 15:48 בברכה, פילוביץ שחף
 
אלטלנה, במלאת 56 שנה להירצחם של חברינו הי"ד בידי קין !!




@ מצ"ב קישורים רילוונטים...לזכור ולא לשכוח !!

יש להוריד ביום זה את הדגלים לחצי התורן....!!
http://rotter.net/forum/gil/5231.shtml

24. רבין:''דפקנו{ירינו}את האנשים שנותרו על הסיפון''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5069&omm=24&viewmode=threaded

22. האם רבין חייב את הקריירה שלו לטבח בניצולי....
http://rotter.net/forum/gil/5321.shtml#22

40. !! ''בן גוריון אשם'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=40&viewmode=threaded

22. ''יום חמישי, חמש אחה''צ'' - אלטלנה בלהבות ועלילות השמאל !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5739&omm=22&viewmode=threaded

מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי אם לא בחייו אז בבית דין למעלה...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5036&forum=gil

''החל הקרב על ארץ ישראל''=מלחמת אחים האמנם ??
http://rotter.net/forum/gil/5463.shtml

לא נשכח לעולם את סיפור אלטלנה!!
http://www.geocities.com/betar_n/alta.htm


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:49   06.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. ריבלין משווה בין תושבי גוש קטיף לאלטלנה  
בתגובה להודעה מספר 9
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.06.04 בשעה 21:26 בברכה, פילוביץ שחף
 
ריבלין משווה בין תושבי גוש קטיף לאלטלנה
יום ראשון, 6 ביוני 2004, 14:13 מאת: מערכת וואלה!
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, משווה בין תושבי גוש קטיף לבין אנשי האצ"ל שהותקפו על ספינת הנשק אלטלנה. ריבלין יינאם הערב בטקס האזכרה לחללי הספינה, ובכוונתו לומר: "כמו אז, גם היום אנחנו עומדים על סף טרגדיה, נוכח החלטות על עקירת אחים מאדמתם. גם אם יבוזו לנו כמו אז, נוסיף ונחזק את אהבתנו לארץ". בגלי צה"ל דווח כי דברי הביקורת של ריבלין מכוונים לראש הממשלה, אריאל שרון, שהיה אמור להשתתף בטקס אולם צפוי להיעדר ממנו.
http://news.walla.co.il/?w=//552785




http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:48   06.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''  
בתגובה להודעה מספר 9
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.01.05 בשעה 04:14 בברכה, פילוביץ שחף
 
ציטוט/הכותרת הנ"ל נאמרה לפני כשעתיים בטקס אזכרה לנרצחי אלטלנה,
על ידי הסופר שלמה נקדימון שתמונתו מצ"ב בזמן אמת/דבריו...
"שמעון פרס סיפר לבגין שגלילי הטעה במכוון את בן גוריון שנתן הוראה
לעצור בכל מחיר את האניה אלטלנה = לפתוח באש !!"

(נקדימון חושף זאת בסיפרו פרשת אלטלנה במהדורה מתוקנת שיוצא בקרוב!!)



1. לא נשכח ולא נסלח: אלטלנה- מאת שלמה נקדימון..!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5036&omm=1&viewmode=threaded

דב שילנסקי פותח את טכס האזכרה !!

יו"ר הכנסת רובי ריבלין מניח זרים על קבי הנרצחים!!

קדישאי, דב שילנסקי, יו"ר הכנסת ריבלין וח"כ רוחמה אברהם !!

2. דב שילנסקי ''רבין והתותח הטמא''
http://rotter.net/forum/gil/5036.shtml#2

משפחת ליפשיץ מתיחדת עם יקירם ז"ל הי"ד !!

קדישאי מניח זרים לזיכרם של יקיריו!!

ח"כ מיכאל איתן ביחד עם ניצול שואה/אלטלנה !!


הקראת שמות הנרצחים ודיקלום השיר אלטלנה !!

אזכרה וקריאת פרק בתהילים על ידי הרב בן למשפחת הנרצחים !!

תהילים פרק פה
א למנצח לבני-קרח מזמור.
ב רצית האל ארצך; שבת, שבות (שבית) יעקב.
ג נשאת, עון עמך; כסית כל-חטאתם סלה.
ד אספת כל-עברתך; השיבות, מחרון אפך.
ה שובנו, אלהי ישענו; והפר כעסך עמנו.
ו הלעולם תאנף-בנו; תמשך אפך, לדר ודר.
ז הלא-אתה, תשוב תחינו; ועמך, ישמחו-בך.
ח הראנו האל חסדך; וישעך, תתן-לנו.
ט אשמעה-- מה-ידבר, האל האל:
כי, ידבר שלום--אל-עמו ואל-חסידיו; ואל-ישובו לכסלה.
י אך קרוב ליראיו ישעו; לשכן כבוד בארצנו.
יא חסד-ואמת נפגשו; צדק ושלום נשקו.
יב אמת, מארץ תצמח; וצדק, משמים נשקף.
יג גם-האל, יתן הטוב; וארצנו, תתן יבולה.
יד צדק, לפניו יהלך; וישם לדרך פעמיו.


מצבות קדושים, ניצולי שואה שנרצחו על ידי קין - יצחק רבין !!


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:33   07.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. נאומו של רובי ריבלין בטקס האזכרה לחללי אלטלנה !!  
בתגובה להודעה מספר 13
 
"דברי יו"ר הכנסת בטקס האזכרה לחללי אלטלנה בית העלמין נחלת יצחק,תל אביב. יום א' 6/6/04

ידידי, יושב-ראש הכנסת השתים עשרה,

דב שילנסקי, מחיילי אלטלנה, ונאמני ארץ ישראל.

אחי ורעי, בני המשפחה הלוחמת,

מכובדי כולם,


חמישים ושש שנים לאחר אותו יום רע ומר

היום שבו נפלו שישה עשר מלוחמינו בידי אחים,

עדיין איננו יכולים לשקוט;

עדיין, קול דמי אחינו מסרב לידום;

עדיין לא הבנו – ולעולם לא נבין – מה חשבו להם היורים;

מה חשבו להם,

כשפתחו באש תופת על אחיהם הטובעים בים.

על יהודים.


לא נבין. לא נשכח. לא נסלח.


העלבון הנורא; תחושת המיאוס והבגידה;

התדהמה, לנוכח הקלות הבלתי נתפסת

של הנפילה לתהום מלחמת אחים ----

עלולים היו להמיט על העם הזה חורבן נוסף,

ודווקא על סף הקמתו של הבית השלישי,

אלמלא מנהיגותו המופלאה, ואחריותו ההיסטורית,

של המפקד, המורה והמנהיג,

מנחם בגין.


מאז אותו יום דמים נורא,

ניצבת לנגד עינינו מצוותו של בגין:

-- להיות אחרים:

לשמור – גם אל מול גלים של שנאה ודה-לגיטימציה –

על נצחו של העם הזה, על אחדותו,

בהביננו, כי ללא הערבות ההדדית, לא יהיה לנו קיום כאן.


פגזיו המקוללים,

של מה שהעזו לכנות בשם "התותח הקדוש",

כוונו, בראש ובראשונה, לאחדות זו --- אך לא יכלו לה.


גם היום, אנו עומדים על סף טרגדיה, חלילה,

לנוכח החלטות על עקירת אחים מאדמתם.

ושוב נשמעת דה-לגיטימציה כנגד ציבור שלם,

ודווקא כנגד הציבור החלוצי, הציוני, והמסור ביותר.


יובל שנים ויותר, אחרי יומה הארור של אלטלנה,

נראה – והלוואי שנתבדה –

כי שוב אנו עלולים לעמוד בפני מבחן נורא.


מה נעשה אפוא, ביום פקודה,

כדי שלא תשוב חרפה שכזו להכתים אותנו בדם אחים?


אנו,

ואחינו המתיישבים, שלוחינו, חלוצי העם,

עלולים להידרש בקרוב

לקיים את הצו המוסרי הקשה מנשוא,

של לוחמי אלטלנה והאצ"ל,

אשר חרקו שיניים, ונצרו את נשקם,

לקחה של אלטלנה חד הוא וברור,

והיום, דווקא היום, הוא רלוונטי מתמיד.


לקראת הימים הנוראים שאולי, חלילה, לפנינו,

אנו מצווים –

גם אם בלב נשבר, גם אם בדמע,

גם אם נחוש שגבנו אל הקיר –

לומר בקול ברור ורם:

בל יעז איש,

ובל יעלה במחשבתו של אדם,

להפנות חלילה נשק אל אחים.


גם אם ישפילו, יבוזו ויסיתו;

גם אם יחרפו ויגדפו את כל היקר והקדוש לנו;

גם אם נגזר על המפעל החלוצי המפואר;

וגם אם חלילה, חלילה! נעמוד מול עקירה,

---- בל נעז להרים יד על חיילינו או שוטרינו,

כי אחינו המה;

כי בשר מבשרנו הם.


פעם, היה ברור לכולנו,

כי אם יעקרונו, חלילה, מיישוב אחד –

יוקמו במקומו שניים!


ולכן, היום, על קברם של קדושי אלטלנה,

עלינו לחדש שוב את השבועה:

גם היום, גם אם יבוזו לנו כמו אז,

גם אם יוקיעו וינדו,

אנו נוסיף, נרבה, ונחזק אהבתנו ונאמנותנו לה,

לארץ חמדה.


גם היום, כמו אז,

ניאחז בה בידינו, בציפורנינו;

ניאבק למענה בכל הדרכים.

אך בצד שבועת אמונים לארץ אבות,

נישבע גם,

כי לעולם, לעולם!

גם לא בשעת ייאוש,

--- לא תורם יד אח על אחיו.

בל תוכתם שוב קוממיותנו, בדם אחים".

נאומו של רובי ריבלין בטקס האזכרה לחללי אלטלנה !!
http://www.katif.net/ro_new.php?id=4890

שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5862&forum=gil&omm=0



http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:07   17.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. ממשלת שרון מציתה ביודעין מלחמת אזרחים.  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.09.04 בשעה 08:11 בברכה, פילוביץ שחף
 
עזרא הסופר
חבר מתאריך 8.9.03
346 הודעות 21:57 12.09.04

ממשלת שרון מציתה ביודעין מלחמת אזרחים.

חיים להם מתנחלים בשקט על אדמתם. לפתע מופיעים שרון וחבר בוגדיו ומאיימים לעקור אותם ולהעבירם לכל רוחות השמיים. וכשהמתנחלים מתנגדים לכך,אומרים להם "אתם מציתים מלחמת אזרחים". אך ההיפך הוא הנכון: מציתי מלחמת האזרחים הם שרון וחבר בוגדיו. די אם יעזבו את המתנחלים בשקט - ולא תהיה מלחמת אזרחים.
מלחמת אזרחים מתעוררת כשמישהו שובר את הכלים בצורה דרמטית ובלתי מוסברת. במקרה שלפנינו אלה הם שרון והבוגדים ששוברים את הכלים - לא המתנחלים שוברים את הכלים (הם בסה"כ רוצים להמשיך לחיות בשקט). לכן, ברור שמציתי מלחמת אזרחים במקרה שלפנינו הם השקרן שרון והסמרטוטים מופז וכו'.
את האמת יש לומר באופן ברור. שרון הוא האשם במשבר הנוכחי. אם ישפך דם יהודים ע"י יהודים - שרון יהיה האשם. כי בידיו בלבד ההחלטה אם לפתוח את ארועי הדמים או לעצור בטרם יהיה מאוחר מדי.


הנינוח
חבר מתאריך 31.3.02
1624 הודעות 07:11 13.09.04

17. מנהג הפינוי בכוח של יהודים בידי משטרה יהודית, זו ירושה

ישירה מימי מלחמת העולם השניה. אז רווח המינהג הזה ברחבי הקהילות באירופה והמסורת הנפסדת הזו נמשכת כאן. גם הציונות מבוססת בעיקר על גירוש יהודים מקהילותיהם ההיסטוריות שנעשה ביוזמה של יהודים.
אני מסכים איתך לחלוטין ששוטרים יהודים לא צריכים להתעסק בגירוש יהודים. זה גוזל כוחות מיותרים מהעם היהודי, כוחות שדרושים למשימות לאומיות חיוניות יותר.
אני גם מסכים איתך שזכותה של ממשלת ישראל להכריז על בריחתה משטחים שהיא החליטה לברוח מהם, במסגרת תכניתה לפירוק מרצון של מדינת ישראל. אני תומך בפירוק הזה.
מדינת ישראל הגיע לסוף דרכה. היא אינה מסוגלת להגן יותר על חיי יהודים, והיא סיימה את תפקידה ההיסטורי. כל שנותר הוא לנהל בתבונה את הפירוק שלה על מנת לאפשר את הקמתה של מדינה יהודית תחתיה. הבריחה מרצועת עזה היא השלב הראשון בפירוק מרצון של מדינת ישראל.




אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
10292 הודעות 19:09 16.09.04

ריבלין מכה על חטא:אני אחד האשמים בבחירתו של שרון.

"אני אחד האשמים בבחירתו של שרון"

"אנו נמצאים ברגע מכריע בתולדות מדינת ישראל", אומר יושב ראש הכנסת רובי ריבלין בראיון מיוחד ל'מקור ראשון'. "אני בטוח שאריק שרון משוכנע כי אם יגשים את תוכניתו לפינוי רצועת עזה, הוא יציל את יהודה ושומרון. אולם ברגע שנקבע כי יהודה ושומרון הם שטח כבוש, יש פה שינוי מבחינת התפיסה"

מאת:משה שטרן
15 בספטמבר 2004, כ"ט באלול תשס"ד

צילום: מרים צחי

הרגע שבו דיבר אריאל שרון על הצורך ב"סיום הכיבוש", היה נקודת מפנה מבחינתו של רובי ריבלין. אמנם הם עדיין מדברים מפעם לפעם, אלא שידידו הקרוב שרון, אומר ריבלין, כבר לא כל כך מקשיב לו.
רובי (ראובן) ריבלין (65) התיישב על כס יו"ר הכנסת לפני שנה וחצי, כשנבחר ברוב גורף של חברי הכנסת בפתח הכנסת השש-עשרה. בתום כהונה בת שנתיים כשר התקשורת בממשלת שרון הראשונה, ולאחר שנמנע (על פי עדותו) מלסדר ג'ובים לחברים, דורדר על ידי חברי מרכז הליכוד הרחק אל המקום ה36- ברשימה. בנעלי ספורט, בצעד מהיר ובניסוח קולח, הוא נראה מצוין לגילו, גם כשהוא מצטלם עם נכדו בן הארבע ומזכיר לנו שהוא מוותיקי המשכן.

"למרות עמדתי הברורה, יש להזכיר כי בהצגת מועמדותו לראשות הממשלה פרש ראש הממשלה את תוכניתו ועימה הלך לעם. איני יכול לומר לו: אריק, רימית אותי. אני יכול לומר: רובי ריבלין, רימית את עצמך"

אומרים לנו: 'טעינו'
בינתיים הוא אינו מתפטר, אלא מנסה להתמודד עם צרות מבית - קטנות יותר, אבל צרות: תדמית ירודה של הכנסת ושל חבריה, ביקורת על מלאכת חקיקה שטחית וקבלת החלטות חפוזה, ותחושה שהחבורה הנהנתנית השוכנת לה בתוך בועה, מסדרת לעצמה הטבות.
אדוני היושב ראש, האמנם "כנסת נכבדה"?
"קודם כל, זו הכנסת ואין בלתה. נכון שהיום הטרנד הוא לא לאהוב את הכנסת, כפי שקורה גם עם פרלמנטים אחרים. זה נובע בעיקר מהפתיחות ומהשקיפות שיוצרות העיתונות והמדיה, המביאות לציבור כל תקלה וכל תחלואה".
נראה כאילו תחלואים אלה רבו מאוד לאחרונה: הצבעות כפולות, פרשות בלומנטל, פריצקי והנגבי.
"לא פעם נותנים חברי כנסת סיבות טובות לציבור לא לאהוב את הכנסת, אך הסך הכל אינו מעיד על כל פרט. אכן, שיטות הבחירה או המינוי במפלגות מביאות לכאן אנשים שכאשר הציגו את מועמדותם, לא חלמו שישמשו מנהיגים ומכריעי גורלות. בזמנו, כשהיו ועדות מינויים, אלה שנשלחו הגיעו עם תחושת שליחות, ואילו היום חבר כנסת שהפתיע את עצמו ונכנס - בטוח שלא יכול להיות אחרת, ושרק מקרה הוא שהוא לא נכנס קודם לכן. בסופו של דבר, לא מעטים מחברי הכנסת שלא נולדו להיות כאלה משתפרים ברבות הימים, כאשר הם מפנימים את היכולת שניתנה בידם להשפיע. מצד שני, קיים רצון להראות כי מי שנחשבים מנהיגי הציבור הם בשר ודם, עם חולשות. יש כיף כזה לדעת, שניתן להלקות ללא רחם את מי שנחשבים מורמים מעם. ואחרי הכל, יש בכך סכנה ללגיטימציה של הכנסת כ'כיכר השוק', שבה מתקיימים דיונים ומתקבלות הכרעות דמוקרטיות. עלול להגיע שלב שבו יאמרו: למה מי אתם? אכן, הכוח שהכנסת נותנת לכל אחד ממרכיביה הוא כה גדול, שהוא עלול להעביר על הדעת לפעמים".
כוח זה מתבטא, בין השאר, ביכולת למנות מינויים פוליטיים כתמורה להיבחרות במרכז.
"גיניתי את התופעה, ובעניין זה ניתן לומר שידי כמעט לא היתה במעל - לא בהיותי שר ולא בהיותי חבר כנסת. נהגתי לומר לחברי מרכז הליכוד כי אם הם דורשים ממני שלמונים כתנאי לבחירה בי, שלא יבחרו בי. ואכן, נראה שבקשתי נענתה - רבים לא בחרו בי. היו מקרים שביקשתי למנות אנשים מעולים, אך לא עשיתי זאת משום שהדבר התנגש עם כללי המינהל התקין. יכולתי לעשות מעקפים אבל לא עשיתי. כשאנשים אמרו לי כי הבן שלהם רוצה לנהוג אלא שהוא בשלילת רישיון או שאין לו בכלל רשיון, לא פעלתי לטובתם.
"אבל ראוי לציין שצחי הנגבי לא המציא את השיטה. כך למשל, בעת המאבק בין המפד"ל לבין ש"ס היתה תחרות מי ימנה בתקופת שלטונו יותר מינויים במועצות הדתיות. כשהעבודה היתה בשלטון, היא ביצעה מינויים בכמות שלא תיאמן, והזעקה לא היתה כה גדולה. כבר היו לנו שלושה דו"חות של מבקרת המדינה מרים בן-פורת, וגם גולדברג נזקק לשני דו"חות כדי להניע את אמות הסיפים".
חקירת הנגבי, אם כן, מיותרת?
"אני אומר: אל תחשבו שאם תעמידו אדם לדין השיטה תיעלם מן העולם. יש לשנות את השיטה. כך למשל, במפלגה המונה מעל 75 אלף חברים יש לערוך פריימריז פתוחים. נכון שבכל שיטה יש חיסרון, ובשיטה המוצעת יקשה על מעוטי הממון להתמודד, אבל צריך לתפוס את השור בקרניו - לא לומר: תפסנו את צחי, נעמיד אותו לדין, ואחרים ימצאו דרכים לעקוף את מה שעשה. הרי בחמש-עשרה השנים האחרונות אף שר או מנכ"ל אחר לא נחקר בחשד הזה. יש לי הערכה לצחי הנגבי, שהחליט להשעות עצמו עם ההחלטה בדבר חקירתו, ועלי להזכיר שמינויו של השר עזרא במקומו הוא מינוי זמני, לשלושה חודשים בלבד".

"צחי הנגבי לא המציא את השיטה. בעת המאבק בין המפד"ל לבין ש"ס היתה תחרות מי ימנה בתקופת שלטונו יותר מינויים במועצות הדתיות. כשהעבודה היתה בשלטון, היא ביצעה מינויים בכמות שלא תיאמן, והזעקה לא היתה כה גדולה"
את משואת יום העצמאות בשנה החולפת הקדיש ריבלין למתיישבים "מחניתה ועד כפר-דרום", וכן נטל חלק ב'שרשרת האנושית' שקיימו תושבי גוש קטיף ותומכיהם.
האם השנה הקרובה תהיה מכרעת מבחינת גבולות המדינה?
"כפי שהדבר נראה היום, אנו נמצאים ברגע מכריע בתולדות מדינת ישראל. אני בטוח שאריק שרון משוכנע כי אם יגשים את תוכניתו לפינוי רצועת עזה, הוא יציל את יהודה ושומרון. אולם, ברגע שנקבע כי יהודה ושומרון הם שטח כבוש, יש פה תפנית מבחינת התפיסה. הנה, אנשים שאחזו בצמרת הימין במשך שנות דור, באים ואומרים לימין: 'טעינו'".
לבד משרון, ברור לגמרי למי הוא מכוון. מופז הרי אינו בשר מבשרה של התנועה. המתיחות בינו לבין ממלא מקום ראש הממשלה, שסבב עם 'אוטובוס ההתנתקות' ועשה לה נפשות, אף היא אינה סמויה. לא אחת התעמתו מעל דוכן המליאה.
"כשאומר זאת אהוד אולמרט, בנה של תנועת החירות שנולד לחטא הקדמון של מנחם בגין", הוא ממשיך וחוזר על דברים שאמר באזכרה שנערכה לזאב ז'בוטינסקי לא מכבר, "דבריו מתפרשים גם כ'הטעינו - הדרך שבה הלכנו הביאה להעמדתו בסכנה של הרוב היהודי בארץ. יש תזזית בתוך הליכוד, שכן יש הטוענים כי אין עוד צורך ב'קיר הברזל' וכי עלינו לוותר על חלק מארצנו כדי לאפשר הקמת מדינה פלשתינית, וזאת בניגוד לתורתנו (תורת ז'בוטינסקי ותנועת החירות - מ"ש) שארץ-ישראל שייכת לעם היהודי, ושכל הערבים יכולים לחיות בתוכה באוטונומיה או בזכויות שוות כאשר נהיה כאן רוב מכריע. הרי ההבנה של העם אחרי אוסלו היתה, שהפלשתינים על הנהגתם כיום אינם בני שיח, שכן הם אוחזים באסטרטגיית טרור בלתי מתפשרת, שאינה מאפשרת גם תחילת דיון.
"מפת הדרכים מהווה הכרה של מדינת ישראל בגבולות 67', והתמיכה בה היא הסכמה לעיקרון זה. מעתה ואילך, אם יעלה השמאל לשלטון הוא יוכל לומר כי הוא בסך הכל מיישם את העיקרון שנקבע היום, אשר עיקרו הוא כי אנחנו כובשים".
למרות חזון הבלהות, אומר ריבלין, שרון לא הפתיע ולא שיקר לציבור. הוא בא עם הרעיונות הללו לבוחר, ואם מישהו - כמוהו, למשל - תמך בו בכל זאת, הוא עשה זאת על אחריותו. כשלעצמו, הוא מכה על חטא: "בליכוד מתנהל ויכוח קשה", הוא אומר. "הלכנו בשני דגלים - בעד ונגד מדינה פלשתינית, ואני אחד האשמים בבחירתו של שרון. שילמתי מחיר לא קל כשאנשים חשבו שעברתי את הגבול בתמיכתי בו. ידידי הטוב, ראש הממשלה, אמר במפורש שהוא מכיר במדינה פלשתינית ושהוא חושב כי יש להביא לידי הכרעה כואבת שמחירה לא יהיה קל. מתוך שיחות שקיימתי עימו בשנים האחרונות, ידעתי שהוא רואה כורח בקיום רצף טריטוריאלי לפלשתינים וביכולתם לקיים מדינה משלהם, דבר המחייב פינוי ישובים. אמרתי: אני תומך בראש הממשלה, אך מתנגד לכל תוכנית שכזו. כשהלכנו לבחירות הייתי בטוח שזהו תהליך שאפילו אינו בחיתוליו. האמנתי שהליכוד יכול ללכת בשני הראשים, שהרי הפרטנר ממילא אינו מסכים - לא לתוכנית שרון ולא לתוכנית הליכוד. אבל עכשיו, ברגע של הכרעה, נשאלת השאלה האם הליכוד אכן מאמץ את תורת השמאל, שמבקש רוב יהודי אך מוותר על חבלי מולדת".
האם אפשר להבין שיותר משאתה מאמין לשרון, האומר כי יעצור את הנסיגה אחרי רצועת עזה וצפון השומרון, אתה מאמין לאנשי יש"ע, המזהירים כי זוהי רק ההתחלה?
"אני מאמין לראש הממשלה באמונה שלמה. אבל אני גם אומר לו: הרי לאחר שתסיים את תהליך ההתנתקות יבואו כל אומות העולם וידרשו עוד, או שיבואו אחריך אנשים לשלטון וימשכו אותך. אריק שרון ראה בעזה קלף מיקוח חיוני, אשר יחייב את הפלשתינים קודם כל לשקם את הפליטים ולהסיר מישראל את סכנת 'זכות השיבה'. גם הוא יודע שעזה לא תקבל מענה פוליטי מהמצרים, הרואים בה רעה חולה לא פחות מזו שרואים הירדנים באנשי הפת"ח ביהודה ושומרון".

מה לך ממשאל העם?
לפני כחודשיים השתתף ריבלין במפגש ראשי פרלמנטים בשטרסבורג. על רקע התגברותה של האנטישמיות בצרפת, ביקשו ראשי האסיפה הלאומית הצרפתית להוכיח לעמיתם מישראל כי הם פועלים נגדה ומוקיעים אותה, ובתום המפגש הכללי הוזמן ריבלין לפגישה נוספת. "היות שאיני שותה יין נסך", אומר ריבלין, "התכבדנו בפירות טעימים מתוצרת החקלאות הצרפתית". כטוב ליבם בפירות, התעניין נשיא האסיפה הלאומית הצרפתית אצל היו"ר מדוע אינו תומך בתוכניתם של ראש ממשלתו ושל יו"ר מפלגתו. "באמת רציתי לשאול אתכם האם עלי לתמוך בו", הקשה ריבלין, כדיווחו. "אולי אתם תוכלו לשכנע אותי. ראש הממשלה סבור שההתנתקות תעניק לנו שקט מהאירופים למשך 15 שנה, וכך נוכל לחזק בינתיים את מעמדנו. האם אכן תניחו לנו למשך 15 שנה?". כשענו לו "לא ולא" שאל אם יתנו לנו מנוחה 15 חודשים. וכששוב ענו "לא ולא" שאל אם יתנו לנו 15 שבועות. "אל תחלום אפילו על כך", השיבו לו.
דיווחת על כך לראש הממשלה?
"ראש הממשלה שמע ממני את תוכן השיחה, והגיב כי מכיוון שכך, האירופים יהיו מחוץ לתמונה. אני הבעתי את חששותי גם לגבי האמריקנים בעניין זה, למרות שעלי לומר כי שרון הביא להישגים משמעותיים ביותר ביחסים איתם. מה ששמענו מנשיא ארה"ב הוא דבר שכמעט לא נשמע על ידי אף נשיא מאז 1967. אך עדיין הפער בין עמדתי לעמדתו גדול, שהרי מעולם לא הסכימו אומות העולם כי ירושלים תאוחד וכי ארץ-ישראל אחת היא".
מה אתה שומע מראש הממשלה בשיחותיך איתו?
"יש בינינו דיבור מפעם לפעם, ואני לא חוסך שבטי ממנו מבחינה אידיאולוגית. על תוכנית 'מפת הדרכים', שאף לא אחת מ14- ההסתייגויות הוירטואליות שלנו נכנסו אליה, נקרע קרע בינינו. יש לי אמון באיש אבל אני חושב שהוא טועה טעות קשה. אריק שרון מחזיק היום בעוצמה ציבורית רבה יותר מזו של הליכוד. זה אולי המקום היחיד שבו היחיד גובר על הסינרגיה - אבל רק עד שלב מסוים, שהרי אנשים בחרו בו לא מתוך רצון לראות בו תכלית הכל אלא מתוך רצון למחות על מדיניות שהאמינה בערפאת.
"אריק הרי בא מבית מפא"יניקי והיה מתלמידיו של בן-גוריון, אמן הפרגמטיות. הוא מעולם לא ראה בנושא של ארץ-ישראל אידיאולוגיה לאומית. תפיסת העולם שלו היא פרגמטיסטית, אמנות האפשר. הוא ביטחוניסט ממדרגה ראשונה, ובכך אולי אף עולה על בן-גוריון. בעיניו בקעת הירדן חיונית לא משום שהיא נחלת אבות אלא משום שהיא שדה קרב עתידי שבו נתמודד בחזית המזרח. הוא גם לא רואה שום אפשרות שלא לקיים רצועה של 12 ק"מ על גב ההר. אלה תוכניות שלעולם לא יתקבלו על דעת הפלשתינים, אבל הוא מוכן ללכת כברת דרך בהנחה שבכך ישמור על היתר.
"אמרתי לו רק לפני ארבעה שבועות: ראה, חיבור מעלה-אדומים עם ירושלים הוא חיוני. אם אנחנו מוותרים על זה אנחנו מוותרים על אחדותה של העיר. אנחנו נבנה, הוא אמר, אבל לא צריך לדבר. אמרתי: מה פירוש לא צריך לדבר? צריך להכריז בקולי קולות. מס השפתיים שאתה משלם לאמריקנים יגרור דרישות מצידם ויחייב את ממשיכיך".
בנקודת הזמן הזו, האם יש לו לגיטימציה ציבורית למהלכיו? אולי יש מקום לבחון אותה בבחירות, או במשאל עם?
"למרות עמדתי הברורה, יש להזכיר כי בהצגת מועמדותו לראשות הממשלה פרש את תוכניתו ועימה הלך לעם, למרות שלליכוד היה מצע שונה. הוא לא הסתיר את דעותיו מעולם, גם לא ממני. איני יכול לומר לו: אריק, רימית אותי. אני יכול לומר: רובי ריבלין, רימית את עצמך. לא שעית לאלו שאמרו כי לא ניתן לתמוך בארץ-ישראל וגם בך, שהרי תמכת באריק. אנחנו עומדים בפתח עשרת ימי תשובה, ועלינו לתת לעצמנו דין וחשבון. אם מישהו חטא - חטאתי אני.
"רוב שרי הממשלה הצביעו בעד תוכנית ההתנתקות, כולל מי שלא מאפשרים לשרון היום - ובצדק - להכניס את מפלגת העבודה. כך ששרון מקבל לגיטימציה. גם עוזי לנדאו עדיין בממשלה, וגם חברים טובים אחרים כמו צחי הנגבי וישראל כץ, שהצביעו נגד התוכנית. מי שחושב שהחלטת ההתנתקות לא נתקבלה אינו יודע מה הוא סח. על השלבים לקבל אישור פעם נוספת, אולם ההחלטה עצמה כבר התקבלה".
כלומר, התעלמותו של שרון ממשאל המתפקדים מובנת.
"זאת איני אומר. אמרתי לו: מה לך ממשאל העם? אני נבחרתי על בסיס אמונתי שאינו כובשים בארץ-ישראל. גם אם תביא לי אלף משאלים של הליכוד המצדדים בהתנתקות, לא אעשה זאת. יכול להיות שמבחינה מוסרית, במצב כזה הייתי מתפטר מהכנסת. אני לא חושב שמרכז מפלגה צריך לקבוע לממשלה. אמנם אני אמרתי לשרון שלא יילך למשאל עם, כי אני לא אשמע לו, אבל יועציו יעצו אחרת. גם למשאל עם אין מקום, אלא כשמבחינה מצפונית עולה עניין שבו לא דובר עדיין. מששאלת את פי תנועתך, אתה מחויב בהכרעותיה. אבל האמת היא לשהתכנסויות בשאלות מכריעות מגיעים פחות ממחצית מחברי הליכוד. מראש לא היה צריך לשאול אותם".
בתפקידך זה, האם אתה מרגיש אחריות כלפי ההחלטות המתקבלות?
"אמרתי לחברי אריק שרון: אני אהיה בממשלה רק בזכותך, שכן חברי העניקו לי את המקום המכובד, ה-36, לאחר שהייתי במקום ה-9, בסמוך לך. אבל אם אהיה שר הדבר יחייב אותי להפעיל שיקול דעת שבו דעתי היא דעתי, אבל אצבעי היא של שרון. דבר זה איני יכול לעשות כשההכרעה היא בניגוד למצפוני ולאמונתי. לכן אמרתי: אני הולך לכנסת. הוא שאל אותי: מה, אתה רוצה להיות ממלא מקום של נשיא המדינה? אמרתי שאני אוהב את הכנסת ואני יכול לקיים משימות לאומיות ממדרגה ראשונה, ושלעולם לא אצביע בעדו בעניינים שבהם תורם יד על ארץ-ישראל בבחינת פינוי בית אחד. הסכמנו שלא להסכים".

מעבירים חוק מבלי להכירו
בכנסת הוא אכן הצליח לקדם לא מעט יוזמות ולהכניס שינויים. בין היתר הותקנו מסופי מחשב הותקנו במושביהם של הח"כים, הוחל איסור על כניסתם של חברי מרכז לדיוני הוועדות, וגם ערוץ הכנסת יצא לדרך. הוא שואף לבטל חלק מהוועדות, במיוחד אלה שאינן קבועות דוגמת פניות הציבור, המאבק בנגע הסמים, זכויות הילד והעובדים הזרים. עם הוועדה למעמד האשה זה יילך כנראה יותר קשה.
עבודת הוועדות היא לעתים קרובות שטחית: ח"כים נכנסים ויוצאים, מצביעים כפי שנאמר להם, מבלי לדעת על מה. האם צמצום הוועדות יפתור את הבעיה?
"אכן, אם היו פחות ועדות הנציגים בהן היו מעורים יותר. בפרלמנט הנורווגי יש 165 חברים ו-11 ועדות. שם אין מאפשרים לחבר להשתתף ביותר מוועדה אחת, ועליהם להיות ספציפיים בעבודתם הפרלמנטרית. במציאות שלנו קשה להחיל זאת, שהרי רוב סיעות הבית הן בנות פחות משבעה חברים. גם בליכוד, שהוא סיעה גדולה, רוב חברי הכנסת עסוקים בממשלה. עד שלא נצמצם את הוועדות, נחייב את חברי הכנסת להשתתף בדיוניהן ונקבע שרק חברי כנסת מן המניין רשאים להשתתף בהצבעותיהן, יועברו חוקים שלעתים מעביריהם אינם יודעים מהם. אני למשל לא מצביע על אף חוק מבלי שקראתי אותו, אלא אם אני רואה שהחוק מחייב אותי לומר שלום לרעייתי בכל בוקר, ואני יודע שאני אומר שלום גם בלי החוק הזה.
"בכוונתי גם להביא הצעות לשינוי תקנון הכנסת, כדי שלא ניתן יהיה לאיים על חברי הוועדה: אם אתם מצביעים נגד הממשלה נחליף אתכם. והרי יכולים להיות לבוא סחטנים ולומר: אם לא תיתן לי לא אצביע עבורך בכנסת. וכבר היו לנו סגני שרים שקיבלו מכונית תמורת אוסלו. לח"כ צריכה להיות אחריות כלפי החוק, שיידע על מה מדובר. זכותו של אדם לעלות להר הבית מבלי לדעת מתי נבנה בית ראשון ומתי נחרב בית שני (הכוונה היא לח"כ יחיאל חזן - מ"ש). הוא לא חייב לדעת היסטוריה. אבל עליו לדעת על זה חוק הוא מצביע".
האם גם בערב ראש השנה תשס"ו תכהן בתפקידך?
"כל עוד ארגיש כי אני יכול לכהן בכנסת כשאמונתי איתי, אעשה זאת. כשארגיש כי עלי לעזוב את הכנסת כדי לשאת דגל אחר, אתפטר ממנה. לא נולדתי בתפקיד הזה. אבל יתכן מאוד שהבחירות בפתח, שכן עד שהליכוד לא יכריע מהי הדרך שתוביל אותו לא נוכל להוביל את המדינה. אני דמוקרט. כידוע, יש בליכוד חברי מרכז - שאינם מצביעי ליכוד - הסבורים כי הדמוקרטיה אינה חשובה ביותר כשמדברים על נצח ישראל. אולם השקפתי היא שקיומה של ישראל מותנה בהיותה יהודית ודמוקרטית גם יחד".
ומה על משרת נשיא המדינה מבחינתך?
"אני פוליטיקאי. התפקיד אינו מגונה, אבל עד כה איש לא דיבר איתי עליו".

moshe@makorrishon.co.il



אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
10310 הודעות 18:57 14.09.04

ריבלין=יש מקרים בהם ניתן לשקול משאל עם ללא קולות הערבים

יו"ר הכנסת: יש מקרים בהם ניתן לשקול משאל עם ללא קולות הערבים
כך אומר יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין בראיון מיוחד ל"קול ישראל" בערבית; לדבריו, יש מקרים בהם הדמוקרטיה לא נחלת הכלל - בסוגיות שנויות במחלוקת הקשורות ליהודים או ערבים, יש לפנות בשאלה לאוכלוסייה הרלוונטית; עוד הוא אומר: אם הכנסת לא מתפקדת - שתלך לבחירות
מאת: רנית נחום-הלוי | עודכן: 17:36 14/09/2004

שרון דוחה על הסף את הצעת נתניהו לערוך משאל עם לאישור ההינתקות

----
"מדינה יהודית לא יכולה להתקיים אלא אם תהיה דמוקררטית ותקיים הכרעת רוב. אין לנו ארץ אחרת, וארץ זו בלי דמוקרטיה לא תוכל להתקיים".

כך אמר (יום ג', 14.9.04) יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין. עם זאת, מפתיע ח"כ ריבלין כאשר בראיון מיוחד לכתבת 'קול ישראל בערבית' אומר, כי בכל הקשור למשאל עם בנושא תוכנית ההינתקות, קיימת אפשרות לבחון משאל וקבלת הכרעה ברוב מיוחס.

לדבריו, "אני בהחלט חושב שיש נושאים שאנו מבקשים לראות שהוא דבר בבחינת יהרג ובל יעבור בכנסת ישראל. יש נושאים שהם ברורים שעליהם הרוב צריך להכריע... אך יש מקרים שאם מופנה הדבר לגבי אחד מגורמים אלה במדינה, ייתכן שצריך לשאול את אותם גורמים".

יו"ר הכנסת ממשיך ומסביר כי הדמוקרטיה לעיתים יכולה להרשות העדפת קול אחד על-פני אחר. "היה מי שהציע שאום אל-פאחם תעבור ותהיה חלק מיישות פלשתינית. האם נעשה משאל עם לצורך עניין זה ונשאל יהודים בירושלים וגוש קטיף? או נשאל את תושבי אום אל-פאחם בנושא זה?"

"כמובן שאתנגד לכך שמשאל עם כזה, שיקבע את גורלם של יהודים או ערבים. יש מקרים בהם צריך רוב מיוחס. באופן עקרוני, בדמוקרטיה פרלמנטרית לא יכול להיות שקול אחד יהיה פחות שווה מאחר. אני נגד אפליה בין העדפה של קול מסוים, אבל יש בארץ הזו מקרים שנדרשים לשאול שאלות המחויבות להיות ברוב מיוחד. דמוקרטיה יכולה להכריע שבמקרים מסויימים צריך רוב מיוחס".

בכך מצטרף יו"ר הכנסת, ריבלין לדעת חברו לסיעה שר האוצר, בנימין נתניהו, שקרא אתמול לבצע משאל עם ברוב מיוחס . כמו-כן מצטרף יו"ר הכנסת לדעתו של שר הרווחה, זבולון אורלב (מפד"ל), שהשמיע קריאה דומה, והתנה זאת בהמשך ישיבתה של המפד"ל בקואליציה.

ריבלין: אם הכנסת לא
יכולה לתפקד שתלך לבחירות

מדבריו של יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין מתברר, כאמור, כי על אף שהוא מתנגד לתוכנית ההינתקות ועל אף שעד לפני ארבעה חודשים פנה לראש הממשלה ואמר לו שלא ניתן לפתור בדמוקרטיה ייצוגית סוגיות שנויות במחלוקת במשאל עם, הרי שבראיון זה מודה יו"ר הכנסת, כי אין הוא שולל לבצע משאל עם, שיכריע בסוגיית תוכנית ההינתקות.

בראיון לרשת ב' של קול ישראל מוסיף ריבלין, "אנו נמצאים בפני מים אדירים העומדים לשטוף אותנו, בעיצומה של סערה, שכל הכרעה יכולה לזעזע את העם כולו. מדובר בדור שלישי של אנשים שבונים את ביתם , וזו הכרעה קשה ולא פשוטה... יש מקרים שאומרים חברי הכנסת, לא ידענו ששאלה זו תעלה בכהונתנו ולא בסמכותנו לדון בה. במקרה זה, ניתן להחזיר את ייפוי הכוח לעם".

יו"ר הכנסת מסביר כי לצורך הדבר יש לחוקק חוק יסוד משאל עם, דבר שלא נעשה משך 56 שנה, ובו יקבעו כל הסעיפים הרלוונטים לקיום משאל עם דמוקרטי. כמו-כן, יקבעו כל המהלכים כולל תנאים לקיום משאל עם ברוב מיוחס, כאמור. אפשרות נוספת שמעלה יו"ר הכנסת, היא לפתור בעייה זו על-ידי הליכה לבחירות, מכיוון שהכנסת יושבת כ"משותקת".

"הכנסת לא מאוחדת בעניין הינתקות או משאל עם. הכנסת צריכה להכריע בעצמה האם היא מסוגלת או לא למלא את תפקידה. אם היא מסוגלת - שתמלא תפקידה. אם לא מסוגלת - שתלך לבחירות. יש אפשרות אחת - שהממשלה תכריע והכנסת תכריע אחריה, או ללכת לבחירות על מנת להביא תוכניות חדשות ואמירות ברורות לעם", אומר ריבלין.

נוצר ביום: 14/09/2004
רשימות נוספות: רנית נחום-הלוי

--
עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.



http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:04   09.11.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. רבין:'הוטל עלי לפקד על כוח של מהפלמ''ח, בקרב הטראגי...  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 09.11.04 בשעה 21:46 בברכה, פילוביץ שחף
 
....נגד אניית האצ"ל "אלטלנה"

מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי אם לא בחייו אז בבית דין למעלה...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5036&forum=gil&omm=0


חברים/ות יקרים/רות !!

מזה זמן רב שכולנו מתדיינים בפרשת "אלטלנה" וישנם שגורסים אם זה במסמכים ואם זה מידיעה שיצחק רבין ז"ל פיקד על כוח הפלמ"ח ויש מי שגורסים, בדרך כלל מידיעה או ממקורות של הסטוריונים מטעם, שיצחק רבין לא פיקד על כוח הפלמ"ח שתקף את האנייה "אלטלנה".

לכן חובה עלי להביא בפניכם/ן את הציטוט מפיו (בפעם הראשונה הבאתי מקורות אחרים) של יצחק רבין שכתב בסיפרו "פנקס שירות" - שער שביעי,
פרק שבעה-עשר: מנחם בגין מקבל את ראשות הממשלה.

להלן:
הציטוט ככתבו וכלשונו בכלל והקישור לקריאת כל המסמך/הפרק בפרט




http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=0&view



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אונגרפלד
גולש אורח
   10:05   09.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. השתלתות על מצודת זאב  
בתגובה להודעה מספר 25
 
   למוחרת התבעה אלטלנה בשעה 6 בבוקר הפלמח זרק דרך חלונות של המצודה רימוגים וירו למרטף של המצודה שם נמצאו כ70 אש משארית הפליטה אשר היגיעו באלטלנה ולא היה להם איפו לגור ביניהם היתי אני אונגרפלד שמעון ץבגס לא נפצה אף אחדץ בצחנה יונה שהובינו אחר כך נפצה אחד מהניצולים מירעי היילי הפלמחץבמחנה יונה הינו שבעים בגופיות ותחתונים שבועים ובלי מזרון שכהנו על הריצפה בלתי מרוצפת על החול



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:15   11.12.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. שרון ופרס מכינים לנו אלטלנה נוספת...האמנם??  
בתגובה להודעה מספר 13
 
אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
12915 הודעות 22:27 10.12.04

פיצוח ''חידת שרון''?-אין חידה,יש בלוק רעיוני בציבור,

רבים תוהים עכשיו על "חידת שרון". בדרך כלל נשאלות השאלות הבאות: "האם הוא מחליף את עורו", "איך זה קרה לו" או "מתי בדיוק חל השינוי". האמת היא שאין לכך שום חשיבות.

את הפתרון הכולל הביא לא אחר משמעון פרס בנאומו חוצב הלהבות אשר נשא לא מזמן בכנסת. בין הגפרית והאש העולים משפתיו, הזכיר פרס גם את שמו של בן-גוריון ואמר שהוא, שמעון פרס ומפלגתו, נאמנים לדרכו של המנהיג האגדתי. אכן הוא צודק וגם שרון הולך בדרכו של בן-גוריון. בן-גוריון גידל גם את פרס וגם את שרון והם אינם יוצאים ממעגל רעיונותיו. אפשר לדייק ולומר שרעיונותיו נקלטו באופן פורמלי, בלי המינון והאיזון המיוחדים של "המורה", שרק הם הקנו לדרכו של בן-גוריון את האנרגיה הפנימית. אך זה רק טבעי – "דרכו של המורה" לעולם איננה נקלטת אצל תלמידיו בשלמותה. הרבה יותר חשוב ש"בן-גוריוניזם" השתלט למעשה על כל המחשבה הפוליטית והביטחונית בישראל דרך הזיכרון ההיסטורי ודרך הייחס המיתולוגי להיסטוריה של המדינה.


ישראל כולה נמצאת עדיין ב"מעגלי בן-גוריוניזם", וזו בדיוק הסיבה למצבנו כיום וזו הסיבה לכך ששרון נראה כ"חידה". אין שום חידה בשרון, החידה נמצאת בנו. אי אפשר להינתק משרון בלי להינתק מהעבר הבן-גוריוניסטי של הציונות ושל המדינה. הינתקות זו תכלול בהכרח את ה"ביקורתיות", המוכנות לגלות את ה"שלילי" ב"מורשת" הגדולה ומלאת הסתירות של בן-גוריון ולדחות אותו. במצבה הנוכחי, שרידותה של ישראל תלויה ביכולתה להתייחס בביקורתיות לעברה. אבל אין שיקול דעת בלי ידיעת העובדות. וכדי לדעת ולהפנים את העובדות יש לסגור לזמן-מה את "אלבומי הניצחון".


"נחזיר את לטרון יחד עם הירקות"


אחרי הניצחון הפוליטי של כ"ט בנובמבר 1947, נקלעה הנהגת הישוב לבעיה קשה: התברר שהמצב דוהר לכיוון מלחמה, בניגוד לפציפיזם המבני של אחדים ופחדים של אחרים. כידוע, היה בן-גוריון "יחיד בדורו" גם בכך שטרח לרכוש לעצמו אי-איזו הבנה בתחום. עתה נראה לאיזו רמה הגיע.


תוך חודשים ספורים התברר שנקודת הכובד של המלחמה נמצאת בירושלים, ובעיקר ב"קו" שם שיירות ההספקה הוכרחו "לפרוץ בדרך אל העיר". באמצע הדרך עמדה נקודה איומה – מתחם לטרון. היה ויכוח מה לעשות עם לטרון. בישיבת "מנהלת העם" הציע בן-גוריון להושיב בלטרון יחידה מזויינת. הוא נקט במספר דמיוני בקנה המידה של אותם ימים – 3 גדודים. אבל ציזלינג, אשר החזיק בתיק החקלאות מטעם מפ"מ, התנגד לכיבוש של השטח הערבי. בן-גוריון ניסה להתחמק מהבעיה המנטלית – לדבריו הבחורים בינתיים "יגדלו ירקות", וכאשר יבוא השלום יחזירו היהודים את השטח לערבים "יחד עם הירקות" (כך במקור).


רצוי להבין את התמונה אשר עמדה מול עיניו של בן-גוריון. הרעיון לגדל ירקות תוך כדי קרבות נראה אבסורדי על פניו, אלא שבן-גוריון ראה את המלחמה במונחים של "פרעות" וחסימות כבישים. בחשבון שלו עתידים היינו לעמוד באתגרים אלה, ובין קרב לקרב גם להשביח את השטח - ולהחזיר אותו לבעליו התקניים "עם הירקות". למעשה היתה זו תמצית הקונספציה האסטרטגית של הציונות הסוציאליסטית, אם כי בן-גוריון סטה ממנה פה ושם. אי אפשר לומר שהקונספציה הזאת כשלה בכל מקום, אך בדרך כלל היא כשלה. למרות זאת אך שום רעיון אחר לא היה מקובל על האליטה, להוציא את קומץ רביזיוניסטים אשר תוייקו משום כך תחת השם "פשיסטים".


כידוע, הדברים התפתחו אחרת. למעשה, עד להכרזת המדינה הוחזק מתחם לטרון על ידי בריטים, ולא היווה בעיה לשיירות. אך גם בלעדיו הצליחו "הכנופיות" להביס את הפלמ"ח עד סוף חודש מרץ במלחמת הדרכים. המשבר פרץ במלוא משמעותו עם חסמת דרכה של שיירת חולדה והתבוסה בנבי-דניאל, בין ירושלים לגוש עציון. תבוסות אלו סימנו את קריסת הקו האסטרטגי והטקטי אשר נקט הפיקוד היהודי, והן היכו גלים חשובים ביותר במישור הפוליטי – ארה"ב נסוגה מתמיכתה המוצהרת בהקמת המדינה. במילים אחרות, הלוחם הפלשתיני ריקן מתוכנה את הצהרת בלפור והחלטת עצרת האו"ם. פעם נוספת הוכח שאין ערך לתכסיסים מדיניים בלי גיבוי של כוח צבאי ובלי מוכנות והיכולת המקצועית להפעיל אותו.


השינוי בעמדה האמריקנית היה הסיבה העמוקה למבצע "נחשון", בו הופרו כל העקרונות של ההומניזם ו"טוהר הנשק" – למען הניצחון העתידי. לטרון נשארה מחוץ לתמונה, כאמור, אך בן-גוריון לא שכח אותה. מתוך ידע מודיעיני או מתוך מזל גדול הוא כיוון לרגע המוצלח ביותר – כאשר "צבא ההצלה" של קאוקדג'י כבר עזב את המתחם ואילו הלגיון הירדני עוד לא נכנס. לטרון הייתה ריקה כאשר בן-גוריון שלח את הפקודה לתפוס אותה על ידי פלוגה אחת של הפלמ"ח מחטיבת הראל. יצחק רבין פיקד אז על החטיבה, והוא לא ביצע את הפקודה. הזמן הוחמץ באופן טרגי.


בחודשים הבאים תקפנו את לטרון, שפכנו הרבה דם, ובכל זאת לא הצלחנו לכבוש אותה. על קרבות אלה נכתבו ספרים אשר גילו את הכשלונות ו"שברו מיתוסים", אך הציבור עדיין איננו מודע להפרת הפקודה הקריטית ועל קונספציה של "להחזיר עם הירקות", שהם אלה שיצרו את המסגרת הטראגית של הפרשה.


פרשת אלטלנה.


פרשת אלטלנה התרחשה ב"הפוגה" בין השלב הראשון של המלחמה לבין קרבות עשרת הימים. כאשר נזכרים בפרשת אלטלנה, מקובל לחשוב על הירי של ה"תותח הקדוש". אגב, יצחק רבין לא פיקד על "התותח הקדוש". השתתפותו בקרב הייתה מקרית לחלוטין: רבין בא למטה הפלמ"ח להיפגש עם חברתו לאה, כאשר האנייה נתקעה מול הבניין. חייליו נפרסו על החוף וירו באנשים השוחים במים. לא נמעיט בטרגדיות האישיות ובמוכנות להרוג את היהודים האשמים בהשתייכות לזרם הרביזיוניסטי – אך שוב אנו פונים לרובד אחר של האירוע.


ספינת אלטלנה נקנתה בכספי הבורגנים היהודיים בשנחאי (רובם ממוצא עיראקי), והיא הייתה אמורה להוביל אנשים ונשק לקראת חידוש הקרבות על-פי הסכם בין הצרפתים והאצ"ל. המבצע כלל חמש הפלגות, וכמות הנשק היתה עצומה במונחי תש"ח, אך הכול נפסק כאשר האנייה הושמדה בהפלגה הראשונה. הנשק נשרף ברובו, ונשק אחר לא הגיע כלל. כמו כן לא הפליגה משנחאי אניית נשק נוספת. לא היה צורך פוליטי להשמיד את הנשק, העילה הייתה שהוא כאילו מיועד לשמש למרד של אצ"ל נגד הממשלה החוקית. למעשה אצ"ל תיאם את המבצע עם הממשלה, אלטלנה התחילה לפרוק את מטענה בכפר ויתקין והנשק שהורד נשלח לצה"ל – אז מה הניע את בן-גוריון "להשתכנע" שאצ"ל כאילו מכין מרד? כמובן, הייתה כאן מסורת שמאלנית מושרשת, לפיה "הימין" הוא תמיד "פשיסטי" ורוחש מזימות של תפיסת השלטון. אך מעבר לכך, מיומנו של בן-גוריון עולה פרט מעניין. התברר שבאותם ימים היה בן גוריון בטוח בכוחנו מעל ומעבר לכל פרופורציה ולכל מציאות. הוא "תכנן" להרוס עד היסוד את לוד ואת רמלה באש תותחים בקוטר 68 מ"מ, לכבוש את דמשק במסע פלמ"חאי דרך הרי חרמון, ועוד תסריטים דמיוניים מסוג זה. בין היתר תכנן גם לכונן "הסדר החדש ללבנון" – רעיון זה חיכה למימושו ולכשלונו במלחמת לבנון העתידית ב-1982 בניצוחו של אריאל שרון.


אם כן, בן-גוריון סבר שהניצחון כבר מונח בכיסו והוא פנה לחשבונאות של "אחרי". כאן הייתה חשיבות עצומה לשאלה טכנית: מי הביא את "נשק הניצחון" – והיה צורך מובהק לשלול את נקודות הזכות מהיריבים הפוליטיים מן הימין. לא היה די בניצחון, הניצחון היה אמור להירשם על שמו האישי של בן גוריון ועל שם הזרם הפוליטי שלו – ועל שמם בלבד.


עלילת המרד טפחה וגדלה, פורקו גדודים של צה"ל ונעצרו אנשים ללא סיבה וללא משפט – אגב יצחק רבין ז"ל פיקד על אחד ממרכזי המעצר - אך ייאמר לזכותו של בן-גוריון שהוא עצר את ההידרדרות לדיקטטורה גלויה כאשר הבטיח את שליטתו בדרך ה"דמוקרטית". אולם אותנו מעניין הפן הצבאי של הפרשה, היינו האם בן גוריון צדק או טעה בהערכתו את מאזן הכוחות.


המבחן בא ב"קרבות עשרת הימים". שלוש חטיבות של צה"ל תקפו בשלוש נקודות נפרדות, ונכשלו בכולם. למזלנו, היה למלחמת העצמאות אופי מיוחד. את השלב ה"תקני" שלה ניהלו צבאות של המדינות השכנות למען הפלשתינים, כשלמעשה הם רק שילמו מס אידיאולוגי, ולא רצו להקריב ולהסתכן יותר מדי. בקרבות עשרת הימים הם בלמו את המתקפה של צה"ל, אך המחיר היה כבד מדי מבחינתם, ולמעשה הם "פרשו" מהלחימה. בנסיבות המיוחדות האלו, הפכו הכישלונות למפנה אסטרטגי לטובתנו. אך היה מחיר לכישלונות. בקרבות עשרת הימים לא היינו ביתרון מובהק אלא ב"תיקו", וייתכן שעם הנשק הנוסף של אלטלנה היינו משיגים ניצחון של ממש. בסופו של דבר ניצחנו בתש"ח, אך במחיר כבד, ועם גבולות אשר לא ניתנים להגנה אלא בדרך נס. אכן, עד ל"ששת הימים" הסתמכנו על הנס, וזה אפילו עבד – לפחות בינתיים.


נס ששת הימים


לא ניכנס לתיאור המלחמה הזאת, שהיא סדרת נסים גלויים, או צירוף נסיבות נדיר למי שאיננו מקבל את תזת הנס. אבל נבהיר נקודה אחת: צה"ל לא רדף את האויב המובס מעבר למכשולי המים – תעלת סואץ בדרום ונהר ירדן במזרח. יש לדייק – צה"ל בכלל לא רצה להגיע לתעלה, זה קרה באופן כאוטי ביוזמת המפקדים בשטח. מה שנוגע לירדן – כאן פיקד דיין לפוצץ את הגשרים – ובוודאי לא הייתה לו מחשבה לעבור את הנהר על גביהם. באור זה יש לראות את הבריחה המבוהלת של הערבים דרומה ומזרחה כמהלך אסטרטגי הנכון מיסודו, שמטרתו הייתה להציל את כל מה שאפשר אחרי התבוסה בסיבוב הקרבות הראשון. אמנם התברר שהפיקוד המצרי לא ידע לארגן את הנסיגה, אבל זה עניין אחר לחלוטין. לצה"ל לא הייתה היכולת להשמיד את האויב בעומק השטח, הכרעה גיאוגרפית לא הייתה אפשרית, ומכאן שהיה צריך לפעול במישור גיאוגרפי אלטרנטיבי, היינו ליישב את השטח ש"נכבש" (למזלנו הוא היה גם "משוחרר"). מכל מקום, מבחינה מקצועית, הורגש בצה"ל ה"חסר", והיה רצון עז להתנסות בצליחה יזומה של מכשולי המים ו"בפיתוח הניצחון" לעומק האסטרטגי.


צה"ל התחיל לקנות ולשדרג את הציוד הטכני לצליחה והניסוי הראשון בא במרץ 1968, במבגרת במבצע "כרמה" נגד בסיסו של ערפאת בירדן. המבצע נקרא לפעמים "היום השביעי של ששת הימים", והוא היה כישלון טוטלי של צה"ל. הכתובת כבר הופיעה על הקיר, אך לא נמצאו לה קוראים.


"מחדל מודיעיני"


"מחדל המודיעין" ב-1973 הוא מן המוסכמות בחברה הישראלית, כעין "נכס צאן ברזל" בהבנת הצבא והמלחמה, והוא כולו מיתוס, כזב ושקר. המודיעין היה מספיק ומדויק. אמנם ראש אג"מ אלי זעירא נתן פירושים מוטעים לעובדות הידועות, אך הוא לא "השתלט" על הממשלה ועל מטכ"ל. האמת היא שזעירא יצר "רעשים במערכת", אשר בתנאי המשבר הכבידו על עבודת הממשלה עד ומעבר לנקודה הקריטית. בין גורמי המשבר הייתה עמדתה של ארה"ב, שיקולי הבחירות, והרבה יחסים אישיים. אך הסיכונים היו ידועים, גם אם המעיטו בהם, וממשלת ישראל ביודעין החליטה להסתכן. הבעיה הקריטית הייתה שהיא לא ידעה להסביר את עמדתה לצמרת הצבא. זו לכל הסיבה למהלכים הכושלים של הימים הראשונים, אך גם זו סיבה חשובה והיא גבתה את המחיר שלה.


גם הצמרת של צה"ל לא הייתה נקייה בדו-שיח של חרשים בינה לבין הממשלה. אם הממשלה לא ידעה להסביר אצ מגבלותיה הפוליטיות ואולי אף לא הבינה אותן עד הסוף, כך התייחס גם צה"ל לחולשותיו, מגבלותיו ומגרעותיו. כתוצאה מכך רמת הסיכון שנטלה על עצמה המדינה לא נראתה רצינית במיוחד. מקובל היה לחשוב שצה"ל יחולל מפנה קיצוני תוך 48 שעות מפרוץ המלחמה; האמריקאים העריכו את הזמן ב-72 שעות – הבדל לא עקרוני. עקרוני היה ששניהם טעו. המחדל האמיתי לא היה בהערכה מודיעינית של האויב, אלא בהערכה מודיעינית של היכולת הקרבית שלנו.


כולנו זוכרים שבתוך כל הטרגדיה הייתה נקודת אור אחת – אריאל שרון, כאשר האוגדה שלו צלחה את התעלה והביאה את הניצחון, היינו התקדמות עד לק"מ ה101 בדרך לקהיר. אכן שרון הוא מפקד השדה הכי טוב שהיה (בינתיים) לצה"ל, אך נצטרך גם לעשות קצת סדר בעניינים.


כבר הזכרנו את מילת המפתח – היא ה"צליחה". נערכו תוכניות למלחמה עתידית, וכולן נבנו סביב ה"צליחה". צליחת הסער אמורה הייתה לשבור את רוח הלחימה של הצבא המצרי וגם לשכנע את הדרג הפוליטי במצרים ש"אין לו את אופציית הכוח". הביטחון בניצחון המהיר ובעיקר ה"זול" היה כה גדול, עד שזמנית ויתרו אפילו על המסורת הפציפיסטית. כך העדיף דיין את שרם-א-שייח' על פני השלום. כמובן, הויתור לא היה עמוק, ומשום כך היה גם זמני בלבד.


תחזיות המלחמה היו אופטימיות, והן נתנו לממשלה את הכוח הנפשי ליטול את הסיכונים כאשר אלי זעירא בלבל לכולם במוח והפריע להבין את המציאות הקשה. ברקע הייתה האמונה הדתית-כמעט בכוחו של צה"ל ובחולשת האויב, ומתוך כך נראתה הצליחה כבעיה טכנית בעיקרה. שיא השיאים של התוכניות היה "גשר הגלילים", אשר את שרידיו ניתן לראות במוזיאון השריון בלטרון. הגשר היה פיתוח ישראלי מיוחד כפלטפורמה טכנית ל"צליחת הסער", הוא לא נוסה בתנאים המתקרבים לאמיתיים, ובכל זאת קיבלו הוגי הרעיון את פרס בטחון ישראל "מראש", כי גם הניצחון היה "בטוח" מראש.


פתיחה זו לא בישרה טובות, ואכן, הרעיון היה פגום מן היסוד. גשר הגלילים היה אופטימלי לפריסה אל תוך המים, אך על היכולת הזאת היה צריך לשלם ביכולת התמרון. את הגשר היה צריך למקם בדיוק מול נקודת הצליחה הידועה מראש ובמרחק קטן מקו המים. במילים אחרות, את היכולת הטכנית שלו אפשר היה להביא לידי ביטוי רק בתנאים אופטימליים. אבל תנאים אידיאליים ומחושבים מראש מתקיימים רק בדרך נס, בדרך כלל כמתנה הנדיבה של היריב הטיפש. במלחמת יום הכיפורים לא נתן הצבא המצרי לצה"ל מתנות חינם.


אכן, הלוחם היהודי נלחם בגבורה, אך זה לא מספיק במלחמה אמיתית. התמונה הכללית של הקרבות מגלה בליל של רעיונות סותרים ובלתי-מעשיים-במציאות, אשר התגלגלה על המפקדים במפתיע. כדי לחולל מפנה תוך 48 השעות אשר נקבעו מראש, תקפה אוגדת אברהם אדן את הארמייה ה-2 מצפון: בלי מודיעין, בלי הכנות, ובלי עזרה מאוגדות אחרות. למעשה מכל האוגדה תקף רק גדוד שיריון אחד – למרבה הפלא הוא גם כמעט הצליח, אך במלחמה אין משמעות ל"כמעט הצלחה". במציאות של 1973, התגברו הארמיות המצריות על רגעי הפאניקה, וגם הארמייה ה-2 החזיקוה מעמד מול הגדוד הישראלי התוקף. מתקפת 8 באוקטובר הפכה לתבוסה קשה.


עכשיו עבר מרכז הכובד לאגף הדרומי של הארמייה ה-2, כלומר לאוגדת אריאל שרון. גורודיש, מפקד החזית, אמר לו "להתכונן לצליחה", ושרון שלח לתעלה את גדוד הסיור ה-87 שלו. הגדוד הגיע לקו המים בקצה הצפוני של האגם המר הגדול. הסיור גילה שבין הארמייה ה-2 מצפון והארמייה ה-3 בדרום היה "תפר" – חלל ריק אשר פתח אפשרויות אופרטיביות נדירות ומבטיחות. אך צה"ל לא ניצל את הטעות של האויב.


לכאורה יכול היה שרון לצלוח – אך בעורפו נמצא מתחם הידוע כ"חווה הסינית". פיקוד חזית הדרום כבר למד משהו בניסיון הנפל של אוגדת אדן, וחשש לצלוח כאשר האויב נמצא בעורף הטקטי. למזלנו, בדיוק אז הגיעה לחזית חטיבת הצנחנים ה-55 (מילואים). גורודיש הציע לשרון לצרף אותה לגדוד הסיור ולתקוף את "החווה הסינית" מהעורף, אך שרון סבר שהמתקפה לא תצליח, וש-5 גדודי חי"ר פשוט יושמדו במתקפה. הוא הודיע לפיקוד שבמתחם יושבת אוגדה מצרית שלמה: 12 אלף חייל ו200 טנקים. הפיקוד ביטל את המתקפה – אך גם את הצליחה.


שיקול אסטרטגי


שרון לא היה מרוצה מההחלטה אך "קיבל את הדין", והצליחה נדחתה עד ל-15 באוקטובר, כאשר שרון צלח את התעלה באותו מקום, כי למזלנו המצרים עדיין לא סגרו את התפר. בין תאריכים אלה ניטשו קרבות שחיקה קשים. בסופו של דבר נשחק הצבא המצרי יותר מצה"ל, וכך נוצרו התנאים לפלישה. ברם, מתחם החווה הסינית נשאר בידי המצרים, ולכן איים על הפלישה כפי שאיים ב-9 באוקטובר. משום כך הותקפה החווה הסינית במקביל לפלישה, והתנהלו שם קרבות קשים, בהם סבלנו אבדות רבות כולל "אבדות מאש כוחותינו" בגלל הפיקוד הלקוי.


בסופו של דבר הגשים צה"ל לכאורה את החלום שלו, היינו צלח את התעלה ופרץ לכיוון קהיר. היה זה בהחלט הישג טקטי-אופרטיבי מרשים, ובעיני רוב הישראלים הוא מוכיח ומסמל את ניצחוננו הסופי במלחמה. אבל התמונה משתנית לחלוטין אם נעלה לרמה האסטרטגית. ל"עיכוב" של הפלישה הייתה משמעות מכרעת. קרבות השחיקה העלו את "מחיר הניצחון" והפכו אותו ל"יקר מדי". גם אם הסבנו לערבים אבדות גדולות פי כמה מהאבדות שלנו, אין לכך חשיבות מכרעת, אם מדינות ערב מוכנות לשלם את מחיר התבוסה ואילו אנחנו איננו מוכנים לשלם את מחיר הניצחון. שיקול זה חורג מתחום הגבורה והמקצוענות הטקטית-אופרטיבית, אך הוא שריר וקיים. הוא מהווה כעין "חזית אסטרטגית" אשר עוברת במגרש הפוליטיקה, ההשפעות התרבותיות וכדומה.


כבר אמרנו שלאמריקנים הייתה הערכה מוקדמת של הליך המלחמה, לפיה המפנה לטובת ישראל יחול בתוך 72 השעות הראשונות; ברור שהייתה כאן הגזמה ביחס לכוחו של צה"ל, אך נראה שהתערבו גם שיקולים אחרים. במלחמה זו נועד לאמריקה תפקיד של משקיף מן הצד, וגם תפקיד של הנהנה העיקרי מן התוצאות. הרעיון היה שצה"ל יביס את הערבים וזה יתפרש ככישלון של הנשק הרוסי. בנקודה זו תיכנס אמריקה למשחק ותציע לערבים את עזרתה הדיפלומטית וגם את הנשק שלה, שעליונותו הוכחה זה עתה. במילים אחרות אמריקה תיכנס לעולם הערבי במקום הרוסים, על גבה של ישראל. המשחק היה דיפלומטי מעיקרו, ודרש לוח זמנים עדין, שכלל גם משחק במגרש היחסים בין אמריקה ורוסיה באו"ם, בין אמריקה לאירופה ועוד. תכנון המשחק התבסס על הערכת הזמן בין המתקפה הערבית לניצחון הישראלי – היה צורך לקבוע את מסגרת הזמן, ו-72 שעות נראו כמסגרת נוחה למשחק הדיפלומטי ולמסגרת הקרבית כאחת. כאשר לא עמדנו ב"לוח הזמנים", השתבש המהלך. וכאילו לא היה די בכך, סבלנו אבדות קשות בציוד. הטיל הרוסי הפיל בהצלחה מטוסים אמריקנים – מה שנגד את הרעיון הבסיסי של התמרון הדיפלומטי. עכשיו עלה המחיר שאמריקה הייתה אמורה לשלם לערבים, ובמקביל נזקקה ישראל לאספקה מיידית מאמריקה, מכאן שהיה אפשרי לגבות מאתנו מחיר גבוה יותר. אפשר לומר שבעצם הזמנו על עצמנו את הלחץ הדיפלומטי וסגרנו את ”אופציית הכוח".


כתוצאה ישירה של המלחמה, אם כי באיחור משמעותי, התחלף הממשל בישראל ו"הימין", כלומר בגין ושרון, עשו מאמץ אדיר ונואש "להחזיר את המצב לקדמותו" על ידי מלחמת לבנון ב-1982. מאמץ זה נכשל, כידוע וכצפוי. הכישלון לא נקבע באיזה "חוק היסטוריה" אובייקטיבי, ולא בא משום שהרעיון האסטרטגי של המלחמה נלקח מ"מורשתו של בן גוריון", אלא משום שהצמרת הפוליטית והצבאית לא הבינו את הליקוים האמיתיים של מלחמת יום הכיפורים ולא ידעו לנהל את המלחמה.


קשה מאד לתקן את השגיאות המבניות אשר התגלו במלחמה, אם אתה מכריז על ניצחון. קשה שבעתיים אם גיבורי התהילה של אותו ניצחון מיתולוגי הופכים לדמויות המובילות בפוליטיקה ועתידם הפוליטי תלוי בתהילתם. בחברה אריסטוקרטית התהליך אפשרי, כי הכל נשאר סגור בתוך קבוצה מקצועית מצומצמת, אבל לסדר אריסטוקרטי יש מגרעות אחרות. סדר דמוקרטי, לעומת זאת, בנוי על ה"פתיחות" – אם העם אמור לשלוט בגורלו, הוא צריך לדעת את האמת על האנשים שהוא בוחר להיות מנהיגיו.


אבל לא מספיק סתם "לדעת", השאלה הגדולה היא מה עושים עם המידע. דמוקרטיה מניחה לא רק פתיחות ושקיפות אלא גם "בגרות" ביחס למידע. אין מנהיג ואין מצביא שלא עשו טעויות. תרבות של תהילה מיתולוגית עלולה לדחוף לצמרת אנשים בלתי ראויים, תרבות של "עליהום" חוסמת לראויים את הדרך למנהיגות. כל הסדר הדמוקרטי בנוי על האיזון הדק בין שתי האפשרויות הרעות הללו. צריך להכיר בעובדה שהדמוקרטיה בישראל איננה "בוגרת" במובן זה – היא מתנדנדת בין שתי ההערכות ועוברת בקפיצה מאחת לשניה. בדיוק כך נולדה "חידת שרון".


הוא ואנשים רבים מסוגו אינם נכנסים לסכמה של "או גיבור או אפס". שרון הוא באמת המפקד הטקטי הכי טוב שהיה בישראל, אך אין זה אומר שהוא בהכרח חזק גם ברמה האסטרטגית, הנדרשת משר ביטחון ומראש ממשלה. אחת הצרות הגדולות של הציונות שבן גוריון לא גידל את "דור ההמשך", אפשר אף לטעון שכל המבנה הפוליטי והמפלגתי של ראשית המדינה לא איפשר צמיחה טבעית של מנהיגות ברמה אסטרטגית. המנהיגות הטקטית תפסה את העמדות בסולם הפוליטי, והגיעה לפסגה מבלי לפתח אופק אסטרטגי. זה השורש העמוק של משבר המנהיגות הנוכחי.


מצב זה ישתנה רק אם וכאשר האזרחים יהיו מסוגלים לנתח את העבר מבלי לפרוש אותו באופו פשטני על הציר שבין "התהילה" ל"המחדל". במציאות קיימים גם זה וגם זה. ב-1973 לא היה מחדל מודיעיני, אבל היה מחדל של הצמרת הצה"לית ופשיטת רגל ביטחונית של הצמרת הפוליטית. אלה ואלה לא ידעו לחשוב במונחים של אסטרטגיה ולא ידעו לעבוד יחד. לא הייתה הפריה הדדית כי אם סירוס הדדי, והתוצאות היו בהתאם. האזרח הישראלי הרגיש ש"משהו רקוב בממלכתו", המחדל הביטחוני של הפוליטיקאים היה נהיר יותר, ומכאן נולדה הנטייה לקדם את "גיבורי תהילה" של מערכת הביטחון לתפקידי מפתח בפוליטיקה. החל מיצחק רבין ב-1974 וכלה בשרון בימים אלה, הנטייה הביאה אותם לפסגת הכוח, והם כשלו בזה אחר זה. את הסיבה לכך הסברנו לעיל.


במה שנוגע לאריאל שרון, אפשר לטעון שיום ה-9 באוקטובר 1973 הייתה שעת הכושר ושעת המבחן האמיתי שלו. אני טוען שצליחת התעלה לא הייתה טובה לישראל. ייתכן שהיא עשתה רושם חזק והעניקה לישראל את תחושת הניצחון, אך בחשבון האחרון ישראל נשארה עם התחושה, והערבים נשארו עם הניצחון. ואחרת לא היה יכול להיות.


נגיד שהיינו צולחים את התעלה ב-8 או ב-9 באוקטובר והיינו דוהרים לקהיר. מה היינו משיגים בכך? הרי לא התכוונו לכבוש את בירת מצריים או להישאר בצד המערבי של התעלה – מה היה הרציו מאחורי הפעולה, מעבר לאינטרס המקצועי של האלופים? ייתכן שהייתה התקווה שהערבים "יישברו" כפי שנשברו במבצע קדש ובששת הימים, וייתכן שקיוו להשמיד את מערך הנ"מ. מערך זה נבנה במהלך מלחמת ההתשה, ובסיומה מצריים התחייבה לפנינו ולפני ארה"ב להשאיר אותו במרחק ניכר מהתעלה. אך מצריים הפרה את ההסכמים יום אחרי החתימה והטילים קודמו לתעלה. ישראל לא הגיבה, משום שהייתה מותשת במלחמת ההתשה, וגם משום שאמריקה התעלמה מהפרת ההסכמים הבינלאומיים כאשר ראתה בכך אינטרס. הנרטיב של "ידידתנו הגדולה" נשאר כמובן, אבל היה צריך להבין מה באמת עומד מאחוריה.


האינטרס העליון של אמריקה היה להחליף את ברה"מ במזרח התיכון. שר החוץ האמריקאי (יהודי) הנרי קיסינג'ר ביטא זאת בפשטות: "להחליף את הנשק הסובייטי בתיווך האמריקני". במילים אחרות, קיסינג'ר תכנן לשלם למצריים במטבע הישראלי. באופן כללי היה זה כנראה בלתי נמנע, וגם היו בכך צדדים חיוביים בשבילנו. אבל האינטרס שלנו היה לשלם כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. הצליחה פעלה בכיוון ההפוך. אחרי הצליחה וההתקדמות לקהיר הייתה התערבותה של ארה"ב ודאית, ובהכרח הייתה אמריקה תופסת את עמדת ה"עוצר" וה"מגרש", ואילו אנו היינו בעמדה של ה"רעים", ה"פולשים" וה"מגורשים". כלומר היינו נדרשים לשלם מחיר מקסימלי. המצב היה שונה אילו היינו משמידים את הפולש במהלך החלטי, מהיר ומשכנע. אז היו "תנאי הפתיחה" אופטימאליים מבחינתנו. במילים אחרות תסריט המלחמה כפי שהוכן מצידנו היה הביא אותנו לתבוסה מדינית גם אילו בוצע בהצלחה המירבית. לא הצליחה המרשימה אלא השמדת האויב הפולש בשטח הפלישה היה צריך להיות מטרת המלחמה מצידנו.


לא מקרה הוא שקיסינג'ר דיבר במונחים של "הגדה המצרית והגדה הישראלית" של התעלה. הדרג הפוליטי בישראל היה צריך להבין את המצב, ולתאם את היעד הצבאי למלחמה הבאה. אבל גולדה מאיר העידה על עצמה שהיא "אינה יודעת מה זה אוגדה". עם ההבנה כזאת בתחום המלחמה לא היה לה סיכוי לכוון את הדרג המקצועי של הצבא. אמנם גולדה הכירה במגרעותיה והסתמכה על שני "מומחי הביטחון" – ישראל גלילי ויגאל אלון, אך היא לא הבינה מה שהבין בן גוריון: שניהם, וכמותם רוב מפקדי הפלמ"ח, היו אנשי אידיאולוגיה, ולא אנשי צבא של ממש. בן גוריון מצידו סגר את הבנה הזאת ביומנו והוריש לציבור את החידה הגדולה: למה הוא "פירק את הפלמ"ח". אבל בכך עוד לא מוצה העניין.


האלטרנטיבה האופרטיבית


ידועה אמרתו של קלאוזביץ': המלחמה היא המשך של המדיניות באמצעים אחרים. בזמנו היה נהוג לבנות היררכיה ברורה של הנושאים, בזמננו אין צורך בכך. אם אנו יכולים לדייק ולומר: "המלחמה והפוליטיקה הם שני חלקים של חטיבה אחת". הפוליטיקה אבודה ללא "אופציה של כוח", וכן הכוח הצבאי הוא יותר מזיק ממועיל כאשר הוא מופעל בניגוד ל"אפשרי" הפוליטי. אבל מצד המלחמה (וגם הפוליטיקה) יש עניינים "טכניים": אם המפקדים אינם יודעים לנהל את הקרב, או אם החיילים אינם מוכנים להילחם, אזי אין משמעות לשום "אסטרטגיה".


במה שנוגע לרמת החיילים – לישראל לא היו עדיין בעיות ב-1973 – החייל היהודי לחם בגבורה והוא לא היה יכול לדעת אם הקרב שהוא לוחם בו "נכון" מבחינה אסטרטגית. אבל בדרג של הפיקוד היו ליקויים רבים, והניגוד הזה איננו חדש בהיסטוריה הצבאית. בממלכת אוסטריה אמרו על צבאה אחרי המערכה בצפון איטליה: "האריות נלחמו בפיקודם של החמורים". וכך גם הגדירו האנגלים את תפקוד צבאם במלחמת העולם הראשונה. איננו רוצים לומר שהמפקדים של צה"ל היו כולם בגדר "חמורים", אך בכל זאת רצוי לדעת משהו על תפקודם.


כבר אמרנו שרעיון הצליחה נעשה למין אידיאה-פיקס של האלופים, והם אף התחרו ביניהם בהמצאת שיטות צליחה טובות יותר. ב-9 באוקטובר היה אמור שרון "להתכונן לצליחה", העניין של החווה הסיני צץ כ"הפרעה צדדית" וקיוו לסלק אותו במתקפה נועזת. אבל למעשה היה הרעיון בלתי אפשרי, כי שרון היה אמור לנהל שני קרבות של העזה בשני כיוונים מנוגדים. דבר כזה הוא בלתי אפשרי, או לפחות מסוכן מאוד. היה צורך ליצור מסגרת על-אוגדתית, גייס, ארמייה או קורפוס.


גם מתקפת אדן ב-8 באוקטובר לא הייתה נקייה משיקולי הצליחה. בפירוש חשבו על האפשרות לצלוח על הגשרים המצריים אם יצליחו לתפוס אותם. מי שהחזיק בראשו את אופציית הצליחה, היה חייב לשמור כוח גדול כ"עתודת צליחה" ולא לערב אותו בקרב של תפיסת הגשרים. זה יכול להסביר מדוע רק שני גדודים מכל האוגדה נשלחו למתקפה. למעשה גם כאן הייתה נחוצה "מסגרת על-אוגדתית". אבל צה"ל לא היה מוכן למסגרות שכאלה. אפשר להניח שהאידיאה-פיקס של הצליחה העיבה על הקרב של 8 באוקטובר, אבל אצל שרון המצב היה שונה.


שרון היה יכול לתקוף את החווה הסינית בכל הכוח שעמד לרשותו. נזכיר שהייתה לו אוגדה שלמה עם 180 טנקים שהיו שווים ל-540 טנקים מצריים בחישוב היעילות הקרבית, המקובל והנכון. אילו היה שרון תוקף את המצרים מהעורף, על הנייר היו לו סיכויים טובים למוטט את האויב, לפזר ולשבות אותו, כי בדיעבד, אנו יודעים שהמצרים לא היו ערוכים ללחימה עם "חזית הפוכה". כניצול אופרטיבי של הניצחון הטקטי, הייתה אמורה אוגדת שרון להתקדם צפונה, ו"לגלח" את כל הארמייה ה-2. אוגדת שרון הייתה הופכת לפטיש ואוגדת אדן לסדן – או שאדן היה אפילו מצטרף למתקפה מול האויב המעורער. ב-9 באוקטובר הייתה הזדמנות נדירה למהלך מהפכני אשר היה משנה את פני המלחמה כולה ומביא לישראל ניצחון מהיר וזול, פחות או יותר במסגרת 72 השעות הנדרשות. אבל לשם כך היה צריך לוותר על הצליחה.


