השופט קבע:
ה"סוד" שפורסם באתר לא פוגע בבטחון המדינה!
מה נעשה לקצינים הבכירים ש"סרחו"?
16/07/2003 19:46 / כתב tip
באתר זה, פורסמו בעבר כמה מהפרקים הקפקאיים בפרשת אל"מ (מיל') מיכאל
(מייק) אלדר. פרקים אלו תוכלו למצוא בכתובת:
http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?id=53

עתה נוסף פרק חדש ושערורייתי בפרשה זו.
מקור המידע אינו יכול להזדהות, שכן, כאיש הממסד, המקורב לפרשה, הוא
עלול לאבד את משרתו. למרות זאת הוא לא היה יכול לעבור בשתיקה על מה
שמתרחש.

השופט אזר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו החליט ביום 11/5/03.
כי תצהיר שהגישה המדינה "אינו משכנע" והורה להתיר את פרסום "סוד"
השינויים בספר "דקר". אל"מ (מיל') אלדר זכה בהוצאות משפט בסך 27,500
שקלים.
בעבר דיווחתי על כך שאלוף משנה בן-דוד, ראש מחלקת ביטחון השדה של צה"ל
בעבר, ותא"ל לונץ אברהם, בעבר ראש מספן המודיעין של חיל הים, חשפו
ב"הארץ" וב"צומת השרון" את העובדה שהוצאו קטעים מהמהדורה החדשה של
הספר "דקר". כעת, כשלוש שנים אחר-כך, אישר השופט אזר לפרסם את העובדה
שהקצינים עברו על החוק, אך כמובן, לקצינים לא נעשה דבר.
הספר "דקר" ראה אור מחדש לפני כשלוש שנים, בעקבות הסכם פשרה שנכפה על
אלדר שבו נקבע כי יוצאו קטעים מהספר והוטל איסור פרסום על עובדה זו,
כדי למנוע מהאויב לערוך השוואות וכך למנוע ממנו לדעת את הסיבות למניעת
פרסום הספר בשנת 1997, לאחר שלמעלה מאלף ממנו נמכרו והופצו לספריות
וחרף העובדה כי אושר לפרסום על ידי הצנזור.
לטענת רמחב"ש דאז, אל"מ בן-דוד, פרסום עובדה זו, יגרום לכך שהאויב
ישווה בין המהדורות, יבין מדוע הוצאו הקטעים, והדבר יפגע בביטחון
המדינה.
חודשים ספורים אחר-כך התראיין אלוף משנה יואב בן-דוד ל"הארץ", במסגרת
כתבה רחבת היקף אודות הצנזור הקודם, ואמר: "הוצאנו קטעים מהספר 'דקר'".
בכך הפר אל"מ בן-דוד את הצו שהוא עצמו ביקש להטיל וביזה את החלטת בית
המשפט וגרם, בדבריו הוא, לפגיעה בביטחון.
אלדר דיווח על כך לפרקליטת המדינה ולרמטכ"ל וביקש לנקוט באמצעים נגד
העבריין – בלא תגובה.
בהמשך נחשף ה"סוד" גם על ידי תת-אלוף אברהם לונץ, בעבר ראש מספן
המודיעין של חיל הים, ב"צומת השרון", שגם הוא ביקש להתגאות "בהצלחת"
המאבק נגד הסופר. בכתבה נעשתה גם השוואה בין המהדורות.
חשיפה נוספת היתה בהודעת דובר צה"ל לרשת הרדיו "קול חי"
ובעיתון "הצופה". כמו כן נחשף הסוד באתר www.tip.co.il , שם פורסמה
טבלה המשווה ביו המהדורות. לשיא הגיחוך הגיעו הדברים כאשר "במחנה"
פרסם כתבה על פרשת הספרים, בה צוטט שוב אל"מ בן-דוד ונכתב בברור כי
קטעים הוצאו מהספר וכי יש מהדורה חדשה ושונה מהקודמת. כלומר, השבועון
הרשמי של צה"ל חשף דבר "סוד" שעה שנטען, בשם צה"ל, בבתי המשפט, כי
פרסום ה"סוד" הזה יפגע פגיעה מהותית בביטחון המדינה.
לבושת פנים הגיעו השלטונות כשהתברר כי דבר ה"סוד" מצוי גם באתר
האינטרנט של בית המשפט העליון, שם פורסמה החלטה בעניינו של אלדר,
הקובעת כי אין לפרסם את סוד השינויים.
לפי כשלוש שנים, עתר אלדר לבית המשפט המחוזי וביקש להתיר את הפרסום.
השופט סטרשנוב דחה את הבקשה על הסף ופסק לאלדר הוצאות בסך 2000 שקלים.
אלדר ערער לבית המשפט העליון ובאוגוסט 2001 קבעה השופטת שטרסברג כהן
כי הצדק עמו והורתה לבית המשפט המחוזי לקבוע אם אכן נוצרו "התפתחויות"
שיובילו להתרת הפרסום. כן נקבעו הוצאות בסך 20000 שקלים, לפי תוצאות
הדיון במחוזי.
עם זאת, למרות שהראיות הונחו בפניו, לא הסיר בית המשפט העליון את הצו,
ולא הורה לעשות דבר נגד חושפי ה"סוד".
הדיון התקיים בסוף 2002, בפני השופט אזר, ונציג צה"ל, ראש ענף ביטחון
השדה של חיל הים, שייצג את עמדת שר הביטחון, טען בתוקף כי חרף כל
הפרסומים הללו, "לא היו התפתחויות" המעידות על כך שהאויב למד דבר מה
מהפרסום.
תצהיר זה קיבל את ברכת שר הביטחון מופז, הרמטכ"ל יעלון, מפקד חיל הים
יערי, היועץ המשפט לממשלה רובינשטיין ופרקליטת המדינה ארבל.
אלדר, המייצג את עצמו במשך שנים בכל הערכאות, הגיש כמוצגים את כל
הכתבות והפרסומים אך העד התעקש וטען כי "לא היו התפתחויות" בגין
הפרסומים הללו.
בסיום הדיון פנה השופט לעד ואמר כי "התרנגולות ברחו מהלול" וכי
התעקשות העד עוסקת ב- "Yesterdays news."
ב- 11/5/03 מסר השופט לצדדים את החלטתו בה נקבע כי לא יעלה על הדעת
