אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5641 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5641   
חופש ביטוי
גולש אורח
   23:00   15.02.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

פרשת הספרים של אלוף משנה (מיל.) מייק אלדר  

 
   עבר עריכה לאחרונה בתאריך 27.11.13 בשעה 08:44 על-ידי פילוביץ שחף (מפקח)
 
פרשת הספרים "שייטת 11 - הקרב על הצל"ש" ו-"דקר וסיפורה של שייטת הצוללות" של הסופר מייק אלדר הכתה גלים לפני כמה שנים. אלדר ניהל מאבק משפטי עיקש נגד "גורמי הביטחון" ונציגי הפרקליטות שייצגו אותם, ובסופו של דבר הספרים יצאו לאור מחדש. רבים סבורים שפרשה זו הסתיימה, אך חדי עין העוקבים אחר הפרשה ימצאו כתבות מרתקות בכמה כלי תקשורת והתייחסות באתר בית המשפט העליון לכמה מהלכים משפטיים "סודיים". ניסיתי לצרף להודעה זו כתבה מהעיתון "צומת השרון" וכתבה נוספת ממגזין "הביטחון" של החודש. מהכתבות הללו עולה כי אלדר ממשיך להיאבק נגד אותם גורמים, המנסים הפעם למנוע ממנו לפרסם את מחדליהם בפרשה זו. איני מצליח להעלות את הכתבות או לעשות קישור לאתרים העוסקים בפרשה. מה עלי לעשות כדי שתקראו כיצד נמשך מצעד האיוולת של פרשת אלדר?


.
.
אתר אישי של אל"מ מייק אלדר
http://www.mike-eldar.co.il/
.
.
.



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  שלום לך ידידי: מצ''ב שני קישורים לחומר קיים....... פילוביץ שחף 16.02.04 00:10 1
  פרשת אלדר - ''צומת השרון'' - פרקליטות בלי בושה חופש ביטוי 16.02.04 11:53 2
     פרשת אלדר וחופש ביטוי - למי בכלל איכפת? פילוביץ שחף 20.02.04 16:54 3
         פרשת אלדר - מצעד האיוולת נמשך........ פילוביץ שחף 21.02.04 16:41 4
     חשיפת מחדלי ביטחון שדה בפרשת אלדר פילוביץ שחף 04.10.05 23:05 17
  ''שייטת 13'' - סיפורו של הקומנדו הימי !! פילוביץ שחף 18.03.04 12:58 5
     מבצע ''אסקורט'' * ההצלחה העצובה !! פילוביץ שחף 18.03.04 13:06 6
  מי מכיר את הספר 'אשיב ממצולות'? פילוביץ שחף 13.04.04 02:21 7
  איסור הפרסום המגוחך – מה הם מסתירים?? פילוביץ שחף 22.09.04 05:28 8
     halemo: הספר/מייק אלדר, הצוללת ופארסת איסור פרסום פילוביץ שחף 25.09.04 20:41 9
  מייק אלדר/ דקר - וסיפורה של שייטת צוללות פילוביץ שחף 28.09.04 09:58 10
     פרק 3: חיפושים חקירה ויגון פילוביץ שחף 28.09.04 10:13 11
  ח''כ איתן הקריא בכנסת קטעים שנאסרו לפרסום = מייק אלדר פילוביץ שחף 09.06.05 02:50 12
     בדיון בערוץ הכנסת (הבוקר) ח''כ איתן שוב הוכיח את העוול פילוביץ שחף 17.06.05 11:59 13
     ח''כ איתן :'משרד המשפטים עושה שימוש לרעה במושג ביטחון' פילוביץ שחף 19.06.05 02:16 14
  מבצע ''אחוות אחים'' פילוביץ שחף 03.10.05 14:01 15
  מכיר את מייק אלדר אספרסו 03.10.05 14:17 16
  חיל הים: ''דקר'' הוטבעה על ידי הסובייטים, או כתוצאה מתקלה (*) פילוביץ שחף 10.03.13 07:30 18

     
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:10   16.02.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. שלום לך ידידי: מצ''ב שני קישורים לחומר קיים.......  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.11.13 בשעה 08:45 בברכה, פילוביץ שחף
 
גדוללהיום לפני 36 שנה אבדה/טובעה הצוללת ''דקר''סוףף
http://rotter.net/forum/gil/5253.shtml


גדוללפרשת מייק אלדר – ראש מחלקת ביטחון שדה חשף סודות והפרקליטות שותקתסוףף
http://rotter.net/forum/gil/5289.shtml#2
.
.
.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חופש ביטוי
גולש אורח
   11:53   16.02.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. פרשת אלדר - ''צומת השרון'' - פרקליטות בלי בושה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בהמשך להודעתי הקודמת, הרי כתבה מ"צומת השרון" ובה עוד התפתחויות. אלדר פנה פעמים רבות לפרקליטת המדינה, ליועמ"ש ולשאר "בכירי" המערכת הביטחונית והמשפטית, כדי שיורו לחקור את אל"מ (מיל.) בן דוד בגין הפרת צו איסור פרסום וחשיפת דבר סוד שהוא דרש למנוע את פרסומו בטענה כי הדבר יפגע בביטחון המדינה.
כמובן שחסידי אומות העולם הללו, המרצים השכם והערב על שלטון החוק (בלה, בלה, בלה) שהם מפירים בריש גלי, סרבו לפתוח בחקירה. פרקליטת המדינה טענה, בלי שום בושה, כי בן דוד לא הפר את הצו ולא חשף סוד. קשה להאמין - באותה שעה נציגיה ממשיכים לטעון בבית המשפט העליון כי חשיפת דבר השינויים בספר "דקר" הוא "סוד" כה חמור שראוי להטריד את בית המשפט בגללו.
כעולה מכתבה זו, אלדר הגיש תלונה למשטרה, וביסס את טענתו על החלטת השופט עדי אזר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב לפיה בן דוד אכן הפר את צו איסור הפרסום וחשף דבר "סוד". אזר קבע כי החשיפה הפכה את ה"סוד" לדבר בלתי מסווג. בכתבה לא צויין שבן דוד נחקר לפני שבועיים תחת אזהרה בתחנת משטרת "זבולון". התיק מצוי כרגע באח"ק מרכז של המשטרה, ואיש אינו יודע כיצד לנהוג. שהרי, כיצד זה יעזו חוקרי המשטרה לצאת נגד פרקליטת המדינה.
קראו את הכתבה הרצופה, תהנו, והמתינו להפתעות.
שלכם
חופש ביטוי



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:54   20.02.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. פרשת אלדר וחופש ביטוי - למי בכלל איכפת?  
בתגובה להודעה מספר 2
 
חופש ביטוי
חבר מתאריך 15.2.04
3 הודעות 13:32 20.02.04

פרשת אלדר וחופש ביטוי - למי בכלל איכפת?

הודעה הקודמת בעניין זה לא הובילה לתגובות. הרי "חופש ביטוי" חשוב רק לאלה שפיהם נסתם. אחרים, הזומבים המצויים, שותקים!
הנה מה שפורם באתר http://www.tip.co.il - המשך בקרוב.

השופט קבע:
ה"סוד" שפורסם באתר לא פוגע בבטחון המדינה!
מה נעשה לקצינים הבכירים ש"סרחו"?
16/07/2003 19:46 / כתב tip
באתר זה, פורסמו בעבר כמה מהפרקים הקפקאיים בפרשת אל"מ (מיל') מיכאל
(מייק) אלדר. פרקים אלו תוכלו למצוא בכתובת:
http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?id=53

עתה נוסף פרק חדש ושערורייתי בפרשה זו.
מקור המידע אינו יכול להזדהות, שכן, כאיש הממסד, המקורב לפרשה, הוא
עלול לאבד את משרתו. למרות זאת הוא לא היה יכול לעבור בשתיקה על מה
שמתרחש.

השופט אזר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו החליט ביום 11/5/03.
כי תצהיר שהגישה המדינה "אינו משכנע" והורה להתיר את פרסום "סוד"
השינויים בספר "דקר". אל"מ (מיל') אלדר זכה בהוצאות משפט בסך 27,500
שקלים.
בעבר דיווחתי על כך שאלוף משנה בן-דוד, ראש מחלקת ביטחון השדה של צה"ל
בעבר, ותא"ל לונץ אברהם, בעבר ראש מספן המודיעין של חיל הים, חשפו
ב"הארץ" וב"צומת השרון" את העובדה שהוצאו קטעים מהמהדורה החדשה של
הספר "דקר". כעת, כשלוש שנים אחר-כך, אישר השופט אזר לפרסם את העובדה
שהקצינים עברו על החוק, אך כמובן, לקצינים לא נעשה דבר.
הספר "דקר" ראה אור מחדש לפני כשלוש שנים, בעקבות הסכם פשרה שנכפה על
אלדר שבו נקבע כי יוצאו קטעים מהספר והוטל איסור פרסום על עובדה זו,
כדי למנוע מהאויב לערוך השוואות וכך למנוע ממנו לדעת את הסיבות למניעת
פרסום הספר בשנת 1997, לאחר שלמעלה מאלף ממנו נמכרו והופצו לספריות
וחרף העובדה כי אושר לפרסום על ידי הצנזור.
לטענת רמחב"ש דאז, אל"מ בן-דוד, פרסום עובדה זו, יגרום לכך שהאויב
ישווה בין המהדורות, יבין מדוע הוצאו הקטעים, והדבר יפגע בביטחון
המדינה.
חודשים ספורים אחר-כך התראיין אלוף משנה יואב בן-דוד ל"הארץ", במסגרת
כתבה רחבת היקף אודות הצנזור הקודם, ואמר: "הוצאנו קטעים מהספר 'דקר'".
בכך הפר אל"מ בן-דוד את הצו שהוא עצמו ביקש להטיל וביזה את החלטת בית
המשפט וגרם, בדבריו הוא, לפגיעה בביטחון.
אלדר דיווח על כך לפרקליטת המדינה ולרמטכ"ל וביקש לנקוט באמצעים נגד
העבריין – בלא תגובה.
בהמשך נחשף ה"סוד" גם על ידי תת-אלוף אברהם לונץ, בעבר ראש מספן
המודיעין של חיל הים, ב"צומת השרון", שגם הוא ביקש להתגאות "בהצלחת"
המאבק נגד הסופר. בכתבה נעשתה גם השוואה בין המהדורות.
חשיפה נוספת היתה בהודעת דובר צה"ל לרשת הרדיו "קול חי"
ובעיתון "הצופה". כמו כן נחשף הסוד באתר www.tip.co.il , שם פורסמה
טבלה המשווה ביו המהדורות. לשיא הגיחוך הגיעו הדברים כאשר "במחנה"
פרסם כתבה על פרשת הספרים, בה צוטט שוב אל"מ בן-דוד ונכתב בברור כי
קטעים הוצאו מהספר וכי יש מהדורה חדשה ושונה מהקודמת. כלומר, השבועון
הרשמי של צה"ל חשף דבר "סוד" שעה שנטען, בשם צה"ל, בבתי המשפט, כי
פרסום ה"סוד" הזה יפגע פגיעה מהותית בביטחון המדינה.
לבושת פנים הגיעו השלטונות כשהתברר כי דבר ה"סוד" מצוי גם באתר
האינטרנט של בית המשפט העליון, שם פורסמה החלטה בעניינו של אלדר,
הקובעת כי אין לפרסם את סוד השינויים.
לפי כשלוש שנים, עתר אלדר לבית המשפט המחוזי וביקש להתיר את הפרסום.
השופט סטרשנוב דחה את הבקשה על הסף ופסק לאלדר הוצאות בסך 2000 שקלים.
אלדר ערער לבית המשפט העליון ובאוגוסט 2001 קבעה השופטת שטרסברג כהן
כי הצדק עמו והורתה לבית המשפט המחוזי לקבוע אם אכן נוצרו "התפתחויות"
שיובילו להתרת הפרסום. כן נקבעו הוצאות בסך 20000 שקלים, לפי תוצאות
הדיון במחוזי.
עם זאת, למרות שהראיות הונחו בפניו, לא הסיר בית המשפט העליון את הצו,
ולא הורה לעשות דבר נגד חושפי ה"סוד".
הדיון התקיים בסוף 2002, בפני השופט אזר, ונציג צה"ל, ראש ענף ביטחון
השדה של חיל הים, שייצג את עמדת שר הביטחון, טען בתוקף כי חרף כל
הפרסומים הללו, "לא היו התפתחויות" המעידות על כך שהאויב למד דבר מה
מהפרסום.
תצהיר זה קיבל את ברכת שר הביטחון מופז, הרמטכ"ל יעלון, מפקד חיל הים
יערי, היועץ המשפט לממשלה רובינשטיין ופרקליטת המדינה ארבל.
אלדר, המייצג את עצמו במשך שנים בכל הערכאות, הגיש כמוצגים את כל
הכתבות והפרסומים אך העד התעקש וטען כי "לא היו התפתחויות" בגין
הפרסומים הללו.
בסיום הדיון פנה השופט לעד ואמר כי "התרנגולות ברחו מהלול" וכי
התעקשות העד עוסקת ב- "Yesterdays news."
ב- 11/5/03 מסר השופט לצדדים את החלטתו בה נקבע כי לא יעלה על הדעת
שייטען על ידי המדינה שפרסום ב"במחנה" פוגע אפילו במידה נמוכה של
סבירות בביטחון המדינה. כן קבע עזר כי טענתו של אלדר, לפיה אין ספק
שהאויב קרא את הכתבה ב"הארץ", שעסקה בצנזור הראשי לשעבר,היא
טענה "הגיונית" שלא נסתרה על ידי המדינה.
השופט קבע כי עמדת המדינה, לפיה כל הפרסומים הנ"ל לא גרמו
לשום "התפתחות" אצל האויב "אינה משכנעת" וכי הטענה לפיה פרסום חוזר של
הדברים על ידי אלדר, ימקד את תשומת לב האויב "אינה משכנעת במיוחד".
החלטת בית המשפט מזכירה כמה פעמים אתרי אינטרנט ובהם "סיירת" ו"טיפ".
וכך כתוב בה: "העד (סא"ל לוי, ראש ענף ביטחון השדה של חיל הים) נחקר
לגבי פרסומים באתרים אלו, לרבות השוואת הנוסח של הספרים, המקורי
והמתוקן, והשיב כי הפרסום לא השפיע על מידע אצל האויב לפי בדיקה
שנערכה. עוד הסביר העד כי האינטרנט גדוש בפרסומים לא רשמיים, שאינם
מזיקים בשל היותם בלתי רשמיים ומרובים. לעומת זאת, דברים מפי קצין
בכיר בצה"ל שמעורב אישית בדברים ומכיר את ההיסטוריה של חיל הים ממקד
תשומת לב ... עיון בכתבה שפורסמה ב'הארץ' ובמיוחד בכתבה שפורסמה
ב'במחנה' מלמד כי נתן בנקל להבין שיש שני נוסחים ויש הבדלים, כפי
שצוטט על ידי לעיל. כאשר ידוע כי אלה קיימים וניתנים לאיתור באינטרנט
לא ניתן עוד לדבר על 'סוד'".
השופט קבע כי עיון בכתבות מלמד כי ניתן להבחין בנקל שיש שני נוסחים
ויש הבדלים בין המהדורות של "דקר" וכי "כאשר ידוע כי אלה קיימים
וניתנים לאיתור באינטרנט לא נתן לדבר על 'סוד'".
השופט קבע כי ראש ענף ביטחון שדה של חיל הים לא פירט דבר מעבר לתצהירו
לפיו החשש לפגיעה בביטחון נעוץ במיקוד האויב להבדלי הגרסאות וקבע כי
לאחר שהבדלי הגרסאות כבר נחשפו בעבר, כפי שהוכח בדיון, לא תתכן
פגיעה "קרובה לוודאית" בביטחון המדינה אם ייחשפו שוב.
השופט התיר את פרסום הסכם הפשרה, אך לא התיר לפרסם את רשימת תוכן
השינויים ומקומם בספרים, לנוכח טענה שגויה כי אלדר "הסכים לכך".
השופט התבסס על קטע בדיון, שבו הציע פשרה לא פורמאלית, לפיה אלדר
יוותר על פרסום רשימת הנושאים, והמדינה תסכים להתרת פרסום הדברים
שאמרו בן-דוד ולונץ. אלדר הביע הסכמה עקרונית, אך נציגי המדינה סרבו,
והצעה נפלה ואף לא זכתה לאזכור כלשהו בפרוטוקול.
השופט בסס את החלטתו זו על קטע אחר בדיון, שבו נשאל אלדר האם תהיה
פגיעה בביטחון אם יפורסמו הדברים. אלדר ביקש לבהיר לשופט כי לא היתה
לו שום כוונה לפגוע בביטחון וחיזק דבריו אלו בעובדה כי ברשותו כעשרים
כתבות העוסקות ברשימת השינויים, שהצנזור אישר לפרסם, אך הוא טרם עשה
זאת, כיוון שיש איסור פרסום מחמת "ביטחון המדינה". בפרוטוקול
כתוב, "איני מפרסם" את הכתבות ואין שם שום התחייבות עתידית כשלהי, שלא
לדבר על כך שאין שם גם שאלה שהובילה למשפט הזה.
היות ו"הסכמה" זו היתה הנימוק היחידי להשארת איסור הפרסום על הרשימה
על כנו, וכיוון שהחלטת השופט אזר קובעת, לכל ארכה, כי אין נימוק אחר
להשארת הצו על כנו, ערער אלדר שוב לבית המשפט העליון, בטענה לפיה
לשופט אזר אין סמכות להחליט החלטה כלשהי על סמך הסכמה עקרונית לפשרה,
שהוגשה על ידי השופט בדיון לא פורמאלי, שאינה מופיעה בפרוטוקול,
ושנדחתה על הסף על ידי המדינה.
כאמור, זולת עניין הרשימה, קיבל השופט אזר את כל טענותיו של אלדר וקבע
כי על המשיבה לשלם לו הוצאות בסך 7500 שקלים בנוסף ל 20000 השקלים
שקבע בית המשפט העליון.
השופט דחה את מועד כניסת ההחלטה לתוקף לששים יום – עד 9/7/03.
מהחלטה זו עולה כי שני קצינים בכירים, שהיו אלה שדרשו את איסורי
הפרסום , הפרו במו לשונם את הצו ובכך ביזו החלטה של בית משפט. האם
ננקטו מהלכים נגדם, כפי שננקטו נגד אלדר – ודאי שלא!
ההיפך אירע. משרד הביטחון והפרקליטות חברו יחד כדי למנוע אפילו את
פרסום העובדה שהשניים עברו על החוק – והכל בחסות "ביטחון המדינה".
לונץ בפנסיה מלאה, אך בן דוד מונה כאחראי לביטחון בארכיון צה"ל.
הייתכן שקצין שחושף סודות ומשקר את בתי המשפט ישרת בתפקיד כזה? האם
כעת ינקטו מהלכים?
אמנם, נטען בהחלטה כי אלדר "התחייב" שלא לפרסם את הרשימה, אך זו
פורסמה כבר ב"TIP" ובעיתונות, כעולה מהחלטת השופט אזר, ולכן "התחייבות" זו, שלא היתה, אינה מחייבת .
ויותר מכך, הרשימה אושרה לפרסום על ידי הצנזור הצבאי, והשופט אזר עצמו
קבע כי פרסומה לא יפגע בביטחון. הרי היא לפניכם, ועליה חותמת הצנזור.
הערת "חופש ביטוי" - עותק ברור יותר תמצאו באתר www.tip.co.il

---






http://www.readme.biz



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:41   21.02.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. פרשת אלדר - מצעד האיוולת נמשך........  
בתגובה להודעה מספר 3
 
חופש ביטוי
חבר מתאריך 15.2.04
4 הודעות 11:37 21.02.04

פרשת אלדר - מצעד האיוולת נמשך....

