וידאו: שוחררו לאחר מעצר שווא של חצי שנה; פרקליטות-משטרה  

אך מי יבדוק?? מי יחקור??

5. רפ''ק יוסי כהן התאבד או נרצח??
http://rotter.net/forum/gil/6816.shtml#5

56. בתאריך 4.9.05 כינס היועמ''ש מזוז ישיבה בפרשת פרינייאן
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6705&forum=gil&omm=56&viewmode=threaded

126. פראבדה/אתר הבקורת על התקשורת:''שתיקת אבירי שלטון החוק''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5403&forum=gil&omm=126&viewmode=threaded

________

איזה שופט בדימוס? איזה פרקליט בכיר בדימוס?
איזה קצין משטרה בכיר בדימוס?
http://www.global-report.com/a.php?c=gg&a=1832428&rc=il
2. מה הסתיר השוטר מס' 1?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6449&omm=2&viewmode=

-----------------

שלוש שנים אחרי שנחשד בניסיון לחטוף מטוס "אל-על", הערבי הישראלי תאופיק פוקרא מצא חברה שנאותה לקחת אותו הבייתה.

JERUSALEM (Reuters) - An Arab Israeli suspected of trying to hijack an El Al flight from Tel Aviv to Istanbul has denied he wanted to take over the plane or blow it up, an Israeli newspaper reported on Tuesday.
Witnesses said Tawfiq Fukra, 23, had a pocketknife when he assaulted a stewardess and tried to storm the cockpit during the November 17 flight before he was overpowered by guards.
He was detained by Turkish police after scuffling with sky marshals. Fukra told Ha'aretz newspaper that El Al marshals jumped him when he shouted at a stewardess.

"I didn't intend to hijack the plane. I didn't intend to blow it up, or cause it to crash into buildings in Israel," Fukra told the newspaper in a written reply to questions delivered by his attorney visiting him in Istanbul.

Turkish broadcaster NTV, citing police sources, reported that Fukra had intended to imitate the September 11 attacks on the United States by forcing the El Al pilot to return to Tel Aviv and fly into a public building.

Fukra acknowledged he had boarded the plane with a small penknife, but said his statements to police were made under duress.

"They threatened me and told me that they castrate anyone who doesn't cooperate. So I told them anything they wanted to hear," he said.

"They asked me 'Did you hijack the plane?' and I answered 'Yes'. They asked 'Did you want to blow up the plane over a building', and I replied 'Yes'. They said 'Just like in New York', and I said 'Yes'."

Israeli Prime Minister Ariel Sharon's office said last week that early inquiries into the incident indicated that it "was apparently terrorist."

Israel's Justice Ministry said last week it was preparing an extradition request for Fukra.

Fukra said his first flight out of Israel began with a humiliating interrogation at Tel Aviv's Ben Gurion airport.

He was tense and nervous and later became angry when a stewardess yelled at him, he said.

"I shouted back and the security guards pounced on me. I fell to the ground and I don't have any more memory of what happened," he wrote in his reply to Ha'aretz.

http://www.reuters.com/newsArticle.jhtml?type=worldNews&storyID=1806161

-------------------------------------------

Woof
חבר מתאריך 29.3.02
598 הודעות 26.11.02, 16:20

1. פרטים נוספים:
בתגובה להודעה מספר 0

פוקרא מהכלא הטורקי:
למדתי לטוס ב'וואלה!'

בראיון מהכלא מכחיש הסטודנט
הערבי כי ניסה לחטוף מטוס אל
על; "החוקרים לחצו, עניתי מה
שרצו לשמוע"; הביע רצון להישפט
בישראל; עורך דינו: הוא לא מבין
חומרת העבירות המיוחסות לו
"לא התכוונתי לחטוף את המטוס, לא לפוצץ
אותו ולא להתרסק על בניינים בישראל" -
כך טוען הסטודנט הערבי ישראלי, תאופיק
פוקרא, בראיון מהכלא באיסטנבול שבו הוא
עצור. פוקרא השיב על שאלות שהועברו לו
באמצעות עורך דינו ריאד אל-אניס, שביקר
אותו אתמול.

הסטודנט ממכללת ספיר שבנגב, בן 23,
עצור מאז יום ראשון שעבר, לאחר מה
שהשב"כ, אל על ומשטרת טורקיה הגדירו
כ"ניסיון חטיפה" של טיסת אל על מתל
אביב לאיסטנבול. לפי הוראת שופט הוא
נעצר ל25- יום ומוחזק בכלא "מטריס",
השמור בידי חיילים.

פוקרא תיאר את השתלשלות האירועים:
"בנמל התעופה בן גוריון עברתי השפלה.
חקרו אותי ובדקו אותי בגלל שאני ערבי.
זה הרגיז אותי. בטיסה הייתי עצבני. זאת
היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שטסתי.
לקראת הנחיתה קמתי. הדיילת צעקה עלי.
צעקתי עליה בחזרה ואז קפצו עלי השומרים
ונפלתי לרצפה, ואני לא זוכר יותר מה
שקרה באותו זמן".

בתשובה לשאלה אחרת הודה פוקרא, כי נשא
בכליו אולר קטן. הוא נשאל כיצד הכניס
את האולר למטוס, והשיב: "הכנסתי".
בתשובה לשאלה "האם החזקת את האולר בידך
כשהתווכחת עם הדיילת?", אמר פוקרא:
"אני לא זוכר כלום מאז. קפצו עלי
השומרים וזהו".

המאבטחים טענו כי כשהשתלטו על פוקרא,
הוא אמר שפעל בגלל סבל "אחיו"
הפלסטינים. ביחס לטענה זו השיב פוקרא:
"אני לא זוכר כלום מאותו הרגע ולא יודע
מה אמרתי".

הסטודנט אמר עוד, כי סיפר לחוקרים
הטורקים את מה שרצו לשמוע ממנו: "חקרו
אותי בין 7 ל10- חוקרים במשך יומיים.
הם לחצו עלי ואיימו עלי, ואמרו לי שמי
שלא משתף פעולה אתם, מסרסים אותו. לכן
עניתי להם מה שהם רצו לשמוע".

לדבריו, "שאלו אותי 'רצית לחטוף מטוס?'
- אז עניתי שכן. שאלו 'האם רצית לפוצץ
אותו על בניינים? '- אז אמרתי 'נכון'.
שאלו אותי 'כמו שעשו בניו יורק?',
אמרתי שכן. הם שאלו אותי 'היכן למדת
לטוס? מהאינטרנט?'. עניתי שכן. 'באיזה
אתרים?' אמרתי ב'וואלה!'".

"היחס כלפי סביר"

פוקרא הוסיף שהיה רוצה לחזור לישראל
ולהישפט בה. כמו כן, הוא הכחיש את
הטענה שלפיה ביקר לפני כן בנמל התעופה
בן גוריון: "זו היתה הפעם הראשונה
בחיים שלי שהגעתי לשדה התעופה".

לטענתו, הוא לא טרח לספר להוריו, לבני
משפחתו ולחבריו על כוונתו לנסוע
לטורקיה, מכיוון שבמסגרת לימודיו הוא
רגיל להיעדר מביתו, לשלושה שבועות בכל
חודש. עוד טען פוקרא, כי לא היה פעיל
או חבר בתנועה פוליטית וגם לא בארגונים
איסלאמיים. הוא אישר, עם זאת, כי היה
מעורב בפעילות למען הסטודנטים הערבים
במכללה.

הוא לא ידע להשיב אם בצוות שחקר אותו
בטורקיה היו גם חוקרים מישראל. לדבריו,
החקירות היו קשות, אם כי לא הוכה ולא
עבר עינויים. החקירות התנהלו בטורקית,
כשמתורגמן שנכח בחדר תירגם בעבורו את
השאלות לערבית ואת תשובותיו לטורקית.
מאז מעצרו הוא שוהה בתא אחד עם אסירים
מקומיים, ולדבריו היחס כלפיו סביר ולא
שונה משאר העצורים.

עו"ד ריאד אל-אניס, שאותו מינתה משפחת
פוקרא לייצג את בנה, טס שלשום בלילה
לאיסטנבול. נלווה אליו נציג המשפחה,
מוחמד פוקרא, שגם הוא עורך דין
במקצועו. הפגישה של השניים עם החשוד
הוסדרה על פי תיאום ובסיוע הקונסוליה
הישראלית בעיר, ולא לפני שהם נאלצו
לעבור מכשולים ביורוקרטיים רבים. זו
היתה פגישתו הראשונה של פוקרא עם
ישראלים מאז התקרית. נספח משטרת ישראל
בטורקיה, יום טוב צוריאנו, נכח ככל
הנראה בחלק מהחקירות, אך לא הזדהה.

אל-אניס - שסיפר שלפוקרא אין אפילו
רישיון נהיגה - אמר כי התרשם ש"תאופיק
לא כל כך מבין את חומרת העבירות
שמייחסים לו, ובגלל זה וגם בגלל
טענותיו שהופעל עליו לחץ, הוא הודה
באוזני החוקרים הטורקים במעשים שכלל לא
ביצע או שלא התכוון לבצע".

עורך הדין ציין, כי טרם קיבל לידיו
העתקים מחומר החקירה, ובכלל זה מההודאה
המיוחסת לחשוד. הוא מתכוון לבקש שפוקרא
יעבור בדיקות רפואיות כדי שרופא מוסמך
יעמוד על מצבו הבריאותי, והנפשי בפרט.

משרד המשפטים, שהודיע כבר כי יבקש
משלטונות טורקיה להסגיר את תאופיק
פוקרא כדי שיעמוד לדין בישראל, טרם
הגיש את הבקשה ולא נמסרו נימוקים לכך.
בשלב זה, המשרד מבקש מהטורקים "עזרה
משפטית" - העברת הממצאים וכל חומר אחר
הנוגע לחקירה.

מנגד הודיעו שלטונות טורקיה כי הם
יעדיפו שפוקרא יועמד לדין ויישפט
בארצם, וכי אם הוא יורשע וייקבע לו
עונש, ישקלו להעבירו לישראל לריצוי
עונשו.

בעיתון הטורקי "הורייט" נכתב אתמול, כי
התובע הכללי של טורקיה החליט להעמיד
לדין את פוקרא בבית משפט טורקי ולהגיש
נגדו כתב אישום באשמות פחותות יחסית,
שהעונש עליהן הוא בין שנתיים לחמש
שנים. אם הידיעה נכונה, משמעות הדבר
היא כי לתובע הכללי אין כוונה להאשים
את פוקרא בניסיון לחטיפת מטוס.

http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=0&id=313747

------------------------------------------

דנגע
חבר מתאריך 16.9.02
1532 הודעות 26.11.02, 14:31

"תוציאו אותי מהגיהנום הטורקי"

החשוד בחטיפת מטוס אל על מדבר מהכלא
תאופיק פוקרא:לא ניסיתי לחטוף המטוס.
10 חוקרים טורקים איימו שיסרסו אותי.
אני רוצה לעמוד לדין בישראל.
מסתמן:ישראל לא תבקש הסגרתו.

גבירותי ורבותי, תפסנו אותו. בן לאדן בידינו. בנובמבר 2002 הכריזו כותרות עיתונים ברחבי העולם שתאופיק פוקרא, צעיר בן 23 מהכפר בועיינה שבגליל, ניסה לחטוף מטוס אל על בטיסה מתל-אביב לאיסטנבול. בחקירתו במשטרה הטורקית הודה פוקרא ששנתיים קודם רצה לבצע פיגוע התאבדות אבל חשש שייתפס. הוא תיאר איך תיכנן את חטיפת המטוס מתוך כוונה להיכנס במגדלים גבוהים או להפיל את המטוס על נוסעיו לים.

