הבעיה של האנטישמים  

מיהו בלעם?
לפי פשטי המקראות נראה שמדובר באיזה מיסטיקן, מכשף וודו שעושה הוקוס פוקוס על עם שלם והוא מתמוטט. כמובן שזוהי קריאה פשטנית של התורה, וכבר דנו בנקודה הזו שאת התורה אסור לקרוא כמו עיתון. כל מילה בה היא פתח לאוצרות שלמים.

חז"ל מתייחסים בכבוד גדול לבלעם: הם ראו בו כפילוסוף הגדול ביותר שקם בעולם. כיועץ החצר הבכיר של פרעה מלך מצרים (האימפריה של אז) וכנביא בסדר גודל של גדול הנביאים משה רבינו (אם כי לא באותה רמה).
אבל מבחינה מוסרית, חז"ל רואים בבלעם את האנטיתזה של עם ישראל. מהשוואת הפסוקים בין סיפור עקדת יצחק לסיפור פרשת בלק, עולים ביטויים זהים, התורה שתלה כביכול השוואה בין אברהם לבלעם, אם כי מכיוונים מנוגדים. הניגודיות המוחלטת בין אברהם לבלעם מובאת בדברי חז"ל בפרקי אבות:
"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע". וניתן להוכיח את קביעתם של חז"ל בפסוקים המתארים את אברהם אבינו ואת הפסוקים המתארים את בלעם.

אם כן מדוע אנו קוראים על הרשע הזה בתורה כל שנה?
אפשר לענות בצורה פשוטה, כדי שנדע מה לא להיות. כמוהו - אל תתנהג.

מה רצה בלעם? חז"ל אומרים כי הוא היה יודע לכוון את השעה שבה הקב"ה כועס ובה לקלל. כלומר, הייתה לו יכולת מיוחדת לראות את הצד המכוער והחלש של כל אומה ולכוון את הביקורת שלו עליה. אחרי טיפול יסודי של "בלעמים" מקצועיים, המלאכה של הצבא היא כבר הרבה יותר קלה. (תשאלו את החמאס כמה קל היה לו אחרי העזרה מצד "מחסום ווטש" ).

אך יש כאן מסר עמוק יותר של התורה והוא היחס של האנטישמיים אלינו. ישנה תופעה לא מוסברת אצל גדולי האנטישמיים, שבד בבד עם קללות נמרצות על עם ישראל, משום מה הם טרחו גם להכניס שבחים כאלו, שאף יהודי לא היה יכול להעלות על דל שפתיו. (נכחתי פעם בהרצאה שבה המרצה הקריא ציטוטים מאת גדולי האנטישמים מתקופת יון ועד ימינו, ובכולם הראה איך השתרבב להם שבח על עם ישראל, גם בצורה לא מכוונת). "העם הנצחי", "פגעת באחד כולם צועקים", "השליט של העולם" וכו' הם לא ביטויים שיצאו מיהודים אלא דווקא מגויים. דוגמא לא מייצגת לכך ניתן היה לשמוע בנאומו של ג'ורג' בוש בכנסת. נאום ציוני נלהב שכזה, קשה מאוד לשמוע בימים אלו מפיו של יהודי.
אני לא בא ללמד זכות על בלעם, הוא התכוון לקלל, והקב"ה הפך את ברכתו לברכה. מתוך הברכות ניתן ללמוד מה הוא רצה באמת להגיד. אבל אני כן בא לומר שאת השבחים הגדולים על עם ישראל, לפעמים צריכים לשמוע מפה טמא של גוי אנטישמי. צריכים לאחל ליום שבו לא נזדקק לאותם גויים ונוכל לדעת את מעמדנו בעצמנו.

נספח:
ברכות בלעם.

במדבר פרק כג -כד

(ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל:
(ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְקֹוָק:
(ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב:
(י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ:

(יח) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר:
(יט) לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה:
(כ) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה:
(כא) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ:
(כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ:
(כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל:
(כד) הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:

(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
(ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְקֹוָק כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם:
(ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ:
(ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ:
(ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר:

(טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
(יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת:
(יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל:
(יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר:
(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:
(כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ:
(כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ:
(כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל:
(כד) וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד: