בעלי מסעדות מפסיקים לשלם פרוטקשן לרבנות  

במהלך הימים האחרונים ניתלו ברחבי גדרה שלטים מטעם המועצה הדתית בגדרה שלטים אלו מודיעים כי המועצה הדתית מסירה את הכשרות מטעמה מהחנות: לחם תושיה ברחוב הבילויים.
בעקבות כך, נערכה בדיקה עם שלמה, בעל המקום שמציין: "אני בא ממשפחה בעלת מסורת דתית. אני איש מאמין. בין לקוחותיי ישנם גם אישי ציבור דתיים.אני משתמש רק במוצרים בעלי תעודות "מהדרין". במטבח שלי אין בשר.נטו חלבי. אין לי חצי דבר דבר נגד מוסדות הדת. אבל לא יעלה על הדעת שמשגיח שעובר מידי יום, לא עושה דבר וחצי דבר מלבד לקרוא עיתון ולשתות קפה יבקש כעת: 4000 ש"ח משכורת חודשית! שמעתם טוב: 4000 ש"ח ! אני מוכן לתרום ולעזור תמיד אבל יש גבול "לדמי החסות" שאנחנו בעלי העסקים צריכים לשלם תמורת "התעודה". מי שמכיר אותי יודע שהמקום כשר ומוזמן להמשיך לשבת ולקבל את השירות הטוב ביותר. הדבר בר פתרון אם בעתיד יוקם גוף עצמאי ובר סמכא שמוכן לבדוק ולהעניק כשרות במחירים שפויים. עצוב לדעת שמסחרו כך את הדת".

זהו חלון הראווה של מסעדה קטנה בבאר שבע, המנוהלת על ידי זוג דתי. המסעדה ידועה כמסעדה של נתן התימני. בעלי המקום מסרבים לשלם שוחד לרבנות בגין קבלת תעודת כשרות ובימים האחרונים אף הוסיף שלט מתריס כנגד משגיחי הכשרות אוכלי החינם. אנחנו מצידנו משתדלים לאכול שם ככל האפשר לאות הזדהות