והרי לכם החלטת השופט עדי אזר כולה. העתק מדוייק בקובץ WORD. כמו כן, כתבה ממגזין "הביטחון" האחרון. היו אתם השופטים והחליטו האם לאלדר מותר לפרסם את מה שפרסמו אל"מ (מיל,) בן-דוד ב"הארץ" וב"במחנה" ותא"ל (מיל,) לונץ ב"צומת השרון? שפטו נא והחליטו האם לאלדר מותר לפרסם את מה שמפורסם באתר בית המשפט העליון? שפטו והחליטו האם לאלדר מותר לפרסם את מה שפורסם באתרי אינטרנט? היו אתם השופטים, כיוון שהפרקליטות ערערה על ההחלטה של אזר, ואנשיה טוענים שלאלדר אסור לפרסם את הדברים, והדיונים בפרשה זו מתנהלים בדלתיים סגורות - המדינה מסתירה את מחדלי נציגיה ולאיש לא איכפת! המשך יבא.

שערוריית אלדר ו"סודות" חיל הים נמשכת. באחרונה עתר אלדר לבג"ץ בדרישה כי שר הביטחון והרמטכ"ל ינמקו מדוע לא ישעו את אל"מ (מיל') בן דוד מתפקידו כאחראי לביטחון בארכיון צה"ל כיוון שחשף סוד מדינה. אמנם, דבר הסוד, העובדה שהוציאו קטעים מהמהדורה החדשה של הספר "דקר" נראית כעניין שולי, שהרי כל זב ומצורע יודע על הסוד הגדול, אך המדינה סבורה אחרת. שהרי, אחרת אי-אפשר להסביר מדוע הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון על ההחלטה שלהלן והיא ממשיכה לטעון כי אסור לפרסם את דבר הסוד.
כמו כן, הגיש אלדר תלונה למשטרה נגד דובר משרד המשפטים, בגין הפרת צו איסור פרסום שכן, בתגובתו לכתבה במגזין "הביטחון", המצורפת, הוא מאשר שהיתה מהדורה בשנת 1997, וכי לפני שנתיים יצאה מהדורה חדשה ובה אחרית דבר שנכתבה על ידי אלדר. לכאורה, דברים פשוטים, אך מה לעשות שהמדינה דרשה כי יותר לפרסם רק שהספר יצא לאור, בלי שום תוספות, וכי אסור בתכלית האיסור אפילו לרמוז כי יש שתי מהדורות, שונות אחת מהשנייה.
נשמע מטומטם? נכון! בטמטום הזה עוסקים "בכירי" המערכת המשפטית ובראשותם עדנה ארבל, אלייקים רובינשטיין וכעת מני מזוז, שר הביטחון, הרמטכ"ל, פרקליטים, קצינים וכמובן שופטים.
וממה אני "חופש ביטוי" חושש? אם אלה הם פני הדברים בפרשה מטופשת זו, כיצד נראים הדברים בעניינים חשובים יותר? האם אנו יכולים לסמוך על ה"בכירים" הללו, שנוהגים בטיפשות כה רבה?

והרי לכם החלטת השופט אזר

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב – יפו בש"א 015762/02
בתיק עיקרי 1262/97

בפני: כב' השופט (בפעול) ד"ר עדי אזר

בעניין: אל"מ (מיל') מיכאל אלדר
מייצג את עצמו מבקש

נגד

מדינת ישראל באמצעות משרד הביטחון
ע" ב"כ פרקליטות מחוז ת"א משיבה
עוה"ד פודמסקי ובקר


החלטה


בין בעלי הדין בתיק זה הושגה פשרה שאושרה על ידי בית המשפט המווזי (כב' השופט סטרשנוב) ביום 29/11/ בפסק דין שבו נאמר:

"הנני נעתר לבקשתם המשותפת של שני הצדדים, כמפורט בסעיף 9 להסכם, ולפיו ניתן, בשלב זה, צו איסור פרסום ע"י ביהמ"ש על הסכם הפשרה ועל תכנו. בימ"ש יהא מוכן לשקול מחדש בקשת הצדדים לביטול צו איסור הפרסום, או להגבלתו, בהתאם להתפתחויות".

בסעיף 9 א. להסכם הפשרה נקבע:

"בשלב זה מסכימים הצדדים כי יינתן צו איסור פרסום על הסכם פשרה זה ועל תכנו".

הרקע למקרה היה צו מניעה לפרסום שני ספרים שכתב המבקש, העוסקים בענייני צבא וביטחון. הספרים פורסמו לבסוף בנוסח חדש שאושר בידי הוועדה למתן היתרים לפרסום על ידי עובדי ציבור (להלן – "הוועדה") לפי סמכותה בסעיף 117 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

הסכם הפשרה חושף עובדת קיום שני נוסחים לספרים. זאת, בסעיף 4 להסכם (המצורף לפסק דין בתיק זה מיום 29/11/99) בסעיף 5 ובמיוחד בסעיף 6 האוסר פרסום השינויים שבספר.

השוואת המהדורות השונות של הספר עלולה לטענת המדינה לחשוף עניינים שהשתיקה יפה להם, שכן ניתן ללמוד מההשוואה אלו קטעים נפסלו לפרסום ולמקד אליהם תשומת לב של גורמים עוינים. לפיכך, הוסכם על צו איסור פרסום הסכם הפשרה ותכנו, כמצוטט לעיל.

חלפו קרוב לשלוש שנים והנתבע הגיש לבית משפט זה בקשה בבש"א 15762/02 שכותרתה "בקשה להסרת איסור הפרסום בשל התפתחויות נוספות". בבקשה נטען כי דבר ההסכם ותכנו כבר נחשפו באתרי אינטרנט ובמקומות נוספים ועל כן מן הראוי שיוסר איסור הפרסום שאינו אלא ניסיון להתגונן בפני ספר שהמבקש עתיד לכתוב על פרשה זו.

בבקשה נטען כי דבר הכנסת שינויים בספר מופיע באתר בית המשפט העליון בבג"ץ 198/99 שם נקבע שאין לפרסם דבר קיומם של שינויים בספר. לכן ה"סוד" מופיע בגלוי באתר רשמי של המדינה. עוד נטען כי פורסם בעיתון "במחנה" מיום 4/5/01 ציטוט מפי אל"מ בן דוד, רמחב"ש, כי הושגה פשרה לפרסום הספר "עם שינויים קלים מהגרסה המקורית". "במחנה" הוא פרסום רשמי של צה"ל והכתבות זו מאושרות על ידי גורמי הביטחון. המבקש הפנה לפרסומים נוספים של הסוד ב"הארץ", "צומת השרון" ואתרי אינטרנט. לפיכך נטען כי אין הצדקה להמשך איסור הפרסום לאחר שהסוד נחשף.

בהחלטה מיום 7/3/01 דחה בית המשפט (כב' השופט סטרשנוב) על הסף את הבקשות להסרת צווי איסור הפרסום.

ברע"א 2925/01 אלדר נגד מ"י נפסק על ידי בימ"ש העליון הנכבד (כב' השופטת שטרסבר-כהן) ביום 7/8/01, כי ראוי שהחלטה זו תבוטל, ובית המשפט המחוזי ידון בשאלה אם לאחר מתן פסק הדין חלו "התפתחויות חדשות", המצדיקות שקילה מחדש של ביטול צו איסור הפרסום או הגבלתו. עוד נקבעו הוצאות בסך 20,000 ₪ שישולמו לפי תוצאות הדיון בבימ"ש המחוזי, ללא קשר להוצאות שתיפסקנה שם.

המבקש הגיש את בש"א 13539/02 ועתר לדיון ולקיום החלטת כב' בית המשפט העליון. בהתאם הוגשה תגובת המדינה ובה נטען כי המבקש לא הצביע על כל התפתחות חדשה המצדיקה שקילה מחדש של ביטול צו איסור הפרסום. לתגובה צורף תצהירו של רס"ן רועי לוי, ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים אשר הביע את עמדת צה"ל, לפיה לא חלו התפתחויות חדשות המצדיקות הסרת הפרסום.

לדעת המצהיר, הסתרת איסור הפרסום תמקד תשומת לב בנושאים רגישים תוך חשיפה בפני האויב של רגישות הנושאים בראייה צה"לית. בסעיף 7 לתצהיר ציין המצהיר כי יוכל לפרט בעל פה בבית שמפט את הרגישות הרבה עד כדי פגיעה "קרובה לוודאית" בביטחון המדינה, אם ייחשפו הדברים.

בדין שהתנהל ביום 15/12/02 נחקר המצהיר, סא"ל רועי לוי. בתשובה לשאלה מה הטעם באיסור פרסום דברים שפורסמו ברבים כגון בעיתון "הארץ, (מוצג מב/1) השיב כי תלוי מי פרסם ובאיזה הקשר ואם הדבר יפורסם בהקשר של נושא שביקשו למנוע בעבר את פרסומו, הדבר ימקד את תשומת הלב ויסיע לאויב לדעת מה מבקשים להסתיר (עמ' 8 לפרוטוקול).

העד נחקר לגבי פרסומים באתרי אינטרנט כגון "סיירת" ו-"טיפ" לרבות פרסום השוואת הנוסח של הספרים, המקורי והמתוקן, והשיב כי הפרסום לא השפיע על מידע אצל האויב לםי בדיקה שנערכה. עוד הסביר העד (בעמ' 13) כי האינטרנט גדוש בפרסומים לא רשמיים שאינם מזיקים בשל היותם בלתי רשמיים ומרובים; לעומת זאת, דברים מפי קצין בכיר בצה"ל שמעורב אישית בדברים ומכיר את ההיסטוריה של חיל הים ממקד את תשומת הלב.

המבקש עצמו הודיע לשאלת בית המשפט, כי אינו מתכונן לפרסם את רשימת השינויים עצמם, עקב היותו מחוייב לביטחון המדינה (עמ' 13 לקראת סוף העמוד).

לאחר דברים אלו הוגשו סיכומי הצדדים.

בסיכומי המבקש הדגיש את טענתו כי ה"סוד" כבר פורסם ברבים וכי הדברים פורסמו מפי ראש מחלקת ביטחון שדה בעיתון "הארץ" ביום 26/5/00 (מוצג מב/1). עוד פורסמו הדברים מפי תא"ל לונץ, ראש מספן מודיעין של חיל הים לשעבר בעיתון "צומת השרון" ביום 2/2/01 (מוצג מב/4). לטענת המבקש, אין ספק שמודיעין האויב קרא כתבה במוסף "הארץ" שעסקה בצנזור הראשי. טענה זו היא טענה הגיונית והיא לא נסתרה על ידי המשיב.

עוד לטענת המבקש, ביום 4/5/01 פורסם הנושא בעיתון "במחנה". נאמר שם כי בספר "דקר" הוכנסו שינויים וזאת מפי אל"מ בן דוד. בהמשך הכתבה (בעמ' 20 לנספח 16 לסיכומי התשובה בעמודה השמאלית) נאמר:

"בתום מאבק בן שנה, הושגה פשרה לפרסום הספר --- בינואר אשתקד ראה אור 'דקר' עם שינויים קלים מן הגרסה המקורית ( ההדגשה שלי – ע'א')".

מלים אלו מבהירות לקורא כי היתה גרסה מקורית, יש גרסה חדשה מאושרת לפרסום, שנעשו בה שינויים.

באותה כתבה נאמר (בעמ' 20 בעמודה השנייה) כי צו איסור הפרסום על הספר 'דקר' הוטל על אף שנמכרו ממנו כבר 1,000 ספרים.

הכתבה לא צורפה כמוצג בעת הדיון אלא רק לסיכומי התשובה, אולם טענת הפרסום לא נסתרה או נשללה על ידי המדינה העומדת מאחורי עיתון "במחנה" ובכוחה לבדוק בנקל טענה זו. אילו לא היו הדברים שנכתבו בסיכומי התשובה נכונים, היו פרקליטי המדינה מפנים בוודאי תשומת לב לפרסום שאינו נכון ואינו אמיתי.

"במחנה" הוא עיתון היוצא באופן רשמי מטעם שלטונות הצבא ודבר המפורסם בו אינו יכול להיחשב כפוגע במידת ודאות קרובה או אפילו במידה נמוכה של סבירות בביטחון המדינה".

מכאן, שמאז פסק הדין פורסם דבר השינויים שנעשו בספר 'דקר' מפי קצינים בכירים באמצעי תקשורת בולטים, ולכן טענת המצהיר בעניין מיקוד תשומת הלב לנושא, אינה משכנעת במיוחד.

בדרך זו הוכח כי היו התפתחויות המצדיקות ביטול צו איסור הפרסום והן פרסום ה"סוד" מפי קצינים בכירים בכלי התקשורת. החשש כי העיתונות והתקשורת הישראלית נבחנת היטב על ידי אויבי המדינה היא עובדה ידועה לכל שהיא מן המפורסמות ואינה צריכה ראייה. ככל שכלי התקשורת מרכזי יותר והראיון נעשה עם קצין בכיר יותר כך גובר החשש כי הדברים נלמדים היטב וכך המצב במקרה הנוכחי. למרות פרסומים אלו לא היו "התפתחויות מודיעיניות" אצל האויב לטענת המצהיר מטעם המדינה, ומכאן שהנושא אינו מהווה סכנה ממשית לביטחון המדינה.

בסיכומי המדינה הודגשו דברי המצהיר, סא"ל לוי כי לדעתו לא היו התפתחויות שמצדיקות את ביטול איסור הפרסום. עוד הפנו ב"כ המדינה לדברי העד כי אין סימנים לכך שהפרסומים גרמו לאויב לשנות את דעתו על חיל הים (עמ' 8). מה המסקנה מדברים אלו? לטענת המדינה המסקנה היא כי חרף הפרסומים, האויב, למרבה המזל, לא הבחין במידע שהועמד לרשותו. הסרת צו איסור הפרסום עלולה להסב את תשומת ליבו לנושא וכך ייגרם נזק לביטחון המדינה.

טענה זו אינה משכנעת.

ניתן בשם טענה זו לפגוע באופו גורף בחופש הביטוי וחירות הפרסום. למרות האויב מסביב, מתקיימת המדינה כמדינה דמוקרטית המתירה פרסומים גלויים על הנעשה במדינה, לרבות בכוחות הביטחון. מניעת חשיפת סודות ונזק לביטחון המדינה היא רבת חשיבות, אך אינה אפשרית לאחר שפורסמו הדברים ברבים מפי קצינים בכירים באמצעי תקשורת בולטים.

המדינה ציינה בסיכומיה את חשיבות הדברים המובאים כפרסום רשמי מטעם המדינה או צה"ל ומובאים דברי כב' השופט אור בבש"א 723/97 בנזימן נגד שר הביטחון, פ"ד נא (1) 364 בעניין בקשת נתבע בלשון הרע לקבל לידיו פרוטוקולים ישנים לכאורה של הפיקוד העליון בצה"ל. נאמר שם כי אין דומה פרסום בספר מחקר או מאמר, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפרסום משקף דברים שנאמרו בישיבת פורום מטכ"ל.