שייטען על ידי המדינה שפרסום ב"במחנה" פוגע אפילו במידה נמוכה של
סבירות בביטחון המדינה. כן קבע עזר כי טענתו של אלדר, לפיה אין ספק
שהאויב קרא את הכתבה ב"הארץ", שעסקה בצנזור הראשי לשעבר,היא
טענה "הגיונית" שלא נסתרה על ידי המדינה.
השופט קבע כי עמדת המדינה, לפיה כל הפרסומים הנ"ל לא גרמו
לשום "התפתחות" אצל האויב "אינה משכנעת" וכי הטענה לפיה פרסום חוזר של
הדברים על ידי אלדר, ימקד את תשומת לב האויב "אינה משכנעת במיוחד".
החלטת בית המשפט מזכירה כמה פעמים אתרי אינטרנט ובהם "סיירת" ו"טיפ".
וכך כתוב בה: "העד (סא"ל לוי, ראש ענף ביטחון השדה של חיל הים) נחקר
לגבי פרסומים באתרים אלו, לרבות השוואת הנוסח של הספרים, המקורי
והמתוקן, והשיב כי הפרסום לא השפיע על מידע אצל האויב לפי בדיקה
שנערכה. עוד הסביר העד כי האינטרנט גדוש בפרסומים לא רשמיים, שאינם
מזיקים בשל היותם בלתי רשמיים ומרובים. לעומת זאת, דברים מפי קצין
בכיר בצה"ל שמעורב אישית בדברים ומכיר את ההיסטוריה של חיל הים ממקד
תשומת לב ... עיון בכתבה שפורסמה ב'הארץ' ובמיוחד בכתבה שפורסמה
ב'במחנה' מלמד כי נתן בנקל להבין שיש שני נוסחים ויש הבדלים, כפי
שצוטט על ידי לעיל. כאשר ידוע כי אלה קיימים וניתנים לאיתור באינטרנט
לא ניתן עוד לדבר על 'סוד'".
השופט קבע כי עיון בכתבות מלמד כי ניתן להבחין בנקל שיש שני נוסחים
ויש הבדלים בין המהדורות של "דקר" וכי "כאשר ידוע כי אלה קיימים
וניתנים לאיתור באינטרנט לא נתן לדבר על 'סוד'".
השופט קבע כי ראש ענף ביטחון שדה של חיל הים לא פירט דבר מעבר לתצהירו
לפיו החשש לפגיעה בביטחון נעוץ במיקוד האויב להבדלי הגרסאות וקבע כי
לאחר שהבדלי הגרסאות כבר נחשפו בעבר, כפי שהוכח בדיון, לא תתכן
פגיעה "קרובה לוודאית" בביטחון המדינה אם ייחשפו שוב.
השופט התיר את פרסום הסכם הפשרה, אך לא התיר לפרסם את רשימת תוכן
השינויים ומקומם בספרים, לנוכח טענה שגויה כי אלדר "הסכים לכך".
השופט התבסס על קטע בדיון, שבו הציע פשרה לא פורמאלית, לפיה אלדר
יוותר על פרסום רשימת הנושאים, והמדינה תסכים להתרת פרסום הדברים
שאמרו בן-דוד ולונץ. אלדר הביע הסכמה עקרונית, אך נציגי המדינה סרבו,
והצעה נפלה ואף לא זכתה לאזכור כלשהו בפרוטוקול.
השופט בסס את החלטתו זו על קטע אחר בדיון, שבו נשאל אלדר האם תהיה
פגיעה בביטחון אם יפורסמו הדברים. אלדר ביקש לבהיר לשופט כי לא היתה
לו שום כוונה לפגוע בביטחון וחיזק דבריו אלו בעובדה כי ברשותו כעשרים
כתבות העוסקות ברשימת השינויים, שהצנזור אישר לפרסם, אך הוא טרם עשה
זאת, כיוון שיש איסור פרסום מחמת "ביטחון המדינה". בפרוטוקול
כתוב, "איני מפרסם" את הכתבות ואין שם שום התחייבות עתידית כשלהי, שלא
לדבר על כך שאין שם גם שאלה שהובילה למשפט הזה.
היות ו"הסכמה" זו היתה הנימוק היחידי להשארת איסור הפרסום על הרשימה
על כנו, וכיוון שהחלטת השופט אזר קובעת, לכל ארכה, כי אין נימוק אחר
להשארת הצו על כנו, ערער אלדר שוב לבית המשפט העליון, בטענה לפיה
לשופט אזר אין סמכות להחליט החלטה כלשהי על סמך הסכמה עקרונית לפשרה,
שהוגשה על ידי השופט בדיון לא פורמאלי, שאינה מופיעה בפרוטוקול,
ושנדחתה על הסף על ידי המדינה.
כאמור, זולת עניין הרשימה, קיבל השופט אזר את כל טענותיו של אלדר וקבע
כי על המשיבה לשלם לו הוצאות בסך 7500 שקלים בנוסף ל 20000 השקלים
שקבע בית המשפט העליון.
השופט דחה את מועד כניסת ההחלטה לתוקף לששים יום – עד 9/7/03.
מהחלטה זו עולה כי שני קצינים בכירים, שהיו אלה שדרשו את איסורי
הפרסום , הפרו במו לשונם את הצו ובכך ביזו החלטה של בית משפט. האם
ננקטו מהלכים נגדם, כפי שננקטו נגד אלדר – ודאי שלא!
ההיפך אירע. משרד הביטחון והפרקליטות חברו יחד כדי למנוע אפילו את
פרסום העובדה שהשניים עברו על החוק – והכל בחסות "ביטחון המדינה".
לונץ בפנסיה מלאה, אך בן דוד מונה כאחראי לביטחון בארכיון צה"ל.
הייתכן שקצין שחושף סודות ומשקר את בתי המשפט ישרת בתפקיד כזה? האם
כעת ינקטו מהלכים?
אמנם, נטען בהחלטה כי אלדר "התחייב" שלא לפרסם את הרשימה, אך זו
פורסמה כבר ב"TIP" ובעיתונות, כעולה מהחלטת השופט אזר, ולכן "התחייבות" זו, שלא היתה, אינה מחייבת .
ויותר מכך, הרשימה אושרה לפרסום על ידי הצנזור הצבאי, והשופט אזר עצמו
קבע כי פרסומה לא יפגע בביטחון. הרי היא לפניכם, ועליה חותמת הצנזור.
הערת "חופש ביטוי" - עותק ברור יותר תמצאו באתר www.tip.co.il

