הבג''ץ בישראל: ''אנדרוגינוס, אנומליה, שמאל רדיקלי''  

החזון של מדינה פתוחה להגירה ערבית, שעליו ממליץ עמוס שוקן, מחלחל לבג"ץ. ההשפעה המסוכנת הזאת מחייבת רפורמה דמוקרטית, כדי שישראל תישאר יהודית ודמוקרטית

בן-דרור ימיני | 14/6/2008 8:35

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/746/259.html

הצעות החוק להגבלת סמכותו של בג"ץ בענייני הגירה ואזרחות חידשו את הדיון הציבורי בעניין סמכויות בג"ץ. עיתון "הארץ" כבר התגייס השבוע, וזו זכותו, הן במאמר מערכת והן במאמר של עמוס שוקן, כדי להנציח את עטרת בג"ץ על מקומה.

אין בהצעות לרפורמה, תחילה של פרופ' דניאל פרידמן ובהמשך של חבר הכנסת מיכאל איתן, דבר שאינו דמוקרטי. בניגוד לשטיפת המוח הקולקטיבית שאנחנו שרויים בתוכה, אין מדינה בעולם שבה המצב החוקתי דומה לזה של ישראל. באותן מדינות שבהן יש סמכות שיפוטית לביטול חוקים, בית המשפט המוסמך הוא בית משפט דמוקרטי, כלומר גוף שהרכבו משקף את קשת הדעות בציבור.

חוגים מסוימים בקרבנו הופכים את הדמוקרטי לפוליטי כדי להפחיד. כך שצריך לשאול: האם הם יסכימו להעניק לקבוצת אנשים, שמייצגת בעיקר את עמדות המפד"ל, להכתיב לציבור כולו את ערכיה הפוליטיים, גם אם במסווה חוקתי? התשובה ידועה. הם בעד בג"ץ, בתנאי שהוא עשוי בצלמם.

בגרמניה, למשל, שבה יש סמכות לביטול חוקים, המפלגות קובעות את הרכב בית המשפט החוקתי. בקנדה ובדרום אפריקה החוקה עצמה מחייבת גיוון בבחירת השופטים. בארצות הברית הנשיא בוחר את השופטים, על פי נטיותיו הפוליטיות. בצרפת מוענקת הסמכות (לפני אישור החקיקה) למועצה חוקתית (Conseil Constitutionnel), שהרכבה פוליטי לחלוטין (והיושבים בה אינם בהכרח משפטנים). בהולנד, לעומת זאת, יש שלילה מפורשת של הסמכות לפסילת חוקים. וגם בבריטניה אין לשום בית משפט סמכות לבטל חוקים.

רק ישראל שרויה באנומליה שאין כמותה בעולם. אנדרוגינוס שנוצר כתוצאה מחקיקה חפוזה וממשפטן אימפריאליסט. 32 חברי כנסת הצביעו בעד חוק יסוד כבוד האדם, 21 הצביעו נגדו, כלומר החוק התקבל ללא רוב בכנסת עצמה, ובוודאי ללא דיון ציבורי. והנה, החוק הזה הפך למהפכה חוקתית, כלשונו של אהרן ברק. איך בדיוק מתחוללת מהפכה כאשר רוב חברי הכנסת כלל אינם יודעים עליה - לברק פתרונים.

הזכות לאהבה ולהשמדה

הדיון בסמכויות בג"ץ מתעורר בעקבות התיקון לחוק האזרחות, שקבע שתושבי השטחים לא יזכו להגירה אוטומטית לישראל רק משום שהם מתחתנים עם אזרחי ישראל. הנימוק הרשמי היה ביטחוני. הנימוק האמיתי הוא גם דמוגרפי. רק לאחר הגירה של למעלה ממאה אלף פלשתינים, כלומר זכות שיבה זוחלת, התעוררה ישראל.

החוק הגיע לבג"ץ. עמדת רוב שופטי בג"ץ בסוגיית ההגירה היא כל כך (שמאל) קיצונית, שכל מי שמכיר את המצב הנוהג בעולם נותר אחוז פלצות. האם יש מדינה בעולם שמאפשרת הגירה של תושבי מדינת אויב במסווה של "הזכות לחתונה"? האם בג"ץ מתכוון לכפות את זכות השיבה? האם בג"ץ אינו יודע שרוב תושבי השטחים, חסידי הזכות לאהבה ולחתונה, העלו לשלטון את החמאס, שדוגל בשנאה ובהשמדה?

