הפתרון הדמוגרפי לירושלים:הרחבת גבולותיה המוניציפליים.  

לפני מספר ימים הופיע המשנה לראש הממשלה חיים רמון בכינוס בוושינגטון והודיע כי הושגו הסכמות רבות במגעים המדיניים - בנושא הפליטים, ירושלים והגבולות. תוכנית חלוקת ירושלים של רמון מתיימרת לטעון שחלוקתה של העיר על פי מתווה "אתני" תחזק את הרוב היהודי.

אך האמת היא הפוכה. מחקר חדש של נדב שרגאי, שנעשה עבור המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מוכיח שהבעייה המרכזית הפוגעת בשמירתה של הבירה יהודית היא ההגירה השלילית מהעיר, העומדת על כמינוס 6.5 אלף תושבים בשנה. על פי המחקר, חלוקתה של העיר תגרום דווקא להחלשה נוספת של הרוב היהודי בשל איום הטרור על שכונות קצה יהודיות, דבר שיגביר את ההגירה, כפי שאירע ב- 48, ובשל התחזקות תופעת מעברם של ערבים ישראליים ותושבי קבע ממזרח העיר למערבה, כפי שקרה לאחר הקמת גדר ההפרדה.

הסיבות המרכזיות להגירה השלילית, על פי מחקר שערך מכון ירושלים לחקר ישראל, הן היעדר הזדמנויות תעסוקה ויוקר הדיור. עזיבתם של חרדים רבים את ירושלים והאחוז המשיבים הנמוך שציין את "התחרדותה" של העיר כסיבה לעזיבה מפריכים מיתוס שלעיתים מקבל בולטות שלא במקומה.

לאור הדברים, הדרך לחזק את ירושלים איננה על ידי חלוקתה, אלא באמצעות הרחבתה ופיתוחה בצורה שתפתור את מצוקת הדיור. לצורך כך, על ממשלת ישראל להרחיב את גבולותיה המוניציפליים של ירושלים כך שיכללו גם את מעלה אדומים ממזרח וגבעת זאב ממערב ואת גוש עציון מדרום. רוב האדמות שבתוך הרדיוס הזה יופשרו לבניית בתי מגורים ובכך ירחיבו את עתודות הקרקע ואת פתרונות הדיור, יקטינו את ההגירה השלילית, ישפרו את הביטחון ויחזקו את העיר.

זו האסטרטגיה בה נקט אריאל שרון בתקופה בה פעל לחיזוק ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. במקום הרחבה הדרגתית של יישוב קיים, היה שרון מיישב גבעה מרוחקת על מנת ליצור חיזוק משמעותי בנקודה קיימת, ואחר כך פועל ל"חיבור הנקודות".