---

http://www.readme.biz

שערוריית אלדר ו"סודות" חיל הים נמשכת. באחרונה עתר אלדר לבג"ץ בדרישה כי שר הביטחון והרמטכ"ל ינמקו מדוע לא ישעו את אל"מ (מיל') בן דוד מתפקידו כאחראי לביטחון בארכיון צה"ל כיוון שחשף סוד מדינה. אמנם, דבר הסוד, העובדה שהוציאו קטעים מהמהדורה החדשה של הספר "דקר" נראית כעניין שולי, שהרי כל זב ומצורע יודע על הסוד הגדול, אך המדינה סבורה אחרת. שהרי, אחרת אי-אפשר להסביר מדוע הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון על ההחלטה שלהלן והיא ממשיכה לטעון כי אסור לפרסם את דבר הסוד.
כמו כן, הגיש אלדר תלונה למשטרה נגד דובר משרד המשפטים, בגין הפרת צו איסור פרסום שכן, בתגובתו לכתבה במגזין "הביטחון", המצורפת, הוא מאשר שהיתה מהדורה בשנת 1997, וכי לפני שנתיים יצאה מהדורה חדשה ובה אחרית דבר שנכתבה על ידי אלדר. לכאורה, דברים פשוטים, אך מה לעשות שהמדינה דרשה כי יותר לפרסם רק שהספר יצא לאור, בלי שום תוספות, וכי אסור בתכלית האיסור אפילו לרמוז כי יש שתי מהדורות, שונות אחת מהשנייה.
נשמע מטומטם? נכון! בטמטום הזה עוסקים "בכירי" המערכת המשפטית ובראשותם עדנה ארבל, אלייקים רובינשטיין וכעת מני מזוז, שר הביטחון, הרמטכ"ל, פרקליטים, קצינים וכמובן שופטים.
וממה אני "חופש ביטוי" חושש? אם אלה הם פני הדברים בפרשה מטופשת זו, כיצד נראים הדברים בעניינים חשובים יותר? האם אנו יכולים לסמוך על ה"בכירים" הללו, שנוהגים בטיפשות כה רבה?

והרי לכם החלטת השופט אזר

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב – יפו בש"א 015762/02
בתיק עיקרי 1262/97

בפני: כב' השופט (בפעול) ד"ר עדי אזר

בעניין: אל"מ (מיל') מיכאל אלדר
מייצג את עצמו מבקש

נגד

מדינת ישראל באמצעות משרד הביטחון
ע" ב"כ פרקליטות מחוז ת"א משיבה
עוה"ד פודמסקי ובקר

החלטה

בין בעלי הדין בתיק זה הושגה פשרה שאושרה על ידי בית המשפט המווזי (כב' השופט סטרשנוב) ביום 29/11/ בפסק דין שבו נאמר:

"הנני נעתר לבקשתם המשותפת של שני הצדדים, כמפורט בסעיף 9 להסכם, ולפיו ניתן, בשלב זה, צו איסור פרסום ע"י ביהמ"ש על הסכם הפשרה ועל תכנו. בימ"ש יהא מוכן לשקול מחדש בקשת הצדדים לביטול צו איסור הפרסום, או להגבלתו, בהתאם להתפתחויות".

בסעיף 9 א. להסכם הפשרה נקבע:

"בשלב זה מסכימים הצדדים כי יינתן צו איסור פרסום על הסכם פשרה זה ועל תכנו".

הרקע למקרה היה צו מניעה לפרסום שני ספרים שכתב המבקש, העוסקים בענייני צבא וביטחון. הספרים פורסמו לבסוף בנוסח חדש שאושר בידי הוועדה למתן היתרים לפרסום על ידי עובדי ציבור (להלן – "הוועדה") לפי סמכותה בסעיף 117 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

הסכם הפשרה חושף עובדת קיום שני נוסחים לספרים. זאת, בסעיף 4 להסכם (המצורף לפסק דין בתיק זה מיום 29/11/99) בסעיף 5 ובמיוחד בסעיף 6 האוסר פרסום השינויים שבספר.

השוואת המהדורות השונות של הספר עלולה לטענת המדינה לחשוף עניינים שהשתיקה יפה להם, שכן ניתן ללמוד מההשוואה אלו קטעים נפסלו לפרסום ולמקד אליהם תשומת לב של גורמים עוינים. לפיכך, הוסכם על צו איסור פרסום הסכם הפשרה ותכנו, כמצוטט לעיל.

חלפו קרוב לשלוש שנים והנתבע הגיש לבית משפט זה בקשה בבש"א 15762/02 שכותרתה "בקשה להסרת איסור הפרסום בשל התפתחויות נוספות". בבקשה נטען כי דבר ההסכם ותכנו כבר נחשפו באתרי אינטרנט ובמקומות נוספים ועל כן מן הראוי שיוסר איסור הפרסום שאינו אלא ניסיון להתגונן בפני ספר שהמבקש עתיד לכתוב על פרשה זו.