דברים אלה אינם מתאימים למקרה הנוכחי. מר אלדר אינו דובר רשמי של צה"ל ואינו יכול לאשר באופן רשמי בשם צה"ל דבר כלשהו, ומנגד הדברים כבר נאמרו מפי מי שהיו קצינים בכירים בצה"ל, באמצעי התקשורת לרבות פרסום רשמי של צה"ל בביטאון "במחנה".

הסיכומים עסקו גם במניע של מבקש הבקשה. המבקש ציין כי בקשתו נובעת מרצונו להוכיח כי לא פגע בביטחון המדינה מעולם וכי לא היתה הצדקה להליכים המשפטיים נגדו. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה כדי להפעיל לחץ בלתי הוגן לקבלת תשלום כספי מהמדינה עבור הוצאות שנגרמו למבקש בפרשה זו, לטענתו. איני מכריע בנושא זה מפני שהוא חורג ממסגרת הדיון ולא נשמעו לגביו ראיות ממשיות.

הדיון עסק בשאלה האם היו התפתחויות המצדיקות את הסרת איסור הפרסום ולפי התרשמותי אכן קיימות התפתחויות והן פרסום באמצעי התקשורת מפי מי שהיו בכירים בצה"ל את דבר קיומן של שתי גרסאות לספר 'דקר'.

לבסוף נטען בשפה רפה לקראת סיום סיכומי המדינה (בעמ' 15 בסעיף 45) כי לא ניתן ללמוד מהפרסום בעיתונות כי נעשו שינויים בספר 'דקר' במהדורה מאוחרת שהופצה לציבור, ולא ניתן ללמוד מהדברים כי קיימת מהדורה קודמת שהופצה ללא התיקונים.

עיון בכתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ובמיוחד בכתבה שפורסמה בעיתון "במחנה" מלמד כי ניתן בנקל להבחין שיש שני נוסחים ויש הבדלים, כפי שצוטט על ידי לעיל. כאשר ידוע כי אלה קיימים וניתנים לאיתור באינטרנט לא ניתן עוד לדבר על "סוד". בכתבה שפורסמה בעיתון "במחנה" נאמר: "אשתקד ראה אור 'דקר' עם שינויים קלים מן הגרסה המקורית".

טעונים אלה מעוררים את ההשוואה למקרה המפורסם בעניין ה spycatcher, פרשה שעסקה במאבק משפטי רב תהפוכות למנוע פרסום ספר זכרונות של הסוכן הבריטי פיטר רייט. הניסיונות נכשלו. הספר פורסם והפך רב מכר ומאמצי הממשלה להשגת צו מניעה סוכלו נוכח פרסום הספר באוסטרליה ובארה"ב. בתי המשפט באנגליה הוציאו בתחילה צווי מניעה האוסרים פרסום הספר באנגליה אולם לבסוף בוטלו צווי המניעה על ידי בית הלורדים בנימוק שהסוד כבר פורסם באופן רחב וכל נזק לא יכול להיגרם על ידי פרסום הספר באנגליה.
Attorney General v. Guardian Newspaper (No. 2) 1 a.c. 109.

הפרשה מתוארת היטב בספר:
David Pannick. Advocates, Oxford uni. Press- 1922p.40-48

המחבר, מסכם את הפרשה באמרו (שם בעמ' 48) כי גם פרקליטים כשרוניים במיוחד וגם לקוח עקשן מאוד לא יועילו כאשר אין עוד עילה לתביעה ודינה יהיה להכשל.

הפסיקה של כב' בימ"ש העליון עסקה בשאלת חופש הביטוי מול חשש לפגיעה בביטחון המדינה. ברע"א 7504/95 גאנם יאסין נגד מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 45 סעיף 21 נפסק מפי כב' השופט ברק:

"באילו נסיבות, ועל-פי אלו אמות מידה, מותר להגביל את חופש הביטוי בחברה המכבדת זכויות אדם על מנת לשמור ולקיים את שלום הציבור? מהי 'נוסחת האיזון' בהתנגשות בין שלום הציבור לבין חופש הביטוי? בהקשר זה עמדו בפני בית המשפט העליון שתי שאלות עיקריות: האחת, מידת הפגיעה הצפויה בשלום הציבור שיש בה כדי להצדיק פגיעה בחופש הביטוי; השנייה, מידת ההסתברות כי פגיעה בשלום הציבור תתרחש אם חופש הביטוי לא יוגבל. תשובתו של בית המשפט העליון על שתי שאלות אלו היא: חופש הביטוי נסוג בפני שלום הציבור, רק אם הפגיעה בשלום הציבור היא קשה, רצינית וחמורה, ורק אם קיימת ודאות קרובה כי מתן חופש הביטוי יביא לפגיעה זו..."

סא"ל רועי לוי, ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים (בעת מסירת התצהיר היתה דרגתו רס"ן) התהיר בסעיף 7 לתצהירו כי יוכל לפרט בשעת הדיון בעל פה את הרגישות הרבה "עד כדי פגיעה קרובה לוודאית בביטחון המדינה, אם ייחשפו הדברים".

בעת הדיון לא פירט סא"ל לוי דבר מעבר לנאמר בסעיך 5 לתצהירו לפיו החשש לפגיעה ביטחון המדינה נעוץ במיקוד האויב להבדלי הגרסאות. מכאן, מתחייבת המסקנה כי לאחר שבדלי הגרסאות כבר נחשפו בעבר, כפי שהוכח בדיון, לא תתכן פגיעה "קרובה לודאית" בביטחון המדינה, אם ייחשפו שוב.

במקרה הנוכחי אני מחליט, לאור כל המתואר לעיל, כי הסוד כבר נחשף ואין כל הצדקה להמשך צו איסור הפרסום לאור ההתפתחויות שתוארו בהחלטה זו. אני מחליט לבטל את צו איסור הפרסום שנקבע בפסק הדין בתיק זה, למעט רשימת תוכן השינויים שבין הספרים ומיקומם בספרים, הנשארת חסויה לתמיד – בהסכמת המבקש שצויינה לעיל והכלולה בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון שהיה ביום 15/12/03 (בתחתית העמוד).

החלטה זו תיכנס לתוקפה וביטול צו איסור הפרסום מתחיל רק בעוד 60 יום מהיום.

הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה יחולו על המשיבה ויעמדו על סך 7,500 ₪ + מע"מ בערכאה זו וכן 20,000 ₪ שנפסקו ע"י כב' בימ"ש עליון, כאמור לעיל.

ניתן היום, בנוכחות הצדדים:

המבקש אל"מ (מיל') מיכאל אלדר
ב"כ המדינה עוה"ד פודמסקי ובקר

ועותק מהחלטה זו נמסר לידיהם בעת השימוע.

תאריך: 11/5/03

ד"ר עדי אזר, שופט (בפועל)
בימ"ש מחוזי תל אביב

עד כאן, החלטת השופט אזר.


השופט אזר נימק את החלטתו שלא לאשר לפרסם את מהות השינויים בספר "דקר" על "התחייבות" כלשהי, שאזר טוען שאלדר נתן אותה וכי "התחייבות" זו מופיעה בסוף עמ' 13 לפרוטוקול.
והרי מה שכתוב בסוף עמ' 13:
"המבקש: מציג לך מסמך נוסף. את הכתבה נתנו לי מראש לשכת הרמטכ"ל אלוף משנה עמי שפרן, כשהייתי בלשכת הרמטכ"ל כשהוא אמר לי לראות מה פורסם באתר טיפ.
הכנסתי לספריי הונאות כדי לעמעם דברים. זה העצה אחת עם הצנזור. אני דואג לביטחון המדינה. יש לי תיק בו 24 כתבות שהצנזור אישר לי במהלך ארבע השנים המפרסם לי לאשר את רשימת השינויים בורסיה כזו או אחרת ואני לא מפרסם אותם כי אני מחוייב לביטחון המדינה."

ומה עולה מהכתוב כאן?
הקטע הראשון הוא שאלה של אלדר, החוקר את סא"ל לוי, ומציג בפניו גזיר עיתון ("הצופה") ובו הפנייה לאתר TIP.CO.IL שחשף את כל פרטי הפרשה. אלדר קיבל את גזיר העיתון בלשכת הרמטכ"ל. אל"מ שפרן, ראש לשכתו של הרמטכ"ל מופז, הוציא את הכתבה מתיק גזרי העיתונות של הרמטכ"ל.
הקטע השני, מהמלה "הכנסתי" כלל אינו קשור לחקירת העד והוא מענה לשאלה של השופט שלא נכנסה לפרוטוקול. השופט שאל את אלדר אם יש בספרים או ברשימת הנושאים שהוא נדרש להשמיטם מהספר דבר מה שפרסומו יפגע בביטחון. מהכתוב בפרוטוקול ברורים כמה דברים: 1. הקטע לא ברור כלל ועיקר. 2. יש בו שגיאות עריכה. 3. אין כאן, בשום מקרה, התחייבות עתידית כלשהי שלא לפרסם את הדברים.

ומה אירע בבית המשפט?
אלדר הבהיר לשופט כי אין שם דבר שפרסומו יפגע בביטחון. הוא הבהיר כי הוא מחוייב לביטחון ולכן, בעצה אחת עם הצנזור הכניס כמה הונאות (דבר שסופר אחר לא היה עושה). הוא הציג תיק ובו 24 כתבות על הפרשה שהצנזור אישר לו לפרסם במהלך שנות המאבק, ובהן כל מה שביטחון שדה אסרו לפרסם. אלדר הבהיר כי לא פרסם את הכתבות שכן הוא מחוייב להחלטות בתי המשפט, שאסרו זאת. כיצד הסיק מכאן השופט אזר כי אלדר התחייב שלא לפרסם דבר לנצח נצחים – לאל הפתרונים!

מצב הדברים כיום

אלדר ערער לבית המשפט העליון על החלטת השופט אזר לא לאפשר לו לפרסם את "רשימת השנויים" (שפורסמה מזמן באתר www.tip.co.il ובאתר זה ובכלי תקשורת, וטען כי הנימוק של השופט אזר אינו תקף, שכן הוא לא "התחייב" לא לפרסם את הדברים.
בתגובה ערערה המדינה על כל ההחלטה. ערעור המדינה הוגש 45 יום לאחר המועד המותר לכך בחוק. נציגי המדינה טוענים כי למרות כל הפרסומים, ולמרות הדברים הנחרצים של השופט אזר, לאלדר אסור לפרסמם, שכן אם הוא יעשה זאת, רק אז ייגרם הנזק לביטחון המדינה. גורמי הביטחון ממשיכים לטעון כי למרות כל הפרסומים, האויב אינו עוקב אחר הפרשה הזו, אינו יודע כי יש שתי מהדורות, אינו יודע כי יש שינויים וכמובן, אינו יודע לגלוש באינטרנט – קשה להאמין!
כמו כן, אלדר הגיש תלונה למשטרה נגד אל"מ (מיל') בן-דוד, בגין הפרת צו איסור הפרסום, וחשיפת דבר הסוד, שהוא עצמו דרש למנוע את פרסומו, ובן דוד נחקר בחודש שעבר תחת אזהרה בתחנת משטרת "זבולון". פרקליטת המדינה סירבה להורות על פתיחת חקירה, כאשר בן-דוד חשף את דבר "סוד" ביצוע השינויים, וטענה כי בדבריו לו אין שום הפרה של הצו וכי בן-דוד לא חשף שום "סוד". בכך היא הציבה עצמה בראש סולם הטייחים. והנה, כאשר אלדר הגיש תלונה למשטרה, החליט סנ"ץ מאגף החקירות כי יש מקום לחקירה, והורה לחקור את הקצין תחת אזהרה! האם נתן לארבל לסגור את התיק נגד בן-דוד, כדי שמחדלה בפרשה זו לא ייחשף?
אלדר פנה גם לשר הביטחון ולרמטכ"ל כדי שישעו את בן-דוד מתפקידו כאחראי לביטחון בארכיון צה"ל כל עוד מתנהל נגדו חקירה בגין עבירה שיש עמה קלון. תשובת הפרקליט הצבאי הראשי היתה כי השעיית בן-דוד אינה עומדת על הפרק. כלומר, עלינו לקבל מצב שבו חושף סודות, ומפר צווי איסור פרסום, הוא האחראי לכל הסודות – אתם מוכנים לכך?
בתגובה אתר אלדר לבג"ץ, נגד שהב"ט והרמטכ"ל כדי שינמקו מדוע אינם משעים את בן-דוד. העתירה נדונה בדלתיים סגורות. שהרי יש להסתיר מהציבור את מעשיו החמורים של בן-דוד ואת הגיבוי הבלתי מתפשר שנותנים לו בכירי מערכת הביטחון והמשפט. ומה טוענת המדינה בתגובתה לבג"ץ? הטענה היא שבן דוד כלל לא הפר צו איסור פרסום. עם כך, מדוע "אי-הפרה" זו נדונה ב"דלתיים סגורות" – לאל הפתרונים!

מצורפת כתבה ממגזין "הביטחון" מחודש זה . קשה להבין, הכתבה אושרה על ידי הצנזור, וזה כפוף להוראות פרקליטות המדינה האוסרות לפרסם דבר שהוטל עליו איסור פרסום, והוא אישר את הכתבה!
מתגובת דובר משרד המשפטים עולה כי הספר "דקר" יצא לאור בשנת 1977 וכי לפני כשנתיים יצא שוב, בתוספת "אחרית דבר ש"הוסיף אלדר". לא די בכך שהתגובה מגוחכת, אלא שבדברים אלו הפר גם דובר משרד המשפטים את צו איסור הפרסום שקבע כי יותר לפרסום רק שהספר יצא לאור – בלי שום תוספות! על כך הגיש אלדר עוד תלונה למשטרה.
כך הם פני הדברים בפרשה זו, שבה בתי המשפט, ובכירי הממסד הביטחוני והמשפטי, נותנים יד לשערורייה שדומה כי אין לה אח ורע בשום מדינה דמוקרטית אחרת.





http://www.readme.biz



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:05   04.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. חשיפת מחדלי ביטחון שדה בפרשת אלדר  
בתגובה להודעה מספר 2
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.10.05 בשעה 00:04 בברכה, פילוביץ שחף
 
18. חשיפת מחדלי ביטחון שדה בפרשת אלדר חופש ביטוי
http://www.global-report.com/a.php?c=gg&a=2093522&rc=il&ahref=8336#8336

באחרונה אישר הרמטכ"ל דן חלוץ לאלדר לפרסם את רשימת השינויים שנעשו בספרו "דקר" כשהוא מתרץ זאת בנימוקים הבאים: חלוף הזמן מאז נאסרו הדברים לפרסום (כארבע שנים), שינויים בנסיבות ביטחוניות (יש שגריר ישראלי בדמשק...) והיקף הפרסומים (הרשימה פורסמה משך כל תקופת איסורה). במכתב האישור כתב חלוץ כי כל החלטות גורמי צה"ל בעניינו של אלדר היו "מקצועיות וענייניות".

יוזכר כי "רשימת השינויים" פורסמה בעבר ב"גלובל ריפורט" ועליה חותמת הצנזור המאשר לפרסמה - אז מה לדן חלוץ ולעניין זה - האם הוא סמכות מעל לצנזור?

אלדר, שסירב לשנות דבר בספריו, אולץ לשנות את "דקר" תחת סחיטה ואיומים שהזכירו את ארגוני הפשע. נאמר לו כי אם לא יסכים, ויוותר על כל תביעה עתידית, יועמד לדין בגין "ריגול חמור".

חודשים ספורים לאחר צאת המהדורה "החדשה" של הספר "דקר" אישר שר הביטחון ברק לאלדר לפרסם מחדש גם את ספרו "שייטת 11" ובו, לא תאמינו, כל מה שהושמט מ"דקר" ולעתים בהרחבה.

לפיכך, לנוכח אישור הרמטכ"ל לפרסם את מה ששונה ב"דקר" יש מקום לפרסם גם את מה שהפריע לקציני ביטחון השדה בספר "שייטת 11".

ראש המטה הכללי טוען ל"מקצועיות וענייניות" ולפיכך יש מקום לסתור דבריו אלו.

הרי לפניכם שוב "רשימת השינויים" שאלדר נדרש לבצע ב"דקר". שתי הבהרות: סעיף 3 ברשימה לא שונה בספר כי הוועדה, לאחר שלוש שנות דיונים, השתכנעה שבניגוד לטענת ביטחון שדה, הקטע הזה כן אושר על ידי הצנזורה. סעיף 4 לא שונה כי הוועדה השתכנעה כי צוטט במדוייק מספרו של אלדר "שייטת 13".

רשימה זו אינה כוללת את כל הנושאים שכן עוד כמה הושמטו על ידי ביטחון שדה במהלך הדרך. למשל, נטען נגד אלדר כי "חשף" את העובדה שצוללות יכולות לשמש גם כפלטפורמה לנשק אסטרטגי. סא"ל עופר בן-עזרא, אז ראש ענף ביטחון שדה של חיל הים טען כי אמנם, יש פרסומים על כך ממקורות זרים, אך כשזה נאמר פי קצין בכיר בחיל הים זה מקבל משמעות אחרת. אלשר טען כי לא רק שזה מידע עקרוני, שהוא נחלת הכלל, אלא שמפקדי חיל הים בעבר אמרו דברים דומים על צוללות חיל הים. לפניכם הכתבות.