מאוחר יותר, בבית המשפט הטורקי, טען פוקרא שההודאה נגבתה ממנו בכוח. הוא הורשע בטורקיה בניסיון לחטוף מטוס, ולפני חודש חזר ארצה. לאחר מעצר בן שלושה שבועות לצורך חקירה שוחרר לביתו.

בראיון ראשון מאז שחרורו הוא משחזר את האירועים שהובילו להרשעתו. אם מאמינים לפוקרא, כל ההסתבכות נעוצה באחת הדיילות, שלדבריו התנכלה לו רק מפני שהוא ערבי. עניין גרר עניין: פוקרא התרעם כלפיה, המאבטחים שמעו את חילופי הדברים ביניהם, התנפלו עליו, אזקו אותו והעבירו אותו לשלטונות הטורקים אחרי הנחיתה.

גרסתה של הדיילת, שירלי גל, בעדותה במשטרה, נחשפת כאן לראשונה, כמו שאר עדויות הנוסעים ואנשי צוות האוויר. אם להאמין לדיילת, פוקרא התנפל עליה כחצי שעה לפני הנחיתה, שלף חפץ כסוף, "סכין" לדבריה. גל דחפה אותו, צעקה ונמלטה למטבח. שני מאבטחים חשו לעזרתה.

האמת, כנראה, עודנה תקועה אי שם באמצע, בגובה 30 אלף רגל. האירוע התרחש סמוך לתא הטייס, אבל איש מהמאבטחים, מהדיילות ומהטייסים לא ראה מה קורה, גם לא נוסעים חשדניים ששוטטו במטוס. ברוכים הבאים לקווי ראשומון.

פוקרא משוכנע בגרסתו. ימים אחדים אחרי ששוחרר מהכלא הישראלי, חיוור, רזה ("במהלך החקירות של השב"כ רזיתי בשבעה קילו"), מוקף בבני משפחה, הוא מדבר בתערובת של עברית, ערבית וטורקית. "בשלוש השנים שהייתי בטורקיה למדתי טורקית. עכשיו הכי קל לי לדבר בטורקית", הוא אומר.


הדיילת שירלי גל. צילום: יהונתן שאול

פרק ראשון: המריא בלי מברשת שיניים
תאופיק פוקרא היה בן 23 כשעלה לראשונה בחייו על מטוס. הוא סיים ארבע שנות לימוד במכללת ספיר, ניסה להתמודד על ראשות ועד הסטודנטים ונכשל, עבד בבית אבות ברהט, שם גר בדירה שכורה וחלם, לדבריו, לתקן את העולם.

"הייתי פעיל בוועד הסטודנטים הערבים, לקחנו קורסים לסטודנטים חלשים, ערכנו מסיבות בחגים המוסלמים. החלום שלי היה לחזור אחרי הלימודים לבועיינה ולעזור לאנשים בכפר". חמישה מחבריו נחקרו במשטרה. כולם אמרו שהוא מעולם לא התבטא באורח קיצוני ולא סיפר להם דבר על רצונו לחטוף מטוס.

רק הסטודנט להנדסה מבועיינה, אדהם חמודה, אמר שבתקופה שקדמה לאירוע, פוקרא, "שלא היה אדם דתי, עישן אלכוהול וחיפש בנות", התחיל להתקרב לדת ולהתפלל במסגד, אם כי "לא הבחנתי בו בקיצוניות דתית או פוליטית. כמו כן לא דיברנו פוליטיקה בכלל", הדגיש חמודה. כששמע שפוקרא היה מעורב בניסיון לחטוף מטוס, סיפר בעדותו במשטרה, הופתע מאוד, "ולא רק אני, כל מי שהכיר אותו הופתע. לא עלה על הדעת כי תאופיק ינסה לעשות דבר כזה".

פוקרא אומר שהוא אכן מתפלל חמש פעמים ביום, "אבל זה לא אומר שאני מחבל. הרבה אנשים מתפללים. הקונסול הישראלי בטורקיה שביקר אותי בכלא שאל אם אני מתפלל. השבתי לו מה שאני אומר לך, אין קשר בין תפילות לבין פיגועים או חטיפות".

אחרי ארבע שנות לימודים החליט פוקרא לצאת לטיול הראשון בחייו בחוץ לארץ. "לפני שלמדתי במכללה עבדתי בבנין באשדוד, אחר כך למדתי ועבדתי במשך ארבע שנים, התעייפתי, רציתי לנוח". הוא בחר לטוס לאיסטנבול. "המשפחה שלי היתה שם ואמרה לי שזו עיר מאוד יפה, עתיקות, טופקאפי, הבוספורוס, ארמון הדולמבאחצ'ה, איה סופיה. יש הרבה אתרים יפים בעיר הזאת".

פוקרא טס לבד. "מה הבעיה עם זה? אני רגיל להיות לבד, כבר הרבה זמן לא גרתי עם הורי בבית, אין לי בעיה לטייל לבד, לעשות הכל לבד". מעוררת תמיהה אף העובדה שכאדם שמתקרב לדת הוא בחר לטוס לראשונה בחייו דווקא בימי צום הרמדאן. על זה עונה אביו, סאלח פוקרא: "גם אצלכם לא כולם צמים ביום כיפור. הוא לא דתי, הוא יכול לנסוע לכל מקום".

על ההכנות לנסיעה העידה במשטרה עמליה שמעוני מסוכנות איסתא באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע. לדבריה פוקרא שילם רק עבור הטיסה, וכשניסתה לשכנע אותו להוסיף סכום כסף לא גדול, רק 70 דולר, עבור שהייה במלון, הוא סירב ואמר לה שהוא מתכוון ללון באכסניה. הוא אף סיפר שיש לו חברים שלומדים בטורקיה. זה נשמע לה תמוה, אמרה שמעוני במשטרה, מפני שעד אז לא שמעה על ישראלים שלומדים בטורקיה. תשובת פוקרא: "רציתי לחפש אכסניית נוער זולה".

מצויד בכרטיס טיסה זול שעלה כ-200 דולר, הגיע פוקרא בשעת ערב מוקדמת לשדה התעופה. המתשאלת הבטחונית, קרן דלל, הבחינה שהוא נושא איתו רק תיק גב שחור קטן. היא התפלאה. נוסעים לחוץ לארץ, גם אם זה רק לסוף שבוע קצר באיסטנבול, לוקחים בדרך כלל מזוודות גדולות יותר. היא שאלה את פוקרא האם הוא לוקח איתו רק תיק קטן. הוא אישר שאלה כל חפציו. היא דיווחה לממונה עליה. אלה ההוראות.

ערבי עם תיקים חריגים בגודלם נלקח לתשאול נוסף. פוקרא, על פי עדותה, לא אהב את השאלות ושב ואמר שמתייחסים אליו באופן חריג רק מפני שהוא ערבי. הוא קוטלג בקטגוריה מחמירה אך לא מקסימלית והמשיך בהליכי הבידוק.

שלוש שנים אחרי האירוע פוקרא אינו מבין על מה היתה המהומה. "מה אני צריך כשאני נוסע לבד? רק שני זוגות מכנסיים ושתי חולצות, שלוש גופיות ושלושה זוגות תחתונים. אם הייתי צריך משהו נוסף יכולתי לקנות בטורקיה, יש שם הרבה בגדים. כל מה שהייתי צריך, לקחתי".

הבודקת הבטחונית, קרול-אן טרילסבק, החוליה הבאה בשרשרת הבידוק, העידה במשטרה שפוקרא לא לקח איתו תיק רחצה. עם תום הבדיקה, סיפרה לחוקריה, הוא חייך אליה חיוך רחב במיוחד. מלבד זאת לא היה שום דבר חריג בהתנהגותו. סאלח פוקרא: "הוא נסע בסך הכל לארבעה ימים. אצלנו הערבים אפשר להסתדר ארבעה ימים בלי מברשת שיניים".

פרק שני: הנוסע יהודה מתחיל לחשוד
במטוס ישב פוקרא במושב האמצעי בין הנוסע לסלי שול, עובד בגרבי דלתא בכרמיאל, לבין יהודה חדד, מובטל מאשקלון. איש מהם לא היה עד לאירוע עצמו. שניהם היו חשדנים, ערבי בטיסת אל-על נחשב בעיני הישראלי הממוצע לאדם חשוד.

שול ישב במעבר. בעדותו במשטרה סיפר שפוקרא היה פעלתן מאוד במהלך כל הטיסה. "שיחק עם כל מה שמסביבו,עם הכיסא אחורה קדימה, האוזניות, ביקש ממני להפעיל אותן, ביקש מים מהדיילת לפני ההמראה, הדיילת אמרה לו שאי אפשר לקבל מים לפני ההמראה והיא תביא לו אחריה, ובאמת כך היה. הוא קם כמה פעמים ללכת לשירותים. הביאו לו אוכל והוא לא אכל, רק כמה פירות. אחרי האוכל כולנו קמנו והסתובבנו קצת. אני הלכתי אחורה לדבר עם מכרים שלי ואמרתי שהבחור מאוד עצבני ויש משהו לא בסדר".

בעדותו במשטרה, שבפועל היתה יותר מופע של גזענות מאשר מסירת מידע, חדד כינה את פוקרא "מחבל". "איך שישבתי הרחתי שזה ערבי", העיד. "התחלתי לשאול אותו מאיפה הוא וזה היה בערבית. הוא דווקא הגיב בעברית ואמר שזה כפר בגליל ואמר את שם הכפר, אבל אינני זוכר.

אמרתי לו שידבר איתי רק בערבית ולא רציתי שישמעו במטוס שלא תהיה פאניקה. שאלתי אותו לאיפה, לאיזה מלון הוא נוסע באיסטנבול והוא אמר שלא לבית מלון אלא לאכסניה. שאלתי אותו איך הוא סידר לעצמו מהארץ אכסניה לטורקיה והוא התחיל להיכנס ללחץ ולעשות תנועות עצבניות ברגליים ואמר שהוא צריך לשירותים, ואז לחצתי עם היד שלי על הרגל שלו ואמרתי לו לא לזוז ושלא נעים להפריע לבן אדם השלישי.

"אני חשדתי", ממשיך חדד, "שאם הוא הולך לשירותים, אולי מישהו סייע לו בהכנסת נשק לשירותים לפני הטיסה וזה יכול היה לאיים על הטייס והאנשים. אני גם נזכר שלפני ההמראה הוא ביקש להסתכל במשקפת שלי. אמר שהוא רוצה לראות איך זה נראה, כנראה רצה לראות איזה בניין. כאשר המטוס כבר המריא באוויר או ממש לפני העלייה לאוויר הוא שאל אם כבר ממריאים ועניתי שעוד לא. הבנתי שהוא רוצה לעשות משהו עם בניין גבוה כבר בהתחלה, ולא סתם הוא ביקש את המשקפת. חצי שעה אני נלחמתי איתו שלא יקום לשירותים וכל זה בשקט. ואז הוא אמר שיש לו דם בפה ושהוא רוצה ללכת לשירותים לשטוף את הפה, אז ביקשתי ממנו לראות את הפה ואמרתי לו שהוא שקרן ושיישב בשקט".

