בלי חובות אין זכויות  

ניראה כי בוועדת הבחירות המרכזית הפועלת לקראת הבחירות הבאות עלינו בעוד מספר שבועות, מישהו משתעשע בסמים קשים וניראה כי המדובר בשופט אליקים רובינשטיין יושב ראש הוועדה.
בקמפיין הבחירות של מפלגת "עוצמה לישראל", על שלטי חוצותיה נירשם בשפות הערבית והעיברית, "בלי חובות אין זכויות". אמירה זו היוותה עילה מספקת עבור רובינשטיין לפסול את הקמפיין המדובר של מפלגת "עוצמה לישראל" בתואנה המופרכת והמטורללת בעליל כי אמירה זו הינה אמירה גזענית מאחר שפונה לערבים בשפתם.
רובינשטיין כשל כאן באופן מחפיר. לטעמו, אם היתה הסיסמה לעיל פונה לציבור היהודי בשפה העיברית בלבד, הרי שלא היתה נחשבת גזענית. ושוב לטעמו, טיאטוא האמת מתחת לשטיח (שהרי הערבים אינם נושאים בנטל הישראלי, זו עובדה) הינה הדרך הנאותה לנהוג בה
גם אם נקמט מצחנו וננער ראשנו איננו יכולים להשיג מה בין האמירה לעיל בקמפיין הבחירות והמושג "גזענות". צריך אדם להיות יצירתי באופן יוצא דופן ומנותק מההוויה הדמוקרטית, הנוקט אפליה מתקנת כלפי הערבים, או לחילופין מוטה אג'נדה אנטי ימנית, על מנת לפסול סיסמת בחירות כגון זו.
אנו לתומנו חשבנו כי הערבית הינה שפת מדינה רשמית צד בצד לעיברית וכי החפץ להעביר מסר ליהודים ולערבים ראוי היה לו כי יעביר מסר זה בשתי השפות הנוהגות במדינת ישראל. ווכי מה ציפה רובינשטיין כי המפלגה תפנה לערבים בשפה ההוטנטוטית?
ואכן, רשימת מנהיגי מפלגת "עוצמה לישראל" (אשר איננו נימנים עם בוחריה), הצבועה בגווני לאומיות ימנית עיקשת (ואין עוררין על זכותה המלאה לכך), מלמדת מדוע מתאנה רובינשטיין לפעולותיה דהיינו, רדיפה אידאולוגית תוך ניצול סמכות מצוצה מהאצבע כנגד יריביו הפוליטים. נעיר כאן כי איננו מופתעים. רובינשטיין הינו שופט עליון היושב בקרב כנופיית זאבים מפיוזית, צמאת דם-ימני, בבית המשפט העליון אשר שמו לה למטרה לקעקע את יכולת שרידותה של מדינת היהודים בארץ ישראל ובלבד שהאג'נדה השמאל-רדיקלית בה הינה מחזקת, תשלוט בכיפה תוך שהופכת את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה הפלשתינים.

ססמאות בחירות מיועדות בדרך כלל לבטא רחשי לב מפלגתיים המפנים הבוחר הפוטנציאלי לעקרונות מצע המפלגה ובכך למשוך לעברה את תשומת ליבו ופיתקו בקלפי ובד-בבד להצביע בפני הבוחר הנבוך על כשליהם של היריבים הפוליטים, זו תמצית השיטה הדמוקרטית לקראת בחירות כלליות.
בית המשפט העליון ורובינשטיין בכללו מחצרץ עד אבדן חושים את נושא חופש הביטוי, אם לצורך ואם שלא והנה, כאשר חופש הביטוי מתנגש עם אג'נדה פוליטית, הרי כל המלל אודות חופש הביטוי נישכח באחת והאג'נדה הפוליטית השמאל רדיקלית גוברת. הכיצד אם כן נאמין לתרועות "חופש הביטוי" היוצאות מבית מדרשו של בית המשפט העליון? הכיצד נאמין כי הצביעות אינה מעורבת בפסיקות בית המשפט העליון של רובינשטיין.

