זכות ביטוי גם למיעוט  

זכות ביטוי גם למיעוט



ליברמן. דורש שינוי השיטה


שינוי שיטת הממשל כמוהו כפגיעה חמורה באשיות הדמוקרטיה. הוא ישליט, באורח מלאכותי, מפלגות גדולות וכוחניות בלבד. צמצום מספרן של המפלגות, או איחוד סיעות קטנות עם גדולות רק יוליד אנדרוגינוס

▪ ▪ ▪
למען הגילוי הנאות ייאמר מייד: מעולם לא הייתי חסידה של מישהי מהמפלגות הקטנות בארץ. בכל זאת, כתלמידו הנאמן של מדע המדינה, אני רואה חובה לעצמי להלחם על זכותה של כל מפלגה קטנה להשמיע את קולה, גם אם אינה לרוחי. במיוחד כאן, בישראל, שבה על כל יהודי יש שתי מפלגות.

הצרה היא שבכל מערכת בחירות בישראל חוזרת ונשמעת הקריאה לשנות את שיטת הבחירה; על אחת כמה וכמה עם סיומה של מערכת הבחירות הנוכחית, כשנושא הדגל לשינוי, הפעם, הוא לא אחר מאשר אביגדור ליברמן, שבוודאי איננו ממייצגיו הנאמנים של משטר דמוקרטי.

אלא שתביעתו של ליברמן לשינוי השיטה הפרלמנטרית אינה נובעת מאהבת מרדכי וגם לא באה להגן על אופיו של המשטר הדמוקרטי. היא נועדה רק להגביר, ביתר שאת, את כוחה של מפלגתו הדורסנית כבר בבחירות הבאות. מה שברור הוא ששינוי השיטה.הפרלמנטרית יאפשר לו להגשים את תיאבון השליטה שלו.

זכות המיעוט

בלהט התביעה הזו, אם אכן תתקבל, יורה לעצמה הדמוקרטיה ברגל. אך טבעי הוא שנאחזות בה גם כל אותן מפלגות גדולות יחסית, כמו הליכוד, קדימה והעבודה. הן רק שוכחות, משום מה, שמאז קיומה של המדינה איפיינה אותה אינפלציה של מפלגות, חסרת תקדים בעולם כולו. למרבה הצער אופיינית האינפלציה הזו למדינה כמו ישראל, שהמנטליות הטבעית בה היא שתי מפלגות על כל יהודי. מי שינסה להחניק את המנטליות הזו באורח מלאכותי, באמצעות חקיקה פרלמנטרית, של העלאת אחוז החסימה, רק יצא מופסד: היא תפעל נגדו כבומרנג, כשזמן קצר בלבד לאחר סיומה של כל מערכת בחירות כבר יתחולל במפלגה הגדולה פילוג שיצור עימו מפלגה חדשה. ניסיון העבר הוכיח זאת על כל צעד ושעל, ועדיין זכורים לרע הפילוגים של מפא"י ורפ"י, של מפ"ם ואחדות העבודה, של מק"י וחדש. אז מה יועילו חכמים בתקנתם?

מנטליות שונה

אחד מסממניה המובהקים של הדמוקרטיה הוא מתן ביטוי לדיעותיו של כל מיעוט קטן, גם אם הוא יריב. הרצון להחניק את המיעוט הזה ולהפחית את מספר המפלגות, כפי שהוא נוהג בארצות-הברית, בריטניה וגרמניה, אינו מתאים לישראל. בשלוש הדמוקרטיות האלה, ובמיוחד בבריטניה - מאז ומתמיד סמל המשטר הדמוקרטי - שוררת מנטליות שונה בתכלית מזו שלנו. ומאחר שמנטליות, הטבועה באופיו של עם, אינה ניתנת לשינוי מלאכותי, יש להשלים עם רוע הגזירה, הגם שאיננה נוחה כלל ועיקר במערכת השלטונית. אפילו ניסיון לצמצם את מספר המפלגות, באמצעות איחוד סיעות, לא יעלה יפה. הוא לא יהיה יותר מניסיון עקר ורק יוליד בעקבותיו אנדרוגינוס.