ביתר דיוק, היה צריך לוותר על קו מחשבה שלם ולעבור לתסריט אחר של מלחמה. במילים אחרות, נדרש מהמפקדים "אלתור עמוק", והרי לפי הנרטיב הבסיסי, צה"ל בנוי על האלתור עוד מימי עברו הפלמחא"י. אמנם, במובן מסוים "אלתור המפקדים" בכלל לא קיים. גאון האלתור ברמה הגבוהה ביותר היה נפוליון – והוא היה גם גאון בהכנה המדויקת של המבצעים. נפוליון גם נתן את המפתח התיאורטי לתופעת האלתור: "לא שאיזה אליל לוחש לי מה לעשות בשדה הקרב, הרעיונות באים מקריאה ומחשיבה מוקדמות", כך הוא כתב. בעברית קוראים לזה: "סוף מעשה במחשבה תחילה". ואפשר לדייק – ככל שהמעשה מהיר יותר ובלתי צפוי (מאולתר), כך נזקק הוא למחשבה מקדימה עמוקה ויסודית יותר. כאשר כל המחשבות והתכנונים סבבו על ציר הצליחה – האלתור הרדיקאלי לא היה בגדר האפשר.


לכאורה היה שרון בסך הכל מפקד אוגדה, ואילו "שינוי הקונספציה" היה שייך לרמה גבוהה יותר. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שרק לפני חודשים ספורים כיהן שרון כאלוף פיקוד הדרום. הבעיה הייתה שלא נדונה שום אלטרנטיבה רעיונית, כפי שלא נדון האספקט הפוליטי-האסטרטגי של המלחמה הבאה. אכן שרון יחיד מכולם ידע לבצע את הצליחה כי הוא באמת מפקד השדה הכי טוב של צה"ל. אך אין בכך משום הוכחה לכוחו בתחום של החשיבה האסטרטגית. ברם אין זה אומר שלא היו לו קונספציות אסטרטגיות. האספקטים האלה נקלטו מתוך הניסיון האישי אשר התרחש בתקופתו של בן גוריון.


"כאן הסתיימו רשומותיו של בן-גוריון"


הכותרת היא פרפראזה של הביטוי העוקצני משנת 1914. באוגוסט אותה שנה החלה מלחמת העולם הראשונה, והצבא הגרמני תקף בחזית המערבית אל תוך צרפת. התוכנית הייתה נועזת וחדשנית עד מאד, כי בתסריט אחר לא היו לגרמניה סיכויים לניצחון. התוכנית גם הייתה מחושבת מראש בקוויה הכלליים על ידי מרשל פון-שליפן, אלא שהוא נפטר ב-1907, ומשימת הביצוע נפלה על כתפיו של פון-מולטקה, הידוע כ"מולטקה-הצעיר" (להבדיל מ"מולטקה הקשיש", דודו, שהיה מצביא ממדרגה ראשונה.) מולטקה הצעיר לא הגיע לרמת קודמיו, וזה היה ידוע בצמרת הגרמנית, אך נעשה חשבון שלקרבה המשפחתית תהיה אי-איזו השפעה מאגית על מהלך המלחמה, מה שלא קרה בפועל.


אבל הייתה בעיה נוספת, מפותלת יותר. כבר אמרנו שהתוכנית המקורית הייתה נועזת, היינו כוללת מרכיב של מזל. היא כללה גם מרכיב של הונאת האויב. בכתביו התיאורטיים צידד פון-שליפן בהתלהבות במבנה הקרב הקרוי "קאנה" היינו כיתור האויב משני האגפים בו זמנית. אבל את התוכנית למלחמה ביסס פון-שליפן על התמרון הא-סימטרי, הצבא התוקף היה אמור לעקוף את האגף הצפוני בלבד ולדחוף את האויב במקום לכותרו. באגף הדרומי תכנן פון-שליפן להשאיר את היוזמה בדי צרפת, ואפילו לסגת אל תוך הרייך. החזית בכללותה הייתה אמורה לפעול כבדומה לדלת המסתובבת על ציר, והנסיגה הייתה מושכת את האויב אל תוך מלכודת. התוכנית הבטיחה גדולות, אלא שלביצועה היה נחוץ מפקד המבין אותה, המאמץ אותה בהתלהבות ובעל עצבים של ברזל. מולטקה הצעיר לא היה כזה. הוא החליש בהדרגה את "האגרוף הצפוני" וגם איפשר למפקד בדרום – שהיה במקרה גם נסיך לבית המלוכה – לתקוף ולזכות בתהילת הניצחון. התוכנית כשלה, וגרמניה הפסידה את המלחמה.


אולם בתוכניתו של פון שליפן היה פגם מבני. כדי להצליח, היה צורך לרמות את האויב, ומכאן שהיה צריך להסתיר את האמת מהקצינים של הצבא הגרמני. תיאוריית ה"קאנה" אשר פון שליפן הטיף לה, הפכה לחוט השדרה של הפיקוד הגרמני, ואילמלא כן הייתה התרמית מתגלית גם לצרפתים. ייתכן שפון-שליפן עצמו אפילו לא שם לב שהתוכנית שלו תלויה בנס – בכך שבראש הצבא הגרמני יעמוד גאון מהמדרגה הראשונה. והנס לא קרה – מולטקה הצעיר היה מפקד מוכשר, אבל לא גאון. במטה שלו שמו לב לתופעה הבאה: ככול שהתארכה המתקפה וככול שהתרבה החיכוך הצבאי, כך פחת הביטחון העצמי והחלטיותו של המפקד העליון, עד שהוא הסתבך בפקודות סותרות וסטה מהתוכנית המקורית. במצב זה נולד הפתגם: "למולטקה הסתיימו הרשימות של פון-שליפן, והוא לא יודע מה לעשות".


מצב דומה נוצר במדינת ישראל אחרי פרישתו של בן-גוריון. היה ניגוד מתמיד בינו לבין סביבתו הפוליטית, שהייתה הרבה יותר עקבית בדרך האידיאולוגית של הציונות הסוציאליסטית. כוחו האמיתי של בן גוריון ושעותיו הטובות היו דווקא בכך כשסטה מהקו האידיאולוגי, אך בסופו של המאבק נדחף בן-גוריון לשוליים של ההוויה הפוליטית. כפי שאמרנו, בן-גוריון לא גידל את דור ההמשך, אך נוצרה סביבו קבוצה של "צעירים" אשר כללה את משה דיין, את שמעון פרס, ובמעגל רחב יותר - גם את אריאל שרון. להם הוא הוריש את "רשימותיו" הבלתי כתובות.


המרשים בין כולם היה מבצע קדש. המלחמה ההיא תוכננה כשלושה מהלכים נפרדים, כאשר באחד מהם התכוונו לביים מין "איום" על תעלת סואץ כדי לתת עילה להתערבותם של האנגלים והצרפתים. אלה היו אמורים לבוא להגן על התעלה מפני הפולש הישראלי ובינתיים להחזיר לעצמם את את האחיזה בתעלה. בפועל היה השיקול מוטעה. ישראל הסתמכה על שתי האימפריות הדועכות, ואילו שתי האימפריות העולות – היינו בריה"מ וארה"ב – התאחדו וגרשו את יריביהם מהאזור ואת ישראל מסיני. אולם ישראל קיבלה אז פיצוי: פירוזו של הגבול הדרומי. אמנם, היא קיבלה גם את ה"תוספת" של מלחמת גרילה משטחה של רצועת עזה. כעבור11 שנה סחפה הגרילה את ישראל למלחמת ששת הימים.


אגב, ב-1967 התנגד בן גוריון ליוזמה הצבאית מצד ישראל, כי לדעתו היא הייתה אפשרית רק במסגרת ברית צבאית עם אחת מהמדינות המערביות, ושום מדינה מערבית לא הייתה מוכנה להושיט עזרה לישראל ב-1967. מכאן שהקונצפציה שלו נעשתה בלתי רלוונטית בנסיבות החדשות, אך הוא לא היה מסוגל להשתנות. גם את הפריצה לכיוון קהיר אפשר להבין במסגרת ה"רשימות" של 1956. הפריצה הייתה אמורה "לסמן את האיום" ולהביא להתערבותן של המעצמות. אלא שהנסיבות הגיאופוליטיות השתנו ללא היכר ו"רשימותיו" של בן גוריון הסתיימו, במובן זה שנעשו בלתי רלוונטיות, ומשום כך גם מזיקות.


כאמור, בן גוריון לא השאיר אחריו שום "משנה ביטחונית", אפשר רק לשחזר אותה במידה זו או אחרת של סבירות. באופן כללי היה בן גוריון בעד ארץ ישראל השלמה, ומשום כך התחמק מלהגדיר את גבולותיה של המדינה באופן נחרץ. הוא היה מוכן למעשה לתפוס עוד שטח במידת האפשר, אך הוא גם הגיע להסכם חשאי עם עבדאללה מלך ירדן, ומסר לו את כל ירושלים המזרחית כולל הרובע היהודי. בן גוריון היה ער לאספקט הפסיכולוגי של לחמת הגרילה, והבין שישראל חייבת להגיב בכוח מול פשיטות של ה"פדאיון", ה"מסתננים" וכל היתר, כי בלי תגובות אלו היה העורף הישראלי נתפס לדמורליזציה, אך למעשה הן הביאו למבוי סתום. אולם במסגרת של תגובה, אי אפשר לנצח בלחמה הזעירה.


כאן ראוי לציין כי אחרי מלחמת ששת הימים עשה שרון שינוי בטקטיקה, והפסיק את הטרור ברצועת עזה בשיטת החיסולים העקביים – אך גם זה לא לתמיד. הוא חזר על העיקרון של החיסולים בהיותו ראש הממשלה, אך הוא משלב את הטקטיקה המוצלחת עם אסטרטגיה של נסיגה. כאן מתבטא בבהירות ובחריפות הניגוד המבני של הגישה הבן גוריוניסטית, אשר שילבה אקטיביזם גלוי עם תבוסתנות נסתרת. למעשה, בן גוריון חיפש תמיד כוח חיצוני שיגן על המדינה. ייתכן שהוא אף צדק בנסיבות תקופתו, כאשר המדינה הייתה חלשה עדיין. ייתכן שגם היום איננו חזקים עד כדי עמידה ביטחונית עצמאית, ומוכרחים להיות גרורה של אינטרסים של אחרים. אך ברור שבחשבון הארוך, המדינה הנגררת תיעלם ממפת העולם. מכאן, שהציונות עומדת לפני תקופה חדשה, וה"אסטרטגיה" של בן גוריון אינה עוזרת לה יותר.


מיכאל ברונשטיין

----

אחד מהם נשאר כעתודה ולא השתתף בקרב בפועל.

בתסריט זה כישלון ה-8 באוקטובר היה הופך לפעולת הסחה מוצלחת. אין בכך שום פסול או מניפולציה, כי אומנות הפיקוד כוללת את היכולת לנצל אף כישלונות. אלא שהפיקוד הצה"לי לא הפגין את היכולת לנהל קרב משולב או מתקפה מתואמת. באופן מרומז עולה העניין מפרשנותו של יצחק רבין: "תוכנית המתקפה עמדה עם שתי רגליים על הקרקע: קודם תוקף אדן, אחר-כך שרון ואחר-כך אלברט". התקפה הבו-זמנית של שתי אוגדות נראתה לו בלתי אפשרית, כביכול

עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:36   20.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. מזכ''ל שלום עכשיו: מוכנים למלחמת אחים  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.03.05 בשעה 04:41 בברכה, פילוביץ שחף
 

כישלון להפגנת השמאל


יריב אופנהיימר - מזכ"ל שלום עכשיו: מוכנים למלחמת אחים

אל העצרת הגיעו כ-8,000 מפגינים תחת הסיסמה: "ישראל יוצאת מעזה; מ"שלום עכשיו" נמסר ל-Nfc, כי המטרה העיקרית היא לסחוף את הציבור לתמוך בהינתקות; בשל העצרת נסגרו לתנועה מספר רחובות מרכזיים בתל אביב

מאת: ענבל אביב | עודכן: 23:34 19/03/2005

מטה הרוב מתכנן הפגנת ענק תחת הכותרת: 'ישראל יוצאת מעזה'
----
כ-700 שוטרים יאבטחו במוצ"ש את עצרת השמאל בתל אביב
----
תחת אבטחה כבדה, התאספו במוצ"ש פעילי 'מטה הרוב' ותומכיו, לעצרת ענק בכיכר דיזינגוף בתל אביב על-מנת לתמוך בתוכנית ההינתקות. העצרת הסתיימה סמוך ל-23:00 בתחושה של כישלון.

האירוע, תחת הסיסמה "ישראל יוצאת מעזה", החל בתהלוכה גדולה שיצאה מכיכר רבין לכיכר דיזינגוף, ושם נערכת העצרת הגדולה. אל האירוע, אשר החל בשעה 19:00 בערב הגיעו כ-8,000 אנשים מכל הארץ באמצעות אוטובוסים מאורגנים, אך תקוות המארגנים כי עשרות אלפי מפגינים יגיעו לכיכר, התבדו למעשה. גם דוברים מטעם השמאל הביעו אכזבתם ואמרו כי מדובר למעשה בכישלון.

מטה הרוב מאגד בתוכו תנועות רבות, בהן: העבודה, שלום עכשיו, יח"ד, השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד והקיבוץ הארצי. יו"ר תנועת שינוי, ח"כ יוסף (טומי) לפיד, סירב במהלך השבת לאשר לנציגים מטעם תנועת שינוי לנאום מעל בימת העצרת, דבר שעורר רוגז רב בקרב מארגני ההפגנה. יו"ר יח"ד, יוסי ביילין, תקף את לפיד ואמר כי הוא מנסה לשבש את העצרת. תנועת שינוי מסרה בתגובה, כי בישיבה שקיימו מוסדות התנועה הוחלט עקרונית שלא להשתתף בהפגנות השמאל, כיוון שתנועת שינוי הינה מפלגת מרכז.

מ"שלום עכשיו" נמסר ל-Nfc, כי המטרה העיקרית של העצרת היא להביע תמיכה בתוכנית ההינתקות ולסחוף את הציבור הישראלי למתן תמיכה. מזכ"ל שלום עכשיו, יריב אופנהימר, אמר כי שלום עכשיו ערוכה לגרוע מכל - מלחמת אחים. אם יתחילו במלחמת אחים, אמר, תהיה מלחמת אחים. אנחנו מוכנים למלחמת אחים, הדגיש.

פינס: לא להסתה

שר הפנים, ח"כ אופיר פינס (העבודה), היה אחד הנואמים הבכירים בעצרת. פינס קרא לאנשים המתנגדים להינתקות לכבד את רצון העם. זה המבחן של הדמוקרטיה, אמר והדגיש, כי המפגינים שהגיעו לעצרת באו לומר למתנגדי ההינתקות: לא לסרבנות, לא להסתה, לא לאלימות. פינס קרא לתנועת שינוי לתמוך בתקציב המדינה כדי שניתן יהיה לבצע את ההינתקות. במקביל הוא קרא לראש הממשלה אריאל שרון להמשיך את התהליך, ולא להסכים לעריכת משאל עם.

ח"כ רן כהן (יח"ד) שהיה אחד הנואמים הבכירים מטעם יח"ד, הזהיר מפני שיבוש הדמוקרטיה בישראל על-ידי המיעוט. כובשי המאחזים והמשת"פים מאיימים לשרוף את המדינה והדמוקרטיה, אמר. כהן תקף בחריפות את המפגינים המכנים עצמם אחים שלנו, אך מנסים בפועל להכניע את הרוב. "אחים לא מצמידים אקדח לרכה ואחר כך מאיימים על אביהם", אמר.

רחובות נסגרו כדי לאבטח את המפגינים

בשל העצרת נסגרו לתנועה מספר רחובות מרכזיים בתל אביב, סביב כיכר רבין וסביב כיכר דיזנגוף. כוח משטרתי מסייר באזור החל משבת בצהריים. הרחובות נפתחו מחדש לתנועה החל מהשעה 23:00.

בין הרחובות שנסגרו לשני הכיוונים: אבן גבירול בקטע שבין ארלוזורוב למרמורק; קפלן בקטע שבין דובנוב לאבן גבירול; דיזנגוף בקטע בין אבן גבירול לפרישמן; שאול המלך בין דובנוב לאבן גבירול; בלוך בקטע שבין ארלוזורוב לאבן גבירול; שלמה המלך בין ארלוזורוב לאבן גבירול; שדרות בן-גוריון בין שלמה המלך לאבן גבירול; רחוב פרישמן בין שלמה המלך לאבן גבירול; והמלך ג'ורג' בקטע שבין שדרות הר ציון ועד פרישמן.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-66588-00.html?tag=4-12-06


13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://tinyurl.com/6pjd8


לחץ כאן » חשיפה: מה שרון והתקשורת לא מגלים לנו?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:04   01.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. אנשי עסקים מבקשים למשות את ה''אלטלנה''  
בתגובה להודעה מספר 13
 
אנשי עסקים מבקשים למשות את ה"אלטלנה"
יום שישי, 18 ביוני 2004, 8:06 מאת: מערכת וואלה!


חוף הים בתל אביב. יהיה קשה, אבל אפשרי (צילום: בוצ'צ'ו)

מחקר שהראה כי בני נוער חושבים שאלטנה היא ספינת הימורים דירבן יהודים אמריקאים להעלות הספינה. העלות: 2 מיליון דולר

אנשי עסקים עומדים מאחורי יוזמה למשות מהים את "אלטלנה", ספינת הנשק של האצ"ל שטובעה על ידי צה"ל ב-48' מול חופי תל אביב. ב"ידיעות אחרונות" דווח כי מספר אנשי עסקים ישראלים-אמריקאים, בעלי זיקה לתנועת "חרות" ההיסטורית, נפגשו בניו יורק והסכימו לממן את איתור ומשיית השרידים, בעלות של שני מיליון דולר.

היוזמה צצה בעקבות פרסום תוצאות מביכות של מחקר בשבוע שעבר, לפיו רוב בני הנוער סבורים כי "אלטלנה" היא ספינת הימורים. אנשי העסקים החליטו כי מדובר בפרויקט חינוכי ממדרגה ראשונה. היזמים פנו לסגן מפקד השייטת לשעבר, דודו שיק. קצינים במילואים בשייטת אמרו כי המבצע אפשרי, אך אינו פשוט. השרידים עלולים להתפרק, לאחר שנים כה רבות, ולכן יש להעלות את הספינה כשהיא מפורקת לחלוטין ולחבר אותם על היבשה מחדש.

הספינה, שהיתה עמוסה בנשק שקנה האצ"ל בחו"ל, הוטבעה בהוראת ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון. כשהגיעה הספינה מול חופי תל אביב פתחו חיילי צה"ל באש לעברה. 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל נהרגו.
http://news.walla.co.il/?w=//558561


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:36   09.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. ה''אלטלנה'' - האמת  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ה"אלטלנה" - האמת

בימים אלה נפתחה מתקפת שקרים בנושא הטבח ב"אלטלנה". זה החל עם חלומו של עמי איילון, לזכות לראות ב"אלטלנה" הנעשית ב"מתנחלים", נמשך ב"משפט" שערכה הטלוויזיה הישראלית לבן-גוריון, בסידרה "הנאשם מת מזמן", בו יצא הנאשם זכאי, בגלל עדות שקר שקופה וקלה להזמה. ועדיין עומד על הפרק.

מאת: חנה אייזנמן
ב"ה ירושלים, סיון, התשס"ה

דע את האויב!

"והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך" (שמות, ב'-י"ג)

'כאשר יהודים ניצים ביניהם, בה בשעה שבחוץ שוררת כלפיהם משטמה עזה וכל מצרי מרשה לעצמו להכות ביהודי – אז הרי זה באמת חוסר דעת ורישעות, אשר אין דעתו של משה סובלתם...'" (אבני-אזל. "מעינה של תורה").

הטייס ויליאם ליכטמן, ממתנדבי חו"ל למלחמת השחרור, מספר בספרו "בין המגן והצלב": "... התחלתי ללמוד כמה שמות שלא היו ידועים לי... ארגון צבאי לאומי, אנשי שטרן, הגנה, גח"ל. נודע לי על חילוקי הדעות שבין הפלמ"ח, ה"הגנה", ה"ארגון" ואנשי הלח"י, והמחשבה שיהודים נלחמים ביהודים, שעה שאויב מאיים עליהם מבחוץ, עוררה בי בחילה".

מצא את ההבדלים -
פאל קירש, הי"ד, היה ניצול שואה וניצול ה"תותח הקדוש" של בן-גוריון, שהטביע את ה"אלטלנה". וכך ביטא את הזוועה:

אנחנו יצאנו לדרך
לסבול וללחום בעדך,
הבאנו את רוח המרד
אניית נשק לשחרורך,

שנים ארוכות באירופה
עמלנו ללא הפוגה,
ואת פרי עמלנו 'אלטלנה'
הבאנו בעדך, מדינה.

ואיך שקבלתם אותנו,
אלוהים
לעולם לא נשכח!
על אחים חיילים חלמנו
אך נתקלנו באש התותח.

ואף כי 'אלטלנה' נטבעה
זיקפו ראשיכם חיילים,
לארץ ישראל השלמה
לעד נישאר נאמנים.

חיים חפר, פלמ"חניק:

רבותי ההסטוריה חוזרת

... ומספרת הסבתא לנכד
כל מקום שלפעול בו נחוץ
שם אומרים לפלמחניק ללכת,
וחייו כמו פקק בקבוץ.

יריות בקהיר עת נשמעו,
עת מבית איים האסון,
אל העיר חברינו נקראו,
וקורא להם שם ה'סזון'.

ומסיימת הסבתא לנכד,
ויושבת כפופה למולו –
כן הכושי יכל כבר ללכת,
כי הכושי עשה את שלו.

למי כל האשראי למלחמת העצמאות -
קירש, הי"ד, נהרג חדשים אחדים אחר כך בקרבות בנגב, נגד הפולשים ממצרים, מה שלא הפריע לאורי ברנר, מפקד עבר בפלמ"ח, להקדיש את ספרו – "אלטלנה" - "לחברי ההגנה, שעמדו לרשות כל משימה, בטרם מדינה, וחישלו יד ורוח להגנה פעילה, נשאו על גבם את כל כבדה של מלחמת העצמאות, והיו לצבא ההגנה לישראל..."

והרי זה מגוחך! ה"הגנה" לא נטלה כמעט חלק במלחמת העצמאות ואף חיבלה במלחמתו של האצ"ל לגירוש השלטון הזר מן הארץ!

להלן דבריו של ההסטוריון סידני ציון: "... מעטים בלבד השכילו לראות את מדינת ישראל כאומה שזכתה לעצמאותה, עקב מרד עקוב מדם נגד מעצמה קולוניאלית. תחת זאת רווחת הדעה, שהיהודים קבלו את ארצם בתוקף החלטות של ארגון האומות המאוחדות...

"העובדות הן שונות. מדינת ישראל נוצרה על אף ארגון האומות המאוחדות, שניסה להחניקה בלידתה, משחילק את הארץ והשאיר את ישראל בלא גבולות בני הגנה...

"... מדינת ישראל דחתה מכל וכל את מהפכתה, משום שה'אנשים הלא נכונים' לחמו בבריטים. המאבק התנהל על-ידי ה'ארגון' ושותפו הקטן והנועז, קבוצת שטרן. ה'הגנה', צבא המחתרת ה'רישמי', נשאר מחוץ לזירת הקרב, בתוקף צו של הסוכנות היהודית, זו ממשלת הצללים ששלטה על האכלוסיה היהודית בתקופת המנדט. לאמיתו של דבר היתה הסוכנות היהודית מחוייבת למדיניות שיתוף-פעולה עם האנגלים – ואולי אפילו לשיתוף פעולה שבא בעבירה. היא השתמשה ב'הגנה' כדי להכפיש את חיילי הארגון, להלשין עליהם, לחטפם ולענותם..." ("מי גרש את הבריטים מארץ ישראל", יוסף נדבה).

המלחמה שעשה צה"ל בערבים, לאחר הכרזת עצמאות ישראל, בזכות האצ"ל, לא היתה-עוד מלחמת שחרור, אלא, הראשונה במלחמות מדינת ישראל בג'יהאד הערבי!!! בשעה שהאצ"ל ונגזריו חירפו נפשם למען שחרור הארץ מידי זרים, התעסקה מפא"י – הסוכנות היהודית, בבניית מעוזי ההגמוניה הפועלית בארץ; מה שנקרא – "השמאל בנה את המדינה".

האמת היא אבסולוטית

קלישאה מדוקלמת רבות ע"י שוחרי "אובייקטיביות" למיניהם היא – "האמת נמצאת איפשהו באמצע". כדי להימנע מ"לשים ראש במטה חולה", ומוסיפים חולי למטה.

הקלישאה הנ"ל משמשת מס שפתיים לרוב חוקרי אירוע ה"אלטלנה", כאשר האמת, בכל כבדה, ללא שיור, מונחת בצד אחד בלבד – בצד הקרבנות – האצ"ל ואתו כל "הישוב", מאז ועד עתה!

שינאת חינם

שינאתו התהומית של בן-גוריון לאצ"ל ולראשה בגין, היתה מן המפורסמות. על כן, בדיון בנושא פירוק הפלמ"ח, ניסו מפקדי הפלמ"ח להסיט את בן-גוריון מכוונתו לפרק את פלוגות-המחץ בדברים כדלהלן: "... פלמ"ח תמיד הלך בראש... כאשר צריך לעשות פעולה נגד אצ"ל ולח"י – הולך פלמ"ח"! (יוסף טבנקין, על-פי הספר "מדינת ישראל המחודשת", בן-גוריון). רבין הבהיר שהפלמ"ח כבר יודע איך לטפל ב"פורשים".

אבא אבן מספר: "... אמרנו: בן-גוריון, יש דוח. מדינה יהודית והנגב כלול בתוך מדינת היהודים (כי זו היתה תמייד דאגתו, שיציעו לנו מדינונת בלי הנגב). אבל הוא בשלו: "לגמור עם הפורשים!". כשראינו שאי אפשר להשפיע עליו להתייחס למה שאנחנו אומרים, קמנו והלכנו לקראת הדלת. ואז קולו רדף אחרינו: 'מה זאת אמרתם? מדינה יהודית עם הנגב? מדוע לא אמרתם לי את זה קודם"?'.

עידוד הרודפים, המוסרים והמלשינים ע"י הנהגת ה"ישוב", קרי, ע"י בן-גוריון – "בן סורר ומורה".

הסוכנות בראשות בן-גוריון פרסמה חדשים לבקרים, כרוזים, בהם היא קוראת ל"ישוב" להתגייס למלחמה ב"טרוריסטים" ולהסגירם לידי המשטרה הבריטית. אך אהדת ה"ישוב" לאצ"ל התרחבה והלכה, ככל שהפליא יותר את מכותיו בבריטים. דבר זה ביקש בן-גוריון, בכל כוחו, להחניק...

להלן נוסח אחד הכרוזים: "... הסוכנות מציעה בזה שכל האנשים המכירים את מי שהוא מהטרוריסטים עליהם להודיע תיכף ומייד למשטרה (משטרת המנדט, ח"א) בעל פה, בכתב או בטלפון ולקיים בזה את המצווה: 'ובערת הרע מקרבך'.

"אבות שיש להם בנים בארגונים עליהם, באותו האופן, להודיע למשטרה ולקיים בזה את המצווה: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" ועליו להוציא אותו אל הזקנים ולאומר להם: "בני זה סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ואמו, והוציאו אותו אל שער העיר וסקלו אותו העם באבנים". ובפרט שהאנגלים אינם מתכוונים לעשות לטרוריסטים שום דבר רע. הם יחזיקו אותם שנה שנתיים מובדל מאנשים עד שתתקרר בהם עודף המרץ, שבא להם כנראה מריבוי אכילה ומאי מעשה מתוך עצלות.

חברי הארגונים הטרוריסטיים שיפנו במשך 24 שעות למשטרה יקבלו עונש של שבוע - שבועיים מאסר ויעמדו זמן ידוע תחת פיקוחה.

ההורים שלא יעשו את זאת גורמים ליישוב, להם ולבניהם, אסון איום שיחול בראש וראשונה עליהם ועל בניהם. ועת לעשות למען העם היהודי והמולדת".

תרמית ה"אלטלנה" – עלילת ה"מרד" ב"אדון"

כאמור, זה לא עזר, ובן-גוריון החליט על פעולה דראסטית, שתציג את בגין ואנשיו כ"מורדים במלכות", וכך נולדה פרשיית ה"אלטלנה".

בן-גוריון התעלם מן ההסכם עם האצ"ל, בדבר חלוקת הנשק והציג אולטימטום לבגין, הדורש ממנו להעביר את כל הנשק לידי ה"הגנה" בתוך עשר דקות. מובן שלדרישה פרובוקטיבית כזו לא היה שום סיכוי להתקבל. החלטות כאלה לא מתקבלות על רגל אחת. ומכיוון שהאולטימטום לא נענה, יכל היה בן-גוריון לנהוג באנשי האצ"ל כבמורדים...

כך גם על-פי עדותו של אליעזר ליבנה, מראשי מפלגתו של בן-גוריון ומי שהיה בשעתו עורך "אשנב" – בטאון ה"הגנה" והמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, במעריב (28.6.1966): "בן-גוריון רצה לחסל את 'אלטלנה' בגלל סיבה אחת: הוא רצה שאנשי אצ"ל יופיעו כמורדים במלכות, שכן בתקופה ההיא היה האצ"ל בשיא השפעתו. גם בעניין זה היה לו חישוב מדיני פנימי...

אצ"ל, שתרם תרומה כל כך חשובה להשגת העצמאות, לא הגיע לשלטון משום שלא ערך חישובים כאלה..."

ה"הפוגה" - עלה התאנה לפשע

ליכטמן נקרא אל מפקדיו ונאמר לו להתכונן ולהכין את אנשיו להפצצת ה"אלטלנה". ליכטמן דרש סיבה שתתקבל על דעתו.

ואלו הדברים שנאמרו לו: "העניין מסובך מכפי שאתה חושב. עכשיו יש הפוגה. הממשלה הישראלית הבטיחה לאומות המאוחדות שלא ייעשה שום דבר שיש בו להפר את ההפוגה, גם לא כל ניסיון להבריח נשק לתוך המדינה הזאת".

ליכטמן מספר: "חייכתי אליו – 'הרי אין זה חידוש לגביך. בכל לילה מובא נשק באופן בלתי חוקי, הפוגה או לא הפוגה. אתה יודע זאת והאו"ם יודע זאת, אם כן, מה הרעש'"?

ואכן, בכרך – מלחמת העצמאות - בסידרה "ההיסטוריה של ארץ ישראל", שנכתב בידי ד"ר אילן עמיצור וד"ר מאיר פעיל, נאמר (ע' 58): ".... לא הופרעה כמעט זרימת ההספקה המאסיבית של נשק כבד ומטוסים לישראל במהלך אותה הפוגה, ותנועתם לא נודעה למשקיפי האו"ם – לבד מבואה של האניה "אלטלנה", שעליה נודע למשקיפי האו"ם עקב המחלוקת בין ממשלת ישראל לראשי האצ"ל בדבר ייעודו ודרכי פריקתו של הנשק שהביאה".

אף לא מילה אחת על "מרד", או על הגנבת נשק בלא ידיעת הממשלה הזמנית. היה מו"מ, היה סיכום והיתה הסכמה. ואז הקפיצה ה"הגנה" את האולטימטום למסירת הנשק בתוך עשר דקות (!). צוות האלטלנה, שהבין לאן נושבת הרוח, הרים עוגן ויצא ללב ים. מול חוף תל אביב עלתה אנית הנשק על שרטון.

לא היתה גם תנועה אחת ולא קשר ימי אחד, שעשתה האלטלנה בלי ידיעת אנשי בן-גוריון. יש הטוענים כי גלילי מסר מידע מוטעה על השיחות שהיו לו עם אנשי בגין, אך איש לא יוכל לומר שבן-גוריון לא ידע על מהלכי האניה, או כי אנשי האצ"ל לא דיווחו ואף ביקשו את שיתוף הפעולה של ה"הגנה". הם אף הציעו ל"הגנה" להטעין גם את הרכש שלה על האניה, כדי שזו תוכל להרים עוגן בהקדם האפשרי. ה"הגנה" לא נענתה, אך גם לא ענתה בשלילה, והשאירה את אנשי האצ"ל "תלויים באויר".

ליכטמן, הטייס היהודי אמריקני, שלא ידע שהאלטלנה אולצה לשוב ללב ים, מה שגרם לגילויה קבל עולם ואו"ם, תמה – "אינני מבין, מדוע חייבת הספינה לבוא במשך היום? יש מקומות רבים למדי ששם תוכל הספינה לעגון וששם יוכלו לפרק אותה, מבלי שאיש ידע על כך. לשם מה כל ענין אומץ הלב וגילוי הפנים"?

וזה השקר שקבל בתגובה: ".... הם רוצים להפוך זאת להצגה גדולה; להראות את כוחם, להתגרות בנו...".

ליכטמן ביקש לדעת אם יש יהודים על האניה. התשובה שנאמרה כלאחר יד היתה, שברור שיש יהודים על האניה... ליכטמן הגיב בזרם של קללות והבהיר שלא רק שלא יציית לפקודה לרצח יהודים, אלא, יכניס כדור בכל אחד מטייסיו שיציית לפקודה כזו...

כשביקש יצחק גרינבוים, למצות כל דרך למניעת פעולה דראסטית, מגיב בן-גוריון כדלהלן ("אלטלנה", אורי ברנר, "אלטלנה", שלמה נקדימון. "ללא פשרה", רומן פריסטר, ועוד):

"גרינבוים יקירי,

איני יכל להיכנס לצערי עכשו למשא ומתן עם אצ"ל, משני טעמים:

1. יש החלטת הממשלה.
2. זה מאוחר.

הודענו כבר לאו"ם (שהיה במקום) שלא אנו הבאנו נשק לארץ – אלא קבוצת פורשים ולא נוכל עכשיו לעשות קנוניות עם האצ"ל על החבאת הנשק...".

וזו, בעיני בן-גוריון, תירוץ מספק לירי ביהודים ולהטבעת הנשק. ואכן, בן-גוריון קיבל צל"ש ("מלחמת העצמאות", ההיסטוריה של ארץ ישראל): "ברנאדוט אף הביע סיפוק מן התקיפות שבה נהגה ממשלת ישראל בפרשת ה'אלטלנה'".

לאור הנ"ל סבירה ביותר השערתו של שמואל כץ (יום האש, ע' 408): "... כבר היתה האניה בדרכה לתל אביב, כשהיא נושאת מטרה שבעיני בן-גוריון היתה חשובה הרבה יותר מכמה אלפי רובים, מכמה מיליוני כדורים 303 וכל השאר. על סיפונה של "אלטלנה" היה מנחם בגין, שהובא למצב בו אפשר יהיה לנהוג בו כעם מורד. לאחר שיחוסל בגין (ואם לשם כך צריך יהיה לפוצץ את האניה הרי המחיר שווה) יהיו בלי ספק רעש ודברי ביקורת, ואולי אפילו התמרדות מצד חסידיו של בגין. מה טוב; אפשר יהיה למחצם בהמון.

"אני כותב את הדברים האלה חמש-עשרה שנה לאחר מעשה. אני כותב אותם בלי להט.... נעים היה הרבה יותר אילו יכולתי למצא הסבר, להוכיח שהכל היה בבחינת אי הבנה, שמשהו השתבש בקשר, שטעות בכיוון היא אשר איפשרה לירות על אנשים בלתי מזויינים הנמלטים בשחייה מן האניה הבוערת, שבגלל איזה עיוורון פיזי פתאומי שתקף את כל החיילים בבת אחת לא הבחינו בדגל לבן המתנוסס על האניה, במטפחות לבנות שאנשים שוחים מנפנפים בהן כאחוזי תזזית....".

וכך זה נראה לצופים מן החוף:
וכך זה נראה -
"ואני, בתוך כל ההמון הגדול, למטה על שפת הים, עמדתי, ויחד עימהם במו עיני ראיתי.... ראיתי בחורי ישראל קופצים ממכוניות גדולות וכובעי פלדה על ראשיהם, ומקלעים דרוכים בידיהם, והם חמושים מכף רגל ועד ראש, והם שנים שנים, שלושה, עשרות, מאות רבות – רצים לירות ביהודים... ובין הבתים עברתי ועל הגגות והגזוזטראות פלוגות ישראל, ולמטה בים, על תורן האניה ועל סיפונה יהודים עומדים ומניפים דגל לבן וזועקים: אל תירו! שברי גדול כים, והאסון מחריד. כולנו נוצחנו עתה, כולנו הפסדנו, ולא ניטהר אלא במעיינות אהבת ישראל".

כך תיאר עזריאל קרליבך בעיתון "ידיעות מעריב" (היום מעריב), כמובא ב "אלטלנה" (שלמה נקדימון), את הטבח באלטלנה והטבעת הנשק שהיה חיוני לישוב כאויר לנשימה.

מפי ה"גבורה" -
ערב מלחמת ששת הימים, הצטרף מנחם בגין למשלחת, שיצאה לשדה בוקר, לבקש מבן-גוריון לחזור ולקבל עליו את ראשות הממשלה. בעקבות אותה פגישה אמר בן-גוריון: "אילו היכרתי את בגין אז כפי שאני מכירו היום, היו פני ההיסטוריה שונים."

מכאן, גם אליבא תפיסת ה"ממלכתיות" של בן-גוריון – "המדינה זה אני", לא היתה שום הצדקה לטבח ולהטבעת האלטלנה, שכן, בן-גוריון חשד בבגין לשווא. למעשה מודה בן-גוריון ש- א. לא היה לו שמץ של מידע או של הבנה לכוונותיו של בגין. ב. סילוק בגין היתה מטרתו העיקרית של בן-גוריון, וה"אידיאולגיה" שהנחתה אותו היתה – קיבוע ה"הגמוניה הצודקת של 'הציונות העובדת'", (אהוד שפרינצק, "אלטלנה – הרהורים פוליטיים מקץ שלושים שנה") בראשותו.

טובת המפלגה קודמת לטובת האומה

השמאל רצה לשלוט בכל מחיר, ולו על מדינת חסות או אפילו על ישוב חסות, ובלבד שהשלטון על אחיו יהיה בידיו. העצמאות היתה ערך בעל חשיבות משנית, ואולי אפילו חסרת ערך, כפי שניתן ללמוד מדברי ישראל גלילי בהרצאה שנשא ב-7 במאי 1946: "רק יהודים דון קישוטים יכולים לקוות, שיש בכוחם של היהודים לאלץ את השלטון הבריטי לפנות את ארץ ישראל...

"הציונות לא ביקשה להשיג... את גירוש השלטון הבריטי ולא את כיבוש השלטון בידי היהודים... הציונות חזקה בדעתה, כי כוחנו קטן מדי כדי לאלץ שליטים להסתלק מכאן וכוחנו דל מדי כדי להחזיק בשלטון בארץ בלא הסכמה בין-לאומית... מעולם לא חשבנו שהציונות תתגשם על שדה הקרב. תמיד האמנו ומוסיפים להאמין, שהציונות תתגשם על הקרקע, על העליה, על ההתיישבות" (ספר תולדות ההגנה, כרך ג', חלק ג' עמ' 1740 )

כל העובדות מצביעות על כך, שאילו ה"הגנה" הפלמ"ח והסוכנות היהודית שיתפו פעולה עם האצ"ל, אפשר היה להכריז על הקמת המדינה בתאריך מוקדם יותר ובתנאים משופרים יותר. בצורה ובנסיבות בה הוכרזה המדינה, מוטב היה שלא היתה מוכרזת. בן-גוריון הכריז על הקמת המדינה שה"שמאל בנה" ולא על מדינת היהודים, ולהלן ההוכחה לדבר -
"התנועה הרוויזיוניסטית חזרה לחיק ההסתדרות הציונית העולמית, ולא חלף זמן רב עד שהחלה לתבוע את שיתופה בכל המוסדות, לרבות מערכת הביטחון. אנשי מפא"י הזדעזעו. אולם יצחק גרינבוים ראה את התביעה כלגיטימית בהחלט...

"'עקשן בלתי נסבל' היה מתריס נגדו גלילי, שלא רצה לשמוע על הידברות כלשהי, בטרם יניחו ה"פורשים" את נשקם. גרינבוים מצידו גרס שאין לדרוש הנחת נשק כל עוד לא נחת הסכם שיבטיח את זכויות ה"פורשים" אחרי שיקבלו את מורת ההנהגה הציונית".

גרינבוים ביקש לשתף בהחלטה, אשר להידברות עם האצ"ל, את הנהגת ההסתדרות הציונית בארה"ב. מפא"י הסכימה ובן-גוריון היה אמור לשגר מכתב לאנשים בחו"ל. משבוששה התשובה לבוא, חשד גרינבוים שבן-גוריון רימה אותו, כדרכו. כשנפגשו, שאל גרינבוים את בן-גוריון האם התקבלה תשובת ההנהגה בארה"ב. בן-גוריון ענה – "אין לי מושג". גרינבוים הוסיף לשאול – "מתי נשלחו השאלות לאמריקה"? בן-גוריון השיב – "לא ידוע לי". גרינבוים – "אבל הרי חתמת על המכתבים". בן-גוריון - "אני? מדוע אחתום על מכתבים כאלה?"

וכן הלאה...

גרינבוים לא התאפק – "אתה יודע מה? אתה פשוט רמאי"!

-"שמור על מוצא פיך" אמר בן-גוריון. הסתובב לאיטו, ובצעדים מדודים יצא את החדר..." ('ללא פשרה' ביוגרפיה של יצחק גרינבוים, רומן פריסטר).

______
יש חומר רב מאד לאישוש העובדה שב"אלטלנה" נעשה טבח פוליטי, לא לטובת המדינה כי אם לטובת המפלגה. אלא, מכווני כותבי ההיסטוריה, הסירו את הספרים ה"לא נכונים" מן המדפים.
איסוף החומר היה קל יותר מניפויו. מי שרוצה להבין מה קורה ולהיערך בהתאם, ימהר ויעיין בחומר הרב, אם לא מאוחר מדי. עדיין מטיפים לנו לנהוג ב"אחים היקרים" בכפפות משי. זה האויב האכזרי והמתוחכם ביותר שקם לעם היהודי בכל תולדותיו.

http://www.nfc.co.il/archive/003-D-10961-00.html?tag=2-21-46


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:09   09.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. יעקב חסדאי: דרושה מהפיכה חברתית ופוליטית  
בתגובה להודעה מספר 51
 
הראיון עם יעקב חסדאי 31 ליולי 2003.
מתוך http://www.toravoda.org.il/14hisdai.html

דרושה מהפיכה חברתית ופוליטית

שיחה עם יעקב חסדאי על המצב, ועל דברים בצידו

"אחרי מלחמת יום הכיפורים", מספר יעקב חסדאי בפתח שיחתנו, "כתבתי כי לקצונה בצה"ל לפני המלחמה חסרו שלושה דברים: חשיבה יצירתית, חשיבה מופשטת וחשיבה ביקורתית. כיום אני סבור שהדלות היצירתית, חוסר חוש הביקורת, הקונפורמיזם ורמת החשיבה הירודה שהביאו את צה"ל למלחמת יום-הכיפורים, הביאו כיום, שלושים שנה מאוחר יותר, את כל מדינת ישראל למשבר העמוק ביותר בתולדותיה".

האם שינית את השקפותיך בעקבות המשבר הנוכחי כפי שעשו אחרים?

"אינני יודע מה אתה מגדיר כמשבר. גם בעבר לא היה לי ספק כי גם חלום ארץ-ישראל השלמה וגם חזון השלום הם אשליות חסרות סיכוי, וכי ההתמכרות לחלומות אלה משקפת בריחה מהתמודדות עם תהליכים פנימיים מסוכנים - חברתיים, פוליטיים ותרבותיים - המאיימים על ישראל מבפנים. ספקותיי היו בשאלות אחרות: האם ומתי תתפכח החברה הישראלית מאשליותיה? וכאשר תתפכח - האם תימצא בה התבונה הדרושה להסקת מסקנות נכונות? ואם תימצא התבונה - האם עדיין יהיו בה החיוניות והכוחות הדרושים כדי להתחיל דרך חדשה? וכמובן, האם יישאר לה מספיק זמן כדי להגן על עצמה וכדי לתקן את כל מה שהושחת במשך זמן כה רב?

"השנתיים האחרונות הבהירו כמה מספקותיי, אך השאירו אחרים בעינם. נראה כי רובה של החברה הישראלית התפכח מן האשליות. עמידתה של ישראל מול הטרור והתנהגות האזרחים בשתי שנות המלחמה מלמדים כי כוחה וחיוניותה של ישראל לא אבדו. לעומת זאת, אין סימנים כי המשבר הביא להבנת הסכנות הפנימיות המאיימות עלינו, להוצאת מסקנות אמיצות ולחיפוש אחר דרכים חדשות. התבונה היא עדיין נקודת תורפה של החברה הישראלית ולכן גם שאלת הזמן שנותר לנו נשארת פתוחה. מסתבר שגם את הזמן ההיסטורי שנותר לנו כדי להיחלץ מן המיצר, אנחנו מבזבזים בהיעדר כיוון ודרך. לכן בעיניי, הבעיה האמיתית של ישראל הייתה ונותרה ללא שינוי – התהליכים החברתיים שהיא עוברת. הם שגורמים לכך שגם ברגעי משבר החברה לא מצליחה להסיק מסקנות נכונות, להקים לה מנהיגות ברמה מתאימה ולא מסוגלת לקבל החלטות נכונות שמתבקשות ממנו".

ממי אתה מצפה שילמד מן הניסיון, שייתן את התבונה הנדרשת, שיציע את הדרך?

"מי שצריך להתוות דרך הם אנשי האקדמיה ואנשי הרוח, או קבוצות אידאולוגיות. אבל מתברר, וזה לא חדש, שהשכבה האינטלקטואלית אינה ממלאה את ייעודה, גם הקבוצות האידאולוגיות די מאובנות, כך שמבחינת הפקת לקחים והתחדשות רעיונית יש שממה מוחלטת".

אז נחליף את העם. אתה אומר שהבעיה נמצאת גם בצבא, גם בשכבת האינטלקטואלית...

"אין צורך להחליף את העם, אולם יש צורך להתגבר על הקיפאון ועל המאובנות של החברה הישראלית ולחפש דרכים חדשות. הדרך לכך מתחילה במישור הערכי והחינוכי. שם יש צורך במהפכה בעלת משמעות היסטורית. מהפכה שתיצור תנאים למחשבה פתוחה, לחיפושי דרכים חדשות ולנכונות של יחידים להעיז למרוד ולצאת לדרך חדשה. ההמון אינו יוצר דרכים חדשות ואינו פונה אליהן, זה בדרך כלל מעשה של יחידים שההמון הולך בעקבותיהם. בחברה שלנו אין חינוך למחשבה יצירתית ועוד פחות יש טיפוח לתחושת חובה ואחריות של היחיד.

"יש לכך סיבות היסטוריות שקשורות בדרכה של הציונות, וסיבות אקטואליות שנובעות מהפיכת החברה הישראלית מחברה ערכית לחברה הישגית. תחילה לסיבות ההיסטוריות: אנו חברה שנבנתה על יסודות קולקטיביסטיים, והמשקעים התרבותיים הללו נותרו בתוכנו גם אם הקולקטיביזם עצמו נעלם. במערבונים אמריקנים יוצא הגיבור לבד לרחוב הראשי לקדם את פני המנוולים. מבחינה חינוכית המסר לנוער הוא: כאשר כולם מסתגרים ומתחבאים, צא להלחם לבד! בחברה הישראלית המיתוס הוא קולקטיביסטי: יוצאים יחד. איך התחילו אצלנו כל הפעולות של תנועות המחאה? בכרוז שעליו חתומים חמישים איש לפחות. דמותו של הגיבור היוצא לבדו אל הרחוב אמנם קיימת באתוס היהודי - זה הנביא הפועל נגד הזרם - אולם דמות זו לא קיימת באתוס הציוני. הציונות נתנה לחברה הישראלית אתוס קולקטיבי שמחק את אחריותו של היחיד.

"הנה, כשתנועת לאור הלכה לבחירות בשנת 1988, הטענה העיקרית שטענו נגדי הייתה: אין לכם סיכוי. ואם אין סיכוי - לא צריך ללכת אתכם. מה עומד מאחורי הטענה הזו? לא השאלה האם דרכה של לאור צודקת. חסרה אצלנו התפיסה שלפיה מכובד יותר ללכת עם הצודקים, גם אם הם המעטים.

"אל המסורת ההיסטורית נוסף גורם חדש. החברה הישראלית הייתה פעם חברה ערכית. בחברה כזו יש חשיבות רבה לדרך שבה אדם הולך ולכללים המנחים אותו. היום נעשינו חברה הישגית שהמבחן העיקרי שלה הוא מבחן התוצאה. לא חשוב איך התפתלת ואיפה שיקרת, העיקר שניצחת. ברור שבחברה כזו מחפש האדם את ההצלחה ולא את הכבוד, ואם הבחירה היא בין דרך נכונה וצודקת שסיכוייה מעטים - וכך הן תמיד הדרכים החדשות - לבין דרך סלולה שההצלחה בה מובטחת - יעדיף האיש הצעיר את הדרך הסלולה שבה גם אין מעצורים רבים.

"כך נעשינו חברה שאינה מחפשת דרכים חדשות, שאינה מחנכת את בניה לפנות לדרכים כאלה ולכן אינה מסוגלת למצוא דרכים כאלה גם בשעת משבר".

מדינת לאום והבעיה הדמוגרפית

בין התהליכים שעוברת החברה הישראלית קיים גם תהליך של שינוי דמוגרפי. מה, לדעתך, ראוי, אפשר ומותר למדינה לעשות למען שמירת הרוב היהודי והגדלתו?

"כל מדינות העולם מכירות בכך שמותר למדינה לנקוט אמצעים להשגת מטרות דמוגרפיות. סין היא הקצה הקיצוני, הלא דמוקרטי - שם הבעיה הדמוגרפית היא התפוצצות אוכלוסין, ולכן קבע השלטון הגבלת ילודה. אבל גם במדינות דמוקרטיות מותרת הסברה וכדו'. כיום יש הבנה בקרב מדינות באירופה שהן לא יכולות להרשות להגירת כוח העבודה הזול לשנות את הזהות הלאומית שלהן. המנהיג ההולנדי שנרצח לא מזמן טען לעניין זה וזכה לאהדה רבה. לפעמים כוחות בוטים מעלים בעיה אמיתית. גם ישראל במחשבה נכונה ומקורית תוכל להתמודד עם בעיה זו".

ואולם, במקביל רווחת כיום התפיסה שערכים לאומיים הם עניינו הפרטי של אדם, ושאין לבדוק אם הוא שייך לקבוצה אתנית כזו או אחרת. גם בארץ נמחק לאחרונה מתעודת הזהות סעיף הלאום - סעיף שלא היה קיים כלל במדינות אחרות.

"במערב אירופה ישנה אכן התפתחות לעבר 'מדינת כלל-אזרחיה' אמיתית. אולם יש גם מגמות מנוגדות. ניקח לדוגמה את שוויץ. שלושת העמים שחיים בה מגינים בקנאות על ייחודם, על תרבותם ועל שפתם, ודואגים שלא יהיה למיעוט שום זכות לערער על הדומיננטיות התרבותית באזורים שלהם. בנוסף, חשוב לזכור שבעולם מתרחש כיום תהליך של אנטי-גלובליזציה, מהלך שמוביל דווקא לטיפוח מחדש של התרבויות האתניות. כלומר, התהליכים אינם חד משמעיים: יש אמנם דומיננטיות בכיוון מסוים, אבל אפשר לראות גם את המהפכה ההפוכה. לכן אינני סבור שהמדינה הלאומית היא דבר שעבר זמנו. מדינת ישראל הוקמה כדי להיות מדינה יהודית, ואין הצדקה אחרת לקיומה ולקורבנות הנדרשים כדי להגן עליה. גם ספק אם יש מקום ל'מדינת כל אזרחיה' במזרח התיכון – במוקדם או במאוחר היא תיהפך למדינה מזרחית אופיינית, עם מיעוט יהודי כלשהו שיישאר בה, ואילו רוב היהודים יעברו למערב".

אם כן, מהם הערכים הלאומיים שהמדינה צריכה לטפח?

"אני לא חושב שתמיד צריך להגדיר זאת. כי אם תשאל אותי מה הערכים שיהודים נושאים עמם, לא בהכרח אוכל לענות. תאמר, למשל, 'ערך המשפחה' - והרי גם הקתולים בעד ערך זה. מה שיש לנו בראש ובראשונה זו מסורת, מסורת זו נפגשת בכל פעם במציאות חדשה ויוצרת תשובות חדשות. חלק מן הזהות שלנו נקבע על פי העובדה שיש לנו מורשת תרבותית שמדור לדור מעבירה ערכים, סיפורים, לשון ומנהגים - ונאבקת כל הזמן על קיומה בעולם חדש. עם זאת, נראה לי שהיום, טיפוח הקהילה והמשפחה הוא תנאי הכרחי לקיומה של היהדות מול עולם שהולך ומתפורר לזהות גרעינית אישית. היהדות צריכה את המניין ואת המשפחה. זה צריך כיום להיות חלק ממאבקה של היהדות: להגן על המשפחה ועל הקהילה. יכול להיות שנמצא בעניין הזה בעלי-ברית בתרבויות אחרות שגם הן חוששות מההתפוררות החברה האנושית, אבל זה לא אומר שדרכנו שלנו מתבטלת משום שזו בעיה כללית. להפך: זה אומר שהיהדות מתמודדת עם בעיה כלל אנושית. והתשובה שלנו תהיה תשובה יהודית, לא של אחרים".

דת ומדינה

נדון בתהליך חברתי שלילי נוסף. במשך שנים רבות ניסתה הציונות-הדתית לשמור על אופייה היהודי של המדינה. איפה נכשלנו?

"תחילה צריך לברר האם היה זה כישלון. אמנם יש תהליך טשטוש של הזהות היהודית במדינה, ויש גם ערעור עקרוני וקולני על זהות זו, אך הדבר נובע ממכלול של תהליכים ולא מאשמה. צריך לזכור שבשנות קום המדינה עדיין רוב יהודי הארץ נולדו בבתים דתיים. ואף שלא היו דתיים, הם לא היו בורים. בל נשכח שביאליק מחה על משחקי כדורגל בשבת וערך עונג שבת לציבור הפועלים החילוני. מאז, התהליכים החינוכיים-חברתיים במדינה יצרו דור מנוכר יותר ליהדות מאבותיו. דור זה שוחק את האופי היהודי של המדינה בעצם אורחות חייו. גם תהליכים טכנולוגיים גרידא השפיעו: משום שבשנות החמישים היו בארץ מעט מכוניות הכבישים בשבתות היו ריקים, ואם סגרת את התחבורה הציבורית אנשים לא נסעו. היום, סגירת התחבורה הציבורית היא רק חגיגה למכוניות הפרטיות. כלומר, התחוללו כמה תהליכים שהפכו באותם ימים את המאבק של היהדות הדתית לחסר סיכוי. זה לא כישלון במאבק אלא תהליכים בלתי נמנעים".

בכל זאת, מה היה חלקה של הציונות-הדתית בכך?

"אחריותה של הציונות הדתית למצב זה קשורה לשאלה מה התפקיד ההיסטורי שמילאה בדרכה של הציונות ושל מדינת ישראל. ומהו תפקיד היסטורי? הנה, למשל, הכנסייה הקתולית פרחה בפולין בימי השלטון הקומוניסטי משום שהיא ייצגה את המאבק על החופש. מי שהחופש היה יקר לו, תמך בכנסיה. מבחינה זו ניתן לשאול: איזה תפקיד היסטורי מילאה הדת בבניית מדינת ישראל? בשלב הראשון, עד להקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, תפקידה ההיסטורי היה שולי למדי. הציונות ייצגה אידיאה, הקרבה, מסירות, מלחמה למען העם. מה יכולה הייתה הדת להוסיף כאן? מאומה. לאדם שהיה פטריוט אמיתי, לא היה צורך להיות דתי, מספיק שהיה ציוני. באותו שלב לדתיים לא היה סיכוי. ואכן, כילד, גיבוריי הנערצים היו מן האצ"ל, הלח"י והפלמ"ח. הם סיפקו את כל מה שנפש האדם חפצה בו אז. אלא שבאותו שלב נוצר גם חלל רוחני ותרבותי שרק מאוחר יותר הורגש בו. המאבק על המדינה היה כה גדול עד שכל מה שהיה קשור למידות האדם - דרך-ארץ, ערכים אישיים - הפך לשולי. צעקנות, גסות, שקר - הכל היה בטל בשישים אל מול הנאמנות לציונות ולמדינה. כתוצאה, אין לנו במדינה תשתית תרבותית מספיקה של ערכים אנושיים בסיסיים: דרך-ארץ, צניעות, כבוד ויושר. אלא שנראה כי ערכים לאומיים ופטריוטיים הם בני-חלוף, והתשתית של כל תרבות הם דווקא הערכים האנושיים הבסיסיים. 'דרך-ארץ קדמה לתורה' – אמרו חז"ל, ויש בכך אמת שכדאי לחזור ולשנן.

"כשהחלו לשקוע הערכים הקולקטיביים של הציונות והסוציאליזם, נוצר חלל בנפשו של האדם החילוני. זו הייתה יכולה להיות שעתה הגדולה והיפה של היהדות במדינת ישראל, שהרי למסורת ולאמונה שלנו יש תשובות למשבר זה. אלא ששעה זו הוחמצה בגדול. הציונות הדתית החמיצה אותה משום שבחרה להניף את הדגל שנשמט מידי הציונות החילונית, לשוב ולהציב מטרות לאומיות ומופת של הקרבה ומסירות במפעל ההתנחלויות הגדול. הערכים האנושיים שוב הוצנעו. ייתכן שהייתה זו מטרה גדולה וחשובה, אולם מבחינת מצבה של החברה הישראלית ומצוקתה – זמנה חלף.

תפקיד הרב

רמזת כבר על הצורך בכך שהציונות-הדתית תהיה מעורבת יותר, מוסרית יותר. האם אתה יכול לשרטט את דמות הרב הרצויה בעיניך, לאור כל מה שאמרנו?

"אי-אפשר לתת מתכון, אפשר לומר מהי משאלת הלב. ראשית - שהציבור יהיה קשוב לדברי הרבנים, ושלא יהיה זה ציבור קטן, מצטמצם והולך, אלא שיכלול גם אנשים שאינם דתיים. כוחה של היהדות במדינה יגבר ככל שתגבר הנטייה להקשיב לדברים שאומרים רבנים. כדי שתגדל הנטייה הזאת, צריך שהדברים שרבנים אומרים ידברו אל לב אנשים, ייגעו בבעיות שלהם, יתנו פתרונות למצוקות שלהם, יציעו דרך טובה יותר. ואולי מוטב שיעסקו בצרות הפרט יותר מאשר בבעיות המדינה."

נציע הגדרה: שיהיו נביאים ולא כוהנים

"טוב היה לו רבנים היו מוכיחים את הציבור בשאלות של פער חברתי, בשאלות של חינוך ושל תרבות. אבל מלבד זאת הייתי רוצה לראות גם רבנים כמו ר' אריה לוין. האיש שכאב העם הוא כאבו, והעם יודע זאת ולכן מקשיב לו. הרבנים צריכים לפנות אל העם מזוויות שונות ומעמדות שונות, אך יחד הם צריכים להציג בפני הציבור משהו נעלה יותר מחיי היום-יום, מן האינטרסים ומן ההתחשבנויות. קשה להגיד שזה המצב כיום".

נדמה שיש רבנים שהצליחו לעשות זאת. החזון איש, לדוגמה, היה אישיות כזו עשה זאת. האם הציבור החילוני לא כיבד אותו, לא ראה בו אדם נעלה?

"כאשר החזון איש היה חי, רוב היהודים בארץ שהגיעו מפולין וליטא ידעו מי הוא עוד מילדותם. לבנים שלהם, החזון איש כבר לא אמר כלום. בן-גוריון הלך אל החזון איש כי הוא ידע מה זה 'גדול בתורה'. החזון איש לא היה מנהיג פוליטי. בן-גוריון הלך אליו כדי לנהל ויכוח היסטורי, לא כדי לקבל ממנו קולות. ואילו כשביבי או ברק הלכו לרב עובדיה, הם הלכו אליו כאל מנהיג תנועה פוליטית. כדי שרבנים ינהלו ויכוח היסטורי בשם היהדות, צריך שיהיו ברמה של ניקיון-כפיים ואישיות כאלה שגם הציבור החילוני יכיר בכך שהם נציגים של משהו גדול ונעלה. אשווה שוב לדת אחרת: אחרי שהכנסייה הקתולית בצרפת איבדה את מטה עוזה במהפכה, כיצד היא קנתה מחדש את לב העם הצרפתי? היו כמרים שהלכו אל פשוטי העם, ישבו עמם, שמעו אותם, דיברו אל לבם. איך נפתח הספר 'עלובי החיים'? ז'אן ולז'אן מתארח אצל כומר, גונב ממנו את הפמוטים, וכששוטרים תופסים אותו ומחזירים אותו אל בית הכומר, הכומר אומר: הוא לא גנב, נתתי לו את הפמוטים במתנה. עם סיפורים כאלה הכמורה בצרפת חזרה להיות מקובלת. אם יהיו סיפורים כאלה על רבנים שלנו - ייטב". אתה הולך בכיוון החסידי, המוסרניקי, שנכון בפני עצמו, אך יש לנו רושם שבמאתיים השנים האחרונות יש נדבך אחר, והוא הניתוק של הרבנים מחיי התרבות והיצירה האנושית העצומה שהתפתחה בעולם המודרני. מה דעתך על הכשרתו של הרב בעניין הזה?

"הרבנות האורתודוקסית היגרה בראשית המאה העשרים לשני מקומות: לארצות-הברית ולארץ-ישראל. בארצות-הברית הוקמה 'ישיבה-יוניברסיטי', הרבה לפני אוניברסיטת בר-אילן, ולמה? כי האורתודוקסיה המזרח-אירופאית שהגיעה לארצות-הברית הייתה חייבת להסתגל למציאות האמריקנית, והיא התוותה דרך של התערות בכל תחומי החיים. לכן צמחו שם רבנים-רופאים, רבנים-פרופסורים וה'ישיבה-יוניברסיטי'.

"בארץ-ישראל הכיוון היה שונה לגמרי: הזרם המזרח-אירופאי גבר באופן מוחלט על הזרם של 'תורה עם דרך-ארץ' שהביאו הייקים, והתווה מסורת אורתודוקסית נוקשה, ששומרת על אופי הלימוד כמו בישיבות מזרח-אירופה, ושמתייחסת למודרנה בעוינות מסוימת. הציונות-הדתית, שנולדה מתוך זרם שלא היה מוכן לקבל את ההכתבה החרדית בתחום הציונות, יצרה מציאות אך לא הגדירה ולא קידשה את עקרונותיה. היא יצרה מציאות של שילוב לימודי קודש וחול אך לא הגדירה זאת כעיקרון, ולכן, אפילו בלבו של הציבור הדתי-לאומי יש היום חוגים המתייחסים בביקורת ללימודי חול. כך גם בעניין החברה המעורבת: בני-עקיבא יצרו מציאות של פעילות משותפת של בנים ובנות, אך לא הגדירו זאת כעיקרון, ולכן היום מתחזקת מגמת ההפרדה בבתי הספר וגם בתנועה עצמה. אנשי הציונות-הדתית בארץ חיו בעולם המודרני, אך מעולם לא נתנו לו את ההכשר, את הלגיטימציה הסופית. ומה הייתה התוצאה? בניהם, שחשו בכך, התחרדו או התחָלנו, מפני שהם הבינו שאם רוצים לחיות על פי עקרונות ולא על פי פשרות, לא זו הדרך".

סיפורה העצוב של הפוליטיקה הישראלית והצעותיה של תנועת לאור

כיצד אתה מנתח את התפתחות המצב הפוליטי הקיים, זה שתנועת 'לאור' רוצה לתקן?

"במדינת ישראל יש לפוליטיקאים שליטה רבה מדי במשאבים. יש לכך סיבות היסטוריות: בעבר המדינה עסקה בעלייה ובהתיישבות, המשאבים היו מעטים, הצרכים היו גדולים, וראשי המדינה היו אנשים שנבחרו כדי להוביל את המפעל הציוני על סמך יכולותיהם בתחום זה. ואולם, לאט לאט החלו אנשים לגלות שבמערכת הפוליטית ניתן להגיע לעמדות שיש עמן הטבות שונות. אנשים אלו החלו להסתנן למרכז המפלגות הגדולות. אנשים שלא הייתה להם יכולת רבה בתחומים אחרים גילו שבכישוריהם המוגבלים הם יכולים להשיג בפוליטיקה הרבה יותר מאשר במקומות אחרים. כך התמלאו מרכזי המפלגות בחברים שהפוליטיקה הייתה עבורם מכשיר להשגת מטרות. זהו תהליך שנמשך שנים וקשה היה להבחין בו. בינתיים הזדקנו ותיקי המנהיגים והחלו להתפנות מקומות בכנסת. את המקומות האלה תפסו אנשים שמה שמעניין אותם זה כסף ומשרות, והם יכולים להיבחר רק אם הם עצמם מחלקים כסף ומשרות.

"באותו שלב התרחשה התפתחות מעניינת נוספת: התברר שאתה יכול להשיג יותר כסף ומשרות במפלגה קטנה, כי במפלגה גדולה אתה צריך יותר כסף כדי לנהל פריימריס. במפלגה קטנה, גם אם יש לך חוג קטן, אתה עדיין יכול להיבחר לכנסת, ואם אתה גם לשון המאזניים, אז אתה גם מחלק למקורבים שלך נתח גדול מהצלחתך. כך החלו להתרבות מפלגות קטנות, ונוצרו יותר סיעות בתוך המפלגות כשכל אחת מגינה על האינטרסים שלה. בסופו של התהליך הזה הופתענו לגלות ממשלה שלמה שכל מה שמעניין את רוב אנשיה זה הטבות וכסף. התוצאה היא מערכת פוליטית צינית, חסרת רמה, חסרת יכולת. סיפור פשוט ועצוב – סיפור שקיעתה של המערכת הפוליטית הישראלית. ובימים אלה ניכר המחיר של תהליך זה. המערכת הפוליטית הולכת ומאבדת את אמון העם, וזאת דווקא באחת משעותינו הקשות. את זה תנועת 'לאור' רוצה לתקן".

כפי שתיארת קודם את תקופת ראשית הציונות, גם בתקופת ההשכלה הציג העולם המודרני חזון של קידמה, של עולם טוב יותר – ואילו היהדות נותרה מיותרת, כאילו אין לה מה להציע בעניין. והנה אתה, כראש תנועת 'לאור', מציג מערכת של תיקונים ואיזונים למען חברה טובה יותר - האם הצעותיכם מחליפות את ערכי היהדות? האם הן משתלבות בהם?

"ההצעות שלנו הוגדרו לאור הפגמים והחוליים המסתמנים בחברה הישראלית. דפוסי השלטון והתנהגות האזרחים מאופיינים כיום במידה גדולה של חוסר אחריות. מנהיגים אינם נושאים באחריות למעשיהם, פוליטיקאים מגלים חוסר אחריות כלפי האינטרס הלאומי, ואזרחים מגלים אדישות וחוסר אכפתיות. לכן מונחים בבסיס הצעותינו שני עקרונות: אחריות ובחירה. על בסיס עקרונות אלה אנו מעלים שורת הצעות שאמורה לשנות את הסְדרים הפוליטיים במדינה ואת דפוסי החינוך וההתנהגות של האזרחים. ההצעות הפוליטיות נועדו לחזק את כוחו של השלטון, להעניק לו יכולת ראייה ופעולה לטווח ארוך, להעלות את רמת הפוליטיקאים ולהדגיש את חובתם לדאוג לטובת הכלל. לאזרחים אנו נותנים כלים שיביאו לכך שיהיה להם מידע טוב יותר על הנעשה במדינה ומוטיבציה להתערב ולהשפיע".

נשמע מאוד אוטופי

"מדוע? הרי כל חברה מתיימרת לעשות זאת. אנחנו רק מציעים כלים יותר טובים. בכך שאתה מכנה זאת אוטופיה, אתה מצביע על בעיה מרכזית שכבר הזכרתי בחברה הישראלית: כיוון שהחברה שלנו מאוד שמרנית, שינויים שבמקום אחר בעולם יכולים להיחשב כשינויים סבירים, נתפסים אצלנו כאוטופיה. מה אוטופי בכך שאתה מחליף משטר?

"ההצעה שלנו מורכבת מחיבור של מגוון רעיונות שמיושמים במקומות שונים. למשל, אנחנו מציעים שבמדינת-ישראל יהיה נשיא שעוסק במדיניות לטווח ארוך, וראש-ממשלה שעוסק בבעיות שוטפות. זה קיים בצרפת. מושלם? לא. אבל יותר טוב ממה שקיים במקומות אחרים. כמו כן אנחנו מציעים בית עליון ובית תחתון, כמו בארצות -הברית, אלא שההבדל בין הבתים לא יהיה של נציגי מדינות מול נציגי האומה, כפי שקורה שם, אלא שההבחנה תהיה בתפקידים: הבית העליון יעסוק במדיניות לטווח הארוך, ואילו הבית התחתון בחקיקה שוטפת. עוד אנחנו מציעים להשתמש במנגנון של משאל-עם בעת הצורך, באופן שעובד טוב בשוויץ. הדגם שלנו לומד מניסיונן של המדינות המתוקנות במערב ומנסה לשפרו. כדי לעודד את אחריות האזרח לנעשה במדינה ואת מעורבותו בבעיותיה, וגם כדי להקטין את כוחם של הפוליטיקאים לחלק כסף ומשרות, אנו מציעים לחלק את תקציב המדינה לשני חלקים: תקציב הממשלה ותקציב האזרחים. תקציב הממשלה ישמש למטרות בטחון, חוץ ושמירת החוק והסדר. תקציב האזרחים יחולק לאזרחים לפי גודל משפחותיהם והם יקצו אותו לנושאי חינוך ותרבות לפי צורכיהם. ניסיונות בכיוון זה כבר נעשו בארצות שונות, ואין סיבה שאנו ניגרר אחר רעיונות טובים של אחרים ולא ננסה להיות המובילים. לכן הצעותינו אינן אוטופיה מבחינת האפשרות המעשית ליישמן. הן אוטופיה למי שפוחד משינויים ואינו מוכן לניסויים".

מה הסיכויים לבצע אצלנו שינויים רדיקליים כאלה כמו שאתה מציע?

"נבדיל בין אוטופיה במובן 'דבר מה שאינו ניתן לביצוע', לבין אוטופיה שלא מתממשת משום שאנשים לא רוצים בה. חלק גדול מהשמרנות בחברה שלנו נובע מחוסר אמון ביכולת לשנות. אנשים הסיקו שאי אפשר לשנות כי עד כה הנסיונות נכשלו. מסקנה נכונה יותר היא שעד כה הנסיונות לשנות היו לא רציניים. כשאתה מגיע למסקנה שאין סיכוי, אתה כבר לא מנסה, וזוהי לדעתי, כיום, בעיית היסוד הקריטית של מדינת-ישראל. היא זקוקה לשינוי כמו אוויר לנשימה, ובאותה מידה - האזרחים שלה משוכנעים שאי אפשר לשנות. המערכת הפוליטית הנוכחית סיימה את דרכה. השאלה היא רק מתי העם יסכים להודות בכך, וכשהוא יעשה זאת - האם יהיו הצעות חכמות ורציניות לפתרון".

ובכל זאת, הגישה שלך נשמעת מאוד פרפקציוניסטית, היא דורשת 'הכול או כלום'. בין כותלי החדר הזה זה נשמע נפלא, אבל במציאות הפוליטית אתה נאלץ לעשות סחר-מכר. לא כולם רוצים את טובת כל אזרחי המדינה, כל אחד רוצה את טובת הסקטור שלו

"נכון. אך לפעמים ההיסטוריה מביאה עם למצב של בחירה שבו אין אמצע: או הדגם הפוליטי הישן שהביא אותנו עד הלום, או אלטרנטיבה. במקרים כאלה האלטרנטיבה כבר לא יכולה להיות שיפוצים קוסמטיים, דרוש שינוי דרסטי".

אבל שינוי הוא תהליך, יש לו את הקצב שלו, אי אפשר להכתיב אותו.

"השאלה אינה מתחילה בקצב אלא בכיוון, לאן אנו צועדים. ישראל נמצאת במשבר פוליטי ומנהיגותי עמוק. משבר זה משתלב במשבר ביטחוני וכלכלי מן המסוכנים שידעה המדינה. בתנאים אלה אנו עלולים להגיע לשלב שיחייב צעדים מרחיקי לכת.

ההיסטוריה מתקדמת בשתי שיטות: אבולוציה ורבולוציה. אם התיאור של המצב הפוליטי שתיארתי נכון, היו צריכים לקום כוחות בתוך העם שירצו שינוי ויקדמו אותו צעד אחר צעד, בהדרגה. אבל זה לא קורה. לכן נראה שההיסטוריה הפעם תתקדם בדרך של רבולוציה. השאלה היא רק מתי יתחולל הזעזוע הדרוש לשינוי עמוק ויסודי".

תנועת 'לאור' נחשפה לציבור, במידה מועטה אמנם, בבחירות 88. מאז היא קיימת?

"הנר בוער עדיין". לשם מה?

"כדי שאם תהיה התפכחות בציבור, יהיה מי שיוכל להדליק בעזרת הנר הזה לפיד גדול יותר".

******************************

http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי י''ד בסיון תשס''ז    00:06   31.05.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. 3/6/2007 - אזכרה לחללי ''אלטלנה'', יום א' בשעה 17:00  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.05.07 בשעה 00:15 בברכה, פילוביץ שחף
 

26. !!! פרשת אלטלנה עדיין מכה הדים !!!
http://rotter.net/forum/gil/5036.shtml#26


תהילים פרק פה
א. למנצח לבני-קרח מזמור.
ב. רצית האל ארצך; שבת, שבות (שבית) יעקב.
ג. נשאת, עון עמך; כסית כל-חטאתם סלה.
ד. אספת כל-עברתך; השיבות, מחרון אפך.
ה. שובנו, אלהי ישענו; והפר כעסך עמנו.
ו. הלעולם תאנף-בנו; תמשך אפך, לדר ודר.
ז. הלא-אתה, תשוב תחינו; ועמך, ישמחו-בך.
ח. הראנו האל חסדך; וישעך, תתן-לנו.
ט. אשמעה-- מה-ידבר, האל האל:
כי, ידבר שלום--אל-עמו ואל-חסידיו; ואל-ישובו לכסלה.
י. אך קרוב ליראיו ישעו; לשכן כבוד בארצנו.
יא. חסד-ואמת נפגשו; צדק ושלום נשקו.
יב. אמת, מארץ תצמח; וצדק, משמים נשקף.
יג. גם-האל, יתן הטוב; וארצנו, תתן יבולה.
יד. צדק, לפניו יהלך; וישם לדרך פעמיו.


תזכורת:

ציטוט/הכותרת הנ"ל נאמרה לפני כשעתיים בטקס אזכרה לנרצחי אלטלנה,
על ידי הסופר שלמה נקדימון שתמונתו מצ"ב בזמן אמת/דבריו...
"שמעון פרס סיפר לבגין שגלילי הטעה במכוון את בן גוריון שנתן הוראה
לעצור בכל מחיר את האניה אלטלנה = לפתוח באש !!"

(נקדימון חושף זאת בסיפרו פרשת אלטלנה במהדורה מתוקנת שיוצא בקרוב!!)


מצ"ב לינק לחומר רב בנושא:
13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&viewmode==

____


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון י''ז בסיון תשס''ז    18:07   03.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  73. 59 שנה לנרצחי 'אלטלנה'  
בתגובה להודעה מספר 72
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.02.12 בשעה 14:20 בברכה, פילוביץ שחף
 
59 שנה לנרצחי 'אלטלנה'
פרסום ראשון: 01/06/07, 09:36


אלטלנה

ביום ראשון הקרוב, בשעה חמש אחה"צ, תיערך בבית העלמין בנחלת יצחק, האזכרה השנתית ל-16 חללי האוניה אלטלנה.

ביום ראשון הקרוב, בשעה חמש אחה"צ, תיערך בבית העלמין בנחלת יצחק, האזכרה השנתית ל-16 חללי האוניה אלטלנה. אניית נשק ולוחמים שהובאה על ידי האצ"ל עם הקמת המדינה. האנייה הופצצה על ידי צה"ל בפקודת בן גוריון, הלוחמים חלקם נפגעו, והנשק שהובא באנייה הושמד. רצח 16 לוחמי האצ"ל באוניה ובסביבותיה, נחשב עד היום כניסיון של דוד בן גוריון ומפא"י לאיים כוחנית על תומכי הימין. יום הזיכרון יחול מחר, יום שישי, והאזכרה, כאמור, ביום ראשון.

האנייה "אלטלנה" נרכשה על-ידי אנשי אצ"ל בגולה, ולפי התכנון המקורי, הייתה אמורה להגיע ארצה מיד לאחר יום הקמת המדינה, עמוסה לוחמים וציוד מלחמתי. אלא שרכישת הנשק וארגון הלוחמים ארכו זמן רב, וההפלגה נדחתה במספר שבועות.

בינתיים, נחתם בכ"ג באייר הסכם על שילובו של האצ"ל בצבא ההגנה לישראל, ובאחד מסעיפי ההסכם נאמר שעל האצ"ל להפסיק כל פעולות עצמאיות של רכישת נשק. לפיכך נמסר לנציגי ממשלת ישראל על-אודות האנייה. מפקדת האצ"ל בפאריס השתדלה ככל יכולתה לשמור בסוד את ההכנות להפלגתה של "אלטלנה", אלא שקשה היה להעלים תנועה של 940 לוחמים והעמסת האנייה בכמות כה גדולה של נשק ותחמושת. החשש היה שאם יתגלה מסע "אלטלנה", ינסו כוחות עוינים לפגוע בה בהיותה בלב ים.

זו הייתה הסיבה, שכאשר ביום שישי ד' בסיון הרימה האנייה עוגן, לא נשלח אפילו מברק למפקדת האצ"ל בארץ, שמא יתגלגל המברק לידים לא רצויות ויביא לגילוי הפלגת האנייה. אך אמצעי הזהירות לא הועילו, ולמחרת היום פרסם רדיו לונדון שהאנייה "אלטלנה" הפליגה מנמל דה-בוק בכיוון ישראל כשעל סיפונה כאלף מתנדבים יהודיים ומטען גדול של נשק. יש לזכור כי באותו יום החלה בארץ ההפוגה הראשונה. מפקדת האצ"ל בארץ, שדבר הפלגת האנייה נודע לה מן השידור, חששה מאוד מפני גילוי הפרת תנאי ההפוגה, לפיהם אסורה הבאת ציוד צבאי ולוחמים ארצה.

לכן החליט מנחם בגין לעכב את בואה של האנייה אל חופי הארץ, ומזכירת המטה צפורה לוי-קסל, שלחה לאנייה שדר אלחוטי:
"לא להתקדם ולחכות להוראות".

מברק דומה נשלח גם אל שמואל כץ (חבר המפקדה הארצית), ששהה אותה עת בפאריס. אולם הקשר עם האנייה לא היה תקין, וההוראה לא הובנה כראוי.

ביום שלישי ח' בסיון, קיימו בגין וחבריו פגישה עם נציגי הממשלה, בה הודיע בגין כי האנייה הפליגה ללא ידיעתו וכי הוא מבקש לטכס עצה לגבי המשך הטיפול בה. על פגישה זו כותב בן-גוריון למחרת ביומנו:
"ישראל {גלילי} ושקולניק {לוי אשכול} ישבו אתמול עם בייגין. מחר-מחרתיים צריכה להגיע אוניה שלהם 4,500 טון, פולשת, המביאה 800-900 איש, 5000 רובים, 250 ברנים, 5 מליון כדורים, 50 בזוקות, 10 נושאי ברנים. זיפשטין {מנהל נמל תל-אביב} מניח שבלילה אפשר יהיה להוריד הכל. לדעתי אין לסכן נמל ת"א. אין להחזיר אותם. יש להעלותם לחוף בלתי ידוע".

גלילי מסר לבגין את הסכמתו של בן-גוריון להבאת האנייה בתוספת בקשה שזה יהיה "במהירות האפשרית". צפורה לוי-קסל שידרה לאוניה "להתקדם במלוא המהירות", והפעם נקלט השידור היטב. למחרת התקיימה פגישת עבודה בין נציגי האצ"ל ונציגי משרד הביטחון. בעוד האצ"ל הציע להפנות את "אלטלנה" לחוף תל- אביב, אולם נציגי משרד הביטחון טענו כי יש להעדיף את חוף כפר-ויתקין, כי שם יהיה קל יותר לעקוף את פקחי האו"ם. השדר אל האנייה היה לכן להפליג לעבר כפר-ויתקין.

בעוד הייתה הסכמה בדבר מקום עגינתה של "אלטלנה" נתעוררו חילוקי-דעות באשר לחלוקת המטען. בגין ביקש כי 20% מן הנשק יועבר לירושלים, במטרה לחמש בו את ה"גדוד הירושלמי" של האצ"ל (ירושלים עדיין לא הייתה חלק ממדינת ישראל והאצ"ל המשיך להתקיים בה), ובן-גוריון נתן לכך את הסכמתו. בקשתו השנייה של בגין הייתה שיתרת הנשק תועבר לצה"ל, כדי לצייד את גדודי האצ"ל שהתגייסו זה מקרוב לצבא. לבקשה זו לא ניתנה הסכמה של נציגי הממשלה, כי הם ראו בכך דרישה לחזק "צבא בתוך צבא". הם לא הבינו כי לאחר שנים של מחסור מתמיד באמצעי לחימה, רצה בגין לתת לחייליו את ההרגשה שאינם באים "עירומים" ושלוחמי המחתרת מצטרפים לצבא "על ציודם". לגבי בגין, הייתה זו שאלה של כבוד, ולא היו לו כל כוונות להקים "צבא בתוך צבא".