ברשימה זו עוד סעיף בו נטען כי אלדר חשף את העובדה שסיורי הגנת החוף בוטלו. אלדר טען כי הדברים פורסמו מפיו של אלוף אלכס טל, מפקד חיל הים, ולפניכם הכתבה המעידה שוב על ה"מקצועיות והענייניות" של קציני ביטחון השדה בכל הקשור למאבקם באלדר.

בנוסף, מצורף להודעה זו מכתב ששלח אלדר לוועדת השרים לפרסומים לפני שבע שנים - הדברים מדברים בעד עצמם.

כמה עדכונים בעניין חיסול יחידת הנחיתה: מניעת פרסום הספר שעה שהיה מצוי בידי הציבור הובילה לתשומת לב תקשורתית ובכתבות רבות אוזכרה העובדה שיחידת הנחתות נסגרה. למשל, בכתבות ב"הארץ" לגבי שאילתה של ח"כ יונה יהב, בכתבות של יוסי מלמן אודות המאבק, במכתב למערכת של אל"מ (מיל') אילן אגוזי ועוד.

וכספיח "מקצועי וענייני" ראוי להדגיש כי אתר חיל הים אינו כולל שום נחתת ולפיכך אין נחתות לחיל הים שהרי כל עוד היו, האתר חשף את צילומיהן, כפי שהוא חושף את ספינות הטילים, הצוללות וכד'.

ועוד הערה - קציני ביטחון שדה טענו כי אם תחודש הפצת הספר "שייטת 11" אזי הסורים יבינו שאין נחיתה ויעבירו מייד את חטיבות הגנת החוף לרמת הגולן, ואלה יסכנו שם יחידות צה"ל. והנה, חלפו שנים מאז יצא הספר לאור, ומאז פורסם במקומות רבים שאין נחיתה, והחטיבות במקומן. אלוף אורי שגיא, ראש אמ"ן בעבר, ומומחה לסוריה אמר על טענה זו כי זה קשקוש מוחלט, שכן אלה חטיבות של חיל קשישים, ולעולם לא יזיזו אותן, וכי גם אם יקום הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו ויטען שאין נחתות, הסורים לא יאמינו - עובדה - הם לא מאמינים1 וגם אם יאמינו, אפשר לחשוב שנחיתה זו חזות הכל.

אלדר שכח לפרט במכתבו כי נטען נגדו גם שחשף את אניית העזר של חיל הים "מעוז" - הרי לפניכם צילום כלי השיט הזה מתוך אלבום לא מסווג של כלי השיט של חיל הים שיצא לאור ביזמת אלוף מיכה רם, מפקד חיל הים וכן צילום ה"מעוז" על שער "ידיעות אחרונות".

קראו את מכתבו של אלדר, הביטו בצילומים וקבעו דעתכם לגבי ה"מקצועיות והענייניות" שדן חלוץ מגן עליה.

שנה טובה



מאמר בו אלוף אלכס טל, מפקד חיל הים בעבר חשף את הפרצות בהגנת
החוף, וקרא למחבלים להכנס דרכן...












______

!! מ ש ר ד ~~ ה ב ט ח ו ן ~~ נ ר ד ם ~~ ב ש מ י ר ה !!

181. מאיפה המימון של אברהם בורג לרכוש את התעשיה הצבאית??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6449&forum=gil&omm=181&viewmode=threaded
30. פרשת תיק אפרסק: 'לסלק את שניהם גם יחד-המפד''ל והמפכ''ל'

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6449&omm=30&viewmode=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:58   18.03.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. ''שייטת 13'' - סיפורו של הקומנדו הימי !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.03.04 בשעה 13:33 בברכה, פילוביץ שחף
 
זהו סיפורה של יחדית עילית אפופת הילה של סודיות ומסתורין,
שלוחמיה, "אנשי הצפרדע" הינם אנונימים....



סדר הפרקים




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:06   18.03.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. מבצע ''אסקורט'' * ההצלחה העצובה !!  
בתגובה להודעה מספר 5
 



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:21   13.04.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. מי מכיר את הספר 'אשיב ממצולות'?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
נר11
חבר מתאריך 1.4.04
1 הודעות 01:56 13.04.04

מי מכיר את הספר 'אשיב ממצולות'?

מי מכיר את הספר 'אשיב ממצולות'? איך ניתן להשיג?
על מה הוא ועוד?

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
26841 הודעות 02:15 13.04.04

הספר נכתב על ידי הרב יהושע שפירא והוא מדבר...
בעקבות "טביעתה" של הצוללת דקר...

בינואר 1968, יצאה הצוללת "דקר", מאנגליה בדרכה לישראל.
על סיפונה היו 69 אנשי חיל הים. בפעם האחרונה נשמע ממנה
שדר כשהיתה בנתיב שבין כרתים לחיפה.....


http://www.geocities.com/supervpn/



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:28   22.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. איסור הפרסום המגוחך – מה הם מסתירים??  
בתגובה להודעה מספר 0
 
איסור הפרסום המגוחך – מה הם מסתירים?
שירות גלובל-ריפורט
22.09.04


השופט שנרצח עדי אזר

מצעד האיוולת בפרשיות הנסיונות לצנזר את ספריו של אל"מ (מיל') מיכאל (מייק) אלדר וספריו "שייטת 11 – הקרב על הצל"ש" ו"דקר וסיפורה של שייטת הצוללות" ממשיך וממשיך...

השופט עדי אז"ר ז"ל קבע שפרקליטות המדינה והממונה על המל"ב מבלבלים למעשה את המוח.

שני שופטים שאישרו את צו המניעה, הפרו אותו בעצמם ובמו ידיהם, על ידי כך שהחזירו לספריית בית אריאלה את הספר שהם הורו לאסור את הפצתו...

הסודות הצבאיים כביכול פורסמו באתר החיזבאללה הרבה לפני שהוגדרו על ידי צה"ל כסודות צבאיים.

והפרקליטות? עדיין סבורה ומצהירה שבטחון כל מדינת ישראל תלוי כל כולו בלחישה סתמית שיגאל עלול ללחוש ללריסה ברגע של זימה....

השופט עדי אזר ז"ל. פסק כי טיעוני מערכת הצנזורה והפרקליטות פיקטיביים למעשה, פסק הדין של עדי אז"ר ז"ל ובכלל....
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=73983c01982794632e0270cd0006d407


איסור הפרסום המגוחך – מה הם מסתירים?

שירות גלובל-ריפורט
22.09.04

מצעד האיוולת בפרשיות הנסיונות לצנזר את ספריו של אל"מ מיל') מיכאל (מייק) אלדר וספריו "שייטת 11 – הקרב על הצל"ש" ו"דקר וסיפורה של שייטת הצוללות" ממשיך וממשיך...

השופט עדי אזר ז"ל. פסק כי טיעוני מערכת הצנזורה והפרקליטות פיקטיביים למעשה



פרשת אל"מ (מיל') מיכאל (מייק) אלדר וספריו "שייטת 11 – הקרב על הצל"ש" ו"דקר וסיפורה של שייטת הצוללות" נמשכת.

הספרים נאסרו לפרסום בשנת 1997, בצו של בית משפט, למרות שאושרו על ידי הצנזור הצבאי, נמכרו במאות עותקים וחולקו לספריות.

לאחר מאבק משפטי קשה, שבמהלכו נחקר אלדר בחשד ל"ריגול חמור", שוטרים פרצו פעמיים לביתו, והחרימו את מחשבו ומסמכים ששימשו אותו לכתיבית ספריו, אושרו שני הספרים מחדש.

הדבר התאפשר לאחר שלאלדר הוצעה פשרה, שאיש לא היה מסרב לה.

המדינה איימה על אלדר בהעמדה לדין בחשד של "ריגול חמור", ובאיסור פרסום על ספריו לשנים רבות (ושלילת מקור פרנסתו) אלא אם יסכים להוציא קטעים מספרו "דקר" ואם יתחייב שלא לתבוע איש מהמעורבים. שיטה זו, המזכירה סחיטת דמי חסות של המאפייה, עלתה יפה, ואלדר חתם על הסכם ה"פשרה".

עם זאת, היה על המדינה להתגבר על מכשלה קשה, שהרי בשוק היו מאות עותקים של "דקר", ולכן הוצא איסור פרסום על העובדה שיצאה לאור מהדורה חדשה, ובה שינויים, כדי שהאויב לא יוכל להשוות את שתי המהדורות, ולדעת מה היו העניינים הביטחוניים שבגינם נאסרו הספרים לפרסום.

לצו זה, כמו לצווי איסור הפרסום על הספרים, לא היתה שום תכלית, והיא נועדה רק כדי להסתיר מהציבור בישראל את השקרים של קציני ביטחון שדה ושל הפרקליטות בפרשה זו.

הספר "דקר" ראה אור מחדש לפני כארבע שנים, ולאחר כשנה אושר גם "שייטת 11", בלי שום השמטות, ובו, כל מה שנמחק מ"דקר". כלומר, כעת יכול האויב להשוות לא רק בין שתי המהדורות של "דקר", אלא גם בין "שייטת 11" ל- "דקר" המצונזר, ולדעת מה הסודות הביטחוניים שבגינם נאסרו הספרים לפרסום.

כשישה חודשים לאחר צאת "דקר" לאור מחדש התראיין אלוף משנה יואב בן-דוד, שהיה בחופשת פרישה, לאחר שסיים תפקידו כראש מחלקת ביטחון שדה. בן-דוד היה זה שהפעיל את כל המערכות כדי למנוע את פרסום ספריו של אלדר.

בן-דוד השיב לשאלת העיתונאי כי מספרו של אלדר הוצאו כל הקטעים שפרסומם היה עלול לסכן את ביטחון המדינה. בדבריו אלו, שפורסמו ב"הארץ", הוא שם קץ לאיסור הפרסום שהוא עצמו דרש, הוא חש, דבר "סוד" והוא עשה צחוק מעצמו ומבתי המשפט.

אלדר עתר לבית המשפט המחוזי וביקש כי יותר לו לפרסם את דבר סוד הוצאת הקטעים. בקשתו נדחתה, הוא "נקנס" באלפיים שקלים, והוצא איסור פרסום על כל שבן-דוד עבר על החוק ופרסם את הדברים.

אלדר ערער לעליון. ההחלטה היתה כי על בית המשפט המחוזי לדון בסוגייה, וכי ההוצאות, בסך 20,000 שקלים ייקבעו לפי התוצאה במחוזי.

חלפה עוד שנה, והתקיים דיון בבית המשפט המחוזי, שבסופו קבע השופט אזר (שנרצח שנה לאחר מכן), כי מותר לאלדר לפרסם את דבר "סוד" הוצאת הקטעים, אך אסור לו לפרסם מהם, בנימוק כי "התחייב לכך".

אלדר לא התחייב לדבר, ולכן ערער שוב לבית המשפט העליון, כדי שיותר לו לפרסם גם את מהות השינויים (שממילא פורסמו ברבים, ועליהם אישור הצנזור). בתגובה ערערה המדינה על ההחלטה כולה.

באחרונה דחה השופט ריבלין את שני הערעורים. הוא קבע כי מותר לפרסם את העובדה שבן-דוד חשף את דבר הסוד, אך קבע גם כי אין לפרסם את מהות השינויים. הוא שינה את הנימוק מ"התחייבות" של אלדר להעדר ראיות בתקשורת הכתובה לכך שהדברים פורסמו. כלומר, מה שפורסם באינטרנט, אינו מהווה ראייה.

בהחלטה נוספת קיבל ריבלין את דרישות המדינה לאיסורי פרסום על קטעים בהחלטת השופט אזר, וקבע גם כי הדלתיים הסגורות על תיקי בית המשפט לא ייפתחו.

בית המשפט קבע כי למעט המשפט "לדעת המצהיר, הסרת איסור הפרסום תמקד את תשומת הלב בנושאים רגישים תוך חשיפה בפני האויב של רגישות הנושאים בראייה צה"לית" שאותו מותר לפרסם, חרף עמדת המדינה, כל הקטעים המחוקים יישארו אסורים לפרסום.

אלדר צירף לטענותיו לגבי ה"דלתיים הסגורות" ספר "דקר" מקורי, שהושאל לפני כחודש מספרייה. הספר נועד לשכנע את השופט שאין ערך לטענת המדינה לפיה גם אם האויב טרם קרא את הספר, הרי שלא יוכל להשיגו בספריות. ומה עשה השופט הנכבד? הוא הורה להחזיר לאלדר את הספר, לבקשתו, (שהרי הוא רכוש הספרייה), אך אסר לפרסם את העובדה שהספר הושאל מספרייה.

כלומר, לאלדר מותר להחזיר את הספר לספרייה, אך אסור לפרסום שהוא שם. ובאותה שעה מפורסם באתר בית הספרים הלאומי כי ברשותם שתי המהדורות – בדיחה!

זהו, בקצרה, תמצית האירועים שהובילו למצב המתואר בהחלטה שלהלן. זו החלטת השופט אזר, מ-11/5/03, ועליה הקטעים שהפרקליטות בקשה מבית המשפט לצנזר.

הקטעים שצונזרו מסומנים בסוגריים, בהדגשה ובקו תחתון ומעניין לדעת אם מן דהו יצליח למצוא את ההגיון בדברים שנמחקו, לעומת אלה שהושארו.

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל-אביב יפו בש"א 015762/02

בתיק עיקרי 001262/97

בפני כב' השופט (בפועל) עדי אזר

בעניין: אל"מ (מיל') מיכאל אלדר

מייצג את עצמו מבקש

נגד

מדינת ישראל באמצעות משרד הביטחון

ע"י ב"כ פרקליטות מחוז ת"א משיבה

עוה"ד פודמסקי ובקר

החלטה

בין בעלי הדין בתיק זה הושגה פשרה שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט סטרשנוב) ביום 29/11/99 בפסק דין שבו נאמר:

"הנני נעתר לבקשתם המשותפת של הצדדים, כמפורט בסעיף 9 להסכם, ולפיו ניתן, בשלב זה, צו איסור פרסום על ידי ביהמ"ש על הסכם הפשרה ועל תכנו. בימ"ש יהא מוכן לשקול מחדש בקשת הצדדים לביטול צו איסור הפרסום, או להגבלתו, בהתאם להתפתחויות".

בסעיף 9א להסכם הפשרה נקבע:

"בשלב זה מסכימים הצדדים כי יינתן צו איסור פרסום על הסכם פשרה זה ועל תכנו".

הרקע למקרה היה צו מניעה לפרסום שני ספרים שכתב המבקש, העוסקים בענייני צבא וביטחון. הספרים פורסמו לבסוף בנוסח חדש שאושר בידי הועדה למתן היתרים לפרסום על ידי עובדי ציבור (להלן הוועדה) לפי סמכותה בסעיף 117 לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

הסכם הפשרה חשף עובדת קיום שני נוסחים לספרים, זאת בסעיף 4 להסכם (המצורף לפסק דין בתיק זה מיום 29/11/99) בסעיף 5 ובמיוחד בסעיף 6 האוסר פרסום השינויים בספר.

השוואת המהדורות השונות של הספר עלולה, לטענת המדינה, לחשוף עניינים שהשתיקה יפה להם, (שכן נתן ללמוד מההשוואה אלו קטעים נפסלו לפרסום ולמקד אליהם את תשומת הלב של גורמים עויינים.) לפיכך, הוסכם על צו איסור פרסום הסכם הפשרה ותכנו, כמצוטט לעיל.


חלפו קרוב לשלוש שנים והנתבע הגיש לבית משפט זה בקשה בבש"א 15762/02 שכותרתה: "בקשה להסרת איסור פרסום בשל התפתחויות נוספות". בבקשה נטען כי דבר ההסכם ותוכנו כבר נחשפו באתרי אינטרנט ובמקומות נוספים ועל כן מן הראוי שיוסר איסור הפרסום שאינו אלא ניסיון להתגונן מפני ספר שהמבקש עומד לכתוב על פרשה זו.

בבקשה נטען כי דבר הכנסת שינויים בספר מופיע באתר בית המשפט העליון בבג"ץ 198/99 שם נקבע כי אין לפרסם דבר קיומם של שינויים בספר. לכן, ה"סוד" מופיע בגלוי באתר רשמי של המדינה. עוד נטען כי פורסם בעיתון "במחנה" מיום 4/5/01 ציטוט מפי אל"מ בן-דוד, רמחב"ש, כי הושגה פשרה לפרסום הספר "עם שינויים קלים מהגרסה המקורית". "במחנה" הנו פרסום רשמי של צה"ל, והכתבות בו מאושרות על ידי גורמי הביטחון. המבקש הפנה לפרסומים נוספים של ה"סוד" ב"הארץ", "צומת השרון" ואתרי אינטרנט. לפיכך נטען כי אין הצדקה להמשך קיום איסור הפרסום לאחר שהסוד נחשף.

בהחלטה מיום 7/3/01 דחה בית המשפט (כב' השופט סטרשנוב) על הסף את הבקשות להסרת צווי איסור הפרסום.
ברע"א 2925/01 אלדר נגד מ"י נפסק על ידי ביהמ"ש העליון הנכבד (כב' השופטת שטרסברג כהן) ביום 7/8/01 כי ראוי שהחלטה זו תבוטל, ובית המשפט המחוזי ידון בשאלה אם לאחר מתן פסק הדין חלו "התפתחויות חדשות" המצדיקות שיקלה מחדש של ביטול איסור הפרסום או הגבלתו. עוד נקבעו הוצאות בסך 20000 שקלים שישולמו לפי תוצאות הדיון בבימ"ש מחוזי, ללא קשר להוצאות שתיפסקנה שם.