לרשימת המסעדות הכשרות ללא תעודה הצטרפה המסעדה ההודית איצ'קדנה שבשוק מחנה יהודה. "החלטנו להפסיק לשתף פעולה עם הרבנות", כתבו בעלי המסעדה בפנייה ללקוחות, "זאת מכיוון שהוכרחנו לרכוש מוצרים רק ב-4 בסטות ספציפיות ולא היינו מוכנים להשתתף במעשה שפוגע ומרסק את פרנסותיהם של רבים אחרים. זו רק סיבה אחת מתוך כמה דברים שעקרונית ומוסרית אנחנו לא מסכימים איתם. האוכל במסעדה נשאר בדיוק כשהיה – צמחוני, טעים וכשר. רק ללא תעודת הכשרות".
תופעה חדשה של הצבת שלטי כשרות אלטרנטייבים מנערת את עולם המסעדנות ומעוררות חיכוכים עם הרבנות הראשית. תופעה זו נובעת בעקבות ניסיון הסחיטה ולחץ לתשלום פרוטקשן לרבנות המקומית על ידי בעלי העסקים.
במקרה של מסעדת איצ'קדנה, החל באוגוסט כאשר פקח של הרבנות הראשית נכנס למסעדה הירושלמית, מסעדה שמתמחה באוכל צמחוני וטבעוני. להבה, בעלת המקום, הופתעה במיוחד מכיוון שלא היה מדובר במשגיח הקבוע שעבר מולה כבר חמש שנים. "יום אחד הגיע פקח, שאותו אני לא מכירה, ודרש לראות את הקבלות שלי. מאוד הופתעתי מכך, כי מה לכשרות ולקבלות. סירבתי והוא אמר כי מעתה עליי לבצע את קניות המצרכים שלי בארבעה מקומות ספציפיים בשוק. סירבתי להכנס למונופול הזה ובעקבות זאת לקח הפקח את תעודת הכשרות שלי והלך". בעלת המקום החליטה כי אינה מוכנה להשלים עם מה שקרה ולכן תלתה במסעדתה שלט המסביר את המצב. "כשפתחתי את המסעדה רציתי שיהיה כשר בכדי שנוכל להתחבר לקהל שמסביבנו, תמיד היה לנו משגיח כשרות ותעודה. שום דבר במטבח לא השתנה רק התעודה איננה. אני מקפידה על אותם כללים ובכלל אנחנו מסעדה צמחונית טבעונית כך שהפחד שמשהו לא יהיה כשר הוא יחסית קטן", נכתב בשלט.
להבה, בעליה של איצ'קדנה, התחילה עם הרבנות כמו שכל בעל מסעדה מתחיל: במילוי טפסים, בחתימות, בתשלומים. אחרי הבירוקרטיה הראשונית, מינו למסעדתה משגיח כשרות ונתנו לה תעודה של הרבנות. במשך כמעט שש שנים ליווה את להבה אותו משגיח. להבה שילמה את משכורתו של המשגיח במשך כל אותה תקופה, כ-1,200 שקל בחודש. כלומר, המשגיח הוא לכל דבר ועניין מועסק של המסעדה, לא של הרבנות. לפי להבה, אותו משגיח, הגיע מתי שהוא רצה, ולא ברור מה עשה כשהגיע. עם משגיח הכשרות שלך אין לך חוזה, והעבודה שלו אינה מוגדרת ממש. בדרך כלל, ביקור שלו כלל כניסה למסעדה תוך כדי דיבור ביידיש בטלפון, הצצה למטבח ויציאה מהירה. סך הזמן הכולל של הביקור הממוצע: 1.5 דקות. מצד שני, היו גם ביקורים ארוכים יותר, והוא היה אומר ללהבה מה מותר ומה אסור, בהתאם לכללי הכשרות. לפעמים הוא היה אומר לה מה מותר ומה אסור על פי הקבלה. כך למשל, הוא אסר עליה לשים בצל או שום מקולפים או חתוכים בתוך המקרר. ההסבר: זה מביא שדים ורוחות. הוא גם היה מכריח את להבה לקנות ירקות מסוימים רק מחברת גוש קטיף. אלה יקרים הרבה יותר וטעימים (כך לפי להבה) הרבה פחות. בעבור זה שילמה להבה את משכורתו. אגב, מפני שהוא היה גר בבני ברק, גם הנסיעות לירושלים – על חשבונה.
התמונה שותפה ברשת על ידי גולשים רבים ובנוסף הוקמה קבוצת פייסבוק שמרכזת את כל המסעדות המעידות על עצמן ככשרות לגמרי אך אין להן תעודה, בינהן "נוקטורנו", "הסלון בשבזי", "קרוסלה", "המרקיה" ו"אדון כהן" הירושלמיות.
זוהי ההודעה שנתלתה לאחרונה במרקיה הירושלמית:

זוהי הצהרה המפרטת דברים עליהם מקפידים במסעדה הזו בענייני כשרות. כתוב שם שכל המוצרים חלביים או צמחוניים וכולם כשרים, שהכלים הוכשרו, שהירקות הירוקים נשטפים ושהמקום שומר שבת. בנוסף נכתב שאת היינות במקום פותחים גם עובדים שאינם יהודים.