חדד , שהיה משוכנע כי תפס בזה הרגע לפחות את קוזו אוקמוטו, ניסה לרמוז בשפת גוף לבחור שישב בסמוך שיש כאן מישהו חשוד. "הוא כנראה לא הבין וצחק. אז הרמתי את הקול שלי בערבית וגם אז הוא לא הבין". חדד התחיל להתרוצץ במטוס. הוא ניסה להיכנס לתא הטייס, אבל לא הורשה להתקרב לטייסים. הוא פנה לכיוון השני כדי לחפש מאבטח. צפייה בסרטי מתח לימדה אותו דבר או שניים על חטיפות מטוסים. כדי שלא יחשדו בו, אמר לחוקר, הוא ביקש מהדיילת כוס קפה. עם הקפה ביד הוא התחיל לחזור למושב שלו ואז שמע אזעקת חירום במטוס.

פוקרא צוחק למשמע התיאורים. "לא הייתי מתוח ולא שום דבר. הייתי רגוע. אחרי שזה קרה אנשים התחילו עם סיפורים, פתאום יש עדויות, כל אחד רוצה כותרת לעצמו. הייתי צמא, הגרון שלי היה יבש. פעם ראשונה שאדם עולה למטוס הוא מתרגש, זה לא קל לטוס באוויר, זה קצת מפחיד, היתה לי התרגשות. הדיילת ביקשה ממני לעבור מקום. אמרתי לה, 'למה, רק בגלל שאני ערבי? זה המקום שלי בכרטיס, אני לא אעבור'.

"אחר כך ביקשתי מים. הייתי בצום הרמדאן כל היום, בערב הייתי צמא, היא סירבה לתת לי מים ואז ראיתי שהיא הולכת וחוזרת ומפטפטת מילים לא מובנות, הבנתי שהיא מקללת אותי. היא ביקשה משני בחורים שישימו עלי עין, הם כל הזמן הסתכלו עלי, רק אחר כך הבנתי שהם מאבטחים. זה נתן לי הרגשה לא טובה. אחר כך הלכתי לשירותים ואז חילקו את האוכל. הדיילת אמרה לי, 'אתם לא אוהבים את האוכל?'. אמרתי לה, 'תיקחי את האוכל, אני לא רוצה, אני לא חיה, אני בן אדם'. היא לקחה את האוכל. ואז נשארה חצי שעה לנחיתה. הלכתי עוד פעם לשירותים".

בפרק השלישי: הדיילת משתוללת
על מה שקרה אחר כך יש רק שתי עדויות. זו של פוקרא וזו של שירלי גל. "כל אנשי צוות האוויר נחקרו", הודיע רב-פקד רפי נוריאל, ראש צוות החקירה ביחידה הארצית לחשיפת פשיעה בינלאומית חמורה במכתב לעירית קאהן, שהיתה אז מנהלת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. "מכנה משותף אחד עובר כחוט השני בכל האמרות, ולפיו איש מהם לא ראה את האירוע בעצמו ונודע להם רק אחר כך מפי הדיילת שירלי גל לאחר שהופעל זמזם המצוקה".

פוקרא מתאר את מה שקרה בקצרה. "הלכתי לשירותים, ביקשתי מהדיילת כוס מים. היא תפסה אותי בזרוע ואמרה לי 'תחזור למקום'. אמרתי לה, 'למה את מתנהגת אלי ככה, מה את רוצה', אנשים שמעו אותי מדבר ככה ותקפו אותי. אני פחדתי, ראיתי אש יוצאת מהעיניים של האנשים, לא התגוננתי, אמרתי לעצמי שאני לא יודע מה קורה, התפלאתי. קשרו אותי באזיקים, קשירה חזקה, שבועיים אחר כך כל העצמות שלי היו מרוסקות. הם יודעים לקשור טוב. על הרצפה כמעט התעלפתי. מישהו שם את הרגל שלו על הצוואר שלי. לא מספיק שקשרו אותי הוא גם לוחץ ולוחץ. מה הוא חשב, שאני אברח לו החוצה?".

בעדותה במשטרה, ארבעה ימים אחרי האירוע, היתה גרסתה של שירלי גל שונה. היא היתה הדיילת של מחלקת העסקים, פוקרא ישב באחד המושבים הראשונים של מחלקת התיירים, בסמוך לעסקים. .

כ-40 דקות אחרי ההמראה, אמרה לחוקר נוריאל: "הגיע נוסע ממחלקת תיירים, שעכשיו אני יודעת ששמו תאופיק פוקרא, נעמד באמצע מחלקת העסקים במעבר בין שני המושבים והסתכל קדימה בכיוון דלתות תא הטייס. ביקשתי ממנו לחזור למחלקת התיירים למקומו. במהלך הטיסה עברתי למטבח האמצעי של מחלקת התיירים לקחת דבר מה והארוחה כבר כמעט הסתיימה. ואז תאופיק שאל אם אפשר לפנות לו את המגש. הבינותי, על פי מבטא כבד שהיה לו, שהוא ערבי. אמרתי לו שהדיילים מגיעים מיד''.

"בשלב זה הודיע הכלכל ברמקול על 30 דקות לקראת נחיתה וביקש מן הנוסעים להתארגן לקראת הנחיתה. כחמש דקות לאחר מכן, כאשר אני מכינה את המטבח לנחיתה, הופיע תאופיק במטבח שלי במחלקת עסקים וביקש כוס מים. ביקשתי ממנו לחזור למקומו כי אני לפני נחיתה והדיילים במחלקת תיירים כבר ידאגו לו. בשלב הזה לא היה בידיו שום דבר''.

"ואז הוא פסע לעברי והושיט את ידו, ואחז בחוזקה בזרועותי למעלה לכיוון הכתף. אני עוד חשדתי שזה אקט של הטרדה מינית, ואז הוא הרפה מזרועי הימנית עם ידו השמאלית והוציא מאזור גופו האחורי או מהצד חפץ כסוף והבנתי שזה סכין. דחפתי אותו לאחור ובזמן שדחפתי אותו צעקתי, 'מה אתה עושה' או 'מה קורה לך', לא זוכרת בדיוק. רצתי לכיוון המטבח האמצעי של מחלקת התיירים. בשלב הזה כאשר רצתי ראיתי את המאבטח אריאל מגיע מולי לכיוון המחבל, ואני הגעתי למטבח האמצעי ולחצתי על כפתור המצוקה והודעתי לקברניט שיש חטיפה מקדימה. אני התיישבתי במטבח האמצעי ורעדתי, ואז הצוות הגיע והביאו לי מים".

כשנשאלה גל מדוע סברה שהחפץ הכסוף הוא סכין, ענתה: "קשה לי לתאר את החפץ ולא הספקתי להתבונן על מידותיו וצורתו. רק ראיתי חפץ כסוף וזה ישר יצר בי אינסטינקטיבית את החשד שזו סכין".

בפרק הרביעי: כוס מים והרבה מהומה
המאבטח אריאל מישור אמר בעדותו לחוקרים הטורקים ש"השתלטנו על מישהו שקרא בשפה הערבית 'אתם הרגתם את האחים שלי והיום הוא המוות שלי'. הפלנו אותו, קשרנו אותו ומצאנו סכין באורך של חמישה סנטימטרים. את כל החפצים מסרנו למשטרה". ממש באלה המילים.

בינואר 2003 אמר הכלכל משה ורטהיים לרב-פקד נוריאל שפוקרא ביקש ממנו מים לפני ההמראה "וגם קיבל, לא הבחנתי אז במבטא חריג כלשהו והכל נראה לי רגיל". הוא נתקל בפוקרא בשלב ההנמכה. "אני הייתי במטבח האחורי ביותר ואז נוכחתי באזעקה שמצביעה על מצוקת איש צוות". הוא מיהר לקדמת המטוס, שם ראה את גל יושבת במטבח האמצעי המומה. הוא שאל מה קרה והיא אמרה לו שהיה ניסיון חטיפה. "ראיתי את המאבטחים ליד תא הטייס כאשר תאופיק היה על הרצפה, שרוע על הבטן והמאבטחים מעליו".

הקברניט דורון גולדבלט כתב לנוריאל שהוא "שמע חבטה מאזור הגאלי הקדמי, קול אנחה או קריאה של דיילת 'מה אתה עושה' ועוד רעשים וחבטות מאחורי הדלת. אחת החבטות היתה חזקה במיוחד, על דלת הקוקפיט. מיד לאחר מכן נדלקה נורת הטלפון האדומה. הרמתי את הטלפון ושמעתי את הדיילת שירלי גל מדווחת, 'יש ניסיון השתלטות על המטוס'. קמתי מיד ונעלתי את דלת הקוקפיט בעזרת שני הבריחים. עופר המשיך להטיס את המטוס ואני טיפלתי באירוע. הכנסתי קוד חטיפה בינלאומי ודיווחתי שאנו במהלך נסיון השתלטות עוינת על המטוס".

שלוש דקות אחר כך הודיע הכלכל לקברניט שהמאבטחים השתלטו על פוקרא וכי אין נפגעים. גולדבלט ביטל את מצב החירום וביקש עדיפות בנחיתה.

פוקרא טוען שרוב העדויות מופרכות. "לא צעקתי שום דבר על האחים שלי. יש לי שלושה אחים ושלוש אחיות וכולם חיים, אף אחד במשפחה שלי לא מת, אף אחד לא חסר, זה הסיפור שהם תיכננו".

יכול להיות שרצית לנקום? לא על מה שקרה לאחיך אלא על מצב הפלשתינים.
"אני לא רציתי לנקום באף אחד. למדתי במכללה, לא היתה לי בעיה עם אף אחד אף פעם, אפילו תיק במשטרה לא היה לי, הכל שקר. הם עשו משהו והרגישו שעשו טעות חמורה אז איך הם יכולים להמשיך עם הסיפור הזה. עם שקרים". פוקרא אכן מעולם לא הורשע, אולם על פי חוות הדעת של נוריאל, כפי שנשלחה לקאהן והוצגה בבית המשפט בישראל שדן בהארכות המעצר של פוקרא, נפתחו לו שני תיקים.

ב-96' נרשם לחובתו היזק במזיד לרכב. התיק נסגר מחוסר ראיות. ב-98' נפתח לו תיק על תקיפה. פוקרא נחקר והודה במעשה, אך התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. פוקרא: "אני זה שהתלוננתי על יהודי. בסוף התיק נסגר".

היו עדויות שפנית לכיוון תא הטייס.
"איזה שקר. הם הרביצו לי, נפלתי ואז הם אמרו שניסיתי לתפוס את הדלת של תא הטייס. זה שקר".

חדד טען שהכל היה מתוכנן ואפילו ביקשת ממנו את המשקפת שלו כדי לאתר בניין גבוה.
"זה שקר מוחלט. גם אנשי הביטחון הטורקים שאלו אותי את אותה שאלה. לא היה ולא נברא".

מה עם הסכין? על פי כמה עדויות הדבקת אותו לחגורה כדי להסתיר אותו.
"זה לא סכין, זה קוצץ ציפורניים. כשיצאתי לטיול החלפתי מכנס, לא ידעתי שיש לי את הקוצץ במכנס, לא החבאתי אותו, הוא היה בכיס של המכנסיים. חבל שלא תפסו את זה בשדה התעופה, הייתי במתקן בדיקה והכל יצא נקי".

פרק חמישי: אקספרס של מצות
לא הכל היה נקי אחר כך. התיאורים של פוקרא מהחקירה ומהכלא הטורקי נשמעים כמו גרסה עדכנית של הסרט "אקספרס של חצות". "ככה זה באמת היה, כמו בסרט", אומר פוקרא. "ירדתי מהמטוס עם אזיקים, מלווה בשוטרים טורקים. בחיים שלי לא ראיתי אנשים כאלה, ענקים, גבוהים. קשרו לי את העיניים, לקחו אותי אני לא יודע לאן, למקום מתחת לאדמה עם דלת חשמלית ומצלמות. אמרתי לעצמי, אני מפה לא אצא בחיים, אני אמות כאן".

שני חוקרים דיברו בערבית, חמישה אחרים עמדו בצד וייעצו להם בטורקית. "הם אמרו לי: 'תספר לנו איך רצית לחטוף מטוס'. אמרתי להם: 'מה? על איזה מטוס אתם מדברים?', אמרו לי: 'המטוס שאיתו הגעת'. אמרתי להם שבאתי לטייל בטורקיה, לא לחטוף מטוס. הם אמרו לי: 'אנחנו רואים שאתה לא רוצה לדבר, אנחנו נדע איך להוציא ממך את המילים בכוח וגם במוח, אנחנו נאנוס אותך, נתפוס לך את הביצים שלך ונרסק אותן, נחשמל אותך, נרביץ לך, נעשה לך דברים שאתה יודע ולא יודע, יש לנו את כל השיטות שבעולם. כל כלי התקשורת בעולם מדברים על מחבל שניסה לחטוף מטוס, איך נצא קטנים מול העולם ולא נוציא ממך אף מילה?'".

פוקרא אומר שבמשך יומיים הוא התעקש על הגרסה הנכונה - הוא טס לטייל, נקלע לסכסוך עם הדיילת. "הם אמרו לי: 'את זה תגיד למשפחה שלך'. נתנו לי לאכול רק קצת חלבה, וגם זה אחרי יומיים. שוטר ליווה אותי לכל מקום, אפילו לשירותים. יומיים לא יכולתי ללכת לשירותים, מי יכול לעשות משהו כששוטר צמוד אליו? אחרי יומיים הם הפשיטו אותי, שמו אותי על השולחן ואחד החוקרים התחיל להתפשט ואמר שהוא יאנוס אותי. זה השלב שבו שאלתי אותם מה הם רוצים לשמוע. לא נשברתי כשהם נתנו לי מכות, אבל האמנתי שהוא באמת יאנוס אותי, הם אמרו לי שהם לא מכירים את אלוהים. ואז הם התחילו לשאול אותי שאלות. על כל דבר אמרתי כן ובסוף חתמתי על מה שהם רצו".

בהודאה שלו אמר פוקרא שהוא החליט לעשות מעשה עצמאי בלי קשר לארגון כלשהו. כבר לפני שנתיים חשב לבצע פיגוע התאבדות במחאה על הסבל שנגרם לתושבי השטחים, הוא אף רצה להיות שאהיד מתוך כוונה לגבש את המוסלמים. התוכנית לא יצאה לפועל מפני שפוקרא חשש להיתפס. פיגועי ה-11 בספטמבר, הוא אמר לחוקרים הטורקים, היו נקודת מפנה ומודל לחיקוי.

בחקירה סיפר איך הערים על הבודקים הבטחוניים בשדה התעופה והצליח להכניס את הסכין למטוס, איך עשה שיעורי בית, בדק היכן יש מגדלים גבוהים בתל אביב ואסף נתונים באינטרנט על ניווט מטוסים. לדבריו הוא תקף את הדיילת, אבל כשהתחילה לצעוק פנה אל דלת הטייס וניסה לפתוח אותה, אלא שאז תקפו אותו המאבטחים. "שמתי לי למטרה לחטוף את המטוס ולהיכנס במגדלים. אם לא הייתי מצליח בביצוע תוכניתי תכננתי להפיל את המטוס לים".

פוקרא השבוע: "לא היה לי עורך דין שם, לא בא לי בראש שום דבר, בטח לא לבקש עורך דין. אחרי שחתמתי על ההודאה שנגבתה ממני בכוח הובאתי לבית משפט. השוטרים אמרו לי שאם אשנה בבית משפט את הגרסה שלי, המתרגם לא יתרגם את מה שאני אומר ואז השוטרים ייקחו אותי בחזרה לחקירה".

מבית המשפט נלקח פוקרא לכלא מטריס. "הייתי שם שמונה ימים בצינוק. אסיר שהיה בצינוק לידי ביקש ממני כסף. לא נתתי לו, הוא שרף עיתונים וזרק עלי, הצינוק שלי התמלא בריח של עשן, לא יכולתי לנשום, דפקתי על הדלת, צעקתי 'תוציאו אותי מכאן', אף אחד לא בא, רק אחרי כמה זמן העבירו אותי לצינוק אחר".

אחרי שמונה ימים הועבר פוקרא לכלא קרטל, שם ביקרו אותו אביו, סאלח פוקרא ועורך דינו הישראלי, ריאד אניס. פוקרא אומר שהתנאים בקרטל היו קשים אף יותר מאשר במטריס הידוע לשמצה. "לא היה חלון, בחוץ ירד שלג, רעדתי מקור, קיבלתי רק שמיכה אחת, עכברים הסתובבו בתא, פיתחתי דלקת ריאות עם חום גבוה''.

"אחרי שבוע העבירו אותי לצינוק אחר, שם היו בקיר שני כבלים חשמליים. אין שם מה לעשות, לא קיבלתי עיתונים או ספרים, אפשר רק לישון כל היום''.

"בצינוק לידי היו שני הומוסקסואלים שבילו ביחד כל הלילה וישנו ביום. אני רגיל לישון בלילות. אחר כך העבירו אותי לחדר של שוטרים שעברו עבירות. הם שנאו אותי. הם אמרו שהם לא אוהבים את הערבים בגלל שבגדנו בטורקים ב-1917 כשעשינו הסכם עם האנגלים. הם רצו שאני ארחץ להם כלים. אמרתי להם, 'אני אמות כמו משוגע בצינוק, אבל לא אעשה לכם ניקיון'".

פותח בשביתת רעב
כדי להיחלץ מחבורת השוטרים הודיע פוקרא שהוא פותח בשביתת רעב. "הסוהרים אמרו לי שעל פי החוק הטורקי מי שעושה שביתת רעב מאריכים לו את תקופת המאסר. פוקרא החליט לוותר על התענוג, אבל פתח בשביתה פרטית, ללא הצהרה רשמית. "שתיתי רק מים עם מלח במשך כמה ימים. הסוהרים לא היו טובים אלי יותר מהאסירים", הוא אומר, "כולם שנאו אותי שם".

אחת לכמה חודשים הובא פוקרא לבית המשפט. כתב האישום הוגש חמישה ימים אחרי שנעצר. על פי הנטען בו פוקרא רצה להפיל את המטוס מעל תל-אביב אולם בגלל חלוקת האוכל לא יכול היה לבצע את תוכניתו. כחצי שעה לפני הנחיתה הוא הלך לשירותים, הוציא את האולר שהיה דבוק לחגורה והלך לכיוון תא הטייס, תפס את הדיילת שהתקדמה לעברו ואחרי שנמלטה ממנו בצעקות השתמש בכוח כדי לפתוח את תא הטייס מתוך כוונה לנהל את הטיסה בעצמו. אז הוכרע על ידי המאבטחים.

פוקרא לא הוסגר לישראל. חוק ההסגרה הטורקי אינו מאפשר הסגרה של מי שביצע עבירה בשטח האווירי הטורקי. רק עד אחד מטעמו הגיע להעיד בטורקיה, נוסע תושב נצרת, שהעיד שהטיסה עברה בצורה שקטה, הוא לא חש שנוסע אלים השתלט על המטוס וניסה לבצע חטיפה. כל שאר העדויות נשלחו לבית המשפט כפי שניתנו במשטרה בישראל. החוקרים הטורקים לא ביצעו חיקורי דין בארץ.


מעצרו של פוקרא בטורקיה, לאחר הנחיתה. צילום: אי-פי

פרק שישי ואחרון: ותודה שטסתם איתנו
בפברואר 2004 שוחרר פוקרא מכלא קרטל אחרי 16 חודשים, אבל נאסר עליו לצאת מגבולות טורקיה עד תום המשפט. "ואז לקחו אותי לבית סוהר של משטרת ההגירה, שם הייתי חודש ימים, אכלתי רק לחם וזיתים. כשקניתי בשר בכסף שלי התברר שהוא מקולקל ולקיתי במחלת מעיים. הרופאה הרוסייה בבית החולים שאליו נלקחתי אמרה בטורקית מה קורה, מרעילים אותו עם האוכל הזה. אמרתי לסוהרים: 'הבנתי מה שהיא אמרה, אבל לא אעשה לכם כלום'. כל העולם זרק אותי".

בחודש מרס, שנה וחצי אחרי שהגיע לטורקיה, הצליח פוקרא סוף סוף לטייל באיסטנבול. "שכרתי חדר ליד הבית של עורך הדין שלי וכל היום טיילתי. עיר יפה איסטנבול. אכלתי דגים על הבוספורוס, הייתי באיה סופיה, בטופקאפי, בדולמבאחצ'ה".

ב-8 בספטמבר ניתן גזר הדין בבית המשפט הפלילי הגבוה באקירקוי. פוקרא הורשע בניסיון לחטוף מטוס ונידון לשנת מאסר אחת. מאחר שכבר ישב בכלא 16 חודשים התאפשר לו לצאת מיד מטורקיה. אבל אז התברר לו שצרותיו לא תמו. אל-על סירבה להטיס אותו בחזרה לארץ, גם חברות תעופה טורקיות לא הסכימו שפוקרא יעלה על המטוסים שלהן. בהתערבות חבר הכנסת אחמד טיבי ניאותה חברת התעופה הירדנית להטיס את פוקרא לעמאן ומשם לתל-אביב.

"11 ימים הייתי במתח עד שעליתי על מטוס. ישבתי בבית של עורך הדין שלי. הוא אמר לי שאם המשטרה תתפוס אותי אני אחזור לכלא. לא העזתי לצאת החוצה. עכשיו אני זהיר. בטיסה לא הסכמתי לאכול עם סכין ומזלג מברזל, רציתי סכין ומזלג מפלסטיק כדי שאף אחד לא יחשוד בי שאני הולך לחטוף מטוס. לא קמתי לשירותים, לא זזתי מהמקום כל הטיסה, פחדתי לנשום".

בארץ התלאות לא הסתיימו. פוקרא נעצר מיד עם הגיעו לשדה התעופה ונלקח לחקירות. "לפחות חוקרי השב"כ נתנו לי להתקשר למשפחה שלי. החוקרים הטורקים גם את זה לא נתנו לי. כאן גם לא קיבלתי מכות". במשך 21 ימים הוא נחקר. "אמרו לי שיעמתו אותי עם הדיילת, בסוף עימתו אותי רק עם המאבטחים. הם אמרו לי את מה שאמרו בחקירה, אני צעקתי עליהם 'שקרנים'".