המבקש הגיש את בש"א 13539/02 ועתר לדיון ולקיום החלטת כב' בימ"ש העליון. בהתאם הוגשה תגובת המדינה ובה נטען כי המבקש לא הצביע על כל התפתחות שמצדיקה שקילה מחדש של ביטול צו איסור הפרסום. לתגובה צורף תצהירו של רס"ן רועי (לוי), ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים, אשר הביע את עמדת צה"ל, לפיה לא חלו התפתחויות חדשות המצדיקות את הסרת הפרסום.

לדעת המצהיר, הסרת איסור הפרסום תמקד את תשומת הלב בנושאים רגישים תוך חשיפה בפני האויב של רגישות הנושאים בראייה צה"לית.

הערה – זה המשפט שהמדינה ביקשה לאסור לפרסם, אך ריבלין התיר, חרף עמדת המדינה. כלומר, מותר לפרסם את הקטע ה"סודי" הזה. אז למה נמחק המשפט הקודם, ואחרים, שדנו באותה סוגייה "סודית"?

בדיון שהתנהל ביום 15/12/02 נחקר המצהיר, סא"ל רועי (לוי), בתשובה מה הטעם באיסור פרסום דברים שפורסמו ברבים כגון בעיתון "הארץ" (מוצג מב' 1) השיב כי תלוי מי פרסם ובאיזה הקשר (ואם הדבר יפורסם בהקשר של נושא שביקשו למנוע בעבר את פרסומו, הדבר ימקד אליו את תשומת הלב ויסייע לאויב לדעת מה מבקשים להסתיר (עמ' 8 לפרוטוקול))

הערה – אז מה ההבדל בין המשפט הקודם, שהשופט אישר לפרסם, למשפט הזה, שפרסומו אסור?

גם פרסומים נוספים באתר בית המשפט העליון (מב' 3) וכתבה בעיתון "צומת השרון" (מב 4) לא הביאו לשינוי דעת המצהיר, שכן, יש לבדוק, לטענתו, את ההשפעות על חיל הים (עמ' 9 לפרוטוקול).

(העד נחקר לגבי פרסומים באתרי אינטרנט כגון "סיירת" ו"טיפ" לרבות פרסום השוואת הנוסח של הספרים, המקורי והמתוקן, והשיב כי הפרסום לא השפיע על מידע אצל האויב, לפי בדיקה שנערכה.) עוד הסביר העד (בעמ' 13) כי האינטרנט גדוש בפרסומים לא רשמיים שאינם מזיקים בשל היותם בלתי רשמיים ומרובים. לעומת זאת, דברים מפי קצין בכיר בצה"ל, שמעורב אישית בדברים ומכיר את ההיסטוריה של חיל הים ממקד את תשומת הלב.

הערה – מותר לומר שיש פרסומים באינטרנט, אך אסור לומר מהם – בדיחה.

המבקש עצמו הודיע לשאלת בית המשפט כי אינו מתכוון לפרסם את רשימת הנושאים עצמם, עקב היותו מחוייב לביטחון המדינה (עמ' 13 לקראת סוף העמוד)

הערה – לא היה ולא נברא, הקורא את פרוטוקול הדיון אינו מוצא ולו רמז ל"הבטחה" כזו.

לאחר דברים אלו הוגשו סיכומי הצדדים.

בסיכומי המבקש הדגיש את טענתו כי ה"סוד" כבר פורסם ברבים וכי הדברים פורסמו מפי ראש מחלקת ביטחון שדה בעיתון "הארץ" ביום 26/5/00 (מוצג מב' 1). עוד פורסמו הדברים מפי תא"ל לונץ, ראש מספן המודיעין של חיל הים לשעבר, בעיתון "צומת השרון" ביום 2/2/01 (מוצג מב' 4). לטענת המבקש, אין ספק שמודיעין האויב קרא כתבה במוסף "הארץ" שעסקה בצנזור הראשי. טענה זו היא טענה הגיונית, והיא לא נסתרה על ידי המשיב.

עוד לטענת המבקש, ביום 4/5/01 פורסם הנושא בעיתון "במחנה" נאמר שם כי בספר "דקר" הוכנסו שינויים וזאת מפי אל"מ בן-דוד. במשך הכתבה נאמר: "בתם מאבק בן שנה הושגה פשרה לפרסום הספר ... בינואר אשתקד ראה אור 'דקר' עם שינויים קלים מהגרסה המקורית. (הדגשה שלי –ע' א')

מלים אלו מבהירות לקורא כי היתה גרסה מקורית, יש גרסה חדשה מאושרת לפרסום, שנעשו בה שינויים.

באותה כתבה נאמר כי צו איסור הפרסום על הספר "דקר" הוטל על אף שנמכרו ממנו כבר 1000 עותקים.

הכתבה לא צורפה כמוצג בעת הדיון אלא רק לסיכומי התשובה. אולם טענת הפרסום לא נסתרה או נשללה על ידי המדינה העומדת מאחורי עיתון "במחנה" ובכוחה לבדוק בנקל טענה זו. אילו לא היו הדברים שנכתבו בסיכומי התשובה נכונים, היו פרקליטי המדינה מפנים ודאי את תשומת הלב לפרסום שאינו אמיתי.

"במחנה" הנו עיתון היוצא באופן רשמי מטעם שלטונות הצבא ודבר המפורסם בו אינו יכול להיחשב כפוגע במידת ודאות קרובה או אפילו במידת ודאות נמוכה של סבירות בביטחון המדינה.

מכאן, שמאז פסק הדין פורסם דבר השינויים שנעשו בספר "דקר" מפי קצינים בכירים באמצעי תקשורת בולטים, ולכן טענת המצהיר בעניין מיקוד תשומת הלב לנושא, אינה משכנעת במיוחד.

בדרך זו הוכח כי היו התפתחויות המצדיקות ביטול איסור הפרסום והן פרסום "הסוד" מפי קצינים בכירים בכלי התקשורת. החשש כי העיתונות והתקשורת הישראלית נבחנת היטב על ידי אויב המדינה היא עובדה ידועה לכל שהיא מן המפורסמות ואינה צריכה ראייה. ככל שכלי התקשורת מרכזי יותר, והראיון נערך עם קצין בכיר יותר, כך גובר החשש כי הדברים נלמדים היטב וכך המצב במקרה הנוכחי. (למרות פרסומים אלה לא היו "התפתחויות מודיעיניות" אצל האויב לטענת המצהיר מטרם המדינה, ומכאן שהנושא אינו מהווה סכנה ממשית לביטחון המדינה.)

בסיכומי המדינה הודגשו דברי המצהיר סא"ל רועי (לוי) כי לא היו לדעתו התפתחויות שמצדיקות את ביטול איסור הפרסום. (עוד הפנו ב"כ המדינה לדברי העד כי אין סימנים לכך שהפרסומים גרמו לאויב לשנות את דעתו על חיל הים (עמ' 8). מה המסקנה מדברים אלו? לטענת המדינה המסקנה היא כי חרף הפרסומים, האויב, למרבה המזל לא הבחין במידע שהועמד לרשותו. הסרת צו איסור הפרסום עלולה להסב תשומת לבו לנושא וכל ייגרם נזק לביטחון המדינה.)

טענה זו אינה משכנעת.

הערה - ואת הטענה הלא משכנעת מסתירים בטענה ביטחונית כן משכנעת – בושה וחרפה.

נתן בשם טענה זו לפגוע באופן גורף בחופש הביטוי וחירות הפרסום. למרות האויב מסביב, מתקיימת המדינה כמדינה דמוקרטית המתירה פרסומים גלויים על הנעשה במדינה, לרבות בכוחות הביטחון. מניעת חשיפת סודות ונזק לביטחון המדינה היא רבת חשיבות, אך אינה אפשרית לאחר שפורסמו הדברים ברבים מפי קצינים בכירים באמצעי תקשורת בולטים.

הערה – כלומר, מסתירים את הטענה אך מאשרים לפרסם מדוע אינה משכנעת!

המדינה ציינה בסיכומיה את חשיבות הדברים המובאים כפרסום רשמי מטעם המדינה או צה"ל ומובאים דברי כב' השופט אור בבש"א 723/97 בנזימן נ' שר הביטחון בעניין בקשת נתבע בלשון הרע לקבל לידיו פרוטוקולים ישנים לכאורה של הפיקוד העליון בצה"ל. נאמר שם כי אין דומה פרסום בספר מחקר או מאמר, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפרסום משקף דברים שנאמרו בישיבת פורום מטכ"ל.

דברים אלו אינם מתאימים למקרה הנוכחי. מר אלדר אינו דובר רשמי של צה"ל ואינו יכול לאשר באופן רשמי בשם צה"ל דבר כלשהו, ומנגד הדברים כבר נאמרו מפי מי שהיו בכירים בצה"ל, באמצעי תקשורת לרבות פרסום רשמי של צה"ל בעיתון "במחנה".

הסכומים עסקו גם במניע של מבקש הבקשה. המבקש ציין כי בקשתו נובעת מרצונו להוכיח כי לא פגע בביטחון המדינה מעולם וכי לא היתה הצדקה להליכים המשפטיים נגדו. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה כדי להפעיל לחץ בלתי הוגן לקבלת תשלום כספי מהמדינה עבור ההוצאות שנגרמו למבקש בפרשה זו, לטענתו. איני מכריע בנושא זה מפני שהוא חורג ממסגרת הדיון ולא נשמעו לגביו ראיות ממשיות.

הדיון עסק בשאלה האם היו התפתחויות המצדיקות את הסרת איסור הפרסום ולפי התרשמותי אכן קיימות התפתחויות והן פרסום באמצעי התקשורת מפי מי שהיו בכירים בצה"ל את דבר קיומן של שתי גרסאות לספר "דקר".

לבסוף נטען בשפה רכה לקראת סיום סיכומי המדינה כי לא נתן ללמוד מהפרסום בעיתונות כי נעשו שינויים בספר "דקר" במהדורה מאוחרת שהופצה לציבור, ולא ניתן ללמוד מהדברים כי קיימת מהדורה קודמת שהופצה ללא התיונים.

עיון בכתבה שפורסמה ב"הארץ" ובמיוחד בכתבה שפורסמה ב"במחנה" מלמד כי ניתן בנקל להבין שיש שני נוסחים ויש הבדלים, כפי שצוטט על ידי לעיל.

כאשר ידוע כי אלה קיימים וניתנים לאיתור באינטרנט לא ניתן לדבר עוד על "סוד".

טעונים אלו מעוררים את ההשוואה למקרה המפורסם בפרשת הספר SPYCATCHER פרשה שעסקה במאבק משפטי רב תהפוכות למנוע פרסום ספר זכרונות של הסוכן הבריטי פיטר רייט. הניסיונות נכשלו, הספר פורסם והפך רב-מכר ומאמצי הממשלה להשגת צו מניעה סוכלו נוכח פרסום הספר באוסטרליה ובארה"ב. בתי המשפט באנגליה הוציאו בתחילה צווי מניעה האוסרים פרסום הספר באנגליה אולם לבסוף בוטלו בצווי המניעה על ידי בית הלורדים בנימוק שהסוד כבר פורסם באופן רחב וכל נזק אינו יכול להיגרם על ידי פרסום הספר באנגליה. Attorney General v. Guardian Newspapers no 2 (1990) 1 a/c/ 109

הפרשה מתוארת היטב בספר: David Pannick. Advocates. Oxford uni. Press. 1992. p 40-48


הפסיקה של כב' בית המשפט העליון עסקה בשאלת חופש הביטוי מול חשש לפגיעה בביטחון המדינה. ברע"א גאנם יאסין נגד ימין שיראל פ"ד (2) 45 סעיף 21 נפסק מפי כב' הנשיא ברק:

"באלו נסיבות, ועל פי אלו אמות מדה, מותר להגביל את חופש הביטוי בחברה המכבדת זכויות אדם על מנת לשמור ולקיים את שלום הציבור? מהי 'נוסחת האיזון' בהתנגשות בין שלום הציזור לבין חופש הביטוי? בהקשר זה עמדו בפני בית המשפט העליון שתי שאלות עיקריות: האחת, מידת הפגיעה הצפוייה בשלום הציבור שיש בה כדי להצדיק פגיעה בחופש הביטוי; השנייה, מידת ההסתברות כי פגיעה בשלום הציבור תתרחש אם חופש הביטוי לא יוגבל. תשובת בית המשפט העליון לשתי שאלות אלו היא זו: חופש הביטוי נסוג בפני שלום הציבור, רק אם הפגיע בשלום הציבור היא קשה, רצינית וחמורה, ורק אם קיימת ודאות קרובה כי מתן חופש הביטוי יביא לפגיעה זו..."

הערה: כבוד השופט ברק היה ודאי שואל את עצמו כיצד עומדות המחיקות בהחלטה זו במדדים שהוא עצמו קבע?

סא"ל רועי (לוי) ראש תחום ביטחון שדה בחיל הים הצהיר בסעיף 7 לתצהירו כי יוכל לפרט בשעת הדיון בעל פה את הרגישות הרבה "עד כדי פגיעה קרובה לודאית בביטחון המדינה אם ייחשפו הדברים".

בעת הדיון לא פירט סא"ל רועי לוי דבר מעבר לנאמר בסעיף 5 לתצהירו (לפיו החשש לפגיעה בביטחון נעוץ במיקוד האויב להבדלי הגרסאות.) מכאן, מתחייבת המסקנה, כי לאחר שהבדלי הגרסאות כבר נחשפו בעבר, כפי שהוכח בדיון, לא תתכן פגיעה בביטחון המדינה אם ייחשפו שוב.

הערה – כאן קובע אזר מפורשות כי פרסום הבדלי הגרסאות אינו פוגע בביטחון, אך חרף זאת, משאיר את איסור הפרסום על ההבדלים – מגוחך!

במקרה הנוכחי אני מחליט, לאור כל המתואר לעיל, כי הסוד כבר נחשף ואין כל הצדקה להמשך צו איסור הפרסום לאור ההתפתחויות שתוארו בהחלטה זו. אני מחליט לבטל את צו איסור הפרסום שנקבע בפסק הדין בתיק זה, למעט רשימת תוכן השינויים שבין הספרים ומיקומם בספרים, שתישאר חסויה לתמיד – בהסכמת המבקש כפי שצוינה לעיל והכלולה בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון שהיה ביום 15/12/02 (הערה - לא היה ולא נברא...)

החלטה זו תיכנס לתוקפה ובטול צו איסור הפרסום מתחיל רק בעוד 60 יום מהיום.

הוצאות הבקשה ושכ"א עו"ד יחולו על המשיבה ויעמדו על סך 7500 שקלים וכן 20000 שקלים שנפסקו על ידי כב' בית המשפט העליון, כאמור לעיל.

ניתן היום, בנוכחות הצדדים:

המבקש: אל"מ (מיל') מיכאל אלדר

ב"כ המדינה עוה"ד פודמסקי ובקר

ועותק מהחלטה זו נמסר לידיהם בעת השימוע

תאריך: 11/5/03


ד"ר עדי אזר, שופט (בפועל)
בימ"ש מחוזי תל-אביב

חומר עיון נוסף בנושא סבוך ומפותל זה, ניתן למצוא באתרים הבאים:

באתר תנועת אומ"ץ
http://omets.migvan.co.il/mismachim.htm
באתר ביהמ"ש העליון, ברע"א 5158/03
http://zahal2003.tripod.com/
באתר צה"ל2003


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:41   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. halemo: הספר/מייק אלדר, הצוללת ופארסת איסור פרסום  
בתגובה להודעה מספר 8
 
הספר, הצוללת ופארסת איסור פרסום
25/09/2004 | גיליון מספר 69 | halemo
http://halemo.net/edoar/0069/0003.html


הספר על הצוללת דקר

זה סיפורה של פארסה משפטית הקשורה לרשת האינטרנט. זהו סיפורה של מדינה שבה פקידיה לא ייחסו עד כה חשיבות ייתרה למה שמתפרסם ברשת האינטרנט ודי זלזלו בזה. זהו סיפור על איסור פרסום מגוחך שהגיע עד לבית המשפט העליון. בינתיים, פקידי המדינה גילו שגם המדינה בעצמה מפרסמת דיונים פומביים ברשת והופכת אותה לאמינה דה פאקטו. בהתקף פאניקה היסטרי, נמחקו הדיונים הפומביים מהאתרים הרשמיים של המדינה. אבל זה כבר לא עזר: המידע עדיין ממשיך להופיע ברשת באתרים רשמיים ופרטיים.

ראשית דבר

לפני שאתה ממשיכים לקרוא, תבטיחו לי דבר אחד: אתם לא מפרסמים את המידע הזה ולא מספרים עליו לחברים שלכם. אתם גם לא נותנים קישור כלשהו למידע שיסופר להלן. אתם מבטיחים, נכון? פשוט אסור לכם בתכלית האיסור. מבטיחים?

יופי! הנה הסיפור.


אל"מ (מיל) מייק אלדר כתב את הספר על הדקר


רקע

מייק אלדר הוא אלוף משנה במילואים. כל חייו הצבאיים שירת בחיל הים הישראלי. כשפרט ופשט את מדיו, החל לעסוק בעיתונות ובכתיבת ספרים. קוראי השבועון "מעריב לנוער" של שנות ה 80 ו 90 זוכרים אותו בעיקר בזכות הטור בו יעץ עיצות למתגייסים טריים לצה"ל, ולבני נוער שחשקה נפשם בקצת ציונות ומיליטריזם.


