אחרי הבחירות יונף הגרזן: מעמד הביניים שוב יישא בנטל הפאשלות של האוצר  

כן, יש בור של 15 מיליארד שקל, אפילו 20 מיליארד שקל וחייבים למצוא לזה פתרון מיידי אחרי הבחירות, מיד אחרי שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. בלי דיחוי ובלי מריחות. ותגידו גם תודה, אזרחים יקרים, כי זה המצב כשיש האטה "מסוימת", וכשניכנס למיתון, המצב יהיה הרבה-הרבה יותר גרוע: הגירעון יזנק ל-7%. וכשהגירעון מזנק, השווקים לא מרחמים, הם יובילו לחיתוך בדירוג האשראי של ישראל ולכל מיני תרחישים אפוקליפטיים שעדיף לא לדבר עליהם. הרי נבהלתם די והותר.

האוצר ובנק ישראל כבר מכינים את הקרקע לאופן שבו ייסתם הבור. וזה כל-כך טריוואלי: נסתום את הבור באמצעות העלאות מסים וקיצוצים בשירותים השונים שהמדינה מעניקה. וכדי להצדיק את העלאות המסים הממשמשות ובאות, האוצר מקפיד להעביר את המסר הבא: אזרחי ישראל, במיוחד מעמד הביניים, משלמים מעט מאוד מסים באופן יחסי, ולכן ראוי להעלותם. הקביעה הזו, כמובן, מנוגדת לתחושת הבטן של כל משק בית בישראל, אף על פי שהיא נתמכת במספרים. מה הסיבה לפער בין המספרים היבשים לתחושה (הנכונה והמוצדקת לחלוטין) שמשלמים פה יותר מסים בשנים האחרונות? הנה כמה הסברים לפערים הללו.

1. צירפנו למאמר טבלה שהוכנה בעבור "גלובס" על ידי משרד האוצר ומתארת את נטל המס הישיר על שכירים ועצמאים בישראל בשנת 2012 בהשוואה ל-2002. אין ספק, לאורך העשור האחרון נטל המס הישיר (מס הכנסה, מס בריאות וחלק העובד בדמי ביטוח לאומי) ירד מאוד, הפרש של 10%, החל מהעשירון השישי ואילך. האוצר, אם כן, צודק: נטל המס הישיר הוא מהנמוכים בין מדינות ה-OECD.

לכן, לכאורה, הציבור לא צריך לקטר אם יעלו לו בשנה הבאה את מס ההכנסה ב-1% - הוא זכה להפחתות נדיבות מאוד לאורך העשור האחרון. הבעיה היא שהצגה של נטל המס הישיר היא חד-צדדית ומעוותת את התמונה המלאה. והתמונה המלאה היא שמהצד השני של המשוואה ישנם המסים העקיפים (מע"מ, מס קנייה, דלק וסיגריות), שמשקלם מסך גביית המסים מציב את ישראל במקום השלישי בין מדינות ה-OECD.

לכאורה נוצר מין קיזוז או איזון במערכת המס הישראלית: מסים ישירים נמוכים מאוד לעומת מסים עקיפים גבוהים מאוד. אבל "ממוצעים" ו"קיזוזים" טובים לסטטיסטיקה ולא לחיי היום-יום, כיוון שהשפעת השינויים במסים עקיפים וישירים מנוגדת לחלוטין על השכבות החלשות והבינוניות לעומת השכבות העשירות יותר. מסים עקיפים הם מסים רגרסיביים - מסים המוטלים על ההוצאה ללא התחשבות בגודל הכנסות האזרחים - ולכן הם פוגעים באופן משמעותי הרבה יותר בשכבות החלשות ובשכבות הביניים.

לעומת זאת, הפחתת המסים הישירים היטיבה בצורה נדיבה הרבה יותר עם השכבות החזקות והעשירות. התוצאה הסופית מתאימה מאוד לתחושת הבטן של כל משק בית ממוצע בישראל. הפחתת נטל המס הישיר עליהם לא הצליחה לקזז את העלייה במסים העקיפים ולכן הכנסתם הפנויה פחתה, בעוד שהכנסתן הפנויה של השכבות החזקות והעשירות גדלה. בקיצור, עוד סיבה להרחבת הפערים בישראל.

