ממאבטחת אישים לחינוך במכינת תבור  

אושרת פלאח-סיסו, בת יחידה להוריה, אנשי אילניה בגליל התחתון, עושה את מה שהיא בטוחה שהוא הדבר החשוב ביותר, אין לה זמן לזוטות, אין זמן לקיטורים, אושרת עושה, לא מדברת, כזו הנערה מסג'רה שבגרה בתיכון כדורי, יצאה לשנת שירות בגרעין עודד בלכיש ומייד עם סיומו התגייסה למשרד ראש הממשלה. מה עשתה שם? אושרת לא מרחיבה את הדיבור, אחרי שנת קבע החליטה לפרוש לאזרחות, רק יצאה וכבר חזרה. מפקדה במשרד רוה''מ, שמאוד העריך את עשייתה ומקצועיותה הזמין אותה להצטרף לתפקיד חדש שנפתח בלשכת רוה''מ. ''נכנסתי חזרה ללשכת רוה''מ, הכל היה סלול, בדרך לקורס שבסופו הייתה משמשת בתפקיד לחימה, מספרת אושרת אלא שתוכניות לחוד ומעשים לחוד .
אושרת הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה מאוד, עד כי נדמה שחלומה נגוז. ''הועפתי באוויר בעת שחציתי מעבר חצייה'', אומרת אושרת, החושפת כי בברכיה לא עצמות וסחוס כי אם ברגי פלדה. לאחר התאוששות ארוכה , שבה אושרת לכושר וחזרה לגמוא מרחקים ולעשות תרגילי כושר. את בעלה הכירה דרך חברים בעת שלמד ברחובות ויטרינריה.

בתקופה זו הייתה בעלת תפקיד בכיר האסור בפרסום, בתחום אבטחה, ''מספיק שתכתוב לוחמת במשרד רוה''מ, אסור לפרט'' אומרת אושרת ומוסיפה: ''אישי, ד''ר אלון, הוא ויטרינר בבירנית על גבול הלבנון, צחוק הגורל הוא כי ד''ר אלון ואושרת הכירו בירושלים כשאלון בכלל תושב נצרת עילית ואושרת מאילניה. אלון ואושרת נישאו, וכשהרתה החליטו לחזור לבית הוריה באילניה, בין לבין עבדה כיועצת ארגונית בחברה עסקית, אך לא מצאה מנוח לנפשה, הנפש הסוערת של אושרת לא הניחה לה רק לטפל ולגדל את ילדיה המקסימים אביגיל וארז, אש השליחות בערה בעצמותיה, ואושרת הצטרפה לפני כשנתיים למפעל החינוכי ,ערכי המרשים ביותר, מכינת תבור.
''המסר החינוכי, השליחות היא מה שמנחה אותי, שמעון פרס אמר פעם: 'צריך להיות אדם שכל הזמן פועל למשהו כגודל העניין שאתה משרת, ואתה נהיה קטן אם אתה משרת רק את עצמך'' זה המוטו שלי. הבנתי שאני לא יכולה לשרת משהו קטן, אלא רק משהו גדול. מכינת תבור זה משהו גדול ממני, אתה חש ראוי וגדול כדי לשרת במכינת תבור''. אומרת אושרת, אשר לא נחה, רצה עם המכיניסטים בחוף הים, במסע פתיחה, הזיעה הניגרת, ניגרת ממנה גם.

אושרת אמונה על החיבורים, לחבר את החניכים לתוכן, למהות, לערכים הנכונים, העמקת זהות, העמקת השורשים.
מקור : אני