הבדיחה הגרועה של המדינה  

מירי רגב היא מדד חוסר המודעות של המדינה. ואנחנו מתקרבים לקו האדום.

מירי רגב בכל מקום. פתחת טלוויזיה - מירי רגב; הלכת לפאנל - מירי רגב; הדלקת מחשב - מירי רגב. רגב היא המצע שאין לליכוד, הפנים שלו. היא בעיקר מה שבנימין נתניהו חושב על המצביעים שלו. היא הגיעה לפאנל הפוליטיקאים של “מאקו” עם דגל ישראל ענק. כשהגיע תורה לדבר היא לקחה את הדגל הענק והניחה אותו מאחורי הסטנד של המיקרופון. כשסיימה לנאום הלכה שלושה צעדים לאחור, הרימה את הדגל, צעדה לקדמת הבמה והחלה לנופף בו בהתלהבות ילדותית. זה היה רגע שבו אדם בעל מודעות עצמית מינימלית אמור להצטמרר מרוב מבוכה. רגב היא אשה מביכה. נתניהו חושב שהמצביעים שלו הם אנשים מביכים.

רגב עמדה על הבמה ואמרה בלעג שסתיו שפיר קומוניסטית. שפיר לא קומוניסטית. שפיר היא עוד מאותו דבר: מיני־שמאל־גמיש, שמתמחה בשפגאט לכיוון המרכז בעת בחירות. אלא שרגב לא יודעת בכלל מה זה קומוניזם. היא בורה. נתניהו חושב שהמצביעים שלו הם בורים. מירי רגב עמדה על הבמה ו”גילתה” לקהל ששלי יחימוביץ’ הצביעה חד”ש ‏(!‏) בבחירות 96’. חד”ש זו מפלגה שיש בה גם חברים ערבים וגם חברים יהודים. בגלל שערבים ויהודים לא אמורים לחיות אחד עם השני, עבור מירי רגב להצביע חד”ש זה לבגוד במדינה. לצורת המחשבה הזאת קוראים גזענות. מירי רגב היא גזענית. נתניהו חושב שהמצביעים שלו גזענים.

מירי רגב עמדה על הבמה ובכל פעם שמיקי רוזנטל אמר משהו מאחור, היא כינתה אותו בזלזול “שקשוקה”. מקור הכינוי בסרט שעשה על משפחת עופר, “שיטת השקשוקה”. מטרת הסרט היתה לחשוף קשרי הון־שלטון, שמתרחשים מאחורי הקלעים ולא מובאים לידיעת הציבור. קשרי הון־שלטון מחזקים את החזקים, מסאבים את השלטון, ופוגעים אנושות בחברה, בעיקר בשכבות הביניים והשכבות החלשות. כשמירי רגב מכנה את רוזנטל “שקשוקה” היא לועגת למי שמנסה לעזור בדיוק לאלקטורט שלה. הזלזול שלה הוא באנשים שעכשיו מוחאים לה כפיים בגלל שהיא מזלזלת בהם. אין מילה שיכולה לתאר את התהליך האוטואימוני הזה מלבד טיפשות. מירי רגב היא טיפשה. נתניהו חושב שהמצביעים שלו טיפשים.

ביום שלישי התארחה מירי רגב באולפן הזה של חדשות 2, שבו שתי קריקטורות מימין ומשמאל צועקות אחת על השנייה כמה שיותר חזק, כדי שמנהיג המפלגה שלהן ילטף אותן על הראש, יקנה להן שוקו ולחמניה וייתן להן תפקיד טוב בכנסת הבאה, רצוי בממשלה. מולה ישב איציק שמולי ממפלגת העבודה, אבל זה לא חשוב. מה שחשוב זה שמירי רגב דיברה על עצמה כל הזמן בגוף שלישי. אדם מדבר על עצמו בגוף שלישי, כשהוא בטוח שהשם שלו גדול יותר מתכולת הגוף, אדם שמלא מעצמו עד להתפקע. דיבור בגוף שלישי הוא סממן קלאסי של חוסר מודעות. מירי רגב היא אשה חסרת מודעות. נתניהו חושב שהמצביעים שלו הם חסרי מודעות.

אפשר להמשיך כך עד אין סוף, אבל אין בכך טעם. מירי רגב היא הרבה מאוד דברים, אבל היא למעשה דבר אחד בלבד: דאחקה. דאחקה היא בדיחה אחרי שרוקנו ממנה את המודעות העצמית. אם הומור הוא אחד מהמבנים המפוארים של האנושות, הדאחקה היא הבית שימוש שלו. מירי רגב עוברת ממקום למקום עם בית שימוש וכולם מוחאים כפיים.