מאת הרב מרדכי אלון:"וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאיביכם: וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם"
הלכה א': "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור", כך הוא למד את הפסוק שזו מצוות עשה מן התורה. "שנאמר (במדבר י') 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות'". הוא מבין ש"על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר, כל דבר שייצר לכם. אגב, אפשר להבין לפי זה ברמב"ם גם את הפתיחה "כי תבאו מלחמה בארצכם", כלומר, כל מלחמה ולאו דווקא אם היא באה מבחוץ, אלא גם דברי כמו: דבר, בצורת, רעב, מלחמה. הוא באמת מסיים כך "כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו".
אומר הרמב"ם בהלכה ב': "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב (ירמיהו ה') 'עונותיכם הטו' וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם". אגב, עוד בלי להבין הרבה, אבל לפי זה כנראה החצוצרות נועדו, כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה, לעורר את הלבבות, "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם". ומה תהיה מגמת ההתעוררות הזאת?
הנה בהלכה ג' ברמב"ם: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו", מהשלילה נלמד את החיוב. "אלא יאמרו דבר זה", שקרה כמו: מלחמה, בצורת, דבר, "ממנהג העולם אירע לנו", הזכרנו את זה לא מזמן. "וצרה זו נקרה נקרית", זה קרה, זה מקרה. "הרי זו דרך אכזריות" . זה רמב"ם מופלא, למה זו דרך אכזריות? כי אם מתרחשת צרה, ואני אינני בודק מה אני יכול לעשות כאן, אז אני ממשיך פה את החלק שלי. זה הכל בגלל השיטה, בגלל הדברים, כלומר אני לא אשנה כלום, אלא זה טבע, זו מציאות. "הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות". אחרי-כן זה ילך ויגדל, יגדל ויגדל. "הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) 'והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי', כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי", מקרה, קרה נקרית, "אוסיף לכם חמת אותו קרי", כי אם זה מקרה אז ממשיכים.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