ביום ראשון י"ג בסיוון, בשעות אחר-הצהרים המאוחרות, הגיעה "אלטלנה" לחופי כפר-ויתקין. מיד החלו בהורדת האנשים לחוף ובהעברתם למקומות קליטה שונים, ולאחר-מכן - פריקת הציוד הצבאי. בין הממתינים על החוף היה גם מנחם בגין, אשר קיבל את פני הבאים בהתרגשות רבה. בנוסף לחברי אצ"ל שהתכנסו על החוף, היו שם גם חברי מושב הדייגים "מכמורת", שעזרו בפריקת הנשק הרב שהיה על האנייה.


במקביל לאירועים על חוף ימה של כפר ויתקין, הייתה היערכות אחרת בתל-אביב. ההיסטוריונים מעריכים היום כי בן גוריון חשש מאד מגלי האהדה הציבורית ההולכים וגוברים לאצ"ל, ומהעובדה שאך חודש קודם-לכן, שיחרר האצ"ל את יפו, והציל את מאה אלף תושבי תל אביב מאימת הצלפים הערביים. הממשלה – בה לא היה לאצ"ל כל נציג - התכנסה לישיבתה השבועית, וקיימה דיון בפרשת אניית הנשק. בן-גוריון מסר דיווח על הפגישות שקדמו לבוא האנייה, והיה תקיף מאוד בדעתו לדרוש מבגין כניעה ללא תנאי ומסירת כל הנשק לצבא:

"עלינו להחליט אם למסור את השלטון בידי בגין או להגיד לו שיפסיק את פעולותיו הנפרדות, ואם לא - נירה! או שנחליט לפזר את הצבא שלנו".

בן-גוריון ייחס לבגין כוונות שלא היו לו כלל, ובסופו של אותו דיון, נתקבלה ההחלטה לתת לצבא סמכות להפעיל כוח, באם יהיה צורך, כדי להכניע את האצ"ל ולהחרים את האנייה על נשקה. ביצוע החלטת הממשלה הוטל על חטיבת "אלכסנדרוני" בפיקודו של דן אבן (אפשטין), ואלה כיתרו למחרת היום את כל אזור כפר ויתקין.

דן אבן הוציא את כתב האולטימאטום הבא:
אל : מ. בגין
בפקודה מיוחדת מאת ראש המטה הכללי לצבא ההגנה לישראל אני מצווה להפקיע את כלי הנשק וחומרי המלחמה שהגיעו לחוף מדינת ישראל בתחום פיקודי לרשות ממשלת ישראל. הוטל עלי לדרוש ממך למסור את כל הנשק שהגיע לחוף לרשותי למשמרת ולהודיע כי עליך לבוא בדברים עם הפיקוד העליון. אתה נדרש למלא אחר פקודה זו מיד. באם לא תסכים למלא אחר הפקודה, אנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותי כדי להוציא לפועל את הפקודה ולהפקיע את הנשק שהגיע לחוף הארץ מרשות פרטית לרשות ממשלת ישראל. עלי להודיעך, כי כל השטח מוקף על-ידי יחידות-צבא בזיון מלא ושריונים, והדרכים חסומות.
אני מטיל עליך את כל האחריות לתוצאות שתיגרמנה במקרה של סירוב למלא אחר פקודה זו.
העולים - בלתי מזוינים - יורשו לנסוע אל המחנות כפי שנקבעו על ידך. ניתנת לך ארכה של 10 רגעים למתן תשובה.
(-) ד.א.
מפקד החטיבה

האולטימאטום היה מעליב ומשפיל ובמיוחד הדרישה למתן תשובה תוך 10 דקות שניתנה, לפי עדות אבן, "על מנת לא לאפשר למפקד האצ"ל שיקולים ארוכים ולזכות ביתרון ההפתעה".

בגין סירב להיענות לאולטימאטום של מפקד החטיבה, וניסיונות התיווך שנעשו - עלו בתוהו. אי-ההיענות של בגין פגעה ביוקרתו של דן אבן, וההתנגשות נעשתה בלתי-נמנעת. עד מהרה התלהטו הרוחות והחלו חילופי יריות. ההתנגשויות הלכו והתפשטו, ומספר הנפגעים הלך ורב. כדי למנוע שפיכות דמים, נפתח ביוזמת חברי כפר ויתקין משא ומתן בין יעקב מרידור (שהיה סגנו של בגין) לבין דן אבן. בסיומו של המשא והמתן, הוסכם על הפסקת-אש כללית והעברת כל הנשק שהיה על החוף לידי מפקד כוחות צה"ל במקום. בינתיים, עלה בגין על סיפון האנייה, אשר הפליגה לכיוון תל-אביב. בגין קיווה כי בתל-אביב אפשר יהיה לקיים, באמצעות מנהיגי המפלגות האזרחיות, הידברות עם הממשלה הזמנית ולפרוק את יתרת הנשק בשלום. אלא שלא כך קרה.

בן-גוריון הורה ליגאל ידין (קצין המבצעים של צה"ל) לרכז כוחות גדולים על חוף הים בתל-אביב ולהכניע את האנייה בכוח הזרוע. אנשי הפלמ"ח החלו לירות ולזרוק רימונים על אנשי האצ"ל. בין היורים, היה גם יצחק רבין, לימים ראש הממשלה, שהודה בדבר בספרו "פנקס שירות". בן גוריון ניסה להפעיל את חיל האויר הזעיר שרק הוקם אז, כדי שיפציץ את האוניה, ואולם הטייסים סירבו לפקודת ההרג, ואחדים מהם הושמו במאסר. אנשי הפלמ"ח המשיכו לירות גם באנשי האצ"ל הפצועים, וגם באלו ששחו במים. גם תותחים הועברו לאזור ע"י אנשי ההגנה, ובארבע אחר-הצהרים הורה בן-גוריון להפגיז את 'אלטלנה'. אחד הפגזים פגע באנייה, אשר החלה לעלות באש. היה חשש שהאש תתפשט עד למחסנים שהכילו חומר-נפץ, ועל-כן הורה רב-החובל לכל האנשים לנטוש את האנייה. האנשים קפצו אל המים, וחבריהם, שהיו על החוף, יצאו לקראתם עם סירות "חסקה".למרות שרב-החובל הניף דגל לבן לאות כניעה, לא פסקה האש האוטומטית שנורתה לעבר הניצולים שהיו בלתי-חמושים. בגין, שהיה על הסיפון, הסכים לרדת רק לאחר שהורד אחרון הפצועים.

16 אנשי אצ"ל נרצחו מאש הצבא; שישה נפלו באזור כפר- ויתקין, ועשרה נפלו בחוף תל-אביב. מכוחות ההגנה נהרגו שלושה; שניים נפלו בכפר ויתקין ואחד בתל-אביב.


בנאומו בכנסת בג בשבט תשי"ט, סיפר מנחם בגין: "עד קום המדינה ביקשנו נשק בכל רחבי תבל, למען עמנו ולמען ארצנו. קיווינו כי האנייה "אלטלינה", שנרכשה על ידי הוועד לשחרור לאומי באמריקה, תגיע עם נשק רב, לפני יום סילוק השלטון הבריטי. לא נסתייע הדבר.

על הפלגת האנייה לא ידעו ידידי ואני במטה האצ"ל דבר. בפעם הראשונה שמעתי על הפלגתה באותו יום שהפסקת - האש נכנסה לתקפה, ברדיו לונדון. תנאי הפסקת-האש אסרו באורח רשמי על הבאת ציוד מלחמתי. משום כך, ומתוך תקווה כי הידיעה ב"בי.בי.סי" אינה מדויקת, שלחתי באותו יום מברק לנציגותנו בפאריס, והוריתי כי "אלטלינה" לא תצא עד להוראות חדשות. רק כעבור שלושה ימים קיבלתי תשובה טלגרפית מידידי שמואל כץ, לפיה מברקי הגיע לאחר הפלגת האנייה הנמצאת כבר בלב ים. הוריתי מיד לתחנת השידור שלנו לשדר, ללא הפסק, לאנייה את המברק הבא: "Keep away; Await instruction" . ובאותו לילה ממש הזמנתי למטה האצ"ל, המוכר באורח רשמי על ידי הממשלה הזמנית, את סגן שר הביטחון ואת המנהל הכללי של משרד הביטחון. מסרתי להם על הפלגת האנייה; הראיתי להם את מברק התשובה שהגיעני מפאריס.


בעצם הימים ההם הגיע ארצה ידידי אריה בן-אליעזר ובידיו הפרטים, עליהם שמענו בפעם הראשונה, הנוגעים ל"אלטלינה". בישיבת הלילה ההיא מסר על-פי בקשתי אריה בן-אליעזר באזני נציגיו של שר הביטחון את כל הפרטים הבאים: על סיפונה של "אלטלינה" נמצאים: 900 מתנדבים; יש בה: 5,500 רובים, 300 מקלעי ברן, 50 מקלעי שפנדאו, ארבעה מיליון כדורים 303, 10,000 פצצות לאווירונים, 50 רובים אנטי טנקים, 1,000 פגזי מרגמות, ארבעה זחלים משוריינים. את כל הציוד העצום הזה קיבלנו מידידים של המחתרת העברית הלוחמת, שמאז ועד היום לא פעם אחת בלבד הצילו את עמנו בידידותם ובנזקים מסכנת השמדה.

למחרת היום, בשעה עשר בבוקר, הודיע לי סגן שר הביטחון כי שר הביטחון והממשלה הזמנית החליטו שעל "אלטלינה" לבוא, על מתנדביה ונשקה, למולדת.

ואתה (הכוונה לדוד בן גוריון) פה סיפרת, מר בן-גוריון כי האצ"ל הביא את "אלטלינה" מתוך הפרת חוקי המדינה. השמצתם אותנו במשך עשר שנים כי הבאנוה כדי להפיל בכוח הזרוע את הממשלה. פרסמתם הודעות צבועות לפיהן האצ"ל הוא שהפר את תנאי הפסקת האש, ומשום כך נאלצה הממשלה להשמיד את הנשק הבלתי חוקי. ולא בושתם לספר את כל אלה ביודעכם כי אתם החלטתם על הבאת האנייה, ואלמלא כך החלטתם - היא לא הייתה באה בכלל.
כתוצאה מהסכמתו של שר הביטחון החלו המומחים שלו והמומחים שלנו לדון על עגינת האוניה, פריקת הנשק וחלוקתו.
שליחיו של שר הביטחון הציעו למומחים שלנו כי האנייה תבוא לכפר ויתקין. הסכמנו. אשר לחלוקת הנשק, הצענו את ההצעות הבאות, מתוך דיון חפשי שהיה מקובל בינינו כאחים לנשק בימים ההם בכל העניינים: 20% של הנשק לגדוד האצ"ל בירושלים, את השאר יקבלו גדודי האצ"ל בתוך הצבא, על-ידי הצבא, ושאר יחידותיו. שר הביטחון נתן את הסכמתו להצעתנו הראשונה. אך הצעתנו השניה נדחתה. ומשהוספנו לעמוד עליה, כי צודקת ומוצדקת הייתה, הודיע לנו שליחו של שר הביטחון, כהאי לישנא: אנו מושכים את ידינו מכל עזרה בפריקת הנשק.

זו הייתה ההודעה. לא אחרת. שום התנגדות לבואה של האנייה, או לפריקת נשקה, שום אזהרה. כל מה שקרה לאחר מכן אינו אלא המשך המזימה אשר החילות, מר בן-גוריון, לרקום באותו יום או ימים מספר לפני כן, ביום בו נתת הסכמתך הרשמית המפורשת לבואה של האנייה.
אמרת בכנסת בצניעות שכזו: איך נגמר העניין, אתם יודעים. אך במועצת המדינה לא היית צנוע כל כך. אז התפארת, והתהללת והעללת, בעוד המתים מוטלים לפנינו; ואמרת כי התותח אשר בו ציווית - ללא כל אזהרה מוקדמת - להפגיז אנייה מוקפת מכל עבר, תותח קדוש הוא ומקומו בבית-המקדש שייבנה. ועל חילול שם שכזה, שלא היה כמוהו מיום היות ישראל לעם, השיב לך אדם אשר אתה מכבד אותו מאד וקורא לו ידיד. ב- 28 ביולי 1948 אמר הרב פישמן-מימון באסיפה פומבית: "אפשר היה למנוע את שפך הדמים, אילמלא עקשנותו של בן-גוריון. ידע נא בן-גוריון כי כששופכים דמים, אין בונים בית-מקדש".

הייתי על סיפונה של האנייה הבוערת, הנפגזת שהייתה לקבר-אחים, עד הרגע האחרון, יחד עם ידידי אליהו לנקין, מפקדה של "אלטלינה", ורב-חובלה המופלא מונרו פיין, הורדנו את פצועינו תחת מטר של כדורים ופגזים. בפקודתך ירו בחורים יהודים באנשים פצועים, בהימצאם בים, בנסותם להימלט על נפשם. ההייתה עוד זוועה כזאת בישראל?

איך עמדנו במבחן נורא זה? בלילה ההוא, לאחר רדתנו מן הסיפון שטוף הדמים, קראתי לידידי - עוד מצאתי כוח לקרוא להם: לא תרימו יד על אח. גם היום לא. בשום מקום לא תפתחו באש. ואם יחדש האויב את הסתערותו, נוסיף ללחום בו, ורק בו. אמנם ביום הראשון לאחר התועבה והזוועה היה לנו הרושם כי הלוחמים הנפלאים לא יוכלו להימצא בשורה אחת עם אלה שרצחו באכזריות איומה את חבריהם, את אחיהם, לרגש זה, וכדי למנוע כל סכנה של שפך-דם נוסף, ניתן ביטוי. אני מודיע על כך בכל הכרת אחריותי: הביטוי היה מר ומצער.

אך ההיה עוד צער כצערנו, אבל כאבלנו? אין אדם נתפס על צער השכול, על אבל היתמות. אולם מיד לאחר מכן הלכו כל בחורינו, על-פי קריאתנו, לחזיתות הקרב ובתוכם תשע מאות המתנדבים המופלאים של "אלטלינה", ונלחמו שכם אחר עם כל שאר יחידות הצבא, נגד האויב המשותף. כך ניצל עם ישראל ממלחמת-אזרחים איומה, אשר אתה מר בן-גוריון, שבת והצת את אשה הטמאה.

תזכורת-פ"ש:דבר המפקד (האצ"ל) מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה "אלטלנה":


דבר המפקד (האצ"ל) מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה "אלטלנה" בחוף ים תל-אביב, בשידור חי ברדיו קול ציון הלוחמת, בתאריך: יום ג' ט"ו בסיוון התש"ח, 22.6.1948. להלן: ה - מ - ס - מ - ך הנדיר (תמליל הנאום/דבריו של מנחם בגין, סה"כ 10 דפים.)
75. דבר המפקד מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה ''אלטלנה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5862&forum=gil&viewmode=all&keywords=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D%20%D7%91%D7%92%D7%99%D7%9F#75
וכאן:
דבר המפקד מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה ''אלטלנה''
http://www.israblof.com/a33045-%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%A7%D7%93-%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D-%D7%91%D7%92%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%99%D7%93-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%98%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%9C%D7%A0%D7%94

משום כך עצה לי אליך. שנינו נמנים על הדור אשר בקרוב ירד מן הבמה וימסור לבאים אחריו את אשר השיג ולא השיג. בתור אחד מבני הדור הזה, הריני מייעץ לך כאדם, כיהודי: אל תתייהר עוד במה שעשית ל"אלטלינה", למתנדביה ולנשקה. את המתים לא נחייה. אך אל תחלל עוד את שמה. באחד הימים לך אל פרשת הדרכים, התבודד עם עצמך, בקש רחמים על נפשך כי את הנורא במעשים עשית - דמי נקיים שפכת".

ואלו החללים שנרצחו:

אהרן כרסטני, בן רינה ודוד, נולד ביום י"ח בטבת תר"ץ (18.1.1930) בעפולה. ילד רביעי במשפחה בת שישה ילדים. כבן למשפחה דתית למד בבתי- ספר דתיים בטבריה ובעפולה. כבר בגיל צעיר נאלץ להפסיק את לימודיו ולצאת לעבודה כדי לעזור בכלכלת המשפחה, אך המשיך ללמוד בערבים בכוחות עצמו ועסק הרבה בקריאה. הוא היה נער יפה תואר וחיוך תמידי היה נסוך על פניו. אהרן הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ויצא עם חבריו לטיולים ולמסעות ברחבי הארץ שכה אהב. הוא למד מסגרות והחל לעבוד כמסגר בבית-החרושת "מגן-צ'טווד". אהרן היה עלם חברותי ונודע בקרב חבריו כצעיר טוב-לב ובעל חוש הומור עדין, שלעולם לא אמר נואש. בהיותו כבן 14, הצטרף לשורות "הארגון הצבאי הלאומי" ובשורותיו פעל עד שנפל. תחילה הוצב במחלקת התעמולה והגיוס ועסק בהדבקת כרוזים ומודעות של האצ"ל. מאוחר יותר, לאחר שהתאמן בשימוש בנשק, היה ללוחם מן השורה שעמד על משמרתו בעמדות מגן. כאות הערכה צורף אהרן ליחידות הקרב של הארגון והשתתף בפעולות רמלה ולוד, יהודיה ויפו. את כל שהוטל עליו עשה בנאמנות ובמסירות אין קץ, וגילה אומץ לב רב וכושר לחימה מעולה.
כאשר הגיעה לארץ אוניית הנשק של האצ"ל "אלטלנה", ועל סיפונה ובמחסניה אלפי רובים, משוריינים ומיליוני כדורים מכל הסוגים, שהיישוב העומד על נפשו כה היה זקוק להם, נשלח אהרן אל האונייה כדי לעזור בפריקת הנשק והורדתו לחוף מבטחים. ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948), עוד בטרם הושלמה הורדת הנשק, פתח "התותח הקדוש" באש על האונייה ולמרות שהונף עליה דגל לבן המשיך ביריות עד שהאונייה על ציודה הרב עלתה בלהבות. מן היריות נהרגו 22 מאנשי האצ"ל שהיו על האונייה וביניהם אהרן. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.


איתמר ליפשיץ בן פולה ויוסף, נולד ביום כ"ב באייר תרע"ט (22.5.1919) בפולין. בעודו ילד נפטר אביו ועול פרנסת המשפחה נפל עליו. למרות הקשיים הכלכליים סיים איתמר את לימודיו בבית-הספר היסודי ואף הוסיף ולמד שנתיים בגימנסיה. בנעוריו הצטרף לשורות תנועת בית"ר, היה פעיל בה מאוד וזאת בנוסף לעיסוקיו הרבים בספורט: שחייה, כדורגל, טניס-שולחן וסקי. איתמר הרבה לעסוק במלאכות יד שונות, בעיקר גילוף בעץ, ובכל מעשיו הוכיח טעם טוב וכשרון ידיים.
בשנת 1935 עלה איתמר לארץ-ישראל והוא נער בן 16, אולם על אף גילו הצעיר לא נתקל בקשיי קליטה והשיג עבודה כנהג, זמן קצר לאחר הגיעו. עם היווסד הארגון הצבאי הלאומי הצטרף במהרה לשורותיו והיה פעיל בנושא הגיוס. הוא נשלח לקורס סגנים ונתמנה למפקד יחידה. כאשר נתפס על ידי הבריטים נגזרו עליו שישה חודשי מעצר בית, אולם הוא לא פסק מפעילותו גם בתקופה זו.
במלחמת-העצמאות יצא לשמירה בגבול תל-אביב-יפו ודרש ממפקדיו לתת לו תפקידים מסוכנים למרות שהיה כבר אב לבן ומפקדיו ניסו להניאו מכך. בכיבוש יפו עבד ללא ליאות באספקת חומרי נפץ לחזית. ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) מיהר איתמר, כרבים מחבריו באצ"ל, אל האונייה "אלטלנה" כדי לפרוק מעליה נשק, ציוד צבאי ומעפילים אנשי אצ"ל. הממשלה הזמנית התנגדה לפעולה זו. בקרב בין אנשי הפלמ"ח ואנשי אצ"ל נפגע איתמר ונהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה ובן.


אליעזר וייץ, בן בלומה ואברהם, נולד ביום ט"ז בתמוז תרצ"ב (20.7.1932) בפולין. בשנת 1935 עלה ארצה עם הוריו, שהשתקעו בתל-אביב. תחילה למד בבית-הספר היסודי "ביל"ו", המשיך לימודיו במוסד החינוכי בתל ליטווינסקי וסיים אותם בלימודי ערב בבית-הספר "פיטמן". בשעות היום עבד כפקיד ב"קופת-חולים עממית". כבר בגיל צעיר, בהיותו בן 16 בלבד, הצטרף לשורות האצ"ל והיה לאחד החברים הפעילים בארגון. הוא נטל חלק בהדבקת כרוזים, בשמירה במנשיה, במערכה על יפו ובקרבות רמלה.
ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) נפל בחוף תל-אביב ליד האונייה "אלטלנה". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

יצחק כהן, בן חנה ואהרון, נולד ביום י"ג בתשרי תרפ"ז (21.9.1926) בירושלים, ובה למד. בבגרותו עבר עם משפחתו לתל-אביב והתפרנס ממכירת קרח. יצחק היה בחור שקט העושה מלאכתו נאמנה.
הוא הצטרף לשורות האצ"ל והחל ללמוד להשתמש בנשק. יצחק נעצר על-ידי הבריטים והועבר למחנה המעצר בלטרון ובעתלית כ"חשוד בטירור" ושהה בהם כשנתיים. מיד עם שחרורו הצטרף לכוח הלוחם ונטל חלק פעיל בכיבוש יפו ויהודיה.
ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) כאשר האונייה "אלטלנה" הגיעה לחופי הארץ נפגע ונהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח הורים. ארבעה אחים ואחות.


דב קלנר, בן מרים ועמנואל, נולד ביום ט"ו בכסלו תרפ"ד (23.11.1923) בבודפשט, בירת הונגריה ולמד שם בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון. אחר כך למד מכונאות ופחחות רכב ובמקצוע זה עבד עד שנת 1944 כשנכנסו הגרמנים להונגריה והוא נשלח למחנה עבודה. בסוף שנת 1944, לאחר מסע רגלי ארוך, נכלא במחנה הריכוז מטהאוזן. זמן קצר לפני תום מלחמת-העולם נורה על-ידי הגרמנים ונחשב כמת. הוא נשאר בחיים רק בזכות הצבא האמריקני ששיחרר את המחנה והטיפול המסור שקיבל בבתי-החולים. לאחר שחרורו ממחנה-הריכוז חידש את קשריו עם תנועת "הבונים", שבמסגרתה פעל עוד בהיותו נער. בראשית שנת 1947 עלה עם משפחתו על סיפון אוניית המעפילים "כנסת ישראל", שהיתה עתידה להביאם לארץ-ישראל, אבל לארץ הגיע רק בסוף אותה שנה לאחר שהשלטונות הבריטיים שלחוהו למחנות המעצר בקפריסין.
בבואו לארץ הצטרף דב לשורות הארגון הצבאי הלאומי, ועם בואה של אוניית הנשק "אלטלנה" לחופי הארץ, נשלח עם חבריו לכפר ויתקין לסייע בפריקת מטען האונייה. ביום י"ג בסיוון תש"ח (21.6.1948) בחילופי היריות שהתפתחו בעת הפריקה נפצע ונהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.


דניאל לוי, בן ונטורה ויצחק, נולד ביום ג' בשבט תרפ"ז (6.1.1927) בעיר סנטה קלרה, קובה. ילדותו עברה עליו בעיר מטנסס ובה סיים לימודיו היסודיים. לאחר שמשפחתו עברה לעיר הבירה הוואנה, המשיך דניאל את לימודיו בבית-ספר תיכון וזכה למלגת-לימודים באוניברסיטה, בה למד רפואה. לאחר קבלת התואר עבד זמן מה בבית-החולים "קליסטו גסייה" שבהוואנה. בצד לימודיו היה ספורטאי מעולה ופעיל באגודת "מכבי" ובתנועה הציונית בעיר. בשנת 1947 התגייס לפעילות לטובת הארגון הצבאי הלאומי, ובין השאר אירגן חבורה של שמונה-עשר חברי האגודה בקבוצת אצ"ל שעלתה לארץ-ישראל ב"אלטלנה", אוניית הנשק של הארגון. ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) היה בין חללי האצ"ל שנפגעו ונהרגו על סיפון האונייה מן האש שנורתה עליהם מחוף תל-אביב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח הורים וחמישה אחים.


דן גליקמן, בן סוזנה ויעקב, נולד ביום ט"ו בתשרי תרפ"א (27.9.1920) בעיר יאסי, רומניה, וסיים שם את לימודיו בבית-ספר יסודי. בשנת 1934 עלתה המשפחה כולה לארץ והשתקעה בתל-אביב. דן סיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" ואחר-כך מצא את פרנסתו כחשמלאי וטכנאי טלפונים. מילדותו היה קשור מאוד להוריו והשתדל לעשות כל שביכולתו לטובתם, ובין השאר הפריש את חלק הארי של משכורתו לכלכלת הבית. את שאיפתו ללמוד ולהשכיל מימש בלימודי הנדסת חשמל בתל-אביב ונוסף לכך הירבה בקריאת ספרות טובה. דן הקדיש מזמנו לעיסוק בספורט. מנעוריו היה חבר במחלקת האתלטיקה של "ברית מכבים עתיד" והצטיין במיוחד בקפיצה לרוחק, בריצה למאה מטר ובמירוצי שליחים. דן התקבל לעבודה כחשמלאי במחנות שונים של הצבא הבריטי ברחבי הארץ. יום אחד, כשעבד במחנה רפיח, ספג מכת חשמל ואושפז בבית-החולים בעזה כשהוא סובל מכוויות קשות בפניו ובצווארו. הוא החזיק שם מעמד וגם התגבר על הפגיעות בזכות חוסן גופו.
דן פעל זמן מה בשורות ה"הגנה", אך עבר ממנה לאצ"ל מטעמים רעיוניים. הוא התגייס לשורות האצ"ל ללא ידיעת בני משפחתו כי פחד שמא הדבר ידאיג את הוריו.
ביולי 1948, כשהגיעה אוניית הנשק "אלטלנה" של האצ"ל לחופי הארץ, עלה דן על סיפונה שעה שעגנה בחוף כפר ויתקין ואחר-כך הפליג בה בדרכה לחוף תל-אביב. ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948), בהפגזת האונייה על-ידי כוחות צה"ל ושריפתה, היה דן בין ההרוגים על סיפונה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.


דוד מטראני, בן רחל ומרדכי, ילידי תורכיה שהיגרו לקובה, נולד ביום א' באלול תרפ"ט (6.9.1929) בהוואנה, בירת קובה, שם גדל ולמד. בנערותו השתייך ל"מכבי" המקומי , היה ספורטאי מצטיין ומורה לאתלטיקה בבית-ספר יסודי בעירו.
כאשר שמע על החלטת עצרת האו"ם מצא קשר לארגון הצבאי הלאומי והצטרף לקבוצת "מכבים" שעסקה באימונים צבאיים והכינה עצמה לעלות לארץ. בתום תקופת האימונים נשלחו דוד וחבריו לצרפת ושם פגשו חברים לנשק יוצאי ארצות שונות, עלו יחדיו על סיפונה של האונייה "אלטלנה" והפליגו ארצה להצטרף ללוחמים.
ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) נהרג על סיפונה של "אלטלנה". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
שמו הונצח בספר "זכרם לנצח", ספר הזיכרון לחללי האצ"ל, ובספר "אלטלנה".


מישל ויקטור אסואיד, בן אסל ודוד, נולד בשנת תרפ"ו (1926) בפריז. היה בן לנישואי תערובת, אביו יהודי ואמו נוצריה. בילדותו קיבל חינוך נוצרי ועל יהודים ויהדות לא ידע דבר. כשהיה בן שלוש-עשרה מתה עליו אמו ויחד עם אביו עבר לתוניסיה.
בשנת 1943, כשהודברה תוניסיה תחת מגפי החיילים הנאצים, התגייס מישל לכוחות צרפת החופשית, שאורגנו על-ידי הגנרל דה- גול, והשתתף בקרבות קשים. במערכה ליד מונטה קאסינו שבאיטליה הצטיין באומץ-לב נדיר וזכה בצלב המלחמה על פעולתו בקרב. לאחר-מכן עבר להילחם בחזית צרפת. השתתף בקרב הידוע ליד בלפורט, חצה עם הכוחות הצרפתיים את הריין והשתתף במערכה על אדמת גרמניה.

לאחר תום המלחמה נפגש לראשונה עם אחיו היהודים ניצולי מחנות המוות. פגישות אלה קרעו בנפשו פצע עמוק. המראות שראו עיניו על אדמת גרמניה, מעשי הפשע האכזריים שעשו הגרמנים וסבלם האיום של קורבנותיהם לא נתנו לו מנוח ביום והדירו שינה מעיניו בלילה. הוא חזר לבית אביו בתוניסיה שבור ורצוץ, לא הצליח להסתגל לחיים בבית ולא מצא לו מקום. לפתע, באורח פלא, הוארו חייו באור יקרות. הוא מצא את שביקש. הוא שמע על מלחמת העצמאות של היישוב היהודי בארץ-ישראל ועל אוניית נשק שעומדים לצאת בה לוחמים לעזור לאחיהם להילחם על שלמות המולדת. ללא שהות ופקפוק נפרד מאביו והפליג למרסיי. ביום עלותו על סיפון האונייה "אלטלנה" שלח גלויה לאביו ובה כתב: "היום אני חוזר הביתה". היתה זו הידיעה האחרונה שנתקבלה ממנו ואשר העידה על תקוותו לחיים חדשים. מישל, נהרג בחילופי האש ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948).
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הוא חזר למולדתו אך תקוותו לחיים חדשים לא נתגשמה.


אברהם סטבסקי, בן איטה ואהרן-צבי, נולד ביום ח' בטבת תרס"ו (5.1.1906) בעיר בריסק בליטא. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי וציוני ובשנת 1923, עם תום לימודיו התיכוניים, ניסה לעלות לארץ-ישראל כמעפיל, אך נתפס בנמל גאלאץ שברומניה, ושלטונות רומניה הסגירוהו לשלטונות פולין שהחזירוהו לביתו. כעבור זמן קצר גויס לצבא הפולני ואחרי סיום השירות כקצין הקדיש עצמו לפעילות בתנועת הנוער בית"ר. בשנת 1933 יצא שוב לארץ-ישראל, גם הפעם כמעפיל, אבל במרסיי קיבל רישיון-עלייה במשרד העלייה של הסוכנות היהודית וכך הגיע לארץ כחוק.

בארץ החל מיד בפעילות בבית"ר וגם ב"ברית הבריונים" שבהנהגת אב"א אחימאיר. ב-18.6.1933, יומיים לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, על שפת-ימה של תל-אביב, נעצר אברהם על-ידי המשטרה הבריטית כאחד החשודים ברצח והועמד לדין כנאשם מספר 1. בעקבות פסק-הדין שבו הורשע ונידון למוות, נתגלעו חילוקי דעות ביישוב העברי ובתפוצות הגולה, וקמה תנועה ציבורית של סופרים ואנשי-רוח. רבנים ושאר אישי-ציבור שיצאו להוכיח את חפותו של הנידון למוות. כחודש ומחצה לאחר-מכן, בעירעור שהוגש לבית-הדין לעירעורים זוכה הנאשם והוא יצא לחופשי "מחוסר הוכחות".
על-פי בקשתו של זאב ז'בוטינסקי , שפעל ללא ליאות לזיכוי הנאשמים חברי תנועתו מאשמת הרצח, חזר אברהם לפולין והתמסר לפעילות בבית"ר ובצה"ר, ובעיקר סייע בהפצת העיתונים: התנועה הלאומית, "אונזער וועלט" ("עולמנו") ו"די טאט" ("המעש") ואחר-כך במפעל ההעפלה של הצה"ר, בית"ר והאצ"ל. ברבות הימים היה מראשיו הבולטים של מפעל זה וטיפל בכל הפרטים: השגת היתרי יציאה ורישיונות מעבר, הנפקת כרטיסי-נסיעה, שכירת אוניות והבאת המעפילים לחופי הארץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח לצאת מפולין ושם פעמיו לכיוון ארץ-ישראל, אך כאן מנעו ממנו השלטונות הבריטיים את הירידה בחופי הארץ. הוא יצא לארצות-הברית ושם פעל בתחומי העשייה של משלחת אצ"ל מארץ- ישראל. לאחר המלחמה חזר לאירופה, ביקר אצל שארית הפליטה במחנות שבגרמניה ובאוסטריה, נחלץ שוב לפעילות ההעפלה והיה אחד הפעילים המרכזיים בהפלגתה של אוניית-המעפילים "בן-הכט", שהגיעה לחופי הארץ ב-9.3.1947.

לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל התמסר לארגון אוניית הנשק "אלטלנה" שהסיעה לארץ לוחמים אנשי אצ"ל, מתנדבים ונשק רב. ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) מצא את מותו על סיפון האונייה כשאש מ"התותח הקדוש" נפתחה עליה מחוף תל-אביב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה, שני אחים ושתי אחיות.

גם לאחר מותו לא הכירו רבים בארץ, בעיקר בחוגי המפלגות הסוציאליסטיות, בחפותו של אברהם סטבסקי ולכן הוקמה ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותגיע לאמת. ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט העליון לשעבר מר דוד בכור קבעה פה אחד בדו"ח שהגישה לראש הממשלה (ביום ט"ו בסיוון תשמ"ה - 4 ביוני 1985), כי "אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט לא היו רוצחי חיים ארלוזורוב ז"ל ולא היתה להם יד ברצח".


אריה-ויקטור פקולה, בן חיה ומשה, נולד ביום ג' באייר תרפ"ז (5.5.1927) בעיר בראווה-מאזוייקה, בפולין. בילדותו עבר עם משפחתו לצרפת ובפריז סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים. בשנת 1941, לאחר כיבוש צרפת בידי הגרמנים, עזבו בני המשפחה את פריז ועברו לדרום צרפת. ויקטור נשאר לבדו בעיר. הצליח לחלץ מדירת הוריו החתומה חלק מרכוש המשפחה ואחר-כך הצטרף אליה במקום מגוריה החדש. כעבור שנה החליט לעזוב את צרפת כדי להצטרף לכוחות בעלות- הברית הלוחמים בגרמנים. בחשאי ובלא ידיעת משפחתו עבר את הגבול לשוויץ, אבל בגלל גילו הצעיר לא נתקבל לצבא והוא עבר להתגורר אצל כומר פרוטסטנטי שאיכסן בביתו קבוצה קטנה של נערים יהודים ונוצרים. בתום המלחמה חזר לצרפת ופגש באחותו שנותרה יחידה בחיים מכל בני המשפחה. האסון שפקד את המשפחה, והשמדת יהדות אירופה, הגבירו בו את התודעה היהודית והציונית. הוא פנה ללימודי היהדות, העמיק חקר בתנ"ך והרחיב את ידיעותיו בציונות.

לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית, גמר אומר בנפשו לא לדחות אל עלייתו לארץ-ישראל כדי להצטרף לכוחות היהודים הלוחמים. הוא אף רכש לעצמו נשק אישי ובמאי 1948 הפליג לארץ ממרסיי. בהגיעו ארצה הצטרף לשורות האצ"ל ומתוכן גויס לצבא המדינה החדשה ועבר אימונים.

כשהגיעה אוניית הנשק "אלטלנה" לחופי הארץ היה ויקטור עם אנשי האצ"ל שחשו ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) מבסיס האימונים שבבאר יעקב לתל-אביב לעזרת נוסעי האונייה ונהרג בחילופי אש שהתפתחו מדרום לצומת בית-דגון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחות.


אברהם כהן, צעיר החללים, בן רגינה ועוואד-אברהם, נולד ביום א' בתמוז תרצ"א (16.6.1931ף) בתל-אביב. למד ב"תלמוד תורה" בשכונת נווה שלום אולם בגלל המצב הכלכלי בבית נאלץ לצאת לעבוד בגיל צעיר על-מנת לעזור למשפחתו. אהבתו הגדולה היתה הים. בכל רגע פנאי היה ממהר לים להתבונן בגליו או לשחות ולחתור בסירה. חלומו הגדול בחייו הקצרים היה להיות יורד ים ולראות עולם. בהיותו נער הצטרף לשורות מחתרת האצ"ל. באימונים שעבר במסגרת זו הוכיח דבקות במטרה: בעת אימון לצליחת נהר התהפכה סירתו ואחד הרובים נפל המימה; ללא היסוס מיהר אברהם לצלול במים ולמשות את הרובה ששקע.
אברהם לקח חלק בכיבוש יפו, ובפעולה לכיבוש הכפר יהודיה גילה אומץ לב מיוחד בשעה שעצר טנק אויב עד בוא התגבורת. בימים שאנשי האצ"ל הצטרפו לצה"ל, עמד חלומו של אברהם להתגשם, הוא עמד להצטרף לחיל-הים שהיה משאת נפשו, אבל לפני שמימש את רצונו נפל בעת מילוי תפקידו.

בשעה שחש לעזרת חבריו על אוניית הנשק של האצ"ל "אלטלנה", שחה לעברה ונפצע אנושות מרסיסי פגזים שנורו לעבר האונייה; ביום ט"ז בסיוון תש"ח (23.6.1948) מת מפצעיו בבית-חולים. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.


מנדל קאופמן, בן מלכה ומאיר, נולד ביום כ' בשבט תרפ"ז (23.1.1927) בהונגריה. בעודו ילד נותק ממשפחתו, נשלח למחנה-ריכוז, וניצל בדרך-נס. בתום מלחמת העולם השנייה הגיע למחנה-עקורים בגרמניה, הצטרף לבית"ר ואחר כך לאצ"ל. בראשית 1947 הפליג לארץ- ישראל באוניית המעפילים של אצ"ל "בן-הכט" אשר עם הגיעה לחופי הארץ, הועברו נוסעיה על-ידי הכוחות הבריטיים למחנה- מעצר בקפריסין. בקפריסין שהה שלושה-עשר חודש ובמהלכם פעל בגדוד הבית"רי ע"ש דב גרונר וגם השתתף בקורס צבאי עיוני מטעם האצ"ל.

לאחר שחרור מעפילי קפריסין הגיע לארץ-ישראל ועבר לפלוגת בית"ר בשוני שליד בנימינה. מנדל עבר קורס אימונים צבאיים והשתתף במבצע כיבוש חמשת הכפרים הערביים שבסביבה (מאי 1948). הוא נפל בחוף כפר ויתקין ביום י"ד בסיוון תש"ח (21.6.1948) שעה שסייע בפריקת נשק מאוניית-הנשק "אלטלנה". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי נחלת יצחק.


שלמה קוטונובסקי, בן חנה ואברהם, נולד ביום ו' באב תרפ"ח (23.7.1928) בווארשה בירת פולין למשפחה ציונית. את השכלתו רכש בבית-הספר העברי שבעיר. בהיותו כבן עשר הצטרף לתנועת בית"ר והיה מפעיליה. בתקופת מלחמת-העולם השנייה היה שלמה במחנות הריכוז. מיד עם שחרורו חידש את פעילותו כנציג בית"ר במחנות העקורים באוסטריה ובאיטליה. בחודש מאי 1948 העפיל ארצה באונייה "קדמה".

עם בואה של אוניית-הנשק "אלטלנה" לחופי הארץ, נשלח שלמה לכפר ויתקין לסייע בפריקת האונייה. שלמה שמח לפגוש בין באי האונייה חברים ניצולי המחנות וסיפר להם על הארץ בהתלהבות. ביום ט"ו בסיוון תש"ח (21.6.1948) נהרג בחילופי היריות שהתפתחו בעת פריקת "אלטלנה". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.


זאב עודד, בן כדייה ואברהם, נולד בשנת תרפ"ח (1928) בתימן ועלה עם משפחתו לארץ-ישראל בשנת תש"ד (1944). בארץ התגייס למשטרה הבריטית ונשלח לשרת בתחנת הרכבת בחדרה. באותה תקופה הצטרף למחתרת האצ"ל ושמו המחתרתי היה אברהם.

כאשר עלה אצ"ל מהמחתרת עבר עודד עם חבריו לזכרון יעקב במטרה להצטרף במקובץ לצבא הגנה לישראל במסגרת גדודי האצ"ל. ביום ט"ז בסיוון תש"ח (23.6.1948) הגיעה אוניית האצ"ל "אלטלנה" לחוף כפר ויתקין כדי לפרוק מעליה כ900- עולים, אנשי אצ"ל ומתנדבים מחו"ל וכן ציוד צבאי, נשק ותחמושת. אנשי אצ"ל ממקומות שונים בארץ נחפזו לחוף כפר ויתקין כדי לעזור בפריקת האונייה. עודד היה בין המסייעים במלאכה ובחילופי האש בין אנשי האצ"ל לחיילי צה"ל נפגע עודד ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.


זאב קירש, מעולי אלטלנה בן 21, שכעבור חודשים אחדים נהרג במלחמת העצמאות בקרבות הנגב, כתב:

אנחנו יצאנו לדרך
לסבול וללחום בעדך
הבאנו את רוח המרד
אוניית נשק לשחרורך

שנים ארוכות באירופה
עמלנו ללא הפוגה
ואת פרי עמלנו, 'אלטלנה'
הבאנו בעדך, מדינה

ואיך שקיבלתם אותנו
אלוהים
לעולם לא נשכח!
על אחים-חיילים לחמנו
ונתקלנו באש התותח

ואף כי 'אלטלנה' נטבעה
זיקפו ראשיכם חיילים
לארץ ישראל השלמה
לעד נישאר נאמנים.

אלטלנה הצטיירה כניסיון אלים של שלטון השמאל לדכא את מתנגדיו, ואופן דומה ואסוציאטיבי פורשו לפני כשנה וחצי, האירועים בעמונה.
מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/163102


מה מסתיר פרס בפרשת אלטלנה?
פרסום ראשון: 31/05/07, 23:51 / עדכון אחרון: 01/06/07, 06:51

ביום א' יצוין יום השנה להטבעת 'אלטלנה'. האם שרי 'קדימה', נסיכי אצ"ל, ידרשו מפרס, מועמדם לנשיא, את פרטי הפרשה השמורים רק אצלו?
שמעון כהן
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/163097


תזכורת:
מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון = שנת 2003!!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&omm=0

________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון י''ז בסיון תשס''ז    18:44   03.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  74. ''מה מסתיר פרס בפרשת אלטלנה?  
בתגובה להודעה מספר 72
 
מה מסתיר פרס בפרשת אלטלנה?
מאת: שמעון כהן פרסום ראשון: 01/06/07

ביום א' יצוין יום השנה להטבעת 'אלטלנה'. האם שרי 'קדימה',
נסיכי אצ"ל, ידרשו מפרס, מועמדם לנשיא, את פרטי הפרשה השמורים רק אצלו?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/163097

לפני ימים אחדים הודיע ראש הממשלה אהוד אולמרט שאין ראוי מהמשנה לראש הממשלה השר שמעון פרס לנשיאות המדינה. הוא גם מנה את מעלותיו ותרומותיו של פרס לביטחון המדינה מאז היה יד ימינו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ועד לימינו אלה.

מאחר והדברים נאמרו בכינוס מיוחד של סיעת 'קדימה', ומכיוון שפרס הוא מועמדה של הסיעה כולה, למעט שניים שלושה ח"כים סוררים, הרי שראוי להעריך כי גם השרים ציפי לבני וזאב בויים עומדים מאחורי דברי ההערכה המפליגים שהורעפו על ראשו של פרס.

לא לחינם אנחנו מזכירים כאן דווקא את השלישייה אולמרט, בויים ולבני. אולי מן הראוי ששלושת נסיכי העבר הללו של תנועת הרביזיוניסטים ידרשו מפרס, לפחות תמורת תמיכתם בו במרוץ הנחשק לנשיאות, מענה לשאלה אחת שאולי רק לו יש את התשובה לה. מדובר בשאלה הנוגעת לליבה של אחת הפרשיות העגומות והסוערות ביותר בתולדות המדינה, פצע פתוח בעברה של ההיסטוריה הארצישראלית, הלא היא פרשת הטבעת אניית הנשק 'אלטלנה'.

ביום ראשון הקרוב אחר הצהרים יתכנסו בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק ותיקי האצ"ל ויציינו את יום הזיכרון ה-59 להטבעתה של אניית הנשק ומותם של 19 מחבריהם באירוע הקשה ההוא. שיחה עם העיתונאי והסופר שלמה נקדימון, שתיחקר ארוכות את הפרשה ואף כתב עליה את ספרו 'אלטלנה', מעלה שאלה שמן הראוי היה ששלישיית הנסיכים המדוברים היו מבררים עם מי שהם מריצים לנשיאות – האם הוטעה בן גוריון לפני שהחליט על ההוראה להפעיל את "התותח הקדוש" ולהטביע את אוניית הנשק, גם במחיר ירי יהודים על יהודים, גם במחיר קרע בעם? ואם אכן הוטעה, מה היה המידע המטעה שהועבר לבן גוריון? מי היה האיש שהעביר את המידע? ומדוע?

באחד מימי הזיכרון הקודמים להרוגי 'אלטלנה' נשא שלמה נקדימון דברים ובהם קבע כי הפתרון לפרשת 'אלטלנה' מונח בידיו של שמעון פרס. הוא גם הבהיר מדוע. בהמשך דבריו, מול ותיקי האצ"ל, בהם יו"ר הכנסת בעבר דב שילנסקי ואחרים, סיפר על מפגש שהתקיים בשנת 67' בין שמעון פרס למנחם בגין בימי טרום מלחמת ששת הימים, הימים בהם פעל פרס להקמת ממשלת האחדות עם הליכוד. במפגש זה, כדי להכשיר את הקרקע לאחדות שבה חפץ, ביקש פרס לטהר את האווירה הקשה שרבצה בין מחנה חירות, הרביזיוניסטים בעבר, למחנה לו השתייכו הוא עצמו ובן גוריון, הלא הוא מחנה מפא"י. לשם מטרה זו סיפר פרס לבגין כי תחקיר שהתקיים על ידי בן גוריון העלה שהירי על 'אלטלנה' לא היה אלא טעות וכי מישהו ממקורביו הטעה אותו והתריע מהאיום המתקרב בדמותה של אניית הנשק.

כעשור מאוחר יותר, בעת המהפך הפוליטי בשנת 77' רמז על הדברים גם מנחם בגין עצמו כשסיפר שגורם בכיר מאוד מהמערך, גורם שהוא אינו מעוניין לחשוף את שמו, הגיע אליו וסיפר לו שפרשת אלטלנה נחקרה, והמסקנה שהתבררה בסופו של התחקיר היא שבן גוריון הוטעה, ורק בעקבות אותה טעות ירה התותח ההוא.

בדבריו בפני ותיקי האצ"ל באותו יום זיכרון להרוגי האנייה נשא נקדימון ואמר כי הוא, שלא כמו בגין, אינו מחויב להסתרת שמו של הבכיר שדיווח על התחקיר שבוצע ועל מסקנותיו, האיש הוא שמעון פרס, סיפר נקדימון לסובביו.

בשיחה עמנו לקראת יום הזיכרון שיחול ביום ראשון הקרוב, מפרט נקדימון ומספר שדיווחו המפורט ואזכור שמו של פרס כבר בספרו 'אלטלנה' עורר את זעמו של מנהיג המערך של אותם ימים. "היו לנו מלחמות דמים", הוא אומר. "הצגתי לו מסמך שבו בגין שאל אותו ואמר לו 'מר פרס, אתה לא יכול להתעלם מהעניין ולהסתיר את זהות המטעה. מדובר כאן ב-19 בני אדם שנהרגו, מדובר בקרע נורא בעם. זהו עניין רציני מכדי שתוכל להסתיר אותו'. פרס ראה את המסמך הזה, זעם עלי והאשים אותי שאני לוקח קטעי דברים ומוציא אותם מהקשרם", אומר לנו נקדימון.

נקדימון משוכנע שהמטעה האלמוני שפרס שומר את שמו בקנאות הוא לא אחר מאשר ישראל גלילי, אך לדבריו לאחר שהעלה את השערתו זו בספרו 'אלטלנה' פרסם פרס הכחשה גורפת. לדבריו מסמכים שהגיעו לידיו מעידים באופן ברור שמאחורי הדרישה מפרס להכחיש את סיפור ההטעיה עמד בעיקר גלילי עצמו, כשלדרישה זו מצטרפים גולדה מאיר ויגאל אלון.

נקדימון מוסיף ומעלה בפנינו תהיות נוספות שמן הסתם עמדו בפני בגין כשאלות ללא מענה: "אם הייתה חקירה, מי היו צוות החוקרים? מה היה מנדט החקירה? היכן התחקיר הזה ומסקנותיו?". כאמור, לשאלות אלה ואחרות טרם התקבל מענה, אולם נקדימון קובע כי לנוכח תחקיריו שלו "המפתחות לפרשת אלטלנה מצויים בידיו של פרס". האם מישהו מבני לוחמי האצ"ל, המכהנים בממשלה, החברים במפלגה אחת עם פרס, יבררו את הפרטים העלומים הללו? ספק.
תזכורת-פ"ש:
פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


בדבריו באותו יום זיכרון להרוגים הוסיף נקדימון והעלה השערות נוספות באשר להטעייה. האם אכן הייתה הטעייה, או שמא העדיף פרס לטהר את שמו של מורו ורבו דוד בן גוריון ולהטיל את האחריות למעשה מעורר המחלוקת על גורם עלום שם? הוא מציין כי ההיסטוריונית פרופסור אניטה שפירא מעלה את האפשרות הזו כסבירה.

נקדימון מציין בפנינו כי בעוד חודשים אחדים תצא לאור מהדורה חדשה של ספרו 'אלטלנה', ובו יופיעו הפרטים הללו בדגש מיוחד ונוסף על זה שהופיע במהדורות הקודמות. בימים אלה הוא נמצא בשלבי סיום של כתיבת ועריכת המהדורה החדשה.


תזכורת:
73. 59 שנה לנרצחי 'אלטלנה'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&omm=73&viewmode=threaded

דבר המפקד (האצ"ל) מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה "אלטלנה":



דבר המפקד (האצ"ל) מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה "אלטלנה" בחוף ים תל-אביב, בשידור חי ברדיו קול ציון הלוחמת, בתאריך: יום ג' ט"ו בסיוון התש"ח, 22.6.1948. להלן: ה - מ - ס - מ - ך הנדיר (תמליל הנאום/דבריו של מנחם בגין, סה"כ 10 דפים.)
http://www.kolhalev.com/www2/article155.php

מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&omm=0

______________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום ראשון ז' באב תשס''ז    00:00   22.07.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  77. ''על סיפון ה''סבבה'' העולים התחברו ל''אלטלנה''''  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.07.07 בשעה 00:59 בברכה, פילוביץ שחף
 
"על סיפון ה"סבבה" העולים התחברו ל"אלטלנה""
מקור: עיתון הארץ 20.7.2007, דף ראשי מאת: לילי גלילי


אלטלנה: "ספינת נשק של האצ"ל, שטובעה באש תותח צה"ל ב-2 ביוני 1948 מול חופי תל-אביב (בתצלום) מנחם בגין, מפקד האצ"ל, ביקש להעביר את הנשק לצה"ל, אך רה"מ דוד בן-גוריון, חשש שהנשק ישמש להפיכה צבאית והורה להשמיד את האניה."
13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&viewmode==

הארה: מצ"ב לינקים שצירפתי בגוף הכתבה.

ב-22 ביוני טיפסו כמאה איש אל הספינה "סבבה" בנמל יפו, והפליגו לעבר חופי תל-אביב. אלא שבניגוד לנרמז משם הספינה. לא היה זה מסע תענוגות. בעצם, אולי דווקא: היו שם צעירים וזקנים, ותיקי האצ"ל ואלטלנה צרובי שמש ישראלית, ועולים דוברי רוסית שיצאו יחד לים לציין את יום הזיכרון ה-59 http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=1447&rc=x-files לאלטלנה במקום הטבעתה. הטקס על הספינה היה יפה ומוזר משהו. במבטא רוסי כבד זימן פעיל בקבוצה את עמיתיו להשלכת זר החמניות למי הים: ברקע נשמע הספד: " זר זיכרון לאחינו שנטבחו על ידי קין".

היוזמה היתה דווקא של דוברי הרוסית. וותיקי אלטלנה למדו עם השנים לתחום אתהמיתוס שלהם בגבולות הצרים של כמה אלפם מחברי אצ"ל שנותרו בחיים. בעצם, נשארו במחתרת. דווקא קבוצה מבני העלייה האחרונה לקחה על עצמה להרחיב את גבולות המיתוס, גם כדי לגבש סביבו את זהותם הישראלית. עתה הם מבקשים לקדם חקיקה לקביעת יום זיכרון ממלכתי לקראת יובל ה-60. מותר להניח שזהו האפיק דרכו הם מבקשים לסתת להם מקום באתוס הישראלי הסגור בפני חדשים.

מבחינתם, זו לא כניסה בדלת האחורית: לשיטתם, זו הדלת הראשית. מה שהם תופסים כאירוע המכונן בתולדות המדינה נוכס להיות האירוע המכונן שלהם.

כמה ימים אחרי הטקס בים, נפגשנו במוזיאון האצ"ל על החוף של תל-אביב. מצד הוותיקים, יוסק'ה נחמיאס, בן 82, דור שישי בארץ מפקד פלוגה באצ"ל שהיה על האלטלנה: מצד החדשים, הד"ר מארק ראדוצקי, רופא בן 50 שעלה לישראל לפני 17 שנה, והגה את רעיון הפלגת הזיכרון. כל אחד בתורו, אחר כך ביחד, הם מספרים בסיפור הברית המפתיעה ביניהם, מזינים זה את זה באנרגיות חדשות.

ראדוצקי רואה ביום ההוא של הטבעת אלטלנה ראשית הריסתה של החברה האזרחית בישראל. על כך כבר למד בארץ, מדינה אליה בא בלי הרבה ידע בהיסטוריה שלה, אך עם נטיה פוליטית ותה הוא מגדיר "ציונות, לאומית וליברלית". ,ההסטוריה הגדירה באיזה צד פוליטי אהיה כאן", הוא מסביר את זיקתו המובהקת לימין, "לו חיפשתי אחוות עמים, הייתי יכול להשאר בטקנט. באתי לחיות במדינה יהודית, ובחיפוש האידאולוגי שכבר עשיתי כאן מצאתי את מורשת זאב ז'בוטינסקי.http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=1656&rc=x-files האידואלוגיה מדברת רוסית". על המשפט הזה הוא חוזר כמה פעמים בשיחה, ומדגיש שוב ושוב שזו מהות תפיסתה של הקבוצה אליה הוא משתייך. תחושת השייכות, תחושת האדנות. כשהלך לקנות פרחים ליום הזיכרון לאלטלנה, סיפר למוכר למי מיועדים הפרחים. " מה הקשר שלך לאלטלנה?", תהה המוכר, "אתה אפילו ל היית פה". ראדוצקי לא התבלבל: "ואתה היית ביציאת מצרים?", התריס, ובכל זאת אתה מציין את המאורע מדי שנה".

הכל החל עם רצח רה"מ יצחק רבין. http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=8&rc=x-files תחילה נרתע ראדוצקי מרוח התגובה הקולקטיווית לרצח, שהזכירה לו את רוחה של ברית המועצות. אז גם שמע לראשונה על אלטלנה וחלקו של רבין בפרשה. http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=25&viewmode== שפיקד על הירי. הרגע שבו אימץ לעצמו את אלטלנה היה כשנתקל במקרה באנדרטה לזכר הרוגיה בחוף תל-אביב. הפריע לו שהמקום כל-כך מוזנח, שאף אחד לא זוכר. נראה לו לא נכון להסתפקרק באזכרה על הקבר.

אם נחמיאס מתריס במרירות "נרדמו בשמירה על עיצוב הזיכרון", באים חברי הקבוצה החדשים מצויידים, לשיטתם, ב"כישורים לגלות את ההיסטוריה הנסתרת מאחורי ההיסטוריה הרשמית". http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=1444&rc=x-files "באלטלנה לא הרגו רק אנשים, הרגו את הדמוקרטיה הישראלית", אומר רדוצקי בכעס, משל שם באמת, "משם יצאה הדיקטטורה הרכה של בן-גוריון: שם, לעיני האנשים על החוף שראו שמותר לירות באחים, נגמרה החברה האזרחית. עכשיו באנו לבנות אותה מחדש. להערכתי, בכפר מיימון (שם נבלמו הצועדים לעבר גוש קטיף, רב ההתנתקות, ל"ג), http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=69&rc=x-files יותר מאשר גוש קטיף, החלה הקמתה מחדש של החברה האזרחית בישראל".

עכשיו הם מנסים לחולל את התיקון. במעגל של דוברי הרוסית המעורבים בפעילות אזרחית חברתית למיניה, יש כמה מאות בני אדם. בקבוצת אלטלנה פעילים 15 איש, בהם מדענים ואנשי אקדמיה. אנשי אצ"ל הוותיקים אומרים עליהם שהם ה"ציונים הטריים". שצומחים מן השורשים שנבלו פה: החדשים אומרים שכמו במשפחה, כשהאחד עייף או עסוק, האחר עושה סדר במקומו. בכלמקרה, הם אומרים, אין הם מחפשים אינטגרציה: הם מחפשים פדרציה.
לילי גלילי.



___________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי כ''ג באלול תשס''ז    09:41   06.09.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  82. הבמאי מוטי לרנר שוב עושה זאת = מעוות את פרשת אלטלנה  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.09.07 בשעה 10:14 בברכה, פילוביץ שחף
 
מקור רשת ב', תכנית: עניין אחר

ביום העצמאות 60 שנה למדינה, יוקרן סרטו של הבמאי מוטי לרנר
על פרשת אלטלנה, במרכז למורשת בגין, כועסים מאוד שנושא טעון ורגיש
כזה הופקד בידיו של מוטי לרנר שמי שידוע כאחד שמעוות ומשכתב את ההסטוריה:
פרשת חנה סנש, פרשת קסטנר, פרשת קו 300, הצגה על רצח רבין ועוד....

הנושא מתחמם !!


*************


האם שוב יירה התותח
מאת: ישראל מידד

מסירת עניין רגיש כמו פרשת "אלטלנה" לתסריטאי מוטי לרנר מבשרת רעות

בשם "אלטלנה" גלום ככל הנראה מין קסם מעוות עבור אנשי שמאל. לפני ההתנתקות, הציע ח"כ אבשלום וילן ממרצ להתייחס להתנגדות המדומיינת לפינוי כ"סיטואציה אלטלנית" ("הארץ", 20.9.04), וכך גם יואל מרקוס, שכתב על הצורך ב"נחישות אלטלנית" ("הארץ", 24.6.05). ערב פינוי שתי משפחות בחברון לאחרונה הציע ירון לונדון בערוץ 10 "לרענן את רוח אלטלנה". ואם "אלטלנה" מספקת תחמושת לפוליטיקאים, הרי כעת גם אנשי התרבות מוצאים בפרשה קרדום לחפור בו.
לפי פרסומים אחרונים, מסרה חברת "קשת" למוטי לרנר את השלמת כתיבת תסריט של דוקו-דרמה חדשה שתתייחס לפרשת "אלטלנה" שהתרחשה בסוף יוני 1948. שחקנים ידועי שם גויסו למשימה, כמו יורם חטב, יוסי קאנץ וג'וליה לוי-בוקן.

אין ספק כי באירוע יש חומר למכביר לדרמה. נשק ותחמושת וכ-900 עולים על סיפונה של אונייה, שבאים לארץ להילחם; דיונים בין ראשי אצ"ל לנציגי הממשלה; פרטי הסכמים שהיו או לא היו; ראש ממשלה שאולי ביקש לחסל את יריבו; אנשי פלמ"ח ירו, לפי עדותו של יצחק רבין, "אש תופת, בעוצמה בלתי-רגילה... משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וההגנה... מצאו ביטויים בעוצמת האש" ("פנקס שירות", עמ' 568). חלק מאנשי אצ"ל נהרגו בעודם שוחים במים.

סל גדול וגדוש כזה של דרמה מועבר למוטי לרנר, שלו מזמן אמתחת מלאה: פרשת חנה סנש במחזה על ישראל קסטנר, "מות יצחק" עם סצינת השתנה על קבר, וגם "חבלי משיח" ו"פולארד". לא נחטא אם נקבע שיש ללרנר קשר הדוק לנושאים של הקצנה פוליטית.

במקרה של חנה סנש, הוויכוח על כתיבתו של לרנר הגיע עד בג"ץ. בתיק 6126/94 הביע השופט בדימוס מישאל חשין עמדה תמציתית וברורה, גם אם היה במיעוט: "אין ענייננו בזכויות שוות-ערך זו לזו; ענייננו בזכות גדולה-מכל-גדולה הנאבקת בזכות קטנה הימנה; כבודה של חנה סנש ושמה הטוב יגברו, ובנקל יגברו, על זכותו של המחזאי". לדאבון הלב, הנשיא דאז אהרן ברק בחר במודע להגן על השקר.

ב-1948 ירו פעמיים על "אלטלנה". פעם אחת בכפר ויתקין ובפעם שנייה בתל אביב. ועכשיו, בכסות חופש היצירה, קיים חשש ששוב יירו עליה, לא ברובים ולא בתותח, אלא בעט. אין חולק שחופש היצירה הוא קדוש ואל למישהו להתערב בקביעת התכנים הראויים של מחזה. ובכל זאת, אולי זה המחזאי שעובר קו מפריד שאסור לו לעבור?

אם מחזאי מטפל בפרשה היסטורית אמיתית ומשנה את האמת ההיסטורית לפי טעמו, יש היתר בידיו? בזכות שנמסרה ללרנר ליצור ולעצב מציאות היסטורית אחרת יש עוצמה רבה מעבר לתחום הדרמה. כוחו של מחזה הוא בכך שהוא מלהיב את דמיונם של אנשים שאינם מכירים את הפרשה. ומתוך התלהבות בא העיוות. מה שנשאר בתודעת הצופה אינו עובדות הניתנות לבדיקה, אלא רושם שבינו לבין המציאות אין ולו כלום. זו התערבות אסורה.

ראוי שלרנר והאחראים האחרים, בנוסף להקרנת שקף שיציין כי מדובר ביצירה פיקטיווית, לא ישתמשו בשמות האמיתיים, אלא יכניסו בהם שינויים. חיים הזז עשה כן ברומן שלו, "בקולר אחד", על לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י שפוצצו עצמם בכלא ירושלים, מבלי לפגוע בערך התרבותי של עבודתו. אולי יקראו לאונייה "שמשון" ולא "אלטלנה"?

אבל יותר חשוב, שישאירו את ההיסטוריה להיסטוריונים ולארכיונים. מסך הטלוויזיה קטן מדי בשביל הסיפור הזה. ובכל מקרה, ששום תותח תרבותי לא יירה שוב.

הכותב הוא אחראי על מדור תכנים ומידע במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים


*************


תזכורת רילוונטי לנושא הנדון:

150. האם מוטי לרנר נכד של פרלה לרנר שהסגירה את שרה מניל''י?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&omm=82&viewmode=threaded


אחיה של חנה סנש ז''ל הי''ד: הצגת אחותי כבוגדת היא שקר...!!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוטי%20לרנר#10


''כחש'' מאת בן-הכט: פרשת קסטנר מהדורה חמישית 94
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוטי לרנר#49
58. רשות השידור-הטלויזיה הישראלית:''משפט קסטנר''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5418&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוטי%20לרנר#58


הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין ז''ל
http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=8&rc=x-files


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי י''ח בחשון תשס''ח    03:01   30.10.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. יגאל עמיר ולריסה יקראו לתינוק שלהם על שם אחד מהנרצחים  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.10.07 בשעה 04:28 בברכה, פילוביץ שחף
 
אתמול בשעות הצהריים פורסם סקופ בפורום סקופים וכולנו חשבנו שזה היה בצחוק ואפילו האשכול ננעל לאחר שצבר 8 תגובות,
מצ"ב המכתב הראשון שפתח את האשכול כסקופ:

___


לאחר בירורים והצלבות מסתבר שזה נכון, מצ"ב כתבה בנושא ובגוף הכתבה צורפה מודעה שפורסמה בעיתון הארץ אתמול בעמוד 11 המדברת בעד עצמה ושמזכירה "בתדהמה" את הודעתו של איתן הבר - מנכ"ל לשכתו של רה"מ יצחק רבין ז"ל הי"ד שהודיע לכל עם ישראל על מותו של יצחק רבין, על מנת להמחיש את הקונוטציה בין השם של התינוק שנקרא על שם אחד מנרצחי אלטלנה, לנרצח רה"מ רבין, מצורפת בזה הודעתו של איתן הבר + סרטון וידיאו בהמשך לכתבה ומיד לאחר שתיצפו בסרט תמשיכו עם האצבע המורה לכם/ן ללכת לפיתחם של אליהו גולומב ויריב אופנהיימר ושם תלמדו אצל מי נמצא המפתח של קיומו של העם היהודי בארץ ישראל.....ואם בסופו של יום "הם" ירתיעו את הזוג עמיר והם לא יעיזו לקרוא לתינוק בשם שכזה. כי מה שבטוח שבעקבות הפרסומים החל מסע לחצים על לריסה. כי הצבת העובדה שלרבין עצמו יש דם של יהודים פטריוטים וחפים מכל פשע על הידיים פוגעת קשות בתדמית של ראש הממשלה האהוב שנרצח למען מהלך למה שהם קוראים שלום והקורבנות של המהלך קוראים לזה בשם האמיתי: "טרור"


http://www.global-report.co.il/eb/?l=he&a=32604

____




סרט וידיאו: Yitzhak Rabin murder first day
http://www.youtube.com/watch?v=m9pGKEohXOk


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שני א' בטבת תשס''ח    16:43   10.12.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  85. לוחם הפלמ''ח יחיעם וייץ: היום שבו מנחם בגין נהפך לבריון  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.12.07 בשעה 19:32 בברכה, פילוביץ שחף
 
מצ"ב כתבה שפורסמה היום/בחלק ב' של עיתון הארץ, שמדברת על הוצאת
סיפרו החדש של לוחם הפלמ"ח יחיעם ויץ:
"הצעד הראשון לכס השלטון-תנועת החרות, 1949-1955".

שימו לב בבקשה יהודים יקרים:

1. לא מופיע מי כתב את הכתבה או הביא את הפרק מהספר בשמו של המחבר.
2. אם אכן זהו הפרק ככתבו וכלשונו ומאחר ומדובר על פרשת הסכם השילומים
ועל כל מה שקרה...אני שואל את עצמי למה לא מופיע בפרק/בכתבה האירוע עם
זורק הרימון בתוך כנסת ישראל שבו נפצעו......
תזכורת:מי שלא מכיר את הפרשה, מוזמן/ת להכנס וללמוד:

28. היום לפני-'הידעת מתי ולמה הוטל רימון לתוך מליאת הכנסת'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6168&forum=gil&viewmode=all&keywords=רימון#28

להלן הכתבה כפי שהיא פורסמה היום:







הספר שעליו מדברת הכתבה יצא לאור בחסות ובהוצאת מכון יד בן צבי:


http://www.ybz.org.il/?ArticleID=1886

מחבר הספר יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח)
יחיעם ויץ (18 בספטמבר 1918 - 17 ביוני 1946), היה מפקד בפלמ"ח אשר נפל בליל הגשרים.

יחיעם ויץ נולד בשנת 1918 למשפחה נודעת בתנועת ההתיישבות. אביו היה יוסף ויץ, מראשי הקק"ל ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות וברכישת קרקעות בארץ בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה. אמו הייתה רוחמה לבית אלטשולר, ממייסדי רחובות. אחיו היה פרופסור רענן ויץ, מראשי תנועת ההתיישבות ויו"ר המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית.

יחיעם ויץ היה חבר הפלמ"ח מראשיתו ומראשוני המדריכים הפלוגתיים בו. בליל הגשרים שהיה בלילה שבין 16 ו-17 ביוני 1946, הצטרף ויץ לפעולת גשר כזיב כמשקיף מטעם מטה הפלמ"ח. בעת ההסתערות נפצע פצעי מוות מכדור בחזהו. דבריו האחרונים היו: "המשיכו, בי לא כדאי לטפל יותר. מסרו שלום למשפחתי ולחברים". הלווייתו החלה בחיפה, משם הועבר ארונו לירושלים והובא לקבורות בהר הזיתים, במעמד אלפי מלווים. ויץ הותיר אחריו אלמנה, הזמרת רמה סמסונוב. מכתביו קובצו בספר "מכתבי יחיעם ויץ".

קיבוץ יחיעם, שעלה לקרקע ב-27 בנובמבר 1946, נקרא על שמו. אחיינו, ההיסטוריון פרופסור יחיעם ויץ, נקרא בשמו.
מקור: ויקיפידיה


*******

לי אין ספק שהמחבר בכלל ועיתון הארץ בפרט פירסמו זאת בעיתוי מוזמן
מראש לאור ולרגל מה שעומד בפני עם ישראל, במדינת ישראל וכפי שציין
זאת שלמה גזית בכתבתו מהיום בעיתון מעריב:

"שנועדה להכשיר את הקרקע ואת דעת הקהל הישראלית, לקראת המהלכים
המדיניים שבפתח...."
(מצ"ב כתבות של שלמה גזית)

על מנת לאזן את ההתלהמות שעיתון הארץ מנסה ועושה, חשוב מאוד
לדעת שהכותרת שפותחת מכתבי זה, נכונה "תרתי משמע" לכל המובאות הבאות:


@ "היום שבו אירגון בר-גיורא נהפך לאירגון מרצחים בתוך היישוב היהודי בארץ ישראל.....


מקור:
5. ''השומר''- יצחק בן צבי תל-אביב תרצ''ז 1937......
http://rotter.net/forum/gil/5391.shtml#5


4. האם מפא''י/אירגון בר גיורא יעשו זאת שוב = רצח פולטי ?!
http://rotter.net/forum/gil/5651.shtml#4=


-------


@ היום שבו יצחק בן-צבי נהפך להיות "גם" שודד אוצרות יודיאקה...


האמת נחשפת: האוצרות האבודים של יהודי תימן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5316&forum=gil&viewmode=all&keywords=תימן


---------


@ היום שבו דוד בן-גוריון נהפך לראש אירגון חוטפי תינוקות,
ילדים ואת נשותיהם של עולים חדשים, ניסויים = גזזת ועוד....

25. פרשת ילדי תימן הנעדרים = דוחות ועדות חקירה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5316&forum=gil&viewmode=all&keywords=תימן#25

אחיו של הנשיא קצב: ציון קצב נחטף מהוריו... !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&viewmode=all&keywords=תימן

15. שואת ילדי הגזזת שבעייתם משואת יהדות גרמניה !!

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&viewmode=all&keywords=תימן#15

---------


@ היום שבו יצחק רבין נהפך לרוצח יהודים בדם קר...


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


--------


@ היום שבו תדי קולק נהפך למלשין, שטינקר, בוגד שהסגיר יהודים
לבריטים וחלקם נתלו/עלו לגרדום בכלא עכו...


טדי קולק היה המודיע (שטינקר) של הבריטים טרם קום המדינה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=81&viewmode=


---------


@ היום שבו שמעון פרס נהפך להיות סוחר נשק....


שמעון פרס, סוחרי הנשק - ושוקן....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5227&forum=gil&viewmode=all&keywords=ההונגרית#8

9. ''המאפיה ההונגרית'' ואומרי ההן....!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5227&forum=gil&viewmode=all&keywords=ההונגרית#9

---------


@ היום שבו הנהגת היישוב היהודי בא"י, אירופה ומקום המדינה בפרט
דהיינו כל ממשלות מפא"י לפני ואחרי ונכון להיום, נהפכו לשודדים חסרי מצפון יותר גרוע מהגרמנים ואת הציטוט הזה אמרה בתשקורת ניצולת שואה...


חובה להפיץ ולזעזע את כל העולם !
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6115&forum=gil&viewmode=all&keywords=שואה
חשיפה: פרוטוקול וועדת החקירה הפרלמנטרית (שואה)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6013&forum=gil&viewmode=all&keywords=שואה
חשבונות 'רדומים': עימות בישראל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6286&forum=gil&viewmode=all&keywords=שואה
לני ברנר: היהודים שיתפו פעולה עם הנאצים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6575&forum=gil&viewmode=all&keywords=שואה
יונה פוגל מבנק לאומי דורש התנצלות משר המשפטים לפיד !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6284&forum=gil&viewmode=all&keywords=שואה



**********


תזכורת רילוונטית לכתבה שלעיל:

האם הציל ישראל קסטנר קצינים נאצים מעמוד התלייה?


משמאל לימין: דינה פורת, דן מרגלית, שלמה אהרנסון ויחיעם וייץ. על דוכן הנואמים:דן לאור
יחיעם וייץ אמר שבמשפט קסטנר הראשון, מול השופט בנימין הלוי, קסטנר היה רק "פיון" של עורך הדין שמואל תמיר, שמטרתו היתה פוליטית - לנגח את הנהגת היישוב, ובראשה בן-גוריון ושרת. גם השופט הלוי היה "שפוט" של תמיר, אמר וייץ; שלמה אהרונסון הסביר עד כמה קסטנר ומנהיגים יהודים אחרים בימי השואה היו מוגבלים וממולכדים. במשפטי נירנברג, הדגיש, תרומתו של קסטנר היתה חיובית. הוא עזר להרשעתו ולתלייתו של ארנסט קלטנברונר.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6712&forum=gil&viewmode=all&keywords=יחיעם וייץ


---------



69. כנס בנושא ''עסק הביש ופרשת לבון – המשמעות ההיסטורית''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5554&forum=gil&viewmode=all&keywords=יחיעם וייץ#69


22. פרשת לבון/עסק הביש: '' מי נתן את ההוראה ??''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=22&viewmode=
61. פרשת לבון, תובא הערב בערוץ 8 הערב 29.5.2004
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=61&viewmode=
59. מבצע סוזאנה = עסק הביש 2 : ''שאלות מנבכי העבר.....''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5554&omm=59&viewmode
69. כנס בנושא ''עסק הביש ופרשת לבון – המשמעות ההיסטורית''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5554&forum=gil&omm=69&viewmode=threaded


------------


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום שני ז' באייר תשס''ח    22:41   11.05.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  86. ח''כ שמואל כ''ץ סייע בהבאת האנייה אלטלנה ארצה. וב-1951  
בתגובה להודעה מספר 13
 
"שמואל כ"ץ ז"ל פרש על רקע קמפ-דיוויד"
פרסום ראשון: 11/05/08, 21:04


שמואל כץ ז"ל

מנהל מכון ז'בוטינסקי ספד ביומן ערוץ 7 לשמואל כ"ץ, שהיה חבר בכנסת הראשונה מטעם חרות ופרש מתפקיד יועץ רה"מ עקב חלוקי דעות עם בגין
יומן ערוץ 7


ראיון עם יוסי אחימאיר

חבר הכנסת לשעבר, שמואל כץ, נפטר לפנות בוקר בתל אביב. בן 94 היה במותו. כץ כיהן בכנסת הראשונה כח"כ מטעם תנועת "חרות", הוא היה לוחם באצ"ל, אחראי על ענייני הסברה של האצ”ל באירופה והשתתף בארגון מסע האנייה "אלטלנה". הוא היה פובליציסט, ביוגרף, סופר, היסטוריון, וחוקר.

ביומן ערוץ 7 פרש יוסי אחימאיר, מנהל מכון ז'בוטינסקי, קווים לדמותו והגדיר את כ"ץ כ"איש ז'בוטינסקי, אדם לאומי, עוד מנעוריו בדרום אפריקה הוא שמע בגיל 15 את זאב זבוטינסקי, ונתפס לקסם האיש ותורתו, ומאז ועד יומו האחרון אני לא חושב שהיה עוד אדם נאמן לתורת ז'בוטינסקי כשמואל כ"ץ".

אחימאיר תיאר כי ב-1936 עלה כ"ץ לישראל והצטרף לאצ"ל, שם שימש בעיקר בתפקידי הסברה ועמד בראש מחלקת יחסי החוץ של האצ"ל.

"המאמרים שלו עוסקים בהצגת עמדתה של ישראל, לא רק מבחינה תכליתית, אלא גם מבחינה אידיאולוגית בסיסית, מבחינת זכותנו על הארץ, צדקת מאבקנו, צדקת לחימתנו, לא היה בשפה האנגלית צלול יותר משמואל כ"ץ", ספד לו אחימאיר.

כ"ץ גם סייע בהבאת האנייה אלטלנה ארצה. וב-1951 עזב את עיסוקיו הפוליטיים וניהל את הוצאת הספרים "קרני". הוא פרסם פרסומים רבים בעיתונות בארץ ובעולם וכתב ספרים, ביניהם ביוגרפיה מונומנטאלית בת שני כרכים על זאב ז'בוטינסקי.

אחימאיר הוסיף ותיאר כי ב-1977 נקרא על ידי מנחם בגין להיות יועץ ראש הממשלה להסברה, אך לאחר זמן מועט פרש: "היו להם חילוקי דעות, בעיקר סביב קמפ-דיווד ועל רקע זה פרש מהתפקיד, והתמקד במחקר ובכתיבה, גם עיתונאית פובלציסטית וגם ספרותית".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/174909


תזכורת:

שה''ח המצרי מאהר: הסכם קמפ דוויד שייך לעבר!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5237&forum=gil&viewmode=all&keywords=קמפ דוויד#95



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום שני י''ג בסיון תשס''ח    20:57   15.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  88. ''אזכרה לחללי ''אלטלנה'' וחנוכת האנדרטה החדשה לזכרם''  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ברית חיילי האצ"ל__________________________ אירגון עולי "אלטלנה"

''אזכרה לחללי ''אלטלנה'' וחנוכת האנדרטה החדשה לזכרם''

במלאת 60 שנה להירצחם של חברינו הי"ד בידי קין

נערוך ביום חמישי, ט"ז בסיוון תשס"ח (19 ביוני2008) שני טקסים לזכרם:

בשעה 17:00 - העליה לקברותיהם והטקס המסורתי בבית הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.
בשעה 18:30 - חנוכת האנדרטה החדשה לזכרם בטיילת הרברט סמואל, ככר לונדון, ליד מלון "דן" תל-אביב.

נא לבוא ולחלוק כבוד לאחינו לנשק !!


תזכורת:




המשך:


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי י''ד בסיון תשס''ח    14:18   17.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  89. חשיפה: ''פורסמו צילומים נדירים מאוניית האצ''ל אלטלנה''  
בתגובה להודעה מספר 88
 
חיפושית
חבר מתאריך 4.2.02
19472 הודעות, 51 מדרגים, 100 נקודות. ראה משוב יום שלישי י''ד בסיון תשס''ח 14:11 17.06.08


פורסמו צילומים נדירים מאוניית האצ''ל אלטלנה

צילומים נדירים שהגיעו לאחרונה למרכז מורשת בגין בירושלים חושפים לראשונה את אוניית האלטלנה מבפנים. עד היום נראו רק תמונות של אוניית המעפילים בחופי תל אביב, כשהיא עולה באש לאחר הפגזת צה"ל. בצילומים ההיסטוריים החדשים מופיעים עשרות מעפילים, לוחמי ארגון האצ"ל, כשהם מחזיקים בכלי ירייה, מטיילים על סיפון האונייה ונרגשים לקראת ההגעה לחופי ארץ ישראל.



את התמונות החזיקה עד היום פנינה הורוביץ, אחת מניצולות אלטלנה, שמתנדבת כיום במרכז בגין. לדברי הרצל מקוב, מנכ"ל המרכז, המטרה היא למצוא עוד מניצולי הספינה שעדיין חיים.

ביום שישי הקרוב בשעה 10:00 בבוקר, בשיתוף עם מרינה תל אביב ואיגוד השייטים הישראלים, הם מתכוונים לערוך משט זיכרון לציון 60 שנה לפרשת אלטלנה, תחת הסיסמה "מלחמת אחים לעולם לא". הטקס יתקיים במקום בו טובעה הספינה מול חוף פרישמן בתל אביב, ומארגני האירוע מקווים שבאמצעות פרסום הצילומים הנדירים ניתן יהיה להגיע ללוחמים שהיו על סיפון האלטלנה.

הכירו על הסיפון
אחת הניצולות הידועות של האלטלנה היא אסתר (במבי) קדישאי, רעייתו של יחיאל קדישאי, מי שהיה ראש לשכתו המיתולוגי של ראש הממשלה מנחם בגין. קדישאי שמחה לשמוע על חשיפת התמונות, וסיפרה על חוויותיה.

"אני זוכרת הכל, היתה שמחה גדולה באונייה", היא אמרה. "לא שהיו שם תנאים טובים, אבל זה בכלל לא עניין אותנו. אני אמנם לא הייתי מעורבת בעניינים של המפקדים ולא היה לי מושג ממה שהולך, רק היינו שמחים שאנחנו באים לארץ".

קדישאי הוסיפה כי על אף הצילומים שבהם נראים המעפילים

מחזיקים בכלי ירייה, הם לא תכננו להילחם בצה"ל. "כל מה שקרה כשהגענו לישראל היה בשבילי הפתעה גמורה. אם החזקנו רובה זה רק בשביל להתאמן למקרה שתהיה עלינו התקפה בזמן הנסיעה, חלילה לא כדי להתקיף אנשים בארץ", היא מזדעקת.

"כל ההפלגה הזאת היתה בהסכמתו של בן גוריון. כל מה שקרה אחר כך לא היה צריך לקרות, ולא היה צריך להטביע את האונייה. זה אסון נוראי". עבור בני הזוג קדישאי לפחות, יצא דבר אחד טוב מהמסע בספינה: הם הכירו על הסיפון, ועד היום הם נשואים באושר.


