קבוצות דיון
פוליטיקה ואקטואליה
נושא #15228
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
יוליה
גולש אורח
| אור ל שבת קודש כ' בחשון תש''ע
22:02 06.11.09 |
|
איפה ישנם עוד מיתוסים כמו המיתוס הזה?
|
שאול רוזנפלד | מגזין מראה | maraah-magazine.co.il רבין מר ביטחון? http://www.news1.co.il/Archive/003-D-42341-00.html?tag=22-00-29 איפה ישנם עוד מיתוסים כמו המיתוס הזה? אבוי למערערים (על המיתוס) ---- השלום שנקשר בשמו של רבין מַבְנה את המיתוס השני: "רבין איש השלום" ו"רבין היה מביא עלינו שלום אלמלא נרצח". אין אירוע ציבורי אחד בחייו, כולל הסכמי אוסלו, המשייך אותו באמת למחנה השלום. היסחפותו למיזם האוסלואי לא נבעה מאימוץ חזון הפיוס הרומנטי נוסח ביילין, אלא משיקולי עלות-תועלת, הגם שהיו מופרכים מיסודם 14 שנה אחרי רצח רבין - ועדיין לא תם הניסיון לקבע את מיתוס רבין כ"מר ביטחון", "מר שלום", "נקי כפיים" ו"נוטל אחריות". כנראה שעדיין ניתן לעשות מהמיתוס הזה הון פוליטי > "קבלת אחריות" מחוסר ברירה ▪ ▪ ▪ גם השנה, אם כי בדחייה של שבוע, אמור הטקס שייערך בכיכר רבין לציון יום השנה ה-14 לרצח רבין, לחתום את אירועי ההנצחה. הגם שאירועי הספדים הם בדרך כלל מעמדי קש וגבבה של דברי בדיה ורמייה, הרי שבאירועים לציון רצח רבין, לפחות בשנות ההנצחה הראשונות, הבדותה שלטה ביד כה רמה, שכל מי שערער עליה הואשם באחת בהמשך ההסתה, או למצער - בכך ש"לא למד דבר" מאז הרצח.
מקצת מעלליה של הפואמה הפדגוגית של "חינוכנו מחדש" כלל את פיטוריו של מורה (ישראל שירן) אשר העז, רחמנא ליצלן, לכפור לפני תלמידו ב"מורשתו" של רבין. ואילו עטים להשכיר דאגו לפאר ולקלס, להאדיר ולרומם את האדם (רבין), הדרך והמורשת, כשזרזירי עט למיניהם מנדבים את נשמתם המקצועית, ובלבד שיהיו חלק מתפאורת הכזב. "יזמים" למיניהם טוו עסקות חבילה, שבהן נכרכו לבלי הפרד גינוי הרצח ו"אימוץ דרכו", ומנציחים למיניהם עשו, ועודם עושים, לאיתור שקדני של אתרים, אשר טרם נשלחה בהם יד ההנצחה. זו הייתה טלנובלה חבוטה וסרת טעם, העשויה ממיטב החומרים של מערבון סוג ד'. מעצבי התודעה הקולקטיבית - מטעם עצמם ומטעם הרעיון - הכתיבו את השנִיוּת הקוטבית: סיפורו הביוגרפי של הקורבן (המנוטרל, כמובן, ממעידות, מהמורות ואי-נעימויות), השזור באפוס הארצישראלי היפה - מזה, ושטניותו ומפלצתיותו של הרוצח, על משיחיותה וקנאותה של סביבת גידולו הטבעית - מזה. "סביבה" זו תפחה בן-לילה לממדי מחנה שלם, שסומן וקוטלג כמכשיר הקרקע, נותן החסות, הסייען והמגבה של הרצח ושל הרוצח. וכך, כוּנן גם הסימבול הדיכוטומי: יפה הבלורית והתואר, עז הרוח והנפש ("הו רב חובל" לירי ומשתפך), תוצר אורגני של הרם והנשגב במקומותינו - מכאן, והנפסד, האפל והקנאי, הממיט חורבן, אסון וכמובן גם רצח - מכאן. בתחילה הייתה זו שעתם הגדולה של הצנזורים הבלתי פורמליים והז'דנובים, שהיו המופקדים