ראשי הציבור החרדי נרתעים מאוד מהיתרים בעלי אופי מהפכני. הם חרדים מהיתרים משמעותיים שיובילו לפריצת גדר בלתי נשלטת. הרעיון מתבסס על פסיבולוגיה בסיסית ופשוטה שמוכרת לכל אדם.
קווים אדומים הם בעלי משמעות, גם אם הנושא אותו הם גודרים לא בעל חשיבות עליונה. המשמעות היא סימון בין מותר לאסור, בין אפשר לאי אפשר, בין טוב לרע. החשש הוא שפריצת קו אדום אחד, גם אם תהיה מוצדקת אד הוק, תיצור תקדים שיוביל תהליך בלתי נשלט של פריצת קווים נוספים.
ההשקפה הזו עלולה לעיתים לבוא לידי ביטוי קיצוני וביטויה יהיה קפיאה על שמרים ופחד קיצוני מכל שינוי.מדינת ישראל היא הביטוי הקיצוני לתהליך של פריצת קווים אדומים עד למצב של הכל סחיר. אין שום עיקרון. אין שום אידיאולוגיה, אין שום נקודת עיגון לשום השקפת עולם. הכל יחסי ומתנדנד כקליפת אגוז על גלי הים.
התהליך לא התרחש בבת אחת ונטלו בו חלק גופי שמאל רדיקלים שהיו משוקצים ומוקצים מחמת מיאוס עד לפני שלושים שנה, נטלה בו חלק המערכת המשפטית ששימשמה האוונגרד לתקופת הפוסט אידיאליזם, הפוסט ציונות והפוסט לאומיות ונטלו בו חלק האלמנטיים הקיצוניים והבוגדניים של הפוליטיקה היהודית.
במשך עשרות שנים הם ביצעו חריש עמוק בדעת הקהל הישראלית והפכו אותה על פיה עד לכדי מצב שזו יוצאת כנגד האינטרסים הקיומיים שלה עצמה ועוד חושבת שבכך היא פועלת למען עצמה.
טימטום החושים וביצורה של החשיבה החד מימדית הפכו לכלי נישקן המרכזי של אותן קבוצות שהשליטו את האידיאולוגיה שלהם על הציבור היהודי. הם בנו שפה אסוציאטיבית חדשה, בעלת כפל משמעות.
האסוציאציה תפקידה היה לבנות את האליבי למעשה המופקר, הבוגדני, לסמן אותו כמעשה נעלה למען הקיום היהודי הלאומי העצמאי.
המשמעות הנסתרת תפקידה היה להיות הטפיל שרוכב על גב האסוציאציה, ועל ידה מגיע למירב הנגישות ציבורית ומאפשר את מימושו של החרקירי הלאומי שמדינת ישראל מבצעת לעצמה.
האסוציאציה היא זו שאפשרה את חדירת הארס של השמאל הרדיקלי אל לב הקונצזוס הלאומי בתחפושת של דאגה ללאומיות היהודית. צבוע נוטף דם בתחפושת של כיפה אדומה.
מצבנו הנוכחי הוא השתקפות נאמנה של המצב. משנפרצו הקווים האדומים הראשונים בתחילת שנות השתעים והושלמה חדירתם של האלמנטים ההרסניים לגוף הלאומיות היהודית, הפך הציבור היהודי לנשא של סרטן אידיאולוגי עם גרורות שהולכות ומתפשטות. כל קו אדום שהוצב לאחר מכן, הוסר כבר על נקלה. הדו-לשון הפכה לרישמית וייצרה מטבעות לשון רדודות שתפקידן היה להפוך כל עקוב אידיאולוגי למישור מופקר.
החיסון הלאומי הטיבעי, נחלתו של כל עם נורמלי, שתפקידו היה להתמודד עם סיטואציה כל כך מופרכת כמו בדרום הארץ, נוטרל לחלוטין. הוא הפך לשבוי של עולם אידיאולוגי הזוי.
הוא נתפס במבושיו בעזרת אותו שפה כפולה, דו-לשון, שממשיכה להניע את הציבור היהודי לעבר סופו בשמם של אותם ערכים שמוטבעים בקוד הגנטי הדתי-לאומי שלו והבטיחו את קיומו עד כה.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