13 לוחמים הרוגים

אלטלנה הוא שמה של אוניית נשק של ארגון האצ"ל, עליה היו 900 מעפילים ניצולי שואה שהפליגו לישראל בזמן מלחמת העצמאות. ראשי היישוב חששו כי בכוונת האצ"ל לבצע הפיכה, ולאחר שראשי הארגון סירבו למסור לידיהם את השליטה המלאה בספינה, הפגיז אותה צה"ל ב-22 ביוני 1948, מול חופי תל אביב, והטביע אותה. 13 לוחמי אצ"ל ועוד שלושה לוחמי צה"ל נהרגו בקרב.

הלוחמים על ספינת האלטלנה הצילומים באדיבות המרכז למורשת בגיןהאונייה נרכשה בשנת 1947 על ידי האצ"ל, ושמה "אלטלנה"-נדנדה באילטקית-היה שם העט של המנהיג הרוחני של הפלג הרוויזיוניסטי ביישוב, זאב ז'בוטינסקי. תחילה תוכננה האונייה להיות רק ספינת מעפילים, אך לבסוף הוחלט להסב אותה לספינת נשק. לפי עדות מפקד האונייה, היו ארוזים בבטנה 5,000 רובים , 450 מקלעים, 5 זחל"מים, כמה אלפי פצצות מטוסים וכארבעה מיליון כדורים.
מקור:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/747/845.html


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי ט''ז בסיון תשס''ח    11:22   19.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  90. עדות-'הפלמ''חניקים נעלמו ואש נפתחה עלינו' = מסמך !!  
בתגובה להודעה מספר 13
 
פרסום ראשון: 18/06/08, 22:10
'הפלמ"חניקים נעלמו ואש נפתחה עלינו'



יוסק'ה נחמיאס מספר על הרגעים האחרונים על סיפון האלטלנה. איך השליך את בגין אל הים ומי היה הסרבן הראשון שמנע מלחמת אחים של ממש.
שמעון כהן

היום (ה') יקיימו ותיקי האצ"ל סדרת אירועים לציון שישים שנה להטבעתה של אניית הנשק 'אלטלנה'. בין האירועים צפויה להיחשף אנדרטה מיוחדת לציון המאורע שכמעט והוביל למלחמת אחים. כמו כן יקיימו וותיקי האצ"ל משט מיוחד מחופי תל אביב לנקודת טיבועה של האנייה שהייתה להם לסמל.

את אירועי היום ההוא מתאר באזנינו יוסק'ה נחמיאס, אחד מלוחמי הארגון הצבאי לאומי, שהיום בגיל 83 מכהן כמדריך ראשי במוזיאון האצ"ל, ואז היה מפקד פלוגה באצ"ל כשכינויו בין לוחמי הארגון הוא 'מיכאל'.

"מפקד המבצעים של הארגון, עמיחי פאגלין, גידי, הוא שהכניס אותי לסוד העניינים. הוא אמר לי שיש אוניית נשק שתגיע בקרוב ברשות ממשלת ישראל הזמנית. הוא אמר לי שהאנייה תעגון בכפר ויתקין ושאגיע עם הפלוגה שלי לשם, בלי נשק".

"נערכנו להגעת האוניה יחד, אנשי פלמ"ח ואצ"ל. ממש ימות המשיח"

נחמיאס ארגן את חיילי הפלוגה שלו במחנה שהקימו באחד מפרדסי פתח תקווה, ומשם במשאית הגיעו לכפר ויתקין. שם מתרחש מחזה שהוא מגדיר כ'ימות המשיח', או כ'וגר זאב עם כבש'. אחרי תקופת ה'סזון' בו נרדפו אנשי האצ"ל עד חורמה בידי אנשי הפלמ"ח, מוצא נחמיאס את עצמו נערך כתף אל כתף עם אנשי הפלמ"ח שהיו במקום לקליטת האנייה המתקרבת. "ישבנו יחד. זו הייתה תחושה של ימות המשיח. שרנו יחד. אני משוכנע שאם הייתי מגיע לשם בתקופת ה'סזון' לא הייתי יוצא משם שלם".

במקום מתאספות שתי פלוגות, האחת של נחמיאס ואחת של רעייתו יפה (ז"ל) ויחידות של הפלמ"ח.

סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר הגיעה האנייה אל חופי כפר ויתקין. היה זה בתקופת ההפוגה בה נאסר על ישראל הצעירה לקבל כוחות או להזיזם. "חששנו שאם נפרוק כאן את הנשק לא נספיק לעשות זאת לפני אור הבוקר, ואז ניתפס על ידי פקחי האו"ם, לכן הוחלט להסתפק לפי שעה בהורדתם של 940 הלוחמים שהיו על האוניה כשהם ללא נשק". את מצבורי הנשק הותירו על האנייה והורו לה לשוב ללב ים ולחזור בלילה שלמחרת.

במשך היום כולו המשיכו אנשי האצ"ל והפלמ"ח בישיבה המשותפת. "הם סיפרו צ'יזבטים. הם היו יותר טובים מאיתנו בתחום הזה", הוא אומר היום.

"נשארנו ללא הפלמ"חניקים. בגין ערך מסדר ואש תופת נפתחה לעברנו"

סמוך לשעה שמונה בערב הגיעה שוב 'אלטלנה' לחופי כפר ויתקין. "הסתערנו על האנייה וכתף אל כתף פרקנו את הנשק". בשלב זה מתרחש דבר מה מוזר מאוד. אחד אחרי השני החלו אנשי הפלמ"ח משתמטים בתואנות כאלה ואחרות, ובתום זמן קצר מצאו עצמם אנשי האצ"ל לבדם.

בגין זעק לעברנו 'לא לענות באש'. הייתי במרחק של מטר ממנו. ראיתי אותו מתחיל לרוץ בין החברים וחוזר ומוודא שאף אחד מאיתנו לא פותח באש. הוא אמר 'בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. אנחנו לא ניתן יד לחורבן נוסף'.

מפקד האצ"ל, מנחם בגין, עורך לאנשיו מסדר ואומר להם 'אינני יודע למה הם עזבו. אנחנו נמשיך בפריקה לבד'. "מיד כשבגין סיים את דבריו נפתחה עלינו אש תופת מנשק מקלעים, ממכונות ירייה ואפילו ממרגמות. באותן שניות בגין זעק לעברנו 'לא לענות באש'. הייתי במרחק של מטר ממנו. ראיתי אותו מתחיל לרוץ בין החברים וחוזר ומוודא שאף אחד מאיתנו לא פותח באש. הוא אמר 'בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם. אנחנו לא ניתן יד לחורבן נוסף'. יעקב מרידור, סגנו של בגין, אמר לי 'יוסק'ה קח את הזקן (כך קראנו לו למרות שהיה בסך הכול בן 38). קח אותו לאנייה ותחזרו ללב ים' ".

מנחם בגין מסרב לעלות על האנייה עד שיוסק'ה, רעייתו ולוחמת נוספת, שולה סלונים שמה, אוחזים בו ודוחקים בו לעלות לסירה קטנה המשמשת להולכת גייסות. הסירה יוצאת ללב ים. "הוחלט שמפליגים לתל אביב. בגין עמד על הסיפון כשרמקול בידיו והוא קורא 'אנחנו דורשים משא ומתן' ואנחנו מניפים דגלים לבנים. במקום תשובה אנחנו שומעים רק ירי בלתי פוסק לעברנו. בגין בתגובה חוזר ואומר 'לא לענות באש. לא יהיה חורבן שלישי' ".

בנקודה בה ניצב כיום מלון שרתון עמד באותם ימים 'הבית האדום' ששימש בית מפא"י, מעין מפקדה ראשית לכוחות הפלמ"ח. "אמרו לי שיורים מכיוון הבית האדום", מספר נחמיאס. "בגין אמר לי רד לחוף בלי נשק. רק עם אלחוט ותודיע שאנחנו רוצים משא ומתן. ירדתי עם סירה קטנה ופניתי אל החוף כשאש תופת נורית לעברי. הגעתי לחוף. רצתי בזיגזג תוך ירי עלי שלא פוסק לרגע. הגעתי לבית האדום וצעקתי 'מי האחראי כאן?' והנה מתוכו אני שומע 'זה אתה יוסף?' זה היה בן דודי, אברהם נחמה. הוא היה בפלמ"ח. הוא הבטיח לי שלא מהבית האדום מבוצע הירי אלא מבית הקברות המוסלמי. דיווחתי באלחוט שאיתי שהירי הוא מכיוון בית העלמין המוסלמי, והנה, עוד לא סיימתי את הדיווח והנה אני רואה שפטריית אש עולה מבטן האנייה. זרקתי את מכשיר הקשר אל החול ובריצה חזרתי אל המים. שחיתי כשהכדורים פוגעים סביבי. הגעתי לאנייה. חיפשתי את אשתי. מצאתי אותה מטפלת בפצועים. אמרתי לה שהאנייה מתפוצצת וצריך לברוח. אמרה לי שקודם מורידים את הפצועים ורק אחר כך היא תרד. כך עשינו".

בשלב זה מתרחש אירוע מוזר שעד היום לא מצא לו נחמיאס הסבר. עשרות חסקות של תושבי האזור החלו מתקרבות אל האנייה המופגזת כשאנשיהן מסייעים להורדת הפצועים. כל זאת כאשר מעל הסיפון ממשיך מנחם בגין בקריאות "כמו תקליט שבור: 'לא לפתוח באש' וחתיכות מהאנייה מתפזרות לכל עבר".

"אמרתי לבגין 'המפקד קפוץ'. הוא אמר 'אני הקברניט. אקפוץ אחרון' "

נחמיאס עובר לטיפול במפקדו. "הגעתי לבגין ואמרתי לו 'המפקד, קפוץ'. הוא אומר לי 'אני הקברניט אני קופץ אחרון'. אמרתי לו 'אתה הקברניט של עם ישראל'. הוא התעקש ואמר 'אני קופץ אחרון'. לקחתי שניים או שלושה בחורים. תפסנו אותו בכוח. הלבשנו עליו חגורת הצלה. גם על הרגליים שמנו לו חגורת הצלה. לא ידענו אם הוא יודע לשחות וזרקנו אותו למים. אחת החסקות לקחה אותו אל החוף".

מאוחר יותר פגש נחמיאס את דוד טהורי (ז"ל), תושב תל אביב, שסיפר לו כי לאחר האירוע מצא את בגין מהלך יחף ונוטף מים ברחוב אלנבי, והכניס אותו לביתו.

נחמיאס ממשיך בסיפורו מהרגע שלאחר השלכת בגין למים. "אמרתי לאשתי לקפוץ. היא אמרה שהיא לא יודעת לשחות. תפשתי אותה ויחד קפצנו אל המים. שחיתי כשאני נושא אותה, ובכל הרמת יד לשחייה הכדורים שנורים אלינו הופכים קרובים ומדויקים יותר. אני מוריד גופיה לבנה ומנפנף בה לאות כניעה, אבל זה לא עוזר והירי גובר".

"בכל הרמת יד לשחייה הכדורים שנורים אלינו הופכים קרובים ומדויקים יותר. אני מוריד גופיה לבנה ומנפנף בה לאות כניעה, אבל זה לא עוזר והירי גובר"

תוך כדי השחייה המאומצת מזהה נחמיאס סירת הצלה זעירה עשויה שעם, 'דינגי', כך קראו לסירות הללו. ליד הסירה זיהה חמש דמויות של אנשים שוחים. "אחד מהם הרים את היד. כדור פגע בראשו והוא ירד למצולות. עוד אחד מהם הרים את ידו ונפגע גם הוא מכדור בידו. היו אלה חמישה יהודים מקובה שהגיעו אלינו כדי לעזור לעם ישראל ונקלעו לטרגדיה הזו".

ארבעת הקובנים יחד עם נחמיאס ואשתו עולים על ה'דינגי' ומתקדמים בזהירות אל החוף. בשלב זה מזהה נחמיאס ספינת חיל הים. "אמרתי לאשתי שאם נתקרב לספינה הזו ונגיד להם שיש כאן אנשים מקובה. לא משלנו. אולי יאפשרו לנו לעבור. אשתי סירבה. היא לא מוכנה בשום פנים להסגיר את עצמה. היא קראה לזה 'עריקה'. הקובנים ראו שאנחנו מתווכחים ושאלו אותי על מה הוויכוח. עניתי להם בספרדית וסיפרתי להם מה אשתי אומרת".

כעבור דקות אחדות הסגירו עצמם יושבי ה'דינגי' לחיילי חיל הים. אלה העבירו אותם למעין מחבוש עד הבוקר. "בבוקר הגיעה חיילת עם סנדוויצ'ים. אשתי זרקה לה את המגש בפנים וצעקה עליה 'קודם אתם יורים עלינו ועכשיו נותנים לנו סנדוויצ'ים?'. בבוקר לקחו מאיתנו טביעות אצבעות ושיחררו אותנו. נראה לי שאני ואשתי היינו הגנגסטרים הראשונים שמשטרת ישראל לקחה מהם טביעות אצבעות..."

"אחי, חייל בחטיבת הראל, הגיע למקום ושאל נגד מי נלחמים. אמרו לו שנלחמים באנשי האצ"ל..."

בבירור מאוחר שעשה התברר לנחמיאס שלא רק טביעת אצבעות ראשונה הוטבעה באותו אירוע, אלא ככל הנראה גם סרבן הפקודה הראשון בצה"ל, גם הוא היה באותו אירוע. "הסתבר שלקחו את חיילי חטיבת הראל של הפלמ"ח לחוף לירות בנו. אחד החיילים היה אחי, שלום. הוא הגיע למקום ושאל נגד מי נלחמים. אמרו לו שנלחמים באנשי האצ"ל. הוא אמר שהוא לא מוכן וסירב לבצע את הפקודות. המפקדים הזהירו אותו שזה סירוב פקודה. הוא אמר שיש לו אח באצ"ל ואולי הוא נמצא באונייה 'מה אתם רוצים? שאח יירה על אח?'. עצרו אותו. ימים אחר כך הובא בפני מפקדיו ואמר שהוא מוכן להיהרג למען הארץ בלחימה באויב, אבל האצ"ל והלח"י הם לא אויב. הוא כנראה היה הסרבן הראשון".

את סיפורו חותם נחמיאס במפגש מפתיע שאירע ממש לאחרונה. כאמור, כיום מדריך נחמיאס קבוצות מטיילים במוזיאון האצ"ל. באחד הימים הגיע יהודי מבוגר דובר אנגלית. הוא הביט בפניו של נחמיאס ואמר לו באנגלית 'אני יודע מי אתה. אתה הצלת את החיים שלי'. "הסתכלתי בו ולא הבנתי במה מדובר. שאלתי אותו איך בדיוק הצלתי את החיים שלו. הוא אמר לי 'אתה זוכר את ה'דינגי' שעליתם עליו אחרי שקפצתם מהאנייה? אני אחד מהקובנים שהעלאת ל'דינגי'...". הסתבר שמאז האירוע סירב הקובני להגיע לישראל והיגר לארצות הברית. "בתו עלתה לארץ ונישאה, ואחת לתקופה הגיעה לבקרו בחו"ל. לאחר כמעט שישים שנה אמרה לאביה שיותר היא לא מוכנה להגיע אליו. אם הוא רוצה לראות אותה ואת נכדיו שיגיע לישראל. הוא נכנע והגיע לביקור. הוא החליט שהוא חייב להגיע למוזיאון האצ"ל ושם נפגשנו".


http://www.inn.co.il/News/News.aspx/176400

תזכורת:

דבר המפקד מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה ''אלטלנה''
דבר המפקד (האצ"ל) מנחם בגין מיד לאחר טיבוע האניה "אלטלנה" בחוף ים תל-אביב, בשידור חי ברדיו קול ציון הלוחמת, בתאריך: יום ג' ט"ו בסיוון התש"ח, 22.6.1948. להלן: ה - מ - ס - מ - ך הנדיר (תמליל הנאום/דבריו של מנחם בגין, סה"כ 10 דפים.)


מקור - למסמך המלא והמיוחד:
http://www.kolhalev.com/www2/article155.php


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון י''ט בסיון תשס''ח    16:21   22.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  91. אלטלנה - הכנות לדיכוי מרד של אצ''ל - חשיפת מסמכים:  
בתגובה להודעה מספר 13
 
אלטלנה - הכנות לדיכוי מרד של אצ"ל
uri <urimilsh@inter.net.il> To: uri <urimilsh@inter.net.il>

המסמכים המצ"ב מקורם מארכיון המלחמה של ד"ר אורי מילשטיין.


שלום!

מכיוון שהיום מציינים לפי התאריך העברי 60 שנה להשמדת אוניית הנשק של אצ"ל "אלטלנה" בידי צה"ל בפקודתו של דוד בן גוריון,
מצורפים שני מסמכים מקוריים. (אורך אחד שני עמודים לכן שלושה קבצים) שלא נחשפו עד היום הכוללים הערכה ופקודת מבצע לדיכוי מרד
של אצ"ל בירושלים ובמקומות אחרים בישראל.

הכול אפשרי, אך כדי שהאפשרי יהיה ממשי הוא זקוק למערכת חיסונית!

ד"ר אורי מילשטיין


___________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
wsoft
גולש אורח
יום שלישי ד' באב תשס''ח    13:19   05.08.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  93. רבין ופקודיו רוצחים את ניצולי אלטלנה, החל מדקה 1:18.  
בתגובה להודעה מספר 13
 
   רבין ופקודיו רוצחים את ניצולי אלטלנה, החל מדקה 1:18.

http://www.youtube.com/watch?v=X8ZUYffFMZY&feature=related


04.08.2008 12:20


http://www.global-report.com/hanan/?l=he&a=308701



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי ד' באב תשס''ח    15:18   05.08.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  94. סודי ביותר - פקודת מבצע לניטרול אלטלנה.  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.08.08 בשעה 15:33 בברכה, פילוביץ שחף
 
wsoft
חבר מתאריך 15.10.07
4 הודעות יום שלישי ד' באב תשס''ח 13:31 05.08.08


סודי ביותר - פקודת מבצע לניטרול אלטלנה.

רבין ופקודיו רוצחים את ניצולי אלטלנה, החל מדקה 1:18.





מקור:
http://www.youtube.com/watch?v=X8ZUYffFMZY&feature=related


סודי ביותר - פקודת מבצע לניטרול אלטלנה.
19.06.2008 15:45

א. האויב : כוחות אצ"ל בגודל פלוגה עד שתיים העלולות לנוע ברגל.

מתוך הפקודה :

"האויב : כוחות האצ"ל"

תגובה :

ללא מילים.

שלום!

מכיוון שהיום מציינים לפי התאריך העברי 60 שנה להשמדת אוניית הנשק של אצ"ל "אלטלנה" בידי צה"ל בפקודתו של דוד בן גוריון, מצורפים שני מסמכים מקוריים. (אורך אחד שני עמודים לכן שלושה קבצים) שלא נחשפו עד היום הכוללים הערכה ופקודת מבצע לדיכוי מרד של אצ"ל בירושלים ובמקומות אחרים בישראל. בכל שימוש במסמכים נא לציין שמקורם: ארכיון המלחמה של ד"ר אורי מילשטיין.

הכול אפשרי, אך כדי שהאפשרי יהיה ממשי הוא זקוק למערכת חיסונית!

ד"ר אורי מילשטיין
מקור:
http://www.global-report.com/hanan/?l=he&a=308701

1. ‏60 שנה לפיצוץ אלטלנה - המרד שלא היה
‏60 שנה לפיצוץ אלטלנה - המרד שלא היה
בגין התנגד למלחמת אחים, בעוד שבהגנה ראו באצ"ל אויב. ד"ר מילשטיין חושף מסמך ובו קריאה לסיכול תגבורת של אצ"ל לי-ם
ד''ר אורי מילשטיין 22/6/2008
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=19049&MenuID=862&ThreadID=1014022

22.06.2008 22:53


**********

חנן וייס2. בפקודת הרצח של 100 חיילי האצ"ל ושל מנחם בגין ע"י בן גוריון, לה סרבו טייסי חה"א
לא היתה התייחסות למרד הגנרלים מבית מפ"ם.

בן גוריון לא נתן פקודה להוציא להורג את המטכ"ל המורד.

אף שופט בישראל, כיום, גם לא הנשיאה ביניש בשנת 2008, לא היה מוציא אפילו צו מעצר בשל פנטזיה של ראש מדינה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%9C%D7%A0%D7%94

ואני מצוי היטב בהלכות בית המשפט בשנת 2008.

בספרו של יוסף ארגמן:

"זה היה סודי ביותר"

"מרידות גנרלים" עמ' 159 :

"בן גוריון דרש שאיש לא יוכל לעלות לדרגת סגן ללא אישורו."
26.06.2008 02:23

**********

פגוש את העיתונות3. "בן גוריון היה מעורב בפרשת שחיתות נוראה -פרשת האוונסים
המקדמות הכספיות שלא הוחזרו, שהיום הייתה משמידה את הקריירה שלו, ובצדק. ..."


נחום ברנע, ידיעות אחרונות , 7 ימים

מראיין אמנון אברמוביץ , כתב יליד קיבוץ ניר עם

מושבניק :

"הקיבוצניק הוא יצור בלתי גמור..."

27.06.2008 17:53


*********

אמיל שכטר4. רבין היה שותף לרצח ולפקודת הרצח של בן גוריון, של 900 יהודים שהיו על אלטלנה.
1. הנימוק של העדר תעודת הוראה הוא נימוק שקרי, מן הסתם

2. בבתי המשפט במדינת ישראל השקר הוא חלק מתרבות הדיון, כמו שאר השקרנים של המדינה,

שתופסים 95% מתוכנו.

3. רבין היה שותף לרצח ולפקודת הרצח של בן גוריון, של 900 יהודים שהיו על אלטלנה. חלקם לוחמי אצ"ל, וחלקם מועמדים לאצ"ל.

4. גם רבין קיבל דולרים לא כשרים, שאח"כ שיקר וטען שהם של אשתו.

למה שקר כפול - כי אשתו היתה עקרת בית, ומאין לה עשרות אלפי דולרים ששוויים היום מיליונים, אלא אם

עבדה בעבודה אסורה ?!

5. אז מהי המורשת שלנו ?!

כל השקרנים והגנבים שהיו והינם בצמרת המדינה:

ומסתבר שיוסי שריד בספרו " לפיכך נתכנסנו "

מאד עדין, בלשון המעטה.

30.06.2008 05:11


*********


מ/רותי אברהם NFC4.1. השופט: הסיבה האמיתית קשורה ב"פרשת רבין", המחנך ישראל שירן .
בית המשפט ביטל החלטת משרד החינוך לא להעסיק את המחנך ישראל שירן בגלל העדר תעודת הוראה השופט: הסיבה האמיתית קשורה ב"פרשת רבין".

השופט שלל את הטענה כי לא ניתן להעסיקו ללא תעודת הוראה, לנוכח העובדה כי במערכת מועסקים מורים רבים ללא שבידיהם תעודת הוראה.

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-166363-00.html?tag=05-42-09
30.06.2008 05:15

www.youtube.com5. רבין ופקודיו רוצחים את ניצולי אלטלנה, החל מדקה 1:18.
http://www.youtube.com/watch?v=X8ZUYffFMZY&feature=related


***********


צופה מהצד
חבר מתאריך 15.3.08
4863 הודעות, 59 מדרגים, 112 נקודות. ראה משוב יום שלישי ד' באב תשס''ח 13:37 05.08.08


2. ידידנו פילוביץ שחף ישמח לעדכן בנושא

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
67596 הודעות, 49 מדרגים, 80 נקודות. ראה משוב יום שלישי ד' באב תשס''ח 15:03 05.08.08


5. ידידי, מצ''ב כל החומר בפרשה:



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי ה' באב תשס''ח    15:16   06.08.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  95. ''שמיצידנו היו אנשים שחיכו להזדמנות לירות באנשים....''  
בתגובה להודעה מספר 94
 
אורן אדרי
חבר מתאריך 28.5.04
20097 הודעות, 41 מדרגים, 67 נקודות. ראה משוב יום רביעי ה' באב תשס''ח 05:03 06.08.08



מקור:
http://www.youtube.com/watch?v=X8ZUYffFMZY&feature=related


-----



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1182 הודעות
שבת קודש כ''ז בחשון תש''ע    03:31   14.11.09   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  102. בן גוריון ביקש שיטעו אותו  
בתגובה להודעה מספר 13
 
   פרשת דיר יאסין באפריל 1948 ופרשת אלטלנה ביוני אותה שנה הן אחיות תאומות שמטרתן לעשות דלגיטימציה לאצ"ל למפלגת "חרות" המתארגנת ולמנחם בגין. בן גוריון הוטעה בשתי הפרשיות על ידי ישראל גלילי וחבריו, אך הוא שמח על ההטעיות ולכן היה שותף מלא להן.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
סניגור
חבר מתאריך 15.11.09
17204 הודעות
יום ראשון כ''ד בטבת תש''ע    11:49   10.01.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  103. בקשת הבהרה  
בתגובה להודעה מספר 102
 
  
בן גוריון הוטעה בשתי הפרשיות על ידי ישראל גלילי וחבריו, אך הוא שמח על ההטעיות ולכן היה שותף מלא להן.
ציטוט מאת: אורי מילשטיין

.

עם הערכתי הרבה לכותב, שהוא חוקר צבאי מעמיק נדיר ואמיץ וידען גדול, אבקש לבסס יותר את המשפט המצוטט.

בן גוריון שמח על ההטעיות?
ללא ספק?
בדיעבד?
לכן, היה שותף מלא להן?

תודה!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי י''ד בסיון תש''ע    03:44   27.05.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  106. אזכרה לחללי אלטלנה ביום ג', י''ט בסיוון תש''ע 1.6.10(*)  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.05.10 בשעה 03:49 בברכה, פילוביץ שחף
 

מקור:
http://betar.org.il/d4/index.php?option=com_content&task=view&id=433&Itemid=1
.
.
.
חברנו "אברי" הביא הערב בתגובתו סרטון....מצ"ב:


מקור:
http://rotter.net/forum/scoops1/25223.shtml#37



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

.
.
.
תזכורת:
.
.

13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi
''החל הקרב על ארץ ישראל''=מלחמת אחים האמנם ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5463&forum=gil&omm=0




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום רביעי י''ב בחשון תשע''ב    12:20   09.11.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  107. מה מסתיר פרס בפרשת אלטלנה?! (*)  
בתגובה להודעה מספר 13
 
מה מסתיר פרס בפרשת אלטלנה?!

ביום א' יצוין יום השנה להטבעת 'אלטלנה'. האם שרי 'קדימה', נסיכי אצ"ל, ידרשו מפרס, מועמדם לנשיא, את פרטי הפרשה השמורים רק אצלו?
פרסום ראשון: 31/05/07, 23:51 / עדכון אחרון: 01/06/07, 06:51 שמעון כהן


תזכורת-פ"ש: 13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&vi

לפני ימים אחדים הודיע ראש הממשלה אהוד אולמרט שאין ראוי מהמשנה לראש הממשלה השר שמעון פרס לנשיאות המדינה. הוא גם מנה את מעלותיו ותרומותיו של פרס לביטחון המדינה מאז היה יד ימינו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ועד לימינו אלה.

מאחר והדברים נאמרו בכינוס מיוחד של סיעת 'קדימה', ומכיוון שפרס הוא מועמדה של הסיעה כולה, למעט שניים שלושה ח"כים סוררים, הרי שראוי להעריך כי גם השרים ציפי לבני וזאב בויים עומדים מאחורי דברי ההערכה המפליגים שהורעפו על ראשו של פרס.

לא לחינם אנחנו מזכירים כאן דווקא את השלישייה אולמרט, בויים ולבני. אולי מן הראוי ששלושת נסיכי העבר הללו של תנועת הרביזיוניסטים ידרשו מפרס, לפחות תמורת תמיכתם בו במרוץ הנחשק לנשיאות, מענה לשאלה אחת שאולי רק לו יש את התשובה לה. מדובר בשאלה הנוגעת לליבה של אחת הפרשיות העגומות והסוערות ביותר בתולדות המדינה, פצע פתוח בעברה של ההיסטוריה הארצישראלית, הלא היא פרשת הטבעת אניית הנשק 'אלטלנה'.

ביום ראשון הקרוב אחר הצהרים יתכנסו בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק ותיקי האצ"ל ויציינו את יום הזיכרון ה-59 להטבעתה של אניית הנשק ומותם של 19 מחבריהם באירוע הקשה ההוא. שיחה עם העיתונאי והסופר שלמה נקדימון, שתיחקר ארוכות את הפרשה ואף כתב עליה את ספרו 'אלטלנה', מעלה שאלה שמן הראוי היה ששלישיית הנסיכים המדוברים היו מבררים עם מי שהם מריצים לנשיאות – האם הוטעה בן גוריון לפני שהחליט על ההוראה להפעיל את "התותח הקדוש" ולהטביע את אוניית הנשק, גם במחיר ירי יהודים על יהודים, גם במחיר קרע בעם? ואם אכן הוטעה, מה היה המידע המטעה שהועבר לבן גוריון? מי היה האיש שהעביר את המידע? ומדוע?

באחד מימי הזיכרון הקודמים להרוגי 'אלטלנה' נשא שלמה נקדימון דברים ובהם קבע כי הפתרון לפרשת 'אלטלנה' מונח בידיו של שמעון פרס. הוא גם הבהיר מדוע. בהמשך דבריו, מול ותיקי האצ"ל, בהם יו"ר הכנסת בעבר דב שילנסקי ואחרים, סיפר על מפגש שהתקיים בשנת 67' בין שמעון פרס למנחם בגין בימי טרום מלחמת ששת הימים, הימים בהם פעל פרס להקמת ממשלת האחדות עם הליכוד. במפגש זה, כדי להכשיר את הקרקע לאחדות שבה חפץ, ביקש פרס לטהר את האווירה הקשה שרבצה בין מחנה חירות, הרביזיוניסטים בעבר, למחנה לו השתייכו הוא עצמו ובן גוריון, הלא הוא מחנה מפא"י. לשם מטרה זו סיפר פרס לבגין כי תחקיר שהתקיים על ידי בן גוריון העלה שהירי על 'אלטלנה' לא היה אלא טעות וכי מישהו ממקורביו הטעה אותו והתריע מהאיום המתקרב בדמותה של אניית הנשק.

כעשור מאוחר יותר, בעת המהפך הפוליטי בשנת 77' רמז על הדברים גם מנחם בגין עצמו כשסיפר שגורם בכיר מאוד מהמערך, גורם שהוא אינו מעוניין לחשוף את שמו, הגיע אליו וסיפר לו שפרשת אלטלנה נחקרה, והמסקנה שהתבררה בסופו של התחקיר היא שבן גוריון הוטעה, ורק בעקבות אותה טעות ירה התותח ההוא.

בדבריו בפני ותיקי האצ"ל באותו יום זיכרון להרוגי האנייה נשא נקדימון ואמר כי הוא, שלא כמו בגין, אינו מחויב להסתרת שמו של הבכיר שדיווח על התחקיר שבוצע ועל מסקנותיו, האיש הוא שמעון פרס, סיפר נקדימון לסובביו.

בשיחה עמנו לקראת יום הזיכרון שיחול ביום ראשון הקרוב, מפרט נקדימון ומספר שדיווחו המפורט ואזכור שמו של פרס כבר בספרו 'אלטלנה' עורר את זעמו של מנהיג המערך של אותם ימים. "היו לנו מלחמות דמים", הוא אומר. "הצגתי לו מסמך שבו בגין שאל אותו ואמר לו 'מר פרס, אתה לא יכול להתעלם מהעניין ולהסתיר את זהות המטעה. מדובר כאן ב-19 בני אדם שנהרגו, מדובר בקרע נורא בעם. זהו עניין רציני מכדי שתוכל להסתיר אותו'. פרס ראה את המסמך הזה, זעם עלי והאשים אותי שאני לוקח קטעי דברים ומוציא אותם מהקשרם", אומר לנו נקדימון.

נקדימון משוכנע שהמטעה האלמוני שפרס שומר את שמו בקנאות הוא לא אחר מאשר ישראל גלילי, אך לדבריו לאחר שהעלה את השערתו זו בספרו 'אלטלנה' פרסם פרס הכחשה גורפת. לדבריו מסמכים שהגיעו לידיו מעידים באופן ברור שמאחורי הדרישה מפרס להכחיש את סיפור ההטעיה עמד בעיקר גלילי עצמו, כשלדרישה זו מצטרפים גולדה מאיר ויגאל אלון.

נקדימון מוסיף ומעלה בפנינו תהיות נוספות שמן הסתם עמדו בפני בגין כשאלות ללא מענה: "אם הייתה חקירה, מי היו צוות החוקרים? מה היה מנדט החקירה? היכן התחקיר הזה ומסקנותיו?". כאמור, לשאלות אלה ואחרות טרם התקבל מענה, אולם נקדימון קובע כי לנוכח תחקיריו שלו "המפתחות לפרשת אלטלנה מצויים בידיו של פרס". האם מישהו מבני לוחמי האצ"ל, המכהנים בממשלה, החברים במפלגה אחת עם פרס, יבררו את הפרטים העלומים הללו? ספק.

בדבריו באותו יום זיכרון להרוגים הוסיף נקדימון והעלה השערות נוספות באשר להטעייה. האם אכן הייתה הטעייה, או שמא העדיף פרס לטהר את שמו של מורו ורבו דוד בן גוריון ולהטיל את האחריות למעשה מעורר המחלוקת על גורם עלום שם? הוא מציין כי ההיסטוריונית פרופסור אניטה שפירא מעלה את האפשרות הזו כסבירה.

נקדימון מציין בפנינו כי בעוד חודשים אחדים תצא לאור מהדורה חדשה של ספרו 'אלטלנה', ובו יופיעו הפרטים הללו בדגש מיוחד ונוסף על זה שהופיע במהדורות הקודמות. בימים אלה הוא נמצא בשלבי סיום של כתיבת ועריכת המהדורה החדשה.
מקור:
http://www.inn.co.il/news/news.aspx/163097

תזכורת לתזכורת:
.
.
22. ''יום חמישי, חמש אחה''צ'' - אלטלנה בלהבות ועלילות השמאל !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5739&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4#22


היום לפני 61 שנה ( 04.06.09): השמאל הפגיז את אלטלנה ורצח יהודים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16117&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4#21

מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי..!!!xu;;
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5036&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

סודי ביותר - פקודת מבצע לניטרול אלטלנה.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15021&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

הסיפור האמיתי על אלטלנה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16329&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

פרופ' שלמה לב-עמי מדבר: ''הסיפור האמיתי על אלטלנה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16333&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

צילומי וידאו של אלטלנה מופגזת + ראיון נדיר של רביןxu;;
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16531&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

אזכרה לחללי אלטלנה ביום ג', י''ט בסיוון תש''ע 1.6.10(*)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=19101&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

הערב התקיים טקס זכרון לנרצחי אלטלנה - תמונות מהמעמד
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=19210&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

מורשת רבין שלא הכרתם: כך רצח רבין יהודים באלטלנה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=20446&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

רבין: אני וחורב זרקנו רימונים על פליטי אלטלנה שעלו לחוף
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=20518&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

זוועת שידור:אלטלנה:מזל שחיסלו את האצ'ל החמאס של היהודים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=20729&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

בליל עגינתה של אלטלנה שמעון פרס ישב עם רובה במטה הצבא
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=23091&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

''החל הקרב על ארץ ישראל''=מלחמת אחים האמנם ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5463&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E0%EC%E8%EC%F0%E4

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי א' בתמוז תשע''ב    08:59   21.06.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  109. אלטלנה - ''מן המעמקים קראתי יה'' (*)  
בתגובה להודעה מספר 13
 
מחר - סיור בעקבות אלטלנה מול חופי ת"א -"דרור בליכוד"-צעירים חושבים חירות אירוע של חברים · על-ידי Ella Koblenz, Nadav Meron ומשה בסוס
https://www.facebook.com/events/482588801755420/

יום שישי 22.06.2012 | 10:00 עד 13:00

ביום עגינתה של האלטלנה מול חופי ת"א ה-22.06 נערוך סיור בעקבות יום הדמים הנורא.את הסיור ידריך איש האצ"ל יוסקה נחמיאס שהיה עד למאורעות מסיפונה של האלטלנה.יוסקה היה אף זה שדחף מפקדו, מפקד האצ"ל מנחם בגין לים.

ניפגש ביום ו 22.06 בשעה 10:00 בגן לונדון בת"א.

אורך הסיור כשעה וחצי לאחר מכן למעוניינים נמשיך למוזיאון אצ"ל בתש"ח סיום משוער ב 13:00. תשלום: 10 ₪ על ההדרכה בנוסף מי שירצה להמשיך איתנו למוזיאון האצ"ל בתש"ח יוסיף דמי כניסה למוזיאון.


https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10150871401371452&set=oa.123369761134308&type=1&theater

* לאבא, ששוב הולך השנה לאזכרה של חללי "אלטלנה"
http://blabla4u.info/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=3378292

כינוהָ בחיבה ´נדנדה´ -
כי ידעו נחישותהּ לפייס משברים
לעגון לשלום בחוף מבטחים,
למרות הפלדה בלבהּ.

בְּמכמורת חיכה לה, יפה התואר -
גלוח-בלורית עם אצבעות בכיסים
עלומים מתרוננים ציונוּת ואידיאל
ועיניים דרוּכוֹת אל סוף-מערב.
עוד דקה יתפקעו שריריו
כולו ציפייה -
חיכה לה שתבוֹא
לנדנדה.

על מארב לא חשב.
לא ירא לא ראה.
מחר שוב תִשׂאנוֹ זִקנתו המתנדנדת
אל קברי מרעיו
בלִבו היפֶה עוד רותחת פלדה

תזכורת:

@ תת-אשכול:
13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&viewmode

@ אשכול ראשי:
מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=0&viewmode
וכאן:
מאיר פעיל צריך לעמוד למשפט ציבורי..!!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5036&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E9%F8+%F4%F2%E9%EC

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום חמישי ז' בטבת תשע''ג    07:48   20.12.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  110. מבצע אלטלנה 2 (*)  
בתגובה להודעה מספר 109
 
מבצע אלטלנה 2 (*)

"הממשלה נערכת להוצאת הנשק ממעמקי הים"

"עכשיו זה כנראה ודאי: בדיקה מדעית אישרה שכלי השיט שאותר ליד חופי ראשון לציון הואאוניית האצ"ל שהוטבעה ב-1948 @ התוכנית: להעלות את הספינה ההסטורית מקרקעית הים ולהציב אותה ליד מוזיאון האצ"ל בחוף תל-אביב"

מקור: ידיעות אחרונות, יום רביעי, ו' בטבת תשע"ג | 19.12.2012
.
.
תזכורת:


109. אלטלנה - ''מן המעמקים קראתי יה'' (*)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F9%EC%EE%E4%20%F0%F7%E3%E9%EE%E5%EF#109
.
.
***



אשכול מרכז: נפלה עטרת ראשינו דוקטור/הרב ישעיהו רוטר זצ''ל
http://rotter.net/forum/gil/24488.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
שבת קודש י''ד בתמוז תשע''ג    17:24   22.06.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  111. ''חרות, סופך כסוף אלטלנה'' (*)  
בתגובה להודעה מספר 13
 
"חרות, סופך כסוף אלטלנה"

בערב יום השנה לשריפת האוניה, כתבו אנשי השומר הצעיר על דופן האניה: "חרות סופך כסוף אלטלנה" כנקמה על תקיפת אנשי ביתר את קן השומר הצעיר.

כיום, האדומים האימפריאליסטים צמאי הדם, המחופשים לשוחרי זכויות אדם, זוכים להגשים את היעד המיוחל ולא רק שמביאים את סופה של תנועת חרות, אלא שמים סוף מתמשך ומייסר לחרות הפרט, לחרות היהדות להתקיים, לחרות מדינת היהודים, לחרות מכל סוג שהוא ובכל רחבי העולם.

הספינה אלטלנה בסמוך לטיילת על חוף הים.

אלטלנה מבחינתו של בן-גוריו היתה הזדמנות פז: גם חיסול אצ"ל (ואולי גם מנהיגו), וגם תצוגת תכלית ש"יש שוער בשער"...

אלטלנה עלתה לחוף תל אביב בין הרחובות פרישמן וגורדון (יותר קרוב לגורדון), הטיילת עברה אז רק במעט את פרישמן ובסופה הייתה ירידה מתונה אל חוף הים.

מכיוון שאלטלנה הייתה נחתת, אולי נבחר המקום כמתאים לפריקת הנשק.

תמונת האנייה הבוערת צולמה בודאות ממלון "קטה דן" שעמד בקרן הרחובות פרישמן הירקון, התמונות מצפון צולמו כנראה מהקטע שבין מלון "ריץ" והבית האדום.

לעלות לאניה לא היה פשוט כל כך, לא היו שם סולם או מדרגות, אלא חבל קצר שנקשר למעקה הירכתיים ומקצהו עד פני המים הפרידו כשלושה מטר. האפשרות היחידה היתה להמתין בשחייה ובסבלנות במרחק מה מן האנייה לגל גבוה מספיק ממנו אפשר היה לזנק ולהיאחז בקצה החבל ובעזרתו לטפס למעלה. (המיוחסים שהיו להם קשרים עם אמיל אבינרי המציל זכו לטרמפ על גבי החסקה)

מן הסיפון הוליכו מדרגות ברזל וסולמות אל המפלס התחתון שם עמדו בשתי שורות שישה עד שמונה זחלמים קטנים (אולי bren carrier), דלתות החרטום הענקיות של האניה היו מעט פתוחות ומשם אפשר היה להשקיף אל החוף.

כל המשטחים הפנימיים טבלו בתערובת של פיח, שמן ומי ים, והיתה סכנה של ממש להסתובב שם יחפים.

הנשק שאפשר היה לאסוף שם היו שלדים מפויחים ומעוקמים של רובים אנגלים, וכל מי שהיה שם לקח אחד בתקווה להגיע אתו בשלום לחוף.

מעטים הצליחו. הירידה היתה בקפיצה מן הירכתיים, או שוב להיתלות בחבל ולהמתין לגל המתאים וכל זה כשיד אחת מחזיקה ברובה המעוקם.

מבוגרים אולי הצליחו במשימה זו, אבל עבור ילדים בראשית שנות העשרה זה היה ממש מבצע מסובך, ומרבית הרובים נחים כנראה עד היום על קרקעית הים במקום בו היתה תקועה האניה.

עם מספרים קשה להתווכח. האניה הזו היתה מסת הנשק הגדולה ביותר שהובאה במכה אחת לישראל במהלך המלחמה.

היא כללה מקלעי שפנדאו, שהיו עדיפים בהרבה על הברן והמגל"ד שכוחותינו השתמשו בהם עד כה.

האניה כללה משוריינים ייעודיים (ולא כלים מוסבים, מהסוג ששימש את השיירות), ובנוסף לכך היתה בה תחמושת בכמות עצומה (4 מליון כדורים!!!).

האניה לבדה הספיקה לצייד לפחות ארבעה גדודים סדירים ואת יחידות האצ"ל בירושלים.

חשוב לציין שגם חוקר ואיש צבא ירדני (מען אבו נואר, שהיה גנרל בצבא הירדני, השלים דוקטורט בהיסטוריה באוקספורד, ושימש גם כשר בכמה ממשלות), ראה באלטלנה "נשק שובר שוויון" לטובת היהודים, אלא שבאופן מעורר אי-נוחות, הוא "שוכח" לציין בספרו שישראל לא זכתה להשתמש בנשק זה.

בגין עלה על אלטלנה בכפר ויתקין, כך שכבר היה על האניה כאשר עלתה על שרטון מול ת"א, והופגזה מהחוף.

על פי "פנקס שירות", לאנשי ה"הגנה" נודע שבגין נמצא על האניה, מה גרם להחרפת הירי אל עבר האניה

אלטלנה אנשי האצ"ל על הסיפון
Irgun arms from Altalena

מאי 1949 ההריסות של אלטלנה שנה לאחר התותח הקדוש של מפא''י

מפוני אלטלנה מטופלים ע"י מגן דוד אדום בפיקוח אנשי ההגנה שכרגיל, יורה על יהודים ונרתמת מיד לסייע לאותם יהודים שלפני רגע ניסתה לרצוח.

אנשי הגנה מכוונים רובה לעבר הפצועים המטופלים, לכל מקרה שלא יבוא.....

מפוני אלטלנה מטופלים במגן דוד אדום בפיקוח ההגנה שכרגיל, יורה על יהודים ונרתמת מייד לסייע לאותם יהודים שלפני רגע ניסתה לרצוח.

החוף גדוש מבקרים ובעוד דקות ספורות יקבל יצחק רבין את הפקודה מדוד בן גוריון לשגר תותח אל עבר האניה.

אלטלנה - איש הגנה עם רובה וכוונת

צופה באלטלנה

אלטלנה - אנשי 'ההגנה' מאחורי החומה

L'Altalena échoué sur la plage

אלטלנה בלהבות וההמון מגיע להביט

The Altalena on fire

Evacuation of the wounded from the burning ALTALENA

פינוי הפצועים מאלטלנה הבוערת

אלטלנה - חברי האצ''ל יורדים אל החוף

אלטלנה - צלם רוברט קאפה

אלטלנה - מתוך יומן המבצעים של חיל הים: ב 30.10.1949 ק-28 מדווח בשעה 1520 שהאלטלנה טבעה 15 מייל מיפו בעומק 165 פאדום.

מעריב, 30 ביוני 1948: "גוויה חרוכה באלטלנה"

סרטון נדיר, הפגזת אלטלנה:



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב

הרקע לפרשת "אלטלנה"
פרשת אלטלנה התרחשה במהלך ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות, זמן קצר לאחר הקמת מדינת ישראל. באותה תקופה היה היישוב היהודי נתון במצב צבאי קשה, והיה לחוץ בכל גבולותיו על ידי צבאות ערב. מלבד המתח שעורר מצב בסיסי זה, היה במדינת ישראל מחסור חמור בלוחמים ובכלי נשק (ביחוד בחזית ירושלים, שבאותה עת טרם נחשבה חלק ממדינת ישראל), וקושי לייבאם מחמת האמברגו שהוטל על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. מימון האניה, איושה וציודה נעשו לפני ההסכם לפירוק האצ"ל, ואילו הפלגתה והגעתה לישראל התרחשו לאחר ההסכם שנחתם ב-1 ביוני, עם זאת, האצ"ל הודיע לבן-גוריון על כוונת שיגור האניה. ההסכם השאיר כח אצ"ל מיוחד בירושלים בשם "הגדוד הירושלמי", ויחידות אצ"ל אחרות שהוכפפו לצה"ל (בחטיבה 7, 8 ו-18). הסכם זה נחתם על רקע שאיפתו של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, להשתית את מדינת ישראל על ממלכתיות, ולצמצם את הפיצול בין זרמי הציונות. בהתאם לגישה זו, צורפו ארגוני ההגנה, הלח"י והאצ"ל לצה"ל, בכוונה לאחד את הכוח העברי הלוחם תחת מסגרת אחת. לתהליך זה היתה משמעות עמוקה עבור היישוב היהודי, שכן החלוקה בין הכוחות הלוחמים השונים היתה מעוגנת בהתפלגות תרבותית בין תנועות ערכיות שונות. תנועות אלו שאפו לשמר את עצמאותן, כנגד מהלכיו של בן-גוריון ליצור מערכת ממלכתית, אשר אין לערער על מעמדה. דינמיקה זו, בין נטיית הממשלה לריכוזיות, ונטיית התנועות לעצמאות, היוותה מצע נוח לעימותים סביב נושא זה, אשר "פרשת אלטלנה" היוותה את שיאם.



http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
R_E_L R_O_S
גולש אורח
118 הודעות
יום שני י''ז בחשון תשע''ה    00:03   10.11.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  113. {לא}טוב למות בעד ארצנו  
בתגובה להודעה מספר 13
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:51   07.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. רבין, נרצחי אלטלנה ואבישי רביב = גלילי.....  
בתגובה להודעה מספר 9
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.06.04 בשעה 06:56 בברכה, פילוביץ שחף
 


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:02   22.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. תופעה חדשה: צמים לזכר רבין  
בתגובה להודעה מספר 14
 
תופעה חדשה: צמים לזכר רבין

עשרות תושבים בצפון יצומו ביום השנה להירצחו של ראש הממשלה. אחרי הצום, שיימשך מ-8:00 עד 22:00, יערכו ערב מיוחד לזכרו. הוגה הרעיון הלא שגרתי מסביר: "אני מזדעזע לקרוא בתגובות באינטרנט כמה אנשים מצדדים ברצח הזה, אז החלטנו להילחם בתופעה בכלים שכולם יבינו - גם במחנה הימני-דתי. צריך לעשות מעשה לפני הרצח הבא"
אחיה ראב"ד

צום יצחק: כמה עשרות מתושבי כרמיאל והסביבה יקיימו ביום רביעי הבא, יום הזיכרון העברי ליצחק רבין ז"ל, יום צום. את הרעיון הגה העיתונאי הכרמיאלי אשר טאוב עם כמה מחבריו, במטרה "להתייחס לרצח ולאלה שעדיין מצדדים בו בכלים מסורתיים, כדי שכולם יבינו", כהגדרתו.


"אני משוטט הרבה באתרי האינטרנט, ולאחרונה אני שב ומזדעזע לקרוא בתגובות של הגולשים כמה מהאנשים בישראל עוד מצדדים ברצח הזה וברוצח", הסביר טאוב ל-ynet. "אחרי תקופה ארוכה שרק הייתי מתוסכל מהגילוי הזה, החלטתי שצריך להילחם בתופעה הזו בכלים שכולם – גם בצד הימני-דתי של המפה – מבינים. הכלים המסורתיים. כפי שבעבר, כאשר נרצח מנהיג יהודי, ציינו את המאורע בצום, ככה צריך לעשות גם כעת".

לומדים וזוכרים

לומדים את המורשת / מורן זליקוביץ'

כיצד יעבירו לתלמידים את "מורשת רבין"? מארז מיוחד ינחה מורים בהנחלת הסובלנות והדמוקרטיה ביום השנה ה-9 לרצח. התלמידים יקראו מאמרים, ישחקו משחקי תפקידים ויידרשו לסוגיות כבדות משקל, כמו "ארץ מובטחת או ארץ על תנאי" ו"סכין בגב האומה"
לכתבה המלאה

טאוב וחבריו החליטו כי הצום יחל בשעה 8:00 ויסתיים סמוך לשעה 22:00, כאשר בערב יקיימו אירוע לזכרו של ראש הממשלה המנוח.


"כשפנינו לאנשים והצענו להם לצום איתנו, חלקם אמרו 'וואו, איך לא חשבנו על זה עד עכשיו'", סיפר טאוב. "אחרים הסתייגו. יש אנשים שאמרו שהם לא מעוניינים להשתמש בכלים דתיים למחאה הזו. אנחנו חושבים שצום הוא דווקא הכלי הנכון, משום שכולם מבינים את המסר הזה. הוא פשוט, חזק ומדויק".


טאוב אמר כי החשש מפני הבאות הוא אחד המניעים החזקים שהביאו אותו לקבלת ההחלטה. "אני, כעיתונאי, די מוטרד להפוך פתאום לאייטם. כל החשיפה הזו היא לא בדיוק מה שאני רגיל אליו, אבל הנושא מספיק חשוב. מישהו צריך להזיז את התחת שלו לפני הרצח הבא".


השמאלנים ה'חנונים' עושים מעשה


אחד הראשונים להצטרף ליוזמה היה בארי חודרה, אמן מכרמיאל וספרן בבית ספר יסודי בעיר. "החלטנו, לפחות בעולם הקטן הזה שלנו, לצום ביום הזה, שבו נרצח לנו מנהיג, שאין שני לו. החלטנו לקחת יוזמה. אנחנו, אנשי השמאל, בדרך כלל מצטיירים כאנשים שקטים ו'חנונים', והחלטנו שהגיע הזמן לעשות משהו מעבר לקיטורים בסלון", אמר חודרה.

מודעה


"אנחנו רוצים לעשות צעד רציני, שיעורר גלים ועניין. בכל מקום שבו דיברנו על יום הצום המתוכנן, התברר שיש עוד אנשים שמצטרפים. דיברתי עם חברים שלי ממרכז הארץ, והם הודיעו שהם מצטרפים. זה יהיה יום שלם של צום. בערב נתכנס, נשיר, נבכה ונדבר על מה שקרה ועל מה שכואב לנו. ואם אפשר לעשות את זה בחוצות העיר, עדיף".


YNET
(22.10.04, 13:07)



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:40   30.11.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. שילנסקי: לראשונה לא השתתף שרון בטקס לזכר אלטלנה  
בתגובה להודעה מספר 9
 
שילנסקי: לראשונה לא השתתף שרון בטקס לזכר אלטלנה
10:12, 30 נובמבר 2004 / י"ז בכסלו תשס"ה



השנה לראשונה הודיע ראש הממשלה אריאל שרון ליו"ר הכנסת לשעבר דב שילנסקי כי הוא אינו מתכוון להשתתף בטקס הזיכרון להרוגי אלטלנה. כך מספר שילנסקי לערוץ 7.

לרגל כ"ט בנובמבר שחל אתמול, סיפר יו"ר הכנסת לשעבר, עו"ד דב שילנסקי, מפקד האצ"ל בגרמניה באותם ימים, את זכרונותיו מאותה תקופה, ביומן 'סוגרים יום' ערוץ 7.

"היינו במחנות העקורים בגרמניה, ופעלנו במחתרת. כשהודיע האו"ם על אישור תכנית החלוקה לא יכלו היהודים לצאת ולרקוד ברחובות, אך בתוך מחנה הפליטים היו שרקדו והיו שנאנחו על המדינה הקטנה מדי. באחד המקומות אף אמרו בלעג לחרדים, שהיו ציונים: "איך תתפללו שמונה עשרה? שלושה צעדים ואתם בשטח הערבי". אך השמחה היתה אצל כולם. אלה היו פליטים אחרי שואה איומה מבלי שראו את קצה המנהרה".

שילנסקי קובע כי מי שהשפיע בעיקר על החלטת האו"ם היו המעפילים, כמו מעפילי אקסודוס ששולחו על ידי הבריטים לגרמניה, והעולם געש בעקבות אותה פרשה. כמו כו פעילות המחתרות בארץ, פיצוץ מלון המלך דוד, עולי הגרדום, היו דברים שהעולם הביט עליהם תוך הערצה ודוגמה לתעוזה.

"ההתעוררות הגדולה אצל הניצולים היתה בעיקר יום למחרת, אז הפנימו את המשמעות, וטרם הגיעו ידיעות על מלחמת השחרור. אנשים החלו להתאסף, ולמרות שלא חגגו היתה ציפיה לעתיד. כשהגיעו ידיעות על המלחמה החל הנוער לעלות לארץ בדרך לא דרך כדי להתגייס. באותה תקופה מחצית מהלוחמים היו ניצולי שואה. אנשים הרגישו שהנה קמה מדינת ישראל ויש סכנה שהיא לא תתקיים. הם עייפו מהמחנות ממלחמות, מהיערות ומהבריחות. יחידים ששרדו ממשפחות נהרו לארץ, רצו להילחם עליה, לנטוע בה שורשים ולהקים בה משפחות", סיפר שילנסקי.

שילנסקי הוסיף כי האצ"ל בגרמניה פעל במקביל גם להכשיר אנשים לעליה ולמלחמה בארץ, וכן לאיסוף נשק, שהועבר באניה אלטלנה. בעניין זה הוא מציין כי מנחם בגין הקפיד להגיע כל שנה לטקס לזכר אלטלנה ועמד כמו חייל בשורה. כל ראשי הליכוד היו נוכחים, וגם אריאל שרון. אך בשנה האחרונה הודיע שרון לשילנסקי כי הוא לא מתכוון להשתתף בטקס משום מה, חתם יו"ר הכנסת לשעבר את דבריו.

כאן המקום להזכיר את דבריו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין
http://www.inn.co.il/news.php?id=95646
אתמול ולפיהם בדבריו של ראש הממשלה ליד קברו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, יש הסכמה לדרכו של בן גוריון במאבק נגד מתנגדיו הפוליטיים ואולי אף הסכמה עם הטבעת אלטלנה.
http://www.a7.org/news.php?id=95754

9. ביום ראשון י''ז בסיוון תשס''ד 6.6.2004 תערך אזכרה לנרצחי
http://rotter.net/forum/gil/5583.shtml#9


ריבלין: שרון מנהיג שמאל-מרכז
15:34, 29 נובמבר 2004 / ט"ז בכסלו תשס"ה

"שרון השיל מסיכה והוא היום מנהיג שמאל מרכז" אומר הבוקר יו"ר הכנסת ריבלין. ריבלין מזכיר את נאומו של שרון באזכרה בשדה בוקר. שם שרון הביע תמיכה סמויה בהתנהלות בן גוריון נגד מתנגדיו הרוויזיוניסטים.


יו"ר הכנסת שב ותוקף במילים חריפות את התנהלותו של ראש הממשלה אריאל שרון.

"רה"מ מקיים מדיניות שהיא שינוי של מאה ומשמונים מעלות מהעמדות של התנועה שאותה הוא הוביל". ריבלין ציין כי אמנם שרון הזכיר את הצורך אותו הוא רואה בוויתורים, אולם היום הפכה ההתנתקות למעין מהלך מקודש מבחינתו של ראש הממשלה.

"רובה של הסיעה היא אינה בעד מדיניות ראש הממשלה", אמר ריבלין ותבע חשבון נפש פנימי בקרב חברי תנועת הליכוד בנוסח- 'הליכוד לאן?'. התנועה תצטרך לבחון אם היא מתנהלת ככזו שמקורה בתנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי, או שמא פשטה את תפיסת עולמה ובחרה באחרת.

בדבריו, אותם אמר בראיון לגלי צה"ל, הזכיר יו"ר הכנסת את דבריו של ראש הממשלה במעמד האזכרה הממלכתית לראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, שם הביע שרון תמיכה במהלכיו של בן גוריון נגד הרוויזיוניסטים, מהלכים שהביאו לירי על אלטלנה. שרון אמר כי מהלכים אלה היו מחוייבים למען אחדותו של העם. יצויין כי בדבריו לא ציין שרון באופן ישיר את הירי על אלטלנה "הוא ידע כי העם המוכשר והחכם הזה לוקה לעיתים בנטיה לפלגנות, כיתתיות ולריב אחים על כן לא היה כבן גוריון מנהיג אשר הדגיש את חשיבותה של המרות הלאומית, מרות החוק ומרות הכרעת מוסדותיה המוסמכים של המדינה", אמר אז ראש הממשלה.

בתגובה אמר ריבלין כי באותו מעמד נדהם לשמוע את ראש הממשלה מסיר כפפות, או אף מסיר מסיכה שהיתה על פניו במשך שנות דור, ומגלה שמזה שנים רבות הוא חושב את אנשי התנועה הרוויזיוניסטית לפורשים כיתתיים או אף מורדים. ריבלין רואה בדברים אמירה שפגעה בו באופן אישי שכן יש בהם אמירה שבה מודה שרון שהוא סולד מהעקרונות הרוויזיוניסטיים אותם נשא מזה שנים בכינוסי תנועת הליכוד כשמאחוריו תמונתו של ז'בוטינסקי.

על מנת להקל מעט את טעמה של האכזבה מראש הממשלה, משייך ריבלין את דברי שרון לרעיונותיהם של יועציו שלהם כרויה אוזנו.

לקראת תום דבריו אמר ריבלין כי בביקורו באיטליה ציין בפני קהל שומעיו את ההבדלים בישראל בין שמאל לימין וכעת ראש הממשלה אינו מבטא במהלכיו את תפיסת מפלגתו שלו עצמו.

ריבלין סיפר על אכזבתו האישית משרון האיש והמנהיג כשאמר כי "אריק שרון עושה מעשה של הובלה מנהיגותית אבל בניגוד לעמדת התנועה, כפי שאני נושא אותה. שרון לא רימה איש. שמעתי את דבריו בעבר, אבל לא חשבתי שהגענו לעת הכרעה, ולא חשבתי שהוא יצעד צעדים כל כך גדולים לכיוון המטרה שהוא התחיל לכוון אליה. שרון השיל מסיכה והוא היום מנהיג שמאל מרכז". (ש)


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:28   30.01.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. דגל אלטלנה ניצל על ידי יפתח שטיין - 22.6.1948  
בתגובה להודעה מספר 9
 


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:17   12.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. ביום רביעי יחול יום השנה לרצח 16 עולים אלטלנה בידי קין.  
בתגובה להודעה מספר 9
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.06.05 בשעה 13:31 בברכה, פילוביץ שחף
 
עדיאל
חבר מתאריך 6.5.05
572 הודעות 15:04 12.06.05

ביום רביעי יחול יום השנה לרצח 16 עולים אלטלנה בידי קין.

אני חושב שזה התאריך הגויי.


הטייסים סרבו להפגיז את אלטלנה
12:30, 22 יוני 2005 / ט"ו בסיון תשס"ה



הוראת ההטבעה של אלטלנה ניתנה בתחילה לטייסים שסרבו לפקודה. ההוראה הועברה לחיל הים אך הספינות לא היו מהירות דיין, עד שהגיע אלטלנה לחופי תל אביב שם הופגזה. לוחם האצ"ל מספר. מחר האזכרה להרוגי 'אלטלנה'.

מחר יצויין יום הזיכרון לחללי אוניית הנשק 'אלטלנה' שהוטבעה בהוראתו של ראש הממשלה דאז בן גוריון.

את השתלשלות האירועים מול חופי כפר ויתקין ותל אביב ראה לוחם האצ"ל, ההסטוריון פרופסור יעקב אלעזר שהיה בכוח שנועד לקלוט את הנשק שפורק מהאוניה. בשיחה עם כתבנו שמעון כהן הוא מגולל פרטים עלומים מאותם ימים אדומים.

בידיו של פרופסור אלעזר עדויותיהם של שני טייסים שקיבלו הוראה ממפקדיהם להפגיז מהאויר את האוניה, תוך כדי פריקת הנשק, אולם השניים, מתנדבים שהגיעו מחו"ל לסייע לצה"ל בשנותיו הראשונות, מעידים כי סרבו לביצוע הפקודה. ההוראה הבאה הייתה לספינות חיל הים להטביע את 'אלטלנה' הנמלטת, אולם מהירות הפלגתה לעבר חופי תל אביב מנעה את הביצוע. בן גוריון נזף באנשי חיל הים על כישלון ההטבעה.

את הסיפור גדוש הפרטים, שרובם אינם מוכרים לציבור מתחיל פרופסור אלעזר כבר בנמל הצרפתי ממנו הפליגה אלטלנה. "ליד הנמל היו מחנות מעפילים שאנשי ההגנה לא הספיקו להעלות לארץ. באונייה היה מצקום לעוד כשלושת אלפים עד ארבעת אלפים נוסעים. אנשי האצ"ל הציעו לאנשי ההגנה להעלות על ה'אלטלנה' מעפילים מאותם מחנות. אנשי ההגנה סירבו. ייתכן וכבר אז תכננו שם את המלכודת לאוניה..."

אלטלנה יצאה את הנמל בהחלטתו של שמואל כץ שקיבל ממנחם בגין, מפקדו, את הסמכות המלאה לכך. בגין הורה לכץ לשקול את הנתונים בשטח ולהכריע. בשל קשר לקוי עם הארץ לא ידע מנחם בגין, על רגע ההפלגה. המידע הראשוני על כך הגיע לאזניו משידור ברדיו לונדון "הבריטים עקבו אחרי ההיערכות להפלגה בשבע עיניים והם היו הראשונים שדיווחו על ההפלגה".

"התחושה בארץ אותה ניסתה ממשלת בן גוריון להקרין היתה שכל עניין אוניית הנשק בא לה בהפתעה. מדובר בשקר גמור. הרי האצ"ל קיבל אישור עליה עבור כל אחד מהעולים שבאוניה. את האישור נתן השגריר הזמני של ישראל בצרפת. הייתה להם רשימה של העולים ורשימה מדוייקת של הנשק. שום דבר לא היה הפתעה. הכל תואם", מספר אלעזר.

בגין שוכנע בשיחות שנוהלו בין אנשיו לאנשי בן גוריון להפנות את האוניה למקום סתר. "חוף ויתקין גם היום הוא חוף נידח ובאותם ימים על אחת כמה וכמה. כדי להגיע למקום צריך היה לעבור בכביש עפר צר מרחק של שמונה קילומטרים בין כביש חיפה תל אביב הישן ועד לחוף, שביל גישה יחיד שעובר דרך כפר ויתקין. לאנשי האניה נאמר שלא יעמיסו על עצמם ציוד אישי כיוון שאת הציוד הזה יקבלו לאחר שיגיעו לחוף ינשקו לאדמה וכו'. במקביל קיבלו אנשי כפר ויתקין הוראה לחסום את כביש הגישה כדי למנוע מעבר של העולים. בשעות אלה התפרסו חיילי חטיבת אלכסנדרוני וכיתרו את החוף".

מפקד חטיבת אלכסנדרוני הגיש לבגין אולטימטום ובו דרש, כהנחייתו של בן גוריון, להמסור לידי חייליו את הנשק שעל האוניה "בתוך עשרה רגעים". "אני לא מכיר שום אירוע בהסטוריה שבו מדינת ישראל נתנה אולטימטום, אפילו לאוייבים הכי קשים שלנו, של 10 דקות. זה נועד להשפיל את בגין", אומר אלעזר ומוסיף "במקביל דווח לנו שאת כל הציוד החקלאי של קיבוץ מעברות ערמו על כביש הגישה היחיד כדי למנוע תנועה ויציאה שלנו מהמקום".

כשארגזי תחמושת מורדים מהאוניה ונערמים לידו, עלה מנחם בגין על תלולית עפר קטנה כדי לספר לאנשי האצ"ל שסביבו על המשא ומתן המתנהל עם אנשי אלכסנדרוני. "פתאום נפתחה לעבר בגין אש תופת", מספר אלעזר, "שכבתי שם בחול כשארגזי תחמושת לידי, אש תופת ניתכת עלינו מהחיילים שכיתרו אותנו, אני רואה את הפצועים שותתי הדם, ומנחם בגין מצווה עלינו לנצור את הנשק ומבקש מהחיילים לחדול מהירי..."

אלעזר מספר שתוך כדי פריקת הנשק הגיע למקום מטוס לש האו"ם, זיהה את האוניה הפורקת, חג סביבה ושב צפונה. "בן גוריון הורה לטייסי חיל האוויר להפגיז את האוניה מהאויר. שניים מהם העידו מאוחר יותר שסירבו. ידוע על נוספים שקיבלו את ההוראה אבל כמעט כולם, כמו גם בכירי חיל האוויר, בהם עיזר ויצמן ז"ל, העדיפו שלא לדבר על מה שאירע שם. שני הטייסים שסירבו היו מתנדבים שהגיעו מחו"ל, היו יהודי וגוי. היהודי, אדם בשם ליכמן משיקגו, כתב בג'רוזלם פוסט את סיפור ההוראה להפגיז את האוניה מהאויר. הוא פשוט אמר למפקדים שהוא הגיע לארץ כדי לעזור ליהודים במלחמה מול הערבים ולא כדי לסייע ליהודים לפגוע ביהודים. הטייס הגוי שהיה באירוע וקיבל פקודה דומה, אדם בשם לוינט אמר שהוא לא הגוי של שבת שלהם והוא לא יבצע פקודה שכזו".

לאחר שפקודת ההפגזה מהאויר לא יצאה לפועל החליט בן גוריון לנסות הפגזה של חיל הים. "ספינות מעפילים שהוכשרו והפכו לספינות של החייל יצאו למרדף אחרי 'אלטלנה' שיצאה כבר להפלגת הימלטות מאימת הירי בויתקין לכיוון דרום. יתרונה של אלטלנה מול ספינות חיל הים היה המהירות והיא זו שהצילה אותם מפגיעה. יש בידי סרטון מהטלוויזיה הישראלית שם נשמע בן גוריון נוזף בחיילי חיל הים על שלא הטביעו את אניית הנשק הנמלטת", מספר אלעזר.

את הדרך לחוף תל אביב עשתה אלטלנה כשעל סיפונה מונף דגל לבן. האניה הגיעה אל החוף אבל אז נפתח הירי. "ראית פעם אחת בהסטוריה שיורים על אוניה שמניפה דגל לבן?", שואל אלעזר. "הם ירו בהם גם כשראו את הפצועים יורדים אל המים והים הופך אדום מדמם הניגר. כפי שמצטט העיתונאי שלמה נקדימון בספרו רבין פקד על החיילים להשליך על הניצולים שהצליחו להגיע אל החוף רימוני יד תוך שהוא פוקד 'זירקו רימונים! חסלו אותם!' והם עשו זאת. חמישה עשר מתוך ארבעים אנשי האניה שהגיעו לחוף תל אביב חוסלו בידי אנשיו של רבין. התותחנים ירו ממחנה יונה שמצפון למלון הילטון. הפגז הרביעי חדר את דופן האניה אל מחסן הבגדים והחל את הבערה. זו הייתה אניה בנויה מדורים מדורים כשביניהם מחיצות פלדה. במשך שלושה ימים כלתה האש מדור אחר מדור ובכל פעם נשמעו הדי ההפתוצצויות בתל אביב. פיצוץ האניה בבת אחת לא היה אפשרי בגלל המבנה הפנימי שלה. זה בעצם מה שהציל את העיר. אם היה מתרחש פיצוץ אחד היו נפגעים רבים בתל אביב".

פרק נוסף ולא ידוע בסיפור המצוד שערכו חיילי אלכסנדרוני בעולים מספר פרופסור אלעזר. "העולים מהאניה הובאו רטובים וסחוטים למרתף שבמצודת זאב, שם שוכנו, אבל החיילים הגיעו למקום וירו דרך חרכי חלונות המרתף לעבר העולים. במקום נפצעו רבים".

אלעזר מספר עוד על מקרי סרבנות גם בקרב חיילי חטיבת אלכסנדרוני שעוד בטרם הכיתור בכפר ויתקין הוגיעו שלא יבצעו את המעשים שנדרשו לבצע. חיילים אלה נשפטו ונכלאו לתקופה של עשרה ימי מחבוד על סירוב הפקודה.
(ש)
http://www.a7.org/news.php?id=115713


לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:34   28.07.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. האצ''ל בירושלים תכנן לרצוח את בן גוריון כנקמה על אלטלנה  
בתגובה להודעה מספר 9
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.07.05 בשעה 11:10 בברכה, פילוביץ שחף
 
שעת הציד

דוד טהורי לא האמין למראה עיניו: מתוך הים, כשמאחוריו מופגזת ה'אלטלנה', הגיח מנחם בגין. רטוב ויחף, עירום למחצה, אבל מסרב בתוקף להסתתר מפני אנשי הפלמ"ח שידע בוודאות כי נשלחו לחסלו. בלילה שלאחר מכן, קודח מחום ומהשפלה, החליט בגין להקים תנועה ש"עוד תוריד את משטר בן-גוריון הנוראי הזה". עדותו הנדירה של טהורי מתפרסמת כאן לראשונה

מאת:רוני הדר
29 ביולי 2005, כ"ב בתמוז תשס"ה


הפגזת אלטלנה, יוני 1948

"זה היה לילה לבן, ועוד איך לבן. לילה שרק בגין ואני ידענו מה קרה בו באמת לשנינו. עבדתי לצד בגין אחרי כן עוד למעלה משלושים שנה, ונותרתי נאמן לדרך, לאיש ולשעה ההיא שאספר עליה בהמשך, אבל בגין ואני לא דיברנו ולא הזכרנו את דבר השעות ההן עד פטירתו".

כך פתח דוד טהורי ז"ל, שנים אחדות לפני מותו, את סיפורו על ליל 24 ביוני 1948, הלילה שבו שמר על מפקד האצ"ל וראש הממשלה לעתיד מנחם בגין בדירת מסתור בתל-אביב מפני כוחות צה"ל והפלמ"ח שחיפשו אחריו, בעוד ספינת הנשק של האצ"ל, 'אלטלנה', עולה באש תותחי צה"ל בחוף פרישמן, וענני עשן סמיכים בריח חריף של אבק שריפה מכסים את שמי העיר.

טהורי, מזכיר המטה של האצ"ל בשנים 1948-1944 ואיש סודו של בגין (הרבה הרבה לפני שנכנס לתמונה יחיאל קדישאי בשנות השישים), נפטר לפני כשנתיים לאחר מחלה קשה שהלכה וערפלה את מוחו. קודם כניסתו לבית החולים הגריאטרי, ב-1999, סיפר לי את הסיפור המלא מבחינתו על השעות האבודות ההן, שעות ההשפלה הגדולה שידעה הביוגרפיה של ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל.

"רק עליזה בגין ידעה היטב מה אירע, ומדובר בסופו של דבר בסוג של סוד משותף שאסור היה לדבר עם מנחם בגין עליו. אבל אני נשבע שבגין ידע היטב שזו היתה שעת הציד. ברור היה לו שבן-גוריון בשעות ההן תבע את ראשו, ושהוא לא היה מוכן להסתפק בפחות מחיסולו הפיזי של מנהיג האצ"ל. כל כך חשש בן-גוריון מפניו, הרבה יותר משהיה מוכן להודות. בגין ידע שכל האוונטורה היתה אמתלה לחסלו. פיזית".

אלטלנה ממאנת לשקוע בזיכרון הקולקטיבי, שנים רבות אחרי שטובעה בחוף תל-אביב בשעתה הקשה ביותר של הדמוקרטיה הישראלית בת שלושת השבועות. היתה זו נחתת אמריקנית ישנה שאותה רכשו אנשי אצ"ל באירופה מגרוטאות הצבא האמריקני, מתוך כוונה להביא נשק ארצה ולמסור את רובו לצה"ל הצעיר, ואת מיעוטו ללוחמי האצ"ל בירושלים, שם טרם התפרק הארגון. בן-גוריון היה משוכנע שזהו ניסיון מרידה. האונייה הופגזה מן החוף גם לאחר שמפקדיה הסכימו לדרישות הממשלה. הנשק החיוני שהועמס עליה טבע במצולות, ו-16 מנוסעיה נורו ונהרגו. מן הצד שכנגד נהרגו שלושה מהאש שהשיבה האונייה.
בשדרות דוד המלך בתל-אביב, בבית האבות היוקרתי של ויצ"ו, יושב שמואל כץ, מי שארגן את גיוס הנשק מממשלת צרפת. ממעוף למעלה מתשעים שנותיו הטובות מביט כץ, הביוגרף של זאב ז'בוטינסקי, ומשוכנע גם הוא שכל הפרשה היתה מכוונת למטרה אחת: לרצוח את מנחם בגין.

ואילו יצחק רבין ז"ל, מפקד הכוח הלוחם של הפלמ"ח שהוצב על גג בית הפלמ"ח במורד רחוב הירקון, זכר ב-1992 לומר לי דבר אחד, ערב עלייתו לשלטון מחדש. "כשהחבריה שלי על גג בית הפלמ"ח רק שמעו שמנחם בייגין נמצא על סיפון האונייה, הם ירו עם כל הלב, בכוח אש ומכל הכלים שהיו ברשותנו על הגג".

באותה שעה, בין חרכי הירי של שקי החול בקומה השנייה, כיוון חיים פיינר-חפר את הרובה וירה. כך עשה עד שהחבר שלצדו, פסח, חטף כדור ישר במצח וצנח לאחור. 57 שנה אחרי, ובחיים חפר עדיין בוערת האלטלנה. פוטש, הוא משוכנע. מרד במשטר. האצ"לניקים הלכו להשתלט בכוח על המדינה הצעירה.

פתקים בתוך בובות

על ראשו של דוד טהורי עמד בשנותיו האחרונות של המנדט הבריטי פרס בגובה 5,000 לירות שטרלינג. טהורי התנהל אז תחת השם הבדוי ארתור שניידר, סוחר צעצועים מרחוב לוינסקי, מרכז העסקים של דרום תל-אביב באותם ימים, שם היתה לו חנות. במחתרת כונה "גונדר יצחק". "הקשר בינינו לבין המפקדים בשטח התקיים באמצעות חפיסות סיגריות חצי ריקות שהשארתי בכל מיני קיוסקים בתל-אביב", סיפר לי טהורי. "בכל חפיסת סיגריות היו הוראות מדויקות למפקדים. גם בתוך בובות צעצוע הייתי משאיר פתקאות ומפזר בחנויות הצעצועים ברחבי תל-אביב".

ציפורה טהורי, אלמנתו: "דוד אישי לקח איתו לקבר סודות רבים של בגין ושל המחתרת. הוא העדיף לא להשאיר שום דבר כתוב לדורות הבאים, וחבל שכך". טהורי, שעדיין מתגוררת בשיכון סלע של חברי תנועת החירות ליד גשר הירקון, מוסיפה כי בעלה היה "נאמן עד הסוף למנחם ולקוד השתיקה הלא ברורה ששררה ביניהם".

דוד טהורי היה איש גבוה ושקט, בעל הליכה אצילית ומראה שרמנטי של מאהב לטיני, זמר חובב בעל קול בריטון אדיר, ומעל לכל זה - איש עקרונות. מתרחציה הוותיקים של בריכת גורדון בתל-אביב, כמו האמן מנשה קדישמן והטייס אורי יופה, זוכרים את בני הזוג טהורי כחלק מהנוף של המתייצבים בבריכה בחמש וחצי בבוקר. אולי זה מה ששמר את טהורי עד גיל 90.
רבים זוכרים לו חסד מן השנים שעבד בגזברות 'חירות' ובקרן תל-חי. מאז ייסד בגין את התנועה, היה טהורי מפעל צדקה של איש אחד שכולו מסור למעשי מתן בסתר לפצועי המחתרות, שמשרד הביטחון לא הכיר בהם עד לעליית הליכוד לשלטון. רבים מהם פשוט רעבו לפרנסה שלא היתה. טהורי, שהיה אשף כספים ומאוחר יותר שימש סגן מנהל הבנק של הסתדרות העובדים הלאומית, נותר בחורף חייו בחוסר כל. ללא אגורה שחוקה בקרן פנסיה. בנו, ישראל טהורי, מספר כי ניסה לפני ארבע שנים להגיע למנהיגי הליכוד ולגייס כסף כדי לשכן את אביו במוסד סיעודי, "וכל גדולי הליכוד, בלי שמות, פשוט סובבו את הגב. ביקשתי הוראת קבע של 100 שקלים, ולבם היה אטום לאבא".

בגין אסר להשיב אש

"השעה היתה שעת צהריים לחה וחמה על המדרכה הקטנה והרותחת של רחוב יהודה הלוי", פתח דוד טהורי את סיפור סדר הדברים. "ירדתי את הרחוב בדרכי לחוף הים, מאחר שמזה שלוש-ארבע שעות התחולל שם הקרב על האונייה.
"כמה שעות קודם לכן, במהלך הלילה, עשיתי את דרכי מכפר-ויתקין (מקום מעגנה הקודם של אלטלנה) לתל-אביב, שם העלינו את בגין על סיפונה של האלטלנה אחרי שהחלו יריות מכיוון אנשי ההגנה שעל החוף. בגין, רגע לפני שקפץ על סירת העץ שהובילה אותו למה שנראה ככתם שחור גדול בלילה ללא ירח, פקד עלי: 'יצחק' – הוא קרא לי בשמי המחתרתי – 'חזור לתל-אביב והמתן להתפתחויות'".

עם אור ראשון עלתה הספינה על שרטון סמוך לחוף פרישמן. את שהתרחש בשעות הללו על האונייה מתאר יוסק'ה נחמיאס, לוחם אצ"ל שהיה על האלטלנה. הוא זוכר שירד ממנה אל החוף לפני פרוץ הקרב. "על החוף היו כמה אנשים, אבל אף אחד מאנשי ההגנה שם לא רצה לעזור, ועם הישמע הצרורות הראשונים שבתי ועליתי באמצעות חבל אל הסיפון. השעה היתה כבר עשר בבוקר. בגין התרוצץ על הסיפון, רגליו יחפות, ונתן הוראות לחברים. פתאום התחילו לירות עלינו מגג בית הפלמ"ח, מה שהיה קרוי באותה שעה מלון ריץ'. בגין נתן הוראות לא לענות ליריות. כמה מהחבריה קפצו למים, והירי עליהם לא פסק.

"בגין קשר חבלים, הוריד פקודות, אסר עלינו להשיב אש. כל כמה דקות היתה ירייה מכוונת לעברו מבית הפלמ"ח. היה ברור שצלף או מישהו מבקש לחסל את בגין. ניגשתי אליו כמה פעמים וביקשתיו: 'המפקד, אנא, רד מהסיפון'. בגין אמר לי: 'אני המפקד, אני אשאר על האונייה כאחרון החיילים'. ניגשתי לשולה סלונים וביקשתי ממנה שתיקח את בגין לקצה האונייה. שולה לקחה את בגין באיזו אמתלה הצידה והוא כבר לא קיפץ על הסיפון, ואני תפסתי שתי חגורות הצלה צהובות, ניגשתי לעבר שולה ובגין, תפסתי את בגין חזק בזרועו ואמרתי לו: 'המפקד, אני מצטער, אנא ממך, אני פוקד עליך לקפוץ לים'. בגין סירב. תפסתי אותו בחוזקה ביד אחת, שולה תפסה אותו ביד השנייה, הצמדתי לו חגורת הצלה לחזה ובחגורת הצלה נוספת קשרתי לו את הרגליים שיצוף. אמרתי לשולה וספרנו 'אחת ושתיים', וב'שלוש' העפנו את בגין הצנום היישר אל הגלים".