על המותר והאסור. אולם, כשהשיח המותנה (למשל, זיהוי של "הסתה מסוכנת" כמעט בכל ביקורת) וההנצחה המתמדת צמחו לממדים גרוטסקיים, החלה אט אט הדיסידנטיות, ומעזי הפנים ו"הנועזים" הרשו לעצמם לדבר סרה במת, ובמיוחד בדרכו וב"מורשתו". בשנים האחרונות כבר נמצאו רבים שאינם מהימין אשר חולקים בפומבי על שמאלץ ההנצחה, ועל האלהת שמו ופועלו של האיש. מיתוס רבין מורכב למעשה מכמה מיתוסי-משנה – שהבולטים בהם הם "מר ביטחון", "מר שלום", "נקי כפיים" ו"נוטל אחריות" – שחברו להם יחדיו לכדי מורשת. לפחות בתחילת הדרך, "מכירת" המיתוס בשווקים כמעט שלא הותירה לקונה זכות ערעור או סירוב. ▪ "קבלת אחריות" מחוסר ברירה מיתוס רבין מורכב למעשה מכמה מיתוסי-משנה – שהבולטים בהם הם "מר ביטחון", "מר שלום", "נקי כפיים" ו"נוטל אחריות" – שחברו להם יחדיו לכדי מורשת. לפחות בתחילת הדרך, "מכירת" המיתוס בשווקים כמעט שלא הותירה לקונה זכות ערעור או סירוב. כך, למשל, סקר שנערך כמה חודשים לאחר הרצח העלה, כי יותר מ-70 אחוז מהציבור ראו ברבין מר ביטחון. תחושה ציבורית זו ניזונה בין השאר מעברו הצבאי, שבחלקו אכן ראוי להערכה, אך הושפעה במידה רבה גם מטשטוש, הסתרה ושיפוץ של כמה "תיקים ביטחוניים" השרויים עדיין באפלה, ביניהם תפקודו כמפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, בעיקר בקרב בשער הגיא ב-20 באפריל 1948, וכן התמוטטותו ערב מלחמת ששת הימים.
גם תפקודו באינתיפאדה הראשונה ב-1987 כשר הביטחון – כשלא עמד על מידת חומרתה מלכתחילה, לא ביטל את נסיעתו לארה"ב כשפרצה, ואחר כך אף התנער מההנחיה שנתן "לשבור להם את העצמות" – אינו עניין להשתבח בו ביטחונית. וכמובן – הסכמי אוסלו, על חוריהם הביטחוניים ועל הנחות השווא שעמדו ביסודם, ביניהן הערכותיו של רבין עצמו על הפרטנר, על כיבוד ההסכמים, על מלחמתו של הפרטנר בחמאס ("ללא בג"צ ובצלם") ועל "הקטיושות שלא היו ולא יהיו". השלום שנקשר בשמו מַבְנה את המיתוס השני, שניכר בו פן כפול: "רבין איש השלום" ו"רבין היה מביא עלינו שלום אלמלא נרצח". אין אירוע ציבורי אחד בחייו של רבין, כולל אירועים הקשורים בהסכמי אוסלו, שיש בו כדי לשייכו באמת למחנה השלום. היסחפותו למיזם האוסלואי לא נבעה מאימוץ חזון הפיוס הרומנטי נוסח ביילין, אלא משיקולי עלות-תועלת, הגם שהיו מופרכים מיסודם. הפן השני, הקרוי לעתים"Counter factual history" (כלומר, "מה היה קורה אילו") – מאפשר לרבים ממחוללי המיתוס להמשיך להרביץ בנו את התורה כאילו אילולא הרצח, השלום היה כבר מזמן עובדה מוגמרת, כמו שאמר אך לפני ימים ספורים, דני יתום, בעבר מזכירו הצבאי של רבין. טענות אלו יכולות להתחרות במידת מופרכותן רק בהבטחותיהם של הוזי אוסלו ואדריכליו. מזור חלקי להתפכחות מהמיתוס הזה היה אמור להינתן בקמפ דייוויד 2000 ובפסגת טאבה 2001, כשבמענה להצעות נדיבות בהרבה ממה שחלם רבין להציע לפלשתינים, הם גמלו למציען, אהוד