פשוט מזעזע לאיזו רמה האנשים יכולים להגיע - שיא השפל, בלשון המעטה. כמה ארס, כמה שינאה. עם כל ה"אהבה" הזו לא נגיע רחוק בתור עם שאמור להיות אור לגוים. ומי צריך אויבים בכלל?
מימני את הזכות להחזיר שנאה למי ששונא אותי בלב ובנפש. הקיבוצים רואים במתנחלים זוהמה ונאציזם. הם כופרים בזכותו של המגזר האציל הזה לתרום אפילו קמצוץ להגדרת הישראליות. שמחתם לאיד על הגירוש הרקיע שחקים. כעת, כשהם סופגים מן האוייב את האש שניחתה קודם על המתנחלים שכל כך אהבו לשנוא, האם אנחנו חייבים להזדהות עם כאבם? מצטער, אבל בי לפחות אין את האצילות במידה הנדרשת כאן.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