ניווט בחצרות אחוריות

סיפורו של טהורי ממשיך את קורותיו של בגין מנקודה זו. "זו היתה שעת צהריים חמה ולוהטת, ונראה היה שכל תל-אביב כמעט זרמה הימה, להיות עדה לקרב על החוף. ממכשירי הקשר שבחדר המפקדה הארעי של המחתרת עלו קולות ירי מלווים בצעקות לעזרה. וכך, בעוד אני יוצא מבית החולים פרוינד ומתקדם מערבה לכיוון שכונת נווה-צדק, הבחנתי ממרחק כמאה מטר בדמות שצועדת מעיקול הרחוב. התקרבתי וככל שהתקדמתי נוכחתי לראות שזהו בגין. הוא היה יחף, שיערו פזור ורטוב, ללא המשקפיים, על גופו לבש מכנסיים שחורים ספוגי מים, חצי עירום וגופייה בידו.

"מנחם התקדם לעברי ופניו אמרו הכל. הוא שתק, רועד ואחוז זעם, כאילו עוד רגע יתפוצץ. לא הוציא מילה מפיו. קראתי לו 'מנחם, זה אתה?', והוא לא ענה לי. כשהתקרבנו זה לזה נראה היה שרק עכשיו החל להציק לו חומן הרותח של אבני המדרכה. ניסיתי לקחת אותו ולהרימו על הידיים, כי ראיתי שהוא מותש ועוד רגע ויתמוטט לי על המדרכה. ברקע עלו מכיון חוף הים קולות הקרב. ומנחם לא הוציא הגה מפיו.

"שריונית ועליה סמל הפלמ"ח הגיעה בנסיעה איטית מקצה הרחוב לעברנו. ביקשתי ממנחם שניכנס לאיזו חצר צדדית, שאליה תמיד התגנבנו ממשמרות החיילים הבריטים. מנחם נעמד, נשען עלי וסינן בין השיניים בזעם כבוש: 'יצחק, אני לא בורח ולא אברח לעולם מחייל יהודי. הם לא יעזו לירות בי'. השריונית הלכה וקרבה אלינו ולפתע הציץ מהצריח פלמ"חניק צעיר עטור זקנקן. הוא הביט אלינו ובידו הימנית כיוון את המקלע לעברנו. בגין אמר לי: 'תירגע יצחק, הם לא יעזו'. הפלמ"חניק שחרר צרור לשמיים. נשארנו קפואים על מקומנו, אבל לשמחתי הם לא זיהו עם מי יש להם עסק, ואחרי שתי דקות החלה השריונית נעה לכיוון אלנבי.

"הובלתי את מנחם לחדר המפקדה העורפי ששכן בבית החולים פרוינד ביהודה הלוי, פרסתי שמיכת צמר צבאית על הרצפה וביקשתי שייגש להתקלח. וכל אותו הזמן אני בטוח שמחפשים אותו כדי להרוג אותו. זה היה ברור לי. הנחתי אותו על השמיכה ויצאתי לבית של מנחם ועליזה ברחוב רוזנבאום 1. זה היה לפני כן ביתי, והעברתי אותו לידי הבגינים. יצאתי לרחוב, ועל ידי ניווט בין החצרות האחוריות של הבתים בשדרות רוטשילד לעת חשכה, הגעתי לדירה. פתחה לי את הדלת אשתו של דוד יוטן ז"ל, חבר מועצת עיריית תל-אביב. את עליזה בגין מצאתי שוכבת מכוסה בשמיכה באמצע החמסין, וכולה רועדת בגלל חום של 40 מעלות. היא אמרה לי תוך שיעול נורא: 'דוד, דע לך שאני יודעת שקרה למנחם משהו נורא'. אמרתי לה שמנחם במקום בטוח ושלא תדאג לו.
"אשתו של יוטן פתחה לי את ארון הבגדים. לקחתי לבנים, נעליים, גרביים וחליפה אחת משתי החליפות שהיו לו לבגין. חזרתי באמצעות הליכה בחצרות האחוריות ומטעני עמי לחדר האחורי בבית החולים פרוינד ביהודה הלוי. החשכה כבר כיסתה את שדרות רוטשילד. כששבתי מצאתי את מנחם עוסק על השולחן הצדדי בחיבור הנאום שיישא בלילה ברדיו. הנאום שכל תל-אביב האזינה לו, כשבגין מתייפח בהפסקות שונות ומבטיח שלא תהיה מלחמת אחים.
"לקראת שבע בערב יצאנו לבית ברחוב טשרניחובסקי, משם היה השידור. שוב לקחתי אותו דרך החצרות האחוריות כדי שלא נצטרך להגיע לשדרות רוטשילד, שם המתינו אנשי צה"ל והפלמ"ח. חששתי לחייו. עברנו בין החצרות, כי ידעתי שאם אנשי ההגנה, צה"ל או הפלמ"ח יתפסו אותו, הוא יוצא להורג כמו שהאנגלים רצחו את יאיר שטרן. כן, הם ביקשו את ראשו. כל טענה אחרת איננה אלא תירוצים ובדיות".

ליל לידתה של תנועה

"בתום הנאום כבר היה מאוחר בלילה. אמרתי למנחם שמסוכן מדי בשבילנו לחזור לבית החולים פרוינד. הובלתי אותו לדירת מסתור שלנו בשדרות רוטשילד 15, מול אותו מקום שבו שלושה שבועות קודם לכן הוכרזה מדינת ישראל על ידי בן-גוריון.

"כשחזרנו מיד הגשתי למנחם כוס או שתיים של תה, ושוב פרשתי שמיכת צמר על הרצפה ונתתי לו לישון. הוא היה מתוח כמו קפיץ אחרי מה שעבר עליו בשעות האחרונות. כמעט לא דיבר איתי, רק קדח מזעם כבוש. אחר כך הגפתי את החלונות והדלתות והלכתי לחדר השני, לשמור שאיש לא יפתיע אותנו ככה באישון לילה.

"בסביבות שתיים-שלוש לפנות בוקר, בעוד אני מסתובב ומנסה לבחון לאן ניתן להעביר את מנחם מחר, הוא קם מהשמיכה הצבאית ששימשה לו מזרן על הרצפה ואמר לי: 'בבקשה יצחק, הכן לי כוס תה עם סוכר'. הוא לגם והניח את הכוס על הרצפה החשופה, וראיתי שהוא החל להזיע קשות. הוא פשוט קדח. ואז הוא אמר: 'תראה, יצחק. עד אתמול חשבתי עוד שעם קום המדינה אוכל להתפנות ולעסוק בפרקטיקה המשפטית, להיות עורך דין'.

"ברקע עלו הדי הירי והתפוצצויות התחמושת הרבה מבטן האונייה שנבקעה לשתיים. בגין קם משמיכת הצמר, הזדקף ופנה אלי. 'יצחק', הוא אמר, 'מחר קום מוקדם מוקדם בבוקר, לך לחנות של עושה שלטים ברחוב בן-יהודה, והזמן לנו שלט ענק שיהיה כתוב באותיות ענק, ואך ורק בצבעי כחול-לבן. אתה מבין, יצחק, הלילה הקמנו את התנועה שפעם, אני מאמין, עוד תגיע לשלטון ותוריד את משטר בן-גוריון הנוראי הזה. מבחינתנו, יצחק, זו תהיה תנועת חופש. אקרא לה 'תנועת החירות מייסודו של הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל'".

המטרה: הצלת בן-גוריון

אנשי אצ"ל בירושלים תכננו לרצוח את בן-גוריון כנקמה על הטבח באלטלנה. בגין שלח את שמואל כץ למנוע זאת "כיומיים אחרי הפצצת אלטלנה", מספר שמואל כץ בבית האבות בתל-אביב, "חזרתי ארצה במטוס היישר מפאריס בחברת יעקב מרידור, אף הוא חבר המפקדה העליונה של הארגון. בגין כינס כמה מאתנו, חברי המפקדה הארצית שכבר לא היה לה שום תואר כי המחתרת פורקה, בחדר צדדי בבניין בית החולים פרוינד. עוד לא היה בטוח להגיע לבניין מצודת זאב בקינג-ג'ורג.

"באותו זמן הארגון בירושלים עדיין לא פורק. בגין אמר שהמצב בירושלים קשה, והביע את חרדתו ודאגתו שכמה חברים בפיקוד בירושלים, ששמעו שבן-גוריון עומד להגיע בימים הקרובים לבירה, התארגנו להתנקש בחייו. זאת כנקמה על 16 החללים שנפלו לנו באלטלנה, שחלקם נרצחו במכוון כשהיו כבר במים ושחו מן האונייה.

"בגין אמר שצריך לדבר עם האנשים שם שיוציאו להם את השטויות מהראש. הוא לא ייתן ולא יסכים להתנקשות בבן-גוריון. בתחילה חשב בגין לנסוע בעצמו, אבל אחר כך נמלך בדעתו ושיגר אותי לירושלים, לעצור את כוונת כמה מאנשינו מעשיית הטעות ההיסטורית. בירושלים התייעצתי עם אליהו מרידור, אביו של דן, וביקשתי לקרוא את החברים לסדר. הודעתי להם בשמו של בגין כי הוא אוסר עליהם להוציא את הרעיון הנלוז הזה לפועל".
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=4261


עדות: האצ"ל בירושלים תכנן לרצוח את בן גוריון כנקמה על "אלטלנה"
12:04, 28 יולי 2005 / כ"א בתמוז תשס"ה

מחר יפרסם לראשונה העיתון "מקור ראשון" את עדותו של דוד טהורי, מזכיר המטה של האצ"ל בשנים 1944-1948, שבילה את הלילה בו הופגזה ה'אלטלנה'
עם מנחם בגין.

הכתבה חושפת היכן בילה בגין את אותו הלילה, וכיצד והיכן הגה את הקמת תנועת החירות. כמו כן, עדות חדשה החושפת לראשונה את כוונתם של אנשי האצ"ל בירושלים לרצוח את בן-גוריון כנקמה על הטבח ב"אלטלנה".
http://www.a7.org/news.php3?id=119477

מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון !!''
http://rotter.net/forum/gil/5583.shtml


אנשי האצ"ל תיכננו לרצוח את בן-גוריון כנקמה על הפצצת אלטלנה



כך ייחשף מחר בכתבת סוף שבוע בעיתון 'מקור ראשון' עדויות היסטוריות של מי שבילה עם בגין את ליל הפגזת האלטלנה אז הגה בגין את הקמת תנועת החירות

מאת: ענבל אביב


מנחם בגין

"אנשי האצ"ל בירושלים תיכננו לרצוח את בן-גוריון כנקמה על הפצצת אלטלנה", כך יחשוף העיתון 'מקור ראשון' בכתב שתפורסם מחר (יום ו', 29.7.05).

שמואל כץ, מי שארגן את גיוס הנשק מממשלת צרפת, משחזר ל'מקור ראשון' את מה שהתרחש יומיים לאחר הפצצת 'אלטלנה': "חזרתי ארצה במטוס היישר מפריס בחברת יעקב מרידור, אף הוא חבר המפקדה העליונה של הארגון. בגין כינס כמה מאיתנו, חברי המפקדה הארצית שכבר לא היה לה שום תואר כי המחתרת פורקה, בחדר צדדי בבניין בית החולים פרוינד. עוד לא היה בטוח להגיע לבניין מצודת זאב בקינג-ג'ורג'. באותו זמן הארגון בירושלים עדיין לא פורק.

בגין אמר שהמצב בירושלים קשה, והביע את חרדתו ודאגתו שכמה חברים בפיקוד בירושלים, ששמעו שבן-גוריון עומד להגיע בימים הקרובים לבירה, התארגנו להתנקש בחייו. זאת כנקמה על 16 החללים שנפלו לנו באלטלנה, שחלקם נרצחו במכוון כשהיו כבר במים ושחו מן האוניה. בגין אמר שצריך לדבר עם האנשים שם שיוציאו להם את השטויות מהראש. הוא לא ייתן ולא יסכים להתנקשות בבן-גוריון. בתחילה חשב בגין לנסוע בעצמו, אבל אחר כך נמלך בדעתו ושיגר אותי לירושלים, לעצור את כוונת כמה מאנשינו מעשיית הטעות ההיסטורית.

בירושלים התייעצתי עם אליהו מרידור, אביו של דן, וביקשתי לקרוא את החברים לסדר. הודעתי להם בשמו של בגין כי הוא אוסר עליהם להוציא את הרעיון הנלוז הזה לפועל".

כמו כן בכתבה שתתפרסם מחר, תיחשף עדותו של דוד טהורי, מזכיר המטה של האצ"ל בשנים 1944-1948, שבילה את הלילה בו הופגזה ה'אלטלנה' עם מנחם בגין. הכתבה חושפת היכן בילה בגין את אותו הלילה, וכיצד והיכן הגה את הקמת תנועת החירות.

את הרעיון להקמת תנועת החירות, כך נחשף בכתבה, הגה בגין בדירת המסתור שלו בשדרות רוטשילד 15, מול אותו מקום שבו שלושה שבועות קודם לכן הוכרזה מדינת ישראל על-ידי בן-גוריון.

דוד טהורי, שהיה איש סודו של בגין, בילה כאמור עם בגין את אותו הלילה. לדבריו, בגין ביקש ממנו להזמין שלט ענק בצבעי כחול-לבן ואמר לו "הלילה הקמנו את התנועה שפעם, אני מאמין, עוד תגיע לשלטון ותוריד את משטר בן-גוריון הנוראי הזה. מבחינתנו זו תהיה תנועת חופש. אקרא לה 'תנועת החירות מייסודו של הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל'".

בכתבה מגלה טהורי את פרטי אותו לילה, שהסתתר יחד עם בגין בדירת המסתור בתל-אביב מפני כוחות צה"ל והפלמ"ח שחיפשו אחריו, בעוד פינת הנשק של האצ"ל, 'אלטלנה', עולה באש.

הכתבה המלאה תתפרסם כאמור ביום שישי במוסף 'דיוקן' של "מקור ראשון".
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-76661-00.html?tag=14-34-13

_

נסיונות חטיפה שלא עלו יפה

דוד טהורי שימש בתקופת הסזון מפקד האצ"ל במחוז נתניה, שהשתרע מזכרון- יעקב בצפון ועד פתח-תקוה בדרום. שמואל קרישינבסקי ("אילן"), ממפקדי האצ"ל בנחלת ז'בוטינסקי, העביר לטהורי את כתובתו של יצחק וילדר, אחד מאיכרי זכרון יעקב, אשר הביע נכונות לעזור לארגון וב-28 בדצמבר 1944, הגיע טהורי לכתובת זו, כדי לשוחח עם האיש. מכיוון שהשיחה נתארכה והשעה היתה מאוחרת, החליט טהורי ללון במקום. הוא לא ידע כי הבית נתון במעקב, וכי חוליה של הפלמ"ח קיבלה הוראה לחטוף אותו בחסות החשיכה. אנשי החוליה חיכו בחוץ במשך כל הלילה, ולמחרת בבוקר, כדבריהם: 1

בשעה 06.00 ראינו שני אנשים יוצאים מן הבית החשוד. אחד מהם זקן (כנראה בעל-הבית) והשני כבן 27 . הצעיר עלה למכונית הנוסעת לתל-אביב ואנחנו אחריו".

טהורי, שהיה בדרכו לנתניה, עלה על אוטובוס אגד וכמנהגו, קנה כרטיס לתל-אביב. כשישב באוטובוס, עוררו שני הצעירים שעלו אחריו את חשדו. בהגיעו לבית-ליד, ירד טהורי מהאוטובוס והתכוון לצעוד לעבר נתניה. אולם כאשר ראה כי גם שני הצעירים ירדו אחריו, שב בקפיצה אל תוך האוטובוס והמשיך בנסיעתו לכיוון תל-אביב. שני הפלמ"חאים, שלא הספיקו לעלות אחריו, שכרו מונית ונסעו בעקבות האוטובוס. טהורי, שהבחין בהם, תכנן את צעדיו בזהירות. כשהתקרב האוטובוס לתחנה המרכזית של תל-אביב, הוא פתח את הדלת האחורית , קפץ ונבלע בין העוברים ושבים - הכול לפני שהמונית הגיעה לתחנה. לאחר שהסתובב ברחובות העיר כחצי שעה, עלה על האוטובוס שנסע לנתניה והגיע בשלום לביתו. העוקבים ניסו לטייח את כשלונם.

"כשהגענו לתחנה המרכזית", כתבו, "ירד האדם מן האוטובוס ואנו בעקבותיו. התברר שזה היה אדם אחר לבוש באותו לבוש. אחד מאתנו נשלח בחזרה לתחנה המרכזית, כי לפי הסברה על האיש לנסוע לנתניה. חיכינו עד השעה 15.00 אולם הוא לא הופיע". 2

אנשי הפלמ"ח ניסו לחטוף גם את שמואל קרישינבסקי בשעה שיצא מפגישה עם יצחק וילדר, אולם הוא הצליח להתחמק מיידיהם. כאשר דבר נִסיונות החטיפה הגיע לידיעתם של ראשי ועד המושבה, הם פנו אל מפקד הפלמ"ח במקום ודרשו בתוקף שיסלק את יחידתו מזכרון יעקב. וכך היה.

שני הדו"חות הבאים, מתארים נסיונות חטיפה בתל-אביב שלא עלו יפה: 3

קיבלנו הוראה לקחת איש. יצאנו 5 איש בשעה 19.30 וחיכינו ליד ביתו, ומקשר עם אופניים חיכה ליד החנות, וצריך היה להודיע לנו לכשיצא האיש בדרכו הביתה. המקשר הגיע ומסר שהאיש עזב את החנות והלך בכיוון יפו עם בחורה ובחור. חזרנו לבסיס. בשעה 20.00 גילו אותו על-יד כיכר מגן-דוד, כשהוא מטייל עם בחורה ברח' אלנבי בכיוון כיכר המושבות. החלטנו לקחת אותו בפינת הרחובות אלנבי-לילנבלום. יצאנו וחיכינו ואז קיבלנו הודעה כי התיישב בשד' רוטשילד עם הבחורה. ניגשנו לשם וניסינו ל"הזמינו" . היות ולא הספקנו להשתיקם, החלו השניים לצרוח וקהל רב התחיל מתאסף. לא ראינו כל אפשרות לקחת אותו במצב זה מבלי ל"לכלך" את האוטו שעמד בקרבת מקום ואת עצמנו. הסתלקנו במהירות ומבלי שהרגישו בנו.
האיש עם הבחורה המשיכו ללכת דרומה. אחד העוקבים שהלך אחריהם ראה אותם פונים לרחוב צדדי המוביל לכיוון יפו. עוקב שני נשלח לעקוב בקרבת ביתו במגמה לגלותו חוזר לביתו. הוחלט לא לחטוף אותו באותו יום, כי לא היתה אפשרות להפתיעו. החוטפים הניחו כי האיש לא ילון בביתו, ובאם בכל זאת יחליט ללכת הביתה - קיימת האפשרות שיזעיק עזרה. ניתנה הוראה למרכז העוקבים להוריד את העוקב שעמד ע"י ביתו. אולם כשהגיע למקום, לא מצא את העוקב. עד שעה 23.00 לא מצאנו את שני העוקבים הנ"ל. בשעה 23.00 חזרו העוקבים וסיפרו לנו את המעשה כדלקמן: כשהגיעו לקרבת ביתו של האיש שנגדו בוצעה הפעולה, קפצו על אחד העוקבים (הם לא הלכו ביחד) שני שוטרים יהודים, ערכו חיפוש בכליו ואיימו עליו באקדח שיאמר להם מי הוא, בטענה שהיה בזמן הפעולה בשדרות רוטשילד. מובן שהעוקב הכחיש את הימצאו בשדרות רוטשילד וטען שהוא מטייל לתומו. בינתיים תפסו גם את העוקב השני וחקרו את שניהם. הם הכחישו שוב את דבר הימצאם בשדרות רוטשילד וטענו שהם מטיילים לתומם, מבלי להכיר זה את זה. בהמשך הזמן הופיע האיש וגם הוא התערב בשיחת השוטרים. אחד השוטרים המליץ על האיש שהוא ינהל את המשא-ומתן. השוטרים סרו הצידה והאיש ניהל מו"מ עם אחד העוקבים בלבד. האיש איים על העוקב שבאם לא יגלה מי שלחו - ייאסר וממילא יצטרך לדבר. אם כי מוטב שיספר לו. כן הוסיף שהוא יודע שהעוקב הוא טוראי ואיננו אשם, ושיספר לו מי הוא המפקד שלו. לבסוף סיפר שהוא חבר אצ"ל לשעבר, בעל דרגה, אבל עכשיו אין לו שייכות לאצ"ל. הוא סידר לו חנות ורוצה להתחתן ולחיות חיים שקטים. באם רוצים, הוא מוכן לשיחה. כמו כן אמר שהוא מוכן לשבת בלטרון ולא במרתף של ישוב יהודי. אחד השוטרים ניגש ואמר לעוקב שהוא מוכן לא לאוסרו, אלא שהשוטר השני מנוול, ותמורת לירה ישתוק. הוא קיבל את הלירה ונפרדו.

להלן תאור ניסיון החטיפה השני שנכשל: 4

בשעה 18.00 קיבלנו הודעה ללכת לערוך חיפוש בבית. היה עלינו לחפש היטב בכל הדירה, בעיקר בחדר האמבטיה, ול"הזמין" איש אחד או שניים, שלפי המשוער נמצאים בבית. סתמנו את הרחוב המבוקש משני צדדיו. הצבנו כוחות הבטחה סביב. לבית נכנסו 6 אנשים. בבית היו 3 נשים, 2 ילדים, זקן אחד ובעל הדירה. ערכנו חיפוש ללא כל התנגדות. לאחר גמר החיפושים (שלא הביאו כל תוצאות), ניסינו לקחת את בעל הדירה, היות ואף אחד מיתר האנשים שציינו לא היה במקום. קמה צעקה גדולה והאיש התנגד. השכנים באו לקול הצעקות. יצאתי החוצה וסילקתי את המכונית . בינתיים התחילו להתאסף גם אנשים מהרחוב. הסתלקנו מן המקום במהירות.

על ניסיון כושל אחר דווח בעיתון "המשקיף" מיום 13.2.45

סוכל ניסיון חטיפה
שמענו, כי אתמול היה ניסיון לחטוף את אחד מדיירי רחוב כפר גלעדי בתל-אביב. מזימת החוטפים סוכלה הודות להתערבות הנמרצת של השכנים. יתר-על-כן, השכנים עצרו את שני החוטפים, ערכו חיפוש בכליהם והזהירום לבל יעזו לבוא שנית למקום. בבושת-פנים הם הסתלקו מן המקום.
http://www.daat.ac.il/daat/history/sezon/18-2.htm

הערות:

1. א"צ, א"פ, 16/801 וכן ראיון המחבר עם דוד טהורי.
2. שם, שם.
3. א"צ, א"פ, 15/801.
4. שם, שם.


__


הארץ: עודכן ב- 01:31 30/06/2005
בית"רי תמיד

צבי חרמוני, איש הארגון הצבאי הלאומי, ממקימי נורדיה, 2005-1918
מאת אורי דרומי

צבי חרמוני נולד ב-1918 בבארלד שבחבל מולדביה שברומניה. בן 16 היה כשהצטרף לקן בית"ר שבעיר, ובגיל 20 יצא בדרכו לארץ ישראל. אחרי תלאות הפליג מנמל פיומה שבחוף האדריאטי על הספינה "דראגה" והצליח לרדת בחוף טנטורה, בערב יום הכיפורים 1938. צבי השתלב במהירות בארגון הצבאי הלאומי ?(אצ"ל?) ומונה למפקד פלוגת הגיוס של בית"ר בזכרון יעקב. הוא עסק בהברחת מעפילים והעביר קורסים מחתרתיים במבצר שוני שליד בנימינה. בשוני הכיר את בלה פלקחין, שהיתה לאשתו ולאם ילדיו שמואל, גדעון, עמוס וחגית. בלה נעצרה על ידי הבריטים ונכלאה למשך כשנתיים בבית הסוהר לנשים בבית לחם.

חרמוני השתתף בפעולות רבות של האצ"ל בצפון, עד שב-8 בפברואר 1941 עצרה אותו משטרת חיפה, יחד עם איש אצ"ל נוסף, דוד טהורי.
על פי הספר "בית"ר בא"י" הם ניסו "להחרים כסף וזהב של אחד מעשירי העיר". הוא ישב כשנתיים בכלא עכו ומשם הועבר לכלא מזרע. אז נודע לו כי אחיו הצעיר שמואל ?(מיקי?) טבע עם חבריו הבית"רים באוניית המעפילים "סטרומה", בים השחור. ב-19 באוקטובר 1944 הוא היה אחד מ-251 העצירים המינהליים, אנשי אצ"ל ולח"י, שהגלו הבריטים לאריתריאה. הוא התגלגל במחנות המעצר באריתריאה, סודאן ושוב באריתריאה עד ששוחרר ממחנה אסמרה באריתריאה ב-16 בדצמבר 1946. דב מילמן, אף הוא מ"גולי אפריקה" של האצ"ל, אומר שחרמוני היה פעיל מאוד בחפירת מנהרות בריחה ובהכנת כתבי סתר ששימשו להתכתבות עם החוץ, מבלי שהצנזורים הבריטים יבינו את הכתוב.

אחרי שובו לארץ חזר חרמוני לפעילותו המחתרתית, וב-20 ביוני 1948 היה בין אנשי האצ"ל שקידמו בכפר ויתקין את פני "אלטלנה". בהוראת דוד בן גוריון שלח מפקד חטיבת "אלכסנדרוני", דן אבן, אולטימטום למפקד האצ"ל, מנחם בגין, שבו הזהירו מפני הצפוי אם לא יימסר הנשק מיד לצה"ל: "עלי להודיעך כי כל השטח מוקף ע"י יחידות צבא בזיון מלא ושריונים והדרכים חסומות". לבגין ניתנו עשר דקות להשיב. המתח גאה, הוחלפו דברים קשים ולבסוף פרצו חילופי אש, שבהם נהרגו שישה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. ה"אלטלנה" הפליגה לתל אביב ועליה בגין ואחיו של צבי, שבתאי נדיב, ממפקדי האצ"ל בתל אביב, ושם הגיעה הדרמה לשיאה עם הפגזת האונייה ועלייתה באש.

חרמוני ועוד יוצאי אצ"ל, לח"י והבריגדה היהודית, ועמם אנשי משמר הירדן שחזרו מהשבי הסורי, הקימו באותה שנה את המושב הבית"רי המשגשג נורדיה שבשרון. הוא ניהל את המושב במשך כ-20 שנה, ולאחר מכן שימש בתפקידים בכירים במשרד החקלאות. אחרי מלחמת ששת הימים פעל עם העיתונאי יחזקאל המאירי לגלות את קברו של ברוך מזרחי, לוחם אצ"ל שנשלח להניח מכונית תופת במפקדתו של קאוקג'י בג'נין, נתפס והוצא להורג. ברוך מזרחי לא היה אלא חמודה אבו אל-עיניין, ערבי שהתגייר ולחם לצד היהודים, ואף בילה עם חרמוני במעצר באריתריאה. חרמוני החזיר לו חוב של כבוד כשדאג להביאו לקבר ישראל.
https://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=594070

__


פלילי 96 / 329
מדינת ישראל
נגד
אהוד אולמרט

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

לפני השופט ע' מודריק

בזמן מערכת הבחירות לכנסת ה12- נתקבלו תרומות מתאגידים לסיעת הליכוד, בניגוד להוראות חוק מימון מפלגות. כדי לעקוף את החוק וכדי שרשויות המס יכירו......
עמותה זו הוקמה כשלושה חודשים לפני הבחירות. היא נועדה לשמש "כלי מנהלי, מבצעי וכספי" שבאמצעותו ניתן לקבל את כספי מימון המפלגות, לאסוף כספים ממקורות שונים, להתקשר עם ספקים ונותני שירותים ולשלם את הוצאות הבחירות. תקנון "ניצחון הליכוד" קבע כי העמותה תפעל בהתאם להוראות וכללי הדין הנוגעים למערכת הבחירות. הלכה למעשה נועדה מערכת הנהלת החשבונות של "ניצחון הליכוד" לשקף את מלוא הפעילות הכספית של הליכוד, במערכת הבחירות. מייסדי העמותה, חברי הוועד שלה ומורשי החתימה היו שישה אנשים; שלושה נציגי חרות (אולמרט, דוד טהורי ואשר קדוש) ושלושה נציגי הליברלים (עצמון, פלד ופנחס גולדשטיין). נקבע כי חתימת שניים ממורשי החתימה – אחד מנציגי חרות ואחד מנציגי הליברלים – תחייב את העמותה
http://www.nevo.co.il/Psika_word/mechozi/M96329.doc.


__




ציפורה עלתה לארץ ב-1947, כאן הכירה את בעלה המנוח, דוד טהורי ז"ל, חבר מחתרת האצ"ל ולימים ...

אושוויץ, 1942 ציפורה טהורי היתה אסירה יהודיה יפהפיה בת 20 פרנץ וונץ' היה קצין אס. אס אוסטרי ערב אחד התבקשה ציפורה לשיר במסיבת יום ההולדת של וונץ' הקצין הנאצי התאהב בה, והיה מוכן לעשות הכל למענה: להגן עליה בפני ד"ר מנגלה, להציל לבקשתה אסירים, אפילו לרוץ לתוך תאי הגזים, ולהוציא משם בשנייה האחרונה את אחותה 30 שנה אחר כך, כשוונץ' נאשם בפשעי מלחמה, נסעה טהורי להעיד במשפטו וונץ' שוחרר מחר (מוצ"ש) יקרין ערוץ 8 את הסרט "אהבה באושוויץ", שתיעד את הסיפור הלא ייאמן השבוע, בדירתה בתל אביב, חזרה ציפורה בת ה- 81 אל הדילמה הגדולה של חייה: "אני לא יודעת אם אהבתי אותו, אבל היה לי רגש אליו. הוא היה אס.אס, אבל הוא הציל את מעט המשפחה שנשארה לי"

הדס בשן
צילומים: אלדד רפאלי
http://www.tam.co.il/30_1_2004/magazin2.htm
אתר במבילי
http://bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=5607&sivug_id=6

__


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
תל אביב
גולש אורח
   07:13   02.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. הנושא האחד והיחיד שממנו מתעלמים כמאש לוהטת....  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   הוא"בגידת ההנהגה הציונית בעם היהודי בזמן ובמהלך מלחמת העולם השנייה."
ליבון נושא זה עד תומו והסקת המסקנות יגרמו לזעזוע כה רב,כך שלעיתונאים
המוכשרים שלנו (וההגונים) לא יהיה יותר מאיפוה להמשיך ולברבר.
זו סיבת השתיקה.זו סיבת ההתעלמות.אף אחד לא מעלה בדעתו מה מסתתר מאחורי
השתיקה אשר מאחדת את כל חכמי וחשובי העם...
כל שאר האמיתות שהפורום הזה נילחם על גילויין וחשיפתן, הינן כאין ואפס
לעומת אותה אמת בוערת....
כל עוד לא הובררה השחיתות של ההנהגה הציונית בזמן השואה,ותרומתה בחוסר העשייה לתוצאות המחרידות,מלחמת פורום זה
לגילויי אמיתות אחרות הינה מיותרת.
אם ההתעלמות והסקת המסקנות מנושא זה יכולה להמשיך ולהתקיים בימים אלו ,
בהם אין עדיין חופש עיתונאות מוחלט, אך קיים "אינטרנט" ושגם משתתפיו
חונכו לא להבין מה באמת חשוב אז באמת הכל מיותר......
המשיכו להלחם לחשיפת אמיתות קטנות.....



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:58   05.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. אתה צודק ואת כל החומר על הנושא שאתה מכוון אליו נמצא...  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.06.04 בשעה 15:59 בברכה, פילוביץ שחף
 
שואה ראשונה= הגרמנים רצחו ובזזו יהודים בעזרת יהודים
מדינת ישראל = קסטנר נ' מלכיאל בן מנחם גרינוואלד
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5418&forum=gil

שואה השנייה = היהודים רצחו ובזזו יהודים בעזרת יהודים
האמת נחשפת: האוצרות האבודים של יהודי תימן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5316&forum=gil
אחיו של הנשיא קצב: ציון קצב נחטף מהוריו בשנת 1952 ממעברת
קסטינה/מחנה צריפין...!!!

http://rotter.net/forum/gil/5074.shtml


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:29   07.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. הסזון הגדול, הקטן והשלישי....שלום, קין !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.06.04 בשעה 08:40 בברכה, פילוביץ שחף
 
שלום, קין

אחד הרגעים המבישים בתולדות הציונות אירע כחמישה שבועות בלבד אחר הקמת מדינת ישראל - על חוף ימה של ת"א: תותח "קדוש" ירה באונייה, שהביאה נשק ועולים ארצה, וחיילי צה"ל ירו על הניצולים - כמעט כולם ניצולי שואה
מאת: אביתר בן-צדף

הטבעת האונייה "אלטלנה", שהביאה ארצה נשק ועולים מצרפת בהפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, לוותה באורגייה של ירי על ניצולים מהספינה - בניגוד לנאמר באמנת ז'נווה.

כל ההרוגים מעולי "אלטלנה" היו פליטי שואה. במאבק לעצמאות ישראל הפעיל השמאל בשיטתיות נשק ממלכתי, כדי לחסל את מתנגדיו הפוליטיים. רצח אחים היה כלי חשוב בהשתלטות השמאל על משאבי הלאום.

הבה נלמד שיעור קטן בטוהר הנשק ובאחוות אחים: "הסזון", שהפיל קרבנות רבים, היה בראש ובראשונה טמא מוסרית - כך מתנהלת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אחד הרגעים המבישים בתולדות הציונות אירע באמצע חודש יוני 1948 - כחמישה שבועות בלבד אחר הקמת מדינת ישראל - על חוף ימה של תל-אביב: תותח "קדוש" ירה באונייה, שהביאה נשק ועולים ארצה, וחיילי צה"ל ירו על הניצולים - כמעט כולם ניצולי שואה - מהספינה, והרגו בהם בשמחה.

השנה חל יום השנה העברי לרצח הנתעב של אנשי "אלטלנה", בתחילת חודש יוני. לרגל יום השנה רציתי לתאר את תרבות שנאת האחים, שנובעת מרצון להשתלט על משאבי הלאום בכל מחיר.

עשרה אנשים שילמו בחייהם על אורגיית השמחה של קין בחוף תל-אביב, שתועדה בסרטי קולנוע, בתמונות של הצלם היהודי-אמריקני המפורסם פראנק קאפה ובעדויות המשתתפים בטבח. שישה אנשים נהרגו עוד קודם לכן בחוף כפר ויתקין. שני חיילי צה"ל נהרגו בכפר ויתקין, וחייל אחד נהרג בתל-אביב. כדי להשחיר את הסיפור כדאי להזכיר, כי כולם היו ניצולי שואה, שנטבחו בידי הממשלה היהודית הראשונה מזה אלפיים שנה.

בפרשת "אלטלנה" טמון כל הרע וכל הרוע בתרבות הפוליטית הישראלית. לדעתי, היא הייתה שיא בתרבות "הסזון", שבו הפעילה הנהגת הסוכנות היהודית (שהייתה בשליטת מפלגות הפועלים) כוחות צבא ונשק של העם היהודי, כדי להכחיד את מתנגדיה הפוליטיים.

פשע מלחמה לכאורה

הירי בניצולי "אלטלנה" מהווה, לכאורה, פשע מלחמה, כיוון שאמנת ז'נווה אוסרת לירות על ניצולים מספינה טרופה. זו הבעיה העיקרית, ולא השאלה האם היה מותר להטביע את הספינה.

לממשלה ריבונית - ואין חולקים על שממשלת בן-גוריון הייתה חוקית - יש הזכות למנוע כניסת אוניות לתחומה, גם אם מדובר באונייה שהובילה נשק חיוני (שהאגדות מספרות, שהיה חסר במלחמת הקוממיות; ובעיקר בחזית ירושלים, שאליה כוון הנשק להגיע; וכידוע, ירושלים, להלכה, הייתה אז מחוץ לתחומי מדינת ישראל) ועולים, שאצו להתגייס למלחמת העם היהודי על עצמאותו, או לעלות ארצה.

דרך אגב, רוב העולים ב"אלטלנה" לא היו אנשי אצ"ל, או בית"ר, אלא פליטים יהודיים, שתפסו טרמפ על האנייה הזמינה ביותר בנמלי צרפת באותה עת, ויעדה היה ארץ-ישראל.

כאמור, את הירי על "אלטלנה" יש לראות במסגרת "הסזון" - הנסיון להכחיד בנשק את היריבים הפוליטיים מבית. זה מה שנאמר בכתובים - טוהר הנשק.

הערה לסדר

המאמר הזה יסקור כיצד שלט טוהר הנשק במחנה קין, והובילו למעשי פשע נוראיים. על חלק מהדברים גזרו המשתתפים שתיקה, ולקחו את סודותיהם עמם אלי קבר. בחלק אחר הם אפילו התגאו - כיוון שקין לא ראה בהם שום טומאה. אדרבא, במועצת ההסתדרות, שדנה בנובמבר 1948 בהחלטת בן-גוריון לפרק את הפלמ"ח, טענו אנשי מפ"ם, כי הפלמ"ח נועד להגן על בן-גוריון מפני מנחם בגין.

כיוון ש"חדשות מחלקה ראשונה" (NFC) הינו עיתון אינטרנט, שמרתי על רצף הכתיבה, ונמנעתי מלציין את המקורות למידע, כיאה למאמר מדעי. המעוניינים ביותר מידע יכולים לפנות לספרייה הקרובה למקום מגוריהם, או לכל מנוע חיפוש באינטרנט.

יורים בגב של לישנסקי

אם איני טועה, בראשונה הופעלה מלחמת יו"ד-ביו"ד (יהודים נגד יהודים), כדי לחסל את יוסף לישנסקי, איש מחתרת ניל"י, שפעלה נגד הטורקים, שליטי הארץ, במלחמת העולם הראשונה. אנשי "השומר" במטולה, שפחדו מהתארגנות בני המושבות, שמחתרת ניל"י הייתה שיאן, הזמינו (בהוראה מפורשת של הנהגת "השומר") את יוסף לישנסקי הנרדף על-ידי הטורקים, כדי לתת לו מחסה. בעודו בוטח בהם, ירו גיבורי "השומר" מטווח קרוב בגבו, והחטיאו.

לישנסקי נמלט פצוע ממטולה, וחיילים טורקיים תפסוהו לאחר כמה ימים. במשפט צבאי דנו הטורקים אותו ואת חברו, נעמן בלקינד, למוות, ותלו אותם. היישוב והנהגתו הוקיעו את ניל"י, וסירבו לפעול למען השניים עד שנתלו.

בתחילת שנות השישים חשף את הפרשה העיתונאי יוסי גודארד מ"קול ישראל". אזי פעלה רחל ינאית-בן-צבי, מראשוני "השומר" (ואלמנת הנשיא השני למדינה), בכל כוחה, כדי שהרדיו (אז מחלקה במשרד ראש הממשלה) לא ישדר את התכנית הדוקומנטרית של גודארד.

שנים ימשיכו אנשי "השומר" וממשיכי דרכם להשמיץ את לישנסקי על כל בימה אפשרית. הם לא סלחו לו על שנטש אותם, וחצה את הקווים אל שורות בני המושבות.

רצח דה-האן

"הסזון" השני היה, כנראה, נגד המנהיג החרדי יעקב ישראל דה-האן, שהיה לצנינים בעיני השמאל הציוני. דה-האן, יהודי הולנדי, היה עיתונאי חרדי בארץ, והיה מקורב ל"אגודת ישראל". הוא היווה סיכון מדיני לשמאל כיוון שניסה לעשות דברים אחרים: הוא ניסה לפעול פוליטית בשם העדה החרדית, ויזם קשרים ושיחות עם מנהיגים ערביים ועם גורמי ממשל בריטיים.

לכן, הוא נרצח בשנת 1924 בידי אנשי "הגנה", ואחר כך נרצח אופיו כאשר השמועות על היותו הומוסקסואל הופצו ב"יישוב".

פוגרום בהרצליה

אחד המקרים המזעזעים - היה בהרצליה בשנת 1939. במסגרת קרבות הרחוב בין האצ"ל ל"הגנה" החרימו אנשי אצ"ל שני "סליקים" של "ההגנה", ועברו חודשים רבים עד שנודע ל"הגנה", שה"סליקים" שלה התרוקנו. אז תבעו אנשי "ההגנה" לבדוק את מתקני חוות בית"ר בהרצליה, ולא מצאו בה דבר. הנשק כבר הועבר למקומות אחרים.

מאוכזבים למדי, אחרי שחיפשו את הנשק בכל מיני מקומות, ולשווא - ערכו אנשי "ההגנה" באוגוסט 1939 פוגרום במתקני פלוגת בית"ר בהרצליה. הם הרסו את המתקנים, השמידו את הספרייה של המחנה, שברו רהיטים, ופצעו רבים מאנשי בית"ר במעדרים ובאגרופים.

שניים מאנשי פלוגת בית"ר נפצעו קשה, ואחד מהם - אליהו שלומי - מת מפצעיו. המשטרה הבריטית, שצפתה מבלי להתערב במתרחש, הגישה תביעה פלילית על תקיפה, חבלה ורצח נגד האחראים למעשה. כתוצאה מהסכם בין אצ"ל ל"הגנה", דחה השופט היהודי בכור שיטרית (לימים - שר המשטרה של מפא"י) את העדויות, וזיכה את הנאשמים.

סמוך למקום הפשע קבעה עיריית הרצליה ציון לזכר המעשה הנורא: הרחוב ליד זירת הפשע נקרא, "רחוב הפיוס". פעם היה בשלט הרחוב ציון, כי מדובר בזכרו של אליהו שלומי, ללא כל אזכור של הנסיבות החמורות של רציחתו. כיום שורת האזכור כבר אינה עוד בשלט הרחוב.

הסזון הגדול

"הסזון" נגד "הפורשים" הגיע לשיאו במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר שאנשי לח"י אליהו בית-צורי ואליהו חכים ירו בלורד מוין ברחוב בקהיר (נובמבר 1944), הכריזה הנהגת הסוכנות על "סזון" נגד אנשי אצ"ל דווקא. היו שטענו, כי לח"י חתם על הסכם אי-פעולה עם "ההגנה", וכך השיג לעצמו חנינה מהרדיפות. אחרים סבורים, ששיחה קשה בין אליהו גולומב לנתן ילין-מור מלח"י, שבה הודיע ילין-מור, כי פגיעה באנשיו תיתקל בכוח, סייעה להבהיר ל"הגנה", כי אנשי שטרן הם אגוז מסוכן מדי.

לעומת זאת, מנחם בגין, המפקד החדש של אצ"ל, הבהיר, כי על אנשיו ועל ארגונו להימנע בכל מחיר ממלחמת אחים. בכך הפך בגין את אנשיו לטרף קל - המלשינים הסגירו אותם לבריטים בהמוניהם (כולל מפקדים בכירים באצ"ל).

כמאתיים וחמישים אנשי פלמ"ח ו"הגנה" עסקו ב"סזון הגדול" בפיקודו של שירות הידיעות (ש"י) של "ההגנה". הם עצרו כאלף אנשי אצ"ל, והסגירו את רובם לידי הבריטים. את חלקם חקרו אנשי הש"י בעינויים במתקני כליאה, שהוקמו בכמה קיבוצים.

הנחקר המפורסם ביותר היה יעקב תבין (פרשטי), ראש המודיעין של אצ"ל. הוא נפל לידי "ההגנה" בפברואר 1945, לאחר מרדף ממושך, ועונה קשות בידי חוקרים סדיסטיים משך כחצי שנה.

דרך אגב, "הסזון" כלל גם גירוש ילדים מבתי-ספרם, סילוק אנשים ממקומות עבודתם ועוד מעשים טובים. אנשי "סזון" - מתנדבים מהפלמ"ח ואנשי "הפלוגות המיוחדות" (פי אם - בסלנג המקומי) של "ההגנה" - יכלו להרגיש בטוחים למדי ב"סזון הגדול", ולהמשיך במעשיהם הנלוזים. מנהיגיהם המציאו מיתוס, שהצדיק את המעשים: זה מגיע ל"פורשים" כיוון שאינם מקבלים מרות.

צריך להזכיר, כי ב"יישוב" ואפילו ב"הגנה" ובפלמ"ח היו כאלה, שגינו את “הסזון” ובעיקר את הסגרת יהודים לידי הכובש הבריטי.

הסזון הקטן

דווקא מתוך המשבר הזה נוצר שיתוף פעולה, שהביא ליצירת "תנועת המרי העברית". זו פעלה כמה חודשים עד שהתפרקה לאחר שהנהגת "ההגנה" הורתה לאצ"ל לפעול נגד המפקדה הבריטית, שישבה במלון "המלך דוד" בירושלים, כדי להשמיד את המסמכים, שאספו הבריטים בפשיטותיהם על קיבוצים ועל משרדי הסוכנות היהודית ב"שבת השחורה" בסוף יוני 1946.

המפקדה הבריטית במלון פוצצה ותנועת המרי פורקה, למעשה, בגל נוסף של "סזון". ושוב אצ"ל, שנמנע מתגובה אלימה עליו, סבל קשות. בריוני "הסזון" לא התאמצו לפגוע בלח"י, ומנהיגיהם ידעו היטב מדוע: ללח"י הייתה יד קשה וחזקה, שלא היה כדאי להסתבך עמה. יחד עם זאת, ראוי לציין, כי לח"י לא נראה כיריב פוליטי לשמאל, ולכן יצא נקי יחסית מ"הסזון".

רצח ידידיה סגל

"סזון" שלישי היה בסמוך לקום המדינה, בינואר 1948. קרבות הרחוב התחילו בהכאת מפקדים בחיפה, והגיעו עד כדי חטיפות. כך, חטפו אנשי "הגנה" כמה מפקדים בסניף אצ"ל בחיפה, ונענו בחטיפות של מפקדי "הגנה".

הצעיר ידידיה סגל, שהופקד כשומר על מקום מחבוא של אצ"ל, נחטף גם הוא. מפקדי אצ"ל וסגל הצעיר הוחזקו בחדר מעצר בשכונת אחוזה, ובו עונו קשות. כעבור כמה ימים הגיעו "ההגנה" ואצ"ל להסכם לחילופי חטופים. החטופים שוחררו, אך לא סגל. כעבור כמה ימים נמצאה גופתו בכפר הערבי טירה, ו"ההגנה" רחצה בניקיון כפיה. היא האשימה, כי סגל ברח ממעצרה, וטעה בדרכו לכפר טירה, ושם נרצח על-ידי ערבים. בהודעתה הודתה "ההגנה", כי אנשיה עינו את סגל לפני "בריחתו".

נראה, כי סיפור הבריחה נתפר בחוטים גסים, כדי להסתיר את ההתעללות בסגל. הסוכנות היהודית מינתה ועדה לחקירת האירוע, אך הוועדה לא הצליחה להגיע למסקנות ברורות באשר למותו של ידידיה סגל; לא נמצאו הוכחות, שנרצח בידי "ההגנה", אך גם לא שערביי טירה עשו זאת.

דרך אגב, באותה הבזק של גבורה אסרו אנשי "סזון" כמה ממפקדי לח”י בחיפה. לח"י לא היסס להגיב. הארגון אסר ארבעה מבכירי "ההגנה", וביניהם יוסף רוכל-אבידר, חבר המטה הארצי של "ההגנה" וראש אגף האפסנאות של הארגון (ולימים אלוף בצה"ל), ומנחם ברבש, מראשי הש"י בתל-אביב. כאשר נודע על כך לדוד בן-גוריון, הוא הטיל על לוי אשכול לשאת ולתת עם לח"י כדי להביא לשחרור החטופים. ואמנם, כעבור יומיים הצליח אשכול במשימתו, וכל החטופים שוחררו ממעצרם ללא פגע. ותירגע הארץ עד שהגיע "יום האש", שבו נורו אנשי "אלטלנה".

מחפשים גוי של שבת

חיסול "אלטלנה" היה, כנראה, מתוכנן מראש - מארב פשוט, שלתוכו נפל מנחם בגין גם כיוון שהקשר עם הספינה נותק מרגע הפלגתה מצרפת.

על אחת התוכניות לחסל את הספינה סיפר גורדון לויט - מתנדב אנגלי לא-יהודי - לחיל האוויר במלחמת העצמאות (מח"לניק) - בספרו האוטוביוגרפי. לדברי לויט, הימן שמיר, סגן מפקד חיל האוויר דאז, ניסה להשיג מתנדב לא-ישראלי למשימה מיוחדת, ששכר גבוה בצידה: הפצצת ספינה, המתקרבת לחופי המדינה.

חוש הזהירות של לויט פעל להפליא, והוא שלח את מפקדו לכל הרוחות. הוא טען, שאם היהודים רוצים להילחם אלה באלה, שיעשו זאת, ולא יחפשו גוי של שבת, שיעשה עבורם את המלאכה הבזויה.

נראה, כי הכשלון למצוא טייס, שיפציץ את "אלטלנה", היה קריטי. "אלטלנה" התקרבה לחופי הארץ, וחוסלה בשני שלבים - על חוף כפר ויתקין ובחוף תל-אביב.

קין לא הותיר את ההסטוריה לגחמות של טייס גוי. יתר על כן, כאשר השלד של אניית הנשק הפך לאתר חשוב ובולט על חוף תל-אביב, החליט בן-גוריון לסלקו משם - כמובן, כדי למנוע סכנה בטיחותית לרוחצים בחוף. השלד הזכיר לכל את מעשה הפשע, שאירע במקום.

הרחקת השלד, והטבעתו בחוף פלמחים דהיום לוותה בהימנעות רבת-שנים מלציין את האירוע הטראגי בטיילת של תל-אביב.

דרך אגב, במהלך ההסברים הצדקניים של הירי על הספינה ניסו מפקדים ב"הגנה" לטעון, כי על הספינה לא היה הנשק, שאצ"ל התיימר להביא. רק כך יכלו לענות על הטענה, שהאונייה הביאה נשק ותחמושת, שהיו חסרים אז.

נטישת משמר הירדן

הפרשה העגומה של הפקרת אנשי ניצנים ואחר כך ביזוי קרב הגבורה שלהם נגד הצבא המצרי - מעט אנשים ללא די נשק וללא כל סיכוי - ידועה. עד היום מהלכות הרוחות הרעות של ניצנים. הסופר אבא קובנר, שהיה קצין התרבות של חטיבת "גבעתי", ביזה ב"דף קרבי" של החטיבה את לוחמי ניצנים על שנכנעו לבסוף, והלכו בשבי.

יש יותר מרגליים לסברה, כי קיבוץ ניצנים הופקר כיוון שהיה שייך לתנועת "העובד הציוני" ולא למה שנקרא תנועת העבודה. דרך אגב, גם קובנר וגם מפקדו, שמעון אבידן, השתייכו ל"שומר הצעיר".

אלא שהסיפור של ניצנים מחוויר לעומת סיפורה של המושבה משמר הירדן.

חקלאי משמר הירדן סירבו לשלם מיסים ל"כופר היישוב" - מגבית הביטחון של הסוכנות היהודית - אלא העבירו כספים ל"קרן הברזל" של התנועה הרוויזיוניסטית. כשפרצה מלחמת העצמאות זכרו להם זאת, כנראה: אנשי המושבה לא צוידו בנשק, וגם לא שלחו כוחות צבא להגן על המושבה. גזרות אחרות בגליל העליון המזרחי דווקא תוגברו. לכך היו נשק ואנשים. עד כאן סיפור רגיל של ניכור פוליטי. ניצולי משמר הירדן סבורים, כי הם לא תוגברו גם משום שלא היו קיבוץ.

בקרב על משמר הירדן עבד קין שעות נוספות. כוחות "הגנה", שלא נמצאו כדי להגן על המושבה, נשלחו למנוע מעבר של כוח אצ"ל, שהתארגן בראש-פינה הסמוכה, לסייע לאיכרי המושבה. אכן, הכוח הצליח במשימתו: הוא תפס את תגבורת האצ"ל, והעביר את אנשיה למעצר.

את הסורים הוויכוח הפנימי ב"יישוב" לא הדאיג במיוחד. הם נכנסו למשמר הירדן ללא קושי, טבחו בתושבים, והרסו את המושבה. מעטים, שנותרו בחיים, הלכו בשבי.

אחר כך הצליחו הסורים להרחיב את ראש-הגשר עד חירבת יארדה שמדרום-מזרח למושבה - סמוך מאוד לראש-פינה. צה"ל לא הצליח לפנות את הסורים בסדרה של מבצעים כושלים, שהבולט בהם הוא מבצע "ברוש", ביולי 1948. עשרות נפלו בקרבות הללו סביב הכיס הסורי. כמו בפרשת כיס פלוג'ה בדרום - הכוח הסורי התפנה אל הגדה המזרחית של הירדן רק בהסכמי שביתת-הנשק. שטח כיס משמר הירדן פורז - ויצר בעיות קשות עד מלחמת ששת הימים.

כמו אנשי ניצנים, איכרי משמר הירדן לא חזרו לאדמתם, שדם יקיריהם הרווה אותה. חלק גדול מהם עברו לנתניה, וסיפרו לכל מי שרצו להקשיב את הסיפור העגום כיצד מדינתם נטשה אותם בשדה הקרב כיוון שהשתייכו לאופוזיציה של ראש הממשלה.

כך יצאה לדרך הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/forum/gil/5862.shtml#61




קין חדש
הייתי ממליץ לאזכר ארועי הסזון בשיעורי מחנך בכל כתה בישראל.
את עידן התמימות השארתי מאחורי לפני זמן רב,וכמובן שלא יהיה עניין להזכיר ולחנך נוער על סיפורי "מופת וגבורה" של אלטלנה והסזון הנורא.
תפקידנו,בעידן האינטרנט,לא לתת מנוח למידע העגום ורווי השינאה של "היישוב" כלפי בניו "הפורשים".
מזעזע לחשוב על קין המודרני,העומד לעוט על "הפורשים" החדשים בגוש קטיף,ביהודה ובשומרון.



aviga@012.net.il
הרגשה איומה
כבת ללוחם באצ"ל, שחווה על בשרו יריות של אנשי ההגנה , שחווה רדיפה בשך תקופה ארוכה בה היה לן בחדרי מדרגות על מיטה מתקפלת, הלב שלי רועד למקרא הדברים האלה.
האם הסוף שלנו כאן קרוב?
הרי בית שני נחרב על מלחמת אחים, ובמה זה שונה?
ההרגשה שלי איומה.
בימים אלו אנו חוזים בהחלטת ממשלה על חורבן ישובים יהודים. ואני שואלת את עצמי: בשביל מה? בשביל מי?
יש תחושה של שואה קרבה לבוא.
נורא.


צא ולמד
נראה כי דווקא קיצרת בתאור הקרב של אלטלנה ועל השתשלות הענינים והנפגעים משני הצדדים.
לעצם הענין, השלטת מרות היתה כאן על ידי בן גוריון כמו שהייתה במקומות אחרים. לשם השוואה, במלחמת האזרחים בארה"ב נהרגו 6 אחוז מהאוכלוסיה, כך שיצאנו בזול. למרבה הצער, שכנינו לא למדו את הלקח וזו הסיבה שהגיעו עד הלום. לכל מי שמילל על על הנוקשות של בן גוריון, עדיף שיראה את תוצאות המתינות של ערפאת ביחס לארגונים היריבים.
אגב, אנשי האצ"ל השתלבו בצה"ל והגיעו לתפקידים בכירים, כמו ציפורי, שמגר, מגן ואחרים.


אנשי אצ"ל השתלבו בצהל אך לא קודמו !
אנשי אצל עברו לשרת בצהל על יחידותיהם ומפקדיהם, אולם, נשארו בדרגותיהם עד שניגש ע"פ האגדה !
הרמטכ"ל לסקוב, לבן גוריון,ובשיחה עמו
דרש לקדם את אנשי אצ"ל אם נאמנותם אינה מוטלת בספק,או לשחררם לאלתר. אכן בן גוריון הסכים לקדם את אנשי האצ"ל המשרתים בצבא,וההמשך שייך להיסטוריה !



בזכות "הפורשים" קמה מדינת ישראל...
ובן גוריון התיישב על כסא של ראש ממשלה שהוכן על ידיהם. האצ"ל כבר לפני אלטלנה השתלב בצבא וחדל להתקיים, להוציא את ירושלים, ולכן לא היתה כאן הטלת מרות אלא פגיעה ביריב פוליטי מתוך אינטרס פוליטי והירי על השוחים במים וגם אחרי הרמת דגל לבן היה רצח. הבודדים שהזכרת היו בודדים בלבד שהגיעו למה שהגיעו אחרי שנים רבות של עכובים ומכשולים, ואין הם משנים את התמונה הכוללת של קידום של נאמני מפא"י בלבד.
א-פרופו ערפאת דווקא תוכניתו בשלבים לחיסול מדינת ישראל הולכת ומתקדמת, הנה אתמול בהחלטת הממשלה בענין גוש קטיף קודם שלב נוסף, והשנאה שזרע בן גוריון וחבריו כלפי הימין בישראל שאתה רואה בה הצלחה היא שורש האסון ההולך ומתממש


אביתר בן-צדף
הבנת הנקרא
אני סבור, כי רוב המגיבים לא הבינו את שכתבתי. לא העליתי ספק לגבי הזכות של ב"ג לעצור את אנשי אצ"ל מלהביא את הספינה, ואף לא הטלתי ספק בחוקיות ההחלטה להטביע את הספינה. הטלתי ספק במניעים. לעומת זאת, אמנת ז'נווה אוסרת במפורש על ירי על ניצולים מספינה. התמונות של קאפה ועדויות המשתתפים מעידות מעל לכל ספק, כי מדובר בפשע מלחמה לכאורה, ש"דגל שחור מתנוסס מעליו".
מעניין שבמדינה הדוגלת בשלטון החוק, ושי לה מוסדות כל כך חשובים לאכיפת החוק, לא נבדק הנושא מעולם. כאילו לא אירע מעולם.
השאלה אינה אלטלנה, אלא ההקשר המעניין בין כל מעשי הרצח הפוליטי, שהוזכרו במאמרי (והיו עוד רבים, שנמנעתי מלפרטם). אם יש הקשר פוליטי הרי הוא התרבות הפוליטית של חיסול מתנגדים.
זו, כנראה, מסקנה, שמוציאה חלק מהמגיבים מדעתם.
כדי להירגע הללו מתבקשים להציע הקשר אחר לכל מעשי התועבה שהוזכרו.

chassid satmarl
bedam acheinu niwne et arzeinu

you forgot to write about the zionists, who did not want to save the life of the holocoust jews and their answer was " Bedam achenu niwne et arzeinu!"


התמונה מתבהרת
לאביתר בן-צדף - אכן, מידע מחכים. זוהי עוד הוכחה כי שונאי-ישראל הגרועים ביותר היו והינם יהודים. אך יש במאמרך יותר מזה. לאחר קריאתו אני מתחיל להבין את צוואתו של בני פלד, מפקד חיל-האויר במלחמת יום-הכיפורים. בני פלד השביע את בניו לקרוא בקול גדול על קברו הפתוח: פה מת יהודי משוגע שחשב שיהודים מסוגלים להקים מדינה - וטעה. בני פלד אשר בימי-חייו כינה את ממשלת-ישראל ועד-קהילה ואת שריה יהודונים. ואשר הממסד כולו השכיל להשתיק אותו כל-עוד היה בחיים. אני גם מתחיל להבין את ההיסטוריונים החדשים באקדמיה הישראלית, המכריזים כי למדינת-ישראל כמדינה יהודית אין זכות-קיום. ואני מצליח לתרגם לעברית את המילה ז'יד: יהודי מאוס. שהרי מה שחמור הוא לא הטבעת אלטלנה, הסיזון או הפקרת הישובים. מה שחמור הוא כי המבצעים של מעשים אלה לא נענשו על מעשיהם, ובכך נמצאו מעשיהם מוצדקים. ועדיין לא ברור לי מי מאוס יותר: הפושעים או הקורבנות, שהצדיקו אותם במחדל.אז מה יהיה הסוף? אין לנו ברירה אלא לפשפש בעבר שלנו כפי שהוא מתועד בתנ''ך. נכון, התנ''ך אינו מספר את כל תולדות ישראל. גם לתנ''ך היו עורכים אשר החליטו איזה אירועים לכלול בו ואיזה מהם להשמיט. סיפור פילגש בגבעה בספר שופטים הוא מחריד, מחליא, ובוודאי אינו מוסיף כבוד לא למשתתפיו ולא לדורות הבאים. מדוע לא השמיטו אותו עורכי התנ''ך? האם צפו את העתיד? אולי.

אריאל עשירי
אלטלנה
אני בן משפחה בה היו לוחמי הגנה ואצל.
אני צעיר מידי, בתקרית אלטלנה ההיתי רק
בן שנה לערך.
אין החלטה, אמיצה, קשה ונכונה יותר מזו שלקח דוד בן גוריון בפרשה זו.
מדוע ? זה היה תחילתו של מרד, מדוע הכותב מתעלם מדרישת מנחם בגין להעביר את כל הנשק, לא לצבא, אלא לחברי האצל הלוחמים בירושלים וזו בלבד סיבה מספיקה. אכן התותח קדוש היה כי הוא זה שביצע את המעשה הנכון.
כמו בקטע זה הביא הכותב בחלקים גדולים מהמאמר רק חצאי אמיתות ועל זה כבר נאמר שחצי אמת גרועה משקר.
הטבעת אלטלנה מנעה מרד. אין איש היכול לומר מה היה קורה למדינה בהתהוות שצבאות זרים נמצאים בשטחה שבניה לוחמים זה בזה. הערכתי הפרטית היא לא היתה שורדת.
מדינת ישראל לאורך כל דרכה חיסלה באיבן מחתרות וטוב שאין לנו מלציות פרטיות אם כי בימים אלו ממש צצה לפחות אחת "נוער הגבעות". בית שני חרב בשל כך אנה נקווה שזה לא ישנה. "התותח הקדוש" חייב להזכיר לנו זאת השכם וערב.


לא היה כל נסיון למרד, זו היתה תעמולת הזוועה של השמאל נגד בגין ובידיהם היו כל השופרות. אצ"ל כבר היה משולב בצה"ל ולמעשה לא היה קיים. ירושלים לא היתה אז חלק ממדינת ישראל אלא אזור בינלאומי ולא רק אצ"ל התקיים בו אלא גם ההגנה, בגין רצה להשתמש בנמל ישראלי כדי להעביר נשק לכוחות האצ"ל בירושלים שנלחמו מלחמה קשה באויב הערבי. אם הנשק היה מגיע לירושלים העיר העתיקה לא היתה נופלת בידי הערבים ואולי ההיסטוריה היתה שונה. לפעולתו של בן גוריון התנגדו חברים רבים בממשלתו בעיקר אנשי המזרחי והציונים הכלליים, בממשלה לא העיז בן גוריון לספר סיפורים על "מרד". האניה הגיעה בידיעת הממשלה ובהסכמתה כפי שסוכם בין בגין לבין גלילי נציג הממשלה. מי שעלול היה לגרום למלחמת אחים לא היה לכן בגין, אלא בן גוריון בהשתלחות המטורפת שלו באנית האצ"ל, ולולא ההתאפקות שגילו אנשי האצ"ל (אלה "המורדים" כביכול) אמנם היתה פורצת מלחמת אחים.לכן לא היה זה תותח "קדוש" אלא תותח רצח. ומה עם שאר הפרשיות בכתבה, הגם להם יש לך הסבר מצדיק? ולכן השלך משאר הסיפורים על סיפור אלטלנה. הנפשות הפועלות בשאר הסיפורים הם אלה שפעלו גם בפרשת אלטלנה עם אותם מניעים


ירון חי
על אלטלנה מתוך ספרו של שלמה נקדימון
להלן מספר ציטוטים מתוך ספרו של שלמה נקדימון על אלטלנה:
1. "אוניית נשק ולוחמים שבארגונה החל אצ"ל בחודשים שקדמו להקמת המדינה והובאה שבועות אחדים לאחר כינונה. רב נשקה הוענק ע"י ממשלת צרפת לנציגי האצ"ל בפאריז ונוסעיה היו ברובם שרידי שואה שבאו להשתתף במלחמת הקוממיות. "
2. "אף שהאניה באה באישור ממשלת ישראל, פרצה מחלוקת קשה בין נציגי המימשל הישראל ומטה אצ"ל (שפעל באישור הממשלה למיזוג חייליו בצה"ל) על עתיד נשק זה וחלוקתו.
3. "לפני שנים אחדות הודיע למנחם בגין אחד האישים המקורבים ביותר לבן גוריון, שמעון פרס: 'הגענו למסקנה כי בעניין אלטלנה הטעו את בן גוריון"
4. היתה פניה לח"א להפציץ את האניה בחוף ת"א. הן טייסי הקרב והן טייסי התובלה סרבו.
5. לגבי מרידות בצבא תזכורת למרידות נוספות: הדחת ראש מטה ההגנה ומרד האלופים.
שוב ציטוט מאותו ספר:" דוד בן גוריון תבע את ביטול כהונתו של ראש המפקדה הארצית של ההגנה בנימוק שיש לייעל את ארגונו של צה"ל ודרכי פעולתו. ישראל גלילי , שנשא בתפקיד זה, וחברי המטכ"ל הראשון של צה"ל לא השלימו עם ההחלטה. בצבא פרץ מרד אלופים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון.
יריביו האשימו אותו ב'הקמת דיקטטורה צבאית פוליטית'".
6. פירוק מטה הפלמ"ח ומרד האלופים החלקי. המשך הציטוט: "לפלמ"ח היה מטה משלו, שקיומו היה לצנינים בעיני ראש הממשלה. הוא האשים את ראשי הפלמ"ח בנסיון להקים 'צבא פועלי מעמדי' וראה בכך 'הסכנה הכי גדולה שנתעוררה מאז הוקמה המדינה'. לאחר שריפת אלטלנה נצטוותה יחידה צבאית להיות במצב הכן לאפשרות של מעצר ראשי הפלמ"ח. האחרונים טענו כלפי בן גוריון כי מהווה סכנה רצינית ביותר לגורל המלחמה והיו שתבעו להעמידו למשפט צבאי.
זה על קצה המזלג.

בעז העצני
מהכרת הנפשות הפועלות
התשובה לשאלה מי צדק נמצאת בהכרת אופיים של בגין ובן גוריון.
בגין היה אדם שנמנע בכל מחיר ממלחמת אחים. הוא וארגונו שילמו מחיר כבד על כך, אך כך הוא תרם רבות לכך שהקמת המדינה התאפשרה ללא מערבולת פנימית. גם מהתנהגותו בהמשך הקריירה שלו ניתן לאמת את תכונותיו אלו.
בן גוריון לעומתו ידוע כאדם דורסני המסוגל להיות מרושע. אין ספק כי תכונות אלו הפכו אותו לאדם המתאים ביותר לתפקיד ראש הממשלה מקים המדינה, אך החסרונות עשו את שלהם.
לאחר הקמת המדינה היתה כאן חצי דיקטטורה בהנהגתו.
סיפור המעשה כפי שתואר כאן תואם לחלוטין את האופי של הנפשות הפועלות


גלילי
קין
הייתי חבר ב-"ארגון ווג'ווד" לש חיילים משוחררים מהצבא הבריט, שהתישבו במשמר הירדן, יחד עם אחי. בעת נפילת המושב כבר הייתי בפלןגה החיפואית של "אצ"ל" במחנה "ורדיה". נשלחנו לדרום וצורפנו, כתגבור לגד'54, בכפר ברקא (בערך במקום חצור הדרומית). כאן השיגו אותי הידיעות על נפילת משמר וניצנים, אליהם הייתי קשור. משמר - פרטתי. לניצנים הגעתי לאחר בריחתי ממחנה עתלית, שמונה ימים לפני שחרור המעפילים משם ע"י הפלמ"ח. לא
הייתי מתאים לחיי קבוץ, עברתי לכפר בעמק, שם הייתי שנה ואז הצטרפתי ל"ווג'ווד". (בזכות אחי והיותי בית"רי
ותיק).
מברקא הועלינו לת"את שם גוייסנו לצה"ל, לגד' 35, ב-12.06.48. צוידנו לתפארת, אך נשק לא חלקו לנו. סביבנו עסקו אנשי פלמ"ח ב"תרגול חפירות".
למחרת, במחנה בית-ליד, הושבענו ע"י מנחם בגין, שהדגיש, כי בן-גורון הוא ראש הממשלה החוקי של מדינת ישראל ועלינו לקבל מרותו ללא ערעור.
היינו ברקיע השביעי. הרגשנו התעלותת שלאחר שנים קשות, הגענו להיותינו עם אחד. אלטלנה העמיד אותנו בפני מציאות, ששלט הרבה שנים עוד במדינה. בצבא- המספר האישי, שזהה מידית את אנשי לח"י ואצ"ל ומד גרם תגובה שלילית כלפי נושאו, מניעת התקדמות בדרגה וכו' (מנויי
קצינים "מסומנים" החל בהיות ר"א חיים לסקוב רמט"כל).
בחיים האזרחיים המצב היה דומה. השאלה:"באיזו מפךגה אתה חבר" לוותה הרבה ראיונות לקבלת עבודה.
כיום - יש עדיין "הסטריונים מטעם", המנסים להמשיך בגרסאות, שנגיד - לא תמיד סיפרו את האמת. לאט-לאט מתגלות עובדות, שלא היו ידועות, הוסתרו או פשוט - שונו.

תקותי, שהאמת הצרופה תתגלה במהרה.


נחום שחף
בגין קבע עם גלילי לפרק נשק בויתקין
הנשק יועד לצה"ל, בגין ביקש חלק מהנשק יופנה לחילי צה"ל בירושלים, היה ויכוח ואז קבעו לפרוק את הנשק בכפר ויתקין.
בן גוריון בהמשך לסזון המכוער (הסגרת לוחמי אצ"ל לבריטים, הכאתם, פגיעה בילדים) לא עמד בהסכם ונתן הוראה לפגוע באוניה.
האוניה הגיע לתל אביב עלת על שירטון ובניגוד לחוק הבין לאומי ירו על האנשים במים. בגין הורה להבליג.
בגין ובן גוריון חלוקים מה היה שם,
בגין שהורה על ההבלגה נוכח הסזון צריך להחשב לאמין.
מי שרוצח מסגיר ומכה אינו נחשב לאמין, מי שמבליג נוכח הלשנות וירי מוכיח שהוא מוסרי ואמין.



http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:02   07.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. נלחם במשטר כאילו אין דמוקרטיה, ונשמור הדמוקרטיה....  
בתגובה להודעה מספר 0
 
נלחם במשטר כאילו אין דמוקרטיה, ונשמור הדמוקרטיה כאילו אין משטר
יוסי בלום הלוי
06/07/2004
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=f8e59f4b2fe7c5705bf878bbd494ccdf


היום השחור הזה, בו רמסה ממשלה בישראל את זיכרון מלחמת ששת הימים הוא יום הזיכרון להקרבה של חללי ולוחמי מלחמת ההצלה הגדולה ההיא, לפני 37 שנים.

מה עושים החל מהיום?

קודם כל, חברים לפעול בקור רוח. לא להתלהם, לא להשתולל. לעבוד בשקט. עם כל הדחיפות לפעול נגד המעשה הנפשע, צריך לחשוב מהר אך לפעול לאט. לאט, כי הקרב רק החל. זו איננה סתם מערכה, זה איננו עוד קרב תקשורתי, זו תהיה מלחמת עולם נגד העוקרים והמנתקים. זה לא יהיה משחק ילדים, אחים ואחיות!

זה קרב רצונות שלא היה כמוהו בתולדות האומה מאז התחדשה בארץ ישראל. זה יהיה קרב נחוש ובלתי מתפשר, כדי להדביר ממשלת זדון, ממשלה עוקרת, ממשלת טרנספר רעה, הפועלת במיתווה של פשעים נגד עמה.
כן חברים! צריך להיות קרי רוח. זה לא יהיה קרב קל אבל אנו ננצח בו!

הוא יתחיל הערב, השישה ביוני 2004, יום השנה לניצחון ישראל במלחמת ששת הימים ולהכרעת אויבי האנושות בנורמנדי, לפני 60 שנה. ערב זה ייזכר כערב בו מת המשטר הישן של מדינת ישראל ונולדה מדינת ישראל החדשה.

אל תתרשמו, אחים ואחיות מהשחצנות והנהנתנות האופורית של אריאל שרון ואהוד אולמרט סגנו. הם בדרך החוצה. הם העבר של העם היהודי, של המשטר המתמוטט במדינת ישראל.

אשר על כן, חברים וחברות, יש לקום כל בוקר עם זעם. זעם שקט. להרגיש את הלב פועם במרי.

מרי הלבבות.

מרי הלבבות היה תמיד אתחלתא של מהפכה. כך צמחו המהפכות הגדולות בעולם, ומרי הלבבות נגד משטרי הרשע, הוא שהפילן. לא הנשק הפיל משטרים. הזעם רבותיי. הזעם המוליד את מרי הלבבות הוא שיעצור את ממשלת הרשע אשר בירושלים.

ממשלה במשטר שהסתאב, משטר שבגד בייעודו להגן על העם ולשמור על המולדת. וכגודל כישלונו כן רבה עריצותו.

נגד המשטר הזה נלחם כאילו אין דמוקרטיה, ונשמור על הדמוקרטיה כאילו אין משטר רשע.

כן אחים וחברות: לא נכחד מכם: גם יהודים מסוגלים לעקור. גם יהודים מסוגלים לשנוא. גם יהודים רצחו את אחיהם, לוחמי המחתרות נגד הכובש הבריטי וספני אלטלנה, הקדושים והטהורים, שהיום מלאו 56 שנים לרציחתם.

גם היום יש מיעוט של יהודים הרוצה לראות באובדן יהודים אחרים החיים בארצם, בנחלתם, ושממנה הם רוצים לעוקרם ולגרשם. הם אינם בוחלים בשום זדון ורשע. הם עושים פלסתר את הדין, והחוק, הצדק הטבעי, והאחווה האנושית. זהו משטר שערכאות הצדק העליונות שלו הן ערכאות של מאזני שקר, הטיית דין ורשעות שאין קץ.

נגד הממשלה והמשטר הזה אנו נלחם כל עוד נשמה באפנו. נלחם בה במרי הלבבות. נלחם בה בזעם עצור. נלחם בה וידנו קשורות בעבותות של ריסון עצמי. ידינו לא תורם על איש מהעוקרים ומעושי דבריהם. ניתן להם לעשות בנו כרצונם. אנו לא נתנתק, ולא ניתן להם לנתקנו מביתנו, מבצרנו.

היום השחור הזה, בו רמסה ממשלה בישראל את זיכרון מלחמת ששת הימים הוא יום הזיכרון להקרבה של חללי ולוחמי מלחמת ההצלה הגדולה ההיא, לפני 37 שנים.

ממשלת ישראל הזו בכלל, והחותמים על ההחלטה הזדונית הזו בפרט, תיזכר לדראון עולם לדורי דורות בתולדות העם היהודי.

ואלה החותמים על כתב העקירה והטיהור האתני של בני עמם מארץ ישראל:

אריאל שרון – ראש הממשלה
אהוד אולמרט – ממלא מקום רוה''מ ושר התמ''ס
שאול מופז – שר הביטחון
סילבן שלום – שר החוץ
בנימין נתניהו – שר האוצר
לימור לבנת – שרת החינוך
יוסף לפיד שר המשפטים
אברהם פורז- שר הפנים
יוסף פריצקי – שר התשתיות
ציפי לבני – שרת הקליטה
גדעון עזרא – שר בלי תיק
אלי זנדברג – שר המדע
יהודית נאות – שרת איכות הסביבה
מאיר שטרית – שר במשרד האוצר


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:34   09.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. מסמך המוגש לכנסת ישראל והממשלה בנושא:ניתוח המשמעויות  
בתגובה להודעה מספר 16
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.11.13 בשעה 16:18 בברכה, פילוביץ שחף
 
מסמך המוגש לכנסת ישראל והממשלה בנושא
http://erez.israel.net/hitnatkut-4-keneset-n-Government.htm#_Toc67296615

ניתוח המשמעויות, הסיכונים והתחזיות לתוצאות אפשריות של "תוכנית ההתנתקות" של ראש הממשלה אריאל שרון

מחקר והכנה: יוסי בלום-הלוי

תוכן העניינים

מטרה. 2

סימוכין ומראי מקום. 2

מבוא. 3

השלכות ומשמעויות.. 5

1. מעמדם של שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה במשפט הבינלאומי 5

2. משמעויות ההתנתקות מיש"ע על פי המשפט הבינלאומי והצהרת העצמאות.. 6

3. משמעויות ההתנתקות בהתייחס לעמדות המסורתיות של הערבים וישראל בסכסוך. 6

4. משמעויות נלוות לשטחים עליהם הוחל החוק הישראלי בקווי שביתת הנשק. 7

5. ההשלכות על מעמדה הבינלאומי של ישראל בזירה הבינלאומית.. 8

6. המשמעות של הקמת מדינה פלשתינאית כתוצאה "מהקטנת החיכוך", כמוטיב להתנתקות.. 8

7. משמעויות דמוגרפיות.. 9

8. המשמעויות האסטרטגיות של תוכנית ההתנתקות.. 11

9. משמעויות אסטרטגיות של אובדן ההרתעה. 13

10. משמעויות הנסיגה על הכוח הלוחם, סדיר, קבע ומילואים, בצה"ל במערכת הביטחון ובביטחון הפנים 14

11. משמעויות משפטיות הנוגעות לפינוי אזרחים ישראליים, תקדים סיני חוקי היסוד וחקיקה חדשה 15

12. משמעויות כלכליות ישירות ועקיפות לפינוי ישובים ויישובם מחדש באזורי הארץ השונים. 15

13. משמעויות חברתיות של הפינוי, והמאבק הצפוי בו והשפעתו על המורל, הלכידות, והחוסן הלאומי 16

המלצות וסיכומים. 17

נספחים. 20

נספח א' 20

נספח ב' 21

נספח ג' ביקורת טיוטת תוכנית ההתנתקות של המל"ל. 23

נספח ד' סימולציה של קווי המיתאר לתוכנית ההתנתקות.. 26

פרק א' מתווה כללי של תוכנית ההתנתקות.. 26

פרק ב' תוכנית מבצעית לפינוי יישוביי חבל עזה. 26

משימות.. 28

על המחבר. 30


מטרה
מטרת המסמך להציג ניתוח אלטרנטיבי למיתווה ההתנתקות של המועצה לביטחון לאומי, ולהציג לכנסת ישראל, לממשלה ולדרג המבצע משמעויות רב-תחומיות (אורתוגונליות) של התוכנית, יחד עם תחזיות, תסריטים ותוצאות אפשריות למקרה של מימושו.


סימוכין ומראי מקום
העיתונאי בן כספית בכתבה "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004 .
בן כספית בכתבה "ההתנתקות – המסמך המלא", מעריב יום ה' 11-3-2004.
אמנון לורד, עורך מקור ראשון בכתבה: "יוצאים רע", גיליון 5-3-2004.
בהחלטת ממשלה מספר 4889 בדבר הקמת המועצה לביטחון לאומי - אתר משרד ראש הממשלה – נספח א'
הסכמי סן רמו – המסמך המקורי
ארץ ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי – טליה אינהורן, פרופסור למשפט בינלאומי.
http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/Talia-International.html

זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ ישראל לפי המשפט הבינלאומי , הווארד גריף – מומחה למשפט הבינלאומי, מרכז אריאל למחקרי מדיניות
http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/HowardGriefH.html


עו"ד הווארד גריף - החלת ריבונות על יו"ש כנס מס' 2




לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב


הודעת ראש הממשלה לכנסת 15 למרץ 2004 בעניין תוכנית ההתנתקות.
דברי ראש השב"כ אבי דיכטר בכנס הרצליה בעניין כישלונה של מערכת הביטחון לספק חליפת מגן ראויה לאזרחי ישראל.
דמוגרפיה וטריטוריה גורמים מרכזיים ביחסי יהודים-ערבים - ארנון סופר, אוניברסיטת חיפה
http://micro5.mscc.huji.ac.il/~truman/bamatruman/arnonsoffer.doc

דמוגרפיה ומתימטיקה ד"ר אברהם בן-עזרא
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4769-00.html?tag=11-38-05&au=True

יגאל אלון מסך של חול ישראל וערב בין מלחמה ושלום הקיבוץ המאוחד 1960.
13. המערכת הממשלית של הביטחון הלאומי מאת בנימין עמידרור מערכות 275 גיליון

אוגוסט 1980 .

מבוא

מלימוד החומר הגלוי שפורסם לעיל על תוכנית ההתנתקות, עולה כי המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) איננה פועלת ברוח היעדים שנקבעו בעת הקמתה לפני 5 שנים, בהחלטת ממשלה מספר 4889 נספח א' .

יעדי המל"ל לפי החלטה זו, הם לקיים פורום ייעוץ בכיר לראש הממשלה בנושאי הביטחון הלאומי ולכוון עבודת מטה בין גורמי ממשל ובקרה, לועדות הכנסת והממשלה. בהתייחס לצורת העבודה של המל"ל, כפי שנחשפה לציבור בסוגיית ההתנתקות, נראה כי המל"ל איננה פועלת בהתאם ליעדיה המקוריים, ודרכי פעולתה מאפיינות מטה מבצעי המופעל על פי פקודות מבצע, ולא דווקא מועצה מייעצת של מומחים, וגוף מכוון. מההכנות החפוזות ללימוד נושאים כה מורכבים, כפי שניתן להיווכח, נחשפה גישה שאיננה אינטגרטיבית דיה, כפי שהדבר נדרש לצורך בחינה והערכה של מתווה כה מורכב כמו תוכנית ההתנתקות. עם אלה, ניכרת גישה המתעלמת מהסיכונים המרכזיים הנובעים מהמתווה בטווחי הזמן הקצרים, הבינוניים והארוכים; וכמו כן, בולטת בהיעדרה, תוכנית מענה-לסיכונים (Contingency Plan) אותה יש לבחון במכלול אחד עם התוכנית, בשל רמת הסיכונים הגבוהה הנובעת ממנה. יש להצטער שלא נלמדו לקחים מכישלונות ומחדלים שנתגלו בעבודת הממשלה במלחמת יום הכיפורים, ביישום תוכנית אוסלו, הנסיגה מלבנון ובאירועים הקשורים לשבויי החיזבללה.

היעדר התייחסות לתוכנית המענה-לסיכונים, כמו מנושאים מתודולוגיים נוספים בעבודת המחקר האמורה, מחייבת עבודה לפי נהלים מקצועיים, שיטות תיעוד מתאימות, דיוני סקר ואישורים קודם שהמלצות אלה יובאו להכרעת הממשלה. לא צריך להכביר מילים על החשיבות של איכות תוצרי העבודה של המל"ל, בשל היותם בסיס לצורך קבלת הכרעות קריטיות.

זאת ועוד: ראש הממשלה, שהוא מנחה תוכנית ההתנתקות, הפועל מתוקף חוק הממשלה ובכפוף להתחייבותו לשמור על חוקי המדינה ולכבד את החלטות הכנסת – פועל בנושא ההתנתקות, בניגוד לנדרש חוק, למנהל תקין ובסתירה להליכים דמוקרטיים מקובלים. בהתאם לחוק ולנוהג מקובל שעל החלטות ממשלה בכלל, וכאלה שהן הרות גורל בפרט, יש לקיים דיון במסגרת שלטונית פנים ישראלית קודם שפונים אל גורמי ממשל בינלאומיים לצורך קבלת תמיכתם בתוכנית. יש יותר מטעם לפגם בעובדה שראש הממשלה פועל "לשיווק" מתווה ההתנתקות, השנוי במחלוקת פנימית כה קשה, בקרב גורמי ממשל חיצוניים בארה"ב, באירופה, ואף בעולם הערבי, בעוד הממשלה, עצמה, איננה מקבלת כל מידע, והיא איננה יכולה לבחון את משמעויותיה. הדרך שבה מבצעת לשכת ראש הממשלה את תוכנית ההתנתקות, מעקרת מתוכן כל דיון ענייני בנושא, ומתקבל רושם ששיטה זו מיועדת להפעיל לחץ חיצוני על שרי הממשלה, ובעקיפין גם על הכנסת, והדרג המבצע, כדי לשכנעם לוותר על שיקולים ענייניים, ולקבל את התכתיב של ראש הממשלה כמות שהוא. דרך פעולה זו של לשכת ראש הממשלה נעשית באופן הנוגד את האינטרס הציבורי של אומה, המצויה זה 3.5 שנים במצב מלחמה מתמשך, אשר בה נקטלו עד עתה כ- 650 אזרחים ו- 350 חיילים. מתווה ההתנתקות של המל"ל מתעלם מחשיבותו של המורל הלאומי, ואין מענה לצורך הציבורי להחזיר לתקנה את תחושת הביטחון הלאומי והאישי, שאבדו בשנים האחרונות. יש לתת את הדעת לחוסר התקווה, אובדן הדרך וצדקת המטרה, אותם חשים אזרחי ישראל, במיוחד על רקע מתקפת התעמולה העולמית נגד היהדות ומדינת ישראל - מתקפה זדונית שהחריפה מאז ועידת דרבן עד כדי דה לגיטימציה גמורה של ישראל כמדינה ושל היהודים כלאום. אין כל התייחסות להשפעות שיהיו לתוכנית על החוסן הלאומי, בשל מה שמתקבל בציבור כנסיגה מתמשכת מעמדות מדיניות מוסכמות, ומנכסים קרקעיים, לאומיים וביטחוניים, בלא תמורה ובלא שלום, תוך מתן פרס לטרור, ובלא הבטחה, ולו אף להפסקה זמנית או לריסון של מתקפת הטרור הבלתי פוסקת הנערכת על ישראל.

חמורה במיוחד ההתעלמות של המל"ל מסכנה אפשרית של אובדן השליטה בעת הפינוי של אלפי תושבים, עד כדי היגררות לאירועים של מרי אזרחי, העלולים להוביל חלילה, למלחמת אחים.

זאת ועוד: למרות שראש הממשלה לא מסר עד היום כל הודעה ברורה ומלאה לכנסת , וזו ממילא לא אישרה את ביצועם של הפרטים שכבר הודלפו לציבור, ניגשה המל"ל, ובעקבותיה אף גופים נוספים בצה"ל ובמערכת הביטחון, לצדדים מעשיים ביישום התוכנית והוחל בקביעת עובדות בשטח. עובדה זו יצרה בדיעבד, תחושה של לית דין ולית דיין, המלווה בתובנה שהממשלה פועלת ליישום תוכנית מרחיקת לכת זו בשל כישלונותיה לספק חליפת מגן נגד הטרור , ואף בשל כישלונות מודיעיניים בפרשת השבויים והנעדרים. תחושות אלה הובילו להתנגדות הציבורית העזה לתוכנית, ולחששות הכבדים המלווים אף את אלה המצדדים בה. נסיבות אלה אינן תורמות לאווירה הציבורית הנדרשת לדיון בנושא כה גורלי לקיומה ולביטחונה של מדינת ישראל, ולאחדות העם. המסמך שלהלן ינסה להציג ולחדד נושאים קריטיים להערכת חברי הכנסת והממשלה, על מנת שייפתח דיון ציבורי בישראל בשאלה קיומית זו.

י.ב.ה.

השלכות ומשמעויות

הערה המחבר: סדר הופעת הסעיפים כלהלן, איננו קובע את חשיבותם העקרונית של הנושאים המוצגים בהם, ויש להתייחס למכלול בראייה כוללת של תוכנית ההתנתקות.

1. מעמדם של שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה במשפט הבינלאומי

פרטי העצמאות המתוכננת של המדינה היהודית נקבעו בשלושה מסמכים בסיסיים, שניתן לכנותם כמסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית ושל מדינת ישראל היהודית המודרנית שצמחה מתוכה:

"החלטת סן-רמו" מיום 25 באפריל 1920;

"המנדט על ארץ-ישראל", שהוענק לבריטניה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על-ידי חבר הלאומים ב- 24 ביולי 1922;

"חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מיום 23 בדצמבר 1920.

את שלושת מסמכי היסוד האלה השלים החוזה האנגלו-אמריקני מ- 3 בדצמבר 1924 בנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

חשוב לזכור תמיד, כי מסמכים אלה הם המבטאים את ההכרה הבינלאומית המחודשת בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על פלשתינה ועל ארץ-ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי, והכרה מחודשת זו נובעת מהם. זאת משום שקיימת דעה כוזבת, אוניברסלית כמעט, כאילו החלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947 היא ש"הולידה" את מדינת ישראל. לאמיתו של דבר, "החלטת חלוקה" שמעמדה בהתאם לאמנת האו"ם כהמלצה בלתי מחייבת, לא רק שלא ביטלה הזכויות המשפטיות של העם היהודי ואת ריבונותו על כל פלשתינה וארץ-ישראל, אלא שההתקפה שערכו מדינות ערב על מדינת ישראל בעת הקמתה, כמו סירובן להכיר בהחלטה זו, פוסלות על הסף כל דיון בהמלצה זו עצרת האו"ם, ועל כן היא רחוקה מלהיות אישור לזכויות אלו או מחוללתן.

"החלטת סן-רמו" הנזכרת הפכה את "הצהרת בלפור" מ- 2 בנובמבר 1917, מהצהרת מדיניות בריטית גרידא, המביעה אהדה לייעודה של הציונות להקים מדינה יהודית, למסמך מחייב במשפט הבינלאומי, שהטיל על בריטניה להגשים את המטרה הזאת תוך שיתוף-פעולה פעיל עם העם היהודי. על-פי הצהרת בלפור כפי שפורסמה במקורה על-ידי ממשלת בריטניה, הבטיחה זו רק "לעשות כמיטב מאמציה כדי להקל" על ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. אולם בהחלטת סן-רמו מ- 24-25 באפריל 1920, הטילו מעצמות ההסכמה הראשיות, כגוף מלוכד, על ממשלת בריטניה את האחריות או החובה המשפטית להוציא לפועל את הצהרת בלפור. על בריטניה הוטלה אפוא המטלה המשפטית להבטיח את הקמתו הנאותה של הבית הלאומי של העם היהודי.

2. משמעויות ההתנתקות מיש"ע על פי המשפט הבינלאומי והצהרת העצמאות

המנדט הבריטי חוייב, משפטית, להבטיח את מימוש הבית הלאומי היהודי (מדינה יהודית) בארץ-ישראל והמשמעות היא שממשלת ישראל, שקיבלה על עצמה מתוקף הכרזת העצמאות מיום ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 לממש מנדט זה, אין לא הסמכות ולא הרשות לנטוש את הארץ, או חלקים ממנה, בלא שהדבר יתקבל במשפט הבינלאומי כאי הכרה גורפת בזכויות שהוכרו בהחלטת סן רמו ובהסכמים הנלווים אליו, כמפורט לעיל. לטענת כותב המסמך על פי האמור במגילת העצמאות אין ממשלה בישראל רשאית לוותר על שטחים הנתונים לריבונותה, וכאשר תתכוון לעשות כן, עלולה סמכותה המוסרית ואף החוקתית, לפקוע ציבורית בעם וחוקתית על ידי הכנסת, זאת במסגרות הקיימת של חוקי היסוד, הריבונות החוקתית של הכנסת, ובית המשפט העליון. יש לתת את הדעת על קבלת החלטות ברוב מיוחד של הכנסת או במשאל עם, כדי למנוע מצב בו יהפכו הכנסת, שהיא הרשות המחוקקת, ובית המשפט העליון (הרשות השופטת) לחותמת גומי של הרשות המבצעת בהחלטה העלולה להיות בכייה לדורות אם לא חמור מכך.

3. משמעויות ההתנתקות בהתייחס לעמדות המסורתיות של הערבים וישראל בסכסוך

בשנת 1945, כאשר נוסד ארגון האומות המאוחדות (שהחליף את חבר הלאומים), הוחלט שכל ההחלטות שנתקבלו קודם לכן לגבי המנדטים למיניהם, יישארו על כנן. (כמפורט בסעיף 80 פרק 12 של אמנת האו"ם The Charter of the United Nations)

אי לכך, ההחלטה של חבר הלאומים אשר קבעה שעל האנגלים "לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט", נשארה על כנה על פי החלטת האו"ם. לפיכך מודגש, שהחלטות האו"ם ומועצת הביטחון בכלל זה, מבוססות או על הפרק ה-6 של אמנת האו"ם (המדבר על פתרונות של סכסוכים בין מדינות, בדרך של מו"מ ובדרכי שלום) או על הפרק ה-7 (המדבר על הפעלת כוח לפתרון סכסוכים). כל ההחלטות המבוססות על הפרק ה-6, הן בבחינת המלצות בלבד. מאידך, ההחלטות המבוססות על הפרק ה-7, (כגון ההחלטה שחייבה את עירק לצאת מכווית), מאפשרות למועצת הביטחון להפעיל כוח כדי ליישם את ההחלטה, והן לא חלו מעולם על הסכסוך הישראלי ערבי מהסיבות הידועות. מאז נוסד האו"ם, ב-1945 כל ההחלטות בנושא ישראל-ערב, התבססו על הפרק ה-6, (כולל ההחלטה על החלוקה וההחלטות האחרות - כגון 242 ו-338). לכן, כל ההחלטות הנוגעות לסכסוך הישראלי-ערבי הן בגדר המלצות בלבד שאינן מחייבות אף צד!

היות ובוועידת סן רמו, החליטו גם על מתן ריבונות למדינות אחרות כגון, מצרים, לבנון, סוריה ועיראק ועל מסגרת הגבולות שלהן, אם מישהו באו"ם יטען שיש לשנות את החלטת ועידת סן רמו לגבי גבולות מדינת ישראל היום, זכותה של מדינת ישראל לדרוש דיון מחודש גם על גבולות של כל המדינות שמסביבה, על פי העיקרון שכל הגבולות נקבעו באותה ועידה, והדדיות היא המינימום שמדינת ישראל רשאית לדרוש.

לפיכך, יש סכנה שההתנתקות תיצור מצב משפטי שבו יקבלו ערביי א"י והרשות הפלשתינית לראשונה, הכרה דה יורה ודה פקטו כאחת על ידי מדינת ישראל, שהיא צד טוען יחיד לריבונות בסכסוך, כאשר בידיה, וברשותה בלבד, מסמך המאשר את ריבונותה על א"י מתוקף החוק הבינלאומי!

המשמעות: ישראל תשמיט בעצם הנטישה מרצון של השטחים, כל טענה לריבונות שהוקנתה לה מתוקף החלטת סן רמו ונספחיה. כמו כן, תכיר ישראל בטענותיהם של הפלשתינאים "לזכויות היסטוריות" שאבדו להם, כטענתם, בכל שטח משטחי "פלשתינה - ארץ-ישראל" המנדטורית לשעבר, ומהשלב שבו יהיה להם בין הירדן לים רוב דמוגרפי, הם יוכלו להכריז שמדינת ישראל כמדינה יהודית איננה רשאית על פי עקרון ההגדרה העצמית לשלוט בעם אחר, ומחובתה להעביר את הריבונות והשליטה לידי הרוב הערבי – בדיוק על פי אותו עקרון שדרום אפריקה העבירה את השליטה ליד הרוב השחור.

4. משמעויות נלוות לשטחים עליהם הוחל החוק הישראלי בקווי שביתת הנשק

גם לא תעמוד לישראל כל טענה לריבונות, ולו אף חלקית על גבולות שביתת הנשק 1949 – הקרויים "גבול הקו הירוק", שכן קו זה מעולם לא היה גבול מוסכם בין ישראל לשכנותיה ולא הוכר אף על ידי שום גורם בעולם כגבול בינלאומי. מי שסבור כי תביעותיה של מצרים לתיקוני גבול עם ישראל בקו הירוק, כפי שעלו בעת חתימת הסכם השלום עימה תמו – חי באשליה: למצרים יש תביעות מישראל, העולות מעת לעת, "להחזיר" לה שטחים נרחבים ביותר בדרום הנגב, המכונים בפיה "משולש אום רשרש", ואשר כוללים את כל מפרץ אילת, העיר והישובים שבסביבתה, בשטח של למעלה מאלף קמ"ר (תוך יצירת פרוזדור יבשתי רציף בין סיני לירדן וסעודיה). ישראל לא תוכל מרגע הנטישה הזו של שטחי יש"ע, להתנגד לאיזו שהיא טענה לריבונות פלשתינית גורפת על כל השטח, ויעמדו לערביי א"י לא רק אותן טענות לשוויון זכויות משפטיות, שלא ניתנו להם מעולם בשום מסמך של המשפט הבינלאומי (וכאמור אף לא בהחלטות 242 338 של האו"ם שהתקבלו לפי סעיף 6 לאמנת הארגון!) וישראל תהיה זו שבעובדת הסתלקותה מהשטחים הללו תיתן תוקף לתביעות העולות מהאמנה הפלשתינאית הידועה לשימצה.

נטישה זו תיצור מצב חדש לחלוטין, שיעמוד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920.

החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" "זכה" לראשונה להכרה בינלאומית פוליטית במהותה, ולא משפטית, לאחר הישגי ישראל במלחמת ששת הימים. אם לפי איוולת זו נחשבה ישראל "כוח כובש" בשטחי יהודה ושומרון, הרי שמשלב זה היא תחשב ככוח פולש לא לגיטימי גם בשטחי "הקו הירוק", בו הישראלים רואים עצמם כגורם ריבוני בעל זכויות. כל הטענות המועלות בפורומים בינלאומיים עוינים, ואף בקרב תומכיהם בארץ, שישראל פועלת בניגוד לחוק הבינלאומי בכלל, ואמנת ג'נבה ותקנות האג בפרט, הן טענות שקריות אשר חסרות כל בסיס במשפט הבינלאומי.

אף שאמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אין להם שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, ולמדינת ישראל, ורק לה, עומדות טענות מוצדקות לריבונות עליהן; זאת ועוד: בהסכמי השלום עם ירדן, וויתרה ישראל ללא כל תמורה נגדית והכרה בזכויותיה החוקיות על שטחים שממזרח לירדן, ובכך תמו כל טענותיה לריבונות, ולו אף תיאורטית, על שטחי המנדט המזרחיים של ארץ ישראל. הסתלקותה של ירדן ב- 1988 מתביעות על שטחי יהודה ושומרון יצרה מצב חדש אותו ישראל לא ניצלה להגנה על זכויותיה בשטחים אלה. וויתור משלב זה ישמיט כאמור את הבסיס האחרון לטענות הריבונות שלה, בכל חלק בארץ, ינציח את הסכסוך היהודי-ערבי, ישחק את כוח העמידה והחוסן הלאומי, עד כדי סכנה להיכחדותה של מדינת ישראל.

5. ההשלכות על מעמדה הבינלאומי של ישראל בזירה הבינלאומית

וויתור תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת נגד הטרור והרשות הפלשתינאית העומדת בראשו, יתפרש כהכרה של ישראל בטענות הערביות שישראל היא כוח פולש זר, קולוניאלי בשיטותיו וכובש לא חוקי במעמדו המשפטי. מאז ועידת דרבן 2001 נשמעות הצהרות גלויות בעולם המערבי, אירופה ובעולם השלישי שמדינת ישראל "נוסדה בחטא, וכי הקמתה היא פשע בינלאומי נגד הערבים, ומן הראוי שתתבטל ותעבור מן העולם כישות לא לגיטימית". גם בקרב אויביה הנחרצים של ישראל בין ארגוני הטרור, יש הסכמה מלאה, שנטישה של ישראל את שטחי יש"ע, כולם או מקצתם, תהווה ניצחון מכריע בשלב הנוכחי של המלחמה עמה, ושלב זה ישמש מקפצה לשלבים הבאים בחיסול מדינת ישראל, כאמור במתווה תוכנת השלבים הערבית הידועה לשימצה. משלב זה צפוי כי ישראל תקלע ללחץ בינלאומי בלתי פוסק בכל האמצעים הדיפלומטיים, המשפטיים, הכלכליים והחברתיים בזירה הבינלאומית, כדי שתמשיך בהעברת הריבונות והזכויות מהישות היהודית לידי המדינה הפלשתינאית המתחזקת והולכת בשטחי ארץ ישראל המנדטורית. צפויה התערבות גדלה והולכת של מדינות האיחוד האירופי, המצויות תחת השפעה מוסלמית וערבית המתגברת והולכת, בנעשה בשטחי מדינת פלשתין, כולל מתן הגנה וחסות מדינית לפעולות גרילה ותוקפנות ערבית שיערכו נגד ישראל משטחי פלשתין. יהיה זה ניצחון גדול של הרשות הפלשתינאית ומנהיגה יאסר עראפת, שמאז ומתמיד שאף לבנאם את הסכסוך וליצור לפלשתינאים חגורת מגן בינלאומית להמשך תוכנית השלבים בדרך להכחדתה של מדינת ישראל.

6. המשמעות של הקמת מדינה פלשתינאית כתוצאה "מהקטנת החיכוך", כמוטיב להתנתקות

עם פקיעת התוקף של הסכמי אוסלו – חמש שנים לאחר חתימתם, פקעו מאליהן ההסכמות שנתנה ישראל להמשך פעילותה של הרשות הלאומית הפלשתינאים בשטחים שנמסרו לשליטתה ביש"ע. ואקום משפטי ומדיני זה התמלא בפעולות איבה פלשתינאיות שהחלו בספטמבר 2000 (ואף קודם לכן) ונמשכות עד עצם פרסום מסמך זה. הרשות הפלשתינאית נמנעה וביודעין מהכרזה על מדינה עצמאית באותם השטחים שנמסרו לידיה, מתוך ידיעה ברורה ובכפוף להצהרת כוונות של ישראל, שמרגע זה היא תפעל כראות עיניה כדי לסכל מהלך זה, או לנקוט בצעד נגדי לצורך החלת החוק הישראלי בכל שטח שתמצא לנכון. מצב זה ישתנה לחלוטין עם הנטישה המכוונת של השטח בתוכנית ההתנתקות. אם יקרה מצב זה, תכריז הרשות הפלשתינאית היושבת ברמאללה על שטחי עזה וחלקים נרחבים בצפון השומרון, מרכזו, וכן חברון ודרום יהודה כשטחים הנתונים לריבונות של מדינה פלשתינאית עצמאית, וקרוב לוודאי שרוב מדינות העולם יכירו בה. משלב זה, תקבל הרשות הפלשתינאית מעמד של מדינה החברה באומות המאוחדות עם כל המשתמע מכך , משינוי מעמדה הנוכחי כמשקיפה למדינה ריבונית הזכאית לחתום הסכמי הגנה, להקים צבא ולהפעיל כוח, כולל תביעה במועצת הביטחון לפעול לפי סעיף 7 לאמנת האו"מ כדי להפעיל כוח צבאי ולאלץ את ישראל לסגת משטחים לא לה. לכל הפחות, יוכלו הפלשתינאים לתבוע מיידית הפעלת סנקציות נגד מדינת ישראל בדומה לסנקציות מדיניות וכלכליות שהוטלו על דרום אפריקה. פלשתין תמשיך בפעולות טרור רצח ומלחמת התשה נגד ישראל, כאשר לרשותה תעמוד מטריית חסות אדירה של הרוב האוטומטי של הערבים והאיסלאם באו"ם, במערב אירופה, ובעולם השלישי. קרוב לוודאי שכוחות בינלאומיים שונים, כולל כוחות מוסלמיים וערביים, יגיעו לשטחי מדינת פלשתין ברצועת עזה, ירושלים, שומרון ויהודה ועל ישראל להפיק את הלקחים הראויים מניסיונה המר עם כוחות זרים, ולמנוע בכל דרך סכסוכים עם מדינות ידידות השולחות את כוחותיהן לשטח, בשל החיכוך שייגרם לכוחותיהם עם צה"ל במקרה של התנגשות עם כוחות פלשתיניים ומחבלים משטחם. טענות המל"ל, שיציאה משטחי עזה יהודה ושומרון תביא להקטנת החיכוך עם הכוחות הפלשתיניים, מן הראוי שתיבדק בעוד שני מישורים נוספים:

א' החיכוך עם כוחות פלשתיניים, שיתוגברו על ידי כוחות ערביים סדירים או בלתי סדירים, שיגיעו לשטחי פלשתין

ב' חיכוך נוסף עם כוחות בינלאומיים שיחצצו בין ישראל לפלשתין וכל פגיעה בהם כתוצאה ממעשי איבה והתגרות פלשתינית תוביל בהכרח לערעור ביחסי החוץ בישראל ולהחמרה במצבה הבינלאומי.

7. משמעויות דמוגרפיות

בארץ ישראל המערבית בין הירדן לים, מצויים היום כ- 5.5 מיליון תושבים בני העם היהודי וכאלה שנספחו לו מקרב עולים מחבר הלאומים אתיופיה ומדינות אחרות. לעומתם חיים בשטח זה כ- 1.2 מיליון לא יהודים רובם עדות של מוסלמים, נוצרים דרוזים שהם אזרחי ישראל, ועוד 2.7 מיליון בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. היחס הנוכחי בין ערבים ליהודים הוא כ- 58% יהודים לעומת כ- 42% לא יהודים. הקמתה של מדינה פלשתינית, ולו אף בחלק קטן מהשטח, משמעותה יכולת של הערבים לפרוץ, ובמהירות הבזק, את המחסום של שיווין דמוגרפי בטווחי זמן קצרים של חודשים ושנים ספורות. בישראל קיימת היסטוריה של היסטריה דמוגרפית, ואל להם, למקבלי ההחלטות, לשקול את נושא ההתנתקות משיקולים שאם אינם על בסיס פוליטי ואידיאולוגי, הרי שהם שנויים במחלוקת מדעית בין שני זרמים עיקריים במחקר הדמוגרפי ארנון סופר ואברהם בן-עזרא . בלא קשר לעמדתם הפוליטית של חוקרים אלה, נציין שזרם אידיאולוגי אחד טוען טענות מסוג: "הסכנות החמורות הנלוות לאובדן זהותה היהודית של מדינת ישראל" עד כדי: "יצירתה של מדינת אפרטהייד", כדבריהם. הזרם השני, לעומתו, איננו רואה בסכנה מוחשית אלא גורם סיכון בלבד, והוא מבסס את עמדתו זו באמצעות נתונים דמוגרפיים ומודלים סטטיסטיים מדויקים (נספח ב') המחקר הזה מציג נתונים מעברה הדמוגרפי של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל (שלא נרתעה מהמאזן הדמוגרפי שהיה לרעתה תקופה ארוכה) והוא מציג מגמה חיובית לטובת היהודים, שלא השתנתה מקום המדינה ועד היום. בלא להקל ראש בסוגייה הדמוגרפית ובצורך להתמודד אתה, הנחות היסוד וההמלצות לפתרון כפי שמובאות על ידי הדר' אברהם בן-עזרא, הן אופטימיות בגישתן, לעומת גישתו של הפרופסור ארנון סופר שלחוות דעתו של הדר' בן עזרא, מבסס את הערכתו הדמוגרפית על המגזר היהודי, תוך התעלמות ממגמות שונות בריבוי הטבעי בפלחים חברתיים שונים של המגזר היהודי: חרדים, תושבי יש"ע, חילוניים ומסורתיים. סופר נעזר בגידול טבעי המתעלם ממגמות פרטניות בקרב היהודים והערבים לעומת המודל של בן-עזרא. ארנון סופר גם נסחף למסקנות מרחיקות לכת באשר לדרך הפתרון הרצויה לסיטואציה הזו: לדעתו, שמירת רוב יהודי במדינה יהודית צריך להיעשות על בסיס וויתורים טריטוריאליים בכל שטח משטחי המדינה, כולל בתחומי הקו הירוק, כגון בוואדי ערה ואף במקומות אחרים בארץ, בהם נוצר רוב ערבי באזורים המטרופוליטניים הצפופים, כגון בגושי נצרת, ואדי ערה, טירה טייבה וכו'. אף כי נייר זה איננו מתיימר לעסוק בקביעת אסטרטגיה לאומית כוללת להתמודדות בבעיה הדמוגרפית, יש לבחון בזהירות רבה שיקולים לנסיגה והתנתקות משטחים כפתרון לצורך שמירת הרוב או הזהות היהודית של מדינת ישראל, משום שסכנותיה של תפיסה זו, אם תאומץ כמדיניות מעשית, משמעותה יצירת מצב של הסתגרות הקהילה היהודית בתוך גושים סגורים של התיישבות יהודית, המוגנים בגדרות ביטחון וחומות מגן. עצם הדיון שכבר נפתח בנושא ניתוק ואדי ערה מישראל גרם נזק כבד, ואף עורר התנגדות גורפת ע"י ערביי ישראל עצמם. לו אף הסכימו רוב הערבים אזרחי ישראל בגבולות הקו הירוק לעבור עם אדמתם, לריבונות הפלשתינית, הרי שקל להיווכח שהדבר ישאיר את מדינת ישראל קרועה לגזרים, ועם שטח הקטן אף מזה שהוצע לה בתוכנית החלוקה. זאת ועוד, בהנחה שמדינת ישראל תישאר עם 100% יהודים ב- 80% משטחי הקו הירוק, וללא אף שעל משטחי 1967 וירושלים, האם משמעות הדבר וויתור פלשתיני על שאיפתם וכוונותיהם המעשיות "לזכות השיבה" ולביטול ריבונותה של מדינת היהודים, כתנאי לשלום? גם רוב יהודי מוחלט על מקצת משטחי הקו הירוק אין בהם כדי למנוע המשך תביעות הפלשתינאים לריבונות על כל שטחי מדינת ישראל, ובכל קו וקו שישראל תטען עליו כשייך לה, לאחר ההתנתקות החד צדדית משטחי יש"ע. אלה, מהמצדדים באידיאולוגיה של "שמירת זהותה היהודית של מדינת ישראל" בכל מחיר, צריכים לשאול את עצמם: האם המטרה הזו מקדשת את כל האמצעים שיהיה צריך לנקוט כדי להשיג מטרה זו? (שאלה זו תידון בהמשכו של מסמך זה).

על מקבלי ההחלטות לצפות שהרצון לשמור על איזון בין מספר היהודים ללא יהודים בין הירדן לים באמצעות תוכנית ההתנתקות, עלולה לשמש קטליזטור למגמה הפוכה לזו אותה מבקשים מצדדי ההתנתקות להשיג: הקמתה של מדינה פלשתינאית בלא הסכם עם ישראל, בנסיבות העלולות להביא לא רק להתנגשות צבאית ומלחמת טרור בלתי פוסקת, אלא להתפוצצות אוכלוסין בהיקף שיביא את השטח בין הירדן לים לעוני ודלות של תחתית העולם השלישי. זרימת הפליטים הפלשתינאים, או כאלה הטוענים לזכויות של פליטים בכל רחבי העולם, צפויה להיות בהיקף שיסכן את הסטטוס קוו המדיני, החברתי הצבאי והכלכלי, לא רק בתחומי ארץ ישראל המערבית, אלא גם במדינות השכנות ובמרחב כולו. זרימה זו של עולים פליטים היא הסכנה האמיתית המאיימת עלינו ולא הגידול הטבעי של אותם ערבים החיים היום בין הירדן לים. אין להתעלם מהחששות הכבדים של מצרים וירדן כתוצאה מהקמתה של מדינה פלשתינאית טרוריסטית ומהפכנית בסמוך לגבולותיהן, שתסכן את היציבות של המשטרים הללו. המוני הפלשתינאים שיגיעו לשטחים המפונים מיהודים, כשהם מלווים באלפי פעילי טרור מכל רחבי העולם המוסלמי, בראשות מנהיגים כמו נסראללה מנהיג החיזבאללה, מנהיגי החמאס, הג'יהאד וראשי טרור אחרים מסוריה, מאל קעידה וממשמרות המהפכה באיראן –אלה יקימו באזורנו מדינת טרור שתסכן ישירות ומיידית את קיומה של ישראל.

ישראל תסכן עצמה ברבבות פליטים שישתכנו בשכונות עוני, בתנאי דיור ומחייה מחפירים אשר יחדרו לישראל מעל גדר הביטחון ובמנהרות מתחתיה, כדי לגנוב, לשדוד ולרצוח. אוכלוסייה ענייה זו תהווה אבן רחיים על צווארה של ישראל ומקור להאשמות ישראל במצבם זה. מי שסבור כי ישראל תצליח להחזיק את הפליטים החדשים הללו יחד עם התושבים הקודמים של מחנות עזה סגורים מאחורי הגדרות בלא מעבר לישראל – רק משלה עצמו. התקשורת העולמית, "ארגוני זכויות אדם", ארגוני טרור ויחידות צבאיות של האיחוד האירופי, האו"מ וקבוצות שמאל מרחבי העולם יציפו את רצועת עזה ושטחי יו"ש כדי להמשיך נגד ישראל את המלחמה הטוטאלית בכל דרך ובכל אמצעי.

סכנת מדינת הטרור לכשעצמה, כבר מעוררת ספקות כבדים בקרב גורמי הממשל האמריקניים, החוששים מהקמת "חמאס-לנד" ברצועת עזה לאחר נסיגת ישראל. אין ספק, שכוחות הטרור ברצועת עזה לאחר הנסיגה, יגובו על ידי כוחות בינלאומיים, אותם יביא ערפאת לאזור, כדי שישמשו חגורת מגן מפני ניסיונות ישראליים להתגונן מול הטרור, באמצעות התקפות נגד קרקעיות, ימיות ואוויריות. משלב הקמת המדינה הפלשתינית, לא תעמוד לישראל שום טענה על בסיס החוק הבינלאומי, כדי שהיא תוכל למנוע כניסה של "פליטים פלשתיניים", קרוביהם, ובני משפחותיהם מכל רחבי העולם המוסלמי ולתוך ארץ ישראל. פליטים אלה, שיחיו בתנאי מחייה קשים יקבלו תמיכה ומימון מארגוני הטרור וממדינות תומכות טרור כאיראן וסוריה. המהגרים לשטחים המפונים, ילחצו ללא הרף על הגבול עם ישראל, והם יעשו זאת תוך שימוש מושכל מצידם בלחץ בינלאומי על ישראל, כדי שזו תאפשר את מעבר הפליטים לאזורי יהודה ושומרון באמצעות "המעברים הבטוחים" שיפונו בהמשך הלחץ ממרבית הישובים היהודיים. למרות ביטולם והפרתם בפועל של הסכמי אוסלו בידי הפלשתינים,תידרש ישראל לממש את ההתחייבויות שניתנו בהסכמי אוסלו לפתיחת "המעבר הבטוח" שבין הרצועה לשומרון ויהודה. והואיל ועל פי התקדים הבינלאומי, שטחי-פרוזדור המשמשים למעבר בין מדינות, עוברים לריבונות אותה מדינה שלה מספר תושבים רב יותר אותם משרת פרוזדור זה, כך שבקרוב מאוד תעלה דרישה למסור את שטחי המעבר הבטוח למדינת פלשתין. הואיל ומספר תושבי רצועת עזה גדול ממספר התושבים היהודיים החיים באזורים אלה תהפוך התביעה הפלשתינאית להפוך פרוזדור זה לשטח פלשתיני לעילה נוספת בסכסוך. המדובר בפרוזדור שיחתוך את ישראל לשניים ויפריד את שפלת יהודה והנגב משאר חלקי הארץ, תוך אובדן שטח גדול למדינת ישראל, וכפי שהדבר כבר הוזכר בהסכם אוסלו, ואשר הורחב ופורט במסמך "הבנות ג'נבה".

8. המשמעויות האסטרטגיות של תוכנית ההתנתקות

סיכונים אסטרטגיים ואיומים מיידים ברמת הביטחון האישי של אזרחי ישראל – נסיגה מעזה, עם או ללא נסיגה מקבילה בשטחי יו"ש תחריף את הסכנה הנשקפת לאוכלוסייה האזרחית מהמחבלים המתאבדים, חוליות הירי, מניחי המטענים, ובמקביל תגביר את הפגיעה הפלילית או הפח"עית-פלילית במשקים החקלאיים, התשתיות השונות, מגזרי התעשייה והמסחר, ויתגברו מאוד הפריצות לבתים הפרטיים והמשקים לצורך גניבות רכב, שוד וחטיפה. גדר הביטחון בעזה, דרכה חדרו בהתקפת הסחה שני המתאבדים שתקפו ורצחו 10 אזרחים בנמל אשדוד ( 14 במרץ,2004) הוכיחו כי תפיסת גדר ביטחון היא "פיל לבן" שתועלתו מועטה ביחס לעלותו הכוללת, ולאי השימוש באופציית ההכרעה הצבאית נגד הרשות הפלשתינית. קל וחומר, עם נסיגת צה"ל מכל שטח הרצועה, תשמש הגדר מצידה המערבי שבשליטת הפלשתינים לאזור שליטה באש ובנשק קר (אבנים ובקבוקי תבערה), וכן אזור לביצוע הפגנות כוח ומפגני ההשפלה וביזוי של מדינת ישראל לאחר בנסיגה החפוזה מרצועת הביטחון במאי 2000 (אותה מייחסים כמניע לפרוץ אינתיפאדת אל אקצה בסוף ספטמבר אותה שנה). הרס הגדר ונטרול האזעקות האלקטרוניות בגבול הרצועה יהפוך את הגדר לחפץ חסר תועלת, ואם תבחר ישראל להגן על השטח משני צדדיה - היא תסתכן בעימות צבאי, הן עם הטרוריסטים והן עם דעת הקהל בעולם, שתראה בכך, כהרגלה, "מעשה תוקפנות". בדומה לגבול הצפון הנשלט בידי החיזבללה במרחב הקרקעי, הימי והאווירי, מגבול ראש הנקרה ועד הר דוב וצפון הגולן, יהפוך גם גבול זה באמצעות שיתוף פעולה קיים שבין הפלשתינים לחיזבללה, להעתק חמור יותר בסיכוניו מזה של גבול הצפון, שבו מחזיקים היום המחבלים של חיזבללה, בסיוע סוריה, איראן ומשמרות המהפכה, כ- 10000 טילים ארוכי טווח, בעלי איכות וכוח הרס רב, המאיימים על צפון ישראל ממטולה ועד חדרה, כולל אזור התעשייה הרגיש של מפרץ חיפה, בתי הזיקוק ומפעלים חיוניים אחרים במרחב פגיע זה. ההתנתקות תגרום לכך, שטווח האיום של החיזבללה כולל ארגוני החמאס, הפאתח, גדודי אל אקצה והתנזים, אל קעידה וגורמי טרור אירופיים ישלטו ברצועה בלא חשש, בידיעה שיקבלו מטריית גיבוי איראנית, בדומה לזו המחפה על החיזבללה בדרום לבנון, וסוריה בבקעת הלבנון ובחזית רמת הגולן. משלב זה, כל ניסיון ישראלי לפעול נגד הטרור יצטרך לקחת בחשבון תגובה קשה של אלפי טילים מדויקים וארוכי טווח שיאיימו על כל מרכז ישראל ודרומה, כולל אזור הכור הגרעיני בדימונה, שדות תעופה, מתקני דלק, מחנות צבאיים, תחמושת, תשתיות ,מתקני גז, חשמל, חומרים מסוכנים במרחב אשקלון, קו צינור הנפט, תחנות הכוח הגדולות באשקלון ובאשדוד, מחסני הנמלים ומרכזי האוכלוסייה הצפופים במרכז ובדרום. ישראל כולה תימצא תחת האיום האסטרטגי המקיף של הטרור, שאין לו מגבלות של מדינה והוא מסתתר מצד אחד מאחורי אוכלוסייה אזרחית, ארגוני שלום ואמצעי תקשורת, ומצד שני מקבלת מטריה אסטרטגית של איראן באמצעות איומים בנשק טילי ארוך טווח ואולי אף נשק לא קונבנציונלי בעתיד הלא רחוק. לדעת כותב המסמך, התקדים ההיסטורי אותו אפשר לשייך למתווה ההתנתקות מהרצועה ויו"ש, הוא הסכם מינכן של צ'מברליין ודאלאדייה, למסירת חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה (1938) לידי גרמניה. השוואה זו מתייחסת להיבטים האסטרטגים והצבאיים של הסכם מינכן, (ללא ניסיון להציג השוואה פוליטית כלשהי) אשר כתוצאה מהם פורק הצבא הצ'כי החזק מנשקו, צ'כיה נכבשה כולה וצבאה חדל לשמש נדבך מזרחי במערך ההגנה וההתקפה של בעלות הברית נגד הצבא הגרמני והאיזון האסטרטגי במרכז אירופה הופר לטובת הוורמאכט. הסכם זה אפשר לגרמניה להפנות את כל כוחה לתקיפת פולין ומערב אירופה, בלא לחשוש מהצבא הצ'כי בעורף האסטרטגי של הרייך השלישי. לכך ההתנתקות מעזה בדומה לנטרול צ'כיה 1938, תשמש, לדעת הכותב, כמכפיל כוח לטרור, ומנוף אסטרטגי בידי איראן וסוריה לאיים על ישראל אם תעז לשנות את הסטטוס קוו שיווצר לאחר ההתנתקות. מהניסיון של הנסיגה מלבנון כל התחזיות האופטימיות, לפיהן לאחר "סיום הכיבוש" של לבנון מידי ישראל, יתפרק החיזבללה מנשקו ויהפוך למפלגה פוליטית התבדו. ישראל איבדה את היוזמה בגבול הצפון, היא נאלצה לוותר על מי החצבאני עליהם השתלט החיזבללה בשיטת הסלאמי, המרחב האווירי בגבול הצפון כולו נשלט על ידי החיזבללה, היורה על מטוסים אזרחיים וצבאיים כאחד ומנטרל גם את ריבונותה היבשתית, האווירית והימית של ישראל בכל גבול הצפון ומעבר לו. שטחים רבים הקרובים לקו הגבול ננטשו בשל סכנת הירי, החטיפה, השלכות האבנים, וההשפלות שאזרחי ישראל נאלצים לעבור בכבישי הצפון. עשרות ישראלים נרצחו בידי מחבלי החיזבללה או נחטפו למטרות מיקוח. ערביי ישראל עברו שלב בשיתוף הפעולה עם החיזבללה, וצעיר ישראלי-ערבי, קייס עובייד משמש בלבנון מתאם הפיגועים הראשי של נסראללה וחוטפו של קצין בכיר. ערבים ישראלים רבים אחרים משמשים מרגלים, תצפיתנים, משגרים ומנחים של מתאבדים להרג של חפים מפשע בכל רחבי ישראל. צפויה חדירה דומה של ארגון רצחני זה לאוכלוסייה הבדואית של הנגב למטרות חבלה, ריגול ותצפית. תשתית אסטרטגית של טילים ארוכי טווח משטח הרצועה תהווה איום ממשי על מתקנים אסטרטגיים רבי חשיבות מהכור האטומי בדימונה, דרך קו צינור הנפט באשקלון, נמל אשדוד, שדות תעופה צבאיים, מתקני תשתית, תחנות כוח אשדוד אשקלון, ובעצם כל מה שנחשב "כבטן הרכה" של ישראל, בתקופה בה החזרה לגבולות 1949 נחשבה לסכנה קיומית, והמצדדים בה לאנשים שאינם מזוהים עם שוחרי טובתה של מדינת ישראל.

9. משמעויות אסטרטגיות של אובדן ההרתעה

Ø צה"ל עבר טראומה קשה בדרך המשפילה בה אולץ הצבא לצאת מדרום לבנון, להפקיר את בני בריתו, צבא דרום לבנון, ולאפשר לארגון טרור לאיים על כל מרחב הצפון. כל ההנחות האופטימיות על מצב שלום בגבול הצפון התבדו, והחיזבללה שלח זרועות אל כל פעולות האיבה, כולל ריגול, חתרנות פנימית בקרב ערביי ישראל והפעלת טרור בכל מרחב מדינת ישראל.

Ø הימנעותה של ישראל מהפרת ההסכמים עם האו"ם (פריסת צבא לבנון בגבול, התגרות, ירי נ"מ, רצח והטרדה, ירי על מוצבים וכיוב') שחקה עד דק את כושר ההרתעה של ישראל. עתה, כאשר מבצעת ישראל את המשך מה שנראה "כבריחה הנוספת" מפני הכוח הטרוריסטי של חיזבללה והפלשתינים, תהפוך הרתעה זו לאיום של נייר בלבד.

Ø הצהרותיו של נסראללה בדבר "ישראל המתפוררת כקורי עכביש", יהפכו בעיני הערבים לממשיות, ותוצאות אובדן ההרתעה יובילו בהכרח להגברות האיומים מצד איראן, סוריה ומדינת פלשתין, אם אכן תקום בשטחי יש"ע, ובסופו של תהליך, אין להוציא מכלל אפשרות, השפעה זו של אובדן כושר ההרתעה על הצטרפות של מדינות כמצרים, ירדן, סעודיה, ולבנון למלחמה בחזית אחת עם כוחות משלוח אירניים נגד ישראל. לאלה יש להוסיף את האיום אסטרטגי של איראן, בשימוש בטילים ארוכי טווח שברשותה נגד ישראל.

Ø יש לקחת בחשבון את ההתקרבות שחלה לאחרונה בין איראן למצרים, בהקשר זה של סיכונים אסטרטגיים צפויים, וכתוצאה מהנסיגה המתוכננת והקמתה של קואליציה ערבית רחבה נגד ישראל, במיוחד בתקופת בחירות, או בנסיבות בהן ארה"ב תחליט לסגת מעיראק ללא הסדרת השלטון שם.

Ø תוכנית התנתקות תיצור, ובסבירות הגבוהה ביותר, מצב אסטרטגי חדש במרכז הארץ ובדרומה, בדומה למצב הקיים מצפון הגליל ועד מרחב חדרה ועמק חפר. ישראל תאלץ להימנע מפעולות הגנה בשל איומים להפעיל נשק טילי ארוך טווח נגד הבטן הרכה של ישראל מגבול הרצועה.

Ø כותב המסמך מפנה את מקבלי ההחלטות לתובנה העמוקה שגילו בעבר קברניטיה של מדינת ישראל, מבן גוריון ועד אשכול, ומבגין ועד רבין, יגאל אלון וידין – ואלה הבינו היטב את חשיבותו הקריטית של מישור החוף של ישראל, מחדרה ועד אשקלון, לקיום ולביטחון של מדינת ישראל.

Ø נוצר רושם כי עורכיו וכותביו של מסמך ההתנתקות של המל"ל התעלמו בניתוח שלהם מהסוגייה המרכזית הזאת בביטחון הלאומי.

Ø אם בעבר, חששה ישראל, בהתחשב בטכנולוגיות הצבאיות והאסטרטגיות של שנות הששים, שצבא ערבי זר שיוצב מול מישור החוף, יוכל לנתק ע"י טורי שריון את ישראל לשניים, במותניים הצרות של מישור החוף, הרי היום חובה לשאול: האם המצב הנוכחי, אליו נגררנו כתוצאה מהסכמי אוסלו, יוצר עבור מדינת ישראל איום קיומי בשל סכנות מגה-פיגועים ובשל יצירת מצב של מלחמת התשה טוטאלית-ומתמשכת, בכל מישור התייחסות אפשרי וללא ניסיון להכרעה מצד ישראל? הלא מזה בדיוק חששו בן גוריון, ידין ואלון שנסחו את תורת הביטחון הבסיסית של ישראל יגאל אלון מסך של חול ישראל וערב בין מלחמה ושלום הקיבוץ המאוחד 1960. ראה פרק ג' מדינה בגבה לים.

Ø האם נעשה אי פעם ניתוח במערכת הביטחון שקבע כי הטרור איננו איום אסטרטגי-קיומי אלא רק מטרד וסכנה מוגבלת לביטחון האישי בלבד של אזרחי ישראל?

Ø האם משמעות המעבר הבטוח שהובטח לפלשתינאים בכל הסכם כתוב עמם, לא יוביל בסופו של תהליך ההתנתקות, ליצירת פרוזדור יבשתי רחב, שלפי החוק הבינלאומי לפלשתין תהיה תביעה לגיטימית לספחו לשטחה, ולמעשה, לחתוך את ישראל לשניים, במרחב שבין שפלת יהודה לרצועת עזה ויו"ש?

Ø האם האיום הקיים, בנשק המתאבדים, כפי שסוכל בפי גלילות לפני כשנתיים ולפני ימים ספורים באשדוד, לא מעלה תהייה אצל קברניטי ההווה באשר לקריסתה המוחלטת של תורת הביטחון וההתדרדרות הבלתי פוסקת במצבה האסטרטגי של ישראל?

Ø האם הנסיגה מעזה ומיהודה ושומרון לפי חלופה 4 של המל"ל (סימוכין שם) לא תגרום לאיום דומה בהפעלת נשק טילי וארטילרי נגד מישור החוף של ישראל בידי ארגוני החבלה שיתמקמו בשטח שיינטש על ידי ישראל, תוך וויתור מוחלט של עליו?

Ø האם יינתן לישראל חופש פעולה לאחר מכן להשבת המצב על קדמותו?

Ø האם גדר הביטחון הכפולה באזור שממול נתב"ג, שכבר הוחלט עליה, אכן מוקמת, ואם לא מדוע איננה מוקמת?

Ø האם לא לחץ אמריקני ובינלאומי על ישראל, הוא זה שסיכל את הקמת הגדר הכפולה?

Ø והיכן היא התוכנית של המל"ל והמלצותיה למקרה של התמוטטות הקונספציה החדשה הזו?

Ø מדוע לא מכין המל"ל תוכנית מענה-לסיכונים (Contingency Plan) אם יקרה הגרוע מכל?

Ø האם לוקחים בחשבון צורך לפרק את תשתיות הטרור כולן עד היסוד, ומנקודה זו להתחיל במו"מ להסדר שלום של הפלשתינים?

10. משמעויות הנסיגה על הכוח הלוחם, סדיר, קבע ומילואים, בצה"ל במערכת הביטחון ובביטחון הפנים
ראה נספח ד' סימולציה של קווי המיתאר לתוכנית ההתנתקות.

Ø המל"ל לא עשתה עבודת הכנה ולא התייחסה כלל לשאלה המתבקשת מאליה, כיצד יתפקד הדרג הלוחם, סדיר מילואים וקבע לפקודה שיקבל, אם יקבל, לביצוע הפינוי של אלפי אזרחים ישראלים, שיעקרו בכוח אלים מבתיהם, נחלותיהם, מקומות עבודתם ומרכזיהם החברתיים והדתיים?

Ø מה יעשה צה"ל, המשטרה וכוחות נוספים אם יתרחש סירוב פקודה המוני לבצע את העקירה, או שזו תעשה בדרך של מילוי הפקודה אך לא ביצוע המשימה?

Ø האם במקרה זה יצטוו חיילים או יחידות אחרות לאכוף בכוח על חיילים או יחידות מסרבות אחרות לאכוף את הפינוי? האם תהיה התנגשות בין יחידות לבין עצמן?

Ø מה יקרה למשמעת הצבאית, אם צה"ל לא יצליח למלא את המשימה, או שזו תלווה, חלילה, במצב בו חיילים ושוטרים מתעמתים באש חייה ובנשק קר עם מתיישבים ואזרחים אחרים מסרבי פינוי?

Ø האם הפינוי יתבצע בכל מחיר? האם זה כולל הפעלת אש חיה על אזרחים יהודים? הפעלת רכב משוריין וכלים מכניים לצורך מיטוט מבנים? האם פריצת מהומות אלימות, עד כדי הפעלת אש חיה בקו הירוק ובאזורים אחרים של המדינה, כולל בשטחי יש"ע, עלולה להוביל בלי שאיש ירצה בכך, למלחמת אחים?

Ø האם יש קו אדום שבו מחליטים לעצור את הפינוי של ישובים על פי מפת ההתנתקות?

Ø האם העימותים שקרו בחוף תל אביב ביוני 1948 אך בהיקף גדול בהרבה לא עלולים להתרחש כתוצאה צפויה של הפעלת 2 אוגדות על 18 יישובי הרצועה כפי שצה"ל מבין שעליו לבצעה? ראה סימוכין "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004.

11. משמעויות משפטיות הנוגעות לפינוי אזרחים ישראליים, תקדים סיני חוקי היסוד וחקיקה חדשה
Ø האם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוקי יסוד אחרים, כגון חופש העיסוק, והמשתמע מהצהרת העצמאות בהיבטים של המשפט הבינלאומי, אינם אוסרים בתכלית איסור עקירה בכוח של אזרחים מבתים ומישובים שהוקמו כחוק וכדין בהוראותיהן של כל הממשלות הקודמות של מדינת ישראל?

Ø אם יובא עניין העקירה של יישובי יש"ע לפני בתי דין בינלאומיים העוסקים בפשעים נגד האנושות בכלל ובפשעי מלחמה בפרט, האם תוכל מדינת ישראל להתגונן בפני כתב אישום תיאורטי בעקבות פינוי בכוח-אלים של אזרחיה, שיושבו באזורים אלה בהחלטת ממשלה ריבונית, ובשטח, שעל פי החוק הבינלאומי (החלטת המנדט של סן רמו), הוא שטח הנתון תחת נאמנותה של מדינת ישראל עבור העם היהודי?

Ø האם רשאית מדינה להעדיף חקיקה הנובעת מהחלטה פוליטית (כגון טרנספר בכוח), על פני חקיקה בינלאומית בנושא זכויות האדם, האוסרת ביצוע פשעים אלה?

Ø האם רשאית הכנסת לחוקק חוקים שיש בהם מתן הכשר לכאורה, לביצוע פשעים נגד האנושות, כגון טרנספר גירוש "ויישוב מחדש" של אזרחים?

Ø האם תקדים זה של חוק העקירה נגד יהודים, איננו עלול לשמש תקדים גם לעקירתם בעתיד של אזרחים ערביים וגירושם מישראל?

Ø מה דינם של חיילים שיסרבו לפקודת ההתנתקות?

Ø האם פקודה לעקירה או לירי קטלני שיתחייב ממנה, הינה פקודה בלתי חוקית בעליל, שחובתם של החיילים לסרב לה, או שהיא פקודה חוקית?

Ø האם תקדים כפר קאסם, שבו נרצחו עשרות תושבים ערביים במלחמת סיני בפקודה צבאית ישירה, איננו חל על מקרה בו יצטוו מכורח הנסיבות חיילי צה"ל או שוטרים לירות ולהרוג מתיישבים המסרבים לצאת מבתיהם?

12. משמעויות כלכליות ישירות ועקיפות לפינוי ישובים ויישובם מחדש באזורי הארץ השונים
Ø האם בחנה המל"ל את המשמעויות הכלכליות והתקציביות של הפינוי על היבטיו השונים: עלות פיצוי התושבים, בתיהם, נחלותיהם, מפעלים ומתקני תעשיה, מבני ציבור, תשתיות, מקומות מקודשים, בתי כנסת, ולהבדיל בתי עלמין?

Ø מהי המשמעות הכלכלית של העברת מתקני הצבא והביטחון על תקציב המדינה?

Ø מה השפעת הוצאות נלוות אלה להוצאות הישירות של מעבר הצבא מעזה ויו"ש לפי חלופה 4 של המל"ל?

Ø האם מסוגלת מדינת ישראל לממן עלויות כבירות של ההתנתקות, כאשר היא משקיעה כבר היום 10 מיליארד ₪ בגדר הביטחון, במצב של עוני ורעב בקרב מאות אלפים מאזרחיה, ועם שלטון מקומי קורס, שאיננו משלם שכר לעובדיו ולספקים שלו?

13. משמעויות חברתיות של הפינוי, והמאבק הצפוי בו והשפעתו על המורל, הלכידות, והחוסן הלאומי
פינוי יישוביי יש"ע איננו מהלך שניתן לצפות מראש את תוצאותיו. אף אם נצא מההנחה, שתוצאותיו יהיו על פי תקדים ימית (אימות אלים "בעצימות-נמוכה" ללא הרוגים) כותב המסמך צופה את הדברים הבאים:

Ø יועמק השסע בחברה היהודית עד כדי פרוק שותפות רעיונית מלאה בין מגזרי החברה היהודית, והתרסקות הלכידות והחוסן הלאומי.

Ø שבירת עמוד השדרה של הצבור האמוני, חובשי הכיפות הסרוגות, מתיישבי יש"ע והגולן, מסורתיים וחרדים רבים, שהחלו להשתלב בחברה הישראלית, ואשר השבר הנורא שייווצר יוכיח מה שאמרו קיצוני מנהיגיהם: "שאין תוחלת בתנועה הציונית החילונית ובדרך שהיא בחרה מהרצל ועד שרון, להתנתק מהיהדות ומערכיה ולאמץ עבודת אלילים זרה ומנהגי גויים, וכי יש לשוב אל המקורות ולהתנתק מהמדינה ומהצורך להגן עליה ולהשתתף בבניינה.

Ø צפוייה ירידה בנכונות להירתם למשימות לאומיות בצה"ל, בחברה ובכלכלה הישראלית, וצפוייה מגמה של ירידה מהארץ, אף בקרב הציבור האידיאליסטי שנעקר בכוח מאזורי הארץ השונים ביש"ע.

Ø צה"ל חייב לקחת בחשבון, שעמוד השדרה שלו ברמת הפיקוד הקרבי על כל דרגותיו מבוססת על נושאי הדגל בהתיישבות החלוצית ביהודה, שומרון, חבל עזה והגולן וגם בישובים אחרים ברחבי הארץ. אוכלוסייה זו היא הנושאת היום את עול הביטחון, עול ההתיישבות, ושבירתה המוראלית, תצטרף לזו המאפיינת את השבר של אנשי התיישבות העובדת, והתרסקותה של החברה הקיבוצית החלוצית ליישובי נדל"ן.

Ø תיחלש זיקת הציבור היהודי לארץ בשל הייאוש, ולתחושת האובדן הקרבה ובאה, כמו גם חוסר התוחלת של הצעירים מהמנהיגות הקיימת המאכזבת והכושלת.

Ø ישראל כמדינה דינמית ואיתנה, תיחלש עד כדי נכונות לוותר על שטחים נוספים, בייחוד שהממשלה הנוכחית בכלל, והעומד בראשה בפרט, אינם מציבים שום חזון חלופי לחורבן נוראי, המיותר והלא מובן, של חבלי מולדת שלמים, של דורות שלמים שנולדו וחיו ברחבי המולדת. במיוחד כשהממשלה הזו איננה מציבה שום חזון, מלבד חזון של הנשיא בוש, מנהיג זר לישראל, אשר חזונו מסוכן לא פחות, מרעיון ההתנתקות של ראש הממשלה.

Ø ככל שיתגבר הטרור, וההרס שייגרם ממנו לישראל, יבינו אזרחים רבים, שהמחיר ששולם עבור ההתנתקות לא רק שלא הוביל לשלום, ואף לא לרגיעה זמנית מהטרור הרצחני, אלא שימשך ביתר עוצמה תהליך הכרסום בכוח העמידה של הצבור בישראל, ועמן, יגברו הנטיות של ערביי ישראל להכרה גורפת כמיעוט לאומי בישראל, שלא על בסיס האזרחות המקובלת.

Ø צפויה בשלב זה או אחר הכרזה של ערביי ישראל על אוטונומיה בפועל בשטחי המטרופולין הגדולים (ראה מסמך ארנון סופר ) עד כדי אירידנטה גמורה ופעולות טרור נגד המגזר היהודי, כולל דרישות לזכות השיבה למאות הכפרים הנטושים מאז 1948.

המלצות וסיכומים

Ø תוכנית ההתנתקות במתכונתה הנוכחית היא תוכנית מסוכנת ביותר לביטחונם המיידי של אזרחי ישראל, לקיומה של המדינה ולעתיד המפעל הציוני כולו בארץ ישראל.

Ø התוכנית איננה מלווה, ולו בתוצאה חיובית צפויה אחת, ממנה ישראל עשויה לצאת נשכרת, בתמורה למחיר המחריד אותו היא עלולה לשלם אם אכן תבוצע.

Ø אין במיתווה המל"ל כל התייחסות, ואף לא ראייה כוללת של המשמעויות מרחיקות הלכת של תוכנית ההתנתקות ביחס לזכויות היסוד של ישראל במשפט הבינלאומי, לא רק על "השטחים", אלא אף על מה שישראלים רבים סבורים שהם בריבונות ישראל - "שטחי הקו הירוק", שהם קווי שביתת הנשק של 1949 שגם אותם אין הערבים מקבלים כקו גבול לגיטימי ומוכר של ישראל.

Ø ההתנתקות היא על פי כל הקריטריונים במשפט הבינלאומי הליך בעייתי ביותר הכרוך לכאורה באפשרות לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות באזרחי ישראל.

Ø תוכנית המל"ל, כפי שגם האמריקנים העירו, כוללת "חורים שחורים" רבים, לחלקם יש התייחסות במסמך המל"ל, ואחרים הוצגו במסמך זה בהרחבה המרבית המתאפשרת מהיקף זה של מחקר.

Ø די ברשימה הבאה מתוך "טעון בירור" שהציג האלוף גיורא איילנד, כדי לעמוד על חומרת הכשלים המוּבְנים במסמך זה: ציטוט מסימוכין

Ø "עם מי מדברים בעזה ועל מה?"

Ø "מה בעניין שדה התעופה בדהנייה והנמל בעזה?"

Ø "האם האבחנה בין שטחי A, B ,C ממשיכה לחול?"

Ø מה ההשפעה של התוכנית על ערביי ישראל?"

Ø "מה היחס והזיקה של התוכנית לחזון בוש ומפת הדרכים?"

Ø תוכנית המל"ל איננה מתייחסת לשום חזון פנים ישראלי, ציוני או יהודי, אלא מתייחסת לחזון בוש כמוטיב מרכזי של התוכנית.

Ø המל"ל איננה מתייחסת לשום סיכון קיומי הנובע מהתוכנית ואיננה מציבה שום תוכנית-מענה-לסיכונים Contingency Plan למקרה של קריסת ההתנתקות, ואף לא משרטטת לקברניטים קווים אדומים למקרה בו ינסו ארגוני חבלה לבנוניים ואחרים להשתלט על הרצועה. עובדה מדאיגה היא, שלפי פרסומים, דווקא ארה"ב היא זו שמעלה את השאלות הללו על ראש דאגותיה, בנוגע לתוכנית אותה ישראל יזמה, לכאורה עבור האינטרסים שלה. התעלמות זאת של המל"ל מענייניים קיומיים של ישראל אומרת דרשני! לא ייתכן שמועצה כה חשובה עם מירב המשאבים המושקעים בה תוציא מסמכים שטחיים ובלא להיעזר במתודולוגיה ידועה בישראל לנושא הביטחון הלאומי -

המערכת הממשלית של הביטחון הלאומי מאת בנימין עמידרור מערכות 275 אוגוסט 1980.

Ø זאת ועוד, מתקבל רושם שעורכי התוכנית בקשו להלל "יתרונות" שלה בנושאים הידועים כבעייתיים מהעבר הקרוב של ישראל:

o "צפוי הישג לישראל בעיקר מבחינת הלגיטימציה הבינלאומית" קובעת המל"ל, אלא שהיא מסייגת אפילו נושא פעוט זה במילים: "אלא שהישג זה הוא זמני ויוכל להתכרסם אם יחזרו המראות של ילד מול טנק וכו'".. סוף ציטוט.

Ø מדאיגה במיוחד ההתייחסות של המל"ל לנושא ציר פילדלפי, ועוד יותר, מצערת העובדה שמפקד העבר המהולל, האלוף במיל. אריאל שרון, מתעלם ושוכח מה קרה במלחמת ההתשה בכלל, ובקרבות מלחמת יום הכיפורים בפרט, לכוחות צה"ל שנעו על צירי התעלה בדרך למוצבי טמפו – אורקל, שמדרום לפורט סעיד. אם נתעלם מפני השטח השונים בציר פילדלפי, מאלה בהם נעו כוחות השיריון והחי"ר של צה"ל, כל שאר הנסיבות והתנאים יהיו דומים לאלה שהתרחשו בציר התעלה הצפוני: ירי טילים ממערב לתעלה, ממזרחה, מארבי אש, מיקוש ומטעני צד של הקומנדו המצרי שהיה צולח בלילה את התעלה ואורב לטנקים ולזחל"מים של צה"ל שנעו צפונה והפכו את הדרך למעוזים לציר מוות. הוא הדבר הצפוי לכוחות צה"ל שיצטרכו לאבטח את ציר פילדלפי. לדעת הח"מ, אבטחת הציר והרחבתו לא נועדו לצרכיי הגנת ישראל, אלא להגנת מצרים עצמה, על פי דרישתה מהאמריקנים, וכדי שצה"ל ישמש כשומרי הגבול המצרי, זאת, במטרה למנוע את כניסת הפלשתינים לסיני, ולעצור את התפשטות המדינה הפלשתינית לתוך שטחיהם; (דבר העלול לסכן את המשטר המצרי ולאפשר חבירה של החמאס והג'יהאד עם ארגוני האחים המוסלמים במצרים).

Ø כל השנים לא מנעה מצרים במתכוון את כניסת אמצעי הלחימה מהמנהרות לשטח הרצועה, ואין שום סיבה שישראל תשפוך דמה למטרה מצרית. לו רצו המצרים, יכלו למנוע את חפירת המנהרות והברחות הנשק, בקלות. אלא שמוברק מוכן לקבל את ההתנתקות רק אם ישראל תמשיך לשמור עבורה על ציר פילדלפי.

Ø אם ישראל תסתלק מהרצועה למרות הכל, אין טעם מבצעי כלשהו להמשך הכנסתם של חיילי צה"ל למטווח נע של מאות מחבלים שיצויידו בטילי סאגר, מטולי ארפיג'י, מוקשי כלימגור ושאר כלי משחית, בדיוק כפי שקרה לעיל. בתוספת הניסיון שרכש החיזבללה בלבנון בפיצוץ טנקי המרכבה של צה"ל המדובר ברצועת ביטחון מספר 2 עם אבדות כבדות והמשך חיכוך עם הפלשתינים, בניגוד לציפיות ולאשליות של המל"ל שהיציאה מעזה תקטין את החיכוך. וממילא, אם תצא ישראל מהרצועה, הריי הנשק הכבד יגיע אל המחבלים דרך נמל עזה בספינות דוגמת קארין A. ישראל, אלא אם תרצה לפתוח במלחמה נגד המדינה הפלשתינית העצמאית, תאלץ לעצור ולבדוק כל כלי שיט שייכנס לנמל. במצב הזה במקום החיכוך אותו רצו חכמי המל"ל למנוע ביבשה – יתרחש החיכוך הזה בים, בתוספת להשלכות הבינלאומיות הקשות שיתלוו לכך. וכמובן, יופעל לחץ כבד על כך שישראל תפתח את שדה התעופה בדהנייה לטיסות סדירות של פלשתין החופשית, ומי הצליח בעבר לבדוק האם מחבלים ואמל"ח לא נכנסו לרצועה? הלא ידוע הדבר שערפאת הבריח במכוניותיו, במטוסיו וברכביו נשק ומחבלים ככל שהשיגה ידו.

Ø דברים אלה מוכיחים כי אלה שנדרשים לשמש מועצה ממשלית לביטחון לאומי אינם משקיעים את המאמץ הראויי, האינטלקט והמחשבה על מנת לתת מענה ראוי ואובייקטיבי לראש הממשלה בנושאים הקריטיים העומדים על הפרק. מתקבל רושם שהמל"ל מבקש לרצות את ראש הממשלה בתוכנית התנתקות ולא להציג חלופות שיעדן הצגת תסריטים ריאליים לאלה שעלולים להתרחש לאחר יישום תוכנית ההתנתקות.

Ø כותב המסמך מציע לדרג המדיני לדחות על הסף את תוכנית ההתנתקות בשל הסיכונים הגדולים הכרוכים בה ולבחור חלופה אחרת.

Ø מתקבל רושם שתוכניתו של ראש הממשלה שרון, אף כי בבסיסה קיימת כוונה חיובית להשאיר בידי ישראל חלק מסוים משטחי יהודה ושומרון, בתמורה לוויתור על החלק האחר לידי הפלשתינים, הרי מובן מאליו שכוונה זו תיתקל בהתנגדות עזה, הן מצדם שלל האמריקנים, הערבים , האו"מ ואירופה, וגם מקרב חלק מתושבי ישראל היהודיים. כאן צריך ראש הממשלה להסביר לציבור – האם הוא מוכן ללכת לעימות עם האמריקנים בשאלה זו כדי לקבוע מה יישאר בידי ישראל לצמיתות ויירשם כחוק יסוד של הכנסת?!

Ø לו התחייב ראש הממשלה לספח לישראל ולו אף 30 עד 40 אחוזים מכלל שטחי יש"ע, ולהתמודד, מלוכד עם כל הציבור בישראל, אל מול ההתנגדות הבינלאומית הצפויה, או אז אפשר והיה לתוכנית זו סיכויי הצלחה כלשהם, בתנאי שהטרור יחד עם יוזמיו – הרשות הפלשתינית – ימוגר ויסולק מהארץ.

Ø בנסיבות בהן אנשי תוניס ברשות הפלשתינית יסולקו מהארץ, ניתן להערכת הכותב, להגיע להסדר סביר עם ביטחון לשני הצדדים, כולל מו"מ שייפתח על בסיס תוכניתו של מנחם בגין בהסכמי קמפ-דייוד משנת 1978.

Ø כ להסכם כזה חייב לבטל סופית ובצורה מוחלטת בחוק את הסכמי אוסלו ונלוויהם.

Ø לחילופין, בשל רמת הסיכונים הגבוהה והתוצאות הצפויות מומלץ לא להפעיל את תוכנית ההתנתקות ולחתור להכרעה צבאית שבעקבותיה ניתן להגיע להסדרי שלום ובתנאים שישראל תוכל לבסס את מעמדה באזור כמדינה יהודית.

נספחים
נספח א'
המועצה לביטחון לאומי

הוקמה בחודש מרץ 1999 על בסיס החלטת הממשלה מס' 4889.

יעוד המל"ל:

לשמש גוף המטה לראש הממשלה ולממשלה בנושא ביטחון לאומי.

סמכות:

המועצה שואבת את סמכותה מהממשלה ופועלת לפי הנחיות ראש הממשלה. יושב ראש

המועצה כפוף במישרין לראש הממשלה, ומשמש גם יועץ ראש הממשלה לביטחון לאומי.

תפקידים:

א. לקיים פורום ייעוץ בכיר לראש הממשלה ולממשלה בנושא ביטחון לאומי.

ב. לרכז הערכה אינטגרטיבית של תהליכים ומגמות בתחום הביטחון הלאומי על כל

רבדיו.

ג. לאכוון עבודת מטה אינטגרטיבית בין המשרדים והגופים העוסקים בביטחון לאומי

לצורך קבלת תשומותיהם בתחומי אחריותם ובמטרה להגביר את התיאום והאינטגרציה

ביניהם.

ד. להכין דיונים של הממשלה, של ועדת השרים לענייני בטחון לאומי ושל ראש

הממשלה ולתדרך את ועדות הכנסת בנושאים אלו עפ"י הנחיית ראש הממשלה.

ה. להמליץ לממשלה על מדיניות בנושאי ביטחון לאומי.

ו. לתכנן בראיה ארוכת טווח את מרכיבי הביטחון הלאומי, בהסתייע גם בגורמי

התכנון הקיימים במשרדים ובגופים הממלכתיים העוסקים בביטחון לאומי.

ז. לעקוב ולעדכן אחר הפעילות ומימוש ההחלטות בנושא ביטחון לאומי.

ח. לקיים קשרי תיאום ושיתוף פעולה עם גורמי ביטחון לאומי מקבילים במדינות

נבחרות ,בתיאום עם משרד החוץ ונציגויותיו ברחבי תבל, כמקובל.

מבנה המל"ל:

יו"ר המועצה לביטחון לאומי ויועץ ראה"ם לבטחון לאומי מר אפרים הלוי

האגף למדיניות ביטחון. בראשות המשנה לראש המל"ל מר ישראל מיכאלי

האגף למדיניות חוץ. מ"מ ר' האגף - ד"ר צ'ק פרייליך

האגף למדיניות חברה ותשתיות. - בראשות ד"ר ראובן גל

האגף ללוחמה בטרור (מטה לוט"ר) - בראשות רמ"ט לוט"ר תא"ל מיל. דני ארדיטי

אגף לארגון ותפעול - בראשות גב' רונית ירדן

יועץ כלכלי - ד"ר זלמן שיפר

יועץ משפטי

דרכי התקשרות למל"ל:

המועצה לביטחון לאומי, ת.ד. 3003, רמת השרון 47130.

טלפון: 03-5486061-3

נספח ב'
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4769-00.html?tag=11-38-05&au=True

דמוגרפיה ומתימטיקה

נבואות האימים על שינוי המאזן הדמוגרפי הופרכו בעבר, פעם אחר פעם * שימוש במודל מתמטי ריאלי מלמד, כי דין הנבואות השחורות העכשוויות - זהה

ד"ר אברהם בן-עזרא

רבות נכתב עד כה על אודות "הסכנה הדמוגרפית" - נכון יותר לכנות מצב זה "סיכון" ולא "סכנה" - בין אם על-ידי פובליציסטים, מקצועיים או אף חובבים, ובין על-ידי אנשי אקדמיה שצירפו לכתביהם גרפים וטבלאות, אולי כדי לתת צביון מדעי לתוכן מאמריהם.

המשותף כמעט לכל החומר שפורסם בתחום זה, הוא כי הכותבים ניבאו שחורות, וכי נבואותיהם לא נתקיימו: תמיד, מסיבה זו או אחרת, המציאות טפחה על-פני המנבאים את העתיד והוכח כי לשווא הוזהרנו.

במודעה שפורסמה בעיתונות הישראלית על-ידי "עמותת התקווה" ("מעריב", 30 ינואר 2004), נכללו הנתונים הבאים:

- בשנת 1922 שיעור היהודים בארץ (ממערב לירדן) מכלל האוכלוסיה היה 11.3%.

- בשנת 1948 שיעור היהודים בארץ מכלל האוכלוסיה היה 34.2%.

- בשנת 1952 שיעור היהודים בארץ מכלל האוכלוסיה היה 50.0%.

- משנת 1967 ועד היום, שיעור היהודים בתוך תחומי הקו הירוק עומד על כ- 80% וממערב לירדן כ-60%, ובשנת 2003 אחוז היהודים מכלל האוכלוסיה בקו הירוק היה 81.8% וממערב לירדן 59.3%.

בטרם ניתוח תחזית האוכלוסין, אציין כי התחזיות הללו הן עניין למקצוענים, בהיותן בעלות חשיבות ושימוש מעבר לנושא הפוליטי החם. בתכנון עירוני ואזורי, חובה על צוות התכנון להתחשב בתחזיות אוכלוסין ריאליות עד כמה שהדבר ניתן, וטעות דרסטית בתחזית גוררת בעקבותיה כשלי תכנון וגורמת לנזקים מהותיים לציבור. כביש צר מדי בדרך עירונית מעיד על שגיאה בתהליך התכנון העירוני, בדיוק כמו שנתיב מוצף מים וסחף מדי עונה גשומה, מעיד על שגיאה תכנונית בהנדסה אזרחית.

מפרסמי המודעה הנזכרת מנו כמה סיבות לשגיאת התחזית, ביניהן אי התחשבות בעלייה ובהגירה פנימית, וייאמר מיד כי אכן הצדק עימם; בחישובי תחזית יש לקחת בחשבון את כל המרכיבים המשפיעים על התהליך, לרבות גורמים שהסטייה לגביהם היא גדולה ואי הוודאות רב. התעלמות מחלק מהגורמים הינה טעות והטעייה, במיוחד היות שידוע כי ההגירה בארצנו היא בת חשיבות והשפעה ניכרים.

בנוסף, נטענה על-ידי עמותת התקווה טענה נכונה, כי קצב הריבוי הטבעי אצל הערבים נבלם עם הזמן, ובמחקרים השונים בלימה זו לא נלקחה כלל בחשבון.

בבחינת שיעורי הגידול הטבעי נמצא כי כיום שיעור זה גדול אצל כלל האוכלוסייה הערבית בערך פי 2 מאצל כלל האוכלוסייה היהודית, אלא שבעוד שההבדלים בקרב הערבים בין תושבי יש"ע לבין תושבי השטח שבקו הירוק הוא לא גדול , הרי לגבי היהודים - הפער בין קבוצת האוכלוסייה הדתית והחרדית מצד אחד, לבין האחרים, הוא יותר גדול, דבר שכל מי שלומד סטטיסטיקה או אף טורים גיאומטריים בבית הספר התיכון במגמה ריאלית, יבין כי צריך להביא אותו בחשבון.

דבר זה לא נעשה כלל במחקרים ובמאמרים, אולי בשל היעדר נתונים בדבר הבדלי שיעורי הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית. ההתייחסות לאוכלוסייה היהודית היא תמיד כאל קבוצה הומוגנית אחת, מבלי להפריד בין דתיים לחילונים, אף על פי שמבחינת שיעורי הילודה יש ביניהם הבדלים ניכרים וההבדלים הם כאמור בני השפעה על התוצאה. לקיחת ממוצע לכלל היהודים במדינה ומצד שני לכלל הערבים במדינה, מהווה שימוש במודל מתמטי שהוא רחוק מהמציאות, ולבטח פחות טוב מהמודל המוצע כאן; הבסיס לחישוב הנכון הוא צריך להיות לפי הערכת מנה של טור גיאומטרי עולה, מדי שנה, לכל קבוצת אוכלוסייה. בקרב האוכלוסייה היהודית יש לקחת בחשבון את ההבדלים המהותיים בהרגלי החיים הקיימים בין הדתיים והחרדים מזה, אשר בקרבם שיעור הילודה גבוה במיוחד, לבין האוכלוסייה החילונית. מודל המתחשב בכולם כבקבוצה הומוגנית אחת מבחינה זו, הוא יותר רחוק מהמציאות ואינו מתאים.

לשם המחשה בלבד, יוצגו על-פי אותם נתונים בסיסיים - תוצאות החישובים בשתי השיטות: בתחילה החישוב המדוייק יותר, המתחשב בהבדלי הילודה בין דתיים לחילונים בחברה היהודית, ולאחר מכן החישוב השכיח לפי המודל המתייחס לכלל האוכלוסייה היהודית כמקשה אחת (וכך גם לכלל האוכלוסייה הערבית).

עוד ייאמר כי הפרדה לקבוצות משנה רק בקרב הערבים, בין ערביי הקו הירוק לבין ערביי יש"ע, מבלי להפריד לקבוצות את התושבים היהודים, דבר שאף הוא מקובל בקרב עורכי הסקרים, מעוותת עוד יותר את התוצאות לכיוון האדרת הסיכון הדמוגרפי.

להלן דוגמת חישוב, לפי הנתונים הזהירים הבאים:

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה הערבית בקו הירוק לשנה היא 1.050 ובהתאם לכך, להלן התחזית המחושבת על-פי הנוסחה לגידול הנדסי: בשנת 2003 1.2 מיליון נפש; בשנת 2023 - 3.2 מיליון נפש; בשנת 2043 - 8.4 מיליון נפש; בשנת 2063 - 22 מיליון נפש; ובשנת 2083 תגיע האוכלוסיה לפי חישוב זה ל - 59 מיליון נפש.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה הערבית ביש"ע היא 1.070, ובהתאם לכך, להלן התוצאות במיליוני נפש: בשנת 2003 - 2.5; בשנת 2043 - 7.9; בשנת 2043 - 37.4; בשנת 2063 - 135; ובשנת 2083 - 560.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה היהודית החילונית היא 1.026, ולהלן התוצאות במיליוני נפש: בשנת 2003 - 4.1; בשנת 2023 - 6.7; בשנת 2043 - 11.4; בשנת 2063 - 19; ובשנת 2083 32 מיליון נפש.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה החרדית/דתית היא 1.081, ולהלן תוצאות החישוב: בשנת 2003 - 1.3 מיליון נפש; בשנת 2023 - 6.2 מיליון נפש; בשנת 2043 - 29.3 מיליון נפש; בשנת 2063 - 139 מיליון נפש; ובשנת 2083 661 מיליון נפש.

עינינו הרואות כי המיעוט הדתי-חרדי הוא בעל השפעה דומיננטית כשהוא מופרד מכלל האוכלוסיה היהודית, בשל תכונותיו השונות, ומשלב מסוים - והלאה ללא סוף - הנטייה היא לרוב יהודי הולך וגובר בזכות קבוצה קטנה יחסית, שלגביה מנת הטור יותר גדולה, ולפיכך, אם נכונה ההשערה כי בקרב החרדים שיעורי הילודה הם הכי גבוהים, הרי בזכותם מובטח רוב יהודי בהתאם לדוגמת החישוב לעיל.

אותם נתונים - אך ללא הפרדה לקבוצות - יביאונו למסקנה הפוכה, שכאמור אינה נכונה מתמטית, או לכל הפחות ייאמר בבטחה כי היא רחוקה יותר מהמציאות, בהיותה מושתתת על מודל מתאים פחות, ולהלן תוצאות החישוב:

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה הערבית בממוצע כללי - 1.063, ולפיכך מניין האוכלוסין המחושב הוא כלהלן: בשנת 2003 - 3.7 מיליון נפש; בשנת 2023 - 12.6 מיליון נפש; בשנת 2043 - 43 מיליון נפש; בשנת 2063 - 145 מיליון נפש; ובשנת 2083 תמנה האוכלוסיה הערבית 491 מיליון נפש.

- מנת הטור הגיאומטרי של גידול האוכלוסיה היהודית בממוצע כללי - 1.039, ולפיכך אלו התוצאות: בשנת 2003 - 5.4 מיליון נפש; בשנת 2023 - 11.6 מיליון נפש; בשנת 2043 - 25 מיליון נפש; בשנת 2063 - 54 מיליון נפש;, ובשנת 2083 - רק 115 מיליון נפש; וההבדלים ברורים...

החישוב על-פי הטבלה השניה מראה תחזית שחורה לעתיד המדינה היהודית, וזאת רק בגלל שימוש במודל מתימטי בלתי תואם, או - בכל מקרה - פחות מתאים.

החישוב על-פי הטבלה הראשונה - הריאלית יותר - אופטימית הרבה יותר מבחינת עתידה של ישראל כמדינה יהודית; וכל זאת, בטרם לקחנו בחשבון נתונים אפשריים של הגירה ועליה, שינויים באורחות החיים ואת מגמת בלימת אחוז גידול הילודה בקרב הערבים, כפי שמראים ניתוחים סטטיסטיים הנגישים לכל דכפין.

_______
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, מתכנן עירוני, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.

נספח ג' ביקורת טיוטת תוכנית ההתנתקות של המל"ל
מקורות: בן כספית בכתבה "ההתנתקות – המסמך המלא", מעריב יום ה' 11-3-2004.