ארבע פעמים הובא פוקרא להארכת מעצר. המשטרה טענה שהוא מסוכן לבטחון הציבור ושלומו, אחרי שניסה לבצע מגה פיגוע. עורך דינו, אניס, אמר ש"האדם המסוכן הזה שכל העולם פתוח בפניו לא רצה לברוח ולהישאר בטורקיה, הוא רצה לחזור". אניס אף הביע את חששו שפוקרא ייחקר בצורה כזאת עד שלא תהיה לו ברירה אלא להגיד "מודה אני". העונש על נסיון חטיפת מטוס בארץ הוא 20 שנות מאסר.

לפני שבוע שוחרר למעצר בית למשך שבועיים. עו"ד אניס מאמין שלא יוגש נגדו כתב אישום. "ממשלת ישראל לא תרצה לאותת לטורקים שהיא לא סומכת על שיקול דעתם ושופטת אדם שכבר נעצר ונשפט שם". גם פוקרא מאמין שהפרשה מאחוריו. "אתחיל את חיי מחדש, אחזור ללימודים, אתחתן, אוליד ילדים. אם לשב"כ היה משהו הכי קטן נגדי הם לא היו משחררים אותי למעצר בית. עכשיו, אחרי שלוש שנים, אני סוף סוף רגוע".

המטה למען א"י טען כי עשרות שוטרים נקטו באלימות והתעללו במפגינים. המטה הכין עדויות רבות על עבירות השוטרים ושלח תקציר, ואולם ראש מח"ש לא מינה כל חוקר וסרב לקבל את כל העדויות. במקום זה הוא סגר את כל תיקים החקירה מחוסר ענין לציבור. מנגד, הפרקליטות הגישה לפחות 17 כתבי אישום נגד מפגינים המואשמים באלימות נגד השוטרים בכפר דרום.

"זוהי שערוריה שאין גדולה ממנה" אומר אביעד ויסולי, יו"ר המטה למען א"י, "כאשר נגד אזרחים מגישים כתבי אישום בגין אלימות נגד שוטרים ואילו נגד עשרות שוטרים אשר מכים ומתעללים באזרחים בניגוד לכל חוק, משקרים בבתי משפט, בודים ראיות ועוברים עשרות עבירות פליליות, שבירו מחליט שבכך "אין ענין לציבור". ויודגש: לא מדובר בחוסר אשמה, לא מדובר בחוסר ראיות. מח"ש יודעת כי יש ראיות למכביר על העבירות של השוטרים, ולהיפך – היא עוצמת במכוון את עיניה ומסרבת לקבל אותן. מח"ש, המורכבת רובה ככולה משוטרים בחופשה, הפכה למחלקה לכחש ולחיפוי על שוטרים עבריינים, והיא כשלעצמה מהווה תרמית על הציבור. רק משטרים דקטטוריים אפלים מקיימים מחלקות כאלה לחיפוי על פשעי השוטרים בפרקליטות המדינה. אנחנו לא רק נערער על הסגירה הסיטונית והשערורייתית הזו של התיקים נגד שוטרים אלימים ועבריינים, אלא גם נדרוש כי ייסגרו מיידית כל התיקים הפליליים נגד המפגינים בכפר דרום. מן הראוי שהכנסת תבטל את הפארסה המשפטית והחוקית המכונית מח"ש."

---------

ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
54523 הודעות 11:10 01.11.05

אישום: שוטר תקף את אשתו, בזמן שטילפנה למוקד 100

המחלקה לחקירות שוטרים הגישה הבוקר כתב אישום נגד שוטר בגין תקיפה של בת זוגו ואיומים עליה. מכתב האישום עולה שהשוטר תקף את האשה לפני כשבוע בביתם, ואיים עליה תוך כדי שהתקשרה להתלונן עליו במשטרה.

ערוץ 2: במזכר שהועבר לראש מח"ש מופיעה עדות של שוטר, לפיה שקים של תמלילי שיחות של אפל נשרפו ונקברו באתר צומת ירקונים

משטרת ישראל שרפה חומר ראיות רב בפרשת דודי אפל וקברה אותו ללא תיעוד, כך דווח הערב בחדשות ערוץ 2. ממסמכים שחשפה כתבת הערוץ, סיוון רהב-מאיר, עולה כי אחד החוקרים במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), העונה לשם צוק, העביר לראש מח"ש דאז, ערן שנדר, מזכר ובו עדות של השוטר אדי גוטמן על שריפת כמויות גדולות של תמלילי האזנות סתר הנוגעים לדודי אפל.

לשון הדיווח במזכר: "גוטמן כיוון אותנו לאתר צומת ירקונים, למקום השריפה, וזיהה בוודאות את האתר. הוא הצביע על 'חורבה' סמוכה ומסר כי לאחר שסיימו לשרוף את התמלילים זרקו את השרידים ב'חורבה'".

צוק ממשיך בתיאור עדותו של גוטמן: "הוא מסר כי מדובר במספר רב של שקים. הם העמיסו מספר רב של שקים על הג'יפ עד כדי שהיה צורך לקפל את המושב האחורי. הג'יפ היה דחוס".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה, כי מדובר בהעתקי תמלילים. עם זאת, הדבר לא מצויין במזכר שהעביר צוק לשנדר. דודי אפל, הנאשם במתן שוחד, מתכוון לעתור בקרוב לבג"צ בדרישה לבדוק את הגילויים החדשים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3173035,00.html

הכתבה,

בכיר במח"ש הורשע בהטרדה מינית
מכתב האישום שהוגש נגד אבי ורצברגר עולה כי הוא נהג להטריד מינית מתמחה במשרד וביצע מעשה מגונה באחרת. הוא צפוי לרצות ששה חודשי מאסר, שיומרו בעבודות שירות
כתב ynet

אבי ורצברגר, לשעבר ראש זרוע האכיפה הארצית במחלקה לחקירות שוטרים, הורשע אתמול (יום ב') בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית של עובדות ממשרד המשפטים. ורצברגר צפוי לעונש מאסר של ששה חודשים, שיומר ככל הנראה בעבודות שירות, ועונש מאסר על-תנאי.

ההרשעה הושגה בזכות הסדר טיעון במסגרתו הודה ורצברגר בעבירות שיוחסו לו. שופט בית משפט השלום בירושלים, חיים לי-רן, אישר את הסדר הטיעון ונתן לו תוקף של הכרעת דין.

ורצברגר נעצר בסוף חודש ספטמבר שעבר, לאחר שארבע עובדות במח"ש התלוננו שתקף אותן מינית.

בכתב האישום שהוגש נגדו נטען כי במהלך השנים 1999-2000 נהג ורצברגר להטריד מינית מתמחה במשרד והציע לה הצעות בעלות אופי מיני.

לפי כתב האישום, ורצברגר נהג להגיע למשרדה של המתמחה בתדירות גבוהה, לשאול אותה על חייה הפרטיים, נישואיה וחיי המין שלה, ולספר לה על חייו האישיים. כל זאת, כשהוא גורם לה להבין שהוא מעוניין באינטרקציה מינית.

באישום נוסף מתואר כיצד ורצברגר ביצע מעשים מגונים בעובדת נוספת שהתמחתה במשרד: הוא הסיע אותה לביתה, נגע ברגלה וליטף את שערה. לאחר שהיו שניהם בביתה של המתמחה, החל ורצברגר לחבק אותה. הוא הצמיד את גופו לגופה, נישק את צווארה ומישש את חזהּ מעל חולצתה.

(22.11.05, 10:52)

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר הבוקר 6 חודשי עבודות שירות על יאיר
בינדר בן 27 שתקף וניסה לאנוס צעירה תושבת תל-אביב.
לפני כ-7 חודשים עקב בינדר אחרי הצעירה, פרץ לביתה והתחבא מאחורי דלת
חדרה. כשנכנסה לבית תקף אותה וניסה לאנוס אותה. לאחר שהזעיקה את אחיה
לעזרה, הוא תקף והיכה גם את האח.

בית המשפט עיכב עם זאת את ביצוע העונש וקבע כי בינדר יישאר במעצר כדי
לאפשר לתביעה להגיש ערעור על גזר הדין.

========

עקרב שחור
חבר מתאריך 24.6.02
7992 הודעות יום שלישי, כ''ג בחשון תשס''ז 10:59 14.11.06

1. אם אני לא טועה הבחור
בתגובה להודעה מספר 0

עקב אחר הצעירה ואכן התחבא מאחורי הדלת,
אך הוא תקף בטעות את אחותה שדומה לה.
הבחורה צעקה והאח שהיה בבית הגיע לחדר
והחל קרב שבמהלכו הצליח הבחור לברוח אך
מפתחות מכוניתו נפלו לו בחדר.
כשהמשטרה הגיע הם מיד בדקו מי מזמין פורץ
מכוניות וכך תפסו אותו.
לתדהמתם של השוטרים הבחור הוא איש שב"כ.

=======

על פירטי המקרה הוצא צו איסור פירסום

http://news.nana.co.il/Common/GeneralModules/Ticker/PopUp.asp?ServiceID=126&ArticleID=407742&FromList=1

=======

כתבה מחודש אפריל 2006

(וידאו 1:47 דקות)
http://news.walla.co.il/?w=/1/806832&tb=/i/5923669

אני מצרף 4 תגובות מתוך הכתבה שעשויות לעניין.

תגובה 19
תגובה מאת: שוחד

שוחד
שוחד - תבדקו למי אח של הבעל מסר את המעטפה ( 23,000 $ ) בפרקלחטות ) -
אני לא סתם מדבר!!!.
מדוע המדינה שילמה עבור טיפול פסיכולוגי /נפשי לילדים 4,600 ש"ח.
האם לא מגיע להם ...

את הפרטים שלחתי למבקר המדינה ושמות בפרקליוןת שלקחו את המעטפה...
נראה האם גם משרד המבקר נקי?

והשופט ברק דואג רק להמשך הקדנציה שלו ...

----

תגובה 20
תגובה מאת: גל

יכול להיות
לא צריכים להאמין לכל דבר..
אני ראיתי תראיון בטלויזיה ויכול להיות דבר כזה.. ולכל מי שאומר שהיו עוד הרבה מקרים של סגירת תיקים בפרקליטות ..
אז תדעו שהיו מקרים של תלונות שווא שהפרקליטות לא סגרה
והאמא לימדה את הילדים איך להציג אונס..
אני אישית מכיר סיפור על ילדה שנאנסה
והיא עד היום משותקת ומזועזעת מאותו המקרה
אז לפי דעתי אם כבר קרה משהו ולא זיעזע אותם (לפי הכתבה והתמונות ) נדמה לי שמשהו פה קצת מסריח..
אבל צריך לחכות לעתיד ולראות מה יהיהו פני הדברים..
אגב גם אם הילדים לא נאנסו עובר עליהם דבר מחריד שהם צריכים להחליט מי יותר טוב בשבילם ובגיל כה צעיר באמת שקשה לעבור לצד אחד ולהיות קונקרטי בצורה בלתי ניסבלת

---

תגובה 21
תגובה מאת: אחות של הילדים בכתבה

אנו בנותיו של האב מנישואים קודמים
אני לא מאמינה איך נותנים לאישה חולת נפש
שהיתעללה בנו במשך 10 שנים
שהיתה רבה עם אבא שלי כי הוא בא לראות אותנו
איך סירבה שאנחנו נבוא אליו וכשהגענו לביקורים היא היתה עושה פרובוקציות כדי שנלך ונעזוב את הבית

איך פקידות בסעד לא שואלות אותנו מי הוא אבא שלנו ואיך הוא מתנהג

הם ניתקו אותנו שנתיים מהאחים שלנו המסכנים שאני לא מקנא במה שהם עוברים

אבא שלנו הוא האבא הכי טוב בעולם

ולכל המתלהמים אני יכולה להגיד שמחר גם הנשים שלכם יתלוננו עליכם תלונות שווא

אבא אנחנו איתך אוהבים אותך

ימותו הקנאים

----
תגובה 22
תגובה מאת: ל19

אני אשמח להביא למודעות הציבור את נושא השוחד
אם תזדהה
פשוט לא להאמין איך נשים משקרות מתעללות בילדים ומקבלות גיבוי מלא מפקידות הסעד
יש ברשות האב קלטת שהאם צילמה עם הילדים כאשר היא תוקפת את הבן ומתעללת בו

שתי האחיות מיוגוסלביה שהגיעו לארץ לאחר שנמלטו מבעליהן המכים לפני 30 שנה, כלואות במתקן של משטרת ההגירה וממתינות לגירוש

משטרת ההגירה עצרה שתי אחיות מיוגוסלביה, בשנות ה-60 לחייהן, שמתגוררות בישראל 30 שנה ללא היתר חוקי. במשטרת ההגירה אומרים שהן השוהות הלא חוקיות הוותיקות ביותר שנתפשו עד כה. נגד השתיים הוצאו צווי גירוש.