כיום מנהל מייק אלדר את פורום צבא ובטחון באתר נענע

http://forums.nana.co.il/Forum/?ForumID=1983


מייק אלדר אף עסק בכתיבת ספרים העוסקים רובם בחיל הים הישראלי. בין ספריו, ספרים על השייטות השונות בחיל הים, מבצעים שונים, סלנג צבאי ואף מידע למתגייס הטרי.


רשימה מלאה של הספרים של מייק אלדר, באתר בית הספרים הלאומי של האוניברסיטה העברית

http://ram1.huji.ac.il/ALEPH/HEB/NNL/NNL/NNL/FIND-ACC/0045571


בשנת 1997 ביקש מייק אלדר להוציא לאור ספר על צוללת הדקר שנעלמה בסוף שנות ה 60 אי שם בים. הספר גם עסק בסיפורה של שייטת הצוללות כולל פירוט המבצעים במלחמות השונות של מדינת ישראל. לאחר שסיים את מלאכת הכתיבה, הוא שלח לספריות שונות בארץ את הספר ואף החל במלאכת השיווק. מייק אלדר אף תחזק אתר ברשת האינטרנט ובו מידע על עצמו ועל כתביו.

דבר פרסומו של הספר הגיע לידי הצנזורה הצבאית ולגורמים במשרד הביטחון ובחיל הים שלא אהבו את פרסומו של הספר ועוד יותר לא אהבו את דבר פרסומם של מבצעיים חשאיים בעורף האויב שפורסמו בספר על הדקר. ספר נוסף שנעצר היה ספר על שייטת 11.

הללו אסרו את המשך מכירתו של הספר. עותקים שנותרו נאספו. כיום ידוע על 1,000 עותקים מהמהדורה הראשונה הקיימים בשוק, חלקם בספריות הספרים בישראל.

ביום 21 יולי 1998 הגיעו שוטרים לביתו של מייק אלדר, והחרימו את מחשביו, את ספריו ואת כל כתביו. את אתר האינטרנט של מייק אלדר הם הורידו. היה זה המקרה הראשון בישראל שאתר אינטרנט צונזר על ידי גורם ממלכתי רשמי.


כתובת אתר האינטרנט של מייק אלדר שצונזר
(לא קיים יותר)

http://come.to/mike.eldar.com


מייק אלדר הואשם שלא בצדק בבגידה ובריגול ע"י הפרקליטות במדינת ישראל.

לאחר דיונים משפטיים ארוכים, הותר לבסוף למייק אלדר לשווק את הספר תוך מספר שינויים ומחיקות. הסכם פשרה נחתם בין הצדדים. בתחילת שנת 2000, יצא לחנויות ספרו של מייק אלדר, תוך הפעלת צנזורה על חלק מהתכנים בספר. המהדורה החדשה נחשבת למהדורת שנת 1999, בעוד המהדורה הראשונה נחשבת למהדורת שנת 1997.


אופס, גילינו מידע סודי

עם כל מה שקראתם כרגע בחלק של "הרקע" יש בעיה. הסוד הגדול הוא שאסור לומר שיש שתי מהדורות לספר "דקר" של מייק אלדר. אסור גם לספר שיש הבדלי גרסאות. זהירות! האויב קורא, משווה ואפילו מאזין. ככה לפחות חושבת פרקליטות המדינה (ולא הצנזורה).


על העניין הזה ממשיך להלחם אלוף משנה מייק אלדר.


בשנת 2002 פנה אל"מ (מיל.) אלדר לבית המשפט המחוזי בתל אביב והגיש בקשה להסיר את צו איסור הפרסום בנושא הפשרה ובנושא השינויים בספר במתכונתו החדשה (בש"א 15762/02 בתיק עיקרי א 1262/97).


לבקשתו צירף פרסומים מתוך העיתונות הכתובה ומתוך אתרי האינטרנט השונים אשר פרסמו מידע בנושא. טענתו העיקרית של אלדר היא שבעידן האינטרנט בו מתפרסם המידע ברבים, אין טעם לאסור עליו לדבר ולכתוב בנושא.


דיון בבית המשפט

ביום 15 דצמבר 2002 התקיים דיון בנושא הבקשה בפני השופט (בפועל) עדי אזר ז"ל.



השופט עדי אזר ז"ל שופט בית המשפט המחוזי


מייק אלדר ייצג את עצמו בדיון. את מדינת ישראל ואת משרד הביטחון ייצגה פרקליטות מחוז תל אביב. בדיון העיד מטעם המדינה סגן אלוף רועי לוי, ראש ענף בטחון שדה בחיל הים.

בדיון הוצגו כתבות עיתונות בנושא הגרסאות בשתי המהדורות של הספר דקר. פרסום מתוך עיתון "הארץ" מיום 26 מאי 2000; פרסום מתוך מקומן "צומת השרון" מיום 2 פברואר 2001; פרסום מתוך העיתון הרשמי של צה"ל, "במחנה", מיום 4 מאי 2001, בו נערך ראיון עם אל"מ יואב בן דוד ובו סיפר על שינויי הגרסאות בספר "דקר" של אלדר; וכן הוצגה תשובת דובר צה"ל לרדיו "קול חי".

המשך חקירתו של העד, סגן אלוף רועי לוי, נגע לגבי הפרסומים הקיימים ברשת האינטרנט. בדיון הוצגו מסמכים מתוך אתר מורשת חיל הים. כמו כן הוצגו פרסומים מאתרים נוספים.

סגן אלוף רועי לוי טען כי כל הפרסומים ברשת האינטרנט בנושאים ביטחוניים, אינה משנה את גישת המודיעין הישראלי. לטענתו, פרסומים באתר הסיירות ובאתר טיפ נועדו למשוך אנשים ולעניין אותם.


אתר טיפ

http://www.tip.co.il


אתר הסיירות

http://www.isayeret.com

סגן אלוף לוי המשיך וטען כי באינטרנט קיימים אתרי תוכן שמפרסמים אירועים שחלקם לא היו ולא נבראו. כדוגמה, הוא נתן את שמו של את אתר האינטרנט "תיק דבקה" המפרסם כל יום אירועים פיקטיביים.


אתר תיק דבקה

http://www.debka.co.il


את גישתו וגישת חיל הים למנוע את המידע להתפרסם על ידי מייק אלדר עצמו, הסביר כי אלדר בא מתוך המערכת, ואם הוא יפרסם את הדברים הדברים יקבלו תוקף ולגיטימיות של אלוף משנה שהיה בתוך המערכת ומכיר את הדברים מקרוב.


סגן אלוף לוי הוסיף וסיפר לבית המשפט כי קיימות חוליות מבצעיות מיוחדות הסורקות את רשת אינטרנט על מנת להעריך את הסיכונים הקיימים.


בסיום עדותו של סגן אלוף רועי לוי, סיפר מייק אלדר לבית המשפט כי בעצה אחת עם הצנזור הצבאי הראשי, הכניס לספריו הונאות וסיפורים פיקטיביים כדי לעמעם דברים.


החלטה של בית המשפט המחוזי

ביום 11 מאי 2003 נתן השופט עדי אזר ז"ל את החלטתו בנושא.


השופט עדי אזר מתח ביקורת על עמדת המדינה בנושא איסור הפרסום על הספר "דקר". השופט הצביע על הפרסום בעיתון "במחנה" שהוא עיתון רשמי של צה"ל ובו התראיינו קצינים בכירים בנושא. בפסיקתו קבע כי "במחנה" הוא עיתון היוצא באופן רשמי מטעם שלטונות הצבא ודבר המפורסם בו אינו יכול להיחשב כפוגע במידת ודאות קרובה או אפילו במידה נמוכה של סבירות בביטחון המדינה.


עוד הוסיף השופט אזר כי בדרך זו הוכח על התפתחויות המצדיקות ביטול צו איסור הפרסום והן פרסום ה"סוד" מפי קצינים בכירים בכלי התקשורת. עוד קבע כי החשש כי העיתונות והתקשורת הישראלית נבחנת היטב על ידי אויבי המדינה היא עובדה ידועה לכל שהיא מן המפורסמות ואינה צריכה ראייה.


השופט אזר המשיך ומתח ביקורת על משרד הביטחון וקבע כי טענתם אינה משכנעת. עוד הוסיף כי בשם "בטחון המדינה" ניתן לפגוע באופן גורף בחופש הביטוי ובחירות הפרסום.


השופט אזר ביטל את צו איסור הפרסום לאור ההתפתחויות בפרסומים, הן ברשת האינטרנט והן בעיתונות. את איסור הפרסום השאיר על רשימת תוכן השינויים שבין הספרים ומיקומם בספרים.


להשופט אזר הטיל את הוצאות הבקשה על המדינה וקבע כי עליה לשלם לאלדר סכום של 27,500 ש"ח.


בש"א 15762/02 (בתיק עיקרי 1262/97), בית משפט מחוזי תל אביב
מייק אלדר נגד מדינת ישראל


עותק מההחלטה המלאה, כאן

http://halemo.net/edoar/0069/mikeeldar02.htm


וגם כאן

mikeeldar02.htm


ערעור לבית המשפט העליון

מייק אלדר לא השלים עם חלק מההחלטה וערער לבית המשפט העליון (רע"א 5158/03) על מנת ולהתיר את כל הפרסום האסור. גם מדינת ישראל לא השלימה עם ההחלטה של השופט עדי אזר וערערה אף היא (רע"א 6791/03). המדינה ביקשה להחזיר את צו הפרסום המלא על כנו.



בתיק התקבלו מספר החלטות ביניים שפורסמו באתר בית המשפט.


לאחר מספר דיונים והחלטות ביניים, נתן השופט אליעזר ריבלין את החלטתו בתיק.




השופט אליעזר ריבלין שופט בית המשפט העליון


בהחלטה שהתפרסה באתר בתי המשפט, קבע כי חומר הראיות שהוצג בבית המשפט המחוזי הוא מוצק, וכי החלטת בית המשפט המחוזי של השופט אזר מעוגנת היטב בחומר הראיות.


בפסיקתו קבע השופט ריבלין כי לאור העובדה שהדברים פורסמו בעיתונות הכתובה וברשת האינטרנט, חלקן מפי גורמים ביטחוניים רשמיים בכירים, ולפיהם בספר "דקר" נערכו שינויים בעקבות דרישת המדינה, אינה יכולה לאסור את הפרסום.


עוד הוסיף השופט ריבלין כי למדינה אין אלא להלין על עצמה, שהרי ראוי היה כי תמנע מנציגיה להעביר את המידע לכלי התקשורת. משכך, אין להשיב את הגלגל לאחור.


השופט ריבלין התיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה ואיסור הפרסום חל על רשימת השינויים בין שתי מהדורות הספר "דקר" שכתב אלדר.


כאמור, החלטתו של השופט ריבלין התפרסמה באתר בתי המשפט.

(ועוד מעט תבינו מדוע אין כרגע קישור לפסק הדין)

אופס, גילינו מידע סודי (2)

כמו רוב הדיונים בבית המשפט העליון שהם פומביים מתוקף החוק, גם החלטתו של השופט ריבלין פורסמה ברבים למשך תקופה ארוכה.


אתר בתי המשפט

http://www.court.gov.il


אבל אז, החלו רשויות שונות במדינת ישראל (בהן הפרקליטות) להבין שפומביות הדיון מתוקף החוק, יוצרת בעיה: הדיון על איסור פרסום מפרה את איסור הפרסום.


ביום 7 יוני 2004 התקיים דיון בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. הדיון נסוב על הצעת חוק של חברת הכנסת זהבה גלאון (מר"צ יחד) בנושא הצנזורה. בדיון הפומבי שהתקיים בוועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת, נאסר על חברי הכנסת לדבר באופן פומבי על החלטת בית המשפט בנושא ספריו של מייק אלדר.


(פרוטוקול הדיון אינו קיים באתר הכנסת בגלל האיסור לפרסמו)


על כך התרעם יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) שקבע למחרת דיון בנושא. חה"כ איתן התרעם על האבסורד באיסור שהוטל עליו ועל שאר חברי הכנסת לדבר בנושא פסק הדין של בית המשפט העליון שפורסם רשמית באתר בתי המשפט.



ח"כ מיכאל איתן יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט


כאמור, ביום 8 יוני 2004 קיים ח"כ מיכאל איתן דיון בנושא. ח"כ איתן התרעם על כך שאינו יכול לדבר באופן חופשי בישיבה פומבית של הכנסת וכי חסינות חברי הכנסת לא תעמוד לו אם יספר על מה שכתוב בפסק דין שפורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון.


פרוטוקול הדיון של וועדת חוקה חוק ומשפט מיום 8 יוני 2004 כן מתפרסם באתר הכנסת.


פרוטוקול מס' 236, מיום 8 יוני 2004 ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

סדר היום: התייעצות בעניין אופן טיפול הוועדה בנושא הצנזורה.

http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2004-06-08.html

העתק הפרוטוקול, גם כאן

knesset01.htm


מוחקים את הפרסומים הרשמיים

דבריו של חה"כ מיכאל איתן בנושא איסור הפרסום ופסק הדין של בית המשפט העליון והשופט ריבלין הגיעו גם לאוזניה של "הרשות המוחקת" של מדינת ישראל. בצעד שלא זכור כמותו, נמחקו מאתרי האינטרנט כל פסקי הדין וההחלטות של בית המשפט העליון בנושא של מייק אלדר.

בניסיון להיכנס לתיק מספר רע"א 5158/03 דרך אתר בתי המשפט, עולה חלון שתוכנו מראה על כך שהתיק חסוי. כך גם בתיק ישן בג"ץ 198/99. אין קישורים להחלטות ולפסקי הדין שהיו שם מקודם. מישהו מחק פרסומים רשמיים של בית המשפט העליון.


אבל כל זה היה מאוחר מדיי...


איסור פרסום מגוחך

כמו כל החלטה ופסק דין של בית המשפט העליון, גם ההחלטה בנושא הספר "דקר" של אל"מ (מיל.) מייק אלדר, עברה לידיהם של עורכים משפטיים שטורחים ועמלים לפרסם את פסקי הדין בפרסומים משפטיים שונים.

אתר "נבו" למשל הוא אתר משפטי. באתר נבו נמצאים כמעט כל פסקי הדין של בתי המשפט בישראל מהשנים האחרונות. בכל יום סורק אתר נבו את אתר בית המשפט ואף מקבל באופן רשמי מהנהלת בתי המשפט את פסקי הדין שהתפרסמו באותו היום. גם את פסקי הדין שנמחקו מספר שבועות מאוחר יותר מטעמי "בטחון".



האתר המשפטי נבו

http://www.nevo.co.il

ההחלטה של השופט ריבלין בתיק רע"א 5158/03 נמצאת באתר נבו. ניתן להירשם כמנוי (בתשלום), לחפש ולמצוא את ההחלטה המדוברת שנמחקה זה מכבר מאתר בתי המשפט.



רע"א 5158/03, בית משפט עליון
מייק אלדר נגד מדינת ישראל

קישור להחלטה, כאן

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/0305158.doc


עותק מההחלטה המקורית של בית המשפט העליון נמצא גם כאן

http://halemo.net/edoar/0069/mikeeldar01.htm


וגם כאן

mikeeldar01.htm


באתר נבו קיימת גם החלטת ביניים "אסורה לפרסום" בתיק מייק אלדר (בג"ץ 198/99)

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/NOPADI-PD-3-324-L.doc


החלטה זו קיימת גם בתקליטורים משפטיים אחרים. למשל בתקליטור פדאור 23" של לשכת עורכי הדין. ההחלטה היא מיום 12 נובמבר 2000.

ניתן למצוא את פסקי הדין גם באתר המשפטי של הוצאת "הלכות", אשר אף מדפיסה את הפרסומים הרשמיים של מדינת ישראל בכרכים ושולחת אותם למנויים ולספריות משפטיות (הקישור לפסק הדין הוא ארוך ולכן לא יינתן כאן). ההחלטה של השופט ריבלין בנושא מייק אלדר נמצאת בפרסום רשמי של מדינת ישראל בספר שנקרא "דינים עליון", כרך סח, עמוד 756. החלטה נוספת (רע"א 6791/03 מיכאל אלדר נ' מדינת ישראל) קיימת בספר "דינים עליון", כרך סט, עמוד 71. להשיג בכל ספריה משפטית ובכל ספריה בבית משפט מחוזי בישראל.



אתר הוצאת הלכות

http://www.halachot.co.il

בית הספרים הלאומי של האוניברסיטה העברית מקבל מתוקף סעיף 24 לפקודת העיתונות משנת 1933, כל ספר מכל מהדורה שיצאה אי פעם.


אתר האינטרנט של בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי

http://ram1.huji.ac.il/ALEPH/HEB/NNL/NNL/NNL/START

איסור הפרסום אוסר לומר שקיימים שתי מהדורות של הספר "דקר" שכתב מייק אלדר. למרות האיסור, בקטלוג הספרים של בית הספרים האוניברסיטאי קיימים שני מהדורות של הספר: אחת משנת 1997 והשנייה משנת 1999.



רשימת הספרים של מייק אלדר, כאן

http://ram1.huji.ac.il/ALEPH/HEB/NNL/NNL/NNL/FIND-ACC/0045571

סוף דבר

אני מקווה שאתם זוכרים את ההבטחה שנתתם לי לפני שקראתם את המאמר הזה: אסור לכם לספר שקיימים שינויים בספר "דקר" שכתב מייק אלדר ויצא במהדורה שנייה. אסור. פשוט אסור.