הטיוטה אותה הגיש האלוף איילנד, לפי הפרסום הנ"ל, מעידה כפי שצוין, מעידה על גישה שטחית לנושא כה קרדינלי ובעל סיכונים רבים, מעבר למה שהחברה הישראלית הכירה בעבר. במבוא למסמך תחת הכותרת "האתגרים" מונה האלוף איילנד את הנושאים הבאים:

Ø שפור מצב הביטחון לאורך זמן

Ø מניעת שסע גדול בעם

Ø גיוס תמיכה בינלאומית

Ø אי פגיעה בחובת הפלשתינים ליישם את השלב הראשון של מפת הדרכים

Ø יצירת תחושת הפסד אצל הרשות הפלשתינית אל מול אלטרנטיבה של הסדר

Ø גיוס שיתוף פעולה (לפחות פסיבי) של מצרים וירדן

Ø צמצום דימוי של נסיגה תחת אש

Ø מחיר כלכלי סביר (לאורך זמן)

לאור מדדים אלה הגישה המועצה לביטחון לאומי טיוטה לא סופית שמציגה בפני ראש הממשלה את החלופות השונות בכל נושא, כולל ניתוח הסוגיות המשפטיות והכלכליות הנגזרות מההתנתקות. לדברי העיתונאי בן כספית: "החשיבות של הטיוטה הנוכחית היא בכך שיש בה המלצה בכל תחום, בצירוף החלופות הראויות והמתאימות ביותר, לדעת הצוות של האלוף גיורא איילנד". סוף ציטוט.

Ø כותרות המסמך:

o "הבתים לא יהרסו" – בעזה המליצה המועצה על פינוי מלא של כל הרצועה, למעט שלושת הישובים הצפוניים (דוגית, אלי סיני וניסנית) וציר פילדלפי. לגבי ציר זה מומלץ לא רק להשאירו בידי ישראל אלא אף להרחיבו. מומלץ לא להשאיר כוחות צבאיים ברצועה, לא להרוס את תשתיות הישובים הישראליים שיפונו, אלא לעשות מאמץ להעבירם "למישהו" (המירכאות הן במקור! י.ב.ה) ולפנות את גוש קטיף בשלמותו.

Ø "בכל דרך צפויה התנגדות עזה של המתיישבים לתוכנית וליישומה". במסמך מוסבר, לדברי כספית, "כי קיים פוטנציאל להתנגדות אלימה לפינוי, תוך הבדל בין אזור עזה לבין איזור יהודה ושומרון, הקשור בלגיטימיות של המהלך בציבור הישראלי" סוף ציטוט.

הערת המחבר" מעימות תוכן ההמלצות הללו עם הדברים שאותו עיתונאי פרסם ב העיתונאי בן כספית בכתבה "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004 - עולה תמונה שונה לחלוטין :

Ø ציטוט: "לדעת ראש הממשלה יש לצאת מכל סיני כולל ציר פילדלפי ולהותיר את מצרים אחראית על המתרחש בהר הגעש העזתי בן לילה, בלי בג"ץ, בצלם או שלום עכשיו" סוף ציטוט.

Ø "החבילה" היא מונח אותו מגדיר העיתונאי כלקוח מהלקסיקון של הוגה התוכנית, והא מתארת מיתווה שבו: "כאב הראש נודד ממצחו של רון אל בין עיניו של מובארק. המנהרות, ההברחות, הסמים, הנשים, אמצעי הלחימה, הטילים, חומרי הנפץ, המטיפים טילי הקאסאם, המרגמות, שייח יאסין, רנתיסי, אבו סמהדנה – כל אלה באריזה טחת להלן 'החבילה', עוברים למצרים. ישראל, בינתיים, מתבצרת מאחורי הגדר, מגדירה מחדש תג מחיר לכל פצצת מרגמה (בהסכמה אמריקנית) ומקווה לטוב. הגנרל עומר סולימאן אמור להתעסק מעכשיו עם כל הבעיות. מה הפלא ששנתו נודדת בלילות האחרונים". סוף ציטוט של כספית – לא ברור אם זוהי מחשבתו של ראש הממשלה, והאם הגיגים אלה עברו כפי שעברו אל מערכת הביטחון וצמרת צה"ל כפי שיתואר בהמשך. עוד מציין כספית שהמצרים אינם טיפשים וכי מצרים הבהירה לאמריקנים: "לא יקום ולא יהיה! והם מצידם מבטיחים בשם הפלשתינים (ערפאת ודחלאן) שלא יהיה כאוס ברצועה לאחר הפינוי, ולא יתנו אותה לחמאס, לא תהיה הפקרות" סוף ציטוט.

לפי כספית ביום ג' 17 לפברואר 2004 נפגש רוה"מ מול סוללה של קברניט הביטחון של ישראל ושאל אותם: "מה יקרה אם לא נשלוט במעברים ונצא מפילדלפי? הרי כך נוכל להסיר באמת מעצמנו את האחריות על האוכלוסייה וגורלה. שרון אהב את הרעיון (ראה לעיל) ואם נתעלם מתיאורו הציורי של כספית, את תגובת הגנרלים, אומר לו שר הביטחון מופאז כי במקרה כזה תהפוך עזה למעגן אחד גדול של "קארין איי" ודומותיה. רק האלוף קפלינסקי (פיקוד מרכז) הביע תמיכה ברעיון זה גם במהלך הקרוי בפי היזמים: "מהלך דו-קוטבי" לא רק בעזה אלא גם ביהודה ושומרון. ציטוט: "זבנג וגמרנו" – מה הפלא מתאר כספית: הגדה היא החצר האחורית של קפלינסקי. כדבריו: "הוא היה מאוד רוצה לקצר קווים ולהתכנס אל מאחורי הגדר, אלא שהבעיה עכשיו שהוא במיעוט". סוף ציטוט. האירוע הזה הוגדר על ידי כמה ממשתתפיו "כמפגש היסטורי" אחרים שנטלו חלק בישיבה הרגישו מנוצלים כי לדעתם שרון הגיע לפגישה לאחר שחרי שהחליט – לא לפני. הם הבינו שהם מדברים אל הפרוטוקול אותו לא יקרא איש לעולם. שרון עשה בהם בעזה "מעשה ברק" בלבנון. תחושה דקה של "דז'ה וו". וממשיך כספית לתאר את המפגש ואת קווי המיתאר של ההתנתקות:

Ø "יוצאים מעזה –כל עזה – 3 הישובים ופילדלפי מתנדנדים", כדבריו.

Ø "לא נותנים לפלשתינים נמל ימי או שדה תעופה"

Ø "משעים את המהלך ביו"ש"

Ø "קובעים דד-ליין עד סוף השנה"

Ø "מבצעים את המהלך בבת אחת ולא במדורג"

Ø "לא מפנים ישוב ונחים אלא יוצאים למבצע פינוי גדול, רחב, לאומי"

Ø "הישובים לא יפונו בו זמנית, אלא זה אחר זה, במהירות וביעילות"

Ø "במהלך הפינוי מנתקים את הרצועה, לא מאפשרים לאף אחד להגיע, סוגרים את הכבישים, חוסמים דרכי גישה"

Ø "מגייסים מילואים"

Ø "עושים הכל כדי למנוע מעשרות אלפי אחיהם של תושבי גוש קטיף מיו"ש לבוא ולכבול עצמם לבתים המועדים לפינוי"

Ø "צה"ל במקביל, פועל ברצועה, תופס נקודות אסטרטגיות, טס בהמוניו מעל לשטח, מוודא שהחמאס לא ינצל את היציאה לזנב בנו"

Ø "עושה הכל כדי שלא יחזור אפקט המנוסה מלבנון"

Ø "אולי יוצא למבצע רחב היקף נגד החמאס ערב היציאה או בעקבותיה – להגיד שניצחנו ולברוח".

סוף ציטוט של העיתונאי מדברים שהודלפו לו בפגישה של המל"ל וצמרת צה"ל עם רוה"מ.

Ø נספח ד' להלן היא סימולציה המתארת, על יסוד ההנחות של קווי המיתאר הנ"ל של ההתנתקות, כיצד עלול המהלך להתבצע והן תוצאות אפשריות שלו. מסתבר, לאור פרסומים אמנון לורד, מקור ראשון בכתבה: "יוצאים רע", גיליון 5-3-200 ודבריו של סגן שרת החינוך הנדל בעניין הרס הבתים בגוש קטיף, החליט מי שהחליט כי אין הורסים את התשתיות של הישובים אלא עושים מאמץ להעבירם "למישהו". לא ברור אם הכוונה להרוס את הבתים ולהשאיר את התשתיות שלמות או להרוס הכל – חוץ מתשתית הקשורה לרשות הפלשתינית. לא ברור אם בכוונת שרון לחזור על הרס ימית או לקבל פיצוי כספי כלשהו עבור הנכסים הישראלים בשווי מיליארדי דולרים. יש לתת את הדעת על כך שההשתלטות על הנכסים הישראלים בשלמותם יהיו לה השלכות בנקודות הבאות:

Ø לראשונה יציגו הפלשתינים הצלחה צבאית המלווה בתוצאות חיוביות מבחינתם, בהשתלטות על שטח ועל נכסים קרקעיים שהשאיר אחריו האויב הציוני המובס. זו תהיה הוכחת-קיום לנכונות המאבק המזוין כפי שמתואר באמנה הפלשתינאית ואישור לאמינותה של תיאורית השלבים להמשך חיסולה של מדינת ישראל.

Ø בהיבט הצבאי והטרוריסטי של פינוי הנכסים בשלמותם, אזור זה יתמלא מיידית ויחולק בין ארגוני החבלה של הרשות הפלשתינאית לפי מפתח שיקבע בכוח או בהסכמה ביניהם. האזור ישמש מיידית לצורך הפעלת מערך ארטילרי (טילים, רקטות, מרגמות ובהמשך תותחי שדה וארטילריית נ"מ) נגד יישובי הנגב, ובהמשך, עם כניסתם הצפויה של אנשי החיזבללה והמשמרות האירניים לשטח, ישמשו הישובים היהודיים הנטושים, בנוסף ליישובים הערביים הצפופים ברצועה, כמחסה אסטרטגי ובסיס יציאה לפעולות טרור נגד ישראל. בדומה לתקדים הלבנוני, גם ברצועה ינהיגו ארגוני החיזבללה-פלשתין את שיטת האכיפה-האסטרטגית המונעת מישראל תגובה נגד מחבלים, תשתיות ואמצעי לחימה שלהם הממוקמים בלב אוכלוסייה אזרחית צפופה. כזכור אוכפת האסטרטגיה האיראנית-חיזבללאית הזו על ישראל הבלגה מרבית , מונעת תגובה ראויה על התגרות האויב, והיא שוחקת בהתמדה את כושר ההרתעה של ישראל נגד ארגון הטרור הלבנוני. יש לקחת בחשבון הרעה דרמטית במצב הביטחון של ישראל, לא רק ברמת הביטחון האישית של תושבי הנגב, אלא באיום ישיר על מרחב המרכז דרום הארץ ועל כל מתקניו החיוניים – בדיוק לפי האיום הישיר הקיים היום מגבול הצפון עד אזור חדרה ונתניה.

נספח ד' סימולציה של קווי המיתאר לתוכנית ההתנתקות
הערה: נספח זה מבוסס על קווי המיתאר כפי שפורסמו על יד העיתונאי בן כספית העיתונאי בן כספית בכתבה "החבילה" מעריב של ערב שבת 20-2-2004 .

הסימולציה כוללת התייחסות בצירי הזמן הרלבנטיים, הן לכוונה המקורית להשלים את הפינוי עד סוף 2004, והן לאימות של כוונה זו וליישומה הקרוב - מתוך דברים שאמרה חברת הכנסת דליה איציק בתוכנית "פוליטיקה" 17 למרץ 2004, לפיה אריאל שרון נחוש לבצע את התוכנית קרוב יותר ממה שמשערים רבים, בלא להירתע מהמכשולים – ועוד השנה. משחק המלחמה והסימולציה לוקחים בחשבון לוח זמנים צפוף ביותר, לאישור בממשלה, בכנסת, ו/או משאל עם, חקיקה מהירה, הכנת תוכניות פינוי ויישוב מחדש של אלפי מתיישבים, הכנת תקציב מינימאלי של 2 מיליארד ₪ ובנסיבות מחמירות והולכות של מצב הביטחון. לפי אלה, כוונת הממשלה בתסריט שלהלן, אם אכן ימומש ויאושר על ידי האמריקנים, עד תום ראש השנה תשס"ה 25 ספטמבר 2004 הרצועה תפונה מיהודים.

==

פרק א' מתווה כללי של תוכנית ההתנתקות

הנחת עבודה של תוכנית ההתנתקות כפי שנמסרה על ידי רוה"מ, מר אריאל שרון, כוללת מהלך בן פעימה אחת להעברת המתנחלים מ- 18 יישובי הרצועה לתחומי מדינת ישראל.

לוח זמנים: פינוי מוחלט של כל מרחב חבל עזה - לא יאוחר מיום שלישי 7 בספטמבר 2004, כשבוע לפני תחילת ראש השנה תשס"ה.

מצ"ב נספח א' מסמך הערכת סיכונים והיערכות חירום למצב בו יתחוללו מהומות ומעשיי איבה ביוזמתם של גורמים קיצוניים מקרב המתנחלים ואוהדיהם בתחומי ישראל ובשטחים.

העברת כ-7500 התושבים על מטלטליהם ורכושם תיעשה מוקדם ככל האפשר עבור אותם מתנחלים שייאותו להתפנות מרצונם לבתים ולנחלות, שהוקצו עבורם ביישובי אזור הנגב וחבל לכיש. בפרק ב' להלן, תתואר הפעילות הנדרשת לפינוי שלא מרצון של גורמים קיצוניים מקרב המתנחלים.

פרק ב' תוכנית מבצעית לפינוי יישוביי חבל עזה

תסריט א' – רוב המתנחלים, 70%, לפי הערכות מבוססות סקרים, ייאותו להתפנות. עבור קבוצת מתנחלים זו, תחילת ההעברה תתבצע לא יאוחר מחודש יולי 2004 או קודם לכן, בכפוף להוראת הדרג המדיני.

תסריט ב' - 30% מהמתנחלים יתפנו מרצון –הפינוי יחל לא יאוחר מתחילת חודש אוגוסט 2004, מיד לאחר גמר פינוי מרצון של תושבים. משך הזמן הארוך יחסית בין המתפנים מרצון, לפינוי בכוח מיועד למטרות הבאות:

להשאיר מינימום של תושבים בשטח כדי לסכל אפשרות של הצטרפות לפעולות ההתנגדות.

לתת למתנגדים זמן לצורך הערכה מחדש של עמדתם.

על מנת לסכל השתלטות מחדש על בתים ומבני ציבור, בידי המתנגדים לפינוי מבפנים ומבחוץ, כל בית שיפונה ייהרס מיידית באמצעות דחפורים או בפיצוץ מבוקר.

כבישים, מבני תעשייה וחממות ייהרסו בשלב ההתנתקות הסופי, כאשר בשלב זה ינותקו תשתיות החשמל, המים והתקשורת.

מתחילת שלב הפינוי בכוח, ינותקו ,תשתיות החשמל, המים והתקשורת מהבתים ומאזורי המגורים, מבני ציבור ובתי כנסת.

במידת הצורך, יפעיל חיל הקשר שיבושים וחסימות לרשתות הסלולריות בכל אזור חבל עזה והסביבה הקרובה.

יש למנוע בכל דרך הפעלת שידורי רדיו פירטיים של ספינות ותחנות יבשתיות, ויש לאתר מיידית משדרים בלתי חוקיים שיופעלו במרחב מדינת ישראל והשטחים.

הוראות מתאימות לשיבוש תקשורת המתנגדים ואוהדיהם יורדו למשרד התקשורת וליחידות האחראיות ללוחמה אלקטרונית באמ"ן – באחריות אג"מ/מטכ"ל - הפעלה בהוראת הרמטכ"ל לפי הנחיות הדרג המדיני.

תסריט ג' –, במצב הגרוע ביותר, פחות מ- 30% מהמתנחלים ייאותו לעזוב מרצון.

בכל מקרה, תחילת פינוי שלא מרצון בכל התסריטים - שין 00:00 יום א' 22 באוגוסט 2004.

כוחות ומשימות:

כוחות לתסריט א', דרכי פעולה לכלל התסריטים: אוגדת עזה סדיר, בתגבור של כ- 500 שוטרי משטרת ישראל, משמר הגבול, ושני צוותי ימ"מ. לכוחות יצוותו תאג"דים, כוחות רפואה והצלה, מכבי אש וייפרסו תאג"דים ובתי חולים שדה במרחב חבל עזה בתאום חר"פ/אוגדת עזה. צוותי חיילות בליווי פסיכולוגים וקציני בריאות הנפש יופעלו בצמוד לכוחות המפנים. הכשרת סגל הפיקוד הצבאי מדרגת מ"פ ומעלה (תוכנית תפנית) תושלם עד תחילת יולי 2004. תרגיל פינוי על יבש ייערך במתקן אדם – ביום אויב – חיילות בסיס הדרכה צריפין, בהיקף שלדי של כוחות הכוללים את כל סגל פיקוד אוגדת עזה, ת"פ מפקדת האוגדה וחר"פ. היקף הסופי של הכוחות ייקבע קרוב למועד פינוי, בכפוף להערכות מצב מעודכנות של פיקוד דרום, השב"כ ומשטרת ישראל. במקרה של התנגדות בכוח הפעלת גז מדמיע בהוראת מג"ד. במקרה ירי של מתנחלים – נסיגה והעברת השליטה לכוחות ימ"מ. הוראות כלליות למקרה של ירי מתנחלים. כל הכוחות בחדל – גם כשיש נפגעים – אין לירות כדי לא להסלים את המצב. ירי יתבצע לכוונות של צלפי ימ"מ למטרות רגל, גוף וראש, לפי הצורך, במגמה לשיתוק גמור של ירי התקפי של מתנחלים בכל מחיר. במקרים קיצוניים בהם יתפתחו חילופי אש כבדים המסכנים את כוחותינו בצורה קיצונית, יש לבצע נסיגה למחסות קרובים, לצורך הרגעת המצב, ולהמשך התייעצויות ולקבלת החלטות מהדרג המדיני. יש לקחת בחשבון התאבדויות של מתיישבים, הצתת מבנים על יושביהם, תוך התפרצות של המון מתפרע בהיקפים חסרי תקדים לעבר אזור הירי. לפי החלטות הדרג המדיני, במקרים קיצוניים של חילופי אש מתמשכים, ומתוך שיקולים לחסכון בחיי אדם, תינתן הוראה לפרוץ לבתים מוכי אש באמצעות דחפורים וירי מבוקר של נק"ל אוטומטי למטרות מוגדרות. באחריות משטרת ישראל להיערך, במקרים של התלהטות רוחות בעקבות נפגעים, לפעולה מסכלת באזורי הארץ השונים כדי לרסן ולסכל תהלוכות, הפגנות, התפרעויות והצתות של מתקנים, מבנים וכלי רכב ברחבי ישראל. במקרים קיצוניים תופעל הצנזורה הצבאית במתכונת חירום כדי לעצור שידורים של רשתות זרות מאזורי לחימה נגד המתיישבים והמתפרעים. על רשתות הטלביזיה והרדיו המקומיות יופעלו צווי איסור פרסום, והכרזה על שטחי חבל עזה כולו כשטח צבאי סגור. יש להפעיל בהיקף אזורי הפינוי של יישובי הרצועה, חגורה פעילה של כוחות משימה לסיכול פח"ע של הארגונים הפלשתיניים בעת הפינוי. החגורה הפעילה של הכוחות לא תשתתף בפינוי בפועל והיא תורכב בעיקרה מכוחות מילואים שיתושאלו לצורך זה בשיחות אישיות עם מפקדיהם. חיילים שיסרבו סירוב פסיבי יישלחו למשימות מחוץ לרצועה, ובאחריות המפקדים לאתר קצינים ומפקדים העלולים להפריע למהלך הפנוי, בין אם באורח פסיבי ובין אם בהשתתפות פעילה.



משימות

סדר הפינוי: להלן סדר קיפול יישוביי הרצועה, מספר התושבים המשוער בכל ישוב, ולוח זמנים של יום אחד עד יומיים לקיפול כל אחד מקבוצות היישובים כלהלן:

נצרים-450, כפר דרום-250 - קיפול נצרים וכפר דרום, המופרדים מגוש קטיף ויישובי צפון הרצועה, ייעשה במהלך אחד נפרד משאר הישובים. לוח זמנים להפעלה: מוצ"ש 21 באוגוסט 2004 בשעה 00:00.

החלפת כוחות לריענון, פינוי נפגעים – הערכת מצב של אוגדת עזה אג"מ.מטכ"ל המל"מ.

תל קטיפא-100, קטיף-330, כפר ים-20 שירת הים-45- לוח זמנים להפעלה: יום ב' 23 באוגוסט 2004 בשעה 00:00. הפעלה תוך הפקת לקחיי הפינוי הקודם יום עד יומיים.

החלפת כוחות לריענון, פינוי נפגעים – הערכת מצב של אוגדת עזה אג"מ.מטכ"ל המל"מ – על פי הערכה של פסיכולוגים, צפויה בשלב זה התמוטטות כוח הרצון של סרבני הפינוי, ועם אלה גם מעשיי ייאוש נמהרים.

נצר חזני-400, גני טל-400, שליו-50 – תסריט למקרה פינוי מהיר – 25 לאוגוסט 2004, לכל המאוחר עד יום ו' בצהריים, 26 באוגוסט.

נוה דקלים- 2000 נפש, גדיד-650 , תחילת הפעלה מוצ"ש 00:00 28 לאוגוסט 2004 – ריכוז כוחות מכסימלי, ריענון כוחות מותשים בעתודות מאוגדת פצ"ן, תגבור כוחות יס"מ, מג"ב וימ"מ למקרי התפרעויות. 3 עד 4 ימים לפירוק והריסת המבנים והעתקת התושבים.

מורג -500, רפיח ים-180, פאת שדה-110 - , תחילת הפעלה אור ל- 1 בספטמבר 2004 00:00 תחילת שין. במקרה של התמוטטות התושבים, המשך תנועה להשתלטות על בני עצמון, בדולח, כפר עצמונה וגן אור. במקרה של המשך התנגדות הפסקת פינוי בצהריי יום ו' 3 בספטמבר, להיערכות מול הכוחות הפלשתיניים במרחב הרצועה. המשך פינוי יידחה לאור ליום ראשון, 5 בספטמבר לצורך קיפול היישובים האחרונים ברצועה:

בני עצמון-500, בדולח-220, השלמה ביום א' עד יום ב'.

כפר עצמונה-50, גן אור-350.

סך הכל: 6605 תושבים ללא אוהדים העלולים להצטרף אליהם.

השלמת פינוי מיום ב' 6 בספטמבר 2004 עד יום ג' 7 בספטמבר 2004. התייצבות צה"ל על ציר פילדלפי ותפיסת עמדות מקו החוף עד לגבול הקו הירוק, תוך ניתוק מגע מהכוחות הפלשתיניים ונסיגה לקווי היערכות מול גדר המערכת.

כוחות תסריט א' ו- ב' : אוגדת עזה מתוגברת ביחידות מילואים, משטרת ישראל 1000 שוטרי יס"מ ומשטרה כחולה, 5 גדודי מג"ב, ויחידת הימ"מ בחימוש מלא לסיכול פעילות בנשק קר וחם מצד קיצוני המתנחלים. לכוחות יצוותו בתי חולים שדה, תאג"דים, פסיכולוגים, רבנים, קב"נים וחיילות. הנחת העבודה בתסריט ב' 2000 מתנחלים על משפחותיהם נשארים בשטח מתוגברים על ידי עוד כ- 1000 אוהדים יגיעו למרות מחסומי המשטרה וההכרזה על אזור חבל עזה והמבואות אליו כשטח צבאי סגור. כאמור לעיל היערכות חירום של המשטרה והשב"כ ברחבי ישראל למניעת הפרות סדר חמורות בעת הפינוי.

תסריט ג' למעלה מ- 60% מהמתנחלים מסרבים להצעות פינוי מרצון – הפעלת כוחות היא כנזכר לעיל סעיף 13 – כוחות ומשימות דרכי פעולה לכלל התסריטים. במקרים של החרפת העימות יש לתגבר את אוגדת עזה באוגדה הסדירה של פצ"ן ו/או בגיוס חירום של מילואים באישור הדרג המדיני.

פעילות אויב: בכל התסריטים נלקחה בחשבון פעילות אויב: ירי מרגמות ו/או רקטות קסאם לעבר הכוחות המפנים והישובים בתחומי הרצועה ומעבר לה. מארבי אש ומטעני צד לעבר הכוחות והאזרחים, הסתערות של אלפי אזרחים פלשתיניים לא חמושים לעבר הבתים שיינטשו, החממות ואזורי התעשייה כדי להשתלט על רכוש ולתפוס שלל.

עבודת מטה לנושא ההיערכות המבצעית של אוגדת עזה וכוחות צה"ל אחרים הועברה ללשכת הרמטכ"ל לצורך הכנת תוכנית אג"מית מפורטת.

יש לקחת בחשבון, בהתחשב בהערכת מודיעין עדכנית סמוך לפינוי, ביצוע של פעולות צבאיות יזומות באמצעות הפעלת הכוח הסדיר, כדי לסכל פעילות חבלנית עוינת והתקפית מצד הפלשתינים וארגוני הטרור, וכן פעילות חיזבללה לחימום גבול הצפון בעת נסיגת ישראל מהרצועה.

על הדרג המדיני והצבאי לעשות מאמץ עילאי כדי להעביר לרשות הפלשתינית את השטח נקי ומפונה לאחר הריסתו המוחלטת על ידי דחפורים וכלים מכניים של צה"ל. כלקח מנסיגת צה"ל מלבנון, אין להשאיר אמל"ח ומיקוש בכל מרחב הרצועה.

בתי קברות יושארו במקום מתוך הבנה עם הרשות הפלשתינית שאין נוגעים במקומות קדושים. בתי הכנסת והמדרשות ייהרסו עם שאר המבנים ביישובי הרצועה. תשתיות חשמל, מים ותקשורת הקשורות לרשות הפלשתינית לא ייפגעו.

פעילות חיל הים. בהתבסס על הערכות מודיעיניות יש להיערך לתסריט לפיו החיזבללה ואירגוני הפלשתינים בלבנון, ינסו לנחות על חוף עזה מייד לאחר הפינוי, או אף במהלכו, כדי לערוך תהלוכות ניצחון ולתפוס עמדות על גדרות המערכת ברצועה.

יש לסכל תהלוכות הניצחון של החיזבללה והפלשתינים כדי למנוע החרפת העימותים בתוך ישראל ובסמוך לגבולותיה עם ירדן, סוריה, מצרים ולבנון.

באשר לעתיד הקרוב – יש לערוך התייעצויות עם הדרג המדיני באשר לאפשרות של הכנסת כוחות אירופיים וכוחות או"מ, כחיץ בין ארגוני הטרור והרש"פ לבין ישראל.

ישראל תעשה כל שביכולתה להקטין את החיכוך עם הכוחות הזרים והכוחות הפלשתיניים באם יערכו בשטח.

חיל הים יסכל בכל האמצעים כל כוונה של החיזבללה ואוהדיו לנחות על החוף.

פעילויות חיל האוויר מסוקי קרב ומטוסים. על פי התכנון, יפעל חיל האוויר בשתי צורות הפעלה עיקריות: הפעלה פסיבית לתצפית בעת הפינוי. הפעלה אקטיבית למקרה של תנועות כוחות עוינים, כולל אמנעה פעילה נגד משגרי קסאם ומרגמות לעבר הכוחות המפנים, כולל סיכולים ממוקדים.

ירי מסוקים ייעשה באישור אלוף הפיקוד. ירי ספינות חיל הים ומטוסי חיל האוויר לעבר מטרות ימיות וקרקעיות בחוף - באחריות סגן הרמטכ"ל/ראש אג"מ ומפקד חיל הים.

מודיעין ולוחמה אלקטרונית, האזנה ושיבוש – באחריות חיל הקשר והאלקטרוניקה / ת"פ פיקוד דרום ואוגדת עזה.

חסימות צירים בכל רחבי הרצועה לאזורים הבאים, ניתוק אזור נצרים וכפר דרום על ידי כוח חטיבתי; גוש קטיף: 2 חטיבות מתוגברות; בצפון הרצועה: גדוד מילואים ופלוגת מג"ב (3 הישובים נשארים בשלב זה על מקומם). טיסות מטוסי חיל האוויר מעל ערי הרצועה לאורך כל שלב הפינוי להרתעה ותצפית.

פעילות של אזרחים פלשתיניים ו/או חמושים להריסת גדר הגבול: באחריות אוגדת עזה לסכל כל כוונה למוטט את גדר הביטחון או להשבית את פעולתה. יש להימנע מפגיעה מכוונת באזרחים פלשתיניים המתקהלים ליד גדרות הרצועה למטרות תהלוכות ניצחון, כל עוד אלה אינן מסכנות את כוחותינו. נגד פריצה של הגדרות לתוך שטחנו תופעל אש חייה באישור מפקדת הפינוי/אוגדת עזה.

נספח - הערכת סיכונים והיערכות חירום

שינוע תושבים מפונים לאזורי הארץ: נשים וילדים יועברו למתנ"סים או לטיפול נפשי ורפואי ביישובים שונים בדרום הארץ.
הגברים יועברו למחנה מיון וזיהוי בהתאם להשתתפותם בהתפרעויות נגד כוחות הביטחון.
יש להכין משאיות ומובילים לפינוי הטרקטורים והציוד החקלאי הנייד לתוך ישראל.
באחריות משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר הכנת מתקני כליאה וחקירה של מתפרעים, רוצחים ומתמרדים מקרב הציבור של המתנחלים.
יש לנהוג באיפוק מרבי, ולהתחשב בקריאות הזעם והייאוש של התושבים המפונים.
חיילים וקצינים שיסבלו מתופעות טראומטיות יוצאו מהאזור באחריות חר"פ.
טיפול בתושבים לצרכים פיזיים באחריות אגד אחזקה אוגדת עזה. פינוי חללים ייעשה אל בתי החולים לאחר זיהוי והודעה למשפחות לפי הנהלים.
צפויים לפי תסריט א' עד 20 חללים, ובתסריטים ב' ו- ג', תלוי בהיקף ההתדרדרות החמושה והירי, כולל פעולות פח"ע פלשתיניות נגד כוחותינו (בחגורת הכוחות החוצצת בין הכוחות הפלשתיניים לכוחות הפינוי - בין 100 ל- 300 חללים.
להערכתנו, לא יהיה מנוס מהכרזת מצב חירום בכל שטח מדינת ישראל ערב הפינוי, במהלכו, ובתוצאות האפשריות הנלוות לתסריטים שמנינו לעיל.
על המחבר
יוסי בלום הלוי

לוחם וחוקר של מלחמת יום הכיפורים. את שירותו הסדיר עשה בקומנדו הימי ולאחר מכן בגדוד הצנחנים 890. שרת בחטיבה הצנחנים 55 משחררת ירושלים וצולחת התעלה. בגיליון הקרב שלו פעולות התגמול נגד הפאתח עם הקמתו, במלחמת ששת הימים לחם בירושלים ובגולן, השתתף במלחמת ההתשה, ובמלחמת יוה"כ שרת בראש הגשר של כוח-הצליחה ונטל חלק בקרבות להגנת הגשרים ובקרב הסרפאום. באינתיפאדה הראשונה שרת באזור איו"ש וחבל עזה. את שרות המילואים סיים באמצע שנות התשעים במרכז המחשבים של מענ"א/אט"ל. מחבר הספרים "כשקוראים לצנחנים" - מערכות 1972, "התקדשות – זיכרונות ממלחמת יום הכיפורים" – מתאם 1999. יועץ מחשוב ותוכנה מבצעית במערכת הביטחון, התעשייה הביטחונית ובחברות שונות בענף ההייטק הישראלי.

רחוב אדיר 46 אלפי מנשה 44851

טלפון 751011 057

y-blum@actcom.co.il Email :



http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:44   05.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. נפסלה הצעת ''חוק אחדות הצבא'': צה''ל יוכל לפנות מאחזים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
YairNet
חבר מתאריך 7.1.04
300 הודעות 20:36 04.07.04

נפסלה הצעת ''חוק אחדות הצבא'': צה''ל יוכל לפנות מאחזים

ועדת השרים לענייני חקיקה קבעה הערב כי חיילי צה"ל יוכלו לקחת חלק פעיל בתוכנית ההתנתקות ולפנות יישובים ומאחזים, אם יתבקשו. כך דווח באתר nrg. בכך דחו חברי הוועדה את הצעת "חוק אחדות הצבא" שהגיש השר לשעבר אפי איתם.
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=128658


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' http://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:01   13.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. חוות דעת משפטית בעניין מסמכי היסוד של ארץ-ישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.07.04 בשעה 16:07 בברכה, פילוביץ שחף
 
חוות דעת משפטית בעניין מסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית, ושל זכויתיה של מדינת ישראל כמגשימה בפועל של הזכויות הלאומיות של הבית הלאומי היהודי

מאת: יוסי בלום הלוי

חוות דעת משפטית בעניין מסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית, ושל זכויתיה של מדינת ישראל כמגשימה בפועל של הזכויות הלאומיות של הבית הלאומי היהודי.

סימוכין: מסמכי החלטת סן רמו, כתב המנדט על א"י פלשתינה, חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי, וההסכם האנגלו-אמריקני

http://www.global-report.com/writers/article.php?a=333cb763facc6ce398ff83845f224d62

אל מני מזוז - היועמ"ש - חוות דעת משפטית בעניין מסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית, ושל זכויתיה של מדינת ישראל כמגשימה בפועל של הזכויות הלאומיות של הבית הלאומי היהודי.

יוסי בלום הלוי
13.07.04

יוסי בלום הלוי. אמת! ללא מורא וללא משוא פנים!

לכבוד: מר מנחם מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, כב תמוז תשס"ד 11 ליולי 2004
משרד המשפטים,
רחוב צאלח א-דין – ירושלים
בפקס: 02-6274481

מכובדי, שלום רב,

הנדון:

חוות דעת משפטית בעניין מסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית, ושל זכויתיה של מדינת ישראל כמגשימה בפועל של הזכויות הלאומיות של הבית הלאומי היהודי.

סימוכין: מסמכי החלטת סן רמו, כתב המנדט על א"י פלשתינה, חוזה הגבולות
הצרפתי-בריטי, וההסכם האנגלו-אמריקני.

1. אני מתכבד להעביר אליך תמצית של חוות דעת משפטית המבוססת על מסמכי מקור וחו"ד של המומחים למשפט הבינלאומי, הפרופסורים אליאב שוחטמן, טליה איינהורן, והווארד גריף.
2. בתמצית שלהלן אני מבקש להפנות תשומת לבך להשלכות של חוות דעת זו, ביחס לשני עניינים העומדים על סדר היום הציבורי והבינלאומי כאחד:

א. המשמעויות המשפטיות של תוכנית נטישת שטחים.
ב. מעמדם של שטחי הודה, שומרון וחבל עזה במשפט הבינלאומי בכלל, ולאור המלצות בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין גדר הביטחון, בפרט.

3. אני מבקש להצביע על מחדל מתמשך מצידה של מדינת ישראל, שלא טרחה עד היום להציג בפני הקהילה הבינלאומית את טענות הריבונות שלה על "השטחים", כפי שאלה עולים ממסמכי היסוד הנ"ל במשפט הבינלאומי.
4. בית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג, התעלם במפגיע ממכלול זכויותיה של מדינת ישראל, קבע שרירותית שמדובר "בשטחים פלשתיניים", קבע שמדובר בהפרה של אמנת ג'נבה הרביעית, זאת בנוסף לשאר ההמלצות, שאינן מתיישבות לא עם המשפט הבינלאומי, לא עם הצדק, ותוך התעלמות משוועת מזכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל, על בסיס מגילת האו"ם, כנגד התקפות הטרור וכוונות הג'נוסייד של הפלשתינים כלפי אזרחי ישראל.

5. כזכור, לאחר דיונים באו"ם ובמסגרות בינלאומיות נוספות על מעמדם של השטחים שנכבשו בידי ישראל במלחמת 1967, לא הוכרו הפלשתינים בהתאם למעמד השטחים כצד בסכסוך ולפיכך, החלטות מועה"ב 224 ו- 338 עסקו בנסיגה משטחים, אם בכלל, והעברתם למדינות, כמשתמע מכך. זאת ועוד, הצהרת ממלכת ירדן ב- 1988 כי היא מושכת ידיה מתביעות על יו"ש, הותיר את ישראל לבדה כטוענת לגיטימית לבעלות על השטח.

6. ישראל טענה החל מ- 1967 ואילך, שמתוקף זכויותיה על שטחי יש"ע, ומתוקף היותם שטחים כבושים בידי הממלכה העבר ירדנית והרפובליקה המצרית, אין חלה על השטחים הללו ,אמנת ג'נבה הרביעית, וכי ישראל מסיבות הומניטריות בלבד תהיה מוכנה להחיל עבור התושבים הערביים של השטחים הללו, ולפנים משורת הדין, סעיפים הומניטריים מאמנה זו.
7. ברצוני להפנות תשומת לבך לעובדה, כי בשום מסמך של המשפט הבינלאומי אין התייחסות למדינה פלשתינית, ואף לא לזכויות לאומיות של "עם פלשתיני", ואם אכן הייתה התייחסות לזכויות כאלה בהסכמים שנחתמו בקאמפ-דוד 1979, ולאחריהם במסגרת הסכמי אוסלו 1993, הרי לפחות תוקפם המשפטי של אלה האחרונים, פג לאחר תום 5 השנים שבין 1993 ל- 1998 בהתאם לתקופת ההסכמים, וכי למצער, פתיחת פעולות האיבה על ידי הרשות הפלשתינית בשנת 2000 והפרתו היסודית של ההסכם סתמה עליהם את הגולל.
8. לתשומת לבך, סעיף 80 באמנת האו"ם המאשרר את תוקפם של מסמכי היסוד במשפט הבינלאומי בדבר זכויותיו של העם היהודי לבית לאומי בכל רחבי ארץ ישראל, ובמפות שצורפו להסכמים אלה.
9. אני סבור כי חובה על מדינת ישראל לדרוש בתוקף הכרה בזכויותיו של העם היהודי על ארץ ישראל, וכי מחובתה של ממשלת ישראל לשמש כנאמן של העם היהודי ולהימנע מהעברת ריבונות של שטחים אלה, כולם או מקצתם בשל היות הדבר מנוגד לאמור בהסכם המנדט בדבר זכויות העם היהודי בכלל, ומגילת העצמאות בפרט.

בכבוד רב,
יוסי בלום הלוי
== = == = = = = ====

מעמדם של שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה במשפט הבינלאומי

פרטי העצמאות המתוכננת של המדינה היהודית נקבעו בשלושה מסמכים בסיסיים, שניתן לכנותם כמסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית ושל מדינת ישראל היהודית המודרנית שצמחה מתוכה:
"החלטת סן-רמו" מיום 25 באפריל 1920;
"המנדט על ארץ-ישראל", שהוענק לבריטניה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על-ידי חבר הלאומים ב- 24 ביולי 1922;
"חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מיום 23 בדצמבר 1920.
את שלושת מסמכי היסוד האלה השלים החוזה האנגלו-אמריקני מ- 3 בדצמבר 1924 בנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

חשוב לזכור תמיד, כי מסמכים אלה הם המבטאים את ההכרה הבינלאומית המחודשת בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על פלשתינה ועל ארץ-ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי, והכרה מחודשת זו נובעת מהם. זאת משום שקיימת דעה כוזבת, אוניברסלית כמעט, כאילו החלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947 היא ש"הולידה" את מדינת ישראל. לאמיתו של דבר, "החלטת החלוקה" שמעמדה בהתאם לאמנת האו"ם כהמלצה בלתי מחייבת, לא רק שלא ביטלה הזכויות המשפטיות של העם היהודי ואת ריבונותו על כל פלשתינה וארץ-ישראל, אלא שההתקפה שערכו מדינות ערב על מדינת ישראל בעת הקמתה, כמו סירובן להכיר בהחלטה זו, פוסלות על הסף כל דיון בהמלצה זו עצרת האו"ם, ועל כן היא רחוקה מלהיות אישור לזכויות אלו או מחוללתן.

"החלטת סן-רמו" הנזכרת הפכה את "הצהרת בלפור" מ- 2 בנובמבר 1917, מהצהרת מדיניות בריטית גרידא, המביעה אהדה לייעודה של הציונות להקים מדינה יהודית, למסמך מחייב במשפט הבינלאומי, שהטיל על בריטניה להגשים את המטרה הזאת תוך שיתוף-פעולה פעיל עם העם היהודי. על-פי הצהרת בלפור כפי שפורסמה במקורה על-ידי ממשלת בריטניה, הבטיחה זו רק "לעשות כמיטב מאמציה כדי להקל" על ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. אולם בהחלטת סן-רמו מ- 24-25 באפריל 1920, הטילו מעצמות ההסכמה הראשיות, כגוף מלוכד, על ממשלת בריטניה את האחריות או החובה המשפטית להוציא לפועל את הצהרת בלפור. על בריטניה הוטלה אפוא המטלה המשפטית להבטיח את הקמתו הנאותה של הבית הלאומי של העם היהודי.


המשמעויות של נטישת אזורי יש"ע על פי המשפט הבינלאומי והצהרת העצמאות

המנדט הבריטי חוייב, משפטית, להבטיח את מימוש הבית הלאומי היהודי (מדינה יהודית) בארץ-ישראל והמשמעות היא שממשלת ישראל, שקיבלה על עצמה מתוקף הכרזת העצמאות מיום ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948 לממש מנדט זה, אין לא הסמכות ולא הרשות לנטוש את הארץ, או חלקים ממנה, בלא שהדבר יתקבל במשפט הבינלאומי כאי הכרה גורפת בזכויות שהוכרו בהחלטת סן רמו ובהסכמים הנלווים אליו, כמפורט לעיל. לטענת כותב המסמך על פי האמור במגילת העצמאות אין ממשלה בישראל רשאית לוותר על שטחים הנתונים לריבונותה, וכאשר תתכוון לעשות כן, עלולה סמכותה המוסרית ואף החוקתית, לפקוע ציבורית בעם וחוקתית על ידי הכנסת, זאת במסגרות הקיימת של חוקי היסוד, הריבונות החוקתית של הכנסת, ובית המשפט העליון. יש לתת את הדעת על קבלת החלטות ברוב מיוחד של הכנסת או במשאל עם, כדי למנוע מצב בו יהפכו הכנסת, שהיא הרשות המחוקקת, ובית המשפט העליון (הרשות השופטת) לחותמת גומי של הרשות המבצעת בהחלטה העלולה להיות בכייה לדורות אם לא חמור מכך.

משמעויות נטישת שטחים בהתייחס לעמדות המסורתיות של הערבים וישראל בסכסוך

בשנת 1945, כאשר נוסד ארגון האומות המאוחדות (שהחליף את חבר הלאומים), הוחלט שכל ההחלטות שנתקבלו קודם לכן לגבי המנדטים למיניהם, יישארו על כנן. (כמפורט בסעיף 80 פרק 12 של אמנת האו"ם The Charter of the United Nations)

אי לכך, ההחלטה של חבר הלאומים אשר קבעה שעל האנגלים "לעודד וליישם התיישבות יהודית בכל שטח המנדט", נשארה על כנה על פי החלטת האו"ם. לפיכך מודגש, שהחלטות האו"ם ומועצת הביטחון בכלל זה, מבוססות או על הפרק ה-6 של אמנת האו"ם (המדבר על פתרונות של סכסוכים בין מדינות, בדרך של מו"מ ובדרכי שלום) או על הפרק ה-7 (המדבר על הפעלת כוח לפתרון סכסוכים). כל ההחלטות המבוססות על הפרק ה-6, הן בבחינת המלצות בלבד. מאידך, ההחלטות המבוססות על הפרק ה-7, (כגון ההחלטה שחייבה את עירק לצאת מכווית), מאפשרות למועצת הביטחון להפעיל כוח כדי ליישם את ההחלטה, והן לא חלו מעולם על הסכסוך הישראלי ערבי מהסיבות הידועות. מאז נוסד האו"ם, ב-1945 כל ההחלטות בנושא ישראל-ערב, התבססו על הפרק ה-6, (כולל ההחלטה על החלוקה וההחלטות האחרות - כגון 242 ו-338). לכן, כל ההחלטות הנוגעות לסכסוך הישראלי-ערבי הן בגדר המלצות בלבד שאינן מחייבות אף צד!

היות ובוועידת סן רמו, החליטו גם על מתן ריבונות למדינות אחרות כגון, מצרים, לבנון, סוריה ועיראק ועל מסגרת הגבולות שלהן, אם מישהו באו"ם יטען שיש לשנות את החלטת ועידת סן רמו לגבי גבולות מדינת ישראל היום, זכותה של מדינת ישראל לדרוש דיון מחודש גם על גבולות של כל המדינות שמסביבה, על פי העיקרון שכל הגבולות נקבעו באותה ועידה, והדדיות היא המינימום שמדינת ישראל רשאית לדרוש.

לפיכך, יש סכנה שנטישת שטחים תיצור מצב משפטי שבו יקבלו ערביי א"י והרשות הפלשתינית לראשונה, הכרה דה יורה ודה פקטו כאחת על ידי מדינת ישראל, שהיא צד טוען יחיד לריבונות בסכסוך, כאשר בידיה, וברשותה בלבד, מסמך המאשר את ריבונותה על א"י מתוקף החוק הבינלאומי!
המשמעות: ישראל תשמיט בעצם הנטישה מרצון של השטחים, כל טענה לריבונות שהוקנתה לה מתוקף החלטת סן רמו ונספחיה. כמו כן, תכיר ישראל בטענותיהם של הפלשתינאים "לזכויות היסטוריות" שאבדו להם, כטענתם, בכל שטח משטחי "פלשתינה - ארץ-ישראל" המנדטורית לשעבר, ומהשלב שבו יהיה להם בין הירדן לים רוב דמוגרפי, הם יוכלו להכריז שמדינת ישראל כמדינה יהודית איננה רשאית על פי עקרון ההגדרה העצמית לשלוט בעם אחר, ומחובתה להעביר את הריבונות והשליטה לידי הרוב הערבי – בדיוק על פי אותו עקרון שדרום אפריקה העבירה את השליטה ליד הרוב השחור.
יש להזכיר כי החלטת בית הדין בהאג בעניין הגדר, קובעת "שההתנחלויות אינן חוקיות", והן מהוות הפרה של החוק הבינלאומי, כביכול; נטישת שטחים ביהודה שומרון וחבל עשה לאחר פסיקה שערורייתית זו, תהפוך כל שטח מריבה בנינו לפלשתינים כשטח כבוש, שלפלשתינים, ורק להם, יוכרו בהם זכויות ריבוניות, שינבעו מתוקף פסיקה בלתי חוקית זו.


משמעויות נלוות לשטחים עליהם הוחל החוק הישראלי בקווי שביתת הנשק

גם לא תעמוד לישראל כל טענה לריבונות, ולו אף חלקית על גבולות שביתת הנשק 1949 – הקרויים "גבול הקו הירוק", שכן קו זה מעולם לא היה גבול מוסכם בין ישראל לשכנותיה ולא הוכר אף על ידי שום גורם בעולם כגבול בינלאומי. מי שסבור כי תביעותיה של מצרים לתיקוני גבול עם ישראל בקו הירוק, כפי שעלו בעת חתימת הסכם השלום עימה תמו – חי באשליה: למצרים יש תביעות מישראל, העולות מעת לעת, "להחזיר" לה שטחים נרחבים ביותר בדרום הנגב, המכונים בפיה "משולש אום רשרש", ואשר כוללים את כל מפרץ אילת, העיר והישובים שבסביבתה, בשטח של למעלה מאלף קמ"ר (תוך יצירת פרוזדור יבשתי רציף בין סיני לירדן וסעודיה). ישראל לא תוכל מרגע הנטישה הזו של שטחי יש"ע, להתנגד לאיזו שהיא טענה לריבונות פלשתינית גורפת על כל השטח, ויעמדו לערביי א"י לא רק אותן טענות לשוויון זכויות משפטיות, שלא ניתנו להם מעולם בשום מסמך של המשפט הבינלאומי (וכאמור אף לא בהחלטות 242 338 של האו"ם שהתקבלו לפי סעיף 6 לאמנת הארגון!) וישראל תהיה זו שבעובדת הסתלקותה מהשטחים הללו תיתן תוקף לתביעות העולות מהאמנה הפלשתינאית.

נטישה זו תיצור מצב חדש לחלוטין, שיעמוד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920.
החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" "זכה" לראשונה להכרה בינלאומית פוליטית במהותה, ולא משפטית, לאחר הישגי ישראל במלחמת ששת הימים. אם לפי איוולת זו נחשבה ישראל "כוח כובש" בשטחי יהודה ושומרון, הרי שמשלב זה היא תחשב ככוח פולש לא לגיטימי גם בשטחי "הקו הירוק", בו הישראלים רואים עצמם כגורם ריבוני בעל זכויות. כל הטענות המועלות בפורומים בינלאומיים עוינים, ואף בקרב תומכיהם בארץ, שישראל פועלת בניגוד לחוק הבינלאומי בכלל, ואמנת ג'נבה ותקנות האג בפרט, הן טענות שקריות אשר חסרות כל בסיס במשפט הבינלאומי.

אף שאמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אין להם שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, ולמדינת ישראל, ורק לה, עומדות טענות מוצדקות לריבונות עליהן; זאת ועוד: בהסכמי השלום עם ירדן, וויתרה ישראל ללא כל תמורה נגדית והכרה בזכויותיה החוקיות על שטחים שממזרח לירדן, ובכך תמו כל טענותיה לריבונות, ולו אף תיאורטית, על שטחי המנדט המזרחיים של ארץ ישראל. הסתלקותה של ירדן ב- 1988 מתביעות על שטחי יהודה ושומרון יצרה מצב חדש אותו ישראל לא ניצלה להגנה על זכויותיה בשטחים אלה. וויתור משלב זה ישמיט כאמור את הבסיס האחרון לטענות הריבונות שלה, בכל חלק בארץ, ינציח את הסכסוך היהודי-ערבי, ישחק את כוח העמידה והחוסן הלאומי, עד כדי סכנה להיכחדותה של מדינת ישראל.

מקורות: חוות דעות של מומחים למשפט הבינלאומי

הפרופסור אליאב שוחטמן
הדר' הווארד גריף
הפרופסור טליה איינהורן


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' http://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:15   15.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. מחדל בהסברה: ''מדינה פלשתינית לא קיימת בחוק הבינלאומי''  
בתגובה להודעה מספר 20
 
מחדל בהסברה: "מדינה פלשתינית לא קיימת בחוק הבינלאומי"
14:45, 15 יולי 2004 / כ"ו בתמוז תשס"ד

יוסי בלום הלוי מתריע על מחדל ישראלי בתחום היחסים הבינלאומיים של ישראל ומבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לפרסם חוו"ד מטעמו המזימה את הטענות לפיהן ישראל מחזיקה ב"שטחים פלשתיניים כבושים" ו"מפרה את אמנת ג'נבה הרביעית". זאת על רקע הדיון הצפוי במועצת הבטחון ביום שישי בחוות דעתו של בית הדין הבינלאומי בהאג בנושא גדר הבטחון.

כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי במכתב ששיגר השבוע אל מני מזוז היועץ המשפטי לממשלה, כותב בלום הלוי לוחם וחוקר של מלחמת יום הכיפורים, מחברו של הספר "התקדשות – זכרונות ממלחמת יום הכיפורים": "אני מבקש להצביע על מחדל מתמשך מצידה של מדינת ישראל שלא טרחה עד היום להציג בפני הקהילה הבינלאומית את טענות הריבונות של על "השטחים" כפי שאלה עולים ממסמכי היסוד הנ"ל במשפט הבינלאומי".

על חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג כותב בלום הלוי: "בית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג התעלם במפגיע ממכלול זכויותיה של מדינת ישראל, קבע שרירותית שמדובר ב"שטחים פלשתיניים", קבע שמדובר בהפרה של אמנת ג'נבה הרביעית, זאת בנוסף לשאר ההמלצות, שאינן מתיישבות לא עם המשפט הבינלאומי, לא עם הצדק, ותוך התעלמות משוועת מזכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל, על בסיס מגילת האו"ם כנגד התקפות טרור וכוונות הג'נוסייד של הפלשתינים כלפי אזרחי ישראל".

בראיון לכתבתנו הוא אומר כי הוא מבקש מהיועץ המשפטי לפרסם את חוות דעתו בנושא בעיקר לנוכח הדיון שייפתח ביום שישי במועצת הבטחון בו תדון המועצה בהמלצות בית הדין הבינלאומי בהאג לפיהן ישראל "עוברת על החוק הבינלאומי בבנייתה את גדר הבטחון", וכן לנוכח הגדרת שטחי יש"ע "שטחים פלשתיניים כבושים".

לדבריו ראוי שהיועץ המשפטי יפרסם חוות דעת הקובעת כי "בשום מסמך של המשפט הבינלאומי אין התייחסות למדינה פלשתינית ואף לא לזכויות לאומיות של "עם פלשתיני", ואם אכן היתה התייחסות לזכויות אלה בהסכמים שנחתמו בקמפ-דוד ב 1979 ולאחריהם במסגרת הסכמי אוסלו 1993, הרי לפחות תוקפם של אלה האחרונים פג לאחר תום 5 שנים שבין 93 ל 98 בהתאם לתקופת ההסכמים. כמו כן פתיחת פעולות האיבה על ידי הרש"פ בשנת 00 והפרתו היסודית של ההסכם סתמה עליה את הגולל'".

אל מכתבו מצרף בלום הלוי את תמצית חוות דעת משפטית המבוססת על מסמכי מקור (מסמכי החלטת סן רמו, כתב המנדט על א"י פלשתינה, חוזה הגבולות הצרפתי בריטי והסכם האנגלו אמריקני) וחוו"ד של המומחים למשפט בינלאומי בהם פרופסור אליאב שוחטמן ופרופ' טליה איינהורן בנושא. עוד הוא מזכיר במכתבו כי"סעיף 80 באמנת האו"ם מאשרר את תוקפם של מסמכי היסוד במשפט הבינלאומי בדבר זכויותיו של העם היהודי לבית לאומי בכל רחבי ארץ ישראל".

בלום הלוי מסיים את מכתבו: "אני סבור כי חובה על מדינת ישראל לדרוש בתוקף הכרה בזכויותיו של העם היהודי על ארץ ישראל, וכי מחובתה של ממשלת ישראל לשמש כנאמן של העם היהודי ולהמנע מהעברת ריבונות של שטחים אלה, כולם או מקצתם בשל היות הדבר מנוגד לאמור בהסכם המנדט בדבר זכויות העם היהודי בכלל ומגילת העצמאות בפרט".
http://www.a7.org/news.php?id=83663



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' http://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום חמישי י''ג באב תשס''ח    20:22   13.08.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  96. הרשות הפלשתינית: הכותל המערבי - שטח מוסלמי  
בתגובה להודעה מספר 20
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.08.08 בשעה 20:22 בברכה, פילוביץ שחף
 
gillads6
חבר מתאריך 25.9.07
121 הודעות יום רביעי י''ב באב תשס''ח 18:51 13.08.08


הרשות הפלשתינית: הכותל המערבי - שטח מוסלמי

הרשות הפלשתינית והתנועה האיסלאמית בישראל במסיבת עיתונאים במזרח-ירושלים: ישראל מתכננת לבנות רשת של בתי כנסת בכותל המערבי וגשר חדש שישמש את כוחות הכיבוש כדי להקים את בית המקדש

נציגי הרשות הפלשתינית והתנועה האיסלאמית בישראל טענו במסיבת עיתונאים במזרח-ירושלים, כי רחבת הכותל המערבי שייכת למוסלמים ואסור לישראל לבצע בה עבודות.

ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, השייח' ראא'ד צלאח, טען כי ישראל בונה גשר צבאי שמטרתו לאפשר לכוחות הביטחון הישראלים לתקוף את מסגד אל-אקצה ולבנות במקומו את בית המקדש היהודי.
מקור:
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-170600-00.html?tag=18-52-50



______



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:06   18.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. משה שמיר: חזון ''המקום הירוק'' מול חזיון ''הזמן הצהוב''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
משה שמיר: חזון "המקום הירוק" מול חזיון "הזמן הצהוב"
יוסי בלום הלוי

מת הסופר משה שמיר בן 83 היה במותו
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=6016&forum=gil

כמה סמלי שאת ההודעה על מותו של משה שמיר שמעתי בעת נסיעתי בדרכי עמק יזרעאל, לא הרחק מקבוץ משמר העמק, שם עשה את נעוריו ערב מלחמת השחרור. השדות הירוקים, המגדל, והפילבוקס הנטוש שבפאתי הקיבוץ, הזכירו לי את מנגינות הטנדר הדוהר, שייח- אברק, ופרקי אליק, הצבר המיתולוגי, יפה הבלורית והתואר, ששמיר היה בין יוצריו מקימיו - באותה תמימות נעורים שאפיינה את דור תש"ח.

הייתי רוצה להספיד את משה שמיר וגם לבֵכּוֹת את רוחה ודרכה של אותה ציונות תמימה ונחושה, מאמינה ולוחמת, שבאה לביטוי בכתביו של משה שמיר, בספרות' אך גם במסה אידיאולוגית, ששמיר נרתם אל עגלתה לאחר מלחמת ששת הימים, במסגרת התנועה לארץ ישראל השלמה.
יצירת הביכורים של שמיר הסופר "הוא הלך בשדות", נכתבה בימי הדמדומים של תש"ז, 1947, בעת התרחשותה של מלחמת הקוממיות העברית בארץ ישראל. אורי של שמיר, מקיבוץ "גת-העמקים", היה גיבור בן הארץ, צבר מחוספס, בעל נשמה רגישה ומחויבות עמוקה לארצו, למשפחתו, לחבריו ולמשימותו הצבאיות שהוטלו עליו.

כשקראתי שוב את "הוא הלך בשדות", מצאתי סמליות רבה בדרך בה וילי, אביה של מיקה רייזלמן מהקיבוץ, אהובתו ההרה של אורי, מחליטה להפיל את עוברה, משום שאיננה בטוחה באהבתו של אורי אליה. הוריה של מיקה, רותקה ווילי, מנסים להניאה מכוונתה, אך ללא הועיל. ואז מקבל וילי הודעה כי אורי נפצע אנושות מרסיס רימון, וגורלו איננו ברור. וילי מרגיש שהוא חייב להציל את הילד הזה ויהי מה! הוא דוהר בטנדר ישן ומקרטע אל בית החולים – אבל בתו איננה נמצאת שם, למגינת ליבו. שמיר מסיים את ספורו במפגש של האב עם בתו המסבירה מדוע לא הגיעה אל בית החולים. אומרת מיקה:
"אבל זה יותר גרוע, הרבה יותר גרוע – ואני אינני יכולה. הלכתי והלכתי, - וראית? – אינני יכולה. אני לא אתן להם. אתה יודע, הן אלי באת, לא?"

הוא הלך בשדות היה למחזה העברי הראשון שהוצג במדינה, והספור הפעים את לבבות האומה החדשה, שותתת הדם, שהקריבה בשלהי 1948 6500 חללים. ומיקה אומרת לאביה בסיום הספור:
"למה באת בכלל, וילי? לא היית מוכרח לבוא. בעצמי ראיתי שלא אוכל... הם לא יגעו בי...".
סבור אני, כי משה שמיר היה אב אוהד ודואג לציונות שלנו, מן "וילי" של תקופתנו, אב רוחני, המנסה בכוחות הנפש שלו לעצור את הפלתה-מרחם של הציונות, מידיהם של אלה הרוצים לעקור ולשרש את הילד הרך הזה מן הבית הלאומי של העם היהודי...
האם אין אנו עומדים היום לפני הדילמה שהציב וילי לבתו ההרה, בדילמה שמציבה לנו, המנהיגות הנוכחית של מדינת ישראל, זו הרוצה לנתק את עובר הציונות המתחדשת מרחם אמה הורתה?
ב- 1991, מספר שנים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, פרסם משה שמיר את ספרו "המקום הירוק – בלי ציונות זה לא ילך". מסה פוליטית זו הייתה עם פרסומה לאני מאמין של הציונות, ואנטי-תזה נוקבת ומתריסה כנגד הפוסט-ציונות, שבאה באותם ימים לידי ביטוי בספר "הזמן הצהוב" של דויד גרוסמן.
בהקדמה לספרו כותב שמיר: "המקום הירוק הוא ארץ ישראל. השימוש במושג הזה בא לבטא התנגדות למושג "הזמן הצהוב", המשמש בפי רבים כמין אות אזהרה, לא רק לשם עצירה ודריכה במקום, אלא לשם נסיגה ובריחה מן המקום".
משפט קצר – המבטא את עומק המפולת אליו הגיעה ביום מותו של שמיר מדינת ישראל; סמל נוכחי למדינה הבורחת ומתנתקת, לא רק מיישוביה ומחלוציה הנאמנים, אלא מייעודה, מגורלה ומעתידה בארץ הזו, מנהיגות הדואגת לקיקיון הקמל, יותר מאשר לעיר הגדולה העומדת להיחרב עלינו כנינוה של יונה הנביא.
מה סמלי יותר מהקשר של יצירת הביכורים הספרותית של שמיר, "הוא הלך בשדות", עם "המקום הירוק", שהיה לאסופת מסותיו האידיאולוגיות של הסופר הדגול, וצוואתו האישית אלינו, כולנו, במחנה האומה העברית כולה.
שמיר מתריע בחזונו על "הזמן האדום" התמידי, המאיים על מדינת ישראל, המקום הירוק של הציונות, נגד אותות אזהרה ועצירה בעולם , המתריעים לנו ללא הרף, ומזהירים מפני אלה, החורשים את רעתו של הבית הלאומי היהודי.
שמיר מזכיר לכולנו, כי בטרם הייתה ארצנו למקום הירוק לפני הגשמתה של הציונות, הייתה ארץ זו שממה צהובה... אות ל- "הזמן הצהוב", שהיה לחזון העוועים הפוסט-ציוני, אליו נשואות עיניהם של תועי המדבר מקרב השמאל הישראלי, ואותו הם עלולים – אף נגד כוונתם, להמיט עלינו כאסון.
כתב שמיר וקבע בהקדמה לספרו, שהתפרסם שנים אחדות לפני יובל המאה של הקונגרס הציוני הראשון:
"התנועה הציונית היא סיפור ההצלחה הגדול ביותר של המאה העשרים. הכוח הדינמי המוביל, המחנך והמגשים, המהפכני והבונה, המציל והיוצר בתולדות העם היהודי בדורות האחרונים – היה ועודנו הרעיון הציוני, אות נצחונו של הרעיון הוא בכך, שאפשר כבר היום להגדירו לפי השלבים הראשונים, המבוססים והאיתנים, של הגשמתו: עם ישראל חוזר ומקים את ביתו העצמאי והריבוני בארץ ישראל."
ומסיים שמיר את דבריו, שהיו צוואתו למחנה הציוני כולו, כשהוא מקדיש את ספרו המקום הירוק, בהערצה, כדבריו, "למחנה החלוצי, מבקיע הדרכים, הצועד בראש; למחנה החלוצי של מיישבי הגולן, יהודה ושומרון, בקעת הירדן וחבל עזה". (נכתב בי"א אלול תשנ"א, 1991)
תקצר היריעה מלתאר את רוחב ועומק יצירתו הספרותית של משה שמיר, שידע לשלב את העברית המודרנית המדוברת עם העברית של הרומנים היסטוריים הגדולים שלו, על אלכסנדר ינאי ב"מלך בשר ודם, ודוד המלך ב"כבשת הרש".
משה שמיר היה ענק רוח ציוני, סופר והוגה דעות, יחיד בדורו בקנה מידה לאומי. מאז חתם מנחם בגין על הסכם קמפ דויד, הוא נאבק בכל נסיגה ובריחה משדות ארצנו. חזה, וידע את אשר חזה, כי מי שהרס ועקר את חבל ימית בסיני, יבוא יום ויעקור גם את חבלי ארצו האחרים.

הוא הלך בודד בשדות עמו, איתן באמונתו, מול סופרי השמאל ומשורריו, שהפנו את מעיינות יצירתם להלקאה עצמית מתחסדת, ולתמיכה בלתי מסויגת בזכויות עם-אויב, שחרת על דגלו את השמדתנו וכיליוננו.

שמיר הלך בשדות עמו, והם רעו בשדות זרים...

יהי זכרו של משה שמיר ברוך לעד בתולדות עמנו; הישראלי היפה, בן לעיר הקודש צפת, חבר קיבוץ, איש הפלמ"ח, ציוני ללא מירכאות, ההולך בשדותינו במקום הירוק והנפלא הזה, צועד במקומות ההיסטוריים נוראי ההוד של אבותינו, עם אבותינו, נביאים ומלכים, עם דוד המלך, ועם כבשת הרש שנותרה בידינו, מדביר את השממה הרוחנית של הזמן הצהוב..
ללא מורא


http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:34   14.11.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. יוסף בלום הלוי: חזון הרפובליקה השנייה של העם היהודי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
חזון הרפובליקה השנייה של העם היהודי
יוסי בלום הלוי
אלפי מנשה – השומרון, א' כסלו תשס"ה 13.11.2004
http://rotter.net/User_files/forum/4197cee54f9c18b6.html

הקדמת המחבר

המאמר הראשון, שכותרתו: האם תתכן הפיכה בישראל, התפרסם במספר אתרים (*) ועורר וויכוחים בשאלות יסוד של הזהות היהודית: "ישראליות", דת ומדינה, משטר, "דמוקרטיה-ישראלית", מוסר אנושי, חוקיות החלטות הכנסת בעניין תוכנית ההתנתקות, ומעמדה של חקיקת "פינוי-פיצוי" ביחס להצהרת העצמאות בכלל, ולזכויות העם היהודי על ארץ ישראל, בפרט. כמו כן נדונו שאלות מעשיות של גבולות הציות לפקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן.

הרעיון של החלפת המשטר בישראל התעורר בקרבי לאחר שנים של אכזבה עמוקה, ניכור ותסכול עמוקים מהמשטר השורר במדינת ישראל. התחושה המשותפת לישראלים רבים, שלא לילד הזה פיללנו. מדינת ישראל, מדינתנו, נגזלה מידינו ונפלה קורבן לשיגיונות פוליטיים של כת אטומה, המובילה את עמה לאבדון.

בתהליך ממושך ובלתי פוסק, חדלה מדינת ישראל להיות הבית הלאומי של העם היהודי, והיא נשלטת היום בידיה של אוליגרכיה פוסט ציונית במקרה הטוב, ואנטי יהודית במקרה הגרוע.

אוליגרכיה זו, עוטה חזות פסבדו-ליברלית, רואה בחילוניות הגסה - קידמה, והיא מושפעת בכל נימי נפשה מתפיסת עולם שמאלנית עמוקה. נשיא בית המשפט העליון, הפרופסור אהרון ברק, היטיב לתאר בשתי מילים את התדמית של האוליגרכיה הזו, בעיני רוחה: "החברה של האדם הנאור והסביר".

שני זרמים רעיוניים מרכזיים מובילים את המחשבה האידיאולוגית של החברה במדינת ישראל: השמאל החילוני, הפוסט ציוני והאנטי דתי, מחד גיסא, והימין, המסורתי הדתי, והחילוני בעל הזיקה לדת, כבסיסו של הרעיון הציוני, מאידך גיסא.

על אף העובדה שהימין הוא בעל העדיפות המספרית-אלקטוראלית, קיומו של רוב זה אין לו כל השפעה על מהלך החיים המדיניים, הכלכליים והחברתיים של מדינת ישראל. תהיה דעת הקהל אשר תהא, סדר היום ייקבע בשרירות הלב של דעת מיעוט "נאור וסביר" הכופה דעתו על הרוב.

אשר על כן, מדינת ישראל איננה דמוקרטיה, ואיננה מדינה חופשית. החברה בישראל, שהייתה בראשיתה קהילה המגויסת לרעיון הציוני, הפכה לאחר מלחמת יום הכיפורים, לחברה שאיננה מאמינה בכוחה לקיים אינטרסים לאומיים ולשמור עליהם. תהליך השחיקה של האתוס הציוני, הואץ לאחר הסכמי קמפ-דייוד, והפך לתקדים הרסני עם עקירת התושבים היהודיים מסיני בשנת 1982. 11 שנים לאחר הרס ימית ומלחמת לבנון הכושלת, היד שגירשה את ערפאת וצבא מחבליו לתוניס, היא זו שהחזירה אותו לארץ ישראל, בדם ובאש ובתמרות עשן.
ישראל, ששנים רבות הבינה שמדינה פלשתינאית פרושה גזר דין מוות למדינה יהודית, ולו על חלק קטן מארץ ישראל, רואה היום בהקמתה של מדינה זו במקרה הטוב, רע הכרחי, ובגרוע, "הצלתה של מדינת ישראל וחיזוק הציונות", כביכול.

עם ישראל, חש את האסון המעצים והולך עם חלוף השנים, אבל ברובו, איננו תופס את משמעותו של הסחף המתמיד בעמדותיה של ישראל ביחס לסכסוך הלאומי הזה. ברברה טוכמן הגדירה מצעד איוולת, כמפולת מדינית שניתן להבין את משמעויותיה עוד בימיהם של מחולליה.

המפולת של ישראל כבר כאן, אבל מובילי דרכה, נוהגים בתוצאותיה כאילו ימות המשיח הגיעו. הגדיל עשות שמעון פרס, המתריס כלפי כל מבקר של תהליך אוסלו, שבו נרצחו 1500 ישראלים: "ומה החלופה שלכם?" והמשכיל יידום בעת ההיא, אמר הנביא.

דיקטטורת המנהיגות הנוטשת

כך התגבש בשנים שחלפו מאז כוננו הסכמי אוסלו, משטר דיקטטורי המתעלם מדעותיו ומשאיפותיו של הרוב הדומם בציבוריות הישראלית. במילים פשוטות: הרוב הדומם, נשלט על ידי השמאל האוליגרכי, וארצו של העם היהודי כולו, הפכה לנכסי דלא ניידי של כת הנוטשים ואובדי הדרך מקרב מיעוט בעם היהודי, אלה הרואים בכברת הארץ המובטחת - סחורה העוברת לסוחר לצורך השגת אוטופיה וירטואלית, ואידיאולוגיה מסוכנת שנכשלה כליל במבחן המציאות – השגת "שלום בזמננו" - Peace In Our Time (**) עם אלה שהשלום איננו חלק ממערכת מושגיהם ומתפיסת עולמם.

השמאל, שניכס לעצמו את הקמתה של המדינה, רואה עצמו בעל הזכויות הבלעדי בקביעת גורלה, והממונה מטעם עצמו, על משמר הפילוסופיה של עליונות "האדם הנאור והסביר", על היהודי הדתי, "החשוך", והלאומי, "הריאקציונר".
מעריצות שלטון מפא"י של קום המדינה, ומדיכוי כבוד העולים חסרי הכול, התלויים בשלטון למחייתם, התגלגלנו בלא שנחוש, אל שלטון כיבוש עריץ, אל מדינה המתפרקת מנכסי הרוח והחומר שלה, ברוח דברי ההבל של שמעון פרס בספרו "המזרח תיכון חדש".

בבסיסו של הספר הזה עומדת ההשקפה האווילית, שלא האדמה קובעת, ולא הריבונות הלאומית, אלא ההחלטות הכלכליות, והפוליטיקה הגלובלית, המתקבלות בלובי של בתי המלון הגדולים בעולם. כך מבטא "הלוביזם" הפוסט-ציוני של שמעון פרס, המחשיב עצמו תלמידו של דוד בן גוריון, אנטי-תזה גמורה לציונות השורשית, זו שאיחדה בעבר את חלקיו של העם השב לארצו, כפי שנוסחה על ידי מורו במגילת העצמאות:
"חלוצים מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים הקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו".

וכבר פוגשים אנו היום צעירים יהודים, בתפוצות ובישראל השואלים: לשם מה צריכים היינו לחדש חירות מדינית, בתש"ח, אם אפשר ליצור תלות גמורה באיחוד האירופי או במדינות האו"ם, שישמשו לנו כערבים לקיום ישות "יהודית", במחיר נטילת הריבונות, כחזון ג'נבה של יוסי ביילין או בדרך "נתיבי עמי איילון"?

אם הסכם אוסלו היה פתח לחורבנה של הציונות, הריי הסכם ג'נבה, אליבא דאולמרט ושרון יוזמי תוכנית ההתנתקות, הייה המניע למהלך המעשי של נטישת הארץ, לראשונה מאז חתמה ממשלת ישראל בראשות רבין, על הסכם אוסלו א' עם הרוצח ערפאת, למסירת הארץ לידיו של הארגון לשחרור פלשתין. ואם ביילין דוגל "במסירה תוך הסכם", שרון מוסר הכול תמורת שום דבר, ולו אף במחיר של מלחמת אזרחים ישראלית, חלילה.

ההבדל היחידי בין יוזמי ג'נבה ליוזמי תוכנית-ההתנתקות הוא ברמת השקר וההונאה שהם משדרים. ביילין, לפחות, אומר את רוב האמת, אולמרט ושרון, אף לא מקצתה.

האמת היא, שדרך אוסלו, בלבוש זה או אחר, מציינת בסיומה, את קיצה של מדינת ישראל, זו שעל חורבותיה תקום פלשתין הגדולה, מן הים לנהר ומעבר הירדן לגבול המדבר, ברוחם ובדמם של 6 מיליוני יהודים, המאבדים בלי דעת את מולדתם ואת נפשם.

התמוטטות האתוס הציוני, והשימוש הציני בציונות למטרות אנטי ציוניות מובהקות, הפכו לז'אנר שגור בסגנונם הפוליטי של מחריביה ומהרסיה של ריבונות מדינת ישראל, בדיוק כפי שהשבתאים והפרנקיסטים נהגו ביהדות, לשיטתם. ביילין וג'נבה, עמי איילון "והמפקד הלאומי", חד הם עם משנתו של יונתן בשיא, מנהל משטרת ההתנתקות – הקרויה מנהלת סל"ע, זה המכריז קבל עם ועדה: "יש לי אלף סיבות נגד ההתנתקות אבל סיבה אחת בעדה – והיא ציונות" (הדגש במקור).

האוליגרכיה השלטת שינתה את פניה של מדינת ישראל – המדינה היהודית, והפכה אותה בפועל, לישות פוסט ציונית, המתפשרת על נכסים שאינם בבעלותה, והיא נוהגת בהם מנהג של גזילה מהבעלים האמיתיים שלה העם היהודי. האוליגרכיה הזו מתנכרת לתפקידה ההיסטורי כנאמנה של נכסי העם היהודי בארץ ישראל, ולא רק משום ברית האל עם אברהם, אלא גם בשל התעלמותה, ונטישתה את האָמָנוֹת והחוק הבינלאומי, המעגנים זכויות אלה בהתאם להסכמים הבינלאומיים.

למרבה האירוניה, הסכמים אלה אינם מופרים על ידי מדינות עוינות, ואף לא על ידי אמנת האו"ם. בכל הנדבכים המשפטיים הללו, מדינת ישראל היא המתעלמת במפגיע מזכויות העם היהודי, והיא הנוהגת בהם מנהג של מוסר האדמה, ורודף של בעליה החוקיים.

זאת ועוד, מדינת ישראל של ראשית האלף השלישי למיא"ה, היא מדינה החיה על זמן שאול. ישראל מתפוררת לנגד עיננו, ושום מנהיגות בעלת שיעור קומה איננה קומה לעצור את חורבנו של הבית השלישי.

ההשחתה הכלכלית והפוליטית של משטר השמאל האוליגרכי

אך לא רק באלה בא לנו האסון: משטר המדינה הזו הוא משטר שתהליכי סיאוב וריקבון מתקדמים השחיתו את כל חלקותיו הטובות. שגורה הייתה בפיהם של ראשי האוליגרכיה השלטת האמרה: "שהכיבוש בשטחים משחית". אבל בחינת המציאות לאשורה מגלה, שההשחתה האמיתית באה לנו דווקא משלום-אוסלו הממאיר, ולאו דווקא משליטתנו בעם זר החי בארצנו, אלא מעצם החברותא הקרובה שהאוליגרכיה הזו סיגלה לעצמה עם מנהיגי הטרור הפלשתיני. רשימת מקבלי טובות ההנאה, הכלכליות והפוליטיות שנגלו לציבור בעשור השני להסכמי השאול הללו מעידה שאין מתום בצמרת הפוליטית של מדינת ישראל, וידיהם של ממשיכי דרך אוסלו, בחצרו הביזנטינית של אריאל שרון, אף הן טובלות בשוחד, בשלמונים ובטובות ההנאה, ובין השאר, קזינו "אוסטריה" ביריחו, אף זכה לסיוע משפטי צמוד ממשרד עוה"ד, של מי שכהן כראש לשכת רוה"מ שרון, בתקופה הקובעת בקשרים עם הרשות הפלשתינאית - דוב וייסגלס.
שחיתות גוררת שחיתות, וקבלת מימון מסוכנים זרים, לצורך קידום מטרות פוליטיות על ידי ארגונים פנים וחוץ פרלמנטריים, הפכה למכת מדינה. אין בנמצא ארגון שמאלני, שאיננו ניזון מקופותיהם של ארגונים פרו-ערביים מובהקים, החל מקרן פורד, האיחוד האירופי, אש"ף, וכלה בארגוני שמאל גלובליסטיים ושאר שונאי ישראל מובהקים.

השיטה המושחתת הזו פועלת נגד האינטרסים של מדינת ישראל, ויוסי ביילין, ומכון "פרס לשלום" בניהולו של רון פונדק, הם עדות לכך שהשחיתות מצליחה. הנה כי כן, הכספים הכבדים שקיבלו טריה לראסן ורעייתו השגרירה הנורבגית לישראל בתמורה להמלצה שנתנו השניים לשמעון פרס עבור קבלת פרס נובל, חזרה אליהם בדמות מעניק כספי שמן, בן רבבות דולרים, שנחקר עד היום בידי ממשלת אוסלו.

מעשה הנבלה של גונן שגב ואלכס גולדפרב, ששוחדו על ידי רבין ובן אליעזר לצורך חתימה על הסכמי אוסלו ב', אף הם ציון דרך בעל משמעות להשחתה הנוראה שפשתה במדינת ישראל - מדינה שזרים ומימון של זרים, עושים שמות בחוסנה הלאומי, ומשרד המשפטים מעלים עינו ממעשי שוחד שהובילו את ישראל לאסון שבו נרצחו אלפים.

ועוד לא דברנו על ההשחתה בבית המשפט העליון, עם הנפוטיזם המאפיין את נשיאו, ומי שעתידה לרשתו בבוא היום, השופטת הכבודה, דורית בייניש, המתערבת בשיקולי מס ההכנסה לטובת בעלה החשוד בהעלמות מס כבדות, ובהיותה פרקליטה בכירה עיוותה עובדות וסלפה ראיות הקשורות לאירועים ואנשים שהיו מעורבים בפרשת רצח יצחק רבין המנוח.

כך מתנהלת מדינת ישראל בעריצות שלטונית אף שלכאורה, ישראל היא רפובליקה בעלת משטר דמוקרטי וליברלי. בפועל שלטת האוליגרכיה השמאלנית, בין אם במסווה של ממשלת ימין, ובין אם בשלטון ישיר של מפלגות השמאל. אלה שולטים בשרירות לבם על דרכי קבלת ההחלטות המרכזיות בחייה של המדינה, לחיים ולמוות, לשלום ולמלחמה, לעוני או לעושר, לעבודה או לבטלה, לבריאות או לחולי, לצדק או לעושק, למשפט או למשפח - הכול על פי רצונה ושרירות ליבה של האוליגרכיה הזו, המורכבת, מהרשות המבצעת, הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות השוטפת-מוחות – התקשורת, האקדמיה, והאומנות.

מותו של ערפאת הוא ציון דרך בחלוקת המחדש של ארץ ישראל המערבית והתרפסותו הגמורה של אריאל שרון בפני מכחיש השואה, אבו-מאזן, מבשרת רעות. לא תוכנית ההתנתקות לבדה עומדת על הפרק, כי אם כל המפעל הציוני הגדול שהוקם בחבלי יהודה, שומרון, חבל עזה ובהמשך גם רמת הגולן.
מדוע יש להחליף את המשטר המושחת של ישראל הקורסת?

הקמתה של הרפובליקה השנייה של העם היהודי, איננה מותרות. כל מי שחרד לגורל האומה מבין שמדובר בכורח קיומי. הפיכת-נגד דמוקרטית, שתחליף מכוח רצון העם את משטר הכיבוש הבלתי חוקתי שנכפה עלינו, הוא צו השעה. בלעדיה של תמורה עמוקה זו בחיי כל אחד מאיתנו, תחדל מדינת ישראל להתקיים בטווח של עד שני עשורים אם לא פחות מזה.

מהי דמותה של מדינת ישראל שחובתנו לקוממה מחדש על ההריסות שהותיר הכיבוש האנטי חוקתי של האוליגרכיה השלטת.