ברק, באינתיפאדה שנייה ורצחנית. מאז רבים אכן התפכחו, אך אחרים עדיין מתמידים בנאמנותם לחלום. כראיה הניצחת לניקיון כפיו של רבין ולנכונותו לקבל על עצמו את האחריות למעשיו, מובאת בפי מוקיריו פרשת הדולרים מ-1977. אולם, למעשה רבין לא קיבל אז אחריות למעשיו, אלא רק לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק, לא הותיר בפניו כל ברירה אלא לצאת לחופשה (שכן ממשלתו אז הייתה ממשלת מעבר, שלא יכול היה להתפטר ממנה), להסיר את מועמדתו לראשות המערך בבחירות שבפתח, וכפועל יוצא – גם לראשות הממשלה לאחר הבחירות (שבעקבותיהן, כזכור, איבד המערך את השלטון). בתמורה לכך, החליט ברק שלא להעמיד לדין את בני הזוג רבין ולהסתפק בהטלת כופר על לאה רבין. וכך, גם אם דמותו של רבין שונה למדי מן הדימוי שמנסים ליצור לו מאז נרצח, לא יהיה בכך כדי להעיב על המיתוס בקרב מאמיניו האדוקים שעוד נותרו. כל עוד ניתן לסחוט מהמיתוס הזה הון פוליטי – נראה כי לא תמה מסכת הפצתו והשקידה על טיפוחו. לאתר מגזין מראה ----
ד"ר שאול רוזנפלד הוא מרצה לפילוסופיה
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
האשכול |
מחבר |
תאריך כתיבה |
מספר |
ד'ר שאול רוזנפלד הוא מרצה לפילוסופיה וסוכן מכירה לשקרים |
Big Joe |
06.11.09 23:00 |
1 |
התיאוריה שלך שלפיה אף אחד לא קונה את דבריו של מילשטיין |
רנה דקארט |
06.11.09 23:16 |
2 |
לא מדובר בתיאוריה, חסיד שוטה פתטי שכמוך |
Big Joe |
06.11.09 23:22 |
3 |
א.הגרסא שכתבת היא לא אמת מדעית,אלא פרץ רגשות |
רנה דקארט |
06.11.09 23:37 |
5 |
אתה תהיה באקדמיה רק כאשר ישימו אותך במעבדה בפורמלין |
Big Joe |
07.11.09 00:11 |
6 |
כפי שאמרתי לך בעבר,רוב האקדמאים בארץ הם אנשים |
רנה דקארט |
07.11.09 00:26 |
7 |
הענבים החמוצים של השועל שנשאר מחוץ לכרם... |
Big Joe |
07.11.09 00:42 |
8 |
דרך אגב, אם הוא אכן חטף, פעמיים, |
shavu sof |
07.11.09 01:22 |
9 |
ידוע רק על פעם אחת |
Big Joe |
07.11.09 01:30 |
10 |
מה דעתך על דעותיו של שפטל בנושא? |
אור_יקרות |
07.11.09 01:35 |
11 |
מה שחשוב לי להסביר הוא שהתקף חרדה לא מראה |
shavu sof |
07.11.09 01:37 |
12 |
ברור,אתה צודק לחלוטין-לא אמרתי שהוא היה פחדן ומוג לב |
רנה דקארט |
07.11.09 01:55 |
14 |
אבל המוסיקה שעולה מדברי אלו שיורדים |
shavu sof |
07.11.09 11:43 |
15 |
אתה חושב שצריך לאשר לאדם בעל התקפי חרדה |
רנה דקארט |
07.11.09 01:52 |
13 |
כיום, חד משמעי כן! |
shavu sof |
07.11.09 11:47 |
16 |
בלי קשר לרבין,אני לא מסכים איתך. |
רנה דקארט |
07.11.09 12:26 |
21 |
גם בין 2 ל-5 אחוז מהחיילים הקרביים |
shavu sof |
07.11.09 11:49 |
17 |
יש הבדל בין חיילים שלוקים בתסמונת הזאת לבין מפקדים. |
רנה דקארט |
07.11.09 12:15 |
18 |
90% מתפקדים לא בסדר? |
shavu sof |
07.11.09 15:25 |
27 |