בבקשה נטען כי דבר הכנסת שינויים בספר מופיע באתר בית המשפט העליון בבג"ץ 198/99 שם נקבע שאין לפרסם דבר קיומם של שינויים בספר. לכן ה"סוד" מופיע בגלוי באתר רשמי של המדינה. עוד נטען כי פורסם בעיתון "במחנה" מיום 4/5/01 ציטוט מפי אל"מ בן דוד, רמחב"ש, כי הושגה פשרה לפרסום הספר "עם שינויים קלים מהגרסה המקורית". "במחנה" הוא פרסום רשמי של צה"ל והכתבות זו מאושרות על ידי גורמי הביטחון. המבקש הפנה לפרסומים נוספים של הסוד ב"הארץ", "צומת השרון" ואתרי אינטרנט. לפיכך נטען כי אין הצדקה להמשך איסור הפרסום לאחר שהסוד נחשף.

בהחלטה מיום 7/3/01 דחה בית המשפט (כב' השופט סטרשנוב) על הסף את הבקשות להסרת צווי איסור הפרסום.

ברע"א 2925/01 אלדר נגד מ"י נפסק על ידי בימ"ש העליון הנכבד (כב' השופטת שטרסבר-כהן) ביום 7/8/01, כי ראוי שהחלטה זו תבוטל, ובית המשפט המחוזי ידון בשאלה אם לאחר מתן פסק הדין חלו "התפתחויות חדשות", המצדיקות שקילה מחדש של ביטול צו איסור הפרסום או הגבלתו. עוד נקבעו הוצאות בסך 20,000 ₪ שישולמו לפי תוצאות הדיון בבימ"ש המחוזי, ללא קשר להוצאות שתיפסקנה שם.

המבקש הגיש את בש"א 13539/02 ועתר לדיון ולקיום החלטת כב' בית המשפט העליון. בהתאם הוגשה תגובת המדינה ובה נטען כי המבקש לא הצביע על כל התפתחות חדשה המצדיקה שקילה מחדש של ביטול צו איסור הפרסום. לתגובה צורף תצהירו של רס"ן רועי לוי, ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים אשר הביע את עמדת צה"ל, לפיה לא חלו התפתחויות חדשות המצדיקות הסרת הפרסום.

לדעת המצהיר, הסתרת איסור הפרסום תמקד תשומת לב בנושאים רגישים תוך חשיפה בפני האויב של רגישות הנושאים בראייה צה"לית. בסעיף 7 לתצהיר ציין המצהיר כי יוכל לפרט בעל פה בבית שמפט את הרגישות הרבה עד כדי פגיעה "קרובה לוודאית" בביטחון המדינה, אם ייחשפו הדברים.

בדין שהתנהל ביום 15/12/02 נחקר המצהיר, סא"ל רועי לוי. בתשובה לשאלה מה הטעם באיסור פרסום דברים שפורסמו ברבים כגון בעיתון "הארץ, (מוצג מב/1) השיב כי תלוי מי פרסם ובאיזה הקשר ואם הדבר יפורסם בהקשר של נושא שביקשו למנוע בעבר את פרסומו, הדבר ימקד את תשומת הלב ויסיע לאויב לדעת מה מבקשים להסתיר (עמ' 8 לפרוטוקול).

העד נחקר לגבי פרסומים באתרי אינטרנט כגון "סיירת" ו-"טיפ" לרבות פרסום השוואת הנוסח של הספרים, המקורי והמתוקן, והשיב כי הפרסום לא השפיע על מידע אצל האויב לםי בדיקה שנערכה. עוד הסביר העד (בעמ' 13) כי האינטרנט גדוש בפרסומים לא רשמיים שאינם מזיקים בשל היותם בלתי רשמיים ומרובים; לעומת זאת, דברים מפי קצין בכיר בצה"ל שמעורב אישית בדברים ומכיר את ההיסטוריה של חיל הים ממקד את תשומת הלב.

המבקש עצמו הודיע לשאלת בית המשפט, כי אינו מתכונן לפרסם את רשימת השינויים עצמם, עקב היותו מחוייב לביטחון המדינה (עמ' 13 לקראת סוף העמוד).

לאחר דברים אלו הוגשו סיכומי הצדדים.

בסיכומי המבקש הדגיש את טענתו כי ה"סוד" כבר פורסם ברבים וכי הדברים פורסמו מפי ראש מחלקת ביטחון שדה בעיתון "הארץ" ביום 26/5/00 (מוצג מב/1). עוד פורסמו הדברים מפי תא"ל לונץ, ראש מספן מודיעין של חיל הים לשעבר בעיתון "צומת השרון" ביום 2/2/01 (מוצג מב/4). לטענת המבקש, אין ספק שמודיעין האויב קרא כתבה במוסף "הארץ" שעסקה בצנזור הראשי. טענה זו היא טענה הגיונית והיא לא נסתרה על ידי המשיב.

עוד לטענת המבקש, ביום 4/5/01 פורסם הנושא בעיתון "במחנה". נאמר שם כי בספר "דקר" הוכנסו שינויים וזאת מפי אל"מ בן דוד. בהמשך הכתבה (בעמ' 20 לנספח 16 לסיכומי התשובה בעמודה השמאלית) נאמר:

"בתום מאבק בן שנה, הושגה פשרה לפרסום הספר --- בינואר אשתקד ראה אור 'דקר' עם שינויים קלים מן הגרסה המקורית ( ההדגשה שלי – ע'א')".

מלים אלו מבהירות לקורא כי היתה גרסה מקורית, יש גרסה חדשה מאושרת לפרסום, שנעשו בה שינויים.

באותה כתבה נאמר (בעמ' 20 בעמודה השנייה) כי צו איסור הפרסום על הספר 'דקר' הוטל על אף שנמכרו ממנו כבר 1,000 ספרים.

הכתבה לא צורפה כמוצג בעת הדיון אלא רק לסיכומי התשובה, אולם טענת הפרסום לא נסתרה או נשללה על ידי המדינה העומדת מאחורי עיתון "במחנה" ובכוחה לבדוק בנקל טענה זו. אילו לא היו הדברים שנכתבו בסיכומי התשובה נכונים, היו פרקליטי המדינה מפנים בוודאי תשומת לב לפרסום שאינו נכון ואינו אמיתי.

"במחנה" הוא עיתון היוצא באופן רשמי מטעם שלטונות הצבא ודבר המפורסם בו אינו יכול להיחשב כפוגע במידת ודאות קרובה או אפילו במידה נמוכה של סבירות בביטחון המדינה".

מכאן, שמאז פסק הדין פורסם דבר השינויים שנעשו בספר 'דקר' מפי קצינים בכירים באמצעי תקשורת בולטים, ולכן טענת המצהיר בעניין מיקוד תשומת הלב לנושא, אינה משכנעת במיוחד.

בדרך זו הוכח כי היו התפתחויות המצדיקות ביטול צו איסור הפרסום והן פרסום ה"סוד" מפי קצינים בכירים בכלי התקשורת. החשש כי העיתונות והתקשורת הישראלית נבחנת היטב על ידי אויבי המדינה היא עובדה ידועה לכל שהיא מן המפורסמות ואינה צריכה ראייה. ככל שכלי התקשורת מרכזי יותר והראיון נעשה עם קצין בכיר יותר כך גובר החשש כי הדברים נלמדים היטב וכך המצב במקרה הנוכחי. למרות פרסומים אלו לא היו "התפתחויות מודיעיניות" אצל האויב לטענת המצהיר מטעם המדינה, ומכאן שהנושא אינו מהווה סכנה ממשית לביטחון המדינה.

בסיכומי המדינה הודגשו דברי המצהיר, סא"ל לוי כי לדעתו לא היו התפתחויות שמצדיקות את ביטול איסור הפרסום. עוד הפנו ב"כ המדינה לדברי העד כי אין סימנים לכך שהפרסומים גרמו לאויב לשנות את דעתו על חיל הים (עמ' 8). מה המסקנה מדברים אלו? לטענת המדינה המסקנה היא כי חרף הפרסומים, האויב, למרבה המזל, לא הבחין במידע שהועמד לרשותו. הסרת צו איסור הפרסום עלולה להסב את תשומת ליבו לנושא וכך ייגרם נזק לביטחון המדינה.

טענה זו אינה משכנעת.

ניתן בשם טענה זו לפגוע באופו גורף בחופש הביטוי וחירות הפרסום. למרות האויב מסביב, מתקיימת המדינה כמדינה דמוקרטית המתירה פרסומים גלויים על הנעשה במדינה, לרבות בכוחות הביטחון. מניעת חשיפת סודות ונזק לביטחון המדינה היא רבת חשיבות, אך אינה אפשרית לאחר שפורסמו הדברים ברבים מפי קצינים בכירים באמצעי תקשורת בולטים.

המדינה ציינה בסיכומיה את חשיבות הדברים המובאים כפרסום רשמי מטעם המדינה או צה"ל ומובאים דברי כב' השופט אור בבש"א 723/97 בנזימן נגד שר הביטחון, פ"ד נא (1) 364 בעניין בקשת נתבע בלשון הרע לקבל לידיו פרוטוקולים ישנים לכאורה של הפיקוד העליון בצה"ל. נאמר שם כי אין דומה פרסום בספר מחקר או מאמר, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפרסום משקף דברים שנאמרו בישיבת פורום מטכ"ל.

דברים אלה אינם מתאימים למקרה הנוכחי. מר אלדר אינו דובר רשמי של צה"ל ואינו יכול לאשר באופן רשמי בשם צה"ל דבר כלשהו, ומנגד הדברים כבר נאמרו מפי מי שהיו קצינים בכירים בצה"ל, באמצעי התקשורת לרבות פרסום רשמי של צה"ל בביטאון "במחנה".

הסיכומים עסקו גם במניע של מבקש הבקשה. המבקש ציין כי בקשתו נובעת מרצונו להוכיח כי לא פגע בביטחון המדינה מעולם וכי לא היתה הצדקה להליכים המשפטיים נגדו. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה כדי להפעיל לחץ בלתי הוגן לקבלת תשלום כספי מהמדינה עבור הוצאות שנגרמו למבקש בפרשה זו, לטענתו. איני מכריע בנושא זה מפני שהוא חורג ממסגרת הדיון ולא נשמעו לגביו ראיות ממשיות.

הדיון עסק בשאלה האם היו התפתחויות המצדיקות את הסרת איסור הפרסום ולפי התרשמותי אכן קיימות התפתחויות והן פרסום באמצעי התקשורת מפי מי שהיו בכירים בצה"ל את דבר קיומן של שתי גרסאות לספר 'דקר'.

לבסוף נטען בשפה רפה לקראת סיום סיכומי המדינה (בעמ' 15 בסעיף 45) כי לא ניתן ללמוד מהפרסום בעיתונות כי נעשו שינויים בספר 'דקר' במהדורה מאוחרת שהופצה לציבור, ולא ניתן ללמוד מהדברים כי קיימת מהדורה קודמת שהופצה ללא התיקונים.

עיון בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ובמיוחד בכתבה שפורסמה בעיתון "במחנה" מלמד כי ניתן בנקל להבחין שיש שני נוסחים ויש הבדלים, כפי שצוטט על ידי לעיל. כאשר ידוע כי אלה קיימים וניתנים לאיתור באינטרנט לא ניתן עוד לדבר על "סוד". בכתבה שפורסמה בעיתון "במחנה" נאמר: "אשתקד ראה אור 'דקר' עם שינויים קלים מן הגרסה המקורית".

