חגיגות שמחת החלב – של מי השמחה הזו?  

עונת החגים; מי לא אוהב להתאסף סביב שולחן החג עם המשפחה, לשיר שירים ולאכול מאכלים טעימים ומשביעים? אמנם יש מי שמשלם את מחיר החגיגה - בעלי החיים. לכבוד חגיגות "שמחת" החלב אסקר את חייהן של מי שמשלמות את מחיר שמחתנו.דעה אישית.
שיר פרידמן ו05/06/2008

פרה קורסת במשק לחלב (צילום: עמותת שב"י www.free.org.il)פרסומת
ומי משלמות את מחיר החגיגות? - הפרות. לפניכם סקירה קצרה של חייה של פרה במשק לחלב (גם במשקים לחלב "אורגני"). שמחה? יש מי שיחלוק עליכם...

שלב ראשון - ייצור הפרה החולבת:
בכתבת עבר במדור, "מכתבו של עגל", סקרתי את חייו של עגל המיועד לבשר במשק מתועש. באותה כתבה ציינתי כי כל עגל או עגלה נולדים לאמם בתעשיית החלב, משום שבניגוד למה שמספרים לנו כדי להשתיק את מצפונינו, פרות לא מביאות "סתם" חלב, וכמו כל אמא בטבע (בדיוק כמו נשים), הן צריכות תינוק כדי לייצר את החלב. לכן, על-מנת שהפרה תניב תפוקה בלתי פוסקת של חלב, עליה להיות בהיריון בכל רגע נתון, מה שגורם לכך שאחת לשנה מפרים אותה על ידי החדרת יד החלבן לאיבר מינה (דבר שמיותר לציין שהוא יותר מלא נעים לפרה), ובכל שנה מחדש - תינוקה נלקח ממנה בגיל 24 שעות בלבד, לאחר שמעולם לא ניתנת לו האפשרות לינוק. מיותר לציין כי כל פרה חולבת שנמצאת כרגע במשק, היא עוד יתום שנלקח מאמו (בגלגול הקודם של המשק), בדיוק באותה הצורה.

שלב שני - הכנת העגלה לעבדות:
סביר להניח כי לרובכם הגדול יצא להיתקל בתמונות ממשק חליבה. אי-פעם ראיתם את המספר הגדול שיש לפרות בצידי גופן? שמתם לב כי לפרה אין קרניים? ואיך הגיע העגיל הזה לאוזן שלה?
ובכן - פרות (ופרים) לא נולדים "מאובזרים", ואפשר לומר כי תהליך ה"אבזור" הזה רחוק מלהיות נעים:

את הקרניים מורידים משתי סיבות - האחת, כדי שראש הפרה יתאים לאבוס של מתקן החליבה, והשנייה, משום שהפרות מפתחות מצוקה נפשית כה גדולה במשקים הללו, שהן מתחילות לתקוף את החקלאים וגם זו את זו, ולכן מורידים להן את כלי הנשק. הורדת הקרן נעשית ללא הרדמה, וכאשר שורש הקרן (בצד הראש) נותר פצוע וחשוף, כל מה שנשאר (כדי שהפצע יגליד במהירות המרבית) הוא לחרוך אותו באש חיה. חשבו על זה - ברגע זה נפצעתם, הפצע שלכם פעור וכואב, ומישהו בא ושורף לכם אותו עם אש חיה.
את המספר בצד הגוף חותמים בעזרת כוויית חום (של 180 מעלות צלזיוס) או קור (של מינוס 195 מעלות צלזיוס), הכואבות באותה מידה, כמובן שללא משכחי כאבים. חשבו שאתם מוציאים תבנית של עוגה מתנור שחומם ל-180 מעלות - ומצמידים אותה לגופכם כאשר היא לוהטת.
ניקוב שלל חורים בראש - החור באוזן נעשה לצורך החדרת עגיל ממוספר לתוכו. ולא - גם אם יש לנו עגילים באוזניים לא אומר שמותר לנו לנקב אותם בכפייה למישהו אחר. החור במחיצת האף, שאצל הפרות מכיל המון קצות עצבים, נעשה על-מנת שיוכלו להחדיר לתוכו "קולר", בשביל למשוך את הפרות הנה והנה. לעיתים, אם הפרה נלחמת ומתנגדת לחקלאי המושך אותה דרכו, מחיצת האף שלה נקרעת.