יוליאנה ויליאצ'יק בת 67 נעצרה בשבוע שעבר ברחוב, כשעשתה את דרכה לעבודה כמנקה באזור תל אביב. ביום שבת נעצרה גם אחותה, אנה טופולסקי בת 60. שתיהן מוחזקות במתקן של משטרת ההגירה בחדרה.

הנשים הגיעו לישראל ב-1975 ונכנסו באשרת תייר. ויליאצ'יק סיפרה היום, כי היא ואחותה ברחו מבעלים שיכורים שנהגו להכות אותן. בעלה אף שבר את האף שלה. "מהבוקר בקבוק וודקה, שיכורניקים. לא עובדים", סיפרה בעברית רצוצה, ואמרה שזו גם הסיבה שלא נולדו להן ילדים. "לקחנו יד ביד וברחנו כמו זוג יונים לסוף העולם".

ב"סוף העולם" מצאו השתיים אפשרות לעבוד ולהתפרנס. הן שכרו דירה באזור שליד חולון, ועבדו בניקיון. רק פעם אחת שבו למולדתן לביקור קצר, בשנת 1980, כדי לראות מי מקרובי המשפחה עדיין בחיים. במשך השנים מתו הוריהן ואחיותיהן. "רק אנחנו נשארנו. אנחנו ואלוהים", אמרה ויליאצ'יק. לפי הידוע להן, גם בעליהן אינם עוד בחיים. לדברי ויליאצ'יק, אין להן חברים, לא בישראל ולא ביוגוסלביה. "לה יש אני ולי יש היא", אמרה.

עוכב גירושן של אחיות ששוהות בארץ 18 שנה
יום שלישי, 11 באוקטובר 2005, 17:30 מאת: צבי הראל רותי סיני, הארץ

השתיים, שהגיעו מסרביה, שוהות בארץ באופן לא חוקי. בשבוע שעבר נעצרו על-ידי משטרת ההגירה שמבקשת לגרשן

בית המשפט המחוזי בתל אביב אסר היום בצו ארעי להרחיק מהארץ שתי אחיות, בשנות ה-60 לחייהן, אזרחיות יוגוסלביה לשעבר (כיום סרביה), שאמורות היו להיות מגורשות מישראל, לאחר ששהו בה 18 שנה, באופן לא חוקי. הצו הארעי של השופט תקף עד לדיון במעמד נציגת המדינה.

משטרת ההגירה התכוונה לגרש את יוליאנה ויליאצ'יק, בת 67 ואת אנה טופולסקי, בת 60, מבלי שניתנה להן הזדמנות להתארגן ולהסדיר את זכויותיהן הסוציאליות מהמעסיקים הישראלים, אצלם עבדו בעבודות משק בית.

פרקליטן של השתיים, עו"ד עמאר מדלג', טען בנימוקי הבקשה, כי מרכז חייהן הכלכלי נמצא בארץ והן מבקשות, בין היתר, להסדיר את מעמדן ולמצות את זכויותיהן הסוציאליות אצל המעסיקים. עוד נכתב בבקשה, כי השתיים הועסקו בארץ במשך שנים בניצול נוראי, וכי מדובר במקרה הומניטרי חריג, שבהתאם לו יש להעניק להן אשרת קבע בישראל, בשל העובדה שהן נמצאות בארץ 18 שנה ברצף - ואין להן משפחה במולדתן.

ויליאצ'יק נעצרה בשבוע שעבר, בעת שעשתה את דרכה לעבודה כמנקה באזור תל אביב. ביום ראשון נעצרה גם אחותה, אנה טופולסקי. השתיים מוחזקות במתקן משטרת ההגירה בחדרה.

האחיות הגיעו לישראל ב-1987 עם אשרת תייר. ויליאצ'יק סיפרה כי ברחו מבעלים שיכורים שנהגו להכות אותן. "מהבוקר בקבוק וודקה, שיכורניקים. לא עובדים", סיפרה בעברית רצוצה ואמרה שזו גם הסיבה שלא נולדו לשתיהן ילדים. "לקחנו יד ביד וברחנו כמו זוג יונים לסוף העולם", הוסיפה.

(אילוסטרציה)העליון דחה ערעורו של טל דינר, שהיכה עובד מסין, ונידון ל-15 חודשי מאסר. ביהמ"ש אישר את קביעת המחוזי, לפיה השוטר שיקר

בית המשפט העליון דחה היום את ערעורו של טל דינר, שוטר במשטרת ההגירה, שפצע קשה עובד זר מסין. דינר הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל וכן פיצוי של 10,000 שקלים שישלם לעובד. בית המשפט העליון אישר את קביעת המחוזי, לפיה השוטר שיקר במהלך חקירותיו ובעדותו במשטרה.

בגלי צה"ל דווח, כי האירוע החל כשדינר הגיע לדירה בתל אביב, בה שהו מספר עובדים זרים מסין, על מנת לעוצרם. במקום החל להתפתח ויכוח, לאחר שהשוטר חטף את דרכונו של אחד העובדים וסירב להחזירו. כשהעובד פנה לקבל את דרכונו, שלף השוטר סכין מחגורתו, דקר את העובד ועזב אותו כשהסכין נעוצה בבטנו. האיש פונה לבית החולים במצב קשה, שם הוא נזקק לניתוח דחוף, במהלכו גם נכרת כיס המרה שלו.

דינר ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון וביקש לזכותו, בטענה שפעל מתוך הגנה עצמית. שלושת שופטי בית המשפט העליון דחו היום את טענותיו, ופסקו, כי "מדובר בשוטר בתפקיד הגורם נזק גופני רציני לאדם תמים. האינטרס הציבורי ושיקולי ההרתעה חיוניים מאוד בתיקים מהסוג הזה. העונש אינו חמור כלל, ועיקר נוכח הנסיבות בהן מדובר על שוטר המופקד על שלום הציבור ואכיפת החוק, אשר עבר על החוק ומסכן את הציבור".

http://news.walla.co.il/?w=/1/816014

כל חייל עשירי בצה"ל השתמש בעבר בסמים. זאת לעומת שיעור מעשנים של 7.9% שנרשם לפני שנתיים. כך עולה מסקר, שנערך לאחרונה ביוזמת אגף כוח האדם (אכ"א) בצה"ל, ומתפרסם מחר (יום ה') בעיתון "במחנה". כשליש מן החיילים שהתנסו בעישון סמים הצהירו, כי המפגש הראשון שלהם עם הסם היה במהלך שירותם הצבאי.

צה"ל בודק בשנים האחרונות באופן שיטתי את נתוני השימוש בסמים בקרב חיילי החובה, בבדיקות שנערכות עם תום שירותם בצה"ל. מן הבדיקות עולה כי אין הבדל בנתוני השימוש בסמים בין חיילים לחיילות, וכי שיעורי השימוש בסמים זהים גם בין חוגרים לקצינים בשירות חובה.

עוד עולה מהסקר, כי 1.4% מבין כלל חיילי החובה בצה"ל סיפרו כי השתמשו בסמים בבסיסים שבהם הם משרתים. מרבית המשתמשים שייכים ליחידות פתוחות של תומכי לחימה. 75% מקרב הנשאלים העידו, כי מדיניות הצבא לגבי שימוש בסמים הרתיעה אותם. שיעור דומה של נסקרים דיווחו כי נחשפו במהלך שירותם לפעילות הסברה של מפקדים בנושא סמים, אך רק מחציתם דיווחו כי ההסברה הועילה.

חיילי החובה המשתמשים בסמים מתפלגים באופן הבא: מריחואנה – 68.5%, קוקאין וקראק – 8.7%, וחומרים כימיים – 13%-14%.

(04.12.02, 22:36)

בעקבות הנתונים מכינים צה"ל והרשות הלאומית למלחמה בסמים תוכנית מיוחדת לטיפול בחיילים המשתמשים בסמים

צה"ל והרשות הלאומית למלחמה בסמים מכינים תוכנית מיוחדת לטיפול בחיילים שמשתמשים בסמים. בקול ישראל דווח, כי ברקע לתוכנים ממצאים לפיהם יותר מרבע מהמתגייסים השתמשו בסמים במהלך שירותם. במחקרים שביצעו הגופים נמצא, כי יש קשר ישיר בין שימוש בסמים ובין נסיונות התאבדות.

הרשות הלאומית תנסה לעודד חיילים לפנות לייעוץ באגודת אל-סם במהלך החופשות מהצבא תוך הקפדה על חשאיות. לצד זאת, תוגבר ההסברה בקרב תלמידים לפני גיוס.

סקר של משרד החינוך מגלה ש-6% מהנוער בארץ לקח אקסטזי, ו-4% קוקאין. גם אדי הדלק וגז המזגנים נשארים גבוה בטבלת הצריכה

ממצאי סקר של מנהל חברה ונוער במשרד החינוך מצביעים על כך ש-15% נבהי הנוער מעשנים מריחואנה וחשיש ו-43% מהם שותים אלכוהול. 65% מבני הנוער מכירים לפחות ילד אחד המשתמש בסמים במקום מגוריהם.

הסקר נערך בשנה שעברה וכלל 4,622 תלמידי כיתות ח', י', ו-י"א, ומטרתו הייתה גיבוש והפעלה של תכנית נגד אלימות, סמים ואלכוהול.

8% מהתלמידים עישנו מריחואנה, ועוד 8% שאפו גז צחוק או נטלו כדורי שינה או הרגעה. מהסקר שהתפרסם ב"מעריב" עולה גם, כי 6% מהתלמידים לקחו אקסטזי, 5% משתתמשים ב-LSD, ו-4% בקראק או קוקאין.

5% אחוזים מבני הנוער דיווחו כי לקחו כדורי מרץ, שיעור זהה סיפר כי השתמש בפופרס (סם פיצוציות המיועד להסנפה), ושאף גז מזגנים או אדי דלק.

51% מבני הנוער הנשאלים הסכימו עם הקביעה שבעיית השימוש בסמים ביישוב בו הם מתגוררים היא קשה. 43% מהתלמידים סיפרו כי שתו יין בחודש שקדם לעריכת המחקר, ו-40% אחוזים שתו בירה.