אכן,רובם נכנסים להלם ברמות שונות ויורים באוויר, |
רנה דקארט |
07.11.09 15:34 |
28 |
לדעתי מוקדם (20 ש') יותר.......... |
פילוביץ שחף |
06.11.09 23:33 |
4 |
בגלל הרצח,הביקורת על רבין התעכבה |
רנה דקארט |
07.11.09 12:19 |
19 |
אתה השקרן הפתטי כאן. |
Big Joe |
07.11.09 12:22 |
20 |
אני מצטער,אבל לא הפרכת כלום. |
רנה דקארט |
07.11.09 12:29 |
22 |
מי צריך להפריך את טבנקין? |
Big Joe |
07.11.09 13:08 |
23 |
אז גם אתה צריך להוכיח שכל מה שכתבת בגרסא שלך הוא אמת. |
רנה דקארט |
07.11.09 13:15 |
24 |
אתה מקבע את העובדה שאין לך מושג על מה אתה מדבר |
Big Joe |
07.11.09 13:30 |
25 |
א.שקר עלוב?כנראה כיוונת ל''גרסא'' העלובה שלך. |
רנה דקארט |
07.11.09 13:37 |
26 |
לי אין גירסה. |
Big Joe |
07.11.09 15:44 |
29 |
היו שם עשרות לוחמי פלמ''ח.היה אפשר לארגן כמה,לתקוף |
רנה דקארט |
07.11.09 16:42 |
30 |
עכשיו אתה מקשקש. מה שהיה שם נידון בהרחבה |
Big Joe |
07.11.09 17:02 |
31 |
זה שכתבת את מה שכתבת לא הופך את זה לעובדות |
רנה דקארט |
07.11.09 17:12 |
32 |
מה הקשר בין תגובתך ובין מה שקרה שם? |
Big Joe |
07.11.09 17:33 |
33 |
מה שסימנת בפסקה הראשונה. |
רנה דקארט |
07.11.09 17:46 |
34 |
אתה דפוק לגמרי |
Big Joe |
07.11.09 18:51 |
35 |
או.קיי,ברשות מי היה הכוח הערבי? |
רנה דקארט |
07.11.09 18:58 |
36 |
מי לא נותן רשות? מילשטיין? |
Big Joe |
07.11.09 19:15 |
37 |
רשות מוסרית.אתה אדם ללא מוסר. |
רנה דקארט |
07.11.09 19:32 |
38 |
אכן תגובה עניינית, מעמיקה ומשקפת מי אתה... |
Big Joe |
07.11.09 20:08 |
39 |
תגובה מבזה לאדם בזוי. |
רנה דקארט |
07.11.09 20:31 |
40 |
כן. |
Big Joe |
07.11.09 20:44 |
41 |
רשום מוקיון ורפה שכל : |
רנה דקארט |
07.11.09 20:47 |
42 |
תודה על ההרמה להנחתה. |
Big Joe |
07.11.09 20:57 |
45 |
הקבלה טיפשית.העובדה שרבין התמוטט נפשית לפני ששת הימים |
רנה דקארט |
07.11.09 21:06 |
46 |
שקרן, אתה פולט שטויות עלובות יותר ויותר. (מתפורר?!) |
Big Joe |
07.11.09 21:15 |
48 |
שכחת את ''הרעלת הניקוטין''? |
רנה דקארט |
07.11.09 21:17 |
49 |
אתה שוב תעלב אם אגיד שאתה רפה שכל, אבל אין ברירה |
Big Joe |
07.11.09 21:51 |
50 |
אין שום סיכוי שרבין אושפז? |
רנה דקארט |
07.11.09 21:57 |
51 |
LOOP 50 |
Big Joe |
07.11.09 21:58 |
52 |
הבנתי,פשוט נמאס לך לשקר |
רנה דקארט |
07.11.09 22:00 |
53 |
תשאל אותו באיזה צבא המח''ט הוא זה שעוזב את הקרב כדי |
הצופה המתמיד |
07.11.09 20:48 |
43 |
כיוון שאין לך מושג על הארוע ועל התקופה עדיף שתשתוק. |
Big Joe |
07.11.09 20:51 |
44 |
עוד תשובה עניינית מבית מדרשו של יוסוף |
הצופה המתמיד |
08.11.09 09:50 |
54 |
אין לשום הסבר,מלבד ההסבר הנסיבתי (והטיפשי) שהוא סיפק |
רנה דקארט |
07.11.09 21:07 |
47 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