שלב שלישי - הפיכת העגלה הצעירה למכונה חולנית לייצור חלב:
מיתוס רווח שנורא נעים להאמין בו הוא שאם לא נחלוב את הפרות - הן יסבלו כאבי תופת ואולי אף ימותו. תהליך מחשבתי קצר והגיוני מגלה לנו את ההיפך: בדיוק כפי שלא היו צריכים לחלוב את אמהותינו על-מנת שלא "יתפוצצו", כך גם לא צריך לחלוב פרה. ברגע שגופה מבחין בכך שהיא לא נחלבת מבחוץ על-ידי העגל שלה, הוא מפסיק לייצר את החלב באופן טבעי, והחלב שכבר נמצא בעטיניה מתנוון. במשקים, מעבר לכך שהפרה נחלבת כמה וכמה פעמים ביום, גם מבחינה כמותית היא לא מקבלת מנוחה - הורמוני השבחה הניתנים לה גורמים לכך שבמקום שתייצר עבור תינוקה (שכבר לא איתה) כ-8 ליטרים של חלב ביום, הפרה מייצרת בין 40 ל-60 ליטרים. הכמות האסטרונומית הזו של ההורמונים היא זו שגורמת לכאבים העצומים שהפרה חשה בעטיניה, ולא ההיפך.

שלב רביעי - היתומה מתייתמת:
אותה פרה חולבת, שנלקחה אף היא מאמא שעברה את אותו התהליך בדיוק, עתידה לחוות שוב ושוב את ידו של החקלאי המפרה באיבר מינה, ובכל שנה מחדש, להיות עדה להפרדת התינוק שלה עצמה מחיקה, לא אחת, כי אם 3 עד 6 פעמים במהלך חייה. העגלים הנלקחים ממנה - הן לבשר והן לחלב, עתידים לעבור את שני השלבים הראשונים שצוינו כאן לפחות. (את עתידם של העגלים הזכרים תמצאו כאן).

שלב חמישי - המוות הבטוח:
פרה ממוצעת בטבע חיה כ-20 שנה. אולם הפרות החולות והעייפות במשקים ישלחו לשחיטה בגיל 3-6, כשהן עוד בעצמן תינוקות. רבות הפרות שיקרסו וימותו לפני-כן מתשישות ועייפות. פרות כאלה נקראות "פרות קורסות", וסופן להיגרר על האדמה, כאשר הן קשורות ברגל אחת למשאית, היישר אל בורות המותאמים לפרות כאלה, שם יגססו וימותו מרעב, תשישות, או מעיכה.

ולמה כל זה? כדי שנוכל לחגוג את "חג שמחת החלב". כדי שנוכל סתם ככה ביום יום לנשנש גלידות ועוגיות, לשתות קפה, או סתם לאכול לנו איזה בורקס עם גבינה. האם זה שווה את זה? או יותר נכון - האם זה מצדיק את הסבל? לא, זה לא מצדיק.

אעיר הערת ביניים - רבים הם האנשים שאני נתקלת בהם שיצא להם לבקר במחלבה בקיבוץ, ומשוכנעים כי אלה הם התנאים המסופקים לפרות בכל הארץ, וכי משם מגיע החלב שאנו שותים. ההנחה איננה נכונה בעליל ובנוסף אינה רלוונטית:
בתנאים אלו או אחרים, הפיכת ייצור חי לעבד שלנו, ולקיחתו מאמו לצורכי שעבוד ורצח - אינם מוסריים בעליל.