רובינשטיין בעיוות אינטלקטואלי עוד יטען כי הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" אשר לא כללה את המגזר הערבי, והחרדי גם היא הינה סוג של גזענות המעמד הבינוני והנמוך כנד הערבים והחרדים (ולא היא כמובן). שהרי הדרישה לצדק חברתי, ושלא כדין, אינה כרוכה, והדבר פסול כמובן, בדרישה מהפרט לתרום חלקו בד-בבד לכלל הציבור.
בפסיקתו זו רובינשטיין שם עצמו כגיזען-על וכמבדל גזעים באומרו כי (אלו הקרואים ושלא בצדק) פלשתינים הם גזע שונה מהיהודים, כאשר הגדרת גזעים כיום בעולמנו נשענת על קרקע מאד לא יציבה ומחקרים גנטים רבים מצביעים על קירבה גנטית בין הפלסתינים (המקוריים, לא מהגרי העבודה הערבים לישראל במאה השנים החולפות) ליהודים.

קמפיין "בלי חובות אין זכויות" בהובלת בן ארי ואלדד ממפלגת "עוצמה לישראל", אכן מצביע על כשלי המגזר הערבי (כמו גם היהודי) בתחום זה לאשורם. שהרי רק מנותק אמיתי יכול לטעון כי הערבים במדינת ישראל שותפים לבנינה, הגנתה וכל חובות אחרים החלים על כלל אזרחי מדינת ישראל . נהפוך הוא, המגזר הערבי מוצץ את לשדה של מדינת היהודים השנואה על רובו. חלקם הניכבד של ערביי ישראל נוהג מנהג אזרחים לא נאמנים לארצם וחלקם מהווה אף גיס חמישי ממש בתוכנו. מאמתי דבר אמת ובעליל הכולל ללא עוררין את מרביתו המכרעת של המגזר הערבי. יכול להחשב לגזענות. אנו שומעים השכם והערב ססמאות מכלילות בדבר נטיתם הלאומית ימינה של בוחרי הימין ונטייתם של בוחרי השמאל לעבר אג'נדת השמאל. ובכן לטעמו של הרובינשטיין כל הסיסמאות הללו הינם גיזעניות משום שהינם מכלילות קבוצה רחבה מתוך הציבור. ומה באשר לאלות, לקללות והחרפות אשר סופג המגזר החרדי מצד המגזר החילוני? גם זו גזענות?
מדוע לטעמו של רובינשטיין הלאומיות היהודים הינה פסולה ומוקצה מחמת מיאוס בעוד הלאומיות/לאומנות הערבית והפלשתינים הינה ברכת אלוקים שירדה לעולם? ואולי אין המדובר באצבע אלוקים אלא באצבע אלייקים, באחדות דעות בין התזות הערביות והפלסתיניות באשר לישראל וחלקם הניכבד ביותר של שופטי בית המשפט העליון? ולאלו הטוענים כי ניתן למצוא פסיקות ראויות של רובינשטיין נשיב כי "גם שעון מקולקל יראה את השעה המדוייקת פעמיים ביום".
ואכן, הסיסמה "בלי חובות אין זכויות" מבטאת ביקורת גם כלפי הערבים (כמו גם החרדים). ובכן מה תיקנו חכמים בתקנתם, מאמתי אסור להשמיע דבר ביקורת בחברתנו הדמוקרטית. וכי מי קבע כי ערביי ישראל מחוסנים מביקורת, מי קבע כי הערבים בישראל הינם אזרחי-על הרשאים לנהוג בכל ענין כחפצם, רובינשטיין אולי?
אלא שבאותה מדה יכולה ססמא זו, הכתובה גם בעיברית, להצביע לעבר החרדים אשר נהנים מתמיכה ממשלתית נדיבה ואינם נושאים בנטל הכלכלי כשאר עמיתיהם הישראלים (המצב משתנה נאשר לנטל הביטחוני). אהה הבנו, להגדיר יהודים כגזענים הינה חלק מהאג'נדה בבית המשפט העליון בעוד הס מלהזכיר את הערבים כגזענים (בעוד ששני העמים יחדיו חוטאים בגזענות אי פה אי שם בנושאים אחרים).