2. הסיפור לא נגמר במסים ישירים או עקיפים. יש עוד מסים אחרים, אמנם לא בהגדרה היבשה של מסים, אבל בהחלט מסים שמכים בכיס. יש את מס הדיור (תשלומי משכנתא שתפחו בעקבות עלייה של עשרות אחוזים במחירי הדירות מ-2007. למרבה המזל הריבית הנמוכה קיזזה במשהו את המכה, אבל לא לעולם ועד היא תהיה נמוכה), יש את מס המים (שערוריית תאגידי המים והכנסת המע"מ על חשבונות המים בדלת האחורית), יש את מס הארנונה (מישהו מבין איך היא נקבעת? מה שבטוח: היא רק עולה מדי שנה), יש את מס החשמל ויש את מס יוקר המחיה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עלו משמעותית לאורך השנים האחרונות.

גרוע מכול, כפי שהודגש פה אינספור פעמים, הוא מס הדיור, וחמורה עוד יותר ההשוואה יחסית לשכר. על-פי מחקר של מכון "גזית גלוב" לחקר הנדל"ן, מחיר דירה בישראל ביחס לשכר הוא פי שניים(!) ממחירה במדינות מפותחות אחרות, כלומר צריך פי שניים משכורות בישראל לרכישת דירה (126 משכורות בישראל לעומת כ-60 במדינות המפותחות).

זאת ואף זאת, המחקר קובע כי מחירו של מ"ר ביחס לשכר בישראל הוא פי שלושה מזה שבמדינות מפותחות אחרות בעולם, וזאת מאחר שהדירות בישראל קטנות יותר. המחקר אף מציין כי הפער במחירים נובע בעיקר מהרנטה על הקרקע. ועל-מי נופלת עיקר האחריות על "הרנטה" על הקרקע? כמובן, על מדינת ישראל בכבודה ובעצמה, זו שמספסרת בקרקעות, גוזרת עליהן רנטה - וזו שהולכת להעלות לכם מסים בתחילת 2013.

3. הסיפור של מסי היוקר השונים הוא צד אחד של המשוואה - צד ההוצאה הממוצעת של משקי הבית. בצד השני - צד ההכנסות (כלומר, בעיקר שכר הברוטו) - המצב גם הוא לא מן המשופרים. השכר הריאלי הממוצע כמעט לא עלה בין 2000 ל-2011 (בפחות מאחוז בלבד) - זאת אומרת שהשכר הממוצע של השכירים בישראל פשוט תקוע כבר עשר שנים על אותה רמה. אם מנטרלים את שכבת העובדים החזקים שזוכים לתוספות שכר אוטומטיות, התמונה של השאר (מרבית כוח העבודה במשק) - גרועה אף יותר: שכרם הממוצע נשחק ריאלית.

בתנועת המלקחיים הזו יש יותר הוצאות, ההכנסות לא מדביקות את קצב העלייה בהוצאות, והתוצאה היא מאוד פשוטה: ההכנסה הפנויה התכווצה, כוח הקנייה הולך ויורד. אז איך בכל זאת יש תחושה במשק של חגיגת קניות, חגיגת הוצאות ונתב"ג מפוצץ מיוצאים ונכנסים? ברוכים הבאים לכלכלה השחורה הענקית שהתפתחה בישראל.

4. ומי נושא בעיקר נטל המס הישיר בישראל בקרב השכירים והעצמאים, שמספקים הכנסות מס שנתיות של כ-45 מיליארד שקל? בטבלה שצורפה למאמר אפשר לראות שהעשירון העליון מספק את רוב תשלומי המס הישירים השנתיים: חלקו בעוגה מגיע ל-65% והוא גדל לאורך העשור האחרון בהתמדה.

למושג "עשירון עליון" יש הקשר מאוד ברור - של אנשים אמידים מאוד-מאוד, אבל זה לא ממש המצב. אלו שכירים שמרוויחים כ-20 אלף שקל ברוטו עד כ-54 אלף שקל ברוטו. זה אכן שכר יפה מאוד, אבל זה לא טייקון, ולא מיני טייקון ולא המנהלים שמקבלים מאות אלפי שקלים בחודש. אלה בסך הכול המעמד הביניים הגבוה, מה שנהוג לכנות ה"נושאים בנטל", שימשיכו לשאת את נטל הבור שנפער בתקציב (זה הרי הכי קל להעלות מסים).