טעונים אלה מעוררים את ההשוואה למקרה המפורסם בעניין ה spycatcher, פרשה שעסקה במאבק משפטי רב תהפוכות למנוע פרסום ספר זכרונות של הסוכן הבריטי פיטר רייט. הניסיונות נכשלו. הספר פורסם והפך רב מכר ומאמצי הממשלה להשגת צו מניעה סוכלו נוכח פרסום הספר באוסטרליה ובארה"ב. בתי המשפט באנגליה הוציאו בתחילה צווי מניעה האוסרים פרסום הספר באנגליה אולם לבסוף בוטלו צווי המניעה על ידי בית הלורדים בנימוק שהסוד כבר פורסם באופן רחב וכל נזק לא יכול להיגרם על ידי פרסום הספר באנגליה.
Attorney General v. Guardian Newspaper (No. 2) 1 a.c. 109.

הפרשה מתוארת היטב בספר:
David Pannick. Advocates, Oxford uni. Press- 1922p.40-48

המחבר, מסכם את הפרשה באמרו (שם בעמ' 48) כי גם פרקליטים כשרוניים במיוחד וגם לקוח עקשן מאוד לא יועילו כאשר אין עוד עילה לתביעה ודינה יהיה להכשל.

הפסיקה של כב' בימ"ש העליון עסקה בשאלת חופש הביטוי מול חשש לפגיעה בביטחון המדינה. ברע"א 7504/95 גאנם יאסין נגד מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 45 סעיף 21 נפסק מפי כב' השופט ברק:

"באילו נסיבות, ועל-פי אלו אמות מידה, מותר להגביל את חופש הביטוי בחברה המכבדת זכויות אדם על מנת לשמור ולקיים את שלום הציבור? מהי 'נוסחת האיזון' בהתנגשות בין שלום הציבור לבין חופש הביטוי? בהקשר זה עמדו בפני בית המשפט העליון שתי שאלות עיקריות: האחת, מידת הפגיעה הצפויה בשלום הציבור שיש בה כדי להצדיק פגיעה בחופש הביטוי; השנייה, מידת ההסתברות כי פגיעה בשלום הציבור תתרחש אם חופש הביטוי לא יוגבל. תשובתו של בית המשפט העליון על שתי שאלות אלו היא: חופש הביטוי נסוג בפני שלום הציבור, רק אם הפגיעה בשלום הציבור היא קשה, רצינית וחמורה, ורק אם קיימת ודאות קרובה כי מתן חופש הביטוי יביא לפגיעה זו..."

סא"ל רועי לוי, ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים (בעת מסירת התצהיר היתה דרגתו רס"ן) התהיר בסעיף 7 לתצהירו כי יוכל לפרט בשעת הדיון בעל פה את הרגישות הרבה "עד כדי פגיעה קרובה לוודאית בביטחון המדינה, אם ייחשפו הדברים".

בעת הדיון לא פירט סא"ל לוי דבר מעבר לנאמר בסעיך 5 לתצהירו לפיו החשש לפגיעה ביטחון המדינה נעוץ במיקוד האויב להבדלי הגרסאות. מכאן, מתחייבת המסקנה כי לאחר שבדלי הגרסאות כבר נחשפו בעבר, כפי שהוכח בדיון, לא תתכן פגיעה "קרובה לודאית" בביטחון המדינה, אם ייחשפו שוב.

במקרה הנוכחי אני מחליט, לאור כל המתואר לעיל, כי הסוד כבר נחשף ואין כל הצדקה להמשך צו איסור הפרסום לאור ההתפתחויות שתוארו בהחלטה זו. אני מחליט לבטל את צו איסור הפרסום שנקבע בפסק הדין בתיק זה, למעט רשימת תוכן השינויים שבין הספרים ומיקומם בספרים, הנשארת חסויה לתמיד – בהסכמת המבקש שצויינה לעיל והכלולה בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון שהיה ביום 15/12/03 (בתחתית העמוד).

החלטה זו תיכנס לתוקפה וביטול צו איסור הפרסום מתחיל רק בעוד 60 יום מהיום.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה יחולו על המשיבה ויעמדו על סך 7,500 ₪ + מע"מ בערכאה זו וכן 20,000 ₪ שנפסקו ע"י כב' בימ"ש עליון, כאמור לעיל.

ניתן היום, בנוכחות הצדדים:

המבקש אל"מ (מיל') מיכאל אלדר
ב"כ המדינה עוה"ד פודמסקי ובקר

ועותק מהחלטה זו נמסר לידיהם בעת השימוע.

תאריך: 11/5/03

ד"ר עדי אזר, שופט (בפועל)
בימ"ש מחוזי תל אביב

עד כאן, החלטת השופט אזר.

השופט אזר נימק את החלטתו שלא לאשר לפרסם את מהות השינויים בספר "דקר" על "התחייבות" כלשהי, שאזר טוען שאלדר נתן אותה וכי "התחייבות" זו מופיעה בסוף עמ' 13 לפרוטוקול.
והרי מה שכתוב בסוף עמ' 13:
"המבקש: מציג לך מסמך נוסף. את הכתבה נתנו לי מראש לשכת הרמטכ"ל אלוף משנה עמי שפרן, כשהייתי בלשכת הרמטכ"ל כשהוא אמר לי לראות מה פורסם באתר טיפ.
הכנסתי לספריי הונאות כדי לעמעם דברים. זה העצה אחת עם הצנזור. אני דואג לביטחון המדינה. יש לי תיק בו 24 כתבות שהצנזור אישר לי במהלך ארבע השנים המפרסם לי לאשר את רשימת השינויים בורסיה כזו או אחרת ואני לא מפרסם אותם כי אני מחוייב לביטחון המדינה."

