קואליציה מבוהלת - השותפים לשלטון הרמייה - אמנון לורד  

כל מי שהיה שותף לתחזוקו של אולמרט בשלטון מאז המלחמה ובוודאי מאז דו"ח וינוגרד הסופי, הפך לשותף מלא ולמסייע בשלטון הרמייה של אולמרט

לברק, למפלגת העבודה, לבכירי קדימה, אין ברירה היום אלא לתבוע מראש הממשלה להתפטר באופן מידי מתפקידו כדי להביא לעריכת בחירות בהקדם האפשרי. עכשיו זו כבר לא הסיסמא הישנה "רק לא ביבי" שהצדיקה כל מחדל; מה שמפחיד אותם זו התחושה העממית של "רק לא אתם".

לקראת סוף מלחמת לבנון השניה היה ברור שאהוד אולמרט כראש ממשלה הוא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אבל הסיסמא היתה "רק לא ביבי". לכן, כולם, מעמרם מצנע הצנוע הישר הידוע ועד לבעלי הדעות הקובעים בתקשורת, אמרו כי הרמטכ"ל ושר הביטחון חייבים ללכת. אבל לא אולמרט. הוא לא רק יכול להשאר - הוא צריך להשאר.

כל המאבקים הציבוריים, של חיילי מילואים ושל הורים שכולים ושל סתם אנשים טובים ובעלי מצפון, נדחו בבוז על ידי מעגלי הדעתנים. הם ספרו את המפגינים והמוחים וקבעו שזה לא מספיק. היו בעיות יותר חמורות, כגון החקירות והחשדות נגד הנשיא לשעבר קצב. זה היה הרבה יותר חשוב. אולמרט שהתמיכה הציבורית בו ירדה מאז המלחמה ל-2 אחוז וקצת, קיבל לגיטימציה להישאר בתפקידו, כי הסיסמא היא "רק לא ביבי".

לאחר מכן התפטר חלוץ וכעבור כשלושה חודשים באפריל 2007 הוגש הדו"ח החלקי של ועדת וינוגרד. ושוב הציבור הישראלי קיבל תזכורת מפורטת ומנומקת למה שכולם ידעו – אולמרט היה הקודקוד הבכיר במערכת קבלת החלטות אסטרטגית שהובילה לכישלון לבנון. הזעזוע היה גדול, אבל קואליציית "רק לא ביבי" בציבוריות הישראלית גברה על כל שיקול ממלכתי ועל כל דרישה של קיום הדמוקרטיה. יותר מזה: נוכח האתגרים הקיומיים שעמדו בפני ישראל, היה ברור שהיא חייבת להחליף במהירות את הנהגתה הלאומית כאשר הדרך המועדפת היא על ידי בחירות. רק התעלמות גמורה ועזת מצח של מפלגות הקואליציה בגיבוי שומרי האתרוג איפשרה לראש הממשלה אולמרט להתעלם ממסקנות דו"ח וינוגרד. כולם היו בהמתנה לפריימריס של מפלגת העבודה שעמדו להיערך בתוך כחודש, ואז הובטח לציבור כי שר הביטחון של אולמרט, עמיר פרץ, יועף מתפקידו והיו"ר החדש, הוא שר הביטחון אהוד ברק, יתבע את התפטרות ראש הממשלה עם הגשת הדו"ח הסופי, אז חשבו שזה יהיה באוגוסט 2007, או שיוביל לבחירות.

לכל אורך הדרך היתה הסיסמא הגורלית "רק לא ביבי", ולקראת סוף השנה שעברה בכלל התבשרנו כי אולמרט הולך לעשות שלום עם הפלשתינים ואולי גם עם הסורים, אז אסור לגעת בו. כך צלח אולמרט שהציבור מאס בו גם את מועד ב' של וינוגרד, בעזרת פרשני הטלוויזיה שאצו לכסאותיהם המוגבהים מול המצלמות כדי להכריז: "הוא יצא מזה". רק אנחנו לא יצאנו מזה, גם עכשיו.

ואז פרצה לה פרשת המעטפות שחשפה את ממדי שחיתותו של ראש הממשלה, וזה הגיע לכולם עד כאן. אך בסופו של לילה הסיסמא "רק לא ביבי" ניצחה, ואהוד ברק היה מוכן לאכול עפר בזחילה ובלבד שלא לעמוד בדיבורו, לקחת אחריות אישית, ולהביא סוף סוף לבחירות ולקץ שלטונו של אולמרט. הסיסמא שגרמה להשחתתה של ממשלת ישראל כולה, ולהתדרדרות חמורה במצבה של ישראל, התהפכה בזמן האחרון. עכשיו זה "רק לא אתם". כל מי שהיה שותף לתחזוקו של אולמרט בשלטון מאז המלחמה ובוודאי מאז דו"ח וינוגרד הסופי, הפך לשותף מלא ולמסייע בשלטון הרמייה של אולמרט.