17.5 אחוזים מהציבור בישראל מאמין שאנשים נכים ובעלי מוגבלויות מהווים מטרד וסכנה לחברה. כך עולה מסקר מכון גיאוקרטוגרפיה, שנערך בקרב 500 משתתפים, והתפרסם היום (שני) באתר nrg.
הסקר נערך עבור נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים לרגל היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות. נציבת השוויון לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים, ד"ר דינה פלדמן, אמרה כי "יש עדיין קבוצה גדולה מידי של אנשים בציבור הישראלי השבויים בסטיגמה בלתי נסבלת כאילו אנשים עם מוגבלות הם מטרידים ומסוכנים".

"תפיסת עולם פטרונית"
רק 57 אחוזים מהציבור מאמינים שנכים יכולים להקים משפחה. כמו כן, 83 אחוזים חושבים שאנשים עם מוגבלות יכולים ליהנות מפעילות תרבותית, אולם 64 אחוזים בלבד מאמינים שנכים תורמים לפעילות שבה הם משתתפים.

רק 56 אחוזים מהציבור מאמינים שנכים יכולים להשתלב במסגרת חינוכית רגילה, ו-52 אחוזים מאמינים שהם יכולים להשתלב בעבודה. 31 אחוזים בלבד סבורים שאנשים עם מוגבלות יכולים לתפקד באופן עצמאי. רק 59 אחוזים מאמינים שנכים ראויים להעדפה מתקנת. זאת, למרות ש-69 אחוזים חושבים שנכים ראויים לפטורים והנחות מיוחדות.

67 אחוזים מהמשתתפים בסקר הכירו או נחשפו לאנשים עם מוגבלות כלשהי. במגזר החרדי והדתי מספר האנשים, שמכירים אנשים עם מוגבלות, גדול אף יותר. המספר קטן יותר בקרב עולים חדשים ובקרב אנשים שמשתכרים מעל עשרת אלפים שקלים בחודש.

מרבית המשיבים טענו כי הכירו אנשים עם מוגבלויות בשל קשרי עבודה, קשרים חברתיים וקשרים משפחתיים. רק 18 אחוזים אמרו כי הכירו נכים במקומות ציבוריים, יחסי שכנות, לימודים או צבא.

המשך
המחקר מצביע גם על ירידה בגיל הממוצע שבו מתנסים הישראלים בשימוש בסמים. כיום, נטען במחקר, נלווה לחגיגות בר-המצווה הניסיון הראשון בסמים. כך נטען כי בני נוער רבים בגילאי 12-13 מתנסים בשימוש בסמים. כמו כן נטען כי כמעט מחצית מבני הנוער (49.4%) בגילאי 12-18 התנסו בשתיית אלכוהול.

מנסחי המחקר גם משרטטים פרופיל של המשתמש בסמים קלים בישראל: גבר, בגילאי 25-34, רווק, חילוני ששירת בצבא ומוצאו אשכנזי. ניסיון לאפיין את פרופיל התלמיד המשתמש בסמים מעלה את הנתונים הבאים: מדובר בזכר חילוני, הלומד בבית ספר ששייך לזרם הנוער בסיכון בשכבות גיל גבוהות יחסית. המשתמש הינו בן למשפחת עולים קטנה, בה ההורים התגרשו, נפרדו, או שאחד מהם נפטר.

עוד עולה מהדוח כי תלמידים במשפחות המוגדרות כבעלות מצב סוציו-אקונומי גבוה, מדווחים יותר על עישון סיגריות, שתיית משקאות אלכוהוליים ושימוש בסם מסוג קנביס. לעומתם, תלמידים ממשפחות המוגדרות בעלות מצב סוציו–אקונומי נמוך, מדווחים על שימוש רב יותר בסמים אחרים.

מסרים כפולים
אבל למרות שהשימוש בסמים הקלים הפך לנפוץ יותר, התושבים בישראל מגלים אפס סבלנות כלפי המשתמשים. ממחקר נוסף שערכה הרשות למלחמה בסמים, עולה כי 88 אחוז מהציבור בישראל סבור שיש להחמיר או להחמיר מאוד עם צרכני סמים. רק 11 אחוז מצדדים בהקלה בענישה כלפי המשתמשים. בקרב הצעירים הנשאלים, 15% סבורים שיש להקל ראש בענישה על שימוש בסמים קלים.

בית המשפט המחוזי בנצרת מותח ביקורת חריפה על המשטרה, ומורה לה להוציא
את השר לשעבר גונן שגב מאגף ההפרדה בבית הסוהר, ולהתיר לו לצאת לחופשות סדירות.

גם המחיר הוא לא מה שהיה. אם בעבר מנה בתל אביב עלתה לא פחות מ-500 שקל, היום אפשר למצוא מנה אפילו ב-200 שקל".

השפעה אנטי חברתית
אנשי סצינת הלילה בעיר מציינים סיבות שונות לעלייה המטאורית בצריכה של הסם, שהפך לחברתי למרות השפעותיו הממכרות מבחינה נפשית והדיכאון שמגיע לאחר מכן.
"הקוקאין התאים מאוד לאווירה במועדונים בשנה האחרונה", סיפר השבוע ב', בעל מועדון אלטרנטיבי בתל אביב. "המוסיקה מתאימה לאפקט של הסם. ההמתנה בתור לשירותים, שם אתה יכול לראות ולהיראות. הדיבור סביב הקוק גורם לתחושה שהשוק מוצף לחלוטין. האופוריה של האקסטזי, שהיה סם המועדונים לפני חמש שנים, כבר לא מתאימה לסצינה של היום ולירידה בפופולריות של מוסיקת ההאוס".
גם סם החגיגת, שהיה מאוד פופולרי בשנה שעברה, תרם את חלקו לעליית קרנו של הקוקאין. חלק מהבליינים שקנו את החגיגת כאבקה בקפסולה שאפו אותו לאפם בדומה לדרך הצריכה הנפוצה של הקוקאין. כך סיגלו צרכני סמים מזדמנים, בהם גם תלמידים בתיכון, את ההסנפה כאמצעי צריכה מקובל. לא כולם מבינים שמדובר בחומר מסוכן הרבה יותר.
לדברי ב', הרבה אנשים שהשתמשו בצורה חוקית בחגיגת, עוד לפני שנכנס לפקודת הסמים, חשו שאם זה בטוח להשתמש בו אז מה כבר יכול להיות בעייתי בלצרוך את המקור. "בהחלט קיימת ירידה בגיל המשתמשים, וזה נכון לגבי כל סם, אבל הקוקאין הוא הדבר החם", מצהיר ב' בנחרצות. "יש אנשים שלוקחים אותו כבר שנים. עכשיו הגיע דור חדש שגילה אותו בפעם הראשונה. הקוקאין נקשר לצורת בילוי של כמה אנשים יחד, בבית או במועדון, אך למעשה יש לו השפעה 'אנטי חברתית'. הסם הופך אותך לפחות פתוח וליותר ביקורתי. הוא אמנם מחדד את החושים, אך המשתמש מתרכז בעיקר בסביבה הקרובה".
כך או כך, ב' אומר כי המשתמשים החדשים צורכים חומר הרבה פחות טוב והרבה פחות נקי מבעבר.

צפוף בשירותים
פקד ירון בן דוד וסנ"צ יואב דוד. "הסם שדרג את עצמו" כדי להשיג היום מנת קוקאין בתל אביב המשתמשים אפילו לא צריכים לכתת את רגליהם אל הרחובות האפלים שבדרום העיר. יודעי דבר מספרים על סוחרי סמים שמגיעים אל הצרכן עד הבית ומוכרים מנות קוקאין על מפתן הדלת. ממש "טייק אווי". הבליינים בוחרים אם לצאת למועדון עם חברים או להתחלק בחומר בבית.
"היום זה פשוט נהיה 'מאגניב' להיכנס עם כמה אנשים לשירותים ולהסניף קוק. המטרה היא שיידעו שאתה עושה את זה, שידברו על זה", אומרת צ', בליינית תל אביבית שעובדת במועדונים בעיר כבר כעשר שנים. "כל אחד שיוצא היום למועדונים רוצה להיות חלק מהחבורה שאותה מזמינים להריץ שורות בשירותים".
לדבריה, חלק מההתמכרות החדשה היא להייפ שמסביב ולריטואל של הכנת השורות בכרטיס אשראי וגלגול שטר הכסף.


"ממילא אנשים שותים יחד עם זה כמות גדולה של אלכוהול, כך שהם לא נהנים מהאפקט עצמו", היא אומרת.
גם צ' מספרת שכיום ניתן לראות את הסם גם במסיבות רייב (מסיבות מוסיקה אלקטרונית המוניות) ואצל אוכלוסיה אמידה פחות. "אנשים דוחפים קוקאין לאף בלי חשבון ובלי להשאיר כלום למחר. הצריכה של הסם הזה הפכה פשוט חזירות לשמה", היא אומרת.
היא מתארת בר תל אביבי מפורסם שחלק מההילה סביבו היא בגלל התור מהבר ועד לשירותים: "גברים ונשים נכנסים לתאים יחדיו ללא הפסקה. הייתי בבר לפני כמה שבועות עם החבר שלי ובגלל שלא היו תאים פנויים נכנסנו להשתין ביחד. כשיצאנו כולם שאלו אותנו למה לקחנו קוק בלי להזמין אף אחד. כבר לא חושדים באונס, רק קוק".
ד', מארגן מסיבות בסצינת חיי הלילה של הגייז, מסביר למה גם בקרב הקהילה התחביב המסוכן הזה הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר: "אחד מה'יתרונות' של הקוקאין הוא שהוא סם מאוד מיני. מסיבות הגייז ידועות במתירנות המינית שלהן והקוקאין הולך עם זה מצוין".
למרות שלדברי ד' צריכת הסמים באופן כללי ירדה מאוד בתקופה האחרונה בסצינה, הם עדיין מככבים במסיבות האפטר פארטי (מסיבות הבוקר המוקדמות). "אצלנו במסיבות סם ה'ספיישל קיי', הקטמין, חזק יותר בגלל מחירו הזול יחסית. אבל ברור שלקוקאין אין תחליף".

18 אלף מנות סם
סנ"צ דוד וממלא מקום ראש מחלק סמים בימ"ר, פקד ירון בן דוד, אומרים כי ב-90 אחוז מהמקרים הקוקאין מגיע לארץ בצורת אבקה. בשאר המקרים הוא מגיע כנוזל או מוספג בבגדים. לרוב, המשלוחים מגיעים דרך אירופה, בעיקר מהולנד, מגרמניה, משוויץ ומבריטניה.
לדברי סנ"צ דוד, לעיתים המשלוחים מועברים דרך כמה מדינות באירופה בכדי להסתיר את ארץ המוצא המקורית; זאת בגלל שבמדינות רבות קיימת מדיניות בדיקה מדגמית של חבילות המגיעות ממדינות המזוהות עם סמים. יבוא ישיר מתבצע בדרך כלל באמצעות בלדרים.
לפי נתוני המשטרה, עד חודש נובמבר השנה נעצרו בתל אביב והמרכז בלבד 136 סוחרים ומשתמשים הקשורים בעסקאות קוקאין בלבד. בידיהם נתפסה כמות קוקאין טהור שממנה ניתן להפיק כ-18 אלף מנות סם. כמו כן נתפסו עוד 67 ק"ג קוקאין בחו"ל שהמבריחים שלו, עבריינים ישראלים, ייעדו חלק ממנו גם לשוק המקומי. כיום נחקרות בימ"ר מספר פרשיות יבוא סמים מחו"ל בכמות של כמה מאות ק"ג וכ-10 אחוזים מתוכם יועדו לישראל.
סנ"צ דוד: "ללא ספק הקוקאין הוא כבר לא סם לעשירים בלבד, הוא ירד לעם. אם בעבר אפשר היה להשיג קוקאין רק באופן ייחודי, דרך כל מיני בלדרים בחדרי חדרים, היום הקוקאין הגיע לכספומטים ברחובות ומשם למועדונים. זה מצביע על עלייה בצריכה. להערכתנו, מה שגרם לעלייה הן העובדות שצריכת הסם הפכה לטרנד ושמחירו ירד באופן דרסטי".