ומה עולה מהכתוב כאן?
הקטע הראשון הוא שאלה של אלדר, החוקר את סא"ל לוי, ומציג בפניו גזיר עיתון ("הצופה") ובו הפנייה לאתר TIP.CO.IL שחשף את כל פרטי הפרשה. אלדר קיבל את גזיר העיתון בלשכת הרמטכ"ל. אל"מ שפרן, ראש לשכתו של הרמטכ"ל מופז, הוציא את הכתבה מתיק גזרי העיתונות של הרמטכ"ל.
הקטע השני, מהמלה "הכנסתי" כלל אינו קשור לחקירת העד והוא מענה לשאלה של השופט שלא נכנסה לפרוטוקול. השופט שאל את אלדר אם יש בספרים או ברשימת הנושאים שהוא נדרש להשמיטם מהספר דבר מה שפרסומו יפגע בביטחון. מהכתוב בפרוטוקול ברורים כמה דברים: 1. הקטע לא ברור כלל ועיקר. 2. יש בו שגיאות עריכה. 3. אין כאן, בשום מקרה, התחייבות עתידית כלשהי שלא לפרסם את הדברים.

ומה אירע בבית המשפט?
אלדר הבהיר לשופט כי אין שם דבר שפרסומו יפגע בביטחון. הוא הבהיר כי הוא מחוייב לביטחון ולכן, בעצה אחת עם הצנזור הכניס כמה הונאות (דבר שסופר אחר לא היה עושה). הוא הציג תיק ובו 24 כתבות על הפרשה שהצנזור אישר לו לפרסם במהלך שנות המאבק, ובהן כל מה שביטחון שדה אסרו לפרסם. אלדר הבהיר כי לא פרסם את הכתבות שכן הוא מחוייב להחלטות בתי המשפט, שאסרו זאת. כיצד הסיק מכאן השופט אזר כי אלדר התחייב שלא לפרסם דבר לנצח נצחים – לאל הפתרונים!

מצב הדברים כיום

אלדר ערער לבית המשפט העליון על החלטת השופט אזר לא לאפשר לו לפרסם את "רשימת השנויים" (שפורסמה מזמן באתר www.tip.co.il ובאתר זה ובכלי תקשורת, וטען כי הנימוק של השופט אזר אינו תקף, שכן הוא לא "התחייב" לא לפרסם את הדברים.
בתגובה ערערה המדינה על כל ההחלטה. ערעור המדינה הוגש 45 יום לאחר המועד המותר לכך בחוק. נציגי המדינה טוענים כי למרות כל הפרסומים, ולמרות הדברים הנחרצים של השופט אזר, לאלדר אסור לפרסמם, שכן אם הוא יעשה זאת, רק אז ייגרם הנזק לביטחון המדינה. גורמי הביטחון ממשיכים לטעון כי למרות כל הפרסומים, האויב אינו עוקב אחר הפרשה הזו, אינו יודע כי יש שתי מהדורות, אינו יודע כי יש שינויים וכמובן, אינו יודע לגלוש באינטרנט – קשה להאמין!
כמו כן, אלדר הגיש תלונה למשטרה נגד אל"מ (מיל') בן-דוד, בגין הפרת צו איסור הפרסום, וחשיפת דבר הסוד, שהוא עצמו דרש למנוע את פרסומו, ובן דוד נחקר בחודש שעבר תחת אזהרה בתחנת משטרת "זבולון". פרקליטת המדינה סירבה להורות על פתיחת חקירה, כאשר בן-דוד חשף את דבר "סוד" ביצוע השינויים, וטענה כי בדבריו לו אין שום הפרה של הצו וכי בן-דוד לא חשף שום "סוד". בכך היא הציבה עצמה בראש סולם הטייחים. והנה, כאשר אלדר הגיש תלונה למשטרה, החליט סנ"ץ מאגף החקירות כי יש מקום לחקירה, והורה לחקור את הקצין תחת אזהרה! האם נתן לארבל לסגור את התיק נגד בן-דוד, כדי שמחדלה בפרשה זו לא ייחשף?
אלדר פנה גם לשר הביטחון ולרמטכ"ל כדי שישעו את בן-דוד מתפקידו כאחראי לביטחון בארכיון צה"ל כל עוד מתנהל נגדו חקירה בגין עבירה שיש עמה קלון. תשובת הפרקליט הצבאי הראשי היתה כי השעיית בן-דוד אינה עומדת על הפרק. כלומר, עלינו לקבל מצב שבו חושף סודות, ומפר צווי איסור פרסום, הוא האחראי לכל הסודות – אתם מוכנים לכך?
בתגובה אתר אלדר לבג"ץ, נגד שהב"ט והרמטכ"ל כדי שינמקו מדוע אינם משעים את בן-דוד. העתירה נדונה בדלתיים סגורות. שהרי יש להסתיר מהציבור את מעשיו החמורים של בן-דוד ואת הגיבוי הבלתי מתפשר שנותנים לו בכירי מערכת הביטחון והמשפט. ומה טוענת המדינה בתגובתה לבג"ץ? הטענה היא שבן דוד כלל לא הפר צו איסור פרסום. עם כך, מדוע "אי-הפרה" זו נדונה ב"דלתיים סגורות" – לאל הפתרונים!

מצורפת כתבה ממגזין "הביטחון" מחודש זה . קשה להבין, הכתבה אושרה על ידי הצנזור, וזה כפוף להוראות פרקליטות המדינה האוסרות לפרסם דבר שהוטל עליו איסור פרסום, והוא אישר את הכתבה!
מתגובת דובר משרד המשפטים עולה כי הספר "דקר" יצא לאור בשנת 1977 וכי לפני כשנתיים יצא שוב, בתוספת "אחרית דבר ש"הוסיף אלדר". לא די בכך שהתגובה מגוחכת, אלא שבדברים אלו הפר גם דובר משרד המשפטים את צו איסור הפרסום שקבע כי יותר לפרסום רק שהספר יצא לאור – בלי שום תוספות! על כך הגיש אלדר עוד תלונה למשטרה.
כך הם פני הדברים בפרשה זו, שבה בתי המשפט, ובכירי הממסד הביטחוני והמשפטי, נותנים יד לשערורייה שדומה כי אין לה אח ורע בשום מדינה דמוקרטית אחרת.

http://www.readme.biz

יוזכר כי "רשימת השינויים" פורסמה בעבר ב"גלובל ריפורט" ועליה חותמת הצנזור המאשר לפרסמה - אז מה לדן חלוץ ולעניין זה - האם הוא סמכות מעל לצנזור?

