עסקה רקובה  

אהוד ברק הגדיר את העסקה שרקח עם אולמרט, ובעטיה נמנעה ההצבעה בכנסת על הקדמת הבחירות, כציון דרך ביצירת נורמות של פוליטיקה נקיה בישראל. דומה שאין גבול ללשון המכובסת של מנהיגי המדינה. איזה ציון ואיזו דרך?

כל ההתנהלות סביב המשבר הזה, ובעיקר – התנהלותו של ברק, הינה היפוכה של פוליטיקה נורמטיבית ונקיה. ברק הוביל את מפלגתו להחלטה אבסורדית – לתמוך בפיזור הכנסת תוך הישארות בממשלה. החלטה כזאת היא שבירת כלים במערכת פוליטית. פיזור הכנסת הוא המעשה האופוזיציוני החריף ביותר, וכמוהו כהצבעת אי אמון בממשלה. מי שתומך בפיזור הכנסת, מביע בכך אי אמון בממשלה. איך יכולה מפלגה גדולה, בעלת יומרות של מפלגת שלטון, להביע אי אמון בממשלה ולהישאר בה? זו פוליטיקה נקיה? זו פוליטיקה צינית, מסואבת, חסרת בושה.

איומו של אולמרט לפטר את שרי מפלגת העבודה אם יצביעו כך, היה מוצדק לחלוטין. אלא, שלא היה זה איום אמיתי, אלא תרגיל בדרך לעסקה עם ברק. עובדה, אולמרט לא שיגר איום דומה לשרי ש"ס, שאף הם איימו להצביע בעד פיזור הכנסת.

ברק פגע בכללי המשחק הדמוקרטיים

שנית, ברק ומפלגת העבודה התערבו באופן בלתי נסבל בסוגיות פנימיות של מפלגה אחרת. ממתי מפלגה מכתיבה לרעותה את מועד הבחירות הפנימיות שלה? גם זו פגיעה בכללי המשחק הדמוקרטיים בישראל. נכונות "קדימה" לחתום עם מפלגת העבודה על הסכם הנותן תוקף להתערבותה בענייניה הפנימיים של "קדימה", היא שיתוף פעולה בשבירת כללי המשחק.

לכאורה, מה רע בפשרה? הרי פוליטיקה היא אמנות האפשרי והבלתי אפשרי, וראוי ששתי מפלגות קואליציוניות גדולות תגענה ביניהן לפשרות, שתאפשרנה את המשך היציבות השלטונית. אולם העיקרון הזה נכון כאשר המשבר הקואליציוני הוא סביב סוגיות מדיניות, כלכליות, חברתיות. במשבר כזה, הצד שיצר את המשבר יכול להגיע במו"מ להישג שיקדם את עניינו טוב יותר מאשר באמצעות פרישה עקרה, גם אם התפשר, וויתר על מחצית תאוותו. אילו היה מדובר בפשרה של "קדימה" עם ש"ס בנושא קצבאות הילדים, למשל, ניתן היה לראות בכך פשרה פוליטית לגיטימית, שתעמוד לביקורת הציבור.

ברק מסמס את הצהרתו

אולם המשבר הזה לא נבע ממחלוקת מדינית או חברתית. המשבר הוא על סוגיה מוסרית – האם אהוד אולמרט, אדם מושחת המצוי בעיצומן של חמש חקירות משטרתיות, ראוי להיות ראש ממשלת ישראל. במסיבת העיתונאים שכינס למחרת עדות טלנסקי, אמר ברק, למעשה, שאולמרט אינו ראוי לתפקיד. על כך הוא הוסיף גם טענה תפקודית – שאדם השקוע עד צוואר בחקירות פליליות אינו מסוגל למצוא את הזמן הדרוש לניהול המדינה.

אם אולמרט אינו ראוי להיות ראש ממשלה מסיבות מוסריות, ואינו מסוגל לתפקד כראש הממשלה, אסור לו למלא את התפקיד ולו יום אחד נוסף. אם ברק סבור שאולמרט אינו ראוי להיות ראש ממשלה, עליו לפרוש מן הממשלה לאלתר. בנושא כזה – אין מקום לפשרות.

לא כך נהג ברק. תחילה הוא כינס מסיבת עיתונאים גדולה כדי לבדל את עצמו מאולמרט ולנסות להציג עצמו באור של פוליטיקה נקייה. אולם במקום להתפטר, הוא החל בצעדים שנועדו למסמס את הצעד המתחייב מאמירותיו.

אולמרט בהכשר העבודה

ההתחמקות של ברק מהתפטרות והפלת הממשלה, נותנת לאולמרט הכשר מטעם מפלגת העבודה. אולמרט נהנה כעת מעוד כמה חודשי שקט, ואין זה מן הנמנע שהוא יתמודד שוב על ראשות מפלגתו ואף ינצח, וימשיך לכהן כראש הממשלה, בחסות אהוד ברק. אהוד ברק – רוממות היושרה וההגינות הפוליטיים ואיכות השלטון בישראל בפיו, אך בידיו הוא רקח עסקה רקובה, המאפשרת את המשך שלטונו של אהוד אולמרט.

ומאחר והצנזורית החצופה, מי שמתיימרת לגלם בתפקידה כיו"ר הכנסת את הדמוקרטיה והממלכתיות בישראל, אינה יכולה למחוק את דבריי מהפרוטוקול ולסתום את פי, אני מרשה לעצמי להצטרף להגדרה המדויקת שנתן ח"כ גדעון סער לרוקחי העסקה הרקובה – סמרטוטים.