עקרונות הקמתה של הרפובליקה השנייה, מבנה ויסודות שלטוניים:

א. עקרונות יסוד
א (1) התיקון לעקרונות יסוד הרפובליקה השנייה – הצהרת העצמאות התש"ח ה' באייר 1948
• ארץ ישראל - הארץ המובטחת בבריתו של האל עם אברהם אבינו, היא ביתם הלאומי של כלל בני העם היהודי, מאז ולעולם, והיא איננה ניתנת לחלוקה, להפקעה, למסירה, או למשא ומתן.
• מבלי לפגוע בזכויות ההיסטוריות, הלאומיות והדתיות של העם היהודי, הסכמי סן רמו, הצהרת המנדט, וההסכמים הנלווים לו, אשר מעוגנים בסעיף 80 של אמנת האו"ם, מהווים אשור וקביעה סופיים של זכויות העם היהודי על ארץ ישראל במשפט הבינלאומי.
• כל הסדר טריטוריאלי, בין עם תושבי הארץ, הנמנים עם בני לאומים אחרים, ובין אם בין מדינות השכנות לגבולותיה של מדינת ישראל, יחייב רוב מיוחד של שני חלקי הפרלמנט של הרפובליקה השנייה, יחד עם אישורו במשאל עם בעל רוב מיוחס של 80 אחוזים.
• הפרות: כל הפרה של תיקון א(1) לעקרונות יסוד – הצהרת העצמאות ה' באייר תש"ח יידון על פי סעיף 97 לחוק העונשין (תיקון התשס"ה – חובת עונשי מינימום בדבר בגידה, וניהול מו"מ למסירת שטחי מדינה לאויב)
א (2) התיקון לעקרונות יסוד הרפובליקה השנייה – ביטול הסכמי אוסלו ונלוויהם על בסיס "שטחים תמורת שלום"
• כל הסכמי אוסלו ונלוויהם, כמפורט בנספח א', בטלים ומבוטלים.
• הרפובליקה השנייה של מדינת ישראל ברוח הצהרת העצמאות המקורית, היא מדינה שוחרת שלום הנכונה לחתום על הסכמי שלום עם שכנותיה בתום לב מלא, ובלא תנאים מוקדמים.
• הרפובליקה השנייה של מדינת ישראל רואה במשא ומתן על בסיס "שטחים תמורת שלום" אמצעי לחיסולה של מדינת ישראל, בהיותו מבוסס על עקרונות שהובילו את העולם למלחמת העולם השנייה, באמצע המאה העשרים.
א (3) התיקון לעקרונות יסוד הרפובליקה השנייה – תורת הביטחון הלאומית של העם היהודי בארץ ישראל
• מדינת ישראל היא מדינה שוחרת שלום הדוגלת בקיום יחסי שכנות, שתוף פעולה ושלום עם כל שכנותיה, אך תגן בחירוף נפש על חירותה הלאומית ותשמור את חייהם של אזרחיה בלא הבדל, דת גזע ומין.
• מדינת ישראל תקיים מערכת הגנה לאומית כוללת שתגן על ריבונות העם היהודי בארץ ישראל מכל תוקף ומתנכל, ותעביר את המלחמה לשטחו בהתאם לדוקטרינה הצבאית של מערכת הגנה הלאומית.
• בכל מקרה של תוקפנות תגבה מערכת ההגנה הלאומית של ישראל מהתוקפן מחיר כבד, בכוחותיו הצבאיים, במשאביו הלאומיים ובנכסיו הטריטוריאליים.
• שטח ממנו יופעלו נגד המדינה היהודית כוחות מזוינים, בין אם סדירים ובין אם כוחות טרור וגרילה לסוגיהם, ייכבש ויסופח ללא עוררין למדינה בהחלטת 2 בתי הנבחרים של המדינה היהודית: הבית העליון, הלוא הוא הסנהדרין הגדולה, והבית התחתון, כנסת ישראל.
• והיה אם תיפגע ישראל מידי אויביה, בין אם במרחב הטריטוריאלי הקרוב, ובין אם המרוחק מגבולותיה באמצעות נשק בלתי קונבנציונלי לסוגיו, תשמור מערכת הגנה הלאומית של ישראל את הזכות לפגוע לא רק במבצעי ההתקפה הישירים בפועל, אלא בכל, או אף בחלק מהקואליציה הצבאית, עמה קשורים מבצעי התוקפנות הבלתי קונבנציונלית הזו, בחוזי הגנה.
• מערכת ההגנה הלאומית של ישראל תראה בכל פעולת טרור נגד אזרחיה, עילת-מלחמה נגד כל, או נגד חלק מהמשלחים או התומכים בפעולות הטרור הללו, בכל אתר ומדינה ברחבי העולם.
• מדינת ישראל תערוך מיד עם אשור התיקון לעקרונות יסוד הרפובליקה השנייה, רפורמה מיידית בתורת הביטחון הלאומית, תגדיר מדיניות ביטחון, דוקטרינה צבאית חדשה, תתקן את כל ליקויי תורת הביטחון הישנה ותבנה מערכת צבאית מתקדמת וחדשנית שתתן מענה לאיומים הקיומיים על העם היהודי בארצו.

א (4) התיקון לעקרונות יסוד הרפובליקה השנייה - תוספות לחוק השבות
1. הרפובליקה השנייה של מדינת ישראל היא מדינתם של כל היהודים בעולם בלא הבדל מוצא, עדה, מנהגים, מין והשקפה אידיאולוגית.
2. כל יהודי, על פי התיקון לחוק השבות, זכאי להיחשב כאזרח מדינת ישראל, אלא אם כן בקש שלא להיכלל במנהל האוכלוסין של מדינת ישראל.
3. אזרח ישראלי, על פי התיקון לחוק השבות, יחשב מי שנמנה עם אזרחי ישראל ומתגורר בה חודש ימים לפחות במהלך שנה קלנדרית, וקיים בתקופה זו משק בית המצוי ברשותו בתחומי מדינת ישראל.
4. כל יהודי, כנ"ל, יהיה זכאי לבחור למוסדות המדינה, ואם מימש את זכותו לעליה ובנה את ביתו בישראל, יהיה רשאי להיבחר למוסדותיה הרשמיים של המדינה.
5. כל יהודי שייפקד ברישום האוכלוסין כאזרח ישראלי, ויבנה ביתו בישראל, יהא זכאי לסיוע קרנות העם היהודי לבניית ביתו ויזכה לכל הסיוע שיידרש למטרה זו.
6. נציגויות ישראל בתפוצות יקיימו בחירות למוסדות המדינה לכל אזרח ישראלי באשר הוא.
א (5) התיקון לעקרונות יסוד הרפובליקה השנייה – תיקון סדרי שלטון
• הרפובליקה השנייה של העם היהודי תתבסס על משטר נשיאותי בהתאם לסדרי השלטון המפורטים בנספח ב' של עקרונות היסוד.
• חוקת מדינת ישראל של הרפובליקה השנייה תכלול במצע היסוד שלה את מגילת העצמאות, ה' באייר התש"ח – 14 במאי 1948, ואת התיקונים האמורים בה בסעיף א' - להלן התיקונים למגילת העצמאות.
• חוקת המדינה תקיים הפרדת רשויות מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי בין הרשות המחוקקת, להלן, כנסת ישראל, והבית העליון הוא הסנהדרין הגדולה, לבין הרשות המבצעת נשיא המדינה וממשלת ישראל, לרשות השופטת.
• בידי הבית העליון, מוסד הסנהדרין, תהיה הסמכות לאישור חוקי הכנסת בכלל, והסוגיות החוקתיות העליונות של מדינת ישראל בפרט.
• בית המשפט העליון יכהן כבית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל. שופטי בית המשפט העליון יישבעו אמונים למדינת ישראל, ויתחייבו לקיים את חוקיה כלשונם וכרוחם על פי התיקונים לעקרונות היסוד של הרפובליקה השנייה.
• שופטי ישראל יבחרו לתפקידם כחלק מתהליך הבחירה למוסדות הרפובליקה השניה ותבוטל שיט המינויים הקיימת של שופטי ישראל.
• שופטי ישראל יבחרו בהתאם לכלים שיקבעו בחוק לגבי זכאות מקצועית וקריטריונים ראויים למילויו של תפקיד זה.
• שופטי בית המשפט העליון יקיימו הפרדה מוחלטת בין תפקידם השיפוטי כחוק, לבין פעולות שהן בתחום הסמכויות הבלעדי של הרשות המחוקקת.


נספח א' - הפרות ארגוני טרור הפלשתיני – בטלות הסכמי אוסלו
א(1) בשל הפרות מהותיות של ארגוני הטרור הפלשתיניים ופעולות האיבה המזוינות שבהם נרצחו ונפצעו אלפי ישראלים בפעולות שיטתיות של רצח עם, באחריותם של ארגוני הטרור הנכללים בארגון-הגג "אש"ף" – כלל הסכמי אוסלו א' ב' ושאר נלוויהם, נספחיהם והבנותיהם, בין אם בכתב, ובין אם בעל-פה בטלים ומבוטלים למפרע מיום חתימתם.
א(2) להלן רשימת הסכמים והבנות שבוטלו:
1. הסכם אוסלו א'
2. הסכם אוסלו ב'
3. הסכם חברון
4. הסכמי וואי
5. הסכמי קמפ דיוויד
6. הסכם טאבה
7. הסכם קלינטון
8. הסכם טנט
9. התוכנית הסעודית
10. מפת הדרכים
11. תוכנית ההתנתקות וחוק פינוי פיצוי
א (3) בטלות הבנות ביילין אבו מאזן, הבנת ג'נבה, תוכנית המפקד הלאומי וכל יתר פעולות למשא ומתן בלתי חוקיות בעליל שנוהלו בלא דין ובלא סמכות ידי גורמים בלתי מוסמכים.
נספח ב' - סדרי שלטון, מנהל ומשטר של הרפובליקה השנייה של מדינת ישראל
1. הרפובליקה השניה של העם היהודי בארץ ישראל תכונן משטר נשיאותי קונסטיטוציוני יהודי ודמוקרטי המקיים הפרדת רשויות מלאה.
2. נשיא המדינה הוא ראש הרשות המבצעת של מדינת ישראל.
3. נשיא המדינה יבחר בבחירות ישירות על ידי העם, לתקופה של 4 שנים, אך יוכל לכהן לא יותר משתי כהונות רצופות או בנפרד במהלך חייו.
4. נשיא המדינה יקיים את חוקת המדינה, ויפעל מול הרשות המחוקקת על שני בתיה.
5. נשיא המדינה הוא המפקד העליון מערכת ההגנה לאומית.
6. נשיא המדינה ימנה ראש ממשלה ביצועי על בסיס אמון אישי וכישורים שנקבעו בחוק לצורך מילוי תפקידו זה.
7. ראש הממשלה יעמוד בראש 10 מיניסטריונים הקבועים בחוק יסוד הממשלה וימנה על דעת הנשיא ובאישורו, שרים שיהיו בעלי כישורים שנקבעו בחוק לצורך מילוי תפקידם זה.
8. השבעת הממשלה שזכתה לאמון הכנסת במעמד נשיא המדינה תשעה בתוך 30 יום לאחר הבחירות למוסדות המדינה.
9. ממשלה שנפלה בהצבעות אי אמון בכנסת, תמסור את התפטרותה לנשיא המדינה שימנה ראש ממשלה אחר לתפקיד.
10. אם לאחר 30 יום לא תזכה הממשלה החדשה לאמון הכנסת יכריז הנשיא על בחירות חדשות לכנסת.
11. הבית העליון נבחר עם הנשיא לתקופה של 4 שנים.
12. חברי הממשלה לא יכהנו כמחוקקים, בין אם בבית העליון – הסנהדרין ובין אם בבית התחתון – כנסת ישראל. חבר כנסת שיבחר לשר בממשלה יתפטר מהכנסת קודם להשבעתו כחבר בממשלה.
13. סמכויות הבית העליון – הסנהדרין הגדולה – אישור חוקי הכנסת, וסמכות שיפוטית עליונה על כלל הסוגיות החוקתיות של מדינת ישראל.
14. בידי הבית העליון והתחתון סמכויות כחוק לנקוט בהליכי הדחה של הנשיא במקרים המפורטים להלן:
א. אי שפיות
ב. מחלה סופנית שאין ממנה מרפא.
ג. בגידה או הפרת חוקת המדינה.
ד. מעשים שיש עמם קלון.
(*), קטיף, קולמוסנט, גלובל-ריפורט, תקומה, 'בפוליטיקה' ועוד.
(**) (כהכרזת צ'מברליין בשובו מהסכם מינכן)

מאמר שני ואחרון – בהמשך יובאו מאמרים נוספים בהם יתוארו עקרונות ניהול משטר המדינה, החינוך, המשק, הכלכלה והחברה, תרבות והיחס למיעוטים, במשטר הרפובליקה השנייה של מדינת ישראל.

ניתן להגיב באתרים הנ"ל או לשלוח מיילים אל y-blum@actcom.co.il



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&v



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:39   08.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. אבייתר בן-צדף: ''מכינים את הסיזון הבא''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 09.02.05 בשעה 18:20 בברכה, פילוביץ שחף
 
From : Eviathar H. ben Zedeff <evi48@zahav.net.il>
Sent : Tuesday, February 8, 2005 9:25 PM
http://rotter.net/User_files/forum/gil/420930b565ed1f6d.html

מכינים את הסיזון הבא

ראש ממשלה מהליכוד מכין לנו סיזון חדש, וכל סוכנויות הממשל מתנהלות לפי חלילה של המחלקה היהודית בשב"כ, שכבר הצמיחה לנו את אבישי רביב, טיפחה אותו, וגם חיפתה על כל מעלליו – עד עצם היום הזה

אביתר בן-צדף

ההינתקות – מלה מכובסת לגירוש אלים של יהודים מנחלתם – מקבלת כל יום ממד חדש. תוך זמן קצר מתעבה דיוקנה, ונראים פניה האמיתיות. ב"כנס הרצליה" האחרון עלו האנשים שמאחוריה, והסבירו את הגיונה המדיני. טרחתי להקשיב בקפידה לדבריהם, שמשום מה נראו לי כמו ציור מטרות אחרי הירי ...

בינתיים מתבהרת מתוך ההינתקות תמונה אחרת, שכוכבתה הנה המחלקה היהודית בשב"כ. כן, אתם צודקים – אלה שהנפיקו לנו את אבישי רביב, והגנו עליו בכל תעלוליו – עד עצם היום הזה.

באחד האמשים בסוף השבוע האחרון פרסמה אפרת וייס באתר YNET, כי בלשכת הגיוס נכשלו אנשי המחלקה היהודית בשב"כ בניסיונם לגייס נער מהתנחלות חוות גלעד, שעמד להתגייס לאחת הסיירות. הם רצו שילשין על חבריו (או אולי יעשה עבור המחלקה היהודית, פרובוקציות נגד הוריו, נגד אחיו ונגד שכניו – כמיטב המסורת הבולשוויקית. הסיפור עלה לאוויר בתחילת הערב, וזכה לתגובות שליליות מאוד לשב"כ. לפתע בהמשך הערב נעלם הסיפור מהאתר. מעניין מדוע?

לפני כן חשף שחף פילוביץ באתר רוטר כמה דפים מתוך ההנחיות כביכול למבצע יום הפינוי – שזכה לשם אורוולי מתאים, "שבת אחים". אליי הגיעו ארבעה עמודים מדהימים בנבזותם מההנחיות הללו. דרך אגב, היצירתיות של הממשל מדהימה – למבצע פינוי היישובים עצמו קוראים במסמך, "אשל צחיח".

הנה כמה פנינים מהמסמך, שאני מקווה מאוד, כי הנו זיוף, כפי שטוענים דוברי משרד ראש הממשלה:

"... חיזבאללה וארגוני פלשתינים בלבנון ינסו לנחות על חוף עזה מיד לאחר הפינוי, או אף במהלכו, כדי לערוך תהלוכות ניצחון ..."

"... יש לסכל תהלוכות ניצחון של החיזבאללה והפלשתינאים כדי למנוע החרפת העימותים בתוך ישראל ..."

שימו לב להיגיון המעוות של כותבי המסמך: את תהלוכות הניצחון של הפלשתינאים יש לסכל, כדי להשפיע על דעת הקהל בישראל גופא.

ועוד פנינה:

"ירי ... של צלפי ימ"מ למטרות, רגל, גוף וראש לפי הצורך, במגמה לשיתוק גמור של ירי התקפי של מתנחלים בכל מחיר".

תרשו לי להרהר בקול רם וציני, המבוסס על היכרותי עם ההיסטוריה הנוראה של מדינתנו – האם תיזום המחלקה היהודית ירי, כדי להאשים את המתנגדים לגירוש היהודים בשימוש אלים בירי, וכתוצאה ממנו יותר דמם? משום-מה, נראה לי, כי איני חושד בכשרים. את התרגיל כבר מיצו לחלוטין בתקריות בוואדי סאליב בחיפה וכשצה"ל עשה פרובוקציות לאורך הגבול הסורי ובכינרת בשנות "המלחמה על המים", כדי לחמם את הגבול עם הסורים.

ועוד באותו נושא:

"... תינתן הוראה לפרוץ לבתים מוכי אש באמצעות דחפורים וירי מבוקר של נק"ל אוטומטי למטרות מוגדרות".

כדי להקל על הממשלה ועל מינהלת הגירוש לדווח שקר לעם על מעלליהן ב"שבת אחים", קובע המסמך, כי תופעל צנזורה צבאית על הרדיו ועל הטלוויזיה, יוצאו צווי איסור פרסום (עוד הוכחה – למי שהיה זקוק לה – לשימוש לרעה במנגנון הזה בידי הממשלה), השטח יוכרז כשטח צבאי סגור (כנ"ל), ינותקו הקשר הסלולרי והספקת החשמל לאזור, וצה"ל יפעיל לוחמה אלקטרונית לשבש את התקשורת האלחוטית.

ולבסוף הצטרף לתזמורת מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, שקבע – כמדווח באתר חדשות מחלקה ראשונה (3 בפברואר 2005): "נגביר בעתיד השימוש במעצרים מנהליים נגד יהודים". היועץ המשפטי לממשלה אמר את הדברים בכנס "חופש הביטוי והשיסוי", שערכה של לשכת עורכי- הדין. דברי מזוז מסבירים היטב את שנאמר באותן הנחיות מפוקפקות בדבר הקמת מחנות לריכוז גברים מהאזור, שימוינו "בהתאם להשתתפותם בהתפרעויות נגד כוחות הביטחון".

"רק הליכוד יכול", אמרה סיסמה ישנה. כיום מכין לנו הליכוד סיזון חדש בהנחיית אריק שרון, שכמה מזקני השרון עוד זוכרים אותו כפעיל סיזון באזורם. וצריך לזכור – כל זה התחיל כתרגיל, שנועד להסיח את הדעת מהסתבכויות משפחת שרון – "כעומק החקירה כן עומק הנסיגה", קרא לתרגיל ח"כ צבי הנדל.

ערוץ 7

מכינים את הסיזון הבא
מאת אביתר בן-צדף
9 בפברואר 2005

ראש ממשלה מהליכוד מכין לנו סיזון חדש, וכל סוכנויות הממשל מתנהלות לפי חלילה של המחלקה היהודית בשב"כ, שכבר הצמיחה לנו את אבישי רביב, טיפחה אותו, וגם חיפתה על כל מעלליו עד עצם היום הזה.

ה"הינתקות", מילה מכובסת לגירוש אלים של יהודים מנחלתם מקבלת כל יום ממד חדש. תוך זמן קצר מתעבה דיוקנה, ונראים פניה האמיתיות. ב"כנס הרצליה" האחרון עלו האנשים שמאחוריה, והסבירו את הגיונה המדיני. טרחתי להקשיב בקפידה לדבריהם, שמשום מה נראו לי כמו ציור מטרות אחרי הירי ...

בינתיים מתבהרת מתוך ההינתקות תמונה אחרת, שכוכבתה הנה המחלקה היהודית בשב"כ. כן, אתם צודקים הם אלה שהנפיקו לנו את אבישי רביב, והגנו עליו בכל תעלוליו עד עצם היום הזה.

באחד הימים בסוף השבוע האחרון פרסמה אפרת וייס באתר YNET, כי בלשכת הגיוס נכשלו אנשי המחלקה היהודית בשב"כ בניסיונם לגייס נער מהתנחלות חוות גלעד, שעמד להתגייס לאחת הסיירות. הם רצו שילשין על חבריו (או אולי יעשה עבור המחלקה היהודית, פרובוקציות נגד הוריו, נגד אחיו ונגד שכניו – כמיטב המסורת הבולשביקית). הסיפור עלה לאוויר בתחילת הערב, וזכה לתגובות שליליות מאוד לשב"כ. לפתע בהמשך הערב נעלם הסיפור מהאתר. מעניין מדוע?

לפני כן חשף שחף פילוביץ באתר "רוטר" כמה דפים מתוך ההנחיות כביכול למבצע יום הפינוי – שזכה לשם אורוולי מתאים, "שבת אחים". אליי הגיעו ארבעה עמודים מדהימים בנבזותם מההנחיות הללו. דרך אגב, היצירתיות של הממשל מדהימה, למבצע פינוי היישובים עצמו קוראים במסמך, "אשל צחיח".

הנה כמה פנינים מהמסמך, שאני מקווה מאוד, כי הינו זיוף, כפי שטוענים דוברי משרד ראש הממשלה:

"... חיזבאללה וארגוני פלשתינים בלבנון ינסו לנחות על חוף עזה מיד לאחר הפינוי, או אף במהלכו, כדי לערוך תהלוכות ניצחון ..."

"... יש לסכל תהלוכות ניצחון של החיזבאללה והפלשתינאים כדי למנוע החרפת העימותים בתוך ישראל ..."

שימו לב להיגיון המעוות של כותבי המסמך: את תהלוכות הניצחון של הפלשתינאים יש לסכל, כדי להשפיע על דעת הקהל בישראל גופא.

ועוד פנינה:

"ירי ... של צלפי ימ"מ למטרות, רגל, גוף וראש לפי הצורך, במגמה לשיתוק גמור של ירי התקפי של מתנחלים בכל מחיר".

תרשו לי להרהר בקול רם וציני, המבוסס על היכרותי עם ההיסטוריה הנוראה של מדינתנו, האם תיזום המחלקה היהודית ירי, כדי להאשים את המתנגדים לגירוש היהודים בשימוש אלים בירי, וכתוצאה ממנו יותר דמם?

משום-מה, נראה לי, כי איני חושד בכשרים. את התרגיל כבר מיצו לחלוטין בתקריות בוואדי סאליב בחיפה וכשצה"ל עשה פרובוקציות לאורך הגבול הסורי ובכינרת בשנות "המלחמה על המים", כדי לחמם את הגבול עם הסורים.

ועוד באותו נושא:

"... תינתן הוראה לפרוץ לבתים מוכי אש באמצעות דחפורים וירי מבוקר של נק"ל אוטומטי למטרות מוגדרות".

כדי להקל על הממשלה ועל מנהלת הגירוש לדווח שקר לעם על מעלליהן ב"שבת אחים", קובע המסמך, כי תופעל צנזורה צבאית על הרדיו ועל הטלוויזיה, יוצאו צווי איסור פרסום (עוד הוכחה, למי שהיה זקוק לה, לשימוש לרעה במנגנון הזה בידי הממשלה), השטח יוכרז כשטח צבאי סגור (כנ"ל), ינותקו הקשר הסלולארי והספקת החשמל לאזור, וצה"ל יפעיל לוחמה אלקטרונית לשבש את התקשורת האלחוטית.

ולבסוף הצטרף לתזמורת מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, שקבע כמדווח באתר חדשות מחלקה ראשונה (3 בפברואר 2005): "נגביר בעתיד השימוש במעצרים מנהליים נגד יהודים". היועץ המשפטי לממשלה אמר את הדברים בכנס "חופש הביטוי והשיסוי", שערכה של לשכת עורכי- הדין. דברי מזוז מסבירים היטב את שנאמר באותן הנחיות מפוקפקות בדבר הקמת מחנות לריכוז גברים מהאזור, שימוינו "בהתאם להשתתפותם בהתפרעויות נגד כוחות הביטחון".

"רק הליכוד יכול", אמרה סיסמה ישנה. כיום מכין לנו הליכוד סיזון חדש בהנחיית אריק שרון, שכמה מזקני השרון עוד זוכרים אותו כפעיל סיזון באזורם. וצריך לזכור, כל זה התחיל כתרגיל שנועד להסיח את הדעת מהסתבכויות של משפחת שרון.

"כעומק החקירה כן עומק הנסיגה", כך קרא לתרגיל ח"כ צבי הנדל.
http://www.a7.org/article.php3?id=3928


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:44   08.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. אבייתר בן-צדף: ''מתנתקים''  
בתגובה להודעה מספר 30
 
From : Eviathar H. ben Zedeff <evi48@zahav.net.il>
Sent : Tuesday, February 8, 2005 9:25 PM
http://rotter.net/User_files/forum/gil/4209327775fc4f9a.html

מתנתקים

בריחה הופכת לסימן ההיכר של מדיניות הביטחון שלנו בעשרים וחמש השנים האחרונות * גם איננו מבינים את ערכם של סמלים, ובעיקר – בעיני האויב *

אביתר בן-צדף

ההינתקות הביאה בינתיים להפסקת החיפושים אחר מבוקשים – לבקשת הרשות הפלשתינאית; ישוחררו מאות אסירים – לאחר שנדחו (בינתיים ??) רעיונות ראש הממשלה ומשנהו לשחרר גם כאלה שיש "דם על ידיהם"; יועברו חמש ערים ביהודה ובשומרון לשליטת הרשות הפלשתינאית; הממשלה תשחרר כספים מוקפאים של הרשות (למרות שחוק חדש אוסר על מימון טרור).

בוועידת שארם א-שיח' הודיע ראש הממשלה אריאל שרון על הפסקת-אש. כלומר, ישראל לא תנקוט יותר פעולות יזומות להגנתה, אלא תחזור להגיב. בשנות העשרים של המאה הקודמת קראו לזה, "הבלגה". ועל כך שר זאב ז'בוטינסקי, "כי שקט הוא רפש".

עכשיו גם ישוחררו מאות מחבלים, ויחזרו אל שולחיהם מנוסים יותר, בוגרים יותר ומבינים יותר כיצד ללחום בישראל. כשעושים שלום משחררים אסירים ושבויי מלחמה. אלא שנהוג, שפדויי שבי לא מצטרפים לכוחות הלוחמים – כיוון שאם ייפלו שוב בשבי, גורלם נחרץ. ואילו אצלנו יש מחבלים, שחזרו לסורם, ונתפסו שוב (עיין ערך מרוואן ברע'ותי). הדלת הסובבת הישראלית הנה עלבון לשלטון החוק. מרבית האסירים הפלשתינאיים נשפטו על-ידי מערכת החוק – האזרחית והצבאית – ושחרורם מלמד הרבה על ערכה של הרשות השופטת. אלא ששחרורם הנו גם אות לניצחון של העיקשות הפלשתינאית על הפארטאץ' הישראלי. מנהיגינו נשבעו לא לשחרר כאלה "עם דם על ידיהם", ואם תבדקו את מי שחררנו בשנים האחרונות – כולל תמורת הבוגד וסוחר הסמים אלחנן טננבאום – גם ממדיניות זו נעשה פלסתר.

שוב נפתח "חלון הזדמנויות", ובחורינו הטובים מתחרים ביניהם בריצה להרחיבו במחוות אמוק מכל טוב לאבו מאזן ולאנשיו. עכשיו כל חגיגת הוויתורים מצאה את חסותם של חוסני מובראק, נשיא מצרים, ושל המלך עבדאללה השני מירדן.

ברגע שכזה מתחשק לי לקום, ולצעוק, "חברים, המלך עירום!"

כל רחבי הדרום כוסו לקראת ההינתקות בכרזות, "היכונו לביאת הקסאם". הסופה וידים עצבניות של מצדדי ההינתקות חיבלו ברבות מהכרזות. פעם בימים האפלים של אחרי-אוסלו קיבלה מע"ץ הוראה לפגוע בשילוט, שהציבו מתנגדי ההסכם – גם אם הוצב על קרקע פרטית.

אישוש לנסראללה

גם אם לא יופגזו אשקלון ואשדוד מיד – מאזן האימה (בנוסח לבנון והחיזבאללה) בינינו לבין חמא"ס ושאר גיבורי המחבלים יקרין עוד מעט איום על כל דרום המדינה. העובדה, כי חוות השקמים של שרון נכנסת למעגלי הטיווח, אינה מעכבת את הצעד הנמהר של בריחה מחבל קטיף. המחיר, שנשלם על בריחה זו, יהיה כבד. בעיקר, זה יאושש את הגדרתו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, כי מדינת ישראל הנה לא יותר מערימה של קורי עכביש, שתושמד במכה ערבית. בינתיים, לדעתו, הישראלים בורחים כל אימת שמכים בהם.

שבתי ארצה מהשתלמות במקום מדהים בדרום ארצות-הברית כחודש אחרי שפרצו המהומות לפני כארבע שנים וחצי. ישבנו על ספל קפה במרפסת ביתו של זקן ערבי מכפר גלילי, שהכרתי את בנו. הזקן לגם מכוסו, ואמר לי בערבית (בנו תרגם, ואני כעסתי שוב על עצמי על שאיני יודע ערבית כאבי), "החזרנו אתכם שבעים שנה אחורה". הזקן הגלילי התכוון לאותה תקופה, שבה קראו ליהודים בארץ, "בני מוות". הוא רווה נחת מאורחו, שהבין מבלי לשאול שאלות. אני מניח, שגם אבי המנוח היה רווה נחת ממני.

את בריחתנו מעזה בנוסח אוסלו חתמו התפרעויות ענק של ערביי המקום. זה נעשה כדי להשוות לנסיגה הישראלית מראית-עין של בריחה. ואכן, כך צוירה הנסיגה מעזה בתקשורת הפלשתינאית, ולא רק בה.

חשיבותם של סמלים, אז מה? ישאל השואל.

אני יודע, יש בישראלי המצוי שחצנות, המהולה בבורות עמוקה (גם לגבי מסורתו). לכן, אנחנו מזלזלים במה שחושב היריב ובתרבותו. זו הסיבה, שנפלנו רבות לתוך מהמורות, שאפילו עיוור היה נמנע מהן. הישראלי הממוצע גם אינו מעריך את הערך הסמלי של הדברים. הוא ביצועיסט, ואינו מבין את משמעות ההמנון, הדגל והסמל. הכל נראה בעיניו כמו סלט אחד גדול של פרימיטיוויות. אלא שסמלים מקנים ערך למעשים, מקשרים ביניהם, ומאפשרים לצלוח את יוון המדמנה של חיי היום-יום.

עד היום לא הבינו אצלנו, כי התמונה של חיילים ישראליים נכנעים, מבוישים ומושפלים במלחמת יום הכיפורים הייתה אחד מהיעדים האסטרטגיים של מצרים בצאתה למלחמה. ראש ממשלת ישראל הביעה כמה שנים לפני כן תדהמה על שהנשיא סאדאת מוכן לשלם במיליון הרוגים על צליחת התעלה. לבסוף הוא עשה זאת במעט יותר מ-400 הרוגים.

אחרי בריחתנו מעזה הגיעה מנוסתנו המבוהלת מדרום לבנון והפקרת בעלי-בריתנו מצבא דרום לבנון. מעשה הבגידה נמשך עד היום ביחס המחפיר לאותם מאנשי צד"ל, שעדיין נותרו בארצנו. בעקבות המנוסה נוטרלה יכולתנו לפעול בגזרת לבנון. ב"כנס הרצליה" האחרון דווחה בפירוט מקפיא-דם הפריסה של כלי ארטילריה רקטית וטילית, המסכה את כל מרחב הצפון של מדינת ישראל.

הישגים בינוניים בלוט"ר

כנראה, כתוצאה ישירה ממנוסתנו פרצה המלחמה עם הפלשתינאים ("אינתיפדת אל אקצה", בהגדרתם), לפני ארבע שנים וחצי, שאליה הצטרפו ערביי ישראל. מסיבות פוליטיות ממשלת ישראל לא הגיבה כיאות (כולל לא על התפרעות ערביי ישראל – ועדת אור כמשל ושנינה). גם שינוי השלטון לא שיפר את המצב. גם אריק שרון לא גילה בתחילת דרכו כראש ממשלה יוזמה ונחישות בלוחמה בטרור, ובזבז את ההזדמנות האסטרטגית, שנקלעה לידיו עקב התקפת הטרור על ארצות-הברית באחד-עשר בספטמבר 2001 – עד שאיתרע טבח סדר הפסח בנתניה. צה"ל יצא למבצע "חומת מגן", והוכיח, כי תחת הנהגה מדינית מתאימה, ניתן לנצח.

אלא שהישגי "חומת מגן" – שהיו מוגבלים מלכתחילה – נשחקו עד מהרה. זה טיבו של מבצע תגמול. לבסוף עשה צה"ל בצורה נרפית את מבצע "ימי תשובה", ששכנע את הכל, כי מוצתה דרך התגמול. צה"ל שב לעצמו, ו"ימי תשובה" נראה כמו ההצלחה לאתר את משגרי הקסאם, את יורי המרגמות ואת חופרי המנהרות.

ואכן, למרות הצלחה יחסית של מבצעי הסיכול הממוקד, נראית המלחמה הישראלית בטרור כמו סיפור של כישלון ידוע מראש. על כך כבר התריע אבי דיכטר ראש השב"כ, בנאומו ב"כנס הרצליה" בשנה שעברה.

סביב הרמטכ"ל משה יעלון הצטברה חבורה, היוצקת למוחו הקודח ניסוחים מבריקים, אך חסרי כל שחר, על "עימות מוגבל" (ואף מצאו לו ראשי-תיבות צבאיים – עימו"ג) ועל "מלחמה בעצימות נמוכה". וכך, הרמטכ"ל מסביר מחד גיסא, כי המלחמה תימשך כל עוד ישוכנעו הפלשתינאים, כי יוכלו להצליח להביס את היהודים (ומצטט לשם כך מאמר, שפרסם משה בילינסון, עורך "דבר", בשנת 1936). מאידך גיסא נמסר, כי הוא דוגל במתן הקלות לפלשתינאים על מנת שיסכימו לשבת עמנו למשא-ומתן (בניגוד לעמדת השב"כ).

אני התבלבלתי. את אבו מאזן ואת אנשיו לא הצליח הרמטכ"ל לבלבל. נראה, כי גם את ראש הממשלה לא הצליח הרמטכ"ל לבלבל, והוא לא יאריך את כהונתו בשנה – למרות כל כרכורי בוגי והצטעצעויותיו המילוליות.

דרך אגב, רא"ל יעלון יהיה, כנראה, הרמטכ"ל הראשון, שיעניק בתקופת כהונתו שני אותות מערכה. לפני כשנה הוא חילק את אות מלחמת ההתשה (הראשונה, שהובסנו בה), ועתה מדווח "מעריב", כי עומדים להעניק אות מערכה לחיילים, שהשתתפו במלחמה בארבע השנים האחרונות. כרגיל, אלפי הג'ובניקים, הגודשים את מפקדות צה"ל, יענדו את האות – עד כדי שלוחמים יתביישו וענוד את האות.

עוד מסר "מעריב", כי במטכ"ל מחפשים שם למלחמה זו. בתחילה קראו לה, "גאות ושפל". הפלשתינאים הבינו מיד את משמעותה הסמלית, וקראו לה "אינתיפדה". כיוון שכבר אין אצלנו ערך לסמלים – אימצנו את השם הזה; ובכך, למעשה, קיבלנו את סדר היום הערבי. פעם, כשמנהיגינו הבינו את הערך הסמלי של שמות, למלחמה הערבית נגדנו קראו, "מאורעות".

עכשיו מתברר, כי התכניות הממשלתיות מדברות על אפשרות, כי "... חיזבאללה וארגוני פלשתינים בלבנון ינסו לנחות על חוף עזה מיד לאחר הפינוי, או אף במהלכו, כדי לערוך תהלוכות ניצחון ..." לכן, מציע מסמך ממשלתי שהודלף: "... יש לסכל תהלוכות ניצחון של החיזבאללה והפלשתינאים ..."

כל מי שקורא את ספרות הטרור – גם אם אינו קורא ערבית – יודע היטב, כי טרור היא מלחמה פסיכולוגית. לצעדים בשטח אין כל ערך אם אינם חודרים למוחם של מקבלי המסרים. הבריחה, שהופכת לסימן ההיכר של מדיניות הביטחון שלנו בעשרים וחמש השנים האחרונות, יכולה להיתרגם בעיני הערבים רק כהזמנה נוספת ללחצים, שיניבו עוד בריחות וחוזר חלילה.

כיוון שפרס עלינו חודש אדר, אזכיר מה שכבר אמרה פרסייה חכמה, זרש שמה, להמן בעלה היקר, "... אשר החילות לנפול בפניו לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו" (מגילת אסתר, ו' 13).



http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:50   24.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. עו''ד יורם שפטל: ''סזון עכשיו''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
סזון עכשיו

נראה כי הפרקליטות והמשטרה עושות כיום שימוש בסמכויותיהן אשר נועדו לטיפול בעבריינים, כדי לקטוע באיבו כל גילוי של מחאה נגד תוכנית ההתנתקות - הכל על פי מסורת בית היוצר הבולשביקי, בחסות מנהיג 'שלום עכשיו' בדימוס

מאת:יורם שפטל
18 בפברואר 2005, ט' באדר תשס"ה



צילום:אי.פי

שרי העבודה - אדריכלי פשע אוסלו - בראשות חיים רמון ובנימין בן-אליעזר, תובעים מן הפרקליטות ומן המשטרה לנקוט מה שקרוי במכבסת המילים השגורה בפיהם "יד ברזל" כלפי מתנגדי תוכנית הגירוש. כוונתם האמיתית היא רדיפה פוליטית, תוך שימוש ב"אמצעי אכיפת חוק" בלתי חוקיים, קרי, מעצרים והגשת כתבי אישום נטולי כל בסיס עובדתי ומשפטי. הכל כדי להשתיק כל צורת התנגדות חוקית ולגיטימית לתוכנית פינוים של כרבבת יהודים מבתיהם - מזימה שהיא ביסודה כניעה ללא תנאי לטרור החמאסי.

המציאות היומיומית מלמדת שצמרות הפרקליטות והמשטרה כלל אינן זקוקות ל"להקת העידוד" הפוליטית של שרי העבודה, כמו שאינן זקוקות לאחותה התקשורתית בראשות אמנון אברמוביץ' את רזי ברקאי ושות'. מתברר כי בהנחיית ראשי הפרקליטות והמשטרה ננקטים כמעט מדי יום, הליכי מעצר ומשפטים בלתי חוקיים, כלפי מרבית גילויי המחאה נגד תוכנית הגירוש .
כך, לבית משפט השלום בירושלים הוגשה לאחרונה בקשה למעצר עד תום ההליכים או לחילופין - למתן צו איסור כניסה ליישוב מצפה-יריחו ולהפקדת סכום כסף במזומן בקופת בית המשפט, כנגד שני נערים. כל "חטאם" על פי כתב האישום שהוגש נגדם, הוא צעקה של אחד מהם לעבר הרב הצבאי של פיקוד מרכז: "תתבייש לך, תוריד את הכיפה, אתה מוסר". הצעקה הושמעה מתוך מכונית שחנתה בסמוך לחנות מכולת ביישוב, בה ישבו שני הנערים. בכתב האישום הואשמו השניים, למרבה הלעג, בפגיעה בפרטיותו של הרב הצבאי.
ייאמר מיד כי לא היה ולו אבק ראייה לכך שהשניים עקבו כביכול אחרי הרב הצבאי, אף שקיום ראיות שכאלה, הינו תנאי בל יעבור לאישום בגין פגיעה בפרטיות בנסיבותיו של אותו עניין. באשר למילים שצעק אחד מן השניים לעבר הרב הצבאי, הרי ברור היטב גם לפרקליטה עו"ד דבורה נוב, שבינן לבין פגיעה בפרטיות אין ולא כלום. אך הדבר לא מנע ממנה לחתום על כתב אישום מביש זה.

עו"ד נוב עוד הוסיפה חטא על פשע וטענה באוזני בית המשפט כי מילים אלה הינן בבחינת מעשה "המנוגד לערכי הדמוקרטיה והוא מהווה סכנה לאושיותיה", וכן: "איום ממשי" על חייו של הרב הצבאי. כל זאת על אף שלא הוגש כל אישום נגד השניים בשל איום מחד גיסא, ומאידך גיסא, מדובר דווקא במקרה מובהק של מחאה לגיטימית וחוקית, המושתתת על ערכי הדמוקרטיה ולכן הינה גם מאושיותיה.

רק גיבוי מוחלט מצד פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה עשוי היה להביא את עו"ד נוב לחתימה על כתב אישום מחפיר שכזה. למותר יהיה להוסיף כי בית המשפט דחה, כצפוי, בשתי ידיים את בקשת הפרקליטות, כמו גם את חלופותיה.

תקר בכפר-חב"ד
אולם בכך לא די. השתוללות המשטרה והפרקליטות בשבועיים האחרונים בלבד מלמדת כי המקרה הנזכר אינו יוצא מן הכלל אלא דווקא מלמד על הכלל.
חרף מה שמכונה "הפסקת האש" עם ארגוני הטרור, בכל הנוגע לרבבת המועמדים לפינוי בגוש קטיף, טרור הפצמ"רים והקסאמים נמשך במלוא עוזו. בתגובה לטרור זה ממשלת החידלון לא זו בלבד שאינה עושה דבר להפסיקו אלא אף 'מצ'פרת' את המחבלים ומורה - חרף, ואולי בגלל מטחי הפצמ"רים - לפתוח ציר תנועה למעבר ערביי עזה, החלטה שיש בה כדי להגביר עוד את האיום על מתיישבי גוש קטיף.

כמחאה מתבקשת נגד מחווה זו לטרור, ועל פי המקובל במקומותינו, יצאו כמה עשרות מאנשי גוש קטיף לכביש, וחסמו אותו לתנועת העזתים במסגרת הפגנתם. והנה, לא זו בלבד שהשוטרים הסתערו עליהם באלימות, תוך הכאה שהינה חריגה גם בשיגרת האלימות המאפיינת את משטרת ישראל במצבים כגון דא, אלא שגם עצרו כמה מהם ונגד חלקם הזדרזו להגיש כתב אישום לבית משפט השלום בבאר-שבע, יחד עם בקשה למעצרם עד תם ההליכים.

זכורה היטב שביתת הסטודנטים לפני מספר שנים, שבה תבעו להפחית את שכר הלימוד. הם לא הסתפקו בהשבתת הלימודים אלא פרצו לצמתים המרכזיים במדינה, במשך שבועות, תוך גרימת שיבושי תנועה קשים. אמנם כן, בשל תרבות הארגון האלימה של משטרת ישראל, גם הסטודנטים שבעו מנחת ידם של השוטרים, אולם בשום מקרה לא היו מעצרים ולא הוגש נגד מי מהסטודנטים כתב אישום אשר בצידו בקשה למעצר עד תום ההליכים. והרי הסטודנטים גרמו שיבושי תנועה חמורים הרבה יותר מאלה שגרמו אנשי גוש קטיף בכביש נידח בעזה - ולאורך זמן.

וכך, בו ביום, בשעות הערב של הפגנת תושבי גוש קטיף, המשיכה המשטרה בהשתוללותה והחלה להפיץ מידע כוזב לתקשורת בדבר תקיפה כביכול של שר האוצר נתניהו וניקוב צמיגי מכוניתו במהלך חתונה בכפר-חב"ד. מיד החל מצוד אחר 'העבריינים' ונעצר קטין בן 17. המשטרה הונתה בכוונת מכוון את השופט והעלילה על הנער כי ביצע את המעשים הנזכרים. בית המשפט הוציא נגדו צו מעצר לארבעה ימים, למרות שהתקר בגלגל מכוניתו של נתניהו נגרם ככל הנראה בשל נסיעתה וחנייתה על משטח כורכר.

גם באירוע האזכרה למפקד לח"י, אברהם-יאיר-שטרן, לא היתה תקיפה של השרה לימור לבנת. על פי תצלומי הטלוויזיה היו אלה דווקא מאבטחיה של לבנת אשר הסתערו על כמה מאלה שקראו לעברה קריאות מחאה, והפעילו כלפיהם אלימות פיזית חמורה, לרבות דחיפות, מכות ואגרופים. והמשטרה? היא החליטה לראות באירוע הזה אירוע פלילי מצד אלה שנמנע מהם - בגין אלימות - להשמיע מחאה חוקית ולגיטימית גם אם בוטה.

נראה כי הפרקליטות והמשטרה עושות פלסתר את הסמכויות שניתנו להן על פי חוק, להגיש כתבי אישום ולעצור רק את מי שיש נגדם ראיות מוצקות כי עברו עבירה חמורה. במקום זאת הן עושות שימוש בסמכויות אלה כדי לרמוס באיבו כל גילוי של מחאה והתנגדות לתוכנית ההתנתקות - הכל על פי מיטב המסורת של בית היוצר הבולשביקי.

אנו נמצאים אפוא בעיצומו של סזון נוסח שנות האלפיים נגד מתיישבי יש"ע בכלל וגוש קטיף בפרט. הסזון הנוכחי מונהג על ידי המשטרה והפרקליטות, אשר למענו הסירו מעצמן כל רסן, עד כי אין מנוס מהגדרת התנהלותן טרור משפטי.

עתה ובדיעבד, סוף סוף ניתן להבין מדוע דווקא הגימלאי ערן שנדר, מי שפרש מן הפרקליטות לגמלאות לפני זמן ניכר, מבלי שהוא עצמו יעלה בדעתו כי ייקרא אי פעם לדגל כדי לעמוד בראשה - מונה לפתע לאחרונה למשרה הרמה של פרקליט המדינה. שנדר היה בעבר מראשי 'שלום עכשיו' - ארגון אשר במדינה דוגמת ארה"ב היה עליו להירשם כסוכן זר, תרתי משמע. וזאת משום שהוא ממומן, בין השאר, גם על ידי מדינות זרות ועוינות, כמו גם על ידי גופים ותאגידים הידועים בשנאתם למדינת ישראל.

אין ולא יכול להיות מי שראוי יותר להוביל את הסזון נגד המתנחלים ותומכיהם, מאשר אחד מראשי 'שלום עכשיו' בדימוס.
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=3201

מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&omm=0


http://tinyurl.com/4z4ct



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:55   01.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. יש''ע לשר עזרא: אתה עורך לנו ''סזון''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
יש"ע לשר עזרא: אתה עורך לנו "סזון"
יום שלישי, 1 במרץ 2005, 20:47 מאת: מערכת וואלה!

נציגי המתנחלים הטיחו הערב האשמות בשר לביטחון פנים ובמפכ"ל המשטרה כי הם רודפים אותם בשירות ראש הממשלה. צמיגים בוערים הושלכו בהפגנות ימין ברחבי הארץ. 12 מפגינים עוכבו לחקירה

השר לביטחון הפנים, גדעון עזרא, ומפכ"ל המשטרה, משה קראדי, נפגשים הערב בתל אביב עם חברי מועצת יש"ע, לבקשתם הדחופה של האחרונים. הפגישה מתקיימת על רקע טענות המתנחלים על מאמצי הממשלה למניעת הסתה.

בחדשות ערוץ 2 דווח, כי בדיון ערכו נציגי המתנחלים התקפה חסרת תקדים על השר עזרא, ועל מפכ"ל המשטרה, ואמרו לעזרא, כי הוא יוצר "סזון" נגדם, צד אותם ורודף אותם. עוד טענו, כי עזרא מוציא לתקשורת דברים שלא היו מעולם, בשירות ראש הממשלה, אריאל שרון, וכי הוא "סתם להם את הפה" ולא מאפשר להם להביע את מחאתם.

אנשי מועצת יש"ע תקפו גם את המפכ"ל קראדי, ושאלו אותו "מאיפה הבאת את פסק ההלכה הזה שמותר לפגוע בחיילים בדואים ודרוזים?". קראדי ענה כי בידי המשטרה מידע מודיעיני, כי בכירים בימין הקיצוני מבקשים להשיג פסק הלכה כזה, מכיוון שחיילים דרוזים ובדואים משרתים במג"ב, הצפוי להשתתף בפינוי המתנחלים.

פנחס ולרשטיין, ראש מועצת בנימין, החרים את הפגישה, בטענה כי הוא אינו מעוניין לשחק לידי הממשלה.

בכמה צמתים מרכזיים בארץ קיימו הערב פעילי ימין הפגנות כנגד תוכנית ההתנתקות. ההפגנות התקיימו בסיבוב מוצא בכניסה לירושלים, במחלף אלוף שדה ברמת גן ובצומת פתח תקווה. בגלי צה"ל דווח, כי עקב ההפגנות היו עומסי תנועה בצמתים אלו.

במהלך ההפגנות הבעירו המפגינים צמיגים והשליכו אותם. בקול ישראל דווח, כי ארבעה חשודים בהשלכת צמיגים בכניסה לירושלים נעצרו, כשהסתתרו בין השיחים ליד סיבוב מוצא. בכלל ההפגנות עוכבו לחקירה 12 מפגינים.


הסתיימה פגישת ראשי מוצת יש"ע עם השר לביטחון פנים
21:44, 1 מרץ 2005 / כ' באדר תשס"ה

הסתיימה פגישת ראשי מוצת יש"ע עם השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, ומפכ"ל המשטרה, רנ"צ משה קראדי. בפגישה קראו ראשי יש"ע להוריד את מפלס ההתבטאויות המתלהמות בנושא ההסתה.
בהודעת המועצה הובהר כי בכל שלבי המאבק לא ינקטו המתיישבים באלימות. המפכ"ל אמר כי גם המשטרה מתחייבת להימנע מאלימות על מנת 'להנמיך את הלהבות'.

http://www.a7.org/news.php3?id=105031


http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:59   02.03.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. ''תחושת סיזון''  
בתגובה להודעה מספר 33
 

'' המשכו של הסיזון !!'' מאת: יוסי בלום-הלוי
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&omm=0


"תחושת סזון"
07:37, 2 מרץ 2005 / כ"א באדר תשס"ה

מלשכת ראש הממשלה נושבת רוח של סזון ורדיפת כל מי שמביע התנגדות לגיטימית למהלכיו המדיניים. כך אמרו אמש ראשי מועצת יש"ע לשר לבטחון פנים גדעון עזרא.

קקןןבמהלך פגישתם אמש עם השר לבטחון פנים ביקשו ראשי מועצת יש"ע מהשר לבטחון פנים גדעון עזרא לנסות ולהנמיך את להבות המתקפה הציבורית וההסתה המופנית כלפיהם.

ראשי המועצה הגדירו את התחושות הרווחות בקרב מתנגדי ההתנתקות כ"סזון". מלשכת ראש הממשלה מקרינים אווירת סזון ורדיפה של מתנגדי ראש הממשלה, אמרו אנשי יש"ע.

לעומתם טען השר עזרא כי דווקא על מועצת יש"ע להתנער מביטויי הסתה מצד ימין לעבר ראש הממשלה והלגיטימיות החוקית והציבורית של ממשלתו.

בפגישה השתתף גם המפכ"ל רב ניצב משה קראדי. את מועצת יש"ע ייצגו שאול גולדשטיין ובנצי ליברמן. ראש מועצת מטה בנימין פנחס וולרשטיין החליט להחרים את הפגישה בעקבות דבריו החמורים של השר עזרא נגד מתנגדי ההתנתקות בראשית השבוע. כזכור השר עזרא קבע כי האשמים בפיגוע בתל אביב הם מתנגדי ההתנתקות המעסיקים את המשטרה ומשמר הגבול ובכך אינם מאפשרים לכוחות השיטור לתגבר את האבטחה במרכזי הערים.

לבד מסוגיית ההסתה מימין או כלפי הימין ביקשו ראשי יש"ע לשכנע את השר עזרא בצורך בקיומו של משאל עם על מנת למנוע קרע בעם, אולם השר הוסיף והביע התנגדות למהלך.
(ש)
http://www.a7.org/news.php?id=105051



http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:14   23.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. יוסי בלום-הלוי: ''רעיי הלוחמים''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
רעיי הלוחמים
מאת יוסי בלום-הלוי
23 ביוני 2005



דברים שנשא יוסי בלום הלוי בכינוס לוחמי המילואים, בנייני האומה 21 ביוני 2005.

רעיי הלוחמים!

התכנסנו הערב בירושלים כדי לדון בפני האומה בסוגיית ההתגייסות למילואים בעת מבצע ההתנתקות. הדילמה העומדת בפנינו היא קשה וקורעת לב, משום שאנו צבא העם נתבקשנו להשתתף נגד העם, במלחמת אזרחים יזומה על ידי שלטונות המדינה. כשאני מדבר על מלחמה יזומה, אני מדבר על מלחמת ברירה ומלחמת חורבן-לאומי שהן לא רק חורבנם של ישובי חבל קטיף והשומרון. זו מלחמה על החזון הציוני כולו, ומשמעותה: להיות או לחדול.

בין אלה מוצאים אנו, לסלידתנו העמוקה, הענקת מתנות, "שוחד", פיתויים, והטבות כלכליות שונות למי שיתגייס למשטרה או לצבא בתקופת הטרנספר המתוכננת. זה לא הצבא שאני וחבריי הכרנו, זה צבא אותו השחיתו שרון ומופז, וצבא זה אנו נשקם בבוא העת, להקימו מחדש.

ועל כן השאלה העומדת בפנינו היום, היא שאלת קיום ברורה וחדה מאין כמוה, כזו שהמשטר של מדינת ישראל העמיד לפנינו בכל שלוש הרשויות שלו רק לפני כעשרה ימים: הממשלה אמרה, הכנסת חוקקה, והבג"ץ פסק ברוב קולות מכריע:

1. עם ישראל הוא עם כובש המחזיק בארץ ישראל בתפיסה לוחמתית.

2. עם ישראל יושב בכל שטח משטחי ארץ ישראל ישיבה זמנית בלבד.

3. ליהודים בארץ ישראל אין זכויות אדם המוקנות להם על ידי מדינתם על גופם, רכושם, קניינם ונחלתם, ואלה ניתנים להפקעה, גירוש והגלייה בכל עת שהמשטר יחפוץ.

4. מגילת העצמאות כמסמך מכונן של הבית הלאומי היהודי בא"י בטלה ומבוטלת.

5. חקיקה של חוקי גירוש וטרנספר קודמת, מחליפה, ועדיפה על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

משמעותן החמורה של הדברים הללו היא שמדינת ישראל בגדה וכפרה בנאמנות שהוטלה עליה להקים, לקיים ולבסס בארץ ישראל בית לאומי לעם היהודי, בהתאם לחוקי התורה ולהסכמים הבינלאומיים שהמדינה אישרה אותם במגילת העצמאות.

שאלת הסירוב להשתתף בפשע הזה, באיוולת הזו ובחוסר התכלית של הבריחה והגירוש של החיים והמתים כאחד, היא על כן סוגיה נוראה העומדת בפנינו:

אמר כבוד שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, בפסיקת המיעוט שלו נגד חוק ההתנתקות, שעלינו למלא את החוק עם כל הכאב ובחריקת שיניים.

ועוד אומר לנו הרמטכ"ל, דן חלוץ, שאם הצבא לא יקיים את חוק ההתנתקות זו תהיה סופה של מדינת ישראל וסופו של הצבא.

הייתי רוצה להביע את דעתי ולומר, שעלינו לעשות הבחנה בין שתי ישויות בבואנו למאבק הנחרץ העומד לפנינו: בין המשטר לבין המדינה. המשטר הקיים הן שלושת הישויות המסואבות המושחתות שקמו עלינו בעת האחרונה, והביאו עלינו את המלחמה המיותרת והאכזרית הזו, שאנו עומדים בפניה במוצאי תשעה באב התשס"ה, 15 באוגוסט 2005.

משטר על שלוש רשויותיו איננו מטרה, הוא אך אמצעי וכלי שרת למטרות העם והמולדת, ואם רשויות אלה כשלו במשימתם, יש לפרקם ולהקים טובים מהם כדי להנהיג אותנו. יתר על כן, אם סבור הצבא שסירובנו להשתתף בפשע הגירוש יגרום להתפרקותו ולקריסת המשטר, אדרבא, על חורבות המשטר הישן נקים משטר חדש, צבא חדש והסכמה לאומית חדשה, בדמות הרפובליקה השנייה של העם היהודי בארץ ישראל.

חשוב שנפנים: המדינה זה אנחנו, אלה משפחותינו, חברינו ליחידה, הדור הצעיר, והעם היהודי כולו בתפוצות הגולה שאנו הנאמנים לו, ושמתפקידנו לשמור עבורו את הבית הלאומי ולקיימו, לא רק בימינו אנו, אלא עבור הדורות הבאים, בלא לוותר על שום זכות לאומית השייכת לנו. דברים אלה, חבריי, אמר דוד בן גוריון בשנת 1937 בתשובה "להצעה" של ועדת פיל לוותר על הזכויות שהוכרו לעם היהודי בהסכמי סן רמו 1920.

אני יודע שדברים בלתי ראויים על סף ההשחתה מתרחשים היום בצה"ל כדי להניע חיילים ומפקדים לבצע "בדבקות" את פקודת העקירה והגירוש. בין אלה מוצאים אנו, לסלידתנו העמוקה, הענקת מתנות, "שוחד", פיתויים, והטבות כלכליות שונות למי שיתגייס למשטרה או לצבא בתקופת הטרנספר המתוכננת. זה לא הצבא שאני וחבריי הכרנו, זה צבא אותו השחיתו שרון ומופז, וצבא זה אנו נשקם בבוא העת, להקימו מחדש.

זאת ועוד, לחרפת ממשלת אריאל שרון, שרת המשפטים ציפי לבני, ושר הביטחון מופז: בימים אלה מכריז עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, כי בכוונת המדינה לתת גיבוי משפטי גורף וחד משמעי שיינתן לחיילים ושוטרים, בין אם יועמדו לדין בגין הפעלת כוח אלים נגד המתנחלים, ובין אם ייתבעו בתביעה אזרחית על נזק שגרמו לגופם של המתנגדים, רכושם או כבודם.

לנוכח הפקרתם המשפטית של לוחמי צה"ל ושוטרים בעת המלחמה נגד המחבלים מתן הגיבוי הגורף של היועץ המשפטי לממשלה והיד החופשית לנהוג באלימות נגד מתנגדי ההתנתקות, מעידה על השחתה, סיאוב ואפלייה גזענית, שאין בזויים מהם, של המערכת הממשלתית בכלל, והפרקליטות בפרט.

בני דורי לחמו ב"מלחמת ששת הימים", "מלחמת ההתשה", "מלחמת יום הכיפורים", "מלחמת לבנון", ובכל המלחמות נגד הטרור הערבי. בימים הקשים ביותר, ימי פרעות ודמים, יצאנו אל שדות הקרב להלחם את מלחמות המגן להצלת העם והמולדת, ואנו מעולם לא סירבנו לקרב ולמוות.

אומר לכם בקול צלול וברור שהפקודה לעקירה וגירוש היא פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור של פשעי מלחמה מונף מעליה, פקודה זו, לו אני קיבלתי אותה לא הייתי מבצע אותה בכל מחיר אישי, שהיה מתחייב ממנה.

בכאב לב, אני אומר לכל חייל בצה"ל: היה אתה המחליט על בסיס אישי, במחשבה ובמצפון אנושי, לקבל את ההכרעה שאין מנוס ממנה:

יהודי, בן אנוש, איננו מגרש יהודי, וחייל צה"ל לא ינהג כקלגס!
http://www.a7.org/article.php3?id=4489


לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:26   27.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. יוסי בלום הלוי: ''שרון בוגד, מפקיר ומוכר ביטחון עמו''  
בתגובה להודעה מספר 40
 
שרון בוגד בעמו ומפקיר את בטחון ישראל 27/06/05
שולח: yoavhz <yoavhz@actcom.co.il>
http://rotter.net/User_files/forum/gil1/42bf9be62b9cbc59.doc

אריאל שרון: בוגד, מפקיר ומוכר ביטחון עמו!
מאת: יוסי בלום הלוי

אזרחי ישראל באשר הם:

זה איננו מאמר אידיאולוגי - זוהי קריאת מצוקה לאומית של כל ישראלי באשר הוא: אני פונה ומתריע בפניכם:

ראש הממשלה הישראלי מר אריאל שרון, בעזרתם של שר הביטחון שאול מופז וממלא מקומו מר שמעון פרס, מפקיר ביודעין את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ומוסר אותו בידיה של החזקה והמסוכנת מכל מדינות ערב, מצרים. מעשה זה, בדומה למאפייני השחיתות האישיים שלו ושל משפחתו, כולם מיועדים לגחמותיו האישיות! מטרתם לאפשר לו להישרד פוליטית, ולהעביר את תוכנית ההתנתקות הנפשעת בכל מחיר.

אזרחים, חברים ואוהדים:

המחיר אותו נשלם כולנו, כל אזרחי ישראל יהיה מחיר נורא –שובו של האויב המצרי אל גבולותינו במלוא עוצמתו – מכרם-שלום בצפון ועד אילת בדרום, מציר פילדלפי בדרום הרצועה ועד ניסנית בצפונה. אני אומר בגלוי ובקול צלול: הצילו את ישראל מידיו של אריאל שרון!

שרון בוגד, והוא מפקיר את ביטחון עמו ללא הסוס וללא מצפון!

שרון עורך קונספירציה חשאית מתועבת, כדי להונות את אזרחי ישראל, מאחורי גבם של אזרחי מדינת ישראל, והא עושה זאת במעשים המובילים את מצרים להמשך הסחיטה נגדכם ונגד ביטחונכם האישי והלאומי!

שרון ממשיך לפעול בדרכי סתר וברמייה המאפיינים אותו מאז ומתמיד, והפעם זה נגד כל אחד מכם אישית!

המעשה המובא להלן - כולו עורמה פוליטית מושחתת והפקדת ביטחון מדינת ישראל בידיה של מדינת אויב!

אזרחי ישראל! אריאל שרון בוגד בכם רק כדי שנשיא מדינת עוינת יסייע לו להונות ולשקר אתכם , ולעקוף את הכנסת שנתנה בו אמון, כדי להמשיך את שלטון האימים הקורס שלו על חורבותיה של מדינת ישראל.

הפילו את שלטון שרון – אמרו לאו לתעלוליו!

תעודה:

ראש הממשלה אריאל שרון לנשיא מצרים חוסני מובראק: עזור לי להתמודד עם הכנסת ועם בית המשפט העליון.
יום ראשון, יט סיוון תשס"ה, 23:18, 26 ביוני 2005

בפנייה ללא תקדים של ראש ממשלת ישראל, אל ראש מדינה ערבית, באמצעות המשנה לראש הממשלה שמעון פרס, ושורה של שליחים שנשאו שדרים סודיים, פנה אריאל שרון אל נשיא מצרים חוסני מובראק וביקש ממנו להיות כמה שאפשר עדין ומתחשב, בניסוח הפרוטוקולים הצבאיים שייחתמו בין ישראל ומצרים לגבי ציר פילדפי, כדי שהסכמות ישראלית מצריות אלה לא יובאו לאישורה של הכנסת, ולדיון בפני בית המשפט העליון הישראלי. השליחים והשדרים אמרו, כי אי אפשר לדעת כיצד יסתיימו הדיונים בכנסת על שינויים בהסכם השלום בין ישראל ומצרים, ומה תהייה החלטתה.

המקורות של תיקדבקה בירושלים מוסרים, כי פניה זו נעשתה לאחר שלפני שרון הונחה חוות דעת משפטית, שאמרה, כי אפילו הצבת חייל מצרי אחד בסיני בניגוד למה שסוכם בהסכמי השלום בין ישראל ומצרים, שנחתמו ב-1979, תאפשר לכל אזרח ישראלי, לפנות לבית המשפט העליון ולבקש צו על תנאי נגד יישום ההבנות הביטחוניות המתרקמות עתה בין ישראל למצרים.

המקורות שלנו מוסרים כי חוות הדעת , אומרת עוד, כי לא חשוב מה תהייה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בנושא, וכי רוב הסיכויים הם שבית המשפט העליון ייענה לפנייה ויוציא צו על תנאי נגד יישום ההבנות הביטחוניות.

מסיבה זו מציע ראש ממשלה לנשיא מצרים, שלא לפרט את ההבנות הבסיסיות שיושגו ביניהן בפרוטוקולים, כלומר בכתב, אלא להסכים על שורה של הבנות בעל פה, שבדיונים בכנסת או בפני בית המשפט העליון אפשר יהיה להתכחש להן, או לטעון כי הן אינן נכונות.

שלוש דוגמאות:

א. חיילי הקומנדו המצריים, שיוצבו בציר פילדפי, ילבשו מדי משטרה מצריים, וכלי הרכב המשוריינים שלהם יצבעו בצבעים ויוטבעו עליהם סמלים של משטרת מצרים. איש בישראל לא יוכל לטעון כי המדובר בחיילים מצריים.

ב. ספינות חיל המצרי שתוצבנה באל עריש, תצבענה בצבעים, ותשאנה מספור של משטרת הנמלים המצרית. מלחי חיל הים המצרי, ילבשו מדים משטרה.

ג. והנקודה העיקרית: בפרוטוקולים הצבאיים שייחתמו, תפורטנה ההסכמות לגבי פריסת שוטרים בציר פילדפי בלבד, מבלי שיוזכר כלל כי המדובר רק בשלב ראשון של ההסכם, וכי אותן ההסכמות מתייחסות גם לשלב השני, והוא פריסת הכוחות הצבאיים המצריים לאורך כל גבול ישראל מצרים, מכרם שלום ועד טבאה.

כלומר השלב השני של הפריסה המצרית לא יופיע כלל בפרוטוקולים, כאילו הוא איננו קיים.

תשובתו של חוסני מובראק לפנייתו של ראש הממשלה עדיין לא התקבלה, אבל אין ספק כי צורה זו של משא ומתן, המעידה על חולשה, ומצוקה, רק תגרור תביעות מצריות חדשות.

המקורות של תיקדבקה בקהיר מציינים, כי צריך לזכור כי לא הנשיא חוסני מובראק ולא הצמרת הצבאית והמודיעינית המצרית, מתלהבים מתוכנית ההתנתקות ופינוי היישובים של אריאל שרון, ומבחינתם מוטב כי תוכנית זו לא תתבצע כלל.
Copyright 2000-2005 DEBKAfile. All Rights Reserved.



לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:47   23.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. 'הנשק שבאוניה איפשר שחרור כל ירושלים'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.06.05 בשעה 23:46 בברכה, פילוביץ שחף
 
'הנשק שבאוניה איפשר שחרור כל ירושלים'
21:10, 23 יוני 2005 / ט"ז בסיון תשס"ה

אחר הצהרים נערך הטקס השנתי לחללי אוניית הנשק "אלטלנה". עו"ד שילנסקי שהיה על האוניה, אומר כי אם האונייה לא היתה מוטבעת, שטחים רבים מארץ ישראל כולל ירושלים בשלמותה, היו משוחררים כבר בשנת 48.

אחר הצהרים נערך הטקס השנתי לחללי אוניית הנשק "אלטלנה", בבית הקברות נחלת יצחק שבתל אביב. עו"ד דב שילנסקי שהיה על האוניה אומר כי על האוניה היתה כמות אדירה של נשק ואם לא היתה מוטבעת, שטחים רבים מארץ ישראל כולל ירושלים בשלמותה, היו משוחררים כבר בשנת 48.

שילנסקי, לשעבר יו"ר הכנסת, בעבר מפקד האצ"ל בגרמניה, וכאמור עד מהאוניה, קורא היום על רקע תכנית ההתנתקות, להתנגד רק באופן פאסיבי ובשום פנים ואופן לא להרים יד איש על אחיו.

בראיון לאמציה האיתן בערוץ 7, מזכיר שילנסקי את הרקע להטבעת אלטלנה ואומר כי הועמסו עליה כמויות גדולות של נשק שנועדו למדינה שהוקמה, והועלו עליה גם חיילי אצ"ל שנותרו בגולה, 946 אנשים בהם 100 נשים. היו אלה ניצולי שואה פרטיזנים וניצולי מחנות שהוכנו לקראת עלייתם ארצה. בנשק שהיה על האלטלנה, ושהבאתו לארץ תואמה מראש עם הסוכנות, הממשלה הזמנית ובן גוריון, ניתן היה לשחרר עוד בשנת 48 את כל ירושלים ושטחים רבים בארץ ישראל.

השבר שהביא לירי על האוניה הוא אומר, הוא "השבר בלבבות" שמקורו ב"שנאה עיוורת ומטורפת שהיתה".

באנו לארץ כי זו היתה ארצנו היחידה. אחרי שואה איומה כזו רצינו להגיע לנחלת אבותינו. ציפינו לקבלת פנים עם זרועות פתוחות ולבסוף קבלנו כדורים. ירו על האוניה בתותח והטביעו אותה על כל ציודה הרב.

יש לזכור כי על האוניה היה נשק רב שאיפשר ירי בחזרה, מציין שילנסקי, אבל מנחם בגין נתן פקודה מפורשת, שאותה קיבלנו בחריקת שיניים ובכאב: "לא ירים איש יהודי יד על אחיו, מלחמת אחים לעולם לא" .

שילנסקי מספר כי על האוניה שרר הלם: ראינו עם דמדומי הבוקר את בתי כפר ויתקין ותל אביב והיינו אחוזים התרגשות והתעלות. ידענו שאנו מגיעים אל מבצר השמאל בכפר ויתקין אבל ההגעה היתה בתיאום וחשבנו שנתקבל באהבת אחים אבל במקום פרחים, חיכו לנו כדורים. 16 חברים שלנו נפלו, בהם ניצולי שואה שרידים שנשארו יחידים ממשפחה שלמה, עלו לארץ לתקוע יתדות לשושלת של המשפחה ונפלו בארץ מכדורי יהודים.

האוניה בערה ומהחוף המשיכו לירות 'בצורה פרועה' על האנשים שקפצו ממנה אל גלי הים כדי להגיע לחוף.

בגין, מספר שילנסקי, ירד רק לאחר שהורידו את אחרון הפצועים ועם הגיעו אל החוף הוא דיבר ברדיו של הארגון הצבאי הלאומי שעדיין היה קיים. הוא בכה בשידור. לעגו לו: 'מנחם בגין הלוחם הגיבור האגדתי בוכה'.

אך בספרו 'המרד' הוא כתב: היתה ברירה לשפוך דם או לשפוך דמע. בחרתי לשפוך דמע ולא לשפוך דם יהודי.

גם היום יש לזכור, אומר שילנסקי, כי ארץ ישראל היא נחלת אבותינו ואין לנו ארץ אחרת, וגם כשקורעים חלקים מהגוף החי של המולדת, וגם כאשר זה נעשה בהדרכה של מפלגה שלי, והלב כואב פי כמה וכמה, ההתנגדות צריכה להיות פאסיבית. אין להרים יד איש על אחיו. נתגבר, נעשה הכל למנוע הגזרה האיומה, אבל אין לשפוך דם יהודי, אני מתכוון לא בהרמת יד וגם לא במלל.
http://www.a7.org/news.php?id=115886

תזכורת לדיווח לאזכרה בשנה שעברה:
13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&viewmode=



לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:36   23.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. השר שלום: לעשות הכל כדי להימנע ממלחמת אחים...  
בתגובה להודעה מספר 41
 

56. יהושע מור-יוסף השמפניה סיים את תפקידו במרכז העצבים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5484&omm=56&viewmode=


לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:33   24.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. יו''ר הכנסת רובי ריבלין:''לבל ישכחו לעולם את שארע כאן''  
בתגובה להודעה מספר 41
 








לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:57   24.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. אביתר בן-צדף : ''בדרך למטה''  
בתגובה להודעה מספר 41
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.06.05 בשעה 03:59 בברכה, פילוביץ שחף
 
בדרך למטה

כשנגיע לשפל המדרגה, נגלה שיש עוד גרם מדרגות המוביל למטה

מאת: אביתר בן-צדף

רציתי לכתוב על יום השנה לרצח אנשי "אלטלנה", שחל בימים הללו, אך נזכרתי שעשיתי זאת ביוני אשתקד, ואין לי מה להוסיף על שכתבתי.

בניגוד למעשה הנבלה באניית העולים והנשק, שפתח את דרכו של צה"ל, מה שנעשה עתה חמור הרבה יותר: איש מושחת השתלט עם משפחתו על מפלגה, ועתה הוא מוליך באפם עם שלם, צבא, משטרה וכוחות ביטחון לקראת מלחמת אחים, הנדרשת רק כדי לחלץ אותו ואת בניו מהמלתעות העקומות של שלטון החוק במדינה.

נאום מעניין נשא אריאל שרון בכנסת בתגובה לכפייתו להופיע בפניה בדיון על השחיתות. בהינף קולמוס הוא הפך לפתע לאיש "ליכוד", שהגן בפטריוטיות חריפה ומושחזת על תנועתו – למרות שהוא ואנשיו רומסים אותה ואת כל מוסדותיה ברגל גאווה. כותבי נאומיו המוכשרים חושבים, שאיננו יודעים, כי הוא ובניו מחשיבים את אנשי הליכוד כ"אינדיאנים", ומזלזלים בריש גלי בדעתם. אבל ככל חוטא, נדבק שרון לקרנות המזבח, ומקווה להינצל.

השחיתות במדינה – שח"כ זהבה גלאון (יח"ד) הגדירה אותה בהינף יצירתי כהפיכת המדינה לסדום ולעמורה – הנה רעה חולה, אך לא חדשה. כבר שר האוצר לוי אשכול אמר בתחילת שנות החמישים על שחיתות ממשלתית את המשפט האלמותי: "לא תחסום שור בדישו". אלא שכמו בבריכה, אף אחד לא עושה זאת – כמו משפחת שרון – מעל המקפצה לאור היום ובריש גלי.

אין לי פתרון מקורי נגד השחיתות, אלא דבר חז"ל, שהאשימו את החור ולא את העכבר. והחור אצלנו עצום, גדול ורב. המינויים הלא-כשרים – בשל סיבות שונות ולא רק מינויים מפלגתיים – חוצים את כל המערכות: ממערכת המשפט אל הרשות המבצעת ואל כל סוכנויות הממשל. כשאין מערכת פיקוח – כל ממזר מלך, גם אם החוק קובע אחרת. כל אחד חוטף, לוקח ככל יכולתו, מעיר לשכנו על מנהגיו.

מי שלא רצה את רוני בר-און כיועץ משפטי לממשלה קיבל בתמורה את אליקים רובינשטיין – עסקה רעה מאוד, לדעתי. עם מעבר רובינשטיין לבית-המשפט העליון, מינתה ועדה (שהורכבה כמסקנות מפרשת בר-און) את מני מזוז ליועץ משפטי לממשלה – עוד עסקה רעה מאוד. נראה לי, שבר-און מחייך כעת מפה-לפה כשהוא חושב במשרד יו"ר ועדת הכנסת על גורלו, שהיטיב עמו.

את מאיר שמגר, את אהרן ברק ואת צבי זמיר, החליפו יועצים משפטיים מדרג הרבה יותר נמוך. מני מזוז, אני מפחד, הוא רק שלב נוסף בהתדרדרות. כשנגיע לשפל המדרגה, נגלה שיש עוד גרם מדרגות המוביל למטה. קשה להאמין בכך כשקוראים את חוות-הדעת המנומקות של מזוז ושל קודמו בתפקיד, שהתירו הכל, ופתחו לרווחה את דלתות האורוות.

הבעיה הנה, לצערי, מיסוד השחיתות מחד-גיסא וחוסר חלופה מאידך-גיסא. כשתעוף סוף-סוף משפחת שרון חזרה לחוותה, ינהיג אותנו דור של עסקנים מסוג ח' ומטה בכל מיני מפלגות, שמבין ירכיהן משתרבבת לראווה השחיתות. כלומר, עלינו לבחור בגנב-המועט מבין ארבעים הגנבים.

אך מעל לכל זו בעיה של שלטון החוק. קחו, למשל, את מפלגת "העבודה". כבר יותר מעשור היא לא מצליחה לנהל מפקד אחד של חבריה מבלי שזויף. אך מפלגת "העבודה" בטוחה, שמשטרת ישראל לא תעשה דבר – בניגוד לחובתה החוקית – לבדוק את העניין. עד היום לא הצליחה משטרת ישראל למצוא את ידיה ואת רגליה בחקירת הזיופים הקודמים בבחירות הפנימיות במפלגה, וגם לא הצליחה לפצח את החידה הפשוטה של עמותות ברק.

עלילות "שינוי" כבר עברו לתחום חוסר הטעם המופגן. מפלגה זו החליטה להתמחות בקלטות לוהטות ובטיהורים, שלא היו מביישים כל מפלגה קומוניסטית מהסוג הישן.

מה נותר לנו – פרט לייאוש הנורא על חלום שהוחמץ ועל מנהיגים שבזבזו כל טוב על-מנת להחריב כל חלקה טובה?

הייאוש הזה גדול פי כמה כיוון שכיום – בניגוד לימי אשכול – השחיתות חוגגת בראש חוצות, וכולם עושים זאת בתרועה רמה מעל המקפצה.

כפי שאמרתי, חכו רגע; כשנגיע לשפל המדרגה, נגלה שיש עוד גרם מדרגות המוביל למטה.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-10769-00.html?tag=1-26-31


מצ"ב תת-אשכול לדיווח מהערב אחרי האזכרה לחללי/נרצחי "אלטלנה", יהי זיכרם ברוך הי"ד:
41. 'הנשק שבאוניה איפשר שחרור כל ירושלים'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=41&viewmode=
42. השר שלום: לעשות הכל כדי להימנע ממלחמת אחים...

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=42&viewmode=
נקיסיםם 43. יו''ר הכנסת רובי ריבלין:''לבל ישכחו לעולם את שארע כאן'' - התמליל המלא/7 דפים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=43&viewmode=


לחץ כאן » ספר האזהרה: ''תהיה מלחמת אחים בקיץ''


http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:06   26.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. אביתר בן-צדף : ''פצע שותת''  
בתגובה להודעה מספר 41
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 26.06.05 בשעה 20:07 בברכה, פילוביץ שחף
 
פצע שותת

כמו בימים הרעים של בן-גוריון, השם "אלטלנה" עדיין מצליח להעיר את כל הכלבים מתנומתם, והגלדים המעטים על הפצע נפתחים שוב, והוא שותת דם – את הלקח הזה למדתי תוך שנה בשני מאמרים שפרסמתי ב"חדשות מחלקה ראשונה"

מאת: אביתר בן-צדף

מודיע בהכנעה: גנבו לי מאמר.

כתבתי מאמר על השחיתות במדינה – שתהרוג את כולנו – אך עשיתי טעות: פתחתי אותו באזכור פרשת "אלטלנה" – כיוון שהוא פורסם באתר Nfc ביום הזיכרון לפשע הטבעתה ורצח ניצוליה. מאמרי נחטף על-ידי חבורת אנשים, שמייצגת כדבעי את החברה הישראלית, והפך לדיון בפרשת "אלטלנה" בין מצדדי הירי על האנייה לבין שולליו. במהומה שפרצה לאורך יותר מארבעים תגובות נשכח לחלוטין הקשר בין השחיתות הפוליטית למלחמת האחים, העומדת על סף ביתנו כעת.

פרשת "אלטלנה" הנה עדיין פצע שותת במדינת ישראל. מי שחשב, שהטבעת הספינה תסגור את הפרשה, לא הבין, שהיא תהפוך לכיב, שמרקיב את החברה הישראלית. גם סילוק פגר הספינה מחוף תל אביב והטבעתה המחודשת בים בחוף נבי רובין (מול קיבוץ פלמחים דהיום) לא העבירה את הנושא מסדר היום הציבורי.

עשרות תגובות נזעמות למאמר עסקו ב"אלטלנה", ולא בשחיתות משפחת שרון, ההורסת כל חלקה טובה בחברה הישראלית. אני משער בביטחה, כי כל הכותבים לא היו מעורבים במעשה הנבלה של הטבעת "אלטלנה", אלא חונכו לאור מורשתה האיומה.

אשתקד כתבתי ב- Nfc על הטבעת אניית העולים והנשק, שהגיעה ארצה בהפוגה הראשונה, ועל רצח ניצוליה. הסברתי את המעשה הנפשע כתוצר מתועב – ומתבקש – של תרבות פוליטית, שהתירה להרוג את המתחרים כדי לחמוס בלעדית את כספי האומה. הצגתי בהמשך כמה מקרים מעניינים של חיסול יריבים פוליטיים בתולדות "היישוב", וטענתי, שיש כאן שיטה סדורה. גם היום איני חוזר בי משמץ מטענותיי. אדרבא. מעשה ההטבעה – כמו "הסיזון" – היה טמא מבחינה יהודית. בנוסף, הירי על ניצולי "אלטלנה", ששחו אל החוף, היה מעשה פלילי מבחינת המשפט הבין-לאומי.

מעניין לסקור את התגובות למאמרי אשתקד. הן היו מרובות, חזקות ומאוד רגשיות. כמה קוראים שלחו תגובות לדואר הפרטי שלי – כולל איומים מסוגים שונים ו"שבחים" על תכונות הוריי – כיוון שהעזתי לתאר את מעשה הנבלה, ולגנותו.

כיוון שלא צמחתי בבית רוויזיוניסטי – התפלאתי בתחילה, והתחלתי להבין את מקור הרוע והזדון, שלא קהו עם השנים. כמו בימים הרעים של בן-גוריון, השם "אלטלנה" עדיין מעיר את כל הכלבים מתנומתם, והגלדים המעטים על הפצע נפתחים שוב, והוא שותת דם.

בימים האלה, כשהספירה לאחור לקראת מלחמת האחים ולקראת האסון של גירוש יהודים מבתיהם בידי ממשלה יהודית בארץ-ישראל מגיעה אל הישורת הסופית – התגובות למאמרי הדליקו אצלי שוב נורה אדומה. כשישה עשורים אחרי ש"התותח הקדוש" ירה, וטימא את צה"ל, שוב מכינים אמצעים ממלכתיים להכות ביהודים. אלא שהפעם זה נעשה לא למען שלטון, אלא לטובת משפחה מושחתת, שרוצה להמשיך לשלוט במדינה ללא מצרים מחוותה מבלי לתת את הדין על מעלליה.

ובנוסף, הזכירו לי התגובות למאמריי בעניין "אלטלנה" את הקללה הישנה על קין. כנראה, ספר "בראשית" ידע היטב את מר גורלו של קין, שלא יצליח להתנקות לעולם מפשעו, והדם השותת של אחיו החפים מפשע ימשיך לרודפו עד אחרית ימיו ועד דור אחרון.

נוצר ביום: 26/06/2005 | עודכן ביום: 26/06/2005 18:23:33
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-10801-00.html?tag=20-05-09

13. שלמה נקדימון: ''שמעון פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&viewmode=



לחץ כאן »