אלדר, שסירב לשנות דבר בספריו, אולץ לשנות את "דקר" תחת סחיטה ואיומים שהזכירו את ארגוני הפשע. נאמר לו כי אם לא יסכים, ויוותר על כל תביעה עתידית, יועמד לדין בגין "ריגול חמור".

חודשים ספורים לאחר צאת המהדורה "החדשה" של הספר "דקר" אישר שר הביטחון ברק לאלדר לפרסם מחדש גם את ספרו "שייטת 11" ובו, לא תאמינו, כל מה שהושמט מ"דקר" ולעתים בהרחבה.

לפיכך, לנוכח אישור הרמטכ"ל לפרסם את מה ששונה ב"דקר" יש מקום לפרסם גם את מה שהפריע לקציני ביטחון השדה בספר "שייטת 11".

ראש המטה הכללי טוען ל"מקצועיות וענייניות" ולפיכך יש מקום לסתור דבריו אלו.

הרי לפניכם שוב "רשימת השינויים" שאלדר נדרש לבצע ב"דקר". שתי הבהרות: סעיף 3 ברשימה לא שונה בספר כי הוועדה, לאחר שלוש שנות דיונים, השתכנעה שבניגוד לטענת ביטחון שדה, הקטע הזה כן אושר על ידי הצנזורה. סעיף 4 לא שונה כי הוועדה השתכנעה כי צוטט במדוייק מספרו של אלדר "שייטת 13".

רשימה זו אינה כוללת את כל הנושאים שכן עוד כמה הושמטו על ידי ביטחון שדה במהלך הדרך. למשל, נטען נגד אלדר כי "חשף" את העובדה שצוללות יכולות לשמש גם כפלטפורמה לנשק אסטרטגי. סא"ל עופר בן-עזרא, אז ראש ענף ביטחון שדה של חיל הים טען כי אמנם, יש פרסומים על כך ממקורות זרים, אך כשזה נאמר פי קצין בכיר בחיל הים זה מקבל משמעות אחרת. אלשר טען כי לא רק שזה מידע עקרוני, שהוא נחלת הכלל, אלא שמפקדי חיל הים בעבר אמרו דברים דומים על צוללות חיל הים. לפניכם הכתבות.

ברשימה זו עוד סעיף בו נטען כי אלדר חשף את העובדה שסיורי הגנת החוף בוטלו. אלדר טען כי הדברים פורסמו מפיו של אלוף אלכס טל, מפקד חיל הים, ולפניכם הכתבה המעידה שוב על ה"מקצועיות והענייניות" של קציני ביטחון השדה בכל הקשור למאבקם באלדר.

בנוסף, מצורף להודעה זו מכתב ששלח אלדר לוועדת השרים לפרסומים לפני שבע שנים - הדברים מדברים בעד עצמם.

כמה עדכונים בעניין חיסול יחידת הנחיתה: מניעת פרסום הספר שעה שהיה מצוי בידי הציבור הובילה לתשומת לב תקשורתית ובכתבות רבות אוזכרה העובדה שיחידת הנחתות נסגרה. למשל, בכתבות ב"הארץ" לגבי שאילתה של ח"כ יונה יהב, בכתבות של יוסי מלמן אודות המאבק, במכתב למערכת של אל"מ (מיל') אילן אגוזי ועוד.

וכספיח "מקצועי וענייני" ראוי להדגיש כי אתר חיל הים אינו כולל שום נחתת ולפיכך אין נחתות לחיל הים שהרי כל עוד היו, האתר חשף את צילומיהן, כפי שהוא חושף את ספינות הטילים, הצוללות וכד'.

ועוד הערה - קציני ביטחון שדה טענו כי אם תחודש הפצת הספר "שייטת 11" אזי הסורים יבינו שאין נחיתה ויעבירו מייד את חטיבות הגנת החוף לרמת הגולן, ואלה יסכנו שם יחידות צה"ל. והנה, חלפו שנים מאז יצא הספר לאור, ומאז פורסם במקומות רבים שאין נחיתה, והחטיבות במקומן. אלוף אורי שגיא, ראש אמ"ן בעבר, ומומחה לסוריה אמר על טענה זו כי זה קשקוש מוחלט, שכן אלה חטיבות של חיל קשישים, ולעולם לא יזיזו אותן, וכי גם אם יקום הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו ויטען שאין נחתות, הסורים לא יאמינו - עובדה - הם לא מאמינים1 וגם אם יאמינו, אפשר לחשוב שנחיתה זו חזות הכל.

אלדר שכח לפרט במכתבו כי נטען נגדו גם שחשף את אניית העזר של חיל הים "מעוז" - הרי לפניכם צילום כלי השיט הזה מתוך אלבום לא מסווג של כלי השיט של חיל הים שיצא לאור ביזמת אלוף מיכה רם, מפקד חיל הים וכן צילום ה"מעוז" על שער "ידיעות אחרונות".

קראו את מכתבו של אלדר, הביטו בצילומים וקבעו דעתכם לגבי ה"מקצועיות והענייניות" שדן חלוץ מגן עליה.

שנה טובה

מאמר בו אלוף אלכס טל, מפקד חיל הים בעבר חשף את הפרצות בהגנת
החוף, וקרא למחבלים להכנס דרכן...

______