אז מה אם זה כתוב בכל מקום בעיתונות, באינטרנט ובהחלטות רשמיות ופומביות של בית המשפט? זאת סיבה ללכת ולספר על זה לכולם?




פרסומים נוספים בנושא



מכתב של ח"כ מיכאל איתן (יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת) בנושא צנזור פרוטוקול הוועדה בכנסת והביזיון המתמשך

http://omets.migvan.co.il/letters/mikeldar4.8.htm


אתר "טיפ" היה ראשון לפרסם בנושא אל"מ (מיל.) מייק אלדר

http://www.tip.co.il


להלן מספר קישורים ישירים בנושא מאתר טיפ:


דוגמאות לחלקים שצונזרו בספר של מייק אלדר

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?which=israel&id=53



עוד פרסומים (לא הכל. חפשו בגוגל)

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?id=203

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?which=israel&id=779

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?which=israel&id=785

פורום גילוי מסמכים באתר רוטר נט

http://rotter.net/forum/gil/5641.shtml

''מרכז פרס לשלום ושילטון''









            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:58   28.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. מייק אלדר/ דקר - וסיפורה של שייטת צוללות  
בתגובה להודעה מספר 0
 


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:13   28.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. פרק 3: חיפושים חקירה ויגון  
בתגובה להודעה מספר 10
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.09.04 בשעה 10:14 בברכה, פילוביץ שחף
 
מצ"ב תת-פרק שבו מתאר מייק אלדר את הדו"ח הלקוי/עבודת ועדת החקירה בראשותו של אלוף (במיל') ישראל טל - מפקד גייסות השיריון, תת-אלוף משה גדרון - מפקד חיל הקשר והאלקטרוניקה, סגן אלוף אלכסנדר שור - חיל הים.
8. איסור הפרסום המגוחך – מה הם מסתירים??
שירות גלובל-ריפורט
http://rotter.net/forum/gil/5641.shtml#8
9. halemo: הספר/מייק אלדר, הצוללת ופארסת איסור פרסום

http://rotter.net/forum/gil/5641.shtml#9


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:50   09.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. ח''כ איתן הקריא בכנסת קטעים שנאסרו לפרסום = מייק אלדר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.10.05 בשעה 12:31 בברכה, פילוביץ שחף
 

להלן המסמך המצונזר שיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן
הקריא מעל דוכן הכנסת במליאת הכנסת בתאריך 8.6.2005

ח"כ איתן הקריא בכנסת קטעים שנאסרו לפרסום
יום חמישי, 9 ביוני 2005, 0:02 מאת: גדעון אלון, הארץ

מיכאל איתן : אני רואה בכך חשיבות רבה למען חופש הביטוי ונגד ניסיונות לסתימת פיותיו"ר ועדת החוקה ניצל את חסינותו כדי להקריא את הקטעים במחאה על החלטת הפרקליטות לאסור על פירסום פרוטוקול

יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ מיכאל איתן (ליכוד), חשף אתמול במליאת הכנסת קטעים מפרוטוקול ישיבה שנאסרו לפרסום מטעמי ביטחון. הקטעים שחשף כוללים ביקורת שמתח איתן אשתקד, בישיבת ועדת החוקה, על החלטת הפרקליטות למנוע את פרסום ספריו של קצין חיל הים לשעבר, אל"מ (מיל') מייק אלדר - "דקר - סיפורה של שייטת הצוללות" ו"שייטת 13 - הקרב על הצל"ש".

איתן, שנהנה מחסינות מהותית המבטיחה שלא יעמוד לדין, חשף את הקטע כדי להביע את מחאתו על החלטת פרקליטות המדינה שלא לפרסם אותו. הוא אמר שהחליט לנקוט בצעד זה "כדי לחשוף תופעה עגומה של צנזורה על ועדה של הכנסת". לדבריו, מדובר ב"חלמאות" וב"אידיוטיות" משום שהקטעים שנפסלו הותרו לפרסום על ידי הצנזורה ואף פורסמו באתרי האינטרנט ובספרו של מייק אלדר.

איתן אמר אתמול ל"הארץ": "זהו המצב הקלאסי שבו עומדת לי החסינות. אם מישהו חושב שבדברי פגעתי בביטחון המדינה, שיעמידו אותי לדין. אני ער לכך שלקחתי על עצמי סיכון, אבל אני רואה בכך חשיבות רבה למען חופש הביטוי ונגד ניסיונות לסתימת פיות".

הפרקליטת אסרה לפרסם את הקטע מהישיבה, שעסקה בחילופי הצנזור הצבאי הראשי, בטענה כי חל עליהם צו איסור פרסום של בית המשפט המחוזי מ-1999. לאחר תום ישיבת הוועדה אשתקד ביקש המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, לקבל לידיו את הפרוטוקול. איתן ניהל משא ומתן עם עו"ד ניצן, ולבסוף הוחלט להתיר את פרסומם של כמה מקטעי הפרוטוקול. זאת, לאחר שניצן נועץ בגורמים ביטחוניים שנאותו לבטל את מחיקתם של כמה מהקטעים. רק שלושה ח"כים נכחו במשכן הכנסת בעת נאומו של איתן ואל"מ (מיל') מייק אלדר עקב אחר הדיון מהיציעים.

בין הקטעים שחשף איתן :

ב-1973 הרכיב חיל הים תותחים על אוניות צי הסוחר.

ב-1997 לאחר שכאלף עותקים מספרו של מייק אלדר כבר נמכרו, נשלחו חיילים מחיל הים במדים לבנים לחנויות הספרים בחיפה כדי לאסוף את הספרים מהדוכנים, אבל בספריה הלאומית יכלו להמשיך ולקרוא את הספרים.

תוצאות החיפוש ב"גוגל" של הערכים "מייק אלדר" ו"דקר" כוללת רשימת אתרים שבהם פורסמו פרטים סודיים כביכול מספריו.
http://news.walla.co.il/?w=//728870


פרשת הספרים של אלוף משנה (מיל.) מייק אלדר
http://rotter.net/forum/gil/5641.shtml


להלן פרוטוקול מליאת הכנסת:
מהלך הדיונים בתאריך א' סיון תשס"ה, (8/6/2005)

פרוטקול 1
http://rotter.net/User_files/forum/gil1/42a782570de56b62.doc

הצעה לסדר-היום : הצנזורה על ועדות הכנסת

היו"ר גילה פינקלשטיין:

חברי הכנסת, נפסיק את הדו-שיח ביניכם, ונמשיך בסדר היום: הצעה לסדר היום, מספר 6894, צנזורה על ועדות הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת מיקי איתן.

מיכאל איתן (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להביא לכאן הצעה שהיא מדהימה, אני לא רואה שיש לה נפח גדול בנוכחות חברי הכנסת ובהתייחסות הכנסת, אולי גם בדעת הקהל, כי לא כולם מודעים לה. לא להאמין, מה שאני עומד לחשוף כאן זו תופעה ממש עגומה של צנזורה על ועדת כנסת – איסור פרסום של דברים שנאמרו בוועדת כנסת. על-פי החוק, מה שנאמר במליאה, כל מי שיפרסם, אין עליו הגבלה ואי אפשר להעמיד אותו לדין, אבל כאשר התנהל דיון מסוים בוועדת החוקה, חוק ומשפט נאמר לי שאי אפשר לפרסם את הדברים כי יש על זה צו איסור פרסום, ולכן אני לא יכול לפרסם באתר האינטרנט ובפרוטוקול את הדברים שנאמרו.

הדיון היה ב-7 ביוני 2004, מאז אני עושה מאמצים קשים, אני כותב, אני פונה בעל-פה ובכתב לכל הגורמים הרלוונטיים ואומר להם: רבותי, יש פה צנזורה מטומטמת, מטופשת, על מה שנאמר בוועדת החוקה, אני מבקש מכם, תעשו משהו על מנת שאפשר יהיה לפרסם את הדברים האלה.

אין להם שום בעיה ביטחונית. הבסיס לצנזורה היה שיש על זה סוד ביטחוני. אבל מצאתי, אחרי שבדקתי, ותכף כולם ישמעו ויוכלו לשפוט באוזניהם, אם מדובר בכלל בצנזורה ביטחונית או שנעשה פה שימוש לרעה באמירה "צנזורה ביטחונית", ושהיתה פה מלחמה של יוקרה בין ארגונים לבין אדם אחד, שהגיעה לממדים מפחדים, כשאדם צריך להילחם במנגנון, וההמשך שלה, בגלל שהיא התחילה בצורה כזאת, שהממסד והמנגנון, בגלל מלחמתו באותו אדם, ממשיכים להילחם גם נגד הכנסת.


פרוטקול 2
http://rotter.net/User_files/forum/gil1/42a7826f0eb312e0.doc

ואני אסביר במה דברים אמורים. יושב כאן ביציע אל"מ במילואים, איש חיל הים, מייק אלדר, הוא כתב ספרים. כל מה שהוא כתב, עבר צנזורה ביטחונית, והצנזור אמר: אין בכך פגיעה בביטחון המדינה. אלא מה היה חטאו? החוק אומר שעובד מדינה שפרש מתפקידו, צריך להביא את מה שהוא מפרסם לוועדת השרים, לאישור.

מה זה ועדת שרים? ועדת שרים זה גוף פוליטי. אם הצנזור קובע "אושר", ועדת שרים - החוק נתן לה סמכות. אז יכול להיות שהחוק לא טוב וצריך לפעול לפי החוק; יכול להיות גם שאדם לא מילא את מצוות החוק ולא הפנה את החומר לוועדת שרים; יכול להיות שצריך להעניש אותו על כך, אבל מה הקשר בין זה לבין מניעת פרסום החומר? האם העונש של אדם שלא פעל בהתאם לחוק הוא הענשת כל הציבור שלא ידע? האם העונש הוא פסילה של משהו ואמירה - כולל שופטים בבתי-משפט: אסור לפרסם את זה כי זה פוגע בביטחון המדינה, כשהסמכות האמיתית להחלטה מה פוגע בביטחון המדינה היא הצנזור? והצנזור אמר: זה לא פוגע בביטחון המדינה, וככה התגלגלו הדברים - -

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):

- - -

מיכאל איתן (הליכוד):

- - הפרסומים האלה הגיעו עד לדיון בוועדת הכנסת, ובתום הישיבה בוועדת הכנסת אני העברתי את פרוטוקול הישיבה לפרקליטות המדינה - על-פי הצעת היועצת המשפטית שלי - ותראו מה קיבלתי. תסתכלו. זה וזה, תסתכלו. הכל כתמים שחורים על הפרוטוקול.

אני הסתכלתי מה כתוב, וכל הקטעים השחורים האלה - אני אקרא לכם דברים מסוימים שנאמרו בהם - יש בהם דברים אבסורדיים שפשוט לא פוגעים בשום דבר, אלא הם חושפים את הפרשה, איך התעללו בבן אדם הזה עד כדי כך שעל אל"מ בצה"ל אמרו שהוא מרגל, ופרצו לביתו והחרימו לו את המחשבים ולקחו אותו לבית-משפט, והאשימו אותו בריגול חמור, ואמרו שהוא המרגל- אדם שתרם את כל חייו לביטחון המדינה.

מה למשל לא נתנו לי לפרסם בסימנים השחורים האלה? בוועדה סופר - - -

נסים זאב (ש"ס):

אולי אסור לך באמת לפרסם עכשיו?

מיכאל איתן (הליכוד):

בבקשה?

נסים זאב (ש"ס):

אני שואל - אולי אסור לך באמת לפרסם ולקרוא מה שמסומן בשחור.

מיכאל איתן (הליכוד):

השאלה היא טובה. תסמוך על שיקול דעתי, אלא אם אתה חושב שגם אני מרגל בריגול - - -

נסים זאב (ש"ס):

לא. אולי אסור על-פי חוק.

מיכאל איתן (הליכוד):

אני, ברוך השם - אני אענה לך תכף על הכל - אבל בגדול, יש לי חסינות. אני נלחם עכשיו לא מלחמה פרטית של אותו אדם, אני נלחם עכשיו למען העיקרון של הדמוקרטיה, של חופש מידע, של שימוש כוזב בטענות ביטחון המדינה, ואתה תכף לבד תשמע ותבין על מה מדובר, כשעשו מעשה פסול. משתיקים, מוחקים, פוגעים באדם, טוענים כל הזמן - ביטחון המדינה.

ואני אומר - עכשיו, כאן - אנחנו נעלה לנגד עיניכם את השאלה אם בכלל יש קשר של העניין הזה לעניין ביטחון המדינה.

והנה דוגמה מספר אחת. מחקו מהפרוטוקול של ועדת חוקה של הכנסת - שזה לא דבר של מה בכך, היד צריכה לרעוד לפני כן - אנחנו דיברנו על כך שבשנת 97' נמכרו בחנויות ספרים בחיפה הספרים שלו, והצבא שלח חיילים עם מדים לאסוף מהחנויות את הספרים, למרות שאני חוזר ואומר: הצנזורה אמרה אין פגיעה בביטחון המדינה, אבל הזרוע השנייה אמרה, שלחו חיילים.

בסדר. הם שלחו חיילים. זה היה בשנת 1997, ובאותם הימים זה הופיע בכל העיתונים. היה כתוב, אפילו היתה כותרת, ראיתי את קטעי העיתונות: "חיילים בלבן אספו את הספרים בחנויות הספרים".

אז אני עושה דיון בכנסת בשנה שעברה ואומר את זה, והדברים האלה נאמרים, הם פורסמו בעיתונים, הם פורסמו בהרבה מקומות.

גאלב מג'אדלה (העבודה - מימד - עם אחד):

אתה אומר, אדוני - גם אלה שלא ידעו, על-ידי הפעולה הזאת ידעו.

מיכאל איתן (הליכוד):

מאה אחוז, זה חוץ מזה, אבל גם אלה שלא ידעו הלכו לחנויות, עכשיו הם מחפשים, הם יודעים - מי שרוצה.

גאלב מג'אדלה (העבודה - מימד - עם אחד):

אולי היתה כוונה לעשות פעולת שיווק לספר.

מיכאל איתן (הליכוד):

אז אני שואל מה זה פוגע בביטחון המדינה, כשזה נכנס לתוך פרוטוקול של הכנסת - דבר שפורסם בכל העיתונים, פעם אחר פעם. מחקו את זה.

ואני מביא לכם כאן - ב"הארץ" ב-19 בספטמבר 97'; ב"הארץ" ב-26 ביולי 97'; ב"הארץ" ב-1 באוקטובר 97'. הידיעה הזאת התפרסמה. ב"ידיעות אחרונות" ב-23 בספטמבר וב-10 בספטמבר; ב"מעריב" ועוד פעם ב"מעריב"; ב"ניו-יורק טיימס", בעוד כל מיני מקומות, באינטרנט.

לא. בוועדת הכנסת, חוקה חוק ומשפט - מקום שבו צריך להילחם על חופש המידע - שם מוחקים.

אין לי כאן זמן, אחר כך היו דוגמאות נוספות לא מעטות, כפי שאתם רואים. אף אחת מהן- אתם יכולים להאמין לי - לא פגעה, כי לכולן היה אישור של הצנזורה. ובכל אופן, צנזרו.

המאבק שלי לא נעצר - ואני לא יכול להלאות אתכם - והמאבק של אל"מ מייק אלדר לא נעצר, ואז אחרי כמה חודשים פתאום כל הקטעים - אני מקבל הודעה - הכל בסדר, אפשר לפרסם, חוץ משני קטעים. שני קטעים - שנה אני נלחם שאפשר יהיה לשחרר אותם לפרסום, ואני עומד מול קיר. בלתי מוסבר, בלתי הגיוני. לא יכול להבין איך זה יכול להיות שמכל הפסילות שפסלו לי, שחררו את הכל, חוץ משני קטעים, ואין לי תשובה הגיונית מאיש.

הגורם שאיתו ניהלתי משא-ומתן, אמרתי לו: אני חייב תשובה, אני חייב תשובה. הוא אמר לי: תן לי עוד זמן, אני אשכנע אותם, אני אדבר איתם. הוא אומר לי: יש ישיבות קדחתניות. הוא אמר לי בשלב מסוים: תחכה עוד קצת, הרמטכ"ל ידבר איתך. על מה ידבר איתי הרמטכ"ל? שאני אסכים לא לפרסם את העובדה הבאה - שאני קורא אותה מתוך ספר שאושר גם על-ידי הצנזורה וגם על-ידי ועדת השרים. ובספר הזה, אני קורא - מונח כאן לנגד עיניכם, אני אומר את זה בתמצות כי אני לא יכול לקרוא את כל הפרק - מסופר בפרטי-פרטים על מבצע "כשרוני" שבמסגרתו בשנת 1973, באוניות סוחר, מדינת ישראל - שלא היה לה מספיק ציוד ויכולת להגן על עצמה - הרכיבה על אוניות סוחר תותחים.

אם זה היה סוד ביטחוני - חס וחלילה שיצא מדל שפתי. הצנזורה אמרה בסדר, אישרה. בספר שייטת 11, עמוד 348, אפשר לקרוא את זה. אני מציע לכל אחד מכם ללכת ולקנות את הספר, יש שם את כל הפירוט - -

גאלב מג'אדלה (העבודה - מימד - עם אחד):

אם נקבל אותו מהכותב.

