פרס הוא האיש הקטן / גדעון לוי  

נשיא שמתגולל על משפטן בינלאומי מוערך, נציג בכיר של האו"ם, מעיד בעיקר על עצמו. ההתקפות על גולדסטון ירדו כיתה: עכשיו זה כבר אישי. כשהטיעונים הענייניים אוזלים, ההתקפה נהפכת לאישית ופרועה. כשזה נשמע מפי נשיא המדינה, ועוד בפגישתו עם עמיתו הברזילאי המוערך, לולה דה-סילבה, מעיד הדבר על אובדן דרך מוחלט. פרס ניבל את פיו בשם כולנו. לא מדובר רק בנימוסים אישיים, שבהם פרס דווקא מצטיין בדרך כלל, מדובר בדיוקנה של המדינה, שהאזרח מספר אחת שלה מתבטא בהמוניות ובגסות כאלה נגד שליח העולם. זאת "שליחות ההסברה" של פרס, שהכל אצלנו מריעים לה.

גולדסטון כבר רשם לעצמו הישג מרשים אחד: בישראל יחשבו פעמיים ואולי אף שלוש לפני שישגרו את חיילי צה"ל לעוד התקפה ברוטלית דוגמת "עופרת יצוקה". הדו"ח שלו יהדהד באוזני המדינאים והאלופים לפני שייתנו את הפקודה: נוע, נוע, סוף. אולי לא הסוף לברוטליות, בוודאי לא הקץ לנשק, אבל שיקולים ורסנים חדשים. בלי שנודה בכך, גולדסטון נהפך למנסח הקוד האתי החדש של צה"ל. ישראל צריכה להוקיר לו תודה.

בניגוד לנשיא המדינה, אפילו בצה"ל לוקחים את דו"ח גולדסטון מעט יותר ברצינות: עובדה שהפצ"ר הורה בשבוע שעבר לחקור 12 אירועים שהופיעו בדו"ח. הרי אפילו על פי נתוניו הממעיטים מאוד של צה"ל, קרוב לשליש מהרוגי עזה היו אזרחים תמימים. צה"ל גם לא יכול להכחיש שהפציץ טחנות קמח, לולי תרנגולות, מערכות מים וביוב, תחנות משטרה, בית ספר ובית חולים. גולדסטון סיפר לנו על כך. גם הקריאה להקמת ועדת חקירה בעקבות הדו"ח באה רק בזכות גולדסטון. חוש הצדק של הנשיא, לעומת זאת, אפילו לא גרם לו לקרוא לפתיחת חקירה לפחות במה שצה"ל הודה בו.

בתחרות על "של מי יותר גדול" ידו של פרס תהיה לבטח על התחתונה, מאוד על התחתונה. התגוללות על חוש הצדק ועל מידת ההבנה במשפט של שופט לשעבר בבית המשפט החוקתי של דרום אפריקה, ראש המכון לזכויות האדם במדינתו, התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלוויה ולרואנדה, חבר ועדת הבדיקה לפעילות הנאצים בארגנטינה וועדת הבדיקה לקוסובו - התגוללות כזאת מצד מי שמעולם, אבל מעולם, לא פצה את פיו נגד הפרות זכויות האדם בארצו - רושמת שיא חדש של חוצפה ישראלית. עוד שיא עלוב שכזה: הנשיא קורא לחקור את גולדסטון.

חוש הצדק של פרס, שמסתובב בעולם כמדינאי צמרת ואיש שלום בינלאומי, בוודאי מפותח הרבה פחות מזה של גולדסטון. לגולדסטון יש קבלות. לפרס אין. הוא שותק; תמיד הוא שתק. פרס לא יודע מה באמת היה בעזה; גולדסטון היה שם וריאיין קרוב ל-200 עדי ראייה. אולי הפריז מעט בדו"ח שלו, אולי לא, אבל שתיקתו של פרס על מה שקרה מחפירה הרבה יותר.

פרס הוא הפנים היפות ומוליכות השולל שלנו. מצויד בכישרון תעתוע לא מבוטל, הצליח אחד האבות המייסדים של מפעל ההתנחלויות להפוך ל"מר שלום" של ישראל. הוא מסתובב בעולם, מעורר התפעלות לנוכח כושרו הפיסי ומפזר הבטחות שווא וסיסמאות סרק. הוא קורא לאבו מאזן שלא להתפטר, בזמן שהוא יודע שראש הממשלה תרם להתפטרות זאת לא מעט בסרבנותו; הוא קורא לבשאר אסד לבוא לשולחן הדיונים, ביודעו שנשיא סוריה כבר כמעט מתחנן לשלום. קריאה נשיאותית לראש הממשלה, שיקפיא את ההתנחלויות או שייענה לאתגר הסורי? מה פתאום. זה כבר עלול להכעיס. רק הטפות מוסר לכל העולם. "איש קטן"? פרס אמר. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1128207.html