גם בריא זה לא:

סידן? הסידן בחלב הפרות כמעט ולא נספג בגופכם, ורובו יוצא החוצה. סביר להניח שהסידן שנמצא בגופכם ברגע זה הגיע ברובו מקטניות, עלים ירוקים, ושלל דגנים ולחמים. רק לצורך ההשוואה: במקביל המוסרי של חלב הפרה, חלב הסויה, יש יותר סידן.
ברזל? כל תזונאי יגיד לכם שחלב הוא אחד ממעקבי הספיגה הכי גדולים לברזל. לא משנה כמה ברזל יש בחלב הפרה - הוא לא ייספג בגופכם, ויותר מזה - יקשה על הספיגה של ברזל שקבלתם מירקות ירוקים שאכלתם באותה הארוחה, למשל. העובדות לא משקרות: 87.5% מהברזל שנספג בגופו של אדם הניזון מתזונה המכילה רכיבים מהחי, מגיע בכלל מהצומח, כך שאם תחליפו מנה מהחי במנה צמחית, תקבלו הרבה יותר ברזל לגופכם.
חלבון? שוב, אנו נוכחים לדעת שבמקביל המוסרי של חלב הפרה - חלב הסויה, תמצאו יותר חלבון. בנוסף, כל שילוב של דגן וקטניה ייתן לכם חלבון מלא. למשל - לחם מלא עם חומוס, תבשיל מג'דרה, מרק אפונה עם פרוסת לחם ליד, וכו'...
B-12? עובדה מעניינת היא, שמאחר ופרות (ושאר החיות שאנו אוכלים) הן צמחוניות, הן נולדות (כמונו, מאחר ואנו אוכלי כל עם נטייה קיבתית לצמחונות,) עם היכולת לייצר את הוויטמין הזה בגופן. לכן, כאשר אנו חולבים אותן או אוכלים את גופן, אנו אמורים לקבל את הוויטמין הזה מהן. האירוניה היא, שבדיוק כמו אצלנו - מאחר ותזונתן של הפרות במשק כוללת כל כך הרבה הורמונים ואנטיביוטיקה, היכולת שלהן לייצר B-12 גוועת, והחקלאים נאלצים לתת להן תוספי מזון של B-12. משמע: לקבל B-12 מבשר, מביצה או מחלב, שווה ערך ללקיחת קפסולת ויטמין. ולמרות זאת, אין זה אומר שעליכם להסתמך על גלולות ויטמינים - בקורנפלקס יש B-12, בבמבה יש B-12, אפילו במים בטעמים.
יהיו שיגידו "כל אחד יחיה את החיים שלו" - הטיעון הזה הוא צודק ביסודו, אך לא בשביל להצדיק את מה שקראתם לעיל; הרי אדם המאמין בטיעון זה צריך ליישם אותו - ושיעבוד בעל חי הוא ההיפך הגמור מהאמונה כי כל אחד צריך לחיות כרצונו.

אין אף תירוץ או הצדקה להפוך את בעלי החיים לעבדים. גם אם אינכם עושים את הדברים שנכתבו לעיל במו ידיכם, תשלום לאנשים שיעשו זאת בשבילכם איננו מסיר מכם את האחריות כצרכנים. ותמיד חשבו - האם הייתם מוכנים שיעשו את הדברים שצוינו כאן לכלבכם או חתולכם? מה ההבדל בעצם? או גרוע מכך - האם הייתם מוכנים שבשם הנאה, מישהו יכאיב לכם או ייקח מכם את ילדכם?

אין ולו טיפת שמחה ב"חגיגות שמחת החלב". כטבעונית - לא אשתתף בהם. את חג השבועות אחגוג עם משפחתי בארוחה מפוארת, טעימה ובריאה, עם שלל עוגות, פשטידות ותבשילים, נטולי ביצים ובשר - כאשר את חלב הפרה מחליף חלב הסויה.

אל תחגגו על חשבון אחרים: הימנעו גם אתם ממוצר זה!

לינקים מומלצים:
שב"י - עמותה לזכויות בעלי חיים בישראל
סרט המתעד את תעשיית החלב
"מכתבו של עגל" - כתבת הדגל של המדור העוסקת בצמחונות
אתר מתומצת אודות חגיגות "שמחת" החלב
ה"MEATריקס" - סרטון מצויר ומשעשע אודות תעשיות הבשר, הביצים והחלב

צריבת מספר, כריתות קרניים וחירור מחיצת האף הם רק תחילת דרכן של הפרות במשק אכזר זה (צילום: עמותת שב"י www.free.org.il)
http://rgcity.co.il/index.php?id=5754