shavu sof
גולש אורח
| שבת קודש כ' בחשון תש''ע
01:22 07.11.09 |
|
9. דרך אגב, אם הוא אכן חטף, פעמיים,
בתגובה להודעה מספר 5
|
התקפי חרדה, אסור לבוא אליו בטענות. התקף חרדה הוא התחושה הגופנית הכי קשה שיכולה להיות לאדם. אתה מוזמן לדבר עם כל פסיכיאטר. עד כדי כך זה קשה שבעממיקו קוראים לזה התמוטטות עצבים.אף אדם לא מצליח לתפקד בעת שיש לו התקף חרדה מעל לבינוני. נניח קשה עד קשה מאוד. המון אנשים גם מנסים להתאבד כשזה קורה להם. זו תחושה איומה, למרות שפיסית ופיסיולוגית אין לאדם שום מחלה אמיתית ושום סיכון (אם זה אכן רק התקף חרדה נטו ולא בעיה פיסית אחרת). כיום הטיפול הוא מאוד פשוט. גם דמיון מודרך, גם ללמוד נשימות נכונות שמרגיעות מיידית את ההתקף וגם כדורים כמו ציפרלקס או רמרון או לוסטרל. שילוב של נשימות הרפיה + כדורים זה דבר שעובד במעל ל-90% מהמקרים ותוך פחות משלושה שבועות הבן אדם הוא "כמו חדש". באורח פראדוכסלי, ככל שהבן אדם פחות מפחד ופחות לחוץ מהתקפי החרדה ככה הם גם פחות מופיעים. ככל שיותר מפחדים מהם, ככה הם יותר שכיחים (הכוונה אצל מי שחולה בזה, ולדברי פסיכיאטר בכיר [סגן מנהל מחלקה בשלוותה] 13% מהציבור יש להם הפרעת חרדה). בשנת 67' ועוד הרבה יותר גרוע, ב-48' לא ידעו לטפל כמו שצריך בדבר הזה ואשפזו סתם וגם רוב התרופות היו עם השפעה נמוכה ועם המון תופעות לואי. כיום כמעט ואין תופעות לואי לתרופות ומנגד הן עובדות במעל ל90% מהמקרים. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
shavu sof
גולש אורח
| שבת קודש כ' בחשון תש''ע
01:37 07.11.09 |
|
12. מה שחשוב לי להסביר הוא שהתקף חרדה לא מראה
בתגובה להודעה מספר 10
|
על בן אדם פחדן או מוג לב. לא. גם רמבו או שוורצנגר אם יקבלו התקף חרדה קשה או קשה מאוד יהיו משותקים ולא יתפקדו כלל וכלל.בציבור הרחב ישנה בּוּרות נוראית בכל הנוגע לדבר הזה. ללא טיפול, התקף חרדה שנמשך כ-5 עד 10 דקות אבל אח"כ כל הגוף נכנס למין סטרס נוראי ותחושות של זרם חשמלי וחשש סופר נוראי מכל דבר, יכול להמשך בין חודש לחצי שנה, כשכל כמה שעות יש התקף (והתקף נמשך כ-5 עד 10 דקות נטו, כשכל דקה נראית כמו נצח נצחים). כאמור, עם טיפול, כל הסטרס נעלם תוך בין שבועיים לשלושה שבועות והתקפים יש רק אחת לכמה ימים שהולכים ושוכחים עד שכעבור חודש אין התקפים כלל וכלל. בעוד, שללא טיפול יש כל כמה שעות התקף וזה עשוי להמשך בין 3 חודשים לחצי שנה. ושוב, לא יעזור עד כמה שהאדם אמיץ לב וגם חסון וחזק פיסית, התקף חרדה ישתק אותו מנטלית לכמה שעות טובות, אם הוא לא מתורגל ולא יודע מה לעשות (ומה שצריך במיידית לעשות הוא לעצור נשימה ל-15 שניות ואז לנשום לאט מאוד. וכאמור רצוי לקחת כדור טוב). |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
shavu sof
גולש אורח
| שבת קודש כ' בחשון תש''ע
11:47 07.11.09 |
|
16. כיום, חד משמעי כן!
