האם מותר לצרוב דיסקים? הרב משיב:  

דוגמאות:
אדם איבד חפץ, כל עוד יש לו זיקה אל החפץ, הוא חושב שיום אחד ימצא את החפץ, מבחינה ממונית, החפץ עדיין שלו וחייבים להחזיר לו אותו.
אבל אם אדם איבד חפץ במקום בו הוא חושב שלא ימצא אותו עוד, אין חובה להחזיר לו את החפץ. חפץ עם סימן, למאבד יותר ברור שהוא יוכל למוצאו, חפץ ללא סימן, האדם מתייאש מלחפשו.

שנית, אפילו לפי ההלכה עצמה, מה שייך כאן יאוש?
אתה זוכר את הסוגיה מב"מ על תמרים הנושרים ברוח? שם הבעלים מתיאשים מהם
מכיוון שיש תולעים ורמשים על הקרקע והפירות יתקלקלו בודאות. לכן הם הפקר.
אבל בהעתקת דיסק המצב שונה לגמרי, מכיוון שהמעתיק גורם בעצמו ל-"נשירת
הפרי", כלומר למצב ההפקר של הדיסק וממילא ליאוש בעליו.
זה כאילו שיבוא מישהו ליד עץ הדקל וינער אותו כדי להפיל את הפירות, על מנת
לטעון אחר כך שהבעלים התיאשו מהם. האם זה מותר? ודאי שלא.
תחשוב על זה כך:
אם הבעלים אכן התיאשו (מדעת כמובן, כי אין יאוש שלא מדעת), אז יש היתר.
אבל האם מותר לגרום מלכתחילה לבעלים להגיע לידי יאוש?

יש שחולקים עליו, אני אישית מצדד יותר בחולקים.

יש את הענין של מוסר, מידות, 'דרך ארץ ותיקון המידות.
יש את המושג של תורה ודרכיה, של הלכה כהלכה פסוקה וצריכה לימוד.

עכשיו הכל מובן?

אפשר לתרץ כל גניבה בגיבוב המילים בדבריך.
בשורה התחתונה: אין לפוסקים את האומץ להתמודד כנגד התופעה ולכן הם ממציאים סיבות שונות ומשונות.

תסלחו לי, זה לא רציני מה שקורה פה.
למי שלא "מתאים", שלא יקיים.
הרב ביגל הוא רב פוסק. וזה לא עניין של הרגשה פנימית, אלא של דרך הלכתית. אז בבקשה- מי שלא מקבל את ההלכה, שלא יחפש תירוצים למה פסיקות ההלכה לא טובות לו.

אני לא מכירה את הרב ביגל, אבל באופן כללי מכבדת פסיקות
אחרות בבחינת: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

אני חושבת שיש משמעות לחיבור לרב מסויים (אני מאמינה שזה ע"פ
שורש נשמה).

דוגמה: כשרב מגנה באופן פומבי ובאופן נחרץ אלימות במשפחה - אין לי שום קושי להתחבר לדברים, גם מבלי לדעת את שלל הנימוקים שבוודאי היו לו בשעה שבחר לפסוק בנושא. אם תרצה, זכותי להסכים עם דבריו מטעמי שלי וזכותו לפסוק כך או אחרת מטעמיו שלו.

אגב, אעפ"י שפסיקות רבות אינן נהירות לי תמיד - למיטב זכרוני, מעולם לא השתמשתי בביטוי "מגוחך" כלפי מי שפסק אותן ו/או כלפי מי שנשמעו להן.
נדמה לי שהאופן בו נוסח האשכול (אתה מוזמן לשוב ולהציץ בראש האשכול) מלמד, שביקשתי להבין ולא להציג את העניין באור מגוחך.

היהדות לא ניתנה בחלקים. אי אפשר לקחת פסק אחד מרב אחד ופסק אחר מרב אחר. ישנו עניין מפורש- עשה לך רב. מה שאומר שכל אחד יבחר לו את הרב אחריו הוא הולך לפי כל (!!) הפסיקות שלו. ולא לקחת חלק מכאן וחלק משם, לפי מה שמתאים.
על אחת כמה וכמה כשאדם לא מחובר בכלל לרב או להלכה, ועל סמך מבט אנושי פשוט, מוסר של אנשים שהיום אכלו לא טוב בבוקר והם כועסים והמסור שלהם משתנה בגלל זה, על סמך זה הם מחליטים איזו פסיקה מתאימה לאחרים!!! זה מאד לא רציני להחליט לאנשים אחרים איך לנהוג כשאתה בעצמך במילא לא מאמין בדברים.

זה מה שמגוחך.
אם אתם לא נוהגים על פי ההלכה, עזבו אותנו בשקט. אין לכם זכות להגיד איזו הלכה היא אנושית ואיזו לא. אין לכם חלק בזה. אתם גם לא מבינים בדרכי פסיקה, ומחליטים לפםי ראות עיניכם מה נכון ומה לא.
בכל דבר אחר זה לא היה עובר, רק בהלכה. אם הייתי מתערב במחקר מדעי ואומר שהוא לא מתאים למוסר, ואני מעדיף למצוא מחקר אחר שכן מתאים, כשאין לי שום חלק ועניין בתוצאות המחקר היו צוחקים עליי ושולחים אותי לרופא...