את העתירה המקורית הגיש מרכז עדאלה, שעמדותיו בתחום זכות קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית אינן זקוקות להרחבה. את העתירה החדשה, בעקבות הצעת חוק משופרת, הגישו עדאלה וחברת הכנסת זהבה גלאון. מיעוט שולי בציבור, שיש לו, כנראה, רוב בבג"ץ. ואחר כך יש התוהים על הירידה באמון הציבור בבג"ץ.

צביעות ודיון ציבורי

עמוס שוקן, מו"ל הארץ, פרסם השבוע מאמר המתנגד לכל פגיעה בסמכויות בג"ץ, והבהיר שבמוקד העניין מצויה "זכות ההגירה" לישראל. והוא תוהה: איך ייתכן שמהפכה חוקתית משמעותית כל כך תובא לאישור ועדת השרים לחקיקה בלי כל דיון ציבורי.

סליחה? עכשיו התעוררת, מר שוקן? איך זה שחוק יסוד כבוד האדם הפך למהפכה חוקתית? הרי אז לא היה כל דיון ציבורי. הרי אז השתתפו בהצבעה פחות מחצי מחברי הכנסת. אלא שהצורך בדיון ציבורי הוא פועל יוצא של עמדה פוליטית. כשהמחטף מתאים, התשואות מובטחות. כשהמחטף אינו מתוצרת השמאל הרדיקלי, הוא מחייב הכשלה בתירוץ של "דיון ציבורי".

ובכלל , שוקן טועה ומטעה. בנושא חוקי ההגירה היה דיון ציבורי רחב. בוודאי רחב יותר מהדיון שלא היה על מחטף "המהפכה החוקתית". הוקמה גם ועדת משפטנים בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין, לא בדיוק איש ימין, שהמלצותיה הן גם הבסיס לחוק האזרחות. על החוק עצמו התקיימו אינספור דיונים בציבור, בתקשורת, בכנסת ובאקדמיה. וטוב שכך.

זכות השיבה

שוקן כבר הבהיר בעבר את עמדתו בנוגע לאופי המדינה: "מה יותר שלום בין העמים ממה שעשוי לנבוע מכך: נישואים בין צעירים ישראלים, יהודים כערבים, לבין צעירים מן המדינות השכנות ומפלשתין? השאיפה לשלום מחייבת. . . שפלשתינים ופלשתיניות, מצרים ומצריות, ירדנים וירדניות יוכלו לחיות בישראל. . . גם מאפשרות של משפחות מעורבות (בן/בת זוג יהודי עם בן/בת זוג ערבי) לא צריך להירתע".

זהו חזונו של שוקן. זה החזון שהוא מבקש מבג"ץ לממש. אם רק ייפתחו הגבולות, אלפים אכן יגיעו. אירופה סוגרת דלתות, משום שהיא רוצה, אולי מאוחר מדי, להמשיך להיות אירופה, ולא סעודיה. זכויות מלאות למיעוט המוסלמי, אבל לא זכויות הגירה.

עדאלה ושוקן וגלאון חותרים למצב בלתי נסבל: הגירה חופשית, גם של חסידי השמדת ישראל. בדמיונם הקודח המבקשים להגר רוצים אהבה. מה פתאום מלחמה. הם גם יתאזרחו, משום שזה מה ששוקן רוצה להעניק להם, וזה מה ששוקן רוצה שבג"ץ יעניק להם.

הגיע זמן הדמוקרטיה

עד כה, הביטוי העיקרי לאימפריאליזם השיפוטי היה בהתערבות יתר בהחלטות שלטוניות, לא בפסילת חוקים. ולמרות זאת, במקרה דנן התגבש בבג"ץ רוב התומך בעמדת עדאלה-גלאון-שוקן, בניצוחו של אהרן ברק. זה מצב מסוכן.

בג"ץ, תוך כדי מכבסת מילים מתחום שיח הזכויות, עלול לבטל למעשה, גם אם לא להלכה, את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו לא הכוונה. זו התוצאה. וזה קורה בניגוד להחלטת האו"ם על מדינה יהודית. בניגוד לחוקי היסוד. בניגוד לרוב מוחלט שמצוי גם בציבור וגם בכנסת. בניגוד גמור למקובל בעולם. אבל בהתאם לתכתיבי מיעוט שחלקו שולל את זכות הקיום של מדינה יהודית.