חוק הגולן , לאטום פתחי מילוט - אורי הייטנר  

העברת חוק משאל עם בקריאה ראשונה, היא הישג כביר לוועד יישובי הגולן, הישג גדול למאבקנו. תשע שנים מתחמקת הכנסת מלחוקק את חוק היסוד הדמוקרטי הזה, שחקיקתו נדרשת כדי לצקת משמעות מעשית לסעיף הקיים בחוק, המחייב משאל עם במקרה של נסיגה משטח ריבוני. ההישג הוא בעצם קבלת החוק, אך לא פחות מכך – ברוב הגדול שבו הוא עבר (65:18), חרף התנגדותו של ראש הממשלה שפעל ככל יכולתו כדי לסכל את קבלת החוק.

השלב הבא הוא קבלת החוק בקריאה שניה ושלישית. לאור הרוב הגדול שבו עבר החוק, דומה שאנו יכולים לנצח בהליכה בקריאות הבאות. אולם אל לנו להיתפס לשאננות. אין זה מן הנמנע שראש הממשלה ושלוחיו לא יחסכו במאמץ כדי לסכל את החוק, אם לא באמצעות הפלתו במליאה, באמצעות דחיית ההצבעה שוב ושוב. כלל לא אתפלא, למשל, אם הסורים יאיימו, בעקבות רמז מאולמרט, שיפסיקו את המו"מ אם החוק יתקבל, ויהיה זה מנוף של לחץ על סיעת "קדימה", שתמכה ברובה בחוק, ועל סיעת "העבודה" שתמכה בחוק באופן גורף (למעט השר מג'אדלה) לשנות את עמדתם, או לפחות לדחות את ההצבעה ל"עיתוי מתאים". עלינו לעמוד על המשמר!

עלינו לעמוד על המשמר גם בישיבות ועדת הכנסת להכנת החוק לקריאה השניה, כדי שלא יוכנסו לתוכו עזים שימוססו אותו. האמת היא, שכבר לנוסח שעבר בקריאה ראשונה הוכנסו עזים כאלו – פתחי מילוט כיצד להתחמק ממשאל עם. עלינו להפעיל את כל השפעתנו על חברי הוועדה, כדי להוציא את העזים הללו ולסתום את דרכי המילוט, ולא לאפשר לאף אחד להתחכם עם החוק ולהתחמק ממשאל העם.

פתח המילוט העיקרי הוא הסעיף לפיו "אם בתוך 180 יום מיום החלטת הכנסת חל יום הבחירות לכנסת, לא יערך משאל עם". במקרה זה, ההסכם יחשב כאילו התקבל במשאל עם, אלא אם כן הממשלה הנבחרת תחליט לבטלו בתוך 30 יום מהקמתה.

העברת הנושא למשאל עם נועדה ליצור ערכאה שמעל לכנסת, מתוך היכרות עם הסחר מכר הפוליטי שעלול להביא לאישור ההסכם מסיבות לא ענייניות. במשאל עם השיקול של המצביע הוא ענייני – הוא תומך בהסכם או מתנגד לו. במערכת הפוליטית יש שיקולים נוספים: מפלגה עלולה להצביע על פי הסכמים פוליטיים בהם היא תשיג הישגים משמעותיים בנושאים אחרים – דתיים, חברתיים או אחרים, או על פי הסכמים שיתנו לה הישגים כיסאולוגיים או תקציביים. ולא רק מפלגה – גם ח"כ בודד עלול להצביע, וכבר היו הצבעות גורליות שהוכרעו על חודו של מיצובישי. שיקולים כאלה עלולים להתקיים גם אחרי בחירות. אזרח יכול להצביע בעד מפלגה מתוך הבנה שהיא תתנגד להסכם ושהצבעתו – כמוה כהצבעה במשאל עם נגד הנסיגה, ולמחרת יעשה שימוש בקולו כדי להשיג אינטרס אחר.

בבחירות, שיקולים רבים עומדים בפני הבוחר. אזרח יכול להיות בעד או נגד הנסיגה, אך לא זה הנושא המרכזי בעיניו, והוא רוצה לבחור במפלגה על סמך הערכתו את מנהיגיה, הרגל שבטי, תמיכה במכלול עמדותיה ועוד.

אין כל סיבה לתת למערכת הפוליטית להתחמק ממשאל העם. התירוץ לפתח המילוט הזה, הוא בוודאי כספי – חבל לקיים בתוך חצי שנה שתי מערכות בחירות, שני ימי שבתון וכו'. אדרבא – ניתן לקבוע שבמידה ויום הבחירות יחול במהלך 180 הימים הנ"ל, יתקיים משאל העם ביום הבחירות, והאזרחים יוכלו להצביע בשני פתקים – האחד ההצבעה לכנסת והשני – הצבעה למשאל העם.

השארת הסעיף הזה בחוק, תאפשר לממשלה לכוון את מועד ההצבעה על ההסכם ל-180 יום לפני הבחירות, ואף להקדים באופן יזום את הבחירות כדי להתחמק ממשאל העם. זהו סעיף הסותר את רוח החוק ויש לעקרו מן השורש.

פתח המילוט השני, הוא הסעיף על פיו אם ההסכם יתקבל ברוב של 80 ח"כים בכנסת, לא יהיה משאל עם. לכאורה, יש הגיון בסעיף זה. הכנסת אמורה לשקף את רצון הבוחר, ואם 2/3 מהח"כים תומכים בהסכם, יש להניח שיש לו רוב בעם. יתכן, ויתכן שלא. רוח החוק היא חד משמעית – יש לתת לעם להכריע, כערכאת על אחרי שההסכם התקבל בכנסת, ואין לסייג זאת בשום רוב.

ראויה מדינת ישראל לחוקה, שבה האפשרות לסגת משטח ריבוני כלל לא תהיה אפשרית, לא במשאל עם ולא בידי הכנסת. האם יש דרך שבה ניתן להחליט על החרבת תל אביב, למשל? אבל המציאות הפוליטית אינה מאפשרת זאת, ולכן, יש לסייג את היכולת לוותר על שטח ריבוני. משאל העם הוא הסייג, ואין לתת את האפשרות להתחמק ממנו. עלינו לפעול למחיקת הסעיף הזה, ואם הדבר אינו אפשרי, להעלאת הרף הזה ככל הניתן.

קבלת החוק בקריאה ראשונה היא הישג חשוב. כעת עלינו לשנס מותניים כדי להבטיח שהחוק יתקבל במהרה בקריאה שניה ושלישית, בלי התחכמויות ובלי התחמקויות, בלי עזים ובלי פתחי מילוט.