ההפך מהרואין
על פי נתוני הימ"ר, סוחר סמים מכין מנת קוקאין במשקל שנע בין 0.9-0.8 גרם, ולעיתים גם במשקל של כחצי גרם. מחירי המנות נעים בין 200 ל-500 שקל - תלוי בהיצע, במיקום ובאיכות הסם. כך, למשל, בדרום תל אביב אפשר למצוא מנות ב-200 שקל, כאשר בצפון העיר המחירים עדיין יכולים להגיע ל-500 שקל. כמו בכל עסק, לקוח קבוע ומוּכר שקונה כמויות גדולות יחסית מקבל גם הנחות משמעותיות.
לדברי דוד, למשחק נכנסו גם משתמשים הרבה יותר צעירים. אם עד כה משתמשי קוק היו בני 25 ומעלה, הרי שממש בתקופה האחרונה כבר נעצרו נערים ונערות בני 16 בלבד. "הסם הזה נכנס השנה לאוכלוסיות חדשות שכלל לא השתמשו בו קודם", הוא אומר. "כבר קרה שעצרנו מישהו שביד אחת קנה קוקאין וביד השנייה החזיק הרואין - סמים בעלי השפעות הפוכות. אם בעבר ההפצה של הסם היתה סולידית, הרי שהיום הסם ירד לתחנות הסמים הרגילות. הסם פשוט שדרג את עצמו.
"אנו מודעים לעובדה שהסם הפך לנפוץ מאוד במסיבות ובמועדונים. היום, מי שמתכנן להגיע למסיבה עושה הזמנה שבוע מראש ומגיע למקום כבר 'מאורגן ומסודר'. גם שיטות ההברחה משתכללות ללא סוף. לראיה, הפרשה האחרונה שאותה חשפנו השבוע בגשר הזיו, כאשר מי שייבא את הסם בבקבוקי יין הוא אדם לכאורה נורמטיבי וללא עבר פלילי".
על פי חוברת מחירי הסמים של המשטרה, המקום היקר ביותר לרכוש בו קוקאין הוא בירושלים, שם המחיר הממוצע למנה נע בין 300 ל-400 שקל. בצפון הארץ המחירים נעים בין 200 ל-450 שקל.
להערכת המשטרה, רוב העבריינים הכבדים המממנים עסקאות סמים גדולות הם בעיקר מתחום ההימורים ורואים בקוקאין השקעה כספית טובה יותר מאשר עיסוק עיקרי. אנשי הימ"ר כמעט שלא פועלים בתוך המועדונים עצמם, אלא בעיקר מתמקדים במבריחים ובסוחרים הגדולים.
בינתיים, התופעה ממשיכה להתפשט בעיר, ובסוף השבוע הקרוב, מעריכים במשטרה, "יחגגו" המשתמשים סילבסטר לבן במיוחד.

הסכנות: דיכאון, פגיעה בלב, מוות
למשתמשי הקוקאין מספר דרכים לצרוך את הסם, כשהנפוצה שבהן היא ההסנפה - כלומר: שאיפת הסם דרך הנחיריים ואיברי הנשימה. בסלנג נקראת הפעולה "הרחה קרה". באופן זה השפעת הסם מתחילה תוך כחצי דקה, כאשר התחושה הראשונית היא של צריבה או תחושת הקפאה של אזור האף. נהוג לשאוף בין 0.5 ל-1 גרם. תופעה של אף מגורה, כפי שקורה למשתמשים קבועים, נובעת מהידבקות האבקה לריריות הפנימיות.
שלוש דרכים נוספות לצרוך את הסם הן בבליעה - כך שבדרך כלל המשתמש בולע את מנות הסם תוך ערבוב עם נוזל כלשהו. מריחה - הנחת הסם במקומות שונים: על החניכיים, מתחת ללשון, בתחתית העפעפיים או על איברי המין. דרך נוספת היא הזרקה לוורידים.
הקוקאין יוצר תלות נפשית ולא פיזית. כאשר השפעתו פוחתת המשתמש חש אי נוחות, קשיים בריכוז ובמחשבה, רוגז, דיכאון ועייפות. הדיכאון ממריץ את המשתמש לשוב ולהשתמש בסם, ועם הזמן הוא מגדיל את המנה כדי לקבל את האפקט הרצוי. במקרים קיצוניים עולות במשתמש מחשבות אובדניות, כאשר לא מעט מהמכורים מימשו אותן. כמו כן, קיימת סכנה של מנת יתר העוצרת את פעולת הלב ועלולה לגרום למוות.

http://www.tam.co.il/30_12_2005/chdashot1.htm

בית המשפט המחוזי בנצרת לא ראה שום בעיה בזה
ואישר לשגב לצאת לחופשה

לאחר מספר פעמים בעבר בהן הוציא פטור מהשירות הצבאי בשל היותו תלמיד ישיבה, שכח מרדכי, בן 21, לבצע את ההליך הקבוע, ונעצר על-ידי לוכדי העריקים. מה שהתחיל כטעות ביורוקרטית, הסתיים לטענתו בהתעללות בין כותלי הכלא הצבאי, שבו גולח זקנו נגד רצונו.
מרדכי נשפט ל-28 ימי מאסר בעקבות עריקתו. בתחילה נכלא בכלא 4 בצריפין, ולאחר מכן הועבר לכלא 6 בעתלית. בכלא החדש שובץ מרדכי לפלוגה א', שהכלואים בה משמשים כשומרים ותורנים בכלא, ושם נשלח לעבודה במטבח.

"באחד הימים הראשונים לשהותו בכלא", מספרת אמו, "הגיע אליו סמל המחלקה, ואמר לו שבעקבות ביקור של קצין משטרה צבאית ראשי, כל החיילים שאין להם אישור לגדל זקן מחויבים להתגלח". לדבריה, מרדכי הסביר שהוא דתי-חרדי, והראה את הפיאות ואת הכיפה הגדולה אשר לראשו, אך הסמל הכניס אותו למשרד, ואמר לו שההוראה חלה על כולם.

לטענתה, מרח הסמל את פניו של בנה במשעי, משחה כימית המשמשת להסרת שיער פנים, והוריד את זקנו. "מרדכי סיפר שהפנים צרבו לו, ובאותו רגע רצה לקבור את עצמו מרוב בושה והלם", אמרה האם, "אבל הסמל איים עליו שיכניס אותו לכלא לתקופה ארוכה, ולכן לא התנגד בכוח".

לאחר האירוע התלונן החייל בפני רב הכלא, ונפתחה חקירה לבירור נסיבות הסרת הזקן. מפקד הכלא סגן-אלוף אייל, שהוא בעצמו רב בהכשרתו, הגיע למסקנה כי הגילוח לא בוצע בכפייה פיזית. מתחקירו עלה כי הסמל לא מרח במו ידיו את המשחה על פניו של החייל, אלא רק אילץ אותו באיומים למרוח אותה בעצמו.

החוויה הצה"לית היחידה
הוחלט להעמיד את הסמל לדין, ונגזרו עליו שבעה ימי מאסר על תנאי. אך מרדכי עצמו מכחיש את מסקנות התחקיר. לדברי אמו, הם ניסו לשכנע אותו שהוא בעצמו מרח את המשחה על פניו, אבל הוא מתעקש שהסמל הוא שמרח את המשחה.

לאחר האירוע רק גברה כוונתו של מרדכי לעזוב את הצבא. הוא פנה לקצין בריאות הנפש ולרופאים צבאיים כדי שיורידו לו את הפרופיל הרפואי, ויאפשרו לו להשתחרר מצה"ל.

"הוא טרם שירת יום אחד, וזאת החוויה היחידה שלו מצה"ל", אמרה האם והוסיפה כי המפקדים אמרו לו שמותר להם לעשות דבר כזה, כי הוא לא קיבל אישור לגדל זקן. "איך עושים דבר כזה לחייל דתי בצבא של המדינה היהודית?", שאלה האם בצער.

גורמים בצה"ל הוסיפו כי החייל כתב מכתב למפקד הבסיס בו הודה כי מעולם לא הופעל נגדו כוח, וכי בכלא קיימת הקפדה על זכויות ושמירת כללי הדת. אך לטענת החייל, הוא כתב את המכתב תחת לחץ וממשיך לטעון כי מפקדו גילח לו את הזקן בכוח.

יעקב סגל ויצחק כהן הודו בעסקת טיעון בגניבת רימוני הלם,
כדורי רובה וציוד צבאי נוסף, אותם מכרו תמורת אלפי שקלים

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר אתמול עונשים של 22 חודשי מאסר על שני
שוטרי מג"ב שהורשעו בסחר בנשק, בגניבה ובהוצאת מידע מהמרשם הפלילי שלא כדין.
השניים, יעקב סגל ויצחק כהן, הודו בעסקת טיעון בגניבת רימוני הלם,
כדורי רובה, מחסניות וציוד צבאי נוסף, אותם מכרו תמורת אלפי שקלים לפלסטינים.

סגל וכהן הופללו לאחר שמכרו נשק ותחמושת לסוכן ערבי שהפעילה המחלקה
לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים, שחשפה את הפרשה בחודש יוני האחרון.
הסוכן פנה אל השניים וביקש לרכוש אמצעי לחימה, והם נעתרו לבקשה.

שוטרים היכו גבר שחור בניו אורלינס עד זוב דם
שוטרים לבנים היכו גבר בן 64, שהתנגד למעצר, גם לאחר שהוכנע. השוטרים, שבטוחים בצדקתם, הזדהו בפני המצלמה ללא חשש
יום שני, 10 באוקטובר 2005, 23:07 מאת: אריאל מרגלית, חדשות 10 ישראל 10

(וידאו: 1:25 דקות)
http://news.walla.co.il/?w=/0/792486

מצלמת חובבים לכדה שוטרים לבנים בארה"ב מכים גבר שחור בן 64 עד זוב דם. נסיונות של עוברי אורח להרחיק את השוטרים מהקורבן לא הצליחו, והשוטרים המשיכו להכות בו גם לאחר שכבר נכנע.

לפי החשד, השוטרים הובילו את הבליינים אופיר לוי ונאור מזרחי לסימטה חשוכה.
שם היכו אותם באגרופים ובבעיטות ואחר כך עצרו אותם על "תקיפת שוטרים".
בפרקליטות ראו את סירטי המעקב. עכשיו מכינים נגד השוטרים כתב אישום.

עוד בכתבה:
לטענת הבליין אופיר לוי, שוטר היס"מ ניגש אליו והטיח בו:
"אתה לא בא לי טוב בעין. תתחפף מפה."