בתגובה להודעה מספר 13
|
כי הטיפול מונע מהבן אדם להיות משותק ואנשים גם בעת התקף חרדה מצליחים לתפקד לא רע. וכאמור, בטיפול טוב, הבן אדם מפסיק להיות בהתקפי חרדה עד סוף ימיו. יש איזה "סוויץ'" מנטלי, שברגע שהמטופל עובר אותו, המחלה באופן פרדוכסלי נעלמת, כי הוא מפסיק לפחד מהפחד של ההתקף הבא.הבעיה העיקרית בהתקפי חרדה, למי שלא מטפל בהם, היא הפחד מפני ההתקף הבא. ובטיפול נכון, שרובו הוא דוקא טיפול פסיכולוגי ולא תרופתי, מטופלים מפסיקים לפחד מהפחד של ההתקף הבא וההתקף הבא לא מגיע. וגם אם הוא מגיע, מרגיעים את הנשימה ותוך 20 עד 30 שניות ההתקף נעלם. בעבר, בשנות ה-40, 50, 60 וה-70, כשעוד לא ידעו היטב כיצד לטפל, הן פסיכולוגית והן פרמצבטית (תרופתית) בלוקים בזה, זה אכן לא רצוי היה לתת לאנשים שחולים בהתקפי חרדה לפקד על יחידות צבאיות. בכל מקרה אנו טוחנים פה מים או בוכים על חלב שנשפך. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
Big Joe
חבר מתאריך 2.9.05
129229 הודעות | מוצאי שבת כ' בחשון תש''ע
18:51 07.11.09 |
|
35. אתה דפוק לגמרי
בתגובה להודעה מספר 34
|
"לתקוף את הכוח של העורך דין". אתה בכלל מבין על מה אתה מדבר? אתה מבין מה היה המצב שם?
" הרופא ד"ר יששכרי: "נשארנו תקועים באחד המקומות בתעלה. לא יכולנו לזוז והשבנו אשץ נלחמנו, גבנו ממש אל הקיר - הקירות התלולים של שער-הגיא - לפנינו הכביש המכוסה קליעים ואש אויב משתוללת. אחד הלוחמים ניסה לקפוץ מן התעלה ונפגע מיד בברךץ בכל אכזריותה נחרתה התמונה בזיכרוניץ הינה הוא מוטל לפנינו על הכביש, מטרים מעטים מאיתנו, ואין איש יכול לגשת אליו. לצאת מן המחסה שלנו פירושו מוות. אין אנו יכולים להישאר כאן. וקריאות הפרא של הערבים, השיכורים מניצחונם, הולכות וקרבות, הם יורדים לקראתנו מן ההר, אינסטינקטיבית הוציאו אנשי החבורה את הרימונים, וכל אחד מהם חשב אותה מחשבה, אפסה תקווה להצלה, גם בהגנה לא נוכל לעמוד במשך זמן ממושך, נשמיד אפוא את עצמנו.בן דונקלמן כתב: "השיירה עצרה שוב, הדרך נחסמה פעם נוספת, משאיות וערות, גופות לצד הדרך, המשוריין הודף את המשאיות הפגועות בסיועם של הפלמ"חניקים, כאשר עברה השיירה את הפקק הזה זיהיתי דמות מוכרת, הארי יפה דחק בנהגים לנוע ולנוע, עמד באמצע הדרך, מטרה מושלמת לאש האויב, קליעים התעופפו לכל הכיוונים כאשר ריכזו הערבים את האש על נקודת-החסימה וניסו לעצור את השיירה סופית, אבל הארי עמד שם, קר-רוח ומנסה לסלק את המכוניות הפגועות, עד שהכביש פונה לגמרי. ---- "כתב מנחם רוסק. "פיזור זה ביטל את ערכם ככוח מחץ וככוח מגן כאחד. האש שהושבה על-ידי החיילים, בלי פקודה, לא היתה מתואמת ולכן גם לא יעילה, ואילו אש האויב הלכה וגברה... פחד תקף את הנהגים. מהם שהמשיכו בנסיעה בקצב מוגבר ומהם שעזבו את מכוניותיהם, נכנסו לתעלות - למצוא מגן בפני הכדורים - והמכוניות העזובות חסמו את הכביש. מלבד סילוק המכוניות הנפגעות, היתה ההשתלטות על הנהגים הבעיה העיקרית". רבין כתב: "לא יכולתי לרכז כוח גדול. הגדוד החמישי היה מפוזר בין המשאיות... מטרה לצלפים במרומי שקי וארגזי האספקה אבל "גנרל" מילשטיין ו"קולונל" דקרט גורסים שהמח"ט היה צריך להסתער בראש 3 - 15 איש על מדרון שער הגיא עד טיפת דמו האחרונה...
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|