באותה וועדת הבחירות ניפסלה חברת הכנסת הבזויה חנין זועבי מלהשתתף בבחירות הקרבות עקב השתתפותה במשט החבלני של ה"מרמרה" הטורקית ומירב העדויות מצביעות על מעורבותה, למצער במחדל, באשר נעשה על סיפון הספינה. רובינשטיין עמד על רגליו האחוריות במאמציו לסכל את ההחלטת הפסילה. אין לנו ספק כי בעירעור לבית המשפט העליון כנגד הפסילה, ידאג רובינשטיין להחלטה "נכונה" דהיינו, פסילת הפסילה. בית המשפט העליון שלנו(?) כבר ידאג להפוך אל הזועבי המאוסה לגיבורה ערביה הצחה מכל עוון ופשע. "העליון" כבר יסלול את הדרך בפני ערבים ישראלים רבים לעשות מעשה זועבי ולבגוד במדינתם (מדינתם?).
רובינשטיין אינו רואה את דבשתו. האיש נגוע בניגוד אינטרסים עמוק. הוא נוטה ופוסק לעבר ולזכות אג'נדת השמאל הקיצוני ואינו ראה בכך פסול, מצפונו אינו מציק לו, שנתו אינו נודדת בלילות עקב כך. אין ספק כי במדה והיה נישאל על כך היה משיב "מי אני? נגוע בניגוד אינטרסים? אין מצב", זו התשובה הסטנדרטית של אנשי השמאל הרדיקלי בישראל אשר אינם משיגים או אינם מפנימים בצביעות אין קץ את אשר הם מעוללים למדינת ישראל
רובינשטיין הראה לנו מהי רמתו המוסרית של שופט "עליון" במדינת ישראל. רובינשטיין נוקט בהמלצותיו של ג'ורג' אורוול הידועות ב-היפכא-מסתברא שלהן, שקר הוא אמת ואמת הינה שקר, יחי האג'נדה והתקינות הפוליטית.

השופט רובינשטיין ביצע סיכול ממוקד לחופש הביטוי ולדמוקרטיה בעקבותיו. "השופט", או נכון יותר לתייגו כ'שנוי במחלוקת', אינו משיג פירושו של איזון אינטלקטואלי, של מידתיות. כאשר דרשנים ערבים מטיפים להשלטת האיסלם הקיצוני על מדינת ישראל שפירושו חורבן מדינת היהודים, כאשר חברי הכנסת הערבים בוגדים במדינתם בהכווינם אויבינו סביבנו כיצד לחסלנו. כאשר אקדמאים ומרצים ישראלים באוניברסיטאות בוגדים במדינתם ומקצועם ומשתמשים בו כקרדום לחפור בו את חורבן ישראל, כולל מסעי הכפשה והשמצה מחרידים בארצות הים. כאשר עיתונאים ועיתונים בוגדים בשליחותם העיתונאית ופועלים ללא לאות כמובילים את מסע הדה-לגיטימציה העולמי כנגד ישראל בארצות הים וכל זאת בפרהסיה ובעזות מצח. כאשר אלפי "פעילי שלום" ו"זכויות אדם" לכאורה, כמסווה, כגנבת דעת, ילידי וחניכי ישראל, עמלים בתוכנו ובארצות הים להכפיש ולארר את ישראל תמורת שלמונים ניכבדים וזאת באין מכהה. לאור כל האנדרלמוסיה האנרכיסטית העוברת עלינו באין תגובה ממלכתית ולמשך שנים ארוכות, כאוס דמוקרטי לאשורו העובר בשתיקה משמימה אצל רשויות החוק והאכיפה אשר ראשיהן מחזיקים ברובם באג'נדה שמאל רדיקלית, מעז הרובינשטיין הלזה לפסול סיסמת בחירות אשר הינה נכונה, צודקת, נאותה, מאושיות הדמוקרטיה בכל אתר ואתר, בתואנה של גיזענות? האם האיש ליעלע מנת סמים אחת יותר מדי?
וכי מה הינו חפץ לומר לנו, כי האזרח יכול באורח סימביוטי למצוץ את לשד המדינה באין מפריע ואינו חייב דבר לאיש או לציבור? גם ובפרט אם הוא ערבי? איזה עיוות מחשבתי מביא אדם החי תחת המשטר הדמוקרטי לחשוב כך. היכן צמח עשב שוטה כרובינשטיין המביאו לפסיקה זו?

על בית המשפט העליון לשוב לעשתונותיו ולשפוט צדק ואמת. מרבית הציבור במדינת ישאל משוכנע ובדין כי הטייתו האידאולוגית של מוסד זה מביאתו לעוות צדק ומשפט. הנה ההזדמנות בידי השופטים להוכיח כי תוכם כברם, כי יש שופטים בירושלים. עליהם לפסול את פסלותו העתידית של (חברם ועמיתם) רובינשטיין לכשתצוץ.