בכה הקרקס  

ליצנים הם עם חביב, האף האדום עושה לי את זה, מבט, גם אם הוא מצועף ודוק של דמע בצידו באפו האדום של הליצן, מעלה חיוך תמיד בזוית הפה. ליצנים הם אנשים כמוך, כמוני, לא תמיד שמחים, לא תמיד רוצים לחייך אך זהו מקצועם. כנער אהבתי את הבית בשיר 'הליצן' שכתב מודרכי לבנון ללחן של בני ברמן: ''עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי, עצוב רק אצלו המבט, דמעה מעולם לא ירדה לו על לחי, כי הוא להצחיק רק נועד. ערב אחד אביו מן החבל נפל וגופו התרסק, בכה הקרקס עת טמנוהו בקבר, אך בנו הליצן עוד צוחק''.
ומדוע נזכרתי בליצן, בימים בהם הקואליציה מסוכסכת, אופוזיציה אין, לפיד מפרישה חלות, יאיר גורף קולות, העולם כמרקחה? נזכרתי בליצן כשצפיתי בסרטון מרגש עד דמעות על צעיר מעזה, כן אותה עזה של חמאס, דם ואש ותמרות עשן, שסגר מעגל וחזר לבית החולים בו טופל כנער חולה סרטן כליצן רפואי, לשמח ילדים, יהודים, ערבים, אינדונזים וגווטאמלים. קוראים לו עבדאללה או שעבאן, הילד הקטן שטופל בבית חולים שיבא בתל השומר, בוגר תואר ראשון בעיתונות באוניברסיטה האסלמית בעזה, חזר לאותה מחלקה, הפעם כליצן רפואי. אחרי שהתרגש, אחרי שהשתלם, חזר עבדאללה לעזה, כשמטרה אחת לנגד עיניו, לשמח ולגרום לחיוך ואושר לילדים החולים המטופלים בעזה. עבדאללה הוא רוח טובה, אחרת, רוח של תקווה, מעניין כמה עבדאלאים כאלה יש בין חורבות עזה, בין מכונות הנשק, בין מטעי משגרי הקאסמים, האם מחמוד אל זאהר, עזתי חמאסניק גאה שקובע כי אללה אמר בקוראן שיש לגרש את היהודים מכל פלשתין, מי יגבר בעזה העבדאלים אם המחמודים. בינתיים הליצן הזועף והליצן האוהב ממשיכים כל אחד בדרכו, כאב מול שמחה, תסכול מול תקווה, אהבה מול שנאה, חיים מול מוות.
ד''ר באסל גטאס הוא ללא ספק ליצן לא עצוב, לא שמח, ליצן מסוכן ביותר, האיש הרע הזה שכיכב בקרקס הפוליטי-דמוקרטי הבריח למחבלים בכלא אמצעים שיכולים היו לתכנן עוד מעשי הרג, רצח, טבח, הכל בכסות חסינותו הדיפלומטית. האיש הרע הזה בגד במדינה ממנה קיבל משכורת חודשית, כמעט כמו בן דודו הנמלט, ח''כ לשעבר, ד''ר עזמי בשארה, סיפק למחבלים כלואים מכשירי סלולרי ומכתבים. ואילו לא די בזה, האיש הרע הזה קרא לרוצחים לוחמי חירות, תומך בחרם על מדינת ישראל, האיש הזה נדון רק לשנתיים מאסר בפועל והתפטרות מהכנסת, הליצן המסוכן הזה ממשיך להתל במדינת ישראל, חוקיה, ערכיה, כמו ליצן הוא מביט במראות מעוותות ורואה רק דברים מעוותים במדינת היהודים, כליצן מסוכן הוא משתמש בכל הכלים העומדים לרשותו כדי לקעקע את מדינת ישראל מהומור דרך להטוטנות ועד לעסוק בעתידות על קיומה של המדינה.
עכשיו בכלא, יוכל הליצן המסוכן להקים קרקס מסוכן עם מחבלים בלי אף אדום, אבל עם עיניים רעות ומוח זומם פיגועים ושנאה לישראל. יום עאסל ושנתיים באסל.
בכנסת ישראל, המקום בו נקבעים הדברים, בו נגזרים גורלות, בו נופלים דברים, יש מי שהצטרפו והיו לליצני החצר, קומיקאים בחסד, סטנדאפיסטים מתוסכלים, מי מהם ליצן מחייך, מי ליצן כועס, מי ליצן עולז ומי סתם ליצן לא מוכשר שאוזני הארנבת נופלים לו באמצע, שהשלייקסים מתרופפים, שהאף האדום ניתק בהתעטשות קלילה והשחור בעיניים נמס.
יו''ר הקואליציה, דוד ביטן הוא תכלול של כלל הליצנים בכנסת, צולף ומחבק, יורה ומחייך, הקרקס בו מתפקד ביטן הוא לא הכנסת, או הוועדות, אלא בעיקר בזירה הלוהטת 'שבתרבות', בכל שבת מתראיין ביטן בעיר אחרת בארץ, בכל שעה, בכל מקום, בכל מצב יש לביטן מה לומר, מרצח רבין ועד לאלאור אזריה, משרה נתניהו ועד לתאגיד, השיא היה פסטיבל-קרקס-גיבוש חברי הקואליציה שהתקיים לאחרונה והמשתתפים בו טענו כי הוזמנו כניצבים אשר כל מהותם הייתה להעלות על נס את דמותו האלמותית של ביטן, להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לנצח לעלה ולקלס.
ביטן הוא ליצן מקצועי, דמות מרתקת בסגנונות הליצנות, מליצן רציני ועד לליצן אלמותי, ליצן לכל דורש. ועם כל זאת יותר מתמיהה ההחלטה של רוה''מ בנימין נתניהו, מנהל הקרקס להציג את ביטן כראש דסק הליצנים, בפרונט הקרקס, להעניק לו את האף האדום הזוהר ביותר ופקס את הזרקורים עליו. נתניהו מנהל קרקס חכם, בעל ניסיון, חד עין, יודע שסתם עוד ליצן יעשה עבורו את העבודה ומישהו עוד יכול חלילה להתעסק עם מנהל הקרקס על המחדלים בקרקס, מבעלי החיים המוזנחים שאין להם מלונות ועד לליצן הזקן השוכב ללא תרופות בקרוואן מעופש, מנהל קרקס טוב כמו נתניהו בוחר בקפידה את רב הליצנים, הבכיר, המעניין, המפתיע, הלא מודע ומניח לאפו את העיגול האדום, הוא המטרה, לא מנהל הקרקס והליצן הבכיר ביטן שמח על התפקיד, כל כך שמח, שעוד רגע יבקש להתמנות לסגן מנהל הקרקס.
מקור: אני