א. הרעיון נראה ראוי ומקרב את הדת אל העם. עד עכשיו, כשמישהו נכנס למסעדה שלה תעודת כשרות, כל מה שהוא ידע זה שהמסעדה בהשגחת הרב הזה והזה, ומבחינתו פרטי הדת הם עיניינו של אותו הרב. הוא רק יודע שהרב אישר את המקום אבל הוא לא צריך לדעת מה זה אומר, זה בתחום עיסוקו של הרב. כעת, באמצעות הרעיון של ההצהרה התלויה על הקיר, הסועד נדרש לדעת בעצמו על מה הוא מקפיד ולהחליט בעצמו אם זה מספק אותו או לא. האחריות הדתית חוזרת מהרבנות לעם. בנוסף, דרך ההצהרות הללו אנשים רבים יחשפו לפרטי הלכה שהם כלל לא הכירו.
ב. נראה, כי קומות שמצהירים: "אנחנו כשרים בלי תעודה" מצהירים הצהרה בעייתית, בגלל שיש אנשים שבשבילם זה שהם לא מוכרים חזיר זה נראה להם כשר והם לא יכולים להעלות על דעתם עוד פרטי הלכה שעבור שומר מצוות הם הכרחיים. הרעיון לפרט על מה אתה מקפיד ועל מה לא, מפזר את הערפל סביב הצהרת הכשרות. בטוחני שדתיים אדוקים לא יסתפקו בהצהרה כזאת ושלהם חשובות עוד הלכות שאולי בעל הבית לא מכיר, אבל יש רבים שרוצים לאכול במקום שהם יודעים שמקפידים בו על הלכות בסיסיות ולא איכפת להם מדקדוקי ההלכה.
ג. הרעיון הזה מחזיר את האמון בין הסועד לבעל המסעדה. שבעל מסעדה, שמפרסם הצהרה כזאת, מחויב אליה הרבה יותר מאשר אחד שמפקיד את עניין הכשרות בידי משגיח. בעל מסעדה שיש לו תעודת
כשרות, מבחינתו כל האחריות היא על גב המשגיח. הוא משלם למשגיח ובזה מסיר מעצמו את דאגות הכשרות. יש מכשול בצורת העבודה עם משגיח. לבעל המסעדה אין מחויבות לגבי שמירת כשרות, כמו שאמרנו, זה תפקידו של המשגיח. מצד שני, אם קרתה תקלה כלשהי מבחינת הכשרות, למשגיח יש אינטרס לעצום עין, שכן הוא מועסק על ידי בעל המסעדה.
אפשר לשדרג את הרעיון הזה כך: בעל המסעדה יתיעץ עם רב, יסביר לו מה סוג המסעדה, איפה הוא קונה את המצרכים, ושאר הפרטים הרלוונטיים. הרב יגיד לו איזה דברים הוא צריך להתיחס אליהם בהצהרה שהוא מפרסם, ועדיין ההחלטה על מה לשמור ועל מה לא תישאר של בעל המסעדה.
הרעיון הזה טוב לעסקים קטנים. הוא יקרב את הסועד אל הדת ויעודד אמון בינו לבין בעל המסעדה. כמובן שבעסק גדול שבו אין מימד אישי, כמו לדוגמה: יצרני מזון סיטונאיים, קייטרינג, מלונות, רשתות מזון, רצוי שתהיה השגחה מסודרת ושהנושא הזה יהיה מנוהל ומפוקח.

החרם של הרבנות לא חס גם סניף רולדין בגבעתיים. בסוף דצמבר, ניצן הורוביץ פרסם את הסטטוס הזה בפייסבוק:

ראיתי את האזהרה הזו ברחוב, ומייד הלכתי לשתות קפה ברולדין. גם עוגיה אכלתי. היה נחמד. לידי ישבו אנשים דתיים. שאלתי אותם אם לא מפריע להם שהרבנות שללה את תעודת הכשרות. הם אמרו לי כך: "התעודה הזו ממילא לא שווה כלום. היא מעידה על דבר אחד בלבד – שהמקום משלם לרבנות אלפי שקלים בחודש. אין לזה שום קשר עם כשרות או יהדות". יצאתי מהקפה, ובאוטובוס בדרך הביתה שמעתי את התחקיר של ערוץ 2 על המשגיחים שעבדו 30 שניות ביום (חצי דקה) במסעדות שהם אמורים "להשגיח" עליהן. זו סחיטה. של מסעדות, של חקלאים ושל עסקים, על-ידי מנגנון מושחת. את המחיר כולנו משלמים: בהרבה כסף. וגם מי שחשובה לו כשרות, ואני יודע שלהרבה אנשים זה חשוב – אפילו אותה הוא לא מקבל. זה לא ייאמן. יש רק פיתרון אחד: לנתק את המנגנונים האלה מהפוליטיקה שנותנת להם את הכוח, וכולנו ננשום לרווחה – חילונים ודתיים.

המשך בקישור: