למה קשה ליורדים להתנתק מהמדינה???  

ולעצם העניין, הוא מחפש צידוק מוסרי כדי להשקיט את המצפון. אם המצפון שלו היה שקט, הוא היה יושב בשקט. בגלל שבוער לו, הוא מראה למה המעשה שעשה היה נכון.

א)הבנאדם רוצה לדבר כל היום בשפת האם שלו - עברית - כי עם השפה הזאת הוא לא מתאמץ ולא שובר את הראש. בחו"ל הישראלי אינו מוצא מספיק בני-שיח בעברית. הוא נאלץ לדבר בשפה זרה וזה מכביד על המוח.

ב) קשור ל א':בשפה זרה קשה להתבדח. אם אתה מתעקש להתלוצץ, ברוב המקרים פשוט לא מבינים אותך. תסכול אמיתי.

ג) אתה יודע שיש משחק כדורגל ישראל-רוסיה, למשל, וכל המדינה רואה. רק אתה בחו"ל אינך מוצא תחנה שמשדרת ת'משחק. תסכול.

ד)אתה שומע על הפגנה בכיכר מלכי ישראל ואתה מת להשתתף - אתה לא יכול, כי אתה גר בפריז.

ה)אתה שומע שיש הרצאה של נתניהו במסגרת מסע בחירות. אתה מת לראות ולשמוע אותו. אבל אתה תקוע בציריך...ושם אתה יכול ללכת להאזין רק לפוליטיקאים שלא מזיזים לך חצי ביצה.

ו)אתה רוצה כל בוקר טחינה לתבל בה את הסלט שלך - ואין. הצינצנות שמביאים מהארץ נותנות טחינה חסרת טעם, לא כמו סלטי צבר וכאלה. בא לך "חומוס אחלה" - ואין. אתה צריך לחכות עד החופשה הקרובה בארץ.

ז)בא לך לנהל פרשיית אהבים עם אשה, אתה רוצה איתה אינטימיות, אבל קשה לך להתמסר כשאתה עושה את זה באנגלית או באיטלקית...

ח)נבחרת שוייץ משחקת באליפות אירופה בכדורגל, ולי היא לא מזיזה. שמות משפחה של השחקנים (שטרלר, שפייכר. פון-לנטן, אלקס פריי)ממש מפריעים לי כי הם ממחישים לי כמה הם רחוקים מהשמות שלי.אם שוייץ מנוצחת, כולם נכנסים לדיכאון - חוץ ממני...לא נעים.

ט)יש שבוע הספר בארץ. הייתי מת לראות ולקנות ספרי רם אורן ובכלל לראות איזה ספרים חדשים יצאו ועשויים לעניין אותי - זה לא מתאפשר.

י)יש לך הרגשה שאינך בעל הבית במדינה בה אתה נמצא. אינך מרשה לעצמך לקטר ולמתוח ביקורת חריפה, פן יגיד לך מישהו שהדלת פתוחה בפניך להסתלק.

יא)אתה יושב לאכול עם חבריך לעבודה ומדברים על הא ועל דא. אתה מדבר פחות כי אתה מוגבל בשפתך ולא רוצה לעשות בושות.אתה שומע באיזו קלילות מצליחים מקביליך בעבודה להסביר את דעותיהם המענינות, אך אתה אינך מסוגל לכך. אתה נכה מהבחינה הזאת. אתה בד"כ שותק (למרות שבוודאות יש לך המון דברים חכמים להגיד בכל נושא....

כל אדם בעולם, גם אם הוא חי 40 שנה בארץ אחרת, מתייחס לארץ מולדתו כאל 'הבית', ולעולם בעצם לא ממש נפרדים ממנה. זה אך טבעי. ולנו יש ארץ חמה ותוססת, קשה להתעלם ממנה - לטוב ולרע.

ארץ ישראל היא בת זוג של העם היהודי, לא עוזבים אשה כשהיא מדממת,
נשארים איתה, מתפללים עבורה ועוזרים לה להתאושש.

ולפני שזה יקרה לי שוב הלילה, אכתוב מספר מלים בנוגע לנושא האשכול, שהוא מעניין וכידוע נוגע בי ממרחק אפס.

אז ככה: מה שכתב 495 בהודעה 6 הם דברים נכונים ביותר (לעניות דעתי). הניתוק הוא רק גיאוגרפי והבנאדם נשאר קשור למדינת ישראל כתינוק לחבל הטבור. אבל פה חשוב להבחין בין שני מקרים:בנאדם שהוא "צבר" (או כמעט צבר), לעומת ישראלי שהוא עולה חדש ולא נצרבה בתודעתו התרבות (כן...) הישראלית (עולה חדש כזה יכול בקלות יחסית לעשות את המסלול המוכר "בריה"מ-ישראל-אוסטרליה". יש לי בן-דוד כזה).

ה"צבר" הוא אדם "שרוף": התודעה שלו מלאה בסלנג ישראלי, בבדיחות של הגשש, בזכרונות מהצבא ובתחושת בעל-בית על ארצו. כשהוא מהגר למדינה אחרת - זה קורה אך ורק בגלל סיבות של פרנסה ומקצוע (ענין כבד וחשוב ביותר, למען האמת), ולא בגלל שהוא כועס על הממשלה שעושה טעויות,לא בגלל אי צדק כלכלי ואף לא בגלל ההתנתקות/הריסת קטיף. הסעיפים האחרונים אמנם מרגיזים מאד, אך עם יד על הלב: כל יורד יודע שעם ישראל הוא עם נורמלי, רגיל ושואף חיים, אלא שהשלטונות הם בד"כ מחורבנים באורח קיצוני - ורק השלטונות אשמים בכל!!! כל עם אחר על הגלובוס, שהיה מקבל שטיפת מוח של התשקורת הישראלית - היה נוהג באותה דרך התאבדותית כמו זו של עם ישראל בארץ ישראל.
די נוח לאדם, שירד מהארץ, לומר לעצמו "זה בסדר שעזבתי את הארץ, הרי כל הישראלים אפסים מתאבדים, הם הרי הצביעו לקדימה, אז שיאכלו את החארה שבישלו.הם מוטמטמים, מה יש לי לעשות שם איתם ביחד?" זה נוח, אך זה לא נכון. האמת היא שאת כל הזיפת שבארץ אפשר לשנות פשוט ע"י שינוי השלטון/המשטר. העם עצמו הוא עדר כמו שאר עדרי העולם, וכשיעמוד בראשו שלטון חכם, נאור ולא מושחת - העדר הזה ישגשג ואפילו יהפוך לחכם יותר. כי הכל נובע מהמנהיגות, מהחינוך ומהדוגמא האישית.

לסיכום: העם בסדר - המנהיגות גרועה. שינוי המנהיגות ישנה את הכל. אז בל נמשיך ונאמר "איזה חרה של מדינה, איזה עם מטומטם" כי זהו טיעון שגוי במליון אחוז.

אז מי שעזב את הארץ יכול פשוט להודות "עזבתי כי התאים לי, כי יצא לי, כי היה לי קשה מדי" ולא צריך לחפש צידוקים בכך שהמדינה היא כביכול חרה.