מיכאל איתן (הליכוד):

- - ולי בוועדה מוחקים את המשפט הזה, ואף אחד לא יכול להסביר לי ולתת לי תשובה איך זה יכול להיות שמוחקים אמירה בוועדת חוקה של הכנסת, כאשר היא מותרת בכל מקום אחר, ופתוחה ואושרה על-ידי הגורמים הרשמיים - גם צנזורה, גם ועדת השרים - וזה עדיין אסור לפרסום. למה, איך? - -

היו"ר גילה פינקלשטיין:

תודה רבה.

מיכאל איתן (הליכוד):

- - למה הפרקליטות עומדת על כך? אין הסברים, אין כלום.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

תודה רבה.

מיכאל איתן (הליכוד):

רגע, יש עוד נקודה אחת. הנקודה השנייה - שתראו גם אותה, תבחנו אותה אתם בעצמכם- שמחקו ועד היום לא אישרו לי לפרסם.

בוועדה סיפרתי לחברים, רציתי להראות להם שכל העניין הזה נראה פשוט רדיפה אישית נגד בן אדם. אמרתי להם: אני רציתי לראות מה קורה כאשר מקלידים ב"גוגל", במכונת חיפוש באינטרנט, את המשפט "אלדר" ו"דקר" - דקר זה היה שם הספר השני שלו שפורסם אחרי איזושהי צנזורה שנעשתה בו - עוד פעם, לא צנזורה ביטחונית, אלא צנזורות של ועדת השרים.


פרוטוקול 3
http://rotter.net/User_files/forum/gil1/42a7834716c6329b.doc

בישיבה אמרתי לחברים שישבו סביבי: "הקלדתי דקר ואלדר, ותראו מה קיבלתי בתוצאה"? ובתוצאה קיבלתי, כתבתי, נכנסתי לגוגל ותראו מה קיבלתי. ואז מה צינזרו לי? הם צינזרו ככה – אני מקריא לכם מה הם השאירו: נכנסתי לגוגל ואמרתי נקליד מייק אלדר ודקר ותראו מה קיבלתי. את זה הם השאירו, את זה הם השאירו, את זה מותר. אבל את מה שקיבלתי הם מחקו. מה? האוייב שלנו לא יודע להקליד בגוגל מייק אלדר ודקר? אז הוא יראה מה שמקבלים. הוא יראה את התוצאות שעולות על המסך כאשר מקלידים מייק אלדר ודקר וכל אחד יכול לראות מה שמופיע שם.

אז איזה חלמאות? איזו אידיוטיות? אבל כל האידיוטיות והחלמאות הן יכולות להיות קיימות. אני יכול להבין את זה כשזה קורה לפקיד אחד, לשניים, לשלושה מול איזה מקרה זניח. פה מדובר בסמל הריבונות של מדינת ישראל - הכנסת. מדובר פה במקום שבו צריך לשמור על הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות כולל חופש מידע. ועומדת ועדה שלמה ונלחמת שנה ולא מצליחה לקבל תשובה נורמלית למה בכל מקום אחר אפשר למצוא את המידע וכשזה מופיע בפרוטוקול של ועדת החוקה, יש יד נעלמת שאומרת אתם תמחקו.

בעצם לא יד נעלמת - הפרקליטות של מדינת ישראל. שואלים אותם למה זה? אומרים לי: "הרמטכ"ל יסביר לך". חיכיתי הרבה זמן להסברים. לא קיבלתי אותם אז אני כאן מולכם ואני אומר את זה מעל הבמה הזאת: זה מעשה, הוא לא גדול בהיקפו, אני מקווה מאוד ואני מאמין שהוא חריג. אבל אם לא נלחמים על החריגים האלה כשהם עוד קטנים, מקבלים אחר תוצאה של סתימת פיות ופגיעה ושימוש לרעה במילה ביטחון גם בתחומים אחרים.

אנחנו מדינה שחייבת הרבה לביטחון ומי שבראש ובראשונה חייב לביטחון זה אלה שמקבלים פריבילגיות. בשם הצורך לביטחון אנחנו מוכנים להקריב הרבה, בתנאי שנדע שזה נעשה באמונה, לצרכי ביטחון, בנימוקי ביטחון ולא מנימוקים פסולים כמו בפרשה הזאת.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי איתן. הצעה אחרת חבר הכנסת דהאמשה.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):

גברתי היושבת ראש, חבריי חברי הכנסת. אכן מאבק איתנים. כאשר לא במקרה השם שלך איתן, חבר הכנסת איתן. אני חושב שאתה צודק, שכנעת אותי שיש פה דברים אבסורדים, דברים שאי אפשר אפילו לעכל אותם בדמיון הפרוע ביותר.

אני מקווה שבזה אתה עכשיו תיתן את דעתך על המאבק שאין לו איתנים שיאבקו אותו, המאבק של הציבור החלש, של הצד החלש של העם הזה, של התושבים במדינה הזאת. של חבריי במערכות העיתונות הערבית.
במיוחד מה שקיבלנו רק בחודשיים שלושה אחרונים, של כמה כתבות שפורסמו, אגב, לאחר שעברו צנזורה כחוק וכדין במדינת ישראל, והכותב והמשורר שפרסם שם שיר הוא עכשיו צפוי להיות מועמד לדין באשמה של חומר מסית, או לא חוקי, או כאלה דברים.

אני חושב שלא רק מה שהבאת לנו מראה את האבסורד הזה אלא כנראה יש הרבה מה לתקן ויש הרבה מה להוריד מהאשמות ומדברים שסבלו מהם התושבים בכל שנות קום המדינה, ובמיוחד בציבור הערבי שלא מוצא לו לא איתן ולא איתנים שיאבקו את המאבק הזה לטובתו. תודה רבה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

תודה רבה לחבר הכנסת דהאמשה. מה ההצעה שלך?

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):

אין לי בעיה מה שהמבקש מציע. אני בינתיים מציע להעביר את זה לוועדה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

תודה רבה לחבר הכנסת דהאמשה. הצעה אחרת, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.

נסים זאב (ש"ס):

גברתי היושבת ראש, אני יודע שהנושא הזה בוער בעצמותיו של חבר הכנסת מיקי איתן. שמעתי אותו בוועדת חוקה גם כן, אני חושב שכן נכון שצריך שגוף אחד יחליט מה אסור ומה מותר ולא יהיה מצב שגוף כזה מתיר וגוף אחר אוסר. דווקא בוועדת החוקה, שזה צריך להיות הרבה יותר פתוח, וחברי הוועדה צריכים לקבל יותר מידע. גם אם הוא סודי הם צריכים לדעת שהנושא הוא סודי אבל לקיים בו דיון ולדבר עליו. בהחלט הנושא צריך להיות נהיר וברור לכל.

מה שנעשה בערוצים של האינטרנט בגוגל כזה ובערוץ כזה או אחר, אני חושב ששם הנושא מופקר לחלוטין. גם אין כתובת מי שמוסר את הידיעה ומי שמזדהה מאחרי הידיעה הזאת. הרבה פעמים אתה צריך לאתר את המדליפים כשמדובר לפעמים בלשון הרע שאין את מי לתבוע וזה דבר חמור ביותר.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

תודה רבה. מה ההצעה שלך?

נסים זאב (ש"ס):

ההצעה שלי היא להסיר מסדר היום.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

האם אתה מסכים לוועדה, חבר הכנסת מיקי איתן?

מיכאל איתן (הליכוד):

זה בא מהוועדה ואם יעבירו לוועדה, זה לא יהיה כלום.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

אולי להעביר לוועדת הכנסת ושם יחליטו?

מיכאל איתן (הליכוד):

אני מציע שיהיה דיון במליאה. יכול להיות שלא נצליח לממש אותו ודרך יושב-ראש הכנסת נוכל להגיע להסדרה של העניין ונייתר את הדיון. בכל אופן אין טעם לשלוח את זה חזרה לוועדה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

אנחנו נצביע מי בעד ועדה, ועדה מול מליאה.

מליאה מול להסיר. אנחנו נצביע מי בעד מליאה, נגד – להסיר. בבקשה.

הצבעה מס' 36

בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - 5
נגד - אין
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הוועדה נתקבלה.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

בעד 5 חברי כנסת, אין מתנגדים אין נמנעים. ההצעה תעבור לדיון במליאה.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):

אני מבקש שיאמר במפורש שחבר הכנסת דהאמשה הצביע בעד.

היו"ר גילה פינקלשטיין:

חבר הכנסת דהאמשה, להוסיף בבקשה את חבר הכנסת דהאמשה, 4 חברי כנסת ובצבעה בעד גם חבר הכנסת דהאמשה. בבקשה להוסיף לפרוטוקול. 5 חברים.

תם סדר היום, הישיבה הבאה ביום שלישי ז' בסיון תשס"ה, איסרו חג, 14.6.2005 בשעה 13:00 בצהריים.

הישיבה ננעלה בשעה 19:58

________________


שאלה לשמעון פרס??
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1932537&rc=il
9. 10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו!!

http://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#9



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:59   17.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. בדיון בערוץ הכנסת (הבוקר) ח''כ איתן שוב הוכיח את העוול  
בתגובה להודעה מספר 12
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.06.05 בשעה 12:16 בברכה, פילוביץ שחף
 
שנעשה למייק אלדר, בדיון השתתפו הצנזורית הראשית תת-אלוף רחל דולב,
היום היא כבר במיל', מייק אלדר הסופר שכתב את הספרים שייטת 13,
הדקר, ועוד.

עצוב מאוד היה לשמוע את תגובותיה של הצנזורית הראשית רחל דולב,
במקום להתייחס עניינית היא תקפה את מייק אלדר באופן אישי, ומייק
אלדר לא נשאר חייב לה ותקף אותה חבל"ז עד שהיא התכנסה בתוך עצמה
ושתקה עד לסוף הדיון פרט לאיזה הצעה שהיא הציעה שחייבים לעשות
סדר בכל מה שקורה עם הצנזורה.

מייק אלדר סיפר על הפגישה שלו עם אהרון ברק, נשיא בית משפט העליון
ודרש ממנו להסיר את הבושה ממערכת המשפט ולעשות סוף לפרשה האומללה
הזו ולקרוא לסדר את פרקליטות המדינה שנכון להיום בכל ערכאה משפטית
היא הפסידה.....

תזכורת לפרשה:
12. ח''כ איתן הקריא בכנסת קטעים שנאסרו לפרסום = מייק אלדר
http://rotter.net/forum/gil/5641.shtml#12
פרשת הספרים של אלוף משנה (מיל.) מייק אלדר

http://rotter.net/forum/gil/5641.shtml


מצ"ב מספר תמונות מהדיון !!




http://tinyurl.com/5a2yl לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:16   19.06.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. ח''כ איתן :'משרד המשפטים עושה שימוש לרעה במושג ביטחון'  
בתגובה להודעה מספר 12
 
ח"כ מיכאל איתן במליאה: "משרד המשפטים עושה שימוש לרעה במושג ביטחון המדינה"
8.6.2005

יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, ח"כ מיכאל איתן, חשף הערב בדיון במליאה קטעים שצונזרו מפרוטוקול ועדת החוקה בישיבה מיום 7 ביוני 2004, עקב חשש לפגיעה בבטחון המדינה. ח"כ איתן נקט בצעד זה, תוך שימוש בחסינותו, כדי לבטא את מורת רוחו מהחלטת פרקליטות המדינה לאסור פרסום הקטעים הללו, בנימוק שעל קטעים אלה חל צו איסור פרסום מבית המשפט המחוזי מתל אביב כבר משנת 1999.

מדובר בקטעים שבהם כלולה ביקורת של ח"כ איתן על החלטת הפרקליטות למנוע פרסום ספריו של אל"מ (מיל´) מייק אלדר בשל שיקולים בטחוניים.

במשא ומתן שהתנהל בין איתן לעו"ד שי ניצן מפרקליטות המדינה לפרסום הקטעים מהפרוטוקול, לבסוף הותרו לפרסום חלק מהקטעים אולם שניים מהקטעים נותרו חסויים.

"בועדה סיפרתי לחברים את האבסורד - אני רציתי לראות מה קורה כאשר מקלידים באינטרנט את המונחים "אלדר" ו"דקר" ותראו מה קיבלתי. את זה הם השאירו ואת מה שקיבלתי הם מחקו, כאילו האויב שלנו לא יודע להקליד בגוגל מייק אלדר ודקר" אמר איתן.

ח"כ איתן אמר כי החליט לנקוט בצעד זה "כדי לחשוף תופעה עגומה של הטלת צנזורה על פרוטוקול ועדת הכנסת". לדבריו מדובר ב"חלמאות" וב"אדיוטיות" משום שהקטעים שנפסלו הותרו לפרסום על ידי הצנזורה, שהיא הגוף המוסמך להחלטות מסוג זה, ואף פורסמו באתרי האינטרנט ובספרו של אלדר. עוד אמר כי משרד המשפטים עושה שימוש לרעה במושג "ביטחון המדינה".

"אני מאמין שזה מעשה חריג אבל אם לא נלחמים על החריג מקבלים סתימת פיות ושימוש בביטחון המדינה במקרים שהם לאו דוקא בטחוניים" אמר ח"כ איתן.
http://www.miki.org.il/miki/article.asp?newsid=1543



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:01   03.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. מבצע ''אחוות אחים''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.06.10 בשעה 20:55 בברכה, פילוביץ שחף
 
מכתב תשובה של מח"י - אלוף עמי איילון:

לוח זמנים מבצע חיפוש הדקר - "אחוות אחים 1 ו-2"

מכתב אישי למח"י - אלוף עמי איילון + נספח 1


______


2 ימים לרצח: ''יועץ עראפת שואל, האם פרס ינצח בבחירות''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5614&forum=gil&omm=447&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אספרסו
גולש אורח
   14:17   03.10.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. מכיר את מייק אלדר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   כמי שמכיר היטב את מייק אלדר, אני יכול לומר בוודאות
שמדובר שאדם שלא יפגע במשתמע או באופן ישיר בבטחון המדינה.
כל העליהום האובססיבי עליו של מערכת הביטחון, נובע רק מדבר אחד.
האיש שובר כללי משחק, אומר את דעתו, וכידוע את אלה הם רוצים לצנזר.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון כ''ח באדר תשע''ג    07:30   10.03.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. חיל הים: ''דקר'' הוטבעה על ידי הסובייטים, או כתוצאה מתקלה (*)  
בתגובה להודעה מספר 0
 
חיל הים: ''דקר'' הוטבעה על ידי הסובייטים, או כתוצאה מתקלה

בשבוע שעבר מלאו 45 שנה ליום בו הכריז שר הביטחון, משה דיין, כי הצוללת “דקר” ואנשי צוותה “אבודים”. שרידיה נמצאו לפני 14 שנה בקרקעית הים, “אבל השאלות על נסיבות טביעתה עוד פתוחות”, אומרים בארכיון המדינה.
היום מתיר הארכיון לפרסום 16 מסמכים שמתעדים את היעלמות דקר ואת החיפושים אחר הצוללת שהיתה בהפלגת אימונים בדרכה לחיפה. מעניין להיווכח שגם היום יש בפרשה הזו מסמכים חסויים שלא מותרים לפרסום במלואם. אחד מהם הוא דו”ח סודי שהגיש מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, לשר הביטחון דיין, ב-1 במארס 1968.

מהחומר שהותר לפרסום עולה, כי חיל הים הצביע על שלוש סיבות אפשריות לטביעתה של הצוללת. הראשונה "תקלה טכנית או שגיאת אנוש”; השנייה - “פעולה עוינת של הצי הסובייטי - אפשרות שלא ניתן לבטלה לחלוטין”; והשלישית: “התנגשות בכלי שייט אחר”.

המסמכים הנוספים שמפרסם ארכיון המדינה חושפים גם את סירובה של טורקיה לאפשר לישראל לסרוק את חופיה בחיפוש אחר הצוללת.

ב-2 בפברואר 1968 דיווח דניאל לאור, הציר הישראלי בנציגות ישראל באנקרה, כי הנספח הצבאי בנציגות פנה למטכ”ל הטורקי, וביקש את אישורו לסריקת חלק מהחוף הדרומי של טורקיה על ידי אניות חיל הים ומטוס של חיל האוויר הישראלי. הטורקים סירבו לאפשר לישראל לחפש את שרידי הצוללת, אך הסכימו לערוך חיפושים בעצמם. במברק ששלח לאור למשרד החוץ, הוא הציע כמה הסברים להתנגדות הטורקית. “מדובר באזור רגיש בין קפריסין לטורקיה, בו ריכזו לאחרונה כוחות אוויר, ים ויבשה לפלישה לקפריסין”, כתב. כסיבה נוספת ציין לאור: “סתם גאווה טורקית הנובעת מיומרה”.

בסופו של דבר, עם זאת, הטורקים ומדינות נוספות סייעו לישראל במבצע החיפושים הנרחב, כפי שפירט שר הביטחון, משה דיין, “החיפושים אחר דקר היו מבצע בקנה מידה בינלאומי, ללא תקדים”. דבריו מופיעים בפרוטוקול ישיבת הכנסת מיום 6 במארס 1968. באותו יום כונסה גם ישיבת ממשלה. רה"מ, לוי אשכול, נעל אותה וסיכם: “אשר יגורנו וחששנו בא. התכנסנו היום לאשר מתוך כאב: דקר וכל אנשי צוותה אינם”.

מקור: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1957789
.
.
.


http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות