המפלט האחרון-הבחירה בליכוד שדיין עשה היתה כמעט הכרחית  

כשיתפוגג עשן הבליסטראות המילוליות יגלה דיין שהבחירה שהוא עשה הייתה כמעט הכרחית. מי שאינו מאמץ את הנראטיב הפוסט-ציוני ו/או הפלשתיני, לא יכול למצוא לו בית פוליטי אחר

בחירתו של עוזי דיין בליכוד כביתו הפוליטי החדש הביאה כצפוי להתנפלות תקשורתית וציבורית, אותה התנפלות שמונעת כבר שנים מפורשי צה"ל מלהצטרף למפלגה הלאומית. הממסד התקשורתי-ציבורי ממשיך לראות במחל דגל אדום, ומצפה מכל בחור טוב להיכנס לשורות מפלגת העבודה או לפחות לאיזו מפלגת מרכז טרנדית.

אבל כשיתפוגג עשן הבליסטראות המילוליות יגלה דיין שהבחירה שהוא עשה הייתה כמעט הכרחית. התהליכים שעברו בשנים האחרונות על מפלגת העבודה, ואחריה על אותם חלקים מהליכוד שהפכו ל'קדימה', הותירו את הליכוד כמפלגה הציונית הרחבה היחידה בישראל. מי שאינו מאמץ את הנראטיב הפוסט-ציוני ו/או הפלשתיני, לא יכול למצוא לו בית פוליטי אחר. אפשר לא לאהוב את מנהיגותו של נתניהו, ואפשר גם לחלוק על משנתו הכלכלית - אבל בשאלות הגדולות של הקונספציה המדינית ושל ההרתעה הביטחונית, כל מה שמציעות המפלגות הגדולות האחרות היא פשיטת רגל מסוכנת המהווה לא פחות מאשר איום על המשך שרידותה של ישראל.

במערכות הבחירות הקודמות ניסה דיין לקרוא תגר על המפלגות הגדולות, ובכללן הליכוד, ועל השחיתות הכרוכה בעקביהן. לאור זאת יש המרימים גבה על בחירתו של דיין להצטרף כעת לאותו ליכוד מושמץ. שתי תשובות לדבר. ראשית, הליכוד אינו אותו ליכוד; רוב בעלי גיבנת השחיתות נשאו אותה איתם אל 'קדימה' כשפרשו מהליכוד. שנית, דיין הבין כנראה שלמפלגות הקטנות לא רק שאין סיכוי לעבור את אחוז החסימה, אלא גם שבמצב הלאומי הנוכחי הפריבילגיה של שמירה על מפלגת-מחאה בלתי אפקטיבית היא בגדר מותרות.

החברה הישראלית זקוקה מאוד למנהיגות פוליטית ציונית בעלת יושרה וערכים. לא במקרה סבורים במערכת הפוליטית כי גם בוגי יעלון, הקיבוצניק מן הערבה, ימצא את מקומו דווקא במסגרת הליכוד. הדרכים הציוניות, מסתבר, נאלצות להוביל כולן אל נקודה אחת, פשוט כי אין אחרות.